דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ז ישיבה מ"ה הישיבה הארבעים-וחמש של הכנסת השמונה-עשרה יום שלישי, ט"ו בתמוז התשס"ט (7 ביולי 2009) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים נאומים בני דקה 4 רונית תירוש (קדימה): 5 יריב לוין (הליכוד): 6 רחל אדטו (קדימה): 7 עפו אגבאריה (חד"ש): 8 זאב בילסקי (קדימה): 8 אופיר אקוניס (הליכוד): 9 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 11 מוחמד ברכה (חד"ש): 11 דליה איציק (קדימה): 12 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 13 גדעון עזרא (קדימה): 13 אילן גילאון (מרצ): 14 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 14 נחמן שי (קדימה): 15 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 16 אורית זוארץ (קדימה): 17 חיים אמסלם (ש"ס): 18 רוברט טיבייב (קדימה): 18 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת האספה הלאומית של וייטנאם 19 היו"ר ראובן ריבלין: 19 נאומים בני דקה 20 אלי אפללו (קדימה): 20 אברהם דיכטר (קדימה): 20 דני דנון (הליכוד): 22 איתן כבל (העבודה): 23 יואל חסון (קדימה): 23 שלמה מולה (קדימה): 24 מרינה סולודקין (קדימה): 24 רוחמה אברהם-בלילא (קדימה): 25 אריה ביבי (קדימה): 26 יוחנן פלסנר (קדימה): 31 זאב בוים (קדימה): 32 מגלי והבה (קדימה): 32 עתניאל שנלר (קדימה): 33 הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ט–2009 34 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 35 אופיר פינס-פז (העבודה): 44 איתן כבל (העבודה): 45 זבולון אורלב (הבית היהודי): 47 הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009 50 דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 50 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 52 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 52 הצעות לסדר-היום 52 מאה ימים לכהונת ממשלת נתניהו 52 רוחמה אברהם-בלילא (קדימה): 53 נסים זאב (ש"ס): 57 חנא סוייד (חד"ש): 58 זבולון אורלב (הבית היהודי): 59 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 60 איתן כבל (העבודה): 61 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 63 הצעה לסדר-היום 71 סירוב ישראל להסדר ולנסיגה מלאה מרמת-הגולן 71 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 72 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 76 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): 79 הודעת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 81 ליה שמטוב (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות): 82 הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 83 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 83 הודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק 85 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 86 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 88 דרישת חבר הכנסת אילן גילאון, סיעת קדימה, סיעת רע"ם-תע"ל וסיעת האיחוד הלאומי לבטל את החלטת ועדת הכספים בדבר אישור הוראות בצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 26 והוראת שעה), התשס"ט–2009 91 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 92 דרישת סיעת חד"ש, סיעת רע"ם-תע"ל וסיעת האיחוד הלאומי לבטל את החלטת ועדת הכספים בדבר הוראות בצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 22 והוראת שעה), התשס"ט–2009 93 מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 95 <נאומים בני דקה> <היו"ר ראובן ריבלין:> גבירותי ורבותי חברי הכנסת, היום יום שלישי, ט"ו בתמוז תשס"ט, 7 בחודש יולי 2009 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הואיל ואין הודעה למזכיר הכנסת, אנחנו פותחים היום בנאומים בני דקה. מי שמבקש להשתתף, נא יפעל בהצבעה ויצביע כרצונו – בעד, נגד, נמנע, מה שהוא רוצה. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת לוין. חברת הכנסת תירוש, לרשותך דקה. לזכור, היום יש רבים שביקשו להשתתף וזה חצי שעה, ולכן אני מבקש מכל אחד להקפיד על דקה. חברת הכנסת תירוש ראשונה, נא להתחיל ולתת דוגמה. נא לתת רמקול, אין לה רמקול. <אופיר אקוניס (הליכוד):> מיקרופון, לא רמקול. <היו"ר ראובן ריבלין:> מיקרופון, הגברת קול. <רונית תירוש (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כנסת נכבדה, אני מבקשת לקרוא מדבריו של מר שמעון מזרחי, יושב-ראש מועדון הכדורסל ב"מכבי תל-אביב", הכותב: בימים אלה מלאו 40 שנה מאז ממלא אנוכי את תפקידי כיושב-ראש מועדון הכדורסל "מכבי תל-אביב", בהתנדבות כמובן, ותמיד תהיתי מתי יחס מוסדות השלטון ישתנה ויקבל תפנית חדה והכרה בספורט על כל ענפיו, ומתי תחדור לכל אלה העושים במלאכת החקיקה והקצאת התקציבים ההכרה כי הספורט הינו נדבך ערכי חשוב בהקניית החינוך לילדינו, משום שעיסוקם בספורט ידיר את רגליהם ואת מחשבותיהם מאפיקים בלתי רצויים. למעלה מארבעה עשורים לקח לממשלות ישראל לדורותיהן לצרף את התואר שר הספורט לשר בישראל, אולם לצערנו כי רב, תמיד היה זה כתואר נספח לתאריו של אותו שר, כגון שר התרבות, המדע והספורט, ובהתאם לכך גם התקציבים המזעריים המוקצים לספורט. בטוחני כי לא אחדש לכם דבר אם אומר כי במדינות אחרות שונים המה פני הדברים, כאשר שר הספורט הינו שר במשרה מלאה ובהתאם לכך גם התקציבים והסמכויות המוקנים לו. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <רונית תירוש (קדימה):> מה שמבקש כמובן יושב-ראש מועדון הכדורסל בשם כל הספורטאים בישראל – אנא חיקקו על לוח לבכם את חשיבות הספורט למדינתנו, וזכרו בבואכם לחוקק חוקים ותקנות מחד גיסא את ההקצבות ומאידך גיסא את היחס הראוי. <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת הצעה לסדר-היום. אחר כך אני לא אוכל לאפשר לחברים אחרים. <רונית תירוש (קדימה):> אני רק אקרא שורה אחת, בשם הדרוזים, שמבקשים: תעשו לנו טובה, כדי שנוכל להתרחץ בסופו של יום עבודה. המבין יבין. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת לוין, אתה בוודאי תיתן דוגמה, כיושב-ראש המיועד של ועדת הכנסת, לעמוד על תקנון הכנסת. ובכן, חבר הכנסת יריב לוין, ואחריו – חברת הכנסת אדטו. <יריב לוין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני מצטער שאין כאן שר שמייצג את הממשלה. אני חושב שזה לא ראוי, ודווקא כחבר הקואליציה אני אומר את זה – – – <שלמה מולה (קדימה):> יש פחות מדי שרים. <יריב לוין (הליכוד):> אני חושב שלא כל דבר מחייב הערות וקריאות. אני חושב שזה מצער, אני בטוח שאתם חושבים כמוני, ואני רוצה לומר שאני לא מתכוון להביא כאן דברים של ידוענים, אני רוצה להביא את דברם של מאות אלפים, אם לא למעלה מכך, שהצביעו עבור מפלגתי ושקוראים לממשלה ומבקשים ממנה לשוב לעקרונות שלנו, לחדש את הבנייה ביהודה ושומרון ולעמוד איתן על העקרונות שבשמם נבחרנו, ואני מקווה מאוד שנציגי הממשלה שלא נמצאים כאן ישמעו וכך גם יעשו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת יריב לוין. חברת הכנסת אדטו, ואחריה – חבר הכנסת עפו אגבאריה. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא יכול כל פעם לשים אותך ראשון, אבל עוד מעט אנחנו נקדם אותך. על חשבון מי מחבריך אתה רוצה להיות? <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אז אתה רואה שהבקשה היא גם קשה. בבקשה, חברת הכנסת אדטו. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – <אריה ביבי (קדימה):> – – – <רחל אדטו (קדימה): > אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקשת לקרוא את מכתבה של מרים גולדברג: מדינה אוכלת יושביה. לפני כשנה הייתי מאושפזת במחלקה להפרעות אכילה בבית-החולים "תל השומר". זה כבר היה האשפוז השני שלי שם, והצוות לא ממש האמין שאשפוז באמת יכול לעזור לי. בולמיה-נרבוזה היתה האבחנה. את צריכה טיפול אינטנסיבי בקהילה, אמרו לי, ואני ניסיתי להסביר להם שהסיבה שהגעתי לאשפוז היתה כיוון שהגורמים שטיפלו בי בקהילה חשבו שהטיפול שלהם לא מספק ושאני צריכה יותר. הסיטואציה הזאת שעברתי ממחישה את החוסר החמור בשירותים מרפאתיים שיקומיים לאנשים עם הפרעות אכילה במדינת ישראל. הפרעות אכילה הן מחלות פסיכיאטריות מסוכנות מאוד, ושיעור התמותה מהפרעות אכילה נע בין 5% ל-20%. כיום אני אומנם סטודנטית לעבודה סוציאלית, אך אני עדיין נאבקת בציפורניה האיומות של המחלה הזאת. זאת לא מחלה שמספיק לקחת בה איזה כדור קסם ולהירפא. תהליך ההחלמה הוא ארוך וקשה, וכמעט בלתי אפשרי לעשות אותו בלי הרבה מאוד תמיכה. אם כן, איכות שירותי האשפוז לאנשים עם הפרעות אכילה אינם מספקים. השירותים המרפאתיים קורסים ומחכים לרפורמה שתושיע אותם, ושירותי השיקום אינם קיימים לאנשים עם הפרעות אכילה. ההתמודדות עם הפרעת אכילה היא התמודדות ארוכה, כואבת, רצופת קשיים, גם למתמודד וגם לבני משפחתו. מדוע אנחנו צריכים להתמודד – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת אדטו, אלה נאומים בני דקה. אי-אפשר להכין מראש נאום שגם הצעה דחופה לסדר-היום לא מספיקה לו, שלוש דקות. אני מתנצל, אבל אחת משתיים – אם אתם רוצים, אין בעיה, אנחנו נעשה עכשיו נאומים חופשי על הבר. אנחנו בנאומים בני דקה, אחרת אנחנו לא נוכל לעמוד בלוח הזמנים. חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת בילסקי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני בהתחלה התלבטתי על איזה סוג של אפליה אני אדבר, כנראה יש כל כך הרבה נושאים, אבל אחד הנושאים הכי כואבים שאנחנו חיים אתם וכבר לא יכולים לחיות אתם בשבוע האחרון – ההריסות ומידת ההרס שהשלטונות עושים באזור המשולש. רק הלילה הרסו איזה מבנה חקלאי ששימש בעצם כמחסן בטענה שאין רישוי, ובשבוע שעבר נהרס מבנה דומה. אני לא יודע עד כמה הדברים האלה – כאשר נכנסים לתוך הכפרים האלה אלפי שוטרים, אלפי יס"מים, בהתגרות כזאת בתושבים, ואפילו לא נותנים להם את האפשרות לחכות כחוק – היה אדם צריך להגיש ערעור בבית-המשפט ב-15 לחודש, אפילו עד אז לא נתנו לו את האפשרות. אני חושב שהדברים האלה לא רק אנטי-דמוקרטיים – זה ממש נורא מעליב ומשפיל. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת בילסקי, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אקוניס. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה. במסגרת היוזמה הדמוקרטית של קדימה, אני מתכבד לקרוא את מכתבו של שאול דמארי מנתניה. שאול דמארי כותב לי, שבכל מקום נורמלי בעולם, כשאתה נוסע במכונית ויש מעבר חצייה, אתה נעמד לפני מעבר החצייה. בישראל אתה נעמד אחרי מעבר החצייה. מה שמציע שאול דמארי זה שנזיז את הרמזור לפני מעבר החצייה, ואז אנשים, יכול להיות שיעמדו לפני כן. זה מתחבר לנושא של המאבק בתאונות דרכים, אדוני היושב-ראש, ואני מברך את שאול דמארי על היוזמה שלו, ואני מקווה שהיוזמה שלו תמצא אוזן קשבת אצל שר התחבורה והאחראים על הנושא. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. נותרו לך 26 שניות, ואני אחזיר לך אותן. חבר הכנסת אקוניס, ואחריו – חבר הכנסת אלדד. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה. אדוני היושב-ראש, אני מבקש להציע לבית הזה כלי פרלמנטרי חדש: אי-אמון באופוזיציה. האופוזיציה בראשות קדימה אינה מבינה את תפקידה במשטר דמוקרטי וממציאה שיטות חדשות. <קריאות:> – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> בוא נתחלף. <קריאה:> מה אתה מציע, אחי? <אופיר אקוניס (הליכוד):> קודם שביתה איטלקית, אחר כך חרמות, ברוגזים, הכול ככלי עבודה פרלמנטריים. רק קדימה, מפלגה נטולת אידיאולוגיה, נטולת עמדות ותפיסת עולם, מפלגת ספינים ואוויר חם – – <קריאה:> – – – <יואל חסון (קדימה):> רגע, איזה אידיאולוגיה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין קריאות ביניים בנאומים בני דקה. <אופיר אקוניס (הליכוד):> – – צריכה סלבריטאים, מוכשרים ככל שיהיו, כדי שיביעו את העמדות שמעולם לא היו לה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת אלדד, בבקשה. חבר הכנסת אלדד, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אה. לא היו נשים היום? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> לא, עוד לא היו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני פשוט נותן ממפלגות שונות. חבר הכנסת אלדד, בבקשה. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, שמענו היום בתקשורת שיהודי אחד, הודיעו לו ערב חתונתו שהוא מאומץ, אולי הוא בכלל לא יהודי, ולכן לא יחתנו אותו. שמעתי מג'קי לוי בעניין הזה – ואני רוצה לשתף אתכם – שכשעושים כביש ומוצאים עצם, עוד לפני שיודעים אם זה חייל צלבני או דינוזאור, מייד מכריזים עליו ספק-יהודי ועוצרים את הכביש. מה אנחנו למדים מזה? שהרבה יותר קל להיות יהודי מת מאשר יהודי חי. <מרינה סולודקין (קדימה):> כל הכבוד. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, חבר הכנסת אלדד. האם הזמנתי כבר – חבר הכנסת ברכה, ואחריו – חברת הכנסת דליה איציק. בבקשה. <יואל חסון (קדימה):> אני מבקש מכם לא להשתמש בזה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – אני חושב שאף אחד לא ישתמש בציטוט הזה. מה זאת אומרת? זה, רק אלדד יודע להגיד את הדברים האלה, אבל הוא בדרך כלל אומר אותם על הצד השני. היום נתקיימה בוועדה למאבק בנגע הסמים, אדוני היושב-ראש, ישיבה שדנה בשימוש בסמים בקרב בני-נוער, ואני חושב שגם הנושא של שימוש בסמים אבל גם כל מיני מפגעים שבני-נוער עלולים להיתקל בהם, במיוחד בתקופה הזו שאנחנו עומדים בפתחה, או אנחנו כבר בעיצומה, תקופת החופש הגדול – אני פונה לכל משרדי הממשלה, גם משרד התחבורה, גם משרד החינוך וגם המשרד לביטחון פנים, שהוא היום אמון על הרשות למלחמה בסמים, לתת את הדעת גם לבטיחות הפיזית, גם לבטיחות הנפשית, וגם לנסות ולייצר לבני-הנוער אפיקי עיסוק מועילים ומפרים, וחס וחלילה לא ליפול לאותם רעלים שמצפים להם בכל פינה. אני חושב שהחשיבה על החופש הגדול צריכה להיות חלק מחשיבה מערכתית במערכת החינוך – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – ולא שמערכת החינוך מסיימת את תפקידה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – ב-30 ביוני. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חברת הכנסת דליה איציק, ואחריה – חבר הכנסת מוזס. <דליה איציק (קדימה):> אדוני היושב בראש, במסגרת היוזמה הדמוקרטית של קדימה להביא את דבר העם, אני מבקשת להקריא מכתב של מאיה בהיר מ"עתיד בהיר". מאיה אומרת שצריך להפוך את הפלוס למינוס. הפלוס, בעצם, שהפך כבר למינוס. כשאתה מגיש חשבונית ללקוח שלך – חבר הכנסת אופיר אקוניס, תקשיב – אתה משלם את המע"מ ב-15 בחודש, לאחר שכבר שילמת את המשכורת לעובדים שלך ואת שאר ההוצאות, והכול מתוך הכסף שאותו, כמובן, טרם קיבלת, כי הוא ישולם לך רק בעוד כמה חודשים. אז מי מרוויח מכך? הלקוח שלך, שמזדכה על המע"מ ששילמת בפועל מהכסף שאתה טרם קיבלת ממנו. ואתה יודע שמנוע הצמיחה זה עסקים קטנים ובינוניים – ואומרת מאיה: מי ששואל מדוע עסקים קטנים רבים כל כך נופלים, אף שלכאורה הם נראים מצליחים, יודע עכשיו את התשובה. ולכן, אדוני היושב-ראש, מה שמבקשת מאיה – היא אומרת: אנחנו רוצים להידמות למדינות העולם הנאור שלא שמעו מעולם על שיטת ה"שוטף פלוס". היא אומרת: זה כל כך פשוט, כל כך צודק, ואני מבקשת להעביר את זה להצעת חוק – לקבל את התמורה עבור המוצר, העבודה או השירות בתום החודש שבו העבודה בוצעה, ולא רגע אחד אחר כך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת מוזס, ואחריו – חבר הכנסת גדעון עזרא. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, אני רוצה לברך את ראש הממשלה על ביטול המע"מ על פירות וירקות, וכפי שהוא אמר שהוא קשוב היה לרחשי לב הציבור בנושא הזה, אני מבקש ממנו שיהיה קשוב גם בנושא היטל ומס הבצורת, שפוגע במשפחות גדולות, ולא יעלה על הדעת שבאמבטיה אחת ישטפו 15 ילדים בלי להחליף את המים, כי חלילה יצטרכו לשלם את ההיטל ואת המס על הבצורת. וכפי שאתם זוכרים, גם בוטל נושא של 50 שקל אשפוז ליום, והיתה גזירה על עמותות שמנהלות מעל חצי מיליון שלא יקבלו יותר תקציב, ועוד כל מיני עזים שהכניסו וברוך השם התבטלו. בכלל, כל ההתנהלות הזאת, להכניס עזים ואחר כך להוציא, זו טרחה מדי גדולה. וכדאי שעה אחת קודם לבטל את כל נושא העזים הזה, שזה יישאר בגדר סיפור בלבד, כל הנושא של העזים, ולא הלכה למעשה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת גדעון עזרא, ואחריו – חבר הכנסת גילאון. <גדעון עזרא (קדימה):> כותבת לקדימה שרה חכים מגבעת-שמואל: רבותי הנכבדים, אני יודעת שמה שאני עומדת לומר לכם, אף אחד מכם לא יאהב. לא ייתכן שבמצב הסוער בארצנו שליש מחברי הכנסת הם חברי ממשלה ועוד תשעה סגני שרים. האם אי-אפשר להסתפק בשר אחד על כל חמישה או שישה חברי כנסת? למה דווקא שלושה? ועכשיו אתם רוצים עוד עוזרים, כאילו ששני עוזרים לא מספיק לכם. ואת כל העלויות של אחזקתכם אתם מטילים על הציבור, אבל חלילה לא על העשירון העליון, אלא על השכבות החלשות. האם זה הצדק שלכם? חשבו על משכורות הענק שלכם, כשאתם עובדים כחמישה חודשים בשנה. למה לא תקצצו משכרכם 15%, ובהם תממנו את גחמותיכם ותורידו מאתנו, העם, את הגזירות שלכם? נתניהו צעק על אולמרט שממשלתו מנתה 23 שרים, ומה הוא עשה? הלוואי שהיה קם מישהו שהיה מסוגל להוציא את העם הזה לרחובות ולהוציא אותו מאדישותו. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת גדעון עזרא. חבר הכנסת גילאון, ואחריו – חבר הכנסת בן-ארי. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, קודם כול אני רוצה להחמיא לקדימה על הרעיון המוצלח של גדעון עזרא, אני חושב, להקריא כאן נאומים של אזרחים. גם אני מתכוון בשבוע הבא להצטרף לזה, אם יסכימו. אני רק רוצה לדבר ב-40 השניות שנותרו לי על המצוד הגדול, אדוני, שנערך בשבוע האחרון אחרי עובדים זרים, על משפחותיהם וילדיהם. אני רוצה להגיד לך, אדוני, שיש לי רעיון כזה: מה דעתך שאולי אנחנו נסגור לפתע את השמים ולא נכניס עוד עובדים זרים – שמאפשרים כאן קיומה של בורסה, של ספסרים ושל סרסורי כוח-אדם שמרוויחים הון עתק, ולתת אולי חנינה כללית לכל מי שנמצא בארץ עכשיו כעובד זר, ולראות מה באמת נדרש לנו מבחינת שוק העבודה, אדוני. כי בחסות החופשה – כפי שנאמר לי והאוזן המוזיקלית קצת שלי שמעה – כדי שלא יראו בטלוויזיה מראות של ילדים עם ילקוטים, על כיתותיהם ותנועות הנוער שלהם, מגרשים עכשיו גירוש המוני. אז במקום לגרש גירוש המוני של עובדים זרים, שיובאו לכאן לא בגלל התפיסה ההומניטרית שלנו אלא כאנשים עם רצון לשלשל לכיסיהם כסף, בוא נעצור רגע לשנה אחת את כל ייבוא העובדים הזרים ונראה מה יש בארץ ומה אנחנו צריכים, אדוני. יכול להיות שזה יפגע בכמה חברות לייבוא כוח-אדם, אבל נדמה לי שנהיה יותר מוסריים. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת בן-ארי, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול יושב-ראש הכנסת התבטא בכינוס שנערך כאן, שערביי ישראל אינם צריכים להתגייר או לשיר את "התקווה". <היו"ר ראובן ריבלין:> מילות "התקווה". <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מילות "התקווה". תודה על התיקון. יש שמצדיקים את הטענה הזאת. זה נכון, זה לא המנונם. הם טוענים גם שזה לא דגלם, ומכאן הם באים לטענה שהארץ הזאת היא לא ארצנו ואנחנו מהגרים בארצם. <היו"ר ראובן ריבלין:> את זה לא אמר יושב-ראש הכנסת. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא, לא אתה אמרת, אבל אני אומר לאן הדברים האלה יכולים להוביל, כי האי-הזדהות עם הדגל וההמנון אין מאחוריה שום תמימות. יכול להיות שהם לא צריכים, אבל הם צריכים להיות נאמנים למדינה ולערכיה ולא להזדהות עם דגלים של מדינות אויבות ועם המנונים של מדינות שמבקשות את השמדת מדינת ישראל. ואני הייתי מציע – חכמים היזהרו בדבריכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מציע שנשאל את המשיח שיבוא מי צדק יותר, אתה או אני. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קורא לסדר את יושב-ראש הכנסת. אסור לו להעיר הערות לחברי הכנסת, אבל אין לי הזדמנות אחרת. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת גנאים. <נחמן שי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה. קשובים לציבור – אני רוצה להביא את דבריה של ג'ינה תייר, אם חד-הורית מצפת, נציגת האמהות החד-הוריות: לפני הבחירות אמר נתניהו שהוא השתנה, למד מהעבר. ביבי הבטיח להוריד מסים, הוא הבטיח לעזור לנשים ולאמהות חד-הוריות על מנת שיוכלו לחיות בכבוד. היום פתחתי את העיתון ולתדהמתי גיליתי שאת מוצרי היסוד הכי בסיסיים, כמו לחם, חלב, חלה, קרטון ביצים, שמנת חמוצה ואפילו את המים, ביבי החליט לייקר. זהו עונש. נתניהו החליט להעניש אותנו, ואני שואלת: כמה הממשלה הזאת, השמנה הזאת, וראש הממשלה הזאת יכולים להיות אטומים וללא רגישות חברתית? אני נקרעת לגזרים בכל חודש. הייתי בכנסת לפני יומיים, ראיתי את הציניות, ראיתי את האטימות, ראיתי איך נמצאים שם אנשים שמעולם לא ראו ולא חוו עוני וקושי, צוחקים ונשארים אדישים, למרות הזעקה האישית שלי. רציתי להוסיף לג'ינה: המע"מ על הפירות והירקות בוטל, אבל הקשיים והבעיות עוד מחכים לך. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חברת הכנסת זוארץ. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אדוני היושב-ראש, אני מדבר על מחקר היסטורי, אבל מאוד רלוונטי ומאוד מציאותי. במחקר שעשה ד"ר בועז לב-טוב, מרצה במכללת בית-ברל, על הרגלי הבילוי והתרבות הפופולריים של יהודים בארץ-ישראל מהעלייה הראשונה, עולה כי התקיימו קשרים תרבותיים וחברתיים הדוקים בין העולים היהודים לבין הערבים בארץ. החוקר כותב: גיליתי שהיו קשרים הרבה יותר רחבים ומשמעותיים ממה שחשבנו. יהודים לא הרגישו מניעה לשבת בבתי-קפה ערביים. הוא גם כותב: היו כוחות חזקים מצד חלק מהנהגת היישוב שניסו ליצור הפרדה בין יהודים לערבים והיישוב המאורגן פחד מהחיים המשותפים בין היהודים לערבים. החוקר ממשיך, וזה החשוב בעיני: היהודים באו לכאן וגילו שהם לא בשממה. יש גם ערבים מתקדמים ודברים קורים מבחינה תרבותית ומבחינה פוליטית. זאת אומרת שכל התעמולה הציונית, שהארץ היתה ריקה מאנשים, מחיים תרבותיים ופוליטיים, ומחכה לחלוץ היהודי שימלא אותה בתרבות וקדמה, היא שקר אחד גדול. הארץ היתה שוקקת חיים פוליטיים ותרבותיים, והמפעל הציוני הרס חיים אלה והחריב אותם. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחבר הכנסת גנאים. חברת הכנסת זוארץ, ואחריה – חבר הכנסת אמסלם. <איתן כבל (העבודה):> חבר הכנסת גנאים, האמת היא שגם היום אנחנו רוצים לשבת, רק הפחד הורג אותנו. <חיים אמסלם (ש"ס):> תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. חבר הכנסת אמסלם, אתה אחרי חברת הכנסת זוארץ. <חיים אמסלם (ש"ס):> סליחה. <היו"ר ראובן ריבלין:> זריזים מקדימים, אבל לא עד כדי כך. <אורית זוארץ (קדימה):> בעקבות היוזמה הדמוקרטית של סיעת קדימה, אני מעלה את פנייתו של האזרח דב ברומר כלשונה: החלטתי להתריע מפני המחלה של הזמנים המודרניים שרובנו נעבור – הזיקנה. כמעט כל אחד מאתנו מכיר אדם שהיה איש עבודה, עצמאי, פוליטיקאי, מורה, איש עסקים, בקיצור – אדם חופשי. לצערנו אחד מתוך שלושה בגילים 77 ומעלה יהיה זקוק לעזרת הזולת בפעולות הכי פשוטות של החיים היומיומיים: צחצוח שיניים, חפיפת ראש, לבוש, גילוח, נעילת נעליים, קימה. יתר שני-השלישים מהמבוגרים, שהתמזל מזלם ולא יהיו סיעודיים, ייפלו רובם, בעתיד הלא-רחוק, למעמסה כבדה על המשפחה, הילדים והמדינה. לקשישים אלה לא יתייחסו בחברה בכבוד ובהוקרה כמו כשהיו צעירים יותר. בנוסף, אנו שומעים על האלימות הפיזית שהולכת וגוברת כלפיהם עם השנים. כיום 75% ממקבלי הסיעוד נמצאים בבית והוצאות הסיעוד מגיעות לסכומים גבוהים. על-פי החקיקה החדשה, אותן משפחות שמעסיקות עוזרים בבית ייאלצו להפוך למעסיקים, והעלויות יגדלו פי כמה וכמה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת אמסלם, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת טיבייב. <חיים אמסלם (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה. היום יום ט"ו בתמוז, יום פטירתו של אחד המיוחד מגדולי הדורות, גאון ומקובל, רבי חיים בן-עטר זצ"ל, מחבר הפירוש המונומנטלי "אור החיים" על התורה. בטרם שכתבו פה היסטוריה וקבעו עלייה ראשונה, שנייה וכו', כבר רבותינו ממזרח וממערב עלו לארץ-ישראל לחונן את עפרה. כך עשה גם הרב חיים בן-עטר לפני יותר מ-200 שנה. כך שחיבת-ציון היתה מאז ומעולם נחלת גדולי התורה של כל דור. היום עלו לקברו שבהר-הזיתים אלפים רבים. אשריהם גדולי ישראל שגם אחרי עשרות ומאות שנים יש מי שזוכר אותם ולומד תורתם ולא צריך לחפש 20 איש שיעלו לקברם. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת טיבייב, ואחריו – נעשה הפסקה קצרה לקבל את אורחינו מווייטנאם, ואחר כך נמשיך ככל הנדרש. כל מי שנרשם ידבר, אבל אנחנו צריכים לברך את החברים שלנו. שר הממשלה שהיה אמור להיות אתנו כאן הוא השר בן-אליעזר, ואנחנו מבררים מדוע הוא לא נמצא כאן. חבר הכנסת טיבייב, בבקשה. <רוברט טיבייב (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה. במסגרת יוזמה דמוקרטית של קדימה אני מתכבד לקרוא דברים של דני שניר: חברים נכבדים, אני רוצה לציין כי הסעיף בחוק ההסדרים הנוגע לחיוב תשלום מס נוסף על צריכת מים ביתית המונח בפניכם הוא חוק בלתי חוקי, הזוי, אנטי-חברתי ומנוגד לחלוטין לחוק זכויות האזרח, וכל ייעודו הוא להטיל מס ישיר נוסף על פלח צרכנים מצומצם – האזרחים הגרים ביישובים עירוניים בלבד. חוק זה פוטר מתשלום מס את כל היישובים החקלאיים, התעשייה, מוסדות השלטון, מוסדות החינוך, הרווחה, מחנות צבאיים ועוד. כמו כן, מרבית היישובים הכפריים והעירוניים, הערביים וחלק מהסקטור היהודי אשר אינם גובים מסים ומים מתושביהם יהיו פטורים מהמס. אשר על כן, אני פונה אליכם וממליץ לפניכם, המכובדים, שליחינו בכנסת, שלא לאשר את חוק הבצורת. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת טיבייב. מייד נמשיך בדברים. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת האספה הלאומית של וייטנאם > <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת הנכבדים, בהעדר ממשלה, אנחנו שמחים לארח היום בכנסת משלחת פרלמנטרית מווייטנאם. ברוכים הבאים לירושלים בירת ישראל ולכנסת, הלב הפועם של הדמוקרטיה הישראלית. (מחיאות כפיים) על אף המרחק הגיאוגרפי הרב בין ארצותינו וחרף השוני התרבותי, סימני ההיכר המשותפים לנו רבים. הישראלים והווייטנאמים הם נציגי עמים עתיקים שיש להם מסורת בת אלפי שנים. כמונו כאן בישראל, גם וייטנאם ידעה את טעמה המר והכואב של מלחמה. הפצעים טרם הגלידו, ואת כאב השכול נושאים רבים. בתקופת המלחמה הקשה שידעתם נמלטו מווייטנאם פליטים רבים. ביוזמת ראש הממשלה המנוח, מנחם בגין, קלטה ישראל קבוצת ניצולים שהגיעה על גבי ספינה רעועה, וחלקם חיים אתנו עד היום, חלקם גם חיילות וחיילים בצה"ל. העם הווייטנאמי העתיק הוא גם עם צעיר ותוסס, גאה בעצמאותו, שהושגה בדם לאחר דורות ארוכים של שעבוד וניצול. גם מדינת ישראל המחודשת הוקמה בידי עם, עם שעצמאותו אבדה לו לפני 2,000 שנה, אולם הגעגועים למולדתו והאמונה שיחזור אליה ויחדש בה את חייו הלאומיים לא פסקו מאז. מעולם לא ניתקנו את עצמנו ממורשת העבר הגדול והמפואר שלנו. אנחנו כמוכם משלבים את המורשת התרבותית של העבר עם ההווה ועם העתיד. פעם היתה עבורנו וייטנאם מדינה רחוקה שוכנת בקצה תבל. היום ישראלים רבים גילו את ארצכם היפה, התאהבו בנופיה ובאנשיה. הרשו לי להביע תקווה שנוכל להרחיב בעתיד את מערכת היחסים בין שני הפרלמנטים. בהזדמנות זו אני מודה לאגודת הידידות הבין-פרלמנטרית של הכנסת בראשותו של חברנו חבר הכנסת אלי אפללו, ונאחל לה הצלחה. לכם אני מאחל ביקור פורה ומהנה, ברוכים אתם בבואכם למדינת ישראל ולירושלים בירתה; Welcome. <נאומים בני דקה> <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבקש במסגרת נאומים בני דקה מחבר הכנסת אפללו לומר מלה למשלחת, ולאחר מכן – חבר הכנסת דיכטר. <אלי אפללו (קדימה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, כיושב-ראש אגודת הידידות של ישראל-וייטנאם, אני מקבל בברכה את המשלחת הראשונה של הפרלמנט של וייטנאם בישראל. אני מאוד שמח שנפתחת שגרירות ישראל החדשה, יחד עם השגריר שנמצא פה; היא נפתחת, ומחר השגריר יגיש את האמנה שלו. אני מאוד שמח לשמוע על זה, ומבקש לאחל לשגריר הנכנס הצלחה רבה בקידום הקשרים בין ישראל לווייטנאם. לישראל ולווייטנאם יש הרבה מהמשותף, שתי תרבויות עתיקות בנות אלפי שנים, אבל מדינות צעירות ומתקדמות מאוד. אני מקווה ומאמין שהקשר בין שתי המדינות רק ילך ויתחזק בשנים הקרובות. ברוכים הבאים לכנסת ישראל ולמדינת ישראל;Welcome . <היו"ר ראובן ריבלין:> אפשר למחוא כפיים גם לחבר הכנסת אפללו. תודה רבה. חבר הכנסת דיכטר, אנחנו ממשיכים, ואחריו – חבר הכנסת דנון. <אברהם דיכטר (קדימה):> במסגרת היוזמה הדמוקרטית של קדימה, אני מתכבד להיות לפה לאזרח מדינת ישראל ד"ר אברהם חולי, בנושא שיפור המצוינות הלאומית. פיליפ קרוסבי, הגורו של האיכות, אמר: האיכות היא חינם, מה שעולה כסף הוא האי-איכות. ב-2002 פיתח ד"ר אברהם חולי, בשיתוף עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מדד בשם "מדד המצוינות הלאומית ואיכות החיים בישראל כמדינה דמוקרטית". על-פי המדד הזה, מדינת ישראל שיפרה את מצוינותה הלאומית משנת 1984 עד 2007 כמעט ב-35%. אלא שאת עיקר השיפור היא ביצעה בין השנים 1993 ו-2000, ומאז, בשנים האחרונות, השיפור הוא מינורי ביותר. כמה המלצות ומסקנות היו לד"ר אברהם חולי, בין היתר הקמת משרד או מינוי שר למצוינות לאומית – והשר הקרוב ביותר לכך שנמצא היום בממשלה הוא השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור, ואני מקווה שבאמת הוא ירים את הכפפה בנושא. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <אברהם דיכטר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, עוד שישה מדדים שד"ר אברהם חולי המליץ עליהם במחקרו הם מדד המצוינות הלאומית, הגינות בספורט, איכות השלטון, הצדק החברתי, הבטיחות בדרכים והמצוינות העירונית. על-פי זה נדע אם אנחנו משתפרים או חלילה נסוגים. אדוני היושב-ראש, אם אפשר הערה שלא בנאומי הדקה. אני חושב שלא לכבודה של הכנסת, לא לכבודו של היושב-ראש, שכמעט – ארבע או חמש פעמים במהלך הישיבה הזו, עד עכשיו, נשמעה כמעט תחינה שיגיע לכאן שר מממשלת ישראל. אדוני היושב-ראש, אני חושב שמעבר לבושה והפגיעה בכבודה של הכנסת הזו – אני ממליץ שבהסתיים נאומי הדקה, אם לא יהיה כאן שר, אני ממליץ ליושב-ראש לנעול את הישיבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> קודם כול, אני מאוד מודה לחבר הכנסת דיכטר על עצותיו, שכן כפרלמנטר ותיק שידיו רב לו בעשייה הפרלמנטרית אני מקבל, כמובן, את עצותיו. אם לא היו נאומים בני דקה, לא היתה נפתחת הישיבה אם לא היה שר. אם לאחר מכן נדון בדבר ולא יהיה שר – יש לי רק קושי, כי פעמים רבות השרים מתייצבים כהרף עין, ואני מוכרח לומר שיש שיפור בהתייצבות, אבל יש כמה שרים שלמה שהם לא התרגלו במשך 25 שנה, אף אחד לא ירגיל אותם. למשל, אם השר דיכטר היה פה, אין לי כל ספק שאם ב-16:00 היתה מתחילה התורנות שלו, הוא היה כאן כבר בדקה ל-16:00. כך גם השר בגין והשר ארדן. <זאב בוים (קדימה):> זו פשוט השאלה של יחסי הרשות המחוקקת והממשלה, ולא עניין פרטני של שר כזה או אחר. <היו"ר ראובן ריבלין:> כדי לעשות סדר אפשר גם לבקש להדיח את היושב-ראש, 90 חברי כנסת, אין בעיה. בעיה קלה ביותר. וכדי שתבינו, תצטרכו 90 חברי כנסת. אתם ואחרים, תבינו. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אנחנו מעדיפים להדיח את הממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה יודע מה, גם כשאין טענות, המובן מאליו טוב שייאמר מפעם לפעם. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, שתדע שאנחנו מעדיפים לגייס 61 ולא 90. <היו"ר ראובן ריבלין:> בזה אתה צודק. דרך אגב, בזה אתה צודק, כי אז – טוב, חבר הכנסת דנון, ואחריו – חבר הכנסת כבל. <דני דנון (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, בעוד חודש נציין ארבע שנים לעקירת היהודים מגוש-קטיף וצפון השומרון. לצערי, הכנסת תהיה בפגרה ולא נוכל לציין יום זה בצורה מכובדת במליאה. אבל זעקת העקורים נשמעת כל יום, שעה-שעה, שמענו גם בוועדה לזכויות הילד. ברשותך, אני רוצה להקריא שיר מהספר "שירת העקורים", של שירה רוזן: יום ועוד יום חודש ועוד חודש, והנה כמעט חלפה לה שנה. שנה של דמעות, טלטולים ואריזות. בראש עוברות התמונות, תמונות בהבזקים, תמונות של תקופה, תקופה שנמשכת כבר כמעט שנה. תמונות עצובות, תמונות שברובן עוד מעלות דמעות. המאבק, הגירוש, האוטובוסים, ציר כיסופים, המבט האחרון, בית-המלון הקרווילה, ואז חלל ריק עם המון סימני שאלה. ובלב אצל כולנו תקווה, תקווה שהחלל הריק ייגמר בנחת ובשלווה. לא, זאת לא תהיה סתם עוד אגדה – שירה של שירה רוזן, עקורה מגוש-קטיף. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת דנון. חבר הכנסת כבל, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת חסון. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לצערי, לא רחוק מכאן, זה כמה שבועות שובתים ראשי רשויות דרוזים וצ'רקסים. לצערי, למרות התחייבות של ראש הממשלה לתת מענה לבעיות שלהם בדרך זו או אחרת, טרם ניתן מענה. נכון, הם לא איימו וביקשו לעלות ולחסום את כל מדינת ישראל, כפי שאיימו ראשי הרשויות היהודים. אבל אני מצפה, ואני אומר את זה מכל הלב, שהברית המתקיימת בינינו לבין הדרוזים והצ'רקסים לא תהיה ברית דמים, אלא ברית חיים. הגיע הזמן לסיים את הפרשה הזו. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת כבל. חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו – חבר הכנסת מולה. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, במסגרת היוזמה הדמוקרטית של קדימה, אני מתכבד להקריא את מכתבו של הזמר אייל גולן: כנסת ישראל, בית- הנבחרים של מדינת ישראל, נבחרי העם שלנו. אתם, שאמורים לייצג את העם ורצונותיו, לבקר את עבודת הממשלה, אליכם אני פונה היום ושואל: איך הגענו? איך הגענו למספר הבלתי נתפס הזה, 1,108 ימים שבהם יושב גלעד שליט בשבי ואיש אינו יודע מה גורלו ואיש אינו יודע מתי יחזור? 1,108 ימים יושב גלעד שליט בשבי, 1,108 ימים. ממשלה קמה, ממשלה נופלת ושוב קמה, ואתם ממשיכים להבטיח, מחמיצים שוב ושוב את ההזדמנות לעשות. קהים לכאב העצום, לפחד הנורא של אביבה, נועם ושאר בני המשפחה. קהים גם לפחד שלנו, הורים לילדים שיהפכו בבוא העת לחיילים, ועלולים למצוא עצמם מופקרים, כפי שהפקרתם את גלעד ומשפחתו. גלעד הוא אני, גלעד הוא אתם, גלעד הוא כל אחד מאתנו, ואם אתם אמורים לייצג את רצונו של העם, אז זהו רצוננו – לראות את גלעד שליט חי, נושם וקיים, פה, בארץ שלמענה יצא להילחם. מי ייתן שיחזור הביתה בריא ושלם, אמן. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת מולה, ואחריו – חברת הכנסת סולודקין. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, במסגרת היוזמה הדמוקרטית של קדימה, אני מתכבד לקרוא את מכתבו של תדהר שמיר, שמציע לנו לקיים מבצע התרמה לילדים רעבים בישראל: חברי הכנסת הנכבדים, שמי תדהר שמיר, ואני בן המושב יסוד-המעלה שבגליל העליון, עולה לכיתה ו', ואני שומע בטלוויזיה וברדיו על מספר רב של ילדים רעבים, שלהוריהם אין אפשרות לרכוש מצרכי מזון בסיסיים, וזה מצער אותי מאוד. למדנו כי כל ישראל ערבים זה לזה, ולכן אני מציע לערוך מבצע של כל כיתות ו' במדינת ישראל – שקל מהלב, ילד רעב. המבצע יכלול את כל כיתות ו', שבמשך שבוע ימים בשעות אחר-הצהריים יתרימו את התושבים באזורי מגוריהם. אשמח להיעזר גם בהורי המתנדבים. התרומה תהיה שקל לכל משפחה. אני מציע להתחיל את המבצע בשבוע הראשון של תחילת הלימודים, וכולנו נרגיש שהתחלנו את השנה במעשה נדיב וטוב. אם תאשרו את המבצע, אפנה ל"ידיעות אחרונות" כדי שיחשפו את המבצע מעל דפי העיתונות. יש לנו כוח לשנות. תדהר מהגליל העליון. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, חבר הכנסת מולה. ובכן, חברת הכנסת סולודקין, ואחריה – חברת הכנסת אברהם-בלילא. <מרינה סולודקין (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרה, חברי הכנסת, במסגרת יוזמת מפלגתי קדימה, יש לי הכבוד לייצג את הנאום והדברים של יושב-ראש איגוד ניצולי השואה, מאיר שפי – ניצולי השואה מטרנסניסטריה. בנאום שלו הוא כותב שיש בארץ 300,000 ניצולי השואה, מתוכם 80,000 מתחת לקו העוני. הוא כותב שיש הרבה עמותות, ארגונים, משרדים ואנשים פרטיים שמטפלים בבעיות של ניצולי השואה. יש בנאום שלו הצעה שכדאי לחשוב עליה: לאור זאת, הצעתי היא להטיל על אחד משרי הממשלה, רצוי ללא תיק, להיות אחראי על נושא חשוב זה, ואשר תהיה לו אחריות כוללת לתיאום בין כל הגורמים השונים המוזכרים. הוא גם אומר שהוא רוצה שר ניצול השואה. היו לנו בממשלות הקודמות, ועכשיו יש הדור השני, ואני חושבת שאנחנו מוכנים לזה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת סולודקין, קיבלתי כמה מכתבים כאלה והעברתי אותם ליושבת-ראש ועדת העלייה והקליטה. ביקשתי שתזמין את נציגי האוצר ותבקש מהם פרטים מפורשים מדוע הכסף שהיה מיועד לאותם ניצולים עובר לרוחב הלוח לכל הניצולים. הדבר הזה מחייב בדיקה, ובדיקה יסודית, וביקשתי זאת מיושבת-ראש ועדת העלייה והקליטה, שכן אני פוחד מאוד שלוועדת הכספים לא יהיה זמן. לוועדת העלייה והקליטה, שהיא ועדה סטטוטורית, יש כל הסמכויות לזמן את כל הנוגעים בדבר. אני בטוח שגם את חברה שם, ואני מציע לך לעקוב אחרי העניין הזה. <מרינה סולודקין (קדימה):> אתה מאוד צודק, אדוני היושב-ראש. זו יוזמה ברוכה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הואיל ואני מוותיקי ועדת העלייה והקליטה, יחד אתך, פשוט מצאתי לנכון להעיר זאת. גברתי חברת הכנסת אברהם-בלילא, בבקשה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני מודה לך, חברי חברי הכנסת, במסגרת אותה יוזמה מבורכת, היוזמה הדמוקרטית של קדימה, אני אקריא את מכתבו של אלי גרוס מיום כינונה של הממשלה, שמבטא היטב את דעתם של רבים בעם. ואלי כותב כך: שנמאס לו מהבטחות ביבי שלא יעלו מסים; שנמאס לו מהעלאת המע"מ; שנמאס לו מהעלאת מחירי הדלק; שנמאס לו ממספר השרים והסגנים בממשלה הנוכחית; שנמאס לו שעל שקל שהוא מרוויח 60% הולכים למדינה; שנמאס לו לשמוע שהחלק העיקרי בתקציב הולך על ביטחון המדינה; שנמאס לו שהחינוך בבתי-הספר הולך ומידרדר; שנמאס לו שבגין קיצוץ שעות לימוד מפילים על ההורים מימון נוסף; שנמאס לו שהמשטרה לא נלחמת בפשיעה; שנמאס לו שבמדינה מקדמים בתפקידים בגלל קשרים ולא כישורים; שנמאס לו מהשחיתות שפשתה בכל פינה; שנמאס לו שהחרדים מכתיבים לנו את החיים; שנמאס לו מאדישות הציבור; שנמאס לו שהרשויות לא אוכפות את החוק; שנמאס לו שגם על מה שמגיע לו הוא צריך להיאבק; שנמאס לו, בקיצור, שהקומבינה נהפכה למטרה. ולמרות כל זאת, אדוני היושב-ראש, הוא נשאר אופטימי, כי אין לנו, אין לנו ארץ אחרת. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חברי הכנסת – חבר הכנסת ביבי. הואיל והיא הזכירה את שמך. <אופיר אקוניס (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, יש פה בעיה קטנה בכל הדבר הזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> המכתבים, רובם מופנים לכל ממשלות ישראל. <אריה ביבי (קדימה):> אדוני, במסגרת היוזמה – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> אני חושב שיש בעיה של שכחה. הם היו בממשלה שלוש וחצי שנים. <היו"ר ראובן ריבלין:> היו כמה שהופנו לממשלה זו, אבל רובם לכל – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> הם היו בממשלה שלוש וחצי שנים. מה הפריע לכם לעשות את כל זה? לא עשיתם כלום. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אקוניס, אתה יושב-ראש ועדת הכלכלה – – – <אריה ביבי (קדימה):> גברת בלילא, תסתכלי עלי. מסתבר שלא רק לו נמאס, יש עוד הרבה אנשים בארץ שנמאס להם. הוא לא היחיד שנמאס לו. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת, שמעתי ביקורת לא פשוטה מפיך היום, כמבקר לא קל של דברים שאתה חושב שאתה צריך לבקר. כך האנשים שהם קוראים את המכתבים, הם אומרים מה – – – <אריה ביבי (קדימה):> אני שומע קנאה בפיו, הוא רוצה להיות באופוזיציה. שמתי לב. <אופיר אקוניס (הליכוד):> יש בעיה של שכחה. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אי-אפשר לשנות – – – <אופיר אקוניס (הליכוד):> יש בעיה של זיכרון. מה קרה? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אלה אזרחים שחושבים כך. <יוחנן פלסנר (קדימה):> לא יעזור כלום, זה מה שהם חושבים עליך. <אופיר אקוניס (הליכוד):> הבעיה של שכחה היא בעיה קשה. היא ממש בעיה קשה. רק לפני ארבעה חודשים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> 20 שניות לוויכוח קדימה עם גלעד ארדן. בבקשה. <אריה ביבי (קדימה):> זה לא גלעד ארדן. <היו"ר ראובן ריבלין:> עם אופיר אקוניס, סליחה. האם אדוני סיים? אתם גם סיימתם. יש מישהו שעוד רוצה לקרוא קריאת ביניים? <עתניאל שנלר (קדימה):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא. <עתניאל שנלר (קדימה):> התשובה היא כן. התשובה היא כן. <אריה ביבי (קדימה):> אולי אדוני יוציא אותו, כי הוא מפריע לי. <עתניאל שנלר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, קריאת ביניים. אני רק רוצה להבהיר לחבר הכנסת אקוניס, זו הפעם הראשונה שאנחנו לא אומרים את דעתנו בכלל, אף אחד כאן לא אומר את דעתו. לקחנו מה שאזרחים כתבו לנו וקראנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה יודע, לפעמים אתה מקריא מכתב יום אחרי, והאינואנדו קצת שונה – – <אריה ביבי (קדימה):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – הרי שלוש שנים גלעד, החייל שלנו, נמצא בשבי. <אריה ביבי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, למה בכל פעם שאני מגיע לפה מפריעים לי? <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה צודק. <אריה ביבי (קדימה):> אולי יש לי איזה סימן. יש לי איזה משהו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי. חבר הכנסת אופיר אקוניס. חבר הכנסת אקוניס, אני מבקש. <אריה ביבי (קדימה):> קודם כול, ראיתי קנאה בעיניו, שהוא רוצה להיות באופוזיציה. אז בוא תהיה, נו, מה הבעיה. תפסיק לצרוח. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת, רשות הדיבור נתונה לחבר הכנסת ביבי. בבקשה. <אריה ביבי (קדימה):> במסגרת היוזמה הדמוקרטית של קדימה, אני מקריא מכתב של בחור בשם פלג מחיפה. אני אדבר על בסיס המכתב, כי אני לא רוצה להקריא אותו. הוא אומר שאשה אחת שאלה את ז'אן-ז'אק רוסו איך לחנך ילד. הוא אמר לה: בן כמה הילד? אמרה לו: בן שלושה ימים. אז הוא אמר: איחרת בשלושה ימים. זה ילמדנו שאנחנו חייבים להתחיל את החינוך מיום היוולדו של הילד. כי אחרת, מה קורה? קורה שאחר כך הוא מידרדר לחברת נוער עברייני ולפעילות עבריינית, לתוצאות לא טובות בבית-הספר, ואנחנו משיגים בדיוק את התוצאה הלא-טובה, כי אם היינו מחנכים אותו, משקיעים בו מיום היוולדו, היה הרבה יותר קל. ואז, אומר פלג, ואני מאוד מעריך – הוא נתן כמה אמרות פה, ורק אמרה אחת אני אומר. זו אמרה ביידיש, אבל אני אתרגם בתרגום סימולטני לעברית – אני חזק מאוד ביידיש, אתה יודע מאיפה אני: זאת לא חוכמה לקנות סחורה ולהביא ילדים, החוכמה למכור סחורה ולחנך ילדים. וזה בסיס העניין. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת ביבי. חבר הכנסת פלסנר, ואחריו – חבר הכנסת בוים, ואחריו – חבר הכנסת מגלי והבה, סגן יושב-ראש הכנסת, ויסיים, לפי בקשתו – חבר הכנסת עתניאל שנלר. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, במסגרת היוזמה של קדימה להשמעת קולות מן הציבור הרחב, אקרא ממכתבה של גברת סיגל כהן-אספיר, בת 45, ילידת ירושלים. קודם כול, אומרת סיגל, יישר כוח על הרעיון. אני בת 45, ילידת ירושלים ומורה לחינוך גופני בבית-ספר תיכון זה 20 שנה. שירתתי בצה"ל כמ"כית וסיימתי תארים. אני אם גאה לשלושה ילדים. הבכור שבהם משרת ב-890, בצנחנים, ושני אחיו הצעירים עדיין לומדים. אני כותבת כי אכפת לי, כי אני אוהבת את המדינה שבה אני חיה ואליה אני שייכת. לצערי, מדינתי היקרה פושטת רגל. היא הופכת להיות ארץ אוכלת יושביה. אין לי, האזרח הפשוט, הנאמן, האוהב, שום נחת או גאווה במי שכביכול מייצג אותי בכנסת. כל כך הרבה פעמים רציתי לשבת שם במחיצתכם ולומר: די. תפקחו את העיניים. יש דברים כל כך הרבה יותר חשובים מלקבוע עוד משרד לעוד עוזר שר, עוד לשכה לשרים לשעבר. יש אנשים שחיים פה במדינה ולא מוגנים על- ידי קירות הכנסת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – לא מרופדים בשום בונוסים, הטבות או מענקים ומתנות. אנחנו המדינה. אתם אמורים לייצג אותנו. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. אני מבקש לומר לכל הציבור הצופה בנו שהיוזמה היא באמת ברוכה, אבל שישלחו מכתבים שניתן להקריא אותם במשך דקה. חבר הכנסת בוים, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מגלי והבה, ואחרון הדוברים הוא חבר הכנסת עתניאל שנלר. <זאב בוים (קדימה):> אדוני היושב-ראש, במסגרת היוזמה הדמוקרטית של קדימה, אני מתכבד לקרוא את מכתבו של תום עדי, תלמיד כיתה י"ב מכרמיאל שבגליל – דברים בשם כותבם: אני מבקש שלא יפריטו לי את המדינה. הרפורמה החדשה במינהל מקרקעי ישראל שהממשלה מנסה להוציא לפועל, שבה יהיה אפשר לקנות שטחים במדינת ישראל במקום להחכיר אותם ל-99 שנים או לכל זמן מוגבל אחר, היא מסוכנת לעם ישראל הן מבחינה ביטחונית והן מבחינה חברתית. הרי זה ברור ומובן כי רק האנשים בעלי האמצעים בארץ יוכלו לרכוש את האדמות, והם ייצרו מונופול שבו הם יוכלו לסחור בקרקעות בישראל, שלא לדבר על האפשרות שגורמים עוינים ינצלו את המצב. אני מבקש בכל לשון של בקשה, ואני מייצג נערים ונערות בני גילי אשר עומדים להתגייס ולתת את כל חייהם למען מדינתנו: אל תפריטו לנו את המדינה. תנו גם לנו סיכוי, גם למי שאינו מסוגל לרכוש אדמות; גם למי שלא הגיע ממשפחה עשירה ומיוחסת. תנו לנו את ההזדמנות לבנות בית יהודי ישראלי במדינת ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה. אחרון הדוברים הוא חבר הכנסת עתניאל שנלר. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, במסגרת היוזמה הדמוקרטית של קדימה, אני מתכבד לקרוא את מכתבו של תום דוד, בן 22 מחיפה. הוא אומר: המתנה היקרה ביותר שנוכל להעניק למדינה היא חינוך הנוער שלה. אין אני בא לבקר או לשפוט את החברה והנוער הישראלי. במדינתנו הקטנה יש ילדים הנאלצים לעזוב את בית-הספר ולפרנס את משפחתם, יש ילדים אשר לא שמעו מעולם על דוד בן-גוריון, יצחק רבין, ביאליק, הרמב"ם, ולא ביקרו בארץ. במדינתנו שלנו יש פערים – פערים עצומים בין נוער המקבל ויודע לתת, נוער אשר תורם לקהילה, מתנדב, מקים, בונה, נוער אשר מחנך נוער בתנועת "הצופים" ובתנועות האחרות, ומנגד ישנו נוער אחר, נוער אלים, הורס, צורך סמים, לא מלומד, לא מתגייס, חסר ערכים. בחברתנו שלנו היקף הנוער המשתייך לקבוצה זו גדל וגדל. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסיים. <מגלי והבה (קדימה):> אין אני חושב שלכם הכוח לשנות עולם. אנחנו – בעצם אתם, 120 האנשים הנבחרים, 120 האנשים המשפיעים ביותר בחברתנו – בידינו הכוח לשנות, לתקן ולתת אלטרנטיבה לאנשים שמציאות חייהם הקשה הובילה אותם לדרך קלוקלת. אדוני היושב-ראש, המשפט האחרון: זכרו כי הדרך בונה את האדם והאדם בונה את הדרך. תום דוד מחיפה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת עתניאל שנלר, בבקשה. נדמה לי שהיום היתה השתתפות שיא של כל הזמנים בנאומים בני דקה – 36 איש. <עתניאל שנלר (קדימה):> מקום תחת השמש – מכתבו של הרב יואל בן-נון, המזוהה עם הבית היהודי: אדמות העם היהודי בארץ-ישראל, שנקנו בדמים – בשני המובנים – הן היסוד שעליו נבנה הבית הלאומי היהודי ועל גביו נבנתה מדינת ישראל. האבות המייסדים של מפעל הציונות קיבלו עקרון ברזל מתורת ישראל, מחוקת היובל, שאסור לאפשר מסחר חופשי באדמות ארץ-ישראל, כי הארץ שייכת באמת לבורא עולם, ואין לשום אדם – יהודי ושאינו יהודי, גם אם הוא בעל נכסים וחברות הנסחרות בבורסה והונו מניע את גלגלי המשק – לרכז תחת ידו קרקעות ובתים של האומה כולה. האבות המייסדים למדו פרק חשוב ביותר מן ההיסטוריה היהודית, כי חורבן הבית מיוחס במקורותינו, בין השאר, להפרה בוטה וקשה של עקרונות היובל. שנות גלות בבל אחרי חורבן הבית הראשון נספרו לפי שנות השמיטה ושנות היובל שלא קוימו, מפני שמחזיקי האדמות לא נתנו להחזירן ליהודים שישבו עליהן לפנים כחוכרים. אדוני ראש הממשלה, פונה הרב בן-נון, אנחנו ובני הדור שלנו, דור שלישי למלחמת הקיום של עם ישראל למען יהיה לו "מקום תחת השמש" – אל מול עיניהם של צעירי הדור הרביעי, אתה מוביל מהלך שיביא אומנם לפריחה כלכלית בטווח הקצר עקב הפיכת הקרקע הלאומית למשאב מסחרי, לנדל"ן, אך בטווח ארוך הוא מסכן את כל המפעל הציוני ואת ה"מקום תחת השמש" שאני ואתה נלחמנו עליו מכוחם ומרוחם של האבות המייסדים. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <עתניאל שנלר (קדימה):> מסיים הרב בן-נון ואומר: אדוני ראש הממשלה, דווקא לאחרונה אתה מוכיח שאתה מקשיב, שומע את הקולות ונזהר ממהלכים שאין עליהם הסכמה לאומית רחבה. חזור נא בך מרעיון כה מסוכן לכל מה שבנינו בארץ הזאת. אם לא תישמר האדמה בידי העם היהודי, לא תועיל הכרה מצד אויבינו במדינה יהודית גם אם תינתן. ראוי שננחיל לדור הבא מקום שייקרא ונוכל להתברך בו – מקום תחת השמש. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לך, אבל אתה ניצלת את זמנם של שלושה חברי כנסת. <עתניאל שנלר (קדימה):> חלף ביעף. <היו"ר ראובן ריבלין:> הואיל והיית אחרון הדוברים, לא חסמתי אותך. אני מאוד מודה לכל המשתתפים בנאומים בני הדקה שהיו היום. אני בהחלט חושב שהיוזמה להביא נאומים או הערות של אזרחים היא דבר חשוב, ואולי צריך אפילו למסד אותו לא רק בנאומים בני דקה. תהיו ברוכים. תבואי על הברכה, יושבת-ראש סיעת קדימה, חברת הכנסת דליה איציק, שעד כמה שהבנתי, זו יוזמתך, יוזמה ברוכה וחשובה. <הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ט–2009> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/440).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, השרה שאינה השרה התורנית באה להציג את החוק מטעמה. אני עדיין מוחה בשם הכנסת על כך שהשר שהיה צריך להיות כאן אינו נמצא כאן, והדבר אינו מתקבל על דעתנו. השר בנימין בן-אליעזר היה צריך להיות כאן, ואף-על-פי שבמשך השנים כנראה ביום שלישי הוא עסוק בעניינים אחרים, הוא צריך להתרגל שבימים אלה הוא צריך, כאשר הוא נבחר להיות תורן, להיות בכנסת. אני מזמין את כבוד שרת התרבות, השרה לימור לבנת, להציג לקריאה ראשונה את הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון), הבאה להעניק לקולנוע סכום קבוע, שכן חוק הקולנוע, אשר חוקק בזמנו ב-1996 כאשר השרה היתה שרת התקשורת, קבע שחלק מהתמלוגים יהיה המקור למימון הקולנוע ככסף צבוע. אבל בהחלט, אם מקובל על כולם, אז הדבר גם חשוב. כבוד השרה, בבקשה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אם זיכרוני לא מטעה אותי, אתה היית מהיוזמים הראשיים של חוק הקולנוע. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, אבל הואיל ואת היית בממשלה, לך היה חלק גדול, ואף-על-פי שהממשלה התנגדה החוק עבר. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> הממשלה התנגדה, נכון. הממשלה התנגדה והחוק עבר. <היו"ר ראובן ריבלין:> רק את הסכמת, והממשלה התנגדה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> נכון, אבל לך היה חלק גדול מאוד. נדמה לי שהיית היוזם של חוק הקולנוע והרוח החיה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יחד עם חבר הכנסת דדי צוקר וראש העיר של חיפה דהיום, יונה יהב. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אכן כן. זכרתי שהיית הרוח החיה מאחורי החוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> ויורי שטרן כמובן. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> ויורי שטרן, זיכרונו לברכה. נכון. אדוני היושב-ראש, אני מתכבדת להביא לקריאה ראשונה את הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ט–2009. למעשה, מדובר בתיקון סעיף 1, שנועד לדחות את תחולת החוק ל-31 בדצמבר 2013, כ"ח בטבת התשע"ד, במקום תחילת החוק ביום ה' בטבת תשס"ט, 1 בינואר 2009. כל זה למעשה נועד, או כל זה נובע מכך שהגענו להסכמה, או הגיעו להסכמה על תקציב רב-שנתי, שנועד להחליף, או לא להחליף, אלא להחליף את הצורך בחוק הקולנוע כפי שהוא נקבע כרגע. למעשה, ההסכמות האלה – אני רוצה להבהיר על מה מדובר כאן. היה הסכם שנחתם עם משרד האוצר ל-2004–2008, ונתן לתעשיית הקולנוע שקט תעשייתי ואופק תכנוני. לאחר מכן הוחלט במשרד התרבות ובמועצת הקולנוע, יחד עם היוצרים בקולנוע, לחתום על הסכם חדש לשנים 2009–2013, שעומד כיום על 67 מיליון שקלים בשנה. ההסכם הזה יסייע – – – <יואל חסון (קדימה):> למה אי-אפשר היה להעלות את התקציב הזה? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אני מסבירה. תראה, אם אפשר עוד שנייה. אני רק אסיים את המשפט. אני מוכנה לענות על זה. ההסכם הזה יסייע למועצת הקולנוע – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> החוק הזה הוגש על-ידי ממשלת אולמרט. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> כן, ממשלת קדימה. <יואל חסון (קדימה):> יכולתם לתקן. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> ברור, כשהם באים לאופוזיציה, ישר רוצים לתקן. <היו"ר ראובן ריבלין:> בשביל זה נבחרנו. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> בכל אופן, ההסכם הזה יסייע למועצת הקולנוע לפעול לקידום – אגב, אני גם חושבת, גם בלי קשר למה שאמר היושב-ראש כרגע – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> גם בלי קשר למה שאמר היושב-ראש, אני חושבת שזה דבר נכון וטוב. אבל אני מייד אולי אסביר את זה. זו תשובה נכונה, אבל מעבר לזה אני חושבת שזה נכון וטוב. ההסכם הזה יסייע לתעשיית הקולנוע לפעול לקידום היצירה הקולנועית וליזום פרויקטים ואירועים שמקדמים את תעשיית הסרטים הישראליים ומפרים אותה. וזה באמת תוך שקט תעשייתי ושלוות הנפש, שמסייעת ליצור. במהלך שמונה השנים מאז חוקק חוק הקולנוע הושקעו 350 מיליון שקל בהפקת סרטים בתחומים העלילתיים, דרמה ותעודה – השקעה שהניבה הפקה של כ-180 סרטי עלילה ו-250 סרטי תעודה. ההשקעה הזאת הצליחה למנף במהלך השנים השקעה נוספת ממקורות אחרים, בסך של עוד כ-680 מיליון שקלים. במהלך השנים הללו – אני מדברת על שמונה השנים הללו – ההשקעות הללו יצרו כמיליון ימי עבודה בכל רחבי הארץ לבמאים, מפיקים, תסריטאים, שחקנים, ניצבים, צוותים טכניים, תפאורנים, עורכים, מוזיקאים, אנשי הפקה. בשנת 2008 מועצת הקולנוע תמכה ב-30 גופים בתחום הקולנוע. למי שממש יתעניין, יש לי כאן החלוקה התקציבית גם לצורך העניין הזה. אני חושבת שהקולנוע הישראלי זינק והפך לשם דבר של איכות בעולם כולו. כל אחד יכול לראות את הדברים הללו. המהפך הדרמטי הזה שעבר הקולנוע הישראלי מתחילת שנות האלפיים הוא פשוט עצום. אין לו אח ורע בשום תחום אחר. וכל זה באמת מאז יושם אותו חוק קולנוע. הקולנוע הפך גם לשגריר של תרבות שמייצגת את ישראל בפסטיבלים הכי גדולים בעולם, ועשה לו, כפי שאמרתי, שם דבר. סרטים ישראליים הוזמנו להשתתף בלמעלה מ-200 פסטיבלים ברחבי העולם. הם זכו בלמעלה מ-100 פרסים בין-לאומיים, בקאן, בברלין, בקנדה – בכל אחד מפסטיבלי הסרטים הבין-לאומיים והחשובים הללו עם ייצוג מכובד, ובהם: "אור", "ולקחת לך אשה", "אביבה אהובתי", "ללכת על המים", "סוף העולם שמאלה", "נודל", "ביקור התזמורת", וכמובן הסרט "בופור", שייצג את ישראל לאחר 23 שנים בטקס האוסקר האמריקני בקטגוריה של הסרט הזר, ועוד כהנה וכהנה. אני חושבת שעם התוצאה הזאת אין עוד צורך להרחיב ולומר. <יוחנן פלסנר (קדימה):> על-פי החוק, כמה היה אמור להיות מוקצה? על-פי חוק הקולנוע, לא לפי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> היום היה פחות. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אני מעריכה שפחות, אבל בוודאי לא יותר. בוודאי לא יותר. קשה לי להגיד ולהעריך ברגע זה במדויק. אבל אני רק יכולה לומר כך – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> למה לא עושים את זה על-פי – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> חבר הכנסת פלסנר, תראה, תמיד היתה התנגדות של האוצר, ועל כן גם המדינה בשעתו התנגדה להקצות בחוק סכום כסף מוגדר – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לצבוע אותו – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – שייצבע למטרה ספציפית. נדמה לי שזה חסר תקדים, או אולי יש חוק אחד או שניים, אני לא יכולה לזכור ברגע זה במדויק, אבל בדרך כלל זה לא קיים בחקיקה שקובעים סכום מסוים בחוק שיוקצה למטרה כלשהי, תהיה טובה ככל שתהיה. ועל כן, בשעתו היתה התנגדות מאוד דרמטית של האוצר לעניין הזה. על אף זה, חוק הקולנוע עבר בשעתו עם סכום – אני לא זוכרת אם זה נמצא אצלי כאן עכשיו או לא. מכל מקום, ההחלפה שנעשתה, ההסכמה שהגענו אליה בשעתו – רגע, מה שכתוב בחוק המקורי הוא כך: במסגרת תחום התרבות יוקצה לתקציב הקולנוע סכום השווה לצירוף שניים אלה: 50% מסכום התמלוגים המועברים לאוצר המדינה לפי סעיף 100 לחוק הרשות השנייה, 50% מסכום התמלוגים לפי סעיפים 6לו(ב) – וכך וכך – לחוק הבזק. היתה ירידה מתמדת בהכנסת הגופים המשדרים ובשיעור התמלוגים שהם מחויבים. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה היה מהכבלים. חוק הבזק זה מהכבלים. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> נכון. <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – זאת אומרת, זה הכול 50% של – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> תראה, קשה מאוד להגיד כרגע במדויק, כי אני לא יכולה לעשות את התחשיב. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יכול לעזור לך. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אבל הנתונים לא נמצאים לנגד עיניך ברגע זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני, אבל, זוכר אותם. חבר הכנסת פלסנר – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> חבר הכנסת פלסנר, שאלת שאלה. אולי אתה רוצה לשמוע תשובה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פלסנר, פשוט אני בקי בנושא. בזמנו היה כסף צבוע למרות התנגדות האוצר, שלא נתן את הסכומים המתאימים – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – והתעקש על עמידה של כ-20 מיליון שקל בשנה. ואז, הכנסת ברוב מוחלט של חבריה – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> רוב עצום היה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 70 חברי כנסת נכחו באולם, ו-70 הצביעו בעד החוק. ואז אנחנו צבענו את כל התמלוגים המתקבלים. חבר הכנסת כבל – זוכר – היה כאן, וגם היה אחד מהתומכים כשר בנושאים האלה, אחר כך, לאחר ימים. ואני מוכרח לומר שאז היה הבדל אדיר ועצום. כמובן, מייד הממשלה באה ודיברה על לב היוצרים שהם יסכימו על סכום מוגדר, והיוצרים משום מה הסכימו, וכך החוק המקורי עדיין מדבר על כסף שהוא מחצית מהתמלוגים. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> 50% מהתמלוגים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל היוצרים שמחו על אותם סכומים. דרך אגב, היום, כאשר הולכים ופוחתים הסכומים המתקבלים – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> התמלוגים, בוודאי. זה הולך ומצטמצם. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – כתוצאה מתמלוגים, 46 מיליון זה בערך סכום אקוויוולנטי. על כל פנים, הסכום הזה התקבל על דעת מה שנקרא תעשיית הקולנוע, שהיא כולה תעשייה ערכית, והיא לא באה – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אנחנו מדברים היום על 67 מיליון, אדוני היושב-ראש. זה סכום גבוה מאוד. <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי, זה דבר בהחלט – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> בהסכם הקודם, אדוני היושב-ראש, בין 2004 ל-2008 היה מדובר על 58 מיליון. כרגע זה 67 מיליון, כך שזה עלה גם בהסכם השני. ואני חושבת שהסכום הזה הוא סכום שהוא לא רק מכובד ומשמעותי, אלא כפי שאמרתי קודם – הפריחה שחלה כתוצאה מזה למעשה מעידה על הדברים. כמובן, אף פעם זה לא מספיק, ותמיד אפשר לצפות ליותר ולבקש יותר ולדרוש יותר וכו'. אבל הוא בהחלט – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא גם ממונף. הוא ממונף, כי יש קופרודוקציות, וזה באמת – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> כמובן. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשרה על ההצגה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> נדמה לי שאין מחלוקת כאן בבית על הנושא של העזרה לקולנוע. אני מקווה שגם הקואליציה תתייצב לתמוך בחוק זה. אף שהוא מקובל על כולם, זה מתפקידו של כל חבר כנסת לבוא ולתמוך בדבר שהוא לא רק תעשייתי, הוא גם ערכי. אני מודה לשרה. אני גם אזמין את סגנית יושב-ראש הכנסת רוחמה אברהם להחליף אותי. הדובר הראשון הוא חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח. חבר הכנסת חיים אורון – שדרך אגב, ביקש להסיר מסדר-היום היום את נושא הבנייה בהתנחלויות, מהטעם שהוא נמצא בוועדת הכספים, ואכן נושא זה מוסר מסדר-היום. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו – את חבר הכנסת אופיר פינס-פז. כל מי שרוצה להירשם – בבקשה, חבר הכנסת חסון. <יואל חסון (קדימה):> מוותר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת פינס-פז, האם אתה מוותר? בוא, עלה ודבר. <קריאה:> התסריט הסתיים. <קריאה:> גם כך אנחנו חיים בסרט עם הממשלה הזאת, אז מה זה משנה? תקציב כזה נמוך לסרט כזה יקר? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לרשותך עומדות שלוש דקות, בבקשה. <אופיר פינס-פז (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, תודה. אני מניח, חבר הכנסת חסון, שבתמורה לתמיכת קדימה בהצעת החוק, שרת התרבות תהיה מוכנה להפיק לכם סרט על 100 ימים לממשלת נתניהו. אגב, העלויות לא גדולות, העלויות לא תהיינה גדולות. <זאב בוים (קדימה):> אתה תהיה שם שחקן ראשי, אופיר? <אופיר פינס-פז (העבודה):> לא נראה לי. 100 ימים? גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, ראשית, אני מברך אותך על זה שהבאת את הצעת החוק. אני בהחלט חושב שתעשיית הקולנוע זקוקה ליציבות, ויציבות אפשר לייצר באמצעות תקציב רב-שנתי. בעצם, זה הדבר המשמעותי שעומד לזכותה של התעשייה הזאת – תקציב, שהם ידעו מה קורה אתם בחמש השנים הקרובות. העובדה שגם התקציב בעצם במושגים נומינליים עלה, אבל במושגים ריאליים לא קוצץ – גם זה דבר חשוב. אבל אני אומר לך, ממה שאני שומע מהתעשייה הזאת – אני לא מי-יודע-מה קשור אליה – מה שאני שומע זה שיש שם מחסור בכסף בזמן האחרון. אני לא יודע למה זה נוצר – בקרנות, צריך לבדוק את זה – באופן יחסי למה שהיה בשנים קודמות. אני לא יודע איך זה נוצר, לא נכנסתי בעובי הקורה, כי הסכומים לכאורה לא השתנו, אבל יש שם כנראה איזו בעיה שצריך להידרש אליה. בסופו של דבר, אין ספק שתעשיית הקולנוע מסבה לכולנו גאווה גדולה. היא היום אחת השגרירות הכי מעולות שיש למדינת ישראל בכל העולם. תעשיית הקולנוע באמת עושה נפלאות – קודם כול ברמה האמנותית, היצירתית, התרבותית, האיכותית ביותר, מתחרה היום בכל פסטיבל בעולם, ובצורה באמת מעוררת השתאות וגאווה, והעובדה שהפוליטיקה הרחיקה את עצמה מהקולנוע זה דבר עצום. גם הצנזורה כבר לא צנזורה, ואנחנו יודעים ליהנות גם מסרט שאנחנו לא מסכימים לו – דבר גדול. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – – <אופיר פינס-פז (העבודה):> כן, ולא מתערבים, ומבינים שיש פה איזה מסר – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אם הוא בא מצד שמאל. אם הוא בא מצד שמאל. <אופיר פינס-פז (העבודה):> לא, לא, מכל הצדדים, מכל הצדדים. אבל גם זה שאתה יודע קצת לוותר וליהנות מסרט טוב שאתה לא מסכים לו – גם זה דבר גדול, דבר חשוב. אז אני חושב שכולנו התבגרנו מבחינה זו, ואין לי אלא לומר לך, גברתי השרה – ובאמצעותך להעביר את המסר לתעשייה כולה – שימשיכו כך ושיעשו חיל, ושנמשיך ליהנות מהם, ואני כמובן אתמוך בהצעת החוק. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה לחבר הכנסת אופיר פינס-פז. הבא בתור, חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. בבקשה. <איתן כבל (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק חשוב, חשוב מאוד. נושא התרבות, לצערי, בשנים האחרונות – אילולא חבורה של חברי כנסת כאן מכל סיעות הבית בקדנציות קודמות, שנאבקו ונלחמו, היינו מוצאים את הקולנוע הישראלי במצב של התרסקות טוטלית. ולשמחתי, ההתערבות של בית-המחוקקים – וכולנו זוכרים, ואמר את זה יושב-ראש הכנסת רובי ריבלין לפני כמה דקות – היתה התערבות מסיבית של חברי הכנסת מכל סיעות הבית, ואני חושב שבמידה רבה זה עזר להציל את הקולנוע הישראלי, שכפי שאמר חבר הכנסת פינס, באמת נותן לנו גאווה גדולה. פשוט כיף היום ללכת לראות סרט ישראלי. אם בעבר היית מוצא את עצמך מתחמק מללכת לראות סרט ישראלי, היום אני יכול לומר לכם, כחובב קולנוע מושבע, שאני חסיד גדול של הקולנוע הישראלי. גברתי השרה, אני ראיתי את הסכומים. אני חושב שצריך שהכנסת תדע להתאחד ולהגדיל את התקציב. 60 מיליון זה תקציב בסדר, אבל לא יותר – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> 67 מיליון. <איתן כבל (העבודה):> את צודקת, בסכום הזה כל שקל חשוב. 67 מיליון, וראוי שהתקציב יהיה אחר, הרבה יותר גדול. הרבה יותר גדול. זה חיסכון של מיליונים מקופת המדינה להסברה ולכל מיני פעולות אחרות. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> על חשבון זמני, אם מותר, סגנית היושבת-ראש. את כל תקציב התרבות צריך להגדיל, לא רק את תקציב הקולנוע. <איתן כבל (העבודה):> בוודאי, אני מסכים אתך. אני מסכים שאת כל תקציב התרבות בוודאי צריך להעלות. מבחינתנו, אנחנו מדברים על חוק הקולנוע. תבואי וננהל קרב, אנחנו נשמח לעשות משבר סביב העניין האמיתי והחשוב הזה. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה. אפשר לסגור שם את הדלת בבקשה? תודה. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני חושב שיש חובה מוסרית לעמוד כאן ולהזכיר – – – <יואל חסון (קדימה):> כמה זמן יש לו? – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שלוש דקות. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> טוב. רשמתי לפני. ראשית, אני מרגיש חובה, גברתי היושבת-ראש, להזכיר שאת חוק הקולנוע יזם וחוקק חבר הכנסת יורי שטרן, זיכרונו לברכה, בכנסת החמש-עשרה. גם בוועדת החינוך והתרבות וגם כשהאוצר ניסה והצליח לבטל בחוק ההסדרים את חוק הקולנוע, דאגנו לבטל את חוק ההסדרים שבוע אחרי חקיקתו ובתוך שבוע ימים להעביר חוק בשלוש קריאות כדי להחזיר את חוק הקולנוע. ולכן, אני רואה את חוק הקולנוע כדגם חקיקתי, שרת התרבות, שיכול להוות דוגמה – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אפשר שקט שם? סליחה. חברת הכנסת דליה איציק. סליחה. חבר הכנסת אדרי. <יעקב אדרי (קדימה):> כן, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שומעים. תודה. בבקשה. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> ולכן אני אומר: זו דוגמה טובה, וככל שמשרד האוצר נאבק ברציונל של החוק הזה, לשלול ממנו את הגמישות התקציבית ולאפשר למחוקק לקבוע במישרין מה יהיה תקציב נושא של תעשייה, הוא דבר נכון. בסוגריים אומר לך, גברתי השרה, כיוזם את החוק של המכינות הקדם-צבאיות – וגם שם יש תקדים שהחוק נקב בסכום – בשורה טובה, שאחרי שהשלמנו את הדיון על חוק ספורט, אישרנו בין השעה 14:00 ל-16:00 את התקנות של חוק המכינות הקדם-צבאיות. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> יישר כוח. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> כן. סיימנו היום בשעה טובה ומוצלחת, ואני מקווה שיגמרו את הניסוח בתוך כמה ימים, וגם הן יפורסמו. זאת עוד דוגמה. ולכן, אני חושב שצריך להמשיך בזה גם בנושאי תרבות אחרים ובנושאים שהם רגישים בחברה הישראלית. אני סבור שחשוב לציין שרק בזכות החוק הזה התעשייה של הקולנוע עברה מהפך. מתעשייה מסכנה, מתעשייה ענייה, היא הפכה להיות תעשייה שיכולה להתחרות עם מדינות רבות מאוד בעולם. <יואל חסון (קדימה):> אפשר יותר. אפשר יותר. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> אפשר גם יותר. עם זה, אני מרגיש ממש חובה לומר, שעם זה שיש חופש היצירה וחופש התרבות וחופש הדיבור, צריך לומר שרבים מהסרטים הישראליים הם סרטים ראויים, מראים את פניה היפות של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית, אבל לצערי יש גם כמה תפוחים רקובים שבשימוש בכספי המדינה משמיצים את המדינה, גורמים נזק למדינה, וצריך לבדוק במהלך הדרך איך באמת תקציב שמוקדש כולו לתרבות הישראלית, אכן ישרת את התרבות הישראלית. אני בהחלט מקבל שהחוק יעבור אלינו, ואנחנו נשתדל להשלים את שלוש הקריאות עוד לפני תום המושב הנוכחי. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה, חבר הכנסת זבולון אורלב. אנחנו עוברים להצבעה. חברי חברי הכנסת, הצבעה, בבקשה. <קריאות:> – – – <יואל חסון (קדימה):> תשיגו עוד 100 מיליון. למה, האופוזיציה צריכה לנהל את הקואליציה? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6 נגד – 13 נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ט–2009, לוועדה לא נתקבלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ובכן, שישה הצביעו בעד, 13 מתנגדים, שני נמנעים. לפיכך אני קובעת שהצעת החוק לא עברה. <קריאות:> – – – <יואל חסון (קדימה):> עכשיו תשימו לב שאין חברי כנסת של הקואליציה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת יואל חסון. <הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009 > [נספחות.] <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום: החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), התשס”ט–2009. ימסור את ההחלטה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת דוד אזולאי. בבקשה. מייד לאחר מכן תהיה הצבעה. <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> טוב, עשיתם היסטוריה. פעם ראשונה בממשלה הזאת שעשיתם משהו. לפחות מבחינתי זה קצת מועיל. <יוחנן פלסנר (קדימה):> הגיע הזמן שיעשו סדר עם סדרי העדיפויות שלהם. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> סליחה, אפשר לצנן שם את ההתלהבות, בבקשה? <דוד אזולאי (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה לחלוקת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת. לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת הועברו כמה סעיפים מתוך הצעת חוק ההתייעלות, ובהם סעיף 31, שעניינו תיקון חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, התשס"ה–2005. תיקון זה נועד לאפשר מתן סמכויות של מאבטח לפקחי הרשויות המקומיות, לשם סיוע למשטרת ישראל בפעולות למניעת אלימות. במהלך הדיונים בוועדה העלו חברי הכנסת ונציגי הגורמים השונים הסתייגויות והערות שונות לגבי ההצעה. נוכח הערות אלה הודיעו נציגי הממשלה כי יעדיפו לבקש את פיצול הסעיף מהצעת חוק ההתייעלות, והתחייבו שבתוך כשלושה חודשים יגבשו הצעה חלופית, שתקנה לפקחי הרשויות המקומיות את הסמכויות הדרושות להם לשם אכיפת עבירות של איכות חיים. הוועדה נענתה לבקשת הממשלה, והחליטה להציע למליאה שלא לכלול בין סעיפי הצעת חוק ההתייעלות שאישרה לקריאה שנייה ושלישית את סעיף 31 האמור, ולהמשיך ולדון בו בשלב מאוחר יותר. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת הוועדה, לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה לך, אדוני יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה – 15 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009, נתקבלה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: ובכן, בעד הצביעו 15, לא היו מתנגדים, נמנע אחד. לפיכך אני קובעת שהחלטת ועדת הפנים התקבלה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> הכרזה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. <סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (תיקון מס' 12), התשס"ט–2009. החלטת ועדת הכספים בדבר חלוקת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009; החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר חלוקת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009. תודה. <הצעות לסדר-היום> <מאה ימים לכהונת ממשלת נתניהו> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום, הצעות לסדר-היום בנושא: מאה ימים לכהונת ממשלת נתניהו, של חברי הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, אחמד טיבי, נסים זאב, חנא סוייד, זבולון אורלב, אריה אלדד, חיים אורון, איתן כבל ודני דנון, שמספרן 933, 934, 940, 941, 950, 951, 953, 954 ו-973. אני מבקשת מסגן היושב-ראש כרמל שאמה לבוא להחליף אותי. בבקשה. תודה. <היו"ר כרמל שאמה:> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום בנושא מאה ימים לממשלת נתניהו. תציג את ההצעה הראשונה חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא. כמה זמן את רוצה? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> יש לי עשר דקות במסגרת הצעה רגילה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין שר, אין שר במליאה. הייתכן? כיצד? איפה השרים של הממשלה הזאת? אדוני, האם להמשיך את הישיבה לאור העובדה שאין שר? מה שתגיד, או שאתה לא מגביל אותי בזמן. האם זה מצביע על העובדה – שאין שר במליאה, זה אין ממשלה בישראל? רק 100 ימים עברו, לא יותר. 100 ימים. חברי חברי הכנסת, אתמול בחדשות, בערוץ-2, תיארה רינה מצליח את ראש הממשלה ואמרה: הוא מדבר במבוכה של מי שעשה תפנית של 180 מעלות. לא ברור מה השתנה ב-60 הימים האחרונים שהפך את ההחלטה להטיל מע"מ על הפירות והירקות. ודאי ששום דבר בתחום הכלכלה. היום בבוקר חנן קריסטל אמר על ראש הממשלה שכל השמות שבהם קרא אריאל שרון לבנימין נתניהו מצדיקים את עצמם מיום ליום. הוא מוכיח שהוא אכן לחיץ, מזגזג וחסר עמוד שדרה. שמעתי שראש הממשלה אמר בישיבת הממשלה האחרונה שלא נתנו לו מאה ימי חסד. אז ממשלה יקרה – שהיא בוחרת, כמובן, שלא לכבד את הכנסת: חסד מקבל מי שעושה חסד. האם חושב ראש הממשלה שמע"מ על הפירות, שאותו רצה להטיל לפני שהתקפל, זהו חסד למען השכבות החלשות? האם העלאת המסים היא חסד לציבור בישראל, או שאולי ראש הממשלה חושב שביזוי ושחיקת מעמדה של הכנסת מהווים איזה חסד לדמוקרטיה בישראל? על מה הממשלה הזאת רוצה, חברי חברי כנסת, ימי חסד? על מה היא רוצה שניתן לה ימי חסד? אני אגיד לכם. אולי, חבר הכנסת איתן כבל, אולי על אותם חסדים שראש הממשלה עשה עם כל השרים וסגני השרים, שהוא סידר להם ג'ובים ולכל האנשים שלהם ג'ובים, באמת הוא עשה אתם חסד גדול, כי הרי הם לא מוצאים את זמנם – או, הגיע השר המקשר, ברוך בואך. אז אם קדימה מבקרת את ראש הממשלה, זה עוד מילא, זה תפקידה של האופוזיציה. היום שמענו רעיון חדש, וכדאי שתפנים אותו, השר גלעד ארדן. חבר הכנסת אופיר אקוניס הציע להתקין בתקנון הוראה שאומרת להביע אי-אמון באופוזיציה. שמעת? עד כמה אתם חושבים שברוב הזה שיש לכם אתם תוכלו גם לסתום את הפיות של כולנו? כל אמצעי התקשורת – מהדורות החדשות מלאות בפרשנים שמבקרים השכם והערב את תפקודו של ראש הממשלה ב-100 הימים האלה. <היו"ר כרמל שאמה:> כלומר, אם הוא לא היה מבטל הייתם מברכים? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אני קראתי לו מלכתחילה לבטל. היתה חכמה אחת בסיעה שלכם, מירי רגב, שבעברית צחה אומרים שהיא קטפה הרבה קופונים לאור אתמול, כי נתניהו נלחץ ממנה. <היו"ר כרמל שאמה:> מגיע לה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> נלחץ ממנה. אני מעריכה מאוד את חברת הכנסת, ואני חושבת שהיא עשתה מהלך מדהים. אז לא רק התקשורת, גם הציבור מבקר אותו. לא סתם נתניהו קיבל על תפקודו ב-100 הימים ציון של מספיק בקושי. 100 ימים – מספיק בקושי. נתניהו עושה צחוק ממשרד האוצר. שלא לדבר על ציטוט שקראתי היום בעיתון "הארץ". תיארו את שר האוצר כסנצ'ו פנצ'ו, שהופך את המשרד החשוב ביותר בעת הזאת שבה מדינת ישראל והעולם כולו נמצאים במשבר כלכלי – הוא הופך את המשרד הזה ללא רלוונטי. אין לממשלה הזאת כל אג'נדה להתנוסס בה, בוודאי לא בתחום הכלכלי. המציאות חזקה מכל דבר אחר. לחץ קואליציוני קטן, והנה מתהפכים ומזגזגים. המציאות הזאת של מי שלוחץ – מקבל, היא שמכתיבה את מהלכיו של ראש הממשלה. במסע הבחירות ראש הממשלה הפריח ססמאות והבטחות. בטענה לניצחון הדרך, ניצחון הגוש, הוא הרכיב ממשלה, ומרגע השבעתה של אותה ממשלה מנופחת הוא זרק את כל המצע שעליו הוא נבחר לפח ההיסטוריה. וזה, חברי חברי הכנסת, פחות מ-100 ימים. אני חושבת שזה שיא. 100 ימים שהם אולי כמו שבע שנים רעות וקשות. אתם זוכרים את הרפורמה שהיתה במס? נדמה לי שהיא היתה סימן ההיכר של הממשלה הזאת. היא נדחית שלב אחר שלב ומצטרפת להבטחות סרק רבות שהיו ערב הבחירות. הרי יותר מעשר שנים עד שהבין ראש הממשלה כי חסרים לו תוכנית עבודה וסדרי עדיפויות. רק אז הוא הקים בתרועה גדולה, במסיבת עיתונאים, צוות 100 ימים. ומה קרה מאז? כרגיל. לא הופתענו. ההמלצות שהוצגו לציבור בחודש מרס נשארו חבויות בתוך ארגז. כל 52 העמודים, כל עבודת הצוות ירדה לטמיון, ובצדק – בצדק, כי כבר בתחילת דרכה של הממשלה הזאת הם הפכו ללא רלוונטיים. ההמלצות לא התייחסו למשל למינוי העתידי של ראש הממשלה נתניהו לתפקיד השר לאסטרטגיה כלכלית; מהלך שהפך את ראש הממשלה, ולא שר האוצר, למתווה המדיניות הכלכלית של ישראל. הדוח לא הביא בחשבון כי לראשונה בתולדות ממשלות ישראל ראש הממשלה ולא שר האוצר ישב בראש הקבינט הכלכלי-חברתי ויכריע בנושאים הכלכליים והחברתיים החשובים, ובכללם תקציב המדינה. בהמלצות צוות 100 הימים גם לא נאמר כי לראש הממשלה יהיה יועץ-על כלכלי שהוא מיני שר אוצר. חבר הכנסת נסים זאב, אתה בטח זוכר את אורי יוגב, הרי הוא שהכתיב למשרד האוצר את מדיניותו. אז תגידו לי, על מה? על מה, חברי חברי הכנסת? על מה החסד? על הממשלה המנופחת להחריד? על תפקידי סגני שרים שחילק לחברי הכנסת בנדיבות אין קץ? על הצינה שנושבת אלינו מברק אובמה? על הנזיפות בעניין ההתנחלויות מארצות-הברית ומאירופה? על הכניעה לעופר עיני בדיוני התקציב? על הכוונה להטיל מע"מ על הפירות והירקות עד אתמול? על עליית מחירי הדלק? על הפגיעה במעמד הכנסת? חברי חברי הכנסת, אני מודה, ולדעתי כולנו צריכים להודות שזה קציר לא מבוטל ל-100 ימים, וזה עוד לפני העימות המדיני שאולי צפוי בין ישראל לארצות-הברית לאחר שאובמה יפרסם את תוכניתו המדינית. עכשיו כרגיל, וכמעט באותה המנטרה, יעלה השר המקשר ויגיד שהכול זה ירושה שהשאירה לנו הממשלה הקודמת. אז אולי כדאי להבהיר ולהזכיר כמה הישגים שהם מעט מני רבים: הממשלה הקודמת הרחיבה את השירותים החברתיים במידה ניכרת, בהשקעה דרמטית בנוער בסיכון, בגיל הרך, בחינוך ובניצולי השואה; הממשלה הקודמת הגדילה את קצבאות הבטחת ההכנסה; הממשלה הקודמת שינתה באופן דרמטי את הדגשים במדיניות החברתית; לממשלה בראשות קדימה היה חשוב שתהיה מדיניות חברתית שתבטיח שוויון הזדמנויות. לא קיצצנו, השר המקשר, לא ברווחה ולא בחינוך. לנו היו קווים אדומים שהקפדנו שלא לחצות אותם. כן, אלה חלק מהסעיפים שהשארנו לכם, ולממשלה שלכם לקח 100 ימים להרוס עשייה של שלוש שנים. חברי חברי הכנסת, אומרים ביהדות וכתוב בזוהר שהיום שבו נולד ונברא כל דבר משפיע על אופיו, תכונותיו ומעשיו. ובכן, 100 ימים עברו מאז 1 באפריל, היום שבו הושבעה הממשלה הזאת בכנסת. כמה סימבולי ה-1 באפריל. כל יום שעובר רק מוכיח שהיא אכן קיבלה את תכונות יום היוולדה. זוהי ממשלת שוטים שכל פעולותיה, הבטחותיה ומדיניותה הן עבודה בעיניו של הציבור, והיא אינה ראויה גם לא ליום אחד של חסד. תודה. <היו"ר כרמל שאמה:> באיזה יום נולדה ממשלה קדימה? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> ממשלת קדימה נולדה בחודש מרס, אם אני לא טועה, ב-18 או ב-17 במרס. תודה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה לחברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא. הדובר הבא, חבר הכנסת אחמד טיבי – לא נמצא. חבר הכנסת נסים זאב, מעוניין לדבר? <קריאה:> הוא מחכה לזה בכיליון עיניים, כל השבוע. איך שנגמרת פרשת השבוע – – – <היו"ר כרמל שאמה:> אני רוצה שפעם הוא יפתיע אותי. <קריאה:> בדרך כלל כשהוא עולה לדבר זה סימן שזה הדובר האחרון. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להזכיר לכם שאני ויתרתי לגבי חוק הקולנוע, כי ידעתי שזה לא יעבור. אני רוצה לומר לחברת הכנסת רוחמה אברהם, שכשהיא מדברת על יום היוולדה של הממשלה הזאת – אז אני רוצה לומר לך שהאופוזיציה מבחינתה יום המוות הוא יום היוולדה. מהיום שהממשלה הזאת קמה היא מחכה רק שהיא תמות. לא משנה מה היא עושה, מה היא תעשה, לא רוצים לשמוע מהממשלה הזאת. למה? כי הגברת הנכבדה חברת הכנסת ציפי לבני החליטה שהיא צריכה שתי מדינות לשני העמים. צריכים להרים את דגל הכניעה לפני אובמה ולומר לו: אנחנו קודם כול נכנעים. נעשה ונשמע. מקבלים עכשיו את לוחות הברית בהר-סיני. אסור להגיד שום דבר, חלילה וחס. אז על מה היא נותנת מאה ימי חסד, כאילו מישהו מחכה למאה ימי החסד שלה או לחסדים שלה? אדוני היושב-ראש, זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. חסד אנחנו צריכים לעשות עם עצמנו, לא עם ראש הממשלה. ראש הממשלה לא זקוק לחסדים שלנו. אנחנו ככנסת ישראל, במקום שאנחנו נדבר לעניין, במקום שנגבה אחד את השני פה בכנסת, אז אחד רוצה לבלוע את השני. אז מה אם אתם באופוזיציה? יש לכם עוד הזדמנות לתקן את עצמכם. אתם יכולים עדיין להתחבר ולומר: טעינו. מה כל יום החתרנות הזאת מחדש? כל יום אני שומע עוד איזה נושא, מביאים לי את העיתונאי ההוא, את הזמרת ההיא, מה היא אמרה. מה זה משנה מה נאמר? מה אנחנו אומרים? מה אנחנו רוצים? אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה שלנו יש לו הרבה סייעתא דשמיא, ואם אתם מתבוננים באופן רציני ביותר, העולם מיישר קו עם ראש הממשלה. אובמה היום חוזר בו, מבין שיש לו את צפון-קוריאה, הוא מבין שיש לו את השטן הזה אחמדינג'אד, הוא מבין שיש לו את אפגניסטן. הוא מבין שיש פה טרור בין-לאומי, יש לו את "אל-קאעידה", יש לו את הטרוריסטים מסביב. יש לו את ההתנחלויות? זה הבעיה של אובמה, אם יבנו מרפסת או יבנו עוד איזה גג או יבנו עוד איזה דירה? מה הפטפטת, הקשקשת הזאת? הוא כבר הבין, אובמה, שבאמת זו לא הנישה שהוא היה צריך להיכנס בה. הוא רוצה לרדת בכבוד, והוא ירד מזה. אבל קדימה לא מוכנה לרדת. על מה הם מדברים? שלוש שנים של עשייה הרסנו בשלושה חודשים. איזו עשייה הביאו בשלוש שנים? איזו עשייה? חוץ מאשר למכור את מדינת ישראל ולתת את הכול לפלסטינים בלי לקבל שום תמורה, שום הבטחה – מה, איזו עשייה? היו שריה לראש. כל מי שחושב שהוא יכול למכור את ארץ-ישראל ואת עם ישראל בנזיד עדשים רק כדי להיות יפה ונחמד בעיני העולם – לא לזה הוא נשלח, זו לא שליחות. עכשיו אני רוצה לומר כמה מלים, כי אני יודע שהזמן כבר תם. גברתי היושבת בראש שחזרה, ה"חמאס" הוא לא פרטנר, שיהיה ברור. בכל מקרה, אין מקום ולא יהיה מקום לחבר את עזה ליהודה ושומרון. זו מדיניות שצריכה להיות ברורה וחד-משמעית מבחינת ממשלת ישראל, ולא משנה מי יוביל אותה בעתיד. אי-אפשר לחבר ארגון טרור שרוצה בהשמדתה של מדינת ישראל – ולחבר אותם איפה? דרך מה? דרך הנגב? מה אנחנו רוצים, להשמיד את עצמנו? אין מקום. יהודה ושומרון זאת גזרה שונה, גזרה אחרת, ציבור שונה. אם רוצים לדבר על שלום, ראש הממשלה אמר שיש תנאים לשלום. ידוע שבני דן ובני ראובן, היה להם תנאי כפול, אבל היה תנאי קודם למעשה, אם יעברו חלוצים ואם לא יעברו חלוצים. היה גם תנאי כפול וגם תנאי קודם למעשה. מה שעשתה קדימה, אמרה "נעשה ונשמע": קודם כול אנחנו עושים, קודם כול אנחנו מסכימים. יש לזה משמעות, אם אנחנו כבר מרימים את דגל הכניעה ואנחנו אומרים שקודם כול הסכמנו על העיקרון, או קודם כול אנחנו דורשים את התנאים. אם לא עומדים בתנאים, אז אין על מה לדבר. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. הבא בתור – חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. <חנא סוייד (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, כמובן קשה לי להתחרות עם הפתוס של חבר הכנסת נסים זאב בהצגת העניין, במיוחד שאני מתקיף אותו מכיוון אחר לחלוטין, אבל אני אגיד שאחת הטענות שנשמעות במקרים רבים ותכופים נגד הממשלה היא שזו ממשלה חסרת כיוון ודרך, ממשלה מתחבטת. האמת היא, גברתי היושבת-ראש, שלממשלה הזאת יש דרך ויש כיוון. הוא כיוון ימני קיצוני, שהוא לא לרוחי, אבל בהחלט יש כיוון לממשלה הזאת. אם נסתכל בעניין המדיני, אנחנו רואים את מה שצפינו, כמובן, את ההתחמקות מההתחייבות לסיים את הכיבוש, להפסיק את בניית ההתנחלויות. כמובן, לא מדובר כאן בסגירת מרפסת ולבנות עוד בניין, אלא כל המושג של התנחלויות בשטחים כבושים צריך להפסיק. בעצם לא חיכינו עד שאובמה יגיד את זה; אנחנו אומרים את זה כל הזמן, וזה תנאי בל יעבור בשביל להשיג שלום באזור הזה. ההתמהמהות בחידוש המשא-ומתן המדיני ולמען הקמת מדינה פלסטינית – שהוא הפתרון המקובל היום על רוב החלקים בציבוריות הישראלית ובוודאי במזרח התיכון ובעולם. בעניין הכלכלי והחברתי לממשלה הזאת יש מדיניות ויש כיוון. עוד פעם, הוא לא הכיוון הרצוי, הוא כיוון הרסני, לדעתי: המשך מדיניות הקפיטליזם החזירי וכלכלת השוק, הפרטה לכל כיוון, מה שאומרים, כל מה שזז ומה שלא זז. במיוחד עכשיו, כשאנחנו יודעים על תוכנית הרפורמה, שהיא תוכנית הפרטת הקרקעות במדינת ישראל, הפרטה שאין לה כל תכלית, היא באה לשרת את סוחרי הנדל"ן. אבל יותר מזה, כשהממשלה רוצה לעשות משהו טוב, כשהיא נסוגה מאיזושהי גזירה, היא עושה את זה בצורה כל כך חסרת טעם. כמו שהיה אתמול, ההתנהגות של ראש הממשלה, החזרה מהכוונה להטיל מע"מ על פירות וירקות, שנעשתה בצורה כל כך לא נעימה וחסרת טעם, שאנשים תוהים מה היה יותר כדאי, להשאיר או למשוך את הגזירה הזאת. לסיכום, אני אומר שעם הכיוונים האלה שמניתי, לממשלה הזאת יש עוד כיוון אחד ברור. הכיוון הזה הוא הישרדות, הישרדות, הישרדות ותו לא. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה לחבר הכנסת סוייד. הדובר הבא, חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, אדוני. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, במלאות 100 ימים לממשלה, אני רוצה לדבר אל חברי חובשי הכיפות הסרוגות, וגם, כמובן, לסורגות הכיפה. לצערי, בכל ממשלה שאנחנו מצויים בה, בגלל סיבות ידועות שעיקרן פילוגים, אנחנו מיעוט. גם אם יש לנו ביקורת קשה על מהלך כזה או על מהלך אחר, הרוב השלטוני של מפלגת השלטון הוא בסופו של דבר המוביל העיקרי במדיניות החוץ והביטחון, במדיניות הכלכלית. אז מה עושים? יש כאלה שטוענים: לפרוש מייד. והנה, פעמיים הפילה הציונות הדתית ממשלות לאומיות וימניות. גברתי היושבת-ראש, ב-1992 הפילה הציונות הדתית את ראש הממשלה שמיר מהליכוד על רקע ועידת מדריד. ב-1999 הפילה הציונות הדתית את ראש הממשלה נתניהו על רקע ועידת וואי והסכם חברון. מה קיבלנו? אחרי שהפלנו את שמיר ב-1992 קיבלנו את ראש הממשלה רבין עם הסכם אוסלו, שהציונות הדתית, ולא רק היא, ראתה בו אסון גדול. ב-1999, אחרי שהצלחנו במאמץ קטן להפיל את נתניהו, קיבלנו את ראש הממשלה ברק יחד עם קמפ-דייוויד, עם 97% מיהודה ושומרון שיימסרו לפלסטינים, חלוקת ירושלים ועוד ועוד. לכן, אני חושב שהמסקנה המתבקשת היא שלפני שמתלהמים ומייד מגיעים למסקנות שיש לנו ביקורת – ורק לאחרונה נקטנו ביקורת על התבטאות ראש הממשלה בסוגיית שתי מדינות לשני עמים – אבל זאת הממשלה הלאומית ביותר, הימנית ביותר שניתן להקים במציאות הפוליטית. מה הטעם להפיל אותה? האם כשנפיל אותה נקבל ממשלה לאומית יותר, ימנית יותר, דתית יותר? לצערי אין לי ביטחון. ולהיפך, יכול להיות, עלול להיות, כמו בשתי הפעמים הקודמות, שאם נפעל להפלת ממשלה – לא שכוחנו רב לנו להפיל ממשלה, אני לא עד כדי כך מתפאר, אבל יכול להיות שאנחנו יכולים להיות האבן הראשונה – אז מה יקרה? אנחנו נמליך את יושבת-ראש האופוזיציה ציפי לבני. ואז תהיה לנו ממשלה לאומית יותר, ימנית יותר, דתית יותר? ודאי שלא. המסקנה, רבותי, היא לא שתמיד צריך להשפיע מבפנים. לא, יש גם קווים אדומים, והוכחנו את עצמנו כבר כמה פעמים בקווים האדומים. אני חושב שב-20 השנים האחרונות היינו יותר באופוזיציה מאשר בקואליציה, מבחירה. המסקנה היא שצריך לבוא בכוח גדול יותר לתוך הקואליציה והכנסת ולהתפלג פחות. המסקנה היא להבין שזהו המישור שמשפיע לאומית. ככל שהציונות הדתית תדע להתארגן, ולא 14 חברי כנסת באיזה עשר מפלגות, מפוזרים ומפורדים בין העמים מתוך תקווה שכל אחד ישפיע במפלגתו – זה לא עובד. מה שעובד בזירה הזאת, זאת השפעה של מפלגות. אז אנחנו, על כל פנים, אנחנו מקבלים על עצמנו לשמור ככל האפשר על הממשלה הזאת, גם על הדבש וגם על העוקץ, ולעשות ככל האפשר להוריד את העוקצים ולהרבות את הדבש. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. הדובר הבא – חבר הכנסת אריה אלדד. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על 100 ימים לממשלת נתניהו, אבל אני מבקש להחזיר אתכם ארבע שנים אחורה, ללילה של ההצבעה על ההתנתקות. כי זה הלילה שבו ראיתי מי הוא בנימין נתניהו. עמדתו של נתניהו נגד ההתנתקות היתה ידועה. הוא הצביע בממשלה נגד ההתנתקות, הוא הסביר למה זו סכנה קיומית – שיירו עלינו טילים מכל אורכה של רצועת-עזה ולכל היישובים בסביבה, והוא התנבא שהטילים יגיעו הרחק, לאשדוד, לבאר-שבע. הוא הבין בדיוק למה זה רע. וכשהוא נכנס דרך הדלת ההיא, שם, הנחישות להצביע נגד החוק היתה כתובה על פניו בהבעה נחושה מאוד. עשרה צעדים ספרתי מהדלת לכיסא שלו על-יד כיסאו של ראש הממשלה לשעבר שרון, ובעשרת הצעדים הללו ראיתי את פרצופו משתנה כמו פלסטלינה, והוא התיישב והצביע בעד חוק ההתנתקות. עכשיו, זה מה שקורה לנו, לאסוננו, גם בממשלה הזאת. נתניהו יצא לדרך בממשלה עם נחישות רבה מאוד: לא למדינה פלסטינית. אני מזכיר לכם: מי שאומר כן למדינה פלסטינית, אומר לא למדינת ישראל, אמר נתניהו. ובתוך פחות מ-100 ימים אנחנו מקבלים את כנס בר-אילן, ומדינה פלסטינית מפורזת, ואחריה, בפתח ישיבת הממשלה האחרונה – שתי מדינות לשני עמים. בשביל זה בחרו את נתניהו? בשביל זה יכלו לבחור את ציפי לבני. זאת היתה המדיניות שלה. באמת, כנראה אנשים לא משתנים, וחולשתו של נתניהו היא קו המנהיגות המאפיין שלו. ראינו את זה השבוע בפיאסקו של המע"מ על פירות וירקות. יכול להיות שלא צריך לעלות על עץ כזה אם לא מתכוונים להגן עליו. מנהיג אמור להגן על עמדותיו ולהיאבק עליהן. עצוב מכול היה להסתכל על השר יובל שטייניץ, שבמשך 100 ימים חשב שהוא שר האוצר, ופתאום הסתבר לו שהחיים שונים ומישהו אחר מקבל את ההחלטות במשרד האוצר במקומו. נתניהו טיפס על עץ גבוה ודיבר על כך שאנחנו נקיים התפתחות טבעית ובנייה בהתנחלויות. לא בונים כלום. מה ששר הביטחון עושה זה להרוס מאחזים ולהמשיך לאיים בהריסתם. אבל המדאיג מכול, גברתי היושבת-ראש, המדאיג מכול הוא שתיקת הכבשים של חברי הקואליציה, שיודעים ורואים. הם לא יצאו לדרך כדי להקים מדינה פלסטינית, והם לא יצאו לדרך כדי להקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון. הם רואים ושותקים. שמעתי כאן את חבר הכנסת אורלב אומר, פחות או יותר: אנחנו נתמוך מבפנים, גם לנו יש קווים אדומים. אבל מחאה בשפה רפה לא תעצור את נתניהו במדרון החלקלק שבו הוא מחליק וגולש. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה לך, אדוני. הדובר הבא, חבר הכנסת חיים אורון – לא נמצא. הדובר הבא, כמובן, חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. לרשותך, אדוני, שלוש דקות. <איתן כבל (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, יש כאלה שאומרים שב-100 ימים אי-אפשר ללמוד הרבה על תפקודה של הממשלה. אבל על הממשלה הנוכחית למדנו המון מייד עם הקמתה. אדוני השר, היתה לי תקווה של אמת שהקמת הממשלה הזאת – ואני לא ציני – היתה בי תקווה שזה משהו אחר. אני יכול לפעול נגד הקמת ממשלה, אבל אני גם אזרח במדינה הזאת, ואני קודם כול אזרח במדינה הזאת. קיוויתי, והיתה בי תקווה גדולה, שהממשלה הזאת תנהג אחרת. לצערי, ולבושתו של ראש הממשלה, מאותו רגע שקמה ממשלה של 30 שרים, ומהם שמונה או תשעה שרים בלי תיק ושישה או שבעה סגני שרים – שם התחיל הסוף של ממשלת נתניהו. קיווינו שיהיה משהו אחר. דיברנו על כך שראש הממשלה, בנאומים חוצבי להבות, דיבר על הורדת מסים. אני רוצה לומר לך, חברי וידידי השר המקשר, שבנימין נתניהו מזכיר לי את בקבוק הקטשופ שהבנות שלי משתמשות בו. בסוף הקטשופ יוצא, אבל רק אחרי שלוחצים ולוחצים, וכולם יודעים איזה רעש הוא עושה. ואני מוכרח לומר לך – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <איתן כבל (העבודה):> אפשר לבוא ולומר – מה אתה רוצה, לי יש בקושי שתי דקות. ואני אומר לך: האם הוא חשב לעצמו שש"ס או מפלגת העבודה יעזבו את הקואליציה? לא הספיקה לו כבר קדנציה אחת? פעם אחר פעם הוא מבזה את עצמו, מבזה את הממשלה. וזה התחיל באותו שלב שהוא עמד ונלחץ מול כולם. אתה רוצה ללמוד על ממשלת נתניהו? תראה את הזובור שהוא עשה לאיש שהכי נאמן לו. הפך אותו לסחבה. בושה. איש באמת אמין, ואני אומר את זה לא בציניות. אדם משכמו ומעלה, חבר הכנסת שטייניץ. השר שטייניץ, שהלך אחריו, "לכתו אחריו במדבר". אבל אתם יודעים מה? מה ההישג הנוסף של ראש הממשלה, חוץ מלהפוך את שטייניץ לסחבה? זה שהוא לקח את המפקד שלו לשעבר בסיירת, והפך אותו לקבלן הביצוע של הימין מבית-מדרשם של ליברמן ומועצת יש"ע. אני רוצה להזכיר לכם שכשהייתי מזכ"ל העבודה, לפני מה שנראה כמו שנות דור, היה לנו קמפיין – לא כל כך מוצלח, אבל היה קמפיין. היה שם בחור שאמר: "אהוד, תטייח, כמו כולם". על הציבור זה לא עבד, קיבלנו רק 13 מנדטים. על ברק, לעומת זאת, הקמפיין הותיר רושם עמוק. הוא הפך לטייח הרשמי של הימין. רוצים לפנות מאחז לא חוקי? ברק יבנה עוד עשרות יחידות דיור בגדה כפיצוי לעבריינים. רוצים למכור לאמריקנים את בלוף הריבוי הטבעי? אהוד ייסע למיטשל. יש חלילה וחס סדק כלשהו במפעל ההתנחלות? ברק הטייח יבוא וישים רובה ושליכטה, ויעשה הכול, הכול – חבר הכנסת כץ, החיוך מרוח על פניך. כבר 100 ימים שהברית הלא-קדושה בין ברק הטייח לימין הקיצוני מתקיימת. חוץ מנזק למפלגת העבודה, שזה כבר לא כל כך נורא – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <איתן כבל (העבודה):> – – יש נזק גדול למדינת ישראל. שום דבר טוב לא יצא מהממשלה הזאת. אני אומר לך, חברי – באמת חברי, שאני מאוד מעריך ומוקיר, השר ארדן. בסך הכול 100 ימים. 100 ימים, ומה ההישג הכי גדול? הנאום. נאום ההתגלות. סוף-סוף אנחנו יודעים, אחרי 62 שנה, מה הזכות שלנו על הארץ הזאת. האם אבא שלו יודע שהיתה לו התגלות או שזה סודי בבית? אני אומר לכם, חברים יקרים, מכל הלב – יש לי תקווה, כי קודם כול אני אזרח פה. קיוויתי שבנימין נתניהו יקים ממשלה עם העבודה וקדימה, יציבו ויגדירו לעצמם שלושה-ארבעה יעדים, והוא יכול היה להפוך מעוד פוליטיקאי שהגיע במקרה בפעם השנייה לכס ראשות הממשלה למנהיג. הוא לא לקח את זה. הבעיה היא, שהוא לא מרסק רק את עצמו; הוא מרסק אותנו כמדינה, הוא מרסק כל תקווה שעוד נותרה בנו. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, חבר הכנסת איתן כבל. אחרון הדוברים, חבר הכנסת דני דנון – לא נמצא. בבקשה, אדוני השר. <קריאה:> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> העניין עם הקטשופ – לא מכובד, איתן. לא מתאים לך. פעם היית מדבר בצורה כזאת, "קפד ראשו" וכאלה. זה חרוט לי, עוד כשהייתי צעיר. <איתן כבל (העבודה):> כל אחד ועולם הדימויים שלו. רק מה הבעיה, השר ארדן? המציאות קצת יותר קשה מהקטשופ. אני אומר את זה מכל הלב, כמי שיכול היה להיות שר בממשלתו של נתניהו. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> גם כשהיתה לי הביקורת הכי חריפה על אריאל שרון, אני חושב שבכל זאת, בראש ממשלה צריך לנהוג כבוד, כי – בקבוק קטשופ? <איתן כבל (העבודה):> תשמע – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> האם יש הידברות בינך לבינו? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תארי לך שמישהו היה אומר על איתן שהוא מזכיר לו כוסית טקילה, נגיד. <איתן כבל (העבודה):> מה יזכיר לי, שאני גמד? אני גמד. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא, חס וחלילה. <איתן כבל (העבודה):> מה יכול להזכיר? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> מרוכז ודופק בראש. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> השר ארדן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> טוב, זו היתה אתנחתא להומור. גברתי היושבת-ראש, כמה תיקונים קלים. למרות רצונך העז לקשור בין 1 באפריל ליום השבעת הממשלה, המאמץ שלכם – כמו בהרבה נושאים – לא הניב פירות, להזכירך, גם בעניין הזה, והממשלה הושבעה ב-31 במרס. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ערב ה-1 באפריל. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אבל למה לבלבל אותנו עם עובדות שיקלקלו חלק מהנאום? בעניין הכניעה לעופר עיני – אנחנו מאוד מאוד גאים בכניעה הזאת לעופר עיני. עופר עיני מייצג היום את הסתדרות העובדים הכללית החדשה, ולהגיע אתו לסיכומים זה דבר שאנחנו זוקפים כאחד ההישגים המשמעותיים של הממשלה החדשה. קודם כול, זה בוודאי מייצג התחשבות ושדרוג במעמדו של ציבור העובדים בישראל ודאגה לזכויותיו. זה דבר שגם גברתי וגם האופוזיציה בוודאי רוצות. אני חושב שיש ערך משמעותי מאוד לכך שבמקום שיהיו כאן ימים של שביתות ואובדן ימי עבודה ומיליארדים של שקלים למשק ולמדינה – אני חושב שלהגיע להסכמות עם יושב-ראש ההסתדרות ועם ארגוני המעסיקים זאת לא כניעה אלא הישג משמעותי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מכבדת ומעריכה את פועלו של עופר עיני, אבל אני אומר לך דבר אחר – אם הייתי יושבת שם, אז הייתי מנצלת את זה ממושבי בספסלי האופוזיציה – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אבל את לא יושבת שם, גברתי, את יושבת-ראש הישיבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני יושבת-ראש הישיבה, אבל תרשה לי לנצל את זה ולומר – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני לא יכול להרשות לך, רק את יכולה להרשות לעצמך. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> – – שלהגיע למצב שעופר עיני מכתיב לכם את מהלכי הממשלה – מה זה אם לא כניעה? אבל עד כאן, אני אסיים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> נזכרתי בממרה. כשחבר הכנסת כבל דיבר על הפעילות החשובה ששר הביטחון עושה, נזכרתי גם בפעילות החשובה שנשיא המדינה עושה וגם בפעילות החשובה שעופר עיני, יושב-ראש ההסתדרות, עושה, ונזכרתי בממרה "צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים". אמרתי לעצמי שאולי ראש הממשלה הוא לא כל כך נורא כמו שאתם מתארים. בכל זאת יש סייעתא דשמיא, יש אנשים אחראיים, שמבינים שהאינטרס של מדינת ישראל הוא מעל לביקורת הפוליטית. ואף-על-פי שהאופוזיציה אוהבת להציג את עצמה – זה תמיד נשמע טוב, כמו הביטוי "מאה ימים של חסד", שגם עליו נדבר עוד מעט. אבל האופוזיציה מדברת על היותה אחראית, אז בואו תראו לי, אתם האופוזיציה. אני חושב שאם חבר הכנסת אקוניס הציע אי-אמון באופוזיציה, אז אני מניח שהוא אמר את זה בהומור, אבל אני מציע לציבור שצופה בנו לשקול גם את העניין הזה. כי כשבאה אופוזיציה שעד לפני שלושה חודשים ניהלה את המדינה – והזכיר את זה נכון חבר הכנסת זאב – את כל כישלונותיה של הממשלה האחרונה, שגם ממנה חבר הכנסת כבל התפטר, ביושרו ובמוסריותו, שצריך לחזור ולציין אותם, כי הוא אחד הבודדים באמת שמוכן לוותר על תפקיד בממשלה כשהוא חושב שהיא מובילה לכיוונים לא טובים. אז כשאופוזיציה מתבקשת לגבות את הממשלה, לפחות בנושאים שאפילו מופיעים במצע של קדימה, כמו בנייה בהתנחלויות, ביישובים שהוקמו כחוק על-ידי כל ממשלות ישראל, אז במקום לנהוג בצורה אחראית, לתמוך בממשלה בנושאים האלה, שהם בקונסנזוס הלאומי, גם פה האופוזיציה, ש"חסד" היא מלה שהיא יודעת להגיד, אבל היא כנראה לא מבינה את המשמעות שלה, אז מה שמעניין אותה זה רק האינטרס הפוליטי של לנסות לפגוע בממשלה, בלי קשר לזה שעל-ידי פגיעה בממשלה פה היא גם מנסה לחבל ביחסים של ממשלת ישראל עם הממשל בארצות-הברית, ובעצם פוגעת בכל אזרחי מדינת ישראל. אבל מה זה חשוב, העיקר שיושבת-ראש האופוזיציה והאופוזיציה יוכלו לחגוג עוד איזו מתקפה חסרת כל יסוד ובסיס. ולכן, כשבאים ומדברים על אופוזיציה אחראית, לצערי אין היום אופוזיציה אחראית במדינת ישראל. לצערי, כשמדברים על 100 ימים של חסד, אז מי שמדבר על 100 ימים של חסד זה מי שבאמת נטה חסד – ישב בשקט, שתק, חיכה לראות מה נעשה, וביום ה-101 אמר את דעתו. אבל מי שמהיום הראשון מנסה לחבל, טוען את כל הטענות שבעולם בדיוק על אותם דברים שהוא עצמו היה הגורם להם – ואני תיעדתי בקפדנות, גברתי, ומי שירצה מחברי האופוזיציה מוזמן ללשכתי. יש לי מין מחלה כזאת שאני אוהב לגזור מהעיתונים כל מיני נתונים שנראה לי שפעם יהיו חשובים. אז שמרתי לדוגמה תיעוד לגבי סקר על מעמדה הבין-לאומי של ישראל, עובר להרכבת הממשלה הנוכחית; שמרתי לי כל מיני ידיעות עיתונאיות מעיתונאים כלכליים על ההרס והחורבן הכלכלי ששר האוצר לשעבר רוני בר-און, יחד עם הנהגת קדימה, שהתעלמו מהמשבר העולמי שהגיע לישראל, הותירו את אותם עשרות אלפי מפוטרים שהתחילו להיות מפוטרים מייד עם כניסתה של הממשלה הנוכחית לתפקידה. את כל הדברים הללו, שאתם מנסים לתלות בנו בתום 100 ימים – בכל הכבוד הראוי, זה לא משכנע אף אחד מחברי הבית. אני יודע שכנראה גם אתם לא משוכנעים בעניין הזה, אבל זה בטח גם לא ישכנע אף אחד מהציבור. אני אזכיר – מכיוון שאני עושה את זה כל שבוע, אז לא נעייף את חברי הכנסת – רק כמה נקודות שהממשלה הנוכחית כן הובילה. ההישג הראשון, ולטעמי החשוב ביותר, הוא הקמת ממשלת אחדות ויציקת תוכן של אחדות לנושאים המרכזיים שעומדים לפנינו. נכון שחלקים באופוזיציה, בעיקר מהצד השמאלי של המפה, חושבים שכדי לקדם עלק שלום – כן, זה סתם תהליך מדיני שבסופו בדרך כלל יש יותר הרוגים ופצועים בשני הצדדים – אז אפשר לעשות את זה גם על חשבון ריסוק הלכידות הפנימית של החברה הישראלית. וגם אם דרוש לשם כך לגייס איזה סוחר סמים לממשלה או לשחד ברכב שרד כזה או אחר מישהו שיצביע בשונה מעמדותיו, אז זה ראוי, כי למען קידום התהליך המדיני הרי הכול כשר. אז הממשלה הנוכחית – – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ממשלה של 24 שרים – – – זה משהו שונה? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> יש לי מה להגיד גם על התרומה שלך ללכידות של החברה הישראלית, ואני לא בטוח שהיא כל כך גדולה שאתה יכול להטיף לנו מוסר. <איתן כבל (העבודה):> הוא תוקף את שרי העבודה, אני מבקש ממך להגן עליהם. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> נו, אני מנסה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ניקיון כפיים אין פה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> טוב. דרך אגב, אף אחד לא – טוב, לא חשוב, לא נהפוך את זה לעימות. בכל מקרה, זה לא שאני מסכים בכל לבי עם כל אמירה של ראש הממשלה בנושאים המדיניים, ויכולים להיות חילוקי דעות גם בתוך הקואליציה. אבל אני חושב שכשיש ניסיון לתהליך מדיני – ואני לא אומר מה אני חושב שיהיו תוצאותיו, כי לצערי אני לא חושב שיהיו תוצאות, לא בגלל עם ישראל, כי פה יש נכונות אדירה לוויתורים, הרבה יותר מפליגים ממה שצריך לדעתי, אבל יש נכונות לתהליך מדיני. אני חושב שהבעיה היא בצד השני. וכשראש הממשלה, חברי חבר הכנסת כבל, מדבר על זכותו של העם היהודי, הוא לא עושה את זה כי הוא גילה את זה רק כרגע, אלא כי בעשורים האחרונים כל הדיאלוג וכל הטיפול בתהליך המדיני היה מתוך איזו תובנה שאנחנו מתנהלים רק סביב הנושא הביטחוני, איפה שאפשר להיות – אחד יגיד שניתן להגן על ביטחון ישראל כך ואחד יגיד שאי-אפשר. זה הדבר היחיד. וכשאנחנו בעצם – ואת זה אתה בוודאי זוכר מתקופת היותך בישיבה – כשצד אחד אומר "כולה שלי" והצד השני אומר "כלום לא שלי, אבל תדאגו לי לביטחון", הסוף יהיה באמת שלא יהיה לו לא ביטחון ולא טריטוריה. <איתן כבל (העבודה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ולכן חשוב מאוד מה ששר החינוך עושה היום ומה שראש הממשלה אומר היום – ואני מקווה שזה לא יסתיים בנאום בר-אילן. אני מקווה שלפני שמדברים על תהליכים מדיניים קודם כול נזכיר לעצמנו, כי קצת שכחנו את הזכויות ההיסטוריות, המוסריות, התנ"כיות, הדתיות, של העם היהודי לשבת גם בשטחי יהודה ושומרון, ובעיני הן לא פחותות מהזכות שלנו לשבת ברמת-אביב ג', שם היה כפר ערבי עד 1948, לעומת מקומות ששם היה המשכן או מקומות אחרים שזכותנו לשבת שם הרבה יותר גדולה מזכותם של הפלסטינים. ולכן, מה שראש הממשלה עושה בנושא הזה הוא חשוב ביותר, ואני מקווה מאוד שזה יימשך. אותו הדבר לגבי גיבוש אחדות בנושאים הכלכליים-חברתיים, ועל כך כבר דיברתי בתחילת דברי. אני יכול לציין גם את העברת – עוד לא העברנו, אבל בעזרת השם נעביר תקציב דו-שנתי, פעם ראשונה במדינת ישראל. זה יהיה לשנה וחצי, אבל גם זה יוסיף מרכיב של יציבות באקלים של חוסר יציבות, שכאשר – איך אהבה להגיד בעבר קדימה, או ראשיה, דברים שרואים מכאן לא רואים משם? כאשר קדימה התמודדה בבחירות, וציטטתי לאחרונה גם מהקמפיין שלה וגם מהבלוג של יושבת-ראש האופוזיציה, שדיברה כמה היציבות השלטונית חשובה וכמה השינויים בשיטת הממשל זה הדבר הכי דחוף, זה האיום האסטרטגי הכי נורא על מדינת ישראל; אותו דבר גם היכולת של תכנון כלכלי לטווח קצת יותר ארוך מקצה האף, וזה בדיוק מה שהממשלה הנוכחית מנסה להוביל. ברור שאי-אפשר לעשות את כל הדברים האלו בשלושה חודשים, אבל אלו התהליכים שאנחנו מתחילים לטפל בהם, ומקווים להעביר באמת, פעם ראשונה, תקציב דו-שנתי ראשון במדינת ישראל. התנענו את הטיפול ברפורמות מאוד חשובות, כמו לדוגמה הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, שבסופו של דבר תביא גם להוזלת הדירות ולפישוט הביורוקרטיה. אפשר ללגלג על זה, אפשר לצחוק על זה, עד שמישהו מנסה באמת להתנהל מול מינהל מקרקעי ישראל ומבין כמה הביורוקרטיה שם היא מתסכלת ונוראית. אני מסכים ומודע לכך שיש ברפורמה הזאת גם בעיות שצריך לפתור אותן – – – <איתן כבל (העבודה):> בעיות גדולות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בעיות גדולות אפילו, אני מקבל את מה שאתה אומר. גם העברת חוק בנק ישראל, אתמול, חוק שכולנו, וגם בנק ישראל – חוק שיתרום ליציבות הכלכלית, זה חוק שמחכים לו הרבה מאוד שנים. הוא עבר בממשלה, ואני מקווה שיעבור גם בכנסת. הוא אמור לקבע את עצמאות בנק ישראל, וזה דבר שחשוב מאוד ליציבות המערכת הפיננסית. אני לא רוצה לדבר על השקט הביטחוני עד כה ולעשות עין הרע, ואני לא זוקף את זה רק לממשלה הנוכחית. בהחלט גם לפעילות הביטחונית של הממשלה היוצאת היתה חשיבות, אבל לא צריך לצייר תמונה כל כך נוראית של הרס וחורבן, ותודה לאל שהשקט הביטחוני נמשך, והממשלה הנוכחית, יש לה עמדה מאוד מאוד ברורה כיצד היא תגיב במידה שהשקט הביטחוני הזה יופר. אני חושב שאסיים כאן, כדי לא להרחיב יותר מדי את המחלוקות, והייתי מציע – – – <איתן כבל (העבודה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בגלל זה עשיתי פאוזה, כי אני צופה כדי לדעת מה להציע. <נסים זאב (ש"ס):> אם אתה תאריך, ניכנס ל-101 יום עוד מעט. <זבולון אורלב (הבית היהודי):> לפי חברי כנסת הנוכחים, אני מציע לשר להציע שזה יהיה במליאה. <איתן כבל (העבודה):> אנחנו רוצים להביא את הבשורה של הממשלה לכל העולם בדיון רחב. <נסים זאב (ש"ס):> אפשר לעשות הצעה דחופה כשיהיו 150 יום, 120 יום. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני מקבל את הצעתו של חבר הכנסת כבל ועצתך, ונסכים להעביר את זה למליאה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ובכן, חברי חברי הכנסת – אני מודה לך, השר ארדן – אנחנו עוברים להצבעה. בעד זה להעביר למליאה, נגד זה להסיר מסדר-היום. בבקשה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 8 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ובכן, שמונה הצביעו בעד, מתנגד אחד, לא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שהנושא יועבר לדיון במליאה. <הצעה לסדר-היום> סירוב ישראל להסדר ולנסיגה מלאה מרמת-הגולן <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: הצעה רגילה בנושא סירוב ישראל להסדר ולנסיגה מלאה מהגולן, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, שמספרה 931. בבקשה. לרשותך, אדוני, עשר דקות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד גברתי היושבת-ראש, אני פעם ראשונה נואם כשאת יושבת בראש ואני מברך אותך. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> רבותי חברי הכנסת, יש חבר כנסת אחד. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ביחד אנחנו שלושה. ארבעה עם השר. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – אומר: אם אני כאן הכול כאן, אם אני לא כאן אף אחד לא כאן. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתמול או שלשום היתה הצהרה של שמעון פרס שאמרה שאסד לא יקבל את הגולן על מגש של כסף. ובכן, מעשית אי-אפשר למסור את הגולן על מגש של כסף, אפילו אצל קוסם כמו שמעון פרס. אני חושב שלא צריך למסור את הגולן על מגש של כסף, ואני מציע שאת מגש הכסף ייתנו לשמעון פרס ואת הגולן יחזירו לסוריה, לנשיא אסד. לא צריך גם את מגש הכסף וגם את הגולן, מספיק את הגולן לסוריה ומגש הכסף יוחזר ללשכתו של שמעון פרס. הוא יכול לעשות דברים רבים במגש הכסף, להגיש קפה לחברי כנסת שהוא מקבל או בפגישותיו עם נתניהו. הלשון הזו של שמעון פרס מראה כאילו הוא עושה טובה למישהו. לפני 42 שנה ישראל כבשה את הגולן. בגולן גרו אז 138,000 תושבים. בתום המלחמה נשארו בגולן 6,000 אזרחים סורים, 132,000 אנשים גורשו מעשרות יישובים. זה היה מקום הומה אדם, עשרות יישובים. כיום מספרם עולה על חצי מיליון, זה נושא שכמעט לא מזכירים אותו, הפליטים של הגולן. בציבור הישראלי מתואר הגולן כמקום פסטורלי: שטחים ריקים, שלג, חיות, צמחייה, מקומות אקזוטיים. זה לאחר שגירשו את האנשים. זכותם המלאה לחזור ליישובים שלהם, זכותה המלאה של סוריה לקבל בחזרה את רמת-הגולן. הנשיא אסד הצהיר לפני כמה ימים שאין פרטנר ישראלי, אין פרטנר ישראלי שמחויב לחוק הבין-לאומי, אין פרטנר ישראלי שמחויב לעיקרון של שטחים תמורת שלום ואין פרטנר ישראלי שמחויב להחלטות האו"ם בנדון. מאז ועידת מדריד עד היום נערך משא-ומתן ישיר ועקיף עם סוריה כמעט של כל הממשלות, למעט ממשלתו של שרון. כל ממשלה חדשה באה ואומרת: בוא נתחיל מאפס. זו כמעט עבודה סיזיפית. מנהלים משא-ומתן, מגיעים לסיכומים ראשוניים, אומנם לא כתובים – לא הסכם, אבל סיכומים, הבנות – וכל ממשלה באה: משא-ומתן ללא תנאים מוקדמים, בואו נתחיל מאפס, כשהכוונה של רוב הממשלות זה לא להגיע להסכם אלא רק לנהל משא-ומתן. בתקופתו של ברק בשנת 2000 כמעט הגיעו להסכם, וכל מי שניהל משא-ומתן עם סוריה, תשאלו אותם, אומר שההסכם היה גמור רק שברק תפס פיק ברכיים, תפס קור ברגליים, לא חתם על ההסכם והלך על נסיגה חד-צדדית מלבנון, כשבסופו של דבר הוא סלל את הדרך למלחמת לבנון השנייה. אם אין שלום, יש סכנת מלחמה. שלא יטעה אותנו השקט. ואפשר להגיע להסכם, וכל מי שניהל משא-ומתן עם סוריה יגיד לך שאפשר להגיע להסכם, ושברובן המכריע של השאלות כבר יש סיכומים. לא צריך להתחיל מאפס. הטענה הזאת, בוא נתחיל משא-ומתן ללא תנאים מוקדמים, היא תנאי מוקדם. זה לא תנאי מוקדם שישראל מחזיקה בכל השטח וכובשת אותו? זה לא תנאי מוקדם שישראל זורעת את רמת-הגולן בהתנחלויות? זה לא תנאי מוקדם שישראל אומרת: בואו נשים הצדה את כל החלטות האו"ם בנדון? אלה כולם תנאים מוקדמים. זה לא תנאי מוקדם שממשלת ישראל אומרת שכל הסיכומים שהגענו אליהם בעבר, כל המשא-ומתן, לא שווים כלום? זאת דרך להתחמק. לא רוצים, לא רוצים שלום, לא רוצים הסדר. נתניהו אומר: משא-ומתן ללא תנאים מוקדמים. ליברמן, כמעט שכחנו שהוא שר חוץ, אומר: ללא תנאים מוקדמים. זה להגיד לסוריה שלא רוצים משא-ומתן. יש אלף דרכים להגיד לא, אבל מי שאומר לא הוא נושא באחריות לשפיכות דמים עתידית, שחס וחלילה תהיה. השר ארדן, זה לא מצחיק בכלל. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה עצוב עד כדי כך שאין ברירה אלא לצחוק. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הגולן הוא אדמה סורית ואין לישראל זכות להיות שם יום אחד, וכל ההתנחלויות וכל הכסף שנשפך בהתנחלויות בגולן הוא לריק. הן יפונו לחלוטין. אפס. לא יהיה שום דבר. ואת זה יודעים בממשלה, ואת זה יודעים כולם. כיום מספר התושבים הסורים בגולן הוא בערך 20,000. הייתי בסיור בגולן במסעדה, בבוקעאתא ובמג'דל-שמס לפני כמה ימים. אני לא יודע אם יודעים כולם שבמרכז – לא ליד, במרחק 10 מטרים מהבתים – יש שדות מוקשים, ושמסביב לבוקעאתא יש שדות מוקשים שמחבקים את היישוב בצורת U, רק ממקום אחד אפשר לצאת, ושאנשים נהרגו בגלל המוקשים האלה. כשיש גשם והאדמה זזה, המוקשים זזים ממקומם. הם התפוצצו בעבר ועלולים להתפוצץ בעתיד. למרות פניות, עשרות פניות, ולמרות דוחות, אפילו של קצינים, שאמרו שזה דבר מסוכן, לא עושים כלום. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> האם זה רק סביב בוקעאתא או במרבית רמת-הגולן? עשית בדיקה? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני לא צריך לעשות בדיקה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אתה מדבר רק על יישוב אחד. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> סליחה, סליחה, סליחה. תושבי בוקעאתא לא רוצים את המוקשים האלה – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אף אחד לא רוצה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – מג'דל-שמס לא רוצים את המוקשים האלה. זו סכנת חיים, מסתובבים ילדים. ישראל מנצלת את המים של הגולן, מספקת מים חינם, באמצעות חברות, להתנחלויות. היא לוקחת את המים של תושבי הגולן ומוכרת להם את זה במחירים מופקעים, כדי לפגוע בחקלאות. תושבים רבים בגולן שבצורה זו או אחרת נכפתה עליהם האזרחות הישראלית אומרים שהם לא רוצים אותה, ומשרד הפנים – הבעיה הזאת ידועה – מסרב לקבל בחזרה את האזרחות הישראלית. כידוע, ההנהגה הרוחנית והפוליטית של האזרחים הערבים הסורים בגולן עשתה חרם על כל מי שמחזיק באזרחות ישראלית. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אדוני, תודה רבה. אנחנו כבר מעבר לזמן. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני תיכף מסיים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני רוצה להדגיש שישראל כבשה את האדמה בגולן אבל היא לא כבשה את האדם. יש קונסנזוס אצל כל תושבי הגולן הסורים שהם לא רוצים את הכיבוש הישראלי. יש אפשרות להגיע להסדר, אבל ידעו כולם שזה בידי הממשלה. רוצה היא, יהיה שלום; לא רוצה, שתגיד את זה לכולם, שתישא באחריות ותישיר מבט בפני האנשים על המחיר הגבוה שכולם ישלמו בגלל הסרבנות לשלום. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה. ישיב על ההצעה לסדר-היום השר המקשר והשר להגנת הסביבה גלעד ארדן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> הצעה אחרת. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> הצעה אחרת לחבר הכנסת אחמד טיבי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אין לי שום כוונה לנסות ולשכנע את המציע שדבריו אינם נכונים, כמובן, כי אני לא חושב שיש סיכוי לכך. אני אומר רק את עמדתי, עמדתנו, בעניין הזה. אני סבור שאזרחי מדינת ישראל יודעים היטב את העובדות ההיסטוריות, למרות העובדות השקריות שתיאר כאן חבר הכנסת זחאלקה. מדינת ישראל לא כבשה מיוזמתה ולא פתחה במלחמה כדי לכבוש את רמת-הגולן, אף-על-פי שאני מדגיש שיהודים חיו ברמת-הגולן לאורך שנים רבות, ויש עד היום זכר לבתי-כנסת וליישוב יהודי שהיה ברמת-הגולן. ותמיד הוויכוח הוא אם נסתכל עשרות שנים אחורה וניתן את הזכות למי שרצח, טבח וגירש בכוח את מי שחי שם, או שנסתכל גם מאות ואלפים של שנים אחורה. בכל מקרה, להבדיל, ולצורך הדיון הזה, כמסר חינוכי לעתיד – וזה גם דבר שמוכר במשפט הבין-לאומי – כאשר מדינה פותחת במלחמה ובסופו של דבר כתוצאה מהמלחמה שהיא פתחה בה היא מאבדת שטח משטחה, גם ברמה המוסרית, החינוכית ואפילו על-פי כללי המשפט הבין-לאומי, אי-אפשר לטעון עוד שהשטח הזה שייך לה. וכפי שאמרת, ולכן הגבתי לעניין הזה, שמי שלא יסכים מראש בלי תנאים מוקדמים – מובן שתנאי מוקדם מצדנו, לא משנה איזה, הוא תמיד תנאי מוקדם, וכניסה למשא-ומתן שהתנאי המוקדם הוא שנסכים לוותר על כל רמת-הגולן, זה לא תנאי מוקדם. אני לא יודע איזה תנאי יש יותר מזה בכלל, כי הרי על מה בכלל יתנהל אז המשא-ומתן? להגיד אמירה כמו שמי שלא מסכים מראש לוותר על כל רמת-הגולן הוא יישא באחריות לשפיכות הדמים שתהיה – סלח לי מאוד, חבר הכנסת זחאלקה, זה כמו להגיד: אני אצדד בשפיכות דמים שתקרה אם סוריה תפתח במתקפה וייהרגו אלפים רבים של אזרחים, אני חושב שהאחריות היא על מדינת ישראל, ובעצם אי-אפשר לבוא בטענות. ואת זה אומר אזרח ישראלי, חבר כנסת, פה מעל בימת הכנסת. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני רוצה למנוע מלחמה. אתה לא – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ואני, אני יכול רק להצטער על זה, אבל כפי שאמרתי אתמול – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתה מחרחר מלחמה. אני רוצה למנוע שפיכות דמים. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> מי הפגיז את הקיבוצים של עמק בית-שאן? <קריאה:> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת בן-ארי. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> איך הפגיזו את הקיבוצים של עמק בית-שאן כשהייתם בגולן. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה, חבר הכנסת בן-ארי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אבל כפי שאמרתי אתמול, יש גם יתרונות לנוכחותכם כאן בבית. לא יתרונות, אלא יתרון אחד, האמת. והיתרון האחד והיחיד הוא שנוכחותכם כאן עוזרת להמחיש בעולם את חוזקה של הדמוקרטיה הישראלית ואת הסובלנות שלה, שמסוגלת גם לשמוע כאן אזרחים ישראלים נבחרי ציבור מעודדים את האויב, מדינות אויב, ארגוני אויב, לפתוח במלחמה ולהרוג אזרחים, אם ממשלת ישראל לא תיכנע לתנאים המוקדמים שלהם. פשוט חשוב ככה לנקות הצדה את כל הדברים, להציג ולזקק את הדברים החמורים שאתה אומר ולהביא את משמעותם בפני הציבור ובפני העולם. זו באמת דוגמה לסובלנות ולדמוקרטיה שיש רק במדינת ישראל; אני חושב שאין לזה אח ורע בעולם. בכל מקרה, העמדה של הממשלה ושל ראש הממשלה היא כידוע שאנחנו מאוד מעוניינים לקדם תהליך מדיני והידברות, אבל לא הידברות שאת תוצאותיה מנסים לקבוע מראש. ממשלת ישראל וראש הממשלה סבורים שאין לוותר על רמת-הגולן, וכל יתר הפרטים או ההסדרים צריכים להיקבע במשא-ומתן – שאמור לקרות במשא-ומתן ולא אמור לקרות לפני תחילת המשא-ומתן – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – לוותר – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – בוודאי ובוודאי כשהטענות והדרישות, שאתה כה מגבה אותן, באות ממדינה שהיא מדינת טרור שתומכת בארגון טרור שהפציץ רק לפני כמה שנים יישובים יהודיים אבל גם יישובים ערביים שבהם נהרגו אנשים שאולי הצביעו עבורך, ואתה היום תומך בעמדה של אותה מדינה שמימנה את הטילים של ארגון הטרור שירה על הבוחרים שלך. אני חושב שעמדות כאלה לא ראויות להישמע בבית הזה, אבל כפי שאמרתי, במסגרת הדמוקרטיה והסובלנות של מדינת ישראל הן נשמעות. טוב שכך, וגם חבל. אני הייתי מציע להסיר מעל סדר-היום את ההצעה. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אדוני, אני מודה לך. הצעה אחרת לחבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. השר הציע להסיר מסדר-היום. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> גברתי היושבת-ראש, האמת היא שרציתי לומר שהיתה לי הצעה לגבי 100 הימים של הכישלונות של ממשלת נתניהו, ונבצר ממני להשתתף כי אני משתתף בו-זמנית בדיוני ועדת הכספים, ואולי זו השעה השישית של הצבעות על התקציב. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> כן, אנחנו בשבוע שבו ועדת הכספים יושבת על המדוכה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> זה שבוע קשה ומרתק, אבל לא יכולתי להיות בשני המקומות בו-בזמן. לגופו של עניין, גם השר וגם לאודר, איש העסקים, יועצו לשעבר של ראש הממשלה, יודעים שיש רק מחיר אחד להסדר עם סוריה, והוא נסיגה – לא ירידה – מוחלטת מרמת-הגולן, לרבות ההתנחלויות הלא-חוקיות הקיימות שם. זה יקרה בעתיד. ואז, בנימין נתניהו – ערב ההסכם ילחצו עליו בארצות-הברית או בבירות אחרות ואז הוא יגיד: הצלחתי לאחד את העם סביב הסכמה לאומית – הוא אפילו צוחק – על הצורך בנסיגה מרמת-הגולן. ואז הוא יפסיק להטיף לזחאלקה ולי ולאחרים שאנחנו נמצאים פה למען מה שהוא קורא הסובלנות והדמוקרטיה שלו ושל חבר מרעיו. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אדוני, תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> דרך אגב, שתי מדינות לשני עמים זה הישג. זו פעם ראשונה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אתה צריך להגיד שהוא יגיד שהוא קשוב לרחשי לב הציבור – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת טיבי, האם אדוני הציע להעביר את הנושא לוועדה? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הוא שכח – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> זה זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מליאה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> מליאה. נצביע כך: בעד זה יהיה בעד הצעתו של השר להסיר מסדר-היום, ונגד זה מליאה. חבר הכנסת זחאלקה רצה מליאה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מליאה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בבקשה. בעד זה להסיר, ונגד זה מליאה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> למה? ההיפך. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בעד זה להסיר מסדר-יומה של הכנסת, ונגד זה להעביר למליאה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אתם יכולים להציג את עמדתכם. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אמרנו. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 2 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 5 נמנעים – אין ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בעד – 5, נגד – 2, ואין נמנעים. לפיכך, אני קובעת שההצעה לסדר-היום של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה הוסרה מסדר-יומה של הכנסת. <הודעת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק> [מס' כ/256; "דברי הכנסת" השבע-עשרה, מושב שלישי, חוב' מ', עמ' 19727.] <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> נעבור לסעיף הבא בסדר-היום: הודעה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק המרכז למורשת יהדות אתיופיה, התשס"ח–2008. תציג את הבקשה יושבת-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חברת הכנסת ליה שמטוב. בבקשה. <ליה שמטוב (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):> כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות מתכבדת להודיע, כי בישיבתה ביום 6 ביולי 2009 החליטה פה אחד על רצונה בהחלת רציפות על הצעת חוק המרכז למורשת יהדות אתיופיה, התשס"ח–2008, אשר עברה בכנסת השבע-עשרה בקריאה ראשונה. מדובר באיחוד של שתי הצעות חוק פרטיות אשר הונחו על שולחן הכנסת השבע-עשרה על-ידי יותר מ-80 חברי הכנסת, ובין יוזמיה היו השר מיכאל איתן, השר יולי אדלשטיין והשרה סופה לנדבר. מחברי הכנסת המכהנים היום היו יוזמיה חברי הכנסת אברהם מיכאלי, זבולון אורלב וחבר הכנסת שלמה מולה, שהוא שביקש מהוועדה להחיל על ההצעה דין רציפות. מדובר בהצעת חוק שמטרתה להקים מרכז לחקר מורשת יהדות אתיופיה, אשר יחקור מורשת עשירה זו ויתרום להגברת המודעות הציבורית אליה. הקמת המרכז אמורה להדגיש את החשיבות הרבה שמדינת ישראל מייחסת לעלייתם ולקליטתם של יוצאי אתיופיה, והיא תאפשר את הנחלת המורשת האתיופית למען חינוך הדורות הבאים. ההצעה מפרטת את רשימת המוסדות הדרושים לשם קיומו של מרכז זה, ובהם מכון מחקר וארכיון שיהיה חלק מגנזך המדינה, ובו תפעל גם ספריית מחקר ועיון. כל אלה יאפשרו את העשרת הידע התרבותי וההיסטורי של מורשת יהדות אתיופיה ויעזרו להפצתו. ההצעה מתייחסת גם למבנה המרכז, להרכב המועצה וליחס לשאר הגופים הקיימים שעוסקים במורשת יהדות אתיופיה, אם כי נקבע כי הוועדה תדון לעומק בנושאים אלה לקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית. יש לציין כי על-פי חוות הדעת של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מדובר בהצעת חוק שאיננה תקציבית, אף שלהערכת משרד האוצר היתה עלות ההצעה מעט יותר מהסכום הקבוע להצעת חוק תקציבית. חשוב להדגיש כי הממשלה החליטה על תמיכה בהחלת דין הרציפות, ושלושה מנציגיה – השרים סופה לנדבר, מיכאל איתן ויולי אדלשטיין – אף כיבדו בנוכחותם את ישיבת הוועדה וייצגו בה את עמדת הממשלה. הוועדה מודיעה מעל בימה זו כי היא מתכוונת לכבד את עמדת הממשלה בהחלטתה, ולא להביא את הצעת החוק להצבעה בכנסת ב-90 הימים ממועד החלטת הממשלה. זאת, כדי לאפשר לממשלה להביא הצעת חוק כוללת שתדון בהנצחת כלל מורשות עדות ישראל השונות. משימה זו הוטלה על שרת התרבות והספורט בתיאום עם השר מיכאל איתן ושר האוצר לביצוע בתוך 60 ימים מיום החלטת הממשלה. לסיום, חשוב להדגיש כי החלת דין רציפות על הצעת חוק זו משמעותה הצהרה כלפי עדת יהודי אתיופיה כי מדינת ישראל מתייחסת למורשתה ולצורך בהנצחתה ברצינות הראויה. זאת במיוחד לאור העובדה שבישראל קיימים חוקים להנצחת מורשת עדות אחרות, ובהן מורשת יהדות בוכרה, יהדות לוב, יהדות ספרד והמזרח ומורשת הדרוזים. לפיכך, אני מבקשת מחברי הכנסת לכבד את רצון הוועדה ולהצביע בעד החלת דין הרציפות על הצעת החוק. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך. אני רק רוצה להבהיר שאנחנו לא מקיימים כרגע את ההצבעה, משום שעל-פי התקנון אנחנו צריכים לתת לחברי הבית, לסיעות, כשבועיים ימים על מנת להגיש הסתייגויות. לכן, זה יובא לכנסת בעוד כשבועיים – רק להבהיר. <הודעת ועדת הכלכלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק> [מס' כ/253; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 2110.] <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום, לבקשת סיעות האיחוד הלאומי ובל"ד שלא להחיל דין רציפות על הצעת חוק שמירה על קווי צנרת נפט, התשס"ח–2008. אנחנו נעבור להנמקת הערעורים. ינמק את הערעור מטעם סיעת האיחוד הלאומי חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה, לרשותך עומדות חמש דקות. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אולי זכור לך, גברתי היושבת-ראש, שבתקופה של המאבק בהטרדות המיניות היה שיר שנקרא שיר שמורות הטבע: כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע, והאיילה מתבוננת בשלט שכתוב עליו "אסור לצוד". היתה שם שורה שאומרת: רק עלי עוד לא שמו שלט, רק עלי איש אינו שומר. לו הייתי נרקיס או רקפת אזי ודאי היה מצבי אחר. אני קורא את החוק הזה של חבר הכנסת חסון, ואני אומר: הכי טוב לבן-אדם להיות צינור נפט, כי צינור נפט הוא במצב מצוין – שומרים עליו, מגינים עליו, לא נותנים לו לזהם את הסביבה. לא רק שמגינים עליו כי נפט זה דבר חשוב, גם נותנים לו רצועת אדמה שהיא שלו. רצועת הצינורות – 10 מטר מכל צד, זו האדמה שלו. על כל אדמת המדינה הממשלה ויתרה. זה בחוק ההסדרים ובחוק מינהל מקרקעי ישראל – מוותרים על הבעלות על אדמות המדינה, מוכנים למכור את הכול. אבל, לנפט, לנפט תהיה אדמה משלו, כי נפט זה דבר חשוב. אגב, החוק הוא חוק שראוי לתמוך בו, כי אין לי ספק שחוק מסוג כזה הוא התחלה טובה. אם יתחילו לשמור על האדמה שסביב צינורות הנפט, אולי בסופו של דבר יגיעו לשמור על כל אדמת המדינה. אבל אני בטוח – כששמעתי היום שוועדת החקירה הממלכתית לבדיקת מצבם של המגורשים מגוש-קטיף החליטה להגיש המלצות ביניים ולא להסתפק בדוח סופי, שיתפרסם כנראה בעוד שנה, חשבתי שגם המגורשים מגוש-קטיף היו רוצים שישמרו עליהם, לפחות כמו ששומרים, על-פי החוק הזה שאנחנו מבקשים להחיל עליו דין רציפות, על צינורות נפט. על צינור נפט כתוב בהצעת החוק, גברתי היושבת-ראש: לא יפגע אדם, ולא יהרוס מתקן או צנרת נפט ללא הסכמת הבעלים. ומי שהורס או פוגע במתקן או בצנרת, דינו מאסר שלוש שנים. המדינה הלכה, הרסה אלפי בתים, ואלה שעשו את זה בשליחות המדינה, לא שלא מענישים אותם ונותנים להם שלוש שנים מאסר כאילו הם פגעו באיזה צינור – הרסו אלפי בתים של אנשים שלא הצליחו לבנות להם עד היום, לא רק שלא שלחו אותם למאסר שלוש שנים, עושים להם אלבומי ניצחון וסרטי מורשת, וחלקם קודמו בדרגה והופכים להיות בעלי תפקידים חשובים יותר, כדי שיוכלו אולי לעשות את זה בפעם הבאה ביתר הצלחה. ההודעה שיצאה ואמרה שוועדת החקירה הממלכתית לחקר הטיפול במגורשים מגוש-קטיף עומדת לפרסם המלצות ביניים, היא הודעה חשובה ביותר. משום שארבע שנים מאז גירוש אלפי אנשים מבתיהם בחבל-עזה ובצפון השומרון, ומדינת ישראל לא הצליחה לפתור את בעיית המגורשים. מסתבר שבית שלוקח שבע דקות להרוס, גם בארבע שנים לא מצליחים לבנות. מסתבר שההבטחה שלכל מתיישב יש פתרון היתה ספין נבוב, ריק מתוכן, שקרי. ולכן, ועדת החקירה הממלכתית, שבראשה עומד שופט עליון בדימוס, טורחת לפרסם מסקנות ביניים, משום שמסקנות ביניים מתבקשות בדרך כלל כשיש צורך בפעולה דחופה. גם ועדת-וינוגרד פרסמה מסקנות ביניים כשחשבה שיש צורך דחוף לעשות בדק בית בצבא ובממשלה, כי עלולה להיות מלחמה נוספת. ואכן, ראינו את ההתלקחות במסגרת "עופרת יצוקה" בחבל-עזה. הצורך ליישם מסקנות ביניים, להגן על אותם מגורשים מבתיהם, אנשים שגם ארבע שנים לאחר גירוש לא מצאו פתרון, הוא צורך דחוף. אני מקווה שממשלת נתניהו, שלא מחוברת אידיאולוגית כמו ממשלת שרון או אולמרט לצד המגרש, אולי תהיה חופשייה מהתסביכים של ממשלות העבר ותצליח לתקן חלק מהעוול שנגרם לאותם מגורשים לפני ארבע שנים. תודה רבה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: אני מודה לך, אדוני. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – לא נמצא. אני מזכירה שההצבעה על החלת דין הרציפות תתקיים מחר. <הודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק> [מס' כ/188, כ/265; "דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 1924.] <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברי חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום, לבקשת סיעת האיחוד הלאומי שלא להחיל דין רציפות על הצעות החוק הבאות: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 97) (גנבת ציוד חקלאי ותוצרת חקלאית), התשס"ח–2007 – הצעות חוק כ/188 ו-פ/1885/17; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 104) (איום ותקיפה), התשס"ט–2008 – הצעות חוק כ/265 ו-פ/2071/17; והצעת חוק העונשין (תיקון מס' 105) (תקיפת מטפל ומאבטח), התשס"ט–2008 – הצעות חוק שמספרן כ/265 ו-פ/2943/17. ינמקו את הערעורים מטעם סיעת האיחוד הלאומי חבר הכנסת יעקב כץ, אחריו – חבר הכנסת אורי אריאל, ואחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת מיכאל בן-יאיר, בבקשה. חבר הכנסת יעקב – סליחה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> סליחה, אני מתנצלת – מיכאל בן-ארי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אני אפילו לא מתקנא במיכאל בן-יאיר. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> קבל את התנצלותי, זה לא בכוונה. אתה מאיר כל הזמן. חבר הכנסת כץ, בבקשה. לרשותך ארבע דקות. <השר מיכאל איתן:> הסיעה הגדולה בבית. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> כעת, כן. בהחלט. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> כי אתכם בחרתי – המעט מכל העמים, שממעטים עצמכם. ישראל באומות כלב באיברים. הלב הוא הקטן, אבל הוא החשוב שבגוף. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, זה טוב לדבר אל הבית, אל כבוד השר, כי הוא גם ככה – לפחות פעם היה כולו שלנו; היום, כמו שמישהו ציטט פה את הגמרא בבבא מציעא: זה אומר חציה שלי, וזה אומר חציה שלי – לפחות חציו שלנו. קודם כול, אי-אפשר שלא להתייחס לדבריו של חבר הכנסת זחאלקה ולתשובתו של השר גלעד ארדן, שאמר בסופם של הדברים שאנחנו סך הכול נוהגים במתינות ובהגינות כלפי הציבור הערבי ומאפשרים לו לשבת בכנסת ישראל ולומר דברים קשים מאוד כלפי מדינת ישראל, גברתי היושבת-ראש, וכלפי עם ישראל. ואני רוצה לומר לו ולעצמנו ממרה של חז"ל, שאמרו שמי שמרחם על אכזרים, סופו שמתאכזר לרחמנים. זה לא מספיק שאומרים: אנחנו טובים. אם התוצאה היא שזה גורם לעיוות נפשי, העיוות הנפשי הזה מוביל בסופו של יום – כמו אצל שאול המלך, שריחם על אגג מלך עמלק אבל רצח את 80 כוהני נוב. אז צריך להיזהר מרחמנות יתירה. בקשר לסוגייתנו, בקשת סיעתנו האיחוד הלאומי שלא להחיל דין רציפות על הצעות חוק העונשין, עניינה החלה כמעט סלקטיבית של חוקי העונשין על ציבור מסוים, על מאות אלפי המתיישבים המתנחלים ביש"ע. בגירושים חוזרים ונשנים של מתיישבים ומתנחלים מאדמת המולדת – ארץ-ישראל המקראית – השתמשו המגרשים ברבים מן המקרים באלימות. כשניסו יקירינו, מתנחלינו, להיאחז בקרקע המולדת, הואשמו באשמות שווא, ברוב המקרים על-ידי השוטרים האלימים, כהצדקה לאלימותם. במה הם השתמשו? בחוקים, בחוקי העונשין האלה, המונחים לפניכם. הגמרא אומרת שאין אדם עומד על דעת רבו אלא לאחר ארבעים שנה. ואכן, אנחנו היום יותר מ-42 שנים לשחרורם של חבלי המולדת ביהודה ושומרון, ירושלים ורמת-הגולן. מתיישבינו, מתנחלינו, עומדים ומבינים את דעת רבותינו, מנהיגינו, שהנחונו להתיישב ביש"ע, עומדים בפרץ, פרים ורבים וממשיכים בגדילה וצמיחה למרות הייסורים, ואולי בגללם. הגמרא אומרת בתחילת מסכת ברכות: שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא על-ידי ייסורים: ארץ-ישראל, תורת ישראל והעולם הבא. ואכן, אנו מתייסרין וקונין, מתייסרין ולומדים, מתייסרים וזוכים לשפע עולמות, בעזרת השם, אבל אנחנו מבקשים רק שכל זאת יקרה בלי שנאת אחים, בלי פינויים, בלי גירושים ובלי עקירות, ובלי חוקי עונשין, שמוסיפים חטא על פשע בהתעללות במתיישבי יש"ע. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני חבר הכנסת יעקב כץ. הדובר הבא, חבר הכנסת אורי אריאל – לא נמצא. בבקשה, יעלה ויבוא חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. בבקשה. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> חבר הכנסת אריאל בוועדת הכספים, הוא לא יכול לעלות. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אז אני אציין לפרוטוקול, שחבר הכנסת אריאל פשוט בוועדת הכספים, שנמשכת בגלל שאנחנו שבוע לפני התקציב, וגם על ההתנגדויות הללו לא תהיה הצבעה כעת אלא מחר. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אפשר אולי בכל זאת עכשיו? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בבקשה, אדוני, לרשותך ארבע דקות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת המסורים ואדוני השר כמובן, כששאול המלך, בפרשת עמלק, שלא מילא בעצם את המשימה האלוקית שהציב בפניו הנביא, נדרש להסביר: מה קול הצאן אשר אני שומע? אז הוא כמובן מצא לנכון לומר שזה לא הוא. זה העם, זה לא אני. העם חמל, העם עשה. אני? ואז אומר לו הנביא: "הלוא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה". ובעצם בזה, ובחלק נוסף של הפסוק, הוא אומר לו – ואני לא יודע אם אני מצטט בצורה מדויקת: וה' שלחני למשוח אותך למלך. ובשני חלקי הפסוק הזה יש מסר מאוד מאוד ברור למי שאמור להיות מנהיג – הדגש הוא על המנהיג – בעם ישראל. המנהיג צריך לדעת שהוא צריך להוביל, שהוא צריך לסלול דרך, שהוא צריך לסחוף במלה "אחרי" את העם אל היעדים שהעם צריך להגיע אליהם, מצד אחד; מצד שני, עליו להבין שהקדוש-ברוך-הוא משח אותו להיות למלך, והוא לא יכול פתאום לחשוב שבעצם הוא המלך, כי מעליו יש מלך אחר. שמעתי היום את השר ליברמן מסביר באריכות מנומקת כיצד הוא הפך את כיסא שר החוץ לכיסא ריק, וכמו שהתבטאנו בתקשורת, הוא הפך את תפקידו למשהו חלול, או למה שאנחנו מכנים דחליל. הסבר מאוד מנומק, ארוך ומפותל, היה מצער מאוד לשמוע את זה. אבל, רבותי, מה שהיה מצער ביותר זה לשמוע ממנו: אני לא יכול לפגוע בקונסנזוס, זה העם. פתאום זה העם. או כמו שהתבטא השבוע ראש הממשלה שלנו, וחזרו על זה כאן שוב ושוב: הגענו להישג שיש עליו הסכמה רחבה, אותו הישג גדול – להקים מדינה פלסטינית – ואני שואל את עצמי, מה קרה תוך חמישה חודשים מאז הבחירות, מאז ההבטחות? אבל, רבותי, זה בדיוק אותה חולשה, אותה חולשה של מישהו שאינו מנהיג. לצערי הרב, ראש הממשלה, שלא ממלא את תפקיד המנהיג – לא בעניין של תוכנית 100 הימים – אני ראיתי את החוברת היפהפייה הזאת, שכנראה המקום היחיד שיהיה בה תועלת זה במכונים למיחזור נייר. כל מה שנעשה, לא נשאר מזה ולו דבר. אבל אני רוצה לדבר על אותה גישה, על אותו עניין שבו הולכים המנהיגים: בואו נתרצה. זה אומר ככה וזה אומר ככה, אז בואו ניראה נחמדים: מה אני אעשה עם העולם? איך יגיבו בעולם? קודם ארדן – סליחה, השר ארדן, גלעד – התבטא באותו אופן: מקבלים אותנו בעולם, הצליחו להבין אותנו בעולם, הצליחו להבין את עמדות ראש הממשלה בעולם. בוודאי. תתקפל, תקפל את כל הדגלים שלך, ואולי באופן הזה תחשוב שמישהו יאהב אותך בסופו של דבר. המדרש נדרש לשאלה מאוד מהותית: מה גרם למצרים לשנוא את עם ישראל? בהתחלה אהבו אותם, מה גרם להם לשנוא אותם? יש פסוק שמדבר בתחילתו על הפרת הברית של עם ישראל. אומר: הפרו ברית, ואומר: הפך לבם לשנוא עמו, להתנכל בעבדיו, שאותה האהבה הפכה לשנאה. למה? כי עם ישראל אמרו: בואו נתנהג כמצרים, נפר את ברית המילה שלנו. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> נא לסיים. כבר הרבה מעבר לזמן. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> רק התחלתי. אני מעבר לזמן? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני יודעת, אבל יש לך עוד הסתייגות אחת, ואולי תוכל להמשיך. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אז אני אמשיך להסתייגות הבאה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אוקיי. אני מודה לך, אדוני. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> לא. אני אמשיך עם אותו זמן. אפשר? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא. צריך להציג את ההסתייגות הבאה ורק אחר כך לעלות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> בסדר. אז אני אציג את ההסתייגות הבאה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אז בוא נאמר לאנשים שצופים בך שההמשך עוד יבוא. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> כן. אני צריך להשלים לפחות. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> משפט לסיום. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> להשלים משפט לסיום, כי יש לנו עוד חלק נוסף של הדברים שלי. <דני דנון (הליכוד):> אנחנו נישאר פה להקשיב לך עד סוף הדברים, חבר הכנסת בן-ארי. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אין כמוך, ידידי חבר הכנסת דני דנון, אף-על-פי שהדברים הם דברים קשים, מן הסתם, לחברי הקואליציה, אבל אתה יכול לקבל גם אותם. מכל מקום – – – <השר מיכאל איתן:> כשהם מפיך זה אחרת. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> תודה. מכל מקום, אני רוצה לומר שהניסיון להתרצוּת לא מוביל לאהבה, לא מוביל לזה שיאהבו אותנו יותר, לא מוביל לזה שאנחנו נהיה יותר נחמדים, אלא יוביל ליותר שנאה. מי שמאבד את ערכיו, מי שמאבד את דגליו, אף אחד בעולם לא יכבד אותו. אף אחד. ונמשיך את דברי בהסתייגות הבאה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. דרישת חבר הכנסת אילן גילאון, סיעת קדימה, סיעת רע"ם-תע"ל וסיעת האיחוד הלאומי לבטל את החלטת ועדת הכספים בדבר אישור הוראות בצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 26 והוראת שעה), התשס"ט–2009 ["דברי הכנסת", חוברת ט"ז, עמ' 2267.] <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אנחנו נעבור לנושא הבא בסדר-היום: בקשת חבר הכנסת אילן גילאון, חברי הכנסת מטעם סיעת קדימה, חברי הכנסת מטעם סיעת רע"ם-תע"ל וחברי הכנסת מטעם סיעת האיחוד הלאומי לבטל את החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 26 והוראת שעה), התשס"ט–2009. אני עוברת לראשון הדוברים, חבר הכנסת אילן גילאון – לא נמצא; חבר הכנסת חיים אורון – לא נמצא. אני אומר מראש למען ההגינות שיש חברי כנסת שנמצאים כרגע בוועדת הכספים ולכן לא נמצאים כאן. חבר הכנסת ניצן הורוביץ – לא נמצא; חברת הכנסת ציפי לבני – לא נמצאת; חבר הכנסת שאול מופז – לא נמצא; חברת הכנסת דליה איציק – לא נמצאת; חבר הכנסת צחי הנגבי – לא נמצא; חבר הכנסת רוני בר-און – לא נמצא; חבר הכנסת זאב בוים – לא נמצא; חבר הכנסת מאיר שטרית – לא נמצא; חברת הכנסת רוחמה אברהם נמצאת – מנהלת ישיבה; חבר הכנסת אברהם דיכטר – לא נמצא; חברת הכנסת מרינה סולודקין – לא נמצאת; חבר הכנסת יואל חסון – לא נמצא; חבר הכנסת גדעון עזרא – לא נמצא; חבר הכנסת יעקב אדרי – לא נמצא; חבר הכנסת אלי אפללו – לא נמצא; חבר הכנסת זאב בילסקי – לא נמצא; חברת הכנסת רונית תירוש – לא נמצאת; חבר הכנסת נחמן שי – לא נמצא; חבר הכנסת שלמה מולה – לא נמצא; חבר הכנסת רוברט טיבייב – לא נמצא; חבר הכנסת מגלי והבה, חברת הכנסת אדטו, חבר הכנסת יוחנן פלסנר, חבר הכנסת שי חרמש, חבר הכנסת ישראל חסון, חבר הכנסת אריה ביבי, חבר הכנסת עתניאל שנלר, חברת הכנסת אורית זוארץ, חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ – לא נמצאים. אני חייבת למען הפרוטוקול להקריא. חבר הכנסת אברהים צרצור – לא נמצא; חבר הכנסת טיבי – לא נמצא; חבר הכנסת טלב אלסאנע – לא נמצא; חבר הכנסת מסעוד גנאים – לא נמצא; חבר הכנסת יעקב כץ נמצא. בבקשה, ראשון הדוברים. <דני דנון (הליכוד):> יש צדיק אחד בסדום. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> יש צדיק אחד מכל הרשימה שהקראתי. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> חבר הכנסת מיכאל בן-ארי יעלה במקומי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת בן-ארי, אתה לא יכול לעלות במקומו. אקרא לך. חבר הכנסת אורי אריאל – לא נמצא; חבר הכנסת אריה אלדד – לא נמצא. אנחנו עוברים לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי, שימשיך את סיפורו מקודם. בבקשה. נאמר לי כעת שיושב-ראש ועדת הכספים מבקש שלא להשיב כעת, ומכיוון שתהיה הצבעה מחר הוא יצטרך לנמק את זה מחר. בבקשה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חבר הכנסת, זה מה שנותר, רק אשלים את דברי קודם. רבותי, מתוך אותו רצון להתרצות, השבוע שמענו תמורה נפלאה, שמדינת ישראל הולכת לקבל תמורת הקפאת ההתיישבות. תמורת המחנק על ההתיישבות נקבל זמן יותר קצר בטיסה. מבצע. קיבלנו מבצע, לא יאומן. ייתנו לנו זמן קצר בטיסה, נוכל לטוס מעל ערב-הסעודית, ואז אנחנו נבגוד בכל הערכים שלנו, נבגוד בכל המסרים שלנו, בכל האידיאות שלנו, בשביל זמן יותר קצר. רבותי, לאיפה אנחנו יורדים? לאיזו שוקת שבורה אידיאולוגית אנחנו מגיעים בשעות האלה? אמר פה קודם חבר הכנסת השר ארדן: מה, אנחנו לא מוותרים על המקום של המשכן, זו ארץ-ישראל. רק יכול להיות שהוא לא שמע היטב היטב את נאומו של ראש הממשלה שלו, שדיבר על מדינה פלסטינית לצדה של מדינת ישראל. היכן הוא התכוון? האם הוא בשיטתו של חבר הכנסת אלדד – להקים את מדינת פלסטין בירדן? דבר שאני מתנגד לו בכל תוקף. רבותי, אנחנו צריכים, בגלל הדברים הקשים שנאמרים כאן, לומר ולחזור ולומר את הברית האלוקית שיש בין עם ישראל לארצו. כן, רבותי, יש כזה דבר. יש כזה דבר שאבות אבותי ואבות אבותיכם, של כל מי שנמצא פה, לשמחתי, קרא בחומש, למד בתנ"ך, למד בדברי הרמב"ם – שיש ברית בין עם ישראל לארץ-ישראל. אברהם אבינו נאמר לו: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת, כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם". רבותי חברי הכנסת, האמירה של ראש הממשלה היא בגידה לא רק בבוחרים של הליכוד – גם בגידה בהם; לא רק במצע של הליכוד – גם בו; וגם לא רק בדרך. זוהי בגידה בזכות אבות, ואני רואה לעצמי חובה לעמוד כאן ולייצג את זרע ישראל שלא בוגד בזכות אבותיו, שלא בוגד באותו קשר אלוקי שיש בין עם ישראל לבין ארצו. רבותי, הממשלה הזאת ממשיכה בין היתר את מדיניות החנק של ההתיישבות כחלק מאותה מזימה בין-לאומית, ברורה, מוצקה, לגרום לגוויעת היישובים. חשבו: לא נבנה – היישובים יגוועו. רבותי, אני גדל בהתיישבות. בהתיישבות גדל היום דור שלישי וגם דור רביעי. יש משפחות שמגדלות היום דור רביעי ביישובים בחבלי אבותינו ביהודה ושומרון. רבותי, אין אפשרות לחנוק את זה. אין אפשרות לחנוק את זה, שאף אחד לא יחלום. לא סרקוזי ולא אובמה ואפילו לא מי שיש לו ניסיון בלחנוק יהודים – גברת מרקל נשיאת גרמניה; גם הם, שיש להם ניסיון בלחנוק יהודים, ידעו: את ההליך ההיסטורי הזה כבר לא ניתן לחנוק. מי שסיפר לנו שיש פתרון לכל מתיישב עם 7,000, 8,000 אנשים שעד היום הם פליטים בארצם, יודע שאין היום אפשרות לגרש את תושבי יהודה ושומרון מביתם. זה רק ניסיון של התנכלות, של רוע, של אכזריות. רבותי, זה לא יצלח. כל הניסיון הזה בעזרת השם כליל יחלוף. אנחנו מאמינים בני מאמינים בהבטחת ה' לאבות ש"דבר אלוקינו יקום לעולם". ונאמר גם את החלק הראשון של הפסוק: "יבש חציר, נבל ציץ". כל הדברים האלה שקמים ויורדים, מפלגות שקמות, פורחות ועולות – הדברים האלה יתייבשו. "יבש חציר, נבל ציץ ודבר אלוקינו יקום לעולם". תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. <דרישת סיעת חד"ש, סיעת רע"ם-תע"ל וסיעת האיחוד הלאומי לבטל את החלטת ועדת הכספים בדבר הוראות בצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 22 והוראת שעה), התשס"ט–2009 > ["דברי הכנסת", חוברת ט"ז, עמ' 2267.] <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אנחנו עוברים להצעה הבאה בסדר-יומה של הכנסת. אנחנו עוברים לבקשת חברי סיעת חד"ש, חברי הכנסת מטעם סיעת רע"ם-תע"ל וחברי הכנסת מטעם סיעת האיחוד הלאומי לבטל את החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 22 והוראת שעה), התשס"ט–2009. אני מודיעה לפרוטוקול שסיעת קדימה הסירה את ההתנגדות. אנחנו עוברים לראשון הדוברים, חבר הכנסת מוחמד ברכה – לא נמצא; חבר הכנסת חנא סוייד – לא נמצא; חבר הכנסת דב חנין – לא נמצא; חבר הכנסת עפו אגבאריה – לא נמצא; חבר הכנסת אברהים צרצור – לא נמצא; חבר הכנסת אחמד טיבי – לא נמצא; חבר הכנסת טלב אלסאנע – לא נמצא; חבר הכנסת מסעוד גנאים – לא נמצא; חבר הכנסת יעקב כץ, האם אתה מוותר על רשות הדיבור? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> כן. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת יעקב כץ נמצא אבל מוותר על זכות הדיבור. חבר הכנסת אורי אריאל – לא נמצא; חבר הכנסת אריה אלדד – לא נמצא. אחרון הדוברים, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. יש לך המשך נוסף או נאום – – – <דני דנון (הליכוד):> הוא אמר שיש שני חלקים, לא שלושה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> האם אדוני מוותר? בבקשה. <דני דנון (הליכוד):> אנחנו מאמינים בני מאמינים – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אתה רואה? סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת דני דנון צמא לדבריך. בבקשה. לרשותך חמש דקות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, את הנאום הקודם שלי סיימתי בדברי הנביא ישעיהו, הדברים הנפלאים שבאים באחת משעות המצוקה הקשות ביותר של עם ישראל. נבואת ישעיהו, שנקראת נבואת נחמה – כמו שאתם יודעים, לא מנחמים אדם שמח, מנחמים רק את מי שהוא עצוב, מי שהמצב שלו קשה. וכשנביא חוזר פעמיים על המלה "נחמו" ואומר: "נחמו נחמו עמי" – הווי אומר שהמצב היה מאוד מאוד קשה; שיש צורך בנחמה מאוד מאוד אינטנסיבית להקים את האדם מאבלו, להקים את האדם מייאושו במציאות המאוד-עגומה, ואנחנו מדברים אחרי גלות של עשרת השבטים, גלות קשה ביותר, שעליה אומר הנביא ישעיהו: "ועוד בה עשריה ושבה והיתה לבער". נשארו 10% מעם ישראל. בשעה הזאת, בשעה של ייאוש – ופה אני מדבר אל היהודים המאמינים. אני מאמין שכולם מאמינים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת, אני חייבת להעיר. אין ספק שיש דברי טעם במה שאתה אומר, על אחת כמה וכמה שאתה נותן לנו שיעור תנ"ך, אבל למען התקנון, ולמען כבודה של הכנסת, אודה לך אם תתייחס, ולו במספר משפטים – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> ההסתייגות היא בקשר לטובין – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> – – לצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין. אבל אל תפסיק את דבריך באמצע, תתייחס בסיום דבריך, כי בדבריך ננעל את הישיבה. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אתייחס בסוף דברי לעניין של הטובין, כי זה בדיוק עוסק בעניין של טובין – הנושא הזה של מכס וכן הלאה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> במאמר מוסגר, אומרת לי פה מזכירת היושב-ראש שמדובר במס קנייה על סיגריות. <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> אנחנו כמובן בעד להוסיף על הסיגריות לא מס של 15%, לא של 16%, אלא לפחות של 200%, כדי שאיש לא יגרום נזק לעצמו וכמובן לא לסביבתו. אדם יכול לפגוע בעצמו, לא בסביבתו. אבל, ברשותכם, אני רוצה לחזור אל הדברים של הנביא, שמדבר על חיים, על תחייה של עם ישראל, וזה כמובן נגד הדבר הנורא והאיום הזה, שצריך לראות מי המציא אותו, של אנשים שגורמים ומפיצים דברים שפוגעים בעצמם ובאחרים. ברשותכם, רבותי, הנביא ישעיהו עוסק באותה נבואת נחמה בעם מיואש ביותר. עשרה שבטים גלו, מלכות אשור ריסקה פה את כל מה שהיה אפשר. איך אומר הנביא ישעיהו? ונותרה בת ציון כסוכה ביער, כמלונה במקשה, כעיר נצורה. לא נותר כלום מירושלים. או ירושלים, יותר נכון, נשארה מגולחת מכל מה שהיה בסביבותיה. בשעה הזאת בא הנביא ישעיהו ואומר: תדעו לכם, על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון, הרימי בכוח קולך מבשרת ירושלים, הרימי, אל תיראי. הוא צריך לחזור על מה שהוא אומר הרבה פעמים, על מה שהוא אומר כי אנשים לא כל כך מאמינים. הוא אומר: הנה ה' אלוקים בחזק יבוא. הקדוש-ברוך-הוא הוא לא חלש. גם כשנראה במציאות כאילו הוא חלש, הוא לא חלש. העוצמה של הקדוש-ברוך-הוא בעולם נשארה כשהיתה, גם שיש מציאות של הסתר פנים, גם כשיש מציאות שיש ראש ממשלה שאומר: תקום, חס ושלום – היה לא תהיה מדינה פלסטינית על חבלי ארץ-ישראל. יהודים, תישארו מאמינים, הדברים שלו הם ריק והבל שאין בם מועיל ולא יועיל לו ולא יועיל לאחרים. הוא לא יכול לצאת נגד צו הדורות, נגד ה' אלוקי ישראל: הנה ה' בחזק יבוא וזרועו מושלה לו. הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. הוא מדבר כאן: כרועה עדרו ירעה, בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו יישא עלות ינהל. הוא מתאר איך הקדוש-ברוך-הוא יקבץ את נידחי ישראל. באיזה חסד של רועה שאוסף את העדר שלו והוא לוקח את הטלאים בחיקו, הוא נושא אותם בחיקו ומביא אותם לארץ-ישראל. אם ניקח פה את הסיפור של כל אחד מאתנו – שמעתי פה את חברת הכנסת החדשה, יוליה, וממש התרגשתי משני החלקים הקצרים של הנאום שלה, שהיא אומרת שפתאום היא מחפשת את האבא ורואה אותו מנשק את הארץ. האבא הזה חיכה אלפיים שנה לנשק את הארץ. זה בדיוק התיאור כאן: הנה שכרו אתו, כרועה עדרו ירעה, בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו יישא עלות. הקדוש-ברוך-הוא הבטיח לקבץ את נידחי ישראל לארץ-ישראל והוא קיבץ אותנו כאן מנידחי העולם, מארבע כנפות תבל, מהמקומות שלא היינו מאמינים שאפשר להגיע אליהם בכלל, מבליל של שפות. ואנחנו כולנו, ברוך השם, כאן. לא אתאר פה מאילו מקומות אנחנו באים, וכמובן אנחנו באים מקצוות הארץ. דבר אלוקינו, אומר הנביא, יקום לעולם. לפני 1,000 שנה היו כאלו שאמרו שזה לא יקום יותר. גם לפני 200 שנה היו כאלה שאמרו: זה לא יהיה יותר. רבותי, דבר אלוקינו יקום לעולם. זה לא יעזור, לא לאופנה כזאת ולא להיכנעות בפני אובמה וסרקוזי ואנגלה מרקל ומי שאתם רוצים. זה לא יעזור כלום. יש לעולם מנהיג, והמנהיג הוא הבורא יתברך, שהנחיל לעם ישראל את ארצו. יחד עם זה, הקדוש-ברוך-הוא גם מבקש מאתנו: ונשמרתם לנפשותיכם. לכן הנושא של הסיגריות הוא נושא חמור ביותר, ומתוך מצווה מן התורה כמובן אסור לעשן, ולכן אנחנו היינו מצפים שתהיה החמרה מרובה על כל העניין של עישון סיגריות. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> דברי טעם, אהבתי את הסיום. אני מודה לך, אדוני. כמובן, גם על הצעה זאת ישיב מחר יושב-ראש ועדת הכספים, וההצבעה תהיה מחר. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום רביעי, ט"ז בתמוז התשס"ט, 8 ביולי 2009 בשעה 11:00. ישיבה זאת נעולה. תודה רבה. הישיבה ננעלה בשעה 19:13.