דברי הכנסת

דברי הכנסת יא / מושב ראשון / ישיבות כ"ה–כ"ז / כ"ו–כ"ח באייר התשע"ג / 6–8 במאי 2013 / 11 חוברת י"א ישיבה כ"ה הישיבה העשרים-וחמש של הכנסת התשע-עשרה יום שני, כ"ו באייר התשע"ג (6 במאי 2013) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 הצעות לסדר-היום 6 כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי 6 תמר זנדברג (מרצ): 7 יצחק הרצוג (העבודה): 11 ישראל חסון (קדימה): 13 עפו אגבאריה (חד"ש): 16 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 19 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 22 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 24 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 34 באסל גטאס (בל"ד): 47 מוחמד ברכה (חד"ש): 48 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 54 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 54 הצעת חוק הקרן לניהול הכנסות המדינה מהיטל על רווחי נפט, התשע"ג–2013 54 סגן שר האוצר מיקי לוי: 55 דב חנין (חד"ש): 58 ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): 61 איתן כבל (העבודה): 63 אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו): 65 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 68 חנא סוייד (חד"ש): 69 באסל גטאס (בל"ד): 70 מוחמד ברכה (חד"ש): 71 משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 73 שלי יחימוביץ (העבודה): 73 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 77 צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת): 77 השלמת הרכב ועדות הכנסת 77 צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת): 77 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29) (תיקון מס' 2), התשע"ג–2013 79 שרת המשפטים ציפי לבני: 79 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29) (תיקון – הארכת הוראת שעה בעניין ביטול מאסר חייבים), התשע"ג–2013 81 מרב מיכאלי (העבודה): 81 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 83 נסים זאב (ש"ס): 87 דב חנין (חד"ש): 90 איתן כבל (העבודה): 92 נחמן שי (העבודה): 94 הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 75 והוראת שעה), התשע"ג–2013 97 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים): 97 סגן שר האוצר מיקי לוי: 100 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> אחר-צהריים טובים. אני פותח את ישיבת מליאת הכנסת. היום כ"ו באייר התשע"ג, 6 במאי 2013. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29) (תיקון מס' 2), התשע"ג–2013. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/1161/19 וכלה בהצעת חוק פ/1203/19 – הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – זכות להיעדר מעבודה בעת שירות מילואים של הבעל), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת איתן כבל, דב חנין, ניצן הורוביץ, יריב לוין, משה מזרחי, איציק שמולי, נחמן שי ואיילת שקד; הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – איסור שביתה ללא הודעה מראש), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק סל שירותים נוספים בחינוך, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת עמרם מצנע, דוד צור, מאיר שטרית, אלעזר שטרן, דב חנין, ניצן הורוביץ ואיציק שמולי; הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון – חובת השאלת ספרי לימוד), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת עמרם מצנע, דוד צור, מאיר שטרית, קארין אלהרר, דב חנין, ניצן הורוביץ ואיציק שמולי; הצעת חוק ספרי לימוד דיגיטליים, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת עמרם מצנע, דוד צור, מאיר שטרית, אלעזר שטרן, קארין אלהרר, דב חנין, ניצן הורוביץ ואיציק שמולי; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית), התשע"ג–2013, מאת חברת הכנסת חנין זועבי; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (קביעת משך הביקור), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הזכות לקבל מידע על ההליך הפלילי), התשע"ג–2013, מאת חברת הכנסת חנין זועבי; הצעת חוק-יסוד: שימור הסטטוס-קוו בישראל, מאת חבר הכנסת יעקב ליצמן; הצעת חוק-יסוד: תקציב המדינה (תיקון – המועד להנחת הצעת חוק התקציב ולאישורה לאחר בחירות לכנסת), מאת חבר הכנסת ראובן ריבלין; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור שידול להמרת דת), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת מאיר פרוש; הצעת חוק העונשין (תיקון – הבאת אדם לידי עיסוק בקיבוץ נדבות), התשע"ג–2013, מאת חברת הכנסת חנין זועבי; הצעת חוק מיסוי רווחי תוצרים מים-המלח, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, דוד אזולאי, אורי מקלב, איתן כבל, מיקי רוזנטל, אילן גילאון, ניצן הורוביץ ומיכל רוזין; הצעת חוק התפזרות הכנסת התשע-עשרה, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, יעקב ליצמן, משה גפני, מאיר פרוש, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר ויעקב אשר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הקלות בניידות), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק לתיקון פקודת המסים (גבייה) (הגנה על זכויות הסרבן), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת מאיר פרוש; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – איסור דרישת בחינות כניסה וציון פסיכומטרי), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – איסור דרישת בחינות כניסה וציון פסיכומטרי), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק סיוע למוסדות התרבות והאמנות בנצרת, התשע"ג–2013, מאת חברת הכנסת חנין זועבי; הצעת חוק ההתיישנות (תיקון – התיישנות תביעות שעניינן עבירות מין), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, אלעזר שטרן, עמרם מצנע, דוד צור, יפעת קריב, זהבה גלאון, מרב מיכאלי, איילת שקד, שלי יחימוביץ, יצחק הרצוג ותמר זנדברג; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – קידום בנייה בת-קיימא), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק הכרה בהשתתפות בפעילות בתנועות נוער לעניין ציונים במוסדות חינוך, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת רונן הופמן, קארין אלהרר, יפעת קריב ודוד צור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק החברות (תיקון – ייצוג הולם לבני שני המינים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, מרב מיכאלי, מיכל בירן וסתיו שפיר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות והגנת נכסים למטרות חינוך) (תיקון – בעל מוסד חינוך), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת עמרם מצנע, מאיר שטרית, אלעזר שטרן, דוד צור, דב חנין וניצן הורוביץ; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שימוש בהפקעות לקידום דיור בר-השגה לצעירים), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, דב חנין, יריב לוין, אורלי לוי אבקסיס, עמרם מצנע, יעקב מרגי, ניצן הורוביץ, נחמן שי, משה מזרחי, מנחם אליעזר מוזס ושלי יחימוביץ; הצעת חוק נציב החברה האזרחית, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת נחמן שי ואיתן כבל; הצעת חוק קביעת הזמן (תיקון – מועד סיום שעון קיץ), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית, עמרם מצנע, אלעזר שטרן ודוד צור; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – הגבלות על מעבר עובדים זרים בין מטופלים), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חלף היטל השבחה), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור חציית כביש ללא השגחה לילד עד גיל תשע), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת נסים זאב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרחבת הייצוג ההולם בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי ובאסל גטאס; הצעת חוק ניירות ערך (תיקון – הצגת פרטים לעניין הגנה על זכויות עובדים), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, חיים כץ, מיקי רוזנטל ואיציק שמולי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (אכיפת הוראות פקודת התעבורה – סמכויות פקחים), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין ותמר זנדברג; הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון – מרכז רישום ארצי), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת איתן כבל, ניצן הורוביץ ואיציק שמולי; הצעת חוק חובת הצגת תג זיהוי והזדהות של עובד ציבור, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין ודב חנין; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (קרן לחלוקת כספים בעד נכסים של גופים ממשלתיים), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי ובאסל גטאס; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור על הכנסה מריבית המשולמת על כספי פיצויים לעיוור או נכה), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – העברת מידע בין קופות-החולים בעת מעבר חבר), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת מאיר פרוש; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – הוספת ימי חופשה לפי בחירת העובד), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – איסור הפליה בפיקוח על מצרכי מזון), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת עיסאווי פריג'; הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון – הקמת רשות לאומית לדיור ציבורי), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המים (תיקון – מתן הנחות בתעריפי מים לאוכלוסיות נזקקות), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ודוד אזולאי; הצעת חוק מתן הנחות בתעריפי מים לאוכלוסיות נזקקות ואיסור הפסקת מים לצרכן נזקק (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אמנון כהן. מסקנות הוועדה לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת יוני שטבון בנושא: הפרדת ילד מאחיו ואמו בהתאם לאמנת האג ובסתירה לאמנה בדבר זכויות הילד שישראל חתומה עליה. המלצה של ארגון העבודה הבין-לאומי בדבר תנאי סף להנהגת מערכת להגנה חברתית בתחום הביטחון הסוציאלי. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למזכירת הכנסת. רבותי, הייתי מבקש מהמזכירות שיהיה שר תורן במליאה. <הצעות לסדר-היום> <כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי> <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו פותחים את סדר-היום של המליאה. הצעות לסדר-היום מס' 241, 242, 243, 244, 245 ו-247. הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי, של חברת הכנסת תמר זנדברג – הצעה מס' 241. חברת הכנסת תמר זנדברג, רשות הדיבור שלך. עשר דקות לרשותך. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה. רק, יש שר נוכח בדיון? <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא אקח לך את הזמן כל עוד לא יהיה פה שר. אני מקווה שבשניות הקרובות ייכנס שר. <תמר זנדברג (מרצ):> טוב, אז בינתיים, עד שנציג הממשלה ייכנס, אני אעדכן – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> חכי לי, חכי – – – <תמר זנדברג (מרצ):> לא, נדבר עד שהוא יגיע. יש לי עשר דקות מהרגע שהוא או היא יגיעו. שלום. <שר הפנים גדעון סער:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יש לנו שר תורן. אפשר להתחיל את הנאום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> שב, שב, עיסאווי. לא, עד שלא תשב אני לא אתחיל. אני רוצה, קודם כול, לעדכן את חברות וחברי הכנסת שההצעה לסדר-היום הזו בעצם מחליפה הצעת אי-אמון בממשלה, מכיוון שיש נוהג שלא מעלים הצעות אי-אמון כאשר ראש הממשלה לא נמצא בארץ. רק העניין הוא שהנוהג הזה – בדרך כלל היה נהוג שהוא מחייב גם את האופוזיציה וגם את הקואליציה בהסכמה שלא להעלות בכלל הצעות שנויות במחלוקת כאשר ראש הממשלה לא נמצא בישראל. אנחנו, סיעת מרצ, נענינו לבקשת הקואליציה למשוך את הצעת האי-אמון, אבל ביקשנו באותה מידה למשוך את הצעת החוק השנויה במחלוקת שעליה אני רוצה לדבר, שמכונה בטעות, לטעמי, הצעת חוק המשילות, ונענינו בשלילה. ולכן אני רוצה לנמק את השניוּת במחלוקת ולמה ההצעה הזו כל כך מזיקה, ולפנות מכאן שוב לשר גדעון סער ולממשלה, למשוך את ההצעה הזו מסדר-היום כאשר ראש הממשלה לא נמצא בארץ, ולקיים אותה במועד מאוחר יותר, לפי הנוהג שהיה עד היום. ועכשיו לעניין – כאמור, הצעת החוק – שאמורה ואני מקווה שלא תעלה כאן ביום רביעי – מכונה בטעות: הצעת חוק המשילות. מדוע בטעות? קודם כול, מפני שאין בעיית משילות וגם לא בעיית יציבות בישראל. הממשלות האחרונות במדינת ישראל הן יציבות, הן מושלות, לפעמים אפילו מושלות יותר מדי טוב. כפי שראינו רק בשנה-וחצי–שנתיים האחרונות, מאז קיץ 2011, הממשלה פעם אחר פעם מקבלת החלטות בניגוד גמור לעמדות הציבור ובניגוד לתביעות שעולות מהציבור, ומעבירה אותן בניגוד למחאה הציבורית. כך שבואו נתחיל מזה שאין בעיית משילות וגם לא בעיית יציבות. ממשלות בישראל מחזיקות מעמד שלוש וחצי וארבע שנים, לפחות בעשור האחרון. אנחנו גם לא נמצאים בשנות ה-80, שנהוג היה לדבר על ממשלות האחדות שיוצרות איזשהו שיתוק בקבלת ההחלטות וחוסר יכולת להתקדם. הממשלות האחרונות בישראל הן ממשלות ימין שלוקחות החלטות ומדיניות מסוכנות לטעמנו, אבל הן עושות זאת, על-פי עמדתן ועל-פי תפיסת עולמן. אז מה נשאר לנו בהצעה הזו? יש טענה שרוצה להגביל את מספרן או את כוחן של המפלגות הקטנות כדי למנוע סחטנות. בואו נדבר על הסחטנות הזו. חברות וחברים, המפלגות הקטנות בבית הזה הן מפלגות אידיאולוגיות, הן מפלגות פעילות בכנסת, הן מפלגות שמחוקקות חוקים ושולחות את חברי הכנסת המצטיינים והטובים ביותר, שפעם אחר פעם זוכים לאותות כבוד כפרלמנטרים, כמחוקקים, כאבירי איכות השלטון וכו'. הסחטנות, חברות וחברים, אם קיימת, מגיעה דווקא מהמפלגות הגדולות. ואפשר ללכת אחורה למיצובישי של x ולמורדים של y כדי לראות מנין מגיעה הסחטנות בפוליטיקה הישראלית, וזה ממש לא מהמפלגות שעומדות להיפסל מלהתמודד בכנסת על-פי הצעת החוק המוצעת. אז מה נשאר לנו בנושא של העלאת אחוז החסימה? נשארים לנו שני דברים. האחד, ואני אומרת אמירה נוקבת ובצער, זו הצעה גזענית שמכוונת נגד מיעוט לאומי שמיוצג על-ידי המפלגות הערביות. ואותן, ואותן בלבד, הצעת החוק הזו מבקשת לפסול ולא לתת להן את האפשרות להתמודד לכנסת. והשני, אחוז החסימה מיועד נגד המפלגות הקטנות שעושות את עבודתן, כן, שמציקות לממשלה. זו תפקידה של אופוזיציה. המפלגות האידיאולוגיות, אלה שמובילות כאן סדר-יום, אלה שנשארות כאן, ששולחות לכאן נציגים שנשארים כאן עד מאוחר בלילה, ולא מתקזזים עם נציגי הקואליציה שרוצים ללכת הביתה מוקדם. אלה המפלגות שמציקות, שלא נעים שהן משמיעות את קולן הברור, האידיאולוגי, החד. לא נעים לשמוע אותו, לא נעים לשמוע אותו מטעם המפלגות האלה, ולא נעים לשמוע אותו בהצעות האי-אמון בממשלה, שגם אותן מבקשת הצעת החוק הזו להגביל. בואו נדבר רגע על הצעות האי-אמון בממשלה. המציע טוען שהצעות האי-אמון ממילא לא עוברות. אז אם כך, אם הן ממילא לא עוברות, אז מה המטרה להגבילן? מה הרבותא? מה זה ייתן לנו, לא לאפשר להצעות אי-אמון לעלות כאן ולהיות מוצבעות ומוכרעות מעל דוכן הכנסת? הרי גם כיום, והנה אנחנו רואים כאן דוגמה, כאשר ראש הממשלה איננו וכל חברות וחברי הכנסת, במיוחד מהקואליציה, יודעים שלא הולכת לעלות הצעת אי-אמון, אז כולם נעלמים, ואז מתפלאים למה הכנסת ריקה ולא ממלאת את תפקידה. אנחנו יודעות ויודעים שביום שני, כשעולות כאן הצעות אי-אמון, הספסלים מלאים, חברי האופוזיציה מגיעים למלא את תפקידם וחברי הקואליציה מגיעים כדי להגן על הקואליציה שלהם. וכך צריך להיות, כך עובדת הדמוקרטיה. ואם הצעות האי-אמון לא יעברו, אז לא יעברו. אבל תנו לנו לשחק את המשחק הדמוקרטי, תנו לנו למלא את הכללים ולהעלות הצעות אי-אמון, לפחות לקבל את הכלי האופוזיציוני החשוב הזה. ועוד דבר, שהוא בכלל לא רק אנטי-דמוקרטי אלא גם אבסורד, מוצע בהצעת חוק המשילות, והוא שאם נפלה ממשלה אבל המועמד או המועמדת המוצעים להרכיב את הממשלה החדשה לא הצליחו לעשות זאת, אז מה קורה? ממשלה שנפלה חוזרת לתפקידה. זה כשל לא רק דמוקרטי, זה כשל רציונלי. זה לא ברור איך אפשר שממשלה שנפלה בבית הזה תחזור למלא את תפקידה והציבור לא ילך לבחירות חדשות, אף שנציגיו הביעו אי-אמון בממשלה. בקיצור, מדובר כאן בהצעת חוק שהמוטיבציה שלה היא לא לגמרי ברורה. המוטיבציה שלה, כפי שאמרתי קודם, נובעת ממניעים גזעניים. היא נובעת ממניעים בעייתיים מאוד מבחינה דמוקרטית. אין בה שום יומרה, אין בה שום הצעה למשילות. אין בה שום הצעה ליציבות. היא גם לא מתאימה לשיטה הישראלית. יש בה איזשהו גיבוב של כמה טלאים שנתפרו האחד על השני, נלקחו ממדינות אחרות והושמו על השיטה הישראלית, שהיא שיטה שיש בה איזונים ובלמים הקיימים מיום הקמתה. אין ספק שייתכן שאפשר לעשות בה שיפורים, ואולי אפילו שיפורים נחוצים, אבל לא בדרך הזו; לא בדרך שכל מטרתה היא להגביל את האופוזיציה, להחליש את כוחה, להיפטר ממפלגות לא רצויות ולהיפטר ממפלגות שמייצגות מיעוט לאומי מאוד מאוד מסוים. לסיום, אני חוזרת על הצעתנו. בשם סיעת מרצ וכל האופוזיציה, אני מבקשת מהקואליציה, על-פי הנוהג הקיים בכנסת, למשוך את הצעת החוק הזו. היא הצעת חוק מאוד בעייתית, מאוד שנויה במחלוקת. לא ייתכן שהיא תעלה כאן. אנחנו את חלקנו מילאנו, משכנו את הצעת האי-אמון. אנחנו מבקשות ומבקשים מכם למלא את חלקכם ולדון בהצעה הזו במועד מאוחר יותר, כאשר ראש הממשלה יהיה בישראל. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת תמר זנדברג, הנוהל, בדרך כלל, לפי מיטב זיכרוני, הוא שכאשר ראש הממשלה לא נמצא בארץ – לא הוגשו הצעות אי-אמון על-ידי כל הסיעות. <תמר זנדברג (מרצ):> נכון. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – הצעת החוק – – – <תמר זנדברג (מרצ):> ולכן אנחנו עשינו את זה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – על שני הצדדים. <תמר זנדברג (מרצ):> נכון, אנחנו עשינו את זה. והנוהג, כפי שמייצגת חברת הכנסת, יושבת-ראש מרצ, זהבה גלאון – אנחנו גם מבקשים מהקואליציה להימנע מלהציג הצעת חוק כל כך מהותית לעצם הדמוקרטיה הישראלית כאשר ראש הממשלה לא נמצא בארץ. נדון בה כאן, בבית הזה, בנוכחות ראש הממשלה, בנוכחות האופוזיציה והקואליציה, במועד מאוחר יותר. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. רבותי, אנחנו עוברים להצעה דומה לסדר-היום, של חבר הכנסת עפו אגבאריה. אני רואה שחבר הכנסת עפו אגבאריה לא נמצא. אינו נוכח. חבר הכנסת ישראל חסון, הצעה דומה לסדר-היום – גם הוא אינו נוכח. רבותי, בקצב הזה, אני אסיים את סדר-היום מהר מאוד. מפלגת העבודה, מי מציג את – הצעה לסדר-היום של מפלגת העבודה, יציג אותה חבר הכנסת יצחק הרצוג. חבר הכנסת הרצוג, עשר דקות לרשותך. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, האמת שהמתווה של הדיון הזה, אדוני היושב-ראש, מעורר סימני שאלה. מכיוון שבסופו של יום לא ייתכן שהממשלה יכולה להחליט שאין דיונים על שום דבר, אבל היא, כמו שאמרה חברת הכנסת גלאון, יוזמת, ויוזמת, ומביאה החלטות. היה ראוי ונכון שסוגיית חוק המשילות לא תעלה בכלל ביום רביעי הזה, במיוחד בגלל היחסים המיוחדים בין האופוזיציה לקואליציה בכל מה שקשור לנסיעתו של ראש הממשלה. מכל מקום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתמקד בהחלטה הנמהרת והפסולה שמתכננת הממשלה להביא בצו בדיון ביום ראשון, שעוסקת בביטול הפטור ממס ערך מוסף על פירות וירקות. אנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, על צעד חמור, קשה ודרמטי, שלא בא לידי שיקול דעת אמיתי. קיימנו עכשיו דיון גדול מאוד בנושא הזה. גם ישיבת סיעת העבודה. יש התארגנות גדולה, כמו שאתה יודע, של כל סיעות הבית בנושא הזה לדיון חירום. צריך לדבר ולומר בפירוש שזה נראה כמו כבשת הרש הקלה לטרף של הממשלה שמחפשת פתרונות להתמודדות עם הזיגזוג של שר האוצר לכל אורך החזית. ואני אומר את זה גם לסגן שר האוצר. מה שאתם מתכננים להביא בנוגע למס ערך מוסף על פירות וירקות, זו מכה קשה מאוד למאות אלפי משפחות שסל המזון שלהן יתייקר ב-20% לפחות. זה עלול להשפיע בצורה דרמטית על סוגיית העוני בישראל. אלפי משפחות שיתדרדרו לקו העוני, משפחות שנמצאות בעוני, והעוני יחמיר. יש לכך היבטים משמעותיים מאוד בכל מה שקשור לסל התזונה המשפחתי, סל התזונה האישי. יש לכך היבטים משמעותיים מאוד בכל מה שקשור ביוקר המחיה בישראל בכלל. ואני מציע לך, אדוני סגן שר האוצר, שתשקלו את זה מחדש. ההצעה הזאת נבחנת כבר עשרות בשנים, וכל פעם הבינו עד כמה היא הרת גורל ומשמעותית ומשכו אותה. עכשיו אני רוצה לומר משהו גם לגבי הגידול עצמו, לגבי המצב של החקלאים עצמם. אנחנו מדברים על אזורים חקלאיים פריפריאליים, שבאופן טבעי הסחורה שתשווק מהם תהיה בביקוש נמוך יותר. משמעות הדבר היא בעצם הפקרת סחורה בשל עודף ייצור. משמעות הדבר גם הפקעת קרקעות, פגיעה בכל המרקם החקלאי ופגיעה משמעותית מאוד הן בהוצאה של החקלאי והן בהכנסה של החקלאי. אני חושב שבכך יש אמירה פסולה מאוד מצדה של הממשלה בכל מה שקשור למגדלים, לחקלאים, לאנשים שעובדים קשה מבוקר עד לילה, מצאת החמה עד צאת הנשמה. 23% מהרכישות מתנהלות בשווקים פתוחים. גם שם תהיה גביית מע"מ מינימלית, כך שזה בכלל ימריץ את המערכת לספוג את המס ולהחיל אותו על היצרן; עוד פגיעה בחקלאים. ואתה, אדוני היושב-ראש, בא מהמועצה האזורית מעלה-יוסף, יודע עד כמה הדבר הזה משמעותי ודרמטי בכל מה שקשור ביצרנים, באותם חקלאים שעובדים קשה. גלגול המס על היצרן יביא לצמצום בהיקף הצריכה, זה כבר נאמר. ועוד פעם, עוד מכה – לא רק שהתפוקות לא יעלו, אלא גם ההכנסות לא יעלו. הייקור יביא לתוצאת ספירלה. אנחנו מאוד מוטרדים מכך. אני יכול להגיד שכל מי שבוחן ורואה עד כמה חשוב הנושא של פירות וירקות, הן מהבחינה התזונתית והן מהבחינה של יכולת צריכת המזון הבסיסית של משפחה, מבין שפגיעה בפירות וירקות היא פגיעה באדם עצמו. אני לא מדבר גם על הצורך לספק לו לאחר מכן ויטמינים נכונים, אבות מזון נכונים שנמצאים בפירות ובירקות. כמעט בכל מדינות ארצות-הברית לא קיים מס ערך מוסף על מזון. לא קיים מס על מזון, גם לא בקנדה. בסוף, בעולם המפותח, ישראל תעשה פה צעד שהוא מנוגד באופן משמעותי מאוד לאתוס הציוני, לאתוס שגואל אדמות, לאתוס שמעודד את החקלאות, לאתוס ששומר על הכנסות בסיסיות סבירות של משפחה שעובדת קשה. וכמובן, הצורך לאפשר לכל אדם קיום בסיסי בכבוד. אני חושב שיש פה בכלל צעד שנוגד את הפסיקה של בג"ץ בנוגע לקיום בסיסי בכבוד, וזה מעורר שוב הפעם את סוגיית הזכויות החברתיות במלוא עוזה. כך שבסופו של דבר, אני שם את הנושא הזה על סדר-היום בכוונה כנושא בלעדי, מכיוון שנראה על פניו שהולך להיות צעד נמהר, חד-צדדי, מסוכן ופסול, שכל הבית הזה צריך להתאחד ולפעול כנגדו בכל כלי פרלמנטרי אפשרי. ואנחנו, מפלגת העבודה וסיעות אחרות, מתכוונים לפעול בכך בכל הכוח ובכל העוצמה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יצחק הרצוג. אני מזמין להצעה לסדר-היום את ישראל חסון. ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה. חבר הכנסת חסון, גם לך יש עשר דקות. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אני שמח שנמצאים פה אתנו ראובן ריבלין וגם השר סער. אני רוצה לדבר על נושא שזכור לי שרובי, כשהוא שימש כיושב-ראש הכנסת, בעצרת הזיכרון ליצחק רבין, הוא ישב פה על הבימה ואמר: נגוז הפתרון, או החלום, או – אני לא יודע איך הוא הגדיר את זה בדיוק – של החלוקה המדינית. אני מודה ומתוודה שאני קצת התכווצתי כשהוא ניצל את הבימה באותה העת, באותה הסיטואציה. אבל אני רוצה, ברשותך, לדבר עכשיו על משהו שמתרחש בימים אלה, ואני מציע לכולנו לשים לב אליו. אם יש משהו שהטרור הצליח להשפיע עלינו – אני לא רוצה להגיד את המונח לנצח, כי אני לא חושב שהוא ניצח אותנו, אבל להשפיע – זה בכך שאנחנו הפסקנו לחשוב על תהליכים. אנחנו חושבים על מהלכים. אירוע – תגובה. אנחנו לא יושבים בשיח שלנו ושואלים את עצמנו איפה אנחנו רוצים להיות בעוד 20 שנה. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת תמר זנדברג, אם אפשר, לא עם הגב לנואם. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> – – – אתה לא יודע איפה יש עוד הסכמים – – – <ישראל חסון (קדימה):> חבר הכנסת רותם, תסלח לי אם אני חושש מאנשים שיודעים את האמת, ואני אוהב אנשים שמחפשים את האמת. תסלח לי. אני מאוד נזהר מאנשים שיודעים כל הזמן את האמת, ואני לא יודע אם אתה יודע לענות תשובה שתשכנע אותי להיכן המדינה רוצה להגיע כשהיא תהיה בעוד 20, 30 או 40 שנה. ולפיכך, מאחר – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> יש אנשים שחושבים שרק מה שהם עושים זה האמת. <ישראל חסון (קדימה):> אני קטונתי, רובי. אתה ישבת פה וראית את האנשים. אני משם, רואה פחות טוב. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא, לא, שמתי לב שאתה יודע להבחין. <ישראל חסון (קדימה):> בשורה התחתונה, אני רוצה לומר שאנחנו נקלענו – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> סגן יושב-ראש הכנסת, גם הוא יודע להבחין. <ישראל חסון (קדימה):> – – – נקלענו לסיטואציה שבה בעצם הפסקנו לחשוב בראייה תהליכית. אנחנו חושבים על מהלך, על אירוע, על תגובה וכיצד, ולא להיכן הפעולה הזאת מובילה. אחד הדברים שבעיני הם די דרמטיים, שקרו לפני שבוע – רובי, זה בשבילך, רובי – זה הדבר הבא: פועל תהליך אדיר שקוראים לו "אביב ערבי", לא משנה מה, דמוקרטיה אסלאמית כזאת או אחרת, פועל התהליך הזה על האזור, ומדינת ישראל שלאורך כל שנות קיומה, כל שנות קיומה, מהיום שהיא נוסדה, היא נתמכה ואיזנה את עצם קיומה במרחב הזה בתמיכה של מעצמה אזורית אחת או שתיים – אם בהתחלה זו הייתה איראן שתמכה בנו, לאחר מכן איראן וטורקיה ובסוף היו טורקיה ומצרים – נכון להיום למדינת ישראל במרחב, בתהליך הגדול הזה, אין בעצם מעצמה אזורית אחת שהיא כוח מאזן. ובמרחב יש קואליציה אדירה של מדינות קטנות שמפת האינטרסים שלהן זהה לשלנו; לא רוצה להגיד "זהה", קרובה לשלנו. הם חוששים מהאסלאמיזציה של המזרח התיכון, הם מחפשים איזושהי דרך לייצב, הם חוששים מהאיום האיראני, שהוא איום על משטרים סוניים כאלה ואחרים. המדינות הללו, לפני שבוע, נעתרו לכאורה – אני קורא לזה "נעתרו" – לבקשתו של מזכיר המדינה האמריקני ואמרו: אנחנו פתוחים ליוזמה מדינית כזו או אחרת. במדינת ישראל האירוע הזה עבר כלאחר יד, כאילו אין שום דבר חדש תחת השמש, כאילו אין פה איזשהו משהו שאפשר לנצל אותו לשיח, כי כולנו שקועים – במה? בדיון שאומר: אבו מאזן לא רוצה, ההוא לא רוצה. אז אם בעבר ציפינו שדרך הגורם הפלסטיני נגיע לעולם הערבי, באו לפני שבוע ואמרו לנו: בואו, דרך העולם הערבי אפשר להגיע לדיון הפלסטיני. ואצלנו זה עובר. בעצם אנחנו לא מבינים מה נאמר לנו, ואנחנו, כלאחר יד, מעבירים את זה כאילו זו עוד הצעה, כאילו זה עוד דיון. אני לא חושב שיש פה איזה פתרון גדול שמסתתר מאחורי זה, ואני גם לא מציע לקפוץ קפיצת ראש, אבל באמת אפשר להתעלם מפנייה כזאת? אפשר להתייחס אליה כלאחר יד? זו הרי טעות דרמטית כשמסתכלים על כל התהליך שמתרחש, לא על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא כיצד אנחנו מקדמים את הצונאמי הזה שנקרא "האביב הערבי". חברי רובי, כשח'אלד משעל הגיע לעזה לאחר "עמוד ענן" – אני מצטט – הוא אמר: אני מברך את אלוהים על כך ששבתי לרצועת-עזה אף-על-פי שלא הייתי בה מעולם. וכשם ששבתי לעזה, ככה אנחנו נשוב – וכששואלים לאן, הוא אמר: אנחנו נשוב – כולם אומרים ירושלים, חיפה ויפו. המוסלם האדוק הזה, העיר הראשונה שהוא אמר "ככה אנחנו נשוב", הייתה לרמאללה. זה התהליך. התהליך הוא פה. אני לא פוחד, אני לא חושש, אני שואל את עצמי כיצד אני מקדם את הדברים הללו – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> את זה הוא אמר בהתייחס ל"פתח" ולאבו מאזן. זה מה שהוא אמר. אני שמעתי אותו – – – <ישראל חסון (קדימה):> רובי, הוא אמר את זה – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – לא בהתייחסות לסכסוך היהודי-ערבי, אלא בעניין הסכסוך בין ה"חמאס" לממשלת – – – <ישראל חסון (קדימה):> רובי, הוא אמר את זה ברגע שהוא נשא את הנאום. ברור שתנועת ה"חמאס" היא תנועת "האחים המוסלמים" הראשונה שעשתה את "האביב הערבי" במרחב לפני שבע שנים והיא היחידה שלא קיבלה על כך תמורה – מדינה. כל היתר שבאו אחריה קיבלו. הם היו צריכים את זה כדי לקבל מדינה. הוא רוצה לייצג את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הוא רוצה להחליף את אש"ף. עכשיו, זה התהליך. זה נתמך בתהליך הרבה יותר גדול, ובאו היום למדינת ישראל, ואומרות לך מדינות ערב: יא חביבי, אנחנו מוכנים לדבר. זה מה שהם אומרים, ואנחנו, זה עובר על ידנו ככה? מישהו ישב והשקיע בזה איזושהי חשיבה של מה כדאי, מה צריך? מישהו קיים על זה דיון? מותר לנו להיות חשדנים ואנחנו צריכים להיות חשדנים, ואני גם יודע לומר שכשחזון ישעיהו בן אמוץ יתגשם ויגור זאב עם כבש ונמר עם גדי, אנחנו צריכים להיות הזאב והנמר ולא השה ולא הגדי, כי במזרח התיכון מי שהוא שה וגדי, הוא בדרך כלל על המנגל. ברור לי. אבל מותר לנו, בראייה אסטרטגית, להחמיץ הזדמנות כזאת? הרי זה טירוף הדעת. זה דבר שעובר לידנו כאילו זה עוד איזשהו אירועון, כאילו מחכה לנו איזשהו אופק מלבב. אין לנו יכולת לקחת ולהתחיל ולפתח איזשהו מהלך? אני לא שוגה באשליות לגבי הסדר כזה או אחר. אין לי, אני לא איש של אילוזיות. אבל יש פה מפת אינטרסים כללית, רחבה, שאנחנו מחמיצים אותה, ומחמיצים אותה ביודעין או בזחיחות הדעת. בשני המקרים זה רע. לכן ביקשתי את זכות הדיבור, שלא יאמרו שלא התרעתי בזמן. תודה לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ישראל חסון. רבותי, ברצוני לברך את התלמידים והתלמידות מהמכינה הקדם-צבאית מחצור-הגלילית. ברוכים הבאים לכנסת ישראל. רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעה דומה לסדר-היום של חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. גם לך עשר דקות, חבר הכנסת עפו אגבאריה. עד שחבר הכנסת עפו אגבאריה יתחיל, אני מברך גם את התלמידים והתלמידות מבית-ספר אוולינה דה-רוטשילד. עלו והצליחו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אומנם דיברנו ורצינו לדבר על התחום הכלכלי והמדיני, אבל כנראה ממשלת ישראל וממשלות ישראל יודעות לטפל בעניינים הכלכליים גם כן בצד החזק שלהן, וזה גם הצד הביטחוני. בשנת 2011 הייתה איזושהי תנועה חברתית די רצינית שרצתה לשים על סדר העדיפויות את המצב הכלכלי של החברה במדינת ישראל. אנחנו ראינו, ואפילו התרעתי מפה, מהמקום הזה, שאני חושש שתהיה איזו פעולה או התחממות בגבול שתוריד את העניין החברתי מסדר-היום הציבורי. ובאמת זה קרה, מה שהיה באזור אילת. ומאז אנחנו רואים שהעניין הזה לא בא ולא הצליח לקום עוד הפעם. גם בשנה שעברה לא הייתה מחאה חברתית. ואני מרגיע את אלה שאומרים שהשנה אולי תהיה מחאה חברתית: גם השנה לא תהיה מחאה חברתית עצומה וגדולה כפי שהיה ב-2011. וזאת למה? כי אנחנו רואים את ההתגרויות של הממשלה הזו בלחרחר מלחמה עם השכנים. ובמיוחד אנחנו רואים מה שקורה בסוריה; מה שקורה בכלל בכל המזרח הערבי. נכון שיש כאלה שאומרים שיש אביב ערבי. אבל אני לא רואה שזה אביב. זה יותר אביב דמים. ומי מלבה את היצרים? זה כל התערבות חיצונית בתוך המדינה, או בתוך כל מדינה, בדברים הפנימיים של אותה מדינה. מה שהיה בלוב כולם יודעים. אבל פתאום המערב, הייתה לו אפשרות להיכנס ולהשמיד, והשמיד כמעט את כל המדינה, ו-150,000 לובים נהרגו מהפצצות נאט"ו. לא הצליחו לעשות את זה בסוריה, אז התחילו להכניס גם שכירי חרב, שלא אכפת להם ולא משנה להם את מי להרוג. ולצערי הרב, זה אותם שכירי חרב שבאפגניסטן האמריקנים מפציצים והורגים, שהם טרוריסטים. אבל בסוריה הם בעלי-ברית, ונותנים להם גם תחמושת וגם אמצעי לחימה ואמצעי מיגון. אז פתאום שם זה מותר. ואור ירוק למדינת ישראל, מדי פעם – להיכנס, ולשלוח את היד, לבחוש בקלחת הדמית בתוך סוריה, וכאילו להגיד לכולם שאנחנו פה, אנחנו נתווה את המדיניות, אנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים; ומרוויחים גם מהצד השני, שמשתיקים כל איזושהי מחאה חברתית בתוך מדינת ישראל, משתיקים את הזעקה של הפועלים, של השכבות החלשות במדינת ישראל נגד הגזירות הכלכליות. למה? כי הגבול חם. למה? תראו מה קורה בסוריה. ברגע שכולם נרגעים, אז פתאום מתחילים לדבר על הכימי הסורי, על הנשק הכימי בסוריה. פתאום יש דממה, אז שכחו מהאטום האיראני. אתם שמים לב? לא מדברים על האטום האיראני, מדברים על הכימי הסורי. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> קודם כול, באמת צריכים לדבר על הנושא החברתי. אבל הכימי, האטום, זה לא דברים שהם המצאה. זה גם צריך לשים לב. לשים לב לנושאים החברתיים האזרחיים, ואללה, ברוך השם – הנה, חבר כנסת בא ומדבר על העניינים האמיתיים של המדינה שלנו. אבל האטום והכימי זו לא המצאה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז זה בדיוק מה שאני אומר. זו לא המצאה. אבל, רובי, זה באמת לא המצאה, אבל עד עכשיו אף אחד לא השתמש בכימי ובאטומי, חוץ ממדינה אחת בעולם, שהיא ארצות-הברית. הבוס הגדול של הדמוקרטיה בעולם. רק היא השתמשה. ומה שהשתמשו בעיראק בזמנה זה היה מארצות-הברית, וכולם אחר כך ידעו. אז באמת, אתם חושבים שהעולם כבר לא רואה את זה? אז פתאום דיברו על הקו האדום של האטום האיראני. נכון? אז אנחנו שומעים מכל מיני גורמים שהאטום האיראני הוא כבר לא רלוונטי. הם עוד לא הגיעו לקו האדום, אז בינתיים זה יכול להיות בצד. עכשיו זה הכימי הסורי. וכל זה למה? כי רוצים להדחיק הצדה אפילו את הדברים שאמר פה חבר הכנסת ישראל חסון, שיש בעיה מרכזית במזרח התיכון שזה השלום עם הפלסטינים. והשלום עם הפלסטינים זה צריך להיות הדבר הראשון והעיקרי לביטחון מדינת ישראל. לא הכימי הסורי מהווה איום, ולא האטום האיראני. איראן הייתה בעלת בריתה של מדינת ישראל, ואנחנו כולנו יודעים שאת הפיסטוק חלבי ידענו רק ממלחמת עיראק-איראן, כשהמשחתות הישראליות היו מביאות נשק לאיראן ומביאות בחזרה פיסטוק חלבי. גם את זה האנשים יודעים. אז לא צריך להגיד – – – <ישראל חסון (קדימה):> מלחמת עיראק-איראן זה לא נכון, כי מלחמת עיראק-איראן נקראה על-ידי האיראנים מלחמת "אל קודס". <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה מקרה, אבל אתה יודע מי היה מאחורי הקלעים, מי תמך בעיראק ומי תמך באיראן, ששתיהן מאותו גוש, וכפי שאתה התבטאת פעם, "אני מאחל לשתיהן הצלחה". אתה מבין? אז יודעים מי מחרחר את הדברים, האחד מאחורי השני. אז זה לא – – – <ישראל חסון (קדימה):> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא אתה, אני מתכוון לארצות-הברית, וזה לא מתוך כוונות טובות למקום הזה, ולא לאזור הזה וגם לא למדינה הזו. אז אם הם מדחיקים את העניין הפלסטיני, כל כך רחוק, ועכשיו מסיטים את תשומת לב כל האוכלוסייה לעניין הביטחוני והאיום הסורי, אז אף אחד לא יבוא עכשיו ויגיד שיש בעיה. יש פה עם – בתוך פלסטין ההיסטורית יש שני עמים. מה הולכים לעשות? איך מתקדמים בתהליך השלום? מדוע ישראל מזניחה את תהליך השלום? ואתה דיברת על זה. אולי אני חלוק אתך, שלא מאותה נקודת מבט, שאתה אומר מדוע לא הגיעו לתהליך השלום. אני אולי מהצד השני. אבל בדבר אחד אני מסכים: שבאמת הייתה חובה לנצל את המומנט, ולא מעכשיו, זה מ-2002, כאשר הונחה ההצעה של הליגה הערבית. לא בהצעה המתוקנת של היום, שאני לא מסכים אתה. אני לא מסכים אתה, אבל בכל זאת יש אפשרות לבוא ולהתחיל להתקדם. וזו הערובה היחידה, הן לביטחונה העתידי של מדינת ישראל, ומה שאמרת, סופו של הגדי והכבש הוא המנגל, זה נכון. אז אני מבין שבמשוואה הזו אתה מתכוון להיות הזאב והנמר. אבל זאב ונמר לא יכולים לחיות כל הזמן. יכול להיות שבתקופה אחרת יהיה זאב אחר, ויהיה נמר אחר. אז זה הדבר המסוכן לכל עם שרוצה וחייב לחיות עם השכנים שלו. קודם כול – עם השכנים שלו ולא עם האנשים שיש להם את האינטרסים הגדולים הן הכלכליים והן הצבאיים כדי לממן את השותף הזה, הזעיר, לא הזוטר, הזעיר – הוא קטן, הוא חזק, הוא נתמך, כדי שהמלחמה תימשך בינו לבין שכניו. זו לא תהיה אף פעם ערובה לשלום של אותו עם. לכן אני חושב שעל הממשלה הזו לחשוב עוד הפעם שתהליך השלום הוא רק לטובתה של מדינת ישראל וטובת כל אזרחי פלסטין ההיסטורית, שזה גם יהודים וגם ערבים. מי שמתכחש לזכויותיו של עם אחר הוא גם, בסופו של דבר, מתכחש לזכויות של העם שלו עצמו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. יעלה חבר הכנסת מסעוד גנאים – הוא איננו, לא נוכח. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. אני אאפשר לך אחריו. כבר קראתי לו. קראתי בשמך, כבודו לא היה. אבל אני אאפשר לך מייד אחריו. חבר הכנסת אליעזר מוזס, עשר דקות לרשותך. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי שר הפנים, נפל דבר בישראל היום: ועדת שרים לחקיקה החליטה לאמץ חוקים בולשביקיים, סתימת פיות, סתימת שיח אופוזיציונלי, סתימת ביטוי – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> אנטי-דמוקרטיים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – אנטי-דמוקרטי, בזה שהחליטו שלא יוכלו להגיש הצעות אי-אמון בפחות מ-61 חברי כנסת, וגם להעלות את אחוז החסימה כדי שמפלגות קטנות לא יוכלו לבוא לידי ביטוי. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> איש לא יודע מי יהיה בכנסת הבאה מפלגה קטנה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> כבוד היושב-ראש לשעבר, ר' רובי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כמה שאתה צודק, חבר הכנסת רובי. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – ר' רובי, זה ההמשך של נאומי. כאשר רואים את הסקרים מיום שישי, אז אני לא יודע איך הם לוקחים על עצמם להעביר כזה חוק כאשר כנראה יכול להיות בהחלט שהם יהיו בצד השני של המפה, אלה שמגישים היום, ואז מה יהיה? אבל אני הייתי חבר בקדנציה הקודמת בוועדה לחוקי המשילות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מוזס, אתה מכיר את הפתגם שמי שהביא את המקל יקבל בו מכות? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> נכון. בקדנציה הקודמת אני הייתי בוועדה לחוקי משילות, וזה עלה לא פעם ולא פעמיים, וזה התמסמס. כדברי יושב-ראש הוועדה אז, שר המשפטים לשעבר יעקב נאמן, שאמר: "חוקים ומשפטים בל ידעום", על הדברים האלה, חוקים כאלה של – זה לא מדינה גדולה כאן, סך הכול אנחנו כמה מיליוני אנשים, שמחולקים למקבץ של מפלגות קטנות, וראוי לתת את הבמה הזאת לכל חוג, ולכל עדה ולכל ציבור, וזה מה שאומרים – הדמוקרטיה במיטבה. אבל זה לא פלא, הממשלה הזאת החליטה לפגוע בחלשים, אם בהעלאת המע"מ, אם במע"מ על פירות וירקות, אם בקיצוץ בקצבאות, ואני רוצה לומר לכם, אני ראיתי היום את דברי שר האוצר, מר לפיד, שאמר אתמול, ואני מצטט: במקום לחלק קצבאות אנחנו נפתח מרכזי הכשרה לתעסוקה ונחזיר לחיים את החינוך הטכנולוגי. אבל אם לילד הזה לא יהיה מה לאכול ותזרוק לעוני עוד 50,000 ילדים, כדברי המועצה לשלום הילד ומנכ"ל הביטוח הלאומי, שהגזירה הזאת של קיצוץ בקצבאות ילדים תכניס עוד 50,000 ילדים למעגל העוני, ובמקום 800,000 ילדים במעגל הזה יהיו 850,000 – באמת זורקים מספרים, אבל כשרואים כל פרט ופרט, וכל משפחה ומשפחה, וכל ילד וילד, את הסבל שלו – יעיד על כך שר הרווחה לשעבר, מר בוז'י הרצוג, שלמד במשרד הרווחה מה זאת אומרת נפש של כל ילד וילד כאשר מקצצים את הקצבאות האלה. שר האוצר גם אומר, במקום כספים קואליציוניים אנחנו נשתמש בכסף שלכם לבנות את הרכבת לכרמיאל. מאוד מעניין; כספים קואליציוניים, אפשר לחשוב שזה משהו שכל חבר כנסת לקח לעצמו הביתה. סך הכול השכילו הממשלות הקודמות לעשות כאלה קריטריונים, גם בתרבות וגם בחינוך, שהציבור החרדי לא יכול לעמוד בזה, וכתוצאה מכך קיצצו לו את התקציב, וכתוצאה מכך הוא נמנע מלקבל את מה שמגיע לילדים שלו. אז מה עשו בקואליציה? נתנו כספים קואליציוניים כדי לתת תרבות חרדית לתלמידות סמינרים, להוסיף לילדים חלשים, להוסיף לחינוך המיוחד של המערכת החרדית. מה עשו כאן? לא. ניקח את הכסף הזה ובזה אנחנו נקים מסילת רכבת לכרמיאל. הפלא ופלא. ממש "מגינים על החלשים". הממשלה הזאת מחלישה את החלשים ומנסה פשוט להלך אימים בסתימת פיות, ואני דיברתי על זה קודם. אבל אני רוצה לומר לכם, השבוע נחגוג את יום ירושלים, ואני רוצה לומר לכם, חג יום ירושלים, אתם יודעים ש-180,000 תלמידים במזרח-ירושלים לומדים לפי תוכנית הלימודים הפלסטינית ב-100% מימון של משרד החינוך? יכול להיות שאולי לומדים ליבה, אבל אני יודע שחלק מהלימודים זה הנכבה. תרשו לי במעט הזמן שיש לי לצטט קצת ממה שהם לומדים; שמעו והאזינו, הסכיתו ושמעו, כי לא תאמינו למה שאני מקריא לכם. מונחים המציינים את ישראל, מייסדיה והאידיאולוגיה שלה בספר "השפה הערבית, עיון, ספרות וביקורת", כיתה י"ב, עמוד 104: הכנופיות הציוניות גזלו את פלסטין וגירשו את תושביה. האויב הציוני כבש את ארצנו. הכנופיות הציוניות גזלו את פלסטין וגירשו אותנו. <היו"ר יצחק וקנין:> זה הליבה? הליבה? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> הליבה של מזרח-ירושלים בתוכנית הלימודים הפלסטינית בספר "השפה הערבית". <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> באיזה בתי-ספר? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> גנאים, אני לא מדבר עכשיו על עצם הדבר הזה, אני מדבר על כך שיש כאן הבחנה ברורה בין מי שמקבל 100% על חשבונו ולומד תוכנית לימודים כפי רצונו, או כפי שההורים שלו רוצים שילמדו, ובין יהודי כמוני, שמייצג את המערכת החרדית, ואומרים לו: לא, אתה לא תקבל תקציב אם אתה לא תלמד את הליבה. אז אולי אני אתחיל ללמוד באמת את תוכנית הלימודים הפלסטינית, ואני אלמד גם את הנכבה, ואני אקבל 100%. אין לי שום דבר. אבל זה קורה במזרח-ירושלים, ירושלים המאוחדת, בירת ישראל. מר ריבלין, איש ירושלים, מתי יהיה כבר השוויון הזה בין בני ישראל לבני ישמעאל? אני לא רוצה להלאות אתכם, אני יכול לצטט כאן עוד הרבה והרבה דברים, אבל דבר אחד, מה שבאמת נוגע לי ללב, כנצר, בן יחיד לאבי, שאיבד את כל משפחתו בשואה: 70 נפש ממשפחתי ירדו לאושוויץ, כותב אבא שלי, נשאר אחד בודד. ואני היום, ברוך השם, הולך בדרכו ומנסה לתקן את מה שהשחיתו לנו אז. אני בן יחיד ממש למשפחה שכולם הלכו בשואה, כואב לי שמממנים מוסדות כאלה שמתעלמים לגמרי מהשואה, וכל השואה היא – אני מעדיף, יותר טוב שתסתכלו בפנים מאשר שאני אלאה אתכם בציטוטים, אבל ההתעלמות המוחלטת במימון 100% של משרד החינוך, אז אל תבואו אחר כך ותגידו: אתם, החרדים, לא מגיע לכם, כי אתם לא לומדים את הליבה, ואתם לא לומדים את מה שאנחנו רוצים להכתיב לכם. אנחנו ננהג כפי שכתוב: "ועשית ככל אשר יורוך", כפי שמלמדים אותנו חכמי ישראל בכל הדורות, נמשיך את המסורת הזאת ובעזרת השם נשכיל ונצליח, ובעזרת השם נפרח לעילא ולעילא, בעזרת השם, כפי שעד היום, וכל כלי יוצר עלינו לא יצלח. אמן. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. לפני שאני אקרא לדובר הבא, אני מקדם בברכה את כיתה ט' מנהיגות בתיכון בן-גוריון, עמק חפר, המחנך אייל כספי, הרכזת אורנה גלברג וסגנית המנהל זיוה מנוחין, אשר באו לראות מקרוב את עבודת הכנסת. ברוכים הבאים לכנסת ישראל. אני מזמין את חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. הבנתי שגם אתה הגשת הצעה לסדר-היום. אחרי כן יעלה סגן השר להשיב לכולם. יש לך עשר דקות. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כאשר דיבר חברי המכובד חבר הכנסת מוזס על תוכניות הלימודים וספרי הלימוד – 1. אני מסכים אתו שבמדינת ישראל יש חברה פלורליסטית, יש ייחוד לאומי-תרבותי לקבוצות כמו ערבים-פלסטינים, ולפי דעתי מערכת לימוד דמוקרטית צריכה להתחשב בפלורליזם הזה. להתחשב בזה, למשל, אם בהיסטוריה, אם באזרחות, אם בסוציולוגיה – בכל המקצועות האלה שיש בהם ייחוד מסוים שצריך להתחשב בו. צריך להתחשב בנרטיב הערבי-פלסטיני, לפי דעתי. וזה לא נוגד, זה לא יהרוס את מדינת ישראל. אבל אני לא מסכים אתו, במה? יש חברי כנסת, למשל חדשים, שיש להם בורות לאללה במה שקורה בחברה הערבית. אחד מהם אמר שבספרי הלימוד שלומדים הערבים – אני מתכוון לערבים אזרחי מדינת ישראל. ואני מדבר כמורה ומחנך כמה שנים, 15 שנה, ולימדתי גם היסטוריה: לימדנו על השואה, על הפוגרומים. לתוכנית הלימודים בבתי-הספר הערביים, האחראית היא ממשלת ישראל, משרד החינוך בישראל. אז יש כאלה שלא מבדילים בין סח'נין לבין ג'נין, וחושבים שמה שמלמדים בסח'נין, למשל, שהיא בישראל, זה בגדה או בשטחים הכבושים. אני חושב, הבורות הזו היא צריכה להיפסק. אני נתקלתי בדבר כזה בוועדת החינוך. אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה נסע לסין. אצלנו יש מסורת בעל-פה, מהנביא מוחמד, עליו השלום, אומר: אטלבּ אל-עלם ולו פי אל-צין – תשיג ידע ומדע אפילו אם זה – תרחיק בזה אפילו לסין. אז נדמה לי שראש הממשלה, לפני שהוא ילך לסין, הוא למד מהם. הוא למד מהסינים שני דברים: כאשר ידע – וִלַא מדע, יא ג'מאעה, שו בּדכּם? ידע בשכּל עאם – בכלל. אז כאשר אנחנו שומעים היום ורואים שהממשלה מסכימה ומאשרת שני חוקים – האחד, חוק או תוכנית פראוור לנגב, ליישוב הערבי בנגב ולאדמות בנגב; והשני, מה שמכונה חוק המשילות, והעלאת אחוז החסימה ל-4%. אני חושב שראש הממשלה – נכון? – בחוק של המשילות למד מהסינים, שבשביל יציבות, בשם היציבות הפוליטית, לא נורא שיהיו סממנים דיקטטוריים; לא נורא שלא לתת לשכבות, ולמגזרים ולמפלגות, שהם קטנים יותר, להיות מיוצגים. משום ש-4% אומר שרק המפלגות הגדולות הן שיהיו מיוצגות, הן שיהיו החזקים, והשאר יישארו חלשים. אף-על-פי שאני בצורה לא ישירה – אני וחברי והרבה במגזר הערבי, במפלגות הערביות, רוצים להתאחד ונרוץ ברשימה אחת, רוצים את זה, אבל לא בכורח ה-4%, אלא מפני שזה האינטרס שלנו. אני חושב שהחוק הזה – אני לא חושב שהוא דמוקרטי. אני חושב שהוא מונע מהאנשים, משכבות, מרבדים במדינה, בגלל חולשתם, להיות מיוצגים, לבחור ולהיבחר. זה – אחד. המסקנה השנייה או השיעור השני שראש הממשלה למד מהסינים זה העניין של פראוור. ובעניין של תוכנית פראוור, אדוני היושב-ראש, שבמקום הידברות והיכרות עם האנשים, עם בעלי האדמות, שהם החוקיים, הלגיטימיים – היסטורית, האדמה הזו שלהם – הממשלה בוחרת בחוק שיכריע בכוח את האנשים; מפקיע את האדמות, מאות-אלפי דונמים, ובסוף, מאלץ אלפי, כ-40,000 תושבים, לעקור ממקום מגוריהם היום למקומות אחרים. אדוני היושב-ראש, אני חושב, הסינים עשו את זה, אולי טרנספר עשו לקבוצות, ככה, קבוצות של תושבים מסוימים מלאומים מסוימים. אדוני היושב-ראש, אני חושב שזה לא נכון, זה לא דמוקרטי להביא תוכנית לנשל את האנשים, הערבים בנגב, מהאדמה שלהם, בשם פיתוח, בשם יישוב. ואל תגידו לי שהם דיברו עם האנשים. אם אתה מדבר עם כמה, זה לא אומר שאתה דיברת עם כולם. זה לא אומר שהם הסכימו. אף אחד לא מסכים לתוכנית הזו שמכונה תוכנית פראוור. אדוני היושב-ראש, תוכנית כזו, היא תהרוס הכול בנגב. גם התוכנית כולה, כאשר אתה עוקר ומעביר אנשים, כ-40,000, מהכפרים שהשם שלהם כפרים בלתי מוכרים – שזה מושג, אין לו אח ורע בכל העולם. לאיפה אתה מעביר אותם? אף אחד לא יודע. אין תשובה. ככה. רק להעביר האנשים, להפקיע את האדמות, להשתלט עליהן וזהו. תוכנית כזו, אדוני היושב-ראש, היא גזענית, היא נגד האינטרס של הערבים הבדואים בנגב, ואנחנו, כולנו, נתנגד לתוכנית הזו. אדוני היושב-ראש, בסוף – הזדעזעתי. גם מי שראה אתמול בלילה והבוקר בערוץ 10 את הסרטון של אוהדי "בית"ר ירושלים", כאשר היו באוטובוס בדרכם למשחק בשבת בסח'נין. היה משחק כדורגל בין "בית"ר ירושלים" לבין "איחוד בני סח'נין". למזלנו, ואלחמדולילה, הסתיים בתיקו. ולמזלנו נשארנו בליגה. שתי הקבוצות נשארו בליגה. אבל הזעזוע הוא מצעקות הנאצה של אוהדי "בית"ר ירושלים" שהם קוראים בסרטון הזה. הם דיברו, הם קיללו את ראש הממשלה רבין, את לאה רבין, והם קראו לעקירת הערבים. אדוני היושב-ראש, גזענות כזו – נכון, זו סדרה, ראינו. אבל עד מתי? עד מתי הגזענות הזו? זו גזענות שצריכה עמדה תקיפה מצד הממשלה ומצד הרוב היהודי. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אחרון הדוברים. ואחריו ישיב סגן השר אופיר אקוניס. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, גם לך יש עשר דקות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, נהוג להגיד שצריך לתת לממשלה כמה חודשים של חסד. <היו"ר יצחק וקנין:> מאה ימי חסד. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מאה ימים, לפעמים יותר. יש המהדרין, יש המוסיפין, יש זה. ואני חושב שיש להפוך את העניין, שלפחות ממשלה חדשה תיתן לאזרחים כמה חודשים של חסד. למה לבקש ולא לתת? אני ראיתי את הממשלה הזאת, לא נותנת לנו יום אחד של חסד. יום אחד. המפלגות שמרכיבות את הקואליציה – ככה אני קורא בעיתון – עורכות ישיבות לילה וישיבות מאחורי הקלעים, ומחליטות לטפל באזרחים הערבים. ראו את הצעת בגין ופראוור, לא מספיק – צריך יותר חמור. פגישות בין מפלגת יש עתיד ומפלגת הבית היהודי – ציר הרשע החדש – שלאחר שטיפלו בחרדים הגיע תורם של הערבים. אף אחד מהם לא נותן עצה טובה לשני. שניהם יושבים בהר העצה הרעה – אתם יודעים, זה קרוב לפה, לא רחוק. <היו"ר יצחק וקנין:> יש – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> ושם, רק שם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יש הר כזה? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> רק שם – יש הר כזה. אתה לא מכיר אותו? <היו"ר יצחק וקנין:> יש הר – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתה לא ירושלמי, מה יש לך. אני ישבתי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני יודע שיש הר גריזים, הר עיבל – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, יש הר העצה הרעה, ועוד איך. <היו"ר יצחק וקנין:> – – הקללה והברכה, אבל זה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> ועוד איך. תשאל את בנט ואת לפיד; שם הם יושבים. הישיבות של הציר הזה, החדש, נערכות – כל אחד נותן עצה רעה לשני. כל אחד לוקח את הרע שבשני. אם יש למישהו מהם איזושהי רבע הצעה טובה, מייד השני פוסל אותה. הצעה רעה? בבקשה – איך לדפוק יותר את הערבים בנגב, מייד שניהם מסכימים. מסמיכים את אורי אריאל ואת השר כהן, איך לטפל, איך לצמצם, איך להפקיע יותר, איך להקשות את חייהם הקשים ממילא של האזרחים הערבים בנגב, איך לחנוק. חונקים אותנו, עוד ועוד. עד כמה אנשים יכולים לסבול? ובאו עם מרץ חדש לממשלה, לא להגן על האזרחים, לא להגן על זכויות אדם, מצפצפים על הכול: אלה ערבים, אלה בדואים, אפשר לדפוק אותם, מי הם בכלל? מי סופר אותם? ועכשיו, היום, מחליטה הממשלה פה-אחד לאשר את הצעת בגין, אבל יש הסכם לא כל כך סודי בין שני המאורות – בין מפלגתו של לפיד ומפלגתו של בנט – להקשות יותר את התנאים, להפקיע יותר קרקעות. הם קוראים לזה: לצמצם את שטח הקרקע שמוצע לערבים במסגרת ההסדר, לצמצם את השנים, להקשות. אתה, שנתיים לא הגשת, שלוש שנים, ראחת עלכּ, הלך עליך, אתה לא יכול, אתה מאבד את הזכויות שלך. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אתה לא מסכים להסכם בגין? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני לא מסכים. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> נו, אז מה? אז – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> עכשיו הם רוצים לאפשר עוד יותר. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – אולי היינו מוצאים רוב – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני רק יודע, בגין מציע 70 מלקות – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – אולי היינו מוצאים רוב להסכם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – הם מציעים 200 מלקות, אז מה, אני אגיד שהם יותר – שבסדר? אני לא מסכים, לא ל-70 ולא ל-200. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אבל זה חושף את פרצופם. אני ציפיתי, לפחות עם רוח חדשה – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אתה מסכים רק שיוציאו את היהודים מהנגב. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – יכול להיות שיתנגדו, שיגידו שצריך הסדר טוב יותר. אני, אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר חבר הכנסת ריבלין, אני עד, על הבמה הזאת, כשאתה ישבת כאן עשרות פעמים, לפני פראוור ולפני בגין, אני הצעתי. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> ואני אמרתי לך, אל תתנגד, משום שזה הסכם, זה לא הרע במיעוטו, אלה הם הדברים שאנחנו צריכים סוף-סוף – היישוב הבדואי בישראל ומדינת ישראל – להגיע להבנה, ואמרתי, זה הדבר הכי טוב – פעם ראשונה שממשלה באמת הציעה הצעה שהייתה כזו שהיה אפשר לקבל אותה. אבל גם זה אתה לא רצית. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> למרות – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אתה רוצה שלא יהיו יהודים בנגב, את זה אני מבין. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני לא אמרתי זאת. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אני יודע שלא אמרת. אני אומר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני לא אגיד זאת, ואני לא חושב ככה. יש לי תכונה רעה – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אבל, אבל – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – חבר הכנסת ריבלין, אני אומר מה שאני חושב. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אה, מאה אחוז. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני אומר מה שאני חושב. אל תשים את המילים בפי. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אני אמרתי רק את המילים שלי. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני לא רוצה שיהיו מתנחלים, אני אומר את זה מעל כל במה. אני מעולם לא אמרתי – אני רוצה חיים משותפים של הילדים שלי ושלך. <נחמן שי (העבודה):> גם הוא רוצה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יש לי חזון של חיים בצוותא, בשלום, בדו-קיום, בשוויון, ללא הגמוניה של צד אחד על השני. זו הדרך שלי, זו דרך הנאורות – – <נסים זאב (ש"ס):> עם ממשלה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – אני לא חשוך כמו כמה חברי כנסת פה. אני חלק מהאנושות הנאורה – – <קריאה:> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – שמקדשת את האדם וחיי אדם. זה הערכים שלי, ערכים אנושיים, הומניסטיים. אני לא רוצה לדכא אף אחד, אבל אני לא ארשה לאף אחד לדכא אותי. אני זועק את זעקת המדוכאים, המנושלים, אלה שרוצים לעקור אותם. תקשיבו בקולנו, אנחנו נותנים לכם את קול השפיות עכשיו, בואו נשב נדבר, בואו נשב נדבר בלי כפייה מלמעלה, בואו נשב, דרך ההידברות. אבל אם אתה בא לחנוק אותי – אני לא אתן שיחנקו אותי. אני לא אתן שיעקרו את הערבים הבדואים בנגב. תעשו מה שאתם רוצים, תחוקקו כמה שיותר חוקים, לא ניתן לחנוק אותנו. זה פשע לחנוק אותנו. אני יודע שאומרים, אתם צועקים, אתם זה; כי אתם חונקים אותי, לא נותנים לנו לנשום. אנשים יושבים מאות שנים על הקרקע שלהם. אתם אומרים, אתם לא מוכָּרים, תעקרו אותם, טרנספר. להמשיך מה שהיה ב-1948, עוד – נכבה חדשה, לא ניתן עוד נכבה בנגב. אנחנו ניאבק מאבק צודק, צודק מאין כמוהו, וכל אדם בעל מצפון בכנסת הזאת צריך לעמוד לצדנו. אנחנו זועקים את זעקת המדוכאים, שרוצים חיים נורמליים, שרוצים לחיות על הקרקע שלהם. אנחנו לא רוצים – לא באים לתקוף אף אחד – לדכא אף אחד, אבל לא ניתן שמישהו ידכא אותנו וינשל אותנו ויעקור אותנו מהקרקע שלנו. אתם פותחים פצע פתוח כאן; אלה שנעקרו, אנחנו מכירים את ההיסטוריה, את הנכבה; נעקרנו ב-1948, לא ניתן לכם לעקור אותנו פעם נוספת, אפילו אם העקירה באה עם חיוך – חיוך של קוזקים, של מדכאים, של מנשלים, של גנבים, עם עניבות של בני-תרבות, גנבים בני-תרבות, מנשלים בני-תרבות, מפציצים בני-תרבות. והאדם המנושל, המדוכא, הוא רק צועק – – – <נחמן שי (העבודה):> הגזמת. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני לא הגזמתי. <נחמן שי (העבודה):> הגזמת. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תעמוד לצדי. תעמוד לידי להפקעה בנגב – – <נחמן שי (העבודה):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – עם העניבה שלך. <נחמן שי (העבודה):> בלי העניבה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> עם העניבה שלך. <נחמן שי (העבודה):> אל תגיד מפציצים – – – לאט לאט. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אני אומר לך שרוב הבדואים רוצים במתווה – יכול להיות בשיכון כזה או אחר – רוצים במתווה בגין. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא נכון, אדוני. לא נכון. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> גולדברג אתם מסכימים? <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא נכון. לא נכון. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אתה, אתה אל תאמר לי, אתם הפסדתם גם בבחירות נגד זה. <קריאה:> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני – כבוד היושב-ראש – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אני נפגשתי אתם. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא, זה לא נכון. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא נכון. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> עכשיו, היום הממשלה החליטה מה שהחליטה – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אוקיי. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – אני קורא לממשלה לחזור בה, לא להביא את החוק הזה. ואנחנו, כהנהגת הציבור הערבי, מוכנים לשבת עם הממשלה ללא תנאים מוקדמים, בלי כפייה. את הבעיות בנגב אפשר לפתור. אנחנו רוצים – מי אמר לך שאנשים בנגב רוצים לחיות בלי חשמל, בלי מים, בלי בית-ספר צמוד, בלי גן-ילדים, בלי מרפאה, צריכים לנסוע על כל דבר עשרות קילומטרים, מי אמר? אנחנו רוצים חיים נורמליים. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> עכשיו יהיו. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתם לא נותנים לנו. לא מכירים בכפרים האלה. הם קיימים לפני מדינת ישראל. צריך לשאול את הכפר הזה אם הוא מכיר במדינת ישראל. הוא קיים לפני המדינה. יש גבול. אנחנו שואבים את כוחנו ממקור עיקרי אחד, כבוד היושב-ראש – שהצדק אתנו, שהאדמה שלנו, שהכפרים האלה שלנו, ולא ניתן שיעקרו אותנו. אנחנו לא רוצים עימותים – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – לא רוצים התנגשויות, אבל אל תדחפו אותנו לשם, אל תדחפו אותנו לפינה, אל תחנקו אותנו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תורידו את הידיים שלכם מהגרון שלנו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. ישיב לכל המציעים, על כל ההצעות לסדר-היום, סגן השר אופיר אקוניס. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני הייתי רוצה, אדוני היושב-ראש, מכיוון שזה המבחן הראשון של הכנסת הזאת ושל האופוזיציה, בראשית הדברים להביע הערכה לסיעות האופוזיציה, שגילו אחריות ובעצם ממשיכות את המסורת בבית הזה, המסורת הנהוגה – ציינת את זה, חברת הכנסת זנדברג – שכאשר ראש הממשלה נמצא, אדוני היושב-ראש, בשליחות ממלכתית בנכר, בחוץ-לארץ, אין הצעות אי-אמון בממשלה. אני מעריך את זה שלא שברתם את המסורת הזאת. אני רוצה להגיד לכם שהצלחתו של ראש הממשלה במסעו החשוב לסין היא הצלחתה של המדינה כולה, לא של הקואליציה ולא של האופוזיציה. לפני שאני אשיב – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – חוק המשילות. אתם לא החזרתם במשחק הוגן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כי זה לא – כי זה לא חלק מהמסורת. <תמר זנדברג (מרצ):> זה כן? זה כן? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הצעות חוק פרטיות, גברתי, ממשיכות כתקנן, כסדרן, בימי רביעי, אבל הצעת אי-אמון – – – <תמר זנדברג (מרצ):> זה נושא שנוי במחלוקת. זו הצעה קונסטיטוציונית – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אענה לך גם על העניין הזה. אדוני, אני רק – אי-אפשר כמובן שלא לגנות את האיום באלימות של חבר הכנסת זחאלקה, שמזהיר אותנו שאם תתקבל החלטה דמוקרטית – אפילו אני לא יודע אם אני שלם אתה מבחינתי, אבל אנחנו מחויבים כולנו לחוק ולשלטון החוק. אדוני היושב-ראש, אם החוק הזה של הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב יעבור ברוב קולות חברי הכנסת, בוועדות ואחר כך במליאת הכנסת, עם שינויים, כפי שבדרך כלל הכנסת מכניסה בהצעות חוק ממשלתיות, אני חושב שהאיום באלימות, חבר הכנסת זחאלקה, הוא מיותר, הוא מגונה, ואני מציע לך למצוא את ההזדמנות לחזור בך. אני מעריך, כפי שאמר יושב-ראש הבית לשעבר חבר הכנסת ריבלין, שמעבר לכל האיומים, שגם אתה איימת פה, והצעקות בקול רם, של פשוט שימוש בכלים אלימים, אני מעריך שרוב המתיישבים הבדואים בנגב ירצו בכך, משום – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הם לא תושבים, הם לא – – – <באסל גטאס (בל"ד):> הם עם הילידים. <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> האזרחים הבדואים – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אני אומר, הנה, האזרחים, אזרחי ישראל הבדואים בשטחי הנגב, ואגב, עמדו – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל):> אני משם. אני משם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מצוין. – – – עמדו במבחנים קשים מאוד – תסלח לי בבקשה – גם כאשר ישראל שילמה מחיר כבד מאוד על השלום עם מצרים, ונסוגה לקו הבין-לאומי, והיו צריכים לקיים שינויים בהתיישבות הבדואית בסוף שנות ה-70, בממשלתו, אדוני חבר הכנסת ריבלין, הראשונה של מנחם בגין, עשו את זה בהידברות. כאן מציע השר בגין, השר לשעבר, את המתווה, ולא הייתה אלימות, והכול בא על מקומו בשלום, ואתם תמשיכו להיות אזרחים שווי זכויות במדינה הזאת, רק בלי אלימות ובלי איומים – ואיומים מחבר כנסת; חבר עומד בפרלמנט, אדוני היושב-ראש, מזכיר – מספר על הנכבה – הנכבה הערבית, מה שהוא קורא; אני לא רוצה לדמיין מה היה קורה במצב הפוך, אם חלילה התנועה הציונית הייתה מפסידה ב-1948 לא היו בכלל מדברים על נכבה. אלוהים יודע מה היה קורה פה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא הייתה מפסידה. בשביל מה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון, באמת, לא, רק לחשוב, רק לדמיין, אדוני חבר הכנסת ריבלין. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא הייתה סכנה כזאת. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> זה היה אסון גדול לפלסטינים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא נמאס ללעוס את המסטיק הזה? זה כבר מסטיק – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> זה נכון מאוד, היום אנחנו כולנו אזרחים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה, חבר הכנסת ברכה, יכול שלא ללעוס את המסטיק הזה. למסטיק הזה קוראים הנרטיב הציוני, ואם תרצה בכך או לא תרצה בכך אתה יושב בכנסת ישראל, וזוהי מדינתו של העם היהודי, והיא מדינה דמוקרטית. ובשם הדמוקרטיה אתה עולה לדוכן הזה ומשמיץ את מדינת ישראל. בשם הדמוקרטיה. ואנשים כאן נאבקים כדי שתבוא ותאמר את דבריך, אתה וחבר הכנסת זחאלקה וחברי כנסת אחרים שהם מיעוט של אזרחי ישראל. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> רק תחזיר את הקרקעות שלנו. רק תחזיר את הקרקעות שלקחת ממני. קח את הדמוקרטיה שלך, תן את הקרקעות בחזרה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> א. לא אקח את הדמוקרטיה, משום שהדמוקרטיה – עם כל הכבוד, הדמוקרטיה איננה שלי. חבר הכנסת זחאלקה, היא הדמוקרטיה שלי, היא גם הדמוקרטיה שלך. ולגבי האדמות, תעשה בדיקה, פעם אחת תהיה ישר עם עצמך, תעשה בדיקה היסטורית ותבדוק היטב, שעל כל מה שאתם מכנים הקמתו של יישוב ערבי – זה היה יישוב ערבי שהוקם על חורבותיו של יישוב יהודי. תעשה את הבדיקה הזאת. בדוק. <עפו אגבאריה (חד"ש):> 2,000 שנה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מאה אחוז, חברים, זה בדוק. <עפו אגבאריה (חד"ש):> 2,000 שנה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון, הרבה זמן, אתה צודק. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אין ואקום בעולם. על 2,000 שנה אתה מדבר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אכן, זה הרבה זמן. אכן, זה הרבה זמן. הרבה הרבה לפני ההתיישבות הערבית בארץ-ישראל. אדוני, אחרי הדברים הללו וההערכה לאופוזיציה, שבהחלט שמרה על המסורת של משיכת הצבעות אי-אמון, יש דבר אחד שאני בכל זאת מתקשה להבין בהצעות השבועיות, גם בהצעות שהפכו להצעה לסדר-היום, וזה אגב כל שבוע אותו דבר: כישלון הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי. ואני פשוט לא מבין איך אתם, חבר הכנסת הרצוג, כבר הספקתם – איך אתם כבר יודעים שהממשלה נכשלה. <יצחק הרצוג (העבודה):> לא שמעת את הנאום שלי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שמעתי את נאומך מצוין, ואתם כל שבוע מדברים על כישלונה של הממשלה בכל התחומים, ואני עוד לא מבין – ואתם תהיו ישרים עם עצמכם – איך שופטים ממשלה חודש וחצי לאחר כינונה, חודש וחצי לאחר תחילת כהונתה. <איציק שמולי (העבודה):> המע"מ הוא ביוני, אופיר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל אתם אומרים שהממשלה נכשלה בכל התחומים, והממשלה – אתה יודע, ניתנת בדמוקרטיה הבין-לאומית הזדמנות של מאה ימי חסד, ואתם לא נתתם אפילו יום אחד של חסד. מן היום הראשון – – – <איציק שמולי (העבודה):> אתה בעד להעלות את המע"מ ביוני או לא? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מן היום הראשון שבו אתם קיבלתם את תפקידכם החשוב כסיעות האופוזיציה, קבעתם שהממשלה נכשלה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל אנחנו, אדוני, גם חייבים כמה תשובות לסיעות האופוזיציה, ראשית בעניין המדיני: מדיניות הממשלה היא מאוד ברורה. אני אומר את זה גם על רקע יוזמות קטאריות או יוזמות ערביות אחרות. המדיניות הישראלית היא מאוד ברורה: אנחנו מוכנים לחזור מייד לשולחן הדיונים. אבל הבסיס לשיחות הוא שהן תתקיימנה ללא התניות. ישראל אומרת כן למשא-ומתן ישיר, וישראל אומרת לא לתנאים מוקדמים. בכל מקרה, אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת לא תקבל מצב שבו ישראל תחזור לגבולות הבלתי-אפשריים של קווי 1967, שהם גבולות שאינם בני-הגנה. אני חושב, אדוני, שאין בעולם כולו אומה שהייתה מסכנת את ביטחונם של מיליוני תושביה בנסיגה לגבולות שאינם בני-הגנה. אבן יסוד נוספת במדיניות הממשלה – שמירה על ביטחונם של אזרחי ישראל. ביצור הביטחון הוא הדבר החשוב ביותר, משום שאם אין חיים לא תהיה לנו הפריבילגיה להתווכח, חבר הכנסת שמולי, על איכות החיים, ואנחנו הודענו שנעשה את הכול כדי לשמור על ביטחונם של אזרחי ישראל. אדוני היושב-ראש, אינני יודע מי פעל בסוריה. דבר אחד ברור, אזרחי ישראל ניצלו בשנים האחרונות, בעשורים האחרונים, מרעיונות הכזב של השמאל, כאילו נסיגה מרמת-הגולן לקו הכינרת הייתה מביאה שלום. אבוי לנו, אוי ואבוי לנו, למדינת ישראל כולה, אם היינו עושים את מה שהצעתם לנו, ובאיזה מצב היינו מוצאים את עצמנו, במצב שאיש – איש איננו יודע מה ילד יום בסוריה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אמרו את זה גם על מצרים ועל סיני, ויושב-ראש המפלגה שלך עשה את הדבר הכי טוב בהיסטוריה כשהוא עשה שלום עם מצרים. אנחנו מכירים את ההפחדות האלה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני קצת מתפלא עליך, אם אתה ער למה שקורה – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אני לא בעד נסיגה מהגולן, אבל להפחיד את הציבור – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – אם אתה, חבר הכנסת בר, ער למה שקורה באזורנו בשנים האחרונות. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אני ער. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נו, אז אני בטוח שגם אתה הגעת למסקנה הנבונה הזאת. אדוני היושב-ראש, כפי שאמרתי, אינני יודע מי פעל בסוריה. דבר אחד אנחנו יודעים בוודאות, סוריה היא היום הבנק שממנו מקבל ה"חיזבאללה" את הנשק שלו. חברת הכנסת זנדברג – חייב להתייחס גם לדברייך בתחילת הישיבה הזאת, ובלי להיכנס לפרטי הצעת החוק, משום שהחוק הזה יגיע לדיונים מסודרים בקריאה הטרומית בוועדת החוקה, חוק ומשפט, ואחר כך בהכנה לקריאה שנייה ושלישית. שמעתי את נאומך, ואני מתפלא לשמוע שאת חושבת שאין בעיית משילות בעקבות שיטת הבחירות שלנו. אני לא רוצה לדבר כאן על הפרטים של הצעת החוק, משום שאותם יציג חבר הכנסת דודו רותם, אבל ברור כשמש, חברת הכנסת זנדברג, שיש בעיה, בעיית משילות, במדינת ישראל שנים ארוכות. ואגב, הוויכוח הזה על המשילות איננו ויכוח מפלגתי, הוא חוצה מפלגות. יכול להיות שבמפלגתך יהיו כאלה שיאמרו את זה, שיאמרו שיש בעיית משילות, ואחרים שיאמרו ההפך, וגם במפלגתי, דרך אגב. יכול להיות שבמפלגת העבודה יהיו שירצו בחוק הזה ויהיו שלא ירצו בחוק הזה. <תמר זנדברג (מרצ):> חופש הצבעה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> משום שהחוק הזה – תני לנו. את ענייני הקואליציה נדמה לי שאנחנו מנהלים די טוב, אם תרשי לנו להמשיך. <תמר זנדברג (מרצ):> אז בבקשה, אין בעיית משילות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כאשר תהיי יו"ר הקואליציה, אם אי-פעם תהיי יו"ר הקואליציה – אני לא יודע אם זה יקרה בדורנו, אינני יודע – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הכול יכול להיות. <תמר זנדברג (מרצ):> השלטון לא ניתן לכם מהשמים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון, אמרתי. אני מסכים אתך. אמרתי שאם חברת הכנסת זנדברג אי-פעם תהיה יו"ר הקואליציה, היא תיתן לחברי הקואליציה הנחיות כיצד להצביע, מה להצביע בעד ומה נגד ועל מה היא תיתן חופש הצבעה. אני רוצה לומר לך, אבל, דבר אחד, שדווקא חבר הכנסת בר אמר: תפסיקו עם ההפחדות וכדומה; הוא התייחס לעניין המדיני. ואני אומר לכם בעניין החברתי הפנים-ישראלי: תפסיקו עם ההפחדות. לא כל הצעת חוק היא מייד פאשיסטית, היא מייד סותמת פיות, היא מייד מבטלת את המיעוט. אני שמעתי אותך ואת טיעונייך. לא כל הצעת חוק שמגיעה ואינה ברוח של תפיסות מרצ או מפלגת העבודה או האופוזיציה היא מייד הצעת חוק פאשיסטית. <תמר זנדברג (מרצ):> לא אמרתי פאשיסטית – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אדוני השר הנכבד, לא כל דבר הוא פאשיסטי – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – אבל יש חוקים שמדברים בעד עצמם. בטח שלא כל דבר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בהחלט. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אלא אם כן הוא במידה רבה בולשביקי. <היו"ר יצחק וקנין:> אני חייב להתערב פה בדיון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בבקשה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני רוצה להתערב בדיון. <תמר זנדברג (מרצ):> אני לא אמרתי פאשיסטי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אם לא אמרת את המילה "פאשיסטי" אני מתקן. <היו"ר יצחק וקנין:> לא לא, ההפך, אני רוצה לחזק את דבריך, אדוני חברי היושב-ראש לשעבר של הכנסת. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני רוצה להגיד שגם אופיר אקוניס, סגן השר, ישב אתנו בנשיאות תקופה ארוכה מדי יום שני. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון. <היו"ר יצחק וקנין:> וההתלבטות הגדולה שלנו הייתה האם לבטל את יום שלישי, שכמעט לא מגיעים לפה, גם השרים וגם חברי הכנסת. אם אנחנו נמשיך את המציאות הזאת, של גם להוריד את הצעות האי-אמון, שזה נותן איזו חיות לכנסת, אנחנו נהרוג גם את יום שני, ואני לא יודע לאן נגיע בסוף. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> למה, אדוני היושב-ראש, למה יום שני? 61 חברי כנסת יחליטו מתי מכנסים אותה. למה יום שני? פעם בשנה, מה קרה? <היו"ר יצחק וקנין:> נכון. אני חושב שהדבר הזה הוא לא פרלמנטרי, וצריך לשקול את זה לעומק, רבותי, כי היום אתם פה, מחר אתם במקום אחר, והגלגל מסתובב מהר. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אדוני סגן השר, ציטטת אותי – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כפי שאמרתי בתחילת הדברים, חבר הכנסת בר – לא בכדי אמרתי את המשפט שאמרתי; אני בורר את מילותי בעברית – אני מקווה – הסבירה שלי בצורה די טובה. אמרתי "בלי להיכנס לפרטי החוק", ואמרתי גם שגם בליכוד, כפי שאני מעריך שגם בעבודה וגם במרצ ובסיעות אחרות, יכולים להיות חילוקי דעות לגבי סעיפים בחוק המשילות. ולכן יש לשמחתנו – הדמוקרטיה הטובה שלנו, חבר הכנסת זחאלקה, תביא את הצעת חוק המשילות, אדוני היושב-ראש, לקריאה טרומית, ולאחר מכן להכנה לקריאה ראשונה, ולאחר מכן תחזור להכנה לקריאה שנייה ושלישית, ואני בטוח שהכנסת הזאת תוציא חוק טוב ככל – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אלא אם כן היא תיפול. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אלא אם כן, כמובן, תיפול, שגם זה דבר סביר ולגיטימי. לא הייתי רוצה שהצעות חוק של הקואליציה תיפולנה, אבל בוודאי יוכלו להיכנס בהן שינויים, כפי שמתקיים בכל הצעת חוק ממשלתית. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> למה הממשלה מתערבת? ככה זה נהוג – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מודה לסגן השר. מה אתה מציע? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אם המציעים רוצים לקיים דיון במליאה בעקבות הצעותיהם, או רוצים להעביר לוועדה, לנו אין התנגדות – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כל הזמן – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אנחנו מסכימים להצעות המציעים בעניין הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי המציעים – חברת הכנסת תמר זנדברג, את רוצה שיתקיים דיון במליאה בנושא שהצעתם היום? או בוועדה? <תמר זנדברג (מרצ):> בוועדה. <היו"ר יצחק וקנין:> אתם רוצים לוועדה. אין התנגדות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הממשלה לא מתנגדת. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> עמדה נוספת, רבותי? אתה רצית עמדה נוספת. רבותי, בפעם הבאה להודיע לנו בזמן על עמדה נוספת, כדי שנוכל – חבר הכנסת באסל גטאס. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא לא לא, עמדה נוספת זה מהצד. מהרמקול, אדוני, לא מעל הדוכן. יש לך דקה, אדוני. נא לפתוח לו את המיקרופון. <באסל גטאס (בל"ד):> אני מתפלא שגם אנשים משכילים וראויים והגונים כמו רובי ריבלין – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא לא לא – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – מדברים בעניין הנגב מתוך אי-ידע, ואפילו הייתי אומר – בלי לפגוע – בורות. זה מה שקורה בציבוריות הישראלית בכל מה שקורה בנגב. מישהו כמו אברי גלעד יורד לשם, ועושים לו, ארגון ימני קיצוני, סיור, והוא חוזר ואומר שהבדואים משתלטים על אדמות המדינה. אז, רבותי, כולם תקשיבו – רובי, תקשיב. רובי, תקשיב שנייה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת רובי ריבלין, הדובר מבקש שתקשיב לו. <באסל גטאס (בל"ד):> כל התביעות שהגישו הבדואים בנגב מתייחסות ל-650,000 דונם, שזה פחות מ-5% מ-12 מיליון הדונם שזה שטח הנגב. אז, רבותי, כל הדרישות ההיסטוריות והזכויות שהבדואים מבקשים מתייחסות ל-650,000 דונם. אני רוצה להגיד שאיש הגון כמו אלי עצמון, מומחה לקרקעות, ניהל את הרשות לקידום הבדואים בנגב, הוא בעצמו אומר שאי-אפשר לקחת 70,000 בדואים לבתי-משפט ולתבוע אותם על החזקה בקרקעות, ואומר שבית-המשפט זה לא הפתרון לסוגיה הזאת – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <באסל גטאס (בל"ד):> – – וגם חוק פראוור זה לא הפתרון לסוגיה הזאת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. רבותי, חבר הכנסת מוחמד ברכה, עמדה נוספת. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בואו לרגע נתנתק מהדמגוגיה של הקואליציה, כשמדובר על משהו שכואב וכשמנסים לקחת את העניין למקום של "מי מאיים על מי". בעניין של תוכנית פראוור, שאושרה היום בוועדת השרים – פה-אחד, למרבה הצער; לא היה קול שפוי אחד שיגיד לא. יש פה הכרזת מלחמה על אזרחותם ועל קיומם של האזרחים הערבים בנגב. מדובר על נישול של כחצי מיליון דונם שהיו נחלתם במשך דורי דורות, וטרנספר – אין מילה אחרת, רבותי, אין מילה אחרת – טרנספר של 30,000 עד 35,000 תושבים מבתיהם. אפילו הממשלה – והתוכנית – לא טרחה לומר לאן רוצים להעתיק אותם. היו זמנים שהיו נותנים צווים להוציא אנשים ממקום מסוים, אבל אמרו להם לעבור למקום אחר. פה זורקים באוויר 30,000–35,000 אנשים, מנשלים מחצי מיליון דונם. תעזבו את הרטוריקה הזולה כאן, מי מאיים על מי. מי שמאיים זה המדינה, שמאיימת על אזרחיה הערבים בנגב. הדבר הזה – חבר הכנסת ריבלין, הדבר הזה לא יעבור ככה – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – זה לא יהיה החלטה – ואתה התערבת כשהיית יושב-ראש הכנסת, ואתה מעורה בעניין. פה מדובר על קיום, רבותי, על קיום, לא על הטבה כזו או אחרת. לכן, סגן השר אקוניס, בסדר, אתה צריך למלא את התפקיד הרטורי שלך, תמלא אותו איך שאתה רוצה, אבל אני אומר לך בשקט ובהגינות ובהוגנות: הדבר הזה לא יעבור לסדר-היום. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא יעבור לסדר-היום. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אם כן, גם סגן השר הציע לוועדה, וגם המציעים מסכימים לוועדה. <יצחק הרצוג (העבודה):> על מה הוועדה? על איזה ועדה? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – הוגשו הצעות שונות. אי-אפשר – – – <קריאה:> זה מליאה. <היו"ר יצחק וקנין:> אתם רוצים להעביר את זה למליאה, רבותי? אז אני אעשה שתי הצבעות, אין לי בעיה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, גם במליאה מבחינתי. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> רק במליאה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אם בוועדה, איזה ועדה תדון בנושאים האלה? אז למה להסכים לזה? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> בקריאה ראשונה – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> רובי, לאן להעביר – – – <נחמן שי (העבודה):> שוועדת הכנסת תחליט. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, מאחר שזה כמו כל הצעה לסדר-היום, זה חמישה מציעים – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> הם רוצים להעלות לסדר-היום. <היו"ר יצחק וקנין:> – – הנושא הזה יבוא לוועדה, אנחנו נצביע, וועדת הכנסת תחליט לאיזה ועדה לקחת את הנושא. רבותי – – <איתן כבל (העבודה):> מליאה. <היו"ר יצחק וקנין:> – – מי מבקש מליאה? <מוחמד ברכה (חד"ש):> המציעים מבקשים מליאה. <יצחק הרצוג (העבודה):> מליאה. <היו"ר יצחק וקנין:> כי תמר זנדברג ביקשה ועדה, אתם מבקשים מליאה. רבותי – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – הפחונים, כל הפחונים הסוציאליסטיים לא עשו אפילו עשירית ממה שמתווה פראוור נותן. עשירית. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אתה לא צריך לנגח אותנו. אין אותם סוציאליסטים שאתה קורא להם סוציאליסטים. אלה במפלס השני מבחינתי. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני לא אמשיך את הדו-שיח. חבר הכנסת ברכה, מאחר שחלק מהמציעים רוצים מליאה וחלק מהמציעים רוצים ועדה – או שאתם מתאחדים – – – <חנא סוייד (חד"ש):> אתה יכול לעשות אחת-אחת. <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא יכול לעשות אחת-אחת, אני יכול לעבור להצבעה. מי בעד – זה מליאה, מי נגד – זה יהיה ועדה. <תמר זנדברג (מרצ):> לא לא, אז רגע. מי מהמציעים רוצים – – – <קריאה:> תמר, זה לא משנה – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> בעד זה ועדה. לוועדת הכנסת. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי – – <קריאות:> – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> כל המציעים מסכימים למליאה. <היו"ר יצחק וקנין:> – – כולם רוצים מליאה. אם כן, רבותי, כל המציעים רוצים מליאה. מי בעד? מי נגד? מי שבעד זה מליאה, מי שנגד זה הסרה, רבותי. מי שבעד – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, ההצבעה כבר עובדת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 33 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 33 בעד. רבותי, אם כן, הנושא יועבר לדיון במליאת הכנסת באחת מישיבותיה הקרובות. תודה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 75 והוראת שעה), התשע"ג–2013; הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תיקון מס' 12), התשע"ג–2013; הצעת חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 עד 2012 ולשנת 2013 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3) – שהחזירה ועדת הכספים. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת חנא סוייד בנושא: הצפת עמק בית-נטופה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק הקרן לניהול הכנסות המדינה מהיטל על רווחי נפט, התשע"ג–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/757).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הקרן לניהול הכנסות המדינה מהיטל על רווחי נפט, התשע"ג–2013, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא יכול להתאפק ולא להעיר את תשומת לבו של חבר הכנסת בוז'י הרצוג. בוז'י, דקה. שוב מע"מ, פירות, ירקות, שוב חלקי מידע בתקשורת. די, חודש וחצי אנחנו נחשפים לזה. עוד כמה ימים יונח החוק כמו שהוא, ואז באמת תוכלו לראות מה יש בו ומה אין בו. הרי זה שוב חרושת של שמועות – – – <איציק שמולי (העבודה):> אז תגיד שאתה נגד. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה לא חייב להגיב. <איציק שמולי (העבודה):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבר הכנסת איציק שמולי – – <איציק שמולי (העבודה):> כמו שאתה לא יכול להתאפק, גם אני לא יכול להתאפק. תגיד שאתה נגד. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, נא לא להפריע. אנא מכם. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – ממך אני בוודאי ובוודאי לא מקבל הוראות, ידידי. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מיקי לוי, אתה מתכוון להעלות את הצעת חוק התקציב? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בוודאי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק שלפנינו. הצעה זאת מבקשת להקים קרן לניהול הכנסות המדינה מתקבולי הגז שעליהם החליטה ממשלת ישראל בעקבות תגליות הגז המשמעותיות מהשנים האחרונות במרחב הימי שלחופיה של מדינת ישראל. אל הקרן יועברו הכנסות המדינה מתקבולי הגז, וממנה יועבר לאוצר המדינה סכום הקצאה שנתי בסדר גודל של מספר אחוזים משווי הקרן כמפורט בסעיף 36(א) לחוק כתקציבים שיהיו צבועים למטרות כלכליות, חברתיות וחינוכיות בלבד כפי שתחליט הממשלה. חשוב לציין כי חוק זה מהווה חלק בלתי נפרד ממסקנות ועדת ששינסקי שאותן אימצה ממשלת ישראל ביום 23 בינואר 2011. כדי לקבוע את עקרונות המדיניות להשקעה של הקרן, לרבות רמות הסיכון, אופק ההשקעה, רמת הנזילות ועוד, מוצע בחוק להקים מועצה בת שבעה חברים שבראשה יעמוד שר האוצר. כמו כן, תחתיה תוקם ועדת השקעות שתקבע מדיניות השקעה מפורטת לקרן. כל זאת כפוף לוועדת ביקורת שתפקח על תקינות פעולתם של מוסדות הקרן. הקרן, אדוני היושב-ראש, תפעל בשקיפות על-פי כללי ממשל תאגידי מתקדמים בהתאם למקובל בעולם. בבקשה? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מי יעמוד בראשה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> שר האוצר. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מי הם חברי הוועדה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> שבעה שייבחרו. עדיין לא נסגר. יש לציין כי בהצעת החוק הובאה בחשבון אפשרות של מקרי חירום כגון מלחמה או אסונות טבע, חלילה, שבגינם תוכל המדינה ללוות כסף מהקרן בפרוצדורה מיוחדת תחת אישור הממשלה וברוב של חברי הכנסת. הדבר לא יהיה נתון רק להחלטת הממשלה, אלא להחלטה של רוב חברי הכנסת. הכבלים הקשיחים הללו הושמו בכוונה כדי למנוע מצב של שימוש בכסף לצורכי התקציב היומיומי; שהרי כולנו מבינים את כוחה של הפוליטיקה היומיומית, והפיתוי לעשות שימוש בכסף זמין שכזה לצרכים שתמיד קיימים ואף פעם לא מסתיימים. אדוני היושב-ראש, חובה עלינו להביא בחשבון, כפי שעשינו בהצעת החוק, כי תגליות הגז הללו והכסף שבצדן טומנים בחובם סכנות כלכליות שעלינו להיות מודעים להן מבעוד מועד. אחת הסכנות האפשריות מכונה "המחלה ההולנדית". בהולנד ממש כמו בישראל נתגלה בסוף שנת 1959 גז בהיקפים גדולים, ובשנות ה-60 החל לזרום כסף זר רב לקופת המדינה כתוצאה מייצוא הגז מהולנד לארצות חוץ. מובן שהזרמה זו הובילה לחיזוק המטבע המקומי בצורה חדה ומהירה מדי. המשק ההולנדי המקומי נפגע כתוצאה מירידה בתחרות של התעשייה המקומית – מה שהוביל לירידה ביצוא ולעלייה באבטלה. חברי חברי הכנסת, גם ישראל איננה חסינה מפני מצב זה. עלינו למנוע מצב שבו מציאת מאגרי הגז תוביל לייסוף חד בשקל, תפגע ביצרנותו של המשק הישראלי ותביא עד מהרה לפגיעה ביצוא שמהווה כיום למעלה מ-35% מהתמ"ג. כדי לטפל במחלת העשירים הזאת שאנו עלולים להיפגע ממנה, יש לקחת את הדוגמה הנורבגית דווקא. דוגמה זו הפכה את הנפט ואת הגז בשטחה למקור של צמיחה ורווחה וכמודל בריא להתנהלות. לפני כ-30 שנה הקימה נורבגיה קרן להכנסות מההיטלים על רווחי נפט וגז. כאשר נתגלו מרבצי הנפט והגז שלה היא הקימה מייד קרן כדי לעשות שימוש מושכל ברווחים שיושגו כתוצאה ממכירתו של הנפט החוצה. קרן זאת צברה מאז ועד היום למעלה מ-680 מיליארד דולר שמושקעים במניות ובחברות שונות ברחבי העולם, ובמקביל מחזירה למדינה 4% ריבית בכל שנה לטובת הוצאות רווחה. בדומה לקרן הנורבגית, ברחבי העולם יש למעלה מ-5 טריליון דולרים המנוהלים בקרנות כגון אלה. אנו, מדינת ישראל, מבקשים ללמוד מהניסיון הבין-לאומי הרב שנצבר בנושא זה ולהקים קרן דומה בישראל. חברי חברי הכנסת, לכולנו ברור כי משאבי טבע כמו נפט וגז הם מצרך מתכלה. מה לעשות – בסופו של דבר הם מתכלים ונגמרים. ככאלה הם אינם קניין השייך רק לדור שלנו ולתקופתנו אנו, אלא שייכים גם לדורות שיבואו אחרינו. כמי שזכו לממש את משאבי הטבע בתקופתם יש לנו אחריות גם לילדינו, לנכדינו ולילדי נכדינו. הרעיון המרכזי שעומד מאחורי הקמת הקרן ודרך ניהולה הוא בפירוש סלילת תשתית כלכלית לדורות הבאים ועמידה בהתחייבות הבלתי-כתובה והטבעית הזאת. הקמת הקרן תאפשר לנו ליהנות, ללא ספק, מהתמלוגים על הכספים שיגיעו למטרות רווחה וחינוך בשנים הקרובות; אך גם לדאוג לדורות הבאים ולשמור באמצעותה על חוסנה הכלכלי של מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כולנו יחד למען הדורות הבאים, ילדינו שלנו, של כולנו, למען חוסנו של המשק הישראלי והייצור המקומי, אני מבקש מכם לתמוך בהצעת חוק זאת. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. אנחנו פותחים את הדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים – חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. רבותי, אני נותן חצי דקה למי שירצה להירשם ולא נרשם להגיש את שמו למזכירות. במידה שבעוד חצי דקה לא יירשמו אני סוגר את הרשימה. תודה. שלוש דקות לכל דובר, רבותי. חבר הכנסת דב חנין, שלוש דקות לרשותך. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, רבותי השרים וחברי הכנסת, החוק הזה מבחינתי הוא סגירת מעגל. בימיה הראשונים של הכנסת הקודמת אנחנו השמענו כאן בכנסת קול צעקה בעניין השיעור הנמוך של הכנסות המדינה מהגז שהתגלה באותם ימים ליד חופי ישראל. בתחילת הדרך, אדוני היושב-ראש, נדמה היה שהקול שלנו הוא כמעט קול קורא במדבר. אבל למרבה השמחה הייתה התעוררות ציבורית, נוצר מאבק ציבורי. הממשלה הקימה, ועדה, העמידה בראשה את פרופסור ששינסקי. הוועדה עשתה עבודה רצינית. היו דיונים נוספים בכנסת. מאחד הדיונים שהיה בוועדת הכלכלה אפילו עשו הצגה. היא נקראת "אנרגיות טובות", והיא מומלצת לכל המאזינים והצופים שלנו. והיו מאבקים קשים גם בכנסת. בסופו של דבר הכנסת החליטה והכנסות המדינה מהגז עלו. אנחנו רצינו עלייה יותר גדולה, אבל בהחלט הייתה עלייה, ועל העלייה הזאת צריך לברך. אחת הדרישות שלנו במאבק הזה הייתה שהכסף שמתקבל מהגז יעבור לקרן לאומית שתלך להשקעה לטווח ארוך בחינוך וברווחה, ולא ישמש לכל מיני צעדים קצרי טווח וקצרי ראות. הממשלה בזמנו התחייבה לכך, ואני שמח שהיום מובאת הצעת חוק כזו לכנסת. זו בהחלט השלמה של מהלך חשוב ביותר. יש לי כמה הערות על הצעת החוק לגופה, אבל אני אעיר אותן בדיונים בוועדה. אני מנצל את ההזדמנות הזאת כדי לקרוא לנו בכנסת לעשות עכשיו צעד נוסף. כאשר התחלנו במסע שלנו להעלאת הכנסות המדינה מהגז, התמלוגים שמדינת ישראל קיבלה מגז היו 12.5%. לא הסתפקנו בכך. היום התמלוגים שמשלמים על ייבוש ים-המלח, "מפעלי ים-המלח", מגיעים ל-10%, ואת ים-המלח לא צריך היה לחפש כמו את הגז בים. הוא היה שם כל הזמן, שם לא לקחו שום סיכון. צריך להעלות בצורה דרמטית את הכנסות המדינה ממשאבי ים-המלח. 10% בים-המלח. פוספטים – הכנסות המדינה, התמלוגים הם פחות מ-2%. מים מינרליים – שם בכלל אין הכנסות למדינה. המדינה מוכרת לחברות המים המינרליים את המים במחיר שהוא יותר נמוך מאשר המחיר שאנחנו משלמים בברז שלנו. החברות הללו משלמות מחיר של מים לתעשייה על המים המינרליים, שאחר כך אנחנו משלמים עליהם הרבה כסף בבקבוקים. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אנחנו בברז משלמים די הרבה. <דב חנין (חד"ש):> אנחנו משלמים די הרבה. החברות משלמות הרבה פחות, אבל מרוויחות הרבה יותר כשהן מוכרות לנו את אותם מים שהן קונות כל כך בזול. לכן הגיע הזמן גם בתחום הזה, בתחום של משאבי הטבע בכלל, להעלות באופן דרמטי את הכנסות המדינה. בסופו של דבר, כל הדברים האלה שייכים לציבור, צריכים להיות בידי הציבור. אנחנו היינו רוצים שיהיו בבעלות הציבור. אבל גם אם זה לא בבעלות הציבור צריך הציבור לקבל מזה הכנסה יותר גבוהה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, ברשותך, עוד נקודה אחרונה. אנחנו מדברים פה על עניין הגז, ואדוני סגן שר האוצר, לפתח הממשלה עומדת החלטה דרמטית בעלת משמעות כלכלית מרחיקת לכת, וחברתית מרחיקה לכת, וסביבתית מרחיקת לכת, בעניין ייצוא הגז. אם אתם תחליטו לייצא גז מישראל תעשו שגיאה כלכלית, כי מחיר הגז לייצור חשמל בישראל ולתעשייה הישראלית יהיה יותר גבוה. זו תהיה שגיאה חברתית, כי בסופו של דבר עליית המחיר הזו תתגלגל אל הכיס שלנו, הצרכנים הישראלים. וזאת תהיה שגיאה סביבתית, כי בסופו של דבר זה ייצור תעשייה פחות נקייה, ייצור חשמל יותר מזוהם. ולכן אני קורא לכם לא לעשות באותה הזדמנות גם מעקף אנטי-דמוקרטי, ואת כל הדברים האלה להביא לדיון רציני ולהכרעתה של הכנסת. תודה רבה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. תעלה חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת ניצן הורוביץ – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – גם הוא אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – גם הוא אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – גם הוא אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי גם – גם הוא אינו נוכח; חבר הכנסת רובי ריבלין, מהר הגענו אליך. נוכח. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אני לא אאפשר לחברי כנסת שלא נמצאים לדבר אם הם ייכנסו למליאה. אני אומר את זה מראש ככה שלא לגשת אלי. שלוש דקות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> להירשם אפשר? <היו"ר יצחק וקנין:> להירשם – אמרתי שאני סוגר את הרשימה. אבל אני אאפשר לך, אם תרצה, להירשם. אתה נוכח בדיון ואני מכבד את זה, ולכן אני אאפשר. חבר הכנסת סוייד רשום. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> עכשיו זה הזמן שלך או שלי? <היו"ר יצחק וקנין:> אני אוסיף לך דקה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> תודה רבה. אדוני ממלא-המקום הקבוע של יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת יצחק וקנין, אני רוצה מעל במה זו לנצל את הדיון על הצעת החוק ולציין חבר כנסת מהכנסת הקודמת שזכה להיבחר גם לכנסת הזו, חבר הכנסת דב חנין, אשר עמד פה וקרא בקריאה כמעט כנביא שאנשים מסתכלים עליו בעיניים תמהות, שאנחנו צריכים לדאוג לדורות הבאים כאשר אנחנו מבקשים לנצל את משאבי הטבע שאנחנו זכינו להם פה, שהארץ הזאת זכתה להם, ואנחנו הצלחנו לגלות. והנה אני רואה את חזונו מתגשם בהצעת החוק כפי שהעלה אותה כאן והסביר אותה בצורה נמרצת וגם מעולה סגן השר מיקי לוי. אני באמת חושב שהדבר הזה מחייב, וכאשר אנחנו מדברים על משאבים אשר שייכים גם לדורות הבאים, אני יודע את המצוקה הגדולה של האוצר, ולכן לבי כל כך גאה שסגן שר האוצר עומד כאן ומדבר כנציגו של האוצר ואומר: יש לנו מקרים שבהם אנחנו יכולים לצבוע כסף על מנת לאפשר לדור הזה ולדורות הבאים לעסוק בחינוך וברווחה, וברוכים תהיו. יש כאן שינוי מדהים בגישות שהיינו מורגלים להן עד היום. וחבר הכנסת מוחמד ברכה, אני מברך אותך על כך שאתה בוחר חברי כנסת טובים. אני מוכרח רק להיות – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא מאפשרים להם – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אני לא בטוח רק שכאשר אנחנו מבקשים היום שלא לנצל את הגז כדי לאפשר גם יוזמה של קידוחים נוספים וגילויים נוספים, נדמה לי שאם נגביל – נדמה לי, אני לא בטוח, כי כבר אני הרבה פעמים הייתי מאוד נחוש בדעתי ושמעתי אותך והרהרתי, ובסופו של דבר, אתה שכנעת אותי. אני לא בטוח שכאשר יש לנו מאגרים כל כך גדולים, כאשר אנחנו נייעד אותם רק לצריכה מקומית שלנו, אם אנחנו עושים נכון לא רק ברמה המסחרית אלא גם ברמת הדאגה לדורות הבאים. כי אם אנחנו נגביל את השימוש בגז, כי הרי מכל דבר בגז, בין שילך לחוץ-לארץ – ואנחנו צריכים לקבוע את כל המסמרות ולשים את כל המסמרות כדי שלא תהיה הברחה כזאת או אחרת מעיני הציבור בישראל, ואני סמוך ובטוח שאנחנו יכולים לפקח על כך. נדמה לי שאם אנחנו נגביל את השימוש בגז רק לארץ אנחנו נמנע קידוחים נוספים וגילויים נוספים. עכשיו, השימוש בגז בחוץ-לארץ לא בא על מנת לפגוע בישראל; הוא גם לא יעלה את המחירים אם אכן יתגלו – כי הכמויות שנתגלו הן כמויות אדירות. אני לא יודע בעוד 30 או 40 שנה אם נצטרך גז בכלל, האם האנרגיה הסולרית לא תהיה כזאת שתייתר בכלל את הצורך בכל שאר הדברים. אבל נדמה לי שההכוונה שאנחנו רק נשתמש בגז הזה לצורכי הארץ מונעת מאתנו הרבה אפשרויות שיכולות להיטיב עם כל אזרחי מדינת ישראל כולם. ולכן, אני מתאר לעצמי שנצטרך לדון על כך במשך הזמן. אני לא בטוח, אם כי אני שומע בשקיקה רבה את אמירותיך, שכן ביום זה אנחנו יכולים לומר, היה אדם וניבא ונבואתו נתגשמה. ואני מברך את האוצר, ומברך אותך, חבר הכנסת דב חנין, על כך שחוק, שאם ייקחו את דבריך מלפני חמש או שש שנים באותה רמה של איכות סביבה, הפך להיות חוק חרות בישראל שאותו מגישים ממשלת ישראל והאוצר שהתנגד בכל תוקף בכל הדורות לייעד כסף ולצבוע אותו למטרה אחת. אני זוכר מה היה כאן בחוק הקולנוע, כאשר אנחנו צבענו כסף על מנת לאפשר את פיתוחו של הקולנוע, וראיתם איזה נפט יקר אנחנו גילינו מהמשאבים הקיימים בתוך מדינת ישראל רק אם מאפשרים זאת בצורה כל כך בדוקה וקלה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת רובי ריבלין. יעלה חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל – פה, סליחה. איתן, אתה כמעט לא רואים אותך. חבר הכנסת איתן כבל, בשביל זה אני מוסיף לך עוד דקה. <איתן כבל (העבודה):> אני חושב שצריך להוריד לי פה את הקאנט הזה. הוא מסתיר אותי. <היו"ר יצחק וקנין> שום דבר לא יסתיר אותך. אני פשוט – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> רק הרמקול יכול להסתיר אותך. <איתן כבל (העבודה):> צריך לקצץ – אדוני היושב-ראש, חברי השרים, אורי אורבך חבר הכנסת, השר אורי אורבך – לעונג הוא לי לומר כאן מעל הבמה השר אורי אורבך. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> – – – <איתן כבל (העבודה):> השר אורי אורבך, חברי וידידי, שלום לכולם. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כשצריך לפרגן אנחנו מפרגנים ואומרים מילה טובה על הצעת החוק הזו. אמרת נכון, חבר הכנסת ראובן ריבלין, יושב-ראש הכנסת לשעבר, שאלו דברים שנאמרו על-ידי אנשים כמו דב חנין שנים לפני, באמת שזה נראה כאן והיינו כאן ושמענו אותם, והיה מי שרצה להציג אנשים אלה כמי שלא מבינים בחיים שלהם דבר וחצי דבר, שזה עניין לא כלכלי. תמיד זה היה – זה לא כלכלי, זה לא יכול להתממש. וחולפות להן השנים, ואנחנו רואים שלא רק שזה כלכלי, אלא איזה חבורת מטומטמים אנחנו שלא השכלנו לראות מה שאנשים כמוך, דב, ראו. ואני אומר זאת כאן לגבי נושאים נוספים. הרי הנושא של הנפט והדלק והגז, בסוף, כמה שאנחנו כבר כאילו בתוך העניין, אנחנו רק בתחילתו של עניין. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> במאה אחוז. <איתן כבל (העבודה):> אני אפילו לא רוצה ללכת יותר רחוק ולומר, חבר הכנסת ריבלין, מה יקרה עם כל הנושא הסולרי ולאן הוא הולך. הלוואי. אני אומר, בכל התהליך הזה של הגז וכל כוחות האנרגיה החדשים או השימושים החלופיים, אנחנו בתחילתה של דרך. ובכלל, מדינת ישראל בכל הנושא הזה, של התמלוגים, צריכה לחשוב מחשבה אחת גדולה. אני אומר את זה לך, דב, אני אומר את זה לנו, חברי הכנסת, שזה צריך להיות אחד משלושת הנושאים המרכזיים שכנסת ישראל צריכה להתאחד סביבם בקדנציה הזאת. וכנסת ישראל ידעה פעם אחר פעם לקחת נושא ולשים את השאלות של ימין ושמאל בצד ולהתאחד סביבו, ולו רק בקדנציה הקודמת – הנושא הבא יהיה הנושא של הווד"לים וכל הסיפור הזה, שאתה יודע מה? חלק ממנו הצלחנו בקדנציה הקודמת לעצור, ושם לא הייתה שאלה של ימין ושמאל, וזה נושא מאוד חשוב ומאוד מרכזי. כמו שבימים האחרונים התפרסם העניין הזה של העידוד שהמדינה נותנת להשקעות הון, ששלוש-ארבע חברות קיבלו מהמדינה, ובאמת עיני איננה צרה בעובדה שהמדינה נותנת כל כך הרבה – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <איתן כבל (העבודה):> אני מסיים, אדוני. – – זה נושא שהוא אולי הנושא החדש שצריך לטפל בו – כל הטבות המס. ושוב, הן חשובות, הן ניתנו בזמנן כדבר שהיה חשוב להוציא אותו מן הכוח אל הפועל, אבל צריך לעשות בו עכשיו מחשבה שנייה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איתן כבל. תעלה חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – נמצאת במליאה. שלוש דקות לרשותך. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> שלום, חברת הכנסת פנינה תמנו, אני רוצה לברך אותך בהיותך סגנית היושב-ראש. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה תודה. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אני חושבת שזו הישיבה הראשונה שאני מדברת כשאת יושבת בראש, אז בהחלט ברכות ובהצלחה. ואני אשמח אם תוסיפי לי את חצי הדקה שנגזלה ממני עד שהצלחתי ללכת, וללכת פה על עקבים זה לא כזה נוח. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> נותנת לך דקה נוספת. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> תודה רבה לך. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת איתן כבל, אני רוצה להמשיך את הנושא שבו נגעת, כי אני חושבת שזאת שערורייה. אנחנו נמצאים פה היום באמת כדי לחגוג ולהגיד "שאפו", באמת, גם לחברי הכנסת, שעשו עבודה מצוינת, שיתוף פעולה בין חברי האופוזיציה לקואליציה, שיצרו דעת קהל שגרמה לכך שבנושאים הללו הבינו בממשלה והבינו במשרדים הרלוונטיים, בעיקר במשרד האוצר, שיש דברים שגם אם אתה חלק מהקואליציה אתה לא יכול להם, אתה לא יכול לעצום את עיניך, אין לך הפריבילגיה לדלג מעליהם. ופה האחריות של חברי הכנסת מהאופוזיציה שעשו עבודה נהדרת וגם גייסו אותנו בחלק מהמקרים, ולא רק בנושא הזה של הכנסות מהתמלוגים של הגז, אלא גם בנושאים אחרים הצלחנו להביא הישגים, אבל זה לטובת הציבור בכלל. אני מקווה מאוד שזו הפוליטיקה החדשה שגם תשתרש עכשיו. הבוקר אני מתעוררת ואני מגלה לתדהמתי ב"דה-מרקר", בכתבה מאת מוטי בסוק, על החלטה שנסגרת באוצר, חברים. ומה היא אומרת? היא אומרת קיצוץ של 1.5 מיליארד בשירותי החינוך, ביניהם גם לגיל הרך. וכשאני יורדת לפרוט את הדברים – גם ניסיתי להשיג את אותו כתב, ואנחנו מגלים שזה בהחלט מוצק, ויש לו ידיעות, ויש לו דברים בסמכות. וכשאנחנו מנסים להבין על מה מדובר אנחנו מגלים שכל הצהרונים מגיל שלוש עד תשע, שעל הפעלתם המליצה ועדת טרכטנברג, יוקפאו או יבוטלו. ואני אומרת: זו אחת ההחלטות החשובות ביותר שיצאה מהמחאה החברתית, מוועדת טרכטנברג, וכשאנחנו מסתכלים ואנחנו מנסים להבין על מה אנחנו מדברים, אנחנו מגלים שזה רק חלק מהבעיה, כי החלק האחר מדבר על כך שגם הכיתות שתכננו אולי, באמת החינוך זה השקעה, זה לא הוצאה – אז הכיתות תגדלנה שוב, גם אלה שהקטינו, כדי לחסוך בשעות הוראה, ובמקום כיתה של 20 תלמידים תהיה כיתה של 40 תלמידים. לכו עכשיו תחפשו מורה מספיק מוכשר שיצליח להעביר את החומר לכולם. אבל בזה לא תם הסיפור. אנחנו מגלים גם שגם באזורים של הפריפריה החברתית של מדינת ישראל, שם כל הצהרונים יהפכו להיות רק לגילאי שמונה–תשע. ואז יש פקיד אוצר נורא בכיר שמדבר על כך שילד בגיל שמונה יכול להישאר בבית ללא השגחה. אתם מבינים מה אומר כל הרעיון הזה של הצהרונים? וזו הייתה ההחלטה באמת שהתקבלה ומדברת על כך. המפעל יצא לדרך חלקית בתחילת 2013, הוא נועד לאפשר לילדים להיות במסגרת חינוכית מסודרת לאחר שעות הגן או בית-הספר, כולל קבלת ארוחת צהריים, כדי שההורים יוכלו לעבוד בראש שקט. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> נשארה לך עוד חצי דקה. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אז אני רוצה להבין ולהבהיר פה משהו – ההורים לא יעבדו בראש שקט, כי אתם גוזרים עליהם להיות הורים נוטשים או מזניחים. להזכירכם, סעיף 361 לחוק העונשין: המשאיר ילד שטרם מלאו לו שש שנים בלא השגחה ראויה, ובכך מסכן בעצם את חיי הילד או פוגע – דינו מאסר שלוש שנים. אנחנו רוצים להפוך את ההורים האלה לעבריינים. יכול להיות בסופו של דבר שאם הם יבחרו לעבוד אז הילד שלהם יהיה בלי איזושהי מסגרת תומכת, בלי השגחה, ואז הם יהיו עבריינים והם יועמדו לדין פלילי – לשלוש שנים. אבל בזה לא נסגר – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מכיוון שהזמן הסתיים אודה לך אם תסכמי. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אני כבר מסיימת נקודה אחת. ולמה אני רוצה להאריך במה שהתחיל איתן כבל? כי אז יגידו לי: אוקיי, צריך לקצץ, בואו נחפש מאיפה לקצץ 1.5. חבר'ה, לא צריך לקצץ, כי מה שאנחנו מגלים ב"גלובס" זה שהחוק לעידוד השקעות הון, שבא לפתור חלק מהבעיות או לעודד, בעצם, תעשיות בפריפריה – 70% ממנו ניתן לארבע החברות הגדולות ביותר במדינה. בכמה זה מסתכם? בכ-4 מיליארד שקלים לשנה אחת, ל-2010. 4 מיליארד שקלים. חבר'ה, תקצצו שם, כי המס האפקטיבי שהם שילמו זה 3.3% בסך הכול. עכשיו אני אומרת: תעשו את האיזונים האלה, כי אומר אותו בכיר – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אומנם דברייך מאוד מעניינים, אבל אודה לך אם תסיימי. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> – – באוצר: אני יודע שזה מאוד לא נעים כשפוגעים בילדים בני שש ושבע, אבל אין מנוס מכך. יש מנוס. כשרוצים לפגוע אז קל לפגוע בילדים, אבל מפחדים להתעסק עם בעלי ההון. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. הדובר הבא בנושא – חבר הכנסת ישראל אייכלר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, קודם אני רוצה לברך את חבר הכנסת הראשון שהציע את הרעיון הזה, חבר הכנסת דב חנין, שהוא ההוכחה שאתה יכול להיות כל הזמן באופוזיציה ובמיעוט ולפעמים להגיע להישגים שחשובים לכולם. ההיגיון שבדברים מאוד ברור: אם יהיו למדינת ישראל רווחים, ואם יש אפשרות לעשות קרן לניהול כספים, שתהיה גם לעתיד, זה דבר מבורך וחשוב, ובעיקר כדי שהקפיטליזם האכזרי לא יוציא את כל הנפט והגז לחוץ-לארץ כדי לעשות רווחים לאוצר ולמקורביו, ויצטרך לתת גם לאזרחים הישראלים ליהנות מפרי האדמה הזאת. אני רוצה לנצל את העובדה שאנחנו נמצאים לפני יום ירושלים ולומר כמה נתונים שאותי בוודאי משמחים, בוודאי גם את אוהבי ירושלים. חבר הכנסת ריבלין מירושלים – עסוק עכשיו. אני רוצה להגיד לכם שבנתונים שמתפרסמים עכשיו, ירושלים הפכה לעיר הגדולה ביותר בארץ – 804,000 תושבים, מהם חצי מיליון יהודים בירושלים. ירושלים קיבלה עוד 7,300 אנשים מהעודף של ילודה על תמותה, אבל בהגירה של האנשים החיים, לא שנולדו ולא שמתו, יש הגירה גדולה מירושלים, ועיקר ההגירה זה לבני-ברק, לבית-שמש, לביתר-עילית ולתל-אביב. זאת אומרת, ירושלים מפסידה כל הזמן אנשים בגלל חוסר התבונה וחוסר הרצון כלפי תושבי ירושלים. אומנם מדברים – כולם נושאים את ירושלים על ראש שמחתנו, אבל כאשר ירושלים נאבקת על קיומה ועל הלגיטימיות שלה בארץ ובעולם, אז מזניחים את ירושלים ולא מאפשרים דיור בירושלים, ואנשים נאלצים להגר לכל מיני מקומות, וגם שם אין להם אפשרות לקבל קורת גג. בירושלים יש 3.9 נפשות במשקי-הבית, בהשוואה ל-3.3 בממוצע הארצי, ו-41% מתושבי ירושלים דווקא מרוצים. אחד הדברים המדהימים שמלמדים אותנו על העיר הגדולה ביותר בארץ, שנכבשה על-ידי מדינת צפון תל-אביב, שכן השתלטה הממשלה החדשה – מצפון תל-אביב עד רעננה – שבירושלים 32% מגדירים עצמם חרדים, אבל 21% מגדירים עצמם דתיים, ומה שחשוב בעיקר, ש-26% מגדירים את עצמם מסורתיים-דתיים ומסורתיים. בירושלים, הגדולה שבערי ישראל, רק 19% מגדירים את עצמם חילונים, הווי אומר שירושלים שהיא העיר הגדולה ביותר, והיא המייצגת ביותר את עם ישראל בארץ-ישראל, אף-על-פי שמנסים להשניא אותה ולהפוך אותה לסניף של תל-אביב. היא העיר – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מכיוון שתמו להן שלוש הדקות אודה לך אם תתחיל לסכם. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני אתחיל לסכם. אני רוצה לשמח את כולכם בכך שב-1948 היו רק 83,000 תושבים בירושלים, והיום, ברוך השם, יש 800,000 תושבים בירושלים. הילודה הגדולה בירושלים – אני לא אפרט בעידן של דה-לגיטימציה של ילדים מיותרים בשיח התקשורתי, אבל אני רוצה לומר שבעזרת השם, אנחנו עכשיו עומדים לפני חג השבועות, שזה זמן קבלת תורתנו, שזה המקור העיקרי לחשיבותה של ירושלים, וכל ירושלים לא ניתנה ולא נבנתה אלא כדי – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – וכל ארץ-ישראל לא נבנתה אלא כדי שנוכל לקיים את התורה. אני רוצה לברך את כולנו שנוכל לקבל את התורה בשמחה ובירושלים הבנויה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה. הבא בתור – יעלה חבר הכנסת חנא סוייד. <חנא סוייד (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מברך אותך, גברתי, על היותך סגנית יושב-ראש הכנסת. אני בהזדמנות זו גם רוצה לברך את האוצר, שהאזין לדרישה ובסופו של דבר שעה לדרישה שאת הרווחים ואת ההכנסות ואת הצמיחה מסחר במשאבי טבע צריך לחלק לכלל האוכלוסייה. לא ייתכן מצב שבו ההכנסות מאוצרות טבע – גם אם המשקיעים משקיעים ממיטב כספם בשביל להפיק רווח, בסופו של דבר זהו אוצר שכל האזרחים משתתפים בבעלות עליו וכולם צריכים ליהנות ממנו. אני רוצה לגעת בעניין מזווית נוספת, שאני מאוד מבקש שסגן שר האוצר ישים לב אליה בהמשך הטיפול בעניין, והיא שכדי להנגיש את הגז לאזורי התעשייה ברחבי המדינה צריך רשת ענפה של צינורות גז, והרשת הזאת עוברת לאורך ולרוחב המדינה, והיא עוברת באדמות, בקרקעות רבות, לאורך ולרוחב. עכשיו, כל אזרח במדינה, מהקרן הזאת, שאתם – שהאוצר מקים, שהממשלה, שהמדינה מקימה, יכול להפיק רווח, גם אם הוא לא משקיע כלום, כי הוא אזרח במדינת ישראל והוא ייהנה מחלק מהכספים של הגז. אבל בעלי האדמות, למרות האחריות החברתית שלהם, שהם בעלי אדמות והם גם צריכים להשקיע משהו באינטרס הציבורי, הם נפגעים רבות; אני מכיר הרבה מקרים שבהם בעלי אדמות נפגעים מכך שצינורות הגז, רשתות הגז – רשתות חלוקת הגז עוברות בקרקעות שלהם. התשובה של הרשויות היא: בסדר, אתם נפגעים, זה לא גורם לכם נזק רב, יש לנו סמכות להפקיע מכם 25%–40%, אז אתם אכלתם אותה. אני חושב שזו גישה צינית, מאחר שכל אזרח, גם אם אין לו אדמה, ייהנה מהקרן הזאת, ואני לא חושב שבעלי האדמות האלה צריכים דווקא הם לשלם, כאשר יש לך בעלי מפעלים שיפיקו רווח מהכנסת הגז במקום מקורות אנרגיה אחרים; יש לך משקיעים, כפי שאמרתי, הם שמוציאים את הגז, אבל הם עושים רווח מצוין. המדינה מרוויחה מזה, בסופו של דבר, כי היא משקיעה את הכסף והיא מעלה את רמת החינוך ורמת הרווחה – כולם נהנים, חוץ מבעלי האדמות האלה. אני מאוד מבקש להביא את העניין הזה בחשבון, ושהתשובה המיידית לאנשים שתובעים פיצויים בגלל הנזק שנגרם לאדמות שלהם ממעבר צינורות הגז תהיה: אכן מגיע לכם, כי אתם משלמים, כי אתם ניזוקים בקרקעות שלכם, בנכסים, בקניין שלכם, והאוצר ידאג שהאנשים האלה יפוצו. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב; אינו נוכח. אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושבת-ראש, גם אני מברך אותך לרגל היבחרך ותחילת ניהול הישיבה. רבותי חברי הכנסת, אני מצטרף לברכות לאוצר על היוזמה. אני חושב שזו ראייה ארוכת טווח שמסמלת גם ראייה של התפתחות בת-קיימא, פיתוח בר-קיימא, לא למטרות של הרגע או של הזמן הנוכחי ופרק הזמן שבו אנחנו חיים, אלא ראייה לעתיד הרחוק. אני גם מצטרף למה שאמר חברי חנא סוייד. אנחנו מכירים הרבה בעלי קרקעות באזור המשולש, ודווקא כאלה שלא היו אמורים להיפגע, כי רצועת כביש 6 – בתוך הרצועה היה אמור לעבור קו הגז, ועכשיו מתנגדים לזה במינהלת הכביש, וכנראה הוא הולך לעבור מזרחית או מערבית לכביש והולך לפגוע בהרבה בעלי קרקעות. זה עדיין בדיון בוועדות המחוזיות, והאנשים מתנגדים. אנחנו מכירים את הסיפור. בחלק מהמקרים, כמו באזור ג'למה, היה מאבק ציבורי של בעלי הקרקעות, שלא צלח, ויש הזדמנות כאן, כשפעם ראשונה הולכים להפקיע אדמות פרטיות. למה זה נוגע לציבורי הערבי – כי רוב הקרקעות הפרטיות, בבעלות פרטית, הן בידי הציבור הערבי. זה לא אומר שלא הולכים להפקיע מקיבוצים, או ממושבים, אבל שם אין האינטרס האינדיבידואלי או של בעלי קרקעות כמשפחות. אז פה יש הזדמנות: ממילא הולכים ומפקיעים מהם בשביל לייצר הכנסה, והכנסה עודפת למדינה, אז יש להיות פייר אתם ולפצות אותם או להפוך אותם לשותפים ברווחים. מילה על העקרונות האלה. אנחנו מכירים הרבה עקרונות בעולם, כפי שסגן השר אמר. ולא תמיד הניהול של הכספים האלה נעשה תחת פיקוח. מנגנוני הפיקוח, אם שמים אותם וכותבים עליהם, ורואים מה קרה אצלנו באיגרות החוב הקונצרניות, שהושקע בהן כסף של הציבור, והיום שואלים איך נתנו כסף כזה בלי ביטחונות ואיפה היו. אז אני מציע לעגן בחוק – לא קראתי לעומק, אני מוכרח להודות – שצורת ההשקעה של הכסף תהיה סולידית, נקודה. הכסף הזה, אם רוצים לשמור אותו לדורות הבאים, לא אמור להיכנס לשווקים, לא בארץ ולא בעולם, אלא שתהיה לו חשיבות או השפעה שוויונית על הכלכלה – זה כן, אבל לא בצורה של השקעה ישירה בשווקים. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת מוחמד ברכה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני מצטרף לברכות, ומאחל לך הצלחה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> הברכה השנייה היא, לפני הממשלה, לדב חנין, חברי לסיעה, שהוביל, כשלרבים נראה שהוא מנהל מערכה מעין דון קישוטית כזאת, והיום מכתירים את המאמץ ואת המאבק, גם הפרלמנטרי וגם הציבורי, אודות הצורך בכך שמתמלוגי הגז ייהנו האזרחים. אני חושב שזו שעה יפה לכנסת, זו שעה יפה לחבר הכנסת דב חנין, זו שעה יפה לסיעת חד"ש, הסיעה שלנו, ואני מברך את הממשלה ואת משרד האוצר על כך שהם לקחו על עצמם את האחריות והביאו את הצעת החוק. האמת היא שבמצב נורמלי לא היה צריך לנהל מאבק על דבר כזה. זה המובן מאליו. הרי אדם שבונה בית, נגיד, בחלקת אדמה פרטית, ופתאום יוצא לו בור של מים, מטבע הדברים החוק מגדיר חד-משמעית שהמים האלה הם לא נחלתו האישית אלא של המדינה. אני מודע לכך שקידוחי נפט וגז עולים כסף, וצריך יזמות וצריך הון וכו', אבל הכול צריך להתבסס על העובדה שהמשאב הזה, הטמון בתוך הקרקע, אם בקרקע של היבשה או בקרקע של הים, הוא משאב ציבורי, ומי שמשקיע יכול ליהנות, או יכול לקבל את תמורת השקעתו. אבל העיקרון הבסיסי הוא שהמשאב הזה הוא משאב ציבורי. לכן יכול להיות שהיום אנחנו עושים את המובן מאליו בכל מקום, והצדק האזרחי נעשה במידה מסוימת עם הקמת הקרן הזו לניהול הכנסות המדינה מהיטל על רווחי הנפט. וכאן ההזדמנות גם לדבר על צדק אחר, לא צדק אזרחי אלא צדק אזורי. הרי כבר ידוע שהאזור הזה, המזרחי, של הים התיכון, כנראה יושב על מרבצי גז – ויכול להיות נפט – גדולים. העובדה הזו אינה צריכה להיות בסיס לסכסוכים חדשים ברמה האזורית אלא בסיס לשיתוף פעולה אזורי, ואסור שהדברים יתנהלו לפי שיטת מדיניות הכוח ושלילת הזכויות של עמים אחרים ושל ישויות ומדינות אחרות. מדינת ישראל, ממשלת ישראל, חיממה את היחסים עם קפריסין בזמנה בעניין הזה לצורך דחיקתה של טורקיה. הצורך שהרשות הפלסטינית, שיש לה חוף ברצועת-עזה, תיהנה גם מהתמלוגים– – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אודה על סיכום הדברים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> הרשות הפלסטינית זכאית גם היא להתחלק בתמלוגים כישות שקיימת וכמדינה שמוכרת כבר היום באו"ם. היחסים עם לבנון, שטוענת לבעלות ולגלישה למימיה האזוריים – היא גם לא צריכה לשלם את המחיר של הסכסוכים. לכן מדינת ישראל וממשלת ישראל צריכות לעשות את הכול כדי שמה שהיום אנחנו מקיימים כצדק אזרחי, יהיה גם צדק אזורי, שיבנה בסיס לשיתוף פעולה, ולא בסיס של שלילה ושליטה וגנבה של זכויות של מדינות אחרות ושל עמים אחרים. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. הדובר הבא – חבר הכנסת משה פייגלין. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, ברכות על תפקידך החדש, חברי חברי הכנסת, צר לי להיות משבית שמחות, חבר הכנסת דב חנין, שאני מאוד מעריך את כישוריך, אבל אני לא מצטרף לברכות. אני חושב שהתהליך שהובלת הוא תהליך שלילי. באופן בסיסי אנחנו נמצאים משני עברי המתרס מבחינה אידיאולוגית, כך שזה לא מפתיע, רק שבמקרה הזה גם הקולות החירותיים בכנסת נסחפו אחר גל פופוליסטי שאיש מאתנו עוד לא יודע את סופו. אילו אני היום משקיע גז – מה לעשות, אין לי המיליארדים הללו, אבל לכאורה, אילו היו לי מיליארדים, והייתי שוקל היום האם להשקיע אותם בישראל או במקום אחר, הייתי חושב עשר פעמים לפני שהייתי הולך להשקיע אותם במדינה שאחרי שאני חותם אתה הסכם, היא משנה אותו ומחליטה מה כן ומה לא ולאילו חלקים בהסכם היא מתייחסת ואילו חלקים היא משנה. נראה לי שמעמדנו הבין-לאומי כמקום שראוי וכדאי להשקיע בו בעקבות התהליך הזה, התהליך הפופוליסטי שעברנו, לא יועיל בטווח הארוך לכלכלת ישראל ולחברה הישראלית. אבל נניח את הדבר הזה בצד – מה שהיה, היה. הקשבתי רוב קשב לדבריו של סגן השר מיקי לוי, ודווקא בעניין של אותה קרן שסגן השר מציע לכנסת, אני בהחלט תומך. אני גם מצטרף להצעותיו של חבר הכנסת באסל, ואני רוצה לשאול אותך, סגן השר לוי, בעניין שמטריד אותי באופן הכי בסיסי. אני נוטה מאוד לתמוך בהצעה, אבל אני רוצה להעלות חשש בפניך, ואשמח אם תפריך אותו. דיברת על השקעה של הקרן הזו במניות בכל העולם. דברים שנראו לנו אתמול כהשקעות בטוחות בכלכלות היציבות והחזקות ביותר, מתגלים לנו היום כחקוקים על הקרח; כלכלות מערביות אירופיות וגם אמריקניות מתבררות כשבירות ביותר. האם לא נכון היה יותר כן להשקיע את הכסף הזה כאן בארץ בהשקעות ארוכות-טווח ולא לרעות בשדות זרים? אנחנו יודעים למשל שחברות בנייה שרצו והשקיעו באירופה בעשור הקודם, פשטו את הרגל בזו אחר זו. לעומת זאת, מי שדווקא בנה והשקיע בארץ, פרח. אני יודע את זה באופן ברור. איך אנחנו יכולים לדעת שהשקעות שכאלה, שנמנעות כרגע מצרכים מיידיים, כפי שהובא כאן לידי ביטוי, באמת מושקעות במקום שבו לא נמצא את עצמנו מול שוקת שבורה מאוחר יותר? תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. אחרונת הדוברות, חברת הכנסת שלי יחימוביץ. <שלי יחימוביץ (העבודה):> ברכות לגברתי סגנית יושב-ראש הכנסת, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. בהצלחה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אנחנו נצביע בעד החוק גם כיוון שהוא סופו הנכון של תהליך פרלמנטרי מדהים שהתקיים כאן בכנסת שעברה. הכנסת הובילה את החלוקה מחדש של רווחי הגז בניגוד לעמדת האוצר והממשלה, בחבירה יוצאת דופן של חברי כנסת מכמה וכמה סיעות, ואנחנו נתמוך בחוק כי הוא המשכו של המאבק, ונתמוך בחוק כי יש לנו חקיקה פרטית דומה, ונתמוך בחוק פשוט כי הוא צודק ונכון. אבל אני רוצה להזהיר כאן מפני האפשרות שאחרי שנחוקק את החוק הנפלא הזה, ותהיה לנו קרן לרווחי הגז, פשוט לא יהיה בה כסף, מאוד מאוד פשוט; פשוט לא יהיה בה כסף. ולא יהיה בה כסף כיוון שאם נאפשר ייצוא גז – חברי חבר הכנסת ריבלין – המאבק הבא הוא מאבק נגד ייצוא הגז, והוא מאבק מיידי, חשוב, שאם לא ננהל אותו כאן ועכשיו זה יהיה בלתי הפיך. זה יהיה בלתי הפיך, כי כבר ייחתמו חוזים עם חברות זרות וכבר ייכנסו לתמונה ממשלות זרות, ממשלות ידידותיות, ואז לנהל את המאבק על ייצוא הגז יהיה פשוט בלתי הפיך, כי זה כבר יהפוך לעניין מדיני. לכן אנחנו עכשיו בזמן קריטי ודרמטי הרבה יותר ממה שהציבור מבין, לצערי. ההחלטות שיתקבלו עכשיו בעניין ועדת צמח הן החלטות שיקבעו במידה רבה את גורלה של מדינת ישראל – כלכלית, אסטרטגית, חברתית, ביטחונית, כל זווית שהיא. אם אנחנו נייצא את הגז, מדינת ישראל תפסיד את ההזדמנות הזאת לעצמאות אנרגטית, וגם – וחשוב לציין – אם נייצא את הגז נפסיד גם את כל ההכנסות האדירות שאומרים לנו שצפויות מהגז הטבעי. ואני אסביר למה זה קורה. בחוק ששינסקי חמק מאתנו סעיף מאוד מאוד מהותי, שאם חברות הגז מוכרות גז לחו"ל, את המס על המכירה משלמים לפי המחיר בארץ. כלומר, אם בארץ ליחידת אנרגיה תקבל חברת הגז 5 דולר, למשל, על זה היא תשלם מס גם אם היא תייצא לחו"ל ב-20 דולר ליחידת אנרגיה. כל הדלתא שבין ה-5 ל-20 – רווח נקי היישר לכיסיהן של חברות הגז. תחשבו איזה מוטיבציה אדירה זאת לייצא – פשוט לייצא את כל הגז, במקום לחולל בו מהפכה אנרגטית כלכלית וחברתית במדינת ישראל. לכן, את מסקנות ועדת צמח חייבים לפתוח כאן ועכשיו. חייבים לפתוח אותן, הן לא תורה מסיני והן לא עשרת הדיברות, ממש לא, ואנחנו נמצאים בזמן שהוא קריטי ודרמטי, כי דוח צמח הוא שגוי מיסודו, והמטרה שלו הייתה ברורה מלכתחילה: להכשיר את ייצוא הגז שיעשיר אך ורק את כיסיהם של בעלי החברות הפרטיות, את תשובה, את "נובל אנרג'י" ואת – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אודה לתחילת סיום דברייך. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אני כבר מסיימת. ונגיד שהחוק הזה נכתב בתום לב, הרי חודש אחרי שהוא נכתב התברר שכל הנתונים שעליהם הוא היה מבוסס שגויים מיסודם. מה כל כך בוער לקבל עכשיו החלטה לייצא את הגז שלנו? חשוב לנו להיות במצב שבו בריטניה נמצאת עכשיו? שאחרי מאגרי הגז והנפט שהתגלו אצלה בים הצפוני היא ייצאה את הכול, קיבלה תזרים מזומנים ענק והיום היא מייבאת במחיר גבוה ומייצאת במחיר נמוך? יש איזשהו היגיון כלכלי? – תעזבו רגע את המוסר בצד – איזשהו היגיון כלכלי בדבר הזה? אני מסיימת. חברת הכנסת תמנו-שטה, ערב הבחירות אמר יושב-ראש מפלגתך יאיר לפיד כך – ואני מצטטת: "מסקנות ועדת צמח שגויות; עתודות הגז צריכות להיות מופנות לטובת אזרחי ישראל, לא לייצוא יקר שמשרת רק כמה טייקונים". אני מסכימה עם שר האוצר. בואו נעשה פוליטיקה חדשה, ופשוט תממשו את ההבטחות שהבטחתם ערב הבחירות. זה נורא נורא פשוט, זה לא כרוך בכאב, מעכבים את ועדת צמח, רואים מה קורה, ואז מקבלים החלטות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> עוד משפט אחד, ברשותך. <שלי יחימוביץ (העבודה):> רק השבוע נחשף שארבע החברות החזקות והעשירות במשק מקבלות הטבות בשיעור 4 מיליארד שקלים ומשלמות מס בשיעור מיליארד שקלים. כל זה יתגמד ויהיה כאין וכאפס לעומת חגיגת ההטבות שיקבלו כאן קומץ בני-מזל על חשבון הציבור בישראל. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תמו הדוברים בנושא זה, וכמו כן, סגן שר האוצר מיקי לוי אינו מנצל את זכותו להשיב לדוברים. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הקרן לניהול הכנסות המדינה מהיטל על רווחי נפט, התשע"ג–2013. חברי הכנסת מתבקשים לשבת. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הקרן לניהול הכנסות המדינה מהיטל על רווחי נפט, התשע"ג–2013, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> התוצאות: 41 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק הזה יעבור לוועדה המוסמכת לדון בהצעת חוק זו, ועדת הכספים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> ועדת המדע? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מכיוון שיש הצעה נוספת אנחנו נעביר את זה להחלטת ועדת הכנסת. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> ועכשיו להודעות יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת צחי הנגבי. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה ליושבת-ראש וברכות הצלחה. ועדת הכנסת קבעה כי ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעות החוק האלה לשם הכנתן לקריאה ראשונה: 1. הצעת חוק הדיינים (תיקון – ייצוג הולם לנשים בוועדה למינוי דיינים), התשע"ג–2013, פ/788/19; 2. הצעת חוק הדיינים (תיקון – הבטחת ייצוג הולם לנשים בוועדה למינוי דיינים), התשע"ג–2013, פ/819/19. זו רק הודעה למליאה. <השלמת הרכב ועדות הכנסת> <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> אני אקרא עכשיו הודעה שעליה גם נדרש אישור הכנסת. בהמשך לאישור הרכב הוועדות במליאת הכנסת ביום 9 באפריל 2013, הריני מתכבד להודיע על איוש המקומות הפנויים לחברי הכנסת מסיעת יהדות התורה כדלקמן: ועדת הכנסת – חבר הכנסת אורי מקלב; ועדת הכספים – חבר הכנסת יעקב ליצמן, ממלא-מקום קבוע – חבר הכנסת משה גפני; ועדת החוץ והביטחון – חבר הכנסת מאיר פרוש, ממלא-מקום קבוע – חבר הכנסת משה גפני; ועדת החוקה, חוק ומשפט – חבר הכנסת אורי מקלב; ועדת הכלכלה – חבר הכנסת יעקב אשר; ועדת הפנים והגנת הסביבה – חבר הכנסת ישראל אייכלר; ועדת החינוך, התרבות והספורט – חבר הכנסת יעקב אשר; ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – חבר הכנסת יעקב ליצמן; ועדת המדע והטכנולוגיה – חבר הכנסת משה גפני; הוועדה לפניות הציבור – חבר הכנסת ישראל אייכלר; הוועדה לזכויות הילד – חבר הכנסת יעקב אשר. אבקש את אישור הכנסת להודעה זו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת צחי הנגבי. אנחנו עוברים להצבעה, רבותי, על הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת. מי בעד, רבותי? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד הצעת ועדת הכנסת – 31 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת ועדת הכנסת בדבר השלמת הרכב ועדות הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 31 בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע. אם כן, רבותי, הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת נתקבלה. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29) (תיקון מס' 2), התשע"ג–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/758).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, רבותי: הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29) (תיקון מס' 2), התשע"ג–2013, קריאה ראשונה. רבותי, הצעה זו קיבלה פטור מחובת הנחה. תציג את הצעת החוק שרת המשפטים ציפי לבני. <שרת המשפטים ציפי לבני:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בעצם אנחנו מבקשים להאריך הוראת שעה שנקבעה במסגרת חוק ההוצאה לפועל, תיקון 29, לעניין ביטול מאסרים של חייבים בהוצאה לפועל, למעט חייבים במזונות, למשך שנה נוספת, כדי לבחון את השפעת ביטול המאסרים ולגבש מתווה קבוע בחקיקה. אני אסביר בשתי מילים. תיקון מס' 29 עשה רפורמה מקיפה בתחום ההוצאה לפועל, כשחלק מהעניין היה להגביר את יכולת הגבייה, תוך צמצום הפגיעה בחירותו של החייב. נקבעו בתיקון אמצעים לקבלת מידע על נכסי החייב, מגבלות שונות על החייבים, שהם נוסף על המאסרים, והם לא מאסרים. נקבעה הוראת מעבר. נקבע שבמאי 2013 ייבדק מה קורה, ואז אלמלא היינו מגישים את הצעת החוק הזאת, החל ממאי 2013 היו חוזרים המאסרים לתוקפם. מאחר שאני נכנסתי לתפקידי – והאמת היא שאני רוצה גם לפרגן, חברת הכנסת מרב מיכאלי תפסה אותי במסדרון, לדעתי, עוד בטרם מוניתי לתפקיד, ושאלה מה עמדתי בעניין. אני מודה שהשאלה הראשונה שלי הייתה מה קורה עם מזונות, והיא אמרה, אל תדאגי, שם זה מסודר. אז לקחתי על עצמי לבדוק את העניין, לראות נתונים, לראות האם הגבייה גוברת בעקבות זה, או שהגבייה פוחתת בעקבות זה. כרגע הנתונים הם שהגבייה במצב טוב, אבל אני לא חושבת שיש לנו מספיק נתונים אמפיריים לדעת את זה בוודאות. ולכן פשוט ביקשתי זמן להיערך, ללמוד. לכן ביקשנו להאריך בשנה את הוראת השעה. אני מבקשת את תמיכת הכנסת בהוראה הזאת על מנת לא לייצר מצב בלתי מידתי שכתוצאה מאי-הארכת הוראת שעה חוזרים המאסרים על-ידי רשמי הוצאה לפועל, שיש בזה בכלל שאלה אחרת, כמה סמכות אנחנו רוצים לתת להם לשלול חירותו של אדם בשל חוב כספי. לכן אני מבקשת לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשרת המשפטים, השרה ציפי לבני. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29) (תיקון – הארכת הוראת שעה בעניין ביטול מאסר חייבים), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/502/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, הצעת חוק דומה, של חברת הכנסת תמר זנדברג, הוצמדה להצעת החוק – – – <קריאה:> מרב מיכאלי. <היו"ר יצחק וקנין:> מרב מיכאלי? כן, סליחה, חברת הכנסת מרב מיכאלי. <מרב מיכאלי (העבודה):> כל הבנות אותו דבר. <היו"ר יצחק וקנין:> לא. דרך אגב, אני לא טועה. לא קראתי, אבל המזכיר אמר לי תמר זנדברג – – <מרב מיכאלי (העבודה):> No hard feelings. הכול בסדר גמור. <היו"ר יצחק וקנין:> – – הוא הטעה אותי. אבל אני לוקח את האשמה עלי. <מרב מיכאלי (העבודה):> בנאום הבכורה שלה סיפרה חברת הכנסת קארין אלהרר איך הייתה לה הזכות לסייע לאישה ששילמה לרשת סופרמרקטים גדולה צ'ק של 200 שקלים שחזר. משרד עורכי-הדין שטיפל בשטר הזה עיכב את הטיפול שבע שנים עד שהוא הגיש אותו להוצאה לפועל, ואז דרשו ממנה לשלם קרוב ל-2,000 שקלים עם כל הריבית, שכר הטרחה וכו'. היה מדובר באישה ערירית בת 80, ניצולת שואה, חיה על קצבה עלובה – יסלח לי שר הרווחה שיושב פה – דוברת עברית קלושה מאוד. ענייה מרודה ממש. והיא עמדה על סף מאסר בגלל אי-תשלום החוב הזה. זה חוב מופרך וכוחני שמי שהיו מרוויחים ממנו הם הרבה מאוד בעלי הון בדרך. זה היה המצב החוקי עד לפני שנתיים. עד לפני שנתיים אפשר היה לעצור אותה ושכמותה בגלל חוב אזרחי קטן שתפח בקלות רבה ביותר. לפני שנתיים, כמו שהסבירה שרת המשפטים, בוטלה האפשרות הזאת בהוראת שעה. עכשיו היא פוקעת. בלי האישור שלכם ושלכן, חברות וחברים, המצב חוזר להיות שנשים וגברים במצב כזה יהיו בסכנת מאסר. בשנתיים שחלפו הנתונים דווקא מראים – אמרה את זה שרת המשפטים יותר בזהירות – שבעקבות הכלים הנוספים שקיבלה ההוצאה לפועל, נוסף על הכלים שהיו לה כבר קודם, הגבייה עלתה; לא ירדה, אלא אף עלתה. אבל בסדר גמור, צריך עוד זמן לבדוק, אפשר עוד זמן לבדוק. נאריך את הוראת השעה בזמן שמארגנים ומארגנות במשרד המשפטים את הסדר הקבע. צריך להגיד את הדבר הבסיסי: מדינה דמוקרטית נוהגת משנה זהירות בכלים שפוגעים בחירות של האזרחים והאזרחיות שלה. הפגיעה בזכויות אדם שיוצר האיום במאסר היא פגיעה לא מידתית בשביל חוב אזרחי והנזק ממנה עולה על התועלת שבה. אני מאוד מפצירה בכם ובכן לתמוך בהצעת החוק שמקדמת את הדמוקרטיה ואת זכויות האדם בישראל, גם לטובת החייבות והחייבים, אבל גם לטובת הנושים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. אם כן, רבותי, אני פותח את הדיון בהצעות החוק. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אלעזר שטרן – לא נמצא. חבר הכנסת ישראל אייכלר, שלוש דקות לרשותך. ואחריך – חבר הכנסת נסים זאב. ואין לי חברי כנסת אחרים שנרשמו. חבר הכנסת דב חנין. רבותי, יש עוד חבר כנסת שמעוניין לדבר בהצעות החוק? חבר הכנסת איתן כבל? גם חבר הכנסת נחמן שי מעוניין לדבר. אני סוגר את הרשימה, רבותי. יש לך שלוש דקות לרשותך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, העניין של לאסור אדם בבית-הסוהר הוא דבר מאוד לא נעים, וודאי שלמניעת פשע צריך לאסור בני-אדם. לגבי גביית חוב, זה דבר כבר גבולי, כי מצד אחד צריך לאכוף, כופין אותו עד שיאמר רוצה אני; מצד שני, זה קשה לקחת את חירותו. לכן כל חקיקה שמצד אחד שומרת על הסדר הציבורי, שאדם שחייב ישלם, ומצד שני מתחשבת במציאות הזאת בשיא הרגישות, היא חשובה מאוד. ולמה אני אומר את זה? ראיתי סרטון שהופץ ב"יוטיוב". הראו לי את זה. לא האמנתי שזה יכול לקרות במדינת היהודים. מדובר הפעם באישה – – – <איתן כבל (העבודה):> מדינת ישראל. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> במדינת ישראל. במדינת מה אמרתי? <איתן כבל (העבודה):> במדינת היהודים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מדינת היהודים. ומה אתה אומר? <איתן כבל (העבודה):> מדינת ישראל. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מדינת ישראל. אתה יודע מה, קל לי יותר מדינת ישראל מאשר מדינת היהודים. יש סרטון מזעזע, שצריך לזעזע כל אזרח בישראל – אישה מבוגרת עברה כביש כנראה לא במקום. השוטר והשוטרת עצרו אותה, אזקו אותה באמצע הרחוב, והיא צרחה. אני לא בטוח שמדובר באישה נורמטיבית, כי כל אחד לא היה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> ראיתי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ראית את זה? מזעזע. אילו משטרת ישראל הייתה כל כך יעילה שכשמצלצלים אליה כשיש פורץ בבית ופוחדים להיכנס, והיא הייתה מגיעה מייד וגם מקפידה מאוד על מעבר בכבישים במקום, הייתי אומר ניחא. אבל אמר לי מישהו שאם יש לך פורץ בבית, תצלצל למשטרה ואל תגיד שיש פורץ בבית כי אין להם ניידות. תגיד היה פורץ בבית, הסתדרתי, הרגתי אותו, זה בסדר, אתם לא צריכים לבוא. בתוך חמש דקות – בתוך שתי דקות – יהיו עשרות ניידות. זאת אומרת – – – <דוד צור (התנועה):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מה? <דוד צור (התנועה):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> צריך ללמוד את הטקסט הזה טוב טוב. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, לא, זו בדיחה ידועה. לא חידשתי. <דוד צור (התנועה):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן. זו בדיחה ידועה. זה מראה שמשטרת ישראל, הדבר האחרון שהיא צריכה זה לאזוק אישה מבוגרת, שאולי במקרה היא לא אשכנזייה – עד כמה שזיהיתי – ואני לא בטוח שהיא לא דתייה. נדמה לי שהיא אפילו כן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> היא התווכחה עם השוטר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כנראה היא התווכחה עם השוטר, אחרת היא הייתה – אבל אחר כך היא צעקה "אני רוצה לתת לך את תעודת הזהות", אבל זה כבר לא עזר לה. אזקו אותה וזרקו אותה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – הזה לא יעזור. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא. אבל זה מראה לנו שאנחנו צריכים להגביל כמה שאפשר את האלימות של השלטון, כי אלימות שלטונית – אני תמיד טוען שאלימות שלטונית יותר גרועה מאלימות אזרחית. בדרך כלל אומרים האזרח – האלימות האזרחית זה דבר חמור מאוד. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> המאסר על תשלום חוב הוא לא מאסר פלילי – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, אני לא מדבר על החוק, את החוק כבר גמרתי במשפט אחד. אני רוצה לנצל את הדקה שנותרה לי לדבר על משהו הרבה יותר חמור. סיפר לי יהודי שגר בתל-אביב, שחי בתל-אביב כמעט 60 שנה, והוא לא הכי קיצוני, אבל הוא נסע בכביש והוא הגיע ליד צומת – הוא לבוש כחרדי, הוא חסיד. ובגלל חסידותו – הוא ראה אדם עובר עם כלב, אז הוא עשה לו: בבקשה, תעבור, עם חיוך. והוא עבר. אחרי שהוא עבר הוא בעט לו בדלת והלך. הוא אמר, את זה לא ראיתי בתל-אביב במשך 60 שנה. הוא אמר לי, תדע לך, המדינה הזאת השתנתה. ואנחנו מקבלים כל יום דיווחים – למשל אתמול, על אישה שאמרו לה בתל-אביב: לכי לפולניה, שם תעשי ילדים, את מטמאת את העיר שלנו. ובירושלים – ירושלים הרי ותיקה – מישהו אמר – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – אתה תזוז מפה כי אתה חי על חשבוני. רבותי, מה שמקרינים מפה נשמע שם. פה מדובר בדיבורים, וברחוב זה ייגמר במעשים, ואנחנו צריכים לעצור כאן. אסור לתת לגיטימציה לדבר הזה. אדוני היושב-ראש, אני אסיים במה שהיה רק אתמול, שראש ממשלת הונגריה הגיע לכנס היהדות הבין-לאומית – זה דבר מאוד מפחיד, הקונגרס היהודי העולמי – הנשיא – אורבן קוראים לו? הוא הגיע להזדהות נגד מפלגת "יוביק", שהיא מפלגה אנטישמית נוראה. עקבתי אחרי הדברים של "יוביק". הם אומרים – את אותם הדברים שנאמרים פה על החרדים הם אמרו שם על היהודים: היהודים רוצים להשתלט על הונגריה; אנחנו לא נתחנף ליהודים כי כל אירופה מתחנפת אליהם. אז פה ראש הממשלה שומע דברי בלע ולא מתערב, והוא כאילו מהאו"ם, ושם, בהונגריה, אנחנו מחפשים נשיא שיבוא להגן נגד האנטישמיות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז כשאנחנו מדברים נגד האנטישמיות, קודם כול בואו נעשה סדר בבית; ששוטרים לא יעצרו אישה בצורה ברוטלית רק כי היא אולי דתייה, ושבאמת – וזה חצי משפט אחרון – אנחנו לפני חג מתן תורה, שהיא הדבר היחיד שמאחד אותנו; שכולנו נתאחד סביב התורה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות לרשותך. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על פניו נראה שהצעת החוק היא אנושית, הגיונית. ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שלא יהיה לך ספק, מדינת ישראל היא גן-עדן לחייבים. ואני גם לא מבין, מה השוני בין מזונות אישה, שבדרך כלל כשהבעל לא משלם אז הביטוח הלאומי משלם, מדינת ישראל משלמת – מה קורה כאשר בני-זוג מתגרשים ולבעל אין אפשרות לשלם? אז המדינה משלמת. במקרים רבים, חמורים לא פחות, אין ממי לגבות. עכשיו, דבר נוסף, במקום לבטל, אני הייתי מציע – עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל צריכים לאפשר שתהיה כאן שקיפות, ולא צריך לרוץ, אם אדם מחביא את נכסיו, כי בעצם מה קרה בהצעת החוק הזאת? אומרים: בואו נסתפק – לא צריך מאסר, במקום זה אנחנו ננסה, או: נאפשר אינפורמציה אילו נכסים יש לחייב. אני לא חושב שזה נותן פתרון. מצד שני אנחנו צריכים להיות באמת רחמנים, וגם כל כך הרבה חייבים יש במדינת ישראל, בתי-הסוהר לא יספיקו לנו. אין לי ספק שהתיקים הרבים שיש – אגב, אני רוצה לומר לך, מבחינת מספרים, יש מיליארדים – חובות של מיליארדים, שחלקם הגדול אפילו נמחק, כי אנשים בסופו של דבר לא משלמים, מחיקת חובות, וחלקם האחר זה נשאר בתיק, כמו שאנחנו יודעים, אז התיקים נערמים, ועוד תיקים ועוד מאות ואלפי תיקים. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> מה אתה רוצה – – – <נסים זאב (ש"ס):> אז אני אומר לך משהו. לפחות, אם כבר רוצים לתת חלופות, אז החלופה הראשונה שצריכה להיות, אינפורמציה, שאין צורך לרוץ בבקשות שונות בבתי-המשפט כדי לדעת איזה נכסים יש לחייב בכל מיני מקומות. הוא צריך ללכת לבנקים בנפרד, ולכל מיני קרנות בנפרד, וזה בעצם גורם שעד שאתה יודע או מקבל אינפורמציה לפעמים גם החייב בורח מהחוב שלו. <שמעון סולומון (יש עתיד):> הרבה אנשים חלשים שאין להם יכולת לשלם ושעורכי-הדין אמרו להם – – – לא אלה שיש להם. <נסים זאב (ש"ס):> אז אני אומר לך, אלה שאין להם – יש חקירת יכולת. אל תהיה תמים. חקירת יכולת מאפשרת לך, גם אם אתה חייב מיליון שקלים, לשלם 100 שקלים בחודש. ואני מכיר מקרים רבים כאלה. אתה משלם פרוטות כל חודש. <שמעון סולומון (יש עתיד):> אז כנראה אתה באמת מודר מהשטח. אתה מודר מהשטח. <נסים זאב (ש"ס):> לא. המקרים האלה זה כשאדם בורח מהצווים, הוא מעלים עין מהצווים, הוא מצפצף על כל הצווים – – – <שמעון סולומון (יש עתיד):> זה המיעוט. יש אנשים – אתה לא יודע מה קורה. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, מאחר שהוא סיים את דבריו, נא לא – – – <שמעון סולומון (יש עתיד):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני רק משפט אחד רוצה לומר לך. פעם זה היה הרבה יותר קל לעצור. אני אומר לך – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת נסים זאב, תשתדל לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> עוד חצי דקה, אדוני. – – היו עוצרים אנשים על חובות מים וארנונה, ואני הייתי רואה בזה דבר נורא ואיום, ובערבי שבת, מכיוון שהיו – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> גם היום – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא, אבל אני אומר לך, מהיום להיום, בן-אדם היה מובטל, נמצא בבית, עם עשרה ילדים, לוקחים אותו באזיקים. מה קרה? הוא חייב ארנונה. זו קטסטרופה. אבל אני אומר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <נסים זאב (ש"ס):> – – – אני אומר ללכת בצורה קיצונית, אחרי שיש צו בית-משפט, אחרי שיש דרישות חוזרות ונשנות, אם האדם אין לו יכולת, הוא צריך לבוא לבית-משפט, אומר: רבותי, אין לי יכולת, אני מבקש חקירת יכולת. ואני אומר לכם שיש אלפים רבים של חייבים שמשלמים פרוטות בחודש על מיליונים שהם חייבים לנושים שונים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל. שלוש דקות לרשותך. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, ההצעה הזו היא הצעה נכונה, היא הצעה נכונה גם ברמה הערכית וגם ברמה המעשית. הכלי של מאסר הוא כלי קיצוני, קשה, הפגיעה הנוראה ביותר בחירויות. יש מגוון כל כך רחב ועשיר של אמצעים חלופיים שראוי וצריך להפעיל לפני שאנחנו הולכים לברירה שהפכה להיות, למרבה הזוועה, ברירה קלה ונוחה, של מאסר חייבים, שזה פשוט מתבקש שהחוק הזה יחוקק, והייתי מציע לנו אפילו לקוות שהוא לא יהיה רק הוראת שעה, לא ל-12 חודשים, כמו שהממשלה מציעה כרגע, ואפילו לא ל-24 חודשים, כמו שחברת הכנסת מיכאלי מציעה, אלא שזאת תהיה הנורמה, שאין לנו האופציה הזאת של מאסר חייבים ככלי יום הדין של הערוץ לתביעה אזרחית. אבל אני, אדוני היושב-ראש, ביקשתי לעלות לבמה הזאת בעיקר כדי לברך את חברת הכנסת מיכאלי, שזו הצעת החוק הראשונה שהיא מעבירה בקריאה טרומית בכנסת – – <מרב מיכאלי (העבודה):> תודה. <דב חנין (חד"ש):> – – ואם אני לא טועה, אבל יכול להיות שאני טועה, נדמה לי – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> שיא עולמי. <דב חנין (חד"ש):> – – שזו הצעת החוק הראשונה שהכנסת מאשרת בקריאה טרומית. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא היה עוד דבר כזה. <היו"ר יצחק וקנין:> טרומית שהוצמדה לחקיקה ממשלתית שכבר עוברת לקריאה שנייה ושלישית. <דב חנין (חד"ש):> כן כן, בסדר גמור, יפה, יפה. <היו"ר יצחק וקנין:> היא מדלגת על הקריאה הראשונה. <דב חנין (חד"ש):> אז אני רוצה לברך על כך מאוד, ואני מקווה שזה סימן לבאות. אם כך אנחנו מתחילים ברגל כל בטוחה ויפה של חקיקה – – <דני דנון (הליכוד ביתנו):> – – – ריבוי נשים בכנסת. ריבוי בכנסת. <דב חנין (חד"ש):> – – חברתית ומתקדמת ואנושית, אז אנחנו אולי נמצאים במסלול אופטימי. <אבישי ברוורמן (העבודה):> הקואליציה והאופוזיציה עובדות בהרמוניה. <דב חנין (חד"ש):> אני שמח. אני שמח. אני רוצה לומר עוד משפט, כיוון שאני כבר נמצא על הבמה, בזכותן של הצעות חוק פרטיות מהסוג הזה. זה נושא שנמצא בוויכוח בציבור, ויש ביקורת גם על הנושא של הצעות חוק פרטיות, ואני מצטרף לכל אלה שאומרים – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> על המספרים אתה תסכים אתי, דב, על המספרים. <דב חנין (חד"ש):> על המספרים, בהחלט, חבר הכנסת ברוורמן. אני מודה על המספרים, ואנחנו צריכים, חברי, להיות זהירים בשימוש בכלי של החקיקה, ולהפעיל אותו כאשר אנחנו מוצאים שזה הכלי הראוי והנכון, ואת פעלת נכון ופועלת נכון כשאת מקדמת הצעות חוק כאלה. אני מאוד שמח, לא רק עבורך, אלא עבור כולנו, שהנה, הצעת החוק הראשונה הזאת עוברת בקריאה טרומית, וכן תרבינה. תודה. <מרב מיכאלי (העבודה):> תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת נחמן שי. שלוש דקות. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם אני רוצה לנצל את ההזדמנות לברך את חברת הכנסת מרב מיכאלי, שלא רק מעבירה את החוק הראשון אלא הבינה את התכסיס איך להעביר את החוק הראשון, וזאת החוכמה, ועל זה צריך לפרגן לה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> איתן, אתה תלמד אותה, בתחבולות תעשה לך מלחמה. <איתן כבל (העבודה):> יש כאן אנשים שעוד לא מבינים, כבר מסתובבים פה הרבה שנים ועוד לא מבינים את העניין. אבל באמת, "שאפו". אני מפרגן לך. זה – אחד. <מרב מיכאלי (העבודה):> תודה רבה. <איתן כבל (העבודה):> דבר שני, מה שנקרא מעניין לעניין באותו עניין, ברשותכם. אנחנו עוסקים בהצעת חוק מאוד חשובה, ואני שמח, היום, כך התבשרתי דווקא דרך כלי התקשורת, שהצעת חוק שהגשתי והנחתי בקדנציה הקודמת, שמדברת על כך שהכותרת של הצעת חוק הלוואות לדיור (חובת הפניה לוועדה מיוחדת טרם הגשת בקשה לביצוע משכנתה) – וראו איזה פלא, זה ממש מעניין לעניין באותו עניין. הגעתי להסכמה עם בנק ישראל – וזאת הצעת חוק שהגשתי בזמני, בדחיפת עמותת "ידיד" והסמנכ"ל רן מלמד, שאומרת שבעצם, לפני שבנק – כשהחייב מגיע למצב שהוא חדל פירעון אל מול הבנק, וברוב המקרים, הרוב המכריע של האזרחים אין להם מושג מה הן הזכויות שלהם, זכויות בסיסיות, למי לפנות; רובם המכריע בכלל לא יודע שיש ועדה מיוחדת במשרד הבינוי והשיכון שאליה אתה יכול לפנות ולקבל סעד, ולעתים קרובות אתה פונה למשרד, ואתה זוכה לסעד, אם בפריסת החוב, או בכל מיני עניינים מעניינים שונים. לשמחתי, דווקא היום התפרסם בכלי התקשורת שבנק ישראל, המפקח על הבנקים דודו זקן נתן את ההנחיה, ובעצם מ-1 באוגוסט יחויבו הבנקים, זאת אומרת, לא יוכלו לבצע פעולה כלפי חייב אלא לאחר שהם הודיעו לו וניתנה לו האפשרות – אם זו משכנתה של משרד הבינוי והשיכון ייאמר בפניו מה הן האפשרויות שעומדות בפניו ללכת ולנסות להציל את הבית שלו, ואם זו הלוואה פרטית למשכנתה, הבנק יהיה חייב ליידע אותו מה הן זכויותיו, בטרם יוכל הבנק לשים את היד על הבית. יתרה מכך, לעתים קורה, ואנחנו מכירים את זה, חבר הכנסת ריבלין, שבנק, אם נקלעת לחוב ואתה מצליח לגייס את המשפחה וכו', כדי לקנות מהבנק חזרה את הדירה, כדי לשמור את זכויותיך, אתה לא יכול. עורכי-הדין מסדרים תמיד את העניינים ביניהם. הם רוצים להעיף את העניין ולקבל את הרווח שלהם. גם בעניין הזה יש חובה לעורכי-הדין להעביר את ההצעה של החייב בטרם הבנק ישים את ידו על המשכנתה. ולסיום אני יכול לומר לך, ואני מסיים, שהחלק השני של הצעת החוק, שהיה אמור לעבור בקדנציה הקודמת, ונעביר אותו עכשיו, והוא אומר: לכשכבר מגיע אל ההוצאה לפועל, אנשי ההוצאה לפועל, בטרם יבצעו את ההנחיה אל מול החייב, הם חייבים לוודא שכל התהליך הזה אכן מוצה ולחייב ניתנה הזכות להגן על הנכס. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איתן כבל. יעלה אחרון הדוברים – חבר הכנסת נחמן שי, ואחרי כן מייד נעבור להצבעה, רבותי. חבר הכנסת נחמן שי, שלוש דקות לרשותך. <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להצטרף לברכות על הצעות החוק הללו, גם הממשלתית וגם של עמיתתי חברת הכנסת מרב מיכאלי. גם דבריה מאוד חשובים בכך שהיא באמת מציגה את המשמעות החברתית של הצעות חוק מן הסוג הזה, וטוב, טוב שהן עולות, והן כמובן תעבורנה, כך אני מקווה. ואני גם חושב שזו יכולה להיות רוח שתנשוב בכנסת הזו, של מגמה להקל, אם כי אני בכלל לא משוכנע בכך. אני רוצה לומר עוד כמה מילים על חוק אחר, שהממשלה העבירה הבוקר, ואני לא מבין בכלל איך שני הדברים האלה משתלבים האחד באחר. אני מתכוון לאותה הצעת חוק חמורה, רעה, של חוק המשילות – כך מכנים אותה, שעברה היום, ככה החליקה במהירות בוועדת השרים לענייני חקיקה, וכמובן, היא תקבל פטור והיא תרוץ מהר על גלגליה המשומנים של הקואליציה הזו, והיא תכתים, היא תכתים את הדמוקרטיה הישראלית. כפי שצפינו, הרוח הרעה שנשבה בכנסת הקודמת חוזרת שוב בכנסת הזאת, באותן יוזמות ואותן מחשבות איך אפשר לעקר את הדמוקרטיה הישראלית מהמרכיבים של דמוקרטיה, מהייצוגיות שבה, ומהעובדה שדמוקרטיה בסוף בנויה על מאבק בין כוחות שונים, והמאבק הזה הוא מאבק דמוקרטי, הוא חלק בלתי נפרד ממנה. כל ניסיון לפגוע במאבק הזה, כל ניסיון ליטול ממנו את העוקץ שבו, כל ניסיון לקבוע לו סף שהוא לא יוכל להגיע אליו, הוא פגיעה עמוקה בדמוקרטיה. לא הגנה על הדמוקרטיה יש פה, אלא פגיעה בדמוקרטיה. לא רצון לסייע לדמוקרטיה בישראל ולעגן אותה, אלא לפגוע בה ולעשותה קפואה, כזו שתיתן לממשלה את הכרטיס, כרטיס המזל שלה לארבע שנים, והניסיונות אפילו, הניסיונות אפילו להפיל אותה ירדו לטמיון, כי לא תהיה אפשרות בידי האופוזיציה להגיש הצעות אי-אמון ולנגח את הממשלה. ואי-אפשר בדמוקרטיה שלא תינתנה עוד ועוד הזדמנויות, פעם אחת מהצד הזה, פעם אחת מהצד הזה, האחר. ככה מתנהלת הדמוקרטיה. ככה מתנהל המשחק הזה שהוא לב לבו של העניין. ואני חרד מאוד, לא רק מהחוק הזה, אלא מהחוקים אחרים שיבואו אחריו, ואם לא נצליח לעצור אותו פה, אני מכיר את זה, יבוא שיטפון. כך היה בפעם הקודמת. עצרנו. אני מקווה שנעצור גם עכשיו. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. ראשית – על הצעת החוק הממשלתית, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29) (תיקון מס' 2), התשע"ג–2013. קריאה ראשונה – קיבלה פטור מחובת הנחה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29) (תיקון מס' 2), התשע"ג–2013, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 32 בעד, כולל הקול של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, כולל הקול שלה – 32 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעה זו תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29) (תיקון – הארכת הוראת שעה בעניין ביטול מאסר חייבים), התשע"ג–2013, של חברת הכנסת מרב מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת. הצעה זו הוצמדה להצעת חוק 758 הממשלתית, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 33 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29) (תיקון – הארכת הוראת שעה בעניין ביטול מאסר חייבים), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 33 בעד, רבותי – אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת חוק זו, מאחר שהיא הוצמדה, היא עוברת ישירות להכנתה לקריאה שנייה ושלישית ביחד עם הצעת החוק הממשלתית בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 75 והוראת שעה), התשע"ג–2013> [מס' מ/756; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 76), התשע"ג–2013, קריאה שנייה וקריאה שלישית. הצעה זו קיבלה פטור מחובת הנחה, רבותי. יציג אותה יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב בראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מביא עכשיו היא הצעה שכל-כולה לטובת זוגות צעירים מצד אחד, ומצד שני ניסיון, איך אומרים? – להקטין את מלאי הדירות, שגם זה בסופו של דבר יביא להוזלת מחירים, בעיקר לזוגות צעירים. הצעת החוק במהותה באה לחלק – דירה ראשונה, דירת יחיד, מה שנקרא, שזוגות צעירים בדרך כלל הולכים לקנות, והיא באה ואומרת שאנחנו נותנים פטור לזוגות צעירים שבאים לרכוש דירה עד סדר-גודל של מיליון ו-470,000 וכו' – אני לא אומר את המספרים המדויקים – ולאחר מכן, כששווי הדירה גדל, הם משלמים מס רכישה, אבל באחוזים נמוכים יותר, 3.5% אם הדירה עולה יותר ממיליון ו-470,000, ואם זה עולה על מיליון ו-700,000 – שוב, בסכומים עגולים, משלמים 5%. זאת כדי להקל על מי שרוכש דירה ראשונה, ובדרך כלל זה זוגות צעירים. מאידך גיסא, אלה שיש להם יותר מדירה אחת – ואנחנו רוצים שלא יהיה מצב כזה, מראש אנחנו אומרים להם: תדעו לכם שאם אתם תקנו דירה שנייה ושלישית ותרצו לעשות מזה עסק, אל תעשו את זה, כי כשתרצו למכור, המיסוי – מה שאתם תצטרכו לשלם, מס רכישה, יהיה גבוה יותר, ופה מפורטים בצו המחירים של מס רכישה. כלומר זה לא למי שיש, כדי להקשות עליו, אלא הפוך, להגיד לאדם: אתה רוצה להשקיע את הכסף? אל תשקיע את זה בדירה שנייה. אנחנו צריכים את הדירה השנייה כדי לתת לזוגות צעירים. ולמה? כי אם תקנה, כשתרצה למכור את זה למטרות רווח אתה תצטרך לשלם מס רכישה גבוה הרבה יותר. כך שההצעה הזאת היא הצעה טובה לטובת הזוגות הצעירים. יש כאן דבר נוסף שעלה ולא בא לידי פתרונו פה. יש כאן שלוש דרגות – אנחנו גם העלינו את הנושא של דירת יוקרה. כאן מדובר על דירות עד 3.2 מיליון, אבל יש דירות של 10 מיליון, 15 מיליון, 20 מיליון, והרגשנו, בוועדה, שלא יהיה הוגן שהם יצטרכו לשלם מס רכישה של 7% כמו דירה של 3.2 מיליון. רצינו להעלות, לתת דרגה נוספת, רביעית, אבל על-פי סגן השר, שהיה אתנו, מיקי לוי, ואנשי האוצר, מתברר שהם כבר בחוק ההסדרים יכניסו את הנושא הזה וזה יבוא לידי פתרון בראייה מערכתית הרבה יותר, ולכן אנחנו אישרנו את החוק הזה כפי שהוא. אני חושב שזה חוק טוב, הוא עבר פה-אחד בוועדה, ואני מבקש מכולם לאשר אותו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. כאמור, רבותי, להצעה זו לא הוגשו הסתייגויות ולא בקשות לרשות דיבור. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 76 והוראת שעה), התשע"ג–2013 – קריאה שנייה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד סעיף 1 – 21 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 21 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אדוני לא הצביע, או שלא הספיק? <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> לא הספקתי, אני בעד. <היו"ר יצחק וקנין:> אני יכול להוסיף אותך לפרוטוקול – את השר שמיר, שר החקלאות. רבותי, אני מוסיף אותו לפרוטוקול, אבל לא למניין ההצבעה. גם – מה קרה? <מיכל בירן (העבודה):> גם אותי, אם אפשר. <היו"ר יצחק וקנין:> אני רוצה להבין, אתם לא הצבעתם, או שזה לא נקלט? <נחמן שי (העבודה):> הם לא הספיקו. <משה מזרחי (העבודה):> טרם הספיקונו. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אצרף. נא לצרף את מיכל בירן, חבר הכנסת נחמן שי – – – <נחמן שי (העבודה):> אני הצבעתי. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מזרחי וחברת הכנסת פנינה שטה – תמנו-שטה – עד שנלמד את השמות, רבותי, יש הרבה חברי כנסת חדשים. רבותי, זו הייתה קריאה שנייה, נצביע בקריאה שלישית, רבותי. פנינה, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, גשי למקומך כדי שתוכלי להצביע. רבותי, אני עובר לקריאה שלישית. מי בעד, רבותי? מי נגד? חברי הכנסת, נא להצביע. חבר הכנסת נחמן שי, אתה לא מצביע, אחר כך אתה אומר לי לרשום אותך. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 20 נגד – אין נמנעים – אין חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 75 והוראת שעה), התשע"ג–2013, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 20 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אם כן, רבותי, אנחנו מודים ליושב-ראש ועדת הכספים. סגן שר האוצר רוצה להודות בשם המשרד לעובדי המשרד ולחברי ועדת הכספים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שר האוצר ואנוכי מבקשים להודות לחברי הכנסת על אישור – לכם, כמובן – על אישור הוראת השעה החשובה הזאת, שבראש ובראשונה באה להיטיב עם זוגות צעירים הבאים לרכוש דירה. כמו כן אני מבקש להודות לידידי חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת הכספים של הכנסת, למנהל הוועדה טמיר כהן, ליועצת המשפטית של הוועדה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, הביאו לתשומת לבי – אחרי כן תברך, אני חייב לעצור את זה, יש פה טעות. לי נרשם בדף, רבותי, תיקון מס' 76, ובתיקון בלוח כתוב 75. אומרים לי מהמזכירות שיש טעות הדפסה וזה 75, ולא 76, הוראת שעה 75 ולא 76. אם כן, רבותי, זה תיקון, ואני מתקן את זה לפרוטוקול כדי שלא יהיו אי-הבנות, המספר הוא 75. אם כן, אדוני ימשיך לברך. אצלי רשום 76, אדוני. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בסדר. כמו כן אני מבקש להודות לידידי חבר הכנסת ניסן, יושב-ראש ועדת הכספים של הכנסת, למנהל הוועדה טמיר כהן, ליועצת המשפטית, עורכת-הדין שגית אפיק, ולצוות הוועדה, על האישור המהיר של הוראת השעה בטרם יפוג תוקפה, וכן גם ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת צחי הנגבי ולצוות הוועדה, וליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת יריב לוין, שסייע מאחורי הקלעים בזירוז הפרוצדורה הנדרשת להארכת צו השעה שכאמור בא להיטיב עם מעמד הביניים והזוגות הצעירים ולסייע בהוזלת הדירות. תודה רבה לכל חברי הוועדה, החוק גם בוועדה עבר פה-אחד. אני מאוד מודה לכם על שהספקנו להעביר את צו השעה הזה לפני חצות, חשוב מאוד לזוגות צעירים ולכל מי שאמור לרכוש דירה. תודה רבה לכם מעומק הלב. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, תודה לסגן השר מיקי לוי, סגן שר האוצר, תודה ליושב-ראש ועדת הכספים. רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ז באייר התשע"ג, 7 במאי 2013, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 19:07.>