דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ט"ו
ישיבה ל"ו
הישיבה השלושים-ושש של הכנסת התשע-עשרה
יום שלישי, כ"ו בסיוון התשע"ג (4 ביוני 2013)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
איתן כבל (העבודה): 5
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 5
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 6
איציק שמולי (העבודה): 6
משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 7
מיכל רוזין (מרצ): 8
שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו): 9
אראל מרגלית (העבודה): 9
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 10
חמד עמאר (הליכוד ביתנו): 10
אילן גילאון (מרצ): 11
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 11
נחמן שי (העבודה): 12
דב חנין (חד"ש): 13
יפעת קריב (יש עתיד): 13
יחיאל חיליק בר (העבודה): 14
אלעזר שטרן (התנועה): 15
מיקי רוזנטל (העבודה): 15
פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 16
יעקב מרגי (ש"ס): 16
באסל גטאס (בל"ד): 17
שמעון סולומון (יש עתיד): 18
עיסאווי פריג' (מרצ): 18
מרב מיכאלי (העבודה): 19
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): 20
שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו): 20
הצעות לסדר-היום 21
ציון יום הסביבה הבין-לאומי 21
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 21
דב חנין (חד"ש): 22
יצחק הרצוג (העבודה): 28
תמר זנדברג (מרצ): 30
אברהם מיכאלי (ש"ס): 33
באסל גטאס (בל"ד): 35
השר להגנת הסביבה עמיר פרץ: 37
הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 43 – הוראת שעה) (יושב-ראש הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון), התשע"ג–2013 47
צחי הנגבי (הליכוד ביתנו): 47
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 48
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום כ"ו בסיוון תשע"ג, 4 ביוני 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
מסקנות ועדת החוץ והביטחון בעקבות דיון מהיר בנושא: הריסת הבתים הנותרים בחלקה 10 במגרון בטווח הזמן המיידי, הצעתה של חברת הכנסת מירי רגב.
הסכם בין הרפובליקה של סרביה לבין מדינת ישראל בדבר העסקה בשכר של בני משפחה של חברי משלחת דיפלומטית או נציגות קונסולרית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, כמדי יום שלישי נתחיל בנאומים בני דקה. אני מבקש מכולם להצביע מן המקום על מנת שנוכל לרשום את כל הנוכחים המעוניינים לדבר. אני מזמין את חבר הכנסת איתן כבל, בינתיים, לפתוח. הוא בדרך כלל מצטיין בנאומים בני דקה, אז אנחנו נאפשר לו לפתוח.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום זה יום כדור-הארץ וגם דנים בעניין הזה כאן היום במליאה, ואני רוצה לנצל את ההזדמנות ולפנות לממשלה ולבקש ממנה בכל לשון של בקשה שאת הטיפול בנושא הגז וההחלטות כיצד יש לפעול בכל העניין של הגז, יביאו אל הכנסת.
אדוני היושב-ראש, זה אחד הנושאים הכלכליים, ולא רק הכלכליים – יש לזה מערכת מסועפת כלכלית, ביטחונית, וכל הדברים האלה יש להם השפעות חברתיות מן המדרגה העליונה, ואי-אפשר שנושא כזה, כל כך גדול, שסוף סוף אולי ארץ-ישראל היא לא ארץ זבת חלב ודבש, אבל מסתבר, אדוני היושב-ראש, שכנראה היא ארץ זבת חלב וגז – אז לפחות את זה, כדי שזה לא ילך לו לכל מיני מקומות שלא צריך שילך וכדי שנדע גם לשמר זאת לדורות הבאים, אני מבקש, אפילו מתחנן לפני הממשלה להביא את הנושא הזה לכאן. ממילא יש לה רוב קואליציוני, ממילא היא יכולה לקבל את ההחלטות כפי שהיא רוצה – לפחות שביחד נעשה את הדבר הנכון. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת כבל. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ביום שני היה דיון משולב של ועדת הפנים והוועדה לקידום מעמד האישה על הרצח המזעזע של שתי הילדות בכפר הלא-מוכר פורעה בנגב ועל ההתעלמות וההזנחה של המשטרה בנושא. היוזמה היא באמת יוזמה מבורכת, אבל כל הדיון היה ניסיון להפריד או לעשות איזה נתק בין הבעיות של המשפחה הערבית-בדואית והאישה הבדואית לבין מה שעובר על היישובים הבדואיים בנגב: במדיניות הריסת הבתים, הזנחה, ניתוק מים, הזנחת הכפרים הבלתי-מוכרים, ולהטיל את כל האשמה על הכשלים או המשברים התרבותיים הפנים ערביים-בדואיים. אני חושב שזו לא הדרך הנכונה לתקן את המצב שם. צריך לראות את שני המישורים האלה ולטפל בהם. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, ואחריו – חבר הכנסת איציק שמולי.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, להלן פרטי ההרוגים בתאונות הדרכים בשבוע שבין ה-28 במאי ועד ה-4 ביוני: ביום שני,27 במאי, נהרג אדוארד חיימוב, הולך רגל בן 47, תושב נשר, מפגיעת משאית על כביש מפרץ חיפה לכיוון מחלף יגור. נהג הרכב הסגיר עצמו למשטרה כעבור כמה שעות. ביום חמישי, 30 במאי, נהרג רועי צוק בן העשר כאשר משאית עמוסה בלוחות עץ פגעה בו כשהוא רוכב על אופניו במושב כפר-הס. נהג המשאית, בן 70, נעצר. ביום שישי, 31 במאי, נהרג מוחמד ח'טיב, תושב קלנסואה, בן 21, בתאונה חזיתית סמוך ליישוב רמת-הכובש, על כביש מס' 554. בתאונה זו חמישה פצועים נוספים. ביום שני, 3 ביוני, נהרג נהג רכב בכביש 66 בהתנגשות חזיתית עם רכב פרטי. ביום ראשון, 2 ביוני, מת מפצעיו חנן גולד, בן ה-52, מיהוד, שהיה מעורב בתאונה קשה ב-17 במאי, עם בנו בן ה-15, על כביש 4 סמוך לאוניברסיטת בר-אילן.
לרגל ציון יום הסביבה הבין-לאומי בכנסת ראוי להעלות את נושא גריטת הרכבים. בתחילת השנה הופסקה הפעלת תוכנית גריטת רכב ישן. תוכנית זו, המאפשרת לבעלי רכבים ישנים, מזהמים ומסוכנים, להשבית אותם תמורת תשלום מהמדינה, הוכחה כתוכנית מוצלחת בארץ ובעולם. הורדת הרכבים המיושנים והמסוכנים מהכביש היא בעלת תועלת כלכלית מוכחת, ומתחילת הפעלת התוכנית בשנת 2010 נגרטו כ-25,000 רכבים. כולי תקווה כי ממשלת ישראל תחדש את התוכנית לגריטת רכבים במהרה, ובכך תביא לשיפור חשוב בבטיחות הדרכים ובהגנה על איכות הסביבה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת טופורובסקי. חבר הכנסת איציק שמולי, ואחריו – חבר הכנסת משה פייגלין.
<איציק שמולי (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני רוצה, ברשותכם, להעלות נושא שעלה אתמול בוועדת הכלכלה, נושא שיזמתי כתוצאה מביטול הטבות מענקי מקום בפריפריה.
מה לא נאמר על קידום הפריפריה, מה לא נאמר על תמיכה באותם הזוגות הצעירים לנוכח משבר הדיור, והנה באה החלטת הממשלה ובאבחת סכין קוטעת את ההטבות שנתנו ב-28 יישובים פריפריאליים, כשכל מה שביקשו אותם זוגות צעירים זה לבנות בהם את ביתם.
הביקורת, אדוני היושב-ראש, היא כפולה: קודם כול, על הפער שבין האמירות לבין המעשים, וכמובן על נוסח ההחלטה שהוא, איך נאמר, מוליך שולל את הזוגות הצעירים, כיוון שנקבע שעד חודש יולי הם יכולים לנצל את אותה הטבה, ובפועל אין להם שום יכולת לעשות את זה, כי בחודש ימים אין לאף אחד יכולת להוציא היתר בנייה.
אני חושב שגם לנוכח התכנסות קבינט הדיור אתמול עם תוכניות מאוד מאוד גדולות – אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאפשר לעבוד על הזוגות הצעירים פעם אחת, פעמיים, אבל אחרי זה הם פשוט לא מאמינים, וזו הבעיה החריפה ביותר. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת משה פייגלין, ואחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה, מכובדי השרים, חברי הכנסת, כותב לי ניצול שואה: נולדתי במאי 1928 ושרדתי מחנה ריכוז. שום פיצוי לא ימחה את החרפה והבושה שאני ארגיש כאשר נציג עם המרצחים יעמוד על דוכן הכנסת וינאם באותה שפה שבה פקדו הוריו על הורי לעלות על הרכבת למקום הירצחם.
וכותבת לי בתו: אני פונה אליך בשם אבי ואמי ורבים כמותם, שהחלטת ועדת הכנסת משלשום על כך שנשיא הפרלמנט האירופי יישא את נאומו בכנסת בשפה לא אחרת מאשר גרמנית היא בבחינת יריקה בפרצוף עבורם. ניצולי השואה ייאלצו לשמוע מעל דוכן הפרלמנט של מדינת ישראל את שפת המרצחים בדרך אל מותם, ברגעי השפלתם, בסיוטים הרודפים אותם עד היום הזה. יתכבד נא האורח הנכבד וידבר אנגלית.
אני פונה אליך לפעול למניעת הסבל והכאב המיותר לאבי ולכל האחרים הממשיכים לסבול רדיפות בגרמנית בשנתם. גם לי וגם לילדי, גרמנית במשכן הכנסת היא חזון אימים: עוד לא יבש הדם, עדיין נשמעות זעקות הניצולים מתוך שנתם. כן, זהו צליל שליווה את לילות ילדותי וילדות רבים מחברי.
אני מצרפת את מכתבו של אבי כלשונו. אנא, כבד אותו, כבד את זכר הנרצחים ואת כבוד הניצולים – הבא לשינוי ההחלטה האומללה, המיותרת, חסרת ההתחשבות והרגישות.
ולסיום, אדוני היושב-ראש, אם ינאם כאן נשיא הפרלמנט האירופי בגרמנית, אני אקום ואצא מן האולם. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת משה פייגלין.
אבחר להתייחס לדבריו של חברי חבר הכנסת משה פייגלין. זה בוודאי לא תקדים. היו כמה מקרים שנאמו כאן בגרמנית – תמיד לפני האירוע יש גם כמה מכתבים מניצולי שואה, כלומר זה לא חדש. חייבים להבהיר שיושב-ראש הפרלמנט האירופי הוא אכן ממוצא גרמני, ידיד ישראל, ד"ר שולץ, ואנחנו מתכבדים בנוכחותו. זאת הייתה בקשתו. אם יבחר לעבור לאנגלית – הוא אכן דובר אנגלית, הייתי אתו באירוע שהוא נאם בו באנגלית, אבל זאת הייתה בקשתו וועדת הכנסת אישרה את הבקשה. כפי שאמרתי, נאמה כאן הקנצלרית מרקל בזמנו בשפה הגרמנית. זה תמיד מעורר אצל רבים מאתנו תחושות מסוימות, אבל כפי שאמרתי, זאת לא החלטה תקדימית של ועדת הכנסת.
בבקשה, חברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריה – חבר הכנסת אוחיון.
<מיכל רוזין (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הדיור הציבורי בישראל הוא נושא כאוב, אבל היום אני רוצה לדבר על הפן המגדרי של הדיור הציבורי. נשים שמקבלות תשלום חודשי של מזונות ילדים מן המוסד לביטוח לאומי לא זכאיות באופן גורף לדיור ציבורי. הזכאות נקבעת על-ידי משרד השיכון, והקריטריונים מבוססים על נתונים שמקבל המשרד מהמוסד לביטוח הלאומי. מקור הנתונים הוא במבחן כפול שמבצע המוסד לכל אדם המבקש גמלת הכנסה או השלמת הכנסה – מבחן הכנסה או מבחן תעסוקה. מכיוון שנשים שמקבלות מזונות אינן צריכות לעמוד במבחן הכנסה או מבחן תעסוקה, הרי שאין בעצם למשרד השיכון יכולת לקבוע אם הן זכאיות לקבל דירה בדיור הציבורי. כתוצאה מכך, זכאותה של אישה המקבלת תשלום חודשי של מזונות לדיור ציבורי נשללת על הסף, ולא משום שהיא אינה עומדת בכללי המשרד אלא משום שמעולם לא נבחנה על-ידי המוסד לביטוח לאומי במבחן תעסוקה.
אין כל היגיון בשלילת הזכאות לדיור ציבורי דווקא מאותן משפחות חד-הוריות שמתקיימות גם כך מסכומים נמוכים מאוד, אשר בקושי מאפשרים להן קיום מינימלי בכבוד. שר השיכון הנוכחי הסכים, לשמחתי, לבחון מחדש את התקנות כך שהעוול הזה יתוקן. איך ייתכן שהעוול הזה נוצר מלכתחילה? תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת שמעון אוחיון, ואחריו – חבר הכנסת אראל מרגלית.
<שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, השר, כנסת נכבדה, היום אנחנו מציינים את יום הסביבה הבין-לאומי, והיום גם התבשרנו – באותה מטפורה, אפשר להגיד – שמשרד החינוך, למרות כל השמועות ולמרות כל הבשורות שהנה יש רפורמה בבחינות הבגרות וחלק מהמקצועות, בעיקר מקצועות מדעי הרוח, ייפגעו, הנה התבשרנו שיש הקפאה כרגע ויש חשיבה שנייה כנראה. זאת באמת בשורה טובה, לא רק לרוץ אחרי המקצועות הטכניים, שהם מאוד מאוד חשובים.
ואני שמח על כך שגם היום, ביום הסביבה הבין-לאומי, פתחה ועדת החינוך את ישיבותיה באירוע מיוחד לזכרה של הסופרת דבורה עומר, שהיה באמת בבחינת חוויה תרבותית מעשירה מאוד.
אז אני מברך על ההחלטה במשרד החינוך לעשות מחשבה שנייה לגבי בחינות הבגרות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שמעון אוחיון. חבר הכנסת אראל מרגלית, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר.
<אראל מרגלית (העבודה):>
שלום, היושב-ראש, כנסת נכבדה, בדיוק הענקנו פה בכנסת 150 תעודות זהות לחבר'ה צעירים מכיתות י' שהגיעו מסביבות כעביה, הבדואים של הצפון, וזה היה טקס מאוד מרגש. כמישהו שעומד בראש השדולה לפיתוח כלכלי במגזר הערבי אני חייב לומר שכשדיברתי אתם על העתיד שלהם ודיברתי אתם על מקומות העבודה ועל לימודים שהם יוכלו להשתלב בהם, הרגשתי שאני מתכוון לזה אבל שכמדינה אנחנו עושים הרבה הרבה מעט מדי.
כמה מקומות בארץ של הציבור הבדואי, הציבור הערבי וגם הציבור הדרוזי זקוקים היום לאותה תנופה ואנרגיה שאנחנו רואים במקומות אחרים, של הכלכלה החדשה. המסר שאני שולח אליהם – ואני מקווה שבשם הרבה מכם ומאתנו – הוא שהכנסת הזאת תעשה ככל יכולתה כדי לדחוף גם את הממשלה וגם את המגזר העסקי כדי שיהיו מקומות עבודה איכותיים במגזר הערבי, ובמגזר הבדואי בפרט. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו עדים כל פעם מחדש להזדעזעות הציבור והכנסת מכל מיני גילויי גזענות ואיבה בין אזרחים יהודים לערבים, ומאוד חשוב לעשות את זה, אבל משום מה לא שמעתי ציוץ על איום ברצח נגד הרבנים הראשיים שהתקבל בלשכת הרב הראשי, שאם לא יתאפשר ל"נשות הכותל" להתפלל כפי שהן רוצות, "אנחנו נילחם בכם בכל האמצעים ואתם תחזרו הביתה עם 100 גופות של חרדים. סופכם קרב, דוסים מסריחים, מגעילים וטפילים. יותר לא נבליג. משחררים את הכותל מחדש", עם אקדח. ועל זה לא דנו ולא דיברו, ואני לא יודע מה המשטרה עושה בעניין.
ואני רוצה לבקש, היות שביום ראשון הן שוב באות לעשות פרובוקציה על-יד הכותל המערבי בראש חודש תמוז, אני מבקש להפסיק את מעשה ההסתה הזה נגד היהדות המאמינה בקדושת הכותל המערבי. תחשבו מה אומרים אנשים בעולם על מדינה שאינה יודעת לשמור על הנכס הגדול ביותר של כל המאמינים ושאי-אפשר לשמור שם על שקט. תחשבו מה יאמר העולם הערבי, שדורש בעלות על הכותל והר-הבית, כאשר השלטון הישראלי נותן גיבוי למי שבא לחולל מהומות במקום הקדוש ביותר לעם היהודי ולכל העולם. תחשבו מה קורה במצרים, בלוב ובטורקיה ותראו כמה קרובה מדינת ישראל לתוהו ובוהו אם ההסתה הזאת תימשך והאיומים יימשכו ואנחנו נמשיך ונשב בשקט. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת חמד עמאר, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון.
<חמד עמאר (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בישיבה שקיימתי עם פורום ראשי הרשויות הדרוזיות העלו בפני תופעה מדאיגה של עסקות חליפין בין מינהל מקרקעי ישראל לבעלי ממון, אנשי עסקים, ביישובים הדרוזיים. הגענו למצב שכמעט אין דונם אחד בתוך היישובים שאמור להיות מיועד לבנייה לצורכי ציבור, שנשאר בתוך היישובים. המינהל עם אנשי העסקים בשיתוף פעולה. אותם אנשי עסקים הולכים וקונים קרקע ליד יישובים יהודיים ובאים ליישובים דרוזיים ולוקחים קרקע של המדינה. אותה קרקע שהייתה מיועדת לבניית בתי-ספר, גנים, מגרשי משחקים לילדים, כבר לא נמצאת בידיים של המדינה – נמצאת בידיים של אנשי עסקים. לכן, אני קורא למינהל לעצור את התופעה המסוכנת הזאת ולהשאיר את השטח הציבורי, השטח של המינהל בתוך היישובים, לצורכי ציבור. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עמאר. חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<אילן גילאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בסוף השבוע הקודם היו פרסומים על כוונתו של שר האוצר לבטל את חוק הדיור הציבורי. בינתיים נתבשרנו לשמחתנו ששר האוצר חזר בו מן הכוונה לבטל, כלומר הביטול בוטל.
ואני, באמת בלי לקנטר, רוצה לומר שחוק הדיור הציבורי שחוקק לפני 15 שנים על-ידי חברי רן כהן הוא אחד מן החוקים החברתיים הכי חשובים שחוקקו במדינת ישראל. עבור המחנה החברתי הייתי אומר שהוא חוק ליבה, חוק מרכזי. למעשה זה בעצם הבדל האחרון של מדינת ישראל כמדינה אחראית. הוא הסממן האחרון של ישראל שבאה כדי לתת ולא כדי לקחת.
ואני מבקש מפה משר האוצר, שאני יודע שחליפות הוא משנה את דעתו – כרגע הוא ביטל את הביטול. יכול להיות שיהיה ביטול של הביטול של הביטול בקרוב – אל תשלח ידך אל חוק הדיור הציבורי, משום שזוהי כבשת הרש של הכי חלשים. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, אפרופו הכיסוי התקשורתי הרב של תופעות הגזענות, אני נכחתי בוועדת הכנסת, בוועדת החינוך, ושמעתי חלק מעמיתי אומרים: למה להשתמש בביטוי "גזענות"? חלק מעמיתי היהודים. לא יפה, תגידו "אפליה", כי זה יוציא את דיבתה של המדינה רעה אם כולם יתחילו להגיד "גזענות". ובאופן כללי יהודים לא יכולים להיות גזענים. חלק מחברי – אני חושב שאחד מהם, חבר הכנסת אוחיון, נמצא כאן – אמר שאסור להשתמש בביטוי "גזענות". אגב, במקום אחר ראיתי שגם גזענים מגנים תופעות של גזענות. הכי קל כדי להתנקות.
זה מזכיר לי סיפור על פלאח מאחד היישובים בגליל שגנבו לו את מכונת ההדברה, את הריסוס. אף אחד לא הודה. הוא לא מצא. בערב הוא הלך להתפלל וראה שכל היישוב, אבל כל היישוב, 100% היישוב חוץ ממנו מתפללים במסגד. אנשים מאמינים, יראי שמים. הוא אמר להם: אם כולכם מתפללים במסגד ויראי שמים, מי גנב את מכונת הריסוס וההדברה? אם יהודים לא יכולים להיות גזענים, אדוני היושב-ראש, מי עומד מאחורי תופעות הגזענות האלה? אוסטרלים? שבדים? תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אחמד, מי באמת גנב את המכונה?
<נחמן שי (העבודה):>
השבדים.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו עוסקים הרבה, וטוב הדבר, בענייני פנים, ואנחנו מתעלמים, כנראה במתכוון, מכל מה שקשור למצבה המדיני של מדינת ישראל, ובעיקר ליחסים שלה עם הפלסטינים. מי שמזכיר לנו את זה עכשיו יום-יום זה מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי. אתמול הוא נשא נאום חשוב מאוד בוושינגטון. הוא אמר שתוך ימים אחדים, כך הוא אומר, נדע את גורלו של תהליך השלום. הוא עמד שם על במה מול הוועד היהודי-אמריקני, אחד הארגונים היהודים החשובים ביותר, וניסה בכל יכולתו להפציר בהם לסייע כדי לקדם את התהליך.
קרי עובד קשה מאוד. הוא מתרוצץ באזור שלנו, בינינו לבין הפלסטינים לבין מדינות אחרות, והוא גייס וחידש את יוזמת השלום הערבית. הוא רוצה באמת ובתמים, אולי בדקה האחרונה, אולי ברגע שבו הדברים עומדים להיגמר, להציל את הסיכוי להסדר של שלום בינינו לבין הפלסטינים. אני רוצה מפה להגיד לו תודה, ואני רוצה שהכנסת הזאת, אדוני היושב-ראש, תדון גם בנושא הזה – אנחנו ממעטים לעסוק בכך – כי נדמה לי שזה נושא בעל חשיבות עליונה ואנחנו מחמיצים אותו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת דב חנין, אחריו – חברת הכנסת יפעת קריב, ואני גם מודיע שרשימת הדוברים סגורה.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, אני רוצה לצרף את קולי להפצרתו של חבר הכנסת נחמן שי לקיים פה בכנסת דיון רציני, דיון של חשבון נפש, בשאלת המצב המדיני – לא בגלל מאמציו של קרי כל כך, אלא יותר בגללנו ובשבילנו, כדי שלילדים שלנו יהיה פה עתיד וחיים בארץ הזאת ואנחנו לא נידון למלחמות אין קץ.
אני רוצה להגיד כמה מילים על הדיור הציבורי. חברי חבר הכנסת אילן גילאון בירך על כך ששר האוצר החליט לא לבטל את חוק הדיור הציבורי, אבל בל נטעה, עמיתי חברי הכנסת: חוק הדיור הציבורי לא יבוטל, אבל הדיור הציבורי הולך ומת לנגד עינינו. מספר הדירות בדיור הציבורי מתכווץ והולך, פחות אנשים זכאים, הקריטריונים נעשים בלתי אפשריים ובלתי רלוונטיים. אנשים ממתינים שנים רבות בתור לדירות של דיור ציבורי, ובמשרד האוצר ובממשלה מקדמים את הרעיון ההזוי של הרס הדיור הציבורי כליל והחלפתו בסיוע בשכר דירה. אני רוצה לשאול: בסיוע לשכר דירה של 2,000 שקל, אותם חסרי כול, אנשים חולים, אנשים נזקקים, יוכלו באמת למצוא דירה? תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חנין. חברת הכנסת יפעת קריב – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת חיליק בר.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, אני רוצה לספר על שדולה שקיימנו היום, השדולה של ניצולי השואה, ביחד עם חברי חבר הכנסת אלעזר שטרן. היה היום דיון מאוד סוער שעסק בנושא של השבת הרכוש היהודי. אני לא אכנס לנושא הזה, אני בטוחה שאתה מכיר אותו מצוין. זה נושא שמטריד הרבה מאוד ניצולי שואה, ששואלים את עצמם אם לפני מותם הם יזכו לחזור אל הרכוש שלהם, אל הבית שהיה שלהם, אל המקום שהם גדלו בו, אל עסק שהיה שלהם.
הדיון היה מאוד סוער. אני לא רוצה להיכנס, רק לומר דבר אחד. בסוף הדיון התנצלתי בפניהם על זה שאנחנו מתעסקים בנושא הזה שוב, שעד היום מדינת ישראל לא הצליחה למצוא פתרון, לקבוע מדיניות. ב-1993 התחלנו להתעסק בנושא של הרכוש בצורה מאוד מאוד מהותית. עברו 20 שנה, והיום הבנו שעדיין אין מדיניות של המדינה בנושא השבת הרכוש – האם זה נכון לנו מול מדינות אירופה או שלא נכון לנו בכלל להתעסק בנושא הזה.
מה שאני רוצה לעשות כאן בדקה הזאת זה גם להתנצל פה במליאה בפני אותם ניצולי שואה שהרכוש חשוב להם, שזה משהו שהם חולמים עליו, על בית ילדותם, על הזיכרונות שלהם, שעדיין מדינת ישראל לא קבעה מדיניות בסוגיה הזאת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת קריב. חבר הכנסת חיליק בר, ואחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, יום הסביבה היום, ואין הרבה נושאים שישפיעו על עתיד הסביבה שלנו יותר מנושא הגז שנמצא לחופי מדינת ישראל. יש כאלה שאומרים שמדובר בטריליון שקלים, יש כאלה שאומרים שמדובר בחצי טריליון שקלים, בשלושת-רבעי טריליון שקלים, וזו בדיוק הבעיה – שאף אחד לא יודע בדיוק כמה יש, כמה נשתמש, כמה נזדקק וכמה למעשה מצוי ברשותה של מדינת ישראל.
זה לא נושא לתקנה או לוועדה ממשלתית. הגז הזה שייך לציבור, וראוי שהוא יטופל בגוף שהכי מייצג את הציבור בישראל, וזה כמובן כנסת ישראל. ולכן, אני קורא להעביר את הנושא הזה לדיון הכנסת, ורק לדיון הכנסת, בצורה מעמיקה.
אנחנו לא יודעים עדיין כמה גז יש, אנחנו לא יודעים להעריך את הביקושים, והנתונים האלה לא נקבעו עדיין לצערנו באופן מדויק על-ידי ועדת צמח. ייצוא ושימוש מוגבר ופזיז בגז הזה יכול לגרום הפסדים עצומים למדינת ישראל. הוא יכול לפגוע בעצמאות האנרגטית של ישראל, ואין מדינה שהעצמאות האנרגטית שלה חשובה לה יותר ממדינת ישראל. ולכן, אני מציע שמדינת ישראל תיקח נשימה עמוקה, תמתין תקופה של כמה חודשים, אולי אפילו כמה שנים, תעשה חשיבה רצינית ועמוקה בכנסת, ורק אז תחליט כיצד ואיך משתמשים בגז שנמצא בישראל. אני חושב שהעתיד הכלכלי, הביטחוני והאסטרטגי שלנו תלוי הרבה בהחלטה הזאת שתתקבל. תודה, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חיליק בר. חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואחריו – חבר הכנסת מיקי רוזנטל.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, תודה, לא תיאמתי עם חברתי יפעת קריב את הנושא של הנאומים בני דקה. תכננתי לדבר בדיוק על אותם רשמים קשים מישיבת השדולה היום, ולכן לא נותר לי אלא רק אולי לפנות אליך, דווקא ביום של איכות הסביבה. זה לא דחוף, אבל אני חושב שמן הראוי שבנושא של רכושם של ניצולי השואה, ולא בהקשר של יום השואה, יהיה נכון שהכנסת תקדיש גם לזה דיון. אני חושב שזה באמת איכות הסביבה של כולנו. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת שטרן. כמי שעסק בתפקידי הקודם בנושא הזה לא מעט, כשר התפוצות בין היתר, אני מסכים לדברי חברת הכנסת קריב שהנושא מאוד סבוך, וכדאי לכנסת לנסות ולעזור לנסח מדיניות. נמצא מה הפורום המתאים ביותר מבחינתנו. תודה.
חבר הכנסת מיקי רוזנטל, ואחריו – חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, גם אני במסגרת יום הסביבה הבין-לאומי מבקש להקריא מכתב של מאי קסירר מהמטה לשמירת הגז הטבעי: בשעה שמסביבנו סוער המאבק להשארת הגז הטבעי בארץ, חרש חרש ובאין רואה, ההישגים העצומים של חוק ששינסקי שנחקק כאן לפני שנתיים עלולים לרדת לטמיון.
השבוע הגיעה לוועדת המדע, באיחור של שנה וחצי, הצעת החוק שמסדירה את פעולת הקרן הייעודית שהוקמה מכוח חוק ששינסקי. הקרן מבטיחה שהכספים ישמשו את הציבור הרחב ולא את גחמות הפוליטיקאים. לפי ההצעה, הממשלה תוכל לבקש מהקרן "הלוואה" בסכום בלתי מוגבל, באישור של 65 חברי כנסת, בטענה שקרה דבר מה שמוגדר בחוק בניסוח החידתי "אירוע חריג בעל השפעות שליליות חריגות"; ואחרי זמן מסוים, לפי הצעת החוק, בעצם תוכל הממשלה לאשר לעצמה באותה דרך "הקלות" בהחזר ההלוואה, כולל לא להחזיר בכלל את ההלוואה.
אם לא נתעשת ונסתום מהר את החורים בהצעה הזאת, יהיה מאוחר מדי לתקן, והכסף שאמור להבטיח את עתיד ילדינו ונכדינו ייעלם כלא היה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת רוזנטל. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, ואחריה – חבר הכנסת יעקב מרגי.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ברשותכם, בזמן שאני נואמת, בדקה שלי, אני אשמח אם תסתכלו ביציע. למי שנבהל, לא מדובר במסתננים ובפליטים; מדובר בעולי אתיופיה.
באופן הזוי משרד הקליטה ומשרד הפנים התחילו להעלות אנשים שיושבים במשך שנים במחנות באתיופיה על סעיף הומניטרי. מה זה אומר? זה אומר שמשרד הקליטה לא קולט אותם. בשדה התעופה אומרים להם: לכו תסתדרו. הילדים שיושבים פה רעבים, אין להם שום קצובה של כסף. הילדים שיושבים פה לא נקלטו בבתי-ספר. נכון שמדובר רק בארבע משפחות, אבל ארבע משפחות, 15 נפשות, אנשים שמסתמכים על קרובי משפחה שלהם, כשבקושי יש להם כסף להביא הביתה, והם מכדררים ביניהם את הכדור. אלה הפליטים החדשים של מדינת ישראל. תסתכלו עליהם.
השלט שהיה לי בידיים ואתו רציתי לפתוח את הנאום, וויתרתי מכבוד אליך, יושב-ראש הכנסת, היה כתוב עליו: מאז שהגענו לארץ אנחנו רעבים. אולי היה עדיף באמת להשאיר אותם במחנות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. חבר הכנסת יעקב מרגי, אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא תיאמתי את הנושא עם חברת הכנסת פנינה, אבל אני רוצה לדבר על החלטת ממשלה.
הממשלה קיבלה החלטה על תוכנית לאומית לשילוב יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית. אני רוצה להקריא בפניכם מספר ממצאים מדוח מבקר המדינה האחרון: יוצא אפוא שנש"מ, נציבות שירות המדינה, לא פעלה די כדי ליישם במלואה את החלטה 2506 לגבי ייעוד 30 משרות במשרות המדינה לאקדמאים יוצאי אתיופיה. עוד נמצא, כי ב-2011, שש שנים לאחר חקיקת התיקון לחוק המינויים, עדיין היו משרדי ממשלה ויחידות סמך שלא היה בקרב עובדיהם ייצוג ליוצאי אתיופיה. מן הראוי שמשרדי הממשלה ויחידות הסמך שבהם אין ייצוג ליוצאי אתיופיה, או שהייצוג בהם נמוך בהרבה, יקלטו עובדים יוצאי אתיופיה עד שיושג בהם ייצוג הולם. ראוי גם שנש"מ, נציבות שירות המדינה, תפעל לקידום ייצוגם ההולם של יוצאי אתיופיה באותם משרדים ויחידות סמך.
אדוני היושב-ראש, אפשר לקרוא עוד עשרות סעיפים וממצאים מדוח המבקר המדינה על התוכנית הלאומית. אני, לסיום, קורא ליושב-ראש הכנסת ולנשיאות להקדיש יום דיונים או ימי דיונים לבקרה ומעקב ויישום החקיקה, כי לאחרונה, מאז שחזרתי לכנסת ולוועדות, נוכחתי לדעת שמשרדי הממשלה לא ממהרים ליישם את חוקי הכנסת ואת החלטות הממשלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – חבר הכנסת שמעון סולומון.
<באסל גטאס (בל"ד):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, זה טוב שעדיין התקשורת, כשיש אירוע גזעני, מכסה אותו ומתעכבת עליו. רק חסר היה שאירועים כאלה, היו עוברים עליהם ללא רעש תקשורתי.
שני דברים אני רוצה להגיד בעניין מה שקרה בשבוע שעבר. אחד, משך את תשומת לבי מה שעשתה ציפי לבני, שרת המשפטים, בפנייה מיידית ליועץ המשפטי לחקור את העניין. ואני אומר לעצמי, איזה סוג של צביעות, שמצד אחד, כחברת קואליציה וכיושבת-ראש ועדת השרים, היא נותנת יד לחקיקה, או גזענית פרופר או מעודדת גזענות, ומצד שני היא באה בבקשה מסוג זה ליועץ המשפטי. בשביל להילחם בגזענות, רבותי, צריך קודם כול שהכנסת וההנהגה הפוליטית ייקחו עמדה עקבית, וקודם כול יש לשנות את כל החוקים הגזעניים שנחקקו בכנסת הקודמת.
עוד הערה בעניין הזה – קראנו שבהסכם הקואליציוני בין יש עתיד לבין הליכוד יש פסקה שמדברת על תוכנית למיגור הגזענות, וששני הצדדים אמורים להסכים על תוכנית לאומית כזו שיביאו אותה תוך 30 יום לביצוע וכו'. אני שואל איפה זה עומד ומתי באמת נראה שיש עתיד עושה פעולה אקטיבית חיובית אחת מאז שהגיעה לשלטון.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת גטאס. חבר הכנסת שמעון סולומון, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
כבוד היושב בראש, לחזור על מה שחברתי חברת הכנסת פנינה תמנו וחבר הכנסת יעקב מרגי דיברו – באמת זה משהו קצת לא הגיוני, מה שהעולים האלה עוברים; זה משהו שגובל בלא יודע, חצי פשע. מפני שהעולים החדשים – אני כאחד שעבד במשרד הפנים באתיופיה, אני יודע, מי שמקבל אישור עלייה הוא עולה על-פי הכללים. הוא לא יכול לעלות כמסתנן דרך השגרירות והדרך הרגילה. משרד הפנים העלו, ופה משרד הקליטה אומר שהם לא זכאים.
וזה מביא אותי לחומר הרב שיש אצל מבקר המדינה, שהוא פותח ביוצאי אתיופיה. קראתי בו בעיון והגעתי למסקנה – הבעיה הכי גדולה שם היא חוסר התיאום. משרד הקליטה מפנה למשרד ראש הממשלה, משרד ראש הממשלה למשרד הפנים, משרד הפנים לזה, ובסופו של דבר האזרחים האלה הם קורבן.
אנחנו נמשיך לפעול, כמובן. היה חשוב שתראו על מה מדובר, ולכן כל אחד מאתנו, כל חברי הכנסת פה, איפה שהם יכולים, צריכים לעזור כדי לפתור את הבעיה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שמעון סולומון. חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפעמים יש דברים טובים שצריך להתחיל בהם ולהגיד אותם. התבשרנו ביומיים האחרונים – אני רגיל לבוא כאן ולהגיד ולדבר על האלימות והנשק הבלתי-חוקי. דבר טוב נפל, אכן, המשטרה ביומיים האחרונים, בכפר-קאסם, עובדת מסביב לשעון; קיבלה החלטה מיידית, לאלתר לפתוח תחנת משטרה בכפר-קאסם, וזו בשורה טובה.
אבל איפה הבשורה הרעה? שזה הנושא שרציתי לדבר עליו – החסמים. מה זה החסמים? אין מקום, צריך למצוא מקום. ומכאן, אתמול השתתפתי בארגון "מוסאוא" שהציג את נתוני התקציב והתייחס לחברה הערבית ולמגזרים אחרים. והשתתף אתנו בדיון מנכ"ל משרד השיכון, ומשך את תשומת לבי, כמו שגם היום בוועדת החינוך עלתה אותה סוגיה, סוגיית החסמים וההגדרות. ישנם הרבה מיליונים במשרד השיכון שמיועדים לחברה הערבית, אך הם לא נוצלו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אז נושא החסמים וההגדרות – בוא נחשוב ביחד איך החסם לא יהיה חסם. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת פריג'. חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחרון הדוברים בסעיף נאומים בני דקה – חבר הכנסת ראובן ריבלין.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברותי חברות וחברי הכנסת, יום איכות הסביבה היום בכנסת, ולכבודו כנראה אישרו השבוע בממשלה את חוק הווד"לים המורחב, תוכנית הווד"לים המורחבת, שכל עניינה הוא לגרום נזק מאוד מאוד גדול לסביבה, ואלוהים יודעת שבמדינת ישראל הרבה סביבה אין לנו, ולכן לא ברור למה לבזבז.
מדובר בתוכנית שתפגע ביכולת להשיג פיתוח איכותי שלוקח את הזמן לעבוד לטובת כל הקהילה, לטובת ילדות, ילדים, אבות, אימהות, שתהיה פחות תחבורה מזהמת, יותר אוויר נקי, יותר פארקים נגישים, יותר אפשרות ללכת ממקום למקום, להיות קהילות ביחד, לבלות ביחד. מדובר בתוכנית שתפטור מהצורך באישור הוועדה לשמירה על שטחים פתוחים, שטחים שהולכים ואוזלים במדינת ישראל, והם באמת באמת, באופן מילולי, אוויר לנשימה עבורנו. מדובר בתוכנית שמעל לכול, אחרי הכול, מתחת לכול, מתעלמת בצורה גורפת מהפן היחידי החיובי בווד"ל המקורי, והוא אישור לייעד קרקע לתוכניות של דיור בהישג יד. זאת אומרת, שוב, איכות של תכנון, איכות בנייה ואיכות סביבה תהיה אך ורק לעשירים.
התוכנית הזאת, אדוני היושב-ראש, תגיע לכנסת לאישור. אני מפצירה בחברותי וחברי חברי הכנסת כבר עכשיו להתעניין, על מנת שיוכלו לא לאשר אותה כשהיא תבוא. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה, חבר הכנסת ראובן ריבלין. לאחר מכן נעבור, כפי שאמרו מספר נואמים, לציון יום איכות הסביבה.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, גם אליך אני פונה. אני נפגשתי עם אחינו האתיופים שרבים מהם הגיעו לארץ לפני זמן רב, ושלוש משפחות שלהם הגיעו לאחרונה. ובפעם הראשונה נדהמתי לשמוע שאותם עולים, אשר כבר נמצאים באותו מחנה ליד גונדר במשך שנים, ואשר ועדת שמגר טיפלה בהם, מועלים לארץ, עולים לארץ, לא כעולים חדשים אלא על בסיס הומניטרי. אני מוכרח לומר שזו הפעם הראשונה ששמעתי את זה. אני אפילו לא הבנתי על מה אני מדבר. אני חושב שצריך לקיים מייד דיון בוועדת הקליטה, קודם כול על השיטה החדשה של עליית אותם יהודים שהם תוצאה של דוח שמגר לפי קליטה הומניטרית. אחת משתיים: או שהם אחינו העולים, או שאין לנו מחויבות כלפיהם. ואם הם עלו לארץ, בוודאי יש לנו מחויבות כלפיהם, שכן הם אותו ציבור שאליו התייחס דוח שמגר.
אני חושב, אדוני, שצריכים לשאול את הממשלה בצורה הברורה ביותר – לא להוליך אותם משר לשר, אלא לבוא ולשאול מה פירוש עלייה של יהודי אתיופיה לארץ כאיזשהם אנשים אשר עלייתם לארץ קשורה רק באיזושהי מחויבות הומניטרית, שמדינת ישראל מכירה בזאת כאילו חד-צדדית. הדברים האלה אינם אפשריים. צריך לקלוט אותם, ואם לא, צריך לבוא ולהבין מה הם המושגים והמונחים החדשים שאנחנו נתקלים בהם, כי מדובר פה באנשים שמשפחותיהם עלו לארץ, והמנוח ראש ממשלתנו, כשאתה היית גם שר הקליטה, טיפל בהם לעילא ולעילא בקבלת פנים מחבקת של אחים השבים לארצם.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ראובן ריבלין. עד כאן נאומים בני דקה. בתום הסעיף הזה ביקש חבר הכנסת שמעון אוחיון, שהוזכר אישית לשלילה באחד הנאומים, להגיב. אתה יכול בבקשה לעשות את זה מן הצד במסגרת דקה.
<שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):>
תראו, חמש ישיבות בערך בוועדת החינוך הוקדשו לנושא של תופעת הגזענות כלפי האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל במסגרות שונות. ממש, לא פחות. כמעט חמש ישיבות. ואני תמהתי כמה פעמים ואמרתי: המושג "גזענות" איננו מייצג את מה שאנחנו רוצים לטפל בו בחברה בישראל. אנחנו מעדיפים להשתמש ב"אפליה על רקע לאומי-אתני". אתם רוצים לדבר על הסתה, על אלימות – לא על תורת הגזע. לא מדובר בגזע עליון ובגזע נחות, והגזע הנחות ראוי להשמדה. לא מדובר בתורת הפאשיזם, ולא מדובר באפרטהייד ובכל מיני מושגים. אמרתי כמה וכמה פעמים: חברי הכנסת יתכבדו נא ויצאו ויתבוננו גם בהשלכות שיש לזה בעולם היהודי – איזה מחיר העם היהודי משלם בגלל המשוואה ציונות, ישראל שווה גזענות. רוצים לטפל באפליה? נקרא לילד בשמו: אפליה, הסתה, דעות קדומות, הכול. אל תחבר אותי אל תורת גזע, גזע עליון, גזע נחות. שם עמי הושמד – שליש ממנו, ואת זה צריך לזכור ולתת את הדעת על כך. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אוחיון.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום הסביבה הבין-לאומי>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אם כן, חברי חברי הכנסת, אנחנו נעבור לסעיף הבא: ציון יום הסביבה הבין-לאומי. יש כמה הצעות לסדר-היום – מס' 407, 471, 525, 527, 547 ו-548.
אנו מציינים היום את יום הסביבה הבין-לאומי בסמיכות ל-5 ביוני, שהוכרז על-ידי ארגון האומות המאוחדות כיום איכות הסביבה הבין-לאומי.
דומני שאם יש נושא החוצה מגזרים, עמדות פוליטיות וחלוקה מקובלת בין ימין לשמאל, הרי זה הנושא הסביבתי. הדאגה לסביבה, לאיכות הסביבה, לחוקים המאפשרים את חיינו כאן על חלקת האדמה הזאת, משותפת לכולנו, לכל חברי הכנסת.
המאבק הסביבתי הוא פעמים רבות מאבק מייאש. כמות הפסולת שאנו מייצרים גדלה בצורה מבהילה ביחס ליכולת של כדור-הארץ להכיל אותה, ולעתים נדמה שהפגיעה בסביבה מאפילה על כל ניסיונות ההגנה עליה. ההתפתחות הטכנולוגית מציבה בפנינו אתגר להצליח לשמור על העולם למעננו ולמען הדורות הבאים. יש כאלה שכבר התייאשו מלסתום את הסכר הסביבתי הפרוץ בפלסטרים של חקיקה כזאת או אחרת, אך אני מאמין כי אסור לתת לייאוש להכריע אותנו.
בתחילת הכנסת השמונה-עשרה הגשתי עם קבוצת חברים הצעת חוק הבאה לחייב כל ילד במערכת החינוך לבקר במוזיאון סביבתי, ובכך לחזק את תודעת הסביבה. טענו אז כי ביקור התלמידים במוסדות ובמוזיאונים להגנת הסביבה יקרב את בני-הנוער לנושא זה ויעורר את הצורך לפעול למען סביבה טובה ומוגנת יותר. חברי חברי הכנסת, אני חייב, לצערי, להודות שבסופו של דבר הצעת החוק הזאת לא עברה, אך אני חושב שהרעיון היסודי עדיין נכון ורלוונטי. הדאגה לסביבה חייבת להיות חלק בלתי נפרד מן העשייה החינוכית שלנו, וגם מן הפרלמנטריזם שלנו.
החקיקה הסביבתית – המאבק על כל שעל, על כל שיפור באיכות החיים, חייב להיות חשוב לנו ובוער בעצמותנו. אחרי הכול, מדובר בנושא בעל השפעה רבה על חיינו ועל עתיד ילדינו.
חברי הכנסת, כפי שאמרתי, יש כמה הצעות. נמצא אתנו גם השר להגנת הסביבה, חבר הכנסת עמיר פרץ, שוודאי ישיב למציעים לאחר מכן. אני מזמין את אחד המחוקקים הפעילים ביותר בתחום הזה, הלוא הוא חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חברי הכנסת יצחק הרצוג, תמר זנדברג, אברהם מיכאלי ובאסל גטאס, ולאחר מכן, כפי שאמרתי, השר להגנת הסביבה חבר הכנסת עמיר פרץ.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא, אני חושב שיש, גם מבחינת הצהרות הון – ששניהם מגישים כנדרש – יש גם – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – – זה למותר לציין. אני מדבר על הדברים החיוביים.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אדוני השר להגנת הסביבה, עמיתי חברי הכנסת, קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לך על החלטתך לציין גם השנה את יום הסביבה בכנסת על-פי מסורת מפוארת. אני גם רוצה להודות לך, ידידי יושב-ראש הכנסת השמונה-עשרה, חבר הכנסת ראובן ריבלין. לאורך שנים בהנהגתך ציינו את יום הסביבה, וכמו על-פי המסורת שהצלחנו לגבש, גם השנה זה היה יום של עשייה מאוד פורייה. 12 דיונים היו בוועדות הכנסת השונות. כמעט כל אחת מוועדת הכנסת קיימה דיונים בנושאים סביבתיים, דיונים רציניים. היו פה מאות פעילים, אזרחים, אנשי ארגונים חברתיים וארגונים סביבתיים, שבאו להשמיע את דברם, לשמוע, להשתתף בתהליכים החשובים האלה של יום הסביבה. ואכן, בוועדות גם קודמו החלטות שיש להן משמעות מעשית.
אנחנו ניסינו גם השנה לקדם במסגרת הדיון במליאה חקיקה. לצערי הגדול, ועדת השרים לענייני חקיקה, מתוך שש הצעות שביקשנו להביא בפניה אישרה בסופו של דבר רק הצעה אחת, ואני מביע על כך צער. אני רוצה להודות בהזדמנות הזאת לשר להגנת הסביבה, שתמך בכל שש ההצעות האלה, לשר ולצוות משרדו, וגם לשרים נוספים שתמכו בהצעות האלה. אבל הדברים לא הסתייעו, ואנחנו נמשיך בתהליך של העבודה מול המשרדים.
הצעה אחת ועדת השרים לענייני חקיקה כן אישרה ברמה העקרונית, וזו ההצעה החשובה לקידום תחבורת אופניים, הצעה שחתומים עליה 43 חברי כנסת מכל סיעות הבית. אבל ועדת השרים לענייני חקיקה בכל זאת פנתה אלינו, שלפני שנביא את החוק לקריאה טרומית נקיים תהליך תיאום אתם. אני חייב לומר שלא כל כך הבנתי את מהות הפנייה הזאת, כי את התיאום אפשר לעשות גם אחרי ההעברה בקריאה טרומית. אבל מתוך אותה גישה של רצון טוב, שאנחנו מאופיינים בה ביום הסביבה, אמרתי: בבקשה, בואו נעשה את הדיון, ובשם היוזמים נתחיל את התיאום הזה ונעשה אותו במרץ המרבי.
אדוני היושב-ראש, כמה דברים שאנחנו כולנו למדנו על הסביבה בשנים האחרונות. הדבר הראשון שלמדנו הוא שסביבה איננה מותרות. סביבה איננה נושא שבו אפשר להתעסק כשפתרנו את כל הבעיות האמיתיות של החיים, כי סביבה היא גם עניין של בריאות, סביבה היא גם עניין של חיים, עניין של חיים ומוות. לכן הנושא הסביבתי איננו בשוליים אלא במרכז העשייה שלנו.
אנחנו מבינים שאנשי הסביבה אינם חובבי שפירית הביצה, כמו שפעם כתב נחמיה שטרסלר במאמר בלתי נשכח ב"הארץ". אנחנו נעלבנו מאוד מהמאמר הזה, קודם כול כי, כפי שאתה יודע בוודאי, אדוני היושב-ראש, אין שפירית ביצה בכלל. אין כזה יצור. אז הוא חיבר אותנו ליצור שאיננו קיים.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
הוא אומר הרבה דברים שהוא לא – – –
<דב חנין (חד"ש):>
אבל מעבר לזה, המשתמע מהטענה של שטרסלר היא שאנחנו מעדיפים את ענייניו של איזשהו מין חרק שגר לו בביצה על פני ענייניהם של בני-אדם, ואנחנו, אנשי הסביבה, דואגים לבני-אדם, מוטרדים מבעיות של בני-אדם, נלחמים על בני-אדם. זה ענייננו.
ואכן הדבר השני שלמדנו על הסביבה, אדוני היושב-ראש, הוא שענייני סביבה הם נושא חברתי ממדרגה ראשונה. אני שמח שחבר הכנסת עמיר פרץ הוא היום השר להגנת הסביבה, כי אני חושב שהוא, יותר מרבים אחרים, יכול לסמל את החיבור הזה שבין העיסוק הסביבתי והעיסוק החברתי, והוא עושה את זה בהרבה מרץ ואנרגיה מהרגע הראשון שהוא נכנס לתפקידו. זה נושא חברתי קודם כול, כי יש דמות חברתית לנפגעים. כולנו נפגעים מבעיות סביבה, זה נכון, אבל אם אפשר לעשות פרפראזה הפוכה על האמירה המפורסמת של ג'ורג' אורוול ב"חוות החיות": תמיד יש כאלה שנפגעים יותר, ואלה שנפגעים יותר הם עניים, פריפריה, מיעוט לאומי ואלה שלא מסוגלים להעמיד עורכי-דין יקרים ויוקרתיים להיאבק להגנתם בכל פעם שיש איום סביבתי. זה צד אחד של בעיית האי-צדק הסביבתי.
אבל יש גם צד שני לבעיית האי-צדק הסביבתי, וזה הצד של הפוגעים. יש דמות חברתית גם לפוגעים. אנחנו מבינים היום שבעיות סביבתיות אופייניות לא נגרמות בגלל טעויות. אם הבעיה הייתה טעויות, המצב שלנו היה פשוט מאוד. הרי זה מה שעשינו הרבה שנים. גילינו טעויות, הלכנו והצבענו ואמרנו: הנה, יש טעות. ומה קרה? לא קרה הרבה. אנחנו מבינים היום שבעיות סביבתיות אופייניות נגרמות בגלל אינטרסים, ואם הבעיה היא אינטרסים אז צריך להתמודד עם האינטרסים האלה ולהיאבק מולם. אנחנו, מבחינה זו, בחשיבה סביבתית מודרנית, שהיא חשיבה חברתית יותר, היא גם חשיבה ריאליסטית יותר, אנחנו מבינים את עולם המציאות האמיתי שבתוכו אנחנו מתמודדים, ובמובן הזה נפרדנו מאיזושהי נאיביות או מאיזושהי רומנטיקה מוגדרת שאפיינה אותנו, ויודעים שצריך להתמודד מול איומים, מול אינטרסים ומול אינטרסנטים, במאבקים שלעתים הם קשים, מסובכים ומורכבים.
נקודה שלישית שלמדנו על ענייני הסביבה היא שלטפל בבעיות סביבה זה לא רק לטפל בנקודות היציאה של המערכת, אותו צינור מפלט או אותו אגזוז שיוצא מתוך המערכת ומתוכו יוצאים כמה גזים ובהם מטפלים אנשי סביבה. אנחנו מבינים היום שלטפל בעניינים הסביבתיים זה לטפל במערכת עצמה, זה לראות איך המערכת עובדת. האם היא עובדת בכלל נכון? האם היא המערכת הראויה? כל השאלות האלה הן שאלות סביבתיות מובהקות.
אדוני היושב-ראש, נקודה אחרונה שאנחנו למדנו על סביבה – וסביבה עניינה איננו רק זיהומים. זיהומים זה נושא חשוב לטיפול, אבל חשיבה סביבתית מודרנית ורחבה עוסקת קודם כול במשאבים, ועל סדר-יומה של הכנסת הזאת שאלות של משאבים סביבתיים תהיינה שאלות מאוד מרכזיות, כמו גם בכנסת הקודמת, שאז התחלנו. שאלות משאבי ים-המלח – מי מרוויח? מי מפסיד? למה מייבשים את ים-המלח? ולמה אנחנו, הציבור הישראלי, מקבלים כל כך מעט מזה? הפוספטים בנגב – למה מדינת ישראל מקבלת רק 2% תמלוגים? מים מינרליים – למה חברות המים המינרליים משלמות על המים שכולנו קונים בבקבוקים מחיר מוזל של מים לתעשייה? חופי הים – היום התפרסם דין-וחשבון, או מחקר, יותר נכון, של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, ופה אני רוצה גם להביע תודה בשמנו, חברי הכנסת, ובשם הציבור, על העבודה רבת-השנים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת. גם השנה הם פרסמו לציון יום הסביבה כרך שלם של מחקרים. זה מצטרף לסדרה של כרכים של מחקרים סביבתיים שמרכז המחקר והמידע שלנו בכנסת ייצר, והם משמשים חוקרים, אנשי מדע וגם את מערכת הממשל בהרבה מאוד נושאים. כל הכבוד להם.
המחקר הזה, שהתפרסם היום על חופי הים, מלמד ש-16% מחופי ישראל נמצאים בסכנה. 91 תוכניות ישנות, שמתגברות על החוקים החדשים, שזה האבסורד, קיימות. כשאני אומר "תוכניות ישנות" אני מנסה להיות רך, כי חלקן הן תוכניות עתיקות, למשל תוכניות עות'מאניות. יש ארבע תוכניות בנייה שאושרו ב-1914. יש חמש תוכניות בנייה שאושרו בתחילת המנדט הבריטי – למשל, להקים מבני תעשייה בחוף הים; זה אומנם אושר לפי החוקים העות'מאניים, אבל זה אושר תכנונית, באותה תקופה. היום בן-אדם יכול לבוא באופן עקרוני ולהגיד: לי יש תוכנית קיימת, ותעזבו אותי מחוק החופים, ותעזבו אותי מהסטנדרטים המודרניים. לא מעניין אותי. אני רוצה את התוכנית שלי לממש.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
חוק התכנון והבנייה 36 לא ביטל אותן?
<דב חנין (חד"ש):>
לא. חוק התכנון והבנייה 36 הכיר בתוכניות שקדמו לו, וגם חוק התכנון והבנייה שלנו, 65, גם הוא הכיר בתוכניות הבנייה שקדמו לו. זה נכון. זה הגיוני ברמה העקרונית. אבל אנחנו צריכים להתמודד עם הבעיה הזו. וזו לא בעיה תיאורטית, כי אנחנו למשל ראינו – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
פקודת בניין ערים. פקודת בניין ערים.
<דב חנין (חד"ש):>
באים אנשים עם תוכניות, למשל בחוף פלמחים, ואומרים: יש לנו תוכנית, אנחנו רוצים לבנות. עכשיו, אין לי טענה לאנשים. להם יש באמת תוכנית. השאלה שלי היא אלינו, בתור מערכת ציבורית. לכן אנחנו הצענו בכנסת, שורה ארוכה של חברי כנסת, הצעה לתיקון חוק החופים, שלא מבקשת לבטל את התוכניות הישנות אלא רק אומרת: את התוכניות הישנות האלה שחלות בחופים צריך לבחון מחדש לפי הסטנדרטים המודרניים – ואולי הן יישארו, ואולי הן מתאימות, ואולי הן בסדר, ואולי צריך להכניס בהן שינויים.
אני מדבר על חופי הים, ואני אזכיר היבט אחר: אדמות הארץ הזאת, הארץ הקטנה והצפופה הזאת שאנחנו חיים בה, שטחים פתוחים ושטחים ירוקים – דיברה על זה קודם חברת הכנסת מרב מיכאלי – חוק הווד"לים החדש, שמאיים בצורה דרמטית על מעט השטחים הפתוחים שיש לנו.
נקודה אחרונה, שהיא היום נקודה מאוד בוערת ודרמטית בכנסת, היא שאלת הגז. כשמדברים היום על שאלת הגז, מדברים קודם כול על שאלת ייצוא הגז. מה שמצער אותי, אדוני היושב-ראש, הוא שבשאלת ייצוא הגז לא רק שלא נותנים את התשובות הנכונות – זה מצער אותי שלא נותנים את התשובות הנכונות – אפילו לא שואלים את השאלות הנכונות, וזה אפילו עוד יותר מדאיג אותי. למשל שאלה נכונה אחת, ואני לא אאריך, והנושא הזה באמת ראוי לדיון נפרד בכנסת – – –
<קריאה:>
– – –
<דב חנין (חד"ש):>
אבל אני אומר, שאלה אחת, למשל, שלא נדונה ברצינות עד היום, היא שאלת המיסוי. ההישג הגדול שלנו בכנסת, ועדת ששינסקי – המנגנון שהיא יצרה הוא היטל על רווחי יתר. אבל אם אנחנו נבחן את המנגנון הזה באופן מדויק נראה שבפועל, וזו לא רק טענה תיאורטית אלא זה כנראה המצב, מס או היטל רווחי היתר לא יחול על הגז שמיוצא. אז כשאני שואל אנשים במשרדי ממשלה, ואני לא רוצה לנקוב כרגע בשמות, הם אומרים: בסדר, נקבל כרגע החלטה על ייצוא, ואחר כך נטפל במיסוי. נטפל במיסוי. זו שגיאה ממדרגה ראשונה. ברגע שאתה נותן למישהו את המתנה של הייצוא – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
כרוך. כרוך.
<דב חנין (חד"ש):>
בוודאי. ברגע שאתה נותן למישהו את המתנה, ייצוא, לך אחר כך תריב עם חברות זרות ואולי גם עם ממשלות זרות על התנאים למיסוי.
לכן, אדוני היושב-ראש, יום הסביבה הוא לא רק יום חשוב – הוא יום דרמטי, מעניין, מעלה הרבה שאלות. אני מודה לך על ההזדמנות ומאחל לכולנו שנמשיך לעסוק בענייני סביבה ונמשיך לקדם אותם. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יצחק הרצוג, ואחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג.
לגבי חקיקות שונות, אני חייב לומר, חברי חבר הכנסת ראובן ריבלין, פעם ישבתי כאן כסגן יושב-ראש, ואחד מחברי הכנסת דאז העלה כל מיני דוגמאות לזה. בין היתר, אם אתה יודע, קיים היטל הדיג בים-המלח. אם הפקח יתפוס אותך עם חכה ליד ים-המלח, אתה תצטרך לשלם היטל.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
בעין-פשחה יש – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
טוב שאתה דן לכף זכות את המנגנון הממשלתי.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
אולי זו דרך לקבל תמלוגים מהחברה שדגה שם דברים אחרים.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
שם דגים דגים – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, חבר הכנסת הרצוג. חמש דקות לרשותך. אדוני, בבקשה.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני חושב שזה מאוד מכובד וראוי שהכנסת מציינת את יום הסביבה הבין-לאומי, אבל – וזה לא ביקורת, חלילה, עליך, אדוני היושב-ראש – הנוכחות הדלילה במליאה בנושא כל כך חשוב היא מצערת, ואני חושב שהיא מחייבת מחשבה. כלומר, נמצא פה השר, נמצאים פה אנשים שעוסקים בנושא, נמצא פה חבר הכנסת דב חנין, שללא ספק הוא באמת הגורו של כולנו בתחום, אבל עצוב לי מאוד שרוב המליאה ריקה, מכיוון שהנושא הזה נוגע לחיים של כל אחד ואחד מאזרחי מדינת ישראל.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – – סמכות ליושב-ראש הכנסת לחייב את חברי הכנסת להיות פה, אבל אין לו סמכות כזאת.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
בסדר, היושב-ראש ירשום את זה ובוועדת ההסכמות עוד נדון בכך. רעיון טוב.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אין כינוס, אדוני, שעובר אצלי בלשכה בלי שאני זועק ופונה – לסגנים ולרכזי סיעות ולמנהלי סיעות – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
יושבי-ראש הכנסת – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
– – ואיך אמר חבר הכנסת ראובן ריבלין? שפעם הוא קיים יום לזכרו של הרצל כשנכחו הוא והרצל.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
יום הולדת להרצל, שלי ושלו – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
יום הולדת להרצל, כן – – –
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
צריך להצמיד שכר לישיבות המליאה.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
אני אומר, אדוני היושב-ראש, אני שמח להיות כאן, מכיוון שאני עוד זוכר – אמי, תיבדל לחיים ארוכים, אורה הרצוג, הייתה מהלוחמות הירוקות הראשונות בהיסטוריה של מדינת ישראל; הקימה את המועצה לישראל יפה והובילה אותה 40 שנה. ואני זוכר שכשהיא התחילה, רמת המודעות של הציבור לנושא הזה לא עברה 1.5%, 2%, ולקח תהליך ארוך של דורות – באמת, משנות ה-50 וה-60, מ"נלבישך שלמת בטון ומלט" עד המצב הנוכחי של מודעות ציבורית עמוקה ושל אזרחים שאומרים: חוף פלמחים הוא שלנו, ושמתריעים מפני זיהום מי נחלים ושעוסקים בזיהום האוויר וגזי החממה ואנרגיות מתחדשות ואלטרנטיביות, וכל העולם האדיר של הסביבה בישראל.
ובאמת, זאת הזדמנות לברך אותך, השר עמיר פרץ, בהצלחה, מכיוון שהמשימה חשובה, והצלחתך היא הצלחת כולנו והצלחת מדינת ישראל.
ניקח לדוגמה נושאים שהאזרחים לא מבינים בהם. למשל, המאבק על שינוע הגז לאזור חיפה והצפון. כשיגיע הגז סוף-סוף לחברת החשמל הפליטות תהיינה פחות מזהמות וירדו מקרי הסרטן באופן מובהק באותו אזור, אבל הציבור לא מחבר. כשמעבירים צינור תת-קרקעי באיזשהו שדה של חקלאים פרטיים, כך או אחרת, ליד הכרמל, אף אחד לא חושב שבסוף זה נוגע לאלפים או למיליונים, וזאת הבעיה הגדולה.
וכאן אני רוצה להעלות נושא, שאני מודה גם לידידי ועמיתי דב חנין – דיברנו עליו – שאני מניח אותו בפני המליאה, ואני אומר את זה לך, השר, גם כמי שהיה שר הביטחון. הכללים האחרונים שתוקנו לגבי תפקודה של מערכת הביטחון בשיקולים של הגנת הסביבה – שלא היו קיימים אז – הם משנת 1965. שנת 1965. ההסדר הקיים, שבו שיקולי ביטחון המדינה דחקו הצדה את הערך הזה בעולם התכנון והבנייה, לא תוקן מאז. קודמך גלעד ארדן עסק בנושא ודיבר על כך – על הצורך להכפיף את מערכת הביטחון לשיקולים הלגיטימיים האובייקטיביים של טובת הציבור בנוגע להגנת הסביבה. היום, למשל, בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת בנוגע לאנרגיות מתחדשות, קמו יזמים לגבי תחנות כוח שפועלות על בסיס רוח, ואמרו: מערכת הביטחון לא זזה בנושא הזה שנים. דוגמה, אבל בוא נדבר על בסיסים, בוא נדבר על תשתיות ביוב שמחלחלות למי תהום, בוא נדבר על פליטות של גנרטורים, בוא נדבר על שמן ודיזל וגריז – על נושאים שצריך לדבר עליהם.
וכולנו באמת מעריכים ומוקירים את הצורך לשמור על צה"ל ולתת עדיפות – בוודאי לתת עדיפות בראייתי לצורכי מערכת הביטחון. ועדיין, העולם השתנה, וגם כאן חייב לחול שינוי. ואני חושב שזה דווקא אתגר, אדוני השר, מכיוון שאתה מכיר טוב את המערכת הזאת, יודע גם לעמוד מולה, ואנחנו מוכנים לסייע לך בכך שיחוקק חוק שיקבע תהליך אמיתי – אם לא הכפפה אז לפחות היוועצות, חילופי מידע, ואיזשהו תהליך של ביקורת ציבורית על נושא הגנת הסביבה במחנות צה"ל, במערכת הביטחון ובתעשיות הרלוונטיות, כולל מתקנים וכיוצא בזה.
כי הגיע הזמן שבמדינה צפופה כשלנו, שעל כל מטר יש פה מאבק אימתני בנוגע לזכויות וטובת הציבור והגנת הסביבה והאוויר שאנחנו נושמים והמים שאנחנו שותים, גוף כל כך דומיננטי כמו צבא הגנה לישראל ייתן גם הוא את חלקו בשיח הזה, יכפיף את עצמו ויפנים שזוהי מטרה נעלה וראויה. תודה רבה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת יצחק הרצוג. תעלה חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חבר הכנסת אברהם מיכאלי. תודה.
<דב חנין (חד"ש):>
בוז'י, יישר כוח.
<היו"ר יוני שטבון:>
בבקשה.
<תמר זנדברג (מרצ):>
תודה רבה. אני מצטרפת לברכות, גם על קיום היום הזה בכנסת, שבאמת מהבוקר מתנהל בכל הוועדות, ועכשיו גם במליאה, לחבר הכנסת דב חנין על היוזמה של המסגרת הזאת של ההצעות לסדר-היום ועל היוזמה של הימים אחורה, וכמובן לשר עמיר פרץ, שמלווה אותנו. נדמה לי שזה כבר יום הסביבה השני שאנחנו מציינות בכנסת, אז תודה רבה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
היה יום כדור-הארץ – – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
נכון, יום כדור-הארץ, ועכשיו יום הסביבה.
אני רוצה להמשיך מדבריו של חבר הכנסת דב חנין, שעשה הבחנה מאוד ברורה ומאוד יפה מה כוללת הסביבה ומה היא לא, או יותר נכון, מה היא כן באופן המרחיב. ואני רוצה להכניס פנימה נושא מאוד חשוב שעסקנו בו היום בכינוס הבכורה, בהשקת שדולה חדשה בכנסת, שהיא השדולה לתחבורה בת-קיימא, שיזמנו חבר הכנסת יריב לוין ואני.
אני חושבת שנושא התחבורה נעדר הרבה מאוד שנים מהשיח הסביבתי, למרות חשיבותו, ואני רוצה להדגיש את חשיבותו לא רק מהבחינה הכביכול ברורה מאליה של זיהום האוויר והפליטות וכו', שזה נושא סביבתי חשוב וגם ראשון ומוביל מבחינת השיח. אני רוצה למקם את התחבורה כנושא סביבתי-חברתי מבחינת הנגישות, מפני שתחבורה – בתפיסה שלנו וכפי שהצגנו היום בשדולה – זה לא רק כל מה שנוסע על גלגלים. לפעמים תחבורה, ובמיוחד תחבורה בת-קיימא, זה אפילו לא מה שנוסע בכלל; לפעמים תחבורה בת-קיימא זה מה שעומד, ולפעמים תחבורה בת-קיימא זה מה שהולך וזה מה שמדווש על אופניים.
מפני שתחבורה – וזו התפיסה שהולכת ומתבססת היום בשיח הסביבתי – היא לא רק ניידות; היא לא רק מקומות שעומדים ואיך אנחנו מגיעים ומגיעות מאחד לשני בצורה המהירה והיעילה ביותר. תחבורה זה החשיבה הכוללת על הנגישות. לפעמים תחבורה בת-קיימא זה הצורך להפחית נסיעות, זה הצורך לא לנסוע ממקום למקום, ובכל זאת להגיע – להגיע באמצעים נגישים יותר, למשל באמצעות הליכה ברגל, למשל באמצעות תכנון שמקיים ולוקח בחשבון את כלל הצרכים, לרבות צרכים קהילתיים ומגדריים וחברתיים, כולל של מיעוטים מוחלשים.
ובהקשר הזה, אין ספק שמעבר להליכה ולתכנון – כמו שציינתי עד עכשיו – שלד מרכזי של תחבורה בת-קיימא זה התחבורה הציבורית. ולכבוד יום הסביבה שחל היום, וכינוס השדולה המיוחד שבדיוק עכשיו אנחנו הגענו ממנו, מרכז המחקר והמידע של הכנסת בראשות החוקר ד"ר יניב רונן כתב נייר מיוחד שממקם את ישראל בהשוואה בין-לאומית מבחינת ההשקעה בתחבורה ציבורית יחסית לתחבורה פרטית. והממצאים היו, אני חייבת לומר, עגומים, עם יציאה אופטימית.
אז נתחיל מהממצאים העגומים. נכון להיום, לצערנו הרב – וזה אחרי שיפור שחל בתחום – ההשקעה בתחבורה הציבורית בישראל נמוכה ב-86% מהממוצע העולמי. הממוצע העולמי הוא השקעה של 10,000 יורו בממוצע לאדם, ובישראל – 1,400. התחבורה הציבורית – אם זו ההשקעה הנמוכה, אולי ככל הנראה אין פלא שהתחבורה הציבורית בישראל נמוכה מהמקובל בעולם, בכל מדד, גם של התשתית וגם של השירות.
נקודת האור שמצאנו היא שבדברים האלה יש איזשהו שינוי. השנים האחרונות מתבטאות באיזושהי הסטה מתשתיות התחבורה הפרטית – קרי, כבישים, מחלפים, מקומות חניה וגם תכנון שכונות ומקומות מגורים שהוא מוטה תחבורה פרטית – אל ההשקעה בתחבורה הציבורית. דוח הממ"מ מציין שלפי עבודה שמשותפת למשרד התחבורה ולמשרד האוצר, עד שנת 2030 תידרש השקעה של למעלה מ-250 מיליארד שקלים כדי להביא את ישראל לרמת התחבורה הציבורית שתהיה ברמה אחת עם המקובל בעולם. זה אומר השקעה של למעלה מ-10 מיליארד שקלים בשנה מהיום ועד שנת 2030. אבל החדשות הטובות הן שבשנים האחרונות – בשנים 2011, 2012 והמתוכנן ב-2013 – ההשקעה המתוכננת כבר קרובה לסכום הזה. כלומר, יש לנו כבר איזושהי התקרבות, ועם ההכרה בחשיבות הרבה של ההשקעה בתחבורה הציבורית אני מניחה שהסכום הזה ילך ויגדל, וכן ייטב.
אבל נושא אחד שעדיין נשאר במחלוקת בינינו, בשדולה, ובין ארגוני הסביבה, החברה והתחבורה ובין המדיניות של משרד התחבורה, הוא ההבנה שלנו שאי-אפשר לאחוז במקל הזה בשני הקצוות שלו, אי-אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, או במילים אחרות, אי-אפשר להמשיך ולקדם תחבורה גם פרטית וגם ציבורית באותו קצב ולצפות שהתחבורה הציבורית תחליף בהדרגה את התחבורה הפרטית. אין מה לעשות, הדברים הם תחליפיים. תמיד יהיה לנו יותר נוח – – –
<היו"ר יוני שטבון:>
בבקשה לסיים.
<תמר זנדברג (מרצ):>
משפט אחרון. תמיד יהיה לנו יותר נוח לרדת מהבית לחניה, לנסוע באוטו הממוזג ולהגיע למחוז חפצנו וגם שם לחנות, ובחינם או בזול. זה תמיד יהיה יותר נוח. על מנת שהתחבורה הציבורית תהיה יעילה ומתפקדת ותהיה תחליף אמיתי, היא חייבת בשלב מסוים לבוא – כן, על חשבון התחבורה הפרטית. זו הדרך היחידה להתקדם לתחבורה בת-קיימא, ואני מאמינה שבקדנציה הזאת נתקדם לשם בצורה משמעותית. תודה רבה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחברת הכנסת זנדברג. גם ברכות על השדולה היום – תחבורה בת-קיימא – עם חבר הכנסת יריב לוין, נכון? אני לא טועה.
יעלה חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. בבקשה, חמש דקות.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב בראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, גם אני מצטרף לברכה על ציון היום המיוחד שהכנסת קיימה היום לכבוד יום הסביבה הבין-לאומי. המסורת של ימים מיוחדים, שהחלה כבר בכנסות קודמות – ייאמר לזכותו של יושב-ראש הכנסת הקודם, והנוכחי שממשיך – מעלה נושאים חשובים מאוד על סדר-היום הציבורי, וכשהכנסת דנה והציבור מקשיב, הרבה מאוד נושאים מגיעים לתשומת הלב הראויה, יותר ממה שהנושאים זוכים בדרך כלל.
אדוני היושב בראש, היום, לכבוד יום הסביבה הבין-לאומי, קיימנו דיון מיוחד בוועדת המדע. זכיתי להחליף את יושב-ראש הוועדה הקבוע שם, שהיום מישהו הגדיר אותו כ"ח"כ ירוק ושחור"; ככה ההגדרה שלו. ובאמת, חבר הכנסת גפני הוא מהמובילים פה בכנסת, מהוותיקים בכנסת שעוסק באיכות הסביבה, בתחום של שיפור האקלים.
היום בוועדה באמת שמענו על נושא כאוב מאוד, ובוודאי השר עמיר פרץ, כשר להגנת הסביבה, יתייחס לזה. הופיעה אצלנו המדענית הראשית של המשרד שלך, ד"ר נתניהו. שמענו מצד אחד על הבעיה, שלצערנו היא כנראה מתפתחת. כל המחקרים המדעיים שנעשו, גם בעולם וגם במדינת ישראל, כמה שאנחנו זוכרים, מצביעים על כך שישנן תופעות שהולכות ומחמירות וכתוצאה מכך כמה תחומים נפגעים. הפגיעה מתבטאת היום, בין היתר – המסת קרחונים, עליית פני המים, הגוררת פגיעה בתשתיות חופיות, פגיעה ביבולים חקלאיים, שינוי תפוצה של מחלות, הגברת תהליכי מדבור, צמצום כמות הגשמים ועוד ועוד ועוד.
לצורך ההיערכות למצבים האלה, שלא ייגרמו נזקים גדולים ומתגברים, צריכים לעשות כמה מאמצים. ומאמצים, אין ספק, קודם כול צריך לעשות ברמה הממשלתית. היום קיבלנו תיאור מצב עובדתי מה נעשה מאז 2009. ב-2009 הממשלה קיבלה החלטה להקים ועדת שרים להגנת הסביבה והיערכות לשינוי אקלים, שאמורה לעסוק בענייני תיאום בין משרדי הממשלה בכל הנוגע לפעילות לשמירת איכות הסביבה ומניעת מפגעים, לרבות הטיפול בחומרים מסוכנים. ביוני 2009 הממשלה קיבלה החלטה נוספת – הקמת ועדת מנכ"לים בראשות מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, שאמורה גם לטפל בהיערכות וההסתגלות לשינוי אקלים והפחתת פליטות גזי חממה. ועדת המנכ"לים אחר כך הסמיכה – מנכ"ל משרד האוצר אמור לטפל בתחום מסוים, ששם, לדעתי, עיקר התקציבים שצריכים לבוא.
הדבר שהטריד אותי עוד יותר לשמוע שם, שהחלק השני שאושר בהובלת המשרד להגנת הסביבה – השאירו להם את הבעיה, לחפש את המחקרים הנאותים כדי להשלים את הפער בידע, אבל אני רואה שלא תקצבו אותם. ולא רק שלא תקצבו אותם, אדוני השר; אני מבין, גיליתי היום את אמריקה, אפילו את מה שאתה במשרד שלך אמור לטפל בו, דחו לך את זה בתקציב הנוכחי לעוד איזה – כנראה יש להם קו טלפון לקדוש-ברוך-הוא, אומרים: תחכה עם הגזירות הבין-לאומיות. האוצר מוכן לחכות. זה דבר שהוא לא הגיוני ובלתי נסבל.
נכון, יש גישה בהתמודדות מול תופעות טבע. וישב אתנו פה – כמה כנסות הוא ישב, אבל בקדנציה הקודמת – השר בני בגין. השר בני בגין, שהוא לכל הדעות לא היה רק שר מצטיין וחבר כנסת מצטיין, הוא גם איש מתמחה בתחום, גיאולוג. הוא, כשבאנו אליו כמה פעמים ואמרנו לו, כממונה מטעם הממשלה על טיפול ברעידות אדמה, ד"ר בגין אמר: רבותי, לי יש גישה שאני אומר שבשביל תופעה שעלולה להתרחש פעם ב- אני לא חייב להוציא מיליארדים. המיליארדים הם לא מיליארד אחד או שניים. בשביל היערכות נגד רעידות אדמה עשו פה מחקרים, והייתה ועדת חקירה פרלמנטרית שהכנסת בזמנו הקימה. אז הגישה של ד"ר בגין בתחום הזה של היערכות נגד רעידות אדמה הייתה: לא צריך להשקיע כל כך הרבה כסף במשהו שאולי יכול להתרחש פעם ב-30 שנה.
אבל זה לא אותו מצב כאן. כאן אנחנו מדברים על פגיעות מתמשכות בהרבה תחומים. היום הבאנו לוועדה מומחים מתחום המים, מתחום החקלאות, מתחום גידולי קרקע – שזה דברים של מזון, אנשים צריכים מדי יום להתמודד עם הגזירות האלה. ובאה הממשלה פה ואומרת: אין בעיה, זה לא בוער עכשיו. בואו נדחה את זה לעוד כמה שנים קדימה. ואז הטיפול, לא רק שהוא לא נעשה, אנחנו רואים שהתופעה מתרחשת, הנזקים נגרמים, ובסוף פתרון אין. ד"ר נתניהו, שהופיעה שם כמדענית המשרד, תיארה מצב לא הגיוני ולא סביר. במקום שיטפלו בזה ביד מכוונת ומרוכזת, אני חושב שדוחים את הטיפול בבעיה.
ולדעתי, ביום הזה פה היום, יום הסביבה הבין-לאומי, אנחנו צריכים פה, ככנסת בוודאי, לקרוא לממשלה: רבותי, לקחת את הנושא הזה לידיים ולטפל בזה, לצמצם את הנזקים ולמנוע פה חלילה מחלות וחלילה נזקים שבסוף יהיה בלתי אפשרי לטפל בהם. תודה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאלי. יעלה חבר הכנסת באסל גטאס, ולאחר מכן ישיב ויגיב השר להגנת הסביבה, השר עמיר פרץ. בבקשה.
<באסל גטאס (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מצטרף לביקורת של בוז'י. בנושא כזה היה אמור להיום חצי אולם, לפחות, מלא.
אני רוצה להתחיל ולהגיד כמה דברים שבמשך היום בדיונים בוועדות, שכולן היו בסימן של יום הסביבה, אספתי לי לדבר עליהם היום. אני רוצה להגיד שכל האסונות הסביבתיים שקרו בישראל ובעולם היו תוצאה של פעילות חוקית לגמרי, שעברה את כל האישורים האפשריים, אחרי כל הדיונים הציבוריים האפשריים, אחרי כל ההתנגדויות שאתם יכולים רק לחשוב עליהן, ובכל זאת נגרמה תוצאה שלעתים גרמה נזק בל ישוער ושאי-אפשר לתקן אותה. כך שהחוק לבד והעבודה הממסדית והמוסדית לבד, עם כל ה-checks and balances שקיימים במשטר דמוקרטי, לא מספיקים. לכן דרושה תנועה סביבתית חזקה, עם עיניים חדות, כלב שמירה עם עיניים חדות ושיניים חזקות ככל האפשר.
ואנחנו יודעים כולנו שיש תנועה כזאת בישראל, ולה אני שולח מסר – שהתנועה הסביבתית בישראל היסטורית קשרה בין הנרטיב הציוני, בין המוטיבים הציוניים, לבין הנרטיב הסביבתי. וזה כשלעצמו מדיר והדיר ציבור שלם. אני, בתור גם מומחה לארגוני סביבה וגם ראש הארגון הסביבתי הכי גדול במגזר הערבי, שניהלתי מאבקים סביבתיים אדירים שהיו בהם יהודים וערבים ביחד, לא השתייכתי ולא יכולתי להשתייך ולא הרגשתי אף פעם שייך לתנועה הסביבתית בישראל.
אני רוצה, בנוסף, לדבר על שני מושגים, להשכלה הכללית ולציון יום הסביבה הבין-לאומי. מושג שלאחרונה משתמשים בו הרבה, שנקרא צדק סביבתי – social justice – התפתח בשנות ה-20, בתחילת המאה הקודמת, ובעיקר הוא איתר תופעה שקיימת עד היום וגם בארץ, שאוכלוסיות חלשות, מוחלשות, הן גם אלה שסובלות מהנזקים הסביבתיים הכי גדולים. זה התחיל במה שנקרא בארצות-הברית ה-brownfields, שאנשים באו וגרו – איפה גרו? בשכונות שהיו הכי בפריפריה של הערים הגדולות, שם מתרכזות התעשיות הכי מזהמות, תחנות הכוח הכי מזהמות. וגם הם השתמשו ב-brownfields האלה, שהיו קרקעות מזוהמות, והלכו וגרו שם. זה צד אחד של הSocial-Environmental Justice, שמדבר על הקשר הזה בין היותך עני, בין היותך בתחתית הסולם, לבין היותך חשוף לנזקים סביבתיים.
לנו, אצלנו – קיים. לדוגמה אני מביא – וזה מחקר שאני אישית הייתי מעורב בו – מספר הערבים בארץ שגרים בסמיכות גדולה למחצבות, ולכן אחוז מחלות כלי הנשימה בקרב ילדים בתוכם הוא הרבה יותר גדול, פי-שלושה מאחוזם באוכלוסייה. הלכנו מחצבה-מחצבה, מדדנו – זה סקר שנעשה עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – הרכב האוכלוסייה במעגלים מסביב לאותן מחצבות. וזה למה? כולנו יודעים. וגם עכשיו יודעים מה קורה בהעברה, מה שנקרא dumping – זה נקרא באנגלית dumping. אתה מוציא את כל מה שמלכלך לאזורים שבהם אין כוח סביבתי, אין לובי גדול לאזורים האלה אצל מקבלי ההחלטות.
אבל בישראל יש פן נוסף לצדק הסביבתי. ישראל מצטיינת בו, וחלק מהציונות, וזה שימוש בכלים סביבתיים, שימוש בכלים ובסטנדרטים סביבתיים, כדי לעצור פיתוח או להזיק או לצמצם אפשרויות של פיתוח של יישובים, ערים וכפרים ערביים.
<היו"ר יוני שטבון:>
רק להזדרז בבקשה ולסיים, בסדר?
<באסל גטאס (בל"ד):>
לדוגמה, כל השימוש בחוק התכנון והבנייה באזורים – מה שנקרא פארקים לאומיים או ריאות ירוקות. ואתה מסתכל על תוכנית מתאר מחוז הצפון ואתה רואה איך הקו של האזורים האלה, כשהוא מתקרב ליישוב ערבי זה נעשה ממש על-יד הבתים. אני יכול להראות לכם דוגמאות. כשזה בא ליישוב יהודי זה מתרחק. הכלים הסביבתיים שהשתמשו בהם כל גופי התכנון, כולל גופים סטטוטוריים או סמי-סטטוטוריים, היו כדי למנוע התפתחות של אותן אוכלוסיות שכבר סבלו מהצדק הסביבתי מהצד השני שלו.
<היו"ר יוני שטבון:>
חבר הכנסת גטאס, רק לסיים בבקשה, כי הזמן כבר עבר.
<באסל גטאס (בל"ד):>
כן, גם קודמיך נתנו הרבה דקות. אני לא מדבר משהו לא – – –
<היו"ר יוני שטבון:>
הנושא מאוד מעניין וחשוב, אבל – – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
עוד דבר אחד – אני מסיים, אולי תהיה לי הזדמנות לדבר עליו אחר כך באריכות – זה עניין האינטרסים הכלכליים. מדברים היום על כל פרויקט, בוחנים אותו בצד הכלכלי הנורמטיבי הרגיל, אם זה גז, אם זה כל פרויקט – בית-מלון, בנייה על החוף, מה שאתם רוצים. עושים את בדיקת ה-economic feasibility, את הכדאיות הכלכלית, אבל לא לוקחים בחשבון באותן בדיקות – וזו הצעה לשר, לדעתי צריך להוביל חקיקה בעניין – לא מכריחים את היזמים לקחת באותו חישוב של כדאיות כלכלית את כל מגוון האינטרסים, כולל כמה זה עולה לנו סביבתית.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
הנפט.
<באסל גטאס (בל"ד):>
ואנחנו לא ממציאים את הגלגל. נעשו מחקרים ומודלים בעולם – בהרווארד, באוניברסיטאות הכי טובות בעולם. המון פרויקטים שנעשו, זה נקרא externalities, החלק הזה של הנזק שעלול להיגרם והקושי כמובן להעריך את הערך הנוכחי של נזק סביבתי שעלול להיגרם בעתיד – זה לא קל. אבל אם היו לוקחים אותו בחשבון, הרבה פרויקטים שהיו כלכליים ונחשבו ככלכליים היו יוצאים בלתי כלכליים בעליל. אני חושב שהגיע הזמן גם שכל אחד יראה בסביבה נכס שאם פוגעים בו צריכים לקחת בחשבון את המחיר של תיקון הנזק כבר היום, ולא אחרי שהנזק ייגרם. תודה רבה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת באסל גטאס. יעלה ויתייחס לדברים השר להגנת הסביבה, חבר הכנסת עמיר פרץ. בבקשה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר חבר הכנסת רובי ריבלין, אני בהחלט פותח את הדברים היום במליאה למרות מיעוט חברי הכנסת, ואומר שאין לי ספק שגם אתם יודעים שמיעוט חברי הכנסת כאן לא מצביע על היחס ועל התודעה שהולכת וגוברת של הציבור הישראלי באשר למשמעות של הגנה על הסביבה, של מאבק על נושאים שהם איכות הסביבה.
אני רוצה באמת בהזדמנות זו להודות ראשית לחבר הכנסת דב חנין ולכל חברי הכנסת מהשדולה הסביבתית שהולכת ומתעצמת, והיום גם הוקמה שדולת משנה של מה שנקרא ההגנה בתחום התחבורה הסביבתית, תחבורה בת-קיימא, ובהחלט לראות את התופעות האלה זה להרגיש שיש סיבה טובה להאמין שאנחנו נמצאים בדרך הנכונה. אני גם רוצה להודות לכל הארגונים הסביבתיים, שמשתפים פעולה באופן יוצא מן הכלל, בצורה מאוד עניינית, אני מוכרח להודות. אני רוצה לציין את ארגון "חיים וסביבה", שמשמש כארגון-גג של הארגונים כולם, ולומר שאנחנו מקבלים מהם הרבה מאוד חומרים מקצועיים, תובנות חשובות, ואין ספק ששיתוף הפעולה הזה הוא דבר חשוב ביותר.
אני רוצה להדגיש, שכל מי שעומד כאן משתמש במושג הזה, שהמאבק על הגנת הסביבה ועל איכות הסביבה הוא מאבק על עתיד הדורות הבאים. אני חושב שזה משפט נכון, אדוני היושב-ראש. יש בזה הרבה מאוד עוצמה, יש בזה מסר חשוב ביותר. אבל מה החשש? החשש הוא לעתים שכשאומרים "הדורות הבאים", האדם שעכשיו נלחם על פת לחמו אולי אומר: רגע, בסדר, אולי אני לא בעניין, אולי זו לא אחריות שלי. כי כשמדברים על המושג הזה של מה שנקרא הגנה על משאבי טבע בים וביבשה, על המאזנים השונים, מאזן ביולוגי ומאזן אקולוגי, כשמדברים על כך שאנחנו חייבים להגן על עתידם של החופים בישראל, על מצוקי הים, אלה שאלות שבאמת נראות שאלות אולי מרוחקות במידת-מה מהאדם הבודד במדינת ישראל.
ואני רוצה להדגיש כאן שהמאבק על הגנת הסביבה במושג הזה של מאבק על הדורות הבאים הוא מאבק שנמצא כאן, היום, עכשיו, חי, תוסס, בוער בתוכנו, ושאיש לא ינסה לדחוק אותו ולומר: יש לנו זמן. אין לנו זמן. כי כאשר מדובר על זיהום אוויר אין לנו זמן. כאשר מסתבר שיש אזורים במדינת ישראל שהתחלואה שם עולה בעשרות אחוזים על התחלואה הממוצעת בשאר אזורי הארץ, אין לנו זמן. כאשר מסתבר היום, כשמדברים על בנייה ירוקה – ולא מדובר כאן על לשתול עצים מסביב לבניין או לצבוע את השערים בירוק, אלא מדובר על תקנים בסיסיים של מהי אותה בנייה ירוקה, כמה גזים נפלטים מתוך אותם קירות שבונים לאותה משפחה, האם המשפחה יודעת שעצם העובדה שהיא תשלם אולי קצת יותר על איכות ועל תקנים בתוך הבית שלה, יכול להיות שהיא תחסוך תחלואה של הילדים שגרים וחיים שם. אלה דברים שלא התייחסו אליהם בעבר במשקל הנכון, ולכן אנחנו מחויבים לבוא ולהדגיש זאת ולהתחבר לדברים האלה.
אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת באסל גטאס, שאתה ציינת פה דבר מדהים. אתה אמרת: בואו נחייב את כל היזמים, המשקיעים, שכשהם נותנים תסקיר, שייתנו גם תסקיר סביבתי וימדדו את הנזק הכלכלי שיכול להיגרם בגין פרויקט כזה ואחר. קודם כול, בהחלט אנחנו כמשרד, האנשים שלנו בכל ועדה וועדה – תכף, תן לי. אני רוצה להגיד לך שהמצב הוא הרבה יותר חמור ממה שאתה חושב, אבל אנחנו כמשרד להגנת הסביבה, בכל ועדה וועדה, בכל הרמות, מגיעים לשם כדי לתת תסקירים סביבתיים או לחייב יזמים להגיש תסקירים סביבתיים, על המשמעויות בכל ההיבטים.
לצערי הרב, במסדרונות השלטון, שאני חלק ממנו, יש מין באזז – אבל אני כבר למדתי שבמדינת ישראל, כשמתחיל באזז, אם לא תעצור אותו בזמן הוא יהפוך לסופה, לסופה – יש מין באזז כזה שאומרים: הגנת הסביבה זה מכשול לפיתוח, הגנת הסביבה היא נטל כלכלי. וניסו בשתי ועדות לאחרונה, בשתי ועדות שרים – ואני שמח שהצלחתי למנוע זאת, וקיבלתי סיוע משרים רבים שאולי לא היו מודעים למשמעות של הכנסת סעיף כזה – לקבוע שכל תקנה שיביא המשרד להגנת הסביבה, הוא יצטרך להוכיח שאין בתקנה הזאת נטל כלכלי. אתם מבינים? נניח שאם נקבע שמפעל מסוים צריך להתקין ארובה שהיא יותר יקרה אבל היא פשוט יותר נקייה – ברור שהיא תעלה יותר, היא יכולה לעלות פחות?
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
משרד המשפטים ומשרד האוצר?
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
מה זה?
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
משרד המשפטים ומשרד האוצר ניסחו נוסח כזה?
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
כן, כן.
<באסל גטאס (בל"ד):>
רק תסקיר – – –
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
רק רגע, רק רגע.
<באסל גטאס (בל"ד):>
תסקיר ההשפעה על הסביבה היום, לפי חוק תכנון הבנייה, מי שיוזם אותו ומשלם עבורו הוא היזם.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
נכון, זה הרוב.
<באסל גטאס (בל"ד):>
ולכן רוב התסקירים באים לטובת היזמים.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
נכון.
<באסל גטאס (בל"ד):>
אנחנו צריכים לשאוף לתקן את החוק כך שוועדות התכנון והבנייה הן שיזמינו את התסקיר, על חשבונו של היזם.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
תן לי רגע להמשיך. אני יכול לקיים אתך דיון רק על הסעיף הזה. אתה בהחלט מכיר את הנושא ואני מסכים אתך שיש פה טעם לפגם שצריך לבדוק אותו, האם – – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
בעל המאה הוא בעל הדעה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
סליחה. אני מסכים אתך. לא בהכרח צריך לוותר ליזמים על הצורך שלהם לעמוד בעלות של אותו תסקיר, אבל מי שצריך לקבוע מי יהיה אותו גורם שרושם את התסקיר צריך להיות מישהו אובייקטיבי. אני בהחלט חושב שבאמת לא כל אחד ייקח לעצמו את המהנדס שלו או את מי שיקבע לו את התוכן, כן? בהחלט מסכים אתך. זו סוגיה שצריכים להתמודד אתה. אבל אני רוצה שתבין, כאשר מדובר על עלויות, אם אנחנו כמשרד נצטרך להוכיח שאין תוספת עלויות, אפשר להכריז על כך שמדינת ישראל צועדת בצעדים מהירים לחזור ולהפוך מחדש למדינת עולם שלישי. להפך. אתה יודע מה הייתי מצפה שיקבעו בתקנות? שאותו יזם גם יוכיח אם יש השלכות לטווח ארוך מבחינה כלכלית, כי אנחנו מוכיחים כל פעם מחדש שיכול להיות שאתה משקיע עכשיו יותר, אבל אתה מרוויח הרבה יותר בטווח הארוך.
<דב חנין (חד"ש):>
מה שקורה בים-המלח היום.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
לדוגמה, היה היום דיון בוועדת הפנים על ביטול התוכנית להפחתת פליטות גזי חממה. באמת, המושג הזה "גזי חממה", עכשיו אם נעבור ברחוב – בואו נהיה הגונים – אם נעבור ברחוב, נתפוס עשרה אנשים ברחוב ונשאל אותם על מה מדובר, אני מניח שרוב האנשים ברחוב ידברו אתך על מושגים שקשורים לחור באוזון וקשורים לאלף ואחד דברים; לא ידברו על הנזק המיידי שנגרם להם ולבני משפחותיהם, אבל גם ישכחו את היתרון הכלכלי שיוצרת אותה תוכנית.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לתת לך רק דוגמה אחת. באותה תוכנית שהייתה להפחתת פליטות גזי חממה היו דברים מדהימים. נתנו דוגמה היום בוועדה של עיריית ירוחם. עיריית ירוחם נכנסה לפרויקט, וקיבלה מימון כדי להפוך את כל התאורה הציבורית שלה לתאורה עם צריכת אנרגיה פחותה יותר. גם העיר שדרגה את עצמה וגם העלויות השוטפות שלה בטווח הארוך שיפרו את מצבה הכלכלי. אני נתתי אתמול בוועדה שתי דוגמאות, ואני אחזור עליהן – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
צריך למצוא מתנדב שיעשה להם את זה, כי אחרת יש – – –
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
אה, הבנתי, אתה צודק. מצעד המתנדבים, כן. אבל נתתי עוד שתי דוגמאות, ואני מפנה אליך דווקא, אני נותן דוגמה אחת מימין ומשמאל – תראה איזו פתיחות הייתה פה – ששפטו את העניינים בניגוד למה שאתה חש או אולי צודק בהרבה דוגמאות שלך. שפטו את העניינים בצורה אובייקטיבית לחלוטין, בדקו רק איפה מפחיתים יותר הוצאות באנרגיה. שים לב, אדוני היושב-ראש לשעבר, נתנו אישור בפרויקט הזה גם למסגד וגם למקווה – זה לא שמישהו יגיד שזה פה עניין פוליטי: למסגד סייעו כדי להפחית את הוצאות האנרגיה שלו שם ולמקווה אותו דבר. וכך אני יכול לעבור מפרויקטים קטנים כאלה ולהגיע לבית-חולים לניאדו, בית-חולים שהסתבר שצריכת האנרגיה שלו הופכת למעמסה קשה מאוד מבחינת היכולת שלו להמשיך ולתפקד כמי שצריך לתת שירותים רפואיים.
<צחי הנגבי (הליכוד ביתנו):>
יש לנו רוב להצבעה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
לא, אבל זה לא רק רוב פה. אין לנו בעיה של רוב.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
אדוני השר, הוא אומר שאפשר לסכם.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
אני מבין את הרמזים של צחי, אני נמצא אתו איזה יומיים וחצי.
<היו"ר יוני שטבון:>
זה היה ישיר מדי.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
אבל אני, בשל העובדה שצחי הנגבי היה גם אחד מראשוני השרים לאיכות הסביבה, אז אני חייב להאריך עוד מעט כדי לייצג גם אותו ואת הדברים שהוא היה מאוד רוצה לומר, אז לכן אני דווקא מוצא לנכון להרחיב במידת-מה.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
מה עם הצבא, אדוני השר?
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
תכף אני אגיע לצבא. חברים יקרים, יש פה נושאים חובקי עולם, ככל שאני נכנס לנושאים נוספים ורואה מה היעילות שלהם, והמושג צמיחה ירוקה הוא לא מושג בעלמא. אפשר להפוך נושאים רבים מנטל לנכס; אפשר להפוך אשפה שהיא מטרד למוצר כלכלי. ביקרתי לפני שבוע במפעל להפרדת פסולת אלקטרונית, מפעל של אנשים מוגבלים. הפסולת האלקטרונית מגיעה לשם והם מפרידה אותה לחלקים, יוצא מן הכלל. הם גם מוכיחים שהם מחזיקים את עצמם כלכלית. יש רק מפעל אחד, והחוק להפרדת פסולת אלקטרונית ייכנס לתוקף בינואר 2014. אנחנו נערכים במשרד כדי שהנושא הזה של טיפול בפסולת אלקטרונית, בקליטתה, בשליחתה למפעלים – ששם יעשו גם פעולות כלכליות שיהפכו את זה מאשפה למשאב, משאב כלכלי חשוב ביותר.
אם אני אעבור על כל הנושאים, נשהה פה עוד הרבה מאוד זמן. אתמול כבר היה יום ארוך בכנסת אז אין סיבה לעשות עוד יום ארוך אחד. אני רוצה להדגיש, אתמול פרסמנו דוח של חברות שנסחרות בבורסה, קבענו את מדד המפגעים הסביבתיים. נכון שאין בזה שום צו חוקי מסוג זה או אחר, אבל לקחנו חברות ובאופן אובייקטיבי בדקנו כמה עבירות סביבתיות ביצעה כל חברה במהלך השנה, צירפנו את זה לעבירות מצטברות אחרות וקבענו דירוג. הכנסנו לתוך הדירוג הזה 61 חברות מהגדולות במשק, ואל תתפלאו, הן בכלל לא אדישות. הסתבר שזה מאוד מדאיג אותן. הן הגיעו למשרד וניסו לעשות הכול כדי לחפש את הדרכים לתקן. אז אני אומר באופן מפורש: אני מוכן לשמוע כל יזם, כל מעסיק שיש לו טענות, שאולי מגזימים, אולי מחמירים, כי המשרד להגנת הסביבה יש לו יכולת לעשות גם עיצומים כספיים אבל יש לו יכולת לעשות גם אכיפה פלילית. זה דבר שאסור לוותר עליו בשום פנים ואופן, כי הרבה פעמים מפעלים גדולים יעדיפו עיצום כספי ולא להתעסק עם לבנות איזשהו מתקן שעולה מאות מיליונים לעתים כדי לפתור את הבעיה. אבל אם מנהל מפעל או בעלים של מפעל יודע שבקצה הדרך יכולה לחכות לו גם חקירה אישית, הוא פועל אחרת לחלוטין.
אני מתחבר לשאלה ששאל כאן חברי יצחק הרצוג. אתה צודק במאת האחוזים. אחד הסעיפים הבלתי-מיושמים בתקציב הוא חיבור בסיסי צה"ל לביוב. יש עוד הרבה בסיסי צה"ל שטרם חוברו לביובים. בשביל לעשות פרויקט כזה אתה צריך שיתוף פעולה מלא. אתה לא יכול להיכנס עם צווים ולהיכנס עם עיצומים. זה תהליך יותר מסובך ויותר מורכב, אבל אנחנו לא מתכוונים לוותר גם שם.
צדקת מאוד גם בשליטה באזורים הפתוחים. דיברת על פלמחים. אחד הפתרונות שיכולים לבוא בוויכוח הזה עם היזמים, שטוענים שהם השקיעו, שהחוב שלהם, שהם רוצים להקים – כפי שציין פה חבר הכנסת דב חנין, מדובר פה על תוכניות שהן תוכניות לפני החקיקה שקבעה כללים מחמירים יותר. שם דווקא יכול להיות פתרון אם נצליח להגיע להסכמות עם משרד הביטחון, שחלק מהשטחים התפוסים על-ידיו, שנמצאים באזורים האלה – לעשות החלפת שטחים כדי לאפשר לתת תשובות לאותם אנשים שמרגישים שאולי הם ניזוקים ונפגעים בגין אותן החלטות ואותם שינויים בקריטריונים.
אני רוצה לומר שאנחנו נמצאים במהלכים מאוד חשובים. יש לי מסר להעביר לכם. כפי שאמרתי ביום כדור-הארץ, הגשתי דרישה במסגרת החקיקה של חוק השוויון בנטל – בשאלה של השירות האזרחי הגשתי דרישה לכ-500 איש, ערבים וחרדים, שיצטרפו במסגרת השירות האזרחי לפרויקטים סביבתיים. אני חושב שכולנו יודעים ששתי האוכלוסיות שנמצאות במצב מאוד קשה מבחינת איכות הסביבה, בקהילתם ובאזורים מסוימים שבהם הם חיים, זה החרדים והערבים. אני לא מתכוון לעשות לעצמי חיים קלים. זו לא חוכמה להסתפק בכך ששכונה חזקה ביישוב מסוים או יישוב חזק ייכנס לתוכנית של הפרדת פסולת. זה בסדר, כי הפרדת פסולת היום – מי שנמצא בתוך הפרויקט הזה מרגיש in, הוא חלק מתרבות חדשה, וזה טוב מאוד, זה מסר חשוב. אבל האתגר שלנו הוא להצליח להתמודד עם יישובים חלשים.
אם אני אומר לכם שבזמן שאנחנו מדברים על יישובים שבהם תהיה הפרדת פסולת, הרי יישובים אחרים בארץ, בעיקר בפזורה, עדיין אין במועצה המקומית שם אפילו לא מערך של פינוי אשפה – בתוכנית שלהם אין לקנות משאית. זה לא בתוכנית שלהם מכיוון שהתושבים שורפים את הזבל. אז פה יושבים חברי כנסת, אבל אתם גם אזרחים. האם אתם מוכנים להשלים עם העובדה שאצלנו במדינת ישראל יהיו תופעות כאלה של העולם השלישי? נכון שיש פה צורך לפעול לשינוי תרבותי, ליצירת כלים, אמצעים, מוטיבציה, אינסנטיב, הכול, אבל אני בהחלט רואה אתגר חשוב בהתמודדות דווקא עם האוכלוסיות החלשות. אני באופן אישי מתכוון ללכת למועצה האזורית אבו-בסמה, שעכשיו הופרדה לשני יישובים, ולראות באופן אישי איך מייצרים שם מודל כדי להצליח ולשנות את פני הדברים.
אדוני היושב-ראש, אני מבין שהזמן דוחק. אני אלך לקראת סיום ואומר שהתחייבנו כאן בכנסת לעשות כל מאמץ להעביר את מכל האמוניה מחיפה. כל נושא החומרים המסוכנים הוא נושא חשוב מאוד. כשאמרתי שהעניין של הגנת הסביבה זה כאן ועכשיו, אז אני לא מאמין שיש מישהו בישראל שהיה מעוניין שאנחנו נפחית בתקנים או בפיקוח. הנושא של רעלים מסוכנים – כאשר אנחנו נותנים היתר רעלים למישהו, הרי זאת אחריות מאוד כבדה. זה לא דבר של מה בכך. לכן בכוונתנו להמשיך ולפעול בתחום הזה.
אני חושב שבכל הכבוד, כבר חווינו אירועים לא פשוטים. לצערי, גם לפני שבועיים היה אירוע באחד המפעלים, בגלל אירוע שקשור בחומרים מסוכנים – ואנחנו עוד בודקים אותו, ולכן לא אומר שום פרט, אבל נהרג שם אדם. אי-אפשר להתעלם מהעובדה הזאת. נהרג עובד, ולנו יש אחריות לעשות הכול כדי למנוע, לא כדי להסביר. לא הגעתי הנה כדי להסביר למה זה קרה. אני נמצא במשרד כדי לעשות הכול למנוע את הצורך להגיע למצב של התנצלות והסברה מדוע אירוע כזה הוא חלק מהסטטיסטיקה. הסטטיסטיקה לא מוסיפה כהוא-זה לאותה משפחה שנפגעה. אותה משפחה שנפגעה, מבחינתה היא 100% הסטטיסטיקה, ואנחנו בהחלט מתכוונים להמשיך ולפעול בעניין הזה.
לסיום דברי אני רוצה לומר לחברי הכנסת מהשדולה ולכל מי שעוסק בעניין – אני מדגיש באופן מפורש, ואולי זה מתחבר לדברים שנאמרו על-ידי כל חברי הכנסת: צדק סביבתי וצדק חברתי הולכים יד ביד, אי-אפשר להפריד ביניהם. מי שרוצה מדדים ואינדיקטורים למצבה של אוכלוסייה, של קהילה, של שכונה, של משפחה, יבוא ויבדוק מה המצב של אותם פרמטרים של איכות סביבה וידע מה המצב באמת. לכן, אי-אפשר להפריד בין צדק חברתי לצדק סביבתי. צדק חברתי הוא גם הגנה על החלש, וכאשר מגינים על חופים מותקפים, זו הגנה על החלש; כאשר מגינים על מעיינות, זו הגנה על החלש; כאשר מגינים על בעלי-חיים, זו הגנה על החלש, כי גם הם חלק מהחלש שאנחנו מצווים להגן עליו.
ואיך אמרו כבר לפני? גם אם הסגידה להון והרדיפה של בצע הכסף מעבירה את כולם על דעתם, בואו נשאל את עצמנו שאלה אחת: נניח שנשתלט על כל מחצביה של מדינת ישראל והם ייגמרו, ונצוד את כל חיות הבר ולא יישארו חיות, וחלילה נפגע בכל מה שצומח כי נשתמש בו כחומר גלם ונעשה המון המון המון כסף. אבל מה יקרה בסוף? לא יהיו בעלי-חיים, לא יהיה צומח, לא יהיו מים חיים ולא יהיה אוויר לחיות. אז מה יעשו כולם? נו, אז יהיה הרבה כסף. נאכל את הכסף? מה תעשו, תלעסו את הכסף?
אז אני פונה לכולם: אני חושב שיש מספיק מרחב לנהל חיים כלכליים הוגנים שיש בהם הגנה גם על האדם כאדם, גם על החברה כחברה וגם על הסביבה כמרכיב מרכזי בתוכה. תודה רבה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לשר להגנת הסביבה. רק שני דברים – השר, לאיפה להעביר את הדברים בבקשה?
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
אם חברי הכנסת מסכימים, אני מסכים כמובן להעביר את כל ההצעות לוועדת הפנים והגנת הסביבה, שיימשך הדיון שם.
<היו"ר יוני שטבון:>
כמובן נעביר את זה לוועדת הפנים והסביבה. שני דברים: אחד, כבוד השר, זה הסוגיה שצריך להתייחס אליה בבת-חפר, כל הובלת הגז שמגיעה – –
<יצחק הרצוג (העבודה):>
זה לא עכשיו.
<היו"ר יוני שטבון:>
– – ודבר שני, חבר הכנסת באסל גטאס, אנחנו משתמשים בהרבה ניירות במליאה ובכנסת. תחשוב על רעיון או מודל אחר בנושא.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אם אפשר לבקש מהשר לבוא ביום שלישי, אחד מימי השלישי, להשיב על שאלות, כי אני הייתי בטוח שנישאר פה עוד רבע שעה, 20 דקות – – –
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
אני רציתי, אבל אתה יודע – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – –
<היו"ר יוני שטבון:>
אנחנו נעבור לדיון בהצעת החוק לקריאה ראשונה.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
לא, אתה צריך להכריז מה אתה עושה עם ההצעה לסדר-היום.
<היו"ר יוני שטבון:>
נכון, סליחה. אנחנו צריכים להצביע לגבי הוועדה.
מי בעד להעביר לוועדת הפנים והגנת הסביבה? בבקשה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
<היו"ר יוני שטבון:>
ההצעות לסדר-היום בנושא יום הסביבה הבין-לאומי הועברו לוועדת הפנים. 11 בעד, אפס נגד, אפס נמנעים. הנושא יעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה.
<הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 43 – הוראת שעה) (יושב-ראש הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון), התשע"ג–2013>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/502).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יוני שטבון:>
אנחנו נעבור לדיון בהצעת חוק לקריאה ראשונה: הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 43 – הוראת שעה) (יושב-ראש הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון), התשע"ג–2013. יציג את הצעת החוק צחי הנגבי, בבקשה.
<צחי הנגבי (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה, אציג אותה בקצרה: מדובר בהצעה שנועדה לאפשר ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון לעמוד בראש הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון. הדבר מובא בהסכמה בין יושבי-ראש ועדת הכספים, ועדת החוץ והביטחון וועדת הכנסת. הממשלה לא הביעה עמדה כי זה נושא שנוגע לכנסת, האופוזיציה נתנה את תמיכתה, ואנחנו נבקש מהכנסת להצביע בעד ההצעה שמונחת לפניכם.
למעשה, החלטנו שהחוק יובא כהוראת שעה עד שנת 2014, עד סוף השנה, ואז, אם יהיה צורך, נאשר מחדש או נעשה תיקון. בכל זאת יהיה ההסדר שמוצע כאן. נבחן במהלך השנים, עד סוף 2014.
אני מבקש לאשר את ההצעה בקריאה ראשונה ולהשיב אותה לוועדת הכנסת לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה רבה לחבר הכנסת צחי הנגבי. יתייחס חבר הכנסת אייכלר. בבקשה. שלוש דקות.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, אני תומך בחוק.
אני רק רוצה לומר לך שכשמדברים על יסודות התקציב, אחד הדברים הקשים ביותר שעומד לקרות במדינת ישראל זה הצעת התקציב הקרובה, ולא בגלל העניין הכספי שבדבר. זו פעם ראשונה, כך נדמה לי, ב-65 שנות תקציב, שתקציב נועד במוצהר לפגוע באוכלוסיות מסוימות. לא בגלל שמישהו אומר: חשוב לי יותר עניין של איכות הסביבה מאשר עניין של חקלאות, או שמישהו אומר: עניין ההתיישבות חשוב לי יותר מעניין אחר. סדר עדיפויות, זה תפקידה של ממשלה, על זה יש בחירות ועל זה יש דמוקרטיה. אבל ממשלה או חלק מממשלה שמצהירים בגלוי – לפגוע באוכלוסייה מסוימת מכיוון שאורח החיים שלה לא מוצא חן בעיני, באמצעות תקציבים, בעיני זה פשע מלחמה נגד הילדים. במסגרת מלחמת התרבות הזאת, בסופו של דבר יבוא יום ויעמדו לדין אותם אנשים שבמלחמת התרבות גרמו לאיבה בין האזרחים, פגעו בילדים קטנים באמצעות תקציב, הם יעמדו לדין על פשעי מלחמה במלחמת התרבות.
אני רוצה להגיד לך למה אני מתכוון. אני ביקשתי מיושב-ראש הכנסת שאילתה דחופה. קיבלתי הודעה, וביררתי אותה באגף החינוך החרדי. יצא מכתב שבשנת הלימודים הבאה משרד החינוך, ההשתתפות בשעות ההוראה היא בשעות תקן בסיסי בלבד, ללא שעות תמריץ ושעות טיפוח. ניסיתי לברר מה זה. ילדים קשי לימוד, ילדים קשי קליטה – עיריית ביתר קיבלה ועוד הרבה עיריות בחינוך החרדי – לא יקבלו את המורות המקדמות, וכל הרעיונות של חינוך ודברים כאלה, לא יקבלו אותם ילדים.
אני יודע שבראש משרד החינוך עומד שר שהדגל שלו זה: אין ליבה אין תקציב. פשוט אלימות תקציבית. והאיש הזה, אני רוצה לשאול את ותיקי הכנסת אם זה אתי שאדם שקיבל משכורת של חצי מיליון שקל לשנה מעמותה אנטי-חרדית שדגלה היה: אין ליבה אין תקציב, יהפוך לשר החינוך ויממש את מטרות העמותה, ששילמה לו כסף, נגד אזרחים מסוימים. אני חושב שיש פה מצב בלתי אפשרי. השר פירון חייב לעלות פה ולהגיד איזה אחוז מכספי העמותה שלו "הכול חינוך" היה למשכורתו והאם זה אתי בעיניו. אם כן, אני חושב שצריך שהוא יעזוב את המקום של שר החינוך או שהוא יעזוב את הילדים האלה; "אל תיגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו".
מותר לו לחשוב שצריך ללמוד ליבה, מותר לו. הוא שר החינוך. אבל להעניש ילדים, להרעיב ילדים ולפגוע דווקא בילדים קשי לימוד, בעיני זה ממש פשע שאסור לעבור עליו לסדר-היום.
מילה אחת לאדוני השר לאיכות הסביבה: אני רוצה לציין את דבריך בעניין איכות הסביבה והערים שצריך לעזור להן. אני רוצה לספר לך שהעיר ביתר, אף-על-פי שרובה ילדים, היא אחת הערים שקיבלה את הפרס, כבר השנה החמישית נדמה לי, של איכות הסביבה והניקיון.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
גם בבני-ברק יש מהפך.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
נכון. גם בבני-ברק יש התקדמות, ויש לנו את חבר הכנסת יעקב אשר, שהיה ראש עיריית בני-ברק, שגם עומדת היום בתנאים.
יש לי עוד נושאים, אבל משום שהזמן נגמר, אני מכבד אתכם ומבקש להודות לכם על ההאזנה.
<היו"ר יוני שטבון:>
תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר.
אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 43 – הוראת שעה). מי בעד, מי נגד? בבקשה.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 43 – הוראת שעה) (יושב-ראש הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון), התשע"ג–2013, לוועדת הכנסת נתקבלה.
<היו"ר יוני שטבון:>
בעד – 8, אין נמנעים ואין מתנגדים. הצעת החוק יסודות התקציב (תיקון מס' 43 – הוראת שעה) תעבור לדיון בוועדת הכנסת. תודה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ז בסיוון התשע"ג, 5 ביוני 2013, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 17:59.>