דברי הכנסת
דברי הכנסת
יד / מושב ראשון / ישיבות ל"ב–ל"ד /
י"ח–כ' בסיוון התשע"ג / 27–29 במאי 2013 / 14
חוברת י"ד
ישיבה ל"ב
הישיבה השלושים-ושתיים של הכנסת התשע-עשרה
יום שני, י"ח בסיוון התשע"ג (27 במאי 2013)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לחבר בית-הלורדים הלורד הארי וולף 7
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 7
הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס ורע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 8
1. ממשלת ישראל מכבידה על אזרחי המדינה ומעלה את המע"מ, יוקר המחיה ותשלומים נוספים; 8
2. הממשלה מכבידה על האזרחים בהעלאת המע"מ וביוקר המחיה; 8
3. הממשלה החליטה להטיל מסים על משפרי הדיור וכך פוגעת במעמד הביניים – ובזוגות הצעירים בפריפריה על-ידי ביטול מענקי המקום; 8
4. תוכנית הממשלה להסדרת התיישבות הערבים הבדואים בנגב 8
אבישי ברוורמן (העבודה): 9
יעקב אשר (יהדות התורה): 14
אריאל אטיאס (ש"ס): 18
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 22
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 22
הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס ורע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 23
1. ממשלת ישראל מכבידה על אזרחי המדינה ומעלה את המע"מ, יוקר המחיה ותשלומים נוספים; 23
2. הממשלה מכבידה על האזרחים בהעלאת המע"מ וביוקר המחיה; 23
3. הממשלה החליטה להטיל מסים על משפרי הדיור וכך פוגעת במעמד הביניים – ובזוגות הצעירים בפריפריה על-ידי ביטול מענקי המקום; 23
4. תוכנית הממשלה להסדרת התיישבות הערבים הבדואים בנגב 23
סגן שר האוצר מיקי לוי: 23
טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 31
שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 35
מיקי רוזנטל (העבודה): 41
שמעון סולומון (יש עתיד): 42
זבולון קלפה (הבית היהודי): 45
יצחק וקנין (ש"ס): 48
משה גפני (יהדות התורה): 49
דוד צור (התנועה): 51
יעקב אשר (יהדות התורה): 51
תמר זנדברג (מרצ): 56
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 58
עפו אגבאריה (חד"ש): 60
באסל גטאס (בל"ד): 61
סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 64
דברי יושב-ראש הכנסת לזכרו של חבר הכנסת לשעבר יוחנן כהן, זיכרונו לברכה 69
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 69
הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס ורע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 69
1. ממשלת ישראל מכבידה על אזרחי המדינה ומעלה את המע"מ, יוקר המחיה ותשלומים נוספים; 70
2. הממשלה מכבידה על האזרחים בהעלאת המע"מ וביוקר המחיה; 70
3. הממשלה החליטה להטיל מסים על משפרי הדיור וכך פוגעת במעמד הביניים – ובזוגות הצעירים בפריפריה על-ידי ביטול מענקי המקום; 70
4. תוכנית הממשלה להסדרת התיישבות הערבים הבדואים בנגב 70
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק מניעת זיהום קרקע ושיקום קרקעות מזוהמות, התשע"א–2011; 72
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה), התשע"ב–2012; 72
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לעידוד עסקים קטנים ובינוניים בישראל, התשע"ב–2012; 72
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012 72
שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 73
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום י"ח בסיוון תשע"ג, 27 במאי 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק להסדרת התיישבות בדואים בנגב, התשע"ג–2013; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 46) (הכנסת חפץ אסור בנסיבות מחמירות), התשע"ג–2013; הצעת חוק להגנה על עדים (תיקון מס' 4) (התקשרות בהסכמים בין-לאומיים), התשע"ג–2013.
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/1264/19 וכלה בהצעת חוק פ/ 1317/19 – הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – הקדמת גיל הפרישה לעובדי הוראה), התשע"ג–2013, של חברי הכנסת מסעוד גנאים, אברהים צרצור, טלב אבו עראר, עפו אגבאריה, באסל גטאס, דב חנין וחנא סוייד; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – לימוד התרבות והמורשת הערבית), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אברהים צרצור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – אחוז הערבים בוועד החינוך), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אברהים צרצור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מתן אפשרות בחירה מבין נותני השירותים בתחומי כירורגיית הלב, נוירוכירורגיה ואונקולוגיה), התשע"ג–2013, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – עידוד הנגשה ללימודים גבוהים), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת בועז טופורובסקי, דב חנין, עפר שלח ורינה פרנקל; הצעת חוק לבוש ייצוגי במוסדות ציבור, התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חיבור לחשמל ביישובים הערביים) (הוראת שעה), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אברהים צרצור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ביטול סמכויות גבייה מינהליות), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, דוד אזולאי, יפעת קריב ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (סימון מוצרים העלולים להכיל חומרים בשיעור מזערי), התשע"ג–2013, מאת חברת הכנסת יפעת קריב; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – השתתפות מעסיק בחופשה מרוכזת), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת מאיר פרוש; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הרחבת הזכאות לשירותים בתחום התפתחות הילד ולטיפולים פארה-רפואיים), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת מסעוד גנאים, אברהים צרצור, טלב אבו עראר, באסל גטאס, עפו אגבאריה, דב חנין וחנא סוייד; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס לתרופות אונקולוגיות שאינן כלולות בסל הבריאות), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי, יעקב מרגי, נסים זאב, משולם נהרי, יצחק וקנין ויצחק כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס בגין משיכת כספים מקופת גמל לא משלמת לקצבה שהופקדו לתקופה של 15 שנים), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חובת בחינת חלופה תת-קרקעית בתוכנית דרך), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי ובאסל גטאס; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור לתאגיד לתעסוקת אנשים עם מוגבלות), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס ממכירת תרופות מאריכות חיים שאינן כלולות בסל הבריאות), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי, יעקב מרגי, נסים זאב, משולם נהרי, יצחק וקנין ויצחק כהן; הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון – ביטול ניכוי בגין קופה ציבורית לגמלאי שירותי הביטחון), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת ישראל חסון וחיים כץ; הצעת חוק הפרשה לפנסיה משכר עבודה שכולל תשלום בעד שעות נוספות, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר ויעקב ליצמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הדרכה בתנועות נוער כעבודה מועדפת), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת רונן הופמן, קארין אלהרר, יפעת קריב, איציק שמולי ודוד צור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מטרות החינוך), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת שמעון אוחיון ואורית סטרוק וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ועדת סיוע לשכונות קצה), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו-שטה, רינה פרנקל, איציק שמולי וסתיו שפיר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – תסקיר עובד סוציאלי), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה ובאסל גטאס; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ערעור על החלטת ועדה לעררים), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, חיים כץ, משה גפני, יריב לוין, יעקב אשר, יעקב ליצמן וישראל אייכלר; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הטבות לבן-זוג של חייל מילואים), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, שמעון סולומון, משה מזרחי ופנינה תמנו-שטה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירות חברתי לגמלאים, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת איתן כבל, דב חנין, ניצן הורוביץ, מיקי רוזנטל ואראל מרגלית; הצעת חוק בתי-קברות צבאיים (תיקון – קבורת חיילים שאינם יהודים בבית-קברות צבאי), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת נחמן שי; הצעת חוק המים (תיקון – איסור הפסקת אספקת מים לרשות מקומית), התשע"ג–2013, מאת חברת הכנסת חנין זועבי; הצעת חוק זכויות נכים שהגיעו לגיל פרישה, התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אברהים צרצור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – תשלום מיוחד למי שיצא מהארץ), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת מסעוד גנאים, אברהים צרצור, טלב אבו עראר, עפו אגבאריה, באסל גטאס, דב חנין וחנא סוייד; הצעת חוק פרסום מחירי מוצרים ברשתות שיווק, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת איילת שקד, עדי קול, יצחק הרצוג, קארין אלהרר, עמרם מצנע, דב חנין, יוני שטבון, איתן כבל וניצן הורוביץ; הצעת חוק דמי מחלה (תיקון – היעדרות בשל מחלת הורה), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת רינה פרנקל, אורלי לוי אבקסיס, חיים כץ, שולי מועלם-רפאלי, שמעון סולומון, דב ליפמן, פנינה תמנו-שטה, דוד צור, יואל רזבוזוב, עליזה לביא ובועז טופורובסקי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת למדריך בתחום החינוך הבלתי-פורמלי), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב, ניצן הורוביץ, שאול מופז, דב ליפמן, סתיו שפיר, מיכל בירן, יחיאל חיליק בר, אלעזר שטרן, אראל מרגלית, אבישי ברוורמן, משה מזרחי, איציק שמולי, איתן כבל ומיקי רוזנטל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בעמותות מעודדות גיוס בקרב נוער כעבודה מועדפת), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, נחמן שי, איציק שמולי, דב ליפמן, אלעזר שטרן, משה מזרחי ובועז טופורובסקי; הצעת חוק שקיפות אינטרסים כספיים וגילוי עניינים של חברי הכנסת ושרים, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת מיקי רוזנטל ופנינה תמנו-שטה; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון – נוכחות עורך-דין בחקירת חשוד), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, נחמן שי, דב חנין, תמר זנדברג ומיכל רוזין; הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג' ותמר זנדברג; הצעת חוק הפרטים האישיים בטפסים רשמיים, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת עדי קול, עליזה לביא, אלעזר שטרן, דוד רותם, קארין אלהרר, שולי מועלם-רפאלי ויריב לוין; הצעת חוק ציון שם ההורה בטופס, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, זהבה גלאון, מיכל רוזין, אילן גילאון, מרב מיכאלי ורות קלדרון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול תיקון מס' 98), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה ובאסל גטאס; הצעת חוק מסירת מידע להורים בנפרד (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק שיקום, פיצוי וסיוע משפטי לנפגעי עבירות מין, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, דב חנין, יצחק הרצוג, שלי יחימוביץ, מרב מיכאלי, זהבה גלאון, עיסאווי פריג', תמר זנדברג, אלעזר שטרן ומשה מזרחי; הצעת חוק העונשין (תיקון – פגיעה ברגשי דת), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת אברהים צרצור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק העונשין (תיקון – הרחבת הגדרת הגזענות), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת מסעוד גנאים, באסל גטאס, עפו אגבאריה, דב חנין, טלב אבו עראר, אברהים צרצור וחנא סוייד; הצעת חוק לביטול ההתיישנות בעבירות מין במשפחה (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, שלי יחימוביץ, יצחק הרצוג, זהבה גלאון, תמר זנדברג ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – זכאות שליחי הסוכנות היהודית להצביע בנציגויות ישראל בחו"ל), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת יריב לוין ודוד צור; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (טיפול באמצעות סם הקנבוס), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת חיים כץ ומשה זלמן פייגלין; הצעת חוק חובת הזדהות רשות ציבורית בהתקשרות טלפונית, התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת מסעוד גנאים, באסל גטאס, דב חנין, טלב אבו עראר, אברהים צרצור וחנא סוייד; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – הכללת המורשת הערבית), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – הזכות למינוי מתורגמן רפואי), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת באסל גטאס, חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה, עפו אגבאריה, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, יצחק הרצוג, דב חנין, איתן כבל, מרב מיכאלי, חנא סוייד, עיסאווי פריג', אברהים צרצור, אחמד טיבי, איציק שמולי ועדי קול וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – אישור לקביעה ושינוי של תשלומים בעד הקמת מערכת מים או מערכת ביוב), התשע"ג–2013, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – מניעת העסקה במיקור-חוץ בשירות הציבורי), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, חיים כץ, משה גפני, דב חנין, מיכל רוזין, מיכל בירן, אילן גילאון, יריב לוין, אורלי לוי אבקסיס, יצחק וקנין, ניצן הורוביץ, תמר זנדברג ועיסאווי פריג'; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (עידוד תחבורה ציבורית), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, יריב לוין, אורי מקלב, יעקב אשר, אורלי לוי אבקסיס, מיקי רוזנטל, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, תמר זנדברג ומיכל רוזין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת בקצונה הימית של ישראל), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת איילת שקד ויצחק הרצוג. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לחבר בית-הלורדים הלורד הארי וולף>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, לפני שנעבור להצעות אי-אמון כמדי יום שני, חובה נעימה לברך את האורחים שלנו ביציע. נמצאים אתנו כאן הלורד הארי וולף ובני משפחתו. אני מקבל אתכם בברכת ברוכים הבאים לכנסת – Welcome.
הלורד וולף שימש שנים רבות מאוד כשופט בבריטניה וכיהן במשך כמה שנים בתפקיד הבכיר ביותר במערכת המשפט הבריטית – Lord Chief Justice – משהו שמקביל לנשיא בית-המשפט העליון אצלנו בארץ. מאז 1992 לורד וולף הוא חבר בבית-הלורדים. מדובר בידיד אמת של מדינת ישראל ששימש שנים רבות כנגיד של האוניברסיטה הפתוחה הישראלית.
הלורד וולף הגיע לארץ כדי לחגוג את יום הולדתו ה-80 יחד עם בני משפחתו, ובחר לציין את האירוע הזה גם בביקור בכנסת. יחד עמו נמצאים כאן רעייתו, ליידי מרגרט, בניו ובני משפחה נוספים.
אני מברך אתכם שוב בברכת ברוכים הבאים לכנסת; מאחל בשם הכנסת יום הולדת שמח וביקורים נוספים אצלנו כאן. Welcome, מזל טוב.
<הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס ורע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. ממשלת ישראל מכבידה על אזרחי המדינה ומעלה את המע"מ, יוקר המחיה ותשלומים נוספים;>
<2. הממשלה מכבידה על האזרחים בהעלאת המע"מ וביוקר המחיה;>
<3. הממשלה החליטה להטיל מסים על משפרי הדיור וכך פוגעת במעמד הביניים – ובזוגות הצעירים בפריפריה על-ידי ביטול מענקי המקום;>
<4. תוכנית הממשלה להסדרת התיישבות הערבים הבדואים בנגב>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אנחנו נעבור לסדר-היום. הצעה של סיעת העבודה: ממשלת ישראל מכבידה על אזרחי המדינה ומעלה את המע"מ, יוקר המחיה ותשלומים נוספים. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת שלי יחימוביץ. ינמק את ההצעה חבר הכנסת אבישי ברוורמן. בבקשה, אדוני.
<אריה דרעי (ש"ס):>
אין שר.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
אין שר, אני לא עולה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
יש, יש.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
לא, אני – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
יש שר, הוא כאן.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בפעם האחרונה שבדקתי חבר הכנסת אהרונוביץ היה עדיין השר לביטחון פנים, וסגן שר האוצר גם נמצא כאן. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
תודה. אדוני היושב-ראש, השר אהרונוביץ, סגן השר מיקי לוי, חברי חברי הכנסת, איזה מזל שיש שוויון בנטל. ממש מזל שהרב גפני קיים, כי אם הוא לא היה הייתם צריכים להמציא אותו. איזה מזל שאפשר לסמוך על ישראל ביתנו ועל ידידי השר אהרונוביץ שיעלו את הצורך הדחוף של גיוס חובה של ערבים אחרי 65 שנות קיומה של מדינת ישראל. מזל. אחרת הייתם צריכים לדבר היום על כך שהודעתם לוועדת הכספים על העלאת מס ערך מוסף ב-1% החל מיום שני. כמה נוח לעשות דרמות שבסוף ייפתרו על-ידי איזשהו משא-ומתן דרמטי שימלא את התקשורת, וכמה קשה לנהל כלכלה הוגנת וחברה צודקת כשאין תוכן, כשאין תוכנית ואין רצון.
<אריה דרעי (ש"ס):>
אדוני, זה לא רק דרמה – – – זאת דרמה שתשלם בסוף מחיר יקר ביותר. גם אלה שמתגייסים יפסידו – – –
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
חבר הכנסת דרעי, קיבלתי. מרוב הדרמה הזאת ניצוצות רעים רק יצאו, כי הדרך חשובה. מס ערך מוסף, רבותי, הוא פתרון קל. המס הזה, משתמשים בו, חבר הכנסת לוי, אך ורק לצורך פיסקלי. אין לו שום מטרה פרט לסגירת הגירעון. העניין הוא שאם מסתכלים צעד אחד קדימה רואים שהמחירים יעלו, הביקושים ירדו, אנשים יקנו פחות, הפעילות הכלכלית תיפגע, ואז הגבייה של המסים תרד. ומה עשיתם בזה? המס הזה לא יתקן שום עיוות, הוא רק יוצר בעיה כלכלית. ואני מזכיר לכם שיוקר המחיה בישראל הוא הגבוה ביותר בעולם המערבי. קחו סל מזון בבאר-שבע, באשקלון ובניו-יורק, תשוו ביניהם. בבאר-שבע ובירושלים אתם קונים, מגיעים לניו-יורק – כמעט כפל כפליים; בגלל ריכוזיות, בגלל מצב מבנה המשק, ואתם מוסיפים פה חטא על פשע.
אתה ודאי תגיד, אדוני שר האוצר – ותשלח את חבר הכנסת מיקי לוי – שלא היה לך זמן להכין תקציב ל-2013. יש לי קודם כול הערה: אתה לא הלכת לבחירות על הנושא הכלכלי. הלוא היו לך 100 ימים ויותר להכין תוכנית כאשר – לא רק אני – קבל עם ועולם אמרנו שהניהול הכושל של שר האוצר הקודם הביא לגירעון של 40 מיליון שקלים.
<קריאה:>
מיליארד.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
מיליארד. תודה רבה. מה עשיתם כשהלכתם והצהרתם שאתם תביאו תוכנית כלכלית עם בשורה למעמד הבינוני, לקבוצות החלשות? מה עשיתם חוץ מססמאות ריקות? כי כשהגעתם לקחתם מארגז הכלים בדיוק – אבל בדיוק – מה שהיה קודם בארגז הכלים של מר נתניהו, שפחד להעביר את זה, ולכן הלך לבחירות. מה הועילו חכמים בתקנתם? אבל אנחנו מדברים כבר על 2014. אפשר ללמוד.
ואני רק רוצה לומר דבר מאוד פשוט: אני לא רק מבקר. אני אומר: מה אנחנו היינו עושים אם היינו מובילים את הכלכלה הישראלית? כי הכלכלה הישראלית – איך שהיא הולכת להתעורר בעוד שנתיים – לא יהיה לנו גירעון, אבל לא תהיה לנו צמיחה משמעותית, אנחנו נהיה חברה עוד יותר מפורדת, ועקב המשבר הכלכלי באירופה ובארצות-הברית נמצא את עצמנו בבור.
מה אנחנו צריכים לעשות? דבר ראשון, חזון של צמיחה. התפוקה לעובד בישראל, הפריון נמוך כלפי רוב מדינות העולם; להוציא חברות סטרט-אפ, שרוב הערך המוסף והתעסוקה יוצא לארצות-הברית, להודו ולאירופה, וחברות גדולות. 97% מהחברות זה עסקים קטנים ובינוניים. חלק גדול מהעסקים, התפוקה לעובד נמוכה. כן, אדוני שר האוצר, התעסוקה מלאה, אמרת את זה, סגן שר האוצר; אבל השכר – התעסוקה המלאה בישראל היא כזאת ש-50% מהעובדים לא משלמים מס הכנסה. ולכן אם אתה רוצה צמיחה שבה התפוקה לעובד תעלה, שבה השכר יעלה, אתה חייב להשקיע היום בצורה משמעותית בטכנולוגיות, בהכשרה מקצועית. לא רק לפתוח קולג'ים שאין להם משמעות. לזה דרוש כסף והשקעה, אחרת לא תהיה לך תעשייה בת-קיימא על פני זמן.
כן, כשאתה בא לאותה ריקי כהן או משה רבינוביץ או ישראל אהרונוביץ, ואתה פונה אליהם ואומר, מה יקרה לך בתקופה הבאה? ההכנסה הריאלית שלך תרד משלוש סיבות: א. ההכנסה הנומינלית שלך – השכר הוא נמוך; ב. יוקר המחיה הוא גבוה; ג. שירותי הרווחה, הבריאות והחינוך שלך הם מהנמוכים במדינות המפותחות. ולכן, כמו שהבטחת לפני הבחירות, צריך להגדיל את שירותי הבריאות, החינוך והרווחה, צריך להשקיע במנועי צמיחה, וצריך לרדת, כדי שהגירעון, כבוד השר, יחזור ל-3%.
אני לא קתולי. במידה שהיה שפל, הייתי מגדיל את הגירעון. אבל בישראל כרגע אין בעיה של מיתון, יש בעיה של מבנה המשק, תהליך צמיחה, ואי-שוויון ועוני – כלכלה שבנויה לקבוצה קטנה, ושכחה את רוב האוכלוסייה.
ולכן הקיצוץ הזה, שמחויב, היה צריך לבוא בשתי צורות. קודם כול, כן, אני אומר: תקציב הביטחון. לא בהכנה למאבקים בסוריה ואיראן, אלא באותם בזבוזים. ולצערי, אין פה כלום. 3 המיליארדים שהצהירו עליהם שר הביטחון וראש הממשלה זה כמו שרבין המנוח, ידידנו, אמר: קשקוש. מורידים 3, מוסיפים מתחת.
אז מאיפה הכסף? אני אומר לך, מיקי לוי, יש רק דרך אחת, שלא התכוננתם לה, ואתם לא עושים שום דבר היום חוץ מהצהרות: רק מהפכה טוטלית. אני הייתי לוקח צוותים עכשיו, סוגר אותם. יש מומחים במערכת המיסוי הישראלית. כי מערכת המיסוי הישראלית היא פקודה מנדטורית, היא מלפני 65 שנה, טלאי על טלאי, לא בנויה למדינה מפותחת. עוזרת לרמאים ועוזרת לחזקים.
שלושה עקרונות: דבר ראשון, פישוט מערכת המס. לא ייתכן יותר שבאמצעות רואי-חשבון ועורכי-דין מפולפלים, תכנוני מס אגרסיביים – החזקים לא משלמים. מיקי, יש פה המון כסף – פרטים וחברות. אמרנו כבר, לפני שנים לא הייתה ברירה, החיים הם לא פייר. אבל "טבע" יכולה לשלם היום. לא להביא את ג'רמי לוין לשיחה. במקום 3%, 10%. ברור שהם ישלמו פחות מאתנו. פישוט מערכת המס קורה בכל העולם היום. כבר אי-אפשר לרוץ ממקום למקום. אתם מדברים ולא עושים.
דבר שני, איחוד מערכת המס. לא ייתכן יותר שבמדינת ישראל אם אתה רוצה כסף – בארצות-הברית יש שני סוגי מסים: מס חברות ומס אינדיבידואלי. יש לך עשר דירות – תפטור שתיים, על שמונה דירות מחשבים את ההכנסה שלך. יש לך מניות, אתה מקבל דיבידנדים – מחשבים את ההכנסה שלך. יש לך רווח הון – מחשבים את ההכנסה שלך. אתה עובד במשטרה – מחשבים את ההכנסה שלך – –
<אריה דרעי (ש"ס):>
קצבאות, קצבאות, קצבאות.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
יפה. – – ואז עושים מס אחד. כאן כבר שנים אנחנו אומרים: דיבידנדים – 15%, מס הון – 20 וכמה אחוז. תעשו פה איחוד, רבותי, ולא תדברו, כי מזה לא יקרה כלום. יש פה כספים אדירים שמסתובבים.
אתה יודע מה זה הון שחור? אני אגיד לך. יש פה שני אנשי משטרה, אתה ומשה מזרחי; אני לא רואה פה את מר צור.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
השר.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
והשר אהרונוביץ. גדל אצלי בבאר-שבע ושכחתי אותו. סליחה.
רבותי, הכסף של ההון השחור לא יבוא מחמישה מלשינונים ו-100 פקידים. גרוש לא יבוא משם. פה צריך קונספט. פה צריך להפוך את השיטה שיש בה דיווח, שבה הולכים על הראש של מי שעושה. ויש חבורה שיכולה לעשות, אבל זה לא יהיה בספין על שוויון בנטל ועל הצהרות בפייסבוק. לא יקרה דבר. ולכן המעמד הבינוני והעניים והחלשים, חבר הכנסת דרעי, הם ישלמו פה מחירים, הם משלמים במס ערך מוסף, הם משלמים בגזירות.
לכן צריך להסיט את זה לשוויון בנטל, או למשילות; משילות, אחוז חסימה 3% או 4%. אגדת שלושה וארבעה. זה מה שמשנה? יהדות התורה זה שלוש מפלגות, תוסיף עוד אחת – תהיה של ארבע מפלגות. מה זה משנה בכלל? לך תראה איך הממשלה מנוהלת. למשילות צריך שחמישה שרים יעבדו ביחד, שאחד יהיה פרויקטור, שכמה פקידים יעבדו ביחד. זאת משילות, לא אחוז זה או אחר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נא לסיים, אדוני.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
אני מוסיף עוד דבר אחד: תהליך השלום. הכול נעלם. מתראיינים ל"ניו-יורק טיימס", יאיר לפיד. אין שלום. שלום יהיה בעוד עשר שנים. כן, אנחנו מתקדמים למדינה דו-לאומית, ובמהירות. מעבירים כאן חוקים שכבר מדברים היום – חוקים שאתם שותפים אליהם, לגבי סיפוח השטחים. מעבירים דברים שאת השפה הערבית יוציאו החוצה. למה הולכים כאן? למדינה דו-לאומית. והמחיר של מדינה דו-לאומית הוא מחיר כלכלי כבד.
יש אלטרנטיבה: מיסוי אחר; משאבי הטבע – אנחנו דנים בזה, בכנסת, לא במחשכים; לקחת מהחזקים; לתת תמריצים, במיוחד לעסקים קטנים ובינוניים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
אנחנו רוצים כלכלה צומחת והוגנת. אתם דיברתם על צדק. אתם מובילים כלכלה שהיא לא הוגנת, לא צודקת, מדינה שלא חותרת לשלום. ולכן אני מציע אי-אמון בממשלה הזאת.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה רבה לחבר הכנסת אבישי ברוורמן.
אנחנו מקבלים בברכה את התלמידים מבתי-ספר בזרזיר, שנמצאים אתנו כאן ביציע. ברוכים הבאים לכנסת.
אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הבאה, שהיא: הממשלה מכבידה על האזרחים בהעלאת המע"מ וביוקר המחיה – יהדות התורה, מרצ. המועמד להרכיב את הממשלה הנו חבר הכנסת מאיר פרוש.
<אריה דרעי (ש"ס):>
מטעם מרצ.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
ינמק את ההצעה חבר הכנסת יעקב אשר. אני מציין – חבר הכנסת אריה דרעי, אתה צריך להיות מודאג. בשבוע שעבר זהבה גלאון הייתה המועמדת המשותפת, היום זה יעקב אשר, ולך תדע באיזה שבוע הם יצליחו. זה סיכון מסוים, זה סיכון.
<אריה דרעי (ש"ס):>
אני רוצה שיירשם בפרוטוקול שהיושב-ראש אמר שהרבנית זהבה גלאון הייתה מועמדת של יהדות התורה בשבוע שעבר – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן, אמרתי את זה בשבוע שעבר, ציינתי את זה בסיפוק רב. אני בעד אחדות עם ישראל, כפי שאתה יודע.
אדוני, עד עשר דקות לרשותך, חבר הכנסת אשר.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עברו להם כבר חודשיים וחצי בערך מכינון הממשלה ומזמן כניסת שר האוצר לתפקידו. אני רק אדגיש ואומר שכשאני אומר עכשיו "שר האוצר", להלן: סגן שר האוצר, ידידי מיקי.
חברים, בואו נעשה סיכום ביניים. עמד כאן שר האוצר בדוכן הזה ומנה את הישגי התוכנית הכלכלית. הוא אף התפלא שאין קריאות ביניים, או לפחות מחיאות כפיים, שמבחינתו זה היינו הך. אני מודיע לך, אדוני שר האוצר: מאתנו לא תקבל קריאות ביניים, ומבוחריך לא תקבל מחיאות כפיים.
ועכשיו בוא נעשה חשבון. מה קורה בפועל? המע"מ יועלה; קצבאות הילדים יקוצצו משמעותית; מס ההכנסה יעלה ב-1.5% לכלל העובדים; מס רכישה למשפרי דיור יעלה – יש עכשיו חלופות אחרות שמחפשים, אבל החלופה היא אותה הכבדה על עוד אנשים; פגיעה בסלילה ושדרוג כבישים אדומים ומסוכנים; עצירת טיפולי שיניים מעל גיל 12; ביטול נקודות זיכוי לבעלי תארים אקדמיים; מס על עקרות-הבית; נכון, מס על מוצרי יוקרה – יפה אך זניח; שינויים בארנונה לקשישים, ועוד כהנה וכהנה.
עכשיו נראה מה לא יקרה בפועל. ושוב, עמד כאן שר האוצר, ובהופעה שלא הייתה מביישת שום תיאטרון, הסביר את הישגיו. וכך אמר כאן שר האוצר, ואני מצטט: מה קורה באמת, במה נתחיל? בחינוך. תקציב החינוך לא ירד, אלא עלה ב-6.5 מיליארד ש"ח. אנחנו לא מבינים הרבה בכלכלה, אדוני היושב-ראש. אתה יודע, אנחנו בהשכלה לא מי יודע מה, ועדיין – לא כמו ההשכלה של שר האוצר. אבל כולם יודעים שרוב הגידול הוא מה שנקרא "טייס אוטומטי". מי שניהל פעם מערכת – ואני ניהלתי – יודע: יש הסכמי שכר עם המורים, יש גידול טבעי של מספר התלמידים. מה לעשות, יש גידול טבעי, לא כולם התייעצו עם שר האוצר קודם לכן. רוב התוספת היא תוספת של טייס אוטומטי; ובפועל, קוצצו מהתקציב תוספות שהיו אמורות להיות בסך של כ-1.8 מיליארד ש"ח. זהו אחד הקיצוצים הכואבים ביותר שעברה מערכת החינוך בשנים האחרונות.
הלאה. אמר שר האוצר: לא נגענו בחינוך המיוחד. נכון, אדוני ידידי סגן שר האוצר, לא נגעתם בחינוך המיוחד. לא נגעתם בו. לא הוספתם שקל לגידול שלצערנו קיים. ואני מכיר קצת את התקציב של חינוך מיוחד. במשך שנים רבות, וגם השנה הזאת, השמיכה קצרה, לא מגדילים אותה לפי גודל האוכלוסייה של החינוך המיוחד, וממילא כל ילד מקבל פחות.
הלאה – הוספנו למערכת הבריאות 1.2 מיליארד. רק שכחו לומר שזה חישוב תלת-שנתי, וזה טיפה בים הצרכים של מערכת הבריאות שאנחנו כה מכירים. כן, הוספתם 200 מיליון שקל לקרן לביטחון תזונתי. רעיון יפה – מרעיבים אנשים, ולאחר מכן בונים קרן כדי שבאמצעותה אפשר יהיה לעזור לאותם מורעבים. וגולת הכותרת – גולת הכותרת, אדוני, זה ההבטחות הגדולות: הרפורמה בנמלי הים, בחברת החשמל – הגדיל לעשות שר הכלכלה שכבר סיפר לנו על גדודים של צבא שמתאמנים להפעיל את המנופים. אני לא יודע אם זה גדודים מוועדת פרי או מדברים אחרים; הכול כותרות, הכול בומבסטיות. חכו חכו, תראו, נטפל בחברת חשמל, נטפל בנמלים. הלאה – משאבי הטבע. אמר שר האוצר: הקמנו את ועדת ששינסקי 2 לבדוק את התמלוגים. אני רוצה לשאול, אדוני, האם הוועדה כבר התכנסה? האם כבר יודעים מי חבריה?
<קריאה:>
כן.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
אז אני שמח מאוד, אני אשמח לשמוע על זה תשובה.
ועדת אנדורן לנושא התספורות, האם היא כבר הוקמה? האם היא כבר התכנסה? "חכו, חכו" – אתם מוכרים אשליות לעתיד, ומהציבור מקצצים במזומן ומייד.
אדוני שר האוצר, מהיום שהפסקנו להפריע – אולי אני אדבר אליך, אדוני היושב-ראש. מהיום שהפסקנו להפריע לשר האוצר לדבר אנחנו מקשיבים היטב ובוחנים מה נשאר מכל הדיבורים וההצגה, ויש לי הרגשה שכמו בכל הצגה טובה יישאר בסוף רק השחקן. אבל גם בהצגה טובה, אדוני היושב-ראש, צריך לדייק במספרים. גם ריקי כהן הולכת להפסיד 600 שקל, ולא 290 כמו שאמר שר האוצר בהתחלה, ולא 380 כמו שהוא אמר בסוף. וכשהסביר לנו למה לא כדאי לריב עם עיני, כי תהיה שביתה, וכל יום שביתה זה 2 מיליארד שקל, גם זו טעות בחשבון. וכשהסבירו לנו כאן, בבמה הזאת, באותו נאום מתלהם – הוא הסביר, שר האוצר, למה הוא לא מעלה את יעד הגירעון; הוא הסביר שהריבית תפיל את המשק הישראלי, אי-אפשר להעלות את יעד הגירעון, ושבוע לאחר מכן העלה את יעד הגירעון.
כשהסבירו לנו שבתוך שנתיים הכול יהיה בסדר – לאחרונה זה הפך להיות שנה וחצי, וגם זה עדיין לא מרגיע אותנו. בכלל, מכירת האשליות לציבור באה לידי ביטוי גם במה שמכונה – מענייני דיומא – ועדת פרי. גם כאן, לא יצלח. עולם התורה ימשיך ויפרח, ומי שרוצה ללמוד תורה ימשיך ללמוד, כי זה מקור החוסן שלנו כעם יהודי. אבל גם פה מוכרים אשליות וכותרות, ושיהיו כמה שיותר קיצוניות, כי אולי על-ידי זה ישכחו את הטעויות הכלכליות – אולי על-ידי זה ישכחו את הטעויות הכלכליות.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
– – –
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
ועכשיו נחזור לריקי כהן שלך. אדוני שר האוצר – – –
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
אני שואל שאלה, כשאתה עובד בכנסת, האם – – – ללמוד תורה?
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
אני כאן נמצא, ואני גם שירתי בצבא.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
– – –
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
עכשיו נחזור, ידידי מיש עתיד – יש עתיד, נכון? ידידי – אני מבקש, את הזמן הזה תשמור לי, אדוני.
ועכשיו נחזור לריקי כהן שלכם. ריקי כהן מבולבלת, מפוחדת. מרוב לחץ ודאגה, אדוני שר האוצר, היא התחילה לעשן עכשיו. היא לא עישנה קודם. היא עכשיו התחילה לעשן.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – –
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
היא לא יודעת איזה מספרים מוכרים לה, היא רק יודעת שטוב לא הולך לצאת לה מזה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – –
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולפנות אישית לשר האוצר, לידידי סגן שר האוצר, לחברי יש עתיד כולם: עצרו את התהליך הכלכלי הלא-נכון הזה, אשר הולך לשום מקום. תפסיקו עם ההסטה – בטי"ת, כמו ההסתה – בתי"ו. מסיטים את הנושאים העיקריים. תפסיקו להסיט את הזרקור מהבעיות האמיתיות של התקציב הנורא הזה.
אדוני שר האוצר, טפל באומץ בדברים שיחסכו כסף. תיגע בעוז באותם כוחות שהחלטת לדלג עליהם. אל תסביר לציבור שהוא מפגין נגד עצמו; הוא מפגין נגדך. תוכיח לו שאתה נאבק בשבילו. תבוא עם מספרים, תשתדל שהם יהיו מדויקים. תרד לשכונות, תפגוש את עובדי לשכות הרווחה, את מנכ"ל הביטוח הלאומי; טפל בבעיות האמיתיות. בקיצור, אדוני שר האוצר, רד אל העם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. הצעת האי-אמון הבאה היא: הממשלה החליטה להטיל מסים על משפרי הדיור, וכך פוגעת במעמד הביניים – ובזוגות הצעירים בפריפריה על-ידי ביטול מענקי המקום. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. ינמק את ההצעה חבר הכנסת אריאל אטיאס. בבקשה. כאן יש יציבות, חבר הכנסת דרעי. לא שבוע זהבה גלאון, שבוע מישהו אחר. כאן יש יציבות.
<אריאל אטיאס (ש"ס):>
זה יתרון לגודל, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
עד עשר דקות לרשות אדוני.
<אריאל אטיאס (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו מבקשים להציג אי-אמון בממשלה, כי התקציב שהביא שר האוצר לממשלה – שעבר, לצערי, בממשלה, ועוד יגיע לכנסת – מציג שורה של גזירות בשוק הדיור; השוק הזה, שהיה חלק מרכזי, אם לא המרכזי, במערכת הבחירות, כפי שהתחייב שר האוצר יאיר לפיד מאז עזב את אולפני ערוץ 2 בנווה-אילן, שהוא יטפל במערכת הדיור ויביא 150,000 יחידות דיור להשכרה, והממשלה תשקיע בתשתיות, והממשלה תשקיע בפתרונות מצוקת הדיור. וכמו שהיד הטובה עליו, בצורה מטפורית, על ריקי כהן ועל זאת שלא יכולה להתחיל את החודש ולגמור את החודש, קיבלנו הרבה הבטחות, למכביר, ואנחנו מקבלים סדרה של גזירות שתכליתן לרסק את מעמד הביניים, ואת השכבות החלשות, ואת הפריפריה.
ענף הדיור הוא ענף מורכב וקשה לטיפול. מדובר בקרחון ענק שלהזיז אותו לוקח זמן. המשק הישראלי צורך בשנה כ-40,000 יחידות דיור חדשות, לאמור, התחלות בנייה, בשל גידול טבעי. במשך יותר מעשור שנים, עד כניסתה של הממשלה הקודמת, הייתה ירידה מתמדת בהתחלות הבנייה. בממשלה הקודמת התחילה עלייה בהתחלות הבנייה, עד שהגענו לשיא של התחלות בנייה בשנת 2011, שזה המספר הגדול ביותר מאז שנות העלייה. והלמ"ס פרסם בתחילת 2013 שהמספר הגדול ביותר בבנייה פעילה, שהגיע ל-85,000 יחידות דיור, היה בשנת 2012.
במקום להמשיך לטפל בדברים המהותיים – הכותרת שלהם זה להגדיל את היצע יחידות הדיור. מחירי הדירות עלו כי היה מחסור בהיצע, מחירי הדירות יכולים לרדת רק אם מגדילים את ההיצע. כל התרגילים האחרים, שמנסים לחנוק את הביקושים הטבעיים על-ידי זה שמטילים מסים וגזירות כלכליות, משיגים את התוצאה ההפוכה: מרסקים את מעמד הביניים ואת השכבות החלשות, וגם משקרים לציבור ומאחזים את עיניו. אולי זה מסדר לאגף התקציבים את הקופה. אולי. את הגירעון. אבל גם זה פועל הפוך, כי חונקים את שוק הדיור.
שוק הדיור מחזיק פה את המשק מבחינת מנועי הצמיחה. כשמנועי הצמיחה האחרים הידרדרו, שוק הדיור פרח. הוא מעסיק עובדים, הוא מגלגל את הכסף של הבנקים וגורם לרווחים מבחינה כלכלית, מצד אחד. מצד שני, במקום שהוא יעזור לשכבות החלשות, מעמד הביניים, אנחנו מקבלים הפוך. במקום להכניס את היד לכיס ולטפל בהסרת חסמים על-ידי שמשרד האוצר ישים קדם-מימון לטפל בתשתיות – כשמוציאים מכרז, לוקח שנתיים עד שיש התחלת בנייה, אדוני היושב-ראש. אתה יודע למה? כי יש מכרז, אי-אפשר להוציא היתר בנייה, כי יש התניות בתב"ע שצריך לבנות מחלף, וצריך לטפל בביוב, וצריך לטפל במוסדות החינוך, אבל זה עולה כסף. שר האוצר לא רוצה לשים את הכסף; בסוף הוא ישים אותו, אבל בזמן ובקצב שמתאים לאגף תקציבים.
מה קורה? מאז המכרז עד למפתח, ארבע, חמש שנים לוקח. אנחנו לא יכולים לספור מכרזים, אנחנו צריכים לספור התחלות בנייה ומסירות. מה קיבלנו בתמורה לזה, במקום הדברים האלה? סגן שר האוצר, במקום לטפל באשראי – יש מחנק אשראי לקבלנים, משרד השיכון והמינהל מוציאים מכרז, ואין דורש. יש ירידה של 37% בהתחלות הבנייה בשנת 2013. איך יש ירידה והיה גידול של 50% בשיווקים? בשנת 2012 מינהל מקרקעי ישראל שיווק כמעט 40,000 יחידות דיור, מספר שיא מאז 1996. אז למה יש ירידה בהתחלות הבנייה? כי יש מחנק אשראי. מי יכול לטפל בזה? או נגיד בנק ישראל או שר האוצר.
מאחר שלנגיד יש תפיסת עולם שמצד אחד עוד דוחפת משקיעים, הוא עוד מוריד את הריבית, אבל אשראי ליזמים שיוכלו לקנות את הקרקעות ושהבנקים ילוו אותם, אין, ואז אין התחלות בנייה. במקום לטפל בדברים האלה כי זה עולה כסף, לטפל בחסמים כי זה עולה כסף – ושלא תטעה, סגן שר האוצר, זה רק קדם-מימון. אתה מקבל את כל הכסף בחזרה, כי כשיש מכרז, כותבים לך שהפיתוח עולה 100,000, 120,000, 150,000, מגולם בפנים, כל הכבישים, כל הביוב, כל התשתיות וכל מוסדות הציבור. אז מה אתם עושים? פתרונות של אגף תקציבים. חסר מיליארד שקל? עושים מס.
מס משפרי דיור זה מס גזל. מה זה מס משפרי דיור? בן-אדם שילם על דירה, שילם עליה מס רכישה, ואם נוסיף זכויות, שילם היטל השבחה. עכשיו הוא מוכר אותה. הוא מוכר אותה, הוא צריך לשלם עוד 3.5%, זה בין 40,000 ל-80,000 שקל בממוצע.
<אריה דרעי (ש"ס):>
גם אם היא יותר קטנה.
<אריאל אטיאס (ש"ס):>
גם אם היא יותר קטנה, זה כבר שחיתות. הגזל – כבר שילמת פעם אחת, למה תשלם עוד הפעם? הרי זה לא מגדיל את מספר התחלות הבנייה, זה רק סתם מס שאין לו שום קשר למגורים. אתה יכול להחליט שאתה מטיל מס גם על המים, גם על האוויר שאתה נושם. תגיד שאתה נותן מס, מה הבעיה? אין שום קשר בין פתרון מצוקת הדיור לבין המסים שמטילים על משפרי הדיור. זה בדיוק מעמד הביניים – לפגוע להם ישר בלב; וזה השקר הגדול של מערכת הבחירות הזאת. מבטיחים למעמד הביניים, ריקי כהן, ססמאות, חושבים שהאנשים הם טמבלים. הם מבינים בסוף. אתה דופק להם עוד 80,000 שקל. על מה? כי שר האוצר יש לו איזה בור תקציבי.
שלא נדבר על זה שיש אפס מנועי צמיחה בשוק הדיור.
<איציק שמולי (העבודה):>
– – – להטיל מס גם על קניית דירה ראשונה.
<אריאל אטיאס (ש"ס):>
ראינו את זה אתמול בעיתונים.
<איציק שמולי (העבודה):>
– – – בשם הצדק החברתי.
<אריאל אטיאס (ש"ס):>
יש מס חדש עכשיו, לא רק משפרי הדיור, גם רוכשי דירה ראשונה ישלמו מהשקל הראשון עוד 1% מס. היום יש הרי פטור ממס מהממשלה הקודמת, פטור ממס לדירה שהיא עד מיליון ו-350,000; אתה לא משלם מס רכישה. עכשיו רוצים לבטל את זה כמובן, ולא 0.5%, 1% תוספת. כמה זה עושה? עוד מיליארד.
רבותי, אין שום קשר לפתרון מצוקת הדיור. מנסים לייצר מחנק בביקושים, כי זה יהיה יקר, אז יקנו פחות. הרי התיאוריה הזאת, אגף תקציבים ניסו למכור לי את זה ב-2009, ואחרי זה ב-2011, לפני שעבר פה עוד תקציב דו-שנתי. אמרו לי, בוא נעשה ביקושים, נכבוש את הביקושים. אנשים רוצים לקנות דירות מפני שזה בזול – סטנלי פישר עושה ריבית נמוכה – אנחנו נחנוק אותם על-ידי זה שזה יעלה להם ביוקר. ככה פותרים מצוקת דיור? ככה מעמיסים על הגב של הגמל.
והשערורייה הגדולה ביותר שאי-אפשר בכלל להבין אותה גם מבחינה לוגית כלכלית, ובטח לא מתפיסת עולם חברתית, זה ביטול מענקי המקום בפריפריה. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לתת לך ככה brief של דקה, תבין מה הסיפור. אנחנו סבלנו, אנחנו, מדינת ישראל סבלה מירידה בהתחלות בנייה בפריפריה. אומרים שצריך לעשות תחבורה, תשתיות, חינוך ותעסוקה, הכול נכון, אבל צריך גם מגורים. לבנות מטר בנייה במדינת ישראל עולה אותו דבר בדימונה, איפה שהשר כהן גר, ובתל-אביב, איפה שיאיר לפיד גר. עלות בנייה למטר עולה בסביבות 4,000 שקלים בסטנדרט רגיל, לא כשמתלהבים. עכשיו, מה הפער ביניהם? למה פה זה יקר ופה זה זול? בגלל הקרקע. עלות קרקע במכרז של מינהל מקרקעי ישראל במשתלה, מלפני שלושה חודשים, מיליון ו-100,000 ליחידה. קרקע לבד, לפני פיתוח, לפני עלות בנייה למטר. מיליון ו-125,000 – מדויק. לקרקע, במשתלה. שכונת-המשתלה היא בין רמת-השרון לתל-אביב, בסוף רמת-אביב, איפה שגר שר האוצר, באזורים האלה. זה לא בדימונה, אל תטעה.
אנחנו קיבלנו החלטה – חבר הכנסת יצחק כהן שידבר פה גם היום על השערורייה הזאת, סליחה, יצחק וקנין; הוא הגיש הצעת חוק, שנכפתה על הממשלה ועל שר האוצר ועל ראש הממשלה ועל אגף תקציבים, כי תנועת ש"ס רוצה לעודד הגירה חיובית לפריפריה: אנחנו ניתן מענקי מקום וסבסוד פיתוח בהיקף שמגיע ל-100 ו-110, ויש מקרים גם של 120. אני לא אספר לכם את העקומות, לא לבלבל אתכם. קחו 100,000 שקל ליחידת דיור לכל מי שקונה דירה ראשונה בחייו. 28 יישובים, מתוכם שמונה יישובים ערביים, כולם בפריפריה, כדי לעודד הגירה חיובית. וקיבלנו גידול של 30% בהתחלות הבנייה בפריפריה.
עכשיו, בואו תסתכלו, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, על המספרים. 100,000 השקל האלה שווים למע"מ על דירה של 600,000, דירה ממוצעת, קטנה, בפריפריה. עם כל התוספות שצריך היום, ממ"דים וחניות וכו', אתה יכול להגיע ל-600,000, גם ל-550,000. התחלות הבנייה – שווה בדיוק למע"מ. אם הדירה יותר יקרה, אז ניחא. אז אם לפני זה היו פחות התחלות בנייה, והיום יש גידול בהתחלות הבנייה, אז זה אחד לאחד בכסף. מה עושים? מורידים ומבטלים באבחת חרב לרוכשים שרכשו דירות; התחייבו להם שייתנו להם מענקי מקום, ועל סמך זה הם הלכו לקנות ולהתחייב התחייבויות ומשכנתאות. פתאום יש החלטה באישון לילה – זה אפילו לא הופיע בסיכום הישיבה שצביקה, מזכיר הממשלה, סיכם בסוף הישיבה הלילית שהייתה על התקציב. לא סוכם הדבר הזה, ורוב השרים לא הבינו שמבטלים את מענקי המקום ה"שערורייתיים" האלה. כשהולכים לבטל מענקי מקום ופוגעים בפריפריה וגורמים עכשיו לירידה בהתחלות בנייה בפריפריה, וגם גוזלים את האזרחים שהבטיחו להם שייתנו להם מענקי מקום – הם כבר הלכו על סמך זה למכרז, הם נכנסו להתחייבויות – הורגים את הפריפריה, הורגים את השכבות החלשות, מחסלים את מעמד הביניים.
ועכשיו, בזה אני אסיים, אדוני היושב-ראש, קיבלנו בשורה חדשה – מקימים קבינט לדיור. ואני הסתכלתי מה יש בקבינט לדיור הזה. אני חשבתי שבקבינט הזה כבר יכניסו תקציב לטפל בחסמים. זה הדבר המרכזי ששר האוצר יכול לתרום לעם ישראל בשוק הדיור. אין לו סמכות להוציא מכרזים, הקרקע לא אצלו. אין לו סמכויות לבצע פיתוח של תחבורה, זה לא אצלו. אני מקווה שהקטטה בין שרי הממשלה על הקרדיט על הנמלים, ועל הג'וקים ועל המדבירים, לא תגיע גם לעולם הדיור. קיבלנו פרק שאומר שמקימים קבינט לדיור, ואין בו שום דבר חוץ מהוצאה תקציבית של 5 מיליון שקלים בזבוז על סמכויות בין משרדי ממשלה, ועוד הפעם מריבה על קרדיטים.
לכן אני אומר, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שצריך להוקיע את התקציב הזה, להביע אי-אמון בממשלה. למחות, והנה אני נזכר, איציק שמולי, שהיית עוד במחאה, וישבנו על מעונות הסטודנטים, אז מאז עד סוף כהונתי בתפקיד שיווקנו 9,700 יחידות דיור לסטודנטים. הייתה הבטחה ל-10,000, קיבלנו עוד התחייבות לתוספת, וזה נעלם, אין בתקציב. אז כל הבשורות שהיו לסטודנטים, למעמד הביניים, לשכבות החלשות, לפריפריה – הכול נאדה, אוויר, הכול מילים ושקר ורעות רוח. לכן אנחנו רוצים להביע אי-אמון בממשלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אריאל אטיאס.
<דוד אזולאי (ש"ס):>
אתה מדבר, וכבר הניחו את זה על השולחן.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי, להשיב על שלוש הצעות האי-אמון. ההצעה הרביעית עוסקת בנושא שונה, ולכן יש גם משיב אחר.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בינתיים הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון מס' 12), התשע"ג–2013.
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 43 – הוראת שעה) (יושב-ראש הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת צחי הנגבי. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס ורע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. ממשלת ישראל מכבידה על אזרחי המדינה ומעלה את המע"מ, יוקר המחיה ותשלומים נוספים;>
<2. הממשלה מכבידה על האזרחים בהעלאת המע"מ וביוקר המחיה;>
<3. הממשלה החליטה להטיל מסים על משפרי הדיור וכך פוגעת במעמד הביניים – ובזוגות הצעירים בפריפריה על-ידי ביטול מענקי המקום;>
<4. תוכנית הממשלה להסדרת התיישבות הערבים הבדואים בנגב>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
עכשיו נשמע את תשובתו של סגן שר האוצר, חבר הכנסת לוי. בבקשה, אדוני.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עוד שבוע, ועוד שבוע, אני מוצא את עצמי על בימת הכנסת בשם הממשלה ובשם משרד האוצר ונשאל את אותן שאלות, אין חידוש בהן, על-ידי אותם אנשים ובאותו טון ביקורתי. אני מכבד מאוד את הבית הזה ואת זכותה של האופוזיציה להביע אי-אמון בממשלה, אבל גם אם יטיחו בנו ביקורת ויביעו בנו אי-אמון פעם בשעה, המציאות לא תשתנה והגירעון העצום שמדינת ישראל נקלעה אליו לא ייעלם. אם אני לא טועה, חבר הכנסת אטיאס, אתה היית חבר בממשלה הקודמת.
אני חושב שהגיע הזמן שנתקדם בשיח שאנחנו מנהלים פה בשבועות האחרונים סביב הסוגיה הכלכלית. האופוזיציה תוקפת אותנו, וכנראה זהו תפקידה, על הצעדים האחראיים שאנחנו מובילים, אבל לא מציעה שום פתרון הולם אמיתי להתמודד עם הבור התקציבי הגדול ביותר בתולדות המדינה. אפשר לבקר את הצעדים הכלכליים שאנחנו מבצעים, אבל חובה עליכם, ואינכם עושים זאת, להציע מקורות אחרים. וכל פעם המנגינה: אנחנו מורידים מע"מ על פירות וירקות – מוצאים משהו אחר; אנחנו לא לוקחים מס על קרנות השתלמות – מוצאים משהו אחר, וכן הלאה. גם אין לכם פתרונות ריאליים למציאות הקשה, ואולי זו הסיבה, חברי ממפלגת העבודה, שסירבתם לקחת את תיק האוצר, כיוון שגם אתם ידעתם שהדרך היחידה לסגור את הבולען התקציבי הזה הוא דרך הצעדים הלא-פשוטים שאנחנו מובילים בתקציב המדינה לשנה הבאה.
את כל הצעדים האחרים ארוכי הטווח, אותן רפורמות מבניות שאתם מטיפים להן השכם והערב, אנחנו כבר מבצעים, ואפשר לראות ניצנים. רק בשבוע שעבר הכריז שר האוצר על הקמת ועדה לבדיקת הסדרי החוב שבראשה תעמוד מנכ"לית משרד האוצר. אתם מחיתם על התספורות לבעלי ההון שמבקשים להתחמק מחובותיהם, ואנחנו נעצור אותם במעשים. כך גם לגבי חוק הריכוזיות שמונח על שולחן הכנסת מזה זמן רב, פירוק הפירמידות. ולא עשיתם עם זה שום דבר. כך גם לגבי חוק זה, חוק הריכוזיות, שאנחנו מקדמים בימים אלה ממש בוועדת הכספים כדי להשלים את המלאכה של פירוק הפירמידות והפרדת אחזקות של החברות הגדולות במשק.
כמו כן אתם מטיפים להעלאת התגמולים ממשאבי הטבע שלנו. חבר הכנסת אשר, הסכת ושמע, העלית את זה גם בנאומך, ושר האוצר החליט שתקום ועדה שתבחן את הנושא ותביא להעלאתם. היא תתחיל לעבוד כבר בימים הקרובים. מדובר בצעדים ארוכי טווח, שיפתחו את המשק לתחרות אמיתית ויובילו להוזלת מחירים. וגם אנחנו יודעים שלא ניתן לבצע אותם בתוך שבועות מספר, אבל לעומתכם, אנחנו מבצעים אותם, לא רק מטיפים להם. וגם אתה והמפלגה שלך הייתם שותפים בקואליציה הקודמת.
ובצורה פרדוקסלית, שאתם מוחים – – –
<קריאות:>
– – –
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
חבר הכנסת רוזנטל, מישהו היה אחראי לזה. אנחנו צריכים לתקן את זה. חלק מחבריך שהיו אמונים כחברי כנסת לפקח על פעולות הממשלה, נראה שגם הם לא עשו עבודתם נאמנה.
בצורה פרדוקסלית, שאתם מוחים, מבקשים וצועקים מעל במה זו, הייתם שותפים מלאים – אתם, בממשלות הקודמות, לכל העוולות האלה. ואנחנו לא יצרנו אותן, אבל אנחנו מתמודדים אתן מתוך אחריות, הסתכלות על טובת הציבור העובד והמשק הישראלי, תוך הסתכלות קדימה. כן, גם את מענקי הפריפריה יצרת בגלל מגמה מסוימת.
<קריאות:>
– – –
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אדוני היושב-ראש, חשוב לי להדגיש שוב שתי אמיתות לגבי תקציב המדינה, שעוותו בדיון שהתנהל פה.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי, האם אפשר להרחיב את האמברגו על קריאות ביניים גם לסגן שר האוצר? לא להסתפק רק בשר האוצר?
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
השר אטיאס, הקריאות האלה לא יעזרו לך, כי המגמה שלך לגבי חריש הייתה ברורה, ואתה יודע את זה טוב מאוד. ואל תמכור פה לוקשים בבית הזה.
<קריאות:>
– – –
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
בניגוד לנאמר, לא פגענו בחלשים, לא קיצצנו קצבאות לזקנים ולנכים, אבל דאגנו שתוספת של 300 מיליון שקלים לסל התרופות תישמר, העברנו 450 מיליון שקלים מיידית לרווחת ניצולי השואה ו-200 מיליון שקלים לטובת קרן במשרד הרווחה לביטחון תזונתי, וכן הלאה.
וחבר הכנסת ברוורמן ידידי, חבל שהוא איננו – 3 מיליארד שקל כן קוצצו מתקציב הביטחון, ואם אומרים שהכול מתחת לשולחן, וכך היה בכנסות הקודמות, אז אני מבטיח לכם שאנחנו לא ננהג כך. לא יהיו תקציבים מתחת לשולחן. לא יהיו תקציבי כיס למתן שלא מעל השולחן. אנחנו מכירים את התרגילים האלה.
<קריאות:>
– – –
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
לעומת זאת – אתה היית גם חבר בממשלה – הקיצוץ בקצבאות הילדים שעליו החלטנו בא לתקן עיוותים חמורים במערכת. מדובר בצעד חיוני, שכל מטרתו להגדיל את ההשתתפות בכוח העבודה, אדוני היושב-ראש. אם מישהו ראה את "דה-מרקר" לפני כשבוע – – –
<אריאל אטיאס (ש"ס):>
– – –
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
חס וחלילה. אחינו אתם, ואנחנו נותנים כבוד ללומדי התורה. אני רואה שאהבתם את האמרה הזאת, אז אמשיך בדרך הזאת, אחי היקרים.
מי שראה את "דה-מרקר", את הכתבה של פרופסור יוג'ין קנדל ואת מה שנכתב שם, ותסכימו אתי שהוא כלכלן נחשב, יכול היה לראות – – –
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
גם הוא היה בממשלה הקודמת?
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אתם הייתם אחראים ולא הוא.
<אריאל אטיאס (ש"ס):>
הוא היה יועץ שלנו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברים, אני לא קראתי את העיתון "דה-מרקר", וזה מאוד מצער אותי. אני מנסה להבין מה כתב חברי פרופסור קנדל, ואתם מונעים ממני לשמוע.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אדוני היושב-ראש, רק בשבילך ומפאת כבודך אומר מה היה כתוב שם; היה כתוב במילים פשוטות שמובנות לכל אחד: אם במדינת ישראל לא ינוצלו 85% מכוח העבודה, לא ישתלבו במעגל העבודה במשק בעוד כשמונה עד עשר שנים, כלכלת מדינת ישראל תשלם מחיר גבוה עד כדי קריסה. אנחנו כאן – – –
<קריאות:>
– – –
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אנחנו כאן כדי לתקן זאת. לעומת זאת, הקיצוץ והשוואת קצבאות הילדים שעליו החלטנו באו לתקן כאמור עיוותים חמורים במערכת.
<אריאל אטיאס (ש"ס):>
לפגוע בשכבות החלשות.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
מדובר בצעד חיוני, שכל מטרתו להגדיל את ההשתתפות בכוח העבודה, אדוני היושב-ראש. כמו שאמרתי, מדינת ישראל לא תחזיק מעמד מבחינה כלכלית אם לא תהיה השתתפות של 85% מכוח האדם במעגל העבודה. ובהזדמנות זו אני רוצה להבהיר לכם, חברי חברי הכנסת, ששר האוצר בעד שהקצבה הזאת לא תינתן לאנשים עשירים.
ידידי חבר הכנסת ברוורמן – חבל שהוא יצא, באמת אני רוחש לו כבוד רב; אני אומר את זה במלוא הרצינות.
האמת השנייה שלא נשמעת במסגרת הדיון הציבורי, וחשוב להבהיר אותה, היא כי תקציב המדינה לא קטן ולא קוצץ, אלא גדל ב-22 מיליארד שקל. תקציב החינוך, רק כדי לסבר את האוזן, גדל ב-6 מיליארד, והתוספת של 300 מיליון שקלים לסל התרופות ניתנה גם היא.
<קריאה:>
זה בלוף.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
זה לא טייס אוטומטי. תירגע.
עשינו כל שביכולתנו כדי לא לקצץ – – –
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
– – –
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
תעלה אחר כך ותעביר את זה, מיקי.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
תעלה, תעלה. מה הגידול הריאלי?
<איציק שמולי (העבודה):>
מה הגידול הריאלי? מה, אתה מדבר במספרים מוחלטים? – – –
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אני אבדוק ואני אשיב לך.
<איציק שמולי (העבודה):>
אה, אז תבדוק לפני שאתה אומר – – –
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
אה, אז תבדוק. מי כתב לך את הנאום? – – –
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אני. אני. אני כבר שולט בחומר כל כך טוב, מיקי. קצת יותר ממך.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
אה, באמת?
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
כן.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
אתה לא יודע – – –
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
חבר הכנסת יעקב אשר, באמת הופעה מרשימה. אני אומר, הופעה תיאטרלית מאוד מרשימה. שיחקת אותה, מה שנקרא. אלא מאי? הנתונים לא כל כך מדויקים.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
באמת?
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
ואמרתי כבר, ותקן אותי אם אני טועה, שיהדות התורה הייתה שותפה בקואליציה והייתה אמורה לפקח על עבודת הממשלה.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
– – – פעם ראשונה שאני שומע את – – –
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
ולבסוף, פטור בלא כלום אי-אפשר, אני רוצה לסיום לדבר על עוד הבטחה שקיימנו במהלך החודשים האחרונים, מאז נכנסנו לתפקידנו – שוויון בנטל כמובן. מדובר בחוק היסטורי לשוויון בנטל שגיבשה ועדת השרים – –
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
– – – תדליק את הפנסים – –
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
– – בהובלה של חברי השר יעקב פרי.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
– – התחילה ההצגה.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אני רוצה לברך בהזדמנות זו את הוועדה ואת השר פרי על עבודה מאומצת, מהירה, ועל הפתרון ההיסטורי שאליו הגיעו.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
ספר את זה לריקי כהן. ספר את זה לריקי כהן.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
יש בכך משום מזור לאחד הפצעים הפתוחים והכואבים של החברה הישראלית. השירות בצה"ל הוא שירות תובעני, קשה וארוך, שלעתים, כמו שאני ומשפחתי חווינו על בשרנו, משאיר חותם של כאב עצום לכל החיים. לא יכול להיות שיהיו מי מבני הלאום הזה שבגלל אורח חייהם יוצאו מלכתחילה מחוץ לאלונקה וישאירו את משקלה הכבד לשאר. החוק הזה, אדוני היושב-ראש, הוא כאמור היסטורי, ומתמודד באופן הוגן ואמיץ עם הסוגיה שפחדנו להתמודד אתה במשך יותר מ-65 שנה. אני שמח שיש עתיד חרתה את הערך הזה על דגלה ומקדמת אותו בלי למצמץ ובלי לגמגם. אין בכוונתנו להתפשר על החלת חובת השירות וחוק שירות ביטחון כללי על כלל האוכלוסייה, כפי שגם הופיע בהסכם הקואליציוני. מדובר בצעד הכרחי ביצירת שוויון בחברה הישראלית.
<איציק שמולי (העבודה):>
אתה כסגן שר תשלם 4,900 שקל בחודש לחייל חרדי? אתה תשלם? אתה מסכים לזה? 4,900 שקל בחודש אתה תשלם? די עם הסיפורים האלה.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אני מאמין ומקווה שהמחלוקות תיפתרנה והחוק יעבור במתכונתו בממשלה ובכנסת.
אני מבקש לדחות, אדוני, את הצעות האי-אמון. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לסגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי. הוא השיב על שלוש הצעות אי-אמון. יש לנו הצעת אי-אמון נוספת, מטעם הסיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד: תוכנית הממשלה להסדרת התיישבות הערבים הבדואים בנגב. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אברהים צרצור. ינמק את ההצעה חבר הכנסת טלב אבו עראר. בבקשה, אדוני. המשיב כאן הוא שר העבודה והשירותים החברתיים, חבר הכנסת מאיר כהן. עד עשר דקות לרשות אדוני.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לצערי, המדינה, מאז הנכבה ב-1948, שמה לעצמה יעד לטפל ב"בעיית" הבדואים; כבר המינוח מראה את התפיסה הבעייתית, כי חלק מאזרחי המדינה הם בעיה, נטל על המדינה. לצערי, המדינה תמיד מקטגרת את הבדואים תחת מינהלות, ועדות ודוחות יישום שונים.
יש שתי עובדות שצריך להכיר ברגע שהמדינה מתחילה לחשוב על הבדואים. העובדה הראשונה היא כי תמיד צריך להקים מינהלת לעניין הבדואים – כך, למשל, מינהלת החינוך לבדואים, מינהלת הבדואים וכדומה – כי יותר קל לתכנן בחדרים חשוכים את אשר הממשלה זוממת. העובדה השנייה היא כי מי שצריך להוביל את התוכניות האלו חייב להיות איש צבא בכיר, עם רקורד מרשים, ורצוי נגד ערבים, או לחלופין איש שב"כ בכיר אשר קצר כמה עיטורים על פועלו, גם נגד הערבים.
הכוונה האמיתית היא כי הממשלה הגיעה עם עצמה למסקנה שהבדואים מבינים רק כוח, כי אי-אפשר להבין מדרך התנהלות הממשלה דבר אחר, לצערי. אני שואל את עצמי, האם מדובר בתכנון מרחב אזרחי, או שמא מה? או אולי מדובר במבצע צבאי נרחב שמתכנן לכבוש את כל חלקי הנגב מחדש? נכבה חדשה? כיבוש חדש?
אצטט את דבריו הגזעניים והמסיתים נגד הבדואים של פראוור – כי אנחנו לא נשכח את הצהרותיו בשנת 2006, עת היה סגן ראש המועצה לביטחון לאומי – בכנס בהרצלייה; אז אני מצטט את דבריו הגזעניים והמסיתים נגד הבדואים: מדינת ישראל כבר הוכיחה את עצמה בהתנתקות חד-צדדית עם עזה, אני מציע לנקוט אותה מדיניות נגד הבדואים; דבריו של פראוור. מי שאומר דברים אלו אינו מבין אלא כוח וגזענות, וכוונות טובות לא הולכות להיות לו. משתמעת מהם התנתקות מאזרחי המדינה; נודף מהם ריח של גזענות והסתה לאלימות לכל הדעות.
חברים, לצערי התוצאה ידועה מראש, ובכל הזדמנות אני מזהיר את ממשלת ישראל ואת מי שאחראים לתוכנית פראוור מפני עימותים שאנחנו לא רוצים בהם, מפני אינתיפאדה שתקום בנגב, בקרב הבדואים.
אני אתן דוגמה לאפליה בקבלת ההחלטות על-פי מתווה פראוור. כך, למשל, הוועדה המרכזית שתדון בתביעת הבעלות ובהשגות התושבים שהממשלה מתכננת להקים מורכבת משישה חברים, באופן הבא: מומחה משפטי אחד רם דרג, יהודי; ארבעה נציגי הממשלה, בטח יהודים; נציג בדואי אחד. זה ההרכב שהממשלה מתיימרת לערוך בו הסדר עם הבדואים. כך המדינה תעשה צדק. באמת מצחיק, הרי תמיד יהיה רוב לממשלה. כך או כך תמיד יהיה רוב, והממשלה תעשה אשר ברוחה, ללא רגישות ליַלדי ולילידי אדמה זו.
למשל ועדת-טרכטנברג, אשר בחנה, בין היתר, את נושא יוקר המחיה ובעיות הדיור, הסתובבה בין האוהלים של אנשי המחאה, התייעצה אתם, שמעה והקשיבה. אבל לבדואים המדינה רק שומעת ולא מקשיבה, וההבדל ברור. מנחיתים עלינו הנחתות, אין הסכמות, יש הפעלת כוח ויישום.
אני בז להרכב ועדה זו; אני בז לדרך שבה הממשלה מחליטה להתמודד עם אוכלוסייה ילידת האדמה; אני בז לוועדות המתמנות חדשות לבקרים, אני בז לאנשי השב"כ ולגנרלים שבאים להפעיל כוח על אוכלוסייה מוחלשת, ענייה וכבושה.
הרי דוח פראוור התיימר ליישם את המלצות ועדת גולדברג, ומעל בימה זו אני מודיע כי דוח פראוור הוא דוח חדש, אשר מתעלם מכל התהליכים שקרו עד כה, ומדובר בדוח עצמאי, חדש, שלא הביא בחשבון שום המלצה, לא ישנה ולא חדשה.
מתווה זה מסרב להכיר בשום יישוב לא מוכר מאלו שלא מוכרים כיום. פראוור מתכנן עקירת יותר מ-40,000 תושבים בדואים מאדמתם וזריקתם לעתיד אפל ועלום, כפי שנעשה לפני כן, בשנים עברו. המתווה אינו מכיר בשום בעלות של בדואי על אדמתו שהיא בבעלותו לפני קום המדינה.
מתווה פראוור הוא מסע הכפשה חדש נגד האוכלוסייה הערבית-בדואית בנגב, דוגמת רבים שהיו בעבר, תוצר של סטריאוטיפים וגזענות נגד הבדואים. להזכירכם, הבדואים הם ילידי הארץ, כאן לפני קום המדינה, הם הבעלים בקרקע.
ישראל מונעת חיבור המים והחשמל מהיישובים הלא-מוכרים, שמגיעים לעתים לאלפי תושבים ביישוב אחד, כאשר למתנחל אחד, למתנחל כובש ואלים בעל חוות בודדים, מקצים מאות דונמים ואף מחברים אותו לחשמל ולמים.
להזכירכם ולהעיר אתכם מהתרדמת שבה אתם שרויים, הבדואים הם 30% מתושבי הנגב. שטח המריבה עם המדינה הוא 5% משטח הנגב. אז אני שואל: מאיפה מגיעות הטענות שהבדואים השתלטו על קרקעות המדינה, הבדואים משתוללים בהפרת חוק, הבדואים שודדי אדמות ועוד ועוד? מקורן ידוע; מקורן במסע הכפשות ועידוד גזענות נגד הבדואים ילידי ובעלי אדמות אלו. במקום שהמדינה תחל בהליך גישור ארוך-טווח שלוקח את צורכי הבדואים הבסיסיים ואורח חייהם המיוחד – במקום זה היא כורכת את הזכויות בהגעה להסדר בעניין האדמה. מה הקשר בין שתי זכויות אלו? אינני מבין את זה. אז על מה המהומה? על 5%. על זה המדינה מקימה מינהלת? על זה המדינה מקימה מטה אחר מטה? על זה המדינה ממנה ועדות חדשות לבקרים? כנראה יש אבטלה בסקטור הציבורי. כנראה נתניהו התחייב יותר מדי למינויים בקרב תומכיו. בושה וחרפה למדינת ישראל לרדוף את הבדואים על כמויות כה מזעריות מהנגב – 5%.
אתם קולטים את זה? כל הריב הזה הוא על 5% מאדמות הנגב, וחוות הבודדים, הכובשים האלימים מקבלים כל יום מאות דונמים לידם. רק בשנת 2011 אישרה ממשלת ישראל עשרה יישובים יהודיים חדשים באזור ערד. לבדואים יש 46 יישובים שהממשלה מסרבת להכיר באחד מהם. אני שואל, למה אצל הבדואים הכול נגמר, הכול נעצר? כאשר מדובר ביישובים יהודיים, בלחיצת כפתור מאשרים עשרה יישובים. דמוקרטיה של 2013. אלו הם שני צדי המתרס – שוויון ליהודים וגזענות וגזל מהבדואים. למה השוויון נעצר אצל הבדואים? למה לא להחיל את אותם כללים להקמת יישוב חדש הן אצל הערבים והן אצל היהודים באותם מדדים?
עניין הבדואים אינו סוגיה מקומית, אלא מדובר בסוגיה עולמית, אשר מתעניינים בה מסביב לעולם. להזכירכם, רק לאחרונה התפרסם דוח של האו"ם אשר דוחה את טענת ישראל כי הבדואים אינם ילידי אדמה זו.
אני רוצה להתייחס לסוגיית המתנחלים. רק להזכירכם, מדובר בכ-325,000 מתנחלים הגרים באזור המכונה אזור C. התנחלויות אלה מהוות הפרה של החוק הבין-לאומי ופגיעה בזכויות הפלסטינים ילידי פלסטין על אדמותיהם. מתנחלים אלו לא הסתפקו בגנבת אדמות אלו, והם מובילים מסע הרס ואלימות בהעלמת עין מצד הממשלה, במקרים רבים, וללא טיפול ביד ברזל נגד כובשים אלימים אלו, שאין להם שום הצדקה לשבת במקום שהם יושבים.
הבעיה של המדינה היא 40,000 התושבים הבדואים שגרים על אחוז מזערי מאדמת הנגב, אבל 325,000 מתנחלים אלימים, מחבלים נגד פלסטינים יום-יום, מחבלים בקרקעות, ביבולים כל יום, אינם מהווים בעיה. העולם כולו מוקיע את מדינת ישראל וההתנחלויות – מצד אחד – ואת הסבל והניכור התמידי אשר המדינה מטילה על האוכלוסייה הבדואית, בין בהריסת הבתים ובין בהפקעת אדמות ובין בשלילת זכויות ותשתיות בסיסיות.
כאשר נתניהו אומר "אזרחים שווים", אנחנו מבינים כי הוא מתכוון רק לשוויון בין האזרחים היהודים, המזרחים והאשכנזים, הרוסים והאתיופים, לא בין היהודים והערבים. וזה תואם את קרקע המציאות המרה, לצערי.
ממשלת ישראל משחקת באש, משחקת באש ומעוניינת בהבערת אזור הנגב. תוכנית כזאת הרסנית וגזענית לא תעבור; אפילו שיחוקק חוק, לא נכבד, ואנחנו דוחים אותה בשתי ידיים ומבקשים לבטלה לאלתר.
המדינה טוענת כי הקצתה תקציב של 1.2 מיליארד שקל להשקעה בקידום וצמיחה – –
<היו"ר יוני שטבון:>
חבר הכנסת אבו עראר, אבקשך לסיים.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – כלכליים ביישובים הבדואיים. רק שתי דקות.
<היו"ר יוני שטבון:>
הזמן הסתיים, רק תסיים משפט אחרון בבקשה.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
ולכן אני, קשה לי להתעלם מציטוטים של חלק מהתבטאויות חברי הממשלה הנוכחית באחת מישיבות הממשלה. כך, למשל, ראש הממשלה הנכבד אומר – אני מצטט: מטרת ההחלטה ההיסטורית הזאת לשים קץ להתפשטות הבנייה הבלתי-חוקית של הבדואים בנגב ולהביא לשילוב טוב יותר של הבדואים בחברה הישראלית. שר הביטחון אומר: המצב הנוכחי הוא טוב רק לקיצונים האסלאמיים – לאן הוא חותר – ולפורעי החוק ולמי שרוצה לנגח את מדינת ישראל, ולכן צריך לשנות מהיסוד – – –
<היו"ר יוני שטבון:>
אבקש לסיים. חבר הכנסת אבו עראר, זמנך תם.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אני מסיים בכך – נא לחזור. אני קורא לממשלה לחזור בה מהבאת הצעת חוק כזו הרסנית נגד אוכלוסייה שלמה, נגד אוכלוסייה חלשה, לשולחן הכנסת. להסיר אותה מסדר-היום.
ולכן אני מביע אי-אמון בממשלת ישראל ובמי שעומד בראשה, בנימין נתניהו. תודה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת אבו עראר. נזמין את שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן, חבר הכנסת מאיר כהן, להשיב על הדברים. בבקשה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, תוכנית הממשלה להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, שאומצה על-ידי הממשלה ב-27 בינואר 2013, חותמת פרק של שנים ארוכות שבמהלכן מונו ועדות, נערכו בדיקות, נבדקו חלופות והועלו הרבה מאוד הצעות. כל אלה הבשילו להחלטת הממשלה אשר אימצה את הדין-וחשבון של השר מנחם בגין, שבו הוצג, בעקבות מסקנות ועדת גולדברג – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
בני בגין.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
בני בגין. סליחה, בני בגין, ייבדל לחיים ארוכים. – – – בעקבות מסקנות ועדת גולדברג, פתרון כולל לסוגיה הסבוכה שאת הפתרון שלה, חברי חברי הכנסת, אין שום דרך לדחות. עכשיו צריך למצוא פתרון.
הפתרון נשען על שלושה מרכיבים איתנים: 1. תקציב לשיפור התשתיות הפיזיות ולחיזוק חברתי-כלכלי של הנגב בכלל ושל הפזורה הבדואית; 2. האצת התכנון והפיתוח לשם הסדרת ההתיישבות של הבדואים בנגב; 3. מנגנון שיקבע בחוק את הסדרת תביעות הבעלות של הבדואים על קרקעות בנגב. לשם כך תביא הממשלה לאישור הכנסת את הצעת החוק שהונחה היום, לאחר שוועדת השרים לחקיקה אישרה אותה פה-אחד בישיבתה ביום 6 במאי 2013. ההסדרים שבהצעת החוק הם פשרה מועילה בין השיקולים השונים, תוך מיצוי סביר של יכולת המדינה, במגבלות משאביה בקרקע ובכסף, ובהתאם לתוכנית המתאר של מטרופולין העיר באר-שבע.
הבדואים בנגב, המונים היום יותר מ-200,000 איש, הם אזרחים שווי זכויות ואזרחי המדינה הזאת, ואין שום ערעור – ואף אחד לא מערער – על הזכויות שלהם. ככאלה הם זכאים, כמו כל אזרח, למסגרת כלכלית וחברתית שתאפשר להם לממש את כל ההזדמנויות שעומדות בפני כל אזרח במדינת ישראל. אבל לצערי הרב – ואני חי שם, הבדואים במדינת ישראל הם הקבוצה הענייה ביותר, חברי חברי הכנסת, הענייה, הענייה, הענייה ביותר במדינת ישראל – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
הכי עניים אלה שגרים – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
– – ולעונייה נלוות בעיות חברתיות הדורשות תיקון יסודי. הממשלה פועלת כדי לאפשר לבדואים להיחלץ מהמצב הזה ולהעניק להם, ובמיוחד לדור הצעיר – ואני מבקש מכם לשמוע את הנתונים הבאים, חברי: 120,000 איש בפזורה הבדואית הם מתחת לגיל 18, ואליהם מתווספים בעשור הקרוב עוד רבבות ילדים, חבר'ה צעירים. אנחנו רוצים לתת להם את הכלים הדרושים כדי להתמודד בהצלחה עם החיים ועם אתגרי העתיד.
עכשיו, חברי, יש חלון הזדמנויות שאין להחמיץ אותו. פיתוח הנגב הוא אחת המשימות הלאומיות החשובות בעשור הקרוב, והממשלה החליטה לקדמו בדרכים שונות. הפיתוח מתבסס, בין השאר, על תוכנית המתאר, כמו שציינתי, מטרופולין באר-שבע, המשמשת מסגרת אזורית לתכנון מפורט, על פיתוח יישובים קיימים וחדשים ועל העברת מחנות צה"ל לאזור הנגב. הסדרת ההתיישבות הבדואית במסגרת תוכנית כוללת מהווה חלק אינטגרלי וחשוב ביותר של מאמץ הפיתוח. כל מה שאנחנו מנסים לעשות הוא להבטיח שהבדואים ייהנו מהמשאבים שיוזרמו לנגב ושהזדמנויות התעסוקה – אזורי התעסוקה המרחביים לא יפסחו עליהם. רווחתם של הבדואים היא רווחתו של הנגב. שום דבר בנגב לא יצליח אם רווחתם של הבדואים תיפגע, או אם אנחנו לא נעשה למענם. זה אזור אחד עם תושבים יהודים ובדואים. כולם צריכים ליהנות מהמגורים שם ולטפל בהם כמו שצריך. המלאכה מרובה והזמן קצר. לפנינו הזדמנות מיוחדת לפיתוח תנאים שיאפשרו לקהילת הבדואים בנגב להשתלב בשגשוג הצפוי באזור הזה.
הפתרון הנדרש לשם כך הוא סבוך ורב-פנים. זה לא דבר פשוט, ועל מורכבותו עמדה ועדת גולדברג בציינה, ואני מצטט מהדוח: מתחייב פתרון מערכתי ומשולב בנושא קרקע, תכנון התיישבות, תעסוקה וחינוך. ואלה משולבים ביצירת תנאי חיים חדשים וטובים באלה המוכרים, ובלא-מוכרים שיוכרו.
עם המציאות שבה חיים הבדואים היום בנגב אין להשלים. וכדי לשנות אותה נדרש מאמץ, הן מצד הממשלה והן מצד ציבור הבדואים. הזמן המאפשר עדיין פתרון יעיל ומציאותי של הבעיה הולך ואוזל. אין לצפות לפתרונות מוחלטים שירצו את הכול. בלשונו של כבוד השופט גולדברג בדוח הסיכום: נחוצה יוזמה תכליתית מעבר לפן המשפטי, שתוביל לפתרון הוגן ובר-ביצוע של המאבק על הקרקע והמחלוקת על ההתיישבות. הממשלה מציעה עתה יוזמה תכליתית מאין כמוה, המתבטאת בתוכנית כוללת לפתרון הסוגיה הקשה זו. אנו מצויים כעת בשעת כושר המאפשרת, עדיין, פתרון. את ההזמנות הזאת, חברי, אין להחמיץ. אפשר להתווכח, אבל אין להחמיץ את ההזדמנות הזאת – –
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
ויכוח – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
– – שכן המענה שהממשלה – – –
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – אבל לא בכפייה, לא בכפייה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
בבקשה, שמעתי אותך.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
לא לעשות משהו בכפייה – – – כולנו – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
עוד שני משפטים אני מסיים, ותוכל להגיד. אני מבקש, אני כיבדתי אותך.
אמרתי, את ההזדמנות הזאת אין להחמיץ, שכן דחיית המענה שהממשלה מציעה בתירוצים שונים, תוך העלאת האשמות שאין להן בסיס במציאות, תחריף מאוד את קשיי המציאות, עד כדי יצירת מבוי סתום. אם אנחנו לא נקבל את ההצעה הנדיבה והטובה הזאת – ותאמינו לי, חברי, זאת הצעה טובה ונדיבה – –
<היו"ר יוני שטבון:>
זו באמת הצעה נדיבה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
– – אנחנו נגיע למבוי סתום.
<באסל גטאס (בל"ד):>
בגלל זה – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אני מציע לכל חברי הכנסת המבינים הן את חומרת המצב – אני מציע לכל חברי הכנסת – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
זאת הזדמנות, רבותי – – – זאת הזדמנות שלא הייתה במשך 65 שנים. פעם ראשונה הממשלה מנסה להתייחס – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אני מסכים אתך לחלוטין, אדוני. אני מציע לכל חברי הכנסת המבינים – – –
<קריאה:>
– – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אני מאוד מבקש.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
– – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אל תעשו פוליטיקה מזה.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – –
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
חמש שנים גוזלים – – –
<היו"ר יוני שטבון:>
חברים, השר יסיים, אחרי זה בדיון האישי תוכלו להצטרף אם תרצו.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אני אומר לכם – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:>
אני אומר לכם מעומק לבי – חבר הכנסת ריבלין – אני גר שם. באמת, לבי לבי למצבם הקשה של הבדואים, ואני חי את זה יום-יום, ואני עושה כמיטב יכולתי. אני אומר לכם שזאת הזדמנות פז. היו שותפים לדבר הזה. נתווכח, יש ועדות, נשב. אבל טובתכם היא לנגד עינינו.
ואני מאוד מבקש מכל החברים להסיר את הצעת האי-אמון הזאת ולהצביע נגד הצעות האי-אמון בממשלה. תודה רבה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לשר, חבר הכנסת מאיר כהן. אנחנו נעבור לדיון האישי. יעלה חבר הכנסת ממפלגת העבודה מיקי רוזנטל. ואחריו – חבר הכנסת שמעון סולומון, בבקשה. רק להקפיד בבקשה על שלוש דקות. דיון סיעתי, סליחה. דיון סיעתי בהצעת אי-אמון.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
מישהו מחברי הכנסת שכח את המשקפיים פה.
<היו"ר יוני שטבון:>
השר מאיר כהן?
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
אדוני השר, המשקפיים שלך. חשוב ביותר. כעיוור אל עיוור.
<היו"ר יוני שטבון:>
בבקשה. שלוש דקות.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
מה שלא יעזור לך להימלט מהביקורת שלי, אדוני שר הרווחה. אני עוד לא ראיתי מפלגה מוזרה כמוכם, יש עתיד. באמת. אתם מסתכלים בעיניים בוערות, ומבטיחים לשמור על המעמד הבינוני, וביד השנייה אתם מניפים גרזן וחותכים לו את הראש. תגידו, אתם יצאתם מדעתכם? אתם מאמינים לשקרים של עצמכם? באמת. ראיתי אתכם מתפתלים היום בוועדת הכספים – זה מע"מ, זה לא טוב מע"מ, זה לא טוב, ומצביעים; תפסיקו לייבב, תגידו את האמת לציבור, ודי. זה לא עובד ככה. חלאס. אתם אמרתם פוליטיקה חדשה, שהלב שווה לראש, שווה למילים. זה פשוט לא ייאמן.
וכל העניין הזה, המשעשע, עם השוויון בנטל, שלא הבנתם בכלל את מה שאתם אומרים. אנשים לא רוצים שוויון בנטל. אנשים רוצים הוגנות. וכשאתם באים עם הצעות מצחיקות כאלה, שאין בהן שום הגינות – לא כלפי החרדים, כי לא באמת דיברתם אתם, כי יש שינויים דרמטיים בחברה החרדית, ואתם יודעים את זה. ואם הייתם מידברים אתם – הידברות זה דבר טוב. גם עם הבדואים. כדאי לכם להתחיל לדבר עם חלקים שלמים של האוכלוסייה הישראלית, שהם שווים לא פחות מכם ויש להם זכויות לא פחות מלכם. ואתם לא המצאתם את החוכמה, ואין לכם מונופול לא על האמת ולא על שום דבר. והתחושה הזאת שאתם תנהלו את העולם כי אתם מבינים יותר טוב – די, נמאס ממנה. פשוט נמאס.
אז לא רוצים שוויון בנטל, אנשים רוצים הגינות. הגינות. והגינות זה לא שאומרים "אנחנו נגן על מעמד הביניים" ואחר כך – אני לא רוצה להשתמש במילים לא יפות פה מעל הדוכן – עושים לו את מה שאתם עושים. הגיע הזמן שתגידו מה אתם באמת חושבים. שנדע. תודה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. יעלה חבר הכנסת שמעון סולומון, ואחריו – חבר הכנסת זבולון קלפה. בבקשה. שלוש דקות.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר אתכם על ועדת פרי. ועדה זו ישבה בחודשים האחרונים ועשתה לילות כימים על תוכנית רב-שנתית לשילוב האוכלוסייה החרדית בשירות האזרחי והצבאי. תוכנית זו מחוללת תיקון ועושה צדק חברתי היסטורי, גם אם זה קורה – כשזה יקרה – אחרי 65 שנה שבהן הצדק לא נעשה. שילוב האוכלוסייה החרדית בשירות האזרחי ובצבא יביא להשתלבות כוללת של אוכלוסייה זו בחברה הישראלית בכלל ובשוק העבודה בפרט. מי שחושב שרק השירות הצבאי הוא הדבר הכי חשוב – בעינינו זה אמצעי. הדבר המרכזי והחשוב שאנחנו מכוונים אליו זה המשך ההשתלבות בעבודה ובחיי האזרחים בכלל, כשווים בין שווים.
זו הייתה ההבטחה הגדולה של יש עתיד לציבור, ולכן גם קיבלנו תמיכה. אני חושב שזה היה אחד הנושאים הראשונים והמרכזיים שהרמנו, דרך אגב. ובסופו של דבר, בסוף התהליך, ראיתם גם את התמיכה שקיבלנו, וזה אומר הרבה, באיזה כיוון – סימן שקלענו לרצון הציבור. ואת ההזדמנות העומדת היום בפתח אסור לנו לפספס.
התוכנית מדברת בעיקרה על הדברים הבאים: מספר החרדים המשרתים יעלה כבר בשנה הקרובה בהדרגה עד ליישום מלא של החוק בשנת 2016, שזה בעצם הטווח. 3,300 אזרחים חרדים יתגייסו לשירות לאומי ולצבא – – –
<היו"ר יוני שטבון:>
אגב, נתקן, נכון להיום, זה 2017.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
תקן אותי אחר כך. זה מה שידוע לי כרגע.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
לוועדה עוד לא ידוע.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
בסדר. לכן אני אומר, בואו נשאיר את זה – –
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
מתי אתם פורשים מהפוליטיקה? מתי אתם פורשים?
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
– – יהיו תיקונים.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
באמת, סולומון, מתי אתם פורשים? כי זה לא יתקבל.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
תן לי לסיים – –
<היו"ר יוני שטבון:>
בבקשה, חבר הכנסת סולומון.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
– – ואחר כך תוכל להעיר. בתוך שלוש שנים – 3,300 ב-2014, 4,500 בשנת 2015, ו-5,200 בשנת 2016. זאת אומרת, בתוך שלוש שנים, המטרה היא לגייס מעל ל-70% שישרתו בצורה מכובדת, ותהיה חלוקת אחריות. אני גם לא אוהב את המילה שוויון בנטל, אלא חלוקת אחריות, כי זה מתבקש.
תהליך זה יסייע – מקהילה נתמכת לקהילה יצרנית. הקמת מרכזי הכשרת חרדים לשוק העבודה לשילוב 28,000 חרדים בגילים בוגרים, שמתוקף חוק טל אינם מחויבים בגיוס, בשוק העבודה. תהיה שמירה על ערך לימוד התורה – מתן אפשרות ל-1,800 מתמידים להמשיך ללמוד כשכל השאר מתגייסים יוצר מצב שבו ערך הערבות ההדדית לא פוגע בערך לימוד התורה.
ישיבות ההסדר – – –
<היו"ר יוני שטבון:>
אני מבקש לסיים. משפטים אחרונים בבקשה.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
תן לי רק לסיים.
<היו"ר יוני שטבון:>
בבקשה.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
ישיבות ההסדר – תקופת השירות תוארך ל-17 חודשים, ומסלולי ישיבות ההסדר ייפתחו גם לאוכלוסייה החרדית, כי אחים אנחנו, כמובן. תוקם ועדה למעקב שתפקח על יישום החוק, כלקח מאי-יישום חוק טל במלואו.
אחריות שווה היא בעיה לאומית ערכית, ולא בעיה פרטית של יש עתיד. חובת השירות היא לב-לבה של ועדת פרי, ויש עתיד לא מתכוונת לוותר על ההבטחה המרכזית לציבור. תודה רבה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת שמעון סולומון. יעלה חבר הכנסת זבולון קלפה, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יוני שטבון:>
התחלפתם? תודה. בבקשה, שלוש דקות.
<זבולון קלפה (הבית היהודי):>
צהריים טובים, אני, ברשותכם, בחרתי לעסוק דווקא בסוגיה של החוק להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. זה לא סוד שמבחינתי לא הייתי שמח במיוחד על אופן ההתנהלות של הדברים. אני חושב שהדברים היו צריכים להתנהל בצורה אחרת, אבל בסופו של תהליך הובלנו ותמכנו בדבר הזה בוועדת השרים.
חשוב לי להגיד לך פה, חבר הכנסת רוזנטל, שזה יותר משנתיים ימים כמעט אנחנו מארחים במועצה האזורית אצלנו את השיח שמתקיים עם האוכלוסייה הבדואית, מלווים גם את נציגי הממשלה, גם את נציגי הבדואים, מתקיימים אין-סוף מגעים, ומפגשים רבים מאוד, כדי לפתור את הבעיה. בתור אחד – סליחה רגע. סליחה, סליחה, שנייה אחת.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
ישבתי עכשיו עם השר בגין במשך שעה, ונכון שישבתם 600 פגישות עם בדואים, הוא בעצמו ישב. אבל הוא השמיע והוא לא שמע. יש הבדל בין הידברות – – –
<זבולון קלפה (הבית היהודי):>
אז אני רוצה לומר לך, מיקי ידידי, שבתור אחד שנולד בנגב, חי בנגב, ובעזרת השם גם אחרי מאה-ועשרים יישאר בנגב, אני רוצה לומר לך שהגיע הזמן שהנושא הזה יטופל בצורה אמיתית ויסודית. אני אומר עוד הפעם, יכול להיות שפתרונות יש כאלה ואחרים, אבל קודם כול, עכשיו העגלה הזאת מתחילה לנסוע.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
אני מסכים.
<זבולון קלפה (הבית היהודי):>
כדי לחדד את הדברים – לפני שבע שנים בערך הוקמה מועצה אזורית שנקראת אבו-בסמה, שפוצלה – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אני רוצה להגיד לך, לא היה אדם כמו בני בגין ששמע כל כך הרבה, אפילו יותר ממה שהשמיע, והוא השמיע הרבה.
<זבולון קלפה (הבית היהודי):>
תכף אני אתייחס גם לנקודה הזאת.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – – אתם משחקים בפוליטיקה ופוגעים בבדואים.
<זבולון קלפה (הבית היהודי):>
אני חושב שבסופו של דבר, כשמסתכלים – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אני אומר לו.
<זבולון קלפה (הבית היהודי):>
– – – כשמסתכלים על התמונה בכללותה, בסופו של תהליך – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
זחאלקה אף פעם לא רצה להשתתף בסיפור. זחאלקה לא רצה להשתתף בסיפור.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אני שירתתי שם. 15 שנה הייתי באזור הזה.
<זבולון קלפה (הבית היהודי):>
אז אני רוצה לומר לך, אני חי שם 50 שנה, גם באזור המזרחי, גם באזור המערבי, מכיר טוב מאוד את האזור, ואני חושב שטובתה של האוכלוסייה הבדואית גם כן, שהגיע הזמן שהנושא הזה באמת יוסדר, שיגורו בבתים נורמליים וטובים כמו בתראבין, כמו ברהט בשכונה הדרומית עכשיו, מי שמכיר שם את 4,500 יחידות הדיור בשכונה הדרומית, מעבר לכביש שם, באזור של אזור התעשייה עידן-הנגב.
בסך הכול אני חושב, התוכנית הזאת, מבחינתי אישית, היא בוודאי לא המיטבית, אבל אני חושב שהיא תהליך שמתחיל להכניס את העסק להסדרה. אלא מה? שזה מחייב אותנו גם, כממשלה, בסופו של דבר, להגיע סוף-סוף גם למשילות בעניין. זאת אומרת, זה לא רק צד של מקל, אלא צד של גבולות וגדרים, וזה חלק מהבעיה שקיימת שם; מי שמסתובב ביישובי אבו-בסמה מודע לבעיה – יש שם לא מעט בעיות – שהדברים האלה נובעים בעצם מחוסר החלטה שלנו, מחוסר שלטונוּת או משילות של הממשל עד היום.
אני חושב שבסך הכול, באמצעים שקיימים היום, במערכת השלמה של אותה חקיקה שקידם השר בגין יחד עם צוות שלם, עם מערך שלם – ודרך אגב, יש שם רשות גדולה שמוקפת בהרבה מאוד אנשים, שברוך השם מתחילה לעסוק גם בתכנון וגם בעיצוב של הדברים – אני מאמין שבזמן הקרוב נראה תמורה ושינוי. זה לא תהליכים שמשתנים כל כך מהר, כי לשנות מציאות של עשרות שנים – ואני לא מגזים, עשרות שנים – ייקח כנראה כמה שנים לשנות את הדבר הזה. אבל הגיע הזמן שנקבל את ההחלטה, עם כל הקושי והכאב, ודרך אגב, לא רק לטובתה של האוכלוסייה היהודית בנגב; בעיקר לטובתה של האוכלוסייה הבדואית בנגב.
<היו"ר יוני שטבון:>
בבקשה לסיים.
<זבולון קלפה (הבית היהודי):>
תודה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת זבולון קלפה. יעלה חבר הכנסת יצחק וקנין, ואחריו – חבר הכנסת משה גפני. בבקשה.
<יצחק וקנין (ש"ס):>
אדוני היושב בראש, חברי חברי הכנסת, חברי מיש עתיד, אני חייב להגיד לכם משהו. אני מבין שהנושא של השוויון בנטל יעסיק אותנו בימים הקרובים מבוקר עד ערב, כי אתם תדברו רק על זה. זה הדבר שמעניין אתכם יותר – זה נותן לכם את התהודה הציבורית שאתם צריכים.
מה אתם תגידו לציבור על הפריפריה? מה אתם תגידו לציבור, לשכבות הביניים, לאותו מעמד ביניים שאתם מייצגים? החוק שעמלנו עליו ימים ולילות, חוק שנתן סיוע באזור הפריפריה ל-32 יישובים, אתם הבאתם אותו היום בחוק, לבטל אותו. אני לא רוצה להגיד כמה אני עמלתי בכנסת הקודמת על החוק הזה; כמה ישיבות, רבותי; איזה סיבובים עשינו כדי להכריח את האוצר להגיע לחקיקה בנושא הזה. ומה אתם עושים? היום באתם וביטלתם את החוק הזה. מאות ואלפים, רבותי, עומדים עם המשכנתה לקבל את הסיוע של 60,000 שקל. אתם כנראה לא מבינים לאן אתם מדרדרים את אותן שכבות שאתם כביכול רוצים לייצג, או אמרתם שאתם רוצים לייצג. מה אתם תגידו להם, רבותי? עזבו את השוויון בנטל, נגמר. מה תגידו לציבור הזה, שאתם דואגים לו? רבותי, אתם לא מבינים.
לא רק זה. עוד באתם ואמרתם לאותם משפרי דיור: נוסיף עליכם עוד מס, נעמיס על הגמל, מה יש, כמה שאפשר להעמיס עליו. בסוף הוא יתרסק. רבותי, זה לא יעזור. אתם תצטרכו לעמוד מחר מול הציבור הזה. לא רק אנחנו, לא רק החרדים. רבותי, זה ייגמר, עוד מעט ייגמר הנושא של החרדים.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
חבר הכנסת וקנין, על זה נאמר: נתניהו ייסר אתכם בשוטים ואני, לפיד, אייסר אתכם בעקרבים.
<יצחק וקנין (ש"ס):>
בעקרבים, ודאי, רואים את זה יום-יום. ומספרים לנו סיפורים: מחר יהיה טוב, עוד שנה, עוד שנתיים. רבותי, מה שאתם עושים זה חורבן על מעמד הביניים. אני אומר לכם את זה. אתן לכם דוגמה. אני גר על גבול הצפון. ואני אומר לכם, רבותי, דירה בשלומי, שפעם שכרו אותה ב-1,200 שקל, היום בפחות מ-2,800 אין דירה בשלומי. שלומי, רבותי. שלא לדבר על רכישה – דירה שעלתה 200,000–250,000 עולה היום 700,000 שקל.
אני לא מבין אתכם, לאן אתם לוקחים את זה? למי ביטלתם? למי ביטלתם את זה, רבותי? למי ביטלתם? בחוק עכשיו אתם באים ומבטלים את אותה הטבה שנתנו לאותם זוגות צעירים. לא לבעלי דיור, רבותי, חסרי דיור, מעמד ביניים. ואתם מספרים לנו סיפורים. כל מה שיש לכם זה השוויון בנטל? גם זה ייגמר, רבותי.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת יצחק וקנין. יעלה חבר הכנסת משה גפני, ואחריו – חבר הכנסת דוד צור. בבקשה. רק להקפיד, עד שלוש דקות בבקשה.
<משה גפני (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם סיפור שהיה או לא היה, אני לא זוכר, אבל תחליטו אתם לבד. ישבו באיזה בית בתל-אביב ועשו חשבון שאם ראש המפלגה ייקח את משרד האוצר יכולה להיות בעיה גדולה – ישבו באיזה ישיבה סודית כזאת ועשו חשבון – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
היית שם?
<משה גפני (יהדות התורה):>
לא. – – – ועשו חשבון שהולכים להיות פה דברים שבאמת יפגעו במעמד הביניים באופן כזה שלא היה מאז קום המדינה. למשל, מה שאמר חבר הכנסת וקנין. היום היה דיון בוועדת הכספים, ישב שמה שר השיכון אורי אריאל והוא אמר: זאת שערוריית עולם, תילחמו נגד זה; זה שביטלו את המענקים בפריפריה. ביטלו את המענקים בפריפריה. מעמד הביניים. לוקחים כסף ממשפרי דיור. בן-אדם יש לו דירה, נולד לו ילד, נולדו לו שני ילדים, הוא רוצה לבנות עוד דירה – ככה, אדם מן השורה.
<קריאה:>
מעמד הביניים.
<משה גפני (יהדות התורה):>
מעמד הביניים. מטילים – – –
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
לא עוד דירה.
<משה גפני (יהדות התורה):>
לא, עוד חדר, עוד חדר.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
לא, הוא רוצה גם להקטין את הדירה שלו.
<משה גפני (יהדות התורה):>
הכול הכול הכול. בקיצור, מי שרואה את חוק ההסדרים – והיום מביאים את העלאת המע"מ. כמובן, אנחנו צועקים יש אלטרנטיבות – שום דבר לא מעניין. ישבו באותה דירה ועשו חשבון איך פותרים את הבעיה. הרי הבטחנו לדאוג למעמד הביניים, הבטחנו שיהיה פה יותר טוב, מה יעשו לנו. אמרו: יש פתרון, יש לנו מזל שבמדינת ישראל יש חרדים. וכשיש חרדים אנחנו את כל האש נעיף עליהם – שוויון בנטל.
עמד פה חבר הכנסת סולומון – אני התגלגלתי מצחוק – כמה חרדים יהיו. זה מה שאמרו להם לדקלם. תדקלמו, אמר באותה ישיבה סודית בתל-אביב, אמר ראש המפלגה; זה שיבחר אותם גם בבחירות הבאות, אם בכלל תהיה מפלגה. הוא אמר להם: תגידו הכול ועדת פרי, החרדים, תעשו חשבון, כמה יהיו בשנה הבאה, כמה יהיו בעוד שלוש שנים. דרך אגב, הם גורמים נזק למי שמצוי בעניין הזה; הכותרות האלה גורמות נזק שאי-אפשר לתאר אותו, מי שמכיר תהליכים שקורים בציבור החרדי.
אבל אני רוצה להגיד לכם, אני יהודי מאמין. אנחנו משחקים באש. ושתדעו ותקבלו שאנחנו מאמינים בזה. כשלא פגעו בתורה היה שקט, שקט ביטחוני גם, סוריה הייתה מדינה רחוקה. היה שקט. דירוג האשראי של ישראל עלה. מבחינה כלכלית היינו במצב מצוין. התחילו לפגוע בתורה, סוריה נהייתה קרובה, טילי "תישרין" מכוונים לתל-אביב. אני מאמין בזה באמונה שלמה. כמוני יש אלפים, מאות אלפים ואולי מיליונים בעולם שמאמינים בזה. פגעו בתורה – דירוג האשראי של ישראל יורד. אין חוכמות בעניין הזה, לא קרה לכלכלה הישראלית שום דבר. פגעו בתורה, מדברים על החרדים, צריך לשלב אותם בחברה.
לא שמעתי נואם אחד שיגיד שבחינוך הממלכתי בישראל יש אלימות, שלא יודעים מה זה יהדות, שלא יודעים מה זה תורה, לא יודעים מה זה תנ"ך. מילה לא אומרים, רק אותנו לחנך. תשכחו מזה שתחנכו אותנו, לא נשנה כמלוא הנימה. תשנו אתם – איך שאתם מתנהלים.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת משה גפני. יעלה חבר הכנסת דוד צור, ואחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג.
<אבישי ברוורמן (העבודה):>
חבר הכנסת צור, מה יש לך לומר להגנתך?
<דוד צור (התנועה):>
אני אומר, להתקפתי, תכף.
<היו"ר יוני שטבון:>
בבקשה, שלוש דקות.
<דוד צור (התנועה):>
ידידי גפני, קודם כול, אני רוצה להגיד לך, אני לא משפטן, אבל מהקריירה הקצרה שלי בכחולי המדים; שמעתי אותך, שמעתי את חבר הכנסת טלאל – על גבול האיומים. כל הזמן מהלכים אימים. אני אגב לא אוהב את המילה שוויון בנטל – לא, איימת עלינו בטילים מסוריה שיבואו אלינו, דירוג האשראי שירד.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
מותר לו להאמין, מה קרה?
<משה גפני (יהדות התורה):>
– – –
<דוד צור (התנועה):>
למה איומים? אני אומר: למה איומים?
<משה גפני (יהדות התורה):>
אני מספר לך מה שאני מאמין.
<דוד צור (התנועה):>
אני הבנתי. עכשיו, אני רוצה לומר ככה: תראה, א. אני – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
אם זה איום אז זה איום. אני מאמין בזה.
<דוד צור (התנועה):>
– – לא רואה בכלל בשירות, ואני חושב שהרבה מאוד מחברי כאן כמי שדווקא שירתו כל חייהם הבוגרים – אני רואה בזה זכות. זו זכות גדולה ביותר לשרת את מדינת ישראל במדים או בציבור. ואני מאוד מעריך את הציבור שלך כמי שעבד שנים קרוב אליהם – בתרומה שלו, בעשייה שלו. אני חושב שאתם עושים נזק, אני חושב שגם חלק מה – אגב, אני מסכים עם חלק קטן מהדברים שאמרת על ההצהרות, שהם באמת גורמים נזק אם רוצים להביא, ואני בעד הידברות כדי לבוא בסופו של דבר לאיזשהן הבנות כדי שתהיה פה תרומה משותפת. זו זכות גדולה לשרת גם במדים וגם באזרחי.
לחבר הכנסת טלאל שדיבר פה. אני חושב שיש כאן הזדמנות – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
איזה טלאל?
<קריאה:>
אבו עראר.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
טלב אבו עראר.
<דוד צור (התנועה):>
כן, נכון.
<היו"ר יוני שטבון:>
טלב אבו עראר.
<דוד צור (התנועה):>
טלב אבו עראר. אני חושב שיש פה חלון הזדמנויות – למה, יש עוד אחד?
<חנא סוייד (חד"ש):>
אחד מהערבים פה.
<דוד צור (התנועה):>
לא, ממש לא. אני, קודם כול, מכבד אותם מאוד. ואני חושב שיש פה חלון הזדמנויות נדיר שבו מציעים פתרון מעשי שישרת את רוב הציבור; אולי לא את הנבחרים, אבל ישרת את רוב הציבור הבדואי. אנחנו רואים שם תופעות קשות מאוד, תנאי חיים קשים ביותר, חוסר בעצם בפיתוח, באיזה מלכוד שבו פעם אחת, מכיוון שהם לא בהתאם לתב"ע אז לא מפתחים ואנשים מרגישים מתוסכלים – יכול להיות שבצדק; יש קיפוח לאורך שנים. מצד שני, גם האחיזה שלהם בקרקעות שהן לא קרקעות חוקיות. בסופו של דבר, חוסר ההסדרה חוזר כבומרנג. ולכן דווקא מאירועי האלימות הקשים שהיו שם בסוף השבוע האחרון, וטוב עשתה משטרת ישראל, המפכ"ל והשר לבט"פ, שקיבלו את ההחלטות שקיבלו, אולם גם החברה הבדואית צריכה לבדוק את עצמה.
<באסל גטאס (בל"ד):>
על איזה אירועים אתה מדבר?
<דוד צור (התנועה):>
אני מדבר על הרצח הנורא של שני התינוקות.
<באסל גטאס (בל"ד):>
מה זה קשור?
<דוד צור (התנועה):>
זה קשור, אני קושר את הדברים, כי בסוף אני חושב שצריך גם בתוך החברה הבדואית להגיע להסדרה של האירועים כדי לקבל שירותי משטרה, שירותים רפואיים, בתי-ספר וכל דבר אחר.
<באסל גטאס (בל"ד):>
מקבלים את השירותים, באים הורסים.
<דוד צור (התנועה):>
לא, מקבלים את זה הרבה פחות טוב.
<באסל גטאס (בל"ד):>
באים והורסים.
<דוד צור (התנועה):>
אני אומר: ההסדרה הזאת טובה לכם. תודה רבה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת דוד צור. תעלה חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חבר הכנסת מסעוד גאנם – ראנם.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
ע'נאים.
<היו"ר יוני שטבון:>
גנאים. אז תתחיל לשים על הגימ"ל את הפסיק הקטן למעלה. כן, את הפסיק הקטן.
<חנא סוייד (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
ע'ין.
<היו"ר יוני שטבון:>
ע'ין.
<חנא סוייד (חד"ש):>
היושב-ראש לשעבר, סגני היושב-ראש צריכים ללמוד את שמות חברי הכנסת הערבים, לבטא אותם נכון.
<היו"ר יוני שטבון:>
קיבלנו את ההערה.
<חנא סוייד (חד"ש):>
כי זה לא יפה. צריך להגיד שמות ככה בצורה – – –
<היו"ר יוני שטבון:>
אני יכול לספר לך, חבר הכנסת סוייד, שגם את השם שלי, שטבון – לא הצליחו עדיין להגיד את זה באף מקום.
<חנא סוייד (חד"ש):>
לא.
<היו"ר יוני שטבון:>
אני אשתף אותך, ביחד. בבקשה, חברת הכנסת תמר זנדברג. שלוש דקות. בבקשה.
<תמר זנדברג (מרצ):>
תודה רבה.
<באסל גטאס (בל"ד):>
נאזם ידריך אתכם, יעשה לכם סדנה.
<היו"ר יוני שטבון:>
בבקשה.
<תמר זנדברג (מרצ):>
מדי שבוע, בדיון הזה, שזה דיון במסגרת הצעות אי-אמון, תמיד אנחנו, חברי הכנסת מהאופוזיציה, עולים ומנמקים ומתדיינים ולאחר מכן עולה נציג הממשלה ואומר: מה יש לכם להציע אי-אמון? עוד לא התחלנו לעבוד. הממשלה עוד לא התחילה, עוד לא ראיתם מה המדיניות, אז מה כבר יש לכם להביע אי-אמון במדיניות. ובאמת זו טענה שחוזרת ועולה כל פעם, אנחנו שומעות ושומעים את זה הרבה פעמים מהשרים. עוד לא התחלנו, עוד לא – אי-אפשר לתקן בחודשיים-שלושה את כל העוולות שהיו בעבר וכו'.
אז אני רוצה להציע משהו שהממשלה כן יכולה – החדשה – מייד לעשות, ויושב כאן חבר הכנסת רובי ריבלין, שבהיותו יושב-ראש הכנסת היה שותף למאבק הזה, ואני מדברת על חוק ההסדרים. חוק ההסדרים הוא הדבר שאם הממשלה הזאת החדשה הייתה רוצה לקחת הרבה מאוד מהדברים שהיא שמה לה למטרה לשנות מהמדיניות של הממשלות הקודמות, ואם הייתה רוצה להוכיח לנו שפניה לשינוי כפי שטענו חלק ממפלגות הקואליציה, נדמה לי שזה המקום הראשון להתחיל בו, כי חוק ההסדרים – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
הם דווקא מצליחים, כי בשנים האחרונות לא נתנו להם את חוק ההסדרים, אבל הם מצליחים.
<תמר זנדברג (מרצ):>
או, בדיוק.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
את אומרת – – – הם משנים יפה.
<תמר זנדברג (מרצ):>
אז זה בדיוק מה שאני רוצה לומר. אני רוצה לומר: אי-אפשר ביד אחת לומר שצריך לבוא ולשנות, וביד שנייה לא רק להמשיך את אותה מדיניות אלא לבוא ולהחזיר הייתי אומרת מן המתים תוכניות שכבר נקברו שם, ואני מדברת למשל על תוכנית ויסקונסין. תוכנית ויסקונסין היא אחת – באמת, אני לא רוצה לומר אחת החוצפות, אבל אחד הכשלים הלוגיים. הרי תוכנית שבאה לכאן במסגרת פיילוט בעבר, הממשלה הביאה, נוסתה בישראל, נכשלה כישלון חרוץ, ואין על זה חולק, פשוט לא השיגה את מטרותיה, לא מילאה את המטרה שלשמה הייתה אמורה לבוא, עברה מהעולם סוף-סוף, והנה עכשיו במסגרת חוק ההסדרים חוזרת לה פתאום בדרך המלך כאילו כלום.
והיום בבוקר ישבנו בוועדה לקידום מעמד האישה ודנו על ההשפעות המגדריות של התקציב וחוק ההסדרים, ונאמר שם מפי נציג משרד האוצר וחברי כנסת מהקואליציה: טוב, מה אתם רוצים, אי-אפשר כל דבר להעביר בחקיקה ראשית. ואני שואלת, האומנם? האומנם חוקים שהם חלק מספר החוקים בחקיקה ראשית, או שהם כך מקדמת דנא, או שעברו כאן בכנסת במאמצי חקיקה לא פשוטים של חברות וחברי כנסת, ופתאום במחי יד, בהינף יד של משמעת קואליציונית מקבלים או חיים חדשים או מוות בטרם עת במסגרת חוק ההסדרים? בכנסות האחרונות – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
חוק ההסדרים הוא גם חקיקה ראשית, אלא מה? הוא אגד של חוקים שאת מצביעה על כולם.
<תמר זנדברג (מרצ):>
נכון, אגד של חוקים לא קשורים האחד לשני שמשנים חקיקה ראשית במקומות אחרים, אוסף אקלקטי של – אפילו, אתם יודעים מה? הלוואי שהיה אפשר לזהות איזושהי מדיניות-על אחת ששוררת מעל מדיניות הטלאי-על-טלאי הזאת.
ואני שוב רוצה לציין את הכנסות הקודמות, בראשות חבר הכנסת רובי ריבלין, שעשו מאמץ אמיתי לצמצום החקיקה שמובאת במסגרת חוק ההסדרים – –
<היו"ר יוני שטבון:>
אני מבקש לסיים. בבקשה.
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – ובכנסת הזאת אין פוצה פה, אין פוצה פה. נדמה שהדיון הזה, אנחנו התעייפנו ממנו, נמאס לנו ממנו. אז אני רוצה לחזור ולהעלות אותו על סדר-היום ולבקש שלפחות – אם חוק ההסדרים לא יבוטל לחלוטין, כפי שראוי לו, שכאן בכנסת אנחנו נצמצם אותו כמה שאפשר, ונעביר כמה שיותר מהחוקים האלה לדיונים במסגרת חקיקה ראשית בוועדות הכנסת, כפי שראוי. תודה רבה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. יעלה חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה. בבקשה. שלוש דקות.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת, כבוד השר מאיר כהן, וגם רוב הדוברים מהקואליציה, או חברי הכנסת היהודים – לא כולם, קצת מהם, כואב להם המצב של הבדואים בנגב, באמת, יא חראם, כואב להם. הם רוצים לבכות, הלב שלהם נקרע. יא חראם, הבדואים, עניים, מוזנחים, לכן הם רוצים לעזור להם. זאת פעם ראשונה שאני רואה אחד שמזדהה עם הכאב, בוכה על כאבו ועל עליבות מצבו, והוא מחליט לעזור לו. איך עוזר לו? הוא מפקיע את האדמות שלו, עוקר אותו ממקום המגורים שלו ואומר לו: לך לעזאזל, אנחנו רק רוצים לגזול ממך 700,000 דונם – והשר דיבר על בדואים תושבים שווי זכויות.
היינו שם, כבוד חברי חברי הכנסת. איזה שוויון זכויות? בתי-ספר בלי נגישות, בלי כבישים ראויים, שאפילו אמרו לנו: זה גורם כאב – לתלמידים, למורים, למורות. אין מים, מנתקים להם את המים; המים זכות בסיסית. חבר הכנסת רובי ריבלין – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אבל עכשיו רוצים להסדיר.
<באסל גטאס (בל"ד):>
– – אני הייתי בבתי-ספר שמביאים להם מים במכלים; אפילו משרד הבריאות לא מפקח עליהם, וזה גורם למחלות, זה בוואדי-א-נעם. בכל בתי-הספר בוואדי-א-נעם. אני הייתי שם, כבוד היושב-ראש לשעבר. אז על איזה שוויון זכויות אתם מדברים, באמת? היינו גם ביישובי קבע, אם בכסייפה, בלקיה, בשוקיב-אלסלאם, ברהט, איזה תשתיות שם? איזה שוויון זכויות? אדוני היושב-ראש, על מי אתם עובדים? ככה אתם עוזרים? ככה אתם עוזרים לבדואים?
<היו"ר יוני שטבון:>
את זה מנסים להסדיר עכשיו, לא? את זה מנסים להסדיר, לא?
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אתם לא עוזרים. רק תן לי. רוצים להסדיר, יופי, איזה סידור אתה רוצה לעשות? סידור שיגזול מבני-אדם? אתה אומר להם: קחו את השירותים, בואו נשפר את המצב שלכם, רק תנו לנו דבר פשוט, מועט מאוד, 600,000 דונם, 500,000 דונם, לא יודע כמה, רק זה. רק זה המחיר.
אפילו בתוכנית, כבוד היושב-ראש לשעבר, אפילו בתוכנית אנחנו גם ישבנו, ישבנו, אנשי הנגב הם פה, וכל יום אנחנו הולכים לשם. התוכנית אומרת מה הם רוצים לעשות, מה לגזול, אבל אפילו אלטרנטיבה היא לא נותנת, לאן להעביר את האנשים, אדוני היושב-ראש – הנוכחי ולשעבר. אז לא לעבוד עלינו ולא להגיד: ואללה, רוצים לסדר את מצבם של היישוב הבדואי, והבדואים והערבים, צריכים לקבל את זה כי בכל ההיסטוריה לא סידרנו את המצב שם, ודיבר חבר הכנסת צור על הרצח, הרצח של התינוקות, על האלימות, על הירי – הכול נכון, אבל מה הפתרון? הפתרון הוא להגיד לאנשים "אנחנו רוצים לקחת את האדמות שלכם"? הפתרון הוא להגיד להם "אנחנו רוצים להעביר 40,000, 30,000 תושבים ממקום מגוריהם ולעקור אותם"? פתרון כזה לא ראיתי בחיי. תודה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. יעלה חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. בבקשה. שלוש דקות.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על בעיה – מדינת ישראל כבר קיימת 65 שנה, ומשום מה 65 שנה אזרחי המדינה, שאף אחד לא מערער על אזרחותם, פתאום צריכים להתפנות, ומה עוד, אומרים להם: אתם מתפנים מאדמות מדינה. יש להזכיר שחלק מהאנשים האלה הוא באמת, כפי שאתם אומרים, על אדמות מדינה, אבל איזה אדמות מדינה? לקחו להם את האדמות ב-1952 ו-1953, והעבירו אותם זמנית לכאן, בשביל שאחר כך יחזירו אותם, ועכשיו אין להם האדמות שלהם. מה הצעד השני? שאתכם אנחנו מפנים, כי אלה אדמות שצריך ליישב אחרים עליהן.
זה פשוט בלתי נתפס שמוציאים אנשים מהבתים שלהם ורוצים לתת לאוליגרכים לעשות חוות, ולתת להם אפשרות להיות פיאודלים באזורים האלה; וזה קיים. השאלה, מדוע המדינה, כמדינת חוק ומדינה דמוקרטית, צריכה להתעלל כך באזרחים שלה? מדוע? הרי אנחנו יודעים שבאירופה, למשל – היהודים שיצאו מאירופה עכשיו חוזרים לאירופה וקונים נדל"ן, אירופה הגזענית, גם מזרח-אירופה, וגם אמצע אירופה, וגם מערב-אירופה. אתם יודעים מה אומרים בגרמניה למשל? שמעתי בדיחה כזו: מה ההבדל בין הרחוב הראשי של ברלין לבין נהר הירדן? אז אומרים שנהר הירדן, היהודים הם רק מצד אחד. מה זאת אומרת? שכל הכביש, או הרחוב הראשי של ברלין כבר קנוי על-ידי יהודים. אז אם במדינה כמו גרמניה, ובמדינות כמו אוקראינה ורוסיה, היהודים יכולים שם אפילו לקנות את הנדל"ן – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אנטישמיות – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – הערבי לא יכול לקנות דירה אפילו בתל-אביב. ואנחנו כבר שמענו על פסקי הלכה של רבנים שאומרים שהגויים לא יכולים להיות שווים ליהודים במדינת ישראל. אם זה היה קורה באיזו מדינה אירופית כל הבית הזה היה קם על רגליו.
הדבר השני, פה דיברו על שוויון בנטל, אתם יודעים שיש הרבה בדואים שמשרתים בצבא; אפילו משרתים בצבא, לא רק בשירות אזרחי. האם הזכויות שלהם הן כמו הזכות של כל חייל אחר? החייל הבדואי חוזר הביתה, כבר הרסו לו את הבית, אין לו לא חשמל, לא מים, לא כלום, אז על איזה שוויון בנטל? אפילו הרמטכ"ל סירב לשים דגלון על קברו של חייל שלא היה יהודי. אז זה הגזענות. בואו תעקרו את הגזענות משורשה, ולא לטפל בדברים האלה בצורה כזו של להכריח את האנשים להיות גם קיצונים. בן-אדם, הבית שלו, אומרים שזה המבצר שלו. ברגע שהמבצר שלו איננו הוא חייב לצאת ולהגן על הבית שלו – –
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – ואם הוא לא מגן על הבית שלו אז אין לו כבר מה לעשות, אין לו כבר מה להפסיד.
אני חושב שיש אפשרות להגיע לאיזשהו הסדר, ולא ההסדר שאתם כופים עכשיו על האוכלוסייה הערבית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה רבה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. חבר הכנסת באסל גטאס הוא אחרון הדוברים, אחריו אנחנו נשמע את הסיכום של סגן שר האוצר, אם ירצה בכך, ונצביע על כל הצעות האי-אמון. סליחה, סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס, יסכם.
<באסל גטאס (בל"ד):>
חבל שהשר – כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת – רציתי שהשר מאיר כהן ישמע את הדברים.
אני רוצה להגיד ולקרוא גם לאנשים מכובדים וישרים והגונים כמו רובי ריבלין, כל חברי הכנסת בעצם, לנסות, לבוא ולבקר במקומות שאנחנו מדברים עליהם. במקום לעשות את זה רק בתיאוריה, לבוא. לבוא לא בסיור מודרך של חברה, של מי שלא מעוניין שהבדואים – תבואו, תבקרו.
אני הייתי שלשום באום-אלחיראן, בעתיר, איפה ששבוע לפני הרסו את 18 הבתים. ומעל הבמה הזו הזכרתי איך זה נעשה במבצע מלחמתי. במבצע מלחמתי. באו, הרסו, כמו מבצע מלחמה – אויבים, אזרחי המדינה – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
חברת הכנסת זועבי – – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
– – אויבים, נכנסו, הרסו. אפילו ילדים – – –
<קריאה:>
– – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
אני אלווה אותך. אני מציע לך, ניטיב עם האנשים המקומיים. אבל תן לי – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אתם עושים פוליטיקה בדבר שניתן לפתור אותו.
<באסל גטאס (בל"ד):>
אתה מוסיף לי, כמה?
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אתם עושים פוליטיקה, וכולם – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אמרת שהוא חבר כנסת הגון, ופנית אליו אישית, אז הוא רוצה לדבר.
<באסל גטאס (בל"ד):>
אבל תיתן לי, תפצה אותי בכמה שניות.
בעתיר חזרו אנשים עם מאות מתנדבים, יהודים וערבים, ובנו בתים ארעיים למשפחות שהיו ללא קורת גג. באה המשטרה שלשום, אתמול, ושוב הדביקה עליהם צווים להריסה. רוצה להגיד לכם את המציאות, לא צריך להרחיק לשטחי C בשביל לדעת, לראות את המדיניות של האפרטהייד, לראות משטר גזעני של שתי קבוצות אוכלוסייה. האנשים האלה, באום-אלחיראן ובעתיר, הועברו לפני 40 שנה למקום הזה. ביקרו אצלם שרים – רובי, תשמע – שרון היה אצלם, בנה במו-ידיו באזור שהם גרים בו. אלי סויסה, שר הפנים, היה שם, אמר להם: חזקו את המבנים, למה אתם בונים מבנים ללא בטון? אנשים קיבלו הסדר שהם עוברים מקיבוץ שובל לאדמה הזו. ממשלת ישראל הכירה באום-אלחיראן, אחר כך חזרה בה והחליטה להקים יישוב יהודי באותו מקום.
עכשיו, מה המציאות היפה שאתם צריכים באמת להתגאות בה? ש-2 קילומטר משם, 2 קילומטר, יש חוות בודדים. שמה חוות גולד. תשמעו אותי טוב. תתפארו בזה שאתם מצליחים, מצליחים בזה. חוות גולד, יש לו קו מים 6 אינץ', יש לו חשמל, מאות דונמים. והוא, מה הוא עושה לפרנסתו? פנסיון כלבים. פנסיון לכלבים. הכלבים של התיירים שיוצאים לחו"ל; מביאים לו את הכלבים. לכלבים שם יש מים, יש חשמל, יש אדמה. ול-300 משפחות – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
יפה.
<באסל גטאס (בל"ד):>
– – 2 קילומטר משם, אין טיפת מים. אין. הבתים שלהם מאוימים בהריסה. זו מדינת היהודים – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נא לסיים – – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
– – שאתם הצלחתם להקים כאן במשטר, אני מצטער להגיד, מצטער באמת להגיד, משטר של הפרדה גזעית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. אני מזמין את סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס, לסכם את הדיון. חברי הכנסת, רמת הרעש גבוהה מאוד, וזה לא רק מפני שחבר הכנסת נסים זאב מדבר בפלאפון במליאה, יש סיבות נוספות.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
יש סיבות נוספות לכך. בבקשה, אדוני.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
תודה, אדוני, תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה אולי בקצרה להתייחס לדבר שיידון פה ביום רביעי השבוע, וזו סוגיית, מה שמכונה בעיתונות, השוויון בנטל. אני בכלל הייתי מציע אולי לקרוא לזה: השוויון בזכות. בזכות. מי שרואה נטל, שיראה בזה נטל. הזכות הגדולה, אדוני היושב-ראש, לאדם יהודי, אתה יודע מה? גם שאיננו יהודי, לשרת בצבא, בעיני זוהי זכות גדולה. אבל הביטוי השגור הוא השוויון בנטל.
אני חושב שבקואליציה הזאת, אדוני היושב-ראש, אין אחד שאיננו רוצה בחוק הגיוס החדש. אין מפלגה שרוצה יותר ומפלגה שרוצה פחות. כולם רוצים בחוק החדש הזה. אגב, גם לא כל כך שואלים אותנו, כדאי גם להגיד את האמת. בית-המשפט העליון קבע שכך יהיה, ואנחנו מאמינים, אדוני, בתפיסתו של מנחם בגין, שיש שופטים בירושלים, ואנחנו נמלא אחר פסיקתם.
מה שלא יהיה, אדוני היושב-ראש, מה שלא יהיה, זה שנעביר את החוק הזה תוך כדי שיסוי של ציבור אחד בציבור אחר. זוהי לא מדיניותנו, אנחנו לא נעשה זאת. אנחנו נגיע לדברים בהסכמות. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, זה קרוב מאי-פעם. קרוב מאי-פעם. אגב, לא שלפני שנה זה לא היה קרוב. היית שר בממשלה, אתה יודע בדיוק על מה אני מדבר. זה היה מאוד קרוב גם ביולי 2012 – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
12.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – וזה קרוב מאוד במאי או ביוני 2013. ואנחנו נעשה את זה לא מתוך שיסוי, אלא מתוך הבנות, הבנות הדדיות.
ולעניין הצעות האי-אמון: אדוני, שמעתי כאן את נימוקי הסיעות, את סיעות האופוזיציה, בנושא הגזירות הכלכליות. חשוב אולי להגיד את הדבר הכללי, את הדבר היסודי: אין תקציבים קלים. חבר הכנסת מרגלית, אתה יודע, אין גם, גם בעולם העסקי, שממנו באת, אין תקציב – אין דבר כזה תקציב קל, אלא אם כן אתה בשנה, אתה יודע, בשנת 2000. אבל אז באה שנת 2001, אתה זוכר מה קרה. אבל אין תקציבים קלים.
<אראל מרגלית (העבודה):>
– – –
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
– – – מקבל מתנות מהמדינה, אלה יש להם תקציבים מה זה קלים.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני לא יודע, אני מעולם לא קיבלתי מתנה מהמדינה, חוץ מ – כן. אז אני לא יכול להיות בעל עניין, חבר הכנסת רוזנטל, בדבר הזה. אני חושב, באופן אישי, שצריך לתרום למדינה, אבל זה כבר עניין אחר.
וגם התקציב הזה איננו קל, והוא לא יהיה, הוא לא קל לאף אחד מאזרחי ישראל. אין אזרחים שקל להם יותר או שקל להם פחות.
<קריאה:>
– – –
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
– – – הבנתי. ואללה, יש. אתה – – – יודע כמה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אתה יודע מה? אני הולך להפתיע אותך. אתה יודע מה?
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
אתה מסכים אתי.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אתה צודק.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
ידעתי.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני מקבל. אני הולך להפתיע אותך. אני חושב שהתמהיל צריך להיות אחר, ובדיוק בשביל זה קיים הבית הזה. אם מישהו לא הבין איך עובדת הדמוקרטיה בישראל – יש ממשלה, אני חבר בה, אני מייצג אותה על הדוכן הזה. אין מצב שהדברים הם ראה וקדש. אין מצב, אני אומר לך. הצעת התקציב איננה תורה למשה מסיני. איננה. ולכן קיים הבית הזה. אם היינו פה – ואני אומר את זה דווקא כאיש קואליציה – אם היינו פה, באים לכאן כדי לשמש חותמת גומי של פקידי משרד האוצר, אין לנו זכות קיום. אין לנו זכות קיום פוליטית.
<באסל גטאס (בל"ד):>
בעצם, זה מה שהיה היום – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לא, זה לא מה שהיה בוועדת הכספים. אני לא יודע. קודם כול, ידידי, אני לא הייתי היום – – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
קודם כול, אני לא יודע משום שלא הייתי היום.
<באסל גטאס (בל"ד):>
אפילו התייעצות לא התקיימה – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
תשמע, אתה חבר בוועדה?
<באסל גטאס (בל"ד):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אתה ממלא-מקום? אתה יכול להיכנס לדיוני הוועדה כחבר כנסת ולהעיר את הערותיך.
<קריאה:>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני לא יודע מה היה שם, אבל אני אומר שזוהי זכותך להעלות את ההצעות שלך לתיקון, ואנחנו נעשה זאת – גם מן הקואליציה וגם מן האופוזיציה.
אני שמעתי את הטיעונים. הבעיה אצלכם – וזאת הבעיה העיקרית של האופוזיציה הזאת, היא שאתם תמיד מתלוננים, תמיד הכול לא בסדר. נשמח לשמוע, חברת הכנסת שפיר, את הצעותייך, את הצעות האופוזיציה לתקציב טוב יותר.
אבל מה שיותר מטריד אותי מזה – כי מדי פעם אני שומע אתכם בכלי התקשורת – מה שיותר מטריד אותי זה, יושבת כאן יושבת-ראש האופוזיציה, יושבת-ראש האופוזיציה יכלה להוביל – גברתי, חברת הכנסת יחימוביץ, חברת הכנסת יחימוביץ, אני בדיוק מדבר עלייך ואלייך – – –
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לא, זה משנה. משום שאם עוסקים באי-אמון על תקציב, צריך להזכיר לציבור – ובזה אני מסיים – שהייתה לך ההזדמנות לעצב את תקציב המדינה לשנים 2013–2014, במו-ידייך, על-פי משנתך. את סירבת לקבל את התפקיד הזה, כי יותר קל לשבת באופוזיציה ולהעיר הערות, ולספר סיפורים, מאשר לעשות. וזה המבחן. ולצערי, חברי במפלגת העבודה, לא צלחתם במבחן הזה, וכל מה שנותר לכם הוא להישאר בארבע השנים הקרובות באופוזיציה.
אני מקווה, אדוני היושב-ראש, אני בטוח שהכנסת תדחה את הצעות האי-אמון כולן. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לסגן השר אופיר אקוניס. זאת כבר החלטה של המליאה, של כלל חברי הכנסת, אם ישבו במקומותיהם אז נוכל לדעת אם צדקת או לא.
<דברי יושב-ראש הכנסת לזכרו של חבר הכנסת לשעבר יוחנן כהן, זיכרונו לברכה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אבל לפני שאנחנו נצביע, אני מבקש לעדכן את חברי הכנסת שלפני ימים מספר הלך לעולמו חבר הכנסת לשעבר יוחנן כהן. אני מבקש לכבד את זכרו בקימה.
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.)
נא לשבת.
חברי הכנסת, לפני כמה ימים, כפי שאמרתי – לפני שקמנו לדקה דומייה אולי אנשים לא הבינו, אבל עכשיו אני כבר לא מבין.
חברי הכנסת, כפי שציינתי, לפני כמה ימים הלך לעולמו – חייבים לומר, בשיבה טובה – חבר הכנסת לשעבר יוחנן כהן, מזקני חברי הכנסת, חבר הכנסת השלישית, מסיעת המפלגה הפרוגרסיבית.
יוחנן כהן, זכרו לברכה, היה פעיל בתנועת "הנוער הציוני" וראש הקן בלודז'. עלה ארצה, הצטרף ל"הגנה" והיה נוטר במשטרת היישובים ומפקד בגדוד 19 של גולני במלחמת העצמאות. עם פרישתו מן הכנסת הוא כיהן כשגריר בכמה מדינות וכבכיר במחלקת ההסברה וההיסטוריה. מאז צאתו לגמלאות כיהן בהתנדבות כחבר הוועד המנהל של "משואה", מכון ללימודי השואה.
גורל יהדות פולין בשואה ולקחי האנטישמיות בפולין אחרי השואה עיצבו את תפיסת עולמו של יוחנן כהן, שפעל להעלות יהודים ארצה ב"בריחה" הגדולה מפולין. הוא מתאר את המציאות שם בספריו, וגם מדבר על גאוותו למראה חייל יהודי שחוזר לפולין לאחר מלחמת העולם השנייה.
בשם הכנסת אני שולח תנחומים למשפחתו.
יהי זכרו ברוך, ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
<הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס ורע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. ממשלת ישראל מכבידה על אזרחי המדינה ומעלה את המע"מ, יוקר המחיה ותשלומים נוספים;>
<2. הממשלה מכבידה על האזרחים בהעלאת המע"מ וביוקר המחיה;>
<3. הממשלה החליטה להטיל מסים על משפרי הדיור וכך פוגעת במעמד הביניים – ובזוגות הצעירים בפריפריה על-ידי ביטול מענקי המקום;>
<4. תוכנית הממשלה להסדרת התיישבות הערבים הבדואים בנגב>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. היו לנו ארבע הצעות אי-אמון. אנחנו נצביע ודאי אחת-אחת. ממשלת ישראל מכבידה על אזרחי המדינה ומעלה את המע"מ, יוקר המחיה ותשלומים נוספים, של סיעת העבודה; המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת שלי יחימוביץ – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 31
נגד – 45
נמנעים – אין
הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, 31 בעד, 45 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון לא התקבלה.
הממשלה מכבידה על האזרחים בהעלאת המע"מ וביוקר המחיה, של יהדות התורה ומרצ; המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת מאיר פרוש – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת סיעות יהדות התורה – מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 31
נגד – 45
נמנעים – אין
הצעת סיעות יהדות התורה – מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברים, 31 בעד, 45 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת האי-אמון של סיעות מרצ ויהדות התורה לא התקבלה.
הממשלה החליטה להטיל מסים על משפרי הדיור וכך פוגעת במעמד הביניים – ובזוגות הצעירים בפריפריה על-ידי ביטול מענקי המקום, של סיעת ש"ס; המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 32
נגד – 45
נמנעים – אין
הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
32 בעד, 45 מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת האי-אמון של סיעת ש"ס לא התקבלה.
הצעת האי-אמון של רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד: תוכנית הממשלה להסדרת התיישבות הערבים הבדואים בנגב; המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אברהים צרצור – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 31
נגד – 46
נמנעים – אין
הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברים, 31 בעד, 46 מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת הסיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד לא התקבלה.
הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה.
אני רק מציין לפרוטוקול שהודיע לי חבר הכנסת יוני שטבון שהוא הצביע בטעות ממקומה של חברת סיעתו חברת הכנסת אורית סטרוק, ואנחנו רשמנו שהדבר היה בטעות ובתום לב.
<הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק מניעת זיהום קרקע ושיקום קרקעות מזוהמות, התשע"א–2011;>
[מס' מ/618; "דברי הכנסת" ה-18, מושב שלישי, חוב' ל"ט, עמ' 22273.]
<הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה), התשע"ב–2012;>
[מס' מ/711; "דברי הכנסת" ה-18, מושב רביעי, חוב' ל"ו, עמ' 30829.]
<הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לעידוד עסקים קטנים ובינוניים בישראל, התשע"ב–2012;>
[מס' מ/721; "דברי הכנסת" ה-18, מושב רביעי, חוב' ל"ו, עמ' 30898.]
<הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012>
[מס' מ/702; "דברי הכנסת" ה-18, מושב רביעי, חוב' ל"ד, עמ' 30153.]
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, הסעיף הבא הוא בקשת הממשלה – על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות החוק הבאות – יש לנו שתי הצעות חוק: הצעת חוק מניעת זיהום קרקע ושיקום קרקעות מזוהמות – –
<קריאה:>
ארבע.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
ארבע. – – התשע"א–2011; הצעת חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה), התשע"ב–2012; הצעת חוק לעידוד עסקים קטנים ובינוניים בישראל, התשע"ב–2012; הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרותיות), התשע"ב–2012. את כל ארבע ההצעות תציג חברת הכנסת לימור לבנת, שרת התרבות והספורט בממשלה.
<קריאה:>
יש הצבעה?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
עוד שבועיים תהיה הצבעה.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
עוד שבועיים, כן.
טוב, אדוני היושב-ראש, אני מבקשת – הממשלה מבקשת להחיל דין רציפות על הצעות החוק הבאות: הצעת חוק מניעת זיהום קרקע ושיקום קרקעות מזוהמות, התשע"א–2011; הצעת חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה), התשע"ב–2012; הצעת חוק לעידוד עסקים קטנים ובינוניים בישראל, התשע"ב–2012, והצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרותיות), התשע"ב–2012.
אנחנו נבקש מהכנסת להחיל רציפות על כל ארבע הצעות החוק האלה. כפי שהיושב-ראש אמר, ההצבעה תתקיים בעוד שבועיים. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשרת התרבות והספורט חברת הכנסת לימור לבנת.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"ט בסיוון תשע"ג, 28 במאי 2013 למניינם, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:08.>