דברי הכנסת

דברי הכנסת י"ד / מושב שני / ישיבות צ"ו–צ"ח / כ"ה–כ"ז בטבת התש"ע / 11–13בינואר 2010 / 14 חוברת י"ד ישיבה צ"ו הישיבה התשעים-ושש של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, כ"ה בטבת התש"ע (11 בינואר 2010) ירושלים, הכנסת, שעה 16:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת איל ינון: 4 הצעות סיעות קדימה ובל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6 1. השחתת השלטון המקומי באמצעות מינוי מקורבים וסידור ג'ובים בחקיקה; 6 2. מדיניות ישראל בגולן: הבנייה בהתנחלויות וההתנכלות לתושבי הגולן הסורים 6 זאב בילסקי (קדימה): 7 שר הפנים אליהו ישי: 20 חנין זועבי (בל"ד): 28 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 33 זאב בוים (קדימה): 39 אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו): 42 נסים זאב (ש"ס): 43 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 47 טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 48 משה גפני (יהדות התורה): 51 דב חנין (חד"ש): 56 ניצן הורוביץ (מרצ): 58 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 61 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 61 הצעות סיעות קדימה, בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל: 61 1. השחתת השלטון המקומי באמצעות מינוי מקורבים וסידור ג'ובים בחקיקה; 61 2. מדיניות ישראל בגולן: הבנייה בהתנחלויות וההתנכלות לתושבי הגולן הסורים 61 אורי אורבך (הבית היהודי): 62 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 64 דני דנון (הליכוד): 65 הצהרת אמונים של חברת הכנסת עינת וילף 69 עינת וילף (העבודה): 70 הצעות סיעות קדימה ובל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל: 72 1. השחתת השלטון המקומי באמצעות מינוי מקורבים וסידור ג'ובים בחקיקה; 72 2. מדיניות ישראל בגולן: הבנייה בהתנחלויות וההתנכלות לתושבי הגולן הסורים 72 הצעת חוק אגרה בעבור רשות השידור (הקפאת ההפחתה באגרה) (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010 74 אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה): 74 חיים אורון (מרצ): 76 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 26), התש"ע–2010 81 אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה): 82 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 116), התש"ע–2010 87 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 87 מירי רגב (הליכוד): 89 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 60), התש"ע–2010 89 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 90 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 93 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 93 הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 23), התש"ע–2010 94 ליה שמטוב (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות): 94 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 96 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת, באין ממשלה עדיין – היום יום שני, כ"ה בטבת תש"ע, 11 בינואר 2010 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת לשבוע זה. הודעה למזכיר הכנסת. <מזכיר הכנסת איל ינון:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 103), התש”ע–2010, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; והצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 174 – הוראת שעה לגבי שנות המס 2007, 2008 ו-2009), התש”ע–2010, שהחזירה ועדת הכספים של הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/1952/18 וכלה בהצעת חוק פ/1984/18 – הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – טיפול נפשי), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת דב חנין, דני דנון ואורית זוארץ; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – הארכת כהונה), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת זבולון אורלב; הצעת חוק הספרייה הלאומית (תיקון – השתתפות המדינה בתקציב), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת זבולון אורלב ומנחם אליעזר מוזס; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – החלת החוק על אזור יהודה ושומרון), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת אריה אלדד, דני דנון, ציפי חוטובלי, אורי אורבך ויריב לוין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק איגודי ערים (תיקון – איגוד ערים תעשייתי), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת זאב בוים; הצעת חוק המים (תיקון – תעריף ארצי אחיד ופיקוח פרלמנטרי), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת אמנון כהן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון – הגדרת ותיק מלחמה), התש”ע–2010, מאת חברת הכנסת ליה שמטוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק החזר הוצאות כספיות בגין עריכת נישואין אזרחיים בחוץ-לארץ למי שאינם רשאים להינשא על-פי הדין הדתי, התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, חיים אורון ואילן גילאון; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיתוח ואחזקה של פארקים וגנים ציבוריים), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ואיתן כבל; הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – שיקולים להענקת תעודת הכשר), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס; הצעת חוק הדיינים (תיקון – הרכב הוועדה למינוי דיינים), התש”ע–2010, מאת חברת הכנסת אורית זוארץ; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – חובת ניהול פרוטוקול), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת יריב לוין, שלי יחימוביץ, רונית תירוש ומשה מטלון; הצעת חוק החברות (תיקון – ייצוג הולם של נשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת נחמן שי, שלי יחימוביץ, מירי רגב, אנסטסיה מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק בתי-הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון – כשירות קאדים), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת חמד עמאר ויריב לוין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (כבילת אסיר), התש”ע–2010, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון – החמרת ענישה על הלנה, העסקה והסעה שלא כדין), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת אופיר אקוניס ואברהם דיכטר; הצעת חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים (תיקון – סמכות לשינוי התוספת לחוק), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק ברית הזוגיות, התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית וזאב בילסקי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – פרסום היותו של אדם קרובו של חשוד, נאשם או מורשע בעבירה), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת נסים זאב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לקביעת מעמדם של בני-הזוג שבאו בהסכם הזוגיות, התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת שלמה מולה, רוברט טיבייב ואורית זוארץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חג המצות (איסורי חמץ) (תיקון – איסור מכירת חמץ גם שלא בפומבי), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק בית-הדין לעבודה (תיקון – מינוי נציגי צה"ל לטיפול באנשי הקבע), התש”ע–2010, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – אישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות לתקנות), התש"ע–2010, מאת חברי הכנסת חיים כץ ומשה מטלון; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – סייג לזכות להיבחר), התש”ע–2010, מאת חברת הכנסת רונית תירוש; הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון – שחרור אסירים שפעלו על רקע לאומני), התש”ע–2010, מאת חבר הכנסת דני דנון; הצעת חוק הממשלה (תיקון – פיקוח על הוצאות שרי הממשלה בנסיעות לחוץ-לארץ), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת נחמן שי, יואל חסון ואריה אלדד; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – הגבלה על העברת זכויות במקרקעין לזרים), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת נחמן שי, שלי יחימוביץ, אורי אורבך, יריב לוין ורונית תירוש; הצעת חוק חג המצות (איסורי חמץ) (תיקון – איסור מכירת חמץ במקום ציבורי), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת עתניאל שנלר, אברהם מיכאלי, זאב בוים, כרמל שאמה, ציון פיניאן, אורי אריאל, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, ישראל חסון, אריה ביבי, אורי מקלב, יואל חסון ושלמה מולה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הצהרת הון לנבחרי ציבור בכירים, התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת יולי תמיר, ניצן הורוביץ ויואל חסון; הצעת חוק בנק ישראל (תיקון – עיצוב שטרי כסף והבטחת ייצוג הולם לנשים בהרכב הוועדה לתכנון שטרי כסף, מעות ומטבעות זיכרון), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת דליה איציק ויריב לוין; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות מס לתושבי יישובים בגולן), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת אלי אפללו, רוחמה אברהם-בלילא וכרמל שאמה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (חלף פיצויי פיטורין לעצמאי), התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, יריב לוין, ישראל חסון, אמנון כהן ואלכס מילר; הצעת חוק פיצוי נפגעי התליית הבנייה ביהודה ושומרון, התש”ע–2010, מאת חברי הכנסת דני דנון, אורי מקלב, זאב אלקין, אברהם מיכאלי, עתניאל שנלר, אורי אורבך, פניה קירשנבאום, אורי אריאל, נסים זאב, ציפי חוטובלי וזבולון אורלב וקבוצת חברי הכנסת. הצעת ועדת הכנסת, על-פי סעיף 151 לתקנון הכנסת, בדבר החלפת סעיפים 9–17, והוספת פרקים ב' וג' בחלק ב' (סעיפים 8–17) וביטול סעיפים 18–23 ו- 72א לתקנון הכנסת. מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בנושא: דה-לגיטימציה תקשורתית-ציבורית לאוכלוסיית העולים מחבר העמים בעקבות הרצח של משפחת אושרנקו, הצעה לסדר-היום של חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני רואה ביציע האורחים את חבר הכנסת לשעבר בר-זהר. היום כבר זכיתי לארח גם את ראש ממשלת בולגריה, ועכשיו לכבוד לנו לארח את חבר הכנסת לשעבר, חבר הכנסת בר-זהר – איש עתיר-מעשים ורב-זכויות במדינת ישראל. <הצעות סיעות קדימה ובל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. השחתת השלטון המקומי באמצעות מינוי מקורבים וסידור ג'ובים בחקיקה;> <2. מדיניות ישראל בגולן: הבנייה בהתנחלויות וההתנכלות לתושבי הגולן הסורים> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו, כמנהגנו מדי יום שני, כאשר הסיעות מבקשות או חברי הכנסת מבקשים להביע אי-אמון בממשלה, נשמע היום שתי הצעות אי-אמון: הצעת סיעת קדימה והצעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש להביע אי-אמון בממשלה. ראשונת המציעים היא סיעת קדימה; ייצג אותה בהצעת האי-אמון חבר הכנסת זאב בילסקי, אשר יעלה ויבוא וינמק את רצון סיעתו להביע אי-אמון בממשלה בשל השחתת השלטון המקומי באמצעות מינוי מקורבים וסידור ג'ובים בחקיקה. השר המשיב הוא – השר ישי? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> את כבוד השר אני מכבד, אני רק שאלתי האם אדוני ישיב, אם השר ישי – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – – אני לא מסדר ג'ובים. <רוני בר-און (קדימה):> אנחנו נמליץ לו לא להשיב. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר לשעבר, אני כרגע שאלתי את השר. הוא ישיב את אותה תשובה שלך. אז אתה יכול לדבר, חבר הכנסת בילסקי, עד שיגיע השר ישי, או אתה רוצה – אני אכריז על הפסקה ואתה תרד. <זאב בילסקי (קדימה):> לא, לא, אני יכול לדבר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה יכול לדבר, אני אתחיל להפעיל את עשר הדקות רק מרגע שהוא יגיע. אני מבקש מהמזכירות לדאוג לכך שכבוד סגן ראש הממשלה יגיע למליאה. בבקשה. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת, אדוני היושב-ראש, אני לא האמנתי שאני אגיע לרגע הזה שאני אצטרך לעמוד פה להביע אי-אמון בממשלה בגלל הנושאים שבגינם אני נמצא כאן. לא האמנתי שזה יקרה. מדוע, אדוני היושב-ראש, לא האמנתי? כי אני זוכר שראש הממשלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה דווקא איש מאמין, אני מוכרח לומר. <זאב בילסקי (קדימה):> זה נכון, אני באמת מאמין באמונה שלמה שאפשר להסתדר גם בלי אותם ג'ובים בחקיקה שניסו לעשות, ונראה שעדיין ימשיכו וינסו. ואני רוצה להחזיר אתכם, חברי הכנסת הנכבדים, קצת אחורה, לתקופה שראש הממשלה היה שר האוצר. ואני זוכר את עצמי איך אני מתפעל משר האוצר שסיפר על הרזה ועל השמן. סיפר איך הרזה עומד, מעמיס את השמן וממש, אתה יודע, נופל, אדוני היושב-ראש, מהעומס של השמן. אבל לא איש כראש הממשלה של היום, שר האוצר של אז, רק יתאר וידבר, אלא גם עשה מעשה. <רוני בר-און (קדימה):> תסביר מי היה השמן, מי היה הרזה. <זאב בילסקי (קדימה):> באמת, לטובת המאזינים שלא כל כך בקיאים, סיפר ראש הממשלה דהיום, שר האוצר דאז, שהרזה זה אותם אנשים שסוחבים על הגב שלהם כל כך הרבה שומן, וצריך לצמצם – – – <רוני בר-און (קדימה):> את הסקטור הפרטי. <זאב בילסקי (קדימה):> ודאי. צריך לצמצם בשומן הזה כדי איכשהו ליצור איזו מערכת שאנחנו נוכל לחיות אתה, כי בתור שר האוצר הוא ידע יותר טוב מכולם שאי-אפשר להמשיך ולהעמיס ולהעמיס ולהעמיס ולהעמיס. אבל אני רוצה להגיד לך שאני מאוד מאוד התפעלתי מכושרו של שר האוצר, כי לא רק איש דיבורים הוא היה אז אלא גם איש מעשה, אדוני היושב-ראש. ואני זוכר, בתור ראש עיר במדינת ישראל, שראיתי את שר האוצר נחוש. לדוגמה, הלך וצמצם את מספר הסגנים, אמר: אי-אפשר שכל כך הרבה סגנים ינהלו את ראשי הרשויות המקומיות. ואמרתי: אתה יודע מה, באמת כל הכבוד לשר האוצר שהוא לוקח נושא שבאמת חרגנו ואיבדנו בו כל פרופורציה. עם זה, כדי לסדר את השמן והרזה הוא גם קיצץ במענקי האיזון, ובאמת הביא איזה סדר – אתה יודע – לשלטון המקומי. אבל אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, הסתכלתי לפני כמה ימים, ביושבי בוועדת הפנים של הכנסת, הישרתי מבט אל ידידי הטוב דוד אזולאי והתחננתי בפניו, אמרתי לו: דוד ידידי, אני מבקש ממך. תראה איזה חרפה עולה מתוך השולחן הזה, תראה איזה בושה, תראה איזה שחיתות. איך אני יודע שיושב-ראש הוועדה חש שזה דבר מושחת? מה שהגיע לשולחן היה הרבה יותר גרוע. ואז היושב-ראש ניסה כל הזמן לדבר, יחד עם השר הממונה, יחד עם ראש הממשלה, והתחנן ואמר: אתה יודע מה, בוא לא נוסיף כל כך הרבה סגנים, רק בעיר של 100,000 ומעלה. אחר כך נענתה תחינתו, והסכימו ל-150,000; אחר כך הגיעו ל-200,000. כל השלבים האלה, אדוני היושב-ראש, למה הם היו? כי האנשים הבינו בתוך תוכם שהם נותנים יד לתחיקה של ג'ובים מיותרים, לא נכונים, שהרזה יהיה רזה עוד יותר, השמן יהיה שמן עוד יותר, ואנחנו הולכים לעברי פי-פחת. ואני רוצה להגיד לך: הסבירו לי, למשל, שחשוב מאוד שבירושלים יהיו שמונה סגנים. כן, בבקשה, רוני. <רוני בר-און (קדימה):> צריך לציין את יושרו של חבר הכנסת דנון, שביקש לעכב את הליך החקיקה – – <זאב בילסקי (קדימה):> נכון, תיכף יגיע, בהחלט. <רוני בר-און (קדימה):> – – כדי לסדר את הג'ובים גם לחברי הליכוד. עניי עירך קרובים. <זאב בילסקי (קדימה):> רוני, אנחנו נגיע לזה, כי לא יעלה על הדעת שהג'ובים ילכו רק לש"ס. צריך לדאוג גם לכוחותינו, ללא ספק, והוא עשה את זה – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – ארדן – – – את הג'ובים. <זאב בילסקי (קדימה):> אבל, אני רוצה לחזור חזרה ולספר לכם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> פעם היו חברים אחרים בליכוד שדאגו לג'ובים. <רוני בר-און (קדימה):> נכון. נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> היו גם בנים של אנשים. <רוני בר-און (קדימה):> נכון. <זאב בילסקי (קדימה):> – – – ולספר לכם, שסיפרו לי שבירושלים אי-אפשר להסתדר אם לא יהיו שמונה. יש היום, ברוך השם, שישה סגנים, ואדוני, שיש לו זיכרון טוב מאוד מהימים שהוא היה מעורב, גם אדוני הסביר לי פעם שהיה זה טדי שביקש – ועכשיו צריך שמונה. אז, כבוד השר, מה עשיתי? יש לי חברים בארצות-הברית, ואחד מהם מקורב מאוד לנשיא אובמה. הסבירו לי שבירושלים יש הרבה תושבים, אז צריך הרבה סגנים. ברעננה, אמרו לי, יש מעט, אז מספיק מה שיש. אמרו לי: בירושלים צריך הרבה סגנים כי יש הרבה אנשים ויש זרמים שונים. התקשרתי לחבר שלי, שמקורב לאובמה, ודיברתי אתו באנגלית. אמרתי לו: many Excuse me, how סגנים Obama has got? <היו"ר ראובן ריבלין:> זה ב-light English. <זאב בילסקי (קדימה):> Light English. How manyסגנים has Obama? <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני התחיל לקרוא את ה"ג'רוזלם פוסט". <זאב בילסקי (קדימה):> הוא אומר לי: בילסקי, you don't believe it. אובמה, with 300 מיליון אנשים, has got one סגן. למה, אדוני, ירושלים צריכה שמונה סגנים? כל סגן כזה, אליבא דנציגת משרד הפנים בוועדה עולה – – <רוני בר-און (קדימה):> תאר לך איזה צרות היו עושים לביבי אם היו חמישה סגנים לנשיא ארצות-הברית. <זאב בילסקי (קדימה):> – – מיליון שקל. צא וחשוב שעיריית ירושלים – אדוני היושב-ראש ואנוכי, שנינו יודעים כמה ענייה היא העיר ירושלים, כמה מאמצים אנחנו עושים כדי להעלות את ירושלים על ראש שמחתנו. המסר של ראש הממשלה ושל השר אלי ישי – שלהעלות את ירושלים על ראש שמחתנו זה שמונה סגנים בירושלים בעלות של מיליון שקל. אבל בוא אני אספר לך עוד דבר, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה שמחת סגנינו. <זאב בילסקי (קדימה):> זה שמחת עניים. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, שמחת סגנינו. <זאב בילסקי (קדימה):> שמחת סגנינו. <אברהם דיכטר (קדימה):> זה היה בחלוקה – – – <זאב בוים (קדימה):> סגנינו וגיסנו. <אורית זוארץ (קדימה):> זה המחזה החדש "כולם היו סגני". <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, אני לא מאמין, לנגד עיני, כשאני רואה את המאבק הזה של ש"ס ללכת ולדבוק בנושא. אבל מה? הם אנשים מתוחכמים. אני, למשל, לא הבנתי בהתחלה שבהצעת החוק אומרים לי: בילסקי, תשמע, מדובר על ערים מעל 200,000 איש ולש"ס אין יד בזה. הלכתי הביתה ואמרתי: הלוא אני מכיר אותם, אלה לא עושים משהו סתם. אין. לשם שמים, בשבת בערב הם מסיימים. מה יכול להיות שהם רוצים? ואז הבנתי. בתוך החוק מתחבא ששר הפנים יחתום על מינוי הסגנים. כלומר, גם אם מישהו אחר ירצה למנות סגן, שר הפנים הוא המאשר ואז נגמור את העניינים שלא גמרנו עד אז. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך, אנחנו משחיתים את הציבור במדינת ישראל, אנחנו משחיתים את השלטון המקומי. <רוני בר-און (קדימה):> מאיזו מפלגה שר הפנים? <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, עד רגע זה דיבר חבר הכנסת בילסקי מבלי שהשעון עבד. נכנס סגן ראש הממשלה והוא המשיב ולכן מרגע זה יתחיל להיספר הזמן. אם אנחנו מדברים על בנים וזכויות בנים, ביציע האורחים נמצאים בני ובנות כיתה י"א בתיכון "אליאנס" וביניהם בנו של חבר הכנסת לשעבר פריצקי. ברוכים הבאים וגם התלמידים האחרים. בבקשה, אדוני, אני מתחיל להפעיל את השעון ואדוני ודאי יוכל להרצות ולהבהיר בפני סגן ראש הממשלה ושר הפנים את עיקר טיעוניך עד רגע זה. <זאב בילסקי (קדימה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני גם שמח שהדרכת את התלמידים הנכבדים כי הם הולכים לקבל שיעור באזרחות באחת הפעמים הראשונות בחיים שלהם – איך, למשל, אנחנו דואגים למינהל תקין במדינת ישראל. בדקות הקרובות אתם ממש תצאו מפה עם מטען – איך אנחנו דואגים לציבור משלמי הארנונה ומשלמי המסים במדינת ישראל. אדוני השר, ידידי הטוב, האמת קשה עלי; קשה עלי מפני שאני מכיר אותך כל כך הרבה שנים. אני יודע שהרבה דברים טובים עשית ואתה עושה, אבל יש לי שאלה אליך: מאיפה, אדוני, נטלת את האומץ לשים על שולחן הכנסת הצעת חוק שאין בה שום דבר כדי לעזור לשלטון המקומי? <שר הפנים אליהו ישי:> – – – אל תבלבל את הילדים שנמצאים פה. אני לא הנחתי את ההצעה. <זאב בילסקי (קדימה):> אני מודה לאדוני, שאומר שהוא לא שם אותה, אבל נער הייתי ולא זקנתי אבל בגרתי. אני ישבתי בוועדת הפנים, אני ראיתי את יושב-ראש ועדת הפנים דוד אזולאי מגיש את ההצעה, אני התחננתי בפניו, ביקשתי ממנו: תזיז את החרפה הזאת. <שר הפנים אליהו ישי:> גם פה אני רוצה לתקן אותך. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר יוכל להשיב. <שר הפנים אליהו ישי:> – – – אני לא רוצה שהוא יטעה אותו – – – <רוני בר-און (קדימה):> אתם אישרתם את זה בממשלה. <שר הפנים אליהו ישי:> הצעת החוק נדונה בוועדת הפנים. <רוני בר-און (קדימה):> אבל אתם אישרתם את זה בממשלה. הממשלה תמכה בזה. <יואל חסון (קדימה):> אדוני השר, את השינויים הוא הציע; הוא הציע את השינויים המדוברים. <רוני בר-און (קדימה):> הממשלה תמכה בזה. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, זאת לא שעת שאלות לסגן ראש הממשלה. חבר הכנסת בר-און, אף שאיננו פרקליט הוא ראש עיר ותיק. <אורית זוארץ (קדימה):> צודק השר. זה לא רק השר, זה כל הקואליציה. <היו"ר ראובן ריבלין:> האם חברת הכנסת זוארץ רוצה להחליף את חבר הכנסת בילסקי? זה על דעת בילסקי וראש הסיעה שלכם. אני לא יכול לקחת לעצמי דרור להחליף אותו. <אורית זוארץ (קדימה):> צודק, צודק השר. <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו מדבר חבר הכנסת בילסקי וכבוד השר ישיב לו בוודאי. <שר הפנים אליהו ישי:> הוא חבר כנסת חשוב בעיני ואני לא רוצה שתצא תקלה מתחת ידו, בטח שלא מפיו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני לא יכול להיות אחראי לכול. אנחנו פוטרים אותך מאחריות לדברים שהוא אומר. <זאב בילסקי (קדימה):> האמת, אדוני, אני לא הייתי רוצה לפטור אותו, כי בהרבה מקרים הוא באמת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אני פוטר אותו מאחריות לדברים שלך, לא לדברים שלו. <זאב בילסקי (קדימה):> – – דאג שלא תצא. בהיסטוריה שלנו הרבה פעמים הוא דאג שלא תצא תקלה ואני מודה לו על כך, ולכן אני נמצא פה היום כדי להגיד לו שלא תצא תקלה מתחת ידו. אני רוצה להגיד לך, אדוני השר, יצאה תקלה מתחת ידך, אם ישירות ואם לא ישירות. אתה וראש הממשלה ביחד דאגתם לכך שיהיה פה חוק של ג'ובים. מה קורה בשלטון המקומי? הערים נאנקות, קיצצתם את מענק האיזון. הוא היה 4 מיליארדי שקלים, הבאתם ל-2.4, ועכשיו יש לכם מחשבה להגיע ל-1.8. כל יום אני רואה פה במסדרונות ראשי ערים שנמקים, נאנקים. מאיפה לקחתם את החוצפה הזאת לכפות על ראשי הרשויות סגנים נוספים? ולא רק זה, עוד הגדלתם ועשיתם. מה אמרתם? אם יש במקרה עיר שאין בה סגנים – ראש העיר מסתדר בלי סגנים – אתם רוצים לכפות עליו למנות לפחות סגן אחד. הוא בטח לא מבין את מעשיו. אדוני השר, סיפרתי פה לאנשים שהתקשרתי לחבר טוב שלי, שהוא חבר של אובמה, לשאול כמה סגנים יש לאובמה. אדוני השר, יש לו סגן אחד. תסביר לי אתה למה צריך בבני-ברק שישה סגנים, בירושלים שישה סגנים ואתם הולכים עכשיו להעלות את זה לשמונה סגנים. אני שמעתי, התחננתי, אמרתי להם: חבר'ה, תעשו טובה, זה לא מתאים. ירושלים היא עיר ענייה. העלות של הסגנים היא מיליון שקל לסגן, אבל בזה זה לא נגמר כי כל סגן, על-פי פסיקת בג"ץ, חייב גם לקבל תפקיד. הוא לא יכול להיות סגן ולשבת בבית. הסגנים הנוספים, ייתנו להם תחומי פעילות. ברגע שהוא לוקח תחומי פעילות הוא צריך כסף נוסף כדי לממש את הפעילות שלו. איך הוא ייבחר פעם נוספת? בכך שהוא יוכיח שהוא עשה פעילות. שמונה סגנים – מאיפה לקחתם את זה? ומה אתם אומרים: טוב, אתם יודעים מה? נוותר. נתפסנו. ידידי השר אלי ישי, אני רוצה להגיד לך, צוטט בשמך בעיתון – אני לא יודע אם זה נכון, אני מביא דברים בשם כותבם – שכתבתו של איתן הבר הביאה אותך לכך שהחלטת לרדת מזה. אם אכן באמת נכון מה שכתוב בעיתון, תראה לאן הגעתם: גם משכתם אותנו לשם, גם הבאתם אותנו לחרפה הזאת, שאנחנו צריכים לעמוד פה, וגם ברגע אחד, אופס, ירדתם מן העניין. אני רוצה לעבור לראש הממשלה ולשליחיו. הייתי בוועדת הפנים של הכנסת וניסיתי באמת, אדוני היושב-ראש, במיטב כישורי ובמיטב ניסיוני – ואני חושב שיש לי קצת ניסיון בתחום הזה. בהרבה תחומים אני לא מדבר. לא ראית אותי פה על הבמה מדבר בתחומים שאני לא מבין בהם. יש תחום אחד שאני מבין בו. 17 שנה הייתי ראש עיריית רעננה. היום יש לראש עיריית רעננה סגן אחד בשכר. <דליה איציק (קדימה):> מן הטובים שבהם. <זאב בילסקי (קדימה):> תודה רבה. אני אומר לך שכאשר אני מדבר על זה, אני יודע על מה אני מדבר. מה אומרים לי בוועדה? אומרים לי: בילסקי, ראשי הערים רוצים את זה. קיבלתם את כל זה בעיתון, היו כמה אמיצים שבאו ועלו. הם לא רוצים את זה, הם לא צריכים את זה, זה מיותר. עכשיו אני רוצה לדבר על ראש הממשלה ועל סיעת הליכוד. ברגע שסיעת הליכוד, שלוחיו של ראש הממשלה הבינו מה הולך פה, פתאום, במטה של קסם אצו רצו לוועדה וביקשו מהיושב-ראש רוויזיה. אדוני היושב-ראש, למען מאות אלפי הצופים בנו ברגע זה וגם האנשים שלומדים פה עכשיו. <רוני בר-און (קדימה):> מיליוני, מיליוני הצופים. <יוחנן פלסנר (קדימה):> גם מעבר לים. <זאב בילסקי (קדימה):> מאות אלפי הצופים וגם הצעירים שיושבים כאן. רוויזיה זה אומר, בוא נחשוב מחדש. איך אנחנו חושבים מחדש? אני חשבתי, אמרתי, אתה יודע מה, כששמעתי את נציג הליכוד בא, ואני בטוח שזה בשם ראש הממשלה, כי אחרת לא יעלה על הדעת שנציג כל כך בכיר בא לוועדה ומבקש הפסקה בדיונים, אלא אם ראש הממשלה ביקש ממנו. אני חשבתי, הנה השכל הגיע, מבטלים את הבושה הזאת, מורידים את זה מסדר-היום, כל הכבוד. אז אני אעלה על הדוכן ואומר מלה טובה לראש הממשלה. מה אומר נציג הליכוד שאץ רץ לוועדה? אומר, רבותי, "פוס", אנחנו את שלנו לא קיבלנו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להקריא לך מה דובר שם, אמרו שם שעד שלא נסדיר את העניינים בין ש"ס לבינינו אנחנו מבקשים לעצור את הדיונים. מה קרה פה? החלוקה של הג'ובים היתה רק בצד אחד, אנחנו את שלנו עוד לא קיבלנו בחלוקה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך, אחד הרגעים המאוד-עצובים שלי פה במשכן היה הרגע הזה. אבל אני חייב להגיד לך שאף-על-פי שהבנתי את גודל המעשה, בתור אופוזיציה, כשאני אעמוד פה, באמת ניסיתי, והלכתי ודיברתי עם אותם אנשים וביקשתי מהם – אתה יודע, אוקיי, אז לנו יהיה פחות אי-אמון אחד ונסיר את החרפה הזאת. עד שלא נתפסו בקלקלתם, עד שלא קמו בבוקר וראו את עצמם מרוחים על העיתון, לא חשבו לרגע להוריד את זה. גם כשביקשתי והתחננתי אמרו לי, בשום פנים ואופן לא, על אפך ועל חמתך נביא עוד סגנים, נסדר עוד ג'ובים, אחר כך זה יעזור לנו גם בכנסת, יעזור לנו בשלטון המקומי. מה קרה לנו, אדוני היושב-ראש? איך אנחנו יכולים, לאותם צעירים נחמדים שיושבים פה היום, באו למשכן הכנסת ללמוד אזרחות, הם ביקשו לבוא ולהגיד לכולנו שהם רוצים להיות אזרחים טובים, מנהיגי הדור של מחר. מה נספר להם? שאנחנו מחלקים פה ג'ובים? שאנחנו עושים את זה במחשכים, שעצרנו רק כשנתפסנו? <יריב לוין (הליכוד):> תאמר להם שאנחנו הולכים בדרך שרון, הם יבינו לבד. <זאב בילסקי (קדימה):> זה שהתאפקת עד עכשיו, מאוד הערכתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, היתה קריאת ביניים. חבר הכנסת לוין, אומנם אתה היחידי מהאופוזיציה, פרט לשרים, אבל יש לך זכות קריאת ביניים אחת, לא בשם כולם. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אולי זה בגלל הבושה שהם מרגישים. <היו"ר ראובן ריבלין:> קריאות הביניים שלכם אליו, הן על-חשבונו. <זאב בילסקי (קדימה):> חבר הכנסת יריב לוין, מכיוון שידך לא היתה במעל, ולהגיד לך את האמת, גם לא יכול להיות שידך תהיה במעל כזה, למה לך להכניס את עצמך בפנים? תשאיר את מי שעמל אצלו, שהוא ייתן את התשובות, שהוא יסביר לתלמידים איך הוא מביא את חוק הג'ובים. אדוני השר יש לי בקשה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אמר אהרן למשה, על הראשונים אנחנו בוכים. חבר הכנסת לוין, הערתך היא הערה שיכול להיות שמבחינה היסטורית היא נכונה, אבל אמר אהרן למשה, על הראשונים אנחנו בוכים. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, השלטון המקומי נמצא היום באחת השעות הקשות שהיו לו. השלטון המקומי הוא זה שצריך לתת את המענה לאיכות החיים פה במדינת ישראל. אין יום פה שלא נמצאים בין חמישה לעשרה ראשי רשויות, מיואשים, הולכים מחבר כנסת לחבר כנסת, משר לשר, ומתחננים על נפשם ועל חייהם. באה לנו, בנוסף לזה, גם אלימות גואה שמופנית כלפי ראשי הערים. אני באמת מבקש, אדוני השר, אתה עתיר ניסיון, אתה אדם שמכיר את המאטריה הזו, אנא ממך, תן הנחיה לכל אותם אנשים שחושבים איך למלא את השלטון המקומי בסגנים שירפו מהעניין הזה ונתכנס יחד כדי להעלות את השלטון המקומי על דרך המלך; לעזור לחצור-הגלילית, ששמעון סויסה מסתובב פה כבר חודשים, נמצא פה כל יום שני, מחזר על הפתחים, מבקש אולי שמישהו יעזור לו מכיוון שאין לו כסף לשלם משכורות. אני באמת פונה אליך ומבקש ממך, שאת כל המרץ שיש בך, ואת כל הרצון הטוב תפנה, כדי שהשלטון המקומי יעמוד על רגליו. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מודה לחבר הכנסת בילסקי ומזמין את סגן ראש הממשלה ושר הפנים להשיב. על זה היה אומר טדי קולק, היה לך נאום טוב. <רוני בר-און (קדימה):> כשאתה מצטט את טדי קולק זו מחמאה גדולה. <שר הפנים אליהו ישי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תפקידה של האופוזיציה הוא לבקר את הקואליציה, וטוב שכך, וכך צריך להיות. כל אחד מחברי הבית, לפחות הוותיקים יותר, פעם היו בקואליציה, פעם הם באופוזיציה, וגם הם בינם לבין עצמם מביטים אל עצמם במראה ואומרים: כשהיינו בקואליציה עשינו בדיוק אותו דבר, עכשיו אנחנו באופוזיציה, נתקוף את הקואליציה על מה שהם עושים, שעשינו גם אנחנו בעבר, ואולי גם נעשה בעתיד. <זאב בוים (קדימה):> וש"ס לעולם עומדת. <שר הפנים אליהו ישי:> ברוך השם. אבל זה תפקידה של הכנסת, וחברי אופוזיציה תפקידם לבקר, וטוב שכך. לתקן כמה תיקונים שניסיתי לתקן תוך כדי הדברים שלך – קל מאוד לתקוף את מי שאוהבים לתקוף, יכול להיות שהיה מאוד נעים לומר: הנה ש"ס, היא אשמה בכל הצעת החוק. לפחות למען ההיסטוריה ולמען הסדר הטוב וההיבט הציבורי, השיפוט הציבורי – הגיש את הצעת החוק הזו כמדומני חבר קואליציה. גם מהליכוד, ישראל ביתנו ועוד – – – <רחל אדטו (קדימה):> אורי מקלב הציע. <שר הפנים אליהו ישי:> נכון, המקורית היתה מדגל התורה, והצטרפו עוד סיעות. <רוני בר-און (קדימה):> זה התחיל משני הסגנים – – – <שר הפנים אליהו ישי:> תן לי להסביר. חברך דיבר יפה, אני רק רוצה להסביר לציבור, שיבין מה הצעקה האמיתית ומה היו העיוותים. מה לעשות, היו גם עיוותים. הצעת החוק דיברה על ירושלים בלבד, והתווספו עוד הצעות ותיקונים במסגרת ועדת הפנים של הכנסת, שמכהן בה יושב-ראש ועדת הפנים של הכנסת. אני אוכל להביא לך, חבר הכנסת בילסקי, עשרות אם לא מאות, אם לא אלפים, הצעות חוק מההיסטוריה של מדינת ישראל, שיושב-ראש הוועדה לא אהב אותן, הן עברו והוא לא הואשם כמו שהואשם פה יושב-ראש ועדת הפנים של הכנסת, אף-על-פי שאמר דברים ברורים מה דעתו מבחינת החוק הזה, ואיך כן ואיך לא. הודעתי עוד לפני הכותרת בעיתון, כששר האוצר עלה על הדוכן פה – אדוני היושב-ראש, אני מזכיר לך – הוא ביקש, ואמר על דעתי, בשיחה שלו אתי, שהוא לא עולה להרחיב את החוק; אם החוק יורחב, הממשלה תתנגד. שר האוצר אמר את זה על דעתי. אפשר להוציא את הסטנוגרמה מהדיון בכנסת לפני כשבועיים. <יואל חסון (קדימה):> אתה מתעלם, כי אולי אתה לא יודע מה היה בוועדה עצמה. <שר הפנים אליהו ישי:> אני רוצה לעזור לכם לפחות לא לסלף. במסגרת אותו דיון שר האוצר אמר שעל דעת שר הפנים, בתיאום עם שר הפנים, אם החוק יורחב, נמשוך את זה. אמרתי לו – כן, היושב-ראש זוכר? אכן כך היה. החוק הורחב, הודעתי שאני לא תומך בחוק שהורחב. הוועדה סיימה את עבודתה במהירות, למחרת אני רואה בעיתון – אני לא מקבל online sms שהוועדה סיימה את עבודתה, מה אתה אומר? למחרת בבוקר אני רואה את סיום הוועדה, כששבוע לפני כן אמרתי פה לשר האוצר, על דוכן הכנסת, על דעתי ועל דעת שר האוצר שלא נתמוך בהרחבת החוק. אחרי שבוע ימים החוק עבר, למחרת זה היה בעיתון, הרמתי טלפון ביום שראיתי את זה בעיתון. אמרתי, תשמע זה עבר, לא שכתבה זו או כתבה אחרת אומרת לי דברים אחרים, אלא שמלכתחילה התנגדתי להרחבת החוק. אמרתי, אם החוק עבר כמו שהוא עבר, לא נוכל לתמוך בזה; זה מה שאמרתי. אני מודה ומתוודה שיש הנאה מיוחדת מאוד, לאופוזיציה לפחות, אם הם לא מנהלים את הממשלה, לא שותפים לממשלה, לפחות לתקוף ולבקר. מעבר לתפקידה הציבורי החשוב הזה, יש גם ההנאה הזאת לחלק מהאנשים. אנחנו מכירים את זה, מי נהנה יותר ומי פחות, וזה לגיטימי וזה בסדר גמור, ובלבד שתהיה הביקורת אמיתית, ואני בעד. טוב מאוד שיש אופוזיציה וקואליציה, אוי ואבוי לנו אם זה לא היה כך. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני השר, מה שיואל אמר לך, אתה לא היית מודע לכל מה שהיה בוועדה. יושב-ראש – – – <שר הפנים אליהו ישי:> לא סיימתי, עוד לא סיימתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה דיברת, עכשיו הוא מנסה לענות לך. <זאב בילסקי (קדימה):> אני לא רוצה שתצא תקלה מידיו. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר. <שר הפנים אליהו ישי:> יושב-ראש הוועדה מאמין, בגישה שלו, במה שהיה בעבר. בעבר זה היה במסגרת חוק ההסדרים, ובמהלך כנסות ישראל זה בוטל וצומצם. חוק שמונה סגנים, אדוני הנכבד, היה על דעת טדי קולק; הוא קידם את זה. אני אז הייתי, כמדומני, עוזר סגן ראש העיר, או חבר מועצת העיר, או בשלהי כהונתי כחבר מועצת העיר בירושלים. טדי קולק נלחם ונאבק שיהיו שמונה סגנים בירושלים. רובי ריבלין זוכר, נכון? והוא נימק – חשיבות העיר, בירת ישראל – נכון שהוא לא אובמה, אבל הוא נימק את זה, וזה עבר במאה אחוז בכנסת ישראל – שמונה סגנים בירושלים. אף אחד לא זעק וצעק למה כן ולמה לא. כולם תמכו – רובם תמכו; הרוב הגדול תמך, בכנסת. עכשיו רוצים להחזיר את החוק כפי שהיה בתקופת טדי קולק, שעל זה אין עוררין. מרגע שעשו תוספות, ובוועדה הוסיפו, ויושב-ראש הוועדה אישר, לשיטתך גם נאבק על התוספות האלה, בדרך שלו, באמונה שלו, כפי שהיה צריך להיות – בתפיסת העולם שלו. קמתי ואמרתי: זה לא יהיה. אנחנו מתקנים. תאמינו לי, אני אומר לך, זאב, כאיש באמת מנוסה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יושבת-ראש האופוזיציה, קולך נשמע ברמה. חבר הכנסת שי, חבר הכנסת בן-סימון, תצאו החוצה ותדברו. <שר הפנים אליהו ישי:> – – אני חושב שזה מכובד וראוי שברגע שראשי מפלגות ומנהיגי מפלגות שיש להם אחריות רואים דבר שלא התנהל כפי שהם מאמינים – גם לתקן. אתה יכול לתקוף עד מחר, אתה יכול לומר מה שאתה רק רוצה, אני אעשה את מה שאני מאמין. בלי התקפה שלך ובלי הביקורת בעיתון הודעתי את זה שבוע לפני, שבועיים לפני. כנסת ישראל עדה, והכול פה כתוב ומוקלט, כל מה שנאמר. לכן ההתקפה הזאת היא תפקידכם כאופוזיציה, אבל התענוג הזה, והציטוטים הלא-נכונים, וההשתלחויות, והאמירות – בלשון המעטה אני אומר – הלא-מדויקות – הייתי מציע לחבר כנסת כמוך, לפחות, להיות באמת זהיר בהתקפות – לפני שהוא בוחן ובודק אותן. אז לסיום, הודעתי ליושב-ראש הכנסת שאני מתנגד, כפי שהודעתי פה בכנסת לפני שבועיים, יחד עם שר האוצר. ראש הממשלה באמת, אכן, גם התקשר אלי – מזכיר הממשלה – בשעה 11 ומשהו, אחרי שכבר הודעתי רשמית שאני מתנגד להרחבת החוק, ובזה זה הסתיים. לגיטימי לעשות אי-אמון; ברור לי שבעזרת השם האי-אמון גם יידחה. יותר נכון היה, ויותר חשוב, שאנחנו קיבלנו החלטה נכונה לבטל את זה, בלי שום קשר לאי-אמון כזה או אחר, כי אנחנו סבורים שזה באמת מיותר לחלוטין. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, חבר הכנסת בר-און התאפק, שלא כדרכו, ולא קרא קריאת ביניים. הוא מבקש לשאול שאלה, האם אדוני מסכים? <שר הפנים אליהו ישי:> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. <רוני בר-און (קדימה):> כבוד השר, גם אתה ציטטת שאת העניין הזה של שמונה סגנים בירושלים חולל ראש העיר טדי קולק. הנימוק שלו אז היה שהעיר מפולגת, מפוצלת, בנויה כיתות כיתות, מעמדות מעמדות, יהודים, ערבים וכיוצא באלה, לכן היא זקוקה לשמונה סגנים. השאלה שלי: האם סגן ראש הממשלה ושר הפנים חושב שנכון גם היום לתת שמונה סגנים לירושלים? האם לא ברור וידוע בעיניו כי שני הסגנים הנוספים, אחד הולך לאגודת ישראל והשני הולך לש"ס? <שר הפנים אליהו ישי:> לגבי השאלה הראשונה, טדי קולק הוביל את זה ונלחם למען המטרה הזאת. גם אתה כשהיית – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <שר הפנים אליהו ישי:> כן, כן, זאת היתה ההנמקה שלו. בעיני ראש העיר הנוכחי אותה הנמקה קיימת. ראש העיר ניר ברקת תומך – ביקש ממני באופן אישי, באופן אישי, הוא אומר: רוצה לשמור על שלמות הקואליציה. יש מפלגות שלא קיבלו את המגיע להן בקואליציה, שותפים שבתוך הקואליציה, מפלגות רבות שקיבלו סגנים – גם מרצ, אגב. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <שר הפנים אליהו ישי:> מרצ מתנגדת לסגנים בקואליציה – הם יכולים לפרוש מהקואליציה. <רוני בר-און (קדימה):> יש סגנים גם לש"ס. <שר הפנים אליהו ישי:> יש עוד מפלגות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – יש פלגים שונים. <שר הפנים אליהו ישי:> רוני, רוני, אתה טועה. <רוני בר-און (קדימה):> סגנים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש החסידים ויש – – – <שר הפנים אליהו ישי:> תראה, סגן מטעם קדימה בשכר, זה מקובל. סגן מטעם מפלגות אחרות – ממרצ, זה מקובל בשכר. אני עונה לך גם כן מאוד לא אישי. כשזה סגן מטעם קדימה זה בסדר גמור, בשכר. בירושלים אין, במקומות אחרים יש. כשזה סגן מטעם מרצ זה בסדר גמור. כשזה סגן מטעם יהדות התורה או ש"ס זה לא מקובל. זה סוג אחר. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – <שר הפנים אליהו ישי:> – – – זה סוג אחר של פוליטיקה. רוני, אני מכיר את הפוליטיקה הזאת, מה לעשות. מכיר וגם אתייחס אליה. מכיר אותה, בוא, מספיק עם הצביעות, בוא נאמר את האמת. אני בפירוש אומר שהצעת החוק, ההרחבה שלה היתה מיותרת לחלוטין. הודעתי כבר לפני שבועיים שאני מתנגד לה, והיום ביטלנו אותה; הורדנו את זה. אני חושב שעשינו צעד נכון. אתם יכולים להמשיך להשתעשע עם הרעיון של ההתקפה הזאת, זה לגיטימי, זה תפקידכם באופוזיציה. אני כמובן מציע – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יושב-ראש הוועדה והממשלה לא ביקשו ממני להעלות את זה לקריאה שנייה וקריאה שלישית עדיין. <רוני בר-און (קדימה):> למען האיזון – חזק וברוך ויישר כוח, גם לש"ס וגם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל בכל זאת, השאלה ששאלת את שר הפנים היא שאלה נכונה. נדמה לי שגם ההיגיון של קולק פועל היום, אם הוא פעל אז, ולהיפך. <אורית זוארץ (קדימה):> עדיין המצב של השלטון המקומי הוא לא טוב. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין ספק. אין ויכוח. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון – – – <רוני בר-און (קדימה):> לטדי קולק היו שמונה סגנים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> את זה אמרתי לחבר הכנסת לוין. חבר הכנסת לוין, אנחנו בכינו על חבר טוב מאוד שלנו, חבר הכנסת בר-און. חבר טוב מאוד שלנו. הוא לא ישב רחוק משם. רבותי, יעלה ויבוא נציגן של הסיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש. תעלה ותבוא חברת הכנסת חנין זועבי להציג את הצעת הסיעות לאי-אמון בממשלה בשל מדיניות ישראל בגולן, הבנייה בהתנחלויות וההתנכלות לתושבי הגולן הסורים. בבקשה, גברתי. <חנין זועבי (בל"ד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, לפני קצת יותר מ-28 שנים אישרה הכנסת את חוק סיפוח הגולן. "זעם ותדהמה במערב אירופה" – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא היה חוק החלת החוק הישראלי על רמת-הגולן. <חנין זועבי (בל"ד):> נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> The implementation of the Israeli law on the Golan Heights. חנין זועבי (בל"ד): "זעם ותדהמה במערב אירופה", נכתב יום לאחר האישור. לפני פחות מחודש אישרה אותה כנסת את שריון חוק הגולן, ולא זעם, גם לא תדהמה, לא בעולם וגם לא בישראל. ייתכן שזוהי דרכה של המדינה להתמודד עם הביקורת בעולם: זעם, ספיגת הזעם, ואז חוסר התעניינות בכך. אבל המדינה אף פעם לא מביאה בחשבון שישנם גורמים שמשבשים את דרכי ההתמודדות האלה, את רצונו של האדם שלא לקבל מרות על חייו ועל גורלו ואת רצונו של העם לקבל את חירותו בכל מחיר, גם אם זה ייקח שנים, ושנות הכיבוש בגולן עדיין לא תמו. מדינת ישראל שכבשה את הרמה, כמו את שאר השטחים הכבושים, ידעה אז, ויודעת גם היום, אדוני היושב-ראש, כי עליה להחזיר את כל השטח הכבוש. עם זאת, כפי שהמדינה מנסה ומצליחה לשנות את הסטטוס-קוו ולקבוע עובדות בשטח, גם ברמת-הגולן, גם בגדה המערבית וגם ברצועת-עזה, כך היא מצליחה – האמת שהיא מצליחה בשקט בשקט – לקבוע עובדות ברמת-הגולן הכבושה. האמת היא שלא ניתן להשוות בין המתרחש ברמה לבין המתרחש בגדה המערבית וברצועת-עזה. לא ניתן להגדיר את המתרחש בגולן כאכזרי יותר או אכזרי פחות, כי כל כיבוש הוא כיבוש אכזרי, וכל כיבוש הוא כיבוש רע, וכל כיבוש הוא מכוער. עם זאת, הכיבוש ברמה הוא כיבוש שנעשה בשקט, בחסות החושך, ללא דין וללא דיין. אין בגולן הסורי "בצלם" או "מחסום Watch" כדי לגלות ולחשוף את זוועות הכיבוש, אבל יש שם 20,000 איש ואשה שנותרו תחת הכיבוש, ולכל אחד ואחת מהם יש הסיפור שלו והקול שלו. <יואל חסון (קדימה):> – – – <חנין זועבי (בל"ד):> אתה לא שאלת אותם, אתה לא מקשיב להם, אתה מקשיב למתנחלים. עד לכיבוש הישראלי חיו ברמת-הגולן הסורית 140,000 אזרחים ב-300 כפרים, עיירות וחוות; הצבא החריב במלחמה 150 כפרים ועוד 112 חוות נמחקו מעל פני האדמה. השר עוזי לנדאו התרעם על כך שאמרתי בנאום אחר שלי כי מדינת ישראל גונבת משכנותיה מים. ובכן, אדוני השר, מימי הגולן מספקים עבור ישראל 25%–30% מצריכתה השנתית. מדברים על שליטה מוחלטת על נחל הבניאס, על ניצול 80% ממי נהר הירמוך והעברתם למרכז ודרום ישראל לצורכי השקיה חקלאית ולשימוש ביתי. מדברים על הפקעת ימת מסעדה, מניעת התושבים הסורים מלנצלה והעברת מימיה להתנחלויות. לא רק שגונבים את המים – כן, גונבים את המים, אין לי הגדרה אחרת – ומנצלים את המשאב הבסיסי ביותר עבור החקלאים הסורים – – <קריאה:> – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – אלא גם מונעים מהם להשתמש בו לצורכי החקלאות, הענף הבסיסי שעליו מושתתת הכלכלה בגולן, כך שאחוז המים שהתושבים הסורים משתמשים בהם לא עולה על 10% מהכמות שבה משתמשים המתנחלים בגולן, אף שמספרם גבוה יותר. הגולן היה אזור חקלאי חשוב וחיוני מאוד לכלכלה הסורית, שעודדה את החקלאות ואת ההשקעה והשבחת האדמות, בעוד שהכיבוש מונע עכשיו מהחקלאים את המשאב הבסיסי לשמירה על מה שנותר מהשטחים החקלאיים, כך שלחקלאים בכפרים הסוריים מוקצים 20,000 דונם אדמה מעובדת, בעוד למספר כמעט זהה של מתנחלים מוקצב שטח חקלאי גדול פי-ארבעה. החקלאים הערבים מופלים לרעה הן במכסות המים המיועדות להם ממקורות המים השייכים להם, והן במחירם. הם מקבלים 150 קוב מים לכל היותר לדונם מטע, בעוד שדונם תפוחים צריך, למשל, 600 קוב מים, והם מקבלים את זה במחיר 3 שקלים לקוב, בשעה שהחקלאים הישראלים מקבלים את מלוא מכסת המים הדרושה להם ומשלמים 90 אגורות בלבד. ובכן, רבותי, השליטה המוחלטת במשאבי הגולן, ולא רק באדמות, היתה מטרת-העל של הכיבוש – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <חנין זועבי (בל"ד):> (אומרת בערבית: עפו, אתה גם מפריע לי.) ישראל אינה מסתפקת בשליטה על המשאבים, בגזלת האדמות, בגנבת מים. המדינה קורעת משפחות לגזרים. מדינת ישראל לא מסתפקת בשליטה על מרחב מחייתו של האדם, אדוני היושב-ראש – אלא על זכותו לתנועה חופשית ועל זכותו לחיות חיים נורמליים ולהקים משפחה. הכיבוש בדרך כלל משתלט על אוכלוסייה, משתלט על משאביה, משתלט על אדמתה, מדכא את החירות שלה. זה הכיבוש. אבל הכיבוש הישראלי לא מסתפק בזה. הוא לא מסתפק בשליטה בקרקע ובמשאבים, ובבני-אדם, אלא הוא מתעקש על יצירת טרגדיות ברמת המשפחה – פירוק וקריעת המשפחות לגזרים גם ברמת-הגולן, וגם בגדה המערבית וברצועת-עזה. פיתוח מדיניות ומערכת חוקים שתמנע ממשפחות אלה איחוד מחדש – זה אפיין את הכיבוש הישראלי. 200 מטר אווירי מפרידים בין "גבעת הדמעות" ברמה לבין מקבילתה במדינת האם, סוריה, כשהתושבים הדרוזים מגיעים אליה כמעט מדי יום, שם מקבלים או מוסרים תנחומים במקרה מוות, או ברכות בשמחות. יש תושבים שלא נשאר להם אף אחד, אף אחד, לא משפחה, לא קרובים. יש אחים ואחיות שלא מכירים את אחיהם, והם מנועים מלבקר, בעוד האישור לביקורים נעשה רק לאנשי דת ורק לסטודנטים. בשנת 1992 טענה המדינה, כאשר הפסיקה את ביקורי המשפחות שנערכו לתקופת קצרה, כי סוריה היא מדינית אויב, ולפיכך אסור לבקר בה. ישראל יכולה לטעון כך לתושב בגבעתיים, בתל-אביב, אבל היא לא יכולה לטעון כך לתושב הערבי הסורי החי ברמה הכבושה, כי בשבילו האויב הוא הכיבוש והמדינה הכובשת היא ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> השאלה היא מי קבע את האויב קודם, האם הוא קבע שישראל אויבת – – – <חנין זועבי (בל"ד):> לא, לא, אין קודם. יש כיבוש ויש נכבש. אין שני כובשים. יש כובש אחד ויש נכבש אחד. לצד כל זה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לפני שנכבשה רמת-הגולן במלחמה, נדמה לי שמישהו תקף את ישראל, מבחינת האמת ההיסטורית. <חנין זועבי (בל"ד):> אנחנו נתווכח על העובדות האלה, אדוני היושב-ראש, אבל לא נתווכח על העובדה שהרמה נכבשה, ועכשיו השליטה היא בידי ישראל, והיא כובשת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תקבלי גם את – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – לפחות לפי ההחלטות של האו"ם, לפחות בעיני העולם. לצד כל זה, השלטונות בישראל סוחטים את האנשים פוליטית – – <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, למה לעזור לה? <מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):> – – – לתקן בעובדות. <חנין זועבי (בל"ד):> – – ומנהלים כל מיני לחצים פוליטיים על האנשים אם הם רוצים לבקר בסוריה, שלא ישתתפו בפעילות נגד הכיבוש או שיימנעו מהבעת כל תמיכה או שייכות לסוריה, כתנאי להרשות להם לבקר בסוריה. ולא רק שישראל מנצלת את כל המשאבים הטבעיים של הגולן, היא מעמידה את חייהם של התושבים בסכנה, לאחר שפיזרה מאז המלחמה מוקשים באדמות החקלאיות, מקור הפרנסה היחידי כמעט של התושבים. במג'דל-שמס, לדוגמה, המדינה הפקיעה חלק מהאדמות, פיזרה מוקשים והקימה נקודות תצפית צבאיות, ובכך השתלטה על כל האזור, אפילו על בית-הקברות שם. מדרום למג'דל-שמס, אחרי שהצבא הפקיע אדמות הוא הכריז על השטח שטח צבאי סגור, ואחר כך פיזר מוקשים סמוך לבתי התושבים. אדוני היושב-ראש, גם במסגרת של כיבוש, המדיניות הזאת של קריעת משפחות אינה מובנת. אני, ואני חושבת גם אתה, תרשה לי לדבר בשמך, יכולים להבין את המדיניות הזאת בדרך אחת: התנכלות לאנשים, בצע של שליטה. כמו שיש בצע כסף, יש גם בצע של שליטה, שזה עודף בדחף השליטה. ההתנכלות לאנשים, כמו שאתם יכולים לראות ביחס הצבא לפלסטינים, למשל במחסום, ואתה, אדוני היושב-ראש, אתם, חברי הכנסת, אפילו – גם כציונים, יכולים להגיד: אנחנו מצדיקים את ההשתלטות על אדמות, אנחנו מצדיקים את ההפקעות, את ההתנחלויות, אבל להשפיל, למנוע ביקורים בין משפחות, למנוע איחוד משפחות – אני לא יודעת איך אתם מצדיקים את זה. אנחנו לא מדברים רק על השתלטות. כמו שאמרתי, על התנכלות, על ההתעמרות, וזה יכול לנבוע רק מתוך שנאה, אין לי הסבר אחר; שנאת הערבי, או דה-הומניזציה, כאשר אין שנאה, אבל גם אין בני-אדם מולכם. אין שלום בלי שלום עם סוריה, ואין שלום עם סוריה בלי הגולן. שלא לדבר על הפיצויים שישראל חייבת לסוריה בגין ניצול המשאבים, ההרס וגירוש הסורים. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת זועבי. יעלה ויבוא השר המקשר, השר ארדן, להשיב על הצעת האי-אמון של סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל וחד"ש. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, נרשמו לי באמת כמה נקודות כדי להשיב על הצעת האי-אמון, אבל אני חושב שאין ספק שהדברים לא ישכנעו את חברת הכנסת המציעה – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – כיוון שברגע שהשקפת העולם לגבי מהותו של השטח והנסיבות שהביאו לכך שהוא נמצא היום, ברוך השם, תודה לאל, בריבונות מדינת ישראל, היא בעצם שמעצבת את התפיסה לגבי ניהול השטח, היא בעצם שמעצבת את הביקורת של חברת הכנסת הנכבדה, שבעצם מסתכלת על כל פעולה ופעולה שם כסוג של גזלה או גנבה – כמובן בעיניה – שאין בה לגיטימיות. כי מדינה ריבונית, כמובן, יש לה זכות מלאה לנהל את משאבי המדינה בהתאם לצרכים, בהתאם לסדרי העדיפויות. מדיניות ישראל ברמת-הגולן משקפת, ותמשיך לשקף, שילוב הולם בין כמה מרכיבים, והמרכיבים הם כדלהלן: א. האינטרס הביטחוני החיוני המחייב קיום מערכי הגנה יעילים מול האיום הצבאי האפשרי מצדה של סוריה, כל עוד לא הושג הסכם שלום בין שתי המדינות. מובן שלא שמענו שום מילת ביקורת מחברת הכנסת המציעה על כך שחלק נכבד מהפעילות שישראל נאלצת לבצע ברמת-הגולן, היא נאלצת לבצע מפני ששוכנת שם מדינת אויב, שתומכת בארגוני טרור, וישראל צריכה להיערך ולהביא בחשבון גם אפשרויות לא נעימות שעלולות לבוא משטח סוריה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה שייך הסדר המים לביטחון? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני אגיע. הוכח מאז 1973, כי המשך הנוכחות הצבאית הישראלית ברמת-הגולן, על כל היבטיה, מניבה יציבות ביטחונית המשרתת בפועל את האינטרסים של שני הצדדים ומונעת הידרדרות לעימות. כמובן, זאת ההשקפה הסובייקטיבית של ישראל. אני לא מניח שמישהו סורי היה רואה את הדברים באותו אופן. אבל אינטרס נוסף שחייבים להביא אותו בחשבון כאשר מנהלים מדיניות, זה גם החתירה לשלום, שבמסגרתה הביעו ממשלות ישראל, כולל הנוכחית, נכונות למשא-ומתן עם סוריה ללא תנאים מוקדמים. סירובה של סוריה להיענות לקריאה זו, ולא קיומם של יישובים יהודיים בגולן, הוא הסיבה לכישלון מאמצי השלום עד כה. פיתוח האזור, על כל היבטיו ומשאביו, לרווחת תושביו – הם אלו שהם אזרחים ישראלים, על כל המשתמע מכך. ומי שגר שם ובחר שלא לממש את זכותו לאזרחות, הרי שעשה את זה מתוך החלטה שלו. ועל אף כל זאת, כמובן, מחובתנו לשאוף ליחס שוויוני, אבל עדיין למצות את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בפיתוח הגולן לתועלתם של כל המתגוררים באזור. דבר אחרון, שהובא גם בהצעה הכתובה, והוא ההאשמה שלך לגבי אי-פינוי שדות המוקשים בגולן, ולכן אתייחס לכך. מדובר בשדות מוקשים שהם ברובם מוקשים סוריים. אני מקווה שגברתי יודעת. מדינת ישראל מתמודדת עם קיומם של שדות המוקשים באזור הגולן באמצעות גידורם וסימונם, וזאת כדי להגן על כלל תושבי האזור, לעומת אלו ששמו אותם שם, שמבחינתם לא משנה להם מי ייהרג – יהודי, ערבי, דרוזי. אין שום הבחנה, כידוע, כאשר נוקטים אמצעים כאלו. פינוי של שדות המוקשים הינו מורכב ומהווה סיכון גבוה במידה רבה מהשארתם וגידורם. לא אוכל לסיים, אדוני היושב-ראש, מבלי לומר שוב שכל אדם בר-דעת שמדבר במונחים מערביים וחושב או מנסה לעודד, שתוקפן שתקף מדינה, ואגב תוקפנותו איבד שטח שהיה בריבונותו – למעשה, החזרה מלאה של השטח לריבונותו היא בעצם לעודד מלחמה. <היו"ר ראובן ריבלין:> החוק הבין-לאומי מציין שטח שבו השתמשו כדי לבצע תוקפנות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כן. על אחת כמה וכמה. בהחלט. <היו"ר ראובן ריבלין:> לפי החוק הבין-לאומי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני מדבר כרגע רק במונחים הללו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> כשנוח לכם להשתמש בחוק הבין-לאומי, זה בסדר. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אגבאריה, חברת הכנסת זועבי היא חברת כנסת צעירה ביותר, בגלל גילה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה לא החיסרון, זה לא הבעיה שלה, זה יתרון. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה יתרון אדיר. אותו הדבר השר. אבל שנינו יותר ותיקים בארץ הזאת, יודעים שהיתה מחלוקת קשה מאוד כאשר ירדן פתאום מצאה את עצמה במצב שהחצבני – מונעים את הגעת המים לירדן. הירדן שימש את כל יושבי ארץ-ישראל ואת ארץ-ישראל כולה, זאת אומרת על שתי גדות הירדן, והסורים היו מאוד מאוד קפדנים בקשר לזכותם על מקורות המים, דבר שגם לפי החוק הבין-לאומי אינו נכון. אבל אנחנו יודעים שנושא המים היה נושא חיוני עד כדי שאלת חיים לגבי כל העמים השוכנים באזור, והיו באמת טרוניות גדולות בזמנן, עוד בסייקס-פיקו, מי יהיה ומי ישלוט על מקורות המים. אנחנו חתיארים – אני, אתה, זחאלקה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> נכון. אבל בינתיים מי שמטה את הבניאס – זה מה שעושה ישראל. אז תסתכל. מי מטה את המים? ישראל. <היו"ר ראובן ריבלין:> הרי היום ישראל נותנת לירדן – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> עשרות מיליוני מטר קוב כל שנה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא הסורים מטים את המים לירדן ולא לכינרת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אנחנו מכבדים הסכמי שלום שיש לנו, אז אנחנו צריכים לתת מים. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש טענות לגבי התנהלות כיבוש וכל הדברים האלה. אלה הן טענות, אני יכול להסכים ויכול לא להסכים. אבל לגבי האמת ההיסטורית, אני מוכרח לומר שאני בטוח שהסורים למדו – דרך אגב, תושבי רג'ר, עד כמה שידוע לי, כל הזמן פונים כדי להישאר במדינת ישראל. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אם אתה אומר שאנחנו חתיארים, אז אתה גם זוכר כאשר ישראלים היו מכניסים את הטרקטורים לשטח הסורי בשביל לעשות את – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי. אותו הדבר היו עושים הירדנים. הם טענו טענה קשה מאוד כלפי הסורים, אשר מבקשים לייבש את המזרח התיכון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> רק, אדוני, רמת-הגולן היא חלק ממדינת ישראל. היא לא שטח כבוש. <היו"ר ראובן ריבלין:> בוודאי. כבוד ראש הממשלה, כאשר החיל את החוק הישראלי על רמת-הגולן, אמר: רבים מבני עמנו רואים ברמת-הגולן חלק – הוא לא היה במפת האצ"ל, אבל במפתו של בן-ארי בוודאי היה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא, כי אדוני אמר אולי יכולות להיות טענות על ניהול שטח כבוש, אבל אין מדובר בניהול שטח כבוש. <היו"ר ראובן ריבלין:> לפי סייקס-פיקו, לפי החוק הבין-לאומי. מה זה חשוב? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני לא יודע. אנחנו כאן דנים לפי החוק הישראלי, סבורני. אני מקווה, לכל הפחות. <היו"ר ראובן ריבלין:> החלנו את החוק הישראלי על רמת-הגולן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני חושב שבכנסת ישראל מדברים לפי חוקי מדינת ישראל, אני לפחות רוצה לקוות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין לי ספק. אין ויכוח. אבל תפקידם של חברי כנסת לנסות לשנות את החוקים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> זה נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם הם יצליחו, זו שאלה אם יהיה להם רוב. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> דבר אחרון, אגב הזכות המוסרית, בלי להתייחס כרגע לוויכוחים בין-לאומיים, הייתי מפנה את חברת הכנסת גם לחפש נוכחות יהודית ברמת-הגולן, והיא בטח תשמח לגלות שהנוכחות היהודית הזו הרבה יותר ארוכת שנים ומלמדת על זכויות מוסריות, מבלי לדבר כרגע על הטענות שהשמעת לאור ההשקפות שלך. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני מתכוון לגמלא. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מה עם הנוכחות היהודית באתיופיה? אתה רוצה לכבוש את אתיופיה? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> חס וחלילה. אבל כאשר היתה נוכחות יהודית בת אלפי שנים, שהסיבה שהיא איננה היא שבדרך כלל – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בניו-יורק יש יותר נוכחות מאשר בארץ. אז תכבוש את ניו-יורק, למה לא? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – גורמים ערביים טבחו או גירשו, אז כשמדברים על מוסר ולמי יש יותר זכויות מוסריות, יש כאלו שרוצים להיאחז בעשרות שנים ויש כאלו שרוצים באלפי שנים, מה לעשות. מכל הסיבות הללו, אבקש לדחות את הצעת האי-אמון. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לשר. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו לדיון הכללי, בהתאם להחלטת ועדת הכנסת. אני מזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת זאב בוים, השר לשעבר, בשם סיעת קדימה, ואחריו – את חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי בשם ישראל ביתנו. אני מציע גם לכל הבאים אחרי לתת לכל אחד ארבע דקות, כדי שלא יגלשו. כי כתוב שלוש דקות, הואיל ואחרי זה זה לוקח חמש דקות – נותן מראש ארבע דקות ומבקש מכולם להקפיד. בבקשה, אדוני. <זאב בוים (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, עמד פה חברי, קודמי, חבר הכנסת זאביק בילסקי, ואת עיקר דבריו הקדיש לחוק הג'ובים, ועל כך גם ענה שר הפנים. אני רוצה לומר, חוק הג'ובים אכן נבלם. זה לא משנה עכשיו אם הוא נבלם בגין התהודה הציבורית השלילית והתחושה שהסיאוב והשחיתות שמאחורי הצעת החוק הזאת הרקיעו שחקים, אם דרך הכנסת, הבית הזה, אם דרך העיתונות שנתנה רוח גבית להתמרמרות הזאת, או ראש הממשלה או שר הפנים יתחלקו הם ב"תהילה", על כך שהם למעשה הדפו או החליטו שלא להביא את חוק הג'ובים ולעצור אותו. אז אפשר להתברך בהחלטה הזאת, אבל מצד שני, גם הדיון פה, אפילו על העניין של צמצום החוק הזה למסגרתה של עיריית ירושלים, גם הוא מלמד בעצם על הבעייתיות הגדולה של השחיתות הציבורית, וחוסר האחריות, הייתי אומר ההפקרות, בכל מה שקשור לכסף הציבורי, לקופה הציבורית. דומה שנפרצו כל הסכרים; במיוחד, צריך לומר, זה הרושם שמתקבל מההתנהגות של ש"ס. מפלגת ש"ס פעם היתה מפלגה שהיו בה שלוש מגמות לגיטימיות גדולות: האחת, לשמש פה וכתובת לכל חלכאי החברה הישראלית, בדגש על האוכלוסייה המזרחית; השנייה, להחזיר עטרה ליושנה, בדגש על החינוך הדתי והקמת זרם חינוך דתי מזרחי עצמאי; והמגמה השלישית היתה לשוות לש"ס פנים של מפלגה שהיא גם ציונית, ממלכתית, מתונה, בסוגיות שעל סדר-היום הציבורי הלאומי. אז הרבה תרועות ותקיעות שופר עברו מאז, ודומה שבתקופה האחרונה ש"ס נחשפת בפניה היותר מכוערות, הייתי אומר המושחתות, בחסות ובראשות קואליציית נתניהו וברק. אז דיברנו על חוק הג'ובים, אבל אני רוצה לבוא ולקחת דוגמה או שתיים ולהראות כמה עניין חוק הג'ובים שנכנס לפרונט הציבורי, מאחוריו מתקיימים הרבה מאוד מינויים, על-חשבון הקופה הציבורית, על-חשבון משלם המסים הישראלי. סתם דוגמה: שר הדתות מרגי, איש ש"ס, פועל בכוח כדי לאלץ רשויות מקומיות לפתוח מועצות דתיות היכן שאין מועצות דתיות. צריך להזכיר – אני רואה שזמני עבר, אז אין הרבה זמן להזכיר – רשויות מקומיות, לפי החלטות ממשלה קודמות, נטלו על עצמן לתת שירותי דת כמו שהן מספקות את כל השירותים האחרים לאזרחים, וצריך לומר, מרביתן עושות זאת בהצלחה. בא השר מרגי, באה ש"ס, במסגרת ההסכם הקואליציוני, להחזיר עטרה ליושנה – במירכאות – ולחזור ולהקים מועצות דתיות, למשל בשוהם, ברשות המקומית בשוהם. לא רק שהיא מתנגדת וראש המועצה מתנגד, אלא התושבים בשוהם סבורים ששירותי הדת ראויים ואין צורך במועצה דתית. כי מה המשמעות להקמת מועצה דתית ביישוב כמו שוהם? זה עוד ג'ובים ועוד משרות. אנחנו יכולים לדבר על ג'ובים של סגני ראש הרשות, כפי שעשה ידידי בילסקי, אבל יש הרבה הרבה הרבה יותר ג'ובים למשל סביב מועצה דתית שמקימים בשוהם או שיקימו באלעד, ואין צורך, והאוכלוסייה לא מבקשת את זה, ובא מרגי, שר הדתות, ומאלץ, ומבקש לכפות, עושה יחד עם שר הפנים, שיש לו האפשרויות התקציביות, מענק איזון וכיוצא, ויש מענק שר, ואפשר ללחוץ על ראש הרשות. הנה לכם דוגמה קטנה לג'ובים בלי הפסקה ובלי הכרה על-חשבון משלם המסים. נדמה לי, אדוני היושב-ראש, שזמני תם. רק מהסיבה הזאת, שדומה שהשתחררו כל המעצורים בקואליציה הזאת, וראש הממשלה נתניהו עם שותפיו – ברק, אני מתפלא על ליברמן, אין לנו זמן לדבר על ההתנהגות התמוהה של ישראל ביתנו בסוגיות האלה, ורק אחת הזכרנו פה – השתיקה הזאת – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני מציע שתדבר על – – – <זאב בוים (קדימה):> אני יודע מה אתה מציע. אדוני, אתה תעלה לכאן ותציע. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בוים, אני – – – <זאב בוים (קדימה):> תעלה לכאן ותציע. ישראל ביתנו יכולה להתבייש בקואליציה הזאת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי. רבותי. <זאב בוים (קדימה):> – – ובתמיכה שהיא נותנת לש"ס. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בוים, יש לי בעיה – אני אמרתי, במקום שלוש דקות ארבע דקות – – <זאב בוים (קדימה):> על אלה – אדוני היושב-ראש, משפט אחרון – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – אני אחזור לשלוש דקות כדי שאני אוכל להגיע לארבע דקות. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אם לא היינו מפריעים לו הוא היה מבקש תוספת זמן. <זאב בוים (קדימה):> על אלה – אני מסיים, אני מסיים – אני מבקש מהכנסת להצביע אי-אמון בממשלה הרעה הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, בשם סיעת ישראל ביתנו. אני רוצה לקחת את ההזדמנות – בשבוע שעבר ציינו, אדוני שר התחבורה לשעבר, שר הביטחון לשעבר, את ההישג הגדול של משרד התחבורה, שיבחנו את שר התחבורה הנוכחי, אבל ודאי שצריך לתת קרדיט רב גם לאדוני, אשר התחיל במאבק נגד תאונות הדרכים, ורואים שאם מתאמצים גם מצליחים. חברת הכנסת מיכאלי, החלטתי שמראש אני נותן ארבע דקות, ואני מקווה שנסיים את זה. כדי שלא יהיה שלוש דקות ותוספת – ארבע דקות. בבקשה, גברתי. <אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):> תודה רבה ליושב-ראש הכנסת. חברי חברי הכנסת, קשה לדעת איך להתייחס להצעות האי-אמון בכל מיני עניינים. אני חושבת שהבקשות האלו הן לא אמיתיות ורציניות שבאמת מדברות על דברים שקשורים לכל אזרח של מדינת ישראל. הצעת האי-אמון בנושא ג'ובים ברשויות המקומיות מתייחסת לבעיה עתיקת יומין שמושרשת בתרבות הפוליטית המקומית, שלא הממשלה, ובוודאי לא הממשלה הנוכחית, יצרה. בעיה זו צריכה לזכות לטיפול דווקא ברמת החקיקה וברמת אכיפת החוק, כך שבמקום הצעת אי-אמון היה ראוי להביא לפה הצעת פתרון, הצעה אמיתית כדי לקדם דברים, ולא הצעת אי-אמון, שמטרתה להציק ולהטריד. הצעת אי-אמון נוספת מתייחסת לקיפוח הסורים בגולן. עד כמה שידוע לי אין סורים בגולן, וכל תושבי הגולן הם בעלי תעודת אזרחות ישראלית, שנהנים משירותי המדינה. יש שיגידו שזכויותיהם של אותם "סורים" עולות מעל ומעבר למה שמגיע לאוכלוסייה עוינת שמזדהה עם אויבינו. אז מה מצאה האופוזיציה? ג'ובים ברשויות מקומיות וסורים בגולן? דווקא דלות הצעות האי-אמון האלה מראה עד כמה הממשלה הנוכחית מצליחה. תוכניות ורפורמות בתחום החינוך, הבינוי והתקשורת, איכות הסביבה, וזאת לצד התמודדות ראויה עם המשבר הכלכלי העולמי, תמרון מלא תבונה מול הלחצים הבין-לאומיים והאנטישמיות המתבטאת באנטי-ישראליות המתפרצת בעולם, טיפול שקט ויעיל באיומי הטרור מעזה, עמידה נחושה על כבודנו מול עמי העולם ועל האינטרסים הישראליים ביהודה ושומרון. המלחמה בפשיעה צברה תאוצה ונושאת תוצאות, ושלל יוזמות עולות בימים אלה כחלק מהמאבק הלאומי באלימות הגואה, וביניהן גם הצעות להגבלת האלימות בטלוויזיה. שיפורים במערכת החינוך כבר הופכים מרעיון למציאות, מערכת ההגנה נגד טילים נכנסת בימים אלה לשימוש, וכבישים חדשים נפתחים, ואחרים מאושרים לביצוע, וגם על שולחן הכנסת מונחות כמה הצעות חשובות מאוד. אז מה לעשות במצב הזה? מה נותר לה לאופוזיציה להגיד, ג'ובים ברשויות המקומיות, סורים בגולן? אם בכך אתם נתלים, זו ההוכחה החותכת ביותר שהממשלה הזאת צריכה להמשיך לכהן. אני מציעה להסיר את הצעות האי-אמון האלה מסדר-היום, וקוראת לחברי הכנסת שהגישו אותן לגלות בגרות אזרחית ולהימנע מהגשת הצעות אי-אמון שלא מכבדות את הנושא שעליו הן נשענות, וכן לאפשר לכולנו, לשרי הממשלה ולחברי הכנסת, להמשיך בעשייה וביעילות של ממשלת ישראל. תודה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: אני מודה לך, חברת הכנסת מיכאלי. הדובר הבא, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. לרשותך, אדוני, ארבע דקות. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לברך את סיעת קדימה שזכו לעשות סעודת מצווה בעין-כרם. עשו גיבוש. זאת סעודת מצווה, ואני אגיד לכם למה זה מצווה. מצווה להיות באחדות ומצו"ה זה גם ראשי תיבות – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה לא מתכוון ל"סעודה האחרונה". <נסים זאב (ש"ס):> לא, לא, חלילה וחס. מצו"ה זה גם ראשי תיבות: מופז, ציפי והנגבי. אני אומר לכם, לאחד את שלושת הכוחות האלה בתוך קדימה זה באמת מצווה, ומצווה גם לשבת ולסחור, רק חבל שהריקודים מעורבים, אז ככה הסעודה היתה מושלמת. אבל לא משנה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני אסביר לכם עוד דבר מאוד מעניין: יש בתוספתא, מסכת אהלות: רבי אליעזר בן יעקב אומר: "בית הפרס" – זה השטח של בית-הקברות – "שגבשו בגבושים שאין יכול להסיטן טמא". אז שאלו אותי מה ההבדל בין גיבוש לגבוש; גיבוש זה בחיריק – זה לאחד, גבוש – זה אבנים. צריך להיזהר אם זה גיבוש או גבוש. אם גיבשו בגיבושים באבנים – זה בעיה. לכן בכל לבי אני רוצה לראות את קדימה מאוחדת. עכשיו אני רוצה רק לענות בקצרה עד כמה שזה ניתן – זאב בוים, אתה עומד על הבמה, משמיץ את סיעת ש"ס; כמה צביעות יכולה להיות? הרי מי שתפר ג'ובים באמת זה אריק שרון, כאשר עמד פה על הבמה הזאת ואמר, אנחנו סוף-סוף רוצים לעשות סדר בתקציב, שלא יהיו בזבוזים, ובא וביטל את משרד הדתות. הוא לקח מחלקות כאלה ואחרות ושם במשרד החינוך, במשרד המשפטים. אחר כך נתן לבן שלו, יורשו בחיים, ואמר לו, תשמע, אתה תהיה על ביתי ועל פיך יישק כל עמי, אתה תחליט איזה ג'וב לתפור לאנשים שלנו, אני סומך עליך. ומי כמו עמרי שרון שיודע לעשות את העבודה כל כך טוב? אתה יודע את האמת. כמה אפשר להיות צבועים, להשמיץ פה את ש"ס כאשר אתה יודע שב"חוק הג'ובים" הזה שאתה קורא לו, מדובר בסך הכול בשישה, שבעה סגני ראשי ערים בכל הארץ – – – <זאב בוים (קדימה):> נו, אז מה? <נסים זאב (ש"ס):> – – – <זאב בוים (קדימה):> – – – מועצות דתיות. <נסים זאב (ש"ס):> אני לא מדבר על המועצות הדתיות, עכשיו אני מדבר על חוק הג'ובים. <זאב בוים (קדימה):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אתה מדבר על שחיתות של ש"ס שבכלל לא קשורה לש"ס. <זאב בוים (קדימה):> שם השחיתות זועקת. – – – אנשי חברה קדישא – – – <נסים זאב (ש"ס):> אחרי שאני הוכחתי לך מי היה מושחת במועצות הדתיות – וזה עמרי שרון. אני אומר לך את זה. טול קורה מבין עיניך. הרי פה היה דיון רציני. החוק במהותו היה של אורי מקלב מאגודת ישראל. שר הפנים בתוקף תפקידו ממליץ. באו חברים לוועדה, ואמרו, איך יכול להיות רק ירושלים? צריך שוויוניות, צריך קריטריונים בכל רחבי הארץ. בא שר הפנים ואמר, בסדר; אתם רוצים בכל רחבי הארץ, שגם לקדימה יהיה סגן ראש עיר? <זאב בוים (קדימה):> לא, מהליכוד. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> גם מהליכוד, גם בקדימה, גם במרצ. <זאב בוים (קדימה):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אדוני, כשקובעים קריטריונים – – – <זאב בוים (קדימה):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אתה יודע טוב, כשקובעים קריטריונים זה פעם יכול להיות קדימה, ופעם זה יכול להיות סגן ראש עיר מהליכוד, פעם של מפלגת העבודה. <זאב בוים (קדימה):> אתה לא מכיר את – – – <נסים זאב (ש"ס):> ואתה לא יודע מיהם ראשי הערים? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת נסים זאב, אני לא מבין אותך. <נסים זאב (ש"ס):> הרי אני מבטיח לך שראשי ערים וסגני ראש עיר ברחבי הארץ הם לא ש"סניקים. רובם הם אנשי המפלגות שלכם. אז מה אתה אומר שזה בעיה של ש"ס, ואנחנו מחפשים ג'ובים? קצת בושה. <זאב בוים (קדימה):> חלוקת שלל על-חשבון הקופה הציבורית. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת זאב בוים, תודה. אני מקווה שאתה יודע שזמנך עבר, אבל אני אאפשר לך משפט סיום. <נסים זאב (ש"ס):> הזמן שלי אף פעם לא עבר. בעזרת השם שנזכה לאורך ימים ושנים. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, חבר הכנסת נסים זאב. הדובר הבא, חבר הכנסת משה גפני – לא נמצא. הדובר הבא, חבר הכנסת טלב אלסאנע – גם הוא לא נמצא. חבר הכנסת יעקב כץ, בבקשה. לרשותך, אדוני, ארבע דקות. בבקשה. יש היום תוספת. אני אסביר מדוע, ברשותך, חבר הכנסת כץ: חברת הכנסת החדשה אמורה להישבע, וזה אמור להיות לא לפני 18:00 משום שהיא הזמינה את משפחתה, ולכן אנחנו בחרנו להיות קצת יותר נדיבים היום. בבקשה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> כבוד היושבת-ראש, ממשלה ריקה, כנסת נכבדה – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אגב, איפה השר התורן? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> הוא יושב פה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אוקיי. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – בפרשה של השבוע שואל משה רבנו: "למה הרעות לעם הזה, למה זה שלחתני?" משה רבנו רואה שהעם סובל. שלח אותו הקדוש-ברוך-הוא להוציא את עם ישראל ממצרים, והוא רק מגיע ועוד הוסיפו עליהם עבודה כהנה וכהנה. אומר על זה המדרש: "חבל על דאבדין ולא משתכחין". עם האבות כבר גם היו לי סיפורים, אומר הקדוש-ברוך-הוא. אני הבטחתי לאברהם אבינו: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה", ואחר כך אמרתי לו, תרד מצרימה; אמרתי ליצחק: "גור בארץ הזאת ואהיה עמך", ולאחר מכן הוא עשה הסכם עם אבימלך; אמרתי ליעקב: "הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אתננה ולזרעך", ולאחר מכן היה צריך יעקב לרדת ללבן. גם היום מצד אחד שואלים, למה הריעות לעם הזה ולמה זה שלחתני. אנחנו מוצאים ורואים שלצערנו הרב, הממשלה שנבחרה לנהל באחריות מדינה – והשאלה שתמיד שאלנו בצבא, כבוד שר הביטחון לשעבר, מלה של קצין היא מלה, אחריות של רמטכ"ל היא אחריות. המלה "אחריות", עד כמה שזכור לנו: אחריות, אחריות, אחריות ועוד פעם אחריות. וכשרואים שראש ממשלה ושרים לא נוהגים באחריות, אז אנחנו צריכים להצביע ולומר – אין אחריות. כשאין אחריות, אין ממשלה; כשאין ממשלה, צריך לחפש אדם אחר שינהיג את המדינה. אנחנו יכולים להשלים עם ההצעה, אנחנו נמצאים באופוזיציה, ולכן אנחנו, כמובן, נצביע נגד על ההצעה הראשונה; על ההצעה של חברנו עפו אנחנו נצטרך להצביע נגד – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> למה? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני אגיד לך למה. קיבלנו מהממ"מ עכשיו, שמתוך ארנונה של 14 מיליארד שקל שנגבו ברשויות המקומיות בשנה האחרונה, רק 1.6% נגבו מהתושבים – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> רק 1.6% נגבו מהרשויות המקומיות הערביות. אז טלו קורה מבין עיניכם, טלו קיסם מבין שיניכם. אתם אל תבואו בתלונות. מדינת ישראל מתנהגת בצורה נפלאה. נדמה לי ש-40% מכספי הביטוח הלאומי מגיעים לתושביה הערבים של מדינת ישראל, ואין עינינו צרות. אבל לבוא בטענות ולהגיד שממשלה היא לא טובה בגלל א', ב', ג', ד'? אנחנו להצעת האי-אמון הזאת נסרב. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, חבר הכנסת כץ. הדובר הבא, חבר הכנסת טלב אטלסאנע, בבקשה. לרשותך, אדוני, ארבע דקות. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, כאשר רשויות מקומיות עומדות בפני קריסה, כאשר רשויות מקומיות אינן מצליחות לשלם משכורות לעובדים שיוצאים מדי בוקר לעבודה, חוזרים אחר-הצהריים ולא מצליחים בסוף החודש לקנות חלב לתינוקות או תרופות לחולים, למשרד הפנים יש כסף לחלק לתפקידים פוליטיים של סגנים. הרי כולנו יודעים שרשויות מקומיות, אפשר לנהל אותן בצורה מצוינת עם ראש הרשות. מי צריך עוד פונקציונרים, עוד הוצאות מיותרות? אלא מה, שצריך לרצות, ולכן, אם יש תקציב – אם מתברר שאכן יש – צריך לשלם את המשכורות לעובדי הרשויות המקומיות שחודשים לא קיבלו. היום היתה הפגנה, חבר הכנסת אגבאריה, מול משרד הפנים, של עובדי המועצה המקומית ג'סר-א-זרקא. גם בביר-אל-מכסור חודשים לא קיבלו, וגם הרבה יישובים אחרים. מדברים על גביית ארנונה מהרשויות המקומיות הערביות. הרי אנחנו יודעים איזה משרדי ממשלה ואיזה אזורי תעשייה יש שם כדי לגבות. מדובר בחתך סוציו-אקונומי הכי נמוך, לכן גם היכולת של התושבים לשלם היא מוגבלת מאוד. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לשאול אותך – אשאל אותך, חבר הכנסת רותם: נניח שבטלוויזיה של הרשות הפלסטינית מציבים שאלה, איך לפתור את הבעיה עם הישראלים, האם על-ידי משא-ומתן, או על-ידי להחריב את ישראל? מה היית אומר? מה היית מגדיר את זה לגבי הרשות הפלסטינית, שמעמידים שאלה ושואלים, אומרים: סקר דעת קהל, וכל מי שרוצה יכול להצביע – האם אתם בעד פתרון על-ידי משא-ומתן, או בעד חורבנה של מדינת ישראל? <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מכיוון שהרשות הפלסטינית – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> הרי הוא לא שאל אותך. <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> הרי אנחנו יכולים להגיד, כל העולם קם על רגליו, וישראל גייסה את כל היכולות האדירות שלה נגד אחמדינג'אד – הוא אמר להשמיד את מדינת ישראל – לא יודע אם התכוון, לא התכוון, אבל תארו לעצמכם שבאתר mako, השייך לזכיינית ערוץ-2, "קשת", מפרסמים שאלה של היום לגבי "כיפת ברזל", שואלים שאלה ונותנים לכל אלה שגולשים באתר להשתתף בהצבעה, ואומרים להם: האם "כיפת ברזל" זה תשובה מספקת? לא מספקת? האם פתרון דרך משא-ומתן, או להחריב את עזה? מעמידים את זה כשאלה לגיטימית, נושא לדיון, דו-שיח ציבורי, מותר, לגיטימי, להחריב את עזה, שיש בה גם ילדים, גם אנשים, גם אזרחים ששואפים לחירות ולעצמאות – להחריב את עזה. איך מתייחסים לשאלה הזאת? איך אפשר לעבור על זה בשתיקה? מה היינו עושים אם באמת בצד הפלסטיני היו אומרים את זה? הרי לא שמעתי – אפילו "חמאס" לא אומר: אנחנו רוצים להחריב את ישראל. אומרים: אנחנו נאבקים נגד הכיבוש הישראלי. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> הם לא אומרים את זה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אף אחד לא רוצה – – – <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> מה שאתם אומרים, מה שאתם שואלים, מה שאתם עושים זה מבייש – אפילו אחמדינג'אד לא אומר את הדברים האלה. אתם ירדתם מתחת למפלס של ים-המלח. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מה אתה מדבר? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני רוצה להגיד לך משהו יותר מזעזע, בתוצאות הסקר. מה התוצאות? 27% אומרים ש"כיפת ברזל" זאת התשובה, 13% אומרים שלא סומכים על זה, 6% בעד משא-ומתן, ו-53% – להחריב את עזה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מה אתה למד מזה? <טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):> אני לומד שיש הקצנה, שיש פשיטת רגל. אתם עושים שטיפת מוח. זה בושה וחרפה למי שהעמיד את השאלה, למי שהשתתף במשאל, למי שנתן את התשובה המכובדת הזאת. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה, חבר הכנסת טלב אלסאנע. הדובר הבא – חבר הכנסת גפני. לרשותך, אדוני, ארבע דקות. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית, אני מודה לך על זה שאפשרת לי. היתה ישיבה, החלטנו לאשר את מכירת המניות של בנק דיסקונט. אני בא עכשיו מישיבה, ואני צריך לדבר על אי-אמון, ואני מבקש, גברתי היושבת-ראש, לדבר על אי-אמון מסוג שונה. פשוט התגלגלה לידי היום חוות דעת של היועץ המשפטי של עיריית ירושלים על בחירת רבני העיר בעיר הזאת. אני נמצא בוועדת החוקה, בראשותו של חבר הכנסת דוד רותם – הצעת חוק שלי על קציבת קדנציה ליועץ משפטי – ואני מבקש לשתף אתכם בחוויה שעברתי עם קריאת חוות הדעת הזאת. לאחר שהיועץ המשפטי של עיריית ירושלים מגולל הסבר ארוך מאוד למה באספה הבוחרת לרבני העיר בירושלים צריך להפחית את מספר הנציגים החרדים, הוא מפרט בהרחבה למה צריך – פתאום מתברר שבייעוץ המשפטי יש הגדרה "חרדים", כי היה דיון בוועדת החוקה בקדנציה הקודמת, כשביקשתי להוסיף חרדים להעדפה מתקנת וקבלה לעבודה, אז המשפטנים ממשרד המשפטים אמרו שאין הגדרה כזאת, של "חרדים". אני – מעבר לחוות הדעת לגבי הנושא של חרדים באספה הבוחרת, היה צריך לכתוב מינהלים – לא חשוב, אני לא נכנס לעניין הזה, זה ויכוח, אבל תשמעו את המסקנה של אדם שהוא יועץ משפטי של עירייה, מה המסקנה שלו בחוות הדעת, שהוא מפנה ליועץ המשפטי לממשלה, והוא כותב כך – מעבר לטיעונים המשפטיים המפורטים הוא אומר: בירושלים הרוב המכריע של התושבים היהודים, מעל שני-שלישים, הינם דתיים-לאומיים, מסורתיים וחילונים. רק כשליש מן התושבים היהודים הינם חרדים. בסדר. עמדתי המשפטית, אומר היועץ המשפטי לעיריית ירושלים, היא כי בנסיבות אלו שני רבני העיר ירושלים, ולמצער – לפחות – רב אחד, צריכים להיות מן המגזר הדתי-לאומי או המסורתי, כך שייצגו את רוב תושבי העיר המעוניינים בקיומם של שירותי דת יהודיים, וודאי שלא ייתכן כי שני הרבנים שייבחרו יהיו חרדים. טיעון משפטי, ייעוץ משפטי של יועץ משפטי שאומר – מלבד העובדה שהוא היה צריך לכתוב גם את שמות הרבנים, מי שני הרבנים שייבחרו ומי שני הרבנים שלא ייבחרו – אומר היועץ המשפטי מסקנה משפטית: הרבנים הראשיים של ירושלים אינם רשאים להיות חרדים. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> שניהם לא יכולים להיות חרדים. <משה גפני (יהדות התורה):> הוא אומר ששניהם לא. ולמצער – עושה לנו טובה, עורך-דין חביליו, ואומר: ולמצער אחד שיהיה חרדי ואחד שיהיה חילוני, או מסורתי או דתי-לאומי. חוות דעת, בעברית – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – שחור על גבי לבן. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> מה אתה אומר? <משה גפני (יהדות התורה):> אני אומר שהחוק קובע – מהמשפטים שאני למדתי באוניברסיטה – החוק קובע שמי שצריך להחליט איזה רב ייבחר – זה בכלל לא משנה אם הוא חרדי או דתי-לאומי או לא חשוב מה, או מסורתי – הוא צריך להיבחר על-ידי האספה הבוחרת, וזה לא משנה מאיפה הוא מגיע. החוק קובע שמי שקובע מי ייבחר זה האספה הבוחרת. <אורי אורבך (הבית היהודי):> ומי האספה הבוחרת? <משה גפני (יהדות התורה):> למי יש אומץ להגיד – פקיד, יועץ משפטי – דרך אגב, פעמיים הוא נכשל בבחירה שלו לייעוץ המשפטי של ירושלים. רק בפעם השלישית הוא התקבל בדיעבד. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> הוא לא פה ולא יכול להתגונן. <משה גפני (יהדות התורה):> הוא פה, ועוד איך פה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> הוא לא יכול להתגונן. <משה גפני (יהדות התורה):> שלא יתגונן. שיתבע אותי לדין. אני מסיר את החסינות. בבקשה. <דוד רותם (ישראל ביתנו):> – – – לתבוע אותך לדין. <משה גפני (יהדות התורה):> שיתבע. זו חוות הדעת – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אי-אפשר – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת רותם, בבקשה. זכותו לומר מה שהוא רוצה לומר. <משה גפני (יהדות התורה):> זו חוות הדעת עם חתימה של עורך-הדין יוסף חביליו. ולכן, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, זה יכול לקרות רק בעידן שבו יועץ משפטי – דרך אגב, לא כולם כאלה; יש יועצים משפטיים שעושים את מלאכתם נאמנה, בהתאם לחוק, בדיוק מה שהם צריכים לעשות, לייעץ ולומר מה לא חוקי ומה כן חוקי. הוא מנצל את הסמכות שלו באופן של הפרת אמונים מוחלטת. הוא מנצל את המציאות הזאת, שבה אף אחד לא ייגע ביועץ משפטי. שני ראשי עיר בירושלים רצו להוציא אותו. מועצת עיריית ירושלים החליטה ברוב מוחלט שהוא יעזוב את תפקידו. הוא מגובה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה. יש לו אומץ לבוא ולהגיד – בניגוד לחוק, בניגוד לנוהל הציבורי, בניגוד למה שמותר לו להגיד – הוא אומר: אני, דעתי המשפטית היא שלא ייבחרו שני רבנים חרדים בירושלים, ולמצער רק אחד. מי הוא שהוא יאמר, בניגוד לחוק, מי ייבחר ומי לא ייבחר? מי הוא? אדם שהתמנה לתפקידו, התפקיד שלו מוגדר בחוק. נייר כזה – 21 שנה אני בכנסת, לא ראיתי מעודי אומץ – במירכאות כפולות ומכופלות – של יועץ משפטי שיגיד, מלבד השמות, שהוא עדיין לא כתב – אולי עוד מעט הוא גם יכתוב שמות, מי צריך להיות רב ראשי, מי אסור לו להיות רב ראשי, לאיזה מגזר הוא שייך, לאיזה מגזר הוא לא שייך. צריך לבחור שני רבנים ראשיים לירושלים, הטובים ביותר, לא משנה מאיזה מגזר הם, לא משנה לאיזה סקטור הם שייכים – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אז תצביע אי-אמון בממשלה. תצביע אי-אמון בממשלה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ולסיום. <משה גפני (יהדות התורה):> חבר הכנסת ניצן הורוביץ – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> הרי אתם בזים לרבנות הראשית. הרי הרבנים האלה הם רק מקור לג'ובים. הרי אתם בזים להם, אתם לא נענים לפסיקותיהם. הרי הרבנות היא אסקופה נדרסת – מה אתה עושה פה הצגות – – – היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: חבר הכנסת הורוביץ, אתה מייד תעלה לדבר – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, לא, חבר הכנסת הורוביץ, אני מבקשת ממך. אני מבינה את דבריך, אבל מייד אתה עולה לדבר ותוכל להתייחס. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לסיים. אני פונה אל חבר הכנסת ניצן הורוביץ, זה משל מני דברים רבים שבזמן האחרון ובשנים האחרונות אנשים אינם מכירים – במקרה זה חרדים. אם היתה לי דוגמה אחרת הייתי נותן דוגמה אחרת. אני יכול להתווכח אתך על חרדים, אסקופה נדרסת – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> אני יכול לתת לך דוגמה נוספת – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> לא, לא, אתה לא יכול לתת לו דוגמה נוספת. לא, חבר הכנסת רותם. <משה גפני (יהדות התורה):> – – זה לא רלוונטי לענייננו. אתה חבר כנסת ואני חבר כנסת. תפקידנו לשמור על המסגרות הקיימות, אחרת נהיה מדינת אנרכיה. ברגע שיועץ משפטי לממשלה יגיד מה צריך לעשות, כשזה תפקידם של הנבחרים, ברגע שהוא אומר מה צריך לעשות ומה לא צריך לעשות, פרסונלית, לא סתם, מחר זה יהיה אצלך. אל תגן עליו. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. לרשותך, אדוני, ארבע דקות. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, עמיתי חברי הכנסת, יש אתנו שר, גברתי היושבת-ראש? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> יש לנו שר. שר התיירות יושב במליאה. <דב חנין (חד"ש):> בסדר גמור. שלום, אדוני, לא ראיתי אותך. גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, שני נושאים לאי-אמון נמצאים על שולחננו, ובשניהם הממשלה הזאת מאוד ראויה לאי-אמון. הממשלה הזאת, אין לה שום בעיה ואין לה שום בושה לייצר עוד עשרות – אם לא מאות – משרות של סגני ראשי ערים כדי להבטיח קומבינות פוליטיות כאלה או אחרות, אבל באותו זמן ברשויות המקומיות עובדים לא מקבלים את שכרם. המשבר ברשויות המקומיות הוא משבר קשה. היום, גברתי היושבת-ראש, היתה מול משרד הפנים הפגנה של עובדי המועצה המקומית ג'סר-א-זרקא. הם נמצאים שבעה חודשים במאבק – עובדים שעובדים ולא מקבלים שכר. זה יכול לקרות במדינת ישראל, זה בסדר גמור: עובדים שעובדים ולא מקבלים שכר. זאת פשוט נורמה נהוגה. לממשלה הזאת אין בושה ואין מצפון, לאפשר מצב כזה שנמשך והולך, ובאותו הזמן לייצר משרות נוספות וג'ובים נוספים כדי להבטיח שלטון פוליטי. הצעת האי-אמון השנייה, גברתי היושבת-ראש, מביאה אותי לעסוק בשאלה חשובה במיוחד, והיא שאלת עמדתה של מדינת ישראל – עמדתה של ממשלת ישראל מול סוריה ומול האפשרות להתקדם לשלום באזור שלנו. המסר שאנחנו חוזרים ושומעים מדמשק לאורך כל השנים האחרונות הוא מסר ברור ועקבי. אומר הנשיא אסד, וחוזר ואומר, שממשלת סוריה מעוניינת להתקדם להסדר מדיני, להסדר של שלום במזרח התיכון. היסודות להסדר כזה אינם חדשים; היסודות להסדר כזה בעצם ידועים ומוכרים לכולם – אותה מתכונת שהיתה בדרום מול מצרים, של חזרה לגבולות 1967, תהיה בסופו של דבר גם בצפון, מול סוריה, כאשר ישראל תחליט סוף-סוף שהיא רוצה להתקדם בדרך השלום ולהגיע להידברות ולהסכם גם מול סוריה ומול לבנון. גברתי היושבת-ראש, אני חושב שבכל חשיבה רצינית, בכל חשיבה אמיתית, ברור לחלוטין שלעם בישראל יש אינטרס בהסכם שלום עם העולם הערבי, יש אינטרס בשלום עם העם הפלסטיני, יש אינטרס בשלום עם סוריה. אגב, הדברים האלה לא עומדים זה מול זה, הם עומדים זה יחד עם זה. מונחת על השולחן יוזמת שלום ערבית שממשלת ישראל עדיין לא מצאה את היכולת ואת הנכונות לאמץ אותה, יוזמת שלום שמבטיחה את עתידה של ישראל במזרח התיכון. אבל ממשלת ישראל ממשיכה בקו של סרבנות או של התחמקות – לפעמים זו התחמקות, לפעמים זו סרבנות. כאשר מדובר בסוריה זאת בהחלט סרבנות – המסר שממשלת ישראל מעבירה מול הנכונות הזאת להגיע להידברות אמיתית ולהתקדם להסדר שלום ישראלי–סורי כחלק מהסדר שלום ישראלי–ערבי כולל, המסר שממשלת ישראל מעבירה מול האמירה הזאת הוא מסר של בנייה נוספת ברמת-הגולן, הוא מסר של המשך קידום החוק שמשריין את חוק רמת-הגולן בסוגי שריון כאלה ואחרים, כדי להבטיח שיהיה קשה להתקדם בכנסת הזאת, שיהיה קשה להתקדם בזירה הפוליטית הישראלית להסכם שלום עם סוריה. עמיתי חברי הכנסת, המדיניות הזאת היא מדיניות חסרת אחריות. המדיניות הזאת היא מדיניות שמהמרת על עתיד העם בישראל. המדיניות הזאת היא מדיניות שמהמרת על הביטחון ועל השלום ועל השגשוג ועל הכלכלה, וכולם תלויים וכולם קשורים ביכולת שלנו להתקדם להסדר שלום ישראלי–ערבי, ישראלי–פלסטיני, ישראלי–סורי, ישראלי–לבנוני. כדי להתקדם לכיוון הזה ישראל חייבת לקבל את היד המושטת, להתחיל בהידברות אמיתית לשלום – גם עם הפלסטינים, גם עם הסורים, גם עם השכנים האחרים – כדי להתקדם ולהשיג שלום לעם הזה, להשיג שלום לאזור הזה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> ולסיום. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, לסיום, יוזמת השלום הערבית שנמצאת על שולחננו היא ההזדמנות הגדולה והמשמעותית ביותר להתקדם לשלום, וההזדמנות הזאת, עמיתי חברי הכנסת, אסור להחמיץ אותה. החמצה של ההזדמנות הזאת עלולה לעלות לכולנו במחיר כבד מאוד, בדם רב מאוד. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. הדובר הבא – יעלה ויבוא חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואחריו – חבר הכנסת אורי אורבך. לרשותך, אדוני, ארבע דקות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> תודה רבה, גברתי. חברות וחברים, קצפנו כאופוזיציה יוצא על חוק הג'ובים שהביאה הממשלה הזאת, חברי כנסת מטעם הקואליציה, שמטרתו להוסיף ג'ובים פיקטיביים ברשויות מקומיות, של סגנים שלא נחוצים, כדי פשוט לשלוח יד אל הקופה הציבורית. בלחץ הציבורי, ולא בגלל שום דבר אחר – כנראה בכל זאת כותרת ראשית ב"ידיעות אחרונות" עושה את העבודה – החליט ראש הממשלה שהנזק התדמיתי לממשלתו מהחוק המופקר הזה הוא גדול מדי, והורה לשר הפנים לחזור לכוונה המקורית ולהוסיף שני סגנים מיותרים לחלוטין לעיריית ירושלים. יש שם שישה, עכשיו יהיו שמונה בשכר מלא. עלות כל סגן כזה בשנה היא מיליון וחצי שקלים, תעשו בעצמכם את החשבון ותגיעו למסקנה מה היה אפשר לעשות ב-3 מיליון שקלים, כי מדובר בשני סגנים בעיר הענייה בישראל, שהיא ירושלים. אבל הקואליציה לא מסתפקת בשוד הקופה הציבורית על-ידי מינויים של סגנים פיקטיביים, אלא בריסוק מגמתי של השלטון המקומי, בין היתר באמצעות המנגנון הנקרא מועצות דתיות. יש יישוב בשם שוהם, שבו מכהן כרב היישוב הרב דוד סתיו, שהוא גם ראש עמותת "צהר", שמקובל על תושבי היישוב, שמקבלים את שירותי הדת שלהם על-ידי מועצת שוהם, במסגרת עירונית. בא שר הדתות מש"ס וכופה על שוהם להקים מועצה דתית. מדוע? כדי שגם שם יהיה אפשר למנות מינויים לא נחוצים, כדי שגם שם יהיה אפשר להנחית את המקורבים והקרובים לצלחת. ואומרים לו אנשי שוהם, כולל הדתיים בשוהם: איננו זקוקים למועצה דתית, הרב דוד סתיו עושה את מלאכתו נאמנה, מועצת שוהם מספקת לנו את שירותי הדת. לא ולא, אומר להם שר הדתות יעקב מרגי, אתם תקימו מועצה דתית, נכפה את זה עליכם. והכפייה הזאת היא שורש הרע. לו נהגו הממסד הרבני, הרבנות – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – בעצמם באופן באמת נקי כפיים, הייתי אומר ניחא, אבל תיקח לדוגמה, חבר הכנסת נסים זאב – – – <חיים אורון (מרצ):> הוא שואל אם הוא אמר שהוא יכפה עליהם. הוא לא אמר. הוא יכפה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> הוא הורה להם להקים מועצה דתית. הם לא רוצים מועצה דתית, הם מקבלים יופי של שירותי דת, והרב דוד סתיו – תאמין לי, הוא לא מהמפלגה שלי – עושה שם יופי של עבודה – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – שירותי דת – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – אבל אתם רוצים את המינויים שלכם גם שם. אתם דוחפים את היד לכל מקום, גם כשלא צריך. ואני רוצה – נקודה לסיום, בדקה וחצי שנותרה לי. יש אלפי חיילים בצה"ל שהם אזרחים ישראלים אבל אינם מוכרים כיהודים. אותם חיילים בצה"ל, חלקם עוברים גיור אורתודוקסי, גיור בית-דין, ומוכרזים יהודים לכל דבר, ואני מדגיש: בית-דין אורתודוקסי. מבחינתי גם גיור רפורמי תקף, וגם אם זה לא גיור בכלל – גם בסדר. אבל אותם חיילים רוצים להשתלב בעם היהודי, בציבור היהודי, ועוברים גיור מלא – גיור בית-דין – בצבא. הם באים אחר כך לרבנות שלהם בראשון או באשדוד, רוצים להתחתן. באים אל רב כמו הרב של אשקלון, או הרב של ראשון, רב שמקבל משכורת מהמדינה, והרב הזה אומר להם: רגע רגע, אתם לא מקיימים מצוות באופן מלא היום, אז בעצם בדיעבד הגיור שלכם לא תופס, אתם לא יהודים ואתם לא יכולים להתחתן. אנשים שהיו בצבא, אנשים שרואים את עצמם יהודים וחיים כאן עמנו, אזרחים ישראלים לכל דבר. וזאת השחיתות האמיתית. זאת השחיתות הממסדית. זה העוול הנורא שאתם עושים לאנשים האלה. אני אומר: בעיני גם גיור רפורמי טוב, אם לא היו מתגיירים גם כן – הכול בסדר, אבל האנשים האלה הלכו ועברו גיור אורתודוקסי בצבא, גיור של בית-דין, וחבר הכנסת כצל'ה, אני דווקא מצפה מהמפלגה שלך לזעוק את זעקתם. אלה אנשים שאולי אפילו בדעותיהם קרובים לך – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – אבל החרדים, באמצעות רבני הערים והמועצות הדתיות, פוסלים אותם, ואתה על זה לא אומר שום דבר. אתה על זה לא אומר שום דבר. ובעניין הזה אולי אנחנו מסכימים, רק תצעק את זעקתם. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אני מצביע אי-אמון אתך יחד. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מאה אחוז. אני קורא לבית הזה להצביע אי-אמון בממשלה בגלל הפקרת הציבור החופשי בישראל, ושחיתות המערכת – מערכת הרבנות הראשית בישראל. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. הדובר הבא, חבר הכנסת אורי אורבך, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בינתיים, הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. <סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 83 – הוראת שעה) (תיקון), התש"ע–2010; נוסח מתוקן של הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 110) (מתן שוחד לעובד ציבור זר), התש"ע–2010. תודה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, גברתי. <הצעות סיעות קדימה, בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. השחתת השלטון המקומי באמצעות מינוי מקורבים וסידור ג'ובים בחקיקה;> <2. מדיניות ישראל בגולן: הבנייה בהתנחלויות וההתנכלות לתושבי הגולן הסורים> <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> בבקשה, חבר הכנסת אורבך. לרשותך ארבע דקות. <אורי אורבך (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, פעמיים בדקות האחרונות התלבטתי פה אם לצחוק או לבכות, כדבר השיר: "לא ידע הוא מה לעשות, אם לצחוק או רק לבכות" – "כוורת", מפורש; אז לפעמים כשאני לא יודע אם לצחוק או לבכות, כשהדברים רציניים אני מעדיף לבכות. בפעם הראשונה בכיתי כששמעתי את חבר הכנסת טלב אלסאנע מתלונן שבאיזה אתר אינטרנט נתנו – – – <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> סגן השר מתן וילנאי, שומעים אתכם עד פה וזה באמת מאוד מפריע. <מתן וילנאי (העבודה):> – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> אפילו אותי לא שומעים עד פה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> נכון. תודה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> התלונן חבר הכנסת טלב אלסאנע שבאתר mako, באפשרויות ל"כיפת ברזל", מה לעשות, אחת האפשרויות היתה להחריב את עזה – שזה מסוג המשאלים האינטרנטיים האלה, שיש כל יום בכל אתר, וזה בטעם רע. והוא אומר: היעלה על דעתכם שדבר כזה יקרה ברשות הפלסטינית? ופה לא ידעתי אם לצחוק או רק לבכות. אולי לא באתרי האינטרנט של הרשות הפלסטינית, אבל באתרים עצמם, בכיכרות – על שמות רוצחי ילדים. הרי עכשיו מתנהל משא-ומתן, כבר שנים, עם ה"חמאס", לשחרר לא לוחמי חופש – רוצחי ילדים, אנשים ששלחו מתפוצצים לאוטובוסים, למלונות להתפוצץ, אותם ה"חמאס" רוצה לשחרר, כי הם גיבורי התרבות ולוחמי החופש של האומה הפלסטינית. אז פה הוא מתלונן שמישהו כתב – בשטות ובטיפשות – באתר אינטרנט, שאחת האפשרויות זה להחריב את עזה, והוא בא לפה וכולו זעזוע מזויף. אם היה אפשר להפוך את הזעזוע של חבר הכנסת טלב אלסאנע לאנרגיה, היה אפשר להאיר את כל עזה. אבל אי-אפשר. ובפעם השנייה, בעניין אחר, בדקות האחרונות, שלא ידעתי אם לצחוק או לבכות – שמעתי את יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת גפני, מזדעזע מחוות דעת של יועץ משפטי לעיריית ירושלים, שאמר שמן הראוי שיהיו שני רבנים לא חרדים, כיוון שרוב האוכלוסייה היהודית בירושלים איננה חרדית, או למצער – לפחות אחד. זעזוע של הרב גפני, הוא לא ראה כדבר הזה, הוא 21 שנים פה והוא לא ראה דבר כזה. חשדתי בו לרגע שיש לו בעיה בראייה. אני ראיתי משהו עכשיו בבחירות לרבנות בעיריית ירושלים. מ-48 הנציגים 24 אנשים, אדוני שר הדתות, הם נציגי בתי-כנסת. נגיד שלא היית יודע את העובדות, אדוני שר הדתות, והיו אומרים לך: כמה מתוך 24 נציגי בתי-כנסת – בתי-כנסת – צריכים להיות חרדים וכמה דתיים-לאומיים, סתם ככה, בהערכה, לאיזה מספר היית מגיע? <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> לא הייתי מגיע לשום מספר. <אורי אורבך (הבית היהודי):> לא היית מגיע. אני אגיד לך למה הגיעה הוועדה – החוקית, הרשמית – מתוך 24 נציגים של בתי-הכנסת בירושלים, 19 חרדים. 19 חרדים, חמישה דתיים-לאומיים. וזה לא מזעזע את חבר הכנסת – – – <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> כן, בדקתי את זה. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> מתוך 24, 19 חרדים לסוגיהם. חרדים לסוגיהם. יש שם עוולות ועיוותים על ימין ועל שמאל. גם בתוך החברה החרדית לא חסרים עיוותים. זה מה שמצאו. יש שכונות דתיות-לאומיות לגמרי, יש שם בית-כנסת חרדי אחד, משם הנציג החרדי. ופה חבר הכנסת גפני עולה ומזדעזע כשמישהו אומר שיהיה רב ציוני-דתי אחד בירושלים, שבה יש רבבות רבות של דתיים-לאומיים. לכן אני אומר למזדעזעים: לפני שאתם מזדעזעים מהמציאות העגומה, הביטו קצת על דברים שבסביבתכם הקרובה ואולי לא תהיה לכם סיבה להזדעזע. ואם גם אתם מתלבטים אם לצחוק או לבכות, כשתסתכלו על המציאות הקרובה אליכם, ודאי גם כמוני תבכו. תודה רבה. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> אני מודה לך, אדוני. הדובר הבא – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת דני דנון. לרשותך, אדוני, ארבע דקות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אם לסכם את העמדה הישראלית בקשר לגולן הכבוש הרי העמדה, כפי שהתגלתה בשנים האחרונות, אולי בעשרות השנים האחרונות, היא כדלקמן: הטענה היא שיש סכנה מצד סוריה ויש סכנת מלחמה ולכן אסור לסגת. צריך להחזיק ברמת-הגולן ולהמשיך את הכיבוש. טענה – בזמן שיש שקט אין סכנת מלחמה, אין לסגת. הרי אין סכנה בכלל, מה הבעיה? אפילו היה מישהו – רפול, נדמה לי, אמר את זה במשפט אחד: למה לסגת? אם אין סכנה, לא צריך, ואם יש סכנה, אז אסור. זה מסכם את העמדה הישראלית, כפי שהיא מתגלה בשנים האחרונות. אני מאלה שחושבים שלא צריך להיות הסדר נפרד עם סוריה. אני מאלה שחושבים שיש לדון בעניין הפלסטיני ובעניין סוריה ובכל הסכסוך כמקשה אחת. זה נכון יותר, זה צודק יותר וזה פרקטי יותר. אבל בשנים האחרונות התנהל משא-ומתן וכל ממשלה ישראלית שבאה אומרת: מתחילים מאפס. על מה הוויכוח היום? הרי ממשלת סוריה הציעה משא-ומתן. ביבי נתניהו אומר: נתחיל מאפס, ללא תנאים מוקדמים. כל המשא-ומתן שהיה עם ממשלת אולמרט, המשא-ומתן הלא-ישיר בטורקיה, היה כלא היה. אנחנו מתחילים עכשיו מאפס. הגדיל לעשות ביבי נתניהו, שאפילו לא מוכן להמשיך מהמקום שהוא עצמו סיים בו. לא רק שהוא לא מכיר במשא-ומתן שניהל רבין וניהל פרס וניהל ברק וניהל אולמרט, הוא לא מכיר במשא-ומתן שניהל ביבי נתניהו, שבו דרך המיליארדר לאודר הוא הבטיח לממשלת סוריה דברים דומים מאוד, אפילו קצת יותר ממה שהבטיחו ברק ואולמרט. מדברים על משא-ומתן ובינתיים בשטח יש כיבוש, יש התנחלות. זה כיבוש לא חוקי, בניגוד לחוק הבין-לאומי, וכל מה שעושה ישראל הוא כך. ניצול משאבי הטבע. כל אתרי הנופש בגולן לא חוקיים, צריך לסגור את כולם. זאת זכות של האוכלוסייה המקומית, של התושבים הערבים הסורים. אתר החרמון. זאת לא זכות של הכובש לנצל את משאבי הטבע ואת יפי הטבע. היופי של הטבע בגולן לא שייך לכובש. הזכות על היופי היא של בעלי המקום, של תושבי המקום, ולא של כובש זר ואכזר. לכן צריך לסגור את אתר החרמון, את כל אתרי הנופש בגולן. זאת התנחלות שלא שונה בשום דבר אחר מכל ההתנחלויות בגולן, שצריך לפרקן, כי הן מנוגדות לחוק הבין-לאומי ונכפו בכוח הזרוע ולא בכוח הזכות. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> תודה רבה, אדוני. הדובר הבא, חבר הכנסת דני דנון, בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בדיוק ככה. אתה לא יכול לבוא לבית שלי – – – היופי, זה הבית של תושבי המקום. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת זחאלקה, שמענו אותך. <אופיר אקוניס (הליכוד):> גם על שיח'-מוניס הוא אמר שזה – – – הוא מנסה לגזול כל דבר, האיש הזה. הרי הוא רוצה את הכול. זה צריך להיות כתוב. אתה לא מתווכח על משהו, אתה מתווכח על הכול. <דני דנון (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, חבר הכנסת זחאלקה, אני חושב שאם היית קשוב היית מבין שאתה עושה לנו שירות מצוין כשאתה מדבר על רמת-הגולן ועל החרמון, כי תושבי ישראל את המקום הזה לא מתכוונים להחזיר לא בממשלת ליכוד, לא בממשלת קדימה. יש אחדות דעים. ואני רוצה להזכיר לך שבדוכן הזה – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> "ראס בין ענכ" יחזור. "ראס בין ענכ", "ראס בין ענכ". על אפך ועל חמתך. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חבר הכנסת זחאלקה, כפי שאתה אמרת דברים שאולי לא לרוחם של הרבה מאוד מקרב חברי הכנסת, כך יש בטח ובטח לחבר הכנסת דני דנון דברים שתיאלץ להקשיב להם קשב רב כי אני לא אתן לך להפריע לו. <חיים כץ (הליכוד):> ואף אחד לא הפריע לו. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> מודה לך. תודה. חבר הכנסת כץ, תאמין לי שאני מסתדרת. <דני דנון (הליכוד):> אתה יכול לצעוק עוד חמש פעמים "ראס בין ענכ" או שמות אחרים שאתה מטיב לומר פה בכנסת, אבל זה לא יעזור לך. יש אחדות דעים באולם הזה ובציבור בחוץ כלפי רמת-הגולן. אני רוצה להזכיר לך שאחד המנהיגים, כששאלו אותו: מה החוק החשוב ביותר שהעברת כאן בכנסת? הוא העביר הרבה חוקים, הוא היה מנהיג יהודי גדול, והוא אמר: החוק החשוב ביותר הוא חוק הגולן. הוא דאג להגיע לכאן, להצבעה על חוק הגולן, אחרי שהוא עבר איזה אירוע. הוא הגיע למרות הקושי הבריאותי והצביע על חוק הגולן. לכן אני אומר לך מפה היום, עם כל הלהט והצעקות, לגבי רמת-הגולן. זה שאתה משווה את רמת-הגולן לשטח כבוש אתה עושה שירות מצוין לליכוד. אתה עושה שירות מצוין, כי הציבור רואה שבעיניך אין הבדל בין רמת-הגולן לבין ירושלים לבין יהודה ושומרון לבין שיח'-מוניס לבין תל-אביב. אני מודה לך על כך שאתה מעלה את הדברים כל פעם מחדש ודואג להוכיח לנו כמה חשוב לשמור, ואולי המסר החשוב הוא להחיל את החוק שהחלנו ברמת-הגולן ב-1981 גם על יהודה ושומרון. נחיל על שטחים ביהודה ושומרון, שטחי ארץ-ישראל, נספח אותם למדינת ישראל, כמו שעשתה ממשלת הליכוד ב-1981. תוכל לבוא ולומר שאין הבדל בין רמת-הגולן לבין שאר חלקי ארץ-ישראל. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תספח, למה לא? <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> חברים, אפשר קצת שקט בבית הזה? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מה מונע ממך? <דני דנון (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש. <היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:> שנייה אחת, אני אאפשר לך קצת יותר זמן. חברי חברי הכנסת, חברים מסיעת הליכוד, חברת הכנסת חוטובלי, אפשר קצת שקט? אני שמחה שיש התרגשות סביב הגעתו של מתן למושב הזה, למושב שלידכם, אבל עם כל הכבוד, שומעים את זה עד כאן. קצת יותר בשקט. תודה. <דני דנון (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, סיעת קדימה בחרה לקרוא לחוק מסוים בבית הזה חוק הג'ובים, ואני שואל את עצמי: האם מפלגת הג'ובים, מפלגה שנולדה על בסיס של תפקידים, על בסיס של עזיבת בית פוליטי עבור תפקידים, יכולה לבוא ולקרוא לחוק במדינת ישראל חוק הג'ובים? את דעתי לגבי החוק, השגות לגבי השינויים, הבעתי בצורה פומבית, אבל לשמוע את חברי חברי הכנסת מקדימה באים וטוענים שזהו חוק ג'ובים, חוק מושחת? אני רוצה להזכיר לחברי שכאשר סיעת קדימה הוקמה ראש הממשלה אריאל שרון הציע תפקידים, הציע מקומות ברשימה לכנסת הבאה לאנשים מסוימים, הבטיח תפקידי שרים, ואנשים הלכו למפלגה הזאת, מפלגת קדימה, מפלגת הג'ובים, רק בגלל התפקידים. אז היום, כשאנחנו פה בכנסת דנים, אתם צריכים להיזהר לפני שאתם מדביקים שמות של חוקים כאלה ואחרים לחוקים שבאים לכנסת ואל לכם להדביק שמות של ג'ובים. לא נמצאת אתנו יושבת-ראש המפלגה, אבל אני רוצה להזכיר שגם חברת הכנסת ציפי לבני, יושבת-ראש האופוזיציה, בשנת 1996, כשלא נבחרה לכנסת, היא קיבלה תפקיד של מנכ"לית רשות החברות הממשלתיות. התפקיד הזה לא נחת משמים, הוא נחת והיא קיבלה אותו ומונתה לתפקיד הזה. אחריו היא התקדמה ומונתה לתפקיד של השרה לפיתוח אזורי, ולאחר שהתיק הזה נעלם היא מונתה לתפקיד של שרה ללא תיק, וככה עברה להיות שרת החקלאות, שרת העלייה והקליטה, שרת הבינוי והשיכון, אחרי שאפי איתם בחר להתפטר בעקבות ההתנתקות, ושרת המשפטים ולבסוף שרת החוץ. לכן אני אומר לכם היום, חברי מסיעת קדימה, נכון שזה נחמד לקרוא לחוק כזה או חוק אחר חוק הג'ובים ולדבר על ראשי רשויות, על סגנים, אבל בסופו של דבר, מפלגה שנולדה בחטא והוקמה אך ורק על בסיס של סידור פוליטי של תפקידים ושל ג'ובים ועתידה להתפרק, כמו שאנחנו רואים בחודש האחרון, בגלל סידור של תפקידים כאלו ואחרים, אנחנו אומרים לכם היום, זוהי מפלגה של ג'ובים ואל לכם לבוא ולהטיח ביקורת בממשלה לגבי חוק כזה או אחר שעולה במסדרונות. לסיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השרים, נא לשבת. אתם מפריעים לנואם המבקש לשכנע את הכנסת לפני הצבעת אי-אמון. אדוני שר הביטחון. שר הביטחון לשעבר. השר לביטחון הפנים. <דני דנון (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לבוא ולומר היום – לא היית פה כשהעלו את נושא חוק רמת-הגולן וחבר הכנסת זחאלקה תקף את זה – שכמו שמנחם בגין החיל את הריבונות על רמת-הגולן, והיום כולנו נהנים, אנחנו צריכים לחשוב על כך גם במקומות אחרים בארץ-ישראל בזמן שמדברים על החזרת שטחים. לסיום, אני פונה לחברי מסיעת קדימה, אל תמהרו להדביק שמות לחוקים – של ג'ובים – תסתכלו היטב אצלכם, איך הסיעה הזו הוקמה, איך היא מתנהלת היום ולאן היא הולכת, ובעוד כמה שנים, ואולי זה יהיה בעוד כמה חודשים, נוכל לדעת מיהי מפלגת הג'ובים ומהו חוק הג'ובים. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <הצהרת אמונים של חברת הכנסת עינת וילף> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, הואיל ועומדת בפנינו הצבעת אי-אמון והואיל והכנסת מונה 120 חברים ביום היווסדה, אבל אם מתפטר חבר כנסת נבחר מייד הבא אחריו ברשימה כחבר כנסת, בתום מועד פקיעת חברותו של חבר הכנסת המתפטר. לפני הצבעת אי-אמון אנחנו מחויבים לאפשר לחברת הכנסת החדשה, הבאה במקומו של חבר הכנסת והשר לשעבר אופיר פינס, להישבע אמונים, על מנת שגם היא תוכל להשתתף בהצבעת האי-אמון; לכן הצבעת האי-אמון תאוחר עד אשר חברת הכנסת תצהיר הצהרת אמונים. חבר הכנסת אופיר אקוניס, אני זוכר את יום השבעתך. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני בטוח, ועוד תזכור ימים רבים. חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, אני מתכבד להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 43(א) לחוק-יסוד: הכנסת, עם התפטרותו של חבר הכנסת אופיר פינס-פז, שנכנסה לתוקפה ביום ראשון, כ"ד בטבת התש"ע, 10 בינואר 2010 למניינם, באה במקומו חברת הכנסת עינת וילף מסיעת העבודה. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמין את חברת הכנסת עינת וילף לעלות לדוכן. חברת הכנסת וילף, אקרא בפנייך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת ואת תשיבי "מתחייבת אני", וכך תוכלי ליהנות ולהתחייב ממחויבויותיו וזכויותיו של חבר הכנסת. זה נוסח ההצהרה: אני מתחייבת לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת. <עינת וילף (העבודה):> מתחייבת אני. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מודה לחברת הכנסת עינת וילף. אני נותן לך שתי דקות, ותזכרי שמצוות החוק היא לקיים הצבעת אי-אמון לפני כל דבר אחר. אתן לך את רשות הדיבור, בבקשה. <עינת וילף (העבודה):> תודה רבה. ערב טוב, זהו רגע של חסד, התרגשות וגאווה שבו אני מצטרפת לכנסת ישראל כנציגתה של מפלגת העבודה. דוד בן-גוריון, מייסד המדינה וראש הממשלה הראשון, שעמד בראש המפלגה שלנו, ראה בחינוך את המפתח להצלחתה של מדינת ישראל. יחד עם שרי חינוך בולטים, כמו הפרופסור בן-ציון דינור, זלמן ארן ואהרן ידלין הקים בן-גוריון את מערכת החינוך הציבורי בישראל, שבעשורים הראשונים של המדינה היתה מהטובות בעולם. אך תקופה ארוכה אנחנו עדים להידרדרות החינוך הציבורי בישראל. את שירותי בכנסת אקדיש כדי לתרום למאמץ להצלתו של החינוך הציבורי. זהו מעשה חברתי וסולידרי מהמעלה הראשונה, זהו גם תנאי הכרחי להצטיינותה של ישראל, לשגשוגה ולמימוש ייעודה. בעיית היסוד של מערכת החינוך, לפני כל בעיה אחרת, היא ההפקרות השוררת במרבית הכיתות. ההפקרות הופכת את בתי-הספר למקומות שאין בהם ביטחון, היא מונעת מרוב התלמידים ללמוד ומרוב המורים ללמד. ההפקרות גורמת לנו לחשוב, בטעות, שיש הרבה מורים גרועים, כשבסך הכול יש הרבה מאוד מורים נפלאים, בעלי ידע, שפשוט אינם יודעים להשתלט על כיתה בתנאי הפקרות. ההפקרות גורמת לנשירה ובריחה של מורים טובים ומצוינים ומביאה למחסור במורים שאינו מחויב המציאות. היא גורמת לילדים רבים להעביר את ימיהם בבית-הספר בפחד. בעיקר, היא מכשילה שוב ושוב את הרפורמות והכוונות הטובות. הכוונות הטובות שעמדו מאחורי הניסיונות להבין ללבם של הילדים האלימים ולהתעלם ממעשיהם הביאו להתפרקות כללית של המערכת. היום ברור שיש צורך להקשיח את הכללים ולהחזיר לבתי-הספר את הרעיון שהוא בסיס לקיומה של כל חברה בריאה – לצד זכויות יש גם חובות. בחודשים האחרונים נוצרה הזדמנות ייחודית להצלתה של המערכת, שר החינוך ומנכ"ל המשרד נקטו צעדים לבסס כללים משותפים לכל בתי-הספר ולהשיב למורים כלים שנלקחו מהם בעבר. כעת, משהונחה התשתית לשינוי, אין מקום עוד לשתיקתם של מורים אל מול מעשי אלימות ופריקת עול כללית. אין צורך עוד להתעלם מכך שמעטים אלימים, החותרים תחת הרוב המבקש ללמד וללמוד, מביאים לבזבוז אדיר של שעות לימוד, המשאב העיקרי של מערכת החינוך. על המורים וכל אנשי המערכת לנצל את ההזדמנות שנוצרה על מנת להשיב לבתי-הספר את אווירת הלימודים. בלעדיכם דבר לא ישתנה. עליכם לנצל את הכלים שהושבו לכם כדי להבטיח שבכיתה יתקיימו לימודים. עליכם להבהיר שמי שלא יאפשר לימודים, מקומו לא יהיה בכיתה. מי שישליט פחד ויעלה ל-YouTube סרטונים של התעללות בילדים אחרים, מקומו לא יהיה בבית-הספר. אין כאן מקום לאלימות, בוודאי לא לסלחנות. אתם תזכו לגיבוי בעשייתכם זו ובכוונתי להקדיש את עצמי לכך. כולם מדברים על חינוך ומחפשים פתרונות ברחבי תבל, אבל מורים מנוסים מוכיחים שאפשר לחנך בהצלחה ילדים ישראלים בישראל של 2010. מורים אלה יודעים שהפתרונות פשוטים אך היישום קשה ודורש מחויבות מעמיקה והתעקשות ללא פשרות. יש ללמוד מהם. להם, יותר מכולם, יש הידע כיצד להציל את מערכת החינוך הציבורית. לפני שתתחיל בעוד רגע הקלחת של העבודה, של הדיונים וההצבעות, אני מבקשת להודות לצוות המסור שאתי, שלקח על עצמו לתרום ולשרת ככל יכולתו. זהו הרגע להודות לפעילים, לתומכים ולבוחרים של המפלגה, המוכיחים בכל יום כי יש רבים וטובים המבקשים לראות בהצלחתה ושגשוגה. בזכותם ובזכות רבים, ובהם צעירים, שאני בטוחה שעוד יבואו אלינו, אני גאה להימנות עם מפלגת העבודה ולייצגה בכנסת. בטרם סיום אני רוצה להודות לשני חברי משפחה מלוחמי מרד גטו ורשה, שהעניקו לי את הכבוד להצטרף אלי היום: שמחה "קז'יק" רותם, שהציל במבצע נועז את מפקדי המרד ואחרוני הלוחמים מן הגטו הבוער ודאג להם עד לתום המלחמה בבתי המסתור ובעיירות; לובה גביסר, קשרית, שהחביאה בדירתה את מנהיגי המרד צביה לובטקין, אנטק צוקרמן ומרק אדלמן, ויצאה בשמם לשליחויות שבהן סיכנה את חייה. "קז'יק" ולובה, אתם דוגמה ומופת לכולנו. אני מודה על הזכות שניתנה לי להימנות עם חברי הכנסת של מדינת ישראל, ובמיוחד עם חברות הכנסת. אני מצפה לעבודה משותפת ופורייה, ללמוד מניסיונכם ולזכות בעצותיכם. אעשה הכול כדי להצדיק את האמון שניתן בי. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ברוכה הבאה לכנסת ישראל, חברת הכנסת עינת וילף. מייד ניגש לחובתנו. רבותי, חברת הכנסת וילף – אדוני הסדרן, תוביל את חברת הכנסת וילף למקומה. תוביל אותה למקומה, ולאחר מכן תהיה הזדמנות לכל חברי הכנסת לברך אותה. בבקשה, גם תחנוך אותה בהצבעתה. חברת הכנסת וילף, אני מבקש ממך לגשת למקומך. רבותי חברי הכנסת, אל תשימו בפניה מכשול, שלא תלמד להמרות את פי היושב-ראש. כבר אתם רוצים להפיל אותה, מהישיבה הראשונה? נא לשבת, חברת הכנסת וילף. נא לשבת. <הצעות סיעות קדימה ובל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. השחתת השלטון המקומי באמצעות מינוי מקורבים וסידור ג'ובים בחקיקה;> <2. מדיניות ישראל בגולן: הבנייה בהתנחלויות וההתנכלות לתושבי הגולן הסורים> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, לפנינו הצעת אי-אמון של סיעת קדימה בנושא השחתת השלטון המקומי באמצעות מינוי מקורבים וסידור ג'ובים בחקיקה, כלשון הצעת האי-אמון. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 30 נגד – 61 נמנעים – 1 הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 30, נגד – 61, ונמנע אחד. אני קובע שהצעת האי-אמון לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש, אשר מבקשות להביע אי-אמון בממשלה בשל מדיניות ישראל בגולן: הבנייה בהתנחלויות, ההתנכלות לתושבי הגולן הסורים. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 9 נגד – 63 נמנעים – 9 הצעת סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 9, נגד – 63, נמנעים – 9. אני קובע שגם הצעת אי-אמון זו לא עברה. <הצעת חוק אגרה בעבור רשות השידור (הקפאת ההפחתה באגרה) (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010 > [מס' מ/467; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 6602; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים להצעת חוק אגרה בעבור רשות השידור (הקפאת ההפחתה באגרה) (תיקוני חקיקה). יגיע לדוכן הנואמים יושב-ראש ועדת הכלכלה להציג הצעת חוק זו לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. להצעה זו אין הסתייגויות. <קריאות:> יש הסתייגויות. <היו"ר ראובן ריבלין:> שאלתי. להצעה זו יש הסתייגויות. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני, אני מבין שיש מסורת בכנסת שאחרי ההשבעה מברכים גם את החבר הנכנס. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, הואיל והחבר הנכנס כמנהג הימים האלה נאם את הנאום הראשון. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> אגב, לא שאלתי. אמרתי. אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש, השתכנעתי, בגלל התנגדותו של חבר הכנסת בר-און, לברך את חברת הכנסת עינת וילף על הצטרפותה לבית, לסיעת העבודה וגם לקואליציה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בהחלט יש מקום. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> אז אני מברך אותה. תודה. אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק רשות השידור (הקפאת ההפחתה באגרה) (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. בשל חשיבות השידור הציבורי וכדי למנוע פגיעה קשה ברשות השידור, האמונה על השידור הציבורי, ובעיקר כדי לאפשר לרשות לסיים את הליכי ההבראה שהחלה בהם בשיתוף עם משרד האוצר וארגוני העובדים, תוקן החוק פעמיים כהוראת שעה, כך שבשנים 2008 ו-2009 לא הופחתו האגרה והסכום הנוסף. בהקשר זה, אדוני, אומר כי על הגירעון התקציבי ועל מצבה העגום של רשות השידור נכתב ונאמר רבות, ואין צורך להרחיב. אין ספק שמצבה של רשות השידור, אדוני היושב-ראש, איננו טוב כיום מזה שהיה כשהוחלט על הקפאת ההפחתה לשנים 2008 ו-2009. אדוני, אני מזכיר שנציגי משרדי הממשלה – איפה השר הממונה? – נציגי משרדי הממשלה, אדוני השר, ונציגי רשות השידור, שהשתתפו בדיון בוועדת הכלכלה בנוגע להצעת החוק שאני מציג כעת, מסרו לוועדה שהם דנים כל העת בגישור על הפערים הקיימים בדרך לגיבוש רפורמה כוללת וחשובה – חשובה מאוד, אדוני – ברשות השידור. כדי לסייע לרשות להמשיך וליישם את התוכנית להבראתה במסגרת הרפורמה המתגבשת ולקיים שידור ציבורי איכותי ומאוזן בהתאם ליעדים שחוק רשות השידור מציב – לא בכדי, אגב, הכנסתי את המלה "ומאוזן". אגב, רשות השידור מתברכת בשידור מאוזן, זה נכון. ובכן, כדי ליישם את התוכנית להבראתה במסגרת הרפורמה המתגבשת בהתאם ליעדים שחוק רשות השידור מציב, מוצע להקפיא גם השנה, 2010, את ההפחתות באגרה ובסכום הנוסף. חבר הכנסת חיים אורון, אני מבין שיש לו הסתייגויות להצעת החוק. אני מבקש להצביע נגד ההסתייגויות ולתמוך בהצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית כהצעת הוועדה. אני מאמין שכולנו, כל חברי הבית, שותפים לתקווה שבמהלך 2010 הרפורמה תצא לדרך סוף-סוף, נזכה לראות שידור ציבורי חזק יותר, יציב יותר, ולא נידרש להצעת חוק דומה בשנה הבאה. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ושנזכה לרשות שידור ציבורית. חבר הכנסת חיים אורון, לרשותך שלוש הסתייגויות. <חיים אורון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, על-פי הצעת החוק הזאת, במקרה הטוב תזדקק הכנסת, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, גם בשנה הבאה לתיקון החוק, כי החוק הזה הוא הארכה של הוראת שעה לשנה אחת, בעוד ההסתייגות שאני מציע היא ביטול השחיקה ההדרגתית באגרת רשות השידור. לא היה תאריך נכון יותר לומר את הדברים האלה מאשר עכשיו. רשות השידור הגיעה לאחד המשברים היותר-קשים. יש צמצום בשעות שידור, יש שידורים חוזרים. אין מועד, אין תאריך, חברי חברי הכנסת, שבו מדינת ישראל נזקקת יותר לקיום רשות שידור ציבורית שעומדת על רגליה מאשר העת הזאת. אדוני יושב-ראש הכנסת, לפחות פה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת כצל'ה, אתה מנאמני הבית, אתה יודע שזה מפריע. הוא נמצא פה הרבה במליאה, באופן יחסי. חבר הכנסת גילאון, הוא מצטרף אליך, אנשים אשר עושים את מלאכתם באמונה בכנסת. בבקשה. <חיים אורון (מרצ):> יש מציאות מאוד מורכבת בכל תחומי התקשורת הישראלית. יש בעיה קשה בעיתונות הכתובה. יש סכנה לקיומם של עיתונים וריבוי עיתונים שיאפשרו שיח דמוקרטי בחברה הישראלית. יש סכנה, שעדיין לא התגברנו עליה, לקיום של יותר מערוץ מסחרי אחד. אבל בלבו, הציר של הדיון הזה, הוא קיומו של ערוץ ציבורי חופשי – כן, יושב-ראש ועדת הכלכלה של הכנסת – מאוזן. מובן שיש ויכוח מה זה נקרא "מאוזן", אבל אני מסכים שהוא צריך להיות מאוזן כשהוא עומד על רגליו. כל המגמה שביסוד החוק הזה, שהיתה שחיקה הדרגתית של האגרה, היתה בעצם לשחוק את השידור הציבורי. כל זמן שהשוט הזה קיים, העובדה הזאת ממשיכה לאיים על השידור הציבורי. אבל מה שעוד יותר חשוב – זוהי הזדמנות, אדוני היושב-ראש, שהכנסת תאמר באופן ברור לממשלה: מוטלת עליכם עכשיו אחריות, בלוח זמנים מאוד קצר, להשלים מעשה שאתם נמנעים מלעשות אותו שנים ארוכות, וביתר שאת חודשים ארוכים – להשלים שלושה מהלכים במקביל, אחרת לא יהיה שידור ציבורי. האחד, לסיים את הרפורמה. הרפורמה הזאת איננה רק כותרת. הרפורמה הזאת אומרת הוצאה תקציבית בסדר גודל של 800 מיליון עד מיליארד שקל – – – <רוני בר-און (קדימה):> אושר כבר לפני שנה וחצי. <חיים אורון (מרצ):> שאושר לפני שנה וחצי, ועדיין לא הושלם המשא-ומתן. <רוני בר-און (קדימה):> שזה לא באשמת הממשלה. <חיים אורון (מרצ):> רגע, אדוני השר לשעבר. <רוני בר-און (קדימה):> אני טיפלתי בזה. הכסף מתוקצב, רשות השידור הלכה לקראת העניין הזה, מי שהכשיל את זה זה רק ההסתדרות. <חיים אורון (מרצ):> היות שמצבי טיפה יותר נוח, כי אני לא חייב למצוא אשם קונקרטי, אני יכול להגיד – – – <קריאה:> – – – <חיים אורון (מרצ):> דקה. אני לא חושב שרק ההסתדרות אשמה, אבל אני לא באתי עכשיו להתפלמס. אני אומר דבר נוסף, שהוא כרגע נשחק לחלוטין, אדוני שר האוצר לשעבר – היתה רגל שנייה, וזה חוק רשות שידור חדש שירחיק את רשות השידור מהפוליטיקה. הוא לא מתקיים ולא מתקדם. <רוני בר-און (קדימה):> אני מחכה – – – <חיים אורון (מרצ):> אם נחכה לזה – אני מחכה לזה. כנראה אני לא צופה בקרוב, אולי כמוך, אדוני שר האוצר לשעבר, לעבור צד. היות שאני לא צופה כרגע, אני יודע באיזה מקום אני נמצא, יש לי עניין גדול – – – <רוני בר-און (קדימה):> – – – להחליף צד. <חיים אורון (מרצ):> להחליף צד. יש לי עניין גדול שגם אם אתה תהיה בצד זה, או גם מישהו אחר יהיה בצד הזה, רשות השידור תהיה מרוחקת מכולנו, ותעמוד על רגליה. אני חושב שהמהלך הזה הוא הכרחי. <היו"ר ראובן ריבלין:> רק שלא הממשלה משלמת את האגרה, הציבור משלם. זה השידור של הציבור. זה לא שידור ממלכתי ולא שידור דוקטרינרי. זה שידור ממלכתי, זה שידור ציבורי. <חיים אורון (מרצ):> לכן, אדוני היושב-ראש, אני אצביע בעד הצעת החוק, אבל אני מבקש מהכנסת להצביע ברצינות בעד ההסתייגות שלי, שהמשמעות שלה – שלא הוראת שעה לשעה, אלא שהכנסת מאותתת שהיא רוצה לראות רשות שידור ציבורית. ואם הסכנה של השוט שמוצע פה, אם לא אז אין אגרה – יודע השר הממונה: אין להם שנה. אם בשבועות הקרובים לא מתבצע השינוי, אין שנה. לכן אין סיכון בהצבעה בעד ההסתייגות שלי, כי או שהשינוי יתבצע בתקופה הקרובה, או שבעצם נגיע למצב של היעדר רשות ציבורית. לכן, זאת לא הסתייגות מילולית, זו הסתייגות מהותית. אני משלה את עצמי שאולי יצטרפו אליה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסעיף 2 אתה מדבר? לסעיף 2? <חיים אורון (מרצ):> אני מדבר בסעיף 2. <היו"ר ראובן ריבלין:> הבנתי. בסדר. קשה להבין אותם – מי שלא היה בוועדה. טוב, אז אתה מבקש להצביע על ההסתייגות. רבותי חברי הכנסת, אדוני, האם אנחנו צלצלנו? אנחנו צלצלנו. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, מי שרוצה להשתתף, נא לשבת. הואיל ואין הסתייגות לשם החוק ולסעיף 1 – חבר הכנסת אורון, אתה מסיר את ההסתייגות לסעיף 1; הואיל ואין הסתייגות לשם החוק ולסעיף 1, אני מבקש להצביע על שם החוק וסעיף 1 כהצעת הוועדה. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 3 בעד סעיף 1 – 48 נגד – 2 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 48 בעד, שני מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע ששם החוק וסעיף 1 אושרו כהצעת הוועדה. חבר הכנסת אורון, אתה מדבר על סעיף 2, לא אחרי סעיף 2. <חיים אורון (מרצ):> על סעיף 2. היו"ר ראובן ריבלין: יפה. יש הסתייגות של חבר הכנסת אורון. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת חיים אורון לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ארבעה בעד, 44 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהסתייגות לסעיף 2 לא נתקבלה. לכן, רבותי חברי הכנסת, הואיל וההסתייגות לא נתקבלה, אנחנו נאשר את סעיף 2 – יש יותר משני סעיפים? – על-פי נוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד – על-פי נוסח הוועדה? נא להצביע. חבר הכנסת אורון, אתה מסיר את ההסתייגות אחרי סעיף 2. אוקיי. הצבעה מס' 5 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 52 נגד – 2 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 52 – בעד, שני מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 2 עבר כהצעת הוועדה, ובכך סיימנו את הקריאה השנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, להצביע בקריאה שלישית? בבקשה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק אגרה בעבור רשות השידור (הקפאת ההפחתה באגרה) (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010. נא להצביע – כהצעת הוועדה – בקריאה שלישית. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 48 נגד – אין נמנעים – אין חוק אגרה בעבור רשות השידור (הקפאת ההפחתה באגרה) (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 48 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק אגרה בעבור רשות השידור (הקפאת ההפחתה באגרה) (תיקוני חקיקה), התש"ע–2010, התקבל בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 26), התש"ע–2010> [מס' מ/288; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י', עמ' 1185; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אני קורא, בבקשה, ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אופיר אקוניס, לעלות לדוכן ולהציע לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 26). האם יש הסתייגויות? ובכן, מייד לאחר סיום ההצגה על-ידי יושב-ראש הוועדה, אנחנו מצביעים. אני לא מצלצל עוד פעם. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 26), התש"ע–2010. הצעת החוק כוללת תיקונים שונים בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, שמטרתם העיקרית לעדכן הוראות קיימות לאור הניסיון שנצבר מאז חקיקתן. להלן אתייחס לתיקונים החשובים ביותר. עניינו של התיקון הראשון בגודל אותיות בחוזה אחיד או במידע אחר המוצג לצרכן. סעיף 4א בנוסחו כיום מסמיך את שר התעשייה, המסחר והתעסוקה לקבוע בתקנות הוראות לעניין הגודל המזערי ואופן הכתיבה של אותיות בחוזה אחיד. הצעת החוק מרחיבה את גדר סמכותו של השר ומסמיכה אותו להתקין, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, תקנות בכל הנוגע לאותיות בחוזה אחיד, לרבות היחס בין האותיות לבין השטח שבו כלול המידע, ואופן הצגתן של האותיות. נוסף על כך מוצע להסמיך את השר לקבוע הוראות דומות לעניין אותיות המופיעות בתנאי הכלול במידע אחר המוצג לצרכן, לרבות בפרסומת. תיקונים נוספים: עסקה ברוכלות היא עסקה שנקשרה בין צרכן לבין עוסק בעקבות הגעת העוסק או מי מטעמו למקום שאינו בית-העסק של העוסק, וזאת בין שהגיע ללא הזמנה ובין שהגיע בעקבות פנייה יזומה לצרכן. בשל מאפייניה של עסקה זו, לרבות החשש מהשפעה בלתי הוגנת על הצרכן, החוק מקנה לצרכן זכות לבטל את העסקה בתוך 14 ימים מיום מסירת הנכס, או מיום ההתקשרות בעסקה, אם מדובר בשירות שטרם הוחל בנתינתו. כדי להגביר את ההגנה על הצרכן המתקשר בעסקה ברוכלות, מוצע לאפשר לו לבטל את העסקה גם בתוך 14 ימים מיום קבלת פרטי העסקה מהעוסק, אם מועד זה חל מאוחר יותר מהמועדים האמורים. כאמור, אם מדובר בעסקה למתן שירות באופן חד-פעמי, יחולו הוראות אלה אם טרם הוחל במתן השירות, ואילו בעסקה מתמשכת למתן שירות – בין שהוחל במתן השירות ובין שלאו. לעניין תוצאות הביטול, החוק בנוסחו כיום מתייחס כיום רק לעסקה לרכישת טובין, וקובע כי על הרוכל להשיב לצרכן את מה שקיבל לפי ההסכם, ועל הצרכן להשיב לרוכל את הטובין. עוד קובע החוק, כי אם חלה הרעה משמעותית במצב הטובין שהוחזרו, רשאי הרוכל לנכות את הסכום שבו פחת ערכם של הטובין מהסכום שעליו להשאיר לצרכן. מאחר שסעד הניכוי הוא סעד עצמי שהעוסק מפעיל באופן חד-צדדי, מוצע לבטלו ולקבוע כי עם ביטול ההסכם יחויב העוסק להשיב לצרכן את התמורה ששילם. לפי המוצע יחולו גם על הצרכן חובת השבה במצב זה, כאשר בעסקה לרכישת נכס יימסר הנכס לעוסק במקום שבו נמסר לצרכן, ואילו כאשר מדובר בעסקה למתן שירות והצרכן החל לקבל את השירות לפני העסקה, יידרש הצרכן לשלם את התמורה היחסית בעד השירות שניתן לו. עם זאת, אין בהוראות האמורות כדי לגרוע מזכותו של העוסק לתבוע את הצרכן אם נגרמו לו נזקים כתוצאה מהרעה משמעותית במצב הנכס שהוחזר לו בעקבות ביטול העסקה. לגבי עסקת מכר מרחוק, המדובר בעסקה שנערכה באמצעות שיווק מרחוק, ללא נוכחות משותפת של הצדדים לעסקה, כלומר באמצעות הטלפון, האינטרנט וכיוצא בזה. החוק בנוסחו כיום מקנה לצרכן זכות לבטל את העסקה בתוך 14 ימים מיום קבלת הנכס, או מיום קבלת מסמך גילוי שעל העוסק לספק לצרכן, לפי המאוחר. ואם מדובר בעסקה למתן שירות, בתוך 14 יום מיום עשיית העסקה, אך לפחות יומיים לפני המועד הצפוי לתחילת מתן השירות. כדי להקל על הצרכנים לבטל עסקאות למתן שירות שנעשו במכר מרחוק, מוצע לאפשר לצרכן, כפי שקבוע כיום לגבי עסקה לרכישת נכס, לבטל את העסקה גם בתוך 14 ימים מיום קבלת מסמך הגילוי, אם הגיע לידי הצרכן במועד המאוחר מ-14 יום מיום עשיית העסקה. מאחר שעסקאות רבות למתן שירות הן עסקאות מתמשכות, מוצע לאפשר לצרכן לבטל את העסקה גם עם הוחל במתן השירות, ואילו כאשר מדובר בעסקה שאינה עסקה מתמשכת, רק אם טרם הוחל במתן שירות. חברי הכנסת, במהלך הדיונים המקיפים והממושכים שקיימה ועדת הכלכלה של הכנסת בהצעת החוק הקפדנו מאוד, כפי שאנו נוהגים תמיד, על שמיעת טיעוניהם של כל הצדדים הנוגעים לדבר, כמו גם על שמירת איזון ראוי בין הגנה על זכויות הצרכן לבין הצורך להגן גם על זכויותיהם של העוסקים. במסגרת זו החליטה הוועדה לקבל שני תיקונים בנוסח הצעת החוק. ראשית, בעקבות טענות שנשמעו מצד עוסקים בענף התיירות הוחלט לתקן את ההסדר המיוחד שקיים כבר היום לעניין עסקת מכר מרחוק למתן שירותי תיירות, שירותי הארחה, נסיעה, חופש או נופש. כיום זכות הביטול המוקנית לצרכן בעסקת מכר מרחוק אינה חלה לגבי שירותים אלה, אם מדובר בעסקאות של הרגע האחרון שבהן המועד שנקבע למתן השירות חל בתוך שבעה ימים, שאינם ימי מנוחה, ממועד ההתקשרות בעסקה. בכל מקרה אחר ניתן כיום לבטל עסקה למתן שירותי תיירות בתוך 14 ימים מיום עשיית העסקה, אך לא פחות מיומיים לפני המועד שבו אמור השירות להינתן. שנית, הוועדה החליטה להוסיף הוראה מיוחדת בנוגע לתוצאות ביטול עסקה למתן שירות שהיא עסקה ברוכלות או עסקת מכר מרחוק. זאת במטרה לתת מענה לטענות שהועלו ביחס לעלויות שבהן נושאות החברות בשל התקנת ציוד בבית הצרכן, כגון ממירים או לחצני מצוקה, לצורך מתן שירות לפי העסקה וכחלק בלתי נפרד ממנה. בהתאם לכך, אדוני היושב-ראש, עוסק שהתקין בבית הצרכן ציוד כאמור, יהיה רשאי לגבות מהצרכן תשלום בשל הוצאות ההתקנה בסכום שלא יעלה על 100 שקלים. לעניין זה אדגיש כי מדובר בסכום מרבי, ולפיכך עוסק לא יהיה רשאי לגבות סכום זה אם עלות התקנת הציוד, כמובן, היתה נמוכה יותר. בנוסף, מוצע להסמיך את השר לקבוע, באישור הוועדה, סוגי עסקאות שלגביהן יוכל העוסק לגבות סכומים אחרים בשל הוצאות ההתקנה, וכן את גובה הסכומים. התיקון האחרון הנכלל בהצעת החוק נוגע לביטול עסקה בשל הטעיה או ניצול מצוקה, בהתאם לסעיף 32 לחוק. בהתאם לסעיף האמור, שנוסחו היום חל רק על רכישת נכס, במקרים שבהם הטעה העוסק את הצרכן בעניינים מהותיים בעסקה או ניצל את חולשתו השכלית או הגופנית של הצרכן ואת אי-ידיעת השפה שבה נקשרה העסקה, רשאי הצרכן למסור לעוסק הודעת ביטול בתוך 14 ימים מיום עשיית העסקה או מסירת הנכס, לפי המאוחר. עם ביטול העסקה על העוסק להשיב לצרכן בתוך שבעה ימים מיום שקיבל את הודעת הביטול את התמורה שקיבל, ועל הצרכן להשיב לעוסק את הנכס נושא העסקה. ככל שעשה הצרכן שימוש בנכס, שיש בו כדי להפחית באופן ניכר את ערך הנכס או לגרום לו נזק, רשאי כיום העוסק להפחית מהתמורה את שווי הפחת. חברי הכנסת, בשנים האחרונות אנו עדים להתפתחויות רבות בעולם המסחר, בין היתר בכל הנוגע למתן שירותים בטכנולוגיות משתנות, המעלות את הצורך לעדכן שוב ושוב את חוקי הגנת הצרכן כדי לממש את תכליתו של החוק – הגנה על זכויות הצרכן וחיזוק מעמדו – בהתחשב באופיה הבלתי-שוויוני של מערכת היחסים בין העוסק לצרכן. הצעת החוק המונחת בפניכם מניחה נדבך נוסף בקידום זכויות הצרכן ומשקפת, להבנתי, את האיזון הראוי בין זכויות אלה לבין זכויות העוסקים, במטרה להטמיע בישראל נורמות של סחר הוגן. אדוני היושב-ראש, אינני רואה כאן את שר התעשייה, המסחר והתעסוקה וגם לא את סגניתו. <שר הביטחון אהוד ברק:> הוא בהודו. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן, אני יודע. גם הסגנית בהודו? אוקיי, הם ביחד. טוב, לא ידעתי. בכל מקרה, רציתי לברך, אז אמסור את איחולי, אולי יושב-ראש המפלגה, שר הביטחון – – – <שר הביטחון אהוד ברק:> אני יושב-ראש הסיעה גם. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> גם יושב-ראש הסיעה. אתה יושב-ראש של הרבה דברים. אז אתה יכול למסור לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה, וגם לסגניתו, שניהם ממפלגתך, שההחלטה על הקמת הרשות לסחר הוגן והמינוי האחרון שהתבשרנו עליו – זה דבר בהחלט חשוב מאוד, וצריכים לברך אותם. <שר הביטחון אהוד ברק:> בגלל הצבועים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה לא ממין העניין היום. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> מצטער שאינני יכול לספק כרגע את רצונו של שר הביטחון. השר שלום, שר הביטחון ביקש משהו שלא יכולתי להיענות לבקשתו. אדוני השר שלום, זה חוק גדול וחשוב. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה לאה ורון, ליועצת המשפטית אתי בנדלר, לצוותים שלהם, לצוותים שלי, לעוזרים שלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> אפשר בהזדמנות זאת לאחל ללאה ורון, אמא שחיתנה את בנה, ואנחנו כולנו מאחלים לה מזל טוב. גם בזמן שאת עובדת כל כך קשה בכנסת, אנחנו מוצאים זמן לחתן את ילדינו. <אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):> טוב, אז אני מצטרף לאיחוליו של היושב-ראש לרגל חתונת הבן, שיהיה במזל. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אדוני היושב-ראש. אני מבקש להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי, אין הסתייגויות לחוק זה, ולכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, מקשה אחת. ובכן, רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 26), התש"ע–2010 – נא להצביע בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–8 – 38 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 38 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 26), התש"ע–2010, עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית, על-פי אישורו של יושב-ראש הוועדה. נא להצביע. מי בעד חוק זה בקריאה שלישית? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 8 בעד החוק – 39 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 26), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 39 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 26), התש"ע–2010, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 116), התש"ע–2010> [מס' מ/464, פ1337/18, פ/1462/18; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 6394, וחוב' ה' עמ' 5268 ועמ' 5269; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אני מזמין את יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת חיים כץ, לעלות לדוכן על מנת להציג את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 116) לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. גם לחוק זה אין הסתייגות, ומייד לאחר הצגתו על-ידי יושב-ראש הוועדה נעבור להצבעה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 116) לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק המונחת בפניכם משלבת בתוכה שני נושאים, שהקשר היחידי ביניהם הוא הופעתם בחוק הביטוח הלאומי. כאן המקום לציין את שר הרווחה יצחק הרצוג וצוותו על קידום הנושא ודחיפת העניין. הנושא הראשון, שבו עוסק סעיף 1 להצעת החוק, נוגע לקרן לפיתוח שירותים לטובת ילדים בסיכון, שפועלת במוסד לביטוח לאומי מאז שנת 2004, מכוח הוראת שעה בסעיף 74א לחוק הביטוח הלאומי. הצעת החוק המונחת בפניכם מציעה להאריך את הוראת השעה בשנתיים, לשנים 2010 ו-2011, על מנת לאפשר אופק של פיתוח שירותים בנושא חשוב זה. החלק השני – אני לא יודע מה הקשר ביניהם, אבל החלק השני, סעיף 2 להצעת החוק, הוא שלילת הזכאות לתשלום דמי קבורה בעד קבורתו של מי שמותו נגרם אגב ביצוע פשע מתוך מניע לאומני. בעניין זה שולבו בהצעת החוק הממשלתית גם הצעות החוק הפרטיות של חברת הכנסת מירי רגב וחבר הכנסת דני דנון. בהזדמנות זו ברצוני להודות למנהלת הוועדה וילמה מאור, לצוות היועצים המשפטיים של הוועדה ולעוזרים הפרלמנטריים, ופעם נוספת לשר הרווחה, יצחק הרצוג, ולנציגי הביטוח הלאומי, שהכינו והביאו את החוק לשלב הזה. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. הואיל ואין הסתייגויות אנחנו עוברים להצבעה, רבותי חברי הכנסת. מייד לאחר שיגיע יושב-ראש הוועדה למקומו אנחנו נפעיל את מנגנון ההצבעה ונצביע בקריאה שנייה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 116). מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–3 – 37 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 37, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה מורה לי להצביע בקריאה השלישית, ואני נענה לבקשתו. רבותי חברי הכנסת, בקריאה שלישית – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 116). נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. אני מזמין, מייד לאחר ההצבעה, את חברת הכנסת מירי רגב, שתודה על המוגמר וגם תברך עליו. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 39 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 116), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 39 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 116), התש"ע–2010, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. רבותי. בבקשה, חברת הכנסת רגב – – <מירי רגב (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – בשמך ובשם חבר הכנסת דנון. <מירי רגב (הליכוד):> – – ראש הממשלה, כנסת נכבדה, אני קודם כול מתרגשת – זאת הצעת חוק ראשונה שלי שעוברת סוף-סוף בכנסת, ואני שמחה שזאת הצעת חוק כל כך חשובה, שבעצם מצטרפת להצעות החוק על מנת למגר את הטרור האכזרי נגד אזרחי מדינת ישראל. אני רוצה להודות לשר הרווחה שתמך בחוק, ואני רוצה מאוד מאוד להודות לידידי יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה; חיים, אילולא הסיוע שלך, העיסוק שלך בנושא הזה וההתעקשות שלך, לא הייתי עומדת כאן היום. אני מודה לך על כך שבעצם הבאת לאישורו את החוק הזה. תודה רבה לך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחברת הכנסת מירי רגב. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 60), התש"ע–2010> [מס' מ/456; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 4687, חוב' י"ב, עמ' 6602; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט להציג לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 60), המתייחס – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הרבה דברים. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, אדוני. יש הסתייגויות לחוק זה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הסתייגויות דיבור בלבד. <היו"ר ראובן ריבלין:> המסתייגים אינם נמצאים, כפי שידוע לי, ולכן לא תהיינה הסתייגויות. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק באה להציע שורה של תיקונים לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, וחוקים הקשורים לכך, בתוכה גם תיקונים לעניין עבירות קנס, מועדים להגשת עררים, קביעה בנוגע לערר שני על החלטה לסגור תיק והסדרת נושא סמכות מקומית של בית-המשפט לגבי אדם הנתפס בעבירת חוץ. עיקרי הדברים בחוק: סמכות מקומית בעבירות חוץ – כיום, כאשר אדם נתפס בגין עבירת חוץ, ואין לו מקום מגורים בארץ, הרי פותחים את התיק בירושלים כברירת המחדל, ואז בדרך כלל התיק מועבר למקום שבו החקירה מתנהלת. הדבר הזה יוצר פרוצדורה ועומס על בתי-המשפט, משום שצריך להגיש בקשות וצריך לקבל החלטות, ורק אז התיק עובר. לכן מוצע לשנות את הפרוצדורה ולקבוע כי בעבירות חוץ שעניינן ביטחון המדינה, או עבירות נגד העם היהודי, אם אין לנאשם מקום מגורים בארץ, ידון בית-המשפט אשר באזור שיפוטו נמצאת היחידה הממונה על חקירת העבירה. ביתר עבירות החוץ ייוותר הדיון ויתקיים בבית-המשפט בירושלים. עוד מוצע כי לא יהיה ערר שני על החלטות שלא להעמיד לדין. כיום יש מקרים שבהם אפשר יהיה לערער ערר שני. אנחנו באים להבהיר שאין ערר שני על ההחלטות. גם הדבר הזה יגרום לסופיות הדיון וליעילות ההליכים. מוצע להבהיר כי אפשר לקבוע שיעורים שונים לעבירות קנס, גם לעבירה נמשכת, וכי הקנס בגין העבירה הנמשכת יוטל רק בשל תקופה המאוחרת להתראה. מוצע לקבוע במפורש כי קביעת עבירה כעבירת קנס אינה משנה את סיווג העבירה לפי חוק העונשין, למשל מבחינת תקופות ההתיישנות וכל מה שקשור לכך. דבר נוסף, רבותי, אנחנו מחליטים לייעד את הקנסות; קנסות שהוטלו על-ידי עובד של רשות מקומית ישולמו לקופת הרשות המקומית. באופן זה אנחנו מתמרצים את הרשויות המקומיות לאכוף את העבירות המקומיות המתבצעות בשטחן, כאשר הן יודעות שהקנסות מגיעים אליהן, ויופנו לנושאים שעליהם תחליט הרשות, דבר שיתרום לתקציבה. אנחנו גם מציעים לקבוע כי אדם אשר מגיש באיחור בקשה להישפט בעבירה של ברירת משפט, בית-המשפט יוכל להיענות לבקשתו אם שוכנע שהבקשה הוגשה באיחור בשל נסיבות שלא היו תלויות בו או מנימוקים מיוחדים אחרים. במהלך הדיונים החליטה הוועדה להמליץ בפני המליאה, והמליאה קיבלה המלצה זו, לפצל חלק מהצעת החוק, שעניינו עונשי מינימום בעבירות קנס. נושא זה יידון במקביל לדיוני ועדת החוקה בהצעת חוק שעניינה הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה. אני מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אני רוצה גם להודות למנהלת הוועדה, ולנשיאת הוועדה וליועצת המשפטית של הוועדה, ולעוזריה, ולצוות שלי, על זירוז הדיונים בהצעת חוק זו. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. זו הצעת חוק שמקורה בממשלה, או הצעת חוק – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בממשלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, נא לשבת. יש שתי הסתייגויות, רק שהמסתייגים אינם נוכחים. חבר הכנסת חיים אורון וחבר הכנסת אילן גילאון באי-נוכחותם הסירו את ההסתייגות שלהם, ולכן אנחנו מצביעים על הצעת החוק בקריאה שנייה. רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 60), התש"ע–2010, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 1–13 – 28 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–13 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 28 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש ועדת החוקה מורה לי להצביע בקריאה שלישית, ואכן כך אעשה. רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 60) בקריאה שלישית – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 12 בעד החוק – 30 נגד – אין נמנעים – אין חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 60), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> יושב-ראש ועדת הכנסת יעלה ויבוא להודיע את הודעת הוועדה. בעד – 30, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 60), התש"ע–2010, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, הודעה. האם היא מצריכה הצבעה? <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> לא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין צורך בהצבעה. בבקשה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום רביעי, י"ג בטבת התש"ע, 30 בדצמבר 2009, להעביר לוועדה משותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט וועדת הכספים הצעות לסדר-היום בנושא: הפרטת המכינות הקדם-אקדמיות, של חברי הכנסת רוברט טיבייב, דב חנין, יולי תמיר ואורי אורבך. בכפוף להוראות סעיף 16(א) ו-(ב) לתקנון הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי הוועדה תהיה בת שישה חברים, שלושה מכל ועדה, בראשות ועדת החינוך, התרבות והספורט. הרכב הוועדה כדלקמן: מטעם ועדת החינוך, התרבות והספורט, חברי הכנסת זבולון אורלב – יושב-ראש, אלכס מילר ודניאל בן-סימון; מטעם ועדת הכספים, חברי הכנסת ציון פיניאן, אורי אריאל ורונית תירוש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 23), התש"ע–2010> [מס' כ/280; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 4697; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין אתכם להצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 23), והיא ההצעה האחרונה העומדת על סדר-היום. חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה והשרים, הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 23), התש"ע–2010, תציג אותה יושבת-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חברת הכנסת ליה שמטוב. האם הצעת החוק הזאת נוגעת לנושא רק"ע? <ליה שמטוב (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):> כן. אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, מונחת לפניכם הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 23), של חבר הכנסת רוברט אילטוב, חבר הכנסת מוץ מטלון וחבר הכנסת חמד עמאר, אשר הוכנה על-ידי ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. במציאות הביטחונית השוררת כיום, ובניסיון שהצטבר מאירועים ביטחוניים, אנו למדים כי יש נטייה של עולים רבים להקשיב לשידורי תחנות השידור הממלכתיות ברדיו ובטלוויזיה. הצעה זו שמובאת היום באה להסדיר את התרגום של הודעות החירום לשפות הרוסית, האמהרית והערבית, כך שהצופים והמאזינים יוכלו בזמן אמת להבין את ההנחיות ולפעול בהתאם. ההסדר בחוק התחשב במידת האפשר בתקציבה של רשות השידור, ועל כן נקבע כי הודעות החירום לא יתורגמו בתוך השידור בעברית, אלא יהיו הפניות אל השידורים הייעודיים בשפות השונות. הוועדה בראשותי סבורה כי הצעת חוק זו בעלת חשיבות ממדרגה ראשונה לאוכלוסייה גדולה של עולים דוברי רוסית ואמהרית ולאוכלוסייה הערבית. אוכלוסיות אלו יוכלו ליהנות מתחושת ביטחון אישי, להיות מודעים להודעות החירום בזמן אמת, לפעול בהתאם להנחיות אלה, וכך גם למנוע אסונות. אני מבקשת מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק, ובהזדמנות זו להודות למציעי החוק, לצוות הוועדה הנפלא – לדנה, לציפי ולדולי, ליועצת המשפטית של הוועדה, נירה, לצוות העוזרים שלי – לאנה, לאריאל ולטליה; וכמובן, לכל חברי הכנסת שיתמכו בחוק. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה ליושבת-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. אנחנו עוברים להצביע על הצעת החוק בצירוף לוח התיקונים. אנחנו מצביעים על כולם כמקשה אחת בקריאה שנייה. רבותי חברי הכנסת, אני מאפשר ליושבת-ראש הוועדה לחזור למקומה. רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 23), התש"ע–2010, קריאה שנייה – על לוח התיקונים. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1–2 – 25 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 25, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 23) עברה בקריאה שנייה. גברתי יושבת-ראש הוועדה, להצביע בקריאה שלישית? ובכן, אנחנו מצביעים. יושבת-ראש הוועדה אישרה להצביע בקריאה שלישית. אחריה יעלה ויבוא יוזם החוק, חבר הכנסת רוברט אילטוב, על מנת לברך. אנחנו מצביעים על הצעת החוק ועל לוח התיקונים יחד בקריאה שלישית. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 14 בעד החוק – 25 נגד – אין נמנעים – אין חוק רשות השידור (תיקון מס' 23), התש"ע–2010, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 25 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק רשות השידור (תיקון מס' 23), התש"ע–2010, עבר בקריאה שלישית, וייכנס לספר החוקים. חבר הכנסת רוברט אילטוב, היוזם הראשי – בבקשה, אדוני, נא לברך. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, סגני שרים, אני רוצה להודות על במה זו על כך שגם הממשלה וגם הכנסת וגם החברים שלי תמכו בהצעת החוק. כבוד השרים? <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השרים הנכבדים, תנו לחבר הכנסת אילטוב את יומו. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> הצעת החוק הזאת נולדה כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה, שבה אנשים שלא דוברים עברית לא הצליחו להבין את הודעות החירום, וכמובן, היום אנחנו מצאנו את הפתרון הראוי לכך, שבזמן חירום אנשים יקבלו את ההתרעות בזמן ויוכלו למצוא מחסה מההתקפות. כמובן, אני רוצה להודות לחברי ועדת הקליטה שטיפלו בהצעת החוק, לצוות הוועדה המסור שלא ירד מהצעת החוק ונתנו את הזמן הראוי לדיון בהצעת החוק; לרשות השידור שמצאו את הפתרונות הטכנולוגיים לבעיה; וכמובן, לחברים מסיעת ישראל ביתנו, שהיו חתומים ושותפים שלי להצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. אני חושב, חבר הכנסת מגלי והבה, שכדאי שגם בנושא השפה הערבית נחזיר עטרה ליושנה ונחזיר את הרשות הראשונה לשדר שעה וחצי ביום, שכן רבים מאזרחי ישראל, דוברי ערבית – יהודים וערבים. רבותי, תם סדר-היום. ישיבת הכנסת הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, 12 בינואר 2010 למניינם, כ"ו בטבת תש"ע, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 18:55.