דברי הכנסת

דברי הכנסת לד / מושב רביעי / ישיבות שס"ח–ש"ע / י"ט–כ"א בתמוז התשע"ב / 9–11 ביולי 2012 / 34 חוברת ל"ד ישיבה שס"ח הישיבה השלוש-מאות-ושישים-ושמונה של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, י"ט בתמוז התשע"ב (9 ביולי 2012) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות העבודה, רע"ם-תע"ל, חד"ש, מרצ ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6 1. כישלונה בטיפול באתגרי המדינה, בפערים החברתיים ובשוויון בנטל; 6 2. כישלונה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי; 6 3. כוונתה לכפות שירות אזרחי-לאומי 6 4. מדיניותה בדבר הכרה ביישובים ערביים, הכפר דהמש כדוגמה; 6 5. הרחבת הפערים במערכת הבריאות בין ערבים ליהודים ובין פריפריה למרכז; 7 עמיר פרץ (העבודה): 7 אילן גילאון (מרצ): 12 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 20 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 24 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 41 שר הפנים אליהו ישי: 46 עפו אגבאריה (חד"ש): 48 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 56 איתן כבל (העבודה): 61 אברהם דואן (קדימה): 62 אלכס מילר (ישראל ביתנו): 63 נסים זאב (ש"ס): 64 משה גפני (יהדות התורה): 69 שכיב שנאן (העצמאות): 74 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 75 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 75 הצעות סיעות העבודה, רע"ם-תע"ל, חד"ש, מרצ ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 76 1. כישלונה בטיפול באתגרי המדינה, בפערים החברתיים ובשוויון בנטל; 76 2. כישלונה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי; 76 3. כוונתה לכפות שירות אזרחי-לאומי; 76 4. מדיניותה בדבר הכרה ביישובים ערביים, הכפר דהמש כדוגמה; 76 5. הרחבת הפערים במערכת הבריאות בין ערבים ליהודים ובין פריפריה למרכז 76 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 76 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 78 מוחמד ברכה (חד"ש): 79 חנין זועבי (בל"ד): 81 אופיר אקוניס (הליכוד): 84 הצעת חוק החברות (תיקון מס' 18), התשע"ב–2012 90 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 91 זהבה גלאון (מרצ): 95 הצעת חוק החברות (תיקון מס' 19), התשע"ב–2012 96 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 96 הצעת חוק איסור מימון טרור (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012 100 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 101 מוחמד ברכה (חד"ש): 105 דב חנין (חד"ש): 107 הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 15), התשע"ב–2012 111 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 111 הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 10), התשע"ב–2012 114 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 114 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 116), התשע"ב–2012 117 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 117 הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 15), התשע"ב–2012 119 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 119 הצעת חוק הנפט (תיקון מס' 6), התשע"ב–2012 121 כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 122 דב חנין (חד"ש): 125 הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012 130 רונית תירוש (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה): 130 דב חנין (חד"ש): 132 רונית תירוש (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה): 134 הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012 135 סגן שר האוצר יצחק כהן: 135 דב חנין (חד"ש): 138 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 139 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 140 יריב לוין (הליכוד): 141 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות מס לעניין תאגידי מים וביוב בשנות המס 2011–2015), התשע"ב–2012 145 סגן שר האוצר יצחק כהן: 145 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 147 דב חנין (חד"ש): 152 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 153 הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 21) (תעודות סל וקרנות סל), התשע"ב–2012 155 סגן שר האוצר יצחק כהן: 156 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 157 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012 159 סגן שר האוצר יצחק כהן: 160 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 161 הצעת חוק העונשין (הרחבת חובות הדיווח על עבירות מין בקטין או בחסר ישע), התשע"ב–2012 165 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 165 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 40) (מסלול מזונות), התשע"ב–2012 167 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 167 הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012 169 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 169 הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון), התשע"ב–2012 170 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 171 הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012 173 ישראל אייכלר (בשם ועדת הכלכלה): 173 הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 19) (הודעה ללקוח על נקיטת פעולה לגבי הלוואה), התשע"ב–2012 175 אורי מקלב (יהדות התורה): 176 יריב לוין (הליכוד): 177 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת – באין שר – היום יום שני, י"ט בתמוז התשע"ב, 9 בחודש יולי 2012 למניינם, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, התשע"ב–2012; הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון), התשע"ב–2012. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 74) (חיזוק בנייה מפני רעידות אדמה), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 11) (תוכנית לעובדי המדינה), התשע"ב–2012, של חברי הכנסת נסים זאב, איתן כבל ומירי רגב וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/4448/18 וכלה בהצעת חוק פ/4464/18 – הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – התיישנות ממועד גיבוש הנכות), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק תשלום הוצאות נסיעה של אדם הלוקה באוטיזם למרכז יום טיפולי, התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, יעקב אדרי ודב חנין; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – חובת גילוי של מסחר בניירות ערך לחבר בוועדת הכספים או הכלכלה של הכנסת), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מתקן מונע נסיעה בשכרות), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת עמיר פרץ; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – איסור מתן הטבות לעובדים), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אורי אריאל, אריה אלדד ויעקב כץ; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש בטלפון נייד או באוזניות במעבר חצייה), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת ליה שמטוב וחמד עמאר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למענק כספי בשל הישג בתחרות ספורט), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אלכס מילר, כרמל שאמה-הכהן, דוד רותם, אריה ביבי, יריב לוין ורונית תירוש; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס בגין משיכת כספים מקופת גמל לא משלמת לקצבה שהופקדו לתקופה של 15 שנים), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק נכי המלחמה בנאצים (תיקון – השוואת זכויות נכי המלחמה בנאצים לזכויותיהם של נכי צה"ל), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת מרינה סולודקין, נינו אבסדזה ואריה ביבי; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – חובת סינון אתרים פוגעניים), התשע"ב–2012, מאת חברת הכנסת ליה שמטוב; הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – חובת מסירת מחירון של הפריטים הכלולים במפרט לשם זיכוי הקונה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון – סימון ביצים), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת נינו אבסדזה וכרמל שאמה-הכהן; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי בגין ריבית על משכנתה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק הסברת זכויות אזרחי ישראל הגרים בשטח שהמשפט הישראלי לא חל בו, התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הכנה ובסיס למכשיר טלפון קבוע כתנאי למתן רשיון רכב), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת רוברט טיבייב; הצעת חוק שמירת הסביבה החופית (תיקון – התאמת תוכניות ישנות), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת דב חנין, ציפי חוטובלי, יריב לוין, נחמן שי, דוד רותם, רוברט אילטוב, נינו אבסדזה, רחל אדטו, שלמה מולה, משה גפני, ניצן הורוביץ, יצחק הרצוג, אריה אלדד, איתן כבל, אופיר אקוניס, כרמל שאמה-הכהן, אורית זוארץ ודוד אזולאי; הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון – הארכת תוקף), התשע״ב–2012, מאת חברי הכנסת כרמל שאמה-הכהן, נחמן שי ושלי יחימוביץ. החלטת ועדת האתיקה בעניין קובלנות על התבטאויות של חברי כנסת בנושא המסתננים בישראל. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות העבודה, רע"ם-תע"ל, חד"ש, מרצ ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. כישלונה בטיפול באתגרי המדינה, בפערים החברתיים ובשוויון בנטל;> <2. כישלונה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי;> <3. כוונתה לכפות שירות אזרחי-לאומי > <4. מדיניותה בדבר הכרה ביישובים ערביים, הכפר דהמש כדוגמה;> <5. הרחבת הפערים במערכת הבריאות בין ערבים ליהודים ובין פריפריה למרכז;> <היו"ר ראובן ריבלין:> השר נמצא, והוא ישיב על שלוש הצעות האי-אמון הראשונות, שלא יעלו לפי הסדר המקובל, שכן השר מבקש על שלושתן לענות, ולאחר מכן נשמע את שתי ההצעות האחרות. יש לנו הצעות של סיעות העבודה, רע"ם-תע"ל, חד"ש, מרצ ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בנושאים השונים. ראשונת ההצעות היא הצעתה של מפלגת העבודה – לבד, שהיא בנושא: כישלון ממשלת נתניהו בטיפול באתגרי המדינה, בפערים החברתיים ובשוויון בנטל. יעלה ויבוא חבר הכנסת עמיר פרץ לנמק במשך עשר דקות תמימות את הצעת האי-אמון. אחריו יעלה חבר הכנסת אילן גילאון, שינמק את הצעת מרצ באותו נושא, ולאחר מכן יעלה גם ג'מאל זחאלקה להביע אי-אמון בנושא דומה. בבקשה. <עמיר פרץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אני חושב, אדוני היושב-ראש, שככל שהקואליציה מתרחבת כך מתמעטים חברי הכנסת בנוכחות במליאה – – <רוברט טיבייב (קדימה):> אני מייצג את חברי הקואליציה. <עמיר פרץ (העבודה):> – – אבל אנחנו כמובן מכבדים את השר, שהגיע לשמוע ולהשיב. אני רוצה לפתוח ולומר כי ממשלת נתניהו קיימת כבר יותר משלוש שנים. בהחלט ראש הממשלה יכול לסמן לעצמו "וי" גדול על כי ממשלתו מחזיקה מעמד ומאריכה את ימיה. אני אינני מזלזל בשום פנים ואופן בשאלת היציבות השלטונית; אני חושב שיציבות שלטונית היא דבר חשוב ביותר, כי זה נותן אופק גם לראש הממשלה, גם לשרים, לממשלה כולה, כל אחד במשרדו, להכין תוכניות עבודה, לבצע אותן ולהיות אחראי לתוצאות שלהן. אין ספק שהעובדה שממשלה מחזיקה מעמד זה בהחלט דבר חשוב ביותר. אני גם מוכרח להודות שיש תחומים שחלו בהם שינויים לטובה. אני לא אציין את כולם, אבל בהחלט אי-אפשר לומר שרק דברים פסולים אנחנו מוצאים בממשלה הזאת. אני יכול לציין את השינויים בענף התקשורת, אני יכול לציין את הקצב המהיר של בניית הגדר, אני אפילו יכול לציין לטובה את העובדה שוועדת השרים לחקיקה אישרה אתמול את הצעת החוק הצרכנית שאני הצגתי, לשוויון מחירים ברשתות השיווק בין אזור המרכז לפריפריה, אבל זאת הצעת חוק שנציג אותה ביום רביעי, ולכן לא אכביר עליה מלים היום. אבל אחרי שהדגשתי את כל היתרונות ביציבות הממשלה, אני רוצה להיות ברור וחד – כי ממשלה שמושלת כבר יותר משלוש שנים מאבדת את הזכות לבוא ולומר כל פעם מחדש, על כל נושא שעולה: הממשלות הקודמות אשמות. אחרי שלוש שנים התירוץ הזה כבר לא יכול לעבוד. אחרי שלוש שנים צריך להציג תשובות. אני רוצה לומר כי שאלת השאלות שצריכה לעמוד בסיכומם של דברים היא אם לממשלה היתה מדיניות שהשפיעה, עיצבה, שינתה את המציאות, או שמא המציאות הכתיבה את המדיניות; אם ראש הממשלה הציב חזון והלך על-פיו, או שמעת לעת נאם נאום טוב – וזה הצד החזק שלו – אך עם חלוף הזמן הסתבר שהנאום נותר חלול, ריק מתוכן וללא שום כוונות עשייה. צריך לשאול אם ראש הממשלה נקט מדיניות שיצרה תשובות לאירועים שבדרך, או שהאירועים הכתיבו לראש הממשלה את הצורך לייצב תשובות של חירום. יש שני גורמים שקיבלו משמעות מאוד מאוד דרמטית בחייה של המדינה הזאת ובהשפעה על התהליכים הציבוריים: האחד, בית-המשפט ופסיקותיו; והשני, הכיכרות וההפגנות. הרי מה קורה לנו באמת? זה לא שראש הממשלה תכנן, נערך והלך לעשות מעשה. זה קרה לו כי לא היתה לו ברירה בכמה תחומים. בוא נראה מה קרה בבית-אל: ראש הממשלה לא תכנן לממש מדיניות שעל קרקע פרטית לא בונים. זה נכפה עליו – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> השר פרץ, אני פה. <עמיר פרץ (העבודה):> אתה פה, בגלל זה התחלתי עם זה. זה נכפה עליו, והוא נאלץ לפנות ולשלם מחיר שאיש לא שילם קודם עבור פינוי מהסוג הזה. אפילו הניסיון להמציא את הסופר-מנסר לא כל כך עובד. אבל זה לא שראש הממשלה תכנן זאת. הוא לא התכוון לשנות את חוק טל; זה לא שראש הממשלה בא בתחילת הקדנציה ובנאום שלו בפני המליאה הוא עיצב את המדיניות שלו לשנים הבאות ואמר: אני אשנה את חוק טל, אני אגרום לכך שיהיה שוויון בנטל. לא. בית-המשפט בא ופסק וקבע את לוח הזמנים, ושוב ראש הממשלה מצא את עצמו מעצב מדיניות בעל כורחו. אני מקווה מאוד שאכן מסקנות פלסנר לא יהפכו פלסתר בכל המהומה שאנחנו עוברים היום, ויהפכו אכן להצעת חוק. אני יודע שההצעה הזאת תהיה הצעה שנוגעת לעומקי הוויכוח בחברה הישראלית, לנבכי השאלה מהי מדינה יהודית ודמוקרטית, כיצד נקיים יחסי גומלין בין דתיים לחילונים, כיצד נקיים יחסי גומלין בין ערבים ליהודים. זו אינה שאלה פשוטה, זו שאלה שתאלץ אותנו, ככנסת, שתאלץ את החברה הישראלית, להתמודד עם מציאות חדשה. אבל כולם מוכרחים להבין כי מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה יותר את הקצב ההולך וגדל של מספר הפטורים משירות; יש שירות צבאי, והשירות הצבאי לכולם, אבל יש גם שירות אזרחי. אני חושב שמרגע שקבענו – ואנחנו, כחברה, מקבלים על עצמנו שיש שני מושגים – אנחנו קבענו שיש מרחב גדול מאוד לפשרות בין כל הגורמים בחברה הישראלית. אני אומר באופן מפורש: צריך לעשות הפרדה בין ההתייחסות למגזר הערבי להתייחסות למגזר היהודי. אני פונה למנהיגות המגזר הערבי, ואומר להם: זו גם הזדמנות עבור המגזר הערבי לבוא ולומר: אנחנו מוכנים להיות שותפים בשירות האזרחי המוצע, תוך כדי הידברות, תוך כדי הבנות. אבל זו הזדמנות למגזר הערבי כולו להוכיח – שכשהם יבואו לתבוע את זכויותיהם, הם יאמרו: אנחנו גם ממלאים את חובותינו. אבל, חברי חברי הכנסת, אין לנו יכולת להמשיך ולחיות עם התופעה של פטורים בהיקפים כאלה. אני רוצה לומר לחברי החרדים: ראוי מאוד שבכל פעם שנדע שקבעתם עילויים בתורה, הם אכן היו עילויים בתורה. לא ייתכן שאוהלם של הדתיים והחרדים יהפוך לאוהלם של פטורים ומשתמטים. ואני מכיר כאלה. ומה הבעיה? שברגע שאזרח בן 18, חרדי, נכנס לישיבה ומוצא בה מקום מקלט, הוא כבר לא יכול להשתחרר מהחממה הזאת שהוא התרגל אליה. הוא כבר לא יוכל לחזור לשוק העבודה. ולכן העניין של גיל 18 הוא מאוד משמעותי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה לא באמת רצה את ועדת-טרכטנברג, כי הרי רק כמה חודשים לפני פרוץ מחאת הקיץ – כולם זוכרים – עמדו ראש הממשלה ושר האוצר מחובקים ובישרו על התקציב הדו-שנתי; ההמצאה הישראלית שכולם מתפארים בה. התקציב הדו-שנתי קרס חודשים מספר לאחר מכן. מחאת הקיץ אילצה את ראש הממשלה ושר האוצר להקים ועדה שלכאורה רצתה שינויים מרחיקי לכת בתקציב. נכון שהשינויים הם לא לרוחנו, לא מספקים אותנו, אבל די בכך – לשמוע את ראש הממשלה שאומר: אני מוכן להאט את קצב הורדת מס ההכנסה באוכלוסיות מסוימות ולשנות לפתע את המדיניות. הרי איש לא התכוון לכך. אני חושב שהעובדה שההפגנות הפכו לחלק מרכזי שמשפיע על מדיניות הממשלה היא עובדה שכבר אי-אפשר לטאטא מתחת לשטיח. ומי שחושב שבכך שינסו לנטרל את העוקץ של ההפגנות הבעיות ייעלמו להן, טועה. כי בהתחלה היו הפגנות קטנות של אלה שטענו על יוקר ועליית מחיר הדלק. אחר כך פרצה לה הפגנת ה"קוטג'", ובהפגנת ה"קוטג'" הנורות במשרדי משרד האוצר כבר נדלקו להן וניסו למצוא פתרון כיצד לנטרל את הפגנת ה"קוטג'". פתאום פרצו להן ההפגנות בשדרות-רוטשילד והמאהלים הלכו ורבו, ואז גם האורות במשרד ראש הממשלה נדלקו. אבל, אדוני ראש הממשלה, טרכטנברג הוא לא "סופר-טנקר" שקונים ומכבים אתו דלקות חברתיות, כי פערים חברתיים שנמשכים שנים רבות כתוצאה ממדיניות ברורה של ניסיון המדינה להתנתק מהמחויבות שלה לחברה הישראלית לא ניתן לפתור בהטלת אלפי קובים של מים ולכבות את הבעירה. זו בעירה שאי-אפשר לדכא אותה. זו בעירה שצריך לטפל בה, כי גם אם נראה לרגע שהיא נרגעה, הרי היא תרים את ראשה מחדש ובכל פעם היא תהיה בעוצמה הרבה יותר גדולה. כי נכון שהאבטלה במדינת ישראל ירדה, אך מספר העובדים העניים רק גדל וגדל. יותר אנשים שעובדים קשה מרגישים מתוסכלים שאינם יכולים לפרנס את משפחותיהם בכבוד. נכון שמתהדרים בתוכניות מהפכניות בחינוך, אך כשבודקים בקפדנות מסתבר כי חסרות למעלה מ-250,000 שעות כדי להשלים את החסר. נכון שמנסים להגביר את התחרות, אך בפועל ההוצאה של משקי-הבית עלתה כמעט ב-30% בשנים האחרונות. יותר ויותר אקדמאים מתוסכלים אינם מצליחים להשתלב בשוק העבודה. כולכם פוגשים אותם, כולכם רואים כמה אקדמאים מגיעים לכל מכרז של כל פקיד בכל מקום. אתה פוגש אותם והם אומרים לך: בשביל מה למדנו? בשביל מה השקענו כל כך הרבה? שוק הדירות – הנושא המרכזי שקובע את יכולתו של זוג צעיר, של משפחה להתמודד עם קרב ההישרדות היומיומי, כי כאשר שכר הדירה או המשכנתה מהווים למעלה משליש מההכנסה של שני בני-הזוג, כיצד ניתן לנהל משק-בית? <היו"ר ראובן ריבלין:> הואיל והפריעו לך, אני נותן לך שתי דקות נוספות. <עמיר פרץ (העבודה):> תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבקש להסתפק בזה. <נסים זאב (ש"ס):> איפה יש מקום לחרדים? <היו"ר ראובן ריבלין:> עוד רגע הוא יענה לך, אחרי שהוא יסיים את דבריו. <נסים זאב (ש"ס):> איפה יש בשוק העבודה מקום לחרדים? <היו"ר ראובן ריבלין:> רק רגע. אתה מבזבז לו את הזמן. <עמיר פרץ (העבודה):> גם אם נביא את הכלכלן הטוב ביותר מהאוצר או מבנק ישראל, הוא לא יצליח לתכנן את הדרך שבה יתנהל משק-בית גם כששני בני-הזוג עובדים ומכניסים כמעט 12,000 שקל. אם 5,000 שקל מתוך זה הולכים למשכנתה או לשכר דירה, איך הם משלימים את החודש? והנושא האחרון, אדוני ראש הממשלה, נאמת את נאום בר-אילן. הצגת דרך. היה רגע של התרוממות רוח. חשבנו שיש חזון. אמרת "שתי מדינות לשני עמים". כולם התפעלו. העולם עמד משתאה איך ראש הממשלה בנימין נתניהו הוציא – הוציא מבין שפתיו. ולא שמישהו היה צריך לקרוא שפתיים. הדברים נאמרו באופן חד וברור – שתי מדינות לשני עמים. כך נאמר. אני יודע שתיכף יעלה השר וישיב ויאמר שהפלסטינים אשמים ואין עם מי לדבר ואין כל סיכוי לשלום. והשאלה היא, מהו מבחנה של ממשלה? האם מבחנה של ממשלה הוא למצוא אשמים או למצוא פתרונות? האם באמת ראש הממשלה והממשלה יוכלו להתייצב כאן ולומר: עשינו הכול, הזזנו כל אבן, עשינו כל דבר שניתן כדי לבנות צעדי אמון ולא הצלחנו? אני חושב שלא. ישנן דרכים רבות להחזיר את הפלסטינים אל שולחן המשא-ומתן. ראיתי גם היום איזה ריאיון שהיה באחד העיתונים, שראש הממשלה מתכוון לשחרר כמה אסירים כדי להשתמש בזה כצעדים בוני אמון. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסכם. <עמיר פרץ (העבודה):> אני מסכם. לכן, אדוני השר, אני פונה אליכם – אסור שנתעלם מהמתרחש סביבנו. האזור כולו משתנה והשאלה הפלסטינית עומדת בלב העניין, ביכולת שלנו לנהל שיח עם העולם הערבי המתון. אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, אני מאמין, כן אני מאמין. הקיום האנושי שלי כאדם מבוסס כולו על אמונה. אני מאמין, כדברי המשורר, באדם, גם ברוחו רוח עז. אני מאמין בשוויון כעיקרון. אני מאמין בצורך לשאוף לשלום. אני מאמין במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אני מאמין בציבור הישראלי. אני מאמין. אבל לצערי, לראש הממשלה, לכוונות שלו לשנות את המציאות הפוליטית תוך כדי תשלום מחירים פוליטיים אני אינני מאמין, ולכן אני פונה לכנסת להביע אי-אמון בממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת עמיר פרץ. אני מזמין את חבר הכנסת אילן גילאון לעלות ולהביא את נימוקי סיעת מרצ לאי-אמון בראש הממשלה ובממשלה בכותרת: כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי. חבר הכנסת אילן גילאון יעלה ויבוא. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר ארדן, חברותי וחברי חברי הכנסת, התפיסה של "ייתנו – יקבלו", יכול להיות שהיא תפיסה שהמציאות כבר לא אוחזת בה. אולי היא צריכה להתנסות במבחנים אחרים ואולי גם לשנות את עצמה. אולי פעם צריך להתחיל את הדיון מ"יקבלו – ייתנו"? <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל אתה לא מסכים שיקבלו ולא ייתנו זה – – – <אילן גילאון (מרצ):> לא, לא, לא, אני לא מסכים. תיכף אתה – אתה מתאר לעצמך שאני – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני בטוח. <אילן גילאון (מרצ):> – – מסכים באופן אוניברסלי לנטל לכולם. אבל, אדוני, אני גם זוכר שלפני לא הרבה זמן, בינואר השנה, בכלל ראש הממשלה רצה למשוך את חוק טל לעוד חמש שנים. זאת היתה המגמה. ואז היתה התנגדות, נדמה לי, מצד שר הביטחון, אם אני זוכר נכון. והוא נמלך בדעתו, ואז, אם אדוני זוכר, כמעט הלכנו לבחירות, אבל כמעט. ואחרי זה לא הלכנו לבחירות כי היה הסכם עם קדימה, כדי מה? להעביר לרזולוציה בין היתר של חוק טל. הנה, אני אומר לך פה, אדוני, על הבמה הזאת, זה חוק חשוב ביותר. זו סוגיה חשובה ביותר, היא איננה הסוגיה הראשונה של מדינת ישראל. אם הייתי צריך לטפל תחילה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בפתיחת מושב הכנסת – חבר הכנסת גילאון, אני אתן לך את הזמן – בפתיחת מושב הכנסת אני בנאומי אמרתי: רבותי, יש לנו בסוף המושב חוק טל. רצוי שהכנסת תתחיל לתת את דעתה מה היא מתכוונת לעשות עם זה. <אילן גילאון (מרצ):> אז הנה, נתליתי באילנות גבוהים. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, גם ראש הממשלה – – – <אילן גילאון (מרצ):> בסדר. אני תיכף אומר משהו לגבי ראש הממשלה, ואני לאט-לאט לומד שאני לא מבין כלום איך ראש הממשלה תופס את הדברים. הוא נראה לי לפעמים איש אקסטרים, וכאמור, הוא כמעט פיזר את הכנסת, הוא כמעט הלך לבחירות חדשות, הוא עשה הסכם עם קדימה כדי להביא למימושו של חוק טל, הוא הקים את ועדת-פלסנר, אחרי זה הוא פיזר את ועדת-פלסנר, אחרי זה הוא הסכים לעמדתה של ועדת-פלסנר, עכשיו הוא לא מסכים. אני לא יודע מה ילד מחר, אדוני. אני נשבע לך – אני לא יכול לתפוס את הקצב הזה, אני לא מסוגל לעקוב אחרי – כן, חבר הכנסת אלדד. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אם משהו מדבריו של ראש הממשלה לא מוצא חן בעיניך, פשוט תחכה למחר. <אילן גילאון (מרצ):> צודק, נכון. בשירות הצבאי היינו אומרים את הדבר הזה – אתה רוצה לחם טרי? תבוא מחר ותקבל אותו, אין שום בעיה. לחם של היום – תקבל אותו מחר. אבל אני אומר את הדברים האלה משום שאני חושב – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> פעם היתה מסעדה בירושלים שהיית בא לאכול בה והיית שואל: תגיד, הפיתה מאתמול או מהיום? אחד המפורסמים, במסעדות בירושלים, בשנות ה-50, היה אומר: הפיתה היא מאתמול. אומר: אפשר לקבל פיתה מהיום? אומר: ודאי, תבוא מחר. <אילן גילאון (מרצ):> בדיוק. אבל ראש הממשלה לא שובר אפילו שיאים כאלה. הוא הרבה יותר מהיר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חלילה, בלי שום קשר לראש הממשלה. <אילן גילאון (מרצ):> אני, אדוני, לא יודע להסביר לעצמי, אבל יש פה איזו הצלחה מזהירה של ראש הממשלה וממשלתו, איך הוא מצליח להשכיח מן הציבור תחת נטל שווה לכול את כל הנושא של שוויון לכול בכל שאר התחומים. היום הכול מאוחדים, שנטל שווה לכול הוא הסוגיה המרכזית של מדינת ישראל, ולא היא; היא סוגיה חשובה ביותר, אבל הצלחנו לנקז למישור הזה את כל מאוויינו. אני אומר – אולי היינו צריכים לדבר בשוויון בנטל לא כמפלט לשוויון בכל שאר התחומים אלא שוויון בבחירה בנטל במציאות הנוכחית, ויש את כל הקלקולציות והשיקולים, האם נכון היום ללכת ולתקן עיוות או בעיה של 64 שנים עד סוף המושב הזה? האם זה נכון בכלל? ואם אני הייתי צריך לחוקק חוק, הייתי מחוקק אותו על בסיס אוניברסלי לגמרי, מתוך התחשבות בכולם. הוא מאפשר, אדוני, שני מסלולים: אחד צבאי ואחד אזרחי, גם ליהודים וגם לערבים, גם לחלשים וגם לוותיקים, לבחור בעצמם את המסלול שהם רוצים, ואני כן מקבל את התמריץ, אבל לא רק את התמריץ שהוא התמריץ שמתקבל בעקבות השירות המעשי הזה. וכאן הייתי מבחין בין שירות צבאי לבין שירות אזרחי, ואדם יוכל לבחור – גם הבן שלי, אבל למה אני מביא את הבן שלי בתור דוגמה? כי עובדה שארבעת ילדי, אף אחד מהם לא בחר באיזה מסלול אחר. ואני, גם אם יהרגו אותי כאן, אני לא אאמין שמישהו שצריך להתגייס בכפייה, הוא יהיה חייל טוב, או הוא ייתן שירות טוב, או צה"ל צריך אותו. השאלה הזאת נשאלה, משרד הביטחון נשאל – מה היה קורה לו אתם הייתם צריכים לממן את גיוסם של האנשים הללו ועוד 5% על חשבונכם? הם אמרו: מוחלים על טובות, או, כמו שאומרים אצלנו: "מויחל טויבס", תודה רבה, איננו צריכים את זה. לכן מבחינת הצורך הביטחוני, ככל שהטכנולוגיה מתקדמת יותר, כנראה הסד"כ מניח את הדעת. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גילאון, כשאני הייתי בן 18, וזה היה לפני הרבה שנים, אם היו אומרים לאדם בישראל – לא לאחינו הערבים; אני מדבר ליהודי במדינת ישראל – שלא ילך לצבא, זה היה בשבילו כאילו גזרת עליו גזירה שהוא לא יכול לעמוד בה. תשמע, זה חינוך, אני מסכים אתך. <אילן גילאון (מרצ):> אתה יודע כמה אתה יקר לי, אבל עומד לימינך אדם שבגיל 18 הצבא סירב לקבל אותו מסיבות אובייקטיביות. שש שנים תמימות אני נלחם עם צה"ל, ואדוני מכיר אותי – הוא יודע שאני לא איזה מיליטריסט שחייב להיות בצבא, ואני חשבתי שזה חלק מהתפקידים של אדם, להיות בתוך מעגל האזרחות במדינת ישראל. אבל דבר גורר דבר, כי כאשר ראש הממשלה – וכנראה שפרויד ישב לו על הכתף – אמר: אנחנו ניתן תמריצים חיוביים וגם תמריצים שליליים – בשפה העברית, אדוני, אין "תמריצים שליליים", כי תמריץ נועד לדרבן אדם לעשות מעשה, אבל אני אגיד לך מה התמריצים השליליים – לחייל להתגייס, יהודי ואולי לערבי בשירות האזרחי, ככל שיש לו תמריצים יותר שליליים, ככל שהוא רואה את האבא שלו, נניח, מתחבט בבעיות בריאות, ואין לו שום רשת ביטחון לעניין הזה, ככל שהוא יכול לראות שהמדינה הזאת נמכרת לכולם, כולל חלקי ארץ טובים מאוד, כמו נמל אילת, למשל, אדוני, ככל שהוא יודע ורואה את אחיו הבכור שמשתחרר מהצבא ללא כלום, ואם אין ידם של הוריו משגת כדי שהוא ילמד, הוא לא ילמד, וקורת גג לא תהיה לו ועבודה לא תהיה לו, ולכן, אדוני, חלק מהבנים שלנו, לצערנו הרב, ואני כמעט חושב שאין משפחה בארץ שזה לא מכה בה, מוצאים את פתרונם בגדה המערבית, אבל איפה, אדוני – בניו-יורק, בגדה המערבית של ההדסון, לא כאן. ולכן אני אומר, שלפני שאתה אומר "ייתנו – יקבלו", תשאל גם את השאלה, מה אתה כאדם שצריך להיות אחראי למדינתו, מה אתה נותן כדי לייצר את אותה מוטיבציה; בדיוק אדוני אמר: לפני 20 שנה או 30 שנה איש לא היה מעלה על דעתו לומר דבר כזה, אבל היום אפשר לומר דברים שלא אמרנו לפני 20 שנה. לכן אני אומר שתירוצים, תמריצים שליליים יש לנו למכביר; הנקודה היא איך אתה נותן תמריצים חיוביים. אני חושב שכל ילד שרואה מג"בניק שמכה ילד בן תשע, הוא לא מקבל תמריץ חיובי להתגייס לצבא, והוא לא צריך להיות ערבי בשביל זה. לכן היחס הדיפרנציאלי והתקדמות עקב בצד אגודל דרך התשתיות של עראבה, כי אני חושב שאם התשתיות של עראבה היו יותר טובות, אדוני, כך אנשים היו רוצים יותר ללכת לשירות האזרחי. הם מרגישים מאוימים בדיוק כמו הציבור היהודי במדינה הזאת. לכן אני אומר, לו הדבר היה תלוי בידי, הייתי מתחיל לעשות תיקון משולב, שמתייחס לכל אוכלוסייה בצורה דיפרנציאלית. בשורה האחרונה, אדם שמאמין, או בא מתוך תנועה שמאמינה שמדינת ישראל היא מדינת היהודים וכל אזרחיה, מדינת היהודים שחזרו לפה, וכל אזרחיה האחרים, מתוך שוויון מוחלט ומלא, ולי אין דאגה, כפי שאדוני יודע, לבעיה הדמוגרפית – אני עושה כמיטב יכולתי, והייתי בארצות-הברית לא מזמן – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> איזה בעיה? <אילן גילאון (מרצ):> לי אין בעיה דמוגרפית. אני לא כל הזמן שומר על עצמי מהבעיה הדמוגרפית. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> זה בלוף. <אילן גילאון (מרצ):> תסלח לי. הרי היינו יחד בארצות-הברית, נכון? ואז באו כמה חבר'ה פה, מישראל ביתנו, והם קמו ואמרו לנוער: איך אתם לא עושים עלייה? ואני אמרתי להם: אני לעולם לא אשאל אתכם: למה אתם לא עושים עלייה? אבל אני תמיד אשאל עצמי ואעשה הכול כדי לגרום לעצמכם לשאול את עצמכם, למה אתם נשארים שם? בטווח הזה נמצא גם החוק הזה, שאיננו הדבר החשוב ביותר, אלא אולי שרשרת חסינות לפוליטיקאים שנמצאים בסכנה מסוימת. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לך עוד שתי דקות. <אילן גילאון (מרצ):> תודה. אני מודה לך, כי הייתי זקוק להן. אבל בפועל, כאשר אנחנו מדברים על שוויון בנטל, אדוני, אנחנו שוכחים שבעצם שום דבר לא קרה. לא מזמן נסגרו שבע שנים לשלטונו של אבו מאזן. עם אבו מאזן היתה הזדמנות טובה מבחינתנו להתקדם, משום שהוא היה שותף, הוא עדיין שותף – אני רוצה לקוות שעדיין שותף – אמיתי ומתון, שיכולנו להתקדם אתו. אנחנו בזבזנו אותה. אנחנו בזבזנו את ההזדמנות הנכונה והאמיתית, שקם לו דור במדינת ישראל שרצה לפתוח עידן חדש. עוד מאה שנים של תיקון של המדינה שהולכת ומתקלקלת ומתעקמת במאה שנות הקמתה. היתה בעיה, אולי אמיתית. אנחנו חרגנו הרבה מאוד, אדוני, רחוק מאוד מקווי המיתאר של מדינת ישראל, ואליה היינו צריכים לחזור. וכאשר כל אזרח ירגיש במדינת ישראל שהמדינה הזאת היא הבית, ואנחנו רחוקים מאוד מהתחושה הזאת, נדמה לי שגם לא יהיה לנו צורך וגם לא תהיה לנו בעיה בכלל עם החקיקה לגבי מי שנושא בנטל והולך לצבא – כך אני מעריך. חבל לי מאוד שראש הממשלה, שאני חושב שהוא אדם שיש לו פוטנציאל להיות ראש ממשלה, אבל הוא לא מממש את הפוטנציאל הזה, לצערי הרב, לאורך כל הדרך; הוא כל פעם מוצא ספין חדש, כל פעם מוצא נושא חדש להתחבר אתו. אינני מבין את הדרך הפתלתלה, המסובכת, של הכפלה ברגליים, של חלוקה בשניים – למה? אפשר לעשות את זה ישר, פשוט, ובדרך הנכונה והקצרה ביותר. המדינה הזאת שייכת באמת לכל אזרחיה. תייצר את המוטיבציות שאנשים ירגישו שהם בביתם. כיום המוטיבציה הזאת לא קיימת לא רק אצל ערביי ישראל, שבעיני הם צריכים להיות יום אחד כמו היהודים האמריקנים. הם צריכים להיות אמריקנים-יהודים, הייתי אומר. ישראלים-ערבים, ישראלים-פלסטינים, על-פי הסדר הזה. רחקנו מאוד משם. אבל יותר מזה, אנחנו מייצרים גם חוסר מוטיבציה, גם אי-תמרוץ חיובי לגבי אלה שחיים כאן. ואני שואל את עצמי, אדוני, למה? שעה היסטורית זו? אנשים יודעים מהי באמת שעה היסטורית? הגיוס והנטל השווה זה שעה היסטורית? חבל לבזבז מונחים על דבר שחייב את תיקונו והוא צריך את הזמן כדי לתקן את עצמו. הוא כל מיני דברים והוא דברים חשובים. הוא איננו שעה היסטורית ואיננו הזדמנות היסטורית. וכדאי להפסיק עם הוועדות, וכדאי להפסיק עם הספינים, ואיך אומרים, עם מקבלי הקופונים, או בעברית אומרים, איך אומרים: קופונים? <היו"ר ראובן ריבלין:> קופונים. <אילן גילאון (מרצ):> קופונים, קופונים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בעברית: ואוצ'רים. <אילן גילאון (מרצ):> ואוצ'רים, בדיוק. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה בעברית. <אילן גילאון (מרצ):> חבל עם מקבלי הוואוצ'רים. אפשר לעשות את זה בדרך המלך, ובהחלטה ובשום שכל כאן. ולכן חוק טל, או וריאציה של חוק טל, הוא דבר שצריך ללכת עם רוח הימים והאנשים במדינה, ומספיק עם הלהטוטנות הזאת ועם האקסטרים הזה, כי זה באיזה מקום כבר נמאס. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה מסכים אתי שיותר טוב לבחור ראש ממשלה עם פוטנציאל להיות ראש ממשלה, מאשר לבחור ראש ממשלה שאין לו פוטנציאל להיות ראש ממשלה? <אילן גילאון (מרצ):> אני מסכים עם אדוני שתמריצים חיוביים ושליליים, לו היו בפוליטיקה, היה מצבנו הרבה יותר טוב. אבל שם זה לא קיים, לצערי הרב, וזה בגלל טעות מאוד גדולה של הבחנה של הציבור הכללי. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לאילן גילאון. כפי שאמרתי, השר יענה בסוף ההצעה השלישית, והיא הצעתו של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה שיעלה ויבוא על מנת לנמק את הצעת האי-אמון של סיעת בל"ד. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לפי הרישום אני צריך להיות חמישי, אבל אתה רוצה, אני מוכן. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. הואיל וזה אותו דבר, והשר גלעד ארדן, אז אנחנו צירפנו אותך. נא להבחין תמיד – זה על דעת, כמובן, הנשיאות. הואיל והשר ארדן ביקש לענות על שלושת אלה יחד, אז אנחנו חיברנו למרות – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – לא הודיעו לי, פשוט, שאני עכשיו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אה, לא הודיעו לך? אני אגיד לך את האמת, אל תגלה לאף אחד: כל דבר, בתום ישיבת הנשיאות, אנחנו שמים במחשב ואנחנו יודעים שאתה מסתכל במחשב כל הזמן. מחשב סדר-היום. רצוי שתיידעו את העוזרים שלכם שהיו צריכים ליידע אתכם, כי אנחנו שלחנו לכל העוזרים. אנחנו כבר במשך שנתיים, כדי שלא לבזבז כל מיני ניירות וכיוצא באלה, נוספים, אנחנו שמים את זה, ואז כל אחד יודע. אבל את יודעת מה, גברתי, מזכירת הכנסת, בהחלט מעכשיו, להודיע גם ליושבי-ראש הסיעות אם יש שינוי בהחלטה של הנשיאות לגבי סדר-היום. חבר הכנסת זחאלקה, גם לרשותך עשר דקות, ואתה מבקש להביע אי-אמון בנושא: כוונת הממשלה לכפות שירות אזרחי-לאומי, של סיעת בל"ד, ואתה מנמק אותה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני וחלק גדול מעמיתי עשינו מאמץ בתקופה האחרונה, אפילו בשנים האחרונות, כדי להוכיח שלא מדובר בשירות אזרחי. הרי זה יצא מהמסגרת הביטחונית, זה התבשל שם, זה תוכנן שם, זה הוצע שם, כתחליף לשירות הצבאי. ראו שזה לא מתקבל על-פי ועדת-עברי, מנכ"ל משרד הביטחון – הוא שהציע את המתווה. אז הממשלה ב-2007 החליטה לשנות את הכובע של הגברת, אותה גברת אבל כובע חדש, שזה הכובע האזרחי. ונתקלנו בקשיים כי נעשה מצד הממשלה מאמץ גדול גם כדי להראות שלא מדובר באיזה קשר ביטחוני של השירות האזרחי. אבל אתמול או שלשום, השר שטייניץ חשף את התוכנית האמיתית של השירות האזרחי, והוא אמר דברים מפורשים שגם היום לא אחר מאשר שר המשפטים לשעבר, מר פרידמן – ואני לא נוהג לצטט אותו, הוא נמצא בקוטב הפוליטי האחר – אבל הוא דיבר מפורשות, מדוע השירות האזרחי הוא נזק לאזרח ולמדינה. גם השר שטייניץ אמר דברים דומים. מה הוא אמר? הוא אמר, אין ערך כלכלי, אין ערך כלכלי, יש הפסד כלכלי מהשירות האזרחי. יש ערך לשירות הצבאי בעיניו, כפי שהוא רואה את העולם, אבל לשירות אזרחי אין ערך. להיפך, הוא אומר, זה גורם לנו רק הפסדים, ולכן אין טעם בכלל לכפות שירות אזרחי. העלות הכלכלית של העניין הזה היא אדירה. ואז הוא אמר את המשפט המסכם, שאני חושב שהוא חושף את המצב לאשורו; הוא אמר: שירות אזרחי – חבר הכנסת סוייד – שירות אזרחי עם ערך ביטחוני. כלומר, השתתפות באותם אלמנטים או באותו שירות שיש לו ערך ביטחוני, כמו שמירה, כמו הצלה, כמו משטרה, כמו משמר הגבול, כמו דברים כאלה. אז יש ערך לשירות האזרחי כי הוא בא למלא איזה צורך של המערכת הביטחונית. אולי בשב"כ, אולי במוסד, גם שם יפתחו, איך אומרים, במסגרת הפתיחות שלהם, אז יגידו, אנחנו רוצים גם אנשים שישרתו גם אצלנו. אז אני אומר שמדובר בתרמית גדולה כשמדברים על שירות אזרחי, וכשמדברים על כך שצריך לחלק את הנטל. על איזה נטל מדברים? על איזה נטל? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני חושב – בוא אני אגיד לך, בוא נשים את הדברים על השולחן דוגרי. כבוד היושב-ראש יודע שאני לא אוהב לטייח דברים. אני אומר דברים בצורה מאוד ברורה. בשביל מה צריך שירות חובה בישראל? בגלל מדיניות הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם היינו – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מדיניות כזו צריכה שירות חובה וצריכה הרבה מטוסים, מדיניות של כיבוש, של תוקפנות, של נשק גרעיני, של נישול, של התנחלות, של פגיעה באחר – ברור שאתה צריך כוח צבאי אדיר לשמור על התוקפנות הזאת, לשמור על הכיבוש. תהיה מדיניות של שלום, של פתיחות, של נורמליזציה, של חלק מהאזור, לא נטע זר כמו שמדברים אתנו כל היום; איך אמר לי אחד – אני לא רוצה לנקוב בשמו כי הוא מת כבר – הוא אמר לי: אנחנו מפנים את הגב שלנו לעולם הערבי ואנחנו מסתכלים רק למערב. זו המדיניות שלנו. ולכן אנחנו בונים את הגדר, קיר ברזל בינינו לבין העולם הערבי. אז מדיניות כזאת בוודאי צריכה הרבה הרבה הרבה הוצאות ביטחון, ובין השאר, כפיית השירות הצבאי על האזרחים או על חלק מהאזרחים. חלק מהאזרחים, לא כופים עליהם את השירות הצבאי. למה להעניש אותם? למה להעניש אותם? זה עונש שמוטל על הציבור, השירות האזרחי הזה. אדם שבמקום ללכת לעבוד צריך ללכת לעשות שירות חינם. אדם, במקום ללכת לעבוד או ללמוד צריך לנקות בית-חולים. אני ממליץ לשני השרים ולכבוד היושב-ראש לקרוא את מאמרו של פרופסור פרידמן היום. הוא אומר: איזה תועלת למשק תצמח מכך שבחורה דתייה תעשה שירות אזרחי, והיא יכולה להיות ערבייה, יהודייה, או בחור, בניקיון בית-חולים, שנתיים, כשהיא יכולה להתקבל למשל להנדסה בטכניון? במקום שהמשק ירוויח מהנדסת מדופלמת, תורמת למשק תרומה איכותית, הוא ירוויח משהו בשוליים, עבודה שהתרומה שלה היא שולית. זה נזק גם לכלכלה, זה נזק לאזרחית, זה נזק לחברה, זה נזק לכולם. אבל עם הראש בקיר, עם הראש בקיר הולכים. ככה, כי יש, איך אומרים – מודה. רוצים לכפות על בחורי הישיבה, אז קמה ישראל ביתנו, למה לא על ערבים? בשביל מה על ערבים? כי אנחנו נגד ערבים. זו הסיבה היחידה. זה המניע היחידי, אין מניעים אחרים, כדי להחליש את הציבור הערבי, כדי לטשטש את זהותו הלאומית. זה המטרה היחידה, אין מטרה אחרת. השר שטייניץ אמר: שלא יעשו שירות לאומי, שיצאו לעבודה. בבקשה, אני מקבל את הכדור, אני לוקח את הכפפה: אנחנו רוצים לעבוד, הנוער שלנו רוצה לעבוד, מאוד מעוניינים לעבוד; על כל עוזרת גננת ביישובים הערביים יש 100 מועמדות, מלחמת עולם על כל משרה או חלק משרה. רוצים לעבוד. אל תכפו עלינו. אני מקבל את העמדה הזאת. הוא אומר: לא צריך שירות אזרחי, שילכו לעבוד. בבקשה – הוא אמר את זה על החרדים, אבל אני מקבל את זה על הערבים. אנחנו רוצים לעבוד, מעוניינים לעבוד. אנחנו ציבור עובד, אוהב עבודה, נגד בטלנות, אבל אני לא יכול להילחם בבטלנות אם אין מקומות עבודה. כשיהיה עודף של מקומות עבודה, אז תבוא חשבון, תגיד לו: למה אתה לא עובד. אבל אדם שמחפש ומתייאש, אתה לא יכול לבוא אליו בטענות אם אין עבודה. אז המצב הוא כזה, כבוד היושב-ראש: המטרה היא מטרה פסולה, המטרה היא לפגוע בציבור הערבי, היא להחליש אותו. אין מטרה כאן לחיזוק הצבא, זה עבודה בעיניים. ועכשיו, אז למה? אז למה בכל זאת? השר שטייניץ אמר את משפט המפתח: שירות אזרחי עם ערך ביטחוני. הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי אמר: נכניס הרבה אנשים, אלפי אנשים, לשירות האזרחי, ומתוכם ניקח את הטובים ביותר למערכת הביטחונית. השר אהרונוביץ אמר: השירות האזרחי נותן לנו מצבור גדול של אנשים שיכולים להצטרף למשטרה. אז אני מבקש להרים את המסך: המטרה היא לדחוף את בני-הנוער, להביא אותם למערכת הביטחונית, כי החישובים הכלכליים כולם – השר שטייניץ, שר האוצר, לא ג'מאל זחאלקה, והשר פרידמן, לא חשודים בכלל, שניהם, באיזו אהדה לערבים, אבל הם מדברים מבחינה כלכלית, אומרים: אין ערך כלכלי, יש נזק כלכלי מהשירות האזרחי. יש לו ערך אם הוא ביטחוני. אז יעשו, נגיד שיכפו – קודם כול, עבודת כפייה, אתה לוקח אלפי אנשים ומעביד אותם עבודת כפייה ללא שכר. ככה בנו – ככה טענו שבנו את הפירמידות; היום יש תיאוריות אחרות, ממצאים אחרים, שלא בדיוק היתה עבודת כפייה שם. אבל יותר גרוע מבניית הפירמידות, רוצים עבודת כפייה, תבוא אתה, תלך, תנקה. במקום שאני אלך ללמוד באוניברסיטה, אני אלך לנקות בבית-חולים. למה אני פוגע גם בפרנסתם של אלה שעובדים – גם השר פרידמן אומר את זה. אתם משבשים את יחסי העבודה במשק. זו עבודה מטורפת. איזה מנהל בית-חולים ייקח אשה, היום, מג'סר-א-זרקא, עובדת שמקבלת שכר מינימום, אם יש לו עובד חינם? <היו"ר ראובן ריבלין:> הואיל ונתתי לאחרים, אני נותן לך שתי דקות, אבל אתה מסיים בעוד שתי דקות. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אם יש לו עובדי חינם, אז איזו תועלת? בשביל מה? אני שואל בשביל מה העבודה הזאת. רק ככה, לנקום בערבים זו מטרה ראויה? לפגוע בציבור הערבי זו מטרה ראויה? אנחנו יודעים מה מצבו הכלכלי-החברתי של הציבור הערבי. לקחת בני-נוער, במקום שיעבדו ויקבלו שכר שנתיים, או יגמרו אוניברסיטה מוקדם ויקדמו את החברה מבחינה כלכלית-חברתית, אתה לוקח אותם ושם אותם בלי עבודה בעצם. איזה נזק זה. ולכן, אם חס וחלילה יעבור החוק הזה, של כפיית שירות אזרחי על הציבור הערבי, למחרת היום יבוא השר שטייניץ עם תוכניתו, יגיד: חבר'ה, כלכלית זה לא שווה לי. או שתבטלו את השירות האזרחי, או שילכו למערכת הביטחון, כי רק למערכת הביטחון יש ערך, ולכן הוא קבע את המושג המדויק – המדויק: שירות אזרחי עם ערך ביטחוני. ואנחנו לא רוצים את זה. אבל תגידו את זה לנוער, אל תעשו לנו עבודה בעיניים. מה אתם חושבים, שאנחנו לא קוראים עברית ואנחנו לא יכולים לנתח כלכלה ולא יודעים לנתח את המצב ואת התוכניות של הממשלה? זה יצא ממערכת הביטחון, השירות האזרחי הזה, וזה יחזור למערכת הביטחון. זו האמת לאמיתה. תגידו את זה. ואנחנו לא רוצים להיות חלק מהמערכת הביטחונית. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסכם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אז נוסף על כל אלה, כבוד היושב-ראש – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסכם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – אני מדבר בשם הציבור שלנו, אנחנו מתנגדים לכפיית השירות האזרחי על הציבור שלנו. אנחנו לא נשרת. נסרב. הנוער שלנו לא יסכים פשוט. אפילו השר לשעבר פרידמן שואל היום: מה, תקימו בתי-משפט, תביאו אלפי אנשים לבתי-משפט, מי שייעדר? <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לכן אני אומר: זו תוכנית רעה, אין לכפות אותה. אני מציע להפעיל את השכל, להפעיל את הראש, ולא לעשות תוכנית כל כך מרושעת וגם כל כך טיפשית כמו התוכנית הזאת. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. השר ארדן יענה על כל שלוש הצעות האי-אמון: של סיעת העבודה, כפי שנומקה על-ידי עמיר פרץ, של סיעת מרצ, כפי שנומקה על-ידי אילן גילאון, ושל סיעת בל"ד, כפי שנומקה על-ידי זחאלקה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה, אני אשתדל לענות בקצרה ולהתייחס לטיעונים המרכזיים שעלו בשלוש הצעות האי-אמון. בפתח הדברים אני אתייחס בקצרה, כי בסך הכול אני חוזר על הנושא הזה שבוע אחר שבוע. כיוון שחבר הכנסת עמיר פרץ התמקד רבות בנושא החברתי, כפי שהוא עושה כל השנים, ואני קודם כול מודה לו בשם הממשלה על השבחים שהוא חלק – – <עמיר פרץ (העבודה):> מה שמגיע מגיע. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – לפעילות בחלק ממשרדי הממשלה. נראה לי שאפשר היה להרחיב את זה, עם עוד קצת מחשבה. <עמיר פרץ (העבודה):> אם לא היית נוכח כאן הייתי מציין את המשרד שלך. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא לא, זה בסדר, זה נכון, אבל אומרים, אין אומרים אלא מקצת שבחו של אדם בפניו, קצת היית יכול. לא התכוונתי לעצמי. ובהחלט הממשלה – ועדת השרים – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> במקרו-כלכלה הוא בכלל לא שיבח, אני אנסה להגן עליך בעניין הזה. אבל אני חושב, אדוני היושב-ראש, שבהחלט הזכיר חבר הכנסת פרץ בכנות וביושר שהממשלה רק אתמול, מתוך הסתכלות א-פוליטית על הצעות חוק, אם הן טובות או לא טובות, תמכה ביוזמת החקיקה שלו לפקח ולפעול לכך שמחירים שמשלמים אזרחים בפריפריה לא יהיו גבוהים יותר בגלל סיבות כדאיות כאלו ואחרות של העסקים שמפעילים אותם, שהם לא ישלמו מחירים גבוהים יותר ממה שמשלמים אזרחים במרכז הארץ. אז זאת דוגמה דווקא לכך שהתזה שהציג חבר הכנסת פרץ איננה נכונה. הממשלה הזאת, מתחילת כהונתה, פועלת לצמצום הפערים החברתיים ולצמצום העוני במדינת ישראל. אלא מאי? כאשר אנחנו דורשים זאת מעצמנו, כממשלה, או אחרים דורשים זאת מאתנו, אי-אפשר לדרוש זאת כאילו מדינת ישראל זה איזה גן-עדן אוטופי, איזה מין מעבדה שבה אפשר ליישם כל דבר שרוצים, ועכשיו לחלק לכל תחום ותחום לפי מה שחפץ לבנו. אנחנו משתדלים לנהל את הכלכלה, שר האוצר וראש הממשלה מובילים את הכלכלה בצורה זהירה ואחראית, כי אנחנו מסתכלים גם מה קורה בעולם. וכשאנחנו רואים מה קרה בארצות-הברית, או בספרד, או ביוון, או בכלכלות רבות אחרות שבהן אחוזי האבטלה – וזאת אולי אחת המכות החברתיות הקשות ביותר – כשאחוזי האבטלה שם ממריאים וכלכלות פושטות רגל, אנחנו מנסים לנהל את הכלכלה הישראלית כך שגם העוגה תצמח, וגם יהיה מה לחלק, ויהיו מקורות שמהם אפשר להשקיע תקציבים חברתיים. ואני חושב שבשלוש השנים שחלפו מאז הקמת הממשלה יש הישגים רבים מאוד להציג לציבור. אפילו אנחנו – בדיוק היום ראיתי את הכותרת הראשית של "דה-מרקר" לפני כמה שעות, אני חושב שהיא אומרת הרבה על מה שקורה במדינת ישראל, והנתון שהוצג הוא של האו"ם; אנחנו לא חושדים באו"ם שהוא מטה נתונים לטובת מדינת ישראל. אז הדוח שהאו"ם פרסם היום – אינני זוכר מי הגוף המחקרי של האו"ם שהציג היום את הנתון – הוא מראה שב-2011, בשונה ממה שתמיד מציגים פה – אנחנו בבידוד, כמה נורא כאן וכל העסקים יברחו מכאן – אז מסתבר שההשקעות הישראליות בעולם קטנו באופן משמעותי, ואילו ההשקעות הזרות בישראל ב-2011 פשוט הכפילו את עצמן, כלומר יש גידול דרמטי. אז כשאני מסתכל על זה ומחבר את זה לכל הסקרים האובייקטיביים שעושים עיתונים כמו ה"טיימס" ואחרים או אפילו האו"ם; וכשישראל, מתוך 193 מדינות, אזרחיה מדורגים במקום ה-14 בעולם, כיצד הם מרגישים סובייקטיבית שטוב או לא טוב להם לחיות במדינת ישראל, אז זה לא שאני אומר שהגענו כבר לגן-עדן, ושאין כאן עוני ואין פערים חברתיים. ודאי שיש, וודאי שיש עוד עבודה רבה לפנינו, ואנחנו מקווים שעוד יהיו לנו שנים רבות כדי לתקן את מה שצריך לתקן, אבל אי-אפשר להגיד שאין כאן עשייה חברתית, ואין כאן הישגים. אני אזכיר אותם על קצה המזלג: גם הירידה העקבית באחוזי האבטלה – ונכון שחלק מהדברים, כפי שנאמר, לא באו כיוזמה ממשלתית, אבל לא יודע, לפעמים – אתה יודע, כשאני למדתי בישיבה אמרו: "גדול המצוּוֶה ועושה, ממי שאינו מצווה ועושה". גם כשאומרים לך לעשות משהו, אפילו אם זה הציבור, ואתה לא מתחפר בעמדה שלך שיצר הרע תמיד מושך אותך להגיד – לא, מה שאני אמרתי זה הנכון, ולא שום דבר אחר, אלא אתה פותח את עצמך להקשבה ובוחן את עצמך, וזה מה שהממשלה עשתה בדוח-טרכטנברג – וכן, גם מתקן סדרי עדיפויות ומזיז תקציבים ממקום אחד למקום אחר – אז יכול להיות שהיה עדיף שמראש היו מיישמים את חוק חינוך חינם מגיל שלוש אחרי 28 שנים שלא יישמו אותו, אבל אני חושב שגם צריך לזקוף לזכותנו, לזכותה של הממשלה, שהיא היתה קשובה למסרים שבאו מהמחאה; ושוב, גם אם לא עשתה את כל מה שדרשו ראשיה – לא שאני מסכים עם כל הדרישות שלהם, אבל בהחלט היו כאן צעדים מאוד משמעותיים גם בהיבט של יישום חינוך חינם מגיל שלוש. נזכיר את נושא טיפולי השיניים חינם שהורחבו אפילו עד גיל 12, הרפורמה בסלולר, הרפורמה במס שהוסיפה מאות שקלים בנטו בכל חודש להורים עובדים לילדים קטנים. אני יכול להזכיר גם בהקשר של המשרד שלי את ההשקעות של מיליארדים בניקוי ושיקום מפגעים סביבתיים, בראש ובראשונה בפריפריה. פרסמנו רק השבוע מכרז בין-לאומי של למעלה מ-200 מיליון לנקות את הקישון; נחל באר-שבע – 300 מיליון שקלים, תוכניות ממשלתיות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> התחייבה החברה שמפעילה את ים-המלח בשני – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> היום נחתם ההסכם. זה אומנם לא מתקציב ממשלתי, אלא נחסך התקציב הממשלתי – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון, נכון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – וחייבנו את "החברה לישראל" להוציא – תודה, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> 2 מיליארד. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה אולי מובן. לדעתי, זה הרבה יותר מזה – כדי לשקם את החלק הדרומי של ים-המלח. זה עוד לפני שאני אדבר או אזכיר באופן ספציפי וממוקד תוכניות בהיקפים של מיליארדי שקלים, שהם ממוקדים כדי לסגור את הפער התשתיתי – ולא רק התשתיתי – שקיים במגזר הלא-יהודי, ביישובים במגזר הערבי, הדרוזי, הבדואי, הצ'רקסי. נתקבלו החלטות ממשלה מפורטות והוקצו – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> הם משרתים, הדרוזים והצ'רקסים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אז מה זה אומר? <עפו אגבאריה (חד"ש):> הם משרתים בצבא. למה הם לא שווים? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אז אני אומר שאנחנו מנסים לתקן את זה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> 60 שנה הם משרתים, מהיום הראשון. אז למה הם לא שווים? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני לא תליתי את הפיגור התשתיתי במקום כזה או אחר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש להם בהחלט טענה צודקת. חבר הכנסת עפו אגבאריה, גם השר ארדן וגם אני חושבים שיש להם טענה מאוד צודקת. <עפו אגבאריה (חד"ש):> 60 שנה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. אנחנו משתדלים לתקן גם כאשר לא משרתים. זו גם חובתנו. אבל הטענה הזאת היא טענה צודקת ביותר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני אומר לך: לתפיסתי, שאני בטוח שהיושב-ראש אחז בה הרבה לפני, ממשלה חייבת לתת זכויות שוויוניות אזרחיות לכל אדם ואזרח, אפילו אם הוא לא מצהיר נאמנות למדינה. אני לא מדבר על שירות צבאי – אפילו אם הוא לא מצהיר שהוא נאמן למדינה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – הוא זכאי לקבל את מה שמגיע לכל אדם ואזרח במדינה דמוקרטית, וזה גם ערך יהודי, לא רק דמוקרטי. מעבר לזה, ואני לא קושר בין הדברים, אבל כיוון שהדברים עלו כאן, למדינה החובה – ואני מקבל גם את מה שאמר חבר הכנסת גילאון, "ייתנו – יקבלו", זה גם "יקבלו – ייתנו" – אני מסכים לגמרי, הסדר פה הוא פחות חשוב מאיך שזה נאמר. אבל מי שטוען שלמדינה יש חובה לתת זכויות שוויוניות ולנסות להשוות בסטנדרטים שקיימים, בין שזה בחינוך או בבריאות או ברווחה או בתשתיות בכל יישוב ויישוב ובכל מגזר ומגזר, הוא לא יכול לומר באותה נשימה שאין למדינה הדמוקרטית זכות באמצעות חקיקה שמושגת באמצעות כלים דמוקרטיים גם לחייב את כל אזרחי מדינת ישראל לאותו סטנדרט מסוים של תרומה או שירות למען המדינה. לא יודע, זה לא נשמע לי פשוט הגיוני – לא הצד הזה ולא הצד הזה. אי-אפשר להגיד שאפשר רק לדרוש מהמדינה להשוות זכויות, אבל אין למדינה זכות לדרוש, ואי-אפשר גם לומר ההיפך. לכן אני לא כל כך הצלחתי להבין את הטיעון של חבר הכנסת זחאלקה. יכול להיות שאפשר להתווכח על מודל מסוים, האם הוא יעיל כלכלית, האם הוא לא יעיל כלכלית; יש אפילו טענות הגיוניות בחלק מהדברים. הסביר לי גם שר האוצר, ואני לא שולל לגמרי חלק מהטיעונים שאתה העלית. אבל אם המדינה תחליט, ואם הכנסת תחליט באופן דמוקרטי שגם הציבור הערבי או גם הציבור החרדי – ואני כרגע, שוב, לא נכנס למודל הסופי שצריך לגבש ושגם יהיה נכון ויהיה הדרגתי, והוא יהיה, והוא יהיה, והוא יהיה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, אפשר לשאול שאלה? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אדוני היושב-ראש לפני שמונה שנים, כשעלה הסיפור של שירות אזרחי, הוא שאל את המציע שאלה אחת, ואני חוזר על השאלה – – – הוא זוכר אותה: האם אתם רוצים לכפות את השירות הזה על נשים חרדיות? ככה שאל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רק שאלתי – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> ככה שאלת, אני זוכר היטב. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל שאלתי גם את אותו איש שאני שאלתי אותו כשהוא דיבר, וזה היה חבר הכנסת בשארה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אומר לך, זה היה באותו דיון – שאלתי אותו גם, אתה הרי חושב שאם לא יהיה צבא-הגנה לישראל לא תהיה מלחמה. ואתה צודק, לא תהיה מלחמה – יהיה חיסולה של מדינת ישראל. זה גם אמרתי. זה הכול. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אה, אתה רוצה להעביר את זה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא תהיה מלחמה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> תעשה שלום. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון, שלום. אם לא יהיה צבא השלום יהיה בכך שלא תהיה מדינת ישראל; לא יצטרכו מלחמה. הרי מדינת ישראל היא הסיבה למלחמה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> תעשה שלום, אז לא יהיה צורך. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, אני מבין את עמדותיכם. אני יכול לכבד, יכול להסכים, יכול לא לכבד, יכול לא להסכים. אני מכבד את זכותכם המלאה לומר כל מה שאתם רוצים ולחשוב כל מה שאתם חושבים ולהיות שותפים בניגוד דעה לחוויה הישראלית, זה הכול. רק יש בעיה אחת אצל זחאלקה, והוא אמר את זה בצורה ברורה ביותר פה מעל הבמה – לא צריך צבא, כי הצבא מביא למלחמה; לא יהיה צבא – לא תהיה מלחמה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, לא, אני לא רוצה להשתמש ולעלות – – – אני אמרתי הפוך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לפני שמונה שנים כך אמרנו, זה היה הוויכוח. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – לא צריך צבא כזה. אבל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הכיבוש הוא כיבוש. אשקלון נכבשה – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> האם אתם מתכוונים לכפות שירות צבאי או אזרחי על נשים חרדיות? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. לא יכולים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> למה על אזרחים ערבים כן? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני גם חושב – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, אני שואל, שואל. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני בהחלט חושב, כאשר אדם – למשל, האמיש בארצות-הברית, יש להם כעדה איזו זכות משום שהם מאמינים בה. ואדם צריך לחיות לפי אמונתו. אבל יש דברים שהם – אומר את זה השר או אמר את זה חבר הכנסת פרץ וגם חבר הכנסת גילאון – יש אנשים שמנצלים – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גם לנו יש אמונות, לא רק ליהודים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אמרתי לך שלא? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גם לנו יש אמונות. <היו"ר ראובן ריבלין:> האמונה שלך – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> האמונה שלך שמדינת ישראל לא צריכה להיות מדינה יהודית, צריכה להיות מדינת כל אזרחיה, ואני אומר לך שזה דבר עם היגיון רב – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – ובלבד שלא תאמר שאני לא צודק כשאני אומר שהמדינה צריכה להיות מדינה יהודית, כי אחרת אין קיום לעם היהודי. עכשיו – יש לנו ויכוח, ויחד עם זה אנחנו חיים פה, הנה, באותה כנסת, ואנחנו מתווכחים על עניין זה בצורה הדמוקרטית ביותר. נכון, כשאני רוב – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – העליונות. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה? אין לי עליונות, אין לי עליונות עליך כבן-אדם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא לא לא, יש עליונות כאן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין עליונות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתם כל הזמן – זה הפרופגנדה – אתם אומרים לעם: אם לא תהיה עליונות, לא נהיה קיימים. אפשר לחיות בשוויון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אז אני אגיד לך את האמת – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אנשים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – חבר הכנסת זחאלקה, כדי להוכיח לך כמה טועה, אני לא רוצה להוכיח לך, ולא תזכה שאני אוכיח לך, ומדינת ישראל לא תאפשר לך להוכיח לך שאתה לא צודק. אני אומר לך שאם לא תהיה עליונות למדינת ישראל, היא לא תהיה קיימת. הנה, אני אומר לך. אינשאללה, בעוד 50-40-30 שנה לא תהיה בעיה בכלל בעניין הזה. אינשאללה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – על הדברים שלי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> עליונות צבאית הוא מתכוון. <היו"ר ראובן ריבלין:> עליונות צבאית. כן, עליונות צבאית. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הגמוניה על הקרקעות, על האדמה, על – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה שאתה יותר, זה שאתה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תחזירו כל אחד מה שלקחתם מאתנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> הנה, אני אומר לך ברמה – ברמה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תחזירו לנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זחאלקה, תחזירו לנו, תחזירו. להחזיר לנו זה להחזיר את הכול. לא מתווכח אתך, עכשיו השר מדבר, רק אני אומר לך – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני מקווה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – שלא תאמר רק שאמרתי שיש לי עליונות עליך כי אני אומר לך שאתה פי-אלף יותר אינטליגנטי ויותר אינטלקטואל ממני. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> חס וחלילה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אומר לך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> חס וחלילה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אומר לך שאני לא אינטליגנט ולא אינטלקטואל. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני חייב להסכים עם היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אומר לך שאתה לאין-ערוך יותר ממני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אבל לא יותר מטיבי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אמרתי – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא, אל תתערב בתוכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא מתווכח. טיבי יאמר. אני יכול לומר לטיבי שאני לא חושב שאני פחות ממנו, והוא גדול מאוד. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני שואל את השר את השאלה הפשוטה. אני חושב שחשוב מאוד שהאזרחים ידעו, לא רק – – – האם אתם מתכוונים לכפות את השירות הצבאי והאזרחי על נשים חרדיות? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, שמעתי. על חרדיות? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> נשים חרדיות. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא, בסדר, בסדר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כיוון שאני חייב לומר לך, אתה בטח עוקב – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא בחוק טל. זה כתוב גם בחוק, שמי שמצהירה שהיא דתייה לא משרתת בצה"ל. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, אזרחים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> טוב, חבר הכנסת זחאלקה, די, דיברת הרבה, נו, מה? במסגרת העליונות האינטלקטואלית שלכם תנו לי גם לנסות, ככה, את כוחי להתמודד עם כל האתגר הזה, אני לא – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני מעריך מאוד את – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת זחאלקה, נתנו לך, נתנו לך במה רחבה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – עם מה שהוא אומר זה רק בדרך אחת – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני לצערי לא נמנה עם הצוות שמגבש את המודל החקיקתי שיובא לכנסת, ואני לא יודע לענות לך ספציפית, אני יכול לומר שעד עצם היום הזה גם נשים לא חרדיות שוחררו משירות צבאי, ואני לא בטוח שזה הדבר שעמד בבסיס המאבק הציבורי על חלוקה שוויונית של הנטל. עדיין יש הבדלים מסוימים, וכמו שאמר היושב-ראש, ההבדלים הללו מובאים בחשבון, כפי שמובאים גם הבדלים בין האוכלוסייה הערבית לבין האוכלוסייה החרדית, וכל הסדר שיובא בפני הכנסת צריך – אני גם חושב שזה הסדר שצריך להביא בחשבון מאפיינים כאלו ואחרים, השאלה – איזה מאפיינים. כשאתה מדבר על מרכיבי הביטחון הלאומי של מדינת ישראל, אז בימים שבהם דווקא – רק לפני שבוע, דומני, אני לא זוכר מי זה היה, איזה מפקד בצבא האירני, דיבר על מחיקת מדינת ישראל שוב הפעם ודיבר על למה הם מתאמנים. וכשאתה יודע מי הם בעלי-בריתם פה באזור – אני זוכר שכש"חיזבאללה" ירה טילים במלחמת לבנון השנייה, דומני שנהרגו מהם גם אזרחים ערבים ביישובים ערביים. הטילים לא עשו שום הבחנה ביניכם לבינינו. ולכן בהיבט של מרכיבים של הצורך לשרת את המדינה או לחלק באופן שוויוני – כמו שאתם רוצים להתחלק אתנו כאן, ובצדק, בזמן האוויר והדיבור בפני האומה, ואתם מחזקים – תודה לכם על כך – את הדימוי הדמוקרטי של מדינת ישראל בעולם, אני לא רואה למה אתם רוצים למנוע את זה מהאזרחים שאתם מייצגים. גם הם – חלק מהם אולי בגלוי, חלק קצת חוששים בגלל ההנהגה – רוצים גם הם להשתלב בעניין הזה ולהרגיש שווים ולהרגיש יותר טוב כשהם דורשים מאתנו מה שמגיע להם, ובדין מגיע להם, גם אם הם לא ישרתו, אבל אני חושב שהם ירגישו יותר טוב אם הם יהיו חלק מהתהליך הזה. האם צריך להעניש על זה ברמה של שלילת החופש? אני לא בטוח, אני אולי אפילו חושב שלא, אבל אני כן חושב – וזה עוגן בהחלטה של בית-המשפט העליון בעבר – שתהיה זכות חוקתית לכנסת, כבית-מחוקקים, לקבוע שמי שעשה דבר מסוים למען מדינתו יהיו לו הטבות מסוימות, ומי שלא עשה כנראה לא יקבל את ההטבות האלה. האם אני רוצה להיות במקום הזה כשנגיע לשם? לא. אני חושב שזה צריך להיות מתוך אחריות של כולנו לעשות תהליך הדרגתי שבסוף יביא לחלוקה שוויונית. אני אסיים ואומר שגם – איך אמר חבר הכנסת גילאון? מה הבעיה? מקבלים החלטה, הופ, הופ, צ'יק-צ'ק, ופשוט עושים את זה, למה ראש הממשלה עושה את זה כך ואחרת וכו' – כנראה אם הדברים היו כל כך פשוטים כפי שחבר הכנסת גילאון מציג אותם, כשהוא מבקש להביע אי-אמון בממשלה, אנחנו מניחים שטובים מאתנו שכיהנו בוודאי כבר היו מוצאים את הפתרון. זה לא כל כך פשוט, כי יש לדברים השלכות חברתיות והשלכות כלכליות, ואני חושב שצריך להעריך – ולתמוך בראש הממשלה כשהוא מקדם את הדברים ומנסה להביא אותם לכלל פתרון, לא בצורה שגורמת בכוח לקיטוב ושיסוי, אלא בצורה אחראית והדרגתית שתתחיל את התהליך הזה. אבל באמת – עם מועדי סיום, בשונה ממה שהיה בעבר במודל של חוק טל, שנכון שהוא הביא לאיזה שינוי, אבל כפי שאמר בג"ץ, השינוי הזה הוא אטי מדי, מעט מדי, ואנחנו לא יודעים לומר בוודאות מתי השינוי הזה כבר יקיף את כל חלקי החברה הישראלית. ולכן, גם מתוך הסקירה שנתתי בנושאים החברתיים, גם על מה שהממשלה כיום מקדמת כדי להביא לחלוקה שוויונית של הנטל, ובהיבט המדיני – שוב, אני לא רוצה להיכנס לכל הצעדים שראש הממשלה נקט, והממשלה, כדי להתחיל משא-ומתן, כולל מה שהיום – שוב היום – פורסם בהיבט של – מה זה היה, שחרור אסירים? מה? <עמיר פרץ (העבודה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> שחרור אסירים. גם את זה חבר הכנסת בהגינותו – חבר הכנסת פרץ ציין, כל זה לא מספיק כדי שאבו מאזן אפילו יואיל בטובו להתחיל לשבת לשולחן המשא-ומתן ולבחון הצעות כאלה או אחרות. אז אני, חבר הכנסת פרץ, כן אומר שאני כן מסוגל להסתכל בעיניים של הציבור ולומר: כן, אנחנו מנסים כל דבר שאפשר כדי לקדם משא-ומתן עם המנהיגות הפלסטינית. האם "כל דבר" כולל ויתור מראש על כל העמדות הישראליות, בין שאלה עמדות מוסריות-אידיאולוגיות ובין שאלה עמדות ביטחוניות שנועדו שלא לחזור על טעויות עבר? לא. לא הכול, כיוון שלפני הכול אנחנו מחויבים לביטחונם של אזרחי מדינת ישראל, וגם לזכויות הלאומיות של עם ישראל בארצו. אבל כדי שהדברים ייבחנו, איפה כל צד צריך להתפשר, צריך קודם כול לשבת לשולחן המשא-ומתן, ועד שהפלסטינים לא ייאותו לעשות אפילו את זה, לא יהיה אפשר לבחון את העמדות של המנהיגות הישראלית של סוף המשא-ומתן, כי כדי לסיים משא-ומתן צריך קודם כול להתחיל אותו. ולכן אני חושב שבשלושת המובנים – המדיני-ביטחוני, החברתי-כלכלי, וגם בהקשר של הלכידות החברתית של שוויון בנטל, יש לדחות את הטענות שלכם ולא להביע אי-אמון בממשלה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אדוני השאיר משהו סתום בפרוטוקול לגבי הנתונים שניתנו על-ידי אחת הוועדות. האם אדוני מתכוון ל-OECD, או ועדה השייכת לאו"ם שנמצאת בז'נבה? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לגבי ההשקעות בישראל? <היו"ר ראובן ריבלין:> השקעות, השקעות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא לא לא, זה לא ה-OECD, זה היה אחד הגופים הכלכליים של האו"ם, גוף ההשקעות של – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, הוועדה הכלכלית של האו"ם. אני מייד אכניס לפרוטוקול את שם הוועדה. ביקשתי לברר את זה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אנחנו ממשיכים בהצעות האי-אמון. ההצעה הבאה היא הצעת אי-אמון שעליה עתיד לענות השר אלי ישי – הנה, הוא נמצא פה, סגן ראש הממשלה ושר הפנים – והיא בעניין ובנושא: מדיניות הממשלה בדבר הכרה ביישובים ערביים, הכפר דהמש כדוגמה, של רע"ם-תע"ל, ומי שיציג זה שיח' אברהים צרצור, חבר הכנסת. בבקשה, אדוני. עשר דקות תמימות עומדות לרשותך. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> כבוד היושב-ראש, תודה, מכובדי השר – – – <שר הפנים אליהו ישי:> – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> מה? <שר הפנים אליהו ישי:> – – – עשר דקות זה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> עשר דקות זה עשר דקות, עומדות לרשות – בבקשה, כבוד חבר הכנסת. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, לשם שינוי, הדיון, הנושא שאני בא להציג, הוא נושא שטומן בחובו גם אלמנטים פוליטיים, מדיניים, וגם אלמנטים של זכויות אדם ונושאי תכנון. הנושא הוא מדיניות הממשלה בדבר הכרה ביישובים ערביים. אני לא יודע אם זה המזל, או לא, שהדיון הזה בא בצל פרסום דוח ועדת אדמונד לוי בנושא המאחזים. אין כיבוש. להכשיר את המאחזים לאלתר. המדינה אחראית לקיומם של המאחזים האלה במשך כל שנות הכיבוש, מאז 1967 ועד היום, ועל כן היא אחראית להכשיר את היישובים האלה, הלא-חוקיים, ולו לפי ראות עיניהם של ממשלת ישראל או החוק הישראלי. נוסף על כך, הדבר המסוכן ביותר, זו הזכות להתיישב בכל מקום, בכל מקום בארץ-ישראל – ככה הוועדה הזאת הגדירה. אין שום ספק שההמלצות האלה, של ועדת אדמונד לוי, לפי כל אמת מידה הגיונית, נחשבות לרמיסה ברגל גסה של כל ערכי המשפט הבין-לאומי, החוק הבין-לאומי, הלגיטימציה הבין-לאומית. גם רמיסה ברגל גסה של החלטות בג"ץ במשך כל כך הרבה שנים בנושאים האלה. אינני יכול לנתק את הנושא הזה מן הנושא שאני דן בו היום, או שאני מנסה להציג אותו היום, המדיניות של ממשלות ישראל ומדינת ישראל בדבר ההכרה ביישובים הערביים. שם הולכים בכיוון של הכשרת יישובים בשטחים כבושים, שכל העולם, כל העולם מסכים שהיישובים וההתנחלויות והמתנחלים הם המכשול הגדול ביותר בפני השגת שלום-אמת צודק ובר-קיימא במזרח התיכון. על אף העובדה הזאת, שכל העולם, ללא יוצא מהכלל, מסכימים שאכן זה המצב, באה הוועדה ופשוט מאוד מתעלמת מכל העובדות האלה והולכת לכיוון של אי-הכרה בעובדה שיש כיבוש. זאת אומרת, אין כיבוש, ועל כן פשוט מאוד, ישראל יכולה לעשות כל דבר שעולה על דעתה בשטחים הכבושים. אני מאוד מקווה שהמדיניות הזאת לא תאומץ על-ידי ממשלת ישראל, דבר שיכול לסכן את כל האזור, דבר שיכול להביא להתנגשות דמים חזיתית בין כל מדינות ערב, כולל גם הפלסטינים, לבין מדינת ישראל; דבר שאנחנו יכולים פשוט מאוד לא לעשות אם אנחנו נותנים לשכל הישר לשלוט גם במדיניות של ממשלת ישראל. לגופו של עניין, כבוד שר הפנים, מדיניות הממשלה, או מדינת ישראל, בדבר ההכרה ביישובים ערביים – אפשר לחלק לשני חלקים: חלק ראשון, יישובים שהיו קיימים עד שנת 1948, ואני, דרך אגב, לא מדבר על 540 יישובים ערביים שהיו קיימים בפלסטין, שכולם פשוט מאוד נהרסו במשך השנים, שנות ה-40, שנות ה-50. לא, אני לא מדבר על פליטים שגורשו מחוץ לגבולות מדינת ישראל. אני מדבר על 300,000 ערבים ישראלים, שהם אזרחי מדינת ישראל, שגורשו, או הוצאו מיישוביהם כתוצאה מנסיבות ביטחוניות, תוך הבטחה של ממשלת ישראל, של הצבא באותן שנים, של השלטון הצבאי באותן שנים, להחזיר אותם ליישובים שלהם בתוך פרק זמן קצר מאוד, עד חלוף המצב הביטחוני ששרר באותה תקופה. לצערי הרב, ההבטחות האלה לא קוימו עד הרגע הזה. 64 שנים עברו וההבטחות האלה לא קוימו, ואם אפשר להצביע על דוגמה: שני הכפרים אקרית ובירעם, שלגביהם יש פסק-דין של בג"ץ, דרך אגב, שמחייב את ממשלת ישראל להחזיר אותם ליישובים שלהם. על אף ההחלטה של בג"ץ, לצערי הרב ממשלת ישראל ממאנת לבצע את החוק ואת החלטות בית-המשפט הגבוה לצדק. הסוגיה השנייה, הסוג השני של היישובים, אלה יישובים שקיימים, כבוד שר הפנים, קיימים, הן בגליל, הן במרכז והן בדרום; יישובים ערביים שחיים בהם עשרות אלפים. אם מדברים על יישובים ערביים בדרום, אז מדברים על כ-100,000 ערבים, אזרחי מדינת ישראל, שנמצאים בנגב, שחיים בתוך כפרים המוגדרים כלא-מוכרים. דרך אגב, המושג הזה, כפר לא-מוכר, לא קיים בכל מדינה דמוקרטית בעולם הזה. המושג הזה קיים אך ורק במדינת ישראל. זה הדבר המדהים במדינה שמתיימרת להיות המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון. ברוך השם, יש היום יותר ממדינה דמוקרטית אחת, והיא אולי יותר דמוקרטית מאשר מדינת ישראל במובנים רבים מאוד. זה חייב, דרך אגב, לשמח גם את מדינת ישראל – אם הם אכן דוגלים בדמוקרטיה בצורה כנה, או לא. כבוד שר הפנים, אתה מחייך, בסדר, לא נורא, לחייך גם זה לגיטימי. <היו"ר אופיר אקוניס:> אולי אני אגיד לו למה, אני חושב, אני חושב, שכשאתה מדבר בפרלמנט הישראלי על הדמוקרטיה ישראלית, זה כבר מפאר את הדמוקרטיה הישראלית, ואתה אומר שהיא פחות טובה מדמוקרטיה במדינה אחרת, שרק לפני חודשיים, אחרי שלטון רודנות של עשרות שנים, היא הפכה לדמוקרטית. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> כבוד היושב-ראש, אין שום ספק שישראל מדינה דמוקרטית. כבוד היושב-ראש, אין לי שום ספק ואני מצהיר בפני כל העולם שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית למהדרין; אבל רק לרוב היהודי ולא למיעוט הערבי. <היו"ר אופיר אקוניס:> זה לא נכון. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> לגבי המיעוט הערבי, המדינה גזענית. פשוט מאוד, המדיניות שלה, בכל התחומים, יכולה להוכיח זאת מעל לכל ספק. דרך אגב, זה לא אני שאומר זאת, אפילו מנהיגי ישראל, בעת תעמולת בחירות, כשהם באים ליישובים הערביים הם עומדים על הבימות, ידידי היקרים, עומדים מעל הבמות ומודים בכך שיש פער בין שתי האוכלוסיות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> עכשיו דיברו על תיקון העוול, עכשיו. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> יפה. הם מבטיחים, במסגרת תעמולת הבחירות, שנעשה את הכול, אם אתם תתמכו, נעשה את הכול כדי לגשר על הפערים האלה; אז כולם מודים שיש פערים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זו הכרה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> דוחות שמתפרסמים כל שני וחמישי על-ידי מוסדות מדינה מוכיחים זאת מעל לכל ספק. אז אי-אפשר באמת לבוא ולהתעלם מכל העובדות ולהגיד שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. מאוד מקווים שביום מהימים זה יתוקן. אז הסוג השני של היישובים, יישובים קיימים שבהם חיים עשרות אלפים, ישראל פשוט מאוד לאחר 64 שנים מסרבת, מסרבת בצורה סיסטמטית, להכיר ביישובים האלה. זה אומר שעשרות אלפים, אם לא מאות אלפים, חיים במצב תת-אנושי; בכפרים שאין בהם שום שירות, לא כבישים, לא מים, לא טלפונים, לא ביוב, אפילו לא חינוך נאות. אני אתן לכם דוגמה מהחיים של הכפרים האלה בדרום, כבוד שר הפנים, כבוד היושב-ראש. דרך אגב, משרד החינוך משקיע כ-100 מיליון שקלים, כבוד שר הפנים, 100 מיליון בהעברת תלמידים ממקום למקום בכל שנה. אתה יכול לחשב כמה משקיעה מדינת ישראל בתוך עשר שנים. מיליארד שקלים משקיעה אך ורק בלהעביר תלמידים מכפרים לא-מוכרים, שאין בהם בתי-ספר, למקומות שיש בהם בתי-ספר. אני שואל שאלה פשוטה מאוד: כמה בתי-ספר אנחנו יכולים לבנות ב-100 מיליון שקלים, שישראל משקיעה אך ורק בהעברת תלמידים? יכולים למלא את כל הכפרים האלה בבתי-ספר והתלמידים לא יצטרכו לנסוע עשרות קילומטרים, בכבישים משובשים. במקרים מסוימים, ילדים נהרגו בתאונות דרכים, דרך אגב, כתוצאה מזעזוע ברכב, או באוטובוסים, כשהם נוסעים בכבישים. בדקה האחרונה, כבוד שר הפנים, אני אכנס, אני אמרתי דהמש כדוגמה; דהמש הוא אכן דוגמה. דהמש לא נמצא, כבוד שר הפנים, במקום נידח, הוא נמצא במרכז מדינת ישראל. הוא נמצא צפונית לרמלה ודרומית-מערבית ללוד. הכפר הזה, חיים בו כ-900 בני-אדם. כ-100 בתים, כ-100 משפחות. הבתים האלה קיימים עשרות בשנים. חלק מהבתים האלה גם קיימים מלפני קום מדינת ישראל. האנשים האלה נאבקים, מאז קום המדינה ועד היום, על כך שמדינת ישראל תכיר בקיומם כחלק אינטגרלי מהמועצה האזורית עמק לוד. דרך אגב, כבוד שר הפנים, ואתה מכיר את העובדות, אכן דהמש הוא חלק אינטגרלי של המועצה האזורית עמק לוד, אבל על אף העובדה הזאת, מועצה אזורית עמק לוד לא רק שהיא לא נותנת שירותים ל-900 נפשות, בהם תלמידים וילדים וכו' וכו', אלא היא עושה את הכול כדי למחוק את היישוב הזה מהיותו חלק אינטגרלי של המועצה האזורית. כל ממשלת ישראל – משרד הפנים, המועצה הארצית לתכנון, הוועדה המקומית והוועדה המחוזית לתכנון – פשוט מאוד קושרים – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> אני מסכם בשני משפטים. פשוט מאוד, כל המוסדות, כל הרשויות במדינת ישראל הם חלק אינטגרלי של הקונספירציה הזאת כנגד יישוב מאוד מאוד חלש, שכל מה שהוא מבקש הוא שממשלת ישראל תכיר בקיומו, דבר שאני חושב שהוא מאוד לגיטימי, יעשה צדק כלפי האנשים האלה וייתן להם את ההרגשה שאכן הם חלק אינטגרלי של אזרחי מדינת ישראל. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. משיב שר הפנים אלי ישי. בבקשה, אדוני. <שר הפנים אליהו ישי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני משוכנע לגבי שמונה וחצי הדקות הראשונות שדיברת, שגם אתה מבין שלא נכון יהיה להשיב ולהתייחס. אני מאמין שבתוך-תוכך או עם עצמך אתה מבין שיותר מהגזמת. זו לא נקודה שאני אתייחס. יכול להיות שיש לך צרכים פוליטיים שאתה צריך לדבר כפי שאתה מדבר, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה. דמוקרטיה, לא דמוקרטיה – אני חושב שממשלת ישראל עושה רבות מתוך ראייה אמיתית ועניינית למען המגזר הערבי, באופן דמוקרטי שהוא נדיר בעולם כולו. בטח במזרח התיכון אין דמוקרטיה כזאת. גם מדינות שקוראות לעצמן דמוקרטיות, הלוואי שיהיו דמוקרטיות בכמה אחוזים כמו מדינת ישראל. לעצם הצעת האי-אמון שמדברת בעיקר על דהמש – גם שם, תראה מה מדינת ישראל עושה. אם היה קם כפר או בנייה בלתי חוקית ביישוב כזה או אחר במגזר היהודי, היו הורסים אותו. כל הבנייה שם היא בלתי חוקית, ולא רק שלא הורסים אותו, אלא הממשלה, שהיא ממשלה דמוקרטית, מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, מקימה ועדה – ועדות גבולות, בחינה – לבדוק גם בבנייה בלתי חוקית ביישוב או בכפר שהוא בלתי חוקי איך להכשיר אותו ולאפשר לו בסוף להתקיים באופן חוקי וטוב. אז במקום להעריך ולהביע תודה והערכה למה שמדינת ישראל עושה לבנייה בלתי חוקית, ביישוב של 100 משפחות או 900 נפשות, שנבנתה בלי רשיון, בניגוד לחוק, ולא חוקי, למרות הכול הפרקליטות, משרד המשפטים, משרד הפנים, מנסים לבנות איזו תוכנית והקימו ועדת גבולות ואנחנו מחכים להמלצה שלה, ועושים הכול. אז אם זה לא העדפה מתקנת – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> עשיית צדק. <שר הפנים אליהו ישי:> לא צדק, כי זו בנייה בלתי חוקית. זה לא נכון. יש מקומות שאתה תטען שצריך לעשות צדק, ואני אגיד לך אם אתה צודק או לא צודק. פה זה לא עשיית צדק, זו בנייה בלתי חוקית – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> בעברית יש לזה משפט: לפנים משורת הדין. <שר הפנים אליהו ישי:> פה זו בנייה בלתי חוקית, ולמרות הכול – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לפנים משורת הדין. <שר הפנים אליהו ישי:> לפנים משורת הדין, מה שלא עושים במגזר היהודי – – <היו"ר אופיר אקוניס:> בדיוק ככה. <שר הפנים אליהו ישי:> – – עושים במגזר הזה, על מנת לצמצם, למנוע חיכוך מיותר. ותאמין לי, דיון שקיימתי אני בעצמי עם הפרקליטות, עם משרד המשפטים, עם השר לביטחון פנים, איך להתמודד עם זה – הרי היתה גם תוכנית להרוס את הכול. חוות הדעת המקצועית היתה להרוס את הכול, כי זו בנייה בלתי חוקית. נמנעה הריסה ומנסים להכיר ביישוב. אני חושב שבמקרה הזה אתה צריך להצביע אמון בממשלה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לשר הפנים. תודה רבה לך, אדוני. הרחבת הפערים במערכת הבריאות בין ערבים ליהודים ובין פריפריה למרכז – של סיעת חד"ש. מנמק את ההצעה חבר הכנסת עפו אגבאריה. השר ארדן משיב. גברתי המזכירה, נא לקרוא לו. בבקשה, אדוני, נתחיל את הספירה כשהשר ארדן ייכנס, למען ההוגנות. כל יום הדמוקרטיה שלנו נבחנת, ונדמה לי שאנחנו עומדים במבחן. <עפו אגבאריה (חד"ש):> חשבתי לתומי שיענה לי שר הבריאות, אם זה פערים חברתיים. <היו"ר אופיר אקוניס:> כידוע לך, שר הבריאות פצוע ברגלו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני מאחל לו החלמה מהירה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אנחנו מאחלים לו החלמה מהירה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> ורפואה שלמה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> שיהיה בריא. <עפו אגבאריה (חד"ש):> שיהיה בריא. מגיע לו, כי הוא שר הבריאות הראשון במדינת ישראל שאולי נתן את התשובה למה שרציתי לדבר, על הפערים בפריפריה. הוא אולי הראשון שנתן מענה, גם מעשי, לדברים האלה. אבל היות שהשר ארדן יענה, אז אולי אדבר על איזה משפט שהוא אמר, שזכותו – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> עכשיו הספירה התחילה, עם כניסתו של השר. אני רק אסביר לו שהואשמנו פה על-ידי הדובר הקודם בחוסר דמוקרטיה. אז כדי להראות שהדמוקרטיה היא במיטבה, גם הספירה תהיה על הדקה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל אני גם מציין לשבח את עמדתו של השר גלעד ארדן על זה שהוא אמר שגם אזרחים שלא משרתים ואפילו שלא נשבעו אמונים למדינה, זכותם לקבל את כל הזכויות שלהם. אני מאוד מעריך את זה, אבל האם זה קיים בפועל? הוא אומר שזכותה של הממשלה לדרוש, אבל גם זכותם של האזרחים לדרוש. ההבדל קטן – האזרח יכול לדרוש כל השנים והוא לא יקבל כלום. זה מה שקורה לאוכלוסייה הערבית. אנחנו דורשים את הזכויות כבר 64 שנה, אבל אנחנו לא מקבלים. אבל לממשלה יש הכוח, שאם היא תדרוש את מה שהיא צריכה, היא יכולה לקיים אותו, ויחי ההבדל. אז אם אנחנו מרגישים שאנחנו לא יכולים להגיע לשוויון זכויות, איך אתה דורש מאתנו שכאילו נהיה שווים בנטל? על איזה נטל מדובר? האם הנטל הוא הנטל הצבאי? אז אתם לא רוצים לקחת אותנו לצבא. הרי מראש אתם אומרים, אתם לא תלכו לצבא, אתם תלכו לשרת – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> עבודות בניין, לבנות התנחלויות. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני לא אענה לכהניסטים הזויים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לבנות התנחלויות – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> לכהניסטים הזויים אני לא עונה, הם לא שווים את זה. אז מראש אומרים שאתם לא תלכו לשירות בצבא, אתם תלכו רק לשרת. מהמלה "משרת". <היו"ר אופיר אקוניס:> לא. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה לא מהמלה "שירות". <היו"ר אופיר אקוניס:> שוויון בנטל. <עפו אגבאריה (חד"ש):> למה? את החרדים אתם רוצים לגייס לצבא, אתם לא רוצים לגייס אותם לעבודה. אתם רוצים לגייס לצבא, ואותנו – אתם רוצים שאנחנו נעבוד. אז לידיעתכם, אנחנו עובדים. רוב הצעירים שלנו גומרים את כיתה י"ב והולכים לעבוד. יש 145,000 עובדי בניין, תביא לי כמה מתוכם יהודים. אפס. כמה הם משתכרים, 200 שקל ליום? לחודש זה 4,000 שקל, וזה יוצא בערך אותה קצבה כפי שמקבלים האברכים שלא עובדים ואנחנו עובדים. אז תבוא מצד אחד ותגיד, אני רוצה לגייס אתכם ושוויון בנטל, אבל לא שוויון בזכויות? מה מקבל הצעיר הערבי בתור אזרח במדינת ישראל, בבית שלו, בכפר שלו, ביישוב שלו, לעומת מה שמקבל כל אזרח יהודי ביישוב שלו? רק עכשיו דיברו על זה שמתקנים את העוול לגבי אוכלוסייה שמשרתת בצבא והיא עדיין לא מקבלת את מלוא הזכויות כמו שמקבלים היהודים. אני חושב שהדברים האלה הם רק ספין תקשורתי, שראש הממשלה רוצה לצאת ידי חובה. האמת היא שהוא לא רוצה שהערבים – הוא לא יכול לקבל 60,000 צעירים כל שנה שישרתו. הוא לא יכול. הוא גם לא רוצה שכל החרדים ישרתו. אבל ניחא, נניח שהוא רוצה לצאת ידי חובה, לשמור את הקואליציה, אבל עם זאת, אין מקום לכפות את הדבר הזה על אזרחים שהם מראש לא שווי זכויות, על האזרחים הערבים, ולהגיד, אתם תתרמו. אדוני היושב-ראש, דיברתי גם על הפערים. הפערים החברתיים הם לא רק בתשתיות והם לא רק בחינוך ובתרבות, הם גם בבריאות. על זה היתה הכותרת של האי-אמון. אם עד היום קיים במדינה הפרש, הבדלי תוחלת חיים בין האוכלוסייה הערבית לבין האוכלוסייה היהודית, על מה זה יכול להצביע? זה יכול להצביע על כך שלא נותנים את השירות במגזר הערבי כמו במגזר היהודי. זו כבר אפליה. אם תוחלת החיים של הערבים היא ארבע או חמש שנים פחות משל היהודים, זו אפליה. אותו הדבר קיים גם לגבי הפריפריה. גם בפריפריה יש יהודים שגם אותם – – – <ישראל חסון (קדימה):> זו המסקנה – – – מזה אין תרבות, אין דרך התנהלות, אין אורח חיים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז יש תרבות, אז תיכף אני אגיד לך לגבי התחלואה, זה לא לגבי תוחלת החיים. אם היתה נגישות ואפשרות להגיע לכל מה שמגיעים אליו במרכז, אז גם בפריפריה היו יכולים לקבל את הטיפול ואת הגישה למוסדות הרפואיים כמו במרכז – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אני לא כל כך הבנתי אותך, אדוני, גם חבר הכנסת חסון לא הבין. האם כאשר ערבי, מוסלמי או נוצרי, או יהודי מגיעים לבית-החולים בנהרייה – שם סבא שלי שבק חיים, שם, מה לעשות – אבל היו שם גם הרבה ערבים, האם הוא קיבל טיפול יותר טוב או פחות טוב מהם? לדעתי, הוא קיבל בדיוק את אותו טיפול שקיבל מוחמד ששכב מיטה לידו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא על זה דיברתי. אם אתה רוצה שאני אדבר על זה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> כן, על בית-החולים בנהרייה, או בחיפה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא, לא על זה אני דיברתי. אני מדבר על זה שהנגישות של האוכלוסייה הערבית ובפריפריה בכלל היא פחות טובה ממה שיש במרכז, זה הכול, ובגלל זה הם לא יכולים לקבל את הטיפול. אבל אם אתה מדבר על שוויון, אני רוצה להעלות על נס את התנהגות הרופאים בבית-חולים "איכילוב". <היו"ר אופיר אקוניס:> שהמנהל הוא ערבי, של בית-החולים בנהרייה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני מדבר על בית-חולים "איכילוב", שהם התנגדו למדיניות מנהל בית-החולים של ההפרדה של האפריקנים. וכל הכבוד לרופאים שנשארו נאמנים לשבועה שלהם, לרפואה שלהם, והם יצאו נגד ההצהרה של הנהלת בית-החולים. על זה אני לא מדבר. גם אני רופא, ואני יודע איך הרופאים מטפלים בכולם. <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. <עפו אגבאריה (חד"ש):> רק היום בוועדת החינוך דיברנו על זה שאחיות שהגיעו מנצרת – הקפיצו אותן מנצרת לבית-ספר ממלכתי-דתי "עצמון" בתל-אביב. אין יותר אחיות שיעשו את החיסונים, וזה בגלל ההסכם עם "נטלי", תדעו לכם, כי כאשר הם היו צריכים לגמור את החיסונים, כבר במרס, אז אין להם האפשרות, והם הלכו והביאו את האחיות הערביות מנצרת כי הם צריכים מהר לעשות לילדים את החיסונים, כי הם צריכים לבוא בסוף החודש עם מספרים שאנחנו עשינו כך וכך חיסונים. אבל את שאר הבדיקות, את מה שהם צריכים לעשות הם לא עשו. אז מה קרה בבית-הספר הזה? אני אדבר על האפליה, מה שאתה מדבר – אז הגיעו האחיות. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, אני טוען שאין אפליה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> בבית-הספר הזה, מה קרה? ראו שלוש-ארבע אחיות שנכנסו לכיתות, ואחת או שתיים מהן היו ערביות שלבושות מסורתי, אז מה הם עשו? לינץ'. הם יידו בהן אבנים, שברו שמשות. הן נשארו, נתקעו בחדר מעל 20 דקות, עד שאף אחד לא היה בחצר. הילדים עשו את הדבר הזה. זה בית-ספר יסודי. עשו את הלינץ', ולא היו מנהלים ולא מורים. עד שהם הצליחו לדבר עם המנהלת, ולהגיע, והגיע האחראי מ"נטלי" – אחר כך אפילו הזמינו משטרה, אבל לא מצאו לנכון לעשות מזה משהו. אני רק מתאר לעצמי שאם היה קורה דבר כזה כשאחות יהודייה היתה בבית-ספר ערבי, מה היה קורה אם היו עושים לה דבר כזה. אני זוכר כל חיי שהיו – כל הזמן יש רופאים ויש אחיות יהודיות שעובדות במגזר הערבי, ויש רופאים, המון רופאים שעובדים במגזר היהודי, וזו התופעה המסוכנת בגלל האווירה של ה"עליהום", האווירה המתלהמת, האווירה הגזענית שהם שומעים אפילו מהבית הזה. לגבי מה ששאל חבר הכנסת חסון, יש באמת איזה דברים ששייכים לאוכלוסיות, זה לא רק בגלל ההתנהגות של האוכלוסייה הערבית אם היא כזו. אני אתן לך מספר: מדוע האוכלוסייה האתיופית, כשהגיעה למדינת ישראל, לא היתה להם סוכרת – לא, אפס. למה עכשיו הם המספר הכי גדול בסוכרת – למה, עם כל הסיבוכים? <ישראל חסון (קדימה):> אני מניח שיש כמה סיבות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> הם לא ערבים. אני יודע שיש הסיבות, ואחת הסיבות, שהם לא יכולים לקבל ולא מגיעים לטיפול הנכון שצריך לתת אותו בזמן הנכון. <היו"ר אופיר אקוניס:> נא לסיים, אדוני. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז אל תדבר על כל הדברים האלו כאילו זה רק לנגח מישהו. לכן, אדוני היושב-ראש – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> בסוריה המצב יותר טוב, במצרים – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת בן-ארי, אני מאוד מודה לך. תודה. תן לו לסיים בבקשה. חבר הכנסת בן-ארי, אני מאוד מאוד מודה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> מאה אחוז, שמענו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> שביתת הרופאים היתה אחת השביתות הצודקות ביותר, שבה העלו על נס את הפריפריה, ונתנו את האפשרות להעלות את מעמד הפריפריה, ולתת את המענקים כדי לאפשר לרופאים להגיע לפריפריה ולצמצם את הפער הזה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה קורה, האם – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, לא. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא, רגע. <היו"ר אופיר אקוניס:> מה רגע? אתה מדבר 12 דקות. עד שהשר נכנס עברו שתי דקות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא, זה לא נחשב. <היו"ר אופיר אקוניס:> מה זה לא נחשב? נא לסיים, תשאל אותו שאלה והוא יענה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> בסדר. <היו"ר אופיר אקוניס:> נא לסיים, תשאל אותו שאלה והוא יענה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> האם ידוע לך למשל מדוע – זה מה שרציתי לשאול את שר הבריאות, מדוע בתי-החולים בנצרת לא נחשבים לגבי הרופאים, לא לגבי המתמחים, כפריפריה כמו שאר בתי-החולים? <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת בן-ארי, נא לא להפריע. בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה, אני מתכבד להשיב על הצעת אי-אמון בממשלה, של סיעת חד"ש, בהקשר של הפערים – כפי שקראה להצעה סיעת חד"ש – במערכת הבריאות בין ערבים ליהודים ובין פריפריה למרכז. אני עונה במקומו של סגן שר הבריאות ליצמן; קראתי את התשובה, ולדעתי היא נותנת תשובה מקיפה ומפורטת. מדינת ישראל היא בין המדינות המובילות בעולם המערבי במערכת הבריאות שלה, אבל לצערנו, גם בפערים החברתיים שקיימים בה. אומנם אין מדינה שאין בה פערים, בכל מדינה יש פערים, אבל במציאות הישראלית אנחנו לפעמים מתמודדים עם פערים גדולים במיוחד. יש הבדלים משמעותיים ביותר בחלוקת ההכנסות בין קבוצות אוכלוסייה, בהשכלה, בתעסוקה וברמת החיים. מדינת ישראל היא גם ייחודית, אדוני היושב-ראש, גם ברב-תרבותיות ובמגוון הגדול יחסית של קבוצות אוכלוסייה בעלות מאפיינים דתיים ותרבותיים ייחודיים. אני אומר את כל ההקדמה הזאת כי אי-אפשר לנתק – הוצגו כאן פערים בתוחלת חיים, אי-אפשר, וכפי שהעיר מהצד חבר הכנסת חסון, אי-אפשר לנתק בין הדברים. ההבדלים בין מדדי בריאות ותוחלת חיים בתמותה, בתחלואה ובהתנהגות בריאותית הם ביטוי ותוצאה גם של פערים חברתיים כלכליים ושל הבדלים תרבותיים, ומערכת הבריאות צריכה להתמודד בעניין הזה עם כל מקרה ומקרה לגופו. הקשר בין השכלה על רקע חברתי, כלכלי ותרבותי של היחיד או הקבוצה לבין מצב בריאותי והתנהגות בריאותית הוכח במחקרים רבים. כך, למשל, בעלי השכלה נמוכה מגיעים פחות לבדיקות מניעה, נענים פחות להמלצות רופא, ומעורבים יותר בהתנהגות המסכנת את הבריאות. נישואי קרובים שמאפיינים תרבויות מסוימות תורמים לשכיחות של מומים מולדים, ולשיעור גבוה יחסית של תמותת תינוקות. אשר לפערים בתשתיות בין אזורים שונים, צריך לזכור שאלה לא נוצרו אתמול. משרד הבריאות בשנים האחרונות, בהובלתו של סגן השר ליצמן, שם לו למטרה לצמצם פערים במערכת הבריאות, ואפשר לתת כמה דוגמאות לצעדים הללו: חדרי מיון קדמיים בפריפריה, מקודמים לרבות ביישובים ערביים; השקעה בבינוי והקצאת מכשירי MRI לבתי-חולים בפריפריה; הקצאת מיטות וכוח-אדם עם העדפה לפריפריה; הסכם שכר קיבוצי אשר מכיל תמריצים משמעותיים לעידוד תעסוקת רופאים והתמחות ביישובי פריפריה; הקמת בית-ספר לרפואה חדש בגליל; פיתוח והקצאת יחידות מקצועיות לבתי-החולים הנצרתיים; קורס ייעודי לאחיות מהמגזר הבדואי; תמריצים לאחיות לעידוד תעסוקה במגזר הבדואי בדרום, ועוד היד נטויה. לא מדובר כאן רק בהשקעה ייעודית ומסיבית של משאבים, אלא בהחלטה אסטרטגית המיושמת בכל הדרגים במשרד הבריאות, עם תוכניות פעולה מפורטות ויעדים מוגדרים ותעדוף משמעותי בהקצאת המשאבים של המשרד. נוסף על פעילות בתחום התשתיות שהוזכרו, ניתן להציג עוד דוגמאות מספר למדיניות הזאת בפעילות שהמשרד מבצע בשנים האחרונות לצורך צמצום הפערים בין המרכז לפריפריה ובין קבוצות אוכלוסייה כאמצעי להגברת הנגישות לשירותי בריאות ושיפור מצבן הבריאותי של האוכלוסיות החלשות. למשל, בתחום התמריצים לקופות-החולים בתחום צמצום הפערים הוספנו משתנה "פריפריה" לנוסחת הקפיטציה; מבוטח מהפריפריה "שווה" יותר לקופה, ולכן הקופה תשתדל יותר להשביע את רצונו ולפתח בעבורו שירותים, מחשש שיעבור לקופה אחרת. צמוד לצעד זה הוקצו 150 מיליון שקלים כתוספת לבסיס הסל. נוסף על כך הוקצו 16.5 מיליון שקלים לשנה לקופות-החולים במסגרת מבחני התמיכה, שיועברו רק למי מהן שתוכיח השקעה בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית לפי קריטריונים שנקבעו במשרד. בתחום הסרת חסמי נגישות לשירותי בריאות – צריך לזכור שהשתתפות עצמית של מבוטח היא תשלום רגרסיבי אשר מהווה חסם כלכלי שמונע מאוכלוסיות חלשות לקבל טיפולים חיוניים. לכן המשרד נקט שורה של צעדים מרחיקי לכת, כמו למשל ביטול אגרת ההשתתפות העצמית בטיפות-החלב, הכללת טיפולי שיניים לילדים עד גיל 12 בסל הבריאות הציבורי – אני חושב שדי ברור מי האוכלוסיות שבעיקר מרוויחות מכך – הפחתת ההשתתפות העצמית לתרופות גנריות, הקטנת תקרת ההשתתפות העצמית לחולים כרוניים קשישים המקבלים השלמת הכנסה, מתן הנחה של 10% ברכישת תרופות לבני 75 ומעלה – המשרד פועל גם לרפורמה בטיפול בקשישים סיעודיים ועוד. כמו כן, בתחום של הגברת הנגישות התרבותית והלשונית של מערכת הבריאות, מנכ"ל משרד הבריאות פרסם חוזר שקובע סטנדרטים ונורמות לכל ארגוני הבריאות, כגון קופות-חולים ובתי-חולים, בנושא הנגשה תרבותית ולשונית של שירותי הבריאות. זהו צעד חשוב ביותר להסרת המחסומים העומדים בפני בני מיעוטים לשוניים ותרבותיים במדינה בנגישות שירותי הבריאות. משרד הבריאות גאה בכך שכבר אפשר לראות שהמערכת הרפואית משנה את פניה ונערכת ביעילות ובמהירות ליישום החוזר, אותו חוזר מנכ"ל שתיארתי, שיאפשר לדוברי שפות שונות, כגון ערבית או אמהרית, או קבוצות דת ותרבות מיוחדות, לזכות לשירות שמותאם ומתחשב גם בשפתם ותרבותם. אף שקיימות עוד דוגמאות רבות, מפאת קוצר הזמן אני אעצור כאן, אבל, שוב, לפני סיום, אני רוצה להדגיש את הפעילות של משרד הבריאות במגזר הערבי. אני הזכרתי קודם חלק מהפעילות במגזר הערבי, אבל יש להוסיף ולהדגיש שהמגזר זוכה להקצאות ייעודיות בחלוקת המשאבים במערכת הבריאות, וכך, למשל, שליש – אני חוזר, שליש – מתקציב משרד הבריאות המוקצב לתחום קידום הבריאות מושקע במגזר הערבי. קיימת תוכנית רבת שנים בתחום צמצום תמותת תינוקות במגזר הערבי, והתוכניות מיושמות בשיתוף פעולה עם המנהיגות של המגזר. במסגרת תוכנית חומש של ממשלת ישראל הוקצו 13 מיליון ו-600,000 שקלים לשיפור תשתיות חיוניות, הקמת טיפות-חלב נוספות ביישובי אבו-בסמה, למשל, ולתוכניות התערבות ייעודיות לקידום הבריאות במגזר זה. נציין גם את העובדה כי גם קופות-חולים מפעילות תוכניות התערבות רבות ומגוונות שמותאמות למגזר הערבי, לצד השקעה רבה ומתמשכת בפיתוח שירותי בריאות באוכלוסייה הערבית. אשר לתוחלת החיים בישראל, שהזכיר חבר הכנסת, זו נמצאת בין הגבוהות בעולם המערבי. אומנם אי-אפשר לנתק את תוחלת החיים גם מאורח החיים ורמת הרווחה הכלכלית של המדינה, או של אותו סקטור באוכלוסייה, ושל המשתנים החברתיים האחרים, אבל בלי ספק, אם מסתכלים, היתרונות של מערכת הבריאות הישראלית, שהיא איכותית, זמינה ונגישה, משפיעים על כל חלקי החברה, גם על הציבור הערבי. נכון שיש פער בין ערבים ליהודים בתוחלת החיים, והפער הזה הוא לטובת האוכלוסייה היהודית, אבל יחד עם זאת צריך גם לומר ולהזכיר שתוחלת החיים של תושבים ערבים ישראלים גבוהה יותר מתוחלת החיים בכל המדינות הערביות המוסלמיות באזורנו, ואפילו גם מבכמה מדינות שחברות ב-OECD. יתירה מזאת, יש לזכור כי חלק נכבד מהפערים בתוחלת החיים בין שני המגזרים מוסבר גם על-ידי גורמים כגון תמותת תינוקות ממומים מולדים שמקורם בנישואי קרובים, בשיעור גבוה של מעשנים בקרב הגברים הערבים ובהבדלים נוספים בהתנהגות מונעת, וכפי שאמרתי, אנחנו מטפלים גם באותם נושאים. <היו"ר אופיר אקוניס:> השתכנענו מכל טיעוניך. השתכנענו. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תופעות אלה קיימות בשכיחות גבוהה, לצערי, בחלק מהחברה הערבית, ולפיכך שינוי משמעותי לפני – או גם כאשר – שדורשים ומאשימים את הממשלה, צריך גם להסתכל פנימה ולדרוש לקיחת אחריות ומעורבות משמעותית גם של המנהיגות של המגזר הערבי וגם גורמים נוספים מחוץ למערכת הבריאות. ואם תסתכלו ביושר על האוכלוסייה, למשל הערבית-נוצרית, תגלו שבינה לבין האוכלוסייה היהודית הפער הוא הרבה יותר קטן בתוחלת החיים. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> רואים את ההבדל – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא להפריע. תודה, חבר הכנסת אלסאנע. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – בין התשובה של שר הפנים על ההצעה הקודמת, לתשובה הזאת, של משרד הבריאות, על ההצעה הזאת. <היו"ר אופיר אקוניס:> מאה אחוז. חבר הכנסת אלסאנע, יש לנו פה הרבה שעות היום. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מה יותר טוב? <היו"ר אופיר אקוניס:> כבוד השר, האם סיימת? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> זו תשובה מפורטת, מעניינת, עם תוכן. <היו"ר אופיר אקוניס:> כבוד השר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אה, אוקיי. בסיום הדברים אני רוצה להדגיש, מערכת הבריאות הישראלית נמצאת בעיצומו של תהליך משמעותי של קידום השוויוניות וצמצום הפערים בבריאות. מדובר בהחלט באתגר מורכב. אני מסיים. הספרות המקצועית מציינת שתוצאות בריאותיות של פעילות לצמצום פערים אפשר לחזות רק בטווח הארוך. במערכת הבריאות בישראל כבר קיימות עדויות לשינוי מגמה, אבל נאמר בהחלט שהדרך עדיין ארוכה. השינויים המבניים והארגוניים שהמשרד מוביל, כפי שתיארתי, אנחנו מאמינים ומקווים שיובילו לצמצום הפערים ויישארו בני-קיימא במערכת הבריאות לאורך – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לבריאות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אתה רואה? הכול נכון. אצלנו אומרים: אם התעטשתי, סימן – הכול נכון. – – – לאורך שנים ארוכות. אנחנו נמשיך בהתמודדות הזאת, ואנחנו מקווים שגם הנושאים שהם לא תמיד בשליטת משרד הבריאות – אפשר יהיה להדק את שיתוף הפעולה, שוב, לטובת שיפור הבריאות בכלל האוכלוסייה ובדגש על אוכלוסיית המיעוטים בישראל. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לשר גלעד ארדן שהשיב בצורה מנומקת ביותר, בשם סגן שר הבריאות. אתה קיבלת תשובה מנומקת, אדוני, שאין שנייה לה. אנחנו מתחילים בדיון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת איתן כבל, אם נמצא כאן – לא נמצא. חבר הכנסת – סליחה, סליחה, לא יודע, אתה אומנם קטן, אבל לא עד – – – <איתן כבל (העבודה):> אתה רוצה להגיד לי שאפילו זה לא עוזר? <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה. אתה אומנם נמוך, אבל לא עד כדי כך. אני הסתכלתי למקום אחר, אני רגיל אליך במקום – בבקשה, אדוני. שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת דואן. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבין שהשרים, אותם זה כבר לא מעניין. <היו"ר אופיר אקוניס:> שר האוצר הוא השר התורן. <איתן כבל (העבודה):> אם הוא השר התורן אז אני סולח לו. <היו"ר אופיר אקוניס:> אם אפשר לקרוא לו, אדוני המזכיר. <איתן כבל (העבודה):> הוא בטח עושה דברים חשובים שם. אדוני היושב-ראש, ניתנה לי האפשרות לדבר במשך שלוש דקות, ואני אף פעם לא מוותר אם יש לי הזדמנות לדבר, ואני רציתי דווקא לעסוק בעניין של חוק טל, כי זה הנושא החם, כולנו מדברים על כל הדברים, ובאמת, הייתי שמח אילו חברי החרדים היו כאן. עמדתי בעניין הזה ברורה: כולם, בהגיעם לגיל 18, מגיעים לבקו"ם, ושם יוחלט מה כל אחד יעשה. אני רוצה קודם כול להבהיר, בשאלה של ערביי ישראל, יש לי חוק, חוק שמדבר על שירות אזרחי חובה, אבל כל מי שמנסה להעלות בימים אלה על ראש שמחתנו את העניין של ערביי ישראל באופן שבו זה עולה, פשוט יגרום לכך שלא רק שלא יהיה גיוס של ערביי ישראל לשירות אזרחי, אלא גם לא נעסוק בשאלה ונטפל בנושא החרדי. אז אני אומר, חברים יקרים, לרגע בואו נניח לאחינו הערבים בצד, ובואו אנחנו, קודם כול היהודים, נטפל בעניינינו בתוך הבית שלנו. קודם כול ולפני הכול. אנחנו כבר רוצים לגייס את ערביי ישראל, עוד לפני שפתרנו את הבעיות. ואני אגיד לכם פה אמירה שאני אולי אומר אותה בפומבי פעם ראשונה: אני חושב שבנושא של הגיוס, כזה או אחר, אפשר יהיה להגיע להסכמה עם ערביי ישראל הרבה יותר מהר וטוב מאשר יהיה אפשר להגיע עם החרדים במדינת ישראל – אם זה ייעשה בהידברות ובצורה מכובדת. ואני אומר את זה לכם, הייתי בשבוע שעבר, יחד עם השר גלעד ארדן, שהיה אחד הנואמים המרכזיים, ביום השנה למלחמת לבנון השנייה. היינו בטקס בצפון, ואני יכול לומר לכם שכשישבתי שם והשקפתי אל הלבנון לא יכולתי בשום פנים ואופן להתנתק מן המחשבה סביב הוויכוח המתקיים היום בתוך החברה הישראלית; זו לא שאלה של מפלגה, וזה לא שאלה של צבע. זו שאלה של שותפות גורל במקום הזה. ואדם כמוני, שבא מתוך המערכת החרדית, אוהב את המערכת החרדית, אין לי שום בעיה אתה – יש בעיות אחרות, אידיאולוגיות, תפיסתיות, אבל הם חלק ממני. לא מתקבל על הדעת בשום פנים ואופן, כשאתה יושב שם ואתה קורא את רשימת הנופלים, ואתה אומר לעצמך, שאלה שנפלו צריכים לעשות את העבודה בשביל כולם, ויש כאלה שיושבים ולומדים ונהרגים באוהלה של תורה, וזה חשוב – חבר הכנסת, אדוני היושב-ראש – שנינו יודעים את זה. ולכן, אני מקווה מאוד, ואני אסיים כאן, אדוני היושב-ראש – אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. השאלה הזאת סביב גיוס החרדים חייבת לבוא על פתרונה במערכה הזאת. אם חס וחלילה בסיבוב הזה זה לא יבוא על פתרונו, אנחנו נמצא את עצמנו עוד שנים רבות בבלגן הזה. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת אברהם דואן, בבקשה. בינתיים נברך את חברי מועצת התלמידים ויועצי ראש המועצה בגדרה, שנמצאים היום ולומדים על דמוקרטיה. ומי יודע, אולי ביום מן הימים מישהי או מישהו מהם ישב אתנו כאן בתוך אולם המליאה. שלום לכם, שלום. בבקשה, חבר הכנסת דואן. <אברהם דואן (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום בשעה טובה הקמנו שדולה של עובדים סוציאליים. הקמנו את השדולה הזאת מסיבה אחת פשוטה – ההתייחסות שלנו לנושאים החברתיים, לצערי לא באה די לידי ביטוי בחברה הישראלית. אנחנו טובים בדיבורים, פחות במעשים. הרשות לשיקום האסיר, נושא שעלה לדיון לא פעם אחת – ישנה קבוצה של אסירים במדינת ישראל שלא משתחררים מהכלא, כי אין אנשים שיעשו את עבודת ההכנה לשחרור שלהם. ריבונו של עולם, כמה חלמאים אנחנו יכולים להיות בבית הזה. הרי התהליך השיקומי של אותם אנשים ייצור רצידיביזם – הם יחזרו שוב לכלא ושוב נצטרך לממן ושוב נצטרך שיקום ושוב נצטרך לגייס משאבים. לשמחתי, אדוני שר האוצר נמצא פה, קיימנו דיון בוועדת העבודה והרווחה על הנושא של הרשות לשיקום האסיר – הצהיר שר הרווחה מעל דוכן זה שאין לו כסף לטפל באסירים. אז חברים, מה אנחנו מלינים שאנחנו באמת בתפיסה חברתית, בתפיסה שיקומית רוצים לעשות את הדברים. מתי נעשה אותם? כנ"ל, אותו סיפור בילדים בסיכון, אין תקציב להעביר ילדים למסגרות בסיכון. ובואו נגדיר אותנו – חברה רגישה, חברה שנותנת מענה לצרכים המיוחדים. חברים, אנחנו באמת לא מרגישים מה אנחנו עושים? חוק טל זה דבר מאוד מאוד חשוב, אבל, חברים, יש גם חברה במדינת ישראל, ואנחנו לא משכילים לתת את הדעת איך לקדם את הדברים האלה. אנחנו רואים את זה בכל חלקה טובה שאנחנו רוצים לעסוק בה. עסקנו היום ובימים האחרונים בנושא עובדים סוציאליים, בנושא ביטוח לאומי, בנושאים חברתיים. האם אנחנו באמת רוצים להיות חברתיים? האם באמת לבית הזה אכפת מהאוכלוסייה? חברים, אני מודה ומתוודה, אני מתחיל לשאול שאלות קיומיות. האם אנחנו באמת עושים את השירות שאותו ציבור מצפה מאתנו לעשות? בחוויה האישית שלי, יש לי תחושה של תסכול קשה, וזה בקרב ילדים וזה בקרב בני-נוער בסיכון, זה בקרב אסירים. חבר'ה, איזה עתיד אנחנו צופים לאנשים האלה? אנחנו רוצים שהמשתקמים ייקחו אחריות על החיים שלהם. הם מצפים מאתנו שאנחנו גם נעשה משהו בעבורם. אני לא רואה שאנחנו עושים את זה. ואם אומר שר הרווחה, אין לי תקציבים לעשות את הדברים, ואדוני שר האוצר, עם חבר הצעירים שנמצאים סביבו, נותר אטום ולא מקשיב לצרכים האמיתיים שקיימים בחברה הישראלית – כולי ציפייה ואמונה שנתחיל יחד להתעשת, להבין שיש לנו תפקידים בחברה הישראלית. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת אלכס מילר, אחריו – חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת משה גפני. <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, עברו עלינו כמה שבועות לא פשוטים בכל הסוגיה הזאת של שינוי היסטורי. קרוב ל-63 שנה שבעצם מדינת ישראל הלכה בכיוון מסוים, והיום אנחנו לפני איזה שינוי, שהוא באמת שינוי מהותי, שנדרש כבר מזמן, בעניין הגיוס, בעניין השירות לכול, וכל מי שבעצם נמצא היום בפטור, אותם המגזרים. אנחנו מחפשים דרך – איך להכניס אותם לתוך אותה המערכת, שהם יהיו שווים גם בפני החוק, החוק שמחייב את כולם, וכמובן עם כל אותו הנטל שסוחבים על צווארם אותם האזרחים שהם בעצם כפופים לחוק ואין להם שייכות לשום מגזר שפטור. מה שמוזר לי, אדוני היושב-ראש, ואני יכול בטח להתייחס לכל מה שהיה עד היום, וכל הצרות – ועדת-פלסנר וועדה חדשה – בסופו של דבר אנחנו נגיע להסדר, אני מאמין, אבל שמעתי היום את יושבת-ראש מפלגת העבודה, יושבת-ראש האופוזיציה, חברת הכנסת יחימוביץ – יושב פה חברי חבר הכנסת איתן כבל, שאני חושב שגם היה אחד מהאנשים שהוביל את כל הסוגיה הזאת של חובת גיוס – ואני לא מצליח להבין דבר מאוד פשוט, איך אפשר לדבר על זה שכולם צריכים לשאת בנטל, אבל כשמדובר על המגזר של ערביי ישראל – שהם בעצם הרוב באותה הבעיה שהיום מדברת על גיוס כללי, אם אנחנו משווים את 30,000 בני המחזור של ערביי ישראל מול 8,000 במחזור של חרדים – שם מה פתאום, אל תיגעו. עכשיו, כל אותם התירוצים, שמגיעים ללשכת הגיוס ולא מגייסים – הרי גם לא יגייסו אם יהיה חוק מחייב. ברגע שיהיה חוק מחייב, חבר הכנסת כבל, הרי אתה יודע את זה טוב מאוד, ברגע שיהיה חוק מחייב, אז כמו שאמרת, אותם קרוב ל-40,000 איש יצטרכו כל שנה להגיע ללשכת הגיוס ויקבלו שם בעצם את ההכוונה – אם שירות אזרחי, אם שירות פעיל בצה"ל, אם אותם הפטורים למצטיינים, וצריך לקבוע מכסה ברורה לכל אותם האנשים. אבל אם לא יהיה חוק מחייב, בסופו של דבר זה לא ייפתר. אני מציע, חבר הכנסת כבל, שגם כמו שאתה דיברת ואמרת, ככה גם אני מצפה מיושבת-ראש האופוזיציה, לשמוע עמדה ברורה בכל הסוגיה הזאת, ולא לעשות איפה ואיפה. אם צריך להיות חוק שווה, החוק יהיה שווה לכולם, ולא לחפש את הפתרונות של הבעיות הפנימיות של המפלגה בכל מה שנוגע לפריימריז כאלה ואחרים. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת נסים זאב, אחריו – חבר הכנסת משה גפני, אחריו – חבר הכנסת שכיב שנאן, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאני אומר את דברי, אני רוצה לקשור את מה שקראנו בפרשת השבוע אתמול, כי מי שלא היה בבית-הכנסת ולא שמע את קריאת התורה לא מבין באיזה סיטואציה נמצא ראש הממשלה. אז מה היה בדיוק הוויכוח בין בלעם לאתון? מה קרה? אמרה לו: "הלוא אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה", למה אתה מכה אותי? הייתי כל כך נאמנה לך. "ההסכן הסכנתי לעשות לך כה?", ואז "ויגל ה' את עיני בלעם". אני מקווה שאתם מבינים למה אני מתכוון. <איתן כבל (העבודה):> מי בלעם ומי האתון? <נסים זאב (ש"ס):> יש נאמנות בקואליציה הזאת, ואנחנו אומרים לראש הממשלה: "הלוא אנֹכי אתֹנך אשר רכבת עלי" – אתה בזכות ש"ס ראש ממשלה היום. אנחנו הרכבנו את הקואליציה. אז לא יכול להיות שאתה תכה אותנו עכשיו שלוש פעמים. אבל אני גם מבין אותו, אני מבין את ראש הממשלה. מה היתה הבעיה – להבדיל, חלילה וחס, אני לא מתכוון לקרוא לו את השם, מה שכתוב בתורה, בלעם – אבל מה היתה הבעיה של בלעם? הוא עבר במשעול הכרמים, גדר מזה וגדר מזה. אז – ותילחץ רגל בלעם אל הקיר – לא היתה לו ברירה, מה אפשר לעשות כשנכנסים למשעול כל כך צר? יש קדימה מצד אחד, יש ההפגנות בחוץ ויש קואליציה מצד שני, מה הוא יעשה? בסופו של דבר – ותלחץ את רגלו אל הקיר. בשביל זה אנחנו אומרים שראש הממשלה, היום הרגל שלו היא – נקווה שה' ייתן לו רפואה שלמה, והוא יוכל ללכת על הרגליים. אבל אני אומר לכם, הוא לא נמצא בבעיה פשוטה, ואני מבין אותו, אני ברצינות אומר שאני כן מבין אותו, אבל צריכים לדעת: מנהיג, צריך להיות לו אומץ לב. לא יכול להיות שראש מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ, היא תהיה יותר מבינה מראש הממשלה. היא מבינה שזה דבר שאי-אפשר ליישם אותו. הלוא זה הכול הזוי. בואו אני אתן לכם תיאוריה מה קורה מחר – 2,000 ברסלבים מגיעים לבקו"ם. תגידו לי, אתם מכירים ברסלב שלא הולך למקווה? אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, צריך לבנות 600 מקוואות בצה"ל. כבר. אני מודיע לכם. <היו"ר אופיר אקוניס:> אדוני – – – <נסים זאב (ש"ס):> אתם רוצים ברסלב בצה"ל? תבנו מקוואות, כי בבוקר צריכים לטבול קודם כול. <היו"ר אופיר אקוניס:> אתם יכולים ללכת – – – <נסים זאב (ש"ס):> אתם רוצים חב"דניקים? צריך מקווה. אתם רוצים בעלזים? בעלזים גם הולכים למקווה כל בוקר. גם אנוכי הולך למקווה, מה לעשות. <היו"ר אופיר אקוניס:> נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> אתם לא יכולים שאנחנו נלך לצבא – אני הייתי בצבא, ואני אומר: אי-אפשר לדרוש מחרדים, לא לתת להם את התנאים שלהם. ואני עוד לא התחלתי. מה יקרה כאשר יקימו מאהלים – החב"דניקים, למשל, מאהל לנושא הנחת התפילין, ומאהל שני – החזרה בתשובה וציפייה לביאת המשיח. אני רוצה לומר לכם: הרי את אמנון יצחק לא רציתם בצבא, אתם רוצם 60,000 אמנון יצחק בצה"ל? <איתן כבל (העבודה):> בטנק – – – <נסים זאב (ש"ס):> אז אני מודיע לך: אני לא חושב שלזה מתכוון לא שר הביטחון ולא ראש אכ"א. הכול בלוף אחד גדול. אתם רוצים ללכת למהלך הזוי. ובמקום ללכת באותו המתווה של אנשי המקצוע האמיתיים, שישבו על המדוכה במשך שנים, ומ-2008 אנחנו כן רואים גיוס, כן רואים שמספר המתגייסים – מ-400 ב"נצח יהודה" הגיעו ל-1,380 – שזה שילש את עצמו. <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה רבה לך. <נסים זאב (ש"ס):> במקום להמשיך במתווה הזה – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> – – לבנות את התשתיות ולתת אפשרויות ותמריצים, מה שנעשה בפועל – אדוני, אני כבר רוצה לסיים – אז יש חשש מהדרת נשים. אז לא רוצים חרדים בצה"ל, כי יש הדרת נשים, כי אי-אפשר להוציא חיילת אחת מיחידה – אני מודיע לך, אדוני שר האוצר, אפילו להכניס 50 חרדים שמה, שרוצים להיות בחיל האוויר – וזה היה לפני שלושה שבועות. אז לא יכול להיות שיש דרישה, ולומר לאותם חרדים שבאים להתגייס באמת, ורוצים לתת שירות, אלה שלא תורתם אומנותם, יש כאלה, ולומר להם: תשמעו, אתם חייבים להיות צבא העם, כמו כולם. צריך להכין את התשתית הנכונה והראויה. אני קורא לראש הממשלה לא להילחץ; לא נורא שיש הפגנות. זה כוחו של מנהיג – להוביל את העם ולראות את המצוי מול ההזוי. אני לא רואה איך מגייסים מחר או בעוד שנה אלפי חסידים. אני אומר לך, ברגע שיגיעו "תולדות אהרן" לבקו"ם, לא יישאר בבקו"ם אף אחד, כולם יברחו, אני מודיע לך. אז מה אתם רוצים, להבריח גם את החילונים? תודה, אדוני. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת זאב. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת שכיב שנאן. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <איתן כבל (העבודה):> עד עכשיו מבררים מי האתון ומי בלעם. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, אני לא ידעתי שמצביעי ש"ס ברובם, ובהם חברי הכנסת זאב, לא שירתו או אינם משרתים בצבא-הגנה לישראל. נדמה לי שכן. <שר האוצר יובל שטייניץ:> הוא אמר: האתון – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> הוא אמר על עצמו, כן. בבקשה, אדוני. <איתן כבל (העבודה):> – – – מגויסים, זה – – – מלחמת העולם הראשונה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, אבל מצביעי ש"ס באמת רובם משרתים בצבא, וגם חבר הכנסת זאב. בבקשה, אדוני. <נסים זאב (ש"ס):> אנחנו מייצגי ציבור. <היו"ר אופיר אקוניס:> מאה אחוז. הציבור שלכם משרת בצבא. <נסים זאב (ש"ס):> גם וגם. <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון, מאה אחוז. <נסים זאב (ש"ס):> – – – מה זה קשור? <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה, אדוני. אני אתחיל – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, חברי הכנסת, אני מבקש, ברשותך, אדוני היושב-ראש, לא לדבר עם אף אחת מהסיעות הפעם, אלא לדבר רק עם סיעת קדימה, אפילו שהם לא כאן. <היו"ר אופיר אקוניס:> הם שם. <משה גפני (יהדות התורה):> מה? <היו"ר אופיר אקוניס:> הם שם. <משה גפני (יהדות התורה):> סליחה, אני שכחתי. <היו"ר אופיר אקוניס:> גם אני. הזמנתי את כבל ממקום אחר. זה שם. <משה גפני (יהדות התורה):> לא לא, בסדר, אני מתנצל. אני מבקש לדבר עם סיעת קדימה, ברשותך, אדוני היושב-ראש. אני מבקש קודם כול ללכת למנהיג הראשון של סיעת קדימה. מצאתי בעיתון "ידיעות אחרונות" – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אריאל שרון. <משה גפני (יהדות התורה):> אריאל שרון. מצאתי בעיתון "ידיעות אחרונות" ויכוח שהיה לו – אני לא אומר את שמו, מכיוון שהוא לא בכנסת – עם מישהו מהמפד"ל שדיבר אתו על הישיבות – לא צריך ככה ולא צריך ככה – לא חשוב מה הוא אמר ומי היה האיש; אני לא אומר. אבל הוא אומר לו בסוף הוויכוח, אומר לו איש המפד"ל, לאריאל שרון, מנהיג קדימה, מייסד קדימה, הוא אומר לו, איש המפד"ל: אינני שולל את קדושת הישיבות, אבל בשבילי גם הצבא מקודש. אומר לו אריאל שרון – "ידיעות אחרונות", אם מישהו רוצה אני אתן לו: אף אחד לא יחשוד שאיני יודע משמעות הצבא וחשיבותו, אבל אני יכול לומר לך, אם לא תהיה אגודת ישראל, אז בעוד 30 שנה לא תהיה מפד"ל – 30 שנה הגיעו מהר מדי – ואם לא תהיינה ישיבות, לא יהיה עם ישראל. אומר את זה מייסד קדימה, בוויכוח שיש לו עם איש המפד"ל. הוא אומר לו: אם לא ישיבות, לא יהיה עם ישראל. עכשיו אני רוצה, רבותי חברי קדימה, אני רוצה לתאר לכם – אחרי שאני עובר משרון, אני בא לאולמרט. ואני עושה את החשבון – כנראה זה לא היה קורה, אבל אני ראש הממשלה אהוד אולמרט, מנהיג קדימה, עומד כאן על הדוכן אחרי שיש ויכוחים, ופלסנר ומופז וההפגנה, אני עכשיו מתאר לכם את הנאום של אולמרט. ואולמרט אומר ככה, ראש הממשלה: מה? אתם תגידו לי על שירות צבאי? בקדנציה שלי, אחרי 64 שנה שלא עשו דבר, הכפילו פי שלושה וארבעה את מספר החרדים שמשרתים בצבא. בקדנציה שלי. אני, עכשיו, בקדנציה הזאת, שבוע שעבר, לבד, 200 חרדים התגייסו לשירות האזרחי. לא היה דבר כזה מאז קום המדינה. אני המנהיג, אני ראש הממשלה, בגלל הפגנה שהיתה, רוצים להוריד אותי מהשלטון, בגלל זה אתם תנהלו פה מסע נגדי? אני ראש הממשלה. יש תהליך. התהליך הזה קיים. ראשי המדינה הכירו בערך לימוד התורה. אפילו קודמי, ראש הממשלה לשעבר שרון, שהשם ישמור אותו ויעשה אותו בריא – ככה אומר אולמרט – אמר שבלי ישיבות אין עם ישראל. זה אני, אולמרט, אומר את זה. אתם תעשו נגדי הסתה עכשיו? למה מה קרה? למה הפסקתם עם המחאה החברתית נגדי? כי הטייקונים איימו על כלי התקשורת ואמרו להם: אם תסקרו את המחאה החברתית, אנחנו נפסיק לכם את הפרסומות? ואז, מה עושה התקשורת – ככה אומר אולמרט – ואז, מה עושה התקשורת? לוקחת את מי שאפשר להכות בו ללא רחמים – נעשה הפגנה נגד תלמידי ישיבות. אף אחד לא יקום לשאול. הרי 64 שנה לא היה כלום, ואף אחד לא דיבר כלום, ועכשיו, בקדנציה שלי, אהוד אולמרט, אני הכפלתי ושילשתי ופי-ארבעה ופי-חמישה את מספר תלמידי הישיבות שהתגייסו. אני, גפני, נגד. אני חושב שרוצים לחלן אותנו. אבל אני, אולמרט, ראש הממשלה, איך אתם מעזים לדבר נגדי? אז בא איזה חבר כנסת צעיר בקדימה, אומר אהוד אולמרט, שרוצה לזכות בפריימריז. אין לו אג'נדה על מה לדבר, אז הוא הוביל את הקו שכל קדימה הלכה אחריו, שצריך להתייחס לתלמידי ישיבות כמו לעבריינים. עבירה פלילית על מי שלומד תורה. לא היה דבר כזה מאז ימי רומי, שמי שלומד תורה אומרים שהוא עבריין. לא היה דבר כזה בעם ישראל מאז היותו לעם, רק על-ידי הקלגסים הרומאים. זה היה אומר אולמרט, לא אני. אני הייתי אומר דברים יותר חמורים. מה? בגלל פופוליזם, כי מתחשק לכם עכשיו? כי בסקרים אתם יורדים לארבעה מנדטים? בגלל זה אתם מנהלים קמפיין של מלחמת אחים? אני כראש ממשלה לא אתן את זה. אני רוצה לראות שאני אביא חוק ושלא יצביעו אתי. אתה, שאול מופז, אתה פתאום מדבר על זה? הרי אמרת בהתחלה שהכול צריך להיות בהסכמה. שכחת? הכול מפני שאתה רוצה להפיל אותי מהשלטון, כי החרדים הולכים אתי, כי יש ברית ביני לבין החרדים? רק בגלל זה מותר לעשות כזאת פלגנות? ומה אתה חושב, שאול מופז או יוחנן פלסנר, שבגלל הסנקציות שלך יותר יתגייסו? אחד? בגלל הסנקציות שלך יותר ילכו לשירות האזרחי? אחד? תשכח מזה. אם תהיה כפייה, גם אלה שהולכים, אנחנו נקרא להם לא ללכת. אם יהיה מהלך מוסכם שהולכים בדרך המלך, יש תהליך. כולם מכירים אותו – זה תהליך שהתחיל לפני שנתיים. הוא לא היה קודם. אני אולמרט, אתם קדימה, פוחדים מהתקשורת. אתם רוצים על-ידי זה לקבל קולות. נכנסתם לקואליציה לא על הנושא המדיני, לא על הנושא הביטחוני, לא הכלכלי, לא החברתי, לא דיור, לא מחירים, לא כלום. חרדים עליך ישראל. היום הגענו מהמאדים. נטפל בחרדים. והכול מפני שאתם רוצים להוריד אותי מהשלטון, אומר אולמרט. לא יקום ולא יהיה. עם נאום של מנהיג הוא היה עומד פה. תאמינו לי, אני הייתי נגדו, אבל אני מתגעגע אליו. <איתן כבל (העבודה):> אתה מתגעגע לכל מי שהיית נגדו במשך השנים. <משה גפני (יהדות התורה):> מה לעשות? מותר לחזור בתשובה, איתן. מותר לחזור בתשובה. <ישראל חסון (קדימה):> רק רגע, משה. משה. <היו"ר אופיר אקוניס:> לא, לא, לא, הוא מסיים כי הוא כבר – שש דקות. היה לו נאום כל כך מרתק שהוא קיבל עוד זמן. <משה גפני (יהדות התורה):> ולכן, אין לנו ראש ממשלה, אין לנו ראש ממשלה שייתן מכה על הדוכן – – <היו"ר אופיר אקוניס:> נא לסיים. <משה גפני (יהדות התורה):> – – ויגיד: יש עם ישראל, יש מדינת ישראל, יש ציבורים שונים, יש אמונות, יש מצפון, יש דרך. בשביל פופוליזם זול אתם הורסים את המדינה. אתם פוגעים בה. הוא היה דופק על הדוכן, והייתי רוצה לראות אם אין רוב. תודה רבה, אדוני. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. תודה לחבר הכנסת גפני. חבר הכנסת שכיב שנאן, בבקשה. בבקשה, אדוני. תודה, חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת גפני, תודה. חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת גפני, תודה. יכולת להגיד את זה במשפט אחד, אתה יודע. אחד. שמפלגת קדימה הצביעה בעד הארכת חוק טל בחמש שנים ב-2007. זה היה מסכם את הכול. <משה גפני (יהדות התורה):> אם היית נותן לי הייתי מדבר שש שעות על מה – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> יכול להיות, אבל אני לא יכול. אנחנו במגבלת זמן. במשפט אחד יכולת להגיד את הכול. <משה גפני (יהדות התורה):> כל פעם שהליכוד בשלטון זה קורה. <ישראל חסון (קדימה):> ב-2002 מי הצביע על – – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אני יכול להקריא את רשימת השמות. אתה ואני לא היינו פה, אבל אם אני, חבר הכנסת חסון, אני פשוט – – – <משה גפני (יהדות התורה):> ציפי לבני הצביעה בעד. <היו"ר אופיר אקוניס:> נכון. אני לא נעים לי מהמשתתפים, מחלק מהמשתתפים בהפגנה, חבר הכנסת חסון. אנשים שהצביעו בעד היו בהפגנה. זה דבר שלא ייאמן. <משה גפני (יהדות התורה):> לא ייאמן. <היו"ר אופיר אקוניס:> אין דבר כזה. זה דפוס שאני לא מכיר. אני לא מכיר. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. וההפגנה היא לגיטימית ומותר והכול עלא כיפאק, רק נאה דורש נאה מקיים. נאה דורש נאה מקיים. זה הכול. לא להצביע בעד ולדבר אחר כך. ובאיזה סגנון. איזה סגנון. <יעקב אדרי (קדימה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> ציפי לבני הצביעה בעד. <היו"ר אופיר אקוניס:> בבקשה, אדוני, שלוש דקות. שלום לך, שלום לך. שלום. שלום לך. <שכיב שנאן (העצמאות):> אני מבקש שלא תתחיל את ספירת הזמן עד שאתה נותן לי להתחיל לדבר לפחות. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אין ספק שגם אם נרצה לברוח ולדבר על כל מה שקשור בנושא של שוויון בנטל, אין היום אחד שיכול לברוח מהסוגיה הזאת ואין אחד שלא יכול לחוות את דעתו ולהגיד את האמת הפנימית שלו בעניין הזה. ואני קודם כול רוצה להגיד שלי יותר קל, כי הציבור שאני בא ממנו בעצם נותן את חלקו בשוויון מלא בנטל, ולצערי הרב, הוא לא מקבל את התמורה המלאה של שוויון זכויות מלא כתוצאה משוויון מלא בנטל. ואני אישית חושב שהמצב של לבוא ולכפות באופן ברוטלי גם על הציבור החרדי וגם על הציבור הערבי את הנושא של שוויון בנטל זה דבר שהוא לא חכם ולא נכון לעת הזאת. אף-על-פי שכולם חושבים שקיים היום רוב מוחלט שיכול בעצם לבוא ולקבל את ההחלטה הזאת, היא תיתקל בהתנגדות וסירוב, במרי אזרחי וכל הדברים שיכולים לבוא כתוצאה מהדבר הזה. לכן, החוכמה פה לא להיות רק צודק אלא גם להיות חכם ולמצוא את הפשרה שתאפשר את השוויון בנטל, כאשר הוא חייב להיות כרוך בכל מה שקשור לשוויון גם בזכויות. לא מספיק שהאדם ייתן את כל מה שדורשים ממנו, הוא גם צריך לקבל. וכשאתה הולך לבדוק – אני יוצא עכשיו מישיבה עם גורמים במשרד הפנים על תוכניות המיתאר במגזר הערבי בכלל ובמגזר הדרוזי בפרט, ואני רואה את הנתונים הקשים, שיש יישובים שמשנת 1976 נמצאים ללא תוכנית מיתאר, והדבר גרם לבנייה בלתי חוקית ברמות שאתה לא יכול לתאר. ואני שואל את האנשים, ולא מקבל תשובה, מה היה קורה אם כל האנשים האלה שבנו בצורה לא חוקית – ושלא יובן, חלילה, שאני בעד בנייה לא חוקית. אני נגד בנייה לא חוקית – אבל מה היה קורה אם כל האנשים האלה שנמצאים בבתים לא חוקיים לא היו להם בתים? אין לאיש תשובה. כאשר בשבוע שעבר קצין משוחרר שילם 400,000 שקל קנס על בנייה בלתי חוקית – בחור שבנה בית לבן שלו כי לא היה לו חדר בבית לתת לו לגור יחד עם אשתו הטרייה, נאלץ לבנות בית באופן בלתי חוקי שעלה לו 600,000 שקל ושילם 400,000 שקל קנס. לכן, מוצדק לדרוש, והתביעה שקיימת בציבור שצריך שוויון בנטל אין ספק שהיא תביעה נכונה ומוצדקת וצריך אותה ואין אחד שיכול להתנגד לה. צריך לעשות אותה בצורה חכמה, בצורה נכונה, ולכרוך את זה בכך שיש גם שוויון מלא בזכויות גם לחרדים וגם לערבים וגם לכל האחרים, ורק אז יהיה מוצדק לעשות את זה. ולכן אני בעד שוויון בנטל ואני בעד שוויון מלא בזכויות. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך, אדוני. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אופיר אקוניס:> הודעות למזכיר הכנסת, ואחר כך – חבר הכנסת אלסאנע. אתה יכול לעלות. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק השתלת אברים (תיקון), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לוח תיקונים להצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 10), התשע"ב–2012. תודה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. <הצעות סיעות העבודה, רע"ם-תע"ל, חד"ש, מרצ ובל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. כישלונה בטיפול באתגרי המדינה, בפערים החברתיים ובשוויון בנטל;> <2. כישלונה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי;> <3. כוונתה לכפות שירות אזרחי-לאומי;> <4. מדיניותה בדבר הכרה ביישובים ערביים, הכפר דהמש כדוגמה;> <5. הרחבת הפערים במערכת הבריאות בין ערבים ליהודים ובין פריפריה למרכז> <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת אלסאנע, בבקשה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר – – <היו"ר אופיר אקוניס:> אתם מפריעים לחבר הכנסת אלסאנע. סליחה, חברי הכנסת צרצור, ברכה ושנאן, אתם מפריעים לחבר הכנסת אלסאנע. בבקשה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – כאשר אנחנו שומעים את המנגינה הזאת של החלוקה בנטל, נשאלת השאלה בעצם מי אחראי ומה משמעות המלה "נטל" בהקשר הכולל. באיזה שלב קיימה הממשלה הזאת, או כל ממשלה אחרת, דיון לגבי מערכת היחסים בינה לבין אזרחיה בכלל, ובמיוחד לגבי אזרחיה הערבים? באיזו מידה התייחסה לחלוקת המשאבים של המדינה – הקרקעות של המדינה, התקציבים של המדינה, באופן שוויוני? איזו ממשלה קיבלה החלטה ליישם החלטות של ועדות שהממשלה הקימה, במיוחד ההחלטה של הוועדה שהוקמה עקב אירועי אוקטובר 2000, ועדת-אור, שאמרה שהאפליה והקיפוח של ממשלות ישראל מחייבים הירתמות מערכתית של ראש הממשלה וכל המערכת כדי לשנות את המציאות הזאת? אז באים היום, ומייד, הדרך הקצרה, להתנפל ולהפנות אצבע מאשימה כלפי הציבור הערבי. אני רואה שיש כאן רק צביעות, רבותי. כל מי שמפנה – ובא בטענות לציבור הערבי מגלה צביעות, והדרישה הזאת באה בחוסר תום לב. ומדוע? האם אתם רוצים באמת ובתמים, כבוד היושב-ראש, שמדי שנה יתגייסו 30,000 צעירים לצה"ל – הרי אתם לא מוכנים לקבל אותם בחברת החשמל – כדי לקבל אותם בתור טייסים בצה"ל? האם אתם רוצים חבר כנסת, מישהו מכאן, שיהיה סגן אלוף ותת-אלוף, שיהיה בחיל הים ובחיל האוויר? ברור שלא. הרי אתם כל הזמן מטיחים בחברי הכנסת הערבים חוסר אמון, ואל הציבור הערבי – ההתייחסות כאל אויב. השפה הערבית, אתם מתייחסים אליה כאל שפת אויב. אתם צריכים לשנות גישה, לשנות תפיסה – גם כלפי האזרחים הערבים, אבל גם ביחס לכלל הציבור הערבי. ובאה היוזמה הזאת מטעם מי? מטעם ממשלה שמאז כינונה ועד היום היא העבירה שורה של חוקים שאין בהם שום מסר חיובי לאזרחים הערבים. לכן, האם אתם באים באמת מתוך אהבה, להעצים את הציבור הערבי, מתוך דאגה לציבור הערבי, או מתוך שנאה, ממקום רע, מחוסר תום לב כלפי הציבור הערבי? מדוע לא מתייעצים עם הציבור הערבי, איך אפשר לקדם אותו? האם תעסוקה ועבודה אינן תרומה למשק? האם הממשלה הזאת ניצלה את העובדה שיש – 20% מאזרחי המדינה הם כוח עבודה אדיר, פוטנציאל אדיר לטיפול ופיתוח הכלכלה הישראלית, האם הממשלה הזאת ניצלה את המשאב הזה? מדוע לא מאפשרים הקמת אזורי תעשייה ותעסוקה והיי-טק? האם זה לא תורם לכלכלית המדינה? מדוע לא מאפשרים תיירות וחקלאות במגזר הערבי? – – <היו"ר אופיר אקוניס:> תודה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – ואז אפשר להגיד שהם תורמים, תורמים למשק, אז תורמים למדינה. מי מונע את זה? ושר האוצר אמר את הדברים, ואני מצטט אותו, אמר ששירות אזרחי בכפייה איננו הפתרון. תעסוקה, עבודה, זה גם תרומה, אבל מי שאחראי זה הממשלה, ושם תמצאו שותפים. אבל לבוא ולומר: שירות חלופי לשירות צבאי, כדי להכשיל אזרחים וליצור מציאות בלתי מתקבלת על הדעת, זה לדעתי דבר שהוא פסול, בא ממקום לא טוב, ואנחנו מתנגדים לו. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת אריה אלדד. אחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה, אחריו – חברת הכנסת חנין זועבי, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת אקוניס. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, במלחמת יום הכיפורים היו לצה"ל אלפי פצועים; כ-9% מהם, 450 פצועים, סבלו מכוויות. <יצחק הרצוג (העבודה):> לא שומעים אותך. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> במלחמת יום הכיפורים היו אלפי פצועים בצה"ל; כ-9% מהם, 450 פצועים, סבלו מכוויות. אחד הלקחים של המערכת הרפואית במלחמת יום הכיפורים היה שצריך להקים בנק עור, כדי שאפשר יהיה לטפל בגל עצום כזה של נפגעי כוויות. ב-1986 אירע אסון ה"ספארי" בגבול הלבנון, ואז גילתה ישראל שלא הוקם בנק עור. ואכן, בתוך שנה הבינו מה שהבינו ב-1973, והקימו את בנק העור. אחת הבעיות בהקמת בנק העור היתה השאלה ההלכתית. ברור לגמרי שמותר לקחת איבר מאיבריו של אדם שמת כדי להציל חייו של אדם פלוני, אין שאלה הלכתית בעניין הזה. אבל היתה שאלה הלכתית, האם מותר לאגור עור רק למקרה שיהיו הרבה נפגעים? כי לכאורה אותו נפגע פלוני לא מונח בפנינו. קבעו הרבנים הראשיים לישראל שמדינת ישראל נמצאת בכל רגע נתון במצב כאילו הנפגעים הללו מוטלים בפנינו, כי בכל רגע נתון אנחנו נמצאים במצב שאנחנו עלולים לצאת למלחמה כדי להציל את מדינת ישראל ואזרחיה. בכל רגע נתון אנו נמצאים במצב שבו אנו נקראים להגן על המדינה, להציל את חיי האזרחים, וזו ההגדרה של מלחמת מצווה; לא מלחמת רשות, אלא מלחמת מצווה, שאליה יוצא גם חתן מחופתו. אין פטור ממלחמת מצווה, וזוהי מלחמת חיינו. אני מבין את מה שאומרים החרדים, אני מבין את מה שאומרים הערבים; אינני מבין את השתיקה שנשמעת מכיוון הציונות הדתית ורבניה – חלקם גדולים בתורה ששירתו בצבא כחיילים, כמפקדים, כקצינים בכירים. אינני מבין מדוע הם שותקים כאשר הם שולחים כולם כאחד את ילדיהם לצה"ל, אבל חוששים לומר אמירה נורמטיבית: כן, אנחנו תובעים זאת גם מהחרדים. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אבל הצעירים שם כן מדברים. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> כן, אני מדבר על מנהיגי העדה. בוויכוח הציבורי והפוליטי על החוק שמתגבש אני בא לומר עמדה עקרונית. כשיונח החוק ואקרא אותו, אדע אם אני אוכל גם לתמוך בו. אם יהיה בו שירות חובה לכול, צבאי ולאומי, אם יהיה בו פטור לעילויים, עילויים בגמרא כמו במדע, באמנות כמו בש"ס ובפוסקים, אם תהיה בחוק הזה גם התחייבות של המדינה, אדוני שר האוצר, כלומר תקציב שיאפשר שירות לחרדים – לא גדוד "נצח יהודה", אלא אוגדת "נצח ישראל", אז אתמוך בחוק, גם אם הדבר הזה יהיה קשה לכמה מחברי. תודה רבה. <היו"ר אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת מוחמד ברכה – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת זועבי. אני חושב שאתה יכול לצלצל, כי אנחנו מתקרבים לסיום. אני צריך לסכם מטעם הקואליציה. אני דווקא לא אדבר על זה, על חוק טל דווקא. בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, להבדיל מחברי שקדמו לי על הדוכן, אני לא אתייחס לחוק טל. דיברתי עליו בימים האחרונים, וכנראה נדבר עליו בימים הקרובים, אבל בימים האחרונים התקבל משהו שהוא לא זמין במחוזותינו ובהתייחסות הקהילה הבין-לאומית למה שקורה כאן בישראל. מועצת הפרלמנט האירופי הוציאה החלטה חשובה מאוד לדעתי, בגנות תוכנית פראוור, שבאה "להסדיר" את ההתיישבות הבדואית בנגב, משמע להפקיע את אדמותיהם, לרכז אותם במתחמים מצומצמים, כולל לעקור כ-30,000 אזרחים ערבים בדואים ממקום מושבם. במקום לספק להם שירותים, והכרה, וחינוך, ותשתיות, המדינה בחרה לחבר תוכנית ולעקור אותם, ועכשיו מתקיימים דיונים, אני לא יודע באיזו רמה ולאן זה יגיע, בכל מה שקשור להפיכת התוכנית הזאת, של פראוור, לחוק. אני מציע לממשלת ישראל להקשיב היטב לקולות שבאים מעבר לים. להקשיב היטב – מה שהיה פעם ענייני פנים של ישראל, או של כל מדינה, הפסיקו להיות ענייני פנים בשום מקום. הנושאים של זכויות אדם, של דמוקרטיה, של צדק, אינם נושא פנימי. וכשמדינה מחליטה, על-ידי ועדה ממשלתית, לעקור תושבים מביתם ולהפקיע את אדמתם, אל לה לצפות שהעולם יבהה ויסתכל על העניין הזה כאילו זה עניין פנימי. מפריעים לי, אדוני. <היו"ר אופיר אקוניס:> חבר הכנסת רותם. חבר הכנסת הרצוג. בבקשה, אדוני. <מוחמד ברכה (חד"ש):> והקולות האלה עוד ילכו ויגברו, של הקהילה הבין-לאומית, שתסמן את אותן עוולות, את אותה מדיניות של ממשלת ישראל לא רק כלפי העם הפלסטיני בשטחים הכבושים וההתנחלויות, והפקעת הקרקעות והפגיעה בקניין ובחיים, אלא מה שקורה כאן במדינת ישראל. לכן ההחלטה של הפרלמנט האירופי, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הואיל ובאתי, יש לך עוד דקה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אוקיי, תודה. החלטתו של הפרלמנט האירופי – אתה לא שמעת אותי, אבל מאוד מעניין אותי שתשמע – שקוראת לממשלת ישראל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ראיתי אתמול בטלוויזיה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כן. ואני מציע באמת להקשיב, להקשיב היטב: אי-אפשר שממשלת ישראל תתייחס לאזרחיה, הערבים במיוחד, כבני-ערובה שאפשר לעשות אתם כל דבר כאילו הם במחנה סגור שעיני העולם אינן רואות. והנטל הזה ­– הרי זו מילת הקסם היום – הנטל הזה שמשיתה הממשלה על האזרחים הערבים בנגב, הוא נטל שאי-אפשר לשאת אותו, ועל כן אני קורא לממשלת ישראל, ולכנסת, ולחברי הכנסת, שיפקחו עיניים. אנחנו לא חיים על אי בודד, שאף אחד לא שומע ואף אחד לא רואה, ועשיית הצדק היא נכונה גם בעניין של תשתיות, גם בעניין של טיפול באבטלה, גם בעניין של העוני, גם בעניין של הבעיות של ערביי הנגב – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני מסיים. – – וגם בעניין של התניית הזכויות בחובות מדומות, ועל זה עוד נדבר. תודה רבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה, ואחריה – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אופיר אקוניס, ואז שר האוצר יסכם בשם הממשלה. בבקשה. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו, אדוני השר, אנחנו לא נשרת. אנחנו לא נשרת בצה"ל, אנחנו גם לא נשרת בשירות אזרחי, וכולנו יודעים – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – אני חושבת, גם חברי הכנסת היהודים וגם חברי הכנסת הערבים, שהשיח של השירות האזרחי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> סליחה, סליחה רק רגע. חבר הכנסת אקוניס, אני אולי במקומה הייתי אומר להם: חברי הכנסת, אני אשרת, אני אשרת בגולני, בגבעתי, ביחידה – היית כבר מסכים? <אופיר אקוניס (הליכוד):> לא, היא אמרה גם שירות אזרחי. <היו"ר ראובן ריבלין:> היא אמרה את זה. מה אתה כועס כל כך? היא אמרה, היא לא תשרת. תאר לך שהיא אומרת: אני אשרת בכל היחידות, אני אהיה טען קשר, אני אהיה על רשת ההאזנה, אני אהיה בחיל האוויר. כבר היית אז מייד הופך אותה לחברת קואליציה? אני במקומה אומר לך בדיוק את ההפוך: אני כן, בטח אני אשרת. עד היום לא נתתם לי לשרת, עכשיו אני רוצה לשרת. כבר היית מקבל אותה. סליחה שאני – בבקשה. אני מתחיל את כל שלוש הדקות מההתחלה. <חנין זועבי (בל"ד):> אין בעיה. חברי הכנסת, השיח של שירות אזרחי אינו שיח אזרחי בכלל. הוא לא נובע ממניעים אזרחיים, הוא לא מביא לשוויון אזרחי. זה שיח יותר עמוק; זה שיח שקשור לסוג היחס, לטבע הקשר, בינינו, בין האזרחים הערבים, לבין המדינה היהודית. זה שיח של שייכות, זה לא שיח של אזרחות. בשבילנו, עבורנו, זה שיח הרבה יותר עמוק מאשר הססמה הלא-דמוקרטית של חובות מול זכויות. בשבילנו זה שיח של שייכות. כבר נאמר בכנסת הזאת שזה שיח שמתקשר לסולידריות, להגדרה של עם, מה זה עם, ואתם, חברי הכנסת היהודים, תענו על השאלה: האם אנחנו, הערבים, חלק מהעם? ואם אתם מגדירים את מדינת ישראל כמדינה יהודית, השאלה היא: האם אנחנו חלק מהעם היהודי? האם אנחנו חלק של עם שהוא מחלק בינו לבין עצמו, חלוקה פנימית, את המשאבים? העם הזה מחלק חלוקה פנימית את הנטל, והאם אנחנו חלק מהחלוקה הזאת? גם מחלוקת המשאבים, גם מחלוקת הנטל? והאם אנחנו חלק מההגדרה של העם ומההגדרה של המדינה? זו המשמעות של השיח עבורנו. זו המשמעות של שיח שירות אזרחי עבור הערבים, עבור האזרחים הערבים ועבור חברי הכנסת הערבים שמייצגים את האזרחים שלהם. הוויכוח על היחסים בין האזרחים הערבים לבין האזרחים היהודים הוא ויכוח פנים-יהודי. הוא ויכוח שנעשה בקרב האזרחים היהודים. הוא אינו ויכוח בין המדינה לבין האזרחים הערבים. הוא אינו ויכוח בכלל בין האזרחים היהודים לבין האזרחים הערבים. ומתי אנחנו כן נכנסים למעגל הזה, של סולידריות, של הגדרת העם? דווקא מהדלת הזאת, הבלעדית, של חלוקת הנטל. אנחנו לא נכנסים בהגדרה משום דלת אחרת, לא מדלת, כמו שאמרתי, של הגדרת המדינה, ולא מדלת של הזכויות. והם מתעקשים להכניס אותנו להגדרה הזאת, של הסולידריות, של הביחד, דווקא מהדלת של חלוקת הנטל – סימן שאנחנו לא מדברים על שוויון, סימן שאנחנו לא מתכוונים לשוויון. <מרינה סולודקין (קדימה):> מה עם – – – <חנין זועבי (בל"ד):> הם מכניסים אותנו דווקא, ובצורה בלעדית, מהדלת הזאת של שוויון, חלוקה שוויונית בנטל, אז מדברים פה על נאמנות, עוד פעם על נאמנות. אז מדברים כולם ומאמצים כולם את השיח של ישראל ביתנו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסכם ולסיים. <חנין זועבי (בל"ד):> ואתם לא תכפו עלינו שירות אזרחי, ואם תכפו, את מי אתם תקבלו? את נעמי האזרחית הערבית שדיברה במחאה החברתית – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסכם. <חנין זועבי (בל"ד):> – – וכבר לנעמי שמדברת ערבית במבטא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא לא, עכשיו את לא מתחילה – את רוצה להתחיל את הנאום מחדש, רק זה בלתי אפשרי – – <יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – את צריכה לסיים עכשיו. <חנין זועבי (בל"ד):> אוקיי. לכן, חברי הכנסת היהודים, אנחנו לא מאמינים בשיח הזה, של שירות אזרחי, והוא לא פרוגרמה לשוויון, ואנחנו לא מקבלים את עקרון החלוקה בנטל, אדוני היושב-ראש. ומשפט סיום – בטח חברי הכנסת היהודים והאזרחים היהודים הם לא פראיירים. אין תיאור יותר נאמן למציאות מאשר להגיד שהקיום של המדינה הזאת הוא על החשבון שלי ועל הכתפיים שלי, אבל תעצרו לרגע וגם כן תחשבו שגם אנחנו, אולי, לא פראיירים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת אופיר אקוניס, אחרון הדוברים, בשם הליכוד, ואחריו יעלה השר שטייניץ לסכם בשם הממשלה. נא לצלצל, להכין את כל כוחות הכנסת. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני, לא התכוונתי להתייחס לסוגיית השוויון בנטל, אבל שמענו פה את התפיסה הבסיסית ביותר, הקיצונית ביותר, המפרידה ביותר, שהביעה חברת הכנסת זועבי. היא לא רוצה לתת כלום. כלום. רוצה רק לקבל. במדינה דמוקרטית נותנים ומקבלים, ואת מקבלת פה את הזכות הבסיסית ביותר, לבחור ולהיבחר, לבחור ולהיבחר – – <חנין זועבי (בל"ד):> 86 – – – אלף – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – ובשם הזכות הדמוקרטית הזאת את יושבת פה, ומקללת את המדינה, מסיתה נגד המדינה, מסיתה נגד אזרחיה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת זועבי, אני במקומך הייתי שמח. הנה תראי, רק מדברים עלייך, מה את רוצה – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – אלף יישוב יהודי קם על האדמה שלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> באמת זאת הבעיה שלנו. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש זכות דיבור, חבר הכנסת בר-און. בבקשה, אדוני. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, נפל דבר בישראל: דוח טליה ששון סיים את דרכו. הוא הובא היום למנוחת עולמים, לא נאמר עליו "זכרו לברכה", ובמקומו נולד, בשעה טובה, דוח-לוי. לא שלא ידענו – לא שלא נצמדנו לעובדות ההיסטוריות והמוסריות עוד לפני דוח-לוי – שיהודה ושומרון לא נכבשו מאיש ב-1967. הרי ידענו שלא היתה מדינה אחרת בעולם שהחילה את ריבונותה, אדוני, על יהודה ועל שומרון, ולכן יהודה ושומרון אינם שטח כבוש, הם שטח משוחרר, הם שטחה של – חלק מארץ-ישראל המערבית ההיסטורית. ידענו, אמרנו, טענו – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה מתכוון לכבוש את המזרחית. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – התווכחנו עם השמאל בארץ, ועם הקהילה הבין-לאומית, ויכוחים מרים ונוקבים שנמשכים 45 שנים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – אתה כובש את המזרחית? <אופיר אקוניס (הליכוד):> אבל היום אמר זאת גם כבוד השופט אדמונד לוי, והסיר, אדוני היושב-ראש, מהשיח הציבורי ומהשיח הפוליטי את הדוח המעוות, הפוליטי, המוזמן, של הגברת טליה ששון. ההתיישבות היא חוקית – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> מי זאת טליה ששון? <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – המתיישבים ישבו שם כחוק, והם זכאים להרחיב את יישוביהם על-פי הגידול הטבעי. ומה עכשיו, אדוני? שוב נחשף השמאל בישראל בדו-פרצופיות, בצביעות, בכפל לשון. כשהדוח, אדוני, דוח-ששון, הוא לטעמם, הם מקדשים אותו ומהללים אותו. כשדוח לא לטעמם, דוח-לוי, הם עולבים בו, מזלזלים בו, דוחים אותו. כמה צבועים הם יכולים להיות, כמה לא הוגנים ולא מוסריים. ואיך אף פעם אתם לא יודעים לקבל עמדות אחרות, דעות אחרות, הכרעות אחרות. ולא כל החוכמה, הידע, היופי והצדק הוא בשמאל. בנדיבותכם תשאירו משהו גם לאחרים. אחרי הכול, רוב הציבור דוחה פעם אחר פעם – פעם אחר פעם הציבור – בדמוקרטיה הוא חשוב, הציבור, לא אצלכם, אצלנו, בדמוקרטיה שלנו, יש לו מה להגיד פעם בארבע שנים – פעם אחר פעם דוחה את הדעות המדיניות שלכם, הכלכליות שלכם, מה שאתם מכנים, החברתיות שלכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> להתחיל לסיים. <אופיר אקוניס (הליכוד):> הציבור בישראל הוא חופשי, יש לו חירות המחשבה, יש לו חירות הדעה וחופש ההצבעה, ושוב יקבלו, אדוני היושב-ראש, גם בפעם הבאה, את ההכרעה במדיניות שלנו, והיא תהיה להשאיר באופוזיציה את השמאל הקיצוני ולתת לנו אמון מחודש לקדנציה נוספת. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אופיר אקוניס. כבוד השר שטייניץ, שר האוצר – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה לא רוצה? אפשר להצביע? <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי. הממשלה ביקשה שלא לסכם. הואיל וכך – אני אמרתי שהשר יסכם – אני נותן חצי דקה לכולם לשבת. תודה רבה. רבותי, נא לשבת. כולם ישבו במקומם, כבוד השר, כבוד השרים, בבקשה, נציג טבריה בכנסת חבר הכנסת פיניאן, טבריה-רבתי, לא – – – אוקיי, רבותי, לפנינו כמה הצעות אי-אמון, ואנחנו נצביע עליהן כסדר הנמקתן בפני המליאה, ואנחנו עוברים דבר ראשון להצבעה על הצעת האי-אמון של סיעת העבודה, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת עמיר פרץ, בנושא: כישלון ממשלת נתניהו בטיפול באתגרי המדינה, בפערים החברתיים ובשוויון בנטל. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 14 נגד – 51 נמנעים – 1 הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 14 בעד, 51 נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת העבודה, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת עמיר פרץ, לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון מטעם סיעת מרצ, כפי שנומקה על-ידי חברנו חבר הכנסת אילן גילאון, בנושא: כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה. נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 14 נגד – 51 נמנעים – 2 הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 14 בעד, 51 נגד, שניים נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת מרצ לא נתקבלה. תודה רבה – כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת אילן גילאון. למרות העובדה שאתה נימקת, היא לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של סיעת בל"ד, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת זחאלקה, בנושא: כוונת הממשלה לכפות שירות אזרחי-לאומי. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 14 נגד – 57 נמנעים – אין הצעת סיעת בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הצעת האי-אמון של בל"ד, שנומקה על-ידי חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – 57 נגד, 14 בעד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון שלכם לא נתקבלה. תודה רבה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הרביעית, היא הצעת האי-אמון של סיעת רע"ם-תע"ל, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת טלב אלסאנע. נא להצביע – מי בעדה? מי נגדה? נא להצביע. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אברהים צרצור, סליחה. שיח' אברהים צרצור – אני מייד אחזור – כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת שיח' אברהים צרצור. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 13 נגד – 57 נמנעים – אין הצעת סיעת רע"ם-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 57 נגד, 13 בעד. הצעת האי-אמון בנושא: מדיניות הממשלה בדבר הכרה ביישובים הערביים, כפר דהמש כדוגמה, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת אברהים צרצור, לא נתקבלה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת האי-אמון מטעם סיעת חד"ש, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת עפו אגבאריה, וכותרתה: הרחבת הפערים במערכת הבריאות בין ערבים ליהודים ובין פריפריה למרכז. נא להצביע – מי בעד? מי נגד. מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד הצעת סיעת חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 14 נגד – 57 נמנעים – אין הצעת סיעת חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 14 בעד, 57 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת חד"ש, כפי שנומקה על-ידי חבר הכנסת עפו אגבאריה, לא נתקבלה. תודה רבה. <הצעת חוק החברות (תיקון מס' 18), התשע"ב–2012> [מס' מ/676, פ/3560/18; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 26088, חוב' כ"א, עמ' 27792; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. רבותי השרים, אנחנו עוברים להצעת חוק החברות (תיקון מס' 18), שאותה יציג, לקריאה שנייה ושלישית, חבר הכנסת דוד רותם – יעלה ויבוא, וגם אתה תעמוד על הבמה. אין התנגדויות כאן, נכון? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אין התנגדויות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אה, זהבה בתום הדיון תברך. אוקיי, בבקשה, חבר הכנסת רותם. אנחנו עכשיו דנים בהצעת חוק החברות (תיקון מס' 18). בבקשה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, מי שרוצה לשוחח יתכבד ויצא מהאולם. כבוד אגף האוצר, שר האוצר וסגנו, אם אתם רוצים, אתן לכם את לשכתי, אם אכן אתם דנים בנושאים שהם בתקציב המדינה, אבל לא לנהל פה את – יושב-ראש ועדת החוקה עמל קשות כדי להביא את החוק הזה. בבקשה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 18), התשע"ב–2012. הצעת החוק היא מיזוג של הצעת חוק פרטית שיזמו חברת הכנסת זהבה גלאון וחבר הכנסת יצחק וקנין והצעת חוק ממשלתית. הצעת החוק היא חלק משורה של אמצעים הננקטים הן בחקיקה, הן בפסיקה והן על-ידי הרגולטורים כדי לשפר את ההגנה על עניינם של מחזיקי איגרות חוב בעת גיבוש הסדר חוב בינם לבין החברה שהנפיקה את איגרות החוב, אשר נכנסת לקשיים כלכליים ואינה יכולה לפרוע את מלוא חובותיה כלפיהם. חשוב לציין שהצעת החוק לא באה לעודד הסדרי חוב, אלא לשפר את מאזן הכוחות בעת שמתגבשים הסדרי חוב, מתוך הכרה בכך שלעתים הם נדרשים ולעתים הם משרתים את כל הצדדים. יושב-ראש ועדת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד יושב-ראש ועדת הפנים. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בחברות שהנפיקו איגרות חוב יש בעיות – – <היו"ר ראובן ריבלין:> עוד מעט, אמנון, תוכל גם לשבת. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – נציג ייחודיות ופערי מידע, הנובעים בין היתר מהפיזור הרב של בעלי איגרות החוב ומכך שחלק ניכר מאיגרות החוב מוחזק בידי גופים מוסדיים, אשר מסיבות שונות אינם מגינים בצורה ראויה על האינטרסים של הציבור שכספו מושקע באותן איגרות חוב. משום כך, ומשום שחלק גדול מהחיסכון הפנסיוני של הציבור מושקע באיגרות חוב, יש צורך לחזק את ההגנה על מחזיקי איגרות החוב, במיוחד במצב שבו מתגבש הסדר חוב בינם לבין החברה. לכן הצעת החוק קובעת כי גיבוש הסדר חוב שיש בו פגיעה מהותית בבעלי איגרות החוב יהיה חייב להיות מלווה במומחה מטעם בית-המשפט שיהיה בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית וניסיון מתאים. הצעת החוק משאירה לבית-המשפט שיקול דעת אם למנות מומחה אם לאו – כך, למשל, ייתכן מקרה שבו עלויות המומחה ידללו את קופת החברה ויהיו גדולות מהתועלת שיפיקו בעלי איגרות החוב מעצם מינויו. המומחה יסייע למחזיקי איגרות החוב לכל אורך המשא-ומתן, ובסופו יכין חוות דעת לעניין כדאיותו של הסדר החוב עבורם. המומחה יסייע גם בקבלת מידע רלוונטי מהחברה ובקבלת החלטה מושכלת בנוגע להסדר החוב. חוות הדעת תסייע לבית-המשפט לבקר את ההסדר ולקבל החלטה נכונה בעניינו. הצעת החוק מפרטת לְמה צריכה להתייחס חוות דעת המומחה, ובין היתר עליו לבחון חלוקה אסורה, אם בוצעה, את ערכו של פטור מאחריות לנושאי משרה בחברה, חלופות להסדר החוב המוצע, את הוגנות ההסדר כלפי מחזיקי איגרות חוב מסדרות שונות, ואם ההסדר הוא חלק מהסדר הכולל נושים נוספים מלבד מחזיקי איגרות החוב. על המומחה להתייחס בחוות דעתו ובבדיקותיו גם לכדאיות ההסדר כלפי נושים אחרים. כיום, במקרים רבים, הסדרי חוב מגיעים לאישור בית-המשפט רק בסיום ההליך, כאשר ההסדר הוא דבר עשוי. הצעת החוק מחייבת פנייה לבית-המשפט ויוצרת פיקוח של בית-המשפט על התהליך כבר מראשיתו של המשא-ומתן לגיבוש הסדר החוב, אם יש בהסדר המתגבש פגיעה מהותית בבעלי איגרות החוב. לצד זאת, באותם מקרים שבהם על-פי כללי הרשות לניירות ערך אפשר לעכב את הדיווח על המשא-ומתן משום שפרסום הדבר עלול לסכל את גיבוש ההסדר, יהיה אפשר לעכב גם את הפנייה לבית-המשפט. כמו כן, במקרים שהעניין מצוי כבר בפני בית-משפט ימונה בעל תפקיד שמופקד בין היתר על גיבוש הסדר בין החברה לבין נושיה, וכלל לא ימונה מומחה. בית-המשפט יקבע את שכרו של המומחה, והוא יוטל בדרך כלל על החברה, בדומה לאופן שבו נושאת החברה בעלויות הנאמן, אלא אם כן ההסדר כולל גם נושים אחרים מלבד מחזיקי איגרות החוב, או שבית-המשפט קבע אחרת מטעמים אחרים. להצעת החוק אין הסתייגויות, ואני קורא לכם לאשר אותה בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה הגברת דורית ואג, ליועצות המשפטיות, לתמי ולעוזרותיה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תמי – שם המשפחה? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תמי סלע. <היו"ר ראובן ריבלין:> תמי סלע. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – ואני רוצה גם להודות למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שעזר לנו בגיבושו הסופי של החוק. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לשבת, כי אתה כבר עולה פעם נוספת. הצעת חוק זאת, שאנחנו מגיעים בה עכשיו לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, יוזמיה היו חברת הכנסת זהבה גלאון ויצחק וקנין. ניתן לכם גם אפשרות לברך, אם אכן נעבור את הקריאות. ובכן המלצת יושב-ראש הוועדה, כפי שהביא אותה, היא לאשר את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 18) בקריאה שנייה, כמקשה אחת. נא להצביע – מי בעד, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע. לא להצביע במקומו, חבר הכנסת דניאל בן-סימון. אפילו אל תעשה זאת. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–3 – 29 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 29 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. כן, חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת חנין מודיע שהוא רצה להצביע בעד. אם לא תיקלט הצבעתו בפעם הבאה, אני אוסיף אותו. לכן אני אומר, 30 בעד, בצירוף קולו של יושב-ראש הוועדה דוד רותם, אין מתנגדים, אין נמנעים. חבר הכנסת חנין מודיע שגם הוא הצביע בעד, אבל לא נקלט. אני לא משנה את ההצבעה. <עמיר פרץ (העבודה):> אני הספקתי? <היו"ר ראובן ריבלין:> מי לא הספיק? חבר הכנסת בן-סימון כמעט עשה טעות. המצלמה היתה, ואחר כך היה היועץ המשפטי – אל תעזרו לחבריכם. אני אמרתי, כדי למנוע את כל הדברים האלה, לעשות הצבעה ביומטרית, כדי למנוע – כי לפעמים אנחנו מצביעים במקומות אחרים. קמו עלי מש"ס ועד נשיא המדינה, אמרו – לא לא לא. אמרתי, לא – לא. אבל אל תעשו זאת. אני ראיתי את חבר הכנסת פרץ, הכול בסדר. היה ברור הכול. תאמינו לי, שומר נפשו ירחק. רבותי, חברי הכנסת, אנחנו עוברים לקריאה שלישית, אם יושב-ראש הוועדה יורה לי על כך. יש אישור לקריאה שלישית. אנחנו עוברים להצבעה על חוק החברות (תיקון מס' 18) בקריאה שלישית. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעתו של חנין נקלטה, ולכן אני לא מצרף אותו בהצבעה הקודמת. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 32 נגד – אין נמנעים – אין חוק החברות (תיקון מס' 18), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 32 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק החברות (תיקון מס' 18) עברה בקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. סליחה, 33 בעד, בצירוף קולו של יושב-ראש הוועדה, דוד רותם. תודה רבה, אתה צודק במאה אחוז. החוק אושר, אנחנו נחתום עליו. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת זהבה גלאון לברך. חברת הכנסת גלאון, בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לכמה וכמה אנשים, ולומר שהחוק החשוב הזה, החוק שמכונה "חוק התספורות", באמת ישים סוף-סוף קץ לבזאר הטורקי של הסדרי החוב, ויחזיר לציבור סוף-סוף את השליטה בחסכונות שלו. אדוני, ראשית תודה לשותפי להצעת החוק, חבר הכנסת יצחק וקנין מש"ס – אני לא רואה אותו כאן. אני רוצה להודות לעורכת-הדין דידי לחמן-מסר, שניסחה את החוק, ליושב-ראש ועדת החוקה של הכנסת חבר הכנסת דוד רותם, לצוות ועדת החוקה – למנהלת הוועדה דורית ואג – אל תדאג, אדוני שר האוצר, גם אליך אני אגיע – ליועצת המשפטית תמי סלע ולעוזרותיה; אני רוצה להודות למשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט, שקידם את הצעת החוק ומיזג את ההצעה שלנו עם ההצעה הממשלתית, ובסוף אני רוצה להודות לשר האוצר ולצוות המשרד, שתמך בהצעה וקידם אותה, לסגן שר האוצר, תודה רבה לכולם. <היו"ר ראובן ריבלין:> באמת ברוכה יוזמתך, ותשומת לבה של הכנסת – חשוב מאוד – לנושא זה, שכל הציבור ציפה לראות. תודה לשני השרים – האחד שר האוצר, והשני המשמש סגן שר האוצר. <הצעת חוק החברות (תיקון מס' 19), התשע"ב–2012> [מס' מ/582; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ל', עמ' 19890; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק החברות (תיקון מס' 19) – הוא ביוזמת הממשלה. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה דוד רותם להציגה בפני הכנסת. אין הסתייגויות לרשות דיבור. אדוני היושב-ראש. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, על דעת ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 19), התשע"ב–2012. זוהי הצעת חוק ממשלתית. הצעת החוק עוסקת בהליכי הבראת חברות. על אף העיסוק הגובר בתחום הבראת החברות בשנים האחרונות, הסדרת תחום זה כיום מבוססת רק על סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט–1999 – על התקנות שהותקנו מכוחו ועל פסיקת בתי-המשפט. כפי שציינו נציגי משרד המשפטים בדיונים שהתקיימו בוועדת החוקה, הצעת החוק אינה מתיימרת לקבוע הסדר מלא בנושא הבראת החברות, ובימים אלה נעשית בממשלה עבודה להסדרה מקיפה של תחום חדלות הפירעון. הצעת החוק באה לקבוע הסדרים בסוגיות המרכזיות הנדרשות בהליך של הבראת חברה ולמלא חוסר שהמחוקק נקרא למלאו כבר שנים רבות. ככלל, שואבת הצעת החוק השראה מהסדרים הקיימים בתחום זה בארצות-הברית, בפרק הידוע בכינויו "chapter 11", סעיף 11. בוועדת החוקה התקיימו דיונים מעמיקים בסוגיות השונות במטרה לוודא שההסדרים יוצרים איזון ראוי בין הרצון לעודד הבראת חברות שיש סיכוי והצדקה להבראתן, לבין הפגיעה שעלולה להיגרם לנושי החברה או לגורמים אחרים הקשורים אליה. עיקרי הצעת החוק הם כדלהלן: מינוי בעל תפקיד, כולל נושא משרה בחברה – כיום תקנות החברות מסדירות את מינוי בעל התפקיד האחראי ליישום הליך ההבראה ובדרך כלל גם לניהול החברה בתקופת ההבראה. הצעת החוק מעגנת את מינוי בעל התפקיד בחקיקה ראשית, ומחדשת בכך שהיא מציינת במפורש את האפשרות למנות נושא משרה בחברה כבעל תפקיד. כיום בתי-המשפט נמנעים מלעשות זאת. לצד זאת, בשל החששות מניגוד עניינים ומניצול לרעה של מינוי כזה, נקבע כי בית-המשפט ימנה מפקח חיצוני על בעל תפקיד שהוא נושא משרה. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, מי שלא רוצה להשתתף בחוויית החקיקה – יצא החוצה. אי-אפשר להפריע. יושב יושב-ראש ועדה, עמל כדי להביא לפנינו חוקים כדי לסיימם בקריאה שנייה ושלישית, ואתם מפריעים בתוך המליאה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> והבעיה הגדולה, אתם מבינים – הוא לבד נמצא בוועדה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא, את זה אל תגיד להם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הם יודעים את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כל מי שרוצה ילך לפרוטוקול. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הצעת החוק גם מציינת במפורש את האפשרות להקנות לו רק חלק מהתפקידים ומהסמכויות הרלוונטיים לבעל תפקיד, ומחייבת את בית-המשפט לקבוע את סמכויותיו בשים לב לאיסור ניגוד עניינים בין תפקידיו לבין היותו נושא משרה בחברה. סמכות לכפות הסדר נושים על סוג נושים שמתנגד – כיום בית-המשפט רשאי לאשר הסדר נושים רק אם רוב מספרי של המשתתפים בכל אחת מאספות הנושים ורוב של שלושה-רבעים מהערך המוחזק בידם הסכים לו. הדבר מאפשר סחיטה של הרוב על-ידי המיעוט, שכן כל סוג של נושים יכול לסכל את ההסדר. ההצעה מאפשרת לבית-המשפט לכפות הסדר על סוג של נושים שמתנגד לו בהתקיים תנאים המבטיחים כי אותו סוג לא היה נפגע כתוצאה מאישור ההסדר. המשך הפעלת החברה בתקופת ההבראה – שימוש בנכסים, אספקת שירותי תשתית ושירותים חיוניים. הצלחת תהליך ההבראה מחייבת את המשך הפעלתה השוטפת של החברה. עם זאת, חברה נכנסת לתהליכי הבראה בדרך כלל לאחר שלא שילמה חובות לספקיה והפירה חוזים שהיא צד להם. על כן מקנה הצעת החוק לבית-המשפט סמכות לחייב ספקים של שירותי תשתית ושל מוצרים או שירותים אחרים החיוניים לפעילותה של החברה, וכן צדדים לחוזים שהחברה קשורה בהם, להמשיך ולספק לחברה את המוצר או השירות או להמשיך בביצועם של אותם חוזים. גיוס אשראי חדש – לאור חשיבותו של אשראי חדש להבראתה של החברה מסדירה ההצעה את סמכות בית-המשפט לאשר לחברה לקבל אשראי חדש. ככלל, התשלומים לפירעון אשראי חדש, כמו תשלומים בדין חיובים אחרים שבוצעו לצורך הבראת החברה, מקבלים מעמד עדיף של הוצאות הבראה. הצעת החוק אף מאפשרת להעניק לנותן האשראי החדש בטוחה חזקה יותר – כלומר שעבוד על נכס של החברה שהוא כבר משועבד – בדרגת עדיפות זהה ואף עדיפה על פני הנושים הקודמים. הדבר יתאפשר רק כברירה אחרונה אם בית-המשפט משתכנע שיש בכך צורך כדי לקבל אשראי חדש, ובכפוף להבטחת ההגנה ההולמת לנושים מוקדמים. מתן מעמד של נושה מובטח לבעלים של נכס מכוח תניית שימור בעלות – נכסים המהווים מלאי של חברה כפופים במקרים רבים לתניות שימור בעלות שאותן קובעים ספקים בחוזי המכר. הפעלת החברה בתקופת הליכי הבראה מחייבת המשך מכירה של המלאי, וכיום ההלכות שנקבעו בבית-המשפט העליון בדבר משמעות תניית שימור בעלות יוצרות קושי בעניין. הצעת החוק קובעת כי בדומה לנושים מובטחים המנועים מלממש את בטוחותיהם ולנקוט הליכים בתקופת הקפאת הליכים, גם בעלים של נכס מכוח תניית שימור בעלות לא יוכל לקבל חזקה בנכס אם הנכס דרוש להמשך הפעלתה של החברה, ובלבד שניתנה לו הגנה הולמת. כלומר, בטוחות לתשלום ערך הנכס בתום תקופת ההליכים. החלת דיני הפירוק והמעבר מהליכי הבראה להליכי פירוק – בהמשך למגמת הפסיקה אשר החילה את דיני הפירוק על הליכי הבראת חברות, קובעת הצעת החוק כי ככלל ההוראות החלות בפירוק חברה יחולו גם על הבראתה, וקובעת את המועדים הרלוונטיים ואת ההתאמות הנדרשות לצורך העניין. להצעת החוק אין הסתייגויות, ואני קורא לכם לאשר אותה בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה הגברת דורית ואג, לעורכת-הדין תמי סלע, היועצת המשפטית אשר צעדה אתנו. אני רוצה להודות למשנה ליועץ המשפטי עורך-דין אבי ליכט, שעזר לנו וסייע לנו, ואני מבקש לאשר את החוק כפי שאושר על-ידי הוועדה. <היו"ר ראובן ריבלין:> עוד עבודה רבה לפניך אז נא לשבת. אני אצרף את קולך. אפשר לשבת כאן. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן, יש לי עוד הרבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ברכה, אתה תחליף אותי אחרי שאתה תדבר בחוק הבא. אנחנו עוברים להצבעה מקשה אחת בקריאה שנייה ושלישית שכן אין טוענים לדיבור ואין מבקשים להסתייג, ואנחנו נצביע על הצעת חוק החברות תיקון (מס' 19) בקריאה שנייה מקשה אחת. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–25 – 28 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–25 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 29 בעד, בצירוף קולו של חבר הכנסת דוד רותם. אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה עברה בקריאה שנייה. אדוני היושב-ראש מבקש להצביע בקריאה שלישית ואכן אני אעשה זאת מייד. אנחנו מצביעים על הצעת חוק החברות (תיקון מס' 19) בקריאה שלישית. נא להצביע, חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 23 נגד – אין נמנעים – אין חוק החברות (תיקון מס' 19), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 24 בעד, בצירוף קולו של חבר הכנסת דוד רותם, יושב-ראש הוועדה, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת מקלב הצביע בטעות על מקומו של ישראל חסון. יש לייחס את ההצבעה של ישראל חסון לחבר הכנסת מקלב. אני מבקש מהחברים לשים לב כאשר הם מצביעים שלא תיפול תקלה מתחת ידם. תודה רבה. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק איסור מימון טרור (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012> [מס' מ/659; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 26998; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> ואנחנו עוברים להצעת חוק מימון הטרור. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> איסור. <היו"ר ראובן ריבלין:> איסור מימון הטרור. להצעה זו יש כמה חברים שביקשו רשות דיבור. אני מבקש מכולם להיות נוכחים כאן כי אני אקריא את שמותיהם לפי הסדר. הראשון יהיה מוחמד ברכה. תודה רבה. בבקשה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת החוק לתיקון חוק איסור מימון טרור, התשס"ה–2005. מוצעים בעצם שני תיקונים לחוק. התיקון הראשון בא לתקן את ההגדרה הקבועה בחוק שיוצרת מעגליות מסוימת בהפעלת החוק. החוק הקיים מאפשר לוועדת שרים להכריז על אדם זר כפעיל טרור אם נקבע מחוץ לישראל שהוא פעיל טרור. אולם נוסח ההגדרה הקיימת לאדם שהוא פעיל טרור אינו מאפשר הכרזה כזו על אדם זר שהוא חבר בארגון טרור שהוכרז כארגון טרוריסטי – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לא להפריע. השר יצחק כהן, היום אתה מקשה עלינו רבות לנהל את הישיבה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> סגנית השר, רואת-חשבון ד"ר נס, מפריע לי. <סגנית השר לאזרחים ותיקים לאה נס:> – – – עוד כמה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. רואת-חשבון זה שייך לבעלה, אף שגם היא יכולה להיות. היא סגנית שר עם עתיד. בבקשה חבר הכנסת רותם, להמשיך לדון בנושא. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אולם נוסח ההגדרה הקיימת לאדם שהוא פעיל טרור אינו מאפשר הכרזה כזו על אדם זר שהוא חבר בארגון טרור שהוכרז כארגון טרוריסטי לפי המנגנונים הפנים-ישראליים, אפילו כאשר הארגון הוכרז גם בחו"ל כארגון טרור. לכן, מוצע לתקן את ההגדרה של אדם שהוא פעיל טרור כך שתאפשר הכרזה כאמור. עוד מוצע לתקן את סעיף 9 לחוק הקובע חזקה שלפיה העושה פעולה ברכוש של אדם בהיותו מודע לכך שאותו אדם הוא פעיל טרור, חזקה שעשה כן ביודעו שיש בפעולה כדי לאפשר או לקדם ביצוע מעשה טרור. בעקבות התיקון לסעיף ההגדרות יש צורך בתיקון לסעיף 9 כדי לשמר את המצב הקיים שלפיו הסעיף חל רק על חבר בארגון טרור זר. יש לציין כי רוב-רובו של החוק מטפל במימון טרור של ארגוני טרור זרים כאשר יש הסדרים אחרים שחלים על ארגוני טרור מקומיים. התיקון השני מאפשר לוועדת השרים להכריז על אדם זר כפעיל טרור, או על חבר בני-אדם כארגון טרור, לאחר שהוכרזו בידי מועצת הביטחון של האו"ם, ללא צורך במידע נוסף מאת מועצת הביטחון מעבר להכרזה עצמה. היום, כדי להכריז על פעיל או ארגון טרור זר לאחר שהוכרזו על-ידי גורם מחוץ לישראל, ועדת השרים צריכה להשתכנע כי יש יסוד סביר להניח כי אותו אדם או ארגון הוא פעיל או ארגון טרור. אולם לא תמיד המידע שמתקבל ממועצת הביטחון מספיק כדי לבסס את היסוד הסביר הנדרש, שכן מועצת הביטחון אינה שולחת למדינות השונות אלא סיכום קצר ולא את כל החומרים הגולמיים שעליהם היא מבססת את דיוניה ואת הכרזותיה. לכן, מוצע להעניק לוועדה את הסמכות להתבסס על החלטות מועצת הביטחון בתחום הזה ללא צורך במידע גולמי ראייתי נוסף שיבסס יסוד סביר, שהרי אחרת יש לנו מצב נוראי – אדם מוכרז כפעיל טרור בחו"ל, אבל בישראל הוא לא נחשב כזה. בדרך כלל אין אנחנו קובעים הסתמכות של ועדה בעת קבלת החלטותיה על הכרזות של גורם זר מבלי שכל המידע פרוס לפניה. השתכנענו שכאן דרוש הדבר בנסיבות העניין, אחרי שקיבלנו מידע על הנהוג במדינות אחרות וגם על עבודה שנעשית במועצת הביטחון בשיתוף עם גורמים באיחוד האירופי לגבי מנגנוני ההכרזות והערעור על ההכרזות של מועצת הביטחון. יצוין עוד כי ישראל מחויבת לנקוט סנקציות כלפי גורמים שהוכרזו כך על-ידי מועצת הביטחון. אני קורא לכנסת להצביע בעד הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח אשר אישרה הוועדה, שכן לא הוגשו הסתייגויות להצעת החוק. אני רוצה להודות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מה קורה אם מועצת הביטחון קובעת שישראלי הוא טרור, ארגון טרור גם? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, החוק הזה עוסק בפעילי טרור זרים, לא בישראלים. <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי, הבנתי, הבנתי. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אחרת בוא נאמר כך – אתה יודע, יש לנו מצב בעייתי. היא עוד עשויה להכריז על המדינה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יודע. אני שאלתי אותך לא סתם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני רוצה להודות למנהלת הוועדה הגברת דורית ואג, לעורכת-הדין אפרת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי שהסעיף מנוסח: נקבע בידי מועצת הביטחון או בידי מי שהיא הסמיכה לכך כי אדם זר, כי אדם – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אה, זר – הבנתי. אדם זר הוא לא למועצת הביטחון. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, הוא אדם זר לנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם אדם זר לנו. הבנתי, אוקיי. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זה חוק ישראלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי, בסדר גמור. יש הגדרה של אדם זר שם? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן, בהגדרות. – – – לעורכת-הדין אפרת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לעזור לו עם שם המשפחה שהוא שוכח. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> דודו, מה קרה? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> עם הגיל, עם הגיל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תשמעי, אנחנו ברגע שעוברים את גיל 45 – את, עוד יש לך 20 שנה – יש קושי. יש קושי, יש קושי. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני רוצה להודות לאנשי לשכת שר המשפטים שסייעו לנו בחוק הזה ולכל אלה שנלחמים בטרור. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. בבקשה, רשות דיבור לכמה חברי כנסת. הראשון בהם חבר הכנסת מוחמד ברכה, שאני כאן יושב והוא יחליף אותי לאחר שנסיים את ההצבעה על חוק זה, שכן רק עוד חבר כנסת אחד – חבר הכנסת עפו אגבאריה, אתה לא רוצה לדבר אני מבין. אוקיי, אז מלבד ברכה רק חבר כנסת חנין ביקש לדבר. לכל אחד מהם חמש דקות מלאות. בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין ספק שיש צורך לטפל בגורמים שמוגדרים גורמי טרור. הדבר הזה מתחייב גם ברמה הפנימית של כל מדינה וגם ברמה הבין-לאומית. העניין ששוקדים סביבו ומדברים עליו הרבה הוא איך מגדירים טרור, ומי מגדיר טרור וכו', ואני חושב שזה נושא שהוא כשלעצמו נושא מעניין. מי שעושה פיגוע נגד אזרחים חפים מפשע הוא טרוריסט, ומי שמתקיף אנשים באדמתם, ועוקר את עציהם, ורודף אותם, ומונע מהם את הזכויות הבסיסיות, וגם – מדי פעם גם רוצחים אותם – גם זה טרור, אבל אני באמת לא רוצה להיכנס מעבר לשני המשפטים האלה. הצעת החוק מסוכנת, כי היא עלולה, או עשויה – תלוי במי שיושב בשלטון, ומי שיושב בשלטון יש לו אג'נדה מאוד מסוכנת – זה עלול לבוא ולהגדיר אנשים שמתנגדים פוליטית למדיניות הממשלה כאנשים של טרור. אומנם חלק מהחוק מתייחס לאנשים שהוכרזו על-ידי מועצת הביטחון, אבל יש החלק הראשון, שלדעתי הוא החמור ביותר והמסוכן ביותר, שאנשים מסוימים, שמתנגדים למדיניות הממשלה, מתנגדים לכיבוש, מתנגדים להתנכלות ולשלילת הזכויות של העם הפלסטיני, יוגדרו אוטומטית, בשיח ובאג'נדה הרווחת כאן, במדינת ישראל, ובמסדרונות הממשל, כאנשי טרור. מה גם שלאותם אנשים לא תעמוד הזכות להתגונן. זאת אומרת, הם, מטבע ההגדרה, טרוריסטים, אז הם כמובן לא יכולים לבוא לכאן ולא לעמוד בשום ערכאה כדי להוכיח אחרת. אני אומר, אדוני היושב-ראש, שהרציו של החוק הזה היה למנוע מאנשים, אנשי סולידריות בין-לאומית שבאים להזדהות עם העם הפלסטיני, כדי לייצר מצב של חיץ בינם לבין המקום הגיאוגרפי שנקרא ישראל, או פלסטין, דרך המשבצת הזאת, של טרור, או ארגון טרור, או איש תומך טרור. זה דבר שהוא מסוכן מאוד. זה פוגע בחופש התנועה של בני-אדם; זה פוגע בכבודם של אנשים שנלחמים למען – שיכול להיות שנלחמים למען צדק, ולמען חירות, ולמען חופש, להגדיר אותם בהגדרת גנאי כזאת. זה גם מכשיר פוליטי נלעג, שהממשלה, במקום להתמודד עם הטיעונים של אחרים, של מבקריה, הם יבואו לקטלג אותם באותו קטלוג. כמובן, אני לא רוצה לומר – ושאף אחד יבין כאילו בזה אני מגונן על אנשים שהם באמת פעילי טרור, או באים כדי לפגוע באנשים חפים מפשע וכו' וכו', אבל בעידן השיח הגזעני שמצדיק כל עוול שהכיבוש עושה, שקיים במדינת ישראל ובמסדרונות הממשלה של ישראל, זה יהיה מכשיר מסוכן מאוד כדי למנוע סולידריות, כדי למנוע שיתוף פעולה בין שוחרי שלום, שוחרי צדק, אנשים שמתנגדים לכיבוש, גם בארץ – גם בישראל, גם בפלסטין ובכל העולם, כפי שהדברים באים לידי ביטוי, לדעתי בצורה נהדרת, בצורה מצוינת, במאבק נגד הגדר בבלעין, ובמקומות אחרים, ששם משתפים פעולה גם ישראלים, גם פלסטינים וגם אנשים שהם מחוץ-לארץ. החוק הזה הוא חוק לא טוב, הוא חוק מסוכן, כי הוא לא מבדיל בין איש כזה או אחר, אלא מקטלגים אותו מייד, ודבר שני, הוא לא נותן את האפשרות שאותו אדם, שהוכתם בכתם הזה, יבוא ויתגונן. תודה רבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן. חבר הכנסת ברכה התייחס לחוק עצמו, לא רק לתיקונים. הוא דיבר על התיקונים, אבל הוא נגד החוק בכלל, אז כמובן הוא גם נגד התיקון. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, גם לרשותך חמש דקות. מייד אחרי זה – לא שאני לא סומך במאה אחוז, רק – יושב-ראש הקואליציה יחשוב שאני – הואיל ודיברת, אני נותן לו, מצביע, ואדוני, כל השעתיים לפניו. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, אכן, חברה מודרנית, וחברה בכלל, צריכה להיאבק נגד טרור, נגד טרוריזם, נגד טרוריסטים, למנוע מעשי טרור, להעניש את מי שמעורב בפעולות טרור. בכל הדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שאין חולק ברמה העקרונית, שזה מה שצריך לעשות, זה מה שראוי לעשות. גם לגבי הגדרותיו של טרור, יש הגדרות אוניברסליות, שהן מקובלות, הזכיר אותן חברי חבר הכנסת מוחמד ברכה, בוודאי מי שפוגע באוכלוסייה אזרחית, מי שמתנכל לאוכלוסייה אזרחית, מי שפוגע באזרחים בגלל מטרות שאינן קשורות אליהם, מבצע פעולה טרוריסטית, וככזה צריך להיאבק בו. עמיתי חברי הכנסת, לדיון שלנו יש שני ממדים. הממד האחד הוא הממד הפוליטי, ואי-אפשר לעצום את העיניים בפני הממד הפוליטי הזה, בשעה שאנחנו עדים – ונאמרו הדברים גם כאן, מעל במת הכנסת, גם על-ידי שרים בממשלת ישראל – שפעולות שנעשות בשטחים הכבושים, על-ידי מתנחלים, נגד פלסטינים, הן פעולות טרור לכל דבר ועניין. אומרים את זה שרים בממשלת ישראל. ובכל זאת, הפעולות האלה אינן נתקלות בנחישות, בנחרצות, בחקירה פעילה ואקטיבית. אנחנו מכירים את המושג המשונה, הבעייתי והנלוז הזה, שנקרא "תג מחיר", אבל מאחורי המושג הזה יש עשרות רבות של מקרים, של התנכלויות, של פעולות טרוריסטיות, ממש פעולות טרוריסטיות, שלא נחקרו, או אם נחקרו לא הגיעו לכתבי-אישום, לא הגיעו לטיפול, לא הגיעו לענישה. עמיתי חברי הכנסת, הדבר הזה כבר איננו איזה חריגים יוצאי דופן, מצבים בלתי שגרתיים שקורים אחת למאה שנה. אנחנו מדי שבוע קוראים על עוד מסגד שהותקף. אנחנו מדי שבוע שומעים על עוד עצי זית שנעקרו. אנחנו מדי שבוע שומעים על עוד קבוצת פלסטינים שהוטרדה או לפעמים אפילו הותקפה. אותן רשויות, שמחזיקות את השליטה הצבאית בשטחים, שזה צבאה של ישראל, זה הכוח הכובש בשטחים, זה הכוח שעליו האחריות לשמור על הסדר, הביטחון, לשמור על חייהם, לשמור על ביטחונם, על רכושם של התושבים, של האוכלוסייה המקומית במקום, לא מצליח, כנראה, או אולי, לעתים אנחנו חוששים, לא ממש משתדל, לעשות את מה שצריך כדי לאתר את העבריינים, לאתר את אותם טרוריסטים ולפגוע בהם. עמיתי חברי הכנסת, מכאן אני מגיע לסוגיה שנמצאת בפנינו היום. החוק לאיסור מימון טרור, או למאבק במימון טרור, הוא בסך הכול חוק שיש בו היגיון; אם אנחנו רוצים להתמודד עם הפעולה העבריינית הטרוריסטית, ההתמודדות אתה יכולה להיעשות וצריכה להיעשות לא רק במנגנונים ישירים של המשפט הפלילי הרגיל, אלא גם במנגנונים מניעתיים, כמו למשל מעקב אחרי המימון, המערכות התומכות. כמובן, עמיתי חברי הכנסת, הדברים האלה צריכים להיעשות בזהירות. איננו מעוניינים – אפרופו רצוננו לעשות את המעשה הנכון בתחום המאבק נגד טרור – איננו מעוניינים, חס וחלילה, לפגוע – כך אנחנו לפחות צריכים להשתדל לעשות – לפגוע בזכויות אזרח, לפגוע במתנגדים פוליטיים, לפגוע בפעילויות שהן פעילויות לגיטימיות. כאן, אכן, כמו שאמר – שוב – חברי חבר הכנסת ברכה, בחוק הבסיסי, אותו חוק שאנחנו מתבקשים היום לתקן, יש לא מעט בעיות, לא מעט ליקויים, לא מעט קשיים, לא מעט הפרזות, שלוקחים את המאבק הלגיטימי בטרור ופורסים אותו לתחומים רחבים מדי, בעייתיים, שגויים, לא נכונים. זו בעיה אחת שקיימת עם החוק הבסיסי הזה, אבל בעיה שנייה קיימת כמובן לגבי ההפעלה שלו. אם כבר יש חוק כזה, בואו נפעיל את החוק הזה על איסור מימון לגורמי טרור נגד גורמי הטרור שפועלים – נגד גורמי טרור שעל-פי שרים בממשלה, כאן, מעל הדוכן הזה בכנסת, פעילים בתחומי השטחים שישראל כובשת. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסכם. <דב חנין (חד"ש):> אני מסכם, אדוני היושב-ראש, ואומר – – – <קריאה:> לא קראת את הדוח, הדוח אומר שהיא לא כובשת. <דב חנין (חד"ש):> אני קראתי את הדוח הזה בתימהון, חברי השר ארדן, התפלאתי לראות דוח שחתום עליו שופט של בית-המשפט העליון שמתעלם בצורה כל כך לא אלגנטית מ-45 שנות פסיקה של בית-המשפט העליון, שעשה את כל שיכול היה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו לא דנים עכשיו בדוח. <דב חנין (חד"ש):> – – כדי להכשיר את ההתנחלויות – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו לא דנים בדוח – – – <דב חנין (חד"ש):> – – וניסה לעשות את זה בצורה אלגנטית. ו-45 שנות פעולה של בית-המשפט העליון להכשרה אלגנטית של ההתנחלויות נזרקו לפח במחי יד אחת. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מודה לך. הייתי בארצות-הברית אצל ידידי האינדיאנים, והם עד היום חושבים שארצות-הברית כבשה את מדינתם, וזו זכותם לחשוב כך. זה הכול. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, לפני שאני מעביר את שרביט הניהול לחברי חבר הכנסת ברכה, אנחנו עוברים להצבעה על חוק איסור מימון הטרור, רבותי, בקריאה שנייה, שכן אין הסתייגויות, אלה היו רק הסתייגויות דיבור, ואין הסתייגויות להצבעה. ובכן, נא להצביע בקריאה שנייה, מקשה אחת, על הצעת חוק איסור מימון טרור (תיקון מס' 4). מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 1–3 – 26 נגד – 4 נמנעים – 1 סעיפים 1–3 נתקבלו. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת וקנין, רק לפני שעה קלה אישרנו הצעת חוק שלך ושל חברת הכנסת זהבה גלאון. <יצחק וקנין (ש"ס):> אבל זה לא אני, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי, יכול להיות. 26 בעד, ארבעה נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעת חוק איסור מימון טרור (תיקון מס' 4) עברה בקריאה שנייה. האם יש לך הרהורים או פקפוקים, אדוני יושב-ראש הוועדה, או שאתה רוצה שנצביע בקריאה שלישית? ובכן, אנחנו נצביע בקריאה שלישית – כי זאת זכותך המלאה לדרוש זאת, ואני מאשר את ההצבעה. אני עובר להצעת חוק איסור מימון טרור (תיקון מס' 4) – קריאה שלישית. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 11 בעד החוק – 25 נגד – 4 נמנעים – 1 חוק איסור מימון טרור (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 25 בעד, ארבעה נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעת חוק איסור מימון טרור (תיקון מס' 4) עברה בקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת ברכה יבוא ויעלה להחליף אותי. <הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 15), התשע"ב–2012> [מס' מ/481; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' כ', עמ' 8355; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 15). יש רשות דיבור – גם כאן, חברת הכנסת גלאון, אתם לא רוצים רשות דיבור? <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> קודם כול יגיע חבר הכנסת רותם להציג את החוק. ויחליף אותי – חבר הכנסת יצחק וקנין, קודם כול בירכנו אותך על הצעת חוק שלך ושל חברת הכנסת גלאון. יעלה ויבוא. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת החוק לתיקון חוק עובדים זרים, התשנ"א–1991, תיקון מס' 15, שעניינו הגברת האכיפה וההרתעה בתחום ההעסקה של עובדים זרים בניגוד לחוק. ראשית, מוצע לקבוע כי בית-משפט אשר הרשיע מעסיק של עובד זר בניגוד לחוק לא יטיל על המעסיק קנס שיפחת מכפל הקנס המינהלי הקבוע לאותה עבירה, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו. הוועדה החליטה שאין לקבוע בחוק קנס מזערי לאחר הרשעה כאמור בשני מקרים: אחד, בהעסקת עובד בתחום הסיעוד בניגוד לחוק, כל עוד אותו מעסיק קיבל היתר להעסיק עובד זר; והשני, במקרה של חקלאי – – <היו"ר מוחמד ברכה:> סליחה שנייה. למי הטלפון שמצלצל כאן? רבותי. אני לא מזהה מהגב מי מדבר עם חבר הכנסת מיכאלי. נא לשבת. אילטוב. בבקשה, אדוני. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – במקרה של חקלאי – על-פי התעקשותו של חבר הכנסת שי חרמש, שייצג את החקלאים, אנחנו קיבלנו שחקלאי שהגיש בקשה לנייד את העובדים, אך טרם נתקבלה תשובה בעניינו, לא תהיה חובה להטיל עליו את כפל הקנס המזערי. שנית, מוצע לקבוע חזקה בחוק שלפיה אם נמצא עובד זר עובד בשטח מסוים, יראו את מחזיק המקום כמי שמעסיק אותו, אלא אם כן הוכיח אחרת. חזקה זו היא תוצרת הפסיקה, ואנו מבקשים לעגן אותה בחוק. שלישית, מוצע להכפיל את הקנס המרבי שבית-המשפט רשאי להטיל בשל עבירה של הפרת חובת פיקוח בידי נושא משרה בתאגיד, כדי לתמרץ את נושאי המשרה לפקח על העסקה בידי התאגיד. עוד מוצע להעניק לממונה על ההיתרים את הסמכות לסגור בית-עסק לתקופה שעד שבועיים, בצו מינהלי, אם מועסק בבית-העסק עובד זר ללא היתר ואם הוא משוכנע שמתן הצו חיוני למניעת המשך העסקתו. הממונה לא יוציא צו כאמור אם הצו יגרום לנזק כלכלי חמור שאינו סביר בנסיבות העניין לבעל המקום. מוצע לקבוע כי הצו המינהלי ייכנס לתוקפו רק לאחר 15 יום מהיום שנמסר, ובתקופה זו רשאי כל מי שרואה את עצמו נפגע מהצו לבקש מבית-משפט השלום לשנות או לבטל את הצו. לבסוף, מוצע לתקן בתיקון עקיף את סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], ולקבוע כי סדרי הדין "הפשוטים" הקבועים באותו סעיף יחולו לא רק בעבירות קנס, כפי שקבוע היום בחוק, אלא גם בעבירות מינהליות, שכן אין הצדקה מהותית להבחין ביניהם. ועדת החוקה קיימה כמה דיונים בתיקון זה במשך כמעט שנתיים. אני תקווה שהתיקונים המוצעים היום יתרמו לאכיפת החוק המסדיר את העסקת העובדים הזרים בארץ וירתיעו עבריינים פוטנציאליים מלעבור עבירות הקבועות בחוק עובדים זרים. אני קורא למשרד האוצר להמשיך לתקצב כראוי את מחלקות האכיפה והתביעה של רשות האוכלוסין וההגירה, שכן אכיפה אפקטיבית של החוק לא תצמח מההסדרים שאנו קובעים היום בחוק, אלא מאכיפת החוק בשטח. אני מבקש להודות לעורכת-הדין אפרת חקאק, למנהלת הוועדה דורית ואג, ליועצים המשפטיים של משרד הפנים, ובמיוחד לחבר הכנסת שי חרמש, שהתייצב לימין החקלאים בחוק הזה ודאג לשמור על זכויותיהם באופן כזה שחקלאים לא ייפגעו. אני מבקש לאשר את החוק בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> רבותי, אין לחוק הסתייגויות ואין בקשות דיבור, לכן אנחנו מצביעים על הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 15), התשע"ב–2012, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד סעיפים 1–5 – 21 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. <היו"ר מוחמד ברכה:> הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה בקולם של 22 חברי כנסת, כולל קולו של יושב-ראש הוועדה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אני מבקש להוסיף אותי. <היו"ר מוחמד ברכה:> 23, כולל קולו של חבר הכנסת דניאל בן-סימון, ללא מתנגדים וללא נמנעים. ברשות יושב-ראש הוועדה נעבור לקריאה שלישית. אנחנו מצביעים בקריאה שלישית על הצעת החוק. בבקשה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 13 בעד החוק – 22 נגד – אין נמנעים – אין חוק עובדים זרים (תיקון מס' 15), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר מוחמד ברכה:> החוק התקבל בקריאה שלישית בתמיכתם של 23 חברי כנסת, כולל קולו של יושב-ראש ועדת החוקה, ללא מתנגדים וללא נמנעים. <הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 10), התשע"ב–2012> [מס' מ/597; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ל"ה, עמ' 20841; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מוחמד ברכה:> אנחנו עוברים לנושא הבא והוא הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 10), התשע"ב–2012. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת דוד רותם, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 10), התשע"ב–2011 – פרסום בקשות פטנט. מטרת הצעת החוק היא הקדמת מועד פרסומן של בקשות לפטנט לעיון הציבור ובהתאמה של המועד שממנו ניתנת הגנה למידע המופיע בבקשת הפטנט, והקדמתן כך שתתאמנה למועדים על-פי אמנת ה-PCT, היא האמנה בדבר שיתוף פעולה בענייני פטנטים שנחתמה בוושינגטון ביום 19 ביוני 1970. בכך יימנע ניצול לרעה של פער הזמנים שקיים כיום בין הפרסום של המידע במדינה אחרת לבין תחילת ההגנה בישראל. על-פי המוצע, לאחר שניתן פטנט, יוכל בעל הפטנט לתבוע פיצוי בשל הפרת הפטנט גם באופן רטרואקטיבי לתקופה שבין פרסום קיבול בקשת הפטנט לציבור ובין מתן הפטנט. במהלך הדיונים בהצעת החוק הוסיפה הוועדה להצעת משרד המשפטים את סעיף 19א המוצע שכותרתו: הקדמת בחינה. סעיף זה יאפשר למבקש הפטנט כמו גם לצד שלישי לבקש את הקדמת הבחינה של פטנטים בכמה מצבים – עבור מבקש הפטנט תתאפשר הקדמת הבחינה בשל גילו המתקדם או מצבו הרפואי, האפשרות להיעזרות בתוצאות של בחינה מקבילה של אותו הפטנט במדינה אחרת, התחלת ניצולה של האמצאה שלגביה מתבקש הפטנט או חשש לכך, וכן נסיבות כלליות כגון חלוף זמן בלתי סביר מאז הוגשה הבקשה, טובת הציבור, או אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות כן. ביחס לצד שלישי הוצע כי בחינה כזו תתאפשר אם בחינתה על-פי הסדר עלולה לעכב פיתוח או ייצור של מוצר או תהליך של הצד השלישי, אם הזמן החולף מיום כניסת הבחינה לשלב הבין-לאומי ארוך באופן משמעותי ביחס לבחינתן של בקשות אחרות מאותו סוג, וכן מסיבה של טובת הציבור או אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. במקרים אלו תצומצמנה גם הארכות שיכולות להינתן בתיק כאמור, וזאת על מנת למנוע אי-סופיות של הליך הבחינה. יחד עם זאת תישאר לרשם הפטנטים האפשרות ליתן ארכות בנסיבות שהמבקש לא יכול היה למנוע או לשלוט בהן. לבסוף כוללת ההצעה גם תיקונים פרוצדורליים וניסוחיים. בין היתר כוללת ההצעה גם הבהרה כי רשות הפטנטים לא תגבה אגרת פרסום; זאת נוכח ביטול הפרסום ברשומות ואגרת הפרסום בתיקון מס' 8 לחוק שאושר בכנסת לפני שנה וחצי לערך. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות. אני קורא לכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני רוצה להודות לעורכת-הדין נעמה מנחמי, שייעצה לוועדה בצד המשפטי; למנהלת הוועדה דורית ואג, שניהלה את הוועדה כמו שהיא רגילה; לאנשי רשות הפטנטים, לעורכי-הדין שהיו מעורבים בעניין הזה, ולחברי הוועדה שהשתתפו בדיונים. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. אין הסתייגויות, אין בקשות דיבור להצעת החוק. על כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 10), התשע"ב–2012, כולל לוח התיקונים להצעת החוק, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד סעיפים 1–16 – 19 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–16 נתקבלו. <היו"ר מוחמד ברכה:> הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים לחוק, בתמיכתם של 20 חברי כנסת, כולל קולו – אל תעשה את זה כל פעם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הוא כל הזמן עושה את זה, הוא נהנה מזה. <היו"ר מוחמד ברכה:> 21 חברי כנסת, כולל קולם של יושב-ראש הוועדה ושל חבר הכנסת בן-סימון. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> זה לא מחלוקת, וזה לא עומד על קול אחד, מכבדים את הכוונה הטובה. בכל אופן, הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה בתמיכתם של 21 חברי כנסת, כולל קולם של חבר הכנסת רותם, יושב-ראש הוועדה, וחבר הכנסת בן-סימון, ללא מתנגדים וללא נמנעים. נעבור להצבעה על הצעת החוק בקריאה שלישית. בבקשה. קריאה שלישית, כולל לוח התיקונים – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה, רבותי. הצבעה מס' 15 בעד החוק – 21 נגד – אין נמנעים – אין חוק הפטנטים (תיקון מס' 10), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר מוחמד ברכה:> הצעת החוק, כולל לוח התיקונים. התקבלה בתמיכתם של 22 חברי כנסת, כולל יושב-ראש הוועדה, ללא מתנגדים וללא נמנעים. <הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 116), התשע"ב–2012> [מס' מ/677; "דברי הכנסת", חוב' כ"ז, עמ' 28868; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מוחמד ברכה:> אנחנו נעבור לנושא הבא, והוא הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 116), התשע"ב–2012. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חבר הכנסת רותם. בבקשה, אדוני. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אדוני השר שמפריע ליושב-ראש הקואליציה להקשיב לי, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת החוק לתיקון חוק העונשין, שעניינה איסור יציאה מהארץ למי שנידון לעונש מאסר בעבודת שירות. נידון שנגזר עליו לשאת עונש מאסר בפועל בדרך של עבודת שירות אינו נושא את עונשו בתוך בית-הסוהר, אלא מנהל את חייו מחוץ לכותלי בית-הסוהר ועובד בפיקוח הממונה על עבודת השירות. כיוון שמדובר בחלופה לנשיאת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, חופש התנועה של עובד השירות מוגבל מן הסתם פחות מזה של נידון המרצה את עונשו מאחורי סורג ובריח. עם זאת, קיים חשש שעובד שירות שיצא מהארץ לא ישוב אליה. לכן, מוצע לקבוע כי יחול איסור על עובד שירות לצאת מהארץ; מוצע עוד לאפשר לממונה על עבודת השירות לאשר לעובד שירות לצאת מהארץ, במידת הצורך. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, אני קורא לכנסת להצביע בעד הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית ולאשר אותה. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה, וגם לעורכת-הדין אפרת חקאק, על הטיפול המסור בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני. נעבור להצבעה, בהיעדר מסתייגים ומבקשי דיבור. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 116), התשע"ב–2012 – אנחנו מצביעים בקריאה שנייה. בבקשה, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 16 בעד סעיף 1 – 18 נגד – אין נמנעים – 1 סעיף 1 נתקבל. <היו"ר מוחמד ברכה:> הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה, בתמיכתם של 19 חברי כנסת, כולל קולו של יושב-ראש הוועדה, בהימנעות חבר כנסת אחד. נעבור לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 17 בעד החוק – 19 נגד – אין נמנעים – 2 חוק העונשין (תיקון מס' 116), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר מוחמד ברכה:> הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית, בתמיכתם של 20 חברי כנסת, כולל קולו של יושב-ראש הוועדה, והימנעות שני חברי כנסת. <הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 15), התשע"ב–2012> [מס' מ/680; "דברי הכנסת", חוב' כ"ז, עמ' 28870; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מוחמד ברכה:> נעבור לנושא הבא: הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 15), התשע"ב–2012, קריאה שנייה ושלישית. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זה החוק האחרון שלי להיום. בשבוע הבא אני אבוא אליכם עוד הפעם. <היו"ר מוחמד ברכה:> בבקשה, חבר הכנסת רותם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 15), התשע"ב–2012. סעיף 42א לפקודת הראיות קובע כי הממצאים והמסקנות של פסק-דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם, אם המורשע הוא בעל-דין במשפט אזרחי. הסעיף קובע כי הוראותיו אינן חלות על פסק-דין של בית-הדין הצבאי לעבירות תנועה ועל פסק-דין של בית-משפט עירוני שלא ניתן על-ידי שופט של בית-משפט שלום. הצעת החוק מבטלת את אי-תחולתו של הסעיף על בית-הדין הצבאי לעבירות תנועה. בית-דין זה שהוקם מכוחן של תקנות שעת-חירום (עבירות תנועה – דין חיילים) בוטל בשנת 1975, עם ביטולן של התקנות. במקביל לביטולו הוקם בית-המשפט הצבאי לתעבורה בתיקון 8 לחוק השיפוט הצבאי, התשל"ה–1975. ברם, בניגוד לבית-המשפט הצבאי לעבירות תנועה שבו לא ישב שופט בעל השכלה משפטית, בבית-המשפט הצבאי לתעבורה יושב שופט משפטאי בעל שלוש שנות ותק בעריכת-דין לפחות, אשר נבחר על-ידי ועדה. משכך, הטעם לאי-תחולתו של הסעיף שהיה קיים לגבי בית-הדין לתעבורה לא מתקיים. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני קורא לכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני רוצה להודות לעורכת-הדין נעמה מנחמי, שפעלה אתנו לתיקון החוק, ולמנהלת הוועדה, הגברת דורית ואג. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני. רבותי, גם לחוק הזה אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור. על כן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 15), התשע"ב–2012. בבקשה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 18 בעד סעיף 1 – 22 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר מוחמד ברכה:> הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה, בתמיכתם של 23 חברי כנסת, כולל יושב-ראש הוועדה, ללא מתנגדים וללא נמנעים. נעבור להצביע בקריאה שלישית על הצעת החוק. בבקשה, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 19 בעד החוק – 21 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 15), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר מוחמד ברכה:> הצעת החוק התקבלה בתמיכתם של – רותם, הצבעת? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן. <היו"ר מוחמד ברכה:> בקולם של 21 חברי כנסת, ללא מתנגדים וללא נמנעים. <הצעת חוק הנפט (תיקון מס' 6), התשע"ב–2012> [מס' מ/541; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ג', עמ' 12842, חוב' י"א, עמ' 14769; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מוחמד ברכה:> אנחנו נעבור לנושא הבא, והוא: הצעת חוק הנפט (תיקון מס' 6), התשע"ב–2012, קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן. בבקשה, אדוני. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הנפט (תיקון מס' 6), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית אשר נדונה בכנסת ועברה בקריאה ראשונה כחלק מהצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א–2010, להלן – הצעת חוק המדיניות הכלכלית. ביום ט"ו בטבת התשע"א, 22 בדצמבר 2010, הרשתה הכנסת לחלק את הצעת חוק המדיניות הכלכלית באופן שסעיף 69, שעניינו תיקון חוק הנפט, התשי"ב–1952, להלן – חוק הנפט, לא יובא לקריאה שנייה ולקריאה שלישית יחד עם שאר סעיפי הצעת חוק המדיניות הכלכלית. עתה מובאת הצעת החוק האמורה לאישור הכנסת בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. ודאי תשאלו את עצמכם, מדוע הכנת הצעת חוק זו בוועדת הכלכלה נמשכה פרק זמן כה ארוך? התשובה – מייד. סעיף 3 לחוק הנפט מסמיך את השר שהממשלה העניקה לו את הסמכות לבצע חוק זה, שבפועל הוא שר האנרגיה והמים, למנות מועצה מייעצת בת תשעה חברים אשר סמכויותיה הן, בין השאר, ייעוץ לשר הממונה לגבי השטחים משטחי המדינה שיהיו פתוחים לחיפוש נפט ולהפקתו, ייעוץ בעניין עקרונות הפעולה בחיפושי נפט והיקף ההשקעה הכספית המינימלית הדרושה לקבלת רשיון, מתן היתרים ורשיונות לחיפוש נפט ולהפקתו ועוד. בהצעת החוק המקורית הוצע לשנות את הוראות החוק כך שמינוי חברי המועצה ייעשה במשותף בידי שר התשתיות הלאומיות ושר האוצר. כן הוצע לשנות את הרכב המועצה כך שנוסף על חמישה נציגים מהציבור תכלול המועצה שני נציגי משרד התשתיות – האנרגיה והמים ושני נציגים ממשרד האוצר, מאגף התקציבים ומהחשב הכללי. הוועדה מצאה בהצעה זו כמה פגמים. ראשית, חשבנו שבעידן הנוכחי לא ייתכן שבמועצה כזאת לא יהיו נציגים של השר להגנת הסביבה, כך שהמועצה תביא בחשבון, כחלק משיקוליה, בצורה מובנית וברורה, גם שיקולים סביבתיים. נוסף על כך סברה הוועדה כי אם כבר מתקנים את החוק בנוגע למועצה, מן הראוי לכלול בחוק גם הוראות המתייחסות להתנהלות המועצה, סייגים לכהונה, הוראות לעניין ניגודי עניינים ועוד. בהצעת חוק זו מעוגנת ההסכמה שהגיעו אליה רוב חברי הוועדה בדבר מספר החברים במועצה ודרכי מינוים: מוצע כי מספר החברים יועלה מתשעה ל-15, ושבעה מהם לפחות יהיו מקרב הציבור. עוד מוצע לקבוע כי השר הממונה ימנה עובד אגף התקציבים ועובד אגף החשב הכללי במשרד האוצר, שניהם על-פי הצעת שר האוצר, שני עובדי משרד האנרגיה והמים, על-פי הצעת שר האנרגיה והמים, ושני עובדי המשרד להגנת הסביבה, על-פי הצעת השר להגנת הסביבה. לסעיף זה הגישו שר האנרגיה והמים וחברת הכנסת ליה שמטוב הסתייגות המבקשת לקבוע כי במקום שני נציגי השר להגנת הסביבה ימונה רק ממלא-מקום אחד, מקרב עובדי המשרד להגנת הסביבה, וכי הוא ימלא את מקומו של חבר מועצה מסוים רק אם ייעדר מאחד הדיונים. כפי שציינתי קודם, אני סבור כי לא ראוי, במועצה חשובה כל כך, העוסקת בנושאים שעשויות להיות להם השפעות סביבתיות מרחיקות לכת, שלא ישבו באופן קבוע נציגי המשרד לאיכות ולהגנת הסביבה, ולכן אני מבקש לדחות את ההסתייגות של השר ושל חברת הכנסת ליה שמטוב. חברי סיעת חד"ש הגישו אף הם הסתייגות לסעיף זה וביקשו לקבוע מספר רב יותר של נציגים מקרב עובדי המשרד להגנת הסביבה. אני מבקש לדחות גם את ההסתייגויות של חברי סיעת חד"ש. עוד מוצע לקבוע בהצעת החוק המונחת לפניכם כי המניין החוקי בישיבותיה של המועצה יהא שבעה חברים וכי המועצה תתכנס לפחות ארבע פעמים בשנה. הצעת החוק כוללת גם הוראות לעניין הכישורים הנדרשים לצורך מינוי למועצה, סייגים לכהונה כחבר במועצה והסדרים לעניין סיום הכהונה. ביחס לרשימת התארים האקדמיים שהם תנאי כשירות להתמנות למועצה, הגיש השר להגנת הסביבה הסתייגות המבקשת להוסיף את לימודי הסביבה לרשימת התארים המפורטת בהצעה, ואני סבור כי ראוי לקבל הסתייגות זו. אני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד הסתייגות השר להגנת הסביבה, לדחות את כל יתר ההסתייגויות ולקבל את החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <היו"ר מוחמד ברכה:> לא הבנתי מה אמרת על ההסתייגות של שר האנרגיה, הראשונה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> הוועדה תיקנה והוסיפה, לאחר מספר דיונים רב וחילוקי דעות בתוך נציגי הממשלה ובתוך הקואליציה – החליטה בסופו של דבר להוסיף שני נציגי המשרד להגנת הסביבה; מתוך הרקע של אסון מקסיקו האחרון. קיבלנו ברכה של מרבצי הגז בים, אבל זה גם יכול להיות חלילה יום אחד מפגע סביבתי ברמה שעוד לא הכרנו, ולכן חשבנו שגם בדיוני מועצת הנפט יהיה השיקול הסביבתי. אנחנו הכרענו – הוועדה הכריעה להוסיף שני נציגים, השר רוצה להפוך את זה לממלא-מקום אחד – מצד אחד, זו הסתייגות אחת; ביקשנו לדחות את ההסתייגות הזאת. יש הסתייגות של חבר סיעת חד"ש, חבר הכנסת דב חנין, להגדיל את מספר נציגי המשרד להגנת הסביבה, וגם את זו אנחנו מבקשים לדחות, ולהשאיר את זה על שני נציגים. זה בעצם המצב. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני. סיימת, אדוני? רבותי חברי הכנסת, אנחנו נעבור לדיון בהסתייגויות ובבקשות דיבור. יש הסתייגויות כמובן. ההסתייגות הראשונה היא של שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו וחברת הכנסת ליה שמטוב. להוריד או שאת לא רוצה לנמק? <ליה שמטוב (ישראל ביתנו):> להוריד. <היו"ר מוחמד ברכה:> להוריד. משמעות הדבר היא שגם ההסתייגות של השר יורדת? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> השרים מושכים הסתייגות אחרת. <היו"ר מוחמד ברכה:> מושכים, אוקיי. אז חבר הכנסת דב חנין. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> יש הסתייגויות – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> יש אחרים אבל, כן. השר ארדן, אתה גם מוריד את ההסתייגות שלך? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כן, כן. <היו"ר מוחמד ברכה:> אז אנחנו רק נשמע את חבר הכנסת דב חנין, כי המסתייגים האחרים או לא יכולים לדבר או לא נמצאים. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, התיקון הזה, אדוני היושב-ראש, לחוק הנפט הוא תיקון בכיוון הנכון. קידוחי נפט בחופי מדינת ישראל יכולים להיות ברכה, ואנחנו כולנו מקווים שהם יהיו ברכה, אבל הם עלולים להיות גם קללה מאוד גדולה, כפי שאנחנו יודעים ממה שקרה במפרץ מקסיקו. במפרץ מקסיקו, עמיתי חברי הכנסת, קרתה תאונת קידוח נפט חמורה, שעד היום לא שוקמו נזקיה, והשיקום של נזקיה ייקח עוד שנים רבות מאוד מאוד. ולכן, כשאנחנו מדברים על קידוחי נפט בים, אנחנו מייד חושבים על מפרץ מקסיקו, אבל בחשיבה הזאת על מפרץ מקסיקו, אדוני היושב-ראש, יש טעות מסוימת, מכיוון שיש שלושה הבדלים גדולים בין קידוחי נפט בחופי ישראל לבין קידוחי הנפט שהיו במפרץ מקסיקו. ההבדל הראשון הוא שהים התיכון איננו מפרץ באוקיינוס; הים התיכון הוא ים סגור, הוא בריכה ענקית שיש לה שני מוצאים קטנים מאוד לאוקיינוס: האחד, תעלת סואץ, מוצא לים-סוף ולאוקיינוס ההודי, והשני, מצרי גיברלטר, מוצא לאוקיינוס האטלנטי. לעומת זאת מפרץ מקסיקו הוא מפרץ שהוא חלק מהאוקיינוס האטלנטי. הוא נמצא בפתח היציאה של מה שנקרא "המסוע האטלנטי", או בשפת העם "זרם הגולף", זה אותו זרם גדול של מים שלוקח מים חמים, בעצם, ממפרץ מקסיקו, ומעביר אותם בכיוון צפון-מזרח, לכיוון החופים הצפון-מערביים של אירופה, וכך מפרץ מקסיקו עובר תהליך של טיהור טבעי קבוע שבים התיכון לא מתרחש. הים התיכון, אם יש בו אסון נפט, הנפט הזה יישאר עד שאנחנו נמצא דרך להוציא אותו משם. זה הבדל אחד בין הים התיכון לבין מפרץ מקסיקו. ההבדל השני הוא שקידוחי הנפט בים התיכון הם הרבה יותר עמוקים. התקלה במפרץ מקסיקו היתה בעומק של כ-1,600 מטר. בים התיכון, אדוני היושב-ראש, קידוחי הנפט מתוכננים להיות מתחת לשכבת הגז, זאת אומרת, בעומק של כ-6,000 מטר ומעלה, זהultra-deep water . אלה הם קידוחים בעומק שאין ידע מספיק – לא רק בארץ אלא גם בעולם – איך להתמודד אתם בכלל, אם הם מתרחשים. ולכן, כמובן, תאונת נפט שתהיה בחופי ישראל תהיה הרבה יותר מסוכנת והרבה יותר קשה לטיפול מאשר התאונה שהתרחשה במפרץ מקסיקו. והבדל שלישי גדול שנמצא בינינו לבין מה שהתרחש במפרץ מקסיקו הוא כמובן, שלמרות מה שחושבים כמה משרי הממשלה, מדינת ישראל היא לא אימפריה. והיא ממש רחוקה מהיכולות של האימפריה האמריקנית, שבה ממשל אובמה, כאשר התרחשה התקלה במפרץ מקסיקו, העמיד משאבים של מיליארדי דולרים ויכולות טכניות פנטסטיות להתמודד עם התקלה שהתרחשה שם. את זה אין אצלנו. אצלנו אפילו התוכנית הצנועה שהממשלה אישרה להתמודדות עם נזקי זיהומים בים, התוכנית למניעת זיהומים בים, ככה היא נקראת, התלמ"ת, אפילו התוכנית הקטנה והדלה הזאת לא מתוקצבת כראוי. אז מכל הסיבות האלה, אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים להיזהר עוד יותר, הרבה יותר מאשר נזהרו האמריקנים לפני האסון במפרץ מקסיקו. בארצות-הברית הוקמה ועדת חקירה אחרי האסון במפרץ מקסיקו, והמסקנה המרכזית שלה היתה שברמה המהותית לא היתה הפרדה מספיק חדה בין הרגולטור הסביבתי לבין הרגולטור שעוסק בקידוחי נפט. אבל אצלנו, לא רק שאין בכלל הפרדה בין שני הרגולטורים, אלא שהרגולטור הסביבתי, השר להגנת הסביבה, בעצם מודר לחלוטין, מוצא החוצה מכל העיסוק בפיקוח השוטף ובהסדרה של קידוחי הנפט. המצב הזה הוא מצב מופרך ובלתי סביר, בלתי הגיוני, בלתי מוצדק, משום בחינה שהיא. יש היום מפקח על הנפט, שהוא איש משרד התשתיות, ויש בצדו מועצה מייעצת, שגם היא מאנשי משרד התשתיות. והנה באה הממשלה והציעה תיקון – להרחיב את אותה מועצה מייעצת ולהוסיף למועצה המייעצת עוד אנשים של משרד התשתיות, מכיוון שלא מספיק תשעה אנשים של משרד התשתיות, צריך להרחיב אותה בעוד כמה אנשים, ולהוסיף גם כמה אנשים של משרד האוצר. מי נשאר בצד? כמובן, המשרד להגנת הסביבה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להביע הערכה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה, שבאמת היה שותף במאבק; לשר להגנת הסביבה, השר ארדן. באמת התנהל פה מאבק לא פשוט. שימו לב רק על מה נאבקנו – על זה שישבו שני נציגים של המשרד להגנת הסביבה. לא תגידו ארגונים סביבתיים, אתם יודעים – הירוקים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מתוך 15. <דב חנין (חד"ש):> מתוך 15, בתוך ועדה מייעצת – לנציג של משרד האנרגיה והמים. <רחל אדטו (קדימה):> אז למה לא – – – <דב חנין (חד"ש):> ועל זה אפילו שר האנרגיה והמים, השר לנדאו, עד לפני חמש דקות – אפילו לזה הוא לא הסכים, עם אותה הסתייגויות; והוא בעצם מבקש להוריד את הדבר הזה. עמיתי חברי הכנסת, ההסתייגויות שלנו הן בכיוון ההפוך. אני חושב שהמועצה המייעצת צריכה להיות עם רוב של נציגים סביבתיים, מיעוט של נציגי תשתיות ואנרגיה, ואם לא רוב, לפחות ייצוג משמעותי ואמיתי של אנשים שמבינים בסביבה, יודעים להגן על הסביבה. כי, חברות וחברים, אם חס וחלילה יתרחש אסון נפט בחופי ישראל, אף אחד לא יוכל להסביר איך הגענו לאבסורד כזה של חוסר פיקוח סביבתי על קידוחי הנפט בישראל. תודה רבה. <רחל אדטו (קדימה):> דב, תסביר רק למה התנגדו; זה נשמע כל כך הגיוני, אני לא מבינה – – – <דב חנין (חד"ש):> אני חייב להגיד לך, חברת הכנסת ד"ר אדטו, שאני שוחחתי עם השר לנדאו באופן אישי, ושוחחתי עם נציגיו באופן אישי, וניסיתי להבין, באמת ניסיתי ברמה העניינית להבין מהו החשש הגדול משני נציגים של המשרד להגנת הסביבה – משרד ממשלתי, עם אנשי מקצוע מאוד טובים, שיושבים בסופו של דבר בוועדה מייעצת, לא ועדה שקובעת לבד. לא הצלחתי להבין. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. טוב, שאר הרשומים כמסתייגים – אחד מנהל את הישיבה ולא יכול לדבר, ושניים אינם נמצאים. חבר הכנסת אייכלר ביקש רשות דיבור – הוא לא נמצא. על כן, אנחנו נעבור להצבעות, רבותי חברי הכנסת. נעבור להסתייגויות קודם. אנחנו נצביע – – <רונית תירוש (קדימה):> אנחנו נגד? <היו"ר מוחמד ברכה:> – – על שם החוק כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 20 בעד שם החוק – 14 נגד – אין נמנעים – אין שם החוק נתקבל. <היו"ר מוחמד ברכה:> שם החוק אושר כהצעת הוועדה בתמיכתם של 14 חברי כנסת, ללא מתנגדים וללא נמנעים. נעבור להסתייגויות על הסעיף הראשון – ההסתייגות של שר האנרגיה והמים ירדה, גם של ליה שמטוב ירדה. אנחנו נצביע על – – – <דב חנין (חד"ש):> אדוני, רק על הראשונה להצביע. <היו"ר מוחמד ברכה:> רק על הראשונה. אנחנו נצביע על ההסתייגות הראשונה בסעיף 1 לחוק, של חברי הכנסת של חד"ש, ההסתייגות שנומקה על-ידי חבר הכנסת חנין. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 12 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר מוחמד ברכה:> ההסתייגות לא התקבלה. התנגדו לה 12 חברי כנסת ותמכו בה ארבעה חברי כנסת. לחלופין א' ולחלופין ב' ירדו, ועל כן לא נותרו הסתייגויות על כל הסעיפים. השר ארדן הוריד את ההסתייגות שלו. על כן, אנחנו נצביע בקריאה שנייה על הסעיפים 1, 2 ו-3 כהצעת הוועדה, כמובן. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 22 בעד סעיפים 1–3, כהצעת הוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר מוחמד ברכה:> הסעיפים האמורים אושרו – מ-1 עד 3 כולל, בתמיכתם של 18 חברי כנסת, ללא מתנגדים וללא נמנעים. אנחנו מצביעים בקריאה שלישית על הצעת חוק הנפט (תיקון מס' 6), התשע"ב–2012. מי בעד? מי נגד? ומי נמנע? הצבעה מס' 23 בעד החוק – 20 נגד – אין נמנעים – אין חוק הנפט (תיקון מס' 6), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר מוחמד ברכה:> ברוב של 20 תומכים, ללא מתנגדים וללא נמנעים, החוק אושר בקריאה שלישית. <הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012> [מס' מ/699; "דברי הכנסת", חוב' ל"ב, עמ' 29826; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מוחמד ברכה:> אנחנו נעבור לנושא הבא והוא: הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, חברת הכנסת רונית תירוש. בבקשה, גברתי. <רונית תירוש (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012, מ/699א' – לקריאה שנייה ושלישית. הצעת החוק הממשלתית שבפניכם הובאה לדיון בפני ועדת המדע והטכנולוגיה על מנת לאפשר לשירות בתי-הסוהר להמשיך לתפעל את תוכנית האיזוק האלקטרוני ללא הסדרה חוקית מהותית, אלא בהוראת שעה, במשך שנה נוספת. הוועדה אישרה את הארכת התוקף לשמונה חודשים בלבד. האיזוק האלקטרוני הוא כלי המשמש את מרבית מדינות העולם המערבי מזה שנים רבות, על מנת להקל על העומס הרב בבתי-הסוהר ועל מנת ליצור אלטרנטיבה לענישה ולהחזקה במעצר. וזאת, לעומת שתי האלטרנטיבות שהיו קיימות עד היום – מעצר בית רגיל או החזקה בבית-מאסר או בכלא. השימוש באזיק אלקטרוני נעשה בשתי אוכלוסיות: האחת, על משוחררים בערובה, עצורים עד תום ההליכים שכבר הוגש נגדם כתב-אישום, וכן על אסירים אשר משתחררים על-תנאי על-ידי ועדת השחרורים של בתי-הסוהר, כחלק מתנאי השחרור. את הפיילוט, הניסוי, מפעיל שירות בתי-הסוהר בסיוע המשטרה, אם כי ללא חקיקה מסודרת. חלוקת הסמכויות והתפקידים אף אינה ברורה לגמרי. את הפיקוח השוטף מבצעת חברה פרטית שנבחרה במכרז, אם כי יש עדיין בעיות טכנולוגיות שאין להן מענה לעניין הפרות המעצר. לוועדת המדע, שאישרה את הוראת השעה לראשונה, כמו גם לוועדה היום, היה ברור כי לנוכח הבעייתיות בפועל – בשימוש בטכנולוגיות, בביצוע אכיפה ובהיעדר הוראות מהותיות לגבי טיפול בהפרות מעצר, אופן ההפעלה על-ידי בית-המשפט, פגיעה אפשרית ובעיות נוספות – היה ברור כי יש צורך דחוף בהבאתו של חוק פיקוח על איזוק אלקטרוני נפרד ומפורט. לכן נקטה אז הוועדה דרך של הוראת שעה ולא חקיקה קבועה, על-ידי תיקון קצר ולקוני בפקודת בתי-הסוהר, כפי שנתבקשה. הוועדה הופתעה מאוד לקבל את הצעת החוק, שביקשה להאריך את הוראת השעה בשנה נוספת. מדובר בהארכה שנייה של הוראת השעה, אשר הוארכה כבר פעם אחת, בשנה; זאת אף שהוראת השעה המקורית הגבילה את ההארכה לתקופה אחת נוספת בלבד. המשרד לביטחון הפנים ומשרד המשפטים ישבו על המדוכה והניחו בפני הוועדה טיוטת תזכיר בשלביה הסופיים. נאמר לנו כי השלמת החקיקה לא מתאפשרת כרגע מטעמים תקציביים. טיעון זה אינו מקובל על הוועדה. הפעלתה של תוכנית האיזוק האלקטרוני מתבצעת כבר שבע שנים, והתקציב שיש להקצות לה ידוע וברור, ולא מהווה הפתעה לאיש. כל עיכוב בחקיקה מאריך את הבעייתיות המשפטית שבהפעלת התוכנית ללא חקיקה, ואף פוגע ביעילותה, באין הסדר יעיל לטיפול בהפרות המעצר. לפיכך, ולפנים משורת הדין, קבעה הוועדה ארכה של שמונה חודשים בלבד, ולא שנה, כפי שנתבקשנו, על מנת להשלים את החקיקה. אנו מצדנו, עם הגעתה של החקיקה לכנסת נפעל להשלמתה ללא עיכוב, לאחר שנערוך דיון מהותי בוועדה. על משרדי הממשלה מוטל להניח את הצעת החוק מייד בתחילת מושב החורף, על מנת שלא ליצור ואקום כשיפוג תוקפה של הוראת השעה ב-15 במרס 2013. אשר על כן, אני מבקשת מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה וקריאה שלישית. תודה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, גברתי. להצעת החוק אין הסתייגויות, אבל יש בקשות דיבור של חברי סיעת חד"ש, שבתוכם נמצא חבר הכנסת דב חנין. אתה רוצה לנמק? <דב חנין (חד"ש):> כן. תודה, אדוני. <היו"ר מוחמד ברכה:> בבקשה, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, עמיתי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מציע לכנסת להתנגד להארכת הוראת השעה הזאת. אני רוצה להסביר את עמדתי. אני לא מתנגד ברמה העקרונית לעצם קיומם של אזיקים אלקטרוניים; לפעמים אזיקים אלקטרוניים בהחלט עשויים להיות חלופה טובה למעצר ולמאסר, ועדיף שבמצבים מסוימים אדם לא יהיה בכלא. אם אפשר לשקם אותו, ויהיו לו אזיקים אלקטרוניים, והוא יהיה מחוץ לכלא – אני לא מתנגד לדבר הזה. אבל אני חושב שזה נושא שלא מתאים להסדרה בצורה הבעייתית שבה אנחנו מסדירים אותו. הנושא הזה צריך להיות מוסדר בצורה כוללת, רצינית ומעמיקה, מכיוון, עמיתי חברי הכנסת, שיש לדרך הזאת של טיפול בעצירים ובאסירים גם חסרונות גדולים ומהותיים. קודם כול, אדוני היושב-ראש, בספרות ישנה ביקורת לא מבוטלת על הנזקים הנפשיים שנגרמים לאנשים כאשר הם נמצאים באזיק אלקטרוני. בעצם, אזיק אלקטרוני הוא מין מצב שבו אתה נמצא בסיטואציה של שליטה מרחוק: מישהו אחר יודע מה קורה אתך, מה אתה עושה, לאן אתה הולך, איפה אתה נמצא. הדבר הזה הוא פגיעה בחירות, שגוררת אתה – כך טוענת הספרות – נזקים נפשיים לא מבוטלים. אבל מעבר לזה, אדוני היושב-ראש, מה הרי בעצם נוצר כאשר אנחנו שולחים החוצה אסירים או עצירים עם אזיק אלקטרוני? אנחנו בעצם יוצרים מצב של אסירים שנמצאים מחוץ לכלא. אסירים שנמצאים מחוץ לכלא הם אסירים שבעצם המדינה מסירה מהם את אחריותה הכוללת. אסירים בבית-הכלא, הרי המדינה אחראית להם מבחינה רפואית, מבחינה שיקומית, מבחינה טיפולית, אפילו לעתים מבחינת התעסוקה והחינוך בבית-הכלא. אנחנו קיבלנו את חוק תנאי כליאה הולמים במושב הזה, וזה חוק היסטורי ומהפכני. אבל ברגע שהאסיר איננו נמצא בחזקתה של המדינה, למדינה אין שום אחריות עליו; לא אחריות רפואית, לא אחריות שיקומית, לא אחריות טיפולית, לא אחריות בתחום התעסוקה והחינוך. ולכן יש בעייתיות גדולה בדרך הזאת של החזקת אסירים. יש בעיה נוספת, עמיתי חברי הכנסת, בצורת ההתנהלות הזאת עם אסירים ועצירים, והיא קשורה לכך שאסירים ועצירים שנמצאים באיזוק אלקטרוני, בעצם נשללת מהם הזכות והיכולת לעבוד. ואז, כשאנשים אין להם הזכות והיכולת לעבוד ולהתפרנס, הם בעצם הופכים להיות נטל על המשפחה. אנחנו בעצם יוצרים פה איזה מערך של הפרטה כפולה של ההתנהלות כלפיהם: מצד אחד מוציאים אותם מבית-הסוהר, ואז אין מי שלוקח עליהם את האחריות במובן של טיפול, רפואה, שיקום וכדומה; וגם, מהצד השני, אנחנו מוציאים אותם החוצה בלי לאפשר להם יכולת לעבוד, ואז, כשאנשים לא עובדים, הם בעצם נטל על המשפחה שלהם או נטל על הסובבים אותם, והדבר הזה הוא מאוד מאוד בעייתי. אנחנו יוצרים פה מנגנון שהוא פוגעני במיוחד ביחס לאוכלוסיות מוחלשות ולאנשים עניים. והביקורת האחרונה, עמיתי חברי הכנסת, והיא ביקורת מאוד מאוד רצינית, נוגעת לכך שהיום המנגנון הזה מופעל לא רק על אסירים שהורשעו בדין אלא זו צורה של פיקוח גם על עצורים, על אנשים שעדיין בית-משפט לא הכריע שהם אשמים במשהו. גם הם כפופים למנגנונים של איזוק אלקטרוני. והדבר הזה, עמיתי חברי הכנסת, לטעמי הוא דבר פוגע באופן מרחיק לכת בחירויות הבסיסיות שלנו. ולכן המסקנה הכוללת מכל הדברים האלה היא שבגלל הבעיות האלה אנחנו חייבים את הסוגיה הזאת להסדיר בצורה מאוזנת וכוללת. אי-אפשר להמשיך ולהאריך חוק מהסוג הזה בדרך של הוראת שעה. אני מציע לכנסת להתנגד להארכה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני. אין בקשות דיבור נוספות. על כן אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? ומי נמנע? הצבעה מס' 24 בעד סעיף 1 – 15 נגד – 2 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר מוחמד ברכה:> הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה, בתמיכתם של 15 חברי כנסת והתנגדות שני חברי כנסת. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 25 בעד החוק – 14 נגד – 2 נמנעים – אין חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר מוחמד ברכה:> הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית, בתמיכתם של 14 חברי כנסת והתנגדות שניים, ללא נמנעים. חברת הכנסת רונית תירוש רוצה להודות. <רונית תירוש (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> תודה, אדוני היושב-ראש. ברשותך וברשות חברי הכנסת, אני רוצה להודות למנהלת הוועדה, הגברת ענת לוי, על שעמלה על החוק במהירות, יש לומר; ועל העצות המשפטיות הטובות שקיבלתי מהיועצת המשפטית של הוועדה, נירה לאמעי. אני חושבת שבמינונים הנכונים, גם לאור ולנוכח ההסתייגויות שהוגשו כאן, עשינו את הפשרה. לא נענינו ונתנו שנה. כלומר, לא בירכנו על מעשה כמעט עשוי בדיעבד, והגבלנו את הממשלה ואת משרד המשפטים; ואנחנו נשתדל מאוד שאפילו בטרם יעברו שמונה חודשים, יביאו בפנינו חוק מוסדר כמו שצריך. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, גברתי. בעצם סיימנו זמנית את ההצעות בקריאה שנייה ושלישית, ואנחנו נחזור לקראת סוף סדר-היום. <הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/702).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מוחמד ברכה:> אנחנו נעבור עכשיו להצעות חוק לקריאה ראשונה, והראשונה ביניהן: הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012; לקריאה ראשונה, כאמור. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה, אדוני. לאחר מכן יש רשימת דוברים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), קריאה ראשונה. בהצעת החוק שלושה פרקים. פרק א' – תחבורה. בשנים האחרונות מקדמת ממשלת ישראל שינויים מבניים בתחבורה הציבורית במטרה לעודד שימוש בתחבורה הציבורית, בין השאר באמצעות שיפור השירות הניתן לציבור הנוסעים. במסגרת זו מתבצעת הוצאה הדרגתית לתחרות של קווי שירות האוטובוסים והתחלת הקמתם של אמצעי תחבורה ציבוריים חדשים, כגון מערכות להסעת המונים. בשלושת העשורים האחרונים חלה נסיגה מתמדת במספר הנוסעים בקווי שירות באוטובוסים, וזאת על אף העובדה שמדינת ישראל משקיעה כספים רבים בשיפור רמת השירות הניתן על-ידי מפעילי התחבורה הציבורית באוטובוסים. לאור זאת מבקשת הממשלה לנקוט צעדים נוספים אשר מטרתם עידוד השימוש בתחבורה הציבורית ובאוטובוסים. פתיחת ענף התחבורה הציבורית באוטובוסים להשתתפותם של שחקנים נוספים נושאת בחובה פוטנציאל לשיפור ברמת השירות הניתן ללקוח וחיסכון כספי גדול, שממנו ייהנה גם הציבור. לפיכך מוצע לקבוע את ההליך התחרותי כתנאי למתן רשיונות להפעלת קווי שירות ואשכולות שירות באוטובוסים. כדי לחייב הוצאת קווים תקופתית להליך התחרותי מוצע גם להגביל את משך הזמן המקסימלי שלגביו יוכל להינתן רשיון קו שירות או אשכול שירות במסגרת אותו הליך לתקופה שלא תעלה על שש שנים, כאשר המפקח על התעבורה יהיה רשאי להאריך את תקופת התוקף האמורה בשתי תקופות נוספות בנות שלוש שנים כל אחת. הצעת החוק כוללת שורת הוראות שמטרתן שיפור ברמת השירות הניתנת לציבור, כגון הסמכת המפקח על התעבורה לכלול ברשיון להפעלת קו שירות או אשכול שירות תנאים והוראות שמטרתם העיקרית להבטיח רמת שירות נאותה, והסכמתו לבטל, להגביל או להתלות רשיון שניתן, לרבות בנסיבות שבהן בעל הרשיון הפר תנאי מהותי מתנאי הרשיון, לרבות תנאי שמטרתו להבטיח רמת שירות נאותה. עד כאן פרק א', איתן כבל. סיימת לכתוב? פרק ב' – – – <איתן כבל (העבודה):> אני לא אשה, אבל אני יכול להקשיב, לעשות שתי פעולות יחד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נפוליאון, נפוליאון. פרק ב' – הגבלים עסקיים. חלק משמעותי של עבודת הוועדה לשינוי חברתי-כלכלי ומסקנותיה עסק ביוקר המחיה בישראל וברמת התחרות בענפי המשק. אין ספק כי בטווח הארוך קיומה של דינמיקה תחרותית בשווקים בישראל הוא רכיב מרכזי וחשוב בהפחתת יוקר המחיה. מקום שבו ישנם כשלי תחרות הוא מקום שבו נגבים מחירים על-תחרותיים ונפגע ציבור הצרכנים, פעילות עסקית אשר פוגעת בתחרות, כגון ניצול לרעה של מעמד מונופוליסטי, מיזוג אנטי-תחרותי או קרטל בסופו של יום פוגעת בצרכן – במחיר, בחדשנות מועטה ובמגוון בלתי מספק. חוק ההגבלים העסקיים מהווה אבן יסוד בשמירה על תחרות בשווקים וקידום טובת הצרכן. על מנת לשפר את יכולתו של חוק ההגבלים העסקיים להתמודד עם פעולות הפוגעות בתחרות ולייעל את אכיפתו המליצה הוועדה לשינוי חברתי-כלכלי על כמה תיקונים לחוק. הצעת החוק שעל הפרק מבוססת על המלצות הוועדה. תכליתה המרכזית של הצעת החוק, אם כן, היא חיזוק רשות ההגבלים העסקיים והרחבת ארגז הכלים העומד בפני מערך הפיקוח על ההגבלים העסקיים במדינת ישראל. בהתאם, הצעת החוק כוללת שלושה עיקרים: ראשית, מוצע לבטל את הפטור הסטטוטורי, מעין אור ירוק אוטומטי הקיים כיום בחוק, להסדרי בלעדיות הדדיים, ולהכניס אותם למשטר הפיקוח על הסדרים כובלים, בדומה לכל הסדר כובל אחר אשר עלול לפגוע בתחרות. כמו כן מבקשת הצעת החוק להרחיב את סמכותו של בית-הדין להגבלים עסקיים להורות לבעל מונופולין או לחבר בקבוצת ריכוז על מכירת נכסים או אחזקות, מקום שבו הדבר נדרש למניעת פגיעה בתחרות או על מנת להגבירה באופן משמעותי. בנוסף, הצעת החוק מסמיכה את הממונה על ההגבלים העסקיים לפעול באופן פרואקטיבי ולקיים בדיקות יזומות על מנת לאבחן כשלי תחרות וחסמי תחרות בשווקים; בדומה למצב במשטרי תחרות מתקדמים כמו בארצות-הברית ואנגליה. מסקנות בדיקות הממונה וההמלצות הנובעות מהן יועברו לגורמי הממשל הרלוונטיים ויסייעו לפעולת הממשלה בקידום התחרות במשק הישראלי. תיקון פקודת היבוא והיצוא – במסגרת הסכמי סחר בין-לאומיים שמדינת ישראל היא צד להם, נקבעות מכסות ייבוא מוצרים שונים במכס מופחת. מכסת יבוא מחולקת בין יבואנים שונים בדרך של מתן רשיונות ייבוא, כך שקבלת רשיון ייבוא מקנה למבקש הרשיון זכות לייבא מוצרים במכס מופחת. הטבה זו, שהיקפה מוגבל, חשוב שתינתן ליבואנים שונים תוך שימת דגש על שיקולי תחרות, כדי שמקבלי ההטבה ישתמשו בה באופן שייצור תחרות וכדי למנוע הצטברות כל כוח שוק בידי יצרן מקומי או בידי יבואן שיש לו נתח גדול מנתח היבוא. לפיכך מוצע לקבוע בחוק תנאים מחייבים לעניין אופי מתן רשיונות הייבוא במסגרת חלוקת מכסת יבוא כאמור. בין היתר, מוצע להורות כי לא יינתן רשיון לייבוא מוצר שאינו חומר גלם למי שהוכרז כמונופול ביחס לאותו תחום. כן מוצע להורות כי במתן רשיונות לייבוא מוצר שהוא חומר גלם תינתן העדפה למבקש רשיון ייבוא ששיעור המכירות שלו בישראל, של הטובין המיוצרים מחומר הגלם המבוקש, נמוך יותר משיעור המכירות של מבקש אחר. עוד מוצע, אדוני היושב-ראש, לקבוע כי אם הוגשו חמש בקשות או יותר לרשיון ייבוא, לא יינתן רשיון ייבוא למבקש בשיעור העולה על 20% מהמכסה לייבוא אותו מוצר, אלא אם שאר מבקשי רשיונות הייבוא קיבלו את מלוא הכמות של המוצר שביקשו. אבקש מחברי חברי הכנסת – קודם כול תודה על ההקשבה – לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני. אנחנו נעבור לדיון על הצעת החוק. ראשון הדוברים – חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת אייכלר; ואם הוא לא נמצא – חבר הכנסת אריאל. אה, אתה נמצא. סליחה. אני מסתכל לשם עדיין. שלוש דקות לכל דובר. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מסגרת הזמן היא קצרה מכדי לאפשר לי לעבור על הסייגים והכשלים שאני מוצא בחוק הזה, שאני אצביע נגדו, עמיתי חברי הכנסת. אבל אני לא אדבר על הנקודות הפרטניות מכיוון שעליהן נוכל לדון, כך אני מקווה, בעת הדיון שיהיה בוועדת הכלכלה. אני מוצא בחוק לא מעט שאלות וקשיים שמחייבים דיון רציני. אני את הזמן הפעם רוצה להקדיש, אדוני היושב-ראש, לשאלת הקונספציה. והקונספציה שביסודו של החוק הזה היא קונספציה מוטעית. זו בדיוק הקונספציה שאומרת: הדבר הטוב ביותר לכלכלה זה לייצר שוק ותחרות, ובואו ניתן לגורמים השונים להתחרות זה בזה ואז נגיע לתוצאה המיטבית. בתחום התחבורה, אדוני היושב-ראש, זו איננה השיטה הנכונה. כולנו מכירים את הלקח הקשה והכואב של הפרטת הרכבת בבריטניה. הפריטו את הרכבת בבריטניה, יצרו "יער" של חברות שמתחרות זו בזו. התוצאה – מערכת שבה הרכבות לא מתואמות אחת עם השנייה, לוחות זמנים לא מתואמים. כל אחד, כמובן, מנסה למקסם את התועלות שלו. והמערכת, בסופו של דבר, יצרה ירידה בכל הפרמטרים – בפרמטר של השירות, בפרמטר של תנאי העבודה של העובדים, בפרמטר של הבטיחות. כל הפרמטרים, אדוני היושב-ראש, ירדו, חוץ מפרמטר אחד שעלה וזה המחיר. המחיר עלה. אבל אני רוצה לתת דוגמה בנושא של אוטובוסים דווקא, דוגמה שאולי לא מעט ישראלים יזכרו אותה. בזמנם הרבה מאוד ישראלים נסעו לעשות את החופשה שלהם בטורקיה, שהיתה ידועה בחופשות הזולות שלה. והנה, גם אני פעם נסעתי לטורקיה, ולא נסעתי באיזה דיל אלא נסעתי לכפר קטן ליד העיר אנטליה. ואני מגיע לתחנה המרכזית באנטליה ורואה, אדוני היושב-ראש, עשרה אוטובוסים ממוזגי אוויר, שכולם ממתינים לצאת לדרך בשעה 09:00 לעיר איסטנבול, כי עשו כל החברות מחקר וגילו שהשעה 09:00 זאת השעה הכי מתאימה לקו אוטובוס שייסע לאיסטנבול, והיו שם עשרה אוטובוסים, ובאו סוכנים וניסו לשדל אותנו שנעלה על האוטובוס הזה או על האוטובוס הזה, כי אתם יודעים – כל חברה מיקסמה את התועלות שלה, וכל חברה רצתה שאנשים יעלו לאוטובוס שלה, שנוסע בשעה שאומרים כל המחקרים שהיא השעה הכי נכונה לצאת לאיסטנבול אם אתה רוצה לצאת מאנטליה. אבל אם רצית, אדוני היושב-ראש, לצאת אל הכפר הסמוך או אל העיירה הסמוכה – לשם לא היה אף אוטובוס של אף חברה, כי לאף חברה לא היה כדאי לממן, כנראה, את האוטובוס הזה. זאת התוצאה, כשנותנים הפרטה ותחרות במערכת של תחבורה ציבורית – התוצאה היא שכל חברה מתנהגת לפי הרציונל הכלכלי שלה, אבל התועלת החברתית הכללית, ובמיוחד שירותים לפריפריה וליישובים עניים וליישובים שפחות אנשים רוצים לנסוע אליהם, לשם התחבורה הציבורית פשוט נעלמת. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מסכם ואומר: יש הרבה פרטים לא נכונים בהצעת החוק הזאת, אבל קודם כול לא נכונה פה הקונספציה, ולכן צריך להתנגד לה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אריאל, ואם לא יהיה – חבר הכנסת בן-ארי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לעצם העניין של התחבורה הציבורית, שהממשלה אומרת שיש ירידה במספר האנשים שנוסעים בתחבורה הציבורית, כיושב-ראש הוועדה לתחבורה הציבורית, ועדת משנה של ועדת הכלכלה של הכנסת, אני קובע שיש אזורים שיש בהם עלייה מתמדת בתחבורה הציבורית, והמדינה אינה ערוכה ואינה מאפשרת את עידוד התחבורה הציבורית אלא ההיפך – האנשים חיים במצוקה קשה מאוד בתחבורה הציבורית. אבל אני רוצה, אדוני היושב-ראש, ברשותך, בשתי הדקות וחצי שיש לי, לדבר על משהו הרבה יותר חמור שהתפרסם היום. התפרסם היום שאנשים מתבוללים בחוץ-לארץ מממנים את "מאהל הפראיירים" ואת כל הפגנות הזעם והשנאה והאיבה נגד הציבור החרדי. כשבא אזרח וכועס ומפגין – לגיטימי; כשבאים אנשים זרים, שלא חיים בארץ, וזה אותם אנשים שמממנים את הקרן החדשה ואת כל הקרנות האלה שתפקידן להרוס את מדינת ישראל מבפנים, ולעורר סכסוכים ומדנים בין האזרחים. המתבוללים האלה, כשהם באים, משקיעים כסף – מילא כשהם באים – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> אדוני חבר הכנסת אייכלר, אני חושב שהאמירה המאוד-מאוד מרחיקת לכת על הקרן החדשה, שרוצה להחריב את מדינת ישראל מבפנים, אני חושב שזה לא ראוי ולא מקובל. אתה יכול לבקר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מי שמסית נגד היהדות והדת היהודית בארץ-ישראל עלול לגרום חלילה להרס וחורבן של מדינת ישראל. אני לא אומר שאין פעילות אחרת – אני מבין שאתה מתכוון לקרן אברהם, שמקרבת את הערבים – אין לי בקטע הזה שום בעיה; אני מדבר על אותן קרנות פוליטיות אנטי-דתיות, שעושות שלילת לגיטימיות לציבור החרדי. קרנות רבות. יש קרן אחת שהרב גפני גילה, של שני אנשים שעובדים שם, שמקבלים מיליון שקל לשנה. זה נקרא חדו"ש – חופש דת ושוויון. יש יורד ישראלי אחד בשם סטנלי גולד, שיושב בארצות-הברית, ונותן 1.5 מיליון בשנה, וכל תפקידה של העמותה זה להילחם נגד החרדים בישראל. ומי מקבל בעמותה הזאת 4,000 שקל לחודש, 40,000 שקל לשנה? האשה היחידה שעובדת שם. אנשים שיושבים בחוץ-לארץ מסיתים את ההמונים. ומה יקרה, כשעובר בחור חרדי ברחוב, ובחור חילוני מסכן צועק לו: משתמט, כועס עליו, למה – כי הוא צריך ללכת לצבא והוא לא – מישהו הזין את האש הזאת. ומי זה? אנשים מתבוללים מחוץ-לארץ. זו הרי חוצפה שאין כדוגמתה, זה עוול שאין כדוגמתו. אני לא רוצה להרחיק לכת, כי אני רוצה דווקא בימים אלה לנסות להוריד להבות, אבל אני הרי צופה, מה יקרה אחרי המאבקים האלה, אחרי האיבה הזאת. אני צופה גם מה קורה מסביב במדינות השכנות. גם שם אנשים מחוץ-לארץ מזינים את המלחמות הפנימיות. האם אותם מתבוללים בחוץ-לארץ ישלמו את המחיר האישי על אותם אנשים שיפגעו אחד בשני פה? והכי מצחיק, שבדרך כלל העמותות האלה הן עמותות שמאלניות אנטי-מלחמתיות; פתאום הם הפכו ללאומנים שנלחמים בעד הגיוס לצבא ובעד הגיוס של הערבים לשירות האזרחי. בכלל, אדוני היושב-ראש, בנאום האחר, אם יהיה לי זמן, אני אדבר על עצם הרעיון שדורשים מהערבים שיתגייסו לשירות אזרחי, אבל על זה נדבר פעם אחרת. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, חבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת בן-ארי. אחריו – חבר הכנסת יריב לוין, אחרון הדוברים. שלוש דקות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> יושב-ראש, סגן השר, חברי הכנסת, אנחנו מדברים על תחבורה. עמד פה לפני כחודש וחצי, חודשיים, שר הפנים והבטיח לנו שבתוך שנה לא יישאר פה מסתנן אחד. אמרתי לו: אם יישארו 10,000, אנחנו נסלח לך. אחרי שבוע אמר: בתוך שלוש שנים. רבותי, עברו למעלה מארבעה שבועות מאז התחיל המבצע הגדול לגירוש המסתננים. הנתונים מראים שעד עכשיו לא עזבו את הארץ אפילו 400 איש, וגם אלה שעזבו, עזבו מרצונם, תוך פיתוי כספי מפליג, מטורף, שמדינת ישראל משלמת לעבריינים שנכנסו לארץ. אנחנו שומעים פה כל מיני רחמנים, כל מיני ארגוני זכויות. תשמעו סיפור: יום חמישי האחרון, אני בתל-אביב, בא אלי יהודי מבוגר מאוד, הוא בן 84, הוא גר במה שנקרא הדיור הציבורי. שפתו קשה, קשה לשמוע אותו, הקושי בדיבור; שייך למשפחת הרב חי טייב המפורסם, מגדולי עולם, מרבני תוניס. הוא אומר לי: אני רוצה דיור מוגן. אני אומר לו: אני רואה שאתה דווקא מסתדר. אומר: אני פוחד, אני פוחד. אמרתי לו: ממה אתה פוחד? אומר: כל הגוף שלי מלא מכות, חבלות. שאלתי: למה? אומר: בלילה אני פוחד להדליק את האור בבית, כי סביב הבית שלי הם זורקים בקבוקים, כל המסתננים, משתכרים כל הלילה, ואם יהיה לי אור דלוק, הם יפרצו אלי הביתה, אז אני פוחד להדליק את האור בלילה. תעזור לי, בבקשה, אני מוותר על הדיור הזה; תסדרו לי בבקשה דיור מוגן, אני פוחד. רבותי, השעה הולכת ונעשית שעה מאוחרת מאוד, סוג של נקודת אל-חזור. אנחנו מתעסקים פה בכל מיני בעיות שהן מאוד מאוד פופוליסטיות. אפשר לעשות אתן המון רעש, אפשר להתחכך עם החרדים, לריב אלה עם אלה. יש פה בעיה מהותית. נוח לראש הממשלה לברוח ממנה, אבל עדיין נכנסים לכאן מאות מסתננים מדי שבוע. עכשיו נכנסים פחות ברישום, כי הם חוששים שמחר יכניסו אותם למתקני השהייה, אבל איך אמרו היום, מישהו בוועדת החוץ והביטחון – עד שהקימו מתקן שהייה ל-1,000 איש, נכנסו 2,000. לכן מתקן השהייה הוא לא הפתרון; הפתרון הוא, רבותי, גירוש. לכן אני אומר, ישי ונתניהו, תפסיקו לקשקש, תתחילו לגרש את אלה שבוזזים את הארץ שלנו. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> חבר הכנסת יריב לוין – בבקשה, אדוני. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אתה ותיק ממני בהרבה בבית הזה, אבל נדמה לי שהשערורייה שכרוכה בהצעת החוק הזאת אולי אפילו תפתיע גם אותך. אדוני, ביום 18 באוקטובר 2010 הגישה הממשלה את הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 100) (רשיון מפעיל וכרטיס חכם), התשע"א–2010 – הצעה שמורכבת משני חלקים; מחציתה עסק בכל הסוגיה של רשיונות מפעיל לקווי אוטובוס. בין היתר אני יכול לתת דוגמה: סעיף 14כ(א) אומר כך, בהצעת החוק ההיא: "לא יעסוק אדם בהפעלת קווי שירות לאוטובוסים, אלא אם כן נתן לו המפקח על התעבורה רשיון המעיד על כשירות לעיסוק כאמור ובהתאם לתנאי הרשיון". הצעת החוק הזאת הועברה לדיון בוועדה משותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הכנסת, שאני עומד בראשה. והנה אני יושב כאן במליאה, ואני לא יודע אפילו באיזה מלים להשתמש – ההצעה הזאת, אגב, נדונה מאז, ואינני מצליח להשלים את הכנתה לקריאה שנייה ושלישית בגלל עיכובים חוזרים ונשנים של משרדי הממשלה הרלוונטיים שאינם מכינים את כל מה שצריך. בין היתר, תקנות שדרושות והכרחיות – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> איפה סגן השר? אני חושב שחשוב שהוא ישמע את הדברים. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני סגן השר – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> איציק כהן, אני חושב שמאוד חשוב וראוי שתקשיב לדברים כי זה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <יריב לוין (הליכוד):> אם אדוני ירשה לי, אני אולי בקצרה בכל זאת אחזור – – <היו"ר מוחמד ברכה:> תתמצת את מה שאמרת, כן. <יריב לוין (הליכוד):> – – לטובת סגן השר, על עיקרי הדברים. אדוני סגן השר, יש לי יותר מתחושה שגם אותך אני אפתיע. ביום 18 באוקטובר 2010 הממשלה הגישה את הצעת חוק מ/541 שכותרתה: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 100) (רשיון מפעיל וכרטיס חכם). ההצעה הזאת עוסקת, במחציתה, בכל הסוגיה של רשיונות מפעיל, בדיוק באותם הנושאים, באותם הסעיפים, באותם המרכיבים שנמצאים בהצעת החוק שהבאת כאן היום לפנינו. יתר על כן, אדוני סגן השר, הצעת החוק הזאת הובאה, הממשלתית, ההיא – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> הצעת החוק – – – אחרי ראשונה. <יריב לוין (הליכוד):> אחרי ראשונה. הועברה לדיון בוועדה משותפת לוועדת הכלכלה וועדת הכנסת שאני עומד בראשה, ואנחנו קיימנו בה כבר כמה דיונים. אלא שלא ניתן להשלים אותה כתוצאה מהעובדה שמשרדי הממשלה הנוגעים בדבר לא מצליחים להביא, לא את התשובות שאנחנו צריכים לקבל, לא את הניסוחים שאנחנו צריכים לקבל, ולא מכינים את התשתית בתקנות שדרושה לצורך הפעלת הנושא הזה. והנה, בניסיון – אני לא יודע איך לכנות אותו – לעקוף את הוועדה, לעקוף את ההליך, הבה ונתחכמה, מובאת בפנינו היום הצעת החוק הזאת, אדוני השר, העוסקת באותו עניין בדיוק, עם אותם מספרי סעיפים. אני יכול אפילו להגיד לך, כמעט באותו לשון, בחלק מהמקרים. אני אקריא – אני הקראתי קודם את סעיף 14כ(א) לחוק ההוא. עכשיו אני אראה לכם את סעיף 14כ(א) לחוק הזה: "המפקח על התעבורה ייתן רשיון להפעלת" – אה, סליחה – "לא יפעיל אדם קו שירות לאוטובוסים או אשכול שירות לאוטובוסים, אלא אם כן נתן לו המפקח על התעבורה רשיון להפעלת אותו קו שירות". ככה, הפכו קצת את המלים, והנה לכם אותו חוק, באותו עניין, שנדון, והכנסת לא מאשרת אותו כי משרדי הממשלה לא עושים את מה שצריך – מביאים אותו בדרך עוקפת. אדוני סגן השר, זו שערורייה שאין כדוגמתה, חוצפה ועזות מצח. אני חושב שמי שאחראי לדבר הזה צריך לתת את הדין, צריך לתת הסבר איך יכול להיות שמובא דבר כזה לכאן. אני גם מודיע, אדוני סגן השר, מה לעשות, חוסר מזל. אני נוהג לשבת במליאה, אני גם קורא את ההצעות שמונחות על השולחן, אני גם מקשיב. ואני כמובן אמשוך את ההצעה הזאת לוועדת הכנסת, כמובן. ואם היא תעבור לאנשהו, היא תעבור רק לאותה ועדה משותפת. <היו"ר מוחמד ברכה:> בדיוק. <יריב לוין (הליכוד):> אבל זה דבר שאי-אפשר לעבור עליו בשתיקה. זאת פשוט חוצפה ועזות מצח. <היו"ר מוחמד ברכה:> נא לסיים. <יריב לוין (הליכוד):> ואני מבקש, אדוני השר, שהדבר הזה ייבדק. תודה. <היו"ר מוחמד ברכה:> להצביע? טוב, אנחנו נצביע על הצעת החוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? ומי נמנע? הצבעה מס' 26 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – 4 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר מוחמד ברכה:> הצעת החוק התקבלה ברוב של שבעה תומכים, עם ארבעה מתנגדים. ואני אחרוג ממנהגי, מהמנהג של יושב-ראש, בעקבות דבריו של חבר הכנסת יריב לוין, אני מציע שההצעה תועבר לוועדת הכנסת כדי להחליט לאן היא תעבור. זה מקובל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> כן, כן. לא, אבל הדברים שנאמרו כאן, הם פשוט מוכיחים שמישהו התרשל מאוד בעבודתו. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות מס לעניין תאגידי מים וביוב בשנות המס 2011–2015), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/686).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מוחמד ברכה:> אנחנו נעבור לנושא הבא, רבותי, חברי הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות מס לעניין תאגידי מים וביוב בשנות המס 2011–2015), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. בבקשה, אדוני, סגן שר האוצר. אדוני סגן השר, בבקשה. אחר כך אנחנו נקיים דיון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עוד פעם? (אומר בשפה הערבית: אני אאריך.) <היו"ר מוחמד ברכה:> מה אפשר לעשות? יש מעט אנשים כמוך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> אני לא אמרתי, לא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יושב-ראש ועדת הכנסת, מר לוין, בוא, בוא, אני אתן לך קצת נחת. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות מס לעניין תאגידי מים וביוב בשנות המס 2011–2015), קריאה ראשונה. קיימת חשיבות רבה לקיומם של תאגידי מים וביוב כגופים נפרדים שמטרתם להבטיח רמת שירות נאותה בתחום שירותי המים והביוב, על-ידי ניהול עסקי, מקצועי ויעיל של מערכת המים והביוב ברשות המקומית. בהתאם להמלצות צוות שמינה ראש הממשלה לבחינת ההתאמות הנדרשות ביחסי השלטון המקומי ותאגידי המים והביוב, בראשות הממונה לשעבר על אגף התקציבים ד"ר אודי ניסן, ולפי החלטת הממשלה מיום 6 בנובמבר 2011 – – – הוא גמר את ההצעות שלו, זה? מה? מה זה? <היו"ר מוחמד ברכה:> חבר הכנסת רותם. בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – ולפי החלטת הממשלה מיום 6 בנובמבר 2011, מוצע לתת הקלות ממס בשנות המס 2011–2015 לתאגידי מים וביוב הנמצאים בשליטה מלאה של רשויות מקומיות ולרשויות המקומיות שהתאגידים האמורים נמצאים בשליטתן, כדי לעודד את פעילות תאגידי המים והביוב כאמור ואת ההקמה של תאגידי מים וביוב בידי רשויות מקומיות שטרם הקימו תאגידים כאמור. לאור האמור מוצע לתקן את סעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה ולקבוע כי בתקופת הוראת השעה רשות מקומית אחת או יותר שתאגיד מים וביוב נמצא בשליטתה המלאה תהיה פטורה ממס על ההכנסה מדיווידנד המשתלם לרשות המקומית על-ידי אותו תאגיד, וכן תהיה פטורה ממס בשל הכנסה מריבית שנצברה בתקופת הוראת השעה על הלוואות בעלים שנתנה הרשות המקומית לאותו תאגיד. בנוסף ובהתאמה, מוצע לתקן את חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א–2001, ולקבוע כי בתקופת הוראת השעה יינתן לתאגידי מים וביוב הנמצאים בשליטה מלאה של רשות מקומית אחת או יותר פטור ממס חברות. אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני. אנחנו נעבור לדיון. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, אחריו – חבר הכנסת דב חנין. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> עד שאנחנו מרימים, זה. <היו"ר מוחמד ברכה:> איציק, אתה רואה עכשיו מה קורה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אדוני סגן השר, חברי הכנסת, אנחנו היום בוועדת העלייה והקליטה דנו בעניין הגזירה של – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> בתחילת הדברים פונים ליושב-ראש. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני תמיד עושה את זה, אבל אני לא יודע למה – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> אתה תמיד עושה את זה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז זה נראה לי כאילו באמצע נאום, של הקודם. ובכן, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום היה דיון מאוד מרגש עם שגריר גרמניה בישראל על הפסיקה הנוראה של שופט בקלן שהחליט לאסור את ברית המילה. הופיעו שם אנשים, מומחים, וגם, אגב, מוהל ערבי היה שם, ודיברו על העניין הזה, ואנחנו דיברנו אליו כמו שצריך לדבר אליו, על העניין זה של ברית המילה. אבל אני שואל פה את חברי חברי הכנסת. אנחנו לא יודעים אולי שברית התורה וברית המילה וברית השבת זה הבריתות – וגם התפילין זה אות – שאנחנו מחברים את עצמנו לקדוש-ברוך-הוא. איך אנחנו מצפים ששופט גרמני בקלן יבין שברית מילה זה לא פגיעה בזכות הילד או חופש הדת – שזה אומר לא שאתה מאמין במה שההוא מאמין, אלא חופש הדת כשההוא, האיש המאמין, קובע מהי דתו ואמונתו – כאשר מדינת ישראל החילונית רוצה להעניש אדם שכרת ברית עם התורה ורוצה לשבת וללמוד באוהלה של תורה ימים ולילות? אני לא מדבר על אותם אנשים שכבר יוצאים מהישיבה. גם הם לא יכולים להיכנס לצבא בלי שיתאפשר להם להישאר יהודים כפי שהיו בחופש הדת שלהם, ולא כפי שהרבנות הצבאית תקבע מה זה חופש הדת שלהם, אלא לפי מה שהם חונכו – בלי גיוס בנות באותן חטיבות, אוכל כשר באותם מקומות שרוצים שהם יהיו. אבל אם – אני מדבר על אלה שכן רוצים לשבת וללמוד. באה ועדה של הממשלה ורוצה להעניש אותם, ואפילו בפלילים, על זה שהם לומדים תורה. היבסקציה הקומוניסטית בברית-המועצות הסובייטית היתה עושה את הדבר הזה, שאוסרים ללמוד עם ילדים תורה מפני שהם לא פרודוקטיבים, לא מחנכים אותם ליצרנות ולא מחנכים אותם את הליבה של דובנוב, של ז'דנוב, שהוא קבע מה צריך ללמוד – הוא היה שר החינוך הסובייטי. מדינת היהודים תעניש אנשים שרוצים ללמוד – – – <דב חנין (חד"ש):> הוא לא היה שר החינוך – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אתם רוצים להביא פה גם את בריה? <דב חנין (חד"ש):> לא, אבל הוא לא היה שר החינוך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז מה היה תפקידו, שר התרבות? <דב חנין (חד"ש):> לא זה ולא זה, אבל לא משנה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז אולי – דב חנין, אני מבקש ממך, מורנו ורבנו לענייני קומוניזם, מי היה ממונה על כפיית התרבות, החינוך התרבותי בברית-המועצות, בימי סטלין, בימי לנין? <דב חנין (חד"ש):> הוא היה – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מה היה שמו? <דב חנין (חד"ש):> היו שרי תרבות – לונצ'רסקי – היו כל מיני שרי תרבות. ז'דנוב לא היה שר תרבות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מה היה תפקידו של ז'דנוב? <דב חנין (חד"ש):> הוא היה אחד מחברי ההנהגה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אבל הוא היה ממונה לדאוג לכך שלא ילמדו תורה עם ילדי ישראל, ובשביל זה היו לו סוכנים יהודים מהיבסקציה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> תשאל את ברכה, הוא יודע את זה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> וכשסטלין – גם אתה יודע את זה? <היו"ר מוחמד ברכה:> אם דב לא – אם לא השיב, אני לא – אבל הוא השיב בסדר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, אם דב כבר לא יודע, כנראה הקומוניזם כבר לא כל כך ריאלי היום. אבל לא ייתכן שבמדינת היהודים אנחנו נאפשר דבר כזה. <דב חנין (חד"ש):> הקומוניזם וז'דנוב זה לא אותו דבר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> טוב. תיכף תגיד לי את ההבדלים בין לנין לסטלין ובין סטלין לטרוצקי. <דב חנין (חד"ש):> יש, חשוב מאוד לדעת. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז אני יודע שהיו הבדלים, נו, מה אני אעשה עכשיו, אין לי זמן לדבר על כל ההבדלים בקומוניזם. <דב חנין (חד"ש):> לא, זה חשוב לדעת. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אבל אני רוצה להגיד לך שטרוצקי היה ילד ב"חדר", וכשהוא הלך שמה להיות – קראו לו לייב ברונשטיין – וכשהוא נהיה מהפכן ובאו לבקש ממנו טובה ליהודים, אז הוא אמר: אני לא יושב פה כיהודי, אני יושב פה כמהפכן קומוניסטי. אז היהודי אמר לו: כשיהרגו אותך, יהרגו אותך מפני שאתה יהודי ולא מפני שאתה מהפכן. בסוף סטלין שלח רוצח למקסיקו להרוג את היהודי טרוצקי. אבל סליחה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לחזור – – – <דב חנין (חד"ש):> זה לא משקף את הקומוניזם, אבל. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אבל אני רוצה לחזור לנקודה. <היו"ר מוחמד ברכה:> טוב. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לסיום, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> האמת שהדיון מעניין, ואני מנוע מלהשתתף בו, אבל – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בסדר. אז בוא נסכם את העניין. מדינת ישראל לא תאפשר, ואני עדיין מאמין שאם שר הביטחון אמר היום שהחרדים והיהדות הדתית, אלה שלמדו תורה, החזיקו את עם ישראל כל השנים – הוא לא ייתן יד, וגם ראש הממשלה לא ייתן יד, וגם שאול מופז, יהודי מסורתי, לא ייתן יד שייענש באופן אישי יהודי שבחר ללמוד תורה. היה לא תהיה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אריאל; הוא לא נמצא. ואחריו – חבר הכנסת בן-ארי, והוא יהיה אחרון. חבר הכנסת בן-ארי, לא מדברים בטלפון במליאה. בן-ארי, לא בטלפון במליאה. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, דבריו של חבר הכנסת אייכלר, האמת, מפתים אותי לעסוק קצת בהיסטוריה של הקומוניזם והסוציאליזם, אבל בגלל מסגרת הזמן הנוקשה, אדוני היושב-ראש, שאתה כופה על כולנו, אני לא אוכל להיכנס לדיון ההיסטורי הזה. אני דווקא במקום זה אדבר, אפרופו החוק הזה, על האקטואליה של הרעיון הסוציאליסטי. כי הנה, אדוני היושב-ראש, אנחנו מגיעים פעם נוספת לניסיון להאריך את אותו מנגנון פעולה קפיטליסטי מוטעה וכושל שנקרא תאגידי מים וביוב. וזאת דוגמה קלאסית איך כפיית המנגנונים הקפיטליסטיים בסופו של דבר מייצרת גם מערכת שהיא פחות צודקת וגם מערכת שהיא פחות כלכלית. ראו, עמיתי חברי הכנסת, מה עשינו כאשר ייצרנו את היצור הזה שנקרא תאגידי מים וביוב. הקמנו גוף שיש לו קיום, יש לו צורך להבטיח רווחים. אני זוכר, אדוני היושב-ראש, אפילו את הדיון שקיימנו בוועדה המשותפת לסביבה ובריאות, ששם נציגי האוצר הסבירו שככל שהציבור יחסוך במים לא תהיה ברירה אלא להעלות את מחיר המים, מכיוון שצריך להבטיח לתאגידים שולי רווח. התאגידים הם יצורים כלכליים וצריך להבטיח להם את הקיום, את הרווחים שלהם. ולכן, ככל שהציבור יחסוך במים נעלה את מחירי המים. זה בדיוק הרציונל של מערכת קפיטליסטית, של מערכת שרואה את העולם רק דרך הכוונת של הרווח הכלכלי. התאגידים הפכו את תחום המים לתחום של סחורה. מים הם לא סחורה, מים הם מוצר בסיסי, והשימוש בו צריך להיות זכות יסודית. אבל התאגידים הפכו את המים לסחורה, וכשהמים הם סחורה, כדרכן של סחורות, יש כאלה שיכולים לרכוש אותם ויש כאלה שלא יכולים לרכוש אותם. והעניים ונכים וציבור מאוד גדול ורחב מתקשה לרכוש מים, כי מים זה עכשיו סחורה, וצריך לרכוש אותה בכסף. מהרגע שאנחנו הקמנו את התאגידים, באופן אוטומטי גם העלינו את מחיר המים בסדר-גודל של 17%, כי הוספנו על מחיר המים את המע"מ. קודם, כאשר המים טופלו על-ידי הרשויות המקומיות, תשלומי המים לא היו כפופים למע"מ. ברגע שזה תאגידים צריך גם לשלם מע"מ, וצריך כמובן גם לממן את המנגנון המיוחד של התאגידים – את הדירקטוריון, את ההנהלה, את מערכת הגבייה המיוחדת שהוקמה לכבוד התאגידים ולשם התאגידים האלה. ולכן, אדוני היושב-ראש, מה שהממשלה, אם היא היתה ממשלה ראויה, היתה צריכה להביא בפנינו, זה חוק לביטולם של תאגידי המים והביוב, ולהחזיר את התחום הזה אל הרשויות המקומיות, או לחלופין – להקים רשויות אזוריות כמערכת ציבורית ממלכתית שבאופן אזורי תטפלנה, כרשות ולא כתאגיד, בתחום המים והביוב. זה מה שהממשלה היתה צריכה לעשות, אדוני היושב-ראש. אבל מכיוון שהממשלה הזאת הולכת באמת על-פי הקו של האידיאולוגיה של הקפיטליזם החזירי והעיוור, אני לא מופתע שהיא מביאה לנו עוד הצעה לעוד מנגנון שיסרבל את התאגידים האלה עוד יותר, ויסבך אותנו בצרות נוספות, מעבר לכל הצרות שכבר הכרנו. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מספרים על רבי עקיבא שאחרי שהוא חזר בתשובה אמר: כשהייתי עם הארץ – זאת אומרת, לפני שהכרתי תורה – הייתי אומר מי ייתן לי תלמיד חכם ואשכנו כחמור – והייתי נושך אותו כמו חמור. שואלים בגמרא: למה כמו חמור ולא כמו כלב? מה התשובה, ידידי חבר הכנסת וקנין? <יצחק וקנין (ש"ס):> ששובר את העצמות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> יופי. כי הוא אומר: חמור נושך ושובר עצם, כלב נושך – ככה נותן ביס בבשר, אבל לא שובר את העצם. אני ער לשיח בשבוע האחרון, בשבוע וחצי, שבועיים האחרונים, לבר-מצווה שעושה פלסנר. הרבה אנשים שואלים אותי: בן-ארי, הרי אתה שירתת בצבא. אתה לא נגד השתמטות? אני אומר: אני נגד השתמטות, אבל אני לא שונא חרדים. אני מצטער, אני מתנצל, כולי התנצלות, אני דווקא רוצה להוקיר טובה לציבור החרדי. ואני רוצה פה, ברשותכם, לומר משהו לא פופולרי, אבל משהו אמיתי: הציבור החרדי – אנחנו, עם ישראל, חייבים לכם כמה פעמים: פעם אחת על זה שאתם עומדים בחזית של המלחמה הדמוגרפית של העם היהודי – זוהי הצדעה ראשונה; הצדעה שנייה – על זה שאתם מחנכים את ילדיכם לשמירת מסורת ישראל ותורת ישראל מזה אלפי שנה. לא הלכתם לכל מיני תורות של "איזמים" – לא קומוניזם ולא סוציאליזם ולא דמוקרטיזם. יש לכם תורת ישראל מקדמת דנא. ואני רוצה לומר לכם עוד דבר אחד שאני רוצה להצביע על הציבור החרדי: אתם, בניגוד לחלוטין ממה שאומרים כאן, לא מוצצים את המשק הישראלי – ביטויים שלקוחים מאיזה עולם של סוף שנות ה-30, תחילת שנות ה-40. אתם מניעים את גלגלי המשק. אמרתי היום, מה היו עושים "אסם" אם שבוע אחד החרדים היו מפסיקים לקנות "במבה"? מה היה עושה משרד האוצר בלי המסים העקיפים הענקיים שלוקחים מהציבור הזה, שמגדלים שמונה ועשרה ילדים? שקונים להם שמונה פעמים נעליים, ועשר פעמים הם קונים להם חולצה, ומשלמים עליהם לרופא שיניים, ובכל דבר ודבר מסים עקיפים על גבי מסים עקיפים? הרי זה מה שמעשיר את האוצר בעיקר – המסים העקיפים. אבל למה באים אל החרדים? זאת בדיוק השנאה הזאת, השנאה של משהו שהוא יציב, שהוא קיים. אני אומר שוב: אני נגד השתמטות. אני חושב שמי שלא לומד תורה – הייתי אתמול בסיור של ועדת חוץ וביטחון בצפון. אחרי תרגיל שראינו, של חיילים, מתנפלים עלי שני חיילים מוסווים, מחבקים אותי, מנשקים אותי, אומרים לי: שלום הרב. אני הייתי מורה שלהם, גאה בהם. <היו"ר מוחמד ברכה:> נא לסיים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> המפקד, סמג"ד, גם כן בחור עם כיפה. הגענו למוצב – מפקד המוצב בחור עם כיפה ענקית ופאות. זה מה שיש. זאת המציאות בצבא, זאת המציאות האמיתית. מי שהיה אתנו ראה את זה. הצבא, ברוך השם, יש בו מיטב הנוער שלנו. ומי שלא לומד, שיתגייס. אבל תורה זה הבסיס של הקיום של עם ישראל, ואסור להילחם בתורה. תודה רבה. <היו"ר מוחמד ברכה:> אנחנו נעבור, רבותי, להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות מס לעניין תאגידי מים וביוב בשנות המס 2012–2015), התשע"ב–2012, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות מס לעניין תאגידי מים וביוב בשנות המס 2012–2015), התשע"ב–2012, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר מוחמד ברכה:> הצעת החוק התקבלה ברוב של 13 מול שני מתנגדים, והיא תועבר לוועדת הכספים להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 21) (תעודות סל וקרנות סל), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/703).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מוחמד ברכה:> אנחנו נעבור לנושא הבא: הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 21) (תעודות סל וקרנות סל), התשע"ב–2012, לקריאה ראשונה. אדוני סגן שר האוצר, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <קריאות:> אמן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 21) (תעודות סל וקרנות סל) – קריאה ראשונה. הצעת החוק המונחת בפניכם, חברי, גובשה ברשות ניירות ערך ונועדה להסדיר את פעילות תעשיית תעודות הסל וקרנות הסל – ETF. תעודות הסל מוצעות לציבור בישראל החל משנת 2000 כתעודות המונפקות על-ידי חברות ייעודיות. כיום נסחרות בישראל 460 תעודות סל בשווי כולל של כ-60 מיליארד שקלים. התעודות נסחרות בבורסה ומעניקות למחזיק בהן זכות לקבל מאת המנפיק את תשואת נכס המעקב, למשל המדד, אשר אחריו הן עוקבות בהתאם לנוסחת המרה. כמו כן מחזיק התעודה רשאי להמירה בכל יום מסחר לרכיבי נכס המעקב או לשוויו הכספי בהתאם לתנאי התעודה. עד עתה, אדוני היושב-ראש, הצעות לציבור של תעודות סל הוסדרו בהיבטים של דיווח, כשאר תעודות ההתחייבות המוצעות לפי חוק ניירות ערך, אף שבטיבן דומות תעודות אלה להשקעה בקרנות הנאמנות המפוקחות על-ידי הרשות באופן הדוק. יוצא אפוא כי על-פי המצב כיום נוצר ארביטראז' רגולטורי בין מוצרים הדומים מאוד באפיונם ובמטרות ההשקעה. לאור האמור מוצע במסגרת תיקון החוק להסדיר את תחום תעודות הסל באופן דומה לקרנות הנאמנות, בשינויים המחויבים ממאפייניו הייחודיים של תחום תעודות הסל כמוצר התחייבותי. ההוראות החדשות המרכזיות המוצעות ביחס לתעודות הסל הן במישור היציבות: הנכסים לא יהיו של המנפיק אלא של המשקיעים בתעודה; יוקם חשבון מגבה שמטרתו יצירת כרית ביטחון זמינה להבטחת פעילות מנהל תעודת הסל; ייקבעו כללי השקעה שמטרתם הבטחת סיכוי עמידת מנהל התעודה בהתחייבויותיו; תחויב עשיית שוק. בנוסף, מוצע לקבוע הוראות לעניין כשירות מנהל תעודות הסל, ממשל תאגידי, הון עצמי וביטוח, דרישה לקבלת אישור הרשות להיתר שליטה במנהל תעודת סל, דרישה לאישור הרשות לפעול כמנהל תעודת סל וסמכות לרשות להתלות את האישור מטעמי מהימנות. בנוסף, אדוני היושב-ראש, מוצע להסדיר את קרן הסל. קרן הסל היא מכשיר פיננסי חדש המשלב מאפיינים של קרן נאמנות ותעודת סל, ומבוסס בין היתר על המודל האמריקני של ה-ETF, תוך התאמות המתחייבות ממאפייני שוק ההון הישראלי. קרן הסל תהיה קרן נאמנות סגורה, מחקה, שייעודה – השגת תוצאות הדומות ככל הניתן לשיעור השינוי בנכס המעקב. מהיותה קרן סגורה נגזר כי יחידותיה יירשמו למסחר בבורסה, ורכישת יחידותיה תתאפשר במהלך המסחר בלבד. ואולם, ניתן יהיה לפדות את יחידותיה בכל יום מסחר. מאפייניה הייחודיים של קרן הסל מיועדים להקנות לה יתרונות ייחודיים שיאפשרו את קיומה של תחרות הוגנת ואפקטיבית בין מוצרים תחליפיים בשוק ההון. אשר על כן אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אריאל. לא? אם לא, אז חבר הכנסת בן-ארי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהמשך למה שאמרתי קודם בעניין האווירה היום, אני רוצה להתייחס למשהו שהכתב הצבאי הוותיק ביותר במדינת ישראל – קוראים לו ישראל קצובר – גילה בדוח מבקר המדינה – לא משהו סודי – שכל התוכניות שהבטיחו על מסלולים חרדיים – שמאוד הצליחו, אגב. אדוני היושב-ראש, לא היה מסלול אחד שמדינת ישראל הציעה לשירות צבאי או אזרחי לחרדים וזה לא התמלא באנשים, כך שכל הסיפור הזה שהמדינה כאילו רצתה וצריכה לכפות על הציבור זה סיפור שקרי. אבל הוא טוען ומצטט את מבקר המדינה, שהמדינה לא הביאה אפילו אוכל כשר למהדרין, שהאברכים האלה רצו ולא קיבלו. ולא זו בלבד, אלא שבאותם מקומות שהובטח שתהיה סביבה גברית זה לא היה כך, וזה לא בוצע. מבקר המדינה שאל שם את היועצת אצל הרמטכ"ל, אז היא אמרה שהיא בדעה שצריך לערב בנים ובנות. אז מבקר המדינה אומר: היא קובעת את המדיניות? הרי יש מדיניות שקובע משרד הביטחון. ללמדך שכל הסיפורים האלה שאומרים: אתם כן יכולים להתגייס – זה פשוט לא נכון. מדינת ישראל, כשהיא באה לדבר על גיוס בכפייה, זה הרי דבר בלתי סביר לחלוטין. אני רוצה לתת משל לניסיון לגייס בכפייה את הערבים לשירות אזרחי. אדוני היושב-ראש, אם אני הייתי ערבי, הייתי אומר להם: סליחה, אם אתם מוכנים לעשות מדינה חילונית דמוקרטית ששייכת לכל אזרחיה, ואני, חבר הכנסת ברכה, יכול להיות ראש ממשלה, וחברי יכול להיות שר הביטחון, אז אתם יכולים לבוא אלי ולדבר אתי על שירות אזרחי. אבל כשאתם באתם למדינה, למולדת שלי – הרי אתם לא מאמינים בתורה שלנו, שארץ-ישראל שייכת לנו. אז יהודי שאיננו מאמין בתורה ואיננו מאמין שהקדוש-ברוך-הוא נתן את ארץ-ישראל לעם ישראל, איך הוא יכול לבוא בכלל לאזרח הערבי ולהגיד לו: הארץ הזאת שייכת לי ולא לך? מדברים פה על דמוקרטיה? על שוויון? ועוד לבקש מערבים לבוא לשירות אזרחי? כן, אם רוצים ברצון לעשות מסלולים שגם הערבים יוכלו להשתלב במדינה, אהלן וסהלן. ואני אומר את המשל הזה גם לנמשל של החרדים. הציבור החרדי הוא חלק בלתי נפרד וחלק הארי ולב האומה. אבל כאשר המדינה כמדינה חילונית מצהירה שהתורה שלה זה תורת הבג"ץ וחוקת התורה איננה מחייבת אותה, היא יכולה לבוא לציבור החרדי ולהגיד לו: אם אפשר לעשות מסלולים שמתאימים לאנשים חרדים – בבקשה, תבואו, תשתלבו. אבל לבוא לכפות על אנשים שלא רוצים את התרבות החילונית על אנשים שכן רוצים ללמוד תורה? באיזה סמכות מוסרית הם יכולים לעשות את זה? אלא מאי? הטענה היחידה, הנכונה והצודקת, אדוני היושב-ראש, זה למה אני כן צריך להתגייס בגיוס החובה ואתה לא צריך. זו טענה מוצדקת, שאין עליה שום תשובה. גם אם יש תשובות שכליות, הן לא עוברות את מחסום הרגש. לכן אני הצעתי, אדוני היושב-ראש ואדוני סגן היושב-ראש חבר הכנסת הרב וקנין, הצעתי הצעת חוק – ביטול גיוס החובה. זה יאפשר לכל אזרח ישראלי שמרגיש את עצמו פראייר או מרגיש את עצמו נושא בנטל מיותר, שילך וישוב לביתו. יש מספיק אנשים, כולל חרדים שאינם לומדים תורה, שיתגייסו בשמחה לצבא שתפקידו הוא צבא ביטחוני, ולא כור היתוך לשנות את האדם החרדי ולעשות חינוך מחדש לציבור החרדים. ואז, אם יבוטל גיוס החובה, לא יהיה זעם בציבור, כי כל אחד יוכל לבחור, ואז לצבא גם יהיה מספיק כסף, כי גם הצבא לא יהיה חייב לגייס את כולם. יישאר לו הרבה כסף מחיילים מיותרים שהוא לא רוצה אותם ולא צריך אותם והם לא יעילים, ואז גם הצבא יהיה יותר טוב, גם לאזרחים יהיה יותר טוב, וכולנו נחיה כמו במדינות נורמליות, באחווה ובשלום וברעות. תודה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. אין ספק שהיום שמענו את אחד הטיעונים המעניינים ביותר בעניין של הגיוס. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> נכון. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. חבר הכנסת אריאל – ויתר. חבר הכנסת בן-ארי לא נמצא כאן או שאני טועה? אז אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 21) (תעודות סל וקרנות סל), התשע"ב–2012, בקריאה ראשונה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 28 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 21) (תעודות סל וקרנות סל), התשע"ב–2012, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר מוחמד ברכה:> הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה בתמיכת עשרה חברי כנסת, ללא מתנגדים וללא נמנעים, והיא תועבר לוועדת הכספים להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/704).] (קריאה ראשונה) <היו"ר מוחמד ברכה:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012, לקריאה ראשונה. אדוני סגן שר האוצר, בבקשה. אני מבין שזו ההצעה האחרונה שמנמק או שמציג סגן השר יצחק כהן. לכן, צריך להבטיח שהשר – השר כאן? כן. אוקיי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אייכלר, תעשה טובה, כשאתה יורד – תוריד את הבמה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה). במשך השנים התפתחו שוק הביטוח ושוק הגמל בישראל וחלה עלייה בכמות המשאבים, הידע והניסיון שבידי מבטחים ובידי חברות מנהלות של קופות גמל. התפתחות זו מעלה צורך להתאים גם את אופן הפיקוח על הגופים האלה למאפייני השוק המודרני. מטרתה של הצעת החוק היא לאפשר לממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר ליישם גישת פיקוח מתאימה למבנה השוק המודרני, אשר תאפשר לגופים מוסדיים מרחב פעולה לפיתוח תוכנית ביטוח או לשינוי תקנוני קופות הגמל לאור עקרונות, קווים מנחים, הוראות ותנאים שאותם יכתוב הממונה. בכך תתאפשר התפתחות מהירה של שוק הביטוח ושל שוקי הפנסיה, הגמל, כך שיתאימו לצרכים המשתנים של המובטחים ושל העמיתים ולהתפתחויות עתידיות בשווקים. גישת פיקוח זו עולה בקנה אחד עם הנהוג במרבית מדינות ה-OECD, וכן עם עקרונות דירקטיבת "Solvency II" של האיחוד האירופי. אדוני היושב-ראש, במסגרת הצעת החוק מוצעים תיקונים בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א–1981, והתאמתם לגישת הפיקוח האמורה לעיל. החוק הקיים מגדיר תנאים שונים להנהגת תוכניות ביטוח. בחלק מענפי הביטוח נדרש המבטח לאישור מראש ובכתב מאת הממונה. בחלק מהענפים הוגדר כי המבטח צריך להגיש את התוכנית לממונה, ואם הוא אינו מתנגד בתוך 30 יום יראו כאילו אישר את התוכנית, ובחלק אחר מהמקרים הוגדר מנגנון הודעה למפקח של עשרה ימים לפי הנהגת התוכנית. סליחה. חבר הכנסת יצחק וקנין, במסגרת התיקון מוצע להחיל נוהל אחיד של אי-התנגדות לגבי כל המוצרים. המבטח צריך להגיש תוכנית למפקח, ואם הוא אינו מתנגד בתוך 30 יום, המבטח רשאי לשווק את התוכנית. למפקח תהיה סמכות לקבוע ענפי ביטוח מסוימים או סוגי פוליסות מסוימים אשר לגביהם יידרש אישור מראש, ולא אי-התנגדות – לא ברירת מחדל. באופן דומה בוצעו תיקונים מקבילים גם בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה–2005, כך שנוהל האי-התנגדות יחול גם על ביצוע שינויים בתקנון קופות הגמל, בעוד אישור של תקנון חדש יהיה בדרך של אישור מראש, בדומה לנוהל הקיים בעת הקמת חברת ביטוח חדשה ומתן רשיון למבטח לפי סעיף 16 לחוק הפיקוח על הביטוח. חברי חברי הכנסת, גישה זו תאפשר לגופים לפעול לאחר מתן הודעה לממונה כאמור ללא צורך בקבלת אישורו מראש, ובכך תאפשר התפתחות מהירה של שוק הביטוח ושל שוק הגמל כך שיתאימו לצרכים המשתנים של המבוטחים ושל העמיתים ולהתפתחויות עתידיות בשווקים, וכן תגדל מידת האחריות של הגופים האמורים. בנוסף, כולל התיקון המוצע על-פי אותם עקרונות גם תהליכים נוספים: העברות ניהול בין קופות גמל, מיזוגים בין קופות גמל ושעבוד של אמצעי שליטה. העיקרון המנחה הוא שבמקומות שבהם אין צורך באישור מראש של המפקח ניתן יהיה לבצע את התהליכים באי-התנגדות, תוך מתן סמכות למפקח לקבוע מקרים מסוימים שבהם יהיה צורך באישור מראש. החקיקה היא חלק ממהלך כולל שתפקידו להסדיר את הממשק בין חברות הביטוח למפקח. עוד מוצע להעניק למפקח סמכות לקבוע הוראות כלליות שינחו את השוק באופן רוחבי, במקום להתנגד או להורות על הפסקת הנהגה או שינוי בתוכנית ביטוח או שינוי תקנון קופות גמל באופן פרטני. כצעדים משלימים לתיקון פרסם הממונה על שוק ההון לגופים המוסדיים הנחיות, עקרונות וכללי פעולה משלימים. אשר על כן, אבקש מכם, חברי חברי הכנסת, לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני סגן השר. אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, ראשון הדוברים. שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, דיברתי הערב על זה שיש גורמים מתבוללים מחוץ-לארץ שמציתים אש בשדות ישראל ומשקיעים כסף כדי להסית נגד הציבור החרדי או נגד המתנחלים או נגד החיילים – אותן קרנות שהוציאו את דיבת הארץ רעה בעיני העולם כולו שחיילי צה"ל והקצינים הם פושעי מלחמה שעשו עוולות בעזה ובעוד מיני מקומות, אותם אנשים שמממנים עכשיו את האש של מאהל הפראיירים. אז כשמדברים על מתבוללים, מצאתי פה בעלון הכנסת ציטוט מחבר הכנסת ישעיהו, ישראל ישעיהו, איש מפא"י, איש ותיק וידוע מאוד. <היו"ר אורי מקלב:> יושב-ראש הכנסת? שר הדואר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ישראל ישעיהו, עד כמה שזכור לי, היה גם יושב-ראש הכנסת. הוא היה יושב-ראש הכנסת, נכון? כן. <היו"ר אורי מקלב:> כן. גם שר הדואר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> והוא היה אחד מיושבי-ראש הכנסת המפורסמים ביותר. שמעו מה הוא אמר: "רבותי, אם גם בישראל יתפשטו נישואי תערובת – – – ויטושטש הייחוד הלאומי – – – מהי ההצדקה שתהיה אז בעינינו, בעיני בנינו אחרינו ובעיני העולם לקיומה והקמתה של מדינת ישראל, מדינת היהודים? הרי שיצדקו אז הכנענים – – – למיניהם, כאשר ילגלגו על כיסופים שנכספנו וישתוממו על קורבנות מרובים שהקרבנו בעד דבר הנראה כפרפורי שקיעה של אומה עתיקה, כהבהוב אחרון, שאחת דתו לדעוך ולחדול". כך אמר חבר הכנסת ישעיהו על הסכנה של ההתבוללות. היום אנחנו רואים את זה. אותם מתבוללים שיורדים לחוץ-לארץ, מתחתנים עם נוכריות, או נוכרים, אחר כך הם מממנים את המלחמה נגד היהדות בשם הרצון לדאוג לגיור קל. אותם האנשים מממנים את התקשורת שכותבת דברים נוראיים על הציבור החרדי. תארו לעצמכם, אתמול התפרסמה ידיעה קטנה כזאת: עלות המסקנות של המלצות פלסנר – 350 מיליון שקל, ומישהו אחר אומר חצי מיליארד שקל, והכלכלנים מזהירים שאותם חרדים שיבואו לבתי-החולים לעשות שירות אזרחי ייקחו את פרנסתם של הרופאים. עוד יותר, מישהו אמר לי – ויש ההקלטה הזאת – הוא אמר לי שב"קול ישראל" ציטטו מישהו שאמר שאם החרדים יבואו להתנדב בבתי-החולים, הם יאכלו את האוכל של החולים. תגידו לי, רבותי, אם יש עוד מדינה בעולם שאנטישמיות כזו יכולה לעבור בה בשקט. לאן אנחנו מגיעים? אני לא מאשים את אלה שקוראים ואת אלה שמוסתים, ואפילו לא את המסיתים, אלא את אלה שמממנים את הנשק הזה. כאן אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לקרוא לתנועת ש"ס. חברינו, אחינו ואחיותינו, ישנם אנשים בשלטון ובממשלה שמנסים ליצור איזה חיץ – אולי ש"ס תסכים לדברים ולהישאר בממשלה שיהדות התורה לא תוכל להישאר בה. אני רוצה לומר, קבל עם ועדה, ואני מאמין ובטוח שאני מדבר בשם חברי סיעת ש"ס, שאנחנו נישאר או נפרוש ביחד. אף אחד מאתנו לא יוכל להישאר לבד בממשלה שתגזור גזירות שאין הציבור יכול לעמוד בהן. כאן אזהרה לראש הממשלה, שלא יסתכל על מה שכתוב היום בעיתון שממומן על-ידי גורמים מתבוללים מחוץ-לארץ, אלא שידע שעם ישראל הוא עם הנצח. אם הוא יאפשר מה שבן-גוריון אפשר – לא מבקשים ממנו להיות יותר מבן-גוריון – שמי שלומד תורה יוכל ללמוד תורה בלי איומים של פלילים, סנקציות וקנסות, הוא יוכל להמשיך, אם חלילה וחלילה הוא יגזור גזירות על הציבור – זו לא שאלה של קואליציה ואופוזיציה, זו שאלה של מלחמה בנצח ישראל. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת בן-ארי – גם כן לא נמצא. אם כך, אנחנו יכולים לעבור להצבעה. חברים – ניתן לך בבקשה, חבר הכנסת אייכלר, להגיע למקום. אנחנו נצביע על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה, חברים. הצבעה מס' 29 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 9, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, שהיא הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 40) (מסלול מזונות), התשע"ב–2012, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק, במקום שר המשפטים יעקב נאמן, השר גלעד ארדן. בבקשה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> כאן כתוב תיקון מס' 40. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> יש עוד הצעת חוק לפני כן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אתה יכול לעבור לבאה, עד שיביאו לי את זה? <היו"ר אורי מקלב:> אוקיי. אם כך, נעבור להצעת חוק העונשין. <הצעת חוק העונשין (הרחבת חובות הדיווח על עבירות מין בקטין או בחסר ישע), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/705).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורי מקלב:> הצעת חוק העונשין (הרחבת חובות הדיווח על עבירות מין בקטין או בחסר ישע), התשע"ב–2012, לקריאה ראשונה – יציג השר גלעד ארדן במקום שר המשפטים. בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק העונשין (הרחבת חובות הדיווח על עבירות מין בקטין או בחסר ישע), התשע"ב–2012, של הממשלה, מציעה לתקן את חוק העונשין, התשל"ז–1977, ולהרחיב את חובות הדיווח הקבועות בסעיף 368ד לחוק. כיום בסעיף 368ד לחוק קבועות חובות דיווח בנוגע לעבירות מין ואלימות מסוימות הנעברות בקטין או בחסר ישע על-ידי אחראי, על-ידי קטין בן משפחה, או עבירות בקטין או בחסר ישע הנמצא במעון, מוסד או מסגרת חינוכית או טיפולית אחרת. מוצע להרחיב את חובות הדיווח ולקבוע חובות דיווח בנוגע לעבירות מין שנעברו בקטין או בחסר ישע בידי כל אדם, בלא הגבלה לגבי זהות המבצע. הצעת החוק נועדה למנוע מצבים שבהם נודע על עבירות מין המבוצעות בקטינים, אולם עבירות אלו אינן מדווחות לרשויות המתאימות, ולפיכך אינן מטופלות. ההימנעות מדיווח פוגעת בראש ובראשונה בקטין או בחסר הישע שכלפיו בוצעה העבירה, שכן במרבית המקרים אי-דיווח מונע מתן טיפול הולם, וככל שמדובר בסדרת עבירות, מונע אף את הפסקת עבירות אלו ומאפשר את המשך הפגיעה בו. יתירה מזו, ההימנעות מדיווח עלולה לסכל אפשרות למנוע פגיעה בקורבנות נוספים, שכן עבירות מין בקטינים, במקרים רבים, מבוצעות על-ידי עברייני מין סדרתיים. על-פי המוצע, ההרחבה של חובות הדיווח לגבי עבירות מין שנעברו שלא על-ידי האחראי לקטין או חסר הישע ושלא על-ידי קטין בן משפחה תחול רק כשעבירות כאמור נעברו זה מקרוב. דרישה זו נועדה ליצור איזון הולם בין הרצון להרחיב את חובות הדיווח על מנת להגן על קטינים וחסרי ישע שהם קורבנות של עבירות מין, כפי שפורטו לעיל, ומנגד – לאפשר לאנשי מקצוע ולאחראי לקטין שלא לדווח במקרים שבהם העבירה נפסקה וחלף זמן מעת ביצוע העבירה ועד גילויה. היוזמה להצעת חוק זו עלתה בדיוני צוות שרים מיוחד למלחמה בפדופיליה בראשות שר המשפטים. נוכח כל האמור, הכנסת מתבקשת לתמוך בהצעת החוק האמורה בקריאה הראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנתה לקריאות השנייה והשלישית. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה לשר גלעד ארדן. נעבור לדוברים. חבר הכנסת ישראל אייכלר. <קריאה:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> אוקיי. באין רשימת – חבר הכנסת אורי אריאל? אם כך, נוכל לעבור ישירות להצבעה. נעבור להצבעה על הצעת חוק העונשין (הרחבת חובות הדיווח על עבירות מין בקטין או בחסר ישע), התשע"ב–2012, בקריאה ראשונה. בבקשה. הצבעה מס' 30 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (הרחבת חובות הדיווח על עבירות מין בקטין או בחסר ישע), התשע"ב–2012, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק העונשין (הרחבת חובות הדיווח על עבירות מין בקטין או בחסר ישע), התשע"ב–2012, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 40) (מסלול מזונות), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/700).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורי מקלב:> נעבור להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 40) (מסלול מזונות), התשע"ב–2012, לקריאה ראשונה. בבקשה, השר גלעד ארדן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 40) (מסלול מזונות), התשע"ב–2012, המונחת על שולחן הכנסת, מציעה להקים במסגרת ההוצאה לפועל מסלול מיוחד לגביית חובות בתיקי מזונות. ההצעה גובשה מתוך הכרה בחשיבותו וייחודיותו של חוב המזונות, ולכן מוצע להקים "מסלול מזונות" אשר במסגרתו תיכנס ההוצאה לפועל בנעלי הזוכה ותפעל בעבורו לביצוע פסקי-דין למזונות. מסלול המזונות יופעל על-ידי מערכת ההוצאה לפועל תוך מעורבות מינימלית הכרחית של הזוכה. לאחר פתיחת התיק במסלול מזונות הזוכה לא יידרש לבצע פעולות נוספות לגביית החוב, ומערכת ההוצאה לפועל היא שתנקוט הליכים במקומו ותפעל לגביית החוב מהחייב. הקמת מסלול המזונות נדרשת לאור המאפיינים הייחודיים של חוב המזונות. מרבית הזוכים הפרטיים בתיקי מזונות בהוצאה לפועל אינם מיוצגים, דבר הגורם לקושי ממשי בניהול התיקים בהוצאה לפועל. בנוסף, חלק מהזוכים – בעיקר זוכות – חוששים לנקוט הליכים כלפי החייב שמא יגרום הדבר לסחיטה או לאיומים מצד החייב. מעל לכול יש לזכור שהזוכים בתיקי מזונות הם בן-זוג, ילדים קטינים, נכים או הורים שמחייתם וחייהם היומיומיים תלויים בגביית החוב. הצעת החוק היא מקיפה ומפורטת, ואזכיר רק חלק מהוראותיה המרכזיות. למשל: במסגרת המסלול המקוצר ניתן יהיה לגבות חובות מזונות הן של המוסד לביטוח לאומי והן של זוכים פרטיים. כל התיקים של המוסד לביטוח לאומי ייפתחו במסלול המזונות ולזוכים פרטיים תינתן בחירה אם הם מעוניינים לפתוח את התיק במסלול מזונות או במסלול רגיל. מתוך הכרה בחשיבות גביית פסקי-דין למזונות בעבור הזוכה, שעל-פי רוב זקוק למזונות אלה למחייתו, מוצע להחיל על מסלול המזונות את כל הוראות החוק והתקנות לפיו ולאפשר ללשכה לנקוט את כל הליכי הגבייה, לרבות הטלת הגבלות על הזוכה. את המסלול המקוצר מוצע להקים כהוראת שעה למשך שש שנים, ולקראת תום התקופה הקבועה בהוראת השעה תיבחן יעילותו של המסלול והאפשרות להפוך אותו למסלול קבע בהוצאה לפועל. הצעת החוק גובשה על-ידי משרד המשפטים בתיאום עם כל גורמי הממשלה הרלוונטיים. נוכח כל האמור, מתבקשת הכנסת הנכבדה לתמוך בהצעת החוק האמורה בקריאה הראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנתה לקריאות השנייה והשלישית. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. תצוין מהירות הקריאה שלך – גם במהירות היא בצורה ברורה. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 40) (מסלול מזונות), התשע"ב–2012, בקריאה ראשונה. בבקשה, הצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 31 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 40) (מסלול מזונות), התשע"ב–2012, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 9, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותעבור להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/697).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורי מקלב:> חברים, שימו לב שאנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. בבקשה, השר גלעד ארדן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כידוע לכולנו, גז הוא מוצר מסוכן, והעיסוק בו מצריך הקפדה, דיוק ושמירה על הוראות החקיקה, התקינה וכללי הבטיחות. חוק הגז נחקק בשנת 1989, ונועד להבטיח כי כל אדם הקשור לשרשרת הטיפול בגז יעמוד בקריטריונים קפדניים לשם ההגנה על שלום הציבור וביטחונו ומניעת הנזקים הכבדים העלולים להיגרם משימוש לא נכון בגז. החוק מרכז בידי משרד האנרגיה והמים את הסמכות והאחריות המקצועית למשק הגז. במהלך השנים התעוררו קשיים שונים ביישום ובאכיפת החוק, וביניהם היעדר כלים ואמצעים המספיקים לאכיפה יעילה, הן במישור המינהלי והן במישור הפלילי, התמשכות ההליכים המשפטיים, וכמו בהרבה מקרים אחרים – ענישה מקלה. מטרת הצעת החוק המונחת לפניכם היא לחזק את מערכת האכיפה, הן באמצעות העמדת כלים נוספים להתמודדות עם בעיות האכיפה והן באמצעות החמרת הענישה על העבירות החמורות בתחום. כל זאת במטרה, כאמור, לשמור על שלום הציבור וביטחונו מפני עיסוק מסוכן בגז. התיקונים העיקריים בהצעה הם הסדרת פעילות העוסקים באספקת גז מטעם ספקי הגז, הסוכנים, ברשיון ספקי הגז; הגבלת תוקפם של היתרים למתקני גז פחמימני מעובה; קביעת תנאים מהותיים לקבלת רשיון ספק גז; הרחבת הסמכויות המינהליות של מנהל ענייני בטיחות הגז; איסור אספקת גז למי שאינו צרכן ואין לו רשיון לעסוק בגז; חיזוק סמכויות הפיקוח והאכיפה והתאמתן לחקיקה העדכנית; החמרת הענישה על העבירות החמורות בתחום; התאמת סעיפי העונשין לחקיקה העדכנית. התיקון המוצע נועד גם להסמיך את שר האנרגיה והמים, בהתייעצות עם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, לקבוע אמות מידה לעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שנותן בעל רשיון ספק גז. הכנסת מתבקשת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה ולהעבירה לוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני השר. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה היא על הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 32 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 8, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכלכלה להכנה לקראת קריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/707).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורי מקלב:> נעבור להצעת החוק הבאה: הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. יציג שוב השר גלעד ארדן, בבקשה. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה בכפוף להחלטת ועדת הכנסת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשע"ב–2012, נועדה בעיקרה לייעל את עבודת החברה לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה ולהביא למימוש מטרותיה בזריזות המתבקשת בנסיבות העניין. התיקונים המוצעים מתייחסים הן לפעילותה השוטפת של החברה, לרבות תקציבה השוטף, והן לעניינים הנוגעים להוצאת צווי ירושה הנדרשים על-ידי יורשי הנספים. המגמה היא להקל על היורשים בהוצאת צווי הירושה לשם קביעת זכאותם בנכסים של נספי השואה. התיקונים המוצעים גובשו לאחר התייעצות עם החברה ובתיאום אתה. להלן אפרט את עיקרי התיקונים המוצעים: 1. מוצע לקבוע במפורש כי החברה תחויב להתחיל בהליכים לאיתור יורשים ובעלי זכויות בנכסים שהועברו אליה לא יאוחר מתום שנה מיום העברת הנכסים לידיה; 2. מוצע לקבוע מסגרת זמנים שבה על החברה להשיב על בקשתו של מי שטוען לזכויות בנכסים המנוהלים על-ידי החברה, וזאת במקרים שבהם נדרש לחברה מידע נוסף לצורך קבלת החלטתה בבקשה; 3. מוצע לקבוע כי החברה תעביר למטרות הנצחה בכל שנה בין 5% ל-10% מהסכום שהקצתה באותה שנה למטרות סיוע; 4. מוצע לקצר את תקופת עיכוב המימוש הקבועה בחוק ביחס לנכסים שהם נכסי מקרקעין שנוהלו על-ידי קרן-קיימת לישראל או על-ידי חברת "הימנותא" בע"מ טרם העברתם לניהול החברה, וביחס לנכסים שהם ניירות ערך; 5. מוצע לצמצם את ההגבלות על ביצוע עסקאות בנכסים המנוהלים על-ידי החברה, באופן שהחברה תהיה רשאית להעביר זכויות אחזקה ושימוש בנכסים כאמור לתקופה מרבית של שלוש שנים הניתנת להארכה בתקופות נוספות, שכל אחת מהן לא תעלה על שלוש שנים, ובהגבלות שנקבעו בסעיף; 6. מוצע לקבוע כי לפחות אחד מחברי הדירקטוריון בחברה יהיה מי שהוא בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית; 7. מוצע לחייב את החברה לפרסם את הדיווחים השנתיים שהיא מגישה לפי סעיף 53 לחוק, וגם באתר האינטרנט שלה; 8. מוצע לנתק את הזיקה בין שווי הנכסים המנוהלים על-ידי החברה לבין תקציבה השוטף. כמו כן נקבע כי תקציבה השוטף של החברה יקטן בהדרגה החל משנת 2015; 9. מוצע להוסיף הגדרה של "בעל זכויות אחרים – – –" – זכויות אחרות. <היו"ר אורי מקלב:> זכויות אחרות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא יודע, כתוב. מוצע גם להחליף את מי שכתב את זה למישהו שכותב בקצרה יותר. זה בצחוק. <היו"ר אורי מקלב:> אם היה לומד גמרא הוא היה יודע שהסוגיה היא קשה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> טוב. מוצע להוסיף הגדרה של "בעל זכויות אחרות בנכסים" – לא, אני חושב שהכוונה לזכויות של אחרים – באופן המוציא את מי שהוא נושה של הנספה או של יורשיו מגדר בעלי זכויות בנכס. 10. כמו כן, מוצע לתקן את החוק בעניינים מספר הנוגעים לירושת נכסים של נספי השואה כהגדרתם בחוק, במטרה להקל על יורשי הנספים בהוצאת צווי הירושה ביחס לנכסים אלה ובהשבת הנכסים לידיהם. בכלל זה, מוצע לוותר על הדרישה הקבועה בפקודת הירושה להותרת שישית מן הזכויות בנכס לטובת הורי המוריש, בהיעדר מידע על מועד פטירתם, אם קיים לגביו יורש שהוא צאצא של נספה השואה; מוצע לרכז את ההליכים למתן צו ירושה או צו קיום צוואה בידי הרשם לענייני ירושה בתל-אביב; מוצע לוותר על הדרישה לאימות קונסולרי או קבלת אישור אחר בהתאם לסעיף 30 לפקודת הראיות [נוסח חדש], לגבי מסמך שנערך מחוץ לשטח שחל עליו המשפט של מדינת ישראל, אם החברה הודיעה כי המסמך אותר ואומת על-ידה או על-ידי מי מטעמה. נוכח כל האמור, ובשעה טובה ומוצלחת, מתבקשת הכנסת הנכבדה לתמוך בהצעת החוק האמורה בקריאה הראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנתה לקריאות השנייה והשלישית. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לשר. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון), התשע"ב–2012, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 33 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון), התשע"ב–2012, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 9, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שההצעה אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012> [מס' כ/461; "דברי הכנסת", חוב' כ"ו, עמ' 28694; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> החוק הבא על סדר-היום הוא הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת ישראל אייכלר במקום יושב-ראש ועדת הכלכלה כרמל שאמה-הכהן. בבקשה, אדוני. אין לנו הסתייגויות, ולכן מייד אחר כך נעבור להצבעה. <ישראל אייכלר (בשם ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת חוק זו הינה פרי יוזמתו של חבר הכנסת שי חרמש, ואני שמח לברכו ולהודות לו על יוזמתו החשובה. סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג–1982, מסמיך את בית-המשפט או את בית-הדין לחוזים אחידים לבטל תנאי מקפח בחוזה אחיד. בכפוף לתנאים המפורטים בחוק, תנאי מקפח הוא תנאי הכלול בחוזה אחיד שיש בו משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן לספק, העלול להביא לקיפוח לקוחות. סעיף 4 לחוק קובע חזקה לגבי תנאים בחוזה אחיד אשר רואים אותם כמקפחים. עניינה של הצעת חוק זו הוא הוספת חזקה לחוק. אפרט: כדי לשמור על ערכם הריאלי של תשלומים, מקובל להצמיד סכומים בחוזים אחידים למדד כלשהו, כגון מטבע חוץ, מדד המחירים לצרכן או מדד מחירי תשומה בבנייה למגורים. ואולם, בחוזים אחידים רבים המנוסחים על-ידי גופים הנמצאים בעמדת כוח לעומת הצרכן, בעיקר חוזים המנוסחים על-ידי חברות גדולות, בנקים או קבלנים, מופיע תנאי הקובע שער מזערי למדד. משמעות תנאי זה היא, שאם חלה חובה על לקוח לשלם לספק שעמו התקשר בחוזה סכום כסף הצמוד למדד ושיעורו עלה, יחויב הלקוח בתשלום סכום גבוה יותר, אך אם המדד ירד, התשלום יהיה לפי השער המזערי שקבע הספק, כך שהסכום הריאלי שהלקוח ישלם בפועל יהיה גבוה יותר. כדי ליצור בין הצדדים איזון בעניין זה, מוצע להוסיף לרשימת החזקות חזקה נוספת שלפיה תנאי בחוזה אחיד הקובע כי הצמדה של מחיר או תשלום אחר לפי החוזה למדד כלשהו כך שירידה של המדד או עלייה שלו לא תזכה את הלקוח ייחשב תנאי מקפח, וכך לצמצם את המקרים שבהם תיכלל תניה מסוג זה בחוזים אחידים. עוד מוצע להסמיך את שר המשפטים, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לקבוע בתקנות נסיבות או סוגי חוזים שבהם לא תחול החזקה האמורה. החוק המוצע ייכנס לתוקפו בתום ארבעה חודשים מיום פרסומו, ומכיוון שלא נקבעה הוראה אחרת – הוא יחול על חוזים אחידים חדשים שנערכו ביום התחילה ואילך. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. את כל זה אמרתי בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. להצעת חוק זו אין הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצבעה מס' 34 בעד סעיפים 1–3 – 9 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר ליה שמטוב:> בעד – 9, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012, עברה בקריאה שנייה. נצביע בקריאה שלישית. הצבעה מס' 35 בעד החוק – 9 נגד – אין נמנעים – אין חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר ליה שמטוב:> תשעה בעד, נגד – אין, נמנעים – אין. הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 19) (הודעה ללקוח על נקיטת פעולה לגבי הלוואה), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/480).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ליה שמטוב:> בבקשה, אנחנו ממשיכים – הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 19) (הודעה ללקוח על נקיטת פעולה לגבי הלוואה), התשע"ב–2012, של חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יריב לוין וכרמל שאמה-הכהן, לקריאה ראשונה. בבקשה. יציג את החוק חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> גברתי היושבת בראש, תודה רבה לך, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, כפי שאמרת, הצעה זו היא של חברי יריב לוין, משה גפני וכרמל שאמה-הכהן. הצעת חוק זו נועדה לחייב את הבנקים ליידע את לקוחותיהם כי בכוונתם להעמיד את ההלוואות או את האשראי שניתן להם לפירעון מיידי, או לנקוט נגד הלקוח הליכים משפטיים, וזאת משום שלא עמדו בתנאי ההלוואה או האשראי, או בשפת העם: הפיכת הלקוח ללקוח משפטי. לקוחות שהבנק נוקט נגדם הליך משפטי נאלצים לשאת בהוצאות נוספות, כגון הוצאות ניהול תיק ושכר טרחה לעורכי-דין, וכן מושתת על הלקוחות ריבית גבוהה מאוד, ללא פרופורציה לריבית שהתבקשו לשלם בעת קבלת ההלוואה או האשראי. דהיינו, ברגע שאתה לקוח שלא עומד בתשלום, הריבית חוזרת לריבית כפי שנקבע בחוזה – מאוד מאוד מאוד גבוהה יחסית למה שנקבע אתו מראש. מתמחים בתחום נוהגים לקרוא לסיטואציה הזאת – זה נקרא להיכנס ל"חור השחור", זו נקודת ה"אל חזור", שבה הלקוח נלקח בשבי במרתפי הבנקים והביורוקרטיה המשפטית, בניצוחם של עורכי-דין מפולפלים הגורפים הון ממשבר כלכלי, לעתים משבר זמני, שעובר על הלקוח האומלל. הצעת חוק זו באה לחייב את הבנקים להודיע באופן ברור ובמשלוח הודעה במסירה ידנית ללקוח שבה מתריעים הבנקים בהתראה של הרגע האחרון בטרם הוא עובר את נקודת ה"אל חזור". הודעה מיוחדת ובולטת זו תקרא בעצם ללקוח לפעול במהירות ולמצוא דרך לצאת מהסבך שאליו הוא עלול להיקלע. זו הזדמנות לנפץ שוב אמירות שנאמרו כאן בכנסת לא פעם, שהמחאה החברתית דילגה על הכנסת. הפוך – אני חושב שהמחאה החברתית מורגשת בכנסת, וזו עוד הצעת חוק שהיא חלק, חוליה בשרשרת חוקים – אני שמח ומרגיש כבוד להיות שותף לחברי חבר הכנסת יריב שנמצא פה, חברי הכנסת גפני וכרמל שאמה – שאנחנו מקדמים כדי להגן על האזרח שחשוף לפגיעה מפני בעלי אינטרסים הרואים את הלקוח רק דרך החור של הגרוש. זו ההזדמנות להודות גם ליושב-ראש הוועדה, שגם הוא מהיזמים, ולמנהלת ועדת הכלכלה לאה ורון, לכל הצוות ולייעוץ המשפטי, שעשו מאמץ להביא את זה לקראת קריאה ראשונה. אני מבקש מהחברים לתמוך. תודה רבה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה, חבר הכנסת יריב לוין. <יריב לוין (הליכוד):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, כבוד השר – יש כאן שר? אני לא רואה, האמת. אין שר. יש נסיבות מקילות, אומרים לי. אני רוצה באמת להודות לחברי חבר הכנסת אורי מקלב, שביחד אתו אנחנו עושים שורה של חוקים שנוגעים – גם חקיקה צרכנית וגם חקיקה שמסייעת לאזרח בהתמודדות שלו מול חברות גדולות, מול תאגידים גדולים, והרבה פעמים גם במצבים שהם דווקא מצבים של נחיתות רבה עוד יותר, כאשר האדם נמצא במצוקה, כמו במקרה שבו עוסקת הצעת החוק הזאת. אני מוכרח גם לומר שרבות מההצעות האלה הן תולדה של פניות ציבור שמגיעות אלינו. אני חושב שאנשים מעלים בעיות אמיתיות, בעיות שמטרידות ציבורים רחבים. אני חושב שהכלי הזה והפעולה המשולבת הזאת של קבלת הפניות והפיכתן אחר כך להצעת חוק וקידומן כאן בכנסת – אני חושב שזה אחד הבסיסים לעבודה שאנחנו עושים כאן. אני שמח שהדבר הזה גם מקבל בסוף ביטוי ברצף של חוקים. אני מוכרח לומר שהצעת החוק הזאת היא חשובה במיוחד, משום שהיא נוגעת, כפי שאמרתי קודם, בנקודה שבה אדם נקלע למצוקה, הייתי אומר, אפילו לסחרור, לנקודת החולשה כמעט הכי קשה במובן הכלכלי שהוא יכול להגיע אליה, והיא אותה נקודה שבה הבנק – איך אומרים בלשון העם? – מתהפך עליו. מלקוח שהיה בא בשערי הבית, שהבנק היה מציע לו: בוא תיקח עוד הלוואה, בוא תשקיע עוד כסף במקום כזה או אחר, פתאום הרבה פעמים בגלל איזו מצוקה נקודתית תזרימית הבנק בא ואומר לו: אדוני, אני סוגר לך את הברז, והסגירה הזאת נעשית בן-רגע, ביום אחד, הרבה פעמים בלי אפילו לנסות לבדוק ולייצר פתרונות שימנעו את הנזק הזה. אדם שהדבר הזה קורה לו, בעצם עולמו מתמוטט בכל המובנים – לא רק המובן העסקי, אפילו במובן של היכולת שלו להתקיים ביום-יום. ולכן, אני חושב שראוי ונכון לבוא ולתת לאדם לפני שדבר כזה קורה אזהרה, הודעה, לאפשר לו להתארגן, לאפשר לו אולי לפתור את הבעיה, לאפשר לו לבוא בדברים עם הבנק ולהימנע מלהגיע לאותו מצב. אגב, צריך לזכור דבר נוסף. ישנם באמת מצבים מסוימים שבהם יש חשש שמתן הודעה יאפשר העלמה של הכספים, העברה של כספים או דברים מהסוג הזה, שבעצם יפגעו באופן קשה בזכויותיו של הבנק. במצבים האלה אנחנו כמובן נותנים לבנק את ההגנות המתאימות, והוא יוכל, אם וכאשר יש לכך מקום, לנקוט פעולות מיידיות. אבל אלה הם המצבים הנדירים, הם לא נחלת הכלל. הכלל הוא, כאמור, מצב שבו בדרך כלל אין שום סיבה שלא לתת לאדם הודעה, לתת לו התראה ולאפשר לו גם להסדיר את ענייניו וגם להיערך לתוצאה של המצב הזה מבעוד מועד. אני מקווה שאת הצעת החוק החשובה הזאת אכן נוכל להשלים במהרה ולהביא אותה לכאן לקריאה השנייה והשלישית, ואני כמובן מקווה שהכנסת תתמוך בקריאה הראשונה. תודה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 36 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 19) (הודעה ללקוח על נקיטת פעולה לגבי הלוואה), התשע"ב–2012, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר ליה שמטוב:> בעד – 8, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 19) (הודעה ללקוח על נקיטת פעולה לגבי הלוואה), התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה, וממשיכים אותה בוועדת הכלכלה. בסדר, אז זהו – תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ' בתמוז התשע"ב, 10 ביולי 2012, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:42.>