דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ו'
ישיבה י"ד
הישיבה הארבע-עשרה של הכנסת התשע-עשרה
יום שלישי, א' בניסן התשע"ג (12 במרס 2013)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
נאומים בני דקה 3
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 4
טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 5
דוד צור (התנועה): 6
רונן הופמן (יש עתיד): 7
דב ליפמן (יש עתיד): 7
עפו אגבאריה (חד"ש): 8
נחמן שי (העבודה): 9
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 10
יחיאל חיליק בר (העבודה): 10
חמד עמאר (הליכוד ביתנו): 11
אברהם מיכאלי (ש"ס): 12
מיקי רוזנטל (העבודה): 13
אלעזר שטרן (התנועה): 14
עליזה לביא (יש עתיד): 15
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 16
יפעת קריב (יש עתיד): 17
באסל גטאס (בל"ד): 18
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 20
איציק שמולי (העבודה): 21
אבי וורצמן (הבית היהודי): 22
יעל גרמן (יש עתיד): 23
עמרם מצנע (התנועה): 23
חנין זועבי (בל"ד): 24
אראל מרגלית (העבודה): 25
רינה פרנקל (יש עתיד): 25
משה מזרחי (העבודה): 26
איילת שקד (הבית היהודי): 26
מיקי לוי (יש עתיד): 27
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יצחק וקנין:>
היום יום שלישי, א' בניסן התשע"ג, 12 במרס 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
בסדר-היום – נאומים בני דקה. כהרגלנו, רבותי, כל חבר כנסת שמעוניין בנאום בן דקה, ברגע זה אני אפעיל את ההצבעה, כל מי שילחץ – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
בעד.
<היו"ר יצחק וקנין:>
בעד – – –
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
זה לא משנה, העיקר ששמך יופיע.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
בעד, נגד, נמנע – הכול תופס.
<היו"ר יצחק וקנין:>
בינתיים, עד שיגישו לי את הסדר של ההצבעה, אני אתן לחבר הכנסת מסעוד גנאים. נאום בן דקה.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
לפי הנוכחים שתי דקות, שלוש, ארבע – זה בסדר.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
זה אחוות הצפונים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
כן, חבר הכנסת עפו אגבאריה? לא שמעתי מה אתה אומר.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
זה אחוות הצפונים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
כן, אחוות הצפונים.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא יודע למי מיוחסת האמרה הבאה, שהיא אמרה שאני מקווה – ואני כאן פונה לכל שר או מיועד להיות שר או השרים לעתיד – שאני מקווה שיישמו אותה הלכה למעשה, משום שעד היום אמרה זו, משפט זה לא יושם, והוא נשאר רק בתיאוריה ולא תורגם למעשים.
האמרה הזו, אני קראתי אותה, מיוחסת להרבה אנשים, אני לא יודע בדיוק למי, אבל בה נאמר ככה: "המרכיב החשוב ביותר של המדיניות שלנו" – הוא מדבר על ישראל – "צריך להיות נכונות מתמדת וברורה להעניק זכויות שוות לאזרחים הערבים החיים בתוכנו. היחס שלנו למיעוט הערבי יהווה מבחן לאמות המידה המוסריות שלנו כעם". הוא פונה לעם היהודי, למדינת ישראל.
אז מפה אני פונה לכל שר – לכל מיועד להיות שר או שרה, שיישם את האמרה הזו, במיוחד מי שתהיה או מי שיהיה במשרד הפנים, משום ששם טמונה הבעיה הכי קשה שאנחנו סובלים ממנה כמיעוט ערבי-פלסטיני במדינת ישראל. אני מדבר על בעיית שטחי המדינה, הרחבת שטחי השיפוט, תוכניות המתאר. אני מקווה שכל הערכים האלה של הצדק ושל השוויון – והמוסריות שבאה באמרה הזו תתממש באמת בתחום שהזכרתי. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. אחריו – חבר הכנסת אבו עראר.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דוח ועדת גולדברג בעניין הסדרת התיישבות הבדואים בנגב מלמד שמצב המים ביישובים הבלתי-מוכרים עגום. איכותם ירודה. מאחר שאין לתושבי הכפרים הלא-מוכרים מים זורמים מחיבורים ממוסדים, הם נוקטים כמה שיטות להשגת המים. רוב התושבים מאחסנים מים במכלים העשויים חומר פלסטי קשיח או מתכת, המוצבים מחוץ למקום מגוריהם. המכל נגרר על-ידי טרקטור אל נקודות המילוי המצויות לעתים קרובות במרחק של כמה קילומטרים מהכפר. משרד הבריאות אינו מבקר את איכות המים, דבר שפוגע קשות בבריאותם של התושבים.
ישנה דרך יחידה אחת להתחבר באופן חוקי לתשתית מים, והיא באמצעות התאגדות של עשר משפחות לפחות. משפחות אלו מגישות בקשה להתחבר לנקודת מים הנמצאת בדרך כלל על קווי הובלת המים הראשיים. להתחברות זו דרוש אישור של הוועדה להקצאת המים, שעד היום אישרה 110 בקשות מתוך 650 בקשות, זאת אומרת 540 בקשות נדחו. לגבי המחירים, מחירי המים ביישובים הבלתי-המוכרים הוא 12 שקל לקוב, לעומת 9 שקלים ו-80 אגורות ביישוב מוכר.
אלו אמצעי לחץ פסולים שמטרתם היא אחת: לפנות את התושבים הערבים הבדואים מאדמותיהם ליישובי קבע, ששם אין אפילו מקום לאדם אחד. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אבו עראר. נכון, רבותי, שבסדר-היום של המליאה יש רק נאומים בני דקה, ואני מבין שאנחנו צריכים למלא טיפה את הזמן, אבל בכל זאת, אם אפשר לקצר טיפה ולא לעשות את זה ארוך, כי זה הופך להיות הצעה לסדר-יום. חבר הכנסת – – –
<נחמן שי (העבודה):>
אבל יש זמן, אדוני היושב-ראש, יש זמן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני מבין, אני מבין. לפי הקצב הזה, חבר הכנסת נחמן שי – – –
<נחמן שי (העבודה):>
יש ארבע שנים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני מבין שהממשלה מבוששת לבוא. חבר הכנסת דוד צור.
<נחמן שי (העבודה):>
אנחנו בזמן פציעות.
<דוד צור (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, לפני שבועיים התקיים כאן דיון שיזמנו, גם אני, בשאילתה שאני הגשתי לשר התמ"ת, וחברת הכנסת קארין אלהרר ומיקי רוזנטל, שהיו שותפים לדיון שהתקיים בנושא חברת "call יכול". עמד כאן השר, הצהיר בקולו, סיפר הרבה מאוד בעיות, הסביר נהלים, תקנות, כפי שאמרנו, אבל דבר אחד הוא אמר: במיידי יועברו 330,000 שקל לחברת "call יכול" על מנת שתוכל לשלם את המשכורות. לא קרה דבר. שבועיים עברו, אין קול מלשכת השר. כל ניסיון שלנו לקבל איזשהו מענה כדי להבין היכן זה עומד, איפה זה נתקע, למה זה לא קרה – לא רק שלא קיבלנו מענה קונקרטי, אפילו לא ענו לנו.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
יש סכנה של סגירת החברה.
<דוד צור (התנועה):>
הסכנה של סגירת החברה עדיין שרירה וקיימת. משיחה שלי הבוקר – נלקחה הלוואה, וזו פעם אחרונה שהבנק בכלל מוכן לשמוע מהם. קיבלו 150,000 שקל על מנת שאפשר יהיה לשלם מקדמות, כדי שלא ילכו הביתה ערב פסח 200 מוגבלים, ממקום שבעצם – התלות המלאה שלהם היא במקום העבודה הזה.
אז צר לי – יכול להיות שבמסגרת הזאת של אורזים ארגזים, או שהתוגה בעזיבת הכיסא במשרד היא כל כך עמוקה שאפילו אין להם יכולת לענות לנו במילה אחת, היכן זה עומד. וזה כתם גדול מאוד, לדעתי, גם על המשרד ובטח על השר, שעמד כאן, בקולו הבטיח שבמיידי יינתן הכסף, וצר לי שלא ניתן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת דוד צור. חבר הכנסת רונן הופמן, ואחריו – חבר הכנסת ליפמן.
<רונן הופמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אנחנו מציינים היום תשע שנים למותו של המשורר נתן יונתן. נתן יונתן, שכתב למעלה מ-30 ספרים, נפטר לפני תשע שנים. הוא עלה לארץ בגיל שנתיים מקייב, וכתב שירים וגם סיפורים. אני מבקש להביא הנה היום ולהזכיר לכולנו שיר אהבה נפלא שהוא כתב. זה נשמע על פניו כשיר אהבה של בחור לבחורה, אבל למעשה זה שיר אהבה ומסירות עד אין קץ למולדת ולארץ.
"כמו בלדה" – "אם זר קוצים כואב / זה מה שאת אוהבת, / אלך אל המדבר / ושם אלמד לכאוב. / ואם שירים אהבת / רק שכתובים באבן, / בין הכפים אגור / ובסלעים אכתוב. // ואז כשנתכסה / עם החולות בחושך, / וספר הדברים / בחושך יתכסה, / תגידי לי מילים יפות / מבכי ואושר, / הוא כנראה אהב אותי, / האיש הזה". נתן יונתן, אהבה אדירה לארץ-ישראל. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת רונן הופמן. אחריו יעלה חבר הכנסת דב ליפמן, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
צהריים טובים.
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, היום אחרוג ממנהגי ואדבר מתוך הרגשה של כעס. אני כועס על ההאשמות החמורות, חלקן אפילו על גבול האנטישמיות, שאמרו ביממה האחרונה חלק ממנהיגיה הפוליטיים של מפלגת יהדות התורה – שכביכול הם אינם בממשלה רק בגלל שיש להם זקן, פאות וכיפה. כשהאשמות הקשות הללו מכווָנות נגד ראש מפלגתי, חבר הכנסת יאיר לפיד, אני לא אשב בשקט. החברות והערכים המשותפים שלי עם חבר הכנסת לפיד, שהביאו אותו להחליט לצרף אותי למפלגתו, לא הגיעו למרות הכיפה והזקן שלי, אלא דווקא בגלל הכיפה והזקן שלי. חבר הכנסת לפיד קרא לאחדות ואמר שהגיע הזמן להרוס את החומות שהוקמו בינינו. נעניתי בחיוב לקריאה הזו בעקבות ההרס שראיתי וחוויתי בעצמי בעקבות הפילוג בתוך עם ישראל.
הגיע הזמן שחברי הכנסת הללו יפסיקו לייצר שנאה עם האמירות האומללות שלהם. הגיע הזמן שהם יפסיקו להתעלם מהמקורות הקדושים שלנו, שמלמדים שאין שום סתירה בין להיות חרדי ללצאת לעבוד, בין להיות חרדי ללשרת את המדינה שלך ביחד עם העם שלך, בין להיות חרדי לללמוד אנגלית ומתמטיקה, ובטח בין להיות חרדי ללהגיד את התפילה לשלומם של חיילי צה"ל, המגינים בגופם ובנפשם גם על עולם התורה. ברוך השם, נלחמנו וזכינו במדינה יהודית, דמוקרטית ומגוונת. רק אחדות היא שתביא אותנו לדאוג אחד לשני ולהתחשב אחד בשני. בבחירות האחרונות העם אמר את דברו. את המיאוס של עם ישראל מפוליטיקה סקטוריאלית לא ניתן להחביא לעד מאחורי זקן, פאות וכיפה. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, חבר הכנסת דב ליפמן. חבר הכנסת עפו אגבאריה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הולכת ונרקמת ממשלה, אבל נראה לי, וידוע, שמאז 1995 מצבנו – כ-20% מאזרחי מדינת ישראל, שזו האוכלוסייה הערבית – הולך ונהיה גרוע מממשלה לממשלה מאז 1995 עד היום. לא שהיה לפני כן יותר טוב, אבל ההידרדרות והגזענות והאלימות כלפי האוכלוסייה – זה נרקם יותר. מה שהולך ונרקם בממשלה הזו, שמבוששת לבוא, שכאילו יש אנשים שמודרים ממנה, החרדים וזה – לדעתי, זאת לא הדרה. החרדים אומנם לא נכנסו עכשיו, הם יצאו מהדלת, אבל ייכנסו מהחלון בעוד זמן לא רב. דיברו אתם. ההדרה העיקרית היא נגד האוכלוסייה הערבית, נגד הנציגים של האוכלוסייה הערבית בכנסת הזו, שראש הממשלה אפילו לא מצא לנכון לדבר או להזמין או להתייעץ חוץ ממה שדובר בטלפון. זו ההדרה האמיתית.
הייתי רוצה לראות אם הייתה הדרה כזו של איזושהי מפלגה שמייצגת יהודים בצרפת או בגרמניה מה היה עולה פה, בכנסת הזו, כתוצאה מכך – איזו הדרה נגד האוכלוסייה היהודית באירופה או בכלל באיזשהו מקום בעולם.
ולכן, אני חושב שהכנסת הזו כבר חרתה על דגלה מתחילתה של הממשלה הזו שאפילו האנשים שיש להם איזשהו חזון דמוקרטי והם יהודים, אז גם אותם מדירים מהממשלה הזו, שלדעתי הולכת ונהיית ממשלה מאוד קיצונית, מאוד לא חברתית ומאוד לא דמוקרטית, וזה הכתם השחור על הדמוקרטיה הישראלית. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי.
<נחמן שי (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כשנה, בלילה אחד ארוך, אישרה הכנסת את החוק למניעת הסתננות. הימים היו ימים של כניסה מסיבית של מסתננים לתוך מדינת ישראל ונדרשה פעולה מהירה, גם בכנסת וגם בשטח, כדי למנוע את כניסתם. כבר אז היו ספקות רבים לגבי החוק הזה: האם הוא חוקתי; האם הוא עומד במבחן הערכים של מדינת ישראל; האם אפשר לגזור על אנשים משמורת של שלוש שנים בלי החלטה של בית-משפט, בלי שהם עברו איזושהי עבירה, כאשר חטאם היחיד הוא שהם נכנסו לשטח הטריטוריאלי של מדינת ישראל ולא ברור מה הנסיבות של הכניסה, ואולי הם פליטים, ולפליטים יש הגנה מיוחדת בחוק.
מאז עברה שנה והדברים השתנו באופן דרמטי. היום ממדי הכניסה לישראל דרך הגבול בין ישראל למצרים הם קטנים ביותר; מדובר על מקרים בודדים בלבד, ואני מברך את הממשלה על כך שהגדר הושלמה והתופעה הזו נסתיימה. יחד עם זאת, עדיין החוק הזה תקף, עדיין למעלה מ-2,000 איש נמצאים במשמורת, כאשר לפחות מחציתם ביקשו להכיר בהם כפליטים. הנושא הזה עלה לפני בית-המשפט. בית-המשפט תוקף קשות את ההתנהגות של הממשלה בעניין הזה, והמדינה נדרשת לנמק בפני שופטי בית-המשפט העליון מדוע לא יבוטל החוק. גם האו"ם – באופן חריג האו"ם התערב בעתירה, ונציבות האו"ם לפליטים הצטרפה כמה שקרוי "ידידת בית-המשפט" לעתירה הזאת, מה שמוציא את הסוגיה הזו מתחום העניינים הפנימיים שלנו ומעביר אותה לזירה הבין-לאומית.
מדובר בנושא חמור ביותר. ראוי שהמדינה תביא לפני הכנסת הצעה לשנות את החוק הזה או לבטל אותו או להתאים אותו לנסיבות החדשות, ולא יישאר בספר החוקים חוק שמתיר למישהו להשאיר אדם במשמורת שלוש שנים בלי שיישמעו זכויותיו, בלי שתינתן לו הגנה, מפני שערכיה של מדינת ישראל יועמדו פה בספק.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. יעלה חבר הכנסת בועז טופורובסקי, ואחריו – חבר הכנסת חיליק בר.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
בשבוע שעבר הודעתי כי אחזיר מסורת מהכנסת הארבע-עשרה, שבה מדי שבוע הקריא יושב-ראש הכנסת דאז, דן תיכון, את שמות ההרוגים בתאונות הדרכים בשבוע שלפני כן. בשבוע שבין 3 במרס ל-9 במרס היו שתי תאונות קטלניות שנהרגו בהן שני בני-אדם. ב-5 במרס נהרג ילד בן שלוש בתאונת פגע-וברח ברהט. צעיר בן 24 הסגיר עצמו למשטרה בנוגע לתאונה זו כעבור כמה שעות. ב-7 במרס נהרג הרב אברהם חיים קהניאל, בן 72, מקריית-ים. הרב נהרג בשדרות-ההגנה בחיפה בהתנגשות חזיתית של רכבו. בתאונה זו נפצעו עוד שתי נשים.
בישראל מתרחשות כ-700 תאונות פגע-וברח מדי שנה בממוצע; מעל 13% מתוכן הן חמורות או קטלניות, עם הרוגים או פצועים – 1,000 נפגעים ו-18 הרוגים בממוצע. זה רק בתאונות פגע-וברח. מתוך 69 גזרי-דין שנבדקו – המאסר הממוצע על תאונות פגע-וברח הוא שנתיים ושבעה חודשים, והקנס הממוצע הוא של 2,097 ש"ח. זוהי ענישה מקלה. על-פי פקודת התעבורה, העונש המקסימלי בגין תאונות פגע-וברח הוא מאסר לתקופה של שבע עד תשע שנים, בהתאם לנסיבות. קיים פער משמעותי בין העונש המקסימלי הקבוע בחוק והרטוריקה של חלק מהשופטים הדנים בתיקי תאונות פגע-וברח ובין עונשי המאסר שנגזרו בפועל.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת בועז טופורובסקי. יעלה חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, נכבדי חברי הכנסת, בעוד על סדר-היום הנושא החינוכי שהכי מעסיק את כולנו הוא מי יהיה שר החינוך הבא, ובעוד ציפורני מפלגות הליכוד ויש עתיד רבות על התיק היוקרתי – אני מאחל פה לידידי שי פירון לנצח במאבק – גורמים רבים במערכת ההשכלה הגבוהה בתוך המאבק הזה חוששים ומוטרדים חשש אמיתי מהקיצוצים הקשים הצפויים בתקציב ההשכלה הגבוהה בישראל.
אני קראתי היום מאמר קצר של אישה צעירה ומוכשרת בשם יעל סיני, שהיא גם חברת מפלגת העבודה ועומדת בראש אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, והיא מתריעה שהקיצוץ הצפוי בתקציב ההשכלה הגבוהה יביא להתחזקות משמעותית של המוסדות הפרטיים והלא-מתוקצבים, ועל-ידי כך יביא לפגיעה אנושה בהנגשת ההשכלה הגבוהה לכלל הציבור בישראל. לא לשווא התקיימו היום באוניברסיטאות ובמכללות ברחבי הארץ עצרות מחאה רבות ועצרות הסברה שכללו השבתת הלימודים לכמה שעות.
"זאת לא הפעם הראשונה שבה עומדת מערכת ההשכלה הגבוהה בפני קיצוץ", כותבת יעל סיני. "העשור הקודם, הידוע בכינויו 'העשור האבוד', התאפיין בקיצוצים כבדים בתקציבי ההשכלה הגבוהה, קיצוצים אשר הביאו לשחיקת תקציבי המחקר, לפגיעה אנושה באיכות האקדמית ובאיכות ההוראה. כמו כן, חשוב לציין שגדל משמעותית מספר הסטודנטים בכיתה, צומצמו התרגולים, צומצמו קורסי הבחירה באוניברסיטאות, קרסו מחלקות וחוגים שלמים והמשיכה כמובן בריחת המוחות הכל-כך נוראית של חוקרים צעירים למוסדות בחו"ל, כי לא משתלם להם להיות בארץ. הקיצוץ במערכת ההשכלה הגבוהה יהיה פגיעה אנושה בכל הציבור בישראל, אבל בעיקר בצעירים וצעירות מהפריפריה, משכונות המצוקה, מהאזורים המוחלשים וכמובן מקרב המיעוטים בישראל, אשר עבורם השכלה אקדמית היא הסיכוי היחיד לטפס במעלה החברה הישראלית. הם לא יוכלו ללמוד ב'בינתחומי' בהרצלייה, לזה אין להם כסף, אלא רק באחת האוניברסיטאות המוכרות לנו, היותר גדולות. משמעות הקיצוץ הצפוי עבורם היא ויתור על חלום ההשכלה הגבוהה הנגישה לכל אזרח ולכל מעמד. העתיד של ישראל, חוסנה של ישראל וחוזקה טמונים במערכת ההשכלה הגבוהה ובכך שתהיה איכותית ונגישה לכולם ומכל מעמד. זה מקור הצמיחה והשגשוג שלנו, והקיצוץ בו הוא קיצוץ בהבטחת עתידה של מדינת ישראל. זה לא שהדור הולך ופוחת אלא זה התקציב, ההשקעה בהשכלה הגבוהה בישראל שהולכת ופוחתת."
ואם את כל זה יודעת לומר לנו מנהיגה צעירה, יעל סיני, יו"ר האגודה בירושלים, כדאי שנדע זאת גם אנחנו וגם אתה, אדוני שר החינוך המיועד שי פירון, ונילחם יותר על עתיד החינוך ופחות על זהות שר החינוך. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת חיליק בר. יעלה חבר הכנסת חמד עמאר. ולאחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי.
<חמד עמאר (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, פורסם אתמול בכלי התקשורת סקר שביצע פרופסור בן-דור, שאמור להציג בכנס הרצלייה את מדד החוסן הלאומי, שנערך רק בנובמבר האחרון, ולפיו חל שינוי דרסטי אצל הדרוזים, ירידה במידת ההזדהות של הדרוזים עם המדינה. אני רוצה להגיד לך שאני בכלל לא הופתעתי מהסקר, לא הייתי צריך סקר כדי לדעת את זה. לעומת זאת, בשבוע האחרון השתתפתי בכנס עם נציגי צה"ל, שאמרו לי שאחוז הגיוס אצל בחורים צעירים דרוזים הוא 84%; זה הכי גבוה במדינת ישראל. אבל אותם צעירים שחוזרים הביתה מהצבא רואים את מצב התשתיות הירוד בכפרים הדרוזיים – ירוד. זה – 1. ו-2. אותם בחורים צעירים שרוצים לבנות את ביתם ולחיות ביישובים שלהם, אין להם תוכניות מתאר, הם לא יכולים לבנות, ואם הם בונים הם הופכים להיות עבריינים שלא יכולים לעבוד בשום מקום אחרי זה. אין תוכניות מתאר. אם הם רוצים תעסוקה, אין להם אזורי תעסוקה ביישובים שלהם ואז הם צריכים לנסוע לתל-אביב, לירושלים, לרדת לחיפה, לנסוע שעה וחצי בשביל לעבוד. ולכן הסקר הזה לא מפתיע אותי בכלל.
אני מקווה שהממשלה שתקום תיקח את הנושא של העדה הדרוזית לידיים ותוביל מהלך שיפתור לנו את כל הבעיות האלה. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ולאחריו – חבר הכנסת מיקי רוזנטל.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני מביא סיפור עצוב לכנסת; חשבתי שתהיה לי שאילתה דחופה בעניין הזה, אבל משום מה שר הביטחון החליט שהוא לא רוצה להגיע לכנסת, כנראה אין לו זמן. לכן אני חייב להציג את זה כרגע בדקת נאום, כי אני לא רואה פה על השאילתה הדחופה תשובה קרובה. מדובר פה בסיפור תמוה, הזוי, של חייל חרדי שהתגייס לצה"ל – כל האווירה שיש בשבועות האחרונים על גיוס לצה"ל. החייל התגייס עם זקן, קיבל אפילו אישור מהרב הצבאי, כמקובל בנוהלי צה"ל, שהוא הולך עם זקן קבוע. משום מה מפקדו החליט שלא מתאים לו שבבסיס שלו מישהו יסתובב לו עם זקן. דרש מהחייל להתגלח, החייל סירב. המפקד העלה אותו למשפט והכניס אותו שבעה ימים למעצר.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
לא יכול להיות.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש לשעבר, אני מספר לך סיפור אמיתי, מה לעשות, זה קרה בצה"ל. אחרי שבעה ימים החייל השתחרר, המפקד דרש ממנו שוב להתגלח, החייל שוב סירב, הכניס אותו עוד שבעה ימים. 14 יום הוא ישב במעצר. השתחרר בערב שבת. שלשום, ביום ראשון, החייל נקרא שוב למשפט, הפעם הוא כנראה קיבל ייעוץ, לדרוש בית-דין. המפקד שלו כנראה נבהל מכך שהוא דרש בית-דין, ואז הסיפור – מכיוון שאני כבר פניתי לשר הביטחון לפני שבוע, פניתי לדובר צה"ל לפני שבוע, איך סיפור הזוי כזה יכול להתרחש בצה"ל. לצערי, עד עכשיו לא זכיתי מהם לשום תשובה רשמית. מפקד הבסיס כנראה זימן אותו לשיחה כדי להרגיע פה שם, ונראה לי שאת החייל רוצים להעביר מהיחידה כי לא מתאים שחייל יסתובב שם עם זקן.
זה סיפור חמור שרציתי ששר הביטחון יבדוק ויענה לי על זה, ולצערי לא זכיתי לתשובה יותר משבוע ימים, וחייל בינתיים ישב במעצר. זה סיפור עצוב, שאני חושב שאסור שיקרה בצה"ל.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
יש לפנות למבקר המדינה – – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אם יגישו למבקר המדינה, עוד חודשיים – אני אגיש את כל החומר למבקר המדינה. אבל נכון לעכשיו, שהחייל יושב במעצר בצה"ל על לא עוול בכפו, אני חושב שזה בדיוק נגד כל האווירה שבה אנחנו פה מדברים – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – על שוויון בנטל ועל גיוס חיילים חרדים לצה"ל; זה הפוך ממה שקורה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. יעלה חבר הכנסת מיקי רוזנטל. ולאחריו – אלעזר שטרן.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כמדי שבוע אני מקריא כאן נאומים שהועברו אלי על-ידי אזרחים. השבוע אני מקריא את דבריו של שניר גולדפינגר, בן 33, מקריית-ביאליק, והוא דן בכסף ציבורי:
יום העצמאות קרב ובימים אלו מתחילות מועצות מקומיות וערים שונות לתכנן את האירועים ולסכם הופעות עם אמנים. כמדי שנה יתחרו המועצות המקומיות בינן לבין עצמן על הבאת האמנים המובילים, גם אם מדובר במחירים מופקעים, שירוששו את הקופה הציבורית. השנה ההוצאה צפויה להיות גבוהה מהרגיל כיוון שזו שנת בחירות ברשויות המקומיות, וראשי הערים יבקשו לנצל את אירועי החג למטרות פוליטיות ולהאדרת שמם על חשבון הציבור.
אסור לשכוח כי חלק מהרשויות המקומיות נמצא במצב כלכלי קשה, תשלומי הארנונה חונקים את מעמד הביניים, ולכן הוצאה מופקעת של ראשי הערים נוגדת כל היגיון בריא וסביר. במקום לנהוג באחריות בהוצאות הקופה הציבורית, הם מבזבזים את כספו של הציבור כדי להשיג הון פוליטי.
אני קורא לשר הפנים להגביל את הרשויות המקומיות בהוצאות יום העצמאות ולהפחית את התשלומים המועברים אליהן במידה שיחרגו מהוצאות אלה ומהאישור הנדרש.
על חברי הכנסת לתת דעתם לעניין ועל הציבור לשקול היטב את תמיכתו ומתן לגיטימציה להתנהלות הקלוקלת ולהביע מחאה נגד בזבוז כספי ציבור, וכן לבוא חשבון עם אותם ראשי ערים קלי דעת ביום הבוחר. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. יעלה חבר הכנסת אלעזר שטרן. ולאחריו – חברת הכנסת עליזה לביא.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, עמיתי, ראשית אני רוצה לומר שאני לא מאשים פה אף פקיד במשרד האוצר בקשר ישיר למותם של ניצולי שואה, אבל אני מרגיש את עצמי מחויב לתת בפני הכנסת את הדיווחים הבאים.
עמדנו פה בשבוע שעבר והזכרתי שמאז ההחלטה על קיצוץ שלוש שעות סיעוד נפטרו 29 מאותם אנשים שקיבלו את הגזירה הזאת. יושב-ראש הכנסת הקודם, מר רובי ריבלין, אמר לי, וקיבלתי את עצתו, שהוא הבין מסגן שר האוצר שהסוגיה עומדת להיפתר. אני מבקש לעדכן בלב כואב מאוד שעד היום נפטרו כבר 78 אנשים מתוכם. האופטימיות, יכול להיות שיש לה מקום, אבל במידה מסוימת אני מודה שקשה לי להחריש. אני מקווה שלא רק לי אלא לכולנו. זה כבר לא 50 מיליון, זה כבר קרוב ל-46 מיליון. אני שואל עוד הפעם את מה ששאלתי לפני שבוע: מתי נעצור ומתי נוכל לבשר להם שלפחות את שלוש השעות האלה לא נקצץ? זה החלק הראשון.
החלק השני, ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני פונה פה לשר החינוך – וגם את זה אני אומר כבן לניצולי שואה, כמי שחי את הנושא הזה הרבה זמן, ובלי קשר. אני ער לתופעת הגזענות בארץ. זה כואב לי. זה כואב להורים שלי. אני בפירוש לא רוצה לעשות קשר, אבל אני חושב שלפני שאנחנו חוצים את יום השואה הזה, עוד שנה, כדאי שדווקא אנחנו, כדור שני של ניצולי השואה – ואני פונה פה לשר החינוך, לא משנה מי זה יהיה, שכחלק מההכנות שלנו ליום השואה דווקא נקדיש גם לנושא הגזענות, אצלנו. ואני אומר עוד פעם, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אבל המשפט הזה לא מספיק כדי שנתחמק אפילו מקשר בין שני הנושאים האלה. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
צודק. תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חברת הכנסת עליזה לביא, בכבוד, ולאחריה – חבר הכנסת ישראל אייכלר.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, נדהמתי לגלות הבוקר את חברותי חברות הכנסת עטויות טליתות ברחבת הכותל המערבי. דווקא בשל הערכתי המאוד-גדולה לפועלן, נדהמתי. עלינו, כחברות הכנסת, לשמש דוגמה אישית לשמירת החוק, והשתתפותן של חברות כנסת בפעילות "נשות הכותל", תוך הפרה בוטה של פסיקת בג"ץ ולמרות התנגדות המשטרה, מהווה צעד חמור, המעביר לציבור מסר כאילו פסיקות בג"ץ והחלטות המשטרה הן בגדר המלצה בלבד.
כבר לפני זמן רב התגייסתי לפעילות להסדרה מחודשת של רחבת הכותל, כך שהיא תהיה נגישה לכולם ולכולן, על הזרמים השונים בישראל ובעם היהודי, מתוך התחשבות בכולן ובכולם, ואני אמשיך לפעול לשם כך. אבל צריך להבין שיש החלטת בג"ץ, וההחלטה של "נשות הכותל" לפנות לבג"ץ בשנת 1988 – זאת החלטה של בג"ץ, וצריך לכבד אותה ולא להפר אותה. יש פסיקה, פסיקה של בג"ץ, 257/89, וזאת עתירה, כמו שאמרתי, ש"נשות הכותל" עצמן הגישו. מותר להתפלל בכותל. זו לא בעיה הלכתית של טלית ושל ספר תורה; זאת החלטה משפטית, וצריך לקבל את ההחלטה המשפטית וצריך לפעול להסדרים ראויים.
כבר זמן רב עולה הנושא הזה, חודש-חודש. בחודש שעבר גויסו הצנחנים, וכל פעם יש דרך אחרת להמחיש את הבעיה, לגייס את יהדות העולם. זה נזק רב לנו פה, בישראל. זה לא שיח הלכתי – זה שיח של זכויות. צריך לאפשר ברחבת הכותל, לכולן ולכולם. לפתוח אולי רחבה ישראלית. לתת מענה לא רק ל"נשות הכותל" – גם אולי לילדים שרוצים להצטלם בשבת בבר-מצווה שלהם. צריך לייצר פתרונות ראויים, אבל בהתאמה, ולא כנגד החלטת בג"ץ, במקרה הזה.
ואני קוראת לחברות הכנסת לא ללכת שולל ולעמוד על העקרונות שלנו – כפי שכולנו התכנסנו פה בבית הזה. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. יעלה חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חברת הכנסת יפעת קריב.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, אני אוכל לבקש את תשומת לבו של שר המשטרה, השר לביטחון פנים היוצא והנכנס, השר אהרונוביץ, שיקשיב לי?
<היו"ר יצחק וקנין:>
היוצא – אני לא בטוח.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
השר אהרונוביץ, אני מבקש את תשומת לבך לדברי. חבל גם שלא שמעת את הדברים של חברת הכנסת עליזה לביא. שישב במקומו. היית עד היום השר, ואני רוצה שתמשיך להיות שר לביטחון פנים. אז אני רוצה לפנות אליך.
דיברה הגברת לביא על פסיקת בג"ץ בעניין הכותל המערבי, שחברות הכנסת הפירו אותה היום. היא דיברה על הצעד של הבג"ץ. אני לא בא להגן על קדושת הבג"ץ אלא על הקדושה של הכותל המערבי, ולהציג לך שאלה – היא שאלה רטורית, אל תקבל אותה מדי ברצינות: האם אתם שוקלים להעביר את סמכות השמירה על הכותל המערבי לידי הווקף המוסלמי? למה? כי בהר-הבית שולט הווקף המוסלמי, והגיע חבר הכנסת פייגלין בשבוע שעבר, ואתם מנעתם ממנו, ובצדק, את העניין הזה – להיות שם, כי זו פרובוקציה. למרות שהוא כן מאמין בהר-הבית, אמרתם: יש סדר, אי-אפשר להפר את הסדר. היום בבוקר הייתה ההפגנה החודשית של נשות הרפורמים נגד קדושת הכותל המערבי, והיא זכתה לתמיכת המשטרה ולא מנעו את זה מהם, בגלל שהיו כמה חברות כנסת שלא קוראים להן פייגלין, והן לא הגיעו להר-הבית אלא לכותל המערבי.
אין מקום קדוש בעולם, אין מקום תפילה בעולם, נוצרי או מוסלמי, שמישהו יעז להיכנס ויגיד: אני רוצה לעשות את הכללים כפי שאני רוצה. הנה, אדוני היושב-ראש, ישראל אייכלר, חבר הכנסת, יש לו חסינות ויש חופש ביטוי; הוא יחליט שהוא רוצה לשבת עכשיו ליד יצחק וקנין, היושב-ראש עכשיו. מפה אני רוצה לדבר. זה חופש הביטוי שלי. ככה אני רוצה. יבואו שני סדרנים, יגידו לי: אדוני, אומנם יש חופש ביטוי, אומנם יש לך חסינות, אבל יש פה סדרים, יש פה כללים. אתה תירשם. אתה תעמוד ליד המיקרופון הזה. אתה תדבר כך וכך דקות. למה כשמגיע לענייני דת, כל אחד – אנרכיה?
מה זה, הכותל המערבי זה כיכר-המדינה? רוצות שלוש חברות כנסת, שלא באות לשם להתפלל – באות להפגין. רוצות להפגין על הפמיניזם, על דת הפמיניזם – בבקשה, יש כיכר-המדינה, יש כיכר-ציון, יש מקומות להפגנות.
אני בטוח שאם הכותל המערבי היה תחת שמירת הווקף, המשטרה לא הייתה מאפשרת פרובוקציה שתפר את הכללים האלה. ולא תהא כוהנת כפונדקית? לא תהיה סמכותו של רב הכותל, הרב שמואל רבינוביץ, שעל-פי חוק המקומות הקדושים הוא הממונה על הסדרים, כמו אנשי הווקף למעלה?
רבותי, אני רוצה לומר: לא רק שהכותל המערבי אינו כיכר-המדינה, אלא שמה שמבינים היום הנוצרים, המוסלמים וכל אדם בעולם – שאת הדת צריך לכבד לפי כלליה; בארץ-ישראל, במדינת היהודים, יש תחושה שהדת היא הפקר ומרמס לכל מי שרוצה לפגוע בה.
ואני רוצה, אדוני שר המשטרה, שמשטרת ישראל לא תיכנע לטרור התקשורתי, ותקיים את החוק ואת הסדר שם שקובע את הסדרים, ולא תאפשר את הפרובוקציה החודשית של אותן נשים, שנשלחות כל חודש מאמריקה כדי לחולל פרובוקציה ולהוציא את דיבת הארץ רעה לעיני כל יהודי העולם. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. תעלה חברת הכנסת יפעת קריב, ואחריה – חבר הכנסת באסל גטאס.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, ראשית, אני רוצה להשתתף בצערן של משפחות הטייסים שנהרגו הלילה בתאונת המסוק, קציני חיל האוויר: סגן-אלוף נועם רון, שהותיר אחריו אישה ושלושה ילדים, ורב-סרן ארז פלקסר, שהותיר אחריו תינוק בן ארבעה חודשים. יהי זכרם ברוך.
במעבר חד, חד מאוד, אני רוצה להתייחס לנקודה הבאה: עברו חודש וקצת מאז שהושבענו כחברי הכנסת. במהלך החודש הזה הפכנו מאזרחים לחברי כנסת בעיקר בנושאים הלימודיים, המינהליים, הלוגיסטיים והתפעוליים. זה היה חודש עמוס, מלא בפעמים חדשות, חוויות מעצבות והתחלות חדשות.
עבר חודש, ורגע לפני היציאה לפגרת הכנסת אני חושבת שזה המקום לעצור רגע ולומר תודה. אני רוצה לומר תודה לאנשים שליוו אותנו בחודש האחרון, לעובדי ועובדות הכנסת, החל ממנכ"ל הכנסת ועד לאחרון העובדים – לסדרנים, למאבטחים, לאנשי המינהלה, לשומרים, למזכירות הכנסת, לאנשי הלוגיסטיקה, לעובדי המטבח, למנקים ובעצם לכל הצוותים. פגשתי בחודש האחרון אנשים מקצועיים, אדיבים, שמוכנים לעזור ולתמוך בכל עת ובכל שעה, שמקבלים בחיוך ובהבנה כל שאלה; אנשים שמייצגים את כל מה שהיינו רוצים לראות בעובדי ציבור.
אני חושבת שללא קבלת הפנים החמה והמרגשת הזאת, החודש הראשון בכנסת היה הופך להיות חודש אחר לגמרי. אז באמת, זאת ההזדמנות שלי, ואני מקווה של חברי הכנסת הנוספים, להודות לכם, לכל עובדי הבית, מכל הלב. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת יפעת קריב. יעלה חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. מה, יש זרם – – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
התחשמלתי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
הוא מתחשמל. זה חשמל סטטי, כנראה.
<קריאה:>
– – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
לא פעם ראשונה. מנסים למנוע ממני לדבר.
<קריאה:>
– – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
מה?
<קריאה:>
– – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
כן. חשמל סטטי נגד גזענים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת באסל גטאס.
<באסל גטאס (בל"ד):>
כן?
<היו"ר יצחק וקנין:>
יואיל כבודו.
<באסל גטאס (בל"ד):>
להירגע, אני מנסה להירגע מההתחשמלות.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אף אחד לא יעצור אותך מלדבר.
<באסל גטאס (בל"ד):>
אתמול ציינו את יום המדע הבין-לאומי. אני עליתי לבמה ודיברתי על עניין המדע, ובמיוחד התעכבתי על נושא קליטת מדענים ערבים במוסדות האקדמיים בישראל. ותהיתי לגבי גורלה של תוכנית "מלגת מעוף" שנוהלה על-ידי קרן כהנוף תקופה ארוכה, ושהצליחה לקלוט – לגרום לאוניברסיטאות לקלוט עשרות חוקרים ערבים. ברגע האחרון, לפני שעליתי, לא הצלחתי להבין מה הגורל של התוכנית, כי הבנתי שקרן כהנוף נסוגה או כבר לא מנהלת את העניין. היום התבשרנו בדיונים של ועדת הכספים בבוקר על התקציב של המוסדות להשכלה גבוהה, שדווקא ות"ת מחויבת לתוכנית וממשיכה לממן.
אני רוצה לציין כאן שתי נקודות שנודעו לי אחרי הדיון אתמול על-ידי חברים שמעורבים בעניין: א. ש-90% של החוקרים, המדענים הערבים, שהתקבלו לאוניברסיטאות בדרך של "מלגת מעוף", המשיכו. כלומר, האוניברסיטאות קיבלו אותם, נתנו להם תקנים של קביעות. זה אומר שהם הצליחו. יעני, האוניברסיטה קלטה, ואחר כך הם קיבלו קביעות, עמדו בכל הסטנדרטים האקדמיים המחמירים שאנחנו יודעים שקיימים באוניברסיטאות בארץ.
מה זה מלמד אותנו, מצד שני? שיש לנו כמובן את החומר האנושי. אנחנו מבורכים בהרבה כישרונות שמתאימים, אבל רק כשמישהו התערב ונתן את הכסף האוניברסיטאות קלטו. השאלה, למה היינו זקוקים לזה; למה מבלי שמישהו אחר יתערב ויעשה את זה כתוכנית מודולרית מסוימת לקליטת המדענים הערבים, למה זה לא קורה? למה האפליה הממסדית המובנית בתוך האוניברסיטאות לא מגיעה לסיום, ושלא נזדקק לתוכנית "מלגת מעוף", ושדווקא השערים של האוניברסיטאות יהיו פתוחים בפני הכישרונות המדעיים של המדענים הערבים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ולאחריו – חבר הכנסת איציק שמולי.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על המשוואה הבלתי פתורה עד עכשיו של הדיון היום על עתיד ההשכלה הגבוהה, כאשר נאמר והוחלט שלא יהיו קיצוצים מצד אחד, ומצד שני מבשרים, בתוכניות של פקידי האוצר ואנשים יודעי דבר, שהולך להיות קיצוץ ענק בחינוך ובהשכלה הגבוהה. אם לא יהיה קיצוץ – נגיד שצודקים ולא יהיה קיצוץ והאוצר לא ייתן כסף, אז מאיפה יבוא הכסף? זה משאיר, איך אומרים, דלת פתוחה לגנב. גנב לא אמיתי, אבל ממשלה שתשים את היד שלה בכיס של הסטודנט, ולהעלות שכר לימוד.
אני חושב שהגיע הזמן לקבוע כללים ברורים בקשר לשכר הלימוד. היה מתווה וינוגרד, אני רוצה להזכיר נשכחות, שהוחלט בו על הורדת שכר לימוד בחצי. באמצע הדרך, לאחר שהורדו 25%, הקפיאו את הנושא. לא רק שהקפיאו, אלא שבו והעלו את שכר הלימוד. אחר כך בא בייגה שוחט עם ההמלצות שלו להכפיל שכר לימוד, ואנחנו חיים בעידן אי-ודאות.
אני מציע להצמיד את שכר הלימוד למשהו סולידי. לא יכול להית שזה הולך ככה, שסטודנט באמצע הלימודים ישמע ששכר הלימוד הולך לעלות. קודם כול, אני קורא לחזית אחידה בכנסת נגד העלאת שכר לימוד. דבר שני, לקבוע דברים ברורים. למשל, הצעה שלי, להצמיד את שכר הלימוד לשכר הממוצע במשק. כשכר הממוצע במשק יהיה שכר הלימוד. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת איציק שמולי, ולאחריו – אבי וורצמן.
<איציק שמולי (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה. שני דברים קצרים, ברשותך. ראשית, גם אני מצטרף לאמירתו של חבר הכנסת זחאלקה. היום דיברנו על מניעת הקיצוצים במערכת ההשכלה הגבוהה. איכשהו נשמטה מהדיון האפשרות שלא יהיו קיצוצים אבל ינסו לגלגל את העלות על גבם של הסטודנטים, וכמובן שחייבים למנוע את העניין הזה.
דבר שני, ברשותך, אדוני היושב-ראש – בשבוע שעבר התכנסה באופן בהול השדולה למען ניצולי השואה, יוזמה מאוד מכובדת של חברת הכנסת קריב וחבר הכנסת אלעזר שטרן, שעוסק בנושא הזה רבות. גם חבר הכנסת רובי ריבלין הפנה שאלה או אמירה לסגן השר בדבר הצורך לפתור את העניין הזה בדחיפות. ככל הידוע לי, כיוון שאני עדיין מקבל פניות מניצולים בשבוע האחרון, העניין הזה לא בא על פתרונו. אני חושב שלפני חג הפסח ראוי להדגיש ולבקש פעם נוספת מהאוצר וממי שעוסק בעניין מטעם הממשלה, ולהביא את הסוגיה הזאת לידי פתרון עוד לפני החג. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. יעלה חבר הכנסת אבי וורצמן, ולאחריו – חברת הכנסת יעל גרמן.
<אבי וורצמן (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני משתתף בצערן של משפחת רב-סרן ארז פלקסר ומשפחת רון, סגן-אלוף נועם רון, על נפילת בניהן. יהי זכרם ברוך. צער גדול היה לשמוע היום על מותם.
אני רוצה לשתף אתכם אולי בחוויה הכי גדולה שהייתה לי מאז שאני במשכן: אתמול הזמינה חברתי חברת הכנסת עדי קול 150 תושבי באר-שבע והאזור, וקצת מדימונה אבל בעיקר מבאר-שבע, אנשים שאני מכיר מתפקידי הקודם כמחזיק תיק הרווחה בעיריית באר-שבע, אנשים המשתתפים בפרויקט "אוניברסיטה בעם". פרויקט "אוניברסיטה בעם" תפקידו לשבור את החומות, להפיל את החומות של האוניברסיטה ולפתוח את האקדמיה בפני אוכלוסיית רווחה של מדינת ישראל. היום לומדים בפרויקט 2,000 אנשים מבאר-שבע, ירושלים ותל-אביב – יוזמה אישית של עדי קול, שהייתה לי הזכות, בבאר-שבע, מאות מהאנשים שהיו באגף שהייתי מופקד עליו, פעלנו יחד להכניס אותם לתוכנית.
אני רוצה לספר לכם מה המשמעות של פרויקט כזה לאנשים: כתבה לי אישה אחת אתמול – עדי, תשמעי – אתמול כתבה לי אישה שהחלום שלה הוא ללמוד באוניברסיטה ולצאת לעבודה. האישה הזאת נמצאת עמוק ברווחה, אני לא אגיד את שמה. אישה בת 42, מובטלת, וגם בן-הזוג שלה מובטל. האבא עיוור, ועוד שלושה ילדים קטנים, והאימא נרצחה כשהיא הייתה בת 18, מאז היא מגדלת את שלושת אחיה ואת האבא העיוור, עד היום. משפחה ששקועה בתוך הרווחה עמוק עמוק.
בא פרויקט נפלא כמו "אוניברסיטה בעם" ופתח לה את שערי האוניברסיטה. אני חושב שהגברת לא חלמה על האוניברסיטה, והיא כותבת לי, חוץ מבקשה לעזרה למצוא עבודה היא כותבת לי, ואתמול היא באה אלי בדמעות שליש, והיא כותבת לי: אני ב"אוניברסיטה בעם". עכשיו אני מבקשת שתגשים לי את חלום חיי ללכת ללמוד תואר ראשון.
רבותי, מה שאני רוצה לומר, שתפקידנו לתת לאנשים הזדמנות לשנות את החיים שלהם. לא לעזור במשהו קטן פה, במשהו קטן שם, שגם זה תפקידה של מדינה, אלא לתת לאנשים את הכלים לשנות את החיים. השתלבות באקדמיה ובוודאי מינוף פרויקט מדהים כמו "אוניברסיטה בעם", זו הדרך הנכונה לעשות את זה. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אבי וורצמן. תעלה חברת הכנסת יעל גרמן, ולאחריה – חבר הכנסת עמרם מצנע.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני ממש מבקשת שתפסיקו לדקה את עיסוקיכם ותשמעו את הנתונים המזעזעים של החודשיים וחצי האחרונים: ב-16 בינואר השנה נרצחה אישה מפני שהיא לא בישלה ולא ניקתה את הבית. באותו לילה נרצחה אישה נוספת, בפתח-תקווה; החשוד ברצח – בעלה. ב-24 בפברואר, אישה בת 59 מטבריה נדקרה למוות, כנראה על-ידי בנה; הוא החשוד. ב-26 בפברואר נדקרה בת 87 למוות; החשוד הוא בנה, בן ה-56. ב-9 במרס, בת 80 נרצחה, כנראה על-ידי בעלה בן ה-80. ב-11 במרס, בת 22 מהכפר אעבלין. נטען שנפלה על מותה ונפלה על סכין; גם כאן החשוד הוא בן משפחה. והרצח האחרון שאנחנו יודעים עליו, אבל לדאבוני כנראה לא האחרון, הוא מלפני שבוע: ראדה קוזניצוב, בת כ-40, שנרצחה בביתה יחד עם בנה.
אני רוצה לקרוא מכאן, אני רוצה לקרוא לכל הנשים המאוימות על-ידי בני משפחה, על-ידי בעלים, בנים, אחים או כל קרוב אחר, שלא ישתקו, שיקומו היום, מחר, ויגיעו לשכנים, לקרובים, למשטרה, ויתריעו, כדי שיצילו את עצמן ואולי עוד נשים אחרות.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת עמרם מצנע, ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי.
<עמרם מצנע (התנועה):>
אני רוצה לנצל את הדקה כדי להעניק צל"ש, צל"ש אזרחי. והצל"ש הוא ליושב-ראש המועצה הדתית בחיפה, הרב אבי ויצמן, מתנועת ש"ס. וכל זה למה? ביום רביעי שעבר תקף שלמה פרל, עוזרו של הרב הראשי לחיפה, את הגברת אירנה מתתוב, המנקה במועצה הדתית בחיפה. כל זה קרה בתוך חדרו של הרב. האיש נעצר, ובדרך לניידת הוא אמר לעובדים סביבו: אל תדאגו, אני מקושר, תוך שעה אני משתחרר. זה מתאים – שר המשטרה כבר לא פה. ובאמת הוא השתחרר תוך שעה, שעתיים. למה מגיע ליושב-ראש המועצה הדתית צל"ש אזרחי, לפי דעתי? כי יושב-ראש המועצה הדתית, הרב ויצמן, לא היסס והשבית את המועצה הדתית למשך כמה שעות כמחאה, כמובן, על מה שעשה האיש האלים הזה, מי שעוזר לרב הראשי, וכמובן כמחאה על התנהלות המשטרה.
הוא עשה את זה. הלך למשטרה, למפקד המשטרה במקום, ניצב-משנה אבי אדרי, ישב אתו, ואכן נאמר לו שהעניין יסודר והאיש ייחקר כדין. עברו יום, יומיים, והסתבר שקראו לחקירה את אירנה והרחיקו אותה למשך שבועיים מהמועצה הדתית. לא התבטל יושב-ראש המועצה הדתית, ירד עוד פעם למשטרה, וזו התנצלה וכמובן החזירה את אירנה לעבודה. אני מקווה מאוד שהעוזר הזה, שיש לו תיקים נוספים על אלימות, ייענש בכל חומרת הדין.
ועל כל זה מצאתי לנכון להעניק לרב ויצמן צל"ש, אזרחי כמובן. פעם חילקתי צל"שים אחרים. אבל אני חושב שזו התנהגות בהחלט ראויה, ללא חשש וללא משוא פנים עמד על שלו ודאג לכך שאירנה, המנקה במועצה הדתית, תהיה שווה לא פחות מהרב ועוזריו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת עמרם מצנע. תעלה חברת הכנסת חנין זועבי, ואחריה – חבר הכנסת אראל מרגלית.
<חנין זועבי (בל"ד):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשתף את חברי הכנסת בדוח שפרסם יוניסף לפני שבוע. יוניסף – ארגון הסיוע של האו"ם לילדים. אני רוצה לצטט קטע מהדוח, על התייחסות המדינה לילדים הפלסטינים בגדה המערבית.
אני מצטטת: כוח צבאי, בדרך כלל גדול, פולש באישון לילה אל הבית, מעיר בגסות את דייריו. אחרי חיפוש אלים, שכולל לעתים הרס רהיטים, נכבל הילד המבוקש באזיקים, עיניו נקשרות בבד, והוא נקרע ממשפחתו החרדה וההמומה. הוא נלקח לג'יפ, ובדרך כלל מכריחים אותו להישכב על הרצפה. בדרך למתקן המעצר הוא לעתים סופג מכות, אגרופים ובעיטות, בהיותו כבול. במתקן החקירות הוא נידון להמתין שעות, לעתים יממה, בלי אוכל ומים, בלי גישה לשירותים. חקירתו כוללת איומים על חייו, איומים מיניים עליו ועל בני משפחתו, ולעתים גם מכות. אף ילד לא נחקר בנוכחות עורך-דין או בן משפחה, כמתחייב מהאמנה בדבר זכויות הילד, שישראל חתומה עליה. אנחנו מדברים על 7,000 ילדים פלסטינים שנעצרו בעשור האחרון. כ-700 ילד כל שנה.
הדוח מסכם – זה דוח יוניסף – הדוח מסכם: היחס האכזרי לילדים הפלסטינים הוא שיטתי וממוסד. בשום מדינה אחרת לא נידונים ככה ילדים באופן כה שיטתי בידי בתי-משפט צבאיים, שלא מספקים את הביטחונות הנחוצים לשמירת זכויותיהם.
אני קוראת לחברי הכנסת לקרוא את דוח יוניסף. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. יעלה חבר הכנסת אראל מרגלית, ואחריו – חברת הכנסת רינה פרנקל.
<אראל מרגלית (העבודה):>
כבוד היושב-ראש, תודה רבה, אני רציתי לדבר על התקיפה והגזענות שנפוצה ברחובות ירושלים בחודשים האחרונים, דווקא כירושלמי. הגיעו שתי מורות מרעננה לירושלים בשבוע שעבר – אחת מהן הייתה ערבייה – לבקר כאן אנשים, ותקפו אותן בצורה מזעזעת. הייתה תקיפה של ערבייה בתחנת הרכבת הקלה בירושלים. במגרשי הכדורגל לאחרונה אנחנו רואים גזענות מטורפת ותוקפנות בלתי נסבלת. אני מזכיר לכם שבאוגוסט 2012, בכיכר-ציון בירושלים, הותקף צעיר ערבי, ככה סתם, בלי שהוא הכיר את האנשים שתקפו אותו.
ואני רוצה להגיד שאנחנו, כחברי כנסת, צריכים להרים את קולנו בצורה יותר חזקה ויותר ברורה דווקא במקום כמו ירושלים. העיר הזאת זו עיר עם ניגודים ועיר עם ריבוי אוכלוסיות ורבגוניות. ואם השוני בין האוכלוסיות יהפוך להיות כל הזמן מקור של מתח, העיר הזאת תידרדר. לעומת זאת, אם השוני יהפוך למקור של כוח, העיר הזאת תהיה כמו שאין אף עיר אחרת.
אני רוצה לומר שלפני שבע שנים, כשבקטמון ח' הייתה אלימות מול בית-צפאפא, אנחנו עשינו מעשה פשוט: הקמנו את מגרש "מבט", מגרש הכדורגל הקטן הזה שמשחקים בו. והיום הליגה המובילה של השכונות בירושלים היא הליגה במגרש "מבט", והשחקנים הם גם משכונות ערביות וגם משכונות יהודיות מכל העיר.
חינוך, קהילה, ספורט ויחס לוקחים את האלימות והופכים אותה לרעוּת ולהיכרות ולתרבות, בעיר שצריכה תרבות – ואז יראו כמה היא חזקה. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. תעלה חברת הכנסת רינה פרנקל. אני, לפנים משורת הדין, אתן גם לחבר הכנסת משה מזרחי.
<רינה פרנקל (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להסב את תשומת לבכם לכתבה שהתפרסמה היום בעיתון "ישראל היום", על שעות העבודה של רופאים מתמחים, בניגוד לחוק. הרופאים המתמחים עובדים 26 שעות ברצף. הרופאים האלה נותנים שירות לכל אזרח במדינת ישראל – שירות רפואי – ואסור שרופא יעבוד שעות כל כך מתמשכות. זה לא צריך לקרות, כי זה עולה בחיים של בני-אדם.
אז אני חושבת – הרופאים האלה פנו לבית-דין לעבודה, הדבר הזה לא צריך לעמוד פה על סדר-היום, ואני חושבת שהרב ליצמן, סגן שר הבריאות, ושר הבריאות שיעלה, צריכים לשים סוף לתופעה הזאת. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת רינה פרנקל. יעלה חבר הכנסת משה מזרחי, ואחריו – חברת הכנסת איילת שקד.
<משה מזרחי (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, היום הוציא בג"ץ צו על תנאי שנוגע לאיזה חוק דרקוני שהבית הזה חוקק לפני כשנה, שמחזיק במעצר מינהלי מסתננים, נקרא להם לצורך העניין כך, לתקופה בלתי נקובה, שהמינימום שלה זה שלוש שנים. אני מקווה שבג"ץ יעשה מעשה לגבי החוק הבלתי-חוקתי הזה בעליל.
אני גם רוצה להודיע לכל אלה שנפגשים עם כל מיני שגרירים, שאני לא נפגשתי עם שגריר אריתריאה, גם לא עם שגריר צפון-קוריאה וגם לא עם שגריר סוריה, אבל אלה מדינות שדואגות לאזרחיהן והן מבטיחות ששלומם בטוח. אלה מדינות דמוקרטיות למופת. אלה מקומות שכולנו רוצים לחזור ולהיות בהם, כמו שהן נראות היום. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת משה מזרחי. חברת הכנסת איילת שקד, ולאחריה – אחרון הנואמים, חבר הכנסת מיקי לוי.
<איילת שקד (הבית היהודי):>
באותו נושא. תודה לך, חבר הכנסת מזרחי, אני בדיוק רציתי לדבר על זה. היום בג"ץ הוציא צו על תנאי ודרש מהמדינה, בתשובה לעתירה שהגישו ארגוני שמאל, דרש מהמדינה להציג תשובה מנומקת ולהגן על חוק ההסתננות, שנחקק כאן, בכנסת הקודמת.
חוק ההסתננות, שמתיר למדינה לכלוא עד שלוש שנים מי שהסתנן אליה בצורה בלתי חוקית, למעשה הוריד את המוטיבציה של עשרות אלפי מהגרים מאפריקה לבוא לכאן ולחפש עבודה. אני מבקשת מחברי הכנסת – – –
<קריאה:>
בצירוף הגדר.
<איילת שקד (הבית היהודי):>
בצירוף הגדר, נכון. הגדר מונעת והחוק הוא בעצם זה שמוריד את המוטיבציה. אני מבקשת ממי שמדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית חשובה לו להשתתף ולהביע את דעתו. לא ייתכן ששומעים בתקשורת כמעט רק את ארגוני השמאל ולא שומעים את הצד השני, שמדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית חשובה לו.
אני מבקשת מהפרקליטות, שצריכה לייצג את המדינה, לייצג את עמדת הממשלה, כי זה תפקידה. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת איילת שקד. אחרון הנואמים – חבר הכנסת מיקי לוי.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ענייני זה תפילת שלושת חברי הכנסת היום בבוקר, בראש חודש, ברחבת הנשים בכנסת. אני מצר על כך.
<היו"ר יצחק וקנין:>
בכותל.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
בכותל. טעות שלי. אני מצר על כך.
<היו"ר יצחק וקנין:>
בכנסת אין לנו בעיה של הדרת נשים.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אתה צודק, יכול להיות. אני מצר על כך שאף אחת מחברות הכנסת שעשו את המעשה אינה נוכחת באולם כדי לשמוע את אשר יש לי להגיד להן. אני קיימתי פגישה עם הגברת ענת הופמן, לבקשת נציגים מארצות-הברית, שביקשו לערב אותי כדי לדבר על לבה, כדי למנוע את אותה תפילה ברחבת הנשים בכותל כשהן עטויות טליתות ותפילין, שלא כדרך המקום.
אני יכול להעיד, מתפקידי הקודם כמפקד המחוז, שאף פעם לא אפשרתי את התפילה הזאת, מכיוון שהתפילה פשוט פגעה באיזונים המאוד מאוד עדינים שקיימים במקום הזה. אני הצעתי לגברת ענת הופמן לא אחת, וקיימתי אתה אף פגישה בכנסת לפני כשבועיים ואמרתי שאני מוכן לדאוג לכניסתן של אותן נשים, ללא תשלום, לגן הארכיאולוגי, לאותו כותל מערבי, המשכו, מעל לסוללה שמובילה לשער המוגרבים. זה אותו כותל, אותן אבנים. אבל כדי לשמור על שלום בית – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת מצנע. רק רגע.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני השר, תצטרך לתת פקודות למפקד המחוז.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת מצנע, אתה לא יכול לשבת בשולחן הממשלה, במחילה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני השר אהרונוביץ, אני מבקש את תשומת לבך.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני מקווה שתשב, אין לי כוונות, אני מקווה שאתה מבין אותי. רק הסדר, אנחנו נוהגים שחברי כנסת לא ישבו על כיסאות הממשלה. אני מאחל לך שתהיה שר.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני השר, אני רוצה להפנות את תשומת לבך, כי בטח תצטרך להנחות במדיניות את המפכ"ל ואת מפקד המחוז, לפני שיהיה מאוחר מדי. על הצעתי שיתפללו בחלק התחתון של הגן הארכיאולוגי, באותו כותל, באותו מקום, לצערי נעניתי בשלילה.
תפילת נשים במקום שהנשים נוהגות להתפלל שם, כשהן עטויות בטלית ותפילין, שלא כדרך המקום, יוצרת מתחים מיותרים, ואני יכול להעיד מתפקידי הקודם שלא פעם אחת היו תקיפות הדדיות, זריקת אבנים ופציעה, לעתים פציעה קשה, של אחת הנשים. אדוני השר, העניין הזה יגיע, ושלא תגידו שלא אמרנו.
צריך למצוא את האיזונים, לא לאפשר את התפילה במקום אלא בחלק התחתון. לא צריך לעשות בינינו שנאת חינם – בתוך הקהילה שלנו. אני מניח שמפקד המחוז יידרש להציב בראש חודש הבא שוטרות כדי לבחון את העניין, ואם תהיה סכנה ממשית לשלום המתפללים, אם תהיינה לו ידיעות מודיעיניות כאלה או אחרות, שיסכנו את המתפללים במקום, הוא איש מקצועי, אני מניח שהוא ידע מה לעשות.
אני פונה מכאן לחברות הכנסת שעשו את המעשה: צריך להיות חכם ולא צודק. האחריות הציבורית מוטלת על הכתפיים שלכן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. רבותי, אנחנו סיימנו את הנאומים בני דקה. הם התארכו יותר מדקה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ב' בניסן התשע"ג, 13 במרס 2013, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 17:06.>