דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ט"ז ישיבה מ' הישיבה הארבעים של הכנסת התשע-עשרה יום רביעי, ד' בתמוז התשע"ג (12 ביוני 2013) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 שאילתות דחופות 5 62. מרדף משטרתי ביישובים צפופי אוכלוסייה 6 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 6 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 6 עפו אגבאריה (חד"ש): 9 באסל גטאס (בל"ד): 11 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 12 עפו אגבאריה (חד"ש): 13 61. הקפאת שיווק יחידות דיור בירושלים 16 איילת שקד (הבית היהודי): 16 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 16 דוד רותם (הליכוד ביתנו): 20 60. הסתרת חוות דעת בנוגע ליצוא הגז 24 סתיו שפיר (העבודה): 24 סגן שר האוצר מיקי לוי: 25 דב חנין (חד"ש): 27 הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – עידוד לימודי הנדסה וטכנולוגיה), התשע"ג–2013 30 רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו): 30 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 31 משה גפני (יהדות התורה): 33 יריב לוין (הליכוד ביתנו): 34 דב חנין (חד"ש): 35 הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון – הסרת שעבוד תאגיד בנקאי מלווה), התשע"ג–2013 36 יריב לוין (הליכוד ביתנו): 37 שר הבינוי והשיכון אורי אריאל: 38 הצעת חוק לחינוך נגד גזענות, התשע"ג–2013 39 עיסאווי פריג' (מרצ): 39 סגן שר החינוך אבי וורצמן: 43 עיסאווי פריג' (מרצ): 45 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שינוי שם החוק), התשע"ג–2013 54 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 54 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 56 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 56 הצעת חוק לחינוך נגד גזענות, התשע"ג–2013 57 הצעת חוק להנצחת ההיסטוריה והמורשת של יהדות ארצות האסלאם, התשע"ג–2013 58 נסים זאב (ש"ס): 58 סגן שר החינוך אבי וורצמן: 64 הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור שידול קטין לצפייה בפרסום תועבה), התשע"ג–2013 68 נסים זאב (ש"ס): 69 שרת המשפטים ציפי לבני: 74 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – ביטול גיוס חובה), התשע"ג–2013 75 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 76 שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 81 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 84 הצעה לסדר-היום 89 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הגידול בשיעור העוני בישראל 89 איציק שמולי (העבודה): 89 סגן שר האוצר מיקי לוי: 97 איציק שמולי (העבודה): 102 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 104 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 104 הצעות לסדר-היום 104 אלימות המשטרה והתנהלותה בהפגנות בכלל ובאירועים שקרו בכותל המערבי בפרט 104 תמר זנדברג (מרצ): 105 דב חנין (חד"ש): 108 סתיו שפיר (העבודה): 111 טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 113 אורית סטרוק (הבית היהודי): 115 אורי מקלב (יהדות התורה): 117 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 120 משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 126 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 126 נסים זאב (ש"ס): 127 הצעות לסדר-היום 128 התגברות תופעות האלימות במשפחה 128 נסים זאב (ש"ס): 128 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 130 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 131 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 132 הצעות לסדר-היום 134 החלטת הממשלה להפסיק את מתן המענקים ליישובים בפריפריה 134 איציק שמולי (העבודה): 134 משה גפני (יהדות התורה): 136 שר הבינוי והשיכון אורי אריאל: 138 הצעה לסדר-היום 143 תחזיות בנק ישראל לשנים 2015–2016 143 מוחמד ברכה (חד"ש): 143 גילה גמליאל (הליכוד ביתנו): 145 מיכל רוזין (מרצ): 146 סגן שר האוצר מיקי לוי: 147 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 160 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 160 הודעה אישית של חברת הכנסת גילה גמליאל 161 גילה גמליאל (הליכוד ביתנו): 161 הצעה לסדר-היום 163 עתיד הכלכלה הערבית ותקציב המדינה 163 באסל גטאס (בל"ד): 163 סגן שר האוצר מיקי לוי: 167 הצעה לסדר-היום 171 פיטורי עובדים במינהל סטודנטים עולים 171 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 172 איציק שמולי (העבודה): 174 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום יום רביעי, ד' בתמוז התשע"ג, 12 ביוני 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בנושא: הממשלה מנסה לעקוף את עיצומי העובדים במשרד החוץ ולשבור אותם, הצעתו של חבר הכנסת נחמן שי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו נעבור לשאילתות דחופות. יש לנו היום שלוש שאילתות דחופות. משיבים כאן השר לביטחון פנים וסגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת אופיר אקוניס. נקווה שבהמשך יגיעו נוספים. אם כן, השר לביטחון פנים, חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ, ישיב על שאילתה דחופה מס' 62 מאת חבר הכנסת אחמד טיבי בנושא: מרדף משטרתי ביישובים צפופי אוכלוסייה. אני רק רוצה לציין שכמה חברי כנסת הגישו שאילתות זהות. מכמה שיקולים בחרנו שהראשון יהיה חבר הכנסת אחמד טיבי, וחברי הכנסת עפו אגבאריה ובאסל גטאס יצטרפו בשאלות נוספות. גם הם הגישו שאילתה דחופה באותו נושא. בבקשה, הראשון הוא חבר הכנסת אחמד טיבי. השר ישיב; ולאחר מכן חברי הכנסת עפו אגבאריה ובאסל גטאס ישאלו את השאלות שלהם. <62. מרדף משטרתי ביישובים צפופי אוכלוסייה> <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תודה, אדוני. נושא המרדפים בתוך היישובים המאוכלסים, כבר העלינו אותו בעבר, אני מעלה אותו שוב. בשבוע שחלף נהרגו שני צעירים מאום-אלפחם, עבאדה ואנאס ג'בארין, עליהם השלום, בתאונה כשברחו מניידת משטרה. לאחרונה אדם אחד נדרס למוות בתל-אביב. בטייבה נהרגו בשנה שעברה במרדף גם מורסי ג'באלי וסודקי עבד-אלקאדר, עליהם השלום. בחור אחד נורה בטעות כשישב בבית-קפה בתוך יישוב. רצוני לשאול: 1. מה הוא הנוהל המקובל למרדף משטרתי ביישובים מאוכלסים? 2. מה ייעשה לשינוי בנהלים, אם אתם שוקלים כך? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת טיבי. אדוני השר, בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> 1–2. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נוהל אגף המבצעים במשטרת ישראל שכותרתו "נוהל מרדף אחר רכב חשוד" מגדיר שיטה אחידה לביצוע מרדף רכוב בכל יחידות משטרת ישראל. בהתאם לנוהל, כלל השוטרים הפעילים בשטח מבצעים רענון לגביו והנוהל אף מועבר כחלק מתדריך היציאה לפני כל משימה כשיוצאים לעבודה. נוהל זה מפרט את השיטה לביצוע המרדף, את אופן ניהולו ואת המגבלות החלות על השוטרים בעת ביצועו. השיטה המועדפת לעצירת רכב חשוד שנמלט היא באמצעות מחסומים המוקמים בנתיב המילוט הצפוי. קיום המרדף מחייב את האיזון בין חומרת העבירה, הסיכון שנוצר עקב פעילות העבריין הנמלט והאפשרויות הקיימות להשגת מטרה זו. סמכות המרדף תקפה כל עוד לא הושגה מטרתו ומתקיימים התנאים המאפשרים את קיומו. הנרדף מוזהר בכל אמצעי האזהרה המשטרתיים: קולן, כריזה, כל מה שיש בניידת. ההחלטה בשטח לביצוע מרדף תהיה כאשר הוא אינו יוצר סיכון מהותי של פגיעה בחפים מפשע, ומה שהוזכר. נוהל המרדף מתבצע בכמה שלבים, שאותם ניתן לפרט. באשר לאירועים שהוזכרו על-ידי חבר הכנסת אחמד טיבי – האירוע באום-אלפחם בשבוע שעבר: ראשית, ברצוני להדגיש כי לא התנהל מרדף משטרתי, כפי שעולה מעדויות השוטרים, המתיישבות עם עדות הנהג החשוד, שנחקר ואישר את הדברים. מדובר באירוע שבו הבחינו השוטרים ברכב העומד באופן חשוד בכיכר הכפר. השוטרים נעצרו ליד הרכב, השוטר פתח את דלת המכונית והחל לרדת מהרכב לעבר הרכב החשוד. החשוד התחיל לברוח, פגע עם הפינה הקדמית השמאלית של רכבו בדלת הניידת, המשיך בבריחה, ולאחר 200 מטר פגע הנהג במשאית שחנתה במקום. השוטרים, שהחלו לנסוע אחרי הרכב הנמלט, היו במרחק-מה ממנו כאשר התנגש במשאית החונה. הנהג הנמלט, שהנו קטין ובלתי מורשה לנהיגה כלל, נהג ברכב ללא אישור בעליו. הנהג נפגע קל ואושפז להשגחה בבית-חולים "העמק" כעצור. עם הנהג נסעו ברכב שני נוסעים, שניהם מאום-אלפחם. אחד מהם הוא בנו של בעל הרכב. הנוסע שישב במושב הקדמי נהרג במקום, והשני, שישב במושב האחורי-ימני, נפטר בדרך לבית-החולים. זה האירוע הטרגי שהיה בכפר. באשר לאירוע השני, בתל-אביב, שהוזכר בשאילתה – ב-9 ביוני 2013, סמוך לשעה 04:30, הבחינו שוטרים ברכב הנוסע במהירות בצומת דיזנגוף–התערוכה בתל-אביב לכיוון רחוב הירקון ודרומה. ניידת המשטרה שנסעה אחריו הגיעה לרכב ברגע שעצר בכניסה לחניון מלון "הילטון". כאשר הבחין בה, נהג הרכב פרץ ושבר את השער בנסיעה, המשיך לחניון ויצא מצדו השני תוך שהוא שובר בנסיעתו גם את השער השני. הוא ממשיך לנסוע לאורך טיילת תל-אביב במהירות גבוהה מאוד, כאשר הוא סוטה מנתיב לנתיב, חוצה צמתים באור אדום, וניידות המשטרה נוסעות אחריו וקוראות לו בכריזה לעצור. ברכב נסעו מאחור שלוש נשים ולצד הנהג ישב נוסע נוסף. הנהג המשיך בנסיעה המסוכנת לשדרות-ירושלים ביפו, פנה שמאלה לרחוב בן-צבי ופגע בהולך רגל – הולך הרגל, נתין זר מאריתריאה שחצה את הכביש – זאת, תוך כדי נסיעה בניגוד לכיוון התנועה של הרכב הנמלט, ובכך הוא גרם גם למותו של הנתין. אף שפגע בהולך הרגל, המשיך הנהג בנסיעתו עד לתחנת הרכבת הסמוכה לצומת חולון, שם נטש את הרכב וברח ברגל עם הנוסע שישב לצדו. החשוד הסגיר את עצמו למשטרה בשעות הערב. התיק מצוי עדיין בחקירה, ולפיכך לא ניתן למסור פרטים נוספים. לגבי האירוע בטייבה. מדובר על האירוע ב-27 במרס, נכון? זאת הכוונה? אז יש לי האירוע: מדובר באירוע שבגינו מונה קצין בודק ובסיכומו הוחלט שהירי היה מוצדק. הרי מדובר באירוע שבו בלשים שעמדו ברמזור הבחינו ברכב שעמד אף הוא ברמזור לצדם, האחד ליד השני, ובו נוהג חשוד המוכר להם כמי שהנו פסול לנהיגה. הבלשים חסמו את נתיב נסיעתו של החשוד עוד בטרם החל בנסיעה. אחד הבלשים יצא מהניידת לעבר רכבו של החשוד, החשוד החל בנסיעה לעברו והשוטר נאלץ למלט את עצמו. החשוד המשיך בנסיעה, פגע בניידת, המשיך ונסע שוב לעבר הבלש. בשל החשש לחייו ירה הבלש בגלגל הקדמי של הרכב במטרה לעצור אותו. למרות זאת המשיך החשוד בנסיעה. הוא התנגש בעוצמה ברכב פרטי, המשיך ונסע שוב קדימה לעברו של הבלש, שנאלץ לברוח ולירות ירייה נוספת לעבר הגלגל האחורי-ימני. החשוד, שלא נרתע, המשיך בנסיעה ונמלט מניידות המשטרה שרדפו אחריו ואף כרזו לו במערכת הכריזה. נסיעתו הייתה מהירה, מסוכנת – מעבר מנתיב לנתיב, ביצוע פניית פרסה באופן שסיכן את המשתמשים בדרך; עלה על אי-תנועה, על המדרכה, ירד מהכביש לתעלה ונעצר. החשוד והנוסע נעצרו על-ידי השוטרים. ברכב נמצאו כלים שמשמשים לעישון סמים. כנגד החשוד הוגשו כתבי-אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. הירי, כאמור, שנבדק נמצא מוצדק. לסיכום, נוהל המרדף של משטרת ישראל הנו מפורט ומקצועי. הוא מביא בחשבון את מכלול הפרטים אשר מחייבים את מפקד הכוח לפעול על-פיהם, תוך הגדרה ברורה של מניעת סיכון חפים מפשע לעומת ביצוע מרדף. אני מציע לפונים להסתפק בהסבר הזה. בבקשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת טיבי. לאחר מכן – שאלות של חברי הכנסת עפו אגבאריה ובאסל גטאס. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כאן פירטת את העובדות מנקודת מבטה של המשטרה. באום-אלפחם, למשל, יש תחנת משטרה בכניסה ליישוב, יש מצלמות. אפשר היה להציב מחסום ולא לבצע מרדף כזה, כשהמושג "חוסר מידתיות" מקבל כאן משנה תוקף, כי התוצאה קטלנית – נהרגו שני צעירים בדמי ימיהם. זה כואב, זה עצוב, זה נורא. אגב, ללא קשר – בכל הארץ – למהות העבירה וסיבת המרדף – אני מדבר על המידתיות, ואתה התייחסת לזה, מה יכולה להיות התוצאה באזור מאוכלס. בטייבה, סודקי עבד-אלקאדר, שנורה ונהרג, ישב בבית-קפה, שתה קפה, אדוני השר. שתה קפה בבית-קפה. נראה לכם סביר לבצע ירי באזור מאוכלס, מרדף, ויורים, ואנשים בבית-קפה מוצאים את מותם, נהרגים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת עפו אגבאריה, שאם אני מבין נכון, לגבי המקרה הראשון גם נמצא בקשר כל הזמן עם המשפחות של המעורבים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> כן. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני פשוט תוהה ושואל את עצמי ושואל את כבוד היושב-ראש מדוע הייתה כזאת החלפה, כאשר אני הגשתי את הבקשה עוד ביום ראשון, ומדוע ניתנה האפשרות וזכות הקדימה לחבר כנסת אחר, כאשר הדבר באמת אולי נוגע לי יותר מלכל אדם אחר, או מכל חבר כנסת אחר. אין לי שום תלונה על חבר הכנסת, אבל אני חושב שאם יש איזשהן מידות של אנשים מוערכים פחות או יותר, אני לא חושב שהכנסת היא המקום. טוב. לגופו של עניין, אני יודע כמה דברים – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תסביר. תסביר למה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> באמת, למען הסר ספק, זה לא נוגע כלל לשר לביטחון פנים. השאלה היא בעניינים פרלמנטריים, מכיוון שמצב כזה יהיה בעוד כמה דקות מול חברי הכנסת סתיו שפיר ודב חנין. עיקר השיקול שלי באישור היה מי מחברי הכנסת לא קיבל לפני זה אישור לשאול שאילתה דחופה. זה משאב מוגבל, השאילתות הדחופות. אתם יודעים שאנחנו מאשרים ארבע שאילתות דחופות לימי רביעי, לפעמים חמש, לפנים משורת הדין, אבל זה מה שמוגבל. לכן, השיקול העיקרי שהיה כאן הוא שאדוני בעבר כבר קיבל הזדמנות בנושאים חשובים – אתה תמיד מעלה נושאים חשובים – לשאול שאילתה דחופה, וחבר הכנסת טיבי – לא. אותו דבר חבר הכנסת דב חנין, ששאל שאילתה זהה לזאת של חברת הכנסת סתיו שפיר, בעבר כבר שאל שאילתה דחופה, והיא עדיין לא. אבל קבעתי שמכיוון שאתם שאלתם באותו נושא, אתם תקבלו זכות לשאלה נוספת. אנחנו בהחלט מודעים לכך שתמיד צריך להכריע בין כמה אנשים ששאלו, ולא רק הסדר הכרונולוגי בנושא הזה קובע. בהצעות דחופות כן, זה סדר כרונולוגי; כאן זה גם מי שקיבל הזדמנות בעבר או לא. עכשיו תפנה בבקשה, ידידי, את השאלה לכבוד השר. <עפו אגבאריה (חד"ש):> טוב, אני לא כל כך מסכים אתך, כבוד היושב-ראש. אני חושב שיש – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, זה אם אתה תמיד – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – עוד שיקולים, אחרים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בהחלט. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – אבל בזה אנחנו עוד נדבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה, כפי שאמרתי, לא מעניינו של השר לביטחון פנים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> נכון. אז מה שאני רוצה לומר בקשר לעניין ההוא, שנכון תיאר השר שהבחורים היו ברכב בשעה 02:00, ואם לזכור, זה היה איזשהו חג למוסלמים, והם התפללו, וב-02:00 רצו ללכת להביא איזו פיצה. ואז בכיכר – רכב חשוד, שלושה קטינים יושבים בתוך הרכב. אני לא חושב שהרכב היה כל כך חשוד, מה עוד שהדלת הייתה פתוחה והם חיכו עד שהמשטרה יצאה מהרכב והתחילו לתשאל אותם, כאילו. אבל כנראה יש איזושהי בעיה בעניין הזה, יש איזשהו נתק והרגשה של עוינות של המשטרה כלפי האוכלוסייה. אני מניח שאם הגישה של המשטרה הייתה אולי הרבה יותר עניינית כלפי קטינים, שכולם לא יותר מבני 15 שנה, זה היה נמנע. הדבר השני – אני ראיתי את המרדף, ראיתי בצילומים, ויש הרבה צילומים והרבה מצלמות באזור. זה לא נכון שזה אחרי שהם כבר היו בנסיגה – אחרי כמה זמן רק הייתה המשטרה. זה ממש היה דבוק אליהם וצמוד כמעט לרכב שלהם. שלישית, יש גם בעיה טופוגרפית באום-אלפחם. המקום הזה טופוגרפית מאוד קשה, התשתיות מאוד קשות, אז אני חושב שגם העניינים האלה היו צריכים לבוא בחשבון. מה שעוד יותר מרגיז, כבוד השר, שאני ראיתי את התגובות באינטרנט ובפייסבוק, מה שאנשים כתבו: שירבו כאלה מקרים, לא מספיק רק שניים, שימותו כל הערבים – וזה כאשר תאונת הדרכים כזאת. אני חושב שתופעות כאלה והתבטאויות כאלה, יש להן רוח גבית מפה, מהמוסד הזה שנקרא הכנסת בישראל, וזה מאוד חבל. אנחנו ראינו תופעות דומות כאשר היו תאונות בעבר, אבל לא ראינו תופעות דומות בצד השני. אני חושב שעל הכנסת לחנך לדמוקרטיה בצורה נכונה ולא לאפשר לתופעות כאלה להיות בעתיד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. שאלה נוספת – חבר הכנסת באסל גטאס, ולאחר מכן – השר לביטחון פנים ישיב לכולם. <באסל גטאס (בל"ד):> טוב. אדוני השר, תודה רבה על זה שאתה מתייצב ועונה על השאלות שלנו. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, כמובן, אין פה ניסיון לטפול על המשטרה את העניין או לברוח. אנחנו כחברה – האחריות גם של צעירים, שצעיר נהג ללא רישיון בשעות לילה באום-אלפחם. דיברנו על זה גם כשהלכנו והבענו את התנחומים שלנו, וגם כתבתי על זה בעמוד שלי בפייסבוק. אבל נוסף על נטילת האחריות העצמית החברתית, אנחנו לא יכולים שלא לראות שעבירת תנועה, בסופו של דבר, הסתיימה בהריגה של שני צעירים, אנאס ג'בארין ועבאדה ג'בארין. הלוואי שהתוצאה הייתה שנעצר החשוד ושהוא יקבל את עונשו, כפי שצריך, וששני הבחורים הצעירים האלה היו בחיים אתנו. התגובה המהירה של המשטרה שהייתה בהתחלה, שלא היה מרדף, שהתפרסמה בכל העיתונות הערבית ובאתרים – אחרי כמה שעות, בסרט וידיאו שהופץ, ואחר כך גם הופץ בכלי התקשורת הארציים, רואים בבירור שהיה מרדף; אלא אם כן אני לא יודע מה זה מרדף. כשרואים שהרכב של החשוד, או של הבחורים, נוסע במהירות, ועוד שנייה אחריו ניידת המשטרה, ואחרי כמה שניות הניידת מתחילה להאט, כי כנראה 100 מטר קדימה כבר קרתה התאונה, מה זה אם זה לא מרדף? לפי הנהלים של – אני שואל אותך שאלה ישירה: האם זה מרדף? אם אתה אומר שזה לא מרדף, אני רוצה גם לשמוע את זה שהמשטרה מתכחשת עדיין ואומרת שזה לא היה מרדף. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <באסל גטאס (בל"ד):> אם זה היה מרדף, האם הוא התבצע על-פי אותם נהלים שאתה כרגע פירטת ושכתובים וברורים בנוהלי משטרה? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה. גם כאן, למען הסר ספק, השאלות הנוספות בדרך כלל זה במסגרת דקה. כאן לא הקפדתי על זה, כי חברי הכנסת הגישו שאילתות דחופות נפרדות, ואפשרתי גם לחבר הכנסת עפו אגבאריה וגם לחבר הכנסת באסל גטאס לשאול שאלות ארוכות יותר. אני מבקש כרגע מחבר הכנסת יצחק אהרונוביץ, השר לביטחון פנים, להשיב לכולם. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת טיבי כבר נעלם, אז אני לא אחזיר לו את תשובתי. אני אתייחס לחברי הכנסת באסל ואגראביה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אגבאריה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עפו אגבאריה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> עפו אגראביה. אגראביה. אני אומר לך, חבר הכנסת עפו, אני הייתי מצפה ממך, ואני חושב שזה יהיה גם נכון לבקש – כמו שחבר הכנסת באסל אמר, ואנחנו צריכים לגנות מכל דבר, מכל מקום, גם כשאתם עומדים ליד מיקרופונים ומדברים לעם ישראל ולתושבי אום-אלפחם, לגנות את המעשה. המקרה הוא טרגי. אני אמרתי פה, ואמרתי את זה גם בדברים; הוא טרגדיה למשפחות. אבל קטינים שנוהגים ברכב ללא רישיון, ולא משנה אם היה חג או לא היה חג – אנחנו צריכים פשוט לשלול את זה, ולגנות את זה, ולא לאפשר, כי יש יותר מדי של תאונות של אנשים שעושים את זה ללא רישיונות קיימים, גם בגלל גילם, וגם מפני שהם לא קיבלו את האישור. הוא לקח את הרכב מאביו, הוא ישב בצד בכלל, והוא בסוף נהרג. אנחנו צריכים לגנות את זה, וצריך להגיד את זה בקול חד וברור. אני אומר את זה בצורה ברורה וחדה. עצם זה שרכב משטרה מגיע ומסייר ופונה ומבקש מהם – תמתינו, תעצרו, והם לוקחים את הרכב ובורחים משם, כנראה נבהלו, אני מניח. מניח שאין להם רישיונות, אז הם בורחים. הם נכנסים במשאית, נהרגים, הניידת נוסעת אחריהם. לא היה נוהל מרדף, לא הוכרז מרדף, על-פי הכללים שהדגשתי אותם פה, ואני אומר את זה לך, חבר הכנסת באסל. על התמרורים יש מצלמות, והמצלמות מוכיחות ההפך – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לא, רק רגע. הרי אתה לא חוקר, ולא חבר הכנסת עפו חוקר – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני לא חוקר אבל מה שאני רואה – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> דקה. אתם לא חוקרי תאונות. יש חוקרי תאונות שככה לימדו אותם, ככה חינכו אותם, והם מקצועיים, של משטרת ישראל. אתם מאמינים במשטרת ישראל, ככה אני מקווה. עכשיו, אתם רשאים לבקש את התיק, לראות את התיק. בתיק מופיע במפורש שלא היה באמת מגע בין הניידת לרכב הנמלט, ולא היה מרדף. הייתה נסיעה, והדגשתי את זה. עצם זה שהם נוהגים ללא רישיון, נכנסים ברכב במשאית, עכשיו מאשימים את המשטרה – אתם גרמתם. רבותי, תתרחקו מזה, זה לא נכון ופשוט הדברים הם לא מדויקים ולא נכונים. יש פה תופעה, אנחנו באמת צריכים לגנות את הנושא של נהיגה ללא רישיונות, אבל מצד שני, אי-אפשר לזרוק את זה על המשטרה – שהמשטרה, מכיוון שהיא ניהלה מרדף, הם נבהלו, נכנסו. לא כך הדברים, על-פי התוצאות ועל-פי הדברים גם של חוקרי התאונות שהיו שם. אנחנו צריכים להיות מאוד זהירים ולא להשליך כרגע. יש מצלמות, אפשר לראות את זה. כל המצלמות, כל הסרטים נמצאים בידי המשטרה, דרך אגב. הכול נמצא אצלם. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אנחנו לא בעניין של חקירה – – – <באסל גטאס (בל"ד):> חקרו את זה? חקרו את זה, ראו? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> בוודאי. בוודאי. אני אומר לכם מהחקירה, אני לא באתי כרגע להמציא סיפורים. אני לא מספר סיפורים. אלה מתוך תיק החקירה. זה כרגע תאונת דרכים ולא מרדף כתוצאה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> תאונת דרכים, זה נכון, אבל אני אומר שבין המשטרה לבין הצעירים האלה יש איזשהו נתק, יש איזושהי פוביה. פחד. בגלל זה, אם אתה – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> תסלח לי, חבר הכנסת – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני הבאתי את המשטרה לכמה בתי-ספר כדי שיוכלו להבין האחד את השני. על זה אני מדבר, שאולי את זה אפשר – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מה שאתה אומר – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני עשיתי את זה, יחד עם המשטרה, התחנה שאצלנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת עפו אגבאריה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> חבר הכנסת עפו, אני אומר לך שוב. אתה אומר שיש את הפחד מהמשטרה – דרך אגב גם במגזר היהודי יש פחד, בעיקר של קטינים. אני אומר לך – קודם כול, משולבים, משטרת ישראל, יש תחנת משטרה באום-אלפחם למטה, יש תחנת משטרה נוספת, תחנת עירון, ואתם מכירים את זה. את התחנה באום-אלפחם אני הבאתי עוד כשהייתי סגן המפכ"ל – הבאתי תחנה בכניסה לאום-אלפחם. דרך אגב, רציתי שתהיה במרכז אום-אלפחם, לא נתנו לי את האישורים, שמנו את זה בכניסה. אבל אני אומר שיש עדיין – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני רק הצבעתי בעד – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אתה אומר שצריך להכניס את המשטרה יותר לבתי-הספר – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> כן. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – אני בעד. אני בעד. כל מה שתרצו – אני בעד להכניס לחינוך ולחוקי תנועה, וכל מה שצריך לעשות, אני בעד, אבל מפה, לבוא ולהגיד – רבותי, המשטרה אשמה, המרחק הוא גדול. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. התשובה של השר לביטחון פנים ברורה, ובאמת יש נושא יותר רחב שחברי הכנסת יכולים להעלות במסגרת דיונים בוועדות השונות, ואנחנו רק נברך על כך. סגן השר במשרד ראש הממשלה המקשר בין הממשלה לכנסת, הלוא הוא חבר הכנסת אופיר אקוניס, ישיב על שאילתה דחופה מס' 61 של חברת הכנסת איילת שקד בנושא: הקפאת שיווק יחידות דיור בירושלים. גברתי, בבקשה לקרוא את נוסח השאילתה, וסגן השר לאחר מכן ישיב לך. <61. הקפאת שיווק יחידות דיור בירושלים> <איילת שקד (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, תודה, חבר הכנסת אקוניס, הובא לידיעתי כי אלפי יחידות דיור הבנויות בשכונת גילה ורמת-שלמה בירושלים אינן מאושרות לשיווק. 1. האם מדובר במדיניות הממשלה? 2. אם לא – מתי הן יאושרו לשיווק, יחידות הדיור הללו? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תודה לחברת הכנסת איילת שקד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי יכולה לשבת בינתיים, ואם תרצה אחר כך לשאול שאלה נוספת, אז אנחנו נאפשר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בהחלט, שאלה חשובה, והתשובה היא: אין החלטה על הקפאת הבנייה, לא בירושלים ולא ביהודה ושומרון. זוהי מדיניות הממשלה. <איילת שקד (הבית היהודי):> זה ברור, אבל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זאת התשובה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כן, זאת התשובה. אני אחזור עליה למען מי שלא שמע, אדוני היושב-ראש. <ניצן הורוביץ (מרצ):> בפועל, יש בנייה? <איילת שקד (הבית היהודי):> חבר הכנסת אקוניס, זה ברור שאין הקפאה, ברור שהממשלה הזאת לא מובילה הקפאה, אבל השאלה היא – אני חוזרת עליה – אלפי יחידות הבנויות בשכונת גילה ורמת-שלמה אינן מאושרות לשיווק. מתי יאושר שיווק יחידות דיור אלה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אחזור, גם לטובתה של חברת הכנסת שקד וגם לטובתו של חבר הכנסת הורוביץ, שוודאי מתעניין בהעמקת הבנייה והאחיזה ביהודה ושומרון, וגם בירושלים, אני בטוח – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא לא, אני אומר את זה באמת שאתה מתעניין, מכל הלב. אין החלטה על הקפאת בנייה בירושלים וביהודה ושומרון. אנחנו יכולים לשמוע – דרך אגב, בתחילת השבוע, דוח מיוחד שיצא לגבי שיא התחלות הבנייה והבנייה עצמה ביהודה, שומרון ובשכונות, ובעצם ביישובים שמסביב לירושלים בשנה שעברה. אני מציע, כיוון שאני לא – אני אומר לך בכנות, אני לא יכול ולא מוסמך לתת לך את התשובה בעניין שחרור מכרזים בשבועות האחרונים. אני אומר לך את זה בצורה הכי ברורה. המדיניות היא שאין הקפאה – רגע, ויותר מזה – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> אתה בא לכנסת, אתה צריך לענות לשאלה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> רק רגע. לא לא, לכן אני אסביר, חבר הכנסת רוזנטל. אני חושב שהדבר העיקרי – קודם כול אני אסיים – לגבי העובדה שההעמקה, ורואים את זה גם ביישובים בגוש-עציון, מסביב לירושלים – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> לא שאלתי על יהודה ושומרון, שאלתי על ירושלים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אענה לך. וביהודה ושומרון רואים את הבנייה. הבנייה קיימת. שואל חבר הכנסת רוזנטל, ובצדק. אני לא יכול להחליף בעניין הזה – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> שאלו אותך שאלה קונקרטית. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אז אני עניתי. התשובה היא מאוד פשוטה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> שאתה לא יודע. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, אני לא אמרתי. אתה עיתונאי לשעבר, יודע להבחין בין תשובה – וחברת הכנסת שקד, היא קיבלה תשובה – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> היא שאלה שאלה מאוד קונקרטית. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – והתשובה היא כדלקמן – תקשיבו טוב. העברית היא טובה, כך אני מקווה. עשיתי פעם קורס של רשות השידור. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> העברית טובה, התשובה לא טובה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> עשיתי פעם קורס בעברית נכונה, של רשות השידור, ולכן אני אחזור, אני מציע לשים לב: אין החלטה על הקפאת בנייה בירושלים או ביהודה ושומרון. מה יותר ברור מזה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> לא ענית על השאלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש שאלה נוספת לחבר הכנסת דוד רותם. בבקשה, אדוני. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> אדוני סגן השר, אני שמעתי שהזכרת את גוש-עציון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> אולי אתה יכול לפרט מה קורה בגוש-עציון? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, אני לא יכול. מי שיכול לפרט בעניין הזה זה ודאי יהיה שר הבינוי והשיכון. גם לא נתבקשתי לפרט. אני אגיד לך רק את התרשמותי. כאשר אני נוסע בכבישי יהודה ובכבישי השומרון, וכמובן בדרכי מתל-אביב לירושלים, ועובר למשל – משמאלי רמת-שלמה – ואני רואה שם שבונים, אז אני צריך להחליט, האם אני רואה טוב – יכול להיות שאני צריך לשפר את ראייתי – או לא רואה טוב. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> אני מציע שתתחיל לנסוע באזור גוש-עציון ולא תראה שום בנייה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אז אני אומר לך, אז אני אומר לך – קודם כול – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נזמין אותו לכוס קפה, אדוני. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> קודם כול, אני מוזמן. אדוני היושב-ראש, הוזמנתי על-ידי מר פרל לביקור בגוש-עציון, וכפי שעשיתי בקדנציה הקודמת, אני אעשה גם בזאת, ולא במספרים נמוכים. כאשר אני נוסע – אתם יודעים מה, אני אגיד לכם את הדבר הבא, חברת הכנסת שקד. אני הייתי ביום ראשון במקום שמוכר לך, אבל לא נזכיר אותו כאן – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני יכול לשבת בינתיים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – במפגש שבו היה גם יושב-ראש מועצת יש"ע לשעבר דני דיין, והוא אמר, אני מצטט כמעט במדויק – איך הוא אמר את זה – רעשי הבולדוזרים והלמות הפטישים הבונים מאות יחידות דיור ביהודה ובשומרון, הם העדות הטובה ביותר לכך שהבנייה שם נמשכת. עכשיו אני רוצה לענות לך – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> לא מדובר על יהודה ושומרון – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> עניתי לך בצורה מאוד ברורה. עכשיו אני רוצה להגיד לכם משהו על מדיניות, וזה יענה גם לחבר הכנסת רוזנטל, שמודאג, וגם לחבר הכנסת הורוביץ, שמודאג. אין לממשלה הזאת כוונה לחזור על טעות – צריך להודות בה, צריך פשוט להגיד את האמת – בטעות שקיימנו בממשלה הקודמת, והיא שכאשר החלטנו – אם אינני טועה, עשה את זה הקבינט המדיני-ביטחוני, החליט על הקפאת בנייה בצו, בצו לעשרה חודשים של הקפאת בנייה ביהודה ובשומרון, נדמה לי אפילו לבתים שכבר נבנו להם היסודות, כדי להחזיר את הפלסטינים לשולחן המשא-ומתן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, זה היה קו פרשת המים. איפה שהיו יסודות אפשר היה להמשיך לבנות. איפה שלא – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כל התפיסה הייתה טעות, וזאת הייתה טעות. למה היא הייתה טעות? אנחנו באנו לדבר הזה בתום-לב, חבר הכנסת רוזנטל. חשבנו – הממשלה הקודמת – שאם הפלסטינים יראו, על-פי הדרישה האמריקנית – זאת הייתה דרישה אמריקנית – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> סליחה שאני מפריע – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני עונה לך. אני משיב לך על מדיניות. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – הגברת שקד שאלה על ירושלים – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הגברת שקד קיבלה תשובה. <איילת שקד (הבית היהודי):> אני שאלתי – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – אני מציע לענות על השאלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> קיבלתם תשובה על ירושלים ועל יהודה ושומרון – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <דב חנין (חד"ש):> – – – התשובה על השאלה הזאת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ואני אשלים את התשובה. התשובה היא כזאת: ניסיון העבר – חברת הכנסת שקד, ואת חברה עכשיו בקואליציה, ואני מעריך שגם בממשלה הקודמת את תמכת – הראה שאם אתה מקפיא בנייה או בירושלים או ביהודה או בשומרון, אתה מביא את הפלסטינים לשולחן המשא-ומתן. הדבר הזה התגלה כדבר שגוי. הוא לא הביא אותם – הוא הרחיק אותם. לכן הדבר הזה לא עומד לחזור על עצמו. זאת התשובה, ואני אחזור, לסיום, על מדיניות הממשלה ועל ההחלטה או האי-החלטה: אין החלטה להקפיא בנייה בירושלים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר אופיר אקוניס. אדוני דיבר בטלפון אז בחרתי לא לתת שאלות נוספות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אז אני משוחרר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה משוחרר בהחלט, סיימת את תשובתך. חברי הכנסת, סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי ישיב על שאילתה דחופה מס' 60 של חברת הכנסת סתיו שפיר בנושא: הסתרת חוות דעת בנושא יצוא הגז. שאילתה דומה הייתה גם לחבר הכנסת דב חנין, ולכן הוא יהיה ראשון השואלים שאלה נוספת. בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה, אין שיקולים של הערכת יתר, מי מוערך יותר ומי לא? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אשקול. אני אשקול, חבר הכנסת טיבי, מה גרם לי לקבל את ההחלטה הנועזת הזאת ולאפשר לחברת הכנסת סתיו שפיר לשאול ראשונה. כן. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ודווקא – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני שמח שגם המזכירה, המזכירות, צוחקת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, סיימנו את פרק הבדיחות. הנושא מאוד כבד ורציני. חברת הכנסת סתיו שפיר, נא לקרוא את נוסח השאילתה. <60. הסתרת חוות דעת בנוגע ליצוא הגז> <סתיו שפיר (העבודה):> ויקר, נושא מאוד יקר. פורסם כי משרדך הסתיר חוות דעת מקצועית התומכת בשמירה על עתודות הגז במקום ייצואן. ברצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע הוסתר המסמך? 3. מה ייעשה להעמדת מסמכים כאלה בעתיד לעיני הציבור ולעיני חברי הכנסת? 4. האם משרדך חוזר – חזר, יחזור – בו מעמדתו לגבי יצוא הגז ויבהיר את עמדתו לציבור סוף-סוף? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. גברתי יכולה לשבת. סגן השר ישיב. אם תרצי לשאול שאלה נוספת, יש לך זכות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – אני מבקש את רשותך לכבד ולברך את לוחמי משמר הגבול שנמצאים ביציע, כלבנים במקצועם – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בלי מחיאות כפיים. בלי מחיאות כפיים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – ברוכים הבאים למשכן. <דוד צור (התנועה):> בשביל זה באתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כל הניצבים התכנסו לברך את היושבים ביציע. <דוד צור (התנועה):> איש משטרה לשעבר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני סגן השר ישיב. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> 1–4. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כידוע, הממשלה הקודמת מינתה ועדה מקצועית בראשות שאול צמח, מנכ"ל משרד האנרגיה והמים, בחודש אוקטובר 2011. שנה לאחר מכן, באוגוסט 2012, הגישה הוועדה את המלצותיה לממשלה; אני מניח שאת יודעת, חברת הכנסת שפיר. מאז ועד היום הממשלה לא דנה בהמלצות הוועדה ולא הכריעה עדיין בנושא, גם אם בתקשורת כבר ראיתי שלכאורה קוימה אתמול ישיבה. היא לא דנה בנושאים הספציפיים, כן יצוא או לא יצוא, אלא יותר באבטחת המתקנים – ככל הידוע לי; לא השתתפתי. כדי לגבש את עמדת משרד האוצר – וכך גם הוא ענה לך אתמול בוועדת הכספים – ביקש שר האוצר לשמוע את עמדת כל הגורמים הרלוונטיים במשרד. רק לאחר הצגת כלל העמדות לשר וקיומו של דיון ענייני ופתוח – אני מדגיש – יגבש השר את עמדתו. <סתיו שפיר (העבודה):> איפה פתוח? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> יש לציין כי עד לרגע זה טרם הוצגו לשר עמדות סופיות בנושא. כך גם לגבי עמדתו של הכלכלן הראשי במשרד האוצר, ד"ר מיכאל שראל, אשר הכין טיוטה לדיון שנמצאת עדיין בעבודה ואשר לא הוצגה עדיין לשר, ואני מניח – מדברייך – שחלק מטיוטה זו הוא אשר הודלף החוצה. זו טיוטת עבודה פנימית, לא מושלמת, לא מספיק רחבה, שהשר עדיין לא דן בה כי היא בכלל לא הובאה לשולחנו, ושר האוצר הבהיר לךְ את זה בתשובתו אתמול. לפיכך, אני רוצה להבהיר פעם נוספת, כי משרד האוצר לא הסתיר מהציבור שום חוות דעת שגובשה והוצגה בנושא זה. אני לא אחראי לפרסומים כאלה ואחרים שמהם ניזונה השאילתה הזאת, הלוקחים חצאי אמיתות וחלקי מידע והופכים אותם לחוות דעת מקצועית ש"הוסתרה", כביכול, מהציבור. הדיון סביב יצוא הגז, אדוני היושב-ראש, הוא ראוי, חשוב, עמוק, נוגע בעתידנו הכלכלי, נוגע בעתיד הדורות הבאים, ואני מבטיחך, חברת הכנסת סתיו שפיר, כי כאשר שר האוצר יגבש את עמדתו הוא ישמח להציג את טיעוניו, את שיקוליו, בפני הציבור – כמובן בפני כנסת נכבדה זו – ולא יסתיר דבר מפניו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחברת הכנסת סתיו שפיר. לאחר מכן – שאלה נוספת גם לחבר הכנסת דב חנין. <סתיו שפיר (העבודה):> תודה על תשובתך. אני מניחה שהאוצר מבין שבסוגיה שעלולה לעלות לציבור ויכולה גם להרוויח לטובת הציבור כל כך הרבה כסף, סכומים דמיוניים, ואפילו אי-אפשר לנקוב במספר, הציבור היה מאוד רוצה שההחלטה באמת תהיה פתוחה. יותר מ-60 חברי כנסת חתמו על דרישה שההחלטה תעבור בכנסת, ולא בדלתיים סגורות, והציבור הישראלי חושש ממחטף בנושא הזה. על כן, שאלתי: ראשית, האם יש "דד-ליין" לסיום אותה טיוטה של ד"ר מיכאל שראל? מהו ה"דד-ליין"? והאם אחרי שיגיע גם נקבל ונוכל לזכות לראות את המסמך השלם? מתי נקבל רמז לחוות הדעת של האוצר בעניין? אנחנו ניזונים משמועות, ואולי כדי להפריך את אותן שמועות יוכל האוצר להואיל ולהגיד לנו מה עמדתו, והאם האוצר מתכוון להעביר את הדיון הזה, והממשלה מתכוונת להעביר את הדיון הזה, אל הכנסת, כדי שנוכל לקבל החלטה דמוקרטית בסוגיה שהיא כל כך משמעותית לעתידה של מדינת ישראל? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. לאחר מכן סגן השר ישיב לכל השואלים. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כמו שאמרת, זה אכן אחד הנושאים החשובים, הכבדים והמהותיים ביותר שנמצאים על שולחן הדיון הציבורי. אדוני סגן השר, אני רוצה קודם כול לברך על אמירתך שאכן זו עמדתך ועמדת משרד האוצר, שזו סוגיה חשובה וגורלית לציבור הישראלי והיא צריכה להידון ולקבל את המענה לה בדיון פתוח ורציני שבו כל השיקולים יוצגו לעיני הציבור, לעיני הכנסת. זו עמדה חשובה, ואני מברך עליה. אני, אדוני היושב-ראש, מודאג מאוד מרמת הדיון המקצועי כפי שהיא הייתה עד היום. אני אמרתי את זה גם במליאת הכנסת. הבעיה היא לא רק שלא נותנים את התשובות הנכונות, וועדת צמח, לטעמי, לא נתנה את התשובות הנכונות, אלא שהיא גם לא שאלה את השאלות הנכונות. אני דיברתי פה, במליאת הכנסת, על בעיית המיסוי. העובדה שסוגיית המיסוי – פתרון בעיית המיסוי של ייצוא הגז – נדחית לאחרי קבלת ההחלטה העקרונית על ייצוא גז, זו שגיאה ממדרגה ראשונה, שתעלה למדינת ישראל הרבה מאוד כסף, כי אחרי שנותנים את המתנה של החלטה על הייצוא יהיה הרבה יותר קשה להתווכח עם החברות הזרות ועם הממשלות הזרות על שאלות של מיסוי. אבל שאלה נוספת שלא נשאלה עד עכשיו, ולכן אני מאוד בירכתי על חוות דעתו של ד"ר שראל, הכלכלן הראשי של משרד האוצר, ומתוך החומר שפורסם אני מבין למה הוא קיבל תואר בהצטיינות באוניברסיטת הרווארד, כנראה מגיע לו, כי הוא ידע לשאול את השאלה הנכונה, לדעתי, והיא השאלה של מאזן התועלות הכלכלי או הנזקים הכלכליים שיעמדו בפני מדינת ישראל בכל אחת משתי האפשרויות. אפשרות הייצוא, יש טענה שיש בה תועלות כלכליות. יש לה גם מחירים, עלויות כלכליות. המשק הישראלי יצטרך לשלם על גז, על נפט או על כל מיני דברים בעתיד מחירים כאלה או אחרים. אז יש תועלת כלכלית ונזק כלכלי בצד אחד, ויש תועלת כלכלית ונזק כלכלי בצד האחר, ואת המאזן הזה צריך לעשות, והמאזן הזה לא נעשה עד היום, אלא בחוות הדעת של ד"ר שראל שאני מאוד מברך עליה. אני קראתי את הדברים שפורסמו. אני חייב לומר שחוות הדעת הזאת מאוד קרובה למסקנות שגם אני מגיע אליהן, שאם עושים את השיקול הזה אז נקודת האיזון שבין התועלות והנזקים אומרת שאפשר לייצא משהו שהוא מאוד קרוב לאפס – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <דב חנין (חד"ש):> – – אבל לא זה מה שהממשלה עומדת לקדם. אני, אדוני סגן השר, רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לבקש את התייחסותך לדיון או סיכום שהושג כביכול אתמול בין ראש הממשלה, שר האוצר – אני אומר "כביכול" כי אני לא הייתי בישיבה – ושר האנרגיה, שבו דובר על כמות עצומה של גז שייועד ליצוא, למעלה מ-400 BCM; כמות ענקית של גז שייועד ליצוא. וגם, אני רוצה לבקש את התייחסותך לדברים ששמעתי, אומנם לא באופן רשמי, אבל ממקורות בכירים מאוד, שהחלטה עקרונית בנושא תובא לישיבת הממשלה ביום ראשון הקרוב. כל מה שאתה אמרת לנו, אדוני סגן השר, מלמד שאי-אפשר לדון בזה ביום ראשון הקרוב, כי אפילו שר האוצר עוד לא גיבש את עמדתו הסופית. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. בבקשה, סגן שר האוצר ישיב. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תודה רבה על השאלה, חברי הכנסת חנין וסתיו שפיר. אני אנסה להשיב כמיטב יכולתי. אין בכלל ספק שד"ר שראל הוא בר-סמכא מוכר הן בארץ והן בעולם ולחוות דעתו יש משקל ומשמעות שצריך יהיה להביא בחשבון. אף-על-פי שאני כאן ניצב בפניכם, צריך לזכור שיש עוד שני שותפים לנושא ההחלטה הזאת: משרד האנרגיה, שיש לו הרבה מה להגיד בעניין הזה, וכמובן משרד ראש הממשלה וראש הממשלה. אני חוזר על עמדתי, וקבל את הדברים שלי כמוסמכים: הנושא עדיין לא סוכם בישיבה שבה דנו אתמול ביצוא הגז, לא הגיעו למחצית הדרך בדיון הזה. שר האוצר לא ייתן את תשובתו כל עוד לא קיים באוצר – ואני חושב שאני יודע מה הוא חושב על שמירת האיזונים, הן בייצוא הגז, מכיוון שאנחנו רואים בכך איזשהו פתח שממנו תבוא ישועה חלקית לחוסר התקציב של מדינת ישראל, והן הזהירות למען הדורות הבאים – ולך יש בעניין הזה זכויות רבות, אני אמרתי לך את זה גם בארבע עיניים – מתוך דאגה לדורות הבאים; הקרן הוקמה מתוך דאגה – חבר הכנסת טיבי, אתה מוציא לי את חבר הכנסת חנין מקו העין, וזה מאוד מפריע לי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אף שהוא חבר כנסת מוערך יותר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתה רואה, אני מסתכל עליו כי אני נותן לו את הכבוד הראוי. שר האוצר ישמור על האיזונים, כפי שאמרתי, הן מבחינת ייצוא הגז והן מבחינת הדאגה לדורות הבאים. אני אומר עוד הפעם, פעם נוספת: הנושא לא נדון ולא הגיעו לכלל סיכומים. הוא נדון עדיין בשוליים, אין סיכום בתוך האוצר. זה אני אומרת לך בצורה אחראית, כי אני משתתף בכל הדיונים באוצר. כשתהיה לשר האוצר החלטה בנושא, אין לי בכלל ספק שהוא יעמוד מעל דוכן זה ויביא אותה בפני חברי הכנסת. <סתיו שפיר (העבודה):> הוא אמר בפייסבוק מה החלטתו לפני יותר מחודש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי, על תשובתו המפורטת, ותודה לכל השואלים. <הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – עידוד לימודי הנדסה וטכנולוגיה), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/868/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו נעבור לחקיקה פרטית. יש יותר מדי רעש כאן באולם המליאה, שאולי לאו דווקא מגיע מחברי הכנסת. הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – עידוד לימודי הנדסה וטכנולוגיה), התשע"ג–2013, של חברי הכנסת רוברט אילטוב ודוד רותם – ינמק מן המקום חבר הכנסת רוברט אילטוב. דקה לרשותך, אדוני. <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – עידוד לימודי הנדסה וטכנולוגיה) נועדה לתקן את נוסח הסעיף המקורי באופן שיחייב כי קביעת הכללים למימוש הקרן תיעשה בהתייחס לצורך בעידוד ממוקד של תחומי לימוד הנדרשים למשק ולשוק העבודה בישראל, ובפרט לימודי הנדסה, מדעים וטכנולוגיה, הנדרשים להמשך קידומו ופיתוחו של המשק הישראלי. חשוב לציין כי תעשיות עתירות ידע וטכנולוגיה ישראליות הן קטר הצמיחה העיקרי של כלכלת ישראל, וכיום התעשייה הזאת מתמודדת עם מחסור כבד מאוד של אנשים מקצועיים, ולכן אנחנו מבקשים לחוקק את החוק. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. תשובת הממשלה מפי סגן שר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תודה. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק קליטת חיילים משוחררים כך שייקבע שתוכנית לעידוד לימודי השכלה גבוהה שמקיימת הקרן לעידוד לימודי השכלה גבוהה ושפועלת בתוך הקרן לקליטת חיילים משוחררים – שייכללו בה גם תוכניות בתחומי ההנדסה, המדעים והטכנולוגיה. הממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק של חבר הכנסת אילטוב. קידום ההצעה יחייב הכנה בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, וייתכן, חבר הכנסת אילטוב, שגם תיקון בתקנות קליטת חיילים משוחררים (קרן לעידוד לימודי השכלה גבוהה), התשע"א–2011 – וחבר הכנסת רותם. אני מצטער, חבר הכנסת רותם – של חברי הכנסת אילטוב ורותם. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה אומר, ההתחייבות תישאר אצלו ואתה תהיה חתום בלי ההתחייבות. אתה – יש לך רעיונות ממש מקוריים. בכל מקרה, חבר הכנסת רותם, גם בהתאם למצב החוקי כיום, התוכניות לעידוד השכלה גבוהה מכוח חוק קליטת חיילים משוחררים יכולות להיות בתחומי ההנדסה, המדעים והטכנולוגיה, וכך אכן המצב בפועל. למשל, תוכנית "אופקים להיי-טק" ממומנת בחלקה באמצעות סעיף זה, והיא, כפי שאמרתי, חלק מתוכנית לימודי הנדסה, טכנולוגיה ומדעים. ובכן, הממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק. אני מבקש שהכנסת תאשר את קידומה להמשך הליך החקיקה. בכלל, אדוני היושב-ראש, כל חוק שמטרתו – ואני אומר את זה בצורה מאוד ברורה – תמרוץ חיובי לחיילים משוחררים הוא חוק מבורך, ואנחנו צריכים להרבות בחוקים כאלה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר. בדיוק דיברנו אתמול במסגרת יום המילואים על הנושא הזה של מענקים ותמרוצים והטבות לחיילי מילואים. נקווה שבאמת זו תהיה המגמה. אם כן, יש מישהו מחברי הכנסת שמבקש להתנגד? לא נמצא כזה. אנחנו נצביע על הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – עידוד לימודי הנדסה וטכנולוגיה), התשע"ג–2013, של חברי הכנסת רוברט אילטוב ודוד רותם. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – עידוד לימודי הנדסה וטכנולוגיה), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 24 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר להכנה לקריאה ראשונה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש, מכיוון – – – ההצבעות, אני יכול מהמיקרופון – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? <משה גפני (יהדות התורה):> אני יכול מהמיקרופון לגבי ההצבעות? <קריאה:> יש איזו בעיה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סדרי דיון? בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אפשר לפרוטוקול? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לפרוטוקול אני מודיע שגם חברת הכנסת לוי אבקסיס רצתה לתמוך בהצעת החוק הנ"ל. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, מכיוון שהחלו ההצבעות על סעיפי החוק שמופיעים בסדר-היום, ומכיוון שיושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת הודיעה שבדקות הקרובות תהיה הצבעה בוועדה, אני מבקש, אחד מהשניים: או לבטל את ההצבעה בוועדת הפנים או לבטל את ההצבעות במליאת הכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת משה גפני, אכן, היום באופן חריג אישרתי לוועדת הכספים להמשיך את הדיון – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שנייה, שנייה. את כל חטאי אני מזכיר היום. אני לא נוהג לעשות את זה, אבל ועדת הכספים ביקשה להאריך את הדיון עם שר הרווחה, נכון? היית, אדוני, בוועדת הכספים שזה עתה סיימו? ומכיוון שוועדת הפנים צריכה להכין איזשהו חוק ומישהו ביקש רוויזיה, אז אישרתי להם לקיים בשעה 12:00 את ההצבעה. בדרך כלל בהצבעה, למיטב הבנתי, בוועדות יש רוב לקואליציה. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שנייה. בהרכב כל ועדה, כך פועלת הכנסת, יש רוב לקואליציה, כך שאם חברי הוועדה יגיעו לוועדה, דווקא סיעות האופוזיציה צריכות לשמוח שאנחנו מוציאים את חברי הקואליציה מן המליאה. אם תהיה פה איזושהי בעיה, אני עוד כמה דקות מסיים כאן על הדוכן. אני אקיים התייעצות קטנה עם יושב-ראש הקואליציה ונציג האופוזיציה ונראה מה עושים עם המצב הזה. <משה גפני (יהדות התורה):> שלא נתנגש בהצבעות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, חבר הכנסת לוין? באותו נושא, כן. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אדוני, אני בעניין הזה מצטרף לבקשה של חבר הכנסת גפני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שהיא מה? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אני מציע שאם ב-12:00 מתקיימת הרוויזיה, עד שהיא לא תסתיים ואנשים יוכלו לעלות, לא נקיים הצבעה, גם אם התוצאה תהיה שאולי יוצגו שני חוקים האחד אחרי השני וההצבעה עליהם תהיה בשתי הצבעות רצופות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> החלטתי היא כזאת: אם אכן זה יהיה המצב, אנחנו נעקוב – אבקש מעוזרי לעקוב אחרי המתרחש בוועדת הפנים, ואנחנו נציג שורה של חוקים, ונציגי הממשלה יענו. ברגע שיושבת-ראש ועדת הפנים תודיע לי שהסתיימו ההצבעות, אנחנו נצביע. לא מצב רצוי, מצב קצת חריג, אבל אני אקבל את הבקשה, במיוחד מכיוון שהיא באה במקרה הזה גם מנציג קואליציה וגם מנציג אופוזיציה. ואני גם מודיע לכל יושבי-ראש הוועדות שאני לא אוהב את המצב הזה של המשך ישיבות הוועדות בזמן המליאה, וכנראה אנחנו נקפיד עוד יותר על אי-קיום ישיבות כאלה, ודאי וודאי הצבעות. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני חושב שאנחנו מיצינו. <דב חנין (חד"ש):> – – – של אדוני לא מקובל עלי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני, מן המיקרופון. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני רואה את הסיטואציה שאנחנו מצביעים בה כסיטואציה חמורה, ואני לא חושב שזה עניין להסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה. זכותנו כחברי כנסת להשתתף בהצבעות גם בוועדות וגם במליאה. גם אם הקואליציה והאופוזיציה מגיעות להסכמות, אני חושב שמקובל בכנסת שלא עושים הצבעות במקביל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נכון, זה בדיוק מה שאמרנו. <דב חנין (חד"ש):> ולכן, הפנייה שלי היא שאדוני לא יאשר לוועדות לקיים הצבעות בזמן שיש הצבעות במליאה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה, אדוני חבר הכנסת דב חנין, מתפרץ לדלת פתוחה. כמה ראשי ועדות כבר קבלו באוזני שאני יותר מדי מקפיד על הנושא הזה ולא מאפשר קיום ישיבות, ולפעמים ישיבות מתארכות. היום, בנסיבות שקיימות, אישרתי את זה, ואני בדיוק בעמדתך שהדבר הזה מאוד לא רצוי. אני גם מזכיר, בעקבות איזו פנייה מוזרה שהגיעה אלי אתמול מאחת השדולות הרבות בכנסת, ששום ישיבת שדולה לא תתקיים ואין אישור לאף שדולה לקיים ישיבה במהלך ישיבות המליאה, אף שבשדולות אין הצבעות, כך שהמצב הרצוי הוא כפי שחבר הכנסת דב חנין תיאר אותו. המצב המצוי, שבו אנחנו נמצאים, לאחר שכבר אישרתי, הוא שלא יתקיימו הצבעות במקביל, כפי שביקש חבר הכנסת גפני וכפי שהצטרף לבקשתו יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת לוין. <הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון – הסרת שעבוד תאגיד בנקאי מלווה), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1074/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יריב לוין) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עדיין השעה היא לא 12:00, לכן אבקש מחבר הכנסת יריב לוין לנמק מן המקום את הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון – הסרת שעבוד תאגיד בנקאי מלווה), התשע"א–2011. חבר הכנסת לוין, בבקשה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> תודה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק צרכנית חשובה. היום יש מציאות שבה פרויקטים רבים של בנייה למגורים נעשים באמצעות ליווי בנקאי שנותן בנק לקבלן. כנגד הליווי הזה משועבד הפרויקט כולו לטובת הבנק המלווה. יש מקרים רבים שבהם הרוכשים משלמים את מלוא תמורת הדירה לחשבונו של הבנק המלווה, אולם בשל סכסוכים בין הבנק לבין הקבלן, הבנק איננו משחרר את השעבוד על הפרויקט כולו, וכפועל יוצא גם על הדירה שלהם. הדבר הזה לא אחת גורם לקשיים גם ברישום הזכויות וגם בהעברת הזכויות, אם וכאשר מבקשים לבצע אותה. הצעת החוק הזאת נועדה לקבוע שבנק יחויב לצרף לחוזה המכר ביחד עם הקבלן אישור, מה שנקרא "מכתב החרגה", שאומר שאם וכאשר ישולמו כל התשלומים על-ידי הרוכש, דירתו תהיה מוחרגת מהשעבוד, גם אם בין הקבלן ובין הבנק יש עדיין חילוקי דעות. עוד קובעת ההצעה הזאת שמכתב ההחרגה הזה יינתן ללא חיוב כלפי הקונה, בניגוד למצב היום, שלעתים קונים נדרשים לשלם אפילו אלפי שקלים עבור הוצאת המכתב הזה. אני כמובן מבקש את תמיכת הכנסת בהצעה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למציע, חבר הכנסת יריב לוין. שר הבינוי והשיכון, חבר הכנסת אורי אריאל, ישיב בבקשה על הצעת חוק זו. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, הוא ישנו, הוא פשוט המום מהצעתי שישיב על הצעת החוק. אם ההנמקה היא מהמקום אז מן הסתם הממשלה תומכת בהצעת החוק, כך שתשובתו לא תהיה קשה. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון – הסרת שעבוד תאגיד בנקאי מלווה), התשע"ג–2013, מס' 1074/19, של חבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש הקואליציה, היא הצעה טובה מאוד, לא פחות. זה לא סתם, כי החוק הזה יכול לעזור במסגרת המאמצים להקל על רוכשי הדירות. זה חוק שעוזר לנו במאמץ הזה, שהוא מאמץ משותף לכולם, ללא יוצא מן הכלל, כי כולם כרגע – כולנו כרגע בבעיה עם מחירי הדירות ועם האשראי הבנקאי. חוק המכר קובע הוראות מיוחדות לעניין עסקאות רכישת דירות שתכליתן הגנה על הרוכשים ועל הכספים המשולמים על-ידם. אני ממליץ בחום לכל חברי הבית, ללא יוצא מן הכלל, להצביע בעד הצעת חבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש הקואליציה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הבינוי והשיכון, חבר הכנסת אורי אריאל. האם יש מישהו מחברי הכנסת שמתנגד להצעת החוק? אין כאלה, וטוב שכך. הממשלה הביעה את הסכמתה, ואנחנו יכולים להצביע על הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון – הסרת שעבוד תאגיד בנקאי מלווה), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת יריב לוין, בקריאה הטרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 44 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון – הסרת שעבוד תאגיד בנקאי מלווה), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 44 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר להכנה לקריאה ראשונה בוועדת הכספים של הכנסת. <הצעת חוק לחינוך נגד גזענות, התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/773/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק לחינוך נגד גזענות, התשע"ג–2013, של חבר הכנסת עיסאווי פריג' וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת פריג' – בבקשה, אדוני. ישיב סגן שר החינוך, חבר הכנסת אבי וורצמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום זו הפעם הראשונה שאני מניח הצעת חוק – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> פעם ראשונה שאתה מציג הצעת חוק. הנחת כבר כמה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מציג, מציג. היו לי כמה שיחות עם חברים בימים האחרונים לגבי זה, לפני שעליתי כאן. להפתעתי הגדולה, הסוגיה – לא קיבלו את זה בהתלהבות יתרה. חלק מהחברים שלי כאן בבית הזה אמרו: לא, אל תשמש במילה גזענות. בוא נעדן את זה, נשתמש במילים אחרות: אפליה, התנשאות, שוני. בוא נעדן את זה. ואללה, חשבנו לעדן את זה, חברים. אז אני אומר לכם, חברים, אני חשבתי וניסיתי לעדן את זה. כשגלגלתי את השנים ואת הימים אחורה, ספרתי את מקרי הגזענות שאנחנו עדים להם יום-יום. חיברתי את כל המקרים האלה, אמרתי: אני אתחיל לקרוא לזה אפליה, לא גזענות. אבל כשעשיתי את זה, אפליה ועוד אפליה ועוד אפליה, קיבלתי גזענות בריבוע, לא רק גזענות. אז אני אומר, חברים, לא להתבייש בזה, לא להתבייש בזה. זה המצב, זו המציאות הקשה שאנחנו חיים בה. אני מתאר לעצמי שאני כאן מדבר – יכול להיות שאני מדבר עם עצמי, כי רוב החברים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, חבר הכנסת פריג', שנייה, אדוני. שניונת אחת. חברי הכנסת, לא כדאי להתעלם מבקשות הסדרנים. אני רואה את הסדרנים מסתובבים, מבקשים מאנשים לשבת. לא כדאי להתעלם מזה. לא צריך שאני אפסיק את הנואם על מנת לעשות סדר. בשביל זה יש סדרנים. תתחשבו בהם, הם עובדים אצלנו. נכון, חבר הכנסת יוגב? הסדרן ביקש ממך לשבת, למה אני צריך לעשות את זה? חברת הכנסת קול, נא לשבת. האנשים בתאים – חבר הכנסת שטרית. חבר הכנסת שטרית, נא לשבת, אדוני. נורא, שלושה סדרנים כבר מבקשים ממך. <מאיר שטרית (התנועה):> – – – אדוני היושב-ראש, עם כל הכבוד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, אנחנו נתגבר את כוח הסדרנים במליאה. <מאיר שטרית (התנועה):> בסדר, אנחנו לא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חברים, יכול להיות שהנושא לא מספיק חשוב לחלק ניכר מהחברים שיושבים כאן, אבל בעיני זה נושא קיומי לכולנו ביחד, ערבים כיהודים. החיים במקום הזה, אפשר לעשות אותם הרבה יותר טובים. כשמכירים יותר – אמרנו את זה רבות – שונאים פחות. המגע בין הערבים ליהודים בארץ, מתי זה מתחיל? מתחיל – אם במקום העבודה, אם בקניון, שרואים האחד את השני; אם מבקרים בשבתות ביישובים. ואני מתאר לעצמכם שלרבים מכם, לרבים מכם, יש מגע עם ערבים, אם בסופי שבוע, אם במהלך חיי היום-יום. אז אני אומר, הילדים שלנו, שצופים בנו – אני רואה קבוצת ילדים בחוץ. שלום לכם. כשאני רואה אותם, את הילדים האלה, שצריכים להתחנך בבית-הספר – לא משנה מי, ערבים כיהודים – להתחנך פשוט – מה אנחנו מבקשים? להתחנך להכיר את האחר, מוקדם ככל האפשר. ברגע שמכירים את האחר הכול משתנה. למה מפחדים להכיר? למה מפחדים לתת לילדים שלנו להכיר את האחר? מה ביקשנו? אני ביקשתי הצעת חוק הכי פשוטה. אמרתי: צריך לתת שעת לימוד בנושא גזענות. למה אמרתי גזענות? המקרים שעברנו, שחווינו אותם בימים האחרונים, אין-ספור מקרי גזענות, אם אנחנו מחברים אותם, נקבל עוד מעט אפרטהייד. וזה בדרך. לפני שעליתי נכנסתי לאינטרנט, חברים. צר לי מאוד, היה פיגוע בעיראק, שנרצחו בו 61 אנשים. עברתי על התגובות של האנשים שמגיבים. אני קורא את התגובות, ואני שואל את כל חברי: איך אנשים במספרים כאלה, במאות, מגיבים בצורה כזאת? אני אקריא לכם חלק מהתגובות, שתבינו למה אני מתעקש על החינוך. יואב גרינפלד, מה הוא כתב על הרצח בעיראק? 61 איש נרצחו בפיגוע בעיראק. מה כותב יואב? איזה דבר – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> זו הדמוקרטיה האמריקנית שם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איך? <עפו אגבאריה (חד"ש):> זו הדמוקרטיה האמריקנית שם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז אנחנו נקריא אותה. מה יואב אומר? איזה דבר מסריח זה הערבים. מה הקטע? למה אלוקים ברא אותם? תראה, המוח היצירתי, מה הוא מסוגל לכתוב. דור שאול כתב: חבורה של ערבים בלי מדינה אז נדחפים אלינו. תמותו בהמוניכם. אתם יודעים מה מצחיק? – הוא כותב – עוד 12 יום אני מתגייס ליחידה לדפוק ערבים. אמיר דולב כתב – מה הוא כותב? עכשיו, לפני שעליתי ראיתי את זה. אמיר דולב כותב: אתם יודעים מה הקטע המצחיק? אין צורך להשמיד את כל האוכלוסייה הערבית. צריך להשאיר שלושה ערבים: אחד שיכין חומוס טוב, אחד שיכין בקלאוות וערבייה שתכתוש זיתים. עידן, מה הוא כותב? צריך להתחיל לתקוף ערבים רק בשביל הכיף. רק לדאוג שאלה לא יגיעו לבית-חולים, אלא מתחת לאדמה. למה אני מקריא חלק מהדברים, חברים? הדברים האלה באו לא באוויר. את הדברים האלה כתבו אנשים. אני מבקש שהחינוך שאנחנו נעניק לילדינו – שלא יגיעו למצב כזה. שנשים את האדם במרכז, ללא שום הבדלי גזע, דת ומין. זו מדינה שיש בה רוב ומיעוט. אני, כבן מיעוט במדינה הזאת, רוצה לבנות חיים משותפים. חיים משותפים, איך בונים אותם, חברים, ברגע שיש אווירה של "עליהום", אווירת הגזענות שאנחנו חיים אתה? איך בונים את זה, חברים? עכשיו אנחנו נמצאים בדיוני תקציב, חברים. על-פי כל העדויות של מנהלי – הרגולטורים במדינה, שוק ההון – ורבים מהם אומרים את זה בפה מלא ובאמירה מאוד ברורה: בעוד חמש-שש שנים, אם לא נשקיע בחברה הערבית, הגירעון יגיע ל-10%. אני שואל את עצמי: אם משקיעים בחברה הערבית, בצעירים הערבים, אז שהחינוך והטיפול בגזענות יהיו חלק מהשקעה הזאת. איך חברה כזו תתרום לתוצר ברגע שהיא מרגישה מאוימת? בכל מקום שהיא הולכת היא מאוימת; בכל מקום שהיא הולכת יש "עליהום". אנחנו אומרים ואומרים את זה. ואני פונה לכל החברים, לפני שאתם לוחצים על הכפתור: בואו, יד ביד, נתחיל לבנות גיל – יכול להיות שבדור הזה יצמח משהו טוב. אז מה שאנחנו מבקשים – שעה שבועית לחינוך נגד אפליה וגזענות. בשעה הזאת תיבנה תוכנית להכרה של האחד את האחר. מה הפחד? מה הפחד? מה הפחד? אני שואל. אני פונה לחברי, חברי הקואליציה, שחושבים ודנים – ועדת השרים חשבה ואמרה: מה לי ולזה? מה הפחד? לפני שאתם לוחצים על הכפתור, חברים, אני מבקש לתת הזדמנות לדורות הבאים, שביחד ננסה לבנות דור שיתחנך על ערכים אחרים. על ערכים אחרים. תודה לכם. אני מקווה שאכן הגזענות, נתחיל לחשוב עליה בכיוונים שהיא לא בארצנו. תודה לכם. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת פריג'. יענה סגן שר החינוך אבי וורצמן. בבקשה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> סחה, עיסאווי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> על מה סחה? שיעבור רק. עכשיו הם יצביעו – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – הצעה תקציבית. <היו"ר רות קלדרון:> אני מודיעה לפרוטוקול ולחברת הכנסת רוזין שמערכת ההצבעה שלך מאותגרת, ובשתי ההצבעות הקודמות את הצבעת בעד. בבקשה, אדוני. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, דברי תשובה על הצעת החוק של חבר הכנסת עיסאווי פריג' – כמה נקודות שאני רוצה לומר. דבר ראשון, שהוא הדבר העקרוני, עוד לפני שבכלל באים לדון בפרטים ולדון על עצם ההצעה – אבוי ליום שבכנסת ייקבעו תוכני הלימוד של בתי-הספר; ולא משנה מאיזה כיוון, ולא משנה אם זה דבר מוצדק או לא מוצדק, ולא משנה אם מישהו חושב כך או מישהו חושב אחרת. תוכני הלימוד של משרד החינוך נקבעים בידי ועדה מקצועית בתוך המזכירות הפדגוגית, ולא בידי חברי הכנסת מהפוליטיקה, מהצד הזה או מהצד הזה. גם הצעה שתבוא מכיוון הפוך לגמרי היא לא רלוונטית, כי היא לא יכולה לבוא בחקיקה ראשית. דברים כאלה צריכים לבוא מוועדה מקצועית. אוי ואבוי ליום שבמדינת ישראל החוק יחייב מה ללמוד בתוך מערכת החינוך. אז היום יהיה רוב כזה, מחר יהיה רוב כזה. אני לא שומע את עצמי, גברת. <היו"ר רות קלדרון:> חברי חברי הכנסת, ההמיה הבית-מדרשית הזאת מעניינת, אבל לא מאפשרת דיבור. בבקשה. תודה רבה. סליחה, חבר הכנסת וורצמן. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> זה באופן כללי, ללא קשר ספציפי לסוגיה שמונחת בפנינו. דבר שני, אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת פריג': גם אני מזועזע מכל מה שקראת. אני חושב שזו בושה וחרפה, כל הנקודות שקראת. הדברים האלה, לא יכול להיות שיהיו במדינה מתוקנת, ואני מסכים להערות שלך כלפי כל אחת ואחת. אני הזדעזעתי עד עמקי נשמתי מכל הדברים שקראת. ולכן, אני רוצה לבשר לך שמשרד החינוך – – – אי-אפשר לדבר. סליחה, זה לא לעניין. <היו"ר רות קלדרון:> חברי הכנסת ואנשי מערכת הקול, האדם המדבר לא שומע את עצמו. זה גם בגלל העניינים הטכניים, וגם אני מבקשת את עזרתכם לתת לו לשמוע את עצמו ולהיות יכול לדבר. זה הרבה יותר נעים. בבקשה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אני רוצה להודות לך על זה שהעלית את זה לסדר-היום, ואני רוצה לומר לך ששר החינוך, ידידי הרב שי פירון, קבע את נושא המלחמה בגזענות כאחד היעדים המרכזיים של משרד החינוך בשנים הקרובות – זה עלה גם בישיבות הנהלה של משרד החינוך – ונתן הנחיה לגורמי המקצוע לפעול לבניית תקנה תקציבית כדי לעודד מלחמה בגזענות, מפגשים בין אוכלוסיות – דרך אגב, יש גזענות לא רק בתחום הזה, יש גזענות גם בתחומים אחרים – אבל בעצם, איך אנחנו מונעים את הבעיות והקונפליקטים בין הציבורים השונים בישראל. כבר לשנת הלימודים הקרובה הוקצו 2.5 מיליון ש"ח לתקנה החדשה הזאת. אנחנו מתכוונים לפעול באופן מעשי בעניין הזה. דבר נוסף, שהוא בשורה, אני חושב, כלפי הציבור הערבי: יש תוכנית משותפת של משרד החינוך ומשרד ראש הממשלה לשילוב מורים מהציבור הערבי, מהמגזר הערבי, בבתי-הספר הכלליים. אמורים להשתלב 500 מורים; הדבר בפעולה. וזה גם מראה על הרצון לפעול יחד כדי למנוע גזענות ודברים שעלו בדברים שלך. דבר נוסף, אני רוצה לציין שסעיף 2 לחוק חינוך ממלכתי, שמפרט את מטרות החינוך הממלכתי, קובע כבר היום: לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני-אדם ובין עמים. על-פי הרוח הזאת המערכת מלמדת. ולא רק זה – ביום שעלה, ביום שעלו מקרי גזענות שהיו בשטח, הוציאה – ב-2 ביוני 2013, לא מזמן – מנכ"לית משרד החינוך לכל בתי-הספר תוכנית: איך אתם חייבים להתמודד עם אירועי גזענות בישראל. דהיינו, עולה מכל דברי שהמערכת מתמודדת עם העניין, מוקיעה אנשים שאומרים דברי גזענות ופועלת בקרב המורים והתלמידים כדי למנוע דברים כאלה. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> השתכנענו, השתכנענו. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> שר החינוך נתן הוראה לפעול כדי למנוע מקרים כאלה, ואף נפתחת תקנה ספציפית לדבר הזה. ועל כן אני קורא לחברי להסיר – להצטרף לעמדת הממשלה ולהתנגד להצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לסגן שר החינוך. חבר הכנסת פריג' מבקש להתנגד, או להשיב על ההתנגדות. בבקשה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – בנאום היה כאילו הוא בעד. <קריאות:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> אני לא מתחילה לחשב עד שהוא לא יעלה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> Welcome to the הפוליטיקה החדשה. אני חי את הפוליטיקה הזאת. מאוד מעניין: שומעים בעד, מצביעים נגד. welcome, ממש welcome. חברים, כוונות טובות זה יפה; אנחנו רוצים מעשים. 60 – עשרות שנים חיים את הכוונות הטובות. אני מבקש מעשים. תקנה, 2.5, עמותה, קרן – אני מבקש מעשים, מבקש שהחוק יחייב את בני-הנוער להיות ביחד. אני לא רוצה לישון על כוונות. היו שרים שהיו להם כוונות טובות, וזה עבר, ושנים עברו ושנים עברו. והמילים החמות ששמעתי מכבוד סגן השר – זה מחמם לי את הלב, אבל הלב יהיה הרבה יותר חם ברגע שתלחץ על הכפתור. תודה לכם. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת פריג'. אנחנו, כנסת נכבדה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה, שקט. אנחנו לא מצביעים כרגע מפני שוועדת הפנים עדיין פועלת – עד שהם יחזרו. אני מבינה שחבר הכנסת זאב עוד לא נכנס, אז אני מבקשת להזמין את חבר הכנסת יעקב ליצמן להציג את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שינוי שם החוק), התשע"ג–2013. <דב חנין (חד"ש):> – – – איזה מין דבר זה? <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> אי-אפשר להצביע עכשיו. היושב-ראש – – – <קריאות:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> למה לצעוק? אני אענה לך – – – <קריאות:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> אני שומעת אותך. היושב-ראש הודיע שלא יהיו הצבעות עד שלא יבואו החברים מוועדת הפנים. <דב חנין (חד"ש):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> אני לא שומעת, תדבר בצורה ברורה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> יושב-ראש הכנסת הודיע שלא יהיו הצבעות עד שחברי ועדת הפנים יוכלו להצטרף אלינו. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> – – – תקנות הכנסת. <היו"ר רות קלדרון:> אדוני – – – יש תקנות, והודעתו היא על-פי התקנות. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני מבקש – – – את הדיון – – – או הצבעה – – – או הצבעה או הפסקת דיון. <אילן גילאון (מרצ):> אפשר להודיע ההפך? <היו"ר רות קלדרון:> אי-אפשר להודיע – – – עד שלא הודיע יושב-ראש הכנסת. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת יעקב ליצמן נמצא כאן? <דב חנין (חד"ש):> לפי מה? לפי מה הופסק הדיון? <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> עוד פעם – נסים זאב, גם אייכלר. איציק שמולי נמצא? <קריאה:> גברתי היושבת-ראש – – – <קריאות:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> אם היושב-ראש מודיע על שינוי, הצעת החוק איננה יורדת מסדר-היום אלא נדחית. אנחנו מחפשים – – – <קריאות:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> יש לנו – – – <קריאות:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> ההצבעה רק נדחית. אנחנו – על-פי התקנות. <קריאות:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> כאשר היושב-ראש מודיע על-פי התקנון או מבקש – – – <קריאה:> באיזה סעיף – – – <קריאה:> – – – סעיף? <היו"ר רות קלדרון:> תיגש אל היושב-ראש, אני בטוחה שהוא יסביר לך. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> היושב-ראש תמיד צודק. חנין, חנין – – – חנין, היושב-ראש תמיד צודק, ככלל. אם היושב-ראש לא צודק – – – וזה הכול. החלטה של היושב-ראש – – – <דב חנין (חד"ש):> ועל-פי איזה סעיף? <קריאות:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת שמולי נמצא? יכול להציע הצעת חוק? <קריאה:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> לא – – – אדוני היושב-ראש – – – <קריאות:> – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – לא, הלכו לפרשנויות. שילכו לפרשנויות. תאמר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מודה מאוד לסגניתי, שפעלה על-פי ההחלטה שלי, ההנחיות שלי. למען אלה שמשום מה, אני לא יודע למה, משום מה לא נכחו באולם כשהודעתי פעמיים, והתקיים גם דיון בהחלטתי זו: היו חברי הכנסת – גפני, שביקש ראשון שלא להצביע, כי הם, באישור של היושב-ראש, מקיימים רוויזיה כרגע, הצבעה על רוויזיה בוועדת הפנים. חבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש הקואליציה, הצטרף לבקשה הזאת. חבר הכנסת דב חנין מחה ומחאתו נרשמה. אמרתי שבאופן עקרוני דעתי המקצועית כדעתו של חבר הכנסת דב חנין. הדבר חריג ביותר, שוועדה יושבת. וכפי שאמרתי כבר, יושבי-ראש ועדות מחו שאני קשוח מדי ולא מאפשר אפילו להאריך את הישיבה. כאן יש נושא של הכנת חוק. בחרתי לאפשר להם להצביע על הרוויזיה. בתוך כמה דקות יחזרו חברי ועדת הפנים, הן מהקואליציה הן מהאופוזיציה – נמשיך בהצבעות. מכיוון שיש לנו סדר-יום – חברי כנסת הגישו גם הצעות דחופות לסדר-יום, מחכים לתור שלהם – אני מאפשר כרגע לעבור להצעת החוק הבאה, ואנחנו נצביע ברגע שיחזרו. בבקשה. חבר הכנסת ליצמן, נכון? הוא המציג של הצעת החוק. אכן. <קריאות:> – – – <דב חנין (חד"ש):> סליחה, זה בא מכוח משהו תקנוני? אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שינוי שם החוק), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת יעקב ליצמן. השאלה של חבר הכנסת דב חנין במקום. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השאלה של חבר הכנסת דב חנין במקום. יש במוסד הזה הסכמות. אני שמח מאוד שבמוסד הזה יש הסכמות בין קואליציה לאופוזיציה. <דב חנין (חד"ש):> אין הסכמה. אין הסכמה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אפילו הייתי מרמז לך – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – חבר הכנסת דב חנין, שכפי שאתה מבין, אם אני אקיים כאן הצבעות בזמן שיושבת ועדה, כן? אני נותן בוועדה יתרון לצד אחד, ואתה מבין את החשבון הזה מצוין. <דב חנין (חד"ש):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא רוצה לתת יתרון לאף צד; רוצה שהדברים יתנהלו כמו שצריך בבית הזה. הבקשה באה מן האופוזיציה ונתמכה על-ידי הקואליציה, לכן אישרתי את זה. זה מסיים את הדיון העמוק והחשוב הזה. תודה רבה. חבר הכנסת ליצמן יציג את הצעת החוק שלו. <אילן גילאון (מרצ):> בכל מקרה זה לא תקין, הדבר הזה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אין שום בעיה, חבר הכנסת אילן גילאון. תמיד יש ועדת פרשנויות. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שינוי שם החוק), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1143/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יעקב ליצמן) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שינוי שם החוק), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת יעקב ליצמן. ישיב לו בהמשך שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת מאיר כהן. אדוני יציג את הצעת החוק. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ביטוח לאומי זה ביטוח של אזרחים שמשקיעים כספם ומורידים להם כל חודש כסף, כדי שיקבלו ביטוח. כפי שבן-אדם עושה ביטוח על הבית שלו, עושה ביטוח שרפה, נזקים, שיטפון, כל מיני ביטוחים, אי-אפשר לבוא באמצע הדרך ולשנות את כללי המשחק ולהגיד: נכון שעשית ביטוח, אבל כרגע – ובהסכם כתוב על-פי חוק כך וכך כסף, אבל אני הולך כרגע להוריד לך כסף. לא רוצה לתת לך כסף על זה. נכון ששילמת ביטוח x כסף כל חודש כדי לקבל x כסף, אבל היום השתניתי, אין לי כסף, ואני מוריד לך ולא יכול לתת לך. אם בן-אדם היה עושה דבר כזה היו לוקחים אותו למשרד התמ"ת, או לכל מקום אחר, ואם נתבטא קצת בקיצוניות, אולי למשטרה. הוא לקח ביטוח, שילם כל חודש כסף ביטוח על הבית, ופתאום חברת הביטוח אומרת: אין לי כסף, אני אתן לך במקום – הבטחתי לך – הבית ששכרת הוא 100,000 שקל, אני אתן לך רק 50,000 שקל, כי אין לי כסף. במה דברים אמורים? הממשלה – על-פי חוק-יסוד, יש ביטוח לאומי. ביטוח לאומי – לא תקציב; הוא שייך לאזרחים. ביטוח זיקנה שייך לזקנים, ביטוח ילדים שייך להורים, לילדים נכים. כל מה שיש בביטוח לאומי שייך לאזרחים, ולא שייך למדינה. לצערי, לפני שנים, המדינה בפעם הראשונה החליטה להכניס את היד לביטוח לאומי ולהעביר משם כסף לתקציב. אז זה לא היה תקין, אני לא מדבר על היום, אבל היום השתרש דבר חדש: החליטו – אין לי כסף לתקציב המדינה, אני מוריד בביטוח. עכשיו, הם עושים את זה על-פי חוק דורסני. מנסים להכניס את זה על-פי חוק, לקצץ קצבאות ילדים. אנחנו יודעים שזה לא שוויוני, כי עובדה שלא מכיוון שצריך כסף מקצצים, כי עובדה שלא מקצצים מכל דבר בביטוח לאומי. יש נושאים בביטוח לאומי שלא מקצצים, יש סעיפים שלא מקצצים. ביטוח זיקנה – לא מקצצים. איפה שהוא לא רוצה, הוא לא מקצץ. איפה הוא מקצץ? במקום שזה נוגע בקצבאות ילדים, אך ורק לערבים וחרדים. שם הוא מקצץ. רק בגלל זה, אין שום סיבה אחרת, זו הסיבה. בן-אדם שבא ומשנה את כללי המשחק באמצע הביטוח – לא יכול להיקרא ביטוח לאומי. ואני, הצעת החוק שלי אומרת, אני לא יכול להילחם נגד הממשלה; יש להם רוב, יש להם קואליציה, רוב דורסני. אני שאלתי היום את שר הרווחה, שאני מכבד אותו מאוד, אני חייב להגיד לכם, אמרתי לו רק שהוא, בטעות, במפלגה הלא-נכונה, אבל כבן-אדם הוא בן-אדם מצוין, ראש עיר מצוין, שר מצוין. שאלתי אותו: מקצצים 3.5 מיליארד שקל בקצבאות ילדים – אני מתנצל, אדוני השר, שלא יכולתי להישאר עד הסוף, אני לא יודע אם ענית לי, כי קראו לי בוועדת הרווחה. אבל מה, לעומת זאת, הקימו קרן של 200 מיליון שקל. מה זה לעומת קיצוץ של 3.5 מיליארד שקל שמקצצים, שמקימים קרן לעניים של 200 מיליון שקל, האם זה לא צחוק? האם זה לא ביזיון של עצם הקיצוץ שעושים? זורקים איזה עצם לכלבים על הקיצוץ שעושים? ולכן, אדוני, אמרתי שצריך לתקן את הדברים. הביטוח הלאומי – ואני מדבר על הנושא של הקצבאות, ואני מדבר על כל קצבה – משרד האוצר לא יכול להכניס את היד שלו לכיסים של האזרחים. מה ששייך להם, ביטוח לאומי שייך אך ורק להם, ולכן הם לא יכולים להכניס את היד לזה. אני לא יכול להילחם, כמו שאמרתי, ולכן הצעתי לשנות את השם של החוק. אני אשמח, רבותי, אם לפחות כאקט מחאה החוק הזה יתקבל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לחבר הכנסת ליצמן. ישיב שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת מאיר כהן. למען כל אלה שהתעניינו, הסתיימה ישיבת ועדת הפנים, ואנחנו חוזרים לסדר הצבעות רגיל. למען הסר ספק, לאחר תשובתו של השר, אם חבר הכנסת לא ירצה לעלות שוב, נקיים הצבעה על החוק הזה, על תיקון חוק ביטוח לאומי. מייד לאחר מכן נצביע על החוק של עיסאווי פריג', וחוזרים לסדר-יום רגיל, כך שלכולם יש זמן כרגע להתכונן ולהיערך לכל ההצבעות. בבקשה, אדוני השר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, חבר הכנסת ליצמן, אתה מעלה ויכוח שהוא מאוד לגיטימי, סוגיה שאין בינה ובין הצעתך ולא כלום. רשאי הבית הזה, ואני חושב שהוא מתדיין כמעט כל יום, אם כאן או בחוץ, לגבי תפיסות העולם, אבל לבוא ולשנות את השם? אני לא רואה בזה שום דבר חוץ – זה אפילו הצעה לא – אני לא רוצה לפגוע, במחילה מכבודך, ולהגיד: לא מכובדת, אבל מה בין מה שאתה אומר, בין הסוגיות החשובות שאתה אומר, ובין להעלות הצעה כזאת? לכן, אני מאוד מבקש: הממשלה מתנגדת לשינוי השם, שיישאר המוסד לביטוח הלאומי. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. האם חבר הכנסת ליצמן רוצה להשיב לשר? הממשלה מתנגדת להצעת החוק, ולכן יש לו זכות להשיב. בבקשה, אדוני. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> דווקא, אדוני השר, שכנעת אותי שאני צודק. מה אמרת? הטיעונים נכונים, אבל אתה לא מסכים לשנות את השם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> המינוח – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> השם "ביטוח" – זיוף. מה הייתי עושה כשמישהו מזייף וגונב אותי? הבטחת לי ביטוח, עשית לי שאני משלם כל חודש, אתה מחייב אותי לשלם עבור הביטוח הזה, ואתה בא ומשנה את כללי המשחק באמצע הדרך. זה נקרא בעברית פשוטה: זיוף, גנבה. אם זה היה בחברת ביטוח אחרת, הייתי הולך למשטרה להתלונן. כאן אין לי משטרה, אז לפחות אני מנסה לשנות את השם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ליצמן. נא לשבת, חברי הכנסת. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שינוי שם החוק), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת ליצמן. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. מייד תתקיים עוד הצבעה על חוק שכבר נדון. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 16 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 45 נמנעים – 3 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שינוי שם החוק), התשע"ג–2013, נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 16 בעד, 45 מתנגדים, שלושה נמנעים. אני קובע שהצעת החוק של חבר הכנסת ליצמן לא אושרה. <הצעת חוק לחינוך נגד גזענות, התשע"ג–2013> (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו חוזרים להצביע על הצעת חוק לחינוך נגד גזענות, התשע"ג–2013, של חברנו חבר הכנסת עיסאווי פריג'. מזכיר לכם, הוא הציג את החוק, השיב לו סגן שר החינוך אבי וורצמן, הוא עלה עוד הפעם, חבר הכנסת פריג', ושטח את טיעוניו, ואנחנו מיצינו את הדיון ויכולים להצביע מייד. מי בעד הצעת החוק של חבר הכנסת פריג'? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 36 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 39 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לחינוך נגד גזענות, התשע"ג-2013, נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 36 בעד, 39 מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק לא אושרה. <הצעת חוק להנצחת ההיסטוריה והמורשת של יהדות ארצות האסלאם, התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1144/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, של חבר הכנסת נסים זאב וקבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק להנצחת ההיסטוריה והמורשת של יהדות ארצות האסלאם, התשע"ג–2013. חבר הכנסת זאב יעלה לנמק. ישיב לו סגן שר החינוך, חבר הכנסת אבי וורצמן, ואותי תחליף סגניתי המכובדת, חברת הכנסת רות קלדרון. בבקשה, גברתי. חבר הכנסת ליצמן, נא לשבת, וגם שאר חברי הכנסת, שישמחו לשבת. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק באה בהמשך לחקיקתו של חוק לשמירה על זכויותיהם לפיצוי של פליטים יהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן. ב-2010, אחרי שכנוע מסיבי של שנים, אני יכול לומר לכם, הדבר הזה היה הזוי – פליטים? מה פתאום אנחנו עוסקים בסוגיית הפליטים? איזה פליטים יהודים יש? יש לנו פה מדינה, זכינו לבנות מדינה, אנחנו כבר 60 וכמה שנים מדינה עצמאית. אם אני הופך את הסוגיה הזאת, ואני אולי חש פליטות, או שאני פליט, הרי זה ביזיון, כאילו, למדינת ישראל, לכאורה ככה זה היה נשמע. ואני אומר לכם, ראש הממשלה בסוף קיבל את זה, אף-על-פי ששריו ויועציו היו בתחילה נגד, כולל שר המשפטים, כולל השר דן מרידור, שהתנגד בתוקף. ואני אומר לכם היום, חלק מהמאבק של מדינת ישראל בכל סוגיית הדה-לגיטימציה בנושא הפליטים, זה התשובה שכנגד. כי צריך לזכור, היהודים יוצאי מדינות ערב, אבותי ואבות אבותי – אבי בא מבגדד, וגם אמי – מבצרה, חמותי באה מחאלב – עזבו שם רכוש, עזבו שם כספים, וגם בגבול לבנון, כאשר הגיעו דרך סוריה ב-1948, אז עצרו אותם, הפשיטו אותם עד הדינר האחרון שהיה לחמותי בחגורה סמויה. לא נתנו להם להכניס דינר זהב אחד. אז לבוא ולומר שהיהודים עזבו אך ורק מרצונם החופשי, וכאילו אנחנו באנו – ברוך השם, זכינו לארץ-ישראל, אבל היה אסור לנו להתעלם מהסוגיה הכאובה שהעם היהודי היה נרדף ב-1948, ולא יכולנו להישאר בארצות ערב, ועקב כך, ברוך השם, הגיע עם ישראל לפה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אנחנו בעד להחזיר את כל הפליטים. <נסים זאב (ש"ס):> אתה תחזור לפלסטין, אדוני, לפלסטין המקורית שם בירדן – – – <היו"ר רות קלדרון:> – – – סולידריות של פליטים. <נסים זאב (ש"ס):> אהלן וסהלן, יקבלו אותך, יחבקו אותך שם – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> הפליטים יחזרו – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – באיראן עוד יותר, תאמין לי, אידיאולוגית אתה מתאים להם. וסוף-סוף הממשלה קיבלה החלטה נבונה ושקולה, והצעת החוק עברה, ב-2010, אחרי כל כך הרבה לובינג שעשיתי – הבאתי פה את כל קהילות היהודים יוצאי מדינות ערב – – <היו"ר רות קלדרון:> חברי הכנסת, בבקשה, תורידו את הווליום. <נסים זאב (ש"ס):> – – קהילות של מצרים, מרוקו, תוניסיה, לוב, עיראק, חאלב, וכולם, כולל איראן. שמענו פה במשך שעות את הזעקה והכאב של יהודים יוצאי מדינות ערב. הייתה פה אישה שבאה ואמרה שב-1967 לקחו את בעלה מהבית, והוא מבחינתה נעלם עד עצם היום הזה. אין לה ספק שרצחו אותו, זה ב-1967, בגלל מלחמת ששת הימים. אז אי-אפשר לבוא ולומר שעם ישראל בא לפה, אל נחלתו, ברוך השם, וחזר לעצמו, בלי כל הייסורים והרדיפות שהיו. אסור לנו להתעלם, גם במשא-ומתן שלנו מול הפלסטינים, כאשר הם מציגים את הבעיה הפלסטינית, ואומרים: אנחנו רוצים זכות שיבה, אנחנו רוצים בחזרה את מה שלקחו לנו, אנחנו צריכים להראות להם, בפועל, שמה שנלקח מהעם היהודי בארץ מוצאם, בארצות ערב, הוא לא פי-שניים, הוא הרבה יותר, לפי הערכה, כמעט עשרת מונים, ואני לא מגזים. כי רק מעיראק – הקהילה שם הייתה מאוד עשירה; יש ניתוח, פחות או יותר, שמדובר בהרבה יותר מכל מה שהפלסטינים עזבו פה, בארץ-ישראל, ב-1948. אגב, צריך לזכור שהפליטים הערבים שעזבו את מדינת ישראל, עזבו מרצונם, אף אחד פה לא רדף אותם, אף אחד לא אילץ אותם לעזוב. אנחנו לא נשכח את ההיסטוריה. אדוני, יכול להיות שאתה נולדת אחרי 1948, אתה נראה צעיר מאוד, אבל אני אומר לך, תשאל את אבותיך, הם עזבו מרצונם החופשי. אבותי – אבי, סבי, חמותי – היו נרדפים כשבאו לארץ-ישראל, לקחו להם את הבתים – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – לקחו להם את הרכוש, כמו שאתם יודעים לעשות את זה די טוב גם עכשיו. לכן, גברתי היושבת בראש, אנחנו חייבים בחוק הזה לתקן עוול לאומי ובין-לאומי, בנושא הכאוב והמכריע של הפליטים היהודים מארצות האסלאם, באופן יסודי ומעשי. גם הקונגרס האמריקני השכיל לתקן את העוול, באפריל 2008, כאשר הטיל על נשיא ארצות-הברית לדרוש מודעות לנושא, ולהעלות אותו בכל עת שעולה נושא הפליטים הפלסטינים במסגרת המשא-ומתן, כי זה חלק מהמיקוח שלנו. עכשיו הגיעה העת שגם ממשלת ישראל תיטול חלק במשימה. הצעת החוק בעצם באה להביא לתודעת העם היושב בציון – אני לא מקווה שהציבור הערבי יסכים אתנו, אבל אנחנו, דעת הקהל העולמית, צריכים להעלות את נושא הפליטים היהודים מארצות האסלאם, וכפי שהגדירו מומחים בין-לאומיים בנושא זכויות האדם – – <היו"ר רות קלדרון:> סליחה, חברי חברי הכנסת, בבקשה, אל תדברו בטלפון נייד, זה לא לכבוד הכנסת. תודה. זה לא לכבוד הכנסת. <נסים זאב (ש"ס):> – – הנכבה, שתמיד אנחנו שומעים את זה – יש נכבה מקורית, שקרתה במזרח התיכון. החלטת הקונגרס בנושא מגדירה את היהודים יוצאי ארצות האסלאם כפליטים, גברתי היושבת-ראש, וזה על-פי אמנת האו"ם, זה לא איזה מין הגדרה שפתאום אנחנו שולפים אותה. העובדה היא שקהילות יהודיות שלמות, אשר חיו במשך דורות בארצות האסלאם כאזרחים, הוכרזו על-ידי ממשלות האסלאם כאויבי המדינה – כך הוגדרו היהודים מייד עם הכרזת הקמת מדינת ישראל – סבלו רדיפות, השפלות, עינויים. אני רוצה לומר לך סיפור שסיפרה לי אימא, שבהיותה בת 12 – שתזכה לאורך ימים ושנים, היא לא שוכחת – כאשר הייתה יוצאת מבית-הספר, היו צועקים עליה: יהודייה, והיו מושכים לה את השערות, מפילים אותה לרצפה, זה היה ב-1941. תשמע, תצחק, תחייך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – תגיד אתה. <נסים זאב (ש"ס):> היא גם זוכרת שלקחו יהודים חיים, זרקו אותם לבארות מים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אתה אל תגיד לי מה לדבר עכשיו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה אל תגיד לי. <נסים זאב (ש"ס):> תראה איך שוחטים האחד את השני בסוריה, אז תבין שזה כסף קטן ממה שהיה בעיראק ב-1941. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת זאב – – – <נסים זאב (ש"ס):> זה כסף קטן, לקחו יהודים וזרקו אותם לבארות מים חיים. אנחנו, אסור לנו לשכוח את ההשפלות, את העינויים, את החרמת הנכסים שלהם, אשר הופנו למלחמה נגד המדינה החדשה, והם גורשו בחוסר כול ממדינות אלה. תראו, אתם מדברים אולי מתוך ראייה, מחשבה או אולי אידיאולוגיה שלכם, אני לא מתווכח אתכם בכלל, אין לי מה להתווכח אתכם. אני מדבר על עובדות חיים, שקיבלתי בעדויות אישיות, לא מאנשים זרים, מהורי, ולכן, אני חושב, תיתנו קצת כבוד למה שאני אומר עכשיו. גברתי היושבת בראש, עלינו להדגיש כי יהודים – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כל מי שיש לו הורים, או משפחה, שיש לה בקשה כזאת, נכבד אותה. כל אדם. <היו"ר רות קלדרון:> אני בעד. <נסים זאב (ש"ס):> עלינו להדגיש כי יהודים יוצאי ארצות האסלאם לא באים לדרוש את זכותם לשוב לארץ מושבם. <היו"ר רות קלדרון:> חברי הכנסת בר וכבל, בבקשה, אל תפנו את גבכם אל הכנסת. <נסים זאב (ש"ס):> כפי שאתה שומע את אחמד טיבי: אז שיחזרו לארצות ערב. הארץ – חבל הארץ שלנו זה ארץ-ישראל. <קריאה:> כל אחד איפה שהוא נולד. <קריאה:> נסים, יש רוב, אתה יכול לרדת. <נסים זאב (ש"ס):> לא, אני – תסלח לי, זה שאני לא מבקש עוד עשר דקות, תגיד תודה רבה. הקהילות היהודיות בארצות האסלאם מעולם לא טענו כי ארצות אלה הן מולדתן. אף פעם לא אמרנו שעיראק זאת ארץ מולדתנו. הגדרה זאת קשורה אך ורק בארץ-ישראל כמולדת של העם היהודי. הצעת החוק באה להנחיל את המודעות לעוול שנעשה על-ידי הפרת זכויות האדם הלגיטימיות של היהודים יוצאי ארצות האסלאם במסע הנקמה בעקבות הקמת המדינה. מכיוון שהזמן עבר, גברתי היושבת בראש – מה אני מבקש בסך הכול? אני מבקש הנצחה היסטורית למורשת יהודי ארצות האסלאם, שתקבל ביטוי במסגרות חינוכיות, במסגרת מוסדות תרבות שפועלים לפי חוק ולפי שיקול דעת של השרים הממונים – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת זאב – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני מסיים ממש. – – ויוקדש יום אחד בשנה כיום מורשת יהדות יוצאי ארצות ערב כדי להעלות את הנושא במוסדות החינוך ובתקשורת, בשיתוף עם הארגונים השונים המייצגים את ענייניהם של יהודים יוצאי ארצות האסלאם בישראל ומחוצה לה. תודה, גברתי היושבת בראש, על הסבלנות ועל שנתת לי דקה אחת נוספת. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה על דבריך. ישיב סגן שר החינוך אבי וורצמן. אני מבקשת מחברי הכנסת להיות בשקט. האם זאת בקשה אפשרית? מאוד לא רוצה להתחיל לומר שמות. זה לא נעים. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להשיב דברי תשובה על הצעת החוק להנצחת ההיסטוריה והמורשת של יהדות ארצות האסלאם, של חבר הכנסת נסים זאב וחברים. חבר הכנסת נסים זאב, לפני שאני עונה לתוכן העניין – הדברים שלך מרגשים. מה שקרה לאבותינו בארצות הגולה זה הסיפור של מדינת ישראל; הסיפור של מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו. אימא שלך סיפרה, שכשהייתה בארצות ערב שזרקו יהודים לבורות מים. חלק מהחברים שלנו נוסעים מחר לפולין לראות את הזוועות שעשו לאבותינו בפולין ובאירופה. חבר הכנסת זאב, אני רוצה לומר לך: אשרינו שזכינו לשבת בכנסת ישראל, במדינת ישראל, שהיא ראשית צמיחת גאולתנו, שזיכה אותנו הקדוש-ברוך-הוא לשוב לאדמתנו – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> כן, הרב גפני, בארץ-ישראל, במדינת ישראל, שאתה יושב בפרלמנט שלה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> במדינת ישראל, שאתה יושב בפרלמנט שלה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> שזורקים את התורה לפח. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> לא זורקים יהודים לבורות. לא, לא. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> לא זורקים יהודים לבורות. אנחנו מדינה ריבונית – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – אנחנו מדינה ריבונית – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – אנחנו עם צבא חזק שלנו, אנחנו עם לומדי תורה במספר הכי גדול שהיה אי-פעם בעולם היהודי; והכול במדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו. זו הקדמה. עכשיו לעצם העניין: קודם כול, כמובן, הנושא של הנצחת ההיסטוריה של קהילות יהודיות שהיו בגולה, ובוודאי גם בארצות ערב, הוא נושא מאוד חשוב ומאוד מרכזי. מדינת ישראל צריכה לעשות הרבה כדי לחזק את התודעה ואת המודעות למה שקרה לאבותינו בארצות נכר, ולאיזה נס זכינו במה שקורה לנו פה במדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו. אבל אני חוזר על הדברים שאמרתי קודם: דברים שאנחנו רוצים להנחיל בתוך מערכת החינוך, בין במקצוע לימוד, כמו שנאמר קודם, ובין בימים מיוחדים בתוך מערכת הלימוד, צריכים להיקבע בידי ועדה מקצועית בתוך משרד החינוך. אבוי ליום שבו פוליטיקאים – ולא משנה מה נושא הדיון – יקבעו את סדר-היום של מערכת החינוך. מערכת החינוך צריכה להיקבע בידי ועדה מקצועית, ובהחלט – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל היא לא זזה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> רגע, היא כן זזה. היא כן זזה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> חבר הכנסת פריג', אני רוצה לומר לך שאתה מוזמן תמיד, בוודאי כחבר בוועדת המחוקקים, ובוודאי חברי חבר הכנסת נסים זאב – אתם מוזמנים לבוא להציג את העמדה כלפי אנשי המקצוע, ואני בטוח שדבריכם יישמעו בקשב רב, ויקבלו את ההחלטה בדרג מקצועי. משרד החינוך מייצג את מדינת ישראל, וזה תפקידו. <היו"ר רות קלדרון:> סליחה, חבר הכנסת מיכאלי, אני מאוד מבקשת שתעשה את השיחות בחוץ. סליחה, זה לא אישי. אני לא רוצה שתהיה כאן תרבות של שיחות בנייד. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – תפסיקו תקציב לחרדים כי הם לא לומדים ליבה – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> ידידי חבר הכנסת הרב פרוש – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – אנחנו מדברים פה עכשיו על נושא של תכנים, והדברים נאמרים. לעצם העניין: יש הצעת חוק ממשלתית שעלתה ב-2010 להקמת רשות לשימור המורשת של עדות ישראל שכוללת גם פליטים, או – חס וחלילה – גם עולים ממדינות ערב. ועדת שרים החליטה ב-28 באפריל 2013 להחיל דין רציפות על הצעת החוק הזאת, שמדברת בדיוק על ההצעה שחבר הכנסת נסים זאב העלה. אנחנו מציעים לשלב את העקרונות שמוצעים בהצעת החוק הזאת במסגרת הצעת החוק הממשלתית. בנוסף, ההיסטוריה של יהודי ארצות האסלאם נלמדת היום בתוכנית הלימודים; בתוך לימודי החובה של כיתות י"א-י"ב הנושא נכלל גם בחלק מתוכנית הלימודים וגם בחומר שנלמד לבגרות, וגם במסגרת לימודי החובה בכיתה י' וגם בכלל במגמת היסטוריה מורחבת שנלמדת במערכת החינוך. בנוסף, כל מורי החינוך העל-יסודי שעוסקים בנושא עברו השתלמויות בנושא. אנחנו ממקדים באמת – ללמוד מה היה בקהילות, מה קרה לקהילות. ושוב, זה מדגיש כמה חשוב שעלינו למדינה שלנו, למדינת ישראל. אשר על כן, אבקש מחברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולהתנגד להצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לסגן שר החינוך אבי וורצמן. חבר הכנסת זאב? <נסים זאב (ש"ס):> אני מבקש הצבעה. <היו"ר רות קלדרון:> אתה מבקש הצבעה. אתה לא רוצה להגיב. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת החוק. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 24 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 48 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק להנצחת ההיסטוריה והמורשת של יהדות ארצות האסלאם, התשע"ג–2013, נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> בעד – 24, נגד – 48. אני מכריזה שהצעת החוק לא התקבלה. <הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור שידול קטין לצפייה בפרסום תועבה), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1147/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר רות קלדרון:> הצעת החוק הבאה שלנו היא הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור שידול קטין לצפייה בפרסום תועבה), התשע"ג–2013. חבר הכנסת זאב, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, מילא, לא רוצים חוק להשמיע – – – <היו"ר רות קלדרון:> רק רגע, סליחה, אדוני. חברינו המאפשרים את עבודתנו, אנשי הסיעות מאחורה, בבקשה. רוב הרעש לא נעשה כרגע על-ידי חברי הכנסת אלא על-ידי עבודתכם החשובה אך המפריעה לדיבור. תעשו לנו טובה ותהיו בשקט. תודה רבה. בבקשה, אדוני. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, זה לא שאני יום אחד חלמתי איזשהו חלום, ובבוקר עוד לפני ברכות השחר החלטתי להביא את הצעת החוק. אנחנו מכירים את המערכת הזו מבפנים, אנחנו יודעים את ההרס והחורבן שיש בהפקרות היום בכל מה שקשור לחומר תועבה לקטינים. מה בעצם החוק בא לומר? מי שמספק לקטין פרסום תועבה או משדל אותו לצפות בפרסום, דינו מאסר שלוש שנים. ההסדר שקיים היום, כפי שטען שר המשפטים בזמנו, בסעיף 214 לחוק העונשין, קובע, בין היתר, איסור על פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, לרבות הדמיית קטין או ציור של קטין או איסור של שימוש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה או שימוש בקטין בהצגת תועבה – זה דבר ברור לנו. החוק הזה קיים, ולא בשביל זה אני עולה לדוכן ומנסה לתקן. אבל אני בא לתקן לקונה בחוק: אין בחוק איסור על שידול קטין לצפייה בפרסום תועבה או אספקת פרסום תועבה לקטין. ולכן הצעתי, גברתי היושבת בראש, היא להכליל איסור שכזה, כפי שהגדרתי זה עתה, ובצדו גם עונש מאסר שלוש שנים, או כפי ששר המשפטים יראה לנכון. הלוא זה נושא שבעצם בא לדיון בוועדה, ואז רואים האם יש פה איזושהי הגזמה או שצריכים למעט, אפשר גם שישה חודשים, אבל בוודאי החוק הזה חשוב. כידוע, החוק הקיים אינו מגדיר תועבה, ולמעשה, נמנע מהגדרה זאת משום הקושי הכרוך בהגדרתה – מה זה תועבה. התועבה נחשבת לעניין שמשתנה לפי השקפות העולם של החברה. היא משתנה לפי הזמנים, והגדרתה נמדדת ונקבעת לפי האיזון בין הערכים השונים שהחברה מאמינה בהם והאינטרסים שהיא רוצה להגן עליהם. בנוסף, החוק מתיישב עם האמנה בדבר זכויות הילד משנת 1989, שמדינת ישראל היא צד לה, וגם התיקון המוצע מתיישב עם האמנה. המדינה מחויבת להתאים את חוקיה להגנה על קטינים, לאור התגברות התופעה של צפיית קטינים בחומר פורנוגרפי של תועבה שמוקרן בקביעות על-ידי רשתות טלוויזיה והאינטרנט, ולצערנו הרב, אין לנו כבר שליטה – ההשפעות ההרסניות שהיו בכך על קטינים מכל הבחינות. למעשה, הפכה המכה-בעיה למכת מדינה, שמקורה בחופש הצפייה בדברי תועבה. תהיו בריאים, זכותו של אדם, כבוד האדם וחירותו – רבותי, בין חירות להפקרות זה חוט השערה. אנחנו, כאנשי חינוך, זה בדיוק מתפקידנו, להגדיר איפה העניין של זכויות אדם ואיפה זו בעצם ההפקרות, שאין לזה שום מעצורים. ואנחנו רואים שההידרדרות בנושא הזה הולכת ונמשכת. חופש הצפייה בדברי תועבה על-ידי קטינים ובוגרים כאחד, יש לעצור אותו בכל דרך, לפחות לגבי הקטינים שהאחריות המוסרית-החינוכית – – <היו"ר רות קלדרון:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – מוטלת עלינו, לרבות על-ידי חקיקה. כידוע, קיימת רגישות תרבותית ובעייתית לחשוף פגיעות מיניות או לדון בהן בכל המגזרים, והנזקים החמורים הנגרמים לקטינים לרוב אינם ניתנים לתיקון. הבעיה, כידוע, אינה מיוחדת למדינת ישראל. גם בארצות-הברית וגם במדינות אחרות, כמו אנגליה, מתחבטים המחוקקים, וגם ההורים, בחיפוש דרכים להגנה על קטינים מפני דברי התועבה שמציפים את אמצעי התקשורת והאינטרנט. מוקמים ארגוני הורים. אנחנו יודעים שיושבים על המדוכה וחושבים איך אפשר למנוע, אבל אי-אפשר, אם אין חקיקה ואין הגדרה שתועבה – אסור בשום פנים ואופן לפתות קטין לראות ולצפות. ולכן, אתרי האינטרנט, וגם אתרים אחרים, חייבים את האבטחה הזו בין כל הנוגעים בדבר למציאת פתרונות שניתן ליישמם, ובעיקר לחסימת תכנים של תועבה בפני הקטינים. אני, אגב, גם בקדנציה הקודמת ניסיתי להעביר את הנושא הזה. עכשיו, תראו, אני רוצה לומר לכם, כשאני בא ואומר שלפעמים אנחנו אפילו לא יודעים להבחין כי הזמנים משתנים – בזמני שלחתי מכתב לשרת החינוך והתרבות חברת הכנסת לימור לבנת, כשהיה איזשהו אירוע, שכולנו מכירים – – – <היו"ר רות קלדרון:> חברת הכנסת רגב, בבקשה לא במליאה. חברת הכנסת מירי רגב, בבקשה אל תדברי בטלפון במליאה. <נסים זאב (ש"ס):> כולנו מכירים את הצלם טוניק, צלם אמריקני שבא לצעירים בישראל וביקש שייאותו להתפשט באתרי תיירות בישראל ולהצטלם בעירום לצורך יצירת מיצגים של אמנות שיפורסמו ברבים. הוא קרא לזה "אורגיה אמנותית". זה לא זנות, זה אורגיה אמנותית. תבינו איזו תפיסת עולם כל כך מעוותת ומושחתת. טוניק קנה את פרסומו בזכות צילומי הענק של רבבות מתפשטים במקומות מוכרים, כמו הגרנד-סנטרל בניו-יורק ומוזיאון לאמנות מודרנית בוונצואלה. לצערנו ולבושתנו, יש שמתפעלים מהרעיונות של טוניק, ולעומתם יש שדוחים אותם בשאט-נפש, וטוענים שמדובר בפורנוגרפיה זולה. וצריך לזכור שגם בניו-יורק – פעולותיו של טוניק בניו-יורק זכו לביקורות קשות מטעם השלטונות. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – אנחנו אומרים, כל אחד יעשה מה שהוא רוצה. אתה יודע, מה אכפת לך. <היו"ר רות קלדרון:> החוק הוא על שידול. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אתה – – – לא הייתי שם. למוזיאון הלכנו לראות? לא ראינו. רוצים ללכת לראות, יראו, מה קרה? <נסים זאב (ש"ס):> כן, אבל אם אתה משדל קטין לבוא למוזיאון הזה ולצפות בדבר שמוגדר כתועבה, אז אני רוצה לומר שאנחנו כבר איבדנו – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> מה מוגדר? כל אחד – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – את המושגים מה זה תועבה – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> כל אחד יקבע שהמדדים של – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא כל אחד יקבע. אנחנו, המחוקקים, צריכים לקבוע את הגבולות, אדוני. ידידי חבר כנסת ריבלין, אני לא חושב שכל אחד יקבע לעצמו. אם כל אחד יקבע לעצמו, באמת אנחנו נמצא עולם הפקר מוצע לפנינו. אני רוצה לומר לך, תראי מה שלא היה במדינת ישראל: בארצות-הברית הוציאו חמישה צווי מעצר נגדו. ובדרך של צווי מעצר הוא הבין את המסר, וכך הוא שם קץ לתוכניות שלו בארצות-הברית לערוך צילומי עירום באתרים מפורסמים. ולכן, אני ביקשתי בזמני – ויש בזה ממש עבודה זרה בארץ-ישראל, נוסף על הפגיעה בקדושתה של ארץ-ישראל; פגיעה ברגשותיהם של רבדים יקרים בציבור הייחודי היהודי, בפרט בבני-הנוער והקטינים – וביקשתי לשים קץ להידרדרות המוסרית, שהתופעה הזו בעצם מבטאת שלב קיצוני נוסף במדרון החלקלק, שסופו מי ישורנו. פניתי, חשבתי: יש שרת חינוך במדינת ישראל, יש שרת תרבות, לפחות היא מסוגלת להבין איפה הקווים האדומים שלנו. חלילה וחס, פשוט טעיתי. חשוב לומר, אני מתוודה. אני קיבלתי גם כן משר התיירות שלנו לשעבר – הוא אומר לי: זה אמנות, זה חלק מהאמנות של מדינת היהודים במדינת ישראל. אני רוצה לדעת אם זנות זה אמנות. שתעלה פה שרת המשפטים ותאמר: כן. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת זאב, עירום זה לא זנות. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <עדי קול (יש עתיד):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> בצלם אלוהים ברא אותו. <נסים זאב (ש"ס):> ולכן, גברתי היושבת בראש, אני חושב שלפחות בסוגיה הזאת אני מבקש בכל לשון של בקשה: אל תיגעו בילד, אל תהרסו את החינוך של הילדים שלכם ושלנו גם יחד. אבל קודם כול אני חס על החינוך, כי אני מרגיש אחריות קולקטיבית, כן. ולכן, גברתי היושבת בראש, אני אבקש לפחות לדון בזה. אם אין לי סיכוי בהצבעה, לפחות זה דבר שראוי לדון בו בוועדת החינוך והתרבות. אם שרת המשפטים תסכים לכך – אני מוכן לפחות לקיים דיון רציני ומעמיק בסוגיה הזאת. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> לא של טוניק. אני מוכן שזה יהיה הצעה לסדר-היום. אם גברתי שרת המשפטים מוכנה, אני אשמח. <היו"ר רות קלדרון:> שרת המשפטים. תשיב שרת המשפטים ציפי לבני? לא? <שרת המשפטים ציפי לבני:> לא, אבל אם זה הצעה לסדר-היום אז בסדר. <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו מעבירים את זה להצעה לסדר-היום? את מוותרת על – שרת המשפטים מתבקשת לענות ואז נוכל להציע מעבר – – – <שרת המשפטים ציפי לבני:> בסדר, טוב. מעת לעת אנחנו נתקלים גם בוועדת שרים לחקיקה בהצעות חוק שכולנו מסכימים לתוכנן, אבל לעתים יש להן כבר מענה מספיק בחקיקה הקיימת, ולכנסת לפעמים יש נטייה להוסיף, לנסות להוסיף. אם יש מענה שהוא מענה חוקי, אנחנו לא רואים טעם בתוספת עוד סעיף אם הוא מיותר, אבל הנושא עצמו בוודאי ראוי לדיון. ולכן, אם חבר הכנסת יסכים להפוך את הצעת החוק להצעה לסדר-היום על מנת שהנושא לגופו יידון בוועדות הכנסת, אנחנו נתמוך בהצעה להעביר את זה כהצעה לסדר-היום. <היו"ר רות קלדרון:> באיזו ועדה, גברתי השרה? <שרת המשפטים ציפי לבני:> מה? <היו"ר רות קלדרון:> באיזו ועדה? <שרת המשפטים ציפי לבני:> ועדת החינוך, לדעתי. <היו"ר רות קלדרון:> ועדת החינוך. שרת המשפטים מציעה להעביר את זה כהצעה לסדר-היום לוועדת החינוך וחבר הכנסת זאב מאשר. תודה רבה, אנחנו לא נצביע ונמשיך הלאה. חברי הכנסת, אני מפנה את תשומת לבכם שאנחנו מצביעים על הצעה לסדר-היום ולא על חוק. מי בעד? מי נגד? הצעתו של חבר הכנסת זאב – הצעה-לסדר-היום. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 45 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור שידול קטין לצפייה בפרסום תועבה), התשע"ג–2013, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> תם זמן ההצבעה. 45 חברי כנסת בעד, חבר כנסת אחד נגד. ההצעה התקבלה ותועבר כהצעה לסדר-היום לוועדת החינוך. תודה רבה. <הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – ביטול גיוס חובה), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/316/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת ישראל אייכלר) <היו"ר רות קלדרון:> נעבור להצעת חוק של חבר הכנסת ישראל אייכלר, הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – ביטול גיוס חובה), התשע"ג–2013. בבקשה, חבר הכנסת אייכלר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים וחברי הכנסת, אני רוצה להציע הצעת חוק שיכולה לחסוך למדינת ישראל לא רק מיליארדים בכסף אלא ערמות של שנאה ואיבה, שמאפיינות יותר ויותר את החברה הישראלית. אבל כשהצעתי את הצעת החוק הזאת לא ידעתי כמה יהיה אקטואלי שאני אעלה הבוקר פה במליאת הכנסת ואגיד כמה דברים על מתקפה תקשורתית, טרור תקשורתי שהתנהל נגדי אתמול, בעיקר בתחנתו של העיתונאי נסים משעל בתל-אביב, שהסיתו ודיברו על זה – למה אני אמרתי לגבי יורם קניוק שהוא הצהיר בעצמו שהוא חסר דת ורוצה להיות חסר דת וכל הדברים האלה. וכל הטענה הייתה: מה זה, יורם קניוק היה מלוחמי הפלמ"ח, ואיך אתה מעז, ומי אתם, ומה עשית, ומה זה? יש פה כמה חברי כנסת וגם שר אחד לפחות, אדוני השר שמיר – אדוני השר שמיר, אדוני השר יאיר שמיר, אני רוצה את הקשבתך ממש לחצי דקה. השר שמיר וחבר הכנסת ריבלין ידעו ויעידו על מה שאני הולך להגיד עכשיו. כל אלה שהשמיצו ודיברו והסיתו אתמול ברדיו תל-אביב – איך זה נקרא שם, של נסים משעל בתל-אביב? ­– שאנחנו לא עשינו כלום בשביל המדינה, בשביל הקמת המדינה, כשקניוק היה בהר-ציון ונלחם בסן-סימון. רבותי, אף אחד לא יטיף לנו מוסר בעניין הזה, כי כשהחבר'ה של אבא שלי, שיהיה בריא עד מאה-ועשרים, הוא חי ואף אחד לא יכחיש אותו, פעלו בשירות הלח"י, אבא שלך, יצחק שמיר, חתום על התעודה שלו. יש לו תעודת עיטור לוחמי המדינה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> קודם הם היו בלח"י אבל הם גם היו באצ"ל. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אח שלו היה גם באצ"ל והאח השלישי גם פעל. אתה הכרת אותו. <היו"ר רות קלדרון:> זכויות כפולות. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> ידידי הטוב וחבר הכנסת הנכבד אייכלר, אם היו אחרים אומרים – – – היו באים ואומרים: פוגעים בחופש הביטוי – – – הגנתי עליך ואמרתי: על מה מדברים? מדברים על חופש ביטוי. וזה, הוא חושב שהמשא שהוא נשא נוגד את השקפת עולמו. אני יכול לקבל אותו, יכול לא לקבל אותו, אבל יחד עם זה, בינך לביני – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> מי נואם? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ביני לבינך נדבר אחר כך. טוב שהגנת עלי. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא, לא, אני מגן עליך פה – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> מי נואם? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> בכל זאת, אדם מוטל לפנינו. אדם מוטל לפנינו. צריך באמת – – – <היו"ר רות קלדרון:> אני שומרת לך זמן. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן, אבל אני רוצה להגיע לנקודה הזאת. אמרו לי שבהר-ציון – אבא שלי וחבריו רצו ונכנסו וניסו להיכנס להר-ציון בשער ציון להציל את העיר העתיקה בפקודה. והם עברו מלמעלה, ממשכנות-שאננים, עם העגלות האלה לכיוון העיר העתיקה. הוא היה בנוטרדאם ונלחם שם עד טיפת הדם האחרונה שלו ושל כל החברים כדי שהלגיון הירדני לא יעברו את הכביש מהשער החדש. הוא היה יחד עם החברים שלו, החרדים כולם, על בניין הדואר המרכזי, ועמדו ושמרו שמשער יפו ההמונים לא יעלו על ירושלים, ובעיקר בשער מנדלבאום. איך נקבע הגבול בשער מנדלבאום, האם מישהו יודע? אמרו לי שעבדאללה שואל תמיד בספרו – הוא לא יודע למה הטנקים הירדניים עצרו ליד בית-תורג'מן. הייתה שם קבוצה של חברים, ואני לא רוצה להגיד עוד הפעם, אבא שלי ביניהם, זה פשוט לא נעים לי, אבל בגלל ההשמצות האלה אני חייב לומר את זה – – <היו"ר רות קלדרון:> זו זכות גדולה, אין בושה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – שבכמה בקבוקי מולוטוב עצרו את הטנקים הראשונים, והם הסתובבו, ושם נקבע הגבול. אז מי מהבליינים האלה ברדיו ההוא יטיף לי מוסר איזה חלק יש לנו בתש"ח? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> גם יורם קניוק, זיכרונו לברכה. כל הוויכוח – – – הוא היה בין מגיני ירושלים. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת ריבלין, יש לך פה מעמד מיוחד, אבל תרשה לחבר הכנסת לדבר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן, אבל אני לא רוצה לדבר עליו עוד הפעם. אני רק רוצה לומר לכל אלה שמטיפים לנו מוסר – – <עמרם מצנע (התנועה):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – שמי שגרם לקרע בעם, מי שגרם לכך, מי שגרם לכך שהצבא היום אין בו כל כך הרבה יחידות, זה לא אלה שרצו להגן על עם ישראל – – <מיקי לוי (יש עתיד):> קח דוגמה מאבא שלך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – זה דווקא אלה שגרמו לכך שיהודי חרדי לא יוכל להיות בצבא הזה. זאת הייתה הבעיה. <עמרם מצנע (התנועה):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> והצעת החוק שלי אומרת – היושבת-ראש, אני צריך להתמקד, כי הנושא מדי חשוב בשביל – רק נתתי את הדקה או שתיים בשביל הדבר הזה. אני רוצה לחזור לעצם הנקודה. אני רוצה לטעון שאני לא ראשון, ויש מכון ירושלים לחקר שווקים והתנועה הליברלית ועוד כמה גורמים ואלופי צבא שטוענים שברגע שיהפכו את צבא ההגנה לישראל לצבא מקצועי, שבו כל אזרח שמתאים לכל תפקיד שהוא מתאים לו ירצה, ויקבל שכר הוגן, ויהיה צבא מקצועי, גם כל התקציב של הצבא שהיום מבוזבז על המון המון אנשים שהצבא חייב לגייס אותם אך ורק מפני שהם נולדו כאן – כל נער ונערה, אם הם מתאימים ולא מתאימים, לא יכולים לצאת ללימודים, לא יכולים לצאת לעבודה, והם לא מתאימים, ועולים לצבא מיליארדים של כסף. את המיליארדים האלה אפשר לשלם לחיילים כשכר הוגן. גם הצבא יבחר את האנשים המתאימים לו וגם האזרח יוכל להתאים את עצמו לצרכים השונים של הצבא. ולפני שאני אגש לעניין הזה של הנתונים שבועז ארד ממכון ירושלים הביא ממחקרים וועדות שהיו, אני רוצה לבקש דבר אחד: צריך לנתק בין שני דברים – הצורך הביטחוני, שלמענו עם ישראל רוצה וצריך צבא כדי להגן מפני אויבינו מסביב, והדבר השני, שצריך לבטל אותו, זה הפיכת הצבא למכשיר לחינוך מחדש של עם ישראל. אני ראיתי את ההלוויות בצפון-קוריאה, של המנהיג הוותיק, וראיתי כמה חיילות וחיילים בוכים, בכזאת תמימות, ואמרתי: ריבונו של עולם, תראו איך מדינה שמגייסת את כולם יכולה לעצב אנשים, את הדעה שלהם, בגיל הצעיר – – – <קריאה:> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא. אני מדבר על העיקרון, שאסור ליצור כור היתוך של יצור אחד. עם ישראל יש לו המון שבטים, המון דעות, וצריך להישאר ככה. כשאתה עושה גיוס חובה אתה יוצר – אתה רצית ליצור – לא אתה, בן-גוריון רצה ליצור – ישראלי אחד, מותג אחד, יצור אחד, ויש כאלה שרוצים לקדש את הדבר הזה. אני טוען שזה עוול לתרבות היהודית, עוול לדמוקרטיה; צריך לאפשר צבא מקצועי שעוסק בביטחון, ולא בכור היתוך ולא בשינוי חייהם ואורחות חייהם של אנשים אחרים. ועכשיו לנתונים, בשלוש הדקות שנותרו לנו: יש טענה שרק 20% מן הגברים – כך הם מצאו במחקרים שעשו – משרתים בתפקידי לחימה, 20% ממלאים תפקידי מינהלה, ורוב החיילים שמתגייסים לא משלימים את שלוש השנים – מתוך אלה שלא מגיעים לתפקידי לחימה, כי אלה שמגיעים לתפקידי לחימה כן ממשיכים. אני לא רוצה להלאות את הכנסת בנתונים רבים, אבל כותבים פה כי בניגוד לאתוס של צבא העם, כבר היום המושג הזה הוא מונח אנכרוניסטי שלא עומד במבחן המציאות. הם אומרים שדווקא שירות המילואים מבטא באופן חריף את הפער שבין מיתוס צבא העם לבין מימושו; הדבר הזה מהווה נטל כלכלי על המשק, וגם מסכן את ביטחונם של אזרחים לא מיומנים שנדרשים לבצע משימות שעבורן לא הוכנו כראוי. היו גם ועדות – הייתה ועדת ברודט, והייתה ועדה נוספת, ועדת בן-בסט, והיו הרבה אנשים שכבר עסקו בזה. מה שאני מבקש בהצעת החוק לומר הוא שקודם כול, אם הכנסת באמת רוצה לדאוג לביטחון המדינה, ואם באמת לא רוצים שהצבא יהיה מכשיר להפיכת כל אזרחי ישראל ליצור אחד ולהעברה על הדעת של אנשים דתיים וחרדים, צריך להסכים להצעת החוק הזאת, שאומרת: מיועד לשירות ביטחון הוא אזרח ישראלי או תושב קבע שמלאו לו 16.5 שנים, והביע את רצונו להתגייס לשירות סדיר; ובמקביל הצבא רוצה לגייס אותו, כי אחרת, אם הצבא יהיה חייב לגייס את מי שרוצה, אז שוב לא עשינו כלום. הצבא חייב להשתחרר מהמאסות הגדולות של חיילים מיותרים שהוא לא זקוק להם. אם הכנסת תאשר את הדבר הזה, אפשר אחר כך בוועדות להוסיף נקודה שאמרו לי כמה אלופים – שהם בעד ההצעה הזאת אבל יש להם חשש, מה יקרה במקרה של קריסה, כמו במלחמת יום כיפור, ויצטרכו מאסות; על זה אפשר להוסיף סעיף, שבמקרה שראש הממשלה ושר הביטחון החליטו שנוצר מצב שצריך את כולם, כל אזרח בישראל חייב לעשות את חלקו בתחום שהוא עושה. הרי לא צריכים שכולם יהיו על הטנקים, אלא רק אלה שהם מיומנים בצבא המקצועי, אבל שכל מי שצריך לאפות יאפה, מי שצריך לפנות יפנה, ומי שצריך להיות רופא יהיה בבית-החולים. אפשר לפתור את הבעיה הזאת. השאלה אם רוצים צבא של ביטחון או צבא של חינוך מחדש. הדבר הזה – הצעת החוק הזאת – יוציא את העוקץ מן השאלה המהדהדת כאן, למה הבן שלי חייב להתגייס והבן שלך לא? התשובה היא שאף אחד לא חייב, אלא מי שרוצה ומי שמוכשר, ואז גם הרבה אנשים חרדים שלא לומדים תורה, אם הצבא יתאים להם מסגרות מתאימות, הם יהיו כמו שהם היו ב-1948 וכמו שהם היו בשנים הראשונות של המדינה. תודה רבה לכם. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. יעלה וישיב השר יאיר שמיר. בבקשה. אני מבקשת לברך את מתנדבות ויצו מטבריה, שמתארחות אצלנו בכנסת. תודה רבה שבאתן. תודה רבה על העבודה שלכן. אדוני השר, בבקשה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> כבוד היושבת-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, הממשלה החליטה להתנגד להצעת החוק של חבר הכנסת אייכלר – – – <היו"ר רות קלדרון:> האם שומעים את השר? מגבירים? תודה. <נחמן שי (העבודה):> הוא מדבר בשקט. <היו"ר רות קלדרון:> טוב מאוד שהוא מדבר בשקט. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> שיקשיבו. <היו"ר רות קלדרון:> יש כאן קרדיט לחברי הכנסת, שהם ישמעו. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> נכון. חבר הכנסת הנכבד מבקש לבצע מהפכה ולהפוך את צה"ל – – – <היו"ר רות קלדרון:> חברתי הכלה, חברת הכנסת חוטובלי, בבקשה אל תדברי בטלפון בכנסת. תודה רבה. חברים, אני רוצה לומר שזה לא מיתר צדיקות שלי; אני רואה אותנו פה בערוץ 99, זה לא יאה למצביעים שלנו שהם רואים אנשים מדברים בטלפון בכנסת, וכל מיני דברים אחרים שרואים פה במסך. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, אלא אם כן את מתירה לדבר בטלפון. אין לך שיקול דעת; את חייבת להוציא את מי שמדבר בטלפון. לפי התקנון, את חייבת להוציא. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, אדוני. מכיוון שהיא כלה אני לא מוציאה, אלא מבקשת שתשימו לב לדימוי שלכם בטלוויזיה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – טובה. סגנית שר שצריכה – – – <נחמן שי (העבודה):> כלה – – – <היו"ר רות קלדרון:> כלה, במשך שנה יש לה הגנה. <ציפי חוטובלי (הליכוד ביתנו):> איזה עוד פריבילגיות יש? אני אשמח לדעת. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה, אדוני. סליחה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> חברים, אני אחזור שוב, למי שלא שמע והיה עסוק בטלפון. אז בשבילךְ: הממשלה החליטה להתנגד להצעת החוק של חבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת הנכבד מבקש לבצע מהפכה ולהפוך את צה"ל מצבא המתקיים על שירות חובה לצבא מקצועי של מתנדבים לשירות המבקשים קריירה צבאית, בדומה לצבא ארצות-הברית למשל. חבר הכנסת הוא עקבי, הוא הגיש את ההצעה הזאת גם בכנסת הקודמת. הממשלה איננה סבורה כדעתו של חבר הכנסת אייכלר שהגיע הזמן לבטל את שירות החובה, מה גם שאין מקום לכך ביוזמה פרטית של חבר כנסת. אני מציע למליאת הכנסת שלא לאשר את הצעת החוק ולהורידה מסדר-היום. יחד עם זאת, יש לנו הערכה לכל מי שתרם אי-פעם לביטחון ישראל, כולל לאביו של חבר הכנסת אייכלר, שהיה לוחם בלח"י, ועל כך: כל הכבוד. בסופו של דבר, אנחנו יושבים פה בזכותם. גם בזכותם. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לשר יאיר שמיר. אנחנו נעבור להצבעה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> אתה רוצה להשיב? בבקשה. חבר הכנסת אייכלר מבקש להשיב. שלוש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני. יש היום שיח הורים: אביו של השר אל אביו של חבר הכנסת – דובב שפתי ישנים. <נחמן שי (העבודה):> איזה יופי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כמה זמן יש לי? שלוש דקות? <היו"ר רות קלדרון:> שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מודה לכבוד השר, ואני רוצה לומר שהיום תקום שדולה למען צבא מקצועי, בראשות חבר הכנסת משה פייגלין. אני מזמין את כל חברי הכנסת להצטרף לשדולה הזאת, כדי שזה באמת לא יהיה יוזמה פרטית שלי, או של מישהו, אלא שבאמת ידונו בנושא. אם תשאלו למה אני דווקא צריך לעמוד פה ולהציע את זה – כי נוצר מצב, בשנים האחרונות, שהנושא הזה, של השירות הצבאי, במקום שיהיה גורם מלכד, כמו שהיה צריך להיות צבא העם בהתחלה, וכמו שהיה בזמן המחתרות, כשלא היה הבדל בין דתיים או כאלה ואחרים, זה הפך לנושא נורא, של איבה נוראה, שאפשר לראות אותה. אני לא רוצה להגזים ולומר שאני חש לפעמים שאנחנו קרובים למצבה של סוריה בין המורדים לעלאווים. אני חש כזאת איבה ושנאה לאנשים חרדים ברחובות; אני מציע לכם ללבוש את הבגדים שלנו, לצאת לרחובות, בעיקר באותם מקומות שמוסתים על-ידי התקשורת, ותראו כמה סכנה יש בהמשך הדבר הזה. וחוץ מכמה מפלגות שהצליחו לעלות על הגל הזה עוד מימי רפול ואברום בורג – אתם יודעים שאברום בורג הגיע למקום הראשון לאחר יצחק רבין רק בגלל ה"טיקט" של גיוס חרדים. בסוף היה מה שהיה, שרבין לא התחשב בתוצאות. אחר כך רפול, הכניס שמונה מנדטים על זה. אני לא רוצה להגיד שיש עתיד, עם 19 מנדטים, נכנסה על הדגל הזה, כי היו להם עוד כמה דגלים אנטי-חרדיים. <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו מודים לך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אבל הדבר הזה מאוד מאוד נחוץ, דווקא כדי למנוע איבה, למנוע מדנים. אני מבקש שחברי הכנסת ידונו בדבר הזה. אני חושב שזו העצה היחידה לשחרר את העם מהמועקה הזאת, האמיתית, ואני באמת מעריך כל אימא שצריכה לשלוח את הילד שלה לצבא, ואני באמת מבין את דאגתה, ואני רוצה לשחרר אותה, מהתחושה שלה שיש הבדל בין מי שכן צריך להתגייס לבין מי שלא צריך להתגייס. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אז תהיה קצין חינוך ראשי. קצין חינוך ראשי. בוא הנה, באיזה לעג אתה מדבר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז כולנו נדון בזה, וכשיהיה לנו צבא מקצועי, אני מקווה, בעזרת השם, שהצבא גם יצליח וינצח את כל אויביו מסביב, ולא חלילה מלחמות בין אויבים מבפנים. תודה רבה. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> אפשר לבקש ממך משהו? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> נו. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> אני נגד הסתה נגד חרדים, אתה יודע. אבל אני מבקש שתודיע – גם ההסתה נגד חיילים חרדים היא דבר לא במקומו. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בוודאי. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> אני חושב שזה יהיה נכון מצדך להודיע על כך. אני אודה לך מאוד אם תעשה את זה. <היו"ר רות קלדרון:> – – – אתה יכול להשתמש לרגע במיקרופון לומר את זה, ואז נמשיך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ביקש ממני שר הביטחון לשעבר, עמיר פרץ, שיש לו זכות גדולה, של "כיפת ברזל" – מה שקשור בכיפות זה זכות גדולה. אז הוא ביקש ממני להגיד שכמו שהוא נגד הסתה נגד חרדים, שגם אני אהיה נגד ההסתה נגד חיילים חרדים. אז אני בפירוש אומר שהחייל החרדי, כל השנים, היה אדם מכובד בקהילה. מה שקרה לאחרונה, שמנסים לעשות את המלחמה הזאת נגד החרדים ולהוצאת בחורי הישיבות מבתי-המדרש, לכן כאילו שולחים חיילים במדים כדי כאילו לפתות, וכשיש קונטרסט אז נוצר המצב הבלתי-טבעי. קיבלתי היום מכתב מאימא שנורא כואבת את זה. <היו"ר רות קלדרון:> אבל בבקשה תאמר שאתה נגד זה ונמשיך בסדר-היום. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ודאי שאני נגד, אני נגד כל אלימות, נגד כל אזרח. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ודאי שאני נגד – ליהודי חרדי שבא להתפלל. אבל אני מבקש מהחיילים החרדים, כל זמן שיש מלחמה נגד היהדות החרדית, אל תבואו להיות סוכנים של האנשים שרוצים נגד. <היו"ר רות קלדרון:> עכשיו הרסת לנו את כל – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, לא. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת אייכלר. <אבי וורצמן (הבית היהודי):> – – – <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> רק שנייה, רק שנייה. <היו"ר רות קלדרון:> סליחה, אבל לא, אין לנו יותר זמן. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ברגע שהדבר יוסדר, ברגע שזה יהיה טבעי – – – <היו"ר רות קלדרון:> באת לברך ונמצאת – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> את נתת לי דקה? תני לי אותה. אני אומר, אני בעד לכבד כל אזרח, כל חייל, ודאי שחייל חרדי. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ההפך, אני נגד זה, ואמרתי את זה גם לך, חבר הכנסת. מספרים לי חיילי השח"ר שכשהם מגיעים לאזורים חילוניים עם המדים, תוקפים אותם. גם את זה אני מגנה. <קריאה:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת אייכלר, אנחנו נעבור להצבעה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז משפט אחד: אני מגנה כל אלימות נגד כל חייל, אם הוא חרדי ואם הוא לא חרדי. ודאי שאני מגנה אלימות נגד חיילים חרדים. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לשני חברי הכנסת. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת החוק. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 13 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 60 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – ביטול גיוס חובה), התשע"ג–2013, נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> תמה ההצבעה. 13 חברי כנסת בעד, 60 חברי כנסת נגד, אין נמנעים. ההצעה לא התקבלה. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הגידול בשיעור העוני בישראל> <היו"ר רות קלדרון:> נעבור, ברשותכם, להצעתו של חבר הכנסת איציק שמולי: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת הגידול בשיעור העוני בישראל, מס' 587. חבר הכנסת שמולי, בבקשה. עשר דקות. <איציק שמולי (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי וחברותי חברי הכנסת, בטרם חלקכם יעזוב את המליאה כפי שבוודאי יקרה, אני אומר לכם שנושא הדיון הוא הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית של הכנסת לבחינת ההידרדרות בתחום שיעור העוני. אנחנו מדברים על מציאות שבה מדינת ישראל מתקרבת בצעדי ענק למצב שבו כ-2 מיליון מאזרחיה נחשבים עניים. ואני אנצל את הזמן הזה גם כדי לתאר את המציאות וגם לענות על השאלה המתבקשת, שתעלה בוודאי מצד חברי הכנסת הוותיקים, אולי חבר הכנסת ריבלין: למה לנו להשתמש בכלי הזה של ועדת חקירה פרלמנטרית? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – בעוני אנחנו נעשה דיונים עם שר הרווחה. ועדת חקירה פרלמנטרית, השיקולים שלה הם פוליטיים. אז אם יש דבר שהוא א-פוליטי או לא נוגע לפוליטי – אני מסכים אתך, בנושא הזה, צריך להתמודד אתו. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת ריבלין, ניתן לו להציג ואז נענה לו. בבקשה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> הוא הזכיר את שמי. <איציק שמולי (העבודה):> אנחנו, בשנים האחרונות, מתבשרים שיש לנו מנהיגות כלכלית נהדרת, יוצאת מגדר הרגיל. הכלכלה שלנו בשלוש השנים האחרונות – מדינת ישראל היא אי של יציבות. אבל הכלכלה אומנם צומחת, והחברה נובלת. ובפועל, המדיניות הכלכלית הזו הביאה אותנו, כך פרסם ה-OECD רק לפני שבועות מספר – שמדינת ישראל שלנו היא אחת מחמש המדינות עם הפערים הגדולים ביותר במדינות המערב; המדינה, שלבושתנו, במקום הראשון בשיעור העוני. 21% מאוכלוסיית ישראל צללה כבר מתחת לקו העוני, בהשוואה למה שקורה במדינות ה-OECD – רק 11%. ונכון, צריך לומר, הנתונים האלו לא הגיעו באחריותו או באשמתו של שר האוצר הנוכחי. אבל התוכנית הכלכלית הזו שהניח אתמול שר האוצר על שולחן הכנסת היא תוכנית אכזרית, היא תוכנית קשה, היא תוכנית – צריך להגיד את האמת – שתפגע באופן קשה באדם העובד וגם תרחיב את העוני. שבוע אחר שבוע אני עומד כאן, לפני שפורסם הדוח של הביטוח הלאומי, ושואל את שר האוצר וגם את סגן שר האוצר – אני רוצה לדעת כמה עניים ייגרעו או יתווספו למעגל העוני בעקבות התוכנית שלכם. ואתם שותקים, שתיקה כהודאה. אין לאף אחד המספר, כמובן, עד שבא הדוח הזה של הביטוח הלאומי. והדוח הזה לא מבשר טובות, חברי. הדוח הזה מבשר שתחולת העוני בקרב אזרחי ישראל תעלה ליותר מ-25%, רבע מאוכלוסיית ישראל. הדוח הזה מבשר ש-37% – תסתכלו טוב על הילדים למעלה ביציע – אחד מכל שלושה ילדים, מהילדים האלה, הולך להיות עני; 20% מהדור של המייסדים, מציבור הקשישים. מבין כל המדינות, מדינת ישראל הולכת להיות – היא עכשיו, אבל זה הולך להתחזק – המדינה עם מספר הילדים העניים הגדול ביותר. כדי שלא נדבר פה רק על מספרים וכדי שנדבר גם על המציאות, אני ביקשתי, כשהתבשרתי שהבקשה שלי מאושרת, מילדים במתנ"ס בלוד באיזשהו משחק להצביע על חפץ אחר, בובה, קוראים לזה השלכה, ולהגיד מה זה ילד עני. סטודנטים פעילים בלוד, ביקשנו מהם לעשות את הפעילות הזאת. אז אני אגיד לכם מה הילדים אמרו: "להיות עני זה להתחנן לאימא שתרשום אותי לטיול השנתי, וכשהיא אומרת שאין כי גם אחותי רוצה, אז להגיד למורה שכואבת לי הבטן באותו היום"; "להיות עני זה להסתכל על החברים בכיתה הולכים למתנ"ס או על הצופים מאחורי הגדר של הבית-ספר" – אני מצטער על העברית הקלוקלת, אני רוצה להביא את הדברים כהווייתם – "אבל לדעת שאני לא יכול להיות שם"; "להיות עני זה לעשות את עצמי ישן, אבל לדעת שאני עוד רעב"; "להיות עני זה לדעת שאבא לא יודע שאימא מנקה בתים בלוד וגם כי אני עושה את זה, כי אז אני מביא טחינה בקופסה וגם ירקות, ואז אבא קצת יותר רגוע וחושב שזה בגללו"; "להיות עני זה לרצות חדר שהוא רק שלי, לא גדול, אבל שלי. ושלא יהיו בחדר המדרגות יונים, ועכברים וחתולים, כי זה אומר שיש גם נחשים, ולפעמים בלילה אני עולה בחושך"; "להיות עני זה להתאמן כמה ימים לפני היום-הולדת בלעשות פרצוף מופתע, כי אם יעשו לי מסיבת הפתעה, אז שאני אהיה מוכן. אבל אז לגלות שאפילו מסיבת יום הולדת רגילה לא עשו לי"; "להיות עני זה להיות כמו באיילון" – אצלנו בלוד זה לא הנתיבים, זה הכלא, הכוונה – "וכששואלים אותי מה אני אעשה כשאני אהיה גדול, או מה החלומות שלי, אני לא יודע מה עונים". <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> חבל שבשביל הדברים האלה אתה שם סטיגמה על עיר שלמה ומנציח אותה. חבל, אתה יכול לדבר על ילדים עניים – – – <איציק שמולי (העבודה):> אדוני השר, תאמין לי, אני לא צריך שיעורים על לעשות פעילות חברתית בלוד. אני עושה את זה יום-יום – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני מאוד מכבד את מה שאתה עושה בלוד – – <איציק שמולי (העבודה):> – – ואני חוזר כל יום לשכונת חיסכון ג' בלוד. כמה מכם יכולים להגיד את זה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – אבל אל תיקחו ערים – – – <איציק שמולי (העבודה):> אז אל תטיפו לי מוסר על פעילות חברתית, בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> סליחה, אני לא מטיף לך מוסר, אני רק אומר שאתה עושה נזק כפול ומכופל – – – <איציק שמולי (העבודה):> אתה יודע ממה נגרם הנזק, אדוני השר? בוא אני אגיד לך, ש-200 סטודנטים הולכים ללוד, והממשלה לא מסתכלת לכיוונם בכלל; שאנחנו מנסים להרים את העיר הזאת לבד, ואף אחד פה לא מתערב בזה – – <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> – – – <איציק שמולי (העבודה):> – – אז אל תטיפו לי מוסר על לוד. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אתה מבקש ועדת חקירה? <איציק שמולי (העבודה):> אל תיתנו לי שיעורים על העיר לוד, תעשה לי טובה, אני חוזר לשם כל יום. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> אדוני, הבת שלי גרה שם – – <איציק שמולי (העבודה):> כן. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> – – אז אל תטיף לי מוסר. <אלעזר שטרן (התנועה):> גם שר הרווחה – – – <היו"ר רות קלדרון:> נדמה לי שגם השר גר בדימונה. <אלעזר שטרן (התנועה):> שר הרווחה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני גם חוזר לדימונה, ואני נזהר בכבודה. תפסיק, אל תעשה את זה, זה הכול – – – <איציק שמולי (העבודה):> אני טוען שאנשים מרגישים גם כועסים וגם מרומים, בעיקר בגלל הולכת השולל של הממשלה, כי איך קרה שמי ששאל איפה הכסף הפך להיות קבלן הביצוע של אותה מדיניות שנגדה הוא יצא? ואני שומע את שר האוצר מדבר רבות על כך שהוא מודאג מהפופוליזם, שהפך להיות כוח דורסני בחברה הישראלית, ושר האוצר אומר מעל כל במה שהוא לא סוציאליסט, ואנחנו גם לא מבקשים ממנו להיות כזה, אבל אנחנו מבקשים משר האוצר גם לא להיות פופוליסט. אנחנו לא מבקשים מכם, אדוני סגן שר האוצר, לצאת לרחובות ולחלק לאנשים כסף חינם, אבל אנחנו מבקשים מכם להגיד שהפתרון הוא לא רק להגיד לאנשים לצאת לעבודה. 90,000 איש הולכים להצטרף למעגל העוני, ומה אתם אומרים להם?65% מהאנשים שהם עניים במדינת ישראל הם כבר אנשים עובדים, מה אתם אומרים להם? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <איציק שמולי (העבודה):> 35,000 ילדים הולכים להתווסף למעגל העוני – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אבל זה – – <איציק שמולי (העבודה):> – – 35,000 ילדים – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – חרדים וערבים, לא נורא. <איציק שמולי (העבודה):> – – מה אתם רוצים שהם יעשו, שהם יתגייסו אולי בגיל 14? <מאיר פרוש (יהדות התורה):> חרדים וערבים שיתווספו, לא נורא. <איציק שמולי (העבודה):> ואתם אומרים שאין מנוס, אבל האמת היא שלא שקלתם ברצינות את האלטרנטיבות. אני זוכר, אדוני סגן שר האוצר, אתה אמרת לנו שהמע"מ הדיפרנציאלי – ויש פה חברי כנסת, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, שתומכים בעניין הזה – עלית לכאן ואמרת, אנחנו לא נעשה את זה. למה? כי זה פשוט לא יעיל. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> נכון. <איציק שמולי (העבודה):> אז למה במס חברות אתה לא משתמש בטיעון הזה? הרי יש חברות שמשלמות מס מסוג מסוים, ויש חברות שמשלמות מס מסוג אחר. שם אין מרכיב של יעילות? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – עשרות פעמים את בעיית מקומות העבודה – – – <איציק שמולי (העבודה):> אתה תעלה לפה בוודאי עוד כמה דקות ותגיד לנו – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתה חוזר – – – <איציק שמולי (העבודה):> אתה תגיד לנו, עוד כמה דקות, שהוספתם 200 מיליון לילדים עניים, אבל אתה לא תגיד שלקחתם כמעט 8 מיליארד; אתה תעלה ותגיד לנו שהתקציב בכלל גדל, אבל אתה לא תדבר במונחים ריאליים כי אתה יודע שהוא קטן. אז יכולים לספר לנו סיפורים, אדוני סגן השר, על הצורך הדחוף במילוי הבור התקציבי, ויש צורך כזה, אבל השאלה היא לא אם מכסים את הגירעון, השאלה היא מי נושא בנטל העיקרי של כיסוי הגירעון. ואם במצב שבו עולה מס הכנסה והמע"מ, ולתאגידים הגדולים מזדחלים כדי לעשות משא-ומתן, אם הבנייה בהתנחלויות נמשכת בקצב מטורף אבל את מסי הרכישה בפריפריה – באופקים, בנהרייה, בנתיבות – שם מטילים – – <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <איציק שמולי (העבודה):> אני לוקח עוד דקה, בכל זאת. – – שם מכת הגרזן נופלת מייד, אני חושב שיש רק דרך אחת להבין את זה, שגם פוליטיקה חדשה, כשהיא הגיעה לבית הזה, ההתיישנות חלה עליה יותר מדי מהר. ואני רוצה אולי – רק עוד נקודה בעניין הזה; אני חושב שכפי שאני אומר כבר פעמים רבות, אנחנו יכולים להסכים יחד על קביעת יעדים חברתיים בחקיקה, אין שום סיבה שלא נסכים על הדבר הזה. אנחנו לא יכולים אולי להסכים על איך נסגור את הגירעון, אבל להגיד שזה ראוי שבעוד שנתיים מספר העניים יקטן זה לא עניין של קואליציה ואופוזיציה. ואני, אדוני חבר הכנסת ריבלין, מצביע על הצורך להקים ועדת חקירה פרלמנטרית משתי סיבות עיקריות. אחת, יש פה בעיה דחופה ועיקרית, שהדרך להתמודד אתה – היא צריכה להיות מתמשכת, יסודית ועקבית, מכיוון – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת שמולי, גם זמן הוא משאב. <איציק שמולי (העבודה):> עוד משפט, אני מסיים. – – מכיוון שאם לא נשים את הבעיה הזאת על סדר-היום של אחת מוועדות הכנסת באופן רצוף, ונציג גם פתרונות צופי פני עתיד, אני לא צופה שאנחנו לא נגיע למספר המזהיר הזה של 2 מיליון עניים במדינת ישראל, ואז, בעוד שנתיים, כשלא יהיה פה טוב יותר, כפי שקבע בנק ישראל, כולנו נשאל איפה הייתה הכנסת. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לחבר הכנסת שמולי. ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> סגן השר, למה לך לעשות את המלאכה הבזויה הזאת? <היו"ר רות קלדרון:> חס וחלילה, זה לא בזוי לדבר אל הכנסת. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> אתה לא מתכוון. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – הבטיחו ולא קיימו – – – <היו"ר רות קלדרון:> הנבואה ניתנה, אתה יודע – – – <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בעיית העוני בישראל היא באמת בעיה קשה, אנחנו מודעים לה ועושים מאמץ אדיר להתמודד אתה. לא לחינם שר הרווחה הוא ממפלגת יש עתיד. שר הרווחה, בבקשה תקשיב. <נחמן שי (העבודה):> הוא עכשיו מדליף לו. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> יש הידברות. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> ככה עושה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו שמחים לראות את ההידברות החיובית בין האופוזיציה לקואליציה – – – <קריאות:> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> איך הוא עושה לך את זה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבר הכנסת פרוש, אני מה-זה מעריך את זה שאתה עוזר לי, אין לך מושג – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – אני פשוט מעריך את זה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> איך הוא עושה לך את זה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבר הכנסת שמולי, לא סתם שר הרווחה הוא ממפלגת יש עתיד, אנחנו מודעים לעניין הזה. הניסיון והממצאים האמפיריים מלמדים כי המדיניות הנכונה למיצוי פוטנציאל הצמיחה וצמצום הפערים בחברה היא שילוב בתעסוקה של שני בני-הזוג במשרה מלאה, מתן השירותים הממוקדים בילדים והגברת אפשרויות הקיום הכלכלי של המשפחות. הערך ממתן שירותים, על פני קצבאות, כפול; הוא גם מגדיל את רווחת משק-הבית – ההכנסה הפנויה, מה שנקרא – והילדים, וגם מאפשר להשיג מטרות חברתיות נוספות, כגון העלאת שיעור התעסוקה או טיפול בילדים בסיכון. <איציק שמולי (העבודה):> מיקי, 70% מהעניים עובדים כבר, מה אתה מדבר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני תכף אגיע לנתונים. <איציק שמולי (העבודה):> 70% מהעניים עובדים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אל תפריע לי, אני תכף אגיע לנתונים. אני לא הפרעתי לך. מכל האמור, הרי שתוכנית – – – <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כל כך מהר, לא הספקתי להגיד. אני רק רוצה להגיד לך, לגבי – אני לא חושב שזה המקום לוועדת חקירה פרלמנטרית. <איציק שמולי (העבודה):> למה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני חושב שצריך לעשות – ועדת חקירה היא כלי. אני רוצה גם להגיד לך עוד משהו, עכשיו מתוך לבי – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> למה, אתם טוענים שהכול בסדר, העניים הם אלה שלא עובדים – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אגיד לך משהו מתוך לבי – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – ואנחנו אומרים לכם שהעניים עובדים, וזה בגלל מדיניות הממשלה – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – אני באתי משם – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – אז ועדת החקירה הזאת תכריע. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני באתי משם – תצא למרפסת, אני אומר את זה פעם שנייה או שלישית – באתי מחדר של חמישה ילדים, כשהשירותים, האמבטיה והמטבח מחוץ לחדר – הירושלמים מכירים את השכונות, היום אי-אפשר לקנות שם חדר – – <איציק שמולי (העבודה):> מיקי, גם ההורים שלי גרו במעברה, מה זה קשור? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – אני מניח – – <איציק שמולי (העבודה):> מה זה קשור? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – וההורים שלי, בעבודה של שני בני-הזוג, יצאו החוצה כדי להגדיל את הפרנסה ואת ההכנסה הפתוחה – – <אראל מרגלית (העבודה):> – – – צריף – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – ואני מניח שאם היית בצד הזה, לא היית מבקש ועדת חקירה פרלמנטרית, כמו שחבר סיעתך, חבר הכנסת הרצוג, עת שימש בשתי קדנציות – שתי קדנציות שר הרווחה – לא שמעתי שביקשתם ועדת חקירה פרלמנטרית כשאנחנו היינו שם, בשכונת-הפחים. תודה רבה. אני מבקש לדחות, כמובן, את הבקשה. <איציק שמולי (העבודה):> זה מה שיש לך להגיד? זה הכול? <היו"ר רות קלדרון:> האם חבר הכנסת שמולי מעוניין לחזור – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> יש לי עוד. יש לי עוד. <יצחק הרצוג (העבודה):> אני אענה. <היו"ר רות קלדרון:> – – לשלוש דקות? לא לא לא, חבר הכנסת שמולי. <איציק שמולי (העבודה):> אני אנצל כמובן את זכות התגובה. קודם כול, אדוני סגן שר האוצר, אני חייב לומר שהתשובה שלך מאוד מאוד מאכזבת. אני הצגתי פה טיעון שהוא די רציני, ולא פחות חשוב – אתה יכול לא להסכים לטיעון, אבל הצגתי כאן נתונים. ואתם, אדוני סגן שר האוצר, בעיקר אתה, חברי, שר האוצר, לא יכולים להמשיך להתעלם מהנתונים האלה. יש פה מצב שאנחנו דוהרים לכיוון של 2 מיליון עניים במדינת ישראל. כבר היום יש 850,000 ילדים עניים במדינת ישראל. הולכים להצטרף אליהם – – <היו"ר רות קלדרון:> חברת הכנסת לוי, אני בטוחה שאת צודקת, אבל בבקשה תסתובבי. תודה. <איציק שמולי (העבודה):> – – עוד 35,000 ילדים. מה אתם אומרים להם, לצאת לעבוד? אדוני סגן השר, זה מה שאתה אומר לילדים? לצאת לעבוד? אתה מדבר על משפחות עובדות, שזה הפתרון. אני אומר לך, תקרא את דוח הביטוח הלאומי. תקרא את הדוחות – 65% מהעניים כבר עובדים. 65% מהעניים כבר עובדים, אז על מה אנחנו מדברים פה? ואני חושב שהתשובה שלך, בכל הכבוד, אדוני סגן השר, היא גם לא לכבודה של הכנסת, גם לא לכבוד עצם הבקשה; ואני מקווה רק שבעוד שנתיים, כשנגלגל את הווידיאו, אחרי שיתברר שלא כזה טוב פה, והמצב רק הלך והחמיר, אתה תזכה להסתכל על התשובה הזאת ותאמר לעצמך: יכולתי להגיד פה היום דברים אחרים. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה על הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית. מי שבעד הוא בעד העברת ההצעה לוועדת הכנסת, ומי שמצביע נגד הוא בעד הסרתה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת – 33 בעד ההצעה להסיר את הנושא מסדר-היום– 48 נמנעים – אין ההצעה להסיר את הנושא מסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> 33 חברי כנסת בעד, 48 חברי כנסת נגד. ההצעה נדחתה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רות קלדרון:> אני מבקשת לתת למזכיר הכנסת להודיע הודעה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 10) (זקיפת ימי מחלה להורה של אדם עם מוגבלות), התשע"ג– 2013, של חברי הכנסת דב חנין ואורי מקלב וקבוצת חברי הכנסת. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <אלימות המשטרה והתנהלותה בהפגנות בכלל ובאירועים שקרו בכותל המערבי בפרט> <היו"ר רות קלדרון:> נעבור להצעות לסדר-היום: אלימות המשטרה והתנהלותה בהפגנות בכלל ובאירועים שקרו בכותל המערבי בפרט, מס' 577, 582, 588, 602, 603, 605 ו-610. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברים, אני רוצה לומר רק משפט אחד של תמיהה: בהצעה הזאת לסדר-היום אוחדו שתי הצעות לסדר-היום, שהמשותף היחיד להן הוא ששתיהן מדברות על אירועים שהתרחשו בירושלים. זה המשותף היחיד. זו הצעה לסדר-היום שהיא שתי הצעות שאוחדו על בסיס גיאוגרפי, ואני רוצה להביע תמיהה על כך, כי התוכן עצמו – – – <היו"ר רות קלדרון:> יש כאן שש-שבע, כל אחד לעצמו. <תמר זנדברג (מרצ):> לא, כמה חברי כנסת הגישו הצעות על אלימות המשטרה באירועים שהתרחשו בהפגנה מול בית ראש הממשלה נגד ייצוא גז, זו הצעה אחת, והצעה שנייה היא של חברי כנסת אחרים שהגישו הצעה, שאני לא יודעת מהי, על משהו שהתרחש בכותל. זה בכלל לא קשור. <היו"ר רות קלדרון:> הבנתי. <תמר זנדברג (מרצ):> שתי ההצעות האלה אוחדו להצעה אחת כי ככל הנראה – המשותף היחיד שאני יכולה לראות הוא ששניהם אירעו בירושלים. ואני רוצה להביע מחאה, כי – אני גם לא יודעת מה יהיה בתשובת השר, אבל זה שני דברים. התוכן הוא שונה לחלוטין. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. אני רק עכשיו מתחילה – – <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, אני מודה לך. <היו"ר רות קלדרון:> – – לנהל את זמנך. <תמר זנדברג (מרצ):> אני רוצה לדבר על אירועים שאירעו במוצאי השבת האחרונה מחוץ לביתו של ראש הממשלה, ואני רוצה לציין קודם כול שהאתר שמחוץ לביתו של ראש הממשלה הוא אומנם מחוץ לביתו, שהוא כביכול בית פרטי, אבל הוא אתר הפגנות ידוע ומוכר בעיר ירושלים. במוצאי שבת – אף-על-פי שהנושא לא זכה למספיק תשומת לב בציבור ובתקשורת – הייתה הפגנה בנושא שהוא מאוד מאוד חשוב ולגיטימי, שגם הכנסת דנה בו פעם אחר פעם, וזה התנגדות לייצוא הגז הטבעי שנמצא מול חופי ישראל, ובעצם התנגדות למסקנות ועדת צמח, והפגנה שהצטרפה למחאה כללית נגד הגזירות הכלכליות, אחד הנושאים החמים והעדכניים ביותר שנדונים בשיח הציבורי, בין היתר כאן בכנסת – – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת זאב, בבקשה, לא במליאה. חבר הכנסת נסים זאב. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – בין היתר כאן בכנסת, וגם בציבור, ובהפגנות. ובמוצאי שבת האחרונה אירעו שם אירועים קשים מאוד – שוב, הם לא זכו לתשומת הלב הראויה להם מבחינת החומרה שלהם; ההפגנה הזאת נתקלה באלימות משטרתית קשה ביותר, לפי עדויות של מפגינות ומפגינים שהיו שם, חסרת תקדים בחומרה שלה ובהיקף שלה, גם במספר השוטרים, גם בשימוש במג"ב – בשוטרי משמר הגבול, כשהקשר בין זה ובין דיכוי או מניעה של הפגנה שמתרחשת בתוך גבולות ישראל – – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> – – – השחורים. אתם מקבלים חזרה את מה שעשיתם לנו. <תמר זנדברג (מרצ):> מי זה "אתם"? <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> אתם זה השמאל. <תמר זנדברג (מרצ):> אה, השמאל. הבנתי, עוד הפעם השמאל. <היו"ר רות קלדרון:> עכשיו אני מכירה מי זה השמאל. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – היה שם שימוש בפרשים, בגז מדמיע. עדויות שנאספו ברשתות חברתיות דיברו על דריסה של מפגין באופן מכוון על-ידי שוטר, על אלימות משטרתית קשה מאוד כלפי נשים וגברים, באגרסיביות גדולה ממה שנראה אי-פעם באיזו הפגנה מהפגנות המחאה החברתית. אני רוצה לציין במאמר מוסגר שהאלימות הזאת מצטרפת לאלימות בשתי הפגנות קודמות, שהתרחשו בחודש מאי, האחת מול ביתו של יצחק תשובה בנתניה והשנייה מחוץ לביתו של שר האנרגיה סילבן שלום. שתי ההפגנות האלה היו גם הן במחאה על ייצוא הגז. ואני רוצה לומר שעולה כאן תמונה – האלימות המשטרתית הפכה לאחת הפרקטיקות הקבועות והמסוכנות ביותר שנעשה בהן שימוש כדי לדכא ולסכל הפגנות לגיטימיות, ולא סתם הפגנות לגיטימיות – ועל זה אני רוצה לשים את האצבע – אלא בדיוק על ההפגנות שהפכו להיות בשנים האחרונות ההפגנות האפקטיביות שמשיגות שינוי אמיתי של המדיניות. אני, בתור ילדה ונערה, וגם בוגרת, זכיתי להשתתף בהרבה מאוד הפגנות, ואני רוצה לומר שבמשך הרבה מאוד שנים ההפגנות – היה לנו איזשהו תסכול, ההפגנות לא היו אפקטיביות; היינו הולכים, באים, מתכנסות באיזושהי כיכר עיר, מפגינות – וזה לא משנה אם היו 100, או 500, או 10,000, או 50,000 מפגינות ומפגינים – ובסוף ההפגנה מתפזרות והולכות הביתה, ובזה נגמר, ולא משיגות שינוי אפקטיבי. בשנתיים האחרונות אנחנו רואים הפגנות אפקטיביות, שמשפיעות על מדיניות. אחרי ההפגנה שהייתה מול ביתו של שר האנרגיה, כמה ימים אחרי זה, זמן קצר אחרי זה, נודע גם על פרסום הפרוטוקולים של ועדת צמח וגם על שינוי בכמות הגז שהולכת להיות מיוצאת. ואפשר ללכת שנתיים אחורה ולראות שהרבה מאוד מההפגנות האפקטיביות ביותר הן דווקא ההפגנות הזועמות; הן ההפגנות שבהן, במסגרתן, הציבור דורש, ואפילו משיג, שינוי אמיתי. אני מסיימת. אני חושבת שבשנתיים האלה – אפשר לכנות את זה: קרה נס; אפשר לקרוא לו הנס שלj14 , זה ה- hashtagברשתות החברתיות של המחאה החברתית. במקום הפגנות מנומסות שפשוט מתפזרות סתם ככה, המפגינות והמפגינים הולכים ברחובות ודופקים על פחים, ועל שמשות, והולכים לבתים של מקבלי ההחלטות, גם אם אלו הבתים הפרטיים שלהם – הרי מדובר באנשי ציבור, ובסופו של דבר האחריות למדיניות שמתקבלת מוטלת עליהם, והיא לא עוצרת בסף הדלת הפרטית. אלה המפגינים שקוראים להם אנרכיסטים, ונדליסטים וכו', אבל אני רוצה לומר שמדובר באקטיביסטים ובאקטיביסטיות מעוררי ההשראה ביותר שנראו כאן זה שנים ארוכות. הגנבה האמיתית וההשחתה האמיתית, לא הם עושים אותן; הגנבה האמיתית היא הגנבה של הגז מהציבור, והאלימות האמיתית היא האלימות המשטרתית והאלימות הממוסדת שמופנית נגדם, ודווקא היא זו שמסתתרת מאחורי החליפות ומאחורי הג'ל בשיער – זאת האלימות האמיתית, ולא ה"אלימות" – שאינה אלימות – שמראים המפגינים. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חברת הכנסת זנדברג. <תמר זנדברג (מרצ):> משפט אחרון. זו האלימות שמולה מופנה הזעם ברחוב, והאלימות המשטרתית שמופנית נגד ההפגנות האלה מראה, מעבר לכל עדות אחרת, שהממשלה, באמצעות המשטרה, בדיוק מההפגנות האלה היא מפחדת. ולכן, מכיוון שההפגנות האלה הן אפקטיביות, הן אלה שחוטפות את כל האלימות ואת ניסיונות הסיכול וניסיונות המניעה, ונדמה לי שעל זה בדיוק נאמר "הם מפחדים", ובדיוק על זה, כאן, בכנסת, בבית שבו אמורה להישמר הדמוקרטיה, כולל זכות ההפגנה, על זה אנחנו צריכות וצריכים להתריע. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אני מבקשת שננסה להקפיד על שלוש דקות של הצגה. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להצטרף פעמיים לדבריה של חברתי חברת הכנסת זנדברג: פעם ראשונה במחאה על החלטת הנשיאות לעשות שעטנז ולערבב מין בשאינו מינו; שני נושאים נפרדים, כל אחד מהם ראוי להתייחסות – נפרדת. <אורי מקלב (יהדות התורה):> למה? – – – <דב חנין (חד"ש):> לא, זה שתי סוגיות שונות, אני לא אומר – לא על חשבון זמני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> נושא הטיפול בהפגנות – מה ההבדל? <דב חנין (חד"ש):> יש פה שני אירועים שונים, נבדלים, סיטואציות שונות, וכל אחד מהם ראוי להתייחסות. זו עמדתנו. <אורי מקלב (יהדות התורה):> איך ההפגנה נעשית? על-ידי מי? <דב חנין (חד"ש):> לא אמרתי; לא אמרתי שהנושא השני לא ראוי להתייחסות. אמרתי שהוא ראוי להתייחסות בנפרד. חברי הכנסת מגדירים לעצמם נושא דיון, תחום דיון, וראוי שתחום הדיון הזה יכובד גם על-ידי הנשיאות. לגופם של הדברים, אני מצטרף לדבריה של חברת הכנסת זנדברג לגבי המחאה, המחאות החברתיות, החשיבות שלהן, החשיבות של זכות ההפגנה, האפקטיביות של ההפגנות החברתיות, ולכן דווקא הצורך המיוחד בהקפדה, בהקפדה יתרה, על זכותם של מפגינים וזכותם של אנשים להביע את עמדותיהם. אדוני, השר לביטחון הפנים, אני חושב שאנחנו נמצאים היום בהזדמנות שאנחנו יכולים, במבט לאחור, להשוות דפוסים שונים בהתנהלותה של המשטרה ביחס להפגנות מחאה. קודם כול היה לנו הקיץ של 2011, ואני חושב שהתנהלות המשטרה מול הפגנות מאוד מאוד גדולות, בהיקפים מאוד גדולים, הייתה ראויה להערכה. הרבה מאוד תבונה, גם גמישות בהתנהגות הסגל הבכיר של המשטרה, אני מניח שגם אתה, אדוני השר, היית מעורב בעניין, וגם בהתנהלות השוטרים בשטח. כך אפשרנו למחאה בהיקפים מאוד גדולים, שבהחלט, אפשר לומר, שיתקה, לטובה אולי, את מרכזי הערים בישראל לחלוטין, אבל הכול התנהל בצורה מאוד תקינה, מאוד יפה ומאוד ראויה. אחר כך היה לנו קיץ של השנה שלאחר מכן, 2012, שבו, לטעמי – אמרתי את הדברים גם במליאת הכנסת – המשטרה, בכמה וכמה מקומות, שגתה בצורה קשה, גם בהזמנתם של פעילי מחאה ובהטרדתם, וגם בהתנהלות מאוד כוחנית בכמה וכמה מקומות מול הפגנות שביסודו של דבר היו הפגנות חשובות, לגיטימיות, ראויות ושקטות. והיום, בשנת 2013, אדוני השר, אנחנו נמצאים במציאות מעורבת, ואני רוצה לתאר את התמונה בצורה אובייקטיבית והוגנת, כי דווקא במחוז תל-אביב, ובמשטרת תל-אביב, אני רואה שהופקו הלקחים מהקיץ שעבר, ב-2012. כשהייתה, למשל, לא מזמן, לפני כחודש, הפגנה שהתארגנה ממש בימים ספורים, כמחאה חברתית, המשטרה בתל-אביב – מפקד המחוז, מפקד מרחב ירקון, וכל הגורמים האחרים, התנהלו, לטעמי, בתבונה ובהבנה של הכעס הציבורי, אפשרו למחאה להתנהל, המחאה צעדה ברחובות העיר, אכן רחובות נחסמו לתקופה מסוימת, אבל הכול עבר בסך הכול בצורה מאוד שקטה, מאוד מאורגנת. היה כעס ציבורי, הוא הובע, הייתה מחאה ציבורית, היא הובעה, אף אחד לא נעצר, אף אחד לא עוכב, האירוע התחיל, האירוע הסתיים, זכותו של הציבור למחאה הושגה והופקה. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <דב חנין (חד"ש):> אבל לעומת זאת, מה שאנחנו ראינו בשבוע האחרון בירושלים, וכפי שחברתי אמרה, גם באירוע שהיה ליד ביתו של תשובה בנתניה, וליד ביתו של השר שלום ברמת-גן, שם הייתה התנהלות משטרתית אחרת. ולכן אני חושב שראוי למשטרה, באופן ארצי, ללמוד את הלקחים ממקומות שבהם ההתנהגות הנבונה והחכמה מובילה לתוצאות חיוביות, לא רק מבחינת זכות המוחים למחאה, אלא מבחינת רצונה של המשטרה, וחובתה של המשטרה, להבטיח את הסדר הציבורי הטוב. אני רק רוצה, גברתי היושבת-ראש, לסיים בפנייה נוספת לשר לביטחון הפנים. עד היום, אדוני, עדיין פתוחים ועומדים כמה תיקים שהמשטרה מתעקשת לנהל אותם באופן לחלוטין מיותר, כולל נגד דפני ליף, יוזמת המחאה של 2011. בית-המשפט חוזר ופונה למשטרה – זאת תביעה משטרתית, לכן אני מפנה את הדברים לשר לביטחון הפנים – פונה למשטרה ומציע לוותר על התיק המיותר הזה, שבעצם, לדעתי, יוצר רק מבוכה למשטרה. ואני חושב שהגיע הזמן, גם בנושא הזה, לחשוב בצורה מקצועית, רצינית ואובייקטיבית, איך מסיימים את הפרק העגום הזה, מוותרים על האישום המיותר הזה ומביאים את הפרשה הזו לסיום. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אריה דרעי – לא נמצא. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. <סתיו שפיר (העבודה):> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לספר לכם על ירוסלב, סטודנט למדעי המדינה ברוסיה, בן 21 ואב לתינוק בן שנתיים, שהגיע במאי לפני שנה להפגנה נגד הנשיא פוטין, ומאז נעצר ומוחזק כבר שנה בדיוק במעצר, יחד עם פעילים נוספים. אם הם יורשעו בכל הסעיפים שמופנים נגדם, סעיפים שסרטוני הווידיאו מאותה הפגנה מפריכים כמעט בזה אחר זה, הם עלולים להיות מוחזקים במאסר 12 שנים. בטורקיה נעצרו בשבוע החולף יותר מ-500 מפגינים, 25 מהם נעצרו על ציוץ דיווחי שווא בטוויטר. בסוריה, בשיא ההפגנות, לפני פרוץ הקרבות, נעלם בממוצע מפגין אחד בשעה. אבל ישראל היא לא כזאת. ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, פה יש חופש הפגנה, ויש חופש עיתונות, ויש חופש ביטוי. בשנים האחרונות השימוש בחופשים האלה גם הביא לקיומה של אחת מתנועות המחאה הכי גדולות והכי חוצות מגזרים שנראו כאן אי-פעם, מחאה שמבשרת את אי-שביעות הרצון של הציבור הישראלי ממדיניות הממשלה, והיא מבשרת גם דבר אחר: מודעות ציבורית שהולכת וגדלה, שהולכת ומתרחבת, לנעשה במדינה. יש מי שיקרא לזה דמוקרטיה. אבל יש בממשלה מי שמעדיפים, כנראה, להחזיר אותנו אחורה, או מי שהיו רוצים שנהיה קצת יותר דומים לטורקיה, לסוריה, לרוסיה. נבחרי ציבור, אנשים שנבחרו בזכות הדמוקרטיה, אבל הדמוקרטיה מפחידה אותם, היא לא נעימה להם, הדרישה הציבורית לשקיפות בעניין ההחלטות על יצוא הגז לא כל כך נוחה להם, הדרישה לחלוקה הוגנת של נטל המסים, לשינוי בסדר העדיפויות, לדיור בר-השגה, לשלום, מתנגשת עם השאיפות הפוליטיות הקטנות שלהם. יש כאן מספר לא קטן של פוליטיקאים שעמלים יום ולילה על חקיקה והסדרים להגבלת חופש הביטוי, שמערערים על כוחם של בתי-המשפט, שמשדרים לתקשורת הישראלית שהמפקד בוחן, והוא לא מרוצה משאלות מסוימות או משואלים מסוימים, אנשים שרוצים לגרום לתקשורת להבין שכדאי לה לאזן את עצמה – או שיאזנו אותה בכוח. הסכנה היא לא רק בחקיקה, שהאופוזיציה מצליחה לעצור לא פעם, אלא בהפנמת הכוונות; העיתונאים, כמו השופטים, כמו השוטרים שממונים על פיזור ההפגנות של המחאה החברתית, עוד עלולים להפנים את המסר הזה של הממשלה. וכך לגבי המחאה. בחודשיה הראשונים של המחאה משטרת ישראל פעלה באופן מופתי בדרך כלל; השוטרים השקיעו מאמצים רבים, ניכרים גם על-ידי המפגינים, בהגנה על זכותו של הציבור למחות. אך כשהמחאה התחזקה בהשפעתה, היה נדמה שמישהו בממשלת ישראל החליט ללחוץ על הכפתור. פעילים קיבלו שיחות טלפון מאיימות מהמשטרה, שדורשות מהם לא להגיע להפגנה; שוטרים דפקו על דלת והזמינו פעילים לחקירות – – <היו"ר גילה גמליאל:> להתחיל רק לסיים. <סתיו שפיר (העבודה):> אני עצרתי כי עשיתם פה חילופים, אז אני מבקשת לקחת עוד קצת זמן. <היו"ר גילה גמליאל:> אוקיי. <סתיו שפיר (העבודה):> – – אזרחים טובים שנאלצו להעביר את הלילה בחדרי חקירות וחניקת מפגינים והפלתם על הארץ, אגרופים, דריסה של מפגינים על-ידי כוחות משטרה – כל אלה הפכו לפרקטיקה, וגם מעקבים בפייסבוק והזמנה לחקירות בגלל סטטוסים שהמשטרה לא אהבה. מעניין מה היה קורה אם כמה נבחרי ציבור היו מוזמנים לחקירה על סטטוסים לא הולמים. חברים, אל תטעו, מעשי האלימות שהמחאה החברתית נתקלת בהם אינם מעשי ידיה של המשטרה. אלה לא השוטרים, ששכרם נמוך מדי ביחס לעבודה הקשה שהם עוסקים בה, ששעות הפעילות שלהם הן מהארוכות שיש בהשוואה לכל שוטר בעולם המערבי, שרמת הסיכון שהם צריכים לעמוד בה היא קשה מאוד; אלה לא השוטרים, שרובם המכריע לא מגיעים מהעשירון העליון של החברה הישראלית – לא הם אלה שחובטים בציבור. כל אגרוף שחוטף מפגין מייצג את עמדת הממשלה. לראש הממשלה מאוד משתלם לשלח במפגינים את השוטרים; מאוד משתלם לו, לראש הממשלה, שהתמונות שייראו ביום למחרת בעיתונים – – <היו"ר גילה גמליאל:> חברת הכנסת סתיו, רק לצמצם. <סתיו שפיר (העבודה):> דקה. – – יהיו תמונות של מפגינים אנרכיסטים, כביכול, במקום כותרות שחורות על התקציב האכזרי שהוא מנהיג. מאוד משתלם לו, לראש הממשלה, שבמקום שיכעסו עליו יכעסו על השוטרים; שיכעסו על מי שלובש כל יום מדים ומרוויח בקושי 6,500 שקל נטו על עבודה שאין לה שעות התחלה ואין לה שעות סיום – – – <היו"ר גילה גמליאל:> טוב, הזמן נגמר. <סתיו שפיר (העבודה):> כמה מילים. משפט אחרון. אז אתם רוצים לספר לנו שראש הממשלה, שמכיר את השיטה הזאת היטב, של הפניית אזרחים טובים נגד אזרחים טובים אחרים, לא עשה בה שימוש? שהאלימות המשטרתית היא מקרה? שהיא תוצר של חולשה של השוטרים? של חוסר היכרות שלהם עם החוק? אני לא מאמינה לתירוצים כאלה, לא כשאני רואה איך הטקטיקה הזאת עובדת; לא כשאני רואה שברור לכולנו שהדיון מוסט שוב ושוב מהגזירות הכלכליות, מהתקציב, מהשיח השקרי בעניין יצוא הגז, ובזמן שכל אלה עוברים מתחת לרדאר, ראש הממשלה שלנו יכול להמשיך לשבת בביתו ולאכול גלידה בשקט. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אנו עדים בתקופה האחרונה לאי-חוקיות בהתנהגות המשטרה כלפי הערבים. בעיני רוב האזרחים הערבים אין כמעט ספק בכך שמשטרת ישראל מתנהגת אתם בצורה גזענית, שהמשטרה אינה מתנהגת כפי שהיא אמורה להתנהג. הגוף הזה, שאמון על ביטחון הציבור ועל שלומו, לכל האזרחים, ללא הבדל גזע, לאום ודת, בעיני אזרחים ערבים הוא גוף המזוהה עם המדינה, עם הרוב היהודי במדינה, שנמצא במתח תמידי עם העם הפלסטיני בכלל ועם המיעוט הערבי בפרט. לפיכך, התנהגות המשטרה אתם אינה מבוססת על תפיסה שוויונית של אזרחות, אלא בעצם נגזרת מתפיסה הרואה בהם איום ביטחוני על המדינה. אני אביא כמה דוגמאות להתנהגות המשטרה. כולם יודעים על הפיגוע שהיה לפני חודש בבנק הפועלים בבאר-שבע. בפיגוע הזה נהרגו ארבעה אזרחים ונפצע בדואי מהנגב. אחרי שראינו ועקבנו אחרי זה, ראינו שהמשטרה, רק כי הוא שחום עור – לא עשה שום פשע, לא הייתה שום ראיה כדי שאנשי המשטרה יגררו אותו, יכבלו אותו, והוא יובל לבית-החולים כשהוא כבול. חיכינו והמתנו עד שהוא התעורר, באשפוז בבית-החולים, והוא ממש אמר בגלוי: המשטרה ירתה בי. פניתי לשר לביטחון הפנים, והוא אמר לי: אדוני, אני העברתי את זה למח"ש. מח"ש, תיקים של ערבים במיוחד, נעשה בהם שם טיוח, ונסגרים מרבית התיקים שם, במח"ש. לכן, אני מבקש מעל בימת הכנסת להקים ועדה עצמאית, נייטרלית, שלא שייכת למשטרה, ועדה שתגלה את האמת. על-פי עדותו של הפצוע – הוא אמר: המשטרה ירתה בי. אני אביא עוד דוגמה של התנהגות אלימה של המשטרה, כלפי ילדים ונשים, בזמן הריסת בתים אצל הבדואים. הריסת בתים – הבדואים מתעוררים כל יום להריסת בתים. כנראה יחידת משטרה שבאה מהמרכז, לא יודעת כלום על המנטליות של הבדואים, מתנהגת בצורה ממש גזענית, שמשדרת שנאה, על-פי דעות קדומות, לא יודע על-פי מה, אם ככה מתנהגים, וגם בזמן חיפוש, כשבאים לחפש בביתו של אדם, או בארונותיו, או בכל הרכוש שם, הם לא באים לחפש, הם באים להרוס בית – – – <היו"ר גילה גמליאל:> להתחיל לסיים. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כמה משפטים. ביר-הדאג' – המשטרה מזדהה עם התושבים במושב רתמים נגד האוכלוסייה הערבית בביר-הדאג'. אפילו רק לפני שבועיים, עשרה ימים, שוטר שרוכב על טרקטורון מתנהג כמו עבריין, לא כמו אדם שמייצג מדינה, מייצג משטרה, מתנהג כמו עבריין, עד ששם נדרס ילד, תושב המקום. <היו"ר גילה גמליאל:> משפט סיום. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> משפט סיום. תופעה חדשה: עוצרים בני-נוער ערבים, פותחים להם תיקים, חוקרים אותם, עוצרים אותם ומשחררים אותם. הכוונה בזה היא לפתוח כמה שיותר תיקים לבני-נוער ערבים. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. תעלה חברת הכנסת אורית סטרוק. עומדות לרשותך שלוש דקות. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, ובעיקר חברי חברי הכנסת, מאוד הצטערתי, תמר, לשמוע את הפתיחה שלך, ועוד יותר נדהמתי מהפתיחה של דב חנין. אלימות שוטרים היא נחלת כלל האזרחים. אי-אפשר להגיד שאין קשר בין האירועים; כולם סובלים מזה, בלי הבדל איזה עמדה רצו המפגינים להביע. לכן הנושא שהוגדר "אלימות שוטרים" הוא נושא כאוב מאוד. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – זה הכול. אני מסכימה אתך. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אני רק אומרת, אנחנו צריכים לטפל באלימות שוטרים באשר היא, כלפי כלל האזרחים. אדוני השר, אנחנו צריכים לטפל בבעיה הזאת כי אנחנו רוצים שתהיה לנו משטרה יותר טובה. הכתובת האמיתית של התשובה לאלימות שוטרים לא נמצאת במשטרה, היא נמצאת במשרד המשפטים. אמרתי היום לשרת המשפטים, בדיון שקיימנו בוועדת החוקה, שהגיע הזמן שמישהו ינער את המחלקה שנקראת מח"ש, שהיא מחלקה נחשלת מאוד, ואין בכוחה להתגבר על התופעה הזאת. אבל דבר אחד כן שייך אליך, אדוני השר, וזה השאלה איך המשטרה בתוכה מתייחסת לשוטרים האלימים. אני רוצה למקד את עצמנו בתמונה אחת – תמונה אחת. אם דיברתם כאן, חברי מהשמאל, על אלימות חסרת תקדים, אז יש תקדימים גרועים הרבה מאלה שאתם ספגתם, ואולי אם הייתם קמים אז, לא הייתם סופגים היום. האלימות שאתם חווים היום ברחובות – שהיא לא מוצדקת, והיא חמורה – היא כלום, היא peanuts, ליד האלימות שאנחנו חווינו בעמונה. אני רוצה להחזיר את עצמנו לתמונה אחת, שהתפרסמה גם בתקשורת, של שוטר שעומד עם אלה מכה מפגינים ישובים. הם רק יושבים על הרצפה, לא עושים לו שום דבר, והוא מכה אותם בראשיהם, שוב, ושוב ושוב. השוטר הזה, הוחלט להעמיד אותו לדין פלילי על שלוש עבירות חמורות של תקיפה הגורמת לחבלה ממשית. מה עשיתם, אדוני השר, עם השוטר הזה? הוא ממשיך לשרת במדי יס"מ. הוא עומד לדין על שלוש העבירות החמורות האלה, והמפקדים שלך מגיעים, אחד אחרי השני, לבית-המשפט, להסביר כמה הוא היה בסדר, כשהם יודעים שהוא לא היה בסדר. הגדיל לעשות מפקד הפינוי, בוקובזה, שהגיע לבית-המשפט ואמר שמותר היה לירות במפגינים האלה ברגליים – לא בראש, הוא אמר, אבל מכיוון שהם ישבו על הרצפה וסירבו להתפנות, מותר היה לירות בהם ברגליים. המפקדים של השוטר הזה כתבו לו מכתבי הערכה, יום אחרי עמונה – יום אחרי, כתב לו המפקד שלו: "התמלאתי גאווה שתחת פיקודי, מפקדים שכמותך; המשימה בוצעה תוך גילוי מוטיבציה ואומץ". היה לו אומץ יוצא מן הכלל, להכות מפגינים בראש, אדוני השר. הוא ממשיך לשרת במשטרה, והמפקדים שלו ממשיכים להחמיא לו, ולבוא לבית-המשפט – – <היו"ר גילה גמליאל:> להתחיל לסיים. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – למסור עדויות שקר. איך אתה מאפשר את הדבר הזה? ובגלל זה, תמר, אתם סובלים היום. כי אתם לא עמדתם אז. <תמר זנדברג (מרצ):> זה התחיל עוד קודם. כן. זה התחיל עוד קודם. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אני חושבת שצריך לקיים פה, לקיים פה – התחיל, אז התחיל קודם, בסדר. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – במשטרה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> כשאזרחים מוכים צריכים לטפל בזה בלי קשר אם הם ערבים, או יהודים, או שמאלנים, או ימניים. <תמר זנדברג (מרצ):> אני מסכימה אתך. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> צריך לטפל בזה כדי שלמדינת ישראל תהיה משטרה יותר ראויה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> ואני מציעה שנתחיל בזה עכשיו. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחברת הכנסת אורית סטרוק. יעלה חבר הכנסת אורי מקלב. עומדות לרשותך שלוש דקות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> גברתי היושבת בראש, תודה רבה לך, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, באמת הפתיעו אותי מאוד הדוברים הראשונים, שהסתייגו מחיבור הנושא של אלימות משטרה נגד מפגינים עם הנושא של התנהלות המשטרה בכותל, בתפילת ראש חודש תמוז, לפני כמה ימים. אני לא מבין, אני התכוננתי לדבר על אלימות משטרה בכלל, חבר הכנסת דב חנין, ולא משנה איפה היא, באשר הן, ולא, אני לא מפריד בין אלימות כזו לאזרחים כאלה או לאזרחים אחרים. אני מבין שזכויות האזרח הן זכויות אזרח בכלל, ואם המשטרה מתנהלת בהפגנות נגד אזרחים שלא כדין, שלא כראוי, מה ההבדל על מה הם מפגינים? אני חושב שבזה אתם קצת המעטתם והחלשתם את הטענה על אלימות המשטרה, מפני שאז זה אומר – אתם אומרים שאתם מייצגים ציבורים מסוימים, אולי בוחרים שלכם, ואז אתם, אולי, סובייקטיביים בעניין. הפוך, אני עוד יותר לא רוצה לחשוב, ואולי זה רק מעצים את הטענה שלי, שיש ציבור מסוים בתוך הפגנה, שאתה אולי, ואתם לא מייצגים אותו, ותמר זנדברג ודאי לא מייצגת אותו, ולא מעניין אותה ולא אכפת לה שגם נגדם יתנהלו שלא כראוי. ועכשיו אני – אבל אני כן מזדהה, ואני, ואנחנו, וכנציג הציבור של ציבור חרדי, מאז שאני ילד אני נמצא בתוך התנהלות משטרה, וחי בתוך הפגנות, וככה, כאיש ציבור, מלווה כבר שנים רבות שחרור אחרי פעולות ואירועים של מעצרי שווא של הולכי רגל תמימים, שנקלעו בלי כוונה – לא נקלעו בכוונה, לא כמו שהיום מישהו הגיע להפגין – אדם יצא מביתו ונעצר, תיאום של עדויות, עדויות שקר, אלימות של משטרה, ענישה קולקטיבית של אזרחים – אני חי את זה, מכיר את זה. ואני באמת חושב שזה מגיע, זה לא מגיע רק לציבור מסוים, וההתמודדות עם הדבר הזה – ואני פונה כאן לשר לביטחון הפנים – שלא יגידו ששוטר פעם אחת, שוטר תמיד שוטר: אני חושב שאתה היום השר לביטחון הפנים, ואתה כאן עד, במשך חמש השנים האחרונות ודאי, שכל – כשאתה עולה כאן לשאילתות, רוב השאילתות שלך מופנות, רוב השאילתות על התנהלות המשטרה, במיוחד – או בתוך בתי-כלא, בתי-מעצר, ובהפגנות; במקרה כזה, במקרה אחר, וזה באמת חוצה את כל האוכלוסיות. אז הגיע יום לעשות רפורמה ושינוי בעניין הזה. בהפגנות שמתוכננות להיות, לקחת נניח את מח"ש; לא שהם יבואו אחרי האירוע, שיבואו ויהיו במקום, יצלמו, יסריטו, יבחנו את הדברים, שאחרי זה לא נהיה עדים, אחר כך, שבוכים על לשעבר, וכן היה ולא היה. הדברים האלה, הרי כל כך הרבה מתלוננים על זה. כל כך הרבה אנשים – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – באים ואומרים, ולמה, והעובדה – והעובדה היא שעמותות מסוימות, במיוחד הציבור הערבי, שהתלונן על דברים כאלה, כשהוא הביא עמותות וארגונים שמצלמים ומבקרים את השוטרים, אז יש כבר דברים אחרים. אז הכול נראה אחרת. אז למה אתה צריך שאחרים יעשו את זה? תעשה את זה אתה בעצמך. ועכשיו מילה אחת, גברתי – – <היו"ר גילה גמליאל:> כן, להתחיל לסיים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – על הכותל. להפך, לא על אלימות. איך כשמגיעה הפגנה של "נשות הכותל", שרוצות לבוא להפגין, לא משנה אם זה 100 או 200 נשים, באים המתפללים, באים להתפלל – אלפי מתפללים, לא נותנים להגיע בכלל לרחבת הכותל. עוצרים אותם ממרחק, את כל הכניסות סוגרים, הופכים את זה למתחם סטרילי. זו לא הפגנה, הם באו להתפלל. ואיפה באים להתפלל? לא במקום שלא מיועד לתפילה, מקום שכל כולו מקום לתפילה, כל מהותו הוא תפילה. אז זו ההתמודדות המקצועית של המשטרה, למנוע בכלל מאנשים? אדוני, השר, צר לי שאני צריך להגיד את זה: מה היה קורה אם היו באים להפגין נגד השר לביטחון הפנים, ומה שהמשטרה הייתה עושה – לא הייתה נותנת לך להגיע לביתך או למשרדך. זה נקרא שמטפלים בהפגנה? זה מחזה – קרו רק לאנשים מבוגרים, לא באו נערים. ההפגנה הייתה רק של אנשים מבוגרים. באים עם טלית ותפילין להתפלל, ולא נותנים להם, ואלפי איש נמצאים מרחוק – – – <היו"ר גילה גמליאל:> כן. משפט סיום, מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – לא נותנים, נגיד, שירותים. אני לא מדבר על זה. משפט סיום: לכן, בחלק הזה, הטיפול בכותל המערבי לא יכול להיות טיפול רגיל. מי שמצא את הפתרון היצירתי איך לקיים – גם אם הוא רצה לתת לנשי הכותל, "נשות הכותל", להתפלל, מה שנותן לאנשי הכותל הקבועים, שנמצאים לא פעם בחודש, נמצאים כל הזמן בכותל – לבוא לכותל ב-01:00 זה כמו לבוא באמצע היום – ולהם, למנוע מהם תפילה בכותל? זה הטיפול – ככה המשטרה? מעבר למחזה שבכל העולם ראו ששמו את המתפללים בתוך מכלאות – זה מה שהיה: רחבת הכותל הפכה למכלאות של ברזל, ושם נתנו להתפלל. הכותל הוא המקום היחיד שנשאר לנו בארץ, המקום היחיד, שעד היום, עד הפרובוקציות האחרונות, זה המקום שכולם הרגישו – העם היהודי בפרט – מקום שבו כולם הרגישו שהם שייכים לעם אחד. הניצוץ היהודי, כולם יודעים שהוא מתעורר ונדלק בכותל. <היו"ר גילה גמליאל:> אני – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> לא רק אנחנו מרגישים בזה – ובזה אני מסיים – אלא גם אחרים שמגיעים, מכל אומות העולם, מרגישים שיש כאן משהו שמאפיין מאוד את העם היהודי. לקחת את המקום הזה, ובאמת, גם אותו, לגרום לכך שהוא לא יהיה המקום המאחד, אלא המקום המפריד – אבל הפעולה הזאת, שהמשטרה עשתה, ודאי זה מעמיק וזה הרבה יותר מתרחב. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחבר הכנסת אורי מקלב. ישיב בשם הממשלה השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אחלק את התשובה לשניים: יש הנושא שבו מדובר על סגירת הכותל בפני המפללים, ואלימות המשטרה, ואני אתייחס בנפרד לכל בקשה או כל פנייה שהייתה. אני לא רוצה לקשור בין שני הדברים. "נשות הכותל" הגיעו בבוקר יום ראשון להתפלל בכותל, כהרגלן מדי ראש חודש עברי. בניגוד לטענת חבר הכנסת מאיר פרוש, ועכשיו עולה מכובדי הרב מקלב ומציג את הדברים – אני לא בטוח שהוא היה שם באותו יום, אבל אני מוכן גם על זה לדבר – לא הייתה, לא היה מדובר בהפגנה. משטרת ישראל, ואני מבין שקשה לחיות עם משטרה, הייתם מעדיפים שלא הייתה משטרה, זה גם בסדר; פעם אני שומע את הטענות מכאן, ופעם אני את הטענות מכאן ומשם, המשטרה מפריעה בכלל לחיים, לאזרחים פה, במדינת ישראל, אבל המשטרה תהיה באמצע, ותיתן את המענה, ותפקח על חוק וסדר במדינת ישראל, ואף אחד – היא מחויבת רק כלפי החוק. ולא, אני שומע פה אמירות: הפוליטיקאים שמתערבים. לא היה ולא יהיה. היא מחויבת רק לחוק ולהנחיות של היועץ המשפטי לממשלה. ואל תנסו פה לטשטש ולהעביר מסרים אחרים, אני לא אתן לזה, ואני חושב שהממשלה לא תיתן לזה, ולכן צריך לראות את זה כמשטרה מקצועית, שיכול להיות שהיא לא מוצאת חן בעיניכם, וזה בסדר גמור, וזה לגיטימי, אבל היא עובדת בצורה מקצועית. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה לא מדויק – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> היא לא, זה לא מדויק – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – אני לא יודע מאיפה אתה למדת את החוק והסדר במדינת ישראל, אז בוא, אל תתווכח אתי על – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – על-פי חוק. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מאה אחוז, היא לא פועלת על-פי חוק. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – את החוק – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> בסדר. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – כלפי הערבים. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> משטרת ישראל, לגבי הכותל, פעלה בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה, בעקבות פסק-דין שניתן לאחרונה בבית-המשפט המחוזי בירושלים. לשם שמירה על הסדר הציבורי קיימה המשטרה הערכת מצב מסודרת, ובעקבות כך ביצעה המשטרה פעולות ויסות של קהל הנכנסים והיוצאים בכותל המערבי, וזה למשך פרק זמן קצר – ואני בדקתי פעם אחרי פעם, אחרי שחבר הכנסת פרוש אמר שלא נותנים ולא נכנסים – רבותי, כמה דקות, כמה דקות, כל ההפרעה הזאת, שלא באים המוני המתפללים להיכנס. תורידו את הטונציה, תדברו בצורה – באמת, כמה דקות לא אפשרו, כדי לאפשר לקבוצה הזאת להיכנס פנימה. ואני מסתכל על חברת הכנסת תמר זנדברג, אבל לא אליה התכוונתי; התכוונתי אל כל מי שנכנס. אל תיתנו שהמשטרה תפרשן ותיתן ותגיד מה כן ומה לא. אנחנו פועלים על-פי החלטות בית-המשפט והיועץ המשפטי לממשלה, ואם כמה דקות לא אפשרנו להיכנס, כדי לאפשר לקבוצה להיכנס, זה לא לאפשר למתפללים, להמוני המתפללים שבאו להר-הבית או לכותל המערבי להתפלל? לא אפשרו להם? צריך לראות את הדקות האלה, וזה כמה דקות, ובדקתי את זה כמה פעמים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> בשעת כניסתן של "נשות הכותל" לתפילה היו כמה דקות, ואפשרו גם את יציאתן ממנה. היה עיכוב מסוים, שנמשך כמה דקות, וכאמור, היה כורח המציאות, כדי באמת לאפשר את הכניסה והיציאה. ברצוני להדגיש כי בשום אופן לא נמנעה כניסתם של מתפללים לרחבת הכותל. לגבי ההצעה לסדר השנייה, של אלימות המשטרה – ככלל, זכות ההפגנה היא חלק מזכויות היסוד של האזרח, ונמשיך לשמור עליהן. משטרת ישראל נדרשת לשמור על הסדר הציבורי, ביטחונם האישי של אזרחיה ורכושם, תוך הקפדה על זכויות היסוד של הפרט. לפיכך עליה לאזן בין רצונם של משתתפי ההפגנה להביע את השקפותיהם לבין שמירת הסדר והביטחון, תוך דאגה לשלום האזרחים שאינם משתתפים בהפגנה. בהיערכות המבצעית ובטיפול המשטרתי בהפגנות יש לשקול את המאפיינים המיוחדים של כל הפגנה וההתפתחויות העלולות להתרחש במהלכה. למשטרת ישראל יש נהלים המתווים מסגרת היערכות מאוזנת לקיומן, ובהם מצוינים סוגי ההפגנות: מחאות, תהלוכות, משמרת מחאה, מאפייני מדרגי הפרות הסדר העלולות להתרחש והמענה המבצעי להן. העיקרון המנחה הוא כי השימוש בסמכויות ייעשה באופן מדורג ובהתאמה לחומרת הפגיעה בסדר הציבורי, כל זה כך שהפגיעה בחופש הביטוי תהיה מזערית. עם זאת, אם אין אפשרות להידבר עם המפגינים במהלך הפגנה, או שניסיונות השכנוע לא צלחו וההפגנה מלווה בהפרות סדר העלולות לסכן את שלום הציבור וביטחונו, יש בידי המשטרה סמכויות למניעת הסיכון של שימוש בכוח לפיזור ההתפרעויות ולתפיסת המתפרעים וסמכויות עיכוב ומעצר. לגבי הסוגיה של ההפגנה בירושלים, חברת הכנסת זנדברג, שדיברה – נציגי המשטרה יצרו קשר עם גורמים שהשתתפו במחאה, בבקשה מהמארגנים לתאם את ההפגנה; שיתאמו אתה את ההפגנה. אולם היא לא תואמה, למרות העובדה שאירוע שכזה מצריך אישור המשטרה. המשטרה פנתה אליהם וביקשה: בואו תתאמו. סירבו בכל תוקף. משטרת ישראל נערכה בכוחות, ואפשרה למפגינים לנוע בתהלוכה, תוך מעבר ברחובות ראשיים במרכז העיר. בשלב מסוים החלו המפגינים לחסום צירים ראשיים, ובין היתר את ציר הרכבת הקלה, וגרמו להפרעה בנסיעתה. המשטרה ניסתה להפנות את המפגינים לציר חלופי, אולם הם החלו לרוץ לכיוונים שונים והמשיכו בחסימת הצירים. לפיכך המשטרה הפעילה את סמכותה החוקית לפיזור המפגינים. סמוך לשעה 22:30 הגיעה התהלוכה לאזור כיכר פריז, ושם חברה לקבוצת מפגינים נוספת. משטרת ישראל הכשירה בעוד מועד בכיכר אזור תחום בגדרות שבו יוכלו המפגינים לממש את זכותם לחופש הביטוי, וזה למרות התעקשותם שלא לבקש רישיון כדין. בהמשך נתנה המשטרה שוב ושוב הוראות פיזור באמצעות קולנים, מערכת כריזה, שלפיהן על המפגינים לפנות את הכביש, רחוב בן-מימון. בהתאם לסמכויות המוקנות לה על-פי חוק, החלה המשטרה להדוף את המפגינים מהכביש לכיוון המדרכה. משלא עלה הדבר בידה נעשה שימוש בפרשים כדי לפנות את הכביש. בשלב זה החלו המפגינים לנוע לכיוון צפון ועל רחוב קינג-ג'ורג', חלקם נשכבו על הכביש וסירבו לפנותו. באירוע הזה נעצרו כמה מפגינים, תוך שימוש בכוח סביר כלפי אלה אשר התנגדו למעצרם. אשר לטענת חבר הכנסת סתיו שפיר כי שוטר דרס במזיד – סליחה? <סתיו שפיר (העבודה):> אני חברת כנסת ולא חבר כנסת. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> סליחה, חברת הכנסת סתיו שפיר. – – – כי שוטר דרס במזיד אזרח שהפגין – לא היה אירוע כזה, אלא אחד המפגינים נפגע קלות מאופנוע של משטרה, זה נכון, ולאחר מכן נצפה אותו מפגין ממשיך בתהלוכה. לא ידוע על תפיסת ציוד של מפגינים. למיטב ידיעת המשטרה, מפגין אחד נזקק לטיפול רפואי, אולם כאשר ישב באמבולנס סירב לקבל טיפול וברח מהמקום. אף שלא היה עצור, פרטיו מצויים בידי המשטרה. כלומר אירוע די מורכב, עם חסימות, ללא אישורים וללא שום דבר, וצריך גם להבין איך האירוע התפתח. חברת הכנסת אורית סטרוק – לגבי תנ"צ בדימוס בוקובזה, שאנחנו דיברנו עליו כמה פעמים: מדובר בציטוטים, לכאורה, של תנ"צ בדימוס מאיר בוקובזה בכתבה שפורסמה בעיתון "הארץ" ב-9 ביוני 2013. אלו הושמעו לכאורה בהליך משפטי, אשר המשטרה אינה צד בו, והפרוטוקולים של הליך זה לא הובאו לידיעתה. לפיכך אין בכוונתי להתייחס לטענות, אשר אינן ידועות לנו במדויק, אשר נטענו על-ידי קצין משטרה בדימוס, אשר פרש לפני כשנה מהמשטרה, והועלו במסגרת תהליך משפטו, שהמשטרה איננה צד בו. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – יושבים על הרצפה. מותר לבעוט להם ברגליים? מותר? הוא שיקר בבית-המשפט – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> על מי את כועסת? לא הבנתי. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אני רוצה שתגיד, אתה לא – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני הייתי באירוע? <אורית סטרוק (הבית היהודי):> מותר להם לבעוט ברגליים של מפגינים שיושבים על הרצפה? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני אמרתי דבר כזה? <אורית סטרוק (הבית היהודי):> לא, אז תגיד. רק תגיד שזה לא – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני לא שמעתי אותו ואני לא יכול להגיב על דברים כאלה. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> מבחינת – מה הדרישה שלך, שיקבלו את העמדה שלך? שזה יעבור לדיון בוועדה? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> שזה יעבור לוועדה, אין לי בעיה. <היו"ר גילה גמליאל:> לאיזו ועדה? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> ועדת הפנים. <היו"ר גילה גמליאל:> מקובל על המציעים? <קריאות:> כן. <היו"ר גילה גמליאל:> אז נעבור להצבעה, אבל לפני כן יש לנו עמדה נוספת, של חבר הכנסת פייגלין. יש לך בדיוק דקה. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> אדוני השר, שמעתי את דבריך באנחה קשה ובחיוך מריר. לומר שהמשטרה פועלת על-פי החוק, כאשר אתה יודע שאני מנוע מלעלות להר-הבית על-ידי משטרת ישראל זה שלושה חודשים, בניגוד גמור לשלושה חוקי-יסוד, בניגוד גמור לפסיקת בית-המשפט העליון, כאשר טענת היועץ המשפטי היא שהסיבה היא דיווחים, או התרעות, של המשטרה. הווי אומר, המשטרה, את הדברים שהיא הייתה יכולה לעשות כדי לאפשר ל"נשות הכותל" לבצע, אינה מסוגלת לעשות כדי לאפשר לחבר כנסת אחד, חבר כנסת שגם פועל מכוח חוק החסינות, נוסף על חוק המקומות הקדושים וחוק ירושלים, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, פסיקת בית-המשפט העליון, שלל רחב של חוקים שאתם עוברים עליהם ברגל גסה, פשוט משום שאתם יודעים שבעניין הזה, כבוד השר, התקשורת תהיה אתכם. משטרת ישראל פועלת על-פי הרוח התקשורתית, וזו גם הסיבה שמפגיני הימין חטפו את מה שחטפו בראש, ומי שנתן רק קוּדם בתפקידו. אני מבקש להפסיק למרוח את העניין. אתם לא פועלים מכוח החוק, אתם פועלים מכוח התקשורת. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחבר הכנסת משה פייגלין. חבר הכנסת ישראל אייכלר, יש לך דקה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני כבוד השר, אני מסכים עם שר המשטרה שאסור לתת את השיפוט ואת ההכרעה לאנשי המשטרה, להכניס אותם בין קבוצות אוכלוסייה; זה לא תפקידם, תפקידם למנוע פשע ולהתעסק בסדר הציבורי. הבעיה היא שמעבר לכנסת ולחוק, והמשטרה, יש גורם שנקרא המערכת המשפטית, שהופכת ליותר ויותר חסרת אחריות וגורמת לאיבה ומדנים, כמו במקרה הזה, ששופט זוטר, כמו סובול במחוזי, הלך ופירש את פסיקת בית-המשפט העליון לכפות על המשטרה להכניס את הנשים האלה ולגרום לכל ההרס הזה. אני רוצה שתדע, אדוני שר המשטרה, שיש פה עוד גורם שאף אחד לא מתחשב בו, וזה האנשים שהתפללו בבוקר. חמי, שיהיה בריא, בן 83, מתפלל כל בוקר ותיקין שם, וכשהוא רצה לצאת – הוא לא שייך לא להפגנה ולא לשום דבר – ועוד הרבה אנשים, חסמו את הדרך, לא נתנו להם לצאת, לא נתנו להם לצאת לשירותים, הם היו ממש אסירים שלא בטובתם. קחו גם את זה בחשבון. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת נסים זאב, יש לך דקה, מן הצד. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כבוד השר, אין ספק שיש כאן הפרה בוטה של זכויות האדם. הרי מדובר פה באלפים שבאים ומתפללים כל יום בהנץ החמה, כמו שאמר הרב אייכלר, כבר בשעה 04:30 מגיעים לכותל. לבוא ולחסום אותם בגלל קומץ קטן של נשים שבאות לעשות פרובוקציה? מה להן ולתפילה? כולנו יודעים שכל זה הצגה חיצונית, והמשטרה משתפת פעולה עם הדרך הזאת. לדעתי – אני בטוח שאם זה היה קורה למשל בהר-הבית, והיו באים קבוצה של מתפללים ורוצים גם לזכות ולהתפלל, האם המשטרה הייתה מתערבת והייתה אומרת למוסלמים: תחכו, אתם עכשיו תיתנו לקומץ המתפללים היהודים להתפלל? לא, לא היה עולה אפילו על הדעת, כי אתם לא רוצים לפגוע במוסלמים שמתפללים. איך אפשר לפגוע, כאן, בציבור כל כך גדול שבא להתפלל, ואלפים של נשים הגיעו באותה עת, וחסמו אותן מלהיכנס ולהתפלל. לכן אני אומר, טוב שכבוד השר הסכים לדיון יותר מעמיק בנושא הזה, של ועדת הפנים. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחבר הכנסת נסים זאב. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה בעד זה להעביר לוועדת הפנים. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> בעד – 14, אין מתנגדים. ההצעה תועבר לוועדת הפנים. <הצעות לסדר-היום> <התגברות תופעות האלימות במשפחה> <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור לנושא: התגברות תופעות האלימות במשפחה, הצעות לסדר-היום של חברי הכנסת נסים זאב, אחמד טיבי וישראל אייכלר בהמשך, מס' 593, 604 ו-619. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> חבר הכנסת נסים זאב, מאז שעברת לאופוזיציה – – – <היו"ר גילה גמליאל:> הוא תמיד פעיל, ייאמר לזכותו. <נסים זאב (ש"ס):> ההבדל, אדוני השר, בין קואליציה לאופוזיציה – בקואליציה סותמים לך את הפה מראש, אומרים לך: אל תדבר, אתה חבר בקואליציה. גם את זכות הדיבור לוקחים לך, בדיוק את חופש הדיבור. באופוזיציה, איך אמרה חברת הכנסת זועבי – ע'צבּן ענכּ, אין ברירה, נותנים לך, כי זה חלק מהפעילות הפרלמנטרית שלנו. <היו"ר גילה גמליאל:> עומדות לרשותך שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, אדוני השר, שיעור מקרי הרצח בקרב נשים בנות 18–24 הוא הגבוה ביותר. מספר מקרי הרצח בקרב נשים מוסלמיות, דרוזיות, הוא גבוה כמעט פי-שניים מבאוכלוסייה היהודית, ואני חושב שאולי הגיע הזמן להקים באותם יישובים, באותם אזורים, מוקדים, שאישה שזועקת לעזרה, יש לה באמת למי לפנות, יש כאן אוזן קשבת. לא כולן מסוגלות להביא את המצוקה שלהן בפני הרשויות. זה בבחינת אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי: אם אני אדבר על בעלי, אז מי יודע, אולי אני אגרום לעליית המתיחות בינינו, ואז הוא באמת ירצח אותי. עכשיו אני אולי נמצאת בספק, אולי אוכל להתפייס אתו. אבל ברגע שהיא יודעת שהיא בינה לבין עצמה מתלבטת, וקשה לה לקבל החלטה על גורלה, על עתידה, זה הדבר הכי גרוע. ולכן אנחנו צריכים לתת, לפחות, את השירות הראוי והנכון. אני כבר לא מדבר על אלימות מינית בקרב נשים רווקות, אלימות כלפי נשים, כלפי קטינות. לצערי הרב, זה כבר תופעה חברתית חוצה גבולות. אנחנו עדים לכך יום-יום, מה שנעשה בתחום הזה. משנת 2008 חלה עלייה ניכרת במספר מקרי הרצח של נשים גרושות, והדבר נפוץ בעיקר בקרב נשים מוסלמיות. אני לא צריך להאריך בסוגיה זו. אני חושב שצריכים לתת את כל הכלים, בלשכות הרווחה, אולי גם משרד הבריאות צריך להתגייס בעניין הזה, מעבר למשטרת ישראל. כי – אני לא חושב שמשטרת ישראל יכולה להקשיב ולהאזין, או לרוץ אחרי כל מקרה ומקרה לגופו של רצח, ולומר: אולי צפינו את זה מראש, האם הייתה כתובת על הקיר, לא הייתה כתובת על הקיר; כל פעם אנחנו עושים את חשבון הנפש לאחר מעשה. את חשבון הנפש שלנו צריכים לעשות לפני, ולומר – האם אנחנו נותנים מספיק את הכלים לרשויות, אם זה הרווחה, אם זה הבריאות, אם זה משטרת ישראל, להתמודד – או אפילו משרד החינוך – להתמודד עם המקרים האלה, ולאפשר לאותן נשים שנמצאות במצוקה להביא את הבעיה, או להתלונן, אפילו בצורה – הייתי אומר – חסויה בתחילה. אני מקווה שאולי המקרים האחרונים, והעלייה האחרונה החדשה, שחלה ב-2013, אולי בעקבותיהם המשטרה, יחד עם הרשויות האחרות, יאמצו איזשהו דגם חדש, או שיטה חדשה, כדי לבלום את רוע הגזירה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי. עומדות לרשותך שלוש דקות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תודה, גברתי. גברתי היושבת בראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, זה נושא כאוב, הוא לא נושא לא לקנטור ולא להטחת אשמה בצד זה או אחר. כאשר הדברים באים מפיו של חבר הכנסת נסים זאב בצורה הזאת, יש כאלה שיחשבו שזה בא לקנטר, ואני לא רוצה להזכיר לך סטטיסטיקות או מספרים. רצח נשים הוא גדול יותר בחברה היהודית מאשר בחברה הערבית; לגבי השיעור והאחוז זה משהו אחר, אבל מספרית הוא גדול יותר בחברה היהודית – מבחינת מספר. <נסים זאב (ש"ס):> זאת אומרת, באחוזים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אחוזים זה משהו אחר. עכשיו אני רוצה לדבר פנימה, על אלימות בקרב החברה הערבית נגד נשים. זה נושא שאנחנו מטפלים בו, אנחנו מודאגים ממנו, הוא כואב לנו. יש מקום לתת יותר משאבים כדי להיענות יותר לתלונות של נשים בנושא הזה. שלא יהיו ספקות, אני חושב שאלימות נגד נשים, בעיקר רצח נשים, במיוחד כשמנסים לקשר את זה עם המושג כבוד, זה משהו פרימיטיבי שאני דוחה אותו על הסף. אמרתי את זה עשרות פעמים מעל הדוכן הזה. הצעתי גם למפכ"ל, גם לשר לביטחון פנים, שהמשטרה תפסיק להשתמש במושג הזה, ואכן אני מברך, אדוני השר, על כך המשטרה הפסיקה, בהודעות שלה, להשתמש במושג "רצח על רקע חילול כבוד המשפחה", ובצדק. אסור לקשר בין אלימות נגד נשים ובין מושגים חיוביים כמו כבוד המשפחה, או רקע רומנטי – אצל יהודים זה על רקע רומנטי – ולכן, הקישור הזה אסור שיישאר. אדוני השר, חשוב שתהיה יותר הקשבה, גם חשוב שבלשכות הרווחה, במשרד הרווחה, יהיו יותר תקציבים למקלט למען נשים שסבלו מאלימות במשפחה. בכלל, אנחנו לא רק מדברים, אנחנו כבר לפני שנתיים פתחנו בקמפיין נגד אלימות באופן כללי, אלימות פנימית בחברה הערבית. די לשימוש בנשק, האלימות הורגת אותנו, זו הייתה הכותרת. אנחנו נמשיך לעשות את זה גם ברחוב, גם בתקשורת, גם בבתי-ספר, גם במגרשי כדורגל, גם במסגדים. החינוך נגד אלימות הוא שליחות, והשליחות הזאת מחייבת את כולנו. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה חבר הכנסת ישראל אייכלר. עומדות לרשותך שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, כשמדברים על האלימות במשפחה צריך לעשות השוואות בין דורות קודמים לדורות האלה. אני גם לא מקבל את העניין הזה שמתייחסים באחוזים למקרים אצל הערבים ואצל היהודים. אני רוצה לומר לכם שאמר לי פעם ערבי מכפר בגליל, טען באוזני, שהתרבות הרעה שהישראלים הביאו לאוכלוסייה הערבית, לנוער הערבי, על-ידי הטלוויזיה, והתרבות של ההפקרות הזאת גרמה אצלם להידרדרות גדולה מאוד ביחס הפטריארכלי המשפחתי, וגרמה להרבה אלימות. אבל למה אנחנו צריכים ללכת לעניין של האוכלוסייה הערבית? מתי באוכלוסייה היהודית במשך מאות דורות – לא משנה באיזה קהילות ישראל, באיזה ארצות – שמענו על מעשה רצח במשפחה? ואיך זה קורה שמיום ליום, משנה לשנה, זה הופך ליותר ויותר תכוף, בתכיפות? אז באים כל מיני ארגוני גברים וטוענים שהאלימות של ארגוני הנשים, או של נשים גרושות, שמוציאות את הנשמה לבעליהן בבתי-הדין הרבניים – אני לא מקבל שום תירוץ שכזה. תמיד היו גטין, תמיד היו בעיות שלום-בית, וזה לא הגיע למעשה אלימות. הדרך היחידה למנוע אלימות היא לא על-ידי המשטרה. כשהמשטרה כבר מגיעה, זה כבר אחרי האסון, זה כבר לא טוב. "חנך לנער על-פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" – כשילד קטן אומר לאבא שלו: לא שואל אותך, או מדבר אל אימא שלו בחציפות, שם מתחילה האלימות; כשהוא יהיה גדול הוא יהיה אלים. כשיש דרך ארץ כלפי הורים וכלפי מורים, האיש הזה יהיה מחונך. כי בסך הכול המשטרה לא יכולה למנוע אלימות. היא יכולה להרתיע במקרים כאלה ואחרים, כדי שהאזרח יצטרך להסתתר מפני המשטרה. איך אמרו ברוסיה? לא מענישים אותך מפני שעשית את העבירה, אלא מפני שתפסו אותך. המשטרה לא שייכת לעניין הזה. אלימות זה רק עניין של חינוך. סיפרו לי אנשים שכשהגיעה לבתי-ספר – ואני חייב לומר: בתי-הספר החרדיים, שאדון שי פירון רוצה לשנות אותם – משלחת של שרת החינוך דאז ואחרים, והם ראו שכל הבנות קמות לכבודה, הם אמרו, למה הן קמות? אמרו: בשביל המורה ובשביל כבוד השרה. אני חושב ששורש הרע באלימות מתחיל בבית. פעם ידענו – אני אומר את זה הרבה פעמים – "כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך". מה אומרים היום? כבד את בניך ובנותיך למען לא יקצרון ימיך. זאת אומרת, התהפכה הקערה, ההורים מפחדים מהילדים, וזו תרבות שפושטת אצל כולם. אל תחשבו שאני אגיד: המגזר החרדי מוגן, כי הוא מוקף – לא. הוא חי, בתוך עמי אנוכי יושבת, ויש תופעות של אנשים בעניין של דרך ארץ, שאנחנו, הרבנים והמחנכים, עובדים קשה מאוד בעניין הזה. אז מי שרוצה למנוע אלימות במשפחה, דבר ראשון – חינוך, שההורים, כשההורים יהיו מחונכים הילדים יהיו מחונכים, וכשיהיה כבוד במשפחה, וכן תהיה הייררכיה של כבד את אביך ואת אמך, והסבא וסבתא – אני רוצה לומר שהדור העכשווי יותר טוב מהדור הקודם ביחס לסבים וסבתות. אני זוכר שהסבים והסבתות היו נזרקים לבתי-אבות. היום נכדות באות לסבא ולסבתא, יש איזה פרויקט בבתי-הספר – נדמה לי בכל בתי-הספר – של שורשים, שבאים לסבתא והיא אוהבת לספר, אין לך דבר חינוכי יותר טוב מזה – – <היו"ר גילה גמליאל:> כן. לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – כי כשהנכד מכבד את הסבתא, הוא מכבד את האימא, הוא גם מכבד את אשתו. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. יעלה וישיב השר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ, בשם הממשלה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הטיפול באלימות במשפחה ובאלימות כלפי נשים, בכלל זה רצח בין בני-זוג, נמצא בעדיפות גבוהה ביותר בסדר-היום של משטרת ישראל. מדובר בתופעה הדורשת טיפול והיערכות מיוחדת וכלל-מערכתית, הן במישור החברתי והן במישור הפלילי. תופעת האלימות במשפחה מאופיינת במקרים רבים בקשר של שתיקה מצד המשפחות והקורבנות, בניצול של מערכת יחסים ממושכת של תלות ומרות, ומגע יומיומי עם התוקף. לרוב, היא מתמשכת ואיננה תופעה חד-פעמית. בשנת 1966 הוקם במשטרת ישראל, במסגרת אגף החקירות, מדור נפגעי עבירות. גובשו נהלים לטיפול בעבירות אלימות בין בני-זוג, צווי הגנה, צווי מניעת הטרדה מאיימת והפרתם, והם מתעדכנים מעת לעת. בראשית 1999 החל לפעול במשטרת ישראל מערך ייחודי, המונה כ-200 חוקרים, לטיפול באלימות במשפחה – רצח נשים על-ידי בני-זוג, חקירת אנשים עם מוגבלויות. החוקרים עוברים הכשרה מקצועית ומיוחדת, שבה מושם דגש, בין היתר, על ההיבטים המשפטיים והרגשיים של התופעה. ב-2002 מונו שישה קציני עבירות מחוזיים לטיפול בנושא חוק זכויות נפגעי עבירה, תוך שימת דגש מיוחדת בנפגעי אלימות במשפחה. תפקידם – לפקח על יישום החוק, מדיניות המשטרה, סיוע לחוליות אלימות במשפחה בשטח, הדרכות למגזרים המשטרתיים והידוק הקשר ויצירת מודלים לשיתוף פעולה. במשטרה פותח כלי ממוחשב להערכת מסוכנות, אשר נותן ציון מספרי המתורגם להערכת רמת המסוכנות, המלצת האכיפה, שחרור, מעצר, והיא מתבצעת מייד עם קבלת התלונה. קיימים מודלים לשיתוף פעולה ודיווח עם רשויות הרווחה שהוזכרו פה – רמה מחוזית, ארצית. החוקרים בודקים עם המתלוננת את הסכמתה לדיווח לרשויות הרווחה. במקרים חמורים שבהם ילדי בני-זוג הם קורבנות העבירה, מועבר הדיווח לרשויות הרווחה גם ללא הסכמת המתלוננת. חוקרי האלימות במשפחה מקיימים קשר שוטף עם הארגונים, העמותות, שאינם ממשלתיים, כמו ויצו, המפעיל מקלטים לנשים מוכות ברחבי הארץ. כמו כן, הם שותפים בוועדה הבין-משרדית בראשות משרד הרווחה לבחינת מקרי רצח בין בני-זוג, ובה נדונים מקרי רצח ספציפיים על מנת להפיק לקחים. יש עוד מודלים במשטרה. הנתונים – פעלנו במודל האחרון שמופעל ב-16 תחנות משטרה, וזה מופעל ב-19 רשויות מקומיות. יש לי רשימת הרשויות, אבל זה פרוס כמעט על כל הארץ. הנתונים מצביעים על הצלחת הפרויקט ועל גידול משמעותי במספר המשפחות המגיעות לקבל סיוע וטיפול במרכזי הטיפול והקהילה. יש פעילות הסברתית חיונית, ולפיכך בכל תחנת משטרה יש שלטים בכל השפות, דפי מידע הכוללים את כל הפרטים. עיקר הפעילות ההסברתית לציבור בנושא מידע נעשה באמצעות אתר האינטרנט המשטרתי ומאפשר קבלת מידע עדכני ומפורט. יש הרבה פעילויות שהמשטרה עושה, אמרתי, מאז 1996. לגבי הטיפול בנשים מאוימות, גם במקרים שבהם עולה הצורך ביצירת קשר מיידי עם גורם מטפל בשל רמת סיכון גבוהה. באותם מקרים שבהם יש להעביר נפגעות במצבי סיכון גבוה למקלט לנשים מוכות, או למקום אחר, מתלווה שוטר לגורם המטפל, להגנה על הנפגעות. יש נתונים – יש עלייה, העלייה כל הזמן, מ-2008 עם 11 מקרים, אנחנו ב-2013 ­– עד עכשיו כבר עשרה מקרים, מקרי רצח. צריך לזכור שבבדיקה שבדקנו גם לגבי עברם הפלילי של אותם אנשים שרצחו, אנחנו מדברים על 72 מהמקרים שהם ללא עבר פלילי. גם פה זה מקשה על המשטרה. לכן, הדיון הוא באמת דיון מאוד רציני, חשוב מאוד, ואני ממליץ להעביר אותו לוועדת הפנים, להמשיך את הדיון בוועדה עצמה. <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 11 בעד, אין מתנגדים. הנושא עובר לוועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעות לסדר-היום> <החלטת הממשלה להפסיק את מתן המענקים ליישובים בפריפריה> <היו"ר גילה גמליאל:> אני עוברת לנושא הבא: החלטת הממשלה להפסיק את מתן המענקים ליישובים בפריפריה – הצעות לסדר-היום שמספרן 567, 586 ו-609. יעלה חבר הכנסת איציק שמולי. עומדות לרשותך שלוש דקות. <איציק שמולי (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, לפני שעליתי לכאן ככה הייתה איזה פריצה באחד מכלי התקשורת, אפשר לומר גם ב"גלובס", על כך שמתברר שלקנות דירה בישראל היום אנחנו זקוקים ל-181 משכורות. אני חושב שהבדיקה נעשתה על-ידי משרד השיכון. אולי השר יוכל לאשר או להתייחס לזה באיזשהו אופן. נושא ההצעה, חברי, הוא ביטול הטבות מענקי מקום בפריפריה. בשנת 2011 קבעה הממשלה רשימה של 28 יישובים בפריפריה שבהם יקבלו הזוגות הצעירים מענקים בגובה 100,000 שקל, אשר 60,000 שקל מתוכם ניתן לרוכשים דירה ראשונה ביד, מה שנקרא. ההצעה הזאת, כמובן, הולמת את הקריאה של הממשלה, של הממשלות לצעירים ללכת להתיישב בפריפריה החברתית והגיאוגרפית ולהפריח שם את השממה. אבל הנה באה ההחלטה התמוהה שבמחי-יד ביטלה את ההטבה הזאת. יש כמה בעיות: 1. כמובן, בעיה עקרונית. יש פה פער בלתי נסבל בין האמירות לבין המעשים, אחרי שמדברים גבוהה-גבוהה על תמיכה בפריפריה, ולא פחות חשוב, תמיכה בזוגות הצעירים. אני יודע שאוהבים להיטפל לדוגמה של חריש עם החרדים, אבל זה לא רק חרדים. אני מכיר קבוצה של כמעט מאות זוגות צעירים חילונים בגיל שלי שרכשו שם את דירתם. ולא פחות חשוב, האנשים האלה נמצאים במצב שבו הם כלואים. האנשים האלה לקחו התחייבויות של בין 200,000 ל-230,000 שקל כל אחד, ולמעשה, בעצם ביטול ההטבה הזאת לאלתר הממשלה באה ואומרת להם: לכו תביאו עוד 60,000 שקל מאיפשהו; מהבית, מתחת לבלטות, מההורים. צריך להבין ש-60,000 השקל האלו זה לפעמים גם 50% מההון העצמי שאותם זוגות צעירים מביאים מהבית. התרעומת שלי, גברתי היושבת-ראש, באה על כך שבעצם יש פה איזושהי תרמית מצד הממשלה. כי הממשלה בעצם בנדיבותה נתנה לזוגות הצעירים עד 1 ביולי לממש את ההטבה. מה שהממשלה לא אמרה, שבעצם אין שום סיכוי עד 1 ביולי לאותם זוגות צעירים להוציא היתר בנייה ולזכות בהטבה הנכספת. לכן האמירה שלנו באה ואומרת את הדבר הבא – זה נדון גם בוועדת כלכלה: אנחנו קוראים לממשלה לפחות, לכל הפחות, גם אם מבטלים את התוכנית, לתת ארכה נורמלית עד 1 ביולי 2014; זו הייתה הצעתה של ועדת הכלכלה – אני מסיים – לפחות לתת את הארכה הזאת. אי-אפשר לשנות לאנשים את הכללים באמצע. אנשים הסתמכו על משהו מסוים. ולא פחות חשוב – אני חושב, אדוני סגן שר האוצר, חלק מהתגובות שהגיעו מלשכתך לאותם הפונים קצת מעלות תמיהה. כי אתה בעצם אמרת לאנשים הללו – אני יכול לצטט: החלטה על חלוקה או שלילה של המענק נתונה בידי שר האוצר וממשלה מכהנת, וכמו כל הטבה או הבטחה שניתנת, אין להסתמך על הטבות אלו – – – <היו"ר גילה גמליאל:> כן, רק לסיים. משפט סיום. <איציק שמולי (העבודה):> אני מסיים. – – – ובמקרה אחר: רכישת דירה באמצעות קבוצת רכישה כוללת בחובה סיכונים שונים כמו בכל עסקה אחרת, וגם החישוב האפשרי של ביטול המענק הניתן על-ידי ממשלה ושר מכהן היה צריך להילקח במסגרת אותם הסיכונים. מה אתה בעצם אומר לזוגות הצעירים, אדוני? אל תאמינו לממשלה. גם עכשיו אנחנו באים עם תוכנית כלכלית; אל תאמינו לנו שבעוד שנתיים יהיה פה טוב יותר. לכן, גברתי היושבת-ראש, הצעתי זה לא להעביר את זה לאחת הוועדות הקבועות שעוסקות בעניין הדיור, אלא להעביר את זה דווקא לוועדה לביקורת המדינה. שם יש לדון בכלל על התחייבויות של ממשלה כלפי אזרחים. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחבר הכנסת איציק שמולי, ויעלה חבר הכנסת משה גפני. עומדות לרשותך שלוש דקות. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני שר הבינוי והשיכון, אני אדלג על כל הפרוצדורה מכיוון שאנחנו כולנו מכירים אותה. היינו בה. אבל אני רוצה להגיד, יש דבר אחד שבו אני מודה בכישלון של הקואליציה בקדנציה הקודמת. הודיתי בעניין הזה. אני חולק על כל מה שנאמר לגבי התוכניות הכלכליות והכול. אני חושב שהייתה הצלחה בלתי רגילה לקואליציה הקודמת בנושא הכלכלי – מה שקורה בעולם. אמרתי את זה כבר הרבה פעמים, אני אומר את זה גם עכשיו. דירוג האשראי עלה, האבטלה ירדה, הצמיחה גדלה. בדבר אחד נכשלנו כישלון חרוץ, אפילו כישלון קולוסלי, וזה הנושא של הדיור. לא הצלחנו בעניין הזה. משפחה בישראל שזכאית לדיור איננה יכולה להגיע לדירה משל עצמה. אני לא מדבר על אנשים מאוד עשירים. היו כמה דברים, אומנם לא גדולים, אבל כמה דברים הממשלה הקודמת עשתה. אחד מהדברים – ואדוני שר הבינוי והשיכון, אתה יודע את זה; לו היית היום באופוזיציה אני יודע גם מה היית עושה – אחד מהדברים שהממשלה הקודמת עשתה, שזה באמת לא פתר את הבעיה אבל זה תרם תרומה לא פשוטה לנושא של הדיור, זה המענקים בפריפריה, של 100,000 שקל. זה באמת היה הישג מאוד משמעותי. זה לא פותר את הבעיה. מצוקת הדיור נשארה. היו כמה דברים, ניסו לעשות גם כמה רגולציות כאלה בחקיקה – אני חלקתי על זה. העברתי את זה בוועדת הכספים, אבל זה לא פתר את הבעיה. זאת הייתה לא הטבה אלא מציאות שבה זוג צעיר היה יכול לרכוש דירה. זה היה חצי מההון שלו. ברגע שנותנים את 60,000 השקל במזומן, 40,000 שקל – בקיצור, 100,000 השקל האלה בפריפריה, לכל הדעות זה שירת יעד לאומי ממדרגה ראשונה: גם הפריפריה, גם זוגות צעירים, גם הדיור וגם כל מה שנלווה לעניין. עכשיו אני אגיד לך למה העליתי את זה כהצעה לסדר-היום. אני יודע את התשובה. אני שמעתי אותה בוועדת הכספים. אתה אמרת, אדוני השר, שאתה חולק על העניין הזה, אתה חושב שבאמת צריך את זה ולכן אתה גם נערכת, ואני מודה לך על כך. אני חושב שעשית דבר נכון. לו אתה היית בא כשר הבינוי והשיכון לממשלה והיית אומר: תשמעו, מצוקת הדיור היא גדולה, אני לא יכול לסבול את זה ואני מבקש א', ב', ג', היו אומרים לך: עם כל הכבוד, אנחנו לא יכולים. זה סיפור אחד. מה היית צריך לעשות? אני לא יודע. זה באמת דיון. אבל לא באו אליך ככה. באו אליך ואמרו: מה שהיה קיים עד היום מבטלים. זאת אומרת, אם אני זוג צעיר שהלכתי לרכוש – אגב, חבר הכנסת שמולי, לא אהבתי את המשפט הזה. זאת אומרת, אני רציתי לדבר גם על חריש אבל אמרת שזה לא רק חרדים. גם חרדים צריכים לגור באיזשהו מקום. אני מבין שלא התכוונת, אבל זה היום טרנד במדינת ישראל. <איציק שמולי (העבודה):> ככה מבטלים את העניין הרי. <משה גפני (יהדות התורה):> כן, כן, לא, בסדר, אני הבנתי. הבנתי. לא אהבתי את זה. מה אני אגיד לך? אבל זה בסדר, אני חי עם זה. גם חרדים, אגב, צריכים לגור, אחרת הם יגורו ברחוב, יהיה יותר גרוע. אבל בחריש באמת היה מכל הסוגים. בא זוג צעיר, גברתי היושבת-ראש, והוא אומר: אני יכול לקנות דירה בפריפריה. אני יכול לקנות דירה מכיוון שאני צריך להשקיע כך וכך, אני מקבל את 100,000 השקל, או 60,000 שקל שאני מקבל; אני לא נכנס לפרטים. ככה אני יכול לעשות את זה. באה הממשלה, אדוני השר, ואתה מופקד על זה, ואומרת לזוגות האלה: מפסיקים. זאת הייתה ההחלטה המקורית. אתה הצלת לפחות את החלק הזה, שמאריכים את הזמן. אבל באה הממשלה ואמרה לך: אתה, כשר הבינוי והשיכון, הולך להיכשל. חד-משמעית, לא עומד לדיון. חבל שתחיה – – – <היו"ר גילה גמליאל:> להתחיל לסיים. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מסיים. חבל שתשגה באשליות. הרי זה הולך להיות תקציב – אנחנו כבר רואים אותו, אנחנו גם רואים את חוק ההסדרים. זה הולך להיות תקציב שפוגע בדיור באופן אמיתי. אין מנועי צמיחה. זה לא שבעוד שנה יהיה יותר טוב. הרי מה יקרה עכשיו? אלה שיספיקו לרכוש אחרי ההארכה שלך – יספיקו. אלה שלא – לא ירכשו. לא ירכשו – לא יהיו מסים; לא יהיו מסים – לא תהיה צמיחה. אנשים גם לא יבנו. והכישלון יהיה על הגב שלך; ואני הייתי חבר שלך בקדנציה הקודמת. אז למה שתיכשל? תגיד להם: רבותי, לא בא בחשבון. אתם לא ממשיכים את זה – הנה המפתחות. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת משה גפני. יעלה וישיב בשם הממשלה שר הבינוי והשיכון אורי אריאל. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, ההצעה לסדר של ידידי חברי הכנסת איציק שמולי והרב משה גפני היא הצעה, שאם מותר לי לומר, יש לה מקום נוכח המציאות הלא-פשוטה, כפי שאמר הרב גפני והסביר חבר הכנסת שמולי, לנוכח המשבר הקיים בשוק הדירות, הן בקנייה וברכישה והן בשכירות. בשתי אלה יש עליית מחירים, שמוכרת לכם ולציבור. כל אחד מאתנו מתמודד בזה דרך ילדיו וחבריו. הנושא בכותרות. הוא מצריך פעילות מיוחדת, והייתי אומר קרובה לחירום, כדי קודם כול לאזן את מחיר הדיור וההשכרה, ובהמשך גם להוריד. חבר הכנסת גפני אמר: הייתי חבר שלך. אני עדיין חבר שלך. אני חושב שהתכוונת לזה. בסדר, הבנתי. <משה גפני (יהדות התורה):> באופן אישי, כן, אבל באופן פוליטי עשיתם מעשה שלא ייעשה. – – – הצבעתם בעד זה. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> הדאגה שלא אכשל בתפקידי – אני משוכנע שהיא דאגה כנה ואמיתית ונובעת מאחריות לאומית, וגם אישית אולי. <משה גפני (יהדות התורה):> וגם אישית. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> התשובה למצוקת הדיור היא בראש ובראשונה לא במבצע זה או במבצע אחר; היא בשיווק אפקטיבי, אני מדגיש: שיווק אפקטיבי, של קרקעות. שיווק אפקטיבי פירושו לא רק שמשווקים קרקע לקבלנים, אלא שהם מסוגלים, בזמן ידוע, של חודשים, שנה, לקבל היתרי בנייה, שלולא כן, אם הם לא יכולים לקבל היתרי בנייה – בגלל תנאים בתב"ע או כל דבר אחר – ממילא לא התחילו לבנות, ומשלא מתחילים לבנות לא עשינו דבר וחצי דבר. אנחנו עמלים בעיקר על התחום הזה. אפשר לציין שיש עלייה בשיווקי הקרקעות האפקטיביים, וזו הזדמנות להגיד תודה לרשות מקרקעי ישראל, שבראשה עומד ידידי בנצי ליברמן, ותודות לעובדי משרד הבינוי והשיכון, שעושים מאמץ יוצא דופן בעניין הזה. יחד עם זאת, כדי לתת ייצוב עכשיו, צריך לעשות מבצעים שונים שירגיעו את השוק, יכבשו קצת את המציאות שאנחנו נמצאים בה כרגע. אינני מכיר את הנתונים שאתה ציינת לגבי העלייה במספר המשכורות או המשמעות של רכישת הדירות, אבל אני בכל מקרה מסכים שהמגמה היא של עלייה – בעברית היא של הידרדרות, הייתי אומר. אנחנו עושים מאמץ על-ידי הצעות שהבאנו בפני משרד האוצר ומשרדי הממשלה האחרים, בראשם משרד הפנים, ומשרדים נוספים, כדי להביא לתוספת משמעותית של יחידות דיור הן בפריפריה – ושאף אחד לא יתבלבל, אנחנו מדברים במפורש על הפריפריה – והן במרכז. שנים לא תכננו במרכז, והיות שלא תכננו, כשרצו לבנות לא היו תוכניות וממילא המחירים האמירו וגם מאמירים. זה הקטר שמוביל את כל עליית המחירים במשק. אנחנו נמצאים במצב שאנחנו משווקים בראש-העין, במודיעין, בבית-שמש וכן הלאה, רשימה ארוכה. בשבועות הקרובים יצאו מכרז בעפולה ומכרזים נוספים, כדי להביא את האפשרות, לזוגות הצעירים בעיקר אבל גם לאחרים, להגיע לדיור. לצערי, בניגוד לעמדתי, בניגוד לעמדתנו הברורה, החליטה הממשלה החלטות שפוגעות בשוק הדיור – בשתיים או שלוש החלטות: החלטה אחת זה ביטול המענקים, כפי שצוין פה על-ידי חברי הכנסת. החלטה שנייה זה להטיל מס של 3.5% על משני דיור. זה לא משפרי דיור, כי גם מי שגר בדירה גדולה ועובר לקטנה משלם את זה. ההחלטה השלישית היא העלאת המע"מ, שברור שגם היא חלה על הדירות. ונמצאנו מפסידים שלוש פעמים בעצם. אנחנו התנגדנו להחלטה הזאת של הפסקת הלוואות המקום, ופעלנו להשהות אותה, שזה תרופה מסוימת; ואני לא טוען ולא חושב, ולא חושב ולא טוען, שיש בזה תשובה מניחה את הדעת. הדברים נדונו בוועדת הכלכלה וגם בוועדת הכספים. הדברים ידועים. אני מקווה מאוד שמי ששומע אותנו ויכול, ככל שזה ניתן באופן טכני, להזדרז ולממש את הזכות הזאת בזמן שניתן בהוראות המעבר, אכן יעשה את זה. אנחנו פועלים לפתיחת חסמים בהר-יונה ג', שלשם בעיקר חרדים מגיעים עכשיו, כמו גם לאוכלוסיות אחרות. בעניין הזה צריך להגיד חד וחלק: אין הבדל במצוקות, אין הבדל בפתרונות ואין הבדל במה שאני עושה מול כל הקהלים. אתמול ישבתי עם 15 ראשי מועצות דרוזים. הם אזרחי מדינת ישראל, והם יקבלו טיפול כמו כל אזרח אחר – לא פחות ואולי יותר. לא פחות – את זה הבטחתי להם, ואני מבטיח את זה גם מעל הבמה הזאת. אנחנו פועלים לתת תשובות נוספות, אלא שהן – כמו תמיד, צריך להגיע להסכמה עם משרד האוצר. אני לא מתכוון לפזר הבטחות. כשיהיו דברים, ודאי שנצא אתם לציבור. אני מאמין שאנחנו נצליח לייצב את שוק הדיור ולהוריד את מחירי הדיור בהמשך, והכול מתוך תיאום עם ראשי הרשויות, עם איגוד הקבלנים, התאחדות בוני הארץ. ישבתי עם לא מעט ח"כים בעניין הזה ממש, לשמוע אותם ולקבל הצעות, והאחרון שבהם היה – היום – חבר הכנסת מאיר שטרית, שהיה שר האוצר, שר השיכון ושר המשפטים. אני פונה לחברי הבית, כמו גם לאזרחי מדינת ישראל: אני אבחן כל הצעה לגופה, ולא חשוב ממי היא תגיע – מהאזרח הפשוט, מראשי ערים, שגם אתם נפגשתי, מחברי כנסת, מכל אחד. מכל מלמדי השכלתי. אני פונה אליכם לפנות ולהעביר אלינו את הצעותיכם – ככל שאתם חושבים. שום הצעה לא פסולה. הכול ייבדק. היות שהדברים האלה נדונו בוועדות, וההצעה היא להעביר את זה לוועדה לביקורת המדינה, שהייתה לי הזכות לעמוד בראשה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> בראש – – – <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> ההצעה היא משותפת, אז – – – <איציק שמולי (העבודה):> השר, גם צריך להגיד שמה שאמרת בוועדה – – <היו"ר גילה גמליאל:> רגע, אתה מסכים עם זה? <איציק שמולי (העבודה):> – – שאם זה באמת כישלון חרוץ כפי שאומר האוצר, אז ממה נפשך? תנו לאנשים לסיים לפחות – – – <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> כן, אני השתדלתי לקצר. רק משפט ואני מסיים. הייתה טענה בוועדה, טען האוצר שהתוכנית נכשלה, שהיו מעט ביקושים לממש את המענק. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> רגע, שנייה, חבר הכנסת גפני. הם באו עם מספרים, ובדקנו והמספרים נכונים. זה לא חשוב עוד קצת או פחות קצת. זה מאות בודדות. <מיקי לוי (יש עתיד):> 500. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> בסדר, 500. יותר, קצת, קרוב ל-600. אבל זה לא משנה. נכון, זו לא תוכנית שאלפים רצו אליה, אבל צריך לדעת שני דברים. אחד, אמרתי לאוצר: אם זה כל כך חלש, למה להם להתעסק עם זה? תשאירו את זה, השוק יעשה את שלו. יענו, ייקחו עוד 500? חברים, כל אחד יודע את החשבון. כל עשרה זוגות שייקחו זה מיליון שקל. כל אחד עושה את החשבון. זה לא ביג דיל. על זה לא כדאי להתווכח ולעשות מהומה. <איציק שמולי (העבודה):> לא. – – – יכסה את – – – <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> אבל לא פחות חשוב זה שכשהתחיל המבצע לא היה מספיק דיור זמין לרכישה, כמו למשל בחריש. כולם מדברים כאילו אפשר לקחת; אי-אפשר לקחת, כי אין היתרי בנייה. ולמה אין היתרי בנייה? כי אין מתקן טיהור שפכים וכו' וכו', ולא ניכנס לפרטים. עכשיו יש היצע יותר גדול, בעקבות הפעילות של משרד השיכון ורשות מקרקעי ישראל, ואנשים כן מממשים. אני מעריך שעד 1 ביולי יש אפשרות שנגיע למספרים הרבה יותר גדולים מאשר היו עד היום. אני לא יודע להעריך, אבל הרבה יותר, וטוב שכך. בכל מקרה, גברתי היושבת-ראש, אני מסכים להצעת המציעים של ההצעה לסדר-היום החשובה הזאת, להעביר את זה לוועדה לביקורת המדינה. אני אשמח להשתתף בדיון הזה, כמו בכל ועדה שמזמינה אותי, ואם נוכל לתקן משהו זה יהיה לעזר רב. כמובן, הדברים ייבחנו, כל שוק הדיור ייבחן, גם בוועדת כספים, דרך הצעות התקציב והצעות אחרות של חברי הכנסת, ואם משם תבוא הישועה, אדרבה ואדרבה. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לשר הבינוי והשיכון אורי אריאל. אנחנו נצביע – להעביר את ההצעה לוועדה לביקורת המדינה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לענייני ביקורת המדינה נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> שמונה בעד, אין מתנגדים. ההצעה תועבר לוועדה לביקורת המדינה. <הצעה לסדר-היום תחזיות בנק ישראל לשנים 2015–2016> <היו"ר גילה גמליאל:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: תחזיות בנק ישראל לשנים 2015–2016. יעלה חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. מכיוון שהוא אינו נוכח, יעלה חבר הכנסת דוד אזולאי – אינו נוכח. תעלה חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת. יעלה חבר הכנסת מוחמד ברכה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה – – – <היו"ר גילה גמליאל:> עומדות לרשותך שלוש דקות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> טוב. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אז זכיתי לומר גברתי היושבת-ראש ואדוני היושב-ראש. זה בסדר. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> הדוח שיצא מבנק ישראל על הישורת האחרונה של תוכניות הממשלה הנוכחית, והסתירה המהדהדת בין הדוח לבין ההבטחות של הממשלה בכל מה שנוגע לכך ששנת 2015 תהיה שנת רווחה ושנת יציאה מהמשבר – הדברים הם כנראה לא מדויקים והבטחות האוצר הן לא נכונות, ויכול להיות שאנחנו נצא עם מכה כפולה: גם עם גירעון שלא ירד וגם צמיחה שלא עלתה אלא ירדה גם היא. ולדעתי, הממשלה ומשרד האוצר בעצם מנהלים את המדיניות בתוך אותה תפיסה – בתוך אותה תפיסה שהביאה למשבר הנוכחי, למצב הנוכחי של העלאת הגירעון בצורה חמורה מאוד. בעצם, גם כניסתו של שר האוצר החדש ושל סגנו, חבר הכנסת מיקי לוי, הביאה אותם למעמד של שבויים באותה קונספציה שהייתה קודם, של שטייניץ ואיציק כהן מש"ס, ומה שנדרש על מנת לייצר אפיק אחר הוא חשיבה אחרת. הרי אני יודע, אני לא תמים עד כדי כך לחשוב שהממשלה הקודמת בראשות נתניהו היא לא הממשלה הנוכחית בראשות נתניהו. גם הממשלה הקודמת וגם הממשלה הנוכחית – היא ממשלה ששבויה בקונספציה של שירות ההון הגדול, של האינטרסים של החברות הגדולות, של ההתרחקות ממדיניות רווחה, מחלוקה צודקת של הנטל הכלכלי-חברתי. תמיד אומרים לי: יש מצב נתון. אומר חבר הכנסת מיקי לוי, סגן שר האוצר: יש מצב נתון, אנחנו קיבלנו את המשק ככה, מה נעשה? מה תעשו? יש הרבה דרכים לעשות, יש הרבה דרכים אחרות לעשות. החל ממיסוי דיפרנציאלי, מס חברות סביר וגם דיפרנציאלי, רווחים כלואים, מדיניות של שלום, כלכלה של שלום, ולא כלכלה של מלחמה והתנחלויות; כל זה שווה מיליארדים, כל אחד מהסעיפים האלה שווה מיליארדים. אבל אתם מתעקשים ללכת באותה דרך. וכשיש צמיחה, אנחנו כבר יודעים שהצמיחה נפלה לכיסם של אותם אנשים שאתם נותנים להם את ההקלות, של החברות ובעלי ההון וטייקונים. ועכשיו, כשיש משבר, אז משיתים את המשבר על השכבות החלשות, שכבות הביניים וציבור העובדים. זו משוואה שלא תעבוד, לא יכולה לעבוד. לא יכול להיות שפירות הצמיחה יהיו נחלתם של החזקים, והמשבר ותוצאותיו החמורות, ישלמו אותם האנשים הפשוטים והעובדים. צריך לשנות את הקונספציה: מכלכלת הון, מכלכלה שמשרתת את ההון, מכלכלת טייקונים, מהכלכלה של פרנסי נתניהו, לכלכלה של פרנסי הציבור וכלכלה שדואגת, ושומעת לרחשי לבו, גם בעניין החברתי וגם בעניין המדיני. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת מוחמד ברכה. חברת הכנסת גילה גמליאל. יש לך שלוש דקות. בבקשה. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> תודה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, סגן השר, חברי הכנסת, חברת הכנסת, יש כאן – לצערי אין הרבה נשים, אז זה לא, גם, המדד לנוכחות במליאה. הצהרתו של בנק ישראל כי גם בשנת 2015 נצטרך כולנו לקצץ 6 מיליארד מהתקציב ולהעלות מסים נוספים בעוד 4 מיליארד – אני פונה פה לסגן השר, שנמצא גם כדי להשיב לעצם ההצעה: היכן זה עומד מול משרד האוצר? אני חושבת שהתחזיות האלה הן לאו דווקא בהלימה עם ההיבטים של המשרד שלך. ומבחינתי עולות תהיות, גם כמרכזת הקואליציה – אני מקווה שעד אז יחליפו אותי בתפקידי – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> כן, אתה יודע, יש הבטחות גם, וצריך לעמוד בהן. אבל כשאני מסתכלת על זה אני אומרת שמדינת ישראל – כשאנחנו מסתכלים על זה בצורה, לראות את החזון, לבנות תוכניות אסטרטגיות ארוכות טווח, להראות עתיד למדינת ישראל, ואתה בא ממפלגה שמתיימרת להציג את ההיבט הזה של "יש עתיד", כשם מפלגתך, אז אנחנו רוצים ורוצות להרגיש זאת. צריך להמחיש זאת. ולצערי, כשאני שמעתי את ההצהרה של בנק ישראל, אני פשוט לא הבנתי הכיצד זה, כי עדיין לא שמעתי מענה רשמי מצד משרד האוצר. וזו הסיבה גם, כבוד היושב-ראש, שראיתי לנכון, שמן החובה להעלות את הנושא הזה לסדר-היום כאן, במליאת הכנסת, על מנת שנשמע את העמדה הרשמית בסוגיה הזאת. אז אני חושבת, כפי שאמרתי, כבוד סגן השר מיקי לוי, שצריך לראות איך מסתכלים לעוד עשר שנים, איך מדינת ישראל רוצה לראות את עצמה בעוד עשור, ולתת לזה מענה. יש איזה יזם ואיש עסקים יהודי-אמריקני שקוראים לו רוברט סארנוף, והוא אמר פעם בחצי הלצה שכלכלה זו אמנות של העברת הכסף מיד ליד עד שהוא נעלם. אז כולנו לא רוצים, חלילה, שזו תהיה הכלכלה של מדינת ישראל. אני אשמח לשמוע את תשובתך. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – – <היו"ר חמד עמאר:> יש לך שלוש דקות. בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה. – – המסמך של בנק ישראל שפורסם מותח ביקורת חריפה על ההתנהלות התקציבית של הממשלה וקובע – בסתירה להצהרות שר האוצר יאיר לפיד, שהבטיח שלאחר תקופה קשה של צמצום איברים, של הידוק חגורה, הנטל יוקל על אזרחי ישראל – המסמך קובע שכבר עתה, ההתחייבויות של הממשלה להוצאות ב-2015 גבוהות ב-6 מיליארד מהתקרה הקבועה בחוק, ובמידה שהצמיחה לא תהיה מהירה במיוחד, יהיה צורך בהעלאה נוספת של ההכנסות ממסים כדי לעמוד ביעדי הגירעון ב-2015 וב-2016. כמו כן אומר בנק ישראל, שחלק ניכר מהפעולות של הממשלה – כמו הפחתת הוצאות חד-פעמיות לשנת 2014, והתוספת שהובטחה לתקציב הביטחון ב-2015 – בעצם יפגעו קשות ולא יאפשרו הקטנת מיסוי, והקלה כמובן על האזרחים. תחזית בנק ישראל פורסמה, מן הסתם, לא במקרה 48 שעות לפני הנחת תקציב המדינה החדש על שולחן הכנסת, שכולנו פה קיבלנו על שולחננו. מובן שאם זה היה תלוי בבנק ישראל, הוא היה ממליץ על מיסוי נוסף למעמד הביניים ­– הוא גם המליץ, לשמחתנו זה לא קרה – וקיצוצים נוספים בשירותי רווחה, בריאות, חינוך, כדי לצמצם את ההוצאה הממשלתית. בכלל, בנק ישראל מאוד נהנה ממכבסת מילים של הוצאה ממשלתית, גירעון, צמיחה, ובעצם אלה מילים שמתארות תפיסה ניאו-ליברלית – כן, סגן השר, ניאו-ליברלית – שדוגלת באמונה שרק מסירת הכלכלה לידיהם של בעלי ההון תפתור את כל הבעיות הכלכליות. לפי גישה זו, על מנת להבריא את הכלכלה מתחלואיה, על גובה השכר להיקבע בידי כוחות השוק, למשל. ובעצם, מה שזה אומר, איכות החיים של רובנו תיקבע על-ידי שרירות הלב של המעסיקים ועל-ידי האינטרסים האישיים של בעלי ההון. אז נראה שאת הגישה הזאת ממשיכה לאמץ ממשלת ישראל, שאני בטוחה שעומדת בלחצים קשים – גם מבעלי ההון, גם מבנק ישראל, גם מהבנקים השונים שמסבירים לה שזו הדרך היחידה לצמיחה, שזו האפשרות היחידה שכלכלת ישראל תשרוד. הגיע הזמן להיות אמיצים; הגיע הזמן להסתכל קדימה, אפילו לא לעשר השנים הקרובות, ל-20 שנה הבאות, להתחיל להשקיע בתשתיות – בתשתיות חינוך, רווחה, בריאות – תשתיות שינפיקו בסופו של דבר חברה בריאה, חברה מוצלחת, חברה משגשגת. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב בשם הממשלה סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דוח בנק ישראל, שעליו דיברו חברי, דווקא מגבה את הצעדים הכלכליים שהחלטנו עליהם במסגרת תקציב המדינה. <מיכל רוזין (מרצ):> זה לא מרגיע אותנו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תני לי לסיים. אני כל כך רציתי לענות לך – – <היו"ר חמד עמאר:> בואו ניתן לסגן השר לתת את התשובה. <באסל גטאס (בל"ד):> תני לו להתחיל – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – אבל החזקתי את עצמי – אני עם פיוזים קצרים, כידוע לך. אז אני חוזר על מה שאמרתי כי זה מאוד ראוי להגיד את זה, שדוח בנק ישראל מחזק את ידיו של שר האוצר ואת האוצר, ואומר שהצעדים הכלכליים שעליהם החלטנו במסגרת תקציב המדינה – העלאות המסים והתיקון המשמעותי בתוואי ההוצאות – היו כורח המציאות. בלעדיהם, הגירעון בשנים הקרובות היה צפוי לעלות לשיעור גבוה מ-6% תוצר, ויחס החוב לתוצר היה מתקרב לקטסטרופה. אני אפילו מפחד להגיד ולהעלות על דל שפתותי לכמה זה היה מביא אותנו, אבל זה היה מביא אותנו למשבר אמיתי ורציני של עשרות אחוזים. תהליך זה היה מסכן את היציבות הפיננסית של ישראל ומגדיל מאוד את נטל תשלומי הריבית בתקציב. נורא פשוט ללכת לבנקים בחוץ-לארץ ולקחת הלוואות, ולשלם עליהן ריבית. הלוואות, כידוע לכם, צריכים להחזיר, והלוואות, צריך לשלם עליהן ריבית. ולכן, זו לא הדרך, לתפיסת העולם שלנו. אין כאן הרבה חברי כנסת, אבל את יודעת, גברתי, מהי ההוצאה השלישית בגודלה במדינת ישראל, בתקציב המדינה? גברתי יודעת? <מיכל רוזין (מרצ):> השלישית? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מה הראשונה, ברור לכולנו, נכון? ביטחון. מה השנייה, גברתי? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חינוך. ומה השלישית, גברתי? <מיכל רוזין (מרצ):> משכורות של המגזר – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תשלום הריבית על ההלוואות שלקחו קודמינו – – – <מיכל רוזין (מרצ):> חשבתי משכורות של עובדי מדינה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – משעבדים אותנו ומשעבדים את ילדינו לעתיד לבוא. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אנחנו החלטנו לא ליפול לבור הזה ולא להשתמש אפילו בקרן מהרווחים העתידיים הצפויים מהגז, לא לשעבד אותנו לעניין הזה, אלא להדק את החגורה עדיף בעיני מאשר לשעבד את נכדינו וילדינו. גם ללא משבר פיננסי כתוצאה מעליית יחס החוב לתוצר, הייתה גדלה פרמיית הסיכון של המשק, והדבר היה מעלה את שיעור הריבית שהממשלה משלמת עבור הלוואותיה. עלייה זו, ועמה הגידול המהיר בהיקף החוב עצמו כתוצאה מהגירעון הגבוה, היו מגדילים לאורך זמן את הוצאות הריבית של הממשלה, שכבר היום, כפי שאמרתי, גבוהות בהשוואה בין-לאומית, מגיעות לכ-4% מהתוצר, ומקטינות את היקף המקורות הזמינים לה לצורך מתן שירותים ציבוריים או תמיכה בשכבות שונות באוכלוסייה. חבר הכנסת ברכה, אני אגיד ככה, בהתייחס – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> למה הלוואות, כשיש אפשרות אחרת של הטלת הנטל בתוך המדינה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני גם – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> למה מס חברות אפס ומס הכנסה על משכורת – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אם אתה רוצה דווקא, אז באמת, לא נראה לי שהיום אנחנו תחת לחץ זמן – – <באסל גטאס (בל"ד):> מיקי, בבקשה, יחס חוב–תוצר – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – אני מוכן להתייחס לארבע החברות – אני אענה לו. <באסל גטאס (בל"ד):> יחס חוב–תוצר בישראל מגיע ל-70%. הממוצע של ה-OECD הוא 110%. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כן, אבל עם כל הכבוד לכך שאנחנו שייכים לשם – – <באסל גטאס (בל"ד):> פה משלמים הרבה ריבית – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – זה פשוט מבהיל אותי להגיע ליחס כזה של 90%, יש מדינות שהן גם 106%, אתה יודע את זה. <באסל גטאס (בל"ד):> הממוצע באירופה הוא 100 ומשהו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> נכון. אנחנו לא רוצים להיות שם. אני חושב שעדיין, אם היינו חיים באווירה אירופית – והלוואי, ואני מקווה ומתפלל ליום שהשלום בוא יבוא, ואז הנטל הכלכלי – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> הוא לא יבוא. צריך להביא אותו. <מיכל רוזין (מרצ):> אתה צריך להביא אותו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אעשה את כל המאמצים. אני מאמין בו. אני מאמין בשתי מדינות לשני עמים, זאת תפיסת העולם שלי. <מיכל רוזין (מרצ):> כנראה היחידים בממשלה שמאמינים בזה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אבל הנה אני אומר לך את דעתי האישית, ואני אעשה כמיטב יכולתי בעניין הזה, וכשיבוא השלום, הנטל הביטחוני יהיה מצומצם או נמוך יותר ונוכל להטות חלק מהתקציבים למקום אחר. אבל, חבר הכנסת ברכה, אי-אפשר להתעלם מכך שהגדלנו את המס על רווחי הון ל-26% – סליחה, את מס החברות; אי-אפשר להתעלם – – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא מספיק. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – ואני אסביר עוד פעם על ארבע החברות הגדולות במשק, שחלקן משלמות 0.3% מס. <מיכל רוזין (מרצ):> נו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גם אני לא רוצה את זה. חבל שחבר הכנסת דב חנין איננו כאן. ניהלנו שיחה ארוכה, רחבה, עמוקה ופילוסופית על אותן חברות, והאם ניתן, ומכיוון שהוא עורך-דין במקצועו, גם הוא הסכים אתי – וניתן לבדוק את דברי – שכרגע בפתיחת הסכם שנחתם עם אותן חברות, הנזק הוא הרבה הרבה יותר גדול מהדברים שנזכה בהם, מאשר אולי עוד כמה אחוזים שנרוויח מאותן חברות. רגע, שנייה, בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אתה הפרת את ההסכם שלך, של המפלגה שלך, עם שכבות הביניים. הרי זה הסוס שדהרת עליו כדי להיכנס לכאן. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אבל זו לא השאילתה שלך. <מוחמד ברכה (חד"ש):> את ההסכם ההוא אי-אפשר להפר ואת ההסכם הזה אפשר להפר? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אבל זו לא השאילתה שלך. תראה, אני מתייחס בנימוס לכל שאלותיך. מה לעשות, זה לא בתוך השאילתה שלך. אם תרצה, גם על זה ננהל שיחה. אז, גברתי – – – <איציק שמולי (העבודה):> יש פה double standard, כי אתה אומר: אני לא מפר התחייבות לחברות הגדולות, אבל לפני דקה דיברנו על הצעירים שהלכו לפריפריה – להם אנחנו יכולים להפר התחייבות? למה? למה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כי, עם כל הכבוד, האחד שונה מהותית מהשני. חברות שאני לא עומד בהתחייבויות שלי אתן, אחרות לא יבואו במקומן. אני מגלה לך עוד משהו, חבר הכנסת ברכה, שבין 2021 ל-2022 החוזה הזה מסתיים. אני לא יודע מה יעשו ממשלות העתיד. אבל עד אז אותן ארבע חברות, לא ניתן להפר אתן את ההסכם, משפטית. הנושא הזה נבדק. בואו לא נשפוך את המים עם התינוק, הם מספקים לנו מקומות עבודה. ואני אגיד עוד פעם – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> חבר הכנסת לוי – – – <מיכל רוזין (מרצ):> עבודה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – ברמת-חובב – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מסכים אתכם, רק לא ניתן להפר את זה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – עושה לנו טובות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ברמת-חובב – אתה יודע, אני בדרך כלל לא רוצה לנהל, ותמיד אומרים לי: עזוב, אל תנהל שיחות, תגיד את מה שיש לך. גם אלייך אני אתייחס, גברתי. אבל ברמת-חובב בנגב יש מפעל של "טבע" שעובד 24 שעות ביממה, כולל שבתות וחגים – אין כאן חברי כנסת מאגודה – שנותן תעסוקה ל-1,800 איש; ותעסוקה נלווית, מה שנקרא תומכי תעסוקה – אותם מכונאים, אותם ספקי מזון, וכו' – לעוד כ-3,500. והוא מייצר שם תרופה מאוד חשובה, שהיא המרכיב המרכזי ברווחים של "טבע". אתם יודעים מהי? אני אגלה לכם, "קופקסון". בתוך עשרה חודשים אפשר להעביר את המפעל הזה – ואני לא רוצה לתת רעיונות למישהו אחר – למקום אחר, במחירים זולים יותר, הן בתשתית הקיימת, הן בקרקע, הן במחירי העבודה. אני לא רוצה להיות שם ואחר כך למצוא את עצמי דואג למקומות עבודה נוספים. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני אמשיך בדברי. הדוח גם קובע כי בעקבות – דוח בנק ישראל, אני חוזר לענייננו – כי בעקבות העלאת תקרת הגירעון ל-4.65% תוצר, ההוצאות בתקציב הממשלה ל-2013 גבוהות ריאלית ב-7%. ואם לא – אין לנו ברירה, ואני אעמוד על זה בהמשך, את ההעלאה הריאלית הזו נצטרך גם כן לקזז ב-2015, כי גם אני מודאג. ב-7% אלו שבתקציב 2012 כ-6.5 מיליארד שקלים נוספים. מכאן, שגם בנק ישראל מאשר את מה שאמרנו כל הזמן: ההוצאה התקציבית על שירותים שנותנת הממשלה לא קוצצה אלא הורחבה. חברתי חברת הכנסת גמליאל, אתמול, וגם הבוקר, ברשת ב', שמעתי אותך – אפילו היה לי הכבוד לשמוע אותך – אומרת כי אינך מסכימה לחלק מהמהלכים הכלכליים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – מגיב על דבריה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הגבתי. דקה אחריה, אני לא יודע אם היא שמעה אותי, אבל השתדלתי לעשות את זה בצורה ממלכתית. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני שמעתי את שניהם. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אינך מסכימה לחלק מהמהלכים הכלכליים, כמו העלאת המע"מ, מס הכנסה, תוספת של 5.5% מסים בנושא הדיור וכו' וכו'. אמר שר האוצר – ואני מצטרף לדבריו, כי זו גם תפיסת עולמי: גם אני לא מסכים. גם לי קשה. אבל אנחנו במקום של חוסר ברירה. ושמעתי אותך אומרת שלא תצביעי. אז בסדר, זוהי זכותך. חברת כנסת יכולה לעמוד על דעתה, ואני מכבד את העניין הזה. רק נשאלת השאלה, גברתי, מהיכן כן? לא שמעתי ממך הצעות קונקרטיות. שמעתי דברים כלליים: רווחים כלואים, יותר מס על חברות, יותר מס פה. חברים – – <מיכל רוזין (מרצ):> יותר כספים להתנחלויות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – שינויים מבניים, רפורמות – לא מהיום למחר. ואנחנו צריכים את הכסף – – <מיכל רוזין (מרצ):> יש סדרי עדיפויות לממשלה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – ואת הבלימה הזו מהיום למחר. וכשאני לא שומע הצהרות קונקרטיות אלא רק הצהרות בומבסטיות, שעניינן כותרת בלבד בוועדת הכספים וברשת ב', אז אני חושב שזה לא רציני. כמו כן, על-פי הערכות חטיבת המחקר של בנק ישראל, ובהינתן ההערכות הנוכחיות באשר לסביבה המקרו-כלכלית הצפויה בשנתיים הקרובות, יישום מלא של הצעדים הכלולים בתוכנית יאפשר לממשלה לשמור על תקרת ההוצאות ולעמוד ביעדי הגירעון שנקבעו לשתי השנים הנדונות. אולם מאחר שהמרווח לעמידה ביעדים מאוד-מאוד קטן – אני מודה, הוא מאוד-מאוד קטן. שינוי קטן באקלים הסביבתי בינינו, איזה אירוע, משבר כלכלי כזה או אחר שיחיל עלינו, גם משבר חיצוני שיכול להגיע לפתחנו, וגם, חס וחלילה, איזשהו אירוע מלחמתי כזה או אחר, יביאו להפרת האיזונים ולצמצום המרווח הקטן הזה של היעדים. אם לא יאושרו רכיבים משמעותיים של התוכנית, או אם תחול הרעה נוספת בסביבה המקרו-כלכלית, הדבר יסכן, קובע בנק ישראל, את השגתם. ולכן, חברי חברי הכנסת, כפי שאמרתי ביום שני האחרון, בתשובתי להצעות האי-אמון, חשוב שהכנסת תאשר את הצעת התקציב כלשונה, שכן כל חריגה מהמתווה תחייב אותנו בהשלמת הפער ממקור אחר – מע"מ על פירות וירקות, הטלת מע"מ על ענף התיירות, מע"מ באילת, תוספת של מס הכנסה, שגם היום הוא כבר מטורף, מעל 50%, אחד הגבוהים במדינות העולם, ועוד כהנה וכהנה. ולכן המרווחים הם מאוד-מאוד צרים. את הדברים הללו, שנכתבו גם הם בדוח בנק ישראל, לא שמעתי במהלך הימים האחרונים מחברי לאופוזיציה, שמתעלמים מהם באלגנטיות. אף אחד מכם לא אמר שבנק ישראל כתב: אלה צעדים הכרחיים, שאם לא כן כלכלת ישראל תתרסק. אתם, שמתעלמים מאותם דברים שאמר בנק ישראל באלגנטיות, כפי שאמרתי, אתם בוחרים לצטט מהדוח חלקים מסוימים, שנוחים לכם. ואני מבין את האופוזיציה, שמצטטת את מה שנוח לה. אני, בניגוד אליכם, אינני מתעלם גם מהאזהרות המופיעות בדוח. חלילה וחס, אינני מתעלם. גם באוצר, לקחנו את הדוח, למדנו אותו. הוא הובא לידיעתו של שר האוצר, שעיין בו. אנחנו בפירוש לא מתעלמים מהאזהרות. האזהרות שלפיהן צמיחה נמוכה או חריגה מיעד הגירעון עלולים להביא אותנו לבעיה אמיתית – כן, אני מסכים אתך, חבר הכנסת ברכה, אני מסכים אתך, הפלא ופלא – בתקציב 2015. חשוב לומר כי תמיד קיימת אי-ודאות בכל הנוגע לשיעורי הצמיחה החזויים לטווח הבינוני ולטווח הארוך, כמו גם אי-הוודאות בנוגע לתחזית הכנסות המדינה ממסים. מאוד יכול להיות שלא נעמוד בתחזית, ואז נצטרך לבצע פעולות נרחבות נוספות. אנחנו משתדלים להיאבק בהון השחור, אנחנו משתדלים להעמיק את הגבייה. לא מן הנמנע שהגבייה לא תעמוד ביעדים שלה, מכל מיני סיבות, אני מאוד מקווה שלא נגיע לכך. הרי אנחנו רק יכולים להעריך, איננו יכולים לדייק ב-100%. אי-ודאות זו מקורה בעיקר בגורמים חיצוניים למשק הישראלי, כגון משבר פוטנציאלי באירופה, האטה בארצות-הברית או בקרב המשקים המתעוררים, וחס וחלילה, לא עלינו, איזה מהלך או משבר מלחמתי בסביבה שלנו. אתם גם מתעלמים מחוות דעתו של הנגיד, פרופסור סטנלי פישר, שאני מניח שאף אחד לא מטיל ספק במהימנות שלו ובתרומה שלו לכלכלת מדינת ישראל, אבל לא שמעתי אתכם, חברי, אומרים: פרופסור סטנלי פישר בכבודו ובעצמו אמר שהמהלכים שביצע שר האוצר הם מהלכים מחייבים שיצילו את כלכלת מדינת ישראל ולא היה מנוס מלבצע אותם. כדי להתמודד עם האזהרות המופיעות בדוח – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <איציק שמולי (העבודה):> שמעת מה בנק ישראל אמר הבוקר על העוני? גם את זה אתה יכול לצטט. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כדי להתמודד – אבל אני עוסק כרגע בשאילתה בנושא תחזיות בנק ישראל – – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא – – – <איציק שמולי (העבודה):> נוח לך לא לדבר על העוני. תראה מה סטנלי פישר אמר הבוקר על העוני. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תתפלא לשמוע שגם את זה לקחנו בחשבון, ולפתחנו – – – <איציק שמולי (העבודה):> אני רואה, אנחנו דוהרים לכיוון 2 מיליון עניים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בוא, חבר הכנסת שמולי, תנסה לא לערב עניין בשאינו עניין, ולא שמיטה בהר-סיני. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אם זה היה מופיע – – – <איציק שמולי (העבודה):> זה חלק – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מה-זה מגלה פתיחות, רגישות וסבלנות, אבל בוא, תן לי לסיים את דברי, בבקשה. כדי להתמודד עם האזהרות המופיעות בדוח ולוודא שלא תתממשנה כבר בתקציב הנוכחי, אנחנו יוצרים תמריצים להוצאת אוכלוסיות שלמות לשוק העבודה, מוודאים עמידה ביעד הגירעון, יוצאים למאבק בהון השחור, ויחד עם שורה של חוקים בתחום המיסוי אנחנו מוודאים כי הכנסות המדינה תגדלנה וכי נגיע לאיזון תקציבי בשנת 2015. אני מדגיש עוד פעם: כרויה אוזננו לאזהרות בנק ישראל, וכמו כן, כפי שאמרתי גם כן ביום שני האחרון, חשוב שהממשלה תאמץ בהקדם מערכת אפקטיבית של בקרה על הוצאותיה לשנים הקרובות, כדי למנוע חזרה על התהליך שהוביל אותנו לבעיה הנוכחית. וכך אנו נוכחים – אנחנו נעמוד על כך שתקרת ההוצאה לא תיפרץ, כי אם היא תיפרץ פעם נוספת, ישמור אלוהים. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. מה אתה מציע, סגן השר? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מה הם ביקשו? <היו"ר חמד עמאר:> זה מליאה. ברגע שמגישים הצעה לסדר זה מליאה. האם אתה מציע ועדה? <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> אתה יכול להציע ועדה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני, אין לי בעיה – אם זה מקובל, אני מציע להעביר את זה לוועדה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אנחנו מדברים על אותו עניין – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני סיימתי. אם אתה רוצה אני אבוא לשבת לידך, להשיב לך. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. המציעים מסכימים לוועדה? <מוחמד ברכה (חד"ש):> ועדת הכספים, כן. <היו"ר חמד עמאר:> בסדר. אז אנחנו נצביע. בבקשה להצביע. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 10, אין מתנגדים, אין נמנעים. אנחנו מעבירים את הנושא לוועדת הכספים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> הכרזה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 5 והוראת שעה) (מועמדות לכהונה נוספת של רב ראשי לישראל), התשע"ג–2013, של חברי הכנסת אברהם מיכאלי, יעקב מרגי ונסים זאב. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: ביטול תוכנית ציל"ה לצהרונים בירושלים, הצעתה של חברת הכנסת מיכל רוזין. תודה. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> – – – ההצעה שהודעת עליה, בוועדת הפנים, עולה למליאה היום? היא עולה לדיון היום? תבדוק, אנחנו – – – <היו"ר חמד עמאר:> עדיין לא קיבלתי שום עדכון על שזה מונח. <הודעה אישית של חברת הכנסת גילה גמליאל> <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת גילה גמליאל טוענת שסגן השר לא דייק בדבריו וציטט אותה לא נכון. היא מבקשת להגיב לפי סעיף 34. אני מאפשר לה. חמש דקות. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, סגן השר, חברת הכנסת וחברי הכנסת, ראשית, לא קיבלתי ממך תשובה וחבל, אבל את זה נשאיר לפעם אחרת. אני רוצה לומר לגבי הציטוט שציטטת אותי היום, בדבר הריאיון – אז אני אומר לך בדיוק מה אמרתי שם, אם לא שמעת טוב. אני הבהרתי וגם אמרתי את זה אתמול, בנוכחות השר, בישיבה של ועדת הכספים, וגם אתה נכחת שם: יש גזירות שהציבור לא יכול לעמוד בהן, והגזירות האלה לא יעברו בוועדת הכספים. זה מה שנאמר, במפורש. הגזירות זה הנושא של המיסוי, 1.5% גורף לכלל האוכלוסייה, לכלל העובדים; זה אותו מס שאתם רוצים, בנושא של הדיור, ורק היום דיברנו ארוכות על הבעייתיות של הדיור – מס למי שרוצה לשדרג דירה. אלה דברים שאנחנו לא ניתן להם לעבור, לא הסבסוד למעונות יום, לא העניין של אותם אקדמאים שאתם רוצים לפגוע להם בנקודות הזיכוי. אני אמרתי והבהרתי בצורה חד-משמעית את זה גם בוועדה. אתה שמעת אותי היום בריאיון. טענת שאמרתי שאני לא אצביע. אני אמרתי שאנחנו לא נעביר את זה בוועדה, ותפקידו של משרד האוצר לבוא אלינו לוועדה ולהציע חלופות. זה לא מתפקידם של חברי הכנסת לבוא ולעשות את העבודה של פקידי האוצר, בטח ובטח לא התפקיד שלנו לבוא ולעשות את העבודה שלך, סגן השר מיקי לוי, עם כל אהבתנו הרבה אליך, ולא את העבודה של השר. זה בדיוק תפקיד משרד האוצר, על כן יש לכם את כל השלוחות וכל הפקידים. שיוציאו מהמגירות את התוכניות האחרות, ואנחנו נבחן אותן לאשורן. נכון להיום, הגזירות שאתם רוצים לבוא ולהוביל, עלינו ועל הציבור בכללותו, זה דבר שהוא פשוט בלתי אפשרי. אנחנו לא ניתן שמעמד הביניים יישחק לגמרי, ונוביל מהלך שבו צמצום הפערים – אנחנו מדברים על צמצום פערים ונוביל לפערים הרבה יותר גדולים. זה בניגוד מוחלט למדיניות, גם של הממשלה, וכך הבהרתי, חזרתי ואמרתי, סגן השר מיקי לוי. על כן, אל תצטט אותי לא נכון ותאמר שאני אמרתי שאני לא אצביע. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אמרתי שאת רשאית לא להצביע. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> אמרתי יותר מזה: שוועדת הכספים לא תעביר את זה, כי זה דבר שהוא פשוט לא אפשרי. ועל כן, במקום לבוא לכאן ולבוא ולהצטדק בדברים, תלכו ותעשו שיעורי בית, תלכו ותבדקו את החלופות, תלכו ותציגו לנו, כנבחרי ציבור, ולא כחותמת גומי כפי שאתם חושבים שאנחנו – לבוא ולדאוג לאלטרנטיבות אחרות. זה בדיוק התפקיד שלכם, זה בדיוק העבודה שלך. במקום שישלחו אותך כאן להצטדק מעל לבמה, בשם משרד האוצר, על דברים שאתה גם לא מאמין בהם, אני קוראת לך באמת להרים את הכפפה, סגן השר, לעשות את עבודתך נאמנה, כפי שאתה יודע לעשות זאת, ולתקן את הדברים האלה, לא רק בציטוט מולי. תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יישר כוח, גילה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> דברים שאני מאמין בהם או לא מאמין בהם זה ענייני האישי, ואני – – – <היו"ר חמד עמאר:> סגן השר, יש לך – עוד מעט אתה יכול להגיב. אנחנו עוברים להצעה הבאה לסדר-היום. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – שיש לך רק קול אחד בוועדת הכספים ואת לא יכולה – – – <הצעה לסדר-היום עתיד הכלכלה הערבית ותקציב המדינה> <היו"ר חמד עמאר:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא – הצעה לסדר-היום בנושא: עתיד הכלכלה הערבית ותקציב המדינה, מס' 572, של חבר הכנסת באסל גטאס. בבקשה. יש לך עשר דקות. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> – – – <באסל גטאס (בל"ד):> לא, אל תפחד, כבוד השר. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> – – – אני אוהב לשמוע אותך, אתה יכול לדבר גם 20 דקות. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, זה כבר סוד גלוי שמצבה של הכלכלה הערבית רע מאוד. בניגוד לציפיות או להבטחות של ראשי ממשלה בעשור האחרון, המצב הולך ומידרדר. הערבים מהווים יותר מ-17%–18% מאזרחי המדינה אבל הם אחראים בקושי ל-8% מהתל"ג. זהו הפסד אסטרונומי של 60 מיליארד שקל בשנה למשק, בערכים של שנת 2012. איך שלא מסתכלים על מרכיבי המשק והחברה ביישובים הערביים רואים מצב מחפיר של מערכות נחשלות, ההולכות ומידרדרות מדחי אל דחי; שלטון מקומי חלש, גירעוני; תשתיות כמעט לא קיימות – – <היו"ר חמד עמאר:> אני מכיר את זה די טוב. <באסל גטאס (בל"ד):> אתה מכיר את זה first hand. <היו"ר חמד עמאר:> די טוב אני מכיר. <באסל גטאס (בל"ד):> – – אזורי תעשייה שאינם, מפעלים בודדים המצליחים לשרוד בתוך היישובים הערביים באזורי התעשייה האלה. המצליחים בין המפעלים האלה עוברים לאזורי תעשייה ביישובים יהודיים סמוכים. נצרת, הבירה הכלכלית של הערבים, אין בה אזור תעשייה אחד הראוי לשמו, והעסקים המצליחים עוברים לנצרת-עילית. משבר דיור חמור, שהולך ומחריף. מחסור בקרקעות למגורים. תוכניות מתאר שאינן, או שלא עונות על צורכי הפיתוח של היישובים. מערכת חינוך במשבר מתמיד, עם הישגים צנועים ומה לא. אני רק מקריא, אתמול התפרסם בעיתון "דה-מרקר", דוח שחיברו פרופסור ערן ישיב וד"ר ניצה קציר – פרופסור ערן ישיב מאוניברסיטת תל-אביב וד"ר ניצה קציר מבנק ישראל – שאומר שרק 34% מהתלמידים הערבים עומדים בתנאי הסף לכניסה לאוניברסיטאות, לעומת 48% בקרב היהודים. רק 13% מהתלמידים לתואר ראשון, מהסטודנטים לתואר ראשון באוניברסיטאות בארץ, הם ערבים. רק 4% מאלה הלומדים לתואר שלישי הם ערבים. הדוח האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על הסיווג של היישובים בסולם הסוציו-אקונומי, מגלה שרוב היישובים הערביים ממוקמים בארבעת האשכולות הנמוכים ביותר. האשכול הנמוך ביותר כולל שבעה יישובים, חמישה מהם הם יישובים ערביים. האשכול השני כולל 48 יישובים, 45 מהם הם יישובים ערביים. וכך הלאה וכך הלאה. באשכול החמישי יש רק שני יישובים ערביים קטנים. וכמובן, אין נציגות ערבית בכלל באשכולות 6–10. נתוני דוח העוני האחרון של הביטוח הלאומי – כבר ציטטתי אותם כמה פעמים כאן – מראים ש-53.4% מהמשפחות הערביות חיות מתחת לקו העוני. כלומר, יותר מ-172,000 משפחות, שבהן חיים מאות אלפי ילדים, כבוד סגן השר. וכל זה לפני התקציב הבא עלינו, לצערי, לא בשמחה, ושיביא עוד עשרות אלפי משפחות, שברובן יהיו משפחות ערביות, מתחת לקו העוני. יש נתונים מדהימים על מצב ההכנסות, הכנסות המשפחות הערביות, וכו' וכו'. כאמור, הבטחות שמענו ובשפע, במיוחד לפני קבלת ישראל ל-OECD. אפילו יש ועידת ראש ממשלה שנתית לעניין הכלכלה הערבית. השנה לא הייתה, כבוד סגן השר, כנראה בגלל הבחירות וכי אין ממשלה. עשו את זה במרס כל שנה – ועידת ראש הממשלה לענייני הכלכלה הערבית. הוקמה אפילו רשות פיתוח כלכלי במשרד ראש הממשלה, שחבר שלי עומד בראשה, מר איימן סייף. הדבר המשמעותי היחידי כמעט שנעשה הוא החלטת הממשלה מס' 1539, להקצות 800 מיליון שקל בתקופה של חמש שנים, להשקעה ב-13 יישובים. אתה שומע, כבוד השר? 800 מיליון שקל, על חמש שנים, על 13 יישובים. מה זה אומר? כמה תוכנית כזו, חשיבה אסטרטגית, תשנה? 800 מיליון שקל על 13 יישובים, על חמש שנים. כלום. כלום. מעט מדי, אטי מדי, חסר השפעה. הדוח הזה של הפרופסור המכובד מאוניברסיטת תל-אביב והדוקטור מבנק ישראל אומר שהמשק הערבי צריך 8 מיליארד שקל. אנחנו מעריכים שהרבה יותר. אני מעריך שהמשק זקוק, בממוצע, ל-4–5 מיליארד שקל בשנה לחמש שנים, בשביל באמת להזניק אותו לכיוון סגירת פערים. אבל – 800 מיליון שקל, על חמש שנים, על 13 יישובים, ורשות פיתוח כלכלי, והבטחות של ראשי ממשלה. אני פעם פרסמתי מאמר, בגיליון הראשון של מגזין "מאלקום", שהוצאתי לאור. אמרתי שאני מאמין דווקא לראשי ממשלת ישראל הפעם, ושהם ישפרו את הכלכלה הערבית. אני האמנתי. למה אמרתי את זה, שאני מאמין להם הפעם? אמרתי, כי זה טוב ליהודים. הפעם, פיתוח הכלכלה הערבית הוא כי זה טוב ליהודים, במובן שזה טוב למשק, זה טוב בשביל להתקבל ל-OECD. <עיסאווי פריג' (מרצ):> השקעה ולא הוצאה. <באסל גטאס (בל"ד):> לכן, אני האמנתי. אבל – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> השקעה ולא, השקעה ולא הוצאה – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אבל אפילו, אפילו דבר שעשוי להביא לתועלת למשק כולו ולאוכלוסייה היהודית, גם זה לא נעשה. גם זה לא נעשה. אני רוצה לפסוח על הרבה דברים ולהתמקד בשני עניינים שאני מקווה שיעברו – אני מציע להעביר אותם לוועדה לכלכלה. אתה יודע מה, כבוד סגן השר? אני לא רוצה אתכם. המשק הערבי לא רוצה את הטובות שלכם. אני רוצה מכם שני דברים. מייד, מייד. אפשר לעשות את זה מייד, בלי להוציא גרוש אחד מהכיס של משרד האוצר. והנה, אני שם לך את האתגר הזה, וליאיר לפיד: דבר ראשון, יש אזורי תעשייה הנמצאים היום בסמוך לערים ולכפרים ערביים תחת השליטה של המועצות האזוריות, כמו אזור התעשייה בר-לב, אזור התעשייה ציפורית, אזור התעשייה משגב. והם סמוכים, ממש, לגבולות של יישובים ערביים גדולים. לשים אותם, להעביר אותם – – – <היו"ר חמד עמאר:> אדוני השר, אנחנו שומעים אתכם עד כאן. בבקשה. <אלעזר שטרן (התנועה):> סליחה. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> מתנצלים. <באסל גטאס (בל"ד):> להעביר אותם לבעלות משותפת, ששפרעם ונצרת וסח'נין והרבה יישובים יהיו, ייהנו מהפירות של אותם אזורי תעשייה. מה זה יעלה למדינה? כלום. אבל זה ייצר הכנסה מיידית לרשויות המקומיות. הדבר השני, זה אכן, אתה יכול להגיד לי שהעברת תחום שיפוט זה לא בסמכות האוצר, אני מסכים. אבל יש דבר שבסמכותכם, ומיידית יכול להיעשות, להביא לשינוי, מבלי שלממשלה ולאוצר זה יעלה שקל אחד, וזה נושא שאני קורא לו "ביטוח תשואה". שמשרד האוצר והממשלה יגידו לבתי-ההשקעות, שמנהלים מיליארדים שלנו – לאוכלוסייה הערבית יש מעל 70–80 מיליארד שקל, חסכונות ארוכי טווח המצטברים ב"פסגות", ב"מיטב", "דש", ועוד עשרות בתי-השקעות. היום הם מושקעים בבורסה או בשוקי ההון בישראל ובעולם. בתי-ההשקעות האלה – אני בקשר אישי עם חלק מהם – ישמחו להשקיע חלק מהכסף הזה בכלכלה האמיתית הערבית. והם דורשים דבר אחד מהמדינה: ביטוח תשואה. זה לא יעלה כסף. זה יעודד עשרות מיליארדים – מיליארדים בודדים, בוא נגיד, בהתחלה – לזרום לכלכלה הערבית, ולהפיח בעורקיה אנרגיה ודם חדש. זקוקים למנהיגות, שהממשלה תבוא, תגיד להם: תיכנסו, אנחנו ניתן לכם ביטחון תשואה. זה שני הדברים הפשוטים, מיידית, שהממשלה יכולה לעשות, ובזה לפצות אותנו על המכות והגזירות החמורות שמצפות לנו בתקציב הזה. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה לחבר הכנסת גטאס. יגיב בשם הממשלה סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ידידי, חברי, חבר הכנסת באסל, הייתה לך הזדמנות פז לברך את התלמידים מכפר-קרע, אז תנופף להם לשלום, ואני, סגן שר האוצר, מקבל אתכם בברכה. תלמידים מבית-הספר היסודי הדמוקרטי בכפר-קרע, ברוכים הבאים. <היו"ר חמד עמאר:> כל חברי הכנסת הנוכחים מברכים אתכם, תלמידינו מכפר-קרע. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> באסל, תענה אחר כך. יש לך אפשרות לענות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, במהלך השבועות האחרונים השבתי כמה פעמים על הצעות לסדר בנושא הזה. תשובתי לא השתנתה בצורה מהותית, אבל אני מפנה את המציעים לפרוטוקול הכנסת מהשבועות הקודמים. ובכל זאת, ברצוני לצטט ממכתב ששלח שר האוצר לחברי סיעת בל"ד בתשובה למכתבם אליו מיום 18 במאי 2013: "עמידה ביעדי התעסוקה בקרב המגזר הערבי שאותם קבעה הממשלה ומיצוי הפוטנציאל הכלכלי של האוכלוסייה הערבית הנם מהאתגרים הגדולים והמתמשכים של הממשלה. לצורך כך, מקודמים ומיושמים מספר צעדי מדיניות ושינויים מבניים" – אשר אשתדל לפרט אותם להלן, וגם לא אברח מהצעתך ואנסה להתייחס אליה, למרות שאין לי תשובה חד-משמעית. "יישום החלטות ממשלה רוחביות לעניין המגזר הערבי: לצורך הגשמת יעדי התעסוקה למגזר הערבי אושרו בשנים האחרונות שש החלטות ממשלה המקצות תקציב תוספתי של כ-4 מיליארד שקלים עד 2016 לטובת תוכניות ייעודיות לאוכלוסייה הערבית. תוכניות אלו יתמקדו בתחומי התעסוקה והתעשייה, נגישות תחבורתית, דיור, תשתיות וביטחון אישי." אתה הרי יודע שהתנדבתי יחד אתכם לרכז מול משרדי ממשלה ומול מנכ"לי משרדי ממשלה נושאים שונים. אני מקווה שאנחנו נוציא את התוכנית הזאת אל הפועל. "במסגרת התוכניות האמורות יקוימו 21 מרכזי הכוון תעסוקתי ייעודיים למגזר הערבי; ייושמו תוכניות להשלמות השכלת יסוד, יפותחו מסלולי הכשרה מקצועית, יונגשו לימודים אקדמיים למועמדים פוטנציאליים, יפותחו אזורי תעשייה ותעסוקה ברשויות הערביות; ייבנו מעונות יום במגזר הערבי, יורחב מערך החינוך הטכנולוגי לנוער ערבי; תינתן העדפה מתקנת לנשים ערביות בקבלת סבסוד מעונות יום, וכן ייושמו צעדים נוספים. "בעבר, תוכניות רוחביות וייעודיות לציבור הערבי לא יושמו באופן מספיק דיו"; אני מודה בכך. "כיום פועלת הממשלה במרץ ליישום מלא של התוכנית, וכן מקפידה על כך שהמשרדים לא יסיטו תקציבים", ועל זה דיברנו בשדולה שלכם, "לא יסיטו תקציבים קיימים מהציבור הערבי למגזרים אחרים נוסח התקצוב התוספתי כאמור". וכבר ראינו בעבר, ואני לא רוצה כרגע להגיד באשמת מי, שתקציבים לא נוצלו – שכבר הוקצו לעניין הזה. לא נוצלו מכל מיני סיבות, שכבו במשרדי הממשלה. במקרה הטוב חזרו לאוצר, במקרה הרע הסיטו אותם, על-פי ראות עיניו של השר הנוגע בדבר, לכל מיני פרויקטים אחרים, ובכך המגזר הערבי יצא נפסד. "התאמת מנגנוני ההקצאה הממשלתיים לצורך סיוע ומיצוי הפוטנציאל הכלכלי של האוכלוסייה הערבית: במסגרת צעדי המדיניות שמיישמים משרדי הממשלה מקודמים בין היתר הצעדים הבאים: משרד הכלכלה מקדם תוכנית לפיתוח אזורי תעשייה ותעסוקה ביישובים הערביים." ואני מציע לך, ידידי, ההצעה שלך בדבר רצונם של המוסדיים לבוא ולהשקיע בתעשייה במגזר הערבי, באזורי תעשייה, היא הצעה מאוד מעודדת, שתזכה לתמיכה שלנו בכל דרך אפשרית. אני לא יכול להגיד לך אם אני מחר בבוקר יכול לחתום על נושא ביטוח תשואה, אין לי מושג כדי להגיד לך, אני מודה בכך, אבל מכיוון שהאוצר הוא לא בדיוק המשרד המתאים לכך, אני ממליץ בפניך ללכת ולבקש פגישה עם שר הכלכלה, שזה עניינו והוא אשר מסר לי את הדברים האלה, ולהביא בפניו את ההצעה, גם בצורת מכתב, מי אותם אנשים מהמוסדיים שגילו עניין, ואנחנו נתמוך בכל דרך אפשרית. יכול להיות שזהו פתרון – אם לא מלא, חלקי – לתעסוקה במגזר הערבי. לא נותר לי אלא לברך על כך ולהתגייס לטובת העניין. <באסל גטאס (בל"ד):> ביטוח תשואה זה משרד האוצר – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני יודע. ברגע שמשרד הכלכלה יבוא ויגיד: אני רוצה להקים כאן – לצורך העניין, אני לא רוצה לבחור משהו לא – אבל יצור הירח האדום, מין מוצר כזה טכנולוגי מתקדם, ויגיד שזה ישים וזה יביא רווחים ותהיה לו תוכנית עסקית והכול יהיה בסדר, נעבור לשלב הבא. קודם כול, תביאו. והצעד הראשון רצוי שייעשה. אני חוזר על מה שאמרתי לך: "משרד הכלכלה מקדם תוכנית לפיתוח אזורי תעשייה ותעסוקה ביישובים הערביים", ואין לי ספק שהוא יתעניין בהצעה שלך, כי היא מביאה כסף. "זאת, באמצעות איתור קרקעות מתאימות והקצאת משאבים לתכנון אזורי תעשייה ומלאכה"; אמר לי. "משרד השיכון מקדם תוכנית לפיתוח פרויקטים תקועים לתכנון ושיווק יחידות דיור, בין היתר ביישובים ערביים, באמצעות הסרת חסמים הנוגעים להיעדר תשתיות. משרד הרווחה מקדם מתן תעדוף לרשויות הערביות בתקצוב שירותי רווחה תוספתיים. משרד ראש הממשלה מקדם תוכנית לסיוע לרשויות ערביות בהגשת בקשות לקבלת תמיכות ממשלתיות. מינהל התכנון במשרד הפנים מקדם תוכנית לחיזוק ועדות התכנון המקומיות תוך הגדרת ועדות ואזורים ספציפיים שבהם מומלץ להתמקד, בין היתר ברשויות ערביות". חלק מהדברים שאמרתי כאן, אין לי ספק כי יבואו לכדי ביטוי באותו פורום שאנחנו הולכים להקים כדי לקדם את העניינים האלה. "צעדי מדיניות לעידוד תעסוקה אשר יסייעו להגדלת שיעורי התעסוקה באוכלוסייה הערבית: פריסה ארצית של תוכנית מס הכנסה שלילי החל משנת המס 2011, תוך הגדלת המענק לאימהות עובדות ב-50% החל משנת המס 2012. יישום תוכנית רב-שנתית להרחבת היצע מעונות-היום כחלק מאימוץ מסקנות ועדת טרכטנברג והרחבת מערך הסבסוד לילדי הורים עובדים, זאת תוך מיקוד והרחבה של תוכנית בינוי מעונות-היום במגזר הערבי. יישום תוכנית ייעודית לעידוד תעסוקת האוכלוסייה הערבית, כחלק מיישום החלטות הממשלה", אשר תוארו, כפי שציינתי, בתחילת דברי. "פיתוח מסלולי הכשרה מקצועית המכילים בתוכם מנגנונים המתמרצים ומחייבים השמה עם תום ההכשרה. לבסוף, הממשלה מיישמת במסגרת התוכנית הכלכלית מספר צעדי מדיניות המרחיבים את היקף השירותים החברתיים במשק בהיקף של מיליארדי שקלים רבים. האוכלוסייה הערבית עתידה ליהנות באופן ישיר מהצעדים המפורטים להלן: מתן נקודות זיכוי במס הכנסה לאבות עבור ילדים עד גיל שלוש. פריסת צהרונים לגילאי שלוש עד שמונה לרשויות מקומיות באשכולות 1–3" – ואנחנו צריכים לראות שאותם ראשי רשויות אכן יוזמים ובונים אותם הלכה למעשה; "תוספת שנכנסה לתוקף בשנת הלימודים התשע"ג של שעות הוראה, לטובת צמצום מספר התלמידים בכיתות ולטובת פיצול כיתות א' וב'. סבסוד תשלומי הורים באופן ממוקד באוכלוסיות חלשות. הקצאת כ-450 מיליוני ש"ח במסגרת החלטת ממשלה 201 מיום 13 במאי 2013, שייגבו מהרשויות המקומיות החזקות, לטובת תקצוב מענקי האיזון שמקצה משרד הפנים." שר האוצר הוסיף במכתבו לחברי סיעת בל"ד, כי הוא סמוך ובטוח שמכלול הצעדים אשר פורטו לעיל יסייעו ויתרמו להשגת מטרה זו, וכי עשייה נוספת עדיין נדרשת. כמו כן, אם אתם עדיין סבורים כי ישנם עיוותים במנגנוני הקצאה ממשלתיים ביחס לאוכלוסייה הערבית, אני אשמח, השר ישמח, באותו פורום שקבענו לעצמנו, להנחות את הדרג המקצועי, הן במשרד האוצר והן במשרדים האחרים, שאותו נזמין מפעם לפעם כדי לפנות חסמים ולפתוח קשרים למען אותם תקציבים שכבר הוקצו, שאכן יגיעו למקומות הנכונים. תקווה אני כי תפעלו בכיוון הזה. תקבלו מאתנו עד כמה שאפשר את מלוא הסיוע – עם ידיים נקיות. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> מה אתה מציע, אדוני סגן השר? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אין לי בעיה להעביר את זה לוועדה. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת גטאס, מסכים? אז נחכה שתגיע ונעבור להצבעה. נא להצביע, חברי הכנסת. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אם אפשר – להוסיף את הקול שלי, בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – שישה חברי כנסת, אין מתנגדים ואין נמנעים. סגן שר האוצר, אדוני, לוועדת הכספים או לוועדת הכלכלה אתם רוצים להעביר? <באסל גטאס (בל"ד):> לוועדת הכלכלה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני חושב שוועדת הכלכלה עדיפה. בוועדת הכספים זה פשוט ייתקע. <היו"ר חמד עמאר:> אז נעביר את זה לוועדת הכלכלה. תודה רבה. <הצעה לסדר-היום> <פיטורי עובדים במינהל סטודנטים עולים> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעה לסדר הבאה: פיטורי עובדים במינהל סטודנטים עולים, מס' 562, של חבר הכנסת בועז טופורובסקי; ללא תשובת שר. יש לך עשר דקות. בבקשה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> זו הצעה דחופה, יש לי שלוש דקות, לדעתי. <היו"ר חמד עמאר:> אתה יכול לסיים מתי שאתה רוצה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אין בעיות, בסדר גמור. אדוני היושב-ראש, יהודית נמצאת אתנו כאן, מחוץ למליאה, שומעת אותנו. היא עלתה מארגנטינה לפני כשנתיים. מי שקלט אותה היה מינהל הסטודנטים. מינהל הסטודנטים העולים בעצם מהווה עזרה, גם פסיכולוגית, גם סוציאלית, וגם עזרה להיכנס למעגל העבודה, להרבה מאוד עולים חדשים, הרבה מאוד סטודנטים עולים. גם ליהודית הוא עזר, ויהודית גם התחילה לעבוד במינהל הסטודנטים לפני כשנה. וכמו יהודית, יש הרבה מאוד סטודנטים עולים שעובדים שם, ויש הרבה מאוד אנשים שעובדים שם הרבה מאוד שנים, למען עולים, למען מדינת ישראל, למען שיפור העלייה. יש שם עובדים שעובדים אפילו 13 שנה, ואפילו יותר. יהודית, כמו כל 34 העובדים במינהל הסטודנטים, העובדים הקבועים – – – <היו"ר חמד עמאר:> סליחה, אני מתקן – שלוש דקות. רשום כאן עשר דקות, אבל יש לך רק שלוש דקות. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אין בעיה. אתה רואה, אני עזרתי. <היו"ר חמד עמאר:> אני מאפס ונותן לך שלוש דקות מהתחלה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אז אתה רוצה שאני אתחיל גם מהתחלה? <היו"ר חמד עמאר:> לא, תמשיך, הרווחת. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> יהודית, כמו שאר 34 העובדים במינהל הסטודנטים, ויש גם עוד כמה עשרות עובדים זמניים, כולם קיבלו מכתב ב-28 בינואר 2013, מכתב מסמנכ"ל משאבי אנוש בסוכנות היהודית – שימו לב, המכתב הוא מהסוכנות היהודית, אני תכף אגיע לזה – שאומר להם שהם היו עובדים מצוינים, שהם היו עובדים מעולים, שהם עזרו להרבה מאוד סטודנטים, להרבה מאוד עולים, והם נתנו שירות מעולה למדינה, והם מפוטרים. מ-31 באוגוסט הם מפסיקים לעבוד במינהל הסטודנטים. הם מפסיקים לעבוד במינהל הסטודנטים לא כי סוגרים את מינהל הסטודנטים, הם מפסיקים לעבוד במינהל הסטודנטים לא כי מפריטים את מינהל הסטודנטים – יש כאן איזה תהליך הפוך, ולדעתי זו פעם ראשונה שהוא קורה במדינת ישראל: הם מפסיקים לעבוד במינהל הסטודנטים כי מינהל הסטודנטים ממשיך לעבוד תחת המשרד לקליטת עלייה. עכשיו, תבינו את האבסורד: מינהל הסטודנטים עבד תמיד מתחת למשרד לקליטת עלייה, תמיד הוא עבד שם, תמיד. ועכשיו פתאום באים ואומרים: הכול ממשיך כרגיל, רק אנחנו מחליפים את העובדים. רק כדי להסביר לכם מה היה, בקצרה: לפני כמה שנים היה דיל בין ממשלת ישראל לבין הסוכנות היהודית, דיל שבו נאמר שמינהל הסטודנטים יעבור ממימון של הסוכנות היהודית למימון של מדינת ישראל. הכול היה טוב ויפה בדיל, חוץ מזה ששכחו להתייחס לאותם 34 עובדים ולאותם עשרות עובדים זמניים שהיו במינהל הסטודנטים. כתוצאה מהדיל הזה, מינהל הסטודנטים ממשיך – אני מסיים – מינהל הסטודנטים המשיך לעבוד וימשיך לעבוד, אבל לא עם אותם עובדים, שהם מפוטרים. אבל לפני שהם מפסיקים לעבוד, הם צריכים לעזור לכתוב את המכרזים לקליטת עובדים שיבואו במקומם, לא לתפקידים אחרים – לאותו דבר. לבוא במקומם. תבינו את האבסורד. פנינו לסוכנות היהודית. הם אומרים: מה אתם רוצים, הממשלה לקחה את זה תחת חסותה. פנינו למשרד לקליטת עלייה, שאמר לנו: מה אתם רוצים, זה החוק – אנחנו חייבים להביא מכרזים. כל אחד מפיל את זה על מישהו אחר, אבל שוכחים להגיד שאלה עובדים שגם יכולים לפנות לבית-משפט, כי בסך הכול הם עבדו במשרדי המשרד לקליטת עלייה, תחת מנהלים שעובדים במשרד לקליטת עלייה, והשתמשו בציוד של המשרד לקליטת עלייה. האבסורד כל כך ברור, עד שבפעם הראשונה מאז שאני חבר כנסת אני רואה שיש הצעה דחופה לסדר-היום ואף אחד מהממשלה לא מעז לבוא ולהגיב ולענות על זה. שימו לב, אין תגובה אחרי של אף אחד מהממשלה. למה אין תגובה? כי אף אחד לא רוצה לקחת על עצמו את האחריות על העובדים האלה. למה אין תגובה? כי אף אחד לא רוצה לבוא ולהגיד: אתם צודקים, טעינו, ואנחנו נדאג להם ונטפל בהם. אז אף אחד לא דואג להם כרגע, ובגלל זה אני עומד כאן על הדוכן. הגיע הזמן שאנחנו נחשוב לא רק על הדילים בין הסוכנות היהודית לממשלת ישראל, אלא נחשוב גם על אלה שנתנו את הנשמה שלהם ואת החיים שלהם למען מדינת ישראל, ואיך אנחנו יכולים לעזור להם ולדאוג שהם פשוט ימשיכו לעבוד באותו מקום, שממילא ממשיך לעבוד וממילא ממשיך עם אותה כמות עובדים. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה – בבקשה, חבר הכנסת איציק שמולי. <איציק שמולי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, רק הצעה: אני מציע כמובן להעביר את זה לוועדת הקליטה, כדי שבאמת אולי לפחות שם נזכה לקבל תשובה. <היו"ר חמד עמאר:> אז אנחנו נעביר את זה להצבעה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> שנייה, איציק, חבר הכנסת שמולי, ברשותך, אפשר להעביר את זה לוועדת החינוך? <איציק שמולי (העבודה):> מה שאתה תחליט. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אוקיי. <היו"ר חמד עמאר:> אם יש הצעה לחינוך, אנחנו מעבירים את זה לוועדת הכנסת. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אני אשמח לוועדת החינוך. <משה גפני (יהדות התורה):> לא לכנסת, לוועדת החינוך. <היו"ר חמד עמאר:> יש הסכמה ביניכם? <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> כולם מסכימים, כולם מסכימים. <היו"ר חמד עמאר:> אז לוועדת החינוך. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 14 בעדה ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 8, אין נגד ואין נמנעים. אני הוספתי אותך, חבר הכנסת בועז. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ט' בתמוז התשע"ג, 17 ביוני 2013, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 16:20.>