דברי הכנסת

דברי הכנסת לח / מושב רביעי / ישיבה שע"ח / כ"ח באב התשע"ב / 16 באוגוסט 2012 / 38 חוברת ל"ח ישיבה שע"ח כנס מיוחד הישיבה השלוש-מאות-ושבעים-ושמונה של הכנסת השמונה-עשרה יום חמישי, כ"ח באב התשע"ב (16 באוגוסט 2012) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר 4 שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין: 4 מאיר שטרית (קדימה): 6 מגלי והבה (קדימה): 10 עתניאל שנלר (קדימה): 12 יואל חסון (קדימה): 13 זאב בילסקי (קדימה): 15 שר התקשורת משה כחלון: 16 שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין: 18 הצהרת אמונים של חבר הכנסת אחמד דבאח 19 אחמד דבאח (קדימה): 20 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר 20 הצהרת אמונים של חבר הכנסת אחמד דבאח 21 אחמד דבאח (קדימה): 21 הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של השר להגנת העורף מתן וילנאי 22 שר הביטחון אהוד ברק: 23 הודעת הממשלה על צירוף שר לממשלה 26 שר הביטחון אהוד ברק: 26 שאול מופז (קדימה): 28 יצחק הרצוג (העבודה): 31 עמיר פרץ (העבודה): 34 אבישי ברוורמן (העבודה): 38 גאלב מג'אדלה (העבודה): 39 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 41 זהבה גלאון (מרצ): 43 אילן גילאון (מרצ): 45 מוחמד ברכה (חד"ש): 49 חנא סוייד (חד"ש): 52 דב חנין (חד"ש): 53 עתניאל שנלר (קדימה): 55 עפו אגבאריה (חד"ש): 57 יואל חסון (קדימה): 58 רוברט טיבייב (קדימה): 60 מאיר שטרית (קדימה): 62 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 65 סעיד נפאע (בל"ד): 67 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 68 מגלי והבה (קדימה): 71 רוני בר-און (קדימה): 72 זאב אלקין (הליכוד): 74 שר הביטחון אהוד ברק: 78 הצהרת אמונים של חבר הממשלה אברהם דיכטר 84 אברהם דיכטר: 84 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 85 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 85 <הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי השרים, יש לנו פה ריבוי שרים – שלושה שרים? ארבעה שרים. רבותי השרים, חברות וחברי הכנסת, היום יום חמישי, כ"ח בחודש מנחם-אב תשע"ב, 16 בחודש אוגוסט 2012, ואני מתכבד לפתוח ישיבה מיוחדת של הכנסת בעיצומה של פגרת הכנסת, פגרת הקיץ, ושל המושב הרביעי של הכנסת השמונה-עשרה, ולפנינו גם סדר-יום שעיקרו נתבקש על-ידי הממשלה. אני רוצה גם להפנות את תשומת לב החברים שהיום אנחנו נשביע חבר כנסת אשר נכנס לתפקידו היום בשעה 10:01, עם כניסת התפטרותו של חבר הכנסת דיכטר מן הכנסת לתוקף, היום בשעה 10:01. אנחנו, על-פי בקשתו, נשביע אותו בטרם ההצבעה, על מנת שהמליאה תהיה עם מרבית חברי הכנסת הנוכחים בכנסת ושהוא יוכל לומר גם את דברו לפני ההצבעה. נאפשר לו, כמובן, להשתתף בכל הצבעה שהוא יבקש להשתתף בה. אנחנו עוברים לסדר-היום, ועל פי סדר-היום יש לנו כמה בקשות של הממשלה. הבקשה הראשונה היא בקשת הממשלה בדבר העברת סמכויות הנתונות לשר התקשורת משה כחלון, הנוכח כאן במליאה, בתפקידו כשר התקשורת, לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, הנוגעות לחברת "הוט – מערכות תקשורת בכבלים בע"מ", לשר ההסברה והתפוצות, הנמצא גם הוא אתנו כאן, יולי יואל אדלשטיין, דבר שמחייב את הצבעת הכנסת. ועל-פי התקנון, חברי הכנסת יכולים להתייחס לנושא כזה על-פי רצונם. אני מזמין את השר אדלשטיין לבוא ולהציג את הבקשה של הממשלה. הרשימה תיסגר בעוד חצי דקה. בבקשה. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, עמיתי השרים, אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את הסמכויות הנתונות לשר התקשורת, חבר הכנסת משה כחלון, לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, הנוגעות לחברת "הוט – מערכות תקשורת בכבלים בע"מ" לגבי עניינים שהיועץ המשפטי לממשלה חיווה את דעתו בהתאם לכללים למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים, כי התעורר לגביהם חשש לניגוד עניינים, לשר ההסברה והתפוצות, חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין – כפי שציינת, זה אני, במקרה. תוקפה של ההחלטה הזו, כל עוד מתקיים חשש לניגוד עניינים כאמור – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו יכולים להבין מה החשש? הרי השר כחלון, כפי שאני מכיר אותו – – – <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> כן, זה נשמע קצת פליליסטי. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן. לא, הרי כדי להסיר כל – מה החשש שבגללו – – – <שר התקשורת משה כחלון:> אחותי עובדת בחברת "הוט". <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> זה בדיוק, אני שמח מאוד. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה הכול, בסדר גמור. השר כחלון מציין שאחותו עובדת בחברת "הוט", וכדי למנוע אפילו מראית עין, הוא מבקש שנושא הסמכויות הקשורות לשר התקשורת בכל הקשור לענייני חברת "הוט" לא יהיו – – – <מאיר שטרית (קדימה):> למה זה עלה רק עכשיו? זה כבר שלוש שנים. למה זה עלה עכשיו? <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה יכול, אתה רשאי – אני לא יודע למה זה עלה רק עכשיו. אתה יודע? לפעמים כאשר הממשלה – השר אדלשטיין הוא מהאנשים היותר מובהקים – – – <מאיר שטרית (קדימה):> הסברה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, בשקיפות. אבל הדברים – לכן אני שאלתי מה קרה, איזה דבר. בסדר, בבקשה. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> לכן אני, אדוני היושב-ראש, מאוד מודה לך שהבהרת את הנקודה הזו, כי בעצמי הרגשתי קצת לא נוח עם כל המשפטים הכבדים האלה. תוקפה של החלטה זו – כל עוד מתקיים חשש לניגוד עניינים כאמור, בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה. אני מבקש, בשם הממשלה, את אישורה של הכנסת למהלך. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כבוד ראש האופוזיציה, השר לשעבר, שר הביטחון לשעבר, חבר הכנסת מופז. אני מבין שבעניין הזה אתה לא רוצה לדבר. הבנתי. אנחנו הקדמנו את הנושא הזה משום שחשבתי שמא יש אנשים שבכלל לא רוצים לדבר. ראשון הדוברים – יואל חסון, אינו נוכח; רוברט טיבייב – אינו נוכח; זאב בילסקי – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר שטרית. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדם שחי במדינה הזו צריך לתמוה: מה קרה, מה יום מיומיים שפתאום קפץ רוגזו של מישהו על שר התקשורת והגיש תלונה בשביל שיעבירו אותו מתפקידו באחריות ל"הוט". לכאורה ניתן היה לחשוב ששר התקשורת עד היום, מאחר שאחותו עובדת ב"הוט", טיפל בענייני "הוט". האמת היא הפוכה. הוא לא טיפל, כי הוא מודע לחוק שקובע ששר שעלול להיות לו ניגוד אינטרסים מנוע מלטפל בסוגיות שיש בהן ניגוד אינטרסים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל הואיל ועכשיו הוא נאלץ – – – <מאיר שטרית (קדימה):> – – ואני סמוך ובטוח ששר התקשורת הקפיד על החוק ושמר עליו, והיועץ המשפטי שלו בטח לא נתן לו לטפל בשום סוגיה של "הוט", מפני שאחותו נמצאת שם. אם כן, מה קרה? אני אגיד לך, אדוני, מה קרה. לפי הערכתי, כן? לא שיש לי איזה ביסוס. אני חושב שאנשים אינטרסנטים שנפגעים מפעולותיו של משה כחלון לטובת הציבור רוצים את ראשו. נורא פשוט. ולכן הגישו תלונה, כדי שהוא יסולק מהר מענייני "הוט". למה? כי לא מזמן כחלון אמר: לא רק שטיפלנו בסלולר, "הוט" – באמת שערורייה – גובים מאנשים מאות שקלים, אין לזה אח ורע בשום מקום בעולם שגובים כל כך הרבה כסף על כל כך מעט, והוא רצה ליישר אותם ולהוריד את המחירים של "הוט" בצורה משמעותית. וזה מה שצריך לעשות, ואדוני – אני אומר את זה, אתה יודע, כמי שעשה את חוק הכבלים, טלוויזיה בכבלים, זה חוק פרטי שלי, כידוע, ב-1986. לא לזה התכוון המחוקק, שגובים כל כך הרבה כסף על לא כלום. בצרפת למשל, אנשים מקבלים בכבלים 500 ערוצים, בסדר-גודל של בערך 100 שקל לחודש. אצלנו, אם אתה חותם על ארבעה ערוצים, חמישה – אתה כבר מגיע למעל 100 שקל. זה צודק? אצלי בבית יש כל הערוצים, אני משלם מאות שקלים לחודש. אני לא מתלונן באופן אישי. ובכן, אותם אנשים שכנראה יש להם אינטרס כלכלי פרופר, או אנשים אחרים שנפגעו ממנו, בגלל הפעולה שלו למען הציבור, רוצים את ראשו ולכן הגישו תלונה. אחרי שלוש שנים נזכרו: רגע, בואו מהר, לפני שיעשו איזה פעולה. אז אני אומר לך, אדוני היושב-ראש: אם באמת לממשלה היה אומץ, היו צריכים להימנע מהעברת הסמכויות. זה מאוחר מדי. עם כל הכבוד לתלונה, להגיד: שמענו אתכם. השר ב"הוט" לא מטפל – השר כחלון איננו מטפל בענייני "הוט", וצריך להשאיר אותו על מכונו ולא צריך להעביר ממנו סמכויות. אין סיבה לעשות את זה. הדבר היחידי שבשלו עושים את זה – זה חשש שמא, שמא חלילה וחס הוא עוד יעשה משהו לטובת הציבור. לכן בואו נרחיק אותו. אולי נפטר אותו מתפקיד שר התקשורת, בכלל, כדי שהוא לא יפגע עוד בקונצרני התקשורת. הוא עלול, חלילה, לגרום להם נזק חמור עוד יותר, אז בואו נפטר אותו, יותר טוב. תגיד לי, זה נורמלי? אני מתפלא על הממשלה שנותנת יד למהלך הזה. אני אומר לך – נכון, לכאורה, אני כאופוזיציה צריך לתמוך בהצעה להעביר סמכויות, כי לכאורה, על בסיס חוות דעת של היועץ המשפטי יש ניגוד אינטרסים – אנחנו צריכים לתמוך. האמת היא שאני מתלבט. יכול להיות באמת שלאור דברי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> קודם כול, אתה צריך לשבח את הממשלה על כך שלא מינתה שר מיוחד לענייני "הוט". <מאיר שטרית (קדימה):> אפשר היה, בטח ימצאו עוד מישהו שיקפוץ מאיזו מפלגה. יחפשו עוד איזה קורבן שילך, יטפל בענייני "הוט", כשר. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לשבח את הממשלה שלא עשו שר – – – <מאיר שטרית (קדימה):> יאללה, חברים, מכרז. אמסלם, מה דעתך? תעזוב את ש"ס, תהיה שר לענייני "הוט". <אבישי ברוורמן (העבודה):> הכול בגלל יוסף – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אתה יכול לעשות יותר. תעשה שר לענייני "הוט", אתה תטפל בענייני "הוט" יוצא מן הכלל, אני בטוח, לטובת המסכנים. יותר חזק מכחלון. אולי באמת נפתח מכרז. תגידו לי, באמת, זה רציני? לכן, משה כחלון, אני אומר לך, אני מצטער על כך שאתה עוזב את ענייני "הוט". אני חושב שאתה לא צריך לעזוב, גם אם אחותך עובדת שם. בשביל זה יש סידור של מניעת ניגוד עניינים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <מאיר שטרית (קדימה):> – – ושר, מנוי וגמור אתו שהוא לא מטפל בשום נושא שיש בו ניגוד עניינים, ואני חושב שהעניין הזה מיותר. זאת פשוט דרישה, בעיני, לא נכונה של הממשלה, וחבל שהיא נעשית בדרך הזו, בצורה הזו, בעת הזאת. זאת פעולה, בעיני, לא תקינה. אני, אגב, חושב שעכשיו צריך להצביע נגד ההעברה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת בילסקי, האם אתה יודע שאתה נרשמת לדיון בעניין הזה, או – – – <זאב בילסקי (קדימה):> אני לא ישנתי כל הלילה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הואיל ואנחנו שינינו את סדר-היום והקדמנו, אף שלא היית באולם כשקראתי בשמך אני אאפשר לך לדבר, אבל תנוח בינתיים. השר ישיב – אתה יכול להשתתף בכל רגע שאתה רוצה. אתה תשיב לכולם, אני חושב. חבר הכנסת ישראל חסון – לא נמצא. מגלי והבה, בבקשה. <מאיר שטרית (קדימה):> מי שלא היה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מי שלא היה, אבל זאב בילסקי, הוא חשב שהנושא הזה בא אחרון. <מאיר שטרית (קדימה):> – – – ויתר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא ויתר? אין לי בעיה. הוא לא ויתר. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, השרים, חברי חברי הכנסת, דווקא אני שמעתי את חברי מאיר שטרית ואני רוצה לא לתמוך בדעה שלו. בסדר, הממשלה חושבת שצריך להעביר סמכויות, זאת לא הבעיה. הלוואי שזאת תהיה הבעיה היחידה של הממשלה הכי קטנה בישראל. זאת לא בעיה. צריך להעביר סמכויות, אז שיעבירו. היותר-גרוע, אדוני היושב-ראש: הממשלה הזאת והמדיניות שלה, הממשלה הזאת וההצהרות שלה, הממשלה הזאת – וכל יום אנחנו שומעים הצהרה אחרת, עוד מעט אזרחי ישראל ייכנסו למקלטים. למה? אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, עמלנו קשה מול העולם לנסות לשכנע אותם שבעיית אירן היא לא רק של ישראל אלא היא בעיה של הקהילה הבין-לאומית, ורצנו ממקום למקום. ולשמחתי, הצלחנו לשכנע את הקהילה הבין-לאומית, ואני מתכוון לארצות-הברית ואירופה, שזאת הבעיה האמיתית שהם צריכים לטפל בה, ולא אנחנו. מה יוצר אצלנו מצב? כל רגע שומעים הצהרה אחרת וכל שנייה שר אחר יוצא, ולא רק שרים – גם פקידות. היום שמעתי – אנחנו תיכף נדבר על חילופי השרים, אפילו שר שהיה מיועד להחליף את השר לענייני העורף – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> להגנת העורף. <מגלי והבה (קדימה):> להגנת העורף – טוב שנזכרו, סוף-סוף, שיש עורף. שר להגנת העורף. דרך אגב, אחד המועמדים אומר: אני כבר יכול להרגיע אתכם – הוא אומר בעיתונות האמריקנית – בשיחות שאני שמעתי משר הביטחון וראש הממשלה, אין לנו כוונה לתקוף, אין לנו כוונה לעשות פעולה. זה הציטוט שרץ בכל העולם. אדוני שר הביטחון, ביטחון ישראל זה לא הפקר. אני הכרתי ראש ממשלה שישב שם, היה אומר: עדיף שתשתקו, עדיף שלא תגידו את הדברים האלה. אתם רוצים להפחיד את מי – את הסורים המבולבלים? ואנחנו רואים את הרצח וההרג שקורה כל יום. את מצרים שלא מצליחה לצאת מהמשבר שלה? את מי אתם רוצים להרתיע? קצת אחריות. חוסר האחריות שמגלה הממשלה הזאת – עוד לא מצאנו ולא ראינו בתולדות ממשלות ישראל. עוד אחד מהסיירת מצטרף, עוד השלישי עושה. ממשלה הכי גדולה, ממשלה לא יעילה, אי-אפשר היום לנסות להפוך את המדיניות של מדינת ישראל לפי רצונו – לא של ראש ממשלה, לא של שר כזה או אחר ולא של מפלגה כזאת או אחרת. לכן אני אומר: עצרו כאן ותתחילו לחשוב על אחריות ביטחונית ולאומית ותפסיקו להכניס את ישראל ואזרחי ישראל לפניקה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מגלי והבה, או שאני לא הבנתי אותך או שגם אחרים לא הבינו. נדמה לי שמאז נתמנה השר מתן וילנאי לשר להגנת העורף, לא היתה אינטנסיביות כל כך גדולה בכל הכנת העורף, ועל כך צריך לבוא על הברכה השר וילנאי. נדמה לי שגם אתה – הרי לא היה שבוע שלא היה לנו תרגיל, לא היה שבוע שלא היתה התייחסות – – – <השר להגנת העורף מתן וילנאי:> – – – השבוע – – – <מגלי והבה (קדימה):> הביקורת שלי כרגע לא לצורך העורף. אנחנו ננתח מה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כי אמרת, פתאום הזכרת עורף. <מגלי והבה (קדימה):> – – – אנחנו יודעים גם את האמת. הביקורת שלי היא על הפטפטת של הממשלה שיושבת כאן והיא חסרת אחריות כלפי ביטחון מדינת ישראל ואזרחי ישראל, זאת הטענה שלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לך. <מגלי והבה (קדימה):> אני רוצה שכל השרים ישמעו, ותעבירו את זה לראש הממשלה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת מגלי והבה. נכנסו שניים שאני אשמור להם את הזכות, כי הם לא ידעו שאנחנו החלפנו את סדר-היום. חבר הכנסת עתניאל שנלר, בבקשה. ולאחריו – חבר הכנסת יואל חסון, לאחריו – חבר הכנסת זאב בילסקי, ולאחר מכן – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה אחרי זה בא. שר הביטחון, הממשלה ביקשה ממני לשנות את הסדר מהטעם שהם חשבו שאתה לא תספיק להגיע, דע לך. זאת אומרת, כל סדר-היום השתנה לכבודך ובגלל עיסוקיך החשובים. בבקשה. <עתניאל שנלר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החשש שמא יש ניגוד ענייניים הוא חשש ראוי, ומראית עין יש לה מקום בפעילות הציבורית בכלל ובוודאי בכנסת ישראל ואצל נבחרי הציבור. לכן נדמה לי שהרגישות הזאת היא רגישות ראויה מאוד. אני רוצה, אבל, להמשיך את הדברים של קודמי ואני חושב שהבעיה היא לא "הוט". הבעיה היא hot, הבעיה היא קו חם, העוסק כל העת בשיח הביטחוני-קיומי שלנו באצטלה ביטחונית, כאשר כאן ניגוד האינטרסים. אתה שומע הרבה מאוד שיח חם וניגוד אינטרסים פוליטיים ואחרים בנושא האירני, כפי שציין חבר הכנסת והבה. אני חושב שאיש מאתנו איננו דוקטור, או רובנו איננו דוקטורים לשאלת אירן או שאלות אחרות העולות על הפרק בתקשורת מדי דקה ודקה. ואני חושב שמי שמדבר כל כך הרבה בתקשורת בהקשר האירני הוא בעל ניגוד אינטרסים ובעל, אם תרצו, אינטרסים לעתים זרים, שאינם במקומם. אני רוצה לומר שמי שארגן את המכתב רק אתמול לטייסים לסרב פקודה, או הסתות אחרות כנגד החוק, חותר תחת קיומה של המדינה. וצריכים להגיד את הדברים גם אם זה לא פופולרי, כי הדברים נעשים דרך התקשורת. השאלה הקיומית איננה שאלה פוליטית. השאלה הקיומית איננה אינטרס של מפלגה. ולומר לאזרחי ישראל שהם לא יכולים להרגיש בטוחים, בעיני זה חתירה נגד מדינת ישראל. יש לנו היום מערכת מוכנה יותר מאי-פעם, גם בנושא העורף וגם בנושאים שאינם עורפיים. חייבים לדבר אל הציבור לא תחת אינטרסים פוליטיים, לומר לציבור את האמת. והאמת מורכבת מאוד, וזאת לא שאלה של לתקוף היום או מחר. לכן אני חושב שצריכים להביא בחשבון שהשאלות הקיומיות האלה אינן שאלות של דמוקרטיה או לא דמוקרטיה, כי אירן איננה דיור ואיננה שאלת ה"קוטג'", כמו ששאלת הגרעין איננה שאלת "גרעיני עפולה". לכן אני מצפה מאתנו, כנבחרי ציבור, לבודד את השאלות הפוליטיות הלגיטימיות, את הפעלת התקשורת לקמפיינים בשנה של ערב שנת בחירות, מהשאלות הקיומיות שלנו. ישנה ממשלה – אפשר לחלוק על דרכה, אפשר לחלוק על הרבה דברים שהיא עושה, מי שרוצה לחלוק. אי-אפשר, בשאלות הקיומיות הללו, לשחק פוליטיקה. אני רוצה להודות למי שפעל על מנת שאני ומשפחתי ושאר אזרחי ישראל נוכל לחיות במדינה בטוחה יותר מאי-פעם דווקא בימים הללו. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כן, סכנה שקיימת, היא קיימת, זה לא תלוי בזמן. אני בהחלט מחזק את דבריך. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. רבותי, בתום הדיון תתקיים הצבעה גם על סעיף זה, שכן גם העברת סמכויות מחייבת את אישור הכנסת. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש לממשלה הזאת מזל גדול שיש פגרה. יש לממשלה הזאת מזל גדול שדיונים כאלו, עכשיו, מתקיימים לא בצורה יומיומית. הכנסת לא פועלת באופן שוטף. המליאה לא פועלת באופן שוטף. כי אם הממשלה הזאת היתה צריכה להיות בזמן מושב הכנסת – אנחנו היינו אומרים כאן כל יום, כל דקה וכל שעה, מנסים להזכיר ולומר לציבור הישראלי שהממשלה הזאת וראש הממשלה הזה הם לא גזירת גורל, הם לא דבר שאנחנו חייבים לקבל. זה דבר שאנחנו יכולים לשנות, יכולים לשנות את המציאות הזאת. ויכולים וצריכים להחליף את הממשלה הזאת, שחצתה כל גבול, כל גבול, במוסר הפוליטי, בקניות הפוליטיות, בדרך ניהול קלוקלת. ראינו בממשלה את הדיון הזה של העברת הסמכויות, שניסו לייחס לזה כאילו זה משהו, ככה שוטף, רגיל, לא משהו מיוחד, משהו שעובדים עליו המון-המון זמן. אני מציע לציבור הישראלי לא לזלזל בדברים האלה, ולהבין שכל הדברים האלה נעשים מתוך מחשבה, מתוך רצון לתת לראש הממשלה, לתת לסביבה הקרובה שלו, יכולות הרבה יותר משמעותיות מבחינת קבלת החלטות בזמן אמת, שישפיעו על העתיד של כולנו בכל התחומים. יש כאן ראש ממשלה שלקח ברצינות, יותר מדי, את אותו מאמר ב"טיים" שהגדיר אותו "קינג ביבי". ראש הממשלה לוקח את זה הרבה יותר מדי ברצינות. אז אין פה מלכים, ואין פה נסיכים, ואין פה מונרכיות. שר הביטחון, ראש הממשלה, אתם לא מלכים ולא נסיכים. אתם גם מוחלפים, ואתם תוחלפו. ואתם תראו שבסופו של דבר, כשיבואו כאן הבחירות, יתאגדו פה הכוחות השפויים כדי להפיל את הזוג הזה, ברק-נתניהו; להפיל אותו כי הוא מסוכן למדינת ישראל, הוא מסוכן לביטחון, הוא מסוכן לכלכלה. אי-אפשר להתעלם מכל הצעדים הכלכליים הקשים שאתם משיתים על הציבור הישראלי. אתם תוחלפו כי אתם לא מלכים ולא נסיכים, ואין פה קינג ביבי", ואין פה "פרינס ברק", ואין פה שום דבר. יש פה חבורה של מנהיגות הישרדותית שלא רואה בעיניים. אבל הציבור הישראלי יראה טוב-טוב בעיניים בקלפי, ויחליף אתכם כמה שיותר מהר. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת בילסקי. צדיקים מלאכתם נעשית על-ידי אחרים, השר כחלון. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר, לא הייתי נותן לאף אחד לדבר אם הממשלה לא היתה מבקשת ממני כל הזמן, תן לכמה שיותר אנשים לדבר. <מגלי והבה (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ביקשו ממני את הסעיף הזה ראשון כי חשבו שלא צריך הצבעה. צריך הצבעה גם בסעיף זה, מה אני אעשה? אבל אני לא מעלה על דעתי, ברגע שהדיון יסתיים, לא לקיים את ההצבעה. שלא תהיינה אי-הבנות. בבקשה, חבר הכנסת בילסקי. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו לקחנו את עם ישראל והכנסנו אותו לתוך מערבולת של פחדים, של חששות, של אי-ידיעה מה יהיה מחר. ובתור מי שעוסק בנושא של הגנת העורף כבר כמה שנים במסגרת ועדת החוץ והביטחון, אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, יכולנו לעשות ולא עשינו. אני שמעתי ששר הביטחון אמר שהוא למעשה מחזיר את ערכת המגן שלו, לא צריך. אז אני שואל אתכם, שרי ממשלת ישראל – יכול להיות שלא צריך, אז למה התחלתם לחלק ערכות מגן כשידעתם שאין לכם 100% – לכולם? למה צריך לחלק לעם ישראל כשמראש אתה יודע שאין לך? ואנחנו מתריעים ואנחנו אומרים ואנחנו כותבים, וממשיכים. אז בוא נקבל החלטה אמיצה: אם לא צריך, בואו נשמור מה שיש לנו במחסנים, ובבוא העת נחלק לפי סדרי עדיפויות. מה עשינו היום? לקחנו 60%, חילקנו, ואנחנו בעוד כמה ימים צריכים להגיד לעם ישראל: רבותי, נגמר, אין. גם אם תהיינה ידיעות. ומכיוון שאני למדתי שהעיתון מלא בידיעות כל יום, אז יכול להיות שגם בתחום הזה אנחנו נשמע בני-סמכא, או שהיו, או שיהיו או שבהווה, עכשיו, ויסבירו שיש סכנה. ואז מה תעשה? תגיד לבן-אדם: אני נותן לך מסכה אחת או שתיים למשפחה בת חמישה אנשים? למי תיתן? איך תחלק כשאין לך? כשיש לך בסך הכול שני מפעלים, שגם אם יעבדו 24 שעות ביממה – ייקח שנתיים. תמ"א 38 – ידענו, דחפנו, ניסינו, לא מתקדם. כתוצאה מזה, 30% מתושבי מדינת ישראל אין להם ולא יהיה להם בטווח הנראה לעין מיגון פיזי. מה תגיד להם? תשב מתחת למשקוף? ואני אספר לכם עוד דבר, אדוני היושב-ראש – אם מדברים כבר על המחאה החברתית, רובם של אותם 30% הם בסוציו-אקונומי הכי נמוך, ידידי שר הרווחה. הם אלה שיגידו להם: אין לך, תתפלל. תפילה עוזרת לפעמים. נקווה שגם הפעם היא תעזור. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מציע לראש הממשלה ולשריו: הביאו בחשבון כשאתם באים להחליט את מה שאתם הולכים להחליט, את הדברים שאמרתי לכם עכשיו. הביאו את זה בחשבון, וכל מה שתחליטו, תחליטו לאחר שיקול דעת מעמיק, מי האנשים שבסופו של דבר ישלמו את מחיר ההחלטה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת בילסקי. בבקשה, חבר הכנסת – לא, תמו חברי הכנסת. סליחה, אתה רוצה לדבר? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> לא, לא, לא. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> השר כחלון, בבקשה. אני מצטער שאין יותר אנשים מהאופוזיציה שרוצים לסייע לכם. אתם צריכים עכשיו להזעיק את כוחותיכם. <שר התקשורת משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש רק לספר את השתלשלות העניינים כי זה זז לכל מיני מקומות. כשהתמניתי לתפקיד שר התקשורת לפני שלוש וחצי שנים, אחותי כבר עבדה ב"הוט", וידעתי שהיא עובדת ב"הוט". היא עבדה, אני יודע, שנה, שנה-וחצי קודם, ואז ביקשתי מהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה – דיווחתי למשנה מייק בלס, דרך היועצת המשפטית של המשרד, ועשו לי הסדר ניגודי עניינים, שאני עובד לפיו שלוש וחצי שנים. זאת אומרת, לא היה שום דבר מיוחד והכול בסדר. לאחרונה, חברת "הוט", בעקבות המיזוגים ברכישת "מירס", פועלת לשינוי מבני בתוך החברה, והשינוי המבני הזה יכול בצורה כזו או אחרת להגיע לאחותי, שהיא עובדת שם בכוח-אדם. אז בעצה אחת החלטנו, כדי להסיר כל חשש וכל – אני לא יודע מה – הרי יש לנו פה דמיונות מפה עד דימונה ולחזור – להעביר את הסמכויות לידידי יולי אדלשטיין, שר ההסברה; סמכויות, ספציפית לנושא השינוי המבני בנושאים שיכולים לגעת באיזו צורה בשכר או באופציות, או לא יודע מה, שיש לאחותי שם. זו השתלשלות הדברים, אדוני היושב-ראש, לא השתנה שום דבר. השוק השתנה, ואני שמח שהשוק השתנה. וחבר הכנסת שטרית, אני מודה לך על המלים החמות, אבל נמשיך לטפל, בעזרת השם, גם ב"הוט", גם ב-yes. אתה צודק, משלמים הרבה מאוד על טלוויזיה, וגם שם אנחנו נפעל להוריד מחירים ולהכניס מתחרים. ואני מבקש מחברי כן לתמוך בבקשה של הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. האם השר אדלשטיין רוצה להוסיף? חבר הכנסת דבאח, שאתה חבר כנסת כבר שעה וחצי, האם אתה רוצה להישבע לפני ההצבעה הראשונה, או רק לפני ההצבעה השנייה? דרך אגב, אתה יכול להצביע בשני המקרים, אבל אני אשמח להשביע אותך לפני ההצבעה כדי שהצבעתך תהיה לעילא ולעילא. <יואל חסון (קדימה):> אולי שהקואליציה תודה שאין לה רוב? <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לה כבר רוב, אתה לא שם לב. אחרת הייתי מצביע. <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השאלה רק אם חבר הכנסת דבאח יוכל להצביע או לא. להערכתי, זכויותיו כמצביע – החל מ-10:01. זכויותיו כחבר כנסת, על משכורתו ועל תנאיו, הן החל מרגע שיושבע. בדרך כלל השבענו את כל חברי הכנסת לפני שהם הצביעו. איך שאתם רוצים. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת אומרת, אתם רוצים שהוא יצביע בלי להישבע או עכשיו להישבע? קודם הצבעה? בסדר, ברצון. אני רק לא בטוח שהוא יכול להצביע על-פי דעת של מעט. אני חושב שהוא יכול להצביע; מ-10:01 הוא יכול להצביע. השר אדלשטיין – הבעיה להשביע אותו, זאת שנייה אחת. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> קודם כול, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת ועמיתי השרים, אני שקלתי, חבר הכנסת בר-און, להודיע את זה עוד כשעליתי לדוכן להציג את הדברים. מרוב ההפחדה בהודעה הרשמית על ניגוד עניינים, אני מודיע שאין לי "הוט" בבית. ביישוב ובאזור שאני מתגורר אין "הוט". במועצה אזורית גוש-עציון פועלת רק חברת yes, ולכן נעניתי. <רוני בר-און (קדימה):> זה גם ניגוד עניינים. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> לכן נעניתי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> השר לשעבר בר-און, אני רציתי לשבח את הממשלה כשדיבר השר שטרית כאן, על כך שהיא לא מינתה שר מיוחד לענייני "הוט". צריכים על כך לשבח אותה. <שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:> אדוני היושב-ראש, אני עליתי לכאן בעצם לומר שני דברים קצרים; כאן, באמת, מדם לבי. עלו כמה דוברים, ובמקום להתייחס, כמו שלמשל עשה חבר הכנסת שטרית ועוד נוספים, לנושא שלשמו התכנסנו, העברת סמכויות בנושא חברת "הוט", התחילו לדבר על הפטפטת ועל חוסר האחריות של הממשלה. אני רק יכול לקבוע שאני ציפיתי לקצת יותר כישורים מכמה דוברים של האופוזיציה. אני כל הזמן ישבתי עם עט ביד, אדוני היושב-ראש, וחיכיתי – איך הם יצליחו לקשור את הנושא של העברת סמכויות מהשר כחלון אלי בנושא ספציפי של חברת "הוט", לנושא האירני ולכל מה שיש להם לומר בעניין הזה. הם, לצערי, לא הצליחו. אני שולח אותם לעשות עוד קצת שיעורי-בית ברטוריקה, אולי בסופו של דבר יצליחו לקשור גם את הנושא הזה למה שבעצם הם העלו לסדר-היום והביאו לפטפטת חסרת אחריות וחסרת תקדים במדינת ישראל, ועכשיו עוד מנסים להפנות את האצבע המאשימה לממשלה. לעצם העניין, אדוני היושב-ראש, וכאן אני הולך לפי העיקרון הידוע, שגם המובן מאליו צריך להיאמר. הניסיון המאוד-מבורך כאן לשבח את חברי הטוב, את עמיתי והשר המוצלח משה כחלון, היה יכול להשתמע כאילו לוקחים ממנו את הסמכויות על מנת שאני אתייצב כשליח נאמן של טייקונים ולא אתן לרפורמות לעלות ולעבור ובאמת לטרפד עכשיו, למרות המאמצים של עמיתי השר כחלון, את הרפורמות. אז אני מודיע כאן, אני מקבל, על-פי בקשתם של השר ושל ראש הממשלה, על עצמי את הסמכויות. כל הפעילות שלי בנושא הזה, שאני לא ממונה עליו בימים כתיקונם, תיעשה בתיאום מלא עם משרד התקשורת, עם הייעוץ המשפטי של משרד התקשורת, ואנחנו באמת נמשיך לעשות את הדברים שמשרד התקשורת עושה אותם לאחרונה, וכל מלה נוספת מיותרת, לטובת הציבור, לטובת הצרכנים. כך אני רואה את תפקידי בתחום המצומצם הזה שמועבר כרגע אלי. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על האפשרות להשמיע. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <הצהרת אמונים של חבר הכנסת אחמד דבאח> <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת דבאח, אני מבקש ממך לעלות, משום שהיועצת המשפטית לוועדת הכנסת אמרה שיש שאלה לגבי עניין זה. עד היום הושבעו כל חברי הכנסת לפני הצבעתם. אם, למשל, היתה מתקיימת היום ועדה שבה היית צריך להצביע ולא היתה מליאה שיכולה להשביע אותך, היתה אולי ההצבעה שלך חוקית. לדעתי, סמכותך נופלת ברגע שאתה נכנסת לשמש כחבר כנסת. אני אקריא עכשיו את הצהרת האמונים, ואתה תאמר: "מתחייב אני". אני מתכבד להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם התפטרותו מהכנסת של חבר הכנסת אברהם דיכטר, שנכנסה לתוקפה היום, יום חמישי, כ"ח באב תשע"ב, 16 באוגוסט 2012 למניינם, בא במקומו חבר הכנסת אחמד דבאח. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת וסעיף 2 לחוק הכנסת, אני הזמנתי את חבר הכנסת אחמד דבאח לעלות לדוכן. חבר הכנסת אחמד דבאח, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת ואתה תשיב: "מתחייב אני". הנה נוסח ההצהרה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת". <אחמד דבאח (קדימה):> מתחייב אני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, אם אתה רוצה לומר כמה מלים אני אזמין אותך מייד אחרי זה. <הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר> <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, רבותי חברי הכנסת, בפנינו בקשת הממשלה בדבר העברת סמכויות הנתונות לשר התקשורת משה כחלון לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, הנוגעות לחברת "הוט – מערכות תקשורת בכבלים בע"מ", לשר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד הודעת הממשלה – 30 נגד – 17 נמנעים – אין הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר התקשורת לשר ההסברה והתפוצות נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 30 בעד, 17 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהודעת הממשלה בדבר העברת סמכויות משר התקשורת משה כחלון לשר אדלשטיין בנושא חברת "הוט", אושרה על-ידי הכנסת. <הצהרת אמונים של חבר הכנסת אחמד דבאח> <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת דבאח, בבקשה, אתה מוזמן לומר כמה מלים. לאחר מכן יעלה שר הביטחון על מנת להציג הודעת ממשלה שאינה צריכה הצבעה, ולאחר מכן הודעת ממשלה שעליה יהיו דיון והצבעה. בבקשה. <אחמד דבאח (קדימה):> תודה. אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, יושב-ראש המפלגה שלנו, קדימה, מר שאול מופז, כנסת נכבדה, אבא שלי, וחסרה לי כאן אמא שלי, זיכרונה לברכה, משפחתי, חברי וחברי קדימה, קהל נכבד ואזרחי ישראל כולם, בצניעות ובהתרגשות רבה אני עומד כאן מולכם במעמד מכובד זה, המהווה את פסגת שאיפת מסלול חיי מאז היותי מורה, לאחר מכן כאיש עשייה ויזם כלכלי ועד היותי ראש העיר אל-שגור. זאת תחושת גאווה עצומה להיות חלק מכנסת ישראל, הארץ שבה נולדתי ובה אני חי עם הורי, ילדי ונכדי. אני רואה את עצמי כמי שעתיד לייצג את החברה הישראלית כולה ואני סמוך ובטוח שצברתי די ניסיון כדי לעמוד במשימות לאומיות חשובות ומאתגרות שאנו עומדים בפניהן. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כשמר אריאל שרון, ראש ממשלת ישראל לשעבר, שייבדל לחיים ארוכים, החליט להקים את מפלגת קדימה, חברתי אליו יחד עם רבים וטובים ויצאנו לדרך חדשה שהאמנתי בה ועדיין אני מאמין בה; דרך אשר תוביל אותנו לשלום אמיתי עם שכנינו, הפלסטינים והערבים, לשוויון הזדמנויות, לצמצום פערים בחברה הישראלית ולהתמודדות עם האתגרים החברתיים, הכלכליים והביטחוניים העומדים בפנינו. כאיש ציבור, ראש עיר לשעבר וכאיש עסקים, אני מרגיש את כאבם ואת מצוקתם וסבלם של הציבור בכלל ובני המיעוטים בפרט. מי שמכיר אותי יודע שאני איש עשייה ופחות איש דיבורים. רשימת העשייה ארוכה ומאתגרת והמשימה קשה. אני אפעל בכל המישורים, אבחן את כל הדרכים לשיתוף פעולה עם חברי בכנסת ועם הממשלה ומנגנוניה כדי להביא לסדר-יום חדש. אני מקווה שנוסף על הדברים הקרובים ללבי נמצא מקום לתת ביטוי ושינוי בתחום המדיני והחברתי, לשינוי שיטת הממשל. שינוי שיטת הממשל הוא הדרך לפתרון הבעיות, הבעיות האמיתיות של מדינת ישראל, וזו הדרך שתביא ליציבות שלטונית. חוסר היציבות הקיים בימינו פוגע ביכולתה של הממשלה לקבל את השיקולים הנכונים ולמלא כראוי את השליחות הציבורית. אני ער ומודע לעובדה שלא נשאר זמן רב לכהונת כנסת זו, הכנסת השמונה-עשרה. אבל אני מתכוון לנצל כל יום כמיטב יכולתי לטובת הציבור ולקדם את הנושאים שאני מאמין בהם. כוח הייצוג של אזרחי ישראל הערבים גדל בצורה חיובית בכנסת הזו. זוהי עדות לכך שאנו הופכים לחלק, חלק מובנה בחברה הישראלית, ואמשיך להיאבק על שילובם של אזרחי ישראל הערבים בשוויון ובכבוד. בהזדמנות זו אני מאחל לחברי וידידי, שהכרתי אותו רק לפני שש שנים, מר אבי דיכטר, אני מאחל לו הצלחה בתפקידו החדש כשר להגנת העורף. וחשוב מכול, אני רוצה להודות למשפחתי, לחברי ולכל מי שתמך בי לאורך כל הדרך. אני מאחל הצלחה לכולנו, ומתפלל בפני בורא עולם שייתן בנו את החוכמה, התבונה והכוח להחליט החלטות נבונות למען עתיד טוב יותר. בימים אלו אנו נמצאים לקראת סוף חודש הצום, חודש רמדאן, חודש הברכה, ולקראת קבלת חג אל-פיטר. אני מאחל לאחי המוסלמים חג שמח ומבורך, ומאחל שיחזור על כולנו בשמחה, שגשוג ושלום, וכול עאם ואנתום בח'יר. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> רמדאן כרים. תודה רבה לחבר הכנסת אחמד דבאח. <הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של השר להגנת העורף מתן וילנאי> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אני מזמין את שר הביטחון להציג שתי בקשות של הממשלה. האחת היא הודעה בלבד שאינה מצריכה – ולאחר מכן הוא יעבור להודעה על מינוי שר, השר אברהם דיכטר שנתמנה. יש רבים שנרשמו לדיון, אני סוגר את הרשימה בעוד דקה. אדוני שר הביטחון, רבותי, רבותי, נא לומר ולברך את חבר הכנסת דבאח בפאתי האולם ולא להפריע. בבקשה – – – רבותי, חבר הכנסת דבאח – הוא פשוט לא – – – הוא עדיין נמצא – רבותי, אני מבקש מהשרים ומחברי הכנסת האחרים לא להפריע. נא לא להפריע מתחת לבמת הנאומים. שר הביטחון, בבקשה. שר הביטחון יציג קודם כול את הודעת הממשלה, בהתאם לסעיף 9(א)(6) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, על הפסקת כהונתו – לא, אתה טעית – אה, על הפסקת כהונתו של השר מתן וילנאי. אדוני השר. <קריאה:> – – – <שר הביטחון אהוד ברק:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להודיע לכנסת כי השר מתן וילנאי, השר להגנת העורף, הגיש לראש הממשלה את התפטרותו מן הממשלה ביום 13 באוגוסט 2012, וזאת בהתאם לסעיף 22(א) לחוק-יסוד: הממשלה. כהונתו בממשלה של השר מתן וילנאי נפסקה ביום 15 באוגוסט 2012, וזאת בחלוף 48 שעות ממועד הגשת כתב ההתפטרות כאמור לעיל. <רוני בר-און (קדימה):> גם אני יכול – – – אני הולך לשבת – – – <שר הביטחון אהוד ברק:> כאמור, בהתאם לסעיף 9(א)(6) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, מבקשת הממשלה להודיע על כך לכנסת. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, אני אוציא אותך מהאולם בלי היסוסים. <יואל חסון (קדימה):> לא, אדוני, אבל איך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שמעתי. חבר הכנסת, חבר הכנסת יואל חסון, חבר הכנסת יואל חסון, האיש הזה שביקשתם ממנו לעזוב כרגע הוא אחד האנשים אשר מהיום שהוא נולד, מהיום שנולד – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <יואל חסון (קדימה):> מה זה קשור? מה זה קשור? <היו"ר ראובן ריבלין:> – – עשה בשירות המדינה. הוא היה – – – <יואל חסון (קדימה):> מה זה קשור? <היו"ר ראובן ריבלין:> זה לא קשור לשום דבר. הייתם מבקשים ממני, הייתי מבקש ממנו. <יואל חסון (קדימה):> הוא לא שר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, רבותי, יש גם – – – אין שום ספק. בעוד שנייה הוא עוזב, הוא בא רק לשמוע את הודעת הממשלה. יש דבר שקדם לתורה והוא דרך ארץ. <יואל חסון (קדימה):> מה זה קשור לדרך ארץ? מה זה קשור לדרך ארץ? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון, תם. השר וילנאי עזב את מקומו בשולחן הממשלה. <יואל חסון (קדימה):> מה זה קשור לדרך ארץ? <היו"ר ראובן ריבלין:> הצלחת עוד הפעם להוכיח את אונך והדרך לפני עם ישראל כולו. תודה רבה. <יואל חסון (קדימה):> את הסדר הטוב – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> את הסדר הטוב, כן. <יואל חסון (קדימה):> את הסדר הטוב. <היו"ר ראובן ריבלין:> הסדר הטוב הוא להניף שלטים מעל הבמה, זה הסדר הטוב. <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון, תם הוויכוח. <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון, תם הוויכוח. <הודעת הממשלה על צירוף שר לממשלה> <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, אדוני השר. <שר הביטחון אהוד ברק:> אני מתכבד גם להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, לצרף את חבר הכנסת לשעבר אבי דיכטר כשר נוסף בממשלה ולמנותו לתפקיד השר להגנת העורף, במקום השר מתן וילנאי, שהתפטר מן הממשלה. הממשלה קבעה בהחלטה כי צירופו של אבי דיכטר לממשלה ומינויו לתפקיד השר להגנת העורף ייכנסו לתוקפם ביום 16 באוגוסט 2012, בשעה 10:15 – היום – ובהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטותיה הנ"ל. אבי דיכטר מחליף היום את חברי, האלוף במילואים מתן וילנאי, כשר להגנת העורף. מתן שימש בתפקיד למעלה משנה וחצי, יחד עם שלוש שנים וחצי קודם – חמש שנים בריכוז הנושא של תיאום פעולות הממשלה בהגנה על העורף. מתן קידם באופן דרמטי את מוכנות העורף האזרחי בכלל ופיקוד העורף בפרט בכל מערכי החירום, והביא לקפיצת מדרגה אמיתית בחוסן הכולל הלאומי. יש עוד הרבה לעשות, ואבי ימשיך מהמקום שמתן הביא אותנו עד אליו. מתן מתחיל בחודש הבא את תפקידו החדש כשגריר ישראל בסין, ואין לי ספק כי גם שם יעשה חיל, יצעיד ויחזק עוד ועוד את מערכת היחסים של ישראל וסין, ואני מאחל לך מכאן, מתן, הצלחה רבה בשליחותך החשובה הזאת. את המושכות של התיאום ברמת הממשלה לגבי פעולות המדינה בשעת חירום בעורף נוטל כעת מידיו של מתן אבי דיכטר. אני מכיר גם אותו עשרות שנים אחורנית, מתקופת היותו חייל צעיר בסיירת מטכ"ל. כבר אז הוכיח דיכטר יוזמה, אחריות ואומץ לב יוצאי דופן. המנהיגות שזורה בחייו כחוט השני, לאורך כל שירותו, בכל מקום, גם ביחידה בסדיר, במילואים, בפעילות מבצעית בשב"כ. זכיתי למנותו, כראש הממשלה, לתפקיד ראש השב"כ בשנת 2000, וגם בתפקיד הרגיש והחשוב הזה חזר אבי והוכיח שוב ושוב מה זה אינטגריטי, מה זו נחישות, מה זו חתירה למצוינות ומהי מנהיגות. השב"כ נאבק תחת הנהגתו, לצד צה"ל, בתופעת טרור המתאבדים והביא אותם לרמה נמוכה מאין כמותה. אבי גם תמך מתוך המערכת, יחד אתי ועם חברים אחרים מבחוץ, בבניית גדר ההפרדה, שהישגיה בהפחתת הטרור ונטרולו חשובים ביותר. אבי שירת כבר כשר לביטחון הפנים, כולל במהלך מלחמת לבנון השנייה, וגם בתחום הזה השאיר את חותמו, לא רק בזמן המלחמה אלא גם בביצוע שורה של רפורמות ושינויים בחשיבה ובפעולה של המשטרה, שירות בתי-הסוהר והמשרד לביטחון הפנים. וכעת כאמור, לשמחתי, ניאות אבי לקבל לידיו את המשרד להגנת העורף. האתגרים המונחים לפתחך, אבי, הינם גדולים, מורכבים ורגישים מאין כמותם. נעשה הרבה, כפי שכבר אמרתי, אבל יש עוד הרבה מה לעשות. אין לי ספק שבכישורי הפעולה, בנחישות ובאופן שבו אתה פועל כל חייך תשכיל לקדם את המשרד ובעיקר את מוכנות העורף, לחזק את כל שיתוף הפעולה ואת התיאום בין ארגוני החירום השונים, בין הגופים השונים שאמורים לפעול בעורף של מדינת ישראל בחירום. אני מבקש לאחל לך הצלחה בתפקידך בשמי ובשם כל הממשלה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לשר הביטחון. ובכן, רבותי – – – <דב חנין (חד"ש):> – – – על מה לדבר? זהו? – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין, עד כמה שראיתי נרשמת לדיון ותהיה לך אפשרות לומר לשר הביטחון. רבותי, היו שתי הודעות של הממשלה שמסר שר הביטחון: האחת היא על התפטרותו של השר מתן וילנאי וסיום תפקידו, והשנייה היא הצעת הממשלה למינוי השר אברהם דיכטר כשר לביטחון העורף. הייתי רוצה, בשם הכנסת, אדוני השר לשעבר מתן וילנאי, להודות לך על שירותך לעם ישראל כאזרח, כחייל, כמנהיג. אני חושב שכאשר ראיתי אותך יושב אל שולחן הממשלה, ואני בקי בסדר של הכנסת ומקפיד עליו קלה כחמורה, אפילו לא יכולתי לבוא ולומר לך, השר וילנאי, אשר הולך בשליחותנו לשמש כשגרירנו באחת ממעצמות העולם, בסין, שתקום ותפנה את מקומך ותשב בפאתי האולם, שכן חשבתי שאנחנו חייבים לך, ואנחנו חרגנו. אינני יכול לתת לך לדבר עכשיו ולהיפרד מהכנסת, שכן אינך חבר כנסת ואינך שר, ובעניין זה אני לא יכול לעבור על הסדר. אני באמת מאחל לך, בשמי, ואני בטוח שבשם כל החברים מכאן ומכאן, על פועלך עד היום למען עם ישראל ומדינת ישראל, והעם בישראל ומדינת ישראל, יהודים, ערבים, וכמובן כציוני דגול – אני מאחל לך הצלחה רבה בשליחותנו, בשליחותך, כשגרירנו במעצמה סין. תודה רבה לך מקרב לב. רבותי, אנחנו פותחים את הדיון. שלא על-פי הסדר, חבר הכנסת יואל חסון, אנחנו מאפשרים לראש האופוזיציה, אף שראש הממשלה לא דיבר, לשאת את דברו מבלי להגביל אותו בזמן. אדוני ראש האופוזיציה. אני חושב שגם עניין זה יכול להפוך להיות דבר קבוע. <שאול מופז (קדימה):> אדוני היושב-ראש, השרים, כנסת נכבדה, התכנסנו כאן היום לבקשת הממשלה לאשר את מינויו של שר להגנת העורף, ואני מוצא לנכון לנצל את הבמה, בנוכחות חברי ממשלת ישראל, כדי להבין מהו אותו עורף שאתם מדברים עליו לאחרונה ואף ממנים להגנתו שר חדש. כי אכן אין מי שצריך שר אחראי יותר מהעורף – כזה שיטפל בו וידאג לו. אבי דיכטר הוא אדם ראוי. הוא מנוסה. הוא עשה ופעל רבות בעבור מדינת ישראל. ויחד עם זאת, אדוני היושב-ראש וכנסת נכבדה, אני חושב שהמינוי הזה, תוך ניצול שמו הטוב של אבי דיכטר – ראש הממשלה שוב הוביל מהלך שגוי, מושחת וציני. אני מציע לכולנו לבחון לרגע את המניעים וההבטחות שנמצאים בבסיס המינוי ולתהות אם הבטחות אלו כוללות, בין השאר, ויתור על שיקול דעת בעת קבלת החלטות גורליות למדינת ישראל ולתושביה. אדוני היושב-ראש, המשרד להגנת העורף ותפקיד השר שעומד בראשו – תפקידים ריקים מתוכן, שהוקמו למראית עין במיניסטריון פיקטיבי, שלא קיבל סמכויות, לא הועברו אליו הסמכויות עד היום הזה. המשרד הזה, משרדו של ראש הממשלה, טרפד העברת תקציבים וסמכויות למשרד להגנת העורף ביודעין ובכוונת מכוון. דווקא בימים גורליים אלה קידם ראש הממשלה את השר היוצא להגנת העורף, השר מתן וילנאי, איש ראוי מאוד, שתרם רבות לביטחונה של מדינת ישראל, לייצג את ישראל כשגריר בסין הרחוקה. ואני שואל: האם אי-אפשר היה, לאור התוכניות העתידיות, להשאירו לזמן נוסף בתפקיד הזה? והאם אין בממשלה הגדולה והמנופחת של מדינת ישראל איש שיש לו הניסיון והרקע על מנת למלא את התפקיד הזה? למי לא פנה ראש הממשלה בשבוע האחרון כדי שיקבל את התפקיד שהתפנה? הציבור כולו צפה בהשתאות בתוכנית הריאליטי שהפיק ראש הממשלה בשם "מי רוצה להיות השר לביטחון העורף?", ואני תוהה: האם כל זה משקף את החשיבות האמיתית שמייחס ראש הממשלה לתפקיד הזה? נדמה לי שהתייחסותו של ראש הממשלה לעורף לא שונה מיחסו לשרפה בכרמל. מבחינתו, אסון אפשרי הוא לא יותר מכוח עליון או גזירה משמים. היום, כמו אז, בשרפה בכרמל, ראש הממשלה מתייחס בגיחוך ובציניות לכאב ולאובדן החיים. הוא לא הבין אז מדוע צריך היה לחקור, ולכן כעת אינו מוכן ליישם את הלקחים הדרושים. בעבורו, ההתנהלות בעורף היא לא יותר מאשר אילוץ בדרך לתהילת המלחמה, שאליה ינסוק על כנפי ה"סופר-טנקר". אני רוצה לומר לראש הממשלה, שלא נמצא פה, אבל שרי הממשלה נמצאים כאן בחלקם, ואני מבקש שיאזינו היטב למה שאני הולך לומר: ממשלת ישראל בראשות נתניהו לא השקיעה בהגנת העורף אף לא 10% מהסכום הכולל שהושקע בהיערכות ההתקפית של ישראל בפני איום גרעיני שטרם הבשיל. לשר להגנת העורף יש אולי תואר מפואר, אך אין בידיו סמכויות אמת ואין בידיו כלים אמיתיים, אדוני היושב-ראש. זריקת האחריות החוקית על השר לענייני העורף, להגנת העורף, אולי באופן חוקי היא קיימת, אך מוסרית האחריות הזאת מוטלת על ראש הממשלה, ואותה הוא לא יוכל לזרוק על אף אחד אחר. שר אמיתי להגנת העורף צריך להיות פה נאמן לאזרחים שבעורף ולא חותמת גומי בידי מחרחרי מתקפה נמהרת. ההיערכות שהצגתם עד כה בפני הממשלה, הקבינט, ועדת החוץ והביטחון, בכל הקשור להיקף ניהול הסיכונים בעורף, הן במתכוון – היא היערכות חסר על מערכה מוגבלת בהיקף ובזמן. ההיערכות מתעלמת מהנזקים של מהלך בוסר התקפי ולא מתואם עם ארצות-הברית. ההיערכות הזאת מציגה בכוונת מכוון רק את התוצאה האופטימלית, וראש הממשלה נמנע מלהציג בפני הציבור תרחישים מעשיים חמורים בהרבה ואת השלכותיהם על אזרחי ישראל. אני רוצה לומר לראש הממשלה שהממשלה המנופחת מפנה כבר ארבע שנים עורף לאזרחיה. אין לראש הממשלה שר בריאות או רווחה במשרה מלאה, אבל מיניסטר להגנת העורף הוא ממנה. זה באמת מצב עגום, שבו ראש הממשלה מפנה עורף לעורף, גם כשיש שר שתפקידו להגן עליו. יודעים היום אזרחי ישראל כי הוא שוב הפנה להם עורף. ראש הממשלה הפנה עורף למעמד הביניים, הוא הפנה עורף לשכבות החלשות, הוא הפנה עורף למשרתים, לסטודנטים, לרופאים ולמורים. ראש הממשלה הפנה עורף לדור שלם של צעירות וצעירים – דור העתיד של מדינת ישראל. ראש הממשלה הפנה עורף למשפחה הישראלית העובדת. כל אלה, אדוני ראש הממשלה, מרכיבים את העורף הישראלי. כולם מרכיב חיוני בחוסן החברתי והלאומי שלנו. זה העורף האמיתי, זה שבשעת חירום תשלח אליו את צווי 8 שאפסנת במגירה. אדוני ראש הממשלה, אתה מייצר פניקה, אתה מנסה להפחיד אותנו ולהלך עלינו אימים. והאמת, אנחנו באמת מפחדים; מפחדים מחוסר שיקול הדעת שלך, מפחדים שאתה מובל ולא מוביל, מפחדים שאתה מוציא לפועל מדיניות מסוכנת וחסרת אחריות. אדוני ראש הממשלה, אתה מוביל לעימות נמהר, במחיר מיותר ובעורף מופקר. מעמד הביניים כבר ירד למקלטים, אדוני ראש הממשלה, אבל לא בגלל פטפוטיך הבלתי-פוסקים על הגרעין האירני; הוא ירד למקלטים בניסיון להינצל מהמדיניות האטומה וקשת העורף שראש הממשלה מנהל נגד מעמד הביניים בארבע השנים האחרונות. איפה "שרביט הקסמים" שיירט את מתקפת הגזירות המשולבת שמנחית ראש הממשלה על מרכזי האוכלוסייה בישראל, מתקפה שגבתה מכולנו מחיר כבד, כבד מנשוא? והיכן "כיפת הברזל" שתגן עלינו מפניך? תחת שרביטך, תחת שרביטו של ראש הממשלה, לא יכולים אזרחי ישראל להרשות לעצמם כיכר לחם, ירקות לסלט, ביקור רופא ומכל דלק. גם שם פגעת, גם משם לקחת, כי אין חמלה ואין רחמים, אלא רק מלך שעורפו קשה ועיניו מסומאות משיכרון כוח שחלף זמנו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בחודשים האחרונים מתנהל בישראל מסע יחסי ציבור רחב היקף וחסר מעצורים שכל מטרתו להכשיר הרפתקאות מבצעיות שטרם הגיע זמנן. מסע היחצנות הזה מזמן חרג מגבולות הטעם הטוב, וחדר עמוק אל תוך מרחב החסינות של הביטחון הלאומי שלנו, והוא מאיים להחליש את כושר ההרתעה ואת יחסינו עם הטובות שבידידותינו. עצם ההרעשה התקשורתית שמובילים ראש הממשלה ו"מקבל ההחלטות", מנחיתים על ראשנו, מעידה כי הגחמות הפוליטיות המשותפות לכם חשובות לכם יותר מצרכיה הביטחוניים של ישראל. צחי הנגבי, אבי דיכטר ואחרים – כולם כסות וכלי שרת בידי המוביל והמובל, על מנת להשיג את היעד הפוליטי. ואולי, ייתכן שראש הממשלה מבקש להתערב התערבות גסה, בוטה, חסרת תקדים, מופקרת ומסוכנת בבחירות הפנימיות בארצות-הברית. אם כך מבקש ראש הממשלה, אמור לנו את מי אתה משרת ולשם מה. מה לאזרחי ישראל ולתוצאות הבחירות בארצות-הברית ולאינטרסים של ברונים מעבר לים? מדוע ראש הממשלה טומן את ידו עמוק בתוך הקלפיות של הבוחר האמריקני? אדוני ראש הממשלה, לא צמרת מערכת הביטחון עושה כסת"ח לוועדת החקירה הבאה, אתה ו"מקבל ההחלטות" הם אלה שמכסת"חים את הציבור הישראלי ומורחים אותו ומהלכים עליו אימים וזורעים פחד ומורא. ראש הממשלה משחק משחק מסוכן וחסר אחריות בעתידה של אומה שלמה. לא הכול פוליטיקה, אדוני. מטרת ההישרדות שלך לא מקדשת את כל האמצעים, בטח שלא על חשבון העתיד של ילדינו. אדוני ראש הממשלה, הפסנתרן מקומה 35 מנגן, ואתה רוקד לצלילי מארש המלחמה שלו. אנא הסבר לנו מיהו מקבל ההחלטות אמיתי והאם לצלילי המוזיקה הזו ירקוד גם השר החדש בממשלתך. אדוני ראש הממשלה, סור מרע. אינני מאמין שתעשה טוב, אבל סור מן הרע הנמהר הזה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לראש האופוזיציה שאול מופז. רבותי, אנחנו עכשיו נאפשר לחברי הכנסת שנרשמו, לכל סיעה. חבר הכנסת הרצוג, חברת הכנסת גלאון, חבר הכנסת חנא סוייד, וכו' וכו' – מכל סיעה יהיה לאחד רשות לדבר חמש דקות. השאר מדברים שלוש דקות. כל נציג סיעה יודיע לי מי מדבר חמש דקות. תודה רבה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יצחק הרצוג. <יצחק הרצוג (העבודה):> אני אדבר ארבע דקות, ואתן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אני לא מחלק – אחד מקבל חמש דקות והשאר שלוש, כי אחרת יתחילו לי פה לחלק. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, מזלו של עם ישראל, אותו עורף, שהוא הרבה הרבה יותר חזק מממשלתו. מזלו של עם ישראל שהוא עם מופלא ונפלא, שיודע לבור את התבן מן המוץ ולא נופל לפח יקוש כל פעם שמוכרים לו סיפור חדש. <רוני בר-און (קדימה):> אולי את המוץ מן התבן ולא את התבן מן המוץ? <יצחק הרצוג (העבודה):> מזלו של עם ישראל שהוא מאמין במערכת הביטחון שלו, בצבא שלו, בבנים שלו. מזלו של עם ישראל שהוא לא מקשיב לפטפטת הבלתי-נגמרת ולמסע ההפחדה שמנסים לנהל כלפי העורף, עם ישראל עצמו, שיוצא מלשכת ראש הממשלה ומלשכת שר הביטחון. אני אומר לחברי אבי דיכטר: אתה מצטרף לממשלה שמנהלת מסע הפחדה כלפי העורף שלה; שהיא ממשלה חלשה, נבובה, לא מתפקדת, מפטפטת את עצמה לדעת ומגיעה לאחד הרגעים הגורליים ביותר בתולדות המדינה בעימות בלתי פוסק – יום-יום, עימות בלתי פוסק וחילופי מהלומות, אדוני שר הביטחון – עם ממשלו של ברק אובמה, עם הרמטכ"ל האמריקני, עם מזכיר ההגנה האמריקני; תופעה שלא ראינו ולא שמענו כמותה בכל תולדותיה של מדינת ישראל. אתה, אדוני שר הביטחון, מדבר על הימים ערב מלחמת ששת הימים, על ג'ונסון. היה מסע הפחדה כלפי ג'ונסון בתקשורת הישראלית? היה מסע תדרוכים ב""TIME מגזין? היה מסע תדרוכים אצל תום פרידמן באספן, במכון אספן? היה מסע תדרוכים אצל ארי שביט? לא היה. ומה שאתם גורמים – אתם גורמים לקרע בלתי ניתן לאיחוי באחד הרגעים הגורליים ביותר של עם ישראל. אתם גורמים למצב שבו במקום שאנחנו נהיה מתואמים עד הפסיק האחרון, נסתכל האחד לשני בעיניים ונדע באמת מה כל אחד עושה – אתם גורמים חילופי מהלומות ציבוריים תקשורתיים איומים, שמהדהדים מקצה וושינגטון ועד קצה היקום כולו, וגורמים לכך שמבחוץ מסתכלים עלינו אויבינו ואומרים: הם לא ביחד, הם לא מתואמים, לכל אחד פה יש האינטרסים לו, הם משפילים את ברק אובמה בעת מערכת הבחירות – הם ישלמו על זה מחיר כפל כפליים לאחר מערכת הבחירות. ואתה, אדוני אבי דיכטר, עם כל הכבוד שיש לי אליך, ויש לי כבוד – זכיתי גם לשרת אתך באותה ממשלה – אתה נכנס לממשלה שבעצם מובילה את עם ישראל, ואתה תהיה חלק מזה, לטעויות גורליות היסטוריות, אך ורק בגלל חוסר אחריות בתפקוד; לא לגבי עצם המהות שצריך להסיר את האיום האירני. אין חולק על הצורך להסיר את האיום האירני. הבית הזה ידע להתלכד מאחורי הצורך להסיר את האיום האירני. עם ישראל והעורף יהיו מספיק חזקים כדי להתלכד כדי להסיר את האיום האירני. אבל איך שהמצב הזה מתנהל בשבועות האחרונים זו פארסה בלתי פוסקת, שהגיעה למצב שבו אנחנו ממלכדים את עצמנו בעצם הדיבורים שיוצאים מלשכת ראש הממשלה ושר הביטחון. אנחנו ממלכדים את עצמנו למצב שבו לא נוכל לשנות לא את מה שאנחנו אומרים ולא את הכיוון. אנחנו נוביל דברים, חס וחלילה, למיסקלקולציה בזירה, והסוף מי ישורנו. ואתה, אבי דיכטר, תהיה בשר התותחים של הממשלה הזאת. עליך יפילו את התיק, בגלל העובדה שאתה, במהלך פסול מעיקרו ברמה הפוליטית, החלטת – ואני יכול להבין את זה – שזה הרגע שאתה מתייצב לדגל. חבל מאוד. אני רק חושב שאינך מבין לאיזה מסע כחש מובילים אותך, ואינך מבין לאיזה מסע עגום מאוד של התנהלות ציבורית – אתה נכנסת אליו, ואתה בוודאי ובוודאי תמצא את עצמך בתוכו, ואני מניח שיום אחד גם תגיד: איך לא הבנתי. ולכן אני חושב, חברי וחברותי חברי הכנסת, שיש צורך להתנגד למהלך הזה ולהצעה המובלת כאן היום. היא מדרדרת עוד יותר, אדוני היושב-ראש, את המערכת הפוליטית בישראל. היא מייצרת חוסר אמון באותו עורף, שלו נועד אבי דיכטר לסייע, לחזק את המורל של אותו עורף. אז יש לי חדשות, אדוני היושב-ראש: העורף הישראלי לא קונה את המהלך הזה, לא, מתחילתו ועד סופו. הוא רואה בו מהלך נכלולי פוליטי נוסף, שאין מאחוריו שום מטרה, למעט לשרת את אלה שיזמו את המהלך. ואם כך, ובהינתן העובדה הזאת, אני חושב שעם ישראל צריך להביט נכוחה, והדיון הציבורי צריך לעסוק בלאן מובילים אותנו בעת הזאת, ברגעים הרגישים כל כך, שבהם עם ישראל היה צריך להיות מלוכד, מאוחד, צמוד למעצמה הגדולה בתבל, שמנווטת היום את המהלך של החרם, של הסנקציות, של הנעת כוחות אדירים לעבר המפרץ הפרסי; לתת לה לעשות את העבודה, להקשיב לה היטב, ולא לחרחר ריב ומדון, לא בתוכנו ולא מול ידידינו הקרובים ביותר. שכן מעבר להררי החושך יושבים מפקדים ומנהיגים ומחככים את ידיהם בהנאה, ולא באמת מאמינים שאנחנו מתכוונים למה שאנחנו אומרים. ולסיום, בכל זאת, אני מברך את אחמד דבאח על בחירתו ומינויו לחבר הכנסת ומאחל לו הצלחה, ומאחל לחברנו מתן וילנאי, שגם אם מאוד הצרתי על כך שהוא פרש גם הוא במעשה פוליטי לא ראוי, שתצלח דרכו כשגריר ישראל בסין ושישרת אותנו נאמנה, כפי ששירת אותנו עד עצם היום הזה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת יצחק הרצוג, יושב-ראש סיעת העבודה. חבר הכנסת עמיר פרץ. אני אצטרך להקפיד על שלוש הדקות, אני כבר אומר לך. זה דבר לא קל, ואני אעמוד במשימה. אני אעמוד במשימה. אחריו – חבר הכנסת ברוורמן. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שלוש דקות. לא, לא, לא, אל תדאג. <עמיר פרץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שרי הממשלה, קודם כול, אני בהחלט מוכרח להדגיש שמדובר בשני אנשים ראויים וטובים, גם מתן וילנאי, גם אבי דיכטר. לצערנו, אנשים ראויים, במהלך לא ראוי, במסגרת לא ראויה, בממשלה לא ראויה. אני מוכרח קודם כול לברך את מתן וילנאי. מתן וילנאי, כאחד המפקדים, מהטובים שלנו, גם אני הייתי אחד החיילים שלו בחטיבה 35, נפצעתי בתקופה שבה הוא שירת כמח"ט, ובהחלט אני מברך אותו. אפשר לומר שמתן ניחן תמיד בקומתו הרמה. קומתו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כשאתה התגייסת מתן היה מח"ט כבר? <עמיר פרץ (העבודה):> כן, בטח. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה בחור צעיר. <עמיר פרץ (העבודה):> הייתי כבר קצין צעיר. <רוני בר-און (קדימה):> אתה התבלבלת. <עמיר פרץ (העבודה):> למה? מתן וילנאי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כשהוא היה קצין, אולי. <רוני בר-און (קדימה):> אה, אבל לא כשהתגייסת. <עמיר פרץ (העבודה):> לא כשהתגייסתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, אני מוסיף לך 20 שניות. בבקשה. <עמיר פרץ (העבודה):> בוודאי. לא כחייל שהתגייס יום קודם. ואני אומר שמתן ניחן בקומתו הרמה. אני חושב שבסין קומתו הרמה תבלוט עוד יותר, ואנחנו מאחלים לו הצלחה. בתקופתו כשר להגנת העורף, הסמכויות של אותה הרשות – שאני מוכרח להדגיש שהוקמה בתקופתי כשר הביטחון ואושרה בממשלה שבה כיהנתי, אותה רשות, רח"ל, רשות חירום לאומית, הוקמה אז, עוצבה וקיבלה את הנפח הראוי, ואני מקווה שכך ימשיכו. לפני שאומר כמה דברים על אבי דיכטר, אני יכול לומר רק שמבחינתי כל המעשה הזה, אם לומר את זה קצת באיזה הומור – הרי מה קרה? ישבו שני אנשי היחידה, תכננו מבצע של פרישת שבעה אנשים. עכשיו, המבצע לא הצליח. למה זה דומה? זה דומה גם לכל מיני חבר'ה שמתכננים איזה מבצע צבאי גדול, הוא לא מצליח, ואז אומרים: בוא נעשה מבצע קטן, שיזכרו את המבצע הקטן ולא יחשבו חלילה שאיבדנו את היכולות שלנו לבצע כל מיני תרגילים ליליים כאלה. זה מה שעשו החברים כאן, ראש הממשלה ושר הביטחון. אחרי שנדבק להם העניין הזה של הנכלוליות והקומבינות סביב המבצע הזה, להפריש את אותם שבעה איש, אז הם עושים עכשיו מבצע קטן, קטן מדי לדעתי. אבל הוא לא יכול להשתחרר מאותה מסגרת קבועה, של, לצערי הרב, ניסיון להוביל את המערכת הפוליטית בדרכים לא ראויות. אני אומר, אני מאחל לכך שהשר להגנת העורף יצליח. אבל אני רוצה בהזדמנות הזאת לומר שהגנת העורף היא גם חוזקה של החברה הישראלית, וחבל שאין לנו הזמן לדון בזה היום. יותר מאשר לדון בשני האישים, היינו צריכים לדון היום במערכת, המתקפה של האיומים הבלתי-צפויים. הרי מה כל כך מרגיז היום? זה משפט אחרון, אדוני. ממשלת ישראל ישבה עשר שעות לדון בנושא הביטחון, כי יש איומים בלתי צפויים. יש איומים מדרום ומצפון, וזה נכון. <רוני בר-און (קדימה):> בתקציב הביטחון. <עמיר פרץ (העבודה):> בתקציב הביטחון. אבל מדוע כאשר מדברים על עליית מחירי האנרגיה הבלתי-צפויה, עליית מחירי החיטה הבלתי-צפויה – מה זה, אלה לא איומים בלתי צפויים, שבגללם כדאי לשבת עשר שעות ולדון מה האיום על החברה הישראלית? רק איום בלתי צפוי על הביטחון ראוי לדיון, ואיום בלתי צפוי על החברה לא ראוי לדיון? <היו"ר ראובן ריבלין:> זה משפט ארוך. <עמיר פרץ (העבודה):> אני מקווה, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר ראובן ריבלין:> המשפט האחרון הזה הוא התחלת נושא שראוי שנדון בו. <עמיר פרץ (העבודה):> – – שהשר להגנת העורף יבין – – – <רוני בר-און (קדימה):> זו היתה פעם ראשונה בתולדות הממשלה שדנו בתקציב הביטחון. <עמיר פרץ (העבודה):> כן. <רוני בר-און (קדימה):> זה דיון היסטורי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, אתה רשום. לא, אתה לא רשום. <רוני בר-און (קדימה):> רשום. <היו"ר ראובן ריבלין:> אה, הוא רשום. <עמיר פרץ (העבודה):> אני מאחל לאבי דיכטר הצלחה בתפקידו, ואני מקווה שהוא גם יבין שעורף – זו שאלה גם של ביטחון וגם של חברה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת ברוורמן, אני מזמין אותך לדבר ומבקש ממך להתחיל במילות הסיכום, ואז אחרי זה להתחיל בנאומך. כי בדרך כלל במשפט האחרון מתחילים הדברים החשובים ביותר. אדוני השר לשעבר ברוורמן, בבקשה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אדוני היושב-ראש, השרים, אני מברך את ידידי מתן וילנאי – אנחנו ידידים שנים – שיצליח בתפקידו בסין. תרם רבות לישראל. אני מברך את ידידי אבי דיכטר שיצליח בתפקידו, למרות המהלך העקום. אבל אני רוצה להתייחס בצורה הברורה ביותר לעובדה שאין על מי לסמוך היום במדינת ישראל מבחינת הניהול והמנהיגות. דיבר בצורה ברורה חבר הכנסת הרצוג על ההתנהלות מול ארצות-הברית, על המשמעות שלה במשבר הכלכלי החמור שעובר על העולם, שהעולם מזדעזע ואנחנו משחקים כאילו אנחנו מובילים את ארצות-הברית, כאילו אנחנו הברונים של אירופה, ולא מבינים את מקומנו הטבעי, ואני חושש שנשלם על זה מחיר. אבל אני רוצה לדבר על הנושא הפנימי. מפריע לי – ואמרת את זה בקריאת ביניים, שר האוצר לשעבר רוני בר-און, ואמר את זה חבר הכנסת פרץ – מפריע לי שבוועדת הכספים מעולם לא ראינו שום נתונים לגבי כל מה שקורה בתקציב. מפריע לי שאין דיון אמיתי לגבי תקציב הביטחון. רב הנסתר על הנגלה. ולמדינת ישראל היום יש אתגר שבו לראש ממשלה יש חשיבות עליונה לשלוט ולתת הוראות לשר הביטחון, ולא להיפך. הנקודה היא ברורה. אנחנו – עם שני אתגרים. מצד אחד יש לנו הבעיה האירנית והאזור שמסביבנו; אכן, צריך להתכונן לאתגרים האלה, להשקיע משאבים למנוע את אותן סכנות של המאה ה-21, אבל להגביל את הגידול בתקציב הביטחון, למנוע בזבוזים, כדי להבטיח את הביטחון הכלכלי-החברתי של אזרחי ישראל. החשש שלי, ששר הביטחון, שאינו סופר את שר האוצר, שהוא איננו כבר פונקציה בסיפור הזה, מוכר את התקציב הזה כבר לחמש השנים הבאות, ואנחנו נתעורר למצב שבו אנחנו נחתוך את התקציב לביטחון הכלכלי-החברתי ונהפוך למדינה – שהיא כבר השנייה באי-שוויון בעולם המערבי ושהיא הראשונה ביוקר המחיה בעולם המערבי – לראשונה במקום הכי נמוך, ותוך כמה שנים נחווה התפוררות כלכלית-חברתית. אין לי אמון בראש הממשלה הזה שמתחזה לבן-גוריון, כשבן-גוריון ידע בדיוק לשים את שר הביטחון – הוא היה שר הביטחון. הוא אמר לאנשים אחרים: יש עלייה, יש רווחה. אני נותן לכם תקציב ועם זה תפעלו. ולכן, רבותי, אני חושב ששר הביטחון מוביל אותנו ואת ראש הממשלה למקומות מסוכנים. אין לי אמון בממשלה הזאת. אבי דיכטר, לך בדרכך והצלח. לדעתי, עשית טעות גדולה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת מג'אדלה, בבקשה. <קריאה:> מי השר התורן? <היו"ר ראובן ריבלין:> השר שמחון הוא השר התורן. אנחנו יכולים, אם לא נמצא, כל אחד על-פי שיקול דעתו, להביע זאת בהצבעה. חבר הכנסת מג'אדלה, בבקשה. רבותי, חבר הכנסת ברוורמן, חברך לסיעה מדבר. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אדוני היושב-ראש, מכובדתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, אתה אומר שאתה רוצה להקפיד, אדוני היושב-ראש, על שלוש הדקות. מה אנחנו יכולים לומר בשלוש דקות לממשלה כושלת כזאת, כשלא היתה בימי ישראל ממשלה כזאת? <רוני בר-און (קדימה):> הרבה, הרבה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> על העוני? על הפערים בחברה הישראלית? על אווירת ההפחדה? על העימות שהולך ומתרחב עם ארצות-הברית? על אי-כיבוד מגילת העצמאות לגבי אזרחי ישראל הערבים? אנחנו לא אומרים: תלכו אחרינו. תלכו אחרי האבות המייסדים שלכם, אחרי מה שכתבו לכם במגילת העצמאות, על השוויון לאזרחי ישראל הערבים; ועל מה שאמרו לכם: אנחנו חוזרים להקים את הבית הלאומי בישראל ביודענו שיש כאן עם אחר, והעולם ישפוט אותנו על-פי יחסנו למיעוט שבתוכנו. איזה? חוקים גזעניים, האחד אחרי השני – שישה במספר והיד עוד נטויה. מזל שנשיא המדינה התערב ועצרו לנו את החוק של המואזין. עוד רצו למנוע מאתנו את אחד הדברים הקדושים – להעלות את הקריאה לתפילה למוסלמים. זה מה שהיה חסר. <היו"ר ראובן ריבלין:> היו כאלה שהיו מצביעים אפילו אם הנשיא לא היה מתערב. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> מבחינתי מבחן התוצאה הוא הקובע. עובדה ששתקתם עד שזה הגיע לוועדת השרים לענייני חקיקה ולא פתחתם פה עד שנשיא המדינה התערב והוריד את זה מסדר-היום בוועדת השרים לענייני חקיקה. מה עוד אתם רוצים? על איזו ממשלה נדבר, ממשלה שראש הממשלה כל היום עוסק בקומבינות במקום להבטיח את הזכויות של אזרחי ישראל בכלל החברה הישראלית? ואתה עוד רוצה שאעמוד בזמן – שלוש דקות. תגיד לי מאיפה אני אתחיל, תסביר לי בבקשה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בשתי דקות כבר הספקת. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אם היה קורה במדינת ישראל המצב של מסיבת העיתונאים המפורסמת של הגוורדיה הכי בכירה בביטחון אמריקה, והיו אומרים לראש הממשלה, בפטיש של אלף טון על הראש, מה שהם אמרו, היתה צריכה לצאת כאן הפגנה של אלפי אזרחים שישראל יקרה להם. אם הפערים בחברה הישראלית היו נמצאים במדינה נאורה דמוקרטית אחרת, היו מזמן מזמן עטים על בית ראש הממשלה. ועוד ראש הממשלה כינס מסיבת עיתונאים מהודרת, בישר לעם ישראל: כניסתנו ל-OECD. עוד יזרקו אותנו, תזכור מה אני אומר לך. על הפערים החברתיים האלה אנחנו עוד ניזרק מה-OECD. אני רוצה שיכנס מסיבת עיתונאים – אם זה יהיה בזמנו, במשמרת שלו – ויודיע לנו גם את ההודעה הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> ולסיום. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> למה לסיום? יש עוד שתי שניות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צודק. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> אדוני היושב-ראש, לסיום, אני היום יכול רק לחייך על דבר אחד – שהצטרף לכנסת חבר שלי, אחמד דבאח, אחמד צאלח דבאח, בזכות האבא שישב כאן. אדם יקר וחשוב מבחינתי וידיד שנים רבות. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברנו השר לשעבר גאלב מג'אדלה. חבר הכנסת אריה אלדד, האם אתה הוא בעל החמש-דקות? אוקיי. אחרי אריה אלדד – זהבה גלאון וגם אילן גילאון, שאני מברך אותו ברכה רבה על יוזמתו שהפכה להיות לביצוע על-ידי משרד האוצר. התערבותו בעניין הילדים בחינוך המיוחד הביאה למצב שבו באמת האוצר הבין את הצורך. באמת, יוזמתך הוכיחה שגם חבר כנסת בודד בכנסת יכול לעשות רבות. תודה רבה לך. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, ברקע לחילופי הגברי שאנו צופים בהם היום מהדהדים תופי מלחמה, תופי מלחמת אין-ברירה; אין ברירה של עם שאיננו מוכן יותר להפקיד את עצם קיומו בידי זרים, גם לא בידי זרים שמבטיחים בלשון חלקות שלא יניחו לאירן להצטייד בנשק גרעיני. אנחנו זוכרים שכך ממש דיברו האמריקנים גם על נשק גרעיני בידי פקיסטן, וכך ממש דיברו האמריקנים גם על נשק גרעיני בידי צפון-קוריאה. אז אמרו. המלים הן כמו חול, הן בחינם. ואנחנו, בני העם היהודי שהיינו לאפר באירופה כי לא היתה מדינה ולא היה צבא ולא היה מי שיוכל ליטול את האחריות לגורלנו, אנחנו אומרים: לא עוד. מעתה ואילך אנחנו אחראים, גם אם אלף עיתונאים, וגנרלים, וגנרלים לשעבר ואנשי רוח תבוסתנים שכחו למה קמה מדינת ישראל. פשוט – לא עוד. איש לא ייטול אחריות לגורלנו, זולת אנו בעצמנו. וכשתופי המלחמה הללו מהדהדים צריך גם שר להגנת העורף. וגם כששר הביטחון אהוד ברק הפליג בשבחיו של מתן וילנאי על מאמציו לחזק את העורף – הוא השתמש בביטוי: קפיצת מדרגה שהיתה בתקופת כהונתו – הנה דבר אמיתי אחד לא הפקידה הממשלה בידיו של השר הזה: סמכויות. שר שיכול לדבר הרבה, יכול לבקש ממשרד כזה או אחר, יכול לנסות לתאם, אבל סמכויות אין לו. ובכל מלחמה, כשמתגלה כשל בעורף כי שכחו להפעיל, למשל, את הגוף שהיה מופקד על הביטחון על העורף, על תקינותן של המערכות האזרחיות – במלחמת לבנון השנייה לא הפעילו את המשק לשעת-חירום, או הפעילו אותו בצורה לקויה ביותר וחלקית. ואז, במקום לתקן את מה שעשו, הקימו גוף חדש, הקימו רח"ל. ועוד טרם נבחנה רח"ל העבירו אחריות עליה ממשרד למשרד. ואפשר להתחייב כבר עכשיו כי בעקבות ממצאי ועדת החקירה שתהיה אחרי המלחמה הבאה יעבירו את האחריות מרח"ל ללאה או לבלהה או לזלפה או למישהו אחר. או יעבירו את זה חזרה לשר הביטחון, או לשר לביטחון פנים או לשר החקלאות. מי שיעמוד שם במקרה באותו רגע יקבל את האחריות כדי לקיים מראית עין של תיקון ליקויים, של לעשות משהו. אבל כך לא עושים באמת. כל כך דחוף היה להחליף את מתן, הנוסע לסין. אפילו דקה אי-אפשר לחכות בלי שר לביטחון עורף, כשלפני שבוע הממשלה, שכל כך דואגת לביטחון העורף, הזדרזה להביא ולדבר בשמו של אחז בן-ארי, היועץ המשפטי של משרד הביטחון, להביא תיקון לחוק הג"א. שמה עושה? נותן מסכות למיליון האיש שאין להם? נותן מקלטים למי שאין לו? לא. פוטר מאחריות את ראשי הרשויות המקומיות, שעד היום בחוק הג"א היו מחויבים לדאוג לתקינותם של המקלטים. בא משרד הביטחון לפטור מאחריות. מי יהיה אחראי מעתה ועד עולם? משיח צדקנו, מישהו. אין אחריות. על-פי הרעיון החדש של משרד הביטחון, אף אחד לא יהיה אחראי. למה זה נועד? כדי לשפר את מצב המקלוט והמיגון של העורף במדינת ישראל? לא. כדי שבוועדת החקירה הבאה אף אחד לא יהיה אחראי. אני שמח שיושב-ראש הוועדה שניהל את הדיונים בחוק הזה החליט לעצור את הדברים בנקודה הזאת, ולא לקדם את התיקון הבלתי-אפשרי הזה, שמרע את מצב הביטחון בעורף, שפוטר מאחריות את היחידי שיכול לוודא שהמקלטים תקינים. ואני מקווה שהחוק הזה בצורתו זאת לא יגיע לשולחנה של הכנסת, כפי שמשרד הביטחון תכנן. ועוד משפט אחד לגבי השר החדש, לגבי אבי דיכטר. הוא בוודאי אדם ראוי, אבל שמעתי אותו אומר שוב ושוב ושוב בכל הדיונים בנושא ביטחון העורף בשנים האחרונות בוועדת החוץ והביטחון: "כיפת ברזל". על כל דבר – "כיפת ברזל": יש עוד 1,000 טילים בעזה – "כיפת ברזל", יש עוד 10,000 טילים בלבנון – "כיפת ברזל". זו חזות הכול, זו חזות הגנת העורף. מי שזו חזות הגנת העורף בעיניו, ולא תפיסת הביטחון הבן-גוריונית של העברת המלחמה מהר ככל האפשר לשטח האויב – כי זו ההגנה האמיתית האפשרית היחידה במדינת ישראל – מי שזו תפיסת הביטחון של העורף בעיניו, אני אצביע נגד המינוי שלו. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. אנחנו עוברים עכשיו למרצ. וחברת הכנסת גלאון, את תדברי חמש דקות? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר גמור. ואחריה – אילן גילאון, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה, שגם הסיעה – הוא ידבר חמש דקות. וטלב אלסאנע, אתה תדבר חמש דקות מטעם – – – <אחמד דבאח (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ואתה תדבר חמש דקות. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא לא, הוא ידבר. חברת הכנסת גלאון, בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני שר הביטחון – לצערי, הוא לא נוכח באולם – אני קוראת לך לרדת מהמגדל. רד מגג השיגעון המגלומני הזה, תעמוד כאן בפני המליאה, בפני הציבור, תתייצב מאחורי העמדה שלך באופן ציבורי, ולא מאחורי כנף פסנתר, ולא מאחורי מסכה, ולא מאחורי תחפושת, ולא מאחורי קול מטושטש או זהות בדויה. מה זו ההתנהגות הפחדנית של שר הביטחון? לעמוד כאן על הדוכן ולהציג את המינוי החדש של השר להגנת העורף, זה הוא יכול לעשות, אבל בסוגיה כל כך רגישה, בסוגיה כל כך רגישה של תקיפה באירן וההשלכות שלה על העורף, במקום שהוא יאמר את הדברים לציבור בקולו, הוא מנסה לאגף את מקבלי ההחלטות בממשלה ובצבא ובמערכת הביטחון באמצעות הדלפות, תדרוכים לתקשורת ושימוש בתעמולה זולה של הפחדות ואיומים, תוך ניצול של חרדות, משאלות וטראומות מהעבר. הוא עמד כאן היום על הדוכן וביקש שנתמוך בשר אבי דיכטר שמחליף את השר וילנאי. אני חייבת להודות, חברי חברי הכנסת, יש לי פינה חמה לשר מתן וילנאי, חמה מאוד. יש לי גם הערכה רבה וידידות לשר להגנת העורף החדש הנכנס, ואני לא מתכוונת לתמוך בו. אני חושבת שזה מהלך חמור מאוד של הממשלה, שמנסה לגייס תומכים לתקיפה שהיא תקיפה מיותרת, תקיפה מיותרת. הנושא של העשרת האורניום או החשיבה שיש לאירנים גרעין הם לא בעיה ישראלית בלבד. איך אמר אותו בכיר בריאיון ל"הארץ", שר הביטחון אהוד ברק: החרב האירנית על צווארנו חדה יותר מהמצב ב-1967. מה כל שיח המלחמה הזה לצורכי התעמולה? נשק בידי השלטון, זה מה שזה, כדי להסיט את הדיון מהבעיות האמיתיות שיש בחברה הישראלית – מהבעיות החברתיות, מהקיצוץ הרוחבי שעושים, מהגזירות החדשות, מהעלאת מחיר הדלק, ומהבעיה הישראלית האמיתית, שהיא היעדר התקדמות בסוגיה הפלסטינית ופתרון של הבעיה הפלסטינית. אומר אהוד ברק בריאיון לארי שביט: אם נפעל, יש סיכוי שאירן לא תהיה גרעינית. חברי חברי הכנסת, הרי מי כמו אהוד ברק יודע שצה"ל לא יכריע מלחמה במרחק של 3,000 ק"מ מהבית, ולמדינת ישראל בוודאי אין יכולת לטפל בהתגרענות אירן לבדה. הרי אהוד ברק יודע שלאירן לא יהיה נשק גרעיני בשנה הקרובה, וודאי שאין בהילות עכשיו, עכשיו ברגע זה. חברי חברי הכנסת, אין בכל הבית הזה חולק על כך שאירן חמושה בנשק גרעיני מהווה סכנה מוחשית, אבל עדיין קיימות חלופות להפצצה, קיימות חלופות. ישר הדבר הראשון שמדינת ישראל צריכה לעשות זה להודיע על הפצצה, או לצאת להפצצה בלי להודיע? אנחנו מתנגדים לתקיפה באירן, אדוני היושב-ראש, אנחנו נגד מבצע צבאי שהוא לא הגנתי אלא יזום, אנחנו מתנגדים למלחמת ברירה, שאפילו הגורמים המקצועיים מסבירים שלא תצליח להשיג את מטרתה. ואסור לנו להתבלבל, חברי חברי הכנסת, תקיפה באירן היא מלחמת ברירה לא חכמה, לא מוסרית, מלחמה שתגבה מחיר דמים כבד. חרחור המלחמה הוא מגלומניה ישראלית. אנחנו זוכרים, רק לפני שש שנים עמד כאן על הדוכן אהוד אולמרט ודיבר על סדר חדש בלבנון. אני חייבת לומר שהחוצפה של ראש הממשלה לשעבר אולמרט – שמעתי אותו השבוע משיא עצות לממשלת נתניהו נגד הפעולה באירן, ואני כמובן תומכת בעמדה הזו, אבל איזו סמכות מוסרית יש לו בכלל, מי שדיבר על מיטוט שלטון ה"חמאס" בעזה ובלבנון, לעמוד ולהשיא לנו עצות. אסור למדינת ישראל ליזום פעולה צבאית עצמאית, שידוע מראש שלא תשיג את המטרה שלה. אני שמעתי אתמול, חברי חברי הכנסת, שגם הרמטכ"ל האמריקני ניסה לצנן את להבות השיגעון, ובמקום לאמץ את ההמלצה שלו ולשתות מים, ממשלת ישראל שלחה את השגריר באמריקה, את השגריר מייקל אורן, לרסס עוד דלק על המדורה. מילא הלהיטות שלכם, אדוני שר הביטחון ואדוני ראש הממשלה, לעימות עם אירן, מה בוער לכם בכלל להתעמת עם הידידה הכי גדולה והכי חשובה של מדינת ישראל, שזו ארצות-הברית? שמעתי את מייקל אורן אומר אתמול בתקשורת האמריקנית שמבחינת ישראל גם דחייה של פיתוח הגרעין – זה מספיק כדי לתקוף. מישהו כאן השתגע. חברי חברי הכנסת, ולסיום, אני רוצה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, לקרוא כמה שורות קצרות מתוך דבריו של וינסטון צ'רצ'יל לפני כמה וכמה שנים; הייתי אומרת, דברים שהם תקפים גם היום, ואני מצטטת: לעולם, לעולם, לעולם אל תאמין שמלחמה תהיה חלקה או פשוטה, או שמי שיוצא למסע המשונה הזה יכול להעריך נכונה את עוצמת הגלים והסופות שבהם ייתקל. על המדינאי הלוקה בקדחת המלחמה להבין כי מרגע שנתן את האות אין הוא יותר אדון למדיניות שקבע, אלא עבד לרצף של אירועים בלתי צפויים ובלתי נשלטים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת אילן גילאון יעלה ויבוא. לרשותו רק שלוש דקות. ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. לאחר מכן – חברת הכנסת ליה שמטוב, אחרי ברכה, תחליף אותי, ואני אבוא להחליף אותה לקראת – – – <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כבוד שר הדתות, חברי וחברותי חברי הכנסת, ראשית, תודה ובהצלחה למתן וילנאי, לשר לשעבר, האיש הראוי, וגם בהצלחה לחבר הכנסת לשעבר אבי דיכטר, שהוא גם כן איש ראוי. אני מאחל לו מקרב לב. המציאות, היא איננה ראויה. חברת הכנסת גלאון, זה לא ברור שמי שרואיין באמת היה אהוד ברק. זה ברור שזה היה מישהו מאוד בכיר שיודע לנגן בפסנתר. <היו"ר ראובן ריבלין:> לפי מקורות הידועים לזהבה גלאון. <אילן גילאון (מרצ):> אני לא הייתי רוצה להיסחף עד כדי כך. אני רק מקווה שהאיש, נגן הפסנתר, לא ינגן על פסנתר קומפוזיציות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת גלאון, אני רוצה לומר לך – גילאון, סליחה – פסנתר יש לרבים בבית, פסנתר כנף אין לכל אחד. <זהבה גלאון (מרצ):> יפה, אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> זה רק מצמצם, אתה יודע, את הקבוצה המיוחסת, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רק אומר את זה כי – – – <אילן גילאון (מרצ):> אבל ודאי שכן. בשביל פסנתר כנף צריך ואחד אל-בית, אתה יודע את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> אני רק מקווה שהנגינה על הפסנתר לא תהיה על רקע של תל-אביב בוערת, ואני אומר את זה באנלוגיה היסטורית מסוימת, שצריך להבין אותה. אני אומר לך את האמת, אתמול סיפרה לי זוגתי – נזכרה באמה, עליה השלום – זוגתי שתחיה נזכרה באמה, עליה השלום. היא אמרה לי שכל אימת שהיתה צריכה לנקות את התנור – ואל תלמדו שום לקח פמיניסטי מן הסיפור שאני מספר אותו כאן, כי זוגתי לא הלכה בדרך הזאת – כל אימת שהיתה צריכה לנקות את התנור, היא היתה נועלת נעלי גומי, ועוטה כפפות של גומי, ומניחה שטיח של גומי לפני התנור. ואז היא היתה קוראת לבעלה שיוציא את התקע מן השקע, כי היא היתה מפחדת להתחשמל. זה בערך מזכיר או מעורר איזו אסוציאציה לגבי הפגישות של ראש הממשלה, בעתיד, לגבי האולטימטומים שהוא נותן לארצות-הברית. אני רגוע לגמרי, א. כי אני חושב שלא מדובר במשוגעים. אבל אם כן, אוי ואבוי לנו. אבל אני רגוע; ב. עוד לא ראיתי את ראש הממשלה מקבל החלטה שהיא בניגוד לסקרים. זה עוד לא קרה. הסקרים מדברים בעד עצמם; ג. אני חושב שגם כאשר אתה הולך למדיניות של "תפסו אותי", איך אומרים? לא צריך להיות קרנף בחנות חרסינה, ודאי שלא פיל. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אילן גילאון – – <אילן גילאון (מרצ):> יש גם לדברים האלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – משוגעים לא צריכים להיות דווקא מישראל. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני, אני לא מאמין בתיאוריה של מדינות משוגעות. בוודאי אני לא חושב את זה על המדינה שלי. ובוודאי ובוודאי כאשר אנחנו מאיימים ומרבים לדבר וללהג כל כך הרבה על הנושא הזה, רק מתוך יצירת נזקים למדינת ישראל – תראה מה קרה למאזן ההרתעה שלנו בעקבות הדברים של הרמטכ"ל האמריקני. למה היינו צריכים את זה, לכל הרוחות? האמריקנים, לכולי עלמא ידוע שהם יודעים משהו עלינו. כמה מן החפצים שלנו, מכלי המיטה שלנו – מה לעשות – הצבאיים, קשורים לארצות-הברית. איזה מאבק היה, מתוך אי-פוליטיקלי-קורקט. אתה יודע, לפעמים זה שובה את לבי. אני אומר: אי-פוליטיקלי-קורקט זה בסדר-גמור, אבל עד כדי כך אי-פוליטיקלי-קורקט? ולכן, משום שאני בא מתוך קבוצה ומתוך מעמד, שהוא כן מחשב את הדברים מלמטה כלפי מעלה, אני לא מוטרד מן הדבר הזה, אדוני. הנה, אני אומר את זה לכולי עלמא, וראוי לו, לציבור, להירגע. כי לא יקרה, בסופו של דבר, כלום. אבל היה רצוי, את הביטוי הבוטה, רב-המלל, שיש מסביב לעניין הזה – ציינה חברתי את השגריר בארצות-הברית, שהוסיף שמן למדורה – שכל זב ומצורע הולך ומדבר על העניין הזה, בכל מקום ובכל פינה, ראוי היה להפסיק אחת ולתמיד. אותי כן מעניין המחיר של הדלק, אדוני. ואם לומר לך מה הכי מטריד אותי ברגע זה, אם יורשה לי, יושב-ראש הקואליציה, אולי אתה תמסור את הדברים לראש הממשלה: יש אדם אחד שובת רעב. קוראים לו: תמיר חג'ג'. הוא שובת רעב. הוא אחד ממנהיגי המחאה החברתית. והוא שובת רעב מתוך דרישה לראות את ראש הממשלה. ראש הממשלה מוכן לסכן את האיש הזה, ששובת רעב כבר בשבוע מתקדם מאוד, והוא לא מוכן ללכת להיפגש עם האיש הזה, שהוא אחד ממצביעיו. זה יותר מטריד אותי מן הגרעין האירני, אם לומר את האמת. תודה רבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. פעם נוספת אני רוצה לברך אותך – – <אילן גילאון (מרצ):> תודה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – בשם החינוך המיוחד – – – <אילן גילאון (מרצ):> תודה רבה. זה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – כנסת ישראל – – – <אילן גילאון (מרצ):> זה היה בעזרתך. <היו"ר ראובן ריבלין:> פועלך, ביוזמה אישית שלך, שהביא לתוצאה – – <אילן גילאון (מרצ):> זה כמובן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – באמת יפה. <אילן גילאון (מרצ):> זה היה בעזרתך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה, אשר חבר הכנסת חנא סוייד, ראש הסיעה, אישר לראש התנועה להיות הדובר בשם התנועה חמש דקות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אכן יש צורך בהגנת העורף. ויש צורך ברשות להגנת העורף, לא רק משרד. אבל צריך להגן על העורף לא בתוך הממשלה, אלא מפני הממשלה. הממשלה של נתניהו וברק היא אשר מסכנת ומאיימת לסכן עוד יותר, בצורה שיכולה לקבל ממדים זוועתיים, את העורף, את כלל האזרחים במדינת ישראל ואת כלל האזרחים באזור. היא יכולה לשלוט על הלחיצה הראשונה על הכפתור, אבל היא לא יכולה לשלוט על ההשלכות. זו ממשלה הרפתקנית, שעומדים בראשה שני אנשים הרפתקנים, שלא שועים – לא לעצותיהם ולא לעמדותיהם של אנשים שעומדים בראש מוסדות אחרים בתוך מדינת ישראל, ולא של אנשים שנמצאים בכל העולם, כולל אנשים שנחשבים, או מדינות שנחשבות לידידות של ישראל, גם בתוקפנות שלה באזור. העורף צריך אכן הגנה, אבל צריך הגנה מפני הממשלה הזו. אבל גם אם נלך לפי שיטתה של הממשלה, אדוני היושב-ראש, כדי להגן על העורף לא מביאים איש שעיקר התמחותו היא בסיכולים ממוקדים. הרי הוא צריך להגן על אנשים מסיכולים שהם פחות ממוקדים. ולדעתי, מה שהיום הביאה הממשלה ומה שהביא שר הביטחון ברק זה בעצם עירוב רעיל ומסוכן של חרחור מלחמה ושחיתות פוליטית. שחיתות פוליטית של כלנתריזם ברמה הנמוכה ביותר, אבל בעצם זה איתות מובהק של הלך הרוחות שקיים בתוך הממשלה, שכופה אותו ראש הממשלה, שקיבל סמכויות דרקוניות, חסרות תקדים, בשליטה בחיי אדם – לא בשליטה בהחלטות של הממשלה. לכן, אדוני היושב-ראש, ההצבעה היום, עכשיו, היא לא הצבעה על צירופו של דיכטר לממשלה. זו יכולה להתברר ולהתחוור כהצבעה המשמעותית ביותר על המלחמה הבאה, שמחרחרים נתניהו וברק. לאן הם רוצים להוביל? אני לא – כל זרועות הביטחון של מדינת ישראל, שאני לא חסידן, מחסידיהן, כל בעלי הברית של ישראל אומרים לממשלה ולעומד בראשה שאין מקום. והם מתעקשים. למה? למה הם מתעקשים? האם באמת הם מבינים יותר מאשר הזרועות שתחת פיקודם, תחת סמכותם? האם הם מבינים יותר מבעלי הברית של מדינת ישראל עצמה? או שמא יש להם מטרות אחרות? המטרה העיקרית – הם רוצים לכפות סדר פוליטי אחר באזור, אג'נדה אחרת, שהמוקד בה יהיה הנושא האירני ולא הנושא הפלסטיני. הדבר השני, הם רוצים להסיח את הדעת מהעניין החברתי. הממשלה הזו אינה מחכה עד לאוקטובר, נובמבר, דצמבר – כשבאים לדון על תקציב המדינה – אלא שולחת את חציה הרעילים לשכבות החלשות כבר היום, והממשלה והעומד בראשה אינם רוצים שעיקר השיח הפוליטי, החברתי, בתוך מדינת ישראל, ייסוב סביב העניין הזה; סביב המכות שכבר הנחיתו ושעוד ינחיתו: החל מהמע"מ, רמת מיסוי גבוהה יותר, העלאת מחיר הלחם, העלאת מחיר החלב, העלאת מחיר הביצים, העלאת מחיר העוף, ובעוד כמה ימים – העלאת מחיר הבנזין לממדים שלא ידענו עד כה, 40 אגורות יותר ממה שקיים עכשיו. הם רוצים לקחת את הדיון לאירן, וללכת על המכנה המשותף הכי נמוך, הכי שפל. הרי אמר מי שאמר שמפלטו האחרון של הפטריוטיזם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הנבל. <מוחמד ברכה (חד"ש):> סליחה? <היו"ר ראובן ריבלין:> מפלטו האחרון של הנבל הוא הפטריוטיזם. <זהבה גלאון (מרצ):> מפלטו האחרון של הנבל – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> הפטריוטיזם. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> הפטריוטיזם – זו יכולה להיות מלה, אגב, לא רעה. אבל הפטריוטיזם במובן של הפאשיזם, של פסילת האחר. ולכן, זו המגמה. הדבר השלישי, כולם מדברים על חלון ההזדמנויות, חלון הסכנות, שהוא עד סוף אוקטובר; עד כמה ימים לפני הבחירות באמריקה. זו שליחת רגל ויד גסה לתוך מערכת הבחירות האמריקנית, בשליחות איל ההון אדלסון, חברו של ראש הממשלה, שמממן לו את הבחירות, ולובים למיניהם בכל העולם; וגם מממן את חברו הטוב של נתניהו, רומני. הם רוצים גם לכפות סדר-יום על הבחירות באמריקה על מנת להביא את רומני לנשיאות ארצות-הברית. זה דבר חסר תקדים במידת הציניות, אדוני היושב-ראש, ויש פה ספסרות בדם של אזרחים ושל אזור שלם, על מנת להשליט אג'נדה פוליטית, נמוכה, של ראש הממשלה ושל שר הביטחון. אדוני היושב-ראש, כפי שאמרתי, ההצבעה הזו אינה הצבעה על צירופו של דיכטר. זו הצבעה על המלחמה הבאה. לכן אנחנו נצביע בלי מלים של יחסי ציבור, שמעריכים ומוקירים. אני לא מעריך את אבי דיכטר. אני לא מעריך את עברו, ואני לא מעריך את עריקתו, ולא מעריך את תפקידו הבא. הוא בא להיות פלסטר של המלחמה הבאה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת חנא סוייד. חברת הכנסת שמטוב תחליף אותי לכחצי שעה, ואז אנחנו כבר נגיע להצבעה. מי שיכול לדבר חמש דקות יהיה – חבר הכנסת טלב אלסאנע, חבר הכנסת סעיד נפאע, חבר הכנסת אייכלר. כל האחרים ידברו שלוש דקות. <חנא סוייד (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, חשוב לציין שהדיון שאנחנו מקיימים כאן באמת איננו דיון פרסונלי אלא הוא בעצם דיון על הסכנה, על האפשרות של מלחמה חדשה. הדיון הזה מתקיים באווירה של חוסר הוודאות, של הפניקה, של ההפקרות שאנחנו צופים בימים האחרונים בדיבור סביב המלחמה באירן, או נגד, או מה שנקרא "האיום האירני". ואני רוצה לצאת מנקודת מוצא שהאיום הזה הוא אמיתי או לא אמיתי – חשוב לציין שיש כמה שנהנים ממנו. אני לא יודע אם הוא יתממש, אבל נהנים ודאי יש. הנהנה העיקרי הוא ראש הממשלה. הוא מעוניין בהסחת הדעת מהכישלון הכלכלי של הממשלה, או מהכישלון המדיני, ומהימנעות הממשלה הנוכחית מלהתקדם ולו צעד אחד לקראת השלום. אז הוא נהנה, בוודאי. שר הביטחון ברק הוא הנהנה השני. הוא רוצה הישרדות פוליטית והוא רוצה תקציבים למערכת הביטחון. זה מה שמעניין אותו בכל החיים, והוא משיג את זה תוך העצמת הדיבור על האיום האירני. אני רוצה לציין כאן את העמדה המנוגדת של שר האוצר, שטייניץ, שמצד אחד הוא רוצה לקצץ בביטחון, ומצד שני דוגל ותומך בהתקפה על אירן; חושב שזה בא בלי כסף. זה הרי עולה מיליארדים על גבי מיליארדים, זה שווה יותר מכל מה שהוא חושב לחסוך ולקצץ במערכת הביטחון. ואני רוצה להגיד שגם האירנים, לצערי הרב, עושים שימוש ציני בעניין הפלסטיני. הפלסטינים, שדווקא מעוניינים להיפטר מעול הכיבוש, הם בונים עיר, רוואבי, והם מתנגדים לכיבוש, והם רוצים להתקדם לכיוון שלום בדרכים אחרות, ולא תוך דיבורים שהם רוצים למחוק את מדינת ישראל. הם לא אומרים את זה והם לא מעוניינים בזה, ואני חושב שזה שירות דוב, מה שהאייטולות עושים לעניין הפלסטיני. העניין הפלסטיני לא צריך את הגרעין האירני בשום פנים ואופן. אני רוצה להבהיר את עמדתנו. אנחנו בעד מזרח תיכון נקי מנשק גרעיני, אם בידי ישראל, אם בידי אירן ואם בידי קליינטים אחרים שייכנסו למעגל הזה. זו עמדתנו הברורה. אני רוצה להגיד בקצרה שאנחנו מתנגדים להתקפה על אירן, נוסף על כל הסיבות האחרות הערכיות והמדיניות, מהסיבה שבאה מתוך מה שנקרא – הרי מדברים הרבה על טיעונים מחקר ביצועים ותורת משחקים, ואני רוצה להפנות את תשומת לבכם, רבותי חברי הכנסת, למה שנקרא בחקר ביצועים – grave risk; סיכון חמור. כשיש לך סיכון חמור, כלומר שהעוצמה שלו גדולה מאוד, אף שהסיכוי שלו קטן, אתה נמנע מלעשות את הסיכון הזה, כי העוצמה שלו כל כך גדולה, גם אם ההסתברות היא נמוכה, התוחלת, כלומר התוצאה הסופית, ענקית ביותר. ואם אנחנו עומדים באמת בפני מצב שבאמת יש דיבור על סכנה ממשית – מדברים על 500 הרוגים; מה זה 500 הרוגים, זה כלום? על הפצצות, על טילים שיעופו במרכז הארץ ובכל רחבי הארץ. מה זה, סיכון מבוטל? זה סיכון חמור ביותר. ולכן, מהפן הזה של grave risk צריך להימנע אפילו מלחשוב על פתרון של מה שנקרא האיום האירני בדרך של התקפה. ואני רוצה להגיד לסיום, גברתי היושבת-ראש, אם באמת ממשלת ישראל היתה מסתכנת בשביל להשיג שלום ולו באחוז אחד מההסתכנות שהיא עושה בשביל להתקיף את אירן, מזמן היינו עם שלום. ממשלת ישראל, ממשלות ישראל בכלל נמנעות מלקבל סיכון, ולו המועט ביותר, בשביל להשיג שלום, ועכשיו רוצים ממש לסכן את כל הקיום של המדינה בשביל מטרה שהיא ערטילאית והיא לא מקובלת. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, תודה, עמיתי חברי הכנסת, הדיון הזה חשוב, ומצער ומקומם שראש הממשלה וגם שר הביטחון לא נמצאים אתנו היום בדיון, שכפי שאמר חברי, חבר הכנסת ברכה, בהחלט ייתכן שהוא לחלוטין איננו דיון על צירופו של עוד שר לממשלה, אלא הוא הדיון שתקיים הכנסת בשאלת קיומה או אי-קיומה של מלחמה אזורית איומה מקודמותיה. עמיתי חברי הכנסת, צריך לקבוע בצורה ברורה: העורף בישראל מופקר, מוזנח ופרוץ. זה מצבם של בתי-החולים שהממשלה הזניחה ומזניחה אותם, זה מצבם של בתי-הספר וגני-הילדים, זה מצבם של המגורים, זה מצבם של המקלטים. את כל הדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, קראנו בתחקירים של השבועיים האחרונים, ואנחנו יודעים שהמציאות היא קשה ואיומה במיוחד. <רוברט טיבייב (קדימה):> דב צודק. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, בשלוש השנים האחרונות כיהנתי כיושב-ראש הוועדה לסביבה ובריאות בכנסת. בוועדה הזו עסקנו בהיבט אחד שנוגע לסוגיות העורף, וזה הנושא של חומרים ומפעלים מסוכנים. יצאנו מתוך נקודת המוצא של מה שלמדנו, או היינו אמורים ללמוד במלחמה לבנון השנייה, שחומרים מסוכנים ומפעלים מסוכנים אי-אפשר למגן באופן מוחלט, וגם אי-אפשר תחת אש לפנות אותם. ולכן דרשנו – וחזרתי ופניתי בנושא הזה גם לראש הממשלה – לקדם מדיניות של פינוי וסילוק חומרים ומפעלים מסוכנים מקרבת ריכוזי אוכלוסייה. אני קובע בצער ששום דבר לא נעשה בעניין הזה. אזרחי ישראל נותרו בני ערובה של מדיניות מסוכנת והרפתקנית, שמצד אחד מתנהלת בצורה מופקרת בנושאים מדיניים וביטחוניים, ומצד שני לא עושה אפילו את הצעדים הבסיסיים המינימליים כדי להגן על האזרחים. גברתי היושבת-ראש, אנחנו זוכרים את המקרה הנורא, הקשה, של משה סילמן, פעיל המחאה החברתית שהצית את עצמו. <היו"ר ליה שמטוב:> היום כבר חודש. <דב חנין (חד"ש):> נכון. ואני לא יודע כמה מאזרחי ישראל יודעים, שכשמר סילמן הגיע לבית-החולים "שיבא", בתל-השומר, הוא לא יכול היה להיכנס לטיפול במחלקת הכוויות, כי שמונה המיטות במחלקת הכוויות היו תפוסות. ולכן משה סילמן, השרוף בכל חלקי גופו, נאלץ לשכב מחוץ למחלקת הכוויות, כי שמונה מיטות יש במחלקת הכוויות היחידה בבית-החולים היחיד באזור המרכז שמתעסק בכוויות, וכולן היו מלאות. אז אין מקום לנפגע אחד מכוויות, ואתם מדברים על מלחמה באירן? הממשלה הזו היא דוגמה של הפקרות חסרת תקדים בהיסטוריה של ישראל, ואני חייב לומר לכם – אני מכיר מקרים מעטים מאוד בהיסטוריה העולמית של הנהגה כל כך מופקרת וכל כך הרפתקנית. הממשלה הזו היא ממשלה חסרת אחריות וחסרת מצפון. הממשלה הזו היא ממשלה שהולכת בכיוון ההפוך לזה שדרש העם בישראל. העם בישראל דרש צדק חברתי, אבל הממשלה הולכת בכיוון אחר, סדר העדיפויות שלה הוא שונה, המטרות שלה הן אחרות. הממשלה הזו מעוניינת לא לקדם את הרעיון של חברה צודקת ואת החזון של חברה צודקת, אלא לקדם את החזון או את חזיון השווא של ארץ-ישראל השלמה, הכיבוש, ההתנחלויות. הממשלה הזו זונחת את דרך השלום. אבל, עמיתי חברי הכנסת, הדרך להצלה, הדרך להצלה של אזרחי ישראל ושל אזרחי האזור הזה היא בכיוון ההפוך: בדרך של השלום, אותה דרך שהממשלה הזו זנחה; בדרך של הידברות עם הפלסטינים ועם העולם הערבי, בדרך של פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני. ברגע הזה שהוא רגע של הכרעה היסטורית, אנחנו פונים לציבור הישראלי וקוראים לו להשמיע את קולו, את קול המחאה וההתנגדות נגד ממשלה שמספסרת ומהמרת על החיים של כולנו. תודה רבה. <היו"ר ליה שמטוב:> חבר כנסת עתניאל שנלר, בבקשה. <עתניאל שנלר (קדימה):> גברתי היושבת בראש, השר, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, הגנת העורף זה נושא מאוד מורכב, מכלול מורכב, עם ארבעה חלקים לפחות שחייבים לעסוק בהם: 1. ההגנה הפיזית הפסיבית – אין מדינה בעולם שהשקיעו בה כל כך הרבה לאורך שנים בהגנה פסיבית; אם בעוטף-עזה, אם ממ"דים, מקלטים. מדינה עם ההגנה הפסיבית הטובה בעולם. אין מדינה בעולם שהמציאה הגנה אקטיבית כמו מדינת ישראל בשנים האחרונות. זה לא פוליטיקה – זה הממשלה הקודמת, הממשלה הנוכחית, זה מפלגת העבודה, זה קדימה, זה הליכוד, זה כולם. אין מדינה בעולם עם יכולת הגנה אקטיבית טובה כמו שיש למדינת ישראל. אין מדינה בעולם שמאורגנת בהגנת העורף דרך רשויות מקומיות, ארגונים אזרחיים, משרדי ממשלה, כמו מדינת ישראל. אין מדינה בעולם שלא עוסקת בתודעה להגנה, להגנת האזרחים, כמו במדינת ישראל. לכן המצב היום הוא מצב טוב לאין שיעור מאי-פעם, וצריך מעל הבמה הזאת להגיד תודה לשר וילנאי ולממשלה, ולאחל הצלחה רבה לשר דיכטר, כי זו לא פוליטיקה, כי זה החיים שלנו, כמו שאמר חבר הכנסת דב חנין, וצריכים לדבר אמת בדברים הללו. אני אינני מקבל דברים שנאמרו כאן – שהממשלה הנוכחית הפנתה עורף לעורף. לא. היא המשיכה לבנות את העורף וחיזקה את העורף, כי בביטחון לא מספסרים, כמו שאמר דב חנין, גם לא מעל הבמה הזאת. והממשלה הנוכחית, כמו הקודמת, לא עסקה בספסור העורף ולא בביטחון, הפכה אותו לכלי פוליטי. לכן אני מבקש היום, גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ודרך השר מרגי לממשלה כולה, אני רוצה לקרוא לראש הממשלה ולשר הביטחון, לקבינט ולממשלה: אין לי מספיק ידע, אף שאני שש שנים בוועדת החוץ והביטחון ושותף להרבה מאוד מידע וידע, אין לי מספיק ידע בשביל להמליץ למישהו אם עכשיו זה זמן כזה או זמן אחר לתקוף, לא לתקוף. זה יומרני, שטחי, פוליטי רדוד, מי שמעז לומר את הדברים הללו – – – <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> – – – פרופסורים בדימוס – – – <עתניאל שנלר (קדימה):> אבל אם, אדוני השר, יחשבו הדוקטורים, אלה שיודעים, אלה שיש להם מפת הידע האמיתית, שזה הזמן – זה הזמן. ואם סבורים שזה לא הזמן – זה לא הזמן. לכן, לא רק ממשלה נבחרת, הם המומחים, לא בעלי טורים ולא בעלי טורים פוליטיים, ומי שבאמת יודע – הוא יקבע. אם זה הזמן – אני קורא לראש הממשלה, לקבינט, לכולם, לשר הביטחון – אז זה הזמן. אסור שאווירת הרחוב שאינה נקייה מאינטרסים פוליטיים תכתיב את הבטחת קיומנו. <היו"ר ליה שמטוב:> לסיום. <עתניאל שנלר (קדימה):> אני מסיים מייד. הבטחת קיומנו חזקה מכל שיח בבית הזה, כי אנחנו צריכים להסתכל לא על הכיסא שלנו אלא על העיניים של הנכדים שלנו, על העיניים של הדור הבא, על יהדות הגולה שרואה בנו, במדינת היהודים, את המרכז של העולם היהודי. לכן אני קורא, שוב, לראש הממשלה ולכל ממשלתו: מה שנכון לעשות, עשו. מעולם לא גדלתי על צבא שמפחד. גדלתי על צבא שלוקח אחריות. כך צריכה לעשות ממשלה, כך צריך לעשות צה"ל. תודה רבה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה. חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מסתכל על הממשלה הזו – איך שהיא מתנהגת באזור. זה כמו איזו משפחת בריונים בתוך בית משותף שמתנהגת ועושה כפי שהיא רוצה – להכתיב את סדר היום לכל הדיירים בבית המשותף כפי שהיא רוצה. זה דבר, באמת, מאוד גרוע כאשר הממשלה הזו של שני הראשים מתנהגת כאילו אין אוכלוסייה, אין אזור, אין מדינות אחרות, והיא רוצה להמיט שואה על המזרח התיכון ואולי לא רק על המזרח התיכון. ממשלת שני הראשים – אני מבין שכאשר מנהיג רוצה להיכנס להיסטוריה, אז הוא יכול להיכנס להיסטוריה ולעשות היסטוריה. בדרך כלל נכנסים להיסטוריה כדי לעשות טוב לאוכלוסייה שלהם, טוב לאזור שלהם, שלום באזור שלהם. אבל להיכנס להיסטוריה בצורה הזו כדי לחרחר כזאת מלחמה, כשכולם אומרים שהולכים למלחמה ויודעים מתי היא תתחיל אבל לא יודעים מתי תיגמר ואיך היא תיגמר, ולגרור את כל מדינות המזרח התיכון לשואה כזו – אני חושב שזאת מדינה, שזאת ממשלה שאיננה ראויה אפילו לאמון, וזה לא סתם. הממשלה הזו ידועה כממשלת ימין מובהקת, וכל ממשלת ימין תמיד רוצה איזה דבר להפחיד בו את האוכלוסייה שלה כדי להסיט את דעת הקהל מהדברים העיקריים של האוכלוסייה. מישהו עוד זוכר מה זה המחאה החברתית? מישהו זוכר את הגזירות הכלכליות שכל יום נוחתות על אזרחי ישראל ואף אחד לא יוצא? למה? כי יש דבר אחד יותר גדול שזה האיום, הפוביה האירנית. הדבר השני, מישהו עוד זוכר שיש בעיה פלסטינית? מישהו זוכר שיש התנחלויות? שיש איזו התקדמות למשא-ומתן עם הפלסטינים? לא. כי זה דברים שהזניחה אותם הממשלה במתכוון, להפחיד את האנשים בגרעין האירני, כדי שאת כל הדברים האלה ישימו בצד. גברתי היושבת-ראש, תמיד, והזכרנו את זה, הערובה היחידה למדינת ישראל ובכלל היא לעשות שלום. היתה הזדמנות, עשר שנים יש מסמך הליגה הערבית, וישראל במתכוון לא רוצה להגיע למסמך הזה, ולא רוצה לדבר על זה, כי היא לא מעוניינת בשלום. ראשי הממשלה הנוכחיים מעוניינים רק במלחמה, ולא בשלום. מה הערובה שהיתה יכולה להיות לשלום ישראל יותר מהידברות ושלום עם מדינות ערב ששמו את המסמך של הליגה הערבית מ-2002 וכל שנה הן מחדשות אותו ומדינת ישראל מתעלמת? <היו"ר ליה שמטוב:> ולסיום? <עפו אגבאריה (חד"ש):> כל שנה. הדבר הזה, גברתי היושבת-ראש, מאוד פוגע באוכלוסייה בישראל. אני רוצה לדבר, גם כן, על דבר אחד, אף שזה עכשיו אנחנו – אתם – לא אנחנו, אנחנו מתנגדים למלחמה, אבל יש כאלה שעכשיו יצביעו בעד המלחמה הזו. אנחנו כאוכלוסייה ערבית במדינת ישראל – מה היתה רמת המיגון של האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל? אפס. אנחנו זוכרים את מלחמת לבנון האחרונה. אנחנו שילמנו מחיר כי אין לנו תשתיות למה שנקרא הגנת העורף. <היו"ר ליה שמטוב:> משפט אחרון. <עפו אגבאריה (חד"ש):> ולצערי הרב, הממשלה הזו אינה עושה ולא תעשה, ואנחנו נהיה הקורבן הכי גדול בהרפתקה הזו. לא רק אנחנו, כל מדינות האזור וכל עמי המזרח התיכון. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה. חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו – רוברט טיבייב. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <יואל חסון (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני קורא לממשלה הזאת "ממשלת ההפתעות". הממשלה הזאת היא ממשלת הפתעות כי, אני חייב לומר, כמעט, בוא נגיד, אחת לחודש, פעמיים בחודש, לפעמים פעם בשבוע – אנחנו מופתעים. קמים בבוקר, פותחים את הרדיו או הטלוויזיה, או מביטים לנו ב-Ynet, או בכל אתר אחר, ואנחנו מופתעים. מופתעים שפתאום יש שרים חדשים, מופתעים שיש פתאום עורקים חדשים, חברי כנסת חדשים, כל מיני דברים קורים. אבל אנחנו לא מופתעים רק בדברים האלה. אנחנו גם כל הזמן מופתעים מהגזירות. מילא, ראש הממשלה הזה עוסק כל הזמן בקומבינות פוליטיות, בתככים, בקניית אנשים, בחלוקת אתננים. מילא, בסדר, נו, מה לעשות, באווירה של הקדנציה הזאת של בנימין נתניהו אני כבר לא מתפלא על כלום. לא רק הנייר סופג הכול, אנחנו סופגים הכול. מילא, אם ראש הממשלה היה רק מתעסק בנו. אבל ראש הממשלה גם מתעסק, חברי חברי הכנסת, בכיס של כולנו, בכיס של האזרח הישראלי. וכל מי שמשתף פעולה היום עם נתניהו, פוגע פגיעה ישירה בציבור, במעמד הביניים, בשכבות החלשות. כל מי שמשתף פעולה בתרגילים של נתניהו, פוגע בכיס של מעמד הביניים, של הציבור בישראל. כי נתניהו מפיל עליו גזירות, ונתניהו גם יודע שהוא הפיל את הגזירות עכשיו על הציבור, הוא צריך זמן. ואיך נתניהו ישיג את הזמן? בזה שהוא יקנה כל מיני אנשים שיגדילו לו באופן מלאכותי את הקואליציה כדי לא להיות תלוי, גברתי היושבת-ראש, ביושב-ראש המפלגה שלך, לדוגמה; או לא להיות תלוי בכל מיני יושבי-ראש מפלגות שאתו, ששותפים שלו, אבל הוא לא סומך עליהם באמת. אז הוא אומר, אני אתחיל לדלות לי חברי כנסת, לצ'פר אותם, להציע. אז עכשיו, אז הפעם הוא הלך לאדם הזה שיש לו חולשה כנראה להיות שר. אני חייב לומר, אגב, גברתי היושבת-ראש – השעון קצת מתעתע, אני כבר לא הבנתי איפה אני נמצא. <היו"ר ליה שמטוב:> כן, אז נתתי לך קצת. <יואל חסון (קדימה):> אני חייב לומר, אתם יודעים, יש העניין הזה – הרי כולנו, שאנחנו יושבים כאן בבית הזה, כולנו היינו ברשימת המועמדים לכנסת של המפלגות שלנו. ואני חוזר ואומר: המועמדים לכנסת. אנחנו עבדנו, רצנו, הלכנו, כדי להיבחר להיות חברי כנסת. אבל יש כאלה שנבחרים לכנסת ואם הם לא נהיים מייד שרים, הם לא מבינים מה קורה. הם לא יודעים איך לממש את הייעוד הגדול שלהם אם הם לא שרים. הרי הם נולדו שרים, הם צריכים גם למות שרים. אז אם הם לא נהיים שרים בדרך הטבע, הם יהיו גם שרים בדרכים מעוותות ובקומבינות פוליטיות. ותמיד יהיה מי שייתן ותמיד יהיה גם מי שייקח. <היו"ר ליה שמטוב:> ולסיום. <יואל חסון (קדימה):> אז אני, גברתי היושבת-ראש, אומר, אנחנו קודם כול נבחרנו לכנסת, וכל עוד אנחנו בכנסת כדאי שנשרת את הציבור מתוך הכנסת. והשירות הגדול ביותר היום שאנחנו יכולים לעשות כאן בכנסת, זה לקצר את ימיה של ממשלת נתניהו; ולהביא, גברתי היושבת-ראש, לזה שנתאחד ונעבוד קשה, כל גורמי האופוזיציה במדינת ישראל, ונדע להעמיד מועמדות שתהיה אלטרנטיבה לבנימין נתניהו, שתחליף את נתניהו, כי נתניהו הוא ראש ממשלה רע, הוא ראש ממשלה שפוגע בציבור, הוא ראש ממשלה זחוח, הוא ראש ממשלה שעוסק בקומבינות פוליטיות, גברתי היושבת-ראש. ולכן הוא צריך להיות מוחלף, ואני מקווה ומאמין שהדבר הזה יהיה הרבה יותר מוקדם ממאוחר. תודה רבה. <היו"ר ליה שמטוב:> חבר הכנסת רוברט טיבייב, ואחריו – חבר הכנסת מאיר שטרית. בבקשה. <רוברט טיבייב (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, תודה, תודה רבה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, ראש עיריית שדרות, דוד בוסקילה, אני שואל שאלה, כי כל הזמן פה, כל אחד ואחד אמר על הממשלה, ברק, מדיניות, פילוג, כל מיני דברים אחרים. אני רוצה לדבר על אבי דיכטר. ובעיני הוא איש ישר, הגון, איש ביטחון, ויש לו זכויות רבות במעשיו למען ביטחון מדינת ישראל. אבל קצת לפני זה, גברתי היושבת-ראש, מתי שינינו את חוק-היסוד במדינת ישראל? כי לפי מה שכתוב פה, יש לנו פה 121 חברי כנסת. אם אבי דיכטר חבר כנסת, הוא שייך לאיזו סיעה. השאלה לאיזו. לקדימה, ממה שהבנתי, הוא כבר לא שייך. לסיעת יחיד, כמו שאני מבין, הוא גם לא שייך. כי מה שכתוב פה – הוא התפטר מהכנסת, ממה שהבנתי, אתמול. או שאני טועה? <היו"ר ליה שמטוב:> נו, בטח שהוא התפטר. <רוברט טיבייב (קדימה):> אז לפי מה שכתוב פה, "לצרף את חבר הכנסת אבי דיכטר כשר נוסף בממשלה" – ככה אני מבין את זה, או שאני טועה? <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> זה טעות, אתה צודק. <רוברט טיבייב (קדימה):> ככה לימדו אותי בצבא הסובייטי, להתייחס – – – <מאיר שטרית (קדימה):> היית בצבא הסובייטי? <רוברט טיבייב (קדימה):> לפחות בעיריית שדרות לא היו עושים טעויות כאלה. כן, דוד? נתייחס באמת לדברים יותר רציניים. אני מאוד מקווה שזה יתוקן. בוא נחשוב באמת למה אבי דיכטר כראש השב"כ – בן-אדם שאני באופן אישי מאוד מכבד אותו; כי כבר אמרו, עשה לא מעט למען מדינת ישראל, איש קדימה, התמודד לתפקיד יושב-ראש קדימה. אמר אבי דיכטר בזמנו שהוא יהיה האחרון שיוריד את השלטר במטה של קדימה. אני עכשיו שואל את עצמי, וחבל שלא דיברנו לפני המעשה עם אבי דיכטר. טרם קיבלתי תשובה למה הוא עשה את זה. השאלה אם הוא כבר הוריד את השלטר של קדימה – זה שהוא התפטר מהכנסת, מקדימה, ועכשיו מתמנה לשר בממשלת ישראל. זאת השאלה שאני שואל את עצמי. זאת השאלה שאני שואל את החברים שלי בקדימה, ואני לא מקבל תשובה. אני באמת לא מקבל תשובה. כמו שאמרתי, אני אומר מראש, יהיה לי מאוד קשה להצביע נגד אבי דיכטר, אישית. אני לא מסוגל, אף שאני לא כל כך מסכים עם המהלך הזה. אני חושב שעם הדעות שלך, וכנראה, כמו שאני מבין, אבי דיכטר עשה את המהלך כי כנראה הוא כבר לא מאמין בהנהגה של קדימה, כמו רבים אחרים. אבל אני חושב שהוא היה צריך להילחם עד הסוף, ויכול להיות שהוא כבר הגיע למסקנה, ויכול להיות, מסקנה מאוד מאוד כבדה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה. <רוברט טיבייב (קדימה):> עוד כמה משפטים, בבקשה. <היו"ר ליה שמטוב:> משפט אחד. <רוברט טיבייב (קדימה):> משפט אחד. לפני שנה וחצי היה מבול של "גראדים" בדרום, והיה בביקור בעיריית אופקים מתן וילנאי, השר להגנת העורף הקודם. הזמנתי אותו הביתה, ואתם יודעים שגם בדרום, גם בצפון, יש בנייה מסוג בנייה קלה, ולפי ההנחיות של פיקוד העורף זה נקרא שטח פתוח. אין שם מיגוניות, אין מקלטים, אין כלום. ויש מאות אלפי אנשים שגרים בבתים האלה. הזמנתי את מתן וילנאי אלי הביתה והראיתי איפה אני גר. אין לי חדר מוגן, אין לי מקלט. המקלט הכי קרוב אלי – זה 200 מטר ממני. אם יש התרעה על "גראדים" אנחנו לא יוצאים לשם, מסיבה אחת פשוטה: אני גר עם אמא, ואמא לא מצליחה לרוץ 200 מטר, ובטח אני לא אעזוב אותה. השאלה היא אם אבי דיכטר מסוגל להגן עלינו. אם כן, אז אני מוריד בפניו את הכובע. תודה רבה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה. הדובר הבא חבר הכנסת מאיר שטרית, ואחריו – ישראל חסון. <מאיר שטרית (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, יש לי תשובה בשבילך, חבר הכנסת רוברט טיבייב: הוא לא יגן עליך ולא על אף אחד אחר. כל התפקיד הזה של שר להגנת העורף נוצר בקוניונקטורה בשביל לרצות את מפלגת העצמאות; תפרו את התפקיד לוילנאי. מי שקרא את הטור של נחום ברנע השבוע בעיתון, אחרי ההודעה שדיכטר פורש מקדימה ועובר לתפקיד השר להגנת העורף, ראה שהוא שאל את השר וילנאי: איך זה שאתה בורח מהמערכה, הולך לסין – עוד מעט אולי תהיה מלחמה נגד אירן? וילנאי אמר: לא, אני לא בורח לשום מקום. תרשה לי לעדכן אותך, הוא אמר לו, ואני מצטט את נחום ברנע, הוא אמר: כשתהיה מלחמה אני אשלח את ארבעת הפקידים שעובדים אצלי במשרד למקלטים כדי שלא יקרה להם כלום. אין לי שום סמכות, אני לא יכול לעשות שום דבר. זה נכון, הוא צודק. לא צריך שר להגנת העורף. מי שאחראים להגנת העורף בשעת חירום, באמת מי שיש להם הסמכויות, אלה אלוף פיקוד העורף ושר הביטחון; לא השר להגנת העורף, כי אין לו לא סמכויות ולא כלום, למרות הבטחות הממשלה. זה לא קרה, אין לו שום סמכויות לעשות כמעט כלום. לכן אני מתפלא על ידידי אבי דיכטר, שרץ לראשות קדימה רק לפני חודשיים, שפתאום הוא קם ועוזב את קדימה כאילו לא היו דברים מעולם. מה קרה לאידיאולוגיה של קדימה? אך זה מסתדר להיכנס לממשלה שהולכת אנטי האידיאולוגיה של קדימה? – לא בנושא שלום, לא בנושא שוויון בנטל, לא בשום נושא אחר, אז פתאום זה כשר? אני אומר לאבי, הוא ידיד שלי, אני מצטער שהוא עוזב, אני חושב שהוא עושה טעות איומה. זה אדם שמוכר את העולם הבא בשביל שעה בעולם הזה. מה הוא יהיה? שר לענייני כלום. חצי שנה ויהיו בחירות. בשביל מה? הוא באמת מאמין שהוא ייבחר בליכוד? יש לי חדשות בשבילך. אני מציע לך ללמוד את השיטה של השתמש וזרוק. עכשיו אתה מילאת תפקיד ועוד כמה זמן אתה יכול לתפוס את המנורה, כמו שאומרים החבר'ה. אני מתפלא שאתה עושה מהלך כזה בלי לדבר עם אף אחד מהאנשים, בלי לשקול, בלי להתייעץ. מה, באמת? להציל את המדינה? יש לי הצעה לממשלה איך להגן טוב על העורף. תפסיקו לחרחר מלחמה, תפסיקו, תלכו לשלום. אולי אז באמת מגינים על העורף בצורה הטובה ביותר. בלקיחת חבר כנסת מפה ומשם ולשים בתפקיד כזה או אחר, זה לא יפתור את בעיות הגנת העורף של מדינת ישראל. אני לא רוצה להרחיב דברים כרגע, כחבר בוועדת חוץ וביטחון וועדת משנה, בנושא אירן, אולי תהיה הזדמנות אחרת. אני מציע לראש הממשלה ולשר הביטחון להקשיב היטב היטב, גם לאמריקנים, גם לאירופים, גם לכל ראשי זרועות מערכת הביטחון. אני אומר לחבר הכנסת שנלר, שקודם תהה על הבמה, שהדוקטורים יחליטו. הדוקטורים, חבר הכנסת שנלר, זה ראש המוסד, זה ראש השב"כ, הרמטכ"ל, ראשי המודיעין – – – <עתניאל שנלר (קדימה):> לשעברים? <מאיר שטרית (קדימה):> לא, של עכשיו. <עתניאל שנלר (קדימה):> איך אתה יודע? <מאיר שטרית (קדימה):> אני יודע, של עכשיו. <עתניאל שנלר (קדימה):> מה שמדברים בחדרי חדרים מדברים בעיתון? <מאיר שטרית (קדימה):> חבר הכנסת שנלר, אני לא מציע לדבר על שום דבר שהוא בחדרי חדרים בעיתון או בחוץ. אבל כשמונחת סכנה כזאת לפתחה של מדינת ישראל זכותו של כל אזרח לתהות: האומנם? כשהרמטכ"ל אומר במפורש שהוא מתנגד – הרי הדברים נאמרו בעיתון לא בהסתר. <עתניאל שנלר (קדימה):> אני טוען שאסור לרמטכ"ל לומר את דעתו בתחום הזה כלפי הציבור. שיגיד – – – <מאיר שטרית (קדימה):> אני חושב שזאת חובתו. חובתו של הרמטכ"ל – – – <עתניאל שנלר (קדימה):> לא, כלפי הממשלה, לא כלפי הציבור חובתו. <מאיר שטרית (קדימה):> חובתו של הרמטכ"ל לומר את דעתו בפומבי. <עתניאל שנלר (קדימה):> ראש השב"כ מודיע לממשלה והמוסד – מול הממשלה. יש משילות בארץ הזאת. <מאיר שטרית (קדימה):> חובתו של הרמטכ"ל לומר את דעתו, לדעתי, אם הוא חושב אחרת מהממשלה, ולא להסתיר אותה. אני חושב שלא נגיע לשם; אני מקווה שלא נגיע למצב הזה. אני אומר לכם שהגנת העורף תלויה לא במינוי פלוני או אלמוני. היא תלויה בשאיפה של הממשלה באמת לשלום ובאי-חרחור מלחמה, חלילה וחס. אנחנו לא זקוקים למלחמה. עוד לא הגענו למצב שבאמת אנחנו במצב שבו צריך לעשות משהו, אלא צריך להקשיב היטב היטב לראשי זרועות הביטחון ולמערכות האמריקניות והאירופיות. הם לא טיפשים, האמריקנים. כשהם באים לפה, שר ההגנה, ואחריו – ראש הפנטגון והרמטכ"ל האמריקני ונשיא אמריקני וכולם מזהירים את ישראל, מה אתה מציע? מישהו מציע להתעלם מארצות-הברית? <עתניאל שנלר (קדימה):> את זה הקברניטים לא יודעים? <מאיר שטרית (קדימה):> אני לא מציע לאף אחד מאתנו לעשות את זה. צר לי שאבי הולך בדרך הזאת, אבי דיכטר. אני חושב שהוא עושה טעות גדולה מאוד, אבל הוא ילמד בדרך הקשה, כמו שלומדים רבים בפוליטיקה כשהם מתחילים את הפוליטיקה. הוא ילמד בדרך הקשה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה. חבר הכנסת ישראל חסון – לא נמצא. חבר הכנסת אחמד טיבי – לא נמצא. חבר הכנסת טלב אלסאנע, בבקשה. לרשותך חמש דקות. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, האמת שמאז כינונה של הממשלה הנוכחית, מדי בוקר ראש הממשלה מתחיל עם אירן ומסיים עם אירן. זאת כמעט הססמה האחת והיחידה. שום דבר מעבר לזה לא התממש. אם אנחנו שואלים את עצמנו מה באמת הסכנה האמיתית לעורף, אני בוודאות יכול להגיד – אני לא חבר בוועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת מאיר שטרית, אבל באופן ודאי אני יכול להגיד לך שהאיום על העורף הישראלי זה לא מאחמדינג'אד ולא מאירן. האיום על העורף הישראלי זה מנתניהו ומליברמן. מי שגורם היום לכך שאזרחים מציתים את עצמם זה לא אירן. <מאיר שטרית (קדימה):> טלב, האיום האירני היחיד על הממשלה זה מופז. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> את זה אני לא יכול להגיד. כמה אנשים נהרגו בישראל בשל אירן עד היום? אבל מצד שני, בגלל הקריסה במערכת הבריאות, חבר הכנסת עפו אגבאריה, כמה מתו עקב ההזנחה והקריסה של מערכת הבריאות? רק אתמול הייתי בסיור בבית-חולים "סורוקה" בבאר-שבע. מבלי שתהיה התקפה של אירן, מבלי שתהיה תגובה של אירן או "חיזבאללה" או "חמאס", בבית-חולים "סורוקה" אין מיטות. מאושפזים נמצאים בפרוזדור בצורה מבישה. בודקים אותם בצורה שהיא הכי פוגעת ומעליבה, וזה כאשר אנחנו במצב השגרתי והרגיל. מה יקרה אז? על איזה עורף מדברים? שר יציל את העורף? שר ייתן את המענה? צריך לדאוג מבחינת המדיניות הכוללת. היום, כאשר מדברים על העניין של ההגנה על העורף, דווקא היום הולכים והורסים כפר בנגב. שמעת על כפר אל-עראקיב, יישובים לא מוכרים? איך יכינו את היישובים האלה אם הורסים להם את הבתים? איך יגנו עליהם? מה המענה שייתנו להם? אבל, אין ספק שראש הממשלה מקדם אג'נדה בצורה סדורה. הוא רוצה לקדם, לא את האירנים להפציץ אלא את אזרחי ישראל בגזירות כלכליות. הוא רוצה למנוע מהם תגובה על-ידי מחאה חברתית. אז מה הוא עושה? הוא מהלך עליהם אימים, כדי לשתק את רצונם, כדי לזעזע את ביטחונם העצמי, כדי להפחיד אותם. כאשר אנשים מפוחדים הם מתנהגים כמו עדר, הם מובלים אחרי המנהיג שמוביל, וזה בדיוק מה שקורה. דבר אחד, הוא מעלה דיון כאילו דבר איום ונורא, עניין של שינוי בסמכויותיו על-פי תקנון הממשלה. זה נושא כל כך חשוב? מדינת ישראל לא התמודדה עם אתגרים קשים יותר במסגרת התקנון הקיים? צריך לתקן אותו ולשנות אותו ושכל העולם ישמע, אפילו האירנים ידעו. אחר כך, מתוך השרים שיש לו, ממשלה רחבה, הוא לא מוצא, לא מתוך הליכוד, לא מתוך השותפים הקואליציוניים, מי שיכהן בתפקיד של שר העורף. הוא חייב ללכת לקדימה, להוציא חבר כנסת מתוך קדימה, לעשות ישיבה בפגרה, כדי שכל העולם ידע שהאיום שלו במלחמה הוא או-טו-טו. המטוסים ממריאים, הצוללות מפליגות. אז ברור שזאת לדעתי תעמולה שהוא מוביל כדי לשתק את האזרחים, כדי להמשיך בגזירות הכלכליות נגדם. ולגבי הנשק הגרעיני של אירן, כמה מלחמות היו באירופה בעידן החדש? מ-1900 עד 1940, בתוך 40 שנה, היו שתי מלחמות איומות ונוראות. אז בכל אירופה אף מדינה לא החזיקה את הנשק הגרעיני. מה קרה מאז שמדינות כאלה התחמשו בנשק הגרעיני? האם הסכנה של מלחמות גברה או קטנה? מי מעז היום? בין הודו לפקיסטן, כמה מלחמות היו עד ששתי המדינות התחמשו בנשק גרעיני? הרי האירנים, אפשר להגיד עליהם הכול, אבל לא שמעתי שהם כבשו או פלשו. והאירנים, אני לא חושב שהם מטורפים. הם יודעים מה התגובה שיכולה להיות מצד ישראל. ולכן, כל הזמן אנחנו שומעים את הפסטיבל הזה של המלחמה, כאילו עושה את זה בתשוקה, כאילו עושים את זה באהבה, כאשר אנחנו יודעים, אתה יכול לשלוט אך ורק על 50% מהמהלכים, כי הצד השני שולט על עוד 50%. והמלחמה הטובה ביותר היא המלחמה שמצליחים למנוע. אבל יש כאן טירוף, אובססיה, למלחמות. ומה שאמר שר האוצר אז יגאל הורביץ: משוגעים, רדו מהגג, אנחנו צריכים להגיד להם: משוגעים, רדו מהגג של המלחמה. זה זמן לקדם שלום ולא לקדם מלחמה. תודה רבה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת סעיד נפאע. לפני זה היה חבר הכנסת יוחנן פלסנר, אבל הוא לא נמצא באולם. <סעיד נפאע (בל"ד):> גברתי היושבת-ראש, תודה, אומנם השר מטעם הממשלה, אלא אם כן השר כחלון הוא המחבר בין הממשלה לכנסת, אני לא יודע למה הוא יצא דווקא בדיון כזה. אבל בכל אופן, אכן כפי שנאמר – – – <מגלי והבה (קדימה):> חבר הכנסת נפאע, הוא פה. <סעיד נפאע (בל"ד):> אני רואה אותו, בסדר. אמרתי, אלא אם כן הוא החליף, כי היה מרגי. אכן, כפי שנאמר, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מאז נטל לידיו מר בנימין נתניהו את המושכות, אכן כל בוקר, כל צהריים וכל ערב, ואפילו יותר מזה, המלה אירן לא יורדת מפיו. אני, בעוונותי, לפעמים כותב מאמרים. בזמני כתבתי מאמר ואמרתי: המלחמה בין ישראל לאירן אינה בפתח. מאז אולי השתנה דבר אחד, לאור, לפחות, המלצות כל גורמי הביטחון במדינה – החל מדגן, דיסקין, הרמטכ"לים, עמוס ידלין, שאמרו: במידה שתפרוץ מלחמה, במידה שתותקף אירן, אז למעשה אנחנו בפני מלחמה אזורית, שבין יתר מרכיביה גם סוריה. הדבר היחידי שהשתנה בנסיבות זה שסוריה היום עסוקה במלחמה פנימית, והשאלה אם אכן באמת ראש הממשלה ושר הביטחון רואים בזה שעת כושר שלא תחזור, כנראה, ואכן ילכו להרפתקה הזו. אני אישית לא מאמין שמלחמה כזו אכן תפרוץ, על אף כל מה שאמרתי. והגנת העורף, גברתי היושבת-ראש, היא לא רק מפני מלחמה מדומה, לדעתי, עם אירן. הגנת העורף היא גם מפני הגזירות הכלכליות הקשות המוטלות היום על העורף. אגב, לפני שאמשיך להתייחס לנקודה הזו, אני סברתי אז, ועדיין אני סבור, שראש הממשלה וכל ממשלתו – הנושא האירני שימש בידיה רק בריחה קדימה מסוגיית הליבה שבאזור, היא הסוגיה הפלסטינית. ואני חושב שהוא צלח. הוא הצליח לא רק בכוחות עצמו אלא על-ידי דמגוגיה, שלצערנו הרב נתמכת גם על-ידי מדינות אחרות שמבקשות לעשות סדר בעולם ודמוקרטיה בעולם, ומטרתה להדחיק את הסוגיה הזו. כאן טמונה למעשה הסכנה האמיתית, ולשני העמים; לא באירן ולא באיומים של אירן. בכל אופן, אני התחלתי ואמרתי שהגנת העורף היא לא רק מפני מלחמה מדומה. הגנת העורף היא גם שהמשפחה, משפחת כיוף מעוספיא, נספתה לא כתוצאה של מתקפה אירנית, נספתה כתוצאה של מתקפה אפלייתית של ממשלת ישראל, כתוצאה של חיבורים פיראטיים לחשמל. מזה כשבוע יושב כאן יושב-ראש מועצת דאלית-אל-כרמל. כ-1,000 בתים שם מהווים סכנת מוות, וזה הוכח. משפחה שלמה נספתה כתוצאה מזה. אין זה הגנת עורף? אני לא יודע כמה – אף-על-פי שאמרו שראש הממשלה ייפגש היום עם ראש מועצת דאלית-אל-כרמל – אני לא יודע כמה מחברי חברי הכנסת ביקרו באוהל הזה ושמעו את הזעקה הזו של דאלית-אל-כרמל. אגב, מדובר שם על כ-1,000 בתים, אבל יש אלפי בתים בכל הכפרים הערביים במדינה הזו שאכן מהווים סכנה וסכנת מוות. זו ההגנה האמיתית שדרושה לעורף, בתוספת כל מה שאמרו חברי קודם לכן, אם במערכת הבריאות ואם במערכת החינוך, ואם בכל פינה אשר תסתכל עליה. לכן, אני אסיים ואני אומר שההיאחזות הזו באיום מדומה זה מה שבסופו של דבר ימיט אסון על מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר ליה שמטוב:> תודה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת מגלי והבה. חמש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לומר שאין מדינה בעולם, לא בעולם הדמוקרטי ולא בעולם הדיקטטורי, שבה סודות מדינה מתגלגלים כאבני געש, שפורצים מלבת אש ושורפים ורוגמים את כל יושבי הכפרים והעיירות מסביב להר הגעש הזה, כפי שקורה היום עם כל סודות המדינה בתקשורת הישראלית, בצורה שלא היתה ולא תהיה בשום מקום בעולם. ההיסטוריונים, אלה שידעו להעריך מה קרה פה במדינה הזאת בשנה הזאת ובשנים הקרובות עם אירן, הם לא יאמינו כאשר הם יקראו את הפרסומים, התוכניות, המסלולים והיעדים ודרכי המילוט ותחנות התדלוק שמסרה התקשורת הישראלית ישר לידי המודיעין האירני בריש גלי, לא בסודות, על כל תוכניות התקיפה באירן. רבותי, לדוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, היה חבר טוב בשם ישראל בר, והוא נתפס כמרגל והמדינה הזדעזעה. אני בטוח שהמרגל הזה, ישראל בר, לא מסר אחת מני אלף לרוסים ממה שהתקשורת הישראלית מוסרת בשם פרסומים זרים לידי האויב שקורא להשמדת מדינת ישראל. אבל יהיה זה קל ונוח להאשים את התקשורת, ויש לה מספיק בעיות, ולא להאשים את הצנזורה הצבאית ואת הצבא ואת הממשלה, שאחראים למה שמתפרסם בכל העניין הביטחוני. אני זוכר שכשהייתי עורך של שבועון קטן, כל שבוע הצנזורה עשתה לנו בעיות, על כל ידיעה. <מגלי והבה (קדימה):> אתה עורך של שבועון גדול, למה קטן? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> השבועון גדול, התפוצה היתה קטנה. והצנזור לא ויתר על כל דבר, קטן וגדול, ומחק לנו קטעים על מה שקורה באיישישוק. ופה הולכים ומאשרים דברים באופן בלתי אפשרי ובלתי אחראי. לכן, גברתי היושבת-ראש וחברי הכנסת, לפני שיוצאים להתקפה על אויב חיצוני, צריך לבלום את האויב הפנימי, והאויב הפנימי מנהל מסע שיסוי וקורא למרד נגד הממשלה. לא במקרה אותם אנשים שקוראים למרד נגד הממשלה הם אותם אנשים שקוראים בגלוי באותה תקשורת להכחדת היהדות החרדית. יש כאלה שקוראים, רק אתמול ראיתי באחד האתרים, שצריך להוציא להם את העיניים – ממש דברים שאחמדינג'אד יכול היה לקחת מפה. אנחנו יודעים שהפרסומים האלה גם מוסרים מידע לאירנים וגם מצד שני מסכסכים ומשסים את החברה הישראלית עד ששר ההגנה האירני יודע לומר שמדינת ישראל מרוסקת מבפנים והיא לא מסוגלת ואין לה כוח לעמוד מול אירן. רבותי, אנחנו צריכים לדעת, כיהודים מאמינים, שילדי תלמודי-התורה, כמו כל ילדי ישראל, הם ברכה לישראל, ומי שרואה ומסית נגד ילדי תלמודי-התורה כסכנה קיומית, מסכן את קיומה של מדינת ישראל. כשאני אומר את זה, באותה שעה שאנחנו עומדים פה, אלפי ילדים יושבים בקרוונים – מדברים על מיגון, הגנת העורף – מסוכנים ביותר לא בגלל הפצצה האירנית אלא בגלל מה שקורה גם בדרום וגם בצפון. כבר דובר רבות על זה עם השר להגנת העורף הקודם, מתן וילנאי. ייאמר לשבחו שהוא בא למשרד החינוך ודרש שלפחות באזור הדרום יתחילו לבנות – לא ממוגן, אבל לפחות בתים. הנקודה הכי חשובה לשר החדש להגנת העורף: ישנה גזירה שהיא בלתי אפשרית לא רק במדינה יהודית אלא בשום מדינה. מדברים על כך שצריך מסכות אב"כ. אני לא מאמין במסכות האלה. אני עוד זוכר שכמעט חנקנו את הילדים במלחמת המפרץ הראשונה בחדרים אטומים, וזה עזר פחות מאשר סגולה לאריכות ימים. אבל אם באמת המדינה משקיעה מאות מיליונים במסכות אב"כ, לא ייתכן שבעלי הזקנים יהיו מחוץ לתקציב. מילא שילדי חינוך מיוחד מחוץ לתקציב של משרד החינוך – על זה צריך להילחם. מילא שבכל סעיף וסעיף מקפחים את הציבור הזה – אני מבין, לא מקבל. אבל להגיד שבעלי הזקנים לא יקבלו מסכות אב"כ זו הפקרה, ושאף אחד לא יבוא להגיד אחר כך שהם מגינים על הציבור החרדי ועל הציבור הערבי; כפי שהם אומרים תמיד "חרדים וערבים" ביחד. השר להגנת העורף, הדבר הראשון שהוא צריך לעשות: או שלא עושים מסכות אב"כ או שנותנים לכל אזרח מסכת אב"כ. אחרת, זו תהיה הפקרת העורף ולא הגנת העורף. <היו"ר ראובן ריבלין:> ב-1991 הוציאה המנוחה, מבקרת המדינה בן-פורת, לגבי נושא מסכות אב"כ בתקופת מלחמת המפרץ – תקרא את הפרק הזה שם בביקורת המדינה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> וזה לא בוצע עד היום? <היו"ר ראובן ריבלין:> עד היום. בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא בוצע. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מאוד מודה. חבר הכנסת מגלי והבה, ואחרון הדוברים הוא רוני בר-און, אם ירצה. אפשר לצלצל. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, השרים, חברי חברי הכנסת, באמת הנושא הזה שראש הממשלה כל הזמן מחפש לו תרגילים כאלה ואחרים לעשות, פחות מעניין את האזרחים במדינת ישראל. הם רק מסתכלים בשאט-נפש על התנהלות ממשלה כזו ועל ההתנהלות בכל התחומים. אדוני היושב-ראש, אני שמח שבאת לשבת כאן, כי אני הולך להתייחס – הבעתי את דעתי על הממשלה וחבריה וההתנהלות שלה. אני רציתי לדבר על אוהל המחאה של ראש מועצת דאלית-אל-כרמל שמול משרד ראש הממשלה. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שהסוגיה הזאת של הבתים הלא-מחוברים לחשמל בעוספיא ובדאליה – בשלוש וחצי השנים האחרונות הנושא נדון בוועדת הפנים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> עוד מהתקופה שאכרם חסון היה ראש העיר. <מגלי והבה (קדימה):> בהחלט. היה דיון בוועדת הפנים. היה דיון בוועדת ביקורת המדינה וגם בוועדת הכלכלה. בסוף העברנו את הנושא לוועדת הכספים, ושם הצגנו את הסוגיה עם ראשי הרשויות, עם נציגי משרד הפנים. היה שם המשנה למנכ"ל משרד הפנים. בעקבות הדיון האחרון הובטח שהסוגיה הזאת, צריך למצוא לה את הפתרון. כל הזמן חשבנו שבאמת שרי הממשלה, כשהם אומרים משהו, הם עומדים בו ומבצעים אותו. צר לי להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שאין לי אלא להגיד על אותם שרים ואותם חברי ממשלה חסרי אחריות שישנם עדיין 800–900 בתים לא מחוברים לחשמל. כשרצו למצוא פתרונות בעקבות השרפה בכרמל, חיברו בתים שנבנו בלי רשיון בבית-אורן וביישובים מסביב. חיברו אותם לחשמל. אני לא יודע איך להגיד חוץ מלפרש את זה כחוסר רצון של הממשלה, של משרד הפנים, לפתור את הבעיה. במקום שראשי הרשויות יתעסקו בתקציבים שלהם, בקידום היישובים שלהם, הם מתעסקים בזה שהם באים לפה להביע את המחאה, והקימו את אוהל המחאה. אולי הממשלה הזאת תקשיב להם, אולי תיתן פתרונות, אולי שר הפנים יפסיק להבטיח הבטחות ואולי ראש הממשלה והמנכ"ל שלו יפסיקו לחשוב על האוכלוסייה הזאת כלא רלוונטית. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שמחאתם של תושבי דאלית-אל-כרמל ועוספיא ואוהל המחאה של ראש המועצה מביעים מחאה נגד מדיניות הממשלה שמפלה אותם לרעה. חבל שראש הממשלה לא נמצא כאן, אבל נמצאים פה מספיק שרים בכירים שיסתכלו על עצמם ויסתכלו על מצפונם וימצאו פתרון לאוכלוסייה שמגיע לה לא רק בחובות שהיא תעשה אותן במלואן אלא בזכויות שמגיעות לה. אני אומר לממשלה הזאת, על כל מי שנמצא בה: תתביישו לכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת מגלי והבה. חבר הכנסת בר-און. אתה לא רוצה לדבר? נו, אז קדימה. חבר הכנסת בר-און, ומסיים חבר הכנסת אלקין. אם אחד השרים ירצה להוסיף דבר, יקבל את הזמן. <רוני בר-און (קדימה):> אדוני היושב-ראש, שרי הממשלה, חברי הכנסת, אנחנו נאשר בעוד דקות מספר – מי שיאשר או מי שיתנגד – הכנסת תתבקש לאשר את מינויו של אבי דיכטר, חבר הכנסת לשעבר אבי דיכטר, לתפקיד השר להגנת העורף. חבר הכנסת לשעבר דיכטר הוא איש עתיר זכויות; הוא תרם רבות לביטחונה של מדינת ישראל. שמעתי השבוע חצוף אחד קורא לו: סוס טרויאני. החצוף הזה שקרא לו "סוס טרויאני", בעיני הוא לא יותר מחמור טרויאני. <היו"ר ראובן ריבלין:> מי זה היה – – – <רוני בר-און (קדימה):> לטעמי, חבר הכנסת דיכטר טעה כשעזב את קדימה, שהוא נמנה על מקימיה ויש לו בה זכויות רבות, כדי להצטרף לממשלה הזאת בתפקיד השר להגנת העורף, כי המשרד להגנת העורף הוא משרד מיותר. הוא משרד מיותר כמו הרבה משרדים ומשרדים בלי תיק שיש בממשלת נתניהו. איך אני יודע שהמשרד הזה מיותר? יש לי עדות מכלי ראשון – השר וילנאי. שמעתי אותו פעם אחת, פעמיים ושלוש פעמים אומר שהמשרד מיותר, שהמשרד הוא איזה סוג של יצור כלאיים, שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף ואין לו תקציבים; ואפילו פיקוד העורף, אלוף פיקוד העורף, שגם הוא כבר לא יודע את נפשו מרוב צער, כפוף בצד האחד לרמטכ"ל ובצד השני לשר הביטחון, ובאמצע – הלבנה המשולשת של הרשויות המקומיות וכל כיוצא באלה, ובאמצע מסתובב לו השר להגנת העורף וילנאי, שגם הוא איש שתרם את כל חייו לביטחון ישראל. המחאה שלי לא היתה כלפיו, אדוני היושב-ראש, אלא כלפי העובדה שאף אחד לא טרח לציין ולהדגיש לעם ישראל שאנחנו, במשך 24 שעות הרות גורל, מתנהלים בלי שר להגנת העורף. זאת אומרת, אזרחי ישראל יודעים שראש הממשלה ושר הביטחון הותירו אותם במשך 24 שעות בלי שר להגנת העורף? כל השומע – – <זאב בילסקי (קדימה):> תצילינה אוזניו. <רוני בר-און (קדימה):> – – כל עצמותיו תחוללנה. השר וילנאי, שהוא איש עבודה עם הרבה זכויות, במשך שנה וחצי מנסה ועושה ככל יכולתו כדי לשכנע את המערכת בנחיצות המשרד, אבל מה לעשות? המערכת סבורה שאין טעם ואין צורך במשרד הזה, והיא לא נותנת לו כסף והיא לא נותנת סמכויות למשרד הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסכם. <רוני בר-און (קדימה):> המשרד הזה לא נוצר אלא כדי להוכיח ששר הביטחון הצליח לשנות את הפרדיגמה הפוליטית הידועה: במשך 64 שנה במדינת ישראל ארבעה ח"כים היו שווים שר אחד; עד שאהוד ברק הוכיח שארבעה שרים שווים ח"כית אחת. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסכם. <רוני בר-און (קדימה):> ארבעה שרים – ברק, וילנאי, נוקד ושמחון – שווים חברת כנסת אחת: ד"ר עינת וילף. כבוד גדול, תאמיני לי. אז אתה, אבי דיכטר, שהיית פעם השר לביטחון הפנים של המדינה, תהיה עכשיו השר להגנת העורף של המדינה. העבירו אותך מהפנים אל העורף. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <רוני בר-און (קדימה):> עַם עִם עורף קשה, שלא לומר: עם קשה עורף. אני מאחל לך הצלחה גדולה בתפקיד, אבל אתה לנצח תישא על גבך את הצלב הזה של הפרדיגמה הברקית: ארבעה שרים שווים ח"כ אחד. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת בר-און. האם אלקין רוצה לדבר? בבקשה, מהר. יסכם שר הביטחון. יסכם שר הביטחון. נא לצלצל, רבותי. אם אכן הכנסת תאשר, צריכים להשביע את השר דיכטר. <זאב אלקין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים וחברי הכנסת, אני הקשבתי היטב לדיון הזה, במיוחד להערות והמחאה של החברים מספסלי האופוזיציה, במיוחד חברים מספסלי סיעת קדימה. אגב, אני מציע שלפעמים קצת תתאמו את הנאומים, כי אי-אפשר לצטט, רוני ומאיר, את אותו פרשן פעמיים בשני נאומים מאותה סיעה. זה מוגזם, אפשר להימנע מזה. <רוני בר-און (קדימה):> איזה פרשן? <זאב אלקין (הליכוד):> את מה שאתה אמרת, אמר מאיר לפניך, חלק מהדברים. לכן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הדיון הוא דיון אישי, ולכן הם לא צריכים להביע את עמדת הסיעה. <זאב אלקין (הליכוד):> אבל – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> להיפך, הם מתואמים. הם מתואמים. <זאב אלקין (הליכוד):> אבל כדאי קצת לגוון. אבל כששמעתי את דבריכם כאן, וגם, אני חייב להגיד, במשך כל השבועות האחרונים, אני כל הזמן שואל את עצמי, אדוני היושב-ראש, שאלה מרתקת, שבדרך כלל בהיסטוריה לא שואלים אותה אבל בפוליטיקה כדאי לשאול: מה היה קורה אילו, חברי השרים וחברי הכנסת – תיאורטי, אבל היה לזה סיכוי הרבה יותר גדול, אגב, מ-50% – במסע המפורסם הזה שנקרא ועדת-פלסנר, היו מגיעים להסכמה? אני לא נכנס עכשיו לפרשה הזאת, מה בדיוק קרה שם. אבל בואו נניח שהיו מגיעים שם להסכמה. ואז אני, במשך כמה השבועות האלה, כל הזמן כשאני שומע את הדברים של אנשים מקדימה, אני שואל אותי מה הם היו אומרים, נניח, אם היו מגיעים שם, בוועדת-פלסנר, להסכמה. למשל, כשהממשלה הביאה את תוכנית המיסוי. אני, ככה, מתאר לעצמי, כשהיה פה דיון בשבוע שעבר, איך היה עולה המשנה לראש הממשלה דאז, השר שאול מופז, והיה אומר לנו: חברי חברי הכנסת, כלכלת מדינת ישראל בסכנה. אנחנו הצטרפנו לממשלה כדי להציל את הכלכלה, ולכן חייבים לתמוך בתוכנית הזאת, תוכנית המיסוי. זה הרי בכלל לא היה תלוי בזה, זה היה תלוי בפלסנר. הרי בוודאות הוא היה עולה פה ומנמק. וכל אותם האנשים שבשבוע שעבר דיברו נגד – – <דליה איציק (קדימה):> אלקין, האוזניים. <זאב אלקין (הליכוד):> – – כולם, כל אותם האנשים, דליה, היית מביאה אותם בגיוס. <דליה איציק (קדימה):> אבל אתה צועק. <זאב אלקין (הליכוד):> יכול להיות שהיו כמה שהוכיחו את זה, כמו יואל, כמו רוברט, כמו אורית, שהיו אולי מתייצבים, מצביעים נגד או נעלמים במחאה, כמו שלמה מולה, אבל כל הסיעה הזאת היתה מתייצבת כאן בשבוע שעבר וכמעט כאיש אחד היתה מצביעה בעד אותה תוכנית המיסוי, אילו רק פלסנר היה מגיע להבנה. <השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:> – – – <זאב אלקין (הליכוד):> תיכף, נגיע לזה, סילבן, בוודאי – למה אני מגיע? אבל הדבר הכי מרתק קורה היום. כשאני שומע את הנימוקים למה התפקיד של השר להגנת העורף הוא תפקיד מיותר, ולמה אבי דיכטר לא היה צריך להתמנות לתפקיד הזה, ולמה הוא לא יכול לתרום שום דבר מהתפקיד הזה – אבי, קיבלת פה הרבה דברי ברכה מחבריך לסיעה לשעבר. ואני שואל את עצמי, אני מתאר מצב דמיוני: מה היה קורה אם פלסנר לא היה עולה על עץ, והיו מגיעים להסכמה? היה עולה על הדוכן הזה בפתיחת הדיון – אדוני שר הביטחון, אדוני סגן ראש הממשלה, לא היית מקבל את הזכות הזאת להציג פה את אבי דיכטר, מישהו אחר היה גוזל ממך את הזכות הזאת, להביא בשם בממשלה את הבקשה. היה עולה על הדוכן הזה – אדוני היושב-ראש – יושב-ראש האופוזיציה דהיום, המשנה לראש הממשלה דאז, השר שאול מופז. היה עומד כאן והיה אומר: חברי חברי הכנסת, בעת הזאת, הכל-כך מורכבת למדינת ישראל, המדינה צריכה שר להגנת העורף; ואנחנו, מתוך שורות מפלגת קדימה, יכולים להעמיד את המועמד הכי טוב שיכול להיות לתפקיד הזה. וזאת אחת מהסיבות שהצטרפנו לממשלה הזאת, כדי שבתפקידים כל כך רגישים וכל כך חשובים כאלה, אדוני היושב-ראש, ישבו אנשים אחראיים שיכולים לתרום את תרומתם. היה עולה פה שאול מופז, היה משבח את אבי דיכטר, היה מסביר על חשיבות תפקיד השר להגנת העורף והיה אומר: לכן אנחנו, סיעת קדימה, לקחנו על עצמנו את המלאכה ושמנו את אחד מטובי אנשינו, שהתמודד על ראשות המפלגה, למלא את התפקיד. וכל הסיעה היתה מגיעה והיתה מצביעה בעד המינוי של אבי דיכטר לתפקיד השר להגנת העורף. הרי כולם יודעים את זה וכולם מבינים את זה, ואף אחד – לא אתה, מאיר, ולא אתה, רוני – לא היו מצטטים את מתן וילנאי מנחום ברנע. אולי אבישי היה מצטט, אולי, כי גם הוא קרא אותו. <רוני בר-און (קדימה):> אני לא ציטטתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לך – – – <זאב אלקין (הליכוד):> ציטטת את וילנאי מהריאיון הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> למשפט סיכום, אתה ממליץ – – – <זאב אלקין (הליכוד):> אבל כשהיית מביא לפה את המינוי של חבר כנסת מטעמך, לא היית אומר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אלקין, זמנך עבר, נא לסכם. <זאב אלקין (הליכוד):> ולכן, חברי חברי הכנסת – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> זה לא כל כך מסובך מה שאתה אומר. <זאב אלקין (הליכוד):> – – אני אתן לכם עצה אחת קטנה. היות שזה היה רק אתמול, רק לפי כמה שבועות, והיות שהזיכרון הוא טרי וכל הכנסת מבינה שהיה יכול לקרות הפוך ושאול מופז היה עומד פה והיה מבקש לתת אמון באבי דיכטר כשר להגנת העורף – אני מציע לכם: אל תעשו מעצמכם בדיחה. תהיו רציניים לרגע, ולפחות תבינו שבהצבעה הזאת אתם האחרונים שיכולה להיות להם זכות לבקר או להצביע נגד, כי רק בגלל דבר אחד, בגלל טעות של יוחנן פלסנר, מי שעמד פה זה ברק ולא מופז. תודה רבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כבוד שר הביטחון, האם אתה רוצה לסכם? בבקשה. <שר הביטחון אהוד ברק:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני הקשבתי לרוב הדיון, חלק מפה וחלק בחדרי. הדברים באמת חשובים ולא פשוטים. יש סיכונים היום במצב. זה לא פשוט, לא נטול סיכונים, לא נטול תוצאות שלא ניתנות לחיזוי להתמודד עם אירן היום. אני מאמין שזה לאין-ערוך יותר מסובך, לאין-ערוך יותר מסוכן, לאין-ערוך יותר מורכב, לאין-ערוך יותר יקר בחיי אדם ובמשאבים להתמודד עם אירן גרעינית בעתיד. אני מכבד את כולכם, גם את אלה שהשתלחו בממשלה, ואני מכבד בכלל חילוקי דעות. אני קצת מופתע מהטון ההחלטי הבוטה הזה, היודע כול. אני חושב שהנושאים האלה ראויים למחשבה קרה, מסודרת, שאיננה בהכרח בגוני שחור ולבן. <זהבה גלאון (מרצ):> היית אומר לנו את זה קודם – – – <שר הביטחון אהוד ברק:> אני אומר – – <דב חנין (חד"ש):> אולי באמת לא להיות – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר הביטחון אהוד ברק:> – – אני אומר לכם באחריות – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אפשר לדעת מה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת גלאון, אמרת את דברייך, הוא עכשיו משיב לך. תודה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> סליחה, אפשר לדעת מתי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טיבי, חבר הכנסת טיבי, אתה היית רשום אבל לא היית – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> מתי תוקפים? מתי? <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אמרו הכול, רק לא זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טיבי, הסתיימו קריאות הביניים. <דליה איציק (קדימה):> אחמד, הוא הבטיח שהוא – – – <שר הביטחון אהוד ברק:> אני יושב כבר הרבה שנים בישיבות ממשלה, עוד מזמן ממשלתו של מנחם בגין, כראש אמ"ן, אחר כך בממשלת שמיר ורבין כרמטכ"ל – – <דב חנין (חד"ש):> יותר מדי. <שר הביטחון אהוד ברק:> – – כשר חוץ, כשר ביטחון, בעבר כראש ממשלה, ובחמש השנים האחרונות כשר ביטחון, ואני אומר לכם, חברי הכנסת, ולציבור, באחריות: אין נושא בדור האחרון, לא נושא של שלום ולא נושא של מלחמה, שנדון בעומק כזה, בפירוט כזה, פעם אחר פעם, בתוך הממשלה – – <חנא סוייד (חד"ש):> מה זה, הכרזת מלחמה? <שר הביטחון אהוד ברק:> – – בתוך החדרים – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, עכשיו השר משיב לכם. אתם השתתפתם בדיון. <שר הביטחון אהוד ברק:> – – באופן שהוא פתוח וקשוב, ואני אומר אפילו שקוף יותר מבעבר בתוך חדרי הדיונים. זה לא אומר שאין מחלוקות. הנושא מורכב, אבל הנושא נדון. לא 1982, מלחמת לבנון הראשונה, לבטח לא המלחמה ב-2006, אבל גם לא אוסלו, לא הסכם השלום עם ירדן ולא המאמצים להשיג הסכמי שלום עם הפלסטינים והסורים, לא נדונו כל כך הרבה, באופן חוזר וחוזר על עצמו, תוך ליבון ישר של חילוקי הדעות והבדלי עמדות שישנם. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר הביטחון אהוד ברק:> יש סמכויות לראש הממשלה ושר הביטחון ושר החוץ, ישנה התשיעייה, יש קבינט, ואת ההחלטה, כשתידרש, תקבל ממשלת ישראל; כך היה וכך צריך להיות, לא קבוצות אזרחים ואפילו לא מאמרי מערכת. <זהבה גלאון (מרצ):> ראש ממשלת ישראל. <שר הביטחון אהוד ברק:> אני רוצה להציע לראש האופוזיציה, שהקשבתי לו קשב רב, להערות לגבי המשרד להגנת העורף, לקרוא את הסיכום של מתן לתפקידו ולמצוא שם שישנה השקעה של מאות מיליוני שקלים בניסיון לקדם נושאים שקשורים לעורף. לא תשמעו ממני אף פעם שדברים הם מושלמים. נעשו באמת צעדים גדולים מאוד בכיוון הנכון. אנחנו רחוקים משלמות. <דב חנין (חד"ש):> דברים מסוכנים. <שר הביטחון אהוד ברק:> ככה זה היה תמיד, וככה זה, לצערי, ממשיך להיות. אני דוחה את עיקרי הביקורת שנשמעו פה גם על ראש הממשלה, גם על הממשלה, גם על שיקוליה ופעולותיה בקשר לנושא הנדון, ואני מבקש לאשר את הודעת הממשלה על מינויו של אבי דיכטר לשר ועל הודעתה על יציאתו – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <רוברט טיבייב (קדימה):> אדוני השר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אני לא מרשה. לא מאפשר. תודה. <שר הביטחון אהוד ברק:> – – של מתן וילנאי לסין. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. זה שלב סיכום. אין שאלות. היה דיון של רבים מחברי הכנסת. <מאיר שטרית (קדימה):> שאלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> שאלה לפי התקנון? <מאיר שטרית (קדימה):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא שאלה אינפורמטיבית כרגע? <מאיר שטרית (קדימה):> לא, חלילה וחס. <היו"ר ראובן ריבלין:> שאלה לפי התקנון. אני סומך על שיקול דעתך שהשאלה עניינית, כי אני לא יודע מהי. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני, אנחנו מבקשים לדעת האם נעשו הסכמים נוספים בגין המינוי הזה, שהממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חשבתי שכך תאמר. נדמה לי שבעניין זה – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> שום דבר. <היו"ר ראובן ריבלין:> ראש הממשלה אומר: לא נעשה שום הסכם נוסף. אבל אין לך חובה לומר כאן, משום שנדמה לי שפה לא מדובר בהרכבת ממשלה או בתקציב, אלא מדובר בצירוף שר. אבל השאלה נשאלה והתשובה ניתנה על-ידי ראש הממשלה, ובכך תם העניין. <יוחנן פלסנר (קדימה):> איזה מפלגה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, כרגע אנחנו עוברים להצבעה, אין יותר הפרעות. אנחנו מצביעים על בקשת הממשלה, בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, לצרף את חבר הכנסת לשעבר אבי דיכטר כשר נוסף בממשלה ולמנותו לתפקיד השר להגנת העורף במקום השר מתן וילנאי, שהתפטר מן הממשלה. רבותי, השאלה האם אנחנו מאשרים או דוחים את החלטת הממשלה. מי בעד החלטת הממשלה? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד הודעת הממשלה – 41 נגד – 26 נמנעים – אין הודעת הממשלה על צירוף שר לממשלה נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 41 בעד, 26 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהכנסת אישרה את בקשת הממשלה לפי סעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, למנות את אבי דיכטר לשר להגנת העורף. <הצהרת אמונים של חבר הממשלה אברהם דיכטר> <היו"ר ראובן ריבלין:> אבקש מהשר דיכטר לעלות ולבוא לדוכן על מנת להישבע שבועת אמונים. <זהבה גלאון (מרצ):> השר ברק לא נתן לנו שום תשובה מה היה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תגישי הצעה לסדר, ואני אקבע את כינוסה של הכנסת על מנת שתשאלי את כל השאלות. כבוד השר, אתה צריך להקריא את הדבר האמור כאן. <אברהם דיכטר:> אני, אברהם משה דיכטר, בן יהושע, זכרו לברכה, ומלכה, שתיבדל לחיים ארוכים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> הודעה למשנה למזכירת הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת ההסכמים הבאים: הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קפריסין בדבר התיאום של שירותי חיפוש והצלה ימיים ואוויריים; וכן הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת איי שלמה בדבר פטור מאשרה למחזיקים בדרכונים דיפלומטיים, דרכוני שירות ודרכונים לאומיים. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם לא תהיינה ישיבות מיוחדות, ביום שני, כ"ט בתשרי תשע"ג, 15 בחודש אוקטובר 2012 למניינם, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 14:08.>