דברי הכנסת

דברי הכנסת לט / מושב רביעי / ישיבה שע"ט / י"א באלול התשע"ב / 29 באוגוסט 2012 / 39 חוברת ל"ט ישיבה שע"ט כנס מיוחד הישיבה השלוש-מאות-ושבעים-ותשע של הכנסת השמונה-עשרה יום רביעי, י"א באלול התשע"ב (29 באוגוסט 2012) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים הצעה לסדר 4 אורי אריאל (האיחוד הלאומי): 5 הצעות לסדר-היום 10 מצבה הכלכלי המידרדר של מדינת ישראל תחת ממשלת נתניהו 10 שאול מופז (קדימה): 10 מגלי והבה (קדימה): 14 סגן שר האוצר יצחק כהן: 22 יואל חסון (קדימה): 24 נחמן שי (קדימה): 38 דב חנין (חד"ש): 40 נסים זאב (ש"ס): 41 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 44 הודעה אישית של חבר הכנסת מגלי והבה 48 מגלי והבה (קדימה): 49 הצעות לסדר-היום 52 ממשלת נתניהו פוגעת במשרתים ובשוויון בנטל 52 יואל חסון (קדימה): 53 אכרם חסון (קדימה): 57 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: 60 עינת וילף (העצמאות): 62 זאב בילסקי (קדימה): 62 הצעות לסדר-היום 64 העלייה החדה בממדי האבטלה וההתייקרויות במשק 64 מוחמד ברכה (חד"ש): 65 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 68 הצעות לסדר-היום 73 הזינוק במספר המפוטרים במשק, עליות המחירים הצפויות והעלאת שיעור המע"מ הופכים את החיים בישראל לבלתי נסבלים 73 ניצן הורוביץ (מרצ): 73 איתן כבל (העבודה): 77 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון: 80 דב חנין (חד"ש): 90 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 91 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 91 הצעות לסדר-היום 91 הזינוק במספר המפוטרים במשק, עליות המחירים הצפויות והעלאת שיעור המע"מ הופכים את החיים בישראל לבלתי נסבלים 91 <הצעה לסדר> <היו"ר ראובן ריבלין:> באין שר, מכובדי חברי הכנסת – או, כבוד השר הגיע, השר התורן, שלום שמחון, שגם ודאי ישתתף בדיונים. <רוני בר-און (קדימה):> לא, כבוד השרים – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, יש אנשים שיכולים להחזיק בשלושה תפקידים, אתה רואה? לא כולנו כך, אבל יש כאלה שיכולים. היום יום רביעי, י"א אלול התשע"ב, 29 בחודש אוגוסט 2012 למניינם. אני מתכבד לפתוח ישיבה מיוחדת של הכנסת, אשר מתכנסת לפי בקשתם של 50 חברי כנסת, בנושאים שונים. רבותי חברי הכנסת, בהמשך היום נתייחס לנושאים נוספים, וגם לנושא המשבר בערוץ-10 והצורך לפתור אותו. אנחנו נתייחס אליו בשלב יותר מאוחר, ביוזמת הנשיאות. כמובן, הממשלה לא מחויבת להשיב על עניין זה, אלא רק כקול קורא אנחנו מבקשם לדבר כאן על נושא זה. סדר-היום שלנו מורכב מהצעות לסדר-היום. ההצעה הראשונה לסדר-היום היא בנושא: מצבה הכלכלי המידרדר של מדינת ישראל תחת ממשלת נתניהו, מס' 8794. ינמק את ההצעה חבר הכנסת, ראש האופוזיציה, השר לשעבר, שר הביטחון, השר שאול מופז. נוסף עליו חבר הכנסת מגלי והבה – מס' 8795. ישיב סגן שר האוצר יצחק כהן, או אדוני השר שמחון. האם אתה משיב על ההצעה לסדר-היום? <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> הוא משיב על ההצעות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא משיב על דברים אחרים. הוא יוכל להשיב רק אם הוא יהיה פה. נדמה לי שאולי השעון שלו מפגר או משהו. על כל פנים, לא התחלנו את הישיבה אלא כמה שניות לאחר השעה 11:00. כמובן, אדוני ראש האופוזיציה, חבר הכנסת מופז, כמובן, אתה יכול לבקש ממני להמתין עד שיגיע, או אתה יכול להתחיל לדבר. אני אתחיל למנות את הדקות המותרות – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> השר כהן אמור לענות. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא יכול לענות אם הוא פה. <רוני בר-און (קדימה):> אפשר שירה בציבור בינתיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא נקיים שום שירה בציבור. נתבקשתי היום על-ידי חבר הכנסת אורי אריאל הצעה לסדר – לא הצעה לסדר-היום – בהתאם לסעיף 30(א), מה שהיה פעם סעיף 52, נדמה לי. חבר הכנסת אורי אריאל, אתה יכול לומר זאת רק מהצד. בבקשה. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנושא הוא המציאות המתהווה בסיני, כאשר למעשה יום-יום, שעה-שעה, מופר הסכם השלום בין ישראל למצרים. בשנים האחרונות אנו עדים לכרסום הולך וגובר בהסכם השלום. אנחנו מוותרים פעם אחר פעם גם בציר פילדלפי, גם בסיני, גם בתעלת סואץ. הדברים המתפרסמים על הכנסת גדודי קומנדו, מסוקים, דחפורים, טנקים וכלי נשק אחרים הם רק חלק, ואולי החלק הקטן, שאזרחי מדינת ישראל יודעים. לעניות דעתי, למיטב ידיעתי, גם בקבינט המדיני-ביטחוני לא נמסרים כל הפרטים, שהם הפרות בוטות, ומעמידות את ישראל במבחן, אבל ראש הממשלה בוחר שלא להעבירם לידיעת השרים. מדובר, רבותי, בפיחות של הסכם השלום. למעשה, המצרים – ראש הממשלה, נשיא הממשלה החדשה במצרים – מעמידים את ישראל, את ראש הממשלה, במבחנים כדי לראות עד כמה הם יכולים להפר את הסכם השלום. אני פונה לראש הממשלה, לשים לעניין הזה קץ באופן מיידי וברור. מי שחושב שהוא יעצום את עיניו ויאפשר למצרים לעשות כבתוך שלהם, טועה, כי הם חושבים שמי שנתן להם את האצבע, ייתן להם את כל היד. הדבר השני – שאני רוצה לפנות אל יושב-ראש הבית – – <מגלי והבה (קדימה):> אני יודע שלא מקובל להפריע למי שמדבר מהצד, אבל אתה מעיר לראש הממשלה ומצביע אתו בכל החלטה, כולל תקציבים. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> – – – לדרוש מהממשלה, להביא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אתה לא נואם עכשיו, חבר הכנסת מגלי. <מגלי והבה (קדימה):> זאת שיא הצביעות, שהוא תוקף את ראש הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מגלי, היטבת לומר שלא מפריעים כשמדברים מהצד. <אורי אריאל (האיחוד הלאומי):> אני מבקש מיושב-ראש הכנסת לדרוש מהממשלה להביא את האישורים שלכאורה או לא לכאורה ניתנו למצרים – להביא אותם לכנסת לידיעתה ולהצבעה ולאישור או אי-אישור ההסכמות האלה. מי שלא מבין לאן חותרים "האחים המוסלמים" במצרים, יבין את זה בהמשך בדרך הקשה. ממשלת ישראל חייבת היום לדרוש את הסגת הטנקים לאלתר. המשך השפה הרפה יגרור השלמה בין-לאומית עם הפרת ההסכם, ומציאות חדשה שתיכפה עלינו ותפתח איום חדש ומסוכן מדרום. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אנחנו נמצאים במצב שהוא מאוד עדין. אני פניתי לממשלה ואמרתי לה על כוונתך להציג את ההצעה, ושאלתי האם בהסכמתה – היא מבקשת לדון בכך. הממשלה הסבירה והבהירה שהיא לא מבקשת לדון, כי לידיעתה אין שום הפרה של ההסכם. הם נמצאים כל הזמן בבדיקה ובעיקוב צמוד. גם הודעתם של המצרים היא כזאת שהממשלה חשבה שלא טוב שהיא תגיב על בקשתך. אני רוצה להבהיר בצורה המפורשת ביותר: בטרם הסכמי השלום עם מצרים לא היתה צריכה הממשלה להביא הסכמי שלום לכנסת. ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל קבע שבנושאים כל כך מכריעים הממשלה תעשה טוב אם תביא את הנושא גם לאישורה של הכנסת, ואכן הסכם השלום עם מצרים נחתם על-ידי הממשלה והיה כפוף לאישור הכנסת, והכנסת אכן אישרה אותו. כל ראשי הממשלה מאז ועד היום, בכל מקרה שבו היה צריך לסטות מהנושא, הביאו את העניין בפני כנסת ישראל, וכנסת ישראל אישרה. לא היה מצב שבו כנסת ישראל דחתה את עמדות הממשלה בכל הקשור בנושאים האלה, אבל בהחלט אפשרתי לך הצעה לסדר. הממשלה רק ביקשה להבהיר שהיא עוקבת אחרי העניין בצורה רצופה, במעקב צמוד. כאשר היא תרצה לומר את דברה, היא תאמר. אנחנו רשמנו את דבריך לסדר-היום. תודה רבה לך. אין כאן התעלמות הממשלה. גם השר שמחון ידע שאתה מתכוון להעלות את זה כהצעה, שכמובן אינה על סדר-היום ואינה הצעה לסדר על-פי התקנון. תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת בר-און, אני מבין – אני מנסה למשוך את הזמן – שיבוא, אלא אם כן ראש האופוזיציה רוצה לנאום. יש פה שר תורן. <רוני בר-און (קדימה):> זאת בושה שהכנסת מתכנסת בפגרה והממשלה יורקת בפרצופה והיא לא שולחת שר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, אתה ממש מצטט דברים שאמר חבר כנסת שישב בכיסא שלך כאשר הוא היה באופוזיציה. אני מבין. תשמע, אנחנו פועלים לפי התקנון, ואנחנו קיימנו את הכנסת. הממשלה שלחה את השר התורן, שזו חובתה. השר המשיב חייב להיות באולם, אחרת אני לא מאפשר לו להשיב. עכשיו הדבר תלוי בכם. מובן שאני יכול לעשות הפסקה, יכול לחייב את הממשלה. אני גם אומר: שר שלא יתייצב בפני הכנסת על-פי הנחייתה של הכנסת – לא נדון בחוקים שהוא יגיש לכנסת. <נחמן שי (קדימה):> מזלזלים. מה קרה, הם בחופשה? הם בפגרה? <רוני בר-און (קדימה):> – – – מליאה. סגן השר יופיע במקום השר. באמת, יותר טוב שהוא ישב פה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, חבר הכנסת בר-און, מיצית. אבל הבנתי – עכשיו זו לא שעת ביקורת. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם אתם רוצים, אנחנו יכולים לעבור לשעת ביקורת. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רק רוצה לומר לכם שאחרי שחבר הכנסת מופז יסיים את דבריו, רבים מחברי קדימה לא יהיו פה. הדברים, אלה – – – <קריאות:> לא, לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. אני לא יכול לחייב את כל חברי הכנסת להיות במקום. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת טיבי – לא מחייבים אותו. הוא כל הזמן נמצא פה, מה אני יכול לעשות? <מגלי והבה (קדימה):> אני יכול לענות לאורי אריאל? <היו"ר ראובן ריבלין:> אותו דבר חבר הכנסת אלדד. <מגלי והבה (קדימה):> אני יכול לענות לאורי אריאל בינתיים? <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, רבותי, השר כהן הגיע. הכול ברור. הוא היה כל הזמן פה בכלל. חבר הכנסת כהן, באמת, אנחנו קובעים לפתוח את הישיבה ב-11:00, אנחנו מבזבזים את זמנה של הכנסת ואת זמנם של חברי הכנסת, וגם את זמנו של הציבור, המשווע לשמוע כבר את תשובתך, אבל קודם לכן הוא רוצה לשמוע את אותן טענות ועמדות שרוצה להציג ראש האופוזיציה, יושב-ראש מפלגת קדימה, השר לשעבר מופז. <נחמן שי (קדימה):> – – – <הצעות לסדר-היום> <מצבה הכלכלי המידרדר של מדינת ישראל תחת ממשלת נתניהו> <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, ראש האופוזיציה. הצעות לסדר-היום מס' 8794 ו-8795. <רוני בר-און (קדימה):> איציק, אמרנו שיותר טוב – – – באוצר ושניים – – – פחות נזקים היה עושה. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, רבותי, רבותי, עכשיו – – – <רוני בר-און (קדימה):> נחמן, הגעת הנה? <נחמן שי (קדימה):> זה מה שאמרתי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מדגיש פעם נוספת שלמרות שמדובר בהצעה לסדר-היום אינני מגביל את ראש האופוזיציה בזמן העומד לרשותו. בבקשה. <שאול מופז (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על-פי נתוני שירות התעסוקה שפורסמו רק לפני שבוע, 16,084 ישראלים איבדו את מקום עבודתם בחודש יולי האחרון בלבד. 16,084 ישראלים הפסיקו לפרנס את משפחתם – 2,154 נשים, 2,295 אקדמאים, 2,035 בעלי מקצועות חופשיים, 945 מנהלות ומנהלים, 2,383 פקידות ופקידים, 2,644 נשות ואנשי מכירות, 2,770 עובדות ועובדי תעשייה ובינוי. מספר בלתי נתפס. 518 מפוטרים ביום, 21 מפוטרים בשעה. עד שאסיים את הנאום מעל בימה זו, אדוני היושב-ראש, יפוטרו ישראלים נוספים מעבודתם. אדוני ראש הממשלה, חבל שאתה לא נמצא כאן. הם איבדו את מקום עבודתם בגללך ובמשמרת שלך. האם אתה רואה אותם, את פניהם, את ילדיהם? האם אתה שותף למצוקתם, לדאגה הבלתי-פוסקת שמדירה שינה מעיניהם בלילות מחוסר הוודאות שבהבאת אוכל הביתה, מהכבוד העצמי שנלקח מהם, מהפגיעה האנושה במרקם היחסים בבית, מפירוק משפחות על רקע מצוקה כלכלית? האם אכפת לך בכלל? כנסת נכבדה, בשביל שר-העל לנושאי כלכלה מדובר רק בסטטיסטיקה, במספרים יבשים ובטבלאות "אקסל"; בלי שמות חלילה, כי לשמות יש פנים. אדוני היושב-ראש, יושבים פה בקהל עובדי מפעל "פניציה". אני ביקרתי אותם אתמול, ואני שואל, האם ראש הממשלה מודע למצוקתם, לבעיות שלהם, למצב במפעל? האם הוא טרח להתעניין? 374 עובדים במפעל הזכוכית נמצאים על סף איבוד פרנסתם. זה אחד מהמפעלים שהם ספינות הדגל של מדינת ישראל בכל מה שקשור ליצוא. ובה בעת הם משלמים משכנתה על בתים צנועים; הם לא חיים בבית מזכוכית שממנו רק משקיפים על המציאות. בקרוב לא תהיה להם עבודה. חייהם יתנפצו לרסיסים על מזבח האטימות של ממשלת נתניהו. אני גם תקווה שאת הדיון החשוב הזה ישדרו הערב בערוצי הטלוויזיה, בין היתר בערוץ-10. אני יודע שזה מפריע לראש הממשלה ולשגרת יומו, אבל אני תקווה שערוץ-10 יוכל לדווח גם על פתיחת מושב החורף, אם לא ייסגר עד אז. כי זכות הציבור לדעת, אדוני, מה עושה ראש הממשלה בעניין הזה: האם בהוראתו המגעים תקועים? האם פיטוריהם הקרובים של 150 עובדי הערוץ מטרידה את מנוחתו או מוסיפה לו נחת? איזה אינטרס ראש הממשלה מייצג, את האינטרס הציבורי או את האינטרס האישי שלו? בעבור ראש הממשלה אלה מספרים, גרפים ועמודות לשחק אתם ובהם. כי בעולם של נתניהו המקרר של מעמד הביניים מלא, המשכנתה כבר שולמה, את מכל הדלק ממלאים בלי חשבון, החינוך באמת חינם, ובכלל, אצל נתניהו החיים פה הם פיקניק אחד גדול ביערות הכרמל. על-פי הקונספציה של נתניהו – – – <רוני בר-און (קדימה):> יערות הכרמל כבר נשרפו, אם שכחת. <שאול מופז (קדימה):> על-פי הקונספציה של נתניהו מצבנו לא היה מעולם טוב יותר – גן-עדן של שוטים, ממש ביבי בארץ הפלאות. אבל בארץ-ישראל מעמד הביניים כבר לא יודע איזה מכתב יגיע אל סף דלתו ראשון – מכתב הפיטורים או צו-8, או אולי הטלפון מהבנק שמרגע זה לא מכבדים יותר צ'קים, או מחברת האשראי שנגמר הקרדיט ושאי-אפשר לגהץ יותר את הכרטיס. כנסת נכבדה, במסיבת התה של ביבי יש 33 קלפי משחק – יש מי שקובע באמת, יש מי שמכונה "מקבל ההחלטות", יש מי שמחסל חשבונות אישיים וסוגר ערוצים, עורף ראשים ומדרדר את ישראל לשפל חסר תקדים בכל היבט ובכל נושא. במסיבת התה של ביבי השולחן עמוס בכל טוב והארוחה היא בחינם. אין דין ואין בג"ץ. דבר לא חסר במסיבת התה של ביבי, הכול מותר. תיכף גם יוגש הקינוח. למלך אין כתר ולנתינים אין בית. עוד מעט גם לא תהיה להם עבודה, גם לא תיק השקעות. תכירו, זוהי ביבילנד, ארץ הפלאות של נתניהו, ממלכה מנותקת שכולה אשליה ומנהיגות שכולה הונאה. תשדיר התעמולה בשיאו של גל אפל ומסוכן, צונאמי שיתנפץ בוודאות על חופי הארץ הזאת. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רק לפני שלוש שנים וחצי נשא ראש הממשלה בנימין נתניהו את נאומו הכלכלי הראשון לקדנציה הנוכחית, נאום ההונאה הראשון בקדנציה ארוכה שכולה הונאה אחת גדולה ועבודה בעיניים. אז הוכתר ביבי לאיש המשפיע ביותר על המשק הישראלי. התואר, אגב, נכון – ביבי באמת משפיע גם היום, המשפיע ביותר לרעה. נתניהו הבטיח לכולנו מהפכה חברתית, לא פחות. נתניהו יודע להבטיח, יש לו תנועות ידיים כאלה של מבטיחן וקריצה כזאת שיכולה למכור רהיטים אפילו למפוטר שהרגע איבד את ביתו, כי גם אבדה הבושה. נתניהו באמת יודע להבטיח, אבל ביבי לא יודע לקיים. כמעט ארבע שנים נתניהו מבטיח – הבטחות וססמאות ריקות מתוכן, אשליות של ניהול כלכלי נבון ואחראי, על חוסן כלכלי שמזמן אבד, על נתוני אבטלה פיקטיביים, על השקעות זרות שמזמן ברחו מפה. הכול להטוטים חשבונאיים, משחקי לשון, הפקות במיליוני שקלים, כמו הסוחר בשוק – קנה היום, שלם מחר, יהיה בסדר, תאמין לי, לי זה עולה יותר. אדוני ראש הממשלה, לנו זה עולה המון. אני מבקש לשאול את ראש הממשלה מעל דוכן זה היכן הסתתרה האמת עד היום. האם סונוורנו על-ידי נתניהו ושר אוצרו המהנהן? השקל חזק, הבורסה הכי יציבה, שיעורי הצמיחה מהגבוהים והיציבים בעולם, הנדל"ן שומר על ערכו, הבלימה, הצמיחה, הורדת האבטלה, זרם ההשקעות הזרות המציף אותנו – לאן כל זה נעלם, אדוני ראש הממשלה? האם היה באמת, או רק השקו אותנו במי חלומות מתוקים, וכעת נוגסים בנו ומלעיטים אותנו השכם והערב בחדשות כלכליות שטעמן מר כלענה? אדוני ראש הממשלה, אירלנד משלמת מחיר כלכלי על מדיניות שגויה, שאותה גם אתה אימצת. האם תוכל להסביר לנו איזה שינויים שקלת לבצע בתיק ההשקעות שלך? האם ויתרת על המניות הישראליות? האם רצית להעתיק השקעות מכאן לחו"ל? מה יקרה לערך המטבע שלנו תחת מדיניותך, והאם שוב נחיה בחסדו של הדולר האמריקני? כנסת נכבדה, נתניהו הבטיח לתת הזדמנות לזוגות הצעירים. נתניהו הבטיח לחיילים משוחררים ולצעירים בכלל להשיג דירה מבלי שישעבדו את חייהם למשכנתה או שיחיו עם ההורים. אלו מילותיו שלו: נפעל לשוויון צודק בנטל. נשנה את שיטת הממשל. שתי מדינות לשני עמים. ועדת-טרכטנברג. איך אומרים, הבטחות כמו חול, ולעם אין מה לאכול. כנסת נכבדה, הדבר המפליא הוא שנתניהו בארץ הפלאות גם חושב שהוא קיים את ההבטחות. הוא באמת מאמין שהיום טוב פה יותר משהיה אי-פעם. הוא אפילו עשה איזה סרט, קמפיין תעמולה מבית היוצר של ביבי הפקות ואחיזת עיניים, הפקת ענק, תקציב של מיליונים. אז ביבי הבטיח. להבטיח, אמרנו, הוא יודע. הבטיח הזדמנות לחיילים משוחררים וערק לצד המשתמטים. הבטיח דירה זולה לזוגות צעירים ולא נתן להם דבר. במקום צעירים אמיתיים שלא קיבלו דבר, שכר תמורת 10,000 שקלים משפחה, הציב מאחוריה בית מפלסטיק וצילם אותה לקמפיין ההונאה שהפיק. האמת, שאני מבין את הזוג הצעיר. 10,000 שקלים זה הרבה מאוד כסף, מספיק כדי לשלם בעבור שלושה חודשים לגן עם עודף קטן לדלק ולמצרכים. בשביל ביבי זה כסף קטן – ארוחת חינם; לזוגות הצעירים זה הרבה כסף. שמעתי השבוע את הטוענים כי לא מדובר בגל צונאמי של פיטורים. אני אומר לכם, רבותי חברי הכנסת, חברי ממשלת ישראל, לפנינו גל צונאמי של פיטורים המוניים. אחרי החגים רבבות משפחות ימצאו את עצמן ללא פרנסה, מול שוקת שבורה, ועם הוצאות מחיה הולכות וגדלות שפוגשות ארנק ריק. אדוני ראש הממשלה, מי יכול היום להמשיך ולספוג את עליית מחירי מוצרי היסוד, את מחירי הדלק המאמירים? שוב אתה חודר לאותם כיסים. שוב מעמד הביניים, שוב זוגות צעירים. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חמורה לא פחות המחשבה שהממשלה הרעה הזו מתכננת לנו הסחת דעת הרחק מגבולות ישראל. הקריאות נשמעות למרחוק, המוטיבציה בשמים וההפחדה בעיצומה. האסטרטגיה ברורה – אם נמות מפחד לא נמות מרעב. אדוני ראש הממשלה, חברי ממשלת ישראל, העם ממתין לתשובות הגיוניות, אמיצות, ולשם שינוי גם אמיתיות. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, זה ממש – האולם לא מלא, אז כל אמירה – בבקשה. <שאול מופז (קדימה):> מאסנו ברפיסות מנהיגותית שמייצרת פניקה, חיל ורעדה. לשם שינוי אמור אמת – בביטחון, בכלכלה, בבריאות, בתעסוקה, בחינוך וברווחה. לעם הזה עוצמה וחוזקה ויכולת לקבל החלטות בבוא יום הבוחר. למעלה מרבע מתקציב המדינה מופנה היום לגחמות הפחד ולמסע ההפחדה של ראש הממשלה. רבע מתקציב המדינה הולך לתעמולת פחד ולחשבונות סקטוריאליים במקום ליצירה, חינוך, בריאות ותעסוקה. אדוני ראש הממשלה, את מה שלא הצלחת לעשות בשלוש שנים וחצי, לא תצליח לעשות גם בקדנציה נוספת. המשמרת שלך תמה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לראש האופוזיציה, חבר הכנסת שאול מופז. אני מזמין את חבר הכנסת – לא, כבוד השר, אתה תשיב אחרי מגלי והבה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> סוף-סוף אתם מחזירים לנו משהו, החזיר לי את העט. פעם ראשונה, אירוע היסטורי. <היו"ר ראובן ריבלין:> כי העט שלך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> גם מה שנלקח מאתנו הוא שלנו. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, השר שמחון, סגן השר כהן, חברי חברי הכנסת, יש לי המון מה לדבר על נושא הכלכלה והאבטלה והממשלה, וכל מה שצריך בסוגיה הזאת, אבל אני החלטתי היום לדון על בעיה לא פחות חשובה, אדוני היושב-ראש, ואני שמח שאתה נמצא כאן כי אתה מכיר אותה – הסוגיה של חיבורי החשמל בדאליה ועוספיא – איך שאומר אחמד טיבי, עספיא. וזאת כיוון שהסוגיה הזאת הגיעה לממדים שהרשות המקומית שובתת, ראש הרשות ותושבי דאליה כבר שלושה שבועות כאן. אני יכול להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני יכול כבר לעשות עבודת דוקטורט על הסוגיה הזאת של חיבורי החשמל בדאליה ועוספיא. לצערי הרב, אחרי כל השנים האלה אנחנו הודענו לנשיאות הכנסת וביקשנו שיבואו לכאן, או שתהיה לנו התייחסות, כיוון שנקבעו הנושאים מראש, שיהיו לנו תשובה והתייחסות לסוגיה הזאת. כשאני מסתכל על המערכת הכללית של הבעיה הזאת, אנחנו רואים שיש כאן בעיה מתגלגלת, בעיה שיכולה להביא, והביאה, לאסונות, בעיה שמביאה לכך שהאוכלוסייה הדרוזית, בעיקר בכרמל, לא תוכל להמשיך לשבת בשקט. יזמתי והבאתי את הסוגיה הזאת לפני שלוש שנים לוועדות השונות. היה דיון בוועדת הפנים. נכחו בדיון המשנה למנכ"ל משרד הפנים וכל הפקידות הבכירה, גם של משרד המשפטים. ביצענו דיון בוועדת הכלכלה, עשינו דיון בוועדת ביקורת המדינה. קודם דיברת, אדוני, על איחור לישיבה של השרים ושל הממשלה, שלא מגיעים בזמן. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> הגעתי בזמן. <היו"ר ראובן ריבלין:> השר שלום שמחון היה פה. <מגלי והבה (קדימה):> השר שמחון, אם אתה מייצג את הממשלה אז מצבך חמור ביותר, כי זאת ממשלה שצריך להעיף אותה מהר, להזיז אותה מן העולם הזה, כי אתם לא קשובים לאוכלוסייה ולא לצרות של האנשים. שלוש וחצי שנים אנחנו מציגים בעיה. 1,333 בתים בעוספיא ודאליה לא מחוברים לחשמל. משפחת כיוף קיפחה את חייה – וכי למה? כי שר הפנים – ועדות התכנון והבנייה לא מאשרות תוכניות. הם רוצים שנגור על הירח. הם רוצים שלא נהיה אזרחים. הם רוצים להצר לנו את החיים, זה מה שרוצה הממשלה הזאת. ואני יכול להסתכל בעיני כל השרים שנמצאים ולא נמצאים, כולל ראש הממשלה. הבעיה הזאת ניתנת לפתרון, הסחבת הזאת אין לה מקום. האוכלוסייה הזאת לא תסבול יותר. אנחנו הילד הטוב של המדינה, אדוני היושב-ראש. אנחנו אלה שעושים את החובות יותר טוב – לא רוצה להיות יותר טוב מאחרים, לפחות לא פחות מאף אחד אחר. 1,333 הבתים נמצאים במסגרת תכנון, מה הבעיה לחבר אותם חיבור זמני לחשמל? אני זוכר את שרון, ראש הממשלה, שקיבל החלטות; אני זוכר שרים אחרים שקיבלו והוציאו תקנות ופתרו בעיות. יש לי תחושה – וכואב לי, כי אני בדרך כלל נלחם לזכותה של המדינה הזאת יותר מכל אזרח אחר – שהאנשים והמדינה, היא אוהבת רק את עצמה וחלק אחד מהאוכלוסייה שלה. היתה השרפה בכרמל, לצערי הרב. בנו בתים בבית-אורן, בתוך חודשיים חיברו אותם לחשמל. לא שאלו, לא על תוכניות מיתאר, לא על תכנונים, לא על דרך. מה יגידו לאותם אנשים, אנשי עוספיא ודאליה, שנוסעים לחיפה, מסתכלים – יש בתים מחוברים לחשמל בבית-אורן, אצלם לא. מה אתם רוצים? הממשלה היא הכתובת. נכון, אדוני, כשישבת באופוזיציה אני יודע כמה סייעת, אתה באופן אישי. היום כל חברי הכנסת, הדרוזים בעיקר, מותקפים על-ידי האוכלוסייה שלהם – אתם לא מביאים לנו פתרונות. אנחנו לא יכולים לשמוע כל הזמן את השקרים של משרדי הממשלה. אני שמעתי את שר הפנים שעמד פה ואמר: הבעיה לא אצלי, לכו לשר המשפטים. ישב כאן שר המשפטים – והיושב-ראש היה פה – אומר: מה אתם רוצים ממני? אז אולי נפנה לממשלה אחרת. הבעיה הזאת עולה וחוזרת. אני דיברתי הבוקר עם הממונה על המחוז – חמש תוכניות במקביל, תוכניות שעובדים עליהן אבל לא סיימו אותן ואולי יסיימו אותן בעוד שנתיים. הבעיה היותר חמורה, שקרוב ל-4,000 בתים – שמע, אדוני היושב-ראש – בתוך היישובים האלה, אף אחד לא שאל במשך השנים. חיברו אותם לחשמל, אין להם תוכניות, הם לא חלק מתוכניות – לא המיתאר, לא הפנימיות ולא החיצוניות ולא המתוכננות. אומרים להם היום: עכשיו תעשו תוכניות. הם רוצים שכל אזרח ישלם היטל השבחה וישלם אגרות, שזה קרוב ל-50,000–60,000 ש"ח למשפחה. אז אם נרדמו בשמירה, איפה האחריות של הממשלה? <היו"ר ראובן ריבלין:> איך באמת חיברו אותם לחשמל בלי טופס 4? <מגלי והבה (קדימה):> זאת השאלה הגדולה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הנה, יושב פה גם ראש העיר – – – <מגלי והבה (קדימה):> זאת השאלה הגדולה, כי גם ועדת התכנון שאמורה לטפל ביישובים, גם היא פישלה. היא דאגה לתת, לפעמים, אישורים פיקטיביים. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה לא טוב. <מגלי והבה (קדימה):> ולפעמים נתנה אישורים-לא-אישורים, והיום האוכלוסייה בבעיה. צריך להגיד את האמת. אבל כשבעיה מתחילה להיות בעיה רצינית ואקוטית, איפה הפתרונות? אז היה אצלנו המשנה למנכ"ל של משרד הפנים בוועדת הכספים, וחייבנו אותם שלא נעביר תקציבים למשרד הפנים עד שלא יביא פתרונות. והבטיח פתרונות, אבל לצערי הרב, עד היום הזה, אדוני היושב-ראש, אין פתרון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה הסיבה? <מגלי והבה (קדימה):> אה, יש פתרון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא. לא. מה הסיבה? <מגלי והבה (קדימה):> מה הסיבה? כי משרד הפנים, היועץ המשפטי והיועץ המשפטי של משרד המשפטים לא מוכנים לוותר על הטעויות שלהם, להביא לאוכלוסייה הזאת תקנות שיאפשרו חיבור זמני עד שמשרד הפנים וועדות התכנון יואילו בטובם ויסיימו את תוכניות המיתאר. דרך אגב, כשאני מדבר זה לא רק בעיה של עוספיא ודאליה. <רחל אדטו (קדימה):> זו לא רק בעיה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת אדטו, אל תטעי. הבעיה הזאת היתה גם כשאני הייתי – – – <רחל אדטו (קדימה):> הסכמתי שבחריש – – – <מגלי והבה (קדימה):> אני רוצה להגיד לכם, הבעיה היא הרבה יותר אקוטית – בכל האוכלוסייה, בכל היישובים. עשרות בתים לא מחוברים לחשמל. אז עשינו את התכנון, שילמנו את המוטל עלינו, הגשנו תוכניות מיתאר, ומחכים. להגיד לך עוד סוד, אדוני היושב-ראש? שאני מתפלא. שאלתי שאילתא את שר הפנים: מה קורה בוועדות התכנון והבנייה של מחוז הצפון? ארבעה קציני מחוז ממלאי-מקום יושבי-ראש ועדות. איפה נשמע כדבר הזה? במקום למנות אנשי מקצועי שיבואו ויפתרו בעיות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני דבר אחד לא מבין: איך בנו בלי תוכניות? <מגלי והבה (קדימה):> איך בנו בלי תוכניות? כי אנשים רוצים לגור. איפה יגורו? <נחמן שי (קדימה):> זה בכל המגזר. <מגלי והבה (קדימה):> אני מעלה סוגיה שמחייבת פתרון, ואני אומר לך, היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת שי, לך לא היתה ההזדמנות, כי עוד לא נבחרת לכנסת, להיות שר בממשלות האלה. ממשלות של כולנו, של כולנו. <מגלי והבה (קדימה):> אני מציע – הנה, אני רוצה לראות את הקואליציה. אולי הבחירות יוקדמו אז תהיו יותר ככה קשובים לאזרחים, כי תרצו את הקולות שלהם – להקים ועדת חקירה פרלמנטרית, להביא אותם שרים, אותם משרדי ממשלה, להביא אותם לדין הציבור. לא יכול להיות שהם לא יבצעו את המשימה שלהם, כי האזרחים עשו את כל המוטל עליהם, במיוחד בשכונות האלה שאני מדבר עליהן. מוכנים לכל פתרון. אבל כשאנחנו מדברים על מערכת רקובה, החל מוועדות התכנון – ואני לא אומר שהרשויות כולן, אתה יודע – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> את הדברים האלה אמרתי לשר הפנים בר-און, את מה שאתה אומר. <מגלי והבה (קדימה):> כן, אני זוכר. אבל לא יכול להיות, אי-אפשר למתוח אוכלוסייה יתר על המידה, שאנחנו נגיע למצב – אנחנו היום מותקפים על לא עוול בכפנו, אנחנו היום צריכים להסביר לאוכלוסייה, שהיא שובתת כאן, וזה עוד אות אזהרה שיכולה להיות הפגנה הכי גדולה שתוכל להיות. והיום כל אמצעי התקשורת פשוטים, והרשתות החברתיות, ואפשר. האחריות שצריכים לגלות שר הפנים, ראש הממשלה, שר המשפטים – יש פתרון אחד, או על-ידי שינוי התקנון ולהוציא תקנות זמניות לחיבור זמני לחשמל, זו אפשרות אחת, או הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית. הצעתי את זה, אמרתם: תמתינו עם הוועדות. אבל מתברר שוועדות הכנסת – אפשר להוציא ספר של פרוטוקול שלם על הנושא הזה ושום דבר לא מתקדם; או שתחליטו: נעשה עצמאות, מדינה בתוך מדינה, כל אחד יעשה מה שהוא רוצה. אם זאת הכוונה של הממשלה, אנחנו יודעים. אנחנו כבר יש לנו, אנחנו אפילו לא צריכים צבא. אנחנו מיומנים היטב, גם להגן על עצמנו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסכם. <מגלי והבה (קדימה):> אני מסכם ואני אומר, אדוני היושב-ראש, שר הפנים, שר המשפטים, חייבים לשנות את התקנות, חייבים להביא לפתרון הסוגיה של התכנון בתוך הרשויות האלה, ולא לדרוש מאנשים שבנו לפני 30 שנה אגרות והיטלים, מה שדורשים ב-2012, דבר שאי-אפשר לעמוד בו. <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי שיש דרך הרבה יותר פשוטה – לסיים את הדיונים בצורה חיובית בוועדות המחוזיות. אלה דברים שהיו אומרים לך שרים מכל – הרי אנחנו כפופים לחוק. לא יכול להיות מצב שבו – – – <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני יודע – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבין את המצוקה ואני יודע כמה – – – <מגלי והבה (קדימה):> – – אני יודע כמה כואב לך וכמה אתה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> צריך לסיים את תוכנית בניין ערים. <מגלי והבה (קדימה):> בבקשה. למי לדבר, לכיסאות הריקים? תגיד לי למי לדבר. לאן ללכת? לאן? תגיד לי. אני נבחר ציבור, מייצג מפלגה גדולה, ואנחנו לא מצליחים להביא פתרון לסוגיה הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> הרבה שנים כבר. <מגלי והבה (קדימה):> מישהו רוצה לבחון אותנו? <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב. תודה רבה, חבר הכנסת מגלי והבה. <מגלי והבה (קדימה):> אז אני אומר, הנה, השרים שנמצאים – השר שמחון וגם סגן השר – תעבירו את המסר לראש הממשלה ולשר הפנים, שלא יבחנו את העדה הדרוזית, כי ידנו תהיה על העליונה תמיד. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת מגלי והבה. כבוד השר יצחק כהן ישיב על שתי ההצעות שכותרת נושאן היא אותו דבר אבל הן דנות בשני נושאים שונים. בבקשה, השר יצחק כהן, סגן שר האוצר, לעלות ולהשיב. <יואל חסון (קדימה):> השר כהן, תמיד שולחים אותך לספוג את כל האש; למה אתה מוכן לעשות את זה? <נסים זאב (ש"ס):> אבל למה ההסתה של המגזר הדרוזי נגד הממשלה? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת נסים זאב, מזל טוב לחתונת בנך, רק שלשום, ואתמול היו שבע ברכות. אדוני ימתין, ינוח מעט, חצי שעה, שעה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – עכשיו, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. נא לא להפריע לסגן שר האוצר. בבקשה, השר כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, רק להתייחס בכמה מלים לנושא שהעלה ידידי, חבר הכנסת מגלי והבה. אף אחד לא רוצה לקפח את העדה הדרוזית. אל תלך לכיוון הזה, זה לא נכון. שיבוא לפה נחמן שי ויגיד: תחברו אותם בניגוד לחוק, אני חושב שישמעו לו אולי. אבל אף אחד – – – <יואל חסון (קדימה):> תעשו תוכנית מיתאר, אל תחברו אותם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אם אתה כזה גיבור, לך תעשה את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לך תשכנע. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון, הנמרצות שלך ברגע שעולה איש הממשלה – אני ראיתי שהתנהגת יפה מאוד – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה הדבר האחרון של הממשלה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – כשחבריך דיברו. <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. אין לי ספק בכלל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> וכפי שאמר הרב נסים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צריך להתרגל לשמוע גם דברים שאתה לא מסכים אתם. <ישראל חסון (קדימה):> אבל אי-אפשר לתרץ – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא עכשיו משיב לחבריכם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בדרך לכאן נסים זאב שאל אותי מה קורה כשיהודי בונה מרפסת בניגוד לחוק. יושב פה ראש עיר, הוא יגיד לכם מה קורה אתו. <יואל חסון (קדימה):> אבל יש לו תוכנית מיתאר. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, לא. חבר הכנסת – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אם אין תוכנית מיתאר אז אתה בונה? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת – – – <יואל חסון (קדימה):> אז יעשה תוכנית מיתאר. לא מגיעה לו תוכנית מיתאר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז קום תגיש. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קום תגיד שאתה פורע חוק. תעלה, תגיד: אני פורע חוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון. <יואל חסון (קדימה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קום, תגיד את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת יואל חסון, היו כמה שרי פנים לפני כן שלא הצליחו לעשות. <יואל חסון (קדימה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גם מאיר שטרית. אתה יודע מה? <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. עזוב. אז מגלי והבה אמר, אתה חושב שלא הבינו אותו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מאיר שטרית, הוא מקדימה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא הבינו אותו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> סליחה, חסון, מאיר שטרית בקדימה? היה שר הפנים? מגלי, מאיר שטרית, חבר הסיעה שלך, היה שר פנים. הוא פתר לכם את הבעיה? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אבל שלוש וחצי שנים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא. אה, הבנתי. <קריאות:> – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אבל שלוש וחצי שנים עברו מאז – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> סליחה, הבעיה היא בעיה. הבעיה היא בעיה חוקית, וראש עיר יפתור אותה. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, רבותי, מגלי והבה – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אל תיקחו את זה לשם. חוץ מזה, מגלי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – דיבר באופן חופשי, והוא מנסה לענות לו. לא צריך להסכים למה שהוא אומר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – יחסית – – – <רחל אדטו (קדימה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אף אחד לא מקפח את הדרוזים. אוהבים אותם. מחבקים אותם. <ישראל חסון (קדימה):> שב ואל תעשה כלום. לפניך לא עשו. איזה מין תשובה זו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא שמעתי מה שאתה אומר כי אני באמצע הדיבור. אתה מתפרץ לתוך דברי. חכה שאני אגמור את – – – <ישראל חסון (קדימה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תמתין. <ישראל חסון (קדימה):> איזה מין תשובה זו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תמתין. מה – אתה מסוגל לעשות את זה? <ישראל חסון (קדימה):> כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תעשה את זה. <ישראל חסון (קדימה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לך תגיד: אני פורע חוק, אני עושה את זה. קום. קום. תהיה אמיץ. <ישראל חסון (קדימה):> תחוקק חוק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קום תגיד: אני פורע חוק, אני עושה את זה. נו. <ישראל חסון (קדימה):> אני מוכן לעשות את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> די, די. תעשו לי טובה, חבר'ה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תאמין לי שכל השרים – – – <ישראל חסון (קדימה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> די. <ישראל חסון (קדימה):> אני אעשה לך – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> די. <היו"ר ראובן ריבלין:> כל השרים, התשובות שלהם – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה לא תעז לעשות את זה. אתה לא תפרע חוק. <ישראל חסון (קדימה):> אני לא אומר שאפרע חוק – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה מה שאתה מציע. <ישראל חסון (קדימה):> – – אחוקק. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת – כבוד השר, אם אתה רוצה להתווכח אתם אני אעשה הפסקה, תתווכחו. אם אתה רוצה להשיב להם אני – – – <ישראל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. מספיק. אין יותר הפרעות. בבקשה. יש הרבה נושאים שהעלה חבר הכנסת מופז, שכדאי שיענו עליהם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ואני אענה עליהם. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מופז, המשבר הכלכלי העולמי שפרץ בסוף 2008 מורגש עדיין במרבית הכלכלות בעולם. <רוני בר-און (קדימה):> הוא פרץ ב-2007. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קצבי הצמיחה בכלכלות המפותחות טרם התאוששו, וגם בכלכלות המתפתחות, דוגמת סין, שיעור הצמיחה שנרשם בשנים האחרונות נמוך מקצב הצמיחה טרם המשבר. מנגד – אולי לא ינעם לכם לשמוע את זה, אבל תשמעו – בישראל נרשמה התאוששות מהירה וקצב צמיחה גבוה. <רוני בר-און (קדימה):> לפני – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בשנים האחרונות מגמה זו נמשכת – גם ב-2012, מר בר-און – שבה למרות – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – 2007. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – התמתנות מסוימת בקצב גידול – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא יכול להיות. תשמע, אתם לא סומכים – מופז דיבר בצורה, עם משנה מסודרת, ועכשיו עונה השר. לא יכול להיות שכל מלה שהוא יאמר, יהיה מישהו שיקפוץ. <רוני בר-און (קדימה):> זה ברור. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אומר לכם – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אמן. בבקשה, אדוני. <יואל חסון (קדימה):> זה תיקון היסטורי שהמשבר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר, אז אחרי זה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל – רוני בר-און, גם בזכותך, אבל בעיקר בזכות ד"ר שטייניץ, בישראל נרשמו התאוששות מהירה וקצב צמיחה גבוה יחסית. <יואל חסון (קדימה):> ד"ר שטייניץ – דוקטור לפילוסופיה, כן? ד"ר שטייניץ – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא יכול להיות, רבותי, הוא לא הספיק להוציא שתי מלים מהפה. אדוני השר – – <יואל חסון (קדימה):> כאילו הוא דוקטור לכלכלה או משהו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – אני מבקש באופן יוצא דופן לא לפנות – לענות – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, אני מודיע לך, לא אוכל לסבול את זה. אי-אפשר. זה דבר בלתי הגיוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> טוב, אני אתחיל מההתחלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בשביל הציבור בישראל, שלא שמע בגללכם. <קריאה:> – – – הדרוזים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אולי תעשה הפסקה לחמש דקות? <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אתה תדבר עכשיו. אם אתה לא תדבר אליהם – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ד"ר ליפשיץ – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – אם לא תתווכח אתם, אני אדאג – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ד"ר ליפשיץ, אם אתה שומע אותי, נא לספק – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא יפריעו לך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – "ריטלין". אוקיי. המשבר הכלכלי העולמי שפרץ בסוף 2008 – – <רוני בר-און (קדימה):> 2007. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – מורגש עדיין במרבית הכלכלות בעולם. קצבי הצמיחה בכלכלות המפותחות טרם התאוששו, וגם בכלכלות המתפתחות, דוגמת סין, שיעור הצמיחה שנרשם בשנים האחרונות נמוך מקצב הצמיחה טרם המשבר. מנגד, בישראל נרשמו התאוששות מהירה וקצב צמיחה גבוה יחסית בשנים האחרונות. מגמה זו נמשכת גם ב-2012, שבה למרות ההתמתנות בקצב גידול התוצר, צמחה הכלכלה הישראלית בקצב מהיר מאשר בארצות-הברית, או מכלכלות גוש היורו. קצבי הצמיחה, אדוני היושב-ראש, שנרשמו בשני הרבעונים הראשונים של 2012 הינם עקביים עם תחזית המקרו שהוצגה לוועדת הכספים במחצית השנייה של 2011, אשר לפיה יצמח התוצר בישראל ב-3.2%. נוסף על קצב הצמיחה המהיר יחסית של התוצר, נרשמו התפתחויות חיוביות גם בשוק העבודה. החל משנת 2009 נוספו למשק הישראלי כ-360,000 משרות. גידול זה התבטא בעלייה של 330,000 במספר המועסקים ו-30,000 במספר המשרות הפנויות. שיעור האבטלה נמצא כעת ברמה נמוכה, מנקודת מבט היסטורית, ונרשמה עלייה ניכרת בשיעורי ההשתתפות. שיעור ההשתתפות, אדוני היושב-ראש, שעמד על 59.5% בשנת 2003, עלה באופן מתמשך עד לרמה של 63.5% ביוני 2012. עם זאת, חייבים לומר, משבר אפשרי בגוש היורו עלול להוביל למיתון עולמי נוסף. המציאות הכלכלית מחייבת משום כך התנהלות פיסקלית אחראית, זאת לאור ההתפתחויות באירופה, שם הגיעה יוון להסדר חוב, וקיים חשש לגבי יכולת החזר החוב של כמה מדינות נוספות. כתוצאה מהמשבר, ירדו הכנסות המדינה ממסים, וכפועל יוצא מכך זינק הגירעון התקציבי ל-5.2% מהתוצר בשנת 2009. ההתאוששות המהירה של הכלכלה הביאה לגידול מהיר בהכנסות ממסים. נרשמה ירידה של הגירעון בשנת 2010 ל-3.7%. אולם ההאטה בגידול ההכנסות ממסים, שהחלה ברבעון השני של שנת 2011, עם האטת הצמיחה של המשק, הובילה לירידה שולית בלבד בגירעון בשנת 2011, ל-3.3%. בשנת 2012, לאור המשך הצמיחה המתונה בהכנסות ממסים, קיים חשש שללא פעולה אקטיבית מצד הממשלה, עלול הגירעון לחזור, ואף לחצות את שיעור ה-4% מהתוצר, רחוק מיעד הגירעון של 2%, שנקבע לשנת 2012. בעקבות ההכנסות הנמוכות ממסים והגירעון הגבוה בשנת 2012, החליטו ראש הממשלה ושר האוצר לתקן את תוואי הפחתת הגירעון ולקבוע כי תקרת הגירעון בשנת 2013 תעמוד על 3%, במקום 1.5%, ותרד בהדרגה ל-1.5% מהתוצר בשנת 2019. לאור המחסור בהכנסות המדינה ממסים בשנת 2012, והמחסור הצפוי בשנת 2013, לשם שמירה על יציבות הכלכלה הישראלית והאמינות הפיסקלית של ממשלת ישראל, נדרשה הממשלה לפעול באחריות ולבצע צעדים מספר – בין השאר, על-ידי העלאת המע"מ בנקודת אחוז אחת – שיגדילו את היקף ההכנסות לשם צמצום הגירעון לשנת 2012, לשם עמידה בתקרת הגירעון שנקבעה לשנת 2013. אם לא יתבצעו הפעולות כאמור, קיים חשש שרמות הגירעון יגבילו את יכולת התגובה של הממשלה במקרה של משבר כלכלי נוסף, חלילה. מס ערך מוסף, אדוני היושב-ראש, הינו מס עקיף המוטל על כלל המוצרים והשירותים ועל כל הצרכנים במשק. המס נכלל במחיר הסופי לצרכן. פשטותו ויעילותו של חוק המע"מ באות לידי ביטוי בכך שנשמר עקרון אחידות המס. כל העלאת נקודת אחוז במע"מ מוסיפה להכנסת המדינה 4.4 מיליארד ש"ח. יעילות תפעולית והיעדר השפעה על התנהלות המשק – להבדיל ממסים ישירים, אשר להם השלכות כבדות על השקעות בשוק העבודה – הופכים את מס ערך מוסף לכלי פיסקלי דומיננטי ויעיל לא רק בישראל, אלא גם בעולם כולו, במיוחד בתקופה זו של האטה כלכלית. ולראיה, רק לאחרונה הועלה שיעור המע"מ בגרמניה בשתי נקודות אחוז. ראוי להדגיש כי בשיווי המשקל החדש שנקבע בשוק המוצרים, לא תמיד ההעלאה באחוז בשיעור המס מתגלגלת כולה לצרכן. לעתים קרובות המחיר עולה בפחות משיעור העלאת המע"מ, ולעתים לא משתנה כלל. גובה ההשפעה על כל מוצר פרטני תלוי בגמישות הביקוש למוצר עצמו. אומנם נכון שמס ערך מוסף נתפס כמס רגרסיבי הפוגע לכאורה יותר בעניים, אולם במונחים כלכליים אבסולוטיים, הרי שהעשירונים העליונים, שצריכתם גבוהה יותר באופן ניכר, משלמים את רוב המע"מ. כסף זה, ראוי לזכור, משמש את הממשלה כדי לתמוך בעשירונים התחתונים, למשל במס הכנסה שלילי ועידוד התעסוקה. לעניין עליות המחירים, כדאי להזכיר שמדד המחירים לצרכן בשנת 2012, נכון לעכשיו, עלה ב-1.1%. 1.1%, כך שזה מה שמשקף את עליות המחירים. זה הכלי היחידי האמין והנכון, כשמדברים על עליות מחירים, לראות מה מדד המחירים לצרכן. 1.1%, וזה הנתון החשוב. בעניין המלצות ועדת המזון, הצוות נמצא בשלבים מתקדמים של הכנת הצעת החלטה ליישום המלצות הוועדה, שיביאו להגברת התחרות והפחתת מחירים. אני מקווה, אדוני, גם בתחום המזון וגם בתחום מוצרי החשמל, הצעת ההחלטה תובא לאישור הממשלה בשבועות הקרובים. הוועדה תסיים את עבודתה. ונקווה שיאושרו בממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני השר ימתין פה רגע. חבר הכנסת מופז העלה את נושא ערוץ-10. והנושא הוא לא רק כלכלי-חברתי, לא רק מורל העובדים וגורלם העומד על הכף, אלא הדבר יורד לשורש הדמוקרטיה וחופש הביטוי בישראל. האפשרות שערוץ טלוויזיה בישראל ייסגר בגלל סירובה של הממשלה לאפשר את פריסתו של החוב – שאינו גדול במיוחד לפי כל קנה מידה – עלולה להסב פגיעה קשה לשוק התקשורת, וממילא גם לחופש הביטוי ולדמוקרטיה הישראלית. נכון, יש אילוצים, ואין זה פשוט לפגוע בעיקרון שעל-פיו חובות יש לשלם. אני מוכרח לומר שזכיתי בזכות שר התקשורת שקדם לי כשר תקשורת, השר פואד בן-אליעזר, לחנוך את פתיחת ערוץ-10. ואז ביקשתי שלא יברכו אותי כדי שלא יבואו עלי בביקורת שנה או שנתיים אחרי כן, כי נדמה היה לי שתנאי המכרז כפי שהוצעו על-ידי המציעים דאז, הם לא יוכלו לעמוד בהם. אבל ערוץ-10 הפך להיות עובדה קיימת בתקשורת הישראלית. אני חושב שממשלה, וודאי שממשלה בראשות הסיעה שאני חבר בה מאז היום שנולדתי, איננה יכולה להרשות לעצמה להעדיף רק שיקולי יעילות כלכליים על פני שיקולים ערכיים הנוגעים לחברה דמוקרטית. אנחנו נמצאים בעיצומה של רפורמה בשוק הטלוויזיה המסחרית. היא התחילה אתי, המשיכה עם דליה איציק, המשיכה אחרי כן עם השר כחלון, ואנחנו לפני עידן של העברה מזיכיונות לרשיונות. אין זה נכון לזעזע את שוק התקשורת בישראל בתקופת המעבר. לא מדובר בחוב שהממשלה איננה יכולה לעמוד בו. יש לשמר את הערוץ. הממשלה צריכה לעזור במתן פרק זמן נוסף כדי לשלם את החובות. יש לפרוס, וניתן לפרוס, את החובות של ערוץ-10, ולהסדיר את קיומו של הערוץ במסגרת משטר הרשיונות החדש שיחול בישראל, ויחול על כולם. רשיון יוכל להחזיק רק אדם שעומד בתנאי הרשיון. האם לאדוני, בשם הממשלה – והממשלה ידעה שנושא זה יעלה – יש מה לומר בנושא זה כבשורה? כי אתם באוצר מנהלים את המשא-ומתן, אבל הוא הרבה מעבר לנושאים הכלכליים החברתיים. הוא נוגע באמת בנושא מאוד רגיש, והוא הדמוקרטיה הישראלית. יש הרבה ביקורת, אני מוכרח לומר, על ההתנהלות ועל הנוהג, שהפך להיות למסורת, שחובות לא צריך לשלם. אבל אני חושב שהיום אנחנו צריכים להיות הרבה יותר חכמים מצודקים. <נחמן שי (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני אתן לך, חבר הכנסת נחמן שי, הואיל ואתה פעיל בעניין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, יש כמה היבטים של ערוץ-10, כפי שאתה ציינת. אני יכול לומר לך דבר אחד: לא התכוננתי לשאלה על ערוץ-10. אני אקח את הפרוטוקול, ואני אעביר אותו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לך. אני באמת חושב שיש דברים שהממשלה לא יכולה לוותר עליהם. אבל פה יש שני עקרונות שעומדים זה מול זה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה נכון לעוד הרבה נושאים, לא רק לערוץ-10. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי, מהצד, רק לנושא זה. <נחמן שי (קדימה):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, על הדברים. אני מקווה שהם יחדרו לכמה ראשים אטומים שמתקשים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. <נחמן שי (קדימה):> לא, יש פה אטימות. מעל הכול אתה תיארת מסלול מסוים שהתקשורת בישראל עברה, ואני חושב שיש כבר הבנה בצורך ובנחיצות בתקשורת רבה, גדולה, פלורליסטית. זה צורך. פה אנחנו מגלים אטימות – חוסר רצון להבין את מה שטמון בלב העניין. ולב העניין הוא לא כלכלי, אדוני היושב-ראש, הוא לא כלכלי. הוא הרצון לחנוק את ערוץ-10 בשל עבירות או בשל מה שנראה כמו פגיעה כזאת או אחרת בשעתן. מענישים את ערוץ-10 על כך שפרסם סיפורים מסוימים ולא הלך בתלם. עם כל ההבנה למצבה הכלכלי הקשה של מדינת ישראל, ויש הבנה, 45 מיליון שקל לכאן או לשם לא ישנו דבר. הם לא ישנו דבר. אבל במחיר הזה הולכים מאות אנשים הביתה, להיות מובטלים. המחיר הזה של אבטלה, של אנשים שאין להם תעסוקה, בדרך כלל אנשים צעירים שהשקיעו ורוצים להתקדם ולהיות פה ולחיות פה בארץ הזאת, הוא בלתי נסבל. זה מחיר שבסוף הוא יהיה גם כלכלי. לכן הקריאה שצריכה לצאת היום מהבית הזה אל הממשלה: תסכמו אתם על פריסת חובות. היו דברים מעולם במדינת ישראל. זה פתרון סביר, פתרון קביל. ותנו לערוץ-10 להמשיך לשלם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <נחמן שי (קדימה):> ולהגיד לך משהו? בסוף, כלכלית – אפילו כלכלית – זה ישתלם לממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לנחמן שי. אני רוצה לקדם בברכה את אזרחי ישראל הדרוזים, את הקאדים אשר נמצאים כאן ונמצאים בשליחות חשובה – חבר הכנסת מגלי והבה נגע בה בהצעה לסדר-היום. ברוכים תהיו לכנסת ישראל ולירושלים בירתנו. <מוחמד ברכה (חד"ש):> למה הם לא מוזמנים לשבת ביציע? <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רק ידעתי שהם הגיעו – חבר הכנסת ברכה, אם היו פונים אלי ומבקשים לשבת ביציע ודאי שהנכבדים היו יושבים. ייתכן מאוד שהם לא ביקשו. אם היו מפנים את תשומת לבי, אין שום מניעה. הם לא סורבו, חלילה. אין שום בעיה, אם רוצים להעביר את הנכבדים, אשמח. ברוכים הבאים, איפה שאתם יושבים. המקום שאתם נמצאים בו הרבה יותר חשוב – איפה שאתם נמצאים – מאשר איפה אתם יושבים. אבל אתם תראו את עצמכם כאילו אתם יושבים כאן אתנו. תודה רבה. חבר הכנסת אדרי, אני צריך לרדת לוועדת כספים. יש שתי הצעות אחרות, אחת היא של חבר הכנסת דב חנין, ושל חבר הכנסת נסים זאב. אני מאפשר לכם לדבר מעל הבמה, כל אחד שתי דקות. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, בסוף יוני אנחנו הכפלנו, לבקשת הממשלה, את יעד הגירעון. אני מזכיר לכם שכאשר נעשה המהלך הזה הוא לווה בהכרזות, בין היתר של ראש הממשלה, שהכפלת יעד הגירעון נעשית במקום להעלות את המסים. אבל חודש לאחר מכן אנחנו קיבלנו את הגל הראשון של הגזירות הכלכליות, בין היתר העלאת המע"מ, והיום, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו עומדים בפני עוד נחשול של גזירות כלכליות וקיצוצים חברתיים מאוד מרחיקי לכת. בסך הכול, כאשר הכפילו את יעד הגירעון וכאשר עושים את כל הגזירות הכלכליות והעלאות המסים העקיפים שהממשלה מקדמת, אנחנו מדברים על סדר-גודל של כ-30 מיליארד שקל שמוסיפים אותם ליכולתה של הממשלה להוציא. מה קורה כאן? אז סיפרו לנו אומנם על חינוך חינם לגיל שלוש, אבל המספרים רחוקים מלהתקרב לסדר-גודל כזה. אם אנחנו מסתכלים על כל ההוצאות הכלליות של הממשלה בכל הנושאים שהיא מדברת עליהם, אנחנו מדברים על סדר-גודל של קצת יותר מ-2 מיליארד שקלים – פחות מ-10% מהסכום שהממשלה בעצם מבקשת לאפשר לה להוציא בנוסף למה שהיא הוציאה עד כאן. עמיתי חברי הכנסת, אני אומר בדאגה ובצער, ההסבר היחיד שכנראה יכול להינתן לאותם 30 מיליארד שקלים שהממשלה מבקשת להוציא הוא מחיר המלחמה. אני חושש, עמיתי חברי הכנסת, שאנחנו נדרשים היום להתחיל ולשלם את הצ'ק של כלכלת מלחמה שהממשלה הזאת מקדמת. גם אם היא הולכת למלחמה, גם אם היא כרגע לא הולכת למלחמה, אבל כלכלת המלחמה, עמיתי חברי הכנסת, כבר נמצאת כאן. ומי שמשלם את המחיר על כלכלת המלחמה הזאת זה הציבור הרחב – – <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. <דב חנין (חד"ש):> – – מי שמשלם את המחיר על כלכלת המלחמה הזאת זה האנשים שביקשו צדק חברתי, שביקשו שינוי חברתי, נזקקי הדיור הציבורי, שכבות הביניים הנשחקות, העניים בישראל – כולנו משלמים מחיר על כלכלת מלחמה שהממשלה התחילה לממן. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. גם לך יש שתי דקות. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס להפגנה של הדרוזים בחוץ. כולנו שותפים לכאב ולמרירות שקיימת, ובצדק; אין חשמל, מנותקים מחשמל. אבל לנצל את הבמה הזאת כאן, וחבר הכנסת מגלי והבה עושה פה תעמולה, לא רק אנטי-ממשלתית – אנטי מדינת ישראל, חד-משמעית אני אומר את זה. <רוברט טיבייב (קדימה):> אוהו. <נסים זאב (ש"ס):> חד-משמעית. להתסיס ציבור שלם נגד ממשלת ישראל עם כל האיומים ששמענו כאן זה בעצם – – <רוברט טיבייב (קדימה):> נסים – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – זה מעבר להסתה. <יואל חסון (קדימה):> עזוב אותך – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> הדברים שלך הם הסתה. יש דרישה צודקת. <נסים זאב (ש"ס):> אתה האחרון שתיתן לי מוסר. <היו"ר יעקב אדרי:> רבותי. <נסים זאב (ש"ס):> דברי הבלע שלך שנשמעים פה, אתה לא שומע את זה אפילו מאחמדינג'אד. <היו"ר יעקב אדרי:> חבר הכנסת ברכה, אני מבקש לא להפריע. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני יכול לומר בצורה חד-משמעית: כל ממשלות ישראל לדורותיהן, יש להן רגישות גבוהה כלפי האוכלוסייה הדרוזית. יש להן הערכה וכבוד, ושאף אחד פה לא יספר לנו פה סיפורים. נכון, יש בעיה שצריכים לפתור אותה. צריך למצוא את הערוץ הנכון. <רוברט טיבייב (קדימה):> אז תמצאו. <נסים זאב (ש"ס):> ומי כמו מגלי והבה, שיודע בדיוק מה המשמעות של יושב-ראש ועדת תכנון, שהוא לא יכול לחתום על טופס 4 ולתת אישורים למים וחשמל כשיש בנייה לא חוקית. אני אומר לכם, הלוואי שהיו נוהגים אצל היהודים כמו שנוהגים אצל הערבים ואצל הדרוזים. אני זוכר בתקופת טדי קולק, כל שבוע, עשרות – של בנייה לא חוקית – היו פורחות באוויר, צומחות לנו. והוא היה אומר: אנחנו חייבים לגלות רגישות, אנחנו לא יכולים להתסיס את הציבור הערבי נגד מדינת ישראל, וזה קורה כלפי כל הציבורים האחרים. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לכם שפועלים הרבה יותר, ביתר שאת, נגד בנייה לא חוקית של יהודים מאשר של ערבים ודרוזים. ולכן, עם כל הכאב, ויש לנו הרבה כבוד לאוכלוסייה הזאת, הדרוזית, והרבה הערכה למה שהם עושים למדינת ישראל, זה לא המקום וזה לא העניין, הפואנטה, לקחת את הנושא הזה ולהפוך אותו להסתה נגד ממשלת ישראל. <קריאה:> – – – <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. תקפידו על לוחות הזמנים. <קריאה:> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אם הכנסת לא המקום אז איפה המקום? <יואל חסון (קדימה):> – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בלי ששמנו לב, בג"ץ – – – <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר יעקב אדרי:> יואל, חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> בג"ץ בסוף השבוע שעבר שלח את ידו – – – <היו"ר יעקב אדרי:> יואל. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – שלח את ידו לא רק אל הקופה הציבורית אלא בעצם אל מהותה של המדינה היהודית. עיריית אילת ומשרד החינוך נאבקים זה שנתיים ימים שהחינוך במדינת ישראל יינתן לאזרחי ישראל, שמערכת החינוך באילת תוכל לשמור על קיומה, תוכל לשמור על ערכיה, תוכל לשמור בעצם על אילת כעיר. אילת יושבת על שתי רגליים. רגל אחת זו הפרנסה, זו התעסוקה; הרגל השנייה, מערכת החינוך המפוארת שלה. את התעסוקה כבר לוקחים. כל בן-אדם תשיעי באילת הוא מסתנן. אנשים מאבדים את הבסיס הכלכלי שגורם להם להישאר בעיר אילת. ואילת זה לא רק בתי-מלון, זה גם תושבים. ועכשיו בא סלים ג'ובראן, ודנציגר, ושוהם, ואומרים: יש שוויון. מה זאת אומרת יש שוויון? מחר הם גם יגידו, וזה מה שהם אומרים פה, אלה אויבי מדינת ישראל: שוויון – הם נכנסו לפה, הם יהיו אזרחים. אפשר גם לתת להם זכות הצבעה. אולי מחר יהיה פה אגף אריתריאה, אגף סומליה, אגף חוף-השנהב. לאן אנחנו מגיעים? וכל זה לתוך הכיס הציבורי, על חשבון שעות הלימוד, על חשבון תלמידים וכמות התלמידים בכיתה. איך בג"ץ מעז להיכנס לדבר כל כך מהותי בנפשה של המדינה? מדברים פה על בעיות כלכליות. כמה זה יעלה לנו? כמה מסתננים עוד יבואו לפה? איך אמרה פה תרזה, שהיתה פה? יש לי שישה ילדים; אני רוצה בשבילם בגרות. גם בגרות אנחנו צריכים לתת להם? גם רפואה חינם אנחנו צריכים לתת להם? לכמה מיליונים אנחנו צריכים לתת את זה? <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> רבותי, נטרפה דעתנו עלינו. את המעט שיש לנו בוא ניתן לנזקקים שלנו. תאמינו לי, יש. עכשיו קיבלתי טלפון מאשה בתל-אביב. שבעה ילדים, אין ספרי למוד, אין ילקוטים. אולי ניתן לילדים שלנו במקום לכל הפולשים והגנבים מאריתריאה ומסודן. תודה רבה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. אנחנו ניגשים להצבעה. האם מסתפקים בדברי סגן השר? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> מה זה הביטויים האלה, אדוני היושב-ראש? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> גנבים, גנבים. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> מה זה הביטויים האלה "גנבים"? – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – כפר-מנדא. תשאל אותם מה – – – למדנו מכפר-מנדא. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> שתוק, שתוק. <היו"ר יעקב אדרי:> סליחה, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> שתוק. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> למדנו מכפר-מנדא. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> שתוק. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> כפר-מנדא – – – <היו"ר יעקב אדרי:> חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – גנבים – – – <גאלב מג'אדלה (העבודה):> – – – אתה גנב. כן, אתה גנב. אתה גנב. <היו"ר יעקב אדרי:> אני קורא אותך לסדר, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, גם לך אני קורא לסדר פעם ראשונה. <גאלב מג'אדלה (העבודה):> – – – חוק וסדר – – – <היו"ר יעקב אדרי:> רבותי, מי בעד דיון במליאה? <גאלב מג'אדלה (העבודה):> – – – זה מוסלמים, מה קרה? <היו"ר יעקב אדרי:> מה אתם מציעים? לא מסתפקים, טוב. <יואל חסון (קדימה):> – – – דיון בוועדת הכספים. <היו"ר יעקב אדרי:> אנחנו ניגשים להצבעה. רבותי, בעד דיון במליאה או הסרה מסדר-היום. <יואל חסון (קדימה):> לא, אמרנו כספים. <קריאות:> ועדה, ועדה. <היו"ר יעקב אדרי:> בסדר, ועדה. לא דיון במליאה. ועדה, והסרה מסדר נגד, בסדר? <יואל חסון (קדימה):> בעד זה כספים, כן? <היו"ר יעקב אדרי:> ועדה, כן. בבקשה. <קריאות:> עמדה אחרת, עמדה אחרת. מה, אלקין לא עשה דיון? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יעקב אדרי:> 14 בעד, אין מתנגדים. הנושא יעבור לוועדת הכספים להמשך דיון. <הודעה אישית של חבר הכנסת מגלי והבה> <היו"ר יעקב אדרי:> חבר הכנסת מגלי והבה ביקש הודעה אישית, היות שהוא הותקף פה באופן אישי. אני מאפשר לו, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> על מה? אבל על מה הודעה אישית? <היו"ר יעקב אדרי:> חבר הכנסת נסים זאב, אל תתערב בעבודת היושב-ראש, בסדר? תודה. <קריאה:> על-פי התקנון. מה זה "על מה"? <היו"ר יעקב אדרי:> לא, אין קשר. אני נוהג בהגינות. אם זה היה הפוך, הייתי מאפשר לך. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני לא הייתי כאן – – – <היו"ר יעקב אדרי:> ההערה שלך מיותרת לחלוטין. <נסים זאב (ש"ס):> אז תאפשר לי לעלות אחרי הדברים שלו. <היו"ר יעקב אדרי:> אם הוא יפגע בך, כן. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני לא הייתי כאן, אבל שמעתי מה שחבר הכנסת זאב – הייתי למעלה ושמעתי מה הוא הזכיר, ואמר שחבר הכנסת מגלי והבה מסית נגד המדינה. דברי הבלע האלה, שאנשים שבכלל לא תרמו למדינה, לא עשו מאומה, עדיין לא עושים, רק מקבלים תקציבים – השנים ששירתי בביטחון מדינת ישראל, אתה וכל מי שאתה חושב שיכולים לעשות יחכו שנים בשביל להגיע אליהן. אני פיקדתי על חטיבה, אדוני. אני יודע מה זה אחריות ומה זה ביטחון. אני בן למשפחה שכולה. ארבעה מהאחים שלי קצינים בכירים בצבא הזה והם מגינים על אנשים כמוך, חסרי אחריות וחסרי בושה. אז תלמד איך להתנהג לאזרחים שרוצים להיות שווים לא פחות ממך, כי מכל התקציבים שאתם לוקחים לחינם, אתה וחבריך, לא נשארים תקציבים לאותם אזרחים נאמנים למדינה. <נסים זאב (ש"ס):> אני מבקש לענות, אדוני. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. רק רגע. חבר הכנסת נסים זאב, הוא השיב לך. <נסים זאב (ש"ס):> הוא השמיץ אותי ואני רוצה – – – <היו"ר יעקב אדרי:> רק רגע. הוא השיב, חבר הכנסת נסים זאב, הוא השיב על הדברים שלך. <נסים זאב (ש"ס):> לא. <היו"ר יעקב אדרי:> כן, הוא השיב. <נסים זאב (ש"ס):> תסלח לי, אתה חד-צדדי ואני מוחה על כך. אתה חד-צדדי – – – <היו"ר יעקב אדרי:> אני התייעצתי, התייעצתי עם מי שהתייעצתי. <קריאה:> במזנון תשיב לו, במזנון תשיב לו. <קריאה:> המחאה נרשמה בפרוטוקול, בסדר. <רוברט טיבייב (קדימה):> יעקב, תן לו, תן לו. <קריאה:> לא, לא. מה פתאום? <קריאה:> הוא יכול להשיב לו במזנון. <זאב בילסקי (קדימה):> יעקב, המחאה נרשמה בפרוטוקול. <היו"ר יעקב אדרי:> רבותי, נרשמו הדברים שלך. <קריאה:> על-פי – – – אפשר להשיב לו במזנון. <היו"ר יעקב אדרי:> שוב, אני שומע את הדברים. אני נוהג בהתאם למקובל בכנסת, נקודה. תודה. עוברים לנושא הבא. <הצעות לסדר-היום> <ממשלת נתניהו פוגעת במשרתים ובשוויון בנטל> <היו"ר יעקב אדרי:> רבותי, אנחנו עוברים לנושא השני: ממשלת נתניהו פוגעת במשרתים ובשוויון בנטל, הצעות לסדר-היום מס' 8796 ו-8797. חבר הכנסת יואל חסון – בבקשה – ינמק את ההצעה. <נסים זאב (ש"ס):> זה לא פייר, מה שאתה עשית היום. <היו"ר יעקב אדרי:> נסים. להגיד שאני – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – משמיץ פה באופן אישי, ואת הציבור שלי, ואתה לא מאפשר לי – – – <היו"ר יעקב אדרי:> חבר הכנסת נסים זאב, שמענו, שמענו. <קריאה:> זה גם תשובה, זה גם תשובה. <היו"ר יעקב אדרי:> בבקשה. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, גם אני מבקש לברך את השיח'ים והנכבדים מדאלית-אל-כרמל ועוספיא שנמצאים כאן, ושחבר הכנסת מגלי והבה, בנאום שלו מטעם סיעת קדימה בהצעה לסדר-היום, העלה כאן בצורה חדה וברורה את הנושא שלכם ואת הדבר החשוב שצריך לטפל בו. רק אתמול היינו בדאלית-אל-כרמל. פגשתי אנשים צעירים, בגילי, שלא יכולים ונאלצים להמשיך – והשיח' טריף גם, מכובדי, שנכנס – – – <מגלי והבה (קדימה):> וראשי רשויות גם. <יואל חסון (קדימה):> וראשי רשויות. – – – וראיתי אנשים צעירים שלא יכולים להתחתן ולא יכולים להקים משפחות, כי אין להם בתים. ואלה שיש להם, נאלצים להיות עבריינים, כי אין תוכנית מיתאר. שמענו את סגן השר מדבר קודם על זה שהיהודים, כשהם רוצים מרפסת או פרגולה הם צריכים לבקש אישור. אבל להם יש תוכנית מיתאר ולהם יש תכנון. וכשאתה צריך להוסיף פרגולה אתה תשנה את התכנון, ולכן אתה צריך אישור. אבל להם אין. אין, שום דבר. אף אחד שם לא רוצה להיות עבריין. הם רוצים פשוט לחיות ורוצים לגור שם. <קריאה:> – – – <יואל חסון (קדימה):> אז אנחנו הבאנו את דבריכם פה באמצעות חבר הכנסת מגלי והבה, וגם חבר הכנסת אכרם חסון יעלה עוד מעט להעלות ולהציג את העניין שלכם. אבל אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לגעת בנושא של החוק לשוויון בנטל, מה שהיה צריך לעבור ולא עבר, ולמציאות שאנחנו חיים בה היום, שאין שוויון בנטל. אנחנו זוכרים שב-1 באוגוסט פקע חוק טל. אין היום, למעשה, חוק טל. היום כל אזרח ישראלי, זכר, חייב להיות מגויס לצבא. הדבר הזה לא קורה. הממשלה הזאת הצליחה לטאטא מתחת לשטיח את מה שרוב אזרחי ישראל מבקשים, וזה שוויון בנטל. אנחנו, אני בוודאי לא האמנתי לנתניהו, מהרגע הראשון, שהוא באמת מעוניין לעשות את הדברים האלה. ובאמת, במהלך של קדימה הוכחנו שנתניהו לא מסוגל באמת לעשות את מה שנכון לציבור הישראלי, לאזרחים. הסיפור של השוויון בנטל, חברי חברי הכנסת, הוא הוכחה. הוא הוכחה לדרך שבה נתניהו מנהל את המדינה, לדרך שבה נתניהו מנהל את הממשלה. לנתניהו יש סדר-יום אישי, נפרד, מנותק לחלוטין מהאינטרס של הציבור הישראלי. זה, אגב, בכל התחומים. הרי אם מסתכלים על מה שנכון לחברה הישראלית, כולם יודעים שנכון לחברה הישראלית, וגם לציבור החרדי, להגיע סוף-סוף לחברה שבה כולם נוטלים חלק, נשיאה בנטל, כולם. אנחנו יודעים שהציבור הצעיר, הדור הצעיר במגזר החרדי, צריך את זה. הוא צריך להשתלב במקומות העבודה. הוא צריך ללמוד, הוא צריך להשכיל, כי אחרת הוא יחיה חיי עוני ודלות. אבל זה לא מתאים לתוכניות של נתניהו. זה לא מתאים לתוכניות של נתניהו, כי המנהיגות המבוגרת, הכבדה, התלויה ברבנים שאינם מסוגלים להשתנות, לא מסוגלת לעשות את המהפך הגדול, לחצות את הנהר, והיא משאירה את אותה אוכלוסייה בדלות ובעוני, ונותנת לנתניהו את הפטיש הזה בראש, שמחייב אותו לעשות את מה שלא נכון לציבור אבל נכון לקואליציה שלו. ב-30 בינואר, כולם זוכרים את זה, ב-30 בינואר, ב-2012, הזמין נתניהו את המילואימניקים. תודה לאל שיש טלוויזיות בישראל. תודה לאל שיש בכלל הטכנולוגיה שמסוגלת להקליט את דברינו, אבל בעיקר את דבריו של נתניהו. ונתניהו שם, בדרך הכל-כך מוכרת שלו, אמר להם: אני אחוקק חוק לשוויון בנטל, לגיוס לכול, אני אעשה את זה, אני מבטיח לכם. הוא הרים את היד ככה, ועשה עם האצבע, ואמר: אני מבטיח לכם. עמד מול אנשים טובים, משרתים, אבל תמימים. הם אמרו את זה, אגב, בעצמם, שהם קצת יצאו תמימים מדי. הם אמרו אפילו על עצמם דברים הרבה-הרבה יותר קשים. אנחנו חייבים לשנות את המציאות, אדוני היושב-ראש, וחייבים להציף ולהעלות את הנושא הזה, ולהוכיח, ולומר בכל מקום: נתניהו שיקר להם, נתניהו שיקר לנו, נתניהו רואה את טובתו האישית, את ההישרדות הפוליטית שלו. אבל ההישרדות הפוליטית שלו, חברי, היא לא רק בנושא הזה. אי-אפשר להתעלם מנתוני האבטלה, אדוני היושב-ראש. והדבר המדהים באמת, שאני חייב לומר, ששר האוצר הנוכחי, הדוקטור לפילוסופיה, מדהים אותי כל פעם מחדש. שר האוצר, שכנראה שקוע עמוק-עמוק בספרי הפילוסופיה שלו – ולא שאני מזלזל במקצוע הזה, חס ושלום, אבל הוא בוודאי לא קשור לכלכלה – מקפיד לקרוא את נתוני הפילוסופיה אבל פחות את נתוני הכלכלה. כי שמענו את שר האוצר אומר שהוא לא מכיר נתוני אבטלה חדשים, והוא לא מכיר נתוני אבטלה דרמטיים ששונים ממה שהוא ידע קודם. מבחינת שר האוצר ונתניהו, כמו שאמר ראש האופוזיציה, הם חיים בארץ הפלאות. הכול בסדר, הכול רגיל, שום דבר לא השתנה. אבל כל כך הרבה דברים השתנו. מספיק להסתובב ברחוב, מספיק לראות את מה שאומרים בציבור, ולראות את כמות המפוטרים ואת חוסר היציבות שיש בכלכלה. צריך לומר היום בצורה חדה וברורה: נתניהו, בשלוש השנים האחרונות, עבד עלינו בעיניים. גילח ושייף והוציא את המאגרים, בזבז כספים, שכנע אותנו וסיפר לנו כמה הכלכלה היא מעולה וכמה הכול בסדר, וכמה כל הציבור נהנה מרווחה כלכלית. ואנחנו אמרנו: לא. אנחנו אמרנו: זה לא אמיתי. התרענו, דיברנו, אמרנו. דיברנו על הקלטות קודם – תוציאו את ההקלטות של האופוזיציה, תוציאו את ההקלטות שלי, של חברי בקדימה, מה אמרנו פה בשלוש השנים האחרונות. <רחל אדטו (קדימה):> לא, גם לו חסר כסף. <יואל חסון (קדימה):> לא, נתניהו דואג לעצמו תמיד. <רחל אדטו (קדימה):> אבל לא מספיק לו. <יואל חסון (קדימה):> הוא תמיד ימצא את הכסף שיממן עבור עצמו ועבור ענייניו, את מה שהוא אוהב ורוצה. אבל אנחנו לא מוצאים את הכסף היום. העובדה היום היא שנתניהו לא מוצא את הכסף ואנחנו נאלצים לשלם את המחיר היקר, היא כישלון המדיניות הכלכלית של נתניהו, חד-משמעית. נתניהו נכשל, נתניהו טעה בכל הערכותיו, טעה בחישוביו הכלכליים, טעה בכול, ואיפה היום המצגות שלו, הגרפים שלו, ההצגות האלה של נתניהו? ואי-אפשר להתעלם, וצריך גם להתייחס – כי זה גם קשור למצב במשק, אבל לא רק – לסיפור של סגירת ערוץ-10. מי קונה את העניין הזה, מי קונה את העניין הזה שמדינת ישראל פתאום חייבת לגבות את התשלומים מערוץ-10? מדינת ישראל מעולם לא נתנה הקלות למפעלים, לחברות, לקונצרנים. אף פעם, היא תמיד דרשה את הכסף עכשיו ומייד, אדוני. בכלל, תדעו לכם שאם אחד מאזרחי מדינת ישראל צריך לשלם מס רכישה, לדוגמה, והוא יבוא לפקיד השומה ויגיד לו: תשמע, קשה לי לשלם את הסכום ככה, בבת-אחת, תחלק לי את הסכום – יחלק או לא יחלק, אדוני היושב-ראש? ודאי שיחלק. כל תשלום מס אפשר לחלק. גם את התשלומים האלה ניתן לחלק. <זאב בילסקי (קדימה):> אפילו בסופרמרקט מחלקים. <יואל חסון (קדימה):> כן, יש תשלומים. אבל לא, בתשלומי מדינה אני מדבר. יש המנגנונים, עם ריבית, עם הצמדה, זה בסדר. רק לערוץ-10 לא מוצאים את המנגנון. עושים דיונים על דיונים על דיונים. השר כחלון מכנס את בכירי משרדו, את הכלכלנים הגדולים ביותר, איך לנסות לפתור את הבעיה. בסוף, הכסף צריך להגיע לאוצר המדינה. אוצר המדינה יודע גם לחלק את הכסף שצריך להגיע אליו, ולא לוותר על אף שקל, שלא תטעו. צריך להגיד את האמת, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה נוקם את נקמתו בערוץ-10. ראש הממשלה החליט לחסל כל ערוץ תקשורת שהוא יכול. הוא היה גם, אגב, מוריד את הערוץ הראשון, אבל הוא פשוט השתלט על הערוץ הראשון, אז לכן הערוץ הראשון ממשיך לתפקד. ופתאום נמצאו מיליארדים לכסות את החובות של הערוץ הראשון. ופתאום הרפורמה של רשות השידור יוצאת לדרך ונמצאו מאות מיליונים – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – פתאום, כי נתניהו השלים את השתלטותו על הערוץ הראשון, וכולם יודעים את זה. על ערוץ-10 הוא קצת לא יכול, אז הוא פשוט יוריד את הראש לערוץ-10. הוא יוריד את הראש לערוץ-10, והוא יהיה מבסוט והכול יהיה בסדר. ולסיום, אדוני היושב-ראש, אותם מפוטרים במשק, אותם מפוטרים צפויים של ערוץ-10, כל אותם אנשים, תאמינו לי, הם יודעים היטב, הם יודעים היטב מי אחראי לפיטורים האלה שלהם. ואני אומר לנתניהו, לראש הממשלה: אותם ישראלים שאיבדו את עבודתם בגללך – אני מבטיח לך, ראש הממשלה, אתה תאבד את מקום עבודתך בזכותם. כי הם יזכרו לך את זה והם יפטרו אותך מייד כשיהיה לך האומץ לצאת לבחירות. תודה רבה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה. אני גם רוצה לברך את השיח' טריף שנמצא אתנו. <אכרם חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני גם מצטרף לברכות ומברך את כבוד השיח', המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית, מואפק טריף, את יושב-ראש המועצות הדרוזיות מר עלי הזימה, את ראש מועצת דאלית-אל-כרמל, ראש מועצת ג'וליס, ראש מועצת פקיעין, ראש מועצת כפר-כמא, סגנים, חברי מועצה, שיח'ים מכובדים ותושבים אחרים מודאגים שהגיעו במיוחד לכאן. לפני שאדבר על שוויון בנטל ועל ממשלת נתניהו, אני רוצה להזכיר לכם שהבוקר היתה כתבה בעיתון "מעריב" על כך ששוטרים דרוזים לא התקבלו לשמירה על אחינו היהודים באוקראינה. הם קיבלו תשובה שלילית מקצין משטרה, שכתב להם שבהיותם בני מיעוטים הם לא יכולים לשמור – והם שוטרים. כמובן, יושבת-ראש העמותה לזכויות השוטרים כתבה מכתב חריף מאוד למפכ"ל. לפי דעתי זה צעד גזעני קשה ביותר. השב"כ התנער ואמר שהוא לא הזמין את השירות, שמי שהזמין את השירות הזה הוא אגף ביטחוני בתוך משרד ראש הממשלה. חברים יקרים, ההתנהגות הזאת שקורית בזמן ממשלת נתניהו, בשנה האחרונה, התרעתי עליה לפני חודש, כאשר שני קצינים בכירים דרוזים מירכא לא הורשו להיכנס לבסיס חיל האוויר בדרום כדי לאסוף את אלוף פיקוד הצפון. כמובן, כל יום אנחנו שומעים על עוד מקרה. תמיד טענו ואמרנו שהעדה הדרוזית מרגישה סוג ב'. אנחנו אזרחים לא שווים, עובדים עלינו, משקרים לנו, מרמים אותנו, אנחנו רק מקבלים ססמאות והבטחות. צר לי שסגן השר יצחק כהן לא נמצא כאן, כי הוא דיבר לפני כמה דקות; גם חבר הכנסת נסים זאב, שלפי דעתי הוא מנותק מהמציאות. רציתי להסביר ולהגיד להם כמה דברים חשובים מאוד. חברים, אם אנחנו מדברים על שוויון בנטל, ידידי יואל דיבר על הנושא הזה במגזר היהודי ואני לא רוצה להתערב שם, כדי שלא יגידו שהדרוזים מתערבים ליהודים. אני רוצה לערב אתכם ולהגיד לכם מה קורה אצלנו. העדה הדרוזית, כפי שאתם יודעים, שכלה 14 חללים לפני קום מדינת ישראל, כך שאנחנו התנדבנו והיינו אחים לנשק עוד לפני קום המדינה. אחרי זה איבדנו עוד 374, חללים, אחרי קום המדינה. יש לנו 388 חללים עד עצם היום הזה. יש לנו 118 אלמנות. יש לנו 1,200 נכי צה"ל. יש לנו 275 יתומים ויתומות. והיו שתי החלטות. אמרו, אם העדה הדרוזית משתתפת בנטל, אנחנו אחים לנשק, יש לנו ברית חיים, אז אנחנו חייבים להיטיב עם הדרוזים. ואז היו שני חוקים כאן, בכנסת ישראל. בשנת 1977 היתה החלטה מס' 128, ולאחריה החלטה 373, בשנת 1987. מה יצא משתי ההחלטות? יצא שאנחנו עבריינים על-כורחנו. רציתי לענות למכובדים שישבו כאן קודם ודיברו: אנחנו עבריינים על-כורחנו כי לא מתכננים לנו, אין לנו תוכניות מיתאר, אין תוכניות מפורטות. אנחנו בוכים על הדברים הבסיסיים. בבוקר נכנסתי לאוהל שהקים כבר לפני שבועיים ראש מועצת דאלית-אל-כרמל, ואף נציג ממשלתי לא הגיע לשם. לא שואלים עלינו. אני אומר לכם, דורכים עלינו. אני רוצה לפנות כאן לשיח' מואפק טריף, להגיד לך: הגיע הזמן שתעשה מעשה. אתה יותר מדי נחמד וטוב. האנשים האלה לא מבינים את השיטה הזאת – שאנחנו אנשים מכובדים, אנחנו אנשים אחראיים. עם ישראל אוהב אותנו, הממשלה הזאת לא אוהבת אותנו. אנחנו חייבים לעצור אותה כמה שיותר מהר, ואתה המנהיג של העדה, שצריך לקחת את כל העדה על הכתפיים שלך ונרוץ אחריך. אי-אפשר כל הזמן להמשיך לשמוע ססמאות והבטחות. חברים יקרים, ג'וליס, יישוב שמונה 5,500 תושבים, אתם יודעים כמה קצינים וכמה חיילים יש שם. מאז 2009 משרד השיכון חילק 13 מגרשים לחיילים המשוחררים בג'וליס. כפר-כמא, יישוב צ'רקסי עם 3,100 תושבים – 18 יחידות דיור במשך השנתיים האחרונות. דאלית-אל-כרמל, היישוב הדרוזי הכי גדול במדינה, 15,000 תושבים, חילקו, לפי מה שאומר ראש המועצה, 12 חלקות. זו בדיחה, עבודה בעיניים. כשהמתנחלים בונים בהתנחלויות והאמריקנים נזעקים, תמיד ראש הממשלה והצוות שלו עונים להם שיש ריבוי טבעי. אנחנו לא נגד אף אחד ולא מתערבים לאף אחד, אבל מה עם הריבוי של הדרוזים? מה, אנחנו על הבנקט, אנחנו לא נספרים? אנחנו לא נמצאים? אנחנו לא שותפים בנטל? כפי שאמר אחמד טיבי – הוא העיר לידידנו שכיב שנאן, ואנשים חשבו שהוא מתבדח, אמר לו: אפילו כפרים ערביים היום הם יותר מתקדמים מהיישובים היהודיים, ואנשים כעסו עליו. אז אני מציע לממשלת ישראל שתבוא ותבקר בכפרים הערביים ותשווה אותנו אתם שם. <יואל חסון (קדימה):> הדרוזיים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא היהודיים, הדרוזיים. <אכרם חסון (קדימה):> הדרוזיים, בוודאי הדרוזיים. אני התכוונתי שיש יישובים ערביים ששם לא משרתים בצה"ל, ואני נגד זה שישרתו בצה"ל, אמרתי, שיעשו שירות לאומי קודם כול, קודם כול שיהיה שלום במזרח התיכון. לא נעבוד עליהם, הרי אנחנו הדוגמה בשבילם. אם אנחנו סוג ג' במדינה, איך ישרתו? על מי אפשר לעבוד? כל הזמן שקרים, כל הזמן ססמאות, כל הזמן הבטחות. יש לנו שישה חברי כנסת. זה המבחן האמיתי שלהם. יש עוד מעט הצעה לתקציב המדינה; אני רוצה לראות איך נתנהג, ששתנו ביחד. אני רוצה להגיד לחבר'ה: אל תוותרו, מי שמוותר ומי שנחמד במדינה הזאת לא מקבל כלום. אדוני היושב-ראש, מדברים על אדמות. אני עשיתי סקר, בדיקה. 97% מהאדמות בדאלית-אל-כרמל–עוספיא פרטיות. 100% אדמות יוקנעם – ממשלה. 90% מאדמות טירת-כרמל – מדינה. 99% מאדמות נשר–תל-חנן – מדינה. המדינה נתנה ליהודים בזכות, ומגיע להם. אנחנו, על האדמות שלנו לא מצליחים לתכנן. אנחנו, על האדמות שלנו מקבלים צווי הריסה. אם המדינה לא רוצה לתכנן ולתת לנו חלקות לחיילים המשוחררים ולזוגות הצעירים, מה אתם רוצים שנעשה, שנברח מהיישובים שלנו? שנעבור למקומות אחרים? זה מה שרוצה הממשלה הזאת? כל הזמן ססמאות והבטחות. אני לא יודע, צריך להקים ועדת חקירה לבדוק איך משרד השיכון מתעסק עם הדרוזים, איך מינהל מקרקעי ישראל מתעסק עם היישובים הדרוזיים. שלא נדבר על התעשייה. השר נמצא כאן: 60% מהאוכלוסייה שלנו מתקיימת ממשכורת אחת, כי אין תעשייה. תסתכלו על עיר-הכרמל לשעבר, מסביבה חמש ערים יהודיות, כולן עם תעשייה. למה בדאלית-אל-כרמל ועוספיא אין תעשייה, מפני שאנחנו אזרחים לא טובים? מפני שאנחנו עבריינים? מפני שאנחנו מפירי חוק? הרי השופט פיש אמר שהמוסדות פשעו עם הדרוזים, בפסק-דין תקדימי. מי לקח את פסק-הדין הזה וקידם אותו, למד אותו וניתח אותו? לאף אחד לא אכפת, כי אנחנו אנשים שקטים, כי אנחנו אנשים טובים, כי אנחנו כנראה שומרים על המדינה יותר מאחרים, שמנצלים. אני רוצה שנסים זאב יחליף אותי עם ביתר-עילית ועם מודיעין, אני רוצה שיחליף אותי עם חריש עכשיו; עם חריש שיחליף אותי, אני מוכן להתחלף אתו. לכן קל מאוד לדבר, קל מאוד תמיד להגיד: מסיתים נגד הממשלה. אני אומר לכם, אנחנו מתגעגעים למנחם בגין, עליו השלום; אנחנו מתגעגעים לרבין, מתגעגעים לשרון. היתה לנו מנהיגות שנתנה מלה, אהבה את העדה הדרוזית, כיבדה אותה, לא בדיבורים – במעשים. הממשלה הזאת רק מדברת, לא עושה כלום. חברים יקרים, נושא התכנון, שואלים למה לא מתכננים. הנה, אבו-סנאן תכננו ובית-ג'ן תכננו. תמ"א 35 חונקת את אבו-סנאן, לא נותנת לה להתפתח לשום כיוון. בית-ג'ן הגישה תוכנית מיתאר לפני שנה לוועדה המחוזית, ועוד לא קיבלה תשובה לדיון ראשוני. על מה אתם מדברים? אני הייתי ראש עיר, אני יודע מה זה תקציבים. אני הייתי בשירות המוניציפלי 20 שנה. אין אפילו מושג לפקידים האלה, שיושבים בעיר הקודש ומתכננים מה קורה לנו. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. <אכרם חסון (קדימה):> לכן אני מבקש, הגיע הזמן, השיח' מואפק, קח את הדברים בצורה רצינית, אל תהיה נחמד, העדה הדרוזית תהיה אתך, אנחנו נלווה אותך. אנחנו חיילים טובים, אנחנו יודעים לעשות את העבודה, ואנחנו צריכים לקחת את הזכויות שלנו. תודה רבה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. ישיב בשם שר הביטחון, השר שלום שמחון. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת המציע, אני עונה בשם שר הביטחון על נושא השוויון בנטל. כידוע, בתחילת אוגוסט פקע חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, המכונה חוק טל, משנת 2002. החוק פקע ולא ניתן להאריכו באותה מתכונת, וזאת נוכח פסיקת בג"ץ מיום 21 בפברואר 2012. כזכור, בית-המשפט העליון מצא כי חוק טל אינו עומד במבחן המידתיות ולכן איננו חוקתי. נוכח פקיעת חוק טל, והואיל והכנסת לא גיבשה עדיין הסדר חוקי אחר אשר יחליף את ההסדר המיוחד של חוק טל, המצב המשפטי הינו כי חל חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו–1986, כפי שהוא חל על כל אזרחי ישראל. חוק שירות ביטחון קובע כי פוקד רשאי לקרוא בצו לכל מיועד לשירות ביטחון לרישום ואחר כך לבדיקה לשם קביעת כשירות רפואית לשירות הביטחון. בהמשך קובע החוק את חובת השירות הסדיר לגבר ולאשה, ולצד אלה ישנם הסדרים ייחודיים הקבועים גם הם בחוק שירות ביטחון; לדוגמה, שירות במשטרת ישראל או שירות במסגרת שירות בתי-הסוהר ובמג"ב, כמפורט בסעיף 24 לחוק שירות ביטחון. שר הביטחון הטיל על צה"ל הכנת תוכנית לגיוס החרדים לצה"ל. תוכנית זו הוכנה אך טרם הוצגה בפני שר הביטחון, ולאחר שתובא בפניו יישקל הצורך להביאה לאישור הממשלה והכנסת. מערכת הביטחון רואה חשיבות רבה בשילוב החרדים בשירות משמעותי ביחידות צה"ל תוך התחשבות בצרכים המיוחדים של אוכלוסייה זו. כך נעשה גם היום במסגרות הנח"ל החרדי ובמסגרות מסלול שח"ר, שהוא מסלול צבאי טכנולוגי. צה"ל פועל להרחבת המסלולים הקיימים, ולצדם יש לראות חשיבות רבה גם בשירות אזרחי הולם כחליף לשירות צבאי. מערכת הביטחון תפעל לרפורמה בתגמול החיילות והחיילים המשרתים בשירות חובה באופן מדורג על-פי תקופת השירות ואופי התפקיד. בכך יהיה גם כדי לאזן את הנטל הכבד המוטל על בנינו ובנותינו המשרתים בצבא-הגנה לישראל. זו היתה התשובה של שר הביטחון, ומאחר שאומרים שאני לוחש על אוזנו, אז אני אגיד לך מה לחשתי על אוזנו. אמרתי לו שהוא צריך להיות אמיץ מאוד, לא לחכות להמלצות האלו, ולשחרר 50,000 בני ישיבות מצה"ל, כי אין שום סיכוי שהם יתגייסו לצה"ל – ושייכנסו לעולם העבודה מייד. הוא אמר לי: איך הציבור יגיב? אז אמרתי לו: שמע, זו החלטה אמיצה. עולם העבודה מחכה ל-50,000 בני ישיבות שלא יתגייסו לצה"ל לעולם. <היו"ר יעקב אדרי:> מה, יש אבטלה. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אני מדבר על כל מי שאחרי – אל תדאג, אני אסדר להם עבודה. אני מדבר על כל אלו שהם מעבר לגיל 22, שיצאו לעולם העבודה, שלא ירגישו בישיבה הזו כמכלאה, שהם באים לשם רק כדי למנוע את גיוסם לצה"ל; לשחרר אותם באופן מיידי לעולם העבודה. זה מה שלחשתי על אוזנו. אני מקווה שיהיה לו האומץ לעשות את זה. תודה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לשר שלום שמחון. ביקשו להביע עמדה נוספת – חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. שתי דקות לכל אחד. הוא איננו, לא נמצא. תעלה ותבוא חברת הכנסת עינת וילף. בבקשה. <עינת וילף (העצמאות):> תודה רבה. היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני שמחה על האחדות שניכרת בסיעה. דבר מבורך קרה לנו שחוק טל בוטל ושאין חוק אחר במקומו. אני מקווה, דוחפת לכך שלא יהיה חוק אחר, כי אנחנו נמצאים במצב מצוין ותקדימי, שבו הסדר תורתו-אומנותו, לראשונה מאז קום המדינה אינו בתוקף, וכל חוק אחר היה מאפשר להסדר הזה, שמייצר קשר מושחת בין השירות בצה"ל לבין הישיבות, ומאפשר לישיבות להיות מקלטי השתמטות – הדבר הזה לא קיים יותר. ולכן, יש לנו לראשונה הזדמנות בהיסטוריה של ישראל, אכן, כמו שאמר השר, לשחרר 50,000 אנשים שהם מעל גיל 21, מעל גיל 20, ונמצאים היום בישיבות, לשחרר אותם לשוק העבודה; להפסיק את השקר הזה שהם נמצאים בישיבות, הרי הם נמצאים שם רק כדי להשתמט משירות. לצעירים יותר – לגייס את מי ששירותו בעל ערך לצה"ל, לא למי שיש לו דרישות ייחודיות – לא להיות עם נשים, לא לראות נשים, לא מי שדורש להתגייס בגיל מאוחר יותר, עם שכר, להפסיק את זה. מי שמוכן לשרת באופן ששירותו בעל ערך – יגויס; מי שלא – ישוחרר לשוק העבודה. אין יותר תורתו-אומנותו, אין יותר שקרים, זו ההזדמנות. ולכן, בואו נפסיק לדבר על כל ניסיון לחוקק חוק אחר, ננצל את המצב הקיים כדי להפסיק את השקר שהיה כאבן ריחיים על המדינה הזו במשך 64 שנים. תודה רבה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. ביקש גם חבר הכנסת זאב בילסקי, בבקשה. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אמר בלהט רב ודיבר חבר הכנסת אכרם חסון, באמת, אני חייב להגיד לך – דברים שיוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב. דיברת לא רק כראש רשות, לא רק כאיש ציבור, אלא כאדם שמביע את הכאב של כל כך הרבה אנשים, והצלחת, באמת, להביע את זה בצורה מעוררת כבוד. דיברת על שישה חברי כנסת דרוזים שנמצאים פה. אני חייב לתקן אותך – – <אכרם חסון (קדימה):> שבעה. <זאב בילסקי (קדימה):> – – יש שבעה, בדיוק, בילסקי זה השביעי. אני קשרתי את גורלי בעדה עוד בזמן שהייתי ברעננה – תוכניות בבית-ספר – אחר כך, בסוכנות היהודית. יש לי משפחה בדאלית-אל-כרמל, יש לי בית שמה, ואני רוצה לספר לכם על הבית הזה שיש לי בדאלית-אל-כרמל, שראש המשפחה, אנחנו קוראים לו אבו יואל, הוא גם אביו של ראש מועצת דאלית-אל-כרמל, שאכרם הזכיר אותו בנוכחותו פה. ובואו אני אספר לכם מה יש בבית הזה, שאני מרגיש שזה הבית שלי. יש שני מקומות שכמעט כל יום שאני נמצא בהם אני מסתכל ואני רואה את התמונה של הרצל. מקום אחד זה פה, בכנסת. אני יושב כאן כבר כמה שנים. כל פעם מסתכל, אדוני היושב-ראש, ורואה שאין שום תמונה, מלבד תמונה אחת של האדם שחזה את הקמתה של מדינת היהודים, הרצל, שלי היה הכבוד לשמש במשך כמה שנים כמי שבשרשור מסוים, אפשר להגיד, מחליפו של הרצל. כמובן, איך אומרים, לא צריך להגזים. אבל – אוקיי, הבנתם. <ניצן הורוביץ (מרצ):> למה? יותר מהרצל. יותר, יותר. <זאב בילסקי (קדימה):> אבל נמצא באותו תפקיד, בוא נאמר, כמעט, או משהו. זה היה הרצל. עכשיו אני אספר לכם איפה עוד יש תמונה של הרצל. בבית של אבו יואל, בדאלית-אל-כרמל, כשהוא משמש גם כיושב-ראש המועצה הציונית הדרוזית. הקשבתם? הבנתם? ידידי, חבר הכנסת נסים זאב – המועצה הציונית הדרוזית. יש מועצה כזו. ושמה בבית, כל פעם שאני בא, יש תמונה של הרצל. תראו לי עוד סלון אחד במדינת ישראל שאני יכול להיכנס לשם ולראות תמונה של הרצל. ולכן, כל מה שדיבר חבר הכנסת אכרם חסון – אני באמת מקווה שזה ייפול על אוזניים שאולי יבינו את הקשר המיוחד הזה בין עדה שקשרה את גורלה לא מטעמי נוחות, לא כדי – מה תיתן לי ואני אתן לך, לא כמו שהרבה שותפים טבעיים של ראש הממשלה אומרים לו: תשלם – תקבל, לא תשלם – לא תקבל. זו עדה שקשרה את גורלה בין שתשלם ובין שלא תשלם, ואני מקווה שממשלת ישראל תבין את המחויבות שיש לנו לעדה הדרוזית. תודה רבה. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה. רבותי המציעים, חבר הכנסת יואל חסון, מה? <יואל חסון (קדימה):> דיון בוועדה. <היו"ר יעקב אדרי:> דיון בוועדה, אז מי שבעד דיון בוועדה יצביע בעד, מי שנגד – – – הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר יעקב אדרי:> בעד – 13, אחד נגד. הנושא יעבור לוועדת החוץ והביטחון. <הצעות לסדר-היום> <העלייה החדה בממדי האבטלה וההתייקרויות במשק> <היו"ר יעקב אדרי:> אנחנו עוברים לנושא הבא – הצעות לסדר-היום מס' 8798 ו-8799 – העלייה החדה בממדי האבטלה וההתייקרויות במשק. ינמק את ההצעה חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה, יש לך עשר דקות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זה עתה חזרתי מהפגנה של עובדי "פניציה", שמפגינים בכניסה לכנסת, מאות עובדים שעומדים בפני סכנת סגירת המפעל ואז בעצם איבוד פרנסה למאות משפחות, קרוב ל-1,000 בסך הכול, בסופו של דבר, בהתגלגלות הפיטורים והפגיעה. אדוני היושב-ראש, אני קורא לממשלה לעשות מעשה מייד, וגם עכשיו זה מאוחר, ולא לזרוק מאות רבות של עובדים למעגל האבטלה. גם כך הנתונים מאוד מדאיגים, אבל לפחות זה עכשיו ביד. עזרה מינימלית של הממשלה למפעל, כדי שימשיך לייצר, יכולה לחסוך כסף רב יותר – מאשר לטפל במצוקות חברתיות ובדמי אבטלה וגם בייבוא של תחליפים למוצרים שמייצרים שם במפעל. בעצם, כל פתרון אחר זולת המשך עבודתם של האנשים, הוא גם פתרון לא צודק, גם פתרון פוגעני בצורה קשה במאות משפחות וילדים, וכל פתרון אחר הוא גם משתלם פחות. לכן, אני קורא לממשלה להתעשת מבעוד מועד ולדאוג להמשך העסקתם של העובדים. יש כאב רב, יש מצוקות רבות. אני פשוט בא משם, ואני מאוד נסער מהמחזות ומהדברים שאמרו האנשים, שפשוט פוחדים להיזרק לאותו בור עמוק של אבטלה ושל אי-ודאות. לכן, אדוני היושב-ראש, כאמור, בכל הצעה כזו אני מציע שיתקיים דיון במליאה, אבל מובן שאני חושב שאם תהיה הצעה – להעביר את זה לוועדת הכספים, ושהדיון הזה יתקיים בהקדם, על מנת לדבר בהיבט הכללי של המכות הכלכליות, של ההתייקרויות ושל האבטלה, אבל בעיקר להתמקד בסוגיה של עובדי "פניציה", שלדעתי היא דוחקת ודורשת תשובה מיידית. בהיבט הכללי של מה שאנחנו מציעים כאן, הממשלה שיווקה לנו במשך שנתיים-שלוש מונחים כמו שגשוג, יציבות וכו', וכנראה העידן הזה הגיע לקצו. הוא הגיע לקצו לא מפני שהיה טוב ועכשיו רע, אלא מפני שמדיניות הממשלה מלכתחילה לא נבנתה בצורה נכונה בנושא הכלכלי. היא התבססה על קידום ערכים כלכליים מוחלטים לטובת ההון הגדול מבלי לצפות ולראות לאן זה יכול להוליך. גם ההפרטות שהיו במשק, שיכולות להכניס כסף נזיל לתקציב המדינה ואז לייצר מראית עין של התאוששות ושל מצב יציב – כשהכסף הזה נגמר חוזרים לאותו מקום של המצוקה. היום אנחנו מגיעים, בעידן הממשלה הזאת, לאחוז האבטלה שהיה קיים כשהממשלה קיבלה את השלטון. זאת אומרת, אנחנו נמצאים היום – אמרו שהגענו לאבטלה של 5%, ואגב זה היה שקר, היתה גם תרמית בצורת החישוב של האבטלה, שלא לקחה אלמנטים ומרכיבים שונים על-פי הכללים הנהוגים ב-OECD, ולכן יצרו מראית עין וכזבים של אבטלה שיורדת. ועכשיו אנחנו מגיעים לנקודת האמת, שאנחנו מגיעים ליותר מ-7%, והיד עוד נטויה לכיוון הגרוע יותר. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מריח – ואני חושב שזה לא חוש הריח המפותח שלי, אלא זה כולנו – שהממשלה, שלא נכנסה בעובי הדיונים המהותיים על תקציב המדינה, אינה מתכוונת להביא תקציב מדינה ל-2013 – – <היו"ר יעקב אדרי:> ואז הולכים לבחירות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – ואז הולכים לבחירות כמובן, כי הממשלה יודעת שהיא דרדרה את החברה ואת המשק לנקודות קשות מאוד, ואם הם יצטרכו לחבר תקציב ויבואו לבחירות עם התקציב שהם יחברו, עם כל המכות והקיצוצים וכו' וכו', אז ביבי נתניהו חושב שהוא יפסיד את הבחירות. לכן הוא עושה קיצוצים זוחלים, אחד-אחד, במהלך החודשים האלה, גם לפני וגם – ביום שיצאנו לפגרה הכריזו על שורת קיצוצים. ואז הוא יגיע לסוף השנה ויגיד שאין תקציב מדינה, ואז ילך לבחירות, מבלי לחשוף את עומק המצוקה שהוא יצר בתוך המשק ובתוך החברה בישראל. נתוני האבטלה האחרונים, ששר האוצר לא שמע עליהם בכלל, והוא מספר לנו שהוא לא יודע על זה שום דבר – זה רק מראה על קהות חושים ועל התכחשות למצוקתם של האנשים. זה מראה עוד יותר על ההשתעבדות המוחלטת של הממשלה לבעלי ההון. גם בקיצוץ הראשון, ביום יציאתנו לפגרה, דיברו על קיצוץ של 7 מיליארד שקלים, ועל מנת לייצר מראית עין של קיצוץ לכולם קיצצו 200 מיליון שקל משיפוי מעסיקים; לעומת זאת, 6.8 מיליארד שקלים היו על חשבון השכבות החלשות. שמעתי את סגן שר האוצר לפני כמה דקות מדבר על מס ערך מוסף, שהוא מס רגרסיבי, אבל היות שהעשירים צורכים יותר הם עיקר המשלמים. מאיפה התיאוריה הכלכלית הזאת? מאיפה הוא המציא אותה? איפה זה קיים? הרי העשירים הם אלפיונים ומאיונים. אז גם כשיצרכו 2 ק"ג עגבניות והעני יצרוך 200 גרם, עדיין עיקר הנטל נופל על השכבות החלשות. מה גם שאותו שקל או 2 שקלים של תוספת מס ערך מוסף, בשביל האיש העני והאיש שחי מתחת לקו העוני זה כסף גדול, ו-1,000 השקל, 5,000 השקל ו-10,000 השקל – בשביל האלפיונים העליונים זה כמו להתעטש. נתוני האבטלה קשים, ועל-פי מדיניות הממשלה הם יהיו קשים עוד יותר, אדוני היושב-ראש. בעיון ברשימת היישובים מוכי האבטלה אנחנו יכולים למצוא שעיקר האבטלה נמצא בקרב הציבור הערבי, ובמידה מסוימת בעיירות הפיתוח. כשאנחנו מדברים על 32% אבטלה בעיר רהט, זאת אומרת, אחד מכל שלושה אנשים מובטל. זה אחוז שלא קיים, לא בעולם השני, לא בשלישי, לא ברביעי ולא במיליון. אלה מושגים שכבר חלפו מהעולם, של שליש מכוח העבודה מובטל. אם מסתכלים על אום-על-פחם, עיר במרכז הארץ – 31% אבטלה, ועל אופקים – 15% ויותר, ועל אבו-סנאן וכו'. זאת אומרת, נכון שהאבטלה היא 7% ומשהו, אבל ביישובים הערביים ויישובי הפריפריה יש מדינה אחרת, יש נתוני אבטלה אחרים, יש עומק מצוקה אחר. במרכז הארץ, איפה שיש תעסוקה ויש יציבות של תעשייה ושל שירותים, אז יש רוויה, רוויה בעניין התעסוקה, אבל בצדדים, בפריפריה, בקרב הציבור הערבי בפרט, אנחנו רואים את עומק המצוקה. לכן לא צריך להסתכל על אחוזי האבטלה כאילו שהם 7%. זה לא 7%, אלא זה 20% וזה 25% וזה 30%, וגם, אם עושים את החישוב הנכון של האבטלה, אם מכניסים לתוך זה גם נשים ערביות שמעולם לא עבדו והן לא נמצאות בנתוני לשכת התעסוקה, האחוזים הם מפחידים ומבהילים. לסיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לך משהו. לפני שעה קלה עלה לכאן חבר הכנסת מגלי והבה ודיבר על חיבורי חשמל בכפרים הדרוזיים. ואני יודע שחיבורי חשמל הם בסמכותו של שר הפנים ובסמכותו של שר האנרגיה והמים. <היו"ר יעקב אדרי:> תשתיות, לא? <מוחמד ברכה (חד"ש):> כן, כן. הרי החליפו את השם. אתה לא מעודכן, יכול להיות. עכשיו קוראים לזה שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו. ואני לא אספר מעבר למקום היישוב שלי, לשפרעם. שני השרים ביקרו בשבועות האחרונים בשפרעם. השר אלי ישי, שר הפנים, לא בא לטפל בבעיות של תוכנית מיתאר ובנייה והקצאת קרקעות וכו' וכו', אלא בא לסעודה של רמדאן. האיש בא אל קבלני הקולות שלו, יכול להיות. השר עוזי לנדאו, ב-27 בחודש, לפני כמה ימים, גם הוא הגיע לשפרעם, לא כדי לטפל בחיבורי החשמל, כולל בשכונה בשפרעם שרוב תושביה דרוזים – הוא לא בא לטפל בחיבור חשמל אלא בא כדי לפתוח את שנת הלימודים. עוזי לנדאו יבוא לשפרעם על תקן המחנך הגדול, ויבוא בדלת האחורית, בלי תיאום עם העירייה. אם אלה שרי הממשלה, שיכולים לעשות כל דבר חוץ מאשר למלא את תפקידם, אני חושב שכל הממשלה אינה ראויה ואין לה מקום על הכיסאות האלה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יעקב אדרי:> תודה לחבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת טיבי יעלה, ולאחר מכן ישיב השר שלום שמחון. בבקשה, חבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר – – – <היו"ר יעקב אדרי:> כצל'ה – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר יעקב אדרי:> לא, לא. זה מפריע לחבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני אתחיל מההתחלה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, בחודש יולי שעבר יותר מ-16,000 איש איבדו את מקום עבודתם לאחר תקופה ארוכה שבה הממשלה הסבירה לנו כמה המצב הכלכלי יציב, איתן, חזק. התפארו בכלכלה הישראלית, והנה באופן פתאומי בישרו לנו בשורות אחרות, העלו מסים, גזירות כלכליות, עלייה בשיעור דורשי התעסוקה, עלייה בשיעור האבטלה. ביולי עלה שיעור דורשי העבודה ב-5% והגיע עד כדי 187,000 איש, באותה ממשלה שמתגאה בהישגים כלכליים ובכלכלה יציבה לשעבר. אני רוצה להזכיר בפניכם את שיעור האבטלה שאתם לא רגילים לו, ביישובים הערביים. לא ממוצע של 7%–8% – ביישוב לקיה, 41%. שיעור אבטלה 41%, כמעט מחצית היישוב. בטייבה, היישוב שלי, 24% – זה אותו יישוב שמשרד הפנים הפך אותו לשדה ניסויים והרכיב לנו שני ראשים, אנדרוגינוס: יושב-ראש ועדה ממונה ונאמן, עסקן מתוסכל במשך שש השנים האחרונות. כל עסקן מתוסכל של מפלגה ציונית כלשהי היה מוצא את דרכו לטייבה – משכורת שמנה, יישוב גדול, וגם נאמן, שהעלות שלו 300,000 שקל בחודש, כשהשופטת, הגברת ורדה אלשיך, המשנה פרוטוקולים לאחר קבלת החלטה, היא זו שפוסקת לו כל כמה חודשים את הסכום האסטרונומי הזה. בעראבה ­21%, שיעור האבטלה. באום-אל-פחם, 33%. בשפרעם, היישוב שלך, אדוני היושב-ראש, 18%. יותר מ-74 יישובים ערביים נמצאים עם אבטלה מעל שיעור של 10%. ולכן נשאלת השאלה – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> מי אשם? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> – – מתי האשם יישא באחריות. אני יודע מי האשם. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> המתנחלים. המתנחלים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתם חלק מהאשמה. אצלכם אין אבטלה. מה יותר קל מאשר לגנוב אדמה של מישהו, לקבל סובסידיה ולבנות בית, ולקבל תחבורה ציבורית מסובסדת, ובסוף לזעוק "לא מספיק"? איך תהיה אבטלה אצלכם? איך? איך? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתם ראיתם פעם הפגנה של גנבים, של שודדי קרקעות? מישהו ראה פעם שמתלוננים שזה לא מספיק? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> בסוריה. בסוריה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> שזה לא מספיק? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> בלוב. במצרים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אז במקום להפגין ממשיכים לגנוב, גם קרקעות וגם סובסידיה ציבורית. אפרופו ההפגנה והשביתה של אחינו הדרוזים מעֵסִפְיָא – עִסִפְיָא. תפסיקו להגיד עוספיא, אפילו את השם אתם רוצים לשנות להם. עספיא ודאלית-אל-כרמל – חיבורי חשמל. ואז עולה כאן סגן השר ואומר: יש חוק. לוקח זמן. יש ביורוקרטיה. שכונה שלמה. שכונה שלמה, יותר מ-1,000 איש, שנים בלי חיבור לחשמל. אנחנו מכירים את זה מיישובים אחרים במשולש ובגליל. הגיעו מים עד נפש – משפחה שלמה, משפחת כיוף. למה נהרגה? שמו גנרטור, אין חשמל, היתה הצתה בגלל העניין הזה והיתה שרפה ונחנקו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> נחנקו – – – של הגנרטור. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> נחנקו. נחנקו. נורא. אגב, כמעט שלא היה דיווח רציני עליהם בתקשורת. מעניין למה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> כי הם ערבים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> בדיוק. אני תוהה. תגידו, במגרון – מה היתה מהירות הקמת היישוב החלופי, ההתנחלות החלופית, כדי שהגנבים הראשונים יעברו לאזור גנוב אחר? מהירות הקול. גם דחפורים, גם טרקטורים, גם יישוב קרקע. היום ראיתי את התמונות. ואגב, היום הם פנו לבית-המשפט כי היישוב לא מוכן. הבנת, אדוני היושב-ראש, למה היישוב לא מוכן? אין מועקות. <היו"ר מוחמד ברכה:> מעקות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם לעברית: כן, אמר שאין מעקות בצד ימין ובצד שמאל.) <עפו אגבאריה (חד"ש):> אישור מכבי-אש. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> יכול להיות שתתחילו לשבות מפני שאין מרינה, גם. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> לא, גם התקשורת – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אין מרינה. אין מעקות. התקשר אלי מישהו מקלנסואה, הוא אומר: אנחנו שנים גרים בלי מעקות. גם בדיר-אל-אסד גרים בלי מעקות, גם בטייבה גרים בלי מעקות. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אני שמעתי קודם מתנחל מתראיין ב"גלי צה"ל", אומר: אנחנו לא יכולים – אין מעקות. יכולים לעבור לאדמה הגנובה החדשה. למה לא מתייחסים אל עוספיא ודאלית-אל-כרמל, אל השכונה הזאת, שחסר לה חיבור חשמל, כמו אל מגרון, ומחברים אותה מייד על-ידי סמכות שר ועל-ידי כיפוף כל ההליכים הביורוקרטיים? למה – כי הם דרוזים. למה – כי הם לא יהודים. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> פתאום הדרוזים נהיו חברים שלך, הא? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הם אחים שלי, וזה לא סתם כמו שאתה אומר את הססמאות הנבובות שלכם. הגיע הזמן שהיחס אליהם יהיה יחס שוויוני לא רק בבתי-הקברות – ואני מצטער שחברינו הדרוזים שהיו פה יצאו. הם היו צריכים להמתין עד שאנחנו נסיים, חבר הכנסת ברכה ואני, ולהקשיב גם לדברים שלנו. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> הם לא רואים בך חבר שלהם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> ולכן אמרתי ואני חוזר, חלק מהיישובים הערביים – הזכרתי פעם את היישוב כפר-ברא, שהוא יישוב למופת, מפותח – מצבם טוב יותר מזה של חלק מהיישובים הדרוזיים שמשרתים בצבא, כך שהטענה של זכויות וחובות מתרסקת מול עינינו; היא טענה נבובה. אני אתן לכם עוד מספרים: שיעור הדרוזים בסקטור הציבורי: 0.6%. כלומר, 43% מהשיעור שלהם, אם היה ייצוג הולם. שיעור הנשים הדרוזיות – קשה שבעתיים, תת-ייצוג מחפיר, מביש – רק 60 נשים דרוזיות מועסקות בסקטור הציבורי. קרקעות: דאלית-אל-כרמל – 75% שיעור הפקעה. בית-ג'ן – 83% שיעור הפקעה. יישובים ערביים לכל דבר. ולכן הממשלה הזאת, אדוני השר, שאחראית גם לעליית מחירים, אחראית גם להתנכרות והתנכלות לציבורים שלמים – גם לפריפריה, גם ליישובים הערביים במשולש שבנגב, גם למשכורות נמוכות, גם ירידה באפקטיביות של השכר, עלייה בשיעור האבטלה, והיחס, ואני שב ואומר, היחס אל היישובים הדרוזיים הוא יחס מביש, מתנכל ומתנכר. הגיע הזמן שהחיוך לא יהיה מדיניות, שההתפייסות לא תהיה מדיניות. התברר שהיא מדיניות כושלת, בלתי אפקטיבית, כי מקבלים תמורתה סטירת לחי, לפעמים יריקה בפרצוף, וזה לא גשם. הגיע הזמן. תודה רבה, אדוני. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, חבר הכנסת טיבי. התשובה תהיה משולבת, כי שני הנושאים דומים. זה יכול להיות, ולכן תהיה תשובה משולבת של השר שמחון וגם של סגן שר האוצר על שני הנושאים. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> אז אתה תשיב על שניהם, כי הנושאים הם דומים, כדי שלא תעלה פעמיים ותגיד אותם דברים. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> הוא רוצה לעלות פעמיים. <הצעות לסדר-היום> <הזינוק במספר המפוטרים במשק, עליות המחירים הצפויות והעלאת שיעור המע"מ הופכים את החיים בישראל לבלתי נסבלים> <היו"ר מוחמד ברכה:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: הזינוק במספר המפוטרים במשק, עליות המחירים הצפויות והעלאת שיעור המע"מ הופכים את החיים בישראל לבלתי נסבלים, מס' 8800 ו-8801. גם כאן יש שני מציעים: חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, חבר הכנסת הורוביץ. אחר כך נשמע את תשובת השר לארבעת הדוברים – אני, טיבי, הורוביץ וכבל. עשר דקות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, התעוררנו הבוקר לכותרות שמבשרות – אולי יש אנשים שהופתעו; אני לא הופתעתי, אני מכיר את המצב הזה – על כך שמאות תלמידים, ליתר דיוק תלמידות, במערכת החינוך של מדינת ישראל, מערכת חינוך שמקבלת הרבה כסף ממדינת ישראל, לא משובצות ללימודים, כי הן ספרדיות. אני, אגב, היות שזה לא נושא חדש – כבר עלה פה בשנים שעברו – התעניינתי איך קובעים מי זה ספרדי ומי זה אשכנזי, אילו ארצות נכללות בקטגוריה הזאת, מה קורה כשהאמא היא מעדה אחת והאבא הוא מעדה אחרת. אז אמרו לי: אצל חרדים הנישואים האלה, המעורבים, לא כל כך נפוצים, אז אין השאלה לפי מה קובעים את העדה. והשורה התחתונה היא שלמרות הזעם ובג"ץ עמנואל והעמותות שקמו והדיונים פה בכנסת, שנה אחר שנה נפתחת שנת הלימודים, ובתי-ספר רבים חרדיים, ששייכים בעיקר לחינוך העצמאי של אגודת ישראל, לא מקבלים תלמידות כי הן מזרחיות. ושר החינוך, ששנה אחר שנה עומד פה ובמתק שפתיים מדבר על ההישגים שלו ועל השליטה שלו במערכת החינוך, נותן לזה לקרות. קראתי היום ששר הפנים אלי ישי, שהוא מאוד זועם כביכול על העניין הזה, אמר שהוא יקפיא העברת תקציבים לרשויות המקומיות שבהן שוררת האפליה. אני באמת מחכה לראות, אדוני היושב-ראש, שיוקפאו התקציבים למודיעין, לגוטרמן שם, ולביתר-עילית ולבני-ברק, ומה אז יגידו בש"ס ואיך ינהלו את העניין הזה. באמת אני מחכה לראות. והעניין הזה הוא חרפה, הוא בושה, הוא דבר שאי-אפשר להעלות אותו על הדעת. זה, כמובן, פסול, בלתי-חוקי גם. גם אם בית-הספר היה פרטי לחלוטין ולא היה מקבל שקל מהמדינה, אסור היה להרשות דבר כזה; ודאי כשבתי-הספר האלה ממומנים – נהרי, נהרי ב' וכל החוקים האלה שעברו כאן – ממומנים על-ידי המדינה והרשויות המקומיות, אי-אפשר להרשות שדבר כזה יקרה. אגב, אני חייב לציין שגם בשנה שעברה, כשהיתה סערה גדולה סביב האפליה של בנות מזרחיות, אפרופו סיפור עמנואל וסיפורים אחרים, עדיין באמצע השנה, כשבדקנו את העניין, עשרות בנות עדיין ישבו בבית ולא יכלו להתקבל לבתי-הספר כי לא קיבלו אותן על סמך האפליה המחפירה הזאת. אבל אני חייב לומר שאני לא רוצה לעצור בנקודה הזאת, ואני רוצה לומר לאלי ישי עוד דבר: אלי ישי, לפי התגובה שלו, לפחות זו שראיתי בדקות האחרונות, מאוד כואב את כאבן של הבנות המזרחיות שלא מתקבלות לבתי-הספר. אלא מה, אלי ישי בעצמו נוקט בגזענות כלפי סוגיות אחרות. כשזה לא נוגע לו, הוא יכול להיות גזען – אם ערבים ואם פליטים ואם הומואים, ואם כל מי שלא מוצא חן בעיני אלי ישי. ואני חושב שאלי ישי צריך ללמוד פה את העניין. גזענות היא גזענות. כשזה פוגע בך, זה מאוד כואב, זה מקומם, זה מטריף את הדעת, זה דבר שאי-אפשר לעבור עליו בשתיקה. אבל הוא חייב להבין שזה בדיוק אותו דבר כשזה מופנה למגזרים אחרים, ומאוד חורה לי ששר הפנים הזה, שכל כך כואב את הגזענות כלפי העדה שלו והמשפחה שלו וציבור המצביעים שלו, נוקט בדיוק אותה גישה כשזה נוגע לקבוצות אחרות. לכן אני אומר, אני מאוד אתמוך אם אלי ישי ינצל את הסמכויות שיש לו, ויש לו, ואם שר החינוך ינצל את הסמכויות שיש לו, ויש לו, ויפעל נגד בתי-הספר הגזעניים האלה, אבל אני מצפה מהם שיפעלו גם בסוגיות האחרות על-פי אותן אמות מידה. ופה הסיפור לא נוגע רק למערכת החינוך. הנה, בימים האחרונים אנחנו עומדים בפני הסיפור בחריש, ששם הולכת לקום עיר גדולה. אני בעד שייתנו פתרונות דיור, ואגב, אדוני, אנחנו שנים, ובמיוחד מאז המחאה החברתית, אומרים שכשהממשלה רוצה, אם היא רוצה, היא יכולה לבנות בנייה בזול, דירות בזול, באמצעות מחיר למשתכן, בנייה תקציבית. שמעתי גם – מהעיתונות החרדית, כמובן, כי הדברים האלה מתפרסמים רק שם – שעל-פי הסיכום עם ועד הרבנים לגבי חריש, דירה חדשה תעלה בחריש 450,000 שקל – פחות מחצי מיליון שקל. היום דירה ממוצעת בישראל עולה משהו כמו 1.2 מיליון. זה פחות מחצי מהמחיר של דירה ממוצעת בישראל. ואיך עושים את זה? הקרקע היא של המדינה, מחיר הבנייה ידוע, מוציאים מכרזים ותופרים את העניין. זה טוב ויפה, אבל למה רק לחרדים? הרי בחריש ובאזור שבו היא נמצאת יש חילונים, יש ערבים, יש סרוגים, יש אנשים מכל מיני סוגים בחריש עצמה. הייתי שם לפני ימים מספר, קיימתי מפגש, באו תושבים מאום-אל-קוטוף, באו מערערה, באו תושבים שיושבים בחריש עצמה, באו אנשים מקיבוץ מצר וברקאי, וזה אזור שיש בו אנשים מכל הסוגים והמינים. מדוע על אדמת מדינה מוציאים דירות זולות, חדשות, לשיווק למגזר אחד בלבד? האם הקרקע בחריש היא האדמה הפרטית של אריאל אטיאס? האם זה שייך בטאבו למפלגת ש"ס? שר השיכון הוא גם השר שלי, האדמה בחריש היא אדמת מדינה, שייכת גם לי, גם לכם, לכולנו, ואת הפתרונות האלה של דיור זול צריך לתת לכלל האוכלוסייה. אלא מה? יושבות שם כבר כמה מאות משפחות בחריש – חבר הכנסת טיבי, כמה זמן אמרת שיש ועדה קרואה בטייבה? שש שנים? בחריש יש כבר שש שנים וחצי, והאריכו לו בעוד שנה וחצי. בראש הוועדה בחריש עומד נסים דהן, שהיה שר מטעם ש"ס, והוא במשך שש שנים וחצי – שיא ישראלי – עומד בראש הוועדה הקרואה בחריש בלי בחירות. בלי בחירות. בחריש אין בחירות. וזה יהיה ככה גם בשנה הקרובה הזו. בלי ספק זה ישבור שיא, שאני בטוח שלא יישבר פה עוד הרבה שנים. ולמה עושים את זה ככה? כדי למנוע מהתושבים המקומיים כל מעורבות בתהליך הדורסני הזה של הקמת העיר החרדית הגדולה בחריש. ואני רוצה להגיד לכם פה, חברי הכנסת, אין לי דבר נגד חרדים, אין לי דבר נגד דירות זולות לחרדים. להיפך, אני פשוט חושב שהפתרון הזה מגיע לכל אזרחי מדינת ישראל. היום, על-פי כללי המשכנתה של בנק ישראל, אתה צריך לבוא, זוג צעיר – דירה לא בתל-אביב, בבאר-שבע, לא משנה איפה – לפחות עם חצי מיליון שקל מהבית כדי לקבל משכנתה. זה מה שעולה כל הדירה בחריש. ואם שר השיכון ושר הפנים חושבים שהם בפוליטיקה הפנימית שלהם יפתרו את הבעיות של המגזר שלהם, אז הם טועים טעות מרה. ואנחנו רואים – כמו בסיפור החינוך שדיברתי עליו, ובסיפור הדיור – שהדברים יטפחו על פניהם, והם יצטרכו לשנות כיוון. חברים, אני מייצג פה מפלגה שנמנית עם השמאל הציוני. והשמאל הציוני הזה, שבנה את המדינה, מבוסס על שלושה יסודות עיקריים שהם מדינה דמוקרטית, צדק חברתי ותיחום הדת, נקרא לו כך, או מאבק בכפייה דתית. ואת שלושת היסודות האלה הממשלה הזאת מביאה לקיצוניות, והיא בכך חותרת תחת, הייתי אומר אפילו, אושיות הציונות. הממשלה הזאת של היום, בהתנחלויות שלה, בהשקעות שלה בשטחים, גורמת לכך שהסיכוי לפתרון של שתי מדינות – למדינה פלסטינית ולמדינה יהודית ודמוקרטית – הולך ונמוג. אנחנו ממרצ היינו שלשום ברמאללה, נפגשנו עם אבו מאזן. אני חייב להגיד שהתחושה – האווירה בפגישה היתה קשה. היה ברור שעם הממשלה הזאת הקיפאון הזה, המשתק, ההרסני בתהליך המדיני יימשך. עם הממשלה הזאת ועם מי שעומד בראשה, ומי שמנהל את משרד החוץ שלה, אין שום סיכוי לחידוש התהליך המדיני. אז יכולה הממשלה אולי להיות מרוצה מדבר כזה, אבל לאן היא מוליכה אותנו? למצב של מדינה דו-לאומית, שהוא בפועל מצב של אפרטהייד וכיבוש מתמשך, שפוגע בשני העמים ובאינטרסים שלהם. זה במישור המדיני. במישור החברתי אנחנו עומדים בפני קיצוצים, בפני העלאת מסים, בפני אבטלה, שכבר אנחנו רואים את התוצאות שלה. פה עכשיו עומדים מחוץ לכנסת מאות אנשים ממפעל "פניציה". אין בירוחם או בסביבה הרבה מקורות; אם הם יפוטרו, הם פשוט ישבו בבית ויהיו מובטלים. ואם מדובר על אנשים בני 40 ו-50, שהסיכוי שלהם למצוא עבודה גם כך קטן, אתה גוזר עליהם חיים של עוני. זה המסלול החברתי ההרסני שבו הממשלה הזאת מוליכה אותנו. אני מסיים. ובמישור של דת ומדינה, העיוותים בחינוך, העיוותים בדין האישי. ואסיים בסיפור בעניין הזה, אפרופו מה שאמרתי בהתחלה. רבני שכונות, שמקבלים את שכרם מהמדינה, איימו על הורים לבל יעזו להתלונן שילדיהם מקופחים בבתי-הספר. רבני שכונות. במקום להילחם בגזענות, למנוע את התופעות האלה של אפליית מזרחיים בבתי-הספר, אמרו להורים שהילדים שלהם יושבים בבית כי הם ספרדים: אוי ואבוי אם תעזו להתלונן. רבני שכונות מטעם משרד הדתות, מטעם הממשלה הזאת. זה הפרצוף של ממשלת נתניהו, ישי, ליברמן, ברק. תודה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. אני מזמין את חבר הכנסת איתן כבל לדבר על אותו נושא במסגרת של עשר דקות. אחר כך נשמע את תשובת השר. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מבין שאתה הפסדת בהגרלה היום, אדוני השר. אתה מוצא את עצמך גם כן – המליאה ריקה, אין כמעט אף אחד מהקואליציה, אף אחד מהשרים לא פה, ועוד לך נותנים לענות על הנושא הזה. הרי שנינו יודעים, אדוני השר, במה דברים אמורים. לכאורה, הנושא הזה של האבטלה נמצא תחת אחריותך, אבל כולנו יודעים הרי שזה קשקוש-בלבוש. העובדה ששירות התעסוקה נמצא תחת אחריותך – האם שירות התעסוקה הוא הגוף שאמור לכוון את המדיניות התעסוקתית במדינת ישראל? אני רוצה להזכיר לך ולנו, אדוני היושב-ראש, שראש הממשלה ושר האוצר, במשך שלוש השנים האחרונות לא הפסיקו להתהדר, מעל כל במה ועל כל גבעה רמה, בהישגים הכלכליים המרשימים של מדינת ישראל, ובצדק, ישראל אל מול כל העולם. פעם היו אומרים עלינו: וילה בג'ונגל, ועכשיו אומרים: הווילה הזאת בתוך כל הג'ונגל הכלכלי בעולם. ופתאום – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> וילה דו-תקציבית. <איתן כבל (העבודה):> יתירה מכך, אפילו שר האוצר – שלא יעז מישהו לקחת לעצמו את הפטנט של התקציב הדו-שנתי. ואיך – ולא נודע כי באו אל קרבנה, חבר הכנסת אחמד טיבי? לאט-לאט הסיפור הזה של הפטנט העולמי הזה נעלם, הורד מסדר-היום. אבל החמור מכך – באמת, אני אומר לך, אדוני השר, שאתה גם חבר שלי לפני הכול, ואנחנו ממשיכים להיות חברים גם אחרי שעברת למפלגה הגדולה. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אני, אגב, לא חושב כמו שר האוצר. <איתן כבל (העבודה):> לא, אני הרי בדיוק אמרתי שהפסדת בהגרלה. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> זה לא מדויק. <איתן כבל (העבודה):> אבל, אדוני השר, הרי על מה אנחנו רוצים לקבול? לא עליך, שאתה לא ממונה על איך הדברים יתנהלו, כבר הקראת קודם תשובה של מישהו אחר – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אחר כך אמרתי גם – – – <איתן כבל (העבודה):> אחר כך אמרת גם – בסדר, אבל פה אתה לא יכול ללחוש על אוזנו של שר האוצר. בוודאי הוא שם אטמים כשאתה מדבר. אבל אני רוצה לומר לכם שבעניין הזה אנחנו מוצאים את עצמנו, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, במצב ששר האוצר נותן תשובה כשכותרות העיתונים זועקות על ממדי האבטלה – וכל מה שיש לו לומר זה שהוא לא מכיר נתונים כאלה. אז אחת מהשתיים – אם אתה לא מכיר נתונים כאלה, צא בהתקפה חריפה על עיתון "ידיעות אחרונות", שכותרתו זעקה 167,000 מובטלים, כמדומני, על עלייה בממדי האבטלה באותו חודש כפי שלא היו מזה שנים רבות. צא, כמו שאתה יודע. ואני שואל אותנו: איפה השמן? איפה הרזה? איפה הגרפים היפים? חבר הכנסת טיבי, איפה הגרפים? איפה תנועות הידיים? איפה התזזית? מה שאנחנו מקבלים, אדוני היושב-ראש, מקבלים בעיטות לבטן. מה זה הבעיטות לבטן? זה הפחד. אין כמעט הודעה שלו – מבחינת לשכת ראש הממשלה, אין בעיה כלכלית. אין בעיה כלכלית. יש בעיה אחת, קוראים לה אירן. איך אתה מתמודד עם הבעיות הכלכליות של מדינת ישראל? אתה לא מפסיק להגיד "אירן" בבוקר, "אירן" בצהריים, "אירן" בערב. טבעי הוא, כל אחד מאתנו מסתובב – כל אחד במקומו, ולא משנה מאיזה יישוב הוא בא: יהודי, ערבי, דרוזי; נשים, גברים; מבוגרים וצעירים – כולם מסתובבים בתחושה של פחד. ושואלים אותנו, כאילו אני יודע מה יקרה. אני יודע מה יקרה? מישהו יודע מה יקרה? נו, להתארגן? תהיה מלחמה? לא תהיה מלחמה? אנשים רעבים ללחם. יש היום בישראל אנשים שהם רעבים ללחם, ולא רק בפריפריה, גם בערים המרכזיות של מדינת ישראל. אותן ערים שבעות, יש בהן אנשים רעבים ללחם. וכולם עסוקים בנושא אחד היום – פחד. כך משטרים פאשיסטיים מתנהגים. מדברים על פחד, פחד, ועוד הפעם פחד, ועוד הפעם פחד. ובכך, במקום שנעסוק בבעיות שבאמת מטרידות את האזרח במדינת ישראל בימים אלה, עסוקים באותו פחד. ואני אומר יותר מזה. אדוני ראש הממשלה – הוא צריך להבין, מדינת ישראל היא לא תיק ההשקעות הפרטי שלו, היא השקעה של כולנו. זה לא עסק פרטי שלו. איך הוא מתנהל? כמי שהמוצא שלו תימני אני אומר: הוא רקדן תימני גרוע. אין נושא שהוא לא עושה בו צעד אחד קדימה, מתבלבל, שני צעדים לאחור. רק בהבדל אחד: כשהוא עושה את הצעדים לאחור, אותו רקדן תימני גרוע, הוא מסתבך ברגליים ונופל פעם אחר פעם. <עמיר פרץ (העבודה):> מדינת ישראל – – – בהשקעה בנאמנות עיוורת, אולי שם הוא לא מתעסק. <איתן כבל (העבודה):> כן, זה נכון. פה כתוב: בכל הקשור לענייני המדינה – אני קורא מתוך הנאום המוכן – אנחנו מצפים להרבה יותר אחריות. הציבור לא הפקיד את המדינה בידיו בנאמנות עיוורת, זה העניין. מדינת ישראל לא הופקדה בידי בנימין נתניהו בנאמנות עיוורת. והוא מתנהג בכל עניין – אם הייתי יכול לבוא ולומר אפילו היום ליעקב כץ, חבר הכנסת כץ, שהוא מנהל את ענייניו בדיוק כמו שכץ רוצה, הוא לא מנהל אותה. הוא לא מנהל אותה, לא, עם כל הבעיות המתקיימות, לשום מגזר. כשאנחנו מדברים על חוק הישרדות, מה שפועל יום ולילה זה איך אני שורד. ואני אומר יותר מזה, את מה שכנראה אחרים לא אומרים. יש לנו היום הדיון על ערוץ-10. אני רוצה להזכיר, חרב הפיטורים מונחת לא רק על ערוץ-10, היא מונחת על "פניציה" ומונחת על עשרות מפעלים מדן ועד אילת; משפחות במדינת ישראל בכל מקום, כולל בשירות הציבורי. כולל אותם מקומות שנדמה להם שהעבודה שלהם מובטחת, והיא לא מובטחת. אין היום ביטחון תעסוקתי בשום מקום. חברים, שיהיה ברור, גם אם קוראים לך עיתונאי, אתה איש טלוויזיה, וגם אם אתה טאלנט – אין היום ביטחון תעסוקתי בשום מקום. אבל החמור מכך, שהיום גורלו של ערוץ-10 לא מוכרע ליד שולחן הממשלה אלא מוכרע כנראה במטבח של בנימין נתניהו, לפחות על-פי פרסומים זרים. בשום מקום. כולם מדברים על זה, כולם יודעים על זה, כולם משוחחים על זה. זה הרבה מעבר לעניין אם היתה כתבת תחקיר על נתניהו או לא. זה הרבה יותר עמוק. השאלה איננה שאלה כלכלית. יש בעיות, ערוץ-10 צריך לקחת את עצמו – חברים יקרים, שאף אחד פה לא יתבלבל, ערוץ-10 צריך להציג תוכנית מלאה איך הוא לא נסמך בסופו של עניין על שולחנו של הריבון. אנחנו לא רוצים תקשורת כמו שיש היום, שמפחדת לעשות תחקירים, שמפחדת לומר דברים כלפי כולנו. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני יכול לבוא ולומר: אנחנו חזקים. מדינת ישראל, ברוך השם, יש בה אזרחים חזקים, אנשים חזקים, אבל אי-אפשר. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני אומר ביושר, אני מסתכל גם על הסקרים, ואני אומר את זה לנו, אני אומר, חבר הכנסת הרצוג, גם לנו פה באופוזיציה: צריכים לעשות חשבון נפש, איך למרות העובדה שבנימין נתניהו הוא ראש ממשלה כושל, רע – שעסוק בהישרדות אישית בלבד, שהקים את הממשלה הגדולה ביותר בתולדותיה של מדינת ישראל, ממשלה שלהוציא שר כזה או אחר כמעט לא עושה דבר באמת – אנחנו, המרכז והשמאל לא מצליחים להתרומם. <היו"ר מוחמד ברכה:> – – – <איתן כבל (העבודה):> אפרופו, אומר לי אדוני היושב-ראש, למה אין אצלנו ביטחון תעסוקתי. אני אומר את זה כי אלה שאלות שצריך לשאול את עצמנו. אני לא רוצה להתעסק, כמו שאמר ג'ורג' בסדרה המפורסמת "סיינפלד": זו לא את, זה אני. אז אני בא ואומר לנו, גם בתוכנו – ואני מסיים, אדוני היושב-ראש – בימים הלא-פשוטים האלה, גם אנחנו צריכים לדעת ולהביט על עצמנו במראה אם אנחנו באמת מאמינים בכל דבר שאנחנו אומרים פה. החבורה הזאת, מהמפלגות הערביות ועד כל המפלגות האחרות שנושאות את האופוזיציה, ואלה שרוצות להיות חלק מהכנסת הבאה, צריכה למצוא את הדרך לשתף פעולה ולייצר חזית שתגרום לכך שנהיה גדולים מסך חלקינו. אם לא, אנחנו או מי שישרוד כאן ימשיך לברבר והוא ימשיך להרוס. תודה. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, חבר הכנסת כבל. אני מזמין את השר שלום שמחון לענות על שתי ההצעות לסדר-היום שהועלו. בבקשה. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני ישבתי פה מאז הבוקר והקשבתי בקשב רב. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – – בגלל שהאיש הרזה – – – אתה שהיית שמן – – – תן דוגמה. רזית. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אני אפתיע אותך. א. לא שלחו אותי. ביטלתי סיור – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> הוא סך הכול רצה להחמיא לך. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> ביטלתי סיור חשוב מאוד ברמת – לא, הבנתי את הבדיחה. אבל גם, כבל, קיבלתי את המחמאה על המשקל. מאחר שגם כבל העיר על זה, האמת היא, לא שלחו אותי, ביטלתי סיור חשוב מאוד עם משקיעים ברמת-הגולן, כי היה חשוב לי להגיד את עמדתי ולא את עמדתו של שר האוצר. אנחנו חלוקים, אני התעקשתי לבוא ולהשיב בשמי. אני לא חושב כמוהו. <איתן כבל (העבודה):> השמאל משתלט על הממשלה. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> התשובה תהיה ארוכה, שתהיה לכם סבלנות בבקשה. הערפל הכלכלי ואי-הוודאות העוטפת את השווקים הבין-לאומיים ואת העולם כולו הניעו את משרד התמ"ת להיערך ולהכין את המשק הישראלי לאפשרות של החמרת המצב ולתרחיש של האטה חמורה, במיתון. <עמיר פרץ (העבודה):> בשלב זה אין חילוקי דעות בינך לבין – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> לאט-לאט. אני אתן רק את הנתונים האמיתיים, לא מורח אף אחד. כשאנו באים לבחון את שוק העבודה הישראלי, חשוב שנבדוק את מצבם של כמה נתונים מרכזיים. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה הוא היחס בין דורשי העבודה לבין כלל האוכלוסייה הנמצאת בגיל הרלוונטי. שיעור האבטלה הוא היחס בין מחפשי העבודה מתוך כלל המעוניינים לעבוד, כלומר, עובדים ומחפשי עבודה יחד. מספר זה נתון להשפעות שונות. כך, למשל, שיעור האבטלה יכול לעלות בשל הצטרפותן של אוכלוסיות חדשות למעגל מחפשי העבודה או בגלל עלייה במספר המפוטרים. ככלל, ביחס לשנים האחרונות שוק התעסוקה בישראל נמצא כיום במצב טוב היסטורית. אחוז האבטלה שנרשם ביולי, של 7.2%, דומה לממוצע בשנת 2011 שעמד על 7% ונמוך משנת 2010 ו-2009, שבהן היה גבוה יותר ועמד על 8.3% ו-9.4%. שיעור ההשתתפות בתעסוקה, של 63.5%, גבוה משהיה בשנים 2011 ו-2010, שבהן עמד על כ-62.5%. על-פי נתוני הלמ"ס ישנן 70,000 משרות פנויות. בשנתיים האחרונות נרשם גידול משמעותי של כ-314,000 במספר המועסקים. גידול זה במספר המועסקים מבטא עלייה בשיעור ההשתתפות, מ-61.9% ברבעון השני של 2009 ל-63.4% ברבעון השני של 2012 וירידה של שיעור האבטלה מ-9.9% ברבעון השני של 2009 ל-7% ברבעון השני של 2012. יחד עם זאת, לצערנו, בחודשים האחרונים ניתן להבחין בשינוי מגמה אפשרי ובהחמרת המצב. על-פי נתוני שירות התעסוקה, בנובמבר 2011 נסתיימה מגמה בת שנתיים של ירידה במספר דורשי העבודה הרשומים בלשכות, ומאז נובמבר 2011 חלה מגמת עלייה במספר דורשי עבודה רשומים בשיעור חודשי ממוצע של 0.4%. חבר הכנסת כבל, אני רוצה שתדע שכבר בחודש נובמבר, כאשר שר האוצר אמר בממשלה שהכול טוב, אני אמרתי לו שמתחילים לראות את המגמה. אמרתי את זה ליד שולחן הממשלה, זה גם רשום בפרוטוקול. אמרתי את זה באופן עקבי. ייתכן שניתן להסביר חלק מעלייה זו בגידול במספר המשתתפים בשוק התעסוקה. עוד ניתן לראות כי קיימת ירידה קלה בשיעור התעסוקה ועלייה מסוימת בשיעור האבטלה, מ-6.8% בינואר 2012 ל-7.2% ביולי האחרון. מספר דורשי העבודה הרשומים בלשכות התעסוקה בחודש יולי השנה עמד על 202,768, זאת לעומת 196,876 ביולי אשתקד. נתון זה, יש להדגיש, עדיין נמוך משמעותית ממספר דורשי העבודה ביולי 2009, שהיה 224,901. את חלק מהעלייה במספר דורשי העבודה ב-2012 ניתן להסביר גם בעלייה בשיעור ההשתתפות הכולל. בהחלט יכול להיות ש-6,000 מפוטרים או 6,000 מובטלים חדשים זה לא מספר שהוא סופר. אני סופר כל בן-אדם, לכן אני חושב שאמירה של אדם כזה או אחר, לא משנה באיזה תפקיד הוא נושא, לכאורה כאילו אין אבטלה ואין מפוטרים, היא לא רק אמירה לא אחראית, היא פוגעת ב-6,000 בני-אדם. בנוגע למפוטרים, מספר המפוטרים בחודש יולי עמד על 16,084 – שהוא מספר שיא מאז יולי 2009 – מתוכם 7,497 גברים ו-8,587 נשים. חשוב לזכור, אתגר התעסוקה במשק הישראלי הוא כפול: הוא כולל את העלאת שיעור ההשתתפות של קבוצות אוכלוסייה מעוטות השתתפות, ובמקביל שמירה על שיעור אבטלה נמוך במשק הישראלי כולו בשגרה, ועל אחת וכמה בעת משבר. מדיניות הממשלה מתמקדת בהעלאת שיעור התעסוקה, ולשם כך יש לפעול בשני מישורים. במישור הראשון, יש לפעול להעלאת שיעורי ההשתתפות של קבוצות מעוטות השתתפות בשוק העבודה, דוגמת נשים ערביות וגברים חרדים. שיעור ההשתתפות בשוק העבודה של גברים חרדים בשנת 2011 עמד על 46.8%; שיעור השתתפותן של נשים ערביות היה 28.5%. נתונים אלו נמצאים ביחס נמוך לממוצע ה-OECD, העומד על שיעור השתתפות של 76.2%. המישור השני בפעילות הממשלתית מתמקד בשמירה על שיעור אבטלה נמוך. בתוך כך, משרד התמ"ת מפעיל מגוון תוכניות, כמו למשל הכשרה מקצועית מותאמת לשוק העבודה, סיוע למעסיקים וכלים נוספים הנבחנים היום במשרד. זאת ועוד, קיים פער עצום בין שיעור העוני בקרב משפחות שבהן שני בני-הזוג עובדים בהשוואה למשפחות שבהן מפרנס אחד בלבד. משום כך, שיעורי העוני גבוהים בקרב האוכלוסייה הערבית והחרדית שבהן נפוצים משקי-הבית שבהם קיים מפרנס אחד בלבד. הנתונים המספריים לשנת 2010, אדוני היושב-ראש, מראים כי כאשר אין במשפחה מי שעובד ונמצא בגיל העבודה, תחולת העוני לפני תשלומי העברה ומסים היא 90.6%, ולאחר תשלומי העברה ומסים – 70.1%. כאשר יש – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> זה לא זהה בין יהודים ובין ערבים. תשלומי העברה לא מקפיצים מעל לקו העוני. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אני תיכף אומר את הנתונים. כן. <היו"ר מוחמד ברכה:> העוני יותר עמוק. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> כאשר יש במשפחה מפרנס אחד, תחולת העוני לפני תשלומי העברה ומסים היא 37.8%, ולאחר תשלומי העברה היא 25.6%. במידה שבמשפחה יש שני מפרנסים היא תהיה 4.9% לפני תשלומי העברה ו-3.5% לאחר תשלומי העברה. לתשומת לבנו, שיעור העוני בקרב האוכלוסייה הערבית עומד על 53.2%, ובקרב האוכלוסייה החרדית הוא עומד על 55%. הנושא, אם כן, מחייב טיפול ולכך אנו נערכים במרץ. על מנת לעמוד ביעדי הממשלה לשנת 2020 יש, ראשית, להגדיל את מספר המועסקים בחברה הערבית בעשר השנים הקרובות ב-300,000 מועסקים חדשים, 200,000 מתוכם צריכים להיות גברים ו-100,000 נשים. שנית, יש להגדיל את מספר המועסקים במגזר החרדי בעשר השנים הקרובות בכ-80,000; 50,000 מתוכם צריכים להיות גברים ו-30,000 מתוכם צריכים להיות נשים. <היו"ר מוחמד ברכה:> אתה תתייחס גם לאיך תעשו את זה? <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> כן, בטח. תיכף אדבר. זה העימות שלי עם האוצר – הם טוענים שלא צריך לעשות כלום. <יצחק הרצוג (העבודה):> כאילו אין בעיה. <היו"ר מוחמד ברכה:> השאלה, האם לקלוט את העובדים במקומות עבודה מחוץ ליישובים או להתחיל לחשוב להביא מקומות עבודה ליישובים. הגיע הזמן. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> הבעיה בחלק מהאמירות של האוצר היא שהן אמירות לצורך אי-מתן תקציבי פעולה ולא כדי לבטא את העניין עצמו. זה חלק גדול מחילוקי הדעות בין משרדי לבין משרד האוצר. אני רוצה לתת לכם את הנתונים מאין באים המפוטרים בחודש יולי. יפו – ואנחנו יודעים שיש שם גם לא מעט ערבים – היו 1,072 מפוטרים; בירושלים – 803 מפוטרים; אשדוד – 628; ראשון-לציון – 625; 533 היו בפתח-תקווה; בחולון – 486; בבאר-שבע – 479; בחיפה, שגם שם יש ערבים, היו 475; בנתניה – 465, ובאשקלון היו 367. <יצחק הרצוג (העבודה):> ביפו פי-שניים – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> נכון, אבל גוש-דן יותר גדול. בסך הכול בגוש-דן מאז תחילת גל העלייה, במספרים שאמרתי הוא הכי גדול, אבל – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> הרבה עובדים זמניים. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> בנוגע לתובעי הבטחת הכנסה, מספרם המקורי של דורשי עבודה תובעי הבטחת הכנסה בחודש יוני הסתכם ב-111,349, מהם קרוב ל-70,000 – 69,595 – מוגדרים באבטלה קשה, כלומר מעל 270 יום. בהבטחת הכנסה קלה, כלומר מתחת ל-270 יום, יש 41,754 דורשי עבודה. אם כן, בהתייחס למתרחש בעולם, הצפי בישראל הוא לשיעור צמיחה נמוך בשנת 2013 לעומת שנים קודמות. אגב, לא אני אומר את זה, שר האוצר אומר את זה. הוא אומר שהצמיחה תהיה נמוכה, הוא כיוון אותה כלפי מטה בתקופה האחרונה, ולכן אי-אפשר לומר נתון אחד בלי לומר גם את הנתונים האחרים. סביר כי היקף יצירת מקומות העבודה בישראל יצטמצם ויושפע מהמצב בעולם ומהאווירה הכלכלית בשווקים, ועל כן יש להיערך לאפשרות של הרעה בשוק התעסוקה. מחובתנו להתייחס לאינדיקציות שצוינו לעיל, בשילוב עם ההאטה הצפויה, ולבחון היערכות נדרשת בהתאם. ואנחנו נערכים לעשות את זה. משרד התמ"ת מקדם מזה זמן תוכנית להתמודדות עם ההאטה הכלכלית הצפויה במשק, המתמקדת הן בצד עידוד ההיצע של מקומות עבודה, כלומר יצירת מקומות עבודה חדשים ושמירה על הקיימים, וגם בתחום הביקוש לעובדים. התוכנית נמצאת בשלבים סופיים של גיבוש. תוכנית המשרד מתמקדת בעיקר ביצירת כלי סיוע שרמת היישום שלהם גבוהה עד בינונית, כלומר כלים קיימים שיעילותם כבר הוכחה בעבר, בעת המשבר הקודם, וקיים צורך בתגבור תקציבי להפעלתם. במקביל, אנו מפעילים סיוע וכלים תשתיתיים, המצויים בשלבים מתקדמים של הכנה לקראת יישום. בתוכנית מגוון כלים, החל בסיוע לעסקים קטנים ובינוניים, דרך תמיכה בתשתיות פיתוח של אזורי תעשייה בפריפריה, סיוע במענקים של מרכז ההשקעות, בסבסוד שכר לעובדים חדשים, בהכשרות מקצועיות למובטלים, בשכלול ובתגבור של כלי התמיכה של שירות התעסוקה, ועוד כלים אחרים. עבור כל כלי וכלי ניתח המשרד מהו התקציב הנדרש ומהי תוספת העובדים הצפויה מהפעלתו. לדוגמה, הקמת קרן למפעלים במצוקה – תוכנית זו נמצאת בשלבי סיום מול האוצר וההסתדרות, והיא אמורה לתת מענה למפעלים שאינם מקבלים מענה מהבנקים בשל מצבם הכלכלי הבעייתי, שסביר שיחריף בזמן הקרוב. תגבור תקציבי המדען הראשי – יש צורך במתן תקציבים לתוכניות מחקר ופיתוח שנמצאות כבר כעת בהמתנה לאישור ואינן מאושרות בשל מחסור בתקציבים. תוספת תקציבית של 900 מיליון שקל לתוכניות הקיימות אצל המדען הראשי תוביל להעסקה ישירה ומיידית של למעלה מ-2,400 עובדים ישירים בתחום ההיי-טק, ועוד למעלה מ-12,000 עובדים עקיפים אחרים. ועוד, מסלול תעסוקה, כלומר סבסוד שכר לעובדים חדשים ברמות שכר שונות – יש צורך בתוספת של כ-200 מיליון שקל לתוספת של כ-3,250 עובדים נוספים. מסלול חופשה מוסכמת בתשלום – תוכנית זו קמה מתוך הבנה כי המשבר זמני וכי כדי למנוע פיטורים המוניים בשל ירידת תפוקות המפעל והצורך שלו בצמצום הוצאותיו, יש לאפשר למפעל להוציא אחוז מסוים מעובדיו לחופשה מוסכמת בתשלום, כאשר תשלום אחוז מסוים מהשכר הוא על חשבון המדינה, והמעביד ימשיך וישלם את התנאים הסוציאליים של העובד וישמור על רצף העסקתו תוך מחויבות למניעת פיטורים – כלי קיים שהופעל במשבר האחרון בגרמניה, אין בו תקציב, אך תקציב של כ-350 מיליון שקל לשנה יאפשר מניעת פיטורים של כ-29,000 עובדים. תגבור כלי סיוע תשתיתיים לפיתוח אזורים תעשייתיים בפריפריה, ועל-ידי כך מתן אישור מיידי להקמת מפעלים חדשים, שממתינים כבר היום לאישור הקמה מהמשרד ונדחים בהיעדר תקציב – כ-215 מיליון שקל לבקשות קיימות מאפשרים תוספת של כ-1,250 עובדים חדשים. ובצד הביקוש, לדוגמה, תגבור של היקפי התמיכה בהשמה, וכלי הסיוע השונים של שירות התעסוקה, כמו אבחון פסיכולוגי, ייעוץ ועוד. עבור כל 450 דורשי עבודה יש צורך בתוספת של 3 מיליון שקלים לשירות התעסוקה. ואני מאוד מקווה שהמגמות לייבש את השירות לא יצליחו, כיוון שאני משתדל שלא לתת להן יד. הגדלת היקפי התמיכה בהכשרה מקצועית לדורשי עבודה דרך מודל של ואוצ'רים – כל תוספת של 15 מיליון שקלים מכשירה 2,000 דורשי עבודה. האצת פרויקטים בתשתית, כמו בינוי מעונות-יום המאפשרים להורים להעניק לילדיהם מסגרות המוכרות על-ידי התמ"ת ומסובסדות, הן במחיר המקסימום והן סבסוד בהתאם לרמות השכר – יש צורך בהקדמת מימון לנושא, שכבר סוכם בוועדת-טרכטנברג, ובכך לאפשר ליותר הורים להישאר במעגל העבודה על-ידי סיוע זה. אני רוצה לומר שככל שהיינו מקבלים הקדמת תקציבים לבניית מעונות-יום, היו נבנים יותר מעונות-יום. זאת אומרת, המערכת מוכנה לבנות בתוך שנתיים 1,000 מעונות-יום, אף שטרכטנברג פרס את זה על חמש שנים. אני יודע שעיקר מעונות-היום ייבנו בשנים הקרובות במגזר הערבי, כי שם הדרישה של יציאת נשים לעבודה היא מאוד גבוהה. הנתונים שהצגתי בראשית הדברים מוכיחים כי כבר כעת המשק עומד בפתחה של תקופה לא פשוטה. ציבור העובדים, כמו גם תעשיינים רבים ובעלי עסקים, יכולים לחוש כבר היום בגלים המגיעים מאירופה וארצות-הברית ובמצב המשתנה. משרד התמ"ת, האמון על תחום הפיתוח הכלכלי-חברתי במשק הישראלי ועל תחום התעסוקה, מפעיל כלים שונים ורבים. זאת, נוסף על הכלים החדשים הנמצאים בישורת האחרונה לפני יישום. המשרד גם ממשיך ופועל ליישם את המלצות דוח ועדת-אקשטיין, שאומץ על-ידי הממשלה, ועל-פי הנתונים, המצביעים על גידול בשיעור ההשתתפות, אנו רואים שאנחנו צועדים בכיוון הנכון, למרות חלקם השלילי. את הכלים האלו ניתן לתגבר תקציבית בזמן משבר, ויש ביכולתם לתת מענה הולם הן ביצירת מקומות עבודה חדשים והן בהתאמות דורשי העבודה. ככל שמשרד האוצר ומשרד ראש הממשלה ימהרו ויאמצו את התוכנית ואת היקפיה, כפי שתוגש להם בימים הקרובים, כך אני מאמין שנצליח להתמודד, או לפחות לצמצם את השפעת המשבר על המשק הישראלי. אני רוצה לומר לגבי עובדי "פניציה", שגם היו פה היום במליאה וגם נמצאים בחוץ ומפגינים: צוות משותף שהקמתי, בראשות משרד התמ"ת, כבר נפגש עם הנאמן לכמה פגישות. ואנחנו מאוד מקווים שאנחנו נצליח – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> מתי הקמת את הצוות? <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> לפני עשרה ימים. <היו"ר מוחמד ברכה:> הוא כבר פועל או – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> לפני עשרה ימים, כן. <היו"ר מוחמד ברכה:> הוא כבר פועל? <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> הצוות פועל. הצוות פועל, הוא נפגש עם הנאמן. התוכנית היא פחות או יותר – יש לנו כיוונים לתוכנית. עוד פעם, כמו שאתם יודעים, בסופו של יום, צריך לראות – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> ההנחיה היא לשמור על המפעל. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> ההנחיה היא לשמור על המפעל ולא לפטר עובדים. זה הכיוון שאנחנו – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> השאלה אם הם קיבלו תשובות – – – <היו"ר מוחמד ברכה:> נראה לי – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> תשמע, הם – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> ראיתי את העובדים ואת המנכ"ל שם – – – <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> אנחנו נמצאים בשלב שבו אנחנו מנסים לגייס את המשאבים מהכלים הקיימים, וגם מנסים להבין מה הכיוונים של הנאמן. הנאמן מחויב לבית-המשפט. הוא לא מחויב לבעלים הקודמים של המפעל. לכן אנחנו מנסים להגיע אתו להבנה על דרך הגישור, עד השלב שבו יגיע גז למפעל הזה, שהוא גורם לו את ההפסד העיקרי נכון לרגע זה. אבל צריך לומר ביושר, זו לא הבעיה היחידה של מפעל "פניציה". <יצחק הרצוג (העבודה):> שנה, שנתיים גישור. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני מעריך שאנחנו צריכים גישור של משהו כמו שנה וחצי. אני מאוד מקווה שאנחנו נצליח להגיע להבנה עם הנאמן. אני מאחל לכולנו שנה טובה יותר; שנה שבה נצליח לצמצם את ממדי האבטלה ולהגביר את התעסוקה, חרף האיומים הבין-לאומיים. תודה רבה לכם. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה, אדוני השר. מה אתה מציע לגבי ההצעות? <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> ועדת הכספים. <היו"ר מוחמד ברכה:> אוקיי. השר הציע להעביר את זה לוועדת הכספים. עמדה נוספת, של חבר הכנסת דב חנין. <איתן כבל (העבודה):> – – – <קריאה:> ועדת הכספים. ועדת הכספים. <היו"ר מוחמד ברכה:> לפני ההצבעה. כן, חבר הכנסת דב חנין, דקה. לא, משם. בבקשה. זה רק יושב-ראש יכול לעשות – – – <דב חנין (חד"ש):> מאה אחוז. בסדר גמור. תודה, אדוני היושב-ראש. אנחנו עוקבים בדאגה אחרי הנתונים המדאיגים של האבטלה. ואדוני שר התמ"ת – אדוני שר התמ"ת – בשעה זו, כשאנחנו יושבים כאן במליאה, מתנהלת מחוץ לכנסת הפגנה מאוד נרגשת של עובדי מפעל "פניציה", שנמצא בסכנת סגירה. <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> – – – <דב חנין (חד"ש):> סליחה? <שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:> – – – <דב חנין (חד"ש):> אני אומר. והמפעל הזה הוא רק דוגמה לשורה ארוכה של מקומות שנמצאים בסכנה של פיטורים, סכנה של סגירה. במציאות הזו, שבה האבטלה הולכת ומתרחבת, ובה יותר ויותר אנשים מפוטרים ממקומות עבודה – אנחנו כולנו למדנו בספרי הכלכלה שזה המצב שבו צריך להגדיל את ההוצאות החברתיות. יושב אתנו פרופסור ברוורמן, הוא בוודאי ידע לומר לך את זה גם, אדוני השר. אבל במקום להגדיל את ההוצאות החברתיות, מה שהממשלה מתכננת לעשות בתקציב הקרוב זה לקצץ את ההוצאות החברתיות בצורה דרמטית. כך אתה גם מחסל את יכולות המדינה לסייע ולעזור לאנשים שנמצאים במצבי מצוקה, וגם אתה מקטין את ההוצאות החברתיות שבסופו של דבר יכולות לעודד צריכה וצמיחה נוספת. זאת דוגמה להתנהלות אנטי-חברתית, והייתי אומר גם אנטי-כלכלית, של הממשלה הנוכחית. <היו"ר מוחמד ברכה:> תודה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק החברות (תיקון מס' 20), התשע"ב–2012, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. תודה. <הצעות לסדר-היום> <הזינוק במספר המפוטרים במשק, עליות המחירים הצפויות והעלאת שיעור המע"מ הופכים את החיים בישראל לבלתי נסבלים> <היו"ר מוחמד ברכה:> רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לשתי הצבעות על שתי הצעות. על שתיהן אנחנו מצביעים האם להעביר לוועדת הכספים או להסיר מסדר-היום. ההצעה הראשונה – בנושא: העלייה החדה בממדי האבטלה וההתייקרויות במשק, של חבר הכנסת ברכה ושל חבר הכנסת טיבי. מי בעד להעביר לוועדה ומי בעד להסיר? בבקשה, רבותי. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר מוחמד ברכה:> ברוב של 11 תומכים, ללא מתנגדים וללא נמנעים, הנושא יועבר לוועדת הכספים. אנחנו נצביע גם על ההצעה השנייה, ברשותכם: הזינוק במספר המפוטרים במשק, עליות המחירים הצפויות והעלאת שיעור המע"מ הופכים את החיים בישראל לבלתי נסבלים, של חבר הכנסת ניצן הורוביץ וחבר הכנסת איתן כבל. מי בעד? מי נגד? בעד זה ועדת כספים ונגד זה הסרה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר מוחמד ברכה:> בתמיכה של שבעה חברי כנסת, ללא מתנגדים וללא נמנעים, גם הנושא הזה יועבר לוועדת הכספים. רבותי חברי הכנסת, בזה תם סדר-היום. הישיבה המתוכננת הבאה תתקיים ביום שני, כ"ט בתשרי התשע"ג, 15 באוקטובר 2012, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 13:51.>