דברי הכנסת

דברי הכנסת ד / מושב חמישי / ישיבה שפ"ד / כ' בחשוון התשע"ג / 5 בנובמבר 2012 / 4 חוברת ד' ישיבה שפ"ד כנס מיוחד הישיבה השלוש-מאות-ושמונים-וארבע של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, כ' בחשוון התשע"ג (5 בנובמבר 2012) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 60) (עובדי ועדת הבחירות המרכזית), התשע"ג–2012 6 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 7 יואל חסון (קדימה): 10 נסים זאב (ש"ס): 13 השר מיכאל איתן: 16 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 18 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 18 הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 15), התש"ע–2010 19 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 19 זהבה גלאון (מרצ): 21 הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשע"ג–2012 24 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 25 זהבה גלאון (מרצ): 33 ניצן הורוביץ (מרצ): 37 דב חנין (חד"ש): 38 שלמה מולה (קדימה): 46 מגלי והבה (קדימה): 53 אכרם חסון (קדימה): 59 נינו אבסדזה (קדימה): 63 שר האוצר יובל שטייניץ: 67 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 76 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 82 יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת): 82 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 83 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 83 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 196), התשע"ג–2012 83 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 84 שר האוצר יובל שטייניץ: 87 הצעת חוק קביעת הזמן (תיקון מס' 2), התשע"ג–2012 89 אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 89 דב חנין (חד"ש): 90 ניצן הורוביץ (מרצ): 92 רונית תירוש (קדימה): 94 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 97 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 97 הצעת חוק החברות (תיקון מס' 20), התשע"ג–2012 97 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 97 הצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 25), התשע"ג–2012 100 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 101 הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 70), התשע"ג–2012 103 סגן שר האוצר יצחק כהן: 103 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 104 הצעת חוק גלי צה"ל – שידורי רדיו של צבא-הגנה לישראל (שידורי חסות ותשדירי שירות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 5), התשע"ג–2012 107 השר זאב בנימין בגין: 108 זאב בילסקי (קדימה): 111 דב חנין (חד"ש): 113 נסים זאב (ש"ס): 115 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 120 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 126 הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל) (הוראת שעה), התשע"ג–2012 130 השר לשירותי דת יעקב מרגי: 130 נסים זאב (ש"ס): 131 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 132 עתניאל שנלר (קדימה): 135 הצעת חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, התשע"ג–2012 136 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 137 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 41), התשע"ג–2012 143 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 144 הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 11), התשע"ג–2012 147 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 147 הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ג–2012 150 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 150 דב חנין (חד"ש): 155 השר זאב בנימין בגין: 156 הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 7), התשע"ג–2012 157 רוברט אילטוב (בשם ועדת הכלכלה): 158 אורי מקלב (יהדות התורה): 162 הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 60), התשע"ג–2012 163 אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 163 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, הממשלה עדיין איננה כאן, אף שכמעט כל הבקשות הנמצאות לפנינו הן לפי בקשת הממשלה. יום שני היום, כ' בחשוון תשע"ב, 5 בחודש נובמבר 2012 למניינם, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת, אשר כונסה על-פי בקשת הממשלה בנושאי חקיקה שונים. אני רוצה לומר שסדר-היום פורסם לפני חמישה ימים, והוא לא ישונה. הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת מחלות בעלי-חיים (מס' 6), התשע"ג–2012; הצעת חוק העמקת גביית מסים והגברת האכיפה (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ג–2012; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 27) (כריות ביטחון לקרנות פנסיה ותיקות), התשע"ג–2012; הצעת חוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי, התשע"ג–2012; הצעת חוק המלווה (חברות ביטוח) (תיקון מס' 8), התשע"ג–2012. לוח תיקונים להצעת חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, התשע"ג–2012. כמו כן הונחו על שולחן הכנסת ההסכמים האלה: הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של מולדובה בדבר העסקה זמנית של עובדים מהרפובליקה של מולדובה בענפים ספציפיים במדינת ישראל; הסכם הכרה הדדית בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת ארצות-הברית של אמריקה בדבר הערכת התאמה של ציוד בזק (טלקומוניקציה), וכן פרוטוקול קייב של מועצת האו"ם לכלכלה האירופית בדבר מרשמי פליטה והעברה של מזהמים מתוקף האמנה בדבר נגישות למידע, שיתוף הציבור בקבלת החלטות ונגישות לצדק בעניינים סביבתיים. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. הייתי מבקש רק להבהיר למליאה, לכבוד השר, שאנחנו צריכים להקפיד מאוד בימים שהם בין הזמנים – בין הזמנים של הכנסת השמונה-עשרה היוצאת וגומרת למלא את תפקידה לבין הכנסת התשע-עשרה שתישא את התפקיד הציבורי של שליחי הציבור אשר ייבחרו – אנחנו נקפיד ביותר שלא לקיים דיונים חקיקתיים כלשהם בכל מה שקשור לנושאים המצריכים דיון ציבורי. אנחנו נמצאים גם היום בימים של פריימריז לאותן מפלגות אשר מבקשות את אמון הבוחרים על מנת לקבוע את רשימתן, ולכן אנחנו גם בימים אלה נקפיד ביותר שלא יהיו מחטפים כאלה או אחרים, אף שאני מוכרח לומר שהממשלה עד לרגע זה מקפידה הקפדה יתירה שלא להגיש בקשות אשר אינן מצורך השעה לניהול ענייני המדינה, שהרי זו לא זכותה של הממשלה לנהל את המדינה, זו חובתה של הממשלה לעשות כן. יחד עם זאת, גם הצעות חוק אשר יעברו בקריאה ראשונה, אין ביטחון שהן יעברו לדיון לקריאה שנייה ושלישית אם הדיון הציבורי לא יתקיים בהן. אני ביקשתי את חוות הדעת לא רק של היועץ המשפטי לכנסת ושל מנהלי הוועדות השונים – גם התייעצתי עם יושב-ראש ועדת הכספים, שרוב העבודה מוטלת עליו, וסיכמנו כולנו שלא יהיה כאן איזה דבר שבו על פיו יישק דבר, זאת אומרת, על פיו של היושב-ראש, כאשר חברי הכנסת אינם יכולים ואינם מסוגלים להגיע לישיבות ועדת הכנסת. קבענו גם שבכל דיון ציבורי צריכים שיהיו נוכחים לפחות מחצית מחברי הוועדה על מנת שלא נעשה את תפקידנו פלסתר ולא תהיה אפילו מראית עין של איזה מחטף כזה או אחר. על דעת כולם אנחנו גם לא מקיימים עד גמר הפריימריז באותן סיעות ובאותן מפלגות אשר מקיימות את הפריימריז כל הצעות או בקשות בוועדת הכנסת – על דעת יושב-ראש ועדת הכנסת גם כן, בקשות לפטור מחובת הנחה, שכן פטור מחובת הנחה יכול לנבוע מגורמים כאלו או אחרים המשפיעים על גורמים כאלו או אחרים בכנסת. אנחנו נקפיד הקפדה יתירה בכל כיוון לשמור על אותם עקרונות שקבענו, לא נסטה מהם, ובכך אנחנו נמלא את תפקידנו. <הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 60) (עובדי ועדת הבחירות המרכזית), התשע"ג–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/500).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ראובן ריבלין:> ועכשיו לסדר-היום. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת להציג את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 60) (עובדי ועדת הבחירות המרכזית), חוק שהוא חשוב לכולנו על מנת שוועדת הבחירות המרכזית תוכל כמובן לקיים את תפקידה. בבקשה, אדוני חבר הכנסת רותם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק המובאת בפניכם קובעת שני דברים: 1. יושב-ראש הוועדה המרכזית, שכידוע לכולם הוא שופט של בית-המשפט העליון, יקבע סוגי עבודות שיש לבחון את עברו הפלילי של מי שעומד לבצע את העבודות האלה, כדי שאנחנו נוכל לפסול אנשים שעברו עבירות חמורות מלעבוד בוועדת הבחירות. מדובר על עובדים. סעיף קטן (ב) קובע: לא יועסק כעובד הוועדה המרכזית ולא יבצע תפקיד בעבורה או ייתן לה שירות מי שהורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה ונסיבותיה אין הוא ראוי לדעת יושב-ראש הוועדה המרכזית לשמש עובד הוועדה. צריך לזכור שעובדי הוועדה עובדים עם חומר מאוד רגיש. <השר מיכאל איתן:> אבל זה לא חל על חברי הוועדה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זה, לצערי, לא חל על חברי הוועדה. יש פסק-דין של בית-המשפט, מה אני יכול לעשות? זו ועדה פוליטית. <היו"ר ראובן ריבלין:> נו, בוודאי, זו ועדה פוליטית. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני לא יכול לקבוע שיושב-ראש הוועדה יוכל לפסול חברי ועדה. בית-המשפט העליון כבר קבע. <השר מיכאל איתן:> אפשר לקבוע שחבר ועדה – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בית-המשפט העליון כבר קבע את הדברים. <השר מיכאל איתן:> בעניין של – – –? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בעניין של – הוא קבע כבר את הדברים, למה אני צריך להגיד בעניין של מי? ולכן, היה אפילו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, יכול להיות שאנחנו צריכים לתת את דעתנו על כך. <השר מיכאל איתן:> נכון. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> בית-המשפט לא יכול לבוא ולפסול חברי ועדה – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הוא פסל כבר, הוא פסל. <היו"ר ראובן ריבלין:> ברור, ברור, כאשר – – – <השר מיכאל איתן:> לא בחקיקה. הוא רצה את זה אבל לא בחקיקה. זה לא מופיע בחקיקה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא בחקיקה, ברור. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ולכן, אני – – – <השר מיכאל איתן:> עכשיו כשמחוקקים חוק על העובדים – – – מה עם אלה שיש להם יותר כוח מקביעת החלטות מעין שיפוטיות בנושא בחירות? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> חבר הכנסת איתן, אתה יודע, אנחנו עומדים ערב בחירות לכנסת התשע-עשרה, אני לא יודע סביב איזה שולחנות ישבו פה כאלה עם עבירות יותר חמורות. על כל פנים, אני מבקש מהחברים לאשר את החוק בקריאה הראשונה. ועדת החוקה תתכנס היום כדי לאשר את החוק ולהביא אותו לקריאה השנייה והשלישית. <היו"ר ראובן ריבלין:> חוק חשוב, ואנחנו מאשרים את זה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אנחנו קיבלנו פטור לצורך הגשתו לקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין ויכוח. גם הצורך הוא צורך חיוני למען כל אזרחי ישראל. אני חושב שאין אחד בבית הזה שלא רוצה שהבחירות תתקיימנה בסדר טוב על-ידי ועדת הבחירות המרכזית. זאת בקשה של ועדת הבחירות, ולכן אנחנו לא מתייחסים אליה כבקשה פוליטית. נרשמו לדיון: דב חנין – אינו נוכח; זאב בילסקי, בבקשה – מוותר; חבר הכנסת יואל חסון – בבקשה, אדוני. אנחנו נקפיד על שלוש דקות. נסים זאב – אחרון הדוברים. אנחנו ממשיכים את המסורת, ואם ירצה השם נמשיך אותה גם בכנסת הבאה. בבקשה, יואל. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני כמובן תומך בהצעת החוק הזאת, וגם כסגן יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית אני חושב שהצעת החוק הזאת נכונה וחשובה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להעלות דווקא במליאה את הנושא שאתה דיברת עליו קודם, את העניין של החקיקה הפרטית. בסך הכול אני מסכים עם דבריך, ואני חושב שהעיקרון הוא שלא לנצל תקופה של בחירות כדי לעשות כאן מחטפים ולהעביר כאן חוקים שיכולים להשפיע על התקציב, על מסגרת התקציב, על דברים שלהבא, לשנים קדימה. אבל, עדיין, אדוני היושב-ראש, יש את ועדת ההסכמות, שאני בא כוח, אחד מהם, בוועדת ההסכמות בין קואליציה לאופוזיציה, ויש מספר מסוים של הצעות חוק שעומדות ממש על הסף. אין להן השפעה תקציבית אבל הן כן משליכות מאוד על אנשים – על אנשים – והצעות חוק שעבדו עליהן שנים פה, אדוני, בשנתיים ובשלוש השנים האחרונות. אני חושב שהצעות חוק שיש עליהן הסכמה בין אופוזיציה לקואליציה, כאלה שאין להן השפעה על התקציב, ראוי שאתה, אדוני היושב-ראש, תשקול דיון ספציפי בנושא הזה לדון בהצעות החוק האלה, שיוכלו לעבור בכנסת הזאת עדיין. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, חבר הכנסת חסון, יש הצעות חוק שעברו בוועדה ושעליהן יש כביכול הסתייגויות שהן משנות את החוק בתכליתו – – <יואל חסון (קדימה):> מכיר את הנושא. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – יש מאבקים בין כוחות כלכליים שונים. הדברים הובאו על-ידי הציבור לידיעתי. יש חלק מהציבור שחושב שהוא צריך את החוק בכל מחיר והוא לא יודע שהדבר תלוי, אם תתקבל ההסתייגות או לא תתקבל ההסתייגות. <יואל חסון (קדימה):> נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> אלה דברים שבמחלוקת. נדמה לי שפה יש מאבקים – גם חבר הכנסת הורוביץ הפנה את תשומת לבי – של בעלי ממון אשר רוצים להשפיע על השלטון. ואנחנו בעניין זה מעבירים את כל הנושאים ושואלים היכן יש איזשהו דבר שמחייב תשומת לב מלאה על-ידי כנסת פעילה, וזה רק היועץ המשפטי שלנו קובע. כמובן, אני מפעיל את שיקול דעתי. אבל אני אומר לך שאין חוק שאנחנו לא נכנסים – ואני לא נכנס למהות, למהות נכנס מישהו אחר. אבל ברגע שיש ספק כלשהו, האם הכנסת משמשת יד ארוכה בידי כוחות שאינם ממין נבחרי הציבור, חובתי למנוע את זה, לפחות עד אחרי הפריימריז. לאחר מכן ישבו חברי הכנסת, יכריעו. יוכל כל אחד לבוא לומר את דעתו. מי שלא יבוא, יירדם על משמרתו, כל אחד הרי – ולכן אני אומר לך, אתה יכול להיות סמוך ובטוח, קודם כול שאין פה איפה ואיפה, אלא דין אחד לכולם. <יואל חסון (קדימה):> לא, אני יודע. אין לי טענה. לא, אז קודם כול אמרת כאן דבר חשוב אדוני: עד שיסתיימו הפריימריז, הבחירות המוקדמות, אז זה בסדר. אבל אחרי שיסתיימו הבחירות המקדימות, לבוא ולבדוק כל אפשרות – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לבדוק כל דבר. <יואל חסון (קדימה):> – – כי יש פה, אתה יודע, אתה דיברת על הצעת חוק מסוימת, אני אדבר על הצעה נוספת, הנושא של כפר-שלם. פעמיים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש על זה מחלוקת קשה ביותר, מחלוקת קשה ביותר. <יואל חסון (קדימה):> אני יודע, אני יודע שיש מחלוקת קשה בממשלה, אבל לפחות לתת לחוק הזה לחיות לכנסת הבאה. זה קרה להם בפעם הקודמת, זה יקרה פעם נוספת. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני לא רוצה – – – <יואל חסון (קדימה):> יש פה הצעות חוק באמת מורכבות. אני יודע שיש כאלה שהממשלה תומכת והאוצר מתנגד וההיפך, וחברי הכנסת בקואליציה תומכים. אני מכיר את כל המשחקים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו נדון על עניין זה באופן מיוחד. <יואל חסון (קדימה):> אני חושב שזה שווה, בכל אופן, אדוני היושב-ראש, אחרי הבחירות המקדימות לקיים דיון בנושא הזה יחד עם נציגי הסיעות השונות. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב – בבקשה, אדוני. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה להודיע שאני תומך בחוק, אף שיש פה איזה אבסורד. זאת אומרת, חברי הוועדה יכולים להיות עבריינים, אבל מי שמחלק תה בוועדה נקרא עובד, עובד הוועדה, ואז מי שמחלק תה נקרא עבריין ואסור לו לחלק תה. אני רוצה להבין. כשאתה אומר "עובדי הוועדה" – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת זאב נסים, העבריין הוא הוא מי שהתובע הכללי, שהוא היועץ המשפטי לממשלה, קובע שצריך להעמיד אותו לדין. אבל בהחלט אני מבין את העניין, והסמכות שניתנת – – – <השר מיכאל איתן:> עבריין זה מי שהורשע. <נסים זאב (ש"ס):> מי שהורשע, מי שהורשע, מי שהורשע, וכמובן לא פג הזמן של שבע שנים או משהו כזה של – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש פה דבר מאוד עדין, וגם השר מיקי איתן, שאין בקי ממנו בנושאים האלה – זה דבר מאוד עדין, בין החסינות שניתנת לנבחרי ציבור לבין החובה של עובד ציבור למלא את תפקידו. הרי כולנו סומכים על השופט הנוכחי והשופטים שהיו עד היום. אבל מי יודע? יכול לבוא איזה אדם שפתאום יתחיל לעשות חשבונות כאלה או אחרים – – <נסים זאב (ש"ס):> כן, אבל למה זה סמכות בלעדית של היושב-ראש? <היו"ר ראובן ריבלין:> – – דבר שאני לא מעלה על דעתי על אחד מבין יושבי-הראש. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – עדיין יכולים להיות גם עבריינים. אתה מבין, אתה רוצה – – – <נסים זאב (ש"ס):> כן, אבל למה – – – היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – המפלגות. אז זה תפקידך, חבר הכנסת, לומר שלא יהיה אדם חבר בוועדה אם הוא עבריין, זה הכול. תכתוב את זה, מה שאמר בית-המשפט. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, דעתי היא, לא צריך להשאיר את העניין הזה להחלטתו הבלעדית של יושב-ראש הוועדה המרכזית, וצריך לבחון את הנושא הזה. אני לא אומר לעשות הקלות למי שהוא פושע, אבל לא צריך, איך אומרים, לתת את כל הסמכות ליושב-ראש הוועדה. אבל אני רוצה להוסיף משהו. קרה דבר, אדוני היושב-ראש, שאי-אפשר לעבור עליו לסדר-היום. יש פה אחדות אמיתית בין הליכוד לישראל ביתנו, ואני רוצה לברך על כך, אדוני היושב-ראש. <השר מיכאל איתן:> לא, אני גם רוצה משהו להעיר. יש כאן בעיה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מציע שהשר יעלה אחרי זה ויאמר את הדברים. <השר מיכאל איתן:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – שלא תהיה – – –. אין ויכוח, אדוני יקבל את – – – <נסים זאב (ש"ס):> לכן, אני חשבתי שצריך להיות גם, לא רק הסמכות של יושב-ראש הוועדה בלבד, כיחיד, אלא כוועדה. גם בכנסת, היושב-ראש, אדוני, לא מחליט לבד. הוא מביא את הנושאים האלו לכנסת והכנסת פה מחליטה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כשאתה בכנסת יכול יושב-ראש להחליט לבד? <נסים זאב (ש"ס):> טוב. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך את הליכוד וישראל ביתנו, שזה אותיות ל"ב. זה ליכוד-ביתנו. "לב חכם לימינו". כנראה כאשר ראש הממשלה החליט ללכת עקומה ימינה אז זה מבחינת לב – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – עם הברכות האלה? <נסים זאב (ש"ס):> תשמע רגע. אבל, אדוני היושב-ראש, הקדוש-ברוך-הוא, כאשר ברא את האדם אמר: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". ומה שמעניין, הקדוש-ברוך-הוא נמלך במלאכים. שאל אותם: נעשה, ולא אמר: אעשה בצלמנו וכדמותנו. אני לא מבין, ראש הממשלה לא יכול ללמוד משהו מהקדוש-ברוך-הוא? מהענווה של הקדוש-ברוך-הוא? הוא החליט על דעת עצמו, הוא לא שאל אף אחד מהשרים. הלך למהלך פוליטי כל כך חד. אני, אגב, מברך על כך. הקדוש-ברוך-הוא מזווג זיווגים, ועל אחת כמה וכמה זיווג כזה בין ישראל ביתנו לליכוד. אבל אני רוצה לומר לך שלא כולם מרוצים מהזיווג הזה ומהברית הזו. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אדוני עכשיו עבר למשנה הבאה. <נסים זאב (ש"ס):> ולכן, אדוני היושב-ראש, מהלך כזה צריך להביא לחקיקה. כי לא יכול להיות שיושב-ראש מפלגה על דעת עצמו יחליט על מהלך כזה דרמטי בלי לשאול את חבריו ואת יועציו ואת שריו ואת אנשי מפלגתו. תודה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. כבוד השר, אתה רוצה להעיר הערה? אין לי בעיה. אני חושב שאמירתך היא חשובה ביותר לפרוטוקול. השר איתן, אני מאפשר לו להתערב מטעם הממשלה. כמובן, אני לא מגביל אותך בזמן, אבל תזכור שיש לנו סדר-יום ארוך. <השר מיכאל איתן:> לא. אני רציתי רק להודות ליושב-ראש, שנתן לי את האפשרות להעיר לגבי הצעת החוק, ואני מכוון את דברי ליושב-ראש ועדת החוקה, שעומדת לטפל בחקיקה עוד היום, אני מבין, ולהביא אותה יותר מאוחר לאישור בקריאה שנייה ושלישית. ההערה שהושמעה היא בהתייחס לרשימת העבירות שמי שעבר אותן יהיה מנוע מלהיות עובד ועדת הבחירות, ועל-פי הנוסח שהוצג כאן זו תהיה רשימת עבירות שקבע יושב-ראש ועדת הבחירות. יושב-ראש ועדת הבחירות – זה תפקיד חד-פעמי. הוא, נדמה לי, לא ממשיך בתפקידו, כך שפעם אחת הוא עשה תפקיד. הוא קבע רשימת עבירות. יכול לבוא יושב-ראש אחר, יצטרך מראש לקבוע רשימת עבירות. זה נראה לי גם לא מעשי וגם לא נכון. צריך לקבוע. תחוקקו את רשימת העבירות או את סוג העבירות שעל-פיהן האדם לא יוכל. אנחנו צריכים להביא בחשבון שמדובר באנשים שעברו עבירות אבל הם כבר ריצו את עונשם והם חזרו לעבוד, וגם את זה צריך להביא בחשבון. ולכן, רצוי שתהיה רשימת עבירות, ואתם תיתנו את הדעת על רשימת עבירות שהן חמורות במיוחד, שגם אדם שעבר אותן ואחר כך חזר וריצה את עונשו, לא ייתנו לו לעבוד בתפקיד רגיש בתוך מערכת הבחירות, אני סמוך ובטוח בכך. אבל אני רוצה – עוד הערה קטנה אחת לחבר הכנסת נסים זאב. התייחסת למהלך שאירע בליכוד. עמדתי ידועה, אני לא רוצה לחזור עליה כאן. אני חשבתי שהמהלך הזה לא טוב לליכוד, אבל בניגוד לדבריך, היתה בסופו של דבר הצבעה. אלפי אנשים הוזמנו להצביע, הרימו ידיים, והרוב המכריע קבע את מה שקבע, כך שאין בסיס לטענה שלך כאילו הליכוד – כאילו נעשה כאן מהלך חד-צדדי לחלוטין. מי שרצה להתנגד יכול היה להתנגד, מי שרצה לדבר נגד יכול היה לדבר נגד. בסוף היתה הצבעה והרוב בליכוד קבע. הלוואי שיהיה תהליך כזה גם במפלגה שלך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת שכיב שנאן המכובד, מכובדי, חבר הכנסת שכיב, נא לא לעמוד עם הגב לבמה. תודה רבה. רבותי, ובכן, יושב-ראש הוועדה אינו רוצה להשיב על הדיון שנערך פה, לכן אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 60) (עובדי ועדת הבחירות המרכזית), התשע"ג–2012, לפי הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 60) (עובדי ועדת הבחירות המרכזית), התשע"ג–2012, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 21 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. <שכיב שנאן (העצמאות):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא הבנתי. <שכיב שנאן (העצמאות):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> איך אתה חושב? <שכיב שנאן (העצמאות):> שלא. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם אתה חושב שלא, אני יכול להתנגד לדעתך. רבותי, הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 60) עברה בקריאה ראשונה, וועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת רשאית לדון בה על מנת להכינה בהקדם לקריאה שנייה ושלישית לצורך העם כולו ולצורך ניהול בחירות תקינות. תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים להצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשע"ג–2012. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. <הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 15), התש"ע–2010> [נספחות.] <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים על מנת להציג את בקשת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 15). הצעה זו הונחה על שולחן הכנסת, לא היתה זקוקה לכל פטור מחובת הנחה, והרי היא מובאת בפניכם. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני יושב-ראש הכנסת, תודה רבה, אני שמעתי את דבריך בתחילת הישיבה לגבי הנושא שלא ייעשה דיון ציבורי אם יושב-ראש הוועדה השתתף לבד בדיון. אני מקבל את הדברים האלה. אני גם דיברתי אתך, אבל אני סבור שבנושא הזה לא היתה אפשרות טכנית לעשות. <היו"ר ראובן ריבלין:> נו, ברור. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני הולך להסביר למליאה על מה מדובר. <זהבה גלאון (מרצ):> לא הבנתי. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני אסביר עכשיו. כללית, אני מבקש ממליאת הכנסת לאשר לוועדת הכספים את פיצול הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 15), התש"ע–2010. שר האוצר הביא לוועדת הכספים בקשה להפחית את עמלות ההפצה של הבנקים. אנחנו בוועדה סברנו שאם אכן מפחיתים את עמלות ההפצה, בסופו של דבר זה צריך להגיע למשקיעים הקטנים, לאנשים הפשוטים שמשלמים דמי ניהול. שאלנו את יושב-ראש הרשות לניירות ערך איך זה מגיע לציבור. הוא אמר שיש לו הסכם עם קרנות הנאמנות שאכן מפחיתים את דמי הניהול פחות או יותר לחצי שנה באותו שווי של הפחתת עמלות ההפצה על חשבון הבנקים. אמרנו: איך אנחנו נדע – הסכם, עשית – איך אנחנו נדע שאכן זה המצב ונוכל לעקוב אחרי העניין, ושזה יהיה דבר מסודר ולא איזה מין הסכם כאילו שעושים בין גופים מסחריים? הוא אמר: אין לי סמכות, אני לא יכול לעשות בעניין הזה דבר. אז הציעה היועצת המשפטית של הוועדה, היות שמונחת על שולחן הוועדה הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות – אני לא קידמתי את הצעת החוק; היו לנו הרבה חוקים של הרשות לניירות ערך. והיה שם סעיף 15, ובסעיף 15 אכן יש סמכות לרשות לניירות ערך להפחית את דמי הניהול. ביקשנו טכנית לפצל את סעיף 15, לאשר את החוק שבעצם כבר אישרנו בוועדה ולהביא את התקנות יחד – גם את הפחתת עמלות ההפצה וגם את הפחתת דמי הניהול, שזה יגיע לידי הציבור. ומכיוון שנקלענו לתוך פגרת הבחירות, ואז צריך אישור או של ועדת ההסכמות או של יושב-ראש הכנסת על-פי בקשת הממשלה, וצריך ארבעה ימים לכל דבר, ומכיוון שלא הובאה היום לוועדת הכנסת בקשה לפטור מחובת הנחה, אני יכול להביא רק את הפיצול, אני לא יכול להביא את החוק עצמו, ולזה אני אצטרך להמתין לישיבה הבאה, אם אכן תתקיים. אני מקווה שהיא תתקיים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רוצה, ברשותך, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, להבהיר לחברת הכנסת זהבה גלאון בדיוק במה מדובר. יש חוק שחשבה הוועדה שחלקו בכלל לא ניתן לדיון בכנסת הזאת, ולכן הוא אמר: יש נושא אחד שהוא לטובת הציבור, וכמובן צריכים לשמוע גם את אותו צד נפגע, כמו הבנקים, ואני מבקש לפצל. את הפיצול הניחו על השולחן, לא ביקשו חובת הנחה ולא פטרו מחובת הנחה. הפיצול הוא פיצול הגיוני מבחינה ציבורית. כמובן צריך להתקיים דיון לאחר הפיצול באותה בקשה. אני לא רוצה להעריך את הערכתי לגבי ימין ושמאל, או שמאלה וימינה, וכל מה שקשור לנושא, כי הנושא הוא ממש נושא כלכלי ממדרגה ראשונה בקשר לחובה של הבנקים כלפי ציבור הלקוחות והחובה של הממשלה. כל הדברים האלה כמובן יידונו. אני רק מודיע שהדיון הזה לא יתקיים לפני 1 בדצמבר, או לפחות עד סיום הפריימריז בשלוש המפלגות המקיימות פריימריז – מפלגת העבודה, מרצ והליכוד. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> סליחה, לא שומעים. אולי תלכי למיקרופון. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, ברשותך, שאלת הבהרה. אני מודה מראש שאני שייכת לאלה שרוצים להפחית את עמלות ההפצה, אז מראש אני אומרת את עמדתי. האם ההצבעה שלנו היום על עניין הפיצול תאפשר את הדיון – בגלל המגבלה שתיארת – תאפשר אחר כך את הדיון להפחתת עמלות ההפצה, באותו דיון שיהיה בדצמבר אחרי הפריימריז במפלגות? <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני מודה לך על השאלה, אני גם התכוונתי לומר את זה. אני תומך בהפחתת עמלות ההפצה, אמרתי את זה בדיון בוועדה. אני רוצה שהסיכום שעשו עם קרנות הנאמנות יגיע גם לאנשים הפשוטים, הרגילים; לא בנקים וקרנות הנאמנות, אלא המשקיעים הקטנים. אני רוצה שזה יגיע אליהם, ואני רוצה שזה יהיה מעוגן בעניין של התקנות. באחד העיתונים כתבו עלי שאני עשיתי איזה תרגיל כדי לא לאשר את זה. אז אני מודיע כאן ועכשיו: אני בעזרת השם אאשר את זה – אאשר את זה כמובן אם יהיה רוב בוועדה. אני מתכוון להביא את התקנות, וסיכמתי עם שמואל האוזר, עם יושב-ראש הרשות לניירות ערך, שהוא מביא את התקנות יחד – את התקנות של הפחתת עמלת ההפצה ואת התקנות של הפחתת דמי הניהול – ותהיה הצבעה אחת עליהן. אבל אם לא יהיה, אני אומר, אם לא יהיה החוק – אני לא יודע מאיזו סיבה, אומר יושב-ראש הכנסת: המליאה תתכנס אז יהיה החוק – אם לא יהיה החוק אני אביא את התקנות כמות שהן. אני חושב שצריך, ואני גם מקווה שכך הוועדה תאמר בסופו של דבר. אנחנו לא יכולים כל היום לומר שצריך להפחית מחירים, וכשמגיעים באופן מעשי אז יש לחצים של הבנקים או של כל מיני גופים חזקים אחרים, והם אומרים: יכולות להיות בעיות. אם אכן מדברים על הפחתות, צריך שאנחנו נתמוך בהפחתה. לכן אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לגשת לגופו של עניין. לאחרונה הובאו לאישורה של ועדת הכספים תקנות המבקשות להפחית את גובה עמלות ההפצה שגובים הבנקים ממנהלי הקרנות באופן קבוע בשיעור של כ-100 מיליון ש"ח. לדברי יושב-ראש הרשות לניירות ערך, הסיבה להפחתה האמורה היא עלייתן של עמלות ההפצה בשנים האחרונות. נוסף על התקנות האלה, ערכה הרשות לניירות ערך הסכמים עם כל אחד ממנהלי הקרנות – אני סיפרתי את זה לחברי הכנסת. כשהובא המתווה האמור בפנינו סברנו, חברי ועדת הכספים ואנוכי, שלא ברור מהו מעמדו של ההסכם האמור, ומכל מקום היה ברור שוועדת הכספים תתקשה לפקח על הפחתת דמי הניהול כאשר זה נעשה בדרך של הסכם. את כל הדברים האלה הסברתי. עם זאת, ואף שאנו קובעים את ההסמכה כאמור בהצעת החוק שנבקש לפצל, איננו סבורים שבהנחיה לעתיד צריך לבצע שינויים ולהתערב בשיעור דמי הניהול בנקל. אני לא מתכוון שאנחנו נתערב במה שהחליטה הרשות לניירות ערך בהפחתה של דמי הניהול, או בהפחתה של עמלות ההפצה; לא בזה אנחנו מתערבים. אנחנו מדברים רק על החלק הטכני, שאכן תהיה סמכות לעשות את זה. לפי המוצע עתה על-ידי הוועדה, ההסמכה נחוצה בעת הזאת על מנת להתערב בשיעור דמי הניהול שייגבו בתקופה הקרובה. ההסמכה שנקבעה, כשיעבור החוק, נועדה למצבים מסוימים וחריגים, כאשר לא די בכוחות השוק ובתחרות בענף על מנת לקבוע את שיעור דמי הניהול. כיוון ששאר הנושאים בהצעת החוק מצריכים דיון מעמיק ובחינה מחודשת, לא ניתן להביאם בעת הזאת לקריאה השנייה והשלישית. אני לא מביא את כל החוק הזה, ואני גם לא מתכוון להביא אותו עד הבחירות. זה יכול להיות בקדנציה הבאה. אני לא רואה בעניין הזה דחיפות. אני רואה דחיפות רק בנושא הזה של ההסמכה כדי להפחית את דמי הניהול. לפיכך, מוצע לפצל את הצעת החוק לשתי הצעות נפרדות כך שנושא שכר מנהל הקרן, ובתוכו ההסמכה לקבוע את שיעור שכר המנהל והנאמן, יובא בפני הכנסת בנפרד. מה שאני מבקש עכשיו זה פיצול רק של סעיף 15 – מסמיך את יושב-ראש הרשות לניירות ערך לקבוע את דמי הניהול – להביא את זה בתקנות ולא בהסכם שלא ניתן לפקח עליו. אני מקווה שאנחנו נשלים את המהלך הזה בסופו של דבר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אומנם הבקשה פורמלית, אבל היא יורדת למהות, משום שאין ספק שהחוק כולו לא היה עובר, כי יש עליו ויכוחים רבים. לכן ביקש יושב-ראש ועדת הכספים לפצל עניין זה. גם בעניין זה כמובן צריך לשמוע את הנוגעים בדבר, והם כל אותם אנשים או גופים אשר הדברים עלולים להשפיע עליהם. אתה רוצה לפעמים לעשות צדק ואתה יוצר משפח במקום משפט. לכן מובן שאנחנו נקיים דיון ציבורי לעילא ולעילא, גם אם ייקח עוד זמן. כרגע אנחנו דנים רק באפשרות לפיצול על מנת שנדון רק בנושא הזה באופן עצמאי ולא במסגרת החוק כולו. זו גם בקשתה ועמדתה של הממשלה באמצעות הרשות לניירות ערך. לכן אנחנו נצביע כרגע מי בעד ומי נגד הצעת ועדת הכספים לפצל את החוק – הצעת ועדת הכספים ובקשתה בדבר פיצול הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 15), התש"ע–2010. אני מודיע שגם אם יפוצל, לא יתקיים דיון בוועדת הכספים אלא לאחר סיום הפריימריז בכל המפלגות. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני צריך קודם להביא את החוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, כמובן. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני צריך קודם להביא את החוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי, ודאי, ודאי. כמובן תוך הקפדה על כל תקנון הכנסת. אנחנו נקפיד כדי שלא תצא טעות ומכשלה מידינו. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לכם אין בעיה. אתם תמתינו לאלה שיש להם פריימריז. מה אפשר לעשות? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לנו יותר גרוע. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא אמרתי מה טוב יותר ומה רע יותר. רבותי חברי הכנסת, נא להצביע. מי בעד ומי נגד בקשת ועדת הכספים? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה – 21 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 15), התש"ע–2010, נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בעד – 21, אין מתנגדים ואין נמנעים. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, אני קובע שהפיצול אושר. אתה רק מנוע מלדון במהותו של הפיצול לאחר פיצולו, אלא לאחר כניסת חודש דצמבר למניינם הבא עלינו לטובה. תודה רבה. <הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשע"ג–2012> [מס' מ/722; "דברי הכנסת", מושב רביעי, חוב' ל"ז, עמ' 31283; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים לסעיף הבא, שבו רשומים רבים מחברי הכנסת להסתייגויות, והוא הצעת חוק. יושב-ראש הקואליציה, אם יסירו כולם את הסתייגויותיהם יהיו לך חמש דקות – – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אמרתי. אני אקרא ליושב-ראש הוועדה והוא יענה, ואנחנו נצביע מייד. לכן כולם צריכים להיות מוכנים, אם כי אני לא רואה, לפי המשתתפים, שהם מתכוונים לוותר על זכותם לדבר. הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשע"ג–2012 – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכספים על מנת שיעלה ויבוא ויסביר לחברי הכנסת את הצעת החוק המובאת לקריאה שנייה ושלישית, ואחר כך אנחנו נקרא למסתייגים. הראשונה בהם היא חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – גילאון, ואחריו – ניצן הורוביץ. רבותי, האם אתם, כל אחד מהמסתייגים, מסתפקים בחמש דקות, או שכל אחד רוצה – – – <אמנון כהן (ש"ס):> שלוש דקות. <זהבה גלאון (מרצ):> חמש דקות. <היו"ר ראובן ריבלין:> לךְ יש זכות דיבור, יושבת-ראש מפלגת העבודה, ולכן זכות הדיבור מוגבלת לחמש דקות. אבל המסתייגים – זה לפי הסתייגותם. אני מציע שכל אחד מהמסתייגים ידבר חמש דקות. כמובן, אתה תענה בסוף על כל ההסתייגויות. אדוני, בבקשה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשע"ג–2012, ההצעה המכונה חוק הדיבידנדים הכלואים. הביא שר האוצר הצעה לממשלה, ולאחר מכן מליאת הכנסת אישרה אותה בקריאה הראשונה, ונדמה לי שאנחנו קיימנו שתי ישיבות ואולי אפילו יותר. על כל פנים, קיימנו הרבה מאוד דיונים, גם דיונים לא פורמליים, לגבי עניין הדיבידנדים הכלואים. אני רוצה להגיד קודם שהגעתי להסכמה עם שר האוצר, גם בחוק הבא, לגבי נושא תאגידי המים, ששם אנחנו נותנים הנחות במים. מכיוון שהוא, שר האוצר, לא מהמפלגה שלי, ואני לא מהמפלגה שלו, אני לא באיחוד של הליכוד ולא של ישראל ביתנו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יכול לעזור לכם אם אתם רוצים. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא. אני ממפלגה אחרת. אני מתמודד. אבל אני רוצה לומר – – – <השר מיכאל איתן:> במקום ישראל ביתנו, היהדות תורתנו. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא. אתם תסתדרו עם ישראל ביתנו. זה בסדר מבחינתנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> הליכוד ביתנו ותורתנו. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> על כל פנים, אני רוצה לומר שאני אובייקטיבי לגמרי בעניין הזה. אני אומר לכם שאני הגעתי במהלך הקדנציה הנוכחית להסכמות עם שר האוצר בנושאים חברתיים רבים, ולא תמיד הפקידים הסכימו לזה. אני לא מדבר על הכלכלה – מבחינתי הוא היה שר אוצר מעולה. הכלכלה הישראלית – בניגוד למה שמתפרסם כל הזמן בכל מיני עיתונים – האבטלה ירדה והיא לא כמו שהיתה בתחילת הקדנציה; הכלכלה והמשק יציבים. יש בעיה עם המחירים הגבוהים, שנסקו, והסיפור בעניין הזה הוא סיפור כבד ששייך להרבה מקומות בעולם, וזה שייך גם לנו, ואנחנו נצטרך לטפל בעניין הזה. נצטרך את העניין הזה להוריד. אבל הוא היה שר אוצר מעולה. אני לא אוהב את מה שכתוב. מפעם לפעם אני רואה בעיתונות הישראלית. אני חושב שזה לא נכון. הוא היה שר אוצר מעולה. אני אומר לכם: אנחנו מדברים עכשיו על שני חוקים שלא בטוח שהפקידות הסכימה להסכמות ששר האוצר ואני הגענו אליהן. זה בשני החוקים, ואתם תראו את זה גם בחוק הבא. בכלל לא בטוח שהם הסכימו לזה. אבל הרגישות החברתית של שר האוצר, ואני אומר את זה: אני לא בפריימריז בליכוד, אבל לו הייתי חבר בליכוד הייתי מצביע עבורו. לא, לא, אני חוזר בי. זו סתם התערבות עכשיו. אבל – – – <שלמה מולה (קדימה):> גפני, לדעתי – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – – מעצמה זרה. <שלמה מולה (קדימה):> הייתי אומר שנסחפת קצת. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> על כל פנים, אני מבקש להגיד שההצעה שהגיעה אלינו לוועדה – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – – מה שלא היית אומר – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אה? שאם הייתי אומר ליכוד – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> תחזור עוד הפעם – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> טוב. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה אתה לא רצית לומר. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> ההצעה שהגיעה אלינו היתה הצעה בעייתית. היא גם היום הצעה בעייתית, אבל אני מבקש לומר שההצעה הגיעה, היות שמהדיבידנדים הכלואים, כך זה מכונה, המדינה במשך הרבה מאוד שנים לא קיבלה שקל אחד. שוב, אחת הדוגמאות של חברות גדולות שהמנהלים שלהן מכונים טייקונים, או אני לא יודע באיזה שמות מכנים אותם, ולמדינה אין את הכוח להתמודד מול הרווחים שהם מקבלים ושישלמו את זה בצורת מס למדינה לטובת הציבור. המדינה לא מתמודדת עם זה. היא לא יכולה להתמודד. היא יכולה להתמודד אתי. אם אני אינסטלטור ומרוויח 4,000 שקל לחודש, רשות המסים תמצא אותי בכל מקרה. אבל היא לא תמצא את החברות האלה עם למעלה מ-100 מיליארד שקל רווחים, והיא לא יודעת לגבות מהן את הכסף. בא שר האוצר ואומר: בואו ונהיה פרקטיים – מפא"יניק בלעז, ולא מפלגת העבודה – ונקבל חלק מהכסף, כמה שאפשר. הרי אחרת לא נקבל בכלל. ואז באו עם הצעה שאומרת, שמי שישלם מס יופחת לו כמובן שיעור המס, ובזה הוא יגמור את העניין. הציעה את זה חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אני מתנצל, וגם חברת הכנסת זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא, האמת היא שאת לא הצעת את זה, אבל אני ראיתי על הפנים שלך שאת די מסכימה עם שלי יחימוביץ. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אבל לא חשוב, לא חשוב. בסדר, אני מוריד את זה. אני הצעתי. אמרנו שחלק – כפי שהיה בטיוטת הצעת החוק הממשלתית – מהכסף יצטרכו להשקיע בישראל; יצטרכו לקבל עובדים מישראל וכל מה שנלווה לעניין הזה. אני אמרתי: זו הצעה שעושה שכל. מצד אחד באים ואומרים שאין אפשרות אחרת לגבות את הכסף, ומצד שני אנחנו גם מגיעים לאיזה ממוצע או הצעת פשרה כזו שלא מוותרים על זה שהם ישקיעו את זה בארץ, שהרי זה התנאי. כדי להיות פטור ממס, צריך להשקיע בישראל. אמרנו: אנחנו מבקשים שזו תהיה ההצעה שאתה נבוא בסופו של דבר למליאת הכנסת. דיברתי עם שר האוצר, ושר האוצר הסכים. אני לא יודע מה היתה עמדת הפקידים בעניין הזה. לא הלכתי גם לבדוק. אני לא יודע. אני חושב שמי שצריך להחליט זה הנבחרים, ובמקרה הזה זה שר האוצר והוא החליט. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק שבפניכם היא הוראת שעה לתקופה של שנה. הצעת החוק באה לפתור מצב שבו חברות שנכללו במסגרת מסלול למתן פטור נדחה למס עד לחלוקת דיבידנדים, למעשה עד היום לא שילמו את המס, משום שהן נמנעו מלחלק דיבידנדים. אגב, אם לא יגייסו רוב, החוק הזה נופל. זה המצב. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה ברור, מה זה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא, בסדר. בקודם – אני אגיד לך, בקודם היתה הצבעה פה-אחד, אז אם יש מישהו בליכוד ובישראל ביתנו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שכך חושב – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – – שגם עכשיו יהיה – אז הוא פשוט טועה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני הפניתי את תשומת לבו של יושב-ראש הקואליציה, שלפי המסתייגים ברגע זה אין רוב לממשלה, אין רוב להצעה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן, כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> זה הכול. ואם המסתייגים לא יעלו, אנחנו – כמובן, אתה תוכל לסכם. גם השר יכול להתערב בכל שלב. הוא לא יכול לסכם, אבל הוא יכול בכל רגע שהוא רוצה, בכל שלב משלבי הדיון להתערב. אבל הוא מדבר אחרון. אבל צריכים לדעת שזה לא תוכנית כבקשתך ואנחנו נחכה עד שהקואליציה תואיל בטובה להביא את הרוב הדרוש, אלא מייד עם סיום הדיון אנחנו נצביע. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לפי הצעת החוק, חברות אלו יהיו זכאיות במהלך הוראת השעה לשלם מס חברות מופחת לגבי ההכנסה שלהן שנצברה עד שנת 2011. שיעור המס המופחת קבוע בנוסחה אך הוא לא יפחת מ-6%. לפי הנוסחה הקבועה בהצעה, ככל שהחברה תבקש להפשיר חלק גדול יותר מהכנסתה, כך תגדל הטבת המס שלה היא תהיה זכאית. נוסף על תשלום מס חברות מופחת כאמור תשלם החברה מס בשיעור של 15% בשל חלוקת דיבידנדים. לפי הצעת החוק, החברות יוכלו לשלם את המס המופחת בתוך שנה מיום פרסום החוק, בהודעה שיגישו למנהל רשות המסים. מטרת הצעת החוק היא למצוא דרך להתגבר על בעיית הרווחים הפטורים ממס שנצברו בחברות שהיו זכאיות להטבות מס בהתאם למסלולי ההשקעה השונים. מזה זמן רב ידוע כי חברות שלהן מפעל מאושר אינן מחלקות רווחים על מנת להימנע מתשלום מס חברות ומס על רווחי הון. חוק עידוד השקעות הון, בנוסחו לפני שתוקן במסגרת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012, יצר למעשה תמריץ שלילי לחלוקת רווחים והביא להצטברות רווחים בהיקף מוערך של 120 מיליארד ש"ח. מחצית מן הסכום הצטבר בעשר השנים האחרונות, וחלקו הגדול, באופן טבעי, נמצא בחברות הגדולות. ועדת הכספים קיימה שני דיונים ארוכים ומעמיקים בהצעת החוק, ובמהלכם נשמעו עמדותיהם של חברי הכנסת, נציגי הממשלה ומוזמנים רבים. לכולם ניתנה האפשרות להבהיר את עמדתם. בין הטענות השונות הועלו טענות בדבר פגיעה בשוויון, פגיעה בצדק חלוקתי ויצירת תקדים בעייתי. עמדנו על כך שרשות המסים תביא בפנינו נתונים בדבר שיעור הרווחים ושיעורי המס שעשויים להתקבל לאחר חקיקת הצעת החוק. לאחר ששקלנו, אדוני היושב-ראש, את מכלול השיקולים החלטנו, חברי הוועדה ואנוכי, לכלול בהצעה שני תיקונים משמעותיים שלא היו בה בנוסח שהביאה הממשלה; אמרתי את זה קודם. התיקון הראשון: חובת השקעה מיועדת בסכום של עד 50% מגובה ההטבה שניתנה. כלומר, החברה תהיה מחויבת להשקיע בישראל על-ידי העסקת עובדים חדשים במפעל או במחקר ופיתוח או בנכסים יצרניים. זהו תיקון חשוב שיהווה גם תנאי לקבלת ההטבה ויביא לכך שגם הציבור בישראל ייהנה באופן עקיף מהשקעה בישראל. התיקון השני מטרתו לתת משנה תוקף לפרשנות שהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה התחייב בפנינו לתת לרשות המסים, שלפיה חברה שתוציא את רווחיה לחברה-בת או לצד שקשור אליה תחויב במס. המשמעות של תיקון זה לצד הפרשנות האמורה – זה בעצם כאילו איום, במירכאות כפולות ומכופלות, על החברות, שמעתה ההנחיה לרשות המסים היא להוציא שומת מס במקרים שבהם החברה משקיעה את רווחיה בחברה-בת או לצד קשור. זאת אומרת, היו כאלה שטענו בוועדה: מי אכן אומר שבכלל הן ישתלבו בעניין הזה? אז יש בזה גם הפסד שהחברות, אם הן לא ישתלבו במערכת הזאת, יוציאו להן שומות מס מכאן ואילך. יש בכך שיפור משמעותי לעומת המצב ששרר, שכן עד כה, ככל הנראה, לא ניתנו שומות בשל רווחים בדרך זו; רשות המסים לא הוציאה שומות. יש להזכיר כי בנוגע לרווחים הכלואים, הרי שמדובר בהוראת שעה בלבד, ואין כאן משום הסדר קבוע לגבי רווחים עתידיים שיצטברו משנת 2012 ואילך. עם זאת, התיקון לעניין השקעה בחברות-בנות בצירוף ההנחיה לרשות המסים יביא לכך שעם תום הוראת השעה יתאפשר לראות בהשקעה בחברות-בנות חלוקת רווחים שיש לשלם בגינה מס. חברי ועדת הכספים ואנוכי מודעים לכך שהצעת חוק זו מעלה, כאמור, שאלות משפטיות וציבוריות. הדילמה סביב הצעת חוק זו ברורה, והתלבטנו בה. עם זאת, בסופו של דיון סברנו כי יהיה זה נכון יותר למצוא פתרון לסוגיית הרווחים הכלואים ולקבוע הסדר כלשהו, גם אם הוא רק חלון הזדמנויות. אין ספק שההצעה יצאה מבית-מדרשה של ועדת הכספים כשהיא משופרת מאוד ומאוזנת יותר לעומת נוסחה המקורי. אומנם גלומה בה הטבה לחברות מסוימות, אך לאור תיקוני הוועדה קבועים בה כעת, נוסף על ההטבה, גם תנאי וגם חבות: התנאי הוא חובת ההשקעה בישראל במס, והחבות היא חבות במס לגבי השקעה בחברות-בנות. לנוכח המצב הכלכלי והעובדה שעד כה לא הוצאו שומות מס בגין הרווחים האלה שהושקעו הלכה למעשה, הגענו למסקנה שההסדר שנקבע הוא הסדר נכון וסביר, אשר עדיף על המצב הקיים. אני מבקש, אדוני היושב-ראש – אני לא רוקד משמחה על החוק הזה; אני לא חושב שהוא פסגת חלומותיה של ועדת הכספים בקדנציה הנוכחית. אבל אני חושב שזה הכרח לא יגונה. המצב הכלכלי הוא מצב קשה. אם אכן יתממשו הדברים וייכנס לאוצר המדינה, מהחברות הגדולות הללו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת הוראת שעה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> הוראת שעה לשנה. – – – לאוצר המדינה ייכנס כסף, כפי שאכן אומרים, בין 3 מיליארד ל-9–10 מיליארד אפילו. אני לא יודע, אני לא יודע, אני לא יודע; יכול להיות שלא. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – הם אמרו 3 מיליארד גג, אז אל תביא את זה עכשיו ל-10 מיליארד ותכשיר את השרץ. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא, לא. הם אמרו 3 מיליארד – – – <זהבה גלאון (מרצ):> 3 מיליארד – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> זהבה, אני מסכים אתך, 3 מיליארד. אם אכן יתברר ש-3 מיליארד ייכנסו – אמרו לי יותר – אבל אם אכן יתברר, כפי שנאמר בוועדה, 3 מיליארד, אני חוזר ואומר: אני לא רוקד בשמחה על החוק הזה. אני לא חושב שזה פסגת חלומותיה של ועדת הכספים. אני חושב ש-3 מיליארד שקל, אם אכן ייכנסו, במקום שיושתו על הציבור בכל מיני מסים או בכל מיני הוצאות אחרות, אני חושב שההכרח במקרה הזה לא יגונה. אני שמח שאנחנו תיקנו את מה שתיקנו. אני מבקש – יש הרבה הסתייגויות לחוק הזה – אני מבקש, אדוני היושב-ראש, ממליאת הכנסת לדחות את ההסתייגויות. לא שההסתייגויות לא נכונות, אבל אין ברירה. אנחנו חיים במצב שאנחנו צריכים לחיות עם המצב כמות שהוא, להיות ריאליים – לדחות את ההסתייגויות, לאשר את החוק בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. ראשונת המסתייגים – חברת הכנסת זהבה גלאון, יושבת-ראש מפלגת מרצ. אני רוצה להפנות את תשומת לבו של כבוד שר האוצר, השר הממונה מטעם הממשלה על חוק זה, שהוא יכול להתערב בכל שלב משלבי הדיון. הוא לא יכול לסכם את הדיון, לכן אדוני יבחר מתי הוא רוצה להתערב, ובלבד שאחרון הדוברים הוא יושב-ראש הוועדה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> גברתי, האם כולנו מסתפקים בחמש דקות למסתייג? <זהבה גלאון (מרצ):> אם אתה רואה שאני גולשת תאפשר לי, אבל בגדול – כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> בסדר, אוקיי. כי יש לך עשר דקות לפי התקנון, אבל אני מציע שבאמת אנחנו נעשה חמש דקות, אחרת פה אנחנו נגיע – בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני קוראת למליאת הכנסת לדחות את החוק הזה. מדובר בחוק שערורייתי. עמד כאן יושב-ראש ועדת הכספים, ידידי חבר הכנסת גפני, ואומנם הוא סייג, אבל באיזו התלהבות ניסית להכשיר את השרץ הזה. מדובר בשרץ. לא מדובר בגבייה של 3 מיליארד שקלים; עוד רגע כבר הגעת ל-10 מיליארד שקלים. מדובר בפטור ממס לחברות הגדולות במשק, לבעלי ההון במשק, פטור ממס של כ-30 מיליארד שקלים. בואו נגדיר את החוק הזה: זה לא חוק שבא לגבות 3 מיליארד, זה חוק שבא לתת פטור לאותן חברות שעשו צחוק מרשות המסים, שהיתה רשות מסים עלובה, חסרת שיניים, משת"פית של בעלי ההון. היום, כשמביאים את החוק הזה כאן, כי אומרים לנו – אומר חבר הכנסת גפני: חברים, המדינה בצרות, חייבים, חייבים למלא את הבור התקציבי ב-3 מיליארד. יש לי כמה הצעות אחרות כדי למלא את הבור התקציבי ב-3 מיליארד. למשל עולה בדעתי: אפשר להציע מס חברות דיפרנציאלי, כמו שסיעת מרצ הציעה. אתה מעלה ל-30% למי שמרוויח יותר מ-1.2 מיליון, מוריד ל-20% לעסקים קטנים – 3 מיליארד, קלי קלות. אז למה צריך ללכת לחוק כזה שהופך – אתה יודע, היו ההשגות והתוספות שהכנסתם במהלך הדיונים, שחברות שתשקענה כאן וכו' וכו', כפי שתיארת. אז מה, זה עושה את החוק הזה יותר טוב? החוק הזה, חברי חברי הכנסת, זה גזל של הקופה הציבורית. זה גזל של הקופה הציבורית. פתאום – אני רוצה לומר משהו לשבחו של שר האוצר: זה נכון שפתאום שר האוצר גילה שיש מה שנקרא רווחים כלואים בהיקף של כ-120 מיליארד שקלים, שערורייה של עשר שנים במסגרת חוק לעידוד השקעות הון. אז אומר השר: תראו, פתאום עליתי על זה, בואו ננסה לגבות. אבל אם הגבייה היא 3 מיליארד ופטור של 30 מיליארד, עדיף לנסות לכסות את 3 המיליארד באופן אחר ולא לתת את ההטבות האלה ולא לעשות את השירקס האלה עם אלה שיש להם עורכי-דין צמרת ורואי-חשבון צמרת ומתנהלים מול האוצר ומול רשות המסים. זה פרוטקציוניזם בחסות החוק. הולכים לחוקק עכשיו חוק ונותנים פרוטקציה בחסות החוק לאותן חברות. למה? למה לא הוציאו להן שומות כשהן חילקו דיבידנדים? רק אחרי שפניתי לאבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שלוש פעמים, הוא הגיע לוועדת הכספים ואמר שאולי גם כבר לא נשאר כסף, למי להוציא שומות. במקום שתעשו ועדת חקירה על רשות המסים, איך הגענו למצב הזה, אתה בא לכנסת, אדוני, שר האוצר, ואתה מסביר איזו פעולה הירואית עשית – אתה מצליח להוציא מהחברות האלה 3 מיליארדי שקלים. מה עם כל הפראיירים האלה ששילמו מסים עד עכשיו? איזה פראיירים. למה שאנשים ישלמו מסים במדינת ישראל כשהם יודעים שיש חברות – וגם עומד כאן חבר הכנסת גפני. אני גם רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, די כבר עם האגדה האורבנית הזו, שגם אתה וגם שר האוצר כל הזמן מהלכים עלינו אימים שהחברות האלה יוציאו את הכסף מישראל וישקיעו במקומות אחרים. די כבר. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני לא אמרתי. אני לא אמרתי. <זהבה גלאון (מרצ):> תפסיקו להלך עלינו אימים עם העניין הזה. אני רוצה לומר לכם, חברי חברי הכנסת, זה חוק שלמרות ההסתייגויות שוועדת הכספים הכניסה – לא על דעתי, אני הצבעתי נגד – זה חוק שראוי שהמליאה תדחה. זה מה שנקרא אקורד סיום צורם לממשלת נתניהו, שאם בפגרת בחירות היא מביאה חוק כזה, הון-שלטון במרעו – המושג הזה קטן עליו. <היו"ר ראובן ריבלין:> החוק הובא לפני הפגרה. אני – – – <זהבה גלאון (מרצ):> נכון. נכון. והיה צריך לעצור – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא הייתי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> היה צריך לעצור אותו שם. היה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה עניין אחר. אבל החוק – – – <זהבה גלאון (מרצ):> היה צריך לעצור אותו שם. <היו"ר ראובן ריבלין:> כמובן, הכנסת תכריע. ויש דברים שאת אומרת שהם ודאי ראויים לשיקול דעת. יחד עם זה, כשאנחנו יכולים לקבל 3 מיליארד, למה לוותר? <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, אני לא מזלזלת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא. אני לא מתערב. אני – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה יודע, אני לא מזלזלת ב-3 מיליארד. אני רק מנסה לומר שהדרך להשגת 3 המיליארד האלה זו דרך משוקצת, לא לגיטימית. זו דרך לא לגיטימית. זו דרך שאומרת: יש מי ששווה יותר; יש מי שמתנהלים מולו; יש מי שמוותרים לו. ותמיד זה אותם בעלי הון, אותם בעלי חברות. עכשיו, אני רוצה לומר, אדוני, מדובר בחברות מצוינות. לא מדובר בטייקונים, כמו שאמר כאן יושב-ראש ועדת הכספים. מדובר בחברות יצרניות, שמספקות עבודה במשק. אי-אפשר לזלזל בזה. אז מה? אז צריך להגיע אתם להסדר הזה? אני רוצה לומר, אדוני השר – אני מסיימת, אדוני – אחר כך אני אעלה לדבר בשבחו של שר האוצר שמאפשר לקדם כאן הצעת חוק למען נשים מוכות. יש לי גם דברים טובים להגיד על שר האוצר. אני חושבת שבסוגיה הזו אתה טועה כשאתה בא לכנסת ואתה מבקש מאתנו להשתתף בחגיגה הזו. חברי ואני נצביע נגד. אני קוראת לחברי הכנסת לדחות את החוק. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם אני מודה לשר על הצעת החוק למען נשים מוכות. אבל החוק היה עולה בכל מקרה, משום שהסתיים הדיון בו לפני יציאתה של הכנסת לפגרה, חברת הכנסת גלאון. אבל בהחלט האוצר שהסכים, אִפשר את סיום הליכי החקיקה. חבר הכנסת הורוביץ, בבקשה. יש לך גם חמש דקות עם תוספת חמש דקות אם תרצה. אבל – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני, תודה רבה, אני שמעתי ברוב קשב את דבריו של יושב-ראש ועדת הכספים, ואולי מי שלא הקשיב אז לא שמע את הדברים. ההצעה בעייתית, הוא אמר. למדינה אין כוח להתמודד מול הטייקונים. בואו נהיה פרקטיים, מפא"יניקים, ניקח רק חלק מהכסף. ניקח מהם שיעור מס מופחת בלבד. אין ברירה, אדוני היושב-ראש – אמר יושב-ראש ועדת הכספים – אין ברירה. המדינה לא יכולה להתמודד עם הטייקונים. אני רוצה לשאול את שר האוצר ואת חברי הממשלה מתי פעם באו לאזרח הקטן, לבעל עסק קטן, למשק-בית – והרי הם אלה שמחזיקים את המערכת הפיננסית שלנו – ואמרו: אין לנו כוח מולכם, אנחנו לוקחים מכם שיעור מס מופחת. מה לעשות, עדיף לנו לקחת מכם רק חצי מס מאשר לגבות עד הסוף. איפה יש דבר כזה? באים לאזרח הקטן, סוחטים אותו, חונקים אותו, הולכים אתו עד השקל האחרון. ומה אומר החוק הזה? פטור שערורייתי של עשרות מיליארדי שקלים בתשלומי מס למדינה לחברות הגדולות והחזקות. העניין הזה, חברי חברי הכנסת, לא צריך להיקרא – איך זה נקרא כאן? – הצעת חוק – – <היו"ר ראובן ריבלין:> עידוד – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – לעידוד השקעות הון, תיקון מס' 69. הדבר הזה צריך להיקרא: חוק השודדים. זה חוק פיראטים שנותן הכשר לגזל של כספי ציבור. עכשיו, אנחנו חושבים הרי במה מדובר, באיזה מסים. מה זה המסים האלה? אחר כך זה הבריאות, וזה החינוך, וזה המשטרה, וזה הביטחון, וזה צה"ל, וזה גמלאות, וזה זקנים וזה ילדים. זה הכסף הזה. לכן אני קורא כאן לכנסת – אלה הימים האחרונים, אדוני היושב-ראש – אולי בימים האחרונים נתעלה קצת על ההתנהלות הקלוקלת הזאת ולא ניתן יד לחוק כזה, חוק פסול ובזוי, שנותן פטור ממס לחזקים ביותר ומנציח כאן את השיטה המעוותת. אבל בעצם אין לי אשליות. כי הרי החוק הזה הולך בדיוק באותה דרך שהלכה בה הממשלה הזאת לכל אורך ארבע השנים האחרונות, והוא הדוגמה הכי בוטה לעיוות בשיטה הכלכלית שלנו: איך מוותרים על עשרות מיליארדי שקלים לחזקים ביותר, על חשבון החלשים ביותר. כי, תראו, העוגה היא עוגה. ברגע שאתה מוותר לצד החזק, אתה משית את זה על החלשים. ואני לא חושב שצריך לנהוג כך. אני ממש לא מסכים לדברי יושב-ראש ועדת הכספים, שלמדינה אין כוח להתמודד מול הטייקונים. ודאי שיש לה כוח; היא לא רוצה להתמודד מול הטייקונים, היא בוחרת לסגת מהמאבק הזה. ואני שואל, מה יקרה אם המדינה תתייצב מול הטייקונים ותגבה מהם את מה שהם חייבים? מה, הם יברחו מכאן? הם ילכו למקום אחר שבו התנאים טובים יותר? אני לא חושב. התנאים כאן טובים והם עושים כאן רווחים והם מרוויחים יפה. המס הזה, אדוני היושב-ראש, הוא מס על רווחים. הוא לא איזה דבר על השקעות עתידיות. ועל רווחים שעשו כאן צריך לשלם מס. וכמו שלכל אחד מאתנו מורידים את המס בתלוש ולא שואלים אם אנחנו רוצים או לא רוצים – אנחנו משלמים גם בעניין הזה. המדינה צריכה לגבות מהאנשים, מהחברות האלה, את המסים שהם חייבים לשלם. אדוני היושב-ראש, אני לא אקח פה עשר דקות, כי הדברים פשוטים וברורים. ואני, להיפך, אני לא רוצה לסבך ואני לא רוצה להשתמש במלים גבוהות. אבל שידע כל אזרח בישראל איך הוא משלם ומה הוא משלם, ומה משלמים החזקים והחברות הגדולות שהממשלה מוותרת להם כאן. אני סומך שתי ידיים על המלים ועל ההגדרות שבהן השתמשה חברתי זהבה גלאון: חוק שערורייתי, שרץ, גזל. חוק מבזה. גנבת כספי הציבור. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין. מאחר שחברי הכנסת ברכה וסוייד אינם נמצאים באולם, לכן – חבר הכנסת חנין. גם לרשותך, אם אתה רוצה, עשר דקות. אתה יכול להסתפק גם בפחות. <דב חנין (חד"ש):> מכובדי יושב-ראש הכנסת, תודה רבה, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, צריך קודם כול לעשות צדק. מקורו של העיוות הזה – ויש לי ויכוח קשה עם החוק הזה – איננו בשר שטייניץ. יש לי ויכוח קשה עם החוק, אבל אנחנו עוסקים פה בעיוות בן שנים רבות, עם מנגנוני עידוד השקעות ההון שהם בעצם פגיעה עמוקה ומהותית בעקרונות השוויון. בעצם כל המנגנונים האלה נותנים צורות כאלה או אחרות של הטבות והקלות מס לגורמים שהם דווקא הגורמים העשירים, המבוססים, החזקים במשק. העיוות הבסיסי הזה שנמצא בחוקי עידוד השקעות ההון נומק לאורך כל השנים ברציונל שאומר: אנחנו נותנים הטבות, אבל מטרתן של ההטבות היא שהכספים יוחזרו בעצם למשק באמצעות השקעות במשק הישראלי. זו היתה המטרה. הרי מה הם הרווחים הכלואים? <היו"ר ראובן ריבלין:> היום בעידוד השקעות הון, כבר שנים רבות, אנחנו מנסים ללכת בדרך אחרת, שבה במקום לתת להם סיוע מטעם המדינה בהשקעת ההון – על כל השקעת הון לעשות "מצ'ינג" – פוטרים אותם או נותנים להם הקלות במס, שהן שוות-ערך לאותה – – – <דב חנין (חד"ש):> מאה אחוז. בסדר גמור. <היו"ר ראובן ריבלין:> ואז לפחות – – – <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אתה צודק. אתה צודק. אבל מה הרציונל של אותן הטבות מס? הרציונל של אותן הטבות מס הוא: אנחנו נותנים הטבות מס ואתם משקיעים את הכספים בישראל; הכספים מגיעים לישראל, מושקעים במשק הישראלי, מספקים מקומות עבודה. לזה פתאום התחילו לקרוא עכשיו "כלואים". אוי ואבוי, רווחים כלואים. אפשר לחשוב שהם יושבים בצינוק. הכסף נמצא בחברות. כסף רב. אנחנו מדברים פה על עשרות רבות של מיליארדי שקלים; נמצאים בחברות הגדולות, המבוססות ביותר. ועל הכסף הזה, בעצם, מדינת ישראל לא דורשת מס. אלה הם הרווחים הכלואים: כסף שנמצא בחברות, והמדינה מוותרת על זכותה לגבות ממנו מס. והנה, בא היום משרד האוצר ומציע מהלך שבאמת – אני לגמרי מצטרף לדברי חברי חברי הכנסת גלאון והורוביץ – אין מלה אחרת אלא לתאר אותו כשערורייתי, שערורייתי. כי בעצם אומרת הממשלה: אנחנו מוותרים לכם. גם תקבלו את המתנה וגם לא תצטרכו להשקיע את הכסף בישראל. אז למה קיבלתם את המתנה? למה אנחנו נותנים לכם את הטבות המס האלה אם לא כדי להשקיע את הכסף בישראל? אם על זה אנחנו מוותרים, אז למה לתת את המתנה? למה לתת לאותם טייקונים, לאותם בעלי הון ענק, את אותה הטבת מס קיצונית ומרחיקת לכת? באה המדינה ואומרת, הממשלה באה ואומרת: אחרת אנחנו לא נגבה את הכסף. זה טיעון של כניעה לסחטנות. קודם כול, אפשר לגבות את הכסף. אפשר גם במדינת ישראל לשנות חוקים ואפשר בהחלט לצמצם הטבות מס שאין להן בסיס ואין להן יסוד. בוודאי זה לא יכול להיות נימוק שאומר למה צריך לוותר לאנשים על המסים שהם חייבים לשלם. האם היה עולה על הדעת שלבעל עסק קטן או לבעלת עסק קטן היתה הממשלה באה ואומרת היום "אנחנו מוותרים על מסים שמגיעים מכם"? הרי את בעלי העסקים הקטנים הממשלה יודעת לחפש ולרדוף ולמצוא ולהגיע אליהם ולקחת כל שקל מסכן שהם מצליחים להרוויח. המערכת הזאת, אדוני היושב-ראש, פועלת לטובת בעלי ההון – לטובת בעלי ההון – על חשבון הציבור, על חשבון כספים שהיו צריכים להגיע לציבור, על חשבון כספים שהיו יכולים להיות חלק מפתרון בעיות חברתיות, מפתרון סוגיות של השקעות, מפתרון של בעיות שעליהן היתה לנו בקיץ האחרון מחאה חברתית כל כך גדולה. וישנן עוד שתי בעיות גדולות בהצעת החוק הזאת. הבעיה האחת היא כמובן התקדים ופתיחת הערוצים. השיטה הזאת שאומרת: אפשר, אפשר; נכון שניתנה הטבה למטרה מסוימת, אבל בצוק העתים אנחנו מוכנים להרחיב, אנחנו מוכנים לפתוח ערוצים, אנחנו מוכנים לייצר מנגנונים עוקפים חדשים שכאשר החוק המקורי נחקק לא העלו אותם על הדעת. הבעיה הנוספת, אדוני היושב-ראש, היא כמובן העדפת חיי השעה על חיי עולם. יש הרבה ביקורות על משרד האוצר לאורך כל השנים, אבל תמיד אמרו על משרד האוצר שלפחות זה המשרד שאמור להסתכל לטווח היותר ארוך. פה בא משרד האוצר ואומר לנו: אני, כדי לכסות חור בגירעון שיש לי היום, חור תקציבי שיש לי היום, אני מוותר על הטווח הארוך, אני מוותר על עקרונות, אני מוותר על הנורמות, אני מוותר על מטרת החקיקה המקורית. אגב, אמר היושב-ראש שיש פה בעיות משפטיות; לטעמי, אלה לא בעיות משפטיות. אני חושב שהבעיות המשפטיות הן בעיות כבדות שיורדות עד שורשו של החוק. אני מאוד מקווה שהחוק הזה גם ייבחן בעיניים משפטיות נוספות. כמובן, אנחנו בכנסת מנהלים דיון ציבורי, ולא תפקידנו לבחון שאלות של חוקתיות, אבל אני אומר שיש לי ספק גדול ביכולת של חוק כזה לעבור את המשוכות של הבדיקה המשפטית כאשר הפגיעה בשוויון בו היא כל כך קשה וכל כך קיצונית. אבל, אדוני היושב-ראש, אני רואה טעם נוסף לפגם בכל מה שמתרחש היום עם החוק הזה פה בכנסת, כי באותו יום שבו אנחנו מאשרים חוק כזה, הכנסת נמנעת מלדון למשל בחוק שנועד לתת פתרון למצוקה של אנשים אחרים שאינם בעלי הון ואינם טייקונים אלא הם תושבי כפר-שלם – תושבי כפר-שלם שהבעיה שלהם כבר נמשכת שנים רבות, מאז ימי ממשלת רבין, שהיתה הממשלה האחרונה שניסתה לתת פתרון אמיתי והוגן לבעיית תושבי כפר-שלם. מאז הירצחו של רבין – ואתמול היה יום השנה לאותו יום קודר ועגום – מאז הירצחו של רבין ועליית ממשלת הליכוד, פתרון כפר-שלם ירד מסדר-היום ברמה המעשית. אגב, אני רוצה לומר – זה נעשה בהסכמה מאוד רחבה, ופה אני רוצה לומר את זה לזכות כל היוזמים והפעילים מכל סיעות הבית, אני חושב, נדמה לי ממש מכל סיעות הבית. באה הכנסת בהסכמה מאוד רחבה ואמרה: כן, אנחנו רוצים לקדם פתרון לענייני כפר-שלם. אגב, הדיון בוועדה בחוק הזה הסתיים, בהכנה לקריאה ראשונה. אפילו אי-אפשר לומר שזה – אתה יודע, אדוני היושב-ראש – יהיה מעשה עשוי, נגמור קריאה שנייה ושלישית, ואולי ייגרם פה איזה נזק. אני מאוד מצטער שברמה הסימבולית אנחנו עושים היום את המעשה הכפול הזה – אנחנו את חוק הטייקונים מעבירים, ואת פתרון בעיית כפר-שלם בקריאה ראשונה אנחנו לא מעבירים. אני חושב שניתן וצריך להביא את חוק כפר-שלם לכנסת לאישור בקריאה ראשונה. זה עדיין ישאיר בפני החוק הזה משוכות קשות לקראת הקריאה השנייה והשלישית בכנסת הבאה: הוא יצטרך לקבל דין רציפות, הוא יצטרך לעבור דיון בוועדה, בוודאי הצבעה בקריאה שנייה ושלישית. אבל ברמה הסימבולית, הכנסת תשדר את המסר שכן, מה שנכון לבעלי הון, שיש להם לוביסטים ומקדמי עניינים, נכון גם לציבור הרחב. אני רוצה רק בעניין הזה לומר עוד דבר: אני שמעתי נימוק שמאוד ציער אותי לשמוע – למה לא להעביר את עניין כפר-שלם. והנימוק שציער אותי לשמוע אותו הוא שדווקא בתקופה הזאת, התקופה הפוליטית הזאת, שחברי כנסת נמצאים בלחץ, כי הם רוצים להיבחר והציבור בא אליהם בדרישות – זו לא תקופה להעביר חקיקה כזאת. אני חושב שזה לא נכון, אני חושב שההיפך הוא הנכון. זו בדיוק התקופה שהציבור יש לו אפשרות – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין, אני רוצה לומר לך – – – <דב חנין (חד"ש):> – – להשפיע וללחוץ על חברי כנסת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רוצה רק להסביר לך. אני לא דן כרגע במהות כפר-שלם, כי אני כבר בקי בעניין כי הכניסו אותי כל כך הרבה, ויש גם פנים – אני מקבל את עמדתך, אבל יש גם לה מתנגדים במובן זה שהוא לא עושה, והממשלה מתכוונת להביא חוק שלם שיפתור את הבעיה. אבל אני מוכרח לומר לך שברגע שאני – – – <דב חנין (חד"ש):> הם אומרים את זה כבר 30 שנה. <היו"ר ראובן ריבלין:> את זה אני יודע, אני מסכים אתך. אני רק אומר לך שברגע שמבחינה פרוצדורלית נאפשר את זה, אני אצטרך לאפשר עוד 100 חוקים. <דב חנין (חד"ש):> אז אני אומר, אדוני היושב-ראש – כן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בשלב זה יגמרו את הנושא של המאבקים בתוך המפלגות עצמן, ובדצמבר ייתכן מאוד שאני אאפשר להעלות אותו לקריאה ראשונה, בידיעה שהוא לא יעבור לקריאה שנייה ושלישית, רק כדי לאפשר דין רציפות לכנסת הבאה. <דב חנין (חד"ש):> אני מאוד מברך על כך, ותודה רבה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> אבל בשום אופן אני לא הולך לעשות דבר – גם מבחינת העיקרון, שלא נפרוץ אותו, וגם מבחינת התנגדות הממשלה. יש בה התנגדות ממש. אני לא רוצה להיכנס כרגע – – – <דב חנין (חד"ש):> הנה, נמצא אתנו השר ישי, שבוודאי – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אין ספק – – – <דב חנין (חד"ש):> – – בנושא הזה לפחות יחזק את עמדתי. <היו"ר ראובן ריבלין:> ישי תומך בזה, אבל אם אני אראה – – – <דב חנין (חד"ש):> ויושב-ראש הקואליציה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין ספק – – <דב חנין (חד"ש):> איזו הסכמה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – שכולם תומכים. כל מה שמביא קולות, כולם תומכים. <דב חנין (חד"ש):> לא, לא. לא עניין של מביא קולות – – – <זאב אלקין (הליכוד):> – – – לפני שנה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני יודע. אני יודע. יחד עם זה – – <דב חנין (חד"ש):> יושב-ראש הקואליציה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – יש בעיה לא פשוטה שם. <זאב אלקין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הממשלה הביאה – אני לא רוצה, אני לא נכנס למהות. אני רק אומר לך ברמת העיקרון שתיזהר, כי הממשלה רוצה להעביר הרבה חוקים שאני עומד בשמך – לא בשמך, בשם אותם אלה שאין להם מגן הממשלה – אני עומד כחומה בצורה שלא יהיה קל – הנה, עכשיו באים לדבר אתי על חוק שמובן, כולם מסכימים עליו, אבל – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא יסתיים בדצמבר, תאמין לי – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מתי שאתה תחליט. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בכלל, ב-29 בנובמבר תביא את זה. אתה רוצה בשבוע הבא – אני אכנס – – – <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי. כבוד סגן ראש הממשלה, יש דברים, אנחנו לא יכולים כמו טיפשים לעכב דבר שהוא מחויב, אבל אם יש זמן, מדוע להזדרז? <דב חנין (חד"ש):> אני רק רוצה לסיים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חנין, אני בשמך אומר לך שכל סטייה מזמינה סטיות רבות. <דב חנין (חד"ש):> אז אני רק אומר, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הנה, יושב-ראש ועדת הכספים אמר: צריך להקפיד קלה כחמורה, לא לסטות. <דב חנין (חד"ש):> אני, אדוני היושב-ראש, רק רוצה לסיים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שמעתי אותך, וייתכן מאוד שנעביר את זה – – – <דב חנין (חד"ש):> אני מאוד מודה לך, ושוב, הנחת המוצא שלי שבחוק הזה באמת, לפחות בכנסת ישנה הסכמה מקיר לקיר, ואני באמת גם רוצה – כדי שהדברים ייאמרו גם מעל הדוכן – לציין את יושב-ראש הקואליציה, לא בהקשר של בחירות אלא עוד לפני שנה או אפילו יותר משנה, לאחר שהוא גם למד את העניין, הוא הגיע למסקנה שיש פה עוול שצריך לתקן אותו. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין ספק. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> השאלה היא כיצד, כי היום הממשלה מבקשת להביא חוק מטעמה שהוא מקיף, אבל אני אומר: אם הממשלה לא תביא, ייתכן מאוד שאני אקבל את הצעתך, חבר הכנסת חנין, בתוך הסכמה שזה יעבור רק לקריאה ראשונה על מנת לאפשר דין רציפות. חבר הכנסת הבא בתור, חבר הכנסת מולה, שכן עפו אגבאריה איננו. אתה רוצה – בבקשה, אדוני. <שלמה מולה (קדימה):> כמה דקות יש לי? <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לך הרבה דקות. האם עשר דקות מספיקות לך? <שלמה מולה (קדימה):> לא, אני רוצה דווקא יותר. <היו"ר ראובן ריבלין:> עשר דקות זה – יש לך יותר, אבל תתחיל בעשר דקות. אם אתה רוצה למשוך את העניין, אין בעיה. לי יש זמן. לי יש פריימריז בסך הכול. אם אני פה, אני לא שם. זה יותר טוב. <שלמה מולה (קדימה):> אז אני מודיע לך, לי אין פריימריז, אבל בכל זאת אני רוצה לנצל את – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תנצל מה שאתה רוצה. יש לך 25 דקות. <שלמה מולה (קדימה):> נכון, אני רוצה 25 דקות. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 25 דקות, ואני אתן לך עוד דקה "גרייס". מה אני יכול לעשות, התקנון קובע שיש לו 25 דקות. <שלמה מולה (קדימה):> נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> דבר, מה אתה – – – <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, האמת היא, אני הופתעתי לשמוע את ידידי הטוב חבר הכנסת גפני, יושב-ראש הוועדה, כשהוא הציג את העניין. אמרת שבעצם החוק הוא בעייתי, אבל בכל זאת אתה מקדם אותו. שמעתי אותך אומר זאת גם במהלך הדיון בוועדת הכספים. עכשיו, אני חושב שאי-אפשר להגיד, אדוני היושב-ראש: לא נעים לי מהממשלה, ואני מתקשה להבין כשאתה אומר: אני מקדם את החוק אף-על-פי שזה קשה לי. עכשיו אני אנסה – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא אמרתי שלא נעים לי ולא אמרתי ממשלה. אמרתי שזה חוק – – – <שלמה מולה (קדימה):> חוק בעייתי, נכון. חוק בעייתי. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> יש חוקים של הממשלה שלא הסכמתי. מה זה "לא נעים לי"? <שלמה מולה (קדימה):> עכשיו אני רוצה דווקא להגיד, אדוני היושב-ראש, למה החוק הזה הוא לא רק בעייתי בעיני, הוא חוק שערורייתי. אני אסביר למה. אזרח פשוט ואדם מן היישוב, אדם בודד שמשלם מסים, שבאים ואומרים יום אחד: תשמע, הוא העלים מס, או לא שילם בזמן, או לא דיווח דוח. נניח בעל עסק קטן. מה המדינה היתה עושה לו? ובצדק מסוים, כי כל אזרח צריך לשלם מסים. כל אדם חייב לשלם מסים על-פי חוק, אלא אם כן הוא מקבל פטור. ראש הממשלה נותן לעצמו הנחות כלשהן על-פי חוק. מה שקורה כאן, בחוק הזה, זו סטירת לחי לאנשים שמשלמים מסים בצורה חוקית. זו סטירת לחי. מה בעצם באים ואומרים? המדינה נותנת מענקים לחברות כדי שייצרו מקומות עבודה, מקומות תעסוקה. זה דבר מצוין. בסופו של דבר באים ואומרים: בכסף שאנחנו נתנו לכם, ברווחים שהיו – תשלמו מס. אוקיי, באה הממשלה ואומרת: לא, יש העדפות. אנחנו נמשיך להעדיף את אותן חברות, בחוק. אתה יודע מה? זה עוד יותר מפליא אפילו, אחיזת העיניים שיש בתהליך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת מולה, תראה, היו גם שרי אוצר ממפלגות אחרות, לא ממפלגתו של שר האוצר דהיום, וגם הם חשבו שיש לעודד השקעות הון, כפי שעושים במקומות רבים בעולם. היתה בעיה של תזרים, או של מתן מענקים, כי פעמים רבות סובבו את המדינה בכחש – לקחו כסף ובסופו של דבר לא בנו דבר, ויש דוגמאות רבות. מה שהחליטו ללכת, בניסיון, לשיטה אחרת שבה יש הקלות במס במקום מענקים. הדברים האלה הביאו לעידוד השקעות הון ברמה שבה המדינה לא הוציאה כספים בעין, אבל היא נתנה הטבות על חשבון העתיד במידה שתייצר. אני לא בא ואומר, אני חושב שיש טעם רב בדברים שדיברו כל הקודמים ואלה שידברו אחריך, אבל עידוד השקעות הון זה לא המצאה של – – – <שלמה מולה (קדימה):> לא, לא, אדוני היושב-ראש, אני לא כופר בעצם מתן ההטבות כדי להתמודד עם שאלת תזרים המזומנים של אותן חברות מייצרות העבודה. אני רק כופר – בסופו של דבר נוצרה סיטואציה של 120 מיליארד שקל רווחים; מתוכם כל אלה שרוצים להשקיע, שלא רוצים לקחת את הכספים – אם היו צריכים לשלם מס, זאת אומרת, הייתי בא ואומר, אפילו על-פי החוק, חברות ממשלתיות שעכשיו צריכות לשלם מס, היו צריכות לשלם כמעט 30 מיליארד שקל מס. עכשיו מה קרה? מה הפערים בין 30 מיליארד שקל מס שהיו צריכים לשלם על-פי החוק הקיים לבין ההטבות שנותנים? כתוצאה מההטבות יגבו 3–4 מיליארד שקל בלבד. בעיני זו הונאה ציבורית, אדוני היושב-ראש. זו הונאה ציבורית פר-אקסלנס. איך יכול להיות? הממשלה הזאת סיפרה לנו: יש 30–40 מיליארד שקל גירעון. אני לא יודע להגיד במדויק כמה יש. זה נכון שהמדינה תתמודד, הממשלה תתמודד עם הגירעון. זה נכון שאסור שיהיה גירעון. אבל אם רוצים לכסות את הגירעון, אי-אפשר לתת פטור דווקא לאותן חברות אם אפשר היה לקחת כסף. עכשיו תראה, בסיטואציה הכלכלית שנוצרה במדינת ישראל, במיוחד בשנה האחרונה, כאשר אני רואה סקרים שבהם אומרים 43% מהציבור הישראלי, בסקר שהתפרסם היום ב"טלסקר": אנחנו חוששים להידרדר כלכלית, אנחנו הולכים להיות עניים – איך אנחנו יכולים להסביר לציבור? הנה, 43% מהציבור חושש שיהיה עני, אבל אנחנו כן נותנים פטור בחוק לחברות חזקות, אשר היו חזקות, פטור שבעצם לא ישלמו מס. האמת היא, אני לא מצליח להבין את ההיגיון הכלכלי. עכשיו, יותר מזה. דרך אגב: כשאנחנו שאלנו בוועדת הכספים, אדוני היושב-ראש, שאלות: האם הכספים עדיין נמצאים במדינת ישראל? אמרו לנו: הרבה כסף כמעט לא נמצא, יצא כבר לחוץ-לארץ. איפה רשות המסים? איפה המחדל הזה? למה לא הקמתם ועדת חקירה? איך יכול להיות שהכסף יצא? אין מישהו שבודק לאן הכסף הלך? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> זה יצא, הכסף יצא בזמן ממשלת קדימה. <שלמה מולה (קדימה):> שמע, אתה יודע מה? אפשר לזרוק את הכול על ממשלת קדימה. אתה יודע מה? אני רוצה להגיד לך, אדון גפני: קיבלנו ממשלה לארבע שנים. אל תספרו סיפורים. אתם יכולתם לעצור את הכסף או להחזיר את הכסף. מה זה קשור עכשיו לממשלת קדימה? נו, הרב גפני, באמת. אתה אדם הגון. זה לא יכול להיות טיעון שהכסף כבר יצא ועכשיו אתם מנסים להחזיר את הכסף, לומר לנו – בעצם, מה שאתם רוצים להגיד לנו, ואומרים לנו: אין בעיה, הכסף יצא, הרכבת כבר יצאה. פספסנו את הרכבת? אין בעיה, נגבה רק 3 מיליארד שקל מתוך 30–40 מיליארד שקל. נו, באמת, עד כמה אפשר לעבוד על הציבור? כמה אנחנו יכולים לבוא ולהגיד לציבור: אתם יודעים מה? אנחנו – תראה, יכולנו לבוא ולהגיד: ממשלה טובה. אתם ממשלה טובה לאלה שיש להם כסף. זאת עובדה, אי-אפשר להתווכח. עכשיו אני לא מבין: איך אפשר לבוא ולהגיד: לא מתמודדים? הרב גפני אומר: קשה להתמודד עם החברות. מה זה קשה להתמודד עם החברות? שמע, בשביל מה יש את רשות המסים? בשביל מה יש מדיניות? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כשאני אהיה ראש ממשלה זה לא יהיה כך. <קריאה:> אתה לא תהיה ראש ממשלה, אל תדאג. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אתה אל תגיד לי מה אני אהיה. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, בעצם, מה שקורה – תראה, אני מוכרח לגלות – אני נחשפתי לעניין הזה בעיקר בגלל הבדיקות היסודיות שעשתה יושבת-ראש מרצ, חברת הכנסת זהבה גלאון. לא ידעתי, אני מודה. כשראיתי את הדוח שלה על הסיפור של הכספים הכלואים לפני שבכלל הדיון התחיל – אני זוכר בישיבת נשיאות אצלך, אמרת: רבותי, צריך לבדוק את העניין, צריך להעמיק בו. אני מודה, אני אומר לך, כתוצאה מזה התעמקתי בעניין. <היו"ר ראובן ריבלין:> כשאני הייתי בוועדת הכספים הייתי יושב מ-09:00 עד 16:00. תשאל את ועדת הכספים ויושבת-ראש מפלגת העבודה. זאת אומרת, אני לא הייתי עוזב את זה שם. <שלמה מולה (קדימה):> לא, לא, מה שרציתי להגיד – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רק אומר לך – הנה, מגלי פה, אתי. <שלמה מולה (קדימה):> אבל אני אומר לך, כשאתה מתעמק, כשאתה בודק את מה שקרה עם הסיפור הזה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חובתנו להתעמק. יש לה עוזרים שהם לא הנהגים שלה אלא העוזרים שלה, אז הם עוזרים לה, זה הכול. אתה מבין? אם יש חברי כנסת שהעוזרים שלהם הם הנהגים שלהם, אז איך הם ימצאו וירדו לחקר העניין? <שלמה מולה (קדימה):> תשמע, אני מודה שאני אכזבתי, ובדקתי את העניין באמת. הלכתי, חפרתי, ראיתי מסמכים, בדקתי, ראיתי, ואני אומר לך: ככל שבדקתי יותר נדהמתי עוד יותר. זאת אומרת, מה קורה כאן? הרי באמת, אנחנו – כשמחוקקים צריכים לראות את הדברים בעין שוויונית. עכשיו, יהיה אשר יהיה, אני לא חושב – גם אם רוצים לעשות מס דיפרנציאלי לחברות, אפשר להביא איזה היגיון כלכלי כדי שלא לפגוע לגמרי באותן חברות. אבל כאן, מה שקורה זה באמת שוד, באמת, לאור יום, שהממשלה לוקחת את אותם הכספים ומאפשרת להן, לאותן חברות, להמשיך לתעתע בנו. זה הסיפור. אין שום סיפור אחר. תשמע, אדוני, אני לא אנצל את כל הזמן, אבל אני רוצה להגיד שניים-שלושה משפטים נוספים. תראה, המצב הכלכלי קשה במדינת ישראל. יוקר המחיה קשה מאוד לישראל. יש הרבה מאוד אנשים שעובדים ולא מסיימים את החודש, אדוני היושב-ראש. סל הקניות של האנשים – קשה להם מאוד. אנחנו צריכים להגיד ביושר ובהגינות, קשה מאוד לציבור הישראלי היום במדינת ישראל כתוצאה מהמדיניות הכלכלית ההרסנית של הממשלה הזו. צריך להגיד את האמת. ראש הממשלה כל יום מספר לנו על אירן, מפציץ את אירן, מדבר על אירן, מספר לנו סיפורים. קשה לו להתמודד עם העובדה האמיתית – לאזרחי ישראל קשה כלכלית. כי מה הוא עושה בעצם? מתחפר בעמדתו, מפחיד את הציבור וממשיך לתת לעשירים. קשה לו להתמודד עם חברות חזקות, אבל למה כן הוא מסוגל ויכול, ועושה? בעצם מטיל מסים על האזרח הפשוט. לוקח כסף במע"מ ועוד גזירות, וכן הלאה. למה הממשלה הזו בעצם לא האריכה את ימיה עד נובמבר הבא, כפי שמקובל היה? אז ברור שהוא לא מעביר את התקציב. הוא יודע, יש בסיפור הזה, בגירעון שנוצר עכשיו, יש בור כספים ענק, והוא צריך לקצץ. במקום לקצץ בצורה ראויה ונכונה, והוא יודע שהוא היה צריך לעשות, הוא ברח. למה הוא ברח? ברח לבחירות. זה בסדר, הציבור ישפוט אותו. אבל בעצם, הבחירות הבאות, האלה, באות להגיד שאלה בחירות של גזל. יש עכשיו, הוא הולך להטיל גזירות, והמדיניות הזו תימשך. לכן אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני אסכם כך: מה שקרה בסיפור של הכספים הכלואים, ראש הממשלה העדיף את בעלי היכולת הכלכלית בחברה הישראלית, העדיף את החברות, ובעצם נתן סטירת לחי לאלה המשלמים מסים כחוק, אלה שמשלמים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הפרלמנט זוטא שם, אולי תלכו למבואה, גם ייתנו לכם קפה. <שלמה מולה (קדימה):> ובעצם, אדוני, ראש הממשלה, מה שהוא עשה, הוא בא ואמר, אני אמשיך לפגוע במעמד הביניים, באלה – משלמי המסים, אני אטיל עליהם עוד גזירות כלכליות וכן הלאה. את אלה שיש להם כסף – אני אמשיך להאדיר אותם, לטפח אותם, לתת להם יותר, לתת להם יותר. לכן אנחנו נתנגד לחוק. זה חוק לא ראוי בעיני, זה חוק שמעדיף את אלה שיש להם, ממשיך לפגוע בחלשים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, חבר הכנסת מולה. שאלו אותי למה אתה מוותר, אמרתי, הכי טוב זה לומר, דבר כמה שאתה רוצה, הנה אתה רואה. חבר הכנסת מגלי, האם אתה מבקש לדבר 25 דקות? <מגלי והבה (קדימה):> אתחיל כמוהו. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא דיבר 11 דקות. בבקשה. כי אחרת אני אאפשר ליושבת-ראש מפלגת העבודה לדבר את שש הדקות או שבע הדקות שלה, אחריך. גם השר רוצה, ואחר כך נמשיך, יש אכרם ויש גם חבר הכנסת שנלר – אינו. חברת הכנסת אבסדזה, יש לה זכות דיבור, וחבר הכנסת אכרם חסון. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש – – <היו"ר ראובן ריבלין:> וחברת הכנסת שלי יחימוביץ. <מגלי והבה (קדימה):> – – חברי חברי הכנסת, השר מיקי איתן, את האמת, אולי הממשלה הזו לא היתה צריכה להביא את החוק הזה היום, כי היא עומדת גם בפני פריימריז וגם בפני בחירות שיקבעו, אלא אם כבר ראש הממשלה, השרים שלו, הממשלה שלו, כבר סגרה בביטחון מלא שהם יהיו הממשלה הבאה. לא מעניין אותם מה חושבים אלה שמבינים בכלכלה. לא מעניין אותם אזרחי ישראל. לא מעניין אותם שום דבר. אם זה הקו המנחה שהביא אותם לכך שיביאו את החוק הזה היום, אז שיבושם להם. אבל זו לא המציאות. לצערי הרב, יש לי תחושה, זה בדיוק המשך המדיניות של נתק ממצבו העגום של הציבור בניהול מדיניות כלכלית שדיברנו עליה במקום הזה פעמים רבות, אדוני היושב-ראש – שהעשירים במדינת ישראל מתעשרים והעניים נעשים יותר עניים. אני מדבר על שכבות הביניים, אני מדבר על הזוג שעובד, אמרנו יותר מפעם אחת שיש להם הכנסה אבל הם לא מסיימים את החודש. אנחנו גם יודעים, השר מיקי איתן, שהסכמים קואליציוניים – יודעים לאן הלך הכסף הזה, שיש לנו גירעון כזה גדול, כזה אדיר, 34 מיליארד שקל. כשבאו אלינו לוועדת הכספים אמרו, 50% אנחנו כבר הסתדרנו, מאיפה נביא את 14 המיליארד הנוספים? אנחנו רואים את ההתפתלות של הממשלה הזו, שלדעתי מזלזלת בהבנה, באינטליגנציה של ציבור הבוחרים. כי מדיניות כלכלית צריכה להיקבע על עקרון השוויון, ועקרון השוויון כאן לא נשמר. לצערי הרב, אנחנו ראינו את זה לאורך ארבע השנים האלה. כל הזמן, פעם תלו את זה, יש משבר עולמי ויש מדינות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אם אתה מפריע לו אז תפסיק. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני מפריע? <היו"ר ראובן ריבלין:> חס וחלילה, הוא מדבר על חברנו הטוב, שהוא חבר כנסת – – <מגלי והבה (קדימה):> היתרון הוא, שאם מישהו נמצא פה הוא שומע כל מלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – מעולה, איתן כבל, תאמין לי. <מגלי והבה (קדימה):> – – – וכל פעם תולים את האשמה במדיניות הכלכלית. אמרו: משבר כלכלי עולמי, זה הדבר שפוגע בנו, ואנחנו צריכים להדק את החגורה; וראינו את הבזבוזים לאורך ארבע השנים האלה. ראינו העדפה למגזרים מסוימים, וכשישבנו בוועדת הכספים ובאו לאשר תקציבים, ראינו לאן הלכו כמה מיליונים, מאות מיליונים. לשמחתי, אני מסתכל על השורה הזו של המפלגות, שהחיים שלהן בקואליציה – תן לי. אני לא רואה אף אחד – זה ש"ס וזה אגודה, גם ליברמן. עכשיו יש לנו ליברמן, והוא קיבל כסף. בוועדת הכספים, אני זוכר שאישרנו לו. אני התנגדתי כמובן. אישרו לו 700 מיליון ש"ח. מה עשה ב-700 מיליון שקל, אזרחי ישראל? אנחנו הולכים לבחירות עוד מעט. אני יכול לדבר על הנושא הזה של – ולא רציתי ללכת במתכונת שחברי הלכו, כי באמת לדבר על חובות כלואים, ברור כשמש מראש שיש פה ויתור. וכמו הפתגם, אדוני היושב-ראש, מי שכבר רטוב אז לא משנה לו עוד קצת גשם. שר האוצר אומר, אוקיי, אני אציל 3 מיליארד, 4 מיליארד; האם זה יפתור את בעיית הכלכלה של מדינת ישראל? האם זה יפתור את הבזבוזים של ממשלת ישראל, בתחומים שלדעתי יש בהם, מריח מהם חוסר צדק טוטלי? כשאנחנו באים לבוחר, זה המבחן. האם אנחנו רוצים לתת לממשלה לא לחשוב על השכבות החלשות, להקשות עליהן את החיים, שלא יסיימו את החודש? כל הדברים האלה, אנחנו רואים אותם – לא הזיזו כשהעלו את מחירי המים. יש אנשים היום, ואני מכיר את האנשים האלה, שלא מסיימים את החודש, לא מצליחים לשלם את מחיר המים. הגאוניות של העלאת מחירי החשמל, שלא לדבר על מה שקורה כרגע בתקציבים, שגילו אותם, 1.4 מיליארד שקל בחברת החשמל, לא יודעים איפה הם נמצאים. אבל כשמעלים את המחירים האלה, ההשלכות וההשפעות על האזרח הפשוט, האזרח, שאני מקווה שידע, שתהיה לו תבונה, איך לבחון כלכלה נבונה ואיך להבין, שפה, נכון, אני מציל 3 מיליארד, אבל אני מוותר על הרבה יותר לטובת אלה שיש להם ולטובת אלה שמחזיקים, וכל הנימוקים האלה שאנחנו רוצים להציל, הם לא עוזרים. אדוני היושב-ראש, כשאני מסתכל, אני נבחרתי על-ידי מגזר ששלח אותי לכאן, וארבע שנים – אני הרבה שנים כאן, אבל אני שואל שאלות כנות ושאלות שמחייבות את מקבלי ההחלטות: איפה הצדק ואיפה השוויון? ורוב הבעיות האלה, אדוני היושב-ראש, אתה מכיר אותן, בחלקן טיפלת ולא מצאנו את הפתרון. אז מה אני אגיד לאלה ששלחו אותי לכנסת? – שתוכניות המיתאר שלנו לא גמורות, לא מסתיימות, אדוני שר האוצר. אי-אפשר לבוא ולדרוש מאזרחים להיות שווים בנטל, שווים בחובות, ולא לתת להם את השוויון. נכנס גם יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, והוא טיפל בהרבה דיונים בסוגיה של תוכניות המיתאר. אם אני היום בא ועומד מול אותן רשויות, והם משתאים מכך שאין להם תוכניות מיתאר – יש לנו המון בנייה לא מורשית, הבנייה הלא-מורשית הזאת, והעונשים כבדים. אדוני שר האוצר, אתה הרי לא מקבל את הכסף הזה, לא מגיע אליך – בסוף יגיע אליך. אבל הרשויות גובות כעונשים כספים שיכולים להיות מאות מיליוני שקלים במצטבר. אדוני היושב-ראש, בבית-ג'ן נקנסו אנשים על בנייה בלתי מורשית, על לא עוול בכפם, ב-400,000 שקלים. אז איך? יעבדו המשפחה כל השנה? מאיפה יביאו את הכסף הזה? אנחנו ראינו את זה, ניסינו להתריע. באנו למשרד הפנים, לשר הפנים, לראש הממשלה, כאן במקום הזה, ואמרנו: לא יעלה על הדעת. הגישו את תוכנית המיתאר לוועדה המחוזית. עכשיו תראו, משרדי הממשלה – איך עובדים? בוועדה המחוזית – והערת על זה, אדוני היושב-ראש – עשרות תיקים של רשויות שונות מחכים לאישור. יושב-ראש הוועדה – אני שאלתי את שר הפנים – נמצא בעוד תפקיד בוועדה המחוזית, הוא יושב-ראש ועדה קרואה. <שכיב שנאן (העצמאות):> כל בעלי התפקידים במחוז הצפון משמשים בכפל תפקידים. כולם ממלאי-מקום יושב-ראש, ששר הפנים לא הואיל למנות כבר שנה. <מגלי והבה (קדימה):> אני מכיר את העובדות האלה. היה במקרה יושב-ראש הכנסת, איש יקר, שאנחנו רוצים לראות אותו תמיד בכל תפקיד נשגב, שאל את השאלה את שר הפנים. היתה הכחשה. לא רק הכחשה – כשחזרנו ובדקנו בשטח, זה המצב, מה שאמרת, לאשורו. אנשים משמשים בכפל תפקידים, ואנחנו יכולים לעשות ארבעה תפקידים. זאת לא בעיה. הבעיה שלנו היא שאין לנו פתרון לבעיות שלנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת הבעיה. צריך לשבת על המדוכה ולפתור את הבעיה לכאן או לכאן. אי-אפשר להמשיך במצב שבו לא בולעים ולא מקיאים. <שכיב שנאן (העצמאות):> גם ההתערבות שלך, אדוני היושב-ראש, כשהיית בוועדת הכספים, לצערי הרב לא הועילה. <היו"ר ראובן ריבלין:> בכל זאת היו כמה מקומות שאנחנו בלמנו הידרדרות. <מגלי והבה (קדימה):> אני מציע שתיתן לי להציג את הבעיה, כי הבוחר צריך להסתכל עלי ועל האנשים. <היו"ר ראובן ריבלין:> יושב פה לא רק אדם מבית-ג'ן, יושב פה ראש עיר-הכרמל, וועדת הכספים עמדה בפרץ. כמובן, היא לא יכלה לפתור את כל הבעיות. בעיות התכנון והבנייה הן בעיות חמורות ביותר. <מגלי והבה (קדימה):> אני רק רוצה להגיד שכשאני מסתכל על השוויון – הנה נכנס חברי יושב-ראש ועדת הכספים. אני רוצה לתת לך צל"ש, ציון לשבח, כי נלחמת ועזרת לי לדאוג לבנות דרוזיות שלא יכולות להגיע למרכז הארץ ללמוד באוניברסיטאות, להתחיל במסלול של תוכנית לימודים שבה האקדמיה מגיעה אליהן, במקצועות שיחזקו אותן, והן יכולות לעבוד מאזור המגורים שלהן. אבל אני לא רוצה – אל תקנא בי, מה הביורוקרטיות הממשלתיות. תשעה חודשים סביב הנושא הזה עד שהצלחנו. כל הזמן אמרתי, השתמשתי באיום שיושב-ראש ועדת הכספים צופה עלינו. אם לא היה ככה, במלחמה קשה לא היינו מגיעים לזה. אבל אני התחלתי לפרט לאנשים פה, כי אנחנו ערב בחירות, את הבעיות שאנחנו עדיין סובלים מהן. למה אני אומר את זה? בסוף אתה גם תשמע למה אני אומר את זה. כי השוויון – ואני רואה כמה אתה מזדעק. יש אוכלוסיות במדינה הזאת שלא מוכרות במדיניות הממשלה, לא חושבים עליהן. אני יודע כמה דיונים עשית בוועדת הכספים. זה לא תפקידך. זימנת לנושא חיבורי החשמל לדאליה ולעוספיא והבאת את הפקידים ואת הפקידות הבכירה והם הבטיחו לך: אנחנו הולכים לקראת פתרון. הפתרונות האלה, ניתן לעשות אותם, זה לא בשמים. אפשר לעקוב ולראות איך אנחנו מקדמים אותם. לצערי הרב שום דבר לא התקדם. למה אני אומר לך? היה השבוע – הרי יש פריימריז ויש מועמדים, ואני מאחל הצלחה לכולם. אבל איך הרגישו אותם שרי ממשלה שבאו לכפר ירכא? אני לא יודע אם ספרתי, אולי כמעט כל הממשלה. כמעט. היושב-ראש לא היה, לא היית שם. באים ומתאספים. אנחנו יודעים גם מי מצביע ליכוד ומי לא, אנחנו בתוך עמנו חיים. מתאספים כל השכונה, כל הקבוצה, ובאים ואומרים לממשלת ישראל: מה יגיד הבחור הצעיר בירכא שאין לו תוכנית מיתאר, שהוא לא יכול לבנות, שלא הקצו לו מגרשים – לחיילים המשוחררים? מה הוא יגיד? איפה אני אבנה? איפה אני אגור? באים אלי פעם בארבע שנים לבוא ולהגיד: תן את האמון להצביע בעדי. איפה השוויון והצדק? אני לא אומר שממשלות אחרות היו יותר טובות. גם ממשלות אחרות, שאני הייתי חלק מהן, לא עשו צדק; וגם ממשלות ששכיב שנאן חברי חבר הכנסת היה בהן לא עשו אתנו צדק. <היו"ר ראובן ריבלין:> רק רציתי להעיר לך שבנושא של המגזר הדרוזי, של אחינו הדרוזים, אני לא הולך למקום מסוים לפני הבחירות; אני הולך כל ימות השנה. <שכיב שנאן (העצמאות):> זה ייאמר לזכותך. <מגלי והבה (קדימה):> אני רוצה להגיד לך יותר מזה: אתה היית ממלכתי, שהלכת לבקר חבר שלך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני חושב שצריך, את אזרחי ישראל, לבקר אותם כל ימות השנה. אדוני, רק לסיום – – – <מגלי והבה (קדימה):> אני רוצה לומר לחברי חברי הכנסת, אנחנו באמת יכולים לדבר על הצלה של 3 מיליארד שקל ועל הנושא של באמת – מה שיכול לעזור למשק הישראלי בכללותו. אבל אני שואל את עצמי במצפון שקט: מי יעזור לנו לקבל את השוויון הזה, לקבל את מה שמגיע לנו? אני פגשתי את נשיא מדינת ישראל שבא לברך אותנו לחג ואמרתי מלים מאוד ברורות. אמרתי שהעם היהודי נלחם אלפי שנים בשביל להגיע למדינתו ולמדינת העם היהודי כאן בישראל. היו אלה שנלחמו בהם והיו אלה שהלכו אתם. אנחנו בחרנו את הדרך, ולא מצטערים על כך. הצלחנו להגיע למצב שאין חובה שאנחנו לא עושים. לכן מוטלת החובה על כל ממשלה ועל כל ממשלות ישראל, על הממשלה הזאת וגם העתידית, לתת לנו פתרון של שוויון. אם לא יהיה לנו שוויון, אז אני יכול להגיד לכם, חברים, שכנראה אנחנו לא במקום הנכון. אני בטוח שרבים מאתנו מאמינים בדרך הזאת שצריכים לעשות הכול – אני אומר הכול – לא רק לחשוב על היהודים אלא לחשוב על אלה שהולכים אתם, שחיים בתוכם, ששותפים לשמחות שלהם ולכאב שלהם בשותפות אמיתית; שימצאו להם פתרון שוויוני, שנהיה כולנו עם אחד וביחד. תודה, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת מגלי והבה. חבר הכנסת אכרם חסון, זמנך לבוא ולדבר, אם אתה רוצה, אדוני. שנלר – אינו נמצא באולם; חבר הכנסת חרמש – אינו נמצא באולם; חבר הכנסת אדרי – אינו נמצא באולם; חבר הכנסת אכרם חסון, חברת הכנסת אבסדזה, ואחריה – חברת הכנסת יחימוביץ. אחריה – גם השר ביקש להתערב בדיון, ואז יסכם. כמה זמן אדוני צריך? <אכרם חסון (קדימה):> בערך חמש דקות. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה. אני נותן לך כבר שבע דקות, כדי שתדע איפה הגבולות. בבקשה, אדוני. <אכרם חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, רבותי חברי הכנסת, לפני חודש ימים בערך הרב גפני הזמין את ועדת הכספים לבוא לכפר-המכבייה. היה דיון כזה מהיר. ביקשו מאתנו לבוא, התנאים לא היו תנאים, ואז שמענו על הכספים הכלואים. כמובן אני שאלתי הרבה שאלות, כי גם מי שאחראי לרשות המסים היה שם; כבוד השר היה שם, סגן השר היה שם, וכל הגוורדיה המכובדת היתה שם. נאמר לנו שישנן חברות בין-לאומיות, חברות שלא חילקו את הרווחים, ויש בקופה 120 מיליארד שקל, ומאחר שיש חור בתקציב המדינה – אני חושב שהגענו כבר ל-20 מיליארד גירעון בתקציב – אנחנו רוצים לגבות 3 מיליארד מהכספים האלה ולהציל את קופת המדינה. וכמובן, שאלתי, אני אישית, אם הכספים האלה עדיין נמצאים כאן. אמרו שהכספים נמצאים במאזנים ונמצאים בישראל. ואז, כמובן, ביקשתי מכבוד השר ומכבוד סגן השר: למה אתם לא חושבים לעזור גם לפריפריה בכספים האלה? הרי העדה הדרוזית היא חלק בלתי נפרד מעם ישראל – יש לנו ברית דמים, יש לנו ברית חיים. אתם מדברים על החלשים – אנחנו הדוגמה הכי טובה. אנחנו נאמנים בזכות ולא בחסד למדינה, זו מדינתנו; אנחנו משרתים הכי הרבה מבחינת האחוזים. רק שלשום נאמר, עוד הפעם, שהדרוזים שמרו על שיעור של 83% שמשרתים בחובה בצה"ל, לעומת פחות מ-50% בתל-אביב ובעוד מגזרים אחרים. ואמרתי, אם אתם רוצים באמת לעשות טוב, תיקחו חלק מהמסים האלה ותשקיעו בנו. כי לפי מה שעשיתי ולפי בדיקתי – ושר האוצר המכובד נמצא כאן – לא מצאתי שהממשלה הזאת, אדוני היושב-ראש, במשך ארבע שנים – לא הקימה מפעל אחד בכפר דרוזי אחד. 60% מאתנו חיים ממשכורת אחת. בוא תסבירו לי, אתם, אחינו היהודים, כל היום בוכים שעם שתי משכורות אתם לא מסיימים את החודש. מה נגיד אנחנו שחיים ממשכורת אחת כש-60% מהנשים שלנו לא עובדות? לא עודדתם השקעות בכפרים הדרוזיים, לא הקמתם מפעלים. לכן, נאמרו כל מיני דברים. בסופו של דבר היושב-ראש השתכנע ודחה את הישיבה. ואני חשבתי שסוף-סוף יש חברי כנסת מכובדים, אחראיים – לא יאשרו דבר שהוא לא כל כך טוב. למה? כי אני משלם 25% ברגע שיש לי חברה, מסים למדינה, ואלה שקיבלו, כאשר באו למדינת ישראל להשקיע, מאות מיליוני שקלים ממרכז ההשקעות כדי להקים מפעלים, היום אנחנו חוזרים ונותנים להם פרס. מה שקורה כאן – העני ממשיך להיות עני, והעשיר לא ממשיך להיות עשיר, הוא ממשיך להתעשר ולהתקדם ולעשוק אותנו. לכן אמרתי, איפה ההיגיון? למה אתם לא תגבו 15% או לא תגבו 20%? או שתבקשו מהחברות האלה, אנחנו נגבה 6%, ובואו תשקיעו עוד 5% במגזר הדרוזי שאנחנו חייבים לו. לא כל הזמן צריך להגיד, יש לנו שוויון רק בבית-הקברות, רק בשירות הצבאי, להיות כל הזמן צבוע ולהגיד כל מיני ססמאות. צריך לבוא ולהגיד את האמת. אחד השופטים בבתי-המשפט בחיפה אמר: הממסד פשע עם העדה הדרוזית. בפסק-דין תקדימי. אני שואל את שר האוצר: מישהו למד על פסק-הדין הזה? מישהו בדק מה קורה לעדה הדרוזית? למה הצעירים הדרוזים הולכים שפופים? למה כואב לנו? זה לא מעניין אף אחד. ואני, כמובן, אחרי בדיקה, אדוני היושב-ראש, כשהזמינו אותנו לכנסת, ואמרו, יש עוד ישיבה, הלכתי ובדקתי ומצאתי ש-70 מיליארד שקל מהכספים האלה לא נמצאים בארץ. לפני שבועיים אמרו לנו שהכספים בבנק, נמצאים בארץ. איך העבירו את הכספים? עשו כל מיני חברות-בת, רימו את הממסד, רימו את רשות המסים. אף אחד לא עמד על המשמר, כאילו לא מעניין, כי אסור להתקרב לטייקונים. אלה חברות שולטות במדינת ישראל. אם אנחנו נכעיס אותן הן יצאו מהמדינה, לא ישקיעו, כאילו שהם עושים לנו טובה. קיבלו מאות מיליונים כשהתחילו לבנות את המפעלים שלהם במדינת ישראל, קיבלו הטבות במס, קיבלו יחס מועדף, ואנחנו היום באים לתת להם עוד הפעם פרס. לכן אנחנו לא רק מתנגדים. אני אישית מתפלא איך אפשר לתת פרס כזה לטייקונים שהורסים את החברה בישראל. עכשיו, אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, איך אתם מסבירים גירעון של 20 מיליארד שקל בתקציב? מוצרי החלב בשלוש השנים האחרונות התייקרו ב-36%, מחיר הבנזין עלה, מחיר החשמל עלה, מחיר המים עלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> היצוא ירד ב-30%. <אכרם חסון (קדימה):> אוקיי, דיור כמעט לא חילקו. מה עשתה הממשלה הזאת? אני רוצה לשאול לאן הכספים האלה הלכו. אומרים שחילקו כספים בוועדת הכספים – לאן הכסף הזה הלך, אף אחד לא יודע כלום. לכן קשה לנו מאוד להשלים עם הדבר הזה שהוא רע לדמוקרטיה הישראלית, הוא רע למדינת ישראל ורע לנו כמיעוטים. אדוני היושב-ראש, דיברו כאן שהמדינה רוצה לגבות 3 מיליארד שקל. אנחנו מדברים על 117 מיליארד שהולכים לחברות – מה יגידו החברות שחילקו דיבידנדים וחילקו רווחים? מה, הם סוג ב' במדינת ישראל? אלה שלא חילקו מקבלים פעמיים פרס? ככה מתנהלת מדינה מתוקנת? ככה מתנהלת מדינת חוק? לכן האבסורד הזה ממשיך לתעתע בנו. ולפי דעתי, ההצעה הזאת היא רעה, היא לא מכובדת ולא אחראית. אני דווקא רוצה ששר האוצר יצליח. ברגע ששר האוצר מצליח, הילדים שלנו מצליחים, אנחנו מצליחים. אבל כשאני רואה ששר האוצר לא משקיע באף כפר דרוזי, לא מקים חצי מפעל, לא דואג לתוכניות המיתאר – כל תוכניות המיתאר תקועות בגלל תקציב; אני רואה שחצי ממערכות הביוב עדיין לא קיימות ביישובים שלנו, אנחנו לא מדברים על תיאטרון, לא מדברים על חינוך ורמת חינוך ורמת השכלה מהטובות. אנחנו בתחתית הסולם. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם תיאטרון חשוב, וחשוב שיסיימו את הבנייה בעוספיא. <אכרם חסון (קדימה):> אני אתך, אבל אנחנו בינתיים באים ומדברים על הדבר המינימלי. מה זה הדבר המינימלי? – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. <אכרם חסון (קדימה):> – – שאני אגור בבית בלי צו הריסה, בלי שיהיה לי רישום פלילי, שאני אוכל לעבוד כחייל משוחרר במדינת ישראל, ושיהיה לי מקום עבודה, לי ולאשתי, כדי שאתקיים בכבוד. שני הדברים המינימליים האלה לא קיימים אצלי בשנת 2012 במדינה הכי מתקדמת לא רק במזרח התיכון. ישראל היא מעצמה, היא מעצמה טכנולוגית, היא מדינה דמוקרטית שאנחנו גאים בה. אבל יש ממשלות שפושעות בהתנהגות במדיניות שלהן כלפי אזרחים נאמנים. מספיק לדבר על נאמנות, בואו תעשו משהו. אנחנו רוצים לפרוט את הנאמנות הזאת בבנק, אנחנו רוצים לחיות בכבוד, אנחנו רוצים לחיות כמו כל יהודי נאמן למדינת ישראל. אנחנו גאים במדינה, גאים בדגל שלנו, אבל אתם מושכים אותנו למקומות לא טובים. הצעירים שלנו זה לא אותם צעירים עם הגוורדיה של הכבוד, הם יתפוצצו לכם יום אחד בפרצוף. כי צעיר שאתה כל יום מביא אותו לבית-משפט, יש לו רישום פלילי, הוא לא מקבל שום עבודה, אין לו מפעל בבית, אין לו בית חוקי – מה אתם רוצים שנסביר לו? מה אתם רוצים שנגיד לילדים שלנו? שמישהו טעה? שהממשלה הזאת לא אשמה כי ממשלות אחרות אשמות? זה מעניין את הסבתא שלהם. הם צריכים פתרונות; פתרונות באים כאשר יש לנו שר אוצר גבר שבא ואומר, לא נתנו מספיק, אנחנו מתקנים את העוול. יש כספים תלויים – לא כולם הולכים לגירעונות. אנחנו נותנים חלק מהכספים האלה כדי לעודד את הדרוזים, כי הם אחים שלנו ומגיע להם. לא בדיבורים, במעשים. לכן, חברים, קשה לנו מאוד. אני רוצה להגיד לשר האוצר, אני בדקתי את משרדך, כבוד שר האוצר. יש לך 1,030 עובדים, ורק שלושה דרוזים; למה? מגיע לנו יותר מ-20 עובדים אצלך. איפה השוויון? כל מה שתעמוד כאן ותסביר לי, אני לא אקנה, כי אתה בעצמך לא יישמת את חוק השוויון, אתה לא דאגת לעדה הדרוזית. תעזוב אותי ממה שעשו קודמיך, לא מעניין אותי; היום אתה צריך לשלם את המחיר. אני היום חבר כנסת שמשלם את המחיר בפני הצעירים הדרוזים. אותו דבר בבנק ישראל. זה אותו דבר בכל מקום. הממשלה לא מינתה מנכ"ל או סמנכ"ל דרוזי אחד במשך ארבע שנים. יש לנו 30 אלופי-משנה, שלושה תתי-אלוף, יש לנו אנשים בתפקידים בכירים אצל נשיא המדינה. הם טובים לביטחון, הם לא טובים לאזרחות? אז כל הזמן נמשיך באותה מדיניות, במדיניות הזאת שאנחנו טומנים את הראש בחול ולא רואים. חברים, המצב הוא קשה ביותר. אנחנו אף פעם לא התנגדנו להצעה שמיטיבה עם אחינו היהודים. אף פעם לא הלכנו נגד המדיניות של הממשלה בנושא היהודים. אתם לא מיישמים חוק שוויון. הרי חבר הכנסת ידידך אמל נסראלדין פעמיים חוקק חוקים להשוות את הדרוזים עם עיירות פיתוח ועם אחינו היהודים, והכול נשאר על הנייר. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש גם החלטת ממשלה 252. <אכרם חסון (קדימה):> לכן, אדוני היושב-ראש, כאשר אנחנו באים לדבר כאן, לא באים לעשות פוליטיקה. אנחנו מדברים על מצב נתון שאתם מכירים. הנתונים אצלכם. עכשיו היינו בוועדת החינוך. 35% מהמגזר לא קוראים, לא מגיעים לספרים, אין להם כסף לקנות ספרים. בכל ועדה אתה שומע על המצב הבלתי נסבל. אני לא רוצה להאשים אותך, אבל אני רוצה שאתה תעשה משהו בשבילנו. אני רוצה שאתה תעשה מעשה; שהממשלה הזאת לא רק תגיד ססמאות. לכן אנחנו מתנגדים בצורה חריפה מאוד לחוק הזה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חברת הכנסת אבסדזה, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת יחימוביץ. השר מבקש להתערב בדיון. יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת הכספים. עשר דקות מספיק? <נינו אבסדזה (קדימה):> פחות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי. הנה, אני נותן לך שבע דקות. <נינו אבסדזה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני רוצה לומר שכמו שהיה צדק היסטורי, צדק אמיתי בזה שהמחאה החברתית התחילה דווקא בממשלה הקפיטליסטית הנוראית חסרת הלב הזאת, בדיוק באותה מידה, ולצערי יש בהחלט סמליות ו"צדק" – כמובן במירכאות – שאותה ממשלה מתכוונת עכשיו לסיים את הקדנציה הזאת בחוק כל כך נורא ואכזרי ובמחטף ומהר-מהר ולהספיק לעשות את זה. קודם כול, אדוני שר האוצר, אני מאמינה למה שאתם אומרים. אבל אם אני מאמינה, ככל אזרח, למה שאתם אומרים, שהמצב הכלכלי שלנו פנטסטי, אין יותר טוב, אנחנו בהחלט במצב מצוין. אגב, אני 16 שנה בארץ, ובכל השנים האלה כל פעם שאמרו לי שיש צמיחה כלכלית – אני יושבת ומחכה מתי אני ארגיש את זה וזה לא מגיע. אבל בסדר, נגיד. אם המצב כל כך טוב, מה בוער דווקא עכשיו 3 המיליארדים האלה? אתם יודעים מה? בואו נחכה, תהיה הכרעת הציבור אשר תהיה – וכמובן אני מקווה שהיא תהיה אחרת – ואז נדע. קודם כול, שלא לדבר ששערורייה לקחת את 3 המיליארדים האלה, אבל למה לעשות את זה עכשיו, אם הכול כל כך טוב? למה? אני שואלת בהחלט, חברי חברי הכנסת, למה ממשלת אירן-אסואן, שמספרת לי שנים כמה הכול בסדר גמור, עכשיו פתאום חסרים לה 3 המיליארדים האלה? אז בואו נחכה, נראה מה הציבור יגיד, ואחרי זה, אולי, אולי נחליט אחרת, מי שישב פה בקדנציה הבאה. עשיתם את מה שעשיתם. תודה רבה על מה שעשיתם טוב, אבל בכל מקרה תנו עכשיו באמת לציבור להגיד את דברו, ואחרי זה תבואו. די, התעייפנו. ארבע שנים של חוסר התחשבות אלמנטרית באנשים פשוטים. אי-אפשר להיות ממשלת עשירים אך ורק. יש אנשים בחוץ, והם יותר מ-90%. אי-אפשר להיות ממשלה שלא דואגת לרוב אוכלוסיית מדינת ישראל. אני לא מכירה תחום שאנחנו נוגעים ולא רואים שיש שם בעיה קטסטרופלית. אדוני היושב-ראש, לצערי, קרה שביום שהכנסת התפזרה, בלילה הקודם הייתי כל הלילה בחדר מיון עם אמא שלי, שקרה לה אירוע מוחי. שש שעות בחדר מיון בבית-החולים, ועוד התמזל מזלנו, הגענו ברגע כזה שעוד היו יכולים להשכיב אותה. אחריה באו אנשים שבכו, פשוט בכו במסדרונות, עד שאני פניתי בשבילם לרופא. הוא הסתכל ואמר: מה את רוצה שאני אעשה? יש שני רופאים ועוד אחד שרץ הלוך-חזור. היינו בתקופה הזאת בשני בתי-חולים, ואחד הרופאים אמר לי: את יודעת מה? אני לא שותף לא לאידיאולוגיה ולא לדרך שלך, אבל אני מכבד, ואני אפסיק לכבד אותך אם לא תעמדי ותספרי מה את עברת ככל אזרח פשוט. אני חושבת שפעם ראשונה עמדתי ואמרתי: וואו, עכשיו אני באמת מבינה למה אנשים לפעמים מקנאים בעשירים. לא כל בן-אדם רוצה יאכטה, מטוס או יהלומים בטבעות. בן-אדם רוצה דבר אלמנטרי – זכות לבריאות. ומספרים לי שהרפואה בארץ היא מדהימה. איפה היא מדהימה? הרופאים הם באמת מדהימים – – – <יריב לוין (הליכוד):> כמה מיטות נוספו בתקופת ממשלת – – –? <נינו אבסדזה (קדימה):> אתה יודע מה? אני לא רוצה לדעת כמה הוספו, אני רוצה לדעת כמה אנשים ישבו. שש שעות עמדה לידי אשה ובכתה מכאבים, ואני התחננתי שהרופאים ייתנו לקחת את אמא שלי באוטו הפרטי שלי, לא לחכות, כדי לפנות מיטה לאשה אחרת. אתה מבין על מה אתה מדבר? <יריב לוין (הליכוד):> אפס. <נינו אבסדזה (קדימה):> ומי שיש לו כסף לא מחכה. זאת הבעיה. מי שיש לו כסף – הוא מגיע ומשכיבים אותו. וכן, כל בן-אדם אמור לקבל עזרה רפואית, ובמיוחד בסיטואציות קריטיות. די, חברים. ארבע שנים סבלנו. <יריב לוין (הליכוד):> – – – זה מה שאני רוצה לדעת. בקדנציה הבאה – – – <נינו אבסדזה (קדימה):> סבלנו. אתם לקחתם הכול. אתם לוקחים כסף. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת לוין, מותר לה לומר – – – <יריב לוין (הליכוד):> 1,000 מיטות. 1,000. <נינו אבסדזה (קדימה):> אתם לוקחים דירות כי הצעירים לא יכולים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני יעלה ויספר בשבחה של הממשלה. <נינו אבסדזה (קדימה):> ועיקר מה שלקחתם זה התקווה. אתם רוצים לקחת מאזרחי ישראל את התקווה שמחר משהו יהיה יותר טוב. זאת הבעיה. די, תודה רבה. לא צריך ברגע האחרון, עכשיו במחטף, לעשות עוד משהו – שזה נוראי, זה שוד אמיתי נגד אזרחי ישראל. <יריב לוין (הליכוד):> ממשלת ישראל – – – <נינו אבסדזה (קדימה):> אז תניחו לנו בבקשה. <היו"ר ראובן ריבלין:> היא מדברת. <נינו אבסדזה (קדימה):> תניחו. תנו לאזרחים להחליט אם הם רוצים שתמשיכו לשדוד אותם, ואם לא – אל תעשו את זה עכשיו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אדוני שר האוצר, המסתייגים סיימו את דבריהם, אם אדוני רוצה – אין עוד דוברים. יושב-ראש ועדת הכספים גם הוא נכון. הואיל ואני לא יודע כמה השר ידבר ואני לא יודע כמה יושב-ראש ועדת הכספים ידבר, אני מבקש להתחיל לצלצל. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מכובדי השר איתן, יקירי ידידי יושב-ראש ועדת הכספים גפני, כנסת נכבדה, ישבתי כאן בשעתיים האחרונות וצר לי, צר לי מאוד, כי שמעתי כאן חברי כנסת – לא כולם, אבל רבים מהם – שאו שהם בורים או שקרנים. <זהבה גלאון (מרצ):> זה אבו מאזן. <שר האוצר יובל שטייניץ:> או בורים או שקרנים, כי מה שנאמר פה זה לא חצאי אמת – חלק היה חצאי אמת וחלק – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> שקרים זה פרלמנטרי, מה אני יכול לעשות? <שר האוצר יובל שטייניץ:> חלק היה חצאי אמת וחלק היה פשוט ההיפך הגמור מהאמת. החוק הזה, אדוני היושב-ראש, הוא לא חוק שנועד לוותר על כספים; הוא חוק שנועד לגבות מיליארדים שלא גבו עד היום מהחברות הגדולות, לגבות מיליארדים שבמשך 20 שנה איש לא גבה אותם. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רוצה לעזור לך בשאלה של devil's advocate. הם לא אומרים על מה שאתה גובה, הם אומרים שמן הגבייה משתמעת האי-גבייה, ועל זה צריך בהחלט תשובה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> החוק הזה בא לתרום להכנסות המדינה סכום של מינימום 3 מיליארד. כתבנו את המינימום. ההערכות שלנו שהסכום יהיה גבוה במיליארדים, הרבה יותר מ-3 מיליארד. 3 מיליארד זה המינימום של המינימום, לכן על זה אנחנו מסתמכים, במקום לגבות את אותם מיליארדים רבים מאזרחי המדינה. עכשיו אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, ששמעתי ולא האמנתי גם לכינויים "אכזרי" ו"שרץ" וכל מיני דברים כאלה – לא כלפי; כלפי החוק כמובן. אני יודע שאף אחד לא רוצה לפגוע בי, אבל בשביל להרוויח כמה קולות מותר להשתמש בביטויים האלה ולהטעות את הציבור. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם כשאף אחד לא רוצה לפגוע בך כדאי להיזהר. <שר האוצר יובל שטייניץ:> כן, תקופת בחירות, ומותר להגיד הכול כדי לקושש כמה קולות. חבל שחברת הכנסת יחימוביץ הלכה. קיוויתי שהיא תדבר, כי היא היתה מראשוני המטעים של הציבור כולו ביחס לחוק הזה. שמעתי פה מחלק מהדוברים גם הטפה: למה הממשלה הזאת לא נאבקת בחברות הגדולות, בטייקונים, מוותרת להם כל הזמן? לי אתם אומרים דבר כזה? אני חושב שלא היה שר אוצר בתולדות ישראל שניהל מאבק כל כך גדול נגד חברות האנרגיה, הנפט והגז הגדולות ובעלי ההון – מה שקראתם פה "טייקונים" – ששולטים בהן. הקמתי את ועדת-ששינסקי, וניהלתי קרב על 350 מיליארד שקלים, הקרב הכי גדול מסוגו בתולדות מדינת ישראל. במשך שנה העיתונים בארץ מלאו מודעות נגד שר האוצר. במשך שנה עתירות לבג"ץ, הפגנות. <היו"ר ראובן ריבלין:> גם נגד הבנקים, אני מוכרח לומר. <שר האוצר יובל שטייניץ:> מודעות נגד שר האוצר. הבית הלבן התערב; נסעתי גם לבית הלבן והרגעתי שם את הדברים. ניהלתי קרב, הקמתי את ועדת-ששינסקי, הובלתי את החקיקה בממשלה ובכנסת ודאגנו לעתידנו ולעתיד ילדינו ב-350 מיליארד שקלים במחירים של היום. זה מה שיתווסף למדינה ואזרחיה ב-27 השנים הקרובות. נכון, הכסף הגדול באמת יתחיל להגיע רק עוד שלוש שנים, ב-2015 או 2016. וחלק מאותם חברי כנסת שדיברו פה, שתקפו אותי ואת הממשלה על כניעה לחברות ענק ולטייקונים, אז תמכו בי. אתה יודע למה הם תמכו בי, אדוני היושב-ראש? כשכל ראשי חברות הגז והנפט תקפו אותי, אז הם תמכו בי. אבל היום, כשאני בא לגבות עוד מיליארדים מהחברות הגדולות, והחברות הגדולות כבר לא תוקפות – – – <שלמה מולה (קדימה):> כי זה טוב להם. <שר האוצר יובל שטייניץ:> לא, כי אחרי מה שהיה עם ששינסקי הגיעו למסקנה שאני לא נכנע ללחצים מהסוג הזה ושעדיף להידבר ולא לתקוף, פתאום. לא רק זאת, הכפלתי את התמלוגים מעל 2 מיליון טונות ל"מפעלי ים-המלח"; ביטלתי ל"מפעלי ים-המלח" ול"חברה לישראל" הטבות מס ב-500 מיליון שקל בכל שנה, סך הכול סכום של מיליארד שקל תוספת למדינה מ"מפעלי ים-המלח" ומ"החברה לישראל", מהחברה המצליחה הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד שר האוצר, תרשה לי לעזור לך בשנייה. אנחנו ביקשנו את הפרוטוקול של ועדת הכספים, ונכון שעד עכשיו רשות המסים פירשה שאם חברה השקיעה בחברה-בת זו לא חלוקת דיבידנד ולכן היא לא חייבת במס, ועל כך היתה זעקה. אבל נאמר לי, וכך אני קורא מתוך הדיון: במסגרת דיוני הוועדה התחייב המשנה ליועץ המשפטי שיוציא הנחיה לפרשנות הפוכה שתחול אחרי החוק, ואז לפי החוק הזה תהיה לחברות שנה לשלם מס מופחת, אבל אחריה הן ייאלצו לשלם מס מלא על השקעה בחברה-בת. זה בא לידי ביטוי בחוק הזה – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> אני תיכף אסביר את הצד המקצועי, אדוני. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – ולכן הדברים האלה – כי גם חבר הכנסת אכרם חסון, גם חבר הכנסת מגלי והבה, ודאי חברת הכנסת זהבה גלאון דיברה על עניין זה, אבל פה – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> שמעתי פה בין השאר, אדוני – תיכף אני אכנס לצד המקצועי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מודה ליועצת המשפטית – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> שמעתי פה בין השאר את חבר הכנסת ניצן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – לשגית. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – – את חבר הכנסת ניצן הורוביץ, שאני מאוד מכבד בדרך כלל, גם משמיץ את החוק בחוסר הבנה טוטלי ואומר בין השאר: למה לא שלחו שומות לגבות את המסים הללו מהחברות? זה טיפשות או בורות? כל עוד החברות האלה לא משכו דיבידנדים הן לא חייבות מס, ואי-אפשר לגבות מס ממי שלא חייב מס. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שלמה מולה (קדימה):> – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> אז לבוא ולהגיד – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – אז הם העבירו את זה לחברות – – – <שלמה מולה (קדימה):> חברת הכנסת לא – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> לבוא להגיד – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שלמה מולה (קדימה):> הם לקחו 60% מהכסף. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, חברת הכנסת גלאון, את צודקת, אבל תשמעי: אם מה שהביאו לי מהפרוטוקול הוא נכון, אין כאן ויתור. הרי עד היום כולם העלימו עין, כל הממשלות שקדמו. באה הממשלה הזאת ואומרת: רגע, יש לנו פה בעיה, בעיה רצינית, כי באמצעות חברות-בת אומרים: אין כאן תשלום דיבידנד או – השקעה בחברה-בת, לכן לא צריך מס. באה היום הממשלה ואומרת: קודם כול אנחנו נגבה על-פי החוק הזה, ובכל מה שלא נגענו בו אנחנו נותנים שנה, ולאחר מכן אני חושב שיושב-ראש ועדת הכספים נגע בשור בקרניו, ולכן אני לא אומר לכם שזה הכי טוב. יכול להיות שהיה צריך – אני לא נכנס עכשיו למהות, אבל בעניין זה – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, אני אומר כך: כל עוד לא משכו דיבידנדים, לא היה ניתן לגבות פרוטה, וזה אכן מה שקרה. עכשיו אנחנו באים לחברות האלה – ודרך אגב, כל שבע-שמונה שנים שעוברות, אתה כבר מפסיד 50% בגלל הריבית. כך זה נמשך 20 שנה. איש לא פצה פה, גם לא את, ידידתי זהבה גלאון, גם לא שלי יחימוביץ. <זהבה גלאון (מרצ):> אני הייתי בשלטון? אני הייתי שר אוצר? <שר האוצר יובל שטייניץ:> רגע, שנייה. 20 שנה אף ממשלה ואף שר אוצר לא טיפלו בזה – – <זהבה גלאון (מרצ):> זה בזכותך. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – לא גבו פרוטה. ואז שלי יחימוביץ ישבה בשקט, היא לא תקפה אף שר אוצר, היא גם לא ידעה על זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת התשובה. זאת התשובה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> בא שר האוצר הנוכחי ואמר: המצב הזה לא יימשך. אני אגבה מהחברות האלה כמה שיותר, אני אפתה אותן וגם אלחץ עליהן, אבל גם אפתה אותן סוף-סוף למשוך דיבידנדים ולשלם לפחות מחצית מהמס, ואנחנו מעריכים שהסכומים האלה יכולים גם להגיע ל-8–9 מיליארד שקלים. 3 זה המינימום שעליו אנחנו בונים, כי אנחנו לא יכולים לדעת בוודאות. בא שר האוצר הנוכחי, מחליט לשים לזה סוף, לגבות מיליארדים, וכנגדי אתם יוצאים – יוצאות, אם מדובר בשתיכן? עכשיו, אדוני היושב-ראש, החוק הזה הוא חוק צודק ונכון. מה שאמר ניצן הורוביץ, כאילו לאזרחים פשוטים לא נותנים דברים כאלה, הנחות כאלה במס – גם הטעיה מוחלטת של הציבור. מדוע? כי גם החברות שבהן מדובר לא קיבלו שום הנחות. הן שילמו את המס, רק היתה לקונה בחוק. אף אחד לא תיאר לעצמו שיהיה מצב שבמשך 20 שנה לא יגבו דיבידנדים ולכן לא ישלמו מסים, וזה יכול להתמשך כך עוד 20 שנה, עד שהכסף יישחק לגמרי על-ידי הריבית. ובאנו ואמרנו: נכון שאתם לא חייבים לשלם מסים, וניסו בבתי-משפט לגבות מהם מסים ולא הצליחו עד היום, כי בתי-המשפט לא קבעו שהם חייבים במס, ובאנו ואמרנו: אתם לא חייבים מסים מבחינה חוקית, אבל מבחינה מוסרית זו לא היתה הכוונה. יש לכם איזה חבות, אז בואו נגבה את המסים הללו. אדוני היושב-ראש, זה חוק שאני גאה בו. זה תיקון עיוות של שנים. אנחנו גובים כאן מיליארדי שקלים כדי שלא לגבות את אותם מיליארדי שקלים, שהרי צריכים לאזן את הכנסות המדינה ולשמור על מסגרת הגירעון שנקבעה. העובדה שנגבה כאן 3 או יותר מיליארד שקלים, ואני מעריך שזה יהיה משמעותי יותר, פירושה שלא נגבה את המיליארדים האלה מהאזרחים הפשוטים. אנחנו לא מוותרים פה על הכנסות; אנחנו מתכוונים לגבות כאן הכנסות שעליהן ויתרו במשך 20 שנה. אז אם יש קצת יושרה וקצת שכל ישר ולא בתקופת בחירות, לא כל הססמאות הפופוליסטיות כשרות. אי-אפשר ולא הוגן להטעות את הציבור. אני מציע לכנסת לאשר את החוק הזה. אדוני היושב-ראש, כמו שאני גאה בוועדת-ששינסקי, והובלתי תהליך שסופו במחירים של היום מאות מיליארדי שקלים לטובת אזרחי המדינה, כמו שאני גאה שהכפלנו את המיסוי וביטלנו פטורים ממסים על משאבי הטבע – לא רק בים התיכון אלא גם בים-המלח – כך אני גאה בכך שאנחנו באמצעות החוק הזה – – <שלמה מולה (קדימה):> אתה יכול גם להתגאות בהעלאת המע"מ אולי? <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – נגבה לראשונה מיליארדי שקלים – – <שלמה מולה (קדימה):> מה עם העלאת המע"מ? <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – שלא נגבו מעולם, ולא היה ניתן לגבות בשום דרך אחרת – – <שלמה מולה (קדימה):> אתה לא מדבר על העלאת המע"מ. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – מהחברות הגדולות. ואני שואל אותך, ניצן הורוביץ: איפה היית לפני חמש ועשר שנים כשלא גבו פרוטה? איפה היית? לא אמרת מלה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אתה היית. <שר האוצר יובל שטייניץ:> כשבא שר אוצר ומנסה לגבות מיליארדים, אז אתה מתלונן? <רוני בר-און (קדימה):> אתה היושב-ראש של כולנו, אתה אחראי. <היו"ר ראובן ריבלין:> מה, מה רצית? שר האוצר, אתה רוצה שאני אומר שגם אתה עמדת על העניין הזה? <רוני בר-און (קדימה):> אתה לא יכול להתעלם מכך. זה לא הומניטרי. <היו"ר ראובן ריבלין:> כל עוד הדבר הוא לפי התקנון, אדוני ייאלץ לשמוע, כפי שכמובן לא יעלה על דעתו של מישהו שסובל חלילה מדבריך שאני אשסע אותך. כבוד שר האוצר, אני חושב שעמדת על כל הנקודות, אדוני שר האוצר. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסכם. <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לסכם. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אני רוצה להודות – – – <רוני בר-און (קדימה):> נכנס ראש הממשלה, אפשר להתחיל מההתחלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, לא. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אני רוצה להודות לוועדת הכספים – ליושב-ראש גפני – שגילתה אחריות ובגרות, ולמרות ססמאות פופוליסטיות והולכת שולל של הציבור אישרה את החוק הזה. זה חוק נכון, זה תיקון מצב, זה חוק שאפשר להיות גאים בו, זה מיליארדים שלא היו מגיעים בשום דרך אחרת, ואני מודה לך ולחברי הוועדה. ואני מבקש מכנסת ישראל לשים לרגע את הססמאות הפופוליסטיות בצד ולאשר ברוב גדול חוק שמתקן מצב אבסורדי שנמשך כבר 20 שנה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לשר האוצר. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים לסכם, ומייד לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעות. רבותי חברי הכנסת, אני תיכף אשאל אתכם לגבי ההסתייגויות. נדמה לי שהצבעה נגד החוק היא הצבעה בעד ההסתייגויות. לא כדאי להצביע על כל ההסתייגויות, אלא אם כן תבקשו כמובן את ההצבעות כהלכתן. בבקשה, אדוני – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני יושב-ראש הוועדה, נדמה לי שבאמת הדיון מוצה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן, כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> וגם ניתנו תשובות. אדוני נתן תוך כדי, אז אתה יכול לקצר. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן, אבל יש שם כאלה שלא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יש לך בעיות קואליציונית, אתה מתכוון. טוב. אתה יכול לסכם. בבקשה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, השרים, שר האוצר, אני מבקש להשיב בקצרה. חבר הכנסת אלקין, אני משיב בקצרה. <רוני בר-און (קדימה):> ידעתי שאתה תסכם באריכות. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> איפה היית? אני מבקש, אדוני היושב-ראש, להשיב. שאל חבר הכנסת מולה – חבר הכנסת שלמה מולה אמר לי בדיון שלא נעים לי מהממשלה, ואני רציתי להביא משהו כזה. לא האמנת במה שאמרת. אני אגיד לך גם למה לא האמנת. אתה מכיר את ועדת הכספים. יש חוק – הרבה חוקים, שמונחים בוועדה. למשל, הפחתה בקצבאות, מונח כבר שלוש שנים בוועדה. זרקתי את זה. מה לא נעים לי מהממשלה? אני חושב שלא צריך לעשות את זה, לא עשיתי. יש חוק של העברת מידע. מונח בוועדה. לא הבאתי. אני אביא לך סדרה ארוכה, שאתה גם מכיר אותה. מה שאני חושב שלא נכון, אני לא מביא. מה לעשות, יש עוד כמה דברים. אני לא רוצה להזכיר אותם, כדי שלא לעורר את הפקידים. אבל יש עוד דברים שמונחים בוועדה הרבה זמן, ולא מגיעים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עומדים נגד לחצים בצורה שהיא סבירה. היא סבירה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני התלבטתי באמת בשאלה הזאת אחרי שהיתה הצעת הפשרה. ואני אומר לכם, אי-אפשר להאשים את שר האוצר בזה שהוא פחד מהטייקונים, או פחד מהחברות הגדולות. באמת, יש סדרה ארוכה של נושאים – הוא הזכיר כבר את חוק ששינסקי. יש דברים רבים נוספים שהגיעו לוועדה, אפילו בדברים לא גדולים. כשהיה החוק של עידוד השקעות הון, על ים-המלח, כשהגיעו חברי מרכז הליכוד למאבק נגד החוק הזה, מפני שהם רצו שים-המלח יקבלו, ואז אמרנו בוועדה – – – <רוני בר-און (קדימה):> עוד שלושה שבועות – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא חשוב, אני לא יודע. אני לא יודע. אני מדבר קודם כול על מה שהיה במהלך השנים הללו. ונאמר שמי שיכול להעביר את המפעל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מה שאדוני אמר הוא דבר שצריך להזהיר את כולנו. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> שמה? <היו"ר ראובן ריבלין:> כאשר ההון נפגש עם שלטון, זה דבר חמור ביותר. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא, למה? מותר לאנשים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אני לא אומר, מותר להיפגש. רק אסור שזה ישפיע. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא, מאה אחוז. זה לא השפיע. <רוני בר-און (קדימה):> מי אמר שלטון – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> עוד הפעם. אבל זה לא השפיע. אישרנו את זה. אישרנו. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת בר-און, אני לא אבקש מהממ"מ לבדוק מי – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אישרנו. אישרנו. אדוני היושב-ראש, אני לא מכיר מקרה שבו – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא אתה ולא אני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – היו לחצים על הוועדה – – – <קריאה:> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> בסדר, אני מסיים. זה בסדר. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהדברים הללו – שוב, אני לא חושב שזה משוש חיי. אבל אני חושב שזה נכון – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מאה אחוז. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – שלא להשאיר את המצב כמות שהוא, שלא לגבות בכלל. ולהגיד, אתם יודעים מה, בואו לא ניכנס לתוך הבעיה, שהיא לא פופולרית – נכנסים לבעיה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, זה בסדר. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – צריך למצוא לעניין הזה פתרון. בסדר, אני סיימתי. <רוני בר-און (קדימה):> אנחנו באנו הנה רק לגבות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, השר לשעבר בר-און, אולי לעתיד גם, אני רוצה לומר לך שאני עקבתי אחרי הדיונים בוועדת הכספים והדיונים היו ממצים ביותר. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> נכון. אני מסיים, אדוני היושב-ראש. גם היום, הבאתי את חוק ההשקעות המשותפות בנאמנות, בקשה לפצל את החוק, ולהביא את בקשת שר האוצר להפחית את עמלות הבנקים, להפחית את דמי הניהול. גם כן, זה נגד העשירים. <היו"ר ראובן ריבלין:> די לנושא זה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> זה גם נגד העשירים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מבקש ממליאת הכנסת לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים על כל עבודתו, באמת, מעוררת הכבוד. אנחנו מעריכים זאת מאוד, על כל צדי הבית. רבותי חברי הכנסת, חברי המסתייגים, האם אתם רוצים להצביע על כל הסתייגות? אני מציע שתביעו את עמדתכם לגבי החוק בהצבעה נגד. <שלמה מולה (קדימה):> אני מוריד. <היו"ר ראובן ריבלין:> לכן אני אשאל את כל המסתייגים, האחד אחרי השני. חברת הכנסת גלאון? מוותרת. את רוצה להצביע על ההסתייגויות? תצביעו נגד החוק. מאה אחוז. גילאון? הוא נמצא, אבל מוותר. ניצן הורוביץ? מוותר. ברכה – לא נמצא. חבר הכנסת חנין? מוותר. תודה רבה. חבר הכנסת מולה? מוותר. חבר הכנסת מגלי? מוותר. חבר הכנסת שנלר – אינו נוכח. חבר הכנסת אכרם חסון? מוותר. חברת הכנסת אבסדזה? מוותרת. תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים. בקריאה שנייה. הצעת החוק לפי נוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים, בקריאה שנייה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד סעיף 1 – 38 נגד – 21 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 38 בעד, 21 נגד, אין נמנעים. ועכשיו אני שואל את יושב-ראש ועדת הכספים, אדוני היושב-ראש, ההצעה כרגע היא שלך, לא של הממשלה. האם אתה מבקש ממני לקרוא את הקריאה השלישית על מנת לאשר את החוק? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אנחנו עוברים, אדוני שר האוצר, לקריאה שלישית של חוק זה – הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 69 והוראת שעה). נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד החוק – 38 נגד – 21 נמנעים – אין חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשע"ג–2012, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> ברוב של 38 נגד 21, ואין נמנעים, אני קובע, אדוני יצחק כהן, סגן שר האוצר, אדוני שר האוצר, שהחוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 69 והוראת שעה) עבר בקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. הכנסת רשמה לפניה את הודעתו של סגן היועץ המשפטי לממשלה בדבר טיפול בנושאים גם להבא. תודה רבה לאדוני שר האוצר. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. <יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד ראש הממשלה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, להלן הודעה מטעם ועדת הכנסת: ועדת הכנסת קבעה בישיבתה ביום 29 במרס 2011 את הרכב ועדת הכנסת המשותפת לפי חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע–2009. הוועדה היא בת שישה חברים, ומורכבת משלוש ועדות: ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת המדע והטכנולוגיה. חבר הכנסת מאיר שטרית, אשר כיהן כיושב-ראש הוועדה המשותפת, חדל לכהן כחבר בוועדת המדע והטכנולוגיה, ועל כן גם פקעה כהונתו כחבר הוועדה המשותפת וכיושב-ראש שלה. לפיכך החליטה ועדת הכנסת בישיבתה היום כי חבר הכנסת אברהם מיכאלי יכהן כיושב-ראש הוועדה. כמו כן החליטה ועדת הכנסת כי חברת הכנסת רונית תירוש תכהן כחברת הוועדה מטעם ועדת המדע והטכנולוגיה, במקומו של חבר הכנסת מאיר שטרית. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לוח תיקונים להצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 7), התשע"ג–2012, שהונחה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. החלטת ועדת הכנסת בדבר כינוס ועדות הכנסת בתקופת פגרת הבחירות. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 60), התשע"ג–2012, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק השקעות משותפות בנאמנות (תיקון מס' 21), התשע"ג–2012, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 196), התשע"ג–2012> [מס' מ/686; "דברי הכנסת", מושב רביעי, חוב' ל"ד, עמ' 30157; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, אנחנו עוברים – מדובר כאן בהצעות שאין להן הסתייגויות. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים על מנת להציג את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 196), התשע"ג–2012. מייד לאחר הצגת החוק אנחנו עוברים להצבעה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 196), התשע"ג–2012. אני אומר בקצרה, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת באה לפטור ממס על הכנסה מדיבידנד המשולם לרשות מקומית מתאגיד המים. אם מעבירים את זה מתאגיד המים לרשות המקומית, המדינה לא תגבה מס על הדיבידנד הזה. אני מבקש להגיד שאנחנו, כמנהגנו, בוועדת הכספים – זה כבר הפך להיות כמעט מנהג – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זאת הצעת חוק פרטית או הצעה ממשלתית? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> ממשלתית. הכול ממשלתית. <היו"ר ראובן ריבלין:> כי חבר הכנסת בילסקי, נדמה לי, דיבר על העניין הזה בזמנו. הממשלה השתכנעה? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן. הצעה ממשלתית. <זאב בילסקי (קדימה):> צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> נעשית בידי אחרים. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, בסדר גמור. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> בדיוק. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אנחנו הוספנו, מכיוון שהגענו לנושא הזה של התשלום מתאגידי המים – אני הגעתי, או יותר נכון הוועדה, באמצעות משא-ומתן שניהלתי עם משרד האוצר, אנחנו, מתקציב המדינה העברנו 42 מיליון שקל שיהיו מיועדים לתת הנחות בתעריפי המים לנכים, לשכבות סוציאליות שזקוקות להנחות הללו, וזה היה בהסכם שעשיתי עם אגף התקציבים. במשך שנה שלמה עמדתי על כך שזה לא יבוא מרשות המים, מכיוון שאז התעריף יעלה. זה צריך לבוא מתקציב המדינה, 42 מיליון שקל, היה סיכום, והנכים יהיו זכאים לעניין הזה. אנחנו ביקשנו בחוק הזה לעגן את הנושא הזה בחקיקה. זאת אומרת, ששר האוצר, באישור ועדת הכספים, יהיה מוסמך לתת הנחות במים, ולפי ההצעה הזאת זה לא יהיה 42 מיליון אלא זה יהיה 60 מיליון, ואולי אפילו קצת יותר. זאת אומרת, אם למשל נכי צה"ל לא היו בתוך ההנחות נוכל להכניס אותם, או כאלה קבוצות שלא היו בתוך ההנחות, אחרי הצעת החוק הזאת, אם היא תאושר בקריאה שנייה ושלישית, תהיה אפשרות להוסיף את האוכלוסיות הנוספות שייכללו בתוך המערכת הזאת. אבל מה שחשוב בכל הנושא זה שאנחנו מעגנים את הנושא הזה בחקיקה. זאת אומרת, מדינת ישראל אומרת היום שאומנם תעריפי המים גבוהים. נכון, שגו בעצם העובדה שהוציאו את הפיקוח על המים מן הכנסת. אני חושב שזו היתה שגיאה. צריך להתמודד עם השגיאה הזאת. אבל אנחנו אומרים אמירה מוסרית בחקיקה. אנחנו אומרים שיהיו אוכלוסיות שמצבן הסוציו-אקונומי, המצב הסוציאלי שלהן הוא קשה, והן יהיו זכאיות להנחות מתקציב המדינה ותעריף המים אצלן יהיה נמוך יותר. אדוני היושב-ראש, אני מבקש לאשר את הצעת החוק הזאת, לאחר שבדקנו שהפטור ממס על הדיבידנד שהרשויות המקומיות יקבלו ולא יידרשו לשלם את המס לא יעלה את תעריף המים, בגלל שאז יכול לבוא משרד האוצר ולהגיד: מצד אחד אני נותן את הכסף אבל מצד שני אני אגבה את זה בתעריף. חד-משמעית הנושא הזה איננו קשור לתעריף. התעריף לא יעלה. להיפך, בהצעת החוק הזאת אנחנו ניתן הנחה, או שר האוצר באישור ועדת הכספים ייתן הנחה לאותן שכבות באוכלוסייה שזכאיות על-פי קריטריונים שוויוניים להנחה. אני מבקש את אישורה של מליאת הכנסת להצעת החוק הזאת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> נציג הרשויות המקומיות, ראש העיר קריית-אונו, נמצא כאן ומצפה לראות את הכנסת בפעולתה בנושא זה. רבותי חברי הכנסת, אין הסתייגויות לחוק זה. אני מבקש לשבת, שכן אני הולך להצביע, אדוני שר האוצר. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 196) בקריאה שנייה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> בחוק תאגידי המים? <היו"ר ראובן ריבלין:> בחוק תאגידי המים. זה תיקון לפקודת מס ההכנסה, חוק תאגידי המים, כן. אתה רצית לדבר? רק אין דיון, לכן אתה לא יכול לדבר. אתה יכול לדבר בסיום. נא להצביע בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נדמה לי שאין כאן מחלוקת בין קואליציה לאופוזיציה. לא, לא מדברים עם היציע, אפילו שראש עיר מכובד יושב עליו. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–3 – 24 נגד – 2 נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר ראובן ריבלין:> 24 בעד, שני מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק נתקבלה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, האם להצביע על ההצעה בקריאה שלישית כששניים התנגדו? יכול להיות שאדוני רוצה להחזיר לוועדה או – לא. טוב. אז אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 196), התשע"ג–2012, שעניינה תאגידי המים. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 22 נגד – 2 נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 196), התשע"ג–2012, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 22 בעד, שניים נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. השר, שר האוצר, יוזם החוק, מבקש לומר דברים, דברי סיכום. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ועדת הכספים הנכבדה, היושב-ראש גפני, אני רוצה לברך על החוק הזה, שהוא חלק מההסדר שאליו הגענו בנושא תאגידי המים. אדוני היושב-ראש, לפני שנה וחצי היה לנו ויכוח חריף עם מרכז השלטון המקומי, עם היושב-ראש שלמה בוחבוט ועם ראשי ערים רבים בנושא תאגידי המים. החלטנו להקים ועדה שתבחן את הנושא, ועדת ד"ר אודי ניסן, ותנסה להגיע לפשרה הוגנת תוך כדי בחינה משותפת – משרד האוצר, הממשלה והשלטון המקומי. הוועדה הזאת ישבה על המדוכה שמונה-תשעה חודשים ולבסוף הגיעה להסכם פשרה שמשפר את המצב, ששני הצדדים יכולים לחיות אתו; הסכם שמוכיח שכאשר יש נכונות להידברות ולפשרות אפשר לרבע את המעגל, ומה שנראה בהתחלה כבלתי אפשרי לחלוטין הסתבר כאפשרי. אני רוצה להודות כאן לא רק לחברי הכנסת ולוועדת הכספים וליושב-ראש גפני; אני רוצה להודות ליושב-ראש מרכז השלטון המקומי שלמה בוחבוט ולכמה ראשי ערים שהיו מעורבים במגעים ותרמו להצלחתם: לדב צור, ראש עיריית ראשון-לציון, ליוסי נשרי, ראש עיריית קריית-אונו, לחיים ביבס, ראש עיריית מודיעין, לשמוליק ריפמן, ראש מועצה אזורית הר-הנגב – – – <אמנון כהן (ש"ס):> לזאב בילסקי. <שר האוצר יובל שטייניץ:> לזאב בילסקי, חבר הכנסת זאב בילסקי, ראש עיריית רעננה לשעבר. <רונית תירוש (קדימה):> אולי גם לעתיד. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אולי גם לעתיד. אדוני היושב-ראש החדש, מה שחוקקו עכשיו, פטור ממס על דיבידנדים שמועברים לרשויות המקומיות מהתאגידים, זה חלק מאותו הסדר פשרה כולל שהגענו אליו עם השלטון המקומי. אני רוצה להגיד באופן כללי שאני שמח שבשנתיים האחרונות היחסים בין הממשל המרכזי, הממשלה, לבין השלטון המקומי – הדיאלוג בין הממשלה, ובעיקר בין משרד האוצר, לבין ראשי הרשויות, השתפר ללא הכר. פעם ראשונה בהיסטוריה שיש לנו פחות ריבים ומאבקים ויותר דיאלוג ושיתוף פעולה. זה טוב. זה נכון. זה בסוף טוב יותר לשני הצדדים, ולכן אני מודה גם לראשי הערים והמועצות בשלטון המקומי וגם לאנשי האוצר ולשרים ולחברי כנסת שתמכו וקידמו את החוק הזה ואת הפשרה הזאת. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר האוצר, השר יובל שטייניץ. <הצעת חוק קביעת הזמן (תיקון מס' 2), התשע"ג–2012> [מס' מ/602, פ/2775/18 ופ/2836/18; "דברי הכנסת", מושב שלישי, חוב' ל"א, עמ' 20058, חוב' ל"ו, עמ' 21063; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק קביעת הזמן (תיקון מס' 2), התשע"ג–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת אמנון כהן. <אמנון כהן (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק קביעת הזמן (תיקון מס' 2), התשע"ג–2012, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת חוק זו היא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית ושתי הצעות חוק פרטיות שיזמו חברת הכנסת רונית תירוש וחברת הכנסת דליה איציק יחד עם קבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת בילסקי, אני חושב שגם אתה חתום על הצעת החוק. חוק קביעת הזמן (תיקון מס' 2), התשנ"ב–1992, קובע כי שעון הקיץ בישראל יסתיים ביום ראשון האחרון שלפני י' בתשרי בשעה 02:00. מוצע לקבוע כי התקופה להחלת שעון הקיץ תהיה בכל שנה מיום שישי שלפני יום ראשון האחרון בחודש מרס בשעה 02:00 עד יום ראשון הראשון שלאחר יום 1 באוקטובר בשעה 02:00. כמו כן מוצע לקבוע כי ככל שחל יום ראשון הראשון שלאחר 1 באוקטובר במהלך ראש השנה, תוארך התקופה האמורה עד יום שני הראשון שלאחר 1 באוקטובר. הוראה זו באה למנוע את החלפת שעון הקיץ לשעון החורף במוצאי-שבת החל באמצע ימי ראש השנה. התיקון המוצע מעגן את המלצות הוועדה המקצועית לבחינת ההסדרים והזמנים הראויים להפעלת שעון הקיץ בישראל שמינה שר הפנים בחודש פברואר 2011, בראשותו של מר דב קהת, לשעבר המנהל הכללי של משרד הפנים, ובהשתתפות נציגים מהאקדמיה, נציגי תעשיינים, נציגי עובדים, נציגי ציבור ונציגי משרדי ממשלה. באמצעות התיקון המוצע תוארך תקופת שעון הקיץ בישראל ל-193 ימים בשנה בממוצע, לעומת 182 ימים בממוצע על-פי החוק כנוסחו היום. אציין כי הצעת החוק נדונה לראשונה בוועדת הפנים והגנת הסביבה בחודש פברואר השנה, אך בישיבה זו נתגלעו מחלוקות בין מציעי הצעות החוק באשר למועד הסיום של שעון הקיץ, ועל כן ביקשתי מהם לנסות להגיע להסכמות בעניין. משנוכחתי לדעת כי הניסיון להגיע להסכמות לא צלח, החלטתי לקדם את הצעת החוק על-פי הנוסח הממשלתי, לאור חשיבות העניין. להצעת חוק זו, אדוני היושב-ראש, לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אבקש כי הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת אמנון כהן. אם כן, רבותי, להצעת חוק זו אין הסתייגויות, אבל יש בקשה לרשות דיבור. ראשון המבקשים הוא חבר הכנסת דב חנין. תרצה לדבר? חבר הכנסת דב חנין, בטח עם האוזניות אתה לא יכול. יש לך שלוש דקות. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק שלפנינו היא צעד מאוחר ולא מספיק, אבל בכיוון נכון. שעון קיץ, עמיתי חברי הכנסת, טוב מהרבה מאוד בחינות; הוא טוב כלכלית, הוא טוב חברתית, הוא טוב מבחינת איכות החיים של אנשים, הוא טוב מבחינת היכולת של בני-אדם לבלות עם הילדים שלהם והמשפחה שלהם אחרי העבודה בשעות אור. שעון קיץ בישראל צריך להיות ארוך, צריך להיות משמעותי, שעון קיץ בישראל הוא אפילו יותר רלוונטי מאשר במקומות אחרים בעולם. אבל למרבה הצער, עמיתי חברי הכנסת, למרות הנתונים החד-משמעיים, שעון הקיץ בישראל, גם לפי החוק המוצע, לא יסתיים בסוף חודש אוקטובר, אלא יסתיים בתחילת חודש אוקטובר. זה בהחלט צעד קדימה. קודם היינו במצב שבו, למשל בשנה הבאה, אם לא היה משתנה החוק, היינו מגיעים לסוף שעון הקיץ בתחילת חודש ספטמבר. זה היה אבסורד קיצוני. את האבסורדים הקיצוניים האלה אנחנו כבר לא נראה כאשר שעון הקיץ באמת יסתיים בתחילת חודש אוקטובר. אבל, עמיתי חברי הכנסת, זה לגמרי לא מספיק. זה לגמרי לא מספיק. אני רוצה לנצל את ההזדמנות שנמצאים פה גם חברי הכנסת שמייצגים את הציבור החרדי, כי השתמשו בארגומנט החרדי בעניין הזה, ואני חושב שזה היה שימוש לא נכון. אני יודע שיש קושי עם יום כיפור. בהחלט – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אין שום קושי. <דב חנין (חד"ש):> אני לא יודע, אני שמעתי שיש קושי. <היו"ר יצחק וקנין:> למה קושי של יום כיפור? יש תשעה באב לפני כן. זה אותו צום, יותר ארוך, הרבה יותר זמן, ולא מפריע. זה סתם איזה סיבה – אולי לציבור הלא-דתי יום כיפור הוא בעיה, לא לציבור הדתי. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – – החוק. <דב חנין (חד"ש):> אז קודם כול, מכובדי היושב-ראש, אני, על האמירה החשובה הזאת שלך, אין לי מה להוסיף, אז אני מסתפק בה. אני רק אומר שגם מבחינת הציבור הדתי, ואני אומר את זה כמי שנמצא בקשר, גם במשפחה שלי וגם במעגלים יותר רחבים, עם דתיים, חרדים, שומרי מסורת – דווקא לשעון הקיץ יש יתרון מבחינתם, כי הוא מאפשר הארכה של, למשל, ההתארגנות לשבת, שזה דבר מאוד מאוד משמעותי, וזה קורה כל שבוע, זה לא פעם בשנה. אז לכן אני שמח שאנחנו מתקדמים צעד אחד בכיוון הנכון, אבל אני הייתי רוצה שנתקדם עוד כמה צעדים, אם כבר עשינו את הצעד הזה, ואם כבר התגברנו על כל מיני מחלוקות אולי מיותרות שהיו כאן, צריך היה להשלים את המהלך ולהגיע, כמו בעולם, גם אצלנו, לשעון קיץ שמסתיים בסוף חודש אוקטובר ומאפשר לכולנו ליהנות גם מחג סוכות תמיד באור ובצורה יותר מתאימה. זה נכון – זה נכון חברתית, זה נכון כלכלית, זה נכון ציבורית. צריך את זה לעשות. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת ניצן הורוביץ. חברת הכנסת רונית תירוש, את אחרי חבר הכנסת. את אחרי ניצן הורוביץ. התכוונתי להגיד שאת אחריו. שלוש דקות, חבר הכנסת. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, לא היו הרבה נושאים בשנים האחרונות שתפסו כל כך הרבה תשומת לב ציבורית והסעירו את דעת הקהל כמו סוגיית שעון הקיץ. והרי לא מדובר באיזה משהו כל כך גדול, כל כך גורלי, בשלום, בביטחון; מדובר בסך הכול בנושא מאוד פשוט, נושא טכני, של התאמת השעון מבחינת שעות האור, כי כשיש הבדל בין קיץ לחורף אנחנו מתאימים, כמו שעושים בכל העולם, והשאלה – באיזה תאריך להעביר משעון קיץ לשעון חורף. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> בכל העולם, אדוני השר כהן, בכל העולם, באירופה, בארצות-הברית, באזור המזרח התיכון, בכל העולם, זה סוף אוקטובר. לכן אני הצעתי, וכבר שלוש שנים שאנחנו מנהלים את המאבק הזה, לסיים את שעון הקיץ ב-1 בנובמבר, שזה התאריך הנכון מבחינת השעות. כי הרי מה אנחנו רוצים, אדוני היושב-ראש? שכמה שיותר מהפעילות שלנו תהיה באור. ואם אנחנו מדברים על שעות אחר-הצהריים, אנחנו רוצים שבשעה 17:30, למשל, כשהרבה אנשים נוסעים מהעבודה הביתה, הם ייסעו באור, ולא בחושך. עכשיו, זה דבר מאוד פשוט, זה ברור, ולצערי, שנים אנחנו נאבקים על העניין הזה, וזה, אדוני היושב-ראש, מה שכל כך הרגיז את הציבור, שדבר כל כך פשוט תוקעים ומסבכים ומסרבלים. אנחנו כאן עכשיו בימים האחרונים של הכנסת מתקנים את החוק. זה שיפור לעומת המצב הקיים. קובעים תאריך, על-פי הלוח הכללי – 1 באוקטובר, זה יותר מהמצב הקיים, אבל אני מתנגד לזה, כי זה לא מספיק טוב, כי היינו צריכים ללכת עוד צעד אחד ולסיים את זה בתאריך הנכון, שהוא 1 בנובמבר. אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שהכנסת הבאה, שתיבחר בעוד כמה חודשים, אם אני אהיה בה – אני מקווה שאהיה בה, נגיש הצעת חוק חדשה לתיקון – – <זאב בילסקי (קדימה):> אנחנו נעזור לך. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – וזאב בילסקי יתמוך בתיקון החוק, כדי שנפתור את העניין הזה אחת ולתמיד, ושעון הקיץ יסתיים כשהוא צריך להסתיים, וזה ב-1 בנובמבר. זה מצמצם את תאונות הדרכים, זה חוסך חשמל, וזה בעיקר נותן לכולנו, אדוני היושב-ראש, חילונים, דתיים, חרדים, יהודים, ערבים, מבוגרים, ילדים, עוד שעה אחת של אור אחרי-הצהריים. עכשיו, נכון שמדובר בשמיכה, מבחינת בוקר או אחרי-צהריים, מתי יש אור. בשעה שבין 17:00 ל-18:00 כמעט כל האוכלוסייה פעילה. כל האוכלוסייה; החנויות פתוחות, אנשים עובדים במשרדים, נהגים נוהגים בכבישים, ילדים משחקים בחצר. <היו"ר יצחק וקנין:> ניצן, זמנך תם. <ניצן הורוביץ (מרצ):> ולכן, אדוני היושב-ראש, חיוני שככל שאנחנו יכולים, בשעה הזאת של אחר-הצהריים יהיה אור, ולא שב-17:00, כמו עכשיו, כבר יורד עלינו החושך וצריך להדליק את האור, וילדים צריכים לחזור הביתה ונהגים צריכים לנהוג בחושך. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> לכן, אדוני, אני אומר: תם ולא נשלם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. חברת הכנסת רונית תירוש, ואחריה – חבר הכנסת דוד אזולאי, אחרון הדוברים. <רונית תירוש (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני השתתפתי גם בדיון האחרון בוועדת הפנים, והחלטתי להצביע בעד החוק, אף שהצעת החוק שלי מבקשת לקבוע את המעבר לשעון חורף במוצאי-שבת שלפני 10 באוקטובר. הצבעתי משום שבעצם המרחקים הצטמצמו. אני מסכימה עם חבר הכנסת הורוביץ שעדיף היה לעשות זאת בתחילת נובמבר כמו שאר מדינות העולם המפותח, אבל אני מצאתי לנכון להתחשב בחברה הישראלית ובאוכלוסיות השונות הנמצאות בה והצרכים המיוחדים להן. אני לא מדברת על האוכלוסייה החרדית, אני מדברת גם על זו המסורתית, זו המשכימה קום ומניחה תפילין ומתפללת שחרית. ניסיתי למצוא איזון כלשהו בין הצרכים הללו לצרכים של כלל החברה, לצורך להיעזר בכמה שיותר שעות אור. כבר אמרו לפני שהיתרונות של האור שיש בו פחות תאונות דרכים, יש בו יותר פעילות כלכלית, אנשים יוצאים לקניות, יותר שימוש וניצול של שעות פנאי, שזה דבר חשוב לאחר יום עבודה מתיש. אגיד לכם אפילו ברמה המאוד אישית שלי: אני, שנוהגת לרכוב על אופניים כל יום שישי בבוקר, מוצאת את עצמי מוותרת על התחביב הזה, החשוב, שמסייע לבריאות הגוף, ובטח הנפש, בעיקר כשאני עושה את זה עם בעלי. אבל למה אני מתחילה לוותר על זה? כי הזמן שלפני כניסת שבת התקצר לי. אני רוצה לסיים את הבישולים ולנסות לבוא לשבת בעונג שבת בלי לטרוח יותר מדי לאחר כניסת השבת, בלי הצורך להדליק אש ולבשל, ולבוא מיוזעת אל ארוחת הערב ואל הקידוש. בלוח הזמנים הקצר הזה שנותר לי אני לא יכולה גם לרכוב על אופניים וגם לבשל. אני אומרת לכם סיפור אמיתי, אישי, וזה חבל. על מה ולמה? שאלת, אדוני היושב-ראש, למה קושרים את זה ליום כיפור? משום שבחוק קבעו שזה במוצאי-שבת שלפני יום כיפור; במוצאי-שבת שבין ראש השנה ליום כיפור. קבעו את זה כך, ולכן הציבור מבין מתוך זה שיום כיפור בעצם משחק פה כפקטור. אז באמת אין לזה ולא צריכה להיות לזה נגיעה. אלה אותן שעות צום, 25 שעות צום, רק שנכון, השאלה – שעות הצום הן בשעות היום או חלק בחושך, השעה הזאת, הנוספת. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת רונית תירוש, לכן אמרתי, צום תשעה באב הוא הרבה יותר ארוך. <רונית תירוש (קדימה):> נכון, וגם עובדים בו. <היו"ר יצחק וקנין:> בשיא הקיץ בחודש אוגוסט, אפילו יותר קשה מבחינת הצום, והוא גם צום שמתחיל מהלילה ונגמר בלילה. <רונית תירוש (קדימה):> נכון, אז זה לא צריך להיות פקטור. <היו"ר יצחק וקנין:> לכן אני לא רואה בזה בעיה של יום הכיפורים בכלל. <רונית תירוש (קדימה):> אבל קשרו את זה בזה גם בחקיקה. עכשיו, מה אני אמרתי? שעת הנץ, בדקתי אותה לאורך 20 השנים הבאות, ושעת הנץ – אני הצעתי את 10 באוקטובר, משום שזה מביא אותנו לשעה 06:35, שזו שעה סבירה גם לקום, גם להתפלל שחרית, להניח תפילין ולהספיק להגיע למקום העבודה. הצעתם את 1 באוקטובר, זאת אומרת, מוצאי-שבת שלפני 1 באוקטובר. כמדומני, אני לא יודעת בדיוק את הנוסחה, אבל זה יכול להביא אותנו – לא, זה מוצאי שבת הסמוכה ל-1 באוקטובר. בשנה הבאה, למשל, זה יביא אותנו ל-6 באוקטובר, אז זה לא בהכרח תמיד יהיה ב-1 באוקטובר, אבל זה כבר מתקרב להצעת החוק שלי. אני רוצה לומר לכם שב-20 השנים הבאות, לפי מה שבדקתי ומצאתי, יהיו שש פעמים בעצם ש-10 באוקטובר יהיה אחרי. אני לא רוצה לסבך אתכם בחישובים. כמו שאמר חבר הכנסת חנין, זה מקדם אותנו למה שרצינו; זה לא מספיק טוב. אני מקווה להיות שותפה להצעת חוק בכנסת הבאה שתביא הצעה להאריך יותר, ביותר ימים. כרגע אני חושבת שזה טוב יותר ממה שהיה, ולכן אני אצביע בעד. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת רונית תירוש. אני מבין שחבר הכנסת דוד אזולאי איננו. אם כן, רבותי, אני עובר להצבעה. אין הסתייגות לחוק. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה, רבותי. הצעת חוק קביעת הזמן (תיקון מס' 2), התשע"ג–2012 – קריאה שנייה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד סעיף 1 – 15 נגד – 5 נמנעים – 1 סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 15, חמישה נגד, אחד נמנע. אם כן, רבותי, ההצעה נתקבלה בקריאה שנייה. אדוני היושב-ראש, אני עובר לקריאה שלישית. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצעת חוק קביעת הזמן (תיקון מס' 2) – קריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד החוק – 19 נגד – 7 נמנעים – 1 חוק קביעת הזמן (תיקון מס' 2), התשע"ג–2012, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 19 בעד, שבעה מתנגדים, אחד נמנע. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים להצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 60), התשע"ג–2012. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <הצעת חוק החברות (תיקון מס' 20), התשע"ג–2012> [מס' מ/677; "דברי הכנסת", מושב רביעי, חוב' כ"א, עמ' 27800; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. רבותי, הצעת חוק החברות (תיקון מס' 20), התשע"ג–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם; כולל לוח התיקונים. אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, רשות הדיבור שלך. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, על דעת ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק החברות (תיקון מס' 20), התשע"ג–2012. הצעת החוק היא הצעת חוק ממשלתית. שכר נושאי משרה בחברות ציבוריות מצוי בוויכוח ציבורי זה שנים רבות. על רקע טענות בדבר גובהו המופרז של השכר, ובעקבות הגשתן של הצעות חוק פרטיות להגבלת שכרם, מינתה הממשלה ועדת משנה לוועדת השרים לענייני חקיקה בראשות שר המשפטים לבחינת הנושא. הצעת חוק זו מבוססת, בשינויים מסוימים, על המלצותיה של ועדת השרים, והיא מצטרפת לתיקונים קודמים לחוק החברות שעניינם ייעול הממשל התאגידי בחברות ציבוריות והגברת הממשל התאגידי בחברות איגרות חוב. הצעות החוק נועדו להסדיר את מבנה התגמול לנושאי משרה בחברות ציבוריות ובחברות אג"ח, וכן לקבוע הליך מיוחד לאישורו. על-פי הצעת החוק, חברה ציבורית וחברת אג"ח יהיו חייבות לאמץ מדיניות תגמול לעניין תנאי כהונה והעסקה של נושאי משרה. מדיניות התגמול תקבע בהתאם לשיקולים ולהוראות המפורטים בהצעת החוק, וביניהם: תרומתו של נושא המשרה לקידום מטרות החברה ולרווחיותה בראייה ארוכת-טווח; יצירת תמריצים ראויים לנושא המשרה בהתחשב במדיניות ניהול הסיכונים של החברה; היחס בין תנאי השכר של נושא המשרה לשכר שאר עובדי החברה ועובדי הקבלן המועסקים בה; היחס בין רכיבי השכר הקבועים לרכיבים המשתנים; ביסוס רכיבי השכר על קריטריונים ניתנים למדידה לעניין מענק פרישה. יש לבחון את תרומת נושא המשרה לביצועי החברה וכן את נסיבות פרישתו. מדיניות התגמול תהיה חייבת לכלול הוראות מסוימות, וביניהן תקרות לרכיבים המשתנים, תוך הבחנה בין סוגים שונים של רכיבים, וכן תקרות למענקי פרישה. מדיניות התגמול תיקבע על-ידי דירקטוריון החברה, לפי המלצות ועדת התגמול, ובאישור האספה הכללית. עוד מוצע להגביר את מעורבות בעלי המניות, ובעיקר בעלי מניות המיעוט, הן בקביעת מדיניות התגמול, הן בקביעת תנאי כהונה והעסקה החורגים ממדיניות זו והן באישור תנאי ההעסקה של המנכ"ל, וזאת במסגרת האספה הכללית. אישור מדיניות התגמול באספה הכללית של חברה ציבורית יהיה טעון, נוסף על הרוב הרגיל של בעלי המניות, גם רוב בקרב בעלי המניות שאין להם עניין אישי בהחלטה הנובע מקשרים עם בעל השליטה. בחברת אג"ח יידרש רוב רגיל. הצעת החוק מאפשרת לדירקטוריון ולוועדת התגמול לאשר מדיניות תגמול על אף התנגדות האספה הכללית, ובתנאי שתתקבל החלטה מנומקת בעניין לאחר דיון מחדש בוועדת התגמול ובדירקטוריון. תנאי הכהונה וההעסקה של נושאי המשרה בחברה ייקבעו ככלל בהתאם למדיניות התגמול, עם אפשרות לחרוג ממנה במקרים מיוחדים ובהתקיים תנאים מסוימים, וזאת לטובת גיוס ושימור של נושאי משרה מצטיינים. כמו כן מוצעים שינויים בהליכים הקיימים לאישור תנאי כהונה והעסקה של נושאי משרה בחברה. תנאי העסקה וכהונה של סמנכ"לים יהיו טעונים אישור האספה הכללית רק אם הם חורגים ממדיניות התגמול. בניגוד למצב הדברים הרגיל בחברה ציבורית או בחברת אג"ח, בחברה נכדה ציבורית, הנשלטת בעקיפין באמצעות כמה חברות אחרות, יש במקרים רבים פער בין השליטה האפקטיבית של בעל השליטה לבין האינטרס ההוני שלו, וכתוצאה מכך אינו מפקח בצורה המיטבית, בין היתר, על החלטות בעניין תגמול נושאי משרה. לפיכך, מוצע כי בחברות אלו עמדת האספה הכללית, שבה מקבל המיעוט כוח להשתתף בהכרעה, תהיה מחייבת, הן לגבי מדיניות התגמול והן לגבי אישור תנאי כהונה והעסקה פרטניים הטעונים את אישור האספה. אני רוצה להודות ליועצת המשפטית, עורכת-הדין תמי סלע, שליוותה את דיוני הוועדה וגם כתבה לי את הנאום. אני רוצה להודות למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורך הדין אבי ליכט, למנהלת הוועדה דורית ואג, לעוזרים שלי ולכל אלה שהשתתפו בדיון. להצעת החוק אין הסתייגויות. אני קורא לכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה ואת לוח התיקונים במקביל. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. רבותי, להצעת חוק זו אין בקשות לרשות דיבור וגם אין הסתייגויות. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה; כולל לוח התיקונים. רבותי, מי בעד ומי נגד? אני אמתין ליושב-ראש הוועדה שיגיע למקומו, ואז אנחנו נצביע. הצעת חוק החברות (תיקון מס' 20), התשע"ב–2012 – קריאה שנייה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–12 – 11 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–12 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 11, אחד נגד, ואין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים. אדוני היושב-ראש, לעבור להצבעה בקריאה שלישית? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד החוק – 14 נגד – 1 נמנעים – אין חוק החברות (תיקון מס' 20), התשע"ג–2012, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 14, אחד מתנגד, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 25), התשע"ג–2012> [מס' מ/377א; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י', עמ' 1225; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: הצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 25), התשע"ג–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. אם כבודו יבקש, אני יכול לאפשר לו להצביע מפה. לא תצטרך לעשות את – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אתה יודע כמה אנשים משלמים כדי לעשות את הדרך הזאת? <היו"ר יצחק וקנין:> זה – אני מסכים אתך, אדוני. רבותי, לפני שהיושב-ראש יתחיל לדבר, אני כבר אומר שלהצעת חוק זו אין הסתייגויות, וגם אין בקשות דיבור להצעת החוק. אם כן, מייד עם סיום דבריך אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 25), התשע"ג–2012. הצעת החוק עורכת כמה תיקונים אקלקטיים בחוק הדיינים. חלק מהתיקונים הם תיקוני ניסוח והתאמה; תיקונים אחרים באים להשוות את המצב בבתי-הדין הרבניים למצב הקיים בבתי-המשפט האזרחיים. כך, למשל, מוצע לקבוע מה הם אמצעי המשמעת שבית-הדין המשמעתי מוסמך להטיל על דיין ולאפשר כהונה בפועל של דיין בית-הדין הרבני הגדול בבית-דין רבני אזורי, וזאת בדומה למצב הקיים לגבי בתי-המשפט האזרחיים. כמו כן, מוצע לעגן בחוק את הפרקטיקה הנוהגת שלפיה ערעור על פסק-דין של בית-דין רבני אזורי הוא בזכות ואילו ערעור על החלטה אחרת הוא רק ברשות. שינוי משמעותי שהצעת החוק מבקשת לקדם נוגע לסוגיית ההרכבים. כיום קובע החוק כי בית-הדין הרבני הגדול ידון אך ורק בשלושה דיינים, בעוד שבית-דין רבני אזורי רשאי, בעניינים מסוימים, לדון גם בהרכב של דיין אחד. הצעת החוק משווה, בנקודה זו, את בית-הדין הרבני הגדול לבתי-הדין האזוריים בכך שהיא מאפשרת לו לדון, באותם עניינים, בהרכב של דיין אחד. להצעת החוק אין הסתייגות. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, בנוסח המוגש על-ידי הוועדה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הדיינים (תיקון מס' 25), התשע"ג–2012. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 1–20 – 13 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–20 נתקבלו. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תמיד הייתי בגוף הבוחר. אפשר גם עכשיו לסדר שאני גם אהיה – – –? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני אוסיף את קולו של יושב-ראש הוועדה למניין הקולות. 14, כולל קולו של חבר הכנסת דוד רותם, יושב-ראש הוועדה, בעד; אין מתנגדים ואין נמנעים. החוק עבר בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד החוק – 13 נגד – אין נמנעים – אין חוק הדיינים (תיקון מס' 25), התשע"ג–2012, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 13, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית, והיא תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 70), התשע"ג–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/735).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 70), התשע"ג–2012, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. רשות הדיבור לאדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 70) – קריאה ראשונה. סעיף 18א לחוק לעידוד השקעות הון הוסף לחוק בשנת 2005, וקובע את התנאים לאישור תוכנית למפעל תעשייתי לצורך קבלת הטבות לפי החוק. על מפעל תעשייתי המבקש הקלות לפי החוק להראות כי יתרום לעצמאות הכלכלית של משק המדינה וכי הוא מפעל בר-תחרות התורם לתוצר המקומי הגולמי. כבוד השר, התנאי הקבוע בסעיף קטן (ג), הדן במכירות לשוק אחד, קרי במקרים שבהם אין פיזור שווקים ונדרש שוק מהותי, הינו כי 25% או יותר מכלל הכנסתו של המפעל בשנת המס הם ממכירות בשוק מסוים המונה 12 מיליון תושבים לפחות. כלומר, אם המפעל אינו עומד בתנאי של מכירה לשווקים שונים, כלומר פיזור שווקים, הוא יהיה זכאי להטבות לפי החוק רק אם נתח לא מבוטל ממכירותיו הוא ממכירות בשוק מהותי. אדוני היושב-ראש, מאז נכנס התיקון לתוקף, לפני למעלה משבע שנים, לא תוקן מספר התושבים שייחשב לשוק מהותי, וזאת למרות הגידול באוכלוסיית העולם ובשווקיה. לעניין זה יצוין כי בעת חקיקת החוק ובמהלך השנים שלאחריה היה ברור שמדינת ישראל אינה נכנסת בגדר שוק המונה 12 מיליון תושבים לפחות, דבר שעלה בקנה אחד עם תכלית החוק שלפיה ממילא אין מקום ליתן הטבות למי שמלוא הכנסתו היא ממכירות לשוק המקומי בלבד. כעת, נוכח הגידול באוכלוסייה, ברוך השם, מספר התושבים הכולל במדינת ישראל וברשות הפלסטינית, אשר יש הטוענים כי הן מהוות שוק אחד לצורך החוק, מתקרב ל-12 מיליון איש. אדוני היושב-ראש, על מנת להתאים את הוראות החוק לגידול האוכלוסייה בעולם ולשמר את המצב הקיים שלפיו מכירות לישראל בלבד אינן מזכות בהטבה לפי החוק, מוצע לתקן את סעיף 18א(ג)(1)(ג) לחוק ולהגדיל את מספר התושבים המינימלי שייחשב לשוק מהותי לעניין הסעיף האמור, מ-12 מיליון ל-14 מיליון. בנוסף, מאחר שקיימת טענה שלפיה מספר התושבים בישראל וברשות הפלסטינית יחד עלה על 12 מיליון כבר במהלך השנה האחרונה, אף שלפי הנתונים שבידי רשות המסים אין הדבר כך, מוצע למען הסר ספק להחיל את התיקון המוצע כבר מתחילת שנת 2012. כמו כן, מוצע לקבוע מנגנון עדכון קבוע למספר התושבים שיראו אותם לפי סעיף 18א(ג)(1)(ג) לחוק כשוק מהותי, כך שיגדל בשיעור של 2% לשנה, וזאת בהתאמה לקצב גידול האוכלוסייה בעולם. אדוני היושב-ראש, אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים של הכנסת להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. רבותי, אנחנו פותחים את הדיון בהצעת החוק. נרשמו כמה דוברים. רבותי, דובר שלא יהיה באולם, אני לא אאפשר לו אחרי כן לעלות ולנאום. אני סוגר את רשימת הדוברים. נרשמו דב חנין, יעקב כץ, זאב בילסקי, נסים זאב, שלמה מולה, מיכאל בן-ארי, ישראל אייכלר. יש עוד מישהו שרוצה לדבר, רבותי? אין. אני נעלתי את רשימת הדוברים. חבר הכנסת דב חנין – איננו; חבר הכנסת יעקב כץ – איננו; זאב בילסקי – איננו. נסים זאב, רוצה לדבר או שאתה מוותר? מוותר. שלמה מולה – מדבר בטלפון, תודה רבה. מיכאל בן-ארי – איננו; ישראל אייכלר – איננו. אם כן, רבותי – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הצלת את המצב. שלוש דקות לרשותך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אתה יודע על מי כותבים "איננו". אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מאוד שמח שהאוצר דואג להשקעות הון במדינת ישראל כדי להביא פרנסה לאנשים, אבל במשך ארבע השנים האחרונות האוצר עשה הכול כדי שלאנשים לא תהיה פרנסה, בפרט אנשים שאינם נמנים עם אנשי שלומם של פקידי האוצר. הם עשו מערכת חוקים עם תנאי סף בכל משרה, גם במגזר הציבורי – והרבה בנקים וקופות-חולים וכולם העתיקו את זה גם למגזר הפרטי – עד שנוצר מצב ש-85% מן המגזר הפרטי ו-100% המגזר הציבורי הדירו – הדרת חרדים מפרנסה, מכלכלה, ממשרה. גם אלה שכן למדו את הלימודים האקדמיים – שאינם קשורים בכלל לתפקיד – גם הם, ברגע שהם מגיעים עם הזקן והפאות אל משרד האוצר ושלוחותיו, ואני מדבר, אדוני, סגן שר האוצר, על עדויות של אנשים שהגיעו ועמדו עם התעודות, ואמרו: נכון, אבל אתם לא מתאימים, האווירה פה לא מתאימה לכם. זו רק דוגמה אחת לאווירה שחייבים לשנות אותה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ואם – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – תביא מעשה אחד כזה – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני אביא לך את הפרטים, עם השמות, אם תרצה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ואם זה לא היה אתה תתנצל פה, מעל הדוכן? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן. אם אני אבוא לדוכן, בלי נדר, אם זה לא נכון, מה שסיפרו לי, אני אבוא ואגיד שזה לא היה נכון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> עד לרגע זה אין לי שום סיבה להטיל ספק בעדותו של אדם שבא אלי וסיפר לי. בכל מקרה, אני רוצה להמשיך ולומר, אדוני היושב-ראש, אם אנחנו יוצאים עכשיו לבחירות, אני לא יודע מה יהיו התוצאות, אבל כנראה ראש הממשלה יהיה אותו ראש ממשלה, הים יהיה אותו ים, והקואליציה תהיה אולי אותה קואליציה. ואולי לא. אי-אפשר לדעת. יושבת פה חברת הכנסת יחימוביץ, שהמשנה הכלכלית שלה הרבה יותר קרובה אלינו מאשר המשנה הקפיטליסטית, האכזרית – היא אפילו לא קפיטליסטית אמיתית – קפיטליזם אכזרי של האוצר, של ממשלת נתניהו. כך שהעניין הזה, של הבחירות האלה, אני מקווה שיביא שינוי לפחות בעניין הזה, שכל אדם רשאי להתפרנס, גם אם אין לו תארים אקדמיים. וכל משרה שאיננה דורשת התמחות ספציפית במקצוע מסוים – לא ידרשו ממנו תנאי סף של דברים אחרים. זו המהפכה החברתית האמיתית שצריך. זה ייתן פרנסה לא רק לחרדים, גם להרבה אנשים אחרים שלא יכולים לעמוד בדרישות לתארים האלה; או שלהורים שלהם אין כסף לממן את התארים האלה או שהם לא עומדים במבחנים, ואני יודע שהסוחרים הגדולים ביותר והתעשיינים הגדולים ביותר לא היו האנשים של הפרופסורה והאקדמיה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר: שני דברים צריכים לקרות במהפכה הזאת, אחרי הבחירות: א. לאפשר לכל אדם להתפרנס בשוויון, באופן שלא יצוצו תנאי סף שאינם קשורים לכשירות למקצוע; ב. להכיר בלימודים תורניים במדינה היהודית כלימודים אקדמיים. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 70), התשע"ג–2012, קריאה ראשונה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 70), התשע"ג–2012, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <הצעת חוק גלי צה"ל – שידורי רדיו של צבא-הגנה לישראל (שידורי חסות ותשדירי שירות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 5), התשע"ג–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/730).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, מדלגים על סעיף 10, והוא יבוא מייד אחרי כן. אנחנו עוברים לסעיף 11. הצעת חוק גלי צה"ל – שידורי – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – מה עם 9? <השר משולם נהרי:> מה עם 9? <יצחק כהן (ש"ס):> מה עם 9? <היו"ר יצחק וקנין:> כרגע – אדוני היקר, אדוני סגן השר, אתה הצגת את 9 כרגע, והצבענו עליו. <יצחק כהן (ש"ס):> לא לא, 9 זה חוק הרבנות הראשית. <היו"ר יצחק וקנין:> הרבנות הראשית – אנחנו מדלגים עליו כיוון ששר הדתות צריך להגיע בכל רגע. האמן לי שאני עוקב אחרי סדר-היום. רבותי, אנחנו עוברים לסעיף 11, הצעת חוק גלי צה"ל – שידורי רדיו של צבא-הגנה לישראל (שידורי חסות ותשדירי שירות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 5), התשע"ג–2012, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר בנימין בגין. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, בבקשה. <השר זאב בנימין בגין:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נתבקשתי על-ידי חברי שר הביטחון אהוד ברק להביא בפני המליאה את הצעת חוק גלי צה"ל – שידורי רדיו של צבא-הגנה לישראל (שידורי חסות ותשדירי שירות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 5), התשע"ג–2012, לקריאה ראשונה. ובכן כך: אני מבקש להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק גלי צה"ל – שידורי רדיו של צבא-הגנה לישראל וגו'. חוק גלי צה"ל – שידורי רדיו של צבא-הגנה לישראל (שידורי חסות ותשדירי שירות) (הוראת שעה), התשס"ה–2005, התקבל בכנסת בפברואר 2005 כהוראת שעה לתקופה של שנתיים מיום תחילתו. הוראת השעה הוארכה פעמים אחדות, ולאחרונה הוארכה אשתקד, עד יום 13 בנובמבר 2012, כלומר בשבוע הבא. הוראת השעה מסדירה את נושא שידור תשדירי שירות ושידורי חסות בתחנת "גלי צה"ל", וגם את הפיקוח הציבורי על שידורים אלה. הוראת השעה נחקקה בעקבות עתירה לבג"ץ שהוגשה בידי תחנות רדיו אזוריות אחדות נגד "גלי צה"ל". במסגרת הדיונים בעתירה המליץ בית-המשפט העליון להסדיר בחקיקה ראשית את סוגיית שידורי החסות ותשדירי השירות ב"גלי צה"ל", שהיא תחנה צבאית שמופעלת בידי יחידה צבאית. בעקבות המלצת בג"ץ, וכדי להבהיר את המצב המשפטי והסמכויות המוקנות ל"גלי צה"ל" בהקשר זה, עיגנה הוראת השעה את סמכותה של תחנת "גלי צה"ל" לשדר תשדירי שירות ושידורי חסות תמורת תשלום, בדומה לסמכות הנתונה לרשות השידור בחוק רשות השידור. יצוין כי "גלי צה"ל" שידרה בפועל שנים רבות קודם לכן תשדירי שירות ושידורי חסות באופן דומה, והכללים לגבי התכנים שלהם הוסדרו אז בפקודות הצבא ובהוראות משרד הביטחון. מוצע, לאחר כשבע שנים שבהן נבחן ההסדר של שידורי חסות ותשדירי שירות בתשלום ב"גלי צה"ל" הקבוע בהוראת השעה, להפוך את ההסדר האמור מהסדר זמני להסדר קבוע, שכן לאחר בחינת ההסדר הקבוע בה נמצא כי מדובר בהסדר ראוי ואין כוונה לבטלו בשנים הקרובות. נוסף על כך מוצעים בהוראת השעה כמה תיקונים שהצורך בהם התעורר במהלך תקופת יישומה: סעיף 3 להוראת השעה קובע זמן שידור מרבי של תשדירי שירות ושידורי חסות לשעת שידור שלא יעלה על ארבע דקות וחצי. מוצע לקבוע כי זמן השידור המרבי של תשדירי שירות ושידורי חסות לשעת שידור יהיה תשע דקות, בדומה להסדר הקיים ברשות השידור מכוח חוק רשות השידור ולהסדר לגבי תחנות הרדיו האזורי מכוח חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. הגדלת זמן השידור של שידורי החסות ותשדירי השירות תאפשר ל"גלי צה"ל" להגדיל את הכנסותיה משידורים ומתשדירים אלה. יודגש כי התיקון המוצע אינו מסמיך את "גלי צה"ל" לשדר פרסומות. תיקון נוסף מוצע לגבי תשדירים במדיות נוספות. לתחנת "גלי צה"ל" יש אתר אינטרנט שבו יש אפשרות להציג תכנים לצד השידורים ב"גלי צה"ל". כמו כן קיימת אפשרות להציג תכנים במדיה סלולרית. מוצע לאפשר ל"גלי צה"ל" לשלב שידורי חסות ותשדירי שירות גם באתר האינטרנט של "גלי צה"ל" או באמצעים טכנולוגיים אחרים המשמשים להעברת תכנים של "גלי צה"ל", ובלבד ששידורי החסות ותשדירי השירות יופרדו מהתוכן המועבר על-ידי "גלי צה"ל" באתר האינטרנט או באמצעים האמורים. ההוראות לעניין התנאים לשידורי החסות ותשדירי השירות שיוצגו באמצעים אלה ייקבעו אף הן בתקנות. ההסדר המוצע דומה להסדר הקיים כיום בסעיף 44ו(ד) לחוק רשות השידור, המאפשר לרשות השידור לשלב באתר האינטרנט שלה הודעות פרסומת. לגבי חובת הדיווח של "גלי צה"ל" לכנסת, ועל סמך לקחים מהיישום עד כה, מוצע להפוך את הדיווח לוועדת הכלכלה לדיווח שנתי. עד כה היה הדיווח אחת לשישה חודשים. מוצע כי דיווח כאמור יימסר לוועדת הכלכלה של הכנסת אחת לשנה, בחודש מרס, לגבי השנה הקלנדרית שקדמה למועד הדיווח, לאחר שהנתונים של שנה זו נקלטים במערכות משרד הביטחון ו"גלי צה"ל", וכן יימסר צפי הכנסות לגבי השנה הקלנדרית הבאה. בדרך כלל ההסכמים עם בעלי התשדירים הם שנתיים, ועל כן מוצע שהדיווח כאמור יהיה אף הוא שנתי. את כל התיקונים המוצעים בהצעת חוק זו אציע אפוא להעביר להמשך דיון והכנה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת הכלכלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, אני יודע שאדוני לא יכול להשיב לי תשובה, אבל בהחלט פעילותו ביוזמה להעברת "גלי צה"ל" לעיר לוד, לעיר העתיקה בלוד, היא חשובה ביותר גם לפיתוח לוד וגם ל"גלי צה"ל", ונדמה לי שזה כבר על סדר-היום של הממשלות במשך כמה שנים. אני יודע שהיו יוזמות של כמה מפקדי "גלי צה"ל", גם המפקד הנוכחי, שהם מבקשים לעבור ללוד, ואני חושב שזה אינטרס משותף של כולנו לעשות זאת, ואני חושב שהיוזמה הזאת היא יוזמה ברוכה, וכדאי שהממשלה תקדם אותה. קודם כול היא צריכה לצאת מאותו מקום ביפו, שהוא מאוד מקשה על כולם, ובלוד זה לפתח את העיר לוד. <זאב בילסקי (קדימה):> – – – רעננה או לוד – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רעננה זה מקום מצוין, אבל שם הכול יקר ביותר, ובלוד – אתה מביא ללוד איזו בשורה של התייחסות, ובהחלט אני חושב שהדבר הזה חשוב ביותר. גם נדמה לי שההצעה של הממשלה, תשע דקות, אם תהיה שבע דקות או שמונה דקות, גם כן בהכנה לקריאה שנייה ושלישית, הדברים, אני יודע שיהיו – – – <השר זאב בנימין בגין:> אני מציע, אדוני היושב-ראש, שהפרוטוקול, עם דבריך החשובים האלה, יועבר לשר הביטחון מייד לאחר שיפוענח. <היו"ר ראובן ריבלין:> לשר הביטחון, בהחלט, בהחלט, בהחלט. תודה רבה לכבוד השר. כמובן, יש לנו כמה חברי כנסת שביקשו להשתתף בדיון: חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; יעקב כץ – אינו נוכח. זאב בילסקי, בבקשה, ואחריו נסים זאב, אם כי אני יכול להעביר אותך לסוף הרשימה, אם אתה רוצה; יש לך חזקה על הדובר האחרון. איך שאתה רוצה. אחריו – שלמה מולה, שאינו נוכח כרגע; מיכאל בן-ארי, שאינו נוכח; ישראל אייכלר, ואחרון הדוברים הוא אריה אלדד. בבקשה. הרשימה סגורה. <זאב בילסקי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ידידי שאול מופז, שהיה שר הביטחון וראש המטה הכללי והגיע לפה להצבעה על "גלי צה"ל", אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שאני הייתי הרבה פעמים בשידורים ב"גלי צה"ל", ובאתי לשם, לאותו מקום ביפו – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זכית, אתה רואה? <זאב בילסקי (קדימה):> זכיתי. – – ועליתי שם במדרגות, וראיתי את החדרים, וראיתי את אותם אנשים, שבאמת – מתוך שליחות, חיילים וחיילות צעירים שבאים ועושים עבודה יוצאת מן הכלל. עכשיו, אני לא איש תקשורת כל כך גדול, אבל אני חושב שההישגים של "גלי צה"ל", עם תקציב כל כך זעום, שהוא אולי כמה אחוזים בודדים מרשתות אחרות, ששם, אתה יודע, אנחנו צריכים לשלם אגרה של 800 מיליון – – – <עינת וילף (העצמאות):> – – – <זאב בילסקי (קדימה):> כן, לא רק שבחינם, גם האנשים האלה נותנים את כל נפשם לתחנה – הם באים עם מסירות כזאת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בפלורליזם בהחלט יש חשיבות. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> נַחיֶה אותך, נַחיֶה אותך. <זאב בילסקי (קדימה):> ולכן, אני זוכר גם בתפקידי, כשהייתי בסוכנות היהודית, הייתי בא כל קורס לדבר עם האנשים האלה – איזה כשרונות, איזה אנשים – תאמין לי, השאלות ששאלו אותי תמיד היו הרבה יותר חכמות מאשר התשובות שלי. פשוט תחנה מופלאה. והיחס של השלטון אליה – תמיד, כל הממשלות לדורותיהן – זה, אוקיי, אז הבית – שיהיה בית כזה מסכן שם; והתקציבים – לא תקציבים. ואני כל כך שמח שאני יכול ליטול חלק בהצבעה כדי לשפר ולו במקצת. אני רוצה פה להתחבר לדעת גדולים, כשהיושב-ראש דיבר על המעבר שלהם, כי זה לא רק שאנחנו באמת נתרום תרומה גדולה מאוד לעיר לוד ברגע שתחנה ברמה של "גלי צה"ל" מגיעה לעיר, אלא גם לתחנה עצמה, שאנשים יהיו להם קצת תנאי עבודה. אני ראיתי איך הם עובדים – זה פשוט לא אנושי, ומה שהם מפיקים בתנאים האלה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה אינטרס ציבורי שהוא הדדי – – – <זאב בילסקי (קדימה):> ראשון במעלה. ולכן אני רק יכול לבקש שאם נוכל במהלך החקיקה לתת אפילו קצת יותר – אני ראיתי, אתה יודע, שבע דקות, תשע דקות, אתה יודע, בואו נהיה קצת יותר, בכל אופן – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> צריך לזכור שיצרנו פלטפורמות שידור, ואם אחת גולשת לשנייה אנחנו הורסים את כל הפלטפורמות. אני בטוח, "גלי צה"ל" מקבלת בהחלט – אני בטוח שאפשר להתפשר בעניין זה ולהגיע להסכמה. הממשלה מציעה תשע – נו, אז אני לא חושב שיש איזה מישהו שיש לו יותר מעשר דקות בשעה. <זאב בילסקי (קדימה):> יכול להיות, אבל אתה יודע, אולי לחפש דרכים אחרות לעזור להם, אולי בכל אופן – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה נכון. <זאב בילסקי (קדימה):> – – לתת איזו תמיכה לתחנה הזאת, שכל כך ראויה לכך. אני מברך את הממשלה על היוזמה החיובית הזאת, ואני מקווה שנעשה כמיטב יכולתנו כדי לעזור ל"גלי צה"ל". <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה, חבר הכנסת. אני מחזיר את זכות הדיבור לדב חנין, אף-על-פי שקראתי, כי שינינו את סדר-היום, ולנאמני הבית – אני יודע שהם מקפידים – רק הוא חשב שיש חוק שהוא לא רוצה להשתתף בדיון בו, ופתאום בא החוק הזה. חבר הכנסת דב חנין. אחריו – נסים זאב. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אכן, דיברו קודמי על סוגיית הפלורליזם בתקשורת, וזו סוגיה שהפכה להיות סוגיה קריטית בחברה הישראלית, ומאז יצאה הכנסת לפגרת הבחירות עברו תהפוכות בתחום הזה, והיו מאבקים דרמטיים וחשובים, וזו ההזדמנות לומר מלה בנושא החשוב והמשמעותי הזה. אנחנו נמצאים היום, עמיתי חברי הכנסת, במצב שבו מעטים העיתונים הנדפסים בישראל. דווקא מבחינה זו, אדוני היושב-ראש, צריך לציין לחיוב את הציבור החרדי, שדווקא שם יש עיתונים רבים, יש פלורליזם בתוך הציבור החרדי, גם שבועונים, גם יומונים, מהכיוונים השונים, ואכן, יש זירה תקשורתית שוקקת, אפשר לומר. אבל בציבור הכללי המצב הוא מאוד מאוד מדאיג. מה שקרה בעיתון "מעריב", שעמד על סף סגירה, היה מדאיג ומסוכן. לא מדובר כאן רק על מקום עבודה של 2,000 בני-אדם, מדובר כאן על אחד משלושת היומונים הנפוצים בשפה העברית, או ארבעת היומונים הנפוצים בשפה העברית, וקריסה של עיתון כזה היא משמעותית וקשה לא רק לציבור העובדים הגדול שעובד בעיתון הזה, אלא לציבור בכלל – יש פחות אמצעים, יש פחות יכולת, המרחב הדמוקרטי של כולנו מצטמצם כאשר יכולות הדיבור שלנו מצטמצמות. ולכן, אדוני היושב-ראש, זוהי סוגיה שמחייבת שינוי רוחבי – אנחנו לא יכולים להסתפק בכך שהבעיה הספציפית של "מעריב" נפתרה לעת עתה, כי נמצא רוכש, והוא יעסיק חלק מהעובדים. ואני מקווה שגם הבעיות של העובדים האחרים תיפתרנה במידה מסוימת, וגם הגיעו להסכם קיבוצי, יגיעו להסכם קיבוצי בעיתון – אני מברך על כך. אבל אנחנו צריכים משהו שהוא הרבה יותר מרחיק לכת ומרחיב. אנחנו צריכים, אדוני היושב-ראש, לאמץ בישראל את אותם הסדרים שקיימים בעולם. אנחנו בדקנו בעזרת מרכז המחקר והמידע של הכנסת ומצאנו שכמעט בכל המדינות המערביות קיים סיוע ממלכתי לתקשורת המודפסת. הסיוע הזה נעשה לעתים בצורה של הטבות מס, למשל פטור ממע"מ, לפעמים בצורה של ממש הטבות ישירות, לפעמים בצורה של רכישת מינוי לאנשים צעירים; יש מגוון דרכים שמאפשרות סיוע של המדינה, סיוע של הציבור למגרש הציבורי הכל-כך חשוב, הכל-כך חיוני הזה של תקשורת חופשית. אנחנו, אדוני היושב-ראש, נמצאים ברגעים מסוכנים. יכול להיות שיש אולי מישהו בשלטון שחושב שזה נוח – פחות תקשורת, פחות כאב ראש, פחות בלבול מוח, פחות תחקירים. זוהי טעות גדולה. בסופו של דבר אנחנו מכריתים ומאבדים את אחד המרחבים שמהם ניזונה הדמוקרטיה, שמהם ניזון הדיון הדמוקרטי ומהם ניזונה העשייה הדמוקרטית. לכן זו, אדוני היושב-ראש, אחת הסוגיות הדחופות ביותר שהכנסת הבאה תצטרך לשים על סדר-יומה ולהביא לה פתרונות והתקדמות. <היו"ר ראובן ריבלין:> בפרט כאשר אנחנו שומעים שה"ניו-יורק טיימס" בקשיים. <דב חנין (חד"ש):> כן. כן. אכן כן. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת – חבר הכנסת נסים זאב; באופן יוצא דופן, לא אחרון הדוברים. אייכלר, אתה אחריו. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להזכיר לכולם שפעם החדשות של רשת ב' היו בין 07:00 ל-08:00 וב"גלי צה"ל" בין 08:00 ל-09:00, והיתה איזו מין חלוקה שמי שאולי לא התעורר מוקדם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בבוקר. בבוקר. <נסים זאב (ש"ס):> בבוקר, כן. ומי שלא התעורר בבוקר מוקדם – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> היום ברשת ב' זה מ-06:00 עד 08:00 וב"גלי צה"ל" זה מ-07:00 עד 08:00. <נסים זאב (ש"ס):> לא, אבל אתה שומע גם כן בין 07:00 ל-08:00. <היו"ר ראובן ריבלין:> נכון, נכון – – <נסים זאב (ש"ס):> רשת ב', עיקר החדשות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – הפוליטיקאים באים בין 07:00 ל-08:00. <נסים זאב (ש"ס):> תראה, אלה שמתפללים אולי מספיקים, אולי קמים בבוקר, אבל אני אומר – אלה שישנים וקמים קצת מאוחר, שומעים במקביל, ואז אתה רואה את התחרות בין "גלי צה"ל" לרשת ב', כמעט במקביל. לפעמים אפילו שואלים את השר, איפה אתה רוצה להתראיין, אז אפילו הוא מתלבט איפה שומעים יותר, ברשת ב' או ב"גלי צה"ל". <היו"ר ראובן ריבלין:> מה אתה אומר? <נסים זאב (ש"ס):> אני לא יודע, תשאל אותם. אני לא מתראיין לא פה ולא שם, אז ככה קשה לי להחליט. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין זה נכון כי אני שומע אותך לפעמים. <נסים זאב (ש"ס):> לפעמים, לעתים רחוקות. אבל אני אומר – מי שמתראיין באופן קבוע, באמת זו התלבטות לא פשוטה. אבל אני זוכר שהיית יכול להשמיע את דבריך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> בין 06:00 ל-07:00 תתראיין ברשת ב', בין 07:00 ל-08:00 תתראיין ב"גלי צה"ל". <נסים זאב (ש"ס):> בין 06:00 ל-07:00, זה עוד לא שעה שאנשים באמת נמצאים ערים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> המהדרין מקליטים את עצמם ל-07:00 כשהם מדברים – – – <נסים זאב (ש"ס):> אלה שמהדרין, אז כבר יום קודם מהדרין את עצמם ומקליטים את עצמם יום קודם לכן. <היו"ר ראובן ריבלין:> משלי אומר: הוקר רגלך מבית רעך פן שבעך ושנאך. <נסים זאב (ש"ס):> ישבעך. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא אומר "הוקר", בקו"ף, זאת אומרת הוקר, תעשה את רגלך יקרה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – מלשון הרחקה. <היו"ר ראובן ריבלין:> לדבר יותר מדי זה גם כן לא מן המעלות הטובות בעיני הציבור – – <נסים זאב (ש"ס):> כן, אבל אנחנו תמיד נהנים לשמוע אותך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – תמיד טוב במשורה. נהנים אולי – – – <נסים זאב (ש"ס):> אולי הפסוק הוא טוב, אבל אני לא – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כי אני לא מסכים להתראיין כל חמש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> טוב, כנראה יש לך נושאים מיוחדים שאתה מוכן להתראיין בהם. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא לא. כשצריך להתראיין מתראיינים; למדתי את זה מהורוביץ. מה אתה חושב, למדתי מעצמי? <נסים זאב (ש"ס):> טוב, יש לך רעבע טוב, אני רואה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אף אחד עוד לא הצטער על משהו שהוא לא אמר. <היו"ר ראובן ריבלין:> תראה, פוליטיקאים צריכים לקחת סיכונים, אבל באמת, שיהיו מחושבים. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני חושב שאנחנו לא ביום של תענית דיבור, ובעצם – – <היו"ר ראובן ריבלין:> מחזיר לך מייד את שתי הדקות. <נסים זאב (ש"ס):> – – תפקידם של חברי הכנסת להביע את עמדותיהם בכל נושא ונושא, אבל לא הבנתי מה הקשר בין פלורליזם – שאמר חבר הכנסת דב חנין – לעיתונות חרדית, כאילו שם יש יותר פתיחות. יש מצב נתון קיים שהעיתונות בעצם מתקיימת, והחי נושא את עצמו בגלל הפרסומות, וכנראה יש בעיה בעיתונות כמו ב"מעריב" או בעיתונים אחרים, או שהשכר שם גבוה ואז אין יכולת והפרסומות לא מכסות את עצמן, או שהייתי אומר, לא מתפקדים כראוי, או שיש יותר מדי עובדים, אבל זה לא קשור, הייתי אומר, לציבור הדתי והחרדי שאולי מבקש יותר עיתונות. אני חושב שאם היו גם פחות עיתונים אצל החרדים היה אולי טוב לכולנו. אני רק רוצה לומר משפט אחד בנושא של "גלי צה"ל", אדוני היושב-ראש. אני חושב שבצדק, העתירה היתה במקומה, כי בעצם המקומיים הרגישו את עצמם אולי נפגעים כתוצאה מכך שהתחרות בין "גלי צה"ל" – שאמור בעצם לשרת אולי יעד או קהילה מסוימת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אפשר למצוא פשרה, אפשר – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר, אפשר למצוא את הפשרה, אבל אנחנו בשביל זה מביאים את זה בעצם לחקיקה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ודאי. <נסים זאב (ש"ס):> – – כי הבג"ץ החליט שאכן חייבים להביא את זה לחקיקה. אבל אני חושב שבאמת יש פה מקום להיכנס קצת יותר לסוגיה הזו כדי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> זה תעשו בוודאי בין קריאה שנייה ושלישית. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר שלא יהיה מצב שהאחד בא על חשבון השני, שזה יהיה בבחינת זה נהנה וזה לא חסר. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. אני מציע להצביע בקריאה ראשונה ולאחר מכן לדון בוועדה. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. אחרון הדוברים – אריה אלדד. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבין שהחוק עוסק בהתרת תשדירי חסות ל"גלי צה"ל", ואני שואל: למשל, תשדירים שמריצים את חיים אמסלם לכנסת זה תשדיר שירות או דיווח חדשותי? <היו"ר ראובן ריבלין:> זה דיווח חדשותי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> דיווח חדשותי. למשל, מסע ההסתה נגד אגודת "אפרת" שבמשך שעות "גלי צה"ל" הפעיל על מקרה טרגי שבחור רצה לרצוח את חברתו ונהרג על-ידי המשטרה, ומי שאשם זה דווקא ד"ר שוסהיים והמתנדבים והמלאכיות שלו שעוזרים לאנשים מסכנים שנקלעו למצבים קשים, זה תשדיר שירות או הסתה? אני שואל שאלה רטורית, כי "גלי צה"ל" – לכאורה במדינה דמוקרטית אין מקום לתחנה צבאית. אנחנו לא בברית-המועצות וגם לא בסוריה, אין שום סיבה בעולם, לכאורה, שיהיה "גלי צה"ל". אבל לשבחו של "גלי צה"ל" ייאמר שהוא לא היה תמיד דברו של הצבא והוא היה יותר פתוח, הוא כמעט אזרחי ולעתים אומרים שהוא אפילו יותר מדי. אבל מי התיר לקחת כסף של המסים שלנו ולנהל מסעי הסתה נגד הציבור החרדי כמעט מדי יום ביומו ולפחות מדי שבוע בשבועו? על חשבון מי זה נעשה? זו תחנה צבאית שמייצגת את צבא-הגנה לישראל? אני שומע שם מישהו שמדבר נגד ברית מילה, ואין מישהו שיגיד מלה להגנת המילה? לשבחו של המפקד החדש ירון דקל ייאמר שהיה איזה שיר של איזה זמר שהשווה את חיילי צה"ל לרוצחים – איזה התקפה נגדו, למה הוא לא מרשה בתחנה צבאית להאשים את חיילי צה"ל כרוצחים. זה כבר לא – יש דיקטטורה, יש דמוקרטיה – זה כבר אנרכיה מוחלטת, ולכן אנחנו צריכים תחנה צבאית שתמומן ממשרד הביטחון? כדי שתהיה אנרכיה מוחלטת של קבוצת אנשים קטנה וצרה מאוד שתשלוט בסדר-היום וכל שדרנית תוכל לצאת נגד אגודת "אפרת" בצורה כל כך אכזרית? כל שדרן יוכל לקחת את הציבור החרדי יום-יום, שבוע-שבוע – עם איזה ילד או ילדה, משהו, איזה אפליה של ספרדים באיזה בית-ספר, עושים מזה שעות. אדרבה, אני נגד אפליות, אבל פעם אחת שמעתם ב"גלי צה"ל" שיש באקדמיה הישראלית 95% אשכנזים? <חיים כץ (הליכוד):> ר' אייכלר, למה אתה צועק? צהריים עכשיו – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> חיים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תשמע – – – <חיים כץ (הליכוד):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> חבר כנסת חיים כהן, אני מדבר מדם לבי, כי אני שומע את התחנה הזאת – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבין מה שאתה אומר, רק אתה יודע – צנזורה – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ולשבחם – – – <חיים כץ (הליכוד):> כשהייתי ילד צעיר אמרו, כשאתה לוחש – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> הרדיו שמדובר בו הוא במידה רבה אולי הרדיו הציבורי ביותר – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – ושם אתה שומע מגוון דעות. אוי לנו – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> "קול ישראל" יותר ציבורי. <היו"ר ראובן ריבלין:> "קול ישראל" גם, זה השידור הציבורי, אבל לא יכול להיות שידור ציבורי בלי שיהיה לעומתו גם שידור ציבורי מתחרה, כי אחרת הוא יכול להיות למונופול. אני אומר – נושא הצנזורה הוא נושא בעייתי, אבל הציבור ישפוט, כי בנושא של השידור הציבורי, מי שצריך לשפוט זה לא הממלכה שהיא הממשלה, שיכולה להתחלף, וזה לא הדוקטרינה של בעל הון כזה או אחר, אלא זה – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אלא השדרן והמפיקה. <היו"ר ראובן ריבלין:> הציבור. הציבור – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הציבור, אבל לציבור אין ביטוי. <היו"ר ראובן ריבלין:> יש גם אחריות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מייצג את הציבור שאין לו ביטוי. חיים כהן, אני רוצה להגיד לך משהו לגבי לחשים – – – <חיים כץ (הליכוד):> חיים כץ. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> חיים כץ, חבר הכנסת חיים כץ, אבל אתה כוהן צדק. אני רוצה להגיד לך – אתה צודק שלחש זה הרבה יותר חזק, עובדה שכולם רצים אחרי חבר הכנסת חיים כהן בשביל להיבחר בפריימריז של הליכוד ולא אחרַי. <היו"ר ראובן ריבלין:> חיים כץ. חיים כץ. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> חיים כץ, שוב אמרתי חיים כהן. <היו"ר ראובן ריבלין:> כהן זה גם, תשמע, חיים זה כהן צדק. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא יעזור לך, אתה כהן, אז אני מברך אותך. <חיים כץ (הליכוד):> אתה מאמין למה שאומרים לך? – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אומרים לי שחבר הכנסת חיים כץ הוא האיש החזק ואם אני רוצה מקום ריאלי בליכוד אני חייב ללכת אליך. <אורי אורבך (הבית היהודי):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, זה ב"גלי צה"ל" אתה רוצה לומר? – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, לא, זהו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. חן-חן. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זה סתם היה מחמאה. לסיום אני רוצה לומר – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, לא, אני מוכרח לומר, אתה איש רדיו מובהק ואתה היית ברדיו דוקטרינרי והיה תענוג להתראיין אצלך כי אתה בנשמתך איש מאוד ליברלי אף שאתה מייצג בהחלט דוקטרינה. אני רוצה לומר לך שלא יהיה ב"גלי צה"ל" מצב שבו יאמר מישהו משהו שלא ייתנו הזדמנות לצד האחר לומר את הדברים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ועל זה אני רוצה לשבח כמה וכמה מהשדרים – אני לא אגיד שמות – שכן נותנים ביטוי, ויודעים שכשמביאים צד אחד צריכים להביא צד שני. אבל ישנן שעות – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני הכרתי שדרית ב"קול ישראל" שהעמדות שלה, בדוקטרינה שהיא חונכה עליה והיא חינכה אחרים – היתה מאוד מוצקה בעמדות שלה. יחד עם זה, היה פשוט לכבוד להתראיין אצלה, משום שהיא היתה נותנת לך לומר את כל מה שאתה חפץ בצורה הברורה ביותר. <קריאה:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> היום היא מנהיגה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז אשרי האנשים שזכו. אדוני היושב-ראש, אתה זכית להיות איש חרות בתקופה שהיתה יותר חירות במדינה וכן נתנו לאנשים – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אני חייתי בחרות שהיתה "בלי חרות ומק"י". אני והדוד שלך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אתה זוכר תקופות שמצבם של אנשי חרות בתקשורת היה כמו מצבם של החרדים בתקשורת דהיום. וכשם שחרות באה והצליחה, בעזרת השם, אחרי שמונה פעמים שמנחם בגין נפל בבחירות הוא נהיה ראש הממשלה וחרות לגיטימית עד היום, כך הציבור החרדי, בעזרת השם. גם אם היום הוא נשמע מושפל, מנודה, מודר, יבוא יום והוא יהיה חלק בלתי נפרד וחשוב בחברה הישראלית. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת אריה אלדד, אחרון הדוברים, ולאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. נא לצלצל. חוק גלי צה"ל הוא חוק ממשלתי. כדאי אולי שהממשלה תדע שעומדים להצביע עליו. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> נכבדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, "גלי צה"ל" הם שידורי צבא-הגנה לישראל. כשקמה מדינת ישראל והקימו את התחנה הצבאית השידורים האלה היו על-ידי חיילים ובשביל חיילים, והתרחקנו מאוד מהשנים האלה. רוב מאזיני התחנה אינם חיילים. אם חיילים מקשיבים בכלל ל"גלי צה"ל" הם בעיקר מקשיבים ל"גלגל"צ", ושומעים מוזיקה, ולא שומעים את עיקר שידורי המלל והתוכן שיש ב"גלי צה"ל", ויש בהם שידורים טובים. אבל בשנות הקמתה של התחנה היתה אחדות מטרה במדינת ישראל. היתה כמעט אחדות בין מדינה, ממשלה וצבא. זה היה "חד הם". הכול היה בן-גוריון. וכשהקימו את הדבר הזה, התחנה שידרה את דבר המדינה לחיילים, ושידרה מפי החיילים אל החיילים. ואנחנו רחוקים מאוד מהמצב הזה. כשאני פותח "גלי צה"ל" ושומע על פעולה בעזה, ושומע ש"נפגעו פעילי 'חמאס'", כמו איזה פעילי קואופרטיב לייצור שימורים, או דשנים – "פעילי 'חמאס'". ואז, בשביל האיזון, כמובן אומרים – לטענת דובר צה"ל כן ירינו או לא ירינו. זה מזמן לא שידורי צבא-הגנה לישראל. מזמן. אז רוצים שידור ציבורי? בבקשה. שידור ציבורי זה דבר טוב. אבל למה על חשבון תקציב הביטחון תחנת "גלי צה"ל" מתחרה בתחנות רדיו אזוריות, שנלחמות על הפרסומות, נלחמות על פרנסתן, ועכשיו אנחנו מכפילים את נפח הפרסומות ב"גלי צה"ל"? אני שלחתי ביופסיה מתשדיר שירות כדי להבין מה ההבדל בינו לבין פרסומת, ובגלל הקשיים במכון הפתולוגי בזמן האחרון עוד לא חזרה תשובה. אבל מה ההבדל בין תשדיר פרסומת ותשדיר שירות? מה, מפעל הפיס – חשוב מאוד שחיילים ידעו שאראלה צלצלה אליהם. אנשים יושבים פה במליאה ומחכים שאראלה תצלצל אליהם. מה לזה ול"גלי צה"ל"? מה לזה ולתחנת שידור צבאית, חוץ מאשר תחרות לא הוגנת? דיברו פה שבחים על התקציב הזעום. חברי חבר הכנסת בילסקי שיבח את התקציב הזעום של "גלי צה"ל" – שכחת שלא סופרים שם את כוח-האדם הצבאי שמוצב שם, כי איש אינו יודע מה התקציב – מה תקציב "גלי צה"ל"? <זאב בילסקי (קדימה):> כמה – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אתה ראית פעם אחת את המספר? סוד צבאי שמור, בתוך תקציב הביטחון. באיזה מין קופסה גדולה, שאתה לא יודע לפצח אותו, ולהגיד לך באמת כמה זה עולה, כולל עלויות החיילים. אני בעד שידור ציבורי. אינני מבין למה במציאות שלנו, כאשר שני-שלישים משדרי התחנה הם באמת – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> 10 מיליון. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> 10 מיליון על הנייר, 5 מיליון על הנייר, אבל כמה זה עולה בפועל? כמה זה עולה בפועל? <היו"ר ראובן ריבלין:> אם אתה מביא בחשבון שחיילים משרתים – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> חיילים משרתים חינם. שלא לדבר על כך שלוקחים חיילים, חלקם חובשי כיפות, ואומרים להם: תשדרו בשבת. <זאב בילסקי (קדימה):> מה פתאום. <ניצן הורוביץ (מרצ):> זה לא נכון. זה לא נכון. <קריאות:> – – – <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> משדרים בשבת. יש חייל שכתב לי לפני חודשיים, לפני חודשיים, ואמר לי: מכריחים אותי לבוא למשמרת בשבת. על מה? "גלגל"צ"? <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> – – – עובד בשבת? <קריאה:> – – – אולי להיות שומר בשער. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> לא יודע. <היו"ר ראובן ריבלין:> אוקיי. רבותי, חבר הכנסת אלדד, הואיל והפריעו לך אני מאפשר לך לסיים. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אני רוצה לסיים. אני תומך בשידור ציבורי, ואני חושב שתחנת רדיו – היא תחנת שידור ציבורי ראויה, אבל אין לה דבר וחצי דבר עם צה"ל. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. השר בגין אינו נוכח, ולכן אנחנו עוברים להצבעה. השר מַרגי, אתה רוצה? <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כי אני הולך בפריימריז, אני שומע – "מַרגי", "מַרגי", אז גם אני טועה. שמו של מכובדי הוא מֶרגי, לתפארת משפחתו. בבקשה, אנחנו עוברים להצעת חוק של הממשלה בנושא "גלי צה"ל", הצעת חוק גלי צה"ל – שידורי רדיו של צבא-הגנה לישראל (שידורי חסות ותשדירי שירות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 5), התשע"ג–2012, קריאה ראשונה. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק גלי צה"ל – שידורי רדיו של צבא-הגנה לישראל (שידורי חסות ותשדירי שירות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 5), התשע"ג–2012, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ובהכנתה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה ודאי גם תדון במספר הדקות כפי שהוא מוצע, כפי שחברי הכנסת הרהרו עליו. תודה רבה. <הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל) (הוראת שעה), התשע"ג–2012> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/738).] (קריאה ראשונה) <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, חוזרים להצעת החוק הממשלתית, שיציג שר הדתות, והיא הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל) (הוראת שעה), התשע"ג–2012. בבקשה. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, עמיתי השר נהרי, חוק הרבנות הראשית – לפי חוק הרבנות הראשית היינו אמורים בחודש מרס 2013 לקיים בחירות לרבנות הראשית. עקב כך שהקדימו את הבחירות לכנסת לחודש ינואר, ל-22 בינואר 2013, יוצא שמערכת הבחירות לכנסת מעורבת כמעט עם תהליך הרכבת הגוף הבוחר לבחירת הרבנים הראשיים. הסמיכות הזאת יוצרת בעיה, כי הממשלה עצמה – הממשלה עצמה ממנה את נציגיה, כמה נציגים, לגוף הבוחר, ולא ראוי שממשלה שמסיימת את תפקידה בזמן הקרוב תמנה נציגים לגוף הבוחר. לכן יש כאן הצעה, בהוראת שעה – הצעת הממשלה לתיקון חוק הרבנות הראשית בהוראת שעה, שאומרת ששני הרבנים הראשיים לישראל שכיהנו ערב תחילתו של חוק זה יוסיפו לכהן עד מועד היבחרם של הרבנים הראשיים בישראל, לפי החוק העיקרי או – מייד מייד, מייד. אני חוזר: מאחר שחבר הכנסת דודו רותם דרוך, היתה יכולה לצאת שגגה בהבנה שלו, אני חוזר: מובאת כאן הצעת הממשלה לתיקון חוק בהוראת שעה, שאומר ששני הרבנים הראשיים לישראל שכיהנו ערב תחילתו של חוק זה יוסיפו לכהן עד מועד היבחרם של הרבנים הראשיים לישראל, לפי החוק העיקרי, או עד יום י"ב בתמוז התשע"ג, 20 ביוני 2013, שזה שלושה חודשים, לפי המוקדם ביותר. לא חייבים לנצל את כל שלושת החודשים. הוראת השעה אומרת: לפי המוקדם ביותר. לכן אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד הצעת התיקון לחוק הרבנות הראשית, הוראת שעה. תודה רבה. <היו"ר אורי אורבך:> תודה, אדוני. אנחנו פותחים את הדיון. חבר הכנסת בילסקי – לא נמצא. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כולנו זוכרים שהרבנים הראשיים לישראל, לא היתה להם שום מגבלה – לא עשר שנים ולא 20 שנה. פתאום עכשיו מתחשבנים אם זה חודשיים או שלושה חודשים. מה הביזיון הזה? ולמה זאת הוראת שעה? למה אי-אפשר להשאיר את זה כהוראה קבועה? כאשר יש מצב שהוועדה לא מתכנסת מהסיבות שלה – הוועדה הבוחרת לא התכנסה, או בגלל הבחירות או מפני שהוועדה לא מתפקדת, לא יודע מה, מכל סיבה שהיא – למה לא לאפשר לפחות שישה חודשים המשכיות לאותם הרבנים הראשיים שמכהנים בפועל? מה הצמצום הזה? למה צריך את כל המגבלה הזאת? <היו"ר אורי אורבך:> ב-30 השנים האחרונות, אני רק מזכיר לך, הכהונה קצובה לעשר שנים. <נסים זאב (ש"ס):> אני יודע. אבל אני אומר, במקום שזו תהיה הוראת שעה, ואין לך אדם שאין לו שעה, ואני לא יודע על איזו שעה מדובר – אני אומר להשאיר את זה כהוראה קבועה. למה כל פעם – אתה יודע מה, מי בטוח ומי מבטיח לי שעד י"ב בתמוז כבר נבחר את הרבנים הראשיים לישראל ושתוקם הוועדה? מי יודע כמה זמן ייקח לראש הממשלה להרכיב את הקואליציה הזאת? ואם ייקח לו שלושה או ארבעה חודשים, אז מה יקרה? אז גם הוועדה הזאת תתעכב. הלוא זה אוטומט. <היו"ר אורי אורבך:> אז אדוני מציע לא להאריך, אני מבין לפי הטיעון הזה. <נסים זאב (ש"ס):> לכן אני אומר שלא צריכים להגביל לשלושה חודשים. צריך מינימום של שישה חודשים, ושזה לא יהיה בהוראת שעה, שזה יהיה בהוראת קבע. ואני חושב שאם כבר אנחנו מביאים דבר כזה, כל כך מתאמצת הכנסת בפגרה להביא חוק כל כך חשוב, אז קצת במידת הרחמים והחסד. <היו"ר אורי אורבך:> תודה. חבר הכנסת שלמה מולה – לא נמצא; חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – איננו. הרב ישראל אייכלר, בבקשה. עתניאל שנלר, אתה אחרון הדוברים, ואחר כך נצביע. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מסכים עם חבר הכנסת הרב נסים זאב, שלכאורה יש פה לקונה בחוק. למה צריך לעשות חוק מיוחד לעניין הזה? צריך להיות ברור שכל זמן שלא נבחרת ממשלה חדשה, הממשלה הקודמת קיימת. כל זמן שלא נבחרים רבנים ראשיים חדשים, בגלל איזו סיבה טכנית או חוקית, אז הרבנים צריכים להמשיך את תפקידם. הרי אי-אפשר להפקיר את המערכת. אבל אם אנחנו מדברים על הרבנות הראשית – – – <השר משולם נהרי:> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מה? <השר משולם נהרי:> צריך לתקן בכל מקרה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> צריך לתקן את החוק הזה. אבל אם מדברים על הרבנות הראשית, אני עד לתופעה היסטורית מרשימה. כשהרבנות הראשית נשלטה על-ידי גורמי המזרחי והמפד"ל, אז היה קמפיין ב"הצופה": חותמת – רק כשרות הרבנית הראשית; היא רבנות ממלכתית; היא הרבנות של המדינה; רבנות, רבנות, רבנות, רבנות. וכל המתבדלים וכל אלה שלא מכירים ברבנות, וכל ההכשרים הבד"ציים – התקפות מכאן ועד להודעה חדשה. פתאום אני רואה באותם מגזרים, באותם עיתונים, מפי אותה הקבוצה – אין היום "הצופה", זיכרונו לברכה. הוא היה עיתון טוב – – – <היו"ר אורי אורבך:> וגם הרבנות כבר לא מה שהיתה פעם. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גם הרבנות השתנתה. – – – פתאום, התקפות נגד הרבנות. מקימים כל מיני ארגונים של רבנים כאילו, חלקם ממש רפורמים, חלקם אנשים ישרים, להרוס את הרבנות. מה קרה? להכיר בכל מיני רבנויות, ושיהיו נישואים בכל מיני דרכים, פלורליזם – כל מה שהרפורמים והקונסרבטיבים דורשים, עכשיו דורשים את זה רבנים שנמנים עם אותם חוגים. ואני שואל את עצמי: מה קרה? זו לא אותה רבנות ממלכתית? זו לא אותה ראשית צמיחת גאולתנו? זו לא אותה מדינה שהקימה את הרבנות? אלא מאי – נשתנה הדבר. הרבנים אינם שייכים למפלגה הזאת, אלא הם תומכים יותר במפלגה אחרת. זה כל הסיפור. אז כל מה שסיפרתם לי על חשיבותה של רבנות ממלכתית – זה תלוי מי יושב שם. זה מזכיר לי סיפור, אדוני היושב-ראש, שאתה תאהב אותו. אני כמובן לא אגיד שמות. היה אדם אחד שישב עם דוד בן-גוריון לפני הקמת המדינה, ובמשך שעות ארוכות ניפח לו את המוח על מה התקופה הגדולה, שהוא כחילוני לא מבין מה החשיבות הנסית הגדולה של הקמת מדינת ישראל מבחינה גאולית, מבחינה דתית וכו' וכו'. בסוף השיחה הוא אומר לו: אז אתה יכול לסדר שהחתן שלי יהיה ממונה על מחלקת העלייה והקליטה של הסוכנות? אז אומר דוד בן-גוריון: עכשיו אני תופס מה התקופה הגדולה – שהחתן שלך יהיה היושב-ראש. קיבלת את זה. היית יכול להגיד לי את זה בתחילת הלילה. אלה אותם אנשים, כשהרבנות שייכת אליהם אז היא "ראשית צמיחת", וכבוד התורה, וכבוד המלכות. וכשהרבנות – הרב עמאר, הרב מצגר ואחרים, שאני לא יודע למה הם נורא לא מוצאים חן בעיניהם, אבל לא שייכים למפלגה שלהם – אז משמיצים את הרבנות ואת הרבנים, ומנהלים מסעים שלמים בתקשורת נגד הרבנות הראשית, נגד השחורים האלה, נגד המחמירים האלה. אתם רוצים להגיד לי שהרב אונטרמן והרבנים הגדולים, הרב הרצוג, היו קלי דעת, לא היו מקפידים ולא היו מחמירים כמו הרב מצגר וכמו הרב עמאר? אלא מאי – שנים ארוכות הרבנות והמשרות במועצות הדתיות היו מאנ"ש, אנשי המזרחי, אז היה בסדר. היום, כשזה הציבור החרדי, אז זה לא בסדר. אז לפחות כשמדברים על רבנות, אל תדברו אתנו על ממלכתיות. דברו שכל אחד רוצה כמובן שכל רב שראוי לכך ייבחר. כל דיין על-פי כישוריו ייבחר. אבל אל תספרו לנו סיפורים על ממלכה מול מתבדלים, על מדינה מול מתנגדים. <היו"ר אורי אורבך:> תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מה שאתם רוצים – אחרים רוצים; מה שאחרים רוצים – זה מה שאתם רוצים. ולכולם שתהיה הצלחה. תודה. <היו"ר אורי אורבך:> תודה רבה. ברוך השם, היום אין מינויים כאלה, שלא לגופו של עניין. אתה רואה, המדינה התבגרה. חבר הכנסת שנלר, בבקשה. שא מדברותיך. <עתניאל שנלר (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אייכלר, אני מהם, אלה הציונים, המזרחי, ואני חושב שהחוק הזה הוא ראוי ונכון ושריר וקיים, מסיבה פשוטה: השאלה היא לא הפרוצדורה. השאלה בסוף היא את מי בוחרים ובאיזה כובד ראש בוחרים את המנהיגים הרוחניים הפורמליים של מדינת היהודים. יהדות לא ניתנה אלא ליהודים כולם. היא איננה נחלת רבנים, היא נחלת היהודים. וכשצריך לבחור רבנים, צריך לראות עד כמה הרבנים יכולים להתחבר אל כלל הציבור במדינה היהודית. וצריך, בעזרת השם, בקדנציה הבאה להשלים חקיקה מאוד משמעותית, מתוך הסכמה עם העובדה שהרבנים מייצגים את כל העם, להשלים מתוך הסכמה את חוק טל, חלופתו; להשלים את נושא רישום הנישואים בצורה מושכלת ששומרת את הגשר בין חלקי העם כולו, וכך נושאים שקשורים למעמד אישי או לפיקוח על כשרות ועוד כל מיני דברים. כי היהדות שייכת לעם כולו. ולמצוא רבנים שיכולים לקחת אחריות על הגשר בין עולם ההלכה לעולם הרחב של כלל הציבור, אלה ששומרים יותר או פחות, כך או אחרת – זו חוכמת המנהיגות הרוחנית, ולא רק החוכמה של "חדש אסור מן התורה". אני אומר הפוך: חדש בתחומים הלכתיים, על-פי ההלכה, חובה מן התורה. ולכן, לשם כך צריך לבחור את האנשים היודעים לבחור את הרבנים בצורה ראויה. את המתאימים לנו. היום זכינו, ברוך השם, שאנחנו רואים חלק נוהגים כך וחלק כך. אני חושב שבמצב היום, של הרבנים הראשיים המכהנים היום, ובוודאי אני יכול לומר את זה על הראשון לציון, שהוא אולי אבי אבות הידע לגשר ולקשר בין העולמות, מתוך ההבנה של כוח דהיתרא עדיף, מתוך הבנה שאנחנו רוצים להחזיר לחיק היהדות ושמירת המצוות – כל אחד על-פי דרכו, כל אחד על-פי תפיסתו – מתוך הבנה, חיבוק, ולא מתוך דחייה והתנכרות. בעיני, אדוני היושב-ראש, הרבנות הראשית לארץ-ישראל איננה רק גוף טכני. פעם אנשים שם יותר לרוחי, פעם פחות. פעם אנשים המזדהים עם תפיסת עולמי, פעם פחות. אבל המוסד של הרבנות הראשית והרב הראשי הוא מוסד שאני התחנכתי שזה המהות הרוחנית הדתית של מדינת ישראל כמדינת היהודים. הרבנות הראשית איננה כלי דמוקרטי. היא מבטאת את המנהיגות הרוחנית הפורמלית של מדינת ישראל. לכן אנחנו יכולים רק לזכות וליהנות מעוד שלושה חודשים של המצב הקיים, ובעזרת השם, נהיה מושכלים לבחור – מי שיבחר – את הרבנים הראשיים הבאים עלינו לטובה, גם אם זה יידחה בשלושה חודשים. תודה רבה. <היו"ר אורי אורבך:> תודה. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הרבנות הראשית (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל) (הוראת שעה). כולם תופסים את מקומם. אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל) (הוראת שעה), התשע"ג–2012, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר אורי אורבך:> 11 בעד, אין נמנעים ואין מתנגדים. הצעת החוק הועברה לוועדת החוקה, חוק ומשפט, אלא אם כן יש התנגדות לעניין. אין התנגדות לעניין. הועבר לוועדת החוקה. חבר הכנסת רותם, עוד תספיק משהו בקדנציה הזאת. לפרוטוקול: אנחנו מוסיפים את הצבעתו התומכת של סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן, וגם את חבר הכנסת זאב אלקין. ההיסטוריה תזכור זאת לנצח. <הצעת חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, התשע"ג–2012> [מס' כ/460; "דברי הכנסת", מושב רביעי, חוב' כ"ה, עמ' 38468; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי אורבך:> אנחנו עוברים להצעת חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, התשע"ג–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. אדוני, בבקשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מדובר בהצעת חוק שיזמתי כבר לפני כשנתיים ואשר באה להסדיר את העיסוק הייחודי והחיוני הזה למשק הישראלי. לצערי, במשך השנים הידרדרה רמת הטיפול וההכרה בעיסוק ייחודי זה, ולא בצדק – ביחס הפוך לחשיבות העיסוק ולדרישתו בעבודה במשק. במשק קיים מחסור באלפי הנדסאים למילוי תפקידים חיוניים בתחומי התעשייה השונים, ובהיעדר מספיק הנדסאים עבודות אלה מבוצעות על-ידי עובדים חסרי הכשרה. הנדסאים וטכנאים מוסמכים מוכשרים במערכות החינוך הטכנולוגי שבמשרד החינוך ובמשרד התמ"ת זה ארבעה עשורים. יחד עם זאת, העיסוק במקצועות ההנדסאים והטכנאים המוסמכים וההכשרה למקצוע התנהלו עד כה ללא הסדרה כוללת בחקיקה. הצעת החוק שמונחת לפניכם נועדה להסדיר לראשונה בחקיקה את העיסוק בתחום עיסוק זה, ואני גאה לומר שהיא מהווה בשורה של ממש לעשרות אלפי ההנדסאים והטכנאים העוסקים במאות התחומים הייחודיים להם במשק. לפני שאמשיך ואכנס לפרטי הצעת החוק אבהיר כי הצעת החוק התקבלה בוועדה לאחר דיונים ממושכים עם כלל הגורמים הממשלתיים והלא-ממשלתיים הנוגעים בדבר, ולבסוף הצלחתי להביא הצעת חוק ללא הסתייגויות, בנוסח שבו כל צד התפשר, אך התקבל באופן מוסכם. עיקרי הצעת החוק כוללים הקמת מועצת הנדסאים וטכנאים שבין שאר תפקידיה תפעל לקידום מעמדו של מקצוע ההנדסאים והטכנאים בתחומי ההכשרה, הלימודים, לרבות לימודי המשך במוסדות להשכלה גבוהה, והעיסוק במקצוע, ותמליץ לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה ולשר החינוך, שהם השרים הממונים על החוק, בכל עניין הנוגע ביישום החוק המוצע ובקידום המטרות העומדות בבסיסו. יש לציין כי אף שהשרים ממונים במשותף על ביצועו של חוק זה, יש עניינים הנתונים לסמכותו הבלעדית של שר התמ"ת, למשל בכל הקשור לניהול מרשם ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, מינוי הרשם, ענייני המשמעת ועוד. המועצה מורכבת מכלל בעלי העניין הרלוונטיים, ובהם נציגי המל"ג, נציגי התעשיינים ונציגי המכללות הטכנולוגיות השונות. עניין לימודי ההמשך במוסדות להשכלה גבוהה, שעל המועצה לפעול לגביו, הוא נקודה חשובה שאמורה לקדם את מעמדו של מקצוע חשוב זה אל מול המועצה להשכלה גבוהה כדי שלא לחסום אפשרויות קידום בפני הנדסאים רבים שהכשרתם כמעט זהה, מבחינת שעות לימוד, לבעלי תואר אקדמי. בעניין זה הובטח לוועדה על-ידי יושב-ראש המל"ג שיתוף פעולה בין המועצה להשכלה גבוהה לבין מועצת ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, ואנו מקווים שכבר הוחל בצעדים למימוש הבטחה זו. עוד מוצע להקים ועדות משנה לעניינים שונים, ועדה מכינה וועדה פדגוגית לתוכניות לימודים שיסייעו למועצה במילוי תפקידיה לפי החוק, ולהסמיך את שר התמ"ת למנות את רשם ההנדסאים והטכנאים המוסמכים – להלן: הרשם – אשר ינהל מרשם שיהיה פתוח לעיון הציבור, ובו רישום של הנדסאים וטכנאים מוסמכים. החוק מקים ועדת הסמכה שאמונה על אישור התארים וההכשרות מחו"ל, וכן על הנחיית הרשם בכל הקשור לרישום במרשם. הנציגות בוועדת ההסמכה ובוועדות המשנה מחולקת בין משרדי הממשלה האחראים, תמ"ת וחינוך, ובין הארגון היציג, שמעורב מאוד בקידום מקצוע ההנדסאות והטכנאות מאז היווסדו. בכל הקשור לתוכניות לימודים הנושקות לענייני תכנון ובנייה, ילווה את עבודת הוועדה נציג מקצועי ממשרד הפנים. כמו כן, יש בהצעת החוק הוראות אשר לתנאים לרישום אדם במרשם והוראות לעניין הטיפול במקרים שבהם אדם הרשום במרשם נאשם בהתנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע או הורשע בעבירה שיש עמה קלון, בדומה להוראות הקבועות בחוק המהנדסים והאדריכלים, התשי"ח–1958. נוסף על כך מוצע להסמיך את שר התמ"ת לקבוע, באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, הוראות בעניין ייחוד פעולות להנדסאים וכן הסדרים לעניין רישוי הנדסאים רשומים, כולל תנאים למתן רשיון כאמור, ובין היתר תקופת ותק ותקופת התמחות נדרשות והוכחת כשירותו וניסיונו המעשי של מבקש הרשיון. מאחר שמדובר בתחומי עיסוק שחלקם חופפים ענייני תכנון ובנייה, אדריכלות ועיצוב, החוק מקים ועדה משותפת למועצת ההנדסאים ולמועצת המהנדסים והאדריכלים, שנמצאת אף היא באחריותו של שר התמ"ת, והיא תייעץ לשר בענייני ייחוד הפעולות. מנגנון זה מבטיח איזון בייחוד הפעולות ויסייע לשר בבואו לייחד פעולות. כרגע התוספת לחוק מפנה רק לייחוד הפעולות הקיים היום לפי חוק המהנדסים והאדריכלים – בענייני תכנון, בנייה, אדריכלות ועיצוב. מובן שייחודי פעולות הקבועים בחוקים אחרים ימשיכו להיות בתוקף על-פי התנאים שרשומים שם. כמו כן הוספנו סעיף ייחודי חשוב, אפשר לומר תקדימי בהיסטוריה של העסקת הנדסאים וטכנאים, שבא לעשות צדק היסטורי: מעתה יוכלו הנדסאים להתמודד על משרות בגופים ציבוריים, או על קידום בתפקיד, אם הם עומדים בדרישות המקצועיות לתפקיד, כאילו יש ברשותם תואר אקדמי. במשך שנים נמנע מהנדסאים וטכנאים להתמודד במכרזי העסקה בגופים ציבוריים שבהם עבדו שנים רק בשל אי-הכרה בלימודיהם כלתואר אקדמי. נציבות שירות המדינה התעלמה במשך שנים מהעיוות הזה, של דרישה שרירותית לתואר אקדמי כלשהו. <היו"ר אורי אורבך:> אנחנו במתח, תשתף אותנו, מה כתוב שם? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> זה סודי. כתוב מי מנצח. <היו"ר אורי אורבך:> יש תוצאות? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן, של אורלב. <היו"ר אורי אורבך:> הרחתי שיש פה משהו מסעיר יותר. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אורלב או בנט. אנחנו עוד מעט נעבור להקראה. <היו"ר אורי אורבך:> לא מערבבים את המפלגות עכשיו בממלכתיות של המליאה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> נציבות שירות המדינה התעלמה במשך שנים מעיוות זה, של דרישה שרירותית לתואר אקדמי כלשהו, ואפילו במקצועות כלליים, שלא קשורים לתפקיד – מונעת מאלפי הנדסאים להתקדם במקומות עבודה שבהם הועסקו במשך שנים ולתפקידים שאותם הם מוכשרים לבצע. מעתה מצב זה ישתנה בגופים ציבוריים כגון משרדי הממשלה, רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות, מוסדות להשכלה גבוהה ועוד. כדי לתת משנה תוקף לקידום מעמדם של הנדסאים וטכנאים מוסמכים קובע החוק ייחוד התואר, כך שמי שאיננו הנדסאי לפי חוק זה לא יוכל להשתמש במהלך עיסוקו בכינוי הנדסאי, ואחרת יואשם בפלילים. לגבי טכנאים מוסמכים האיסור יחול על כינויים מסוימים, שיפורטו בתוספת לחוק, לגביהם יהיה איסור על מי שלא הוכשר לפי החוק להשתמש בכינוי "טכנאי מוסמך". החוק מפרט מנגנון מורכב ורציני של הליכי משמעת להנדסאים וטכנאים שיוחדו להם פעולות. מדובר בתחומים שהאינטרס הציבורי מחייב כי אנשים ראויים ורציניים יעסקו בהם, ולכן לא יהיו הנחות להנדסאים וטכנאים בתחומים אלה, והם יעמדו בהליכי משמעת ואתיקה כפי שהחוק מפרט. החוק קובע הכרה במכללות טכנולוגיות הייחודית לחוק, הן על-ידי שר החינוך והן על-ידי שר התמ"ת. מכללות שלא יעמדו בכללים החדשים לפי החוק לא יוכלו להמשיך ולהכשיר תלמידים חדשים, אלא להתאים עצמם לדרישות. סוגיה נוספת היא סוגיית "חלוקת המגרש" בין השרים הממונים על חוק זה. אלפי המכללות הטכנולוגיות הפועלות היום מחולקות בין משרד התמ"ת ומשרד החינוך, שמקיימים עליהן פיקוח צמוד והדוק. החלוקה בדרך כלל היא על-פי סוג האוכלוסייה שלומדת במכללה, ונעשית הבחנה בין "צעירים" שממשיכים לימודים ברצף לאחר לימודים תיכוניים, לבין "מבוגרים". הנתונים בשוק מראים כי יש ביקוש גדול למכללות נוספות, ובעתיד יהיה צורך להגדיר באופן מדויק יותר את חלוקת המגרש בין השרים ואת האוכלוסיות השונות שיאפיינו את המכללות. את זה החוק משאיר לשרים, שיצטרכו לעשות זאת בתוך שנה, אחרת יועבר הדבר להכרעת הממשלה. אני מקווה שהשרים ימצאו את הדרך לפעול בשיתוף פעולה, שכן את מועצת ההנדסאים עליהם למנות במשותף כבר בתוך 30 ימים מיום תחילתו של החוק, ולמעשה ללא שיתוף פעולה ביניהם תכלית החוק המיוחד הזה לא תצליח להתקיים. הרבה אנשים עבדו על החוק הזה. יש פה הרבה תודות. אני אגיד את התודות בהנחה – נסתכל על המליאה, אז סביר להניח שהחוק יעבור. יושבים פה אנשים חברתיים, חשוב להם, וכנראה, כולי תקווה – נכון, מולה? – שהחוק יעבור. ואללה, החוק יעבור. אז תודה – שאני אגיד את זה? אבל תודה לגלעד סממה ממשרד המשפטים, שהתגבר על כל מיני קשיים והוציא כל מיני מקלות שהיו בדרך; תודה למשרד התמ"ת ולמשרד החינוך: לימור ניסן, דוד ימין, אמנון צ'רניקה, אילן שי וערן דוידי; במשרד המשפטים היו גם עדי גולדרינג, שרית שפיגלשטיין ומורן רוזנבלום; לנציגי הארגון היציג של ההנדסאים והטכנאים בהסתדרות: עמוס ברנהולץ, אלי כהן ועורך-הדין רענן הר-זהב; הדס ברוכיאן ואיציק שטיין, מזכ"ל הסתדרות ההנדסאים, שעזרו בעיצוב ובגיבוש החקיקה. תודה למנהלת הוועדה וילמה מאור, ולצוות המסור של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ותודה מיוחדת ליועצת המשפטית של הוועדה, שהגיעה כעזרה אחרי שג'ודי וסרמן הלכה – נירה לאמעי, שהקדישה הרבה מאוד שעות מזמנה, בשעות לא שגרתיות ובדיונים לא שגרתיים, והביאה את החוק הזה מנוסח לשביעות רצון כל הסובבים. ותודה, כמובן, לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אלמוגית אבירם. אני מקווה שהחוק הזה – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – היא לא הלכה, היא פרשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן. ג'ודי וסרמן פרשה לגמלאות אחרי שעשתה עבודה לעילא ולעילא. <היו"ר אורי אורבך:> הביטוי "הלכה" מותיר פתח – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אין לי כוונות כאלה, ואתה יודע שזאת סגולה לאריכות ימים. אז אני מאחל לה הרבה ימים של בריאות; אשה ראויה שעשתה בכנסת עבודה ברוכה, וכן ירבו אנשים שכמותה. אם לא אכפת לך, תספור אותי ואני אשאר, כי יש לי ארבעה חוקים. אם אתה רוצה, אני – – – <היו"ר אורי אורבך:> אתה מצדי יכול לא להצביע. אני רוצה אותך פה, לידי, אני מרגיש יותר בטוח, אבל מבחינת התקנון אתה צריך להצביע מהמקום. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אין בעיה. <היו"ר אורי אורבך:> אבל אפשר להוסיף אותך. תצביע ידני, וזה בסדר. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אוקיי. <היו"ר אורי אורבך:> תודה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, התשע"ג–2012, ואחריה – לקריאה שלישית. אין הסתייגויות, אין בקשות לרשות דיבור. ההצבעה היא כמקשה אחת, כולל לוח התיקונים המצורף. אנחנו עוברים להצבעה, גבירותי ורבותי. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תוסיף את קולי. <היו"ר אורי אורבך:> אני מוסיף את קולך, אבל ההצבעה תסתיים קודם, ורק אז אני אוסיף את קולך, שלא יקדים את האחרים. הצבעה מס' 16 בעד סעיפים 1–45 – 7 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–45 נתקבלו. <היו"ר אורי אורבך:> ובכן, הצעת חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, התשע"ג, בקריאה שנייה – שבעה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> מאוד אשמח אם תעלה את זה. <היו"ר אורי אורבך:> שמונה, כמובן, יחד אתך. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. הצבעה מס' 17 בעד החוק – 8 נגד – אין נמנעים – אין חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, התשע"ג–2012, נתקבל. <היו"ר אורי אורבך:> ההצבעה הסתיימה. שמונה – ועוד קולו של יושב-ראש הוועדה, תשעה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצבעה כוללת את לוח התיקונים, ונכנסה עוד הצעת חוק של הוועדה בראשותך לספר החוקים של ישראל. <הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 41), התשע"ג–2012> [מס' כ/492; "דברי הכנסת", מושב רביעי, חוב' ל"ו, עמ' 30903; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי אורבך:> אנחנו נמשיך בעבודתנו המשותפת הערב. הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 41), התשע"ג–2012, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אדוני חבר הכנסת חיים כץ, הצג בבקשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אם אנחנו מדברים על ספירה, החוק הזה יהיה חוק מס' 125 של ועדת העבודה והרווחה, מתוך – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> חכה, יש עוד המשך. – – – אנחנו נגיע ל-127 חוקים, כמו שנות חייה של שרה. <היו"ר אורי אורבך:> כמו המדינות מהודו ועד כוש של אחשוורוש. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן, מהודו ועד כוש, עשינו חקיקה נרחבת. אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 41), התשע"ג–2012, שהגישו חברי הכנסת זאב אלקין, רוברט אילטוב, אברהם מיכאלי ועינת וילף. חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א–1980, נועד להעניק רשת מגן של משאבים לקיום מינימלי לתושבי המדינה הנקלעים למצב שבו אין ביכולתם לספק לעצמם את צורכיהם הבסיסיים. החוק קובע תנאים לקבלת גמלת הבטחת הכנסה, וכן נסיבות שבהן הגמלה תישלל, בין היתר בתקופה שבה הזכאי שוהה מחוץ לישראל, שאז לכאורה אין צורך בהבטחת רשת המגן בישראל. לגבי זכאי לגמלת הבטחת הכנסה שהוא בגיל פרישה או יותר, הגמלה אינה נשללת מייד עם היציאה לחו"ל, אלא רק אם באותה שנה קלנדרית יצא הזכאי עם בן-זוגו מחוץ לישראל ארבע פעמים או יותר, או אם שהה מחוץ לישראל יותר מ-72 ימים באותה שנה קלנדרית. אולם כשחלה העילה לשלילה כאמור, נשללת הגמלה רטרואקטיבית בעד כל אחד מהחודשים באותה שנה קלנדרית שבו שהו הזכאי ובן-זוגו, בכל החודש או בחלקו, מחוץ לישראל, להוציא נסיבות שבהן היציאה נועדה לקבלת טיפול רפואי מחוץ לישראל. בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצע להוסיף ולהקל על זכאים בגיל פרישה, כדי לא להכביד על קיום הקשר עם בני משפחתם החיים מחוץ לישראל. מוצע שבפעם הרביעית ליציאתם מהארץ בשנה קלנדרית מסוימת תישלל הגמלה אך ורק לתקופת שהותם בחו"ל באותה פעם רביעית. כך גם אם הזכאי שוהה בחו"ל יותר מ-72 ימים, אך לא יותר מ-100 ימים, תישלל הגמלה רק לחודשים בטווח הימים האלה, שבהם הזכאי שהה בחו"ל, ולא לכל התקופה רטרואקטיבית. רק אם הזכאי יצא לחו"ל בפעם החמישית או יותר באותה שנה קלנדרית, או שהה בחו"ל יותר מ-100 ימים באותה שנה, תישלל הגמלה רטרואקטיבית לכל החודשים שבתקופת שהותו בחו"ל. אני פונה לחברי הכנסת – לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה למנהלת המיתולוגית וילמה מאור, לצוות המסור של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, הבנות מעיין, אתי וענת. תודה ליועצת המשפטית של הוועדה, נועה בן-שבת, ולכל מי שלקח חלק בקידומו של החוק, וכמובן, אלה שעבדו ללא לאות, עוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אלמוגית אבירם. אני מבקש מהכנסת לאשר את החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <היו"ר אורי אורבך:> אני קורא לחברי הכנסת לשקול את העניין, ואנחנו עוברים להצבעה. אתה תישאר פה ותצביע, אדוני. הצבעה על חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 41) בקריאה שנייה. הצבעה מס' 18 בעד סעיפים 1–2 – 6 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר אורי אורבך:> בעד חוק הבטחת הכנסה – 7, כולל הדובר, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 41) נכנסה לספר החוקים של מדינתנו. סליחה, עכשיו נעבור לקריאה שלישית כמובן. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> בשמחה רבה. <היו"ר אורי אורבך:> בבקשה, רבותי. הצבעה מס' 19 בעד החוק – 6 נגד – אין נמנעים – אין חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 41), התשע"ג–2012, נתקבל. <היו"ר אורי אורבך:> שבעה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. עכשיו זה נכנס לספר החוקים. אושר בקריאה שלישית. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> יפה. הגשתם חוק יפה, עבדתם יפה. יישר כוח. <הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 11), התשע"ג–2012> [מס' כ/336; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ה, עמ' 11795, חוב' ל"ו, עמ' 12247; מושב רביעי, חוב' ל', עמ' 29480, חוב' ל"א, עמ' 29646; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי אורבך:> בואו נעבור לעוד חוק יפה שהוועדה בראשותך אישרה: הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 11), התשע"ג–2012, קריאה שנייה וקריאה שלישית. חבר הכנסת כץ, בבקשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק מס' 126 בסדרה, ולא תם מניין החקיקה. אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 11), התשע"ג–2012, הצעת חוק של חבר הכנסת אילן גילאון. סעיף 19יב לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998, קובע את חובת ביצוע התאמות הנגישות לשירות ציבורי שניתן לציבור, כשיובהר כי מדובר במגוון רחב של שירותים – החל בשירותים הניתנים על-ידי הממשלה, הביטוח הלאומי ורשויות מקומיות, המשך במוזיאונים וספריות וכלה בקניונים, בתי-קולנוע ומסעדות. על אותן התאמות נגישות להיות מבוצעות בהתאם לתקנות שיקבע שר המשפטים ובתוך פרק הזמן שיקבע באותן תקנות, אך לא יאוחר מ-1 בנובמבר 2015. ועדת המשנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שבראשה עמד – יכול להיות שהיא תתכנס עוד – חבר הכנסת אילן גילאון, קיימה דיונים רבים בתקנות שהגיש שר המשפטים, תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשס"ח–2008, והיא על סף סיום דיוניה בתקנות לקראת אישורן בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. בקביעת המועדים לביצוע ההתאמות השונות מוגבלת הוועדה למועד האחרון הקבוע בחוק, שבהתחשב באיחור שחל בהגשת התקנות לאישור הוועדה ובזמן הרב שנדרש לדיון בתקנות אלה בוועדה בשל היקפן ומורכבותן, כבר הפך לבלתי ריאלי. בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע לדחות את המועד האחרון לביצוע התאמות הנגישות לשירות ציבורי לפי סעיף 19יב, מיום 1 בנובמבר 2015 ליום 1 בנובמבר 2017, וזאת אך ורק לגבי הגופים שאינם רשויות ציבוריות, קרי גופים פרטיים. גופים ציבוריים – שיעמדו בזמנים. מועד זה הוא גם המועד האחרון שנקבע לגופים הפרטיים לביצוע התאמות הנגישות במקום ציבורי שהוא בניין קיים, כקבוע בסעיף 19ט לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. דחיית המועדים תאפשר לגופים הפרטיים זמן מספיק לבצע את התאמות הנגישות שיידרשו בתקנות לטובת כלל הציבור בישראל וציבור האנשים עם המוגבלויות בפרט. השוואת המועד עם זה הקבוע לעניין נגישות למקום ציבורי שהוא בניין קיים תאפשר לגופים הפרטיים לבצע את התאמות הנגישות המבניות והלא-מבניות במקביל ובהרמוניה עד למועד האחרון לביצוע כל אותן התאמות נגישות. בסיום דברי אבקש לברך את חבר הכנסת אילן גילאון על העבודה הרבה שהשקיע לאורך כל תקופת כהונתה של הכנסת לקדם את זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות. כן אודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה, חבר בוועדת המשנה, שסייע לחבר הכנסת גילאון בניהול הישיבות על התקנות האמורות. סיועו של חבר הכנסת אגבאריה היה לעזר רב לעבודתה של ועדת המשנה. כזכור, עפו אגבאריה הוא גם רופא במקצועו. אני פונה לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה למנהלת הוועדה וילמה מאור, לצוות המסור של ועדת העבודה, תודה ליועץ המשפטי של הוועדה, אייל לב-ארי, וכמובן תודה לעוזרי הפרלנטריים אילן מרסיאנו וקורל אלמוגית אבירם. תודה. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. <היו"ר אורי אורבך:> בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 11). בבקשה, רבותי, נא להצביע. הצבעה מס' 20 בעד סעיף 1 – 7 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר אורי אורבך:> בהצבעה בקריאה השנייה – שמונה בעד, כולל הדובר, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 11), ברשותך, אדוני, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> עוברים לקריאה השלישית. <היו"ר אורי אורבך:> בבקשה. הצבעה מס' 21 בעד החוק – 7 נגד – אין נמנעים – אין חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 11), התשע"ג–2012, נתקבל. <היו"ר אורי אורבך:> אין מתנגדים ואין נמנעים, שמונה בעד הצעת חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 11), והחוק נכנס לספר החוקים של מדינתנו. <הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ג–2012> [מס' כ/492; "דברי הכנסת", מושב רביעי, חוב' ל"ו, עמ' 30915; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי אורבך:> אנחנו ממשיכים, כדי שתשלים את היומית שלך, להצעת החוק הבאה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אחרת לא אקבל משכורת. הצעת החוק שאני מקריא עכשיו – – <היו"ר אורי אורבך:> כן. אקרא את זה? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – הלוואי שהיא היתה הצעת חוק מיותרת. <היו"ר אורי אורבך:> רק נגיד את הכותרת שלה, בשבתי כיושב-ראש. הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ב–2012, לקריאה שנייה ושלישית. בבקשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> הלוואי שההצעה הזאת היתה הצעת חוק מיותרת ולא היינו צריכים לממן נשים ששוהות במקלטים לנשים מוכות. אני חושב שהאלימות וההתנהלות הזאת, חבל שהיא לא פסה מהעולם. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם הצעת חוק מס' 127 של ועדת – – – <דב חנין (חד"ש):> אתה שובר את הכלל שאומר "עד 120". <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – – הצעת חוק מס' 127 של ועדת העבודה והרווחה, שכנראה היא הצעת החוק האחרונה לכנסת הזאת, ואני אתחיל בתודות. ואללה, יצא לי להיות בוועדה הזאת. הציעו לי להיות שר וביקשתי את הוועדה. אמרתי: אני חייב לעבור בוועדה הזאת בשביל לגעת באנשים ולהיות פה לאלה שלא יכולים לדבר ולהיות עיניים לאלה שלא יכולים לראות ולא רואים אותם. ניצחתי על תזמורת חקיקה של ועדה, מה-זה מעולה, עם מנהלת ועדה לעילא ולעילא, שעונה לשם וילמה מאור, שיש לה צוות של בנות שתענוג לעבוד אתן – צוות של עובדות – ענת, מעיין ואתי, ויש שם צוות מקצועי של משפטנים, שהתחיל עם ג'ודי וסרמן והגיע לנועה בן-שבת, שבדרך קיבלה את התפקיד של היועצת המשפטית הראשית של הוועדה, ואייל ושמרית. והיו עוד כמה חברי כנסת שדאגו לגעת באנשים, לעזור למסכנים, הקדישו הרבה לב והרבה נשמה, ובזכותם אני עומד פה ומעלה את הצעת החוק המאה – – <היו"ר אורי אורבך:> עשרים ושבע. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – עשרים ושבעה של הוועדה הזאת. וזה לא דבר של מה בכך. זה נעשה ב-790 ישיבות וב-160 תיקוני תקנות. ואללה, החוק הזה, אתה יודע, דב חנין, הלוואי שהוא היה מיותר, אבל הוא כל כך נחוץ, לצערנו. אני מביא בפניכם את הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), שמקורה בהצעות חוק שהגישו חברי הכנסת דב חנין וזהבה גלאון יחד עם חברי הכנסת האחרים שבסיעותיהם, והיא תוצאה של מאמץ ממושך לקביעתו בחקיקה של מענק זה, שהוראת שעה להענקתו מלפני כעשר שנים היתה תקפה לשנה אחת בלבד. הצעת החוק המונחת בפניכם קובעת כי אשה ששהתה במקלט לנשים מוכות במשך 60 ימים לפחות ולאחר יציאתה מהמקלט לא שבה לביתה, תהיה זכאית למענק הסתגלות ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים, שינוצל בהתאם לתוכנית שיקומית-טיפולית שנקבעה עבורה לתקופה שלאחר יציאתה מהמקלט. גובה מענק ההסתגלות הוא – שלא תחשבו 80,000 – 8,000. כולו 8,000 שקל, בתוספת סך של 1,000 ש"ח עבור כל ילד שנמצא אתה, אך לא יותר משני ילדים. זאת אומרת, היא בצרותיה, לא יותר מ-10,000 שקל. זה לא הרבה, אבל זה המון. זה לא הרבה, אבל זה המון. המענק יסייע לאשה שנמלטה למקלט לנשים מוכות ועם יציאתה ממנו אוזרת אומץ לשנות את אורחות חייה ולא לשוב למעגל האלימות בביתה לממש את החלטתה זו ולהתארגן מחדש בהתאם לתוכנית שיקומית-טיפולית. קבלת המענק לא תפגע בזכאותה של האשה לגמלת הבטחת הכנסה ככל שהיא זכאית לגמלה זו. לוועדה הובהר כי עמדת רשות המסים היא שהמענק אינו נחשב להכנסה לפי פקודת מס הכנסה, ובכל מקרה לא ימוסה. אתה רואה, זה קידום יפה. עמדה זו הוצגה בין היתר על-ידי נציג האוצר – – – <היו"ר אורי אורבך:> מה, חשבו לקחת מסים על המענק הזה? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא ישלמו. בעבר שילמו. <היו"ר אורי אורבך:> מה אתה אומר, כפל קנס. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גם מכות וגם כסף. גם קיבלה מכות – – – <היו"ר אורי אורבך:> וגם משלמת על זה מס הכנסה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אתה יודע, טיילנו פעם, אז זוג נסע לפנינו. אמרנו: הוא עולה להר, שיראה מה רואים שם, אז הוא כתב: גם עולה כסף ולא רואים כלום, אז לא עלינו. גם קיבלה מכות וגם שילמה כפל קנס. עמדה זו הוצגה, בין היתר, על-ידי נציג האוצר, בהסתמך על חוות דעת של רשות המסים שבידו. אשה שבקשתה לקבל מענק הסתגלות לא נענתה רשאית להגיש תובענה לבית-הדין האזורי לעבודה, וידון בה שופט כדן יחיד. מאחר שמטרתו של המענק לסייע לאשה סמוך לאחר היציאה מהמקלט לנשים מוכות, נקבע כי המענק ישולם בתוך 60 יום ממועד היציאה מהמקלט, ותובענה תוגש לא יאוחר מתום 12 חודשים מהיציאה מהמקלט, אלא אם כן ההחלטה בבקשה לקבלת מענק ההסתגלות היתה במועד מאוחר, ואז תוגש התובענה בתוך שישה חודשים ממועד ההחלטה בבקשה. אני פונה לחברי הכנסת – אפילו שזה מיותר – לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. את התודות אמרתי מראש. פעם נוספת – וילמה, חברי הכנסת. אני מבין שבכנסת כנראה לא יהיה עוד יום דיונים. מה אני אגיד לכם, היה לי תענוג גדול לעמוד פה על הבמה 127 פעמים ולהגן ולשמור – ולחזק את העובדים, את הילדים, את הנשים המסכנות, שהיו מסכנות בגלל אלימות, את הגמלאים של מדינת ישראל, ואתם בתמיכתכם עזרתם לי לשמור על אלה ששלחו אותנו. תודה רבה לכם על כל התקופה, ותודה רבה על העזרה של חקיקה של 127 חוקים, שזה לא דבר של מה בכך. תודה רבה. <היו"ר אורי אורבך:> בהחלט. אנחנו נעבור להצבעה, כדי שיהיו 127 חוקים. בבקשה, שב במקומך, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה. הצבעה מס' 22 בעד סעיפים 1–8 – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו. <נסים זאב (ש"ס):> מה קורה עם המקלט לגברים, גם להם יש מענקים, או לא? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אתה תתחיל להרביץ לה, אני אתן לך מענק. <היו"ר אורי אורבך:> ניתן לה מענק אם היא תרביץ לך. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אתה תרביץ לה, ניתן לה מענק. <היו"ר אורי אורבך:> רבותי, הצבעה. אין מתנגדים, אין נמנעים, בעד – 11. נתקבלה בקריאה שנייה הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות). עוברים, ברשותך, להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 23 בעד החוק – 11 נגד – אין נמנעים – אין חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ג–2012, נתקבל. <היו"ר אורי אורבך:> ובכן, ההצעה עברה בקריאה שלישית. 11 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים). פרק קכ"ז בתהילים אומר את המלים – 127, כן? "שיר המעלות לשלמה אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר". אתה עוזר לשמור על הבית. כאחד היוזמים, אני מבקש מחבר הכנסת דב חנין, ואחריו – אני אבקש מהשר בגין לומר כמה מלים, ונעבור הלאה. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת כץ, יושב-ראש הוועדה, הודה מראש, ואני כמובן מצטרף לכל התודות לצוות המופלא של ועדת העבודה, הרווחה, הפנסיה והבריאות של הכנסת, אבל הוא שכח תודה אחת מאוד גדולה, בצניעותו, כי כל הדברים האלה לא היו קורים בלי המנצח על התזמורת, וזה היה מנצח מאוד מאוד מוזיקלי. אני אומר את הדברים, חבר הכנסת כץ – אני מקווה שאני חס וחלילה לא אזיק לך בפריימריז, אבל אתה עשית בוועדת העבודה והרווחה עבודה מופלאה. עשית עבודה לתועלת אזרחים שהקול שלהם לא נשמע; לתועלת אנשים שלא יכולים לבוא לכנסת; לתועלת אנשים שאולי גם לא יכולים להשפיע אפילו בפריימריז, ועשית את העבודה הזאת לעתים גם ברגעים מסובכים וקשים. ואני ישבתי אתך בוועדה – גם בחוקים שלי, אגב, גם בחוקים של אחרים, שהיו בהם ויכוחים לא פשוטים עם הממשלה, ואני רוצה להעיד פה, מעל הדוכן הזה, שאלמלא אתה היית שם, בכיסא יושב-ראש הוועדה, חלקים גדולים מהחוקים ורבים מהחוקים לא היו עוברים בצורה שהם עברו. אז כנציג של לפחות 1 חלקי 120 מהציבור בארץ הזאת, אני רוצה להודות לך בשם הציבור הגדול הזה, בשם הציבור שאתה אולי לא תקבל את תודתו כי – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> 1 חלקי 20, ולא 120, כי אתה בין 20 החברים הכי פעילים בכנסת. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בכל מקרה, אני רוצה להודות לך גם בשם אלה שאולי אתה לא תשמע את תודתם, והם אולי אפילו לא יודעים שאתה אחראי לאותו תיקון או לאותו שינוי שמשנה את מצבם, אבל את השינוי הזה הם מרגישים, והתודה הזאת מגיעה לך. אני גם רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, אני לא יודע אם יהיה לנו יום מליאה נוסף בכנסת, אבל מבחינתי אני מאוד שמח שאולי ביום האחרון של הכנסת, אולי לא, אבל באחד הימים האחרונים בוודאי, כנסת שמבחינתה היתה כנסת לא פשוטה, עם הרבה הרבה קשיים, הרבה ויכוחים, הרבה עימותים קשים, שאנחנו הצלחנו לסיים אותה דווקא בחוק כל כך חשוב, כל כך משמעותי, חוק שמסייע לנשים שיוצאות ממקלטים לנשים מוכות לפתוח דף חדש בחיים, כי בדרך כלל הנשים האלה הרי לא יכולות לחזור הביתה, ואת הכסף הזה הן יכולות לנצל כדי לפתוח את הדף החדש. לדברים האלה יש הרבה הרבה חשיבות, ויש להם חשיבות מיוחדת בתקופה הזאת, כשהתופעות של אלימות נגד נשים, לצערנו, הולכות ומתרחבות בחברה. אני מצטרף לדברי האיחולים של חבר הכנסת כץ שהחוק הזה וכל החוקים שעוסקים באלימות נגד נשים יהיו מיותרים, אבל כל עוד לא נגיע למצב הזה זה חוק מאוד מאוד חיוני ומאוד חשוב. תודה רבה. <היו"ר אורי אורבך:> תודה רבה, חבר הכנסת חנין. השר זאב בנימין בגין, בבקשה, כדי שלדברים יהיה גם איזה נופך ממשלתי, ולא רק של המחוקקים עצמם. בבקשה. <השר זאב בנימין בגין:> אדוני יושב-ראש הישיבה, אדוני יושב-ראש הכנסת היושב עמנו במליאה, חברי הכנסת, לפני שלוש שנים וחצי זכיתי בפעם הרביעית להישבע אמונים ולקבל על עצמי את ההתחייבות כחבר הכנסת יחד עם עוד 119 חברי כנסת, וזו היתה הפעם הרביעית שהמעמד הזה גרם לי לתחושה של רוממות רוח, לא חלילה כי אני הייתי אחד מ-120 – – <היו"ר אורי אורבך:> זה גרם לנו להתרוממות רוח. <השר זאב בנימין בגין:> – – אלא מפני ששוב ניתן היה לראות כיצד ללא הבדל לאום, ללא הבדל דת, ללא הבדל מוצא, ללא הבדל מין, האחד אחרי השני, קמים אנשים ואומרים "מתחייב אני", ואני שמח שאנחנו מסיימים את המושב הזה, ואת הפעילות של הכנסת השמונה-עשרה, גם כן באחדות דעים. אני מודה, אם אפשר לומר – מודה שוב, הודיתי פעמים אחדות לחבר הכנסת דב חנין על פעילותו, אבל לא פחות מזה על הגינותו כאיש אופוזיציה. ואני מודה לך, דב, שאתה הודית בשמנו ליושב-ראש הפעיל והנמרץ והנחרץ של ועדת העבודה, הרווחה והפנסיות של הכנסת, חברנו הוותיק חיים כץ. זה לא פשוט, כפי שאנחנו יודעים מדוגמאות אחרות, לעמוד באותו פיתוי, שאומרים לאדם: עבדת, יגעת, היית שליח ציבור נאמן, היית בכנסת, ועכשיו הגיע תורך להשתתף ברשות המבצעת ולהיות חבר הממשלה. ואמר חבר הכנסת כץ: לא, תודה, אבל לא, ואני אמלא את התפקיד – כפי שהוא מילא אותו, כפי שאתה תיארת אותו נאמנה, חבר הכנסת חנין, באותן קרוב ל-800 ישיבות. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> 490. <השר זאב בנימין בגין:> אני ניסיתי לחשב, לחלק לשלוש, או לארבע, ולא ראיתי את מספר השבועות שבהם אתה הצלחת להעביד בפרך את אותם חברים שהסכימו לעבוד בפרך. אם אתה בא לישיבה, אתה לא בא לישיבה, לא תמיד סופרים. יש תמיד קבוצת איכות שנוטלת על עצמה את העבודה האפורה הזאת, ומביאה מזור, מביאה עזרה חשובה בבעיות שהן לעתים קטנות ונוגעות לאנשים הנחשבים לבלתי-חשובים. ולגביהם אין ערוך לחשיבותה של עזרה כזאת. על כן, בשם חברי הכנסת – אני חושב בשם הממשלה, שאתה חבר הכנסת כץ, לא תמיד הקלת עליה – אני שירתי בוועדת השרים לחקיקה. לפעמים קשה היה פשוט לעמוד בפני הבקשות הנמרצות שלך להעביר את החוקים האלה בתמיכת הקואליציה, אבל לעתים גם המשיכו הוויכוחים במהלך החקיקה. שא תודה מכולנו על מלאכה מצוינת. ואני מקווה שלאחר הבחירות נשוב, כל הנוכחים כאן, אל הכנסת. אני לא יודע מה אתה תבחר לעשות בעוד ארבעה-חמישה חודשים. אני מקווה שאכן המפלגה ששלושתנו חברים בה תשוב ותרכיב את הממשלה, ותעמוד כנראה שוב בפני בחירה קשה. ואז ושוב – לא שוב. אז אולי תטיל מטבע. אבל רוביק יעזור לך להחליט. תודה, אדוני היושב-ראש. ושוב, תודה לכולכם. <היו"ר אורי אורבך:> תודה, אדוני. חבר הכנסת נסים זאב, אני לא יכול אפילו לא לראות אותך מדבר בסלולרי. אז לפחות במקום שאני יכול לעשות עצמי כאינו רואה. תשב. <הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 7), התשע"ג–2012> [מס' כ/486; "דברי הכנסת", מושב רביעי, חוב' ל"ה, עמ' 30495; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי אורבך:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 7), התשע"ג–2012, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את החוק חבר הכנסת רוברט אילטוב. בבקשה. פקודת מסילות הברזל – אני כבר שומע את שאון הרכבות האדירות הנעות מתחת לתל-אביב. <רוברט אילטוב (בשם ועדת הכלכלה):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת חיים כץ, אני רוצה להגיד לך שתי מלים. אני לא – – – <היו"ר אורי אורבך:> תשמע, זה "חיים שכאלה" פה. חבל לך ללכת. <רוברט אילטוב (בשם ועדת הכלכלה):> הוא חבר ליכוד, ולא צריך – – – <חיים כץ (הליכוד):> אתם יכולים לבוא לפריימריז שלי קצת? <היו"ר אורי אורבך:> הם מאותה מפלגה. <רוברט אילטוב (בשם ועדת הכלכלה):> לא צריך פריימריז. אבל אני בטח רוצה להודות לך על הפעילות שלך בוועדה. וחבל שהקדנציה הזאת הסתיימה לפני המועד. יש עוד הרבה מאוד חוקים בוועדה שלך, שחיכו לך, לידיים שלך, לגישה שלך, ליוזמות שלך, והם לא הצליחו לעבור בגלל קוצר הזמן. באותה מסגרת – גם שלושה חוקים שלי. אבל יחד עם זאת עברו מספיק חוקים שלי אצלך בוועדה, אף שאני לא חבר הוועדה. ואני רוצה להודות לך על כך שנתת את כל כולך לפעילות בוועדה, בכנסת, למען הציבור. תודה. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 7), התשע"ג–2012, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק היא פרי יוזמתם של חברי הכנסת דוד רותם, מקלב, גפני ואנוכי. בראשית דברי אני רוצה להודות, כמובן, ליושב-ראש הוועדה על קידום הצעת החוק, לצוות הוועדה על הפעילות האופרטיבית בקידום החוק, וכמובן, לעשות את זה בשם ציבור הנוסעים שסובלים עד עצם היום מהנושא של הקנסות. הצעת החוק נועדה להסדיר את הקמתו של מנגנון השגה וערר על דרישות לתשלום חיוב מוגדל המוטל על נוסע שלא שילם כנדרש את דמי הנסיעה ברכבת מקומית, היא הרכבת הקלה. בהתאם להוראות פקודת מסילות הברזל [נוסח חדש], התשל"ב–1972, נוסע שלא שילם כנדרש את דמי נסיעתו ברכבת המקומית, מחויב לשלם חיוב מוגדל, קנס בלשון העם, המורכב מדמי הנסיעה בתוספת פיצוי כספי. סכום הפיצוי הכספי נקבע בתקנות על-ידי שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ועומד היום על 180 שקלים חדשים. לפי הוראות הפקודה האמורה, על הנוסע לשלם מייד את החיוב המוגדל לפקיד הרכבת שהוסמך לעשות כן מטעם בעל ההיתר להפעלת מסילת הברזל המקומית; ואם לא שילם מייד, מוסר לו פקיד הרכבת דרישה בכתב לתשלום בתוך 30 ימים. עוד נקבע בפקודה כי מסירת הדרישה לתשלום תיחשב כמסירת התראה בדבר הכוונה להגיש את הדרישה לתשלום לביצוע בהוצאה לפועל כתביעה על סכום קצוב. נוסע שקיבל התראה כאמור, רשאי להגיש התנגדות לביצוע התביעה ללשכת ההוצאה לפועל. במהלך החודשים שחלפו מאז החלה ההפעלה המסחרית של הרכבת המקומית בירושלים, שהיא הרכבת המקומית היחידה הפועלת היום בישראל, התקבלו תלונות רבות מצד הנוסעים ברכבת המקומית בנושא הטלת החיוב המוגדל. תלונות אלה עסקו, בין היתר, בהתנהלותם הלקויה של פקידי הרכבת, וטופלו במסגרת מנגנון השגה וולונטרי שהקים בעל היתר ההפעלה, ללא הסדרה חוקית בפקודה. בהתאם להצעת החוק, נוסע החולק על הדרישה לתשלום יהיה רשאי להגיש השגה לבעל היתר ההפעלה תוך 30 ימים מיום שקיבל את הדרישה לתשלום. לפי המוצע, שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים, בהסכמת שר המשפטים, יהיה מוסמך להתקין תקנות בנושא ההשגה, ובכלל זה לקבוע את הפרטים והמסמכים שיש לכלול בה ואת סדרי הדיון בה. נוסע המבקש לערער על ההחלטה בהשגה, יהיה רשאי להגיש ערר לוועדת ערר שאת חבריה ימנו שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ושר האוצר. הערר יוגש בתוך 45 ימים מיום שהומצאה לנוסע ההחלטה בהשגה. עוד מוצע לקבוע כי החלטה סופית של ועדת הערר תהיה ניתנת לערעור ברשות לפני בית-המשפט המחוזי. מאחר שוועדת הערר שתוקם תהיה גוף מעין שיפוטי, מוצע להחיל עליה, בשינויים המחויבים, את הוראות חוק בתי-דין מינהליים, התשנ"ב–1992, שבו קבועות הוראות שונות לעניין הליך הערר ולעניין כשירותם של חברי ועדת הערר. כדי לאפשר לנוסעים למצות עד תום את הליכי ההשגה והערר, מוצע לקבוע כי משהוגשה השגה על דרישה לתשלום, לא ניתן יהיה להגיש את הדרישה לתשלום לביצוע בהוצאה לפועל עד לקבלה של החלטה חלוטה בנושא, בין אם נתקבלה בהשגה, בערר או בבית-המשפט. בעניין זה אבהיר כי אם לא הוגשה ההשגה וחלף המועד להגשתה, או שהוגשה השגה ונדחתה וחלף המועד להגשת ערר, בעל היתר ההפעלה יהיה רשאי להגיש את הדרישה לתשלום לביצוע בהוצאה לפועל כתביעה על סכום קצוב. משמעות הדבר היא שהנוסע יוכל להגיש התנגדות ללשכת ההוצאה לפועל, ולא יראו בכך פסק-דין של בית-משפט. לעומת זאת, החלטה של ועדת ערר, בהיותה גוף מעין שיפוטי, תיחשב לפסק-דין של בית-משפט, ובעל היתר ההפעלה יוכל להגיש החלטה זו לביצוע בהוצאה לפועל כאילו היתה פסק-דין, כאמור בסעיף 44 לחוק בתי-הדין המינהליים, שיחול על ערר לפי החוק המוצע. החוק המוצע ייכנס לתוקף בתום 90 ימים מיום פרסומו ברשומות, אך בתקופת הביניים שמיום פרסומו ועד כניסתו לתוקף, בעל היתר ההפעלה לא יהיה רשאי להגיש דרישות לתשלום לביצוע בהוצאה לפועל. כלומר, ככל שיימסרו לנוסעים דרישות לתשלום בתקופת הביניים, ניתן יהיה להגיש לביצוע בהוצאה לפועל רק עם תום תקופת הביניים. הוראה זו נועדה לאפשר לנוסעים שיקבלו דרישות לתשלום באותה תקופה להגיש השגות ביום התחילה ואילך. לעניין זה יראו את יום התחילה כמועד שבו קיבל הנוסע את הדרישה לתשלום, כך שלגבי דרישות לתשלום שיימסרו בתקופת הביניים ניתן יהיה להגיש השגות בתוך 30 ימים מיום התחילה. חברי הכנסת, אני מקווה שהמנגנון המוצע להגשת השגה וערר על החיוב המוגדל ייתן מענה ראוי לציבור הנוסעים ברכבת המקומית המקבלים דרישות לתשלום ומעוניינים לערער על כך, ובכך יתרום לשיפור השירות וחוויית הנסיעה ברכבת המקומית. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר אורי אורבך:> תודה רבה, חבר הכנסת אילטוב. אנחנו נעבור להצבעה, תפוס נא את מקומך. בבקשה, רבותי, להצביע על ההצעה בקריאה שנייה. ההצבעה כוללת את לוח התיקונים, מי שזה משנה לו. הצבעה מס' 24 בעד סעיפים 1–5 – 7 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. <היו"ר אורי אורבך:> שבעה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אנחנו עוברים ברשותך, אדוני, לקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 25 בעד החוק – 8 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 7), התשע"ג–2012, נתקבל. <היו"ר אורי אורבך:> אין מתנגדים, אין נמנעים, שמונה בעד. הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 7), התשע"ג–2012, נכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל, כולל לוח התיקונים המצורף. תודה. היא התקבלה כמובן בקריאה שלישית, כך יש לומר. חבר הכנסת אורי מקלב, בשם היוזמים, הוזמן לשאת דברי תודה מנהמת לבו. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, אני גם מברך אותך על ניהול הישיבה, עוד לא יצא לי לדבר כשאתה מנהל את הישיבה. <היו"ר אורי אורבך:> גם לא יצא לך הרבה – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אבל ודאי שהזדמנות חגיגית זו, ואתה ודאי שותף רעיונית להצעת החוק הזאת, שהיא בעצם הצעת חוק שבאה לשמוע את רחשי הציבור, פניות הציבור, בקשות הציבור, תלונות הציבור, בנושא שהוא כל כך היה אקוטי בתקופה האחרונה, והכנסת כל כך הרבה דיברה עליו, נושא הרכבת הקלה שבכלל לא היה כל כך קל, לא בהכנות עד שהיא תיסע, ומשהתחילה כבר לפעול מצאו תושבי ירושלים, תושבי הארץ בכלל, וגם תיירים, התנהלות מאוד מאוד קשה ואגרסיבית. ודבר מאוד מהותי – גם כשכבר קיבלו את הקנסות – הקנסות מאוד מאוד גבוהים יחסית לתשלום, ולא היה להם תקדים, ושמי שקונס אותם זאת חברה פרטית – אין להם אפילו האפשרות המינימלית, האלמנטרית, להגיש ערר. איפה נשמע דבר כזה? בעצם החוק הזה בא להגיד לכתחילה מה חשב, איך אפשר לנהל ולקבוע מערכת של קנסות על ציבור על-ידי חברה פרטית בלי שיש איזו מערכת מקבילה של ערר. אבל, ברוך השם, הכנסת לא רק דיברה במקרה הזה, הכנסת גם פעלה וגם עשתה. אומנם לא כל תאוותנו בידנו. החוק הזה מורכב משני חוקים של חברי הכנסת דוד רותם ורוברט אילטוב ושלי ושל חבר הכנסת גפני, כל אחד קיבל חלק מהצעות החוק שלו, ויחד זאת הצעת חוק אחת שהיא בינתיים, כרגע, מדברת על האפשרות להקים ועדת ערר כפי שהטיב חבר הכנסת אילטוב להציג את זה. וכאן באמת מגיעות תודות מיוחדות ליושב-ראש ועדת הכלכלה, שעשה את זה לעת נעילת שער, בזמן הדחוק שהיה הוא דחף, בשעות-לא-שעות, את הדיון בנושא הזה מתוך חשיבה וגם נפש חפצה לפניות והקשבה לרחשי הציבור, ולצוות המסור המקצועי, היועץ המשפטי והנהלת הוועדה, שבאמת התכנסה בעצמה כדי שנוכל להביא את החוק הזה היום לקריאה שנייה ושלישית. ובאמת, לחוק הזה יש שני מסרים מרכזיים. מעבר למה שהוא בא לתקן, את הלקונה בחוק – שלא לעולם חוסן. לא יכול להיות היום שהנושא הכלכלי יהיה בכלל הדבר היחיד שיהיה לנגד עיניהם של מבצעי רפורמות כאלה ואחרות. רפורמה שנעשית צריכה להביא בחשבון גם את האזרח. לא יכולים לעשות את הרפורמה, לקחת את הנושא הכלכלי בלבד, והנושא החברתי והאנושי לא יובא בחשבון. והנושא המרכזי גם כן, שכשיש כבר דברים, יש מחאה חברתית – והיום כך אוהבים לקרוא לזה – בסופו של דבר יש אוזן קשבת ומשנים את הדברים. תודה רבה. <היו"ר אורי אורבך:> תודה רבה, אדוני. <הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 60), התשע"ג–2012> [מס' כ/500; "דברי הכנסת", חוב' זו, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי אורבך:> אנחנו עוברים להצעת החוק האחרונה להיום, ואולי לכנסת זו, הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 60), התשע"ג–2012, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, שקיבלה פטור מחובת הנחה לקריאה השנייה והשלישית. את הצעת החוק יגיש חבר הכנסת אברהם מיכאלי בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט. אוץ רוץ נא אלינו, או שתתענג על הרגע, כי זה החוק האחרון, זה גם בסדר. <אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תהיה עוד מליאה. <היו"ר אורי אורבך:> התהילה באה גם כשהיא באה באטיות, זה גם בסדר. <אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תהיה עוד מליאה, מה אתם דואגים? <היו"ר אורי אורבך:> אם תהיה עוד, אז נשמח להיות פה שוב, אבל בינתיים, ככל הידוע לנו, זאת הצעת החוק האחרונה. בבקשה, חבר הכנסת מיכאלי. <אברהם מיכאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט הנני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 60), התשע"ג–2012. הנני מתכבד לעשות את זה בשם יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת דודו רותם, שכרגע הוא מנהל ישיבה מאוד חשובה למטה. הצעת החוק מבקשת, אדוני היושב-ראש, לקבוע כי ועדת הבחירות המרכזית לא תעסיק עובד או מבצע תפקיד שהורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה ונסיבותיה אין הוא ראוי, לדעת יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, לשמש עובד הוועדה או לבצע בעבורה תפקיד. יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית יידרש לקבוע את סוגי העובדים וממלאי התפקידים שיש לבחון את עברם הפלילי בטרם העסקתם. התיקון המוצע יאפשר לוועדת הבחירות להימנות עם הגופים הזכאים לקבל מידע פלילי לפי סעיף 6 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א–1981, לשם שמירה על אינטרס חיוני החשוב לכלל הציבור. אדוני היושב-ראש, מטרת ההצעה היא לוודא שהאינטרס הציבורי בניהול תקין של הבחירות לכנסת על-ידי ועדת הבחירות המרכזית יישמר, כך שיועסקו בו רק עובדים או מבצעי תפקידים שאין להם עבר פלילי, שיש רלוונטיות לתפקידם בוועדת הבחירות. להצעת החוק אין הסתייגויות, ולכן אני מבקש מחברי הכנסת לאשר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוגש על-ידי הוועדה. אם אדוני כבר מאפשר לי, אדוני היושב-ראש, אם יתאפשר לי כבר ולא לעלות פעם שנייה – באמת אני מודה לוועדת החוקה, חוק ומשפט, ליושב-ראש הוועדה, לצוות המסור בשם מנהלת הוועדה – גם היא מיתולוגית בכנסת, שלא יחשבו שיש פה רק ועדה אחת עם מנהלת מיתולוגית – ותודה לה על כל הפעילות של הקדנציה הזאת, בעצם, אם לא נזכה להעלות עוד חוקים – לדורית ואג, ולצוות הוועדה, ולעוזרות הוועדה, לעורך-הדין שטרן, שטיפל בחוק הזה, ולכל צוות המחלקה המשפטית של הוועדה. אני חושב שגם שם עשינו כמה דברים טובים במהלך הקדנציה הזאת לטובת הציבור. גם אדוני היושב-ראש ישב שם כחבר הוועדה תקופה מאוד ארוכה. תודה. <היו"ר אורי אורבך:> תודה לך. אנחנו רוצים לעבור להצבעה בקריאה שנייה, ואחריה אנחנו נעבור לקריאה שלישית, אבל נתחיל לפי הסדר. רבותי, בבקשה. הצבעה מס' 26 בעד סעיף 1 – 7 נגד – 1 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר אורי אורבך:> מתנגד אחד, אין נמנעים, שבעה בעד. הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 60) התקבלה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית, אם יש לנו רשות כמובן. בבקשה. השר הוא חבר כנסת לכל דבר בהצבעות. הצבעה מס' 27 בעד החוק – 5 נגד – אין נמנעים – אין חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 60), התשע"ג–2012, נתקבל. <היו"ר אורי אורבך:> ובכן, אין מתנגדים, אין נמנעים בקריאה שלישית בחוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 60); בעד הצביעו חמישה. ולכן החוק הזה נכנס לספר החוקים של מדינתנו. אנחנו מוסיפים בעל-פה את קולך, שישה, ואנחנו מסיימים את סדר-היום להיום. זאת ישיבת הכנסת האחרונה, אלא אם כן יוחלט אחרת. כמובן חברי הכנסת יקבלו הודעה על כך. אני מודה לכם על הנוכחות המלאה, כל אחד הוא עולם ומלואו, תודה רבה לכם. ישיבת הכנסת נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 15:49.>