דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"ו ישיבה שע"ו הישיבה השלוש-מאות-ושבעים-ושש של הכנסת השמונה-עשרה יום רביעי, ו' באב התשע"ב (25 ביולי 2012) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 8 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 8 היו"ר ראובן ריבלין: 8 הצעות לסדר 9 היו"ר ראובן ריבלין: 9 מוחמד ברכה (חד"ש): 10 יצחק הרצוג (העבודה): 10 שאילתות דחופות 12 469. מס על רווחים כלואים 13 זהבה גלאון (מרצ): 13 סגן שר האוצר יצחק כהן: 14 זהבה גלאון (מרצ): 16 מוחמד ברכה (חד"ש): 17 דב חנין (חד"ש): 18 ניצן הורוביץ (מרצ): 23 466. הוספת מגיש לתוכנית "סדר יום" 23 ניצן הורוביץ (מרצ): 23 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 24 ניצן הורוביץ (מרצ): 24 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 26 דב חנין (חד"ש): 27 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 29 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 30 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 39 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 39 הצעת חוק המאבק בתוכנית הגרעין של אירן, התשע"ב–2012 39 רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 40 מוחמד ברכה (חד"ש): 49 דב חנין (חד"ש): 50 שאילתות דחופות 59 470. כביש 31 שבין צומת להבים לערד 59 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 59 שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 60 עמיר פרץ (העבודה): 61 שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 61 הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב–2012 69 אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 71 דוד אזולאי (ש"ס): 75 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 78 אורי מקלב (יהדות התורה): 79 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 81 עמיר פרץ (העבודה): 82 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 83 אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 86 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 90 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 90 חילופי גברי בוועדות הכנסת 91 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 91 הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 12), התשע"ב–2012 92 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 92 זהבה גלאון (מרצ): 101 אילן גילאון (מרצ): 104 ניצן הורוביץ (מרצ): 108 אבישי ברוורמן (העבודה): 110 שר האוצר יובל שטייניץ: 111 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 112 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 113 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 41), התשע"ב–2012 113 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 113 מאיר שטרית (קדימה): 114 הצעת חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה), התשע"ב–2012 116 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 116 ניצן הורוביץ (מרצ): 122 דב חנין (חד"ש): 125 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 126 אורי אורבך (הבית היהודי): 128 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 129 עינת וילף (העצמאות): 131 מגלי והבה (קדימה): 131 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 135 הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (איסור הוצאה מישראל של כספי מסתנן – הוראת שעה), התשע"ב–2012 137 שר המשפטים יעקב נאמן: 137 דב חנין (חד"ש): 139 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 141 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 142 שלמה מולה (קדימה): 143 נסים זאב (ש"ס): 145 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 147 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 148 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 156 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 156 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 194), התשע"ב–2012 157 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 157 החלטת ועדת הכספים בדבר אישור הוראות בצווים 161 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 162 הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 28) (התפטרות בשל לימודים במכינה קדם-צבאית), התשע"ב–2012 164 דליה איציק (קדימה): 164 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 107), התשע"ב–2012 166 כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 166 אורי אורבך (הבית היהודי): 169 הצעת חוק הרשות הלאומית למלחמה בסמים (תיקון מס' 3), התשע"ב–2012 169 כרמל שאמה-הכהן (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה): 170 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 171 הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012 172 אורלי לוי אבקסיס (יו"ר הוועדה לזכויות הילד): 173 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 178 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 178 הצעת חוק בתי-דין מינהליים (תיקון מס' 11), התשע"ב–2012 178 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 179 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 66), התשע"ב–2012 184 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 184 הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012 187 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 188 זאב בילסקי (קדימה): 194 הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – שינוי אופן בחירת נשיא המדינה ומבקר המדינה) 194 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 195 הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 50), התשע"ב–2012 195 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 196 הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 51), התשע"ב–2012 198 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 198 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 131), התשע"ב–2012 200 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 200 נסים זאב (ש"ס): 206 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 209 הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון מס' 7), התשע"ב–2012 209 כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 210 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 213 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 213 הצעת חוק הספנות (ימאים) (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012 214 כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 214 הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4) (איסור העסקה), התשע"ב–2012 219 אופיר אקוניס (הליכוד): 219 מירי רגב (הליכוד): 221 נסים זאב (ש"ס): 222 דב חנין (חד"ש): 223 הצעת חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 75) (בתי-משפט שלום לעניינים מינהליים), התשע"ב–2012 227 שר המשפטים יעקב נאמן: 227 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 229 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 231 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 232 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 232 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 35), התשע"ב–2012 235 כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה): 236 אורי מקלב (יהדות התורה): 240 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 72) (שופט תעבורה), התשע"ב–2012 241 שר המשפטים יעקב נאמן: 241 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 243 דב חנין (חד"ש): 245 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 246 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 247 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 248 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 248 הצעת חוק חשיפת זהותו של מפרסם תוכן ברשת תקשורת אלקטרונית, התשע"ב–2012 249 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 249 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 250 דב חנין (חד"ש): 253 נסים זאב (ש"ס): 255 יצחק הרצוג (העבודה): 256 יריב לוין (הליכוד): 257 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 259 הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך, התשע"ב–2012 261 השר מיכאל איתן: 262 נסים זאב (ש"ס): 263 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 265 הצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים, התשע"ב–2012 267 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 268 נסים זאב (ש"ס): 269 הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 7), התשע"ב–2012 270 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 270 הצעת חוק משק הדלק, התשע"ב–2012 272 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 272 הצעת חוק המים (תיקון מס' 25), התשע"ב–2012 274 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 274 נסים זאב (ש"ס): 275 דב חנין (חד"ש): 276 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 278 הצעת חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת (תיקון מס' 15), התשע"ב–2012 280 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 282 הצעת חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ב–2012 284 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 285 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: 289 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 292 הצעת חוק לעידוד עסקים קטנים, התשע"ב–2012 295 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: 296 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 141), התשע"ב–2012 299 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 300 הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 21), התשע"ב–2012 303 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 303 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 306 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 307 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 40), התשע"ב–2012 308 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 308 הצעת חוק השתלת אברים (תיקון), התשע"ב–2012 312 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 314 הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012 316 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 316 הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 3), התשע"ב–2012 319 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 319 הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 20) (תיקון), התשע"ב–2012 322 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 323 הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות רפואיים (תיקון), התשע"ב–2012 326 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 326 רחל אדטו (קדימה): 332 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 41) (זכאי בגיל פרישה שיצא את ישראל), התשע"ב–2012 333 זאב אלקין (הליכוד): 337 הצעת חוק הקאדים (תיקון מס' 17) (תקופת כהונתו של נשיא בית-הדין השרעי לערעורים), התשע"ב–2012 341 גאלב מג'אדלה (העבודה): 341 הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ב–2012 342 דב חנין (חד"ש): 343 שלמה מולה (קדימה): 344 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 345 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 345 הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ב–2012 345 נסים זאב (ש"ס): 346 עינת וילף (העצמאות): 348 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, חברותי וחברי, גברתי השרה, היום יום רביעי, ו' בחודש אב תשע"ב, 25 בחודש יולי 2012 למניינם, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. וקודם כול, הודעה למזכירת הכנסת. לאחר מכן, כמה הודעות מטעמי; גם בהתייחס לבקשה שהוגשה לי על-ידי חבר הכנסת ברכה וחבר הכנסת הרצוג, ואני אאפשר להם לדבר. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לוח תיקונים להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 40), התשע"ב–2012; לוח תיקונים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 140), התשע"ב–2012. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, בטרם נתחיל את השאילתות הדחופות, אני רוצה רק לבוא ולומר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, גם לאופוזיציה וגם לקואליציה, ולכל חברי הכנסת אשר אמורים היום, בשעה טובה, לסיים את כנס הקיץ של המושב הרביעי של הכנסת. אבל, יחד עם זה, בשנה שחלפה, בזמן הפגרה התחוללו בארץ ויכוחים רבים, ואירעו אירועים שונים אשר חייבו את הכנסת להיות רלוונטית, ולמעשה לא היינו ערוכים, והכנסת הפכה במידה רבה ללא רלוונטית, וההאשמות כלפיה היו רבות. גם השנה אני הזהרתי, מתוך ראיית העבר – לימוד העבר וראיית הנולד – הזהרתי את הממשלה ואת חברי הכנסת שיש דברים העומדים להכרעה. אני גם חשבתי שהכרעות שבהן אנחנו עוסקים כנראה יוכלו להיפתר רק אחרי בחירות. אבל גם האופוזיציה וגם הקואליציה בחרו ללכת בדרך של המשך קיומה של הכנסת מבלי ללכת לבוחר ולשאול אותו שאלות. אנחנו יוצאים לפגרה. לא הונחו, בנושאים שהם בהחלט מחייבים בירור וגם הכרעה, על שולחן הכנסת בשלב זה – לא בעניין הקרוי חוק טל ולא בעניין הנושאים הכלכליים – איזה דברים אשר אני יכול לבוא ולקבוע שהכנסת לא תצא לפגרה, או שאני קובע מראש את התכנסותה של הכנסת. הדברים האלה לא מונחים לפני. אני רק מודיע שאני אכנס את הכנסת בכל רגע שבו אנחנו ניאלץ מבחינה ציבורית לתת את דעתנו ולהמשיך ולהיות רלוונטיים, שכן העם כולו מבין, גם לאחר אותן הפגנות וזעקות רחוב לדרישת צדק חברתי, או לדרישת התייחסות הממשלה, שהכנסת מחויבת להכריע. כי זה המקום היחידי שבו מתקבלות ההכרעות. העם מבין, כולו, שהמקום היחידי שבו אנחנו יכולים לקבל הכרעות, זה הכנסת. אני אכנס את הכנסת בכל רגע ובכל שלב שאנחנו נזדקק לכך. כמובן, אם מדובר בנושא שסובל דיחוי, שוויכוח עליו יכול להתקיים בשבוע זה כמו בשבוע הבא, אני לא אכנס את הכנסת אלא על-ידי הודעה של עשרה ימים מראש. אבל אם יהיו דברים אשר מבחינה ציבורית, מבחינה ממלכתית ומבחינת הצורך לקבל הכרעה הם יהיו אקוטיים, אנחנו נכנס את הכנסת גם בזימון של הודעה הרבה יותר קצרה. אני מציע לכל חברי הכנסת היוצאים לחופשה להיות ערניים או להתקזז, אם אכן אנחנו ניאלץ לכנס את הכנסת. אם כי אני חושב שהממשלה היתה צריכה להביא בפני את כל אותם דברים שהיא מבקשת לבוא ולהכריע בהם, אולי, בשעת פגרה, מראש. אבל אני אומר שבעניינים רגילים, ההודעה תהיה עשרה ימים מראש. אבל אם אנחנו – מבחינת הציבור, שלו אנחנו מחויבים, שולחינו ובוחרינו, על כל מגוון הדעות והשקפות העולם אשר אנחנו בכנסת מייצגים – ידרשו כולם התייחסות והכרעה בכנסת, אני אביא זאת גם בהודעה קצרה יותר. כמובן, מי שיבקש לומר או להאיר את עיני בנושא זה או אחר, אתייעץ אתו, מתוך רצון לשמוע את כולם. אבל אנחנו צריכים להבין שאם יהיו דברים אשר מחייבים הכרעה, אנחנו נצטרך להתכנס, וידעו זאת כל סיעות הבית. אני אומר זאת בפני החברים הנמצאים כאן, משום שבשעה 11:00 ביום רביעי נפתחת ישיבה, ואם אנשים בוחרים שלא להגיע הם בוודאי יודעים שיש ידיעה קונסטרוקטיבית, וזאת הידיעה שאותה מסרתי מעל במת הכנסת בשעה שבה נפתחת הישיבה של הכנסת בזמנים רגילים ובמהלך עניינים רגיל. <הצעות לסדר> <היו"ר ראובן ריבלין:> לפני שאני מתחיל את השאילתות הדחופות, שהפכו בהחלט מכשיר בידי חברי הכנסת לשאול שאלות ישירות את שרי הממשלה – קיבלתי הבוקר שתי בקשות להצעה לסדר לפי סעיף 30, שבו יש עניין רציני. חברי הכנסת חשבו שאני יכול לקבוע זאת כסדר-היום ולא כהצעה לסדר-היום. אני כמובן מכבד את סעיף 30 ונותן – כתוב שם – דקה. אבל אני אתן לכם אפילו יותר. חבר הכנסת ברכה וחבר הכנסת הרצוג רוצים להתייחס לדברים אשר מתפרסמים הבוקר בעניין המכונה בפני הציבור גזירות או החלטות כלכליות. חבר הכנסת ברכה, בבקשה. ולאחריו – חבר הכנסת הרצוג. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני מודה לך על שאפשרת להעלות את הנושא הזה. אני חושב שאחת המגמות שעומדות ביסוד ההודעה שקיבלנו הבוקר, או הבשורה – בשורת איוב להרבה אזרחים – על גזירות כלכליות חדשות, היא דווקא העיתוי הזה של יציאת הכנסת לפגרה, וכך, למעט כנס חירום, היא לא יכולה לעקוב ולבקר את החלטות הממשלה ולדון בהן בצורה מסודרת ויסודית. המגמה השנייה שביסוד העיתוי הזה: הממשלה יכלה להביא את הגזירות האלה במסגרת ההכרעות לגבי תקציב 2013, בסוף השנה, אחרי שנחזור מהפגרה. בלאו הכי, בחודש אוקטובר היא תביא את הצעת התקציב; אמורה להביא את הצעת התקציב לשנת 2013 לקריאה ראשונה. אבל היא, כנראה יש לה כל כך הרבה גזירות וכל כך הרבה מכות כנגד הציבור בישראל בכלל והשכבות החלשות ושכבות הביניים בפרט, עד כדי כך שהיא רוצה לעשות את זה בשתי הנחתות. אני חושב שהדבר הזה לא ראוי. מדובר כאן על סך הכול של גזירות שמסתכמות בקרוב ל-6.5–7 מיליארד שקל, ועל מנת לייצר מראית עין של כאילו חלוקת נטל – זה המושג השגור היום – הם, הממשלה השיתה מס על עשירים בשיעור של 200 מיליון שקל – מסך הכול של קרוב ל-6–7 מיליארד שקל, שזה דבר, פשוט לעג לרש. בסופו של דבר, העלאת מס ערך מוסף ב-1% היא מכה רוחבית על כלל הציבור בישראל, אבל בעיקר על השכבות החלשות. הקיצוץ בתקציבי המשרדים ב-700 מיליון שקל הוא מכה על המשרדים החברתיים, ודווקא בימים האלה של מצוקה גוברת, של אבטלה מתרחבת ושל עוני גובר. וכנראה המגמה הזו, למרבה הצער, תלך ותתרחב; מביאים מכות נוספות על השכבות האלה. אני חושב שהכנסת לא יכולה לעמוד מנגד, ורק לקבל את הידיעות מ"ידיעות" או מ"מעריב" או מ"הארץ", או מכלי התקשורת בכלל. אני חושב שראוי שהכנסת תכנס עוד היום דיון בעניין הזה, על-פי הצעה דחופה לסדר-היום. אני מודה לך, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת הרצוג, בבקשה. אני אענה לשניכם. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, ראשית, תודה על כך שאפשרת לנו להעלות את הנושא הזה בדחיפות הבוקר, זה לא דבר של מה בכך. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני חושב שהדבר הוא בהחלט ציבורי וחשוב; אני אפילו לא העליתי על דעתי לסרב לכם להשתמש בסעיף 30 לתקנון, גם, כאשר מדובר בהחלט בנושא המסעיר את המדינה כולה. יחד עם זה, יש לי תשובה. <יצחק הרצוג (העבודה):> רגע, אדוני היושב-ראש, ברשותו. אין רגע דל, הרי אין יום שהממשלה לא יוצאת עם איזו הפתעה שרובה נובע מזגזוג, אבל אם נסתכל על העובדות, היום הודה היועץ הבכיר של שר האוצר שהמשבר, והחור שיש להם לכאורה בהכנסות, הם יודעים עליו כבר ארבעה חודשים. אז אתה שואל את עצמך: איפה היה ראש הממשלה ארבעה חודשים? למה הוא לא אמר את האמת לציבור? אולי בגלל שהוא ידע שמתוכננת מחאה חברתית בקיץ? אולי מפני שהוא היה עסוק בדברים אחרים ורצה לטייח? אולי מפני שהוא עמד ללכת לבחירות וחזר בו ועמד ללכת לבחירות וחזר בו? והנה, לפני שבועיים-שלושה הוא גם הוריד את המכסים ואת מסי הקנייה על מוצרי חשמל. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הציבור היה מוכן שלא יבטלו לו את מסי הקנייה על מוצרי חשמל ובלבד שלא יעלו לו את המע"מ, ובלבד שלא יתערבו לו ויקבעו לו את סל ההוצאות המשפחתי ויעמיסו עליו הוצאות מיותרות ומסים מיותרים. והדבר האחרון והכי מקומם – הם הודיעו, בהודעה של הממשלה, שלכאורה הם יחריגו נכים, ניצולי שואה וקשישים. יפה מאוד. אבל מה עם נשים מוכות? מה עם ילדים שעברו התעללות? מה עם כל המערכת של החינוך וביטחון הפנים, הבריאות והרווחה, שלא כלולה בדברים הללו? יש פה צביעות לשמה, שלא נוגעת באמת בשאלות היסוד של חלוקת ההון בחברה הישראלית. ולכן, ומן הראוי שיקוימו על כך דיונים אין קץ, שיתייצב פה ראש הממשלה ואולי נאתגר אותו, אבל אולי הוא גם יגיד את האמת לציבור, ואם לא, שהציבור ישפוט. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ובכן, אני הייתי כאן גם ביום שני, כפי שאני עושה זאת מדי יום ביומו, ושמעתי את הצעות האי-אמון, אשר ביקשו להביע אי-אמון בממשלה בנושא החברתי ובכל הגישה ובכל הנושאים שאתם מעלים פה – אם כי היום בהחלט יש דבר חדש שמסעיר את הציבור ובוודאי יצטרך הכרעה. הוא מסעיר את הציבור בשני הצדדים, גם מצבה הכלכלי של מדינת ישראל, שהרבה דברים כבר היו כסימן על הקיר, למשל דבריו של סטנלי פישר לפני כמה שבועות – כל הדברים האלה כמובן מחייבים דיון והכרעה. נדמה לי שהדיונים מתקיימים, אני לא רואה דיון נוסף, כי אנחנו נמצאים היום ביום שבו אנחנו מנקים שולחן ומסיימים את המושב. אבל, חבר הכנסת הרצוג, אתה יודע שאני קבעתי בחוקה הבלתי כתובה, כאשר אני משמש כיושב-ראש הכנסת, שאם 61 חברי כנסת יבקשו ממני לכנס את הכנסת על מנת להביע אי-אמון בממשלה, אני לא אהסס לעשות זאת. אינני מתחייב שאני אצביע יחד עם אותם מבקשים, אני חושב שהנושאים הכלכליים מחייבים גם את המדינה להיערך למצב שבו היא לא תידרדר. יחד עם זה, בהחלט הנושאים של סדרי עדיפויות, כל אחד על-פי השקפות עולמו, הם דברים שהם מחייבים את הכנסת גם להיות רלוונטית. ובכל רגע שבו יבקשו מאתנו לאשר זאת, אנחנו נכנס את הכנסת והכנסת תכריע. ועדת הכספים בוודאי תתכנס אם היא צריכה להיות המכריעה בנושאים כאלה או אחרים. אינני רואה מקום להוסיף זאת לסדר-היום, כי זה יהיה דברים, ולא יהיה דבר של הכרעה. אני מסתפק בכך שאתם העליתם זאת כהצעה לסדר-יום. בהתפתחות העניינים אני מרשה לכם להגיש לי פעם נוספת בקשה לפי סעיף 30. כרגע אינני רואה מקום להוסיף זאת לסדר-היום, משום שסדר-היום רועש, גועש ומבקש הכרעות ולא מבקש הסברים. כי נדמה לי שכל אחד, על-פי השקפות עולמו – ההסברים ניתנים וברורים. אנחנו מזמינים את כבוד – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> סגן השר נמצא כאן, למה שלא יענה? <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא נמצא, הוא יכול להתייחס לזה. אם אתה רוצה, תשאל אותו שאלה נוספת. על כל שאלה אשמח – סגן השר יכול גם לומר דברים המביאים עמדות כאלה או אחרות, אבל לא יכולים להצביע על דבריו. זאת הבעיה. <שאילתות דחופות> <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את כבוד השר יצחק כהן, סגן שר האוצר, קודם כול על מנת להשיב, אלא אם כן הוא רוצה להתייחס לדברים האלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני ניגש לשאילתות. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא ניגש לשאילתות, אוקיי. סגן שר האוצר השר יצחק כהן ישיב על שאילתא דחופה מס' 469 של חברת הכנסת זהבה גלאון, בנושא: מס על רווחים כלואים. בבקשה. חבר הכנסת ברכה ביקש, דב חנין גם ביקש, אז אני אתן לברכה בגלל סעיף 30 – ברכה ידבר, בסדר, דב חנין מוותר. אם יהיה זמן אני אאפשר גם לך, חנין, אם לא יהיה עוד אדם שיבקש. בבקשה, חברת הכנסת גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לך על שאתה מאפשר לי היום להגיש את השאילתא, זה חידוד על השאילתא מהשבוע שעבר, וגם להודות לסגן השר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אמרתי לפני שבוע שאני אאפשר לך להמשיך. <זהבה גלאון (מרצ):> נכון, אז אני רוצה להודות לך. <469. מס על רווחים כלואים> <זהבה גלאון (מרצ):> ברצוני לשאול, אדוני סגן השר: כמה מס, בממוצע משוקלל על-פי גודל הכנסות החברה, שילמו בשנים 2009–2010 החברות המרוויחות במעמד מפעל מאושר המשתייכות למאיון העליון – הדגש הוא על המאיון העליון של החברות על-פי ההכנסה העסקית? אני רוצה להסב את תשומת לבה של הכנסת, אנחנו מדברים על חברות שקיבלו פטור על-פי חוק עידוד השקעות הון. בעיקר אנחנו מדברים על מה שנכנס לטרמינולוגיה המוכרת בשם "הרווחים הכלואים". תודה לך, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת גלאון. השר ישיב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה לגברתי חברת הכנסת זהבה גלאון. אנחנו פה בהמשך לתשובות שניתנו בשבוע שעבר בצורה יותר כוללנית. ביקשה גברת זהבה גלאון, ואני שמח שאישרת, ואני חוזר לתת פירוט יותר רחב. אז ככה, חברות במאיון העליון בחוקי עידוד, אוקיי? בשנת 2009 – בתשובה של שבוע שעבר היו מחוברות 2009 ו-2010. אנחנו, לבקשתך, פירקנו את זה – בשנת 2009, אדוני היושב-ראש, מס ממוצע – כ-83 מיליון ש"ח; הכנסה עסקית ממוצעת – 2.8 מיליארד ש"ח; שיעור מס ממוצע – 2.9%. שוב, אני חוזר, אלה חברות במאיון העליון בחוק עידוד. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> עוד הפעם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אתן לך את זה בצורה יותר – יש הרבה נתונים. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אבל אדוני מדבר לפרוטוקולים; אם לא שמע כץ, ייתכן מאוד שהרשמת לא שמעה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא. חברות במאיון העליון בחוקי עידוד בשנת 2009: מס ממוצע – כ-83 מיליון ש"ח; הכנסה עסקית ממוצעת – 2.8 מיליארד ש"ח; שיעור מס ממוצע – 2.9%. בשנת 2010: מס ממוצע – כ-160 מיליון ש"ח; הכנסה עסקית ממוצעת – 4.8 מיליארד ש"ח; שיעור מס ממוצע – 3.3%. אני אתן הסבר לפירוט שנתבקש פה על-ידי זהבה גלאון. ובכן, מדוע שיעור המס הממוצע נמוך יותר מהפעם הקודמת, 3.1% בממוצע בשנים 2009–2010, לעומת 7.9% בממוצע קודם? ההסבר הוא כזה: מכיוון שבפעם הקודמת נכלל בחישוב המס הממוצע גם מס על רווחי הון, שכאמור איננו הכנסה עסקית. מה זו הכנסה עסקית, אדוני היושב-ראש? הכנסה עסקית מוגדרת כהכנסה מפעילות של עסק ובעלת אופי מחזורי ותדירות גבוהה, בעוד רווח הון באופיו הינו חד-פעמי ולכן לא נחשב לחלק מהפעילות העסקית. נתון זה, לבקשתך, אדוני היושב-ראש, תוקן, ולכן שיעור המס הממוצע נמוך יותר, ולמעשה גם נכון יותר ומסתדר עם הנתונים. לכאורה, היתה פה מחלוקת בין מינהל הכנסות המדינה לבין רשות המסים, זה מסדר את הנתונים. שיעור המס, אדוני היושב-ראש, הממוצע המוצג מורכב משלושה שיעורי מס שונים: אפס מס, מס חברות – שהוא 26% בשנת 2009 ו-25% מס חברות בשנת 2010, ומס לפי חוק עידוד השקעות הון, שנע בין 10% ל-25%, תלוי כמה השקעת חוץ היתה בחברה. ולכן, מס ממוצע של 3.3% בשנת 2010 מציג חבות מס הכוללת בשלושה מסלולי המס הללו. אדוני היושב-ראש, מכאן ברור לכול שככל שישנם יותר רווחים במסלול אפס מס, המסלול הפטור, כך שיעור המס הממוצע יהיה נמוך יותר. יודגש כי הוראת השעה המדוברת תפתור את בעיית המס הממוצע הנמוך, שכן היא קובעת חיוב במס במקום אפס מס. אנחנו רבים על נכסים שבכלל לא קיימים, בין חבות מס לאפס מס. החיוב במס ינוע בין 6% ל-17.5%. אני חוזר, בין 6% ל-17.5% חבות מס בהוראת השעה. וכך גם שיעור המס הממוצע יגדל בהתאם, ויתקרב לשיעור המס החל על חברות. כמו כן, מניסיון העבר, החברות שבחוק עידוד לא מחלקות דיבידנדים מאותם רווחים פטורים, ולכן, ככל שלא יחולקו הדיבידנדים כך שיעור המס יישאר אפס וימשיך להוריד את המס הממוצע, כפי שהצגתי לעיל. כפי שרואים, אדוני, לחברות ישנם גם מסלולים חייבים במס, לכן הן בוחרות דווקא לחלק את הדיבידנדים מרווחים אלו, ששולם לגביהם מס, ומכאן, שסביר שלא יחולקו דיבידנדים לעולם מהרווחים הפטורים, וזאת כמובן בשביל למנוע את תשלום המס שהופטר. המלה "שהופטר" –שפוטרו, שנפטרו, שפטרו, שפטורים. עד כאן, גברתי. אני מקווה שקיבלת פירוט למה שביקשת. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, עכשיו אדוני יענה על שאלות נוספות. <זהבה גלאון (מרצ):> בהחלט, אדוני, אני רוצה להודות לך. אני מודה שבשבוע שעבר לא שיוויתי בנפשי, אני חייבת להודות, את גודל הגזל של הקופה הציבורית. מדובר כאן בהיקפים בלתי נתפסים, ולכן השאלה שלי היא כזאת: האם משרד האוצר, האם מנכ"ל משרד האוצר, מקיים היום ישיבה בנושא של מה שאתה קורא לו הוראת השעה – אני קוראת לזה, "הוראת השוד הגדול" או "חוק השוד הגדול". האם היום, אחרי שראש הממשלה הודיע שהוא מוריד את הנושא הזה מעל סדר-היום, האוצר, בראשות מנכ"ל משרד האוצר, מקיים בכל זאת ישיבה איך אפשר לתת פטור ממס לאותן חברות, כשאנחנו, הציבור משלם את המחיר במיליארדים? עכשיו, כשאתה עושה את ההבחנה הזאת בין שנת 2009 ל-2010 – כשבנתונים שהצגת לנו בפעם הקודמת דיברת על 7.9 מיליארד, ועכשיו בכלל אני רואה שהיקף המס הוא 3.6, אם אני זוכרת נכון – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה כלל רווחי הון. <זהבה גלאון (מרצ):> בסדר, אני מבינה שזה לא כולל – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לבקשתך – – – את זה. <זהבה גלאון (מרצ):> זה סוג של התפלפלות וחשבונאות – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא התפלפלות, זה סוג של שאלה ותשובה. <זהבה גלאון (מרצ):> בסדר, אתה יודע מה, גם זה, גם 7.9 – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, אתה תשיב תיכף, אני אתן לך. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, גם 7.9 מיליארד, הפטורים האלה, בעצם מה שאני מבינה, ואני שואלת, וזאת השאלה שלי – את הנתונים קיבלתי, אני לא רוצה עכשיו לערער על הנתונים, הנתונים האלה הם בלתי נתפסים. האם עכשיו, היום, במשך היום, מנכ"ל משרד האוצר – אתה סגן שר במשרד האוצר – הולך לקיים ישיבה איך לאפשר לאותן חברות שמקבלות כאלה פטורים ממילא להעביר את אותה תקנה או הוראת שעה שאתה קורא לה, כדי שהן יוכלו להמשיך ולחגוג על חשבוננו? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. חבר הכנסת ברכה, בבקשה. אם לא יהיה אחר – חבר הכנסת חנין. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, רבותי חברי הכנסת, האמת היא שלא שיוויתי לעצמי שדווקא הבוקר, לאור מה שהתפרסם על גזירות, תבוא תשובת הממשלה על פטורים בסיטונות לחברות גדולות, כפי שבאה לידי ביטוי בדברי סגן השר. אלה דברים באמת מדהימים וחסרי כל היגיון. זאת אומרת, אם הממשלה היתה מממשת את זכויות הציבור בחובות האלה, אני חושב שיכולה היתה לא לגזור את הגזירות שהתפרסמו הבוקר. ואני שואל את סגן השר, כנציג של מפלגה שטוענת שהיא מפלגה חברתית: באמת, מהו מפלס הגזירות שיגרום לכם לחשוב איפה אתם יושבים ומה אתם עושים? הרי צריך פשוט מקדם חוסר בושה אדיר כדי להמשיך לשבת בממשלה כזאת, שגוזרת גזירות כל כך נוראות, שנותנת הקלות להון הגדול; ולטעון שאתם מפלגה חברתית, ולהמשיך לשבת בממשלה. זה פשוט דבר בלתי נתפס. לכן אני מצפה שסגן השר ייתן תשובה לעצמו, לא לי, למה הוא יושב בממשלה שגוזרת את הגזירות שהתפרסמו הבוקר. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. חבר הכנסת חנין, בבקשה. חבר הכנסת שאמה וביבי, אם אנחנו מפריעים לכם, אני מייד אשתיק את כולם. <אריה ביבי (קדימה):> אנחנו מבקשים סליחה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אתם פשוט יכולים ללכת לאכסדרה לשתות קפה וגם לדבר. <אריה ביבי (קדימה):> מבקשים סליחה ממך ומסגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אל תגזים, פעם אחת. <אריה ביבי (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת חנין. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, הנה לנו בתמצית מדיניותה הכלכלית של הממשלה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה, מה? תפרט לי. אני רוצה לדעת מה. לגבי השאילתא של גברת גלאון – – – <דב חנין (חד"ש):> אתה לא רוצה תמצית? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזהיר אותך, אדוני השר, יש חברי כנסת שאם תבקש מהם לפרט הם יפרטו. <דב חנין (חד"ש):> אני מוכן בהחלט לפרט. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תפרט. מה? מה? <דב חנין (חד"ש):> לעשירים מחלקים מתנות – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה לא מתנות, זה הפוך, זה מעשיר את קופת המדינה. <דב חנין (חד"ש):> זה מעשיר את קופת המדינה בצורה כזאת – אדוני סגן השר, הרי שנינו מכירים את המספרים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה מכיר את חוק עידוד השקעות הון החדש? החדש, לא הישן. <דב חנין (חד"ש):> אני מכיר היטב את חוק עידוד השקעות הון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> החדש. <דב חנין (חד"ש):> חוק עידוד השקעות הון הוא עוול אחד גדול, בעייתי ומסוכן, שהגיע הזמן לטפל בו. אבל התוצאה של מה שאתם עושים, מעבר לחוק עידוד השקעות הון – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה יודע כמה מקומות עבודה נוספו בשנים האחרונות? <היו"ר ראובן ריבלין:> תן לו. <דב חנין (חד"ש):> אני אשלים משפט, ואתה בוודאי תענה, אין לי שום ספק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מאיפה זה בא? <דב חנין (חד"ש):> מאיפה זה בא? מאתכם. הכול בא מאתכם, לצערי הגדול. <היו"ר ראובן ריבלין:> השר, סבלנות. עכשיו חבר הכנסת חנין מדבר, והוא בלבד. <דב חנין (חד"ש):> אדוני סגן השר, זאת בתמצית המדיניות הכלכלית של הממשלה. מטילים על הציבור הרחב גזירות, כולל גזירות קשות שפוגעות בשכבות הביניים, פוגעות בעניים, העלאת מע"מ, מיסוי רגרסיבי – כל הדברים שנגדם הפגנו בשנה שעברה. במקביל אתם יוצרים מצב שבשורה התחתונה חברות ענק, שמרוויחות מיליונים, משלמות מעט מאוד מסים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מיליארדים. <קריאה:> מיליארדים. <דב חנין (חד"ש):> מיליארדים. אם לזה קוראים צדק חברתי, כנראה, צריך לכתוב מחדש את המילון. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. עכשיו הבמה לרשותך, אדוני השר. אתה יכול באריכות או בקצרה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, אני מאוד מכבד את חבר הכנסת מוחמד ברכה ואת חבר הכנסת דב חנין, אבל הם שאלו שאלות פוליטיות, לא השאלה ששאלה זהבה גלאון. זהבה גלאון שאלה שאלה לעניין וקיבלה תשובה לעניין. כל הרציונל, גברתי זהבה – – – <דב חנין (חד"ש):> – – – מחמאה, אגב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כל הרציונל בהוראת השעה הוא חיוב במס במקום אפס מס. זה הרציונל, זאת כל התורה על רגל אחת. <זהבה גלאון (מרצ):> יש ישיבה היום במשרד האוצר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> את שואלת אותי שאלות; אין לי לוח הזמנים של המנכ"ל. אני יכול לומר לך איזה ישיבות יש לי. תשאלי אותי על היומן שלי, אני אגיד לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> היא רק שואלת אם אתה יודע שקיימת ישיבה הזאת, זה כל מה שהיא שאלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש ישיבות אחרות שאני יודע עליהן. תודה רבה לכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לשר יצחק כהן על כך שהשיב על השאלות ובמסגרת רצונו להשיב הוא לא – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת ברכה, זה ישפוט הציבור. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על השאילתא עניתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר, אתה רשאי – אני אפילו לא באתי בתלונה קלה, סגן השר יצחק כהן, סגן שר האוצר. אני מזמין את כבוד השר המקשר. האם השר המקשר פה בתור הממשלה? כן. השר המקשר יעלה ויבוא וישיב על השאילתא האחרונה ברשימתנו, כי אנחנו מקדימים מאוחר למוקדם. אנחנו מבקשים מחבר הכנסת גלעד ארדן לבוא ולהקריא את השאילתא הדחופה בנושא: הוספת מגיש בתוכנית "סדר יום". שואלת נוספת תהיה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שגם היא – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> גלעד ארדן. הוא ישיב על השאילתא של חבר הכנסת הורוביץ ושל חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אחרי זה נדבר באלה שביקשו שאלות נוספות. חבר הכנסת הורוביץ, בשלב זה, כדי למנוע אי-הבנות, אתה מקריא רק את השאלה. לאחר מכן תינתן לך אפשרות להרחיב. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מאה אחוז. <466. הוספת מגיש לתוכנית "סדר יום"> <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, התוכנית ״סדר יום״, מהמובילות ברדיו מבחינת שיעורי האזנה, זכתה בשורת פרסים, עוסקת בסוגיות חברה וכלכלה מרכזיות, ולכן חיונית לשידור הציבורי. ברצוני לשאול: 1. מדוע מתנכלת רשות השידור לעובדי התוכנית? 2. מדוע כפו מגישים נוספים בלתי מקצועיים? 3. האם הונחתה רשות השידור למנוע בתוכנית ביקורת על הממשלה? תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. את רוצה להוסיף לפני כן או אחרי כן? אני אתן לך להרחיב. השר ישיב ואחרי זה – כי את לא יכולה להקריא את השאלה פעם נוספת. כבוד השר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> 1–3. תודה, אדוני היושב-ראש. אני, כמובן, עונה בשם משרד ראש הממשלה, שהוא המשרד הממונה היום על רשות השידור. ראשית, לא צורף לתוכנית מנחה נוסף קבוע. מה שמקובל, וזה היה מקובל גם בעבר, זה להזמין מנחים אורחים. דרך אגב, גם בעבר המנחה האורח שהוזמן לא היה אורח פרטי של המגיש או של המגישה, אלא מי שהנהלת רשות השידור חושבת שהוא יכול לתרום לשידור, לפלורליזם התקשורתי וכן הלאה. אלה פרמטרים מקצועיים. הדבר נהוג בתוכניות אקטואליה של רשת ב' ב-20 השנים האחרונות. רשות השידור דוגלת בחופש הביטוי ובפלורליזם רעיוני. היא פועלת באופן עצמאי ועל-פי שיקולים עצמאיים. גם במקרה זה לא התקבלה שום הנחיה משום גורם ממשלתי. רשות השידור פועלת ותמשיך לפעול על-פי הקוד האתי הקבוע במסמך נקדי. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת הורוביץ וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אחריהם גם דב חנין ואריה אלדד. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, הבוקר הושבת הרדיו מהשעה 10:00 במחאה על הסיפור הזה, כך שלא מדובר במשהו שהוא בהתאם למקובל וכפי שנהוג זה 20 שנה, כמו שאמר השר. פה היה ניסיון בוטה, כוחני, לכפות על מגישה מסוימת בתוכנית מסוימת, שעוסקת בסוגיות שרוב התוכניות לא עוסקות בהן – סוגיות שמטרידות את הממשלה, סוגיות כלכליות וחברתיות. מנחה נוסף מתוך – במפורש נאמר: כדי לאזן אותה, מה שלא נעשה בשום תוכנית אחרת בכפייה. מובן שמדי פעם אפשר להזמין מנחה אורח, מגיש כזה, מרואיין כזה, אבל לא לכפות אותו על צוות התוכנית. הרי הבוקר אפילו היתה תקרית שבה סגרו לה את המיקרופון. השורה התחתונה – וזאת שורה תחתונה של העובדים, של הוועד, של עמיתי העיתונאים, של אנשים בכלי תקשורת אחרים – שיש פה ניסיון בוטה של הנהלת רשות השידור, בהוראה מגבוה של הפטרונים הפוליטיים, לצנזר את התוכנית הזאת משום שהיא קשה להם לאוזן והם מתקשים להתמודד עם הדברים שנאמרים שם. אני אומר לך, אדוני, שבדרך הזאת לא תשיגו דבר אלא להיפך – ככל שיענו כן נרבה וכן נפרוץ. השביתה הבוקר ברדיו – הרי זה לא רק היא או העורכת שלה שכפו עליהן. כל העיתונאים ברשות השידור השביתו את הרדיו במחאה על העניין. אני חושב, אדוני, בנקודת הזמן הזאת, גם אחרי שראינו את הפארסה בימים האחרונים עם אותם מגישים, שאחד – אני לא רוצה להתייחס לתכונותיו המקצועיות, אבל השני אמר: הנהלת רשות השידור עשתה בי מעשה מגונה. את זה אמר הפרופסור מבר-אילן שהזמינו אותו להגיש – הנהלת רשות השידור עשתה בי מעשה מגונה. הוא אפילו לא ידע למה הביאו אותו. הוא חשב שמביאים אותו בתור פרשן לעניינים ערביים. אני חושב, אדוני השר – אני מאוד מכבד אותך, אתה יודע. הדבר הזה הוא בלתי מכובד; לא ראוי לשידור ציבורי, לא ראוי למאזינים לתוכנית, שהיא המובילה ברדיו מבחינת שיעורי ההאזנה. קחו צעד אחורה, תפסיקו את הפארסה הזאת ותנו לעיתונים ברשות השידור – הם יודעים לעבוד – לעבוד כמו שהם יודעים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני רק רוצה, כדי להבין אותך לפני שהשר משיב – רבות מהתוכניות, רק אתה אומר שזה היה בהסכמה: ירון דקל היה מזמין מנחה אורח; איילה חסון מזמינה מראיין אורח. זאת אומרת, הדבר הזה אינו פוסל. אתה רק טוען שהדבר נעשה בכפייה, ולא על דעתה, ומתוך מגמה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> ולא משיקולים עיתונאיים אלא משיקולים פוליטיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר. טוב, שיקולים פוליטיים הם שיקולים ציבוריים לפעמים, אם אתה נותן מגוון או פלורליזם. אתה רק טוען – – – <נינו אבסדזה (קדימה):> אבל למה ברשות השידור, אדוני היושב-ראש? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רק שאלתי כדי להבין. השר ישיב. בהחלט זה מקובל בפלורליזם שנותנים אפשרות – יש עיתון דוקטרינרי שבו הדוקטרינריוּת קובעת. הבעלים משלמים לו, הוא משלם ומוציא מכיסו. בבקשה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לקחת את השאלה הזאת צעד אחד קדימה. כמי שבאה באמת מהתקשורת המסחרית, אני יודעת שכל שינוי הכי קטן בפורמט, בעיקר בתוכנית שהיא מצליחה, הן מבחינת פרסים, הן מבחינת רייטינג והן מבחינת דעת קהל, כל שינוי קטן כזה מצריך עבודה מקצועית יסודית. הוא מדבר על פיילוטים, על הכנה, על סקרי דעת קהל. השאלה, האם במקרה הזה נעשו הדברים האלה? למה זה נעשה בערוץ מסחרי? כי מישהו מקבל החלטה שבסופו של דבר פוגעת ברייטינג או הורסת את הפורמט שנחל הצלחה, אז הוא יצטרך לתת את הדין בפני בעל הממון שמחזיק את אותו שידור מסחרי. פה מדובר – בעל הממון הוא אנחנו, הציבור, הכסף שלנו, ויש לי תחושה שכאשר מקבלים החלטות מקצועיות או בלתי מקצועיות בעליל, אף אחד לא צריך לתת את הדין, כי הציבור, אפשר לשחק בכסף שלו. מי בכלל סופר אותו? אני רוצה להעלות נקודה נוספת. לא שיש בעיה עם פלורליזם מחשבתי ותקשורתי. אדרבה, אתם רוצים לעשות תוכניות כמו שנעשו למשל ב"גלי צה"ל", שהביאו משני הקצוות, בבקשה; כמו שעשו שם עם קובי אריאלי ועירית לינור, כמו שעשו עם אברי גלעד וג'קי לוי. הביאו שני קצוות, אבל יצרו לזה פלטפורמה חדשה. עשו עבודה מקצועית שבנתה תוכנית במיוחד. פה לוקחים תוכנית טובה, תוכנית מצליחה מכל הבחינות, ומכניסים אותה לאיזו משבצת אחרת לחלוטין. השאלה שלי היא, האם בכלל קיים מנגנון מפקח על ההחלטות המקצועיות או הבלתי-מקצועיות בערוץ השידור הציבורי, ולמי נותנים את הדין? כי זה הכסף שלנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אריה אלדד. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני שומע שבמטרה לאזן – אני לא יודע מה זה לאזן – את השדרית קרן נויבך עושים – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני לא אמרתי. אני מסתכל על תשובתי ולא רואה – – – <דב חנין (חד"ש):> לא, אני אומר ששמעתי, לא שאמרת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא היתה פה אמירה – לאזן. <דב חנין (חד"ש):> לא, ודאי שלא אתה, אדוני השר. אני שומע באופן כללי. במטרה לאזן את השדרית קרן נויבך – אני לא יודע מה זה בדיוק לאזן אותה. היא אשה, לטעמי, מאוד מאוד מאוזנת. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת כץ, בוא אני אסביר לך משהו. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> זה שידור ציבורי. <היו"ר ראובן ריבלין:> בדברי ימי הכנסת היה פה חבר כנסת מאוד חכם, קראו לו חיים קורפו. הוא היה גם שר. הוא היה אומר: כשיש דבר ברדיו שמקשה עליך או מרגיז אותך, תכבה את הרדיו או תעביר תחנה. מה קרה? אני רק מצטט, כדי לגאול עולם, דברים בשם אומרם. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אלדד בוודאי ישקף את דעתך. <נינו אבסדזה (קדימה):> לא סוגרים לך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת אבסדזה, הדברים האלה אינם מקובלים. חבר הכנסת חנין אני – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> קרן נויבך הקומוניסטית. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת כץ, אני מדבר כאילו אתה – – – בבקשה, חבר הכנסת חנין. איש לא מפריע לו. <דב חנין (חד"ש):> בצער אני אומר שכנראה חבר הכנסת כץ לא מספיק מאזין לתוכניתה של קרן נויבך, אחרת הוא היה לומד הרבה דברים. אני שומע שמנסים למצוא פרופסור, או איזה כתב בעיתון או איזה קומיקאי, חסרי ניסיון לחלוטין בשידור ציבורי, כדי לתפור אותם כשדרים בתוך התוכנית של קרן נויבך. אני מתפלא על ראש הממשלה שהוא עומד מאחורי המהלך הזה. הרי הוא מכיר היטב את השידור בארצות-הברית. הוא יכול לייבא לנו עיתונאי, שדרן, שאפילו מצליח מבחינה פופולריות, את ראש לימבו, הרפובליקני הידוע מארצות-הברית, שקרא לעניים "לוזרים", שקרא לפמיניסטיות "פמינאציות". אותו אפשר להביא. הוא מאוד מאוד מתאים לסדר-היום שרוצים כנראה לכפות על רשות השידור. אני אומר בצער, אדוני היושב-ראש – הכתובת למה שקורה ברשות השידור נמצאת אצל ראש הממשלה, ומה שמדאיג זה שראש הממשלה לא מבין מה זה שידור ציבורי ומה ההבדל בין שידור ציבורי לשידור ממלכתי. מה שמדאיג הוא שראש הממשלה לא מבין מה זאת דמוקרטיה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין, אני מתאר לעצמי שהיית מפנה את תשומת לבם – גם של המשדרים – מהו שידור ציבורי ומהו שידור ממלכתי או שידור דוקטרינרי. אדם שנותן שידור ציבורי צריך גם להיות קצת מאוזן. חבר הכנסת אריה אלדד, ואני מבקש מחבר הכנסת כץ לא להפריע לו. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> ברשותך, אדוני השר, שלוש שאלות קצרות: 1. האם יש לרשות השידור תקנון פנימי? 2. האם בתקנון הזה יש כללים שבהם כתוב שהשידור הציבורי שייך לעורכי התוכניות ולמגישים או לסבתא שלהם? 3. האם יש כלל המגביל הגשת תוכניות אקטואליה ברשת ב' לאנשי שמאל בלבד? תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. בבקשה, אדוני השר. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> טוב, מאיפה אני אתחיל? יש פה טענות פשוט קצת סותרות. מצד אחד – לדוגמה, חבר הכנסת אלדד, אפשר להבין מדבריו שהוא מתקומם על תהליכי קבלת ההחלטות שהביאו להוספתו של מנחם בן. מצד שני, באותה נשימה, הוא גם מסביר לנו שרק אנשי שמאל מקבלים תוכניות. אני מציע לחברי הכנסת מימין ומשמאל: אם לא נוחה דעתם מהחוק הקיים, אז חוץ מהפיקוח על פעולות הממשלה יש להם עוד כלי שקוראים לו חקיקה. הם יכולים להציע. למשל, חברת הכנסת לוי אבקסיס, כיוון שיושב-ראש מפלגתך היה לפני כמה שנים הגורם המשמעותי ביותר מול רשות השידור, כשאני עבדתי תחתיו במשרד ראש הממשלה, את יכולה לשנות את המודל, למשל, שהוא עיצב כמנכ"ל משרד ראש הממשלה ולהציע שאולי ישראל ביתנו תערוך בצוותא חדא עם דב חנין את התוכניות, ואתם תחליטו מי יהיה מנחה אורח ומי יהיה פעם בשבוע ומי יהיה פעם בשבועיים. יכול להיות שזאת דרך טובה יותר מהדרך הנוכחית. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> יכול להיות שחבר הכנסת חנין, שמסביר לראש הממשלה דמוקרטיה מהי, ייקח את האידיאולוגיה שממנה שאבה מפלגתו ויאמץ, יחד עם התורים הארוכים ללחם בחלק מהמדינות ששם האידיאולוגיה הזאת שלטה, ואז נראה איך ייראו פה העניים ואיך תיראה פה הדמוקרטיה. אני בהחלט מקבל, אבל לשם כך בדמוקרטיה יש כנסת. יש פרלמנט, העם שולח את נציגיו – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין, הוא משיב לך. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – ואתם יכולים לנסות ולקבוע איזו עריכה שנוחה לכם. הרי כל אחד מכם מדבר – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, לא. חברת הכנסת לוי אבקסיס, הוא משיב לך. לא, אין קריאות ביניים בעניין הזה. אחר כך תלכי – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אבל עוד לא סיימתי את התשובה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי, בוודאי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני קודם כול רוצה לומר שאני מאוד מאוד מעריך את קרן נויבך ואני מאזין לתוכנית, ואני חושב בהחלט שהיא מעלה בתוכנית שלה סוגיות חברתיות-כלכליות חשובות ביותר, שבאמת לא מקבלות מספיק במה בהרבה מאוד ערוצים אחרים ותוכניות אחרות. אין לי שום ויכוח בשאלה הזאת. <ניצן הורוביץ (מרצ):> גם סביבתיות, גם סביבתיות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> סביבתיות לא מספיק. לא, לא. דווקא סביבתיות לא מספיק, אבל גם סוגיות חברתיות חשובות אני מוכן לציין שבתוכנית הזאת מעלים, ולא מעלים מספיק במקומות אחרים. יחד עם זאת, כפי שאמרתי – ואני אומר את זה כחבר מליאת רשות השידור בעברית – הסוגיות הללו של מי מתארח ומי עוד מגיש, סוגיות שעולות כבר עשרות שנים – והן עולות לפי ההזדהות והאינטרס הפוליטי, בדרך כלל של מי שמעלה אותן. למשל, אני זוכר שדליה יאירי, היתה גם לה תוכנית מצוינת, והיא – אני לא יודע אם היא החליטה או החליטו עבורה שדב וייסגלס יהיה המראיין האורח הקבוע אצלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> יום ראשון. ביום ראשון הוא היה. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> גם אתו עבדתי, זה נכון. <רוני בר-און (קדימה):> זה חידוש, כי אני חשבתי שליברמן עבד אתך. עכשיו – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא. אני עבדתי אצל כולם ומכל מלמדי השכלתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו רק לא שמנו לב שכולנו עבדנו אצלם. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> השתדלתי למצוא בכל אחד את התכונות הטובות שיש לו. <קריאה:> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> גם ממך, גם ממך. ואני זוכר שאז היו טענות למה הוא המנחה האורח הקבוע לצדה. <רוני בר-און (קדימה):> עד היום הוא מנחה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, חבר הכנסת – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני זוכר שהמלצתי עליך פעם באיזה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש אדם לכל עת ואדם לכל שלטון. יש. אנחנו צריכים ללמוד את זה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אז אני אענה לך לגופו של עניין, אבל את עוד לא נתת לי לסיים, עדיין. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. היא בכלל לא יכולה להפריע לך. יש פה דבר שצריך להבין: אתם שואלים, הוא עונה. הוא לא עונה מה שאתם רוצים; הוא עונה מה שהוא חושב. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לגופו של עניין יש שתי אלטרנטיבות: יש אלטרנטיבה אחת, שהכנסת תאמר איזה מנחים נראים לה מתאימים ואיזה לא, וזה בוודאי יהיה מאוד מקצועי, אין לי ספק. אולי אפשר להעביר את זה לאחת מוועדות הכנסת, ועדת החינוך, היא תודיע למנכ"ל הרשות וכך ייבחרו המנחים. דרך אגב, אני לא בטוח שבמצב הזה דב חנין יקבל את המנחים שהוא שואף להם. יכול להיות שאז – יכול להיות שבמצב כזה קרן נויבך לא תהיה בכלל בשום תוכנית. או שהאלטרנטיבה לפי החוק הקיים זה שיש ברשות השידור מנהלים ויש מסמך נקדי שלפיו הרשות צריכה לעבוד, ויש ועדת רדיו ויש ועדת טלוויזיה. דרך אגב, עולה כאן עוד טענה סותרת: כל השנים מסבירים לנו למה שידור ציבורי זה חשוב, כי הוא צריך לעלות סוגיות על סדר-היום גם אם אין להן רייטינג. למשל, מנחם בן השתתף בתוכנית שיש לה הרייטינג הכי גבוה, ואני חושב שהיא בזויה, ואין לה מקום על המסך. אני מדבר על "האח הגדול". אז מצד אחד אומרים שרשות השידור צריכה לעסוק בנושאים, גם אם אין להם רייטינג. מצד שני אומר ניצן הורוביץ: אתם מסכנים את אחת התוכניות שיש לה הרייטינג הכי גבוה, בשם – אני לא יודע – הפלורליזם, גיוון, כל מיני טענות שלטענתו של חבר הכנסת הורוביץ לא צריך להיאחז בהן, כי אסור לסכן את הרייטינג של התוכנית. אז אני אומר, חברי חברי הכנסת – מה, אתה לא מרוצה? – אני אומר, חברי חברי הכנסת – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> לא, יש לזה גם תוכן וגם רייטינג. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – אני, כמי שמייצג כאן את השר הממונה, אומר לכם באחריות: לא ניתנה שום הנחיה פוליטית, מדרג פוליטי, לרשות השידור בנושא הזה. זה מה שאני יכול להגיד בשם משרד ראש הממשלה, וראש הממשלה, שהוא הממונה היום על רשות השידור. תעשו מה שאתם מבינים מבחינת חקיקה, מבחינת מה שהחוק מאפשר. אפשר להזמין את הנהלת רשות השידור לוועדות, שייתנו דין-וחשבון וכו'. מעבר לזה, הרי אתם לא מצפים מראש הממשלה לתת הנחיה עכשיו, אחרת ממה שנתנו מנהלי הרשות, כי אם תיתנו לו לגיטימציה לעשות את זה היום, אז אולי מחר הוא ייתן גם הנחיות אחרות בנושא אורחים אחרים ומנחים אחרים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רוצה לומר לכבוד השר שמייצג פה את הממשלה בהחלט בכבוד, שאני אישרתי את השאילתא של חברת הכנסת לוי אבקסיס ושל חבר הכנסת הורוביץ משום שאני חושב שהגיעה העת לבוא ולשאול את עצמנו מהו השידור הציבורי. יש לנו חוק רשות השידור שמקיים מועצה ציבורית שהיא מעבר לממשלה. בחוק רשות השידור עומדת זכות לממשלה לפי סעיף 11 לבוא ולומר את דברה אם היא רוצה, ואז מפנים לה את המסך, אבל היא אומרת זאת. עכשיו השאלה היא, חבר הכנסת חנין, האם הנושא של השידור הציבורי, שתפקידו להביא בפני הציבור את מגוון העמדות על מנת שהוא יוכל להכריע, הוא דבר שהוא שידור ממלכתי. ואמרנו: לא. הממשלה לא יכולה להכתיב. יחד עם זה נשאלת השאלה – הניסיון של 64 שנים מלמד אותנו לזכותה של השקפת העולם השמאלית שהטובים בשדרי ישראל ובעוסקים בתקשורת הם אנשים עם דעה מאוד מגובשת. השאלה היא, האם כשדעתם היא המגובשת זה בהחלט ציבורי, אבל כשדעה אחרת מגובשת אז היא לא ציבורית? חבר הכנסת אלדד העלה זאת בצורה ברורה ביותר. לא, חבר הכנסת הורוביץ, אני נהניתי לראות אחד מהפרשנים – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> יש הרבה תוכניות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני נהניתי לראות פרשנים נפלאים בנושאי חוץ. אני מכיר מגישים אדירי – באמת, אינטלקטואלים, בעיקר אוטודידקטים שיש להם גם יכולת להיות בעלי תארים אקדמיים אדירים, עם השקפות עולם שהם טרחו וטורחים לתת את האפשרות לצד האחר לומר את כל דבריו. אני אתן לך דוגמה אחת – את ירון לונדון, שהשקפת עולמו, נדמה לי, ברורה; על כל פנים אני, האהבל, חושב שאני יודע מה השקפת עולמו. יחד עם זה הוא ייתן לכל אחד מהאנשים אשר הוא מראיין לומר את כל דבריו ללא כחל ושרק, ללא סייג ושיור. השאלה היא, האם יכול אדם שמגיש תוכנית להשתלט עליה מבחינת הפלורליזם, מבחינת ההטפה למחשבה אחת? ואני לא אומר את זה על נויבך, כי עד כמה שאני יודע – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני אומר. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – עד כמה שאני יודע היא אולי מביעה את דעתה, אבל היא נותנת גם לי להביע את דעתי, ואני לא מוכן לוותר לה – לה ולרבים אחרים. אבל השאלה – אני מציע, חבר הכנסת חנין וחבר הכנסת הורוביץ, שאנחנו נקיים דיון בכנסת בשאלת השידור הציבורי. כי צודק השר – השידור הציבורי – – – <רוני בר-און (קדימה):> זה לא הדיון. זה לא הדיון. <היו"ר ראובן ריבלין:> הדיון הוא למה הממשלה מתערבת, והשאלה היא למה – חבר הכנסת והשר לשעבר קורפו היה אומר: אז סוגרים את הרדיו. למה אני צריך לסגור את הרדיו כשאני שומע דבר שהוא בניגוד להשקפת עולמי ונדמה לי שרק אותו אני שומע? אז אני חושב שהשאלה בדיון הציבורי – יושבים פה באמת שדרים מעולים. אז בן-סימון היה חלק ממערכת דוקטרינרית, הוא לא ביקש. אתה לא רוצה? אל תקנה. אתה לא רוצה? אל תקרא. אי-אפשר לומר שעיתון "הארץ" הוא לא עיתון דוקטרינרי. יש לו אג'נדה, נכון? אבל השאלה האם בשידור הציבורי – הוא נותן לארנס, הוא נותן לפעמים להראל לכתוב. אבל כדאי פעם לקיים דיון אמיתי בשאלה מה הוא השידור הציבורי. ה-BBC, נדמה לי, הוא דוגמה מצוינת. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ביום ראשון אפשר. אם אתה רוצה, אפילו במוצאי-שבת. אני מאוד מודה לשר על תשובתו. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני ידעתי. אמרתי – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אם נעשה את הדיון עכשיו, אולי שר הביטחון יגיע בסוף. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. שר הביטחון – תיכף אני אסביר לך מה שר הביטחון אומר, ותיכף תוכל לשמוע, כשר המקשר. <קריאה:> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> עד שאתה תגיד, אני אגיד יותר. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, שר הביטחון התבקש לענות על שתי שאילתות, אדוני השר המקשר, והוא נמצא כאן, רק הוא לא רוצה לענות על השאילתות. הוא אומר: כתבתי אותן בכתב. הוא לא יודע שיש הבדל. אני מבין ששר הביטחון – ואני אומר זאת במלוא הרצינות, כי אני מאוד מעריך את יכולותיו של ראש הממשלה לשעבר, גם כראש ממשלה וגם שר ביטחון, אבל הכנסת היא לא תוכנית כבקשתך, וכל מי שרוצה להיות שר חייב לכבד את תקנון הכנסת ואת החלטותיה. ככה הוא נשבע מעל הבמה. שר הביטחון, כאשר נכנס לאולם אמר: אני לא עונה על השאילתות. כתבתי אותן בכתב. הדברים האלה לא מתקבלים על הדעת. אני מביא בחשבון ששר הביטחון, תמיד היה לו סגן שר, והוא היה פוטר את עצמו מהחובה הפרלמנטרית. הפרלמנט הוא הגוף המבקר את השרים, והשרים חייבים להתייצב בפניו, כי שר שלא התייצב בפני הפרלמנט – הפרלמנט לא יעסוק בענייניו. אם העם ייפגע מזה אנחנו נצטרך לנקוט את כל האמצעים. אני בטוח שבאמת, שר הביטחון בטוח שהוא יכול להחליט מתי הוא משיב ומתי הוא לא משיב. יש לי כאן שתי שאילתות שעל שר הביטחון היה להשיב עליהן. אחת היא של חבר הכנסת יעקב כץ, ויש לי פה שאילתא דחופה של נינו אבסדזה – לא, על כץ הוא בכלל לא ענה לי. השנייה היא של נינו אבסדזה, שהשר – על אחת הוא עונה בכתב, או האיש מטעמו; אפילו לא הוא חתום, אלא רות בר חתומה. הדברים האלה לא מתקבלים על הדעת, ואכן, אני אפנה את תשומת – – – <קריאה:> לא לגבי שרים. רות בר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני, אם אתה – – – שאילתא – – – ולא לשרים, אני או אעביר אותה לראש הממשלה או אני אענה לך בעצמי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני רק אומר, הזלזול של שר הביטחון הוא אחיד, הוא לא מפלה בעניין הזה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא אמרתי. אמרתי לך שהוא מאוד קונסיסטנטי בעמדתו המבטלת כל גוף אחר פרט לשר הביטחון. ואני אומר זאת מתוך הערכה רבה לאיש אהוד ברק. באמת אני אומר זאת. יש בו הציניות שלו. אני חושב שהוא אחד המנהיגים במדינת ישראל. יחד עם זה, אנחנו במשטר של דמוקרטיה פרלמנטרית. הפרלמנט הוא מעליו. בבקשה, חבר הכנסת בר-און. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני היה כבר שר. יכול להיות שהוא עוד יהיה שר. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יודע. שר התחבורה איננו. תודה רבה. בבקשה, רק השר שתמיד נמצא פה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 12), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת הכספים. לוח תיקונים להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 66), התשע"ב–2012. החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – שינוי אופן בחירת נשיא המדינה ומבקר המדינה); פ/4351/18. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אנחנו עוברים לסעיף הבא. נא לצלצל לכל הוועדות היושבות. <הצעת חוק המאבק בתוכנית הגרעין של אירן, התשע"ב–2012> [מס' מ/696; "דברי הכנסת", חוב' ל"א, עמ' 29634; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> הצעת חוק המאבק בתוכנית הגרעין של אירן – לקריאה שנייה ושלישית. יציג אותה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת רוני בר-און, כולל לוח התיקונים. כן, הוא יזכיר זאת. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אנחנו מציגים היום את הצעת חוק המאבק בתוכנית הגרעין של אירן, התשע"ב–2012. אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה והשלישית את הצעת החוק הזאת, ואסביר מה חשיבותה. במציאות המשתנה והמתפתחת, וכחלק מהמאבק העולמי בעצירת תוכנית הגרעין של אירן, על מדינת ישראל להיות מודל חיקוי למדינות העולם. חובה על מדינת ישראל להציב אמות מידה גבוהות במלחמה נגד ההתעצמות הגרעינית של אירן. מדינת ישראל מדברת – ומדברת בצדק – על כך שכל האופציות על השולחן, ודוחקת בנושא החרם הכלכלי על אירן. אני חושב שהדברים האלה מקבלים משנה תוקף. כחלק מההתמודדות הזאת עם האתגר של הגרעין האירני, חוקקה הכנסת עוד בשנת 2008 את חוק איסור השקעה בתאגידים המקיימים קשר עסקי עם אירן. מטרת החוק אז היתה למנוע השקעה של מוסדות פיננסיים ישראליים בתאגידים שמקיימים קשר עסקי מהותי עם אירן. מאז ועד היום, למרבה הצער, השתנו הנסיבות. בעולם המתפתח הזה של מירוץ החימוש הגרעיני של אירן, והאינטרסים הכלכליים שלא תמיד עולים בקנה אחד עם משטר הסנקציות, על מדינת ישראל להתאים את הרגולציה לתנאים החדשים שנוצרו בשנים האחרונות ולהוות מודל לכלל העולם החופשי בעניין הזה. כחלק מהמאבק שמנהלת מדינת ישראל במישור הבין-לאומי, אנחנו מציעים בחוק לקבוע הסדרים בחקיקה לחיזוק חלקה של מדינת ישראל במאבק הזה. לפי הכללים האלה, לפי ההסדרים האלה, ניתן יהיה להטיל סנקציות הן על גורמים שמסייעים לאירן בקידום תוכנית הגרעין שלה והן על תאגידים שמקיימים קשר עסקי עם אירן לטובתה של אירן, או בשטחה של אירן. הצעת החוק קובעת כי ועדת שרים מיוחדת שאנחנו מקימים בחוק תהיה רשאית לקבוע בהכרזה כי גורם זר מסייע לאירן בקידום תוכנית הגרעין שלה. כמו כן תהיה ועדת השרים רשאית להכריז על תאגיד שמקיים קשר עסקי עם אירן לטובתה או בשטחה ככזה. ההכרזה תהיה על-פי המלצה של מטה סנקציות שיהיה במשרד האוצר. מטה סנקציות יהיה אחראי לגיבוש ההמלצות לקביעת הגורמים המוכרזים על-פי החוק המוצע, וישמש כגורם ממליץ לעניין מתן היתר לקיים פעילות כלכלית או השקעה אף אם הגורמים הוכרזו כאמור. כדי לוודא שמתקיימת בדיקה מדוקדקת ושקילת כל השיקולים הרלוונטיים לעניין ההכרזה על גורם זר מסייע או תאגיד שמקיים קשר עסקי עם אירן, אנחנו מציעים בהצעת החוק להקים גוף מעין שיפוטי בדמותה של ועדה מייעצת. חברי הוועדה המייעצת יהיו שופט בדימוס של בית-המשפט העליון, או של בית-המשפט המחוזי, משפטן שכשיר לשמש שופט של בית-המשפט המחוזי שימונה על-פי המלצה של נשיא בית-המשפט העליון, וחבר בעל רקע מדיני או ביטחוני עם ידע ובקיאות בתחום האירני שאותו ימנה ראש הממשלה. תפקידה של הוועדה יהיה לשמוע את מי שרואה עצמו נפגע מהכוונה להכריז עליו כגורם זר שמסייע לתוכנית הגרעין של אירן או מהכוונה להכריז עליו כגורם זר שהוא תאגיד שמקיים קשר עסקי עם אירן, ואחרי שתשמע את האנשים האלה, היא תגיש את המלצתה לוועדת השרים. אנחנו גם מציעים בהצעת החוק שמי שרואה את עצמו נפגע מהכרזה של ועדת השרים, רשאי להגיש בקשה לוועדה המייעצת לבטל את ההכרזה, וזו – הוועדה המייעצת – תשוב ותגיש את המלצתה לוועדת השרים אחרי שתשמע את הגורם הרואה עצמו כנפגע. על-פי המוצע בהצעת החוק הזאת, תוגבל כל פעילות כלכלית מול הגורמים שיוכרזו כגורמים זרים מסייעים, וכן תוגבל האפשרות להשקיע בתאגידים שיוכרזו כמקיימים קשר עסקי עם אירן. זה סוג של סנקציות, מה שאנחנו נהגנו להציע לקהילה הבין-לאומית – סנקציות משתקות. אנחנו מיישמים את זה הלכה למעשה. כמו כן, על-פי המוצע בהצעת החוק, יוטלו על גורמים שיוכרזו כגורם זר מסייע, או תאגיד שמקיים קשר עסקי עם אירן, הגבלות שעיקרן מניעת אפשרות ליהנות מזכויות כלכליות שמקורן במדינת ישראל, דוגמת הצגת הצעות להתקשרות במכרזים, קבלת זיכיונות או רשיונות וקבלת סיוע כלכלי מכל סוג שהוא מהמדינה. ההסדרים המוצעים בהצעת חוק זו, לצד הקנסות הגבוהים וההוראות העונשיות, יחד עם ההוראות שעניינן הוראות פקודת המסחר עם האויב, יוצרים, לתפיסתנו, משטר סנקציות חדש כנגד תוכנית הגרעין של אירן. ייתכן שגורמים מסוימים יראו עצמם נפגעים כתוצאה מהסדרים אלה, אך בעינינו ובראייתנו זהו חלק מהמאמץ המלחמתי הכלכלי והאזרחי הנדרש כדי לסכל את תהליך ההתגרענות של אירן. אני מבקש להודות לאנשי משרד ראש הממשלה אשר הובילו את החוק ביחד עם אנשי משרד המשפטים. כן עסקו במלאכה – בתועלת גדולה, בתרומה רבה ובהצלחה רבה – אנשי משרד החוץ, אנשי משרד הביטחון, הרשות לאיסור הלבנת הון, התאחדות התעשיינים ואיגוד הבנקים. וכמובן, אני מבקש להודות לאלה שאלמלא הם לא היה הדבר מסתייע: הצוות המקצועי של ועדת החוץ והביטחון, מנהל הוועדה שמואל לטקו, אסף פרידמן סגנו, וליועצת המשפטית של הוועדה עורכת-הדין מירי פרנקל-שור ולעורך-הדין יהל עמית. אני מבין שיש פה הסתייגויות דיבור. <היו"ר ראובן ריבלין:> רק רשות דיבור, זה כבר לא נקרא הסתייגויות דיבור. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> רשות דיבור. יש איזה לוח תיקונים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, לוח תיקונים, אני אצביע עליו גם. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> יש משהו שביקשו להחליף את משרד הביטחון למערכת הביטחון. <היו"ר ראובן ריבלין:> לוח התיקונים אומר: לסעיף 2, בהגדרה "רשות ביטחון", בפסקה (5), במקום "במשרד" צריך להיות "במערכת". <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> מאה אחוז. אז המלה משרד תוחלף במלה מערכת. הרציונל לא משתנה, הדברים ברורים. אני חושב שהחוק הזה הוא בנפשה – באמת, בלי לשון המעטה – של מדינת ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם השר לביטחון פנים נחשב למערכת הביטחון? <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> לדעתי, לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. השר – – – <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אבל השר לענייני מודיעין – ככל ששר הוא חלק ממערכת – לפי דעתי שר הוא לוויין – – – <השר לענייני מודיעין דן מרידור:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש הגדרה ל"מערכת", דרך איזה חוק? <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> לא, הוא לא שייך. הוא לא שייך, לתפיסתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אם הוא היה שייך למערכת הביטחון אני הייתי שמח לטפל בו – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אני מתפלא לפעמים על משרד המשפטים. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> – – בוועדה שלי, אבל אני לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם המושג "מערכת ביטחון" נכלל באיזו הגדרה חוקית? <השר לענייני מודיעין דן מרידור:> לא – – – <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> לא. מערכת הביטחון היא מערכת הביטחון של מדינת ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה איזה matter of practice, זאת אומרת. <השר לענייני מודיעין דן מרידור:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל אחר כך האשמה תיפול עלינו. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> לא לא, לא תיפול. לא תיפול. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה לוקח את האחריות? <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> ואם תיפול, אני לוקח את האחריות. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, בסדר גמור. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> תיפול עלי. תיפול עלי. אני רגיל באשמות שנופלות עלי, אני מנער אותן והולך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שמע, ברמה של למשל נפילת טילים על ישראל, אני אומר לך שמערכת הביטחון כוללת את המשרד לביטחון פנים. <השר לענייני מודיעין דן מרידור:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי, מה זה. כמו למשל – – – <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> סליחה. לא נכון. בהגדרה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין הגדרה. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> – – משרד ביטחון פנים מתעסק בעניין הזה באספקט של הגנת העורף. אתה רוצה להגיד שהגנת העורף היא חלק ממערכת הביטחון? <היו"ר ראובן ריבלין:> היא לא מערכת הביטחון? <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> עובדה, עובדה אחרת – – – <השר לענייני מודיעין דן מרידור:> אתה רוצה להגיד שהשר ברק הוא שר ביטחון חוץ? <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> שר חוץ ביטחון. <השר לענייני מודיעין דן מרידור:> – – – <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אני מבין שהנושא הוא אהוד ברק, my lips – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא לא. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אני אשמח לשמוע את דעתכם, זאת אומרת אני פה אעמוד ואשמע בשמחה את דעתך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, אני מדבר אתך גם כאדם שהוא מנאמני הכנסת. הרי בסופו של דבר, כאשר עניין זה יתעורר בוועדת חקירה כזאת או אחרת, יבואו ויאמרו – מה זה מערכת ביטחון. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אני חושב שהשאלה לא תישאל, עם כל הכבוד, ואני חושב – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> – – שלמשל, גם שר הפנים – אם מרחיבים את השאלה שלך – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בטוח. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> – – מכיוון שהוא ממונה על פס"ח – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בטוח. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> – – אז גם הוא חלק ממערכת הביטחון. <היו"ר ראובן ריבלין:> ומשרד הבריאות בוודאי. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> כן. ואפילו משרד ההסברה. הרי קראנו בדוחות המבקר שבלי הסברה אין ביטחון ואין מדיניות, אז – – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> על הכתפיים הרחבות שלי – – – <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> הכול ייפול עליך בסוף. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה. אם אתה תרצה להתייחס לדיבורים, אז אתה תקבל רשות. חבר הכנסת מוחמד ברכה, ראשון הדוברים. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. אני כבר לא מקריא את אלה שהורידו את שמם. הכול מדובר בבקשות רשות דיבור ולא בהסתייגויות. ויש גם נסים זאב – אינו נוכח כאן, ורוברט אילטוב ואריה אלדד. אם הם יהיו נוכחים, הם יקבלו רשות דיבור. אם לא, רשות הדיבור שלהם נופלת. חבר הכנסת ברכה, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק מיותרת. כשהובאה לקריאה הראשונה אמרנו שהיא מיותרת, עכשיו היא גם מסוכנת, בהתחשב בעובדה שהממשלה מוציאה קולות של מלחמה ושל תופי מלחמה ושל מתקפה צבאית, והיא עכשיו מהססת, חושבת איפה להכות – אם באירן, אם בסוריה ואפילו בעזה – אבל לפי מה שיוצא לתקשורת, לפי הדברים של מופז למחרת יום יציאתו מהממשלה, לאור פרשנים יודעי דבר, איך שהם מוגדרים, כנראה הממשלה גמרה אומר ללכת להרפתקה הצבאית. והדבר היחיד להערכתי שמונע זאת זה האקלים הבין-לאומי ואולי הבחירות האמריקניות, יותר מכל דבר אחר. הצעת החוק הזאת לא באה כדי להעניש את מי שמשתף פעולה עם המשטר באירן. יש מספיק חוקים במדינת ישראל, שאגב הוכיחו את יעילותם מעבר לצפוי בנסיבות אחרות ועם אנשים מסוימים שנמצאים היום בכלא או שהם על סף יציאה מהכלא בגין שיתוף פעולה כלכלי או לא כלכלי, אפילו צבאי, עם אירן. זאת אומרת, החוק יש בו מנגנונים מספיקים על מנת לפתור את הסוגיות האלו. אבל הצעת החוק היא אמירה פוליטית והיא אמירה מסוכנת. לכן אני אומר שהיא לא באה כדי לטפל בתכנים שדובר עליהם ובסעיפים שמדובר עליהם, אלא כדי לאותת ולשדר, לציבור גם בישראל אבל גם לעולם, שהעניין של ההרפתקה האירנית הוא דבר שהוא בפתח הבית. כמובן, אני אין לי נגישות למקורות אינפורמציה, אבל אני שומע ורואה שרוב ראשי מערכות הביטחון אינם מסכימים עם הרפתקה כזו, ולכן זו הרפתקה מסוכנת, שגם מכוונת על-ידי הדרג הפוליטי למטרות פוליטיות, בין השאר – גם למטרות של הישרדות פוליטית. היה מובן שחבר הכנסת בר-און מביא את הצעת החוק כיושב-ראש ועדת חוץ וביטחון מטעם הקואליציה. עכשיו הוא לא בקואליציה, אני לא יודע למה הוא צריך לשרת את סדר-היום של הממשלה, שהוא בניגוד לפחות לסדר-היום המוצהר של מפלגתו שלו, ובניגוד לאינטרס הכללי של הציבור בישראל ושל האינטרס של העמים באזור, כי הכשרת הקרקע למתקפה באירן בעיתוי מסוים, יכולים אנחנו לצפות או לדעת מה העיתוי של ההתחלה אבל אנחנו לא נוכל אף פעם לדעת איך זה ייגמר; אבל מה שבטוח שזה ייגמר רע. זה ייגמר רע מאוד – גם פה וגם שם. לכן, הצעת החוק היא אמירה פוליטית, צינית, שבאה לשרת אג'נדה של ראש הממשלה, גם בזירה האזורית וגם בזירה הפנימית, בתוך ישראל, וגם בזירה הבין-לאומית – הוא רוצה להפריע אולי לאובמה. ברמה האזורית הוא רוצה להפנות את תשומת הלב מהעיקר, מהסכסוך העיקרי, העניין הישראלי-פלסטיני, ולקחת את הדיפרנציאציה הפוליטית לכיוון של אירן סביב הנושא האירני, ופנימית הוא רוצה לחמוק מכל מיני התחייבויות ומחויבויות לציבור בישראל – בעניינים של צדק חברתי, בעניין של תקציב המדינה, ואפילו בעניין שהוא לא קרוב ללבי, העניין של גיוס ודברים כאלה, שגם בו הוא נכשל כישלון חרוץ. לכן, יש יותר ציניות מאשר חוק, יש יותר תוקפנות מאשר מניעת שיתוף פעולה עם הטרור – במירכאות או בלי מירכאות. זו הצעת חוק שאין לה מקום, לא מבחינת התוכן, לא מבחינת העיתוי ולא מבחינת הקונטקסט. תודה רבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת בר-און, אתה תשיב כמובן, כי לא רציתי להתערב. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הזדמנות להשמיע קול של אזהרה לציבור הישראלי. סכנה אורבת לפתחנו, והסכנה, אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת – – <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> היא הגרעין האירני, אני מבין. <דב חנין (חד"ש):> – – הסכנה הבוערת, הדוחקת והאקוטית ביותר איננה הגרעין האירני, אלא התנהלותה של ממשלת ישראל בסוגיה הזאת. וזו ההזדמנות, עמיתי חברי הכנסת, להזהיר את אזרחי ישראל מפני ממשלה שהיא שילוב חסר תקדים של קיצוניות והרפתקנות. ממשלות קיצוניות היו לישראל גם בעבר, היתה ממשלה קיצונית בראשותו של ראש הממשלה המנוח, זיכרונו לברכה, יצחק שמיר, מאוד קיצונית, אבל מהצד השני מאוד שמרנית וזהירה, ולא סיבכה את ישראל במלחמת עירק. היו גם ממשלות הרפתקניות בתולדותיה של ישראל, והיו גם שרים הרפתקנים. אבל השילוב של קיצוניות והרפתקנות, כמו שהממשלה הזאת מגלמת, הוא שילוב הרסני לעתידה של ישראל. עמיתי חברי הכנסת, ראשי מערכות הביטחון השונות הזהירו במלים חריפות מתוכניותיה של ממשלת ישראל בסוגיית אירן, אמרו דברים קשים וחברי תקדים: מאיר דגן ראש המוסד – – <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> לשעבר. <דב חנין (חד"ש):> – – לשעבר; יובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר; אפילו מקורבו ונאמנו המובהק של ראש הממשלה, מר עוזי ארד – לשעבר. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> גם מקורבו וגם ראש מל"ל, שניהם לשעבר. <דב חנין (חד"ש):> שניהם לשעבר. שלושת האנשים האלה – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> גם אתה חבר הקואליציה לשעבר, שבשמה אתה מגיש – – – <דב חנין (חד"ש):> ושלושת האנשים האלה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> להיות יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון לא צריך להיות בקואליציה. <דב חנין (חד"ש):> – – אליהם השבוע, אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, צריך לצרף עוד "לשעבר" אחד, וכוונתי לרמטכ"ל לשעבר, המשנה לראש הממשלה לשעבר שאול מופז. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> שר הביטחון לשעבר. <דב חנין (חד"ש):> גם הוא – גם הוא אומר שסכנה אורבת בפתח. עמיתי חברי הכנסת, אני שומע בדאגה גדולה את הדיבורים על כך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל – חבר הכנסת מופז לא נמצא פה – חבר הכנסת מופז לא מתעלם מהסכנה האירנית, הוא רק אומר – – – <דב חנין (חד"ש):> אני מייד אומר על אירן כמה מלים, אדוני היושב-ראש. עמיתי חברי הכנסת, אני שומע בדאגה רבה גם את הדיבורים המופקרים וחסרי האחריות, שבאים כאילו ממקום של ריאליזם ביטחוני וצבאי, ואומרים – הרי ברור שישראל לא יכולה – חיל האוויר לא יכול להשמיד כך וכך אתרים תת-קרקעיים באירן, ולכן מהי המטרה של מתקפה ישראלית? מתקפה ישראלית תתרחש, ואז תתרחש מולה תגובה אירנית, שכנראה תהיה איומה ונוראה, ואז, בדרך הזאת, אומרים החכמים בעלי התוכניות ההזויות למיניהם, נאלץ גם את האמריקנים להיות מעורבים במלחמה הזאת. ואז אולי דווקא כדאי, כך אומרים אותם אומרים, לתקוף עוד לפני הבחירות בארצות-הברית, כי אז אולי גם ממשל אובמה, שלא מתלהב מהמהלך הזה, ייאלץ להיגרר לתוך התבערה הזאת. אלה הם דיבורים ותוכניות מופקרים ומסוכנים. המלחמה הזאת, עמיתי חברי הכנסת, עלולה להמיט על כולנו אסון חסר תקדים. מדברים על תל-אביב, שאיננה ערוכה להתקפת טילים, רק ל-10% מהאנשים יש מקלטים, אבל, עמיתי חברי הכנסת, גם אלה שיהיו בתוך המקלטים ייפגעו. אנחנו מדברים פה על הפקרה חסרת אחריות של ביטחון ישראל ושל עתידה של ישראל. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> – – – בנושא הזה – – – <דב חנין (חד"ש):> ואדוני – המדיניות של הממשלה בנושא אירן – המדיניות של הממשלה בנושא אירן, אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון – תתייחס למדיניות הזאת. בוא נשמע את דעתך, אני אשמח לשמוע אותה. מה צריך לעשות, עמיתי חברי הכנסת? קודם כול, יש חבית חומר נפץ – ואני לא מתעלם מחבית החומר-נפץ הזאת, ואני רואה בדאגה את העובדה שהמזרח התיכון כולו נעשה אזור שבו מכל הצדדים סוגים חדשים של נשק, כולל נשק גרעיני, יכולים להיכנס. זה מדאיג, זה מסוכן. האזור הזה נמצא במירוץ נגד הזמן, וכן, הוא הופך לחבית חומר נפץ מסוכנת. אבל כשיש חבית חומר נפץ, מה שצריך לעשות זה לא לפוצץ אותה; כשיש חבית חומר נפץ מה שצריך לעשות זה לנטרל את הנפצים. ולנטרל את הנפצים אפשר קודם כול באמצעות תהליך מדיני אמיתי, של פתיחה, של הידברות, של הרגעת המצב, של הידברות עם הפלסטינים והעולם הערבי כדי להוריד את אותן עילות מאותם גורמים שהיו רוצים לקדם אותנו לעימות כולל. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסכם. <דב חנין (חד"ש):> וכן, עמיתי חברי הכנסת, להתקדם להסדר, כולל הסדר של פירוק המזרח התיכון מנשק גרעיני. זו הדרך, אם אנחנו רוצים למנוע אסון וחורבן מאתנו ומשכנינו כאחד. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רק למען הדיוק ההיסטורי, ראש הממשלה המנוח שמיר נמנע, או ביקש להימנע, מהתערבות כאשר גורם בין-לאומי כארצות-הברית והקואליציה התערב באותם נושאים. השאלה נשאלת מה היה קורה אם לא היו. רבותי חברי הכנסת, סיימנו את הדברים, שכן גם חבר הכנסת אילטוב, גם חבר הכנסת נסים זאב וגם חבר הכנסת אריה אלדד אינם נוכחים, וגם חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני מוותר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה מוותר. כן. אתה נוכח. לכן אני מאפשר ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון להשיב, ואז אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה ושלישית. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אדוני המשנה לראש הממשלה השר לענייני מודיעין ועניינים אסטרטגיים, בסדר – – – <השר לענייני מודיעין דן מרידור:> – – – <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> שני דברים שונים, אבל חיברתי, חיברתי. בסדר עניינים רגיל הייתי אומר לחברי הכנסת ברכה ודב חנין, אתם לא הבנתם על מה אני מדבר. אבל מכיוון שהיום הוא יום סיום המושב אני אגיד שכנראה לא הבהרתי את עצמי מספיק טוב. הרי מה הוא זה שאתם מבקשים? אתם ביקשתם לקיים פה דיון שונה לחלוטין מהדיון שמתקיים פה, בהצעת החוק הזאת. הדיון שאתם מבקשים לקיים מטבע הדברים לא יכול להתקיים על הבמה הזאת. אם אתם מוטרדים, אני יכול להבטיחכם נאמנה שהדיון הזה מתקיים גם מתקיים, ובאופן האינטנסיבי ביותר. אני בטוח שלא מעניין אתכם לשמוע על הדבר הזה, וגם אם זה מעניין אתכם לשמוע על הדבר הזה אני לא בטוח שאני יכול להשמיע לגביו. אבל אני רוצה להזכיר לכם מה תכלית החוק הזה. אם כל כך מתייראים מתוצאות של פתרון שייכפה עלינו, פתרון אלים, הרי אתם צריכים להרים את ידכם היום בעד הצעת החוק הזאת, שכל תכליתה למנוע מצב שבו לא ייוותר פתרון שהוא איננו פתרון אלים. הרי זה בדיוק – בדיוק לשם כך הכנו את החוק הזה והבאנו אותו. אני מבין, חבר הכנסת ברכה, שאתה רואה כשל בזה שאני, כחבר האופוזיציה, מציע את החוק הזה. מה לעשות, אני ממלא את תפקידי כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, שהכינה את החוק הזה. אני מאמין בו ותומך בו, ולהערכתי הוא צריך להיות חוצה קווים בין קואליציה לאופוזיציה, משום שהוא מדבר על היכולת לנסות להכניע את תוכנית הגרעין האירנית שלא על דרך הפתרון האלים. ובאופן אישי, גם אתה, כשאתה יושב פה כסגן יושב-ראש הכנסת, אתה לא יושב כחבר האופוזיציה. אתה ממלא את תפקידך בצורה ממלכתית כסגן יושב-ראש הכנסת. על כך אתה ראוי לברכה ואני מברך אותך בכל פעם מחדש בעניין הזה. איזה קולות של מלחמה אתה שומע דרך הסנקציות האלה? אני רוצה לומר לך ולהזכיר לך מהניסיון האישי שלי – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> זה משתלב עם קולות המלחמה. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> – – שלפני למעלה מחמש שנים, כשר אוצר התחלתי מסע ייסורים לחזר על הפתחים של דלתות שרי אוצר בעולם המערבי ולנסות להסביר להם כמה חשובות הסנקציות, כדי שלא ניקלע לצורך לפתור את זה בדרך אלימה. ואני מודיע לך שהיתה היענות מוגבלת מאוד, ממש ברמה שהיתה לניסיון לשכנע שרי פנים, כשהייתי שר פנים, להכליל את "חיזבאללה" ואת "חמאס" ברשימת ארגוני הטרור. "חיזבאללה" עד היום לא שם, ועל "חמאס" דיברו כתנועה דתית. וכשאנחנו קברנו את מתינו אמרו לי שרי פנים ושרי ביטחון פנים במדינות אירופה ש"חמאס" הוא לא ארגון טרור, כמו שהם אמרו – מה אתם מדברים אתנו על סנקציות, זה פגיעה בחופש הקניין וזה בניגוד לחוק כזה ולחוק כזה. היו לנו אז שותפים, מתי מעט. ועכשיו, צריך לומר ביושר ובתודעה שחלק גדול מהקהילה הבין-לאומית הבין את הדבר, והוא עושה סנקציות ומהדק את הסנקציות. ואני אומר לך שעד שאנחנו באים לתבוע ממדינות העולם להתעסק בסנקציות כנגד אירן, אנחנו צריכים להיות אור לגויים בעניין הזה. ואנחנו משלימים את מה שהכנו עוד ב-2008. ומכיוון שמירוץ החימוש האירני לגרעין ממשיך ומתחכם ומתפתל ומסתתר וצוחק על כל העולם כולו, על ה-G8 ועל ה-G5+1 ועל איסטנבול, אנחנו צריכים להראות לעולם איך מטפלים בדברים האלה, כדי שהסנקציות האלה אולי – והדגש הוא על אולי – ישיגו את הפתרון או ימנעו את הצורך בשימוש בכוח. אז אל תעמוד פה ותתקיף אותי כמגיש הצעת החוק, ואת ראש הממשלה ואת הממשלה כמי שיזמה את החוק הזה, שהיא עושה את זה כי זה קולות של מלחמה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> חבר הכנסת בר-און, אני אציע לך הצעה אחרת, טובה יותר, איך להיות אור לגויים. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> טוב, אוקיי. <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו הוא משיב לך, חבר הכנסת ברכה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> שישראל תחתום על האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני, ואז כל ההצהרות יהיו נכונות. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש דרך יותר טובה להיפטר מכל הבעיות, שישראל תתבטל; כל הבעיות האלה לא יהיו. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אני מציע לך שתקשיב כבר, חבר הכנסת ברכה, מכיוון שאתה בכל אופן בא פה, ובצדק, בשמו של המיעוט הלא-יהודי במדינת ישראל; תקשיב למדינות ערב, כאלה שנחשבות מתונות וכאלה שנחשבות פחות מתונות, ותשאל אותן על דעתן על מה שעושה אירן במירוץ הגרעיני. ואז תחשוב איזה מזרח תיכון תקבל פה ואיזה עולם ערבי תקבל בכלל ואיזה עולם תקבל בכלל, אם חלילה וחס הדברים האלה לא ייעצרו. עכשיו, היתה פה איזה אמירה – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – דעה חיובית על המשטר באירן. זה לא העניין. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, חבר הכנסת ברכה, הוא משיב. <מוחמד ברכה (חד"ש):> זה לא העניין, זה לא העניין. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו לא נותנים ציונים, הוא משיב רק על הצורך. <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אני מציע לך רק עוד פרט קטן, ואחרי שלא היתה לך אמירה חיובית על המשטר באירן, שתהיה לך דעה שלילית או דעה מאוד שלילית על המשטר באירן. זה השלב הבא, ואני אשמח אם תגיע לשם. תראה, אני יכולתי להתעלם מהאמירה הזאת, אבל אני לא מקבל – כן, גם כחבר באופוזיציה – אני לא מקבל שאתה מעז לומר כאן על הבמה שהחוק הזה הוא אמירה צינית, פוליטית, שבאה לשרת את ראש הממשלה בזירה הפנימית ובזירה החיצונית. אלה דברים שאין להם שחר. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> יש לך ספק בזה? <רוני בר-און (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אני לא רוצה להיכנס לפירוט הזה, כי אני חושב שזה סוג של build-up, או בנייה של טענה שהיא חסרת שחר. אני קובע, מתוך ההיכרות שלי את תהליך החקיקה של הדבר הזה ומתוך היכרות שיש לי עם הטענות שטען חבר הכנסת דב חנין – על כך שהדיון הזה צריך להתקיים כאן – שהדיון הזה לא צריך להתקיים כאן, שהצעת החוק היא הצעה נכונה, ראויה, הכרחית, הייתי אומר בגדר אולי מוצא אחרון. אני קורא לכנסת, על כל חבריה, מקיר אל קיר, להצביע בעד ההצעה הזאת. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, תם הדיון. חבר הכנסת אלדד, קראנו לך, לצערי הרב אתם לא הייתם כאן. יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון סיכם, ואנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה כמקשה אחת, שכן אין הסתייגויות ועל זכויות הדיבור אין מצביעים. ולכן אנחנו מצביעים על הצעת החוק בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים. היועצת המשפטית שור, כולל התיקונים, כן? היועצת המשפטית של ועדת החוץ והביטחון, אנחנו עפר לרגלייך. כולל, כפי שאומרת לי מזכירת הכנסת, כולל לוח התיקונים. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. נא להצביע – מי בעד, מי נגד, מי נמנע – על הצעת חוק המאבק בתוכנית הגרעין של אירן. נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד סעיפים 1–42 – 45 נגד – 3 נמנעים – אין סעיפים 1–42 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 45 בעד, שלושה נגד, אין נמנעים, יש אחד נוכח ולא מצביע. רבותי חברי הכנסת, הכנסת העבירה ברוב, בקריאה שנייה, את הצעת החוק. אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון מבקש ממני להצביע בקריאה שלישית, וכך אעשה. ובכן, הצעת חוק המאבק בתוכנית הגרעין של אירן, התשע"ב–2012, בקריאה שלישית – נא להצביע. מי בעד, מי נגד, מי נמנע – נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד החוק – 47 נגד – 3 נמנעים – אין חוק המאבק בתוכנית הגרעין של אירן, התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 47 בעד, שלושה נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק, חוק המאבק בתוכנית הגרעין של אירן, התשע"ב–2012, עברה בקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. <שאילתות דחופות> <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו אנחנו נדלג רגע, נמתין עם ועדת הפנים ונאפשר לשר התחבורה להשיב על שאילתא דחופה, יעלה ויבוא, של חבר הכנסת טלב אלסאנע. הדבר לא יימשך זמן רב, ולכן כל חברי הכנסת מוזמנים בעוד כחמש דקות להיכנס על מנת להמשיך את סדר-היום. תודה רבה לאדוני. כן – הצעת החוק הקודמת התקבלה, כולל לוח התיקונים, שעליו הצביעה הכנסת. חבר הכנסת טלב אלסאנע, נא להקריא את שאלתך בנושא: כביש 31 שבין צומת להבים לערד. בבקשה. להקריא קודם, אחר כך תוכל להוסיף מה שאתה רוצה. <470. כביש 31 שבין צומת להבים לערד> <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השרים, כביש 31 בדרום, המחבר את צומת להבים לערד, הוא קטע כביש מסוכן הגובה קורבנות רבים, הרוגים ופצועים. רצוני לשאול: 1. מה ייעשה בנדון? 2. מה ייעשה להרחבת הכביש לשני נתיבים לכל כיוון נסיעה? 3. מה ייעשה להקמת מחלף בצומת להבים ובכניסה ליישוב כסייפה? תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, אחר כך תוכל להרחיב. בבקשה, אדוני השר. <שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת טלב אלסאנע, 1–3. לגבי כביש 31 לערד, אנחנו קיבלנו החלטה לבצע אותו ואנחנו מבצעים אותו, העבודות החלו, הכביש מחולק לחמישה קטעים כאשר על מנת להגביר את קצב העבודה, שיטת המכרזים והביצוע תהיה שבכל חלק יהיה גורם אחר שזוכה ומבצע. מכיוון ערד כבר התחילה העבודה, במקומות האחרים גם – יש כבר ארבעה מקומות שהחלה בהם העבודה. יש קטע אחד של התדיינות עם יישוב, דווקא יישוב של תושבים בדואים, לאורך הציר. ההתדיינות הזאת ממשיכה, הכביש קיבל אישורים סטטוטוריים והפרויקט הזה מתבצע. החשיבות לבצע את הכביש היא גם תחבורתית וגם בטיחותית. זה כביש אדום, יש בו הרבה תאונות עם הרוגים ונפגעים של תאונות חזית, שנובעות מזה שהכביש הוא ללא הפרדה והוא לא דו-נתיבי ודו-מסלולי; ובמסגרת החדשה הוא יהיה כביש דו-נתיבי, דו-מסלולי. יתר על כן, מערד עד שוקת כביש 31 מבוצע. עד צומת שוקת כבר החלו העבודות להארכת כביש חוצה-ישראל, מאזור מאחז–קריית-גת עד הנקודה הזאת, ובעצם הכבישים יתחברו. כאשר יהיה כביש 6, יגיע לשוקת, משוקת – כביש 31 לערד, כל היישובים שבדרך, כל המִחלופים וכל הדברים שתואמו, ומשוקת לנבטים. לאחר מכן לצומת הנגב גם כן יימשך כביש חוצה-ישראל, ובנבטים הוא יתחבר לכביש שיגיע מאילת, שיהיה משודרג וללא רמזורים. כל האזור הזה הולך – מלבד היבטי הרכבות וכל מה שאנחנו עושים – להשתדרג, לקבל מערכת כבישים משוכללת ובטיחותית. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, חבר הכנסת טלב אלסאנע. בבקשה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, בסעיף 3 התייחסתי למחלף בצומת להבים. ידוע לך שבצומת להבים–רהט יש הרבה פקקים, זה עורק תחבורה ראשי, ולא קיבלתי התייחסות לעניין הזה. וגם בקשר לכביש 31, ערד–צומת-שוקת – יש המחלף או כיכר בכניסה לכסייפה, יש העיכוב בסוגיה הזאת – – – <שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> זו ההתדיינות, וכבר מצאו שם הסדר בעניין הזה – להזיז טיפה את הצומת. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני לא קיבלתי התייחסות במסגרת התשובה לסעיף הזה בשאילתא. הדבר הנוסף – לגבי לוח זמנים לביצוע כביש 31, אם יש לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת עמיר פרץ, בבקשה. <עמיר פרץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני קודם כול רוצה להדגיש שייתכן שהשאילתא הזאת עבר זמנה ובטל קורבנה, ויכול להיות שכל הנתונים גם לא נכונים, כי היא שאילתא מ-2010. אבל בכל זאת אני אשאל אותה. יכול להיות שיש שיפורים והשתנה הכול. בהתאם לתנאי המכרז של משרד התחבורה לזמן את הנהגים שצברו נקודות לקורס חובה, כל נהג שאינו מתייצב לקורס, רשיונו יישלל עד השלמת הקורס, והשלמת הלימודים תסתיים בתוך שנה מיום הזימון. ברצוני לשאול: 1. מדוע לא נשלחו זימונים כאלה? 2. מדוע לא טופלו הזימונים שנשלחו? <היו"ר ראובן ריבלין:> השאלה לגיטימית, אבל השר לא מחויב להשיב – – – <עמיר פרץ (העבודה):> לא, פשוט אני בכוונה לא אמרתי – – – <שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לא שמעתי אותה. אם אפשר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אולי עוד פעם תאמר לו בדיוק מה השאלה, כי הוא לא – – – <עמיר פרץ (העבודה):> יש פה מספרים של 565,000 זימונים שנשלחו לנהגים לקורסים שהיו צריכים לעשות בגין עבירה כזאת או אחרת. מדוע הם לא טופלו? יכול להיות שהנתונים לא נכונים, כי זה מ-2010. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, אבל לזה השר לא התכונן מבחינת המידע. אם הוא יודע בעל-פה, הוא יוכל להשיב, אבל השאלה לא נובעת משאלתו של חבר הכנסת טלב אלסאנע. <עמיר פרץ (העבודה):> לא, לא. אני שואל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי, הבנתי. השאלה לגיטימית – – – <עמיר פרץ (העבודה):> – – – לא קשורה אליו. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. אבל אנחנו – – – <עמיר פרץ (העבודה):> השאילתא הדחופה שלי על סדר-היום. <היו"ר ראובן ריבלין:> השאלה הדחופה שלך על סדר-היום? <עמיר פרץ (העבודה):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אז אני אתן לך אחרי זה. זו שאילתא שבלילה הוא ישיב לך עליה. יש לו תשובה, בוודאי, אבל לא כאן. השר ישיב כרצונו. כמובן, הוא משיב לטלב אלסאנע. אם הוא יודע גם בנושא של – – – <עמיר פרץ (העבודה):> לא, לא. אני יכול להמתין – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה יכול להמתין לערב. השאילתות האלה – – – <שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> תהיה לחבר הכנסת פרץ גם תשובה בכתב, עם כל הפרטים. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. <שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני חושב שעדיף שנמציא לך תשובה מפורטת בכתב, באופן מסודר, לגבי הפרטים של הקורסים. לגבי כסייפה: כתוצאה מאותה הידברות ההחלטה היא בתיאום – להזיז את מקום הכניסה, והדבר הזה בא על פתרונו. לגבי צומת להבים המפורסם: עצם הביצוע של הפרויקט – אני בקי מאוד בפרטים, כי לפני שבוע ישבתי עם האלוף במילואים דורון רובין, שמקדם עכשיו פתרונות. בכל מקרה, חלק מהדיון היה לגבי העיר רהט. אנחנו עדכנו אותו במה שהוא לא ידע, שאנחנו – נוסף על מה שאמרתי, שמאריכים את כביש 6 מאזור להבים עד שוקת – אנחנו ממאחז כבר, בעצם, משדרגים את הכביש להיות ברמה של כביש חוצה-ישראל. ממחלפים את אזור בית-קמה, את הרמזור שלאחר מכן; לאחר מכן, בונים מחלף מאוד משמעותי במרחק מסוים צפונית לצומת להבים, די קרוב, ומשם ייגזרו פתרונות, בעצם, לתנועה, שלא תצטרך לעבור דרך צומת להבים. בנוסף, במסגרת הפיכת הכביש לכביש חוצה-ישראל ממאחז, תהיה עוד כניסה לעיר רהט – כניסה ויציאה, גם לכיוון אזור התעשייה הגדול שבונים שם. יהיה מחלף נוסף. זו בשורה מאוד חשובה. זאת תהיה הכניסה השלישית לעיר רהט. חוץ משדרוג הכניסה, שאנחנו מטפלים בה מכיוון צומת להבים – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם הוא יסכים. לך לרמקול. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כדי שיהיה ברור, כבוד השר דיבר על כניסה שלישית לעיר רהט, וגם על עניין הזזת הרמזור של צומת בית-קמה. האם הכוונה היא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מחלף הוא אמר. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כן. האם הכוונה לכניסה ליד צומת דביר – תחנת הדלק "אלונית"? אני רואה שהשר מתמצא, והוא בוודאי מתמצא בדברים האלה – – – <שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אחרי בית-קמה יש עוד צומת – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> נכון. <שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – והוא מרומזר. הוא יהיה ממוחלף גם כן. אבל נוסף על זה יהיה עוד מחלף של כניסה צפונית לרהט, שיחבר את רהט לכביש חוצה-ישראל החדש שאנחנו עושים, כך שהכניסה והיציאה – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> זה נוסף על צומת להבים הקיים? <שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כן. אלה דברים שמתוקצבים ומקודמים ועכשיו בביצוע במסגרת תוכנית "נתיבי ישראל", שכן החלטנו להאריך את כביש 6 דרומה וצפונה – במקרה הזה דרומה – וגם כניסה ויציאה נוספת צפונית לעיר רהט עצמה. מכל מה שאני מתאר כאן, של בניית מחלף מעט צפונית ללהבים; של כניסה נוספת לרהט, ואגב, עבודות שדרוג נעשות לצומת היום גם על מנת ליצור עוד מסלולי יציאה וכניסה – המסקנה היא שכרגע, בשלב הזה, העדיפות של מחלוף מוחלט של צומת להבים – נדחה לשלב השני. כלומר, כרגע עדיף לעשות את כביש חוצה-ישראל, משום שבאופן אוטומטי זה יחלק את התנועה. כל מי שיבוא מערד, ממיתר, מעומר, מכל האזור המזרחי – הוא כבר לא יצטרך לעבור בצומת להבים. הוא יעבור במחלף שעוד נחליט איך קוראים לו בהמשך, המחלף שיהיה צפונית ללהבים, חוצה-ישראל, ויוכל לנוע צפונה. אנשי להבים עצמם, אגב, לא ייסעו בצומת להבים אלא יצאו דרך המחלף החדש צפונה, ולרהט תהיה עוד יציאה של התחברות לחוצה-ישראל. כך בעצם עומס התנועה ירד מאוד מאותה נקודה, ולכן הנושא הזה נמצא ברשימת ההמתנה לשלב השני. זה שיקול הדעת המקצועי, אלה הנתונים. אני חייב לומר רק שמי שלא רצה להאריך את חוצה-ישראל דרומה, באותו טיעון קלאסי שזה לא כלכלי – טיעון שהיה מוכר ולא קיבלתי אותו, וכן הבאתי לממשלה וכן החלטנו לבצע, כמו שמבצעים את כביש 31 – הוא אמר: תעשו את צומת להבים, זה מספיק. מאחר שאני לא חושב שזה מספיק, ויש חשיבות להעביר את חוצה-ישראל דרומה ולחבר את הנגב למרכז המדינה – כמו שאנחנו עושים בצפון ובשאר המקומות – אני, בהתחשב בחוות הדעת המקצועיות, החלטתי על סדר העדיפויות הזה, ואני עומד מאחוריו, וכמו שאומרים, ימים או שנים ספורות יגידו. אין לי ספק שיש שם שיפור אדיר בכל מה שקשור ליכולת לנוע בתוך האזור ובין האזור צפונה ודרומה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נו, אתם רואים איך השרים שלנו מתמצאים בכל דבר הנמצא במשרדם, לפחות השרים שנמצאים פה – השרה סופה לנדבר – – <שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני חייב, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – השר אהרונוביץ ושר התחבורה. חבר הכנסת – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לא, לא. ברשותך, היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מרשה לך לכתוב בעיתון שהוא עושה את הכול מפני ששאלת אותו. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לא, לא. אני – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש גבול. זה לא – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, רק אם יש לשר לוח זמנים לגבי כביש 31, לגבי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא יעביר לך אותם בכתב. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> סליחה? <שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מה? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לוח זמנים לביצוע לגבי כביש 31. <שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> רמזור זמני? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לא, הכביש בין ערד לצומת שוקת, לוח זמנים לביצוע. אמרת שהוא יחולק לחמישה חלקים – – – <שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> הוא מתוכנן לביצוע, הוא מבוצע. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אז עד מתי? מתי הוא יהיה מוכן? <שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ברגע שעולים הכלים והכלים נמצאים והקבלנים זוכים, אני סומך על החברות שמבצעות את עבודתן, וכך זה בכל החברות. חברת מע"צ מפקחת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כשאתה רוצה לנסוע לאחיך בצפון, לבדואים בצפון, אתה תראה היום באיזה קצב נבנה המחלף של יגור. פשוט לא להאמין, אני אומר לכם, חברים. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני נוסע גם בצפון, גם בדרום. יש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא מחסידיו של הפוליטיקאי כץ; אני מעריץ שלו כשר. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אין ספק. אני מצטרף – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אומר את זה לכל האנשים. אפילו יש חברי מרכז – הוא השר הכי טוב שאני מכיר בסיעה – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני מצטרף לדבריך, כבוד היושב-ראש. אין מחלוקת בזה. <שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> תודה רבה, תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם אדוני מוכן לשמוע מה שפרופסור ברוורמן – שגם יש לו איזו זכות על הנגב? <אבישי ברוורמן (העבודה):> ההערה הקצרה שאתה אמרת, הבאת דוגמה לגבי השרים. ואני מתקן, לאור מה שאמרת: היוצא מן הכלל לא מעיד על הכלל. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, כל אחד יכול להבין את דברי איך שהוא רוצה. דרך אגב, יש יוצא מן הכלל נוסף, זה השר יצחק אהרונוביץ, שאין שאלה שאתה שואל אותו והוא לא נותן לך לפרטי פרטים את כל הנעשה במשרד שלו. תודה רבה, אדוני השר. <שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לך, מודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע, שכבר רץ להודיע שהוא עשה את הכביש, אני רואה. אוקיי, תודה רבה. <הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב–2012> [מס' מ/672; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 27782; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת הפנים, הנמצא כאן. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הם יבואו להצביע, מה אתה דואג. נדמה לי שהיא לא במחלוקת – הצעת הרשות הארצית לכבאות והצלה. יציג את החוק יושב-ראש ועדת הפנים. אין הסתייגויות. יש לוח תיקונים אבל אין הסתייגויות, נכון? <אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> יש הסתייגויות דיבור אולי. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, יש הסתייגויות. אני רק רוצה להפנות את תשומת לבם של המסתייגים – דוד אזולאי, אתה רוצה לדבר? <דוד אזולאי (ש"ס):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי. <אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> הסתייגות דיבור. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא הסתייגות דיבור, יש לו הסתייגות. חוץ ממנו יש בקשות דיבור לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי, לחבר הכנסת אורי מקלב, לחבר הכנסת אורי אריאל ולחבר הכנסת עמיר פרץ. אם יהיו באולם וירצו לדבר, הם ידברו. המסתייג נמצא באולם ורוצה לדבר. <אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב–2012, שיזמה הממשלה, ומוזגה בה הצעת החוק של חבר הכנסת דוד אזולאי, שהוא בנחישות, מהכנסת החמש-עשרה, מניח על שולחן הכנסת את החוק. הנה, יגעת ומצאת, תאמין. רבותי חברי הכנסת, זוהי הצעת חוק היסטורית, שתוביל לשיפור שירותי הכבאות וההצלה ותאפשר מתן מענה טוב יותר לאזרחי המדינה. עד היום מערך הכבאות בישראל פעל במסגרת מוניציפלית באיגודי ערים לכבאות ובמחלקות לשירותי כבאות בכמה רשויות בודדות. העבודה במסגרת מוניציפלית גרמה לבזבוז משאבים בשל כפל תפקידי מטה, וכן למגבלות בניוד כוח-אדם איכותי בין האיגודים. ברמה המבצעית, המבנה הנוכחי הוביל ליצירת פערים ברמה המקצועית בין האיגודים, שנבעה מחוסנן הכלכלי של הרשויות. כמו כן, פעילות האיגודים בתחומי השיפוט יצרה קשיים לוגיסטיים וגרמה לעתים לטיפול לא יעיל באירועי כבאות והצלה. הצעת החוק מבטלת ומפרקת את איגודי הערים ומקימה במקומם מערך ארצי בראשות נציב הכבאות וההצלה. וזאת, ברוח המלצותיהן של ועדות שונות שבחנו את הנושא בעשורים האחרונים. בכך מיוחדת הרפורמה המוצעת בהצעת החוק ושונה מכל רפורמה אחרת. מדובר בתהליך של הלאמה, כאשר המדינה לוקחת על עצמה את מערך הכבאות, והכבאים ועובדי הרשות יקבלו מעמד של עובדי מדינה. אנחנו לא רואים כל יום שהמדינה לוקחת לעצמה אחריות. אנחנו עדים בתקופות האחרונות לכך שהמדינה רוצה להפריט שירותים, להפריט אגפים. אבל פה באה המדינה ואומרת: אני לוקחת אחריות ולוקחת את כל המחויבויות, את כל החובות, ומפעילה את זה לבד. במהלך הדיונים, אדוני היושב-ראש, הצבתי בפני הממשלה שני תנאים מרכזיים לקידום החוק וכמה תנאים משניים שהם לא פחות חשובים. התנאי האחד הוא שמירה על מעמדם של העובדים, על לוחמי האש, ועל כן המתנו עד שנחתם לפני כשבועיים הסכם קיבוצי, לשביעות רצונם של הצדדים. עמדנו על כך שכל עובדי המערך כיום יועברו למערך הארצי, החל בכבאים וכלה בעובדי המטה, ובתוכם יש עובדים שהם בהסכמים אישיים, יש עובדים שהם מהנדסים, הנדסאים, עובדים שהם עובדי המעבר – כל מיני עובדים. לא השארנו עובד אחד שלא מצאנו לו פתרון. וכך אכן יהיה. עוד בהקשר זה, אדגיש כי הצעת החוק אינה פוגעת בחופש ההתאגדות של העובדים. תנאי שני שהצבתי הוא הקצאת משאבים הולמים שיאפשרו פעילות תקינה של הרשות. בעקבות זאת, סוכם בין ראש הממשלה, שר האוצר והשר לביטחון הפנים על הקצאת למעלה ממיליארד שקלים למערך הכבאות, בתקופה של חמש שנים. רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק מורכבת ומפורטת, ובמהלך הדיונים עלו סוגיות רבות. לא אמנה כאן את כולן, אך בכל זאת אזכיר כמה מהן. ראשית, אזכיר כי עוגנה בגוף הצעת החוק חובת הרשות להבטיח את רמת כשירותם של עובדי הרשות באמצעות הכשרות, אימונים וציוד הולמים, על-פי משימות ייחודיות, וכן הוטל על הנציב לקבוע מהי הכשירות הנדרשת, את פריסת המערך המבצעי, את זמני ההגעה הנדרשים לאירוע כבאות והצלה ואת הרכב צוותי הכיבוי וגודלם. תוספת זו בחוק נועדה להציב אמות מידה גבוהות לפעילות הרשות, ויש בכך כדי לתת מענה גם לכמה מההערות של מבקר המדינה בדוח שפרסם אודות אסון הכרמל. אחד הנושאים החשובים בהצעת החוק הוא העברת הטיפול באירועי חומרים מסוכנים מהמשרד להגנת הסביבה למערך הכבאות. כיום, בעת אירוע חומרים מסוכנים צוותי כיבוי האש היו מגיעים ראשונים לאירוע, אך הטיפול היה חלקי ומוגבל ביותר עד להגעת מומחה מהמשרד להגנת הסביבה. כעת, יעברו עובדי רשות הכבאות הכשרה מתאימה לטיפול באירועי חומרים מסוכנים, פריסתם תהיה כפריסת תחנות הכיבוי וההגעה תהיה עם צוותי הכיבוי. נושאי הרישוי, המניעה ושיקום האזור לאחר אירוע חומרים מסוכנים יישארו בסמכות המשרד להגנת הסביבה. סוגיה נוספת שנדונה בוועדה היא סוגיית האגרות שגובה הרשות במהלך פעילותה. למעשה, לא היתה פה שום ועדת הנחות, והוועדה החליטה כי בכל מחוז תוקם ועדת הנחות שתוסמך לקבוע הנחות או פטורים מתשלום אגרה, בהתאם לאמות מידה שיקבע השר. בנוסף, נקבע כי במקרה של אירוע כבאות והצלה שמקורו בהתקפה או באירוע טרור, לא יידרש תשלום מהאזרח בגין שירותי הכבאות, והתשלום יועבר ישירות מקרן הפיצויים של מס רכוש. עד כה, אדוני היושב-ראש, אם היה לאזרח אירוע טרור או תקיפה, שירותי הכבאות וההצלה היו מגיעים לאזרח ונותנים את השירות, ואז מגישים לו חשבון שהוא צריך לשלם. ביתו נהרס, אין לו כבר שום ציוד, הוא עכשיו צריך לדאוג לציוד לביתו, אבל אומרים לו: קודם כול תשלם על הסיוע שקיבלת ממערך הכבאות. כאן תיקנו לפי הצעת החוק הפרטית והטמענו את זה בהצעת החוק, בתיאום, כמובן, עם משרדי הממשלה. עוד נקבעו בהצעת החוק הסדרים מפורטים לפעילות בעלי התפקידים השונים ברשות הכבאות וההצלה מול מערכת הביטחון, באופן שיוצר איזון בין צורכי הרשות לבין האינטרסים הביטחוניים והמבצעיים. לבסוף, אי-אפשר לסכם את הדיון בנושא הכבאות בלי להזכיר את השלטון המקומי, שנשא את מערך הכבאות על כתפיו עד כה, ואנחנו, כמדינה, צריכים להגיד להם על כך תודה רבה. כרגע הצעת החוק מסדירה את העברת הנכסים, החובות וההתחייבויות של איגודי הערים לידי המדינה, ובמרבית הסוגיות ההסדר בהצעת החוק הוא פרי ההסכמות בין משרד האוצר לבין מרכז השלטון המקומי, ובוודאי ובוודאי בתיווך של ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. סוגיה אחת נותרה במחלוקת עד לסיום הדיונים, והיא שאלת המשך המימון של הרשויות המקומיות. בהצעת החוק הוצע כי הרשויות המקומיות ימשיכו להעביר את חלקן במימון שירותי הכבאות במשך חמש שנים. מרכז השלטון המקומי התנגד לכך, והצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות בנושא. על כן, כפתה הוועדה על האוצר ועל מרכז השלטון המקומי הסדר, ולפיו הסכומים יופחתו בהדרגה במשך חמש השנים באופן דיפרנציאלי, אדוני היושב-ראש, המבחין בין רשויות מקומיות נטולות מענק לבין רשויות מקומיות שמקבלות מענק. בדרך כלל, המימון הדיפרנציאלי – משרד האוצר לא אוהב את זה. אבל בפעם הראשונה הכנסנו את זה לתוך החוק, וזה – אני מקווה – ישליך גם על היטלי ההשבחה, על חלף ההשבחה שנותנים בנושא של תכנון ובנייה. ברגע שפתחנו את הנושא לדיפרנציאליות, גם שם נוכל להשתמש בזה. אדוני היושב-ראש, חברי השרים וחברי הכנסת, כפי שאמרתי בראשית דברי, זו הצעת חוק חשובה, אדוני היושב-ראש, והיסטורית, שהיינו צריכים לעשות אותה מזמן. אבל כנראה המקרה הטרגי שקרה, אסון הכרמל, הניע את הגלגלים, ובסופו של תהליך יש חוק, והוא ראוי וטוב, והיסטורי, כמו שאני אומר, לרווחת החברה במדינת ישראל. אני מבקש מהבית לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מציע שאדוני יברך את אנשי הוועדה הנחמדים, את מנהלת הוועדה – – – <אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני הייתי רוצה לאחר ההצבעה, בוודאי – – <היו"ר ראובן ריבלין:> את היועץ המשפטי שליווה. <אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – יש לי רשימה של העוסקים במלאכה. לאחר ההצבעה הייתי מבקש לעלות עוד דקה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבין שהיועצת המשפטית פרנקל-שור גם עזרה בעניין זה. את עזרת בעניין זה. גם בעניין זה. בבקשה. <אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אז בסוף, אחרי ההצבעה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אחרי אתה רוצה? <אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני רוצה אחרי זה. אחרי שנשמע את ההערות; אולי יש עוד הערות. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. אתה תשיב עליהן, גם על ההסתייגויות וגם על רשות הדיבור. <אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אבל אני שומר את הזכות להודות בסוף. יש פה צוות רחב שעבד על החוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> אפשר תמיד להודות פעמיים. כי נאמר: כל המוסיף, מוסיפים לו. <אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> פעם אחת כמו שצריך. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. רבותי, חבר הכנסת אזולאי הנכבד יש לו הסתייגויות. יש לו שתי הסתייגויות. יש לך חמש דקות לדבר בהן כי הן לאותו סעיף. אז אתה יכול. ויש גם רשות דיבור לחבר הכנסת מקלב. חבר הכנסת בן-ארי, האם אתה רוצה לדבר? רוצה. חבר הכנסת מקלב, אתה רוצה לדבר? רוצה. וחבר הכנסת אורי אריאל, אתה רוצה לדבר? רוצה. ועמיר פרץ? רוצה. כולם ידברו. רבותי, בבקשה. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה בראש ובראשונה להצטרף לברכות העתידיות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> צריך חמש דקות או שלא? <דוד אזולאי (ש"ס):> אני מקווה שלא נשתמש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אז אני שם. אין בעיה. <דוד אזולאי (ש"ס):> אני רוצה להצטרף לברכות העתידיות של יושב-ראש ועדת הפנים לכל הצוות, שבאמת עשו במשך שנים רבות במלאכה של קידום החקיקה הזאת. בראשותם, כמובן, יפה, מנהלת הוועדה, והיועצת המשפטית, ואחרים, ואני משאיר את זה ליושב-ראש הוועדה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר לביטחון פנים, חברי חברי הכנסת, זהו יום שמחה מהול בעצב. לאחר שנים רבות אנחנו מביאים חוק חשוב להקמת רשות כבאות והצלה. יום עצוב, כי טובים ויקרים מבנינו הלכו לעולמם באסון הכרמל. לולא האסון, מסופקני אם היינו מגיעים עד הלום. היום, עם סיום החקיקה, הרשות לכבאות הופכת לכבאות ארצית שתפעל במסגרת המשרד לביטחון פנים, ולוחמי האש יהפכו לעובדי מדינה. לשמחתי הרבה – זה כעשר שנים שאני פועל ועושה לקידום הצעת החוק לשירותי הכבאות, ובכל פעם זה עלה בקריאה טרומית, משום מה התפזרנו והלכנו לבחירות, ולא יכולנו להתקדם. וזה חזר על עצמו פעמים מספר. והנה, סוף כל סוף מתברר שהצעת החוק שלי בדיעבד שימשה קטליזטור לקידום החקיקה הממשלתית. אני רוצה בהזדמנות הזאת לברך את חברי חבר הכנסת אמנון כהן, יושב-ראש ועדת הפנים, שלא רק קידם את החקיקה – הוא עשה מעשה חשוב ביותר בכך שדאג שהחוק יכוסה תקציבית. אחרת יכלה להיות תוצאה של הצעת חוק – מבחינתי, זה היה אות מתה בספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת אמנון כהן פעל ועשה בעניין הזה, ועל כך הוא ראוי לברכה ולהערכה. השמחה היותר גדולה – מי שליווה את החוק בהתחלה יודע שזה התחיל ברעש אדיר, כאשר כל הגופים הנוגעים בדבר, אם השלטון המקומי, אם הכבאים, התנגדו לקידום החקיקה הזאת, וכל אחד מזווית הראייה שלו, שמא ייפגע. לשמחתי הרבה, אנחנו נמצאים היום פה כאשר יש הסכמה של הכבאים, של השלטון המקומי, של משרדי הממשלה, כולם הסכימו לקדם את החקיקה. זה המקום, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, לברך על סיום תקופה קשה את אותם לוחמי האש, שעשו תפקידם נאמנה במשך שנים, כאשר הם פועלים במסירות, בנאמנות ובמקצועיות, כאשר משרד האוצר מזנב בהם לאורך הדרך ומנסה לייבש את התקציבים על מנת שיסכימו להפוך את השירות הזה לשירות ממלכתי. לשמחתי הרבה, היום אנחנו נמצאים במקום שאנחנו נמצאים, וזה הודות לכבאים. במשך עשרות שנים האנשים האלה נלחמו במסירות בלתי רגילה. לא פעם אמרתי: כל פעם שהכבאים האלה חוזרים ממשימה, וחוזרים בשלום, זה נס גלוי. אחרת אי-אפשר להסביר את זה. אני רוצה גם להודות בהזדמנות הזאת לשר אהרונוביץ, השר לביטחון פנים, שהיה נחרץ מההתחלה והבטיח לי בהזדמנויות רבות: לא תהיה פגיעה בעובדים. ואכן, אני מודה לך, אדוני, על כך. ודיברנו לא פעם ולא פעמיים, זה היה הנושא שלפחות אותי הטריד בראש ובראשונה – שלא תהיה פגיעה בעובדים. ולשמחתי הרבה – אדוני השר, אני מודה לך על כך שעמדת בדיבורך, וזה לא היה קל. אני יודע שזה היה קשה. אבל, איך אומרים? סוף טוב, הכול טוב. ואני חושב ששמחה עוד יותר גדולה היא שבסופו של דבר גם הכבאים חתמו על ההסכם, הסכימו לשינויים האלה, וכולנו יוצאים לדרך חדשה, שמדינת ישראל שאפה לה כבר עשרות שנים. אני רוצה בהזדמנות הזאת גם לברך את שחר איילון, נציב שירותי הכבאות, שאפשר להגיד, נכון שהוא נכנס לתפקידו לפני שנה בערך, אבל אני חושב שעיקר התפקיד שלו מתחיל היום, עם אישור החוק הזה, שהופך את שירותי הכבאות לשירות ממלכתי ואת לוחמי האש לעובדי מדינה. והנציב למעשה מוביל את המערך הזה. ואני מאוד מאוד מקווה שאנחנו נכנסים ליום היסטורי, לעידן חדש, שייתן מענה חשוב, ומניעת אסונות, ושירות טוב, יעיל, לאזרח. אני רוצה – – – <מאיר שטרית (קדימה):> מה עם האיגודים? <דוד אזולאי (ש"ס):> האיגודים – יש הסכמה בין השלטון מקומי, יש פריסה לחמש שנים. תאמין לי, בעניין הזה אני סומך על השלטון המקומי. הם לא פראיירים, הם יודעים לעשות את העבודה, והם לא ויתרו. ואני משאיר את זה לשר אהרונוביץ, שאני מניח שהוא יעלה פה ויגיד את הדברים. אבל סמוך על השלטון המקומי שהוא לא היה עושה הנחות איפה שאי-אפשר לעשות הנחות. לשמחתי, בשורה התחתונה אני יכול להגיד לך שאתה גם, בזמנך, כשהיית שר הפנים, וביקשתי להעביר את הצעת החוק שלי, אתה נתת את ידך לכך שנעביר את זה בקריאה טרומית. ואכן אז העברנו את זה בקריאה טרומית. הדבר הכי חשוב מבחינתי היום הוא שיש הסכמה גם של השלטון המקומי, גם של לוחמי האש. כולם הסכימו וכולם מברכים. ואני חושב שזהו יום היסטורי לעם ישראל. אמרתי בפתיחת דברי, חבל, חבל שזה עלה למדינת ישראל ב-44 אנשים טובים, בני משפחות טובות, שמסרו את עצמם באסון הכרמל. ואני מקווה ומאחל לעובדים בשירותי הכבאות שלא יתעסקו בכיבוי שרפות, אלא שיעסקו רק בתחזוקת המערך הזה. והשם יעזור שנזכה כולנו להאיר את האור בבית-המקדש, בלי שרפות מיותרות. <קריאה:> אמן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אמן. <דוד אזולאי (ש"ס):> תודה רבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מבין שאדוני לא יבקש להצביע, כי ההסתייגויות הן הסתייגויות דיבור. חבר הכנסת אזולאי, אלה הסתייגויות דיבור. <דוד אזולאי (ש"ס):> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> כי יש רשות דיבור היום, אבל בכל זאת נתנו לך עצה כדי שתהיה ראשון, לעשות הסתייגויות דיבור. אין צורך בהסתייגויות דיבור אלא אם כן רוצים לדבר עשר דקות במקום חמש דקות. בבקשה. אני מזמין את חבר הכנסת בן-ארי. חבר הכנסת בן-ארי. חבר הכנסת אורי מקלב מייד אחריו. ואחריו חבר הכנסת אורי אריאל, ואחריהם חבר הכנסת עמיר פרץ, ואז יזכו המצביעים גם לאשר את החוק החשוב הזה. מדובר בערך ב-20 דקות עד להצבעה, אם כולם ישתמשו בכל הזמן הנתון לרשותם. בבקשה, חבר הכנסת בן-ארי, ראשון הדוברים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> כבוד אדוני היושב-ראש, שולחן הממשלה, חברי הכנסת, אני קודם כול מצטרף בלב מלא וחם לברכות ליושב-ראש הוועדה ולוועדה, שאני יודע שעשו עבודה יסודית, קשה, חשובה, מהפכנית, ואני חושב שאין פה מישהו באולם הזה שלא מברך על הפעולה הזאת. אבל אני רוצה לדבר על היבט מנהיגותי בנקודה הזאת. בזמן שהיו פה פיגועים, לצערנו הרב, פעמיים ביום, אז מייד אחרי כל פיגוע מערכת הביטחון היתה נותנת תשובה. אם, נאמר, היתה דקירה באיזה צומת, למחרת או כבר שעה לאחר מכן כבר עמדו שני חיילים באותו צומת ושמרו. אם היה פיגוע באוטובוס אז באותו אוטובוס שמו בתחנה מישהו שישמור. אנחנו היינו קוראים לזה לסכל את הפיגוע שהיה. מסכלים את הפיגוע שהיה. זה כבר היה, תחשוב קדימה, תסתכל מה הפיגוע הבא, איפה האסון הבא שרובץ לפתחנו. ואני שב ואומר, יש פה תרדמת. אתמול היתה הפגנה של תושבי שכונת-שפירא שנאנקים תחת תופעת המסתננים. רבותי, זה אסון שרובץ לפתחה של מדינת ישראל. אנחנו הולכים שולל אחרי כל מיני ביטויי רחמנות כביכול ולא מרחמים על בני עמנו ולא מרחמים על מולדתנו. יש פה הצגות לתקשורת שגירשו – לא גירשו, שילמו 1,000 יורו לאיש בשני מטוסים. איך כתב לי מישהו? הוא אומר: צריך שני מטוסים כאלה ביום כדי לאזן את אלה שנכנסים. אתמול, אגב, שמענו אישיות ביטחונית בכירה. הוא אומר שהוא עוד לא כל כך בטוח בנתונים האלה שפרסו פה השבוע בעניין הזה של פחות נכנסים. אבל זה לא עניין של הנכנסים, זה אלה הקיימים. אני הייתי מצפה שתקום פה רשות לאומית, חירום, בנושא הזה של המסתננים. לא בתמונות לתקשורת, לא בהצגות, אלא בפעולה ממש, כדי להשיב את האריתריאים לאריתריאה, ואת הדרום-סודנים לדרום-סודן ואת הצפון-סודנים לצפון סודן, כל אחד, איש-איש לעמו ולמולדתו. ונמאס כבר לשמוע ששם יש 25 שנות שירות. פה יש שלוש שנים, אז בשביל זה יש פה הפרה של זכויות אדם? זה מה שיש שם. ולכן צריך לסלק את הטיעונים האלה ולסכל את הפיגוע הקיים, ולא להקים רשות חירום לאחר מכן, כי ספק אם יהיה לנו את מי להציל פה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת בן-ארי. חבר הכנסת אורי מקלב – בבקשה, אדוני. חבר הכנסת מקלב, בבקשה. חברת הכנסת ליה שמטוב, גברתי סגנית היושב-ראש, אני צריך לבקר את הפצועים, אז אם גברתי מוכנה לבוא ולהחליף אותי, כי ממלא-מקומי – בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אין ספק שהרפורמה בכבאות היא לא רפורמה רגילה שאנחנו אולי מפעם לפעם נתקלים ואנחנו דנים בה בכנסת. זאת לא רפורמה בתחבורה ציבורית, זאת לא רפורמה במים, זאת גם אפילו לא רפורמה בתכנון ובנייה. זאת רפורמה בשירותי הביטחון והצלת החיים במדינת ישראל, שזה שירותי הכבאות. אין ספק שהיא קשורה באופן ישיר לחיי אדם, והרקע של האסון בכרמל מלווה אותנו עד עכשיו, והפוך, אולי הוא זה – חלק – שבאמת קידם את החוק. הרפורמה של שינויים מבניים דרמטיים כאלה, ופרסונליים, וגם שינויים התנהלותיים כאלה עמוקים, דרשה הרבה הרבה תבונה והרבה סבלנות מיושב-ראש הוועדה, וזה המקום להודות לו. כולם מודים לאחרים, אתה מודה לכולם, אבל אין מי שמודה לך. בהזדמנות הזאת – אנחנו יודעים, מי שהיה בוועדות, בדיונים, ראה כמה עבודה, כמה מקצועיות, כמה אורך רוח, כמה חוכמה השקעת בקידום החוק, במיוחד שהחוק הזה לא הגיע בשל. החוק הזה – כל המחלוקות והאי-הסכמות שהיו בחוק הזה בין כבאים, בין הרשויות, בין המדינה, התנקזו לתוך הוועדה ולא הגיעו להסכמה. ואתה הצלחת באמת להוביל את זה בחוכמה, ומגיע לך על זה באמת יישר כוח מיוחד. וגם כל הצוות שהיו אתך, כולל היועצת המשפטית של הוועדה, ועוד הרבה חברים, שהכניסו הרבה הרבה מהניסיון ומחוכמת החיים שלהם. ובאמת אני עומד כאן היום רק ברשות דיבור ולא בהסתייגות, מכיוון שכמה דברים שחשבנו – היו לנו מחשבה או רצון להגיש הסתייגויות, אתה בחוכמתך ובהשפעתך ובלחץ שלך הצלחת להביא לכך שזה ייכנס לסעיפים בתוך החוק. הדבר הראשון, שהוא דרמטי מאוד בחוק הזה, זה הקמת ועדת פטור לביטול ופטור מאגרות וחיובים של כיבוי אש, שמגיעים למגזר הפרטי, שמגיעים לאזרחים. אנחנו עדים לכך לא פעם. לדאבוננו קורות שרפות בבתים והן משאירות את האנשים, את המשפחות, חסרי כול, רק עם בגדם לעורם, והאנשים האלה נדרשים לפי החוק, ומחוסר ברירה, גם, של שירותי הכבאות, לשלם אגרות, שיכולות להגיע לאלפי שקלים. אנשים שאיבדו את כל מה שיש להם עדיין נדרשים לשלם אגרות. לפעמים זה נגמר באסונות שקורים למשפחות האלה, ואנשים נדרשים לשלם. לכולם היו מייצגים: לכבאים היו מייצגים, היו מייצגים למדינה, למשרד הפנים, לוועדים השונים, לנציבות, אבל לאזרחים הפשוטים שעומדים בחוץ ויש להם מחאה חברתית, שעומדים מחוץ לכנסת – אף אחד. אבל ברוך השם, הוועדה הזאת היא ועדה שגם כן ראתה את החלק החברתי והקימה ועדה מיוחדת, ועדת פטור, שלא היתה כמותה. וכאן היועצת המשפטית עושה כל מיני דברים יצירתיים, ובסופו של דבר הוקמה ועדה שגם חברים בה לשכות הרווחה המחוזיות, חברים מן המניין בתוך ועדות הפטור. ואזרחים שהתקשו ומתקשים לשלם אגרות, שכפי שאמרתי יכולות להגיע לאלפי שקלים על הזנקה אחת או מקרה אחד, פעולה אחת של כיבוי אש, יוכלו לבקש פטורים, והמסורת שהיתה עד עכשיו תישמר, כשברפורמה היא לא היתה: משום מה לא הוכנסו ועדות הפטור, שהיו קיימות באיגודי הערים. לא הוכנסו. זה דבר אחד. הדבר השני, שהוא גם כן חשוב, שהוא כבר לא מהחלק האזרחי-החברתי אלא מהחלק המוסדי-הציבורי, שמוסדות חינוך ומוסדות ציבוריים ומבנים ציבוריים צריכים לקבל רשיון מכיבוי אש והם עומדים לא פעם בביורוקרטיה ובסחבת קשה, שעוברים ימים רבים עד שהם מקבלים את התגובה ואת ה-input של כיבוי אש. הוועדה קבעה בתוך החוק לוח זמנים של שירותי הכבאות, בתוך כמה זמן הם צריכים לענות תשובות על בקשות, כולל 21 יום לתשובה לפנייה, כדי לבוא לקבוע מה צריך לעשות במבנה. ולאחר שהמוסד מגיע, המוסד החינוכי, המוסד הציבורי, מודיע שהוא גמר לעשות, בתוך 21 יום, בתוך 30 יום, הם צריכים לבוא ולתת את התשובה שלהם, ואם לא, זה עולה ישירות לנציבות. הדברים האלה שנעשו יש בהם תועלת גדולה. היא לא משלימה לגמרי, אבל ודאי שהיא נותנת תוספת ערכית מאוד לחוק הזה. על כך אני שוב מודה לך, אדוני יושב ראש-הוועדה – היועצת המשפטית, השר – על העבודה החשובה, על כך שאנחנו היום יכולים להגיד שהבאנו דבר כמעט מושלם. תודה רבה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה. הדובר הבא חבר הכנסת אורי אריאל. בבקשה. לרשותך חמש דקות. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> יהיה לך עודף. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, השרים, החוק הזה הוא חוק שבא לתקן דברים שנוגעים לפיקוח נפש, וכל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם שלם. ככה מתייחסת היהדות לחיי כל אדם ולכל בר-אנוש, וברוך השם, הדבר הזה נכון בעם ישראל אלפי שנים, מאז קיבלנו את התורה. בוועדה לביקורת המדינה עסקנו בדיון ארוך בנושא השרפה בכרמל ובדוח המבקר היוצא מיכה לינדנשטראוס. והיות שלא סיימנו, והיות שראש הממשלה לא היה ושר האוצר לא היה, אנחנו עומדים לקיים, בזמן הקרוב ביותר, דיון נוסף, בתקווה להשלים את הבדיקה של הדוח של המבקר, ובעיקר לראות מה התיקונים לליקויים הגדולים שהופיעו. התפרסם היום, ויש כנראה פרסומים בדרך, שיש כמה אנשים שהיו בפני המבקר ולא נתנו עדויות שלמות, או לעתים אפילו יש חשש – אין בידי לקבוע זאת, אבל יש חשש – שהם לא נתנו עדויות אמת. הדבר הזה הוא יותר מחמור, כי הוא מעיד על תרבות שתביא אותנו למקומות שאי-אפשר להשלים אתם ואי-אפשר לקבל אותם, ואני חושב שמתפקידנו לשנות את המציאות הזאת ולהביא את החברה הישראלית, בעיקר בדברים שנוגעים בחיי-אדם, למקום אחר. אני מבקש להודות ליושבי-ראש הוועדה, זה הקודם, ידידי חבר הכנסת אזולאי, והנוכחי, חבר הכנסת אמנון כהן, ולכל העוסקים במלאכה. אני חושב שהחוק, יחד עם השינויים בכל המערך, הם שינויים יותר מחשובים, והלוואי שנדע גם ליישם אותם. תודה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. הדובר הבא, חבר הכנסת עמיר פרץ, בבקשה. חבר הכנסת איתן כבל, שומעים אותך עד לכאן. <איתן כבל (העבודה):> אני אדבר בשקט. <היו"ר ליה שמטוב:> לרשותך חמש דקות. בבקשה. <עמיר פרץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש – גברתי היושבת-ראש, סליחה – גברתי היושבת-ראש – זה כבר אצלנו רפלקס, זה לא בגללך – גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, יושב-ראש הוועדה אמנון כהן, ראשית אני רוצה לברך אותך על המלאכה, ועל היכולת שלך לעשות מעשה בלתי רגיל, של לתפור פה חליפה מאוד מאוד מסובכת ומורכבת. האמת היא שעל העבודה היסודית שלך שמענו בדיווחים מכל הצדדים שהיו שותפים, ומגיעות לך כל הברכות. אבל אנחנו בהחלט צריכים קודם כול לומר שאנחנו עוסקים היום בכבאים, והכבאים, היום, שקיבלו את ההגדרה הראויה להם, לוחמי האש, באמת מגיעים היום לעמוד על אותו משטח שהם היו ראויים לעמוד עליו כל השנים. לצערנו הרב, הכבאים היו במשך שנים כתובת למתקפות, שלא באשמתם. הרי על מה תקפו כל הזמן את הכבאים? מדוע הציוד ישן – מה זה, הכבאים קונים את הציוד? מדוע הם לא מסכימים לרפורמה בלי הסכם שיגדיר את זכויותיהם? הרי כל אחד מאתנו דרש שהרפורמה לא תוכל לצאת לדרך – ואני בטוח שגם השר לביטחון פנים מברך היום על כך שהרפורמה הזאת לא יוצאת טלאים-טלאים, כי אם – היתה יוצאת רפורמה מקוטעת, בלי שיש תשתית לכך שכל הצדדים שצריכים להפעיל אותה אכן-אכן תומכים בה. ואני אומר לך, חברי אמנון, אני יודע שעשית עבודה מדהימה, ואין ספק שההישג הזה של להפוך את כל לוחמי האש לעובדי מדינה זה הישג חשוב ביותר. אני מאוד מקווה, אבל, שתפרת את העניין בצורה כזאת שיש גם לוחות זמנים מדויקים, כי כבר ראינו – אתה זוכר את הפרשה של ביטול משרד הדתות והעברת כל העובדים שלו למשרדים אחרים כדי שיהיו עובדי מדינה, ואז הסתבר שחלק גדול מהעובדים הלוא היו במועצות דתיות ואז אי-אפשר להעביר אותם בגלל מצב חוקי כזה ואחר. ואני רוצה להתריע – אני מאוד מקווה שלוחות הזמנים גם מביאים אתם את המשאבים הנחוצים כדי ליישם את ההחלטות, כי הרי בסך הכול היינו במבנה מאוד מורכב, של תאגידי כיבוי מכל מיני סוגים, והיו המון-המון מקרים במדינת ישראל שהיו תקופות שבהן חלק מהתאגידים לא היו יכולים לשלם משכורת, בגלל קשיים של העיריות שמימנו אותם. חלק אחר היו יכולים לטפל בכבאים שלהם בצורה מכובדת. היום אנחנו מביאים את כולם למצב שהם הופכים לעובדי מדינה, ואני מקווה מאוד שלא ניקלע לקשיים של יישום, ואכן הדברים יבואו כבר לידי ביטוי. כולנו מצטערים על כך שקצב ההידברות והיכולת לבוא ולומר לאוצר: אל תהיו מודאגים מוועדי עובדים, לא קורה שום דבר – התנאים הראשונים שהיו, שבהם לא רוצים ועדי עובדים בכלל, ובשל התנאי הזה משרד האוצר עיכב במשך שנים את הרפורמה שהיתה יכולה לצאת לדרך, אז היום, לצערנו הרב, המוטיבציה והיכולת לגשר על פערים ולהתגבר על אותם קשיים הגיעו, לאחר אירוע כל כך דרמטי, כל כך קשה, שהשאיר צלקות גדולות במדינת ישראל, בעם ישראל, השאיר ספקות רבים לגבי השירות שהמדינה מחויבת לתת לאזרחיה. והיום אני שמח שאנחנו יכולים לבוא ולומר שאפשר לברך על המוגמר. אני מקווה שמקרים כאלה לא יישנו, שלמדנו את הלקח, שלקח הדלקה בכרמל אכן יהיה לקח שיעמוד לנגד עיני כולנו. אני רק רוצה, חבר הכנסת אמנון כהן, כשאתה עולה, תפרט לי יותר בבקשה על מצבם של הגמלאים, אלה שפרשו ואלה שעומדים לפני פרישה. כי אלה שעובדים, אנחנו יודעים שהם הופכים להיות חלק מהמערכת, ואני מאמין שעיגנתם את הדברים בצורה נכונה ושהאוצר מחויב. הבעיה היא איך מעבירים חובות על זכויות שנמצאות בכל מיני תאגידים, בכל מיני עיריות, ומכניסים את זה לתוך המינהל של המדינה. בכל הביורוקרטיה הזאת פתאום נמצא את עצמנו לפעמים שיש קבוצות שנופלות בין הכיסאות. אז אני אודה לך, חבר הכנסת אמנון כהן, אם תפרט קצת בסוגיה הזאת. בסך הכול אני קודם כול רוצה לברך את הכבאים בישראל, לומר לכם: אתם ראויים להיקרא "לוחמי האש". אני מאחל לכם שלא תהיה לכם עבודה. אני מאחל לכם שתעשו את כל הנדרש כדי למנוע שרפות ודלקות. אתם הציבור היחיד שלגביו אנחנו קמים כל בוקר ואומרים: בעזרת השם, שלא תהיה לכם פרנסה גדולה מדי, שהפרנסה שלכם תהיה בזה שתשפצו, ותשגיחו, ותשמרו על הציוד שלכם, ושתצאו כמה שפחות לשטח, שיהיו לנו פחות שרפות ופחות אירועים. תודה לכולם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עמיר פרץ. אני אזמין את השר לסכם את הדיון בהצעת החוק. השר ביקש, אני – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי השרים, אנחנו נמצאים ביום היסטורי היום. יום היסטורי, שהחוק, חוק הכבאות, אכן יאושר בעוד כמה דקות. ועל החוק הזה מדברים הרבה שנים. הזכיר ידידי חבר הכנסת אמנון כהן את ידידי דוד אזולאי, שהתעסק, ועמל, ולצערי, אני אומר, לא אתה זכית, זכינו כולנו היום. אמנון, חבר סיעתך, מביא את זה, זה כמוך, אבל בהחלט, אני יודע כמה שאתה התעניינת וכמה שאתה דאגת. המערך הוא מערך חשוב מאוד למדינת ישראל, מערך חירום. לפני כשנה וחצי קיבלתי את המערך, אחרי אסון הכרמל, והמערך היה במצב עגום מאוד. עגום מאוד מבחינת הארגון, מבחינת הציוד, חוסר באמצעים, חוסר בציוד. כל הדברים האלה הופיעו גם בדוח המבקר – בכמה דוחות של המבקר. וכשקיבלתי את זה בהחלטת הממשלה לא ידעתי לאן ומה אני מקבל. בשנה וחצי האחרונות נעשו הרבה דברים. הוקמה טייסת אווירית שמוכיחה את עצמה יום-יום, נוספו מאות לוחמי אש, כבאיות, יש הרבה מאוד דברים שנוספו למערך, אבל מה שבסוף יביא את השובר-שוויון זה החוק עצמו. החוק הזה הוא חשוב, כי סוף-סוף זה ינתק את האיגודים, את השלטון המקומי, וישים את המערך הזה, את הארגון הזה, את הרשות, במקום אחר, תחת האחריות של המשרד. היו הרבה קשיים, גם מאגפי האוצר, גם בהסתדרות, גם בשלטון המקומי, הוועדים, ובאמת, קשיים לא פשוטים. במשא-ומתן של שנה וחצי, שאנחנו מתעסקים בהובלת החוק, אני חשבתי הרבה פעמים שלא נגיע ליום הזה. החוק הגיע בסופו של דבר, אמרתי את זה גם בישיבת הממשלה, נעביר את זה לוועדת הפנים והגנת הסביבה – שם אני בטוח שהיושב-ראש ימשיך לקדם את הדברים, וימצא את החיבורים ואת הקשר. אני מוצא חובה גדולה להודות לך, אמנון. השתתפתי בכמה ישיבות בראשותך. עשית את זה במיומנות, במקצועיות, בצורה מעוררת, מבחינתי, הרבה הערכה כלפיך וכלפי הוועדה. זה לא היה פשוט, אבל תמיד מצאת את החיבורים המתאימים, והגענו ליום הזה. אני רוצה להודות קודם כול ללוחמי האש, שנמצאים בחזית היומיומית. עבדו ועשו ותרמו, והם ממשיכים, והם נמצאים בחזית. אני רוצה להודות לאנשי האוצר – נמצא פה שר האוצר. היו קשיים אדירים, אבל מצאנו את הנוסחאות, כולל בשבוע האחרון, כי אמרנו שבלי שנראה את הכיסוי התקציבי לשנים הקרובות, אנחנו לא יכולים להעביר את החוק. גם אמנון וגם אני ראינו את זה עין בעין, ואני חושב שבסוף נמצאה הנוסחה, בראשותך, יובל, וראש הממשלה, ואני מאוד מודה לכם על שהנושא הזה גם מתוקצב לשנים הקרובות. אני רוצה להודות למנכ"ל היוצא יעקב גנות, שעשה רבות, וכמובן למנכ"ל הנוכחי רותם פלג ולאנשיו; לאנשי הלשכה המשפטית בראשותו של עודד ברוק, שעשו עבודה מצוינת. אני מוצא לנכון להודות גם לנציב ולאנשיו וללוחמים ולוועדים, ללשכה המשפטית שלך, אמנון, שעבדה, שנמצאים פה, ועשו עבודה מצוינת, עם כל הוויכוחים וכל הקשיים. <זאב בילסקי (קדימה):> מה אתי? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> עוד לא הגעתי, זה רשום. ואחרון-אחרון, חבר הכנסת בילסקי שעשה ומשקיע ותורם, ואני יודע גם להעריך את זה. רבותי, יום היסטורי, נזכור את היום הזה. יישר כוח לכולם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר לביטחון פנים, השר יצחק אהרונוביץ. אם כן, רבותי – חבר הכנסת דוד אזולאי, אני מבין שמשכת את כל ההסתייגויות שלך. אם כן, רבותי, אין הסתייגויות לחוק. אנחנו נצביע בקריאה שנייה על הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב–2012, כולל לוח התיקונים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 1–147 – 42 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–147 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 42 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה שנייה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לא הספיקה להצביע. <מירי רגב (הליכוד):> גם אני. <היו"ר יצחק וקנין:> גם את. אבל אני לא יכול להוסיף אתכן; אני רק מציין את זה לפרוטוקול. תצביעו בשלישית וזה כבר יחייב. רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים. אדוני יושב-ראש הוועדה, להצביע בקריאה שלישית? אנחנו עוברים לקריאה שלישית. הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב–2012 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד החוק – 48 נגד – אין נמנעים – אין חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 48 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב–2012, נתקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אדוני יושב-ראש הוועדה, אני מזמין אותך לברך – אחרי העבודה הקשה שאדוני עשה בהכנת הצעת החוק. <אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> תודה, אדוני היושב-ראש. ראשית, תשובות לחבר הכנסת עמיר פרץ לגבי הסכמים עם העובדים. אנחנו דאגנו לאחרון העובדים בכל המערך. לאחר מכן עלה גם נושא הגמלאים, והם הביאו את אחד המייצגים החשובים, שהוא חבר כנסת לשעבר, חבר הכנסת כץ. הוא ליווה את כל המהלך – עד שלא עשה לי עם הראש שהכול בסדר. אני סמוך ובטוח – כי זה הסכם פנימי; לא מופיע בחוק – אני בטוח שהם היו מרוצים. אז גם הגמלאים, לשעבר, גם הם בתוך ההסדר הזה, גם קיבלו את המענה למה שהם צריכים. הם אמרו: כשכולם בסדר – כי לא התקדמתי, נתתי להם עוד זמן ועוד זמן, עד שהגיעו להבנות. אני בטוח שגם הגמלאים המצב שלהם יוסדר, בעזרת השם. אני רוצה להודות ראשית ליושב-ראש הוועדה הקודם, שהוא גם מסיעתי – הכול נשאר במשפחה – חבר הכנסת כרמל, אתה מפריע – יושב-ראש הוועדה הקודם, חבר הכנסת אזולאי, שבנחישות, מהכנסת החמש-עשרה, קדנציה אחר קדנציה, הניח את החוק, וכל הזמן דרש וראה את האופק, את הבעייתיות של הנושא הזה, והתריע גם בממשלה. לפעמים זה הלך בתיאום, לפעמים לא בתיאום, אבל עובדה היא שזה לא התקדם, כי היו הרבה קשיים. אבל הנורה האדומה כבר נדלקה בכנסת החמש-עשרה, כשחבר הכנסת אזולאי היה יושב-ראש הוועדה. יישר כוח. כמו שאמרתי קודם, יגעת ומצאת, תאמין. כמובן, אני רוצה להודות גם לחברי ועדת הפנים והגנת הסביבה, שהיו יד ביד, והעירו הערותיהם החשובות – חבר הכנסת ביבי, שבתקופה מסוימת היה קשור לדברים האלה, עזר מאוד; חבר הכנסת בילסקי, שאחראי לנושא המוניציפלי, עזר לי מול השלטון המקומי, ובכישוריו – החמישייה הפותחת – הבטחנו לו, בעזרת השם, רק אל תתפרקו. ואני, כמובן, מודה לראש הממשלה. כאשר סיימנו את החוק, והיו לי בעיות תקציב, ואז למעשה לא יכולתי להעביר תקציב – השר אהרונוביץ, תקשיב עכשיו, כי אני רוצה להודות לך – אמרתי: גמרנו את החוק, עמדנו על הסעיף האחרון של תקציב, ואמרתי לך: כבוד השר, אין לי בעיה להצביע בלי תקציב. כי האוצר אמר: יש דיוני תקציב, אנחנו צריכים לשבת, לבדוק ולבחון. אמרתי: אני חבר ועדת הכספים הרבה שנים, הייתי יושב-ראש ועדת הכלכלה. אם לא יהיה תקציב, לא יהיה לך ברור, לא יעבור, ואני מודה לך שעמדת אתי יד ביד, והלכנו יחד לראש הממשלה, וראש הממשלה היה קשוב. אני מודה גם לשר האוצר – שר האוצר הבין את הנקודה, שבלי תקציב לא יהיה מפנה, ויש פה הבטחה למיליארד שקל במהלך חמש שנים. זה הישג אדיר. בלי זה, החוק היה עקר. אני מודה לך, אדוני השר. כמובן, שר האוצר, כפי שציינתי, סגן שר האוצר יצחק כהן, מהסיעה שלנו, גם נעזרתי בו רבות מול האוצר. שר הפנים, אני רוצה לשבח אותו, אף שנושא הכבאות וההצלה יצא ממנו, הוא ליווה את החוק, וכל הזמן היה קשוב, גם מול השלטון המקומי, שהוא ממונה עליהם. אני מודה לשר הפנים, שבאמת ליווה אותי כל הזמן, וגם נתן את תרומתו החשובה. המשרד לביטחון פנים, כמו שציינתי, כבוד השר, מנכ"לך הקודם והנוכחי, רותם פלג, ראש אגף תכנון, ארגון תקציבים ובקרה, דני קריבו, עורך-דין עודד ברוק ועורכת-דין נועה וינשטוק-עסיס, שעסקו במלאכה המורכבת של כתיבת הצעת החוק הממשלתית, והצליחו להתגבר על המהמורות שבדרך ולהביא הצעת חוק ראויה ומאוזנת. אנחנו שינינו המון, והם היו קשובים – תודה רבה להם. אורי שהם – איפה אורי שלנו? עוזר השר לביטחון פנים, מאחורי הקלעים הלך וסידר, ואני איימתי עליו לא פעם שהחוק לא יעבור. תודה רבה לך. ראית, לקחת ברצינות. נציבות כבאות והצלה, ובראשם לוחמי האש היקרים – אתם לא פה, אבל רוחכם פה. תודה רבה לכם, אחד-אחד, אישית, אנחנו לוחצים לכם ידיים, אנחנו אומרים לכם תודה רבה על מה שעשיתם ועל מה שעוד תעשו. נציב הכבאות וההצלה, רב-טפסר שחר איילון – מודה לך על השתתפותך בדיונים בוועדה, ודע לך, אחריות כבדה מוטלת עליך, ומרגע זה אתה אמון על ביצוע החוק. מחזיקים לך אצבעות ועומדים לשירותך בכל טיפול שתרצה ודיון שתרצה – אנחנו עומדים לשירותך, במידה שיהיו קשיים. סגן נציב הכבאות וההצלה, טפסר בכיר שמעון בן-נר, שתרומתך גם חשובה, סגל נציבות הכבאות וההצלה: הכבאים, כפי שציינתי, יושב-ראש ועד העובדים, מר יואב גדסי – אדם יקר ורגיש, ואף-על-פי שהוא לא היה אחראי לחלקים מסוימים בתוך הכיבוי וההצלה, ביקשתי ממנו לרכז את אלה שבחוזים אישיים, גם את הגמלאים, גם את יו"ש, את כולם – אמרתי: תביא לי עבודה מוגמרת. תודה רבה לך. היה לי גם יועץ לוועדה, גדעון לייב. גדעון היקר, אני מחבק אותך. תודה רבה לך על תרומתך הרבה. כל הכבאים באשר הם, עורכת-הדין יעל שילוני, ההסתדרות – אבי ניסנקורן, ארנון בן-דוד – בלי ההשתתפות שלכם ועבודה לילות כימים וימים כלילות – עבדתם כל הזמן וסיימתם את המלאכה כדי שנוכל להעביר את זה במושב הזה. גיל ברטל, משרד האוצר, כפי שציינתי – את השר אמרתי, את סגן השר אמרתי, אבל גם סגן הממונה על השכר אהרן עוזיאל, אנשי אגף התקציבים: גל הרשקוביץ, שהיה אתנו, מאיר בינג, ואדים גורדון, עורכת-הדין מאיה לסר-וייס, עורכת-הדין אפרת פרוקצ'יה, עורך-הדין בני שאולי-כהן – זה חוק חשוב, היסטורי, אין מה לעשות, אנשים עבדו פה. <היו"ר יצחק וקנין:> על זה נאמר: אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותי. <אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> ודאי, ודאי. בלעדיהם לא היה קורה. מרכז השלטון המקומי – מנכ"ל מרכז השלטון המקומי שלמה דולברג, עורכת-הדין נועה בן-אריה; ראש מינהל ביטחון וחירום יוחאי וג'ימה; משרד המשפטים – עורך-דין גבי פיסמן; המשרד להגנת הסביבה – ראש אגף חומרים מסוכנים רומי אבן-דנן, עורכת-הדין יעל בן-עמוס. צה"ל היה שותף – – – <אריה ביבי (קדימה):> חברי הוועדה. <אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אותך הזכרתי. לא שמעת אפילו. <אריה ביבי (קדימה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אמרתי. חבר'ה, הרשימה עוד מעט – – – <אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> את שמך אמרתי, ואפילו לא שמעת. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני יקצר קצת, אם אפשר. <אריה ביבי (קדימה):> – – – <אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> בילסקי, תגיד לו. <זאב בילסקי (קדימה):> – – – <אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> עבר זמנו בטל קורבנו. צה"ל – סרן יזהר יצחקי. קק"ל – עורכת-הדין יהודית פסטרנק ועורך-הדין אלון גְלַרְט. <קריאה:> גֶלֶרְט. <אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> גֶלֶרְט. גלרט. אנשי צוות הוועדה החשובים – המנהלת יפה שפירא, שוש אזולאי, ליאת סעדון, רחלי דיין; והאחרונים החביבים, שעשו עבודה מצוינת: היועצת המשפטית לוועדה, עורכת-הדין מירי פרנקל-שור האחת והיחידה, עורכי-הדין עידו בן-יצחק ויהל עמית, יישר כוח לכם. עשינו היסטוריה; זה באמת חוק חשוב למדינת ישראל, לאזרחי מדינת ישראל. <קריאה:> יש עוד רשויות. <אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> טוב, ידידי. תודה רבה, יישר כוח. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת אמנון כהן. <קריאה:> תסגור את הרשימה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר אהרונוביץ, תודה לכל חברי הוועדה. <אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> גם לקצרניות. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת (תיקון מס' 15), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 107), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 35), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 194), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 131), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת הכנסת לאחר שעברה גם לוועדת הכספים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למזכירת הכנסת. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יריב לוין. על הודעה זו אין צורך בהצבעה, אני מבין, אדוני. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אין צורך בהצבעה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, להלן הודעה מטעם ועדת הכנסת. אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות מטעם סיעת העצמאות כדלקמן: בוועדת הכנסת – במקום חברת הכנסת עינת וילף יכהן חבר הכנסת שכיב שנאן, ובוועדת המדע והטכנולוגיה – במקום חבר הכנסת שכיב שנאן תכהן חברת הכנסת עינת וילף. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת. <הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 12), התשע"ב–2012> [הצעת חוק מ/710; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, רבותי. הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 12), התשע"ב–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית – יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת הרב משה גפני. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כל העולם במה, ואנחנו השחקנים. אדוני היושב-ראש, גם אני מצטרף לברכות לחבר הכנסת אמנון כהן, יושב-ראש ועדת הפנים, על החוק החשוב הזה, ולכל העוסקים במלאכה. זה באמת חוק שאנחנו כבר מדברים עליו הרבה מאוד שנים, ואין המלאכה נקראת אלא על שם גומרה. אני מתכבד להגיש לכנסת את הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית. ההצעה הזאת נדונה בכנסת ביום שני האחרון, נדונה אתמול בוועדת הכספים, ואני מביא אותה היום לקריאה שנייה ושלישית. בחוק הפחתת הגירעון, בפסקה (8), במקום 1.5%, יעד הגירעון שהיה עד היום, הוועדה מציעה – – – <מאיר שטרית (קדימה):> צריך להיות: חוק הגדלת הגירעון. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן, אני לא יודע למה הפחתת הגירעון. אבל, הפחתת הגירעון – ככה המשפטנים. למה אומרים "הפחתת הגירעון"? למה זה לא "הגדלת הגירעון"? טוב, לא חשוב. כך קוראים לזה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> כי אנחנו בעולם הפוך. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כי אנחנו בעולם הפוך. <מאיר שטרית (קדימה):> החוק נועד לגרום לכך שהממשלה במשך שנים תרד – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אה, נכון, נכון, נכון, נכון. בסדר. זו תשובה טובה. אבל בכל זאת זה עולם הפוך, כי אנחנו מעלים את זה עכשיו מ-1.5% ל-3%. אחרי זה, בשנת התקציב 2014 , זה לא יעלה על 2.75%. <מאיר שטרית (קדימה):> בעזרת השם. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> בעזרת השם כמובן, ובלי נדר, ואם לא נעשה איזה שינויים בדרך. בשנת 2015 – לא יעלה על 2.5%, ב-2016 – באופן שלא יעלה על 2%, ב-2017 עד 2018 – באופן שמדי שנה יפחת מ-2%, ב-2019 – באופן שמדי שנה לא יעלה על 1.5%. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – – ב-2020 יבוא המשיח. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני מעריך שהמשיח יבוא קודם, אבל אם חס וחלילה לא, זה המצב. <מאיר שטרית (קדימה):> על זה אומרים: האדם מתכנן ואלוהים צוחק. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן, נכון. אדוני היושב-ראש, המצב הוא שכאשר אושר יעד הגירעון של 1.5%, המצב הכלכלי היה הרבה יותר טוב מכפי שהוא היום; הכנסות המדינה ממסים, ובכלל הכנסות המדינה, היו גבוהות באופן יחסי למה שקרה בחודשים האחרונים. תמונת המצב שבה אחוזי האבטלה היו אחוזים יותר נמוכים מאשר היום – גם היום הם לא גבוהים באופן יחסי למה שקורה בעולם, אבל אנחנו עומדים בפני מצב שבו אם אנחנו נשארים עם יעד גירעון – ואפשר להישאר עם יעד גירעון של 1.5%, אבל אז צריך לעשות שורת צעדים אחרת. אין יש מאין. אין מציאות שבה הקופה יש בה חסר ולא עושים שום דבר. אז המצב יהיה כזה שמדינות העולם יאמרו – או החברות של דירוג האשראי יגידו: אתם סתם אנשים לא אחראיים; אתם משאירים את יעד הגירעון כשזה לא ריאלי לחלוטין. אתם לא עושים – – – <מאיר שטרית (קדימה):> 10 מיליון שקל – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא יודע. אני לא מתערב בפוליטיקה. אני עוסק רק בכלכלה עכשיו. <זהבה גלאון (מרצ):> נו, זו בדיחת השנה. זה גדול. <קריאה:> גפני, אתה ארטיסט. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא לא, זה דווקא היה רציני. <קריאה:> אי-אפשר אתך ואי-אפשר בלעדיך. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> למעשה, צריך לקבל החלטות, אם אנחנו אנשים אחראיים, בין שאנחנו אופוזיציה ובין שאנחנו קואליציה. הפרחת ססמאות לא תועיל במקרה הזה שום דבר. אני הייתי יכול לבוא ולהגיד: רק רגע, מה, יש זמן. בלאו הכי מדובר על הגירעון של שנת 2013. מה אני צריך למהר ולכנס את ועדת הכספים בבהילות כזאת? צריך דיון יותר מעמיק. התוצאה היתה שהיום יעד הגירעון היה נשאר על 1.5% – לא רציני לחלוטין מבחינת מעמדה הכלכלי של ישראל כלפי החברות המקצועיות שעוסקות בין היתר בדירוג האשראי, אבל לא רק. תמונת המצב הזאת היתה יכולה להישאר ביעד גירעון של 1.5%, אבל אז להטיל גזירות כאלה שהציבור לא יכול לעמוד בהן, ולקבל החלטה מהירה, אם אנחנו מעלים את יעד הגירעון. עם כל הכבוד לנגיד בנק ישראל, שמדבר על 2.5%, אם נעמוד ביעד הגירעון – לצערי אנחנו עוברים אותו. אבל, אם נעמוד ביעד הגירעון של 3%, ההבדל בין 2.5% ל-3% הוא איננו הבדל מעבר לעובדה הזאת שבה, אם אנחנו נעשה 2.5%, הגזירות שהממשלה תחליט עליהן, שיובאו לכנסת, חלקן, ויצטרכו את הליך החקיקה או את מה שנלווה לעניין הזה, יהיו רבות יותר. ואני מעדיף פחות גזירות ויעד גירעון סביר. הוא יכול להיות של 3%. אגב, נגיד בנק ישראל הוא איש מקצוע מעולה. אני עשיתי, כיושב-ראש הוועדה, אבל גם הממשלה עשתה, שהנגיד יישאר. הוא איש רציני. הוא כבוד למדינת ישראל. אבל חלקנו עליו, גם במדיניות שלו בנושא המשכנתאות של הדיור. בנושאים החברתיים יש לנו אתו ויכוח. לכן אני סבור שצריך לקבל את עמדת הממשלה, את עמדת שר האוצר, להעלות את יעד הגירעון. לא להישאר עם ה-1.5%. אני אומר לכם, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר: לא מספיקה העלאת יעד הגירעון, כולנו יודעים את זה. תצטרך לבוא שורה של גזירות שהציבור יסבול מהן. הציבור יסבול יותר אם לא יעשו כלום. אם אנחנו נעמוד ונגיד: רגע, נסמוך על הנס, הקדוש-ברוך-הוא יעזור. הקדוש-ברוך-הוא יעזור אם נעשה את מה שצריך לעשות. וצריך לעשות את מה שצריך לעשות, וצריך לחשוב מה אנחנו צריכים באמת לעשות. יש בפנינו כמה ברירות: יש ברירה אחת – להעלות את המסים העקיפים, לא לגעת במסים הישירים. יש לנו אפשרות לעשות את ההיפך. אני לא מביע עמדה, מפני שאני רוצה לראות מה תהיה החבילה שהממשלה תחליט עליה. אבל אני נגד הפחתת מכס על מוצרי מותרות: רכבים יקרים מאוד, או מוצרים שהם מוצרי יוקרה; עם כל הכבוד, אני לא נגד זה שאנשים עשירים יחיו ברווחה וייסעו במכוניות פאר, או שישתמשו במוצרי פאר או במוצרי מותרות – אנחנו לא חייבים לסבסד אותם. לא לקחת מתקציב המדינה, לקחת את המכסים. אנחנו, ביחס למדינות ה-OECD, נמצאים במקום טוב מבחינת הטלת המסים על אזרחי מדינת ישראל. אנחנו אפילו קצת פחות מהממוצע של מדינות ה-OECD. רק בהבדל אחד: הממוצע במדינות ה-OECD מורכב מזה שהמסים העקיפים – אנחנו נמצאים במקום כמעט הגבוה, או הרביעי. ובמסים הישירים אנחנו נמצאים בתחתית המדרג. אני בעד להטיל מדרגת מס נוספת, או אפילו כמה, על אנשים עשירים. בכל משפחה – וראש הממשלה תמיד משתמש במשפחה, עם השמן והרזה – בכל משפחה כשיש מישהו שהוא חלש יותר ויש מישהו שהוא חזק יותר, ויש מצב כלכלי קשה, או מצב קשה במשפחה, קודם כול דואגים לחלש יותר. והמצב הזה של מעמד הביניים, עם העלאות המחירים, אם אנחנו נטיל עליהם את המצב הזה – והמשמעות של ההשוואה כלפי מדינות ה-OECD זה שאנחנו אומרים שהמסים העקיפים הם הגבוהים והישירים הם הנמוכים ביותר – אנחנו אומרים דבר נורא פשוט, אידיאולוגית: מי שיחזיק את המצב הכלכלי הקשה זה מעמד הביניים והשכבות החלשות; ומי שלא יסבול כל כך זה העשירים, החברות הגדולות. אני נגד לפגוע בהם. צריך הכול לעשות מדוד. אני לא פוסל שום החלטה שהממשלה תקבל, ובתנאי שהיא תהיה עם מחשבה מדודה, נורמלית. לא לקבל החלטות מפני שהן הכי קלות. יצטרכו לקבל החלטות קשות. אנחנו בוועדה, מהיכרותי את חברי הוועדה במשך שלוש שנים וחצי – הוועדה תהיה עזר בעניין הזה. הוועדה לא תתפרע. ועדת הכספים יודעת את גודל האחריות. היא יודעת מה עומד בפנינו. היא לא מתעלמת מהעניין, ולא תשחק קואליציה–אופוזיציה. אני מקווה כך. אני לא יודע מה קורה עכשיו – אבל זה מה שהיה עד היום. אנחנו נביא את הדברים בחשבון. אנחנו לא נקבל כתורה מסיני, אדוני שר האוצר, אתה יודע את זה, ופעמים רבות אפילו הודית לי על כך. פעמים רבות אני הודיתי לך, קיבלתי את עמדתך, ועשיתי כמו שאמרת, אבל לפעמים עשינו שינויים שאתה הודית לי עליהם, ואני חושב שזה באמת גם היה נכון. זה הולך לקרות גם עכשיו. הכול ייעשה בהידברות. אבל לא כל החוכמה נמצאת בממשלה. הקדוש-ברוך-הוא השאיר לכנסת קצת. ומהכנסת, אנחנו, בוועדת הכספים, לקחנו עוד קצת. ומה שלא קיבלנו, גנבנו, ועוד קצת. לכן, צריך להתחשב גם בעניין הזה, ואנחנו נהיה בעניין הזה רנטביליים. אנחנו נהיה כאלה שבאמת הם עזר. ואני מבקש שהדברים ייעשו, לא בהחלטה של אנשי המקצוע, שמה שהם מחליטים זה מה שיהיה. יש דברים חשובים שבאמת צריך לעשות. אני בעד זה שמוכרחים לעשות. אני בעד זה. לכן אני גם מציע את זה במהירות. ביקשת ממני להביא את זה במהירות, עשיתי את זה. להביא את הגדלת יעד הגירעון, אחרת אנחנו נראים רע בעולם. אפילו שאנחנו מדברים על הגדלת יעד הגירעון של 2013. אבל זה מה שיקרה עכשיו, כי יש שורה של צעדים שהממשלה תחליט עליהם, ואז אנחנו נצטרך לבחון את מה שאנחנו צריכים לבחון. אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש. אמרתי את עמדתי המקצועית. אני סבור שצריך – העשירים צריכים לשלם יותר כשיש מצב קשה. מעמד הביניים והעניים צריכים לשלם פחות, במיוחד כשהמצב הוא הפוך. ואז הביא לי העוזר שלי, ובזה אני מסיים, כתבה של נחמיה שטרסלר מהבוקר; בזה אני מסיים, אבל זה בעניין. והוא כותב ככה: מי פופוליסט גדול יותר – מופז, הרצוג או גפני? ככה הוא כותב. טור ב"דה-מרקר". אז אני לא רוצה לדבר על האחרים. מופז, הוא אומר שהוא זיגזג, ולגבי המסים, והוא עשה סתם דברים פופוליסטיים. אני לא מקבל את לשון הרע הזה שלו. מופז זיגזג? לא יכול להיות. אחרי זה הוא כותב על בוז'י הרצוג. ועל בוז'י הרצוג הוא אומר – על גיל הפנסיה, שהוא נגד העלאת גיל הפנסיה. בסדר. לגופו של עניין הוא אומר: תוחלת החיים היא גבוהה יותר. הכול בסדר. גם לזה אני לא נכנס. מופז או בוז'י הרצוג – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מעניין מה הוא אמר על משה גפני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> בסדר. אז שם הוא מדבר לגופו של עניין. הוא אומר: מופז בא לקואליציה. לא דיבר מלה על הנושא החברתי – הוא דיבר כמובן על לומדי התורה, זה אנחנו יודעים. אנחנו עד עכשיו במקלט מאז שהוא דיבר על זה. הוא דיבר על שינוי שיטת הממשל – גם כן, איזו הצגה שלא היתה ולא נבראה. ודיבר על הנושא המדיני. על הנושא המדיני, דרך אגב, גם אני יכול לדבר. כל אחד יכול לדבר. אפילו איש פשוט בציבור יכול לדבר על הנושא המדיני, זה לא מחייב את אף אחד. הוא לא הזכיר מלה, אומר נחמיה שטרסלר – אני לא אומר; זאת אומרת, אני אגיד את זה בהזדמנות אחרת – הוא לא דיבר כלום על הנושא החברתי. בסדר. אז בוז'י הרצוג על גיל הפנסיה – מקצועי. הוא מגיע אלי, והוא מסביר: תראו, הרי החרדים צריכים להשתלב בחברה. ככה אתם אומרים כל הזמן. זאת אומרת, אם יש יושב-ראש ועדת כספים חרדי – – <מאיר שטרית (קדימה):> אתה משולב. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – אז הוא צריך להיות ממלכתי. <מאיר שטרית (קדימה):> אתה – – – משולב. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן. נכון. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> צריך להיות. מאה אחוז, הכול בסדר. צריך להיות, צריך להיות – – – <מאיר שטרית (קדימה):> ולומד תורה. ולומד תורה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מאיר, צריך להיות לגופו של עניין באופן ממלכתי. עכשיו, הבעתי את דעתי הממלכתית. אני סבור – – <רוברט טיבייב (קדימה):> מה כתוב? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – שמדינת ישראל נמצאת מדי גבוה במסים העקיפים, וזה פוגע בתושבים של שכונת-הארגזים. <מאיר שטרית (קדימה):> בין הגבוהים ב-OECD. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אמרתי. אמרתי. נכון שאני צודק? <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אומר נחמיה שטרסלר – למה אני אומר את זה? הוא מסביר, הוא לא חולק עלי. אבל הוא אומר שאני אומר את זה מפני שאני חרדי, והחרדים משתכרים מעט. אז ממילא המסים הישירים לא נוגעים להם, אז אני מטיל את זה על החילונים. אני אומר לך – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> אתה אופוזיציה או קואליציה? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני אומר לך, אני כבר לא התעצבנתי. בפעם הקודמת דיברתי נגד נחמיה שטרסלר ועוד התנצלתי בפניו, ירדתי לנושא האישי. אז היום אני לא עושה את זה. אבל תדעו לכם שזאת בושה וחרפה. אני באמת סבור שבתפקידי כיושב-ראש ועדת הכספים אני צריך להביא בחשבון את כל שכבות האוכלוסייה: יהודים, ערבים, ימין, שמאל, דתיים, חילונים. אני צריך לדון על כולם לגופם. היום דנו בוועדה, והגענו לסיכום והצלנו את מפעל הנעליים "בריל". הסכם עם משרד הביטחון. <שלמה מולה (קדימה):> אבל אנחנו מעידים, החברים – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> הנה, שלמה מולה העלה את זה, ואיתן כבל, הנה. והוא היה בראש צוות שהקמתי, ופתרנו את הבעיה. אגב, עם משרד הביטחון המשא-ומתן הוא מאוד קשה. אני לא מקנא באירנים שיתחילו עם משרד הביטחון, הם יחסלו אותם. אבל משא-ומתן מאוד קשה. <מאיר שטרית (קדימה):> חבר הכנסת גפני, אתה זוכר את הוויכוח בתחילת הקדנציה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר, רבותי – – <מאיר שטרית (קדימה):> הצעתי לך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – לתת לנו להתקדם קצת בחקיקה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> נכון. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> נכון. נכון. למאיר שטרית – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, היושב-ראש – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן, אני מסיים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – אני לא מגביל בדרך כלל. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא, אני מסיים. ואז, אני מודיע לכנסת: אני, בעזרת השם, אמשיך, כל עוד אני בתפקיד הזה, לעשות את הדברים המקצועיים שאני חושב שהם לטובת כל אזרחי המדינה. ולא יעזור למי שמתיימר להיות פרשן כלכלי, נחמיה שטרסלר, גם אם הוא יאיים עלי שאני חרדי. עלי לא מאיימים בזה שאני חרדי, אני גאה בזה, ואני עושה את תפקידי. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. אם כן, רבותי, יש כמה בקשות רשות דיבור, של כמה חברי כנסת. אין הסתייגויות לחוק. הראשונה שביקשה רשות דיבור – חברת הכנסת זהבה גלאון. מה שאני מבקש – אם אפשר, רבותי, לקצר, כדי שנוכל להתקדם בחקיקה. שלוש דקות. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הכנסת מתבקשת לאשר כאן הגדלה של יעד הגירעון בתקציב המדינה ל-3% במקום 1.5%. זה נעשה כי מתברר שלממשלה צפוי גירעון אדיר, אדיר, בתקציב שלה, ואני בעד. גירעון של 3%, חברי חברי הכנסת, גם עומד ביעדים שקבע האיחוד האירופי, ודאי שהוא אחראי, ובטווח הארוך הוא גם יכול להוביל להקטנה ביחס חוב–תוצר של ישראל, והוא בוודאי עדיף על יעד גירעון חונק של 1.5%, שהוא לא ריאלי ולא מתאים לצורכי ההוצאה הציבורית של ישראל. אבל, חברי חברי הכנסת, לצערי, זה לא הצעד היחיד שהממשלה הזאת קבעה כדי להתמודד עם הגירעון שהיא אחראית לו כבר בתקציב הנוכחי; רק אתמול בערב שמענו מראש הממשלה נתניהו שחוץ מהגדלת הגירעון, גם בתקציב הקרוב הוא צפוי להיות גבוה מ-3%. ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר שטייניץ מתכוונים להעלות את המע"מ ולקבוע קיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה. השיטה האהובה על ראש הממשלה, קיצוץ רוחבי. והחוצפה הזאת, של ראש הממשלה, להסביר לנו שאין ארוחות חינם – אין ארוחות חינם וחייבים, פשוט חייבים, לנקוט את הצעדים האלה כדי לשמור על היציבות התקציבית. חברי חברי הכנסת, זו זריית חול בעיניים; כשראש הממשלה מדבר על צמצום הגירעון, מה שהוא באמת רוצה זה שלא תשאלו אותו מי יצר אותו, מי יצר את הגירעון הזה. אבל, חברי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה – אומנם הוא לא נוכח פה גם ביום האחרון של המושב – בואו נדבר על העובדות, ממה נוצר הגירעון הזה; הגירעון הזה לא נוצר מהאוויר, והוא בוודאי לא קשור לשירותי הכבאות כמו שכל מיני דוברים מטעמך ניסו קודם לספר, אף-על-פי שעבר כאן חוק חשוב מאוד קודם לכן. הגירעון הזה נוצר כי במשך שנים אתה מקצץ במסים הישירים, אתה מפחית את מס החברות, אתה מוריד את מדרגת מס הכנסה לעשירים, ומה שנחשף היום כאן במליאה, חברי חברי הכנסת – האוצר והממשלה נותנים פטורים מופקרים, מופקרים, על הרווחים הכלואים, פטורים שמגיעים לקבוצה קטנה של חברות ענק בין-לאומיות. חברי חברי הכנסת, היום סגן השר יצחק כהן השיב לי על שאילתא ונחשפה ההונאה של האוצר. חברות ענק – שימו לב טוב לנתונים – חברות ענק שילמו מס בסך 3.3% על הכנסות של מיליארדים. מדובר הרי בסכומים בלתי נתפסים, שבכלל מגחיכים את כל הרצון של הממשלה להעלות את המע"מ על השכבות החלשות – מע"מ 1% על כולם. חברי חברי הכנסת, כשראש הממשלה מדבר על צמצום הגירעון, מה שהוא באמת רוצה זה שלא תשאלו אותו מי יצר אותו. חברי – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני נותן לך עוד דקה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – חברי הכנסת, הגירעון נוצר כי ראש הממשלה והאוצר נותנים בכל שנה – או: מגדילים את תקציב הביטחון ב-20% ממה שהממשלה מאשרת בתחילת השנה; רק אתמול אושרו 484 מיליון ש"ח נוספים לתקציב הביטחון. ולא פחות מכך, הגירעון נוצר בגלל ימים כמו אתמול, חברי חברי הכנסת, כשהעבירו יותר מ-120 מיליון שקל בפרוטקציות לשותפים המתנחלים והחרדים בקואליציית נתניהו. בקיצור, חברי חברי הכנסת, הגירעון נוצר כי לראש הממשלה יש סדר עדיפויות, ונושאים כמו אחריות תקציבית והשכבות החלשות – הנושאים האלה בכלל לא בראש שלו. זה לא בסדר-היום שלו. העלאת המע"מ, אדוני השר, והקיצוץ הרוחבי הם ממש לא גזירת גורל, ובוודאי זה לא תשלום על ארוחות חינם. אלה צעדים שמשרתים את האידיאולוגיה של ריסוק מדינת הרווחה, ולא שום דבר אחר. חברי חברי הכנסת, הקיצוץ הרוחבי שראש הממשלה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <זהבה גלאון (מרצ):> אני מסיימת, אדוני. חברי חברי הכנסת, הקיצוץ הרוחבי שראש הממשלה מציע יפגע בבריאות, בשיטור, ברשת הביטחון הסוציאלי הקרועה, בפיקוח על חוקי העבודה, בחינוך, ובמה לא. והדרך של ראש הממשלה נתניהו לגרד עוד כסף מהשכבות החלשות ולפגוע בשירותים החברתיים – לא תודה, אדוני. כדי לסגור גירעון תקציבי לא צריך לסגור גירעון מוסרי, ולכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו במרצ נצביע נגד הצעת החוק הזאת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת אילן גילאון, רוצה? גם לך יש רשות דיבור, וגם לניצן הורוביץ. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אתם תצביעו להשאיר את הגירעון על 1.5, זו המשמעות – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא, בעיקרון זה על 3%, אבל תיקח את הרווחים הכלואים ותפתור את – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> בסדר, אבל זו המשמעות. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> היה לך נאום מצוין, רק שהיתה בו בעיה מבחינה לוגית – – – <זהבה גלאון (מרצ):> יש לך קואליציה, שהיא תעשה לך את העבודה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> היא אמרה שהיא בעד ההעלאה ב-3% וסיימה בכך שהיא מצביעה נגד. זה היה נאום מצוין. <היו"ר יצחק וקנין:> רשות הדיבור שלך, חבר הכנסת אילן גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, השרים והשרה, חברי חברי הכנסת, וידוי אישי, אדוני השר: אני אוהב גירעון, אני מאמין בגירעון ככלי כלכלי. האמן לי, בנסיבות אחרות אנחנו אפילו חשבנו ושקלנו, לפני שידענו מה המדיניות הכוללת לקראת התקציב הבא – – <מאיר שטרית (קדימה):> בואו נגדיל אותו. <אילן גילאון (מרצ):> – – בוא נגדיל אותו – מבוקר. אצלנו קראו לזה – איך קראו לזה? חוסר תקציב, אי-מימון נכון – לגירעון קראו. אז פעם הסבירו לנו שיש גירעון – יש גירעון, ואפשר לשלוט בגירעון, וצריך לפעמים להשתמש בגירעון, אבל כאשר הוא כלי יחיד יש לנו בעיה, אדוני השר. כאשר מדיניות ה"נחום תקום" שלכם, שאיך שלא מפילים אתכם – אתם יודעים, אתם מזכירים את אותו חתול שאיך שאתה לא זורק אותו הוא תמיד נופל על הראש. אתם נדרשים לקיצוץ הרוחבי, למעשה של הפחדנים ביותר, כי זה הכי קל, כי באיזה מקום אתם חושבים שאולי ככה לא ירגישו, כאשר אתם בונים תמיד על המע"מ, שהוא המס הרגרסיבי היותר שקיים, ואתם הרי יודעים את זה. הרי המע"מ הוא מס רגולטורי, אדוני השר, יכולתם לכוון את המשק הישראלי באמצעותו, ובאמצעות המסים העקיפים האחרים. לכו תטילו מסים על ג'יפים, על מכוניות 4X4 – אתה יודע, יש, אדוני, אנשים שנוסעים במכונית 4X4 כדי לקנות "קוטג'" בסופר, וזה נורא חשוב להם. לכו תקרעו את אלה, ניתן לזה יד. לכו לשינוי במדרגות מס. אז קיבלתם את אותה הצעה שאני לפני שבועיים העליתי פה, וזרקו אותי מיניה וביה, הנושא של מס לעשירים. אני חושב שזאת ההצעה הנכונה, אני מקווה שהיא תהיה צבועה. באותה נשימה, אדוני השר, איבדת כמה? 15 מיליארד שקלים בכספים הכלואים, אני חושב משהו בסדר גודל כזה, כי מיהרנו לעשות מייד עסקה כדי לכסות על הגירעון העתידי. <מאיר שטרית (קדימה):> עוד לא קיבל כלום. <אילן גילאון (מרצ):> עוד לא קיבל שום דבר, לא. בינתיים אנחנו יודעים מה נסגר, מה הולך להיות המחיר. עוד לא קיבל. <שר האוצר יובל שטייניץ:> 20 שנה לא קיבלו מזה כלום. <אילן גילאון (מרצ):> תראה, הייתי מצפה – איך אני אקרא לזה – בכאב לב? בארץ – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אילן, הוא לפחות מנסה, לפניו לא ניסה אף אחד. <אילן גילאון (מרצ):> הוא מנסה, יפה. <זהבה גלאון (מרצ):> מה אתה מגן עליו עכשיו? <אילן גילאון (מרצ):> לא, זה משפט שלו, זהבה. הוא יכול לנסות. מאיר, הוא יכול לנסות. <היו"ר יצחק וקנין:> אני רוצה להגיד לכם משהו, בדרך כלל בוועדת הכספים תוקפים את שר האוצר, אבל לפעמים צריך גם להגיד כמה מלים – זו לא בושה גם לפרגן. <אילן גילאון (מרצ):> לא לא, אף אחד לא אשם לבד. לא. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אומר לכם, הכלכלה של מדינת ישראל בארבע השנים האחרונות – – – <אילן גילאון (מרצ):> אבל, אדוני היושב-ראש, אם יורשה לי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – – למרות כל התחזיות. אני ותיק בוועדה הזאת, אז אני יודע מה שאני אומר. <מאיר שטרית (קדימה):> אני אינני חבר ועדת כספים, אבל לפחות אני אומר שהוא ניסה. אף אחד לפניו לא ניסה. <אילן גילאון (מרצ):> אין ארוחות חינם. אני לא אוהב את המשפט הזה כמעט באותה רמה שאני לא אוהב את "ייתנו – יקבלו". אבל אני אומר, אין ארוחות חינם, אבל דחיל אללה שלכם, אנחנו משלמים את הארוחות האלה מיניה וביה. אנחנו משלמים את הארוחות האלה באקסטרה-אקסטרה מחיר. אז הייתי מצפה שבארץ המשואות האנושיות לפחות למראית עין תראו איזה מאמץ, לא רק קוסמטיקה; מאמץ אמיתי בחלוקה האיומה הזאת שנמשכת כל כך הרבה זמן. <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר לסכם, אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני, אדוני היושב-ראש והשרים דיברו על חשבוני לפחות דקה אחת, אז – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הזמן עבר ונתתי לך עוד דקה. אני נותן לך עוד דקה. <אילן גילאון (מרצ):> תן לי את הדקה עם ה-100% שמגיע לי. אני באמת רוצה לסיים. לפחות למראית עין היינו מצפים, אחרי כל מה שקרה, לאיזה כיוון של אמפתיה אזרחית. אני אומר לך, אדוני השר, על מה אתם בונים: אתם בונים על הזיכרון הקצר של הציבור, שבסופו של דבר נאנק, אבל הוא בסופו של דבר, כבעבר, יחזיר אתכם אל כס השלטון. וכמה שתקעו אותו יותר – ככה הוא יהיה עייף יותר מכדי להתקומם, ואז הוא, בסופו של דבר, ביום המכריע יבוא ויחזיר אתכם על כנכם. אני חושש מאוד שהפעם תהיה לכם אכזבה בנושא הזה, משום שקם לו דור שהוא הרבה יותר מתוחכם ויודע גם לשאול, מה באמת מגיע לו במדינה הזאת; מה מגיע לו במדינה שקבעה לעצמה ביסודה את קווי המיתאר הראשונים מאוד, שאתם כל כך רחוקים מהם. ואני שוב לא רואה את ראש הממשלה כאן. אני מניח שהצליעה שלו לא נסגרה. אני כבר שאלתי אתמול את השאלה הזאת. אדוני השר, תגיד לראש הממשלה שלא צריך להתבייש בזה שצולעים ברגל. אני צולע 50 שנה ולא מתבייש. צריך להתבייש בזה שאתה מנהל מדיניות צולעת. זאת בעיה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. יעלה חבר הכנסת ניצן הורוביץ. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בעקבות המקרה של משה סילמן, ואחר כך של נכה צה"ל מיהוד ששרף את עצמו, ומקרים נוספים שאירעו בשבועות האחרונים, התפרסם מחקר שאני נדהמתי לשמוע את תוצאותיו, שרוב הישראלים לא יכולים לעמוד בהוצאה בלתי צפויה של 8,000 שקל. זאת אומרת, משפחה ישראלית ממוצעת – קורית תאונה, מישהו נפצע, יש איזו בעיה משפטית, חוב קטן – 8,000 שקל בסך הכול, הוצאה בלתי צפויה, ורוב המשפחות הישראליות קורסות בגלל הוצאה כזאת של 8,000 שקל. זאת אומרת, זה לא רק שאין רשת ביטחון מינימלית, רשת ביטחון חברתית במדינת ישראל, אלא גם התהום ממש קרובה לרגלינו. הדבר הזה – זה, אדוני שר האוצר, אני חושב, מה שגורם לגל הזה של המקרים של אנשים שפוגעים בעצמם בזמן האחרון. התחושה הזאת שאנחנו – ומדובר בכל אחד מאתנו – נמצאים על סף תהום. הנתונים והסטטיסטיקות – ובישראל יודעים לעשות סטטיסטיקות – מגבים את מה שאני אומר. כשיש נתון שאומר שההכנסה החציונית במדינת ישראל היא 6,000 שקל, משמעו שחצי מהאוכלוסייה מרוויחה פחות מ-6,000 שקל. משפחה שמתקיימת או מנסה להתקיים על סדר-גודל כזה של הכנסה, ברור שהוצאה בלתי צפויה, ולו הקטנה ביותר, תמוטט אותה. ואדוני שר האוצר, לא צריך ללכת רחוק. פה בחוץ עומדים עכשיו, אפילו ברגע זה, אנשים ממררים בבכי – אנשים שעברו תאונה וקצבת הנכות שהם מקבלים, וזו כל הכנסתם, היא 2,300 שקל. איך בן-אדם יכול לחיות מ-2,300 שקל כשהוא גם צריך לשלם שכר דירה? יש מדינות שבהן מציאות כזאת היא סוג של נחלת הכלל – מה שנקרא, מדינה ענייה, מרודה, מסכנה. אבל כאן זה לא המצב. מדינת ישראל איננה ענייה ואיננה מסכנה. החלוקה של ההון היא הדבר המסכן והמעוות כאן. כשקומץ של משפחות, כששכבה מאוד קטנה של בעלי הון שולטת בחלק הארי של העושר הלאומי, והשאר מסתפקים בפירורים, אז נוצר המצב המעוות הזה. המדיניות שלכם מהרגע שעליתם לשלטון מכוונת אך ורק להגדלת הפער בין הקומץ הזה שיש לו אותו 1% או 2% לבין השאר, 90%–95%, שהולכים ומאבדים את עולמם. עכשיו אתם מביאים לנו סיפור של הגדלת הגירעון. בעיקרון, כשיש מצב שהממשלה נכנסת לגירעון יכולים להיות בזה יתרונות. הממשלה יכולה ללוות כסף כדי להשקיע בעתיד. ממש כמו שבן-אדם לווה כסף כדי לקנות עסק או לקנות דירה ובונה את חייו ובונה את עתידו הכלכלי. אבל אתם לווים כסף בשביל לשפוך אותו על התנחלויות, על השותפים הקואליציוניים שלכם. תגידו לי, שרי הממשלה, 100 מיליון שקל בשביל לנסר בתים – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, לסיים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – טירוף כזה, אדוני היושב-ראש. באים לנו פה עם איזה תחזיות שחורות שצריך להעלות מע"מ ומס על הדלק וכל מיני דברים כאלה שפוגעים בעניים ביותר. חצי שקל על ליטר דלק הולכים להעלות בשבוע הבא; והממשלה שופכת מיליונים על מיליונים על פרויקטים הזויים בהתנחלויות. אני לא מבין, לזה יש כסף? לזה יש כסף? <יריב לוין (הליכוד):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> לזה יש כסף? לזה יש כסף? לנסר בתים? <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> מי שיוריד אתכם זה העם. כי הסתירות הפנימיות האלה במדיניות שלכם, ניכור האדם במדיניות שלכם יביא לאובדן שלטונכם במהרה בימינו. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. דקה מהצד לחבר הכנסת ברוורמן. רבותי, אני כבר עובר להצבעה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> רבותי, מפלגת העבודה מבינה שהוויכוח הוא לא 2.5% או 3%. הוויכוח הוא על ניהול כושל. זאת לא גרמניה, זאת לא ארצות-הברית. לפני שנה אמרנו שיהיה משבר באירופה, ולכן התחזיות של שר האוצר לא היה להן שום בסיס – לגידול במסים. אין שליטה בתקציב הביטחון. לכן המשפט הוא מאוד פשוט: ד"ר שטייניץ הוא כמו נער מתבגר. קודם משתולל עם כרטיס האשראי של ההורים שלו – אנחנו – ואחר כך, במקום לעבוד קשה ולנהל כמו שמנהל צריך, הוא בוכה להורים שלו, אנחנו; עלינו לשלם על הניהול הכושל שלו. ולכן מפלגת העבודה תצביע נגד. <היו"ר יצחק וקנין:> אני רציתי להעלות לדוכן, אבל מאחר שהתקנון לא מאפשר את זה אפשרתי לו דקה מהצד. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על החוק. הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 12), התשע"ב–2012, קריאה שנייה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד סעיף 1 – 42 נגד – 10 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 42 בעד, עשרה נגד. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, להצביע בקריאה שלישית? אני עובר, רבותי, לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד החוק – 42 נגד – 10 נמנעים – אין חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 12), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 42 בעד, עשרה נגד. אם כן, רבותי, הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 12), התשע"ב–2012 נתקבלה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אדוני שר האוצר ירצה לברך – בבקשה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, אני קודם כול רוצה להודות לחברי ועדת הכספים, ובמיוחד ליושב-ראש הרב גפני, שאכן הבינו את דחיפות העניין, פעלו בענייניות וברצינות. הרב גפני, כמו שמישהו אמר, לפעמים לא קל אתך, אבל בדברים החשובים והגדולים באמת, המכריעים, אתה תמיד ענייני ותמיד חכם ותמיד שוקל. ואני מודה לך על זה שאתה כן רואה את האינטרס הכלכלי-חברתי, ההגנה על כלכלת ישראל ועל אזרחי ישראל בפני הקטסטרופה הגלובלית, במקום הראשון. כך צריך להיות וזה גם הנוהג של ועדת הכספים בראשותך, אז אני מודה לך ולכל מי שתרם לזה. אני רוצה לומר מלה אחת לידידתי זהבה גלאון וחבריה. שמעתי את נאומכם המופלא – באמת נאום לא רע. רק לא הבנתי מבחינה לוגית איך אפשר לפתוח נאום, ולהגיד, אנחנו בעד הגדלת הגירעון ל-3%, ולסיים את הנאום ולהגיד, נצביע נגד הגדלת הגירעון ב-3%. למה? כי יש לנו השגות אחרות על מדיניות הממשלה. לא הבנתי את זה. מבחינה לוגית – הנאום היפה שלך דורש תיקון מבחינה לוגית. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> הדבר שצריך להגיד פה ביושר – אנחנו, אדוני היושב-ראש, כמו שציינת, ארבע שנים אנחנו מנהלים קרב מגן על כלכלת ישראל ועל אזרחי ישראל. הקרב הזה, עד היום, הגיע לכך שהקטסטרופה של אבטלת המונים בכלל ושל צעירים בפרט – באמריקה ובאירופה – בספרד, באיטליה וביוון, בארצות-הברית – לא הגיעה לכאן. לא הגיעה לכאן. הצלחנו להגיע לצמיחה גבוהה, או סבירה, ואבטלה נמוכה. אדוני היושב-ראש, אנחנו חייבים לנהוג באחריות. קבענו יעד גירעון ריאלי של 3%, כי 1.5%, לאור ההתפתחויות בעולם, שהשפיעו עלינו, לא היה ריאלי. אנחנו נעשה ונוביל ביום שני הבא צעדים ריאליים כדי להראות לכל העולם, באופן מיידי, שאנחנו נעמוד ביעד הגירעון. למה? <מירי רגב (הליכוד):> צריך להראות למדינה, לא לעולם. <שר האוצר יובל שטייניץ:> למה? כי האחריות הכלכלית והתקציבית של ממשלת ישראל וכנסת ישראל היא קו המגן – קו המגן היחידי, או העיקרי, על אזרחי ישראל ועל כלכלת ישראל, שלא נראה פה אבטלת המונים כמו שרואים בספרד וביוון. אדוני היושב-ראש, אני מודה לוועדת כספים ולכל חבריה, שתרמו אתמול לדיון המהיר ולהצבעה האחראית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר האוצר חבר הכנסת יובל שטייניץ. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> כן, רבותי, אנחנו ממשיכים. הודעה לסגן מזכיר הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 131), התשע"ב–2012; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 194), התשע"ב–2012 – שהחזירה ועדת הכספים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן מזכיר הכנסת. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 41), התשע"ב–2012> [מס' מ/684; "דברי הכנסת", חוב' כ"ו, עמ' 28668; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בהצעות החוק. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 41), התשע"ב–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית – יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, על דעת ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 41), התשע"ב–2012. המדובר הוא בהצעת חוק ממשלתית, שהיתה הצעת חוק גרועה, משום שהיא רצתה להפוך את המסלול המקוצר להוראה קבועה ולתת לראש ההוצאה לפועל, כביכול, לנהל את המדינה. לפני כשלוש שנים חוקקנו הוראת שעה בחוק ההוצאה לפועל שכוננה את מסלול הגבייה המקוצר בהוצאה לפועל. מסלול הגבייה המקוצר מוגבל לבקשות לביצוע פסק-דין כספי או חיוב אחר שאפשר לבצעו כפסק-דין ואינו עולה על 10,000 ש"ח, למעט תיקי מזונות, מימושי משכון ומשכנתה. המסלול הוא בחירה, וכל זוכה בתיק עד 10,000 שקלים רשאי לבחור בין גבייה במסלול המקוצר לבין גבייה במסלול הרגיל. המסלול אינו עוסק בחייבים כבדים, שלגביהם ניתן צו עיכוב תיקים או שהוכרזו כחייבים מוגבלים באמצעותם. במסגרת המסלול יכולות להינקט פעולות מצומצמות בלבד נגד החייב, כגון עיקול כספים, זכויות לקבלת כספים מידי צד ג' ועיקולי רכב ברישום ובעין. ביצוע חיוב במסלול הקוצר מוגבל לשמונה חודשים. במסגרת המסלול המקוצר אין זכאות לשכר טרחת עורך-דין, אלא במקרה שמדובר בבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב. על-פי הדיווחים העתיים שהוגשו לוועדת החוקה, המסלול המקוצר בהוצאה לפועל עמד בחלק מהיעדים שנקבעו לו, והוא משרת את כלל הציבור באופן משביע רצון. עם זאת גילינו שיותר מדי גופים גדולים, שלא להם נועד החוק, החלו להשתמש במסלול המקוצר. מטרת הצעת החוק היתה קביעת הוראת השעה שעניינה מסלול תביעה מקוצר בהוצאה לפועל כמסלול קבוע. <מאיר שטרית (קדימה):> מי זה החברות הגדולות? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בוא נאמר ככה: חברות סלולר, בתי-חולים – אתה מבין, תיקים של בתי-חולים שנים לא החזיקו – לא הגישו; פתאום במסלול המקוצר הגישו 130,000 תיקים, ופתאום התחילו לגבות את החובות. הוועדה החליטה שהמסלול המקוצר לא יהפוך להוראת קבע, אלא הארכנו את הוראת השעה, ועם זה קבענו שבמסלול המקוצר לא יהיה מצב שאפשר לקבל שכר טרחת עורך-דין, בשום פנים ואופן לא, ומניין שמונת החודשים לחייו של התיק יחל מיום המצאת האזהרה לחייב, ולא מיום פתיחת התיק. מתברר לנו שבתי-חולים, אחרי שמונה חודשים גונזים את התיקים, ובזה נגמר הסיפור. לפי ההצעה המונחת בפניכם, הזכאות לשכר טרחת עורך-דין במסגרת מסלול תביעה מקוצר – באופן שזוכה אשר לו יותר מ-20 תיקים בשנה במסלול המקוצר לא יהיה זכאי לקבל החזר שכר טרחת עורך-דין בגין בקשותיו. עשינו את זה כדי שהאדם הקטן, שבאמת צריך עורך-דין, יוכל להשתמש בו ולקבל החזר על שכר הטרחה. יש הסתייגות של חבר הכנסת צלנר – אני לא רואה אותו לצערי, אז אני לא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אין הסתייגויות. משכו את כל ההסתייגויות. גם אין רשות דיבור. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני מבקש לאשר את החוק בקריאה שנייה ושלישית. אני רוצה להודות לעורכת-הדין סיגל קוגוט ולעורכת-הדין רות גורדין, למנהלת הוועדה הגברת דורית ואג, לעוזרו של שר המשפטים, גלעד סממה, וגם לשר המשפטים, שהסכים להתכופף ולא הכריח אותנו לכופף אותו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 41), התשע"ב–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית, כולל לוח התיקונים – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–6 – 27 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 27 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, אפשר להצביע בקריאה שלישית. אם כן, רבותי, עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד החוק – 30 נגד – אין נמנעים – אין חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 41), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 30 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 41), התשע"ב–2012, התקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <מוחמד ברכה (חד"ש):> החוק ייכנס לספר החוקים, ולא הצעת החוק תיכנס. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מקבל את התיקון, אדוני. <הצעת חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/711).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה), התשע"ב–2012 – תציג את הצעת החוק שרת התרבות והספורט, השרה לימור לבנת. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת להציג בפני הכנסת את הצעת החוק להגנת הספרות והסופרים. ואני רוצה לפתוח בווידוי קטן. אפשר לבקש אולי שקט במליאה, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי – אומנם יש שקט – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> גם גבירותי. <היו"ר יצחק וקנין:> את רוצה יותר שקט? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> קצת. טוב, אני רוצה לפתוח בווידוי קטן, אולי בגלל זה אני צריכה קצת יותר שקט. אני רוצה לפתוח בווידוי קטן. אני שייכת לדור הישן; אני פותחת ספר, כל ספר, בדחילו ורחימו. <אורי אורבך (הבית היהודי):> לא רואים עלייך. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> שלום, חבר הכנסת אורי אורבך, ברוך שובך, ברוך רופא חולים. אני מקווה שאתה בבריאות טובה. אני פותחת ספר, אמרתי, כל ספר, בדחילו ורחימו. מלאכת הסופר בעיני היא כמעט מלאכת קודש. אני מעריצה סופרים, אנשים שיכולים במשיכת קולמוס לברוא עולמות, לברוא דמויות, תמונות, עלילות, ולרתק אותנו, הקוראים. אני שייכת לדור הישן, הדור הזה שבשבילו אסור לקפל עמוד בספר, צריך להשתמש בסימנייה, ואסור בעמוד הספר לכתוב, בשולי הספר, שום דבר, כי בספר לא נוגעים; לא כותבים בו ולא מקפלים בו ולא עושים בו שום דבר. ואז אני הולכת לחנות ספרים, אני או מישהו אחר, אתה הולך לחנות ספרים – כמעט לא נשארו, אגב, חנויות ספרים פרטיות. פרטיות נשארו, כמו פעם – – <מאיר שטרית (קדימה):> ספרים משומשים. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> גם, ספרים משומשים, אבל – – נשארו רק 55 בארץ, וגם הן הולכות ונסגרות, אגב, בקצב מהיר מאוד, לעומת 140 חנויות ספרים של "סטימצקי" ו-90 חנויות של "צומת" – "צומת ספרים", שאלה הרשתות, כן? ואני רוצה לקנות ספר טוב. נותנים לי את הספר באיזה אריזת צלופן כזאת, או לא צלופן, איך זה נקרא שם? עם קופסת "נס קפה". אני באה, אני מנסה לפתוח את זה. אני צריכה עם סכין לפתוח, ולהוציא את הספר שאני בעצם רציתי לקרוא. רק רציתי ספר, לא רציתי שום דבר אחר. או שנותנים לי עם הספר תלוש הנחה ב"איקאה", או אני יודעת? – ב "קיקה", או "ריקה", או משהו כזה, ואני בסך הכול רציתי לקנות ספר. או שאומרים לי: את יכולה לקנות ארבע במאה. "ארבע", לא "ארבעה", ארבע – ארבע ספרים, כן? העברית החדשה. "ארבע במאה". ואני לא רוצה. אני מחפשת בתוך המבצע הזה של ה"ארבע במאה" – אני מחפשת ספר, עוד שלושה ספרים, ואני לא מוצאת. אני מוצאת, אולי, עוד אחד. אבל אומרים לי לא, אני צריכה לקחת עוד שניים, אני חייבת לקחת עוד שניים, אני מוכרחה לקחת עוד שניים, ודוחפים לי עוד שניים שלא רציתי בהם, ואין לי חפץ בהם, וכבר אין לי איפה לשים אותם בבית, הערימות כבר הולכות וגבוהות, ויוצא שבעצם לא שילמתי 25 שקל לספר, אלא בעצם שילמתי כנראה 50 שקל לספר. או אולי, אתם יודעים מה? 33 שקלים לספר, אם הצלחתי למצוא שלושה כאלה. ואני אומרת: קשה לקנות את הספר שאני רוצה. אם אני רוצה רק את הספר שאני רוצה אני צריכה לשלם 98 שקלים, או 92 שקלים, רק על ספר אחד. אבל זה מעניין, כי אם הספר שאני רוצה הוא של הוצאת "כנרת זמורה-ביתן", מודן", או אחת מההוצאות האלה, אני לא אמצא אותו באחת מהחנויות של "סטימצקי". ואם הספר שאני רוצה הוא של הוצאת "ידיעות אחרונות", או "כתר", אני לא אמצא אותו באחת החנויות של "צומת ספרים". בטח לא על המדפים של זאת של זאת, או של האחרת. אני אצטרך לבקש במיוחד. זה קרה לי; הלכתי ל "סטימצקי", אחת החנויות, וביקשתי ספר שהוא לא של הוצאת "ידיעות אחרונות" ולא של "כתר", אלא של "כנרת", או "זמורה-ביתן", או "מודן". ביקשתי ספר מסוים, כי לא ראיתי אותו על המדף. והוא היה מאוד פופולרי באותה עת. אמרתי, יש לכם? אמרו: ודאי. אמרתי: איפה? אני לא רואה. אמרו: רק שנייה. הלכו למחסן ושלפו את הספר. כלומר, רק אם מבקשים. זאת השיטה. אז יש אפליה בשטחי המדף. כלומר הם מסדרים את הספרים כך שרק ההוצאות שעובדים אתן – "סטימצקי" – וב"צומת ספרים" רק ההוצאה שהם הבעלים שלה. הם בעצם מחוברים בבעלות אנכית. לא תנ"כית – בבעלות אנכית. אז מסדרים כך, ויש אפליה בשטחי מדף, בניגוד, כנראה, להנחיה, או להתחייבות, של הממונה על ההגבלים העסקיים כאשר נתן היתר לאותה בעלות אנכית, מתישהו. אני לא זוכרת באיזו שנה זה היה; ניצן, אתה זוכר? לא זוכרים. לא חשוב. מה זה משנה בעצם? אבל עכשיו אני הולכת לחנות ספרים, אחת מאותן חנויות של "צומת" או "סטימצקי", ובתום לב – זה קרה לי כל כך הרבה פעמים, לא ידעתי אפילו, רק נודע לי אחר כך, כשהתחלתי לעסוק בכל העניין – פניתי למוכרת ואמרתי: שלום, את יכולה להמליץ לי על ספר טוב? והיא אמרה לי: כן, ודאי, הנה, את יכולה לקחת את הספר הזה והזה, של הסופר הזה, ספר מצוין, והספר הזה והזה, של הסופרת הזאת, ספר נפלא. אבל לא ידעתי אז שהמוכרת הזאת מתוגמלת על הספר שהיא מציעה לי, על-ידי החנות או על-ידי ההוצאה. היא מתוגמלת. ומי מכם שלא יודע – שידע עכשיו. והיא בכלל לא קראה את הספר כנראה. היא מתוגמלת בלי שהיא יודעת על מה היא ממליצה, בלי שהיא קראה את הספר. היא פשוט מתוגמלת על זה. מסובך, נכון? נכון. מסובך. אז אני יכולה להגיד שאני היום כמעט נרגשת להביא בפני הכנסת את החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל. אני נרגשת, כי תהליך הלידה של החוק הזה היה כמעט כמו של פילות – שלוש שנים. זה פרק הזמן שלוקח לפילה להוליד פילה קטנה, או פיל קטן חדש. פה יש לנו לא פיל קטן ולא פילה קטנה, אלא חוק חדש, שהוא חוק חשוב מאוד, ותהליך החקיקה הזה היה – לא החקיקה, תהליך הבאת, הכנת החוק הזה; אנחנו את תהליך החקיקה נתחיל עכשיו – היה מלווה בלא-מעט מאבקים והתנגדויות, שעיקרם, וזה מה שחשוב, היה רצון החומר לגבור על הרוח, ולהליך הלידה הזה אני עוד אחזור. אבל הנה, לאחר שעברנו את המכשולים האלה, ואת המהמורות האלה ואת השנים הארוכות האלה, מגיע היום לכנסת ישראל חוק שנועד להגן על אחד היסודות החשובים ביותר בחיי אומה וחברה: היצירה הכתובה בשפת המקור; במקרה שלנו, החברה הישראלית והעם היהודי והיצירה הכתובה בשפה העברית – כי איזה עם הרי עוד מדבר בשפתנו? ומי חולק אתנו את הכתיבה בלשון אולי העתיקה ביותר, מתקופת המקרא? בשל כך זוהי חובה מוסרית עליונה החלה עלינו, לדאוג לשמר ולשמור על הכותבים בלשון העברית. ובואו נחשוב: השפה האנגלית, והשפה הצרפתית, והשפה הספרדית, והשפה הערבית, מדברים את השפות האלה עשרות מיליוני, מאות מיליוני אנשים בעולם. השפה העברית שלנו, כמה מיליונים בודדים קוראים, כותבים, מדברים בה. אז חובתנו להגן על היצירה הזאת, על זכותם של הדורות הבאים ליהנות מא.ב. יהושע, דוד גרוסמן, צרויה שלו ואורלי קסטל-בלום, הפוטנציאלים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> גברתי השרה, זה עוד ארוך? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> מה? <היו"ר יצחק וקנין:> זה עוד ארוך? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> לא לא לא, אני כבר אסיים. אבל זה חשוב, אדוני היושב-ראש. חשוב, אדוני היושב-ראש. שלוש שנים עובדים על זה. – – – הפוטנציאלים לחטוא בכתיבה בעברית, וזוהי חובה בדיוק כפי שזוהי זכות. אז יש כאלה, אתה יודע מה, הסופר והספרות נחשבים כמוצר בעל ערך תרבותי מובהק. במדינות רבות בעולם המערבי התעורר בשנים האחרונות הצורך להסדיר את מעמדם באמצעות חקיקה. צריך לזכור, ספר הוא מוצר תרבותי, הוא לא עוד מוצר מדף – ספר זה לא "קוטג'". צריך לעשות את ההבחנה הברורה הזאת. וכפי שאמרתי, אצלנו כאן שורר דואופול של שתי רשתות, "צומת ספרים" ו"סטימצקי", כאשר "צומת ספרים" יש לה גם בעלות אנכית עם הוצאות הספרים. המצב הזה גורם לפגיעה קשה בתחרות החופשית. רק כדי עוד לסבר את האוזן, הסופרים, אותם אלה שכותבים, המצב הזה הביא לכך – סופר שעמל על יצירתו הספרותית במשך שנים, בסופו של דבר הוא מרוויח שקל, שניים, על כל עותק של ספר שנמכר. הוצאות ספרים נסגרו; מאז 2001 נסגרו או התמזגו 22 הוצאות ספרים. זה בלתי נסבל ממש. החנויות הקטנות גם הן – דיברתי על זה קודם – נסגרו 22 חנויות ספרים קטנות, איכותיות. וכך, אמרתי, מוטלת עלינו החובה, ועלי כשרת התרבות, לשמור ולשמר את האיכות ואת היכולת ליצור גם אם במחיר של התערבות מסוימת בתנאי השוק החופשי, כפי שקורה גם בחו"ל. רק אציין, קודם כול, בצרפת – החוק הצרפתי, וכן באוסטריה, דנמרק, גרמניה, יוון, הונגריה, איטליה, הולנד, פורטוגל, ספרד, נורבגיה, וגם מחוץ לאירופה: יפן, דרום-קוריאה, מקסיקו, שבה נחקק החוק רק לאחרונה. אני רק אומר, הטענות ידועות ומוכרות. מחקר שעשה לאחרונה משרד התעשייה והמסחר מפריך אחת לאחת את כל הטענות שעלו. חזקה עלי מצוותו של היושב-ראש לקצר, אז אני אולי לא אביא כאן את ממצאי המחקר הזה, שהוא חשוב ביותר, אבל רק אומר שהטענה כאילו המבצעים העלו את מספר הקוראים בעשור האחרון, הטענה הזאת איננה נכונה. מספר הקוראים נשאר לעמוד על 185,000 משקי-בית; המחקר נמצא גם בידי. לכן מטרת החוק באמת להבטיח שהציבור הישראלי יוכל להמשיך וליהנות מהספרות הישראלית והעברית האיכותית, ומגיוון תרבותי, כמובן, בפרסום ובהפצת הספרים בישראל, ולאפשר תחרות הוגנת. על כן עיקרי החוק מבטיחים הגנה על המחיר הנקוב, הנמוך יותר של ספר חדש, למשך 18 חודשים. בתקופה הזאת, בתקופת ההגנה הזאת, ייהנה הסופר מתמלוגים מובטחים בשיעור של לפחות 8% – הסופר יכול להגיע גם להסכמים, כמובן, עם ההוצאה על שיעור גבוה מכך – ממחירו הנקוב של הספר ו-10% מהמחיר הנקוב מהעותק ה-6,000 ואילך. החנויות לא יורשו להפלות בשטחי מדף, לא יורשו לתגמל מוכרים בחנות הספרים בכל דרך, וכמובן יש עוד סעיפים רבים לחוק, הוא מונח לפני חברי הכנסת. אנחנו יודעים, ולפי כל התחזיות ברור לגמרי שמחירי הספרים לאחר קבלת החוק, המחירים הנקובים, ירדו, לא יהיו כפי שהם נקובים כרגע, למחיר נמוך יותר. אני רוצה לומר כאן ואני חוזרת לתחילה, לתהליך לידתו של החוק. תהליך של לידתו של החוק היה לפני שלוש שנים, בדיוק ב-29 ביולי, ממש שלוש שנים ועוד ארבעה ימים, על-ידי הצעת חוק שהניח כאן חבר הכנסת ניצן הורוביץ, שהוא בעצם הראשון שדחף והוביל, ואני אומרת זאת כאן לזכותו, משום שהוא היה זה שבא ראשון, ראה את הדברים והביא את החוק הצרפתי, והוא גם גייס את חברי הכנסת זבולון אורלב, שלי יחימוביץ, נחמן שי, אילן גילאון, יואל חסון וחיים אורון, שכבר איננו חבר כנסת, את אורי אורבך ואת חנין זועבי, והם חתמו על הצעת החוק והניחו אותה על שולחן הכנסת כבר אז. כעבור חצי שנה הונחה הצעת חוק חדשה, קצת שונה מהראשונה, על-ידי חברי הכנסת זבולון אורלב, ניצן הורוביץ, שלי יחימוביץ, נחמן שי ויריב לוין; הניחו הצעת חוק חדשה. אני רוצה להסיר בפניהם את הכובע. לצערי, לא התאפשר להם, בגלל הייעוץ המשפטי, להניח את הצעותיהם כאן ולצרף אותן להצעת החוק הממשלתית. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אנחנו מעריכים שאין סכנה כזאת, והוצאות הספרים אכן יאפשרו גם לסופרים מתחילים. כל ההערכות שעשינו הן כאלה. אני אודה בסוף דברי לכל מי שסייע לגיבוש הצעת החוק – אני אתייחס גם לנקודה הזאת אם יורשה לי, היושב-ראש מאיץ בי כרגע. אני מבקשת לתמוך בהצעת החוק הזאת. היא הצעת חוק חשובה, מוסרית, תרבותית וערכית. ואני אבקש להעביר אותה למקום היחידי שבו ניתן לדון בצורה רצינית וראויה – לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. תודה רבה. אני מתנצלת אם הארכתי בדברי. באמת, מדובר כאן בהצעה מאוד חשובה, שנדונה במשך שנים ארוכות, והיו בה מהמורות רבות, כדי שנוכל להעביר אותה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשרת התרבות והספורט, חברת הכנסת לימור לבנת. אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. שלוש דקות, רבותי, אני אקפיד על הזמן. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. רבותי, אנא מכם – להשתדל לעמוד בזמנים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זה המקום היחיד בעולם, המדינה הזאת, שבו יוצאים ספרים ישראליים, שבו יוצאים ספרים בעברית. ספר צרפתי יכול להימכר מקנדה ועד אפריקה, ספר אנגלי יכול להימכר באוסטרליה ובהודו ובצפון-אמריקה ובניו-זילנד. ספר עברי יכול להימכר, להיות משווק, להגיע, רק כאן, בשוק הקטן הזה שלנו. ואם אנחנו כאן בארץ שלנו לא נדע להגן על התרבות הזאת, כי הרי הספרות היא בסיס תרבותי חשוב ביותר, אנחנו שומטים את הקרקע התרבותית מתחת רגלינו. האם אנחנו כאן בארץ הזאת באמת יודעים להגן על הספרות הישראלית? אם אנחנו רואים שסופר, שמשקיע שנים של עבודה ביצירה שלו למעננו הקוראים, מקבל 70 אגורות על ספר, ברוטו, על ספר שלו שנמכר במבצע, והיום כמעט כל הספרים החדשים נמכרים במבצע. הוא עדיין מצליח למכור כמה אלפי עותקים – שזה יפה בשוק קטן כמו השוק הישראלי – אך הוא מרוויח על כל העבודה הזאת של השנים שהוא עבד פחות משכר מינימום של חודש אחד. במצב כזה, סופרים מעטים ביותר, כמעט אין סופרים בארץ שיכולים, שמסוגלים להקדיש את עצמם ליצירה, לכתיבה. תחשבו כמה כשרון אנחנו מפסידים בארץ הזאת, כשרון ספרותי, איזו תרבות נהדרת יורדת לטמיון, מפני שאנשים לא מסוגלים להשקיע את עצמם ביצירה ובכתיבה למעננו, כי הם לא מסוגלים להתפרנס. אם היו אומרים לי, אין כסף בספרים, זה ענף מרושש, אין מה לעשות, אז הייתי אומר: ניחא, הממשלה תתמוך, תיתן תמיכה כמו לתיאטרון או קולנוע וכו'. אבל בספרים יש רווח, הספרים נמכרים יפה, רק מי עושה היום את הרווחים בספרים? לא הסופרים, לא היוצרים, לא המשוררים, לא העורכים, לא המגיהים, לא אותם אלפי אנשים שעובדים בענף, אלא שתי רשתות גדולות, שהשתלטו על השוק וסוחטות את הוצאות הספרים. החוק הזה מגיע הנה בגלל כשל שוק בסיסי. ציינה השרה בצדק: לו עשה הממונה על ההגבלים העסקיים את מלאכתו, אולי לא היה צריך את החוק הזה. אבל המצב הוא של דואופול – שתי רשתות חולשות על כמעט 90% מהשוק, חיסלו את החנויות העצמאיות, חיסלו הרבה הוצאות ספרים, סוחטות מההוצאות מחירים – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – מחירי רצפה. אדוני, הם משאירים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא אאפשר, רבותי. תראו, רבותי, סדר-היום נמשך. תשתדלו לסיים בשלוש דקות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני מסיים. – – – ומשאירות את עיקר הרווח בכיסן. החוק הזה, כאמור, נולד ביוזמה שלי לפני יותר משלוש שנים, ועבר דרך – באמת קשה לתאר מה החוק הזה עבר, אי-אפשר להאמין, הגלגולים והקשיים. החוק זה יאזן – יאזן את המצב בשוק הספרים, יחזיר חלק מהרווחים אחורה, אל היוצרים. הרי כשבן-אדם כותב, מדוע שלא יזכה לגמול על עבודתו? מדוע שאיזה בעל הון שמחזיק ברשת ייקח את כל הכסף? הדבר הזה הוא צדק בסיסי, והוא חיוני לתרבות ולספרות שלנו. <היו"ר יצחק וקנין:> ניצן, סכם; משפט אחרון בבקשה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> ולסיכום, אדוני, אני רוצה להודות לשרת התרבות חברת הכנסת לימור לבנת, שהתייצבה לעניין הזה, וזה היה מאוד לא פשוט – לא בממשלה, וגם עכשיו זה לא יהיה פשוט כאן, בכנסת. גברתי השרה, את גילית נחישות. הסופרים במדינת ישראל – מאות סופרים – תומכים בחוק הזה ותומכים במהלך שלך. אני רוצה להודות לך על ההתייצבות שלך בעניין הזה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> ולשותפים להצעות החוק המקוריות – זבולון אורלב, שלי יחימוביץ, אורי אורבך, יריב לוין – שנמצאים כאן, תודה לכם, חברים. אני חושב שמה שאתם רואים כאן זה עדות שגם כשיוצאים לדרך, ובהתחלה זה נראה חסר סיכוי וקשה ומסובך – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – בסוף, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני סבלני יותר מדי. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – מצליחים. אז תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. יעלה חבר הכנסת דב חנין. רבותי, תקפידו על הזמן. אי-אפשר שכל חבר כנסת ייקח עוד שלוש דקות ועוד שתי דקות. <זהבה גלאון (מרצ):> ואחריו, אדוני? <היו"ר יצחק וקנין:> שלוש דקות, רבותי. אחריו – אורי אריאל, ואם הוא לא יהיה – חבר הכנסת יעקב כץ, ואם הוא לא יהיה – חבר הכנסת ישראל אייכלר. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, גברתי שרת התרבות, אני מברך אותך על הבאת החוק הזה בפני הכנסת. חברי חבר הכנסת הורוביץ ראוי לברכה מיוחדת על החוק הזה; הוא פועל ועובד לאורך שלוש השנים האחרונות, ובוודאי יש לו חלק גדול בקידומו של המהלך הזה. עמיתי חברי הכנסת, החוק הוא חוק נכון, הוא חוק שבסופו של דבר יסייע לסופרים, למשוררים, לכותבים, לקבל תגמול כלכלי בסיסי. מצב שוק הספרים בישראל הוא מה שקורה בכל שוק שאין בו מעצורים. שוק חסר מעצורים מוביל לאוליגרכיה, שוק חסר מעצורים מוביל בסופו של דבר למונופולים. איך אומרת הקריאה של המחאה החברתית – השוק חופשי, אנחנו עבדים. ומי שהפכו לעבדים הם הכותבים, הסופרים, המשוררים. לכן החוק הזה הוא חוק בכיוון נכון. אני הייתי מציע מהלכים נוספים בכיוון הזה, של הגדלה נוספת של התמלוגים המובטחים לכותבים. צריך לעבוד על זה, להיאבק על זה, אולי נעשה זאת במסגרת ההכנה לקריאה שנייה ושלישית. צריך להקים קרן משמעותית ואמיתית לתמיכה ביוצרים ובכותבים, ובמיוחד, עמיתי חברי הכנסת, כדי להקל גם על ציבור קוראי הספרים וקוני הספרים. הגיע הזמן שגם מדינת ישראל, כמו מדינות תרבות בעולם, תבטל לחלוטין את המע"מ על ספרים. אין שום סיבה להטיל מס ערך מוסף על ספרים. התועלת הכלכלית בזה היא אפסית, הנזקים החברתיים והכלכליים הם עצומים. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אורי אריאל – איננו; חבר הכנסת יעקב כץ – איננו. חבר הכנסת ישראל אייכלר, שלוש דקות. אם תדבר יותר קצר, זה יהיה – – – <זאב בילסקי (קדימה):> בונוס. <עינת וילף (העצמאות):> כולנו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כן, אבל לפי סדר-היום והחוקים, בצורה הזאת אפשר להגיע גם לשלוש בבוקר. שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, אני רואה פה את הצעת החוק ואני מניח שמכוונה טובה כתוב פה שמדובר בספרים של פרוזה, שירה, למעט ספרים שנועדו לשמש להוראה, למעט ספרי קודש, כתבי עת ועיתונים. אני מניח שלא רציתם להגביל את השוק הזה. זו הכוונה? <קריאה:> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בסדר. אבל אני רוצה לדבר על הספר. הספר הוא כלי שמעצב את תודעת האדם והחברה, לטוב וגם לרע. יש ספרים – חוץ מזה, אני עוד לא מדבר על ספרי הקודש. יש ספרים שחוללו מהפכות בעולם, לטוב ולרע. יש ספרים שהביאו חורבן בעולם – אני לא רוצה להביא דוגמאות מספרים. ולכן, כשמדברים על הספר, צריך לדעת אם מתייחסים פה לספר טוב או לספר רע. כשמדברים על ספר גם צריך לדעת אם מדברים על ספר של דמיונות – ובזה אני גם אומר לסופרים החרדים, שהתחילו בשנים האחרונות לכתוב ספרי דמיונות, אני אומר – סליחה, כל ילד מפוחד יכול לדמיין סיפורים יותר מזעזעים מאשר אתם כותבים. זה ספר? ספר זה דבר שבא להביא מסרים – של חינוך, של אהבת האדם, של צדק, של יושר, או להיפך. מה זה הדמיונות האלה? אבל זכותו של כל אחד לכתוב מה שהוא רוצה – וגם לקרוא מה שהוא רוצה – אם יש מי שזה מעניין אותו. אבל, רבותי, אנחנו צריכים לדעת שהספר הוא יסוד קיומו של עם ישראל. אנחנו עם הספר כי הספר אצלנו – כמו שהזכירה פה השרה, על הקדושה שדיברו על הספר – ספר שנכתב על-ידי הקדוש-ברוך-הוא או על-ידי אנשים שמסתמכים על ספרי התורה והקודש, הם ספרים שמנשקים אותם לא רק כשהם נופלים, אלא יש אנשים שכשהם פותחים את הספר הם מנשקים, וכשסוגרים את הספר מנשקים את הספר. ילד קטן בן שלוש, כשהוא בא לתלמוד-תורה ולוקח את ספר האל"ף-בי"ת – מנשק אותו, והוא מלקק – שמים לו דבש על האות כדי שהוא ילקק ויראה שהתורה מתוקה. ספר הוא הדבר הקדוש ביותר. אני רוצה להגיד, עכשיו הימים של ערב תשעה באב, יש מדרש איכה שאומר על הפסוק בירמיהו הנביא: "מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגִדה על מה אבדה הארץ" – אז יש הרבה דברים למה אבדה ארץ-ישראל – "על עזבם את תורתי". אומר רבי שמעון בר יוחאי בפסיקתא, מה זה נקרא "עזבם את תורתי" – אמר רבי שמעון בר יוחאי: "אם ראית עיירות נתלשות ממקומן בארץ-ישראל" – דיברנו על זה הרבה בתקופת ההתנתקות – "דע" – איזו עבירה – "שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר מְשנים", זה מורים שמלמדים תורה, "שנאמר על מה אבדה הארץ, ויאמר ה' על עזבם את תורתי". כי בלי המורים ובלי הספרים אי-אפשר להחזיק את עם ישראל. זה המעמד שיש לספרות היהודית התורנית בספרי הקודש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – שניתן על-ידי הקדוש-ברוך-הוא. אני לא יודע כמה זה שייך לחוק הזה, אבל אם היושב-ראש רוצה שאני אגיד משפט אחרון, אני רוצה להגיד משהו על התרבות. קראתי היום שבירושלים יש תקציב תרבות של 87 מיליון שקלים בשנה פלוס 276,000. לעומת זאת לתרבות תורנית יש 12,000, וזה אנחנו יודעים, שתמיד תרבות תורנית היא 10% מהכללי. אבל מה הכותרת בעיתונים? שיש חגיגות סיום הש"ס, שמסיימים את התלמוד הבבלי בעוד שבוע, אז יש כותרת – זעקה גדולה ומרה, החרדים נטלו את הכסף ועולה לנו סיום הש"ס יותר מחגיגות יום העצמאות יחד. זה נקרא ספרים ועיתונים, שעליהם נאמר, "חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו". תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת אורי אורבך, ואחריו – חבר הכנסת אריה אלדד. שלוש דקות. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, ידידי חברי הכנסת, אני רוצה לשתף אתכם מהצד השני של החוק הזה, מהצד של סופר שכתב את רוב ספריו לילדים ומקבל פה ושם תמלוגים. אני אוהב להיכנס, בתור סופר ילדים, עם הילדים שלי לחנויות שיש בהן מבצעים. אני אומר להם: יש מבצע "אבא במאה". זה מבצע שלי, זה לא מבצע של חנות הספרים. המבצע הוא שלי, בתור סופר. אני מראה להם. תראו, מוכרים את הספר שלי "ארבע במאה"; להם אני אומר "ארבעה", גברתי. ארבעה ספרים במאה. איזה נדיב אתה. כל הכבוד, אבא, איך אתה מוכר ארבעה ספרים במאה? מבצע, אני אומר לילדים שלי, מבצע אבא, "אבא במאה". ואז הם אומרים: אז אנחנו בטח מרוויחים הרבה כסף מזה. אני אומר: לא, יש לי עבודה בכנסת, ותמלוגים זה תחביב, לצערי, עוד לפני שהייתי בכנסת. אני אומר לכם, אי-אפשר לא לחיות ולא להתפרנס ובקושי דמי כיס מספרים שנמכרים בכמויות גדולות. למה? בואו אני אספר לכם את זה מהצד שלי. לפני כמה שנים הוצאתי ספר, שמכר למעלה מרבבת ספרים, וכתוב עליו 98 שקלים. באיזה שלב מכרו אותו במבצע ארבעה ב-100 או שלושה ב-100, אני כבר לא זוכר את המבצע. איך הוצאת הספרים מוכרת ספר שכתוב עליו שהוא עולה 98 שקלים ב-25 שקלים – אפשר לקנות את אותו ספר ארבע פעמים? פשוט מאוד, הוצאת הספרים נאלצת למכור אותו – אם היא רוצה שהספר יהיה על המדף ולא במחסן – ב-15 שקלים, ב-20 שקלים, ואז הוצאת הספרים מוכרת אותו או ספרים אחרים "ארבע במאה". היא מקבלת את 100 השקלים שלהם והיא מרוויחה 5 שקלים, 10 שקלים לספר. עכשיו, שואלים אותי השואלים: מה הבעיה שלך? אם הספר שלך יימכר – הם אומרים את זה עם הנדנוד של הגמרא – אם הוא יימכר ב-98 שקלים, אז אולי בן-אדם אחד יקנה אותו, וככה קונים אותו ארבעה. זה יותר טוב, וכסף אתה מקבל אותו דבר. לכאורה, הרי אם אני מקבל לצורך הדוגמה 10% תמלוגים מ-98 שקלים, אני אקבל כמעט 10 שקלים. ברוטו, הכול ברוטו כמובן וכולל מע"מ. ואם תמכור יותר, תמכור ארבעה, "ארבע במאה", גם תקבל את הסכום הזה ואולי אפילו קצת יותר, וגם מכרת יותר. אבל יש נקודה שאנשים לא מבינים, ברגע שההוצאה מוכרת ספר ב-20 שקלים בלבד, ב-20 השקלים, שזה סכום נמוך מבחינתה, היא צריכה לכסות את הוצאות הדפסת הספר, המאייר, כל הכרוך בזה, ואת 2 השקלים לתת מתוך זה. נכון שלי זה אותו כסף, אבל אני יודע שלהוצאות ספרים קשה הרבה יותר לשלם 2 שקלים מתוך 20 מאשר 4 שקלים מתוך 40. ואז בלית ברירה בספר הבא הן מגלגלות את זה על החוליה החלשה ביותר, נעבעך, זה שמייצר את הספר. ואז הם מעכבים לו את התשלומים, ואז אולי כבר לא כדאי לו להתעסק בזה. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <אורי אורבך (הבית היהודי):> ולכן תסתכלו על היצרן הבסיסי, כולם מרוויחים יותר ממנו – המדפיס, והמאייר, וההוא שעם המנואלה נפנף את הדפוס, כולם. כל אחד שעבר ליד הספר מרוויח יותר. והיצרן עצמו, הסופר – ואני לא מדבר על תוכן, ועל תרבות ועל כל הדברים המבורכים האלה – הוא האחרון ברשימה. הגיע הזמן שבזכות החוק הזה – אני מקווה, אני לא בטוח; אבל אני מקווה, בוודאי באופן סמלי הוא אומר: היצרן של הספר הוא הסופר ולא מישהו אחר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי אורבך. יעלה חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חברת הכנסת עינת וילף. שלוש דקות. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להתנגד להצעת החוק. השאלה היא בשביל מי יש ספרים, בשביל הסופרים או בשביל הקוראים. פה אנחנו נמצאים. אני בוודאי לא בא לשרת את הדואופולים של הוצאות כאלה או של הוצאות כאלה, הם לא מעניינים אותי, צריך למצוא דרך להגביל אותם. אני גם לא מתעסק פה בשאלה של השוק החופשי, ומחירי השוק, והתחרות. באמת לא זה העניין. השאלה היא בשביל מי יש ספרים ובשביל מי כותבים הסופרים. מי שמייצר את ספריו כדי לעשות רווחים, באמת פחות מעניין אותי לעניין הזה. אני לא מכיר יוצר אמיתי שיחדל מלכתוב כי מוכרים את ספריו ב-5% או ב-10% תמלוגים. באמת לא מכיר כאלה. יכול להיות שעולם הספרות לא יהיו בו כמה רבי-מכר מיותרים אם החוק הזה לא ייכנס לפועל, אבל יצירות אמיתיות יהיו בו ודברים בעלי איכות יהיו בו, כי אלה יוצרים אותם מתוך זה שהם חייבים לכתוב, מתוך זה שיש בהם משהו שהם לא יכולים להימנע מכתיבה, והם רוצים שיקראו אותם, ובאמת פחות חשוב להם מה יהיה שיעור התמלוגים שלהם. הרגשתי את זה באופן אינטואיטיבי. כתבתי ספרים, מעולם לא התעניינתי כמה מכרו וכמה הרווחתי מהם, אבל לפני שבועות אחדים קיימה חברת הכנסת ציפי חוטובלי ביום האשה בוועדה שלה מפגש עם סופרות ילדים. ישבו שם חיה שנהב, גלילה רון-פדר, דתיה בן-דור ורינת הופר. דווקא סופרות הילדים שמוכרות הרבה ומתפרנסות מהספרים שלהן, לכאורה הן אלה שצריכות להיות הכי מעוניינות בחוק שהביאה לפנינו שרת התרבות. הן אלה שהרווחים שלהן ב-18 החודשים הראשונים יגדלו משמעותית. הן באמת יוכלו להתפרנס יפה מכתיבתן. ארבעתן אמרו שהן מתנגדות לחוק כי הן רוצות שהרבה ילדים יקראו את הספרים שלהן. הן רוצות את התמונה של ילד שיוצא עם ההורים שלו מחנות ספרים עם ארבעה ספרים ועיניו מאירות ויש לו אוצר ביד, ולא ילד שמקבל ספר פעם בשנה כי ידם של הוריו אינה משגת לקנות לו יותר. השאלה הזאת, בשביל מה אנחנו כותבים, קיבלה אצלי את החיזוק כששמעתי את היצרנים – כפי שקרא להם חבר הכנסת אורבך – את בעלי הדבר עצמם, שאומרים: אנחנו רוצים שהרבה יותר ילדים יקראו, שהרבה יותר קוראים יקראו, פחות חשוב לנו מתח הרווחים שלנו. מה גם שהרוב המכריע, 90%, אם לא יותר, מהסופרים באמת אינם מתפרנסים מכתיבתם, וזה לא בגלל מבצעי ההנחה. גם לפני 50 שנה סופרים לא התפרנסו מכתיבתם והיו להם משרות נוספות, ורק יחידי סגולה באמת מכרו בשיעור כזה שיכלו להתפרנס לפני מבצעי ההנחות הגדולים. לכן אני מבין במה אנחנו רוצים להיאבק, אבל נדמה לי שאת הקוראים שכחנו בחוק הזה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. תעלה חברת הכנסת עינת וילף, ואחריה – אחרון הדוברים, חבר הכנסת מגלי והבה. שלוש דקות. <עינת וילף (העצמאות):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, השרים וחברי חברי הכנסת, אני חייבת להודות שזה אכן אחד החוקים מעוררי היצרים המשמעותיים שנדונו ויידונו כאן בכנסת. הפגישה הראשונה שקיימתי, הדיון הראשון כיושבת-ראש ועדת החינוך התקיים בשבוע הספר העברי בתל-אביב סביב החוק ומשמעויותיו. הוא מעלה שאלות של תרבות עברית, של נגישות, יצירה, צדק חברתי; צדק חברתי לסופרים וצדק חברתי לקוראים. ושאלה – כפי שעלה כאן – אם זה האחד על חשבון השני. בסופו של דבר, השאלה בחוק הזה היא המטרה והמנגנון. המטרה מוסכמת על כולם: ספרות עברית חזקה, סופרים שיכולים להתפרנס ונגישות של הספרות העברית לכמה שיותר קוראים. השאלה הנשאלת היא תמיד אם המנגנון שיש בחוק הוא המנגנון להשגת המטרה, וזה הדבר שנבחן בוועדה. לנו, כמחוקקים, יש חבות גבוהה במיוחד להבטיח שבחוקים שלנו אין רק כוונות טובות, אלא שהיישום בשטח של החוק אכן ישיג את הכוונות שיש בחוק עצמו. כולנו מכירים יותר מדי מקרים שהיה פער גדול מדי בין כוונות של חוק שנחקק לבין היישום ולבין מה שקרה בשטח. ולכן השאלה שבין המנגנון לבין המטרה תידון גם היא בוועדה. בהנחה, כפי שצריך, שהכנסת תעביר את החוק הזה לוועדת החינוך, התרבות והספורט, ולא לשום ועדה אחרת – לא מדובר כאן בשאלות כלכליות אלא בשאלות של התרבות העברית – אני מחויבת לקיים דיונים שיהיו דיונים ענייניים ומעמיקים ולבחון את כל השאלות שבין המנגנון לבין המטרה, מבלי לעכב את החוק ללא צורך, כדי להבטיח את השגת המטרות. עד אז אני קוראת את הקריאה שכל העוסקים בחוק הזה קוראים לממונה על ההגבלים העסקיים לעשות את עבודתו, כי כולם מסכימים על כך שאם הוא היה פועל לכך שלא תהיה ריכוזיות בשוק, שתהיה הפרדה בין המוציאים לאור לבין החנויות, לא יהיה צורך בהתערבות חקיקתית, בוטה בסך הכול, בתחום הזה. ולכן כבר היום אני קוראת לממונה: עשה את עבודתך ולא יהיה צורך בחקיקה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עינת וילף. יעלה חבר הכנסת מגלי והבה, ואחריו נעבור להצבעה. שלוש דקות. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, השרים, חברי חברי הכנסת, רק אתייחס בהתחלה לדבריה של יושבת-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. צר לי רק שאת מדברת רק על הספרות העברית; יש גם אזרחים אחרים במדינת ישראל, וכשאנחנו מדברים כיושבי-ראש ועדה, כשרים, כבעלי תפקידים, צריכים להתייחס לכל האזרחים, לא רק לבוא לבקש את קולותיהם, אלא צריך לדבר גם על התרבות והספורט – – – <עינת וילף (העצמאות):> בערבית יש מיליארד קוראים, בעברית רק 7 מיליון. <מגלי והבה (קדימה):> עוד מעט תגידי שאין לא ספרות ולא ספרים. יש מיליונים גם פה וגם שם, אבל צריך – – – <עינת וילף (העצמאות):> – – – <מגלי והבה (קדימה):> חבל, אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי ולהתווכח, אבל זו הערה של מי שרוצה לייצג את ועדות הכנסת כמו שמתחייב. גברתי השרה, אני רוצה לברך אותך על החוק, ואני שמח שזה בקריאה ראשונה, עדיין יש זמן בקריאה שנייה ושלישית לעשות סדר בדברים. וגם לשם הגילוי הנאות: אשתי היא מחנכת וסופרת ילדים, וכתבה באמת הרבה ספרים, וכמו שאמר הסופר הקודם – חברי ציין את תלאותיו כסופר – אני יודע שיש כאלה שבכלל לא ראו את התמלוגים. יש היום ריכוז של כמות המכירות ומעמד הספרים, ומשרד החינוך עשה עבודה יפה, בעצם, שהוא מסתכל על הספרות בכלל, ועל ספרות הילדים בפרט, ועושה טבלאות למי הספרים החשובים והספרים שנמצאים בראש הטבלה, הנמכרים ביותר. וכשאנחנו רואים, אדוני היושב-ראש, את התמלוגים, ומה שמגיע, זה לא החשוב, אבל מה שחשוב זה שקוראים את הספרים האלה, אבל גם לא לנצל את הסופרים, לא את הכותבים, שכותבים יצירות נפלאות, חשובות, חשובות לכל מי שכותב ורוצה שזה יגיע לציבור הקוראים; שישמרו עליו, ושישמרו עליו בצורה הגיונית, בצורה מסודרת, ולא להפוך את הספרות והספרים למסחרה, לפי קילו או לפי משקל. לכן, כשמדברים על הצעת חוק כזאת, בקריאה ראשונה, אולי סוף-סוף ייעשה סדר במדינת ישראל, ולא רק לספרות העברית כמו שאמרה יושבת-ראש ועדת החינוך, אלא לכל הסופרים והסופרות והכותבים והכותבות, במיוחד אלה שמשקיעים ביצירה שלהם, ולא חשובה להם התמורה החומרית. צריך לעודד אותם וצריך לפעול שיהיה סדר סוף-סוף בשוק התרבותי הרחב הזה. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מגלי והבה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> סליחה, אני מבקשת לסכם. <היו"ר יצחק וקנין:> לא אמרת לי את זה. לו היית אומרת לי בזמן הייתי אומר לך. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> זה הזמן, אחרי שהוא מסיים. <היו"ר יצחק וקנין:> גם עכשיו את יכולה לעלות. אני מאפשר לך, אבל לא ביקשת ממני. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> מה זה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> את יכולה לעלות. לו אמרת לי הייתי קורא לך. כמעט הצבעתי. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> מה זה הצבעת? <היו"ר יצחק וקנין:> את יכולה לעלות, אולי את לא מבינה אותי, השרה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אני מבינה מצוין. <היו"ר יצחק וקנין:> למה את לוקחת את זה כל כך קשה? היית מבקשת ממני לפני כן, לא ידעתי. זו הפרוצדורה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> הפרוצדורה היא שאתה היית צריך לשאול אותי אם אני רוצה להשיב. <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא צריך לשאול אותך, גברתי. אני לא צריך לשאול אותך; למה אני צריך לשאול אותך? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אני גם לא צריכה להגיד לך קודם. <היו"ר יצחק וקנין:> את צריכה להגיד לי. מה, אני צריך להיות נביא ולדעת שאת צריכה לסכם את הדיון? איפה זה כתוב? בבקשה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> טוב, לגופו של עניין, אני רוצה להתייחס לכמה הערות שנשמעו כאן במהלך הדיון, הן הערות חשובות ואני מבקשת להתייחס אליהן. ראשית, דבר שלא אמרתי קודם בדברי – החוק הוא הוראת שעה. הוא הוראת שעה, משום שהוא לשלוש שנים בלבד. בתום שלוש שנים ייבחנו ההשלכות שלו והתוצאות שלו. מישהו אמר כאן קודם, אחד מחברי הכנסת, אני מקווה – נדמה לי חבר הכנסת אורי אורבך – שאתה מקווה שיהיו תוצאות. זה בדיוק העניין, זו הנקודה. לכן, מדובר כאן על שלוש שנים, כדי לבחון את השלכותיו. זו נקודה ראשונה. נקודה שנייה שעליה דובר כאן, על הממונה על ההגבלים העסקיים. הזכירו כאן כמה מהדוברים את הסוגיה של הממונה על ההגבלים, בצדק. אכן, אילו הממונה על ההגבלים העסקיים היה עושה את מלאכתו במהלך השנים, והיה מונע את הבעלות האנכית, היה מאפשר בכך תחרות חופשית בין שתי הרשתות – אני רוצה כאן לומר שבישיבת ועדת השרים לחקיקה, האחרונה, אמר הממונה על ההגבלים העסקיים, לראשונה, שהוא מתכוון לבחון את הסוגיה של הבעלות האנכית. יש בזה בשורה גדולה. אני מקווה שאכן כך יהיה. והדבר האחרון, אני לא רוצה לעלות עוד פעם אחרי ההצבעה, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יצחק וקנין:> את יכולה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אני יודעת שאני יכולה. – – להגיד תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> אל תיקחי את זה קשה, פשוט הפרוצדורה היא שמודיעים. לא הייתי עובר להצבעה, הייתי קורא לך ישר לפה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אבל אנחנו כבר עברנו את זה. אני אומרת שאני לא רוצה לעלות אחרי ההצבעה להגיד תודות, אז אני אומר אותן עכשיו. <היו"ר יצחק וקנין:> אין, זה בקריאה שנייה ושלישית, לא בקריאה ראשונה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אז אני אומר עכשיו תודה, ברשותך – את תודותי על כל העבודה שנעשתה: לפרופסור יוג'ין קנדל, שעומד בראש המועצה הלאומית לכלכלה ויועצו של ראש הממשלה, שבלעדיו באמת לא היינו יכולים להגיע לניסוח הצעת החוק הזאת, ולעוזרתו שירה. אני רוצה לומר תודה ליועצת המשפטית של משרדי, הדס פרבר, לראש המטה שלי, לימור בר-און, וליועצי מאיר ברדוגו – בלעדיהם לא היינו מצליחים להגיע לכל זה. מלה אחרונה לחבר הכנסת אריה אלדד. אתה אומנם ציינת בלהט רב שמות של ארבע סופרות; אני לא רוצה להלאות את המליאה, אבל יש בידי שמות של 160 סופרים שחתמו ותמכו ותומכים בהצעת החוק הזאת. אז אני אחסוך את קריאת שמותיהם של 160 סופרים, ואני מוכנה להעביר לך את העצומה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה לחברי הכנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשרת התרבות והספורט חברת הכנסת לימור לבנת. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה), התשע"ב–2012, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 33 בעד, שני מתנגדים. רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (איסור הוצאה מישראל של כספי מסתנן – הוראת שעה), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/718).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (איסור הוצאה מישראל של כספי מסתנן – הוראת שעה), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. יציג את החוק שר המשפטים, השר יעקב נאמן. רבותי, זה בקריאה ראשונה. רשימת הדוברים סגורה. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מובאת היום בפני הכנסת הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (איסור הוצאה מישראל של כספי מסתנן – הוראה שעה), התשע"ב–2012. הצעת החוק מבקשת להוסיף לחוק למניעת הסתננות, התשי"ד–1954, איסור הוצאת כספי מסתנן מחוץ לישראל כל עוד המסתנן שוהה בישראל. העונש המוצע להטיל על מסתנן המוציא כספים מישראל הוא שלושה חודשי מאסר או הקנס הקבוע בסעיף 61א(2) לחוק העונשין. העונש המוצע להטיל על מי שמוציא כספים בעבור מסתנן הוא שנת מאסר או קנס לפי סעיף 61א(2) לחוק העונשין, או בשווי פי-שניים מסכום הכספים שהוציא מישראל או שהתכוון להוציא מישראל, לפי הגבוה. בשנים האחרונות, חברי הכנסת הנכבדים, מתמודדת מדינת ישראל עם גל של מסתננים, אשר רובם מגיעים מאפריקה, הנכנסים לישראל דרך הגבול עם מצרים. על-פי נתוני רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, באפריל 2012 היו בישראל כ-60,000 מסתננים. ההערכה, המבוססת בין היתר על ממצאי התשאולים שעורכת רשות האוכלוסין למסתננים מייד עם כניסתם לישראל, היא שחלק גדול מהמסתננים הם מהגרי עבודה. מסתננים אלה מגיעים לישראל, שבה שכר העבודה גבוה באופן משמעותי מהשכר במדינות מוצאם, כדי לעבוד, להתפרנס ולהעביר כספים לבני המשפחה ולקרובים שנשארו במדינות המוצא. החוק המוצע נועד לסייע בהתמודדות עם תופעת ההסתננות לישראל באמצעות קביעת איסור פלילי על הוצאת כספי מסתנן מישראל. מטרת האיסור המוצע היא להביא להקטנה בכדאיות הכלכלית שבהסתננות ועל-ידי כך לצמצם את התמריץ להסתננות לישראל וכן לעודד מסתננים לצאת מישראל. האיסור המוצע הוא מידתי, הן לאור החריגים המצויים בו והן בכך שהוא חל רק על פעולת הוצאת הכסף מגבולות המדינה ואיננו מגביל ביצוע פעולות בכספים בישראל. כמו כן, בעת עזיבת המסתנן את הארץ, הוא רשאי להוציא עמו את כספו. אולם, על מנת למנוע מצב של שימוש במסתננים כשליחים שמוציאים עמם אל מחוץ לישראל כספים של מסתננים אחרים במטרה לעקוף בדרך זו את האיסור, מוצע להגביל את הסכום שרשאי מסתנן להוציא מישראל בעת יציאתו ממנה לסכום השווה למכפלת חצי משכר המינימום לחודש במספר חודשי שהיית המסתנן בישראל. סכום זה מבטא את ההערכה לגבי המצב הקיים, ולפיה, על-פי רוב, הכנסת המסתנן מעבודה היא בגובה שכר המינימום וסכום החיסכון החודשי שלו הוא כמחצית מסכום זה. כספים מעבר לסכום האמור יוכל מסתנן להוציא בעת יציאתו מישראל אם יוכיח כי הכספים שייכים לו כדין. מוצע לקבוע כי האיסור המוצע לא יחול על מי שמחזיק באשרה ורשיון לישיבת עראי לפי סעיף 2(א)(3) לחוק הכניסה לישראל, כגון מי שהוכר כפליט, וכן על מי שבידו אשרה ורשיון לפי חוק הכניסה לישראל שניתנו לו לצורך שיקום בשל היותו נפגע מעבירות של החזקה בתנאי עבדות או של סחר בבני-אדם, שכן לגבי אלה לא מתקיימת התכלית שבבסיס ההסדר המוצע. כמו כן מוצע כי ייקבע בחוק מנגנון מינהלי המאפשר למסתנן שאינו יכול לצאת מישראל למדינה אחרת לקבל היתר להוצאת כספים מישראל כאשר הוכחה סכנת חיים ברורה ומוחשית שבה שרוי בן משפחה מדרגה ראשונה של המסתנן. על-פי המוצע, תנאי המחיה בארץ מוצאו של המסתנן כשלעצמם לא יהוו שיקול למתן ההיתר. הסדר זה נועד לאפשר גמישות במצבים חריגים ומיוחדים אלה שבהם התכלית ההומניטרית להעברת הכסף גוברת בחשיבותה על התכלית שעומדת בבסיס הצעת חוק זו. ההסדר האמור מוצע כהוראת שעה לתקופה של שלוש שנים, שבמהלכה תיבחן השפעתו על תופעת ההסתננות וייבחן המשך הצורך בו. זאת מאחר שתופעת ההסתננות היא תופעה דינמית המשתנה באופן תדיר, בין היתר בהשפעת פעילות האכיפה ותיקוני החקיקה שנועדו לטפל בתופעה זו ולהתמודד עמה. האיסור המוצע יוצר איזון ראוי בין זכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה מפני תופעה ההולכת וגוברת של הסתננות לשטחה לבין חובתה לנהוג באופן הומני כלפי כל מי שנמצא בשטחה ולהגן על זכויות האדם של אדם באשר הוא. נוכח כל האמור, מתבקשת הכנסת הנכבדה לתמוך בהצעת החוק האמורה בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר המשפטים, השר יעקב נאמן. רבותי, אני פותח את הדיון בהצעת החוק. אני סגרתי את רשימת הדוברים, רבותי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מוחמד ברכה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה מוותר. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת יעקב כץ. ואם הוא לא יהיה – חבר הכנסת ישראל אייכלר. <קריאה:> זה עובד? <היו"ר יצחק וקנין:> לא. רבותי, ועוד – חבר הכנסת אריה אלדד, חבר הכנסת שלמה מולה, חבר הכנסת נסים זאב, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי וחברת הכנסת מירי רגב וחבר הכנסת שכיב שנאן. שלוש דקות, רבותי; אני אקפיד על הזמנים. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, שוב אנחנו רואים הצעת חוק בעייתית, מסוכנת נוספת מבית-מדרשה של הממשלה באותה סוגיה שמגדירה הממשלה כמניעת ההסתננות. עמיתי חברי הכנסת, הבעיה של מבקשי החיים מאפריקה שמגיעים לישראל היא בעיה חברתית קשה, היא יוצרת מצוקות קשות. בגלל שנים של הזנחה והפקרות, האנשים האלה, אותם מבקשי חיים מאפריקה, מגיעים בהמוניהם לשכונות מוחלשות, סובלים ממצוקה בשכונות האלה, אין להם פתרונות, אין להם אפשרות לגור, אין להם אפשרות לעבוד, נמצאים ברחובות. הם מגבירים את המצוקה הקשה ממילא שקיימת באותן שכונות גם לפני שהם באו. המצוקה הזו היא גם מצוקה, כמובן, של התושבים הוותיקים, והמצב הכללי שנוצר באותם אזורים הוא מצב של חוסר ביטחון, של הזנחה חברתית, של הפקרות מוחלטת. התפקיד לתת פתרונות בעניין הזה ולהציע חלופות שייתנו פתרונות אמיתיים גם לאותם מבקשי חיים מאפריקה וגם לתושבים הוותיקים בשכונות, הוא תפקידה של הממשלה. אבל הממשלה מתנערת מהתפקיד הזה, ובמקום לבצע את התפקיד הזה היא מנהלת מלחמה אין-סופית נגד אותם מבקשי חיים, וגם החוק הזה הוא דוגמה נוספת של מלחמה כזאת. אני רוצה להסביר, לתת דוגמה אחת של בעיה שקיימת בחוק הזה. כפי שאני מניח, כולנו בכנסת יודעים, מבקשי החיים שמגיעים, עוברים בדרכם בסיני, ושם הם, במקרים רבים, עוברים מסכת קשה מאוד של התעללות. פועלות שם בשטח כנופיות של אנשים שלוקחים אותם, למעשה, כבני-ערובה, דורשים כדי לשחרר אותם כופר כספי. את הכופר הזה מנסים קרובי משפחה, לפעמים ידידים, חברים, מכרים, לגייס ולהעביר לאותם שובים שמחזיקים אותם בשבי, והדבר הזה נעשה כמובן על בסיס הבטחה שאותו בן-אדם, כאשר הוא יגיע לישראל, יוכל בצורה כזאת או אחרת להחזיר למי ששילם את סכומי הכופר האלה – להחזיר את סכומי הכופר כדי בעצם להשיב את מה ששולם עבורו. לפי החוק הזה גם דבר כזה לא יתאפשר, ואנחנו מגיעים למצב שבו אנחנו מכניסים את אותם אנשים שהם אנשים מסכנים, שבאמת מבקשים על חייהם ומבקשים לעצמם חיים, לא עשו עבירות, לא באו לעשות רע או נזק, הם בעצמם קורבנות – – <היו"ר יצחק וקנין:> בבקשה לסיים. <דב חנין (חד"ש):> – – אנחנו יוצרים להם מציאות בלתי אפשרית. אנחנו הופכים אותם לקורבנות שאין שום פתרון למצוקתם. לכן, עמיתי חברי הכנסת, את החוק הזה צריך לדחות. יש עוד סיבות רבות למה צריך להתנגד לו. אם החוק הזה יעבור, אני אפרט אותן בדיוני הוועדה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יעקב כץ – איננו. חבר הכנסת ישראל אייכלר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לשאול שאלה: מה זה מסתננים? מיהו מסתנן? מדינת ישראל עוד לא החליטה מיהו יהודי, עוד לא החליטה מהו יהודי, וכבר אנחנו יודעים מה זה מסתנן. האם עובדים זרים שבאים על-פי חוק הם מסתננים? האם מאות אלפי אנשים שאינם יהודים שמגיעים לכאן בכל מיני זיופים הם מסתננים? מה הסיפור הזה עם מסתננים? מי שטוען שמדינת ישראל צריכה להיות מדינה דמוקרטית על-פי עקרונות המערב – היא צריכה להיות מדינת כל אזרחיה ונתיניה ומסתנניה. אומנם ארצות-הברית מונעת ממקסיקנים להיכנס, אבל מי שנכנס ונמצא כך וכך שנים מתאזרח ונהיה אמריקני. אם מדינת ישראל אומרת שמדינה יהודית איננה מחויבת לחוקת התורה – דיברנו על מה אבדה הארץ. חז"ל אומרים שהבבלים טיפשים, שקמים לפני ספר תורה ולא קמים לפני לומדי תורה. מדינה שמכנה את לומדי התורה "משתמטים", מראש הממשלה ועד ראש האופוזיציה – מי עושה את זה, מסתננים? הרי כל – רוב אזרחי הארץ היום הסתננו לארץ הזאת בזמן הבריטים, ואף אחד מאתנו לא ראה בהם מסתננים, ראינו בהם מעפילים, עולים. אז אם רוצים שתהיה מדינה יהודית, שמכבדת את כל אזרחיה, כמו שהם כתבו במגילת העצמאות – ולא לחינם לא כתובה שם המלה "דמוקרטיה", אלא לכבד את בני כל הדתות – ניחא. אבל אם הופכים את הדמוקרטיה המערבית לא רק לדוגמה והמופת, אלא גם לתורה העיקרית, שהיא מחייבת, שחס וחלילה ההלכה לא תקבע – "מדינת הלכה, הלכה המדינה" – אז מה אתם רוצים מהמסתננים? מה, רק כי הם לא יהודים? כך מקבלים אנשים? גם לאירופה יש בעיה עם הרבה מסתננים, אז מה, הם שוללים מהם זכויות? אני רוצה שהאנשים ישאלו את עצמם – במראה: האם הם מקבלים את עקרונות הדמוקרטיה המערבית, או שהם רוצים מדינה יהודית, או שאפשר לשלב בין שני הדברים. אבל ככל שהמדינה הולכת מקצינה נגד התורה היא צריכה להיות יותר מערבית ויותר – – – ועוד דבר אני רוצה לומר על הדמוקרטיה העולמית ההולכת ומתפתחת, בעוונותינו הרבים. אובמה בא והרס את מצרים והפך אותה לארץ הרבה פחות דמוקרטית משהיתה בימי מובארק, או לפחות הרבה יותר טובה ובטוחה. ארצות-הברית הרסה את עירק, וכל יום מתפוצצים שם מאות אנשים ונהרגים אנשים חפים מפשע. את זה התרבות המערבית הביאה לעולם. אז תגידו: טוב, מה לעשות, המזרח לא מתאים לדמוקרטיה. בשבדיה רוצח שגדל על ברכי הנאורות רצח כמה – 70 נערים? <היו"ר יצחק וקנין:> זמנך תם. <קריאה:> בנורבגיה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בנורבגיה, סליחה. בשבוע שעבר באמריקה בא רוצח ורצח 13 אנשים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, משפט סיום. תורת ישראל הנחילה לא רק לעם ישראל את ערכי המוסר, אלא גם לכל אומות העולם, ולא לחינם הם מעריצים את ה"בייבל". אני מצפה מן המדינה היהודית שתכבד את התורה ואת התנ"ך יותר מאשר אומות העולם, ולא ללכת אחרי המערב הפרוע, אלא לחזור – איך כתוב שם? "השיבנו ה' אליך ונשוב חדש ימינו כקדם". בכך מסתיימת מגילה איכה, ובכך אסיים את הנאום: "השיבנו ה' אליך ונשוב, חדש ימינו כקדם". תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. יעלה חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חבר הכנסת שלמה מולה. אם הוא לא יהיה – חבר הכנסת נסים זאב. שלוש דקות. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי ורבותי השרים, חברי חברי הכנסת, ראוי לברך את הממשלה על שהביאה את החוק הזה בפנינו. התופעה הזאת, של הסתננות, והניסיון להצפת מדינת ישראל במאות אלפי מהגרי עבודה, חייבת למצוא פתרון – פתרון פיזי, פתרון חוקי, גדר, כמו גם מערכת של חוקים שבאה להגביה גדר, כדי למנוע את הצפת המדינה. הכלי המשפטי הזה הוא אחד מהכלים המתחייבים כדי למנוע את התופעה שמדינת ישראל הפכה להיות סוג של "קול קורא" למהגרי עבודה מאפריקה לבוא ולהסתופף בצלה. הם לא מבקשי חיים לעצמם, כמובן, או לא רק לעצמם, אלא יש פה חיים לאפריקה. אנחנו נהיה צינור החמצן של אפריקה, מכאן יצאו הכספים ויגיעו לשם. ככל שהתופעה הזאת תתרחב, יבואו עוד ועוד. אבל אתמול, במסגרת הניסיון להיאבק בהצעת החוק הזאת, קראתי כתבה מפורטת מאוד על כך שאם מדינת ישראל תחסום את דרכי ההעברה החוקיות של כסף לאפריקה, אנחנו נעודד תופעות של שימוש בארגוני טרור לצורך העברת הכספים – דומני ב"הארץ"; כתבה ארוכה ומפורטת על דרכי העברת הכספים – אם לא תהיה דרך להעברה בנקאית מסודרת ימצאו מאכערים למיניהם שיעבירו את הכספים לארגוני טרור בתחומי הרשות הפלסטינית. אלה ייקחו את הכסף אליהם וארגוני האם שלהם יעבירו בחוץ-לארץ את הכסף לכתובת ויקזזו מארגוני הטרור ביהודה ושומרון. חברים, העובדה שעלול להיווצר קשר בין מהגרי העבודה – אם לא נוצר כבר במידה כזו או אחרת – ובין ארגוני טרור היא עובדה קיימת. השאלה אם החוק הזה יגביר את העברת הכספים לארגוני טרור, שגם הם יגזרו קופון כזה או אחר, היא שאלה כבדה. אבל הצורך להיאבק בטרור אסור לו שימנע מאתנו את הצורך להיאבק בתופעת ההסתננות, ואם, כמאמר האמריקנים: עקוב אחר הכסף – כך קל יהיה יותר לאתר את אותם פעילים של ארגוני טרור שעוסקים בהעברות כספים מהארץ לחוץ-לארץ במעגלים כאלה או אחרים – יהיה אפשר להשיג שתי מטרות בחקיקה אחת: גם להגביר את המלחמה בטרור ואת האכיפה על מניעת העברת כספים לצורכי טרור, וגם להיאבק בתופעת ההסתננות. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. יעלה חבר הכנסת שלמה מולה – נמצא. שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, העניין של המסתננים הוא נושא לאומי, בעיה גדולה, מחדל של ממשלות ישראל. יש לי דווקא רצון לפרגן לממשלה הזאת על בניית הגדר. זה בהחלט דבר לזכותה של הממשלה הזאת, מה שממשלות אחרות לא עשו. אבל, אדוני היושב-ראש – במיוחד אני פונה אליך, שר המשפטים – האם החוק הזה, שבא אלינו היום, הוא חוק שמדינת ישראל יכולה להכניסו לספר החוקים? אני אומר לך, אני לא מבין מאיפה זה בא; למה זה לא – אם זה חוק רציני, זה לא חוק ממשלתי. למה אתם צריכים לסמוך או להיגרר אחרי חברי כנסת שיש להם פריימריס על הסיפור של המסתננים? למה החוק הזה? האם זה תורם לדמותה של מדינת ישראל? התשובה היא לא ולא, כבוד השר. זה לא נכון. יש דרך לטפל במסתננים כדי שיחזרו לארץ מוצאם, לארצם, או למדינה שלישית, בצורה מכובדת, בצורה שמכבדת את מדינת ישראל. אני חוזר ואומר, איש לא יחשוב שאני רוצה להשאיר את המסתננים במדינת ישראל. כל מה שאנחנו אומרים – כל השיח הציבורי הזה נגד המסתננים, נגד מהגרי עבודה, לא מכבד את מדינת ישראל, מוציא רק את דיבתה של מדינת ישראל רעה, כי אנחנו נגררים אחרי חברי כנסת שיש להם פריימריס במפלגות שלהם, נקודה. לא יעזור שום דבר. אדוני השר, אני לא בא אליך בטענות. שמעתי את אנשיך בוועדת החוקה, איך הם דיברו, מה הם אמרו; אנשי המשרד שלך, אנשי המקצוע. אני בדיוק יודע מה הם אמרו. אבל לא יכול להיות שחברי הכנסת יטילו פה אימה, ובסופו של דבר כל מדינת ישראל, דמותה של החברה הישראלית – נגררים אל חברי הכנסת הקיצוניים האלה. לא יכול להיות דבר כזה. אני חושב – מדינת ישראל היא מדינה שקמה על הרבה מאוד מצוקות של יהודים ברחבי העולם. גם אם מדובר באנשים בלתי חוקיים, שהסתננו, החובה המוסרית של מדינת ישראל היא לנהוג בהם בכבוד, לנהוג בהם בכבוד ולאפשר להם לחיות כבני-אדם, להתייחס אליהם כאל בני-אדם. אני לא רוצה לחזור על הביטויים שנאמרים בבית הזה, בסביבה הזאת, על האנשים האלה. בשביל מה? למה ומדוע? עכשיו, עברנו את כל הסאגות האלה של חמש שנים לכלא. מה לא דיברנו? מה לא אמרנו? איזה דברים גזעניים לא שמענו? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לסיים. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני, אני רוצה להגיד לך שאני מתנגד לחוק הזה, לא מפני שלא צריך לפעול למען החזרת המסתננים הביתה, אלא בגלל הצורה שלו, בגלל ההתלהמות, בגלל שהחוק הזה מוציא את דיבתה של מדינת ישראל רעה. לא ישיג שום מטרה. מה שישיג את המטרה זה, כמו שאמרתי, הגדר, ופעולה נחוצה, כמו שצריך, בצורה מכובדת, שמכבדת את האנשים – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <שלמה מולה (קדימה):> – – את בני-האדם, דבר שמתייחס לבני-אדם כאל בני-אדם, בלי לפגוע בכבודו של אף אדם, גם אם הוא מסתנן. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לסיים. תודה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, למעלה מ-60,000 מסתננים הגיעו לשטחה של מדינת ישראל. מיליארדים של שקלים מועברים דרך השוק השחור, השוק האפור, ומדינת ישראל חסרת אונים. וישנם ארגונים, מה לעשות, שקוראים לעצמם "ארגוני סיוע". מה הם מסייעים? הם מסייעים לבטל את הרוב היהודי בארץ-ישראל. זה הסיוע שלהם. כל המאבק שלהם, השכם והערב, זה איך לגבות ולהכשיר את המסתננים האלה ולקרוא להם פליטים. הם לא פליטים. מי שהיה במצרים מספר שנים, ורק בגלל ששמע שקל לקבל עבודה במדינת ישראל – הוא לא נקרא פליט, הוא מסתנן, מה לעשות. נכון שעל-פי החוק הבין-לאומי אתה לא יכול לעכב אפילו כספים של פליט, ואין על זה מחלוקת – משרד המשפטים גם כן אומר חד-משמעית שזה לא יחול על הכספים של פליטים, אבל בתנאי שזה באמת פליטים. אז אנחנו, מה, ניתן יד לאותם שבטים בדואיים שעושים מיליארדים על חשבון המסתננים האלה? כל ראש, משלמים עליו 10,000 דולר. הנה, יגיד לכם חבר הכנסת שנמצא פה, שיודע בדיוק איך הם עובדים. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אתה מדבר שטויות – – – <נסים זאב (ש"ס):> במקרה שאתה בדואי, אתה יודע בדיוק איך דרך העבודה. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> יש שבטים מאחורי הגדר, יש שבטים לפני הגדר. אותן משפחות, אותן חמולות, ועושים את העבודה. ואם אנחנו לא נעצור את זה – אני מסכים עם חבר הכנסת שלמה מולה, שצריך להוציא אותם בכבוד. אני, מבחינתי, תיקח כל מסתנן, תחבק אותו, תנשק אותו, תגיד לו "אללה מעכּ, לך הביתה". מה, מישהו אמר שצריכים לבזות אותו? <שלמה מולה (קדימה):> כן. <נסים זאב (ש"ס):> לא. אני אומר לך שצריכים להוציא אותם בכבוד, ובכל הכבוד הראוי. אבל בגלל זה שמדינת ישראל עד לרגע זה לא הצליחה לסגור את הגדר בצורה הרמטית – ואני אומר לכם, ככל שהגדר הולכת ונעשית יותר סגורה, הם יותר נכנסים ויותר חודרים. והגיעה עת שהם גם פורצים את הגדר. אנחנו לא נופתע אם במהלך הזמן הקרוב, כשנשארו רק אולי 30 ק"מ לסגור את הגבול הזה, אנחנו נמצא איך שהבדואים שם עובדים עם הכלים הכי משוכללים, והם יחתכו את הגדר ויפרצו אותה במקומות רגישים ביותר, ויתאפשר בכל זאת להעביר את אותם מסתננים. ולכן אין ברירה – צריך לאסור את הכספים האלה. אני לא בטוח שנצליח לעשות את זה, בגלל שכל הכספים עוברים בשוק האפור. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לסיים. בבקשה. נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> אני לא חושב שיש לנו שליטה על זה, אבל לפחות החוק הזה אולי יעביר איזה מסר, אדוני שר המשפטים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחריו – חברת הכנסת מירי רגב, ואחריה – חבר הכנסת שכיב שנאן. בבקשה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מציע לממשלת ישראל: אתם רוצים ללמוד מה עושים עם מסתננים? לכו לכפר-מנדא. לכו לכפר-מנדא, תלמדו בדיוק מה עושים עם מסתננים, ומה שהם עשו שם זה מה שצריך לעשות. אם אני, יש לי בית, שבניתי אותו בעמל כפי, כדי שלילדים שלי יהיה מקום לישון ויהיה להם אוכל; ובא מישהו שיש לו פחות – מה אני אעשה, יש לו פחות – התפרץ אלי הביתה, נכנס, ואומר "אני מבקשי חיים, אני מבקשי חיים". מה זה? כל יום שומעים פה ביטויים אחרים: מסתננים, מבקשי מקלט, פליטים. רבותי, גנבים. גנבים. שום דבר אחר. תפסיקו לבלבל את השכל. מדובר פה בגנבים שגונבים את לשד הארץ הזאת, את מה שבנינו במו-ידינו, את מה שבנינו פה מביצות, משממה, בנינו פה בעמל כפיים. יש להם משאבים שם באפריקה פי-עשרה מאשר יש לנו – שיפתחו שם את שלהם, ויהיה להם את מה שיש להם. החוק הזה הוא בוודאי טוב, אבל לצערי הוא לא יועיל, הוא לא יפתור את הבעיה, הוא לא זה שיגרום לכך שה-80,000, 100,000 שנמצאים כאן, יזוזו מכאן. הם כבר קבעו את מקום מושבם כאן. שם אין טיפות-חלב, שם אין חוק חינוך חובה. איך אמרה פה איזה תרזה אחת שבאה לפה? יש לי שישה ילדים, אני רוצה שיגמרו פה בגרות. למה לא? אנחנו בעמל כפינו הגענו לכך שיש חוק חינוך חובה עד כיתה י"ב, ונשלם את זה עכשיו לכל אפריקה. למה? כי יש פה איזה חבר כנסת שמבלבל את השכל – "מבקשי חיים". מבקשי חיים? באפריקה. רוצים לסייע להם? באפריקה. יש להם בית, יש להם איפה להיות. בואו נפסיק לרמות את עצמנו, מדובר בגנבים, בוזזים לנו את הארץ. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חברת הכנסת מירי רגב, אחריה – חבר הכנסת שכיב שנאן. <שכיב שנאן (העצמאות):> מוותר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת טלב אלסאנע. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש חברי כנסת שכשאני שומע אותם אני חושב שליד הרופא של הכנסת צריך גם להציב מרפאה לא לבריאות על-ידי רופא אלא לבריאות הנפש. צריך להציב פסיכולוג או לעשות מבחנים פסיכיאטריים למועמדים לכנסת. כי מה שנאמר כאן – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – דברים שרק אנשים שאיבדו דעתם, בלתי שפויים, יכולים להזות את הדברים הבזויים האלה. הרי מי מדבר על מסתננים? אלה שמסתננים. יש כאלו שהסתננו לכאן, למדינה הפלסטינית. הגיעו לכאן בתור מסתננים – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מתי היתה פה מדינה פלסטינית? מתי היתה פה מדינה פלסטינית – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – והם מדברים על מסתננים. אתה, מאיפה הסתננת אתה? מאיפה הסתננת? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מתי היתה פה מדינה פלסטינית? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> פאשיסט אתה. מה יש לך כאן בכלל? אתה מדבר על הגונבים? הרי אתם גנבתם כאן מולדת. פאשיסט, כהניסט אחד. חולה נפש. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – פאשיסט יותר גרוע – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני קורא לך פעם ראשונה, בן-ארי. אם תפריע עוד הפעם אני מוציא אותך. אני קורא לך פעם שנייה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> את מי אתה מרמה? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> חולה נפש אתה. חולה נפש. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> חולה נפש? אתה מדבר על חולי נפש? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> כן. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לך לקדאפי, לחבר שלך. קדאפי, החבר שלך, בריא בנפשו. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> הוא יותר בריא נפשית ממך. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> תאמר לי מי חבריך ואני אומר לך מי אתה – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני רוצה לסיים, כבוד היושב-ראש. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – לך לקדאפי. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> תגיד לו – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> ברשותך, היושב-ראש, לא יכול להיות שכבוד שר המשפטים מעלה הצעת חוק כאן, שבעצם שוללת מאנשים – כאילו עשיית עושר ללא משפט. אפשר להבין שאנשים שנכנסו שלא כדין, רוצים להחזיר אותם. אבל לשלול מהם את מה שמגיע להם כדין, כדי להילחם במה? מה התוצאה? הרי אחד הפתרונות הוא למנוע את כניסתם; ואם נכנסו – להחזיר אותם. אבל להתעלל בהם זה דבר בלתי מוסרי, נוגד את כל האמנות הבין-לאומיות. וצריך לזכור שהעם היהודי, כאשר היגר למצרים עקב המצוקה הכלכלית, היה מסתנן שם. קיבלו אותם גם שם, כשלא היתה בכלל מדינה דמוקרטית, בזמן של פרעה, כיבדו אותם, התייחסו אליהם בצורה הרבה יותר מכובדת מאשר זו שמתעללים באנשים שמר גורלם הביא אותם לכאן – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אנחנו – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לא צריך להתאכזר אליהם. גם אם הם מסתננים, הם בני-אדם. גם כשהם מסתננים, הם צלם אנוש, וצריך להתייחס אליהם כאל כאלה. ולכן – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – יש חובה לאומית להתייחס, ויש זכויות אדם שצריך לכבד. לדעתי, החוק הזה הוא בלתי חוקתי, החוק הזה נוגד עקרונות יסוד. אי-אפשר לשלול מאדם את הזכות לנהל את כספו כאוות נפשו. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו מצביעים על החוק בקריאה ראשונה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> נו, יאללה, מצביעים כבר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – 11 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (איסור הוצאה מישראל של כספי מסתנן – הוראת שעה), התשע"ב–2012, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 14, נגד – 11, נמנעים – אפס. <קריאות:> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> התוצאה – נא להירגע, בבקשה, יש תקנון לכנסת. ההצבעה לא משתנית, מוסיפים לפרוטוקול את חבר הכנסת פרופסור אבישי ברוורמן, מוסיפים לרשימה את ד"ר זחאלקה. <קריאה:> ההצבעה שלי לא נקלטה, למה? <קריאה:> – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> למה אני לא נקלטתי? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> קודם כול, אני מודיע שכל מי שרוצה שאני אצרף את שמו, אני מוכן. <אבישי ברוורמן (העבודה):> נגד, נגד. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ההצבעה לא משתנה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> למה הקול שלי לא נקלט? <שלמה מולה (קדימה):> למה לא משתנה? – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> למה אתם – מה קרה לכם? הצעת החוק עוברת לוועדה להכנה לקריאה שנייה ושלישית, כמובן, לוועדת הפנים והגנת הסביבה. עכשיו, כל מי שרוצה שנוסיף את שמו, יאמר בבקשה. פרופסור אבישי ברוורמן. <אבישי ברוורמן (העבודה):> נגד. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ד"ר זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> נגד. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אברהם מיכאלי, השר נהרי. <נסים זאב (ש"ס):> – – – התקדים הזה? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> סליחה? <אלכס מילר (ישראל ביתנו):> לא, זה לא תקדים, זה הצבעה – – – לפרוטוקול. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> שר ההסברה. <קריאה:> בשביל הדאווין. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אין זמן. בבקשה. חברת הכנסת חוטובלי, סגן השר איוב קרא. <קריאה:> איך הוא מצביע? הוא בעד או נגד? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. ממשיכים בסדר-היום. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אתה מרצה את כולם היום. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא, לא, אל תנסה אותי. על אף הצום אני עדיין כפי שאתה מכיר אותי. <נסים זאב (ש"ס):> לא, אתה מרצה את כולם, אני אומר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תשמע, זה חודש של סליחות, זה חודש של ברכה, זה חודש של רחמים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת דודו רותם, מה אתה מציע? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> כבר בירכנו אותך היום. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הודעה לממלא-מקום מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> השר אדלשטיין, הכנסנו אותך, הוספנו אותך. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה. בבקשה, אדוני. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> אני חוזר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לעידוד עסקים קטנים, התשע"ב–2012. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4) (איסור העסקה), התשע"ב–2012; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 140) (הכנסה מביטוח אובדן כושר עבודה), התשע"ב–2012; הצעת חוק הקאדים (תיקון מס' 17) (תקופת כהונתו של נשיא בית-הדין השרעי לערעורים), התשע"ב–2012; הצעת חוק הקרינה הבלתי-מייננת (תיקון מס' 3) (טווחי בטיחות ורמות חשיפה מרביות למקור קרינה בתדרי רדיו), התשע"ב–2012; הצעת חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת (תיקון מס' 15) (שיפוט משמעתי), התשע"ב–2012; הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ב–2012; ואחרונה: הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 41) (זכאי בגיל פרישה שיצא את ישראל), התשע"ב–2012. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לממלא-מקום מזכירת הכנסת. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 194), התשע"ב–2012> [מס' מ/636; "דברי הכנסת", חוב' ז'; עמ' 24380; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 194), התשע"ב–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית; קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים, הרב משה גפני. בבקשה, אדוני. בבקשה, כבוד הרב. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד להביא לפני הכנסת הצעת חוק לתיקון פקודת הכנסה (מס' 194). 194, למה? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> איזה סעיף זה בסדר-היום? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> הסעיף שהיה – קודם היה מסתננים, עכשיו זה זה, תיקון פקודת מס הכנסה. אחרי המסתננים, מה שהיה קודם. התשע"ב–2012. הצעת החוק הזאת בעצם כללה שלושה מרכיבים עיקריים. האחד הוא שיעור התרומות שעליהן אפשר לקבל פטור לפי סעיף 46 בפקודת מס הכנסה. היות שהוראת השעה לגבי גובה התרומות שעליהן המגזר השלישי יכול לקבל פטור ממס, הוראת השעה הסתיימה נדמה לי ב-2010, הסכום עמד על 4.4 מיליון, משהו כזה, אולי אני לא אומר במדויק את הסכום אבל משהו בסביבות, בין 4 ל-5 מיליון ש"ח, והסכום הנמוך, הרצפה שעליה מדובר גם כן היתה גבוהה מדי לאחר שהוראת השעה בוטלה. זה נושא אחד שעסקנו בו בחוק הזה. הנושא השני, שהוא נושא מאוד מורכב, זה סמכויותיהם של האנשים שעוסקים במשרד האוצר בעניין – המנהל, האחראי למחלקה – לעומת הנבחרים, לעומת שר האוצר. בהצעת החוק הזאת מבקשים להפקיע סמכויות מהדרג הנבחר ולהעבירן לדרג המינהלי, כאשר הדרישה שלנו היתה שצריך לעגן את הקריטריונים בחקיקה הראשית, שאנשים ידעו, ידעו על מה מקבלים אישור ובאיזה מקרה מבטלים את האישור. והיה לנו ויכוח מאוד מאוד קשה עם אנשי האגף הזה ברשות המסים, לא הגענו להסכמה. הוועדה דרשה שהכול יעוגן בחקיקה. אני, אגב, גם חולק על זה, שלהפקיע סמכויות בדברים האלה מידי הדרג הנבחר ולהעביר אותן לדרג המינהלי – הדרג המינהלי, לפעמים הוא טוב, לפעמים הוא פחות טוב. נבחר, אם הוא לא עושה את מה שצריך לעשות, לא בוחרים בו. ובוויכוח הזה לא הצלחנו להגיע להסכמה, ולכן אמרתי שכדי לא לעכב דברים אחרים שמופיעים בחוק, שהם חשובים, נפצל את החוק, נוציא את החלק הזה שעליו דיברתי, שהוא חלק שנוי במחלוקת, כדי שלא לעכב את החקיקה. ואכן אתמול הכנסת, מליאת הכנסת, אישרה את הפיצול. ומרגע שהכנסת אישרה את הפיצול, אנחנו נדון על זה, בעזרת השם, בחודשים הבאים. ויש החלק השלישי שהוא החלק שבו יש עמותות היסטוריות שהן בעצם לא נדרשות להביא אישור, ורשות המסים דרשה להכניס אותן למסלול רגיל כדי שלא תהיה אפליה. ואנחנו הגענו להסכמה שבעמותות האלה זה יגיע באופן מדורג, החל מ-31 בדצמבר 2014 ועד 31 בדצמבר 2018, לפי המנוי בהצעת החוק. אנחנו הגענו להסכמה שגובה הסכום של תרומה מהסוג הזה שיהיה עליו הפטור לפי סעיף 46, זה יהיה עד גובה של בערך 9.5 מיליון, מכיוון שמדובר על 9 מיליון צמוד למדד, עם כל מה שנלווה לעניין הזה. אנחנו מדברים על סכום שמ-180 שקלים עד 9.5 מיליון. <קריאה:> עד 9. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> 9 מיליון, אבל עם המדד אנחנו מדברים על 9.5 מיליון, זה מה שרשות המסים גם אמרה בוועדה, אבל זה מ-180. אגב, רשות המסים עשתה מעשה מאוד טוב, שאחרי חקיקת החוק הזה זה גם יהיה מאוד אקטואלי. המעביד, בשכר שבן-אדם מקבל, המעביד יכול, תוך כדי השכר, באופן טכני, להכניס את התרומה הזאת לתוך המכלול. אני רוצה להגיד למליאת הכנסת, שהנושא של המגזר השלישי – והיו נציגי ארגונים של המגזר השלישי – מהרגע שהממשלה יצאה יותר ויותר משירותים חיוניים ונכנס המגזר השלישי, גובה התרומות צריך לעלות הרבה יותר ממה שהוא עולה באמת. והמדינה כביכול, או לא כביכול, נמצאת בתוך העניין הזה, ואף שהיא איננה נותנת תקציב – בניגוד למה שהיה בעבר, שהיא נתנה תקציב לשירותים החברתיים, לנושא של הרווחה, החינוך, הבריאות, נושאים שונים, דת, ספורט, כל הדברים שמנויים בחוק – לפחות את החלק הזה, שהמגזר השלישי המגייס תרומות, שהוא יוכל לקבל את הפטור הזה. עכשיו אני רוצה לומר לכם, רבותי חברי הכנסת, הוספנו בוועדה סעיף נוסף. אנחנו דיברנו כמה פעמים על מס הכנסה שלילי, שנשים עובדות זכאיות למס הכנסה שלילי, והתברר שהיתה פה מין טעות כזאת, שהיא בחלקה טעות טכנית, אבל להערכתי היא גם טעות מהותית. אשה שעובדת והיא זכאית למס הכנסה שלילי, אבל היא ילדה, והיא מקבלת חופשת לידה – לא מופיע. לפי הניסוח שהיה בשעתו, היא לא כלולה בתוך העניין הזה, ואנחנו מבקשים בהצעת החוק הזאת לתקן את זה. זה כמובן נעשה בהסכמה עם – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אתה מדבר, מדבר. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני מסיים, אני מסיים. – – – נעשה בהסכמה עם רשות המסים, ולכן אנחנו עושים תיקון נוסף בחוק הזה, שחופשת לידה תיכלל בעניין של מס הכנסה שלילי, וגם – גברתי היועצת המשפטית – וגם שמירת היריון, מה שגם נמצא בחקיקה. אני מבקש את אישור מליאת הכנסת לחוק הזה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה ליושב-ראש ועדת הכספים. יש הסתייגות של חבר הכנסת אורי אריאל; אני רואה שהוא לא נמצא כאן. אנחנו מצביעים על הצעת החוק כהצעת הוועדה בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 1–7 – 18 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 18, נגד, נמנעים – אין. הצעת החוק עוברת בקריאה שנייה. ממשיכים בהצבעה בקריאה השלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד החוק – 20 נגד – 1 נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 194), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 20, אחד נגד, אין נמנעים. חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 194), התשע"ב–2012, עבר בקריאה שלישית והוא יירשם בספר החוקים. <החלטת ועדת הכספים בדבר אישור הוראות בצווים> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> החלטת ועדת הכספים בדבר צו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים) (תיקון), התשע"ב–2012, הצבעה. יציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת הכספים משה גפני, בבקשה. <השר זאב בנימין בגין:> אדוני היושב-ראש, נאמר לי שבחפזוני הצבעתי נגד בהצעה הקודמת במקום בעד. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כן, היה אחד נגד. <השר זאב בנימין בגין:> ולו יכולתי בשתי ידיים, הייתי אולי מצביע בשתי ידיים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה אני יכול לעזור? <השר זאב בנימין בגין:> אני מבין שאי-אפשר לתקן, אבל אני מבקש שיירשם. הנה, כבר נרשם. שלומית רשמה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נרשם. תודה רבה. בבקשה, אדוני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, מדובר על שני צווים, שאני – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אתה מביא אותם שניהם יחד? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – – שאני אבקש את שניהם יחד. חבל פשוט על הזמן, וזה גם אפשרי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מדובר על צו מס ערך מוסף (שיעור המס על עסקה ועל ייבוא טובין) (תיקון), התשע"ב–2012, וצו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים) (תיקון), התשע"ב–2012. אני מדגיש קודם שהצו הזה, אף-על-פי שכתוב שזה גם מלכ"רים ומוסדות כספיים, הוא לא חל על מלכ"רים. על מלכ"רים נשאר כפי שנשאר בעבר. אני אז ביקשתי שעל מלכ"רים לא יעלה המס ערך מוסף, וזה נשאר, נדמה לי, על 7.5%. אנחנו מדברים על מע"מ רגיל ועל מע"מ על מוסדות כספיים. על-פי החוק הקיים, המע"מ אמור לרדת ב-1 בינואר 2013 ב-0.5%. אנחנו עומדים היום על מע"מ בשווי 16%. ביקשה הממשלה שלא להפחית את המע"מ. אנחנו עדיין לפני הסערה, אנחנו מדברים רק על המצב הקיים. ובמצב הקיים מבקשת הממשלה להותיר את המע"מ על כנו. אני מבקש לומר למליאת הכנסת: אני בשעתי הורדתי את המע"מ ב-0.5%, לא אהבתי את זה, מכיוון שבסופו של דבר זה לא השפיע על האשה שהלכה לסופר או על הגבר שהלך לקנות במכולת. זה לא השפיע, לא הורידו את המחירים בעניין הזה. אבל הממשלה מבקשת להפחית 0.5% מע"מ – הפחתנו. גם במליאה אז היו כאלה שדיברו על הנושא. היה עדיף לתת את הכסף הזה, שהוא כסף רב מאוד, לדברים נקודתיים בנושאים החברתיים. ועל-פי החוק, בעוד כמה חודשים, בעזרת השם, ב-1 בינואר 2013, אמור לרדת המע"מ ב-0.5% נוסף. על-פי החוק רשאי שר האוצר למנוע את ההפחתה הזאת. זו בעצם העלאה שהיא איננה העלאה, אלא בפועל השארת המצב על כנו, אבל בהגדרה המשפטית זה נקרא העלאה. הוא צריך התייעצות עם ועדת הכספים, ובהתייעצות עם ועדת הכספים מליאת הכנסת אמורה לאשר אם היא מאשרת את הצו של שר האוצר או שהיא איננה מאשרת. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לאשר את שני הצווים האלה, שאם המליאה תאשר אותם, ב-1 בינואר 2013 המע"מ יישאר כפי שהוא היום, בגובה של 16%, ואני לא יודע מה יהיה בדרך, מה תחליט הממשלה, אם להעלות את המע"מ או לא להעלות את המע"מ. כרגע אין כל החלטה בעניין הזה. אני מבין שיש דיונים במשרד האוצר. מה שאנחנו מבקשים עכשיו, מה שהמליאה נדרשת עכשיו, זה להותיר את המצב על כנו ולאשר את הבקשה הזאת. ועדת הכספים אישרה את זה, ואני מבקש ממליאת הכנסת לאשר את זה. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה. אנחנו מצביעים על החלטת ועדת הכספים בדבר צו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים) (תיקון), התשע"ב–2012. נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההחלטה – 27 נגד – אין נמנעים – אין החלטת ועדת הכספים בדבר צו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים) (תיקון), התשע"ב–2012, נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> 27 בעד, נגד – אין, נמנעים – אין. החלטת ועדת הכספים אושרה על-ידי המליאה, כפי שהוצגה על-ידי היושב-ראש. יש החלטה נוספת. עכשיו מצביעים על החלטת ועדת הכספים בדבר צו מס ערך מוסף (שיעור המס על עסקה ועל ייבוא טובין) (תיקון), התשע"ב–2012. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד ההחלטה – 29 נגד – אין נמנעים – אין החלטת ועדת הכספים בדבר צו מס ערך מוסף (שיעור המס על עסקה ועל ייבוא טובין) (תיקון), התשע"ב–2012, נתקבלה <היו"ר גאלב מג'אדלה:> 29 בעד, נגד – אין, נמנעים – אין. החלטת ועדת הכספים אושרה. <הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 28) (התפטרות בשל לימודים במכינה קדם-צבאית), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/489).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 28) (התפטרות בשל לימודים במכינה קדם-צבאית), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה – חברת הכנסת דליה איציק תציג את הצעת החוק. בבקשה. עשר דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <דליה איציק (קדימה):> רבותי השרים, חברי חברי הכנסת – – – <מירי רגב (הליכוד):> אנחנו פה מחכים רק לחוק שלך, מה את רוצה? מחכים לך לחוק. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, גברתי. חברת הכנסת מירי רגב, את מפריעה לחברה שלך. <מירי רגב (הליכוד):> לא, אני יושבת ומקשיבה בשקט. <דליה איציק (קדימה):> היא ממתינה בשביל הצעת החוק, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, הצעת החוק שאנחנו דנים בה, באה להשוות בין זכותם של צעירים שמתפטרים ממקומות העבודה שלהם כדי להתגייס לצה"ל או לשירות לאומי לבין אלה שמתפטרים מעבודתם כדי ללמוד במכינה קדם-צבאית. אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה להכביר מלים; הצעת החוק הזו ברורה. יש פה אפליה ברורה מאוד בין מי שמשרתים, ומי שעוזבים את עבודתם והולכים לעבוד במקום אחר, ואז מקבלים את פיצויי הפיטורים שלהם. משום מה, כשאתה הולך ללמוד במכינה קדם-צבאית אתה לא מקבל. ובכן, אדוני היושב-ראש, ועדת השרים לענייני חקיקה פה-אחד אישרה את העניין. אני שמחה שכך. אני מציעה לא להכביר מלים. ברשותך, אדוני, אני רוצה לאחל לחברת כנסת מירי רגב, לאופיר אקוניס, לכל חברי חברי הכנסת שנמצאים כאן היום, עם המושב הסוער הזה, שננוח ושניפגש בעתות שמחה. חופש נעים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה. נרשמו לזכות דיבור חברי הכנסת ישראל אייכלר ודב חנין. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. מוותר? טוב. ניגשים להצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק פיצויי פיטורין (תיקון מס' 28) (התפטרות בשל לימודים במכינה קדם-צבאית), התשע"ב–2012, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 23, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק פיצויי פיטורין (תיקון מס' 28) (התפטרות בשל לימודים במכינה קדם-צבאית), התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 107), התשע"ב–2012> [מס' כ/472; "דברי הכנסת", חוב' ל"ג, עמ' 30008; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 107), התשע"ב–2012 – קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה. בבקשה, אדוני. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 107), התשע"ב–2012. את ההצעה יזמו חברי הכנסת ציפי חוטובלי ואורי אורבך. סעיף 77 לפקודת התעבורה מסמיך מועצה של עירייה או של מועצה מקומית, בהסכמת שר הפנים ושר התחבורה, להתקין חוקי עזר בנושאים שונים. אחד הנושאים הוא הסדרת העמדת כלי רכב בתוך תחומי העירייה או המועצה המקומית, בדרך איסור או בדרך אחרת. מכוח סעיף זה חוקקו חוקי העזר המסדירים חנייה בתשלום בדרכים שברשויות המקומיות. הסדרה זו כוללת הצבת תמרורים על עמודים, ובדרך כלל גם סימון אבני השפה לסירוגין בצבע כחול ולבן. ואולם, כיוון שבהתאם לכללים של משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים, סימון אבני השפה אינו חובה, יש רשויות מקומיות שנמנעות מסימון זה, ומסתפקות בתמרורים על עמודים, המוצבים לעתים במרחק ניכר ממקום החנייה. תופעה זו גורמת לבלבול בקרב הנהגים, אשר אינם מודעים לתמרור הרחוק, מחנים את רכבם, ונאלצים לשאת בשל כך תשלום קנסות. בהצעת חוק זו מוצע לתקן את סעיף 77 האמור, ולקבוע בו שעירייה או מועצה מקומית לא תהיה רשאית לקבוע הסדר חנייה בתשלום בתחומה באמצעות הצבת תמרורים על עמודים בלבד, והיא תחויב גם בסימון אבני השפה של המדרכה לסירוגין בצבע כחול-לבן. לעניין זה אדגיש כי אין בסימון המוצע כדי לייתר את הצורך בתמרורי עמוד, שכן הסימון לסירוגין בצבע כחול מטרתו לתת אינדיקציה לנהג שמדובר בדרך שבה נקבע הסדר חנייה בתחום המסומן כאמור, בעוד שהסדר התשלום בעד החנייה לפי שעות, סוג רכב, תעריפים שונים ועוד נקבע בהוראות המפורטות בתמרור שעל העמוד. עוד מוצע לקבוע כי שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים יהיה רשאי לקבוע הוראות לעניין סימון דרך שאין בה אבני שפה, וכן נסיבות למתן פטור מחובת סימון כאמור, בתנאים או ללא תנאים, כדי לאפשר, למשל, פטור מחובת הסימון על סוג מסוים של אבני שפה מאבן מסותתת יקרה, ובלבד שקיומה של חובת התשלום בדרך האמורה תובא לידיעתם של הנהגים בצורה ברורה. כך, למשל, יוכל השר לקבוע בתקנות פטור מחובת הסימון בצבע, אם המרחק בין תמרור אחד לשני אינו עולה על מספר מטרים שייקבע. כדי לאפשר לרשויות המקומיות להיערך לחובת הסימון החדשה, מוצע כי מועד תחילתו של חוק זה יהיה ביום כ"ו באלול התשע"ג, 1 בספטמבר 2013, כלומר, אדוני, עד הבחירות המוניציפליות הבאות חייבים לצבוע. חברות וחברי הכנסת, הצורך בהסדרת חנייה בתשלום בדרכים שבתחומי הרשויות המקומיות ברור לנו, ואין לנו כוונה כלשהי לפגוע בהכנסות הרשויות המקומיות מתשלום דמי חנייה. עם זאת, איננו מוכנים לתת יד לכך שנהג לא יהיה מודע לכך שהוא חונה במקום שהחנייה בו כרוכה בתשלום, ולא בשל רשלנותו או התעלמותו מתמרור מחייב, וייענש על כך. לפיכך, זוהי בהחלט הצעת חוק חשובה, שחבר הכנסת אורי אורבך השקיע בה רבות עד להבאתה לכלל סיום, ואני שמח לברך אותך על כך, אורי. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לחברי הכנסת לאשר אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, ולקבוע שאם לא מסמנים, לא משלמים ולא קונסים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה. נצביע על הצעת החוק. בבקשה. הצבעה מס' 16 בעד סעיפים 1–2 – 19 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 19, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 107) עברה קריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 17 בעד החוק – 19 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 107), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 19, אין נגד, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים. חבר הכנסת אורי אורבך רוצה לברך, ואחריו – חבר הכנסת כרמל שאמה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני שכחתי להודות ליועצת המשפטית של הוועדה, עורכת-הדין אתי בנדלר, ולמנהלת הוועדה, הגברת לאה ורון. כמובן, ללא צוות הנהלת הוועדה והייעוץ המשפטי אין חוקים, אז חובה להודות. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה. חבר הכנסת אורי אורבך, בבקשה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, תודה על אישור החוק, רבותי. תודה מיוחדת לאדוני יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן, על המאמץ המיוחד, ולמי שכבר הודית, אתי בנדלר, שכן ממש ביממה האחרונה, בזמן הפציעות של החוקים, הצלחנו גם להכניס את החוק הקטן מאוד הזה. זה יום גדול אולי ל"טמבור" ולחברות הצבעים, אבל אני חושב שזו בשורה קטנה לאזרח החונה, שלפחות היחסים בינו לבין הרשות המקומית יהיו הגונים יותר, ולא ייווצר חוסר האמון הזה, שאדם מרגיש שלשווא הוא זכה בקנס שאינו מגיע לו. תודה גם ללאה ורון, מנהלת הוועדה, ולעוזרי גיל ברינגר, היועץ המשפטי, עידית שלומיאן ואסי טלמון, שעזרו מאוד, ולתמי כנפו, מזכירת הסיעה. השקענו בחוק הקטנטון הזה – בסך הכול צביעה בשלושה צבעים – כחול, לבן וכחול, ואחר כך צמצמנו את זה לכחול ולבן, ואחר כך שמעתי שעיריות, כל כך יקר להן, שמספיק כחול לסירוגין, ואת הלבן חסכנו. כמה אנרגיה על דברים קטנים, רבותי – חבר הכנסת בילסקי, אתה היית ראש רשות – כמה אנרגיה של התנגדות משקיעות הרשויות המקומיות וכל הוועדים שלהן והגופים שלהן כדי לחסום שור בדישו על דבר של מה בכך, ובסוף מסכימים, אבל בכל זאת אני מודה גם למתנגדים, כי זיקקנו את החוק עם פשרות והסכמות והגענו לתוצאה הרצויה. <זאב בילסקי (קדימה):> בפרשת קדושים נאמר: בפני עיוור לא תשים מכשול. <אורי אורבך (הבית היהודי):> הסרנו מכשול מדרכם של עיוורים, וגם מהמכשילים עצמם מנענו את המכשול, שלא ייאלצו להכשיל אחרים. תודה רבה לכם, רבותי. <הצעת חוק הרשות הלאומית למלחמה בסמים (תיקון מס' 3), התשע"ב–2012> [מס' מ/658; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 27009; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ממשיכים בסדר: הצעת חוק הרשות הלאומית למלחמה בסמים (תיקון מס' 3), התשע"ב–2012 – קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת אמנון כהן. אתה מציג את זה? חבר הכנסת כרמל שאמה – בבקשה, אדוני. <כרמל שאמה-הכהן (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הרשות הלאומית למלחמה בסמים (תיקון מס' 3), התשע"ב–2012, שיזמה הממשלה. חוק הרשות הלאומית למלחמה בסמים משנת 1988 נחקק במטרה להתמודד עם נגע הסמים והשימוש לרעה בהם, וכן במטרה להקנות תוכנית פעולה משולבת בין כל הגורמים הממלכתיים והציבוריים שעוסקים בהתמודדות זו. בשנת 2005 החליטה הממשלה כי במטרה להילחם בתופעת האלימות בחברה הישראלית, יש להעביר את נושא הטיפול בשימוש לרעה במשקאות חריפים משכרים לרשות למלחמה בסמים. בעקבות החלטת הממשלה החלה הרשות לטפל גם בשימוש לרעה באלכוהול. הצעת החוק נועדה לתת לכך ביטוי גם בחוק המכונן את הרשות וקובע את תפקידיה. על כן, מוצע לשנות את שם הרשות ל"רשות הלאומית למלחמה בסמים ובשימוש לרעה באלכוהול", ולהוסיף לגדרי תפקידיה גם את המלחמה בשימוש לרעה באלכוהול. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. זו הצעת חוק שהוכנה בוועדת הפנים של הכנסת, ואני ממלא פה את מקומו של יושב-ראש ועדת הפנים כחבר בוועדת הפנים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה. אנחנו מצביעים על הצעת החוק. סליחה, רשות הדיבור לחבר הכנסת טלב אלסאנע. בבקשה, אדוני. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מברך את חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן על הפעילות והזריזות. הצעת החוק הזאת מאוד חשובה, כאשר בפועל היא מסדירה את הסטטוס החוקי של הרשות למלחמה בסמים ושימוש לרעה באלכוהול. לדעתי, הרשות עושה פעולה נהדרת בתחום ההתמודדות עם התופעה המסוכנת והמזיקה. אלא מה, כבוד היושב-ראש? מרחיבים את המנדט, מרחיבים את הסמכויות, מרחיבים את המטלות על הרשות, ומצד שני אין גיבוי תקציבי. במקום שהיא תתמודד עם נגע הסמים, עכשיו יש משימה נוספת, אתגר נוסף לא פחות חשוב, והם ההתמודדות עם השתייה בקרב בני-נוער ושימוש לרעה באלכוהול. אבל מצד שני, יש חשיבות רבה שהנושא הזה יתוקצב בהתאם, ולא פחות חשוב שהאחריות על הרשות תהיה במשרד ראש הממשלה, כי הנושא מחייב טיפול מערכתי הן של משרד החינוך ומשרד הרווחה והן של המשרד לביטחון פנים. עד היום המשרד האחראי והמופקד באופן ישיר זה המשרד לביטחון פנים, אבל יש חשיבות רבה שהאחריות תהיה אחריות משרד ראש הממשלה. אני תומך בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. מצביעים על הצעת החוק בקריאה השנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 18 בעד סעיפים 1–10 – 19 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–10 נתקבלו. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני מקווה – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> לא. מי יעז לגעת? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 19, נגד ונמנעים – אין. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 19 בעד החוק – 18 נגד – אין נמנעים – אין חוק הרשות הלאומית למלחמה בסמים (תיקון מס' 3), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 18, נגד ונמנעים – אין. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית, והיא תירשם בספר החוקים. <הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012> [מס' מ/645; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 25750; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012 – קריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (יו"ר הוועדה לזכויות הילד):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, אני מביאה בפניכם את הצעתה של הוועדה לזכויות הילד לאפשר דחייה קצרה במועד יישומו של החוק שבנדון. אני עושה זאת בלב כבד ולאחר מאבק ממושך בניסיונותיה של הממשלה לדחות את יישומו של החוק – מאבק שנוהל הן במליאת הכנסת והן במקביל בבג"ץ. יחד עם זאת, אני סבורה כי בנסיבות העניין הוועדה הגיעה לאיזון נכון, שהיה מקובל על כלל הצדדים וחברי הכנסת, ומבקשת מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. החוק התקדימי, אשר חוקק בזמנו בוועדה לזכויות הילד, בא לסייע לקטינים הרבים, נפגעי עבירות מין ואלימות, בנקודת הזמן הקריטית, לאחר שנפגעו וכאשר החליטו לפנות למשטרה או לקבל סיוע. החוק בא לחסוך להם את הסבב הנורא שבין המשטרה והחקירה, שמנוהלת על-ידי חוקר ילדים, לבדיקות הרפואיות והטיפול הנפשי, שברוב המקרים כלל איננו ניתן להם בנקודה הקריטית. שלא לדבר בכלל שבגלל החוסר בחוקרי ילדים הרשימה מתארכת והילדים נאלצים לחכות, ובין היתר שוכחים פרטים רלוונטיים מאוד הן לחקירה והן לכתב-האישום כלפי הפוגעים. לפי החוק הנ"ל, לא רק שקטינים יהיו זכאים, לראשונה, לטיפול נפשי ראשוני בטראומה שעברו, אלא שהפעם כל הסיוע והטיפול יינתנו להם תחת קורת גג אחת ויחסכו מהם טראומה קשה נוספת. דרך טיפול זו אמורה גם להבטיח את יעילותה של החקירה, בדרך להגשת כתב-אישום. לצערנו, הממשלה לא עמדה ביעדים של הקמת שמונה מרכזי סיוע עד לאפריל 2011, אף שהיו לה שלוש שנים לעשות כן, בואו נודה. עד כה הוקמו שני מרכזים בלבד, בתל-השומר ובירושלים. והפריפריה, הנזקקת מכול, נותרה ללא מענה. לכן, ובצורה מאוד לא בסדר מבחינתי, הגישה הממשלה הצעת חוק זו, שבמקור באה לאפשר לה לדחות את מועד היישום עד אפריל 2014. לצערנו גילינו גם שעל אף החלטת הממשלה על היערכות בין-משרדית ליישום החוק, המשרד לביטחון הפנים ומשרד הבריאות והנוגעים בדבר לא הקצו את התקציב והתקנים שנדרשו אז כדי לעמוד ביעדי החוק. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> סגנית השר, בבקשה. גברתי, בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (יו"ר הוועדה לזכויות הילד):> הוועדה לא יכלה לתת יד לדחייה כה ארוכה, ולכן הצעת החוק קובעת כי הקמתם של ששת המרכזים הנוספים תושלם במקביל, כולם ביחד, עד אפריל 2013. הוועדה בראשותי דרשה ואף קיבלה ממשרד הרווחה תוכנית עבודה מפורטת עם יעדים ועם תאריכים, הקובעת מועדים ופעולות נדרשות כדי להקים את המרכזים הנותרים, כמו גם, לראשונה, פירוט של המקומות שבהם יוקמו המרכזים הנוספים, ואני גאה להגיד לכם: בצפת, בנצרת הערבית, חדרה, אשקלון, באר-שבע והשאר. בנוסף דרשה הוועדה וקיבלה מהשרים – ועל כן אני מודה להם – והראשון שבאמת התחייב והעביר לוועדה, כי ללא זה, אמרו במשרד הרווחה, לא יוכלו לקדם את החוק ובטח לא בתאריכים שהגשנו להם, היה השר לביטחון הפנים, ומייד אחר כך קיבלנו גם ממשרד הבריאות התחייבות בכתב – הן מהמנכ"לים של המשרדים והן מהשרים עצמם – הודעה על הקצאתו של התקציב הדרוש להשלמת יישום החוק. בעצם, הדבר הזה הסיר את החסמים, והפעולות האלה שכנעו את הוועדה כי כעת, משברור שהוסרו החסמים ליישומו של החוק וישנה תוכנית פעולה מפורטת ביותר ותקציבים, ניתן לתת את הדחייה, שהיא הגיונית אבל היא קצובה בזמן והיא הרבה יותר קצרה מזו שהממשלה ביקשה, כדי להקים את כל המרכזים במקביל. על מנת לעקוב מקרוב אחרי יישום החוק קבעה הוועדה כי שר הרווחה ידווח בכתב, מדי שלושה חודשים, לוועדה על ההתקדמות בהקמתם של המרכזים הנוספים ועל תפעולם של הקיימים, עד למועד הסיום שנקבע ליישום החוק. לאחר מועד זה ידווח השר לוועדה אחת לשנה על יישומו של החוק. הוועדה גם מחויבת לקיים דיון בדיווח זה. לבסוף, הצעת החוק באה לאפשר לוועדה לזכויות הילד, אם תוקם מחדש בכנסות הבאות כוועדה מיוחדת, לחזור ולדון בתיקונים בחוק ובדיווחים עליו. ואנו אכן מקווים שהכנסת תבין שבשלה העת וחיוני להקים ועדה זו בכנסת הבאה כוועדה סטטוטורית. יש לעגן את זכותם של הילדים, ובמקביל לדאוג לזכויות הללו, בהתאם לכל חוק שמתקבל, גם בוועדות ובמשרדים האחרים. כיום, אף שהחוק הוכן בוועדה לזכויות הילד, הוועדה המצוינת בו לדיון בתקנות היא ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. זאת מאחר שהוועדה לזכויות הילד איננה ועדה קבועה בינתיים, ולא ניתן לציין אותה בחוק. זהו רק עניין פרוצדורלי, אבל זה עניין פרוצדורלי לא סביר. אם הוועדה לזכויות הילד מכינה חקיקה, כיצד ייתכן שלא תוכל לדון בתקנות עתידיות או בכל נושא עתידי לגביה? לכן, בהצעת החוק הוגדרה מחדש "הוועדה", כוועדה שבתחום סמכויותיה נמצא הנושא כפי שתקבע ועדת הכנסת. תיקון זה יאפשר להחזיר את החוק בעתיד לוועדה לזכויות הילד, כפי שהוועדה סבורה שצריך וראוי שיהיה. אני רוצה עכשיו, ברשותך, אדוני היושב-ראש, כדי לחסוך זמן – אנחנו יודעים שיש לנו סדר-יום עמוס – כבר להגיד את התודות. כי ללא אותן פעילויות של אותם אנשים, לא יכולנו להעביר את החוק הזה. וראשונה, אני רוצה להודות ליועצת המשפטית של הוועדה לזכויות הילד נירה לאמעי, שעמלה וגם דאגה לכך שהוועדה שתמשיך לדון תהיה הוועדה לזכויות הילד. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה רחל סעדה. אני רוצה להודות לשר הרווחה והשירותים החברתיים, השר משה כחלון. אני רוצה להודות למוטי וינטר, סמנכ"ל בכיר, שעמד ביעדים שהוועדה דרשה ממנו: תוכנית עבודה פר חודש, פר יום, ואיך הם מתכננים לעמוד בזה. הוא אמר שזה היה קשה, אבל עובדה – לא בלתי אפשרי, כי הוגש לנו והתחייב המשרד לעמוד בכל המקומות. אני רוצה להודות לשר לביטחון הפנים, השר יצחק אהרונוביץ, שהתחייב לתת את התקנים והתקציבים כדי שהחוק הזה ימולא במלואו בכל המרכזים. אני רוצה להודות לשר הבריאות, סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, ולמנכ"ל שלו, רוני גמזו, שגם העבירו מכתב לוועדה שבו הם מתחייבים על התקצוב של הרופאים שיהיו באותם מוסדות ובאותם מרכזים. אני רוצה להודות, כמובן, לד"ר יצחק קדמן, מהמועצה לשלום הילד, שהגיש גם את הבג"ץ, והעמיד איזה שעון חול בנושא הזה. אני רוצה להודות לעורכת-הדין ליאת קליין, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית, למרכז "נגה" למען נפגעי עבירה, וכמובן, לכל מי שהיה חלק מהצעת החוק הזאת. זו בשורה. בתוך פחות משנה יהיו לנו כל המרכזים, והם יוכלו להתחיל לעבוד ולתת באמת מענה לאותם ילדים שעברו טראומה מאוד קשה, ולא להמשיך ולטרטר אותם ממקום למקום, מה שפוגם בחקירות ואחר כך גם בכתבי-האישום, והעבריינים מסתובבים חופשי. זה מגן גם עלינו ועל הילדים הבאים, שאותם אנשים, שבעקבות חקירה נקייה, ממוקדת, מרוכזת, של כל מי שנוגע בדבר, תחת קורת גג אחת – זה מוריד מאותו ילד את המשקל ואת הטראומה החוזרת, אבל זה מקל עלינו כחברה להתמודד עם התופעה. תודה רבה. אני מבקשת מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזו. אין הסתייגויות. יש בקשת דיבור של חברת הכנסת אורית זוארץ, שעזרה גם בוועדה, וצריך להגיד גם לה תודה. וזה הכול. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה. אנחנו מצביעים על הצעת החוק בקריאה שנייה, בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (יו"ר הוועדה לזכויות הילד):> רגע, תן לי – – – להגיע למקום. <שכיב שנאן (העצמאות):> אפשר להוסיף אותי, אדוני היושב-ראש – – – <איתן כבל (העבודה):> לא. לא. לא. אתה לא יכול להוסיף אותו, הוא לא הצביע. <שכיב שנאן (העצמאות):> אדוני היושב-ראש, אל תשמע לעצות של חבר כנסת כבל, שהן עצות אחיתופל. הצבעה מס' 20 בעד סעיפים 1–4 – 18 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 19, נגד – 1 – – – <קריאה:> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 18, אמרתי. <קריאה:> לא. בעד – – – <קריאה:> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 18. נגד – 1. אין נמנעים. אנחנו מוסיפים את הקול של חבר הכנסת שכיב שנאן. עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין – – <קריאה:> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> – – או אלימות (תיקון מס' 2). בבקשה. <קריאה:> – – – <שכיב שנאן (העצמאות):> – – – <איתן כבל (העבודה):> חיכה לך. <קריאה:> אורלי, יישר כוח. אורלי. <איתן כבל (העבודה):> מברוכ, אורלי. הצבעה מס' 21 בעד החוק – 17 נגד – 1 נמנעים – 1 חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 17, נגד – 1, נמנע אחד. החוק עבר בקריאה שלישית, והוא יירשם בספר החוקים. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק בית-הדין – סליחה. בבקשה, אדוני. יושב-ראש ועדת הכנסת, הודעה. בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת יריב לוין. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, להלן הודעה מטעם ועדת הכנסת: ועדת הכנסת קבעה כי הוועדה המיוחדת לבחינת בעיית העובדים הזרים תדון בהצעות לסדר-היום בנושא: החזרת תושבי דרום-סודן וחוף-השנהב למדינותיהם, הצעות חברי הכנסת דני דנון ויעקב כץ. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <הצעת חוק בתי-דין מינהליים (תיקון מס' 11), התשע"ב–2012> [מס' מ/608; "דברי הכנסת", חוב' כ"ו, עמ' 28669; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק בתי-דין מינהליים (תיקון מס' 11), התשע"ב–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. בבקשה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 66), התשע"ב–2012, בעניין סגירת תיק פלילי בהסדר. יש פה יותר מדי רעש. מה קורה שם? <ציון פיניאן (הליכוד):> זה מהסיעה שלך. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זה לא מהסיעה שלי, זה משמה. אורלי. <ציון פיניאן (הליכוד):> טוב שאתה לא מסתכל – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית, שמטרתה לאפשר לתובע לסגור תיק פלילי שנפתח לחשוד אף שקיימות ראיות נגדו, ולא להעמידו לדין, בתנאים שייקבעו בהסדר שייחתם בין התובע ובין החשוד. כיום נאלץ תובע לבחור בין שתי חלופות בלבד: או להגיש כתב-אישום, או לסגור את התיק. אך לעתים סגירת התיק מצד – לא, אני לא מדבר על בתי-דין מינהליים. אני מדבר על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון 66). <היו"ר גאלב מג'אדלה:> לא, לא, לא. זה מינהליים, בסדר-היום. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אה, מינהליים קודם אתם רוצים? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נדמה לי אחרי זה. אחרי זה. בתי-הדין המינהליים עכשיו. אחרי זה – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אין שום בעיה. תקבלו את המינהליים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, אדוני. זה בסדר. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> חוק בתי-הדין המינהליים הוא חוק מסגרת, הקובע הוראות בדבר הקמה, הפעלה וסדרי-דין של בתי-הדין המינהליים. בהצעת החוק מוצע להחיל את הוראות חוק בתי-הדין המינהליים על בתי-הדין לביקורת המשמורת של שוהים שלא כדין, הפועל מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, ועל בית-הדין לביקורת משמורת של מסתננים, הפועל מכוח החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ב–1952, בשינויים המחויבים למהותם של בתי-הדין. החלת הוראות חוק בתי-הדין המינהליים תסמיך את שר המשפטים לקבוע תקנות סדרי-דין לבתי-הדין, ולמנות ראש בתי-דין, שיהיה אחראי לסדרי המינהל של בתי-הדין הללו. כמו כן, הצעת החוק תאפשר ליצור אחידות בפרוצדורות השונות בין בתי-הדין, שכיום מוסדרת רק באופן חלקי בחוק הכניסה לישראל ובחוק למניעת הסתננות. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ביום 14 במאי השנה, והונחה ביום 20 ביוני 2012. אולם הצעת החוק נמשכה על-ידי הוועדה לפי סעיף 89 לתקנון, והונחה פעם שנייה, לבקשת שר המשפטים והשר לביטחון הפנים, שמצאו כי שירות בתי-הסוהר לא יוכל ליישם את ההסדרים בדבר פומביות הדיון הקבועים בחוק בתי-הדין המינהליים באופן מיידי ומלא. על מנת לאזן בין הקשיים האובייקטיביים שעליהם הצביע השר לביטחון פנים ביישום מיידי של הוראות הפומביות, ובגין החשיבות שרואה הוועדה בשמירה על עקרון פומביות הדיון, מוצע לאשר לבתי-הדין למשמורת לפעול שלא בפומביות מלאה למשך שנה. להלכה תיעשה היערכות ליישום מלא של פומביות הדיון. הוועדה כמובן מצפה כי הממשלה תפעל – אדוני השר לביטחון פנים, הוועדה מצפה שאתם תפעלו הרבה יותר מהר מאשר עד תום השנה, כדי לאפשר את הפומביות גם של בתי-הדין האלה. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ללא בקשות דיבור, ואני מבקש לאשר אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני מבקש להודות למנהלת הוועדה, הגברת דורית ואג, ולעורכת-הדין נעמה מנחמי, מעורכות-הדין הבקיאות בתחום בתי-המשפט המינהלי ופומביות הדיון, שהכינו לי את החוק. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה. אנחנו מצביעים על הצעת החוק. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני נשאר פה. תצרף אותי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כן. הצעת חוק בתי-דין מינהליים (תיקון מס' 11) – קריאה שנייה. הצבעה מס' 22 בעד סעיפים 1–3 – 17 נגד – 4 נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 17 – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> 18. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> – – נגד – 4, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו ממשיכים. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זה 18, כי גם אני הצבעתי בעד מפה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני מוסיף את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. זה לא מופיע פה, אז אני מוסיף את זה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תוסיף את זה בהודעה שלך. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר הכנסת דוד רותם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תודה, אדוני. קריאה שלישית. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מצביעים בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 23 בעד החוק – 16 נגד – 4 נמנעים – אין חוק בתי-דין מינהליים (תיקון מס' 11), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 16 – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> 17. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> – – נגד – 4, נמנעים – אין. מוסיפים את הקול של חבר הכנסת דודו רותם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אז זה 17. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> 17. החוק עבר בקריאה שלישית, והוא יירשם בספר החוקים. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 66), התשע"ב–2012> [מס' מ/416; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י', עמ' 1145; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 66), התשע"ב–2012, קריאה שנייה ושלישית. בבקשה, חבר הכנסת דודו רותם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 66), התשע"ב–2012, בעניין סגירת תיק פלילי בהסדר. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית, שמטרתה לאפשר לתובע לסגור תיק פלילי – חבר הכנסת דנון. <דני דנון (הליכוד):> – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תודה רבה. נא לזוז. כיום נאלץ תובע לבחור בין שתי חלופות בלבד, או להגיש כתב-אישום או לסגור את התיק, אך לעתים סגירת התיק, מצד אחד אינה ממצה את האינטרס הציבורי שבאכיפת החוק, ומצד שני – הגשת כתב-אישום היא אמצעי חמור מדי בנסיבות המקרים. ההסדר שבהצעת החוק יאפשר לתובע, במקרים המתאימים ובתנאים שייקבעו בחוק, לנקוט חלופה שלישית, שלעתים היא הכלי המידתי וההולם ביותר מבחינת האינטרס הציבורי. בשל החשיבות הרבה הטמונה – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בשל החשיבות הרבה הטמונה בהסדר החדש, ונוכח הסכנות הרבות שקיימות במתן סמכות מעין עונשית לרשויות התביעה מחוץ לכותלי בית-המשפט, ביקשה הוועדה להגביל במידת-מה את שיקול הדעת של התביעה, כך שהשימוש בהסדר החדש ייעשה במקרים המתאימים. לכן קבעה הוועדה כי תובע יהיה רשאי להציע לחשוד הסדר לסגירת תיק רק בעבירות מסוג חטא או עוון שאינן עבירות קלות המנויות בסעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי ושאינן עבירות שבגינן אפשר להטיל עיצום כספי או כופר. הוועדה אפשרה להחיל בעתיד את ההסדר גם על עבירות פשע שיימנו בתוספת באישור הוועדה. עוד החליטה הוועדה, כי תובע לא יערוך הסדר עם חשוד שיש לו עבר פלילי בחמש השנים האחרונות. בנוסף, מוצע לקבוע כי לשם קביעת תנאי ההסדר יתחשב התובע בעקרונות שנקבעו לאחרונה בחוק העונשין בעניין הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, ולא יערוך הסדר אם העונש המתאים לחשוד לדעת התובע יהיה מאסר בפועל. ככל שהמשא-ומתן לקראת הסדר לא יצלח או שהחשוד לא קיים את תנאי ההסדר, התובע יהיה חייב להעמיד את החשוד לדין בגין העובדות והוראות החיקוק שהתובע פירט בטיוטת כתב-אישום, שהתובע הכין מראש. הוא לא יהיה רשאי לבקש מבית-המשפט להטיל על החשוד עונש מאסר בפועל. הוראות אלה נועדו מחד גיסא לכך שהתובע לא יציע לחשוד הסדר בעבירות חמורות שהיה מתאים להעמידו לדין בגינן, ומאידך גיסא, לדאוג לכך שהתובע לא יציע לחשוד הסדר כאשר כלל לא ראוי להעמידו לדין. יצוין כי ההסדר החדש אינו בהכרח מתאים לכל סוגי העבירות שבהן התביעה רשאית לעשות בו שימוש. לכן קבעה הוועדה כי הרשות לתביעה תהיה רשאית להחיל את ההסדר לעניין סוגי עבירות מסוימות, ותנאים מסוימים שייקבעו בהנחיות, באישור היועץ המשפטי לממשלה. בנוסף החליטה הוועדה שבשלב זה לא כל גורמי התביעה בישראל יוסמכו לעשות שימוש בכלי החדש. כעת מוצע לאפשר לתובעים בפרקליטות ובתביעה המשטרתית לערוך הסדרים, וכן לתובעים שבפיקוח המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה, לסגור תיקים פליליים בהסדר. ככל שבעתיד יהיה רצון לאפשר לרשויות התביעה הנוספות לעשות שימוש בכלי החדש, יהיה אפשר להוסיף אותו בתוספת שבחוק בצו שיאושר בידי הוועדה. הוועדה החליטה, כפי שהציעה הממשלה, שלא לאפשר לנפגע עבירה להגיש ערר על החלטה לסגור את התיק בהסדר, אלא לתקן את חוק זכויות נפגעי עבירה, כך שההוראות החלות לגבי הזכות לקבלת מידע של נפגע עבירה, הזכות לעיין בכתב-האישום והזכות להביע עמדה לעניין הסדרי טיעון יחולו גם על תיקים שנסגרו בהסדר בשינויים המחויבים. לבסוף, מוצע לקבוע כי רשות התביעה תפרסם את החלטותיה לסגור תיקים בהסדר, ובכך תובטח שקיפות לגבי הפעלת שיקול הדעת של התביעה בהפעלת סמכותה. כמו כן, ביקשנו ששר המשפטים והשר לביטחון פנים ידווחו לוועדת החוקה מדי שנה על מספר התיקים שנסגרו בהסדר, בהשוואה למספר התיקים שנסגרו ולמספר התיקים שבהם הוגשו כתבי-אישום באותה שנה. מוצע שתחילתו של החוק תהיה בתוך תשעה חודשים מיום פרסומו. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני קורא לכנסת להצביע בעדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאישרה הוועדה, בצירוף לוח התיקונים שצורף, שעוסק במשרד העבודה והרווחה. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. אנחנו מצביעים על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 66), התשע"ב–2012, בקריאה שנייה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בצירוף לוח התיקונים. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כן. בצירוף לוח התיקונים, בבקשה. הצבעה מס' 24 בעד סעיפים 1–6 – 15 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 15, נגד ונמנעים – אין. נוסיף לזה – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> 16. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> – – את הקול של חבר הכנסת דודו רותם – 16. נמנעים ונגד – אין. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> נא להצביע בקריאה שלישית. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית, בבקשה. הצבעה מס' 25 בעד החוק – 13 נגד – אין נמנעים – אין חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 66), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 14, נגד, נמנעים – אין. החוק אושר בקריאה שלישית, והוא יירשם בספר החוקים. <הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012> [מס' מ/707, פ/4289/18; "דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 30167, וחוב' ל"ה, עמ' 30559; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012, קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דודו רותם. בבקשה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012. הצעת חוק זו מהווה מיזוג של שתי הצעות חוק – הצעת חוק ממשלתית והצעת חוק פרטית שיזם חבר הכנסת זאב בילסקי מקדימה; אנחנו נאחל לך שיהיו לך עוד הרבה שנים להגיש הצעות חוק פרטיות. חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס"ו–2006, פורסם ונכנס לתוקף ביום 3 בינואר 2006. החוק נחקק במטרה להגביר את הפעולות להשבת נכסים של נספי השואה הנמצאים בישראל לידי יורשיהם, באמצעות הקמת חברה שלידיה יועברו כלל הנכנסים של נספי השואה הנמצאים בישראל, ואשר עליה יוטל ליזום ולבצע פעולות לאיתור נכסים, לאיתור יורשיהם ולהשבת הנכסים ליורשים. בנוסף, החוק קובע שהחברה תשתמש בנכסים שלא יימצאו להם יורשים לשם סיוע לניצולי שואה החיים בישראל הזקוקים לסיוע, ובעדיפות שנייה להנצחת זכר השואה והנספים בה. השנים שחלפו מאז הוקמה החברה הוכיחו שלצד נכסים רבים שהועברו לחברה ואותרו על-ידה, איתור יורשיהם של הנכסים והשבת הנכסים ליורשים אינם מבוצעים בקצב משביע רצון – בחלקו בשל הפניית תקציבים קטנים מדי על-ידי החברה ובחלקו בשל קשיים אובייקטיביים שונים שבהם נתקלים החברה והיורשים. הצעת החוק שלפניכם מטרתה לקבוע מועדים שבהם תהא החברה מחויבת להתחיל בפעולות לאיתור יורשים לנכסים שנמצאים בידה ולתת החלטות ביחס לנכסים שלגביהם נעשתה פנייה של אדם הטוען לזכות בנכס. לדוגמה, מוצע כי החברה תתחיל בפעולות לאיתור יורשים בנכס שבידה בתוך שנה מיום שנכס זה הגיע לידיה. לצד תיקון זה מוצע לקבוע הוראות שמטרתן להקל על הקשיים הביורוקרטיים שבהם נתקלים, כאמור, החברה והיורשים, בין היתר על העובדה כי הדין החל על הנספים לפי חוק זה הוא דין פקודת הירושה. בין השאר, מוצע לקבוע שהפרוצדורה תהיה על-פי חוק הירושה ולא על-פי פקודת הירושה. מוצע לקבוע כי צווי ירושה יינתנו, למעט בנסיבות מיוחדות, על-ידי רשם לענייני ירושה של מחוז תל-אביב, ולא על-ידי בתי-המשפט. כך תיווצר מומחיות והתיקים יטופלו במהירות. נוסף על כך מוצע לתת לחברה מעמד בחוק לבדיקת מסמכים שנבדקו ועובדו על-ידה כדי להשתמש במומחיות שצברה החברה ולהקל על מבקשי צווי ירושה הנתקלים מטבע הדברים בקושי באימות מסמכים, בפרט במסמכים מחו"ל, התומכים בטענותיהם. עוד מוצע להבהיר שהדין המהותי החל במקרה שבו לא ידוע מי מהנספים נפטר ראשון, יהיה לפי סעיף 9 לחוק הירושה הדן באותה סיטואציה. תיקון מוצע נוסף ביחס לדין המהותי הוא הקביעה כי בעת חלוקת הירושה לא יהיה צורך לשמור שישית מסכום הירושה להורי המוריש, כלומר להוריהם של נספי השואה או צאצאיהם, כקבוע בחוק הירושה. יש כאלה שטוענים שצריך לחכות שאולי הורי הנספים בשואה יתייצבו לקבל את חלקם בירושה. אגב, זאת טענה שטען משרד המשפטים. לכן הוא טען שבחוק הזה יש בעיה חוקתית, כי הם עדיין מחכים להורים. תיקון מהותי נוסף שמוצע הוא תיקון המבהיר שעל החברה להקצות סכום משמעותי של 100 מיליון שקלים חדשים בכל שנה לסיוע לניצולי השואה הזקוקים לכך. על מנת שלא לפגוע במטרה העיקרית של החברה, שהיא השבת הנכסים של נכסי השואה ליורשיהם, מובהר שהחברה לא תשתמש בנכסים שניתנו לגביהם החלטות בדבר זכותו של יורש בנכס, בנכסים מורכבי מימוש וכן בנכסים שעל בסיס חקירה לגביהם יש יסוד לחשש שיימצאו להם יורשים. מובהר אומנם שהחברה תוכל להקצות סכום נמוך מ-100 מיליון שקלים, אך החלטה זאת תדווח לוועדת החוקה, לוועדת הכספים ולשר המשפטים. עוד מוצע לקבוע כי תקציב ההנצחה של החברה לא יעלה על 4% מהסכום המוקצה למטרות סיוע לניצולי שואה הזקוקים לכך. יוער כי כבר היום – מוסיף וקובע שעל החברה לתת עדיפות לשימוש בנכסים לשם סיוע לניצולי השואה הזקוקים לכך על פני ההנצחה. תיקון מוצע נוסף, שאותו יזמה הוועדה, הוא מתן פטור לחברה ממיסוי בעת מימוש נכסים של נספי השואה על-ידה. כך לא ייגרע מנכסים שעתידים להצטרף למסד כספי הסיוע לניצולי השואה הזקוקים לכך ולהנצחה, ואף בכך יש כדי לסייע לניצולי השואה. עוד תיקון משמעותי מוצע הוא ניתוק הזיקה שבין התקציב השוטף של החברה ובין הנכסים שבאחזקתה, כדי למנוע תמריץ שלילי להחזקת נכסים במקום להשבתם ליורשים והעברתם למטרת סיוע והנצחה. בנוסף, מוצע לקבוע כי תקציבה של החברה, העומד כיום על 22 מיליון שקלים חדשים לשנה, ילך ויפחת החל משנת הכספים 2015, והחל משנת הכספים 2014 יעמוד על 50% מהסכום הנ"ל. עם זאת, כמו היום, תישמר לחברה אפשרות לפנות לוועדה המשותפת של ועדת חוקה וועדת כספים – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מה קורה? סליחה. בבקשה, אדוני. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – בבקשה לאשר הגדלה של התקציב. הצעת החוק מוגשת בצירוף שתי הסתייגויות של שר המשפטים. אני לא רואה את שר המשפטים פה, אז אני לא צריך להתעסק בזה, ולכן ההצעות שלו – אף אחד מהשרים האחרים הרי לא ינמק אותן ולא ייקח אותן על עצמו. לכן אני מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. מצביעים על הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 2) בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 26 בעד סעיפים 1–17 – 21 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–17 נתקבלו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 20; בצירוף קולו של חבר הכנסת דודו רותם. נגד, נמנעים – אין. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> נא לעבור לקריאה שלישית. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 27 בעד החוק – 21 נגד – אין נמנעים – אין חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 21, נגד, נמנעים – אין. בצירוף קולו של חבר הכנסת דודו רותם – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הם צריכים לצאת החוצה? רבותי השרים, יש לי בקשה אליכם. כדי שלא נצטרך להצביע על ההסתייגויות, תצאו החוצה. אחרת אנחנו צריכים להצביע על הסתייגויות. תצאו החוצה כי אתם לא יודעים להסביר את ההסתייגויות ואתם לא רוצים שנצביע עליהן. <ניצן הורוביץ (מרצ):> כבר הצבעתם בקריאה שלישית. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אז מה אפשר לעשות? אז עשינו טעות. מה לעשות? אני מבקש רוויזיה. שר המשפטים הוריד את ההסתייגויות שלו? אין בעיה, אתם יכולים להישאר בפנים. <קריאות:> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> חבר'ה, תירגעו. אנחנו חוזרים על ההצבעה כאשר שרי הממשלה יצאו מאולם המליאה. נושא ההסתייגויות לא מובא להצבעה. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 2). מצביעים בקריאה שנייה. בבקשה. נא להצביע. הצבעה מס' 28 בעד סעיפים 1–17 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–17 נתקבלו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> 14 בעד; נגד, נמנעים – אין. מצרפים את קולו של חבר הכנסת דודו רותם. עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 29 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> 15 בעד; נגד ונמנעים – אין. מצרפים את קולו של חבר הכנסת דודו רותם. הצעת החוק אושרה בקריאה שלישית, והחוק יירשם בספר החוקים. חבר בילסקי רוצה לברך. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני רוצה קודם לברך. אני רוצה להודות לעורכת-הדין נעמה מנחמי, שנלחמה כדי לסייע לניצולי שואה בחוק הזה ולא אפשרה לאף אחד לנסות ולפגוע בהם, והיה מי שרצה לפגוע בהם. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה דורית ואג, שדאגה שאנחנו נמצא זמן לדיון דחוף בחוקים האלה; לחבר הכנסת זאב בילסקי שתרם את חלקו ולא הפריע יותר מדי בדיונים, נתן לנו להעביר את החוק; לחברה עצמה, למנכ"ל החברה, ליועצים של החברה שעזרו לנו בחוק הזה. לכם, חברי הכנסת, שהצבעתם בעד החוק הזה. תדעו לכם, עשיתם מעשה ענק כדי לסייע לניצולי השואה וליורשיהם וכדי שהכסף יגיע בסופו של דבר למקום הנכון ולא יתבזבז. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. חבר הכנסת בילסקי, בבקשה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> רגע, יש לי עוד דבר. אני רק צריך לעשות פיצול, הוא ידבר אחרי הפיצול. הנה, הוא ידבר מהצד. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, חבר הכנסת בילסקי. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני מעומק הלב רוצה להודות לידידי הטוב דודו רותם. זה לא החוק הראשון שהוא עוזר בו כדי להיטיב את מצבם של ניצולי שואה. זה אחד החוקים שהחיפזון בהם תורם לכך שעוד עשרות אנשים יכולים ליהנות מפרי הכסף בעודם בחיים. לכן הדרך שהבאנו – גם ליורשים שמגיע להם הכסף וגם כסף נוסף לניצולי שואה; אני באמת מביע הרבה הערכה לכל אלה שהצביעו בעד החוק. אני רוצה, נוסף על כל האנשים שהיושב-ראש דודו רותם הזכיר, להודות גם לסיגל, היועצת המשפטית, ולישראל פלד, מנכ"ל החברה להשבה, על שיתוף הפעולה. לך, ידידי הטוב דודו רותם – אני מקווה שעוד יהיו לנו הרבה מאוד חוקים ביחד. תודה רבה לכם. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה, חבר הכנסת בילסקי. <הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – שינוי אופן בחירת נשיא המדינה ומבקר המדינה)> [הצעת חוק פ/4351/18; "דברי הכנסת", חוב' ל"ה, עמ' 30555; נספחות.] <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ממשיכים בסדר-היום: החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – שינוי אופן בחירת נשיא המדינה ומבקר המדינה), בבקשה. יציג את זה חבר הכנסת דודו רותם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – שינוי אופן בחירת נשיא המדינה ומבקר המדינה) נדונה בכנסת בדיון מוקדם ביום 18 ביולי 2012 והועברה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. הצעת החוק נועדה לשנות את אופן בחירתם של נשיא המדינה ומבקר המדינה על-ידי הכנסת כך שאם לא קיבל מועמד את קולותיהם של רוב חברי הכנסת בהצבעה ראשונה, ייבחר הנשיא או מבקר המדינה, לפי העניין, בהצבעה השנייה ברוב קולותיהם של חברי הכנסת שהשתתפו בהצבעה. מאחר שמדובר בשני נושאים נפרדים שאינם תלויים זה בזה, ונוכח העובדה כי עניינו של סעיף 1 להצעת החוק הוא תיקון לחוק-יסוד: נשיא המדינה ועניינו של סעיף 2 להצעת החוק הוא תיקון לחוק מבקר המדינה, מוצע לפצל את הצעת החוק לשתי הצעות חוק נפרדות. הכנסת צריכה לאשר את ההחלטה הזו ואני מבקש לאשר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מצביעים על הצעת ההחלטה. הצבעה מס' 30 בעד ההצעה – 12 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – שינוי אופן בחירת נשיא המדינה ומבקר המדינה) נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני מוסיף את הקול שלך. בעד – 12, נגד ונמנעים – אין. מוסיפים את קולו של חבר הכנסת דודו רותם. ההחלטה התקבלה. <הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 50), התשע"ב–2012> [מס' מ/628; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' 23672, וחוב' ל"א, עמ' 29645; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 50), התשע"ב–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים, הרב משה גפני. בבקשה, כבוד הרב. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 50), התשע"ב–2012. הצעת חוק זו הובאה על-ידי הממשלה על רקע השינויים וההתפתחויות שהיו בשנים האחרונות בשוק איגרות החוב. להצעת החוק שתי מטרות עיקריות: 1. הסדרת מוסד הנאמן לאיגרות חוב, חיזוק מעמדו ותפקידו וקביעת חובותיו לפקח על עמידת המנפיק בהתחייבויותיו כלפי המחזיקים והבהרת תפקידו; 2. חיזוק מעמד המחזיקים בתעודות התחייבות והוספת זכויות למחזיקים. הצעת חוק זו נדונה בעיקרה בוועדת המשנה של ועדת הכספים בראשותו של חבר הכנסת ציון פיניאן. ועדת המשנה קיימה ישיבות ארוכות לדיון בהצעת החוק, בחנה את כל סעיפי ההצעה ושמעה את כל הגורמים הנוגעים בדבר ואת הערותיהם. ועדת המשנה הביאה בפני ועדת הכספים נוסח הצעה עם תיקונים רבים ביחס למה שהביאה הממשלה במקור. הצעת החוק מסדירה את המנגנון לקביעת הנאמן. הוועדה קבעה שהנאמן הראשון ימונה בתשקיף על-ידי החברה המנפיקה, והוא יכהן בתקופה של עד שנתיים. לאחר הגשת הדוח השנתי השני תכונס אספת המחזיקים, שתקבע את זהות הנאמן שיכהן לאחר מכן ואת תקופת המינוי שלו. באופן הזה השגנו מחד גיסא יציבות של כהונת הנאמן, שלא יוחלף כל שנה, ומאידך גיסא הענקנו למחזיקים אפשרות להחליף את הנאמן אם הוא לא מתפקד כראוי. ההצעה מסדירה מרשם של נאמנים וקובעת את התנאים שעל החברה לעמוד בהם על מנת להירשם במרשם. חלק מהתנאים ייקבעו בתקנות באישור ועדת הכספים. במהלך הדיונים ולבקשת איגוד הנאמנים הורדנו את האפשרות לקבוע בתקנות דרישת הון עצמי מהנאמן, כך שלגבי הנאמן תהיה רק דרישה להפקדת פיקדון וחובת עריכת ביטוח. בנוסף, ההצעה קובעת מרשם של מחזיקים בתעודות התחייבות, שינוהל על-ידי החברה המנפיקה. מרשם זה יהיה דומה למרשם בעלי מניות שקיים היום בחברה הציבורית. עוד מוסדרת במסגרת ההצעה אספת מחזיקים באיגרות חוב, שתכונס לצורך מינוי נאמן או לכל צורך אחר על-ידי הנאמן ולדרישת חלק מהמחזיקים. לדרישת איגוד הנאמנים הוספנו גם אפשרות של הנאמן לכנס אספת מחזיקים לצורך היוועצות עמם, אולם באספה זו לא ניתן יהיה לקבל החלטות ולהצביע. סעיף חשוב נוסף שקיים בהצעה קובע את סמכות הנאמן והמחזיקים להעמיד את איגרות החוב לפירעון מיידי. הסמכות ניתנת כאשר מתקיימים מצבים שמנויים בסעיף ומעידים על קשיים של המנפיק לפרוע את התחייבויותיו. ההצעה מסדירה עוד נושאים, כמו חובות הדיווח של הנאמן, הסדרים לעניין כינוס אספת המחזיקים ודרך ניהולה, וכן הוראות מעבר ותחילה לגבי החלה הדרגתית של ההסדרים החדשים. כפי שאמרתי בתחילת דברי, מדובר בהצעה חשובה, שאמורה לתת ביטחון וודאות בשוק איגרות החוב לחברות המנפיקות, לנאמנים, ובעיקר לציבור שמחזיק באיגרות החוב. אני מבקש להודות לחבר הכנסת ציון פיניאן, חברי בוועדת הכספים, שעשה עבודה מצוינת, ולולא העבודה הזו לא היינו יכולים להגיע עם הצעות החוק – גם הצעת החוק הבאה. להצעה זו אין הסתייגויות, ואני מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו מצביעים על הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 50), התשע"ב–2012. בבקשה. הצבעה מס' 31 בעד סעיפים 1–30 – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–30 נתקבלו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 11, נגד ונמנעים – אין. הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 50) אושרה בקריאה שנייה. עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 32 בעד החוק – 11 נגד – אין נמנעים – אין חוק ניירות ערך (תיקון מס' 50), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 11, נגד ונמנעים – אין. הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 50), התשע"ב–2012, אושרה בקריאה השלישית, והחוק יירשם בספר החוקים. <הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 51), התשע"ב–2012> [מס' מ/628; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' 23672, וחוב' ל"א, עמ' 29645; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 51), התשע"ב–2012, יציג חבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים. בבקשה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 51), התשע"ב–2012. הצעת חוק זו כוללת סעיף שפוצל מהצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 48) (תעודות התחייבות), התשע"ב–2011. הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 50), שאושרה כעת בקריאה שנייה ושלישית, דנה במוסד הנאמן לתעודת התחייבות ומבהירה את תפקידי הנאמן וחובותיו, כולל החובה לפקח באופן שוטף על עמידת החברה המנפיקה בהתחייבויותיה כלפי מחזיקי תעודות ההתחייבות. ההצעה שמונחת בפנינו כעת מתקנת את סעיף 35ח לחוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968, אשר קובע את חובות הנאמן. במהלך דיוני הוועדה הועלה הצורך להוסיף לסעיף זה הוראה שלפיה תינתן לנאמן סמכות לנהל משא-ומתן באמצעות החברה המנפיקה, באמצעות מינוי נציגות של מחזיקים, על מנת לאפשר לרשות לניירות ערך להביא בפני הוועדה הסדר מפורט וכולל לדרך מינוי הנציגות ופעילותה. פיצלנו את הסעיף האמור מהצעת החוק, אולם בחלוף הזמן הסתבר כי לא ניתן בשלב זה להסדיר את נושא הנציגות, ורשות ניירות ערך בחרה שלא להביא בפני הוועדה הסדר כזה. בשל כך הנוסח שמובא בפניכם כעת מרחיב את סמכויות וחובות הנאמן, אולם אינו כולל התייחסות לנושא של מינוי נציגות מחזיקים בתעודות ההתחייבות. ההצעה שבפניכם קובעת כי נאמן לתעודות התחייבות ינהג בזהירות, באמונה ובשקידה, ולא יעדיף עניינו של מחזיק אחד על פני מחזיק שני. בנוסף מוצע לקבוע כי הנאמן חייב לנקוט את כל הפעולות הדרושות לשם הבטחת התחייבויות המנפיק כלפי המחזיקים. עוד מוצע להעניק לנאמן סמכויות בדיקה ובחינה במצבים שבהם הוא סבור כי קיים חשש סביר שתימנע מהמנפיק היכולת לעמוד בהתחייבויותיו הקיימות והצפויות בהגיע המועד לקיומן. להצעת חוק זו אין הסתייגויות, ואני מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 51), התשע"ב–2012 – בקריאה שנייה. בבקשה. הצבעה מס' 33 בעד סעיפים 1–3 – 8 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 8, נגד ונמנעים – אין. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 34 בעד החוק – 9 נגד – אין נמנעים – אין חוק ניירות ערך (תיקון מס' 51), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 9, נגד ונמנעים – אין. חוק ניירות ערך (תיקון מס' 51) אושר בקריאה שלישית והוא יירשם בספר החוקים. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 131), התשע"ב–2012> [מס' מ/541; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ג', עמ' 12842; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 131), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים. בבקשה, אדוני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 131), התשע"ב–2012. ההצעה הזאת היא חלק מחוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012, הצעת חוק שנדונה בחוק ההסדרים לפני – 25 באוקטובר 2010. אנחנו פיצלנו את החוק הזה, פיצלנו את החוק הזה בחוק ההסדרים. החוק מדבר על נכס הרוס. כאשר יש נכס הרוס, לפי המצב החוקי הקיים היום הוא פטור מתשלום ארנונה, והממשלה ביקשה להחיל עליו תשלום ארנונה כעבור תקופה מסוימת. בחוק ההסדרים היה מדובר על שלוש שנים, ומשלוש שנים ואילך הוא יהיה חייב באופן קבוע, ובתזכיר חוק חדש שהממשלה הכינה מדובר על שישה חודשים. היא מבקשת לקבוע, שנכס הרוס, לאחר שישה חודשים הוא יהיה חייב בארנונה. אנחנו מאוד התלבטנו בשאלה הזאת, מאוד מאוד. לנכס הרוס יש כמה היבטים. ההיבט המרכזי זה שפעמים רבות אדם מחזיק דירה הרוסה בפריפריה או מבנה תעשייתי קטן, או לפעמים אפילו גדול, והוא לא מצליח להיפטר ממנו, הוא לא מצליח לעשות אתו שום דבר, הוא לא מצליח להשכיר אותו, הוא לא מצליח למכור אותו, ולחייב אותו בארנונה על מין דבר כזה זה מאוד משמעותי. סברנו שמדובר בהטלת גזירה מאוד קשה על אנשים שהם מעוטי יכולת, אף שיש בין האנשים כאלה שהם לא בדיוק מעוטי יכולת; גם למצוא את האיזון, או לתת סמכויות לראשי הרשויות שהם יחליטו מי כן ומי לא, היה בלתי אפשרי – לא מבחינה משפטית וגם לא מבחינה ציבורית. עוד בעיה שהיתה, היתה בעיה, חבר הכנסת נסים זאב העביר חוק על בתי-כנסת – גם כן, ששייך לארנונה. הוא העביר חוק, והחוק הזה אמר שאם זה מקום תפילה ומקום לימוד תורה, אז הוא לא יהיה חייב בארנונה. לא חייבים בארנונה לא בתי-כנסת, לא כנסיות, לא מסגדים; לא חייבים בארנונה, זה החוק. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> זו היתה הצעת החוק של נסים זאב. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא. זה חוק ישן, זה חוק קבוע. הצעת החוק של נסים זאב היתה, שבמקום שיש ליד בית-הכנסת מקום שהוא לא למטרה עסקית ולא לשום דבר, גם הוא יהיה פטור מארנונה, מקום תפילה. ואז שאלנו האם יש גם בדתות אחרות דברים כאלה, ואמרו לנו שלא, והעברנו את החוק; החוק עבר בקריאה שנייה ושלישית. עכשיו אני רוצה לספר לכנסת סיפור. לא סיפור סתם מהסרטים או מההפטרה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> סיפור מעניין. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> סיפור, כן. אני יושב פה מאחור, וניגשת אלי היועצת המשפטית של הוועדה ואומרת לי: גפני, תשמע – אני ככה יושב, מפהק – והיא אומרת: אתה חייב להביא את החוק הזה של הנכס ההרוס, אי-אפשר להשאיר את זה ככה סתם באוויר, יש תזכיר חוק נוסף של הממשלה, זה עלול לעבור לא מאוזן, תביא את החוק הזה ותסיים אותו. אני אומר לה: אבל יש לי המון דברים לעשות בוועדת הכספים, אני צריך להתעסק עם הדבר הזה עכשיו? היא אומרת: לא, חייבים, אי-אפשר להשאיר את זה ככה. והיא אומרת עוד דבר. היות שהוגש בג"ץ על-ידי חמש כנסיות בארץ נגד החוק של חבר הכנסת נסים זאב, אני אומרת לך כיועצת משפטית – אי-אפשר להשאיר חוק לא שוויוני שהוא טוב לדת היהודית ולא טוב לדתות אחרות. זו מכשלה שיוצאת מתחת ידי ועדת הכספים. אמרתי לה: אבל מה את רוצה ממני? אני, יש לי מע"מ וניירות ערך וגזירות כלכליות, מה אני עכשיו אתעסק בדברים האלה? היא אומרת: לא, אתה לא יכול להשאיר חוק לא שוויוני. ראיתי שהיא מתעקשת, שמתי את זה בסדר-היום, קיימנו דיון ועוד דיון, והכנסנו ככה – אני רוצה להגיד לכם מה מופיע בחוק, ותיכף אני הולך לספר לכם את הסיפור. הכנסנו בחוק ששלוש שנים הוא יהיה פטור, בנכס ההרוס, ושידע שאחרי שלוש שנים הוא יתחיל לשלם ארנונה; במשך חמש שנים את הארנונה הנמוכה, בכל אופן הוא לא משתמש בזה, ואחרי חמש שנים, אם הוא לא מצליח למכור או להשכיר, אז זה סימן שהוא כבר באמת לא יכול לעשות כלום ואז הוא יהיה פטור לגמרי. זאת אומרת, מצאנו את האיזון שבסופו של דבר כולם היו מרוצים. בסדר. הכנסנו בחוק הזה גם – כדי למנוע את הבג"ץ, שבג"ץ לא יפסול את החוק של נסים זאב – הכנסנו שזה חל על כל, איך קוראים לזה? <ציון פיניאן (הליכוד):> מוסדות דת. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מוסדות דת. שזה יחול גם על כנסיות, מסגדים, הכול. אם אין – אז אין, אם יש – בחוק תהיה שוויוניות. בסדר? אנחנו בסדר? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> עד עכשיו כן. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> עד עכשיו כן. עכשיו תראה מה אני לא בסדר. מקבלת היועצת המשפטית של הוועדה אתמול חמישה טלפונים מיועצים משפטיים חיצוניים של רשויות מקומיות, שמקבלים הון תועפות, הרבה מאוד כסף, על חשבון משלם המסים העירוני, והם אומרים לה, לשגית אפיק, ליועצת המשפטית של הוועדה, הם אומרים לה: תראי מה את עושה פה; גפני עובד עלייך, הוא הכניס "חדרים" של העדה החרדית שלומדים שם תורה. אני מספר לכם את הסיפור כמות שהוא. זאת אומרת, אני בכלל לא רציתי את זה. הנושא של בתי-הכנסת מסודר, נסים זאב העביר את זה בקריאה שנייה ושלישית. אמרה לי היועצת המשפטית: אל תשאיר חוק לא שוויוני, בג"ץ עוד ינזוף בך. זה מה שחסר לי, שבג"ץ ינזוף בי. לא, בסדר. היא אומרת לא שוויוני, יאללה, אנחנו עושים את החוק על הארנונה, נעשה. מצאנו איזון על הנכס ההרוס, פתרנו את הבעיה של החוק של חבר הכנסת נסים זאב – לא מי-יודע-מה, לא התרגשתי מזה, אני לא ארשום את זה כאחד ההישגים הגדולים שלי בקדנציה הנוכחית, אבל היועצת המשפטית אמרה, עשיתי. הולכים אלה, חמישה יועצים משפטיים, דיברו אתה בגסות רוח: את לא יועצת משפטית טובה, גפני בכלל עובד עלייך, הוא התכוון ל"חדרים" כאלה שלומדים תורה בעדה החרדית בירושלים. אני לא רוצה להגיד מה הייתי עושה אם הם היו אומרים לי את זה, אבל אני מוחה על כבודה של היועצת המשפטית של הוועדה. והיא מסבירה להם – הנה תקראו את החוק, הם לא קראו בכלל את החוק, הם לא ראו מה כתוב. הם אומרים: גפני עבד עלייך, החרדי הזה. אני מספר את הסיפור כמות שהוא. אם יש משהו לא נכון במה שאמרתי – בחוק או במה שאמרו בטלפון – שיתבעו אותי, אני מסיר חסינות, שיתבעו אותי תביעת דיבה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מאוד לא מתאים לך. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, אתה שייך לעדה הערבית, העם הערבי. המצב שלך במדינה לא כמו שלי. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> ערבים זה לא עדה, זה עם. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא לא. עם, עם, טעיתי. אתה לא במצב כמו שלי, אתה לא חשוד. אתה יושב-ראש ועדה, מה שאתה עושה זה בסדר. אני עושה דברים טובים, מה אני עושה? אני קודם כול חשוד. עשיתי חוק מאוזן, עשיתי שהחוק של נסים זאב יהיה שוויוני, שלא תהיה בעיה עם בג"ץ – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הכשרת אותו. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – לא ייאמן, לא ייאמן – אנשים שמקבלים הון תועפות, יועצים משפטיים חיצוניים של העיריות הגדולות מקבלים הון תועפות מכספי המסים שלי ושלך, וזה מה שיש להם להגיד – לנזוף ביועצת המשפטית של הוועדה, גפני עובד עלייך. <שכיב שנאן (העצמאות):> אתה יודע למה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> למה? <שכיב שנאן (העצמאות):> כי אתה הפעלת באופן עקיף מישהו שילחץ – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא, לא. <שכיב שנאן (העצמאות):> זה מה שהם – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> שכיב, זה קורה לפעמים. זה לא המקרה. <מגלי והבה (קדימה):> לא המקרה של הבוקר? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא המקרה, ממש לא. ממש לא, אני לא רציתי את החוק הזה, לא היה לי זמן אליו. בסדר, פיצלנו – פיצלנו, מה אני צריך את זה. יש בג"ץ על החוק של נסים זאב – שיהיה בג"ץ, ממתי אני מתרגש מבג"ץ? <היו"ר גאלב מג'אדלה:> מאוד. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא מתרגש. לא מתרגש, אני עושה את עבודתי, אבל היועצת המשפטית – אני סומך על שיקול דעתה. היא אמרה: גפני, אל תשאיר את זה ככה. אל תשאיר את הנכס ההרוס, תגיע לפתרון מוסכם, תגיע לאיזון, תפתור את הבעיה של הבג"ץ. הטעו אותנו אז, כאשר היה החוק של נסים זאב, תתקן את זה. תעשה על כל הדתות. אדוני היושב-ראש, אני מבקש ממליאת הכנסת לאשר את הצעת החוק הזאת, ואם לא יאשרו – גם לא יקרה כלום. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. אנחנו מצביעים על הצעת החוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 131), התשע"ב–2012, בקריאה שנייה. <מגלי והבה (קדימה):> אתה עובד אבל הקולות הולכים לש"ס. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> כן, בקשת רשות דיבור, חבר הכנסת נסים זאב. מה יש לך להגיד להגנתך? בבקשה. אין הסתייגויות. <נסים זאב (ש"ס):> אני רשום לרשות דיבור. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני רוצה שתבין שזה לא יותר מחמש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> אני אדבר פחות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק לתיקון פקודת העיריות מדברת על נושא חברתי כל כך רגיש. חבר הכנסת פיניאן יודע על מקרים כל כך קשים בטבריה, על אנשים הגיעו לפת לחם. יש להם נכס כאבן שאין לה הופכין, אין להם מה לעשות בנכס הזה. למכור הם לא יכולים, להיפטר מהנכס הם לא יכולים, הרשויות תובעות אותם, הוועדה למחיקת חובות לא מוכנה לפטור אותם. זו פשוט שערורייה. זאת אומרת, אדם תקוע עם נכס מסוים במשך שנים רבות והריבית רק גוברת, והרשויות לא מוותרות על פרוטה אחת. למה? כי זה נכס שבזמנה היתה החלטה בכנסת – אולי לפני 15 שנה – שאין ועדת פטור. בתקופה שלי, כשהייתי סגן ראש עיריית ירושלים, במשך 15 שנים הייתי יושב-ראש ועדה לפטור, ואני אומר לכם שכן נתנו, כן התחשבו בנכסים סגורים, באנשים מסכנים ואומללים. כאשר היה בא בן-אדם ומראה שהוא חי מביטוח לאומי, הוא חי מהיד לפה, הוא מקבל את 1,200 השקלים בסך הכול, יש לו חנות סגורה, הרוסה – לא, אתה תשלם. אז אם את הכסף של הביטוח לאומי, את פת הלחם שלי, אני צריך לתת לרשות המקומית כדי שלא יתבעו אותי וכדי שהארנונה לא תגדל, אז איזה חסד עושים עם האדם הזה? החוק בא לעשות סדר, אף שהממשלה דחפה, כי עד היום נכס הרוס היה פטור לגמרי. האוצר מחפש מקורות כספיים, בצדק. מחפשים, אומרים אולי האדם הזה בעצם לא מוכר את הנכס כי הוא רוצה לעשות ביזנס, הוא מחכה שערך הנכס הזה יעלה בסופו של דבר. אבל אנחנו מכירים שברוב המקרים אדם לא משאיר נכס ריק אם הוא יכול להשכיר אותו. כדי לחסוך ארנונה, אדם לא ישכיר נכס? אם אפשר להשכיר נכס ב-30,000, 40,000 שקל בממוצע בשנה, אז הוא יעשה חשבון ש-4,500 שקל – פחות או יותר אלה המחירים מול הנכס – 10%, כדי לחסוך את הגרושים האלה? לכן אני חושב שהיה איזון, שנותנים לאותו אדם צ'אנס של עוד שלוש שנים לנסות למכור, להשכיר, לעשות משהו בנכס, ואם לאו – השנים יוכיחו וידברו בעד עצמן. זאת אומרת, או שישלם ארנונה מוזלת או שיותר מאוחר הוא יקבל איזה פטור, כי ההיגיון אומר שאדם לא משאיר נכס ריק. דבר נוסף הוא הנושא של בתי-כנסיות. אדוני היושב-ראש, זו פשוט שערורייה. הרי על מה מדובר – הצעת חוק שהעברתי ב-2010. בתי-כנסיות היו פטורים על-פי חוק. היו פטורים על-פי חוק. <מגלי והבה (קדימה):> בתי-כנסת או בתי-כנסיות? <נסים זאב (ש"ס):> בתי-כנסת. בתי-כנסת פטורים על-פי חוק. זה לא רק בתי-כנסת, זה גם כנסיות, גם מסגדים. כל בתי-התפילה – זו ההגדרה. זו ההגדרה החוקית. מה היתה הבעיה פה? אם יש שם גם משהו תרבותי חס וחלילה ולומדים שם תורה, שטבעם של דברים שבבתי-כנסיות יש גם לימוד תורה. הפכו את זה לביזנס, ולכן זה כבר לא בית-כנסת, זה עסקי. לכן באנו לתקן את העוול הזה. מה שקרה, בדרך כלל, וזה שונה בכנסיות וממסגדים, כי מסגדים בדרך כלל זה רק מסגדים – אני צודק או לא? – ובכנסיות יש גם לימוד, כמו כותאב יש שם. ולכן באו אותם מסגדים – – – <מגלי והבה (קדימה):> על המסגדים תשאל את היושב-ראש, הוא יגיד לך. <נסים זאב (ש"ס):> אני לא צריך שיסביר לי, אני אומר לך את העובדות כרגע. יש חמש כנסיות שעתרו לבג"ץ ואמרו, מה אתם מפלים אותנו לרעה, יש חוק שפוטר את כל מבני הדת, אז למה אנחנו חייבים ובתי-כנסיות פטורים. אני אומר לכם שבאיזו מחשבה בוועדת שרים שמחו על הבג"ץ הזה, אמרו: יופי; אם כבר בג"ץ בא ואומר שאסור לעשות אפליה, בואו נחייב את כל בתי-הכנסיות מחדש. הבאנו הצעת חוק, וברוך השם שלא הבאנו אותה בסוף, כי ידענו שוועדת שרים מחפשים – איך אומרים, יש כל הזמן אג'נדה נגד הנושא הדתי והחרדי, וכל מה ששומעים "בתי-כנסת" זה נהיה משהו חשוך בעיני אנשים. באנו ואמרנו שנמצא את הדרך החוקית והדרך הנכונה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה לברך את הרב משה גפני שעשה מעשה חשוב ביותר. אין לכם מושג, כי את הצעת החוק השנייה שלי, שגם הוא היה שותף לה, יצא והעביר בדרך קצת שונה באותה חקיקה של התיקון לפקודת העיריות. יישר כוחך. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. מצביעים על תיקון פקודת העיריות (מס' 131), התשע"ב–2012, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 35 בעד סעיפים 1–3 – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 11, נגד ונמנעים – אין. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 36 בעד החוק – 10 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 131), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 10, נגד ונמנעים – אין. הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 131), התשע"ב–2012, אושרה בקריאה שנייה ושלישית, והחוק יירשם בספר החוקים. תודה רבה. חבר הכנסת גפני, בבקשה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני מבקש, אדוני היושב-ראש, ברשותך, להודות לכל חברי ועדת הכספים שברוב מוחלט של המקרים, להוציא המחלוקות המאוד-חדות בין קואליציה ואופוזיציה, פועלים באופן ענייני. את כל החוקים האלה העברנו פה-אחד. אני מבקש להודות לכל חברי הוועדה מכל הסיעות. אני מבקש להודות ליועצת המשפטית של הוועדה, עורכת-הדין שגית אפיק, למירב תורג'מן, ענת מימון, שלומית ארליך והמתמחה רון ליברמן; אני מבקש להודות למנהל הוועדה טמיר כהן, לרחל סמואל, לליאת קרפטי, לאורית ארז; לנסחית דפנה ברנאי; לעוזרים שלי – משה שיפמן, שמוליק ליטוב, ירח טוקר ושלמה פולק. מערכת החקיקה, עשינו אותה במהירות, במקצועיות, ביעילות ובאופן כזה שמכבד את הכנסת. זה לא נעשה בזכותי, אלא זה נעשה בזכות חברי הוועדה ובזכות הצוות שציינתי עכשיו. אני מודה להם. תודה רבה. <שכיב שנאן (העצמאות):> הכול בזכותך. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה, כבוד היושב-ראש. <הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון מס' 7), התשע"ב–2012> [מס' מ/471; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ט"ז, עמ' 7436; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו עוברים להצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון מס' 7), התשע"ב–2012, קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן. בבקשה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות הכנסת, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון מס' 7), התשע"ב–2012, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק כוללת תיקון מקיף לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו–1996, שעיקרו הסדרת דין משמעתי למתווכים במקרקעין, וכן תיקונים נוספים לחוק הנדרשים בין היתר לאור הניסיון שנצבר במהלך השנים שחלפו מאז קבלתו. חוק המתווכים במקרקעין קובע את המסגרת הנורמטיבית להסדרת העיסוק בתיווך במקרקעין, ובכלל זה את החובה לקבל רשיון מרשם המתווכים במשרד המשפטים, וכן חובות נוספות החלות על מתווכים במקרקעין, ובהן חובות גילוי והחובה לפעול בהגינות ובנאמנות כלפי הלקוחות. מטרת חובות אלה להגן על ציבור הלקוחות המקבל שירותי תיווך לגבי עסקאות במקרקעין. לצד רשם המתווכים פועלת ועדה מייעצת שמונתה בידי שר המשפטים ותפקידה לייעץ לרשם בנוגע לתוכן בחינות הרישוי לשם קבלת רשיון לתיווך במקרקעין וכן בכל נושא אחר שהרשם מוצא לנכון להיוועץ בו. בהתאם לחוק כנוסחו היום, לא ניתן להטיל סנקציות על בעלי רשיונות לתיווך במקרקעין שהפירו את הוראות החוק, למעט סנקציות במישור הפלילי. כמו כן, סמכות רשם המתווכים לשלול את רשיונו של מתווך במקרקעין מוגבלת למקרים שבהם המתווך אינו עומד עוד בתנאים לקבלת רשיון, למשל אם הורשע בעבירה שיש עמה קלון. כלומר, לא ניתן לפעול באופן יעיל נגד מתווך במקרקעין שעבר על הוראות החוק, ובמקרים של התנהגות בלתי ראויה של מתווכים במקרקעין כלפי לקוחותיהם שאינה עולה כדי עבירה פלילית, אין היום בחוק כלים מתאימים למתן מענה לתלונות המתקבלות אצל רשם המתווכים. כמו כן, רוב החובות המוטלות לפי החוק על מתווכים במקרקעין מתאימות יותר, מבחינת טיבן ואופיין, לאכיפה במסגרת הדין המשמעתי, במטרה ליצור הרתעה מספקת ולהגביר את אמון הציבור בעוסקים בתחום. ואולם, בטרם אפרט לגבי ההסדר המוצע בנושא הדין המשמעתי, אסקור בקצרה את התיקונים הנוספים הכלולים בהצעת החוק. מוצע לקבוע הוראות לעניין מינוי חברי הוועדה המייעצת וכהונתם, ובכלל זה לעניין תנאי כשירות, הפסקת כהונה ומניעת ניגוד עניינים, כמקובל בדברי חקיקה אחרים. כמו כן, מוצע לתקן את ההוראות הנוגעות לתנאים למתן רשיון לתיווך במקרקעין, ובכלל זה להסמיך את רשם המתווכים לסרב לתת רשיון, אם מצא, על סמך עובדות שנודעו לו, כי מבקש הרשיון אינו ראוי לשמש מתווך במקרקעין. במהלך הדיונים שקיימה ועדת הכלכלה בהצעת החוק, עלתה שאלת פרסום פרטיהם של מתווכים במקרקעין שרשיונם בוטל על-ידי רשם המתווכים. מאחר שישנה היום הוראה בתקנות מכוח החוק, המאפשרת פרסום ברשומות של פרטי המתווכים שרשיונם בוטל, כולל מספרי תעודות הזהות שלהם, ונמסר במהלך הדיון בוועדה כי פרטים אלה פורסמו גם באינטרנט, החליטה הוועדה לעגן בהצעת החוק הוראה בעניין זה, שתאזן בין הצורך להזהיר את הציבור לבין הצורך להגן על פרטיותם ושמם הטוב של המתווכים. בהתאם לכך, מוצע להסמיך את שר המשפטים להתקין, באישור הוועדה, תקנות לעניין פרסום בדבר ביטול רשיונות, וככל שייקבע באותן תקנות כי הפרסום יהיה באינטרנט – יקבע השר גם את תקופת הפרסום ואת הדרכים שימנעו, ככל הניתן, את העיון בפרטים שפורסמו לאחר שחלפה תקופת הפרסום. תקנות אלה, שיובאו לאישור הוועדה בתוך שנה וחצי מיום פרסומו של החוק המוצע, ימנעו, כך אני מקווה, אחזור של הפרטים שפורסמו באינטרנט באמצעות מנועי חיפוש, העלול לפגוע, לאורך שנים רבות, באותו אדם שפרטיו פורסמו. כפי שציינתי בראשית דברי, אדוני היושב-ראש, עיקר הצעת החוק נוגע להסדרת דין משמעתי שיחול על מתווכים במקרקעין. מוצע להגדיר את המעשים שייחשבו עבירות משמעת, ובכלל זה לקבוע כי ניתן יהיה להעמיד מתווכים לדין משמעתי בשל התנהגות בדרך שאינה הולמת, בשל הפרת חובות גילוי, הגינות וזהירות או גילוי חוסר אחריות או רשלנות חמורה במהלך העיסוק בתיווך במקרקעין. נוסף על כך, מוצע להסמיך את שר המשפטים לקבוע, באישור הוועדה, כללי אתיקה מקצועית, והפרתם תיחשב אף היא עבירת משמעת. מוצע גם לתקן בהתאם את סעיף העונשין שקובע סנקציות פליליות לצד החובות הקבועות היום בחוק, ולהותיר בו רק שתי הפרות עונשיות: עיסוק בתיווך במקרקעין ללא רשיון בתוקף והעסקת אדם בתיווך במקרקעין כאשר אין לאותו אדם רשיון בתוקף. בהתאם להצעת החוק, הגוף שיהיה מוסמך לדון בעבירות המשמעת יהיה ועדת משמעת בת שלושה חברים שימונו בידי שר המשפטים, ובראשה יעמוד משפטן הכשיר להיות שופט בית-משפט שלום. ועדת המשמעת תדון בקובלנות נגד מתווכים במקרקעין שיגישו תובעים שיוסמכו לכך בידי היועץ המשפטי לממשלה. התלונות יתבררו על-ידי תובע, או על-ידי חוקר שיוסמך בידי שר המשפטים ויפעל לפי הנחיות התובע. הצעת החוק כוללת הוראות נוספות לעניין ועדת המשמעת ודיוניה, ובהן הוראות בנוגע למינויים של חברי הוועדה, פסלותם וכהונתם, וכן הוראות לעניין עבודתה של הוועדה וסדרי הדין והראיות שיחולו בעת דיוניה, כמקובל בחקיקה המסדירה הליכים משמעתיים בתחומי עיסוק אחרים. ועדת המשמעת תהיה רשאית, אם מצאה כי מתווך במקרקעין עבר עבירת משמעת, לנקוט נגדו אחד או יותר מהאמצעים הבאים: התראה, נזיפה, קנס, התליית רשיון לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים או ביטול הרשיון. בעניין פרסום החלטותיה של ועדת המשמעת, החליטה ועדת הכלכלה על כמה שינויים בנוסח שהוצע במקור על-ידי הממשלה, וקבעה כי ועדת המשמעת תהיה רשאית לפרסם את החלטותיה לציבור באתר האינטרנט של משרד המשפטים וכן בדרכים נוספות שאינן באמצעות האינטרנט כפי שתמצא לנכון, ללא ציון פרטים מזהים. פרסום החלטה הכוללת פרטים מזהים ייעשה רק לאחר שוועדת המשמעת שמעה את טענותיהם של התובע והמתווך שנגדו הוגשה הקובלנה, ושקלה את השיקולים הרלוונטיים לעניין זה. פרסום ההחלטה באינטרנט ייעשה לתקופה מסוימת ובאופן שימנע, ככל הניתן, את העיון בפרטי המתווך לאחר שחלפה תקופת הפרסום. הוראות נוספות הכלולות בהצעת החוק מתייחסות לסמכות רשם המתווכים להתלות את רשיונו של מתווך במקרקעין בשל הליכים פליליים או משמעתיים, עד לסיום ההליכים, וכן את האפשרות של מתווך במקרקעין להתלות את רשיונו מרצון. ואולם, השיפוט המשמעתי יוסיף לחול גם על מי שרשיונו אינו בתוקף, לגבי מה שאירע לפני ביטול הרשיון או התלייתו. חברי הכנסת, אני סבור כי בהצעת החוק המונחת בפניכם יש כדי להגביר את אמון הציבור במתווכים במקרקעין ואת יוקרת המקצוע, הן לטובת ציבור הלקוחות והן לטובת העוסקים בתחום. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. ותודה רבה – אדוני היושב-ראש, אני רוצה להביע תודות. אני לא ניהלתי את הדיון בהצעת החוק הזאת מחשש לניגוד עניינים, וניהלו את זה חברים אחרים בוועדת הכלכלה, חמד עמאר ואחרים, ואני רוצה להגיד להם תודה, לכל מי שהוביל את החקיקה בוועדת הכלכלה בנושא הזה, וכמובן למנהלת הוועדה הגברת לאה ורון וליועצת המשפטית עורכת-הדין אתי בנדלר; ולעוזרי, לבנת, דרור ואורי. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה. הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון מס' 7), התשע"ב–2012 – אנחנו מצביעים בקריאה שנייה. אין מסתייגים וגם אין רשות דיבור. הצבעה מס' 37 בעד סעיפים 1–19 – 7 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–19 נתקבלו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 7, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 38 בעד החוק – 5 נגד – אין נמנעים – אין חוק המתווכים במקרקעין (תיקון מס' 7), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 5, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון מס' 7), התשע"ב–2012, אושרה בקריאה שלישית, והיא תיכנס לספר החוקים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם על החלטה, לפי סעיף 89 לתקנון הכנסת, בדבר חידוש הדיון בהצעת חוק למניעת אלימות במוסדות רפואיים (תיקון), התשע"ב–2012, בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <הצעת חוק הספנות (ימאים) (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012> [מס' מ/508; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל', עמ' 10375; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הספנות (ימאים) (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן. בבקשה, אדוני. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, מה עושים עם בקשות נמרצות של חברי כנסת לקצר את דברי ההסבר? נענים להן. זו גזירה שחברי כנסת לא יכולים לעמוד בה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אתה מתבקש להסביר בפרוטרוט, מכיוון שהצופים בבית צופים בנו ומן הראוי שהם יבינו את הצעת החוק ויראו את התרומה של הכנסת לטובת אזרחיה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אין ספק. זה נכון. אפשר לעשות את זה עם תמצות – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> זו אמנות מסוימת שחבר הכנסת כרמל שאמה יודע לעשות היטב. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אתה יודע לפי מה אני אחליט? אתה היית יושב-ראש לפני בוועדת הכלכלה, אתה תמצת? <אופיר אקוניס (הליכוד):> כן. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> באמת? <אופיר אקוניס (הליכוד):> כן. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> נאה דורש נאה מקיים. <ציון פיניאן (הליכוד):> אזרחי המדינה מבינים מהר. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אין לנו ספק בזה. בבקשה, אדוני. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הספנות (ימאים) (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. מטרתה העיקרית של הצעת החוק היא החלת הוראות חוק הספנות (ימאים), התשל"ג–1973, הנוגעות לדין משמעתי, גם על מי שמשיט כלי שיט קטנים, כפי שאפרט מייד. חוק הספנות (ימאים) מסדיר את כשירותם, הסמכתם ועבודתם של אנשי צוות בכלי שיט ישראליים שהם עובדיו של בעל כלי השיט. בהתאם לחוק, ימאים, כלומר אנשי צוות וכן בעלי מקצועות ימיים אחרים בכלי שיט החייבים בתעודות הסמכה לשם מילוי תפקידם, כפופים לדין משמעתי בשלוש ערכאות שיפוט: הקברניט, שהוא הסמכות הפיקודית העליונה בכלי השיט, או – במקרים מסוימים כמפורט בחוק – המפקח על הימאים שמונה בידי מנהל רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים; בית-הדין המשמעתי לימאים, המורכב מנציגי ציבור, מנציגי הימאים ומנציגי בעלי כלי שיט; בית-המשפט לימאות, שהוא בית-המשפט המחוזי בחיפה, ומשמש היום כערכאה הסופית לעניין זה ואין ערעור על החלטותיו. הטעם לכפיפותם של ימאים לדין משמעתי נעוץ במאפיינים המיוחדים של השירות בכלי שיט, ובכלל זה הפוטנציאל לסיכון חיי אדם ושהייתו של כלי השיט בהפלגות ממושכות הרחק מחופי ישראל, המחייבים הייררכיה פיקודית ואפשרות לאכוף את סמכותו של הגורם המקצועי המופקד על תמרון כלי השיט ועל השטתו הבטוחה. החוק כנוסחו היום אינו חל על כלי שיט קטנים שתפוסתם ברוטו נמוכה מ-100 טונות והם מפליגים בתחום מימי החופים של ישראל. ואולם, שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים רשאי להחיל בתקנות את הוראות החוק, כולן או חלקן, על סוגים מסוימים של כלי שיט כאמור. מכוח סמכות זו, הוחלו חלק מהוראות החוק על סוגים מסוימים של כלי שיט קטנים – אופנוע ים, סירה, מפרשית, ספינה ואוניית נוסעים קטנה. בתקנות אלה נקבעו, בין היתר, הסדרי רישוי החלים על משיט כלי שיט קטן שאינו מוגדר כימאי, ובכלל זה החובה להחזיק בתעודת משיט כתנאי להשטת כלי שיט מסוג זה, וכן הוחל הדין המשמעתי על אותם משיטים. ואולם, בית-המשפט לימאות פסק כי החלת הדין המשמעתי על משיטי כלי שיט קטנים, להבדיל מהחלת הוראות החוק על כלי השיט הקטנים עצמם, נעשתה בחוסר סמכות, שכן החלת דין משמעתי, בפרט לאור אופיו העונשי, טעונה הסמכה מפורשת בחוק. הצעת החוק כוללת כמה תיקונים שעיקרם, כפי שציינתי, החלה מפורשת של הדין המשמעתי על משיטי כלי שיט קטנים. כלי השיט הקטנים שבהם מדובר יוגדרו, לפי המוצע, ככלי שיט שאורכם המרבי הוא 24 מטרים, והם משמשים למטרות ספורט או פנאי או למטרה פרטית אחרת שיקבע השר בתקנות באישור ועדת הכלכלה. ההגדרה המוצעת עולה בקנה אחד עם ההגדרה העדכנית המקובלת בעולם, הרואה באורך כלי השיט, ולא בתפוסתו, אמת המידה הנכונה להבחנה בין כלי שיט קטן לגדול. ישנם כמה טעמים להחלת דין משמעתי גם על משיטי כלי שיט קטנים: ראשית, גם השטה של כלי שיט קטנים, הנעשית כתחביב, עלולה, כידוע, ליצור סיכון לחיי אדם. לפיכך, חשוב להבטיח כי בכלי שיט מסוג זה, שבו שטים כמה אנשים, תהיה כפיפות לגורם מקצועי אחד המופקד על תמרון כלי השיט והשטתו הבטוחה. בעניין זה יובהר כי לפי המוצע, הדין המשמעתי לא יחול על כל מי ששט בכלי שיט קטן וממלא בו תפקיד מסייע אלא רק על מי שמחזיק בתעודת משיט. שנית, ההלכות שפסקו בית-הדין המשמעתי לימאים ובית-המשפט לימאות ביחס לכלי שיט גדולים רלוונטיות גם לכלי שיט קטנים, ויביאו להטמעת נורמות בטיחות בקרב המשיטים. מעבר לכך, במצב המשפטי היום, המשיטים כפופים לסמכותה של רשות הספנות והנמלים להתלות או לבטל את תעודות המשיט שבידיהם, בהליך מינהלי. ההליך המשמעתי יאפשר למשיטי כלי שיט קטנים להגן על עצמם בצורה טובה יותר, הן משום שבית-הדין המשמעתי הוא גוף בלתי תלוי והן משום שנטל הראיה הנדרש בהליך משמעתי כבד מזה הנדרש בהליך מינהלי כאמור. יצוין כי במסגרת החלת הדין המשמעתי, מוצע להחיל על משיטי כלי שיט קטנים רק את עבירות המשמעת הרלוונטיות למאפייני הפעילות בכלי שיט אלה. כדי להבטיח ייצוג הולם למשיטי כלי שיט קטנים בעת קיום הליך משמעתי הנוגע לאיש צוות המשרת בכלי שיט כאמור, החליטה ועדת הכלכלה להיענות לבקשת נציגי המשיטים לקבוע כי מותב בית-הדין המשמעתי שידון בעניינו של משיט כלי שיט קטן, יכלול נציג אחד לפחות שהוא בעל הכשרה והסמכה בהשטת כלי שיט קטנים, שכן החוק כנוסחו היום אינו מחייב נציגות כאמור במותב בית-הדין. נוסף על החלת הדין המשמעתי, מוצע להחיל על כלי שיט קטנים הוראות רלוונטיות אחרות מחוק הספנות (ימאים), למעט הוראות שאינן מתאימות לאופי פעילותם של כלי שיט אלה, ונועדו לחול, מעצם טיבן, רק על כלי שיט מסחריים גדולים. כמו כן, אדוני היושב-ראש, מוצע לאפשר ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לימאות, המהווה היום, כפי שציינתי בראשית דברי, ערכאה סופית בענייני ימאות. לפי המוצע, ניתן יהיה לערער על פסק-דינו של בית-המשפט לימאות בשבתו כבית-משפט לערעורים, לבית-המשפט העליון. מטרת התיקון המוצע היא לאפשר ערעור כאמור בשאלות משפטיות מובהקות שאינן מחייבות מומחיות מיוחדת בתחום הימאות אלא הכרעה משפטית עקרונית. חברי הכנסת, אני מקווה כי הצעת החוק תביא להגברת בטיחות השיט ולהטמעת נורמות ראויות בקרב משיטי כלי שיט, קטנים וגדולים כאחד. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, לא לפני שאביע תודה כפולה לעורך-דין איתי עצמון, שגם הוביל את הייעוץ המשפטי בחקיקה הזו, וגם בהצעת החוק הקודמת, למנהלת הוועדה הגברת לאה ורון וליועצת המשפטית עורכת-הדין אתי בנדלר, רוב תודות, ולצוות עוזרי: לבנת, דרור ואורי. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני יושב-ראש הוועדה. אנחנו מצביעים. היות שלא נרשמו לזכות דיבור וגם אין מסתייגים, אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על הצעת חוק הספנות (ימאים) (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012. נא להצביע. הצבעה מס' 39 בעד סעיפים 1–10 – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–10 נתקבלו. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 11, נגד אין, נמנעים אין. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. מצביעים על הצעת החוק בקריאה שלישית. הצבעה מס' 40 בעד החוק – 11 נגד – אין נמנעים – אין חוק הספנות (ימאים) (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 11, נגד – אין, נמנעים – אין. הצעת חוק הספנות (ימאים) (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012, תירשם בספר החוקים. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לא רק על ההצעה הזו, אלא על שירות נפלא של המתמחה בוועדת הכלכלה אמיר רוזנברג, שנמצא אתנו פה. אנחנו נפרדים ממנו היום, הוא יוצא לשנת לימודים בחו"ל. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בהצלחה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> גם שיהיה לך בהצלחה, גם תודה רבה על כל הסיוע המסור והמקצועי בעבודת ועדת הכלכלה. ותודה לחברי הכנסת שאישרו את החוק. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4) (איסור העסקה), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/494).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4) (איסור העסקה), התשע"ב–2012, של חברי הכנסת אופיר אקוניס ומירי רגב, קריאה ראשונה – יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אופיר אקוניס. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לקריאה ראשונה את הצעת חוק המסתננים שהנחתי על שולחן הכנסת, שמטרתה החמרת הענישה על מעסיקי מסתננים בלתי חוקיים. הצעה דומה הוגשה על-ידי חברת הכנסת מירי רגב. אדוני, היא תציג אותה אחרי. אנחנו עוסקים היום בכמעט 70,000 מסתנני עבודה בלתי חוקיים שנכנסו הנה שלא כחוק במהלך העשור האחרון. במשך שנים האמינו אזרחי ישראל לתעמולה שקרית שהופצה כאן כאילו מדובר בפליטים. אחוז קטן מהם, מזערי, הם פליטים. 99% שוהים כאן באופן בלתי חוקי, ולא תעזור שום מכבסת מלים. כולנו יודעים את האמת מבלי שיהיה לאיש מאתנו דבר מה אישי נגד המסתננים. תופעת המסתננים הפכה את חייהם של אזרחים רבים בישראל – בשכונת-התקווה בתל-אביב, בשכונת-שפירא, בנווה-שאנן בתל-אביב, באילת, בערד, בפרדס-כץ, באשקלון, באשדוד – לבלתי אפשריים. התופעה הזאת עולה לירושלים, אדוני היושב-ראש, מזרחה, עולה צפונה לחדרה ולחיפה ולאזורי הקריות ומתפשטת בכל רחבי הארץ. אנחנו כולנו בעד זכויות אזרח, אבל מה עם זכויות האזרח של תושבי דרום תל-אביב, של תושבי אילת, של תושבי ערד? האם להם אין זכויות אזרח, אותם אנחנו לא אמורים לשרת? בהם אנחנו לא אמורים לתמוך? הם שלחו אותנו לכאן, כל אחד לפי אמונתו ולפי דרכו, כדי לסייע להם, והם צריכים סיוע. הם מבקשים צדק חברתי. צדק חברתי לא מסתכם רק בצעקות בכיכרות, הוא נבחן בביצוע. וכאשר השכבות החלשות, תושבי השכונות והפריפריה, זקוקים לנו, האם לא נתייצב לימינם במעשים ולא בדיבורים? אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת עושה צדק חברתי עם מאות אלפי אזרחי ישראל, שלא מבקשים הרבה; הם מבקשים לחיות את חייהם בשכונותיהם, בעיר שבה נולדו, בעיר שבה גידלו את ילדיהם. לאחרונה, בעקבות תופעת ההסתננות הבלתי חוקית למדינת ישראל – לא תעזור מכבסת המלים, הסתננות בלתי חוקית – החיים באותם יישובים, באותן שכונות, הופכים לבלתי נסבלים משום שלא רק שהמסתננים גוזלים את מקומות העבודה של השכבות החלשות ביותר, הם גם מתגוררים באותן שכונות שבהן גרים אנשים שהם בשכבות החלשות של האוכלוסייה הישראלית. ומדוע הם זורמים לכאן, אדוני, עשרות אלפי מסתנני העבודה הבלתי חוקיים הללו? משום שיש פה עבודה. משום שבישראל יש עבודה. הם באים לכאן כדי לעבוד. רובם המוחץ לא בורח מאזורי קרבות, רובם המוחץ לא נרדף – מסתנני עבודה. אדוני, החוק הזה, שיכביד בצורה משמעותית את הקנס הכספי וגם את עונש המאסר על הישראלים שמעסיקים את מסתנני העבודה, יהיה תמרור אזהרה ובעצם יאמר, הוא ישלח מסר לאותם רבים שרוצים, שמחכים כעת בסיני או במצרים או במדינות אפריקה האחרות, שרוצים לבוא לכאן ובעצם לעבוד פה על חשבונן של השכבות החלשות ביותר בחברה הישראלית. אני שמח שהוא חלק – קודם כול, הוא בוודאי נתמך על-ידי הממשלה. אני רוצה לברך אותך, אדוני שר המשפטים, את כולנו, על חוק חשוב ביותר, יסודי, צודק ביותר, שעבר היום כאן במליאת הכנסת, שהוא חלק מטיפול מאוד מורכב. מאוד מורכב – זו לא סוגיה שאפשר להתמודד אתה בצורה של ססמאות, זה דבר מורכב, וזה החוק שעבר היום, החוק הממשלתי, אדוני היושב-ראש, שבעצם לא יאפשר יותר העברת כספים מישראל דרך אירופה לאפריקה. הכול זהב בישראל, הכול טוב. מעבירים כסף מבנקים בלב תל-אביב או בלב אילת או בכל מקום לאירופה, ומשם מעבירים את זה הביתה. מה זה אם לא הסתננות בלתי חוקית? כמובן, אדוני היושב-ראש, הקמת הגדר החיונית בגבול מצרים, הקמת מתקן "סהרונים" והחוק הזה. הטיפול בעניין המסתננים הבלתי-חוקיים הוא מכלול רחב של עבודה ממשלתית, של עבודה פרלמנטרית, ואני חושב שחובתי – חברת הכנסת רגב הצטרפה בחוק אחר, ששולב בוועדת הפנים של הכנסת וגם הוא עוסק בתופעה הזאת – חובתנו, לא רק חובתי האישית, חובתנו כמחוקקים לטפל בעניין הזה של הסתננות בלתי חוקית. אני מבקש מכל החברים שנמצאים כאן, למען השכבות החלשות, למען הצדק החברתי, למען המוסר – לתמוך בחוק הזה בקריאה הראשונה. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בבקשה, אנחנו מצביעים על הצעת חוק – סליחה, חברת הכנסת מירי רגב, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת נסים זאב. כן, בבקשה. <מירי רגב (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, תודה לך, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אני רוצה, בראש ובראשונה, להודות לך, שר המשפטים, על זה שאפשרת לחברי חבר הכנסת אקוניס ולי להעלות את ההצעה הזאת היום לקריאה ראשונה, וגם להודות לך על ההצעה החשובה שהעלית היום בכל מה שקשור לאי-שליחת או לאי-אפשרות לשלוח כסף לאריתריאה, וזה בא מתוך המקור, שר המשפטים, שאתה מבין בדיוק כמונו שאין כאן עניין, שלא מדובר כאן בפליטים. כי הרי אם מדובר כאן בפליטים, אין כמו הלב היהודי לבוא ולחון ולהגיד: אנחנו נקלוט את הפליטים בכל מקום בשטחי מדינת ישראל. מדובר פה על מהגרי עבודה, מסתננים, עבריינים שחוצים את הגבול באופן לא חוקי, דבר שאין באף מקום בעולם. לוקחים את מקומות העבודה של החלשים ביותר בחברה הישראלית, משתלטים לא רק על דרום תל-אביב ועל ערד אלא גם על דרום הארץ, ואנחנו נמצאים בבעיה חמורה, בעיה חברתית ובעיה דמוגרפית. שאף אחד לא יבוא ויספר לנו שמדובר פה על פליטים. מהגרי עבודה. ויש לנו תפקיד אחד לעשות כמדינה, כרגולציה, כפרלמנט, כממשלה: להגן על עניי עירך. עניי עירך קודמים לכל אזרחים אחרים שמנסים להיכנס לתוך שטח מדינת ישראל. לכן, החוק הזה, שמשתלב עם הצעת החוק שלך, שר המשפטים, עם העשייה המבורכת של הממשלה בכל מה שקשור לגדר, בא להגיד: כל אזרח ישראלי שיעסיק מהגרי עבודה שלא על-פי החוק, יקבל – אנחנו נעניש אותו – בעצם משנתיים ענישה עד חמש שנים ענישה, וזה יהווה בעצם הרתעה. אבל כידוע לך, השר, החוק הזה לא שלם. החוק הזה לא שלם משום שלא יכול להיות שמי שמשכיר את ביתו לא ייענש גם הוא. כי הרי לפני שאני אשכיר את ביתי למישהו אני אשאל אותו: מאיפה אתה? איך תשלם את הוצאות שכר הדירה? וכשאני אגלה שהוא מהגר עבודה, אני לא צריכה להשכיר לו את הבית, כי בוודאי אני צריכה להשכיר את זה לאחרים שהם אזרחי המדינה. החוק הזה לא שלם. הגענו להסכמות שאנחנו מעלים היום חצי מהחוק לקריאה ראשונה ולקראת שנייה-שלישית, נסכם את נושא ההלנה, שהוא שלב הכרחי בחוק הזה. לא מספיק שלא נעסיק את אותם אנשים שהם מהגרי עבודה, אלא גם לא נאפשר להם הלנה. אני מאמינה שבעזרת השם, בשילוב כוחות, נעשה את מה שצריך כדי למנוע את אותם מהגרי עבודה, שבאים לפה רק כדי לעבוד – וכל אותה מכבסת מלים של חלק מהשמאל, שנמצאים פה פליטים, לא ראויה ולא במקום. אני רוצה להגן על הפליטים לא פחות מאף אחד אחר. אני רוצה להגן על אזרחי המדינה שלי מפני אותם מהגרי עבודה, שמקומם לא במדינת ישראל. תודה רבה לך. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב. אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת, חשבתי שבכלל אין מצב של עבירה בעניין הזה ואין מאסר בפועל. אני מבין שיש שנתיים ורוצים להגדיל לחמש שנים. אדוני שר המשפטים, אתה כשר המשפטים, תחשוב שאתה שופט היום במדינת ישראל, ומישהו העסיק באמת איזה מסתנן ונתן לו עבודה. אתה רואה ששופט נותן חמש שנות מאסר לבן-אדם? אני לא רואה את זה גם בחלום. אבל יכול להיות שיש בזה אולי העברת מסר, לא מעבר לכך. אני רק יכול לומר שהשכונות הכי קרובות אלינו כאן, אם נאמר שכונת נחלאות, מישהו יכול שם לשכור דירה? היום כבר אי-אפשר. יש שם עשרות רבות של מסתננים, של מבקשי עבודה, שהם לא פליטים. אני רוצה לומר שהבעיה של הסוגיה המשפטית הזו, הרי צריך להוכיח מעבר לכל ספק שהוא מסתנן ולא פליט, אדוני שר המשפטים. עכשיו, אם אתה הגעת – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> תשאל את הבדואים. <נסים זאב (ש"ס):> רגע. אם אתה הגעת להוכחה כזו בבית-משפט כדי לקחת בן-אדם לחמש שנות מאסר, אתה צריך להוכיח מעל לכל ספק שהאיש הזה הוא מסתנן ולא פליט. ואם הוא מסתנן, ואתה יודע שהוא מסתנן, אז תגרש אותו. זאת אומרת, ממה נפשך, יש פה מצב שאני לא רואה תועלת אמיתית ורצינית בהגדלת העונש, בהחמרת העונש, וזה אולי טוב, אולי מבחינה – הייתי אומר – קריאה שאנחנו באמת רואים את זה בחומרה רבה, אבל לא מעבר לכך. אני לא רואה איך מיישמים את החוק הזה הלכה למעשה. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. חבר כנסת ישראל אייכלר. מוותר? חבר כנסת דב חנין, בבקשה. בבקשה, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה, למען הפרוטוקול, להביע את מחאתי על כך שהחוק הזה הוכנס לסדר-היום לא במסגרת החקיקה הפרטית של חברי הכנסת. אם כבר משנים את סדר-היום ומכניסים חקיקה פרטית של חברי כנסת – יש גם הרבה חוקים טובים. לא רק חוקים רעים. אז למה רק את החוקים הרעים מביאים לנו בהקדמה? מכיוון שהם מקורבים לממשלה והממשלה מעוניינת ביקרם? אדוני היושב-ראש, זוהי שבירה של כללי המשחק הפרלמנטריים. זה מאוד מאפיין את הממשלה הזו. זה מאוד מאפיין את הקואליציה הזו. לא היו הסכמות בין הקואליציה והאופוזיציה על הבאת החוק הזה בשלב הזה של סדר-היום, ואני מביע את מחאתי בצורה הנמרצת ביותר. לגופו של עניין, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק רע. יושב אתנו כאן השר לביטחון פנים, והמשטרה מכירה את המורכבויות הקשות שנמצאות בשכונות דרום תל-אביב. אכן, יש שם מצוקה קשה. יש שם מבקשי חיים מאפריקה, רבים. חלקם מתגוררים ברחובות, נמצאים במצוקה קשה, יש בוודאי מצוקה קשה של התושבים הוותיקים בשכונות האלה, ולמצוקות האלה צריך לתת פתרונות, פתרונות אמיתיים. אבל כאשר אתם באים ומציעים להטיל עונש מאסר של חמש שנים על מי שייתן למבקשי החיים לעבוד, אתם מציעים הצעה שהיא מופקרת וחסרת אחריות. האנשים האלה הרי נמצאים בישראל; אומר לנו משרד החוץ: אי-אפשר לגרש אותם. אז מה אתם מציעים שיקרה אתם? אם הם לא יכולים לעבוד, ממה הם יחיו? ממה האנשים האלה אמורים לחיות? אתם רוצים שהם ישדדו? אתם רוצים שהם יגנבו? הרי אנשים חייבים לאכול. אם אסור להם לעבוד, אסור להם להתפרנס – אין להם ממה לחיות ואין להם דרך לחיות ואתם הופכים אותם לעבריינים ומגלגלים גם את הנושא הזה לפתחה של המשטרה. לכן אני אומר כאן, אני רוצה לציין את העמדה האחראית של מפכ"ל המשטרה, של השר לביטחון פנים, שדיברו בנושא הזה לא בהקשר של החוק הספציפי הזה אלא בקשר לבעיה בכללותה, ואמרו שזו גישה שלא עולה על הדעת ולא מקדמת את ההתמודדות ואת הפתרון של הבעיות הקשות והחמורות שנמצאות בשכונות הדרום ובשכונות המוחלשות ביחס למבקשי החיים מאפריקה. אדוני היושב-ראש, אני מבין שהיוזמים עוד רוצים להרחיב את החוק הזה לצורה המקורית שלו – שלא יהיה רק אסור להעסיק, גם יהיה אסור להלין, אסור יהיה לתת אפילו להשכיר דירה. אז אני רוצה להזכיר לכם, עמיתי חברי הכנסת, באיזה מקום אסור היה להלין, לתת מקום לינה למי שבא מחוץ למקום. אתם יודעים איך קראו למקום הזה? קראו למקום הזה סדום. ואתם מציעים לייבא לישראל את מידת סדום של איסור להלין זרים? הדבר הזה הוא דבר שמנוגד לכל הערכים, לכל התפיסות, לכל ההבנות של המסורת היהודית, לכל הערכים של גישה אנושית, לכל הערכים של גישה מתקדמת. אנשים שמבקשים על חייהם ובורחים לארץ, לא בשביל לעשות פה עבירות ולא בשביל לעשות פה בעיות, הם בורחים כי הם מבקשים לעצמם חיים – וצריך בהחלט למצוא פתרונות, והלוואי שיהיה אפשר להחזיר. הלוואי שאפשר יהיה להחזיר אותם לארצות המוצא שלהם. אבל כשהם נמצאים כאן – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> ואם המסתננים היו חרדים, גם היית מתייחס אליהם יפה? <דב חנין (חד"ש):> אדוני סגן השר, אתה יודע שאם הם היו חרדים אני בוודאי הייתי מתייחס אליהם יפה, ואני משוכנע שאתה יודע את זה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <דב חנין (חד"ש):> לכן אני אומר, אנשים הם אנשים, בני-אדם הם בני-אדם, והמידה האנושית צריכה להיות להתייחס לאדם כאדם, להתייחס לאדם במצוקתו ולהתייחס לאדם בכאבו – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> נא לסיים. <דב חנין (חד"ש):> – – ולא להתייחס לאדם כאל מפגע ולא לייבא לישראל את מידת סדום הפסולה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> סליחה, סליחה, בקריאה ראשונה, על הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4) (איסור העסקה), התשע"ב–2012. נא להצביע. הצבעה מס' 41 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – 4 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4) (איסור העסקה), התשע"ב–2012, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> בעד – 9, נגד – 4. <שלמה מולה (קדימה):> אני מבקש להוסיף את הקול שלי – נגד. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אנחנו לא משנים את ההצבעה. חבר הכנסת מולה נגד. תשעה בעד, ארבעה נגד, הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 35), התשע"ב–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית – יציג את הצעת החוק חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן, יושב-ראש ועדת הכלכלה. איפה חבר הכנסת כרמל שאמה? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מה עם סדר-היום? יש לנו דף. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אדוני חבר הכנסת מיכאלי, ברגע שיש הסכמה לקדם הצעת חוק בסדר-היום, הדבר הזה נעשה על-פי כל נוהל. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> לא, הבנתי. הסכמה עם מי? מי הסכים על מה? <הצעת חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 75) (בתי-משפט שלום לעניינים מינהליים), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/712).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גאלב מג'אדלה:> אני ממשיך בסדר-היום: הצעת חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 75) (בתי-משפט שלום לעניינים מינהליים), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. יציג את זה שר המשפטים יעקב נאמן, בבקשה. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להגיש את הצעת חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 75) (בתי-משפט שלום לעניינים מינהליים), התשע"ב–2012, לקריאה ראשונה. הצעת חוק זו הוכנה במשרד המשפטים, ניסוחה וגיבוש העניינים הכלולים בה נעשה בליווי ועדה בראשות פרופסור יצחק זמיר, שופט בית-המשפט העליון בדימוס, המלווה את חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים מאז היוזמה הראשונית לחקיקתו ועד היום. הצעת החוק היא שלב נוסף בתהליך הבניית מערכת השיפוט בעניינים מינהליים, כך שתהיה מורכבת משלוש ערכאות, בהתאם למודל המקובל במדינות אחרות בעולם, ובכלל זה מדינות אירופה, כגון גרמניה וצרפת. תכליתה העיקרית של הצעת החוק היא לכונן מחלקות מינהליות בבתי-משפט השלום, בדומה למחלקות המינהליות בבתי-המשפט המחוזיים, לקבוע סמכויותיהן והדין וסדרי הדין שיחולו בהליכים שיתנהלו לפניהן וליצור בסיס אחיד לפעילותן. המטרה היא לפתח מומחיות ומקצועיות בקרב שופטי בית-המשפט השלום על-ידי ריכוז העניינים המינהליים – אלה הנדונים כבר היום בבית-משפט השלום ואלה שיועברו על-פי הצעת החוק – למחלקה מיוחדת בבית-משפט השלום ובפני שופטים מינהליים שיקבלו הכשרה בתחום זה, כך שירכשו מומחיות ומקצועיות בתחום המשפט המינהלי. חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים נחקק בשנת 2000 והיווה חוק מסגרת להעברת סמכויות מבג"ץ לבתי-המשפט המחוזיים. בדברי ההסבר להצעת החוק המקורית נקבע כי העברת הסמכויות תיעשה בצורה הדרגתית ומבוקרת, תוך שמירת ייחודו של המשפט המינהלי מבחינה מהותית ודיונית. העברת העניינים המינהליים שנדונו בעבר באופן בלעדי בבג"ץ לבית-המשפט המחוזי היוותה, כאמור, שלב ראשון בתהליך. בהתאם לכך, בדברי ההסבר להצעת החוק דאז צוין כי לאחר העברה זו תיבחן האפשרות להקמת מחלקות מינהליות גם בבתי-משפט השלום. מאז חקיקת חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים הועברו לסמכות בתי-המשפט המחוזיים לעניינים מינהליים סמכויות רחבות בעניינים מינהליים. כתוצאה מכך, ולאור הגידול שחל במספר התיקים בעקבות הבאתם לבית-המשפט המחוזי, גדלה עם הזמן כמות התיקים הנדונים בבתי-המשפט בעניינים מינהליים בבית-המשפט המחוזי. בנוסף, עם הזמן התברר כי חלק מהעניינים המצויים כיום בסמכות בתי-המשפט לעניינים מינהליים מתאימים מבחינת מהותם וטיבם להידון בבית-משפט שלום ולא בבית-משפט מחוזי. חשוב גם לציין כי כבר היום בתי-משפט השלום מוסמכים לדון בעניינים שונים שהם מינהליים במהותם אך לא מוגדרים כך בצורה ברורה, והדבר מעורר שאלות ודיונים על אודות טיב ההליכים ומהותם. הקמת המחלקות המינהליות בבתי-משפט השלום תאפשר ריכוזם של עניינים מינהליים אלה בערכאה זו באופן שיבהיר את מהות הדיון, אופן הדיון וסדרי הדין החלים בהם. לפיכך, משחלף למעלה מעשור מאז החלו בתי-המשפט לעניינים מינהליים לפעול במסגרת בית-המשפט המחוזי, מוצע להשלים את התהליך להבניית מערכת שיפוט מינהלי בת שלוש ערכאות. בכך למעשה מושלמת ההתפתחות של מודל חדש לביקורת שיפוטית על מעשי השלטון, המחליף את המודל המנדטורי שנהג עד שנת תש"ס, ולפיו רוכזה הביקורת בעניינים מינהליים בעיקר בפני בג"ץ. יש להדגיש כי התיקון המוצע מהווה חוק מסגרת, שנועד ליצור תשתית לפעילותם של בתי-משפט השלום לעניינים מינהליים, בדומה לחוק שהקים את המחלקות המינהליות בבתי-המשפט המחוזיים. בשלב הראשון מוצע לנקוט דרך של העברה הדרגתית ומתונה של סמכויות לבתי-משפט השלום לעניינים מינהליים כדי לאפשר לערכאה זו להתבסס, ומתוך כוונה להרחיב את סמכויותיה עם הזמן. על-פי המוצע בהצעת החוק דנן, בכל מחוז יוסמך בית-משפט השלום שבו יושב נשיא בית-משפט השלום של אותו מחוז כבית-משפט לעניינים מינהליים. כמו כן, מוצע כי בית-משפט שלום לעניינים מינהליים ידון בעתירות מינהליות, בערעורים מינהליים ובתובענות מינהליות, וזאת בהתאם לשיטת ההסמכה הנהוגה היום לגבי בית-המשפט המחוזי לעניינים מינהליים, שלפיה העניינים שבסמכותו מנויים בתוספת לחוק. בשלב הראשון, מוצע לרכז בבית-משפט השלום לעניינים מינהליים בעיקר עניינים מינהליים הנמצאים כבר היום בסמכות בית-משפט השלום, דוגמת עיצומים כספיים. בנוסף, מוצע להעביר לסמכותו עניינים מקומיים באופיים, כגון רישוי עסקים ונושאים הנוגעים לרשויות מקומיות, וכן מספר מצומצם של ערעורים על ועדות ערר. לצד הסמכת בית-משפט השלום, ימשיך לפעול בית-משפט מחוזי לעניינים מינהליים במתכונת הקיימת כבר כיום, וכן ייוותרו עניינים שיהיו בסמכותו של בג"ץ כערכאה ראשונה. הקמת המחלקות המינהליות בבית-משפט השלום אמורה לקדם, בין היתר, את המטרות הבאות: יצירת מערכת שיפוט של שלוש ערכאות גם בתחום המשפט המינהלי, תוך חלוקה מושכלת של הסמכויות ביניהן; פיתוח מקצועיות ומומחיות בתחום המשפט המינהלי; שמירת ייחודו של המשפט המינהלי המהותי והדיוני; שיפור הנגישות לאזרחים וייעול ההליכים המינהליים. נוכח כל האמור, מתבקשת הכנסת הנכבדה לתמוך בהצעת החוק האמורה בקריאה ראשונה, ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני, אנחנו מצביעים על הצעת חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 75) (בתי-משפט – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <היו"ר גאלב מג'אדלה:> סליחה. הרב אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת אייכלר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, ראיתי את הצעת החוק, לא קראתי את כולה. אני מניח שזהו חוק שמנוסח על-ידי שר המשפטים והוא בסדר. אבל כשמדברים על מערכת המשפט, אני חייב לומר שני דברים. א. בלי מערכת משפט אי-אפשר לנהל מדינה, ולא בית, ולא ועד-בית וודאי שלא יחסים שבין אדם לחברו. כבר אמרו חז"ל: "הווי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". התפקיד של בית-המשפט זה להטיל מורא על הציבור. הבעיה מתחילה כאשר – כבר אמר קהלת, החכם מכל האדם: "ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". איך יכול להיות דבר כזה? הרי מקום המשפט צריך להיות מקום הצדק. על זה אומר הנביא ישעיהו, מה שנקרא בשבת חזון: איכה היתה קריה נאמנה – "מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים". מדינה שבה מערכת המשפט כשלה בצורה כל כך נוראה, שרוב הבעיות הפליליות לא תופסות מקום בכותרות – היום כששוטר או קצין או שופט רוצה לקבל כותרת, הוא לא צריך לעסוק בעניינים של פלילים, בדברים שלא נותנים כבוד ומתישים – זה לא. איפה הוא מוצא את המקום שלו? בדברים פוליטיים. וזה הרס מערכת המשפט. כתוב באותו פרק בישעיהו: "יתום ואלמנה לא ישפֹטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם". אומר המדרש: אם יתום לא ישפוט, מה זה "ריב אלמנה לא יבוא"? אומר המדרש שהיתום היה יושב כל היום בבית-המשפט, מחפש צדק, ולא מקבל את הצדק שהוא היה זכאי לו. ואז הוא יוצא מבית-המשפט, פגש את אותה אלמנה, שיש לה בעיות, והיא שואלת את היתום: מה נעשה בדינך? אז הוא אומר: אני יתום, אין לי סיכוי. הייתי כל היום בבית-המשפט, בית-המשפט לא נתן לי צדק. אז היא כבר לא נכנסת בכלל להתלונן בבית-המשפט. על זה אומר הנביא: יתום ואלמנה לא ישפוטו, ולכן ריב אלמנה בכלל לא בא אליהם. יש כל כך הרבה עוולות במדינה הזאת, יש כל כך הרבה בעיות ביחסים שבין האזרח למדינה ולרשויות. הוא נשחק. אני לא מדבר על אנשים שמציתים את עצמם. אנשים נופלים בכל מיני מערכות ביורוקרטיות ומערכת המשפט לא נותנת להם צדק, כי יש עינוי דין נוראי של שנים. איפה בית-המשפט הופך לגיבור? כשמגיעים נושאים פוליטיים, כשמגיעים נושאים של ביטול חוקי כנסת, אז בית-המשפט הופך ל"אבו עלי". זאת אומרת, "יתום לא ישפֹטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם", ו"מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים". המדינה הזאת מלאה במעשי רצח ופלילים שבית-המשפט לא יכול למנוע. ואיפה הם גיבורים? בזה שהם הולכים לבטל חוקי כנסת וגורמים על-ידי כך לכל כך הרבה איבה בין האזרחים. אם חלילה יבוא יום – ושלא יבוא, אסור בימים כאלה לדבר עליהם, לפני תשעה באב – ואזרחים יפגעו באזרחים, מי יהיה אשם? חלק בלתי נפרד יהיה לאותם שופטים שנטלו באופן בלתי חוקי סמכות לבטל חוקי כנסת. הכנסת אומנם נורא שברירית, נורא מושפלת, אבל היא בכל זאת מייצגת את כל שכבות העם וכל העמים השוכנים בארץ הזאת. אם מערכת המשפט הולכת ותופסת שלטון, היא צריכה לשאת באחריות לתוצאות של המעשים האלה. כמו שחברי הכנסת ושרים נותנים אחריות, והבוחר יכול לשלוח אותם הביתה – כך יהיה צריך לשלוח הביתה שופטים שלוקחים על עצמם סמכות להתערב בעניינים שהם ציבוריים ולבטל חוקי כנסת. זה מה שיש לי לומר, אדוני היושב-ראש, בעניין הזה. תודה. <היו"ר גאלב מג'אדלה:> תודה לאדוני. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. מוותר. חבר הכנסת בן-ארי. חבר הכנסת בן-ארי, אחרון הדוברים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שולחן הממשלה, רבותי חברי הכנסת – כשמדברים על בתי-המשפט יש לי תחושה לעתים, ואני חושב שחבר הכנסת אייכלר ביטא את הדברים בצורה ברורה, אבל יש עוד זווית אחת נוספת בתוך הזווית הזאת שאמרת: שהם מאוד מאוד זריזים בעניינים שנוחים להם. אני אתן דוגמה. אני הגשתי עתירה נגד כך שסגרו את התיק נגד חברת הכנסת חנין זועבי בלי הסבר, על זה שהיא השתתפה במשט הטרור. ביקשתי עתירה כבר לפני חצי שנה. פעם בחודש מודיעים לי שדוחים את זה בעוד חודש. זה אמור להתקיים באמצע ספטמבר, ואני מבטיח לכם שזה גם לא יתקיים אז. אבל יש דברים שהם מאוד זריזים בבית-המשפט העליון. הם באים לפה באמצע הלילה, מניחים לפתחנו פצצת השהיה, בכנסת, ובורחים. אומרים: הנה, אתם תפתרו את הבעיות. אני רוצה להתייחס כאן להיבטים של חוק טל, אבל לא מהזווית של הפאות של הרב אייכלר או מהזווית של הכיפה שלי; מהזווית שדיברו בה שני אנשים שאין להם לא כיפה ולא פאות: האלוף דוד עברי ופרופסור ראובן גל. אנחנו ישבנו פה בוועדת חוץ וביטחון שהיתה פתוחה לקהל. יושבים שני האנשים המכובדים האלה, שעוסקים בעניין של גיוס חרדים לצבא – ואני בעד גיוס. אני בעד גיוס של כולם. שני האנשים האלה עוסקים בגיוס חרדים לצבא. הם אומרים: כשאנחנו באנו, באנו עם כל כך הרבה עוינות, עם כל כך הרבה ניכור. הם לא השתמשו בביטוי "שנאה", אבל אין לי ספק שגם עם זה הם הלכו לשם. הם אומרים: באנו, למדנו, הכרנו, ראינו את המורכבות, ואנחנו אומרים לכם: רבותי, יש פה עניין מורכב, יש פה תהליך. לא הכול נסגר במשפט. "מלאתי משפט צדק ילין בה", ואני לא רוצה לומר מה המשך הפסוק, כי באמת המשך הפסוק לא קשור לכאן. אבל זה לא משפט. לא הכול נתון למשפט. המשפטיזציה אכלה אותנו מכל צד. יש מורכבות, יש תהליכים חברתיים, יש תהליכים תרבותיים שחברה עוברת אותם. בא בית-המשפט, שם לנו פה פצצת השהיה, גם בזה, גם בנושא של מגרון, גם בנושא של האולפנה. הם שמים פצצת השהיה והולכים. ואנחנו כביכול אמורים לפתור את כל הבעיות, כשהם מציבים לנו את הכללים; והחברה, בסופו של דבר, והתהליכים שבה – הם אלה שנפגעים. לכן, כשמדברים על המשפט, צריך גם לאותו משפט, אדוני היושב-ראש, לשים את גבולותיו. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה לך. אנחנו עוברים להצבעה – רק נחכה עד שאתה תגיע למקומך. נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 42 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 75) (בתי-משפט שלום לעניינים מינהליים), התשע"ב–2012, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר שלמה מולה:> כן, בעד – 11, נגד – אין. הצעת החוק בתי-משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 75) (בתי-משפט שלום לעניינים מינהליים), התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה ותעבור להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר שלמה מולה:> הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לעידוד עסקים קטנים ובינוניים בישראל, התשע"ב–2012. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 41) (זכאי בגיל פרישה שיצא את ישראל), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת זאב אלקין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 140) (הכנסה מביטוח אובדן כושר עבודה), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת אברהם מיכאלי; הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4) (איסור העסקה), התשע"ב–2012, של חברי הכנסת אופיר אקוניס ומירי רגב; הצעת חוק הקרינה הבלתי מייננת (תיקון מס' 3) (טווחי בטיחות ורמות חשיפה מרביות למקור קרינה בתדרי רדיו), התשע"ב–2012, של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הקאדים (תיקון מס' 17) (תקופת כהונתו של נשיא בית-הדין השרעי לערעורים), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת גאלב מג'אדלה וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק שמספרה פ/4545/18 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/4591 – הצעת חוק חופש המידע (תיקון – התאחדויות ואיגודי ספורט), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חזקת מניע לאומני וזיקה לפעילות טרור), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – מירוץ הסמכויות), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת יצחק הרצוג; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הטלת חובות לשם מניעת הטרדה מינית במוסד חינוך), התשע"ב–2012, מאת חברת הכנסת אורית זוארץ; הצעת חוק הרשויות המקומיות (גמול השתתפות בישיבות והחזר הוצאות לחברי מועצה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת יצחק הרצוג; הצעת חוק חובת הנגשה לשונית של אתרים באינטרנט, התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, אמנון כהן, אילן גילאון, דב חנין, גאלב מג'אדלה, אבישי ברוורמן, מרינה סולודקין, אריה ביבי, רוברט טיבייב, אברהם דואן, יובל צלנר, אכרם חסון, שכיב שנאן, שי חרמש, דוד אזולאי, אברהם מיכאלי, ציון פיניאן, זבולון אורלב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – תביעה לפינוי מושכר), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אמנון כהן, זאב בילסקי, אורי מקלב ונסים זאב; הצעת חוק התפזרות הכנסת השמונה-עשרה, התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון וניצן הורוביץ; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות במס ליישובים), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת שכיב שנאן; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – ביטול תשלומי הורים), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה; הצעת חוק צער בעלי-חיים (תיקון – חובת עיקור או סירוס), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – איסור מכירת משקאות משכרים מעורבבים עם משקאות אנרגיה), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת משה מטלון, אריה אלדד, יואל חסון, אורית זוארץ, ליה שמטוב ומירי רגב; הצעת חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה ותיקון חקיקה) (תיקון – התראה והודעת תשלום לאחראי על קטין), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, משה מטלון, דניאל בן-סימון ואורית זוארץ; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הסדר ארצי אחיד לעניין גרירת רכב), התשע"ב–2012, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק החולה הנוטה למות (תיקון – רצון החולה), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת רחל אדטו ודב חנין; הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון – ביטול ניכוי מקצבה בשל תגמולים), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – הגבלות על מעבר עובדים זרים בין מטופלים), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – איסור מכירת פרוות), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת רונית תירוש, איתן כבל, ניצן הורוביץ, יואל חסון, דב חנין, מירי רגב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שיווי זכויות האשה (תיקון – ייצוג הולם לנשים בוועדות ציבוריות ברשויות המקומיות), התשע"ב–2012, מאת חברת הכנסת אורית זוארץ; הצעת חוק מס נוסף למטרות חינוך, בריאות ורווחה (הוראת שעה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הבטחת ייצוג לשני המינים ברשימת מועמדים), מאת חברות הכנסת רונית תירוש ומרינה סולודקין; הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון – הסכמת הממונה למיזוג חברות קטנות או בינוניות), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת שי חרמש; הצעת חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון – חיילים בפנסיה תקציבית שהשלימו ארבע שנות שירות), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת מירי רגב ואריה ביבי; הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון – הארכת יום לימודים לילדים עם לקות שכלית), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת עינת וילף, אורלי לוי אבקסיס, ציון פיניאן, יעקב אדרי, יצחק הרצוג ואורי אורבך; הצעת חוק הפיקדון על מכלי משקה (תיקון – פטור מכל מס, היטל או אגרה), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב ורוברט טיבייב; הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון – גבולות הנגב), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת שי חרמש; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש בטלפון נייד או באוזניות במעבר חצייה), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הצבת תמרור בכניסה לאזור אכיפה מוגברת), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת זאב בילסקי; הצעת חוק שמירת זכויות מפונים, התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת יעקב כץ, נסים זאב, דוד אזולאי, ישראל אייכלר, דני דנון, אורי אריאל, מירי רגב ויצחק וקנין; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – הפליה בשל הובלת עגלת ילדים), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, שלמה מולה, שי חרמש, יריב לוין, ליה שמטוב, ישראל אייכלר, אילן גילאון, יעקב כץ, ניצן הורוביץ, דוד אזולאי, רונית תירוש, דב חנין, חנין זועבי וגאלב מג'אדלה; הצעת חוק חקירת סיבות מוות (תיקון – חובת חקירה במות אדם במשמורת חוקית או אשפוז), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי ודב חנין; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – זכות למכשיר ניידות קלנועית), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אופיר אקוניס, עתניאל שנלר, שלמה מולה, אריה ביבי, יצחק הרצוג, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, בנימין בן-אליעזר, דוד אזולאי, ציון פיניאן, ישראל אייכלר ועפו אגבאריה; הצעת חוק המרכז להנצחת זכרו של יצחק שמיר, התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת דני דנון; הצעת חוק הגנה על הורים בעת שמירה על שלום ילדיהם הקטינים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת זבולון אורלב, עינת וילף, זאב בילסקי ואמנון כהן; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – רציפות בתשלום גמלה לילד נטוש ולילד יתום), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הוצאה לפועל של החלטות של ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה לפי חוק התכנון והבנייה), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת חנא סוייד, מוחמד ברכה, דב חנין ועפו אגבאריה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה לעצמאים), התשע"ב–2012, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (חיסיון עיתונאי), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת נחמן שי, דב חנין, שכיב שנאן, אכרם חסון ויובל צלנר; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הצבעת אנשי צוות אוויר השוהים מחוץ לישראל עקב תפקידם), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת דוד רותם ורוברט אילטוב; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – זקיפת ימי מחלה להורה של אדם עם מוגבלות), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, דוד אזולאי, זאב בילסקי, נחמן שי, יריב לוין, משה מטלון, אריה אלדד, עפו אגבאריה, אילן גילאון, רחל אדטו, אורית זוארץ ואריה ביבי; הצעת חוק איסור הפליה בדיור, התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, נינו אבסדזה, זהבה גלאון, עמיר פרץ, ניצן הורוביץ, שלמה מולה ונחמן שי; הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – היתר לניהול אתר הנצחה ממלכתי גבעת-התחמושת), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קביעת אחוזי נכות לילד על סמך מסמכים רפואיים), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק פיצוי לנפגעי פוליו (תיקון – נפגעים שנותחו עד שנת 1980), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור שיגור מסר מטריד), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת נחמן שי ומירי רגב; הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – מתקני חברת החדשות), התשע"ב–2012, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מגבלות על חיוב חשבון של צרכן בתשלומים), התשע"ב–2012, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויריב לוין. וכן הצעת חוק פדיון הבית, התשע"ב–2012, של חבר הכנסת אריה אלדד, שמספרה פ/4593/18. תודה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 35), התשע"ב–2012> [מס' כ/473; "דברי הכנסת", חוב' ל"א, עמ' 29673; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 35), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה וקריאה שלישית; קיבלה פטור מחובת הנחה. את הצעת החוק יציג חבר הכנסת כרמל שאמה, יושב-ראש ועדת הכלכלה. בבקשה, אדוני. אתה לא חייב לשמוע לי, אבל ככל שהנאומים יהיו קצרים – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא, ברור. <היו"ר שלמה מולה:> ייעשה. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני גם התחייבתי התחייבות בלתי חוזרת למרכז האופוזיציה שאקצר בנאומי, בתמורה לזה שהוא ישחרר אותי להחלים בבית מההתקררות שרודפת אותי כבר יותר משבוע. אז אומנם היועצת המשפטית לוועדה כתבה לי נאום מפורט וארוך, אבל אני אנסה מאוד לתמצת אותו כדי לעמוד בכך. מדובר, אדוני היושב-ראש, כבוד השרים וחברי הכנסת, בהצעת חוק צרכנית, אני חושב, חשובה ביותר, תקדימית אפילו, שבאה בעצם לעשות סוף למה שמקובל בשפת העם לקרוא שיטת "מצליח". שיטת "מצליח" – אנחנו מתכוונים בפועל לחיובי יתר שלא כדין של חברות מלקוחות בעסקאות מתמשכות. בעסקאות מתמשכות רבות מחייב העוסק את חשבונו של הצרכן בתשלומים לפי הרשאה לחיוב חשבונו או לפי הרשאה לחיוב כרטיסי האשראי שלו. לעתים נופלות טעויות בסכומי החיוב, והעוסק מחייב את חשבונו של הצרכן בסכום גבוה מהסכום שהוא היה רשאי לגבות בהתאם לתנאי ההתקשרות. הניסיון מלמד שרוב הטעויות הן לרעת הצרכן ולא לטובתו. בוועדה הוצגו אומדנים שעוקפים אפילו את הסכום של מאות מיליונים בשנה. בהצעת חוק זו מוצע לקבוע הסדר לעניין בירור טענות בדבר גביית יתר ודרך החזרת סכום הגבייה העודף, וכן לחייב את העוסק לשלם לצרכן סכום נוסף בשל הוצאות הצרכן. תחילת התהליך בפנייה של הצרכן לעוסק בטענה כי גבה ממנו סכום נוסף על הסכום שהוא רשאי לגבות ממנו בהתאם לתנאי ההתקשרות. בהתאם למוצע, מיום הפנייה יעמדו לרשות העוסק עשרה ימי עסקים לבירור הטענה. מצא העוסק כי אכן גבה מהצרכן סכום עודף, יהיה עליו להחזירו לצרכן בתוך ארבעה ימי עסקים בתוספת הצמדה וריבית, וכן בתוספת תשלום בשל הוצאות הצרכן. וזה דבר, אני חושב, תקדימי, אני לא יודע אם יש לו בכלל הוראה מקבילה בעולם. שכן חברות, כמו שהן יודעות לגבות מהצרכן כאשר הוא טועה או מתרשל, חיובים לא מעטים, לא קטנים, בדבר הוצאות חריגות או איחור בתשלום, אני חושב, חשבה הוועדה, יחד עם יוזמי החוק: חברי הכנסת יריב לוין, אורי מקלב ומשה גפני, שמגיעה להם תודה כי הם ליוו את החוק מתחילתו ועד סופו, כולל בקשה לדיון מחדש שנערכה היום והתיקון החדש שערכנו היום בבוקר. ובכלל זה הזמן להגיד לכם, שאתם במושב הזה הפעלתם את ועדת הכלכלה בכיוון הצרכני, ועשיתם עבודה, לא של שלושה חברי כנסת, אלא אני חושב של שלוש קדנציות בכנסת בתחום הצרכני. נתתם רוח גבית לכיוון שוועדת הכלכלה מאמינה בו, ובחקיקה פרטית ולא ממשלתית, עם עקביות ועקשנות, הגענו גם לתוצאות סופיות. כפי שאמרתי, יש עשרה ימים לבית-העסק, לעוסק, להשיב בתשובה מנומקת האם הטענה צודקת או לא, ארבעה ימי עסקים לאחר מכן לתת את ההחזר בתוספת הצמדה וריבית. והחידוש שהכניסה הוועדה הוא על תוספת של 16 שקלים, שהיו בדיונים הראשונים 24 שקלים. היתה פנייה מאיגוד לשכות המסחר ומגורמים נוספים, שזה דבר חריג שיטיל עול כבד על החברות, אבל אמרנו שאנחנו: א. רוצים לעודד את הצרכנים לבדוק את החשבונות ושלא רק יקבלו את הכסף שמגיע להם. הרי אדם מברר, זה עולה לו זמן, זה עולה לו עלויות התקשרות, זה טרחה, אז מגיע לו גם דמי טיפול, סוג של דמי טיפול. זה יעודד את הצרכנים להיות יותר ערניים. וב. הכלל שקבענו, שהיה שאצל צרכן אחד גילית שטעית אתו בחשבון והחזרת לו את הכסף, אם עשית בדיקת רוחב מייד וזיהית בעיית רוחב והחזרת מיוזמתך את חיובי היתר לשאר הלקוחות – נניח חברות הסלולר שיש להן מיליוני לקוחות, וסביר להניח שאם יש טעות, נניח, היא לא אצל לקוח בודד אלא טעות מחשוב או טעות תוכנה כזו או אחרת או טעות הדפסה – אם החברה מיוזמתה, ועוד לפני שהלקוחות האחרים פונים בעניין הזה, מחזירה את ההפרש, היא לא תצטרך להחזיר דמי טיפול. אבל אם היא תעצום עיניים או תשכב לישון ותחכה לראות מה קורה, תמשיך בשיטת "מצליח", אזי אם צרכנים אחרים יגלו זאת, בין מיוזמתם הפרטית בין מכך שהמקרה יתפרסם, החברה או אותו עוסק חושפים את עצמם לסיכון של תשלום דמי טיפול במכפלות של עשרות אלפים, מאות אלפים ויותר מכך. עוד מוצע לקבוע בחוק כי בכל מקרה עוסק יהיה חייב לשלוח לצרכן, בתוך 21 ימי עסקים מיום פנייתו של הצרכן, תשובה מנומקת בכתב על ממצאי הבירור שערך, ללא קשר לתוצאות הבירור. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אה, נגמר לי הזמן? <יצחק הרצוג (העבודה):> כן. <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אוקיי. מוצע גם להסמיך את שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, באישור ועדת הכלכלה, לקבוע סוגי טובין ושירותים שלגביהם יהיה עוסק רשאי לברר את טענת הצרכן או להשיב לו את הסכומים האמורים בתקופה ארוכה מהתקופה שציינתי. בסוף – סעיף נוסף, מוצע לתקן את סעיף הפיצויים לדוגמה בחוק הגנת הצרכן, ולקבוע כי בית-משפט יהיה רשאי לפסוק לצרכן פיצויים שאינם תלויים בנזק, בסכום שלא יעלה על 10,000 שקלים חדשים, אם צרכן פנה לעוסק וטען בפניו שהוא גבה ממנו סכום עודף, והעוסק לא פעל בהתאם להוראות הסעיף המוצע ולא השיב לצרכן את סכום ההחזר שאכן מגיע לו. החוק ייכנס לפעולה, אדוני היושב-ראש, ב-1 בינואר 2013, וחברי וחברותי חברי הכנסת, כפי שאמרתי, אני משוכנע שהצעת חוק זו תביא לצמצום התופעה של חיובי יתר של צרכנים, הנובעת בין היתר מכך שכיום מי שנושא בפועל בנזקים הנגרמים כתוצאה מאותם חיובי יתר הוא רק הצרכן. אני שוב מוצא לנכון להודות לך, חברי חבר הכנסת אורי מקלב, לחברי יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יריב לוין, ולחבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, שלא נמצא כאן. אני חושב שהבאתם שוב עוד בשורה צרכנית אמיתית לצרכני ישראל. הוכחנו שהבית הזה וועדת הכלכלה רואים את טובת הצרכן. תודה. <היו"ר שלמה מולה:> כל הכבוד. תודה רבה לך. אנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת נסים – – – אם תרצה להצביע, נא לשבת. מאחר שלהצעת החוק אין הסתייגויות, אנחנו עוברים ישר להצבעה. נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 43 בעד סעיפים 1–3 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר שלמה מולה:> 13 בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני היושב-ראש – להצביע. הצבעה מס' 44 בעד החוק – 12 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 35), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר שלמה מולה:> 12 בעד, נגד – אין. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 35), התשע"ב–2012, עברה בקריאה שלישית. היא תיכנס לספר החוקים. מה, אדוני, בבקשה? <כרמל שאמה-הכהן (יו"ר ועדת הכלכלה):> רק תודה רבה ומיוחדת לצוות הוועדה. צריך להבין, החוק נדון עוד היום בבוקר. בוועדת הכלכלה עוד היה דיון והיו שינויים, ועם כל העומס של החוקים שראית שהיום ועדת הכלכלה הציגה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, בשל החשיבות ומכיוון שאף אחד לא יודע מתי נחזור מהפגרה הזו ולאיזה כנסת נחזור ומי יחזור, החלטנו שחשוב מאוד – בגלל החשיבות – להעביר את הצעת החוק היום, ונעשה מאמץ מיוחד על-ידי היועצת המשפטית עורכת-הדין אתי בנדלר ומנהלת הוועדה גברת לאה ורון. ולכן זו התודה המסכמת על כל העבודה, על הכנס הנפלא הזה בוועדת הכלכלה. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. בשם המציעים יברך חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה, אורי. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני אשתדל – מאוד מאוד קצר. חברי חברי הכנסת, תודה רבה באמת לכל המסייעים וכל העוסקים בהצעת החוק הזו. וראשון ובראשונה זה יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן; למנהלת הוועדה לאה ורון וליועצת המשפטית אתי בנדלר על כל המאמצים שהן עשו והטיפול הספציפי בחוק הזה. וכמובן, לחברי המציעים, חברי הכנסת יריב לוין, משה גפני וכרמל שאמה-הכהן, שהיה שותף. כפי שאמר היושב-ראש, זה עוד חוק בשרשרת חוקים צרכניים שזכינו לחוקק במושב הזה, במושב שלפניו, והכול בעזרת ועדת הכלכלה הספציפית, שנותנת לזה עדיפות וטיפול מיוחד. יש לציין שהחוקים האלה – זה לא שאליהו הנביא בא וגילה לנו איזו הצעת חוק מעניינת, אלא זו הצעת חוק שמגיעה מהשטח. זו בשורה לצרכנים שמחכים להצעות חוק כאלה, שבאמת משפרות את הביטחון הצרכני של הצרכנים, ולאחר מכן זה מאוד מאוד מורגש בשטח. ומי שיודע מה היה לפני שנה, למשל – דוגמה – בנושא הצרכני בשטח הסלולר, ומה שקורה היום, כמה דברים ביחד גרמו לתוצאות אחרות לגמרי. אני רק רוצה עוד לציין, מעבר לתודה לחברי המציעים, שהפעם זה לא היה קל. הצעת החוק היא לא מסובכת, והיא השתנתה תוך כדי דיונים. אנחנו דיברנו על קנס של 1,000 ש"ח מפעם שלישית, וזה עבר לדמי טיפול של 16 שקלים. אבל התכלית – אולי אפילו הגענו אליה יותר טוב מאשר הצעת החוק המקורית. ואני באמת רוצה להגיד, שלפעמים, כשאני הייתי כאן חדש והחתמתי, והחתימו אותי גם כן על הצעות חוק – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> בזכות היושב-ראש. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – חשבתי שהשאר זה כדי לפאר את הרשימה, לתת אולי עוד היבט של שייכות פוליטית. התברר לנו שלמציעים יש ערך מוסף, והפעם למציעים, כמו ליושב-ראש בעצמו, היו רעיונות יצירתיים – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> ליושב-ראש יש ערך מוסף. אם אין יושב-ראש – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – רעיונות יצירתיים, שמי שהיה מציע – הציע אותם תוך כדי דיון, והתוצר המוגמר הוא באמת הרבה יותר טוב. תודה רבה לכם. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. <הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 72) (שופט תעבורה), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/716).] (קריאה ראשונה) <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו עוברים להצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 72) (שופט תעבורה), התשע"ב–2012, לקריאה ראשונה. <יצחק הרצוג (העבודה):> לא, סדר-היום זה חוק האינטרנט. <היו"ר שלמה מולה:> סליחה, רבותי. לא. בבקשה, אדוני שר המשפטים, תעלה. <שר המשפטים יעקב נאמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מטרת הצעת החוק היא להסדיר מעמדם של שופטי תעבורה. המצב היום הוא ששופט תעבורה מתמנה לכהונה בבית-משפט לתעבורה בלבד, מצב חריג שלא קיים ביחס לשופטים המכהנים בבתי-משפט אחרים. בנסיבות אלו, לפי המצב החוקי היום, כהונתו של שופט בית-משפט שלום לתעבורה איננה מוגבלת בזמן. מצב זה, בשילוב עם המינוי לשיפוט בתחום התעבורה בלבד, מביא לכך ששופטי התעבורה מכהנים בתפקידם תקופות ארוכות, באופן שאיננו מאפשר להם להתנסות בתחומים משפטיים נוספים, מצמצם אפשרויות הקידום הניצבות בפניהם ומביא לשחיקתם. כדי למנוע מצב זה, וכדי לשלב שופט תעבורה בקרב כלל שופטי השלום, מוצע להסדיר משך כהונתם או לקצוב אותו כך שעם תום תקופת הכהונה כשופט תעבורה, יבוטל המינוי כשופט כאמור, ואילו המינוי כשופט שלום ייוותר על כנו. לכן מוצע לקצוב את תקופת כהונתם כשופטי תעבורה לתקופת כהונה בת חמש שנים לפחות, שאותה יהיה ניתן להאריך בשתי תקופות כהונה נוספות, הראשונה עד תום שמונה שנים, והשנייה עד תום עשר שנים. תקופת הכהונה הכוללת לשופט תעבורה לא תעלה על עשר שנים, אלא אם כן השופט הסכים להאריכה. שופט אשר כהונתו כשופט תעבורה הסתיימה בחלוף עשר שנים, ימשיך לכהן כשופט בית-משפט שלום. בנוסף, מוצע לקבוע כי שר המשפטים, בהסכמת נשיא בית-המשפט העליון, יהיה רשאי למנות לתפקיד נשיא בית-משפט לתעבורה שופט מבין שופטי התעבורה או מבין שופטים שכיהנו בעבר כשופטי תעבורה, זאת כדי לייעל מערכת השפיטה בתחום התעבורה. לגבי סמכויותיו של שופט תעבורה, מוצע להותיר אותן עבירות שבהן מוסמך לדון שופט תעבורה לפי פקודת התעבורה. מוצע לעגן סמכות זו בחוק בתי-המשפט, ולהוסיף לרשימת העבירות ששופט תעבורה מוסמך לדון בהן גם עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, וכן עבירה של העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין. זאת כאשר העבירות נעברו בקשר לאכיפת עבירות תעבורה, שכן הדבר ימנע את הצורך בפיצול כתבי-אישום. כמו כן מוצע להסמיך שופט תעבורה לדון גם בעבירה של נהיגה בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין. נוכח העובדה כי ישנם שופטי תעבורה המכהנים כיום בבית-משפט לתעבורה, מוצע לקבוע הוראת מעבר שתסדיר מפורשות מעמדם לאחר יום התחילה. הוראת המעבר תחול בחלוף שלוש שנים מיום התחילה, או במועד המינוי לבית-משפט השלום, לפי המאוחר. זאת כדי שמערכת בתי-המשפט תוכל להיערך לקליטת שופטי התעבורה בבתי-משפט השלום וכדי לאפשר למערכת את הגמישות הניהולית הנדרשת לשם העברת שופטים מבית-משפט אחד לבית-משפט אחר. עוד מוצע לתקן את סעיף 15(ב) לחוק בתי-המשפט, אשר עניינו סמכות שופט לסיים דיון, ולהחילו אף על רשם. נוכח האמור מתבקשת הכנסת הנכבדה לתמוך בהצעת החוק האמורה בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנתה לקריאות השנייה והשלישית. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, כבוד השר. אנחנו עוברים לדיון. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת יעקב כץ – איננו. וחבר הכנסת ישראל אייכלר, אם ברצונך לדבר יש לך שלוש דקות. ואחריו – אם ירצה – חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני. יש לך שלוש דקות. אני רק רוצה להגיד לאדוני, אני מאוד אקפיד על הזמן. הבטחה שלי. בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אין בעיה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, העניין הזה של שופטי תעבורה הוא כמו שדיברנו קודם על עניין של שופטים באופן כללי. כאשר אין מוראה של מלכות, כאשר שופטים עושים עינוי דין, כאשר נסחב משפט המון זמן, זה מאבד את האפקט של ההרתעה. בפרט בכבישים, בענייני תעבורה, כאשר ישנם נהגים שיש להם דין של רוצחים פוטנציאליים כאשר הם משתוללים בכביש. ואני לא מדבר על מהירות, אני מדבר על התנהגות פראית שאנחנו יכולים לראות בכל כביש. ושופטי התעבורה צריכים להיות מאוד מאוד מקפידים ומחמירים. אבל סיפר חבר הכנסת עפו אגבאריה לפני זמן לא רב, שפעם ישבו בבית-סוהר שני אסירים, שניהם שפוטים לעשר שנים. הערבי שאל את היהודי: למה אתה יושב פה? אומר: הרגתי בן-אדם – יושב עשר שנים. אז אומר לו: איך עשית דבר כזה? הוא מסביר – אני מקצר, ואז שואל אותו: למה אתה יושב פה עשר שנים? אומר: כי נהגתי בלי אורות. אומר לו: אתה נהגת בלי אורות? אתה יודע איזו סכנה זאת? איך העזת לעשות דבר כזה? מגיע לך יותר מעשר שנים. אז הוא אומר: אבל זה היה ביום. רצה להגיד עפו אגבאריה, שערבי שנוהג ביום בלי אורות מקבל עשר שנים, כמו יהודי שנשפט בהריגה. אני מבין שזה סיפור-עם כזה, אגדה, על עניין של אפליה. אני רוצה לומר, חבר הכנסת אגבאריה, לפעמים נדמה לי שבאווירה שנוצרת היום בארץ נגד הציבור החרדי, חס וחלילה, לא ירחק היום שחרדי שייסע בלי אורות ישב ליד הערבי עשר שנים על זה, גם אם זה יהיה ביום, ולא רק בלילה. לכן אנחנו צריכים לדרוש משופטי התעבורה שלא יפלו בין נשפט לנשפט. אומנם אפשר לומר לפי האנשים שהיו שם בבתי-המשפט ששופטי התעבורה בכלל לא מסתכלים מי הנהג, עד כדי כך שיש בדיחה ידועה – – – <נסים זאב (ש"ס):> הערבים תמיד מסכנים, תמיד רודפים אותם. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> עכשיו גם אנחנו. בכל מקרה, יש כאלה שאומרים: השופט בלע את הקסטה, כי לפעמים אומרים במשפטים רבים אותה פסיקה, אבל צריך מאוד להזהיר ולהיזהר. ששופט תעבורה באמת ישפוט צדק – זה מובן מאליו, אבל שיצטרך לנמק, האם באמת הוא נותן לאדם אחד קנס או מאסר של שנה או של חצי שנה, שיהיה דין דומה, גם אם הוא חרדי, גם אם הוא ערבי, גם אם הוא לא מהעדה בדיוק של אותו שופט. אם שופטי התעבורה ישמרו על החוקים והצדק, לכולנו יהיה טוב. הנה, עמדתי בזמן. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה לך. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. גם לרשותך שלוש דקות. מייד אחר כך נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> יש עוד נרשמים. <היו"ר שלמה מולה:> לפי הנייר שיש לי – לא. אלא אם כן במערכת – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני נרשמתי. <היו"ר שלמה מולה:> נבדוק את זה. אם אתה רשום, לא נקפח אותך. רשום? מאה אחוז. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לבשר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שהתפרסמה בדקות האחרונות ידיעה לגבי סוד ביטחוני. האמת היא שהופתעתי, כי אני לא כל כך מכיר סודות ביטחוניים, ובסוגיה הזו לא חשבתי שיש סוד ביטחוני, אבל מסתבר שיש סודות ביטחוניים הרבה מעבר למה שחשבנו, והסוד הביטחוני האחרון, שמסתבר שקיים, ולכן הוטל עליו איפול כבד, הוא הפרוטוקולים של דיוני ועדת-טרכטנברג. מסתבר שמשרד ראש הממשלה הורה להעביר לארכיון המדינה ולא לאפשר עיון ציבורי בפרוטוקולים של ועדת-טרכטנברג, וכך יישארו הפרוטוקולים האלה סגורים ב-15 השנים הקרובות, סגורים בפני עיון הציבור. התנועה לחופש המידע ביקשה לעיין בפרוטוקולים, הסבירו לה שאי-אפשר לעיין בפרוטוקולים – אכן, סודות כמוסים. אדוני היושב-ראש, כמובן, מתעוררת פה השאלה, ממה הם פוחדים? הרי ועדת-טרכטנברג, חבר הכנסת מולה, היושב-ראש, היא לא ועדה שהוקמה על-ידי האופוזיציה, אם אני זוכר נכון; היא הוקמה על-ידי הממשלה, והממשלה אפילו בירכה על פעולתה. והממשלה התחייבה לשקיפות, אבל כמו בכל התחייבות של הממשלה הזאת, שום התחייבות לא מתקיימת. אני זוכר, אדוני היושב-ראש, כאשר ראשי המחאה אמרו שהם יעמדו על כך שכל הידברות שלהם עם הממשלה תהיה מצולמת, כדי שתהיה שקיפות, איך התקיפו אותם, איך בזו להם, ואמרו: איך ייתכן? מצלמות טלוויזיה, שקיפות, על מה אתם מדברים? ובכן, גבירותי ורבותי, החברים והחברות הצעירים והצעירות האלה צדקו לגמרי, כי מסתבר שמה שאינו שקוף ומה שאינו מצולם, הממשלה הזאת מסתירה; וכן, יש לה מה להסתיר. מתוך 139 המלצות של ועדת-טרכטנברג, רק 25 המלצות נמצאות בתהליכי אימוץ, ואגב, לא כולן ההמלצות החשובות והמעניינות ביותר. עמיתי חברי הכנסת, אתם יודעים שלי היתה ביקורת על ועדת-טרכטנברג וגם על מסקנותיה, וגם חלק גדול מההמלצות שלה, חשבתי שהן רחוקות מלספק. אבל אפילו את המעט שוועדת-טרכטנברג הציעה, הממשלה הזאת קוברת. צדק חברתי – העם דרש צדק חברתי; בממשלה הזאת העם לא יקבל צדק חברתי. לא רק צדק חברתי הוא לא יקבל, הוא לא יקבל אפילו את המידע על מה היה בוועדה שניסתה לעסוק בצדק החברתי. זאת דמותה של הממשלה, ולכן הממשלה הזאת לא ראויה לעם הזה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. אחרון הדוברים לחוק זה – חבר הכנסת בן-ארי. בבקשה, אדוני. אחריך נלך להצבעה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, שולחן הממשלה, חברי הכנסת, בשבת הקרובה יחול התאריך העברי ט' באב. ט' באב, שאנחנו מכנים אותו גם תשעה באב, נחשב יום אבל לאומי של העם היהודי לדורותיו במשך אלפי שנים, מסיבה מאוד משמעותית: בית-המקדש, שהיה מרכז ההוויה של עם ישראל, מרכז גאוותו של עם ישראל, חרב. יחד אתו, בסופו של דבר, חרב המרכז שהוביל את עם ישראל, שחיבר בין עם ישראל לאביו שבשמים, ומתוך כך גלינו מארצנו. יש תחושה של אנשים, שהיום הזה הוא סוג של יום שהוא קבוע, הוא לא משתנה. שוכחים שבעצם הסיבה לכך היא שהבית הזה חרב. אם הבית היה בנוי, ואם היה איזה סוג של שינוי של המציאות – הצום הזה הוא לא מצווה. יש מצווה להניח תפילין, יש מצווה להתאבל על משהו שלא קיים, אבל אם הוא יהיה קיים, אין צורך. יש בספר זכריה שאלה ששואלים את זכריה בזמן שיבת ציון – עם ישראל חוזר לארצו, אומנם טיפין-טיפין, חוזרות קבוצות קטנות, די חלשות, ואנשים שנמצאם שם בבבל שואלים את זכריה הנביא, האם צריך להמשיך לצום. הוא לא עונה להם תשובה עניינית, הוא לא עונה להם אם צריך לצום או לא צריך לצום בתשעה באב, בחודש החמישי – זה חודש אב; הוא עונה להם: עוד ישבו זקנים וזקנות ומשענותם בידם מרוב ימים וילדים וילדות משחקים ברחובותיה. תשובתו של זכריה הנביא: שבעצם צריך לפעול כדי לשנות את המציאות. מחר אני מקיים כאן בכנסת יום עיון בנושא תפילה יהודית בהר-הבית. יבואו לכאן אנשי מחקר – פרופסור אפרים ענבר, ד"ר מוטי קידר, יבואו רבנים חשובים מהארץ ומהעולם, ראש איגוד הרבנים האורתודוקסים בארצות-הברית הרב משה טנדלר, חתנו של הרב פיינשטיין – רבנים חשובים שיבואו וידברו על כך שעם ישראל לא פסק מלשאוף, להחזיר ימיו כקדם. חורבן המקדש זה לא מציאות בלתי משתנה; זו מציאות שצריכה להשתנות, שאנחנו מתפללים עליה בכל יום, לא כצפצוף הזרזיר, אלא אנחנו מתפללים: "ובנה ירושלים עיר הקודש", "ולירושלים עירך ברחמים תשוב". אנחנו מצפים שזה יתגשם בימינו ממש. אני מקווה – הכינוס הזה כבר לא פתוח לקהל; הוא סגור – אני מקווה שהכינוס הזה ויום העיון הזה יקדם אותנו עוד לכך שיהודים, לפחות ייתנו להם את חופש הפולחן בהר-הבית, יהודים שעולים להר-הבית בקדושה ובטהרה יוכלו לשאת שם תפילה, ולא ייעצרו על-ידי המשטרה ויורחקו מהר-הבית. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. אחרון הדוברים – חבר הכנסת טלב אלסאנע. בבקשה. חבר הכנסת נסים זאב, אומנם אתה נרשמת לדיבור, אבל שומעים אותך עד פה. בבקשה, אדוני. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השרים, מערכת המשפט מקבלת את העוצמה ואת היכולת שלה מהאמון שרוחש הציבור למערכת המשפט. כאשר המערכת מאבדת את אמון הציבור, אנשים, א. מתחילים לא לפנות ולנסות לעשות דין לעצמם, ולפעמים אחת הסיבות לאלימות שהולכת ומשתלטת על חיינו היא שאנשים אומרים: למה לפנות? זה לוקח זמן, זה מסורבל. הם נוקטים את הגישה של עשיית דין עצמית. לכן חשוב מאוד המשך האמון של האזרחים במערכת המשפט ובעשיית הצדק. הדבר שנתקלתי בו לא פעם הוא שבמערכת המשפט בישראל בכל מה שנוגע לאנשים חלשים, אנשים עניים, ההתייחסות היא אחרת מזו שקיימת כשמגיע אדם עשיר, אדם בעל מעמד, שאז הכול משתנה. חוסר השוויון בפני השופטים. ההתייחסות אחרת. הדבר המדאיג הוא שכאשר הייתי מעורב בנושאים שנוגעים לתכנון ובנייה שמתי לב שכאשר דנים בעניין ביתו, מגוריו, של אדם, לא פעם בתי-משפט נוהגים כאילו מדובר בחוק התכנון והבנייה, כאילו מדובר בעבירת ברירת קנס. ואז הם רצים ואצה להם הדרך להוציא צווי הריסה מבלי לבחון לעומק את הזכויות הבסיסיות שהמדינה קמה לשרתן. כל המדינה, על כל מערכותיה, כולל מערכת המשפט, נועדה לשרת את האזרח – את זכויותיו לעבודה, לתעסוקה, ובמיוחד זכותו לקורת גג. שמתי לב שהשופטים לא נותנים מספיק את הדעת לסוגיות מהותיות כגון: אם הורסים לאותו אדם, איפה הוא יתגורר? מה עם ילדיו? מה עם משפחתו? אך ורק כאילו אם הורסים אז בא שלטון החוק על תיקונו ונפתרו הבעיות. כאשר הורסים מבלי לתת מענה, מבלי לתת פתרון, אלטרנטיבי, לא רק שלא בא שלטון החוק על תיקונו אלא עוול נעשה על-ידי מערכת שאמורה לתת צדק. חוק התכנון והבנייה איננו יוצר את הזכות למגורים, איננו יוצר את הזכות לקורת גג. הזכות הזאת היא זכות טבעית וזכות יסוד. חוק התכנון והבנייה בא להסדיר, בא לאפשר שלא תבנה על הכביש, שלא תחסום את שדה הראייה או את האוויר, ולהפריע לאחרים, להפריע לשכנים, לבנות בשטחי ציבור. אבל חוק התכנון הבנייה איננו מיועד להפוך להיות חוק פוליטי של הריסת בתים, מה שלצערנו קורה במגזר הערבי, ביישובים שמדינת ישראל אמורה לתת להם פתרון ולא נתנה. מערכת המשפט צריכה להפעיל את שיקול הדעת ולעשות צדק. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 45 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 72) (שופט תעבורה), התשע"ב–2012, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <נסים זאב (ש"ס):> החוק גם ככה לא חל על ערבים – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> – – – ליהודים. <נסים זאב (ש"ס):> מה זה משנה – – – <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 11, אין מתנגדים. הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 72) (שופט תעבורה), התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה, והיא תעבור להמשך דיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר שלמה מולה:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת – אדוני, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 40), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות רפואיים (תיקון), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. <הצעת חוק חשיפת זהותו של מפרסם תוכן ברשת תקשורת אלקטרונית, התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/719).] (קריאה ראשונה) <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק חשיפת זהותו של מפרסם תוכן ברשת תקשורת אלקטרונית, התשע"ב–2012 – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק כבוד שר המשפטים יעקב נאמן. אני מבין שאתה במקומו? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> כן. <היו"ר שלמה מולה:> במקום שר המשפטים השר לביטחון פנים אהרונוביץ. אדוני, בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשנים האחרונות הפכה רשת האינטרנט לאמצעי נגיש ויעיל לאיסוף ולהפצה של מידע, והיא מהווה זירה להבעת דעות ולהשתתפות בשיח הציבור כמעט ללא מגבלות. אחד ממאפייניה של רשת האינטרנט הוא האפשרות להתבטא באופן אנונימי, ובכך מגולמת הזכות לחופש ביטוי והזכות לפרטיות של הגולשים המעוניינים בכך. לאחר שבית-המשפט העליון קבע כי על-פי דין בישראל לא קיימת מסגרת דיונית מתאימה שלפיה יכול אדם לפנות לבית-המשפט בבקשה שיורה לצד שלישי לחשוף זהותו של גולש אנונימי ברשת האינטרנט אשר נחוצה לו לשם הגשת תביעה, מוצע להסדיר במפורש בחוק את ההליך המשפטי לכך. בהתאם להצעת החוק, אדם יוכל לפנות לבית-משפט שלום בבקשה שיורה למי שמחזיק ברשותו פרטי מידע אשר עשויים לזהות גולש אנונימי שלכאורה הפיץ ברשת האינטרנט תוכן או מפר זכות בקניין רוחני, למסור לבית המשפט פרטי מידע לגבי אותו גולש אנונימי. נוכח כל האמור, מתבקשת הכנסת הנכבדה לתמוך בהצעת החוק האמורה בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. <היו"ר שלמה מולה:> אדוני, תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון, וראשון המתדיינים הוא חבר הכנסת יעקב כץ – הוא איננו. אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. אני אקריא את השמות, ואני סוגר את הרשימה: חבר הכנסת ישראל אייכלר, חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת נסים זאב, חבר הכנסת יצחק הרצוג, חבר הכנסת יריב לוין וחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. אני סוגר את הרשימה. סגרתי את הרשימה. אדוני, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר לביטחון פנים, וטוב שהשר לביטחון פנים הגיש את ההצעה, כי זה באמת שייך לשלום הציבור. כתוב בתורה: "ארור מכה רעהו בסתר ואמר כל העם אמן". למה לא כתוב "ארור מכה רעהו"? מותר להכות? הרי כתוב: "רשע למה תכה רעך". להכות בן-אדם זה דבר פלילי. למה יש ה"ארור" הזה? למה זה כל כך נורא? כי כשאדם מכה רעהו בגלוי, גם אם הוא עושה עוול גדול, כל זמן שיש לו פנים ויש לו זהות אז יש לו הבושה שמפרידה בין האדם לחיה. החיה היא אינסטינקטיבית ואין לה שום סנטימנטים. לאדם יש צלם האלוקים שנותן לו את הבושה. הוא לא מסוגל לעשות דברים; גם אם הוא עושה מעשה רשע, יש איזה גבול שבו הוא מסוגל לעשות. אבל כשאדם הוא חסר פנים, כשהוא מכה רעהו בסתר – הוא יותר גרוע מחיה. זו הסיבה שהתורה הזהירה כל כך על "מכה רעהו בסתר". יש לך מה להגיד לו – תגיד לו. יש לך מה להילחם בו – תילחם בו. אבל מה זה "מכה רעהו בסתר"? אחד האסונות הגדולים ביותר של העולם המודרני זה הטוקבקיסטים והתגובות המסתוריות באינטרנט הפרוץ, שמביא הרבה צרות בעולם. הרבה שפיכות דמים במזרח התיכון היא כתוצאה מהטכנולוגיה המתקדמת. כשם שלטכנולוגיה יש מעלות גדולות והיא נותנת הרבה שירותים, יש לה סכנות גדולות, והעולם – – – <היו"ר שלמה מולה:> לפי הצעת החוק, היא לא נגד הטכנולוגיה. היא יותר, כמו שאמרת, על כותבים אנונימיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> למנוע את השימוש לרעה בטכנולוגיה, שהטכנולוגיה נותנת לאדם. <היו"ר שלמה מולה:> אה, עכשיו נכון. עכשיו אתה מדייק. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לכן אני בא ואומר ככה: רוב הבעיות עכשיו בעולם הן תוצאה – כמו שכשהמציאו את המכונית ועדיין לא המציאו את חוקי התנועה היה תוהו ובוהו, וכמו שהמציאו את החשמל ואנשים היו מתחשמלים, כך היום האינטרנט. לכן חייבים לחוקק חוקים שאדם יישא באחריות למה שהוא עושה. אז תגידו: גם פעם אפשר היה לכתוב מכתב אנונימי למערכת. כן, אבל אז העורך הוא האחראי למה שכתוב. אדוני היושב-ראש, עורך לא יכול לבוא ולומר: אני לא אחראי, מישהו כתב לי מכתב. לא, אתה העורך – אתה אחראי. כך צריך להיות אתר האינטרנט. כל מי שמפרסם באינטרנט או ב"פייסבוק" ובכל מקום אחראי למה שכתוב. ולכן, צריך לעשות חוק עוד יותר מאשר – פה כתוב רק קניין רוחני או נזק מעשי. כשמבזים בן-אדם ומסיתים אנשים, לא צריך להוכיח נזק. כי כשאני הולך ברחוב, ומישהו צועק אחרי או אחרי הילד שלי דברים נוראיים, זה מפני שהוא קרא טוקבק שצריך להשמיד את ילדי החרדים, וזה מופיע יום-יום בטוקבקים. והעורכים של האתרים האלה אינם אחראים לזה. אני רוצה שהעורכים של האתרים האלה ישבו בבית-סוהר, כמו אדם שקורא להשמיד ילדים של ערבים או חרדים או מה שלא יהיה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לכן, תודה רבה על החוק הזה. <השר מיכאל איתן:> לא מתאים לך. לא מתאים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> וצריך – – <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. אנחנו – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – לשכלל בוועדות, שכל אחד יישא באחריות על מה שהוא כותב. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. אנחנו – – – <השר מיכאל איתן:> מה אתה – – – <היו"ר שלמה מולה:> חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת דב חנין. אתה פה – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה, אדוני. לרשותך שלוש דקות. חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני סגרתי את הרשימה. אני לא יכול. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר שלמה מולה:> אני גם הכרזתי. ברגע שהכרזתי, אי-אפשר. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, לא יפתיע אתכם שאני נמצא בעמדה ההפוכה לעמדה של ידידי הרב אייכלר. אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, רשת האינטרנט היא אחד המנגנונים החשובים, המהותיים, הטובים, שמייצרים תקשורת, שיח ומרחב דמוקרטי חדש בחברה האנושית. ובלי רשת האינטרנט, ובלי היכולות של הרשת הזאת להתבטא, לדבר, להתארגן, לפעול – הרבה מחאות חברתיות לא היו יוצאות לדרך בלי רשת האינטרנט; הרבה שינויים דמוקרטיים לא היו יכולים לצאת לדרך. ובלי רשת האינטרנט, הרבה מאוד אנשים היו נותרים ללא יכולת אמיתית לבטא את עצמם. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כמו – – – <דב חנין (חד"ש):> אכן, אכן, יש בעיות, ויש ליקויים, ויש חולשות, ויש דברים שצריך לטפל בהם. באמת. אני לפעמים מסתכל על הטוקבקים האנונימיים ואני מזדעזע מהדברים שכתובים בהם, ויש צורך למצוא דרכים לטפל ולהתמודד עם התופעות האלה. אבל הצעת החוק הזו הולכת רחוק מדי ורחב מדי. קודם כול, הצעת החוק לא מדברת רק על הוצאת לשון הרע. מדובר גם על כל עוולה בנזיקין, לא רק לשון הרע או הפרה של קניין רוחני. אתם יודעים, קניין רוחני זה בכלל איזה דבר, מנגנון חדש והרסני, שמכניסים לשיטה המשפטית שלנו. והוא הולך ומתרחב ומתפשט. והקניין הרוחני הולך ומשתלט על כל תחומי חיינו. <השר מיכאל איתן:> למה, הוא חדש? <דב חנין (חד"ש):> לא, לא, ההרחבה שלו. <השר מיכאל איתן:> הוא ישן מאוד. <דב חנין (חד"ש):> הוא ישן מאוד. אבל ההרחבה שלו היא הרחבה מרחיקת לכת, מזיקה, בעייתית ופוגעת – – – <היו"ר שלמה מולה:> אבל איך אתה מתמודד, דב? אני נוטה להסכים אתך. אבל איך אתה מתמודד עם השאלה, שבן-אדם מושמץ באתר האינטרנט במסגרת טוקבק. הוא לא יוכל – – – <דב חנין (חד"ש):> לא, לא. אני מדבר – הצעת החוק לא עוסקת רק בזה. אם הצעת החוק היתה אומרת: השמצה, אז אני אומר: יש פה איזון שצריך לבצע אותו. גם פה אני לא בטוח שהאיזון שהצעת החוק מציעה הוא הנכון. אבל אני אומר: יש איזון שצריך לקיים. חבר הכנסת אייכלר דיבר על כך, על זכותו של אדם לשם טוב. אני חושב שזאת זכות חשובה ביותר; וודאי שבן-אדם לא צריך להסכים עם זה ששמו יוכפש, גם אם זה פרסום ברשת האינטרנט. אבל הצעת החוק הזו הולכת הרבה יותר רחוק והרבה יותר רחב, ומערבבת דברים מסוגים שונים. ואנחנו פה, עמיתי חברי הכנסת, מבצעים פריצה משמעותית – – <היו"ר שלמה מולה:> טוב. <דב חנין (חד"ש):> – – של מערכת, שעד היום, ברמה החברתית, מילאה וממלאת תפקיד חיובי וחשוב. ולכן, אני אומר, עמיתי חברי הכנסת: בדברים האלה צריך להיזהר. <היו"ר שלמה מולה:> לסיכום. <דב חנין (חד"ש):> אני מסכם. צריך לטפל בסוגיות שצריך לטפל בהן, באזמל עדין ומדויק. ובוודאי לא לכרות את כל העץ בגרזן עבה ומסיבי. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת נסים זאב, אני מציע, אתה רוצה לדבר בטלפון, אולי בחוץ. אבל, בכל זאת, תורך קרב. אנא, בוא תאמר את דבריך. <חיים כץ (הליכוד):> – – – בטלפון. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. אני, כשבאתי לשבת פה, אמרתי שאני אקפיד על הזמן. פשוט יש סדר-יום עמוס. אני אקפיד על הזמן. בבקשה, אדוני. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, ההתמודדות שלנו מול המשטרים שהם משטרי דיכוי – כמו במצרים, כאשר יצאו לרחובות, ההמונים, איך ידעו בדיוק איפה להיפגש ואיך להיפגש, ואיך להעביר את המסרים? בעצם, אף אחד מהם לא היה מוכן להזדהות. וכולנו יודעים, היו כל מיני אס.אם.אסים, כל מיני הודעות דרך האינטרנט, וההודעות היו אנונימיות. זאת אומרת, אם היתה דרישה חוקית לחשוף את האדם שמעביר את המסר הזה, אז אחת דתו להמית. זאת אומרת, לא היו נותנים להפגנות האלה לצאת בכלל לרחובה של עיר. זאת אומרת, יש בזה, מצד אחד, תועלת, כשאתה מדבר במשטרים שהם באמת דיקטטוריים, וקשה לציבור להזדהות. למשל באירן, אם רוצים לצאת להפגנה, והציבור רוצה להתעורר ורוצה לזמן עוד אלפים ורבבות אחרים, המארגנים לא יכולים לחשוף את עצמם כי הם – חשש – בסכנה. עכשיו אני רוצה לדבר, להשליך למה שקורה פה בארץ. למשל, אדם רוצה באמת לחשוף איזו שחיתות, והוא נמצא – למשל פקיד בנק. הוא יודע שיש איזה שחיתות מסוימת, הוא לא רוצה לחשוף את זהותו. אבל הוא מעביר איזה מסר בצורה אנונימית, ונותן בעצם למשטרה לחקור את העניין. אני אומר שצריכים לתת את הדעת בוועדה כשיש שקר מוחלט והוצאת שם רע ולשון הרע, שזה דבר מושחת, ויש פה שפיכות דמים, ואני אומר לכם שזו קטסטרופה מה שקורה בארץ. אנחנו, כנציגי ציבור, רגילים כבר שמקללים אותנו באינטרנט; אומרים את הדברים הכי מלוכלכים והכי מכוערים. ברוך השם, אני גם לא קורא, או שאני צוחק כשאני קורא. לפעמים כשאני אומר פה איזו אמירה פוליטית, אני מקבל לפעמים מאות הודעות מכל מיני גורמים, וכולם אנונימיים. וכל מיני, אני אומר, אם היה מצב חוקי לתבוע את האנשים האלה על קללה ועל גידוף, הייתי תובע אותם. אבל את מי תתבע? יש לך שם מאות לפעמים, ועשרות רבות לפעמים, וכולם אנונימים. אתה לא הולך להתעסק עם זה. אבל אני חושב שצריכים לשים לזה קץ, לפחות במקרים חריגים ביותר שיהיה אפשר וניתן לתבוע את אותם המנוולים שמוציאים שם רע על בן-אדם. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה לומר לך, אדוני כבוד שר המשטרה, שיהיה לך ברור שלפעמים חקירות יוצאות מתוך החדרים, מהמשטרה. עוד לא מספיק הבן-אדם לצאת מהחקירה, זה כבר מדווח שם באינטרנט. גם לזה צריכים לשים איזשהו מעצור ומחסום. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. אני מודה לך. חבר הכנסת הרצוג – בבקשה, אדוני. ואני – בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. גם לרשותך שלוש דקות. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, גם אני, לא פעם, נגעל ונחרד ממה שאני רואה באינטרנט, וממה שאני רואה בטוקבקים. אם כי אני חייב לומר שכמו חבר הכנסת זאב, אני לא ממש קורא טוקבקים באופן עקבי. אבל לפעמים זה קופץ, או מישהו מראה לך. ואכן, אלה דברי לעז. זה דברים איומים ונוראיים, שמקומם לא יכירם בשיח בין-אנושי, אבל הם קיימים. הם עובדה קיימת. הם עובדה קיימת כי ככה מתבטאים בני-אדם גם ברמה של בן-אדם לחברו, לצערנו. ולעתים, האינטרנט משקף בעצם את השיח בין אדם לחברו במובן המודרני של המלה. זה לא רצוי וזה לא ראוי, אבל זאת המציאות. וצריך להכיר במציאות הזאת, ולהבין שהעולם השתנה. השיח הבין-אנושי והשיח הבין-אישי השתנו. והמאבק הבלתי פוסק שלנו לנסות ולשמר את מה שהיה, הוא לא יצלח. ואני אומר את זה גם לחברי חבר הכנסת אייכלר: אם היה האינטרנט בתקופת השואה, ייתכן שאפשר היה למנוע הרבה מאוד דברים. הרי ישבנו פה ולא ידענו מה קורה באירופה, מי שהיה כאן ביישוב, ולא ידענו במקומות אחרים מה קורה באירופה. והיום, האינטרנט מאפשר גישה ישירה, לצערנו, לזוועות איומות במקומות אחרים, ואנחנו צריכים לדעת ולהבין שעם האינטרנט צריך לחיות. אשר על כן, הצעת החוק, שיש בה איזה סוג של איום על השיח באינטרנט, צריך ללכת בה במשורה ובזהירות מרבית. יש פה איזון של שני אינטרסים – באמת מניעת פגיעה בשמו הטוב של האדם, במיוחד, אבל מצד שני להבטיח את חירות הביטוי וחירות המחשבה וחירות האמירה של האדם, ואת החירות להרגיש שהוא יכול להביא את עצמו לידי ביטוי גם אם הוא חורג מגבולות הטעם הטוב, וזה קורה לא מעט פעמים, אבל חיים עם זה. עובדה שחיים עם זה בכל העולם כולו. ולכן, אני חושב שכשהממשלה מביאה הצעת חוק מהסוג הזה צריך להסתכל עליה בזכוכית מגדלת, שבעה נקיים, ולהבין היטב שצעד כלשהו שיש בו איזה איום על הערך הנעלה של חירות הביטוי, ניתן לעשותו אך ורק בזהירות מרבית שבמרבית ובפרשנות מצמצמת ואחראית. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. הדובר הבא הוא חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. אחרון הדוברים הוא חבר הכנסת בן-ארי. מאחר שחבר הכנסת בן-ארי נמצא רחוק, אז אני מודיע לו מראש, שהוא יוכל להתכונן, גם נפשית, להגיע עד הנה. בבקשה, אדוני. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, כבוד השרים, אדוני היושב-ראש, אני מסתכל על יציע העיתונאים – ריק לגמרי – ואני שואל את עצמי איך יכול להיות. הרי כשדנו כאן בהצעת החוק שלי שעניינה תיקון חוק לשון הרע, שנועדה להגן על הציבור, שנועדה להבטיח שכלי תקשורת גדולים לא יעשו שימוש בכוחם כדי לרמוס אדם בלי שהאיש יוכל לפחות להגיש, לפחות להתייחס, בלי שיהיו לו כלים כדי להתמודד עם העניין הזה, הכול היה מלא. "חוק ההשתקה" קראו לזה, מהומה וזעקה גדולה. והנה היום, כשמביאים חוק הרבה יותר מרחיק לכת, שעוסק במקרים הרבה יותר רחבים, לא רק במקרים של לשון הרע, שנכנס לתוך הזירה הציבורית הבלתי-אמצעית ביותר שקיימת, האינטרנט, וחושף את משתמשיה ואת המגיבים במסגרתה כמעט בחשיפה מוחלטת, בחשיפה מאוד רחבה – כפי שציין כאן ובצדק חבר הכנסת חנין קודם – לשורה ארוכה של אפשרויות של הגשת תביעות כאלה ואחרות, זה לא מעניין אף אחד. ואני שואל אתכם שם, אלה שיושבים או אמורים היו לשבת בכיסאות הריקים האלה, מי מעניין אתכם באמת, הציבור או הכיס שלכם או הרצון שלכם להימנע מלשלם פיצוי הוגן למי שפגעתם בו? איזו צביעות זאת. איפה התפקיד שלכם לדאוג באמת לציבור, לבוא ולדאוג שיתקיים באמת ויכוח אמיתי ודיון אמיתי על חוק כל כך חשוב – ולא להשאיר את הבמה, את הכיסאות ריקים, כדי שחוק כזה יתקבל ככה, כבדרך אגב, בשעת לילה, כמעט ללא חשיפה אמיתית כלפי הציבור כולו? אני חושב שאם למישהו היתה חסרה ההוכחה עד כמה הוויכוח והדיון שהתקיים בסוגיית חוק לשון הרע היה לא ענייני, לא נכון, והיה שימוש ציני של אותם כלי תקשורת בכוח שמופקד בידם כדי לשרת את האינטרסים שלהם, ולא את האינטרס הציבורי, הוא קיבל הערב את ההוכחה הטובה ביותר. כשאנחנו נביא את חוק לשון הרע לקריאה שנייה ושלישית אנחנו נזכיר להם את הערב הזה, כשהם ינסו לזעוק פתאום, כביכול, את זעקתו של האזרח. תודה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת בן-ארי, אחרון הדוברים, ומייד אחרי זה אנחנו נלך להצבעה. האמת היא, חבר הכנסת יריב, אני מוכרח להגיד לך שהצעת החוק הזאת היא בהחלט – אני בין אלה שבאמת התנגדו להצעת החוק שאתה דיברת עליה, ובהצעת החוק הזאת יש טעם. אם יש סדק או דרך לעשות תיקונים, צריך לעשות את זה אולי בהכנה לקריאה ראשונה, שנייה – – – <יריב לוין (הליכוד):> אני לא אומר אם יש טעם או אין, אני רק אמרתי להביא את הסוגיה לדיון ציבורי – – – <היו"ר שלמה מולה:> הבנתי, הבנתי. מאה אחוז, בהחלט כן, אין ספק בכלל. <יריב לוין (הליכוד):> אני לא מתנגד לחוק, אני רק חושב שדיון ציבורי עליו צריך להתקיים. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה, אדוני. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רואה עוד חוק שמי שיוכל להשתמש בו בסופו של דבר זה רק אנשים בעלי כוח, רק אנשים בעלי עוצמה. הם יוכלו להשתמש בחוק הזה כדי ללכת ולתבוע ולהוציא ממי שיש לו המידע מי בדיוק אותו אדם שכתב את הטוקבק ומי אותו אחד שהוציא את לשון הרע, ותהיה להם יכולת בסופו של דבר ללכת ולתבוע. אני כשלעצמי רואה בשוק הזה שנקרא "טוקבקים" ו"פייסבוק" וכל הדברים האלה משהו מאוד פתוח. הרבה פעמים אנשים שואלים אותי: איך אתה נותן לאלה ואלה להיכנס אליך לתוך הדף שלך הרשמי והם שם מחרפים ומגדפים? אני אומר: רבותי, זה שוק. הם רוצים לחרף ולגדף? כך הם נראים. אתה רוצה לענות להם? אני מקווה שתענה להם באופן ענייני. ולכן, אין לבי שלם ומלא עם החוק הזה, כיוון שאני לא רואה את היעילות שלו. אני רואה פה יותר סוג של הצהרת חוק. אבל אני רוצה בהזדמנות הזאת לומר אליכם שם בבתים: ימי הקיץ, הילדים בבית כל היום, ובאופן טבעי, הילדים קמים בבוקר – ככה זה לפחות אצלנו בבית: "אני ראשון במחשב", "אני ראשון במחשב". יש כמה ילדים ויש מחשב אחד, אבל אמא שלהם קבעה כלל: אתם יכולים להיות חצי שעה במחשב ביום. והמחשב הזה הוא גם מסונן. הוא מסונן. יש היום אמצעים, יש "מורשת", יש אינטרנט "רימון". אנחנו לא פותחים את השוק הזה. אני לא לוקח את הילד שלי לכל עברי פי פחת, לכל שאול תחתיות. מי שאחראי קודם כול לחינוך של הילדים שלו, אז כדאי שידאג לשמור עליהם מכל משמר. כמו שהם לא היו מכניסים כל דבר הביתה, וכל ביטוי, וכל תמונה, וכל סרט, יוצא בסופו של דבר שכשהילד מול המסך, הוא נכנס לכל מקום בעולם. ולכן, אנחנו יש לנו משימה להגן על הילדים שלנו, ולהגן על הילדים שלנו קודם כול בכל בית, לא באמצעים חוקיים. החוק הזה, כמו שאמרתי, ישמש את בעלי הכוח, את בעלי הסבלנות. אני פעם אחת הגשתי פה תביעת דיבה, וזה הצריך ממני המון המון משאבים. בסופו של דבר יצאתי נשכר מהתביעה הזאת, אבל זה דרש ממני המון משאבים; גם משאבים כספיים, גם משאבים של זמן, גם עניין של סדרי עדיפויות. ולכן אני אומר, רבותי, החוק הזה הוא לא העניין, הוא לא ה-issue. אולי יש פה הצהרת חוק, אבל יש משהו שאנחנו יכולים לעשות עם עצמנו בדבר הזה. יש דברים שלא צריך להתייחס אליהם ויש דברים שצריך להיזהר מהם ולהזהיר מהם, ובמיוחד אני מדבר כאן אל הורים לילדים: אנא מכם, שמרו על ילדיכם שלא ייחשפו לכל דבר – – <היו"ר שלמה מולה:> נא לסיים. בבקשה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – תתקשרו לאחד מאתרי הסינון, תתחברו. ההוצאה הכספית המינימלית הזאת שווה הון. תודה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה לך, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. מאחר שאתה יושב רחוק, אני אתעכב דקה, כמה שניות, ואנחנו עוברים להצבעה. רבותי, נא להצביע. הצבעה מס' 46 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 נגד – 2 נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק חשיפת זהותו של מפרסם תוכן ברשת תקשורת אלקטרונית, התשע"ב–2012, לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 9, נגד – 2, שני נמנעים. הצעת חוק חשיפת זהותו של מפרסם תוכן ברשת התקשורת האלקטרונית, התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה. היא תעבור להמשך דיון – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> ועדת המדע. <ציון פיניאן (הליכוד):> ועדת המדע. <היו"ר שלמה מולה:> רק רגע, שנייה, חברים. רק רגע, שנייה. <ציון פיניאן (הליכוד):> ועדת המדע. <היו"ר שלמה מולה:> ועדת המדע והטכנולוגיה? <יריב לוין (הליכוד):> כן. <היו"ר שלמה מולה:> אוקיי. מאחר שאף אחד לא העלה, אנחנו מעבירים את הצעת החוק לדיון בוועדת המדע והטכנולוגיה. תודה רבה. <יריב לוין (הליכוד):> יש הסכמה – – – <היו"ר שלמה מולה:> מאה אחוז, תודה רבה. <הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך, התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/717).] (קריאה ראשונה) <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו עוברים הלאה. החוק הבא הוא הצעת החוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך, התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. את הצעת החוק יציג השר מיכאל איתן במקומו של שר החינוך גדעון סער. בבקשה, אדוני. אני רק רוצה להגיד שלהצעת החוק הזאת יש ארבעה נרשמים: חברי הכנסת ישראל אייכלר, דב חנין, נסים זאב וטלב אלסאנע. לפני שאני סוגר את הרשימה, אם מישהו מחברי הכנסת רוצה לדבר, בבקשה. אם לא – סגרתי. בבקשה. אני למדתי ממך הרבה. <השר מיכאל איתן:> הצעת החוק שבנדון, אשר אושרה על-ידי ועדת השרים לענייני חקיקה, על דעת הממשלה, ביום ראשון, 22 ביולי 2012, באה לאפשר פיקוח על איכות המזון הנמכר ומוגש לתלמידים במסגרת מערכת החינוך. שר החינוך, בהתייעצות עם שר הבריאות, יקבע תנאים והוראות לעניין ההרכב התזונתי של המזון שניתן יהיה לספק או למכור למוסדות החינוך. על-פי ההצעה יחויבו מספקי המזון והמוכרים לפרסם את הרכב המזון ואת ערכו התזונתי, ומנהלי בתי-הספר יביאו לידיעת התלמידים וההורים, בתחילת כל שנת לימודים, את ההוראות והתנאים במכירה ובהפקה של מזון שייקבעו על-ידי שר החינוך. <היו"ר שלמה מולה:> חבר הכנסת בן-ארי, אם אתה רוצה לעבור לשורות הליכוד, תשב ליד חברת הכנסת חוטובלי, ואז תדבר כמה שאתה רוצה. <השר מיכאל איתן:> כל מכירה או אספקה של מזון שלא על-פי ההוראות תחויב בקנס כספי בסכום של 6,000 שקלים. אם תתקיים הפרה מתמשכת, יחויב המוכר או המספק בקנס של 3,000 שקלים עבור כל יום הפרה. כמו כן, אם הספק לא יפרסם את הרכב המזון ואת ערכו התזונתי של המזון שיסופק על-ידו, יוטל עליו קנס של 1,500 שקלים. לצורך יישום המהלך הנ"ל ימנה שר החינוך ממונה ומפקחים מטעם משרד החינוך. למפקחים תינתן הסמכות לערוך בדיקות במוסדות החינוך ולדרוש אספקת כל מידע רלוונטי לביצוע החוק, וכן ליטול דגימות מזון לצורך בדיקת מעבדה. הצעת החוק הנ"ל היא חלק מהמהלך הכולל לקידום אורח חיים בריא ופעיל שעליו הכריז שר החינוך. לצערנו, השמנת יתר היא תופעה שהופכת לנפוצה בישראל, כמו בשאר העולם, ועל כן יש לקדם מדיניות מניעה לתופעה הזאת, שהיא אחד מגורמי הסיכון המרכזיים לתחלואה ולתמותה. אנו מאמינים כי הבטחת מזון בריא, על-פי המלצות מקצועיות, תביא לשיפור אורחות החיים של אוכלוסיית התלמידים, ומשם הדבר יחלחל לכלל האוכלוסייה. אשר על כן, אבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת חוק זו בקריאה הראשונה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. להצעת החוק נרשמו כמה דוברים. ישראל אייכלר – איננו; חבר הכנסת דב חנין – מוותר. חבר הכנסת נסים זאב, אתה מוותר? <נסים זאב (ש"ס):> לא. <היו"ר שלמה מולה:> לא מוותר. חבר הכנסת טלב אלסאנע – מוותר. חבר הכנסת בן-ארי, אתה מוותר או מדבר? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מדבר. <חיים כץ (הליכוד):> יש לנו זמן. היום סידרנו בוועדה שאחרי השעה 18:00 מקבלים שעות נוספות. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה, אדוני. לרשותך שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> חיים כץ, אתה האחרון שיכול להטיף לנו מוסר. אתה תוסיף לנו עוד חוקים גם בשעות האלה. <היו"ר שלמה מולה:> אני מבקש להפסיק את הדיאלוג. אתה רוצה, תדבר אתו אחר כך. <חיים כץ (הליכוד):> אני רוצה שתדע, אדוני היושב-ראש, שהיום סגרנו בוועדה שאנחנו נקבל תשלום שעות נוספות אחרי השעה 18:00. <היו"ר שלמה מולה:> טוב, מאה אחוז. תודה רבה ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה על המידע. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נאה דורש ונאה מקיים. אני מבין, מביאים פה הצעת חוק שיבואו ויבקרו את מוסדות החינוך. לא הגדירו מה זה מוסדות חינוך. באיזה מוסדות אוכלים? <היו"ר שלמה מולה:> בכל מוסדות החינוך במדינת ישראל, לא? <נסים זאב (ש"ס):> באיזה מוסדות? איפה אוכלים? אולי תגיד לי באיזה בתי-ספר אוכלים ארוחת צהריים מטעם המוסדות? הרבה? חלק קטן, אני אומר לכם. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> יש הזנה בהרבה בתי-ספר. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לך, בעיקר מדובר בפנימיות, מדובר בישיבות, ששם – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדם קרוב אצל עצמו. <היו"ר שלמה מולה:> אני מציע את הדיאלוג הזה לא לעשות. אתה רוצה לעשות דיאלוג? אחר כך. <נסים זאב (ש"ס):> בסדר, בסדר. כשאתה מדבר על תזונה בריאה – בוא אני אתן לכם דוגמה הכי פשוטה. בואו ניקח את הלחם, למשל, לחם מלא ולחם רגיל – מה ההבדל בין התעריפים? מי משלם את ההפרשים האלה? אתה יכול לבוא לדרוש מבית-חינוך או ממוסד מסוים שישנה את התזונה ושהילדים האלה לא יאכלו רק כיכרות לחם. לפעמים, כשאני שואל את הילד שלי: מה אכלת היום? הוא אומר: שלוש פעמים ביצים. אז ביצה מטוגנת בבוקר, ביצה קשה בערב ולפעמים משהו בצהריים. זה גם כן איזה מין מזון שכולו השמנה, והוא גורם הרבה פעמים, לצערי הרב, לבעיות של כולסטרול ולחץ דם. כל הנושא של ההשמנה – אתם מכירים את ההשלכות כתוצאה מתזונה לא נכונה. השאלה היא, כשאני בא לדרוש ממוסדות, איך אני יכול לחייב את המוסדות? הרי התעריפים בעצם משתנים. אם אתה רוצה לתת יותר ירקות ואתה רוצה לתת תזונה בריאה יותר – ובאמת צריכים לתת יותר – האם משרד החינוך הביא בחשבון את הנושא של התעריפים? אם משרד החינוך מוכן לקבל על עצמו לממן את ההפרשים האלה, בהחלט יש גם מקום לביקורת. אם לא, אני לא בטוח שהקנסות הם הדרך היחידה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. אני מודה לך. אחרון הדוברים – חבר הכנסת בן-ארי. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מסכים עם הדברים האחרונים שאמר חבר הכנסת נסים זאב, שהכול בסופו של דבר שאלה של מימון. מוסד חינוכי שיש לו אפשרויות יכול לתת מזון יותר איכותי; מקום אחר, שיש לו פחות, אז הוא מתבסס על קמחים למיניהם. ראינו את זה במו-עינינו. האמת היא, אני גדלתי בישיבה תיכונית, ולאחר מכן למדתי במקומות אחרים, במוסדות. למדתי פה בישיבת "מרכז הרב"; אנחנו קראנו לזה: מרכז הרעב. היינו רעבים באופן תמידי שם בישיבה. זה לא הפריע לנו ללמוד ולא הפריע לנו להתפתח. אבל אני רוצה לדבר, בשתי דקות שנותרו לי, על דבר מסוג אחר, על מזון רוחני – יותר נכון, מזון רוחני ברמה שהוא יכול לתת לאדם בסופו של יום מקום בעולמו. לפני שבוע, ביום חמישי שעבר, ביקרתי בבית-ספר טכנולוגי – דבר שהתגעגעתי לראות המון המון שנים – בעיר צפת. בית-ספר טכנולוגי לילדים חרדים שנפלטו ממוסדות חינוך עד כיתה י', י"א. חלק מהם מתקבלים בי', חלק בי"א וחלק בי"ב. בית-ספר טכנולוגי בצפת שמלמד את הילדים האלה מכונאות רכב ומחשבים ומקצועות נוספים, במיוחד מכונאות רכב ומחשבים – דבר שנעלם ממוסדות החינוך שלנו. פעם במוסדות החינוך ניתן היה ללמוד כזה דבר. היום זה כבר לא נמצא. שאלתי את מנהל המוסד, הרב לייזי, הבן של הרב וילשאנסקי, ראש ישיבה של חב"ד בצפת, שמנהל שם את הישיבה; אמרתי לו: תגיד לי, משרד התמ"ת מממן אתכם? משרד החינוך מממן אתכם? הרי אתם עושים את החלום הגדול שאנשים יוכלו להיכנס לשוק העבודה, אתם מטפלים בילדים בסיכון. הוא אומר לי: תשמע, הסדנה הזאת שאני מראה לך כאן, כולל המבנים, כולל המנועים, כולל כל ארגזי הכלים שאני מראה לך, שהילדים האלה מקפידים עליהם ושזה מכניס אותם לסדר – מה שהם לא היו בחיים – לא קיבלתי שקל אחד מהתמ"ת. תמ"ת זה ראשי תיבות של משרד התעשייה, וכל ענייניה – שהם צריכים לטפל בנושאים החשובים האלה: להכשיר ילדים למקצועות החשובים האלה, להכשיר את הפועלים הבאים. בצבא משוועים לילדים כאלה, ואפס מימון. לא מקבלים שום מימון. ואחר כך אומרים שהחרדים לא רוצים לעבוד. אז אני מעלה את זה כאן, על שולחן הכנסת, ואני אעלה את זה גם בוועדת החינוך, את המוסד הזה, כדוגמה איך מקימים עוד מוסדות כאלה והמדינה חוזרת לסייע. לא חוזרת לסייע – חוזרת לפרויקטים האלה שילדים בגיל תיכון יוכלו לרכוש מקצוע. לא רק מקצועות של היי-טק למיניהם. לא כולם יהיו רופאים ועורכי-דין. חלקם יהיו, אדוני, מכונאים, אינסטלטורים, דברים אחרים שילדים גם יכולים ללמוד, ולספק בסופו של דבר, במקומות העבודה, את המקצועות האלה. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. חברים, נא להצביע. אני רק אתן כמה שניות כדי שהדובר האחרון יוכל להצביע. נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 47 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך, התשע"ב–2012, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 11, אין מתנגדים. הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות החינוך, התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה, והיא תעבור להמשך דיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט. <הצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים, התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/713).] (קריאה ראשונה) <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אנחנו דילגנו על הצעת חוק, ואנחנו חוזרים להצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים, התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר אהרונוביץ. בבקשה, אדוני. להצעת החוק הזאת נרשמו כמה דוברים: חבר הכנסת יעקב כץ, חבר הכנסת ישראל אייכלר; דב חנין ביקש. חבר הכנסת נסים זאב, האם אתה מעוניין לדבר על הצעת החוק בנושא פיקוח על המזון לבעלי-חיים? <נסים זאב (ש"ס):> כן. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה. וחבר הכנסת בן-ארי? לא. בבקשה. אוקיי. טלב אלסאנע? גם לא. רק חבר הכנסת נסים זאב נרשם לדבר. אני מבקש ממך, חבר הכנסת נסים זאב, אם אתה רוצה באמת לדבר בטלפון, תצא, תדבר בחוץ. <נסים זאב (ש"ס):> אני – – – <היו"ר שלמה מולה:> זה לא משנה. כעיקרון, אסור לדבר במליאה. בבקשה, אדוני השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שלפנינו נועדה לקבוע סטנדרט איכות חדש בכל הנוגע לייצור ושיווק של מזון לבעלי-חיים. לאיכות המזון שאנו מספקים לבעלי-החיים שברשותנו יש השפעה ישירה על טיב התוצרת החקלאית המתקבלת ועל בריאותנו שלנו. הצעת החוק מסדירה את נושא אספקת המזון לבעלי-חיים על-פי הסטנדרטים הבין-לאומיים הגבוהים ביותר, בדרך של פיקוח ומעקב אחר כל שלב משלבי הייצור לפי תפיסה המכונה "מהחווה לצלחת". מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות הינו הגורם האחראי לשלבי הפיקוח על-פי הצעת החוק. במסגרת החוק המוצע תוקם ועדה מקצועית בין-משרדית, שתכלול את נציגי משרד החקלאות, משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה ואף נציגי אקדמיה. הוועדה תייעץ למנהל השירותים הווטרינריים בנושא קביעת חומרי הגלם המותרים וחומרי הגלם המזיקים. התנאי הבסיסי למתן היתר לייצור ושיווק של מזון לבעלי-חיים הוא ייצור מחומרים שייקבעו כחומרי גלם המותרים לייצור, וכך גם לגבי ייבוא וייצוא של מוצר לבעלי-חיים או של כל חומרי הגלם המשמשים בייצור. החוק גם קובע אמצעים לבקרה ולטיפול במקרה של תהליכי ייצור לקויים, כגון ייצור של מזון או חומר גלם פגומים. נוסף על כל אלה, ובהתאם להצעת החוק, תוקם מערכת ממוחשבת לקבלת נתונים לעניין איכות המזון ובטיחותו. מערכת זו תשמש לצורך התראה מהירה בשעת חירום, בדומה לזו שקיימת במדינות האיחוד האירופי. ההצעה הנוכחית תקבע סטנדרט גבוה במיוחד בתחום המזון לבעלי-חיים, תביא לצמצום הסיכון להפצת מחלות ותבטיח שיפור ממשי באיכות התוצרת החקלאית המקובלת. חברי הכנסת, הצעת החוק מהווה בשורה בריאותית וצרכנית מן המעלה הראשונה. אני מבקש מהכנסת לאשר את ההצעה החשובה הזאת. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בדרך כלל אנשים רגילים לזלזל: מה זה משנה מה בעל-חיים אוכל? כשאנחנו היינו באים לגן-החיות, כל מה שיש – זורקים לכלבים. זה עוד טוב, כי אנחנו בדרך כלל היינו זורקים דברים טובים. אבל מה שקורה למעשה, למשל – כל הנושא של הפרה המשוגעת באירופה. מאיפה זה נולד? מאותם אנשים שרצו לחסוך, בעצם, בתזונה לבעלי-חיים, ובמקום לבזבז כספים אמרו: יש לנו פגרים מתים כאלה של בעלי-חיים, של כלבים, של חתולים, והכול היה נגוע, וכתוצאה מכך הפרה המשוגעת, שקוראים לה "משוגעת", ששיגעה עולם שלם – וזה גרם לתמותה רבה, כי ברגע שהפרה נגועה, מי שאוכל את בשרה פשוט מסתכן בסכנת חיים. כשאנחנו מדברים על תזונה לבעלי-חיים זה בעצם, בתוצאה, גם שמירה על גוף האדם, זה לא רק על בעל-החיים עצמו. ודאי ששמירה על בעל-החיים זה חשוב, אבל מכיוון שאנחנו, בסופו של דבר, את אותה פרה – הבשר של אותה פרה יכול להיות בצלחת שלנו, אנחנו חייבים לנקוט משנה זהירות בכל מה שקשור לפיקוח של העניין הזה. ידוע שגם בסין לא מזמן היתה המחלה הזאת של בעלי-חיים שהיו נגועים, והיה שם ממש מצב של מגפה, והמגפה הזאת התפשטה גם ברחבי אירופה. אנשים קנו רכיבי מזון מסין, ורכיבי המזון האלה היו נגועים בצורה של מגפה, ממש ככה, עד כדי כך שבאירופה החליטו להחרים את מוצרי המזון שיובאו מסין. זאת אומרת, אנחנו רואים שהעניין הזה של הפיקוח הוא דבר חיוני ביותר, ולכן זה ראוי לברכה שהנושא סוף-סוף הגיע לחקיקה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה לך, אדוני. אנחנו מודים לך שחסכת לנו אפילו דקה. אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. נא להצביע. הצבעה מס' 48 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים, התשע"ב–2012, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר שלמה מולה:> שמונה בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים, התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה. הצעת החוק עוברת לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 7), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/715).] (קריאה ראשונה) <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו ממשיכים, רבותי, בסדר-היום. הנושא הבא הוא הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 7), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר אהרונוביץ במקומו של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. בבקשה, אדוני. גם להצעת החוק הזאת נרשמו כמה דוברים. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג לקריאה ראשונה את הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 7), מטעם הממשלה. הצעת החוק הזאת הינה צעד משלים וחשוב בתוכנית הלאומית לצמצום העישון ונזקיו שאישרה הממשלה, בהובלת משרד הבריאות. הפרסומות למוצרי טבק הן הגורם המרכזי המאפשר לעודד התחלת עישון אצל צעירים. התיקון המוצע בחוק מבקש לשנות את המצב הקיים ולקבוע איסור פרסום של מוצרי טבק, ורק לאפשר מספר חריגים מצומצם באופן מידתי, לנוכח הנזק הרב הנגרם משיווק מוצרי טבק. למשל, יתאפשר פרסום בתוך חנויות למכירת סיגריות ואלכוהול בלבד, וכן פרסומת הנמסרת אישית, לבוגרים בלבד. בנוסף, מוצע להסמיך את שר הבריאות לקבוע הגבלות על אופן הצגת מוצרי טבק בחנויות. בדומה לאיסור הקיים על סימון אריזות סיגריות בדמויות בני-אדם ובעלי-חיים, מוצע לאסור את סימון האריזות בתמונות פירות, בטעמי פירות ובטעמים נוספים כמו שוקולד. בנוסף, מוצע להסמיך את שר הבריאות לשנות את האזהרות המילוליות הקיימות היום ולקבוע אזהרות אחרות, כולל שימוש בתמונות הממחישות את נזקי העישון השונים או מסרים אחרים, את שפת האזהרות, צורתן, תוכנן, גודלן ותחלופתן. מוצע גם לאסור צעצועים וממתקים בדמות סיגריות. אלו מוצרים המיועדים בעיקר לילדים ונוער, והשימוש בהם נותן לגיטימציה פסולה. עוד מבקשת הצעת החוק לקבוע חובת דיווח על רכיבים של מוצרי הטבק. החברות יחויבו בהעברת דיווח שנתי לשר הבריאות, ומידע זה יפורסם לידיעת הציבור. מוצע לאפשר לשר הבריאות להסמיך פקחים לשם פיקוח ואכיפה של הוראות החוק. לסיכום, מדובר על הצעת חוק חשובה, המהווה חלק מתוכנית לאומית כוללת לצמצום העישון ונזקיו, שתאפשר להתמודד בהצלחה רבה יותר עם מגפת העישון. אני קורא לכם להצביע בעד הצעת החוק. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. רשימת הדוברים: חבר הכנסת יעקב כץ – איננו; חבר הכנסת אייכלר – איננו. חבר הכנסת נסים זאב, מוותר? <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר שלמה מולה:> מוותר. חבר הכנסת טלב אלסאנע – ויתר. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 49 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 7), התשע"ב–2012, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 7, אין מתנגדים. הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 7), התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה, והיא עוברת לדיון בוועדת הכלכלה. <הצעת חוק משק הדלק, התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/708).] (קריאה ראשונה) <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק משק הדלק, התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר אהרונוביץ במקומו של השר עוזי לנדאו. בבקשה, אדוני. אני מבין שיש לנו אתך הרבה זמן היום. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> יחד אתך. אנחנו נסיים ביחד. <היו"ר שלמה מולה:> בשמחה רבה, בשמחה רבה. בבקשה, אדוני. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הדלק מהווה נדבך מרכזי במשק ומשפיע על תחומי חיים רבים של הפרט ושל הציבור, ומכאן חשיבות הסדרת העיסוק בו. הסדרה זו עוסקת בעיקר בהיבטים הכלכליים, תוך קביעת משטר רישוי במשק הדלק ורגולציה מתאימה, וזאת כדי להבטיח אמינות, זמינות, רציפות אספקה, איכות ויעילות, תוך יצירת תנאים תחרותיים ובלי לפגוע בהיבטי שמירה על הבטיחות ועל הסביבה. במשך שנים התנהל משק הדלק באופן ריכוזי, כאשר תחומי פעילות רבים בו נשלטים בידי חברות ממשלתיות וחברות הפועלות מכוח זיכיונות. במהלך השנים התרחשו תהליכים שונים שהפחיתו את הריכוזיות במשק הדלק. בשנת 1988 נערכה רפורמה במשק הדלק, שעיקריה היו פתיחת תחום השיווק לתחרות על-ידי מתן אפשרות לחברות נוספות לעסוק בשיווק הדלק. בתחילת שנות האלפיים הגיע לקצו הזיכיון שמכוחו פעל בית-הזיקוק, וחברת בתי-הזיקוק פוצלה לשתי חברות והופרטה, כך שמקטע הזיקוק כולו מצוי בידיים פרטיות. המהלכים הללו יצרו את הצורך בהסדרה כוללת של משק הדלק. לפיכך, מוצע בהצעת החוק ליצור משטר של רישוי במשק הדלק ולהסדיר בצורה כוללת את משק הדלק. אבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת חוק זו בקריאה ראשונה ולהעבירה לדיון בוועדת הכלכלה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. להצעת החוק כמה נרשמים. דב חנין – איננו; אורי אריאל – איננו; ישראל אייכלר – איננו; יעקב כץ – איננו. חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר שלמה מולה:> מוותר. חבר הכנסת טלב אלסאנע – מוותר. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 50 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק משק הדלק, התשע"ב–2012, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 6, אין מתנגדים. הצעת חוק משק הדלק, התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה, והיא תעבור להמשך דיון בוועדת הכלכלה. <הצעת חוק המים (תיקון מס' 25), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/714).] (קריאה ראשונה) <היו"ר שלמה מולה:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק המים (תיקון מס' 25), התשע"ב–2012, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר אהרונוביץ במקומו של השר עוזי לנדאו. בבקשה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, התיקון מגיע לאור החלטת ממשלה מס' 2348 מיום 24 באוקטובר 2010, לאמץ את עיקרי המלצות ועדת החקירה הממלכתית לניהול משק המים בישראל, במטרה להשיג ניהול מאוזן של משק המים ולמנוע מצבי משבר קשים בעתיד. לראשונה מאז הקמת רשות המים בשנת 2007, יוגדרו בחקיקה יחסי הרגולטור והמשק בתחום המים; תתקיים הפרדה בין תפקידי יושב-ראש מועצת רשות המים ומנהל הרשות; יוענקו סמכויות אכיפה לאנשי הרשות במטרה לשמור על מקורות המים של ישראל ולקבע את מעמדה כרגולטור חזק בשוק חופשי. לראשונה מזה 50 שנה ייקבעו מטרות מסודרות להפקת מים בישראל; תיקבע חשיבותה של תוכנית-האב למשק המים לראשונה מאז קום המדינה; יתווסף נציג משרד הבריאות למועצת רשות המים, כמו גם נציג ציבור נוסף; תוקם מועצה מייעצת שבה יכהנו בין 12 ל-20 אנשי מקצוע נבחרים ובעלי מומחיות בתחום. אבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לדיון בוועדת הכלכלה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר. לפנינו שלושה דוברים. נסים זאב, אדוני מבקש לדבר? בבקשה. אחריו – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אתה גר בירושלים, אנחנו לא בירושלים. <נסים זאב (ש"ס):> אני על שלושה חוקים לא דיברתי עכשיו. הנה, יעידו כולם. <היו"ר ראובן ריבלין:> דב חנין – אני לא רואה שהוא נמצא פה. <דב חנין (חד"ש):> אני נמצא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה פה, בסדר גמור. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני בחוק הקודם לא דיברתי אף-על-פי שרציתי לדבר. אני רוצה להתייחס לנושא משק המים. יש לך פה סעיף, למשל: שיעורי התשלום המיוחד ידורגו לפי כמות המים שהונפקה או סופקה מעל המותר. אני רוצה לומר לכם, כמעט אין מדינה בעולם שגובה סכומים כל כך גבוהים מאנשים, מאזרחים, בכל מה שקשור למשק המים. אנחנו כמעט המדינה היחידה שמעלה וגם משלמת מע"מ על מים. בארצות-הברית, אני זוכר שעד לפני כמה שנים לא היה מצב שהיו מחייבים בכלל עבור מים. מים – היה חופשי. בשנים האחרונות – בגלל הצנרת ובגלל החלפה ובגלל בעיות כאלה ואחרות. אני מבין שיש בעיה במשק המים, אבל לא יכול להיות שהאזרחים שנמצאים מתחת לקו העוני, משפחות ברוכות ילדים – הם, הצריכה שלהם היא רבה ונחוצה ביותר, ואין התחשבות. אני, כשהייתי סגן ראש עיריית ירושלים, אני רוצה לומר לכם, הייתי, כיושב-ראש ועדה, כשנושא המים והחובות והתשלומים והתביעות המשפטיות כנגד אלה שלא משלמים – זה היה תחת סמכותה של העירייה, של הרשות. לא היו בעיות כמו שיש היום, שמעבירים את זה לעורך-דין חיצוני, ואז התביעה כנגד אלה שלא משלמים לפעמים היא כפולה ומכופלת, בגלל התביעה והאינטרסים של אותו עורך-דין לגבות כמה שיותר. ולכן אני אומר, הנושא הזה של המע"מ על מים – אנחנו חייבים לדון בזה בצורה מעמיקה. עם כל הסדר שנעשה פה מסביב, כאילו מדובר בעוד אדם שניתן לו תפקיד כזה או אחר, ואנחנו עושים איזו הפרדה מלאכותית – אולי זה לתועלת, אבל אני אומר שעיקר הבעיה במדינת ישראל זה התשלום הגבוה שמשלמים על כל קוב וקוב מים, וצריכים, הייתי אומר, להתחשב באותן משפחות ברוכות ילדים, כפי שזה היה בעבר, שגופי הרווחה היו נותנים ומסייעים לאותן המשפחות. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע. לאחר החוק הזה יש לי כמה הודעות למליאה, שכמובן כל חברי הכנסת נוכחים בה – על כל פנים על-פי ההנחה שהחוק מניח. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, חוק המים המובא בפנינו כולל כמה מנגנונים נכונים לטיפול ולשיפור משק המים בישראל. על כך אני מברך. אבל, עמיתי חברי הכנסת, אם כבר מביאים לתיקונים במשק המים בישראל, ראוי היה לעשות בסוגיה הזאת טיפול הרבה יותר יסודי ושורשי. אחת הבעיות הגדולות שנעשו במשק המים בישראל, אחת השגיאות הגדולות שנעשו במשק המים בישראל, היא העברת שירותי המים והביוב לידי התאגידים. המהלך הזה היה מהלך שכמובן נעשה כהכנה להפרטה, אף שההפרטה הזאת נעצרה. התאגידים האלה קיימים כתאגידים, אבל הם עדיין לא הועברו לידיים פרטיות. אבל כבר עכשיו, כבר בשלב הנוכחי, המהלך הזה של העברה לתאגידים פגע בציבור הצרכנים, וקודם כול בשכבות הביניים ובשכבות המוחלשות, בשורה ארוכה של צורות: ראשית, נוצרו מנגנונים חדשים עם מנגנוני גבייה חדשים, וצריך לשלם משכורות נוספות. דברים שבוצעו בעבר על-ידי הרשויות המקומיות נעשים היום על-ידי התאגידים, וזה עולה יותר כסף, כי צריך לשלם למנגנונים של התאגידים; שנית, ברגע שהעבירו את שירותי המים לתאגידים, הטילו עליהם מע"מ. כבר לפני דיברו על כך שהטלת מע"מ על מוצר בסיסי כמו מים זה דבר בעייתי, ומעלה את מחיר המים בשיעור ניכר; שלישית, ברגע שמוקמים תאגידים והם צריכים לקיים את עצמם מבחינה כלכלית, כמו שהסבירו לנו פעם נציגי משרד האוצר בדיוני הוועדה המשותפת לסביבה ובריאות, ברגע שהציבור חוסך במים, כדי להבטיח עלויות מינימליות של תפעול של התאגיד, צריך להעלות את מחירי המים. כך יצרו מנגנון כלכלי שבעצם מתמרץ את האנשים למה שאנחנו לא מעוניינים שאנשים יעשו, כלומר לבזבז יותר מים. לכן, הדבר הראשון שצריך היה לעשות בטיפול בשוק המים בישראל הוא לבטל את תאגידי המים. אני לא בטוח שצריך להחזיר את שירותי המים לרשויות המקומיות. אפשר בהחלט לרכז את השירותים האלה בידי רשויות אזוריות, שברמה אזורית יטפלו בבעיות המים והביוב של אזורי הארץ השונים. טיפול אזורי הוא טיפול נכון יותר, אבל אין שום סיבה לארגן את הטיפול במים בדרך של מוסד כלכלי כמו תאגיד. מים הם לא סחורה; מים הם דבר בסיסי, זכות בסיסית, וככזאת צריך לטפל בה. כמובן, עמיתי חברי הכנסת, אני מברך על המנגנונים שישנם בחוק הזה, שנועדו להתמודד עם זיהומי מים, אבל אני מביע צער על כך שבגלל התמשכות הוויכוחים בין המשרד להגנת הסביבה לבין רשות המים, עד היום תקועה הסכמת הממשלה לחוק שאני יזמתי בעניין מנגנונים כלכליים למניעת זיהום מים; אגב, חוק ששני הצדדים, גם המשרד להגנת הסביבה וגם רשות המים, סבורים שהמנגנונים האלה הם מנגנונים טובים ותורמים, אבל פשוט כל אחד משוכנע שהסמכויות צריכות להיות אצלו, ולכן שניהם מתנגדים להמשך קידום העניין הזה. אז אני מקווה שברוח הטיפול הרוחבי בענייני משק המים בישראל, גם הסוגיה הזאת תבוא על פתרונה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין, פעם הייתי אומר שהם נמנעים מלאשר זאת כי אתה המגיש. אבל אני כבר לא יכול לומר את זה, כי החוקים שאתה מעביר בכנסת כבר ראויים להערכה גם באיכות וגם בכמות. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טלב אלסאנע, אתה יכול לעלות ולומר את דברך. אני גם יכול לבשר לך שמייד אחר נאומך אתה יכול לשבור את צומך על-ידי שתאכל את ארוחת האפטאר. <יריב לוין (הליכוד):> יש לך אישור של הרב. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, בעוד שלוש דקות הוא יכול. אני במקרה יודע, כי אתמול אירחנו את חברי הכנסת המוסלמים לארוחת אפטאר במזנון הכנסת, ובאותה שעה, בדיוק כשיסיים את דבריו, ב-19:50, יוכל חבר הכנסת טלב אלסאנע לשבור את הצום. בבקשה, חבר הכנסת טלב אלסאנע. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, על היוזמה והנוהג שהחלת בכנסת מדי שנה בכל חודש רמדאן. המסר חשוב גם מבחינת המעמד של הכנסת, אבל גם לציבור שצם בחודש הרמדאן, שגם הכנסת ויושב-ראש הכנסת – הרגישות שאתה מגלה ביוזמה זו היא מסר מאוד חשוב בימים אלה. הנושא שמועלה כאן, הצעת החוק בעניין המים, מעלה סוגיה מאוד חשובה. אנחנו מדברים על מים, שהם מוצר יסודי, בסיסי, חשוב מאוד. בתקופה האחרונה אנו עדים לספסרות במים. אנשים שנזקקים למים, שזה כל אחד – זה הפך להיות מעמסה כלכלית בעקבות ההתייקרות הפתאומית במים, כשבמקומות מסוימים המחירים עלו כמעט פי-שניים. העלינו את זה בפני ועדת הכלכלה, וגם בפני ועדת הכספים. דווקא בשנה הזאת, ברוכת המים, ברוכת הגשם, אין שום הצדקה להעלאות האלה. אין סיבה להעלות את מחיר המים בתקופה הזאת, כאשר האזרחים נאנקים תחת נטל הגזירות הכלכליות המרובות, וההתייחסות צריכה להיות אחרת. גם כאשר פונים ומערערים לגבי יישובים שלמים שלא מחברים אותם מטענות שונות ומשונות – פעם אחת מענישים אותם שלא מכירים בהם; פעם שנייה מענישים אותם שלא מעניקים להם זכויות יסוד; ופעם שלישית מענישים אותם על-ידי זה שלא מספקים להם אפילו מי שתייה. הדבר הוא דבר אבסורדי. הזכות למים היא זכות יסוד. המדינה חייבת לספק אותם, ובמחירים סבירים, מחירים הוגנים. אין שום סיבה להמשיך בחיוב במע"מ על המוצר הבסיסי והיסודי הזה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה אחרי שחבר הכנסת טלב אלסאנע ישב על מקומו. אנחנו מצביעים על חוק המים (תיקון מס' 25), התשע"ב–2012, בקריאה ראשונה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 51 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המים (תיקון מס' 25), התשע"ב–2012, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש איזו הצעת חוק בקריאה שנייה ושלישית, השר שמחון, של ועדת הכנסת, שהיא בלי הסתייגויות – אם אתה מסכים לפני כן, כי אצלך יש דיון. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> 11 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק המים (תיקון מס' 25) עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <הצעת חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת (תיקון מס' 15), התשע"ב–2012> [מס' כ/491; "דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' 30781; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת לוין, אנחנו מקדימים את הנושא שלך בהסכמת השר שמחון. אנחנו עוברים להצעת חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת (תיקון מס' 15), קריאה שנייה ושלישית. להצעת חוק זאת אין הסתייגויות ולא רשות לדיבור. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, ועדת הכנסת פשוט מתכנסת בשעה 20:00, ולכן, כדי שהזמנים יסתדרו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוועדה, שהיא ועדה מתמדת, מתכנסת באיזה נושא שעוד יובא לדיון היום? <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> בשני נושאים. <היו"ר ראובן ריבלין:> באיזה נושאים? <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> נושא חוק הריכוזיות לא יובא כאן, אבל ישנו חוק של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות שאנחנו רוצים לסיים אותו כאן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין בעיה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> וחוק הריכוזיות ינותב לוועדה על מנת שתחל לטפל בו בפגרה והוא לא יתעכב. <היו"ר ראובן ריבלין:> הואיל ואני כאן כבר בכמה כנסות, והפתעות כמו שהכנסת הזאת מזמנת לי לא היו, חשבתי שאולי ועדת הכנסת יושבת עכשיו על מנת לחדש את הדיון בפיזור הכנסת. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> לא, לא, לא, לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> כי יש שמועה שפרצה מקצה הארץ ועד קצה. אז הנה, יושב-ראש ועדת הכנסת מודיע שאין כוונה מצד ועדת הכנסת, ולא נתבקשה, לבקש את פיזור הכנסת הלילה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני, אבל אנחנו נהיה זהירים ונאמר שנכון לעכשיו, אם כי לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון לשנייה זו. אני גם יכול לומר לך, אדוני יושב-ראש הוועדה, שבין ההודעות שאני מתכוון להודיע כאן לכל חברי הכנסת, שיש הנחה שהם נמצאים פה, שיש בכוונת הממשלה לבקש את כינוס הכנסת בשבוע השני של אוגוסט. זאת אומרת, בשבוע הבא, שמתחיל עם הצום הנדחה של תשעה באב, לא תתקיים ישיבת כנסת ואינני מתכוון, אלא אם כן יקרה דבר יוצא דופן שאני לא יכול לצפות אותו היום או ברגע זה, אבל כנראה ישיבת הכנסת תתקיים ב-5, או ב-6, או ב-7 או ב-8 באוגוסט. <חיים כץ (הליכוד):> והמטרה היא תקציב. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין לי מושג, אני רק נותן הודעה מוקדמת לכל ההולכים לארצות הים או הולכים לפוש עם משפחותיהם. <חיים כץ (הליכוד):> ארצות הים זה מעבר לים? <היו"ר ראובן ריבלין:> ארצות הים – יש לנו הים התיכון. כשאנחנו עוברים את הים זה ארצות הים. ארצות הים זה לא ארץ-ישראל. את ארץ-ישראל אפשר לעזוב רק דרך הים. בבקשה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת (תיקון מס' 15), התשע"ב–2012, מטעם ועדת הכנסת. מטרתה של הצעת החוק לתקן חסר שהתגלה בחוק משכן הכנסת בנוגע לדין המשמעתי החל על אנשי משמר הכנסת ולהשלים את הקביעה הקיימת בחוק שלפיה על אנשי המשמר יחולו אותם דיני משמעת שחלים על שוטרים. חוק משכן הכנסת קובע כיום כי לעניין חובת משמעת ושיפוט משמעתי, דינם של אנשי משמר הכנסת כדין שוטרים לפי חוק המשטרה, התשס"ו–2006. ואכן, הדין המשמעתי של שוטרים קבוע ברובו בחוק המשטרה, שהחליף בזמנו את פקודת המשטרה. ואולם, ההוראות הנוגעות להשעיה נשארו בפקודת המשטרה, ולכן הן חלות על שוטרים אך לא על אנשי משמר הכנסת. הצעת החוק באה לקבוע כי על אנשי משמר הכנסת יחולו הן דיני המשמעת הקבועים בחוק המשטרה והן ההוראות בעניין ההשעיה הקבועות בפקודת המשטרה, כפי שאכן היה צריך להיות ונשמט כאשר נחקק החוק החדש. ההצעה הזאת הוכנה כמובן בשיתוף עם קצין הכנסת ועל דעתו, ואני כמובן מודה לו על חלקו. ההצעה אושרה פה-אחד בוועדה, ללא הסתייגויות. אני מבקש להודות כמובן לצוות הוועדה – אתי בן-יוסף, נועה בירן-דדון ועאליה עודה, וכמובן ליועצת המשפטית ארבל אסטרחן, על הטיפול בהצעת החוק הזאת, ואני מבקש מהכנסת לאשרה בקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבקש להוסיף ולהודות לשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ שהביא לידי מצב של הסכמה, והחוק הזה התקבל בהסכמה – אף שהכנסת לא צריכה הסכמה של דבר, אבל טוב, הואיל והשווינו את משמר הכנסת למשטרה, שגם המשטרה הסכימה להצעת חוק זו, ואני מודה מאוד על שיתוף הפעולה גם לשר אהרונוביץ. רבותי, אנחנו מצביעים על הצעת החוק בקריאה שנייה. אין הסתייגויות ולא בקשות דיבור, ולכן נצביע בקריאה שנייה כמקשה אחת. הצעת חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת (תיקון מס' 15) – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 52 בעד סעיף 1 – 10 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת (תיקון מס' 15) עברה בקריאה שנייה. יושב-ראש הוועדה, להצביע בקריאה שלישית? נא להצביע בקריאה שלישית על הצעת חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת (תיקון מס' 15). נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 53 בעד החוק – 11 נגד – אין נמנעים – אין חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת (תיקון מס' 15), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת (תיקון מס' 15), התשע"ב–2012, עבר בקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לפי בקשת השר שמחון, אנחנו נמשיך בסדר-היום ונדלג עליו לשעה. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> לא לשעה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לשעה, נחזור אליך ברגע שתהיה מוכן. <הצעת חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ב–2012> [מס' כ/709; "דברי הכנסת", חוב' ל"ה, עמ' 30606; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים להצעת חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הוראת שעה) (תיקון). יבוא ויציג את הצעת החוק חבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והפנסיה של הכנסת, כמו גם הבריאות. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ב–2012, שהגישה הממשלה. חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הוראת שעה) נועד לאפשר לאנשים עם מוגבלות בעלי יכולת עבודה מופחתת מאוד להשתלב במקומות עבודה רגילים, על-ידי קביעה שאדם עם מוגבלות שנמצא שיכולת העבודה שלו אינה עולה על 19% מיכולת העבודה הרגילה בתפקיד מסוים ובמקום תעסוקה מסוים ייחשב למשתקם, ולא יחולו לגבי העסקתו יחסי עובד–מעביד. בצד זאת, החוק האמור קובע כי משתקם זכאי לגמול תעסוקה הקבוע בתוספת הראשונה, שנקבע באופן יחסי משכר המינימום, וכן זכאי לתנאי התעסוקה הקבועים בתוספת השנייה, הכוללים בין השאר חופשה, דמי מחלה, היקף משרה ושעות עבודה ומנוחה. החוק האמור נקבע כהוראת שעה, ותוקפה יפוג ביום 8 באוגוסט 2014. מדיווח שנמסר לאחרונה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות על-ידי משרד התמ"ת, שמפעיל את מערך האבחונים לקביעת יכולת עבודה ולקביעת מעמד המשתקם בהתאם לה, עולה כי פחות מ-150 איש עברו את תהליך האבחון ונקבע להם מעמד כמשתקמים. יחד עם זאת, כמחצית המשתקמים שעברו אבחון חוזר שינו את מעמדם ממעמד של משתקם למעמד של עובד. משרד התמ"ת תולה את המספר המועט של המשתקמים בקיומם של המפעלים המוגנים, בעוד שפורום הארגונים לפיתוח תעסוקה לאנשים עם מוגבלות תולה זאת בבעיות בתהליך ומציע לבחון שינויים בו. הצעת החוק המונחת בפניכם מאריכה את תוקפה של הוראת השעה בשנתיים נוספות על מנת לאפשר את המשך הפעלתה, בתקווה שבתקופה זו ייעשו באופן נמרץ המהלכים הנדרשים כדי לאפשר שילוב של אנשים רבים יותר במקומות עבודה רגילים. אדוני השר, את זה רצית להעלות לחמש שנים? אני חושב שזו שגיאה. הם גם לא יהיו אנשים שיש יחסי עובד–מעביד – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, ההסתייגות כפי שהיא כתובה והובאה לי מוועדתך – לסעיף 1 אין הסתייגות. לסעיף 2 מבקש השר להסתייג, כלומר, במקום שבע שנים יבוא עשר שנים. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> סעיף 2? בוא נראה מה זה סעיף 2. <היו"ר ראובן ריבלין:> לגבי מה שדיברת – אין לו הסתייגות. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> זה שנתיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין לו הסתייגות. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> הוראת שעה זה שנתיים. בתום תקופה זו ניתן יהיה לבחון אם יש מקום לקבוע את החקיקה כהוראה של קבע, דבר שהממשלה ביקשה לעשותו כבר בהצעת החוק הנוכחית. זאת אומרת, כבר בהצעת החוק הנוכחית הממשלה אמרה: ואללה, בואו נעשה שנתיים, אבל אנחנו רוצים לעזור לאנשים האלה להשתלב במקום העבודה, ואנחנו רוצים שיהיה רצון של המעסיקים לקלוט אותם. עוד מוצע בהצעת החוק שבפניכם לצמצם את תדירות האבחונים החוזרים בשנים הראשונות להעסקה. כיום יש חובה לערוך אבחונים חוזרים בתום שנה, בתום שנתיים ובתום ארבע שנים מתחילת התעסוקה, ואילו הצעת החוק מציעה כי אבחונים חוזרים ייערכו בתום שנה ובתום שלוש שנים. יצוין כי לא נפגעת זכותו של המשתקם לבקש לקיים אבחון חוזר גם במועדים אחרים. במסגרת הצעת החוק מוצע עוד לתקן את התוספת השנייה לחוק, לעניין גובה דמי המחלה שמשתקם זכאי להם בעת מחלתו, שיעמדו על 100% השווי של גמול התעסוקה, במקום 75% מגמול התעסוקה כפי שהיה עד עתה. שינוי זה נעשה בעקבות שינוי דומה בחקיקה לגבי שיעורי דמי המחלה לעובדים. להצעת החוק הוגשה הסתייגות של שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, שמבקש כי הוראת השעה תוארך בחמש שנים נוספות במקום שנתיים. אני פונה אליכם שלא לתמוך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, חמש. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תוארך בחמש שנים נוספות. במקום שנתיים יהיה שבע. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> לא, שיהיה חמש בסך הכול. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, הוא אומר כך: במקום שבע שנים, כפי שההסתייגות כתובה כאן – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אתה לא רוצה את זה. חבר הכנסת שלום שמחון, הפקידים רוצים את זה. אתה לא רוצה את זה, אני מכיר אותך. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אני רוצה שהיא תוארך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה תמליץ בפנינו, השר ינמק ואנחנו נכריע. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני פונה אליכם שלא לתמוך בהסתייגות זו ולאשר – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אני אסביר לך למה. תשמע אותי קודם. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אוקיי, מאה אחוז. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה תוכל להשיב לו. מה שכתוב פה – במקום שבע שנים יבוא עשר שנים. כך הוא מבקש. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> עזוב מה שהוא מבקש. הוא מבקש שזה יהיה במקום – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אני מבקש שבמקום שנתיים יהיה חמש. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל לא כך מנוסחת ההסתייגות. איפה היועץ המשפטי של ועדת העבודה? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> היועץ המשפטי. <היו"ר ראובן ריבלין:> היועץ המשפטי, בוא תעלה אלי. השר, פשוט אי-אפשר להגיש מסמכים. היועץ המשפטי, בוא אלי בבקשה. פה כתוב שלסעיף 2, הסתייגות שר התעשייה, במקום שבע שנים יבוא עשר שנים. הוא מדבר על שנתיים, הוא מדבר על חמש. מה פתאום כתוב פה שבע שנים ושנתיים? הוא ביקש שנתיים – זה שבע שנים. הוא רוצה עשר שנים במקום זה. הבנתי. הוא כתב נכון את ההסתייגות. היא כתובה נכון. היתה הוראת שעה לחמש שנים, אתה ביקשת להאריכה בשנתיים, והשר מבקש להאריך אותה בחמש שנים. זאת אומרת, במקום שבע שנים מתחילת החוק, אתה רוצה שבע שנים, והוא רוצה עשר שנים. האם אתה מסכים להסתייגות הזאת? אם אתה מסכים, נצביע בעדה ונתקדם. אם אתה לא מסכים, אנחנו כמובן – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> בוא תעלה ותדבר. <היו"ר ראובן ריבלין:> תעלה לדבר. תשקול בינתיים, אדוני יושב-ראש הוועדה, כי אנחנו מאוד תומכים בממשלה, אבל שומעים היטב מה שאומר לנו יושב-ראש הוועדה. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, יושב-ראש הוועדה, קודם כול, אני רוצה להצדיע לך על המהירות שבה העברת את החוק הזה, מכיוון שמדובר במוגבלים, ואתה רגיש. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> לא, אני אומר לך את האמת. זה לא עניין של מה בכך. לפני שבוע ימים זה עלה לקריאה ראשונה, היום זה עולה לקריאה שלישית. אני מצדיע לך, באמת. זה לא דבר מובן מאליו, וזה גם לא דבר של מה בכך, מכיוון שתוקף החוק מסתיים בשבוע הבא. הוראת השעה מסתיימת בשבוע הבא, ולכן העבודה המהירה היתה מאוד חשובה. אני רוצה לנגוע רק בעניין של ההסתייגות, ברשותך, אף שהפערים בינינו לא גדולים. כדי להוות תשתית להתקנת תקנות לפי סעיף 3(ג)(2) לחוק, זאת הפעם הראשונה שבה תופעל השיטה הזאת באופן אחיד בפריסה ארצית. אתה אתי, אדוני היושב-ראש? זה לא היה עד עכשיו, גם בהוראת השעה הקודמת. זו הפעם הראשונה שהשיטה תופעל באופן אחיד בפריסה ארצית. לפי המלצתה של ועדת המומחים שדנה בשיטה החדשה, יש להגדיר את השנים הראשונות ליישומה של השיטה החדשה כתקופת ניסיון, ובמהלכה ולאחריה יהיה ניתן לבצע מחקר להערכת שיטת האבחון ולהפקת לקחים. אלקין, תעשה לי טובה, אני מנסה להגיע אתו להבנה, אתה מפריע לי עכשיו. <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי שהוא כבר מסכים אתך. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> לא, אני הבטחתי לאלקין שאני לא רב עם חיים כץ אף פעם, ולמה שחיים אומר בסוף אני גם מסכים, אבל אני רוצה שיקשיבו, אולי אני אשכנע אותו בכל זאת. <זאב אלקין (הליכוד):> מעניין. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> לא, הוא יודע, אני כך עובד אתו. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא ביקש. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> לצורך ביצוע מחקר הערכה יסודי ומקיף באופן איכותי, נדרש כי יצטבר מספר רב של אבחונים – אבחונים חוזרים וכן אבחונים שיקבעו יכולת עבודה של משתקמים. בנוסף, לצורך המחקר, נדרש כי ייאספו מקרים המשקפים קשת של יכולות עבודה וקשת של סוגי מוגבלות. לשם כך, יידרשו לפחות חמש שנים לאיסוף המקרים, וכן לעריכת המחקר שיקבע את איכות הפרמטרים הנבדקים, רגישות הכלי למקרה קיצון, בין היתר – משתקמים, ויכולת הניבוי בכלל של הכלי בכל הנוגע ליכולת עבודה של אדם עם מוגבלות. לכן, הסתייגתי מקביעת הוועדה בעניין תקופת הארכתה של הוראת השעה, וביקשתי שבמקום שהוראת השעה הקיימת תוארך בשנתיים, היא תוארך בחמש שנים. בסך הכול אתה יוצא פה למכרז. שום בן-אדם לא אוהב ללכת לעבודה של שנתיים, כי היא לא רצינית. אז כל הפער בינינו הוא פער לא גדול והוא לטובת המוגבלים. אם אתה תגיד לי בעוד שנתיים, או למי שיהיה, שנראה לך שזה מוגזם, אז נתקן את זה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – – בעוד שנתיים. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אנחנו מוכנים לסגור גם ההיפך, בתנאי שמדובר בשנינו בלבד. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש מספיק מקום בממשלה לשניכם. אדוני רוצה להשיב, או מסכים, אז אנחנו נקבל את ההסתייגות. אם אתה לא מסכים, אנחנו נצביע על ההסתייגות. בבקשה. זכותך המלאה, מה זה. <זאב אלקין (הליכוד):> אם הוא לא מסכים, זה ירד. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר, אין שום בעיה. מה שאומר השר, שכרגע אנחנו קובעים עד עשר שנים, זאת אומרת, לשלוש שנים נוספות. נוכל, אם זה יתקדם, לשנות את זה בעתיד. אם נקבע עכשיו – אחר כך יהיה לנו יותר קשה להאריך את זה. עכשיו אדוני יאמר – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מתחייב להצביע מה שאתה תאמר. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, שמעתי את דבריו של השר. לא מעט יוצא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לעבוד מול משרד התמ"ת. אחד החוקים החשובים ביותר היה אכיפת דיני עבודה. התייצב השר ואמר: אני נגד שני סוגי אנשים. אני לא רוצה לפטור את משרדי הממשלה מאכיפת דיני עבודה ולתת לממשלה את האפשרות לעשוק עובדי קבלן בדרגות הכי נמוכות, והוא הלך יחד אתי. אני מקווה שגם בהצעת החוק הממשלתית הזאת – הוא השקיע הרבה מאמץ והרבה מחשבה, ומטרתו, כפי שאני מכיר אותו, לעזור לאנשים עם מוגבלויות להשתלב כעובדים מהשורה, ואני אקבל את בקשתו. אם אני כבר עולה – עליתי להגיד תודות. אתה יודע, אני חוסך זמן. הייתי יכול להגיד את התודות בסוף לכולם, אבל אתה יודע, הם עבדו כל כך קשה על כל חוק וחוק, גם ביום, גם בלילה, אז אני צריך לחזור על התודות כל הזמן, אז זה ייקח עוד כמה דקות. אני רוצה להגיד תודה לאנשי התמ"ת שהביאו את הצעת החוק הזאת; לשר שלום שמחון; אני רוצה להודות למנהלת הוועדה המיתולוגית וילמה מאור; לבנות שעובדות אתה, ענת, מעיין ואתי, וכן לאייל לב-ארי, היועץ המשפטי; כמובן לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו, קורל אלמוגית אבירם – אני החלטתי שהיא צריכה לעברת את השם מקורל לאלמוגית – שעזרו וטרחו. אני מקווה שאחרי שאנחנו נקבל את ההסתייגות של השר, אנחנו נצביע על הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני אשאיר פה את הצעת החוק הבאה, כבר לא נסחב אותה חזרה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה יכול לעמוד פה ואני אספור אותך. זאת אומרת, יושב-ראש הוועדה מקבל את הסתייגות השר. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> יפה. אנחנו נעשה כך: לסעיף 1 אין הסתייגויות, לכן נצביע קודם על שם החוק ועל סעיף 1. נא להצביע – כהצעת הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 54 בעד סעיף 1 – 11 נגד – 1 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 12 בעד, בצירוף קולו של יושב-ראש הוועדה חיים כץ, אחד נגד, אין נמנעים. אני קובע ששם החוק וסעיף 1 עברו בקריאה שנייה. לסעיף 2 יש הסתייגות. אנחנו נצביע על הסתייגות שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. נא להצביע על ההסתייגות. מי בעד? מי נגד? יושב-ראש הוועדה מקבל את ההסתייגות. הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגות – 10 נגד – 1 נמנעים – אין ההסתייגות של שר התעשייה, המסחר והתעסוקה נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> עשרה בעד ההסתייגות, כולל קולו של יושב-ראש הוועדה חיים כץ, אחד מתנגד, אין נמנעים. אני קובע שהסתייגותו של השר נתקבלה. לכן אנחנו נצביע על סעיף 2 עם ההסתייגות, כולל ההסתייגות. נא להצביע על סעיף 2 כולל ההסתייגות. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 56 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 11 נגד – 1 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 12 מצביעים בעד הסעיף, כולל ההסתייגות, ואנחנו מחשבים גם את קולו של יושב-ראש הוועדה חיים כץ, אחד מתנגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 2, כולל ההסתייגות, נתקבל. לסעיף 3 אין הסתייגויות, לכן אני מבקש להצביע על סעיף 3 כהצעת הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בקריאה שנייה, סעיף 3. הצבעה מס' 57 בעד סעיף 3 – 11 נגד – 1 נמנעים – אין סעיף 3 נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 12 בעד, בצירוף קולו של יושב-ראש הוועדה חיים כץ, אחד מתנגד, אין נמנעים. אני קובע שגם סעיף 3, כהצעת הוועדה, עבר בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, הואיל ונתקבלה ההסתייגות, האם אתה מבקש שאני אצביע? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן, ודאי. <היו"ר ראובן ריבלין:> לכן אנחנו מצביעים בקריאה שלישית על נוסח החוק בצירוף ההסתייגות שנתקבלה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע – בצירוף ההסתייגות. הצבעה מס' 58 בעד החוק – 10 נגד – 1 נמנעים – אין חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 11, בצירוף קולו של יושב-ראש הוועדה חיים כץ, הצביעו בעד, אחד נגד, אין נמנעים. אני קובע שחוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ב–2012, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה. הואיל ואתה על הבמה, תמשיך עם החוק הבא, כי השר היה צריך להחליף אותך, לחזור לחוק שלו, אבל השארנו אותו פה כבר, אז זה רק – אין לך הסתייגויות בחוק הבא? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> יש לי תשעה חוקים. אני יכול לרדת אם הוא רוצה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תרד, בבקשה. בסדר גמור, בסדר. יושב-ראש הוועדה ירד והשר יעלה. אתה תבוא אחר כך ברצף. אחר כך תבוא ברצף. <הצעת חוק לעידוד עסקים קטנים, התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/721).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר יבוא ויעלה על מנת להציג את חוק – איך קוראים לזה? מהו החוק שאנחנו – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> חוק לעידוד עסקים קטנים ובינוניים. <היו"ר ראובן ריבלין:> הצעת חוק לעידוד עסקים קטנים ובינוניים בישראל, של הממשלה, לקריאה ראשונה – יציג שר התעסוקה, המסחר והתעסוקה – רגע, שר – היום אני כבר שכחתי – שר – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> התמ"ת, שלום שמחון. <היו"ר ראובן ריבלין:> התמ"ת, כן. את זה אני יודע. היום יש לזה שמות חדשים. זה השר – איפה, למה זה לא נמצא אצלי פה? לקידום עסקים קטנים. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אצלך זה סעיף 31. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, זה לא זה. טוב, הצעת חוק לעידוד עסקים קטנים – שר התמ"ת, בבקשה. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> הצעת החוק לעידוד עסקים קטנים ובינוניים, לקריאה ראשונה. ביום 3 ביולי 2011 התקבלה החלטת ממשלה מס' 3409, עידוד פעילותם של עסקים קטנים ובינוניים בישראל, שלפיה על משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה לגבש הצעת חוק לעידוד פעילותם של עסקים קטנים ובינוניים. כיום פועלים בישראל כ-450,000 עסקים המוגדרים כעסקים זעירים, קטנים ובינוניים. לפיכך ברור כי מצבו של סקטור עסקים זה משפיע מהותית על כלל הפרמטרים הכלכליים במדינה. פעילות עסקים קטנים ובינוניים בישראל מתאפיינת בחסמים רבים במגוון תחומים הנוגעים ישירות לפעילות היומיומית, לשרידות העסק, להתפתחותו ולמיצוי הפוטנציאל שלו, כמו גם לפתיחת עסקים חדשים. בכלל זה בולטים במיוחד החסמים הבאים: 1. היעדר ידע ומידע בתחומים שונים; 2. קשיי מימון ואשראי – היעדר פתרונות מספקים מצד המערכת הבנקאית, היעדר מערך אשראי חוץ-בנקאי נאות, בעיות תזרים בעקבות דרישות מס, מע"מ על בסיס צבירה ולא על בסיס מזומן; 3. אי-מימוש פוטנציאל הפריון, החדשנות והייצוא; 4. רגולציה ממשלתית אשר אינה מתאימה ליכולת ולצרכים של העסקים הקטנים והבינוניים. נוסף על חסמים אלו מתמודדים העסקים גם עם הקשיים הבאים: 1. ביזור סמכויות והיעדר מידע מרוכז חיוני לקידום פעילותם של העסקים; 2. עודף רגולציה בתהליכים ביורוקרטיים; 3. השתתפות נמוכה ברכש ממשלתי; 4. היעדר רשת ביטחון סוציאלית ליזם במקרה של כישלון. בדוח מבקר המדינה 61ב ממאי 2011, אשר עסק בטיפול הממשלתי במגזר העסקים הקטנים והבינוניים, נקבע כי "כדי לייעל את הסיוע הניתן לעסקים קטנים, על הסוכנות לרכז את כל הפעילות הממשלתית בנושא". עוד נקבע, בין השאר, כי על הסוכנות "לבדוק את יעילותן של תוכניות הסיוע ואת נחיצותן ולפעול לשיתוף פעולה ביניהן, ליצור מערכת ממוחשבת לניהול מידע על כל העסקים הקטנים המקבלים סיוע ממשלתי ולהקים אתר אינטרנט אחד שבו יהיה כל המידע הרלוונטי בתחום זה". מטרת החוק הינה לקדם את עניינו של מגזר העסקים הקטנים והבינוניים ולשפר את תנאי עשיית העסקים והיזמות בישראל על מנת ליצור צמיחה כלכלית מוגברת במשק הישראלי וליצור מקומות עבודה חדשים במשק הישראלי. לצורך מימוש מטרות אלו מקנה הצעת החוק לסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים בישראל תפקידים וסמכויות אשר יאפשרו לה ליישם את מדיניות הממשלה לקידום העסקים הקטנים והבינוניים בישראל. סמכויות ותפקידי הסוכנות המוצעים בהצעת חוק זו עניינם בריכוז הפעילות הממשלתית בתחום העסקים בידי גורם ממשלתי אחד, שיהיה ממונה על גיבוש המדיניות הממשלתית ועל התיאום בין הגופים הממשלתיים הפועלים בתחום מחד גיסא, ומאידך גיסא יהיה בעל יכולת לייצג את האינטרסים של העסקים הקטנים והבינוניים בממשלה, בכנסת ומול גופים ציבוריים נוספים הרלוונטיים לנושא ולפעול לקידומם. המחאה החברתית האחרונה העלתה על סדר-היום נושאים אקוטיים של יוקר המחיה, היעדר תחרותיות ופערים חברתיים. פעילות הממשלה בנושא כללה ועדות כגון ועדת-טרכטנברג ותת-ועדותיה, ועדת-קדמי והחלטות ממשלה שונות בנושא. בין השאר כללה המחאה התייחסות להיבטים שונים בקשיים היומיומיים של עסקים קטנים, הקושי בהקמתם ואף היבטים שונים ברגולציה הממשלתית המאיימים על הישרדותם. היקף העסקים הקטנים והבינוניים בישראל ומשקלם היחסי במגזר העסקי מעידים על תרומתם לכלכלה הישראלית, בין השאר בהגברת התחרותיות, בהורדת מחירים וביצירת פתרונות תעסוקתיים במגוון אוכלוסיות בחברה. הסרת החסמים המפורטים לעיל תגביר את כושר התחרותיות של העסקים הקטנים והבינוניים ותציב אותם כשחקנים משמעותיים בשווקים הריכוזיים, לרבות תוך עידוד תוצרת מקומית ותעסוקה מקומית. עניינה של הצעת החוק הינו בהסדרת סביבה עסקית נוחה ויעילה להתפתחותם של עסקים קטנים ובינוניים, ובכך מהווה טיוטת החוק נדבך נוסף במענה הממשלתי לסוגיות החברתיות-הכלכליות אשר העלה הציבור על סדר-היום. לאור חשיבותו של החוק, בדיון שהתקיים בוועדה לענייני ביקורת המדינה בכנסת ב-2 בנובמבר 2011 בנושא סיוע לעסקים קטנים ובינוניים, חזר יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת רוני בר-און, על חשיבות היותה של הסוכנות גורם ממשלתי מתכלל של כלל המשרדים הממשלתיים העוסקים בתחום העסקים הקטנים והבינוניים, וקרא לכל הגורמים המעורבים בקידום הצעת חוק זו – משרד המשפטים, משרד האוצר ומשרדים נוספים – לקדם את הגשת הצעת החוק לדיון בכנסת עד סוף מושב החורף. ביום 26 בפברואר 2012 הפיץ משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה את תזכיר חוק עסקים קטנים ובינוניים, אשר – וכן בהתאם לעקרונות אשר נקבעו בהחלטת הממשלה ואשר רווחים בחקיקה מקבילה במדינות שונות בעולם המערבי. על כן, אנחנו מביאים היום את הצעת החוק כדי שאנחנו נוכל להתחיל מייד בפתיחת מושב החורף – אנחנו כבר מאחרים במושב אחד. כדי שהממשלה תוכל להיענות לאתגרים והסוגיות המצויות כיום לפתחה – פתרונות לסוגיות החברתיות-כלכליות הבוערות וביסוס עמדה ממשלתית מקצועית במסגרת הדיונים בהצעת חוק הריכוזיות – נדרש כי טיוטת החוק תאושר על-ידי הממשלה ועל-ידי הכנסת בדחיפות כדי לקדם את הטיפול בעסקים הקטנים והבינוניים בישראל. אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להודות לשדולה לעסקים קטנים ובינוניים בכנסת שעושה עבודה יוצאת מן הכלל, וללא ספק יושבת-ראש השדולה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רוחמה. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> – – רוחמה אברהם היא אחת המאיצות בכך שאנחנו מגיעים היום להעלאת הצעת החוק לקריאה ראשונה, ואני רוצה להודות לה על כך. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. גם חבר הכנסת נסים זאב השתכנע מדבריך ואינו מבקש אפילו להוסיף מלה אחת. שאר המבקשים להתדיין בחוק זה אינם נוכחים באולם, לכן נעבור להצבעה בקריאה ראשונה. ובכן רבותי, לפנינו הצעת חוק לעידוד עסקים קטנים ובינוניים, התשע"ב–2012, של הממשלה, של משרד התמ"ת. נא להצביע בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 59 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לעידוד עסקים קטנים ובינוניים, התשע"ב–2012, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק לעידוד עסקים קטנים ובינוניים, התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכלכלה על מנת להכינה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה לשר. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 141), התשע"ב–2012> [מס' מ/604; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ל"ח, עמ' 21671; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר שלמה מולה:> אני מזמין את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה, הבריאות והפנסיה לעלות ולהציג את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 141), המדבר בתקופת האכשרה. לחוק זה אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור, ולכן מייד בתומו נצביע בקריאה שנייה, ולאחר מכן, אם יושב-ראש הוועדה יסכים, גם בקריאה שלישית. בבקשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 141), התשע"ב–2012, שהיא הצעת חוק ממשלתית, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק המונחת לפניכם מתקנת את פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי, שעניינו ביטוח אבטלה, באופן שיאפשר גם לעובדים יומיים לצבור את תקופת האכשרה הנדרשת על מנת לקבל זכאות לדמי אבטלה. חוק הביטוח הלאומי קובע כי דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל אשר השלים תקופת האכשרה הקבועה בחוק. תקופת האכשרה הקבועה היום בחוק לגבי עובדים בשכר חודשי היא 360 ימים, שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, מתוך 540 הימים שקדמו לתאריך הקובע, ולגבי עובדים יומיים – 300 ימים מתוך 540 הימים האמורים, דבר שחשבונאית אי-אפשר לעשות. אין עובד יומי שעובד במשרה חלקית, או יום או יומיים בשבוע, שיכול למלא את המכסה. התאריך הקובע הוא 1 בחודש שבו התייצב העובד בלשכת התעסוקה. בפועל, עובדים יומיים, כמו שאמרתי, שעבדו חמישה ימים בשבוע או פחות מכך, לא הצליחו בחלק ניכר מהמקרים לצבור את תקופה האכשרה הנדרשת בחוק, ולפיכך לא היו זכאים לקבל דמי אבטלה לאחר שעבודתם הופסקה. בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצע לקבוע תקופת אכשרה שתימנה בחודשים במקום בימים, ללא הבחנה בין עובד יומי לעובד חודשי. על כל עובד יהיה לצבור 12 חודשים, שבעדם ישולמו דמי ביטוח לאומי לענף האבטלה, בעד יום אחד או יותר מהימים בחודש מתוך 18 החודשים שקדמו. המהפך הוא דרמטי. אם בעבר הוא היה צריך 300 ימי עבודה, בפועל הוא צריך היום 12 ימי עבודה. כל חודש הוא יכול לעשות יום אחד, וסופרים את החודשים. עשה יום אחד בחודש – יקבל את דמי האבטלה. עבדנו על זה לא מעט. כך יצרנו מצב שגם עובדים יומיים שעובדים יומיים-שלושה בשבוע ועבודתם העונתית הופסקה יקבלו דמי אבטלה, מה שלא היו יכולים לצבור בעבר. 300 ימים בפועל, כשאתה מוריד שישי, שבת וחגים – אין מספר ימים כזה. היום הפכנו את זה לספירה של חודשים, ומספיק לעבוד יום אחד בחודש ואז תקבל את דמי האבטלה. אני חושב שזה מהפך דרמטי. השינוי לקח לא מעט זמן. <היו"ר ראובן ריבלין:> מקורה בהצעת חוק פרטית או ממשלתית? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> ממשלתית, אבל היא שונתה מקצה לקצה. הגיעה הצעת חוק ממשלתית ששכבה הרבה מאוד זמן על שולחן הוועדה. אני בטוח שאפילו דב חנין הפעם יתמוך בהצעת החוק, אף שבמקום ימים סופרים חודשים. אבל הוא גם יודע שיום בחודש נחשב חודש, והוא אומר: ואללה, אני לא מאמין שעשיתם את זה. אז עשינו את זה. <דב חנין (חד"ש):> כל הכבוד. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> השינוי המוצע ישווה את אופן חישוב השכר היומי הממוצע בין עובדים יומיים לבין העובדים החודשיים, אולם הוא יביא להפחתה בדמי האבטלה המשולמים לעובדים יומיים. הפחתה זו תחול רק על זכאים חדשים, ומבוטחים המקבלים היום דמי אבטלה לא ייפגעו מהשינוי המוצע. כמו כן, צריך לזכור שחלק ניכר מהעובדים היומיים כלל לא היו זכאים לדמי אבטלה לפי החוק בנוסחו המקורי, וממילא הם מוטבים מהשינוי הכולל המוצע. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מקווה שגם ללא מתנגדים. אני מבקש מכם לאשרה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. ושוב, תודות למנהלת הוועדה וילמה מאור, שמנצחת על הצוות של ענת, מעיין ואתי, וליועצת המשפטית שמרית גיטלין-שקד, שעבדה ללא לאות על החוק הזה ולקחה את זה באופן אישי ופעלה לקידומו של החוק, וגם הלחצים שלי קצת – וכמובן לעוזרי הפרלמנטריים, אילן מרסיאנו וקורל אלמוגית אבירם, שטרחו ועמלו. אני מקווה שהחוק יעבור בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אתה יכול להישאר על הדוכן. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן, עוד ארוכה הדרך. <היו"ר שלמה מולה:> להצעת חוק זו אין מסתייגים ואין מבקשי רשות דיבור, ולכן נצביע עליה במקשה אחת בקריאה שנייה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 141), התשע"ב–2012. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע בקריאה שנייה. הצבעה מס' 60 בעד סעיפים 1–4 – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 12 בעד, בצירוף קולו של יושב-ראש הוועדה, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אני מבין שיושב-ראש הוועדה מבקש שנצביע – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> בקריאה השלישית. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. נא להצביע על הצעת חוק זו בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 61 בעד החוק – 11 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 141), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 12, בצירוף קולו של יושב-ראש הוועדה חיים כץ, בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שחוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 141), התשע"ב–2012, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אמרת שיום בחודש זה מספיק, וזה מזכיר לי שכאשר עלה מנחם בגין לכס ראש הממשלה ביקשו לשכנע אותו שיהיה שבוע עבודה בן חמישה ימים. הוא אמר: רבותי, לאט לאט, בבת-אחת חמישה ימים? קודם נתרגל לעבוד יום אחד, אחר כך שני ימים, אחר כך נגיע לחמישה ימים. תודה רבה לחבר הכנסת חיים כץ. <הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 21), התשע"ב–2012> [מס' מ/692; "דברי הכנסת", חוברת ל"ב, עמ' 29816; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בהצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 21), התשע"ב–2012. בבקשה, אדוני. גם היא לקריאה שנייה ושלישית. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 21), גם היא הצעת חוק ממשלתית. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש הסתייגויות פה? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אין. <היו"ר ראובן ריבלין:> אמרתי, אמרתי. אין הסתייגויות, בסדר גמור. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> סעיף 3 לחוק עבודת הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך–1960, קובע כי בהתקיים תנאים מסוימים לגבי קטין שנמצא כי הוא נזקק, במשמעותו בחוק האמור, רשאי בית-המשפט לקבוע לגבי הקטין דרכי טיפול והשגחה מסוימות, שכוללות הטלת חובות על הקטין ועל האנשים האחראים לו. סעיף 15 לחוק האמור מסמיך את שר הרווחה והשירותים החברתיים לפטור את הקטין או כל אדם אחר מחובות שהוטלו עליו בידי בית-המשפט במסגרת דרכי הטיפול וההשגחה, אם השר סבור שטובת הקטין דורשת זאת, ובלבד שהאחראי לקטין הסכים לכך. החובות לפי החלטת בית-המשפט שלגביהן מאפשר סעיף 15 מתן פטור בידי השר: 1. החלטת בית-המשפט להעמיד לקטין ידיד שישמש גם יועץ לאחראי לקטין; 2. החלטת בית-המשפט להעמיד את הקטין תחת השגחתו של עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), דהיינו פקיד סעד; 3. החלטת בית-המשפט להוציא את הקטין ממשמרתו של האחראי לו, לאחר שנמצא כי אין דרך אחרת להבטיח טיפול והשגחה, ולמסור את הקטין למשמורתה של רשות סעד או להורות על החזקתו במעון או במעון נעול. הוראת סעיף 15, המאפשרת לשר לבטל את החלטת בית-המשפט, שניתנה בידי בית-משפט בהתאם לשיקולים ועל-פי הנתונים הקבועים בחוק, היא הוראה חריגה, שמעלה קשיים לגבי היחס בין הרשויות השונות. יצוין כי אין צורך בהוראה זו, שכן בחוק קבועים מנגנונים אחרים המאפשרים העמדת החלטה של בית-משפט לבחינה מחודשת בפני ערכאה שיפוטית: לפי סעיף 14 לחוק רשאי בית-המשפט, לפי בקשת גורמים שונים, לרבות הקטין או האחראי לו, לשנות החלטה שנתן בית-המשפט; לפי סעיף 16 לחוק, החלטת בית-המשפט ניתנת לערעור. הצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת לבטל את סעיף 15 ולשלול את סמכותו של השר לפטור מחובה שקבע בית-המשפט, כך שתבוטל הוראה חריגה זו, שאין בה צורך, ושמעולם לא נעשה בה שימוש ובסמכות שעל-פיה, כפי שמסר משרד הרווחה והשירותים החברתיים לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שדנה בהצעת החוק. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. ולעמלים על המלאכה, שוב, למנהלת המיתולוגית וילמה מאור ולצוותה: מעיין, אתי וענת, ליועצת המשפטית נועה בן-שבת, ולכל מי שלקח חלק בקידומו של החוק, וכמובן לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אלמוגית אבירם. אני מבקש מכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> יש עוד הרבה. <היו"ר שלמה מולה:> כן, כן, מאה אחוז. אתה רוצה ללכת? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אתה רוצה שאני אלך – אני אלך. אני אלך ואחזור, יאללה, נעשה התעמלות. <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו עוברים להצבעה. אני רק אאפשר ליושב-ראש – נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 62 בעד סעיף 1 – 10 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 10, אין מתנגדים. הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 21), התשע"ב–2012, עברה בקריאה שנייה. אדוני היושב-ראש, האם להצביע? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן. הצבעה מס' 63 בעד החוק – 10 נגד – אין נמנעים – אין חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 21), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 10, אין מתנגדים. הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 21), התשע"ב–2012, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, ולעושים במלאכה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר שלמה מולה:> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יריב לוין. אנחנו נמשיך בסדר-היום אחר כך. הודעה ללא הצבעה, אני מבין. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> נכון. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, להלן הודעה אחרונה למושב זה מטעם ועדת הכנסת, והיא תהיה קצרה. <היו"ר שלמה מולה:> מאיפה אתה יודע? אולי עוד שעה יהיה עוד משהו. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אתה יודע מה? אני לוקח צ'אנס, אבל אם ניפגש עוד פעם, אז ניפגש. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה. <חיים כץ (הליכוד):> – – – <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> כן, גם זה נכון. ועדת הכנסת קבעה כי ועדת הכספים תדון בהצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, התשע"ב–2012, מס' מ/706. תודה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. <הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 40), התשע"ב–2012> [מס' כ/710; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' כ"ג, עמ' 8873, וחוברת זו, עמ' 30771; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 40), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה ושלישית. קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה, אדוני. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 40), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זו היא מיזוג של שתי הצעות חוק: האחת של חברי הכנסת אמנון כהן, שלי יחימוביץ, אברהם מיכאלי, דוד רותם, חיים אמסלם ויצחק וקנין, והשנייה הצעת חוק מטעם הממשלה. סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א–1981, בנוסחו כיום, קובע – אני שומע אותך, רחל; עד פה אני שומע אותך – חזקה שלפיה מי שיש בבעלותו או בשימושו רכב, לא יהיה זכאי לגמלת הבטחת הכנסה, בכפוף לחריגים הקבועים בחוק. בית-המשפט העליון, בפסק-דין מיום 28 בפברואר 2012, קבע שהחזקה החלוטה שבחוק פוגעת פגיעה לא מידתית בזכות למינימום של קיום אנושי בכבוד, שמצוי בלבו ובגרעינו של כבוד האדם, ולפיכך ביטל את הוראת החוק הרלוונטית. עם זאת, בית-המשפט העליון הכיר בכך שהבעלות או השימוש ברכב עשויים לסייע באומדן הכנסות של אדם, וקרא למחוקק לקבוע הסדר חלופי במקום החזקה החלוטה שבחוק. בהצעת החוק המונחת לפניכם, שהוצעה על-ידי הממשלה בעקבות פסק-הדין האמור, מוצע לבטל את החזקה האמורה ולקבוע כי רק מי שיש בבעלותו שני רכבים, או לחלופין – יש ברשותו רכב ששוויו עולה על סכום שקבע שר הרווחה באישור הוועדה, לא יהיה זכאי לגמלה. ההוראות האלה יחולו לגבי רכב שלא רשום על שמו של התובע אך הוא נוהג בו מנהג בעלים. בנוסף, מוצע להסמיך את השר, באישור הוועדה, לקבוע הוראות לעניין ניכוי סכומים מהגמלה למי שבבעלותו רכב אחד ששוויו אינו עולה על הסכום שקבע. השר יהיה מוסמך לקבוע סכומים שונים שינוכו מגמלה כאמור, בהתחשב בין השאר בגילו של התובע, בהכנסתו מעבודה ובשווי הרכב. בחוק זה נקבעו הוראות מעבר שיאפשרו למי שגמלתו נשללה רק בשל אחזקת רכב לקבל את הגמלה רטרואקטיבית מיום 1 במרס 2012, אם מתקיימות לגביו הוראות החוק המוצע. אני חושב שהצעת החוק הזאת, כמי שיודע את המספרים ויודע את ההתחייבות ויודע את הסיכומים, שונה לחלוטין ממה שהממשלה רצתה, וגם חברי הכנסת המציעים של הצעת החוק שצורפה הסתכלו ואמרו: ואללה, מרוצים אנחנו. נקבע שהתקנות יוגשו לוועדת העבודה והרווחה ב-9 באוגוסט 2012, בעוד עשרה ימים. ינוסחו. המספרים ברורים, אני לא רוצה להעלות אותם פה, אבל השינוי הוא דרמטי. אנחנו מדברים על סכומים שיאפשרו רכישת רכב קביל, מסודר ונוסע. אני חושב שהצעת החוק הזאת מהווה בשורה לאלו שמקבלים הבטחת הכנסה ורוצים להתנייד. אנחנו מדברים על תנאים מינימליים. להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מכם, אף שאין פה כל המספרים, תנו לי קרדיט שהמספרים טובים ויפים, ואשרו את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> שנייה, אני כבר מקדים את הברכות. תודה למנהלת הוועדה וילמה מאור ולצוות המסור של הוועדה, אתי, מעיין ועינת; תודה ליועצת המשפטית של הוועדה, שמרית גיטלין-שקד, שבאמת השקיעה הרבה מאוד עבודה. הניסוחים האחרונים של הצעת החוק הסתיימו היום ב-17:15, באישור מיוחד של – – – <היו"ר שלמה מולה:> פטור מחובת הנחה? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גם פטור מחובת הנחה וגם הדיון עכשיו. ירד יושב-ראש ועדת הכנסת לאשר את זה. וגם אפשרות לעבוד בזמן שהמליאה עבדה, ורק ב-17:15, בוויכוח עם האוצר, אנחנו עמדנו על שלנו, ואני חושב – ואללה – – – <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> ייקח זמן, יש לנו עוד שמונה חוקים. – – – שמרית גיטלין-שקד, שעבדה וטרחה, ואם היו עליות ומורדות במהלך הדיון והיא הרגישה קצת לחצים, אז לא היתה בזה שום כוונה. אנחנו יודעים כמה את משקיעה וכמה את נותנת. תבורכי על העניין. וכמובן, לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אלמוגית אבירם. תודה. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. <היו"ר שלמה מולה:> אם אתה רוצה, דרך אגב, להמשיך מכאן, ואתה לא רוצה להשתתף בהצבעות, אני מאפשר לך את זה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> ואתה תצרף אותי להצבעות. <היו"ר שלמה מולה:> בוודאי, ודאי וודאי. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אין בעיה. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. נא להצביע. הצבעה מס' 64 בעד סעיפים 1–5 – 9 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 9, בצירוף קולו של יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, אין מתנגדים. הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 40), התשע"ב–2012, עברה בקריאה שנייה. אדוני, האם להצביע בקריאה שלישית? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן. <היו"ר שלמה מולה:> כהצעת הוועדה – מצביעים. נא להצביע. הצבעה מס' 65 בעד החוק – 9 נגד – אין נמנעים – אין חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 40), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר שלמה מולה:> אם כן, בעד – 9, בצירוף קולו של יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת חיים כץ, אין מתנגדים. הצעת החוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 40), התשע"ב–2012, עברה בקריאה שלישית. <קריאה:> עשרה בעד. <היו"ר שלמה מולה:> רגע, אמרתי: בעד – 9, בצירוף קולו של חבר הכנסת – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> זה יהיה עשרה. <היו"ר שלמה מולה:> זה יהיה עשרה. מאחר שאנחנו לחצנו, אם הוא לא לחץ אי-אפשר להכריז, לכן אמרתי. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים. תודה רבה לעושים במלאכה. <הצעת חוק השתלת אברים (תיקון), התשע"ב–2012> [מס' כ/478; "דברי הכנסת", חוב' ל"ג, עמ' 30016; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הנושא הבא הוא הצעת החוק השתלת אברים (תיקון), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג גם את הצעת החוק הזאת יושב-ראש – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> השתלת איברים, לא מניעה של אלימות? <היו"ר שלמה מולה:> – – ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לא. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> השתלת איברים, אין בעיה. <היו"ר שלמה מולה:> השתלת איברים. אנחנו הולכים לפי הסדר. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> יש הכול, אין בעיה. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה, אדוני. <שכיב שנאן (העצמאות):> תתחיל בתודות, שנוכל להצביע. <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה, אדוני. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק השתלת אברים (תיקון), התשע"ב–2012, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. את הצעת החוק יזמו חברת הכנסת זהבה גלאון ואנוכי, חבר הכנסת חיים כץ, ואני רוצה לברך אותה על היוזמה, על הפעילות, על המאמץ, להעביר את החוק הזה. חוק השתלת אברים, התשס"ח–2008, קובע כי יוקם מרכז לאומי לנושא ההשתלות במשרד הבריאות, וכי תמונה ועדת היגוי למרכז להשתלות. החוק קובע שבסמכותה של ועדת ההיגוי לקבוע הנחיות לעניין הקצאה של איברים המיועדים לתרומה, בהתחשב, בין היתר, בשיקולים הקבועים בחוק. מכוח סמכות זו נקבעו הנחיות לעניין מתן קדימות בעת הקצאת איברים להשתלה לאדם שתרם איבר מגופו שלא לנתרם מסוים, לאדם שנתן הסכמה לתרום איברים של בן-משפחתו ולאדם שחתם על כרטיס "אדי". בהתאם לקבוע בחוק, הנחיות אלו נותנות קדימות רק לתורם איבר מן החי שתרם שלא לנתרם מסוים. לפיכך, לא ניתנת קדימות לאדם שתרם איבר מגופו לבן-משפחתו, לחברו או לכל אדם אחר שזהותו היתה ידועה לו בעת מתן התרומה. בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע לתקן את החוק, ולקבוע כי בעת קביעת ההנחיות האמורות תשקול ועדת ההיגוי כל תרומת איבר שנתן אדם בחייו, בין לנתרם מסוים ובין שלא לנתרם מסוים. הקדימות לאדם התורם איבר מגופו ניתנת בהתחשב בעובדה שהוא עלול להיות חשוף לסיכונים בריאותיים במהלך ההליך ובהמשך חייו. לעניין זה, ההבחנה בין תורם לנתרם מסוים ובין תורם שלא לנתרם מסוים אינה רלוונטית. כמו כן, מתן הקדימות מהווה למעשה הוקרה של החברה לאדם על תרומתו להצלת חיי אדם, ובכך בא לידי ביטוי הכלל הקבוע במקורותינו: "כל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא". לפי החוק המוצע, כל ההוראות לעניין מתן קדימות יחולו גם על תרומת איברים שניתנה בעבר, לפני תחילת החוק. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני קורא לכם לאשרה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אם כן, פעם נוספת, תודה רבה למנהלת הוועדה המיתולוגית וילמה מאור שמנצחת על התזמורת של מעיין, ענת ואתי; ליועצת המשפטית של הוועדה, שוב, שמרית גיטלין-שקד, לכל מי שלקח חלק בקידומו של חוק זה, ופעם נוספת – לחברתי חברת הכנסת זהבה גלאון. וכמובן, תודה גם לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אלמוגית אבירם. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תודה רבה לך. <היו"ר שלמה מולה:> נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 66 בעד סעיפים 1–2 – 8 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 8, ובצירוף קולו של יושב-ראש הוועדה – 9. הצעת החוק השתלת אברים (תיקון), התשע"ב–2012, עברה בקריאה השנייה. אדוני היושב-ראש, האם להצביע – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן, ודאי, ודאי. <היו"ר שלמה מולה:> – – בקריאה שלישית כהצעת הוועדה? כן, להצביע. נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 67 בעד החוק – 9 נגד – אין נמנעים – אין חוק השתלת אברים (תיקון), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 9, ובצירוף קולו של יושב-ראש הוועדה – 10. הצעת חוק השתלת אברים (תיקון), התשע"ב–2012, עברה ללא מתנגדים בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. החוק ייכנס לספר החוקים. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. <הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012> [מס' כ/484; "דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 30256; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הנושא הבא שאנחנו נדון בו יהיה הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012, קריאה שנייה ולקריאה שלישית. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012, שהגשנו, חברת הכנסת דליה איציק ואנוכי, חבר הכנסת חיים כץ. חוק שכר שווה לעובדת ולעובד נועד לקדם את השוויון ולמנוע אפליה בין המינים בנוגע לשכר או לגמול אחר בקשר לעבודה. אפליה בנוגע לשכר פוגעת בעיקר בנשים. לוועדה נמסר כי לפי סקר הכנסות לשנת 2010 שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ביחס להכנסה ממוצעת נטו לשכיר מעבודה שכירה, הכנסת אשה שכירה לחודש מהווה כ-66% מהכנסת גבר לחודש, והכנסתה לשעה מהווה כ-84% מהכנסתו של גבר לשעה. חרף הפערים, מעטות התביעות המוגשות לפי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד לתיקון האפליה. אחד החסמים האפשריים להגשת תביעות הוא הוראת סעיף 8 לחוק, הקובעת כי אדם אינו זכאי להפרש שכר או גמול אחר מכוח הוראות החוק לגבי תקופה העולה על שנתיים. אנחנו מדברים על אנשים שלא מרוויחים יותר מדי כסף, וההפרשים – אנחנו מדברים על הדֶלתות שבין גבר לאשה. הולכת אותה אשה ומגישה תביעה, עורך-דין לוקח לה כסף, מתדיינת בבתי-משפט, ומקבלת רטרואקטיבית לשנתיים. הסכומים הם זעומים, לא רציני. הצעת החוק באה לקבוע, במקום התיישנות מהותית של שנתיים בלבד, שמשמעותה – אם לא הוגשה תביעה בתוך שנתיים הזכות אינה קיימת, ותהיה התיישנות דיונית בלבד, לתקופה של חמש שנים. כך יוכלו עובדת או עובד שנפגעו מאפליה בשכרם לתבוע את הפרשי השכר או הגמול המגיעים להם לתקופה של חמש השנים שקדמו להגשת התובענה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני פונה אליכם לאשרה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. בהזדמנות זו אני מבקש להודות לשדולת הנשים, שעתירתה לבית-המשפט העליון בבג"ץ 1758/11 בעניין אורית גורן נגד "הום סנטר" הביאה לפסק-דין המרחיב בנסיבות מסוימות את אפשרויות התביעה העומדות למי ששכרו נפגע על רקע אפליה מגדרית, והיתה הזרז להצעת החוק הזאת. אני צריך להגיד תודה גם ללשכת שר המשפטים, שהלכו אתנו ועזרו בניסוח ולגבי התקופה שנוכל להגיש את העתירה. תודה מיוחדת, שוב, למנהלת הוועדה וילמה מאור, לצוות אתי, ענת ומעיין, ליועצת המשפטית נועה בן-שבת, וכמובן לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אבירם. אני מבקש מכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה מאחר שלהצעת החוק אין הסתייגויות. נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 68 בעד סעיפים 1–2 – 7 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 7, ובצירוף קולו של היושב-ראש – 8. הצעת החוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012, עברה בקריאה שנייה ללא מתנגדים. אדוני היושב-ראש, האם להצביע כהצעת הוועדה? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן. <היו"ר שלמה מולה:> נא להצביע בקריאה שלישית. הצבעה מס' 69 בעד החוק – 7 נגד – אין נמנעים – אין חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 7, ובצירוף קולו של היושב-ראש – 8. הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 2), התשע"ב–2012, עברה בקריאה שלישית, ללא מתנגדים, ותיכנס לספר החוקים. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. <הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 3), התשע"ב–2012> [מס' כ/481; "דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 30204; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו ממשיכים להצעת החוק הבאה, היא גם שלך, אני מבין – הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 3), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה וקריאה שלישית; ללא הסתייגויות, גם לא הסתייגות דיבור. בבקשה, אדוני. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 3), התשע"ב–2012. את הצעת החוק יזמו חברי הכנסת דוד אזולאי, אחמד טיבי, אריה אלדד, יעקב אדרי, אורלי לוי אבקסיס, אורי מקלב, רחל אדטו, משה מוץ מטלון וזהבה גלאון, ואנוכי מבקש לברך אותם על יוזמתם, בייחוד ובמיוחד את רחל אדטו, אריה אלדד, אורלי לוי ומשה מוץ מטלון, שיושבים אתי בוועדה. לפחות אריה אלדד ורחל אדטו טרחו במיוחד ודאגו לקדם את הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, והקדישו הרבה מאוד מזמנם להביא את הצעת החוק הזאת להכנה בוועדה לקריאה שנייה ושלישית, ונתנו לי את האפשרות לבוא פה היום למליאה ולהגיש את הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות מסדיר את העיסוק במקצועות בריאות שונים. הסדרת העיסוק נועדה להבטיח, בין היתר, רמה מקצועית הולמת של העוסקים במקצועות אלה והגנה על בריאות הציבור. החוק מסדיר, בין היתר, את התנאים לקבלת תעודות במקצועות הבריאות, לרבות השכלה, הכשרה מעשית ועמידה בבחינות. בסעיף 58 לחוק נקבעו הוראות מעבר לגבי מי שעסקו במקצועות הבריאות ערב כניסתו לתוקף של החוק ולגבי מי שהחלו או השלימו את לימודיהם במקצועות הבריאות לפני אותו מועד. בכל סעיף בהוראות המעבר נקבע המועד להגשת בקשות על-פיו. נמצא כי חלק מהעוסקים במקצועות הבריאות לא הגישו את הבקשות במועד שנקבע לכך בחוק. בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצע לאפשר הגשת בקשות לפי הוראות המעבר הקבועות בסעיף 58(ב) ו-(ג)(1) בלבד, גם לאחר המועד הקבוע בחוק. אציין כי בשל התנגדות משרד הבריאות לא הוארכו המועדים גם בהוראות המעבר האחרות. סעיף 58(ב) לחוק מסדיר מתן תעודות במקצועות ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפול בהפרעות תקשורת ותזונה – דיאטנות – למי שהיתה לו בעבר תעודת הכרה במעמד במקצוע הבריאות, כחלק מההסדרה המינהלית של המקצוע על-ידי משרד הבריאות. המועד האחרון להגשת בקשות לפי סעיף קטן זה הוא ט"ו בשבט התש"ע, 30 בינואר 2010. מוצע לבטל את הגבלת המועד להגשת בקשות לפי סעיף קטן זה. סעיף 58(ג)(1) לחוק קובע כי מי שהשלים את לימודיו במוסד מוכר בישראל בלבד, במקצועות ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפול בהפרעות תקשורת ותזונה – דיאטנות – עד ליום ה' בשבט התשס"ט, 30 בינואר 2009, זכאי לקבל תעודה במקצועות אלה ללא צורך בעמידה בחובת הבחינות הקבועה בחוק, ובלבד שהגיש בקשה עד ליום ט' באדר ב' התשע"א, 15 במרס 2011. מוצע לדחות את המועד האחרון להגשת בקשות לפי סעיף קטן זה ליום כ' באייר התשע"ג, 30 באפריל 2013. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. אני קורא לכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה למנהלת הוועדה וילמה מאור. נראה שאחרי אישור – אני חושב שאריה אלדד רצה לעלות ולברך ולהגיד תודות, נכון או שאני טועה? לא רצה. ורחל אדטו גם לא רצתה, או כן רצתה? <רחל אדטו (קדימה):> לא. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא רצתה. אז עוד הפעם, אני מודה לאריה אלדד ולרחל אדטו על תרומתם המיוחדת לקידום החוק לקריאה השנייה והשלישית. הם עדיין לא סיימו את כל המקצועות, ויש ועדה שמתנהלת, שכן יש לנו ריפוי בעיסוק ואומנויות. <רחל אדטו (קדימה):> הבעה ויצירה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> הבעה ויצירה. אני מקווה שבפגרה הזאת נשב ונראה ונקבל החלטה, ובתחילת המושב נביא את זה לקריאה השנייה והשלישית. <רחל אדטו (קדימה):> בעזרת השם. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> בלי נדר אנחנו נעשה את זה. אני מקווה שמשרד הבריאות יבין שאין ברירה. אז עוד הפעם, תודה למנהלת הוועדה וילמה מאור, לבנות מעיין, אתי וענת, הצוות המסור, והוא באמת מסור. תודה ליועצת המשפטית שמרית שקד-גיטלין – החלפתי את הסדר – ולכל מי שלקח חלק, בטח למציעים, לכל אלה שהציעו ועמלו על הצעת החוק הזאת ולכל מי שלקח חלק בקידומה. כמובן, אי-אפשר בלי עוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אלמוגית אבירם. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה כבקשתו של יושב-ראש הוועדה, כי אין הסתייגויות ואין הסתייגויות דיבור. נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 70 בעד סעיף 1 – 9 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 9, ובצירוף קולו של היושב-ראש – 10, אין מתנגדים. הצעת החוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 3), התשע"ב–2012, עברה בקריאה שנייה. אדוני, האם להצביע כהצעת הוועדה בקריאה שלישית? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן. <היו"ר שלמה מולה:> אכן כן. נא להצביע. הצבעה מס' 71 בעד החוק – 10 נגד – אין נמנעים – אין חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 3), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 10, ובצירוף קולו של היושב-ראש – 11, אין מתנגדים. הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 3), התשע"ב–2012, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, ולעושים במלאכה וליוזמים. <הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 20) (תיקון), התשע"ב–2012> [מס' כ/488; "דברי הכנסת", חוב' ל"ה, עמ' 30564; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת החוק הבאה היא הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 20) (תיקון), התשע"ב–2012. גם אותה יציג יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת חיים כץ. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, אם היא תעבור בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, תהיה הצעת החוק מס' 120 שוועדת העבודה והרווחה מעבירה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית – – <דב חנין (חד"ש):> חבר הכנסת כץ – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – ובנוסף, 150 תקנות, ב-760 דיונים, בלי להתייחס לעבודה של ועדות המשנה, שמנוהלות על-ידי אילן גילאון וכל מי שמנהל. אילן גילאון, אני אומר, כי הוא ביום שלישי באופן קבוע יושב ומטפל בנושא הנגישות. הצעת החוק ה-120. יש תת-ועדה של אריה אלדד – שהולך הביתה, הוא ממהר – הוא גם מנהל תת-ועדה, ורחל אדטו מנהלת תת-ועדה. אנחנו מנסים לנצל את זמננו ולעזור ולשפר את איכות החיים של האזרחים. <דב חנין (חד"ש):> חבר הכנסת כץ, ביהדות נאמר עד מאה-ועשרים, כי לא ידעו שאפשר יותר. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אז הנה, יש לנו היום– – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> ביהדות אומרים: עד בלי די. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> יש לנו היום הצעת חוק נוספת, שתהיה החוק ה-121, ואני מקווה שאנחנו הולכים למחזור נוסף של 120. אני מתכבד, אדוני היושב-ראש, להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 20) (תיקון), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת עפו אגבאריה. חבר הכנסת עפו אגבאריה הוא חבר בוועדה שיושב ונותן ותורם ועוזר. הוא לא פה עכשיו, אבל שאפו על תרומתך, על עבודתך. אני כיושב-ראש הוועדה יכול להגיד לך תודה רבה וגדולה על תרומתך לקידום החקיקה בוועדה. סעיף 30 לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א–1981, מחייב לסמן בקבוקים ואריזות של תרופות וסמי מרפא בתווית שעליה יופיע שם בית-המרקחת, מספרו הסידורי של המרשם, שמו של החולה והוראות לשימוש. כמו כן, יש לציין בעברית, בערבית ובאנגלית את המלים "לשימוש חיצוני" אם התרופה נועדה לשימוש חיצוני. לפי סעיפים 35 ו-51 לפקודה חלה חובה לציין בעברית, בערבית ובאנגלית את המלה "רעל" על גבי תרופות וחומרים כמפורט באותם סעיפים. בתיקון מס' 20 לפקודת הרוקחים משנת 2011 נקבעה חובה לציין גם ברוסית את המלים "לשימוש חיצוני", ולציין בכל השפות האמורות – עברית, ערבית, אנגלית ורוסית – את שם התכשיר, ולגבי תכשיר שמצורף לו עלון לצרכן – גם את המלים "יש לעיין בעלון לצרכן לפני השימוש". כמו כן נוספה חובה לציין גם ברוסית את המלה "רעל" במקום שיש חובה לציינה בשפות האחרות. מועד התחילה של תיקון מס' 20 נקבע בזמנו ל-1 באוגוסט 2012, כדי לאפשר היערכות לצורך התאמת האריזות והתוויות. ואולם, מתברר כי נדרש פרק זמן נוסף להשלמת ההיערכות. בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצע לדחות את מועד כניסתו לתוקף של תיקון מס' 20 בתשעה חודשים, ליום כ"א באייר התשע"ג, 1 במאי 2013. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני פונה אליכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. ואללה, וילמה מאור, 120 חוקים. ניצחת על התזמורת, ישבת פה בלילות, חיכית עד שנעביר את החוקים. הבטחת לי שהבנות שעובדות ומסייעות, אתי, מעיין וענת, יושבות ומסתכלות עלייך, מחייכת, מרוצה; ליועצת המשפטית של הוועדה, שטרחה בהצעת החוק הזאת, נועה בן-שבת; לעפו אגבאריה, שעשה עבודה מהירה, זריזה – אחרת התקנה הזאת היתה נגמרת ולא היינו מגיעים לזה; וכמובן, לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אלמוגית אבירם. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה. מאחר שלהצעת החוק אין הסתייגויות ואין הסתייגות דיבור, נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 72 בעד סעיפים 1–2 – 7 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 7, ובצירוף קולו של היושב-ראש – 8, אין מתנגדים. הצעת החוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 20) (תיקון), התשע"ב–2012, עברה בקריאה שנייה. אדוני, האם להצביע בקריאה שלישית, כהצעת הוועדה? נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 73 בעד החוק – 7 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 20) (תיקון), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 7, ובצירוף קולו של היושב-ראש – 8. הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 20) (תיקון), התשע"ב–2012, ללא מתנגדים, עברה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים. תודה רבה לך, ליוזמים ולעושים במלאכה. <הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות רפואיים (תיקון), התשע"ב–2012> [מס' כ/467; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 27683, וחוב' ל"א, עמ' 29647; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, אדוני היושב-ראש. הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות רפואיים (תיקון), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה ושלישית – היא גם קיבלה פטור מחובת הנחה, הצעת החוק הזאת. יציג אותה יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, אנחנו מתחילים בסדרה – אני לא יודע אם לקרוא לזה 121 או 1, עד 120. אנחנו כנראה רוצים להעלות את תוחלת החיים, ואנחנו אומרים, כשמדברים על בריאות, שילדים שייוולדו או שנולדים היום – תוחלת החיים שלהם היא 130. אתה מבין, נסים זאב? הרפואה אומרת 130, במחקרים. אתה לא מאמין, אדוני השר, אבל כבר היום, בשנה האחרונה, אם אנחנו מדברים על בריאות, אם בעשר שנים היתה תוחלת החיים עולה בשנה, בשלוש השנים האחרונות תוחלת החיים עלתה בשנה וחצי – לגבר ולאשה. מה שזה עושה באקטואריה – – – <השר מיכאל איתן:> זה מה שרציתי להגיד. ואתה מתנגד ליציאה לפנסיה בגיל 67. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני לא מתנגד. אני רוצה לנתק את הקשר. אני רוצה לתת לאנשים לחיות בכבוד, ואני רוצה לנתק את הקשר בין הזכות לקצבה מהביטוח הלאומי לאלה שלא עובדים לפנסיה. היום רוצים להעלות את גיל הפרישה כדי שלא לשלם ביטוח לאומי. זו המטרה. היום גיל הפרישה של אלה שעומדים לצאת – בקופות החדשות הגיל הממוצע הוא 30, ורוצים להעלות את גיל העבודה, 67, לאלה שהיום הם בני 30, אבל המטרה היא לא לשלם ביטוח לאומי. למעגל העבודה נכנסות 40,000 נשים כל שנה, גומרות שנתון. מקבלות 1,500 שקל קצבת זיקנה. על 40,000 זה 60 מיליון לחודש, זה 720 או 700 מיליון שקל לשנה. אם יגידו: אנחנו לא קושרים את תשלום הביטוח הלאומי להעלאת גיל הפרישה, ואפילו – אני בעד לאפשר לכל מי שרוצה להמשיך לעבוד, כמו בארצות-הברית, ולא יכולים לפטר אותו. אני בעד, אבל בואו נגיד: אנחנו לא רוצים לשלם לנשים מענקים עודפים עבור עבודה מעבר לגיל 62 – אגב, נשים עובדות מעבר ל-62, 80% מהן לא פורשות; נשים ממשיכות לעבוד לפחות עד גיל 64 – 80%, בפועל. אבל אם יקבעו את גיל הפרישה ל-64, ישלמו ביטוח לאומי ל-64. אז אותן מסכנות, שלא הולכת הביתה או לא עובדות מפני שאין להן עבודה או אין להן יכולת, לא יקבלו קצבת זיקנה. אז אם יגידו: הגיל המזכה לביטוח לאומי הוא 62, כמו שעכשיו, והגיל הקובע הוא, מבחינתי, 67, אני אהיה בעד, אבל שיגידו מה הבעיה; שלא יתייחסו לציבור כמו אל אנשים שלא מבינים על מה הם מדברים. שישימו את הבעיה, יגידו: זאת הבעיה, את זה אנחנו רוצים לתקוף. שתבין, מיקי, אני רואה שאתה מסתכל עלי: במעגל אלה, בקרנות הוותיקות, הנשים – לא יודע כמה, יש 4,000 נשים שעובדות מתוך המעגל, שהגיל שלהן הוא כבר – לא ישפיע שום דבר אם הן יעבדו או לא, הן ממשיכות לעבוד. בשאר הקופות החדשות הגיל הממוצע הוא 30 או 31, כי תקופת החיים שלהן היא רק 17 שנה. זה הקופות. מצטרפים אליהן כל הזמן אנשים צעירים שמורידים את הגיל הממוצע. כלומר, אנחנו מדברים על העלאת גיל הפרישה, לעוד 22–25 שנה. זו ההשפעה. אנחנו רוצים לקבוע את זה היום במפורש כדי שלא לשלם ביטוח לאומי – תבואו ותגידו לי את זה, אל תשחקו. בשביל זה אני רוצה לעשות את זה. זהו. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. אתה ממשיך, אני מבין, לחוק. זה היה מבוא ארוך, הייתי אומר. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> הרבה אנשים, כל הכלכלנים וכולם אומרים, וגם היום הביאו לי – פרופסור ששינסקי אומר: יש ועדה. אמרתי: אני מלווה את כל נקודות הפנסיה מ-1994, בכל תחום. לא ראיתי אותך שם. שמע, אתה לא יודע. מה אני שכחתי בנושא הפנסיה – אני לא יודע אם הוא יודע. בוא תגיד. אבל הוא לא הגיב על הביטוח הלאומי. שיבוא ויגיד. אבל מי שהגיבה על זה – דומיניסיני שהיתה שם בוועדה, ואמרה: ואללה, לא רוצה להגיד לך. הצעת חוק זו היא מיזוג של שתי הצעות חוק פרטיות, אחת שלי והשנייה של חברת הכנסת רחל אדטו, שגם בהצעת החוק הזאת טרחה, עמלה ויחד אתי היו קרבות לא קטנים מול המוסדות. אני פשוט לא מבין את הרכות שהם רוצים להתנהג בה מול אלה שבאים לפגוע בעובדי הרווחה, בעובדים הסוציאליים. לצערי, גם ראינו לאחרונה תופעות שהן לא מקובלות, והצעת החוק הזאת באה לפתור את הבעיה הזאת מעט, לדעתי. היינו רוצים הרבה יותר, אבל צר לי שמשרד המשפטים – – <רחל אדטו (קדימה):> הקשיח את עמדתו מול הענישה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – הקשיח את עמדתו מול הענישה, ולא – – – <עינת וילף (העצמאות):> חוק – – – אני מנסה לקדם משהו דומה על עובדי הוראה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> בסדר. <רחל אדטו (קדימה):> תעבירי את זה לחיים. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תופעת האלימות שמשתרשת בחברה הישראלית – לא רק אצל עובדי הרווחה – הקלות של דקירות, הפעלת כוח בכלל וכלפי עובדי רווחה ואנשי צוות רפואי בפרט, עולה, לצערי, לכותרות חדשות לבקרים ומחייבת להעביר מסר חד וברור שאין להשלים עם אלימות מכל סוג שהוא בחברה מתוקנת. בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצע לתקן את החוק למניעת אלימות במוסדות רפואיים, התשע"א–2011, ולהחיל את הוראותיו גם על עובדי הרווחה. אני רוצה לציין שהצעת החוק הזאת, אנחנו לא הסכמנו לאשר אותה עד שיושב-ראש ארגון העובדים הסוציאליים אמר: מרוצה אני. שלחנו את המשרדים חזרה ואמרנו: אנחנו לא מחוקקים בשביל לספור חוקים. אם הצעת החוק לא נותנת לנו מענה, אנחנו לא נעביר אותה. כשיושב-ראש ארגון העובדים הסוציאליים, פרי, אמר לי: מרוצה אני, אמרתי: אוקיי. בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצע לתקן את החוק למניעת אלימות, כמו שאמרתי, ולהחיל את הוראותיו גם על עובדי הרווחה, אותם עובדי רווחה שעושים את עבודתם היומיומית בנאמנות ובמפגש יומיומי עם אנשים הזקוקים לסיוע במגוון רחב של תחומים – חלקם לעתים בבחינת דיני נפשות. בהצעת החוק מוצע להסמיך מנהל מחלקה לשירותים חברתיים או עובד סוציאלי בה, וכן מנהל השירות במשרד הרווחה והשירותים החברתיים שאחראי למקום שבו ניתנים שירותי רווחה, להזהיר בכתב אדם שנקט במתכוון אלימות כלפי עובד רווחה בעת מילוי תפקידו – בין במקום המספק שירותי רווחה או במקום אחר – או השחית במתכוון רכוש, שאם בתקופה של 12 חודש יחזור וינקוט מעשים אלה, יהיו אותו מנהל או עובד סוציאלי רשאי להורות על מניעת כניסתו של אותו אדם למקום שמספק שירותי רווחה. חזר אותו אדם ונקט במתכוון במעשים מעין אלה בתוך 12 חודשים ממועד האזהרה, יוכל המנהל או העובד הסוציאלי כאמור להורות שאותו אדם לא יהיה רשאי להיכנס למקום שבו ניתנים שירותי רווחה, וזאת במשך תקופה של עד שישה חודשים אם האדם נקט אלימות פיזית, או במשך תקופה של עד שלושה חודשים אם האדם נקט אלימות מילולית או השחית רכוש. עם זאת, גם אם ניתנה הוראה למנוע את כניסתו של האדם למקום המספק שירותי רווחה, יהיה אותו אדם רשאי להיכנס למקום אם מנהל אותו מקום השתכנע שצרכיו החיוניים של האדם עלולים להיפגע אם לא יקבל את שירותי הרווחה. בהצעת החוק מובהר במפורש שגם אם נאסר על אדם להיכנס לאותו מקום, הדבר לא ימנע מבן משפחתו של אותו אדם לקבל שירותי רווחה. נושא מהותי נוסף שהצעת החוק מסדירה במסגרת תיקון עקיף לחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, התשס"ה–2005, הוא הסמכת מאבטח ששומר במקום המספק שירותי רווחה לדרוש מאדם להזדהות, למנוע כניסה או להוציא אדם מהמקום, ואף להשתמש בכוח סביר לשם כך, וכן לעכב אדם עד לבואו של שוטר אם יש חשש שיימלט או שזהותו לא ידועה – והכול רק אם אותו אדם ביצע מעשה אלימות פיזית, דהיינו תקיפה כגון הכאת אדם, דחיפתו או הפעלת כוח על גופו בדרך אחרת במקום המספק שירותי רווחה, או אם אותו אדם עומד לבצע מעשה אלימות. סמכויות אלה הן נוסף על סמכויות הנתונות כיום למאבטח, ויינתנו לו לפי הסמכה מפורשת. מוצע גם שמאבטח – שלום, אורי אריאל. ואללה, אני לא שומע את עצמי. ברוכים הבאים. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> באת לחוק 121. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> בסך הכול רצינו עד 120, אבל עברנו. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> התחלנו אחד עכשיו. מוצע גם שמאבטח יוכל להפעיל את סמכויותיו אלה רק אם מעסיקו ביטח אותו לשם הבטחת פיצוייו אם ייפגע בעת מילוי תפקידו, ובהתניה זו אין כדי לגרוע מזכותו של המאבטח לפיצויים על-פי כל דין. אדגיש כי הסמכת המאבטח כאמור היא נוסף על הסמכויות המינהליות הנתונות למנהל המחלקה לשירותים חברתיים, לעובד סוציאלי שהוסמך על-ידי אותו מנהל או למנהל השירות במשרד הרווחה והשירותים החברתיים להזהיר בכתב אדם שנקט במתכוון מעשה אלימות, או להורות על מניעת כניסת אדם כאמור למקום המספק שירותי רווחה. כולי תקווה שהצעת החוק תעבה את ההגנה שעובדי הרווחה כה ראויים לה. תשמעו, אני עומד פה בחוק התשיעי. בחלק מהחוקים אמרתי – על משרד המשפטים. יחד עם זאת, אי-אפשר שלא לתת קרדיטים לגלעד סממה, העוזר של שר המשפטים, שלא באחד מן החוקים הטביע את חותמו, לחץ על המערכת, הקדיש זמן והפעיל שעות. אז זה המקום להגיד תודה לגלעד סממה ממשרד המשפטים. וכמובן – למנהלת הוועדה המיתולוגית וילמה מאור. ואללה, התחלת בסדרה – מס' 1, סדרה שנייה; לבנות שעוזרות על-ידך, ענת, מעיין ואתי; ליועץ המשפטי של הוועדה אייל לב-ארי, ובהזדמנות זו גם לנועה בן-שבת ושמרית גיטלין-שקד; לצוות המקצועי המשפטי של הוועדה, שסובלים את הלחץ שאני לוחץ ולוחץ ולא נותן להם לנשום. הם אומרים שמגיעה להם חצי שעה הפסקה אחרי תשע שעות עבודה. <השר מיכאל איתן:> חוק שעות עבודה ומנוחה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> היום רצו לעשות קרקס בחוק הזה, התמ"ת, אתה לא מבין. וכמובן, לכל אלה שטרחו ועמלו על החקיקה. ופעם נוספת לחברתי חברת הכנסת רחל אדטו, שהיתה שותפה, ובשמחה רבה שילבנו את שני החוקים האלה, ומגיעים לה קרדיטים על עבודתה בוועדת העבודה והרווחה, על זה שהיא מקדישה ונותנת מניסיונה כרופאה ויורדת לפרטים. אמר מישהו שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ואת שמה לב לפרטים הקטנים. אז תודה רבה לך. וכמובן – לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אלמוגית אבירם. אני מודה לכל אלה שעמלו וטרחו, והגענו לסיום המושב הזה בחקיקה ברוכה, שתעזור לציבור הנזקקים, הגמלאים, העובדים, המקדישים, הנכים במדינת ישראל. תודה רבה לכל אלה שעזרו לי להגיע לפה ולהניח את הצעת החוק הראשונה בסדרה השנייה של ה-120. תודה רבה, ואני מקווה שחברי הכנסת יאשרו את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אחרי שיאשרו, את תעלי לברך. תודה רבה לכם. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. אני מודה לך גם על זה שעמדת זמן ארוך והצגת את כל הצעות החוק. חברים, אנחנו עוברים להצבעה, ורק אמתין כדי שיושב-ראש הוועדה יוכל להספיק להגיע להצביע וללחוץ על הכפתור. נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 74 בעד סעיפים 1–7 – 10 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 10, אין מתנגדים. הצעת החוק למניעת אלימות במוסדות רפואיים (תיקון), התשע"ב–2012, עברה בקריאה שנייה. אדוני היושב-ראש, האם להצביע בקריאה שלישית, על-פי הצעת הוועדה? כן. בבקשה. נא להצביע. הצבעה מס' 75 בעד החוק – 10 נגד – אין נמנעים – אין חוק למניעת אלימות במוסדות רפואיים (תיקון), התשע"ב–2012, נתקבל. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 10, אין מתנגדים. הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות רפואיים (תיקון), התשע"ב–2012, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים. ברכות לעושים במלאכה. בין היוזמים, יוזמת הצעת החוק, חברת הכנסת רחל אדטו, עולה לברך. בהצלחה. במזל טוב. <רחל אדטו (קדימה):> תודה. אנחנו – – – <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום אחרי שהיא תברך. בבקשה. <רחל אדטו (קדימה):> בשעה וחצי האחרונות עמד כאן יושב-ראש הוועדה חיים כץ וקרא את תשעת החוקים שעברו בוועדה – החוק ה-121 שעבר עכשיו. אני חשבתי שאחרי שהוא עמד כאן שעה וחצי ופרגן – לצוות הוועדה, וליוזמים, ולעורכי-הדין, ולעוזרים ולכל מי שנגע – אני חושבת שזה הרגע גם לברך אותך, חיים. חשבתי שכמו שגומרים סיבוב בקריאה בתורה – אחרי ראש השנה גומרים את ספר דברים ומתחילים מחדש את ספר בראשית, ואז מביאים את חתן בראשית. אני כרגע רוצה להצדיע לך כחתן החקיקה וכיושב-ראש הוועדה, שאני בהחלט, בשלוש וחצי השנים האחרונות, עם כל הוויכוחים, ועם כל הדיונים, חושבת שאתה מנהל אותה בדרך יוצאת מן הכלל – מקצועית, עם הרבה אמפתיה, אף שאתה יודע להגיב לכל אחד כמו שצריך. אני חושבת שזו חוויה, היותך יושב-ראש ועדה. ובאמת מגיע לך כל הכבוד על כל הפעילות שאתה עושה באמת לטובת תושבי מדינת ישראל. חיים, יישר כוח. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה. אנחנו מצטרפים לברכות. <הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 41) (זכאי בגיל פרישה שיצא את ישראל), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/492).] (קריאה ראשונה) <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת החוק הבאה היא הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 41) (זכאי בגיל פרישה שיצא את ישראל), התשע"ב–2012, לקריאה ראשונה. את הצעת החוק יציג – – <דב חנין (חד"ש):> – – – <היו"ר שלמה מולה:> – – חבר הכנסת זאב אלקין, יושב-ראש הקואליציה. <דב חנין (חד"ש):> – – – <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, איך שונה הסדר? למה – – – <היו"ר שלמה מולה:> רק רגע. קודם כול, שום דבר לא שונה. הצעת חוק הגנת הצרכן – היא כבר עברה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <דב חנין (חד"ש):> לא. <היו"ר שלמה מולה:> כן. היא עברה. היא עברה, אני הייתי פה. <ציון פיניאן (הליכוד):> הגנת הצרכן עברה. <דב חנין (חד"ש):> אבל מי משנה את הסדר? השאלה שלי היא, מי משנה את הסדר? <ציון פיניאן (הליכוד):> הגנת הצרכן עברה. <קריאה:> – – – <היו"ר שלמה מולה:> החוקים שמתקבלים מוועדות הכנסת – משבצים אותם. ולכן – – – <דב חנין (חד"ש):> אבל יש לי פה סדר-יום 4, ובסדר-יום 4 יש סדר מסוים של – – – למה שינו אותו? <היו"ר שלמה מולה:> חבר הכנסת דב חנין, מאחר שהצעות החוק שמגיעות מהוועדות, ומאחר שהיום הוא האחרון לפני היציאה לפגרה, סדר-היום מתעדכן. בדרך כלל משתדלים לעמוד בסדר-היום המקורי – – <דב חנין (חד"ש):> ההצעה – – – <היו"ר שלמה מולה:> – – ורק מכניסים את השינויים. <דב חנין (חד"ש):> ההצעה – – – <היו"ר שלמה מולה:> גם במזכירות – רק רגע. חבר הכנסת – – – <דב חנין (חד"ש):> – – – <זאב אלקין (הליכוד):> מהר, מהר – – – <היו"ר שלמה מולה:> תודה. – – – גם היה בנשיאות. היתה הודעה שיהיו – – <קריאה:> – – – <היו"ר שלמה מולה:> – – שינויים כל הזמן. אני מציע – – – <זאב אלקין (הליכוד):> יותר מהר יעבור, דב, מהוויכוח. <קריאה:> – – – <דב חנין (חד"ש):> – – – מאוד פשוטה. ואין, לבי לא, חס וחלילה, בחוק החשוב – – <היו"ר שלמה מולה:> בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> – – שחברי חבר הכנסת אלקין מקדם. אני גם תומך בחוק ומברך אותו. <היו"ר שלמה מולה:> כן. <דב חנין (חד"ש):> אני רק אומר ברמת העיקרון: החוק הזה היה אמור להיות סעיף 45 בסדר-היום, ולפניו יש שני חוקים אחרים: אחד – חוק הקאדים, ואחד – חוק שירותי רווחה. <היו"ר שלמה מולה:> אוקיי. <דב חנין (חד"ש):> איך קרה שפתאום הסדר השתנה, והוא הפך להיות לפני חוק הקאדים וחוק שירותי רווחה? שאלה, פשוט לסדרי העבודה של הבית. החוק הוא חוק חשוב, ואני בהחלט בעד שחבר הכנסת אלקין יקדם אותו. <היו"ר שלמה מולה:> אדוני, אני שוב חוזר ואומר: מכניסים הצעות חוק שמגיעות מהוועדות. היתה הודעה בנשיאות שבמסגרת סדר-היום יכולים להיות שינויים כאלה ואחרים. אני לא חושב שהשינויים הם כאלה דרמטיים. הם לא שינויים מהותיים. הצעות חוק היו על סדר-היום. לכן, אחרי ההודעה הזאת אני מבקש שחבר הכנסת – – <זאב אלקין (הליכוד):> תודה. <היו"ר שלמה מולה:> – – זאב אלקין יציג את הצעת החוק. אנחנו – – – <זאב אלקין (הליכוד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר וחברי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה להצטרף לברכות לדובר שהיה פה הרבה זמן לפני – – <היו"ר שלמה מולה:> – – – מאה אחוז. <זאב אלקין (הליכוד):> – – חבר הכנסת חיים כץ, כי גם הצעת החוק הזאת היא חלק מהסדרה השנייה של 120. אני מקווה שבעזרת השם היא גם תושלם, כי היא מגיעה מאותה ועדה, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ובזכות הטיפול המהיר והמסור של היושב-ראש היא הספיקה להגיע לקריאה הראשונה לפני סוף מושב הקיץ. כפי שאמרתי, היא חלק מאותה סדרה של 120 הבאות שבדרך, אז על כך מגיעה תודה וברכה ליושב-ראש הוועדה – – – <חיים כץ (הליכוד):> תן, תן לנו עוד שנה בכנסת, תראה. <זאב אלקין (הליכוד):> זה תלוי בו היום הרבה יותר ממה שתלוי בי. ואני לא אפרט, אני לא אפרט. אבל – – – <עינת וילף (העצמאות):> זה לא תלוי בו, זה בסדר. זה יהיה, זה יהיה. <היו"ר שלמה מולה:> מאה אחוז. <זאב אלקין (הליכוד):> זה תלוי בו. זה תלוי בו. על זה אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה ולכל הצוות של הוועדה, למנהלת הוועדה וליועץ המשפטי. בהצעת החוק הזאת, שיזמתי יחד עם חברי חבר הכנסת רוברט אילטוב, חבר הכנסת אברהם מיכאלי וחברת הכנסת עינת וילף, אנחנו באים לתקן עוול בהסדר שמתקיים כבר שנים רבות בכל הסוגיה של יציאה של הקשישים לחוץ-לארץ. עד היום קשיש שקיבל גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, השלמת הכנסה, היה מוגבל במספר הימים ובמספר הפעמים שהוא היה יכול לצאת לחוץ-לארץ. ההגבלה של מספר הימים היתה 72 יום, ומספר הפעמים – שלוש. וזה בסדר גמור: מדינת ישראל לא רוצה, ובצדק, שמי שמקבל השלמת הכנסה ייעדר מהארץ תקופה ארוכה מדי. אבל בהסדר שהיה קיים בחוק, שנקבע בזמנו בוועדת הכספים, עוד בקדנציה הקודמת, כשהרחיבו קצת את הגבולות – כי פעם זה היה רק חודש, ורק פעם אחת לצאת לחו"ל – נקבע דבר שבעיני הוא דרקוני: מי שעבר ולו ביום אחד את המכסה, או מסיבות בלתי צפויות נאלץ לצאת מהארץ בפעם הרביעית, נשללו לא רק אותם ימים מכאן ולהבא שהוא היה בחוץ-לארץ, אלא רטרואקטיבית, כל תקופת שהותו. קרי, אם בן-אדם היה בחוץ-לארץ במקום 72 יום 73 יום, כי קרה משהו, לא משנה – התעכבה הטיסה או קרה משהו מסיבות אישיות – שללו לו רטרואקטיבית את כל התקופה אחורה כשהוא שהה בהיתר. כשדנה ועדת העבודה והרווחה בחוק אחר שאושר שם עוד לפני כמה חודשים, בחוק של המזונות שמשלמת המדינה לאמהות חד-הוריות, הוחלט שההסדר הזה הוא דרקוני במקרה ההוא, ושההסדר יפעל – רק מהיום הזה והלאה תישלל הקצבה. בעקבות זאת יזמנו הצעת חוק דומה לגבי הסדר יציאה של הקשישים. בדיונים בוועדה הגענו לנוסח פשרה ששונה קצת מההסדר הזה במזונות, ובעיני הוא אפילו נכון יותר. הנוסח מוצע כאן לקריאה ראשונה. לפי הנוסח הזה, מי שיצא בפעם הרביעית, תישלל רק תקופת השהות של הפעם הרביעית, אבל אם הוא יצא חמש פעמים ומעלה, זו כבר נוכחות מוגזמת בחוץ-לארץ, ואז תישאר השלילה הרטרואקטיבית שקיימת היום בחוק. כנ"ל לגבי מספר הימים: מי שיצא מ-73 ימים ועד 100 ימים, ישללו לו רק את הקצבה עבור אותם הימים הפרופורציונליים, מ-73 ועד 100, שהוא שהה בחוץ-לארץ. אבל אם הוא שהה בחו"ל יותר מ-100 יום, זו כבר תקופה ארוכה מספיק כדי להגיד שאין סיבה שמדינת ישראל תשלם לו על כל תקופת השהות, ותישאר השלילה הרטרואקטיבית שקיימת בחוק היום. במלים אחרות, החוק יוצר מעין מסדרון סביר לכך שבן-אדם יכול לעבור את ההגבלה שקיימת בחוק כיום, ולקבל את השלילה רק על התקופה שהיתה מעבר למה שמותר. זה או הפעם הרביעית, או התקופה הזאת מהיום ה-73 ועד היום ה-100. מוצע כאן הסדר ביניים מידתי, שמצד אחד מאפשר – – <קריאה:> נכון. <זאב אלקין (הליכוד):> – – למדינת ישראל לא לשלם תשלומים של השלמת הכנסה במקרה של היעדרות מוגזמת בחוץ-לארץ, ומצד שני, עושה חסד עם אנשים, שאגב, חלקם למשל הם עולים שיש להם קרובי משפחה בחוץ-לארץ, ולכן אפשר להבין את הרצון שלהם לבקר שם בנסיבות כאלה או אחרות. ולכן אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת, בנוסח שגובש בוועדה לקראת הקריאה הראשונה, ומקווה שנצליח בתחילת המושב הבא, אף שזה תלוי יותר ביושב-ראש מאשר בי, להשלים את מלאכת החקיקה ולהגיע לאישור הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. מאחר שלהצעת החוק אין נרשמים להתדיין אנחנו נעבור להצבעה, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 76 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 41) (זכאי בגיל פרישה שיצא את ישראל), התשע"ב–2012, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 8, בצירוף קולו של חבר הכנסת אברהם מיכאלי – 9, אין מתנגדים. הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 41) (זכאי בגיל פרישה שיצא את ישראל), התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לוועדת העבודה והרווחה להמשך דיון ולהכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה, חברים. <הצעת חוק הקאדים (תיקון מס' 17) (תקופת כהונתו של נשיא בית-הדין השרעי לערעורים), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/496).] (קריאה ראשונה)\ <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת החוק הבאה הצעת חוק הקאדים (תיקון מס' 17) (תקופת כהונתו של נשיא בית-הדין השרעי לערעורים), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת גאלב מג'אדלה וקבוצת חברי כנסת, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת וסגן יושב-ראש הכנסת גאלב מג'אדלה. בבקשה, אדוני, נא להציג את הצעת החוק. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר מיקי איתן, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק מדברת בעד עצמה, נתמכת על-ידי 50 חברי כנסת ועל-ידי הממשלה, עברה את הייעוץ המשפטי של הכנסת וגם של הממשלה. אני מסכים לקדם אותה לקריאה שנייה ושלישית בתיאום עם משרד המשפטים. אני מבקש לאשר את הצעת החוק ופונה לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה. <היו"ר שלמה מולה:> תודה רבה, אדוני. מאחר שלהצעת החוק, שוב, אין נרשמים לדיבור, אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע על הצעת החוק. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 77 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הקאדים (תיקון מס' 17) (תקופת כהונתו של נשיא בית-הדין השרעי לערעורים), התשע"ב–2012, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר שלמה מולה:> בעד – 7, נגד – 1. הצעת החוק הקאדים (תיקון מס' 17) (תקופת כהונתו של נשיא בית-הדין השרעי לערעורים), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת גאלב מג'אדלה וקבוצת חברי כנסת, עברה בקריאה ראשונה, ותעבור להמשך דיון – רק רגע, לאן? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> להודות. <היו"ר שלמה מולה:> רגע, זו קריאה ראשונה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אז להגיד מלה. <היו"ר שלמה מולה:> לא, לא, אתה לא יכול, סליחה. עברה בקריאה ראשונה, היא תחזור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך דיון ולהכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ב–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/492).] (קריאה ראשונה) <היו"ר שלמה מולה:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת החוק הבאה היא הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני. הצעת חוק חשובה מאוד מאוד. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אכן, הצעת חוק חשובה מאוד. מקלט לנשים מוכות הוא אמצעי חשוב להגנה על חייהן של נשים. אבל הכניסה למקלט לנשים מוכות, שלעתים היא מעשה – אין ברירה בידי האשה אלא להימלט אליו – לא צריכה להסתיר מעינינו את החוליה השנייה, והחוליה השנייה היא היציאה מהמקלט לנשים מוכות. לא מספיק להיכנס למקלט כזה, צריך גם לצאת ממנו. אדוני היושב-ראש, כאשר אשה נמלטת למקלט לנשים מוכות מחשש לחייה היא מגיעה אליו לא אחת עם ילדים אבל בדרך כלל, כמעט תמיד, עם רכוש מועט. והשהייה במקלט הזה משנה את חייה של האשה. היא משנה בוודאי את מצבה הכלכלי. היא עוזבת בית, היא עוזבת רכוש. בעקבות כניסתה למקלט היא עשויה לעזוב את עבודתה מחשש לחייה, או מכיוון שהמקלט אולי מרוחק ממקום עבודתה; ודאי שבמקרים רבים היא צריכה לשנות את היקף העבודה. מצבה הכלכלי של האשה משתנה מאוד כאשר היא נכנסת למקלט כזה, וגם היציאה מהמקלט מעוררת קשיים. יש כמובן קשיים רגשיים נוכח החשש לחיים, ההתמודדות עם חיים ללא בן-זוג, ויש קשיים קיומיים וכלכליים נוכח היותה במקרים רבים הורה יחידה, מפרנסת יחידה ללא עתודות כלכליות מספיקות. לעתים קיים צורך למצוא מקום עבודה חדש, לשכור דירה חדשה, לרכוש מיטלטלין בסיסיים הדרושים לאשה, דרושים לילדים וכדומה. ולכן חייבים לסייע לנשים היוצאות מהמקלט לנשים מוכות באמצעות מענק שיאפשר להן את הבסיס הכלכלי לחזרה לחיים ראויים ותקינים בהמשך. בהצעת החוק שאנחנו מציעים, ואני מתכבד להביא אותה בפניכם, שותפים לי ביוזמה חברי לסיעת חד"ש, חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה, וגם חברי סיעת מרצ, חברי הכנסת זהבה גלאון, ניצן הורוביץ ואילן גילאון. עמיתי חברי הכנסת, על-פי הצעת החוק שלנו, מענק ההסתגלות שהאשה תקבל יהיה בסכום של 8,000 שקלים חדשים, ולגבי אשה שילדיה עמה, סכום נוסף של 1,000 שקלים חדשים עבור כל ילד. כמובן, הסכומים האמורים יעודכנו באופן שנתי על בסיס המדד. אנחנו קובעים בחוק שהמענק הזה ישולם לאשה לא יאוחר מ-30 יום מיום יציאתה מהמקלט לנשים מוכות, קובעים את הפרוצדורה לדרך מתן המענק, לערר וערעור בהחלטות שקשורות למענק, וקובעים גם שמענק ההסתגלות לא ייחשב הכנסה לעניין פקודת מס הכנסה וחוק הבטחת הכנסה, כדי למנוע מצב שבו אותו סכום שאנחנו הצענו ונותנים לנשים היוצאות ממקלטים לנשים מוכות עוד יהיה כפוף לכל מיני דיני מס או אולי יפגע בזכויות סוציאליות אחרות של הנשים. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו מביאים את החוק הזה היום לפניכם. אני מקווה שכולנו נאשר אותו פה-אחד. אני לא רואה כאן את יושב-ראש הקואליציה אבל אני רוצה בכל זאת להביע את הערכתי אליו, כי גם בשעות האחרונות לפני העברת החוק התעוררו קשיים וויכוחים מסוימים עם משרד האוצר. אני רוצה להביע הערכה ליושב-ראש הקואליציה על המעורבות שלו בעניין הזה ועל הדיאלוג הפורה שקיימתי עם אנשי משרד האוצר. כמובן, כוונתנו היא להמשיך ולקדם את החוק הזה בהידברות עם משרד האוצר ועם משרדי הממשלה האחרים. החוק הזה הוא חוק שהוא בשורה לנשים, אבל הוא בסופו של דבר בשורה לחברה הישראלית כולה. כך אנחנו צריכים להתנהל וכך אנחנו צריכים להתנהג עם אלה שצריכים את הגיבוי של החברה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. אחרון הדוברים, חבר הכנסת שלמה מולה – בבקשה, אדוני. לאחר מכן נעבור להצבעה ונסיים את המושב הרביעי של הכנסת השמונה-עשרה. <השר מיכאל איתן:> מוקדם מהצפוי. <היו"ר ראובן ריבלין:> שעה וחצי לפחות מוקדם מהצפוי. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, יוזמי החוק וכבוד השר, אני חושב שהצעת החוק הזאת היא הצעת חוק שמסמלת בעצם את המאבק המתמיד שיש אצלנו בחברה הישראלית בין כאלה שמסוגלים לבין כאלה שלא יכולים, או כאלה שנקלעו לאיזו מצוקה חברתית בחייהם. ואני חושב שזו אולי הצעת החוק – החקיקה שלה – ובסופו של דבר אולי זה הדבר הנכון ביותר כשיש חברה שרוצה לעשות צדק עם מי שנקלע לסיטואציה כמעט בלתי אפשרית. אני יודע ואני מכיר את הוויכוחים שהיו וישנם על הצעת החוק הזאת. אני מכיר את תפיסותיהם של פקידי האוצר ולמה הם מתנגדים. האמת, אנחנו מוכרחים להגיד, לא מדובר, אדוני היושב-ראש באלפים. לא מדובר בעשרות אלפים. מדובר בקבוצה מאוד מצומצמת של נשים שנכנסו ונקלעו והגיעו למצב של מקלט לנשים מוכות. לצערי הגדול, לפעמים הנשים האלה מגיעות כדי להינצל אפילו כמעט מאיבוד חייהן. אני לא חושב שיש אשה שבוחרת להגיע לשם, אלא לפעמים מגיעות הנשים כדי להציל את חייהן. אם כך הדבר, גם אחרי שעזבו את המקלט בתהליך השיקום, בעצם ההסתגלות החברתית – זה מחייב שהמדינה תמשיך לסייע להן, עד שבסופו של דבר הן תהיינה עצמאיות כלכלית וגם חברתית. לכן, אין לי אלא לשבח את יוזמי החוק. אני רוצה להגיד לחבר הכנסת דב חנין ולחברים – יישר כוח, וזה חשוב מאוד. אני יודע שזה לא פשוט לפקידי האוצר – וגם לא מדובר במיליוני שקלים, זה סכומים מאוד קטנים. הצעת החוק הזאת היא בעצם בשורה. היא עושה צדק חברתי אמיתי לכל אלה שהם שוחרי ומסייעי אנשי הרווחה. אני יכול לספר, מיד ראשונה, על אוכלוסיות שאנחנו מטפלים בהן, רבות ורבים. לכן, בעיני הצעת החוק הזאת, אולי דווקא מאחר שאנחנו מתקרבים לסוף יום ארוך ואנחנו יוצאים לפגרה, בין כל הצעות החוק שעברו – כל הצעות החוק שעברו הן חשובות, אבל הצעת החוק הזאת יש בה ערכיות, מוסריות וערבות הדדית, וזה מאוד חשוב. אני מקווה שבהמשך הדרך הצעת החוק הזאת גם תושלם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. לפני שאאפשר לאחרון הדוברים במושב זה לדבר – הודעה למזכירת הכנסת. חבר הכנסת נסים זאב, תעלה כבר לבמה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת המדע והטכנולוגיה בעקבות דיון מהיר בנושא: מעבדות אלקאסמי להוראת מדעים בסכנת סגירה, הצעת חברי הכנסת מסעוד גנאים, גאלב מג'אדלה ומוחמד ברכה. תודה. <הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ב–2012> (קריאה ראשונה) <היו"ר ראובן ריבלין:> אחרון הדוברים, כפי שהיה במשך רוב ימות השנה וכל מושבי הכנסת מאז נבחר לכנסת בשנת 1996 – – <נסים זאב (ש"ס):> לא, 1999. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – חבר הכנסת נסים זאב – בבקשה, אדוני. <נסים זאב (ש"ס):> תודה. אגב, אני גם רשום. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אומר לך שאתה אחרון הדוברים. מישהו הטיל ספק בזה שאתה רשום? אין חוק שאתה לא רשום בו לדיבור. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, שמחים בצאתם, ששים בבואם. אני שמח שזה הנאום האחרון לפחות למושב הזה, לחיים טובים ולשלום. באמת, זה חוק חשוב. אני התייחסתי יותר לחוק של הרב מיכאלי. לצערי, אני מבין שכבוד השר משך את החוק או ערער לוועדת השרים, וזאת הצעת חוק שהיתה חשובה בעיני מאוד – כל הנושא של הריסת בתי-כנסת. צריכה להיות הסכמה גם של שר הדתות וגם של שר הפנים. אני באמת רוצה להתייחס לנושא הזה, אף שאנחנו מדברים על שירותי רווחה. אני רוצה לומר לך שהיו מקרים רבים שבהם שר הפנים באופן אוטומטי חתם. אני אומר לך, כסגן ראש עיריית ירושלים, ברוב המקרים ראש עירייה אף פעם לא ידע, כשהוא נתן צווי הריסה מינהליים, על מה הוא חותם. רק בדיעבד, אחרי שקם קול זעקה – כי הוא עסוק בעניינים הרבים שלו. אתה מצפה ששר הפנים ידע בדיוק על איזה בית-כנסת עתיק, או יש איזה מקום שמשתמשים בו כל כך הרבה שנים ופתאום יש תוכנית של הרחבת כביש או משהו ובית-הכנסת נמצא באותו מקום – ואז, באופן מפתיע, אותם האנשים מקבלים איזה מין מצב נתון שיש כבר תוכנית ואין כבר מה לערער. אגב, בבית-כנסת "יוסף חיים" בתל-אביב היה מקרה ממש דומה לנושא הצעת החוק. אני אומר לך שבדיעבד נודע להם שיש כבר תוכנית מאושרת, והם לא יודעים מה לעשות ואיך להתמודד עם הבעיה הזאת. לכן אני חושב ששר הדתות, השר לענייני דת, יחד עם שר הפנים, כשהם ביחד חושבים בחשיבה משותפת, אני חושב שזה יכול למנוע בעיות מהסוג הזה שאני הזכרתי. לעניין שירותי רווחה, הסתגלות של נשים מוכות. אדוני היושב-ראש, נכון, אין אלפים היום במעונות, אני יודע את זה, במספרים; יש מאות. ואני יכול לומר שאחת הבעיות הקשות ביותר זה לא רק כאשר אשה עוזבת את המקלט; גם בהיותה שוהה בתוך המקלט. אני אומר, כשמדברים על הסתגלות, חבר הכנסת דב חנין, לא מדובר רק כאשר האשה יוצאת מהמקלט. גם כאשר היא שוהה בתוך המקלט. אני מכיר מקרים של נשים שאחרי חודש חזרו ומצאו עצמן וחזרו למקומן, או שהגיעו על-ידי צו בית-משפט או קיבלו צו הפרדה וחזרו לביתן. יש מקרים שאתה רואה, שנה ואפילו שנה וחצי שאשה שוהה עם ילדיה או בלי ילדיה ובאמת היא מתוסכלת. אין לה מקום עבודה, אין לה דמי כיס, והיא כענייה בפתח. לכן אני אומר, הצעת החוק החשובה הזאת באמת נותנת מענה חלקי. גם מבחינה נפשית זאת תמיכה, מעבר לכספי, כשאשה מרגישה שהיא לא נזרקת לרחוב ברגע שהיא עוזבת את המקלט. יישר כוחך על כך. תודה, אדוני היושב ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. את רוצה לדבר? בבקשה, ברצון רב. מי שנשאר מגיע לו לדבר ואני לא מפעיל את השעון. זכה חבר הכנסת דב חנין בחוק חשוב ביותר, שאין עליו מחלוקות. <השר מיכאל איתן:> אני מציע, אדוני היושב-ראש, לשקול פעמיים את ההצעה הזאת שלא מפעילים את השעון. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לוקח את הסיכון. הפעם היחידה שאני אבקש מהדובר זה כאשר השר יסכם את המושב. בבקשה. <עינת וילף (העצמאות):> כבוד היושב-ראש, תודה לך, השר וחברי חברי הכנסת, וגם על ההזדמנות כאן בהחלט לתרום במשהו לסיום חגיגי של המושב. אני, כמובן, תומכת בהצעת החוק החשובה הזאת. רק רציתי לציין, דווקא מפני שזה סיום המושב, שאני מאוד שמחה שהגענו עד הלום מבלי שחוקקה חלופה לחוק טל, ובכך נפתחת האפשרות החשובה באמת לשינוי היסטורי על-ידי חזרה לחוק שירות ביטחון וגיוס מי שצריך על-פי צורכי הצבא, ומי שהצבא לא צריך יצא לעבודה וינותק הקשר בין הרישום בישיבה לבין השירות בצבא. אני שמחה שהגענו עד הלום ואין חוק חלופי, ועכשיו אפשר באמת לצאת לדרך לשינוי היסטורי. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כדי שלא תהיינה אי-הבנות אומר רק שנכון לרגע זה אין חוק חלופי. נצביע קודם על הצעת החוק. <נסים זאב (ש"ס):> יש אשליה חלופית. <היו"ר ראובן ריבלין:> הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת – אנחנו נצביע בקריאה ראשונה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 78 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ב–2012, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה, ותועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני מבקש לברך את חבר הכנסת דב חנין בשם הכנסת כולה. אני מזמין את השר התורן, השר מיקי איתן, אם הוא מבקש להיפרד. השר מוותר על רשות דיבורו. <השר מיכאל איתן:> אני יכול לומר שהממשלה בדרך כלל מאוד מרוצה שהכנסת יוצאת לפגרה ומאחלת לכל חבריה פגרה נעימה וארוכה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ועם ברכה זו של השר אני רוצה לומר לכם שנתבקשתי, אדוני השר, על-ידי הממשלה, לתת הודעה מוקדמת שכנראה היא מתכוונת לבקש לכנס את הכנסת בשבוע השני של אוגוסט, לצורך דיונים בנושאים מאוד דחופים מבחינתה. על כל פנים, בשבוע הבא, כמובן, לא יתקיימו כינוסים מיוחדים. כמו כן, אני רוצה לומר שהיום הונחו על שולחן הכנסת הצעות חוק פרטיות של חברי הכנסת אשר מכולן אחת לא הונחה ולא הוכרזה. היא נחתמה אומנם על-ידי 70 חברי כנסת אבל יש בה ניגוד לחוק קיים, ואנחנו נערוך בירור – גם עם חבר הכנסת דב חנין, גם עם חבר הכנסת מולה וגם עם חבר הכנסת אבי דיכטר, ואתו כבר שוחחתי היום – במשך הזמן, על מנת לראות האם אנחנו לא צריכים קודם, אם רוצים בכלל, לבטל ועדה ציבורית שהכנסת הקימה ושחוק זה בא ומבקש לעקוף. אנחנו לא צריכים לעקוף ועדות ציבוריות. אם אנחנו לא רוצים את הוועדה הציבורית, תאמר זאת הכנסת בפה מלא ותעשה, ותהיה חופשייה. אני מוכרח לומר שגם חבר הכנסת איתן, שהיה פה עוד ב-1984, ב-1996 היתה לנו שאלה רצינית, האם אנחנו מעבירים מסמכויותינו לוועדות חיצוניות. נדמה לי שגם מיקי וגם אני לא חשבנו שכך צריך להיות, אבל מפאת הרצון לסבר ולהראות לציבור שאיננו רוצים לקבוע דברים הקשורים אלינו עצמנו ולזכויותינו, הצטרפנו לרוב והקמנו ועדה חיצונית, ואם אנחנו רוצים לקיים חוקים שיעקפו את הוועדה הזו, טוב יהיה אם קודם נדון אם אנחנו ממנים ועדה ציבורית. שכן לא ראוי שגוף כמו הכנסת יקים ועדה ציבורית ויחוקק חוקים לעקוף אותה. אני מאוד מודה לכם. אני רוצה לומר, בכפוף להודעתי, שכנראה בגלל צורכי השעה והשאלות השנויות במחלוקת בציבוריות הישראלית הכנסת תמשיך להיות רלוונטית גם בפגרה, ככל שיידרש. לא תכונס הכנסת, כנראה, בשבוע הבא לישיבה מיוחדת, אבל כבר הממשלה נתנה לי התרעה מראש והודעה מראש שהיא כנראה תתכוון לקיים ישיבת כנסת בנושאים שהיא תביא בפניה בתאריכים 5, 6, עד 8 באוגוסט, שהוא השבוע השני באוגוסט. וכאן, חברי הכנסת, תם סדר-היום. תם-סדר היום של מושב זה, ולפני שאכריז מתי נתכנס פעם נוספת לכינוס המושב החמישי של הכנסת השמונה-עשרה – לא להרבה כנסות היה מושב חמישי – אבקש להודות למזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, לצוות מזכירות הכנסת, לסגנה, סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר; ליועץ המשפטי לכנסת, עורך-הדין איל ינון; היועצים המשפטיים וצוות הלשכות המשפטיות; מנהלי ומנהלות ועדות הכנסת וצוותי הוועדות; מנהלי ומנהלות הסיעות; צוות מחלקת הפרוטוקולים, שלו אנחנו מודים – אתן נמצאות תמיד כך, בשולי האולם, ואף אחד לא מבחין עד כמה חשובה המערכת שאתם עוסקים בה: שומעים את דברינו, מפענחים את דברינו וגם מביאים זאת לידיעת הציבור כהרף עין באתר האינטרנט של הכנסת. כעבור פחות מחצי שעה מדבריכם, כבר הדברים רשומים ב"דברי הכנסת". אני מבקש להודות לצוות מחלקת הדפוס, שיבואו על הברכה; אנשי משמר הכנסת וקצין הכנסת יוסף גריף; יחידת סדרני הכנסת וצוות המליאה היקר, שאתם באמת עוזרים לנו עזרה גדולה, ואתם, גם כאשר העניינים מתחממים, יודעים להרגיע, יודעים להביא את הסדר על כנו; צוות עובדי המשק והתחזוקה; לרופא של כולנו, ד"ר ליפשיץ, ואחיות המרפאה; לעובדי מזנון הכנסת; לצוות המחשוב החשוב; למנכ"ל הכנסת דן לנדאו ולכל העושים במלאכה. תודה מיוחדת מטעמי לצוות לשכת יושב-ראש הכנסת. מפאת רצוני שלא לקפח איש לא אזכיר איש מהם אבל לכולם התודה והברכה. ובכן, רבותי חברי הכנסת, עובדי הכנסת, אני מודיע שתם סדר-היום. תם סדר-היום של המושב הרביעי. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ט בתשרי תשע"ג, 15 באוקטובר 2012 למניינם, בשעה 16:00. ישיבת כנסת זו, ישיבת המושב הרביעי של כנסת זו – תם גם כנס הקיץ של המושב הרביעי של הכנסת – ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:55.>