דברי הכנסת
דברי הכנסת
ו / מושב ראשון / ישיבות י"ג–ט"ו /
כ"ט באדר – ב' בניסן התשע"ג / 11–13 במרס 2013 / 6
חוברת ו'
ישיבה י"ג
הישיבה השלוש-עשרה של הכנסת התשע-עשרה
יום שני, כ"ט באדר התשע"ג (11 במרס 2013)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
ציון היום הלאומי למדע 3
היו"ר בנימין בן-אליעזר: 3
שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ: 4
מאיר שטרית (התנועה): 7
עדי קול (יש עתיד): 10
איילת שקד (הבית היהודי): 12
דב חנין (חד"ש): 14
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 15
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 16
עמרם מצנע (התנועה): 18
נחמן שי (העבודה): 19
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 21
שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו): 24
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 25
עמר בר-לב (העבודה): 30
אורי אורבך (הבית היהודי): 32
מרב מיכאלי (העבודה): 35
אראל מרגלית (העבודה): 37
דב ליפמן (יש עתיד): 39
באסל גטאס (בל"ד): 40
אבישי ברוורמן (העבודה): 43
אלעזר שטרן (התנועה): 45
<ציון היום הלאומי למדע>
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
היום יום שני, כ"ט באדר התשע"ג, 11 במרס 2013, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
היום אנחנו מציינים את היום הלאומי למדע, ואני מבקש, ברשותכם, לפתוח את הדיון הזה.
כנסת נכבדה, לא ניתן לדמיין את ההתפתחות האנושית ללא המדע. מהפכת המדע שינתה לחלוטין את חיי האדם המודרני. המדע הפך למציאות את מה שעד לא מזמן היה נחשב לדמיון. שפע הפיתוחים וההמצאות ניבטים אלינו מכל עבר ומשפרים את איכות חיינו. לעתים קשה כבר לעקוב אחר קצב ההתפתחויות המהיר המשנה את חיינו בכל אספקט והופך לחלק בלתי נפרד משגרת יומנו.
משחר ימיה של מדינת ישראל הבינו מייסדיה כי היא חייבת להישען ולהיבנות על ברכי החדשנות והמדע וכי ההשקעה במדע היא השקעה בעוצמתה הכלכלית והביטחונית של ישראל. על בסיס תפיסה זו הצמחנו פה בישראל מערכת השכלה מהטובות בעולם ותעשייה מדעית מובילה בקנה-מידה עולמי. אחד מהתוצרים הבולטים של מהלך זה הנו תעשיית ההיי-טק הישראלית אשר מביאה לידי ביטוי את יתרונותיה המובהקים של מדינת ישראל: כוח האדם האיכותי, היזמות, החדשנות, התעוזה והיכולת לחשוב מחוץ למסגרת. כל אלה הפכו את ישראל לאחת המדינות המובילות בעולם בתחום זה, וכיום ניתן לראות את החידושים הטכנולוגיים פרי התעשייה הישראלית פרוסים בכל רחבי תבל.
פירות ההשקעה במדע באים לידי ביטוי גם בסקטורים נוספים: בחקלאות, ברפואה וכמובן בביטחון. עוצמתה של מדינת ישראל ויתרונה היחסי מתבססים על ידע, כוח האדם האיכותי והחשיבה היצירתית. מערכת ההגנה, פרי פיתוח התעשייה המקומית, כגון "כיפת ברזל", הנה דוגמה אחת מני רבות כיצד ניתן לרתום את המדע כדי להגן על חיי האזרחים.
יחד עם זאת חשוב לזכור ולהזכיר כי במידה רבה מדינת ישראל קוצרת עכשיו את פירות ההשקעה של הדורות שלפנינו. ההישגים הרבים של השנים האחרונות, וביניהם שתי זכיות מכובדות בפרסי נובל, של פרופסור עדה יונת ושל פרופסור דן שכטמן, מלמדים בעיקר על אופק החשיבה וההשקעה בתשתית החינוכית שנעשו לפני שנים.
בשנים האחרונות קיימת נסיגה מדאיגה בהשקעה לקידום המדע והטכנולוגיה. מדינת ישראל, שבמשך שנים נהנתה ממקום ראשון בצמרת העולמית בהשקעה במחקר ופיתוח, הולכת ומאבדת את מקומה. צמצום תקציבי המדען הראשי, בריחת המוחות מישראל והמחסור ההולך ומחריף במהנדסים מאיימים על מעמדה של ישראל כמובילה בתחומי המדע.
רבותי, גם בתקופות כלכליות קשות ואילוצים תקציביים חשוב לזכור כי השקעה במדע, בטכנולוגיה ובהשכלה היא השקעה בעתידה של מדינת ישראל. בבואנו לקבוע את סדרי העדיפויות והקצאת המשאבים עלינו לעשות את כל מה שנדרש כדי שמדינת ישראל תמשיך להיות שחקן מרכזי בצמרת המדע העולמי. עתיד המדע הוא העתיד שלנו.
אני מתכבד להזמין את שר המדע והטכנולוגיה, השר דניאל הרשקוביץ, לפתוח את הדיון. בבקשה.
<שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברות וחברי הכנסת, לפני 134 שנים, ב-14 במרס 1879, או אם נרצה – ובוודאי שנרצה, אנחנו יהודים – אז ישנו תאריך יהודי, י"ט באדר תרל"ט, נולד אלברט איינשטיין. יום לידתו של אלברט איינשטיין נקבע כיום המדע הלאומי. ולא רק מפני שאלברט איינשטיין היה מדען יהודי, ולא רק מפני שאלברט איינשטיין היה מגדולי המדענים במאה ה-20 שהטביעו את חותמם אולי יותר מאחרים על התפתחות המדע, ולא רק מפני שאלברט איינשטיין היה ציוני נלהב, אלא אין ספק שלא פחות משאלברט איינשטיין תרם במדע שהוא עשה, במדע שהוא ייצר, אלברט איינשטיין היה איש של חזון. הוא היה איש של חזון, והרבה אמירות ותובנות שלו יכולות להיות נר לרגליהם של רבים ולאו דווקא מדענים.
גם הפוליטיקאים יכולים ללמוד ממנו. למשל, אלברט איינשטיין, עם תרומתו הכבירה לחקר האטום – אי-אפשר בכלל לחשוב היום על פיזיקה של מצב מוצק וכל הנושא של חקר חלקיקים ללא התיאוריות של איינשטיין – אלברט איינשטיין טבע את האמרה, שהרבה יותר קל לפרק את האטום מאשר לפרק דעה קדומה. וכשהוא דיבר על הקושי לפרק את האטום, הוא ידע על מה הוא מדבר. בעצם, בזמנו זה עוד נחשב בלתי אפשרי לקרוע אטום, אבל לפרק דעות קדומות – אני חושב שאפילו כיום אנחנו נתקלים בזה חדשות לבקרים.
כשמדברים על חינוך, אלברט איינשטיין – אומנם יש מיתולוגיות שונות, מיתוסים שונים, לגבי איך הוא היה כתלמיד, אבל כשמדברים על חינוך אמר אלברט איינשטיין שזה ממש פלא, כך הוא אמר, ששיטות ההוראה המודרנית לא החניקו את חדוות החקירה. אלברט איינשטיין טען שבמידה מרובה החינוך הכופה, החינוך המכתיב, מדכא את החשיבה הפתוחה. בעצם הדברים האלה נמצאים ביסודו של מה שנקרא החופש האקדמי.
אגב, אני חושב שזאת הזדמנות להבהיר אחת ולתמיד מעל דוכן הכנסת את משמעותו האמיתית של הביטוי חופש אקדמי. לא אחת אני שומע שחופש אקדמי פירושו הזכות שיש לאנשים, במיוחד אם הם באקדמיה, לומר או לעשות את מה שהם רוצים. לא כך הוא. כל אדם כפוף לחוקי המדינה, לחוקי החברה שבה הוא נמצא, גם אם הוא נמצא באקדמיה, ודברים שאסור לומר, אסור לומר גם באקדמיה. החופש האקדמי אינו עוסק בדעות פוליטיות, אינו עוסק בהבעת דעות. החופש האקדמי, שהוא מקודש באקדמיה, הוא מה שנמצא ביסודו של המחקר הבסיסי. פירושו של דבר, אי-התערבות בסקרנותו של החוקר. אם אתה חוקר תחום מסוים, אוי לו למי שינסה להכתיב לך כיוון חקירה, אוי לאותו אחד שינסה להכתיב לך שיטות חקירה, כי הרעיון הוא שמחקר הבסיסי חייב להיות מוכוון סקרנות של החוקר. כאן חייבים לתת לחוקר את מלוא החופש. הדברים האלה בעצם מבוססים על דבריו של אלברט איינשטיין.
אלברט איינשטיין – אמרתי שהיה איש של חזון, ובאמת בחזון עלינו לתת לפעמים דרור לדמיון להפליג, והוא גם טבע את האמרה, שהדמיון חשוב מידע, כי הידע מוגבל אך הדמיון חובק עולם. מורי ורבותי, אני חושב שאנחנו חיים בדור שהעולם מתקדם יותר מן הדמיון.
אחת ההרצאות האהובות עלי – כל השנים אני נותן הרצאות שונות בנושאים מדעיים שונים, ולפעמים בדברים שכורכים דת ומדע; בכל אופן, אחת ההרצאות האהובות עלי עוסקת בתורת היציבות המתמטית. תורה מרתקת. אומנם זוהי בימה נכבדה אבל המצע כאן קצר מלהשתרע, לא אוכל לתת – בכל אופן, תורה מרתקת שמראה איך הדברים קשורים זה בזה. בין היתר אני מתייחס לאחד מפרסי נובל הראשונים בכלכלה ואני מדבר על אותו מרצה שהיה לו חלום – כשהתחלתי לתת את ההרצאות האלה בתחום הספציפי הזה, זה היה לפני כעשר שנים והיה לי אז טלפון סלולרי; היום כבר אין לי טלפון סלולרי. ואז אמרתי, תראו, למשל, אותו אחד שנתן דרור לדמיונו וחשב שהמכשיר הזה שהוא מחזיק ביד יכול להיות לא רק טלפון אלא יכול להיות אנציקלופדיה, יכול להיות מזכירה אלקטרונית, יכול להיות אלף ואחד דברים; כיום המציאות עולה על הדמיון שתיארתי בהרצאתי.
אגב, תראו עד כמה דמיונו של אלברט איינשטיין היה מוגבל. אותו איינשטיין שאמר שצריך לתת דרור לדמיון, כאשר היה המחשב הראשון בישראל, איינשטיין אמר: מדינה כזאת קטנה, מה היא צריכה מחשב כל כך גדול? כך אמר אלברט איינשטיין. כעבור 40 שנה, כששירתי ב-8200, היה אסור להגיד שיש שם מחשב. היה מחשב-על של אז, 30-33 מלטיפל-פרוססור. האייפון הזה היום מכיל כוח חישוב גדול פי כמה מאותו מחשב-על. אבל מי מילל, מי פילל.
חזונו של אלברט איינשטיין הוא ללא ספק ביסודה של האקדמיה הישראלית. לא פלא היה, כולנו יודעים על הקשר המיוחד שהיה לאלברט איינשטיין עם האקדמיה בישראל. את ביקורו הראשון בארצות-הברית הוא הקדיש לגיוס כספים לאוניברסיטה העברית. אני חושב שיש דבר אחד שגם אותו איינשטיין לא חזה בדמיונו. דיברת, אדוני היושב-ראש, על מעמדה המיוחד של מדינת ישראל. לפני שלושה שבועות דיברתי פה בכנסת ישראל על מדינת ישראל כמעצמת מדע וטכנולוגיה. מורי ורבותי, אני חושב, גם אחרי מה שדיברתי אז, שעדיין רוב האנשים, כולל אנשים בבית הזה, אינם מודעים לכך – עד כמה מדינת ישראל היא מעצמה מדעית וטכנולוגית. לא מודעים לכך. אני יכול להכביר דוגמאות, אבל לא אלך רחוק. אתם יודעים שכיום כל ראשי הוועדה, ממש, באיטליה, יש כאן משלחת מכובדת של ראשי אוניברסיטאות, רקטורים, של ראשי סוכנות המדע, ראשי סוכנות החלל האיטלקית, שמגיעים לארץ, עושים סיור במכוני מחקר שונים. אני הייתי אמור לדבר אתם, לצערי החמצתי את הביקור כי אני נחתתי רק לפני כשעתיים שכן ייצגתי את ממשלת ישראל בבולגריה באירועי 70 שנה להצלת יהדות בולגריה. אבל מן העולם כולו נוהרים לכאן.
הדברים האלה פותחים שערים בפנינו. פעם היינו מדינה שההתמחות שלה הייתה בפרי הדר, התמחינו ביהלומים. היום ההתמחות הגדולה של מדינת ישראל היא במדע וטכנולוגיה. זהו הדבר שפותח בפנינו שערים. אנחנו לא חברים באיחוד האירופי. שרי האיחוד האירופי בכל תחום מהווים ועדת היגוי – התחום היחידי שבו ועדת ההיגוי המורכבת משרי המדע של האיחוד האירופי החליטה לכלול גם את שר המדע הישראלי כחבר בוועדת ההיגוי, אף שאנחנו לא חברים באיחוד, זה בנושא המדע, כי מדינת ישראל היא המדינה הבולטת בתוכנית המחקר האירופי.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אדוני השר, ברשותך, אני רוצה לקדם בברכה משלחת נכבדה מאוד של בישופים שהגיעה מפולין לבקר במדינת ישראל. אני מבקש ושמח לקדם אתכם בברכה בכנסת ישראל שמסמלת ומייצגת את כל החברה הישראלית לגווניה השונים והרבים. לעמינו היסטוריה משותפת בפולין, של כמעט אלף שנים. לאורך השנים היו תקופות טובות יותר וטובות פחות, אך אין ספק שניתן לומר כי אין שני עמים שההיסטוריה שלהם כל כך שלובה. ברוכים הבאים לכנסת ישראל, ברוכים הבאים לישראל, ברוכים הבאים לירושלים בירת ישראל. תודה רבה לכם.
<שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:>
תודה, וכמובן גם אני מצטרף לברכות המיוחדות.
לפני שבועיים הוזמנתי לארוחת ערב אצל שגרירת סין. המעצמה הגדולה בעולם, על מיליארד וחצי תושביה, סוגדת למדע בישראל; סוגדת למדע בישראל, והדברים נמצאים על השולחן, לא לשום היבט אחר אלא פשוט למדע ולטכנולוגיה הישראליים.
לכן – אפשר שוב להכביר דוגמאות, אבל ראיתי שהרבה חברי כנסת נרשמו לדבר, אז באמת, נפנה את הדוכן לאחרים. רק אסכם: דווקא בימים כאלה, כאשר זכינו למעמד בלתי מעורער במדע וטכנולוגיה, אני לפעמים תמה לשמוע קולות שמדברים – או שמעלים תמיהות ביחס לצורך במשרד המדע והטכנולוגיה. אני כאן חף מכל אינטרס אישי, אבל יש לי אינטרס לאומי, והאינטרס הלאומי מחייב שהמדינה, שהיא יותר מכול מעצמה מדעית וטכנולוגית, שהמדינה הזאת תדאג שהמשרד שברוך השם זכה למינוף כל כך גדול בשנים האחרונות, שהמשרד הזה יזכה למקומו הראוי. אני שומע, לצערי, לפעמים אפילו נבחרים שמדברים בבוטות או בביטול על המשרד. אומר רק שאני קורא לאנשים להיזהר, כי בדרך כלל – זה כבר אלברט איינשטיין – מי שמדבר בביטול על מקומו של המדע, של המדע והטכנולוגיה בחיינו, הדברים האלה מעידים לא על המדע ועל הטכנולוגיה, אלא על רמתו של המתבטא.
אני מאחל שנמשיך, כפי – אני מצטרף לאיחוליו, לבקשתו, לתפילתו של היושב-ראש, שנמשיך ונשכיל לשמר את המעמד המיוחד – כאן כוחנו; אגב, בכל מקום. בהופעה הקודמת כאן הזכיר גם ידידי חבר הכנסת מצנע את המהפכה האדירה שקורית בירוחם, והיא קורית גם בפריפריה אחרת, ביישובים הדרוזיים, ובעזרת השם נמשיך להוות אור לגויים במדע וטכנולוגיה. תודה רבה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אני מודה לך. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר שטרית לפתוח את הדיון של חברי הכנסת. בבקשה. אחריו – חברת הכנסת עדי קול. אני מקווה שלא צריך להזכיר שחבר הכנסת מאיר שטרית היה יושב-ראש ועדת המדע בכנסת היוצאת. בבקשה.
<מאיר שטרית (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי חברי הכנסת, אנחנו מציינים את יום המדע, כאמור, בכנסת, באופן מסורתי, ביום 14 במרס, יום הולדתו של איינשטיין. הוא נולד ב-1879 ונפטר ב-1955, וכימי המסורת אנחנו מציינים את היום הזה, את יום המדע, כי אין נציג יותר מובהק למדע מאשר פרופסור איינשטיין. והאיש הזה, היהודי הזה, האיש הזה, הוא באמת מדהים מכל זווית ראייה שמסתכלים עליו, הן בתחום המדעים, הן בתחום החשיבה, ואפילו בתחום הפילוסופיה. הוא דמות מרתקת, מעניינת – ואני כבר לא מדבר על תורת היחסות – אבל, מרתקת ומעניינת.
מספיק שאציין – כדי להבין את המגוון של חשיבתו ודרכי חשיבתו, אני רוצה לצטט כמה ציטוטים מפיו של איינשטיין, שבכל אחד מהם יש דבר מיוחד. למשל, הוא אומר: הכול נקבע מראש, ההתחלה וגם הקץ, על-ידי כוחות שאין לנו שליטה עליהם. הכול נקבע מראש, לחרק ולכוכב. בני-אנוש, ירקות ואבק כוכבים, כולם רוקדים לפי מנגינה הנשמעת ברקע מפי חלילן נעלם. זאת תפיסת עולמו על היקום. או – דוגמה נוספת: אני לא קיבלתי השכלה, אני קיבלתי השראה. אם הייתי מקבל השכלה הייתי טיפש ארור. זה אמר בוב מארלי, אבל לזה יש תוספת של איינשטיין, שהוא תמיד אמר שלא השכלה קובעת לאן מגיעים בידע, אלא הנחישות והנכונות לחשוב מחוץ לקופסה ולחפש דברים חדשים. הוא כתב: מעטים הם אלה שראו במו-עיניהם והרגישו בלבם. ויש לו שורה ארוכה של ציטוטים, כמעט בכל תחום שאתם יכולים לחשוב עליו, בצורה מדהימה, ואני חושב שטוב אנחנו עושים בכנסת שמציינים את יום המדע ביום הולדתו ועל שמו.
אגב, כפי שאתם יודעים, הוא תרם את כל כתביו, כתבי היד שלו, לאוניברסיטה בירושלים. הם נמצאים שם. אגב, אני ממליץ לכל מי שלא ביקר באגף שהוקם בירושלים – שווה לבקר ולראות את כתב היד שלו ואת תורת היחסות כתובה בכתב ידו. זה פשוט מדהים לעקוב ולראות כיצד האיש הזה עבד וכתב.
רבותי, ביום המדע לא מספיק שנדבר על איינשטיין, אלא חשוב לדבר על המדע. והמדע היום הוא חזות הכול. ישראל היא חלוצה בתחום המדעי בעולם. בהרבה מאוד תחומים היא ממש שוברת דרך לפני מדינות רבות, הרבה יותר גדולות מאתנו, הרבה יותר חזקות מאתנו, וכמובן עם יכולת הרבה יותר גדולה משלנו. בכל זאת מדינת ישראל מצליחה לעתים במקומות שמדינות גדולות נכשלו באופן טוטלי.
ואני לא מדבר רק על התחום הביטחוני, אני מדבר גם על התחום המדעי, הרפואי, הביו-מד, ההיי-טק, הפיזיקה, המתמטיקה, חקר המוח, חקר הסרטן, ועוד דוגמאות רבות למכביר, שבכולן ישראל, המדינה הקטנה הזאת, פורצת דרך. כדי להבין, ישראל היא המדינה השנייה בעולם עם מספר החברות שמונפקות בנאסד"ק, רק אחרי ארצות-הברית, והיא השלישית בעולם מבחינת מספר הסטרט-אפים, רק אחרי ארצות-הברית וקנדה. אנחנו כולנו מדינה קטנטונת שאפילו לא נכנסת בעיר אחת בארצות-הברית. זאת אומרת, יש יתרון מדעי במדינת ישראל, שבא לידי ביטוי, ואני אומר, אדוני היושב-ראש, זה היום לציין בצער שהחינוך המדעי בישראל לא רק שאיננו מתקדם, אלא נסוג אחורה – –
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
נכון.
<מאיר שטרית (התנועה):>
– – בצורה משמעותית ביותר. עצם העובדה שבבתי-ספר תיכוניים הפסיקו מזמן ללמד מתמטיקה, פיזיקה, כימיה וביולוגיה כבר כמעט מכיתות ט' – בסוף כיתה ח' ילדים כבר לא לומדים מדעים, רק אלה שלומדים במגמות ריאליות – היא בעיני שערורייה. אני זוכר, כל החברים היותר-מבוגרים שלמדו בתיכון בתקופתנו – המקצועות האלה היו מקצועות חובה בתיכון, מתמטיקה, פיזיקה, כימיה וביולוגיה, כי זה הבסיסים, האלמנטים הבסיסיים שעליהם בנוי המדע, ואם אתה לא לומד את זה אתה אפילו לא מקבל גירוי להתקדם בכיוון המדעי. ואני אומר בצער, חרף ניסיוני כראש ועדת המדע לדחוף את משרד החינוך להחזיר את החינוך המדעי לכל בתי-הספר – ואני לא מדבר רק על בתי-הספר, כרגע, שבכלל אין שם תוכנית ליבה, בבתי-הספר החרדיים וחלק מבתי-הספר הערביים, שאין שם תוכנית ליבה; אני מדבר על בתי-הספר הממלכתיים, שברובם הגדול ילדים בכיתה ח' מפסיקים ללמוד מדעים. וודאי שצריך להכניס את זה בכל מקום – לא רק בבתי-הספר האלה, אלא גם בבתי-הספר האחרים שאין בהם תוכנית ליבה, ולחייב תוכנית ליבה שתכלול חינוך מדעי.
החינוך המדעי – לא כל אחד חייב להיות מדען, אבל הבסיס האלמנטרי, שממנו יוצאים לכל מקום אחר, הוא מדע. ואם אתה לא לומד את הבסיסים אתה לא יכול להתקדם הלאה. זה בדיוק כמו מדרגות – אם אין לך המדרגה הראשונה, אתה לא יכול לטפס לשנייה, ולא לשלישית או לרביעית. אתה חייב לעלות מדרגה מדרגה, ואני אומר בצער שמדינת ישראל, בעניין החינוך המדעי, נסוגה בצורה משמעותית.
לא רק זאת, אפשר לנצל את היתרון המדעי ולקרב את החינוך המדעי לילדים. רבותי, אני לא יכול כמובן לעשות פה מצגת, מעל שולחן הכנסת, אבל אילו יכולתי לעשות מצגת מעל שולחן הכנסת הייתי מראה לכם, באייפד הקטן הזה, או ביותר גדול, שהיום החינוך המדעי השתנה מקצה לקצה; יש היום ספרים שנמצאים על האייפד, ואתה יכול להראות ספרים חיים. אתה יכול ללמד ילד חלוקת תא. אתה יכול להסביר שעתיים, ואתה יכול להראות לו בווידיאו איך התא מתחלק, איך הכרומוזומים מכפילים את עצמם ומתנקזים לשני הצדדים, ואתה רואה את התא ממש מופרד לשניים. אתה יכול לראות את חלקי הגוף בצורה פנטסטית, כל איבר ואיבר בגוף בתלת-ממד; לסובב אותו או להסתכל עליו; לקבל חלק, את השמות של כל חלק בגוף האדם. אתה יכול להיכנס לטבלה המחזורית – בכימיה, אתם זוכרים את הטבלה המחזורית, הטבלה שבה נמצאים כל היסודות – ובה, בטבלה המחזורית, אתה נכנס לכל יסוד, ואתה מקבל מייד את המספר האטומי שלו, את המשקל האטומי שלו, את התכונות הפיזיקליות שלו, התכונות הכימיות שלו והתרכובות האפשריות שלו. זאת אומרת, אתה יכול דרך מכשיר קטן להיכנס – מה שפעם היה בספרים ענקיים מונח לך תחת היד.
ואני אומר בצער, שוב, אדוני היושב-ראש, לצערי, משרד החינוך, גם חרף ניסיונותי, גם בחקיקה – שלא הצלחתי להעביר אותה – וגם בשכנוע, למרות הבטחות של משרד החינוך הוא לא – עדיין תלמידים לא עברו למכשירים דיגיטליים במקום לסחוב על הגב ערמות של ספרים, במשקלים של קילוגרמים, שהם הרבה פחות טובים מאשר האלטרנטיבות שכבר נמצאות היום בשוק הישראלי, על-ידי מט"ח, בעברית ברורה ומסודרת. ואני אומר בצער – – –
<מאיר כהן (יש עתיד):>
– – –
<מאיר שטרית (התנועה):>
אם יש? כן, אבל עם ישראל כולו – זה לא קיים. אני מקווה – אני לא יודע מי יהיה שר החינוך הבא, אדוני היושב-ראש, אבל אני מקווה ששר החינוך הבא ייקח לידיים את נושא החינוך המדעי חוץ מהנושאים האחרים, ויכניסו אותו להילוך גבוה מאוד; ויכניס את העניין הזה של דיגיטציה של כל ספרי הלימוד. ומעבר לזה, השימוש באמצעים יותר מתוחכמים – אגב, זה יותר זול להורים, לתלמידים, לבתי-הספר. היום מט"ח מציע אפשרות לכל בית-ספר לקנות אייפדים פעם אחת בשלוש שנים. הם מספקים את כל חומר הלימודים ישירות על גבי האייפד. הילד יכול להשתמש בזה בבית ובכל מקום – זה לא חזון, איזה science fiction. זה קיים היום, עובדים אתו בעולם בכל מקום, ואפשר לעבוד עם זה גם פה.
אני באמת מאחל לעצמנו שיהיה שר חינוך שאכן יוביל מחדש את החינוך המדעי; כי, רבותי, ההישגים המדעיים של מדינת ישראל היום, רבים מהם נסמכים על מה שהיה בחינוך המדעי בארץ לפני 30-20 שנה. אם אנחנו רוצים לגדל את הדור הבא של המדענים ושל חתני פרס נובל לא תמצא אותם בני 80 או 70; צריך לגדל אותם מעכשיו ולתת להם את החינוך ואת הבסיס המדעי כדי שיום אחד יצמחו מהזרעים האלה אכן פירות טובים. אני מאמין בפוטנציאל של תושבי ישראל ושל התלמידים בישראל להגיע להישגים מדהימים בתחום המדעי. צריך פשוט לתת להם את הכלים, ולהשקות אותם, לשים אותם באדמה פורייה, לתת להם את הכלים, ואני בטוח שהם יגיעו, כי כישרון לא חסר בעם הזה. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אני מודה לך. חברת הכנסת עדי קול, ואחריה – חברת הכנסת איילת שקד.
<עדי קול (יש עתיד):>
עדי קול, לא ע-די.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
עדי קול.
<עדי קול (יש עתיד):>
שלום. מצחיק פה. פעם ראשונה שלי.
<קריאות:>
– – –
<עדי קול (יש עתיד):>
לא, הכול בסדר, מישהו רוצה להגיד משהו?
הכנתי נאום ליום המדע, אבל אני רוצה לספר לכם סיפור במקום זה. לפני חמש שנים חזרתי לארץ. עשיתי דוקטורט בארצות-הברית, וקיבלתי מכתב ביום שהגעתי: ברוכה הבאה, "למוחות החוזרים". זאת הייתה הפעם הראשונה שמישהו קרא לי "מוח". מאוד שמחתי לגלות שמישהו מתרגש מהחזרה שלי לארץ חוץ מאימא שלי. אני חושבת שהסוגיה הזאת שנוגעת לי באופן אישי נוגעת לנו כמדינה, כחברה, בצורה מאוד משמעותית. הסוגיה של בריחת המוחות היא אחת הסוגיות המטרידות במדינת ישראל, ואני חושבת שאנחנו לא נותנים עליה את הדעת מספיק.
יש היום 1,600 חוקרים ישראלים שנמצאים בתפוצות; מתוכם כ-1,100 לומדים לימודי תואר שלישי, והשאר נמצאים בפוסט-דוקטורט, ורובם לא יחזרו לכאן. הם לא יחזרו לכאן כי אין להם לאן לחזור, כי אין מספיק תקנים באוניברסיטאות, כי גם אם יש תקנים המעבדות לא מספיק מתוחכמות. בהרבה מקרים המעבדות באוניברסיטה לא מספיק מתקדמות; יש אפילו בתי-ספר תיכוניים שיש בהם מעבדות טובות יותר. ואין פה אפשרות לחקור ולשבת ולהתמקד.
נאמר פה שאנחנו מעצמת מדע – אנחנו עכשיו מעצמת מדע. אנחנו מאבדים את המקום שלנו as we speak, ברגע זה. אנחנו לא משקיעים בחינוך המדעי, כמו שאמר חבר הכנסת שטרית, אנחנו גם לא משקיעים בחשיבה המדעית. אנחנו לא מחנכים ילדים לחשוב, ואנחנו לא מחנכים אותם לבחור במקצועות המדעיים. אני חושבת שיש קשר ישיר בין ההשקעה שלנו בחינוך וההשקעה שלנו באקדמיה לבין ההשקעה שלנו בכלל בתפיסה שלנו את המדינה ואת החינוך הדמוקרטי בישראל. דמוקרטיה היא למעשה חשיבה שמעוררת ספק, חשיבה שמדברת על ניסוי וטעייה, על התפתחות, על אבולוציה, על דיאלקטיקה, על שיחה בין אנשים, וזה בעצם גם המדע. אני חושבת שאנחנו מזלזלים בלימודי האזרחות שלנו. הציונים בבגרויות באזרחות הם הציונים הכי נמוכים בבגרויות במקצועות החובה בישראל; ואנחנו מזלזלים בלימודים המדעיים, ואני חושבת שבד בבד אלה שני היסודות של חברה דמוקרטית. אם לא נשקיע בחינוך, אם לא נשקיע במדע, לא יהיה קיום למדינה שלנו. אלה שני אבות-יסוד מאוד בסיסיים שאנחנו צריכים לדבר עליהם, להתעסק בהם ולהשקיע בהם.
אתמול התקשר אלי חבר מארצות-הברית וסיפר לי את סיפור חייו. הוא נולד ברוסיה ועלה לארץ בשנות ה-80 יחד עם המשפחה שלו, משפחת אסקין. אבא שלו היה פרופסור למתמטיקה, והוא השתלב פה באוניברסיטה העברית וקיבל משרת הוראה. הוא חקר כאן במשך ארבע שנים ולא הצליח לקבל תקן, ולכן הוא החליט לנסוע לארצות-הברית. הוא הגיע לארצות-הברית וקיבל משרה קבועה ב-UCLA, והוא חוקר מאוד גדול במתמטיקה מאז. שלושת ילדיו – אחד מהם אחד החוקרים הגדולים בארצות-הברית במדעי המחשב באוניברסיטת שיקגו, הילד השני שלו חוקר ב-UCLA, והבת, השלישית, חוקרת בגנטיקה בברקלי – ארבעה אנשים שהפסדנו כי לא ידענו למצוא להם מקום, כי לא נתנו להם מקום באקדמיה הישראלית, כי לא השכלנו להשאיר אותם כאן. היה פה ארבע שנים ולא הצליח לקבל פה תקן. הוא חוקר מאוד גדול מאז. הוא אחד החוקרים. ארבעה אנשים שהפסדנו כי לא השכלנו להשאיר אותם כאן.
אני חושבת שאנחנו מדברים הרבה, ושר המדע דיבר כאן וגם דיבר לפני שבועיים, כשהוא הציג את סיכום הקדנציה שלו, על היותנו מעצמה מדעית. באמת היותנו מעצמה מדעית היום מוטל בסכנה. אנחנו לא נהיה מעצמה בעתיד אם לא נדע להשקיע במחקר ופיתוח, באקדמיה, אם לא נדע להשקיע בחינוך, אם לא נלמד ילדים לחשוב ולבחור בתחום המדעי הזה, ואם לא נדע לתעל נשים וערבים, גם חרדים, ללימודים מדעיים – כי הם העתיד שלנו, הם הכוח שלנו להשתלב בחזית המדע בעתיד.
אנחנו מדברים על איינשטיין ומדברים על המצאות שלנו, ומפתיע שאף אחד לא דיבר על עגבניות שרי – ההמצאה הישראלית המפורסמת. יש לנו פחות ופחות המצאות, יש לנו פחות ופחות ציטוטים. אם מסתכלים אחורה – בשנת 2000 אחוז המחקרים המדעיים שלנו שהתפרסמו בעולם היה כפול מאלה שבמדינות הדומות לנו – ה-benchmark – מדינות דומות לנו בעולם. היום הפער הולך ומצטמצם. זה אומר שאם לא נעצור עכשיו, אם לא נתחיל להשקיע עכשיו אנחנו לא נהיה מעצמה בעתיד, ואנחנו נישאר במצב הנוכחי, בסטגנציה הזאת שמאפיינת את כל תחומי החיים שלנו, גם במדע. אני חושבת שזה הזמן, במיוחד עכשיו כששואלים, תיק המדע, השקעה במדע, כספים במדע – זה העתיד, ובזה צריך להשקיע. תודה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
תודה לך. חברת הכנסת איילת שקד, ואחריה – חבר הכנסת נסים זאב.
<איילת שקד (הבית היהודי):>
טוב, האמת היא שאני רוצה להגיד דברים דומים למה שעדי אמרה. הרעיון הוא אותו רעיון. בשבוע שעבר השתתפתי בכנס "אשת השנה" של ארגון הנשים "אמונה". הפרס ניתן השנה לפרופסור שולמית לבנברג מהטכניון שהיא גם מדענית מצטיינת. מכיר אותה?
<קריאה:>
שלומית.
<איילת שקד (הבית היהודי):>
שלומית לבנברג. היא גם מדענית מצטיינת וגם אם לשישה. היא עשתה מסלול ישיר במכון ויצמן בתחום הביולוגיה המולקולרית, ואת הפוסט-דוקטורט שלה היא עשתה ב-MIT, מי שמכיר. היא עוסקת בתחום הנדסת רקמות, ובמחקר פורץ דרך היא הצליחה לייצר רקמת שריר עם כלי דם מתאי גזע עובריים – מה שמאפשר כמובן אחר כך השתלת איברים. בשנת 2006 הכליל אותה המגזין הנחשב "Scientific American" ברשימת 50 המדענים המובילים בעולם, והיא הוכתרה כמנהיגת מדע בתחום עיסוקה. אך ההישגים שלה אינם מובנים מאליהם. מעבר לאמביציה ולמצוינות של מדענים כמוה, כמובן המדינה נדרשת לספק מעטפת שתאפשר למדענים כאלה להתפתח.
מחקרים מראים – ואני אגיד את הנתונים משנת 2010 – שבריחת המוחות מישראל היא חסרת תקדים. נכון ל-2010 2.9% מהסגל האקדמי בצרפת ובגרמניה מלמד בארצות-הברית; בישראל – כ-24%. זה פער בלתי נתפס שרבע מהסגל האקדמי הטוב המצטיין שלנו עובר ללמד בחו"ל. המדינה שלנו כמובן לא עשירה במחצבים ובאוצרות טבע, וקיים משאב אחד שמייחד אותנו, וזה המוח. המשאב האנושי והמוח היהודי, היכולת המופלאה של המדענים ושל אנשי המחקר שלנו, הם מנוע ההתפתחות של מדינת ישראל. שר החינוך ושר המדע החלו בפעולה מבורכת של מרכזי מצוינות – גם עדי שבה אלינו כנראה בגללם – והושקעו בהם מאות מיליונים. אני קוראת לממשלה החדשה שעתידה לקום בקרוב מאוד, ולחברי הכנסת, לנו, לעשות ככל שביכולתנו לעצור את זליגת המוחות. זה בעצם מנוע הצמיחה של המדינה. בזה אנחנו מצטיינים, ואסור לנו לוותר על זה.
צריך לתת הטבות לאקדמאים צעירים שעתידם עוד לפניהם, לפתח את מוסדות המחקר בארץ בתחומי המדע השונים, ולהמשיך-להמשיך בתוכנית המבורכת שהתחילה, של עידוד מוחות חוזרים, כי מדינת ישראל לא יכולה להשלים עם הנתון שרבע – רבע – מאנשי הסגל האקדמי הבכיר שלה מלמדים בחוץ-לארץ. תודה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אני מודה לך. חבר הכנסת נסים זאב – איננו.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
לא יכול להיות שנסים זאב לא נמצא – – –
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. חברים, חבר שאני קורא בשמו והוא לא יהיה – אני לא חוזר על זה עוד הפעם.
<דב חנין (חד"ש):>
מכובדי היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאני מדבר כאן, ביום המדע, כדי להעיר חמש הערות, ואלך בדרך שמן הפסגה אל הבסיס.
אתחיל באלברט איינשטיין. אנחנו מציינים את יום הולדתו. יום הולדתו הוא ב-14 במרס. אלברט איינשטיין – מדען, איש רוח, איש שלום וסוציאליסט. במאי 1949 אלברט איינשטיין כותב את המאמר החשוב שלו, שהוא המאמר של הגיליון הראשון של הMonthly Review"". "Monthly Review" זה העיתון המרקסיסטי המוביל בארצות-הברית. בגיליון מס' 1, כתב העת הזה נפתח במאמרו של איינשטיין, "למה סוציאליזם". מתוך המאמר הזה אני אזכיר רק כמה נקודות עיקריות: הביקורת החריפה על ריכוז ההון שמאפיין את הקפיטליזם. כמה אקטואלי, כמה נוגע למציאות שלנו, בישראל ובמקומות אחרים. הביקורת על הייצור שנעשה לשם רווח ולא לשם השימוש. זה המצב שמאפיין את הקפיטליזם שבו יש עודף אדיר במוצרים שלא צריך אותם, אבל מחסור קיצוני במוצרים שכן צריך אותם, למשל דירות מגורים. כי הקפיטליזם לא יודע לספור ערכי שימוש, הוא מעריך רק ערכי חליפין. הקשר בין התחרות הבלתי מוגבלת לבין הבזבוז העצום על עבודה ומשאבים; התהליכים של הניכור והניוון הרוחני שמאפיינים את הקפיטליזם; וכמובן – חיוניות הקשר בין דמוקרטיה לבין סוציאליזם.
המאמר הזה של אלברט איינשטיין אקטואלי, חכם, מלמד, ומוביל אותי אל הנקודה השנייה שאני רוצה להתייחס אליה, וזה החיבור האינטגרלי בין מדעי הטבע והמדעים המדויקים לבין חשיבה חברתית ביקורתית. אלברט איינשטיין היה סמל של החיבור הזה: מדען טבע ואיש עם חשיבה חברתית ביקורתית: היכולת לשאול שאלות, היכולת להטיל ספק, היכולת לבחון את הדברים אחרת ומחדש.
ומכאן אני מגיע לנקודה השלישית: החשיבה הביקורתית אצלנו באקדמיה, עמיתי חברי הכנסת, נמצאת תחת מתקפה. גלים של מקארתיזם מאיימים על היכולת של אנשים אקדמיה לומר, לחקור, להתבטא, לייצר, לחשוב. והאיומים האלה, עמיתי חברי הכנסת, לא ייעצרו רק בחוגים לפוליטיקה וממשל, כי הרוח הרעה הזו מאיימת על כל האוניברסיטאות וכל העבודה האקדמית בארץ.
ומכאן אני רוצה לומר משפט – וזו ההערה הרביעית שלי – על מדעי הרוח והחברה בכלל אצלנו. עמיתי חברי הכנסת, זה תחום מוזנח במיוחד. התקציבים חסרים, החוקרים הצעירים חסרי משרות ואופק עתידי להתפתחות. מדעי הרוח והחברה עברו לאורך 20 השנים האחרונות דיאטה רצחנית, והדיאטה הזאת מאיימת עליהם איום קיצוני וקשה.
ומכאן להערה האחרונה. אם כבר אנחנו מדברים על מדעי חברה ורוח, צריך לרדת אל הבסיס. צריך לחזור אל הבסיס. והבסיס הוא החינוך ההומניסטי. הבסיס הוא החינוך בבתי-הספר: מקומם של לימודי היסטוריה ולימודי תרבות, ומה קורה בכלל לבתי-הספר שלנו.
חבר הכנסת פירון, אני מאחל לך שתהיה שר החינוך, ולו כדי – ולו כדי – שתממש את התוכנית שעליה שמחתי לקרוא בתקופת מערכת הבחירות: על צמצום מספר הבחינות וצמצום מספר מקצועות הבגרות, והותרת יותר זמן לתלמידים ללמוד וליהנות מהלימודים, ולחשוב ולהסתקרן, כי בזה מתחיל המדע. תראו, עמיתי חברי הכנסת, את האבסורד הקיצוני: הילדים שלנו, כשהם בני שנה ושנתיים ושלוש הם שואלים שאלות ומתעניינים בכל דבר. בני 15 – הם כבר לא מתעניינים בכלום. זו הצלחתה של מערכת החינוך. איך נוכל להחזיר למערכת החינוך, להחזיר לילדינו, את הסקרנות, את ההתעניינות, את העניין, את שמחת הלימוד – זה האתגר הגדול של מערכת החינוך. אני מקווה שבתור שר החינוך אולי תצליח להתקדם בכיוון הזה. תודה רבה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אני מודה לך. מכובדי, חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כאשר ביום המדע הוזכר איינשטיין, מאחר שהיום יום הולדתו, לפחות, לפי הבנתי, אני יודע שני דברים: איינשטיין, הוצע לו להיות נשיא מדינת ישראל והוא סירב. יש אמירה שקראתי למה הוא סירב – הוא אמר: אני מבין באטום, אבל בבני-אדם אני לא מבין. דבר שני, אני יודע שהוא הזהיר מאוד מפני ניצול המדע והאנרגיה האטומית לגרום נזק, או לנצל אותה באופן הרסני לבני-אדם. אלה שני דברים שאני זוכר שקראתי על איינשטיין.
אדוני היושב-ראש, בשנה שעברה או לפני שנתיים היה ויכוח בוועדת החינוך על ניסיון משרד החינוך לבטל את הבונוס ממדעי הרוח. והייתה שם נציגה של ור"ה – ועד ראשי האוניברסיטאות – שאמרה שרוצים לחזק את כל המקצועות המדעיים, ושהם רוצים – הם רואים את הנובליסט הבא. הכוונה: פרסי נובל במדעים. אדוני היושב-ראש, אמרנו שם שמטרת החינוך, בסוף, זה לבנות את האדם. אנחנו לא רוצים להיות עשירים בעולם המדע והטבע ועניים בעולם האדם. משום שבסוף האדם הוא במרכז.
ולצערי הרב, נכון, המחקר המדעי, הגילויים, ההמצאות – הקידמה המדעית היא גורם ברכה, היא לרווחתו של האדם. אבל לצערי הרב היא נהפכה גם לקללה. כאשר מסתכלים על הנזק הסביבתי, האקולוגי, כל העניין של שכבת האוזון, התחממות כדור-הארץ – אנחנו רואים איך האדם נשלט על-ידי הגילויים וההמצאות שהוא המציא, ולא להפך.
יש לנו אמרה בערבית, אדוני היושב-ראש, שהיא מסורת בעל-פה, שהנביא מוחמד, עליו השלום, אומר על חיי אדם, על החיים, על עולמנו החומרי. הוא אומר: אג'עלהא בידיכ ולא תג'עלהא פי קלבכ. הכוונה: תחזיק אותה בידיים שלך ולא בלב שלך. אז בסוף, אדוני היושב-ראש, אנחנו רוצים קידמה מדעית, רוצים חינוך מדעי, אבל לא על חשבון האדם ולא על חשבון עולם הערכים שלו. תודה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אני מודה לך. חבר הכנסת אברהים צרצור – איננו. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה – איננו. חבר הכנסת אחמד טיבי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, האמת היא שדווקא ביום הזה אנחנו יכולים להסכים על ערכים רבים שבהם הרצון לדחוף אנשים במדע, חינוך, לרבות לשאוף למצוינות בקרב גילאים רבים, שיכולה להיות מטרה משותפת של רבים. אבל כדי להגיע למצוינות חייב להיות בסיס איתן של תלמידים בכל הגילים; וכדי שיהיה בסיס איתן, מערכת חינוך שמחנכת לערכים הומניים מצד אחד ולמדעים מצד שני, חייבת להיות מערכת חינוך חזקה, איתנה, הן בתוכן, הן ברמת המחנך והן בלוגיסטיקה. לוגיסטיקה, למשל, זה מעבדות, אדוני השר, זה חדרי חינוך, אדוני היושב-ראש. חדרי לימוד. במערכת החינוך הערבית כל שנת לימוד חסרים כ-7,000 חדרי לימוד בכל תחילת שנה, ורמת המעבדות רחוקה מאוד מהממוצע שקיים במגזר היהודי.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אגב, זה כולל גם את הבדואים בדרום?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מבחינת?
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
החוסר. המספרים שדיברת על חוסר.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
כל המגזר הערבי – 7,000. רמת המעבדות, אין מה להשוות. רמת המחשוב של בתי-ספר רחוקה מאוד מהממוצע. כך שכשיש מצוינות, הן במדעים והן בחינוך הומני, זה לרוב מפני שהתלמידים עצמם, מיסודם – התלמידים האלה מצוינים, למרות ונגד כל הסיכויים.
ולכן הדרישה היא לתמוך בתלמיד כדי לפתח מחשבה עצמאית. ואם מדברים הרבה על אלברט איינשטיין, חברי חבר הכנסת ריבלין, הוא אמר פעם שמטרת החינוך צריכה להיות אנשים המצטיינים בעצמאות, הן במחשבה, הן במעשה, ועם זאת רואים בשירות למען הכלל את משימת חייהם העיקרית. זה השילוב המנצח. ובדיוק הדברים האלה של אלברט איינשטיין צריכים להוביל רבים מאתנו.
אדוני השר, בתקופתך הוקמו שלושה מרכזי חלל בחברה הערבית: אחד בטייבה, אחד בירכא ואחד בסח'נין; אני מודה לך על כך. בטייבה נענית באופן חיובי, מיידי, לפנייה. יש אפשרות להקים יותר. צריך להקים יותר. יש רצון עז אצל התלמידים להכיר מקרוב ויש מרכזי מחקר בחברה הערבית. יש פה במשולש – אני ואתה היינו בקשר רב בנושא הזה. אני לא יודע אם נפתרה בעיית התרומה האחרונה למרכז. אמרו לי שזה קרוב, אבל אני מבקש, לפחות בימים הקרובים, שתיתן דחיפה כדי לסיים את העניין. מדובר במרכז מצוין, אנשים מצוינים, אנשים נפלאים, וראוי שהם ייתמכו גם על-ידי סובסידיה ממשלתית, גם על-ידי תרומות מבחוץ. אני מחויב לעזור להם, ואני מקווה שאתה ואנשי המשרד, גם המנכ"ל שמכיר אותם באופן אישי ומנסה לעזור, יעשו זאת.
אדוני היושב-ראש, מצוינות היא דבר חשוב. לימוד המדעים הוא נשק בידי כל חברה מתפתחת או מפותחת. ממשלה אמורה להשקיע באופן שוויוני בדברים האלה ובדברים אחרים, לגבי כל רובדי החברה בישראל, יהודים וערבים כאחד. הדבר אינו כזה, הדבר אינו כך, ולכן יש לעשות הכול כדי לצמצם את הפער לפחות, בלשון המעטה, הפער הגדול, כדי שיהיו יותר מרצים ערבים באוניברסיטאות. אי-אפשר לקבל שיעור תת-ייצוג של 2% באקדמיה, גם במספר הסטודנטים לתואר שלישי, לתואר שני, גם בחוגים הומניים וגם בחוגי המדעים. יש לפרוץ את הדרך, להקל על-ידי מתן עזרה. הרי ידוע שהסטודנט הערבי, מספר האפשרויות לקרנות שמסייעות לו, נותנות לו מלגות, הוא קטן יותר מאשר מספר הקרנות שמסייעות לסטודנטים יהודים. זה גם מחייב אותנו כנציגי ציבור לעשות יותר, לנסות למצוא מקורות מימון.
אבל ביום הזה אפשר בהחלט להסכים על הערכים של חתירה להישגים, מחקר, מדעים, ואותה אמרה של אלברט איינשטיין על עצמאות המחשבה ועבודה למען הכלל כדבר מכונן. אדוני היושב-ראש, אני מודה לך.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אני מודה לך. מכובדי חבר הכנסת עמרם מצנע, בבקשה.
<עמרם מצנע (התנועה):>
מכובדי יושב-ראש הכנסת, ידידי השר פרופסור הרב הרשקוביץ, שר המדע, זה לא סוד שהחינוך בפריפריה לא מקבל את המשאבים הדרושים כדי לעמוד בתחרות אל מול החינוך במרכזים; אני מדבר על הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. אבל זה עוד הרבה יותר חמור, הפערים האלו, כאשר מגיעים ללימודי המדעים והטכנולוגיה. אתם יודעים, אני מניח, שהפער בהישגים בבגרות בכלל בין היישובים המבוססים ליישובים בפריפריה הוא בסביבות 20%. אתם בטח פחות יודעים שלמשל לימודי פיזיקה מתקיימים ב-88% מבתי-הספר התיכוניים ביישובים מבוססים, אבל רק ב-60% מבתי-הספר התיכוניים בפריפריה. בגרות בכימיה – בבתי-הספר התיכוניים ביישובים המבוססים מתקרבים ל-60%. 60% מבתי-הספר התיכוניים ביישובים המבוססים נותנים הזדמנות להגיע לבגרות בכימיה, ולעומת זאת רק 30% מהתיכונים בפריפריה. וכך אני יכול להמשיך בביולוגיה ובמקצועות רבים נוספים. זה נובע גם כמובן מתקציבים והשקעות פר-תלמיד, אבל זה נובע גם מחוסר כרוני של מורים למדעים, והחוסר הזה נעשה קריטי כאשר אתה מגיע לפריפריה. המעניין הוא שדווקא התמיכה והשינויים במערך השכר כתוצאה מהתוכניות החדשות של "עוז לתמורה" ו"אופק חדש" – דווקא השינויים האלה לטובה הקטינו את ההפרשים בין אותם תמריצים שניתנים למורים על מנת שיגיעו לפריפריה וילמדו שם את המקצועות הטכנולוגיים. כמובן התוצאות מדברות בעד עצמן.
ואני רוצה לומר לכם ולספר לכם שההזדמנות שניתנה לי והניסיון שרכשתי בירוחם, יישוב פריפריאלי לכל דבר, לימדו אותי שבמקום שמשקיעים, במקרה הזה לא בתקציבי ממשלה, אלא בתרומות ובשותפות עם משרד המדע, אתה יכול להגיע להישגים מדהימים. תוכנית "עתידים", ו"קדם-עתידים", שאני מניח שחלקכם מכירים – לזכותו של מופז, שקידם את התוכנית הזאת – הצביעה על כך שבמקום שמשקיעים אמצעים ונותנים דגש בדברים האלה התוצאות הן מדהימות – לבני-נוער, נערים ונערות, שמגיעים להישגים מדהימים בתחומים המדעיים והטכנולוגיים, אבל לא רק; רובוטיקה, שמקודמת בשנים האחרונות על-ידי משרד המדע, הגיעה גם כן להישגים בלתי רגילים, כולל נבחרת מירוחם שהגיעה לוושינגטון, ארצות-הברית, רק בשנה האחרונה כמייצגת את מדינת ישראל. גם נושא התקשוב, כלומר הכנסת מחשבים, שיטות הוראה – יכולים לקדם בצורה מאוד משמעותית את לימודי המדעים והטכנולוגיה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אני באתי לחנוך אצלך את בניין – – –
<עמרם מצנע (התנועה):>
נכון מאוד, נכון מאוד, בניין היי-טק שנבנה בפריפריה. אבל בלי הבנה, בלי הכרה של משרד החינוך בפוטנציאל העצום, שעדיין לא מגיע למיצוי, בפריפריה, אנחנו לא נצליח לעשות את מה שאנחנו כולנו רוצים, לא רק לשמור על ההישגים הטכנולוגיים של מדינת ישראל אלא כמובן לקדם אותם.
ונקודת הכשל היא היכולת לעודד מורים ולתת להם תמריצים לעבור וללמד במקומות הפריפריאליים. יש לי דוגמה יוצאת מן הכלל של מורה לפיזיקה שנתנו לו דירה, הוספנו לשכרו, עודדנו אותו, הוא עבר מבאר-שבע לירוחם, והפלא ופלא – 20 מתוך 60 ילדים, נערים ונערות, במחזור נתון, עשו חמש יחידות בפיזיקה בהצטיינות. וזו דוגמה קטנה אחת מני רבות למה שאפשר לעשות כדי לסגור את הפערים בין המרכז לפריפריה, דבר חיוני ממדרגה ראשונה.
אני מקווה שבאמת הממשלה החדשה, לכשתכונן, תוכל להתמודד בהצלחה עם האתגר הזה. תודה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אני מודה לך. נכבדי חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
<נחמן שי (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני יותר מעשר שנים שימשתי כמנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט. זו הייתה בשבילי התנסות מרתקת בתחום שעומד היום בלבו של הדיון הזה, ואז גם למדתי כמה דברים על ההתייחסות של מדינת ישראל לעולם החשוב הזה; בין היתר, מעמדו המעורער, התלוי על בלימה, של המשרד הזה.
לזכותו של השר היוצא, פרופסור הרב דניאל הרשקוביץ, ייאמר שהוא הצליח לשמר ואפילו לחזק את מעמדו של המשרד בארבע השנים האלה, ואם אני מכיר אותו ואת אנשי המשרד, הם עשו את זה באצבעותיהם שלהם, כי ספק גדול אם ניתנו להם המשאבים לקיים את ההצהרות הרמות שנשמעות אבל כשהן באות לשורה של המספרים אנחנו רואים דברים אחרים לחלוטין. עצם העובדה שכל פעם שיש משא-ומתן קואליציוני במדינת ישראל אני עוצר את נשימתי לדעת אם יהיה משרד, אם לא יהיה משרד, איפה יהיה המשרד, מה יחברו אליו, מה ייקחו ממנו – ומי שבודק את ההיסטוריה רואה שכל קדנציה יש משרד במתכונת אחרת. בתקופתי הוא היה מדע, תרבות וספורט; אחר כך התרבות והספורט הלכו למקום אחר, הטכנולוגיה חזרה, וככה זה מתגלגל והולך, וזה אומר משהו על הרצינות שמדינת ישראל מייחסת לתחום.
ומאוד יפה שיש לנו יום מדע, ואנחנו מזכירים את איינשטיין, ואנחנו כל כך גאים בהיסטוריה ובמורשת של העם היהודי, אבל השאלה שאני שואל היום היא לא מה היה, אלא מה יהיה; אני לא שואל כמה יהודים זכו בפרס נובל בהיסטוריה של העם היהודי, וכמה אפילו ישראלים זכו, אלא איפה נמצאים אותם מדענים היום, ואיפה יהיו זוכי פרס נובל, ולא רק פרס נובל – יש הרבה יותר מפרס נובל כדי לדבר על כך.
אני מצאתי, בין היתר, בעיון מאוד מאוד מהיר שעשיתי בנתונים, למשל, מלפני שנה, שמשווים את ההשקעה שלנו בחינוך במדינת ישראל, והלוא החינוך הוא זה שצריך לייצר את העתודה שתביא לנו את מדעני העתיד; מצאתי שמדינת ישראל משקיעה נמוך, פחות, בין 25% ל-37% ממדינות ה-OECD, שאנחנו כל כך גאים להשתייך אליהן וכל כך רוצים להיות כמוהן, אבל כשזה בא, עוד הפעם, למשאבים כספיים, אנחנו הרי לא שם.
והמרגיז בעניין הוא שהציבור בארץ בהחלט מייחס כבוד והערכה למקצוע ששמו מדען. עוד פעם, בסקר שנעשה לפני כמה חודשים נאמר כך – שהמדע והמחקר משמשים מקור גאווה לאומית על-פי הציבור הישראלי. עשתה את הסקר הזה האוניברסיטה העברית, והיא דירגה – הציבור מדרג את החוקר מייד אחרי הרופא, ורק אחר כך באים בעלי מקצוע אחרים, כמו איש עסקים, רואה-חשבון וכן הלאה. זאת אומרת, הערכה ציבורית יש פה. והציבור, בסקר שלישי שקראתי, 74% מהציבור סבורים כי המדינה משקיעה מעט מדי במחקר. זאת אומרת, מצד אחד הערכה וציפייה שהמדע יביא הישגים ויעניק לישראל כבוד ותהילה, ומצד שני בסופו של דבר המדינה משקיעה מעט מאוד במחקר, וראינו שהיא גם משקיעה מעט מאוד בחינוך, כך שאנחנו רואים פה שהממשלה מנסה להחזיק את המקל הזה בשני קצותיו, אבל כנראה לא בהצלחה גדולה יותר מדי.
אנחנו במדינת ישראל חייבים לטפח את העוצמה הרכה שלנו, כי בעוצמה החזקה, הקשה, שלנו אנחנו משקיעים הרבה. אדוני השר, אתה יודע היטב מה הם תקציבי הביטחון, וגם בתוכם יש מרכיבים חשובים מאוד של מחקר ופיתוח, שאנחנו יודעים שהם גם תורמים, בסופו של דבר, למערכת האזרחית, אבל לא בכך זה מסתיים.
בעיני עוצמה רכה היא גם, למשל, כמה מדינת ישראל משקיעה במדעי הרוח שלה; זאת מדינת היהודים, זה מדינה – העם מתקיים לאורך ההיסטוריה שלו בזכות המחקר והעיון בתורתו שלו, באמונתו שלו ובעבודותיו התרבותיות. כמה אנחנו משקיעים? מסתבר שיש מפולת בלימודי מדעי הרוח באוניברסיטאות במדינת ישראל; מספר הפרופסורים הולך ופוחת, מספר הסטודנטים ממילא הולך ופוחת. חוגים נסגרים או נמצאים בסכנת סגירה. קשה לתאר שבמדינת ישראל, מדינה שכל כך רוצה לשאת את דגל היהדות והחינוך ליהדות, וחינוך למדעי הרוח, בגאווה כל כך גדולה, אנחנו מזניחים את התחום הזה, של מדעי הרוח.
אז אם אנחנו רוצים כל כך להצטיין בעוצמה הרכה שלנו, ביכולות שלנו בתחומי המדע והתרבות וכן הלאה, ואם אנחנו לא משקיעים שם – כי זה לא השקעה שנושאת את עצמה; משם לא יצמחו אמצעי ביטחון, ומשם לא יצמח פיתוח אמצעי לחימה וכדומה, זה עולם מדע אחר, אבל זה עולם מדע מאוד מאוד חשוב, דווקא למדינת ישראל, ומדינת ישראל – גם אם זה לא כלכלי זה חשוב לנו, ויש להשקיע בכך, וכל מי שמסתובב באוניברסיטאות יכול לשמוע את הדברים האלה מנשיאי האוניברסיטאות ומראשי הפקולטות שם.
לכן, יום המדע הוא יום חג, וטוב שאנחנו מקדישים לו בכנסת דיון ומצפים מאוד שגם בציבור יהיה כך, אבל עלינו לראות בהחלט גם את אותן נקודות שטעונות שיפור בתחום הזה. גם להגדיל את ההשקעות בכלל, גם לשמר את המשרד שמוביל את המאבק ואת המרכזיות של המדע בחיינו, וגם לשמור על אותם מחקרים ומרכזי מחקר ייחודיים למדינת ישראל, המדינה היחידה שיש לה עניין בתרבות היהודית. תודה רבה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אני מודה לך. נכבדי חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, המדע חשוב מכדי להשאירו למדענים. עם כל הכבוד למדענים, ואני נותן להם כבוד אמיתי, יש לשים גבולות ועין פוקחת ומפקחת על המדע ולאן הוא מוליך. ויש לראות את המדע בראי של טובת האדם, אחרת אנחנו נמצאים בפאזה – שינו את הרמקולים פה; פעם ראשונה שאני רואה, יש פה שינויים. לא התרגלתי.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
זחאלקה, זה היהודים, אתה לא יכול עליהם, אתה רואה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אי-אפשר לסמוך.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
זה באופן מדעי.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
זה באופן מדעי נכון. אני רוצה לצאת חוצץ נגד תפיסות של פטישיזם של הטכנולוגיה. צריך לראות את המדע ואת הטכנולוגיה בשירות האדם, לא כמטרה כשלעצמה, כי אחרת לפעמים הדברים מתפתחים בצורה כזו. יש להעמיד מחוץ למערכת המדעית, לא בתוכה, מחוץ – אני מכיר בערך הזה כי היה ויכוח בכנסת על הנושא הזה. למרות הכבוד הגדול שאני נותן למדענים, ולמרות ידיעתי הישירה מתוך זה שאני בא ממדעי הטבע, וממחקר בנושאי טבע, צריך פיקוח חיצוני ברמה המוסרית על המדע. הפיקוח הזה שואל את השאלה, מה אנחנו מרוויחים מהמדע – האם המדע מייצר לנו לא רק דברים טובים, כבוד השר? הוא מייצר מה שקרוי פצצות חכמות. הוא מייצר כלי משחית למיניהם. הוא מייצר דברים שהורגים בני-אדם ביתר קלות. הוא מייצר דברים שמפקחים על בני-אדם ביתר קלות.
ולכן אי-אפשר להעמיד את זה בידיים לא נאמנות, כי עכשיו בידי הרשויות ובידי הכוחות השולטים בחברה – אם קפיטליסטים, ואם שוטרים, ואם מוחבראת, ואם ממשלות, ואם מעמדות שליטים, יש להם כוח יותר גדול מבעבר, הרבה יותר גדול, ולכן צריך פיקוח עוד יותר גדול. הם יכולים לפקח עליך כמעט בכל צעד ושעל – דרך פלאפונים, דרך האזנות סתר, דרך מאגר ביומטרי, דרך ככה, האדם החשוף בחדר הזכוכית. ולכן כאן צריך פיקוח, וצריך עמדה מוסרית נגד שימוש לרעה במדע.
<שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:>
לא רק – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
לא, אני אומר בסדר, אני אומר שימוש לרעה במדע. המדע מעמיד בפניך טכנולוגיה שיכולה לעזור לכל בני-האדם, ואותה טכנולוגיה יכולה לשמש דברים רעים.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – –
<שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ:>
אגב, באותה מידה גם ספרות, באותה מידה – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
יפה, בסדר, גם באותה מידה הדברים צריכים להיאמר.
אנחנו גם מגיעים לגבולות מאוד פרובלמטיים בקשר למחקר המדעי הביולוגי, בקשר למה שקשור לאדם. אלה שאלות מוסריות ענקיות, לא דברים של מה בכך, שדווקא המדע שם אותם על שולחננו; לא חשבנו עליהם לפני 20 שנה, לפני 30 שנה. גם השאלה המוסרית מה עושים במדע – האם המדע בא לחזק רק את השכבות החזקות, או האם המדע בא לאתר כישרונות? המצוינות לא נמצאת רק ברמת-אביב ג'. יש והמצוינות מפוזרת בצורה שוויונית בין כולם, ושכל יש לכל אחד מעל הצוואר, ונמצא בשפרעם, באפיקים ובכל מקום. אותם צריך לאתר, צריך לבנות את המערכת בצורה כזו שתוכל לאתר.
ולכן צריך לתמוך, למשל, במו"פים האזוריים, לעשות את הלינק בינם לבין בתי-הספר, לא משרד המדע לבד ומשרד החינוך לבד. הלינק הזה יכול לעזור המון אם אנחנו מביאים ועושים את זה בצורה הדוקה, לא לעתים מזומנות, כי ילדים בבתי-ספר יכולים ללכת למעבדות מצוינות שנמצאות במו"פים, וככה אפשר לפתח דברים. כאן צריך להשקיע את המאמצים – במדיניות של חינוך למדעים, איתור מדענים ועידוד מחקר מדעי.
אני הייתי עד בכנסת האחרונה לניסיונות חקיקה נגד המדענים, וראיתי פרופסורים שאנחנו, כשהיינו סטודנטים, הסתכלנו עליהם ביראת קודש, ובאו חברי כנסת, אני לא רוצה להגיד עליהם מילים, ואמרו להם, אתם עושים ככה, ואתם עושים ככה. את רחמימוב העמידו חברי כנסת אנאלפביתים. אנחנו כשהיינו סטודנטים ב"הדסה", ראינו אותו, איך אומרים, ביראת קודש. פה באו חברי כנסת, שלא מבינים שום דבר במדעים, מתוך בורות, ומתוך – אתה עושה, אתה מענה חיות, ואתה עושה ככה, ואתה עושה ככה. אלה דברים, אני חושב שצריך – אני בעד שיהיה פיקוח על המדע, אבל צריך לדעת שגם מדענים הם אנשים מוסריים. לא חבר כנסת ילמד את המדען, צריך לפחות קצת כבוד. גם כאשר באות כל מיני חקיקות כאן בכנסת, למנוע כל מיני ניסויים, צריך לעשות את זה ביראת קודש ובזהירות רבה, כי בסופו של דבר, בשביל פופוליזם ולזכות בכותרת בעיתון אתה יכול לגרום נזק רפואי לבני-אדם. גם המערכת המדעית, לא רק המערכת הפוליטית מתלבטת בשאלות המוסריות, אבל לא צריך להיות שהמדענים יעמדו למשפט שדה כאן בכנסת; צריך לשים לזה קץ. תודה רבה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
תודה רבה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת שמעון אוחיון.
<שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבר נאמר – יום המדע הלאומי המצוין כאן מזה 14 שנה, שהוא יום הולדתו של אלברט איינשטיין, בא במקורו לעולם במטרה להעלות את מעמד המדע לעדיפות גבוהה בחינוך, כמובן כדי להגביר את המודעות לנושא המדע, גם בנושא התקשורת, בניית תשתיות למדע, תקצובן וכו'.
כבר שמענו על פעולות משרד המדע, וכאן באמת המקום לברך אותו על המרכזים שהוא הקים, על הפרויקטים, ומכאן כמובן גם לקרוא, מעבר לברכת יישר כוח, באמת לממשלה להקצות את המשאבים הדרושים כדי לפתח את המשרד הזה, משרד המדע.
אני מבקש דווקא לציין שמעבר לקידום בפיתוח תשתיות, להתפתחות, להצלחה בתחומים רבים – תעשייה, חקלאות, אנרגיה, בריאות וכו' – שגשוגה של ישראל וחוסנה בכלל תלויים כמובן בבוגרי מערכת החינוך ובהכשרה המדעית והטכנולוגית שהם מקבלים. על כן מאוד חשוב להשקיע כבר עכשיו בתשתית החינוכית אפילו כבר במסגרת הגיל הרך. הייתי שותף להקמתו גם של מרכז "דע-גן" – מדע לילדי הגן – פרויקט של משרד החינוך שהוא קידם באוניברסיטאות על מנת להטמיע כבר בגיל הגן את היסודות לחינוך מדעי.
אני בטוח שהחינוך המדעי לא רק יתרום לנו לפיתוח ולקידום הטכנולוגי, ואני רוצה במסגרת אותה אווירה כפי שגם חבר הכנסת אחמד טיבי הזכיר – אין לי ספק שהתחום הזה יהיה בוודאי אחד התחומים המובילים בצורה משמעותית לשיתוף פעולה, כפי שבאמת החל, עם שכנינו, לטובת כלל עמי האזור; והעם היהודי כבר ידע שיתוף פעולה כזה, ידע שיתוף פעולה מבורך, שהוא גם נהנה ממנו, למשל בתור הזהב בספרד. כל תחום – אם מדברים על מדעי הרוח, תחום השירה, הספרות, הלשון, הפילוסופיה, וגם בתחום המדעים: המתמטיקה, האסטרונומיה, הרפואה – זכו להתפתחות בעולם היהודי מתוך אותו שיתוף פעולה. ויש לברך על כך, ויש באמת לצפות שגם ראייה כזאת, של קידום המדע כדי לשרת את כלל עמי האזור ולשתף פעולה עמם – זה בוודאי ייתן לנו גם יציבות.
אני רוצה, כפי שציינתי לטובה ולברכה את העניין הזה של הפרויקטים בגני-הילדים, להביע גם דאגה, כפי שחבר הכנסת מאיר שטרית כבר ציין, וכבר דיברנו על כך שהחינוך למדעים בבתי-הספר התיכוניים איננו זוכה ליחס הראוי לו. אנחנו צריכים באמת לדאוג לקידום מעמד המורה, כדי להשיג מורים טובים לתחומי המדעים. מורים אינם באים לתחומי המדעים משום שהם נמשכים לתחומים מקבילים, וכבר אמרנו זאת. צריכים להשקיע, כפי שבאמת חבר הכנסת מצנע נתן את הדוגמה היפה הזאת, בירוחם, על אותו מורה שהשקיעו בו, והנה היו כבר שינויים בירוחם.
והדאגה האחרונה שאני רוצה באמת להביע היא לגבי החשש שאי-תקצוב ראוי של המוסדות להשכלה גבוהה בתחום המדעים יגרום לנו בסופו של דבר לחזרה למצב שהיינו בו ב-2010, של בריחת מוחות, בשעה שיכולנו היום לראות, בשנתיים האחרונות, תנופה יפה מאוד של כוחות שחוזרים אלינו. אני יכול רק להצביע על אחד הכוחות המוכשרים הצעירים, ראש המרכז לחקר המוח שחזר אלינו לאוניברסיטה בזכות אותו מפעל, בזכות אותו תקצוב מיוחד שזכו לו המוסדות להשכלה גבוהה בקידום המדע בכלל ובקידום המחקר בפרט.
אם כן, אני מבקש לקרוא כאן מעל במה זאת באמת לתת מקום ראוי למשרד המדע, כדי שהוא באמת יזכה לפתח ולהרחיב את אותן תשתיות שהוא כבר החל בהן, וימשיך אותן מתוך שיתוף פעולה עם משרד החינוך, כדי לקדם את המחקר והמדע בכלל במדינה שלנו. תודה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אני מודה לך. מכובדי, הרב חבר הכנסת ישראל אייכלר.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש הקודם, ובעזרת השם הנשיא לעתיד, חבר הכנסת ריבלין – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אני מברך, אני לא מנבא.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
הבטחה אחת, לאט לאט, אחרי זה הבטחה שנייה – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – חברי הכנסת, כשמדברים על המדע, יש לנו פסוק בסיסי שאומר: דע את אלוקי אביך ועובדהו. הרעיון "מותר האדם מן הבהמה" זה הידיעה, זה השכל האלוקי שנתן הקדוש-ברוך-הוא לאדם, שהוא מבחין בין טוב ורע. הבהמה, החיה והעוף יש להם גם אינסטינקטים וטבַעים שהקדוש-ברוך-הוא הכניס בהם, אבל אין להם אפשרות להבחין בין טוב ורע.
זאת אומרת, האדם לא קובע מהו טוב ומהו רע. אנשים טועים במושג הבחירה – יש לי בחירה להחליט מהו טוב ומהו רע. זה לא נכון; כל רוצח בבית-הסוהר בטוח שהוא עשה מעשה טוב כשהוא רצח את יריבו או מישהו שהוא היה רוצה לרצוח. כל פושע בין-לאומי חושב שהוא עשה דבר טוב כשהוא עשה מעשה טרור למען עניין כלשהו. הקדוש-ברוך-הוא הוא היחיד שיכול לקבוע מהו טוב ומהו רע. הוא נתן לאדם את הבחירה להחליט אם הוא בוחר בטוב או בוחר ברע, אם הוא עושה מעשה טוב או עושה מעשה רע.
ולכן הקדוש-ברוך-הוא בחר באברהם אבינו ולא באף אחת מאומות העולם, "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"; היו הרבה אנשים טובים בימי אברהם אבינו, היו הרבה אנשים טובים בעולם מאומות העולם, אבל מי שהנחיל את הטוב לדורות הבאים והתחייב ללכת בדרך השם, לעשות צדקה ומשפט, זה אברהם אבינו, ולכן אנחנו עכשיו כאן.
שמעתי פעם שאלברט איינשטיין – לא שהוא בר-סמכא אצלי, ודאי שלא בענייני רוח, אולי בענייני חומר – יכול להביא הרבה פצצות בעולם ואפילו פצצת האטום וצנטריפוגות ודברים שעושים עכשיו נגדנו, הכול מיוזמתו או מחוכמתו של איינשטיין, אבל הוא אמר, כאשר שאלו אותו איפה מגיע הסוף אחרי כל היקום וכל הקוסמוס שהוא גילה והוא ראה, אז הוא אמר: מכאן מתחילה הדרך לבית-הכנסת. שאלו אותו, אמר: יש גבול למה שאני יכול לדעת. משם מתחילה הדרך לבית-הכנסת.
ולכן אני רוצה לומר, רבותי, כשאני שומע היום שרוצים להקים ממשלה שתכפה כפייה של הדת שלהם – יש להם איזה דת כזאת, של דת המדע והמתמטיקה – אם אנחנו היינו באים ודנים, חס וחלילה, עם ממשלה להטיל סנקציות על מי שלא מחנך את הילדים לשמירת שבת, לתמרץ ולתקצב מוסדות לפי מידת הליבה של שמירת שבת, צניעות, כשרות וכל העניינים הדתיים, הייתה פה מלחמת עולם נגד הכפייה הדתית; איזה זכות יש לכם לקבוע לנו חינוך? בזה שאתם 3,300 שנה עם יהודי יש לכם זכות לקבוע לנו להיות אחרת ולהיות חילונים ולהיות נאורים ולהיות אירופים? לא עלה על דעתנו דבר שכזה, כי אנחנו יודעים שחינוך ודת זה עניין שבא מרצון, ולא מכפייה.
עכשיו בא השלטון – רוצים להרעיב ילדים, להרעיב את הוריהם ולקבוע להם מה חובת האדם בעולמו ובמדינתו, מה הוא ילמד ומה הוא לא ילמד. אני לא נכנס עכשיו לעניין הזה שכל בתי-הספר הממלכתיים שכן לומדים את הליבה, אנחנו יודעים איפה הם עומדים במבחנים הבין-לאומיים; למשל במתמטיקה הם עומדים בין מלזיה לאינדונזיה. אני לא שמח לאיד על הדבר הזה, כי אני חושב שאדם צריך לדעת מה שהוא צריך לדעת למקצועו. לכן האדם החרדי, גם כשהוא יוצא מלימודיו והולך לעבודתו הוא לומד את המקצוע שהוא רוצה, אבל הוא מקדיש לזה שנה, שנתיים. להקדיש את החיים לחינוך פירושו להקדיש איך להנחיל ערכים לילדים, איך להנחיל את הערכים להיות אנשים טובים.
אמר פה חבר הכנסת חנין שהילדים לומדים הרבה, ואחר כך, כשמגיעים לגיל הנוער הם כבר לא מתעניינים בלימוד, וחבל. הוא אומר שזה בגלל המבחנים. קודם כול, דב חנין אומר, דב חנין יודע – שאולי באמת המבחנים בבתי-הספר הממלכתיים מיותרים. אבל בג"ץ, שתפס את השלטון בכוח, מבטל חוקי כנסת, קובע שאם לא יהיו בחינות מיצ"ב במוסדות החרדיים הוא לא ירשה לממשלה לתקצב. הוא השליט. כל הבחירות שהיו פה וכל הממשלה זה משחק כמו הדוּמא בברית-המועצות, שהיה הדומא והיה הקרמלין. הקרמלין החליט והדומא הצביעה.
אומר בג"ץ שהוא לא ייתן תקציבים למי שלא עובר מבחנים, מבחנים שדב חנין ועוד רבים, אנשים חכמים כמוהו, אומרים שהם מיותרים או לפחות מרובים מדי. אבל אנחנו צריכים לזכור שהכפייה הזאת, של השבט הלבן – מישהו אמר לי היום: לב"ן זה לפיד-בנט-נתניהו, שהם מייצגים את השבט הלבן, שהמאפיין שלהם שהם אשכנזים, חילונים ועשירים. ומישהו הוסיף לי: גם גברים. זה אומר שיש פה – וכשאומרים: העם אמר את דברו – יש חצי מיליון אנשים שבחרו ביש עתיד, ואני מקווה מאוד שאנשי יש עתיד ידעו לדאוג לאנשים שלהם, וזה לגיטימי, אבל שינסו לכפות על אחרים? פתאום הם נהיו בעד כפייה דתית של דת החילוניות, דת המערביות, דת הנאורות? זה הרי הדבר האבסורדי ביותר; הם יקבעו לאנשים דתיים וחרדים אחרי אלפי שנים איך להתנהג, ולכפות עליהם את הדבר הזה?
ועוד באיזה דרך – בדרך של סנקציות אישיות; ככה חותמים עכשיו את הגזירה אצל אחשוורוש, אצל נתניהו. חותמים את הגזירה – סנקציות אישיות. אני רוצה לומר לכם שיש גם בציבור החילוני אנשים כמו אמיל זולא, שלא מסכימים עם הגישה, עם הטירוף הזה, אבל כשאני קורא את הטוקבקים בעיקר – ויש גם כמה אנשים שכותבים מאמרים נגד החרדים – שאין מדינה בעולם, כולל לא באיראן, שכותבים כך על יהודים. כשאני שומע את ההחרמות של מדינות העולם באוניברסיטאות – מדברים על מדע – שמדענים ישראלים – שאגב, יש כמה מדענים ישראלים שארגנו את החרמות האלה, הלב נחמץ.
אבל כשבאה מפלגה, או שתי מפלגות, ואומרים שמחרימים את החרדים – אמרתי היום לבנט, ואני אומר את זה פה במליאה: אם היית עושה עם לפיד עסקה, אנחנו שנינו יחד, או נכנסים יחד או יוצאים יחד – אתה טוען שלא הייתה לך ברירה אחרת, זה לגיטימי, זה פוליטי. פוליטי זה לא נורא; פעם מישהו פה, פעם מישהו שם. אבל כשאתה בא ומסכים שנתניהו לא יוכל להכניס שותפים נוספים, ערבים או חרדים – הרי זה אותו דבר אצלכם – האם מישהו היה מעז להשלים עם דבר כזה? זה פשע בל יכופר, ושייזכר לדיראון; אני אמרתי שהדגל הזה, דגל המדינה, יש עליו כתם שחור, שהוקמה ממשלה ללא חרדים רק כי הם חרדים לדבר ה' ורוצים ללמוד תורה, ולא מוצא חן בעיני כמה שותפים אורחות החיים שלהם. זה דבר שלא ייעשה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
זה יום המדע, לא יום הקואליציה–אופוזיציה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לא לא, זה המדע, זה מדע אנושי.
<יעקב פרי (יש עתיד):>
– – – איזה מדע? איזה מדע?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
זה מדע, איך יכולים אנשים נאורים להפוך לגזענים בצורה שכזאת.
<יעקב פרי (יש עתיד):>
זה מדע? זה מדע ההשמצה. זה מדע ההשמצה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
זו השמצה? אמרתי עובדה אחת לא נכונה?
<יעקב פרי (יש עתיד):>
כן.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אסור לנו כבר גם לזעוק? גם את זה אתם תסגרו? זה יהיה חלק מהסנקציות, שלא תיתנו לנו לזעוק את זעקת העם היהודי במשך אלפי שנים, שסך הכול רוצה לחיות בארץ-ישראל ולגדל את ילדיו על-פי התורה? לא רוצים שלטון; לא רוצה להיות ראש הממשלה. המנהיג שלך, לפיד, רוצה להיות ראש הממשלה. בנט רוצה להיות ראש הממשלה. אנחנו לא רוצים להיות ראשי ממשלה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
בקדנציה הקודמת לא דיברת ככה – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
תמיד דיברתי ככה, נגד כל עוול נגד כל אזרח, ולא רק נגד חרדים. אבל הפעם, כשאני רואה – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
זה לא נכון, הוא דיבר אותו דבר.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
יעידו עלי חברי והיושב-ראש שכך דיברתי.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
מכובדי.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
וגם אז – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
שוב, אני רוצה לומר – – –
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
הרב אייכלר לא שינה את דעתו, עד כמה שאני זוכר, בעשר השנים האחרונות. נו, מה לעשות? זה הגיל, דרך אגב.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
טוב, אבל אני אומר את זה מתוך כאב, ואם מותר לי לומר, מתוך אהבה. אני אוהב את האנשים שאני מכיר, גם את יעקב פרי, וגם את המפקד שלנו בירושלים, וגם את כולם. אבל אני לא יכול להבין, ולא אשתוק ולא אחשה למען ירושלים ולמען ציון, שתהיה כפייה של השקפות שונות משלנו. לא תהיה כפייה של השקפות ודעות באמצעים כספיים, בסנקציות ובדברים כאלה.
אני לא רוצה להקריא פה מה שכתב דווקא תסריטאי חילוני, טל גלעד, על טירוף השנאה שמתחולל עכשיו בארץ נגד החרדים. אני אסיים בדבר טוב, אדוני היושב-ראש. אנחנו עכשיו בערב ראש חודש ניסן. ובחודש ניסן נגאלנו, ובחודש ניסן עתידין אנחנו להיגאל, ולכן אני אסיים במה שאמר הקדוש-ברוך-הוא לאברהם, יותר נכון – אני אקצר עוד יותר – במה שכתוב ביציאת מצרים, כשעם ישראל רצה לצאת "ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג ה' כל בכור בארץ מצרים", "והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך", זאת אומרת, מצוות התפילין. תמיד נזכור – וזה המדע האמיתי, "כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" – "כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים", כן יעזור השם יתברך שניגאל גאולת עולמים מידי כל מבקשי נפשנו. תודה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אמן. טוב, אנחנו גם מארחים את תלמידי ה"אוניברסיטה בעם" באוניברסיטת בן-גוריון, האורחים של חברת הכנסת עדי קול. ברוכים הבאים, ואנחנו גאים בכם. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת עמר בר-לב. עדי, בסדר?
<עדי קול (יש עתיד):>
תודה.
<עמר בר-לב (העבודה):>
ראשית, אם זו אוניברסיטת באר-שבע – הבן שלי סטודנט באוניברסיטת באר-שבע.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
הזדקנת.
<עמר בר-לב (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, 14 במרס הוא יום המדע הבין-לאומי. אנחנו קצת מקדימים, ביומיים-שלושה, וכפי שאני מניח שאתם יודעים, זה נקבע כיום המדע הבין-לאומי בגלל הספרות של 3.14, המסומן π. הזכירו כאן את אלברט איינשטיין, שזה גם יום ההולדת שלו, והרשו לי נא לצטט כמה מילים מדבריו: "היהדות הוכיחה שהאינטלקט הוא הנשק הטוב ביותר הקיים בהיסטוריה. מחובתנו, אנו היהודים, להציע לעולם את ניסיוננו העצוב בן אלפי השנים, ותוך נאמנות למסורת המוסרית של אבותינו להיות חיילים במאבק על השלום שכם אחד עם הכוחות הנעלים ביותר בכל החוגים החברתיים והדתיים". אלה דברים של אלברט איינשטיין, שהוא מקשר בין אינטלקט, למוסר, לשלום, ואני חושב שזה הנושא שעליו אנחנו מדברים.
ב-20 השנים האחרונות יצא לי לעבוד עם אנשים וחברות בחזית הטכנולוגיה הישראלית והעולמית. יצא לי לעבוד עם מהנדסים ומהנדסות, פיזיקאים, מתמטיקאים, רופאים ורופאות, וגם עם כמה אנשים כמוני. נפל בזכותי להוביל חברות בשני תחומים מובילים בתעשייה הטכנולוגית הישראלית, התחום הביטחוני והתחום הרפואי. אין לי ספק כי יתרונה היחסי של מדינת ישראל הוא באוצר האנושי שבתוכה. ישראל ידועה בעולם בזכות היותה .Start-up Nation עלינו מוטלת החובה לפעול למיצוי הפוטנציאל השכלי, החדשני והנועז הטמון בקרבנו. המדענים, היזמים וממציאי העתיד מעניקים לנו תקווה גדולה; בעשור האחרון זכו שישה ממדענינו בפרס נובל היוקרתי בתחומי הכלכלה והכימיה. בפן העסקי-כלכלי מיטב החברות הבין-לאומיות פתחו מרכזי פיתוח בישראל, וההצלחות הרבות של חברות הסטרט-אפ הישראליות הובילו לכך שמתייחסים לישראל כלעמק הסיליקון השני. העתודה האנושית היא אבן היסוד של עולם המדע הישראלי, ובמידה רבה של החברה הישראלית.
בו בזמן שאנחנו מדברים על הצורך להוסיף, לאתר ולעודד כישרונות חבויים ולהעניק להם תנאים הולמים כדי שיוכלו למצות את הפוטנציאל הטמון בהם, רצות שמועות על קיצוץ צפוי במערכת ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל. קיצוץ שכזה יפגע בנו, בחוסננו הכלכלי, הביטחוני והתדמיתי. על חברי הממשלה הבאה, שחלקם נראה לי שיושבים כאן, מוטלת החובה להשקיע בחינוך, לטפח מגיל צעיר דור מדענים ויזמים נועז שיחתור ליצירתיות, שיתאר את פריצות הדרך, שיקרא תיגר על העולם והתפיסות הישנות ויוביל אותנו לעתיד טוב יותר. תודה רבה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אני מודה לך. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אורי אורבך, ואחריו – את חברתי חברת הכנסת מרב מיכאלי.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אתה כבר עם ז'קט, אורי. אדוני היושב-ראש, אתה רואה, אנשים כבר לובשים ז'קט.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
למה?
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אם חבר הכנסת אורבך לובש ז'קט, סימן שהמשא-ומתן מתקדם.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
במקרה, אדוני היושב-ראש, אני הולך עם ז'קט. אבל אדוני היושב-ראש היוצא, זה שאתה הולך בלי ז'קט לא אומר שום דבר על עתידך הפוליטי.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
תתחיל ללכת עם עניבה גם, דחילק.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אני תמיד הולך בלי ז'קט.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
יש לי את הגבולות שלי. עניבה – זה יקלקל את שמי הרע כשלומפר. אני עושה מזה קריירה, ואי-אפשר ביום אחד להרוס את הכול.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום, אגב, יום ההולדת של אלברט איינשטיין. זאת הסיבה המקורית לקביעתו – את הסימון π – כיום המדע הבין-לאומי.
אני רוצה לשבח את השר היוצא, עמיתנו חבר הכנסת לשעבר, השר לשהווה עדיין, הרב פרופסור דניאל הרשקוביץ, שהיה שר המדע והחלל, ואני רוצה לשתף אתכם בקצרה בהרהור כמעט שולי, אבל אני חושב שהוא מצביע על היחס הלא-נאות שלנו למדע ולחשיבותו.
אנחנו עסוקים בימים אלה ובשעות אלה בחלוקת משרדים לחלקי משרדים, משלימים ומפרידים. מאז שפוצל האטום אני חושב שלא פוצלו משרדים כמו שהם מפוצלים בידי ממשלות, ואני מקווה שאני לא מדבר על עצמי שום דבר. אבל יש משרד המדע, התרבות והספורט. בקדנציה האחרונה, משרד המדע היה לבדו ומשרד התרבות והספורט היה לבדו, אבל במשך שנים רבות משרד המדע, התרבות והספורט היה משרד אחד. ולא פעם שאלתי את עצמי – וכשאני שואל את עצמי אני גם נאלץ לענות – מה הקשר? מדע, תרבות וספורט – מה הקשר בין "הבימה", "בית"ר ירושלים" ומכון ויצמן? אז תרבות וספורט – ניחא, זה עיסוקם של אנשים בשעות הפנאי. הם הולכים לקונצרט, להצגה, הם הולכים לאירוע ספורט, אני מבין. אבל מה הקשר למדע? מדע זו החוכמה האנושית, זה הטכנולוגיה, זה פיתוחים שקשורים לחלל; התמצית של המודרנה זה העולם המדעי. תרבות וספורט זה תחומים לגמרי אחרים.
כיוון ששאלתי, אז גם עניתי – כי מי שאיחד את המשרדים מתייחס למדע, לתרבות ולספורט כאל תחביבים. תחביבים, כן. לילדים שלנו יש חוגים אחרי הצהריים במתנ"ס – יש חוג למדע ויש חוג כדורגל ויש חוג לדרמה. ההתייחסות לנושאים חשובים, וכל אחד מהנושאים האלה הוא חשוב בפני עצמו, אבל זה נחשב בעיני קובעי מדיניות בממשלה במשך הרבה שנים כמו משרד של "שונות" – סעיף שונות, כל הדברים שלא מצאנו להם שום דבר, בואו נעשה אותם ביחד, ויאללה, חוג במתנ"ס.
אבל אם אנחנו רוצים לומר לעצמנו ולומר לזולתנו שהמדע, חבר הכנסת אייכלר, זה התמצית של החברה הנאורה – זה לא הדת שלה. בזכות המדע, הדברים שלך נשמעו פה במיקרופון, ברמקול; בלי מדע אין את זה. בלי מדע לא היינו רואים זה את זה כי לא היה חשמל, ובלי מדע, אם חלילה אנחנו לא בריאים, אין לנו רופאים.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
גם באיראן יש מדענים.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
נכון, אבל יש להם גם חשמל בזכות המדענים. ובלי חשמל אין קידמה, אי-אפשר ללמוד תורה בערב; קשה מאוד ללמוד בערב תורה כי אי-אפשר לראות את הגמרא – בלי המדע המושמץ. ואני לא מבין מדוע אנשים דתיים ושומרי תורה, ושומרי מצוות כמוך, מרגישים כל הזמן את הצורך להתעמת עם המדע כאילו זה בתחרות. אנחנו לא מתווכחים עכשיו על גיל העולם, אנחנו לא מתווכחים על סתירות לכאורה בין תורה לבין מדע. אנחנו חושבים שהמדע הוא חוכמה אנושית, מתנת אלוקַ ממעל, שבזכותה אנחנו יכולים להפוך את העולם למתוקן יותר. והגאון מווילנה, חבר הכנסת ריבלין – משפוחה – אמר שמי שאין לו יד אחת במדע, חסר לו שלוש ידות בתורה. זאת החוכמה האנושית. כשאתה רואה אנשים חכמים, שלמדו משהו, שהשכילו, שהשקיעו מאמץ של שנים כדי שעולמנו יהיה עולם מתוקן יותר, איך אפשר לא לצאת מזה אדם מאמין?
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
הגאון למד טריגונומטריה – – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
כן, אבל גם אנשים אחרים למדו טריגונומטריה.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
ודאי.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
אני למשל לא למדתי אף פעם קוסינוסים ולוגריתמים. התייאשנו, אבל אז המחשב נתן לנו את הכול ולא היינו צריכים להחזיק יותר את החוברות.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
"כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" – – –
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
כן, אבל אין צורך כל הזמן – זה לא דת של חילונים, המדע. זה הקיום האנושי של כולנו.
ולכן אני אומר לנו – לאנשי הממשל, לממשלה – תרבות, מדע וספורט אלו שלושה תחומים מאוד חשובים, אבל מדע זה מדע. זה לא שעות הפנאי, זה לא רק נפש האדם והביטוי שלה, כמו התרבות, אלא זאת החוכמה שצריך לחנך על-פיה דורות של אנשים כדי שיהיו לנו רופאים, כדי שיהיו לנו טייסים, כדי שיהיו לנו אנשי חלל ולוויינים, כדי שיהיה לנו GPS שנוכל למצוא את הדרך לישיבה כדי ללמוד בה תורה, שזה הבסיס.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
זה הקשר בין ירושלים והתפוצות, ה-GPS.
<אורי אורבך (הבית היהודי):>
נכון, נכון, הכול קשור, אבל בלי מדע אין לנו קיום, ומובן שבלי תורת ישראל, תורת הנצח, אין לנו קיום, והם לא בתחרות אלא השלמה של עולם מתוקן יותר. תודה רבה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
תודה לך. חברתי, חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחר כך – חבר הכנסת אראל מרגלית.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי, חברותי חברות הכנסת – – –
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
לא שומעים.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
מייד ישמעו. מטרות משרד המדע לשנת 2012 – לשנת 2013 כנראה עוד לא פורסמו – קידום מדיניות מחקר ופיתוח לאומית ויישומה; קידום תשתיות לאומיות ופעילות ממשלתית בתחום המדע והטכנולוגיה; קידום מערכת יחסים עם מדינות וארגונים בין-לאומיים בתחום המדע והטכנולוגיה; קידום נושא החלל האזרחי. הידעתן והידעתם? החלל האזרחי. הכול מנוסח בצורה נורא נורא אוניברסלית ויפה. אבל בכל זאת, כמה מעמיתי שעלו לכאן היום כבר שאלו, במילים אחרות, מי אבל באמת נהנית ונהנה מהניסוחים האוניברסליים היפים האלה, למי באמת מגיע המדע היום בישראל.
אני, היה לי העונג והכבוד לארח פה הבוקר בכנסת מומחים ממשרד האוצר הגרמני לדבר שנקרא הטמעה של חשיבה מגדרית בתקציב. מה שהם בעצם עושים, האנשים האלה ממשרד האוצר בברלין – הם עושים את זה כבר למעלה מעשר שנים – הם בודקים מי באמת נהנה או נהנית מהשירותים הממשלתיים שממשלת גרמניה מספקת. הם בודקים מי באמת מגיע לספריות, לגנים ציבוריים, לשירותי רווחה, לשירותים אחרים שהמדינה מספקת – בסוף, אחרי שכתוב "הציבור", "הציבור", "הציבור", "הציבור", למי זה מגיע? שוב, עלו כאן חברי ואמרו: בואו נשאל את עצמנו כמה מהתוצרים של המדע נמצאים, נוכחים בכפרים הערביים בגליל, נניח, או חמור מזה, אצל הבדואיות והבדואים בנגב. אמר פה מר מצנע – כמה מהחינוך למדע מגיע לילדות ולילדים בירוחם – –
<עדי קול (יש עתיד):>
בבאר-שבע.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
– – בבאר-שבע, בדרום? כן, הנה – יושבים פה, את אומרת, ויושבות פה כמה מהן, שחברתנו עדי קול מצאה דרך להביא את זה אליהן.
יש עוד ניסוח פה שאני אוהבת: הגדלת החשיפה של פעילות המשרד לקהילה המדעית ולכלל הציבור.
השנה – לא יודעת אם שמתן ושמתם לב – מונו לאקדמיה הלאומית למדעים תשעה חברים חדשים, ולא בכדי אני אומרת חברים, כי מונו רק תשעה גברים חדשים, מה שמביא את האקדמיה הלאומית למדעים לסך של 105 חברים, מתוכם שמונה נשים. עכשיו, אם אתם רוצות ורוצים לשאול כמה מתוכם לא-אשכנזים או כמה מתוכם לא-יהודים – ובכן, תנוח דעתכם, אין צורך לספור, כולם נמנים עם אותו דפוס שחבר הכנסת אייכלר פה ציין בצדק – גבר לבן, אשכנזי, חילוני – – –
<קריאה:>
– – –
<מרב מיכאלי (העבודה):>
עשיר אני לא בטוחה, אבל מדען, לצורך העניין. מה שעושים בגרמניה המומחים האלה במשרד האוצר בברלין, הם סופרים ראשים. ובספירה הזאת של האקדמיה הלאומית למדעים אנחנו יכולות ויכולים לראות בבירור שהתקציבים הממשלתיים האוניברסליים האלה הם לא באמת אוניברסליים, או כמו שהם ניסחו את זה – אין אף תקציב שהוא נייטרלי מבחינה מגדרית. גם תקציב מדעי, גם מדע, מגיע או לא מגיע לאוכלוסייה לפי מדיניות ממשלתית.
הממשלה שעומדת לקום בימים אלה לא עושה קולות שהיא עומדת לשנות את מדיניות חלוקת התקציב המדעי והאחר. הכנסת הזאת, לעומת זאת – אני מאוד מקווה ששדולת חברות הכנסת שאנחנו נמנות עִמה וחברים אחרים יקדמו חקיקה כזאת שתגרום לנו לספור בדיוק לאיזה ראשים הולך הכסף של המדע והכסף האחר ולחלק אותו באופן שוויוני יותר. תודה רבה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אני מודה לך. מכובדי, חבר הכנסת אראל מרגלית, ואחריו – חבר הכנסת דב ליפמן. בבקשה.
<אראל מרגלית (העבודה):>
כבוד היושב-ראש, תודה רבה, כנסת נכבדה, אני רציתי לדבר על התהליך של 20 השנים האחרונות בקשר בין המדע לבין הטכנולוגיה וההיי-טק הישראלי, ולהסתכל קצת קדימה ולהתריע על כמה חששות שיש לי.
ב-20 השנים האחרונות ישראל, בשקט-בשקט, נהפכה למעצמה מספר שתיים בעולם מבחינת חברות טכנולוגיות שנוצרות. זה דבר ענק. הרבה מהטכנולוגיה הזאת התבססה על מדע ועל טכנולוגיה שנבעה מהאקסיומה שבן-גוריון קבע בהקמת המדינה, שאנחנו צריכים להיות חזקים כמו שבע המדינות מסביבנו, והדרך היחידה היא בעזרת טכנולוגיה. והתרגום של זה היה בעיקר על-ידי זה שלקחנו מדע בסיסי וטכנולוגיה ביטחונית והסבנו את זה לממדים האזרחיים.
בעצם שירתנו שני אלים: אחד – את חברות הקומוניקציה הענקיות; לקחנו את התשתיות שלהן, שהיו בעיקר תשתיות של טלפון, ושינינו אותן בהתחלה לדאטה ואחר כך לווידיאו, ואלה טכנולוגיות של אופטיקה, של wireless וכו', והדבר המרכזי השני שעשינו זה – לקחנו את הארגונים הגדולים בעולם, וכמו שעשינו בביטחון, נתנו להם תשתית של תוכנה כדי לנהל אחרת את המידע בתוך הארגונים שלהם.
אבל המהפכה הטכנולוגית הזאת הגיעה באיזה מקום לרוויה, וב-2001 הרבה מהטכנולוגיה הישראלית פתאום ניצבה בפני קיר, או, הייתי אומר, תקופת הקרח, והיינו צריכים להמציא את עצמנו מחדש. ופתאום אנחנו משרתים מישהו חדש – את האינדיבידואל. לפעמים קוראים לו consumer, או הצרכן הסופי. ועכשיו רמת הדיסציפלינות שאנחנו צריכים לצרף לתוך ההמצאה – הן הרבה יותר רחבות, וזה האתגר של ישראל. כי היום, כדי לשרת את האינדיבידואל, נערה בת 12 יכולה – אני קשור לבנות, יש לי בנות, אז אנחנו תמיד היינו הולכים לראות סרטים מצוירים – אם היא לא תעלה חיוך על פניה, גם 18 גדודים של טכנולוגים לא יוכלו לצעוד צעד אחד. ולתוך התהליך המדעי הקר הזה פתאום צריך להצטרף מספר סיפור, אמן, או התחום הרפואי.
ישראל חייבת להגדיר לעצמה שבעה, או שמונה, או עשרה נושאים שבהם היא רוצה להמשיך להוביל את העולם ברמה המדעית. חברת הכנסת עדי קול דיברה על זה שיש 1,600 חוקרים ישראלים בחו"ל. אני מדבר על road show, על מין מסע של החזרה של אנשים הביתה. אבל אי-אפשר להחזיר אותם הביתה אם ישראל לא מסמנת לעצמה משהו כמו עשרה מרכזי מצוינות, לא כולם באותן אוניברסיטאות ולא כל אוניברסיטה צריכה לחקות את חברתה, אלא בנושאים שונים ברחבי הארץ, ולהפוך את ישראל, בכמה נושאים, למוקד העולמי הבא. מתוך זה תנבע גם הכלכלה החדשה, מתוך זה ינבעו גם עשייה ומקומות עבודה.
למשל, באר-שבע חייבת להפוך להיות בירת המחקר בתחום הסייבר. זה 10,000 מקומות עבודה בתוך חמש שנים. שדה-בוקר – אנרגיות מתחדשות. זה דברים שישראל כבר התחילה להוביל בהם, המחקרים האלה צריכים לקבל גיבוי. חקלאות מדבר, בכלל חקלאות – האוניברסיטה העברית ברחובות. הדברים שממציאים שם – החקלאות הישראלית היא באותו מקום שההיי-טק הישראלי היה בו בשנות ה-80 – בעיקר ממציאה לעצמה ולא יודעת לתרגם את זה לתעשייה.
ובסוף אני רק אומר עוד דבר אחד; חברה יוצרת חייבת לתת במה לאנשים הכי מצוינים שלה, לפעמים הם המדענים. אבל בסוף, הרמה המוסרית שלה נמדדת אם המצוינות של המצטיינים שלה ממודרת משאר החברה, או נהפכת לקטר, כמו שעמרם מצנע אמר, שמושך אתו עוד הרבה מאוד אוכלוסיות אחרות לתוך המעגל היצירתי.
אנחנו פה בירושלים – עוד משפט אחד – הפרויקט הכי מרגש, האקזיט הכי משמעותי זה דווקא עם ילדים ב-17 בתי-ספר, שמתחילים את השנה בלי לגשת לבחינה, בלי סנדוויץ' ובלי לצאת לטיול השנתי. והדבר המרגש ביותר זה לראות ילדה בכיתה ד', שבאותה שנה אפילו לא ניגשה לבחינות, ושנה או שנתיים או שלוש אחר כך, בתוך מתמטיקה, או בתוך מדעים, או בתוך עברית, כשהמשפחה סוף-סוף מגיעה לבית-הספר, והאבא יושב בשורה השנייה, והילדה הזאת, שלא הייתה חלק מהחברה היצירתית בישראל, מראה למשפחה שלה איך היא יכולה להצטיין. ואז אתה רואה שעוני זה לא כמה אוכל יש במקרר; עוני זה ילדים שלא חולמים מה הם רוצים לעשות כשהם יהיו גדולים. וכשהם רואים את המדען, או את האמן, או את ההיי-טקיסט, או את המשורר, ורוצים להיות כמוהם, אז אנחנו, כחברה, עשינו את הצעד לקחת את המצוינות הזאת ולא למדר אותה מהחברה אלא להפוך אותה לחלק מהחברה, וזאת המשימה העיקרית שלנו. תודה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אני מודה לך. מכובדי חבר הכנסת דב ליפמן. אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, לפני 20 שנה אני זכיתי לראש ישיבה ושמו יעקב ויינברג, זכר צדיק לברכה. הוא היה גאון בתורה, תלמיד של הרב יצחק הוטנר, החתן של הרב יצחק יעקב רודרמן, שניהם תלמידים מסלובודקה, והוא לימד אותי שהאלוקים גילה את עצמו בעולם פעמיים: פעם אחת במתן תורה בהר-סיני – ואז אנחנו לומדים את התורה; אבל הוא אמר, ולימד אותנו, שאלוקים גילה את עצמו פעם אחרת, בבריאת העולם, ואז יש לנו חיוב ללמוד את חוכמת אלוקים, ללמוד את המדעים.
ברמב"ם כתוב, בהלכות יסודי התורה פרק ב' – ציטוט: "האל הנכבד והנורא מצווה לאוהבו וליראה ממנו. שנאמר: ואהבת את ה' אלוקיך, ונאמר: את ה' אלוקיך תירא". אז שואל הרמב"ם: "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו?" איך עושים את המצווה של אהבת אלוקים? אומר הרמב"ם: "בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חוכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מייד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול". אחרי זה הרמב"ם ממשיך ואומר: "ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם". ואחרי זה בא הרמב"ם – ובספר שלומדים בכל ישיבה יש כמה פרקים פשוט על מדעים, על בריאת העולם, על חוכמת אלוקים.
אז אני אשתמש ביום הלאומי למדע לקרוא לאחי ואחיותי החרדים להחזיר עטרה ליושנה ולעבוד יחד לחזק את עולם התורה ואמונתנו באלוקים ולהכניס לימודים של מדעים, כמו שדרש הרמב"ם בעצמו, כחלק מהלימודים בישיבות והסמינרים. תודה רבה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אני מודה לך. מכובדי חבר הכנסת באסל גטאס, ואחר כך – חבר הכנסת אבישי ברוורמן.
<באסל גטאס (בל"ד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אולי אחד התחומים הבודדים שכשאתה עובר אליו, ומנסה להתקדם בו, תוכל להשיג את מקסימום ההישגים גם אם התחלת בנקודה לא שוויונית, זה המדע. כשהגענו לאוניברסיטאות, והסטודנטים הערבים ממשיכים להגיע עד היום לאוניברסיטאות, לצערי הרב בנקודה הרבה יותר נחותה מחבריהם היהודים, רק בהם תלוי אם הם יכולים לסגור את הפער ולהתקדם. תחום המדע מאפשר להם את זה. אומנם יש lag time"" מסוים, יש זמן איחור, אבל מגיעים, סוגרים את הפער, יש גנים, יש יכולת למידה, האוניברסיטאות מאפשרות יכולת לימוד פחות או יותר שווה. אבל מה קורה? אנחנו משקיעים, מגיעים, משיגים את הדרגות, אפילו עד הדוקטורט, יוצאים לחו"ל, משיגים עוד פוסט-דוקטורט באוניברסיטאות מהטובות בעולם, ורוצים לחזור ארצה לעבוד, ושערי האוניברסיטאות סגורים.
לפני כמה שנים הוות"ת, עם המל"ג, עם קרן יהודית-קנדית, לדעתי קרן כהנוף, משפחה יהודית מקנדה, עשו תוכנית לעודד את האוניברסיטאות בישראל – יעיד על זה בטח אבישי ברוורמן – תוכנית קרן כהנוף, "מלגת מעוף", לעודד את האוניברסיטאות לקבל לשורותיהן מדענים ערבים. ואיך זה היה? הקרן נותנת את המלגה, משכורת של שלוש שנים עבור אותו מדען. אם הוא מוכיח את עצמו האוניברסיטה מתחייבת להשלים את השנתיים הנוספות שדרושות בשביל חמש השנים הראשונות. אם הוא מוכיח את עצמו ומקבל קביעות אז האוניברסיטה תמשיך להעסיק אותו, ואם לא אז או שניתן צ'אנס נוסף או שהוא הולך הביתה.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
מה זה "מוכיח את עצמו"?
<באסל גטאס (בל"ד):>
יש סטנדרטים אוניברסיטאיים – מספר הפרסומים המדעיים, כמו שאר העמיתים. כשהוא נכנס על מלגת כהנוף לתוך האוניברסיטה כמוהו כמו האחרים, לא מבדילים יותר.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
רציתי רק לחזק אותו. זה מקביל למלגת אלון. במלגת אלון – אתה נכנס עם הסטנדרטים הרצויים ומובטח לך שאם תעמוד בסטנדרטים תקבל מהקרן.
<באסל גטאס (בל"ד):>
לדעתי, מאות, או לפחות עשרות, נכנסו. המידע שיש בידי מראה שמרביתם המשיכו, כלומר התקבלו על-פי הסטנדרטים והוכיחו את עצמם. מה זה אומר? הניסיון הזה המוצלח, המבורך, של כהנוף, של הפרויקט הזה של "מלגת מעוף", שוות"ת המשיכה לממן בשנים האחרונות חצי-חצי, לפחות זה המידע שיש בידי, זה אומר שלהתגבר על האפליה היה צריך רק כסף, וקצת רצון טוב ומישהו שישים לב. למה מדען ערבי שיכול להתקבל לאוניברסיטאות הטובות ביותר בארצות-הברית – מדברים על 1,600, מעניין לדעת מה אחוז הערבים בעלי אזרחות ישראלית מתוך ה-1,600.
אני החזרתי למו"פ אזורי אגודת הגליל – שלום, חברי ממשרד המדע שנמצא כאן, הוא יודע את זה טוב – החזרתי חמישה-שישה מדענים ערבים שעבדו או באוניברסיטאות או בחברות תרופות בארצות-הברית. הם רצו רק הזדמנות לחזור ארצה ולעבוד כאן, וממשכורת הרבה יותר – אין מה להשוות בין התנאים שקיבלו אצלי לבין התנאים שהיו להם שם. הם פשוט רצו לחזור, רצו הזדמנות.
אני אגיד – סיפור קטן; א. עכשיו, כשעשיתי שיעורי-בית לקראת היום, מצאתי שכהנוף יצאו מהעניין. לא הצלחתי בעשר הדקות האחרונות להשיג מידע אם ות"ת ממשיכה או לא, אבל אני אברר את זה. אם עד מחר בבוקר יתברר לנו שגם ות"ת ירדה מהעניין של "מלגת מעוף" – – –
<עדי קול (יש עתיד):>
לא, היא לא. הייתי בכנס של ות"ת השבוע, ממשיכים עם "מעוף".
<באסל גטאס (בל"ד):>
ממשיכים אפילו שכהנוף ירדו מהעניין. טוב.
<עדי קול (יש עתיד):>
כן כן, הייתי בכנס של ות"ת השבוע.
<באסל גטאס (בל"ד):>
אם לא, אז אנחנו צריכים כולנו להתגייס, לא רק בשביל לגרום ל"מעוף" להמשיך, אלא אפילו להגדיל את מספר המלגות, כי נתנו בשנה בין ארבע לשש מלגות בסך הכול. זהו. אני אספר סיפור על מורי ורבי פרופסור מנחם רבהון, שעשיתי אצלו דוקטורט בטכניון. הוא איש אשכולות, משכמו ומעלה. אני יכול להעיד עליו מהכינוסים שהשתתפתי בהם בעולם, שהוא נחשב לבן האליטה שבאליטה בתחום שלנו, שזה הנדסה סביבתית. ומה לעשות, אני באתי אליו כשהוא היה כבר לקראת הסוף, ושני הסטודנטים האחרונים שלו, שני הדוקטורנטים האחרונים שלו, היו ערבים, אני וד"ר עסאם סבאח, שבא אחרי. ואנחנו קשרנו קשרי ידידות אמיצה, כמו שלא היה לו, אני יכול להעיד, עם אף אחד מהסטודנטים או מהדוקטורנטים שלו. ולפני שהוא יצא לגמלאות הוא אמר לי משפט, אמר לי: באסל, אתה גרמת לי, או מנעת ממני, להגשים חלום. אמרתי לו: איזה חלום? אמר לי: אם היית יוצא לעשות פוסט-דוק בחו"ל, אני הייתי עושה את הכול בשביל שאתה תיכנס לטכניון במקומי. ואני האמנתי לכל מילה שלו.
אני אמרתי לו בהזדמנות אחרת, כמובן, אחרי שהודיתי לו, בהזדמנות אחרת אמרתי לו: זה היה אולי החלום שלך, שתכניס סטודנט ערבי, או – כלומר מרצה, אבל זה לא היה החלום שלי; החלום שלי היה להקים טכניון ערבי. אם אתם הקמתם – אמרתי לו את זה ככה – לפני 80 שנה, כשהיישוב היהודי היה עדיין כמה עשרות אלפים או מאות אלפים, אוניברסיטה עברית וטכניון עברי, מגיע לי לחלום להקים את המוסד שלי.
ובאמת התחלתי, עשיתי את המו"פ האזורי "אגודת הגליל", שמלמד, א. אין מחקר אחד – תבינו, רבותי, גם משדובר על דו-קיום בבוקר, אין דו-קיום אם אין קיום שווה, אין דו-קיום אם אין קיום הדדי, מכובד, על בסיס של הדדיות – המחקרים שאנחנו עושים ב"אגודת הגליל", אין מחקר אחד שלא שותפים בו חוקרים יהודים וערבים מכל האוניברסיטאות בארץ, ובאים ועובדים – יש לנו עובדים, גם, ישראלים יהודים. כלומר, במדע אפשר להשיג – אנחנו יכולים להגשים את עצמנו, יכולים להתקדם.
ואם יש לי מכל יום המדע הבין-לאומי תקווה, זה שהחלשים, וקבוצות המיעוט, שאנחנו בתוכן, נוכל להשתמש במדע, בכל מה שהמדע יכול לתת לנו, בשביל להעצים את עצמנו ולהתקדם. תודה רבה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אני מודה לך. אני רוצה לקבל בברכה קבוצה נוספת של תלמידי ה"אוניברסיטה בעם" באוניברסיטת בן-גוריון, אורחים של חברת הכנסת עדי קול. הנה היא פה, יושבת, מסתכלת עליכם וגאה בכם. ברוכים הבאים.
אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת ברוורמן אבישי. בבקשה.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
כבוד היושב-ראש, חברתי השרה – שתהיה שרה, חברי חברי הכנסת, תלמידים, שבע שנים סיימתי בכנסת – –
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
מהמפלגה שלנו.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
– – ולמדתי הרבה בכנסת, ואני עוד לומד, אבל עד היום הזכות הגדולה ביותר בחיי הייתה לכהן כ-16 שנה כנשיא אוניברסיטת בן-גוריון, מ-1990 עד 2006, ולהיות חלק ממהפכה מדעית, חברתית, אזורית, שמה שאפיין אותה זה החלום שלי לגבי מדינת ישראל, שאנשים עובדים בצוות, מאמינים בדרך, וכל אחד – מי שמתאים עושה את התפקיד שהוא מתאים, ועמרם, מי שלא מתאים, תמיד יש לו תפקיד אחר שהוא מתאים לו יותר מזה שהוא לא מתאים לו.
ישראל היא מעצמה מדעית בזכות הצוות שהקים אותה. דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, הדגיש גם בנושא החינוך – הוא הכניס חוק חינוך חובה חינם כשהיינו במצב תקציבי ביטחוני קשה מנשוא, והוא החליט שישראל תהיה מעצמה מדעית. ולכן, כל חתני פרס נובל שנמצאים היום, הם לא בגלל המנהיגות הנוכחית של העשור האחרון; הם כולם באים מהתקופה הקודמת, כשישראל הייתה מדינה יחסית חלשה, ותקציבים גדולים הלכו לבניית האוניברסיטאות, המדע. כי בן-גוריון תמיד הדגיש – המטרה של ישראל היא להוביל, להיות אור לגויים, חברת מופת, גם בכיוון הכלכלי החברתי, אבל במצוינות המדעית.
ישראל של היום יש בה את אותם הצעירים – חלקם יושבים פה – הטובים ביותר בעולם. חלקם יושבים היום באוניברסיטאות הטובות ביותר, בהרווארד, בסטנפורד, בפרינסטון ובאוקספורד. אבל ישראל של היום יורדת ליגה במקום שהיא נמצאת בעולם המדעי והאוניברסיטאי. ראש ממשלתנו בנאום באו"ם, לצערי קצת נשא מילים שאני הייתי ממעיט בהן; הוא אמר, איזה מדינה בעולם יש לה שבעה פרסי נובל, ודברים – ואנחנו המובילים וכל הדברים האלה. יצחק שמיר, זיכרונו לברכה, אני הקטן ממעש, היינו מצניעים לכת בנושא הזה. כי אותם חתני פרס נובל הם פונקציה של השקעה בעבר. האוניברסיטה העברית הייתה במקום בין המובילות בעולם – היא במקום הרבה יותר נמוך. כל האוניברסיטאות, גם שלנו. כי מה קרה כאן? מצד אחד פתחנו את התחום האקדמי לציבור הרחב, וזה מצוין – הקמנו מכללות, פתחנו את האוניברסיטאות; אבל בהדרגה בעשור האחרון, ורק לאחרונה התחיל שיפור, התחלנו להוריד את התקציבים למחקר, כי אמרנו, המספרים זה מה שקובע. ורבותי, גם בצבא הגנה לישראל וגם במדע, כמות אינה איכות. כן, צריך להגביר את הנגישות, אבל אתה רוצה טוב מאוד, שהמצוינים – והם באים מכל שכבות העם, מבני עניים תצא תורה – יעלו למעלה.
מחר יהיו פה דיונים, גם בוועדת הכספים הזמנית שאני חבר בה, לגבי המצוקה של ההשכלה הגבוהה. התקציבים יורדים. אני הצעתי לראש הממשלה, כשישבתי על יד שולחן הממשלה, ביחד עם יושב-ראש הכנסת, השר המצליח מאוד, פואד בן-אליעזר, ואמרתי לו: אתה ושר האוצר מדברים עכשיו על להביא מדענים, להחזיר, ומתנים אותם; יושבים עכשיו באוניברסיטאות הטובות בעולם המוחות הכי טובים שהיו אי-פעם. אם תביא 300 כאלה ארצה ועל כל אחד תשים מיליון שקל, האנשים האלה, התשואה שלהם היא מיליארדים. זה המוחות הכי טובים בעולם. אבל איך אמר פעם הארי טרומן, seize the moment, קח את הזמן, אל תתנה את זה שהאוניברסיטה תמצא ותביא. תחתוך בחלק מהבזבוזים בתקציב הביטחון, ה-payoff לביטחון בישראל יהיה עשרות מונים. צריך ביצועים, לא רק הכרזות על השכלה גבוה. לא רק הכרזות.
ולכן אני מאוד חושש – מחר יגיעו נשיאי אוניברסיטאות, חלק מעמיתי – שהתוואי הזה שהתחילו להשתפר בו, כי, רבותי, ארנסט דוד ברגמן ישב על יד דוד בן-גוריון, וזה היה ברור: מצוינות – אתה צריך להשקיע היום. קוריאה לא הייתה מעצמה. סינגפור לא הייתה מעצמה. כל מיני מדינות שלא היו במשחק בכלל עוברות אותנו. אנחנו מדינה קטנה, אנחנו לא יכולים להשקיע בכול, אבל בדברים האלה אנחנו צריכים לשים עדיפויות. ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל כבר שנים לא בסדר העדיפויות.
ואני מזהיר – וזאת ההערה האחרונה – רבותי, אני הייתי בעד פתיחת המכללות. הייתי שלוש פעמים יושב-ראש ועד ראשי האוניברסיטאות, גם כששילשנו את אוניברסיטת בן-גוריון ויותר, ופתחו את המכללות, אבל הזהרתי ואני מזהיר היום את מי שיהיה פה שר החינוך הבא: אוי לה למדינה שתפתח אך ורק מכללות באיכות נמוכה כדי להראות שיש הרבה סטודנטים. לפי אותו משפט שקרי, שמי שגומר BA, יש לו תואר, תהיה לו הכנסה יותר גבוהה – אין משפט יותר שטותי מזה. השאלה היא, מה הוא גומר ואיך הוא גומר. שילכו חלק לחינוך טכנולוגי, חלק למצוינות. ואני מעדיף היום שאנחנו נדאג אך ורק למכללות בעלות רמה ונחזק את החינוך הטכנולוגי ונחזק את המצוינות; כי אם את הכספים שישנם עכשיו אנחנו נזרוק ונבטל את אותו מאמץ ייעודי מיוחד שהיום גם הולך לסקטור הערבי – גם כשר עשינו את זה; הם מרשימים בהצלחה שלהם. מצוינות זה לא סתירה לנגישות. ואוי לה למדינה שתתחיל להיות עכשיו פופוליסטית, תפתח מכללות חלשות שאין בהן טעם.
מצוינות ואיכות, זו הייתה גישתו של בן-גוריון, ואם יהיו לנו חתני פרס נובל, זה לא בגלל מה שהיה פה בעשור האחרון, זה יהיה מפני שנחזור לדרכו של בן-גוריון, כי אז, ידידי מיקי לוי, יהיה עתיד לעבודה נאמנה. תודה רבה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אני מודה לך. חבר הכנסת אלעזר שטרן, מכובדי, בבקשה.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שהמצב של החינוך המדעי, ואני מרשה לעצמי לחבר לזה גם קצת את המצב הטכנולוגי, יחד עם הדברים שנאמרו כאן קודם באשר לאפשרות הלחצים לביטול משרד המדע, מביאים אותי דרך גשר מסוים שאני אעשה, ברשותכם – המחבר של שתי האוטוביוגרפיות העבות מאוד שקראתי לאחרונה, של סטיב ג'ובס, והסיבה שלשמה התכנסנו היום, אלברט איינשטיין. סטיב ג'ובס מצטט, או שאיזקסון מייחס לסטיב ג'ובס סיפור שהוא מייחס להנרי פורד. הוא אומר: הנרי פורד אמר שאם הוא היה שואל את האנשים בדורו, מה אתם רוצים שאני אייצר לכם, הם היו אומרים לו, סוס מהיר יותר. מה לעשות, הוא לא הקשיב להם והוא טיפח את אותם אנשים שבאותו זמן לא חשבו על הסוס אלא כנראה חשבו על משהו שאנחנו קוראים לו "מחוץ לקופסה".
אם אתם רוצים – הרב אייכלר לצערי לא כאן – אז אני אומר שני דברים במאמר מוסגר. האחד, במקום שאבא שלי למד בו, בגלות, במקום שקידש את שיטת החת"ם סופר, לקראת הבחינות על לימודים חיצוניים נתנו חופש גם מלימודי תורה באותם ימים. אני חושב שההסתכלות החד-חד-ערכית על לימודי התורה כמתנגדים ללימודי המדע, וכבר נשברו כאן הרבה מילים או הרבה קולמוסים, היא עיוות של התורה שאנחנו מאמינים בה.
אני גם רוצה להרגיע קצת סוג של פחד. איינשטיין, שאנחנו מדברים עליו כאן, באותה אוטוביוגרפיה, עם התנודות שהוא עשה, אם אני אקרא לזה המצב הדתי שלו, מעולם לא היה לו ספק באשר למצב היהודי שלו, והוא אמר שגם חילזון שעוזב את קונכייתו, הוא נשאר בסוף חילזון בהיבט הזה. ולכן אני חושב שהפחד הזה או סוג ההילוך-אימים הזה, שמנסים להציג בפנינו בצורה כל כך חד-משמעית, את האיום שבנתינת כלים, אני כבר לא מדבר על השתתפות ביצירת העתיד, של מה שנקרא פה מקצועות ליבה, אני חושב שזה לא הוגן או אפילו משחק מילים.
אני אגיד אולי עוד משפט אחד. כיוון שאנחנו מדברים פה על איינשטיין, אז איינשטיין גם אמר – אולי צריך להוסיף למה שאמר קודם שר המדע – שחינוך זה מה שנשאר לך אחרי שאתה שוכח את מה שלימדו אותך בבית-הספר. ובעצם, מה שהוא התכוון במילה הזאת, לעניות דעתי: שכשאתה מלמד מישהו לחשוב בצורה יצירתית, כשאתה – יעל, את עושה לי ככה.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אני לא יודעת אם הוא התכוון לכך שבבית-ספר אתה לא לומד כלום, כי הוא סולק מבית-הספר.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
– – – קיצוני כזה, אבל אני חושב שאתה לומד לחשוב, שאתה פחות לומד בלזכור – גם על זה הוא דיבר. אתה פחות לומד בלשנן. אתה לומד יותר בללמוד איך לומדים או איך שואלים, והתרבות שלנו היא כמובן עשירה בדברים האלה.
אני אומר את זה כיוון שאני חושב שדווקא ביום הזה, או דווקא בימים האלה, שאנחנו באמת גולשים פה, בזמן שאנחנו בתוך המליאה, ומערבים נושאים, אני חושב – ואני אגיד את זה ככה, כבר דובר פה רבות: אני, בשנותי שמעבר לצבא, יצא לי להתעסק קצת בחינוך טכנולוגי, אולי שאיננו. יצא לי להתעסק קצת במחסור בצבא בכוח-אדם טכנולוגי. ואני אגיד יותר מזה: באתגרים הטכנולוגיים, שאנחנו, אולי חיילים לוחמים עם סכין בין השיניים, מה שנקרא אצלנו, אבל אנחנו, כולנו, יודעים שלא רק בתעשייה – ואולי זה אותו היי-טק – אבל יכולת הקיום של המדינה שלנו, כאן, באמצע המזרח התיכון, מותנית גם בריבונו של עולם; אבל גם ריבונו של עולם, כמו שאנחנו יודעים, ברא לנו את העולם כדי שאנחנו נמשיך לעשות ולקדם אותו.
ואני קורא כאן, לאור כל מה שנאמר כאן היום, לא רק לחזק את הנושאים שקשורים למשרד המדע, אלא להבין באמת שהנושאים האלה – לא רק בקצה של המצוינים – ואני אומר את זה גם כמי שהיה מורה של כיתת מצוינים בנצרת-עילית, שאספו אותם מכל האזור – אלא גם אולי בטכנולוגיה הפשוטה. אני אולי רוצה להזכיר לכולנו: פעם, הרבה מאוד טייסים בחיל האוויר גדלו דווקא במקומות שאותנו לא שלחו אליהם, בתי-ספר מקצועיים במקום הזה. ומי שיסתכל היום על טבלת ההיי-טקיסטים, או טבלת היוצרים במדינת ישראל, יראה שהרבה מאוד מהם גדלו באותם מקומות שאנחנו פעם לא החשבנו; לצערי, לאורך השנים אולי גם משרד החינוך לא החשיב מספיק. ואני מבקש להעלות גם את הנושא הזה ביום הזה שהכנסת מקדישה למדע. תודה.
<היו"ר בנימין בן-אליעזר:>
אני מודה לך.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, א' בניסן התשע"ג, 12 במרס 2013, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:24.>