דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ"ט
ישיבה קל"ח
הישיבה המאה-ושלושים-ושמונה של הכנסת השמונה-עשרה
יום שלישי, י"ט בסיוון התש"ע (1 ביוני 2010)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 4
נאומים בני דקה 4
גדעון עזרא (קדימה): 4
גאלב מג'אדלה (העבודה): 5
ציון פיניאן (הליכוד): 5
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 6
ציפי חוטובלי (הליכוד): 6
שלמה מולה (קדימה): 7
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 7
אורי אורבך (הבית היהודי): 8
עינת וילף (העבודה): 9
יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 9
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 10
מאיר שטרית (קדימה): 11
אלכס מילר (ישראל ביתנו): 11
משה מטלון (ישראל ביתנו): 12
הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון מס' 6), התש"ע–2010 13
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 13
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 21
הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 3), התש"ע–2010 24
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 24
פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו): 28
הודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 29
הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 12) (הארכת כהונה), התש"ע–2010 30
זבולון אורלב (הבית היהודי): 31
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 33
נסים זאב (ש"ס): 36
זבולון אורלב (הבית היהודי): 38
הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 96) (הצבת תמרור במקום חנייה לנכה), התש"ע–2010 41
זבולון אורלב (הבית היהודי): 42
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 45
משה מטלון (ישראל ביתנו): 46
נסים זאב (ש"ס): 47
זבולון אורלב (הבית היהודי): 49
הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (מס' 4) (סימון סוכרים במזון), התש"ע–2010 50
יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 50
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): 54
אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 56
נסים זאב (ש"ס): 57
אורי אורבך (הבית היהודי): 59
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 64
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 64
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גברתי השרה, חברותי וחברי חברי הכנסת, היום יום שלישי, י"ט בסיוון התש"ע, 1 ביוני 2010 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
אדוני סגן מזכירת הכנסת, הודעה, בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה מיום י"ט בסיוון התש"ע, 1 ביוני 2010, בעניין קובלנתו של עורך-דין ראובן פרנקו נגד חבר הכנסת יצחק וקנין. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי, היום יום שלישי, והסעיף הראשון בסדר-היום הוא נאומים בני דקה. כל המבקש להשתתף בנאומים יואיל להצביע. ראשון הנואמים הוא חבר הכנסת גדעון עזרא; בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, ואחריו – חבר הכנסת ציון פיניאן.
<גדעון עזרא (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לנוכח אירועי אתמול ברצוני להצדיע ללוחמי השייטת ולשאר לוחמי צה"ל על המאבק שעשו, כאשר הם נמנעו מלנקוט אש חיה כל עוד לא נדרשו לכך. אני מאחל החלמה לפצועים. כולנו פה במדינת ישראל צריכים לעמוד מאחוריהם בעת המאבק שמנהלים נגד מדינת ישראל ארגונים קיצוניים כאלה ואחרים, ולהיות ביחד בשעה זו. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת גדעון עזרא. חבר הכנסת מג'אדלה, בבקשה.
<גאלב מג'אדלה (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, ברגע זה יוצא מסע ההלוויה של אחד מבוני החברה הישראלית, אדם שכל חייו תרם לאזרח, למדינה, בבניינה ובקליטתה. לצערי, נבצר ממני להשתתף בהלוויה. אני רואה בדקה זו, בדברי, השתתפות והצדעה לזכרו. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, חבר הכנסת מג'אדלה. אני הייתי שם היום בשעה 13:15, בשם הכנסת. גם הכנסת מניחה זר. אני פשוט לא פתחתי, כי עדיין לא נקבר לובה אליאב, ואיש מופת זה, אנחנו נייחד לו מחר דקה מיוחדת בנוכחות עם רב של חברי הכנסת וחברי הממשלה כולם, בשעה שנתחיל את סדרת החוקים שממלאת את האולם הזה. בחרתי לייחד לו דקה מיוחדת ברוב עם של חברי הכנסת. אבל בהחלט – לובה ברגע זה מובא למנוחת עולמים. אני הייתי שם יחד עם קצין הכנסת ונתנו וחלקנו לו את הכבוד, כמו גם סעדנו את אלמנתו היקרה. איש יריב ליריבי דעתו ולאנשים שלא היו בדעתו, ויחד עם זה אדם למופת, מכבד הבריות ומכובד על-ידן.
חבר הכנסת ציון פיניאן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת בן-ארי.
<ציון פיניאן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, ברצוני לברך בברכת יישר כוח את ראש הממשלה, את ממשלת ישראל ואת חיילי צה"ל האמיצים, אשר הוכיחו שוב כי צה"ל הוא צבא מוסרי וערכי, שעושה הכול למניעת פגיעה באזרחים, גם בסיכון בפגיעה בו, וזאת מול ה"חמאס" וציר הרשע שארגן את משט הטרור אתמול.
ברצוני לפנות אל חברת הכנסת חנין זועבי ולומר לה: את צריכה לשרת את הציבור שבחר בך, ולא משטי טרור פרובוקטיביים שבתוכם גורמי טרור שהובילו אתמול למותם של עשרה אנשים לא תמימים, וכן לומר לך: לפני שאת חותרת כנגד מדינת ישראל וחוברת לגורמי טרור כחיילת בשירות ה"חמאס", עלייך לקחת בחשבון שאת גורמת נזק לכלל תושבי ישראל, יהודים וערבים כאחד. את שותפה עיקרית להרג שהיה אתמול. לפיכך, טוב אם תשנני היטב היטב את המשפט: סוף מעשה במחשבה תחילה. ולבסוף, כדאי שתדעי, את וחברייך לטרור, שתמיכה בעוכר ישראל ובטרוריסט השיח' ראאד סלאח אינה תורמת לדו-קיום אלא מהווה איום קיומי לדו-קיום.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לחבר הכנסת פיניאן. חבר הכנסת בן-ארי, ואחריו – חברת הכנסת חוטובלי.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, פרשת שלח לך ידועה כפרשת המרגלים. באמצע המסע המהיר לארץ-ישראל ישנה אותה פרשה כאובה שבה מרגלים מצליחים לסחוף אחריהם את רוב רובו של עם ישראל לבגוד בארץ-ישראל. הפרשה עגומה, והרבה יש לדון בה, אבל במסגרת הדקה אני רוצה לעסוק בדברי הרמב"ן, שדן בתפילת משה ואומר: כשהוא מזכיר י"ג מידות בתפילה, הוא לא מזכיר כמה דברים. הוא לא מזכיר, לדוגמה, "וחטאה", כי זה במזיד, זה לא בשוגג. והוא לא מזכיר "חסד לאלפים". הוא אומר: למה הוא לא מזכיר חסד לאלפים? הוא אומר: כי בגדו בזכות אבותם. זכות אבותם, אותה הבטחה לארץ שניתנה לאברהם, יצחק ויעקב – הם כפרו בזכות אבותם. הם התנתקו מן האבות שלהם, לכן אין פה מקום להזכיר את זכות האבות שלנו. ביום הזה, שבו אנחנו נמצאים שוב בערעור שלנו על ארץ-ישראל, אנחנו צריכים לזכור את החיבור לאבות, את החיבור לאברהם, יצחק ויעקב, שמשם המקור שלנו לזכות על הארץ, ולא לחזור שוב על חטא המרגלים. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חברת הכנסת חוטובלי, ואחריה – חבר הכנסת מולה.
<ציפי חוטובלי (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בקיץ 2005 ביצעה מדינת ישראל מהלך מדיני שנוי במחלוקת: ההתנתקות מגוש-קטיף. ההתמודדות, עד עצם היום הזה, עם סוגיית עזה כסוגיה שלוטה בערפל מדיני – למעשה אין כרגע לממשלה הנוכחית – למרות שאני חברת קואליציה – פתרון בעניין עזה, ולמעשה אין אף ממשלה אחרת שהציעה פתרון בנושא הזה. ממשלות ישראל מאז ההתנתקות סירבו להכיר באותו כישלון קולוסלי שגרם לנו לעמוד בפני אותו מצור ימי מתמשך בחבל-עזה. המבצע של לוחמי השייטת היה תוצר של אותה איוולת מדינית שהובילה ממשלת ישראל בראשות קדימה, ואני אומרת: בואו ננצל את זה כדי למנף התנגדות למדינה פלסטינית במזרח המדינה. כשם שאיננו יכולים לסבול ארגון טרור בצפון המדינה ובדרום המדינה, כך איננו יכולים לסבול הקמת מדינת טרור במזרח המדינה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת מולה, בבקשה.
<שלמה מולה (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, אנחנו רוצים לברך את חיילי צבא-הגנה לישראל שהשתתפו אתמול בפעולה בלב הים. אנחנו רוצים להצדיע להם ולהודות להם על מה שעשו.
יחד עם זאת, אדוני היושב-ראש, אחרי מלחמת לבנון השנייה נכתב דוח בעניין ההסברה הלאומית של מדינת ישראל. צריך להגיד, וביושר, אדוני היושב-ראש: מערך ההסברה הלאומי של מדינת ישראל היה אמור לתפקד יותר טוב מכפי שתפקד אתמול בבוקר ובצהרי היום. דובריה של הממשלה התחבאו מתחת לשולחן. חבל מאוד שמדינת ישראל היתה צריכה להיות מואשמת על מסכי הטלוויזיה ללא תגובה קודמת, משמעותית מאוד. זה מאוד מצער אותנו.
יתירה מזו, מי שהיה אמור לנהל את מערך ההסברה איננו נמצא בארץ – ראש מערך ההסברה נמצא עם ראש הממשלה. השאלה שאני שואל, וכל אזרח בישראל שואל, היא שאלה פשוטה: הפעולה בלב הים היתה ידועה מראש. האם ראש מערך ההסברה היה אמור לטוס יחד עם ראש הממשלה במקום לנהל את מערך ההסברה כאן, בארץ? את השאלה הזאת אני משאיר לאזרחי מדינת ישראל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה לחבר הכנסת מולה. האם כבר קראתי בשמו של חבר כנסת נוסף? חבר הכנסת אריה אלדד – בבקשה, אדוני.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי היום כי ראש ממשלת טורקיה, טאיפ ארדואן, שמוביל את מדינתו בדרך להפיכתה למדינה אסלאמית, כינה את פעולת צה"ל אתמול "טבח עקוב מדם וכתם שחור על המין האנושי". אני מניח כי כשראש ממשלת טורקיה משתמש בביטויים כאלה הוא סוג של עד מומחה, כי לטורקיה יש סוג של התמחות ברצח עם, וההיסטוריה האנושית לא שוכחת את מיליון או מיליון וחצי הארמנים שהם רצחו בימי מלחמת העולם הראשונה.
22 מדינות כבר הכירו ברצח העם הארמני כתופעה של רצח עם. ישראל עד היום נמנעה מלעשות זאת מטעמים פוליטיים, מטעמים כלכליים, הקשרים המיוחדים שלנו עם טורקיה, אבל יכול להיות שאחרי שראש ממשלת טורקיה כבר קבע שאי-אפשר לתקן את היחסים בין ישראל לטורקיה נתחיל במשהו – לפחות שהכנסת תקיים את מה שהמליאה החליטה לפני שנה, ושוב לפני חודש, ותקיים לפחות דיון בוועדת החוץ והביטחון. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אכן, מליאת הכנסת העבירה את הנושא ברוב נגד מיעוט לדיון בוועדת החוץ והביטחון. הדיון הזה צריך להתקיים, שכן זאת החלטת מליאת הכנסת. חבר הכנסת אורבך, בבקשה.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כולם נותנים עצות איך להשתלט על אוניות, מה צריך לעשות, למה לא נערכו – קטונתי, אבל אני אוסיף עצה משלי.
יכול להיות שיומיים-שלושה לפני פעולה מהסוג הזה, לא לקרוא עיתונים, כי החיילים שנחתו לתוך הספינות היו בטוחים שמדובר בפעילי שלום, במשלחת הומניטרית ובסיוע, ופתאום הם נתקלו בפראי אדם תומכי טרור, ועל כן ההפתעה היא הפתעה של קונספציה, של – אנחנו באים לאיזו פעולה של פיזור הפגנות או משהו מהסוג הזה, על כן, כיוון שאנחנו מאמינים למה שאנחנו קוראים בעיתונים ולמה שהאווירה משדרת, אז במקום לבוא עם 1,000 חיילים לספינה אנחנו באים עם הרבה פחות, ואז אנחנו מופתעים. לכן ההצעה, על דרך האירוניה, היא להיות מחוברים למציאות לא רק באמצעות ערוצי התקשורת הישראליים והעולמיים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה לחבר הכנסת אורי אורבך. חברת הכנסת עינת וילף, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת יעקב כץ, שכל מי שלא יודע מי הוא, זה כצל'ה. יעקב כץ, אתה יודע – אנשים יכולים לא להבין על מה אנחנו מדברים. בבקשה, חברת הכנסת עינת וילף.
<עינת וילף (העבודה):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, תודה, חברי חברי הכנסת, אומנם יוקדש לכך זמן, אבל בשעה זו ובכנסת אני רוצה להקריא את מה שמפלגת העבודה כתבה על אריה לובה אליאב שהלך לעולמו: איש החינוך והנגב, אדם שהוכיח כי אידיאה, פוליטיקה ועשייה יכולות לחיות זו לצד זו. תנועת העבודה תחסר איש שהיה בשר מבשרה. הוא היה חתן פרס ישראל ב-1988, מדליק משואת יום העצמאות בשנת 2005, חבר תנועת העבודה, מפא"י, מפלגת העבודה, חבר הכנסת ושר בממשלת ישראל מטעמן ומזכ"ל מפלגת העבודה. הוא התבלט בעשייתו בתחום החינוך וההוראה, הפרחת הנגב, יישוב חבל לכיש, הקמת ערד ושגשוגה של ניצנה.
אהוד ברק, יושב-ראש המפלגה ושר הביטחון, אמר שהחינוך היה בראש מעייניו של לובה אליאב. במשך שנים עסק בהוראה בבתי-ספר בקריית-שמונה, שדרות, מעלות ואור-עקיבא. לימד בבתי-כלא ובמכללות, והקים את הקהילה החינוכית ניצנה שבחולות חלוצה בנגב, שם לומדים בני-נוער על מורשת הנגב וסופגים ערכים דמוקרטיים. בשנת 2003 זכה בפרס בן-גוריון על מפעל חייו בקליטת העלייה ועל יישוב הנגב. הוא היה לוחם, חלוץ וקולט עלייה, איש הנגב וארץ-ישראל היפה והערכית. יהי זכרו ברוך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אמן. אני רק רוצה לומר פעם נוספת: חבר הכנסת מג'אדלה פתח את נאומיו היום באזכורו. אנחנו נמצאים ברגע זה במסעו האחרון של חבר הכנסת לובה אליאב, ואנחנו בדרך כלל לא מספידים אלא לאחר ההלוויה. מחר ברוב עם, ברוב חברי הכנסת, אנחנו גם נעמוד לכבודו, לכבוד זכרו ולכבוד פועלו, שכן בהחלט היה איש מופת.
חבר הכנסת כצל'ה, אתה תשמח יחד עם השרה לבנת ועם כל חברות וחברי הכנסת לקדם בברכה קצינים ממשטרת ג'ורג'יה, ארצות-הברית, המבקרים כאן ופוקדים את משכננו.Welcome to Israel, welcome to Jerusalem, the capital of Israel. Thank You. חבר הכנסת כץ, בבקשה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
כבוד היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, לפני שבוע וחצי, כשהתנהל פה בלילה פיליבסטר והיינו שני חברי כנסת באולם – היה חבר הכנסת אחמד טיבי, ואנוכי הקטן ישבתי פה, והוא נאם את הנאום שלו. בנאום הוא אמר את המלים הבאות, ואפשר לבדוק את זה ב"דברי הכנסת", כי הכול מצולם והכול כתוב; הוא אמר: "אני מתעב מתנחלים".
הוא לא אמר איזה סוג של מתנחלים, הוא אמר: "אני מתעב מתנחלים". כשאני עליתי לענות לו, אמרתי לו: אנחנו, העם היהודי, לא למדנו, לא לתעב ולא לשנוא. אנחנו במקרה הגרוע אוהבים יהודים, אולי אותך לא מחבבים, אבל לא מתעבים. אבל אנחנו מכירים את מי שמתעב אותנו. זאת גם מדרגה: עיניים להם ולא יראו – יש עיניים שכן רואות. כשמישהו מתעב, גם אם אתה לא שונא, אתה צריך לדעת מי מתעב אותך ומי מסוגל לעשות לך מעשים מתועבים.
כשנשיא הרשות הפלסטינית אומר מדי יום, דרך הטלוויזיה והרדיו, דברים מתועבים, דברי הסתה ושנאה, וכשאנחנו מוקפים בחברי כנסת שנמצאים פה באולם ומדברים דברי שטנה כגון המלים "אני מתעב מתנחלים", אחר כך נעשים מעשים מתועבים. וכשנעשים מעשים מתועבים צריך להיות מוכנים לכך, לדעת עם מי יש עסק.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חברת הכנסת לוי אבקסיס. אחריה – חבר הכנסת שטרית.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אדוני כבוד היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, היום בוועדה לזכויות הילד אנחנו דנו בנושא שעלה לכותרות בעקבות הסיפור של הילד בן ה-15 שחלופת המעצר שלו לא התקבלה והחליט אותו שופט להשאיר אותו במעצר ולהאריך בעצם – זה סוג של הארכת מעצר. הדין שלנו – החוקים מכירים גם בעניין של קטינים, תוך הסתייגות עד גיל 14 ומ-14 ואילך, אבל לצערי הרב שירותי הרווחה לא השכילו לפתח באופן ראוי מקומות, כי המציאות שלנו קצת השתנתה, ומצוקות הביאו גם להזנחה ולפשיעה ולעבריינות בקרב בני-נוער, ומדובר פה על ילד שהוא הומלס מגיל 13. ב"גלי צה"ל" העלו את זה לסדר-היום, ואני שמחה שכך.
מסתבר שאצלנו במדינה יש בסך הכול שני מקלטים סגורים, ובמקביל אותם פנימיות או מקלטים פתוחים לנוער בסיכון לא מספיקים לאותם ילדים. צר לי על כך. אני חושבת שאנחנו כמדינה צריכים גם להיערך לכך. לא ייתכן שילד בן 15 יישאר במעצר או בכלא כזה או אחר, כי החוק אמר את דברו באופן ברור וחד-משמעי, ואנחנו צריכים לתת את דעתנו ולהגיד: עד כאן; אותו ילד כבר נמצא בתוך הצינור, איך אנחנו מצילים אותו, ומכאן להסיק מה לעשות להבא בצורה הרבה יותר רחבה והרבה יותר טובה. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר שטרית. אחריו – חבר הכנסת אלכס מילר.
<מאיר שטרית (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, יש רגעים שבהם האופוזיציה איננה אופוזיציה לממשלה, ולעתים זה דווקא ברגעים הקשים לממשלה, כמו העניין הזה של הטיפול במשט. אין שום ויכוח על כך שהממשלה היתה צריכה לעצור את המשט הזה. זה היה משט פרובוקטיבי שמטרתו היתה ליצור עימות ולהוציא את שמה של ישראל לרעה. טוב עשתה הממשלה שאסרה את המשט הזה, ולדעתי היא צריכה להיות מוכנה, אולי מוכנה יותר טוב, הן מבחינה הסברתית והן מבחינה מבצעית, כדי לטפל במשטים הבאים – והם בדרך. אין לי ספק שבעקבות המשט הזה יהיו משטים נוספים, והממשלה צריכה לטפל בהם אחרת, אומנם, ממה שטיפלה הפעם. אבל אין ויכוח על זה שצריך היה למנוע את המשט הזה מלהגיע לעזה.
אולי אנשים לא מבינים את המשמעות, וחרדים, ושואלים – בצדק, לנוכח ההתרחשויות – מדוע הממשלה עשתה את זה? ויש הצעות העולות על הפרק: מה יש, בוא ניתן למשט להיכנס. צריך להבין. אני טוען שאי-אפשר בשום פנים ואופן לתת למשטים כאלה להיכנס, כי אונייה יכולה להביא אתה, אם אין בדיקה של החומרים הנמצאים שם, כמות עצומה של חומרי לחימה וטרור. הרי הוצע לאנשים הללו, שעל האונייה, לפני שהשתלטו על האונייה, להביא את האונייה לאשדוד, לצפות בכל החומרים שיש באונייה ולהעביר את החומרים לעזה תחת השגחתם. הם סירבו. זאת אומרת, הם באו בכוונה תחילה ליצור פגיעה.
לכן אני אומר, אדוני, שגם ברגעים הללו, כשהממשלה קשה לה, אנחנו תומכים בממשלה בעניין הזה. אני מקווה שהממשלה תדע לצאת מהסבך התקשורתי, ההסברתי והמדיני הזה. ודאי שאני מתנגד להצעות שעלו פה, שיכולות רק להביא שרפות נוספות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חברי הכנסת, מדובר בנאומים בני דקה. פעמים הנושאים חשובים ביותר, אבל אנחנו חייבים להצטמצם. חבר הכנסת אלכס מילר – בבקשה, אדוני.
<אלכס מילר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, היום, ה-1 ביוני, אנחנו נזכרים בפיגוע הנורא שהיה לפני תשע שנים בתל-אביב, ב"דולפינריום", שבו נרצחו 21 צעירים שבאו לתל-אביב לבלות, ליהנות, ופשוט, החיים שלהם נלקחו ברגע. היום בשעה 18:00 יתקיים ב"דולפינריום" טקס שבו אנחנו נזכור, נחבק את המשפחות, נחזק את המשפחות, ודווקא היום, כאשר כל מדינת ישראל מדברת על אותם אירועים של אתמול, אני חושב שכך אנחנו רואים איך צבא-הגנה לישראל נותן ביטחון לאזרחינו, וכך אני מחזק את ידיהם של צה"ל ושל מערכת הביטחון, שמספקים לנו את ההגנה על גבולותינו ועל אזרחינו. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת מוץ מטלון. אדוני, נא לאפשר לחבר הכנסת מטלון, עם רמקול מיוחד, או אם הוא יכול להוריד – יפה, מצוין. חבר הכנסת מטלון מסתדר בעצמו הכי טוב בעולם. כן.
<משה מטלון (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אמש ביקרתי בבית-החולים "תל השומר" את שלושת הפצועים מהפעולה הנועזת של צה"ל. אני יכול לומר שמצאתי משפחות – כמו שנאמר: באתי לחזק ויצאתי מחוזק. ואני, בניסיוני כיושב-ראש ארגון נכי צה"ל, נתקלתי במצבים כאלה. אני רוצה לחבק את הפצועים, לשלוח להם ברכת החלמה מהירה בשם חברי הכנסת חברי, וכמובן לחבק את צה"ל.
ישראל עמדה בפני פרובוקציה שהיא לא יכלה להרשות לעצמה. ממשלת ישראל מממשת את מדיניות הממשלה הקודמת וממשיכה את המצור בעזה, ועשתה נכון שעצרה את המשט הזה ותעצור את המשטים הבאים. אני חושב שזה הזמן שלנו כעם להתלכד, ואני חושב שכך עשתה נכון האופוזיציה, ויושבת-ראש האופוזיציה, וראוי לציין את זה לטובה. כוחנו באחדותנו. יהיה לנו זמן להפיק לקחים, יהיה לנו זמן לשאול שאלות, יהיה לנו זמן להסיק מסקנות. אני חושב שזו העת שכולנו, כעם, צריכים להתלכד, להתאחד, ואולי גם לבוא חשבון עם ממשיכתו של עזמי בשארה. אני מקווה שוועדת האתיקה של הכנסת, כנסת ישראל תדע סוף-סוף לטפל בטיפוסים כמוה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
ועדת הכנסת. ועדת הכנסת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה, חבר הכנסת מטלון. גברתי השרה, אם יש לך איזושהי התייחסות לאחד מהנאומים שנאמרו, את כמובן יכולה לעלות, אבל זאת רשות ולא מצוות התקנון.
אני מאוד מודה לכל חברי הכנסת. האם יש מישהו מכל חברי הכנסת הנמצא באולם אשר לא מימש את זכותו לנאום בן דקה ומבקש לעשות זאת? ובכן, תמו נאומים בני דקה.
<הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון מס' 6), התש"ע–2010>
[מס' כ/306; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 8128; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו ממשיכים בסדר-היום, ואנחנו עוברים להצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון מס' 6), התש"ע–2010, קריאה שנייה ושלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. האם יש הסתייגויות לחוק זה?
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אין הסתייגויות לאף אחד מהחוקים שעולים בוועדת החוקה הזאת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בפקודת היושב-ראש, או כי החברים לא מגישים הסתייגויות?
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
קודם כול, כי המסתייגים לא באים. שנית, יש הוראה של היושב-ראש, וממילא הם יודעים שההסתייגויות כלולות כבר בתוך החוק, אז לא צריך להסתייג.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אה, נתקבלו. זאת אומרת: אימצו את ההסתייגויות בתוך החוק. אבל אני מוכרח לומר לך שאומנם אתה חבר כנסת ותיק – – –
<מאיר שטרית (קדימה):>
דוד, אם זה חסר לך, נבוא לוועדה ונביא את ההסתייגויות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא כבר חבר כנסת ותיק, דוד רותם, בבית הזה; ותיק מאוד בתור חבר כנסת – זאת כבר השנה השישית שהוא חבר כנסת, לא?
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
כן, אדוני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אבל אני אומר לך שמתוך, בכל זאת, מרחק הכמעט 25 שנה שחבר הכנסת שטרית – עם הפסקה להיות גזבר הסוכנות, נדמה לי שהוא פה אפילו 28 שנים, וגם חברים אחרים שהגיעו, הם כבר כמעט למעלה מ-20 שנה. כמו השרה לימור לבנת, עוד מעט 20 שנה, עוד שנתיים. למרות גילה הצעיר. למרות גילה הצעיר.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
18.
<מאיר שטרית (קדימה):>
נדמה לי, אדוני, שאני זקן חברי הכנסת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כן, כן, נכון. אני מודיע לך שאנחנו יודעים שיכול להיות מצב שבו תהיה הסתייגות.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
אתה כבר מתחיל להיות מחכמי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אין זקנים בכנסת.
<מאיר שטרית (קדימה):>
ותיק. ותיק.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ותיקים. כן. חכמי הכנסת.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אז מה אדוני רצה להגיד לי?
<היו"ר ראובן ריבלין:>
שבכל זאת יכול להיות – יהיה – מצב שבו אפילו אתה תגיש הסתייגות להחלטת הממשלה.
<מאיר שטרית (קדימה):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כן.
<מאיר שטרית (קדימה):>
1981.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כן, כן.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
לא, אדוני. אין שום ספק שיש סיכוי סביר מאוד שלהחלטות ממשלה אני אגיש הסתייגויות, אבל כאשר מגיעה הצעת חוק לוועדת החוקה, אנחנו עושים את זה בסבר פנים יפות, ואנחנו מנסים להכניס לתוך נוסח החוק את הבקשות של חברי כנסת אחרים, כדי שלא יהיה צריך לקיים הסתייגויות, ואנחנו דנים בזה בוועדה ופותרים את הבעיות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אם חוק האזרחות, כפי שהוא צריך, היה נדון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, ודאי היו הסתייגויות.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
לא, אני מניח שאם חוק האזרחות – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היית מקבל את ההסתייגויות? לא.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
את ההסתייגויות של אדוני? – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, לא שלי – – –
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
ודאי שלא. ודאי שלא.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היו עוד כמה חברי כנסת.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, כבוד יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט יציג את הצעתו.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להביא לכנסת לקריאה שנייה ושלישית – לקריאה שנייה, ואחרי שהיא תעבור בקריאה שנייה היושב-ראש ישאל אותי אם אפשר להצביע בקריאה שלישית, ואני אגיד שכן, ולכן אני כולל אותה – קריאה שנייה ושלישית בעת ובעונה אחת. הצעת החוק היא ביוזמתם של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אורי אריאל, נחמן שי, שלי יחימוביץ, אופיר אקוניס, אילן גילאון, אלכס מילר ומירי רגב.
הצעת החוק באה בעצם להרחיב את הגדרת המוסד בחוק מניעת העסקתם של עברייני מין גם לגופים שפעילותם היא חונכות, הדרכה, הוראה, בידור, טיפול וליווי. יתירה מכך, הצעת החוק מביאה לכך שיהיה צורך לפרסם את התיקונים שבחוק, כדי שלא יהיה מצב, כפי שנתברר לנו, שמעסיקים אינם יודעים מהן הוראות החוק, ולכן עברייני מין שהורשעו ממשיכים לעסוק בעבודתם עם קטינים בכל מיני דברים.
אנחנו אפשרנו, על-פי הצעת החוק, שבגיר שכבר עוסק באחד מהמוסדות האלה, תהיה לו תקופת זמן שבה הוא יוכל לפנות לוועדה מיוחדת לקבל היתר להמשך העסקה. אנחנו הגבלנו את זה בזמן כדי שלא יהיה מצב שאותם עבריינים שכבר מועסקים יחכו עד תום התקופה, ואנחנו מציעים שהוא יצטרך לפנות מייד עם פרסומו של החוק, כדי שאפשר יהיה לטפל בעניין ובבקשתו.
זה אחד החוקים החשובים שקיבלנו בוועדת החוקה במושב האחרון, משום שיש בו כדי לפתור בעיה אמיתית, של העסקתם של עברייני מין שחוזרים לעתים על מעשיהם, וצריך שיהיו על כך פיקוח ובדיקה.
אני מבקש מן הכנסת לאשר את הצעת החוק.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, אדוני ישב שם, והוא – – –
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אני אשב פה, אני אחכה על הדוכן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, כי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – – –
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
היא תדבר אחרי שאני אציע את החוק השני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אה, גם הוא שלה?
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
גם הוא שלה; היא גם כן חתומה עליו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כי היא רשאית, היא רשאית – זה החוק הראשון שלך, חברת הכנסת?
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
שעובר לקריאה שלישית – כן.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אה, לא. אז אם כך, זה בסדר. אז אחרי ההצבעה היא תדבר, ואני אחזור.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
פה, אתה יכול לשבת על הבמה. אני אצרף את קולך.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אני מעדיף לשבת במקומה של יושבת-ראש האופוזיציה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
עכשיו, רבותי, אנחנו מביאים להצבעה את הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון מס' 6), של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אשר מובאת לקריאה שנייה. אין הסתייגויות. נצביע בקריאה שנייה, מקשה אחת. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד סעיפים 1–3 – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
ובכל זאת אשאל את יושב-ראש הוועדה: האם אדוני מבקש להצביע בקריאה שלישית?
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
– – – קריאה שלישית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הואיל והיושב-ראש ביקש, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. ובכן, עוד פעם החוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון מס' 6) – קריאה שלישית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון מס' 6), התש"ע–2010, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני יוסיף את קולי בבקשה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני קובע שהצעת חוק למניעת העסקה של עבריינים מין במוסדות מסוימים (תיקון מס' 6), התש"ע–2010 – הרחבת התחולה על מוסדות נוספים – עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
נברך את חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
ואורי אריאל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
ואורי אריאל. אותך על חוק ראשון, ואת אורי אריאל כמחוקק אשר לא יסור מחוקק מבין רגליו. בבקשה.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני שכח לצרף את קולי.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני קובע ש-18 הצביעו בעד, בצירוף קולו של יושב-ראש הוועדה דוד רותם. אנחנו קובעים שהצעת החוק עברה בקריאה שלישית. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, הבמה שלך.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, השרים, חברי הכנסת, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חברי לחוק אורי אריאל, אני רוצה להגיד לכם שאני שמחה להיות כאן ולראות את הצעת החוק הזאת עוברת ככה בקריאה שלישית.
אנחנו בכנסת דנים הרבה פעמים בחוקים שבאים לטפל באירועים כאלה ואחרים, והחוקים האלה עולים כסף. משכך, הדיונים גם אורכים הרבה זמן, וצריך לעשות הרבה מאבקים, ולעמוד מול האוצר, ולהסביר על מה ולמה. החוק הזה אולי לא עולה הרבה, פרט לפרסום. יושב-ראש ועדת החוקה באמת ראה שאם לא נפרסם אותו כראוי תעלה שוב הטענה – כמו שעלתה במקרה האחרון, שהיה לפני פחות מחודש, כששמו להשגיח על נערה בת 14 את אותו פדופיל ידוע, יוסף נינו, שמתברר שהיו בעברו לא מעט הרשעות בעבירות מין. הוא ניצל את הפרצה הזאת, או את חוסר המידע, גם של העמותה שהעסיקה אותו וגם של הציבור.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מקווה שזה עבריין שהורשע.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
שהורשע, שהורשע בעבר, ויש לו תיקים. וגם טענו שהוא ריצה את עונשו ושילם את חובו לחברה. וזה משהו שהוא לא נתפס יותר מדי. ולמה אני אומרת את זה? בנושאים האלה צריך להבין – אוקיי, אנחנו נוקטים איזו סנקציה, לפעמים סנקציה פלילית, ואז אומרים: העבריין שילם את חובו לחברה, והוא יכול לחזור ולעסוק בכול. לא, חברים, זה לא נכון. כי כשמדובר במי שיש לו בעיות של כיבוש היצר המיני, וזה אחד היצרים, וגם אצלנו ביהדות אומרים שאין דבר כזה להפסיק לעמוד על המשמר בנושאי מין. ולכן אנחנו דנו גם בנושא הזה, בסעיף 4 לחוק, והבנו שלפחות כלפי אלו שכבר עובדים ונמצאים בתוך המערכת צריכה להיות איזושהי – אם הם טוענים שהם השתנו והם רוצים לחזור למוטב, ועדה אחראית שבראשה עומד שופט פלוס גורמים מקצועיים תבחן את הדברים לעומקם, הם יבינו וייתנו את דעתם אם הוא יכול לעסוק בעבודה עם ילדים.
ברוב המקרים – אנחנו בעצם באים לחסום פה את אותה פרצה. כל אחד מאתנו כהורה יכול לטעות, ולהבין שכאשר אנחנו שולחים את הילד שלנו לדוגמה למוסד חינוכי, או למוסד שנותן שירותי בריאות וכדומה, הילד נמצא בידי מבוגרים אחראיים ששומרים על ביטחונו. אלא מאי? בפועל רוב האנשים האלה הם באמת נורמלים, אבל יש יוצאי דופן. יש כאלה שהצליחו להסתיר את עברם במקרה הטוב, ובמקרה הרע הם פשוט לא מצהירים על כלום, ואנחנו בתמימותנו יכולים לחשוב שזה באמת איזה סבא שומר טוב. ואז מגלים, כאשר אנחנו נחשפים למציאות כזאת או אחרת, שאותם אנשים שבחסות התלבושת המאוד-נחמדה, אולי אפילו נגיד כיפה אדומה, מסתבר שהם זאבים.
הצעת החוק הזאת לא רק חוסכת כסף – ולמה היא חוסכת כסף? כי אם אנחנו מדברים על מניעה, לא נידרש להרבה כסף כדי לטפל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אנחנו העברנו את החוק בקריאה שלישית. גברתי לא צריכה להסביר אותו, כי כולם הצביעו מתוך ידיעה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
כן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זאת עת הברכות.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
בהחלט. ניוטון אמר: לעולם לא הייתי מגיע לאן שהגעתי ללא אלה שנשאו אותי על כתפיהם. אז בהצעת החוק הזאת מעורבים לא מעט אנשים. אני רוצה להודות למועצה לשלום הילד ולד"ר קדמן, שהיו מיוזמי החוק והעלו את הנושא הזה. כמובן, כשאנחנו ראינו את הבעייתיות שקיימת בחברה אנחנו פשוט העלינו את זה. אני רוצה גם להגיד תודה רבה לחלי אלדר מהלשכה המשפטית, שיועצת לוועדת החוקה, חוק ומשפט, וכמובן ליושב-ראש הוועדה, שהבין שללא הפרסום החוק יכול להיות אות מתה. כמובן, אני רוצה להודות גם למשרד המשפטים, גם למשרד לביטחון הפנים ולכל מי שעסקו במלאכה; ותודה לכם, חברי הכנסת, על שאישרתם את זה. תודה רבה לך.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מאוד מודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ומברך אותה על חוקה הראשון, כמו גם את חבר הכנסת אורי אריאל. אורי אריאל, מי עוד היה יוזם? אורי, חוץ ממך מי עוד היה יוזם?
<אורי אריאל (האיחוד הלאומי):>
אני לא זוכר, אבל אני חושב שרותם היה אחד היוזמים.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בסדר גמור.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אני הקראתי – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לרותם יש מספיק קרדיטים.
<הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 3), התש"ע–2010>
[מס' כ/310; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 8334; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה, כבוד יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט יציג לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 3). האם יש הסתייגויות?
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אין הסתייגויות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אין הסתייגויות.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אני הסברתי לאדוני גם קודם למה אין הסתייגויות, אז אדוני שואל אותי על כל חוק אם יש הסתייגויות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כי רציתי לדעת – – –
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני רצה שיהיה בטוח שמה שאמרתי לו קודם מתקיים גם בחוק הזה. כן, זה נכון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בבקשה.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, השר, על דעת ועדת החוקה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולאחר מכן לקריאה שלישית את הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 3).
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מיוזמתה של חברת הכנסת פאינה קירשנבאום.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
היא לא סתם. הצעת החוק הזאת נולדה אצל חברת הכנסת קירשנבאום, שהיא כמובן מישראל ביתנו, ויש לה מטרה, מאז שהיא הגיעה לכנסת, לדאוג לציבור הרחב. החוק הזה בא לאפשר לאזרחים שחותמים על חוזים אחידים לדעת באופן ברור אם החוזה הזה אושר על-ידי בית-הדין לחוזים אחידים, לקבל בתמצית של החוזה את ההוראות העיקריות שבו, על מנת שהצרכן ידע למה הוא מתחייב, על מה הוא חותם ומה הם המרכיבים המהותיים.
הצעת החוק גם מתקנת את חוק הגנת הצרכן, את חוק הבנקאות ואת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים באותו אופן שמחייב אותם לפרט לצרכן מה הוא מקבל, מה הן ההוראות המהותיות, כדי שאדם שבא לחתום על חוזה כזה לא יצטרך לקרוא עשרות עמודים באותיות קטנות שאי-אפשר לראות אותן גם עם משקפיים טובים, אלא הוא יראה בצורה מרוכזת ובאותיות גדולות בחזיתו של ההסכם מה הן ההוראות המהותיות.
אני חושב שזה חוק מצוין, הוא טוב לאזרח, ואני מבקש לאשר אותו בקריאה שנייה ושלישית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה ליושב-ראש הוועדה. האם הסעיף הבא גם הוא שלך, חבר הכנסת?
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
לא, אדוני. גמרנו להיום.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לא, בקשת ועדת חוקה – זה רק הצבעה. בבקשה, אין התנגדויות. יש התנגדויות? תודה. אוקיי, אנחנו עוברים להצבעה. אני פשוט מאפשר ליושב-ראש ועדת החוקה לחזור למקום מושבו הקבוע על מנת שהוא יוכל להצביע.
אני עובר, רבותי, להצבעה בקריאה שנייה במקשה אחת, שכן אין הסתייגויות לחוק זה, הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 3), התש"ע–2010. רבותי, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? קריאה שנייה. נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד סעיפים 1–6 – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–6 נתקבלו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 3) עברה בקריאה שנייה.
אני פונה אל יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט – האם הוא מבקש – – –
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
מבקש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מבקש להצביע בקריאה שלישית.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 5
בעד החוק – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, נתקבל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק החוזים האחידים (תיקון מס' 3), התש"ע–2010, עבר בקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
הצעת חוק זו היתה ביוזמתם של חברי כנסת רבים, רובם חברי הכנסת מישראל ביתנו, אני מוכרח לומר.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
היום אנחנו סטטיסטים פה. ישראל ביתנו – – –
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
לא. זה תמיד – – – חוקים שהם טובים – – – זה ישראל ביתנו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מתכבד להזמין את העומדת בראש קבוצת חברי הכנסת אשר הגישו את הצעת חוק זו, חברת הכנסת פאינה קירשנבאום, ואני מזמין אותה לברך ולהתברך. רוברט אילטוב, אלכס מילר, אנסטסיה מיכאלי, חמד עמאר, דוד רותם, אברהם מיכאלי, נסים זאב הנמצא אתנו כאן, אמנון כהן, ישראל חסון, ניצן הורוביץ, אופיר אקוניס, מירי רגב, ליה שמטוב, אילן גילאון ודני דנון – קשת רחבה ביותר שמקיפה כמעט את כל סיעות הכנסת, סיעות הבית.
<נסים זאב (ש"ס):>
כולם באותו חוזה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מאה אחוז. כולכם אותו חוזה. זה הצבעה אחידה, זה חוק אחיד.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
חוזה אחיד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חוזה אחיד, כן. גברתי פאינה, בבקשה.
<פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):>
כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לכם על התמיכה בחוק הזה. אני חושבת שהחוק הזה הוא נדבך חשוב מאוד בהגנה על זכויות הצרכן. בית-הדין לחוזים אחידים הוקם לפי חקיקה אחרת, אבל לצערי הרב הוא נשאר יתום, ועכשיו, בזכות החוק הזה, אני באמת חושבת שיחול שינוי.
בעצם, כל חוזה אחיד יצטרך לעבור אישור של בית-הדין לחוזים אחידים. אם אתם באים לבנק לקחת הלוואה או משכנתה או כל דבר אחר, או חותמים על חוזה עם חברה סלולרית או חברת כבלים – על כל הסכם כזה חייבת להיות חותמת המאשרת שהוא עבר אישור של בית-הדין לחוזים אחידים, או לפחות הוגש ונמצא בבדיקה; ועל הדף הראשי, לא בשפה משפטית אלא בשפה ברורה, באותיות גדולות, צריכים להיות עיקרי הסעיפים, כדי שאנחנו נדע ולא נצטרך לחפש אותם בדפים האחוריים.
אני מקווה שבכך אנחנו עשינו באמת עוד צעד אחד בהגנת זכויות הצרכן. אני רוצה שוב להודות לכל מי שתמך, ולך, כבוד היושב-ראש. תודה רבה לכולם.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. האם זוהי הצעת החוק הראשונה שאת מעבירה בקריאה שלישית?
<פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):>
לא. זאת כבר השלישית או הרביעית.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אז את כבר מחוקקת ותיקה. תודה רבה. אני מודה לחברת הכנסת פאינה קירשנבאום בשם כל חברי הכנסת שהיא עמדה בראשם.
<הודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק>
[מס' כ/268; "דברי הכנסת", חוב' כ"ו, עמ' 9626.]
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט להחיל דין רציפות על הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 7), התשס"ט–2008. רבותי, להצעה זו להחיל דין רציפות לא הוגשה התנגדות על-ידי אחת מסיעות הבית ולכן אנחנו מצביעים. מי שמצביע בעד – מצביע בעד החלת רציפות; מי שמצביע נגד – מצביע נגד החלת רציפות.
נא להצביע, רבותי, בעד או נגד החלת רציפות.
הצבעה מס' 6
בעד הודעת הוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
הודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 7), התשס"ט–2008, נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שבקשתה של ועדת החוקה, חוק ומשפט להחיל דין רציפות על הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 7), התשס"ט–2008, עברה, ואכן יחול על הצעת חוק זו דין רציפות. ועדת החוקה, חוק ומשפט רשאית להכינה לקריאה שנייה ושלישית ולהביאה למליאה. תודה רבה.
זו יוזמתך, חבר הכנסת זבולון אורלב?
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
נכון מאוד.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
החוק הוא עוד מהכנסת השבע-עשרה – –
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
נכון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – ועבר ביוזמתו של חבר הכנסת זבולון אורלב, יושב-ראש ועדת החינוך.
<הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 12) (הארכת כהונה), התש"ע–2010>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/324).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
רבותי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים ועוברים להצעות חוק לקריאה ראשונה, והראשונה שבהן היא הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 12) (הארכת כהונה), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה. לחוק זה נרשמו חבר הכנסת אורי אריאל, חבר הכנסת יעקב כץ, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי וחבר הכנסת מולה, שאינם נמצאים פה. מי שרוצה – נסים זאב – אם יש מישהו שרוצה, עדיין עומדת לרשותו דקה על מנת להירשם גם הוא לדיון בהצעת חוק זו בקריאה ראשונה.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג–1953, קובע הוראות בדבר הקמתם של כמה גופים סטטוטוריים שיש להם סמכויות על-פי חוק. גופים אלה הם שלושה: האחד זה ועד החינוך, שיש לו סמכויות שנוגעות לחינוך הממלכתי; הגוף השני זה המועצה לחינוך ממלכתי-דתי, שיש לו סמכויות בענייני החינוך הממלכתי-דתי; השלישי הוא המועצה לחינוך ממלכתי משלב, שעוסקת בתגבור לימודי יהדות בבתי-הספר הממלכתיים.
לכל אחד מהגופים האלה יש תקופה קצובה בחוק, והיא ארבע שנים, אלא שלעתים תקופת הכהונה של אחד הגופים או כולם מסתיימת טרם השלמתם של ההליכים ההכרחיים למינוי הגוף החדש. כך קרה בתקופה של בין השמשות, אדוני היושב-ראש, כשממשלה יוצאת וממשלה נכנסת ויש תקופת בחירות. כשנכנס שר החינוך לתפקידו והיה חייב על-פי חוק להתייעץ בכמה עניינים, כגון התקנת תקנות, הוא היה מנוע, כיוון שלא היה גוף; הגוף, פג תוקפו.
לכן, ההצעה שלנו היא שבהתקיים מקרה יוצא דופן כזה, רשאי שר החינוך, באישור הממשלה, להאריך את תוקף הגוף הזה בשנה נוספת – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – –
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
שנה ולא יותר – ולא יותר – כי אף פעם אין מצב ששנה יש ואקום ואין מי שיכול להוביל.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הולכים לבחירות. אם שנה – הולכים לבחירות. יכול להיווצר מצב שהעם לא מכריע והולכים מממשלה זמנית לממשלה זמנית, אבל זה כמובן תיאורטי לגמרי.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
אבל זה ממש תיאורטי.
לגבי שני גופים, ועד החינוך והמועצה לחינוך ממלכתי-דתי, השר יהיה רשאי, כיוון שהממשלה ממנה אותם, על-פי המלצת השר – ויושבת כאן שרת החינוך לשעבר – אז השר יהיה רשאי להאריך רק באישור הממשלה. לגבי המועצה לחינוך משלב, שזה תגבור לימודי יהדות, רשאי השר להאריך גם בלי אישור ממשלה, כיוון שלא הממשלה ממנה את המועצה.
זהו תיקון שיסיר תקלות ויסיר עיכובים בהתנהלות תקינה של המשרד הממשלתי, שאיננו מתחשב בלוח הזמנים הפוליטי – מתי ממשלה מתמנה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
מאה אחוז. זו לקונה.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
תודה רבה, אדוני.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
זה תיקון לקונה, חוסר הסדר קשה. חבר הכנסת נסים זאב.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
לא, נסים – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בן-ארי וחבר הכנסת מולה, שאינו נוכח. חבר הכנסת בן-ארי, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב, אלא אם כן אורי אריאל ייכנס. גם הוא יוכל לדבר.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, מובן שהחוק הזה הוא חוק ראוי ואנחנו תומכים בו, אבל זו הזדמנות לעסוק בעניין חינוכי נוסף, וזה עניין של "בזכירה סוד הגאולה". אדוני היושב-ראש – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה רשאי – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – 63 שנים לאחור, ט"ו בסיוון, תאריך היסטורי. אני לא אעשה פה חידון לאנשים יוצאי בית"ר למיניהם וכן הלאה לגבי התאריך הזה. מן הסתם התאריך הזה מהדהד בזיכרונם – יום הטבעתה של ספינת הנשק – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
"אלטלנה".
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – וספינת העולים "אלטלנה". זה מה שאמר המשורר: רבותי, ההיסטוריה לפעמים חוזרת, לפעמים לא חוזרת. נכנסו אל המים הטריטוריאליים של מדינה בהתהוות, והיה ראש ממשלה של ממשלה זמנית שאמר שמדינה מתוקנת לא יכולה להרשות לעצמה בשום אופן שמישהו יערער על הסמכות שלה, אף שהיו ניסיונות פשרה ורצון לוותר על הכול, ובהתחלה האונייה עגנה בחוף נתניה, אם אני לא טועה, וניסתה להתרצות שם – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כפר-ויתקין.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
בכפר-ויתקין. יפה, בכפר-ויתקין, והיו כל מיני, אבל היה רצון להראות שיש כאן מדינה שהיא שולטת על חופיה, שולטת על המים הטריטוריאליים שלה. אדוני היושב-ראש, במסגרת הזאת הותקפה הספינה באש מתותח שנקרא "התותח הקדוש" – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כונה.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
שכונה "התותח הקדוש", הטביע ספינה שעליה 930 עולים. למזלנו ובחסדי השם יתברך רוב רובם של העולים הגיעו לחוף מבטחים, פרט ל-16 לוחמי אצ"ל שטובעו, ולפי העדויות שיש המשיכו הפגזים – – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אתה רוצה להשוות – יש איזה – – – בעניין?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
לא, אני לא רוצה להשוות. אני אמרתי: בזכירה סוד הגאולה. זה מה שאני אמרתי. לפעמים צריך לזכור ימים עברו על התהוות – – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
– – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
חבר הכנסת אורבך, כרגע לא עשיתי שום השוואה. אולי זאת תהיה הזדמנות לפעמים לעשות השוואה, כי אנחנו מתנהגים במקומות אחרים כהתנהלות של חסמב"ה. אתמול דיבר אתי איזה עיתונאי בכיר ואמר לי – למה לא זרקו חבל לתוך הפרופלור. רבותי, ככה מתנהגים חסמב"ה. לא ככה מתנהגת מדינה מתוקנת. אבל בוא ונניח כרגע לזה, גם לזה יהיה זמן.
אני בכל זאת רוצה לחזור ולדבר על העניין הזה, שמדובר בהתהוותה של המדינה, והוא פרשה שיושבת באיזשהו מקום על צווארנו, בזיכרון הלאומי שלנו, ובשעה הזאת אני רוצה דווקא לתפוס את הפן הממלכתי, את אותו פן שרצה לומר במשך המון המון שנים: זאת היתה צריכה להיות ההתנהלות – הטבעה, חוסר רצון מוחלט להגיע לשום פשרה, אף שהיה מדובר ברצון לתת את כל הנשק, מלבד מעט נשק כדי להילחם בירושלים – "ההגנה" לא רצתה להילחם. היו כל הנימוקים שבעולם, אבל היה ראש ממשלה נחרץ, והוא אמר באותה שעה: הדבר הזה לא יקום ולא יהיה. והיו כמה גיבורים בתוך העניין הזה, ולא אזכיר כרגע את שמותיהם, רובם מנוחתם – כבר כבודם, מנוחתם במקומם, אני לא יודע בדיוק איפה הם, אבל שם מנוחתם.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
– – – מנוחתם עדן. לא היה קורה כלום.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
מנוחתם עדן, אני מקבל את הערתו של חבר הכנסת אורבך הלארג'.
מכל מקום, יקירי, אנחנו נמצאים 63 שנים אחרי, אז נזכיר את האירוע הקשה הזה, וגם נזכיר את זכרם של אותם לוחמים, של אותם עולים, שרצו לחזק את מדינת ישראל ורצו להילחם עליה, אבל מישהו אחר הטביע אותם בטרם הגיעו לחוף מבטחים. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
חבר הכנסת בן-ארי, בעוד עשר דקות מתקיימת אזכרה בבית-הקברות של נחלת-יצחק לחללי "אלטלנה". היו זמנים שאמרו: השם ייקום דמם.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מוכרח לומר שזאת השנה הראשונה שאינני משתתף, משום שזה חל ביום שלישי, שבו אני מחויב לנהל את ישיבות הכנסת.
אני מזמין את חבר הכנסת נסים זאב, העולה לבמה כדי להתייחס להצעת החוק, אבל הוא רשאי לדבר על מה שהוא רוצה בסעיף זה.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא רק בסעיף הזה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
לעומת בסעיפים אחרים, שאסור.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא. הוא דיבר רק – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בסעיף של הצעת חוק – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אני רוצה לדבר על הוועד הממלכתי. אני רוצה לדעת מה באמת תפקיד הוועד. לשם מה יש צורך בוועד? את זה חבר הכנסת זבולון אורלב לא הסביר לי. על מה הם מפקחים בדיוק, ולמה אי-אפשר שיהיה גוף מאוחד של הממלכתי-דתי, הממלכתי, וגם של תל"י, תגבור לימודי יהדות. אני חושב שאנחנו – עם ישראל כל כך מאוחד, לפחות בוועד הזה אפשר לקחת נציגים מכל השכבות שמייצגות את בתי-הספר השונים ואולי להגיע סוף-סוף לאיזשהו מכנה משותף.
דבר נוסף שאני רוצה להעיר: אני בהחלט מבין שלפעמים ממשלה מתחלפת לפני הזמן או יש מצב ששר חינוך מתחלף, אבל מה קורה אם באמת ממשלה אולי מתפקדת ארבע שנים, אבל שר החינוך מתחלף – זה עלול לקרות, וזה לא מאותה מפלגה, ואנחנו יודעים את רצונו של כל שר להביא את נציגיו הוא לאותם ועדים. לכן יכול להיות שצריכים אולי להחליט מראש: כמו שיש בחירות למועצת עירייה, לרשויות מקומיות, שאינן תלויות בכנסת או בחילופי שלטון כזה או אחר, אותו הדבר לגבי אותם ועדים שקמים – הם יקומו בלי שום קשר ובלי שום תלות. אני חושב שצריכים לתת את הדעת בעניין. תודה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
תודה רבה. חבר הכנסת אורלב, האם אדוני רוצה להשיב?
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
כן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
הוא רשאי.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
– – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
נכון.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
הוא צודק, אני צריך להבהיר את זה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת נסים זאב, ועד החינוך הוא ועד על-פי חוק, שמורכב מהארגונים העיקריים שקשורים למערכת החינוך, כגון ארגוני המורים, אקדמיה; הוא גוף ששר החינוך חייב להיוועץ בו לפני שהוא קובע צווים, לפני שהוא מתקין תקנות, ולשר החינוך יש סמכויות רבות בהתקנת צווים ובהתקנת תקנות. למשל, התקנה האחרונה שאני יכול להיזכר בה היא ששר החינוך הגדיל את סמכויות המשרד בשיקול הדעת לקבוע איפה ייפתח בית-ספר. בית-ספר לא נפתח סתם כך, אלא נפתח על-פי תקנות. אז בעקבות בג"ץ הוא הגדיל את שיקול הדעת, שהשיקולים הם לא רק טכניים אלא שיקולים יותר סביבתיים ויותר פדגוגיים. אז הוא לא יכול להחליט על דעת עצמו, הוא חייב להיוועץ בוועד החינוך, וועד החינוך מתחלף מדי ארבע שנים. אם אין ועד חינוך, כי פג תוקפו, אזי אין לו עם מי להתייעץ והוא לא יכול להתקין תקנות ולהתקין צווים.
הוועד השני זה המועצה לחינוך ממלכתי-דתי, שעל-פי החוק היא הגוף ששומר על המהות הדתית של החינוך הדתי, בעיקר בכל מה שקשור בקבלת עובדי הוראה או בפיטוריהם. זה הוועד שמוסמך להוציא עובד הוראה ממערכת החינוך הממלכתית-דתית בגלל אי-התאמה דתית, אבל הוא גם הגוף העליון שהוא מעין ועדת היגוי של החינוך הממלכתי-דתי.
המועצה לחינוך משלב היא המועצה שצריכה לייעץ לשר בכל מה שקשור לתוכניות הלימודים של תגבור לימודי יהדות בחינוך הממלכתי.
לסוגיה השנייה שהעלית – אנחנו נתנו רק דוגמה של חילופי ממשלות, אבל בחוק לא כתוב "חילופי ממשלות", אלא כתוב "בנסיבות מיוחדות". בהחלט יכול להיות שהנסיבות המיוחדות זה החלפה של שר, זאת יכולה להיות החלפה של ממשלה, או לדוגמה כמו שקרה במקרה אחד: אתה יודע שהמינויים האלה צריכים לעבור ועדה שהיום נקראת ועדת-שפניץ. ותתאר לך שוועדת-שפניץ לא מורכבת. גם שם לפעמים יש שיהוי בהרכבה של הוועדה, ולפעמים ממתינים חצי שנה עד שהוועדה מאשרת או לא מאשרת, אבל בינתיים פג תוקפה של המועצה, אז אין עם מי להתייעץ כדי להרכיב את הוועד כדי שהשר יתייעץ אתו.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
גם כאשר הולכים לבחירות, לא ראוי שאנשי ציבור ימנו אדם שיכול להיות שהממשל שייבחר לא יסכים. אז בדרך כלל יש מצב שבו בזמן – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
שאלה נוספת קצרה: לא יכולים להיות התנגשות או חילוקי דעות בין שני הוועדים – –
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
לא.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – למשל איזה בית-ספר לפתוח באזור – –
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
לא, לא.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – בין תל"י לממ"ד?
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
לא. בשום פנים ואופן. אין שום סמכות אחת שנוגעת בחברתה. לכל ועד ולכל גוף יש סמכויות סטטוטוריות ואין שום סתירה ואין שום חפיפה בין שניהם. תודה רבה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
השר מרגי, אני מוכרח לומר שכאשר השרה לבנת ביקשה ממני לצאת בטרם עת כי אתה הולך להחליף אותה, אמרתי: את יכולה לצאת, כי מרגי יגיע. כי אדוני היה פרלמנטר ויודע מאין הוא בא – –
<השר לשירותי דת יעקב מרגי:>
– – – ויודע לאן הוא הולך – – –
<היו"ר ראובן ריבלין:>
– – ואני מקווה שיישאר בממשלה תמיד, אלא אם כן נסים זאב יחליף אותך לכמה זמן, כי לנסים זאב יהיה קשה שם, בממשלה. אי-אפשר לדבר כל כך הרבה כמו בכנסת.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
– – – בזמן. מה שכן – הוא יהיה הדובר האחרון.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
קורה, בכל זאת. קורה, אם כי השר מג'אדלה אף פעם לא איחר. ואללה, לא איחר.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 12) (הארכת כהונה), התש"ע–2010. נא להצביע בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 12) (הארכת כהונה), התש"ע–2010, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אתה רואה ששכנעת את חבר הכנסת נסים זאב?
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
זאת משימה לא קלה.
<נסים זאב (ש"ס):>
יש לי משמעת קואליציונית. אין שום קשר.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
למה העמדה של חבר הכנסת אורלב לא מאירה מהצד הזה? עשרה בעד. האם נקלט אצל חבר הכנסת אורלב?
<קריאה:>
כן.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
כן, הוא נקלט.
עשרה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 12) (הארכת כהונה), התש"ע–2010, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת להכינה לקריאה שנייה וקריאה שלישית.
<הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 96) (הצבת תמרור במקום חנייה לנכה), התש"ע–2010>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/326).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר ראובן ריבלין:>
אני מזמין את חבר הכנסת אורלב לעלות ולהציג את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה, שהיא ביוזמתו של חבר הכנסת אורלב – הצבת תמרור במקום חנייה לנכה. אבל כאן הדיון יהיה בוועדת הכלכלה?
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
כן. יש לי גם כמה חוקים בוועדות אחרות.
<היו"ר ראובן ריבלין:>
בסדר גמור.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר לשירותי דת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לדיון ולאישור הצעת חוק לתיקון פקודת תעבורה (מס' 96) (הצבת תמרור במקום חנייה לנכה).
זכותם של אנשים עם מוגבלות פיזית להסדרי חנייה מיוחדים לכלי הרכב שבשימושם, מוכרת בחקיקה. החקיקה מסדירה מקומות חנייה לכלי הרכב של הנכים בדרגות שונות ובסימונים שונים. נוסף על כך, בחוק התכנון והבנייה יש חובה להקצות מקומות חנייה במקומות ציבוריים בעבור אנשים עם נכות, לרבות במקומות בבעלות פרטית המיועדים לשימוש כלל הציבור, כגון מרכזי קניות שהם בבעלות פרטית – חוק התכנון והבנייה מחייב שמגרש החנייה יכלול גם הקצאת מקומות לנכים – מרכזי קניות, בתי-מלון, אולמות שמחה, וכן גם הוראות בדבר הנגשת מקומות החנייה שיוקצו.
אלא שלא בכל מקום מקומות החנייה האמורים מסומנים בתמרור המתאים, כלומר אין לבעל אותו מרכז קניות או אולם שמחה סמכות להציב את התמרור שאוסר חנייה, אלא רק של נכים, וגם אם המקומות מסומנים, אין יכולת לאכוף שם את החוק.
הצעת החוק שמתפרסמת, שמובאת כאן היום לדיון, נועדה להבטיח את זכותם של אנשים עם נכות לחנות במקומות חנייה שהוקצו לפי כל דין, ולהתמודד עם בעיית האכיפה בנושא זה. לכן הצעת החוק קובעת: לפי כל דין מקום חנייה לנכה – יהיה מחויב בעל המקום, האחראי למקום, להודיע על כך לרשות תמרור מקומית, ורשות התמרור המקומית תהיה חייבת להציב תמרור חוקי במקומות חנייה אלה, אף שמדובר במקום ציבורי, שיכול להיות גם בבעלות פרטית, כמו שאמרתי – אולם קולנוע, אולם שמחה, מרכז קניות וכדומה, וגם מוצע שכל זה ייעשה בתוך 30 יום. מרגע שהמקום הודיע: יש לי מקומות חנייה, חייבת רשות התמרור להציב את התמרור בתוך 30 יום.
כזכור, בהצעת החוק הפרטית גם הצענו להעלות באופן דרסטי את הקנס על מי שחונה במקומות חנייה של נכים, אפילו עד כדי 5,000 שקלים. זה עורר מהומה שלמה, והתברר שאם רוצים לעלות לסכום כזה אי-אפשר לתת ברירת קנס, אלא צריך ללכת לבתי-משפט. ואם רוצים ללכת לבתי-משפט, פירושו של דבר שעד שאדם יקבל את הקנס יעברו כמה שנים, כי כולנו יודעים מה קורה בבתי-המשפט. מאידך התברר שהסכום המרבי שרשאי שר התחבורה לקבוע בצו הוא 1,000 שקלים. כיום הקנס הוא 500 שקלים.
לכן הודיעו לנו בוועדת הכלכלה שהכינה את החוק לקריאה ראשונה – ואני מודה ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אופיר אקוניס וליועצת המשפטית על מלאכתם בעניין הזה – שבכוונת משרד התחבורה להודיע בעת הכנת החוק לקריאה שנייה ושלישית על הגדלת הקנס מ-500 שקלים ל-1,000 שקלים. בכוונתי גם לדרוש בדיון בקריאה השנייה והשלישית שעל התמרור שאוסר חנייה אלא לנכים יהיה גם מצוין שמי שחונה במקום הזה צפוי לקנס של 1,000 שקלים כברירת קנס.
כמו כן, לקראת הקריאה השנייה והשלישית אנחנו נסגור סופית ונחליט סופית בדבר האכיפה או יכולת האכיפה, האם מותר לשוטר, האם מותר לפקח של העירייה, להיכנס לאותו מקום פרטי ולאכוף ולתת את הקנס. ברור שאנחנו רוצים שהסמכות הזאת תינתן. כי אחרת מה יצא? יצא שבעל המקום הקצה מקום, רשות התמרור הציבה את התמרור, אבל אין יכולת לאכוף. לכן ברור לחלוטין שבמסגרת ההכנה לקריאה השנייה והשלישית נדרשו משרדי הממשלה להביא השלמה להצעת החוק, כדי שהרשויות האוכפות את חוקי התעבורה בעניין שמירת מקומות לנכים תוכלנה לאכוף גם את התמרור המוצב.
אני מאמין שבאופן מעשי, אדוני היושב-ראש, על-ידי כך יגדל באופן משמעותי מספר מקומות החנייה לנכים.
אני מצטער לומר – מצטער לומר – שהדיווחים שנמסרו לוועדת הכלכלה בדיונים להכנת הצעת החוק הזאת לקריאה ראשונה היו דיווחים על תרבות קלוקלת של הנהג הישראלי הממוצע, שלא מהסס לזייף תעודות או לא לזייף תעודות ופשוט לתפוס מקומות חנייה, ולכן אין ברירה אלא להגדיל את הקנס באופן משמעותי, כדי להרתיע את הנהגים ולחנך אותם, כנראה בדרך הקשה, להבין שמקום החנייה לנכה הוא מקום קדוש לנכה, שאין לו שום חלופה אחרת אלא לחנות באותו במקום שהוקצה לו.
אני מקווה שהכנסת תאשר את החוק בקריאה ראשונה. תודה.
היו"ר אורי מקלב:
הצעת החוק שלך לגבי גובה הקנס – גם במקומות פרטיים?
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
כן, כי זה אותו תמרור. זה בדיוק אותו תמרור. אגב, מה שגם נשלים לקראת קריאה שנייה ושלישית – כידוע, גם ליד ביתו של נכה מוקצה מקום לחנייה שמורה של הנכה, וצריך להבטיח שהקנס יחול גם על אותו מקום שמור של הנכה ליד ביתו, כי זה סוג תמרור אחר, ועדיין יש שם בעיות עם סוג הקנס. המקום הקבוע ליד הבית הוא המקום הרגיש ביותר, ואם מישהו חונה שם, לא עולה על הדעת שהקנס יהיה רק 500 שקל, ואם הוא תופס את מקומו בקניון או באולם השמחות, הקנס יהיה 1,000 שקל. ברור שצריך להיות קנס אחיד, מרתיע, עם שלט קטן על התמרור לגבי גובה הקנס. תודה, אדוני.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה למציע החוק, חבר הכנסת זבולון אורלב. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
יש עוד יארצייט?
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
יש, יש תמיד.
<היו"ר אורי מקלב:>
אחריו – חבר הכנסת יעקב כץ.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כמובן אנחנו תומכים בחוק של חבר הכנסת אורלב, יושב-ראש ועדת החינוך. תמיד יש לי הערה בעניין הזה, שאנחנו מחוקקים חוקים שנכנסים לכיסם של ראשי רשויות ששולחים את ידם אחר כך לכיסם – באותו עניין עירוני – אבל יכול להיות שהמקרה הזה הוא מקרה חריג, כי כן יש פה עניין עירוני לדאוג לתושבי מקומך, ולכן אנחנו נתמוך בחוק.
אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולדבר על שדולה חדשה, שמי שהסתובב בכנסת בשבוע האחרון ראה – אני מקווה שאני מצטט נכון, אם לא, זו בוודאי רוח הדברים – השדולה לפלורליזם ולזכויות האדם. מה זה, זה נשמע פשוט מקסים: פלורליזם, זכויות אדם, משט הומניטרי, פעילי שלום – כולם לקוחים מאותו בית-מדרש, אבל אני רוצה להתייחס ספציפית לאותה שדולה, חברי. ביהדות יש מושג לא של חופש, אלא מושג של קדושה. עד כדי כך, שאני מכיר כמה ציונים שכשהם שרים את שירת "התקווה" הם לא שרים "להיות עם חופשי בארצנו", אלא "להיות עם קדוש בארצנו", ואין לי התרעמות על כך, אף-על-פי שאני ציוני אדוק – דווקא בגלל אותה משמעות נלוזה שנתנו למלה "חופש".
בוא ניתן לשם הדוגמה – חופש. אני, בשביל החופש שלי, אוהב לנגן על תופים – נאמר, כן, הכול בהשאלה – ואחליט להתאמן על תופים בשעה שאני חוזר מעבודתי הציבורית, בשעה 24:00, ואתחיל לתופף מקצבים כאלה ואחרים באמצע הלילה. יש חופש. יש פלורליזם. הכול מותר. מי אתה שתקבע לי?
זו כמובן הגזמה של העניין, אבל הדברים האלה נוגעים למהות חיינו. חז"ל אומרים: קדושים תהיו, פרושים תהיו. הצבת הגבולות היא בעצם המתכון לחופש, היא המתכונת לזכויות אדם. אתם יודעים, ביטוי שלקוח משם, אדוני היושב-ראש, של חיה ותן לחיות. אם אני מחליט שאני יכול לעשות מה שאני רוצה בכל מקום, בלי לשים לב לסביבה, אני בעצם גורם לכך שאני אוכל לחיות, אבל אחר לידי לא יוכל לחיות.
כל אחד יודע מאיזה בית-מדרש באה אותה מלה של אותה שדולה של פלורליזם וזכויות אדם. זה לא פלורליזם, זו פראות, זו בעצם התרת כל רסן, זה לקיחת – תסלחו לי – חדר השינה והעברתו לרשות הרבים. לא מעניין אותי מה קורה בחדר השינה של פלוני או אלמוני, שינהג כמנהגו, אבל לקחת את חדר השינה שלך ולהפוך אותו לרשות הרבים – אין פה חיה ותן לחיות אלא חיה ותן לי לרמוס אותך, חיה ותן לי להפר כל כלל.
לכן, שוב מכבסת המלים – פלורליזם. פלורליזם, איזו מלה נהדרת. אבל זה בעצם המתכון להרס החברה, מתכון להרס החיים המשותפים.
אני חושב, שהיה ראוי – יסלח לי חבר הכנסת אורלב שניצלתי את הזמן, אבל בכל זאת – להציב גם כאן תמרור אזהרה חברתי, שהמלה פלורליזם, שהיא מלה כל כך חשובה, לא תהפוך להיות חרב בידם של מי שרוצים להרוס את החברה. תודה רבה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. חבר הכנסת יעקב כץ, בבקשה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – –
<היו"ר אורי מקלב:>
אם כך, חבר הכנסת כנסת משה מוץ מטלון, בבקשה. אם אפשר לפתוח לו רמקול.
<משה מטלון (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי, ברצוני לברך את חבר הכנסת אורלב על היוזמה הברוכה. התייחס לזה חבר הכנסת אורלב – הוא התייחס להתנהגותו ולהתנהלותו של הנהג הישראלי: תמרור הוא לא תמרור, פס לבן הוא לא פס לבן, חוקים הם לא חוקים, ודווקא בנושא כל כך רגיש, גם מבחינה חברתית, הכנסת נדרשת מעת לעת לתת את דעתה.
אני מברך על ההצעה להכפיל את הקנס. אני הייתי מצפה לקנס גדול יותר, אבל אתם יודעים, אם כל פעם נכפיל את הקנס, אנחנו נגיע למספר או לסכום הראוי באמת.
נכון לעשות את המעשה בעיקר במקומות שהם מרכזי קניות, קניונים למיניהם, ששם החניונים הם תת-קרקעיים, או כמו בנמל תל-אביב, שבאמת הקפידו שם להקצות מקומות חנייה לנכים, אבל הם נתפסים, ופקחים עירוניים לא נכנסים, המשטרה לא נכנסת, כך שהתמרור קיים, העבריינים חוגגים ואין מי שיאכוף את החוק.
תבוא על הברכה, אדוני חבר הכנסת אורלב, ותבוא הכנסת על הברכה. אני מקווה שעוד במושב הקרוב החוק הזה יבוא לקריאה שנייה ושלישית. מחר אנחנו כאן נצביע בקריאה טרומית על הצעת חוק שאולי משלימה את ההצעה הזאת, הצעת חוק שאני הגשתי, על אי-הגבלת שעות חנייה לנכים, אבל על כך נדון מחר. אני מודה לך מאוד.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לחבר הכנסת מוץ מטלון. חבר הכנסת נסים זאב, הדובר האחרון בהצעת חוק זו, בבקשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להזכיר לחבר הכנסת זבולון אורלב, שכאשר אמרתי לך שהקנס של 5,000 שקל הוא מוגזם, הוא לא פרופורציונלי, הוא לא יכול לעמוד במבחן הציבורי, כעסת עלי מאוד. זה אפילו מופיע בפרוטוקול שאני אולי נגד הנכים. אמרתי לך: אם נוטים לתפיסה שמקום חנייה לנכים הוא קנס של 5,000 שקלים, מי שעשה עבירת תנועה אחרת צריך לתת לו 20,000, ואחרים שעברו עבירה חמורה יותר – אולי גם לתלות אותם בכיכר העיר. צריכה להיות פרופורציה בקנס.
אני שמח שבסופו של דבר, בלי שאני ארצה, אני חושב שכיוונתי, ואני אמרתי שאני בעד להכפיל ואפילו לשלש, אבל לא צריך להגזים. אמרתי אפילו 1,000 או 1,500. אם רוצים להגזים, אפשר להגיע ל-2,000. אי-אפשר להגיע ל-7,000 שקלים – חבר הכנסת דוד רותם התחרה בך. אחרי שאתה הצעת 5,000 שקלים הוא הציע 7,000 שקלים, וחיכיתי לחבר כנסת אחר שיגיע ל-10,000 ואחר ל-20,000, כי יש פה תחרות מי יכול להילחם יותר למען הנכים.
אני לא חושב שאני לא רגיש לעניין הזה, אני רגיש מאוד. אני חושב שהוועדה קיבלה החלטה שקולה ומאוזנת. אני מברך אותך על עצם הצעת החוק, שבכל מקום ציבורי צריך להקצות שטח לנכים. זו תפקידה של הרשות המקומית לראות, לדאוג; גם פיקוח חייב להיות באותה רשות עירונית, למצוא את הדרך החוקית איך לאכוף את זה, ואני בעד זה.
בוודאי, חבר הכנסת אורלב, לגבי חניית נכים סמוך לבית, לדעתי שם באמת צריך להחמיר את הקנס – הרבה יותר מאשר בקניונים, שם לפעמים לא שמים לב, לפעמים אחד מרשה לעצמו רק דקה, כל החניות פה פנויות. אתה מגיע למרכז קניות – כל החניות תפוסות חוץ מחניות הנכים. אתה רואה ארבעה, חמישה מקומות פנויים, אתה אומר: אני נכנס לדקה אחת ויוצא. פתאום הפקח מחכה לך בדרך: רק תיכנס לסופר ואני אראה לך בדיוק.
<משה מטלון (ישראל ביתנו):>
אז צריך לקנוס את הנכים כי הם לא עומדים בחניות.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני חושב שעל כל נהג צריך פקח. ככה אפשר גם להגדיל את ההכנסות של הרשות המקומית.
בכל אופן, אני שמח מאוד שהיום זה מאוזן, שקול, ויישר כוחך על כך.
<היו"ר אורי מקלב:>
רק למנוע אי-בהירות, אני מבין שהחוק הזה עוד לא מדבר על הקנס. זה חוק אחר.
<נסים זאב (ש"ס):>
גם.
<היו"ר אורי מקלב:>
החוק מאפשר לקנוס. הקנס שיהיה קבוע על חנייה במקום לנכים יהיה אותו קנס, אותו סכום יוחל במקרה שהחוק הזה ייכנס לתוקף. כרגע החוק הזה מדבר – אי-אפשר היום לקנוס בקנס כספי מעל 1,000 שקלים בתור ברירת קנס. קנס כספי גדול יותר – צריך ללכת לבית-משפט. זאת היתה המגבלה של החוק לברירת קנס. אבל החוק הזה לא מדבר, כפי שאני הבנתי אותו, על גובה הקנס. הוא רק מבקש להצמיד מקומות פרטיים, כגון חניונים, מרכזי קניות, בתי-חולים, שאפשר יהיה לתמרר את המקום הזה לפי חוק התמרור שקיים ברשות הרבים.
אבל הבעיה המרכזית שאתה העלית – נכון, זו האכיפה. למעשה, אתה יכול להקצות מקומות חנייה לנכים, אבל כשאין אכיפה – אין אכיפה גם ברשות הרבים, קל וחומר שלא יגיעו למקומות הפרטיים. דבר אחד.
דבר שני, חבר הכנסת זבולון אורלב, צריך גם סנקציה לגבי הרשות המקומית. אותה רשות שאתה מדבר עליה – אתה מדבר על 30 יום. והיה אם לא יהיה ב-30 יום, אם לא יהיה ב-60 יום – שם אני מציע להשאיר את ה-5,000 שקלים.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
תודה רבה, אדוני. אני מבקש להבהיר לגבי גובה הקנס. אני בדעתי, ולא שיניתי את דעתי, שמי שמעז לחנות במקום חנייה שמסומן בכיסא גלגלים – פירושו של דבר שזה לנכה על כיסא גלגלים – צריך לקבל קנס של 5,000. אני לא שיניתי את דעתי. הבעיה שלי היא החוק הישראלי שאומר שאי-אפשר לתת קנס כזה אלא בבית-משפט. פירושו של דבר, שהקנס הזה לא יהיה. יעברו 50 שנה עד שבית-המשפט ידון. לכן, במסגרת הברירה, זה עד 1,000 שקלים. לכן, בשלב הזה הסכמנו. יכול להיות שנשנה ונאפשר גם 5,000 שקלים, שאם מישהו חוזר ועושה כמה פעמים את אותו מעשה, יוכל לקבל קנס כזה. אבל התיקון של הכפלת הקנס מ-5,000 ש"ח ל-1,000 ש"ח – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
500.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
סליחה, מ-500 – אתה רואה, אני כבר מדבר מהרהורי לבי; חבר הכנסת נסים זאב כמעט קיבל התקף לב – מ-500 שקלים ל-1,000 שקלים, הוא לא נעשה בחוק הזה, אלא בצו אחר, ששר התחבורה יפרסם, ועל כך תהיה התחייבות פרוטוקולית של משרד התחבורה במסגרת הדיונים להכנת הקריאה השנייה והשלישית.
<היו"ר אורי מקלב:>
יפה. לאחר שהכול הובהר, נוכל לעבור להצבעה.
אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה, חברים.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 96) (הצבת תמרור במקום חנייה לנכה), התש"ע–2010, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר אורי מקלב:>
בעד – 11, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק זו תידון בוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב. אנחנו, אם כך, נוכל לעבור להצעת החוק הבאה שעל סדר-יומנו.
<הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (מס' 4) (סימון סוכרים במזון), התש"ע–2010>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/323).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר אורי מקלב:>
הנושא הבא הוא הצעת חוק של חברי הכנסת יעקב כץ ואורי אורבך לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (מס' 4) (סימון סוכרים במזון), התש"ע–2010, קריאה ראשונה. בבקשה, חבר הכנסת יעקב כץ. יש רשימה של דוברים, ואפשר עדיין להירשם. מי שרוצה להוסיף לרשימה יכול לעשות את זה אצל מזכיר הכנסת.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, אני בביתי, בנושא הסוכרים, ברוך השם, שאשתי תהיה בריאה, היא שומרת עלי; אף-על-פי-כן אני נראה כמו שאני נראה, והיא מקפידה כמה שיותר. כשהיתה הזדמנות לחבור לידידי אורי ולבוא בהצעת חוק משותפת בדברים דומים – בדברים שונים, אבל בדברים שנוגעים לבריאות הציבור – אז רק רציתי לדבר קצת על הסוכרים, כיוון שפה בכנסת אנחנו עושים מאמצים שלא להשמין, ואתה דוגמה אישית יפה מאוד; יש לנו פה עוד כמה דוגמאות יפות.
<היו"ר אורי מקלב:>
מעריצים – – – אבל יש כאלה שיגידו שזה לא ראיה, כי אוכלים אותנו בבשר החי...
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
כיוון שזה קשור לחוק הקודם של ידידי זבולון, גם אני נכה, אני רק מציע, אפרופו הנושא של הקנסות, אם היו משאירים 90% אצל הנכה זה היה מצוין – –
<היו"ר אורי מקלב:>
אז הוא היה מגיע למרכז הקניות, ממילא גם המקום לא היה תפוס, כי היה לו עם מה לקנות.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – רק לא לקנות בזה לא עוגות ולא דברים שמנים.
על כל פנים, אדוני השר, כמה פרטים שעוזרי סייעו לי, כי אני לא בקי כל כך, לא בפרטים – אני רוצה לומר באופן אמיתי, הדברים נוגעים לכולנו, לכן אני שמח שהחוק הזה עולה היום להצבעה בקריאה ראשונה, ואין לי ספק שהוא גם יעבור בקריאה שנייה ושלישית, כי כולנו סובלים מהשמנת יתר.
רציתי לקרוא מעט על הסוכרים: ראשית, הצעת החוק באה לתת לצרכן מידע על האוכל שהוא צורך. מוצרים רבים מכילים סוכר, מוסף או טבעי. למשל, אם אתה אוכל תפוח או שזיף טוב, שם הסוכר הוא טבעי. הרבה פעמים הסוכר בא בצורה מוספת, ולא בצורה טבעית, ויש לזה השפעה על בריאות הצרכן. כיוון שהצרכן הממוצע לא בקי בכל סוגי הסוכרים ולא מבחין בין הסוכר המצוי – סוכרוז – לבין חד-סוכרים, כמו גלוקוז ופרוקטוז, וסוכרים אחרים, הצעת החוק לא דורשת לפרט אילו סוכרים יש על המזון, אלא רק לציין כמה סוכר יש. עם זאת, הצעת החוק משאירה מקום לשר הבריאות לקבוע את התקנות בסימון הסוכרים, וזה יבוא כשזה יעבור לוועדה בין הקריאה הראשונה לשנייה והשלישית.
סימון הסוכרים במוצרים מקובל בארצות אחרות, ביניהן ארצות-הברית של אמריקה, וזאת זכותו של הצרכן לדעת מה הוא קונה. כיום, כיוון שאין חובת סימון סוכרים, יש מציאות מגוחכת שבה כתוב על מוצר שהוא מכיל פחות סוכר, אך לצרכן אין כל דרך לדעת כמה סוכר הוא כן מכיל. כתוב שיש שם פחות סוכר, אבל לא כתוב מה כמות הסוכרים.
עכשיו הרצאה קצרה על נושא הפחמימות, ברשותכם. פחמימות מורכבות ממולקולות פחמן ומים ומהוות מקור אנרגיה עיקרי לגוף. יגיד לי כבוד הפרופסור לענייני עור ואור, האם עד עכשיו אני אומר דברים נכונים?
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אני אגיש הסתייגות לעניין הזה...
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
באופן גס אפשר לחלק את הפחמימות לפחמימות פשוטות ופחמימות מורכבות; הפחמימות המורכבות הן דברים כמו עמילן, תאית וכדומה, והפשוטות הן הסוכרים. ההבדל ביניהן הוא גודל המולקולה. מולקולה של פחמימה מורכבת היא מעין שרשרת ארוכה של מולקולות קטנות יותר, ואילו הסוכר המצוי – –
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
מולקולה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
בישיבות היו קוראים לזה מולקולה, אז מולקולה. איך אומרים ברוסית, אותו הדבר?
<אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):>
כמו בעברית, מולקולה.
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
עם הבית הסליחה. – – ואילו הסוכר מצוי, סוכרוז, הוא חיבור של רק שתי מולקולות אחרות, גלוקוז ופרוקטוז, ויש גם חד-סוכרים – מולקולה אחת. זמן העיכול של הפחמימות המורכבות ארוך יותר מזמן העיכול – –
<היו"ר אורי מקלב:>
נראה שאתה מוציא לנו את התיאבון לסוכר לגמרי.
<זבולון אורלב (הבית היהודי):>
אכלת סוכר או פחמימות לפני?
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
– – של הפשוטות, לכן אכילת סוכרים – פחמימות פשוטות – יוצרת עומס בבת אחת על המערכת שאחראית לפירוק הסוכר. עומס זה עשוי לגרום לסכרת, או לסוכרת. נוסף על כך, צריכת סוכר יכולה לפגוע בשיניים. החיידקים מפרקים את הסוכר ונוצרת חומצה הגורמת עששת. צריכת סוכר גבוהה היא אחד הגורמים להשמנה, שהיא כמעט מגפה בארץ. כמעט 20% מאזרחי ישראל סובלים מהשמנת יתר.
מקובל לחשוב שיש הבדל גדול בין סוכר לבן לבין סוכר חום או סוכרים טבעיים, אבל המומחים שלי אומרים שמחשבה זו היא נכונה רק חלקית. הסוכרים הטבעיים עוברים פחות זיקוק, אבל יחד אתם יש גם חומרים הטובים לגוף, כמו ויטמינים ומינרלים חשובים. בסוכר המזוקק, הסוכר הלבן, הוצאו מינרלים חשובים אלו ונשאר רק הסוכר. עם זאת, הסוכר עצמו כמעט לא שונה, ולכל סוגי הסוכר השפעה מזיקה כמעט באותה מידה. במלים אחרות, כמעט אין הבדל מבחינת הסוכר עצמו, אלא רק מבחינת החומרים הנלווים. זה כשמדובר על סוכר חום או סוכר לבן. חמד, זו אחת הסיבות. אצל הדרוזים אוכלים הרבה סוכר או מעט סוכר?
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
– – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
על כל פנים, זאת אחת הסיבות לכך שהצעת החוק לא מבחינה בין סוכרים טבעיים וסוכרים אחרים.
קצת על סוכרת והשמנה: סוכרת – בארץ יש כ-600,000 חולי סוכרת, וכשליש מהם לא מודעים למחלתם. מלבד הפגיעה שבמחלה עצמה, היא יכולה להוביל לסיבוכים כמו עיוורון ופגיעה בכליות או ברגליים. השמנה – 17% מהבנות וכ-20% מהבנים בארץ סובלים מהשמנת יתר. השמנה יכולה לגרום למחלות לב רבות ומעלה את הסיכון לסרטן השד.
לכן אני קורא לציבור שנמצא בכנסת להצביע בעד החוק, ואין ספק שזה יביא יותר בריאות, נחת, או כמו שאומר הרב נסים, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. תודה.
<היו"ר אורי מקלב:>
אנחנו מודים לך על ההרצאה המלומדת. אף שאתה נמנע מסוכר ומדברים כאלה הגשת את זה בצורה מתוקה מאוד, ואנחנו נעבור לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי, שגם כן יאלפנו בינה בנושא, ואחריו – חבר הכנסת אורי אורבך.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יסלח לי חבר הכנסת יעקב כץ, על אף השיעור המלומד בענייני סוכרים, אני רוצה לעבור לקצת מרירות. מובן שאני תומך בחוק הזה, גם אני צריך לדאוג מפני השמנה. מובן שיחד עם כל עם ישראל אעיין בדיוק מה כמות הסוכרים על כל מוצר ומוצר, כמו כל מי שחרד לכמות הקלוריות שהוא צורך וכן הלאה.
אבל כמו שאמרתי, אני רוצה לחזור לעניין אחר, דווקא לעניין מריר יותר. אתמול היה אותו אירוע, אותה השתלטות של צה"ל, של חיילי הקומנדו שלנו – ונצטרך עוד לדון בזה מצדדים שונים – על ספינות הטרור שבאו למדינת ישראל. ומייד חרדה גדולה בתוך מדינת ישראל – חרדה גדולה כיצד יגיבו ערביי אום-אל-פחם. אני שומע פה מדי פעם את חברי הכנסת הערבים שבאים לכאן בדמעות שליש: אין לנו שוויון זכויות. אנחנו דורשים אפליה מתקנת – ואפילו בית-המשפט חוקק בחוק, זאת אומרת כפה עלינו לקבל את העניין של אפליה מתקנת – וטענות של קיפוח, וטענות ש"אנחנו לא מקבלים את כל את מה שמגיע לנו". אבל בשעת מבחן הכי מינימלית שבעולם, אין אפילו צל צלו של חשש של המערכת שלנו איפה הם יהיו.
חברי כנסת פה צועקים: הקמתם יחידה של מסתערבים לתוך מדינת ישראל, איך אתם עושים דבר כזה? ואנחנו מקבלים כל פעם מחדש את התשובה על השאלה הזאת. שוויון זכויות יודעים לדרוש. שוויון בסולידריות, שוויון, לפחות בשתיקה, כשמדינת ישראל באה לעמוד על נפשה – אגב, לא רק לעמוד על נפשה, אלא גם לעמוד על נפשם. כשהטילים עפים מלבנון או הטילים עפים מעזה, הם לא מבחינים, הם לא שואלים מה תעודת הזהות שלך. הם פוגעים בכל אחד ואחד. ואנחנו מוצאים אותם שוב ושוב לצדם של אויבינו. אני לא מדבר רק על חברי הכנסת פה, שזה המעוז הקדמי של האויב. אני מדבר על האוכלוסייה – על האוכלוסייה שמקבלת מכאן ודורשת מכאן ועד להודעה חדשה.
אבל משום מה זה מין נתון בסיסי של משטרת ישראל, שיש לנו איזה מין היערכות פנימית בכל פעם שיש לנו חזית חיצונית. כי "אנחנו פלסטינים". הם לא ישראלים. הם לא אזרחי מדינת ישראל. הם אזרחי מדינת ישראל אך ורק כדי לדרוש, כדי לתבוע. ומכאן נוצר סימן שאלה מאוד גדול שהם מחויבים לתת עליו תשובה: היכן אתם נמצאים – או שאתם בוחרים – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
נא לסיים.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אני אסיים. כשמקבלים – אנחנו שווי זכויות. כצריך להביע סולידריות – לא לתת, לא מדברים על שירות לאומי, לא מדברים על תרומה למדינה. מדברים על כך שבשעות מבחן קשות אל תהפכו להיות לצדם של אויבינו. לזה אין לנו אפילו ציפייה.
משפט אחרון. בשעה 18:00, בכל רחבי הארץ – – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
– – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
בשעה 18:00, גם אתה, אורי אורבך, מוזמן לצמתים, בצומת בירושלים, להביע תמיכה בחיילי צה"ל, להביע תמיכה בעם ישראל ובמדינת ישראל כנגד כל אויביה וצריה, ביחד עם ישראל החזק, האמיתי, שהוא לא רק רוצה להיות שווה זכויות, הוא גם נאמן לחובותיו להיות נאמן לעם ישראל.
ומכאן גינוי חריף לאלה שמכנים את עצמם, המתחזים האלה שמכנים את עצמם "נטורי קרתא", שכל פעם מצטרפים לשונאי ישראל בלחרף ולגדף את עם ישראל ומדינת ישראל. גינוי חריף למתחזים האלה ליהודים כשרים. תודה רבה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אתה יכול לעסוק גם בנושא, אבל אתה לא חייב.
<היו"ר אורי מקלב:>
הוא יכול לשלב בין הדברים גם כן.
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי אני מבקש לתמוך בחוק של חברי חבר הכנסת יעקב כץ ולמחות נמרצות על כך שהוא חדר לטריטוריה שלי. הייתי מפרט אם הייתי מבין בסוכרים כל כך הרבה כמו שהוא מבין בהם היום, אבל אני חושש לגלות את קלוני. באמת, אורך המולקולות של הסוכרים כבר – חלקו, לפחות – נשכח ממני. אבל בוודאי החוק ראוי: ההשמנה היא סוג של מגפה בין-לאומית, וזו אחת הדרכים הנכונות להיאבק בה.
הערות בשולי מה שאירע אתמול: מועצת הביטחון קראה היום לישראל לשחרר את משתתפי המשט ולהחזיר את האוניות לבעליהן, לארצותיהן. כיוון ששמעתי מפי מארגני המשט שהאוניות הללו עמוסות ציוד הומניטרי, שאומנם נועד במקורו לעזה, אני מציע לשלב את שני הדברים ולקיים לפחות מקצת מהחלטות מועצת הביטחון ולהחזיר את האונייה על מטענה לטורקיה, ושבטורקיה יחלקו אותו לכורדים. כי יש 15 מיליון, מיעוט מדוכא, שנלחמים בו, שהטורקים מתעמרים בו שנים רבות, שנלחמו על עצמאותם.
זה המקום לגנות את פעולות הטרור של המחתרת הכורדית, ה-PKK, אבל גם נכון לברך על בקשתם לעצמאות. היו שנים, בשנות ה-50 הרחוקות ישראל אפילו סייעה צבאית לכורדים במאבקם לעצמאות, לאו דווקא בטורקיה, בארצות אחרות.
אני חושב שמטעמים הומניטריים ראוי להפנות את הספינות חזרה לטורקיה, ושיחלקו את כיסאות הגלגלים ואת המזון – גם אם הוא עתיר פחמימות, חבר הכנסת כץ, שיכתבו על זה שזה עתיר פחמימות – ואני בטוח שהכורדים המדוכאים ידעו להעריך את זה.
את המכתב בעניין הזה קיבלתי ממר ירון וייס, ואני מבקש לומר דבר בשם אומרו. הרעיון נכון ושייטלו קורה מבין עיניהם. תודה רבה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אורי אורבך, שותף להצעת החוק.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<היו"ר אורי מקלב:>
הפעם יש לו פריווילגיה, חבר הכנסת נסים זאב: הוא גם מציע החוק, והוא יסיים. חבר הכנסת נסים זאב רצה לסכם, אבל במקרה הזה אנחנו מאפשרים לחבר הכנסת אורי אורבך.
<נסים זאב (ש"ס):>
גם כך, אני אסכם.
<היו"ר אורי מקלב:>
זה תמיד, גם כשאתה מתחיל.
<נסים זאב (ש"ס):>
את הסיכום שלי אני אסכם בכל מקרה.
אדוני היושב-ראש, אני ממש המום מהצעת החוק. לא ראיתי הצעת חוק כל כך אורגינלית, מקורית, מועילה. אני בטוח שכבר לא יהיו חולי סוכרת במדינת ישראל, כי כל אחד, לפני שישים משהו בפה, הוא קודם כול יבדוק את הרשימה: כמה קלוריות, כמה סוכרים יש בפנים ואיזה סוג סוכרים מהסוגים שהזכרת. אני לא בקי בהם, אבל אתה למדת את זה טוב, לעומק.
אני רוצה לומר לכם שהבעיה שלנו היא לא רק הסוכרים, אלא גם לחץ הדם. למשל, אני חושב שבאותה מסגרת חוק – ואני אעלה רעיון – צריך לכתוב כמה מלח יש בכל דבר ודבר, כי היום אנשים סובלים מלחץ דם, וזה מביא גם התקף לב וגם שטפי דם – בר-מינן, שטף דם במוח. וגם להביא תוכנית – נגיד שבתוך ה"ביסלי" או ה"במבה" יגידו גם איך מורידים את זה בסופו של דבר, כמה זמן צריך לרוץ כדי להוריד את אותן קלוריות שהעמסנו על עצמנו. אז במקרה אשתך משגיחה עליך, אשריך ואשרי חלקך, יש לך אשה שעושה את עבודתה נאמנה, אבל רוב הנשים לא כל כך אכפת להן איך הבעלים נראים, ואם משמינים בעוד 10 קילו זה לא נורא.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
הוא אמר שהוא לא מתפקד לפי מה שהיא אומרת, הוא לא נשמע להוראות של אשתו. אם יישמע להוראות של אשתו – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
זה משהו אחר. עכשיו אני מדבר בנושא התזונה.
אדוני היושב-ראש, יש פה אשה שמסבירה בדיוק למה הסכרין כל פעם עולה אצלה, ולא בגלל הסוכר. תשמעו מה היא אומרת: אני מרגישה איך הכעס גואה בי ואני בעצמי נהיית אלימה והסכרין שלי עולה. הרי זו אותה תקשורת שמפוצצת את לוח השידורים בזבל – אני לא רוצה להגיד איך שהיא כותבת את המלים. היא מוצאת מלים בוטות לתאר את לוח השידורים הזה. "איך נוער יכול לצאת נורמלי כש'האח הגדול', 'הישרדות' ו'הרווק' הם פסגת התרבות שלו? מה יכול לצאת מנער שכמודל לחיקוי מגישים לו חבורת עבריינים אוכלי חינם, שיושבים ומהמרים בין ג'וינט לג'וינט בסדרה 'עספור'?" שמעתם מה זה עספור? עספור בערבית – הנה, חמד יודע – זה ציפור. אז כנראה העספור הזה נכנס במוח, בקודקודם של אותם חוליגנים, שכל שעה מראים את זה בתקשורת, כאילו מי-יודע-מה מראים פה, איזו תוכנית תרבותית, רחמנא ליצלן, "שגם אותה כבר הוצאתי אל מחוץ לתחום".
תראו, אני רוצה לומר לכם, יש פה על האח הגדול והאח הקטן והאבא הזקן, ובאמת, חבל לומר את כל הרשימה של כל התוכניות, אבל בגלל שהזמן כל כך קצר אני רק אומר את הסיום: "אתמול בערב חזרה בתי מסבתא עם חולצה חדשה שקיבלה מתנה" – סבתא תמיד נותנת מתנות, אבל לא תמיד היא מסתכלת מה כתוב על החולצה, מה הכיתוב – "רק שסבתא לא שמה לב להדפס שהיה על החולצה – Sex Online Call me– על חולצה של ילדה בת עשר". בת עשר בסך הכול. מזל שאמא שמה לב.
תבינו, רבותי, אני רוצה לומר לכם, וזה עצוב מאוד. אנחנו מדברים על סכרין. לחץ הדם שלנו עולה כל שעה. אם אתם תראו את הזבל שמראים בערוץ-2, את הפרסומות מה עומד לקרות בעוד חמישה ימים בתוכנית "הישרדות", אני רוצה לומר לכם – –
<משה מטלון (ישראל ביתנו):>
ערוץ-10.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – אם חפצים חיים אנחנו, אם אנחנו באמת רוצים הישרדות, אז צריך להקיא את התוכנית "הישרדות". אם אנחנו רוצים שהבנים שלנו יקבלו חינוך – אנחנו מביאים פה כל שני וחמישי הצעות חוק למניעת אלימות בכל מה שקשור לנושא עברייני מין, הטרדות מיניות, וכולם צועקים פה. מה אנחנו עושים באמת כדי למנוע, אם אנחנו מסממים את הנוער שלנו? אנחנו מחנכים אותם לזנות, ואנחנו דורשים מהם לא לזנות?
אנחנו לא יכולים להמשיך להיות צבועים. צריכים להחליט מה הקו שלנו. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה לך, אדוני חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת אורי אורבך, בבקשה.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, אני בכל זאת אחרוג מהמנהג הרווח פה ובכל זאת אדבר על הנושא. אני יודע שזה לא מקובל, אבל אני מקווה שוועדת האתיקה לא תקנוס אותי – – –
<השר לשירותי דת יעקב מרגי:>
אם אתה מסכים – – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
על העניין, כן. אבל בכל זאת, אחרי ששמעתי את ההרצאה – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – – בעניין הזה. אני אגיש תלונה, בסדר?
<אריה אלדד (האיחוד הלאומי):>
אנחנו לא יכולים לעסוק במשהו אלא אם כן הוגשה תלונה.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
יכולת, חבר הכנסת בן-ארי, אם אתה כבר לא עוסק בנושא, להגיד שעל הספינה אתמול היו שקים גדולים של סוכר, ואז להמשיך לדבר על – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אבל אמרתי שזה מתוק וזה מר, אני כבר – – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
כן, כן, אתה מסוגל לקישורים יותר אינטליגנטיים.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
בפעם הבאה – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אבל אולי בעוד חמש דקות ובנושא הבא.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – אתייעץ אתך לפני זה.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
כן, כדאי בכלל שתתייעץ אתי מדי פעם, זה יחסוך לך הרבה דברים.
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
עמיתי חבר הכנסת יעקב כץ כל כך פירט, עד שכמעט אני חושב לשנות את הצעת החוק ושיהיה ציור של גולגולת על כל דבר שיש בו סוכר. כלומר, כמעט משכתי את הצעת החוק תוך כדי הדברים, זאת אומרת – זו סכנה כל כך קשה, שהחוק שלנו מתון מדי.
אני כמובן לא אפרט את כל הסכנות, אבל בכל העולם המערבי זאת רעה חולה – לא רק השמנה אלא גם חולי סוכרת וההחמרה של מחלות קיימות לסוגיהן. ואומרים, על-פי כל המחקרים, שזה גורם התמותה מספר אחת. שוב, ברוך השם, זה לא במכה אחת, אבל לאורך השנים, ההשפעה והעלויות התקציביות שגורם הסוכר – סוכר עודף – זה דבר שצריך לתת עליו את הדעת. המודעות בכלל לכל הסכנות שיש במזון שצריך לאכול במידה ובבריאות ובתיאבון היא דבר שהולך ותופס לו מקום, וישראל היא מהמתקדמות במדינות. אנחנו יודעים את זה גם תוך כדי טיפול בחוקים אחרים.
החוק שעליו אתם הולכים להצביע בקריאה ראשונה זה הוספת סעיף לפקודת בריאות הציבור – אחרי כל ההרצאות, כדי שנדע על מה אנחנו מצביעים – האומר ששר הבריאות, באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, יקבע הוראות בדבר חובת סימון תזונתי של הסוכרים במזון ארוז מראש בהגדרתו לפי פקודה זו.
יש, אגב, הצעה קיצונית יותר, שהיא לא תעבור אבל היא מעוררת מחשבה: לסמן על מוצרים ארוזים את מספר כפיות הסוכר שיש במוצר, כלומר יהיה סימון של כפית קטנה מאוד ועליה המספר 1, 2, 3 – מספר כפיות הסוכר. זה הדבר שהוא הכי יעיל, כי אז אנשים יקבלו מושג כמה סוכר יש, בלי להבין יותר מדי בטבלאות. אבל כיוון שכפית סוכר זה דבר לא מוגדר בדיוק מבחינת הכמות, וכיוון שזה קיצוני מדי, אנחנו נסתפק בהצעה – – –
<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>
כמה יש ב"מקופלת"?
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
ב"מקופלת", נדמה לי שש או שבע כפיות סוכר – ב"מקופלת" אחת – אם אני לא טועה.
<היו"ר אורי מקלב:>
יש מיני ויש – – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
זה מדהים, אבל אנחנו פשוט – – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
– – – "מקופלת" בבינוני או בארוך?
<היו"ר אורי מקלב:>
אל תגיד "מקופלת" סתם. יש מיני "מקופלת" ויש "מקופלת" רגילה ויש – – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
ברגיל. יש שני דגמים, אבל אני יודע שאם אנחנו נעשה את החוק הזה, כמה חברות מזון יצטרכו לסגור את השערים שלהן – –
<מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):>
אתה לא יכול לפרט, אבל על כל – – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
– – ואני חושב שלא כדאי להגזים. נשמור את זה למוצרים אחרים, מזיקים יותר. אני קורא לכם, רבותי, לתמוך בהצעת החוק החשובה הזאת.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
כל דבר במינון.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה. אם כך, אחרי הדברים המתוקים הנ"ל אנחנו יכולים לעבור ישירות להצבעה, רק שחבר הכנסת אורי אורבך יגיע למקומו. מי שבעד – אנחנו יודעים, הוא בעד החוק. מי שנגד – אנחנו לא יודעים.
הצבעה.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (מס' 4) (סימון סוכרים במזון), התש"ע–2010, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר אורי מקלב:>
בעד – 12, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק זו עברה בקריאה ראשונה והיא תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר אורי מקלב:>
סגן מזכירת הכנסת, בבקשה, הודעה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בנושא: מסקנות הוועדה הבין-משרדית לבחינת נושא רצח ילדים על-ידי הוריהם, הצעותיהם של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וחבר הכנסת אורי אריאל. תודה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לסגן מזכירת הכנסת.
אם כך, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, ביום רביעי, כ' בסיוון התש"ע, 2 ביוני 2010, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. תודה.
הישיבה ננעלה בשעה 17:48.