דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י'
ישיבה כ"ג
הישיבה העשרים-ושלוש של הכנסת התשע-עשרה
יום שלישי, כ' באייר התשע"ג (30 באפריל 2013)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
דב ליפמן (יש עתיד): 5
מרב מיכאלי (העבודה): 5
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 6
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 7
רינה פרנקל (יש עתיד): 8
איתן כבל (העבודה): 8
חמד עמאר (הליכוד ביתנו): 9
טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 10
מרדכי יוגב (הבית היהודי): 10
איציק שמולי (העבודה): 11
עמרם מצנע (התנועה): 11
נחמן שי (העבודה): 12
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 13
יחיאל חיליק בר (העבודה): 13
אברהם מיכאלי (ש"ס): 14
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 15
יעקב מרגי (ש"ס): 15
חנין זועבי (בל"ד): 16
יפעת קריב (יש עתיד): 16
באסל גטאס (בל"ד): 17
מיקי רוזנטל (העבודה): 18
עיסאווי פריג' (מרצ): 18
אראל מרגלית (העבודה): 19
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 20
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 20
יעקב אשר (יהדות התורה): 21
הצעות לסדר-היום 23
איומי האוצר לאסור שביתה וביטול בית-הדין לעבודה 23
איתן כבל (העבודה): 23
אילן גילאון (מרצ): 26
באסל גטאס (בל"ד): 27
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 28
סגן שר האוצר מיקי לוי: 29
הצעה לסדר-היום 34
חרב הקיצוצים המונפת מאיימת שוב על מערכת החינוך 35
עמרם מצנע (התנועה): 35
סגן שר האוצר מיקי לוי: 37
הודעה אישית של חבר הכנסת דב ליפמן 39
דב ליפמן (יש עתיד): 39
הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ג–2013 42
דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 42
אורית סטרוק (הבית היהודי): 44
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום כ' באייר תשע"ג, 30 באפריל 2013 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
כמנהגנו בימי שלישי, אנחנו נפתח בנאומים בני דקה. נצביע לצורך ההרשמה. מי שרוצה להשתתף בנאומים בני דקה נא להצביע.
בינתיים, עד שאני אקבל את דף ההרשמה – הודעה למזכירת הכנסת. גברתי, בבקשה.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ג–2013, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט.
הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת מחוז שנדונג, הרפובליקה העממית בסין, בדבר שיתוף פעולה דו-צדדי במחקר ופיתוח תעשייתי; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קוריאה בדבר שיתוף פעולה דו-צדדי במחקר ופיתוח תעשייתי; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת מחוז גואנדונג, הרפובליקה העממית של סין, בדבר שיתוף פעולה דו-צדדי במחקר ופיתוח תעשייתי; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת קנדה בדבר סיוע הדדי בענייני מכס. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אם כן, נאומים בני דקה. הראשון יהיה חבר הכנסת דב ליפמן, ואחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
צהריים טובים.
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, פגשתי לאחרונה קבוצה של סטודנטים צעירים חילונים בבר תל-אביבי, מקום הרחוק מאוד מהאופי שלי כחרדי, אבל למען דיאלוג בריא וחופשי עשיתי זאת בשמחה. ככל שהתקדם הדו-שיח בינינו התחדדה אצלי התובנה שבעם ישראל פשוט אחד לא מכיר את השני. הסטודנטים סיפרו לי כי רובם מעולם לא פגשו חרדים; שהחרדים היחידים שהם כן הכירו היו קיצונים שמפגינים ומופיעים בחדשות ופוליטיקאים, אלה שרואים על מסכי הטלוויזיה, ולצערי אלו אינם מייצגים. אני, מהצד השני, הסברתי לסטודנטים שרוב החרדים אינם מעוניינים לכפות את דתם ומנהגם עליהם – איש באמונתו יחיה. בנוסף, רוב החרדים, כמו קבוצה גדולה שאירחתי היום בכנסת, כן מחפשים לשלב בין תורה ופרנסה.
עוד הבנתי מהשיח המרתק שלי שגם רוב החרדים פשוט אינם מכירים חילונים. וכפי שלמדתי היטב במפלגת יש עתיד, חילונים אינם מחפשים לפגוע ברמת שמירת המצוות של אף אחד.
לאור הפער העצום הזה בין הדעות של מגזר אחד על השני לבין המציאות, החלטתי ביחד עם חברת הכנסת רות קלדרון להקים שדולה שתעודד הידברות ישירה ותגשר בין חילונים לחרדים. אנחנו נפגיש צעירים משני צדי המתרס לשיחות היכרות ולמידה. וככה, קבוצה אחר קבוצה, נתחיל לשנות. אדוני היושב-ראש, אני מזמין אותך ואת כל חברי כאן להצטרף למטרה החשובה הזו. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ליפמן. חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחריה – חבר הכנסת בועז טופורובסקי.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
חברי וחברותי חברות הכנסת, בלילה, בפגישה עם מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי, התבשרנו שהליגה הערבית מוכנה לחילופי שטחים בין ישראל והפלסטינים. מסתבר שלמרות כל מה שקורה בעולם הערבי, יוזמת השלום של הליגה הערבית חיה ובועטת ורלוונטית יותר מתמיד. נציג הליגה אמר בארצות-הברית: השגת שלום בין הפלסטינים והישראלים היא בחירה אסטרטגית של מדינות ערב; לא פחות. עכשיו יש לנו גב וגם לפלסטינים יש גב.
הליגה הערבית אמרה דברים מאוד מאוד חשובים. ישראל צריכה לחזק אותם. כל הזמן אמרו: אבו מאזן לבד, אין עם מי לעבוד. והנה, הליגה הערבית, שהיו לה תקופות מאוד לא קואופרטיביות, אחרי שב-2001 וב-2002 יצאה עם היוזמה הזאת שמציעה למדינת ישראל שלום עם כל מדינות ערב, כאן אומרת בפומבי דברים שהם בוודאי נקודת פתיחה מצוינת למשא-ומתן.
נכון, הבוקר השמח הזה קרס בגלל פיגוע שבו נרצח אזרח ישראלי בצומת תפוח. הלב נופל. כואב על ההרוג, על חמשת ילדיו וילדותיו, על אשתו, על אמו, על אביו. אבל עכשיו צריך לשים לב שלא נעשה את הדבר הרגיל שלנו, הקבוע הזה, וניפול לתוך הבהלה, הפחד, הכעס, התסכול, השנאה – כל אלה שמסתירים לנו באופן קבוע את האפשרות שעומדת לפנינו לסיים את הדבר הזה, לסיים את ההרג והשכול והאובדן. ויש לנו אפשרות כזאת והיא כאן לפנינו. שוב יש לנו עכשיו – לנו, מדינת ישראל – הזדמנות לשלום כולל עם מדינות ערב. ישראל החמיצה את ההזדמנות הזאת במשך 11 שנים רצוף. אסור לנו להחמיץ אותה שוב.
נתניהו, לפיד ובנט, נכבדי, חייבים להפסיק להתעסק בשטויות הרסניות של משאל עם ולהרים את הכפפה הזאת כאן ועכשיו, או שגם על שמו של הפוליטיקאי החדש תירשם החמצה היסטורית.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת טופורובסקי, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
השבוע התרחשו תשע תאונות קטלניות שבהן נהרגו תשעה בני-אדם: ביום שלישי האחרון נדרסה למוות רנא פוקרא בת הארבע, בתאונה ביישוב בועיינה-נוג'ידאת; ביום רביעי למחרת נהרג גדעון ויטלי, בן 48, כאשר מכוניתו התנגשה במשאית על כביש 232; ביום חמישי נדרס למוות הולך רגל בן 59 על כביש 57; ביום שישי האחרון נהרג רוכב אופנוע בן 26 בהתנגשות עם רכב פרטי באזור המלונות באילת; ביום שבת נהרג האני הוואשלה, בן 17, בהתהפכות רכבו על כביש 31; ביום שבת נהרג סולטן אלחמאדה, בן 30, משגב-שלום; ביום ראשון נהרגה אישה בת 60 בתאונת דרכים חזיתית בצומת רחלים בשומרון; ביום ראשון נהרגה טליה חדד בת העשר כתוצאה מפגיעת רכב פרטי בכביש 35; ביום ראשון נהרג רוכב אופנוע בן 50 בהתנגשות חזיתית עם רכב בבית-שאן. הנהג הפוגע היה תחת השפעת אלכוהול.
ביום חמישי האחרון נפטר מפצעיו סארמה נזיה, בן 28, מהכפר בענה, וכך הפך להרוג השביעי בתאונת המשאית אשר התרחשה בנשר ב-10 באפריל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת בועז טופורובסקי. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חברת הכנסת רינה פרנקל.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לצערי, הפשע והאלימות עדיין גובים קורבנות בחברה הערבית, ובמיוחד רצח הנשים, שנמשך. לפני כמה ימים נרצחה אישה, מונא מחאג'נה, מאום-אלפחם, בת 29, מול עיני הבת שלה, ואחיה מואשם ברצח.
אדוני היושב-ראש, הדבר הזה צריך אמירה, צריך עמדה ברורה. אמרנו בעבר, נאמר היום וכל יום: אין כבוד ברצח, כי רצח הוא מעשה נתעב ושפל. אין לו הצדקה. ובמיוחד אסור להתייחס לרצח נשים בסלחנות או בקלות משום שהיא אישה. פושע מי שחושב שהדם הוא חומר חיטוי או טיהור לכבוד החברה, ופושע מי שהופך את המשפחה וכבודה מסמל של אהבה וחיים לסמל של רצח ומוות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חברת הכנסת רינה פרנקל, בבקשה.
דרך אגב, אני מאוד מברך על הדברים, שכבר כמה ימים נאמרים. אני חושב שהכנסת שיחקה תפקיד חשוב בביעור הביטוי "רצח על רקע רומנטי". אז עכשיו אולי היעד הבא הוא שגם "רצח על רקע כבוד המשפחה" ייעלם בכלל מן הלקסיקון הישראלי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
המפכ"ל הורה לא להשתמש – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, אז אני חושב שכאן הכנסת יכולה לשחק תפקיד חשוב. בבקשה, חברת הכנסת רינה פרנקל, ואחריה – חבר הכנסת איתן כבל.
<רינה פרנקל (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר שמענו על משפחת דרוביצקי מנהרייה, משפחה שכולה שאיבדה את אחד מבניה, איגור, שלאחר מותו אף קיבל צל"ש על פעילותו הצבאית.
אביו של איגור נפטר, והמשפחה ביקשה לקבור את האב, שאינו יהודי, ליד בנו, בחלקת ההורים השכולים בנהרייה, אך התברר שחברה קדישא לא מאפשרת להם, מפני שהאב גנאדי אינו יהודי על-פי ההלכה. מבירור קצר עלה כי מי שאינו יהודי, או בשפה של חברה קדישא "מסופק", נקבר בחלקה אזרחית בהפרדה מוחלטת, כמו שקרה בסוף במקרה זה. בנהרייה ובשלומי סירבו לקבור אותו. אב המשפחה גנאדי נקבר בחלקת ה"מסופקים" בעכו. המשפחה שילמה לחברה קדישא בעכו 12,500 שקלים במזומן אחרי הנחה, ועיריית נהרייה מימנה לאחר מכן את הסכום הגבוה. הסכום הזה הוא בגלל שהאב אינו תושב עכו.
הזכות לקבורה היא זכות אלמנטרית, שלא צריכה להיות קשורה לכסף, ובמיוחד למשפחה כמו זו, אשר נתנה את היקר מכול למדינת ישראל. אני שואלת אתכם: איך בשנת 2013 אב שכול לא יכול להיקבר ליד בנו החייל?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת רינה פרנקל. חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, תחילה אני מבקש לשלוח מכאן תנחומים למשפחתו של הנרצח מיצהר.
מעבר לכך, ובצל האירוע הקשה, אני מבקש לחדד את חשיבות ההצהרה של הליגה הערבית, לאו דווקא בשל תוכנה אלא בעיקר כי צריך לראות בה הזדמנות לשבירת הקיפאון המדיני המסוכן, לא רק לשכנינו אלא לא פחות מכך עבורנו.
השיח המדיני שנוגע לחיים שלנו כאן כמעט שנעלם, ויש מי שחושב שזהו, הבעיה נפטרה – בטי"ת. אני מעז לומר שאם הייתה הצלחה לימין, ובוודאי לזה הקיצוני, היא בכך שהוא הפך את מי שעוסק בענייני השלום למוקצה, ואת המילה "סמולני" – בסמ"ך – לדבר נתעב. לצערי, עד כדי כך שמפלגת העבודה בקמפיין הבחירות שלה הסתירה את השלום, כי בעיני יושבת-ראש העבודה השלום היה נטל.
אני כאן כדי לומר – לא עוד השתקה, לא עוד הסתרה. השלום הוא אינטרס שלנו, ונילחם למענו, בטרם נהפוך את ישראל למדינה אחת עם רוב ערבי. לא לשם כך נפלו טובי בנותינו ובנינו. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת כבל. חבר הכנסת חמד עמאר, ואחריו – חבר הכנסת אבו עראר.
<חמד עמאר (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול ועדת הכלכלה אישרה תקנות של שר התחבורה, שגיל קבלת רישיון יהיה 16 ותשעה חודשים, והכפילה את זמן הליווי של הנהג החדש. אני חושב שזו החלטה שגויה, מוטעית, מטעה, החלטה שיכולה לגרום רק לעוד יותר מעורבות של נהגים צעירים בתאונות דרכים, וכל הנתונים שיש לנו היום מראים שמעורבות צעירים בתאונות דרכים גבוהה פי-1.5 משיעורם באוכלוסייה ובמספר האנשים שמחזיקים רישיונות נהיגה. הנושא השני, של הכפלת זמן הליווי של ההורים – כאילו זה יעזור וייתן אפשרות ויותר ניסיון לאותם נהגים. בתקנות שם, אני קראתי אותן, אפילו אין התייחסות לנהג שהוא עבריין, שיש לו 20 עבירות תנועה, והוא נוהג בפראות. הוא יכול לבוא וללוות נהג חדש, נהג בן 16 ותשעה חודשים, וגם ללמד אותו כל מיני דברים שבתור נהג חדש הוא לא צריך ללמוד.
לכן אני חושב ששר התחבורה צריך לקחת את התקנות האלה, לשקול את זה מחדש, על מנת למנוע עוד תאונות דרכים ועוד תאונות דרכים. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עמאר. חבר הכנסת אבו עראר, אחריו – חבר הכנסת מרדכי יוגב.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביישוב בלתי מוכר בשם ואדי-אל-נעם – זה בנגב, סמוך לרמת-חובב, היישוב הזה מונה 14,000 נפשות – החליטו, הרשות לעזרת ההתיישבות הבדואית עם משרד החינוך, להעתיק את בתי-הספר היסודיים שם, שבהם לומדים לא פחות מ-3,000 תלמידים, למקום אחר, סמוך ליישוב שגב-שלום, וכל זאת חרף התנגדותם של ועדי ההורים והוועד המקומי ביישוב, בטענה שרמת הזיהום שנוצרת מהחומרים ברמת-חובב, הסמוכה ליישוב ואדי-אל-נעם, מסכנת את בריאותם של התלמידים. טענה זו מטעה וגם מוטעית, וכאן אני שואל, האם עיר הבה"דים – שם היא הוקמה – חסינה בפני הזיהום הזה ותלמידינו בבתי-הספר לא חסינים?
מכובדי היושב-ראש, זו החלטה פוליטית, שמשרתת את יישום תוכנית פראוור-בגין, והכוונה האמיתית שמסתתרת מאחורי החלטה זו היא שהעברת בתי-הספר תשמש כאמצעי לחץ על התושבים להסכים לעבור למקום אחר. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אבו עראר. חבר הכנסת מרדכי יוגב, ואחריו – חבר הכנסת איציק שמולי.
<מרדכי יוגב (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש לדבר על הפגיעה בריבונות הישראלית בירושלים, אבל קשה לי להתעלם – ואפתח בשני משפטים – מרצח אביתר בורובסקי, השם ייקום דמו, שהוזכר גם על-ידי קודמַי, על-ידי מחבל, הבוקר בצומת תפוח. ואני מבקש לומר לחברי שהתשובה לרצח זה היא לא באשליות של שלום עם מחבלים, שהן תלושות מהמציאות, אלא דווקא בחיזוק ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון וביטחונה.
על-פי פרסומים בתקשורת, מדינת ישראל הגיעה להסכם עם ארגון החינוך, התרבות והמדע של האו"ם, אונסק"ו, שבתמורה להסרה מסדר-היום של חמש החלטות גינוי אנטי-ישראליות לחצי שנה, תאפשר ישראל למשלחת אונסק"ו לבוא לעיר העתיקה ב-19 במאי, שבוע לאחר יום ירושלים, על מנת לפקח על עבודות שיקום, שיפוץ וחפירות ארכיאולוגיות, תוך הגדרת העיר העתיקה כאתר מורשת בסיכון. בשבוע הבא נחגוג מלאות 46 שנים לאיחודה של ירושלים השלמה כבירת ישראל, ואני מבקש להביע את החומרה שבחתימת הסכם זה – הסכם שפוגע בריבונות ישראל בירושלים, בירת ישראל. אני מציע שנבחן את תוקפו החוקי של ההסכם הזה, שסותר לכאורה את חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל המאוחדת, שלנצח תישאר בריבונות מדינת ישראל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יוגב. חבר הכנסת איציק שמולי, ואחריו – חבר הכנסת עמרם מצנע.
<איציק שמולי (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אתמול התקיים בוועדת הכספים דיון חשוב על מצב הדיור – דיון בנוכחות הנגיד. הטיעונים והעדויות והעובדות ידועים לכולם – מחירי הדיור עלו רק בחמש השנים האחרונות ב-50%, והמשמעות של הנתון הזה, חברי, היא מאוד מאוד פשוטה – זו קריאת תיגר מאוד מאוד ברורה על היכולת של זוג צעיר במדינת ישראל לבנות כאן את ביתו ולחיות כאן את חייו. 141 משכורות נדרשות היום כדי לקנות דירה בישראל.
השבוע פורסם גם הדוח של הממ"מ, שקבע באופן חד-משמעי שהממשלה הקודמת נכשלה כישלון חרוץ בהתמודדות שלה עם הבעיה. אני מקווה שהממשלה הזו, הנוכחית, תדע להתמודד בצורה טובה יותר.
אני קצת דואג, מכיוון שאתמול שמענו, מי שנכח בישיבה, שהכול מתנהל כהלכה, וכל הבעיה היא רק בתיאום. אז אני מאוד מקווה שהממשלה הנוכחית לא תתמודד עם הבעיה רק דרך הפריזמה של הרישוי והתכנון, כי יש גם הנושא של דיור בר-השגה שחסר, דיור ציבורי, מעונות סטודנטים. לא הכול זה תכנון ורישוי. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת עמרם מצנע, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
<עמרם מצנע (התנועה):>
מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם אני כמובן מגנה את הרצח היום בשעה 08:00 בצומת תפוח, של אביתר בורובסקי, זיכרונו לברכה, ומשתתף בתנחומים למשפחתו. אבל מהצד השני אני חושב שזה רק מאיץ את הצורך בהידברות והגעה להסכם, הסדר, עם הפלסטינים.
שמענו היום על המפגש בין שר החוץ האמריקני לנציגות של הליגה הערבית בוושינגטון, ואני רוצה לומר לך שלאורך השנים התהפכו היוצרות – אנחנו הפכנו להיות סרבני שלום, אנחנו אלה ששמים מכשולים, בין השאר אותו רעיון של מתן תוקף של חוק-יסוד לחוק משאל העם, והליגה הערבית, כבר יותר מעשר שנים, פעם אחר פעם, מחדשת את יוזמתה, משפרת אותה ושמה אותה על השולחן.
הגיע הזמן שנבין שבסופו של דבר לא תתקיים כאן מדינה יהודית ודמוקרטית אם אנחנו לא נעשה את הצעדים האמיתיים, האמיצים, כדי ליצור פה הפרדה מדינית בינינו לבין הפלסטינים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מצנע. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
<נחמן שי (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להצטרף לשני עמיתי, מרב מיכאלי ואיתן כבל, בדברים שאמרו קודם לכן, ואני חושב שככל שנרבה לדבר בנושא הזה אולי ניתן לו את העוצמה ואת ההד הראוי. היום נדקר למוות תושב יצהר, אביתר בורובסקי, וכולנו אבלים על מותו. ביום הזה, יחד עם זה, בא איזשהו מסר חיובי מאותה פגישה בין שר החוץ האמריקני לשרי החוץ של מדינות ערב.
וככה זה הסיפור שלנו – זה בא ביחד. זה בא ביחד, וכך גם צריך לנהוג בו, וחשוב שנזכיר את זה לעצמנו. וכך עשינו לאורך כל השנים – יד אחת נלחמת בטרור עד חורמה, ומסיגה ומונעת את מעשי הטרור, ואם צריך גם פוגעת בהם, כפי שעשה צה"ל הבוקר בעזה, וגם כמובן אם מתחולל מעשה או פיגוע, עוצרת או פוגעת באנשים שביצעו אותו. וגם את זה עשה היום צה"ל, וכך הדברים נעשים כהלכה. ומצד אחר, אדוני היושב-ראש, חברי, צריכה מדינת ישראל להגיב ביוזמה על הסימנים החיוביים האלה, לא לחשוש מהם, לא לפחוד מהם.
הבוקר היו בכנסת שתי פגישות. אחת מהן הייתה עם ועדת משנה של מועצת אירופה, אדוני היושב-ראש. טוב שאנחנו מקיימים אתם דיאלוג, טוב שאנחנו מגיבים על הטענות שיש להם כלפינו. וגם באותה פגישה, אני חייב לומר, היינו ארבעה חברי כנסת, המסר שיצא היה אותו מסר: מדינת ישראל רוצה וחותרת לשלום, וכך אני מאמין שאנחנו צריכים לעשות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת חיליק בר.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, יכול להיות שהתוצאה הכי גרועה בבחירות האחרונות היא הברית בנט ולפיד. כל אחד מהם לקח את הרע שבשני ועשו יצור כלאיים פוליטי מסוכן ביותר. לאחר שטיפלו בחרדים, או התחילו לטפל, הם התפנו לטפל בערבים.
ביום רביעי התקיימה ישיבה של יש עתיד והבית היהודי, ובה סוכם לבטל את כל מה שהציע השר בני בגין בקשר להסדרת הקרקעות בנגב; מתווה חדש לגמרי, או חדש-ישן, שבו הם מציעים – שתי המפלגות האלה מציעות להפקיע עוד מאות אלפי דונמים, לצמצם משמעותית את הקרקעות שיימסרו לתושבים הערבים בנגב, והם רוצים להעביר את זה בחקיקה. כמובן, הממשלה רוצה לחוקק חוק, אבל הם רוצים שהחוק יהיה יותר גרוע.
הן מציעות שתוך תשעה חודשים – מי שלא נכנס לתהליך הסדרה תוך תשעה חודשים, לא תהיה אתו הסדרה. מי שלא תהיה לו תביעה משפטית תוך חמש שנים, הקרקע תעבור למדינה, כלומר תופקע לגמרי. איך אומרים? אנחנו עומדים בפני ציר רשע חדש, בנט-לפיד. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת חיליק בר – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
נכבדי היושב-ראש, גם אני כמובן מצטרף לגינוי של הפיגוע הרצחני ביצהר ושולח ניחומים למשפחה.
אני רוצה לחזור ולגבות את החשיבות שבהצהרה היום של ג'ון קרי, וכדאי למדינת ישראל שתבין איזו טעות גדולה עשתה כשהתעלמה מיוזמה כל כך חשובה, שמגובה על-ידי המדינות הכי חשובות במגזר הערבי, טעות שעלתה לנו כבר בהרבה דם, ואולי כדאי שנקשיב ליוזמה הזאת וניקח אותה ונאמץ אותה. זה מכוון אותנו גם לפעול בשביל זה בכנסת.
זה מחבר אותי לעוד דבר קטן, והוא כמובן המירוץ המטורף בימים האחרונים של חברי הכנסת מהליכוד להגיע להר-הבית, להוסיף שמן למדורה. זה התחיל עם פעילת השלום הנמרצת חברת הכנסת מירי רגב, שהחליטה להעלות לשם את ועדת הפנים, ואתמול שמענו את חבר הכנסת משה פייגלין שמבקש לעלות לשם.
הכנסת צריכה להוציא קול וקריאה ברורה, וכך גם ייטיב ויעשה, וימשיך לעשות, ראש הממשלה, שיבהיר לאנשים האלה שהר-הבית זה לא מגרש המשחקים של מרכז הליכוד או של פריימריז הליכוד, ויבקש מהם לנהוג באחריות בנושא הכל-כך רגיש הזה, בעיקר בימים אלו. הר-הבית הוא חלום של כולנו – לעלות אליו ולהתפלל בו. יש מציאות פוליטית, חייבים לחייב אותה. מגרש המשחקים המסוכן הזה של חברי הליכוד, שעושים מזה פרובוקציה נוראית, צריך להיפסק בקריאה מהכנסת. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת בר. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, גם אני מצטרף לניחום המשפחה של הנרצח הבוקר בצומת תפוח. לצערנו זאת המגמה שאנחנו מגלים אצל אויבינו המרצחים, שהם לא משתנים וממשיכים בפיגועים הקטלניים האלה כדי לגרום לנו לאבד את האמונה בלהיאחז בארץ הזאת.
אדוני היושב-ראש, אני חייב להתייחס למה שקרה לפני יומיים במירון, בהילולה של רבי שמעון בר יוחאי. כולנו שמענו בתקשורת על הקריסה של התחבורה בשעות החשובות, לאלה שרצו להגיע ואלה שרצו לעזוב את האתר שם. האנדרלמוסיה שנגרמה שם, לדעתי לא הייתה צריכה לקרות, בנסיבות שאנחנו כבר יודעים שבשנים האחרונות היו שם שיפורים מאוד משמעותיים בארגון של ההילולה הזאת. מה שקרה הפעם באמת היה מפתיע, אחרי שאנחנו ככנסת ישבנו כמה וכמה פעמים בשנים האחרונות לדאוג שהארגון שם יהיה ארגון יעיל, שהאנשים יוכלו להגיע להילולה ולעבור את ההשתתפות במצווה הזאת בצורה נורמלית, ולא כפי שזה קרה. ואין ספק שאנחנו, אסור לנו לעבור על זה לסדר-היום, והכנסת תשב ותבדוק מה בדיוק קרה שם, כדי שחלילה בשנה הבאה זה לא יחזור שוב. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מיכאלי. אם זיכרוני אינו מטעני, מחר יש שאילתה דחופה בנושא הזה, והממשלה תשיב לכנסת על העניין.
חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, גם כרופא וגם כנבחר ציבור אני ער למצוקה של אנשים קשישים, בגיל הזהב, כאשר הם מבקשים לקבוע תור אצל רופא גריאטרי או רופאים בקופת-חולים, במרפאות. זו קבוצת סיכון. לאנשים קשישים יש יותר מחלות גריאטריות, מחלות לב, סכנה ל-CVA, אוטם הלב וכדומה, ועד שמקבלים תורים פשוט עובר המון זמן – שבוע, שבועיים, שלושה שבועות. באופן כללי בעיית ההמתנה לתורים בקופות-החולים ידועה. אגב, שני המקצועות שהתור בהם הכי מתעכב זה פסיכיאטריה ואורולוגיה, כמעט בכל הקופות. בגסטרו זה עוד יותר; באחת הקופות ממתינים לתור לגסטרו 80 יום, אדוני היושב-ראש. לכן אני תוהה, גם כרופא, האם כדאי לתת עדיפות לקשישים במתן תורים, גם בגלל שהם בסיכון גבוה, גם בגלל הגיל וגם בגלל נחיצות הטיפול. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי. עכשיו חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, השבוע הצפנו את הביקורת על כך שלא נמצא אף לא משורר מזרחי אחד שיככב בשטרות הכסף של מדינת ישראל. יותר חמורה מאי-בחירת משורר מזרחי לשטר היא אמירתה של חברת הוועדה, ציטוט: אין משורר מזרחי שמתאים לשטר – מאחר שזה לא יפה לדבר על עדתיות כשזה לא נוח למדיר, כי זה נקרא היום, בלשוננו, לעורר את השד העדתי – אני ממש לא מכירה משוררים מזרחיים בולטים במאה ה-20, היא עוד הוסיפה. אז אני אומר לה: אם את לא מכירה כנראה את לא ראויה להיות חברה בוועדה שכזו, ואם את בכל זאת – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מה השם שלה?
<יעקב מרגי (ש"ס):>
שרי רז. ואם את בכל זאת רוצה להיות חברה בוועדה, אנא עשי מלאכתך נאמנה, מה שנקרא, תני לאצבעות ללכת במקומך ותחפשי קצת ב"גוגל" או במקומות שזה יעשיר קצת את ידיעתך בנושא.
השופט טירקל, יו"ר הוועדה, אמר, לצערי הרב, כי אני באמת מייחס לו – במקום של כבוד: זה קטנוני להתעסק בזה. נו, חבל, כי באמת יש לו, לשופט הנכבד, התבטאויות יותר מוצלחות. ואני מאלה שלא כל הזמן מפעיל את המדיד של העדתיות, אבל כשזה מצטרף לכך שרוב רובם של מדליקי המשואות לא מזרחיים וכן גם רוב רובם של מקבלי פרס ישראל לא מזרחיים, אנא – אני משאיר את זה באוויר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מרגי. חברת הכנסת חנין זועבי, ואחריה – חברת הכנסת יפעת קריב.
<חנין זועבי (בל"ד):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על מונא מחאג'נה מאום-אלפחם שנרצחה לפני כמה ימים, ואני רוצה להגיד שזה לא הסכין שרצח את מונא, זה לא האקדח שרצח את מונא, זו הקלות הבלתי-נסבלת של האלימות, הקלות הבלתי-נסבלת של הפשע ושל הרצח. ואנחנו מדברים על אום-אלפחם, על נצרת, על טייבה, אנחנו לא מדברים על ניו-דלהי, על קייפטאון, על ניו-יורק. כלומר, אנחנו מדברים על ערים כפריות, אלה לא באמת ערים, הן לא התפתחו התפתחות טבעית – האלימות אולי היא התוצאה, או המחיר של המודרניות – אנחנו מדברים על כפרים עם קשרי משפחה ועם קשרי שכנות שהם כל כך חזקים, לכן צריכים להסביר למה התופעה הזו של אלימות. ומה עוד שאחוז הנשים שנרצחות הוא 60% מכלל הנשים שנרצחות. כלומר, זה שלוש פעמים יותר מאשר האחוז שלהן בחברה.
אנחנו נמשיך להאשים את המשטרה שהיא לא מפעילה, היא לא מתנהגת כגורם מרתיע. אנחנו כמובן נמשיך להאשים את עצמנו כחברה, כי אנחנו מאמינים שמעמדה של האישה קובע גם את מעמדה של החברה, וכבוד האישה בתוך כל חברה קובע את הכבוד העצמי של החברה, את הכבוד של החברה לעצמה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת זועבי. חברת הכנסת יפעת קריב, ואחריה – חבר הכנסת באסל גטאס.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
שלום. יושב-ראש הכנסת, אתמול התקיים בכנסת דיון שבו דיברה ניצולת השואה דורה רוט. אי-אפשר היה להישאר אדישים לדברים הקשים והעצובים ולזעקה שנשמעה. לבי יצא אליה, חשבתי עליה כל הלילה. ובאמת מצבם של ניצולי השואה קשה, ואנחנו נמצאים פה כדי לנסות ולעשות איזשהו שינוי מיידי, מהיר ומעשי.
במהלך הדיון שהתקיים אתמול הוזכר דוח איצקוביץ. דוח איצקוביץ הוא משנת 2007, הדוח נמצא כאן לפני. הדוח מדבר על דברים שצריך לעשות שלא נעשו. כיו"ר השדולה לניצולי השואה אני אומרת שאנחנו הולכים לקחת את הדברים הללו, שכתובים בדוח הזה ובדוח ועדת דורנר, ולפעול כמה שיותר – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
כמה שנים לא עשו שום דבר?
<יפעת קריב (יש עתיד):>
מאז 2007 ועד אתמול הדוח הזה היה קבור במגירות הכנסת או במגירות המשרדים השונים של הממשלה. לכן אנחנו לוקחים את זה עכשיו, ונעשה עם זה פעולה מעשית ואמיתית. וכבר, אם מסתכלים בעמוד האחרון של הדוח, שמתייחס לסל השירותים – שר האוצר יאיר לפיד העביר 400 מיליון שקלים לטובת סל השירותים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת קריב. אמרתי חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – חבר הכנסת מיקי רוזנטל.
<באסל גטאס (בל"ד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אולי חלק מכם קרא אתמול ושלשום בעיתונות שיש חברת ביו-טכנולוגיה ישראלית שנמכרה, נרכשה על-ידי חברה אמריקנית. שם החברה הישראלית הוא "פרולור" והחברה האמריקנית היא "אופקו". הבעלים המשותפים של שתי החברות הוא יושב-ראש חברת "טבע". מה שמיוחד בעסקה הזו זה שהמייסד של חברת "פרולור" הוא ד"ר בהנדסה גנטית ובביולוגיה מולקולרית, שמו פואד פארס, הוא חבר אישי שלי, הוא אחד המוחות המבריקים בתחום הביו-טכנולוגיה. את הטכנולוגיה עצמה הוא פיתח בשנת הפוסט-דוקטורט שלו ובשנים אחרי זה בארצות-הברית. הוא חזר עם בעלות מלאה על הפטנטים, ייסד את "פרולור". "פרולור" נסחרת בנאסד"ק כבר שנים. יעני, חברה שייסד בחור ערבי מוכשר. אני אומר את הדברים האלה על חשיבות ההשקעה בביו-טכנולוגיה ובהיי-טק, במוחות ובהון האנושי הערבי הקיים, ושיכול להגיע לנאסד"ק ואחר כך לעשות אקזיט, אחד הגדולים; על חצי מיליארד דולר מדובר. שלום.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, ואחריו – חבר הכנסת עַסאווי פריג', עִיסאווי פריג', סליחה. הבוקר אמרתי את זה נכון, עכשיו ניסיתי לשפר את עצמי והסתבכתי. בבקשה, אדוני.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
אני מספר את סיפורם של אבי אפטר ועדי שטיין, זוג ישראלי צעיר: התחתַנו בספטמבר האחרון. זוג צעיר ישראלי מן השורה, שעבר את כל התחנות הנכונות בדרך. שנינו גדלנו בבתים דתיים, שר החינוך החדש היה ראש האולפנה שלי. רצינו טקס יהודי מסורתי, אבל סט הערכים שהרבנות הראשית מציעה נוגד את זה שלנו. היה חשוב לנו שכל התהליך וסופו של הטקס יבטאו את עולם הערכים שלנו ושל הבית שאותו אנו מבקשים להקים במדינת ישראל. לא הסכמנו שיבררו את יהדותנו באופן משפיל, שיכפו עלי לעבור הדרכת כלות ולטבול במקווה, שיבררו אם האוכל שנגיש בחתונה כשר; מה לכל אלה ולטקס הנישואין? ולבסוף רצינו טקס שוויוני ברוח היהדות הקונסרבטיבית. קידשנו האחד את השנייה, היו עדים ועדות, נשים בירכו גם הן שבע ברכות. אנחנו בעצם עבריינים בארצנו. הטקס היפה, המשמעותי והמכובד שלנו נחשב במדינת ישראל עבירה על החוק. המדינה לא רואה בנו נשואים. לא נעבור בקפריסין, נישאר ידועים בציבור. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת רוזנטל. חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו – חבר הכנסת אראל מרגלית.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברים, אני רוצה לפנות אליכם היום כדי להזכיר את מותה המיותר של ליאן ח'אסקיה בת השנה מטירה. ליאן נדרסה למוות לפני שלושה שבועות בחצר ביתה. אני אפתיע אתכם, אני לא רוצה לדבר אתכם על המצב הירוד של התשתיות במגזר הערבי ועל החוסר במדרכות, זה ידוע לכולכם. אני רוצה לדבר אתכם על שתיקת הסטטיסטיקה. מותה של ליאן לא נספר בהרוגים בתאונות הדרכים, כמו גם מותם של שמונה פעוטות ב-2012, שבעה מהם ערבים, בתאונות דרכים. תשאלו מדוע? כי הם נדרסו בחצר פרטית, ומשרד התחבורה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים טוענים כי בגלל שמדובר בחצר פרטית ואין מדובר בחצר ציבורית, מותם אינו נחשב לתאונות דרכים. נפלאות הסטטיסטיקה.
איני רוצה לקלקל לשר התחבורה את הסטטיסטיקה, אבל כשמדחיקים את הבעיה בסטטיסטיקה, מדחיקים אותה גם מהדיון הציבורי, וכך אין פעילות מתאימה כדי לשפר את המצב. ככה ימשיכו לדרוס פעוטות ישראלים שאף אחד לא יספור. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת פריג'. חבר הכנסת אראל מרגלית, ואחריו – חבר הכנסת אברהים צרצור.
<אראל מרגלית (העבודה):>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, גם אני רוצה להצטרף לקריאה של חברי מכמה מהסיעות, כדי שאנחנו פה בישראל, מהכנסת הזאת, נוציא קריאה נגדית לאמירה הברורה של שר החוץ האמריקני ושל הליגה הערבית, שהם רוצים להחיות את היוזמה הערבית, עם עוד כמה היבטים של פשרה, שיוכלו לאפשר ולנהל את הדברים במשא-ומתן כולל יותר, מעבר לטנגו אחד על אחד רק עם הפלסטינים.
ואני רוצה לומר ששמעתי את חברי – את חיליק בר ואת עמרם מצנע ואת איתן כבל, וחברי לסיעה עמר בר-לב ומרב מיכאלי ומיקי רוזנטל ואיציק שמולי ואחרים, ששמעתי שמדברים על הנושא הזה. ואני חושב שמכל סיעות הבית יש פה אנשים שחיכו ומחכים לרגע הנכון להביא שפה חדשה למשא-ומתן. ומצד שני, אנחנו יושבים היום בוועדת הכספים, ומתוך הבית היהודי מביאים לנו את הנושא הזה של להכליל את חברון במפת התיירות, בצורה מאוד קונטרוברסיאלית.
אנחנו רואים את הקרע גם בתוך הקואליציה, ואני קורא לחברי, גם בקואליציה, וכמובן לחברי האופוזיציה: בואו נוציא קריאה ברורה לראש הממשלה – אני יצאתי במכתב – מהכנסת הזאת נוציא קריאה נגדית, שבתוך הכנסת הזאת, מהאופוזיציה ומהקואליציה ומכל קצוות הבית אנחנו מעוניינים להחיות את היוזמה, כי אנחנו מעוניינים במשא-ומתן על שתי מדינות בתוך הקשר של משא-ומתן אזורי. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מרגלית. חבר הכנסת אברהים צרצור, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
כבוד היושב-ראש, ועדת הכלכלה דנה הבוקר בבעיה כרונית וממאירה. מדובר בעמק בית-נטופה, עמק שנחשב מן היפים ביותר במדינת ישראל, ואשר מדינת ישראל מאז 1948 ועד היום מסרבת באופן סיסטמטי לטפל בבעיית ההצפה בעמק הזה, שמשתקת את חייהן של מאות משפחות החיות על חקלאות באותו העמק. דרך אגב, מדינת ישראל פיתחה וטיפלה בכל העמקים במדינת ישראל, למעט עמק בית-נטופה.
התשובה לבעיה הזאת היא תשובה אחת ויחידה – ישראל מסרבת לטפל בעמק הזה בגלל שהוא שייך, ב-100% הבעלות על הקרקע, ליותר מ-100,000 ערבים הגרים ביותר משבע עיירות מסביב לעמק. עד מתי, כבוד היושב-ראש? תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת צרצור. חבר הכנסת אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת יעקב אשר.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, כולנו מזועזעים מן הרצח הנורא בתפוח, ותנחומינו למשפחת בורובסקי מיצהר. השם ייקום דמו.
במדינה יהודית דמוקרטית פיגוע כזה היה צריך לעורר אותנו לאחדות ישראל, עם כל הקיטובים שיצרה ההתנתקות מן היהדות. לכן, מאוד מצער לשמוע שדווקא ביום כזה, לאחר הרצח, באו לכנסת הפלגנים הרפורמים לעורר פרובוקציה נגד קדושת הכותל המערבי. אם יש מקום אחד במדינה שיכול עדיין לאחד את עם ישראל, זה הכותל המערבי. גם את המקום הזה רוצים לחלל בשנאה.
אותם אנשים שדורשים לשמור על סמכות הווקף המוסלמי בהר-הבית מפני דרכי שלום, הם מבקשים לחלל את קדושת הכותל הערבי. אולי נבקש, ברצינות, שהווקף המוסלמי יקבע את מנהג המקום בכותל המערבי, ובית-המשפט יכיר בסמכות הזאת.
לעומת זאת, שופט זוטר תפס את השלטון מידי הכנסת והממשלה הדמוקרטית ושלל את סמכותו הדמוקרטית של רב הכותל, הרב רבינוביץ, שממונה על-פי חוק השמירה על המקומות הקדושים, לקבוע את מנהג המקום, והוא קבע שאין לו סמכות, ומנהג המקום זה כמו שכל אחד רוצה.
ללמדך שלא קדושת המקום ולא סמכות חוקית, רק שוחד תקשורתי ואלימות משפטית כופים עלינו מלחמות מיותרות, והגיע הזמן לומר די.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת יעקב אשר – בבקשה, אדוני.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, בהמשך לדבריו של הרב אייכלר, מבלי לתאם זאת, אני ראיתי היום בעיתונות משהו שממש הרתיח את דמי, נקרא לזה ככה.
היום היה דיון, באמת סוער וטעון, לגבי הנושא של הכותל המערבי, ודיבר שם גם חבר הכנסת גפני, ודיבר ממש מכל הלב, ודיבר על כך שכשהוא רואה אישה מניחה תפילין בכותל, זה פוצע לו את הלב. הוא ביקש: בואו נתפלל ביחד, נשאיר את המקום הזה מאוחד ולא נעשה פרובוקציות.
אני רואה היום תגובה של חבר כנסת ליפמן, שמייחס את עצמו להיות חרדי, ואומר: ישבתי בדיון ליד חבר הכנסת גפני, שמעתי אותו שכואב לו הלב לראות נשים בכותל מתעטפות בטלית. אני חייב לומר שאני מופתע, אני לא מבין למה עיניהם של הגברים פוזלות לכיוון עזרת הנשים. נכון, אשתי ובנותי אינן נוהגות ככה וכו' וכו' וכו'. וזה הוא אומר כחרדי. כחרדי כואב לי לראות את זה.
אז אני מבקש דבר אחד, כבוד חבר הכנסת ליפמן: אל תדבר כחרדי כשאתה לא כזה, ואל תנסה לעשות הדמיות ודברים, שכביכול דיבר הרב גפני על פזילה לעזרת הנשים – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – –
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
– – אל תעשה צחוק מאנשים, כשאתה נכנסת לכנסת רק בגלל שמישהו טעה וחשב שאתה נראה חרדי.
<קריאה:>
הרב ליפמן הוא יותר רב מכם.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
תסביר את עצמך, לא אותו.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – – אין לנו ספק בכלל.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
אפשר להגיב, או לא?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
יש סעיף בתקנון שמאפשר זאת. אם תיגש למזכירת הכנסת היא תסביר לך בדיוק מה הפרוצדורה להודעה אישית. מכיוון שהוזכרת באופן אישי בדברי חבר כנסת אחר, יש פרוצדורה כזאת. בנאומים בני דקה בדרך כלל זה לא כל כך נהוג, אבל – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, אני ביקשתי שבוע שעבר אותו דבר מהיושב-ראש וקנין, והוא אמר לי שזה לא נוגע, שאם – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני אמרתי שבנאומים בני דקה זה לא כל כך נהוג.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לא הרשו לי לעמוד – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בסדר, אנחנו ממילא עוברים לנושא הבא. הצעות – קודם כול, תודה רבה. אדוני השר, השר לנדאו, נכחת, יש לך דברים להגיב לדברים ששמעת בנאומים בני דקה? אם אין, אתה ממש לא חייב, יש – – –
<שר התיירות עוזי לנדאו:>
– – – להצטער על דברים שלא אמרתי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
השר מודיע שמעולם לא הצטער על דברים שהוא לא אמר.
<הצעות לסדר-היום>
<איומי האוצר לאסור שביתה וביטול בית-הדין לעבודה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הצעות דחופות לסדר-היום, זה הנושא הבא. איומי האוצר לאסור שביתות ולבטל את בתי-הדין לעבודה – הצעות לסדר-היום שמספרן 104, 105, 122, 143 ו-158, של כמה חברי כנסת. הראשון שבהם הוא חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – אילן גילאון. ישיב לכולם סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי, שגם כן נמצא אתנו. בבקשה, אדוני.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר עוזי לנדאו, אדוני סגן השר, מתי יש לך זמן ללמוד כלכלה? אתה כל הזמן פה.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת כבל, שמעטים חברי הכנסת שיכולים לזקוף – – –
<איתן כבל (העבודה):>
לא, אני אומר, תעבירו קורס לחבר'ה במבוא לכלכלה, איך אתם לומדים כל כך מהר.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
רגע, תן לי בבקשה.
<איתן כבל (העבודה):>
בבקשה.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
מעטים חברי הכנסת, ויש גם כאלה, שיכולים לזקוף לזכותם ניהול מערכות – – – ועוד לנהל חברה כלכלית במשך שש שנים, ולהוביל אותה בהצלחה של שש שנים –720%.
<קריאה:>
אני מעיד – – –
<איתן כבל (העבודה):>
אני מקווה שכל זה נרשם בפרוטוקול.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
טוב – – – שאין חברי כנסת – – –
<איתן כבל (העבודה):>
לפי – אדוני סגן השר, מיקי – – –
<קריאה:>
זו עבירה – – –
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני סגן השר, לפי הרזומה אתה היית צריך להיות השר והוא סגנך. אבל זה, נעשה את זה בהזדמנות אחרת.
<יוני שטבון (הבית היהודי):>
הוא לא אשכנזי, אין לו סיכוי.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ברשותכם, ההצעה לסדר-היום היא הרצון לפחות – אותן עזים גדולות שהאוצר הכניס, לביטול בית-הדין לעבודה ואיסור השביתה.
ואני, אדוני היושב-ראש – אני מאוד מעריך, מוקיר, מכבד אותך – אומר: למה לעצור שם? אם צריך לבטל את הזכות של השביתה כי זה מפריע למישהו, או בית-הדין מפריע, בוא נמשיך. נבטל את הבג"ץ – הוא מפריע; נבטל, אני יודע, את – דודו רותם, אתה בינתיים לא ב"לופ". יש לך – – –
<דוד רותם (הליכוד ביתנו):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אל תיתן רעיונות, חבר הכנסת איתן כבל. מישהו עוד עלול לקחת את זה ברצינות כי בפרוטוקול לא כתוב שאמרת את זה בחיוך.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, אני אומר בחיוך, כמובן, ואם הציניות שלי לא נשמעת בכתב אז אני אומר זאת כמובן, כדי שאנשים כמו דודו רותם וחבריו לא יתלהבו מהרעיון. אני אומר: למה לעצור שם? למה לעצור בבית-המשפט העליון? בואו נמשיך. אולי – הרי יש לכם רוב – אפשר גם להחליט שהממשלה הזאת, נתניהו, שר האוצר לפיד ובנט, שר האוצר וראש הממשלה יעשו שנתיים-שנתיים, בנט יעשה שנה חמישית, וזה הכול. בשלב מסוים נכריז על העם כגורם מפריע ויישארו שלושתם. זה לא יכול להיות סבבה, אדוני היושב-ראש? זה לא רעיון גדול שכל מי שמפריע לך, אתה תעיף אותו ברוב שיש לך? שיטה נהדרת.
דרך אגב, אני מודה שהיא עדיין יותר טובה מאשר במדינות שאתה באת והצלחת להיחלץ מהן. שם היו מעיפים לך את הראש. פה עדיין הדמוקרטיה היא סוג של אלמנט מפריע. אין ברירה. זאת אומרת, כשיש דמוקרטיה אתה עדיין צריך לבוא ולדבר במושגים של רוב ומיעוט. אני יודע שזה מדכא. זה מדכא לבוא בכלל לכנסת, לבוא ולנאום פה. העבודה הפרלמנטרית היא דבר מדכא, היא דבר מפריע.
לכן, אדוני היושב-ראש, הצעתי היא לא לעצור רק בחקיקת חוק שאוסר שביתות ולא רק בחוק שמדבר על כך שבתי-הדין לעבודה יפורקו; לפרק את מדינת ישראל, וישבו השלושה בסבבה על אבטיח, פעם אצל ביבי, פעם אצל יאיר ופעם אצל בנט. בסבבה. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת אילן גילאון – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.
<אילן גילאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, סגן השר מיקי לוי, המתמיד, אדוני, אל ייחשב לי הדבר לשמרנות, אבל בכל אופן חג שמח, כי מחר 1 במאי. אני לא מחזיק הרבה מתאריכים, אלא אם כן הם מסמלים באופן קולקטיבי דפוסים של התנהגות קולקטיבית היסטורית. והדיון הזה ערב 1 במאי הוא דווקא במקומו, משום שהתאריך הזה, כמו עוד כמה סמלים שאצלנו לא תמיד מקובלים, הוא בעצם סמל ואות; הוא מאבק של הרבה מאוד אנשים במקומות רבים בעולם על הזכות לעבוד – על הזכות לעבוד כבני-אדם, על הזכות להתאחד, להתאגד.
והנה, אנחנו מדברים היום על משהו שאני תמיד אומר שאני נזהר על הדוכן הזה ואני תמיד אומר "לכאורה", כי אני לא יודע, וכבר שמעתי הכחשה של השר, חבר הכנסת כבל. קראתי הכחשה של שר האוצר היום בעיתון, שלא מיניה ולא מקצתיה. אבל גם אם הדבר הזה הוא עז, אדוני, אז אני אומר לך: אמור לי מי עזך ואומר לך מי אתה. גם אם אתה מתכוון בזה שאתה מאיים לסגור את בית-הדין לעבודה כי לפי הצוות של לוקר, קנדל ויוגב – זה בכלל משולש שפעם היה מרקס, אנגלס ולנין; בצד ההפוך יש את לוקר, קנדל ויוגב, שכתבו תוכנית לגבי הנושא הזה – גם אם העז הזאת היא עז, ברור לגמרי למה היא מרמזת. ואם אתה מאיים מצד אחד לסגור את בית-הדין לעבודה, כי הפסיקות שלו במרבית המקרים, כפי שסטטיסטית הסיקו אנשים, היו לטובת העובדים או זכות השביתה לגבי משק חיוני – ומה זה משק חיוני בכלל, אדוני? זה הנמלים, חברת החשמל, שדות התעופה. מורים זה כן או לא? בעיני מורים זה חשוב מאוד, זה משק חיוני מאוד. יוכלו לשבות או לא יוכלו לשבות?
לכן, סגן השר מיקי לוי, שאתה בעצם השר בסופו של דבר – כי איך אומרים? במקום שאין שרים היה שר. אם זאת הרפורמה של הפוליטיקה החדשה – כי לא ראיתי דברים אחרים, אני מודה. אני מחפש כל הזמן לראות. חוץ מאשר איזשהו קיצוץ flat של ח"י מיליארד שקלים ואיזה מסים שאנחנו נותנים 1% לכל דבר, לא משנה, בלי אבחנה בכלום, למעשה זאת בעצם הרפורמה. הרפורמה היא בעז שאתם מכניסים פנימה, של לפגוע למעשה בזכות להתאגד. פעם קראו לזה במילה מאוד יפה "יא, ברעכן" – זה היה לשבור את האיגוד המקצועי, בעצם.
אז זוהי הרפורמה של הפוליטיקה החדשה, כבוד השר? הסירו ידיכם מן העבודה המאורגנת, שמא גם ברמז זה עלול להיזקף לחובתכם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.
<באסל גטאס (בל"ד):>
כשחשבתי להגיש את ההצעה לסדר-היום, בעצם הייתי בשלב של התחלת המחשבה על מה שקורה לקראת הנאום שלי אתמול. אי-אפשר להשתחרר מהמחשבה שהחשיבות – אני לא קורא לזה עז – החשיבות של ההצטברות של כל אותן כותרות בעיתונים בעניין "לאיפה מוביל יאיר לפיד" והצוות שאחראי לכלכלה, אין מנוס מלחשוב, מלקבל – לא להסתמך על אם היום זה רק הכחשה, אם זה נכון או לא נכון – שיש סימנים שמראים שהצוות הזה לא מחפש דרך חדשה, ולא יוצא בהובלה של המשק, במיוחד במצב הקשה הקיים בו, אלא זורע לעתיד נבטים של כלכלה חדשה.
במקום פוליטיקה חדשה צריך לחפש כלכלה חדשה, כלכלה המושתתת על הכרה של צדק חברתי, שאנשים יצאו לרחובות לפני שנתיים וכשהממשלה מינתה ועדה – על מה מינו את ועדת טרכטנברג? למה בכלל ההחלטות בממשלה ליישום המלצות ועדת טרכטנברג? האם אנחנו מבינים – בהמשך של הישגים חברתיים, שכפי שאמרתי אתמול, ואני רוצה לחזור על המושג הזה, שמא יתיישב לו במוחות של אנשים – שצדק חברתי הוא נכס כלכלי? זו אסטרטגיה כלכלית נכונה להשקיע בצדק חברתי. הארצות הכי עשירות, עם עודף הכי גדול, הן אלה שיש בהן אחוז האי-שוויון הקטן ביותר, גם בקרב המדינות של ה-OECD.
אז, רבותי, זה לא עניין שאנחנו מקדימים ולא קוראים טוב ועוד לא ראינו את התוכניות הכלכליות ואת הקיצוצים, איפה הם יהיו בדיוק. זה ההובלה שכבר מבשרת רע, שמראה שיאיר לפיד כבר לא הצליח להשתחרר מהקונספציה השלטת, מהגישה הנוכחית של השרים שהיו לפניו, ושביבי עדיין התפיסה שלו היא השלטת. קיווינו שיאיר יחליף דיסקט, אבל לצערי הרב הוא לא עשה את זה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה רבה לחבר הכנסת באסל גטאס. אחרון המציעים הוא חבר הכנסת אברהים צרצור. אחריו – סגן השר חבר הכנסת מיקי לוי ימסור את תשובת הממשלה.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, האמת היא שבדיונים שהיו ביום שני במסגרת הצעות האי-אמון נשמע סגן השר גם אומר כמה דברים לגבי מה שאנחנו היום באים לטעון כנגד משרד האוצר. הוא טען בצורה חד-משמעית שהדברים האלה הם לא נכונים, ואני באופן אישי נוטה להאמין לו. אני מאוד מקווה שהיום נשמע את אותם דברים, שאכן ממשלת ישראל לא מתכוונת לעשות את הדבר הלא-נכון הזה שמתייחס לשני הנושאים שעל הפרק בדיון הזה.
הדיון הזה מזכיר לי, כבוד היושב-ראש, איזשהו ויכוח קשה מאוד שהיה פעם בין אחד הרפורמיסטים הדגולים ביותר בעולם המוסלמי במאה ה-19 – קוראים לו ג'מאל א-דין אל-אפגאני. הוא הגיע עד לפרס, שנשלטה על-ידי מלך שנקרא שאהין שאה. ג'מאל א-דין אל-אפגאני, הרפורמיסט הזה, רצה מאוד בשינוי שיטת המשטר בעולם הערבי המוסלמי – להפוך מדיקטטורה ליותר דמוקרטיה. אפילו הוא חיבר ספר שדיבר על הטבע של הדיקטטורה. הוא ניתח בצורה פסיכולוגית, בצורה מעשית, מה זה דיקטטורה, בצורה מעמיקה ביותר, והוא, לפי דעתנו, אחד מהוגי הדעות של מה שנקרא התיאוריה הדמוקרטית בעולם המודרני.
הוא אמר, כשיצא מהאולם של שאהין שאה – כשהוא צועק בפניו של שאהין שאה, הוא אמר לו דברים מאוד חכמים. אמר לו: תשמע, אני שמעתי הרבה פעמים שעמים חיו במשך הרבה שנים ללא מלך, אבל אף פעם לא שמעתי שמלך היה יכול לחיות ללא עם. דהיינו, הממשלות משתנות, וזה גלגל הפוליטיקה: אתה היום פה, ואתה, בפעם הבאה, רק אלוהים יודע איפה תימצא, או בתוך הכנסת או מחוץ לכותלי הכנסת. דהיינו, כל ממשלה, לא חשוב לאיזו אידיאולוגיה המרכיבים שלה שייכים, צריכה לקחת בחשבון שיש עם שיש לו אינטרסים שלא צריכים לדפוק בהם, לא צריכים לגרוע מהם, לא צריכים לסכן אותם, כתוצאה ממדיניות הנשענת על אידיאולוגיה כזאת או אחרת.
יש אקסיומות בעולם הזה, יש ערכים בעולם הזה, שלא צריכים לשכוח אותם על אף השינויים במפה הפוליטית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אברהים צרצור. חבר הכנסת מיקי לוי, סגן שר האוצר, ישיב לכל המציעים.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
כאילו לא היה ולא נברא.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
איפה חבר הכנסת כבל? הגיש את הבקשה והלך?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
את מי אתה מחפש, אדוני?
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
את חבר הכנסת כבל.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – – יש אחרים שנמצאים – – –
<קריאות:>
– – – יש עוד מציעים – – –
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
רציתי אותו כאן. רציתי אותו כאן בשביל העניין, חברים.
<אילן גילאון (מרצ):>
– – – תקבע אתו בפייסבוק – – –
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
רציתי לשמוע – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הנה איתן כבל הגיע.
<איתן כבל (העבודה):>
אין סיכוי. אחרי ששמעתי את הרזומה שלך, אין סיכוי – – –
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
לכבוד הוא לי שתשב כאן.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להשיב בנושא בתי-הדין לעבודה וזכות השביתה. אני רוצה להבהיר בפעם השנייה או השלישית או הרביעית – אני כבר אינני זוכר כמה פעמים עליתי לכאן בשבועיים האחרונים כדי להשיב לכם. בשום שלב, חבר הכנסת כבל – יכולתי להשתמש במילה אחת: לא, אבל אני קצת ארחיב את העניין – בשום שלב לא עלה על דעתו של שר האוצר להביא לביטול בית-הדין לעבודה; בשום שלב, אני מדגיש את זה חד-משמעית.
כמו במקרים רבים בעת האחרונה, גם במקרה הזה אין אמת בפרסומים, מה לעשות, ואנחנו ניזונים חזור ועוד פעם, ופעם אחר פעם ניזונים מאותם קטעי עיתונות או קטעי ידיעות שאין להם בסיס ממשי. אבל אני מכבד את אדוני ואני משיב לו.
<איתן כבל (העבודה):>
אתה צריך, לדעתי – – – אני חושב שהוא צריך להשתמש במיומנות שלו כשוטר – – –
<אילן גילאון (מרצ):>
אנחנו ניזונים – – –
<איתן כבל (העבודה):>
זה יותר מדי קורה, אדוני סגן השר.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אז נהפוך הוא – תבדקו אולי את עצמכם, חברי באופוזיציה.
אוסיף ואומר, חבר הכנסת כבל, כי שר האוצר גם שוחח על כך אתמול עם נשיא בית-המשפט העליון, מר אשר גרוניס, והבהיר בפניו כי הסוגיה – – –
<אילן גילאון (מרצ):>
גם את בית-המשפט העליון סוגרים?
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
כי הסוגיה, כי הסוגיה – לא, אני לא, אבל הערת את זה לחבר הכנסת רותם.
<איתן כבל (העבודה):>
לך תדע, אבל אולי גם אתם – – –
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
– – – והבהיר בפניו כי הסוגיה לא עמדה או עומדת כלל על הפרק. כמו כן, לתפיסתנו, במדינה דמוקרטית – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – – היה מזמן כבר סוגר – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
טוב, חבר הכנסת עפו אגבאריה, אני אפילו לא ניסיתי להסתיר שאני נהניתי וצחקתי וחייכתי כשדיברו המציעים; קצת חוש הומור לא מזיק. אבל עכשיו סגן השר מיקי לוי עונה כבר ברצינות. הוא גם פתח בהומור, תנו עכשיו בבקשה לענות ברצינות להצעה.
<אילן גילאון (מרצ):>
עכשיו ברור שבבית-הדין לעבודה הוא לא יפגע, אבל מה יקרה לבית-המשפט העליון?
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אז תגיש בקשה לסדר, אני אולי גם אענה על זה, חבר הכנסת.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני לא בטוח שאנחנו בנשיאות נאפשר לסגן שר האוצר לענות בנושא של בית-הדין הגבוה לצדק או בית-המשפט העליון.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אני אותיר את זה או לראש הממשלה או לשרת המשפטים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בדיוק. אבל אנחנו נמצא משיב אם תגישו הצעה כזאת.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
זה יותר מדי כבד.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אבל עכשיו אני מבקש לאפשר לסגן שר האוצר להשיב.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אני מסיים, אדוני היושב-ראש. כמו כן, לתפיסתנו, במדינה דמוקרטית זכות השביתה הנה ערך חשוב ונעלה. חבר הכנסת כבל, הייתי מנכ"ל של אותה חברה ועודדתי את העובדים להתאגד כאיגוד עובדים ולהיות חברים בהסתדרות, ואני התנדבתי אפילו להעביר את דמי החבר ישירות, בצורה מאורגנת, להסתדרות, כי אני חושב שזה חשוב כדי להגן על העובדים באשר הם. זהו ערך חשוב, נעלה.
נושא העבודה, יחסי העבודה וההסכמים השונים נדונים בימים אלה ממש בין השר ונציגי המשרד לבין ההסתדרות. ומשלא סוכמו – ואני חוזר להערה, עם עי"ן הפעם, הקודמת – ורק הפכו לחצאי כותרות בעיתונים ללא בסיס משמעותי, אני לא רוצה להגיד שאינן ראויות להתייחסות בשלב זה, מפאת כבודך; אני אומר שאני לא יכול להתייחס אליהן, כי אין שום סיכום בעניין. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מה סגן השר מציע?
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
תעביר לאן שהם רוצים – למליאה, לוועדות, לאן שהם רוצים.
<איתן כבל (העבודה):>
אנחנו רוצים להקים ועדת חקירה – –
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אני אתכם.
<איתן כבל (העבודה):>
– – איך כל שבוע מדליפים – – –
<אילן גילאון (מרצ):>
תעביר את המסר לשר האוצר.
<דוד רותם (הליכוד ביתנו):>
דיון במליאה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אתם רוצים להסתפק בתשובת השר או רוצים להמשיך את הדיון הזה?
<קריאות:>
כן, כן, מסתפקים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מסתפקים בתשובת השר.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
תודה רבה. אני מודה לחברי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
טוב, זה מבטל את העמדה הנוספת. כל החברים מסתפקים בתשובת השר, בתשובת סגן השר.
<הצעה לסדר-היום>
<חרב הקיצוצים המונפת מאיימת שוב על מערכת החינוך>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו עוברים לנושא הבא; הצעה רגילה לסדר-היום שמספרה 119 בנושא: חרב הקיצוצים המונפת המאיימת שוב על מערכת החינוך, של חבר הכנסת עמרם מצנע, שהוא גם יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת. בבקשה, אדוני.
<עמרם מצנע (התנועה):>
מכובדי יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, מכובדי סגן שר האוצר, אני מצאתי לנכון להעלות הצעה לסדר-היום בנושא איום חרב הקיצוצים על מערכת החינוך. נכון, אני יכול לעשות דיונים בוועדת החינוך כאוות נפשי, אני לא זקוק לאישור המליאה; ונכון שהתקציב עדיין לא הונח על השולחן. ולמרות זאת, מכובדי היושב-ראש המתחלף – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
יש לך שניים במחיר אחד.
<עמרם מצנע (התנועה):>
כן. – – אני מוטרד מאוד. אני מוטרד כי קיצוץ במערכת החינוך הוא קיצוץ, בסופו של דבר, בשעות חינוך, הוא קיצוץ ופיטורי מורים, הוא בעצם סטירת לחי לכל מי שבמערכת הבחירות האחרונה ולכל מי שבקואליציה ובאופוזיציה השתמש במונחים ובססמאות ובאמירות שהחינוך לא יקוצץ, שהחינוך הוא בעל חשיבות מכרעת והחינוך הוא בעצם ההשקעה בעתיד. ולכן אני רוצה לשמוע – מסגן שר האוצר, במקרה הזה, שישיב, אני מניח, בשם משרד האוצר ומשרד החינוך – שהדברים האלה לא היו, לא נבראו ולא יתקיימו.
שמעתי אתמול את שר החינוך מדבר באירוע פומבי על נושא הקיצוץ. הוא הסביר שלא יהיה קיצוץ, לא בשעות ולא במורים, אבל יהיה בהחלט שינוי בסדר עדיפויות של תוכניות ארוכות טווח. מה הן בדיוק תוכניות ארוכות טווח במשרד החינוך? תוכניות ארוכות טווח במשרד החינוך זה החלת תוכנית "עוז לתמורה" בבתי-ספר נוספים, זה ההסכמים עם מוסדות ההשכלה הגבוהה ועם הסטודנטים, זה תקציבי פיתוח וזה השלמת המהפכה בחינוך חינם לגילאי שלוש-ארבע. ולכן לא ברור לי מה זה ועל מה מדובר כאשר מדובר על קיצוץ בתוכניות ארוכות טווח.
אני, לא רק כי אני יושב-ראש ועדת החינוך, זו דעתי מאז ומתמיד – שאין דבר יותר חשוב מהחינוך, גם למי שרוצה ביטחון, גם למי שמדבר על כלכלה וגם למי שמדבר על חוסן חברתי. נכון שבשנים האחרונות היו תוספות בתקציב החינוך, משמעותיות, אבל כל זה נובע באמת ממאבקים רב-גזרתיים, בגזרה רחבה מאוד.
אני חושב שמהגעה להבנה והסכמה שתקציב החינוך הוא בסופו של דבר היכולת שלנו להתמודד עם הפערים החברתיים, היכולת להביא את בני-הנוער לנקודת זינוק שבה הם יוכלו לרכוש מקצוע ולמצוא עבודה שמפרנסת את בעליה – אני רוצה לומר לכם שהניסיון שרכשתי בחמש השנים שהייתי בירוחם הוא ניסיון באמת מדהים: ההזדמנות להבין שהמרחק בין חיפה לירוחם הוא לא רק בקילומטרים אלא הוא במהות. והמהות היא לא רק חיפה וירוחם אלא זה מרכז ופריפריה, זה האוכלוסייה היהודית אל מול האוכלוסייה הלא-יהודית, יישובים נחשלים או מנוחשלים או מוחלשים.
היכולת להתמודד עם הפערים החברתיים טמונה בראש ובראשונה ביכולת שלנו לתת הזדמנות שווה לילד שגדל בכרמל ולילד שגדל בירוחם. ועל כן, כל ניסיון וכל כיוון של קיצוץ בתקציב החינוך הוא סכנה אמיתית ליכולת שלנו להתמודד עם בעיות העתיד.
אני גם רוצה להשתמש בהזדמנות הזו ולומר לסגן שר האוצר, לשר האוצר, שאני בהחלט בעד תהליך שבו עושים קיצוצים או תקצובים דיפרנציאליים – גם בשלטון המקומי; אני יודע שזה מעורר הרבה מאוד מחלוקת בשלטון המקומי, ערים ורשויות חזקות אל מול ערים ורשויות חלשות – אבל גם בתחומים האחרים.
אתם מדברים על פגיעה בקרנות ההשתלמות. תקבעו רף מסוים של שכר במשק שממנו והלאה כן אפשר לפגוע בקרן ההשתלמות. אתם יודעים מה, קצבאות זיקנה. אני מקבל קצבת זיקנה, וגם רעייתי. 4,000 שקל לחודש. אני ואנשים כמוני, ואנשים שמרוויחים אולי אפילו קצת פחות, יכולים בהחלט, בתקופה הזו, אני לא רוצה להגיד לוותר, אבל שהתוספת הזו, הקצבה הזו, לא תינתן להם. זה נכון גם לגבי קצבאות ילדים.
הקיצוץ הדיפרנציאלי, או התקצוב הדיפרנציאלי, שאני יודע שהאוצר מתנגד לו לאורך הרבה מאוד שנים, הוא יוצר אולי עבודה, יש פה קצת שאלות ערכיות, אבל אין דבר יותר יעיל, יותר נכון, יותר מוצדק מלפגוע – ואפשר לדבר על מס ערך מוסף דיפרנציאלי, ואפשר לדבר על דברים רבים נוספים. יש בתחום הזה מיליארדי שקלים.
אני חושב שזה כיוון בהחלט לגיטימי, אפשרי, אולי באמצעות צו שעה. אפשר לעסוק בו, אבל בשום אופן – אני קורא עוד פעם, דווקא כאיש ששותף לקואליציה, לא רק שלא לפגוע בחינוך, אלא יש בחינוך תחומים רבים מאוד, כמו החינוך הבלתי-פורמלי, כמו מרכזי הצעירים שהלכו והתפתחו לאורך השנים האחרונות, כמו חינוך למבוגרים שהתפתח, אותה בעיה שיש בפריפריה בתחום החינוך. אפשר לעשות המון בסגירת פערים, זו אולי המלכודת העיקרית.
אני רואה בימים האחרונים, בכלל, הרבה מאוד תלמידי בתי-ספר שבאים – גם עכשיו אני רואה פה ילדים צעירים, נוער צעיר, שלום לכם – שבאים לבקר ולעקוב אחרי הפעילות שלנו בכנסת.
סגן שר האוצר, ידידַי חברי הכנסת, אדוני היושב-בראש – להסיר את האיום בקיצוצים במערכת החינוך, כי זה יהיה בנפשנו; זה כבר היה בזמנו בנפשנו, וחס חלילה שנחזור לאותם מקומות. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת עמרם מצנע. יעלה סגן שר האוצר להשיב. אני חושב שהדברים שאמר חבר הכנסת עמרם מצנע, המשקל שלהם – ראויים. לא רק ראויים – אני חושב שצריך לשנות את קו החשיבה. כחבר כנסת ותיק אני אומר את זה: צריך לקבוע אמות מידה אחרות בכל הנושא של הקיצוצים.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מצנע, הקשבתי קשב רב לדברים שאמרת. אני מכבד את עברך כקצין בכיר מאוד בצה"ל, את הניסיון שצברת בשתי מערכות עירוניות גדולות – חיפה, ומתוך שליחות גם בדרום. אין לי ספק שהניסיון שצברת הוא אשר דיבר מגרונך מעל במה זו, ואני מעריך זאת מאוד. אני אקח את הדברים שאמרת, אני אבקש את הפרוטוקול, ואני אבקש למסור את הפרוטוקול לשר החינוך, השר שי פירון.
אבל בכל זאת, אני אבקש להתייחס בתשובתי לחלק מהדברים. אני מניח שזה לא יהיה מקיף בעת הזו, אבל בכל זאת, חלק מהם.
התקציב המקורי של משרד החינוך ב-2012 עמד על 36 מיליארד שקל, וצפוי לגדול ריאלית גם ב-2013. הוא צפוי לגדול ריאלית לכל מיני מיזמים. בחמש השנים האחרונות, וזה לזכותה של הממשלה הקודמת, גדל התקציב בכ-4%, ואני יכול לציין שהוא השלישי בגודלו מבחינת התקציבים השונים בתקציב של מדינת ישראל.
בשנים האחרונות ניתנו תוספות תקציביות משמעותיות – וחלק מהן אתה הזכרת כאן – לתקציב משרד החינוך. יכול להיות שפגשת בהן, בחלק מהן לפחות, כשהיית בירוחם. חלקן מומש וחלקן עדיין אמור להיות מיושם בפריסה רב-שנתית. חלק מהן אני אציין כאן: 6.3 מיליארד שקלים ליישום רפורמת "אופק חדש", נדמה לי שהזכרת את "עוז לתמורה"; 1.8 מיליארד שקלים לחינוך חינם לגילאי שלוש-ארבע; כ-700 מיליון שקלים לצהרונים, גילאים שלוש–תשע; כ-920 מיליון שקלים לתוכנית אסטרטגית של משרד החינוך; 600 מיליון ש"ח לצמצום מספר התלמידים בכיתה. זה עדיין, למרות שנבנו, למיטב ידיעתי, מעל 3,000 כיתות נוספות. לא די בכך, ועדיין יש מקומות שהצפיפות גדולה, וצריך להמשיך ולטפל בזה, כולל במגזר הערבי, ששם המצב יותר קשה. 450 מיליון ש"ח לפיצול כיתות א'-ב' לקבוצות עבודה קטנות יותר, כדי לתת להם את הכלים המתאימים בתחילת דרכם, לרכוש מיומנויות שיעזרו להם בהמשך הדרך; עוד כ-350 מיליון ש"ח עבור סבסוד תשלומי הורים שידם אינם משגת, או חלקם אינה משגת.
חשוב לי לומר, אדוני חבר הכנסת מצנע, כי תקציב המדינה לשנים 2013–2014 הוא תקציב מאוד מאוד בעייתי. לא סוד הוא, הבור התקציבי גדול, ועל כתפיו של שר האוצר במשרד האוצר מונחת עבודה לא פשוטה, שכרגע מושקעת מסביב לשעון. אני רק יכול להבטיח לך ולחברי האחרים, שהתקציב הזה יהיה תקציב אחראי כמיטב יכולתנו, הבנתנו. אנחנו מתייעצים גם עם אנשים חיצוניים, בעלי מקצוע ידועי שם, כאלה מהאקדמיה וממשרד האוצר לשעבר, שחוו שירות במקומות אזרחיים אחרים. אני מבטיח לך שהוא יהיה אחראי, וככזה – ישמור על מגבלת ההוצאה, כמו על מגבלת הגירעון הקבועה בחוק. זה לא מה שקרה בתקציב של שנים עברו, והנה אנחנו עומדים בפני שוקת שבורה.
כאמור, בשנת 2013 יחול גידול משמעותי בתקציב משרד החינוך. יחול גידול משמעותי.
<עמרם מצנע (התנועה):>
כן, אבל זה תוצאתי עם אותן תוכניות מקיפות שאושרו בשנת 2012. מה יקרה? התוכניות המקיפות האלה יאלצו קיצוצים בתוכניות ותיקות, ושעות לימוד, ופיטורי מורים – זה החשש.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
מה שאמרתי, שהתוכניות האלה, הכסף שלהן צבוע. אני לא יודע כרגע להגיד, ועוד פעם, אני חוזר על זה, זה הונח על שולחנו של ראש הממשלה, והנקודות המעשיות לקיצוץ עדיין לא אושרו.
אני רוצה להזכיר לכולם משהו נוסף. יש עתיד נאבקה, ולא סתם, לקבל את תיק החינוך ובחרה בתיק החינוך, למרות שהוא תיק קשה ולא כל כך פופולרי, ובחרנו תיקים אחרים שהם לא כל כך פופולריים מתוך שליחות, אדוני היושב-ראש. מתוך שליחות – באנו לבחון, להטות שכם, כדי שנוכל לשנות. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אדוני סגן השר, מה אתה מציע לגבי ההצעה? האם להעביר לוועדה?
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אני מסכים להשאיר את זה במליאה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
במליאה?
<עמרם מצנע (התנועה):>
אני מסתפק בהודעה שלכם.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה רבה, אדוני. אם כן, רבותי, אין עמדות נוספות. אני מודה למציע, חבר הכנסת עמרם מצנע, ואני מודה גם לסגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי.
<הודעה אישית של חבר הכנסת דב ליפמן>
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, לפני שנמשיך בסדר-היום, יש לדב ליפמן אפשרות להשיב, שלוש דקות, מעל הדוכן. פשוט, שמו הוזכר על-ידי אחד מחברי הכנסת, ויש אפשרות במקרה הזה להגיב על מה שנאמר. שלוש דקות, אדוני.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חבר כנסת יעקב אשר עמד פה בניסיון להגיד שאני לא חרדי לפני שהוא ברח. מעניין מאוד. ירמיהו הנביא לימד אותנו: "ה' צבאות שֹפט צדק בֹחן כליות ולב". ירמיהו לא הזכיר, חבר הכנסת אשר, שהוא רק בסופו של יום בשר ודם. אבל יותר מזה, "חרדי" – מהפסוק או מהציטוט: חרד לדבר ה'.
<היו"ר יצחק וקנין:>
כל החרדים על דבר ה'.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
חרד לדבר ה' מאמין שדרכיה דרכי נועם; חרד לדבר ה' מאמין שדרך ארץ קדמה לתורה; חרד לדבר ה' מאמין שיפה תלמוד תורה עם דרך ארץ; חרד לדבר ה' לא שופט מיהו חרדי או לא חרדי – נותן את זה לאלוקים.
מעניין מאוד לגבי הכותל המערבי. בהיסטוריה שלנו רואים תמונות של חרדים לדבר ה', גברים ונשים, עומדים ביחד, מתפללים שם, כי זה לא-בית כנסת אורתודוקסי; זה מקום שכולנו מעריכים, אבל אין שם הלכה של בית-כנסת. וכמו שאני אמרתי לתקשורת, אף אחד לא כופה עלי. בתוך בית-הכנסת שלי מדברים על הכותל המערבי. חרד לדבר ה', שומר הלכה, אבל רוצה ודורש ושואף לאחדות, ולא להיות בן-אדם שמחזיק את עולם התורה בכלא של עניות ומחרים חרדים אותנטיים מתונים.
היום בלשכה שלי אירחתי בני-ישיבה, קבוצה – חשוב שחברי הכנסת החרדים ישמעו את זה – קבוצה של בני-ישיבה, בני-תורה, מכל הישיבות, אנשים שתקפו אותי בדף הפייסבוק שלי ואני הזמנתי אותם לדבר. הם רצו לדעת מי אני, אני רציתי לשמוע אותם. אחרי הפגישה קיבלתי אימייל מאחד מהם: תודה לך, ידידי הרב ליפמן, על פגישה מעניינת ומקצועית. תודה על ההקשבה וההבנה. התרשמתי עמוקות לאחר השיחה אתך שיש פרטנר אמיתי בכנסת שאתו ניתן להוביל שינוי עמוק ויסודי בציבור החרדי. עליך נאמר, אם לעת הזאת הגעת למלכות, רווח והצלה יעמוד ליהודים. אשמח לשתף אתך פעולה, עם כל חברי, לאורך כל הדרך. מצאנו חבר כנסת שמוכן להיות הנציג שלנו, ולא חבר כנסת שמעניין אותו עולם שלא קשור אלינו בכלל.
אני גאה לעמוד פה, כנציג, חבר כנסת חרדי, חרד לדבר ה', ששואף לאחדות.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת – – –
<דב ליפמן (יש עתיד):>
דרך ארץ – לא, תן לי – דרך ארץ קדמה לתורה. חרד לדבר ה'. הוא צופה עליך, הוא בוכה עליך, לא אני. הוא בוכה על ההתנהגות שלך.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
– – –
<דב ליפמן (יש עתיד):>
גדולי תורה יתנהגו כמוך? לא.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
– – –
<דב ליפמן (יש עתיד):>
בן-תורה? באמת?
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת ליפמן, חבר הכנסת יעקב אשר, אל תנהלו דו-שיח ביניכם. יש לו שלוש דקות, הוא סיים אותן. אתה רוצה להמשיך לנהל אתו דו-שיח? אני לא אתן לזה יד.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
ישבתי בשקט פה כשהוא דיבר. אנחנו בני-תורה לאורך כל הדורות. אני אמשיך לייצג את בני-הישיבה, בני-תורה, שרוצים מה שאנחנו מייצגים – שילוב של תורה ועבודה, שילוב של תורה עם פרנסה – ואנחנו נחזק את בני-הישיבות, את כל הישיבות, וחבל שאין לך את התמיכה שלהם. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת דב ליפמן. אם כן, רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום.
<הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ג–2013>
[מס' מ/751; "דברי הכנסת", חוב' ט', עמ' 833; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יצחק וקנין:>
הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ג–2013, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חבר הכנסת דוד רותם.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי חברות הכנסת וחברי הכנסת, הצעת החוק הממשלתית שבפניכם הובאה לדיון בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט, על מנת לאפשר לשירות בתי-הסוהר להמשיך ולתפעל את תוכנית השימוש באיזוק האלקטרוני של עצורים ואסירים משוחררים על-תנאי ללא הסדרה חוקית מהותית אלא בהוראת שעה לתקופה נוספת של למעלה משנה וחודשיים.
על-פי בקשתה של חברת הכנסת מרב מיכאלי, ובהסכמת הממשלה, אנחנו הארכנו את החוק בפחות משנה, עד 1 במרס 2014. זה נעשה למרות שמדובר בהארכה שלישית שמבקשת המדינה להוראת השעה – חברת הכנסת קארין אלהרר, אני שומע אותך פה וזה מפריע לי.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אני מתנצלת.
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
– – – אשר ניתן היה להאריכה בעצם פעם אחת בלבד. הוראת השעה והארכותיה נדונו עד כה בוועדת המדע והטכנולוגיה. מכיוון שהוועדה הזאת לא הוקמה ולא מונה לה יושב-ראש, זה הועבר לוועדת החוקה.
האיזוק האלקטרוני הוא כלי המשמש את מרבית מדינות העולם המערבי בעיקר ככלי שיקומי לאסירים המשוחררים על-תנאי, וכן על מנת להקל על העומס הרב בבתי-הסוהר ועל מנת ליצור אלטרנטיבה לענישה ולהחזקה במעצר, לעומת שתי האלטרנטיבות שהיו קיימות עד היום: מעצר בית רגיל או החזקה בבית-מעצר. השימוש באיזוק האלקטרוני נעשה בשתי אוכלוסיות: משוחררים בערובה – עצורים עד תום ההליכים שכבר הוגש נגדם כתב-אישום, וכן אסירים אשר משתחררים על-ידי ועדות השחרורים של בתי-הסוהר כחלק מתנאי השחרור.
את הניסיון מפעיל שירות בתי-הסוהר בסיוע המשטרה, אם כי ללא חקיקה מסודרת. חלוקת הסמכויות והתפקידים אינה ברורה למדי. את יישום המחקר בשטח והפיקוח השוטף מבצעת חברה פרטית שנבחרה במכרז, שגם לגביו התגלו בעיות והליכי הטיפול בו התארכו. בין היתר, חברת הכנסת אורית סטרוק גילתה לנו שאי-אפשר להפעיל איזוק אלקטרוני בשטחי יהודה ושומרון. יש עדיין בעיות טכנולוגיות שאין להן מענה לעניין הפרות.
לוועדת החוקה שדנה בהצעת הממשלה היה ברור כי היעדר הוראת חוק מהותית לעניין שיקול הדעת שעל בית-המשפט להפעיל בעת מתן החלטה לגבי איזוק אלקטרוני, קריטריונים ברורים להפעלה וכללים לגבי אכיפה, מחייב הבאתו בדחיפות של חוק פיקוח על האיזוק האלקטרוני מפורט. לוועדה נודע כי הליכי החקיקה לקראת הנחתה של הצעת חוק ממשלתית מקיפה בנושא נמצאים כבר בסיומם, ולכן עלתה תמיהה לגבי הצורך בדחייתה של הוראת השעה בשנה נוספת. כמו כן, עלה בוועדה נושא התקצוב כגורם מעכב את החקיקה. הטיעון התקציבי איננו מקובל. הפעלתה של תוכנית האיזוק מתבצעת כבר למעלה משבע שנים והתקציב שיש להקצות לה לא אמור להוות הפתעה. כל עיכוב בחקיקה מאריך את הבעייתיות המשפטית שבהפעלת התוכנית ללא חקיקה ואף פוגע ביעילותה.
לפיכך, ולפנים משורת הדין, קבעה הוועדה ארכה כאמור להמשך הפעלת התוכנית ולהשלמת החקיקה. אנו נעשה, עם הגעתה של החקיקה לכנסת, להשלמתה ללא עיכוב, לאחר שייערך דיון מהותי בוועדה. על משרדי הממשלה מוטל להניח את הצעת החוק עוד בכנס הקיץ, על מנת שהחקיקה תושלם במסגרת הוראת השעה שאנו מאריכים היום.
אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית. ואני רוצה להודות למנהלת הוועדה הגברת דורית ואג וליועצות המשפטיות נירה לאמעי ואפרת חקאק על הכנת החוק. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה ליושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת דוד רותם.
רבותי, להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, אבל יש בקשה לרשות דיבור של חברת הכנסת אורית סטרוק. יש לך חמש דקות מעל הדוכן. לרשותך חמש דקות.
<אורית סטרוק (הבית היהודי):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כיוון שחברת הכנסת עדי קול ביקשה שאני אגביל את עצמי מלהשתמש במינוח "יהודה ושומרון", אז אני אשתמש במינוחים אחרים, ואני אגיד שהתברר במהלך הדיון מה שהתברר לי עוד לפני הדיון, בשל פניות של סניגורים שונים אלי, שעצורים או אסירים שמקום מגוריהם הוא בבית-אל, או בפסגות, או בברכה, או באריאל, או בבקעת-הירדן, ביישובי – – –
<דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
– – – מאריאל שפנה – – –
<אורית סטרוק (הבית היהודי):>
אני אומרת, אבל לו היה עצור מאריאל, וכשיש עצורים מאריאל, אוקיי? או בקריית-ארבע, או מבית-חגי, או מסוסיא, או – עדי, זה מספיק? שמות של יישובים ביהודה ושומרון? בכל אופן, אנשים נורמטיביים שגרים ביישובים האלה שהוקמו על-פי החלטות ממשלה – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חברת הכנסת קול, נא לא לדבר בפלאפון במליאה.
<אורית סטרוק (הבית היהודי):>
– – שהוקמו על-פי החלטות ממשלה והם גרים שם כחוק, והם הגיעו למצב שבו ניתן לשחרר אותם, או נגיד כך, להשתמש בחלופת המעצר של איזוק אלקטרוני או שחרור ממאסר תוך היעזרות באיזוק האלקטרוני, לא יכולים להשתמש בשירות הזה, כי החברה שמפעילה את זה איננה מפעילה את זה באזורים האלה.
אני שמחה לומר שנציג השב"ס שאחראי על החוק הזה הודיע לי שאנחנו לא נצטרך להמתין לחוק הקבוע, אלא כבר החל מהמכרז הקרוב, שיוצא בעוד חודשיים, ההליך הזה של האיזוק האלקטרוני יופעל גם ביישובים ישראליים שמעבר לקו הירוק, ואני הסתפקתי באמירה הזו. ותודה רבה, אדוני היושב-ראש. זה מספיק מבחינתי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת אורית סטרוק.
אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ג–2013, רבותי, קריאה שנייה. מי בעד?
הצבעה מס' 2
בעד סעיף 1 – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר יצחק וקנין:>
17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אדוני היושב-ראש, אפשר להמשיך לקריאה שלישית. רבותי, אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ג–2013, נתקבל.
<היו"ר יצחק וקנין:>
18 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
אם כן, רבותי, אני מודה ליושב-ראש הוועדה, לחבר הכנסת דוד רותם.
רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"א באייר התשע"ג, 1 במאי 2013, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 17:36.>