דברי הכנסת

דברי הכנסת ז / מושב ראשון / ישיבות ט"ז–י"ז / ז'–ח' בניסן התשע"ג / 18–19 במרס 2013 / 7 חוברת ז' ישיבה ט"ז הישיבה השש-עשרה של הכנסת התשע-עשרה יום שני, ז' בניסן התשע"ג (18 במרס 2013) ירושלים, הכנסת, שעה 15:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 דברי יושב-ראש הכנסת לזכרה של חברת הכנסת לשעבר מרינה סולודקין 10 היו"ר בנימין בן-אליעזר: 10 הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של שר 11 היו"ר בנימין בן-אליעזר: 11 בחירת יושב-ראש הכנסת 12 זאב אלקין (הליכוד ביתנו): 12 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 14 כינון הממשלה והרכבה 17 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 17 שלי יחימוביץ (העבודה): 25 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 31 ציפי חוטובלי (הליכוד ביתנו): 31 מיקי לוי (יש עתיד): 34 איתן כבל (העבודה): 37 אורי אורבך (הבית היהודי): 41 שר הפנים אליהו ישי: 45 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 47 אלעזר שטרן (התנועה): 56 זהבה גלאון (מרצ): 74 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 78 מוחמד ברכה (חד"ש): 81 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 86 יעל גרמן (יש עתיד): 99 מרב מיכאלי (העבודה): 99 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 101 משה גפני (יהדות התורה): 105 אילן גילאון (מרצ): 108 השר לשירותי דת יעקב מרגי: 109 סתיו שפיר (העבודה): 112 רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו): 114 אריה דרעי (ש"ס): 115 יצחק הרצוג (העבודה): 121 אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו): 124 חילופי גברי בוועדות הכנסת 128 זאב אלקין (יו"ר הוועדה המסדרת): 129 כינון הממשלה והרכבה 130 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 130 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 134 דב חנין (חד"ש): 135 יצחק הרצוג (העבודה): 136 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 137 אביגדור ליברמן (הליכוד ביתנו): 139 עפר שלח (יש עתיד): 140 איילת שקד (הבית היהודי): 141 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 148 הצהרת אמונים של חברי הממשלה 153 בנימין נתניהו: 153 יצחק אהרונוביץ: 154 אורי אורבך: 154 גלעד ארדן: 154 אורי אריאל: 155 נפתלי בנט: 155 יעל גרמן: 156 משה יעלון: 156 מאיר כהן: 156 ישראל כץ: 157 ציפי לבני: 157 לימור לבנת: 158 עוזי לנדאו: 159 סופה לנדבר: 159 יאיר לפיד: 159 גדעון סער: 160 שי פירון: 160 יעקב פרי: 161 עמיר פרץ: 161 יובל שטייניץ: 161 סילבן שלום: 162 יאיר שמיר: 162 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר בנימין בן-אליעזר:> אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, ז' בניסן התשע"ג, 18 במרס 2013. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> חברי הכנסת והקהל מתבקשים לקום ולכבד את כניסת הנשיא בקימה. תודה. בבקשה לקום. כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה.) בבקשה לשבת. <היו"ר בנימין בן-אליעזר:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת בפועל, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הסכם קואליציוני בין סיעת הליכוד – ישראל ביתנו לבין סיעת הבית היהודי, מיסודם של האיחוד הלאומי והמפד"ל החדשה, הבית היהודי, וכן הסכם קואליציוני בין סיעת הליכוד – ישראל ביתנו לבין סיעת יש עתיד, בראשות יאיר לפיד. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק שמספרה פ/850/19 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/968/19 – הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – דחיית מועד התשלום בשל חוב המדינה), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק לידה בבית (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון, מיכל רוזין, תמר זנדברג, פניה קירשנבאום וציפי חוטובלי; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – חובת דיווח חברתי-סביבתי), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, זהבה גלאון ובאסל גטאס; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – הגבלת הדרישה לוויתור על סודיות רפואית מדורש עבודה), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק זיכיון צינור הנפט (תיקון – תשלום אגרה לפי פקודת מניעת זיהום ים בשמן), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד, עפו אגבאריה, תמר זנדברג, איתן כבל, ניצן הורוביץ, דוד צור, אורי אורבך, יצחק הרצוג, שלי יחימוביץ, מיקי רוזנטל ומיכל רוזין; הצעת חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית (תיקון – קבורה דתית חלופית), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית (תיקון – קבורה דתית חלופית), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, תמר זנדברג, אילן גילאון וזהבה גלאון; הצעת חוק איסור סחר ופרסום של מוצרים המכילים פרווה של חיות מחמד, התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות של עקרת בית נכה לקצבת נכות על-פי כושר השתכרות), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שינוי התוכנית לשירותי בריאות נוספים), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – ביזור סמכויות, פטור מהיתר והוראות שונות), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק לעידוד תחבורת אופניים, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, מאיר כהן, יעל גרמן, עפר שלח, תמר זנדברג, יריב לוין, אורי אורבך, דוד רותם, משה גפני, איתן כבל, שלי יחימוביץ, ניצן הורוביץ, סתיו שפיר, יצחק הרצוג, ניסן סלומינסקי, אברהם מיכאלי, אמנון כהן, דוד אזולאי, איציק שמולי, איילת שקד, אורלי לוי אבקסיס, חנא סוייד, עמרם מצנע, משה זלמן פייגלין, אבישי ברוורמן, עדי קול, קארין אלהרר, שמעון אוחיון, בועז טופורובסקי, עליזה לביא, יואל רזבוזוב, יפעת קריב, רונן הופמן, רות קלדרון, דב ליפמן, מיכל רוזין, זהבה גלאון, אחמד טיבי, באסל גטאס, ג'מאל זחאלקה, עיסאווי פריג', מסעוד גנאים ומיכל בירן; הצעת חוק להבטחת תשלום שכר עובדים, התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק אורח חיים בריא, התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלה על השקעות בחברה שערכה הסדר חוב), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה ותיקון חקיקה) (תיקון – התראה והודעת תשלום לאחראי על קטין), התשע"ג–2013, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימון הסעה לבית-חולים), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – מימון הנחות בדמי כניסה למופעים), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, אילן גילאון וזהבה גלאון; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – עידוד לימודי הנדסה וטכנולוגיה), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב ודוד רותם; הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – שינוי סדרי הצבעה), מאת חברי הכנסת משה גפני, יריב לוין, אורי מקלב ויעקב אשר; הצעת חוק המים (תיקון – איסוף מי גשמים), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד, עפו אגבאריה, תמר זנדברג, דוד אזולאי, איתן כבל, ניצן הורוביץ, דוד רותם, דוד צור, נחמן שי, אורי אורבך, יצחק הרצוג, שלי יחימוביץ, מיקי רוזנטל ומיכל רוזין; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – מתן קדימות בתחבורה ציבורית), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון – הגבלה על העלאת דמי השכירות), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין וזהבה גלאון; הצעת חוק דמי מחלה (תיקון – סייג לחריג לאיסור פיטורים), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – החלפת טובין פגומים בחדשים), התשע"ג–2013, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקון – הארכת תוקף), התשע"ג–2013, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק החברות (תיקון – הקמת מאגרי דירקטורים חיצוניים בחברה ציבורית), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, תמר זנדברג ואילן גילאון; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – איסור עיקול מיטלטלין המשמשים קטינים), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, תמר זנדברג וזהבה גלאון; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (איסור מתן שירותי רפואה פרטית בבתי-חולים ממשלתיים), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ואחמד טיבי; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – יישום שקיפות המידע לטובת הציבור), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ויריב לוין; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל אשפוז פג), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, תמר זנדברג, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, מרב מיכאלי, פניה קירשנבאום וציפי חוטובלי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת שליחת דוח תאונה לרשויות), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק נציבות זכויות האדם, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, תמר זנדברג, אילן גילאון וזהבה גלאון; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – פטור מאגרה ליחיד), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, עיסאווי פריג', מיכל רוזין וזהבה גלאון; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת טובין ותאגידים בעלי תו תקן ירוק), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין וזהבה גלאון; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת תשלום בעד חניה בחניון הסמוך למוסד רפואי), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – איסור גביית עמלה בעד ניהול חשבון להשקעה בניירות ערך), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (שיקום לעברייני תנועה), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת דוד צור, מאיר שטרית, דוד רותם, עמרם מצנע, דב חנין, מיכל רוזין, ניצן הורוביץ, אורי אורבך, אלעזר שטרן, מירי רגב ויפעת קריב; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – ביטול תנאי דת זהה לאימוץ), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, אילן גילאון, מיכל רוזין וזהבה גלאון; הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון – תשלום עד גיל 22), התשע"ג–2013, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון, מיכל רוזין, תמר זנדברג, שלי יחימוביץ, פניה קירשנבאום וציפי חוטובלי; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – איסור פגיעה בתנאי עבודה של עובד שחלה הגבלה על פיטוריו), התשע"ג–2013, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון, מיכל רוזין, תמר זנדברג, שלי יחימוביץ, פניה קירשנבאום וציפי חוטובלי; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – פירוט הזכאות למס הכנסה שלילי), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – המועד לתביעת גמלה והתקופה שבעדה תשולם), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק איסור צריכת זנות וטיפול בקהילה (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון, מיכל רוזין, תמר זנדברג, שלי יחימוביץ, עדי קול, מרב מיכאלי, ציפי חוטובלי ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – גמלה לבני-זוג), התשע"ג–2013, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון, ציפי חוטובלי, פניה קירשנבאום, שלי יחימוביץ, מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – מעצר מפרי צו הגנה), התשע"ג–2013, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון, מיכל רוזין, תמר זנדברג, שלי יחימוביץ, פניה קירשנבאום וציפי חוטובלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תקופת אכשרה לעובדים בעבודה מחזורית), התשע"ג–2013, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הפצת תצלומים בעלי תוכן מיני ללא הסכמת הצדדים), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת יפעת קריב, אלעזר שטרן, מיכל רוזין, תמר זנדברג, דוד צור, משה מזרחי, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, יצחק הרצוג, מיקי רוזנטל, אורי אורבך, רות קלדרון, רינה פרנקל, קארין אלהרר, עליזה לביא, פנינה תמנו-שטה, מסעוד גנאים, דב ליפמן, יעל גרמן, אורלי לוי אבקסיס, מרב מיכאלי ונחמן שי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הדרכה בתנועת נוער כעבודה מועדפת), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת אורי אורבך, איילת שקד, אלי בן-דהן, שולי מועלם-רפאלי ומרדכי יוגב; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – שינוי גיל הפרישה לנשים במקצועות שוחקים), התשע"ג–2013, מאת חברות הכנסת שלי יחימוביץ ופניה קירשנבאום; הצעת חוק למניעת שימוש לרעה בהליך המשפטי, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, תמר זנדברג, אילן גילאון וזהבה גלאון; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה לישיבת הסדר, למכינה קדם-צבאית ולישיבה גבוהה ציונית), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת אורי אורבך, אלי בן-דהן, שולי מועלם-רפאלי ומרדכי יוגב; הצעת חוק הודעה לחייל המשוחרר (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת יריב לוין וחיים כץ; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הגדלת סכום הפיצוי ללא הוכחת נזק), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, ציפי חוטובלי, אלעזר שטרן, עמרם מצנע, דוד צור, יפעת קריב, דב חנין, זהבה גלאון, אורי אורבך, מרב מיכאלי ועליזה לביא; הצעת חוק החברות (תיקון – הגבלות על חלוקת דיבידנד חריג), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, פניה קירשנבאום ואמנון כהן; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת שירות ומוצר המצמצמים את זיהום האוויר וזיהום מקורות המים), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת בתחום החינוך), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, תמר זנדברג ואיציק שמולי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – אשפוז סיעודי), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק המשתתף החופשי, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, יריב לוין, אמנון כהן וישראל חסון; הצעת חוק המשטרה (תיקון – קבלת החלטות בעניין שיש בו נגיעה אישית), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק חלוקת זכויות פנסיה בין בני-זוג, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת חיים כץ, שלי יחימוביץ ואברהם מיכאלי; הצעת חוק סיוע לבוגרי מסגרת השמה חוץ-ביתית, התשע"ג–2013, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון – התפטרות בשל לימודים במכינה קדם-צבאית), מאת חבר הכנסת נחמן שי; הצעת חוק צער בעלי-חיים (תיקון – חובת עיקור או סירוס), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת איתן כבל, דב חנין ואיציק שמולי; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – תשלום שכר עבודה בעת הליכי מיון והשמה), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, אמנון כהן ואיתן כבל; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מתן טיפולי שיניים, פה ולסת למבוטח עם שיתוק מוחין), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית, דב חנין, דוד אזולאי, אחמד טיבי, אראל מרגלית, אמנון כהן, מאיר כהן, מיכל בירן, שולי מועלם-רפאלי, אורי מקלב, נסים זאב, אורי אריאל ונחמן שי; הצעת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) (תיקון – מניעת הטרדה מינית), התשע"ג–2013, מאת חברות הכנסת שלי יחימוביץ, אורלי לוי אבקסיס וציפי חוטובלי; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה למי שיצא את ישראל למילוי מצווה דתית), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי ובאסל גטאס; הצעת חוק הסדרי עבודה גמישה, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, איתן כבל, נחמן שי ודב חנין; הצעת חוק גמול לחיילים בשירות סדיר, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת עמיר פרץ, דוד צור, עמרם מצנע ואלעזר שטרן; הצעת חוק סמכויות למניעת התעללות בבעלי-חיים (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת איתן כבל, דב חנין, ניצן הורוביץ, איציק שמולי ועמר בר-לב; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – חופשת לידה לבן-זוגה של היולדת), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק הכשרות לאנשי מקצוע בנושא זיהוי ודיווח על התעללות בילדים, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, ציפי חוטובלי, עיסאווי פריג', אלעזר שטרן, עמרם מצנע, דוד צור, יפעת קריב, דב חנין, רות קלדרון, זהבה גלאון, אורי אורבך, פניה קירשנבאום, מרב מיכאלי ותמר זנדברג; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – גיל), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת עדי קול, עמר בר-לב, דוד צור, מאיר כהן, דב חנין ומיכל רוזין; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הגבלת שעות תורנות רצופות של צוות רפואי), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק עמדות שמירה לעובדים בענף השמירה והאבטחה, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת איתן כבל, שלי יחימוביץ, דב חנין, ניצן הורוביץ, מיקי רוזנטל, עמר בר-לב וחיים כץ; הצעת חוק לימודי יסוד במערכת החינוך, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית, מאיר כהן, עדי קול, דב ליפמן, עמרם מצנע, דוד צור, אלעזר שטרן, אראל מרגלית ועמר בר-לב; הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (תיקון – גוף פרטי), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – שיעור מס מופחת על מוצרי מזון בסיסיים), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית, אורי מקלב, עדי קול, יצחק וקנין, עמיר פרץ, עמרם מצנע, דוד צור, אלעזר שטרן, איציק שמולי, סתיו שפיר ואראל מרגלית; הצעת חוק חג יתרו (נבי שועייב), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת חמד עמאר; הצעת חוק הקרינה הבלתי-מייננת (תיקון – שיתוף מקורות קרינה המיועדים למתן שירות רדיו טלפון נייד), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת חמד עמאר; הצעת חוק סיוע לחולי דגנת, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית, אורי מקלב, אלי בן-דהן, עמיר פרץ, דוד צור, אלעזר שטרן ואראל מרגלית; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הסדרת תקנים ייעודיים למחלקות לטיפול נמרץ ומיוחד ביילודים במוסדות רפואיים), התשע"ג–2013, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (התקשרות עם מתכנן), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת איתן כבל ועמר בר-לב; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – ביטול חובת דרישות מבחני כניסה וציון פסיכומטרי), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי ובאסל גטאס; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מורשת דרוזית וצ'רקסית), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת חמד עמאר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (השוואת תנאים בין שכיר לעצמאי בחיסכון ארוך טווח), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, יריב לוין, פניה קירשנבאום ואברהם מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (הבטחת מלאי תרופתי), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלה על השקעות בחברה שערכה הסדר חוב), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית, עמיר פרץ, איילת שקד, עמר בר-לב ושלי יחימוביץ; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הרשאת שימוש במקרקעין למוסד ציבורי), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (סמכויות בתחום משק המים וביוב) (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת העיתונות (ביטול הפקודה), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הרחבת זכאות לחופשת לידה לבן-זוג), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק הבלו על דלק (תיקון – הגברת הפיקוח על שיעור הבלו), התשע"ג–2013, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק איסור פרסום גזעני, הסתה לגזענות ורישום גזעני במסמכי תאגיד, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, שמעון סולומון, נחמן שי, פנינה תמנו-שטה, עדי קול, מיכל רוזין, מיקי לוי ויעל גרמן; הצעת חוק שוויון הזדמנויות במקום מגורים, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, שמעון סולומון, פנינה תמנו-שטה, עדי קול ומיכל רוזין; הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, יריב לוין, אברהם מיכאלי ונחמן שי; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הסדרי טיעון), התשע"ג–2013, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון, מיכל רוזין, תמר זנדברג, פניה קירשנבאום וציפי חוטובלי; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – נקיטת אמצעים למניעת הטרדה מינית במקומות ציבוריים), התשע"ג–2013, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון, מיכל רוזין, תמר זנדברג, שלי יחימוביץ, פניה קירשנבאום וציפי חוטובלי; הצעת חוק קיצור תקופת הצינון לבכירי מערכת הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, עמרם מצנע, יעקב פרי, עפר שלח, שמעון סולומון, דוד צור, איילת שקד ואורי אורבך; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – חובת דיווח חברתי-סביבתי), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, יריב לוין, תמר זנדברג ודוד צור; הצעת חוק העונשין (תיקון – ניעור וטלטול פעוט), התשע"ג–2013, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור לסטודנטים מתשלום דמי ביטוח לאומי), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי ובאסל גטאס; הצעת חוק סיוע בקידום תעסוקתי למשפחות של עובדים מעוטי הכנסה, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת חיים כץ, שלי יחימוביץ, אברהם מיכאלי, אורי מקלב, שי פירון, אילן גילאון ואלי בן-דהן; הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת ההתיישנות על עבירות מין בקטינים), התשע"ג–2013, מאת חברות הכנסת שלי יחימוביץ, ציפי חוטובלי ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – אשפוז סיעודי), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – קביעת אחוז החסימה), מאת חברי הכנסת מאיר שטרית, אראל מרגלית ועמר בר-לב; הצעת חוק מעונות-יום במקומות עבודה, התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – איסור התקשרות בגין פערי שכר), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת איתן כבל, דב חנין, מיקי רוזנטל וניצן הורוביץ; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הגבלת משך כהונת מועצה או ועדות ממונות), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת חמד עמאר; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חיבור לחשמל ביישובים דאלית-אל-כרמל ועוספיא) (הוראת שעה), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת חמד עמאר ויריב לוין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת סיעוד לשוהה במוסד סיעודי), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור לדמי הבראה), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק ההגירה לישראל, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית, עמיר פרץ, עמרם מצנע, דוד צור, אלעזר שטרן ואראל מרגלית; הצעת חוק רשות השידור (תיקון – פטור מתשלום אגרה לחייל בודד), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת מיקי לוי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מועד חיוב במס בעסקה עבור עסקים קטנים), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק פטור בתשלום דמי הנסיעה בתחבורה ציבורית לעגלת ילדים (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, זהבה גלאון, דב חנין, נסים זאב, ישראל אייכלר, יצחק וקנין, ג'מאל זחאלקה, שלי יחימוביץ, שולי מועלם-רפאלי, אורי אורבך, באסל גטאס וראובן ריבלין; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מועד החיוב במס במקרים מיוחדים), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – כשירות רב ראשי והרכב האספה הבוחרת), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, שי פירון, יצחק הרצוג, דוד צור, אורי אורבך ועליזה לביא. תודה. <דברי יושב-ראש הכנסת לזכרה של חברת הכנסת לשעבר מרינה סולודקין> <היו"ר בנימין בן-אליעזר:> כבוד נשיא המדינה מר שמעון פרס, כבוד ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, יושב-ראש הכנסת השמונה-עשרה חבר הכנסת ראובן רובי ריבלין, יושב-ראש הכנסת המיועד חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין, הגברת טניה אדלשטיין ושאר בני המשפחה, יושב-ראש הכנסת לשעבר דן תיכון והגברת לודמילה תיכון, חברי הממשלה, חברי הכנסת, אורחים נכבדים, בטרם נתחיל בסדר-היום אני מבקש מכל חברי-הכנסת לעמוד דקה דומייה לזכרה של חברת הכנסת לשעבר מרינה סולודקין. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרה של המנוחה.) נא לשבת. מכובדי, בתדהמה רבה התבשרנו במהלך סוף השבוע כי חברת הכנסת לשעבר מרינה סולודקין הלכה לעולמה. במשך יותר מ-16 שנים הייתה מרינה אחת הדמויות הבולטות במשכן זה וחלק בלתי נפרד מהנוף הפוליטי של מדינת ישראל. מרינה עלתה לישראל בשנת 1991, ולאחר שהשתלבה בפעילות האקדמית באוניברסיטה העברית נבחרה ב-1996 כחברת כנסת, תפקיד שבו שימשה עד לבחירות האחרונות. בין שלל תפקידיה היא כיהנה כסגנית שר הקליטה וכחברה בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חברה בוועדה לקידום מעמד האישה, בוועדה לענייני ביקורת המדינה ועוד. עבודתה בכנסת התאפיינה בחריצות, במסירות וביושר רב. מרינה הייתה אוזן קשבת ונציגה נאמנה של ציבור העולים בישראל. אולם, יחד עם זאת, לאורך כל שנות פעילותה בכנסת היא דאגה לפעול למען כלל אזרחי ישראל ובייחוד למען האוכלוסייה המוחלשת. בתקופת עבודתה בכנסת פעלה מרינה להגשת עשרות חוקים, וכן – חברות והקמה של כמה שדולות פרלמנטריות. בין היתר פעלה למען דיור ציבורי, ניצולי השואה וילדים במצוקה. תחומי פעילותה הם העדים הטובים ביותר למה שאפיין את מרינה סולודקין יותר מכול: אנושיות, חמלה ולב רחב. אני מבקש, בשמכם, לשלוח את תנחומי למשפחתה. יהי זכרה ברוך. בטרם ארד מבימת היושב-ראש, אני מבקש להודות לכל חברי הכנסת על שיתוף הפעולה המרשים שהפך את דיוני הכנסת בחודשים האחרונים למלאי תוכן ועניין. ממקום מושבי למדתי שהכנסת זכתה למתנה אדירה, 48 ח"כיות וח"כים חדשים. זהו זן אחר, עם הרבה אנרגיות ופוטנציאל אדיר. מבחינה זאת אני חוזר למקומי בסיפוק רב – עם התחושה של חילופי דורות. אני רוצה לאחל לכולנו הצלחה רבה. תודה מיוחדת למזכירת הכנסת, הגברת ירדנה מלר-הורוביץ, ולכל מזכירות וסגל הכנסת על עבודתם הנאמנה. <הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של שר> <היו"ר בנימין בן-אליעזר:> עתה אנחנו ניגש לבחירת היושב-ראש. בטרם הבחירה, אני מבקש להקריא הודעה על הפסקת כהונה של שר שהוגשה על-ידי השר יולי אדלשטיין: בהתאם לסעיף 9(א)(6) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, אני מתכבד להודיע לכנסת, כי השר יולי אדלשטיין, שר ההסברה והתפוצות, הגיש לראש הממשלה את התפטרותו מהממשלה ביום חמישי, ג' בניסן התשע"ג, 14 במרס 2013, וזאת בהתאם לסעיף 22(א) לחוק-יסוד: הממשלה. כהונתו בממשלה של השר יולי אדלשטיין נפסקה ביום ראשון, ו' בניסן התשע"ג, 17 במרס 2013, וזאת בחלוף 48 שעות ממועד הגשת כתב ההתפטרות כאמור לעיל, כאשר השבת אינה באה במניין השעות. <בחירת יושב-ראש הכנסת> <היו"ר בנימין בן-אליעזר:> חברי הכנסת, על-פי סעיף 2(א) לתקנון הכנסת, בחירת יושב-ראש הכנסת תיעשה בבחירות גלויות. האם יש מועמדים לתפקיד יושב-ראש הכנסת? בבקשה. <זאב אלקין (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים וחברי הכנסת, בשם סיעת הליכוד – ישראל ביתנו, אני מציע לכנסת לבחור במועמד חבר הכנסת יולי אדלשטיין לתפקיד יושב-ראש הכנסת. <היו"ר בנימין בן-אליעזר:> אני מודה לך. אני מבקש כרגע ללכת לתהליך של הצבעה. מי בעד ההצעה לבחור בחבר הכנסת יולי אדלשטיין ליושב-ראש הכנסת? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה לבחור את חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין – 98 נגד – אין נמנעים – 6 ההצעה לבחור את חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין ליושב-ראש הכנסת נתקבלה. <היו"ר בנימין בן-אליעזר:> התוצאה היא: 98 בעד, נגד – אין, נמנעים – 6. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> יש פה אנשים שחשבו שההצבעה היא שמית. <היו"ר בנימין בן-אליעזר:> חבר הכנסת יולי אדלשטיין נבחר ליושב-ראש הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת יולי אדלשטיין לעלות למעלה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אנשים חשבו שההצבעה היא שמית ולכן לא לחצו על הכפתור. <היו"ר בנימין בן-אליעזר:> אתם רוצים עוד הצבעה? בבקשה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה לבחור את חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין – 96 נגד – אין נמנעים – 8 ההצעה לבחור את חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין ליושב-ראש הכנסת נתקבלה. <היו"ר בנימין בן-אליעזר:> בעד – 96. רוצים עוד הצבעה? בעד – 97, נמנעים – 8, אין מתנגדים. ובכן, חבר הכנסת יולי אדלשטיין נבחר לכהונת יושב-ראש הכנסת. לפני שאני יורד, אני רוצה לאחל לך, אדוני ראש הממשלה, הצלחה לך ולכל השרים. אני רוצה לאחל מכל לבי ליושב-ראש הכנסת, שהחל מרגע זה הוא יושב-ראש הכנסת של כולנו, מלוא ההצלחה. יש לך כנסת נפלאה עם הרבה זרמים חיוביים. אני מאחל לך את כל הטוב שבעולם. הצלחתם היא הצלחתנו. <קריאה:> מה עם להודות ליושב-ראש הקודם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מזל שלא עשינו עוד כמה סיבובי הצבעה, מי יודע איך זה היה נגמר בסוף. כבוד נשיא המדינה מר שמעון פרס, כבוד ראש הממשלה היוצא וגם המיועד, חבר הכנסת בנימין נתניהו, הגברת שרה נתניהו, כל בני המשפחה; יושב-ראש הכנסת השמונה-עשרה, חבר הכנסת ראובן ריבלין, תודה על ניהול הכנסת בצורה יוצאת מן הכלל בכנסת השמונה-עשרה וגם בכנסת השש-עשרה. חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר, הלוא הוא פואד, העברת לי את הפטיש כאן, ואני חייב לומר שאלה שאולי לא מבינים עניין, יגידו: מה כבר הייתה המשימה שלו, לשבת כמה שבועות בתור יושב-ראש בפועל, היושב-ראש הזמני, ולהעסיק את הכנסת במשהו? יגידו אלה שלא מבינים. מי שמבין – זאת הייתה מלאכה לא פשוטה. נכון, אין קואליציה, אין אופוזיציה, אין חקיקה, אין כל כך ועדות, אבל אני חושב שבשם כולנו אני יכול לומר שהייתה תחושה בציבור שהכנסת כבר פועלת, פועלת כמו שצריך. אותה רוח חדשה, שדיבר עליה עכשיו חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר, באה לידי ביטוי בפעילות הכנסת בהנהגתך בשבועות האחרונים. יושב-ראש הכנסת לשעבר דן תיכון וגברת לודמילה תיכון, חברי הממשלה היוצאים, חברי הממשלה הנכנסים, ודאי במיוחד השרים החדשים, בני-הזוג והמשפחות, חברי וחברות הכנסת – כנראה רק לבנימין בן-אליעזר מותר להזכיר את רעייתי, אבל אני אחרוג מן המנהג וגם אזכיר את רעייתי – אורחים נכבדים, כנסת נכבדה, אני אגיד לכם, רבים וטובים אמרו לי שאני חייב להכין נאום. התלבטתי, כי אני חייב להודות שהידיים קצת רועדות. אולי הייתי מסתדר יותר טוב עם טקסט כתוב כרגע. אבל זה נראה לי קצת מלאכותי, א. מאותה סיבה בדיוק, כי אני מאוד מתרגש; ב. נראה לי קצת מלאכותי לכתוב אתמול שאני מודה לכל חברי הכנסת הנמצאים כאן במליאה על התמיכה מקיר לקיר, כי אתמול עוד לא ידעתי אם תהיה תמיכה מקיר לקיר, ואני מתייחס להצבעה הזאת לא כאיזה צרמוניה אלא כמשהו מאוד חשוב ורציני. וגם, אתם יודעים, נאום כתוב זה משהו מאוד מחייב, אני חייב לפרוס את החזון, אני חייב להסביר איך תיראה הכנסת התשע-עשרה. יושבים כאן במליאה נבחרי ציבור בדיוק כמוני, ולפני שדיברתי לפחות עם ראשי הסיעות, לפני שהכרתי את הסגנים שלי בנשיאות הכנסת, להתחיל לפרוס חזון – זה לא סוג המנהיגות שאני חושב שמתאים למוסד הזה. אז מה שתחליטו: חשש מאמונות טפלות ועין הרע, או ניסיון פוליטי שאומר: זה לא נגמר עד שזה נגמר – אבל לא הכנתי נאום כתוב. מה שכן עשיתי – הוצאתי את קורות החיים – היום זה פשוט, מן המחשב – של כל אלה שקדמו לי בכיסא הזה. אמרתי, אולי יש איזה מכנה משותף שאני אתחבר אליו. חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי מכנה משותף. מה יכול להיות משותף לפעיל ציוני בתחילת המאה הקודמת אי-שם ברוסיה או בפולין, לאיש מבצעים של העלייה הסודית מעיראק וארצות ערב נוספות, ללוחם מחתרת, לניצולי השואה, לילד שנולד בירושלים לפני קום המדינה עוד כשלא ידעו אם תקום מדינה ותשרוד את המלחמות, לילדה שנולדה בירושלים בשכונת מצוקה בלי הרבה סיכויים להתקדם בחיים, קצינים – מה יכול להיות משותף לכל הדברים האלה, ואיפה אני בכלל שייך לסיפור הזה? עד שהבנתי שיש מכנה משותף: לרוב המכריע של האנשים שישבו בכיסא הזה זה לא היה אמור לקרות. אילו היינו מכניסים את הדברים לאיזושהי תוכנת מחשב, מעבדים את הדברים, לא הייתם מקבלים תוצאה של נבחר ציבור בכנסת ישראל, של יושב-ראש ודאי וודאי. לפני 25 שנה, ליתר דיוק לפני 26 שנים פחות חודש, בהיותי במחנה כפייה ליד העיר נובוסיבירסק בסיביר, בוקר אחד חזרתי ממשמרת לילה והלכתי לישון בצריף, בפקודה. מי שמבין, משמרת לילה זה דבר טוב: במהלך היום אתה ישן, בערב יוצא לעוד משמרת לילה, אף אחד לא מציק לך. הרגשתי פתאום שמישהו מנסה להעיר אותי, להוציא אותי מהמיטה. פתחתי עין אחת, וזה היה מין קאפו כזה, רץ של מפקדת המחנה של הקצינים, אסיר, שניסה להעיר אותי. זה לא דבר שעושים לאסיר שכבר מאחוריו שלושה מחנות כפייה והוא כבר מתקרב לסיום ריצוי העונש; מסוכן לעשות דבר כזה. אבל הוא משך ומשך ומשך, ואמר שהמפקד התורן של המחנה קורא לי דחוף. אחרי שסיימתי את כל אוצר הקללות – והיה לי אוצר עשיר – הבנתי שאין ברירה, קמתי, התלבשתי והלכתי למפקד התורן של המחנה. המפקד היה נבוך והראה לי איזשהו מברק חתום על-ידי מפקד המשטרה בעיר הבירה, שהוא חייב לשחרר אותי בעקבות שינוי גזר-הדין – עשיתי חשבון מהיר – למחרת בבוקר. וזה פתח יממה מטורפת בחיי. הלכתי לחגוג בצריף, לא יצאתי לעבודה. למחרת בבוקר התעוררתי, ואכן שוחררו כל האסירים שהגיעו לסיום ריצוי העונש באותו יום, 08:00-07:00 – כולם, אך לא אני. והשעות היו כדלקמן: רגע אחד אמרו לי: גש לשער, עוד מעט משחררים; שעה אחת, אמרו לי. חצי שעה אחרי זה אומרים: אתה הולך לצינוק כי אתה לא יצאת לעבודה. עוד חצי שעה: לך תצטלם לתעודת שחרור, ועוד חצי שעה: אתה יורד לצינוק כי הורדת את תג הזיהוי מדש הבגד ואף אחד לא נתן לך את האישור לזה. הסיום של אותו יום, אחרי כל התהפוכות, היה שלקראת השקיעה, 17:00 אולי, אחר-הצהריים, בכל זאת הריצו אותי לשער, פתחו את השער ויצאתי החוצה – ראיתי את אשתי אחרי הפסקה לא מבוטלת. הרבה דברים אני חשבתי באותו יום, רק דבר אחד לא ידעתי: לא ידעתי מה התאריך העברי. משום מה לא חילקו את לוח השנה העברי לאסירים באותו מחנה. ורק כשיצאתי אמרה לי אשתי שהתאריך העברי הוא ה' באייר, יום העצמאות של מדינת ישראל. חברי חברי הכנסת, אני, בתור שר תורן, ישבתי כאן כמה שעות, ויצא לי לשמוע רק חלק קטן מהנאומים, נאומי הבכורה של כמה וכמה במליאה הזאת, ואני בקלות אגיד לכם שחלק גדול מכם היה יכול להצטרף לאותו מכנה משותף הקיים או לא קיים של יושבי-ראש לשעבר. גם לרבים באולם הזה זה לא היה אמור לקרות; גם רבים באולם הזה – אתם יודעים, אנחנו נורא אוהבים ללעוס סיפורים על כל אלה שהגיעו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, אז יש כאן לא מעט שהגיעו מבירא עמיקתא – לא חס ושלום במובן הרוחני או המוסרי, מבחינת הנסיבות – לאיגרא רמה של להיות נציגי הציבור בכנסת ישראל; אם לשקם את עצמם אחרי פציעה בקרב, אם לעלות לארץ בדרך-לא-דרך מקצוות תבל, אם, כפי שאמרתי, להיוולד בשכונת מצוקה ולפלס את כל הדרך, אם לשקם – או להתגבר, ליתר דיוק – על מוגבלות פיזית זו או אחרת; שכול, כל מה שרוצים. ואני – אמרתי: אני לא פורס חזון, אבל בקשה כבר יש לי לכלל חברי הכנסת, כולל עצמי; המוסד הזה יעסוק בתיקוני חקיקה. למה? כי הרבה חוקים דורשים תיקון, לתקן איזושהי לקונה, עוול, בעיה, דברים שלא חשב עליהם המחוקק. אנחנו נזמן לוועדות את נציגי משרדי הממשלה, ולפעמים גם שרים וסגני שרים, ונתקוף אותם – על הבעיות, על סוגיות שדורשות טיפול. אנחנו, הן בשאילתות והן בנאומים בני דקה, נביא לידיעת הציבור את הבעיות של – לא יפה לומר "האזרח הקטן", אבל כלל אזרחי מדינת ישראל. והבקשה שלי – שלא נגיע למצב של יומנאי בתחנת משטרה שלקראת סוף המשמרת, כשהוא עייף, ואחרי עוד גנבה, ועוד שוד, ועוד סמים, ועוד אלימות, כבר נמצא באיזושהי אווירה מנטלית שהעולם כולו הוא עולם פשע. בואו לא נשכח, גם כשאנחנו מטפלים בבעיות – ויש בעיות; גם כשמביאים לידיעת הציבור מצוקות – ויש מצוקות; גם כשמתקנים דברים שצריך לתקן, גם בחקיקה וגם בביורוקרטיה, בואו לא נשכח שאלמלא ה' באייר תש"ח, תסריט החיים, כן, גם שלי, אבל של רבים שיושבים באולם הזה, ומה שעוד יותר חשוב, של מיליוני אזרחי מדינת ישראל, היה נכתב אחרת לגמרי. בואו לא נשפוך את התינוק עם המים, ונזכור תמיד שעם כל הטיפול בבעיות יש גם התמונה הגדולה של המדינה הזאת, שהיא עוד לא בת 65 וכבר כתבה מיליוני תסריטים שונים ממה שהיה אמור להיכתב במקור. <כינון הממשלה והרכבה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את ראש הממשלה היוצא וגם ראש הממשלה המיועד, חבר הכנסת בנימין נתניהו, להציג את קווי היסוד של ממשלתו ואת הרכבה. בבקשה, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יהודי לא מגרש יהודי. יהודי לא מגרש יהודי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת אייכלר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יהודי לא מגרש יהודי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה. אדוני ראש הממשלה, בבקשה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני נשיא המדינה, אישי שמעון פרס – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה יהודי מגרש בדיוק? לא הבנתי. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> טרוריסטים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני יושב – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני ראש הממשלה, לפני שפתחת, אני ממש – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – לא רוצה להפריע לך – חבר הכנסת טיבי ושאר חברי הכנסת, דיברתי כאן על הנהגה קולקטיבית, אבל דבר אחד אני רוצה לומר: אני מתכוון בשיא הרצינות – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – להילחם בתופעה שבה אנשים כשיש להם משהו חשוב לומר, לא באים לאולם הזה. אבל אם האולם הזה יישאר עם דברים מיותרים מן הרגע הראשון, שעוד לפני שהתחלנו לעבוד כבר אנחנו רואים אווירה מסוג זה, אז אל תצפו שנוכל להילחם בתופעות האלה. תהיה כאן אפס סובלנות לדברים מסוג זה. זה מה שאני מבטיח, וכך אנחה את הסגנים שייבחרו. אנחנו כאן נעבוד, אנחנו נילחם בדעות של אחרים, אבל גימיקים ירדו כאן לרמת המינימום. אדוני ראש הממשלה, תודה רבה. בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> רק בזמן שראש הממשלה מדבר – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הנה, עברת את טבילת האש שלך, אדוני היושב-ראש. אני מברך אותך – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – וכפי שאמרתי, את נשיא המדינה ואת כל המכובדים שנמצאים כאן. תחילה אני רוצה לומר שאיבדנו חברת כנסת נפלאה, יוצאת דופן, מרינה סולודקין, שהייתה אישה קשובה לרחשי הלב ולמצוקות של האזרח – גם של העלייה מחבר המדינות, אבל של אזרחים בכלל. היו בה יושר מיוחד וישירות מיוחדת, היא תמיד הייתה ממוקדת בעניין, ואני בטוח שכל חברי וחברותי כאן, שהכירו אותה והוקירו אותה כמוני, הזדעזעו לשמוע על פטירתה בטרם עת. היא תחסר לנו, ואנחנו מייחלים שבבית-המחוקקים שלנו יהיו עוד רבים רבים כמו מרינה סולודקין, זיכרונה לברכה. אדוני היושב-ראש, אני מבקש להודות מעומק לבי לאזרחי ישראל על שהעניקו לי את הזכות הגדולה להנהיג את המדינה בפעם השלישית. ראש ממשלת ישראל נושא באחריות העליונה לגורלה של המדינה היהודית האחת והיחידה. קיומנו כאן איננו מובן מאליו, והנוכחות שלנו בארץ-ישראל איננה מקרית. סבי, הרב נתן מיליקובסקי, זיכרונו לברכה, היה יחד עם ז'בוטינסקי, עם ויצמן, עם ביאליק, אחד מצירי הקונגרס היהודי לפני יותר מ-100 שנה, והוא נתן ביטוי לקשר המיוחד הזה למולדתנו כשהוא הסביר את ההתנגדות שלו לתוכנית אוגנדה. הנה מה שהוא אמר: "עם ישראל הקריב כל כך הרבה קורבנות למען ארץ-ישראל, הגיר את דמו למענה במשך זמן רב כל כך, התפלל קרוב לאלפיים שנה לשוב אליה וקשר את תקוותיו הכמוסות ביותר בתחייתה, עד שההסכמה להקים לנו בית לאומי בארץ אחרת נראתה לנו כבגידה בכל הדורות הרבים של יהודים שנאבקו ומתו לשם חידוש עצמאותנו בארץ-ישראל". סבי זכה לעלות לארץ-ישראל ולנטוע בה שורשים, והוא נקבר בהר-הזיתים, במקום שמשקיף על מושא חלומותינו. בנו, אבי, בנציון, זיכרונו לברכה, פעל למען כינון המדינה וזכה לראות בהקמתה. הוא איבד בהגנתה את היקר לו מכול, את אחי יוני. ואני, בנו, עומד כאן בפעם השלישית היום כראש ממשלת ישראל. סבי נתן וסבתי שרה, אבי בנציון ואמי צילה, ואחי האהוב יוני, זיכרונם לברכה, הם נמצאים כאן עמי היום, יחד עם משפחתי האהובה, רעייתי שרה וילדי. ונמצאים כאן היום ויגיעו גם בהמשך בני משפחותיכם הנרגשים, ועמנו ניצבים כאן היום שרשרת הדורות של העם היהודי, שבכוח חזונם ותפילתם הגשמנו יחד את שיבת ציון וקוממיות עמנו. ואכן, בכוח החלום – החלום, הדמעות והדם שנספגו באדמתנו ובאדמת הנכר, הקים העם היהודי את מדינת ישראל. מטרתנו העליונה היא להבטיח את עתידו של העם היהודי, על-ידי הבטחת עתידה של מדינת ישראל. אין עתיד לעם היהודי בלי מדינת ישראל, זה שורש הקיום שלנו. ועל כן, עם כניסתנו למשרדי הממשלה וגם למשרדים בכנסת, אנחנו מקבלים פיקדון יקר מכול מאזרחי ישראל; הם בעצם מפקידים בידינו את המדינה, ומצפים מאתנו שאנחנו נעבירה לממשלה הבאה במצב טוב יותר ממה שקיבלנו. על כן אני מבקש, ידידי, בהזדמנות הזאת, להודות שוב לחברי הממשלה היוצאת. בארבע השנים האחרונות ניווטנו בהצלחה את ספינת המדינה מול שתי סערות כבירות: סערה כלכלית עולמית וסערה ביטחונית אזורית. שתי הסערות הללו, שכמותן לא ראינו כמעט 100 שנים – שתי הסערות הללו עדיין בעיצומן. בארבע השנים הללו בנינו את גדר הביטחון שבלמה את המסתננים, הפסקנו את הירי היומיומי על ערי הדרום, הורדנו את האבטלה, שיפרנו את הישגי תלמידי ישראל, חיברנו את הפריפריה למרכז, החזרנו את גלעד שליט מהשבי, ועוד. ארבע שנים לאחר מכן אנחנו גאים שהממשלה החדשה מקבלת לפיקדון ישראל חזקה יותר, משכילה יותר, משגשגת יותר. עכשיו, חלק חשוב מהיכולת שלנו להתמודד בהצלחה עם האתגרים שניצבו בפנינו – עם רובם, לא עם כולם – חלק גדול מאוד מההצלחה הזאת היה כוח השותפות; שותפות ושיתוף פעולה שרווחו בין שרי הממשלה וחברי הכנסת במהלך ארבע השנים הללו. אני מאמין שהממשלה החדשה יכולה להתנהל באותה רוח של שותפות, באותה רוח של שיתוף פעולה. אני מאמין, אני מקווה, ואני מצפה לכך. אני מתחייב שהממשלה שלנו תפעל לשרת את כלל הציבור בישראל, לא רק חלקים ממנו. את כלל אזרחי ישראל. אלה שמיוצגים בקואליציה ואלה שמיוצגים באופוזיציה. אנחנו מייצגים את כולם. אני יכול להגיד לכם, ולא אגלה פה סוד מדינה, שמלאכת ההרכבה הייתה קשה. ידידי, אתה מחייך, אבל זה כמו קובייה הונגרית. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אני יודע. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הייתה דרושה הרבה תושייה ישראלית לסדר את הקובייה הזאת במקום. <קריאה:> במקום – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אתם יודעים, משהו מוזר קורה – אתה לא תמיד יודע אם כל ריבוע נופל בדיוק במקום הנכון. אבל הדבר המופלא שקורה – ואני רואה את זה לאורך שנותי בשירות הציבורי ­­– זה כשאדם מסוים נכנס לתפקיד הוא מגלה עולם ומלואו. הוא נשאב פנימה, הוא לומד אותו והוא נדבק בהתלהבות לבצע, לחולל שינוי; הוא נדבק בתהליך היצירה והעשייה. ואני בטוח, אין לי שום ספק, שזה עומד לקרות בממשלתנו, כפי שקרה בממשלה החולפת. יש פה צוות מנוסה בצד צוות רענן וצעיר, והשילוב הזה יכול לתת תמורות גדולות מאוד למדינת ישראל, תמורות שהעם מחכה להן, שינויים שהוא מייחל להם, ובראשם כמובן ­– להגדיל באופן דרמטי את ההשתתפות בנטל הלאומי, לפעול להפחית באופן דרמטי את יוקר המחיה, ובראש ובראשונה את מחירי הדירות – להגדיל את מלאי הדירות. אנחנו נפעל להתמודד עם כל הסוגיות הללו וגם עם אחרות, וחלקן הוזנחו זמן רב. יש לנו הזדמנות פז לטפל בהן, ושיתוף הפעולה הזה יכול לתת לנו את היכולת לתת מענה לתקוות של רבים רבים מאזרחי ישראל. אבל אני חייב להגיד לכם שכראש ממשלת ישראל אין לי הפריבילגיה – אדוני, אתה תקפיד על עברית – אין לי המותרות להזניח את הטיפול באתגרים החיצוניים שעמם מתמודדת מדינת ישראל, כי שעה שאנחנו פועלים לשיפור החיים בישראל, אנחנו בראש ובראשונה חייבים להבטיח את קיום החיים במדינת ישראל. וזו הסיבה שהעדיפות הראשונה במעלה של הממשלה החדשה תהיה הגנה על ביטחון המדינה ואזרחיה. אינני מפריז כשאני אומר שהאיומים גדולים מתמיד. ייתכן שהם גדולים ממה שהיו מאז הקמת המדינה, ואפילו מאז הפרקים הקשים שידענו בעשרות השנים הראשונות של עצמאותנו. אנחנו עומדים בפני איומים גדולים מאוד: איראן ממשיכה במירוץ שלה להשיג פצצה גרעינית. היא ממשיכה בהעשרת האורניום לייצר פצצה. בספטמבר הצבתי באו"ם קו אדום. איראן טרם חצתה אותו, אבל היא מתקרבת אליו. אסור לתת לה לחצות את הקו הזה. סוריה מתבקעת ומקרבה פורצים החוצה כלי נשק מן הקטלניים ביותר עלי תבל, וארגוני הטרור עוטים עליהם כמו חיות טרף שעטות על פגר. ישראל תנקוט את כל הצעדים הדרושים כדי למנוע מאותם כלי נשק ליפול בידי ארגוני הטרור. לצד המאבק בסכנות מצד איראן וסוריה ומצד "חיזבאללה" ו"חמאס", הממשלה החדשה בישראל תפעל לקידום השלום והיציבות באזור. אנחנו מחויבים להסכמי השלום עם מצרים וירדן; אלה עוגני היציבות במזרח התיכון וצריך לשמור עליהם מכל משמר. זאת המדיניות שלנו. זאת חייבת להיות גם המדיניות של שכנינו, ואני מאמין שכך יהיה בשנים הקרובות. הממשלה החדשה בישראל מושיטה את ידה לשלום עם שכנינו הפלסטינים. ישראל הוכיחה פעם אחר פעם שהיא מוכנה לפשרות בתמורה לשלום-אמת, והמצב היום איננו שונה. מול שותף פלסטיני שמוכן לנהל משא-ומתן בתום לב, ישראל תהיה מוכנה לפשרה היסטורית שתסיים את הסכסוך עם הפלסטינים אחת ולתמיד. זה לא יהיה קל, והדרישות לא יכולות להיות רק מישראל, וכדי שזה יצליח חייבות להיות דרישות הדדיות. גבירותי ורבותי, בעוד יומיים אני אקבל, יחד עמכם, את פניו של הנשיא אובמה בביקורו הראשון כנשיא בישראל. זאת תהיה הזדמנות עבורי והזדמנות עבור שרי הממשלה וחברי הכנסת להביע הכרת תודה לנשיא אובמה – הכרת תודה על העמקת השותפות הביטחונית, האסטרטגית והמודיעינית בין ארצות-הברית וישראל בארבע השנים האחרונות; על המשך הסיוע האמריקני לישראל בהתמודדות עם צורכי ביטחון אדירים שיש לנו, וזה בשעה שארצות-הברית ניצבת בפני קשיים כלכליים קשים מאוד; והערכה על התמיכה ב"כיפת ברזל", על ההגנה על ישראל באו"ם ועל דברים רבים נוספים שלא את כולם ניתן לפרט. מעל הכול, הביקור הזה יעניק לישראל את ההזדמנות להביע את הכרת תודתנו העמוקה לעם האמריקני ולעומד בראשו; לתת ביטוי לידידות הזאת בין שני העמים, שהיא – על-פי בדיקות אובייקטיביות, כך אומרים לי אתמול ­– בשיא של כל הזמנים. אין ישראלי שאיננו רוחש חיבה ואהדה לארצות-הברית, ויש הרבה מאוד אמריקנים שרואים בישראל את בעלת-בריתה האיתנה, בין האיתנות ביותר של ארצות-הברית ברחבי העולם. אני מצפה לדון עם נשיא ארצות-הברית באתגרים הגדולים שניצבים בין שתי המדינות שלנו, ולעבוד יחד אתו בארבע השנים הבאות כדי לקדם את השלום והביטחון באזור. המזרח התיכון עובר היום תמורות היסטוריות. אמרתי שהתמורות הללו טומנות בחובן סכנות גדולות לישראל, אבל הן גם טומנות או מייצרות הזדמנויות מסוימות. ממשלת ישראל החדשה תידרש לגלות מספיק אומץ לב כדי להדוף את הסכנות הללו ומספיק תבונה ותושייה כדי לנצל את ההזדמנויות. שעה שננווט את מדינת ישראל במים הסוערים שלפנינו, אני מבטיח לעם ישראל שלעולם לא נשכח את האחריות הכבדה המונחת על כתפינו – להגשים במלואם את חלומות אבותינו, להיות עם חופשי בארצנו ולהבטיח את עתיד עמנו. אדוני, אני מבקש לקרוא עכשיו את חברי הממשלה לפי סדר השרים. <יצחק הרצוג (העבודה):> יש שר א' – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בנימין נתניהו – ראש הממשלה, שר החוץ ושר ההסברה והתפוצות; יצחק אהרונוביץ – השר לביטחון פנים; אורי אורבך – השר לאזרחים ותיקים; גלעד ארדן – השר להגנת העורף ושר התקשורת; אורי אריאל – שר הבינוי והשיכון; נפתלי בנט – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה – – <משה גפני (יהדות התורה):> יהודי לא מגרש יהודים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יהודי לא מגרש יהודים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – השר לשירותי דת – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יהודי לא מגרש יהודים. <משה גפני (יהדות התורה):> יהודי לא מגרש יהודים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – והשר לענייני ירושלים והתפוצות. <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בכל זאת אני רוצה לשמוע. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> יהודים לא מחרימים יהודים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני ימשיך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יעל גרמן – שרת הבריאות; משה יעלון – שר הביטחון; מאיר כהן – שר הרווחה והשירותים החברתיים; ישראל כץ – שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים; ציפי לבני – שרת המשפטים; לימור לבנת – שרת התרבות והספורט; עוזי לנדאו – שר התיירות; סופה לנדבר – השרה לקליטת העלייה; יאיר לפיד – שר האוצר; גדעון סער – שר הפנים; שי פירון – שר החינוך; יעקב פרי – שר המדע והטכנולוגיה; עמיר פרץ – השר להגנת הסביבה; יובל שטייניץ – השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין, המופקד על יחסים בין-לאומיים; סילבן שלום – שר האנרגיה והמים, השר לפיתוח הנגב והגליל והשר לשיתוף פעולה אזורי; ויאיר שמיר – שר החקלאות ופיתוח הכפר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה עם מירי רגב? <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> יושבת-ראש ועדת הפנים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לחבר הכנסת בנימין נתניהו, ראש הממשלה המיועד. אנחנו נשמע עתה את הדברים של יושבת-ראש סיעת העבודה ויושבת-ראש האופוזיציה המיועדת, חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בבקשה, גברתי. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת. שנייה אחת, גברתי, אנחנו נדאג לשקט ונתחיל. בבקשה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> כבוד נשיא המדינה שמעון פרס, יושב-ראש הכנסת התשע-עשרה, חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין – ברכות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> כבוד ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, יושב-ראש הכנסת השמונה-עשרה, חברי חבר הכנסת ראובן ריבלין, חברי הממשלה היוצאים, חברי הממשלה הנכנסים ובני משפחותיהם, חברי הכנסת, אורחים נכבדים, אזרחי ישראל, רוח של חגיגיות מסוימת שורה תמיד על היום הזה, שבו מושבעת ממשלה אשר נבחרה באופן דמוקרטי וגם הורכבה בהליכים דמוקרטיים. חגיגיות כן, בוודאי לבני המשפחות, שנמצאים כאן באולם ומתרגשים, וזה טבעי, אבל זה לא טקס ממלכתי, אלא אירוע מאוד מאוד פוליטי. בסופו של משא-ומתן ומיקח וממכר קואליציוניים, שאפשר לכנות אותם בכל שם חוץ משם אחד, פוליטיקה חדשה – אותם כיפופי ידייים; אותן מריבות על תפקידי שרים וסגני שרים; אותן בריתות של כדאיות: נתניהו-ליברמן, בנט-לפיד; חדש וישן, הכול ישן ומוכר, לא סימפתי, אבל צריך לומר: בהחלט בהחלט לגיטימי. ועל כן, כיוון שזה יום כל כך פוליטי, בואו נאמר כאן ועכשיו ומייד, ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים: אנחנו האופוזיציה שלכם. אנחנו פותחים אתכם היום הזה את הוויכוח הלאומי, את הוויכוח החד והנוקב על מהי המדינה, ועל מה אנחנו כאן, ומהו החזון הציוני, ואיך אנחנו מפרשים אותו ואיך אתם מפרשים אותו. אנחנו פותחים אתכם היום את המחלוקת המרה והאידיאולוגית, זו שבקמפיין האחרון וגם במשא-ומתן הקואליציוני טושטשה, מוסמסה, נעטפה במילים יפות ובקלישאות ובצלופן, כי יש לנו כאן כבר שתי מדינות לשני עמים; הן היו כאן כבר קודם, אבל ההרכב של הממשלה הזאת מחדד את שתי המדינות האלה באופן הכי כואב וחד שאפשר. אתם, ראשי כל המפלגות שמרכיבות את הקואליציה הזאת, אתם הנהגה שבעה, עשירה, שאומנם פיזית בתוך עמה היא יושבת, אבל ממש ממש מתקשה להבין מהו אותו עם. ארבעתכם – נתניהו, לפיד, בנט, לבני – מבוססים, באים ממשפחות מיוחסות, מעולם לא נאבקתם על פרנסה; כולכם קפיטליסטים, בואו נקרא לילד בשמו. יש שאתם מתבלים את הקפיטליזם הזה במילים רכות ונאות, אבל אתם, ארבעתכם, ללא יוצא מן הכלל, כל אחד בשפתו ובדרכו, מחזיקים בתפיסת עולם כלכלית ימנית, זו שמקדשת את השיטה הקיימת, את השיטה שהביאה אותנו למקום שבו הפערים בין עוני ועושר הם הגדולים בעולם המערבי, ואילו השתתפות המדינה שלנו בהוצאות האזרחיות של בניה היא הנמוכה בעולם המערבי. הפוך – פשוט הפוך – לחזון הציוני. ואני רוצה לומר בהקשר הזה מילה טובה לך, אדוני ראש הממשלה, וזה אחרי חודש וחצי שבו – אני יודעת – רצית אותנו בממשלתך, רצית מאוד. יריביך הפוליטיים אוהבים לומר עליך דברים מבטלים, שלא אחזור עליהם כאן – בכל זאת, כבר אמרתי: יש שמץ של חגיגיות באירוע הזה – והם מסרבים להבין שחוץ מכל מגרעותיך – ולמי מאתנו אין מגרעות – אתה אידיאולוג – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – אתה איש ימין מדיני וכלכלי באופן עמוק ואמיתי, ועל כן, היום הזה אנחנו פותחים, וגם ממשיכים, את המחלוקת בינינו. העובדה שבחודש האחרון, שבו דיברנו כמה וכמה פעמים, שנינו, ולשנינו היה ברור שאתה מעדיף את מפלגת העבודה בממשלתך על פני השותפים שבסופו של יום אתה יושב אתם בלית ברירה; למרות הרצון העז והאותנטי הזה, לא הצלחת – ועל כך אני מעריכה אותך – לא הצלחת להוציא מפיך בשיחות אתי מילים שיש בהן ולו רמז להכרה בכך שדרכך שגויה. לא הצלחת אפילו לסנן מבין שפתיך, אפילו כאמירה מעורפלת, שמשהו – משהו בהשקפת העולם שלנו הוא אולי, אולי, נכון. שאולי לא נכון שנהיה רק ג'ונגל שבו החזק שועט קדימה ומתעשר בלי גבול, והחלש, הקשיש, עובד הקבלן, המנקה, נשארים מאחור. שאולי לא נכון – אולי – שרווחי העתק מאוצרות הטבע, ששייכים לכולנו, ייאגרו בידיה של משפחה אחת, ואולי איזשהו חלק מכל אותם מיליארדים רבים צריך להגיע לעם. אולי. ואולי קצת לא הגיוני שהחברות העשירות ביותר פשוט לא משלמות מסים בכלל, ואילו בעלי עסקים קטנים ובינוניים כורעים תחת הנטל. ואולי, אולי לא בסדר שרוב העובדים הסוציאליים, למשל, הם כבר עובדי קבלן. לא יכולת אפילו לשקר – אני אומרת את זה לשבחך – ולומר את הדברים האלה. אז אולי אתה יושב עם שותפים שלא רצית, אבל אל דאגה, הם דומים לך, הם מתאימים לך. לא לחינם ההסכמים הקואליציוניים ריקים – ריקים מכל מחויבות לאזרחי המדינה, לעניים, למעמד הביניים, ששמו נישא לשווא. הם יעזרו לך לשמר את השיטה הקיימת. אל דאגה, הכול בסדר. אני מאמינה ויודעת שלחלק מכם יש כוונות טובות, אבל הדרך לגיהינום החברתי והכלכלי רצופה בכוונות טובות. בתקופת הבחירות התראיין איש יש עתיד, שר המדע והטכנולוגיה בקרוב, יעקב פרי, ואמר שהוא – הוא מעמד הביניים. תרשו לי לגלות לכם, ובמיוחד לך, שר האוצר המיועד יאיר לפיד, אתה שהגדרת את עצמך כש"ס של מעמד הביניים: מי שהרוויח בשנה שעברה 2.3 מיליון שקלים על 60% משרה ובשנה הקודמת 3.7 מיליון שקלים, הוא לא מעמד הביניים. זה עמוק עמוק בתוך המאיון העליון, בואכה האלפיון. אתם יודעים כמה כאלה שהשתכרו שכר כזה יש במדינה? 10,000 איש; 10,000 – שליש מנדט. חצי מהעובדים במדינה באותן שתי מדינות לשני עמים מרוויחים פחות מ-6,000 שקלים, 3 מאיות ממה שפרי הרוויח. חצי מהעובדים בישראל – מעמד הביניים. זה מעמד ביניים נמוך, אבל בואו נדבר על מעמד הביניים הגבוה, העשירון השמיני-תשיעי – 15,000 שקלים בחודש, זה פחות מעשירית ממה שפרי הרוויח. לא על שכר כל כך צורם ביחס למה שמתרחש בחברה הישראלית, על 60% משרה, אני רוצה לדבר עכשיו – בזה ובעוד הרבה פרטים נטפל ביד קשה בהמשך, אל דאגה; לא על זה אני רוצה לדבר, אלא על העיוורון, על חוסר ההתמצאות, על הניתוק ממה שקורה בחברה הישראלית. מי אמר שאין שתי מדינות לשני עמים? הנה לכם – שתי מדינות לשני עמים. תנו לי לספר לכם על מעמד הביניים בישראל האמיתית. אני רוצה לספר לכם על זוג אחד, אמיתי לגמרי, שלומי ויעל, אנשים אמיתיים. שלומי מורה בן 35, יעל פסיכולוגית קלינית של ילדים בת 36. יש להם שני ילדים. שניהם עובדים כאילו במשרד החינוך, כאילו באגף הרווחה בעירייה. בפועל שלומי הוא מורה קבלן, יעל עובדת של עמותה – שכר זעום, אפס ביטחון תעסוקתי, אין דמיון לשכר של עובד משרד החינוך, הלנות שכר, סכנה תמידית להפסקת התקשרות. אבל נניח, רק נניח, ששלומי ויעל היו חוזרים הביתה מיום עבודה מפרך ויודעים שהבן הגדול שלהם, עומר, שהוא בכיתה ב', נמצא במערכת חינוך טובה וחינמית – היא טובה, אבל היא לא חינמית – ונניח שיעל ושלומי היו יכולים להסתפק בביטוח הבריאות הממלכתי, שעבורו הם משלמים כל חודש דרך תלוש השכר, ונניח שהם היו יכולים לנסוע למקום עבודתם בתחבורה ציבורית נגישה, זולה, איכותית, ולא להמשיך להחזיק רכב, שזה יקר בטירוף, ונניח שהם יכלו לקנות לעצמם דירה קטנה ולא לשלם שכר דירה שמכלה כמעט את כל מה שהם מרוויחים. נצטרך רק להניח כי מול השכר הנשחק הם גם צריכים יותר ויותר לשלם מכיסם על אותם שירותי בסיס, על אותם שירותי בסיס שאתם הולכים לקצץ בהם עכשיו בתקציב הקרוב. איפה הכסף? לא אצל שלומי ויעל. לא בקרן ההשתלמות של יעל, כבשת הרש שלה, שאותה אתם מתכוונים למסות; לא במע"מ שאתם מתכוונים להטיל, שיעלה את מחיר החיתולים החד-פעמיים שהם קונים לתינוק שלהם; לא בקיצוץ האימתני שאתם מתכננים, שיחייב אותם לשלם יותר על חינוך ועל בריאות; לא בהמשך ה-outsourcing, מיקור-החוץ, שכולכם מסכימים עליו במשרדי הממשלה, שייצור עוד עובדי קבלן כמותם. הוא במקומות אחרים, שבהם אתם מסכימים כאיש אחד כולכם לא לגעת, במקומות שבהם אוצרות הטבע שלנו נבזזים בידי מעטים, ויש עוד דוגמאות רבות. אתם תלכו לשלומי ויעל, ומהם תתבעו לשאת בנטל. לא, זה לא שוויון בנטל. חשוב לי לומר שזה לא על כסף; זה על חברת מופת, זה על כלכלה הוגנת, זה על חברה צודקת, זה על חברה חזקה ומלוכדת, זה על ערכים של הוגנות והזדמנויות שוות ככל האפשר, לכל בני-האדם, בלי הבדל גזע, דת, מין, מצב סוציו-אקונומי, ימין–שמאל, יהודים–ערבים, חרדים–חילונים, נשים–גברים. זה על הזכות לחיות חיים נורמליים, שהם לא רק חיים של הישרדות; הזכות להתפרנס בכבוד; הזכות לבריאות, הזכות לחינוך ולהשכלה; הזכות למשפט צדק לעני ולעשיר; הזכות לקורת גג לראשנו; הזכות ללכת לקולנוע, לטוס לחו"ל בזול פעם בכמה שנים, לממן שיעור גיטרה לילד, משחק מחשב; הזכות לקנות גם מילקי, גם עוף וגם אבוקדו; הזכות למקרר מלא ולארוחה משפחתית שכיף להסב סביבה אל השולחן; הזכות לשקט נפשי שיאפשר לנו לתכנן את חיינו ואת חיי ילדינו ולא רק לשרוד, וגם לשגשג ולתרום לחיי התרבות והפיתוח, והקידמה והמדע, שזה תפקידם של אזרחים טובים, אבל גם תפקידה של המדינה להבטיח זאת לאזרחיה. כי הציונות מעולם לא הסתפקה בהקמת חברה, אלא באה תמיד כדי לרקום חזון ולממש אותו בדבר השאלה באיזו חברה נחיה – כן, זאת מחזון הנביאים, זאת שרוקמת שאיפה לחיי צדק ושלום, כי ציונות אמיתית היא מדינה של כולם, על-ידי כולם, למען כולם. ואתם היום מכוננים כאן ממשלה שיש בה נציגות חסרת תקדים להון הגדול מצד אחד ולמפעל ההתנחלויות מהצד השני. הממשלה הזאת, עם כל הכוונות הטובות שלה – ולרבים מכם יש כוונות טובות – זאת ממשלת הדרה, לא ממשלה של אחדות: הדרת חרדים, הדרת עניים, הדרת ערבים, הדרתם בעצם של רוב אזרחי המדינה. שוויון בנטל? שוויון בנטל הוא לא רק גיוס של כמה חרדים אולי בעוד כמה שנים, וגם זה כנראה לא יקרה. שוויון במובנו העמוק, האמיתי, היסודי – על זה אנחנו מדברים. אתם הולכים להיות ממשלה שתקבע באופן חד ואכזרי את גורלו לעתיד של כל תינוק שנולד ברגע זה לפי המקום שנולד, מינו, גזעו, צבעו, מעמדם הסוציו-אקונומי של הוריו – אם הם עניים או עשירים – משום שאין שום דבר חדש, יש רק ישן. קראתי טוב טוב את ההסכמים הקואליציוניים, שגם הם בדרך כלל לא מתממשים, אבל אפילו הבטחה אין שם, אפילו התקווה לא שם. שלושה סדרי-יום יש במדינה שלנו: כלכלי וחברתי, מדיני וביטחוני ואזרחי. תמונת הניצחון שלכם היא ממשלה בלי חרדים. מה עשיתם בזה? מה השגתם? גיוס של כמה בני ישיבות – אולי הוא יתקן את התיקון העמוק של החיים שלנו כאן? כלכלית וחברתית אתם מהלכים בדיוק באותו נתיב שיצר נתניהו, מדינית אתם ממשלת ימין לכל דבר, וסדר-יום אזרחי, זה שאולי אחרי שהשלכתם את החרדים הייתם יכולים ליצור – גם פה לא השגתם כלום. אפילו ברית זוגיות, אותה גרסה מרוככת ורפה של נישואים אזרחיים – גם את זה אין לכם. אז על מה? ספרו לנו, מה חדש? מעולם לא נראה החדש הזה כל כך ישן. ביום רביעי, אדוני ראש הממשלה, יבקר בישראל נשיא ארצות-הברית ברק אובמה. לפני 20 שנה, בטקס חתימת מסמך העקרונות הישראלי-פלסטיני, אמר ראש הממשלה המנוח, יו"ר מפלגתי, יצחק רבין, כך: "אומר לכם, הפלסטינים: נגזר עלינו לחיות במשותף על אותה כברת אדמה באותה ארץ. אנו", אמר החייל יצחק רבין, "החיילים שחזרנו משדות הקרב חמוצי בגדים מדם, אנו שראינו את בני משפחותינו וחברינו הטובים מתים לפנינו, אנו שבאנו מארץ שהורים קוברים בה את ילדיהם, אנו שלחמנו בכם, הפלסטינים, אומרים לכם היום בקול צלול: די לדמעות ולדם, די. אנו מייחלים ורוצים לפתוח פרק חדש בספר העצוב והמשותף שלנו, פרק של הכרה הדדית, פרק של שכנות טובה, פרק של יחסי כבוד, של הבנה, ידידות". אני מתקשה לראות אותך, אדוני ראש הממשלה, אומר את הדברים האלה, שיש בהם כל כך הרבה חזון, והשלמה, ופיכחון, ודרך ארוכה שעשה יצחק רבין, וויתור, ופרגמטיזם בלי רומנטיקה. אבל דבריך כאן ועכשיו היו חשובים – הקשבתי לנאום שלך – הם צפנו בתוכם הבטחה, וכנגד נתונה לך הבטחתנו: והיה, גם אם לא תגיע לאמירה הזאת של יצחק רבין, וגם אם לא תכונן שלום כולל במזרח התיכון; גם אם לא נגיע לחזון של שלום כולל שבו גוי אל גוי לא יישא חרב ולא נדע עוד מלחמה; גם סתם הסדר ביניים – גם אז, גם אם תגיע לרגע הזה, רגע אמיתי – לא נאום בר-אילן מס' 2, לא דגמון של תהליך שלום, גם לא רק הקפאת התנחלויות – לא, הסדר ביניים ערב חתימה, ותיתקל בקשיים בממשלה שהרכבת, כי אז נתונה לך הבטחתנו – ואני מבטיחה לך וחוזרת ומבטיחה מה שאמרתי לך בארבע עיניים, ואני אומרת זאת כאן מעל הדוכן: נתונה לך הבטחתנו לשקול מחדש ובכובד ראש את הצטרפותנו לממשלה כדי לאפשר לך לכונן את המהלך הזה. לפני סיום, אני רוצה לומר מילה על חברה שלי שנפטרה השבוע, חברת הכנסת מרינה סולודקין; היא הייתה חברתי מהיום הראשון שלי בכנסת. אִתה חוקקתי את החוק הראשון שלי, יחד עם השר גדעון סער, שיושב פה, חוק הזכות לעבודה בישיבה. אִתה ניהלנו את הקרב נגד תוכנית ויסקונסין, יחד עם חברים נוספים כאן, אורלי, חיים. הציבור הישראלי הוותיק פספס את מרינה. הוא הכיר אותה דרך הדמות שלה ב"ארץ נהדרת". הוא לא ידע שמדובר באישה חכמה וחריפה בצורה יוצאת דופן, עם השכלה כלכלית מרחיקת לכת, עם ראיית-מקרו היסטורית, כלכלית, פוליטית, ויחד עם המקרו היא ידעה לעזור לאלפי אנשים במצוקה עזרה אמיתית, עמוקה. דלתה הייתה פתוחה לא במובן הקלישאתי של המילה – פתוחה באמת. היא הייתה יועצת נהדרת. היה לה מחשבון קטן בראש שחישב הכול, ציבורית, מוסרית, פוליטית, ערכית, והיא ידעה את התשובה הנכונה. הפסדנו פרלמנטרית נהדרת. הדרך שבה הלכה לעולמה היא דרך עצובה מאוד. רבים מאתנו – כל מי שזכה להכיר אותה אוהב אותה, מוקיר אותה, מעריך אותה, את אומץ לבה, את יושרה, את הדרך שבה לפעמים כשנמאס לה בדיונים מייגעים להסביר כמה דבר לא צודק קורה, או כמה דבר צודק צריך לקרות, היא פשוט הייתה צועקת עם המבטא שלה: בושה, בושה. וכולנו ידענו שנחצה קו ועכשיו צריך להתעשת ולעשות משהו. יהי זכרך ברוך, מרינה. את תישארי נצורה בלבנו לתמיד, פרלמנטרית יוצאת דופן ואישה מדהימה. ולסיום: מנחם בגין המנוח אמר, בעת השבעת ממשלת אשכול ביוני 1963, בנאום אופוזיציוני, כהרגלו: "תיעלם הנקמנות והנטרנות ותקום יריבות – חריפה, אך הוגנת ומכובדת". אני מבטיחה לכם אופוזיציה חריפה, שלא תיתן לכם מנוח ולא תאפשר לכם לפגוע במי ששלחו אותנו לייצג אותם וגם לא במי ששלחו אתכם לייצג אותם, אבל הוגנת ומכובדת; אופוזיציה עניינית, פטריוטית, לפחות לשיטתנו, כזאת שלא תהסס להתייצב לצדכם ולתמוך בכם בכל דבר צודק והגון שתבקשו לעשות. בהצלחה לכם, שרי הממשלה החדשים, בהצלחה לחברי באופוזיציה. מי ייתן ונצליח כולנו במעשי ידינו לטובת כולם, בלי הבדל גזע, דת, מין, עושר ועוני. חג פסח שמח וכשר לכל בית ישראל, חג פסחא שמח לנוצרים, חג חירות לכל אזרחי ישראל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, יושבת-ראש האופוזיציה המיועדת. מזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> חברי הכנסת והקהל מתבקשים לקום ולכבד את הנשיא ביציאתו. כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה מאולם המליאה.) נא לשבת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. אנחנו עוברים לדיון הסיעתי. הוועדה המסדרת קבעה מסגרת דיון של שעתיים. אנחנו מבקשים מאוד להקפיד על הזמן שהוקצב לכל דובר ודוברת. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת חוטובלי, הליכוד ביתנו. גברתי, שלוש דקות לרשותך. חברי הכנסת, אני אבקש שקט. ראשונת הדוברים, כפי שאמרתי, חברת הכנסת ציפי חוטובלי, הליכוד – ישראל ביתנו. שלוש דקות לרשותך. אחריה – נציגת יש עתיד יעל גרמן; שש דקות. <ציפי חוטובלי (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, ברכות למינוי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <ציפי חוטובלי (הליכוד ביתנו):> ממשלת ישראל, הממשלה ה-33, רגע לפני שאת יוצאת לדרך – כל ממשלה והאתגרים שלה, כל ממשלה והייחודיות שלה. הממשלה ה-33 תיוחד בשני דברים בעיקר: הדבר הראשון הוא הפנים החדשות. לממשלה מצטרפים כוחות חדשים מבחוץ, שבאו והצהירו לפני הציבור שהם מביאים אתם פוליטיקה אחרת. כמי שנמצאת ארבע שנים בבית-המחוקקים אני חייבת לומר שהמקצוע שכולם כל כך אוהבים לשנוא, מקצוע הפוליטיקה, הוא מקצוע ראוי. הוא מקצוע שראוי לתת לו את הכבוד שלו. ראוי שתהיה לנו אופוזיציה טובה, ראוי שתהיה לנו ממשלה טובה, וראוי לכבד את הפוליטיקה הישנה, כי פוליטיקה במהותה היא שימוש בכוח כדי להגשים ערכים. ממשלת ישראל ה-33 הציבה לעצמה שני אתגרים מרכזיים, ואני מאוד מקווה שהיא תעמוד בהם. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת ציפי חוטובלי, נראה שעדיין אנחנו בתוך המהומה של הצגת הממשלה. רבותי חברי הכנסת, אני מבקש, כל אלה שעומדים ומדברים – אנא מכם, או לצאת החוצה או לשבת במקומכם. <ציפי חוטובלי (הליכוד ביתנו):> האתגר הראשון שיעמוד בפני הממשלה הזאת הוא אתגר השוויון בנטל. אני מאחלת לכל אלה שהתחייבו לציבור שיתרחש כאן סוף-סוף השינוי ההיסטורי ואנחנו נזכה לראות אנשים מכל המגזרים בישראל נושאים בנטל השירות בצבא הגנה לישראל. המציאות שבה 50% מתלמידי כיתות א' לא יוכלו לשרת בצבא הגנה לישראל היא מציאות בלתי נסבלת למדינה שבה אתגרי הביטחון ממשיכים ללוות אותנו גם בשנת העצמאות ה-64. אני חייבת לומר שאם ממשלת ישראל הנוכחית תצליח בנושא הזה, היא תהיה ממשלה שתיזכר לדורות. הנושא השני, שהוא לא פחות חשוב מהנושא הראשון, הוא מערכת החינוך. יש לנו שר חינוך חדש. היה לנו שר חינוך מצוין, והגיע שר חינוך חדש שהציב לעצמו כאתגר – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי ביציע, רבותי ביציע, תעשו את היציאה יותר מהר. סדרנים. <ציפי חוטובלי (הליכוד ביתנו):> – – את נושא לימודי הליבה. אני לא רואה כאן את שר החינוך, אבל אני רוצה לומר לשר החינוך הנכנס: כולם מדברים על לימודי ליבה, כולם מדברים על מתמטיקה ואנגלית. שר החינוך החדש הוא אדם שחובש כיפה לראשו. אני רוצה להזכיר לו שאנחנו מדינה יהודית. כדאי מאוד שבמסגרת לימודי הליבה ייכללו גם לימודי הליבה היהודית, לימודי תנ"ך והיסטוריה יהודית, שנזנחו עם השנים, איבדו מיוקרתם הציבורית, כי כאילו הדבר היחיד שחשוב הוא המבדקים הבין-לאומיים. אם באמת לשר החינוך החדש אכפת מהדרך שבה יצאו האזרחים החדשים ממערכת החינוך, חשוב מאוד שהליבה היהודית לא תהיה נפקדת מתחומי לימודי הליבה שיילמדו בבתי-הספר. אני חייבת לומר שהחדשים שהגיעו לכאן מלאים במרץ. רואים את זה ברכבים שממלאים את החניון, רואים את זה בנוכחות במליאה. בדרך כלל מדובר בהתלהבות של מתחילים. אני מאחלת לכולם שההתלהבות הזאת תלווה אתכם ארבע שנים, שנזכה לראות את הממשלה הזאת מעבירה חוקים טובים למען האזרח ושומרת על ארץ-ישראל. אף שיש מחלוקת מדינית בין ראשי הקואליציה, אני בהחלט מקווה שראש הממשלה, לקראת ביקורו של הנשיא אובמה, ידע ויזכור שיש לו קודם כול מחויבות לציבור הבוחרים שלו לשמור על חלקת הארץ הזאת, לא להפקיר אותה לזרים. וביחד אני מאוד מקווה שנצליח להוביל לשינוי אמיתי פנימה, שרק דרכו ניתן יהיה באמת להתקדם גם מול העולם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת ציפי חוטובלי. תעלה חברת הכנסת יעל גרמן. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אנחנו מתחלפים בסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> אין שום בעיה. חבר הכנסת מיקי לוי. רבותי. שש דקות, אני מבין. רבותי, אני מכניס את המערכת לסדר. עד הרגע הזה, אני יודע, בתקופה של החודשיים האחרונים, זמנים לא הובאו בחשבון בכלל. מאחר שכרגע יש זמנים קצובים לכל דובר, אני אאפשר את הדקות של הדובר, ובמידה שיתאפשר עוד מעט אני אתן את האפשרות. לרשותך שש דקות. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, ראשית, ברצוני לברך בברכת דרך צלחה את הממשלה החדשה שהוקמה בראשותו של ראש הממשלה מר בנימין נתניהו. אין לי ספק כי השרים הנבחרים יעשו את המרב והמיטב לעתיד לבוא. כבר הערב, עם סיום השבעת הממשלה, מתחילה עבודה קשה עם אתגרים עצומים בתחום הכלכלי-חברתי ובתחום המדיני. אלה עומדים לפתחה של הממשלה הנבחרת. הציבור הישראלי אמר את דברו, אמירה ברורה, אמירה אשר הכתיבה הקמת קואליציה זו בשיתוף, בשותפות מלאה, בין הליכוד ביתנו, מפלגת יש עתיד והבית היהודי. זוהי הכרעה דמוקרטית, וראוי כי נקבל ונכבד הכרעתו של הציבור בישראל. כאשר מנהלים משא-ומתן, מדרך הטבע לא משיגים את מרב התוצאות ותפיסות העולם שהנך מאמין בהם. יש צורך להתפשר. הרכבתה של קואליציה זו היא שידוך בין השקפות עולם. נקרתה בפנינו ההזדמנות להוביל חוזה חברתי אזרחי, לטפל אחת ולתמיד באי-שוויון בנטל, במצוקת הדיור, בהקניית לימודי ליבה לכלל תלמידי ישראל, בצמצום הפערים הבלתי-נסבלים בחברה הישראלית, וכן לנהל תהליך מדיני שיוביל בסופו לשתי מדינות לאום לנו ולשכנינו הפלסטינים. אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה להתייחס גם לתרבות השיח בבית הזה – וחברת הכנסת יחימוביץ, בבקשה האזיני לי. כחבר כנסת חדש, סגנון הדיבור והתייחסות האישית שלך, חברת הכנסת יחימוביץ, כלפי חברי אינה ראויה ואינה מכובדת, לתפיסתי. בימים האחרונים אני שומע אמירות בסגנון של מלחמה בממשלה, אופוזיציה לוחמת, לתקוף את משרדי השרים. ואני רוצה לשאול אתכם: על מה אנחנו מדברים? האם מדובר בממשלת אויב, חלילה? <היו"ר יצחק וקנין:> מיקי, אתה עדיין – זה היה עדין היום. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – שזה היה נורא עדין. <היו"ר יצחק וקנין:> מיקי, זה היה עדין. אני יכול להגיד את זה כמי שמנהל את הישיבה. <קריאה:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> שלי ידידתי, אני אשמח אם יחד נצליח לשנות את הסגנון בכנסת הזאת. <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא, לא. יש לנו דברים יותר חשובים לשנות – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> הסגנון הוא תרבות שיוצאת החוצה, וכולם מסתכלים עלינו. <שלי יחימוביץ (העבודה):> ותאמין לי שזה סגנון ממלכתי. <נחמן שי (העבודה):> זו שפה פרלמנטרית. <שלי יחימוביץ (העבודה):> זו שפה פרלמנטרית. <מיקי לוי (יש עתיד):> אם זו שפה פרלמנטרית אני בוש ונכלם, אני אומר לכם. <קריאה:> לא, לא. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אל תתבייש – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אני, ברשותך, מבקש להמשיך. זוהי ממשלה נבחרת שהציבור נתן בה את אמונו אך לפני שבועות מספר, ובסקרי דעת הקהל האחרונים אף הביע בה את אמונו מחדש. אני מציע לכם, חברי לאופוזיציה, קצת יותר צניעות, קצת יותר ענווה ודרך ארץ. גם ביקורת, לגיטימית ככל שתהיה, אפשר להעביר בצורה עניינית ומכובדת. חברי חברי הכנסת, אינני מזלזל חלילה בתפקידה של אופוזיציה במדינה דמוקרטית, אך כחבר כנסת חדש וסגן טרי אני מבקש לשאול: האם האופוזיציה צריכה להתנגד רק לשם ההתנגדות? האם לא היה ראוי שתנצלו את המעמד המכובד הזה לברך את הממשלה החדשה ולקוות ביחד אתנו להצלחתה למען המדינה והחברה בישראל? הרי הממשלה הזאת רק הושבעה, רק יצאה לדרך, וכבר נשבעים שנלחמים בה כנגד כל החלטה, תהא אשר תהא. ואני מוסיף ושואל: לוחמת? לשם מה? הרי ראוי שתעניקו לפחות מאה ימים של חסד, כמו שהייתם מבקשים לעצמכם. אדוני היושב-ראש, יותר מכול אני מרים גבה על דרכה של מפלגת העבודה. אני רואה פה מולי חברים שמבקרים את דרכה של מפלגתי יש עתיד, אך ראוי לזכור שבממשלה הקודמת, שהייתה קיצונית וסקטוריאלית, הם היו שותפים מלאים. לולא פירק אהוד ברק ביוזמתו את מפלגת העבודה, הם היו יושבים במפלגה זו עד עצם היום הזה. לעומתכם, אנחנו נכנסים לממשלה כשותפים מרכזיים ומשפיעים, אחרי שניהלנו משא-ומתן ארוך ומכובד על העקרונות וההבטחות שלנו לבוחרים ששלחו אותנו לכאן; לעומתכם, אנחנו קבענו את הסדר של הממשלה ולא נגררנו אחריו; לעומת הממשלה שאתם ישבתם בה, שמנתה עם הצטרפותכם 39 שרים וסגני שרים – חלקם ללא תיק ומשרד – אנחנו נלחמים לצמצם משמעותית את גודל הממשלה. זאת ועוד, בהסכם הקואליציוני שאתם כה מרבים לצטט ממנו מובטח כי במסגרת השינויים בשיטת הממשל יתוקן החוק כך שהממשלה הבאה תמנה 18 שרים בלבד. בסיום דברי, אדוני היושב-ראש, אני מבקש לומר כמה מילים על משרד הרווחה, שאני קורא לו המשרד לביטחון חברתי, שבו יש לי הכבוד לכהן לצדו של ידידי שר הרווחה והשירותים החברתיים המיועד חבר הכנסת מאיר כהן. מי שמכיר את מאיר יודע שנושאי הרווחה הם חלק בלתי נפרד מסדר-יומו, עוד הרבה לפני שהצטרף ליש עתיד. גם אני לא נולדתי עם כפית של זהב בפי, והנושאים הללו אינם זרים לי. אני, אדוני היושב-ראש, בא משם. ולכן, על אף המציאות הכלכלית הקשה שבה אנו מצויים והצורך להתמודד עם גירעון עצום שירשנו, אין לי ספק שבהנהגתו של שר הרווחה המיועד נהפוך את משרד הרווחה לאחד המשרדים היותר-דומיננטיים בשנים הקרובות. בהזדמנות זו אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לאחל לכולנו חג חירות שמח. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. יעלה חבר הכנסת איתן כבל. אחריו – חבר הכנסת אורי אורבך. חבר הכנסת איתן כבל, לרשותך ארבע דקות. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש היוצא, חברי – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> כבר יצאתי, אדוני. <איתן כבל (העבודה):> מותר לי, אדוני היושב-ראש לשעבר, לומר באהבה: אני אוהב אותך. עשית פה עבודה מדהימה. אני אומר את זה בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים, ומגיעה לך מילה טובה. ככה, כולם היה להם ככה קצת קשה, אז – לי לא לקשה להגיד לך את זה. אוקיי. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> תודה רבה. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה היוצא, הייתי אומר, איזו באסה, גם הנכנס, כי – הייתי רוצה לחשוב שאולי אנחנו מקבלים כאן איזו ממשלה אחרת, כיוונים אחרים, דרך אחרת. אבל למרות זאת, זה יום חגיגי, ואני בכל זאת אומר לממשלה הזאת בהצלחה, ואני אומר זאת מכל הלב, ולא רק עקב הקלישאה, או מתוך הקלישאה, שזאת ממשלה של כולנו. בסופו של עניין חשוב לומר גם את המילה הטובה בעניין הזה. השרות והשרים החדשים, או בממשלה היום נקרא להם אחי ואחיותי, היום הזה הוא שלכם, ואני באמת לא רוצה לקלקל את מצב הרוח, אלא לחדד כמה נקודות, בוודאי אחרי הנאום של יושבת-ראש האופוזיציה, שדיברה בשפה מאוד ברורה וחד-משמעית, ובעצם התוותה את הדרך – לאן הדברים הולכים כאן בזמן הקרוב. חבל שיאיר לפיד יצא. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אני פה. <איתן כבל (העבודה):> אתה פה? אז סליחה, לא ראיתיך, אני מתנצל. הממשלה הזאת, אדוני, נעטפה בעטיפת צלופן זוהרת ומרשרשת. העטיפה הזאת כללה הרבה אמירות – ואני אומר את זה לך, השר, שר האוצר לעתיד – הרבה אמירות של: אחי, אחינו, פוליטיקה אחרת, פוליטיקה חדשה; ובתוך כל זה, חשוב לי לומר לך, נגמרו המילים. מילה היא מילה, נגמרה המילה, מתחילים לעבוד על המילים, וזה מבחן גדול, גדול מאוד, פה, בבית הזה. זה לא רק עניין של לבוא ולחשוב שכל מה שהיה עד עכשיו זה הסיפור האמיתי – עוד לא התחלנו, אדוני היושב-ראש; המשימות העומדות לפנינו הן עצומות, גדולות, כי כשאנחנו מדברים על ממשלה אחרת, ובסופו של עניין אנחנו מוצאים את עצמנו כמעט – עם ממשלה שיש בה קרוב ל-30 שרים וסגני שרים, איך להתייחס לזה – כדיבור הישן או הדיבור החדש? כשאומרים: נקים את הכול ונעשה את הכול החל בקדנציה הבאה, נו באמת, אני אומר לך, יאיר, מכל הלב, כבר מעכשיו סובבו אותך? <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> מה שרואים פה לא רואים משם. <איתן כבל (העבודה):> סליחה, לא, אני אומר את זה בהן צדק, אתה יכול באמת לצחוק, יאיר, כי ככה זה מתחיל – אתה מתחיל גבוה גבוה, והקרב הוא קשה, כי אם יש מבחן שלא הזכרתם אותו אפילו פעם אחת, זה הנושא המדיני. <מאיר שטרית (התנועה):> תצעק, תצעק, אנחנו שומעים גם פה. <איתן כבל (העבודה):> הפלסטינים לא נעלמו מפה, הם כאן, והם פה, והמשברים עוד יהיו לפנינו. אז עכשיו הטרנד הוא לדבר סביב נושאים חברתיים, ואני בעד, אבל לא להזכיר כמעט במילה את הנושא אולי המרכזי שאתו נצטרך להתמודד, בכל הכבוד לבנט, עמדותיו ברורות וידועות, אמירותיו חדות, הייתי באמת מצפה שהמפלגה השנייה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת כבל, אני מוסיף לך עוד דקה, אבל תסיים בדקה הזאת. <איתן כבל (העבודה):> אני אסיים. אומר לך, שטרית, בחייך, מה, אתה כבר עושה לו העברת תיק? תן לו להקשיב. <מאיר שטרית (התנועה):> כבר גמרת מהזמן שלך, מה – – – לדבר, לא לדבר? <איתן כבל (העבודה):> פוליטיקה חדשה, שטרית. <מאיר שטרית (התנועה):> תדבר – – – <איתן כבל (העבודה):> סליחה, אתה מפריע לי, שטרית. <מאיר שטרית (התנועה):> אני לא מפריע. <איתן כבל (העבודה):> מאיר, אני מבקש ממך, אפילו כחבר. <היו"ר יצחק וקנין:> כחבר הוא מאפשר. <איתן כבל (העבודה):> נו, באמת. <מאיר שטרית (התנועה):> איתן, באלימות – – – <איתן כבל (העבודה):> לכן אומר לכם, חברי חברי הכנסת, לסיום, אני באמת באמת באמת מאחל לכם הצלחה, מכל הלב מאחל הצלחה לממשלה, אבל תזכרו, אנחנו נהיה פה אופוזיציה לוחמת, שלא נוותר, שטרית, על כלום, לא כמו האופוזיציה הרופסת שאתם הייתם בפעם הקודמת. אני מתחייב שאנחנו נעשה את עבודתנו נאמנה כשליחי אמת של הציבור, כדי שגם אתם תעשו את שליחותכם באופן נאמן. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איתן כבל. <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת רוברט אילטוב, יואיל כבודו לשבת, ואם יש איזה קריאות ביניים, בישיבה לעשות אותן. יעלה חבר הכנסת אורי אורבך, ואחריו – חבר הכנסת אלי ישי. חבר הכנסת אורבך, שבע דקות לרשותך. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כולם מאחלים לנו כאן הצלחה, ועוד מכל הלב, איתן כבל – מכל הלב – על זה אמרתי פעם למישהו: אני מאחל לך הצלחה וצופה לך כישלון. <איתן כבל (העבודה):> נשמה שלי, אתה חבר שלי. <אורי אורבך (הבית היהודי):> לא, לא, בסדר, להפך. <איתן כבל (העבודה):> אם הייתי גמלאי ותיק שלך כבר הייתי מקבל התקף לב. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני מאחל לך שתהיה גמלאי. אדוני יושב-ראש הכנסת היוצא חבר הכנסת רובי ריבלין, יש משפט במקורותינו שאומר: כשם שקיבלתי שכר על הדרישה כך אקבל שכר על הפרישה. בהקשר אחר. אדוני, לא רק כביטוי, כלומר גם על הדרך שבה הפעלת את הכנסת והנהגת אותה, וגם על הדרך שבה עזבת את תפקידך – – – <בנימין בן-אליעזר (העבודה):> אתה גם מייצג את הגמלאים. <אורי אורבך (הבית היהודי):> עוד נכונו לו עלילות אבל. – – – גם על הדרך שבה הנהגת את הכנסת, וגם על הדרך שבה עזבת את תפקידך, בהחלט אנחנו מודים לך, ורואים בזה אות ומופת. הממשלה הנכנסת, בשעה טובה, קוראים לה רבים פה בין חברי הקואליציה החדשה "ממשלת ההזדמנות". אחת ההזדמנויות שאני מקווה שתמוצינה זה השבת הציונות הדתית המאורגנת ואוהביה הרבים למרכז הזירה הפוליטית, בזכות הכוח הפוליטי שהבוחרים והקדוש-ברוך-הוא העניקו לנו בבחירות האחרונות. אני מקווה שמה שראינו בחודש האחרון, כן, בעמדת המגשר והמפשר בתוך הקואליציה, יהיה נכון גם בחברה ובציבוריות הישראלית – בין חילונים ובין חרדים, וגם בתוכנו. אני לא משתמש הרבה במילה "אחי", כל אחד וסגנונו, אבל, ידידי החרדים, אל תמהרו לכנות בכינויי גנאי את הממשלה הזאת, עם כל ה"יהודי לא מגרש יהודי", וכל היבבה המופרזת הזאת; יש אופוזיציה ויש קואליציה, לפעמים אתם תהיו בקואליציה ואנחנו נהיה באופוזיציה, ולהפך. לא כל דבר זה הליכה לגולה, לא כל דבר זה חורבן, לא כל דבר זה ממשלת זדון. יש מחירים לא רק למעשים הפוליטיים, יש מחיר גם להתבטאויות פוליטיות קיצוניות, כשחברה שלמה חרדית יקרה משוסה על-ידיכם כדי להגיד שמי-יודע-מה-קרה. אז אני לא רוצה לומר בפטרונות – אנחנו נדאג לכם, ואנחנו נעשה; אתם ילדים מספיק גדולים, אזרחים שווים במדינת ישראל. אני מבטיח שאנחנו, ככל שבאחריותנו, ננהג בהגינות ובכבוד לכלל אזרחי המדינה, וגם לחברינו החרדים – וגם לאוכלוסייה החרדית, שיש לנו הרבה מאוד, כחברה, מה ללמוד מהדברים המצוינים שבה. התפקיד שלנו בממשלה הקרובה הזאת, תפקידה של הציונות הדתית המאורגנת, של הבית היהודי, יבוא לביטוי בכמה תחומים מרכזיים. בתחום הדיור והשיכון, שהביטוי שלו הוא הורדת המחירים, אבל גם בהחלט בבניית ארצנו למרחביה, בצד הזה של הקו הירוק ובצד הזה של הקו הירוק; בהורדת מחירים שתקל גם על צעירים וגם על מבוגרים לחיות; בשינוי משמעותי מאוד של שירותי הדת. זה לא שהכול רע בשירותי הדת, ידידי חברי הכנסת החרדים. שירותי הדת היו במידה רבה ושנים רבות בשליטה של הממסד החרדי, ויש דברים טובים. אבל אנחנו חושבים שיש מה לתקן בכיוון הממלכתי של שירותי הדת, לא רק בשירותים עצמם, הפיזיים, שאדם מקבל כמו שהוא מקבל בכל משרד ממשלתי אחר. יש מחלוקת בינינו לבין החרדים בתפיסה שלנו את מקומה של הדת במדינת ישראל; מדיניות הלכתית ולא רק פסיקת הלכה ליחיד, בסוגיות של גיור, בסוגיות של נישואין וגירושין, בסוגיות של כשרות, בסוגיות של שבת, ואנחנו מקווים שבמובן הזה אנחנו נצליח להחזיר עטרה ליושנה. ובצד העניין הזה ובצד הדברים הכלכליים שהזכרתי, יש גם האחריות העתידית שלי – הטיפול באזרחים הוותיקים. אני מודה שאני לא משתגע על המילה "גמלאים", אף שהיא מאוד מקובלת, כי כשאומרים על אדם "גמלאי", זה כמו שאומרים על אדם-אזרח שהוא נישום. <היו"ר יצחק וקנין:> אורי, לפחות יש קטע שאני רגוע בו. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אה? <היו"ר יצחק וקנין:> יש קטע שאני רגוע בו. <אורי אורבך (הבית היהודי):> כן, בהחלט. גמלאי זה ההקשר התעסוקתי, בן-אדם עבד ועכשיו הוא מקבל גמלה, וכשדנים בזכויות שלו הוא גמלאי. אבל חוץ מזה שהוא מקבל גמלה, יש לו פנאי, יש לו תרבות, יש לו הורים מזדקנים או הולכים לעולמם, יש לו ילדים, ברוך השם, שמתבגרים. זה עולם שלם שאיננו רק עולם של גמלאות. כמו שאדם שמשלם מס הכנסה הוא לא רק נישום, הוא חוץ מזה אזרח, בעל משפחה. ולכן גם בסוגיה החברתית הזו, החשובה הזו, הייעודית כל כך, של היחס למבוגרים – מפחדים להגיד את המילה "זקנים". בחברה הדתית והחרדית, זקן – זה קנה חוכמה. <היו"ר יצחק וקנין:> זקן – זה שקנה חוכמה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> נכון, יש כבוד לזקנים. בכל מקום יש כבוד לזקנים, אבל מפחדים מהמילה כי "העולם שייך לצעירים". גבירותי ורבותי חברי הכנסת, העולם לא שייך רק לצעירים. הוא שייך גם לצעירים. אבל כשאתה צעיר אתה בטוח שהעולם שייך רק לך. ואנחנו נפעל בכל המשרדים שיהיו באחריותנו, ואני מקווה להשפיע גם על הממשלה, שהעולם הוא של כולם, ואתה צריך לדעת מאיפה באת ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. ואני חושב שיש פה הזדמנות אדירה להשפיע בתחומים היקרים האלה כל כך, החשובים כל כך, לא של חמלה כמו שמרבים לדבר פה, אלא של זכויות. לאזרחים במדינת ישראל יש זכויות. חמלה זה תוספת לאנשים שהזכויות לא מספקות את כל צורכיהם. אבל מדינה של זכויות לחלש, ולאזרח, ולמשרת, וללומד, וכל אזרח ואזרח במדינה. אני רוצה לברך את הממשלה הנכנסת, את ראש הממשלה הנכנס, את ידידי השרים העתידיים, את חברי הקואליציה, ואת חברי האופוזיציה כולם – שתהיה לנו יריבות הוגנת לחברי באופוזיציה, שותפות מלאה עם חברינו בקואליציה; שנזכור שכולנו פה חברים בבית הזה לטובתה ולתועלתה של מדינת ישראל, שנזכור שאחרי התגרה והקטטה המילולית צריך לנהל פה חברה ומדינה, ודברים שאתה אומר עכשיו, עלול אתה מחר להצטער עליהם, ולכן אולי מוטב שחלק מהדברים, בעיקר הגסים והבוטים – לוותר עליהם. <היו"ר יצחק וקנין:> על זה נאמר "חכמים, היזהרו בדבריכם". <אורי אורבך (הבית היהודי):> "חכמים, היזהרו בדבריכם", קל וחומר לגבי אנשים שאינם חכמים. הבעיה היא שאלה שאינם חכמים, לכן הם לא חכמים, כי הם לא נזהרים. אבל הבית הזה מלא חכמים ודברי חוכמה, ואני מאחל לכולם שתהיה לנו קדנציה מוצלחת, ממשלה טובה, אופוזיציה מצוינת, והכול יבוא על מקומו בשלום לתועלת החברה כולה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי אורבך. יעלה חבר הכנסת אלי ישי, ולאחריו – חבר הכנסת יעקב ליצמן. <שר הפנים אליהו ישי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מטבע הדברים, כינוס הכנסת, הצגת הממשלה, זה יום חגיגי לשרים החדשים, חדשים גם ישנים, גם חדשים לגמרי וגם חדשים-ישנים, ולעם ישראל כולו. אז בהחלט, ברכות לשרים, גם החדשים וגם הישנים, ולממשלה, ובסופו של דבר כל אחד מאזרחי מדינת ישראל מתפלל ומקווה שאכן באמת תהיה ממשלה שתקבל החלטות נכונות בתחום הביטחוני, החברתי, המדיני, הכלכלי. במיוחד מה שעומד על הפרק בהיבט החברתי-כלכלי. אני מרגיש היום שאני יודע לקראת מה הממשלה הולכת וכנסת ישראל מתכוונת, והקואליציה, לגבי התקציב, לבי נחמץ. אני זוכר היטב את הקיצוצים שהצלחנו למנוע, וגזירות קשות ורבות שהצלחנו לבלום. נכון, לא הכול, צריך גם להתפשר ולראות מה אפשר, מה אי-אפשר. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מאיר שטרית, אנא ממך. <שר הפנים אליהו ישי:> אבל כשאני רואה כ-19 מיליארד שקל, ויש לי ניסיון לא קטן, לא מעט שנים, בממשלות ישראל, ואני מנסה לראות מהיכן יקצצו 19 מיליארד שקל. כמה בביטחון? כמה בשכבות החלשות? מה יעלה בגורלן של שכבות הביניים שכל כך הרבה דיברו בחשיבותן ובצורך לסייע להן? למי שלא יודע, לפעמים, סטטיסטית, שקל אחד או שניים מורידים אדם משכבות הביניים אל מתחת לקו העוני. על-פי הקיצוצים שמתוכננים, על-פי הגזירות שהממשלה אמורה לאשר, אלה יהיו גזירות קשות, הרבה אכזריות, פגיעה קשה מאוד בשכבות הביניים, עשרות ומאות אלפי איש ירדו אל מתחת לקו העוני, מאות אלפי נפשות שכבר נמצאות מתחת לקו העוני יגיעו לחרפת רעב. אז ביום החגיגי הזה לא נקלקל לגמרי את כל האווירה, אני מניח שעוד יהיה הרבה זמן והרבה דיונים על התקציב, ופה נאמר ונחשוף את כל הגזירות אחת לאחת. ואני מאוד מקווה שחברי הקואליציה שנבחרו זה עתה יהיו דבקים במצע, בקמפיין הבחירות, לפחות בחלק. אני תמיד אומר, "אין אדם נפטר מן העולם וחצי תאוותו בידו". אין אדם, אין מפלגה, אין פוליטיקאי שנכנס לקואליציה, מסיים קדנציה, וחצי תאוותו בידו. אנחנו מבינים לקראת מה זה הולך. לבנו עם השכבות החלשות. אני באתי משם, אני מכיר את זה היטב, לא מספרים ולא מסטטיסטיקה, אלא ממציאות חיים. נלחמתי, נאבקתי, כל תקופת עבודתי בכנסת ובממשלה, ועוד אמשיך להיאבק ולהילחם לטובת השכבות החלשות ולהיות להן לפה. בפרט שבעוד ימים ספורים נשב בליל הסדר ונחוג כולנו ביחד, חילונים, דתיים, ספרדים, אשכנזים, עולים, ותיקים, כולנו ביחד בליל הסדר, לא מדירים אף אחד. גם בכל הקושיות שיש, וגם לגבי חכם, תם, רשע ושאינו יודע לשאול, כולם יושבים ליד אותו שולחן. ולכן בליל הסדר הזה כשנשב כולנו ונחוג את החג, חג החירות, נתבונן ונאמר: האם באמת כולם עם לב נקי בהקמת הקואליציה, בלי הדרת חרדים, בלי הדרת שכבות חלשות? האם "כל דכפין ייתי ויכול"? האם כל אחד ואחד יהיו לו הכסף והיכולות בליל הסדר הבא לקיים את החג? האם הקיצוצים שאמורים להיות בתקופה הקרובה ימנעו מרבבות וממאות אלפי בית ישראל ויקשו עליהם לא רק את ליל הסדר הבא, אלא את השבתות הבאות ואת החגים, את מועדי ישראל ואת חיי היום-יום? לכן, לצד הברכות לממשלה החדשה, שכולנו תפילה וממש כולנו תפילה – כי אני זוכר שהייתי גם בקואליציה ושמעתי את הדיונים לכאן ולכאן – כולנו באמת תפילה שאכן הממשלה תצליח לטובת עם ישראל, במיוחד באתגרים הביטחוניים שאני מכיר אותם היטב – מורכבים מאוד; בנושאים המדיניים – מסובכים עד מאוד; בנושאים החברתיים והכלכליים, שזה ממש בהחלטת ממשלת ישראל וכנסת ישראל, קשים, וכואבים ואכזריים, ממה שאני לפחות, בלא מעט שנים שהייתי פה – נער הייתי וגם כמעט זקנתי – לא ראיתי תקציב כל כך קשה ואכזרי. למרות האמירות על המצב בעולם והמצב הגלובלי, כולנו מכירים שיש גם אופציות אחרות, אם רק רוצים. האם פה תהיה מדיניות עם חמלה, או מדיניות עם רוע ואכזריות כלפי השכבות החלשות? אנחנו נהיה פה; נהיה פה, חברי חברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה כאחת. נהיה אופוזיציה לוחמת, ללא פשרות. נהיה הפה לאלה שזועקים ואין להם מה לאכול, לאלה משכבות הביניים שהם כבר או-טו-טו מתחת לקו העוני, לצערי הרב, עם התקציב שיהיה. נהיה לפה לכל אלה שזקוקים לסיוע ולעזרה שלנו. נעשה הכול על מנת לצמצם ככל שרק ניתן. נעשה הכול על מנת לסייע ולעזור לאותם אנשים שבחרו, שבחרו בממשלה ובמפלגות שנמצאות פה, אבל לא התכוונו לממשלה שפוגעת פגיעה כל כך קשה ואכזרית כפי שזה יבוא, לצערי הרב, לידי ביטוי, והלוואי שאני טועה, אבל זה לא מה שאני רואה. אני שוב מאחל הצלחה לבית, לעם ישראל ולממשלה. אני תפילה שאכן באמת הם יעמדו באתגרים, ואנחנו נהיה פה לסייע ולבלום, ככל שרק ניתן, את הדברים הקשים שהחברה בישראל לא תוכל לסבול. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלי ישי. יעלה חבר הכנסת יעקב ליצמן, ואחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן. לרשותך, חבר הכנסת ליצמן, חמש דקות. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דבר ראשון אני רוצה להגיד לכם, תודה רבה שנותנים לי אפשרות להופיע ולדבר כאן במליאת הכנסת אף שאני חובש כיפה ויש לי זקן. אפילו לבשתי כובע היום – ואתם לא מחרימים אותי. אבל יבוא יום, לפי הממשלה הנוכחית, שגם כאן לא ייתנו לנו לדבר ולהיבחר – לפי כל מה שקורה היום, שאפשר להחרים ואף אחד לא מדבר כלום. נציגי יהדות התורה, אנחנו, נהיה כאן לפה לכולם, שליחים נאמנים למנוע משונאי דת, מה שקורה כאן, לבצע את זממם. לראשונה בישראל, בעם היהודי, קמה ממשלה בישראל ומכריזה: לא ליהודים חרדים, לא לדת ישראל, לא לעולם התורה, לא לבני ישיבות, לא למשפחות ברוכות ילדים, לא לשמירת מצוות, לא להלכה, לא לרבנים גדולי ישראל. אכן זו בושה וחרפה. מה הממשלה אומרת? כן להחרמה, כן לשנאת האחר, כן למחלוקת וקיטוב, כן לקרע בעם. ואני חייב להעיר היום, שמעתי את היושב-ראש לפיד, השר המיועד, שאמר היום בפנייה דרמטית לציבור החרדי: אל תדאגו, אנחנו נדאג לכם. תעזבו את העסקנים, אנחנו נלך מעל ראשיהם. אנחנו נדאג לכם. זה אותו לפיד ששנים עשה הסתה במימון ממשלתי בטלוויזיה נגד הציבור החרדי. זה אותו לפיד שהוא – בהסכם עצמו נאמר: לא לחרדים, לא רוצים אותם. הוא עשה את הכול. אותו לפיד, שפתאום דואג לציבור החרדי. ואני רוצה להגיד לכם משל איך זה נראה כלפי חוץ. תתארו לעצמכם, רבותי, אם הייתה קמה ממשלה ואחמד טיבי היה אומר: אני דואג להתנחלויות. <זהבה גלאון (מרצ):> למי הוא דואג? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> להתנחלויות. זה אותם פנים. בן-אדם שעבד עם הסתה נגדנו, בן-אדם שעבד כל הזמן נגד כולם, מחרים אותנו, והוא אומר: אני אדאג לכם. והכי גרוע זה השותף שלו, שהוא הסכים להחרמה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מי זה השותף שלו? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> בנט. אמרתי. אין בושה כאן. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני לא היה ברור, פשוט. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> מה? <זהבה גלאון (מרצ):> לא היית ברור, פשוט. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> ואם היה לי ספק עוד אם הם אמרו את זה, בא רואה-חשבון משה ליאון. הוא אומר בכלי התקשורת – שמעתי אותו כשהוא אמר – לפיד אמר: אנחנו לא רוצים לשבת עם החרדים. ולא רק הוא אמר את זה, גם הבית היהודי אמר את זה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> יושב-ראש הסיעה לא נמצא כאן. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> מה? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא נמצא פה שר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יש שרים לשעבר, כנראה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לא, אז אני באמת חושב שצריך להיות שר, אבל אין שר. <מוחמד ברכה (חד"ש):> יש סגן שר על הדוכן. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> הוא כבר לא סגן שר. כן סגן שר? לא יודע. כן, עדיין כן. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה עדיין סגן שר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> רגע, הממשלה מחרימה חבר כנסת חרדי? <היו"ר יצחק וקנין:> מזכירות הכנסת, נא לדאוג שיהיה כאן שר בשעת הדיון בהצגת הממשלה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אולי אפשר להביא את בני בגין, לא? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> זה לא לכבודה של הכנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> נכנס כרגע. השר יעקב מרגי, אתה עדיין שר. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לא, לא, לא, לא. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – סליחה. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה עדיין שר. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לא, צריך להביא שר שלא זורקים אותו. לא, אי-אפשר להביא שר שזרקו אותו. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הממשלה איננה ראויה לשמוע – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> זה לא על חשבוני, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> זה לא על חשבונך, אוקיי. אם תצטרך עוד דקה אני אוסיף לך אותה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אופוזיציה זה לא עונש. לא קרה כלום. היינו כבר, ולפעמים הצלחנו באופוזיציה עוד יותר מאשר הצלחנו בקואליציה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לפעמים קואליציה זה עונש. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> מה? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לפעמים קואליציה זה עונש. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> בדרך כלל הצבעות בקואליציה זה עונש, כי אנחנו צריכים להצביע ברוב הדברים כשאנחנו לא מאמינים בהם. בהחלט כן. <זהבה גלאון (מרצ):> תמיד יש הנאות קטנות בחיים. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> מה? <זהבה גלאון (מרצ):> תמיד יש הנאות קטנות בחיים. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לא שומעים אותך. <זהבה גלאון (מרצ):> אני אומרת שיש הנאות קטנות אחרות. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> הנאות על מה? <זהבה גלאון (מרצ):> למה כולם רוצים להיות שרים? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני לא. אני הייתי סגן שר, קודם כול, וב. אני יכול להגיד לך דבר אחד: אני לא בוכה לרגע אחד. אני השר הראשון 20, 30 שנה – אני לא יודע – 40 שנה, שהייתי ארבע שנים שלמות בתפקידי. שנים לא היה דבר כזה. ותתפלאו לשמוע, כל החיסרון שלי – שיש לי זקן ופאות. כי בתפקידי – תראו מה ב"הארץ" ובכל העיתונים, איך משבחים אותי. אז מה הבעיה שלי? שאני לובש ככה. אני בטוח שאם הייתי מוריד, חלילה וחס, את הזקן, הוא היה מסכים לשבת אתי. כל הבעיה, שאני דתי. לא מתאים לו להיות אצל הנשיא עם בן-אדם עם זקן ופאות. עכשיו אני רוצה להסביר לכם עוד דבר. אם אתם חושבים לרגע אחד שהיה משא-ומתן אתנו על הנטל – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת ליצמן, על מנת שאני לא איחשד שאני עושה איזה משהו שונה כלפיך, אני מוסיף לך עוד דקה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> שתי דקות, שתי דקות. <משה גפני (יהדות התורה):> הוא אומר עכשיו משהו חשוב. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לא, לא, שתי דקות. אם אתם חושבים לרגע אחד שניהלו אתנו משא-ומתן על נטל – לא מיניה ולא מקצתיה. לא דיברו. התחילו לדבר והחרימו אותו מייד. לא דיברו אתנו, לא ישבו למשא-ומתן. איזה סיפורים? על מה מדברים? אנחנו ישבנו. אני והרב פרוש והרב גפני ישבנו בצוות המשא-ומתן. שבועות לא שמענו מהם. וזה לא מפריע לי, רק אל תעבדו על כולם. אל תגידו סיפור על נטל. לא דיברו על נטל; דיברו להחרים יהודי חרדי, לא פחות ולא יותר. צריך לשנן את זה בראש. אני רוצה להגיד לכם עוד דבר אחד. אני רוצה להגיד לאדון בנט – הוא לא יודע מי השותף שלו. אני רוצה להגיד את זה בעיקר לאלה שיושבים ביישובים. מה יאיר לפיד אמר על בנט בפייסבוק שלו? אני מצטט. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לא, תן לי עוד דקה. עוד דקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אדוני, אתה עוקב בפייסבוק? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לא, אין לי. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבקש, חבר הכנסת זחאלקה, הוא אחרי – חבר הכנסת זחאלקה, הוא אחרי הזמן. אני מבקש לסיים את הנאום. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> הוא אמר ככה: "נפתלי" – זה בתאריך 14 בינואר 2013. הוא אומר: "נפתלי, הפכתם את ההתנחלויות ביהודה ושומרון לסקטור סחטני שלוקח את כספו של מעמד הביניים רק כי הוא יכול". כן, מילה במילה. לא נגעתי. כך הוא אומר. כך הוא אומר. "אתם סחטנים" – הוא אומר על בנט. הוא עונה על ניצול פוליטי, הוא אומר כל מיני דברים. "האם המיליארדים שהולכים על כבישים חדשים להתנחלויות מבודדות מחוץ לגושי היישובים זה לא חלק מהבעיה?" אני מצטט הכול – מה שלפיד אומר על המתנחלים. <היו"ר יצחק וקנין:> הוא לא התכוון. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> הוא לא מתכוון. אני מקווה שהוא לא מתכוון גם לכל מה שהוא אמר. רק לנו הוא מתכוון כל הזמן. יש לי עוד הרבה, אדוני, שאני פשוט לא יכול לגמור. אני רק רוצה דבר אחד: שהמתיישבים יבינו עם מי יש להם עסק כאן. זה היום – אנחנו לפני חודשיים – הוא יכול בתוך חודשיים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני גומר, אני גומר. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני גומר. בעזרת השם, אנחנו נזכה לפריחה בעולם התורה. לא יעזור – יחרימו, לא יחרימו, נטל שמטל, לא יעזור. אף אחד לא מתגייס. שלא יספרו לנו סיפורים. ואנחנו מתנגדים לכל פשרה. שלא יטעו בנו. לנו ולרבנים, לא יעזור לכם, לאף אחד. אמר אורי אורבך – לב. אתם יודעים שיש פסוק: "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". "רבות מחשבות בלב" זה ראשי תיבות לפיד-בנט. "עצת ה' היא תקום". אני מאחל – היות שאנחנו מתקרבים לפסח – "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו" – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – אלא "הקדוש-ברוך-הוא מצילנו מידם". חג כשר ושמח לכולם. ואני מודיע, אדוני, פשוט חצי נאום לא הספקתי להגיד. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה לחבר הכנסת הרב יעקב ליצמן. יעלה חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אולי צריך להפסיק את הישיבה כי אין שר מהממשלה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני ביקשתי. ביקשתי שיהיה שר. אנחנו – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> בשביל זה אני אפשרתי עוד שלוש דקות, ארבע דקות, לחבר הכנסת ליצמן, כי לא היה פה שר. <אלעזר שטרן (התנועה):> וגם לי בבקשה. <היו"ר יצחק וקנין:> ורבותי, אני – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> הרב ליצמן – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אם לא יהיה שר אנחנו נאפשר – – – <זהבה גלאון (מרצ):> הוא לא רגיל לדבר כשיש שר. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבטיח לך, זהבה, שאני אאפשר לך את הדקות הראשונות גם אם לא יהיה שר, על חשבוני. <זהבה גלאון (מרצ):> בסוף רק שר הרווחה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת שטרן, ארבע דקות, ואם תצטרך יותר אני אאפשר לך. <אלעזר שטרן (התנועה):> אני כבר צריך. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אאפשר לך. <אלעזר שטרן (התנועה):> הרב ליצמן, "והיא שעמדה", זה שייך לכאן? זה כבודו של הבית הזה? באמת, הרב, אין גבול? אני אפילו – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> מה כבודו? מה כבודו? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת ליצמן, אנא, לא להפריע. <אלעזר שטרן (התנועה):> אני אגיד לך. הרב, תן לי, אני אגיד לך. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> מה כבודו? תגיד לי "אתה", מה "כבודו"? <אלעזר שטרן (התנועה):> אני אגיד לך. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> מילא הוא אומר לי – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> מי החרים? אני אגיד לך, אדוני החרים. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – איזה כבוד? <אלעזר שטרן (התנועה):> אני אגיד מי החרים. את רבני הנח"ל החרדי בעיר שלך. מי המציא את המושג הזה, חרם? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> מה פתאום? אתם מחרימים. אתם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> אתם שמעתם פה את המושג חרם? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת ליצמן, לא נעים לי לקרוא אותך לסדר. <אלעזר שטרן (התנועה):> מאיזה מקום בא המושג הזה, חרם? אולי באמת קצת חשבון נפש. אני אומר לך. אני מכיר את הרבנים, אני פוחד עליהם, לכן אני לא אומר את השמות. לא שהחרימו אותם, שזרקו עליהם אבנים, שקיללו אותם, גם כשהם היו גדולי הדור, אצלך. אז עכשיו לבוא לכאן – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> שקר. אתה מעליל על ציבור – – – אתה מעליל על ציבור – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> – – בערב פסח ולהגיד כל כך הרבה פעמים "חרם"? <היו"ר יצחק וקנין:> נא לא להפריע. חבר הכנסת ליצמן. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת ליצמן. <אלעזר שטרן (התנועה):> אני לא הפרעתי לך. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת ליצמן. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – הוא לא אומר אמת. פשוט לא אומר אמת. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבקש, חבר הכנסת, תן לי להתערב בעניין. <אלעזר שטרן (התנועה):> הרב, יש לי שמות. <היו"ר יצחק וקנין:> אנא ממך, חבר – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> בבקשה. <היו"ר יצחק וקנין:> דקה אחת. <אלעזר שטרן (התנועה):> בבקשה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת ליצמן, אני מבקש, אל תפריע לנו היום. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> בסדר, הרב וקנין – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר, זה לא נעים. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> הרב וקנין, אני מגן על מי שאומר אמת – – <היו"ר יצחק וקנין:> עם כל הכבוד, אתה מפריע לו – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – אתה לא צריך להגן על מי שלא מדבר אמת כאן – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה לא יכול לשסע את דבריו על כל מילה שהוא אומר – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – אקשן. אדוני, נהיה אקשן. <היו"ר יצחק וקנין:> – – בשום פנים ואופן. אוקיי, חבר הכנסת אלעזר שטרן. <זהבה גלאון (מרצ):> אקשן. אדוני, נהיה אקשן. <אלעזר שטרן (התנועה):> אני אפילו מוותר על זכותי לומר במקרה הזה מי משנינו דובר אמת. כנסת נכבדה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה עשו לך הציונות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אלעזר, אתה מתבלבל בהחרמה – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה עשו לך הציונים? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת גפני, נו, מה קרה לכם? <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – החרימו אותך. <היו"ר יצחק וקנין:> אתם רוצים שאני אוציא אתכם? זה לא יהיה מכובד. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> גם אותי החרימו. גם אותי החרימו. <משה גפני (יהדות התורה):> מי החרים אותך? <אלעזר שטרן (התנועה):> וב"איצקוביץ", אני יודע את מי לא סופרים למניין. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת שטרן. <אלעזר שטרן (התנועה):> אל תגידו. <יעקב אשר (יהדות התורה):> בגוש-קטיף החרימו אותך. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת שטרן, תראה, אם אתה רוצה לנהל אתם – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> לא, אז תעזור לי בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת גפני. חבר'ה, אתם פשוט – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – שמים אותי בפינה שאני לא – אני בסוף אוציא אתכם. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אתה – – – <אריה דרעי (ש"ס):> גם מהכנסת תוציא אותם? <היו"ר יצחק וקנין:> אין לי ברירה, רבותי. אני כל כך, אתה יודע, סבלני – סבלני, אבל יש גבול. אי-אפשר לשסע את דבריו כל מילה שנייה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> נושא אחר. נושא אחר. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני ידבר בשצף רצף, ככה, בלי הפרעות. <אלעזר שטרן (התנועה):> מה שנקרא בכדורסל "שעון חדש". <היו"ר יצחק וקנין:> כן. <אלעזר שטרן (התנועה):> להתקפה זאת. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל אנחנו לא מכירים את ההתקפה. <אלעזר שטרן (התנועה):> אני יודע את זה. אני יודע שאתה לא מכיר. דיברתי עם היושב-ראש, הוא מכיר. אני לא יודע אם הוא מהסיעה שלך. אני פונה פה – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אבל גם – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> – – גם לממשלה, ואני אומר את התפילה שלי – האם אנחנו בעוד ארבע שנים נוכל לומר את מה שאמרה חנה בעלותה לשילה: אל הנער הזה התפללתי וייתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו? אני חושב שהתשובה על השאלה הזאת מונחת גם בתוך הממשלה הזאת, שאולי היא לא כמו הקובייה ההונגרית שראש הממשלה התכוון אליה, אלא היא מורכבת מפסיפס, שאין בה רק צבע אחד לכל צלע, אלא יש בה הרבה צבעים. <קריאה:> חוץ מהצבע השחור. <אלעזר שטרן (התנועה):> את הממשלה הזאת מרכיבים שרים במפלגות שעל דגליהן חרתו נושאים שונים, וחלקם סותרים האחד את השני, אבל אני מאמין שכולם לטובת המדינה, ואני מוכרח לומר פה שאני יודע שתהיינה עוד מחלוקות. אני מאחל לכולנו – בתור מי שהוא חסיד של ביקורת, שאולי מייחס חלק גדול מההתקדמות שלו במערכת אחרת להיותו מותח ביקורת, אבל כזאת שעומדת במבחן כי היא מחלוקת לשם שמים, כזאת שסופה להתקיים, ולא כזאת שכשאינה לשם שמים – אלא אם אתם רוצים, אז לפעמים בשם שמים, לצערי – אין סופה להתקיים, כזאת שעליה יאמר רבי יוחנן הסנדלר – ואנחנו על הסוגיה הזאת של גם רבי וגם סנדלר דיברנו – ש"כל כנסייה שהיא לשם שמים סופה להתקיים". מה אנחנו שואלים היום? אני לא רוצה להתמקד בכל השאלות; אני חושב שאנחנו שואלים את עצמנו באמת האם יהיה כאן תהליך שלום, אבל כזה שבאמת יביא שלום, ואם לא יביא – ואולי הוא לא יביא – אז נדע כולנו שעשינו את הכול. וכשאני אומר "כולנו", כדי שבאמת נוכל, אם צריך, לאחוז גם בחרב, אבל כולנו, ולא רק החרדים; גם כאלה שלא מחזיקים היום, אולי, בחרב, כיוון שהם לא בטוחים שאנחנו עשינו את הכול. כזאת שתהיה פה מדינה שמתחת לאלונקה של הנשיאה בנטל ייכנסו הרבה יותר, אבל הנשיאה הזאת תהיה מאחדת ולא מפלגת, והנטל לא יהיה רק נטל ביטחוני, אלא גם נטל כלכלי. כזאת שתהיה פתוחה – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה אין נשים בממשלה? הרי אין חרדים – – <אלעזר שטרן (התנועה):> – – כזו – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – למה אין נשים? נשים – למה רק ארבע? למה? למה? כל הזמן דיברתם על הדרת נשים. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת גפני, זה לא ערב של הקושיות של ליל הסדר. <אלעזר שטרן (התנועה):> "הושיעה את עמך וברך" – כמה? וברך יש, וברך – אנחנו לא סופרים אנשים. <משה גפני (יהדות התורה):> ארבע. כשיש חרדים – אבל עכשיו רק אתם, החילונים, נמצאים. אז למה יש רק ארבע? <אלעזר שטרן (התנועה):> אוקיי. <משה גפני (יהדות התורה):> ואם ציפי לבני לא הייתה בקואליציה, בכלל היה שלוש. למה? למה הדרת נשים? למה אתם סגורים? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> החרדים לא בפנים, למה רק ארבע? <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי. חבר הכנסת אלעזר שטרן – – <משה גפני (יהדות התורה):> מתוך 23 – ארבע. <היו"ר יצחק וקנין:> – – אני מוסיף לך – – <אלעזר שטרן (התנועה):> תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> – – עוד שתי דקות. <קריאה:> הרב גפני – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> האם תנופת ההתיישבות – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – אם יש לך תשובה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> לא יקרה. ארבע נשים זה טוב. <היו"ר יצחק וקנין:> יש לך עוד שתי דקות. יש לך עוד שתי דקות. <אלעזר שטרן (התנועה):> האם – מה? גם גפני על החשבון שלי? <היו"ר יצחק וקנין:> נתתי לך ארבע, עוד – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – ולקחתי לך עוד שלוש. <אלעזר שטרן (התנועה):> אוקיי, טוב. האם תנופת ההתיישבות תיטה סוף-סוף – – – <משה גפני (יהדות התורה):> זה לא על חשבוני. רק על הנשים זה על חשבוני. <אלעזר שטרן (התנועה):> הנה, עכשיו אני עונה לך, עוזר לך – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> האם תנופת ההתיישבות תיטה – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת גפני. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – סוף-סוף גם לכיוון הנגב והגליל? <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> אתה דיברת על ההתנחלויות, לא? אז אני מדבר על הנגב והגליל. <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא דיברתי, רק שאלתי. לא אמרתי כלום. למה נשים? למה רק ארבע נשים יש? <אלעזר שטרן (התנועה):> האם גם בגליל תוסר ההקפאה מעל הריבוי הטבעי? האם הילדים שלנו יוכלו לבנות גם שם? האם בחג החירות הזה, שבו אנו מצווים על "ואהבתם את הגר", נדע באמת לעשות בארץ הזאת, לטובת גרי הצדק, תהליך גיור הרבה יותר ידידותי? <משה גפני (יהדות התורה):> ארבע נשים. למה ארבע נשים? ארבע, למה? <אלעזר שטרן (התנועה):> אבל – רגע, יש משהו שחשוב לך לשמוע – – – <משה גפני (יהדות התורה):> איך הגעת לגיור? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> ארבע – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – ארבע. למה – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> גפני, אלו דברי תורה. <היו"ר יצחק וקנין:> מה זה, ארבע קושיות? <אלעזר שטרן (התנועה):> אלו דברי תורה. <משה גפני (יהדות התורה):> מה קשור דברי תורה? למה ארבע נשים? <אלעזר שטרן (התנועה):> "ואהבתם את הגר" – – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה ארבע נשים? <אלעזר שטרן (התנועה):> "ואהבתם את הגר" – – – <משה גפני (יהדות התורה):> על חשבוני? תענה לי תשובה. <אלעזר שטרן (התנועה):> תשמע, יש חג חירות. אתה תקרא אותו מספר פעמים כמוני על הציווי שלנו לאהוב את הגר. אבל הגר שאנחנו מצווים לאהוב הוא לא רק זה שבא לקבל עליו יהדות, אלא גם כזה שהוא לא יהודי והוא גר בתוכנו, לא משנה אם מוסלמי, או נוצרי, דרוזי או צ'רקסי. <אריה דרעי (ש"ס):> ומה יהיה אם הוא חרדי? <אלעזר שטרן (התנועה):> וכשאני אומר את הדברים האלה – הלוואי שיהיו גרים חרדים. הלוואי. <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> הלוואי. <אריה דרעי (ש"ס):> ועוד אחד שאינו יהודי. <אלעזר שטרן (התנועה):> חבר הכנסת דרעי, אתה יודע כמה דיברנו על כמה אתה צריך לעזור לכולנו כדי שבאמת יהיו פה הרבה יותר גרים. אני מקווה – ואני אומר את זה בכאב – שזכירת הגר, זכירת האחר שגר אתנו, נזכור לא רק בחג החירות, אלא גם אחר כך, ביום השואה. אני חושב שאם נעשה ולו חלק מהדברים ששמתי כאן עכשיו, אז באמת, בעוד ארבע שנים – ארבע שנים – נוכל לומר פה – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא מאמין לכם. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – כמו חנה כשהעלתה את שמואל לשילה, "אל הנער הזה התפללתי". תודה, וחג חירות שמח. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. תעלה חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חבר הכנסת אברהים צרצור. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, למה הם אמרו שאם לא נהיה יהיה חצי נשים וחצי גברים? שיקרו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה יודע, מה שהם רצו זה אבטיח בלי גרעינים. בכבוד. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין ספק שעבור חברי הכנסת החדשים, אבל לא רק החדשים, זה רגע מרגש, בעיקר לאותם אלו שאמורים להיות מושבעים לשרים. אני מודה שאני לא מכירה את התחושה. אני בכנסת הזאת הרבה שנים, אני חייבת לומר, מעל עשור, תמיד הייתי באופוזיציה. איזה מזל, הלך עלי. אז אני לא מכירה את התחושה, אבל אני יכולה להבין אותה, ואני שותפה להתרגשות ואני שותפה לתחושה של משהו גדול. חבר הכנסת ליצמן, אדוני, אתה עכשיו אתי באופוזיציה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת ליצמן, חבר הכנסת אלעזר שטרן, אנא תאפשרו לחברת הכנסת זהבה גלאון לדבר. <זהבה גלאון (מרצ):> חבר הכנסת אמנון כהן, אתה אתי באופוזיציה עכשיו, תתרכז. חברי חברי הכנסת, בממשלת נתניהו החדשה אנחנו רואים תופעה מדהימה: החרדים out, מתנחלים in. שמענו עכשיו את כל חברי הכנסת – אני מבינה את זה, וואו, כמה אתם עצבניים עליהם, חבר הכנסת ליצמן, גפני דרעי, וואווה וויווה. זה מעניין מה שהולך להיות כאן. הולכת להיות כאן ממשלה שהימין המתנחלי והימין הכלכלי שולט בה. זו הולכת להיות ממשלה שהשרים שמאיישים את מוקדי הכוח הנדל"ניים והכלכליים ימשיכו לדאוג לכך שמיליארדים, מיליארדים, ימשיכו לזרום להתנחלויות, למה שנקרא "מפעל ההתיישבות". ואני חייבת לומר, חברי חברי הכנסת – חבל שחבר הכנסת בנט אינו כאן, וחבר הכנסת לפיד אינו נמצא כאן – היום חבר הכנסת בנט צריך לשלוח זר פרחים ענק, ענק, הכי גדול שיש, סייפנים, אני לא יודעת מה, גלדיולות פעם קראו לזה, לחבר הכנסת לפיד, שהפך אותו ל"הבן יקיר לי אפרים". איזה רהביליטציה, איזה לגיטימציה למתנחלים ולהתנחלויות. תראו איזה תפקידים מאיישים השרים בממשלה הזאת. משרד הביטחון, דני דנון – היום שמעתי אותו בריאיון ברדיו – סגן שר הביטחון. דני דנון, שוחר זכויות אדם ידוע, סגן שר ביטחון שאחראי לתיאום של הפעולות בשטחים; אין ספק שהוא ידאג לפלסטינים בשטחים, אמר היום – גם נעלמה הבושה – אני לא באתי לדאוג למנורות, כאילו, במילים אחרות כאילו להסתכל על הלמפה; אני באתי לדאוג למפעל ההתיישבות. משרד הביטחון, משרד התמ"ת, משרד החקלאות, משרד ההתיישבות, הדיור – איך קוראים לזה של אורי אריאל, גם ככה הוא ידאג להעביר כספים להתנחלויות – ועדת הכספים, משרד הפנים. כמה משרדים ישלטו על המשך העברת הכספים להתנחלויות? כמה משרדים? נכון, יש לחברי הכנסת מיש עתיד הישגים, הם יהיו במשרדים החברתיים הכלכליים. זה חשוב. יעל גרמן במשרד הבריאות, וישב כאן מאיר כהן – במשרד הרווחה, ואני לא זוכרת מי, כי אני עוד לא למדתי את כל התפקידים. אני אלמד, אני יודעת, זה לוקח לי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> עם האימונים יבוא הגובה. <זהבה גלאון (מרצ):> איך? <היו"ר יצחק וקנין:> כתוב: עם האימונים יבוא הגובה. <זהבה גלאון (מרצ):> נכון. אז תפקידים חשובים, אבל, חברי חברי הכנסת, שימו לב, גם היום, גם היום, הרשויות המקומיות בהתנחלויות מתוקצבות ב-70% יותר מהרשויות בשטחי ישראל. המתנחלים זוכים להשקעה בדיור שישראלים שיצאו למחאה בקיץ רק יכולים לחלום עליה. חברי חברי הכנסת, היינו רוצים ממשלה של שלום שתוביל פריצת דרך מדינית. הנשיא אובמה מגיע לכאן בעוד כמה ימים. איזה מסר בדיוק ימסור לו ראש הממשלה נתניהו, שיש לו ממשלה ימנית, קיצונית מתנחלית? כן, עם כמה אנשים שפויים, זה נכון, מתונים, אבל היינו רוצים ממשלה שפויה לחלוטין, שמקדמת שלום, שתסיים את הכיבוש שהורס את החברה הישראלית, את דמותה המוסרית. אנחנו נכנסים לשנה ה-46 לכיבוש. היינו רוצים לראות ממשלה שתצמצם את האי-שוויון, שתסגור את הפערים הגדלים והולכים. היינו רוצים לראות ממשלה, חברי חברי הכנסת, שהאזרחים הם בראש מעייניה. היינו רוצים לראות ממשלה שתפריד את הדת מהמדינה. אני כבר לא מדברת – אז אוקיי, לא הפרדת דת מהמדינה, נישואים אזרחיים. לא נישואים אזרחיים? ברית הזוגיות. לא ברית הזוגיות? תחבורה ציבורית בשבת כמו שהבטחתם. אנחנו פותחים את קווי היסוד המשותפים, את ההסכמים הקואליציוניים – כל הדרישות האלה של יש עתיד נעלמו. מה אנחנו מוצאים? שלבנט יש זכות וטו על חקיקה בנושאים דתיים? זו הבשורה של הממשלה החדשה? חברי חברי הכנסת, אני שייכת לציבור החילוני. מה אכפת לנו, לציבור החילוני, שהחרדים לא בממשלה? למי זה בכלל אכפת אם הכפייה הדתית תהיה של חרדים או של חרד"לים? מה זה מעניין, אם יש כזאת? אז אני ממש ממש מצטערת שבעצם – אמרתי את זה גם ליאיר לפיד – שיש עתיד בכלל נכנסה למלחמה הזאת בין החרדים לבין המתנחלים על מי ישלוט בתקציבי הדת, על מי ישלוט במוסדות הרבנות, מי ימנה, מי יחליט, מי יכתיב. זאת המלחמה האמיתית. אז אני מודה שקשה לי לראות את זה שאין כאן מלחמה אמיתית על הגנה על זכויות האדם. ממשלת נתניהו, אני רוצה לומר לכם, חברי חברי הכנסת, מה שהיה הוא שיהיה. זו אותה גברת בשינוי אדרת. האדרת הזאת שדיברו עליה, על צמצום מספר השרים – נכון, יש פחות שרים, אבל כמה שרים לענייני כלום? צמצמו את השרים בלי תיק – או לענייני לא-כלום, צריך לומר. כמה סגני שרים? אני מודה שאני אמביוולנטית משהו; אני מכירה את השרים, אני מכירה את המיועדים להיות סגני שרים, מדובר באנשים חיוביים, לחלקם הרב אני רוחשת חיבה רבה, אבל זו הבשורה? צמצום במספר שרי הממשלה, ובסוף אנחנו מקבלים כל מיני תיקים? איך בכלל אני אזכור – ההוא אחראי גם לגז, ההוא אחראי לנפט, ההוא אחראי לאסטרטגיה, ההוא אחראי למדיניות החוץ, איך אני אזכור בכלל מי אחראי למה? כל מיני תיקים כאלה שאני לא מבינה מאיפה הם באו לעולם. חברי חברי הכנסת, לפני סיום – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> למה, את בחורה אינטליגנטית, את תזכרי. <זהבה גלאון (מרצ):> אני מודה לך. אני מודה. זה בטח ייקח לי קצת זמן, אבל אתה יודע, זה מגוחך, כל התיקים האלה שתפרו בשעה כזאת של הלילה – זה תלוי בשעה, כל התיקים המופרכים האלה, כדי לרצות אנשים. איזו ממשלה זו שתהיה כאן? איזו בשורה תביא הממשלה הזאת? ואני רוצה לסיום, אדוני, ברשותך, לסיים במה שנקרא "הערת אזהרה". אני רוצה לסיים ולומר, חברי חברי הכנסת, אנחנו שומעים שהליכוד והבית היהודי התחייבו בהסכם הקואליציוני ביניהם לקדם הצעת חוק גזענית שבקושי הצלחנו לטרפד אותה בכנסת הקודמת, הצעת חוק שנקראת: חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. מדובר בהצעה שבעצם מבקשת לשלול את השפה הערבית, נותנת מעמד-על למשפט העברי, או מעצימה את המשפט העברי. אני רוצה לומר: זו התחלה רעה, חברי חברי הכנסת. זו התחלה רעה מאוד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> רגע, אדוני, אני ככה, אתה יודע, אני עולה. אתה צריך לדעת מתי לחתוך. חברי חברי הכנסת, מדובר בהצעה רעה. אני קוראת לכם, חברי, ידידי, ביש עתיד ובמפלגות אחרות, מי שהדמוקרטיה לנגד עיניו, מי שזכויות האדם לנגד עיניו: אל תהפכו למה שהפכה קדימה בקדנציה הקודמת, שהכשירה והלבינה כל שרץ. אל תהיו שם. מדובר בהצעה איומה שהיה צריך להטיל עליה וטו מלכתחילה ולהעיף אותה מההסכם הקואליציוני. זה מבשר רעות, זה פתח רע, אני מקווה מאוד שלא תיתנו לזה יד. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. יעלה חבר הכנסת אברהים צרצור, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת אברהים צרצור, שלוש דקות לרשותך, ועוד שלוש דקות – שש דקות. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שש או שלוש? <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבין שמסעוד גנאים מוותר, ונתן לך את האפשרות לשש דקות. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כבוד היושב-ראש, מכובדי השרים – אין שרים – כנסת נכבדה, בשנת 1992 קמה ממשלה בישראל שעמד בראשה יצחק רבין ז"ל. באותה שנה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רק רגע, חבר הכנסת אברהים צרצור. מזכיר הכנסת – כי היה כרגע שר התחבורה. הוא יצא. נא – – – <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אני מחליף אותו. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה מחליף אותו. אוקיי, יש פה שר. הוא עדיין שר, שר הדתות. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – כן? באותה שנה עמד בראשות הממשלה יצחק רבין ז"ל. הוא ושותפיו לממשלה דאז החליטו לשבור מוסכמות, לחולל תפנית. עמי האזור נשמו לרווחה. חלום השלום, שהיה רחוק מארץ הקודש הזאת, רוויית הדמים, שהיה רחוק מרחק שמים וארץ, התקרב עד מאוד. תושבי האזור, עמי האזור, התחילו לממש, למשש, לטעום את פירות השלום, אף שתהליך השלום היה בתחילתו. החלום הזה נקטע באופן פתאומי. החלום הזה נרצח על-ידי טרוריסט יהודי. לצערי הרב, מאז ועד היום קמו בישראל ממשלות שונות שחיו בצל אותו מעשה טרור שביצע יגאל עמיר, הטרוריסט, שקיים היום, שנמצא היום בבתי-הכלא הישראליים, שמדבר בטלפון עם מקורביו, ומטיף לאותה אידיאולוגיה רצחנית שהביאה לא רק לרציחתו של ראש ממשלה, אלא לרציחתו של חלום שכל האזור רצה בו, ורצה שאכן הוא יתממש הלכה למעשה. לצערי הרב, ממשלת ישראל בראשותו של נתניהו, הקודמת וגם זו שהולכת להישבע היום, אף שיש בה מרכיבים חדשים כמו יש עתיד, ויש בה גם שחקנים ותיקים-חדשים כמו חברי הכנסת של התנועה, לצערי הרב, כאשר עיינתי בקווי היסוד של הממשלה הזאת, וגם בהסכמים הקואליציוניים, לא מצאתי בהסכמים ולא מצאתי בקווי היסוד שום בשורה שיכולה לתת לי את התקווה הזאת שאכן אנחנו נמצאים בפני עידן חדש. האם השחקנים החדשים, חברי הכנסת של יש עתיד ושריה, וכן חברי הכנסת של התנועה ושריה, יצליחו לחולל את השינוי, לשכנע את נתניהו ובעלי-בריתו לשבור מוסכמות? אני מאוד מקווה שאכן זה יתקיים ויתממש. על אף העובדה הזאת אני נאחז בקרני התקווה שביקורו של נשיא ארצות-הברית אובמה בימים הקרובים אכן יביא לתחילת שינוי במצב הנוכחי, שלצערי הרב, אם הוא יימשך הוא יביא בוודאות להידרדרות המצב עד כדי התלקחות ועד כדי התנגשות דמים, שכולנו לא חפצים בה, ושאף אחד מאתנו לא יכול להתנבא על תוצאותיה ההרסניות. אני מאוד מקווה שהנשיא אובמה, כשיגיע לארץ, ייפגש עם נתניהו ושריו, יפסיק את התפקיד של המייעץ והמתייעץ עם נתניהו, ויקבל את ההחלטה הנועזת שאכן הגיע הזמן לכפות את ההסכם המבוסס על החלטות האו"ם על ממשלת ישראל, היות שהפלסטינים, העם הערבי והעם המוסלמי כבר החליטו, אמרו את דברם בנושא השלום במזרח התיכון – יוזמת השלום הערבית, שהיא יוזמה אמיצה ונועזת, שאומרת שלושה דברים: העולם הערבי והעולם המוסלמי, 56 מדינות ערביות ומוסלמיות, מוכנות מחר בבוקר להכיר בזכותה של ישראל להתקיים בגבולות בטוחים; כל מדינות ערב והאסלאם מוכנות מחר בבוקר לנרמל יחסים עם מדינת ישראל; כל מדינות ערב והאסלאם מוכנות מחר בבוקר לפתוח שגרירויות של מדינת ישראל בכל הבירות הערביות והמוסלמיות, בתנאי אחד: שישראל תקבל על עצמה את החלטות האו"ם מאז 1948 ועד היום, תקבל את העובדה שהעם הפלסטיני קיים, נושם ובועט, והוא ימשיך להיאבק עד להגשמת חלומו הלאומי בהקמת מדינה עצמאית שבירתה ירושלים הנצחית, בגבולות 1967. האם אובמה באמת יהיה מוכן למלא תפקיד זה, ויכפה על ישראל את האופציה הזאת, שתבטיח את היציבות ואת הביטחון ואת השלום, לא רק באזור הזה, המדמם זה 100 שנים, אלא יבטיח את השלום, היציבות והביטחון בכל העולם, בזירה הבין-לאומית? כולי תקווה שאכן זה המצב. העם הפלסטיני, כבוד היושב-ראש, מכובדי, היושב-ראש הוותיק של הכנסת, חבר הכנסת ריבלין, העם הפלסטיני הגיש לא מהיום את דרישותיו לממשל בארצות-הברית ואמר: יש תקווה, אנחנו מוכנים להניע את גלגלי השלום, להחזיר את השלום לפסים, אבל לא בשלושה תנאים אלא לאחר מילוי שלוש דרישות פשוטות. הדרישה הראשונה: שחרור אסירים ותיקים שנאסרו לפני הסכמי אוסלו, שלגביהם יש הסכמים בין הרשות הפלסטינית לבין ממשלתו של אולמרט. אפילו נתניהו, בשלבים מסוימים, לפני כמה חודשים, היה מוכן לשחרר חלק מהאסירים האלה. הרשות הפלסטינית היום דורשת את שחרורם של כל 123 האסירים, שכוללים בתוכם 105 אסירים שנאסרו לפני הסכמי אוסלו, נוסף על אלה ששובתים רעב היום, וגם אחרים שנמצאים, שסובלים ממחלות כרוניות, כמו סרטן, שעומדים במצב בריאותי קשה מאוד. הם יכולים למות בכל רגע. זו הדרישה הראשונה, שהיא דרישה לגיטימית, פשוטה מאוד, וגם אנושית, נוסף על כך שהיא גם מדינית, שיכולה לבנות אמון בין ישראל וממשלתה שהולכת להיוולד בתוך כמה שעות, לבין הרשות הפלסטינית והנשיא הפלסטיני ומדינת פלסטין שהוכרה על-ידי האו"ם. הדרישה השנייה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מסיים בשני משפטים. הדרישה השנייה היא הקפאת ההתנחלויות, הבנייה בשטחים הכבושים, כולל בירושלים המזרחית. והדרישה השלישית והאחרונה היא פשוט מאוד לחזור לאותו משא-ומתן כפי שהיה ונפסק עם ממשלתו של אולמרט. דהיינו, הרשות הפלסטינית עומדת על כך שלא נחזור למצב של אפס. היו הישגים, הייתה הצטברות של הישגים, וצריכים להתחיל משם ולדהור בריצת אמוק לכיוון עשיית שלום אמת, בר-קיימא וכולל במזרח התיכון, שיבטיח לא רק את ביטחונם, שגשוגם ורווחתם של הדורות הבאים של הפלסטינים אלא יבטיח גם את רווחתם, שלומם וביטחונם של כל עמי האזור, כולל העם בישראל. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אברהים צרצור. יעלה חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת ברכה, תשע דקות לרשותך. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בתחילת דברי שלוש ברכות: הראשונה ליושב-ראש הכנסת הנבחר חבר הכנסת אדלשטיין. אני מאחל לו הצלחה, ולשמור על מעמדה של הכנסת מול המיוריזציה, שכבר התרגלנו אליה, של הממשלות או של הממשלה בראשות נתניהו; לשמור על הדמוקרטיה בכנסת, על זכויות האופוזיציה והמיעוט, לשמור על כך שהדיון על התקציב יתנהל באופן הוגן, ועם מינימום של – למה מינימום? – בלי התועבה שנקראת "חוק ההסדרים". הברכה השנייה היא ליושב-ראש הכנסת היוצא, שהיה לי הכבוד לעבוד אתו כסגן. אדם – עם כל המחלוקת, אדם הגון, שניהל את הכנסת ביד רמה וישרה, ואני מאחל לך הצלחה, אדוני חבר הכנסת ריבלין. הברכה השלישית היא לחברי החרדים. אני אומר לכם: ברוכים הבאים למועדון המנודים והמודרים, שכבר קיים – לא עם הממשלה הזאת, כבר שנים רבות. הערבים כיכבו במועדון הזה שנים רבות; אחר כך נכנסו במידה מסוימת מה שנקרא "השמאלנים", עכשיו החרדים, ובעצם המציאות הפוליטית במדינת ישראל מתנקזת למציאות של ממשלה, של שלטון שהוא שלטון לבן, בלי שחורים, תרתי משמע, שחורים בעור או שחורים בבגד. נכון, הממשלה הזאת, שהביא ראש הממשלה נתניהו, נשענת על 68 חברי כנסת, שזה רוב נאה, אבל אם אנחנו מנתחים את הקבוצות שהממשלה הזאת באה לייצג, אני אומר לכם, היא מייצגת בפועל, מבחינת האינטרסים האמיתיים, את ההון הגדול והמתנחלים, שזה בין 10% ל-15%. העניים, מעוטי היכולת, הפריפריה, אינם נמצאים בממשלה הזאת. ולכן אני חושב שזו ממשלה מסוכנת, ולא רק מהטעם שכבר אמרתי; הממשלה הזאת מסוכנת בעניין הכלכלי-חברתי, עם כל הכוונות שיכולות לדבוק או להיאמר על-ידי שר האוצר המיועד, אבל הדבר הראשון שהוא צריך לעשות – הוא צריך לעשות קיצוץ של 19 מיליארד. <מיקי לוי (יש עתיד):> אין ברירה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא לא, יש ברירה, יש דבר שנקרא סדר עדיפויות. <מיקי לוי (יש עתיד):> יש חור עצום בתקציב. <מוחמד ברכה (חד"ש):> על זה אנחנו נוכל לדבר. יש דבר שנקרא שיפוי מעסיקים, יש דבר שנקרא הטבות להון הגדול, יש פטורים למיניהם. זה סיפור שאנחנו נדון בו בהמשך. אבל 19 מיליארד שיהיו מושתים דווקא על משרדים שהוא קיבל, גם משרד הבריאות, של חברת הכנסת גרמן, וגם הרווחה, של חבר הכנסת יורם כהן, וכו' וכו'. <היו"ר יצחק וקנין:> מאיר כהן. <מוחמד ברכה (חד"ש):> מאיר כהן, סליחה. לכן אני אומר שזו ממשלה מסוכנת בתחום החברתי-כלכלי, ואנחנו, לפחות אנחנו כחד"ש, ואנחנו כמפלגות אופוזיציה באופן כללי – והאופוזיציה, אגב, הומוגנית יותר ממה שהיה אי-פעם מבחינה חברתית-כלכלית. זאת אומרת, האנשים טוענים או מייחסים לעצמם הגנה על השכבות החלשות, או שהם באמת כאלה – אנחנו נציב בפני הממשלה הזאת אתגרים חשובים ומערכה גם פרלמנטרית וגם ציבורית נגד הגזירות הבאות. הממשלה הזאת גם מסוכנת בנושא של הדמוקרטיה. הם קוראים לזה "משילות"; מה זה משילות? מה זה משילות? משילות זה לחסל את הדיון, שהכול יסתדר לפי המנגינה של ראש הממשלה ושל השלטון, שלא יהיה מין ציוצים מפריעים בהרמוניה שהוא רוצה לייצר סביב האמירה המסוכנת שלו, גם פוליטית וגם חברתית, וגם העלאת אחוז החסימה. עכשיו אנחנו עומדים, מחר, בפני הצעה לתת לממשלה ארכה, להעביר את התקציב, מ-45 יום ל-90 יום, ולצמצם את הזמן שהכנסת אמורה לדון בתקציב מ-60 יום ל-30 יום. זאת אומרת, זה מין אקורדיון כזה, שהממשלה לוקחת את כל הזמן, והאופוזיציה והכנסת מתכווצות, ומתכנסת לתוך 30 יום. זה דמוקרטי אם על תקציב, על סדר העדיפויות, לא מתאפשר לכנסת לנהל דיון רציני? ועוד חוק ההסדרים, שהוא במהותו מורשת אנטי-דמוקרטית מאז 1984 ועד היום. הממשלה הזאת, רבותי, מסוכנת גם בנושא המדיני. למרכיב השני בתוך הממשלה, של הקואליציה, יש אמירה כללית על קידום תהליך השלום, או הנעת תהליך השלום, אבל יש עתיד אינה נמצאת בשום צומת שהיא יכולה לקדם תהליך שלום, ובסופו של דבר הדברים יתנהלו על-פי דרכם של נתניהו וליברמן ובוגי יעלון. מה יצא משלושת אלה? יצא שלום? לאיזה שלום אתם מצפים? שום דבר. לכן זו פשוט הונאה. זה שקר שאתם משקרים לציבור. לכן, הממשלה הזאת לא תקדם – והנה, אני לא יודע מה יקרה עם הביקור של אובמה, אבל האיש בא קודם כול כדי לבדוק ולמשש וללמוד, ובסוף מסתבר שזה ביקור בגלל חג הפסחא, ביקור של תיירות. אני לא סומך על הממשלה הזאת שתתקדם צעד אחד לכיוון של שלום. חברי חבר הכנסת צרצור דיבר על שביתת האסירים. הכנסת מתנהלת כאילו שום דבר לא קורה, ואנשים, חודשים שלמים שובתים רעב; שובתים רעב כי הם נכלאו לאחר שחרורם בעסקת שליט ללא שום הפרה של תנאי השחרור. אנשים שנשפטו בבית-דין אזרחי, ועל אותה אשמה רוצים לשפוט אותם בבית-דין צבאי. איפה נשמע כדבר הזה? אפילו בדיונים על גדר ההפרדה הגזענית בית-המשפט העליון בישראל דאג מדי פעם לדון בסוגיות האלה, כדי שלא תהיה ערכאה שנייה בין-לאומית, כי אי-אפשר לדון באותה סוגיה פעמיים. במדינת ישראל, בתוך המדינה, דנים אותו אדם על אותה עבירה כביכול פעמיים, פעם בבית-דין אזרחי ופעם בבית-דין צבאי. <מיקי לוי (יש עתיד):> הגדר, אדוני, היא גדר מצילה חיים. אנחנו רואים את התוצאות בימים אלה, מה קורה בשטח, ואי-אפשר להגיד אחרת. <מוחמד ברכה (חד"ש):> תקים את הגדר, אדוני חבר הכנסת הנכבד, על הגבול של הקו הירוק. <מיקי לוי (יש עתיד):> על זה יש לנו ויכוח. <מוחמד ברכה (חד"ש):> זו זכותה – אז אני כאזרח אתנגד או לא אתנגד, זו שאלה אחרת. אבל מדינה רשאית להקים בתוך גבולה מה שהיא רוצה, על-פי הכרעה דמוקרטית. אבל היא אינה רשאית לבנות גדר באדמה שהיא לא שלה, שעל-פי החוק הבין-לאומי ועל-פי המציאות בשטח היא אדמה כבושה. בבקשה, אז נדון בזה דיון אזרחי, דיון מה שלא תרצה, דיון משטרתי, היות שאתה בא מהמשטרה. וגולת הכותרת של הממשלה הזאת, אדוני היושב-ראש, זה העניין של השוויון בנטל. עשו מהשירות הצבאי ערך עליון, שעל פיו יישק דבר; שעל פיו אתה אזרח או לא-אזרח, על פיו אתה תהיה זכאי לזכויות אזרחיות או לא זכאי. מה זה? אז בואו נדבר על שוויון בנטל – בנטל העוני. <אלעזר שטרן (התנועה):> או שירות לאומי, אפשר ללכת לשירות לאומי. <מוחמד ברכה (חד"ש):> בוא נדבר על שוויון בעוני, חבר הכנסת שטרן. <מיקי לוי (יש עתיד):> אפשר לעשות שירות לאומי בכפרים הערביים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> בואו נדבר על אותה ממשלה של לבנים שבעים ומתנחלים שתדבר על השוויון בנטל העוני – – <מיקי לוי (יש עתיד):> יש תחליף – שירות לאומי. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – שתדבר על השוויון בנטל שחוות משפחות חד-הוריות, על שוויון בנטל שחווים האזרחים הערבים, שחווים יישובים בתוך מדינת ישראל שהם מחוץ לגיאוגרפיה, מחוץ לתקציב ומחוץ לסדר העדיפויות, לדבר על השוויון בנטל הפקעת הקרקעות. אני אומר לכם, מדינת ישראל צריכה 100 שנה כדי לכפר על העוולות והפשעים שהיא עשתה כלפי הציבור הערבי בישראל. 100 שנה לפחות. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת ברכה, אני מוסיף לך עוד דקה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> תודה, אדוני. אתם באים לדרוש מהערבים שוויון בנטל? על מה? שאנחנו לא שותפים במפעל הכיבוש? שאנחנו לא שותפים במפעל ההתנחלויות? לא היינו ולא נהיה. האדמות שהופקעו, זה הנטל העיקרי שרובץ על כתפינו מאז קום המדינה ועד היום. הרי מדינה קפיטליסטית קיצונית כמו מדינת ישראל, ששולטת על 93% משטח המדינה – אפשר לחשוב שהייתה הלאמה, בתוך משטר סוציאליסטי, של הקרקעות. לא. אלה 93% שרובם המכריע הופקעו בחוקים דרקוניים, עושקים, מהאזרחים הערבים, מהפליטים שהוגלו מחוץ למולדת. מדברים אתנו על שוויון בנטל? הממשלה וקברניטיה מתחלקים במנעמי השלטון, במנעמי המדינה, בחינם, ודווקא אלה שנדרשים לתת את מה שקרוי שוויון בנטל, הם ששילמו את המחיר. אני אומר לכם: 100 שנה לא יספיקו על מנת לכפר על העוולות שנעשו כלפי הציבור הערבי. באים להטיף לנו על שוויון בנטל? אני אומר לכם, זו ממשלה – לא הייתי רוצה להגיד שהיא יותר גרועה מקודמתה, אבל היא יכולה להצליח גם במשימה הזו. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת – אני מבין שחבר הכנסת מיקי לוי התחלף עם חברת הכנסת יעל גרמן. אז את – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> נכון, היא עולה במקומי. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> גם אני. <היו"ר יצחק וקנין:> אחריכם – חברת הכנסת יעל גרמן, אחרי ג'מאל זחאלקה. ואחריה – מרב מיכאלי, ואחריה – אדוני. יש טעות – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, תשע דקות לרשותך. <משה גפני (יהדות התורה):> מי אחרי מרב מיכאלי? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת השר יעקב מרגי. <מרב מיכאלי (העבודה):> חבל, יש מסורת שגפני אחרי, למה לקלקל? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, גבירותי חברות הכנסת, רבותי חברי הכנסת, הממשלה נתנה הצהרת כוונות בהסכמים בין המפלגות, בנאומים של ראשיה; בנאום ראש הממשלה כאן, בהצהרות, בדברים שנאמרו במפורש, בדברים שנרמזו באווירה שהיא משרה. ותפקידנו – אני אנסה כאן לתת גם מצדי הצהרת כוונות, איך אנחנו נתמודד עם הממשלה הזאת. ראשית אני רוצה להגיד שבעיני זו ממשלה מסוכנת דווקא בגלל חולשתה, דווקא מפני שהיא לא יציבה. כי אנחנו ראינו ממשלות וראינו משטרים שונים בעולם וגם בארץ, שכדי לתחזק את הממשלה, כדי לחזק אותה, כדי ללכד אותה, כדי לזכות בפופולריות ברחוב, הלכו נגד אויב חיצוני או אויב מבפנים. וכבר ראינו את זה בהצהרות שונות. הצהרתו של מר יאיר לפיד, למשל, שבמקום – אני אמרתי את השם שלו, יאיר לפיד, יביא אור, ראיתי שהוא מחשיך אור. לא יאיר לפיד. <מיקי לוי (יש עתיד):> איך הגעת – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הוא מחשיך אור, והוא אומר: אנחנו לא נהיה בגוש חוסם עם ה"זועביז". מה הוא אומר? הוא אומר לציבור הישראלי: אני גזען, ואני מזדהה עם הגזענים. והוא מדבר על הרגשות האפלים. אנחנו יודעים מה זה פוליטיקה, ויודעים מה זה תקשורת, ויודעים איך מעבירים מסרים. אל מי הוא דיבר? הוא יצא נגד גזענות? הוא ניסה להזהיר מהדרה? ואפילו אומר: "זועביז". ואחר כך באו כאלו שאמרו לו שאתה – הוא לא התכוון לכולם. אבל אם התכוון לחלקם, עוד יותר גרוע. אז השם שלו לא יאה ולא מתאים. הייתי קורא לו יחשיך אור, ולא יאיר לפיד. <מיקי לוי (יש עתיד):> מזל שלא – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא ראיתי לפיד ולא ראיתי אור. <מיקי לוי (יש עתיד):> מזל שלא נתת לו אתה את השם שלו. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> דבר שני, שהוא אומר שאנחנו נדאג – אני דווקא אתחיל אתו – לשכבות הביניים. ואני קורא ומנסה לבדוק כיצד הוא רוצה לדאוג לשכבות הביניים. ואני מגיע למסקנה, כבוד היושב-ראש – נראה לי שאתה תסכים אתי – שהוא רוצה לדאוג לשכבות הביניים על חשבון השכבות החלשות. <מיקי לוי (יש עתיד):> ממש לא. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> על חשבון השכבות החלשות. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – ממש, השר – משרד הרווחה, בראשותו של השר המיועד מאיר כהן – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מיקי לוי – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – אמור לדאוג לשכבות החלשות. <היו"ר יצחק וקנין:> – – אני אמרתי בתחילת – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> צדק אנחנו רוצים ולא צדקה. <היו"ר יצחק וקנין:> כשהתחלתי – חבר הכנסת זחאלקה. אתם צריכים להתרגל – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אנחנו מחפשים צדק ולא צדקה. <היו"ר יצחק וקנין:> – – שעד היום הנאומים היו נאומים – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הוא ממנה את החבר שלו כשר שידאג לאלה שהוא יפגע בהם. <היו"ר יצחק וקנין:> – – נעימים לאוזן. כל הנאומים נעמו לנו לאוזן. מהרגע הזה זה יהיה שונה. רבותי, תתרגלו למצב. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> טוב. הצהרות על כוונות לקצץ, וכאילו אנחנו לא מכירים את נתניהו. נתניהו הוא איש הקיצוצים הגדולים, ואנחנו יודעים איך הוא עושה את זה בדיוק. הוא עושה את זה – מנסה להעביר שינויים מרחיקי לכת על חשבון השכבות החלשות, בשם, בגלל המשבר. הוא מנצל את המשבר כדי להעביר את משנתו הקפיטליסטית, שלוחת הרסן, האלימה, הפוגענית, שלא מתחשבת. אומרת: החלשים יכולים ליפול בדרך. זו משנתו והוא לא שינה אותה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה יודע שאתה מדבר לא לעניין. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> והוא איש – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה מדבר לא לעניין, אבל תמשיך. בסדר. זה, יש לך עשר דקות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תודה רבה שאתה נותן לי לדבר. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מאיר כהן – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – אתה אומר? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מאיר כהן – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אבל אתה חבר כנסת חדש. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – אז מה? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> קצת, קצת, קצת, איך אומרים – ענווה. <היו"ר יצחק וקנין:> בדרך כלל לא אומרים שלא מדבר – האמת. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מידת הצניעות, מידת הצניעות שנעלמה מהארץ – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – אז אתה, אתה הוותיק תלמד אותי מה זו ענווה, ותדבר קצת יותר נעים – – <מיקי לוי (יש עתיד):> דרך ארץ. דרך ארץ. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – ותפסיק להשתלח באנשים. מה קרה? הכול מותר? <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני אמרתי לממשלה החדשה ולחברי הכנסת החדשים: תתחילו להתרגל לשיח אחר. <מאיר כהן (יש עתיד):> לא, אנחנו לא חייבים. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה לא יעזור, רבותי. <מאיר כהן (יש עתיד):> תתחילו להתרגל אתם לשיח אחר. <היו"ר יצחק וקנין:> זה לא יעזור. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> זה שיח של דמגוגיה. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, זה לא יעזור. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – להתרגל לשיח אחר. <היו"ר יצחק וקנין:> לא כל הדברים ינעמו לאוזן שלכם. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, הבאנו תרבות של נחת, של אורך רוח. <היו"ר יצחק וקנין:> בסדר, אני מסכים אתך – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> מה קרה? – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אבל אני אומר לכם: תתחילו להתרגל לביקורת, גם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – בעיה בתנאי שזה יהיה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, אני מציע לחברי, אני מציע לחברי מימין, כאן, ללכת וללמוד ולקרוא מה עשה נתניהו, איש הקיצוצים ותוכנית ההבראה הכלכלית, בשנת 2004, וכיצד הוא קיצץ בקצבאות הילדים, בתמיכה ברשויות המקומיות. הוא ניצל את המשבר הכלכלי. בזה אני אומר. מה זה "לא לעניין"? זה האבא של העניין. זה האימא של העניין. אם אתה לא יודע, אז תשתוק. אל תדבר. אם אתה לא מבין, אז אל תדבר. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מבין – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אם אתה לא יודע, תאמין לי, בורות זה לא טענה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מבין היטב – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אם יש לך – אם אתה בור ועם הארץ, אתה לא יודע – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא, לא, חבר הכנסת זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – אתה לא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת זחאלקה, עד כאן. לא, אני לא ארשה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כי הוא תוקף אותי. הוא מדבר על – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא, לא, לא, סליחה, סליחה. אתה אל תקרא לו בור ואל – זה לא סגנון ולא יפה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מבקש שתחזור בך עכשיו, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבקש שכבודו יחזור בו. זה לא מכובד. לא מכובד. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בור במובן שהוא לא יודע. <היו"ר יצחק וקנין:> אבל זה לא – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה לא כמו בור במובן – שהוא בור בעניין הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת זחאלקה, אני חושב – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הוא יודע הרבה דברים חוץ מהעניין הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> – – קצת, קצת הרחקת לכת בהתבטאות שלך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> טוב. <מיקי לוי (יש עתיד):> דרך ארץ. דרך ארץ. <היו"ר יצחק וקנין:> אני חושב שזה לא במקום. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אם הוא יודע בעניין הזה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני חושב שכבודו צריך לחזור בו. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, בעניין הזה של ניתוח מדיניותו הכלכלית של ביבי נתניהו אני עומד על שלי, ואני מזהיר ממנה. ואני אומר: כל אדם שרוצה באמת – אתה לא יכול לדבר בשם השכבות החלשות ולתמוך בנתניהו, במדיניות הכלכלית שלו. אתה לא יכול ללכת בשני הכיוונים באותו זמן. אתה לא יכול להחזיק במקל ארוך בשני הצדדים. אי-אפשר אפילו אם אתה אקרובט. אי-אפשר. ובזה אני מזהיר. אני אומר מה שאמרו. יהיו קיצוצים – הקיצוצים של נתניהו יבואו על חשבון השכבות החלשות. הוא לא יפגע בעשירים, כי יש לו משנה, משנת הטפטוף מלמעלה. אתה רוצה שאני אסביר אותה? המשנה של הכלכלה הקפיטליסטית, הליברלית, הקיצונית, שאומרת: העשירים יתעשרו; יש חורים בכיסים של העשירים וזה יטפטף למטה. זו המשנה הכלכלית שלו. מה, אנחנו לא יודעים? אם כמה אנשים ייפגעו בדרך, זה לא נורא. יש קריצת עין. הוא מתכוון לפגוע; הוא לא אומר: אני רוצה לפגוע בעניים, אבל התוצאה תהיה פגיעה. והוא אומר: זה לא נורא. הממשלה הזאת אומרת שהיא לא תדאג לתהליך המדיני. נהפוך הוא. רואים משפט קצר אחד בכל ההסכמים הקואליציוניים. המטרה היא לדחוק את העניין הפלסטיני לשוליים, והוא לא יידחק. זו ממשלה מסוכנת. זו ממשלה, בגלל אי-יציבותה היא יכולה ללכת להרפתקה צבאית בלבנון, באיראן – – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> הממשלה עוד לא התחילה לעבוד, ואתה משתמש בדמגוגיה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אהלן וסהלן. שוואיה שוואיה. טוב. אני רוצה לשמוע אותך איך תסבירי את המדיניות של הממשלה. ותסבירי לי – אם ניפגש עוד כמה שנים – מה תעשה הממשלה הזאת. אני בטוח שאת, את, לא מישהו אחר, תבכי על זה שתמכת בממשלה הזאת. <יעל גרמן (יש עתיד):> ואולי אתה. אולי אתה תצטער על הנאום שלך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני לא. אני לא אתמוך בה. אני לא אבכה. אני לא אתמוך בה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אולי תצטער על הנאום שלך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, אני לא אצטער על הנאום שלי. לא תיתנו לי. תיתנו את ההזדמנות – את יודעת מה? אני אעלה כאן לדוכן ואני אכה על חטא. תעשו שלום, תעשו צדק חברתי, תעשו שוויון, תעשו דמוקרטיה – – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אלו דברים שטותיים נטולי תקווה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתם לא אומרים ככה אפילו במצע. אתם מציעים לפגוע בדמוקרטיה. אתם מציעים רוב של 65 חברי כנסת כדי להוריד ממשלה. אתם מציעים להעלות את אחוז החסימה ל-4%. מאיפה המצאתם את זה? <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> ואתה מציע לקחת את התקווה מהציבור. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מאיפה המצאתם את ה-4%? הרי ידוע, אדוני כבוד היושב-ראש, יש עניין הייצוגיות במשטר דמוקרטי – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> כן. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – ויש מדינות שבהן יש אחוז חסימה יותר גבוה אפילו. אבל מה, או שהם מבטיחים ייצוג של מיעוטים על-ידי קווטה, אחוז מסוים, או על-ידי כך שיש מפלגות גדולות שבאידיאולוגיה שלהן, במצע שלהן מכילות את המיעוטים. למשל, המפלגה הדמוקרטית בארצות-הברית מכילה את השחורים. המפלגות הציוניות כאן לא מכילות את הציבור הערבי. הן נגד הציבור הערבי, אידיאולוגית. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> איך אני יודע? <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני רואה את ההסכם בין – רק אני רוצה שאנשים יבינו על מה אני מדבר – יש עתיד לליכוד ביתנו. מה כתוב כאן? "הממשלה תפעל להעמקת תחושת ההזדהות הציונית בקרב אזרחי ישראל בכלל ובמערכת החינוך בפרט." מה, אתם רוצים ללמד אותנו ציונות? אתם רוצים שהציבור הערבי ילמד ציונות? אתם מתכוונים לכך, דרך אגב, אני מאמין לכם – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> זו מדינה יהודית ציונית. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – אבל אתם תיכשלו. אנחנו לא ניתן. יש כאן ציבור ערבי שלא יוותר על זכויותיו, לא יוותר על הזהות שלו – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – למרות לפיד ולמרות החושך ולמרות נתניהו ולמרות בנט ולמרות כולם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. תעלה חברת הכנסת יעל גרמן. אחריה – חברת הכנסת מרב מיכאלי. חברת הכנסת גרמן, לרשותך חמש דקות. <יעל גרמן (יש עתיד):> כבוד אדוני היושב-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת, לפני שנה יצאנו למסע מופלא; מסע שנועד להביא לשוויון בין כל חלקי החברה בישראל, לתת תקווה לזוגות הצעירים, לאפשר דיור בר-השגה, לדאוג לקשישים, לשמור על מעמד הביניים במדינה, לחזק את העסקים הקטנים, לחזור למשא-ומתן לשלום, ובעיקר – לשים במרכז את האזרחים, כל האזרחים. היום אנחנו מתחילים לפרוע את השטר שהפקדנו בידי הבוחרים שלנו. המשרדים שהופקדו בידינו מורכבים ומציבים בפנינו אתגרים קשים: אוצר, חינוך, בריאות, רווחה ומדע. אנחנו נכנסים לתפקידינו בדחילו ורחימו ומתוך חרדת קודש, ובתחושה עמוקה ואמיתית של מחויבות. מחויבות לעמוד בציפיות, להישאר נאמנים לבוחרים, לעמוד בכל עת על דעותינו, ולקבל את ההחלטות הנכונות ביותר לציבור. החלטות נטולות שיקולים זרים, נטולות לחצים סקטוריאליים. אנחנו כאן כדי לשנות, לעבוד קשה ולשרת את כל תושבי המדינה ללא הבדל דת, מגזר דתי, גזע, מין ונטייה מינית. אני רוצה לסיים בשירו של חיים חפר "בדרך אל האור": "באמונה שבלבי, באהבה ללא גבולות, בצדק אשר בקרבי, ובתקוות הכי גדולות, ובמוסר שבלבי, הרם מכל העלילות" – היום אני נשבעת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. תעלה חברת הכנסת מרב מיכאלי. אחריה – חבר הכנסת אחמד טיבי. <מרב מיכאלי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, הרבה אתה עובד היום, לא קל. הברית המפורסמת לפיד–בנט, שסנוורה את התקשורת עם הפוליטיקה החדשה, מתגלה – לצערי, רבותי, אני מתנצלת, אני מקווה שלא תתרגזו פה, החברים שיושבים וצועקים – אבל מתגלה באמת כהתגלמות הפוליטיקה הישנה והעבשה. <מאיר כהן (יש עתיד):> את מפתיעה אותנו. <מרב מיכאלי (העבודה):> המילים אולי חדשות, אבל המעשים והתוצאות ישנות-ישנות. <קריאה:> – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> הנה מה שבהסכמים הקודמים הוגדר כשמירה על הסטטוס-קוו – נקרא לו "הפוליטיקה החדשה" – זכות וטו של הבית היהודי על כל החלטה בנושאי דת. כלומר, דתיים ימשיכו להחליט על חילונים וחילוניות, מיהי יהודייה ומיהו יהודי ואיך. למעשה, אנחנו אפילו מתהדרות ב"מינהלת זהות יהודית" – לאן הגיעה הדת היהודית, שהמדינה עושה לה מינהלת לזהות יהודית. באמת, הנביאים היו אוהבים את זה. כך יחליטו הדתיים של מי הכותל, של מי השבת, איך אנחנו מתחתנות ומתחתנים, איך אנחנו נקברות ונקברים. גברים ימשיכו להחליט על נשים – איפה הן יתפללו, האם הן יתפללו, האם הן יתגרשו ובאילו תנאים. אצל המפלגות החרדיות קראו לזה סטטוס-קוו, עכשיו קוראים לזה: אחי, באנו לשנות. אבל זה אותו הסטטוס-קוו הישן והרע. גם לשאלה "איפה הכסף?" בהקשרים שהועלו במהלך הקמפיין, התשובה לא עומדת להשתנות. להפך: יותר ישיבות יקבלו יותר כסף, רק שעכשיו אלה תהיינה לא רק ישיבות ומוסדות של כיפות שחורות אלא כיפות ומוסדות של כיפות סרוגות, וכיפות סרוגות מתנחלות בשטחים שאינם שטחי מדינת ישראל. כסף רב ביותר. המון המון המון כסף שמונע הסכם שלום ומונע חיים של שקט וביטחון במדינת ישראל. ואם כבר ביטחון – בהסכמים הקואליציוניים אין מילה אחת על שלום. יש משא-ומתן, גם לא הרבה משא-ומתן, אבל אף מילה על שלום. בהסכמים הקואליציוניים, לעומת זאת, כתובים הרבה סעיפים שמחלישים את הדמוקרטיה הישראלית בכלל ואת הבית הזה בפרט, ובכך פוגעים בביטחון האישי של כל אזרחית ואזרח בישראל, כי הם מסכנים את זכויות האזרח, האדם והפרט של כל אחת ואחד מאתנו. הטרנד של מנהיגי מפלגות לא נבחרים גולש אל הממשלה שמנסה לבצר את עצמה כך שאי-אפשר להחליף אותה. אחד מהסעיפים המדאיגים האלה הוא הסעיף שקובע שהקבינט המדיני-ביטחוני יהיה בעל סמכויות אופרטיביות לקבלת החלטות ללא אישור הממשלה בכפוף לקבוע בדין. עכשיו, בדין, שזה חוק הממשלה וחוק-יסוד: הממשלה, קבוע כבר מעמדו של הקבינט המדיני-ביטחוני בדיוק ככזה, אז למה צריך להוסיף סעיף מיוחד בהסכם הקואליציוני, שלא היה בהסכמים קודמים, שמאפשר לקבינט המדיני-ביטחוני לפעול ללא אישור הממשלה? מה משמעותו של הסעיף הזה? האם מסתתרת מאחוריו איזו הסכמה בעל-פה שלא נחשפה בפנינו ובפני הציבור? אולי כדאי לספר על הסעיף הזה לנשיא אובמה בביקורו הקרוב? מה נראה לכם? ראש הממשלה החדש-ישן בחר לפתוח את הכהונה הנוכחית שוב באיומים ובהפחדות, כרגיל. עד כדי כך שהוא הודיע שאין לעם היהודי קיום ללא מדינת ישראל. בכל הכבוד, אדוני ראש הממשלה, שלא טורח להיות כאן עכשיו, אין לך שום זכות למחוק ככה באחת את ההיסטוריה המפוארת של העם היהודי, ובעיקר לא את כל היהודיות והיהודים שחיות ומשגשגות בחלקים אחרים של העולם. ממשלה של רוב גברים, אשכנזים, עם מיעוט מזרחי, מיעוט קטנטן לפריפריה, מיעוט נשים שאין להן זכר בהסכמים הקואליציוניים, ואפס ייצוג לאזרחיות ולאזרחים הערביות והערבים, שאותם שר האוצר המיועד מכנה בכינוי גנאי. בשנה האחרונה הייתה עלייה גדולה בהתבטאויות גזעניות של נבחרי ציבור; לצערי, גם של נבחרות ציבור. וכמו שמתחילה הקדנציה הזאת, אז הפוליטיקה של הממשלה החדשה, חדשה או ישנה, היא פוליטיקה לא טובה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת משה גפני. חבר הכנסת אחמד טיבי, לרשותך שלוש דקות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, תודה, אני הייתי עד למעמד הזה מספר רב של פעמים. למרות הדיבור הרם, אדוני היושב-ראש, על פוליטיקה חדשה ואפשרות של דרך חדשה וכדומה, אנחנו ניצבים מול ממשלה שהיא ימין מדיני וימין חברתי. מבחינה מדינית, ראש הממשלה – שהוא הראשון בין שווים או לא שווים – הוא המחליט, הוא המביא ומוציא בכל מה שקשור בתהליך המדיני, שלא היה קיים, וכנראה לא יהיה קיים גם בממשלה הנוכחית, כי לא ייווצרו התנאים לקיומו של התהליך הזה, לא על-ידי הקפאה והפסקת פעילות ההתנחלויות, ולא על-ידי לוח זמנים מוסכם להקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67'. ולכן, לא הביקור של נשיא ארצות-הברית, אדוני היושב-ראש, וגם לא ההצהרות הקוסמטיות, לאחרונה, על מדינה פלסטינית או שתי מדינות, יביאו לפריצת דרך. ולכן בתחום הזה, שמופיע בקווי היסוד של הממשלה כמשפט עמום כמו "הממשלה תחתור" – היא כל הזמן חותרת. היא חותרת תחת התהליך, לא למען התהליך. והחתירה הזאת היא חתירה נון-סטופ, למען החתירה. כלומר, תהליך למען הדיאלוג, למען השיח, למען הפוטו-אופ, לא למען השגת הסכם. מבחינה כלכלית, כולנו יודעים שזו תהיה ממשלת ימין חברתי, ולכן הפריפריה – לרבות הקצה של הפריפריה, היישובים הערביים – תהיה קורבן של מדיניות הממשלה, של הקיצוצים הבאים. חבר הכנסת גפני, אני רוצה לברך אותך על הצטרפותך לאופוזיציה. אני חושב שאתה תהיה – אתה וחבריך תהיו תרומה. כמו שהייתם מצוינים בקואליציה, לצערי הרב, אתם תהיו טובים מאוד, או אפילו יותר, גם באופוזיציה. אני ראיתי את הלהט שלך היום בישיבות האופוזיציה בוועדת הכנסת. אני מקווה שהלהט הזה ימשיך להיות מה שהיה. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> – – – גפני. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> 52 חברי אופוזיציה זה לא דבר של מה בכך. יש דברים שאנחנו יכולים לראות עין בעין, במיוחד בנושא החברתי-כלכלי, ולהיות אופוזיציה אסרטיבית. בקווי היסוד של הממשלה הזאת כמעט אין התייחסות חיובית לציבור הערבי, לפער האדיר הקיים בין הרוב היהודי לבין המיעוט הערבי, בין היישובים היהודיים ליישובים הערביים בנושאי תשתית, בנושאי חינוך, בנושאי תעסוקה, בנושאי תכנון ובנייה, בנושאי אזורי תעשייה שאינם, מוסדות חינוך וכדומה. לפעמים אומרים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוסיף לך עוד דקה, אדוני. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תודה, אדוני. לפעמים, אדוני היושב-ראש, אומרים: טוב, אם הייתם בקואליציה הייתם יכולים להשפיע יותר. מה זה המשפט הזה? ממשלה מחויבת לכלל האזרחים, לא חשוב אם הנציגים שלהם באופוזיציה או בקואליציה. תשתיות זה חובה של המדינה שצריכה לספק. כאשר תושב טייבה נאלץ לחכות בפקק שעתיים בבוקר בכניסה הדרומית, זה מפני שהממשלה לא מפתחת את התשתיות, את הכבישים. זה לא קשור בעובדה שנציגיו בקואליציה או באופוזיציה. ולכן אנחנו נהיה אופוזיציה לוחמנית לקואליציה הזאת. אני שמח שגם אתה, חבר הכנסת, השר מרגי, תהיה בספסלים ההם יחד אתנו. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> הכבוד הוא לי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תודה רבה, תודה רבה. והאמת היא – בזה אני אסיים – כל הזמן נאמרת כאן – אתה, חבר הכנסת גפני, אולי אתה, נציג הסיעה הזאת: מה זה "יהודי לא מגרש יהודי"? לא הבנתי. שאלתי ואין לי תשובה. את מי אתם כן מגרשים באופן לגיטימי? <משה גפני (יהדות התורה):> לא, זה היה ציטוט של אמירה שנאמרה לפני כמה שנים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> את מי? לא הבנתי. <משה גפני (יהדות התורה):> לא יודע, ככה החלטנו בסיעה להגיד. <אילן גילאון (מרצ):> גוש-קטיף. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אבל שמת לב, חבר הכנסת גפני – מה זה מדינה יהודית, או כנסת יהודית? כאשר חבר כנסת יהודי קם, מוחה באופן פרובוקטיבי, יוצא ואומר לראש הממשלה "יהודי לא מגרש יהודי", וחבר כנסת ערבי אומר לו "למי התכוונת?", הערבי מקבל את הנזיפה מיושב-ראש הישיבה, לא היהודי. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה חבר הכנסת משה גפני, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת גפני, לרשותך שש דקות. <מיקי רוזנטל (העבודה):> איך זה הולך, חלוקת הדקות? <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, החלוקה היא חלוקה סיעתית, בהתאם לגודל הסיעה. שלא תחשבו שאני עושה פה איזה – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני מקבל לוח עם זמנים, אז ככה – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> אני נותן לגפני דקה על חשבוני. <היו"ר יצחק וקנין:> אין שום בעיה. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אם הוא יצטרך עוד כמה דקות אני אאפשר לו, תאמין לי. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני מבקש לדבר על כמה נושאים, ואני אשתדל לעשות זאת טלגרפית. למשל, אני בדקתי בהסכמים הקואליציוניים. אז מופיע שהממשלה תפעל למנוע הדרת נשים. ואני גם שמעתי שיש חברי כנסת מהבית היהודי שהגישו הצעת חוק שחלק נכבד מהוועדה למינוי דיינים יהיה נשים. בסדר, אמרתי, החרדים עכשיו לא בקואליציה, לא בממשלה, הכול בסדר, אפשר לרוץ מהר. בדקתי כמה נשים מהבית היהודי שׂרות בממשלה. בדקתי. הרי הגישו חוק על הוועדה למינוי דיינים, והחרדים לא נמצאים, לא מפריעים. אפילו לא אחת. הלכתי ליש עתיד – בכל אופן, מפלגה אינטליגנטית, נשים. כן, הדרת נשים. בדקתי – אחת. הלכתי לליכוד – אחת. הלכתי לישראל ביתנו – אחת. זאת אומרת, החרדים לא הפריעו עד עכשיו. כל מה שקרה זה שלמזלנו ציפי לבני הצטרפה לממשלה, אחרת היו בכלל שלוש נשים מתוך 23. מה היית משדר לו היית שדרן היום בטלוויזיה, יאיר לפיד? מה היית אומר? החרדים? אין חרדים. טוב, האמת היא שאני חייב סליחה בפני מועצת גדולי התורה אצלנו. אני הופעתי בפני מועצת גדולי התורה – אני מספר לכם את זה באמת בארבע עיניים – ואמרתי להם: תראו, בציונות הדתית יש שני חלקים. יש חלק אחד שהוא באמת קרוב יותר לחילונים. זה לא הרוב. אבל יש חלק גדול שהוא באמת – אצלו לומדי התורה זה דבר רציני. יש להם ישיבות. לא ישיבות הסדר – לומדי תורה. הם יודעים שעל זה קיים העם היהודי. והם קרובים אלינו בכל הנושאים. רק – אמרתי לגדולי התורה – בהשקפה הם קצת שונים מאתנו. אבל הם אתנו. הם היו אתנו בקדנציה הקודמת, בנושא של לומדי התורה הם אתנו. ואני מבקש סליחה מגדולי התורה. אני מבקש סליחה. הם כולם אותו דבר. ההבדל בהשקפה בין אלה שהם ציונים דתיים עם ישיבות ובין אלה שהם ציונים דתיים בלי ישיבות – ההבדל בהשקפה אומר שהם קרובים ליאיר לפיד ולא אלינו. הם מצאו את המכנה המשותף, על הנושאים הכי קרדינליים, הכי בעייתיים, שיש ליהדות הדתית, לאדם שומר תורה ומצוות. הם מצאו שפה משותפת עם יאיר לפיד ואנשיו, לא אתנו. אז הם אומרים: זה התחיל בתור משהו פוליטי כזה. אבל התברר שבהשקפת עולמם הם קרובים אליו. עכשיו, אני עברתי על ההסכם הקואליציוני. לא מצאתי הסכם קואליציוני בעולם המערבי, באיזשהו משטר דמוקרטי, הסכם קואליציוני ששני-שלישים ממנו לוקח קבוצה באוכלוסייה, קבוצה לא קטנה, ופוגע בה סעיף אחרי סעיף. אברך שצריך לשלם דמי ביטוח לאומי? כתוב בהסכם, הסכם של מדינה שעומדת בפני סכנות מאיראן ומסוריה, במזרח התיכון, עם בעיות כלכליות עצומות – אני הרי יודע למה אנחנו הולכים. יאיר לפיד עוד לא למד את זה, הוא ילמד לאיזה גזירות קשות אנחנו הולכים. אברך שלומד תורה, אחרי כמה שנים יצטרך לשלם – לא לקבל, לשלם – דמי ביטוח לאומי כאילו הוא עובד ומרוויח כסף. אני לא מדבר על זה שאתם אפילו לא מבינים בחוקי-היסוד, אתם לא מבינים בכלל בנושא של שוויון, אתם לא מבינים שאי-אפשר לחוקק חוקים מהסוג הזה. הרי מה תגידו? תגידו שמוסד שיש בו כאלה שלא שירתו בצבא, הוא לא יקבל כסף או שיקבל פחות כסף. ומה תעשו אם יבוא מישהו ויגיד שבאוניברסיטה יש כאלה שלא משרתים בצבא? ומה תעשו אם יבואו כאלה ויגידו – כמו שכתבתם בהסכם, שתלמידי חו"ל בישיבות, המוסד לא יתוקצב עבורם – מה תעשו אם יתברר שיש סטודנטים תושבי חו"ל, גם תורידו מהתקציבים שלהם? האנשים שמביאים כסף, אותם אברכים או אותם בחורים שמגיעים ללמוד בארץ, הכסף שהם מביאים למדינה לא יסולא בפז. כולם יודעים את זה, כל הכלכלנים יודעים את זה. אבל לקחתם את הקבוצה הזאת במדינה שנמצאת במזרח התיכון, מוקפת אויבים, כמו שאמרתי, עם בעיות ביטחוניות ומדיניות קשות, מדינה שנמצאת במצוקה כלכלית בלתי רגילה, שהנושא החברתי הביא בתוכה למחאות קשות והוא ימשיך גם הלאה אם אתם לא תתקנו את זה – לקחתם הסכם קואליציוני, גם יש עתיד, גם הבית היהודי, שמדבר כולו על קבוצה באוכלוסייה, על החרדים, לפגוע בהם; מה שלא פוגעים במחבלים על-פי החוק. במחבל לא פוגעים בביטוח הלאומי. <מיקי לוי (יש עתיד):> חבר הכנסת גפני, זה ממש לא נכון. ממש לא נכון. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה יודע מה? אל תפריע לי. פה בבניין הזה מותר להגיד דברים לא נכונים. ערבי שהיה מחבל מקבל הנחה בארנונה אם המציאות היא שהשכר שהוא משתכר הוא נמוך. אחד לא יקבל ארנונה, לא יקבל הנחה בארנונה לפי ההסכם – זה לא יקרה, מפני שזה נוגד חוק-יסוד, זה נוגד זכויות אזרח. האחד והיחיד זה מי שלומד תורה, כך כתוב בהסכם. תאמין לי, יש לי ניסיון יותר ממך בעניין הזה, ואני אומר לך: אין דבר כזה. אין מישהו – בן-מיעוטים, יכול להיות שפגע במדינה הכי הרבה, לא יכול להיות שיפגעו בזכויות האזרח שלו, רק בלומד תורה. אדוני היושב-ראש, יש לי הרבה מה לומר, אני יודע שאין לי זמן. באמת, האמת היא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני נותן לך עוד דקה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מודה לך. האמת היא שאנחנו מאמינים שבזכות לומדי התורה אנחנו קיימים. מאז היותנו לעם, מאז מעמד הר-סיני, בלי זה לא היינו כאן בארץ, כבר לא היינו קיימים כעם, ואנחנו פונים לקדוש-ברוך-הוא ואנחנו אומרים: שני ההסכמים האלה אינם מייצגים את העם היהודי – אנחנו אומרים לקדוש-ברוך-הוא – הם מייצגים קבוצת אינטרסנטים. אנחנו לא מקבלים את ההסכמים האלה. לא מעניין אותנו, אנחנו באופוזיציה נעשה עבודה כמו שצריך. אחמד טיבי, התקווה שלך לא תהיה לשווא, נהיה אופוזיציה כמו שצריך, זה בסדר. אני לא מדבר על קואליציה ואופוזיציה, אני מדבר על הכרזה שלומד תורה הוא עבריין. היו פעמים – השגריר הרצוג קרע החלטה של האו"ם שהשוותה את הציונות לגזענות. אני לא הולך כל כך רחוק, אבל אבא שלו, הרב הרצוג, בהפגנה מול בית-הכנסת "ישורון", לקח את הספר הלבן, שהחרים את היהודים בהעלאה לארץ, הוא קרע אותו לגזרים. ואני את ההסכמים האלה, שהם הספר הלבן נגד הציבור החרדי, קורע לגזרים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> זה לא אנחנו. אנחנו אומרים לקדוש-ברוך-הוא: זה לא אנחנו ההסכמים האלה, אנחנו מתנגדים להם, הם פוגעים בלומדי התורה. לא נקבל את זה, וזה לא יבוצע. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת משה גפני, יעלה חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת גילאון, לרשותך ארבע דקות. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, זו הממשלה הרביעית שאני משתתף בהשבעתה. אני לא רוצה שאתה תהיה במתח, אדוני היושב-ראש, אז אני אגיד לך שבסוף דברי אני אצביע נגד הממשלה הזאת. ואנחנו, כמי שנמצאים באופן קבוע באופוזיציה, כפי שאתה יודע, יש לציין שקיבלנו את כולם בלי להדיר אף אחד, בשמחה רבה, וכל מי שבא ורצה להיות באופוזיציה, קיבלנו אותו בזרועות פתוחות: ערבים וחרדים, כולם. זה בוודאי תמיד נאום אמביוולנטי מבחינתי, משום שבכל פעם התקווה המאוד סמויה שלי בתוך תוכי, שתפקידי כאיש אופוזיציה, לבוא יום-יום לירושלים ולנסות להפיל את הממשלה – זה לא קורה כל יום כמובן, לא תמיד מצליחים – ושצריך לייסר אותה בשוטים ובעקרבים, אדוני, באיזה מקום אני יודע שגם אחרי שאצביע נגד הממשלה הזאת, אני מקווה שאולי היא תצליח בחלק ממעשיה, כי זאת בסופו של דבר הממשלה שלי, שלנו, וכאופוזיציה אחראית אנחנו מקווים שלא כל דרכיה יהיו עקלקלות. ואני רק רוצה להגיד לך שלא קשה להתחרות, אדוני היושב-ראש, בכישלון של הממשלה הקודמת, כלומר, לא קשה להיות טובים יותר מאשר הממשלה הקודמת, אבל גם זה אמרתי בעבר והתבדיתי גם בדבר הזה. ולכן הייתי מעדיף להקדיש את שתי הדקות היחידות שנותרו כאן כדי לומר מהי בעיני פוליטיקה חדשה. אגב, אדוני היושב-ראש, לפוליטיקה אין תכונות בכלל, היא איננה טובה ואיננה רעה ואיננה מושחתת, והיא כדמות האנשים שנכנסים לתוכה, ולא כל דבר שהיה באותה פוליטיקה ישנה ובפוליטיקאים הישנים היה בהכרח דבר גרוע. מדינת ישראל בשנותיה הראשונות הייתה הרבה יותר אחראית מאשר היא היום. לא יעזור שום דבר, אלה הן עובדות. אבל פוליטיקה חדשה, אדוני, היא קודם כול פוליטיקה שקופה, נגישה, חפה מפוזה ועוסקת בדברים האחרים. ועם כל הכבוד, אדוני, לצורה, לפרזנטציה, לשוויון בנטל, לדברים שקל מאוד לייצר מכנה משותף רחב סביבם, הבעיה המרכזית היא לא כמה שרים יהיו בממשלת ישראל, אלא איזה תוצרים הם יוציאו מן הממשלה הזאת. ואני אומר לך שבתוכם יש כמה אנשים, חברים אישיים שלי, שהם אנשים מצוינים, ואני מקווה מאוד, ואני גם מתכוון לעזור להם כדי שיצליחו, לצד ההוקעה וההכאה בשוטים ובעקרבים, כפי שהאופוזיציה צריכה לעשות. אבל הפוליטיקה השקופה, אדוני היושב-ראש, חייבת להיות פוליטיקה של סנדלרים, אדוני, של כאלה שיש להם שופין ביד וכל הזמן משייפים סוליה לכל אזרח במדינת ישראל, כי רק תפקיד אחד והתפקיד היחיד והראשון שיש לחברה זה לאפשר לכל פרט בתוכה – אגב פרטים אינם דומים אחד לשני, יש 8.5 מיליון פרטים במדינת ישראל, שהאחד שונה מן השני – לאפשר לכל אחד מהם להגיע אל מחוז חפצו בצורה מכובדת ועצמאית, ולמעשה לממש את עיקר תמצית החיים בצורה של ביטחון. התוצר המעניין של הממשלה והיחיד של הממשלה – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוסיף לך עוד דקה. <אילן גילאון (מרצ):> תודה לך, אדוני. באמת תודה לך. – – הוא לא כמה משרדים יהיו בה, אלא בכך שהיא מבינה שהשוויון בנטל איננו מתמצה רק בנושא של השירות הצבאי, אלא במציאות שבמדינת ישראל מורה עובדת 25 שנים כדי לקבל משכורת של מנכ"ל בנק בחודש אחד; במציאות שאדם שנמצא עקוד מתחת למנורות הגדולות של חדר הניתוח חושש מאוד שאולי הרופא שמטפל בו, אולי הוא לא הרופא הזה, במציאות שכל כך הרבה אנשים בהגיעם לגיל 40 ו-50 מתחילים לפחד לגבי העתיד הסיעודי שלהם. אדוני, צריך לזכור שהמדינה הזאת שייכת לעם היהודי וגם לכל אזרחיה בה, לכולם, כל אלה שחיים בתוכה – אלה שהיו כאן מקודם, אלה שבאו לכאן אחר כך – ואחריותה של המדינה לכל פרט ופרט בתוכה, להביא אותו אל מחוז חפצו בצורה מכובדת ועצמאית. ולכן, תזכרו, חברי, כאשר אתם בממשלה, תזכרו את המהלך הפשוט שבו הלכתם כולכם, ואל תאמרו, כאשר תהיו שם: דברים שרואים מכאן לא רואים משם, כי את הדברים שראיתם משם, עכשיו זה הזמן לממש מכאן. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. יעלה חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו – חבר הכנסת רוברט אילטוב. השר יעקב מרגי, לרשותך שש דקות. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום תושבע ממשלה שהוקמה אחרי חבלי לידה קשים, היריון עם צירים, צירים כואבים שלוו בהרבה בחילות. הבטיחו לנו שמשהו חדש מתחיל, הבטיחו לנו פוליטיקה חדשה, וכבר בתחילת המשא-ומתן הקואליציוני החברה בישראל קיבלה מנה גדושה של הסתה, מנה גדושה של הדרה, מנה גדושה של שנאה, מנה גדושה של ססמאות. ממשלה – תזכרו את הכותרת – ממשלה בתנאי שלא יהיו בה חרדים. לו הייתה לכם קצת בושה הייתם עושים אפילו מהלך למראית עין, מהלך סרק; הייתם מזמינים את החרדים להשתתף על-פי קווי יסוד של הממשלה החדשה, שלא היינו מסתדרים אתה. אבל גם לזאת לא איוויתם. מידת היהירות והתעוזה שלכם גברה גם על מחווה קטנה, כי הייתם חייבים להתרברב: הבטחנו לכם ממשלה ללא חרדים, והנה, הבאנו לכם ממשלה ללא חרדים. רבותי חברי הכנסת, הבטיחו לנו פוליטיקה חדשה, וקיבלנו משא-ומתן קואליציוני מביש ומביך, ראש ממשלה שהוא ראש ממשלה של כולנו, ראש ממשלה של מדינת ישראל, ובמובן נוסף ראש ממשלה של כל העם היהודי. לבושתכם, חשפתם אותו במשך כחודש שלם בחולשתו, חשפתם אותו, חשפתם ראש ממשלה בישראל שנכנע. סחיטה גוררת כניעה, ושוב סחיטה גוררת כניעה, ועוד סחיטה גוררת כניעה. נחזור קצת למשא-ומתן המביש. הבטיחו לנו מהות וערכים, הבטיחו לנו עוד מהות ועוד ערכים, ומה קיבלנו? משא-ומתן על תואר סגן ראש ממשלה. משבר – שומו שמים, בדקה התשעים – על תואר סגן ראש ממשלה. והתיק הזה, אתם זוכרים, מי נאם והסביר לנו בכל קמפיין ועל כל מסך כאיש טלוויזיה מנוסה כמה תפקיד סגן שר הוא תפקיד הזוי ומיותר? ומה קיבלנו? פוליטיקה חדשה, שמונה סגני שרים. רבותי, שמונה סגני שרים. הבטיחו לנו ממשלה קטנה, עם 18 שרים, וקיבלנו ממשלה עם 22 שרים ועוד שמונה סגני שרים. מי שיודע חשבון בסיסי – 30. הכול נקרא במילים יפות עבודה בעיניים. אנחנו היום נתנגד לממשלה הזאת. הממשלה בהרכבה הנוכחי היא ממשלה רעה. נפעל כאופוזיציה לוחמנית להפלתה. ולא משום שאנחנו בחוץ, מודרים, מוחרמים. לא. כי יש לנו חששות כבדים שבהרכבה הנוכחי, ומה שמייצגים השותפים בקואליציה הזאת, ואת מי שהם מייצגים, זו הממשלה – אל תתביישו לומר – הכי סקטוריאלית שהייתה מאז קום המדינה. זו ממשלה שמי ששולט בה הוא לא ראש הממשלה, מי ששולט בה אלו מפלגות שמייצגות סקטורים שמה שמעניין אותם זה לא הפערים בחברה הישראלית, זה לא השכבות החלשות והמוחלשות, ובטח ובטח לא מעמד הביניים; מה שמעניין אותם זה הציבור שממנו הם באים. הם לא קשובים לאחר, הם לא יכולים להכיל את האחר, וראינו זאת הלכה למעשה. ראינו אותה בתחילת דרכה – בהדרה, בשנאה ובהסתה. רבותי, הממשלה הזאת תמשיך להיכנע, ותסיט תקציבי עתק לאידיאולוגיות השונות שהם מאמינים בהן, כל אחד בדרכו ובשיטתו, בו בזמן שהיא מקצצת כ-19 מיליארד שקל מתקציב המדינה, מהוצאות הממשלה. זו ממשלה שתפגע אנושות בזהות היהודית. זו ממשלה רעה. אני אומר לראש הממשלה, ישבתי אתך כארבע שנים כחבר הממשלה. ישבנו אתך לבטח, הושטנו לך יד חמה ונאמנה ויציבה, ובכך שרדת. אם אתה מתפאר היום ששרדת ארבע שנים, מי שתרם למשילות זאת תנועת ש"ס, זה אותם החרדים, שישבו ובלעו את כל הצפרדעים, המרים, כדי שאתה תוכל לשלוט, כדי שתוכל להתפאר בהישגים האלה. אלה אותם חרדים שוויתרת עליהם מהר מאוד. על כתפיהם, לבושתכם כולכם, והחברה הישראלית, שיושבת ומחשה, על כתפי החרדים שמתם את כל תחלואי החברה הזאת. שמתם את כל בעיות הכלכלה, המשק, החברה, הביטחון, על כתפי החרדים, ואין פוצה פה ומצפצף. ואני לא רוצה לחשוב שכאן, במדינת ישראל, יש מוסר כפול, שממנו העם היהודי סבל וסובל עד היום. התנהלות זו היא לנגד עינינו, ולכן לציבור אנחנו נאמר, הציבור ששומע אותנו היום, וישמע אותנו בעתיד: אנחנו כאן. אנחנו כאן כדי להיאבק עבורכם. אנחנו נשמור ואנחנו ניתן לכם את התשובה – איפה נמצא הכסף. כן, עם הניסיון שלנו אנחנו ניתן לכם את התשובה, איפה נמצא הכסף. אנחנו גם נדאג שהכספים לא יעברו לברנז'ה. רבותי, בסרט הזה היינו. בקדנציה הראשונה שלי בכנסת זו הייתה ממשלת שרון השנייה, ממשלת שרון, שהקדוש-ברוך-הוא ישלח לו רפואה שלמה; לפיד המנוח, טומי לפיד המנוח, והמפד"ל, אפשר לומר עליה גם המנוחה, כי היא כבר לא קיימת. ממשלה זו סיימה את דרכה מהר מאוד, וגם הממשלה הזאת, שמוקמת היום, תסיים דרכה מהר כי זו ממשלת סחיטה-כניעה. תזכרו, ממשלת הסחיטה והכניעה יצאה לדרך. רבותי, כשאנחנו דרשנו תקציבים לשכבות החלשות, קראו לנו סחטנים; כשאנחנו דרשנו משרדים כדי להיות שותפים בעשייה הציבורית, אמרו: אתם מדברים על תיקים. אבל היום, כשחודש שלם התבוססנו בבוץ המשא-ומתן המביש והמביך, זה היה ערכים, זה היה מהות. אז אם זה לא מוסר כפול אני לא יודע מהו מוסר כפול. אדוני היושב-ראש, אני כבר מסיים. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <השר לשירותי דת יעקב מרגי:> היום מתחיל מצעד הצביעות של הממשלה בישראל, של החברה בישראל. סליחה שאני לא מנקה את החברה בישראל מכך שעמדה מנגד כשהחרימו 18 מנדטים. הציבור אמר את דברו, כן, אבל הוא אמר גם עוד משהו; גם הציבור החרדי גדל בכנסת. אבל זה לא עזר אצל אלה שיש להם מוסר כפול. אבל, רבותי, כשאנחנו אומרים: זו סחיטה, כשאנחנו אומרים: זו החרמה, זה צורם. כשהחרדים אומרים, וכשהמזרחים אומרים, זה צורם, אבל כשהאליטות אומרות זה נראה ערכים, זה מהות, זה סדר חדש, סדר-יום חדש, משהו חדש מתחיל כאן. רבותי, אנחנו כאן כדי לומר לציבור את האמת, ויהיה לנו, לצערי הרב, לא כל כך הרבה זמן באופוזיציה כדי לומר את האמת לחברה בישראל. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יעקב מרגי. יעלה חבר הכנסת רוברט אילטוב; אני מבין שהוא איננו. תעלה חברת הכנסת סתיו שפיר, ואחריה יעלה חבר הכנסת אריה דרעי. חברת הכנסת סתיו שפיר, לרשותך ארבע דקות. <סתיו שפיר (העבודה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברות או חברי הקואליציה, או מי שנותר מכם במליאה, הרבה ברכות ואיחולי הצלחה איחלו לכם כאן, ואני מצטרפת לאיחולים. הצלחתכם הצלחתנו. אני אומרת זאת בשיא הרצינות ובשיא הכנות. אבל כדי להצליח צריך לזכור גם כמה דברים שנדמה שנשכחו בחודשים האחרונים. שמענו הרבה, בדיונים הקואליציוניים האין-סופיים, על משרות, על תיקים, על ג'ובים. שמענו מעט מאוד על פתרונות, על שינוי סדר עדיפויות. מעט מאוד על שיקום השירותים החברתיים, מעט מאוד על הקטנת האי-שוויון. זה לא משהו חדש מתחיל, זה משהו ישן ממשיך, וממשיך וממשיך. זו פוליטיקה של ג'ובים ושל אינטרסים ושל קומבינות. נדמה שבלהט המשרות שכחתם שכל הסיפור הזה הוא לא עליכם; הסיפור פה הוא על מיליוני האזרחים ששלחו אתכם, אותנו, לכאן, כדי לשרת אותם בבית הזה. ולצערי, לא התחלתם כל כך טוב. ראש הממשלה פתח את נאומו הראשון ואמר רק עכשיו שבראש סדר העדיפויות נמצא, איך לא, הגיוס לכול. אז אני מבקשת לקחת אתכם כמה צעדים קדימה, למעשה שנתיים או שלוש קדימה. אחרי אותו גיוס מיוחל, מה אתם מבטיחים לאותו אדם צעיר ששוחרר, ששירת את מדינתו, שהקדיש את מיטב שנותיו, חוץ מכמה מתנות שחרור צנועות? איך אתם באמת מתכוונים לפעול כדי לאפשר לו להפוך לאדם עצמאי, לאדם חופשי? דוגמה קטנה: לפני ארבע שנים בדיוק התגלה לנו כי מדינת ישראל התברכה במשאבי טבע אדירים, במרבצי גז שעשויים לשמש בסיס לתשתית האנרגיה. זו ערובה אמיתית, הפנסיה, אם תרצו, של הצעירים בישראל – הגז הטבעי. וההחלטה המיידית של ממשלת נתניהו הייתה, כמובן, לייצא אותו לחו"ל. השותפות הקואליציוניות החדשות, הצעירות, כבר התחייבו בהסכמים לתמוך בתוכניות בתחום האנרגיה ומשאבי הטבע שהביא ראש הממשלה לשולחן הממשלה – למכור, עבור בצע כסף, בהתאם להמלצות ועדת צמח, את חשבון הבנק, את הכסף בבלטות של הדור הצעיר בישראל, וזה לא רק שם. אחת מנקודות האור הבודדות, מההישגים היחידים שהיו בממשלה הקודמת, הייתה תוכנית החומש להצלת ההשכלה הגבוהה. המערכת הזאת רק מתאוששת מהעשור הקשה ביותר שעבר עליה מאז קום המדינה, העשור האבוד המפורסם. והנה, רק התחלנו לראות סימני התאוששות, וכבר התבשרנו שתקצוב ההשכלה הגבוהה בסכנה, ושכחלק מההתייעלות הכלכלית מתכננים השותפים הקואליציוניים החדשים לפגוע גם באקדמיה, במרכז החוסן של התעשייה והביטחון הישראליים, בעתיד של הדור הצעיר, של הצעיר מחיפה והצעירה משדרות. אז את משאבי הטבע שלנו מוכרים, את ההשכלה מקצצים, ואפילו את הדיור, את הדיור – הרי פסגת השאיפות שלנו – ממשיכים לשחוק, כאילו לא למדנו שום דבר. ההסכמים הקואליציוניים מאריכים את חוק הווד"לים הכושל, שהניב עד כה אפס יחידות דיור בר-השגה, אפס, לשנה וחצי נוספות. הם מפרטים תוכניות דיור שאין בהן שום מענה על הצורך בדיור בר-השגה אמיתי. זה מדהים איך שוב ושוב תוכניות לדיור בר-השגה לא עונות על ההגדרה הבסיסית של מה זה דיור בר-השגה. אז הרשו לי לעזור לכם: הכוונה בדיור בר-השגה איננה לדירות קטנות שנמכרות במחירי שוק, ולא לדירות להשכרה ללא קריטריוני זכאות, כפי שמופיע בתוכנית הדיור של הממשלה, ובטח לא להורדת חסמים ביורוקרטיים בשביל בנייה קבלנית פרטית ללא פיקוח, ובטח לא להפרטת קרקעות המדינה. לא, תפיסה ראויה ומלאה של דיור בר-השגה חייבת להיות מבוססת – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוסיף לך עוד דקה. <סתיו שפיר (העבודה):> תודה רבה. – – כמו בעולם, על שכר כקריטריון לזכאות, חייבת לכלול התייחסות לתמהיל החברתי הרצוי, לענות על הצרכים של זוגות צעירים ומשפחות גדלות לקרבה למרכזי תעסוקה ופנאי, לשירותים ציבוריים, ולגן, ולקופת-החולים, ולצמוח מתוך ההבנה הבסיסית והיסודית שלפיה דיור – וכדאי להקשיב לזה – דיור הוא לא רק קירות ותקרה שנמכרים במחיר הכי גבוה שאפשר לחלץ; דיור זה בית, זה מרחב מחיה, זה מענה – שהממשלה אחראית וערבה לו – לצרכים הבסיסיים ביותר של האזרח. השבעה של ממשלה חדשה היא רגע חגיגי, אבל היא גם רגע של אמת. אז אני רוצה להציב לכם אתגר קטן לסיום, אנשי הפוליטיקה החדשה. קדימה, חברי, בואו נעביר את הפוליטיקה החדשה מהפייסבוק אל המציאות; הכריזו כבר עכשיו על בניית התשתית. למשל, שקיפות בצעדי הממשלה. חברי הקואליציה החדשים, אתם שומעים? זו דרישה מאוד קטנה מחברת הכנסת הצעירה. תודה. הכריזו כבר עכשיו על שקיפות בצעדי הממשלה. פתחו לציבור ולחברי הכנסת את הפרוטוקולים של ועדת השרים לחקיקה, כדי שלהבא נדע מה קידמתם ומה גנזתם עוד לפני שזה הגיע בכלל לדיון. בטלו מייד את התקציב הדו-שנתי המטופש, הרי ממילא מי שהמציא אותו עכשיו הולך להיות עסוק ביחסים בין-לאומיים. עשו בירור רציני בתוצאות ובעלויות של ההפרטות הכבדות שנגזרו עלינו בשנים האחרונות – בחינוך, בצבא, במשטרה, בבריאות. עשו את כל אלה. אני יודעת, זה עבודה, אבל תאמינו לי, זה יחסוך לנו המון המון כאב. ואז, לראשונה, אחרי זמן רב נדאג לתשתית הזאת, אולי נעביר פה תקציב מדינה אחראי, רציני, דמוקרטי, שמושקעת בו מחשבה אמיתית, שלכל סעיף בו יש תחזית כלכלית ברורה – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <סתיו שפיר (העבודה):> – – מה הוא מנסה להשיג, לאן הוא שואף להגיע, מה ההשלכות, והכי חשוב – מה הציפיות. זו התשתית, חברי, לפוליטיקה חדשה. תבנו אותה, ותוכיחו לציבור את הרצינות שלכם. אתגר ראשון – אנחנו נחכה כאן בסבלנות, נשתף פעולה כשנראה לנכון, ובינתיים נבנה את האלטרנטיבה הכי טובה שנוכל, אלטרנטיבה של הגינות ואחריות הדדית של דמוקרטיה, של שוויון. תודה, ובהצלחה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. יעלה חבר הכנסת רוברט אילטוב, ואחריו – חבר הכנסת אריה דרעי. חבר הכנסת אילטוב, שלוש דקות לרשותך. <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום הוא יום חשוב. אני שמעתי את הנאום של יושב-ראש הכנסת הנבחר, ואני התרגשתי מאוד. גם בשבילו וגם בשביל כל העולים שהגיעו למדינת ישראל, ולא רק מחבר המדינות, אני חושב שזה אבן דרך. אני רוצה להגיד שאחרי מלחמת העולם השנייה, אחרי השואה, העם היהודי, אני חושב, נרדף לא רק במדינות אפריקה, ולא רק בברית-המועצות, אלא בהרבה מאוד מקומות נוספים, כולל אתיופיה, כולל מקומות אחרים, ואני חושב שעצם היבחרותו של יואל אדלשטיין, יולי אדלשטיין, אני חושב שזו אבן דרך – אסיר ציון שמגיע למעמד כה רם, כה חשוב, יושב-ראש הפרלמנט. אני רוצה גם, בהזדמנות זו, להעביר תנחומים למשפחת סולודקין. ד"ר סולודקין הייתה חברת כנסת מן המשקיעות בכנסת ישראל, וייצגה את העולים נאמנה. עשרות אלפים, אם לא מאות – מאות אלפי עולים – פנו ללשכתה וקיבלו מענה. לא תמיד אפשר היה לעזור, כי לא תמיד אנחנו יכולים לעשות הכול, אבל אני חושב שדווקא מרינה עשתה פה את המקסימום כדי לעזור לאוכלוסיות החלשות והמוחלשות של עולים, ולא רק של עולים. כבוד היושב-ראש, אני ראיתי ושמעתי פה היום הרבה מאוד מתקפות על הממשלה, הרבה ביקורת, וככה זה צריך להיות – יש אופוזיציה, יש קואליציה. אבל אני רוצה להגיד שהיום בעצם מתחילה גם הכנסת הזאת לעבוד, לא רק הממשלה. אני רוצה לאחל לכולם, גם לחברי הקואליציה וגם לחברי האופוזיציה, עבודה פורייה, ושנצליח לעשות הרבה. אני רוצה להגיד גם לחברי מהקואליציה, שזה עתה הצטרפו לקואליציה: נגמרו מערכות הבחירות, עכשיו זה הזמן לעבוד. שיהיה לנו בהצלחה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת רוברט אילטוב. יעלה חבר הכנסת אריה דרעי. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. סליחה, אחרי חבר הכנסת אריה דרעי יעלה חבר הכנסת שמעון אוחיון. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – אוה, זה הזמן לברך אותך, אדוני היושב-ראש, בברכת הצלחה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. <אריה דרעי (ש"ס):> אין שרים לברך אותם – חברי כנסת נכבדים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> למה אין שרים? <מיקי רוזנטל (העבודה):> אגב, צריך לעצור את הדיון אם כך. חייב להיות מישהו מהממשלה. <משה גפני (יהדות התורה):> זה עוד יכול להשתנות. <מיקי רוזנטל (העבודה):> לא, צריך לעצור את הדיון הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> קודם כול, אדוני ימשיך, ואני לא אפעיל את השעון כל עוד לא יהיה – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> לא, יש תקנון לכנסת, אני מצטער – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש פה גם מנהגים מסוימים, בכנסת; חבר הכנסת אריה דרעי ידבר ללא שעון עד שיגיע מי מנציגי הממשלה, ואז נפעיל את השעון ויהיה לך, אדוני, כפי שכתוב לי, יהיו לך אז שש דקות. <אריה דרעי (ש"ס):> אני מקווה שאף אחד לא יאשים אותנו באיזה קומבינה שעשינו בעניין. עֵדַי שזה כך כאן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, זה מנהג מימים ימימה. <אריה דרעי (ש"ס):> אוקיי. חברי כנסת, בעיקר לחברי הקואליציה החדשה, בעת חילופי המשמרות בבית-המקדש אומר המשמר היוצא למשמר הנכנס: מי ששיכן את שמו בבית הזה, הוא ישכין ביניכם אהבה ואחווה, ושלום ורעות. כאזרח במדינת ישראל אני רוצה לברך את ראש הממשלה ואת שרי הממשלה הנכנסת, ולברך אתכם מכל הלב ובכל הכנות בהצלחה רבה; שלא תצא תקלה מתחת ידכם. אך כנבחר ציבור המייצג ציבור ענק של מאות אלפי איש, גם של אלה אשר בחרו בכם וקיבלו משהו אחר, אני חרד היום. אני חרד בשביל אוכלוסיות שלמות שלא מיוצגות בממשלה הזאת. דיברו כאן קודם על מעמד הביניים, תיארו משפחות של מעמד הביניים עם שני ילדים, איך בלתי אפשרי להתמודד ולחיות. אני אתאר בהמשך לא משפחה שלא מסוגלת לגמור את החודש, אלא אני אתאר מציאות, לצערי הרב, של מאות אלפי אנשים שלא יודעים איך להתחיל את החודש. אני יודע שאני מקלקל שמחה, אני יודע שהיום זה יום חג, לגיטימי, בצדק, לשרים החדשים, לסגני השרים, לחברי הקואליציה, וזה לא נעים לקלקל את השמחה. אבל אין מה לעשות, אנחנו חייבים לומר את האמת, שתזכרו את זה יום-יום, וזה תפקידנו גם להזכיר לכם את זה. אבל לפני זה, אני חייב להגיד לכם, חברי הכנסת – נמצא פה יושב-ראש יש עתיד, יאיר, מהבית היהודי אני לא רואה שנמצאים כאן – ליוויתי, עקבתי אחריכם בחודשים האחרונים של המשא-ומתן, כמובן, במערכת הבחירות התעמתנו, עברנו את זה, ואני חייב לומר לכם שהתאכזבתי ברמה אישית. התחלנו את המשא-ומתן הקואליציוני בשם ערכים שחלק חולקים, חלק מסכימים, המרכזי שבהם, שוויון בנטל, שוויון בנטל. שברנו את הראש, אני וחברי – ואני אומר לכם, מספר לכם סודות מהחדרים הפנימיים – איך אפשר באמת להגיע להסכמה? האמנו באמונה שלמה שזה הנושא שמפריד בינינו ושאנחנו נשב ונמצא פתרון, והיינו מוכנים ללכת, והיינו מוכנים להיכנס. התחננו שמישהו ישב אתנו סביב השולחן וידבר אתנו, מה רוצים ומה המתווה שאפשר להגיע אליו בהסכמה. האמנו שעוד נשב, הכנו שיעורי-בית, הכנו הצעות. לצערי הרב, מהר מאוד התברר שתחת הססמה של שוויון בנטל – מהר מאוד התברר מה שבהתחלה התביישו לומר: לא לחרדים. אין לי ספק היום שאם אני וחברי היינו תופסים אומץ, והיו לנו יועצים פוליטיים שאמרו לנו את זה: תסכימו לשוויון בנטל שמציע יאיר לפיד, תסכימו לחוק גיוס לכולם מגיל 18 – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני רק ישים לב שהפעלתי את השעון. <אריה דרעי (ש"ס):> אוקיי. הגיע שר? <מיקי רוזנטל (העבודה):> כן. תודה. <אריה דרעי (ש"ס):> – – – אין לי ספק שלמחרת היינו מקבלים נישואים אזרחיים, ואחרי יומיים היינו מקבלים – ואם הרב גפני היה מתעלה והיה מסכים לנישואים אזרחיים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא, לא. <אריה דרעי (ש"ס):> חלילה, אמרתי – היינו מקבלים אוטובוסים בשבת. ואם חבר הכנסת יעקב אשר היה מסכים לאוטובוסים בשבת, חלילה וחס – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – מדגל התורה, לא מסכימים עם זה. <אריה דרעי (ש"ס):> – – היינו מקבלים דברים אחרים, ומהר מאוד התברר המחיר. ההישג הגדול שהממשלה הזאת רוצה, שיש עתיד והממשלה הזו רוצות להציג, וגם זה, לצערי הרב, נכתב בטורים, בכותרות, שני הישגים – ואני עכשיו אראה מה הם ההישגים הללו. ההישג הראשון, מחר או היום בלילה, אני לא יודע מה קבעתם, שבתמונה אצל הנשיא, לא יהיו שם אנשים עם זקן ועם כיפה שחורה, שלא יקלקלו את התמונה. אפילו ציטטת, אני לא רוצה לצטט, אם אני לא טועה בשם יאיר לפיד: קשה כבר 13 שנה לראות כל הזמן את אלי ישי מחייך מצד אחד ויעקב ליצמן רציני מצד שני. אוקיי, רבותי, את ההישג הזה קיבלתם. נקודה. התמונה הזאת תינתן לכם, תשמרו אותה לדורי דורות, להיסטוריה, תקבלו ממשלה בלי חרדים שיחייכו או שיהיו רציניים. ההישג השני היה השולחן הקטן הזה שלא קיים פה היום, השולחן העגול שכל כך הפריע, ממשלה צרה, ממשלה חסכונית, ממשלה שמבזבזת מאות מיליונים בגלל שרים ללא תיקים ובגלל ממשלה מנופחת, ובגלל – רבותי, מה קיבלנו היום? נכון, ראינו את התמונות אתמול והיום, איך הפועלים עמלים כאן לפרק את השולחן הקטן הזה. אבל מה קיבלנו באמת? את האמת צריך לומר כאן, יאיר. הממשלה הקודמת הייתה של 78 חברי כנסת עם 31 שרים או 30 שרים וארבעה סגני שרים. מה קיבלנו היום? קואליציה של 68 עם ממשלה וסגני שרים ביחד, של 31, אם אני לא טועה. ביחס של אחד יותר קיבלנו היום ממשלה יותר גדולה. ואני אגיד לכם יותר מזה: סגני השרים היום עולים אותו דבר בדיוק כמו השרים. אין יותר שמירה, אין יותר אבטחה. את התיקים הפיקטיביים כביכול, שתקפתם כל הזמן – התיקים נשארו, הלשכות נשארו, המנכ"לים נשארו, העוזרים נשארו, שום דבר לא חסכנו. אלא מה? את השולחן הקטן. זה כמו בדיוק השוויון בנטל שהתחלנו אותו עם חוק גיוס לכולם, ואחר כך קיבלנו מתווה, מה שראינו כאן היום, ואת השולחן הקטן פירקנו. ועוד שורה של גזירות על החרדים, על התקציבים, ועל הקיצוצים. זה פחות או יותר, זה מעמד הביניים – רבותי, אני אומר לחברי, חברי הכנסת החרדים, אני יודע שזה קשה לבוא היום, אני יודע את הכאב ואת הפגיעה, אבל תאמינו לי שאין שמחה כשמחת התרת הספקות. כמה חודשים באופוזיציה ופתאום יתברר לעם ישראל ששכר המינימום שלא עולה, והשכר הממוצע במשק שלא מצליח לעלות, וכל הבעיות הקשות האמיתיות של המשק, זה לא בגלל החרדים – – – <מאיר שטרית (התנועה):> והמע"מ יעלה. <אריה דרעי (ש"ס):> והמע"מ. זה לא בגלל החרדים. הנה, ייקחו לנו עוד 100 מיליון שקל מכאן, וייקחו מכאן עוד, ויקצצו קצת בקצבאות ויעשו עוד עשרות אלפי ילדים עניים, ועוד מאות אלפי אנשים מתחת לקו העוני. אבל את מעמד הביניים, את הנסיעה לחוץ-לארץ, או את הביקור בקולנוע שהזכירו כאן היום, זה לא יביא, כיוון שמהר מאוד יתברר לשר האוצר החדש שלנו שכל התקציבים שכביכול עומדים על-פי חוק לחרדים, אי-אפשר כמעט לנגוע בהם, כיוון שגם המעט שהם מקבלים, זה מתחת למה שמגיע להם. כמה זמן יש לי עוד, אדוני? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש עוד דקה וחצי לאדוני. <אריה דרעי (ש"ס):> אוקיי. אני רוצה לומר לשר האוצר: אתה היום שר האוצר של כולנו – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> בעוד שעה. <אריה דרעי (ש"ס):> – – עוד שעה, שר האוצר של כולנו, ואני משוכנע שיש לך כוונות טובות. תזכור רק, כשאתה הולך להביא לממשלה תקציב, תזכור שמאחורי כל סעיף של קיצוץ, באופן אוטומטי, באופן אוטומטי, לא משנה מה יהיה עוד שנתיים-שלוש, אבל עכשיו, מיידית, כל קיצוץ בקצבאות, כל קיצוץ במשרדי הממשלה, או קיצוץ אחר בשירותים שהממשלה נותנת, זה עשרות אלפי ילדים מתחת לקו העוני ומאות אלפי אנשים מתחת לקו העוני. זה ברור, זה סטטיסטיקה פשוטה. נכון, אולי אתם רוצים לתקן רחוק, אבל אותם אלה שייפגעו היום, אין להם תקנה, הם יוצאים מהמעגל של החברה. תזכרו, חמלה, תזכרו שמאחורי כל מספר יש משפחות, יש משפחות שההתלבטות שלהם זה איך באמת לחלק את הביצה לשניים. תזכרו את אלה שאין להם אפילו את הלחם, אין להם את האמצעים המינימליים כדי לחיות. אני אומר את זה מתוך כאב, לא הכנתי את זה כתוב. אני אומר את זה מתוך תחושה שמי שמכיר את זה, רק מי שנמצא בעיירות הפיתוח, רק מי שבא משם – ואני משוכנע שחברך, שר הרווחה מאיר כהן, בממשלה – אדוני השר המיועד, תולים בך הרבה תקוות, אתה כמי שגדל שם באמת, שמחתי מאוד שאתה נכנס למשרד הרווחה. אולי אתה תיקח באמת את המשרד הזה ותהפוך אותו למשרד שיכול לתת פתרונות, ולא רק משרד לכתובות למצוקה בלי פתרונות. אתה יודע בעצמך מה המצוקות האמיתיות שיש בפריפריה ובעיירות הפיתוח. אני מקווה מאוד שאתה, שחיית את זה והרגשת את זה, תצליח להרים את זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. <אריה דרעי (ש"ס):> אני עוד דקה מסיים. אני אסיים. אוהבים בבית הזה להגיד דברי תורה ולצטט מדברי חז"ל. אני רוצה לסיים. במדרש רבה כתוב ש"בשר ודם, אם עני בא לומר דבר לפניו אינו שומע הימנו". זה טבע העולם; העניים, לא שומעים להם, לצערנו הרב. זה נכון לכולנו, אני לא מאשים אף אחד. לבנו גס בעוני. אבל "אם בא עשיר לומר דבר, מייד הוא שומע ומקבלו", כך אומר המדרש. זה טבע העולם; אנחנו מכבדים את העשירים, ואנחנו לא מכבדים מספיק את העניים. אבל הקדוש-ברוך-הוא אינו כן. אלא הכול שווים בתפילה לפני המקום. תפילה של עני – היא יותר מתקבלת מתפילה של עשיר. אני נושא תפילה כאן היום שמלך המלכים ישמע את קול בני העם המשוועים לעוד פרוסת לחם, לעוד חמלה. הוא, אצלו כולם שווים. אני מברך את הממשלה הזאת שאכן גם לבם ואוזנם תהיה כרויה לאלה שאין להם, ולא להגדיל את הפערים, כיוון שהפערים, זה הקו האדום, שהגענו אליו. עוד קצת, חלילה וחס, אנחנו לא נוכל כבר יותר לתקן. חג כשר ושמח. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אריה דרעי מסיעת ש"ס. אני מזמין את חבר הכנסת שמעון אוחיון מהליכוד – ישראל ביתנו. מכיוון שאני לא רואה את שמעון אוחיון כאן, אני אזמין את חבר הכנסת יצחק בוז'י הרצוג מסיעת העבודה. והנה הוא כן אתנו, מקבל שש דקות. אדוני, בבקשה. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אנחנו מגיעים לרגע חשוב שבו תכונן ממשלה בישראל. אני יודע שאנשים אוהבים לחוש רגע של התעלות ופנטזיה, היינו שם, אבל בסופו של דבר חיי המעשה הם אשר קובעים. ומה שברור לכולנו – שהממשלה המתהווה לנגד עינינו, של קואליציה מול אופוזיציה, יושבת על השסע האמיתי של כמה נושאים אידיאולוגיים מובהקים בחברה הישראלית. ראשית, הנושא הכלכלי-חברתי. אין לי ספק שהקואליציה הזאת, שמורכבת מאנשים שתפיסת עולמם, בגדול, היא ימנית-כלכלית-שמרנית – גם שר האוצר, גם שר התמ"ת וכמובן ראש הממשלה – תאתגר אותנו בשורה של נושאים: תכריז מאבק בעולם העבודה המאורגנת, תנהל מאבקים נגד מעמד הביניים, תטיל גזירות על השכבות החלשות. זה כל כך ברור, ואני אומר לכל החברים: אל תשלו את עצמכם, חברי הקואליציה, אתם תרימו יד נגד החלטות קשות וחמורות, כאשר מנגד אנחנו נציב אלטרנטיבה מובהקת, ברורה, חברתית ומושלמת. הנושא השני זה הנושא המדיני. לא יעזור כלום לקואליציה הזאת ולכל דורשי הטוב של הזירה המדינית. כאשר שר הביטחון הוא משה בוגי יעלון, כאשר סגנו הוא דני דנון, כאשר שר הבינוי והשיכון הוא אורי אריאל, כאשר סגן שר החוץ הוא זאב אלקין, לא תיתכן תזוזה מדינית כלשהי, וכל הבטחות הסרק לנשיא אובמה, וכל האמירות של ראש הממשלה נתניהו על אומץ לב וצעדים מדיניים, לדידי – אני לא רואה כל אפשרות שהן יכולות להתממש, מן הטעם הפשוט שבסוף, בחיי המעשה, צריך לנקוט צעדים, צעדים אמיתיים, צעדים כואבים, צעדים שיחייבו גם פומביות, כמו למשל הקפאת הבינוי מעבר לגושי ההתיישבות הגדולים. ואני שואל את חברי בקואליציה, אלה שמאמינים בתהליך השלום: האם אתם באמת מאמינים ששותפיכם לקואליציה יסכימו להקפאת הבינוי מעבר לקו הירוק, מעבר לגושי ההתיישבות? אני לא רואה את זה קורה, ולכן זה מבטיח לנו ממשלת מבוי סתום. מה שתעשה ציפי לבני – אולי היא תעשה ניסיונות נחמדים, אבל בסופו של דבר היא תיתקל בקיר, בקיר שלא ייתן לה יכולת להתקדם. אבל התגלית הגדולה שמצאתי כיתרון לממשלה הזאת מצויה עמוק באחד מן הסעיפים שבו מבטיח לעצמו ראש הממשלה, לראשונה בהיסטוריה, את היכולת למנות שליש מן הדירקטורים בחברות הממשלתיות. סעיף 55, כמדומני, להסכם הקואליציוני, קובע שראש הממשלה יקבל שליש, השר הממונה יקבל שליש, ושר האוצר – הנה, יש לך ג'ובים, אדוני שר האוצר, אבל לא רק אתה, גם ראש הממשלה שלך – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> רצינו לתת לכם למנות. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – ורק בשביל זה היה כנראה כדאי להרכיב ממשלה, אדוני השר ארדן. הנה לכם, גם את כבשת הרש הזאת כבר לא יהיה לך במשרד לעניינים – אני לא זוכר איזה – תסלח לי, אבל – אני מכבד אותך – אשר תזכה לקבל לידיך. עכשיו ברצינות. הממשלה אשר מוקמת היום, בסופו של יום, מורכבת על-ידי שלושה מנהיגים שאין ביניהם לבינם – במיוחד ביניהם לבין ראש הממשלה – טיפת אמון. הרי המשא-ומתן בחודשיים האחרונים הראה לנו שאין ביניהם לבין ראש הממשלה טיפת אמון. הם שיחקו פוקר, בדיוק כמשנתו – אני אקריא לכם את משנתו – של שר האוצר המיועד יאיר לפיד. הוא לא יכול להתכחש לכך, ידידי יאיר. ואתה אומר: "לאט לאט מתברר שהזנב מכשכש בכלב" – פרסמת את זה – "נתניהו כבר אינו שולט במפלגתו. הוא נער הפוסטר שלה. מאחורי הקול הסמכותי והנאומים המהוקצעים מסתתרים מפעילי תיאטרון בובות. הם יודעים שהוא לא יעז להתעסק אתם ומאחורי גבו של הציבור הם ביצעו השתלטות עוינת על מפלגת השלטון הישראלית. מי שיצביע הליכוד ביתנו יקבל במקום זה סניף של האיחוד הלאומי". הבלוג של יאיר לפיד, 26 בנובמבר 2012. ואכן, אם אני הייתי בנימין נתניהו הייתי קורא את הבלוג ומבין מה יאיר לפיד חושב עלי. והאמת, יאיר לפיד צודק; מפלגת השלטון מרוסקת, מפלגת השלטון מפוררת, מפלגת השלטון, כמפלגת ליבה, לא נמצאת בשיח הקואליציוני, ומי שינהל את הממשלה, זאת קבוצה של אנשים טובים באמצע הדרך, ללא ניסיון רב, אשר בינם לבין ראש הממשלה אין אמון בסיסי, אדוני היושב-ראש, אמון שנדרש ברגעים קשים ומורכבים. הוא יראה את הצלליות על הקיר, הוא יסתכל בחבריו בליכוד, שחלקם מוכנים להוציא את הסכינים וחלקם פשוט כועסים ולא סולחים, והוא יבין שבקואליציה הזאת הוא לא יכול להתקדם. ואני אומר גם לכל מי שבא לחגוג כאן: יש היום למחרת, יום הקטנות, מתחילים הקלקולים, והם יבואו מהר, מכיוון שהלכידות הפנימית בקואליציה הזאת לא קיימת. הנושא הראשון שיעלה על סדר-היום יהיה כמובן נושא התקציב, ובנושא הזה אנחנו מתכוונים לנהל מאבק אימתני חסר פשרות על כל צעד ושעל. אנחנו ננהל פיליבסטרים, אנחנו לא ניתן קיזוזים, אנחנו ננהל כאופוזיציה לוחמת, שישבה היום, מאבק על כל סעיף בתקנון. אנחנו גם כאן נלמד מהגיגיו של שר האוצר המיועד יאיר לפיד – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוסיף לך עוד דקה. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – שאמר: "ממשלת ישראל יצרה בתקציב בור של למעלה מ-15 מיליארד שקל ועכשיו היא מעמידה פנים שהיא לא יודעת מאיפה היא תביא את הכסף. הפוליטיקה הישנה שלנו והפוליטיקאים הישנים שלנו, שחושבים רק על עצמם, מגיעים תמיד לאותה תשובה: הם יעלו עוד מסים ועוד מסים למעמד הביניים הישראלי". ואני מניח שזה בדיוק מה שיקרה, ואנחנו נאתגר ונשאל את כל מנהיגי המפלגות, ונשאל את ציפי לבני, שאני מציע לכם ללמוד את כל דבריה על בנימין נתניהו, האחד אחר השני. דברים כאלה, שומו שמים: "כשאני יושבת ומקשיבה לראש הממשלה", אמרה ציפי לבני, "כל כולו חרחור שנאה בין חלקיו השונים של העם. ראש ממשלה שלא מבין דבר, מהי דמוקרטיה, שעוסק בתרבות ביבים". את זה אמרה שרת המשפטים המיועדת ציפי לבני. מה לעשות, לא יהיה אפשר לברוח מהאמירות הללו, ולא יהיה אפשר לברוח מהמציאות, כי היא חוזרת על עצמה כל פעם מחדש. ואשר על כן, אדוני היושב-ראש, אני אומר כאן בשם האופוזיציה, שאני חלק ממנה, וסיעות האופוזיציה: אנחנו לא ניתן מנוח לממשלה, אנחנו נאתגר אותה בכל סעיף וסעיף. אני מאחל באופן אישי הצלחה ניכרת לשרים החדשים והוותיקים, אני מכיר את חלקם ומיודד אתם, אבל מה לעשות, אנחנו נהיה חלוקים עליהם בנושאים מנושאים שונים – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – גם בתחום המדיני, שלצערי – מבוי סתום, וגם בתחום הכלכלי, שלצערי, ישראל תיכנס לתקופה קשה, מורכבת ולא טובה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יצחק הרצוג. יעלה חבר הכנסת אופיר אקוניס, אחרון הדוברים, ואחריו השר המקשר גלעד ארדן יוכל לסכם את הדיון. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני עדיין השר להגנת הסביבה. <היו"ר יצחק וקנין:> עדיין השר המקשר. שש דקות, חבר הכנסת אקוניס. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> לא, תשע, כי קיבלתי את הזמן של אוחיון. <היו"ר יצחק וקנין:> תשע דקות. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ארבע שנים פחות שבועיים חלפו מאז הושבעה הממשלה ה-32, זו הממשלה היוצאת. ארבע שנים מלאות כיהנה הכנסת השמונה-עשרה, ובדיון דומה שהתקיים כאן, אני זוכר שהאופוזיציה מיהרה לקצוב את זמנה של הממשלה כבר בעת השבעתה. היו שאמרו שהיא תחזיק מעמד שנה. שנה אחת. והנה, מאז כהונתה של ממשלת האחדות הלאומית, שכיהנה ארבע שנים, מ-1984 עד 1988, לא הייתה כנסת שכיהנה את מלוא ארבע השנים, ובה, אדוני היושב-ראש, ממשלה אחת. כשמדברים על יציבות שלטונית מתכוונים בעצם למצב הזה שבו אזרחי ישראל נקראים אל הקלפיות פעם בארבע שנים בלבד, כמו במדינה מתוקנת. וזהו הישג בפני עצמו. אני אומר לכם, כמי שליווה כסגן יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית את מערכת הבחירות האחרונה בישראל, זה יקר. זה יקר. כסף רב ומיותר. אחת לארבע שנים – חיוני. מיותר, כפי שלמדנו, יותר מדי פעמים ב-20 השנים האחרונות, בתדירות הבלתי מתקבלת על הדעת של מערכות בחירות בישראל. ואני, אדוני היושב-ראש, מעריך שכמו בפעם הקודמת, כשהממשלה החדשה, חבר הכנסת הרצוג, הוספדה עוד בטרם הושבעה, ובניגוד לתחזיות כיהנה ארבע שנים, כך, אני מקווה, יהיה גם הפעם. <יצחק הרצוג (העבודה):> אבל הוא היה שותף לה. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אני אופטימי היום. אני חייב להגיד לכם שבדרך כלל אני אופטימי לגבי מדינת ישראל. אני לא מקבל – פשוט לא יכול לקבל – כאזרח, לא כחבר כנסת, את אלה שאומרים: הכול רע בישראל; את אלה שמציירים תמיד את המדינה בצבעים קודרים ושחורים, ומתארים אותה בפני הציבור הרחב כמדינה שרע לחיות בה. אני לא מקבל באופן אישי. לא שהכול מושלם, אדוני היושב-ראש. לא, הכול לא מושלם. לא שהכול ורוד. לא, הכול לא ורוד. לא שכולם חיים ברווחה עצומה. יש רבים שתפקידנו, אדוני שר הרווחה המיועד, לפתור את המצב שבו הם נמצאים. רבים מאוד. מוטלת עליך אחריות כבדה; על כל שרי הממשלה, אבל בוודאי על שר הרווחה. אבל להגיד שהכול רע רק בשביל פוזיציה פוליטית, זה, לצערי, קורה תמיד כשהממשלה היא ממשלת ליכוד, ממשלת ימין, והאופוזיציה היא בשמאל. וברוך השם, חברי, יש הרבה מאוד משימות שעומדות בפניה של הממשלה החדשה, שהורכבה על-פי רצונו של העם, שהלך אל הקלפיות לפני יותר מחודש וחצי. אפרופו רצונו של העם, אדוני היושב-ראש, ראיתי כאן בצער את יציאתם של חברי הכנסת מהסיעות החרדיות. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת. חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם. אי-אפשר לנהל את הישיבה בצורה כזאת, רבותי. רבותי השרים. חבר הכנסת אביגדור ליברמן. חבר הכנסת גדעון סער. אדוני שר החינוך, אתה עדיין שר חינוך. רבותי חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם. אדוני ימשיך את הנאום. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> ראיתי כאן, אדוני היושב-ראש, בצער את יציאתם של חברי הכנסת מהסיעות החרדיות בזמן נאומו של ראש הממשלה. <קריאה:> מהסיעה החרדית. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> הסיעה החרדית. הסיעות החרדיות. אדוני, כשאומרים שהבחירות שיקפו את רצון העם, אני חושב ש-18 המושבים של הסיעות החרדיות גם הם חלק מרצון העם. בעת הזאת הייתי רוצה שבתוך הוויכוח הפוליטי הלגיטימי שיתקיים כאן בארבע השנים הקרובות לא יוסת ציבור שלם נגד ציבור אחר בשם הוויכוח הפוליטי. ובעניין הזה, חברי, של גיוס לצה"ל ושירות בצבא – שהוא דבר שיש להתגאות בו – אלפי חרדים משרתים בצבא הגנה לישראל. אני חושב שלמרות העובדה הזאת, אדוני היושב-ראש, הציבור רוצה לראות שינוי עמוק יותר ומסודר יותר. וכמו שאמרתי ערב הבחירות, כך קורה גם בסוגיית השירות בצה"ל, הוא יהיה אחד הנושאים הראשונים של הממשלה החדשה. הנושא הכלכלי-חברתי, אדוני היושב-ראש, מעסיק רבים מאוד בציבור הישראלי. שומעים את זה ברחובות, בשיחות סלון, באירועים חברתיים, ברשתות החברתיות. אני חייב להגיד שבאופן אולי פרדוקסלי קצת, העובדה שהממשלה היוצאת ביצרה את הביטחון האישי של האזרחים – לא היו, ברוך השם, פיגועים בחוצות הערים, וגם כאשר הטילים הומטרו, מחבלי "חמאס" הוכו בעוצמה וזה נבלם – השקט הביטחוני היחסי פינה מקום לשאלות הכלכליות, והן חשובות. והמשימות החשובות שחובה עלינו לטפל בהן ביסודיות ובמהירות הן שוק הנדל"ן, שדווקא החל בשלב מסוים להראות סימני בלימה. הוא צריך לעבור לכיוון מטה. למטה, כדי שחבר'ה צעירים, כאלו שהיו בצבא, נאבקו למען המדינה, יוכלו ביתר קלות לרכוש דירה. אדוני, חברת הכנסת יחימוביץ, יושבת-ראש האופוזיציה, איננה נמצאת כאן כרגע, אבל נמצאים כאן חבר הכנסת שמולי וחברת הכנסת סתיו שפיר. חברים, אתם יודעים, הכי קל להגיד, ניתן לכם בחינם. ניתן, נחלק. בכלל, הרי קל להיות פופוליסט ולמצוא חן בעיני כולם. חינם זה לא יהיה. זה לא יהיה חינם. אבל זה חייב להיות במחירים שפויים יותר, במחירים נמוכים יותר; כדי שהמשכנתאות יהיו קטנות יותר, ואולי חברת הכנסת שפיר תעבור משכירות לבעלות על דירה. ואני מאחל לך את זה. אני מאחל את זה גם לחברות – ואולי גם אתה. <קריאה:> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> חכה. ויוקר המחיה – זה לא יהיה בדרך שלכם. זה לא יהיה בססמאות ריקות, שכנראה לא שכנעו רבים. זה יהיה במעשים. פתיחת ריכוזיות, הגברת התחרות במשק, ביטול חסמי יציאה. עשינו את זה בסלולר בכנסת הקודמת, זה יהיה בתחום הדיור בכנסת החדשה. בסוגיית התקציב, אדוני היושב-ראש, הדיון הציבורי לא יהיה קל, והוא לא יהיה קצר, אבל מנהיגות אמיצה לוקחת החלטות, ולפעמים עושה מעשים לא פופולריים בטווח הקצר כדי להיטיב עם ציבור גדול בטווח הארוך. אדוני, שמעתי כאן את חברת הכנסת יחימוביץ, יושבת-ראש האופוזיציה המיועדת, כאילו לא עברו כל השנים, והמציאות העולמית הוכיחה שהססמאות הסוציאליסטיות בעבר או בהווה הביאו מיליונים בעולם לעוני מרוד, והכלכלה החופשית היא שקירבה צדק חברתי. חבר הכנסת הרצוג, אני מציע לך – שמעתי שאתה דואג למפלגת השלטון המתפוררת. אני מציע לך לדאוג למפלגת העבודה המתפוררת. קודם תתעסק בענייניך, אחר כך, ברשותך, תתעסק בעניינינו. <יצחק הרצוג (העבודה):> תסתכל על המראה, מה אתה מתחמק? <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> אני מציע לך. כן, אני מציע לך. לא שכנעתם רבים בציבור. מה לעשות, לא שכנעתם. ניסיתם, ולא שכנעתם. <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> בזמן שאנחנו שכנענו לפחות פי-שניים מכם. אדוני היושב-ראש, יושבת-ראש מרצ, חברת הכנסת גלאון, אמרה שהיינו רוצים ממשלה של שלום. ואני מסכים אתך. אני מסכים אתך. כולם רוצים שלום. רק כשניסינו את השיטות שלכם, התפוצצנו, תרתי משמע. ומה שמעניין זה שאתם אף פעם לא מאשימים, או מתווכחים אפילו, עם הצד השני. הצד השני, גברתי חברת הכנסת גלאון, הוא שמעכב כבר 100 שנה יחסי שכנות טובה וחיים משותפים אתנו. אדוני היושב-ראש, לפנינו עבודה מרובה, מרובה מאוד; בשטח הכלכלי, החברתי, המדיני והמוסרי, עבודה מרובה. אולי עבודת פרך מוטלת עלינו. נעשה אותה במסירות, בנאמנות, במצפון טוב, בלב בוטח ובאמונה כי בעזרת השם ניטיב עם העם. כך, אדוני, סיכם מנחם בגין דיון דומה על הקמת ממשלתו הראשונה. נדמה לי שרבים בציבור – גם כאלה שלא הצביעו עבור הממשלה הזאת – רוצים הערב בהצלחת הממשלה. הצלחתה של הממשלה החדשה היא הצלחתנו שלנו, והיא הצלחתה של מדינת ישראל כולה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אופיר אקוניס. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לפני שאזמין את השר המקשר גלעד ארדן לסכם את הדיון, אנחנו נעשה קצת סדר באולם המליאה. אני מתנצל, לפני השר ארדן יש הודעה פרוצדורלית של יושב-ראש הוועדה המסדרת, כי אחרת נימצא במצב של חילופי גברי. אפשר, גברתי, להגביר לי קצת את המיקרופון, כי קובלים על כך שלא שומעים. תודה. השרים המיועדים פירון וסער, נא לשבת, חברים. חברת הכנסת מרב מיכאלי וחבר הכנסת עמיר פרץ. נא לשבת, רבותי. השרה לבנת, השרה המיועדת לבני, אני מבקש לשבת. חבר הכנסת מוטי יוגב. חבר הכנסת יוגב, הגב ליושב-ראש שזה עתה נבחר? לא כדאי להיכנס לבעיות עם היושב-ראש הנבחר. נא לשבת, חברים. חבר הכנסת חיים כץ, חבר הכנסת חיים כץ. נא לשבת, מכובדי, אנחנו רוצים לשמוע את הדברים של יושב-ראש הוועדה המסדרת. גם סגן השר המיועד, דנון, גם הוא בוודאי רוצה לשבת. דני דנון. תודה. השר המיועד יאיר לפיד. בואו נשמע את ההודעה החשובה של יושב-ראש הוועדה המסדרת, חבר הכנסת זאב אלקין, וחבר הכנסת הרצוג לא ידבר בפלאפון באמצע המליאה. שם כבר התקהלות לא של חברי הכנסת, הסדרנים יטפלו בזה. בבקשה. <זאב אלקין (יו"ר הוועדה המסדרת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני מודה לך על האפשרות להודיע על חילופי גברי שמתבקשים מתוקף העובדה שעוד מעט חלק מחברי הכנסת יהפכו לשרים, וכדי למנוע את המצב שהם יישארו חברי ועדות בכנסת, ביקשתי להודיע על חילופי גברי. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות: מטעם סיעת הבית היהודי: בוועדה המסדרת – במקום חבר הכנסת אלי בן-דהן יכהן חבר הכנסת יוני שטבון. במקום חבר הכנסת אבי וורצמן תכהן חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. בוועדת הכספים הזמנית – במקום חבר הכנסת אורי אריאל יכהן חבר הכנסת זבולון קלפה. בוועדת החוץ והביטחון הזמנית – במקום חבר הכנסת נפתלי בנט יכהן חבר הכנסת מוטי יוגב. במקום חבר הכנסת זבולון קלפה תכהן חברת הכנסת אורית סטרוק. מטעם סיעת התנועה: בוועדת הכספים הזמנית – במקום חבר הכנסת עמיר פרץ יכהן חבר הכנסת אלעזר שטרן. מטעם סיעת הליכוד – ישראל ביתנו: בוועדה המסדרת – במקום חבר הכנסת אופיר אקוניס יכהן חבר הכנסת צחי הנגבי. במקום חבר הכנסת דני דנון יכהן חבר הכנסת משה פייגלין. בוועדת החוץ והביטחון הזמנית – במקום חבר הכנסת יאיר שמיר יכהן חבר הכנסת רוברט אילטוב. מטעם סיעת יש עתיד: בוועדה המסדרת – במקום חבר הכנסת שי פירון תכהן חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. בוועדת הכספים הזמנית – במקום חבר הכנסת מאיר כהן תכהן חברת הכנסת עדי קול. במקום חברת הכנסת יעל גרמן יכהן חבר הכנסת עפר שלח. בוועדת החוץ והביטחון הזמנית – במקום חבר הכנסת יעקב פרי תכהן חברת הכנסת עליזה לביא, ובמקום חבר הכנסת מיקי לוי יכהן חבר הכנסת רונן הופמן. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה ליושב-ראש הוועדה המסדרת, חבר הכנסת זאב אלקין. השר המיועד נפתלי בנט, נא לשבת. תודה. חברי הכנסת אני מבקש קצת שקט, עוד מעט אנחנו ניגשים להשבעת הממשלה. <כינון הממשלה והרכבה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בינתיים יסכם את הדיון השר המקשר, השר גלעד ארדן. בבקשה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, בראשית הדברים אני רוצה לברך אותך לרגל בחירתך, ובשם כולנו לאחל הצלחה רבה למען אזרחי מדינת ישראל, מדינת ישראל כולה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראשית הדברים אני רוצה להשלים את דבריו של ראש הממשלה ולהקריא קודם כול את רשימת סגני השרים שימונו בישיבת הממשלה, וזה כדי שהתמונה בפני חברי הכנסת תהיה תמונה שלמה ומלאה: לסגן שר הביטחון ימונה חבר הכנסת דני דנון; לסגן שר החוץ ימונה חבר הכנסת זאב אלקין; לסגן שר במשרד ראש הממשלה והמקשר בין הממשלה לכנסת ימונה חבר הכנסת אופיר אקוניס, ולאחר שנה וחצי בכהונה יחליף אותו חבר הכנסת צחי הנגבי; לסגנית שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים תמונה חברת הכנסת ציפי חוטובלי; לסגנית שר הפנים תמונה חברת הכנסת פניה קירשנבאום; לסגן שר החינוך ימונה חבר הכנסת אבי וורצמן; לסגן השר לשירותי דת ימונה חבר הכנסת אלי בן-דהן; ולסגן שר האוצר ימונה חבר הכנסת מיקי לוי. אני מבקש להוסיף, בהמשך להודעתו של ראש הממשלה, שאני מבקש להביא לידיעת הכנסת את ההבנה הקיימת, כי אנחנו הרי מכירים, אדוני היושב-ראש, את אותו חבר כנסת שיקום לקראת ההצבעה ויאמר, האם יש עוד הסכמים שלא הוצגו, ואז תהיה דממה, ונשאל את רובי מה עושים, ובסוף תהיה הצבעה. אז אני כבר מודיע שיש הבנה בין ראש הממשלה לחבר הכנסת אביגדור ליברמן – הבנה זו איננה בכתב – לגבי תיק החוץ, שבאופן זמני מוחזק ומנוהל על-ידי ראש הממשלה, וכאשר בעזרת השם יסתיימו בחיוב ענייניו של חבר הכנסת ליברמן, הוא ימונה מחדש לשר החוץ. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> איזה עניינים? איזה עניינים? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני אפרט לך לאחר הדברים, חבר הכנסת זחאלקה. אדוני היושב-ראש, הייתי שמח אם המנהג שבו אנחנו מציגים ממשלה ואז עולים חברי כנסת – ואני כמובן מאוד מעריך ומכבד ורוצה לשמור מכל משמר על הדמוקרטיה, אבל בכל זאת אזרחי מדינת ישראל נושאים את עיניהם אלינו בתקווה רבה שיתר הבעיות שעוד קיימות במדינת ישראל ייפתרו בשנים הקרובות, והייתי מאוד שמח אם חברי הכנסת, ואפילו יושבת-ראש האופוזיציה, שאני מאוד מאוד מכבד ומעריך, גם היא, כאידיאולוגית – כפי שהיא כינתה את ראש הממשלה, לא ככינוי חיובי, ותכף אסביר – הייתי מאוד שמח אם המנהג הזה היה משתנה ולפחות ביום השבעת ממשלה חדשה, שעיני הציבור נשואות אליה, אולי היינו יכולים קצת להתעלות על המחלוקות, לפרגן, ואותם מחזות של שרים לשעבר, שממש מכהנים אפילו ברגעים אלה כשרים, עולים כאן לדוכן וכבר יודעים מראש כמה רע הממשלה הזאת צפויה להביא על עם ישראל, אני חושב שהמנהג הזה היה עדיף לנו שיעבור מהעולם. זה כמובן צריך לבוא בהסכמה בין כל חלקי הבית הזה, אבל אני חושב שהמעמד הזה צריך להיות יותר חגיגי, יותר מאחד את העם ויותר מכובד. אבל אם כבר הדברים עלו, והם עלו באופן נרחב מצדה של יושבת-ראש האופוזיציה, אני חושב שצריך לזכור שכשמדברים על אידיאולוגיה, חברת הכנסת יחימוביץ, אני לא זוכר שהאידיאולוגיה שלך הוכיחה שאת כל הבעיות שהצגת כאן, של הזכות למקרר מלא, הזכות לטוס לחו"ל – איך אמרת, מדי פעם, פעם בכמה שנים – וכל מיני זכויות יסוד שאת הצגת כאן כמשהו מאוד מאוד אידיאולוגי מטעמך, אני גם לא בטוח שמה שעשית עם ענייני השכר, כמי שהרוויחה בעבר מעל 56,000 שקלים בחודש, כשהמפיקות לצדה לא הרוויחו אפילו לא עשירית מזה, אני לא יודע כמה התחקירניות הרוויחו, לא בטוח שזה הדבר שצריך לעשות ביום השבעת הממשלה, אבל כל אחד וסגנונו. זו זכותך והעם ישפוט איזו דרך הוא רוצה לבחור. אבל אני זוכר דווקא, חברת הכנסת יחימוביץ, שהאידיאולוגיה שלך – וכמובן את תספרי לנו על סוציאל-דמוקרט ועל מדינות שבהן תקציב הביטחון הוא לא 20% מתקציב המדינה, אולי 3%–4%, אבל אני זוכר שדווקא במקומות שלקחו את האידיאולוגיה הזאת המקררים לא ממש היו מלאים. ואני חושב שהפעם היחידה שהעוני שינה כיוון במדינת ישראל – כמובן הוא עדיין קיים וצריך להיאבק בו וצריך לצמצם את הפערים, וצריך להמשיך בהרבה מאוד דברים שהממשלה היוצאת עשתה, כמו הכנסת התחרות בשוק הסלולר או חינוך חינם או טיפולי שיניים חינם, כל הדברים שאת מבטלת כך במחי יד. אני לא זוכר שאותן מדינות שהלכו עם האידיאולוגיה שלך, ככה, עד הקצה, המקררים היו לגמרי לגמרי מלאים, והטיסות לחו"ל גם כן לא היו מתרחשות באופן תדיר כמו שאת שואפת אליו. אבל אולי יותר מכול, מה שמסמל את העובדה שהדברים שאמרת הם לדעתי די ריקים מתוכן, הוא פשוט ססמת הבחירות שלך. אני, כראש מטה ההסברה של הליכוד, נסעתי, ככה, בכבישי המדינה, ושבוע לפני הבחירות פתאום הכתה בי ההכרה – הרי יושבת-ראש אופוזיציה, שרוצה להחליף את השלטון, אמורה להציג לציבור תמונה כאילו הכול כאן שחור משחור, ואם היא תיבחר יהיה כאן טוב. אז כמובן הלכת עם הססמה הנבובה של "ביבי זה טוב לעשירים", אבל פתאום, שבוע לפני הבחירות, ראיתי את הסלוגן המרכזי שלך, שאתו הלכת לבחירות – אני לא בטוח שהציבור זוכר, אבל אני אזכיר לחברי חברי הכנסת מה היה הסלוגן הזה: "יכול להיות כאן טוב יותר". זאת הייתה ססמת הבחירות של יושבת-ראש האופוזיציה. כלומר, קודם כול, בניגוד לתמונה השחורה שהצגת כאן קודם, את עצמך, בססמת הבחירות, אמרת שבמדינת ישראל המצב טוב, ואת צודקת, כי כשמשווים את המצב במדינת ישראל, ואני לא משווה אותו לעולם השלישי, אני משווה אותו למדינות המערב; כשמסתכלים על האבטלה – הכי נמוכה, כמעט, מכל מדינות המערב; כשמסתכלים על הצמיחה, כשמסתכלים על הרבה מאוד נתונים כלכליים שקרו כאן, שהיו כאן בשנים האחרונות, אל מול מדינות המערב, איפה מדינת ישראל, ברוך השם, ואיפה אותן מדינות; ושוב, אני מדגיש, בעוד אותן מדינות לא נאלצות להוציא עשרות אחוזים מתקציבן על הקמת גדר הפרדה או רכישת "כיפת ברזל", במדינת ישראל, עם ההוצאות הביטחוניות הללו ועם כל יתר ההוצאות הייחודיות לכלכלת ישראל, עדיין ההישגים הכלכליים והחברתיים היו הרבה הרבה יותר משמעותיים מכל אידיאולוגיה או דרך שבה את תומכת, תמכת, או היית חלק ממנה. ולכן אני מציע שקודם כול תיטלי קורה מבין עינייך, לפני שאת באה ביומה הראשון של הממשלה ומתארת את הדברים בצורה כל כך מדכאת. אני רוצה לומר שהממשלה הנוכחית, כפי שאמר – הממשלה, שבעזרת השם תושבע כאן הערב, אם יהיה רוב, אדוני היושב-ראש, בהחלט תטפל כאן בנושאים שהם נושאים היסטוריים. אני שמעתי את הדברים הקשים שהטיחו כאן חברי הכנסת מהסיעות החרדיות. אני חושב שלדברים האלה אין מקום. אני זוכר היטב היטב, בעבר, כאשר סיעות אחרות מהמחנה הלאומי לא נכנסו לקואליציה, אני לא זוכר את הכאב הרב והעצום שהסיעות החרדיות הביעו. וכאשר זה קורה, כדי לקדם נושאים שהציבור מצפה בהם להכרעות היסטוריות, בין שזה השוויון בנטל, בין שזה ההשתתפות של כלל הציבור כאן בשוק העבודה – ואני באמת מייחל לכך שנושא לימודי הליבה יוכנס סוף-סוף, בזכות ההרכב הקואליציוני, לכל מערכת החינוך במדינת ישראל, ואנחנו גם נשים את כל המאמצים ואת כל האנרגיות שלנו כדי שבהמשך לתחרות ולהישגים שתיארתי, גם בתחום הלאומי של הדיור תהיה הפחתה משמעותית, אני חושב – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אדוני השר, אתה מכין את העורף? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני גם אשתדל, כמיטב יכולתי, להכין את העורף, חבר הכנסת פרוש. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אתה מכין את העורף? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בעזרת השם אנחנו נכין את העורף יחד. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – עורף – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תודה, חבר הכנסת פרוש. אני אעשה כמיטב יכולתי. בכל אופן, חברי חברי הכנסת, לסיום הדברים אני רוצה לבקש את אמונם של חברי הכנסת בהרכב הממשלה שהציג ראש הממשלה, ולהודות לך, אדוני היושב-ראש, ולחברי הכנסת, כי גם אני מסיים כאן היום ארבע שנים כשר המקשר בין הממשלה לכנסת, ואני מאחל הצלחה לסגן השר בעוד כמה דקות, אופיר אקוניס, במילוי התפקיד. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר גלעד ארדן. צר לי לאכזב אותך, אבל סגן השר אקוניס לא יהיה סגן השר המקשר בעוד כמה דקות. דרושה ישיבת ממשלה, ולאחר מכן תביאו את זה לכנסת, כך שבינתיים נמשיך ליהנות ממך, אם, כפי שאמרת, יהיה רוב לממשלה. חברי הכנסת, נא לשבת, שנייה אחת, ראיתי את האצבע של חבר הכנסת ליצמן, אני רק מזהיר מראש: היו כמה חברי כנסת שביקשו לשאול. השאלות הן בנושא פרוצדורה, שאלות מוכרות. מי שרוצה לנאום נאום נוסף, איך אומרים? לא בבית-ספרנו. אדוני ראש הממשלה. נא לשבת. חברת הכנסת גלאון. חבר הכנסת הורוביץ. היה מספיק זמן במהלך הנאום של השר גלעד ארדן ללחוץ ידיים. נא לשבת, בלי יוצא מן הכלל, בבקשה. חבר הכנסת כהן, אמנון כהן. נא לשבת. תודה לסדרנים, הם מתאמצים, אבל גם תשתפו פעולה. חברי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה המיועד, לפני שאנחנו נעבור להצבעה יש שני חברי כנסת שביקשו לשאול שאלות בעניין הפרוצדורה. חבר הכנסת יעקב ליצמן – בבקשה, אדוני. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, האם יש הסכם בין יש עתיד לבית היהודי על הרכבת הממשלה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ליצמן. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> ולמה זה לא מונח לפנינו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אתייחס לנושא הזה, אדוני, אתה יכול לשבת, ואני אאפשר גם לחבר הכנסת דב חנין לשאול, שמא יש כפילות בשאלות. חבר סיעתך כבר שאל, חבר הכנסת פרוש. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> שאלה מאוד עניינית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל חבר סיעתך שאל כבר. בסדר, אני אאפשר לך לפנים משורת הדין. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, האם קיים מכתב מחברי הבית היהודי שהוא חלק ממכלול ההסכמים הקואליציוניים? אם קיים מכתב כזה, מה תוכנו ומדוע הוא לא מוצג בפנינו? הערה נוספת, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רק לא הבנתי: מכתב לסיעה אחרת, או לראש הממשלה? <דב חנין (חד"ש):> לראש הממשלה – האם קיים מכתב כזה שהוא חלק ממכלול ההסכמים הקואליציוניים? הערה נוספת, אדוני היושב-ראש: סעיף 1 להסכמים הקואליציוניים עם יש עתיד ועם הבית היהודי אומר שנספחיו של ההסכם הם חלק בלתי נפרד ממנו. סעיף 46 של ההסכם הקואליציוני עם יש עתיד, למשל, מפנה את תשומת לבנו לנספח שמכונה "נספח ו'", שהוא הצעת חוק שלמה שהממשלה מתחייבת להעביר אותה כמו שהיא. טענתי, אדוני היושב-ראש, היא שהוראה כזו היא פגיעה מהותית בשיקול הדעת של חברי הכנסת בעבודה שלהם, היא באה במקום התהליך הפרלמנטרי, ולכן טענתי היא – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השאלה ברורה. <דב חנין (חד"ש):> – – שהוראה כזו היא בלתי חוקית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. לגבי השאלה הראשונה של חבר הכנסת – סליחה, חבר הכנסת פרוש? נשאלה השאלה. תודה. טוב, חבר הכנסת הרצוג, בבקשה. נאפשר לך ובזה תם פרק השאלות. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אני מבקש לשאול את ראש הממשלה ואת הממשלה: האם יש הסכם כלשהו, בכתב או בעל-פה, בין הליכוד לישראל ביתנו, שעוסק בהליכי כינון הממשלה, לרבות חלוקת תפקידים, ובכלל זה תפקידים במוסדות הלאומיים, כמו למשל הקרן הקיימת, קרן היסוד, הסוכנות היהודית ועוד תפקידים, שבסופו של דבר הם חלק מההבנות שהביאו לקואליציה דהיום? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת הרצוג. אם אני מבין נכון, ויעזור לי היועץ המשפטי לכנסת, יש פה סוגי שאלות. אחת נוגעת בהסכמים בתוך הקואליציה, בין הסיעות השונות. אתה רוצה להציג לי חוות דעת שלך בנושא הזה, אדוני? תודה. חברי, להלן חוות הדעת של היועץ המשפטי לשאלה לגבי הסכמים, במקרה זה בין יש עתיד לבית היהודי, בין סיעות הקואליציה שלא עם מפלגת השלטון: סעיף 1 לחוק הממשלה קובע, כי אם נעשה הסכם בכתב בקשר לכינונה של ממשלה, ימסרו הצדדים את ההסכם, את נוסחו המלא, למזכיר הכנסת בתוך שלושה ימים מיום החתימה ולא יאוחר מ-24 שעות לפני ההצבעה בכנסת, ומזכיר הכנסת יביא את ההסכם לידיעת חברי הכנסת. כידוע, נוסף על האמור בחוק, הונחו היועצים המשפטיים לממשלה ולכנסת במשך השנים, כי יש חובה להביא לידיעת חברי הכנסת הסכמים בקשר לכינונה של הממשלה לפני קיום ההצבעה במליאה, גם אם הסכמים אלה נעשו בעל-פה. זה, אם אני מבין נכון, מעשה שעשה כאן השר המקשר גלעד ארדן והביא לידיעת הכנסת את ההסכם בעל-פה הקיים בין חבר הכנסת נתניהו, ראש הממשלה המיועד, לבין חבר הכנסת אביגדור ליברמן בעניין משרד החוץ. החובה הקבועה בחוק הממשלה ביחס לפרסום הסכמים בכתב, כמו גם ההנחיה ביחס להסכמים בעל-פה, אינן מוגבלות רק להסכמים שנעשו בין סיעתו של ראש הממשלה המיועד לבין יתר הסיעות המרכיבות את הקואליציה, אלא הן חלות גם על ההסכמים האחרים שסיעתו של ראש הממשלה המיועד אינה צד להם אם הם נוגעים לכינונה של הממשלה. זאת אומרת, לגבי שאלתו של חבר הכנסת ליצמן, אנחנו תכף נבקש התייחסות של ראש הממשלה או מישהו שמוסמך על-ידו – אלא שלא כל הבנה פוליטית בין אישים או בין סיעות באה בגדרו של סעיף זה, אלא אך ורק הסכמות מגובשות וקונקרטיות שהצדדים רואים עצמם מחויבים להן, המשליכות באופן ישיר על כינונה של הממשלה והצבעת האמון בה בכנסת. לדוגמה, הסכמה לפרוש מהממשלה במועד מסוים, הסכמות לגבי מינויים עתידיים בממשלה ובכנסת וכיוצא באלה. לכן, יש לשאול את הצדדים שלגביהם נטען כי יש ביניהם הסכם, האם יש הסכמות קונקרטיות בעל-פה בעניינים מסוג זה שהצדדים רואים עצמם מחויבים להן, ואם כן, יש להביאן לידיעת חברי הכנסת לפני קיום ההצבעה על כינון הממשלה. הסיפה של היועץ המשפטי כאן זה דבר מאוד מאוד חשוב. לא מדובר בהנחה מראש, על-פי חוות הדעת של היועץ המשפטי, אלא בהבאת הדברים האלה לידיעת מכובדי חברי הכנסת שנמצאים כאן. מי מטעם הממשלה רוצה להתייחס לשאלה? השר המקשר גלעד ארדן. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, הוא לא יודע, הוא לא חלק מזה. הוא לא יכול להתייחס לזה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השר גלעד ארדן, למען הסר ספק – זה ברור – הוא יתייחס רק לשאלות שקשורות להסכמים שסיעת הליכוד – ישראל ביתנו צד בהם. ברור לנו לגמרי שלגבי השאלה של חבר הכנסת ליצמן, לגבי הסכמים בעל-פה המחייבים את הסיעות יש עתיד והבית היהודי, נבקש מנציגי הסיעות המוסמכים להתייחס לשאלה הזו. בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, קודם כול, החוק מדבר על הסכמים בין סיעות שנוגעים לכינונה של הממשלה. אז קודם כול, סיעת הליכוד – ישראל ביתנו היא הרי סיעה אחת ולכן אין כאן הסכם בין סיעות. ובכל אופן, כל הסכם שהיה בין המפלגות בעבר איננו נוגע לכינונה של הממשלה. ההבנה היחידה שנוגעת לכינונה של הממשלה הוצגה על-ידי בדברי הסיכום שלי קודם. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת הרצוג. סליחה, סליחה, סליחה, מה הבעיה? <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, צריך 24 שעות. צריך 24 שעות לפחות לפני ההצבעה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מקווה שמי שלא הבין את מה שאני קראתי מן הדף – חוות הדעת של היועץ המשפטי – יכול למצוא את הדברים בפרוטוקול ולקרוא עוד הפעם. אם יש קושי עם הפרוטוקול, אני אתן את הדף למי שמעוניין. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, התשובה של השר ארדן לא מניחה את הדעת, מכיוון שכולנו יודעים שבכנסת הזאת מתפקדות שתי סיעות נפרדות, הליכוד וישראל ביתנו. זה לא סוד. הן לא מוזגו לסיעה אחת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת, תודה. <יצחק הרצוג (העבודה):> היות שהן לא מוזגו לסיעה אחת, מן הראוי שהכנסת תדע את האמת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת הרצוג. כאן אני לא אבקש אפילו חוות דעת נוספות, הנושא הזה נבדק על-ידי גורמים שונים בכנסת. ועדת הכנסת – ברגע זה הוועדה המסדרת – מכירה רק בסיעה אחת, רק בסיעה אחת, כולל כל הבדיקות שנעשו, כולל עם הלשכה המשפטית, מדובר בסיעה אחת. במידה שיהיו שינויים, על השינויים האלה יודיעו הגורמים המוסמכים בסיעות האלה. אני ודאי לא מוסמך להודיע על השינויים. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, מתי בדקתם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני היושב-ראש. לא, אני מתייחס כרגע רק לשאלה מהי הסיעה, אם זה הליכוד –ישראל ביתנו או אם זה סיעת הליכוד וסיעת ישראל ביתנו. התשובה בנושא הזה היא חד-משמעית. <אביגדור ליברמן (הליכוד ביתנו):> אני רק רוצה להבהיר, והבהרנו את זה אין-ספור פעמים: סיעת הליכוד – ישראל ביתנו היא סיעה אחת; כך היא מופיעה במסמכים מול הכנסת, מול החשבות של הכנסת, מול כל הגורמים. אלה אומנם שתי מפלגות אבל סיעה אחת, כמו למשל תקומה והבית היהודי, או מפד"ל. יש פה עוד כמה סיעות בכנסת שמורכבות מכמה מפלגות. לצורך העניין מדובר בסיעה אחת. גם ההתכנסות של הסיעה היא אחת. מוסדות מפלגה – מוסדות מפלגה שונים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אז יש הסכם כזה או אין הסכם כזה? <אביגדור ליברמן (הליכוד ביתנו):> תראו, יש הסכמים בין סיעת הליכוד – ישראל ביתנו לבין שאר הסיעות. כל השאר פשוט לא רלוונטי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אביגדור ליברמן. עד כאן בעניין הזה. עכשיו אני רוצה, בהתייחס לשאלה של חבר הכנסת ליצמן, לשאול קודם כול את יושב-ראש יש עתיד, חבר הכנסת לפיד – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> חבר הכנסת שלח. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה מסמיך את חבר הכנסת שלח לענות. בבקשה, אדוני. האם יש הסכמים בין הסיעה שלכם לסיעת הבית היהודי שלא הובאו לידיעתנו? <עפר שלח (יש עתיד):> בשם סיעת יש עתיד – – – <אריה דרעי (ש"ס):> זו סיעה אחת, זה לא שתי סיעות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הערכנו את הבדיחה, אפילו חייכתי במקום לומר שאין מקום לקריאות ביניים. תודה רבה. <עפר שלח (יש עתיד):> בשם סיעת יש עתיד אני מודיע: אין שום הסכם, לא בכתב ולא בעל-פה, בינינו לבין הבית היהודי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ההודעה ברורה. האם הבית היהודי מסכים עם הקביעה של סיעת יש עתיד? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אבל לא שמענו את התשובה. <עפר שלח (יש עתיד):> תפסיקו לצעוק, תשמעו. לא נורא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת שקד, בבקשה, אני רוצה לשאול גם את נציגי הבית היהודי למען הסר ספק, האם גם הם מבינים כך את המציאות? <איילת שקד (הבית היהודי):> אין שום הסכם כזה, לא בעל-פה ולא בכתב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת שקד. הנושא הזה ברור. עכשיו לגבי השאלה של מכובדי חבר הכנסת דב חנין. לגבי הנספח שהזכיר חבר הכנסת דב חנין, הוא אינו חלק מהנוסח הרשמי שהועבר לחברי הכנסת – אני מתנצל, אני קורא פה כתב-יד – שהוא הנוסח המחייב. מדובר בנספח שהופיע בנוסח שהופץ לעיתונאים ביום ו' ולא בנוסח המחייב. חבר הכנסת דב חנין? <דב חנין (חד"ש):> אני לא הבנתי את התשובה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה? ברור, ברור, התשובה ברורה. אני לא מבין מה לא ברור. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אני שאלתי שאלה פשוטה: האם יש מכתב כזה? ואם יש, מה כתוב בו? ואם אין – להודיע לנו. זה הכול. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הבנתי. <דב חנין (חד"ש):> אם הוא לא קיים כחלק – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז נבקש מהשר המקשר בפשטות לומר – יש מכתב כזה או אין מכתב כזה? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני מודיע: אין מכתב כזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אין מכתב כזה, זו תשובת הממשלה. ובנימה זו אנחנו יכולים לעבור – – – <דב חנין (חד"ש):> מה עם החוק? מהי התשובה המשפטית – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה לא ברור עדיין, חבר הכנסת דב חנין? <דב חנין (חד"ש):> קיבלתי תשובה לשאלתי אבל לא קיבלתי תשובה להערתי. ההערה הייתה שישנו בהסכם הקואליציוני סעיף שפוגע בהליך הפרלמנטרי של חקיקה, פוגע בשיקול הדעת של חברי הכנסת במהלך תהליכי החקיקה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברור. הסעיף הזה לא כובל את שיקול הדעת של חברי הכנסת ואנחנו לא מוצאים בזה בעיה, ודאי זה לא יכול לעכב את ההצבעה שאנחנו תכף עוברים אליה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה רק שאלה אחת, ברשותך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גפני, אני אמרתי שתם פרק השאלות אז תם פרק השאלות. אנחנו עוברים להצבעה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> סליחה, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אתן לך בפעם הבאה לשאול ראשון, עלי. <מוחמד ברכה (חד"ש):> יש פה תשובה שהיא לא נכונה לדעת כולם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה התשובה שלא נכונה, חברים? <מוחמד ברכה (חד"ש):> ההודעה של יש עתיד והבית היהודי היא לא נכונה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברים, לא, לא, לא. חבר הכנסת גפני, נא לחזור למקום. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נצטרך לחיות עם המציאות שמליאת הכנסת היא לא ועדת חקירה פרלמנטרית. אנחנו שמענו את התשובות. התשובות נרשמו בפרוטוקול. אם, חס ושלום – – <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – התשובות האלה שונות מהמציאות, ברור שיהיו לזה השלכות כפי שכולנו מבינים. תודה רבה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני – – – היושב-ראש. היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לשבת. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לפחות יש סיכום בין – – – בנט, שכל אחד יקרא לשני אחי, מה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם אם יש ביניהם סיכום שהם יישארו חברים, זה לא מעניינה של המליאה. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת ברכה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – על מה להצביע. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? <משה גפני (יהדות התורה):> לא – – – על מה להצביע. – – – <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – הבהרה. הבהרה. יש סעיף – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אפילו לי כבר הכול ברור. אז קל וחומר, בנו של קל וחומר, לך הכול – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. תודה, חבר הכנסת גפני. נא לשבת. אנו עוברים להצבעה על הודעת ראש הממשלה המיועד. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברים, הצבעה על הודעת ראש הממשלה המיועד – אני מקווה שלא צריך להסביר את אופי ההצבעה. מי שרוצה לאשר את הודעתו, יצביע בעד. מי שמתנגד – – – <קריאה:> – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מי שמתנגד, יצביע נגד. מי שירצה להימנע, יגיד זאת. מכיוון – – – <קריאה:> שמית, שמית. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מילא חבר כנסת חדש. ראית אותי מנהל מאות ישיבות, פעם נעלמה מעיני הצבעה שמית? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שמית, אנטישמית, שמית. כן. באמת, חבר הכנסת גפני, נו. בכל זאת, לא מן הכנסת הזאת אתה כאן. חברי הכנסת, כנדרש, על-פי התקנון, הוגשו חתימות לקיום הצבעה שמית בנושא הזה. ואנחנו, אם המזכירות ערוכה – גם לקריאת שמות וגם לספירה – אנחנו, אכן, נעבור להצבעה שמית על הודעת ראש הממשלה על קווי היסוד של ממשלתו, הרכבה ותחומי הפעילות של השרים. בבקשה, גברתי מזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) תודה. טלב אבו עראר – נגד עפו אגבאריה – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד יצחק אהרונוביץ – בעד שמעון אוחיון – בעד אורי אורבך – בעד דוד אזולאי – נגד אריאל אטיאס – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – בעד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – בעד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – בעד יעקב אשר – נגד מיכל בירן – נגד בנימין בן-אליעזר – נגד אלי בן-דהן – בעד נפתלי בנט – בעד יחיאל חיליק בר – נגד אבישי ברוורמן – נגד מוחמד ברכה – נגד עמר בר-לב – נגד באסל גטאס – נגד אילן גילאון – נגד זהבה גלאון – נגד גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – נגד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד דני דנון – בעד אריה דרעי – נגד רונן הופמן – בעד ניצן הורוביץ – נגד צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד אבי וורצמן – בעד יצחק וקנין – נגד נסים זאב – אינו נוכח חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – נגד תמר זנדברג – אינה נוכחת ציפי חוטובלי – בעד דב חנין – נגד ישראל חסון – אינו נוכח בועז טופורובסקי – בעד אחמד טיבי – נגד מרדכי יוגב – בעד שלי יחימוביץ – נגד משה יעלון – בעד אליהו ישי – נגד איתן כבל – נגד אמנון כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד לימור לבנת – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד מיקי לוי – בעד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – בעד דב ליפמן – בעד יעקב ליצמן – נגד עוזי לנדאו – בעד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – בעד שאול מופז – נגד משה מזרחי – נגד אברהם מיכאלי – נגד מרב מיכאלי – נגד עמרם מצנע – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – נגד משולם נהרי – נגד בנימין נתניהו – בעד חנא סוייד – נגד שמעון סולומון – בעד אורית סטרוק – בעד ניסן סלומינסקי – בעד גדעון סער – בעד חמד עמאר – בעד משה זלמן פייגלין – בעד שי פירון – בעד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – נגד רינה פרנקל – בעד עמיר פרץ – בעד דוד צור – בעד אברהים צרצור – נגד עדי קול – בעד פניה קירשנבאום – בעד רות קלדרון – בעד זבולון קלפה – בעד יפעת קריב – בעד מירי רגב – בעד מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד דוד רותם – בעד יואל רזבוזוב – בעד ראובן ריבלין – בעד יוני שטבון – בעד יובל שטייניץ – בעד מאיר שטרית – בעד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – נגד סילבן שלום – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – נגד יאיר שמיר – בעד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – בעד פנינה תמנו-שטה – בעד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו, חברים, עוברים לסיבוב שני. מזכירת הכנסת תקרא רק את שמות אלה שלא נכחו באולם, על מנת לבדוק אם מישהו מחברי או חברות הכנסת הופיע בינתיים באולם המליאה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) נסים זאב – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת ישראל חסון – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח תם ונשלם. תכף הם – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אנחנו נמתין לתוצאות ההצבעה השמית, שתכף יימסרו לנו על-ידי המזכירות. מייד לאחר מכן, אם יהיה רוב להודעת ראש הממשלה, נעבור להשבעת השרים. חברי הכנסת והשרים, היוצאים והמיועדים, אני מנצל את הזמן, כי אחר כך תהיה התרגשות רבה, אני ודאי אודיע את זה גם בסוף הישיבה כנהוג וכמקובל, אבל מחר ישיבת הכנסת תתקיים בשעה 11:00, זה הסיכום. לפחות נכון לעכשיו זה הסיכום; נכון, אדוני? איפה חבר הכנסת יריב לוין? זה הסיכום נכון לעכשיו בין הקואליציה לאופוזיציה. אם יהיו הודעות נוספות אנחנו נודיע אותן בהמשך, בכפוף, ודאי, לאישור הוועדה המסדרת, כי אם לא יגיע אישור כזה אז המליאה נפתחת ב-16:00. פשוט כבר עכשיו להכניס ללו"ז של חברי הכנסת. <משה גפני (יהדות התורה):> מליאה ב-11:00? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה הסיכום בין הקואליציה לבין האופוזיציה שאתה חבר בה, חבר הכנסת גפני. בכפוף, עוד הפעם, לאישור הוועדה המסדרת. חברי הכנסת, נא לשבת, נא לשבת, חברי הכנסת. התוצאות: בעד הודעת ראש הממשלה – 68, נגד – 48. אני קובע כי הודעת ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, התקבלה על-ידי הכנסת. <קריאה:> יום שחור לכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הממשלה, כפי שהציג אותה ראש הממשלה המיועד, חבר הכנסת בנימין נתניהו, קיבלה את אמונה של הכנסת. אנחנו עוברים להצהרת האמונים של ראש הממשלה וחברי הממשלה. חבר הכנסת גפני. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> – – – גם רוצה להצהיר אמונים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת אלקין, תשחרר בבקשה את חבר הכנסת גפני. אני מציע שהוא יברר את הדברים האלה עם נציגי האופוזיציה, לא אתך. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – לסדר את הקואליציה, היא לא מסתדרת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. נא לשבת. <הצהרת אמונים של חברי הממשלה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברים, ההשבעה היא ודאי לפי סדר האל"ף-בי"ת של שמות השרים, אבל ראשון, אני מתכבד להזמין את ראש הממשלה המיועד, חבר הכנסת בנימין נתניהו, לבוא ולהצהיר אמונים. חבר הכנסת בנימין נתניהו מיועד להיות ראש הממשלה, שר החוץ ושר ההסברה והתפוצות. <בנימין נתניהו:> אני, בנימין נתניהו, בן צילה ובנציון, זכרם לברכה, מתחייב כראש הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מכיוון שלכל אחד מאלה שיצהירו כאן אמונים זה רגע מרגש, גם כאלה שעושים את זה לא פעם ראשונה, אנחנו נאפשר כמה שניות לברכות בין לבין. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ, המיועד להיות השר לביטחון פנים. <יצחק אהרונוביץ:> אני, יצחק אהרונוביץ, בן הרצל וגניה, זכרם לברכה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אורי אורבך, המיועד להיות השר לאזרחים ותיקים. נא לשבת, חברים, חברי הכנסת מקלב, לוי, נא לשבת, לכבד את המעמד. חבר הכנסת אורי אורבך. <אורי אורבך:> אני, אורי אורבך, בן אהרן, זכרו לברכה, ופנינה, תיבדל לחיים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מזמין את השר המיועד חבר הכנסת אורי – גלעד ארדן, סליחה, כמעט פסחתי עליך, לא בכוונה. השר המיועד גלעד ארדן, המיועד להיות השר להגנת העורף ושר התקשורת. <גלעד ארדן:> אני, גלעד ארדן, בן אבינעם ויהודית, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מזמין את חבר הכנסת אורי אריאל, המיועד להיות שר הבינוי והשיכון. <אורי אריאל:> אני, אורי אריאל – סליחה, אני, אורי יהודה אריאל הכהן, בן יצחק יעקב ונעמי, זכרם לברכה, מתחייב כחבר ממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כולם מדברים על תמונות ניצחון. אורי אריאל עם ז'קט – זאת תמונת ניצחון של הבית היהודי. ונעליים, נכון. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת, השר המיועד, נפתלי בנט. חבר הכנסת נפתלי בנט מיועד להיות שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, השר לשירותי דת והשר לענייני ירושלים והתפוצות. בבקשה. <נפתלי בנט:> אני, נפתלי בנט, בן ג'ים יעקב ומירנה לאה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת יעל גרמן, המיועדת להיות שרת הבריאות בממשלה ה-33. <יעל גרמן:> אני, יעל גרמן, בת בנימין ואדלה, זכרם לברכה, מתחייבת כחברת הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחברת הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותמת על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת משה בוגי יעלון, שר הביטחון בממשלה הבאה. חברים, נא לתפוס מקומות, בכל זאת – – – <משה יעלון:> אני, משה יעלון, בן דוד ובתיה, זכרם לברכה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מאיר כהן, המיועד להיות שר הרווחה והשירותים החברתיים בממשלת ישראל ה-33. <מאיר כהן:> אני, מאיר כהן, בן דוד, זכרו לברכה, ואסתר, תיבדל לחיים ארוכים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, חברי הכנסת, אני מציע שבין החיבוקים אנחנו בכל זאת נשב, נכבד את הבאים בתור. סגני השרים המיועדים שם וחבר הכנסת אילטוב, נא לסיים את פרק הברכות ולשבת. העין שלי התבייתה עליך פשוט, חבר הכנסת אילטוב. אני מזמין את חבר הכנסת ישראל כץ, המיועד להיות שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים. סיעת יש עתיד. שקט. חבר הכנסת ישראל כץ, בבקשה. <ישראל כץ:> אני, ישראל כץ, בן מאיר, זכרו לברכה, ומלכה, תיבדל לחיים ארוכים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מזמין את חברת הכנסת לימור לבנת – אני מזמין את חברת הכנסת לימור לבנת. אנחנו נלך לפי הסדר. את צודקת, נשמור על האל"ף-בי"ת. כבר תיקנו לי את השמית ושמית, אז אנחנו נשמור על סדר האל"ף-בי"ת. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת ציפי לבני, גברתי, המיועדת להיות שרת המשפטים בממשלה הבאה. בבקשה, גברתי. <ציפי לבני:> אני, ציפי לבני, בת איתן ושרה, זכרם לברכה, מתחייבת כחברת הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחברת הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותמת על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ועכשיו אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת לימור לבנת, המיועדת להיות שרת התרבות והספורט בממשלה הבאה. חברים, חברי הכנסת צור, פרץ, שטרן. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מבין, אני מבין, אבל בכל זאת. <אלעזר שטרן (התנועה):> אנחנו קטנים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז אנחנו עוד שנייה נמתין. בבקשה, גברתי. <לימור לבנת:> אני, לימור לבנת, בת עזריאל ושולמית, מתחייבת כחברת הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחברת הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותמת על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת עוזי לנדאו, המיועד להיות שר התיירות בממשלה הבאה. כבוד השר כץ, חברת הכנסת יחימוביץ, נא לשבת. חברת הכנסת גלאון, אני מבקש ממך לשבת, וגם מחברת הכנסת מירי רגב, ודאי. בבקשה, אדוני. <עוזי לנדאו:> אני, עוזי לנדאו, בן חיים, זכרו לברכה, ואולגה, תיבדל לחיים טובים וארוכים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תכף, אנחנו ניתן חצי דקה לברכות לשר עוזי לנדאו. חברת הכנסת סופה לנדבר, את יכולה להמשיך. כן. אכן אני מזמין את חברת הכנסת סופה לנדבר, השרה לקליטת העלייה בממשלה הבאה. <סופה לנדבר:> אני, חברת הכנסת סופה לנדבר, בת גירש וחיה קוכין, זכרם לברכה, מתחייבת כחברת הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחברת הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותמת על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד, שר האוצר הבא. <יאיר לפיד:> אני, יאיר לפיד, בן יוסף טומי, זכרו לברכה, ושולמית, תיבדל לחיים ארוכים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת גדעון סער, שר הפנים הבא. <גדעון סער:> אני, גדעון סער, בן שמואל וברוריה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת פירון, אתה לא חייב לחזור למקומך. אתה יכול להצטרף אלינו כאן. אני מזמין את חבר הכנסת שי פירון, שר החינוך הבא. ששש, חברים. <שי פירון:> אני, שי משה פירון, בן אברהם טוב ואסתר, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יעקב פרי, שר המדע והטכנולוגיה בממשלה הנכנסת. <יעקב פרי:> אני, יעקב פרי, בן אליעזר ומלכה, זכרם לברכה, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מזמין את חבר הכנסת עמיר פרץ. חבר הכנסת פרץ ישמש השר להגנת הסביבה בממשלה הבאה. חברים, נא לשמור על שקט. חבר הכנסת עמיר פרץ – – – <עמיר פרץ:> אני, עמיר פרץ, בן דוד ורוחמה, זכרם לברכם, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יובל שטייניץ, המיועד להיות השר לנושאים אסטרטגיים, השר לענייני מודיעין, מופקד על היחסים הבין-לאומיים. חברי הכנסת, אני מבקש שקט. חברת הכנסת סטרוק וחבר הכנסת שי. אפילו אותי הם לא שומעים. חברת הכנסת סטרוק וחבר הכנסת נחמן שי, תשבו. תדברו בשקט. <יובל שטייניץ:> אני, יובל שטייניץ, בן מינה, זכרה לברכה, ודן, ייבדל לחיים ארוכים וטובים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת סילבן שלום, המיועד להיות שר האנרגיה והמים, השר לפיתוח הנגב והגליל, השר לשיתוף פעולה אזורי. חבר הכנסת סילבן שלום, בבקשה. <סילבן שלום:> אני, סילבן שלום, בן שמעון, זכרו לברכה, ומרים, תיבדל לחיים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אחרון אחרון חביב, אני מזמין את חבר הכנסת יאיר שמיר, המיועד להיות שר החקלאות ופיתוח הכפר. <יאיר שמיר:> טוב, לפחות שיהיה שקט. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> צודק, מגיע לך. <יאיר שמיר:> מה? – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מגיע. עוד 30 שניות. אנחנו נבקש מחברי הכנסת לשבת וגם מן השרים החדשים לשבת ומחבר הכנסת יצחק הרצוג גם לשבת כי בכל זאת יש כאן גם איזשהו עניין טיפה מיוחד בהשבעת השר יאיר שמיר. בבקשה, אדוני. <יאיר שמיר:> אוקיי. אני, יאיר שמיר, בן יצחק ושולמית, זיכרונם לברכם, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי הכנסת, ברכות. ברצוני לברך את ראש הממשלה ושרי הממשלה בשם הכנסת ובשם כל עם ישראל. אני מאחל לכם הצלחה רבה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, מחר, יום שלישי, ח' בניסן תשע"ג, 19 במרס 2013, בשעה 11:00, בכפוף לאישור הוועדה המסדרת. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 20:30.