דברי הכנסת
דברי הכנסת
ה / מושב ראשון / ישיבות י'–י"ב /
כ"ב–כ"ד באדר התשע"ג / 4–6 במרס 2013 / 5
חוברת ה'
ישיבה י'
הישיבה העשירית של הכנסת התשע-עשרה
יום שני, כ"ב באדר התשע"ג (4 במרס 2013)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
דיווח שרי הממשלה השלושים-ושתיים לכנסת 2
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום: 3
יעקב פרי (יש עתיד): 14
מאיר כהן (יש עתיד): 16
עמר בר-לב (העבודה): 18
ישראל חסון (קדימה): 20
אלעזר שטרן (התנועה): 25
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 28
אבי וורצמן (הבית היהודי): 32
מרדכי יוגב (הבית היהודי): 36
טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 37
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 38
יפעת קריב (יש עתיד): 39
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 41
אראל מרגלית (העבודה): 44
דב חנין (חד"ש): 49
אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו): 52
סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל: 54
תמר זנדברג (מרצ): 60
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 62
מאיר כהן (יש עתיד): 63
יריב לוין (הליכוד ביתנו): 66
<דיווח שרי הממשלה השלושים-ושתיים לכנסת>
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
היום יום שני, כ"ב באדר התשע"ג, 4 במרס 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
יש לי העונג והכבוד המיוחד להזמין את חברי, השר לשיתוף פעולה אזורי והשר לפיתוח הנגב והגליל, חבר הכנסת סילבן שלום, אשר יסקור את פעילות משרדו בממשלה ה-32. בבקשה, השר סילבן. אני לא יודע אם אתה תקבל מחמאות מהמפלגה שלך, אבל תרשה לי, עד שאתה עולה למעלה, לומר לך שבהחלט – –
<מירי רגב (הליכוד ביתנו):>
– – – מחמאות. מה זאת אומרת?
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
– – מי שמסתכל על מה שעשית עד כה – סיפור חייך הוא סיפור חיים, חביבי, וכל הכבוד לך על כל מה שעשית, על כל הפעילות הגדולה. ונדמה לי שקודם כול מדינת ישראל חבה לך; ושנית, מפלגתך – אני לא יודע אם היא תזכור את זה, מפלגתך. אנחנו נזכיר להם פה. בבקשה, אדוני.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. איש שאני באמת מעריך, לא כמצוות אנשים מלומדה להחזיר מחמאה תחת מחמאה, אבל אין ספק שהטבעת את חותמך בכל ההיסטוריה של מדינת ישראל: גם בשירות צבאי ממושך, ביחידות הכי מובחרות שיש; וכמובן גם כאן, בכנסת ישראל, זו השנה ה-29 ברציפות שאתה נמצא כאן. היום ותיק חברי הכנסת, ואני חושב שזה בא לידי ביטוי בשורה ארוכה מאוד של תפקידים. יצא לנו ויצאה לי הזכות להיות יחד אתך בכמה ממשלות – היינו יחד בשלוש ממשלות ישראל – ובכל פעם מילאת את התפקידים בצורה הטובה ביותר. והרבה פעמים, לצערי הרב, העולם הוא עולם של דימויים. אז יש כאלה שהדימוי שלהם הוא יוצא מן הכלל והמעשים שלהם מאוד קטנים, ויש כאלה שהמעשים שלהם מצוינים, ולצערי, לפעמים, הדימוי לא בדיוק עונה על ההגדרה הזאת. אצלך אני יכול לומר בצורה הכי הכי ישרה ומלאה שאתה באמת אדם מדהים, ואני מאחל לך הצלחה בהמשך דרכך.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
תודה.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
אני מאוד מאוד שמח על המתכונת הזאת שעשיתם, ובכלל, בכנסת הזאת יש מתכונת חדשה שלא הייתה הרבה מאוד שנים. אומנם אני לא חבר כנסת מ-1984, אבל הייתי כאן עיתונאי מ-1984 – כתב פרלמנטרי בכנסת – ואני לא זוכר את הדוגמה הזאת, שיש נאומי בכורה, האחד אחרי השני. היו נאומי בכורה של אנשים על נושאים מסוימים, אבל לא בצורה כל כך ממוסדת, וכמובן סיכום ארבע שנתי. אז נכון שזה פועל יוצא מהעובדה שאין ממשלה וצריכים למלא את סדר-היום של הכנסת, אבל עדיין, שלא לשמה יצא לשמה, ואני חושב שהמתכונת הזאת היא מתכונת מבורכת. ואני מציע, אדוני היושב-ראש ריבלין, לאמץ אותה לפעמים הבאות, כדי שבאמת תהיה לנו האפשרות לעשות את זה גם בהמשך.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
זכות יוצרים לפואד. זכות יוצרים לפואד.
<קריאה:>
– – –
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
אני שיבחתי אותו, ועכשיו אני אומר לך להמשיך.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אבל תבחרו בו.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אם – – – ייתנו לי, אני אמשיך.
<קריאה:>
אם – – –
<קריאה:>
חייבים – – –
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
– – – תבחרו בו.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
הרי אמרתי את מה שאמרתי – כדי שאמרתי.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
נו, טוב.
<ישראל חסון (קדימה):>
סילבן, יש מספיק לכולם.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
זה נכון.
<קריאה:>
– – –
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין ספק שמדברים רבות בצורך בפיתוח הנגב והגליל. ואין ספק שבמשך שנים רבות וארוכות הייתה גם הזנחה לא מכוונת של הצרכים האמיתיים בנגב ובגליל. אני חושב שהמשרד לפיתוח הנגב והגליל, שנולד כסידור עבודה לנשיאנו, השר שמעון פרס, בשנת 2005, הפך להיות משרד עם משמעות עצומה, עם משמעות גדולה, שנוגע לכל אחד מתחומי החיים של תושבי הנגב.
כאשר אני נכנסתי למשרדי – לא נכנסתי אליו מתוך בחירה, גם אני. וכאשר הגעתי אליו, גיליתי שהמשרד הוא קטן, והייתה לי אפשרות, כמובן – ואני אומר את זה ביושר – או לשקוע במרה שחורה או להגיד שזה המשרד הכי חשוב שיש, והעדפתי להגיד שזה המשרד הכי חשוב שיש.
לאורך כל הדרך, המטרה הייתה להגשים חזון למציאות ולהביא 300,000 תושבים נוספים לנגב בעשור הקרוב, כמו 300,000 תושבים נוספים לגליל בעשור הקרוב.
המשרד הצליח, בהשקעה משותפת עם משרדים אחרים, להשקיע בנגב ובגליל מיליארד ו-700 מיליון שקלים. סכום שהוא מדהים בכל קנה-מידה. ואני חושב שבעניין הזה הצלחנו להוכיח שניתן גם להביא ליישום פרויקטים משותפים של משרדים שונים. כמובן שיותר קל כאשר המשרדים האחרים הם לא מהמפלגה שלך, אבל באופן טבעי אפשר לעשות את זה עם כולם.
מתוך אותם 1.7 מיליארד, המשרד לנגב ולגליל השקיע 830 מיליון שקלים בהשקעה ישירה בנגב ובגליל, בתחומים של תיירות, בתחומים של רווחה, של בריאות, של צעירים, של קליטה, של מיעוטים, של מעבר צה"ל לנגב, תרבות, ספורט, התיישבות, חינוך, השכלה, תעסוקה, פיתוח כלכלי ועוד ועוד ועוד. אישרנו גם הרבה מאוד החלטות בוועדת השרים לפיתוח הנגב והגליל, ובסך הכול, 416 מיליון ו-695,000 שקלים, כאשר אנחנו ממשיכים בביצוע של הדברים האלה.
כמובן, פרויקט הדגל של המשרד בארבע השנים האלה היה הקמת הפקולטה לרפואה בצפת – אותו בית-ספר לרפואה בצפת – שהוא רעיון מאוד מאוד גדול שהגה נשיאנו שמעון פרס, אך הרעיון הזה לא ירד אל הקרקע כדי להביא אותו לידי יישום ולידי מימוש, ורק בשיתוף פעולה מלא של כל ראשי הרשויות, ובדחיפה מאוד מאוד גדולה של המשרד שלנו, הצלחנו להביא לחנוכת הפקולטה לרפואה, בית-ספר לרפואה, כבר באוקטובר 2011. 250 סטודנטים כבר עובדים, לומדים ומתגוררים בצפת ובגליל, ובהבשלה מלאה זה יגיע ל-1,000 סטודנטים. אבל, אדוני היושב-ראש, הסטודנטים שם הם היחידים בארץ שלא משלמים שכר לימוד, וגם מקבלים מלגת קיום. אין סטודנט נוסף בארץ. זה די דומה דווקא לחרדים, שגם לא משלמים שכר לימוד וגם מקבלים מלגת קיום. אז אנחנו יישמנו את זה בבית-הספר לרפואה בצפת, והיום, כולם, בשני המסלולים, עושים זאת.
פתחנו שני מסלולים: מסלול אחד לכאלה שלא התקבלו כאן לבית-ספר לרפואה והלכו ללמוד בחו"ל, ואחרי שלוש שנים חזרו ללמוד כאן בשנה הרביעית, והם לומדים שלוש שנים; וכאלה שלמדו כאן לתואר ראשון במדעי החיים וגם לתארים אחרים, אבל הם במסלול של ארבע שנים. הדבר הזה אפשר לעוד 130 סטודנטים – כל שנה 130 ישראלים – להגשים את החלום שלהם. אבל לנו יש תוספת של עוד 130 רופאים כל שנה, וכבר בהבשלה ישירה מדובר על עוד 5,000 מקומות עבודה חדשים.
השבנו לארץ חוקרים, מדענים, סטודנטים. הדבר הזה הביא לשדרוג כל מערכת הבריאות בגליל ב-400 מיליון שקלים – ואנחנו נפתח את זה גם בהמשך – והקמת רשות מחקרית בגליל.
פרויקט הדגל השני הוא מעבר צה"ל דרומה. מעבר צה"ל דרומה – תוספת של 3,000 משפחות צעירות של אנשי קבע בשנים הקרובות; גידול של מיליארד וחצי שקל בפעילות הכלכלית בנגב; שילוב מאות עסקים מהנגב – מירי רגב, גם לך היה משקל בעניין הזה, בהצעת החוק שהגשת – כספקי שירותים לבסיסים הגדולים. לא לתת את כל העבודות רק לאלה שבאים מתל-אביב. הכשרת משרתים עתידיים מיישובי הנגב ליחידות אמ"ן והתקשוב; תוכנית סיוע מיוחדת לירוחם; וכמובן, תוכנית משמעותית לחיי התרבות והפנאי.
כל מי שעובר לנגב – המשפחה לא רוצה שהוא יעבור. זה די דומה לאלה שבאים בפעם הראשונה לבקר בארץ, ואומרים להם: אל תבקרו בארץ. אבל זוג צעיר, עם ילדים, בת-הזוג או בן-הזוג עובדים והם צריכים לוותר על מקום העבודה שלהם. הסבא והסבתא שגרים במרכז הארץ, ממש ממש לא אוהבים את הרעיון שהנכדים הולכים רחוק, עד לבאר-שבע, זה סוף העולם. לכן היינו צריכים מאוד מאוד לשכנע כדי שהם יעשו את זה, ואנחנו עושים זאת בדרך של מציאת אפשרויות לאותן משפחות בכל תחומי החיים. אם משפחה עוברת ובן או בת הזוג צריכים תעסוקה, אז זה תעסוקה. חינוך לילדים – לא רק חינוך רגיל. יש כאלה שהם תלמידים מצטיינים בתחומים מסוימים; הם אתלטים מצטיינים, הם מוזיקאים מצטיינים, הם ספורטאים מצטיינים – כל התחומים האלה, אנחנו נותנים להם את המענה.
אפשרנו גם, אדוני היושב-ראש, לכל אחד לקבל שנתיים שכר דירה. עד 1,200 שקלים השתתפות בשכר דירה. מי שרוצה לעבור לגור, בין 50,000 ל-100,000 שקלים גם כסיוע.
בכלל, נושא התעסוקה הוא דבר מרכזי, והרבה מאוד מדברים על כך שאין עבודה. אז אני רק רוצה לתת המחשה של שני האזורים האלה. הייתי בנגב, נישאר בנגב: אזור התעשייה נעם, שליד נתיבות, שיחד עשינו את זה עוד כשהיית שר התמ"ת, ממש בחודשים האחרונים שלך, הצלחנו להוציא את הפרויקט הזה מקיפאון של עשר שנים בגלל איזושהי בעיית ביוב שהייתה שם. בסופו של דבר הצלחנו להעביר לשם את מפעל "טרה", שהוא לבד מספק עד 750 מקומות עבודה, אבל כל אזור התעשייה שם – 4,500 מקומות עבודה. לא רחוק משם, באזור התעשייה של רהט–להבים–בני-שמעון, הצלחנו להביא לשם את "סודה סטרים", את "קרגל" וגם שם "סודה סטרים" – 1,100 מקומות עבודה בתחילת הדרך. גם לך היה חלק מרכזי. חנכנו שם את השלב השני של הפיתוח של המקום הזה. "קרגל" עד 750 מקומות עבודה. וכל אזור התעשייה הזה, עוד 4,500 מקומות עבודה. לא רק מקומות עבודה לאזור התעשייה נעם ורהט–להבים–בני-שמעון אלא גם ארנונה גבוהה, שמאפשרת לאנשים האלה או ליישובים האלה להתפתח.
בנוסף, לצד זה, פארק היי-טק צמוד לאוניברסיטת בן-גוריון, כדי שתהיה תעשיית היי-טק וגם עבודות של היי-טק. בין 850 ל-900 מקומות עבודה שם, צמוד לאוניברסיטה.
אנחנו מדברים על מעבר צה"ל דרומה, שזה עוד אלפי מקומות עבודה. אנחנו מדברים על פארק גולף בעומר, שביום רביעי אנחנו חונכים את תחילת העבודות. בסופו של דבר, יש עשרות מיליונים של שחקני גולף בעולם, שמחפשים לשחק גולף בחורף ואין להם איפה לשחק בחורף, ונמאס להם לנסוע לקטאר ולדובאי, והם רוצים מקומות נוספים. בקיסריה צר מלהכיל, בקיסריה גם יורד גשם לפעמים. בעומר יורד הרבה פחות, ואנחנו כבר רצים עם העניין לצד פארק מוטורי, מסלולי מירוצים באזור חצרים, ואנחנו מדברים על אפשרות של יציאת המירוץ הראשון לדרך כבר ב-2013, 2014.
כמובן גם האיצטדיון החדש, שיחליף את "וסרמיל", אותו איצטדיון עתיק שיש בבאר-שבע. אנחנו מדברים על 2014, ועכשיו, לצערי הרב, זה כבר תחילת 2015, שיהיה לנו האיצטדיון שהוא די העתק של "המושבה", של נתניה, ששם הייתה לי הזכות עוד כשר האוצר לאשר, בניגוד גמור לאידיאולוגיה שלי, את פרויקט ההימורים "ווינר", כי אני הייתי ראש הלובי כאן נגד הימורים בישראל וראש הלובי נגד קזינו בישראל. אבל כשהייתי שר האוצר, כדי לעשות את אותם חמישה איצטדיונים, שיהיה איצטדיון מפואר, איצטדיון על שם סמי עופר, 32,000 מושבים – כמובן למועצת ההימורים ול"טוטו" יש חלק מרכזי בסכום שניתן. בנתניה, פתח-תקווה, באר-שבע, ובעתיד, אם זה יצא לפועל, האיצטדיון הלאומי ברמת-גן, גם "וסרמיל" 2015, כאשר הם שינו את התוכניות ובצדק, מ-32,000 ל-16,000 מקומות, אני חושב שזה דבר שיעשה שינוי דרמטי, לצד אולם כדורסל סמוך למקום, מגרשי אימונים וכך הלאה.
בנוסף, כדי להכשיר את מקומות העבודה וכדי לייצר מקומות עבודה, הלכנו לפרויקט שנקרא "מלגות מוטות תעסוקה". פרויקט ייחודי, שאנחנו באים ליזמים בנגב ובגליל ואומרים להם: קחו את הסטודנטים בשנה האחרונה ללימודים, תעסיקו אותם ואל תשלמו את שכרם. אנחנו משלמים את שכרם, אבל אתם מתחייבים להעסיק אותם עוד שנתיים לאחר מכן. הדבר הזה מייצר מצב שבו אם אנשים כבר עובדים שלוש שנים, הם גם נשארים שם. למעסיקים זה מאוד טוב. הם מקבלים אותם לשלוש שנים ומשלמים רק שנתיים, אבל היום הראשון שהם משלמים זה אחרי שנה שיש להם כבר ניסיון, אז זה כמובן עם תפוקה ופריון הרבה יותר גבוהים. גם כאן עשינו זאת בנגב ובגליל בצורה מאוד משמעותית.
במסגרת הפעולות שעשינו אתך, שדרוג של שווקים, שדרוג של מרכזים מסחריים, הכשרת הנדסאים לרכבת ישראל. פתחנו ב"אורט בראודה" פרויקט של הכשרת הנדסאי רכבות. אחרי שכל העלייה מחבר המדינות הסתיימה, היום משוועים למהנדסים ולהנדסאי רכבות, וזה חלק מהעניין.
הכשרות מקצועיות לחרדים, למיעוטים, לחד-הוריות, לתמרוץ פעילות של עסקים קטנים ובינוניים.
בנושא של חינוך – הצלחנו, דרך המשרד, בשיתוף פעולה של "אורט" העולמי, "קדימה מדע", להקים למעלה מ-1,100 כיתות חכמות. כיתה חכמה זה אומר – ואני תמיד חוזר על הדוגמה הזאת – אין יותר לוח שחור ומורה עם גיר שאומרת: תיזהרו, יש לי עיניים בגב, אלא הכול מסכים צבעוניים עם מכשירי לפ-טופ באינטראקציה מדהימה בין הילדים לבין המורים. לימוד מדהים. כל הדברים האלה נעשים גם בנגב וגם בגליל.
הקמנו חמישה מרכזי מדע ומצוינות. חיברנו את פרויקט "ססמה לכל תלמיד". גם כאן צריך להגיד מילה טובה לאודי אנג'ל ולתורמים האחרים שהצטרפו לכך, "החברה לישראל", בנק הפועלים ואחרים. אנחנו מדברים על אפשרות של חיבור הילדים בזמן אמת למערך השיעור. לא משנה אם הוא נמצא בשיעור או לא נמצא בשיעור. יכול להיות שהוא חולה, אצל הסבתא או אצל הדודה בחו"ל או אפילו אחרי שעות הלימודים. בססמה הוא מתחבר למערך השיעור בשאלות אישיות למורה או למורָה, דבר שהוא מדהים.
הקמנו שישה מרכזי "יוניסטרים". גם כאן, עם אנשים טובים מארצות-הברית בראשות מר צארום, כדי לאפשר להם חינוך לעסקים. מה זה חינוך לעסקים? מלמדים ילדים מה זה דוחות כספיים, מה זה מאזן, רווח והפסד, מה זה רווח למניה, איך רושמים עסק, איך מקימים עסק קטן. ואני אתן לכם דוגמה של ילד מנתיבות, שכששאלו אותו "מה זה נתן לך", מה הוא אמר? הוא אמר: תראו, אני תלמיד בתיכון, ואני, כדי לכלכל את עצמי, נאלץ לעבוד כל ערב באולם חתונות. אני עובד באולם החתונות עד 23:00, 23:30. אני הולך הביתה, ואני בקושי מתעורר בבוקר. אז שואלים אותו: מה נתן לך הפרויקט? הוא אומר: תראו, השאיפה שלי אחרי הצבא הייתה לחזור לאולם ולהיות רב-המלצרים, שזה בסדר גמור. אבל הפרויקט הזה אמר לי בעצם: למה שאני לא אהיה בעל האולם? למה שיהיה לי רק אולם אחד? הוא אומר: בעצם, כל עסק ענק, קונגלומרט, קונצרן הכי גדול, התחיל הרי כעסק קטן. כל עסק התחיל כעסק קטן. והוא אומר: היום אני יודע שאני יכול יותר ואני רוצה יותר, ולפני כן, הסתכלתי שתהיה לי עבודה, שזה בסדר גמור. אבל גם כאן – חינוך מדהים לאנשים, לאפשר להם להסתכל יותר בגדול.
14 ספריות דיגיטליות, 37 קבוצות "אחריי!". עמר בר-לב, שעמד מאחורי הפרויקט הזה – באמת, עשית דברים נפלאים שם, ואני שמח שהייתה לנו אפשרות להצטרף אליך, לפרויקט המדהים הזה, ובעצם לממן 37 קבוצות לפרויקט "אחריי!". עשינו זאת ברשויות המקומיות; גם אצלך, עמרם, ובמקומות אחרים. עשינו באמת פעילות מדהימה להביא את הילדים האלה ובעצם להאמין שהם יכולים להגיע למקומות אחרים בצבא. צריך לזכור, מי שבא ממקומות לא פשוטים, זה היה בעבר בגדול והיום אולי קצת פחות, אבל תמיד השאיפה הייתה לא בדיוק לשרת בצבא. ואם לשרת, אז לעשות שבוע-שבוע, כי זה מאפשר לך שבוע לעבוד. ואם אתה לא יכול שבוע-שבוע, אז להיות נהג בוס. למה? כי אתה עושה רישיון על משאית על חשבון הצבא, וזה יאפשר לך אחרי הצבא להיות או נהג מונית או נהג משאית, ובעצם מימנו לך את הרישיון, וכך הלאה וכך האלה. פה בעצם באים אל הילדים האלה ואומרים להם: יש לכם גם אפשרויות נוספות, אתם יכולים גם לתרום, ובסופו של דבר הם כמובן מצפים לקבל בחזרה.
אנחנו מדברים על פרויקטים תיירותיים, פיתוח של טיילות, פארקים, מרכזי מבקרים, שבילי אופניים. עכשיו אנחנו נמצאים ממש בעבודה מואצת של שביל האופניים הגדול ביותר בארץ, מרמת-חובב שבדרום עד רמת-הנגב. החלטנו לקרוא לזה על שם בנו של מישאל חשין – שניאור חשין. חנכנו את זה באמת בטקס מדהים, והעבודה שם מתקדמת בקצב מטורף. צריך להגיד מילה טובה לראש המועצה אנדרי אוזן, לא בגלל שהוא קרוב, אלא בגלל שהוא באמת יזם את הרעיון, והצטרפו אליו שמוליק ריפמן, פיני בדש ואחרים.
כפרי תיירות, צימרים, מלונות, אטרקציות – כמו שאמרתי, פארק גולף, וכל הנושא של מיתוג ומיצוב אטרקציות ואתרים על-ידי אפליקציית הניווט Waze, זה גם דבר שהוא דבר גדול.
בכל המושבים, בכל המועצות האזוריות פעלנו לשפץ את אולמות התרבות ובתי-העם, לשפץ מתנ"סים וספריות בכל הערים והעיירות; הקמה ושיפוץ של מגרשי ספורט, אולמות ספורט ובריכות שחייה.
ואני רוצה להגיד לך, אתה יודע, היינו כולם בתפקידים מאוד גדולים, ובהתחלה הייתי צריך פתאום לעסוק באיזו בריכת שחייה, אז אתה אומר לעצמך: ואללה, מה אני מתעסק עכשיו באיזו בריכת שחייה, עם כל מה שעשינו עד היום ובתפקידים הכי גדולים שיש. אבל אתה רואה מה עושה בריכת שחייה ליישוב, אתה רואה מה עושה שוק ליישוב; אתה רואה מה עושה מגרש ספורט, אולם ספורט, מגרש טניס, פארק בטבע – איך זה נקרא? מכון כושר.
הקמנו מכוני כושר, אתה מאמין? יש יישובים שאין בהם מכוני כושר כי זה לא כלכלי. ואם הם הולכים לקיבוץ הסמוך – עוד פעם, זו תחושה סובייקטיבית, אבל הם אמרו לי: תשמע, גם מבקשים מאתנו סכום שהוא פי כמה וכמה מאשר מהחבר של הקיבוץ כדי שלא נבוא, אבל גם אם באנו, מסתכלים עלינו כמו על חייזרים. אני אומר עוד הפעם, זו תחושה סובייקטיבית, אני בטוח שזה לא ממש מדויק, אבל אי-אפשר להגיד לאנשים מה הם חשים. החלטנו ללכת עם הרשויות המקומיות ולהגיד להם: אתם תביאו את הבניין, את האולם, אנחנו נביא את מתקני הכושר. והיום יש להם מכוני כושר, וכמובן בעלויות הרבה יותר נמוכות, והמינוי הוא בסכום הרבה יותר נמוך, ומי שסוציאלי נותנים לו להיכנס. אז אתה אומר לעצמך: מה אני מתעסק במכוני כושר? אבל כשאני רואה מה זה עושה ליישובים האלה – אני אומר לכם שזה עושה מהפכות.
תמיכה בפסטיבלים. כל פסטיבל שאתם רואים – עכשיו היה "דרום אדום" עם כל הכלניות – בכל פסטיבל אנחנו נותנים, תומכים, תורמים: פסטיבל הזית ופסטיבל ה – – – כל מה שאתם רואים. תמיכה במוסדות תרבות, בריאות, רווחה, שדרוג והצטיידות בתי-החולים בנגב – אצלכם כמובן. כל מה שעשינו גם לגבי חדר מיון קדמי, גם דיאליזה, גם – אני מדבר על דימונה כשזה "אצלכם", שאנשים יבינו, מאיר כהן ראש העירייה המצטיין של דימונה. ניידת MRI – אתה יודע, מאיר, אנשים ממרכז הארץ היום מתקשרים לבוא לבאר-שבע או לדימונה כדי לעשות MRI בדימונה, כי הם רוצים לחסוך את הזמן של ארבעה חודשים שהם צריכים לחכות במרכז הארץ. אומרים להם: תבואו לדימונה, יש להם בתוך עשרה ימים, בתוך שבועיים.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
טוב מאוד.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
אז זה עובד כל הזמן. נכון שהמטרה היא שזה יעבוד בדימונה, באר-שבע ואילת, אבל – – –
<מאיר כהן (יש עתיד):>
זה עובד.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
מה אתה אומר?
<מאיר כהן (יש עתיד):>
זה עובד.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
זה עובד, אבל זה מאפשר להם תעסוקה של המון המון שעות. הרי המטרה היא שהניידת הזו תעבוד 24 שעות ביממה. ולכן זה גם דבר שפעם היו צריכים עבור כל דבר לנסוע מירוחם או מדימונה עד לסורוקה, והיום יש חדר מיון קדמי, טיפולי דיאליזה, יש ה-MRI, ולאט-לאט זה ייכנס גם למקומות אחרים. עשינו חדר מיון קדמי באילת. תא לחץ באילת. אני מדבר על טיפולי פוריות בנהרייה, בבית-חולים זיו הקרנות ויולדות, בפורייה כל העניין של המעבדות, בסורוקה כל הנושא של מכון הסרטן – כל הדברים האלה אלה דברים שנעשים; מכון השיקום "עלה נגב" של דורון אלמוג, שצריך להגיד לו מילה אדירה על כל הפעילות שהוא עושה שם.
בתל-שבע ראש המועצה הוא אדם יקר, כי כשהוא בא אלי אמרתי לו: תגיד פרויקט אחד שאתה רוצה, כי תמיד באים עם 20 פרויקטים ועם זה – אני אומר: תגיד מה הכי חשוב לך. הוא אמר לי: הקריה השיקומית בתל-שבע. אמרתי לו: אתה יודע מה, אני כל כך מעריך אותך מסיבה אחת, כי זה לא רק לתל-שבע, זה לכל אוכלוסיית האזור. לצערנו, בגלל נישואי קרובים יש המון המון ילדים עם מומים באוכלוסייה הבדואית. הוא בא ואמר לי: אני רוצה את הקריה השיקומית. כל אחד אחר היה אומר: תשמע, תן ליישוב שלי, תן לזה. אמרתי לו: אתה יודע מה, רק בגלל הדבר הזה אנחנו נעשה כל מה שאפשר כדי שיהיו גם דברים אחרים. ושם זה עובד – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – – שצריך גם לדאוג לחדר היולדות – –
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
בסורוקה.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – בסורוקה.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
היום חדר היולדות בסורוקה הוא הכי מתקדם בארץ – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אני יודע.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
– – בזכות תרומתו של חיים סבן. יש היום שם – וגם שם צריך להגיד מילה טובה. למה אני מזכיר את השמות? כי האנשים האלה עושים עבודה. ודרך אגב, חיים סבן, הילדים שלו לעולם לא יבואו לסורוקה, ואם הם כבר ילדו בארץ, הם יעשו את זה בתל-השומר או באיכילוב. אבל היום מי שבא למחלקת יולדות בסורוקה – אין דבר כזה בארץ. אין דבר כזה בארץ. כל אחת בחדר פרטי. כל אחת בחדר פרטי – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
השר, הפגייה.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
הפגייה המקומית – זה כבר משהו נוסף. במבואות-חרמון – גם מרכז הידרותרפי. גם כאן, ראש המועצה בן-מובחר דואג למשהו שהוא בריכה שיקומית הידרותרפית, שמשרתת את כל האזור.
כמובן, תוכנית ה"רפואנים לנגב" שעשינו. ואם ירצו, אני אפרט אחר כך.
צעירים וקהילה – 26 מרכזי צעירים ב-35 רשויות, כנס ישראל לצעירים, פרויקט "צעירים בונים ישראל". צריך להגיד מילה טובה, יש פה חברת כנסת, דרך אגב, שקוראים לה יפעת קריב, שהייתה ראש אגף צעירים אצלנו במשרד. ואפשר ממשרד נגב-גליל, כראש אגף, להגיע גם לכנסת. אז כראש אגף צעירים היא עשתה עבודה מדהימה, ואני אפרט את זה אולי יותר גם בהמשך, בשאלות. אבל אין ספק שנושא הצעירים קיבל דחיפה עצומה. אין ספק שהוא נושא מרכזי.
שיפוץ והצטיידות של מרכזי הצעירים – צריך להגיד מילה טובה גם לשרת הקליטה על התרומה במרכזי הצעירים, על כך שהיא נותנת רכזי קליטה לכל אחד מהמרכזים האלה. אין ספק שזו תרומה חשובה מאוד לעולים חדשים שרוצים לקבל את ההכוונה בשפתם. הם מרגישים יותר נוח עם רכז הקליטה שיש שם. ובכלל, שיתוף הפעולה בינינו היה יוצא מן הכלל בעניין הזה.
נושא המיעוטים – אחמד ישאל אותי על נושא המיעוטים, אז אני אחר כך אענה לך על כל נושא המיעוטים. אז אני עכשיו אוותר על זה, ויש לי תשובה שהכנתי מראש לנושא המיעוטים.
לסיכום, אני מאוד מאוד מקווה שהמשרד הזה ימשיך, יפרח וישגשג. המשרד הזה, כמו שאמרתי, השקיע מיליארד ו-700 מיליון שקלים – סכום דמיוני – בפיתוח הנגב בשורה ארוכה של דברים, בשורה ארוכה של פרויקטים. זה לא היה יוצא לפועל אלמלא נתנו לכך המשרדים האחרים יד – אלמלא משרד האוצר, שהוא כשלעצמו תמך ותרם. אני רוצה באמת להודות לכל מי שנתן לכך יד: הרשות לפיתוח הנגב, הרשות לפיתוח הגליל, כל ראשי הרשויות, כל אותם עובדים, חברי כנסת, שבאו, דחפו, תרמו ונתנו.
כמובן, לא דיברתי גם על ההתיישבות, אני אדבר על זה בזמן השאלות. אני מודה לכם. קיבלתי סימנים שצריך לסיים, אז אנחנו עוברים לשלב השאלות.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אני מודה לך על הסקירה המפורטת. ראשון השואלים, חבר הכנסת יעקב פרי, בבקשה.
<יעקב פרי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני רוצה לברך אותך על פעילותך.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
תודה.
<יעקב פרי (יש עתיד):>
הייתי עד למאמציך ולרצינות שבה לקחת את עבודתך. ברכותי על ההישגים.
יש לי שאלה בנושא עמותת "איילים". בסוף השבוע האחרון ביקרתי בנגב, עשיתי סיור בכפרי הסטודנטים של עמותת "איילים". אין ספק שמדובר ביוזמה, לטעמי, מעוררת השראה של צעירים שמגשימים את חזונו של בן-גוריון בכל מה שקשור להתיישבות בנגב ובגליל. העמותה מקיימת ומתפעלת כפרי סטודנטים. בביקור ראיתי, לטעמי, תוצאות נהדרות, ואין ספק שזה לא מעט, ואולי גם בעיקר בזכות הסיוע התקציבי שנתן – –
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
כן.
<יעקב פרי (יש עתיד):>
– – משרדך, המשרד לפיתוח הנגב והגליל. הסיוע פסק, כך נאמר לי, לפחות על-ידי המתיישבים, על-ידי הסטודנטים, עם תום תוקפה של החלטת הממשלה בסוף שנת 2012. עכשיו אנחנו כולנו יודעים שאנחנו לפני דיוני תקציב, וכמובן זה תלוי תקציב. שאלתי היא: האם יש איזה תכנון או יש איזו תוכנית בכל זאת להמשיך לסייע, אולי להגביר, אולי להפחית, ואם כן – למה? תודה.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
עונים על כל שאלה?
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
כן.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
אוקיי. תודה לחבר הכנסת יעקב פרי – ואני מאוד שמח להגיד "חבר הכנסת יעקב פרי" – שהייתה לי הזכות לבקש ממנו לעמוד בראש כנס ישראל לצעירים, והוא עשה זאת, ועמד בראש המועצה הציבורית במשך הרבה מאוד שנים, והוביל את נושא הצעירים. כך שהשאלה הזאת היא לא שאלה שבאה סתם, כי הוא השקיע בנושא הצעירים הרבה מאוד שנים; מכירים אותך בתחום הביטחוני, בתחום הכלכלי, אולי פחות בתחום הזה, ואני רוצה באמת להודות לך על כל התמיכה שנתת לנו בראש ועדת ההיגוי ומה שנקרא המועצה הציבורית, ועל המחויבות שלך לכנס הזה כל שנה. לכן, אם הפן הזה לא ידוע, אז: חבר כנסת יעקב פרי עוסק בנושא צעירים הרבה מאוד זמן.
אני זיהיתי את הנושא הזה מתחילת הדרך, הרבה מאוד שנים, כי את כנס ישראל לצעירים הקמתי עוד לפני שהייתי במשרד הזה. המדינה הזאת היא המדינה הכי צעירה בעולם המערבי; חציון הגיל כאן הוא 28. 28. זה דבר מטורף. זה מתאים רק למדינה בעולם השלישי, כי תוחלת החיים שם מאוד נמוכה. אני כל הזמן אמרתי שתהיה מפלגת צעירים בבחירות הקרובות, אבל – כנראה לא הייתה מפלגת צעירים, אבל היו מפלגות שענו על נושא הצעירים, ולכן הצעירים הצביעו בעבורן. אבל אמרתי שלא יהיה מנוס ממפלגת צעירים כי צריך להבין – בין הגילים – "גילים" צריך להגיד? לא "גילאים"? – בין 18 ל-35 – אנחנו מדברים על כמעט 30% מהאוכלוסייה. 28%-27% מהאוכלוסייה נמצאים בקבוצת הגיל הזאת. זה דבר שהוא פשוט דמיוני; וזה רק הולך ומתרחב ומתפתח.
לפי סקר שעשה האו"ם, לפי דוח של האו"ם מ-2009, סין עומדת לאבד 400 מיליון בני-אדם ב-30 השנים הקרובות, כי כל שני בני-זוג מביאים אחד; רוסיה עומדת לרדת ל-100 מיליון. היא כבר איבדה עשרות מיליונים והיא תאבד עוד כמעט 50 מיליון, כי שיעור הילודה שם הוא 0.7. אבל שיעור הילודה היחיד בעולם שעולה הוא דווקא של הקבוצה היהודית שחיה בארץ-ישראל. יגידו מייד "חרדים", ומייד יגידו "מתנחלים", אבל לא רק. כנראה גם חילונים, בגלל שיעור גירושים גבוה או מסיבות אחרות, יש אצלם יותר ילדים, יותר צעירים.
אני אומר את זה כי אני מאמין בקבוצה הזאת. אנחנו השקענו 20 מיליון שקל בכפרים האלה. מאוד התאהבנו גם במתן וגם בדני, שמובילים את הנושא הזה של "איילים". יש 16 כפרים של סטודנטים. 16 כפרים, שזה דבר דמיוני, מה שזה עושה ליישובים עצמם.
אבל לצערנו הרב – אני רוצה לתת דוגמה איך ביורוקרטיה יכולה לפעמים להרוג. יושב כאן ראש עיר, מאיר כהן, שיש לו כפר סטודנטים מדהים, וכפר הסטודנטים הזה – כאשר אנשים מסיימים את הלימודים שלהם אחרי שלוש שנים או ארבע שנים, אם הם למדו במסלול של ארבע שנים, הם רוצים להישאר במקום. כאשר הם רוצים להישאר במקום אומרים להם: לא, זה רק לסטודנטים. הוא אומר: טוב, אני רוצה להישאר לגור בדימונה; אומרים לו: כן, אז תמצא דירה להשכרה. אבל מה לעשות ש"דימיונה" הזאת הגיעה כבר ל-40,000 תושבים, ואין דירה להשכרה. אין כמעט דירה להשכרה בדימונה. אבל גם אם הם מוצאים דירה להשכרה, הם רוצים לגור ליד החברים שלהם. אז מה אמרנו? שאנחנו נקים איזה מתחם שיאפשר לצעירים האלה לקבוע את עתידם ואת גורלם בדימונה. העברנו החלטה במינהל שמאפשרת להציב מבנים יבילים על שטחים חומים, כדי להביא אותם לגור שם. מה קורה? בגלל סכסוכים פוליטיים פנימיים בדימונה רצים אנשים והולכים ומגישים תלונות – ולא יכולנו ליישב את הצעירים האלה שם. אנחנו נאלצים להעביר את המבנים האלה – לא שלא רוצים שזה יהיה בירוחם, אנחנו רוצים – אבל בירוחם מוכנים לקלוט אותם. סתם לתת המחשה מה קורה לפעמים בשלטון המקומי ובדברים שהם בעייתיים.
לסיכום, השקענו 20 מיליון שקל, ההחלטה תחודש מייד עם הממשלה הקרובה, פשוט אי-אפשר כי על-פי החוק כשאין תקציב צריך לעשות 1 חלקי 12 מהתקציב שאושר, ואין לנו אפשרות לחדש את ההחלטה, אבל אני בטוח שכל שר שיהיה במשרד הזה יחדש את ההחלטה הזאת. כפרי הסטודנטים הם דבר מדהים. אני אעקוב אחרי זה בכל מקרה, אני בטוח שגם אתה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
תודה. חבר הכנסת ישראל חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
שלום, אדוני היושב-ראש, השר לפיתוח הנגב והגליל, אני רוצה להגיד לך תודה גדולה. אני חושב שראוי שתהיה בכולנו הכרת הטוב, ומה שעשית ביישובים שמהם אנחנו באים, בדימונה ובנגב, אני חושב שגם מצנע יסכים אתי, וגם בגליל – הייתה עבודה מצוינת. אני רוצה להגיד שאחד הדברים שאפיינו את המשרד שלך הוא שלא משנה מתי התקשרו, אתם הגבתם והגעתם. פה ראוי גם להזכיר את המנכ"לית – אתה בטח תמשיך ותזכיר אותה – –
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
בוודאי, בסוף. יש לי שורה – – –
<מאיר כהן (יש עתיד):>
– – שהייתה ביישובים שלנו בכל שעה יחד אתך, והשיח היה מרתק. באמת, השיח היה מרתק, ואני, כשאני מחזיק את החוברת הזאת אני בהחלט יכול להעיד שכל דבר שנכתב הוא אמיתי, וזה לא איזה הצגה אחת גדולה.
יחד עם זה, השבוע אני ביקרתי בלקיה, ביום חמישי, סיירתי כל היום בלקיה ועמדתי על הקושי הגדול של הבדואים בנגב, וחשבתי להציע לשר הבא – ולהכניס את זה כחלק מהעבודה של המשרד – לשים דגש גדול מאוד על החינוך, דווקא על החינוך; שאר הדברים – – – דווקא על החינוך באותם יישובים בדואיים. האם המשרד שבראשו אתה עומד חשב על הנקודה הזאת בתוכנית לשנים הבאות?
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
כן. תודה. קודם כול, אני כבר מקדים את אחמד טיבי, אבל – אין ספק שהוא פנה אלי הרבה פעמים גם בתחומים האלה, ואפילו פעם העברתי לו את הסיכום של כל מה שעשינו – גם דברים שהוא ביקש, וגם דברים שהוא לא ידע.
<קריאה:>
מי זה "הוא"?
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
אחמד טיבי. היה גם טלב אלסאנע, וגם לו צריך להגיד מילה טובה, אף-על-פי שכנראה הזזתם אותו הצדה, אבל זה סיפור אחר. בכל מקרה, כל היישובים הבדואיים יש בהם מרכזי מצוינות. כל היישובים. אין יישוב בדואי אחד שאין בו מרכז מצוינות. אין בכל היישובים היהודיים, אבל עמדתי על כך שיהיו מרכזי מצוינות. עכשיו, מה זה מרכזי מצוינות? זה לימודי מתמטיקה, לימודי מדעים, לימודי אנגלית, הכנה, הכשרה לבחינות חיצוניות; כל הדברים האלה נעשים. כך שאם אני אוסיף לזה את הכיתות החכמות שהכנסנו ביישובים האלה, ואם אני אכניס את הפרויקטים החינוכיים הרבים שעשינו גם אצלך, ואת מרכזי הצעירים, כמובן, שהקמנו גם ברהט וגם בחורה, וגם במקומות נוספים – הדברים האלה הם פועל יוצא של ראייה אחת – אין מבחינתי הבחנה בין יישוב כזה לבין יישוב אחר, ואתה זוכר, כשעשינו את טקס הפרידה ממך – טקס הפרידה ממך לפני שבוע ימים – מה אמר לי ראש מועצת לקיה? אתה זוכר מה הוא אמר? סליחה שאני מעיד על עצמי, אבל הוא אמר: אתה היחיד שגם מבטיח וגם מקיים; בנוכחות כל מי שהיה שם. למה? כי הוא אומר: לא האמנתי, הרי תמיד אומרים לי, קח, קח – בסוף, אני בדואי, ערבי – לא ייתנו לי. אמרתי, אין דבר כזה, ובסופו של דבר הבאנו את הדברים ועשינו אותם, והכול מתוך מחשבה שגם לילדים שם מגיע בדיוק כמו לאחרים.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
תודה לך. חבר הכנסת עמר בר-לב.
<עמר בר-לב (העבודה):>
אדוני השר, ראשית רציתי באמת לברך אותך אישית ואת משרדך על התמיכה, על הדחיפה, על המשיכה של תנועת "אחריי!" בפעילותה בפריפריה לחיבור הנוער הישראלי למרכז ההוויה הציונית. בעינינו מרכז ההוויה הציונית זה בין היתר דמוקרטיה, סובלנות, עזרה הדדית. אני גם מבקש שתודה בשמי לכל עובדי משרדך. תודה רבה.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
תודה לך, חבר הכנסת בר-לב. אמרתי כבר בדברי שהמפעל הזה הוא אחד המפעלים הנהדרים של הציונות ושל הישראליות, ותיארתי, אני חושב, בצורה שתואמת את המציאות, מה בעצם קורה עם הצעירים שמגיעים ממקומות קשים ולא רוצים לשרת, ומגיעים עם תובנה שהמדינה לא נתנה לי אז אני לא אתן למדינה. לפעמים זה גם ממצוקות כלכליות. אבל אתם מצליחים להוביל את הילדים האלה לחשיבה אחרת – שבעצם כל אחד יכול. ואני מאוד שמח שהייתה לי האפשרות לתת לפרויקט שכבר קיים, אבל להרחיב אותו בצורה כל כך משמעותית בעשרות רשויות בנגב ובגליל. ועל כך שא ברכה, אתה וכל העושים במלאכה, כי, באמת, עשיתם עבודה – אתם עדיין עושים – עבודה נהדרת.
<עמר בר-לב (העבודה):>
תודה רבה. שאלתי: כידוע, חברת כי"ל היא אולי המעסיק הגדול ביותר בנגב; מעסיקה סדר-גודל של 5,000 עובדים. ויש שמועות שיש מגעים בין בעלי חברת כי"ל לחברת "פוטאש" על מכירת החברה או האחזקות שלהם. כידוע, למדינת ישראל יש מניית זהב בחברת כי"ל, מתוך הסיבות הברורות – שמדובר במשאבי מדינת ישראל, המשאבים הטבעיים של מדינת ישראל. ושאלתי: עד כמה משרדך מודע למגעים האלה? במידה שהמשרד מודע, עד כמה הוא מעורב ומהי המדיניות שהוא הולך להוביל?
הייתי שמח להוסיף נקודה נוספת: חברת "פוטאש" מחזיקה ב-25% בעלות על חברת ה"כי"ל" הירדנית ו-20% מהשוק העולמי בתחום. ולכן יש כאן, לכאורה לפחות, פוטנציאל לניגוד אינטרסים בין המדיניות של חברת "פוטאש" העולמית לבין האינטרס של מדינת ישראל ושל העסקת עובדים בדרום הארץ. אשמח לשמוע את התייחסותך. תודה.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
קודם כול, כמובן, הנושא מוכר. אף שבחלוקת הסמכויות בממשלה הנושא הזה שייך למשרד האוצר או למשרד התמ"ת – אבל אין ספק שהעובדים, תושבי הנגב, הם שייכים אלי. כך שמהבחינה הזאת אני מעורב, אף שהסמכות לא נמצאת במשרדנו שלנו.
אנחנו נפגשנו כבר כמה פעמים עם ראשי הוועדים שם, כמובן בראשות מר לנקרי ארמונד, יושב-ראש ועד עובדי "מפעלי ים-המלח", ואבנר בן-סניור, יושב-ראש ועד עובדי "תרכובות ברום", ועם הוועדים; הכול מתוך מטרה להביא לכך שמדינת ישראל תפעל כבעלים עם מניית זהב.
מצד אחד, כמובן, משקיעים לא יכולים להיות במצב שהם לא יוכלו לממש את השקעתם. אם הם קנו משהו ואם הם ירצו יום אחד לממש את ההשקעה הזאת, הם יהיו תקועים עם ההשקעה לכל החיים. זה כמובן קצת בעייתי. מצד שני, אנחנו כמובן לא סתם אישרנו מניית זהב בתהליך ההפרטה של כי"ל, שהיה עוד בתחילת שנות ה-90; אז מניית הזהב הזאת נועדה לשמור על אוצר המדינה, וכמובן, האוצר הזה הוא אותו משאב טבע ששייך לכל אחד מאתנו, גם בדור הזה וגם בדורות הבאים. אנחנו לא יכולים להתעלם מהדורות באים.
זה נכון שאי-אפשר להעביר את ים-המלח ולקחת אותו למקום אחר. כי אני גם אומר שלא צריכים – את האמת, כשגם מדברים על קרקעות ברפורמת הקרקעות – "יקנו סעודים, יקנו זה". אני אומר: מה, והם ייקחו את הקרקע ויעבירו אותה לסעודיה? לא. גם את ים-המלח אי-אפשר להעביר למקום אחר, לקנדה. אבל יש שם עובדים שמשתכרים יפה. המפעלים האלה עושים הכנסה יפה, וראש הממשלה הודיע כבר יותר מפעם אחת שהממשלה תממש את מניית הזהב שלה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
תודה לך. חבר הכנסת ישראל חסון.
<ישראל חסון (קדימה):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, קודם כול, אני מצטרף לברכות שהיושב-ראש בירך אותך. זכיתי בארבע השנים האלה לעבוד בשיתוף פעולה מלא וקשוב מצדך.
יש לי שתי שאלות קצרות. בעצם, בקשה ושאלה. יש נושא משותף שאנחנו עסקנו בו: הסיפור של חווֹת הבודדים. אם אפשר לבקש ממך – שלפני תום הקדנציה תיכנס בעובי הקורה בשבוע הזה ותסיים, משום שהדברים לא מתקדמים בקצב שאתה התכוונת אליו.
השאלה השנייה, שלטעמי היא השאלה הדרמטית בנגב, זה סוגיית פתרון בעיית הבדואים. אני חושב שזו שאלת המקרו של הנגב, היא אחת השאלות הכבדות ביותר שיש, והייתי מאוד שמח לשמוע מה דעתך על המסלול שאנחנו נמצאים בו. תודה.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
תודה, חבר הכנסת ישראל חסון. זה לא שאני מודה לכל אחד כי הוא מודה לי, אבל ישראל חסון עשה הכול כדי להכשיר את חווֹת הבודדים בנגב. הוא הגיש הצעת חוק פרטית, ובהצעת החוק הפרטית הזאת, שאנחנו הצטרפנו אליה, בסופו של דבר נקבע שתוקם ועדה לבחון את העניין הזה ולתת את ההיתרים, שמי שמוסמך לעשות את זה הוא השר לפיתוח הנגב והגליל, שבקדנציה הזאת זה אני.
ישנן כ-35 חוות בודדים שהוקמו ללא היתר. חלקן רחוקות מאוד מהשטח שהוקצה להן, חלקן האחר נמצאות קרוב לשטח שהוקצה להן, וחלקן נמצאות בשטח שהוקצה להן ממש. אבל הן כמובן פיתחו את המקום והפכו את זה גם למקום כלכלי. רבותי, מדובר בנגב, במקום מרוחק, שאנשים לא גרים בו. ולצערי הרב, בגלל טענות מטענות שונות, החליטו במשרד המשפטים להוציא את כל החוות האלה למכרזים, ובעצם אנשים שגרים שם 20, 30 ו-40 שנה, היו אמורים להפסיד את כל השקעתם ואת כל עמל חייהם. ואני יכול לומר לך, חבר הכנסת חסון, שהצעת החוק הזאת סייעה, נכון לעכשיו, לכך שהצלחנו להכשיר 13 חוות. ואני חושב ש-13 החוות האלה לא היו מוכשרות אלמלא החוק.
נכון שיש 20 חוות שעדיין לא הוכשרו, אבל אני עשיתי הכול כדי להרחיב, וגם עם היועצים המשפטיים. כמו שאתה יודע, היועץ המשפטי במשרד כפוף למשרד המשפטים, ושם עשו הכול, לצערי הרב, כדי להקטין ולצמצם למינימום את מספר החוות שיוכשרו. הכשרנו 13 חוות, אנחנו נמצאים בתהליך מאוד מתקדם של חוות נוספות, אבל כל עוד הדבר הזה לא מגיע לידי מימוש, לא יכולנו לעשות.
אתה יודע שלפני הבחירות – כדי שלא יגידו שאני עושה אחרי הבחירות – עשינו ישיבה אחרי ישיבה אחרי ישיבה אחרי ישיבה, כדי שאני אוכל להכשיר את זה. מובן שלאחר הבחירות האפשרות הרבה יותר מצומצמת. אם יש עוד משהו לעשות בשבוע הזה, אני כמובן אעשה. אני לא בטוח שזה אפשרי. אבל אנחנו יצרנו תשתית שתאפשר להכניס, לטעמי, את רוב-רובן של החוות לתוך אותו מערך היתרים, ולאפשר לציונים האידיאולוגיים האלה להמשיך לגור שם ולהיות אבן שואבת לרבים אחרים.
לגבי הנושא של הבדואים – הממשלה קיבלה הצעת החלטה לפי הצעתו של השר בגין, לפני כשבועיים ימים. הממשלה אישרה את ההצעה שהשר בני בגין הביא. יש אליה התנגדות. הייתה אליה התנגדות גם בממשלה. יש התנגדות גם של חלק מהקהילה הבדואית. אבל המטרה היא להגיע למצב שבסופו של דבר אפשר יהיה להגיע להסדרה. זה לא מה שקורה – מה שקורה היום זה לא מה שקרה בשנות ה-70 ובטח גם לא בשנות ה-40. כי כאשר הקימו את רהט – אם היו רוצים להקים אותה היום, זה לא היה עובד. אבל אז, שם, באו לכמה ראשי שבטים, ובסופו של יום הקימו את רהט.
זה תמיד מזכיר לי את הסיפור שסיפר נשיאנו, שאני לא יודע אם הוא צ'יזבט או לא. אבל הוא מספר שב-1948 הגיעו כל ראשי השבטים הבדואיים לבן-גוריון ואמרו לו: אדוני, "ראיס אל-דוולה", "ראיס אל-וזאא", אנחנו רוצים להתגייר. להתגייר. אמר להם: תשמעו, אני לא אדם דתי, אני אשאל את שר הדתות. פנה לשר הדתות, ואמר לו שר הדתות: תראה, אני פוליטיקאי, אני צריך לשאול את הרב הראשי. בא לרב הראשי, הרב הראשי אמר לו: תשמע, אני מוכן שכולם יתגיירו, אבל כל אחד בנפרד. בא בן-גוריון לראשי השבטים ואמר: כל אחד צריך בנפרד. אמרו לו: תודה רבה, הבנו. אתם היהודים, אי-אפשר אתכם שום דבר.
אז אני אומר, שמעון מספר את זה פעם אחר פעם, שזה מה – – –
<קריאה:>
– – – המשפט האחרון הוא שקר וכזב.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
מה?
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
רק המשפט האחרון?
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אף בדואי לא מוכן להתגייר – – –
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
לא להתרגז. לא להתרגז. לא להתרגז.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
בושה וחרפה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
המשפט האחרון הוא – – –
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
לא להתרגז.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אנחנו מוכנים עכשיו לגייר את כולם.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
לא להתרגז. אני הבאתי כאן ציטוטים של תופיק טובי.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
זה גם לא נכון.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
אתה שומע טוב – של תופיק טובי. ציטוטים מ"דברי הכנסת", יחד עם מאיר וילנר ומיקוניס – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
– – –
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
– – שהוא תובע מבן-גוריון לגייס את כל הצעירים הערבים, כולל הנשים, וטוען שהעובדה שבן-גוריון לא רוצה לגייס אותם היא גזענות לשמה. נכון או לא, אחמד טיבי? העברתי לך את זה או לא?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – – מעל הדוכן לציין את זה.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
אמרתי מעל הדוכן והראיתי לך את "דברי הכנסת", ולא האמנת.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – – שייתן.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
העברתי לך. אתן לך את זה. היו כנראה מנהיגים אחרים פעם, שלא רק שהיו בעד שירות לאומי, או בעד אולי לרצות אפילו להתייעל, אבל אני מקווה שיגמרו את העניין.
יש עוד שאלה, אדוני היושב-ראש?
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
בטח שיש.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
אה, יש עוד הרבה שאלות. אוקיי.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
ודאי.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
תודה רבה. אין בעיה. סליחה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. אתה רק מקבל מחמאות, מה אכפת לך?
<ישראל חסון (קדימה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר – –
<אלעזר שטרן (התנועה):>
– – זה בהמשך הסוגיה על הגיור?
<ישראל חסון (קדימה):>
לא.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
לא, אני יכול לתרום לזה גם.
<דוד אזולאי (ש"ס):>
– – –
<אלעזר שטרן (התנועה):>
בהמשך למחמאות, כמובן שאני מצטרף אליהן, וגם אצלנו ביקרת. אני שומע שיש משא-ומתן קואליציוני ומדברים על התנחלויות, ועל גידול טבעי, ואני גר בהתנחלות 30 שנה, בגליל, ושם כבר עצרו את הגידול הטבעי. עכשיו, השר, אתה יודע את זה; ב-800,000 שקל יש אצלנו הקפאה. הדור שלנו, הדור של הילדים שלנו, אין להם שום סיכוי להגיע לבית שאנחנו הקמנו אותו, עשר משפחות, לפני 30 שנה, והיישוב מצליח. המשמעות היא הרס היישובים האלה. זאת אומרת, יבואו אנשים שאולי יכולים להרשות לעצמם לשים 800,000-700,000 שקל לפני ששמים אבן אחת על המגרש. הילדים שלנו לא יהיו שם והיישובים ייבלו, והמשמעות של איך ייראה הגליל – אני יודע שהיא ברורה לך.
כיוון שאמרת קודם בהתייחסות לנגב, שתושבי הנגב הם שלך, גם אם יש הרבה משרדי ממשלה שמטפלים, אני בטוח שהאמירה הזאת נכונה גם לגבי תושבי הגליל – –
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
בוודאי.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
– – והייתי שמח אם תוכל להיות איש בשורה. תודה.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. אכן הייתי ביישוב שהוא אחד היישובים המשגשגים והטובים והמוצלחים ביותר שיש באזור, ואין ספק שמדובר באוכלוסייה חזקה, מבוססת, והאפשרות של הצעירים להמשיך ולגור ביישוב עצמו היא כמובן מצומצמת. למרות זאת, כמו שאתה יודע, יש החלטה שהעברנו במינהל, שמי שרוכש שטח אדמה אצלכם באזור – תלוי אם זה אזור עדיפות ב' או א' – זכאי למענק של בין 50,000 שקל ל-100,000 שקל. המענק הזה קיים, שריר, לצערי הרב, ב-2013 ההחלטה הזאת לא המשיכה – אבל מייד אחרי שתוקם ממשלה היא תימשך. האוצר מפעם לפעם מנסה להקפיא את זה.
באזור יותר למעלה, בגליל העליון, ששם עלות הקרקע היא אפס, שם אנחנו משתתפים בעלויות פיתוח עד 160,000 שקל. בבנייה רוויה יש הרי השתתפות של עד 100,000 שקל – – –
<אלעזר שטרן (התנועה):>
– – –
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
יפה. רגע. לא כולם צריכים לגור בצמודי קרקע – –
<אלעזר שטרן (התנועה):>
נכון. נכון.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
– – יש גם בנייה רוויה. בבנייה רוויה זה עד 100,000 שקל, בבנייה צמודת קרקע יש השתתפות של בין 50,000 שקל ל-100,000 שקל. אני מדבר – הכול על הגליל. ובאזור מה שנקרא "קו העימות", למעלה, יש עד 160,000 שקל השתתפות בעלויות פיתוח, כי שם הקרקע היא אפס. כך שאין ספק שיש לנו מטרה גדולה שהצעירים יישארו שם.
גם בנושא התעסוקה – קודם לא אמרתי, דיברתי יותר על הנגב – עשינו יריד במגדל-העמק, לא רחוק ממך. עשינו יריד במגדל-העמק, ושם הצענו קרוב ל-3,000 מקומות עבודה בכל האזור. אתה שומע טוב? 3,000 מקומות עבודה. לא רק מקומות עבודה כמאבטחים במקום כזה או אחר – וחס וחלילה, זאת עבודה ראויה – אלא גם בהיי-טק ובתחומים אחרים, הכול כדי לאפשר לצעירים להיות שם. ואני מאוד מאוד מקווה שאנחנו נוכל, דרך תעסוקה, דרך חינוך, דרך שדרוג מערכת הבריאות – תיארתי קודם את כל שדרוג מערכת הבריאות, הקמת בית-ספר לרפואה בצפת, 5,000 בשלב הראשון, 10,000 בהבשלה – – עניין של מקומות עבודה, רכבת עד לכרמיאל, שזה ממש אצלך.
רכבת עד לכרמיאל – אתה יודע מה אמר ראש עיריית כרמיאל? סליחה שאני אומר את זה, אבל זה לא העניין שלי, כי אני מאוד מקווה שבמשא-ומתן הקואליציוני באמת יהיה כך: כשחנכנו את הפרויקט של הנדסאי רכבות הוא אמר: תראה, זה שאנחנו, ראשי הרשויות, כמו שאמר מאיר כהן, יודעים שעשית לנו, ואתה בשבילנו גדול, זה כן. אבל דבר אחד יוכיח את כל העשייה הזאת של ארבע השנים, שכאשר יהיה משא-ומתן קואליציוני, כל מפלגה – לא תהיה מפלגה אחת שבמשא-ומתן לא תתבע את המשרד לפיתוח הנגב והגליל כאחד המשרדים שלה. וזה דבר שלדעתי מעיד על הכול. כי אם הצלחנו להביא 1.7 מיליארד שקל בארבע השנים האלה, אין ספק שזאת השקעה שהיא השקעה אדירה, והמטרה שלנו היא צעירים.
דיברתי על פרויקטים של כפרי סטודנטים כדי להשאיר אותם, מלגות מוטות תעסוקה כדי להשאיר את הצעירים שם במקומות עבודה יחד עם אותם יזמים. אם תהיה רכבת לכרמיאל, כאשר היא תהיה, וניהלנו קמפיין אדיר על העניין הזה, זה יאפשר לצעירים גם לעבוד בחיפה או במרכז הארץ ועדיין לגור אצלך, ואני מאוד מקווה שהעשייה שלך, שהיא עשייה מבורכת שם, באזור כולו, תימשך.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
תודה לך. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, תחילה אני מברך אותך. הייתי אצלך אולי פעם או פעמיים בעניין פרויקט בית-נטופה, של הניקוז וההשקיה, ורציתי לשאול, באמת, מאחר שהמשרד שלך מטרתו חיזוק הפריפריה, והפריפריה זה גם ערבים, שלפי דעתי הם לא רק פריפריה גיאוגרפית, אלא גם חברתית, או כלכלית, או תרבותית, ולכן רציתי לשאול מה חלקם, באמת, של היישובים הערביים, בגליל, בנגב, בתקציב של משרדך ובכל הפרויקטים. רק עכשיו קראתי קצת על המשרד ועל הפעילות שלו.
למה אני שואל את זה? כי בהתחלה באמת – והיה לנו ויכוח על זה, נדמה לי – צוטטת או אמרת שהמטרה שלנו להעביר, או ש-300,000 יהודים יהיו בגליל, משהו כזה, ואז אמרתי על העניין שזה – המטרה אז היא ייהוד הגליל. אתה אמרת: לא. מאחר שהמילה "פיתוח", יש לנו ניסיון מר אתה, אנחנו הערבים, כי בשנות ה-70, כאשר הפקיעו אלפי דונמים בגליל, אמרו שהמטרה היא פיתוח הגליל, אז בזיכרון שלנו כל פיתוח הוא ייהוד, משום שרוצים לעודד את היהודים כדי שיהיו רוב בגליל. בגלל זה שאלתי מה חלקו, באמת, של המגזר הערבי – של היישובים הערביים – בתקציבים ובפרויקטים של המשרד שלך. תודה.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
תודה רבה, חבר הכנסת גנאים; אני כבר עונה על השאלה של אחמד טיבי, כי היא תהיה באותו כיוון. תראה, גם אתה אמרת לי, וגם אחמד טיבי, וצריך להזכיר גם את טלב אלסאנע – כל מי שרצה קיבל את כל הפרויקטים, שבחלקם הוא היה בין התומכים והדוחפים, חלקם הוא אפילו לא ידע על קיומם, אז אני אמנה לך – מה לעשות, הרי באתי מוכן לעניין הזה – אני לא זוכר כל פרויקט. זיכרון יש לי, ולמרות זאת הבאתי את זה.
אנחנו הקמנו מבני תרבות וקהילה, שיפצנו מוסדות ציבור למגזר והשקענו בשורה ארוכה של יישובים, רק לדוגמה, טורעאן, דיר-חנא, כפר-יאסיף ואחרים, בנצרת כמובן גם את אולם התרבות. מרכזי תעסוקה – פתחנו מרכזי תעסוקה בכל האזור, של הבדואים בנגב, לא רק גליל יש לנו כמובן, כמובן בשגב-שלום שלושה מרכזי תעסוקה, הכול במטרה לייצר שם מקומות עבודה, והדברים האלה נעשים כאשר יש המון המון נשים בדואיות שבפעם הראשונה יוצאות לעבודה. אני יזמתי – אני – פרויקטים תיירותיים, כך שכל מי שנוסע לים-המלח יעצור בצד הדרך; או לים-המלח או כשהוא חוזר מים-המלח, ששם יעשו מאהל שבו יוכלו האוטובוסים לעצור כדי לאפשר להם לרכוש מהעבודות שאותן נשים עושות שם, ואנחנו מדברים על דבר נפלא שקורה שם. אזורי תעשייה – באזור רהט-להבים–בני-שמעון השקענו עשרות מיליונים, יחד עם משרד התמ"ת, שדרגנו את אזורי התעשייה הוותיקים בשגב-שלום, בסח'נין ובכפר-כנא, וכמובן צירפנו אותם גם למינהלות. קריה שיקומית בתל-שבע שעליה דיברתי קודם. הקריה נמצאת בבנייה מתקדמת, ואני מעריך שבתוך זמן קצר הקריה השיקומית הזאת תהיה. חווה אקולוגית בוואדי-עתיר. ואדי-עתיר – זה נמצא בנגב.
ואני רוצה להגיד לכם שאני נסעתי במיוחד לניו-יורק, ואתם לא תאמינו. בבוקר שישי ארוחת בוקר עם נשים יהודיות מניו-יורק כשמטרת המפגש זה תרומות לפרויקט החווה האקולוגית בוואדי-עתיר. שומעים טוב?
<עליזה לביא (יש עתיד):>
למה לא להאמין?
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
לא, כי אומרים: נשים יהודיות בניו-יורק, מה, הן יתרמו לחווה אקולוגית בוואדי-עתיר? וכל אחת מהן הוציאה פנקס צ'קים והוציאה צ'ק לטובת הפרויקט הזה. ותשאלו את ד"ר אלנבארי. הרי מה זה הפרויקט של החווה האקולוגית? זה לנצל את היתרונות הבדואיים. כל העניין של החקלאות העתיקה – איך עושים את זה? זה דבר פשוט מדהים, והדברים האלה נעשים בצורה נפלאה.
תוכנית לעידוד מצוינות – כמו שאמרתי קודם, התוכנית הזאת קיימת בכל המגזר הבדואי. תגבור לימודי פסיכומטרי, העצמה של מתמטיקה, מדעים, אנגלית, מחויבות קהילתית. שמונה רשויות מקומיות, כל הרשויות המקומיות הבדואיות נמצאות בפרויקט הזה. חיזוק והעצמה של יישובים דרוזיים וצ'רקסיים בגליל. הפעלת מרכזי נעורים ביישובים הדרוזיים והצ'רקסיים למשך ארבע שנים. צירוף רשויות דרוזיות למינהלות אזורי התעשייה המשותפים, פעילות למיתוג תיירות למען אותם יישובים ויישובים נוספים, כמו פסטיבל הזית והפסטיבלים הנוספים של אלה שעוסקים בתחום. פתרון מצוקת הדיור של חיילים משוחררים במגזר המיעוטים, סבסוד קרקעות לחיילים משוחררים במגזר הלא-יהודי. מגרשי ספורט – הקמנו מגרשי ספורט בכל היישובים, גם היישובים הדרוזיים, הצ'רקסיים, ויישובי מיעוטים נוספים. הקמנו מרכזי צעירים בבית-ג'ן, ברהט, בחורה, ואנחנו עכשיו עובדים על הקמת מרכזים נוספים ביישובים הנוספים.
הקמת כיתות חכמות. כל היישובים הערביים בגליל – נכנסו כולם. כל אחד לפי יכולתו ולפי גודלו – נכנסו לתוך המכלול הזה. זאת טכנולוגיה שלא קיימת במרכז הארץ, היא קיימת רק בגליל ובנגב, והכנסנו את זה לכל היישובים שנמצאים בגליל מתוך מחשבה שהילדים שלומדים בגליל, גם כמובן בנגב, צריכים לקבל את אותם תנאים בדיוק. לגבי הבדואים – ואני בכוונה מסתכל גם עליך שם – כל שמונה הרשויות הבדואיות בנגב: רהט, לקיה, חורה, ערערה, שגב-שלום, תל-שבע, כסייפה ואבו-בסמה, כולן רושתו בכיתות חכמות, כולן, אז כך שגם הדבר הזה צריכים לדעת אותו. ויישובים נוספים, אני רק אמנה חלק מהם: אבו-סנאן, שפרעם, סח'נין, מע'אר, יפיע, כפר-כנא, תמרה, פקיעין, דבורייה, כפר-יאסיף, אלבטוף, שיבלי, כסרא-סמיע, בית-זרזיר, ועוד יישובים רבים נוספים.
"ססמה לכל תלמיד" – אותו פרויקט שדיברתי עליו, של חיבור למערך השיעור, גם אם אתה לא נמצא בשיעור עצמו. עשינו את זה בשורה ארוכה של יישובים, ועשינו את זה גם בשפרעם, גם בחורה, גם בסח'נין, גם בכסייפה וגם בנצרת – הדבר הזה קיים. מיזם "אחריי!", קודם דיברנו על המיזם של עמר בר-לב, והדבר הזה נעשה גם בג'וליס, במע'אר, בחורפיש, בפקיעין ובשפרעם. "יוניסטרים" – את "יוניסטרים" עשינו גם ביישובים יהודיים וגם ביישובים לא-יהודיים.
הכשרות מקצועיות – הכשרנו הכשרות מקצועיות מיוחדות למגזרי המיעוטים. במסגרת ההכשרות האלה, יחד עם המשרד לתעשייה ומסחר, נפתחו קורסים ייחודיים ויוקרתיים, דוגמת קורסים להנדסאים בכימיה, אלקטרוניקה, מיזוג אוויר, מכונאות רכב ועוד, וניתנו הכשרות נוספות מיוחדות לנשים במקצועות דוגמת סייעת לגננות, קוסמטיקה וכדומה.
תיירות בכל המגזרים, גם בתיירות דרוזית וגם ביישובים כמו יפיע, כפר-כנא, שפרעם ויישובים נוספים.
השקענו גם דרך הרשויות לפיתוח הנגב, רשויות לפיתוח הגליל, שמתוקצבות דרך המשרד שלנו, וכמובן גם כאן פעלנו בשורה ארוכה של נושאים של תשתיות, בריאות, חברה, שילוב סטודנטים, פרויקט רשות מקדמת תעסוקה, שילוט רחובות – יישובים שאין בהם רחובות ואין שילוט.
פעילות של זק"א עשינו בראמה ואפשרנו – מה שאתה לא אוהב – אבל אפשרנו לצעירים שהשתלבו בזק"א שיכירו בזה גם כשירות לאומי. אבל היית צריך לראות: בראמה יש גם את האימאם המוסלמי, גם את הכומר הנוצרי, גם את חכם הדת הדרוזי; ביחד. הרי בסופו של דבר כל המטרה היא לסייע אם יש, לצערנו הרב, תאונות דרכים, אם יש כל מיני פגיעות אחרות; לנהוג נכון בכבוד המת, לעשות את הדברים בצורה הכי ראויה, הכי טובה, הכי נכונה. שיתוף פעולה יוצא מן הכלל של כל הדתות. ומי שמנחה אותם זה אותם חרדים שעומדים בראש זק"א. כאן זה פשוט פרויקט שתאמינו לי, עליו רק צריך את פרס ישראל. לראות את כל החבורה הזאת של – איך קוראים לבחור מזק"א?
<קריאות:>
משי-זהב.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
יהודה משי-זהב יחד עם כל ראשי הדת האלה, ביחד עושים את הדבר הזה. יופי של פרויקט. מכשירים את האנשים, כי בסופו של דבר כבוד המת זה כבוד המת, זה לא משנה אם המת הוא כזה, אם המת הוא כזה, או אם המת הוא כזה. המטרה היא לסייע, ולסייע למשפחות, ולסייע לאחרים. יופי של פרויקט.
הלכנו גם לסיוע לאמצעי חירום וביטחון. השתתפנו עם משרד הפנים בהקמת אמצעי חירום, הקמת מחסני חירום באכסאל, בכאבול, בכפר-יאסיף, בכפר-מנדא, באלבטוף, בשעב, ביפיע, בעילבון, בעוד שורה ארוכה של נושאים.
ואני רוצה להגיד לכם שיש עוד שורה ארוכה של דברים, פשוט ייקח לי כל היום רק לבוא ולהגיד לכם מה עשינו ביישובים האלה. תשאלו כל ראש רשות במגזר הלא-יהודי. אם יהיה ראש רשות אחד שיגיד שהוא לא קיבל תמיכה כזאת או אחרת מהמשרד, תבואו תעמדו כאן בכנסת ותגידו. לא יהיה אחד, אין דבר כזה. כולם קיבלו עזרה; חלק יותר, חלק פחות. הרי מדובר במשרד קטן שבסופו של דבר התקציב שלו, למרות כל מה שעשינו, הוא לא התקציב הכי גדול בממשלה. אבל באיגומי משאבים הצלחנו לעשות את זה עם המשרדים האחרים, והצלחנו לעשות את זה בשורה ארוכה של משרדים. ואני מאוד מקווה שנוכל לעשות את זה גם במקומות האחרים. ומובן שהדברים האלה הם פועל יוצא של ההכרה בכך שהמשרד הזה הוא משרד קיים, נחוץ, שאני בטוח שילך, יתרחב ויתפתח בארבע השנים הבאות. תודה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
חבר הכנסת – – –
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
אה, יש עוד שאלות?
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
בוודאי. אנחנו עוד לא התחלנו. חבר הכנסת וורצמן. הנושא מעניין.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
אין בעיה, תודה רבה.
<אבי וורצמן (הבית היהודי):>
מכובדי השר סילבן שלום, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, איך ישמע את השאלה?
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום<:>
כן.
<אבי וורצמן (הבית היהודי):>
אדוני השר, קודם כול, לעונג הוא לי באמת לברך אותך יחד עם החברים. כסגן ראש עיריית באר-שבע עד היום זכיתי לראות, יחד עם תושבי הנגב, תושבי באר-שבע, פעולות רבות מאוד שהמשרד שלכם היה שותף בהן. אני חייב לומר שאני חושב שהנוכחות שלך במשרד באופן אישי גם שדרגה את המשרד, הביאה אותו למקום אחר, מינפה את התקציב שלו. אז כאן באמת המקום גם להודות לך – גם ההיכרות האישית שלנו – גם למנכ"לית שנמצאת פה, וגם למנהלי הרשות לפיתוח הנגב, ידידי נתן ג'יבלי, וגם הרשות לפיתוח הגליל.
אני רוצה להתמקד, ברשותך, בנושא ההתיישבות בנגב. אתה דיברת על זה שזה באמת אחד היעדים הגדולים שלך. אני יכול לקחת שני נושאים שטיפלתם בהם. אחד זה נושא חיזוק גרעיני התיישבות, ובאמת טיפלתם בזה בצורה משמעותית. השני – אני גם חייב לספר שהשתתפתי בטקס חלוקת מלגות במרכז לצעירים בבאר-שבע לסטודנטים שגרים בעיר העתיקה. גם שם התחולל באמת שינוי גדול מאוד, בעיר העתיקה, ובאמת בסך הכול מצטרפים עוד מאות, אולי אלפים, לנגב ולגליל.
אבל, אדוני השר, אתה הצבת יעד של 600,000 תושבים חדשים לנגב והגליל בעשור. זה היה לפני ארבע שנים. עברו ארבע שנים, היו צריכים כבר להיות 200,000–240,000 תושבים חדשים. זה רחוק מאוד מהעניין הזה.
שאלתי היא, איך אתה רואה, כשר לפיתוח הנגב והגליל, איך אפשר להגשים את החלום הגדול, איך אפשר להגשים את מה שאנחנו כולנו מחויבים – להביא מאות אלפים לנגב ולגליל. זו המשימה, אני חושב, הגדולה ביותר שלנו; זה הדבר הציוני הגדול ביותר שיכול לקרות פה בעשרות השנים הקרובות. ואני מרגיש שבסך הכול הפעולות הן מדהימות, אבל איך לעבור מהמספרים האלה, באמת, למספרים האמיתיים, כדי שנוכל להגיע ליעד הגדול ולחלום הגדול שאתה הצבת, שאני מאוד מזדהה אתו. תודה רבה.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
תודה לך, חבר הכנסת אבי וורצמן. אין ספק שאתה פעלת, כסגן ראש עיריית באר-שבע, בצורה מדהימה, ויש לך מרכז מדהים בשיכון ד' בבאר-שבע, שבאמת תורם לקהילה בצורה משמעותית, פעילות מחממת את הלב. לראות את כולכם כאן, תאמינו לי, זה ממלא אותי גאווה, באמת, על הפעילות המדהימה שלכם, שאתם עשיתם כל אחד בתחומו, וזה בא לידי ביטוי בסופו של דבר ביכולת שלכם להיות כאן. אני לא יודע אם רבים יודעים על הפעילות שלך, אבל אני יודע עליה, וגם שמחתי לעזור לה, ולסייע לה, ולהביא אותה, אולי, למקום עוד יותר טוב, כך שאותם צעירים שבאמת באים אליכם הם צעירים שמקבלים את כל מה שהיינו רוצים לראות, ולצערי הרב לא תמיד זה קורה, כך שהפעילות הזאת היא פעילות ברוכה.
אנחנו בעיר באר-שבע ובמקומות אחרים רוצים להשאיר את הצעירים, כמו שאמרתי קודם. בעיר באר-שבע עצמה אנחנו למשל אפשרנו לכל מי שיעבור לגור בעיר העתיקה לקבל 500 שקל השתתפות בשכר דירה, שזה לצעיר דבר מדהים. הרבה גם עברו. אנחנו מקימים שם גם את האפשרות שתהיה תרבות של צעירים. הרי אתה לא יכול להבין איך באר-שבע לא הפכה להיות המקום הכי מושך לצעירים, אף שהיא כבר מתפתחת – יש שם קרוב ל-30,000 סטודנטים. זה הרי דבר מטורף. יש שם קרוב ל-20,000 סטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון, יש שם מכללת סמי שמעון, יש שם מכללת קיי לחינוך, יש שם מקבילה של מכון וינגייט. אנשים לא יודעים: אפשר ללמוד חינוך גופני או בווינגייט או בבאר-שבע. יוסי מזרחי, דרך אגב, שהיה שוער שלך ב"בית"ר ירושלים", למד בבאר-שבע. ויש שם בית-ספר לאחיות.
אנחנו עושים את הכול כדי שהצעירים האלה בסופו של דבר יישארו, אז זה גם על-ידי מלגות מוטות תעסוקה, גם על-ידי שכר דירה, גם על-ידי מצב שבו יש להם אפשרות לתרבות ופנאי, רכישת דירה ב-100,000 שקל השתתפות, אם זה בנייה רוויה, והדברים האלה יאפשרו ליותר צעירים להישאר. אני חושב שאם תיקח את העיר באר-שבע ותראה מה קרה שם בארבע שנים, תבין שהיא כן התפתחה ויש שם יותר תושבים, ובכל המקומות האחרים הדבר הזה קורה, עקב בצד אגודל. אפשר לראות מה קרה אצל עמרם מצנע, עם מספר התושבים שלו, אפשר לראות מה קרה אצל מאיר כהן, עם מספר התושבים שלו, והדברים האלה הולכים ומתרחבים ומתפתחים. אצל יצחק הלוי באילת המספרים הולכים וגדלים. המטרה שלנו היא לאפשר לאותם צעירים להיות שם.
בכלל, בנוגע להתיישבות, הבאנו 150 מבנים יבילים – 150 מבנים יבילים בהתיישבות הכפרית, בעמק-המעיינות, במרום-הגליל, בגליל התחתון, במשגב, במעלה-יוסף, ברמת-הגולן, בגליל העליון, בחבל-אילות, ערבה תיכונה, רמת-נגב, אשכול, שער-הנגב, שדות-נגב – וחתמנו עכשיו על הסכם עם אגף התקציבים של עוד 80 מיליון שקל לצורך העניין הזה. אנחנו הולכים צעד אחד קדימה. הקמנו מינהלת התיישבות אצלנו במשרד, והעמדנו בראשה את פנחס ולרשטיין. אולי עכשיו הוא לא כל כך אהוד בבית היהודי, אחרי הדברים שלו בשבוע שעבר, אבל בכל מקרה, אדם שהוא בונה הארץ, והצליח להקים הרבה מאוד יישובים.
אנחנו הולכים עכשיו בכל הנושא של בתי אגודה, אם אתם מכירים מה זה בתי אגודה, שהיה רק ביהודה ושומרון, אנחנו מעתיקים את המודל הזה עכשיו לתוך הנגב; ובנחל-עוז אנחנו עכשיו כבר מקימים את בתי האגודה הראשונים, שיאפשרו לאנשים להגיע. בתי אגודה זה אומר שבן-אדם משלם שכירות שנתיים-שלוש ואחרי שלוש שנים הוא מחליט אם הוא רוצה לרכוש את הבית או לא. אם הוא רוכש את הבית, כל השכירות שהוא שילם נחשבת לו, הוא מקבל גם סיוע, ואז זה מאפשר את תשלומי שכירות לגלגל – ומי שעושה את זה ביהודה ושומרון זה "אמנה". אנחנו עכשיו עושים את הדבר הזה כפעולה מדהימה, צריך ללמוד כמה פטנטים שנעשו – לא כל מה שנעשה ביהודה ושומרון בהתיישבות זה רע, נעשו הרבה דברים טובים.
<דוד רותם (הליכוד ביתנו):>
הרבה דברים.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
הרבה דברים. אני אומר דווקא לצד הזה של הבית. אנחנו גם משם לוקחים את הדברים האלה ועושים אותם הלאה.
אני רוצה להגיד לך, לקחנו גם מבנים נטושים – יש 700 מבנים נטושים שאנחנו משפצים אותם ואנחנו מביאים לשם צעירים. דירות "עמידר", מבנים שלמים נטושים, בנייני "עמידר". באנו ל"עמידר", אמרנו: תראו, לא רק שאתם לא מקבלים שכירות, גם כל היום בוזזים לכם את זה, יש ונדליזם, בשביל מה לכם? בואו נעשה את זה יחד. אנחנו הולכים, מכניסים צעירים למבני "עמידר". לקחנו אפילו מרכזי קליטה – באנו לסוכנות היהודית, אמרנו להם: תראו, יש לכם מרכז קליטה בנצרת-עילית, יש לכם מרכז קליטה בערד, ריקים. לצערנו הרב, אין עולים. עולה לכם הון תועפות להחזיק את זה; שמירה, גננות, אבטחה, ניקיון. לפעמים יש שם איזה שניים-שלושה עולים בפנים. בואו, תנו לנו. לקחנו למשל את מרכז הקליטה בנצרת, וגם – אתם יודעים, הייתי שר האוצר, אבל זה לא ייאמן, המדינה לא יודעת לשפץ מבנה שלא שייך לה. לא יודעת. רק אם הוא שייך לה, ברגע שהוא שייך לה – הסוכנות היהודית, היא לא יודעת איך עושים את זה. לקח לנו יותר משנתיים של ביורוקרטיה, ולקחנו את הדירות שם, הסבנו אותם ל-72 מ"ר – ככה: 24 מ"ר לרווקים – הבאנו את בוגרי "מחנות העולים" שם, יש דבר שנקרא גרעין בוגרי "מחנות העולים" – 24 מ"ר לרווקים, 48 מ"ר לנשואים, 72 מ"ר לנשואים עם ילדים. הם רוצים לחיות יחד בקומונה – גם זה, בהתחלה רצו לתת לנו את זה רק לשנתיים, הצעירים רצו את זה לעשר שנים, בסוף התפשרנו על בין שלוש לחמש. בערד זה כבר מתחיל להיות מאוכלס. בנצרת-עילית זה רץ. ולקחנו את בית-ספר "חרמון", גם בנצרת-עילית, למפוני גוש-קטיף. למשל, שם יש גם קבוצות קהילתיות, יש גם קיבוצים עירוניים, בבאר-שבע, שאנחנו תומכים בהם. אנחנו תומכים בעשרות על עשרות גופים כאלה – ב-90 גרעיני התיישבות אנחנו תומכים. 90.
לקחנו את בית-ספר "חרמון", גם – בית-ספר בנצרת-עילית שהתרוקן. אין יותר, ילדים עוזבים שם. הסבנו אותו למגורים, הבאנו גרעין ראשון של מפוני גוש-קטיף, שמנו אותם שם. כל המועצה האזורית לכיש, כל היישובים שאנחנו מקימים שם, הכול למפוני גוש-קטיף. כל הדברים האלה נעשים יחד עם דני מורביה, יחד עם אחרים שם, זה עם שמעון גפסו, עם ראשי ערים. יש קיבוצי מחנכים, כמו שאמרת, אדוני היושב-ראש ריבלין, גרעיני "אומץ", "גלעד", "גוונים" ועוד. הקמת כפרי סטודנטים שלפני כן דיברנו עליהם. מינהלת "אמנה" – אמרנו. סיוע בשכר דירה – אמרנו. סבסוד עלויות פיתוח למתיישבים חדשים – רק בבאר-שבע, למשל, אנחנו מסבסדים כ-150 מגרשים מ-50,000 למגרש, בערד 50 מגרשים ב-110,000 שקל למגרש, בדימונה 50 מגרשים ב-110,000 שקל למגרש. תמיכה ביישובים חדשים – נווה-דקלים, נווה, בני-נצרים.
הפעלת תוכנית "בית ראשון במולדת" – שרת הקליטה לא נמצאת כאן – "נפש בנפש" ועוד שורה ארוכה של דברים.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
תודה לך.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
עוד שאלה?
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
בטח.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
אני אתחיל לקצר בתשובות.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
יש עוד הרבה. חבר הכנסת מוטי יוגב.
<מרדכי יוגב (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אי-אפשר שלא לעלות, וגם אם לקצר, כדי לומר את הכרת הטוב. תרשה גם לי להודות. ספינת הדגל היא בטח בצפת, גם אתה ציינת את זה, בהקמת בית-החולים – –
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
בית-הספר לרפואה ליד בית-החולים.
<מרדכי יוגב (הבית היהודי):>
כן. – – גרעיני ההתיישבות, חיזוק והקמת יישובים, קהילות, אבל גם סיוע למרכיבי חירום והצלה, כיבוי אש ומוקד חירום שמציל חיי יהודים וערבים כאחד, ועל כך פשוט להגיד תודה רבה לך, למשרדך, חזק וברוך.
והשאלה הגדולה היא, האם תהיה השר לשיתוף פעולה אזורי ולפיתוח הנגב והגליל גם בממשלה הבאה?
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
תודה, חבר הכנסת יוגב, זה נתן לי באמת הזדמנות להגיד אולי מילה על המשרד לשיתוף פעולה אזורי, שכאן עשינו שיתוף פעולה מדהים, גם כמובן כנגב-גליל, וגם שיתוף פעולה אזורי, כי בסופו של דבר כאשר יש שרפה, אז זה לא משנה אם זה ביישוב יהודי או לא יהודי, אם זה ביהודה ושומרון, אם יש תאונת דרכים, לא עלינו, אם יש פעילות עבריינית כזאת ואחרת, אם יש עניין של ביוב, תאורת צמתים, אם יש עניין של מטמנות, משרפות, כל הדברים האלה נעשו, ונעשו בצורה מדהימה, כאשר סייענו גם ליישובים הלא-יהודיים ביהודה ושומרון, וגם ליישובים היהודיים, והדברים האלה נעשו בצורה פשוט טובה. היום יש תשתית של כיבוי אש, של כבאיות, של אמבולנסים, של מוקדי חירום, של מערך ביוב, תאורת צמתים והדברים האלה, יותר טוב מאשר בכל מקום אחר, כי היינו מחויבים לעניין הזה, ואמרתי כל הזמן – זה שיתוף הפעולה האמיתי. לצערי הרב, לפעמים זה בא ממקום של אסון, ממקום של מצוקה, אבל זה שיתוף פעולה אמיתי. אתה רואה שזה עובד, ואתה רואה שאנשים פועלים יחד, וכשצריך כל המחיצות מוסרות, והדברים האלה קורים, ואני מאוד שמח שהדברים האלה אכן מתרחשים. עשינו את זה גם אצלכם בבנימין, ועשינו את זה בשורה ארוכה של מקומות אחרים, כך שאנחנו באזור הזה דווקא נמצאים בהתפתחות הכי גדולה שיש. תודה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
תודה לך. חבר הכנסת טלב אבו עראר.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, הבדואים בנגב הם חלק אינטגרלי של הנגב, וכשכבודך מדבר על פיתוח הנגב, אני, כך למדתי, שפיתוח זה פיתוח. אף פעם לא היה פיתוח זהה לצווי הריסה. כשאתה מדבר על פיתוח הנגב, האם הפיתוח הזה כולל את 100,000 התושבים שרק כל יום מתעוררים על הריסת בתים ועל עקירת יישובים ועל הפקעת אדמותיהם, ללא כל שירות בסיסי, לא מים ולא חשמל ולא גני-ילדים? האם משרדך פעל שיהיה שם פיתוח והם שיהיו אזרחים שווים לאזרחי מדינת ישראל?
השאלה השנייה: ביישובי הקבע, מה עשה משרדך להרחבת תוכניות מתאר ולפיתוח שכונות קיימות? מזה שנים, מאז שקמו היישובים האלו, אני, בדואי שגר שם שנים, לא ראיתי שום פיתוח ביישובי הקבע, במיוחד בשכונות הקיימות. וכשהייתי אתמול בכסייפה, כמו שחברי מאיר השכן שלי מדימונה, היה בא ללקיה – הייתי בכסייפה אתמול ושמעתי על כל הקושי ועל כל הבעיות הקיימות שם. מספר לי ראש המועצה שיש לא פחות מחמש שכונות שם, שהתושבים שם רוצים לקנות מגרשים ביישוב קבוע, כסייפה, ואז המינהל לא מוכן לאשר, לשווק או למכור את המגרשים האלה, עד שיגיע מספר התושבים ל-50, והוא ישווק להם יחד. רציתי לדעת, מה חלק התערבותך כשר למשרד לפיתוח הנגב והגליל בבעיות האלה? תודה.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
אדוני חבר הכנסת הנכבד, אני שומע זאת פעם ראשונה – אבל אפשר גם לומר על כל הדברים שאמרנו גם איזו מילה טובה. לא הכול רע. זה לא עולה כסף. אפשר לומר גם תודה על כל מה שעשיתם, ואם תשאל את כל ראשי הרשויות שלך, הם יגידו שמעולם לא נעשו דברים כאלה. אבל כנראה יש לי ציפיות יותר מדי גבוהות. אי-אפשר להכיר תודה גם על דברים שנעשים. אבל לא משנה.
בכל מקרה, לגבי העניין של יישובים שלא פועלים במסגרת החוק, אני לא יכול לסייע להם, ואני לא יכול לפתח אותם, ואני לא יכול לתת להם את מה שהחוק לא מאפשר לי לתת להם. כמו שאני לא יכול לעשות את זה ביישוב יהודי או בבית יהודי שנבנה שלא כחוק, כך אני לא יכול לעשות את זה גם בבית בדואי שנבנה שלא כחוק. אם יגיעו בסופו של דבר להסדרים, הדברים האלו ייעשו. כאשר היישובים האלה ייכנסו ליישוב ההסדר, זה יקרה. לגבי כל היישובים האחרים, שהם יישובים חוקיים, הם יישובים, כמו שאמרתי, שמקבלים את כל העזרה, התמיכה והסיוע.
לגבי תוכניות המתאר, אני הייתי מאוד שמח שזה יעבור אלי. זה נמצא במשרד הפנים. אני יודע שגם כאן נעשו שינויים, ושינויים חיוביים, והדברים האלה נעשים לקראת בנייה, ויש גם בעניין הזה שינוי, לפחות ממה שאני שמעתי מחלק מראשי הרשויות, לטובה, אבל לצערי הרב, זה לא בתחום פעילותי שלי במשרד.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
תודה לך. חבר הכנסת אחמד טיבי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, במסגרת היישובים שהואלת לעזור להם שכחת את מג'ד-אלכרום. אני פניתי אליך אז בדקה התשעים, ונענית מיידית לבקשה שלי להקים מרכז מחשבים לתלמידי בתי-הספר היסודיים במג'ד-אלכרום. אני מוצא לנכון להודות לך אישית על ההיענות המיידית, ולהעביר לך גם את תודתם של ראש העיר, ראש המועצה המקומית, ושל התושבים הנהנים מהשירות הזה.
ברצוני לשאול אותך: האם תוכל לתת לנו סקירה על סיוע שהמשרד שלך נתן לצעירים? הקמת את ועידת הצעירים – למתקני ספורט בצפון ובדרום המשרתים את היישובים הערביים, לפעילות שתומכת בסטודנטים. תודה רבה, אדוני.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, אכן פנית אלי בקשר למג'ד-אלכרום. כמו שאתה יודע, אין חבר כנסת שפנה אלי – יהודי, לא-יהודי – שלא עזרתי ולא סייעתי, כי אני מאמין בזה; זה לא כי אני רוצה לקבל איזו טפיחה, אלא כי אני מאמין שזה הדבר שצריך לעשות, ואני חושב שבעניין הזה הדברים אכן הוכיחו את עצמם. אני מאוד שמח שמג'ד-אלכרום – יש היום אותו מרכז מצוינות שמאפשר באמת לצעירים להיות שם. נכון שהוא לא היה באותה מסגרת של התוכנית המוצעת, ואתה הצלחת להכניס אותו לתוך התוכנית. הרחבנו את התקציב ליישוב אחד נוסף – היה צריך להיות שנה או שנתיים לאחר מכן, ובסופו של דבר עשינו זאת, ואני מאוד שמח שאכן הדברים האלה קורים.
לגבי נושא הצעירים, אמרתי, הקמנו מרכזי צעירים גם ברהט וגם בחורה וגם בבית-ג'ן, ואנחנו עכשיו פועלים להקים מרכזי צעירים נוספים רבים ביישובים לא-יהודיים. אבל זה כבר הוקם, ואותם צעירים, ילדים קיבלו השקעה אדירה בתחום החינוך. לא אחזור עכשיו על כל הדברים שאמרנו שעשינו, אבל אתה מכיר את הדברים, קיבלת ממני את הרשימה. בחלק אפילו פעלת, להכניס יישוב כזה, יישוב אחר, תמיד רק מתוך ראיית הצרכים האמיתיים. בסופו של דבר אתה מחליט על פרויקט, ויש תקציב מסוים. אתה לא יכול להכניס את כל היישובים, כי אז כל אחד מקבל סכום אפסי. אבל אני גם מודה לך על שמפעם לפעם גם הארת את עינינו, ואפשרת לנו לעשות את זה, ואני חושב ששיתוף הפעולה היה, חבר הכנסת טיבי, שיתוף פעולה טוב.
אני מודה לך גם על הדברים שאמרת. תודה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
תודה. חברת הכנסת יפעת קריב.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, ראשית, אני רוצה להצטרף לברכות ולמברכים, לדברים שנאמרו כאן. אני רוצה קודם כול להודות לך פעמיים – פעם אחת על הזכות שהייתה לי לעבוד במשרד, והזכרת את זה, ועל ההזדמנות הנפלאה לעבוד גם אתך וגם עם מנכ"לית המשרד, הגברת אורנה הוזמן-בכור, וגם עם צוות המשרד, שהיה צוות מאוד מסור ומשפחתי ומחויב לעשייה. ופעם שנייה אני רוצה להודות לך על ההזדמנות הנהדרת לעבוד בנגב ובגליל. בזכות העשייה בשנים האחרונות זכיתי להכיר ולהיות שותפה לפעולות, למיזמים, לתוכניות, לפרויקטים. המשרד עשה המון, וזו הזדמנות גדולה להגיע משם לכאן ולראות את הדברים ממקום אחר, אז המון תודה לך ולכל הצוות.
העשייה שלי קשורה לעשייה המאוד-משמעותית שעשינו עם הצעירים. דיברת על זה והזכרת, אבל באמת פגשנו ועשינו עשייה למען אלפי צעירים, הן בכנס ישראל לצעירים, וקרוב ל-150,000 צעירים קיבלו עזרה, סיוע בתעסוקה, דיור, מעורבות חברתית, מנהיגות בזכות מרכזי הצעירים. ואני שואלת, מה יהיה אתם? לאיפה העתיד הולך ואיך נשמור על המיזם המשמעותי הזה ששינה את פני המדינה? תודה.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
תודה. קודם כול יש לי הזדמנות לברך אותך. אני מכיר אותך מגיל צעיר, אבל יש כאן בכנסת דבר שלא יודעים – אנחנו שלושה בני שכונה אחת מבאר-שבע. גדלנו בשכונה אחת בעיר הזאת, והגענו לכנסת. זה גם חבר הכנסת שמעון אוחיון, שאומנם לא נמצא כאן אתנו עכשיו, גם את וגם אני. אנחנו לא רק מאותו הכפר, מאותה העיר, אלא אפילו מאותה שכונה.
<אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):>
גם מרגי.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
לא מאותה שכונה. דיברתי על אותה שכונה. גם אבי וורצמן, שעשה עלייה לבאר-שבע ונהיה באר-שבעי. אבל אני מדבר על שלושה שגדלו והתחנכו בעיר באר-שבע, ואפילו במקרה נדיר שלושתנו מאותה שכונה.
אני מברך אותך על שנכנסת לכנסת ונבחרת, ואת אשת עשייה יוצאת מן הכלל. החיידק הציבורי, לעזור לציבור, קינן בך מזה זמן רב – אני חושב שעוד משחר ילדותך. תמיד היית פעילה ורצית לעשות למען הקהילה.
ואני יכול להגיד לך עוד דבר, שגם את נושא הצעירים – מה שאנשים לא יודעים – את כנס ישראל לצעירים יזמנו עוד לפני שהייתי במשרד הזה, ויזמנו שנינו יחד, כשאת היית ממונה על התחום ב"ג'וינט ישראל", ואני כאחד שתמיד פעל למען צעירים. וכך ניגשנו שנינו ליקירנו חבר הכנסת יעקב פרי וביקשנו שיעמוד בראש המועצה הציבורית, ובסופו של דבר עשינו זאת יחד.
כך שכשקראתי לך להיות ראש אגף הצעירים במשרד, ולהקים אותו בעצם, כי לא היה אגף צעירים, ואני מחויב לעניין הזה, נאלצת לעזוב תפקיד שהוא תפקיד מאוד מאוד נכבד בשלטון המקומי, במרכז השלטון המקומי – ראש מינהל חינוך ורווחה, ואמרת: אני באה. ואני מאוד שמח שהגעת, כי הצלחת להקים יש מאין, והצלחנו יחד להקים את עשרות המרכזים האלה ברחבי הארץ. אני בטוח שנושא הצעירים לא ירד מסדר-היום, כי אם הוא ירד מסדר-היום – אני לא אשכח, אבל אם אני אשכח, יעקב פרי לא ישכח, ואם יעקב פרי ישכח, חלילה, ואני אשכח, אז את בוודאי לא תשכחי.
כך שמהבחינה הזאת אני יכול לומר שאם יש לצעירים שגרירה נאמנה כאן יותר מהרבה אחרים, זו את, שפעלת לאורך כל השנים בנושא הצעירים, ואני יודע את פעילותך בנושא הצעירים, כמו שאמרתי, עוד מ"ג'וינט ישראל", כשהיית ממונה על הנושא הזה, ויחד כשחוקקנו, כשבאת עם כל הצעירים האלה, שאני אגיש הצעות חוק בנושא צעירים, ולאחר מכן כשחנכנו את כנס ישראל לצעירים יחד עם אהובנו יעקב פרי, וכשהיית ראש אגף צעירים אצלי במשרד, כך שאני לא מאמין שאנחנו נשכח את הדבר הזה.
וכנס ישראל לצעירים, אני דאגתי מראש שהוא יהיה כנס של עמותה עצמאית, כך שגם כשאני לא אהיה במשרד לפיתוח הנגב והגליל – אני מקווה שנעשה את זה יחד אתם – תהיה לנו אפשרות לבוא ולהמשיך את זה יחד עם האנשים שנמצאים כאן, ואני בטוח שיהיה לך בזה חלק מרכזי. אז כך – שאי ברכה והצלחה. מה שנקרא, לא אומרים בערבית: "בינת אל-בלאדי", זה בת העיר שלי, אבל את אפילו בת השכונה שלי, אז על אחת כמה וכמה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
תודה רבה. עכשיו אני מזמין את חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר. בבקשה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
שלום, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני כבר מרגיש קצת לא נוח שאני לא מבאר-שבע, אבל אתמול הייתי בבאר-שבע, והיא עיר מתפתחת ויפה, ויש לה מרחבים עצומים שיכולים לקלוט עוד הרבה אנשים – בנגב ובגליל.
אני מצטרף לברכות, ולא בגלל הנימוס, אלא מתוך ידיעה על מה שאתה עשית במשרד לפיתוח הנגב והגליל. לפעמים זה היה נשמע כמשרד שהולכים שם לגולה, למי שאין איפה לשים אותו, אבל אתה הפכת אותו למשרד הדומיננטי והחזק ביותר, ומישהו גילה לי פעם: אם אתה רוצה משהו, תפנה לסילבן שלום מפיתוח הנגב והגליל, כי הוא מפעיל את כל המשרדים גם יחד. אז שיהיה לך בהצלחה גם בעתיד, ואני מקווה שהמשרד ימשיך בתנופה שהכנסת לתוכו.
אבל אני רוצה לשאול אותך: כעיתונאי לשעבר וכסגן ראש הממשלה היום, איך אתה מתייחס לשרפת בית-הספר לבנות בבת-ים בליל שבת האחרונה כפעולת "תג מחיר" נגד החרדים? ייתכן מאוד, אדוני השר, שאתה לא שמעת בכלל על האירוע הזה – –
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
לא, לא שמעתי.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – כי שתיקת הזאבים בתקשורת שוללת את זכות הציבור לדעת על פעולות איבה נגד יהודים שכל חטאם שהם חרדים לדבר השם. כל יום יורקים ומקללים אנשים חרדים בזמן האחרון, ואף אחד לא קם. כשמישהו ירק על ילדה בבית-שמש לפני שנה בנו על זה מפלגת שנאה של 19 מנדטים, ועכשיו הצטרפו אליהם עוד 12 דתיים להחרמת חרדים והרעבת ילדיהם. אדוני השר, אני רוצה לשאול אותך כמי – יש לך המון ניסיון עם ראשי הליכוד: מה בדעתך לעשות כדי לבלום את גל פשעי השנאה הצפויים לנו בעתיד מהבית היהודי?
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
טוב, אני הייתי מוותר על המשפט האחרון – "פשעי השנאה הצפויים לנו מהבית היהודי" זה כבר משפט שנאה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
בבית היהודי.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
מה?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
בבית היהודי.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
זה כבר משפט שנאה. הייתי מציע לך, כעיתונאי לשעבר אמרת לי? גם כעיתונאי לשעבר, לרדת מזה. קראת לי עיתונאי לשעבר, אני חושב שזה מקצוע מכובד. דרך אגב, עם כל הצניעות, יש לי הרבה תארים, לא אמנה אותם, אבל כשכתוב: חבר כנסת, כתוב: מקצוע, אני כותב: עיתונאי, שתדע.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
גם אני.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
שאל אותי אפילו בשבוע שעבר העוזר שלי, אבל אתה כזה וכזה ויש לך כל כך הרבה תארים; אמרתי, כי אני חושב שאני עיתונאי, אני מאמין במקצוע הזה. אז זה לא מקצוע שצריך להגיד לגנאי, בעיקר שאתה עיתונאי לשעבר בעצמך.
אני רוצה להגיד לך דבר אחד, נעשתה קודם כול פעילות, מבחינת הנגב והגליל, לגבי כולם, וזה לא עניין שאני הבאתי כספים מתחת לאדמה. האפשרות לתאם בין המשרדים – וכמו שאמרת, המשרד הזה, אין מפלגה שלא תבקש אותו בקדנציה הזאת. לי זה ברור, לכולם זה ברור, יש לזה המון המון אפשרות של עשייה, והמון השפעה, לכן אני יודע כבר שיש כמה שלוטשים אליו עין. בשמחה רבה.
לגבי מה שאמרת, תראה, אנחנו נגד כל פשעי השנאה, באשר הם, ואם שרפו בית-ספר, באשר הוא בית-ספר, צריך לצאת נגד כל שרפת בית-ספר. אני לא שמעתי על זה שזה "תג מחיר" נגד החרדים, אבל מי שעשה את זה – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
היו כתובות נאצה שם.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
אז מי שעשה את זה הוא פושע, ומי שעשה את זה צריך לעמוד לדין ולהיות מאחורי סורג ובריח, ואנחנו נגד כל פשע שנאה, מסוג כזה או אחר, וזה לא משנה אם זה נגד חרדים או נגד יהודים בעולם או נגד ערבים או נגד כל אחד אחר. אני מאוד מאוד מצר על כך, אני אומר לך שלא שמעתי, וגם זה דבר שמרגיז אותי, שלא שמעתי על כך, אבל אני מאוד מקווה שאם אכן הוגשה תלונה – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
בכל העיתונים החרדיים זה היה בכותרות, ובתקשורת הכללית – יוק. זה כמו האסיר מאוסטרליה, האסיר X.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
אז הנה עכשיו, כשאנחנו עושים את זה כאן, ויש לנו כאן ערוץ 99, שהוא בצפיית שיא ברגע הזה, אז ערוץ 99 בצפיית שיא ברגע הזה, יודעים את זה עוד רבים וטובים, ואני חושב שהעלית את הנושא לסדר-היום, בית-ספר לבנות בבת-ים נשרף, צריך לעשות הכול כדי למצוא את הפושעים ולהעמיד אותם לדין.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
תודה לך. חבר הכנסת אראל מרגלית.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
עוד כמה יש לי?
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
– – –
<אראל מרגלית (העבודה):>
אז קודם כול, כבוד השר, אני גם כן מצטרף לברכות, גם לך וגם לאורנה הוזמן-בכור, מנכ"לית המשרד שלך. דווקא מנקודת מבט של איש הסקטור העסקי לשעבר אני ראיתי הרבה מאוד פעילות גם בגליל וגם בנגב.
אני רק רציתי להגיד בעניין זה שהקמתי את השדולה לפיתוח כלכלי בגליל ובנגב, וכל מי שרוצה להצטרף, כולל במגזר הערבי – אנחנו נעשה שם פעילויות, עם משרד, בלי משרד; אנחנו כנראה נהיה באופוזיציה אבל אנחנו נהיה שם בגדול.
אני רציתי דווקא לשאול אותך שאלה אחרת. בשנתיים האחרונות ניהלת מאבק ציבורי לקידום סוף שבוע ארוך, שכולל את יום ראשון, שנועד להתאים את שבוע העבודה בישראל לסטנדרטים הבין-לאומיים. אני הבנתי שראש הממשלה מינה ועדת מומחים בראשות יוג'ין קנדל שתבדוק את הנושא, וכמי שיודע שצריך לעבוד קשה אבל צריך גם פנאי, ושמשפחות צריכות לבלות יותר זמן יחד, ובני-זוג צריכים זמן איכות, ואנשים צריכים זמן לנוח כדי שהם יוכלו לעבוד קשה, רציתי לדעת איפה זה עומד, הדבר הזה, ומה אפשר לעשות כדי להמשיך לקדם את זה בכנסת הנוכחית.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת מרגלית. אני קודם כול רוצה לברך אותך על כניסתך לכנסת, אבל אני מאוד שמח שהשאלה הזאת דווקא באה ממך, כאחד שמעסיק עובדים, כי בדרך כלל היית מצפה שמעסיק יגיד: לא, מה פתאום, איך, למה, וזה על אחת כמה וכמה מעיד על הערכים, על המוסריות, על הרצון להביא לשינוי שאתה יודע שבסופו של דבר יהיה לטובת העובדים, אבל גם לטובת המעסיקים, ובסופו של דבר לטובת המשק הישראלי.
אני במשך הרבה מאוד שנים חותר להפיכת סוף השבוע כאן לסוף שבוע ארוך. התחלתי את זה עוד כשהייתי שר האוצר, אבל לצערי הרב, זה היה בסוף תקופת כהונתי, ואז ידידי חבר הכנסת בן-אליעזר החליט פתאום להקדים את הבחירות יש מאין, בשנת 2002, ואמר לי אז ראש הממשלה שרון, נדחה את זה לאחר הבחירות. רק לא ידעתי שלאחר הבחירות אני אעבור מלהיות שר האוצר פתאום להיות שר החוץ, ואז היה לי קצת יותר קשה לטפל בזה, וכמובן, צוק העתים.
כשהגעתי למשרד כאן החלטתי לחדש את היוזמה הזאת, שדרך אגב, יש לה המון המון תומכים בקרב הציבור הדתי-לאומי ובקרב ציבורים נוספים, הכול במטרה להביא לכך שמדינת ישראל תשתלב בכלכלה העולמית, תשתלב בתרבות העולמית, לא מתוך רצון, הייתי אומר, לאבד זהות יהודית, אלא להפך, אני חושב שזה יגביר את הזהות היהודית אם סוף השבוע יהיה גם ביום ראשון, בתוספת לשבת.
אני לאורך זמן פעלתי בעניין הזה כשראש הממשלה החליט להקים ועדה ציבורית – לא ועדה ציבורית, ועדה בין-משרדית – בראשותו של פרופסור יוג'ין קנדל. ופרופסור יוג'ין קנדל ישב עם כל המשרדים. לצערי הרב, חלק גדול מהם לא נגע לעניין עצמו, לא להצעה, אלא לזהות המציע; שרחמנא ליצלן, אם זה יעבור, אז המציע יקבל כזה קרדיט שבסופו של דבר הוא עוד עלול לזכות באיזו אהדה ציבורית, אז אולי אנחנו צריכים לבוא ולהתנגד.
לפי בדיקה שעשינו, 75% מהציבור בעולם עבר לשבת-ראשון – לא קשור למדינות נוצריות בכלל; סין, יפן, הודו, סינגפור, הפיליפינים. אפילו מדינות מוסלמיות, הענקיות ביותר, כמו אינדונזיה, פקיסטן, מלזיה, ומדינות נוספות כמו טורקיה, תוניסיה, מרוקו. כולם הבינו את הצורך להיות מותאמים לכלכלה העולמית. כי מה קורה היום? כשאצלם עובדים ביום שישי, אצלנו לא עובדים. כשאצלם לא עובדים ביום ראשון, אצלנו כן עובדים. בעיה מאוד מאוד קשה. אני חושב שזה יגביר באופן משמעותי את האפשרות של הפעילות בנגב ובגליל בעיקר, ולכן הייתה זאת יוזמתי, גם מבחינת תיירות, גם מבחינת תעסוקה, מסחר וחינוך, ואני אסביר אולי בעוד משפט.
מבחינת תיירות, הרי ברור שאם אפשר יהיה לנסוע לסוף שבוע ארוך, הישראלים ייסעו יותר לנגב ויותר לגליל. ייסעו גם לירושלים ולתל-אביב, אבל המטרה להביא אותם יותר לנגב ולגליל, אם זה על בסיס של סוף שבוע, על בסיס של חד-יומי. כי מה שקורה הוא, ביום ראשון – כל מה שפועל ביום שישי חצי יום, יפעל ביום ראשון באופן מלא. והמטרה היא להביא לכך שתהיה, כמובן, פעילות מלאה. אז אנשים יוכלו לצאת בבוקר לטיול בגליל ברכבת, או ברכב, או לנגב, ולעשות את זה. אם הם ירצו לנסוע מיום שישי, עוד יותר טוב.
אנחנו מדברים על הרבה מאוד מקומות עבודה נוספים כתוצאה מהגברת הפעילות של התיירות. אנחנו מדברים על מקומות עבודה לא רק בבתי-מלון וצימרים – כל התיירות הנלווית לכך. זה יותר נהגים, נהגי מוניות, וזה יותר נהגי מיניבוסים, וזה יותר מורי דרך, וזה יותר מסעדות, ויותר בתי-קפה ויותר חנויות. יותר פעילות בקניונים כמובן, שיאפשרו ביום ראשון יום שלם. זה יאפשר להביא 30% מהציבור הדתי במדינת ישראל – 30% מהציבור שהוא ציבור דתי – להיות שותפים לכלכלת סוף השבוע.
גם הציבור החילוני לא שותף כמעט לכלכלת סוף השבוע כי הכול כמעט סגור. אנחנו חושבים שמה שקרה במרכז הארץ קיים בשאר חלקי הארץ. לא. חיים בסרט. ברוב הארץ, ב-14:00 ביום שישי הכול סגור. הכול. אז בתל-אביב אנשים רואים שיש עוד איזה מסעדות פתוחות, או בתי-קפה, או קצת חנויות, או קיוסקים. אפילו בפריפריה של גוש-דן – אם תלך לרעננה של עוזי לנדאו – ב-14:00, ב-15:00 הכול סגור, הכול נסגר. אין שום דבר, וטוב שכך, וזה מה שצריך להיות. אבל במוצאי שבת, יום ראשון, תהיה פעילות שהיא פעילות אחרת לגמרי.
זה יביא גם לאפשרות לעבור ליום לימודים ארוך. כי אם בסופו של יום אנחנו נעביר גם את התלמידים – דרך אגב, כל תנועות הנוער בעד המעבר הזה. אמרו לי כל תנועות הנוער – לא רק "בני עקיבא", שזה מובן מאליו. היו אצלי "מחנות העולים", "השומר הצעיר", "הנוער העובד" – אני לא זוכר – כולם. "הצופים". ואמרו: תראה, קשה לנו מאוד לעשות את הפעילות בשבת כי חלק גדול לא יכולים אפילו לבוא לנקודות האיסוף. חלק גדול מהאתרים סגורים ביום שבת. אבל אם זה יהיה ביום ראשון זה ישנה דרמטית. ההתאחדות לכדורגל בעד. היא אמרה שהיא תעביר את כל המשחקים, לא רק של המבוגרים, גם של הילדים. זה ימנע את הבעיות של זאת שבסיף, שהיא שומרת תורה ומצוות, ואלה בג'ודו. הכול יעבור ליום ראשון. זה יאפשר גם לצופים דתיים ללכת לראות פעילות ספורט; גם להיות שותפים בעצמם וגם לראות. איגוד הכדורסל בעד. היו אצלי הסתדרות הפועל המזרחי. זבולון אורלב – שצריך להגיד לו מילה טובה – שגם הוא דחף במשך שנים את הפרויקט הזה. כולם בעד העניין.
יום לימודים ארוך, במידה שהוא יקרה, יאפשר כמובן גם לנשים לצאת לעבוד. כי היום – הרי הילדים מסיימים ב-12:45, 13:30 – הן לא רוצות לצאת לעבודה כי צריכים בייביסיטר, או צריכים מטפלת, והדבר הזה כמובן מקשה עליהן. זה גם דבר שיאפשר להן לצאת לעבודה. זה יגדיל את ההכנסה המשפחתית.
לצערי הרב, בקרב התעשיינים יש קבוצה שמרנית שמתנגדת. אמרתי להם: תראו, אני הייתי עוזר שר האוצר כאשר עברו לחמישה ימי עבודה בשבוע. למה אני אומר את זה? כי, אמרתי להם, הם באים ואומרים: יום שישי – מה זה, זה חצי יום, זה לא יום עבודה. אמרתי: כשישבו ההורים שלכם כאן בסוף שנות ה-80, כאשר רצו לעבור לחמישה ימי עבודה בשבוע ולהפסיק לעבוד יום שישי, אמרו, מה, אתם השתגעתם, איך אפשר לוותר על יום עבודה ביום שישי? היום הילדים שלהם אומרים לי אחרת.
אז אומרים: תשמע, בגרמניה עובדים עד 17:00 ביום שישי, עד 18:00. אמרתי: אתם רוצים לקחת את גרמניה? בוא ניקח עד הסוף. בגרמניה עובדים 36 שעות בשבוע. בצרפת עובדים 32 שעות בשבוע. אולי אתם אומרים שהצמיחה, והתפוקה לנפש והפריון לנפש יותר גדולים מפני שעובדים פחות שעות. אבל גם המטרה שלי הייתה לא להוריד את מספר השעות. אמרתי, אותן שעות של יום ראשון ילכו ליום שישי, שש שעות, ואת השעתיים החסרות – נוסיף חצי שעה בכל יום. ואמרו שמעונות היום יישארו פתוחים; כמו שהם פתוחים היום ביום שישי, הם יהיו פתוחים ביום ראשון. ההסתדרות אמרו שהם ימצאו סידור גם לנשים עובדות. הכול יכול להסתדר.
לצערי הרב, רוב משרדי הממשלה לא תומכים. ההצעה שמתגבשת עכשיו היא הצעה לעשות מה שיש בארצות-הברית, שנקרא banking holidays. יש כמה ימים או כמה פעמים בשנה שמוסיפים עוד יום אחד. ויש איזה רצון להוסיף – בהתחלה אמרו לנו שמונה פעמים בשנה, עכשיו רוצים להוסיף ארבע פעמים בשנה עוד יום אחד banking holidays. אני שואל: על חשבון מי זה יהיה? אז אומרים, אם יש לו 22 ימי חופשה, זה יהיה יום חופשה על-חשבון – כאילו יום חופשה שיורד מהעובד. אבל אם יש לו 14, זה ירד מהמעסיק. אם המעסיקים עד עכשיו לא היו בעד, זה יעשה בעיה עוד יותר. אבל תראה, לפעמים גם צריכים להכניס את הרגל בדלת. אנחנו נקבל את המסקנות. חבל שלא הולכים לדבר היותר גדול.
אפשר לעשות פיילוט אם זה היה פעם בחודש. ארבע פעמים בשנה זה משהו שלא מאפשר לך לראות באמת את ההשפעות הכלכליות האמיתיות. אבל אם זה היה פעם בחודש על פני שנה יכולנו לראות מה זה עשה בכל סוף שבוע. מי שעכשיו חווה את מה שקרה ביום ראשון האחרון, בשבוע שעבר – ביום ראשון היה פורים. אומרים לא כל יום פורים, אבל אם יהיה לנו סוף שבוע ארוך כל יום, כולל יום ראשון, יהיה לנו כל יום ראשון פורים. תודה רבה לכם.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
עלא כיפאק.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
עוד שאלה?
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
בטח. נו, מה חשבת?
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
אמרו לי חצי שעה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
לא, בינתיים שעתיים אתה מקבל מחמאות.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
תודה רבה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
זה בסדר. אני צריך לזוז קצת.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
להביא לך כיסא?
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
תראה, אני לעולם לא אשבור את השיא, שאתה מכיר אותו, הצעירים פה לא מכירים אותו. היו תקופות שהיו עושים כאן פיליבסטרים אמיתיים. וזה היה כל היום וכל הלילה. והיינו יושבים כאן כאופוזיציה כל היום וכל הלילה עם תורנויות וכדומה. וחבר הכנסת מיכאל איתן – שלצערנו עוזב אותנו, שהיה פרלמנטר מדהים – עמד פה, על הדוכן הזה, ודיבר ללא הפסקה למעלה מ-11 שעות, עד שהגיע רופא הכנסת ותבע ממנו להפסיק וללכת לשירותים. הוא לא זז, עמד כאן ללא הפסקה. וכולם כבר היו מיואשים. עוד שעה, ועוד שעה ועוד שעה. הזעיקו את רופא הכנסת, שתבע מהיושב-ראש להוריד אותו מהדוכן ולשלוח אותו לשירותים. אף שאסד ידוע ביכולות שלו – הנשיא אסד האבא היה ידוע ביכולות שלו – אז מיקי איתן עשה הפסקה קצרה אחרי איזה תשע שעות, משהו כזה, הלך לשירותים וחזר, אבל המשיך – 11 ומשהו שעות. אז אני לא מתכוון להיות כאן במשך הזה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
דב חנין, בבקשה.
<דב חנין (חד"ש):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני רוצה להצטרף להערכה, במיוחד בעניין הזה של סוף השבוע הארוך. באמת, בכנסת היוצאת אתה הובלת מהלך, וקיבלת תמיכה, אני חושב, מקיר לקיר בבית הזה. ואני מקווה שבלי קשר לתפקידך החדש, את המהלך הזה אפשר יהיה להמשיך להוביל ולהשלים.
שאלתי, אדוני, נוגעת לעבודת משרדך, או יותר נכון, לתחום שקשור לנגב. והשאלה באה מתוך תפיסות היסוד של המשרד, כפי שאתה הצגת אותן פה בפנינו. התפיסה האחת מדברת על כך שזה משרד שמחויב לכל סוגי הציבורים בנגב ובגליל. והתפיסה השנייה, שהיא תפיסה מיוחדת, אומרת שזה משרד שהוא רב-תחומי ובין-תחומי, ומייצג את ענייני הנגב והגליל גם בעניינים שבהם משרדים ספציפיים עושים את מעשיהם השונים. ואני רוצה להעלות בפניך שאלה כדי לקבל את התייחסותך ואת תגובתך, אף שאני יודע שלא ידך במעל. אני אומר את זה מראש, אבל אני אשמח לשמוע את התייחסותך העקרונית, וזו הסוגיה של השמדת התבואה של בדואים בנגב.
בשבועות האחרונים חוזרות ונעשות פעולות של השמדת גידולי תבואה ששייכים לאוכלוסייה הבדואית בנגב. ההרס הזה נעשה בדרך כלל על-ידי נציגי מינהל מקרקעי ישראל יחד עם כוחות שיטור והסיירת הירוקה. לפי הנתונים שהגיעו אלי, הושמדו כ-5,000 דונם של תבואה על-ידי חרישה או ריסוס. זו לא השנה הראשונה, אנחנו כבר כמה שנים אנחנו רואים את הפעולות האלה כלפי האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב, אבל בשנה האחרונה, שהייתה גשומה במיוחד, ניכר גידול בהיקף ההרס.
זה כמובן נעשה במסגרת ויכוח על בעלות על האדמות. חלק גדול מהאדמות האלה, אגב, אינן אדמות מדינה, אלא אדמות שנמצאות בדיון משפטי בבתי-משפט, בוויכוח על הבעלות, אם זה שייך לבדואים או שייך למדינה.
מכל מקום, הרס של יבולים, ובוודאי ריסוס של יבולים, זה פעולה שהיא קודם כול לא אנושית, היא גורמת נזקים לבני-אדם, היא גורמת נזקים לבריאות, והיא גורמת גם לנזקים לסביבה, שהיא בסופו של דבר סביבה משותפת לכולם. מה עמדתך בנושא הזה, ומה בדעתך או בדעת משרדך לעשות כדי להביא לסיום העניין? תודה רבה.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. אני מודה לך גם על הדברים שאמרת, וגם פעלנו יחד גם כאשר היו פעילויות אחרות, של תעלת הימים, ואולי גם על זה אני אגיד איזה משפט.
תראה, אתה מחוקק, ונשבעת אמונים. אומנם – צריך לדעת שיש הבחנה בין שבועת האמונים של חבר הכנסת לשבועת האמונים של שר. אתה יודע מה ההבחנה?
<דב חנין (חד"ש):>
השר חייב בציות להחלטות הכנסת, חבר כנסת לא.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
לא רק זה. בשבועת האמונים אתה נשבע אמונים למדינת ישראל כחבר כנסת. כשר, אתה נשבע אמונים למדינת ישראל ולחוקיה. אז היו טענות שזה בגלל מפלגות דתיות וכדומה, וכל מיני כאלה, אבל אני בטוח שכחבר בית-הנבחרים, וכמחוקק, אתה מחויב לחוקי מדינת ישראל.
כאשר הדברים האלה נעשו, הם לא נעשו על-ידי פורעי חוק; הם נעשו ברשות ובסמכות. אתה יודע כמה פעמים נעשים דברים כאלה ביישובים חקלאיים יהודיים? כאשר הדברים האלה נעשים, הם נעשים על-ידי אגף הפיקוח של משרד החקלאות, שעושה זאת גם לצומח וגם לחי, כאשר הדברים האלה לא נעשים במסגרת החוק. הדברים האלה לא צריכים לבוא כאיזו טרוניה כלפי המדינה שמבצעת את תפקידה, אלא היא צריכה לבוא כטרוניה אל אלה שלא מקיימים את החוק. ולכן, אני בטוח שאם הם אכן יפעלו במסגרת החוק, הדברים האלה ייעשו בצורה אחרת על-ידי משרד החקלאות, הסיירת הירוקה, כל מה שכרוך באותה פעילות של אכיפת חוק במשרד החקלאות.
אני רוצה אולי מילה על תעלת הימים – אני מאוד שמח שהצלחנו, לאחר פעילות ארוכת שנים, להגיע לכך שהבנק העולמי אישר את האפשרות לבצע את השלב הראשון בפרויקט תעלת הימים, מה שנקרא Dead–Red, מים-סוף לים-המלח. המטרה שלנו היא כמובן להציל את ים-המלח; המטרה של ירדן היא לקבל מים; והפלסטינים, שגם הם הוכנסו כשותפים, על-ידיך, חבר הכנסת בן-אליעזר, בוויכוח הגדול שהיה לך עם שמעון פרס, בזמנו, בממשלת שרון, כאשר היית שר התשתיות הלאומיות והוא היה שר לשיתוף פעולה אזורי, מה שאני עכשיו גם כן, כי יש לי הרי תיק נוסף – נכנסו גם הפלסטינים לעניין ונכנס שר האנרגיה והמים, מחליפך בתפקיד.
אנחנו בפרויקט תעלת הימים הצלחנו לגבש מסגרת משותפת של משרדי הממשלה כדי לענות את התשובות הסופיות עד 15 במרס. הדוח הסופי יפורסם ככל הנראה ככתבו וכלשונו כבר בחודש מאי, ובחודש מאי תינתן האפשרות להוציא את הפרויקט הזה אל הפועל. אני חושב שזו תהיה בשורה אמיתית, לאחר מאבק אדירים, של שנים רבות וארוכות, להגשים את חזונו של הרצל, שאומנם רצה את זה מהים התיכון לים-המלח, אבל כאשר ים-המלח מאבד מטר בשנה, והולך וגווע – באנגלית זה נשמע קצת מצחיק, The Dead Sea is dying . ים-המלח גווע, אבל כשאתה אומר The Dead Sea is dying זה נשמע קצת מצחיק, אבל זאת האמת. הוא מאבד כל שנה מטר, ואני חושב שהצלחנו בפעילות משותפת להגיע לכך שנוציא לפועל את אותו פרויקט בשלב הראשון שלו. השלב הזה יכול להיות עד 400 מיליון קוב מים, ו-400 מיליון קוב מים שיהיו אם נעשה את זה – זה ייתן את התשובה הטובה ביותר האפשרית.
אנחנו מתכוונים לפרויקט יותר קטן. בשלב הראשון היינו רוצים להביא לכך שיהיו רק 120 מיליון קוב בים-המלח, כדי לראות את ההשפעה. כדי לעשות את זה נצטרך להתפיל 80 מיליון קוב מים, להקים את הצינור הראשון, אולי גם להקים תחנת כוח סמוך לים-המלח, אבל על-פי המומחים שלנו, עלות הפיילוט, כפי שתיארתי אותו, היא 300 מיליון דולר בלבד, כאשר מתקן ההתפלה יממן את עצמו, כי בסופו של דבר ההתפלה תמכור את המים ותממן את עצמה, וכך עשיתי גם שירות למשרד לשיתוף פעולה אזורי בתחום נוסף.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
תודה רבה לך.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
עוד שאלה?
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
כן, כן. סוגרת את הדיון חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
את זה אני מוכן לקבל בכיף.
<אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):>
אדוני השר, ראשית – ברכות. מאחר שאנחנו מדברים על פריפריה – הפריפריה הצפונית והדרומית, ומי כמוני יודעת כמה חשיבות יש בעיקר לכיתות החכמות, שבאות לצמצם את הפערים בעיקר בכל מה שקשור לחינוך, ופרויקטים אחרים של מצוינות.
ראשית, אני רוצה לשאול אותך לגבי הרעיון שמצא את עצמו בהצעת חוק לגבי רישות יישובים בקו עימות, כל המקלטים שנמצאים במרחב הציבורי. כשאנחנו מדברים על כך אנחנו מדברים על אינטרנט אלחוטי, כדי שאם חלילה וחס ייאלצו אותם ילדים לשהות לא מעט שעות במקלטים, לפחות שתהיה להם גם תעסוקה וגם אופציה להמשיך ללמוד, בעיקר כאשר יש תשתית של הכיתות החכמות. אתה עזרת לי גם להעביר את החוק הזה, אבל הצלחנו להעביר אותו רק בטרומית והבחירות הוקדמו. אני רוצה לדעת איפה זה עומד ואם המשרד ימשיך גם בכנסת הזאת לקדם את החקיקה הזאת.
כל הנושא נולד מכך שביקרנו בבאר-שבע, וכשאנחנו מדברים על מקלטים ציבוריים אנחנו יודעים שלאוכלוסייה החזקה בדרך כלל יש ממ"ד ביתי, יש חדר ביטחון ביתי, שם יש אינטרנט, יש טלוויזיה, יש אפשרות גם להפיג לילד את החששות וגם לדעת מה קורה בחוץ. לעומת זאת במקלטים הציבוריים – לא רק שהם מוזנחים ולא ראויים, בחלק מהמקרים, לישיבה ממושכת של ילדים, גם צריך להעסיק אותם. לכן, מה בנוגע למשרד וגם לכנסת הנוכחית? אני כמובן מאחלת לך הצלחה בכל משרד שתמצא את עצמך, אבל האם המשרד הזה ימשיך ויקדם את הנושא? תודה.
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
תודה רבה לך, חברת הכנסת אורלי לוי. אין ספק שתמיד אתה לומד גם מרעיונות של אחרים, וכאשר ניגשת אלי עם הרעיון הזה אמרתי לך שזה רעיון – אז אמרתי "פצצה", אבל נגיד עכשיו לפרוטוקול: רעיון מבריק, ואנחנו נשמח לעשות אותו. כמובן תמכנו גם בהצעת החוק שלך. לצערנו הרב, על-פי כללי הכנסת, אם לא העברת את זה בקריאה ראשונה לא חל על זה דין רציפות. שכל חברי הכנסת כאן ידעו: אם חברי כנסת בעבר העבירו בקריאה ראשונה, אפשר להמשיך, אם חבר הכנסת שהעביר את זה נמצא עדיין אתנו בכנסת. אבל אפשר ללמוד גם מהצעות חוק שהיו בעבר.
פעלנו מול המשרד להגנת העורף, פעלנו מול הערים בנגב, בעיקר לנוכח המתקפות של ה"חמאס"; התחלנו לעשות את הפרויקט הזה, הפרויקט הזה מיושם. נכון שיש לו עלויות, לפעמים גבוהות, אבל כבר התחלנו את הדבר הזה, ועשינו זאת לדעתי – בשדרות או בבאר-שבע? איפה עשינו את זה?
<אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):>
אני חושבת שיש כמה פרויקטים בבאר-שבע, אבל הם מאוד לא – – –
<השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:>
לא, שאלתי את המנכ"לית שלי, שיושבת מאחור, שתעשה לי עם הפה, אבל זה היה בסדר.
רק לבוא ולסכם את העניין – אנחנו הקמנו את כל מוקדי החירום בערים האלה. כמובן שדרגנו את כל המקלטים, עם כל הציוד הנדרש, הבאנו אפילו – לצערי בזמן חירום – הבאנו גם הפעלות למקלטים, לקחנו את הילדים לסיורים בגני-חיות ובמקומות אחרים במרכז הארץ. מועצות אזוריות בצפון ובמרכז הסכימו לקלוט משפחות שיש להן ילדים קטנים לסופי שבוע – כל הדבר הזה נועד למען המטרה הזאת.
ואין ספק שלך היה חלק מרכזי, זה חלק מהפעילות החברתית שלך שהיא באמת ידועה ומבורכת, ואני רוצה להודות לך על כך. ואנחנו נמשיך ונפעל, לא משנה איפה אנחנו נהיה, לא זונחים את הפעילות הזאת בכל תפקיד אפשרי.
אני רוצה להודות לכל חברי הכנסת ששאלו את השאלות, לחלק גדול מחברי הכנסת שגם נשארו כאן. תודה ענקית לכל עובדי המשרד לפיתוח הנגב והגליל ועובדי המשרד לשיתוף פעולה אזורי, כמובן, בראשות המנכ"לית של שני המשרדים. אתם יודעים, זאת היסטוריה, יש שרים שהיו בשני משרדים, לא היו מנכ"לים בשני משרדים. מאחר שאני עומד בראש שני משרדים החלטתי שתהיה מנכ"לית אחת בראש שני המשרדים, והמנכ"לית, אורנה הוזמן-בכור, שנמצאת אתנו כאן, מלווה אותי כבר 18 שנה במגוון רחב מאוד של תפקידים. אני חושב שאלמלא באמת העשייה שלך והדחיפה שלך והפעילות שלך ומנוע הטורבו הבלתי נפסק והבלתי עוצר אפילו לרגע, לא היינו מצליחים להגיע לכל ההישגים הגדולים האלה. אז תעבירי גם לעובדי המשרדים שניהם, שזה בעצם משרד אחד – איחדנו אותם.
ואני מודה לך, אדוני היושב-ראש, גם על הפעילות המשותפת שהייתה לנו וגם על האפשרות להיות כאן שעתיים רצוף ולהשמיע את הדברים. אני מאוד שמח. וגם לך, אדוני יושב-ראש יש עתיד, אני יודע שהיו פעמים מסוימות בתחילת הדרך שחשבת אולי שהמשרד לא ראוי, אבל כאשר למדת ועמדת על מקומו ועל יכולותיו, היית זה שדחף אפילו שהמשרד הזה ילך, יתרחב ויתפתח, ואני מאוד שמח. גם מאיר כהן, גם יפעת, שהיו אנשי המשרד, הם יודעים. את מאיר הייתה לי הזכות גם למנות ליושב-ראש הרשות לפיתוח הנגב – כך שהם יודעים מקרוב. אני לא יודע אם אתם תהיו אלה שתיכנסו לקואליציה ותחזיקו את המשרד הזה או שזו תהיה מפלגה אחרת, אני יודע שהבית היהודי חושקת במשרד הזה, אבל כל מפלגה שתרצה בכך, אני בטוח שכולנו נסייע להם כדי להמשיך להרחיב ולפתח את פעילות המשרד. תודה רבה לכם. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לשר סילבן שלום, השר לפיתוח הנגב והגליל. אנחנו ממשיכים בסדר-היום: דיווח סגנית השר לקידום צעירים, סטודנטים ונשים במשרד ראש הממשלה, חברת הכנסת גילה גמליאל.
<סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, השר סילבן שלום, שסקר כאן במשך שעתיים את פעילות משרדו, באפריל 2009 מינה אותי ראש הממשלה לסגנית שר במשרדו והפקיד בידי את נושא קידום הצעירים, הסטודנטים והנשים. עם מינויי הכנתי תוכנית אסטרטגית לציבור הצעירים והסטודנטים אשר חידדה את הצרכים של הצעירים בישראל. מדובר בתוכנית חשובה, רצינית, מתפרסת על פני כמה נושאים מהותיים ועקרוניים הנוגעים לכל צעירה וצעיר בישראל. חלקה יושם במהלך תקופת הממשלה ה-32 וחלקה בנוי משינויים ארוכי טווח שהתחלנו לקדם. מטרת התוכנית היא קידום אוכלוסיית הצעירים גילאי 18–35 למימוש הפוטנציאל הטמון בהם כמשאב לאומי וליצירת אוכלוסייה חזקה ובלתי תלותית, תוך מתן מענה לצורכיהם המרכזיים.
אוכלוסיית הצעירים במדינת ישראל, גילאי 18–35, מונה מעל 2 מיליון צעירים, המהווים 26.4% מאוכלוסיית המדינה. הגדרת הצרכים של האוכלוסייה ויעדיה מתמקדת בתחומים רלוונטיים ביותר לחייהם: השכלה והכשרה מקצועית, תעסוקה, דיור, תרבות ופנאי, מנהיגות ומעורבות חברתית. חלק מהצעירים נדרשים להתמודד עם קשיים מיוחדים בדרך לסיפוק צורכיהם והשגת יעדיהם, וזאת עקב השתייכותם לקבוצות מיעוט באוכלוסייה, כדוגמת מחוסרי תעסוקה, חרדים, נשים, בנות ובני מיעוטים, עולים, זוגות בתחילת דרכם, בוגרי שירות צבאי, לאומי ואזרחי, סטודנטים וכדומה.
הסוגיות המטרידות את אוכלוסיית הצעירים במדינת ישראל זוכות להתייחסות על-ידי שורה ארוכה של גופים ממשלתיים וחוץ-ממשלתיים ובשלטון המקומי. עם זאת, ועל אף פעילותם של גופים רבים כאמור, המענה שאוכלוסיית הצעירים זוכה לו הוא חלקי בלבד, בין היתר לנוכח היעדר גוף בעל ראייה כוללת הממפה את צורכי אוכלוסיית הצעירים ומציע דרכי פעולה בתחום. כך, למשל, בחלק ניכר מהמקרים נוצר מצב של כפל עשייה בתחומים אחדים, בעוד שתחומים אחרים זוכים להתייחסות דלה, אם בכלל.
שמענו כאן קודם גם את השר סילבן שלום אומר שגם בתחום הנגב והגליל הטיפול הוא בצעירים. זה רק חלק מזה, זה בא לידי ביטוי עוד במשרדים רבים – משרד השיכון, המשרד לקליטת העלייה – ועל כן הדברים האלה באמת צריכים לקבל ביטוי כפי שזה קיים בהרבה מדינות בעולם, שקיים מיניסטריון שמטפל רק בסוגיית הצעירים והסטודנטים ומיניסטריון אחר שמטפל רק בסוגיית הנשים. אשרינו וטוב לנו, לידיעת יש עתיד.
החזון שלי הוא להפוך את הצעירים למשאב הלאומי של מדינת ישראל. אני רואה בהשקעה בצעירים השקעה ולא הוצאה, חלק מאסטרטגיה לפעול לצמצום הפערים בחברה הישראלית על-ידי השקעה בהון האנושי, במחקר ובפיתוח. מדינת ישראל היום נמצאת בקדמת הטכנולוגיה, ההיי-טק והמחקר העולמיים, ואחד האתגרים הגדולים של השנים הקרובות הוא גם היכולת לשמר את היתרון הזה ואף לקדמו. מדינת ישראל צריכה לשאוף להיות חברה מתקדמת, צומחת, שוויונית וערכית.
השכלה גבוהה צריכה להיות נגישה וללא עלות לכל אזרח החפץ בה; שכל אזרח ואזרחית יוכלו ללמוד לתואר ראשון בכל מוסד ובכל תחום, ללא קשר לנקודת הפתיחה שלהם. כמי שמכירה היטב את חיי הסטודנטים, כיושבת-ראש התאחדות הסטודנטים לשעבר וכמי שלמדה לארבעה תארים אקדמיים ללא תמיכה כלכלית, ללא כל סיוע, אני יודעת אילו קשיים ניצבים בפני הסטודנטים והצעירים.
במהלך כהונתי קידמתי והעליתי על סדר-יומה של הממשלה כמה נושאים ויזמתי כמה החלטות ממשלה וחוקים. לתפיסתי, הדרך לצמצום הפערים בחברה הישראלית היא בעיקרה על-ידי רכישת השכלה גבוהה, ולכן ההחלטה הראשונה שקידמתי הייתה תיקון לחוק חיילים משוחררים אשר פרץ דרך והעניק לחיילים משוחררים ולבוגרות ובוגרי השירות הלאומי והאזרחי, שנה אקדמית חינם במוסדות להשכלה גבוהה בנגב, בגליל, ביהודה ושומרון, באשקלון ובירושלים.
העברנו החלטה של בנייה של מעל 10,000 יחידות של מעונות סטודנטים ברחבי הארץ. נכון להיום מדובר בכ-17,000 מיטות בלבד עבור ציבור הסטודנטים. עצם ההחלטה וכבר אישורה על-ידי המינהל יובילו להכפלת כמות המיטות לסטודנטים, וזה יסייע גם בסוגיית הדיור, שמהווה גם כן בעיה בעניין הזה.
הקפאנו ממש בתחילת הקדנציה את העלאת שכר הלימוד עד סוף שנת 2013, מה שנתן לסטודנטים גם את האפשרות להתמודד בכך שבמהלך כל תקופת הלימודים הם לא צריכים לחשוש כל פעם מחדש, כפי שאנחנו נאלצנו בתקופת לימודינו, שמא יכפילו את שכר הלימוד, יעלו אותו, והם יכלו ללמוד בראש שקט בעניין הזה.
תחבורה ציבורית – דאגנו להוביל 50%, ביחד עם משרד התחבורה, 50% הפחתה בדמי התחבורה הציבורית, כולל ברכבות.
הובלנו שיתוף גם עם התאחדות הסטודנטים להסברה הבין-לאומית, שהיא לא פחות חשובה, מול יו"רי אגודות הסטודנטים באירופה, שהובלנו אותם לכאן לכנסים במדינת ישראל.
נוסף על ההיבט של הסטודנטים אני אחראית גם על נושא הצעירים. בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת תופעת ההתיישבות של הצעירים ביישובים העירוניים והכפריים בכל רחבי הארץ, בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. במהלך הקדנציה הכרתי גופים רבים העוסקים בקידום צעירים, ואחד המיזמים המדהימים היה הגרעינים המשימתיים בקהילות הצעירים. כיום יש מעל 100 קהילות פרוסות מהנגב ועד הגליל. הקהילה הנה התארגנות של צעירים המתיישבים התיישבות קבע בפריפריה העירונית, הגיאו-חברתית, ופועלת כקבוצה בנושא חינוך וחברה. קהילות אלו מורכבות מכלל מגזרי האוכלוסייה, דתיים, חילונים, עולים, ותיקים, בני המקום ועוד, ומונות מעל 5,000 צעירים. הקהילות מהוות כיום את חוד החנית של החברה האזרחית לצמצום פערים בחברה, לצמצום ההגירה השלילית מאזורי הפריפריה הגיאו-חברתית ולהגברת תחושת העוצמה והשייכות של תושבי הפריפריה החברתית למקום מגוריהם.
פעילות הקהילות נתמכת על-ידי משרדי ממשלה שונים, ונוסף על כך על-ידי קרנות פילנתרופיות. לאור חשיבות ההכרה בקהילות, יזמתי החלטת ממשלה להקמת קהילות ולתקצוב קהילות קיימות. בימים אלו ממש ממומשת ההחלטה, מוקמות 26 קהילות נוספות ברחבי הארץ בתקציב של 6 מיליון שקלים – באשקלון, ירושלים, נתניה, תל-אביב, לוד, קריית-מלאכי, אשדוד, רחובות, בית-שמש, רמלה, תל-אביב, ראשון-לציון, גדרה, פתח-תקווה, אריאל, קריית-ביאליק, בת-ים, קריית-אתא, קריית-מוצקין, קריית-ארבע, אלעד, חולון, חדרה, אור-עקיבא ודאלית-אל-כרמל. מה שאתם מבינים – שזה נעשה – לא רק נגב-גליל שפורט קודם, אלא נוסף על כך גם במרכז הארץ.
מיזם חשוב נוסף שהממשלה הכירה בחשיבותו ומתקצבת אותו – זו גם כן החלטה שקידמתי, גם כן לא רק בנגב–גליל אלא גם במרכז הארץ, זה נושא מרכזי הצעירים; בישראל יש 41 מרכזים הפרוסים בכל רחבי הארץ. המרכז הוא כיום הגוף היחידי ביישובים שדואג לכל הצרכים של הצעירים ומטפל בהם באופן הוליסטי, ובכלל זה השכלה, תעסוקה ומעורבות חברתית. מרכז צעירים הוא בעצם מרכז הכוונה ומידע לצעירים. יש שיתוף פעולה יוצא דופן בין משרדי הממשלה השונים, אשר מרכזים את המידע ומנגישים אותו ברשויות המקומיות באמצעות אותם מרכזים.
העברתי החלטת ממשלה לתקצוב מרכזי הצעירים הקיימים במרכז הארץ ולהקמת מרכזים חדשים. סיימנו את החלק הראשון של ההחלטה, וועדת התמיכות חילקה סכום של 6.2 מיליון שקלים בין 11 מרכזי צעירים באשדוד, רחובות, חיפה, פתח-תקווה, טירת-כרמל, רמלה, אור-עקיבא, כפר-סבא, נתניה, קריית-ים וירושלים. אני מאמינה שהממשלה הבאה תמשיך ותעלה על סדר-יומה את נושא הצעירים כדי להקים עוד מרכזי צעירים, גם כן בפריפריה החברתית, וגם הגיאוגרפית כמובן.
העיר לוד – העיר לוד, אשר בחזוני אני רואה אותה כעיר פוטנציאלית לצעירים – יזמתי יחד עם שר האוצר ובתמיכת ראש הממשלה, בשיתוף מפעל הפיס, את הקמתו של כפר הסטודנטים הראשון בפריפריה החברתית במרכז הארץ. עמותת "איילים", אשר פועלת להקמת כפרי סטודנטים בנגב ובגליל, הקימה את הכפר ומנהלת אותו. לאור הביקוש הרב בקרב הסטודנטים והצלחת הכפר, הספקתי גם להעביר החלטה נוספת בממשלה, אשר מרחיבה את הכפר, כך שבעתיד הלא-רחוק יתגוררו בו כ-400 סטודנטים. הקמת הכפר סחפה סטודנטים רבים, שעברו להתגורר בעיר לוד. הסטודנטים מאפשרים לילדים בשכונה הפוגה מקשיי היום-יום והם מעניקים להם מסגרת חברתית ולימודית הממנפת את התפתחותם. הסטודנטים נרתמים להעשרת הילדים, הצמאים למודל לדוגמה ולתמיכה מתמדת, ומעניקים להם כלים להצלחה לא רק בלימודים אלא גם בחיי היום-יום.
פרויקט חשוב נוסף שראוי לציינו היום הוא פרויקט שמטרתו שילוב צעירים בשירות המדינה, בשיתוף עם מרכז בגין, מרכז רבין, נציבות שירות המדינה, קרן גנדיר והיזם החברתי איציק דבש. בפרויקט איתרנו סטודנטים לקראת סיום התואר הראשון, או בוגרים טריים שהצטיינו בהיבטים החברתיים, הם עוברים סדנה של כמה חודשים, ואנחנו מלווים אותם בהשתלבותם במקומות משמעותיים ולצד מנהלים בכירים בשירות המדינה.
במהלך הקדנציה הובלתי גם חוק לזכויות הסטודנט. החוק הזה – בעקבות – הייתי בחודש התשיעי להריוני, והגעתי למבחן בתואר השני הנוסף שלי, במשפטים; הגעתי וראיתי את השולחן שאני צריכה לסגור אותו על הבטן שלי ולסיים את המבחן. בחנתי בשיתוף התאחדות הסטודנטים, לאחר הלידה, מה קורה עם סטודנטיות וסטודנטים בכל רחבי הארץ. לצערי, ראינו שהתנאים הם לא תנאים, ובעקבות זה הובלנו את החוק. החוק מקנה היום – רק לידיעה כללית, יש כ-12,000 לידות של סטודנטיות בשנה, סטודנטיות בהיריון, טיפולי פוריות, הליכי אימוץ, אלה כל המהלכים; דאגנו לעגן אותם בהליך חקיקה שיוביל את היכולת שלהם גם לשלב רכישת השכלה גבוהה עם הורות. נוסף על כך גם דאגתי להוביל זכויות לסטודנטים, לאותם הורים צעירים, כדי שיקבלו הקלות כאבות סטודנטים במהלך התקופה הראשונה ללידת ילדם.
דבר נוסף שאני אמונה עליו – כפי שאמרתי, זה צעירים, סטודנטים ונשים – מחר אנחנו נציין כאן בכנסת את יום האישה הבין-לאומי. נוסף על כך, מאז מינויי לתפקיד, אנחנו מציינים את יום האישה הבין-לאומי גם בממשלה. קידום השוויון המגדרי כולל בתוכו מגוון רחב של נושאים, אבל בעיני גם את הזכות להורות, הזכות לשילוב קריירה עם ההורות – ככל שנשים משתתפות יותר במעגל התעסוקה כך חולקים בני-הזוג את הטיפול בילדים; החלוקה בין בני-הזוג, מצד אחד בהכנסות המשפחה ומצד שני בטיפול בילדים, מקרבת אותנו לחברה שוויונית ומתוקנת.
בעקבות הרצון לטפח את הנושא הזה גם קידמתי החלטת ממשלה שתיבחן תחילה במגזר הציבורי, יישומם של כללים שיאפשרו לקדם את ערך המשפחה במקום העבודה ולתמוך בהורים צעירים. ההחלטה כרגע נמצאת אצל נציב שירות המדינה, ובפגישתי אתו אתמול הוא דיווח לי שממש בימים הקרובים נקבל את הטיוטה הראשונה להתייחסותי בעניין הזה. הם התבקשו, נציב שירות המדינה יחד עם סמנכ"לים בכירים ממשרדי הממשלה השונים, לבחון יציאה מוקדמת פעם בשבוע, של כל ההורים העובדים, בשעה 15:00, כדי שתהיה להם הפריבילגיה כן להיות עם הילדים, וגם לפתח את תרבות הפנאי בסוגיה זו; הודעה מראש של 72 שעות לפחות לפני קביעת ישיבות לאחר השעה 18:00, אפשרות לעבודה מהבית בתקנים מסוימים, וכבר נכנסו כמה דברים מההמלצות לתוקפן, כגון היום הראשון של פתיחת שנת הלימודים וגני-הילדים כיום בחירה להורים, כדי שיוכלו ללכת עם הילדים לבתי-הספר ולגנים. דבר נוסף זה הצורך בהקמת חדרי הנקה בכל המוסדות, כדי שצעירות תוכלנה גם כן לשלב עבודה והורות – והנקה, שהיא חשובה לא פחות.
לאחר שהוועדה תציג לנו את המסקנות שלה נוכל להעתיק אותן גם למגזר הפרטי וכך להופכם למקומות עבודה תומכי משפחה.
קידום מעמד האישה הוא נושא שהוא לא רק בעייתן של נשים, אלא מדובר בצורך חברתי ממדרגה ראשונה. מחר אנחנו נדבר על כך יותר, אבל מכיוון שאני צריכה לסקור בפניכם את פעילות משרדי, וזה חלק מזה, אני אציג את העשייה גם בתחום של הנשים.
ביום האישה הבין-לאומי לפני שנה, יחד עם ראש הממשלה, יזמנו החלטה בממשלה שמטרתה לעודד נשים להתמודד בבחירות המוניציפליות הקרבות ובאות. הקצינו תקציב של 2 מיליון שקלים לטובת פתיחת קורסים והענקת כלים לכל מי שרואה עצמה משתלבת בעשייה היישובית-מקומית ואולי אף מובילה אותה. רק לידיעה כללית, יש לנו במדינת ישראל רק כחמש נשים שהן ראשי רשויות, מתוך 256 רשויות, ו-350 חברות מועצה מתוך כ-3,000 חברי מועצה. כשמדובר על 2% ייצוג בראשי רשויות, אני חושבת שזה אומר הכול. אני מקווה שבסיום הבחירות המוניציפליות נוכל לראות תמונה מעודדת יותר, שבה נכפיל או נשלש את מספר חברות המועצה וראשות המועצה.
נוסף על זה הייתה לי גם הזכות לתקן את חוק החברות, תיקון שמגדיל את שיעור ייצוג הנשים בדירקטוריונים של החברות הציבוריות. מאז התיקון, כשבעל שליטה בחברה ציבורית ממנה דח"צ, ואין בדירקטוריון אישה שהיא אינה מטעמו, עליו למנות אישה לדח"צית. בנתונים של היום הגיע המצב לכך שנכון להיום, בזכות החוק, יש עלייה במספר הנשים שמכהנות כדח"ציות, ונכון להיום הוא כבר 34%.
כמו כן תיקנו את התוספת לחוק החברות, ובמסגרתו תיקון קוד ממשל תאגידי ברשימת ההמלצות של "אמץ או גלה", שדורש גיוון מגדרי בשולחן הדירקטוריון ויחייב כל חברה ציבורית להסביר אם ומדוע היא נמנעת מלבצעו.
כמו כן הקמנו מאגר דירקטוריות שיאפשר לכל הטוענים שאין מספיק נשים ראויות לפנות למאגר ולשלוף מאות ואלפי נשים פוטנציאליות, אקדמאיות, מוכשרות וראויות, שישמשו דירקטוריות בחברות.
לפני כשנתיים יזמתי מחקר שבוחן מדוע ישנן כל כך מעט נשים בתפקידים בכירים באקדמיה, אף שיש רוב לנשים בעלות תואר ראשון, שני ושלישי, ואף בסטודנטיות – מדובר על יותר מ-60% סטודנטיות. נמצא שישנן מעט מאוד נשים שהן פרופסור. המחקר עלה על הקושי לעבור את שלב הפוסט-דוקטורט, אשר מחייב את הנשים לעקור לתקופה לא קצרה לחו"ל ולבצע את מחקרן במוסדות אקדמיים בחו"ל. לאור תוצאות המחקר ולבקשתי הקים שר החינוך ועדה במל"ג אשר בחנה את הנושא והוציאה מתחת ידיה שורה ארוכה של המלצות, שלשמחתי אף אומצו על-ידי ות"ת – ועדת התכנון והתקצוב – והמל"ג – המועצה להשכלה גבוהה. בין ההמלצות, מיסוד תפקיד יועצת נשיא לקידום מעמד האישה, סיוע לדוקטורנטיות, גיוס נשים לסגל האקדמי, שימור וקידום נשים באקדמיה, ייצוג נשים בוועדות ובמוסדות להשכלה גבוהה והגשת דוח שוויון מגדרי והשלכותיו.
אחד התיקונים החשובים הנוספים שקידמתי ביחד עם חברי חבר הכנסת יריב לוין במהלך הקדנציה הקודמת, שלצערי, לאור סיום הקדנציה השמונה-עשרה עדיין לא עבר קריאה שנייה ושלישית, אך אני מאמינה שיחילו עליו דין רציפות במושב הקרוב, הוא העלאת גיל הנישואין במדינת ישראל מגיל 17 לגיל 18. תופעה קשה של נישואי קטינים מתאפשרת במדינה שלנו בחסות החוק. הממשלה הזו, לשמחתי, הסכימה שיש לקדם את הצעת החוק, וחבר הכנסת יריב לוין הרים את הכפפה לקדמה. הצעה שהצטרפו אליה חברי כנסת רבים מכל סיעות הבית.
החלטה חשובה נוספת שקידמתי בהחלטת הממשלה זו החלטה לצרף את מדינת ישראל ל-UN Women. UN Women הנו הגוף לשוויון מגדרי והעצמת נשים של האו"ם. מדינת ישראל מוצאת את עצמה מותקפת פעם אחר פעם בזירה הבין-לאומית. נושא קידום נשים עומד גבוה בסדר העדיפות הגלובלי, ולמדינת ישראל יכולות מוכחות בנושא מגדר, ונעשית בה פעילות רבה בתחום קידום מעמד האישה; פעילות שראוי לחשוף ולהביא לידי ביטוי. ראוי למנף את נושא קידום הנשים על מנת לבלום את ניסיונות הדה-לגיטימציה נגד ישראל ולהביא לידי ביטוי את יתרוננו היחסי בתחום.
החלטה נוספת שקידמתי זה להוביל מהלך שבו בכל משרדי הממשלה, גם בחברות הממשלתיות, ביחידות הסמך, ימונו ממונות לקידום מעמד האישה.
לסיכום אני רוצה לומר – אני יודעת שזו פעם ראשונה שסגנית שר שאין לה משרד מעל מציגה כאן פעילות ענפה של עשייה. כאן אני רוצה להודות לראש הממשלה שנתן לי את המנדט, והיה שם לאורך כל הדרך על מנת לקדם את כל ההצעות המדוברות. תודה ענקית, גם כן, לכל מי ששיתף פעולה מצד הבית הזה, ובראש ובראשונה לעורכת-הדין רינת דנון, היועצת המקצועית שלי, שהובילה את כל העניין הזה בפן המקצועי.
אין ספק שבבית הזה יש לנו עוד עבודה רבה מאוד. דיברנו על תחומים שהם תחומים כבדי משקל וחשוב לקדם אותם. אני מאמינה שגם הכנסת הנוכחית תוביל ביחד, בשיתוף פעולה, את נושא השוויון בין המינים ואת העניין של קידום הצעירים בישראל וציבור הסטודנטים.
אני משאירה לכם את הבמה לשאלות. אז בשמחה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לסגנית השר, חברת הכנסת גילה גמליאל. אנחנו עוברים לשאלות של כמה חברי כנסת. חברת הכנסת הראשונה שתשאל – חברת הכנסת תמר זנדברג, ולאחריה – חברת הכנסת יפעת קריב.
<תמר זנדברג (מרצ):>
שלום, סגנית השר גמליאל. במרוצת 2011 אישרה המועצה להשכלה גבוהה התאמות חדשות לסטודנטיות וסטודנטים בנושא אימוץ ולידה. בין היתר, בתמיכה, עידוד, קידום, שלך, סגנית השר, ושותפות ושותפים נוספים. ההתאמות כוללות, בין היתר, הקלות בהגשת מטלות, באיחור, פיצול או הקפאת לימודים, מועדים מיוחדים בבחינות וכו'. היום אנחנו עומדות כמעט שנתיים אחרי האישור, ועדיין קיים פער בין צורכי הסטודנטיות – במיוחד סטודנטיות, האימהות היולדות – ובין המצב בפועל. והפער צורם במיוחד כשמשווים סטודנטיות שיולדות והן בחופשת לידה לסטודנטים שמשרתים במילואים. למשל, סטודנטית לאחר לידה יכולה להיעדר רק שלושה שבועות לחופשת לידה, בעוד שסטודנט שמשרת במילואים רשאי להיעדר ללא הגבלה; סטודנטית לאחר לידה שהחמיצה מועדי א' וב' זכאית למועד אחד, בעוד סטודנט במילואים זכאי למספר המועדים שהפסיד.
ברצוני לשאול האם מתוכנן ומתי יתבצע התיקון הזה, ובמיוחד ביחס לנושאים הבאים: כאמור, הארכת חופשת הלידה, כפי שמקובל בכל החברה, שזה שישה ואף שמונה שבועות; התייחסות ללידה מוקדמת, שאינה קיימת היום; אפשרות ללמידה מקוונת מהבית; הגשת מטלות באיחור לאישה בהיריון; מקומות ישיבה מיוחדים ונוחים במבחנים – דבר שלא קיים היום ומקשה מאוד פיזית, כפי שציינת בעצמך, בדברייך; תינוקייה בכל מוסד אקדמי; ומלגות מיוחדות לאימהות, וביטול התניית מלגות ההצטיינות ברצף לימודים, דבר שפוגע במי שיוצאת לחופשת לידה ולכן אין לה רצף לימודים במהלך התואר. תודה.
<סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:>
ראשית, אני רוצה להודות לחברת הכנסת תמר. מה שאנחנו הובלנו זה את הצעת החוק באופן כללי. העלינו בדיוק את הסוגיות שאת מדברת עליהן בפני המל"ג, ואמרנו כך: אנחנו נותנים את ה-respect למועצה להשכלה גבוהה, על מנת שהם ידאגו להעביר את הכללים ואת הנהלים. כי אני חושבת שהבית הזה, בדרך כלל, אמור לקבוע את המדיניות בגדול ובכלליות, ולאו דווקא להיכנס לפרטים. רק בלית ברירה. ומה שאנחנו העברנו זה בדיוק את החוק, והם אלה שמוסמכים להעביר את הכללים. במידה – כפי שאת מציינת כאן כרגע, ואנחנו נבדוק את זה שוב בקדנציה הנוכחית כמובן – שהדברים לא יקבלו את הביטוי מהכללים, אז יש לך עבודה, ולי ולכל הבית הזה, על מנת לתקן ולעגן את הדברים האלה. וזה יהיה באמת לצערי אם נצטרך לעגן את זה גם בהליך חקיקה מתקדם, והם לא ישכילו להוביל את זה בעצמם.
<תמר זנדברג (מרצ):>
השאלה אם ניתנה הצעה על הנושאים האלה.
<סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:>
אנחנו כבר, ברגע שהעברנו את ההחלטה, וכשזה עבר כחוק במדינת ישראל, נתנו למועצה להשכלה גבוהה את הזמן על מנת לעגן את הכללים. ברגע שהם העבירו את הכללים לשלוחות של המוסדות האקדמיים ברחבי הארץ, יש עכשיו את הפרקטיקה. לצערי, אחת הבעיות במדינת ישראל זה לא החוקים – מבחינת חוקים אנחנו מככבות ומככבים – הבעיה הקשה היא האכיפה, ומה שאני מדברת עליו זה בדיוק זה. על כן, במידה שאכן הדברים לא יפעלו כפי שצריך מהלכה למעשה, אז נצטרך לתת את הדעת למקד יותר נקודתית את החוקים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. יעלה חבר הכנסת בועז טופורובסקי, ולאחריו – חבר הכנסת מאיר כהן.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
סגנית השר, קודם כול, תודה רבה. אנחנו משתפים פעולה כבר הרבה מאוד שנים, שיתוף פעולה פורה. כשאני הייתי יושב-ראש התאחדות הסטודנטים נעזרתי בך המון. גם כשלא הסכמנו ידענו איך לא להסכים. תמיד היית לי לעזר, ואנחנו יודעים להעריך את זה. תודה רבה.
שתי שאלות. השאלה הראשונה בנוגע לסטודנטים: השנה, בקיץ, כמו שאמרת בנאום שלך, הסכם שכר הלימוד עם הסטודנטים פג, ובעצם השאלה היא, האם אתם מתכוונים להיכנס למשא-ומתן עם הסטודנטים? האם יהיה איזה שינוי בהסכם, בשכר הלימוד, בלי הסכמת הסטודנטים? ואני מבקש שתיקחו בחשבון שהסטודנטים שינו את הגישה שלהם בשנים האחרונות, ומסתכלים על טובת כלל מערכת ההשכלה הגבוהה.
השאלה השנייה נוגעת לנשים והשכלה גבוהה: פחות מ-30% מחברי הסגל הבכיר בהשכלה הגבוהה הם נשים. זו מציאות קצת מעוותת, בטח במדינת ישראל ובטח ובטח בהשכלה הגבוהה. אשמח לדעת כיצד משרדך מתמודד עם המציאות הזאת. תודה.
<סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:>
בהחלט. ראשית, חברי, יושב-ראש התאחדות הסטודנטים לשעבר, אחד מיושבי-הראש הטובים שהיו לציבור הסטודנטים – אז ראשית, אני רוצה לברך אותך. לי לא היה ספק שתגיע לכאן באיזה שלב עם העשייה המרובה שלך. ואין לי ספק שתעשה כאן חיל, ואתה תהיה דומיננטי ותפעל – כפי שעשית פעילות אכן מבורכת לציבור הסטודנטים והסטודנטיות.
דבר שני, אני מברכת אותך גם כמי שמעלה את הנושאים גם בפן של קידום נשים, כפי שתמיד ראית אל מול עיניך, וצריך גם על זה לברך אותך, בוודאי.
לגבי הנושא של הקפאת שכר הלימוד: כפי שאמרתי שבחזוני אני רואה לנכון שהלימוד יהיה בחינם, אז כולי תקווה שגם כאן נשכיל, בבית הזה, עם הממשלה החדשה לכשתקום בשבוע הבא, בעזרת השם, להוביל את אחד מהיעדים, גם כן – אם לא להקפיא את שכר הלימוד, אז להוריד אותו. זה צריך להיות היעד, ולכאן אנחנו גם נוביל, ואני מאמינה שיחדיו גם נשתף פעולה בנושא הזה.
לגבי העניין של הנשים: בסקירה שלי הצגתי קודם שאחת הבעיות הקשות זה האחוז הנמוך של נשים שהן פרופסור. מה שקרה בפועל, וזה גם מונע מהן בעצם את הייצוג שלהן במוסדות האקדמיים, כפי שתיארת – כלומר, אחת מהבעיות של נשים, כשהן לא מגיעות למעמד הפרופסור, זה להיות אחר כך פרופסור מן המניין, לקבל את הסטטוס הזה גם לתפקידים הבכירים של נשיאות אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים, להיות בכל הקטגוריות של הרקטורים והדיקנים. וזה יוצר את הבעיה הכי גדולה, שראשי המחלקות מרביתם הם בתפקיד הפרופסור. ומה שקורה בפועל, כפי שתיארתי, לפי המחקר שבחנו אותו בקדנציה הקודמת, זה בדיוק אותה בעיה – אף-על-פי שיש יותר מ-60% סטודנטיות, יותר מ-50% נשים שהן בעלות תואר ראשון, שני ושלישי, עדיין בסך הכול 17% הם נשים שהן פרופסור. וככזה, מלכתחילה, יש לך בעיה, ועל כן, כשבאים לאחר מכן לחלק את התפקידים, זה יוצר את המצוקה של ייצוג הנשים במוסדות האקדמיים.
על כן, כפי שבישרתי כאן קודם, אותה ועדה שקמה, בראשות פרופסור כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, שקידמה את כל הנושאים שאמרתי קודם – לטעמי הם בהחלט יובילו את השינוי המיוחל גם לייצוג נשים במוסדות האקדמיים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת בועז טופורובסקי. יעלה חבר הכנסת מאיר כהן, ואחריו, רבותי, חבר הכנסת יריב לוין. אם יש עוד חברי כנסת שרוצים לשאול, כיוון שאנחנו נסיים עם יריב לוין – הוא האחרון שנרשם, אז אם יש עוד חברי כנסת שמעוניינים לשאול, נא להירשם בדקות הקרובות.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, סגנית השרה, נכון? אין שר – –
<סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:>
סגנית השר. זה ראש הממשלה – – –
<מאיר כהן (יש עתיד):>
– – סגנית השר, זה ראש הממשלה. גילה, תודה רבה על שיתוף הפעולה יוצא הדופן שלך. היה מאוד נעים לנו, כראשי ערים, לארח אותך, ואוזנך הייתה כרויה לכל בקשה שלנו.
אני פגשתי בשבוע האחרון את יושבי-ראש ועדי הסטודנטים, אגודות הסטודנטים, בדרום. אחת הבעיות שהם העלו היא שאלת הדיור. אני רוצה לתת לך את הנתון הזה: בבאר-שבע, למשל, חדר בדירה, סטודנט משלם 1,000 שקלים לחודש. במעונות הסטודנטים המחירים מרקיעי – משהו מדהים; בבאר-שבע למשל 800 שקלים. אני הייתי סטודנט לפני 30 שנה ושילמנו אולי 15 שקלים, והיום זה 800 שקלים להיות שותף לחדר – – –
<סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:>
לכוך.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
האם המשרד שלך – האם את טיפלת, התחיל איזה שיח או טיפול בנושא הדיור לסטודנטים? אם כן, מה נעשה ואיך אפשר להמשיך את זה, להערכתך?
<סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:>
ראשית, אני מאמינה שהתושבים בעירך מתבוננים בך ואומרים: היכן אתה? רוצים אותך לידם. אתה אחד מראשי הרשויות הטובים שהיו בכלל – –
<מאיר כהן (יש עתיד):>
תודה רבה.
<סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:>
– – ואני רוצה באמת לברך אותך על כל הפעילות שלך בעיר דימונה, על המאבקים הצודקים שלך, גם בנושא קביעת הגבולות המוניציפליים, שהם חשובים מאוד, והיום תינתן לך הבמה – מי יודע איפה יהיה תיק הפנים, אבל שם אולי תהיה השפעה יותר רצינית ויהיה אפשר לקדם את הנושאים האלה.
אבל כשאני מסתכלת על הסוגיה של הדיור, שדיברת עליה קודם, אני שמחה שהצלחתי לקדם את ההחלטה על הקמה של 10,000 יחידות של מעונות סטודנטים ברחבי הארץ. רק בבאר-שבע, מתוך זה, יהיו כ-1,000 מעונות סטודנטים.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
ממתי זה?
<סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:>
ההחלטה כבר עברה, הכסף כבר תועל. היא כבר עברה את המינהל, ועכשיו זה עניין של בנייה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
סגנית השר, סליחה שאני מתערב. הוא שאל שאלה מאוד עקרונית. הבעיה היום זה לא כמות מעונות שיהיו. המחיר שלהם. אני חושב שלא רק בבאר-שבע, גם בבר-אילן משלמים 850 או 900 שקלים על חדר – – –
<סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:>
נכון.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תארי לעצמך, חדר זוגי, שכל אחד משלם 850. אם יש שתי בנות, או שני בנים, זה 1,900 שקלים לערך. אני חושב שזה מחיר מוגזם, ולא משנה כמות החדרים שתהיה. המחיר מופקע.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
גם בתל-חי – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:>
בהחלט. אני לא מזמן יחסית הייתי סטודנטית, וגם אני גרתי במעונות הסטודנטים, ואני רואה את הפער שנפער בין העלויות שאז שילמנו לבין היום. אבל כפי שאמרתי, ברגע שיש רק 17,000 מיטות ברחבי הארץ, אז על 300,000 סטודנטים זה הרי – מהביקוש וההיצע כבר ברור; וגם, לצערי, המוסדות האקדמיים, כפי שראינו, לא כל כך באים לקראת הסטודנטים בנושא כל כך טריוויאלי של הורות, קל וחומר בנושאים כאלה, שעוד מכניסים עבורם כספים, לא כל כך באים לקראת.
וכאן אנחנו נסייע בזה שנכפיל את המיטות; יהיו עוד 20,000 מיטות, וזה כבר יהיה 39,000 מיטות, שזה עדיין אחוז נמוך מאוד – בין ההיצע לביקוש. כפרי הסטודנטים שאנחנו מקימים גם כן נותנים מענה, וגם את המודל הזה אנחנו מרחיבים, אבל זה לא מספיק; אין ספק שצריך להיות כאן שיתוף פעולה עם משרד השיכון, להוביל ממש מהפכה בתחום הדיור בכללותו, לא רק ממוקד סטודנטים, אלא סטודנטים יהיו חלק מתוכנית שלמה שתפתור את כל הבעיה של הצעירים והצעירות בישראל.
נכון להיום לקנות בית זה כבר דבר שהוא בלתי אפשרי, אבל היום גם לשכור דירה זה דבר שכרוך בהוצאות מטורפות, ממש בסדר גודל של משכנתאות. עם טיפול בילדים, וגם כאן נתנו את הדעת, ובשיתוף עם המשרדים השונים הצלחנו לצמצם מגיל שלוש, אבל עדיין, ילדים עד גיל שלוש – כלומר לכנסת הנוכחית, לממשלה הקרובה, יש בהחלט אתגרים שכולנו נצטרך לתת את הדעת ולהבין, כפי שאמרתי בתחילת דברי, שצעירים – השקעה בצעירים וצעירות זאת השקעה ולא הוצאה, כי ההשקעה הזאת מניבה פירות. אלה מנגנוני צמיחה, בסופו של דבר, בכלכלה, וזה כרוך בכל ההיבטים שדיברנו עליהם, באתגרים שעומדים מול הצעירים בהתנהלות היומיומית שלהם, ובין היתר זה נושא הדיור.
לצערי, כפי שאמרתי בתחילת דברי, סגנית שר במשרד ראש הממשלה זה עדיין לא בר-סמכויות כפי שקיים במשרדים אחרים. כולי תקווה שגם הדברים האלה ישתנו, וזה יקבל ביטוי מתוך משרד ממשלתי, ואז יהיה אפשר לקדם בהחלט את כל הדברים שדיברנו עליהם לא רק בשיתוף פעולה אלא ממש באופן ישיר מטעם המשרד.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. השואל האחרון – חבר הכנסת יריב לוין.
<יריב לוין (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, גברתי סגנית השר גילה, יצא שאני השואל האחרון, אז אני רוצה להיות גם אחרון המברכים, ולהודות לך, באמת, על פעילות יוצאת מן הכלל, שנעשתה, כפי שאמרתי, בהרבה מאוד מפגשים – שעשינו יחד לאורך ארבע השנים האלה – נעשתה בתנאים מאוד מאוד קשים. כי סגן שר, בדרך כלל, צריך לנסות לתמרן ולאגם משאבים מכמה משרדים, ולא תמיד הוא מקבל את כל הסיוע שהוא צריך לקבל. אני חושב שהסקירה שנתת כאן וההישגים שהגעת אליהם הם הישגים עצומים בפני עצמם, אבל הם עוד יותר בעלי משמעות כאשר מביאים בחשבון שכל המערכות האלה לא היו מערכות שכפופות לך אלא מערכות שהצלחת לרתום בהרבה שכנוע ובהרבה עבודה כדי להוביל את הדברים.
אני באמת רוצה מתוך כלל הדברים לגעת בנושא שאנחנו עסקנו בו יחד לא מעט, והוא הצעת החוק להעלאת גיל הנישואין ל-18, הצעת חוק שהצלחנו להעביר בקריאה ראשונה ואני מאוד מקווה שהכנסת הזאת תתגייס כדי להשלים את הטיפול בה. אבל אני מוכרח לומר שאין די בהצעת החוק הזאת, והייתי שמח לשמוע, כי אני יודע שגם עסקת בנושא הזה – הבעיה היא בעיה קשה מאוד, של השאת נשים בכפייה, מצב שבו נשים, ובעיקר צריך לומר שהדבר הזה בולט בחברה הבדואית; הן נמצאות במצב שבו הן תלויות לחלוטין, לפרנסתן, בבן-הזוג, והתוצאה הסופית היא באמת מצב שבו השאת הנשים בגיל צעיר, הרבה פעמים נגד רצונן, מביאה אחר כך לתלות מוחלטת, לילדים שנולדים כאשר האישה צעירה, ולמצב שבו אחר כך היא נמצאת במעין דרך ללא מוצא.
אנחנו ניסינו לקדם ולהעלות כל מיני סוגיות – מקלטים, הרבה יותר סיוע בחינוך, עובדים סוציאליים שייתנו טיפול נקודתי ובאמת יעקבו וילוו את מה שקורה, ואני חושב שחשוב שגם האספקט הזה יקבל איזשהו ביטוי, כי אני חושב שגם בו נעשתה פעילות חשובה. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת יריב לוין. סגנית השר תשיב.
<סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:>
כמובן אני רוצה לברך את חברי, שיאן החקיקה של הכנסת הקודמת, ראשית על כך שהרמת את הכפפה לגבי קידום החוק, ויחד הצלחנו להעביר אותו בקריאה ראשונה – ניסו שנים לקדם, אפילו בקדנציה שלנו, ובתחילת הדרך לא הצליחו, ואני שמחה שכן הובלנו את הקידום של קריאה ראשונה, וממש, כפי שאמרתי בדברי, אני גם יוצאת בקריאה לכנסת הנוכחית לקדם את החוק, להעביר אותו בדין הרציפות – זו חובה כדי שלא נצטרך לעבור את התהליך מחדש – ולהעביר אותו בקריאה שנייה ושלישית. זה ייתן מענה ממש, לפחות דקלרטיבי, שכנסת ישראל מצהירה, לפחות, בשלב הראשון, שנישואי קטינים זה דבר לא חוקי במדינת ישראל. עצם זה שזה לא קיים היום זה כבר מקומם, מלכתחילה, אבל זה לא מספיק.
כפי שציינת, יש גם דברים נוספים שצריך לקדם, במקביל לחוק, וזה חוקים נוספים – 1. שיעגנו יותר ענישה במצבים שבהם נישואי קטינים בישראל מתבצעים גם היום. היום החוק מתיר את גיל 17 כגיל כשיר לנישואין מצד אחד, ומצד שני ילדים עדיין נישאים בגיל 15 ובגיל 16. ראינו לאחרונה את המקרה של אותה נערה ששפכו על פניה חומצה מכיוון שהיא לא רצתה להינשא, ומדובר ממש על נערה צעירה. חלק מהדברים האלה צריכים להיתקל בקשיחות מצד הממסד, להעניש את כל הנוגעים בדבר, ואז אני מאמינה שיהיה אפשר לקדם את הדברים האלה.
אין ספק שבמקביל אנחנו פועלים רבות לקידום הרבה תחומים גם במגזר הלא-יהודי; הרבה עידוד של – העצמת נשים, כדי שהן תוכלנה גם לעמוד בזכות עצמן, כפי שרבות מהן מצליחות לעשות. זה חלק נוסף שצריך לקדם בנושאים האלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת יריב לוין. תודה לסגנית השר חברת הכנסת גילה גמליאל. אני מודה לך מאוד.
<סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:>
תודה לכם. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
שתמשיכי ותעלי ותצליחי. נקווה שבקדנציה הבאה תהיי שרה.
<סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל:>
אמן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני מודה לכל חברי הכנסת.
רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ג באדר התשע"ג, 5 במרס 2013, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:42.>