דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת א' ישיבה ס"ה הישיבה השישים-וחמש של הכנסת העשרים-וחמש יום שלישי, י"א באייר התשפ"ג (2 במאי 2023) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 4 נאומים בני דקה 4 סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול: 6 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 6 מיקי לוי (יש עתיד): 7 אבי מעוז (נעם): 8 אליהו ברוכי (יהדות התורה): 8 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 9 ציון היום לרווחת בעלי החיים 10 היו"ר אמיר אוחנה: 10 יסמין פרידמן (יש עתיד): 11 שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): 13 אברהם בצלאל (ש"ס): 15 סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול: 16 ציון יום למאבק בגזענות 20 פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 20 עמית הלוי (הליכוד): 23 שלי טל מירון (יש עתיד): 29 ארז מלול (ש"ס): 32 משה סולומון (הציונות הדתית): 40 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 43 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 44 נעמה לזימי (העבודה): 46 אבי מעוז (נעם): 48 יעקב אשר (יהדות התורה): 50 עודד פורר (ישראל ביתנו): 52 השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם: 54 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי י"א באייר התשפ"ג, 2 במאי 2023. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות-יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת דוח הביקורת השנתי של מבקר המדינה ממאי 2023. תודה. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הראשון על סדר-היום – נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> רק בעד? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם הם רוצים לדבר אז רק בעד, כן. מי שאין לו לוח – וזה לדעתי רק חבר הכנסת ברוכי, נכון? אז יצביע ידנית. אני מתחיל את ההצבעה כעת. בבקשה. יש לנו בעיה עם החיווי האלקטרוני, אבל ההצבעות נרשמות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איפה השר? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> איפה השר באמת? שיקלי. הינה, אני מקבל לידיי את הרשימה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. איפה השר? הוא בתוך המשכן? אומרים לי שכן, הוא בתוך המשכן. חבר הכנסת אבוטבול, תרצה להתחיל או להמתין עוד שנייה קלה עד שייכנס השר? << קריאה >> סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול: << קריאה >> אם השר ייכנס, נכבד אותו. אני אמתין דקה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. << קריאה >> סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול: << קריאה >> המתנה בת דקה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. אני רואה שהחיוויים כבר עובדים – כן, בני? או שלא כולם? מתחילים, הינה, אני רואה שמתחילים. יפה, רואים את השמות של כולם כמעט. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> אתה רוצה שאני אתחיל? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני חושב שראשון הדוברים הוא חבר הכנסת משה אבוטבול, וממילא אני רואה שהחיוויים חוזרים לחיים, אז אולי נמתין עוד, וגם השר עדיין לא נכנס למליאה. השר שיקלי, שלום. אנחנו נוהגים לפתוח את המלאה בשעה 16:00 בדיוק. אחת החובות המוטלות על השר התורן זה להיות פה בזמן. חבר הכנסת משה אבוטבול, בבקשה. << דובר >> סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול: << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, עקב הירי הבוקר וגם כעת משטח רצועת עזה על התושבים בעוטף ובשדרות, אני מבקש, דווקא מעל בימה נכבדה זו, לחזק, בעזרת השם, את חיילינו היקרים בצבא ההגנה לישראל, שעושים הכול, אבל הכול, בסייעתא דשמיא, כדי למגר את עצת אויבנו הקמים עלינו לכלותינו בכל דור ודור. כולנו נשים תפילה חמה להצלחתם ולהצלת והצלחת אותם רבבות אזרחים ותושבים הנאלצים בעקבות הירי להיכנס למרחבים המוגנים; בעקבות אותו ירי של עשרות קטיושות, עשרות משגרים כאלה. אנחנו מזדהים איתם, עם כולם. בטוחני שבמערכת הביטחון, ברוך השם, עושים הכול, אבל הכול, כדי למגר את התופעה הכואבת ולהביא לביטחונם של אזרחי האזור, ובשם השם נעשה ונצליח. אמן. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת אבוטבול. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, ואחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה. חבר הכנסת ברוכי ביקש גם הוא. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אחרי רבעון, שלושה חודשים, שלא הייתי כאן בשביל לעשות את זה בכל יום שלישי, אני מודה לכל הח"כים שלקחו את המשימה הזאת ובכל יום שלישי, בנאום בן דקה, סיפרו על התאונות הקטלניות שאירעו בשבוע החולף. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מקווה שאדוני לפחות צפה מהבית. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בהחלט צפיתי. אני גם עברתי על הנאומים לפני. כואב הלב, אבל עדיין לא היה שבוע שלא היו בו הרוגים. בשבוע הזה אני רוצה דווקא להזכיר כמובן את מעיין דומנוביץ', בן עשרה חודשים, שנהרג בכביש 40. עשרה חודשים. אימא שלו, אבא שלו, האחים שלו, אח שלו – כולם פצועים קשה. אימא שולחת הספד לבית העלמין כדי שיקראו על הבן בן עשרת החודשים שלה. אלה פני המאבק בתאונות הדרכים. נכון, זה לא טיל שיורים עלינו, אבל כל יום נהרגים, והיום, היום מתו ארבעה אנשים שהיו פצועים מתאונות הדרכים וביממה האחרונה נפטרו. גם היום היו הרוגים ופצועים באיו"ש. היה דיון כאן על המחדל של הבטיחות בדרכים באיו"ש. אני חוזר להקריא, כמו בכל יום שלישי, את פרטי תאונות הדרכים שגבו חיי אדם בשבוע האחרון. דיברנו על יום העצמאות – מעיין דומנוביץ', בן עשרה חודשים. עצוב מאוד. באותו יום נהרג גם עבד אל-ג'אבר, הולך רגל בשנות ה-40 לחייו מקלנסווה, בתאונת פגע וברח. פגע וברח זה נשמע רגיל, אבל זה אומר שמישהו הרג אותו וברח מהזירה. זה מבחינתי פיגוע לכל דבר, גם אם קוראים לו עבד אל-ג'אבר. ביום שבת 29 באפריל נהרג רוכב אופניים בן 50 בכביש 90 סמוך לנמל התעופה רמון – רכב נתקע בו והוא מת. ביום ראשון 30 באפריל נהרג גבר בן 22 מאום אל-פחם בתאונת דרכים בתל אביב. כמו שאמרתי לכם, רק ביממה האחרונה ארבעה פצועים נוספים נפטרו. 123 אנשים מתו מתחילת השנה. זו לא מלחמה, זה לא מבצע צבאי – אלה פני המלחמה והמאבק, אלה ה הפנים שלנו בתאונות דרכים. יש שר תורן, יש כאן את הכנסת. אם אנחנו לא נילחם, אם אנחנו לא נציל חיי אדם, אף אחד אחר לא יציל אותם. זה אפשרי וזו המשימה שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת טופורובסקי. הדברים שהקראת מעציבים אותנו מאוד, אבל אנחנו שמחים שחזרת. חבר הכנסת מיקי לוי, ואחריו – חבר הכנסת אבי מעוז. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לפני כשעה קלה נורה מטח של 15 רקטות אל עבר יישובי העוטף. כתוצאה מכך ישנו פצוע קשה. אני מבקש לאחל לו בריאות והחלמה מהירה ושישוב מהר לאיתנו. אדוני היושב-ראש, נראה לי שבכל יום מתעורר שר אחר בממשלה האיומה הזאת ושואל את עצמו רק שאלה אחת: מה אפשר להרוס היום? לפני יומיים היה זה שר המשפטים לוין. הוא קם מהמיטה בבוקר, שתה קפה ותהה לעצמו: מה יהרוס היום? ואז זה קפץ לו: לחבוט בבעלת בריתנו הגדולה ביותר, ארצות הברית, זו שאנו צריכים יותר מכול; זו שמספקת לנו נשק ומיירטים לכיפת ברזל; זו שאנו זקוקים לווטו שלה באו"ם; זו שאנו חולקים איתה מערכת ערכים משותפת. ארצות הברית. אץ-רץ השר לוין והאשים את הממשל האמריקאי, לא פחות ולא יותר, בשיתוף פעולה עם המחאה נגד ההפיכה המשטרית. היום כבר ענו באופן רשמי מהבית הלבן וכינו את האשמותיו של סגן ראש הממשלה לוין שקריות לחלוטין. חבריי מהקואליציה, אני מודה שאני משתאה לנוכח יכולת ההרס שלכם. אחרי שחירבתם את היחסים עם ארצות הברית, הגדולה שבידידותינו, אני רק תוהה מה יהיה הדבר הבא שתהרסו. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת אבי מעוז, ואחריו – חבר הכנסת אליהו ברוכי. בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 84, והפעם על שוויון בנטל. שוב ושוב עולה הטענה שצריך ליצור שוויון בנטל בשירות הצבאי, אבל זה מסך עשן והנדסת תודעה שמשמשים בסך הכול לקידום אינטרסים פוליטיים. אין כזה דבר שוויון בנטל, כי מי תורם יותר, שריונר או כתב במחנה? מי מסתכן יותר, אפסנאי או לוחם סיירת? מי יוכל לנצל יותר בחיים את הניסיון שצבר בשירותו, תותחן או איש 8200? מי מועילה יותר לחברה, פקידת שלישות או בת שירות לאומי בעמותה לחולי סרטן? אין שוויון בנטל, ומי שמשתמש בנושא הזה כקרדום לחפור בו, דווקא פוגע בתהליך ההתקדמות של התגייסות חרדים, כמו שראינו לפני עשר שנים, כאשר לפיד נכנס לפוליטיקה עם הדגל הזה. אני ממליץ להפסיק את הדמגוגיה בעניין ולאפשר למי שמתגייס לעשות זאת בלי לחשוש מפגיעה באורח חייהם ובאמונתם. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת ברוכי, ואחריו, אחרונת הדוברים בשלב זה – חברת הכנסת לימור סון הר מלך. בבקשה. << דובר >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, בתפילת השבת אנחנו אומרים: "לאל אשר שבת מכל המעשים, ביום השביעי נתעלה וישב על כיסא כבודו". בשבת הקרובה, בעזרת השם, יוכתר באנגליה המלך צ'ארלס. בין מנהיגי העולם שיבואו לברכו צפוי לייצג את מדינת ישראל נשיא המדינה מר יצחק הרצוג. היום פורסם שכדי להקפיד על קדושת השבת, יצעדו הנשיא ורעייתו לטקס ההכתרה רגלית. אני מבקש מכאן לברך את הנשיא הרצוג גם על ההקפדה הזאת וגם על עצם הפרסום שלה. בימים שבהם מתנת השבת ודברים נוספים שקשורים למסורת ישראל מוצגים כמעמסה על מדינת ישראל, משמח לראות שגם מעבר לים שומר נשיא המדינה על כבודה של השבת, שניתנה לנו כמתנה על ידי מלך מלכי המלכים. כך ראוי לייצג את מדינת ישראל. שבת שלום. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לך, אדוני. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, ולאחר מכן נעבור לנושא הבא. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אני רוצה קודם כול לשלוח חיבוק גדול לתושבי הדרום, שבאמת מתמודדים עכשיו עם מציאות בלתי נתפסת, ואיחולי החלמה לפצוע. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בכל שבוע אני פה לספר על אירועי הטרור המושתק מהשבוע החולף, אך בחרתי לשנות במקצת את הקונספט, ולצד המספרים על הפיגועים מהשבוע החולף, אני רוצה לספר גם על הצירים השונים ברחבי הארץ הנפלאה שלנו. אתחיל בציר אלון – כביש מדהים שמחבר את בנימין, השומרון ובקעת הירדן. לצערי, אני מכירה אותו יותר מדי טוב. בציר הזה ממש מחבלים רוצחים רצחו את שולי, אישי היקר, ופצעו גם אותי. ונחזור לימינו אנו. פיצוץ עז החריד וטלטל את בני משפחת קארו, שנסעו עם רכבם בכביש אלון ופנו לכיוון ביתם בחוות מלאכי השלום. מטען רב עוצמה שהטמינו מחבלים בשטח התפוצץ מטרים ספורים מרכבם. בני המשפחה ההמומים מיששו את גופם ונשמו לרווחה – באורח נס אף אחד לא נפגע. הפיגוע, שהתרחש לפני כחמישה חודשים, היה הפתיח לגל טרור רצחני שהגיע בעקבותיו ורשם עלייה דרסטית גם בהיקף הפיגועים, בחומרתם ובעיקר בתעוזה שהפגינו המחבלים מהכפר אל-מוע'ייר. לצערי, חוסר התגובה הישראלי תורגם מהר מאוד בצד הערבי להחרפה בפיגועים. מטען חבלה שהתפוצץ סמוך לרכבה של משפחה יהודית מתושבי כוכב השחר והכיל פצצת מרגמה 84 מ"מ בישר על עידן טרור חדש, שבו מטעני החבלה, שנעדרו זה שנים רבות, חוזרים למגרש, ובגדול. שבועיים לאחר מכן הטמינו מחבלים מהכפר אל-מוע'ייר מטען חבלה נוסף, במקטע הכביש הסמוך לפיגוע הראשון. בשבועות ובחודשים הבאים אחריהם התרחשו זה אחר זה פיגועים שבהם הוטמנו מטעני חבלה, הובערו צמיגים על הכביש, שלוו ביידוי וזריקות אבנים מסיביים. שיאם של הפיגועים הללו התרחש בשבוע שעבר: בתוך שבוע הוטמנו שלושה מטעני חבלה במקטע הדרך שבין צומת הפנייה לחוות מלאכי השלום לעין סמיה. הגיע הזמן להשיב את הביטחון לתושבי הציר ולנוסעיו. על פי אינדיקציות שקיבלתי מהמפקדים בשטח, הם לא מקבלים אישור למחסומים. חושבים שאם נתעלם, זה לא קיים. אני קוראת לשר הביטחון להשיב מייד את הביטחון לנוסעי הציר. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לגברתי. בטרם נעבור לנושא הבא על סדר-היום, גם אני מבקש – חבר הכנסת לוי, חבר הכנסת מיקי לוי – על דעת כל הנוכחים ועל דעת כל חברי הכנסת, לאחל איחולי החלמה מהירה לפצוע שנפצע עתה, בשעה האחרונה, במטח הטילים. ליבנו גם איתו, גם עם משפחתו, גם עם כל תושבי שדרות ובכלל, כל תושבי ישראל הנתונים להתקפות הטילים. << נושא >> ציון היום לרווחת בעלי החיים << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> במעבר חד, הנושא הבא על סדר-היום, רבותיי – ציון היום המיוחד לרווחת בעלי החיים. בטרם אזמין את חברת הכנסת יסמין פרידמן – רבותיי, זה אכן נושא חשוב, אבל אין מחיאות כפיים בכנסת. אני מבקש להפסיק עם זה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> לא תדרכתי אותם, בחיי. << דובר >> היו"ר אמיר אוחנה: << דובר >> רבותיי, אין מחיאות כפיים בכנסת. אני מבקש להפסיק עם זה. תודה. אני מבקש לומר כמה מילים בטרם אזמין את חברת הכנסת יסמין פרידמן. בטרם. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> כן, בסדר. << דובר_המשך >> היו"ר אמיר אוחנה: << דובר_המשך >> אני רוצה לברך את כל העוסקים וכל העוסקות בתחום החשוב הזה של רווחת בעלי החיים. אני חושב שיכולנו כולנו להסכים שאילו אפשר היה למנוע את הצער ואת הסבל שהוא מנת חלקם של רבים מבעלי החיים, היינו עושים זאת. אני חושב שמדינת ישראל היא אחת המדינות שעושות יותר ממדינות אחרות בעולם בתחום הזה. אני חושב שגם התחומים של צמחונות, טבעונות, במדינת ישראל הם בולטים יותר מאשר במדינות אחרות בעולם. אני חושב שכל זה מגיע גם ממקורותינו. אני לא מדבר רק על צער בעלי חיים, כידוע. לימדנו החכם באדם "כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל", קהלת. אני מברך אתכם ומקווה שנמשיך לפעול כדי לצמצם ככל הניתן את הסבל של בעלי החיים. זה דבר שיקר וחשוב אם לא לכולנו, בוודאי לרובנו. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אני רק אפתח בזה שבאמת, אנחנו חיים במציאות מורכבת, אז אני אומנם בירושלים, אבל ליבי תמיד בדרום, ואני מקווה לשוב במהרה היום הביתה. אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אני עומדת כאן ונואמת מול כנסת ריקה, כי את מי מעניינים למעשה בעלי החיים במציאות מורכבת וקשה? אולי נדמה לכם שדאגה לבעלי חיים היא פריבילגיה, אבל היא לא. אז אני יסמין, חברת הכנסת, זו שקוראים לה "המשוגעת עם החתולים". אני זו שכל חבר כנסת חדש שנכנס לכאן מנסה לעשות עליה סיבוב כשאין לו משהו חכם להגיד וקורא לי "מאכילת חתולים". אני זו שנחשבת הזויה. אבל צר לי, הגיע הזמן שמישהו ישים לכם מראה, נבחרי הציבור, כי הזוי זה ביד אחת ללטף כלב ובשנייה לשלם שישחטו עבורכם טלה. הזוי זה שרי חקלאות אחרי שרי חקלאות כבר עשורים, שחלק מתפקידם ואחריותם היא הגנה על בעלי החיים, והם מפנים את הראש לצד השני. הזוי זה להביא לכאן מיליון עגלים בשנה בסבל נוראי ובפרקטיקה אכזרית רק כדי לשחוט אותם בארץ הקודש. הזוי זה לצרוך 1.8 קילו של בשר בשבוע למרות שהמלצות משרד הבריאות הן 300 גרם; הזוי זה שמשרד הבריאות לא עושה הסברה ראויה בנושא. הזוי שזה כבר 20 שנה להשתמש בירי חי על כלבים כדי לצמצם התרבות, לראות שזה לא עוזר אבל להמשיך באותן תוכניות עלובות; אותו דבר לעשות גם עם חתולי הקהילה, שנה אחרי שנה, אותה תוכנית, אותם תקציבים, להבין שזה לא עובד בכלל אבל להמשיך; לא לעצור את מכמורות הדיג למרות הנזק העצום שהן גורמות לים; לממן מחקר ב-600,000 ש"ח ולא ליישם את המסקנות הברורות והפשוטות, יש לומר, בחזיריות, למרות שמה שקורה שם הוא הגיהינום עצמו; שלוקח 12 שנה עבור תקנות בתחום המטילות, ובשאר התחומים אין תקנות כבר שנים. הזוי שיש פה סחר לא חוקי ונוראי בחיות בר; שיש מתחת לאף שלנו קרבות כלבים וחוות הרבעה פיראטיות שעושות כסף על גבן של החיות האומללות. הזוי ששנים אין פה שום אכיפה בתחום, אבל לא רק שלא הוסיפו מעולם תקציב, אלא שעכשיו גם את הסיירת הירוקה ואת המשטרה הירוקה לקחו למשרד אחר. הזוי שאף אחד, אבל אף אחד, לא אוכף את מה שקורה בבתי המטבחיים ושאין תקנות בכלל לבתי המטבחיים. מדינת ישראל כשלה וכושלת עשורים בטיפול בסוגיה כישלון צורב, חסר אחריות, שפוגע בבריאות שלנו, בסביבה וגם בעתיד של הילדים שלנו. והכי מצחיק ומגוחך, שאת האחריות הזאת גלגלתם אל פעילי בעלי החיים והעמותות. אבל זוהי האחריות שלכם. תארו לכם מה יקרה ביום שיימאס להם מההזנחה – כל דלתות הפעילים והעמותות ייפתחו, ועשרות אלפי כלבים, חתולים, קופים, חמורים, סוסים, יזרמו וישוחררו לרחובות. מה תעשו, תירו בכולם? זוהי אינה האחריות שלהם. והכי הזוי, שאתם עושים להם טובה שאתם נפגשים איתם, מתייחסים אליהם. הם אלה שעושים לנו טובה. וככה שנה אחרי שנה, עם אפס אסטרטגיה, אפס תוכניות והשקעה מינימלית בתקציבים. והכי הזוי – שמשרד החקלאות בעצמו, על צוותו המקצועי, מונע ועוצר כל חקיקה והתקדמות בתחום. ואני מקווה שזה ייעצר עכשיו. הטיפול בבעלי החיים אינו סוגיה פוליטית, זה נושא שלא אמורה להיות בו מחלוקת, אבל לי הם קוראים "הזויה". אני רוצה להודות לכל הפעילים בארץ, לכל העמותות. הרימו ראש, כי אתם בצד הנכון של ההיסטוריה. יום אחד כל המתעלמים, כל המטאטאים מתחת לשטיח, כל אלה שהפנו ראשם אל מול הסבל, העוול, הצער הרב, יצטרכו לתת את הדין ולהסביר איך אחרי כל כך הרבה שנים בכנסת לא עשיתם כלום. ואתם, אתם הפעילים, שמשלמים מחיר נפשי וכלכלי, אתם התקווה. מיליון צמחונים, טבעונים ופעילי בעלי חיים יש במדינת ישראל, ונמאס להם. הם משלמים מיסים כמו כולם, הם אזרחים מעורבים שדורשים כאן ועכשיו לטפל גם בדברים שחשובים להם. נמאס להם מתירוצים עלובים, נמאס להם מחוות דעת לא רלוונטיות, ובעיקר – נמאס להם מחברי כנסת ושרים שדואגים רק לבעלי ההון. סיימנו להיות נחמדים. אז אני, חברת הכנסת יסמין סאקס פרידמן, זאת שאתם קוראים לה "הזויה", גאה להיות ההזויה הזאת. קצת אחרי שהפכתי להיות חברת כנסת, חרטתי על היד, היד שאיתה אני לוחצת ידיים, היד שאיתה אני כותבת, חרטתי את המילה "חמלה", כדי שלעולם לא אשכח מה המטרה - - << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא להציג מוצגים. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> - - האמיתית שבשמה הגעתי לכנסת. וכל עוד אני כאן אני אמשיך להילחם, להיאבק ולזעוק את זעקתם של אלו שקולם לא נשמע. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת יסמין פרידמן. חברת הכנסת שרן מרים השכל, בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> זה מיצג. חמש דקות לרשותך. << דובר >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה. חברתי יסמין פרידמן היקרה, אני חושבת שהתואר הזה של "מאכילת חתולים" הוא התואר הכי חמוד בעולם. אני מכירה מאות אנשים שיוצאים לילה-לילה – זקנים, צעירים – לילה-לילה כדי לדאוג ולשים אוכל ומים לבעלי החיים. איזה דבר יותר יפה יש מלדאוג למישהו שלא יכול לדבר, שלא יכול לזעוק, שלא יכול לבכות, שלא יכול אפילו לפתוח ברז ולקחת מים בעצמו? אני חושבת שבאמת המאות אם לא אלפי מאכילי החתולים במדינת ישראל הם האנשים הכי מקסימים בעולם הזה. את צריכה להיות גאה בתואר הזה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז קודם כול תודה רבה לך על היום הנהדר הזה. אני חושבת שזה יום חשוב. לא סתם חשוב לציין אותו פה, בכנסת, ואני רוצה להודות לך על שדאגת להביא כל כך הרבה אנשים מכל הארץ, מכל שכבות האוכלוסייה, מימין ומשמאל, כדי להגיע לכאן ולומר דבר אחד: בעניין של בעלי החיים, של דאגה לרווחתם, כולנו מאוחדים יחד. אז תודה לך על הארגון, על היוזמה, על ההתמדה ועל המאבקים שהם לא מאוד פשוטים כאן בכנסת בעניין הזה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת – שאכן הם לא רבים כאן – לעיתים קרובות הנושא של הגנה על בעלי החיים נדחק אל השוליים בשל ענייני היום-יום – ביטחון, כלכלה, יחסי חוץ – אבל חשיבות היום הזה היא אדירה, וחשוב שהיום הזה למען בעלי החיים בכנסת תמיד יהיה יום שמחבר בין כל המפלגות בפוליטיקה הישראלית. בנושא הזה אין ימין ושמאל, אין מרכז או פריפריה, אין מצב סוציו-אקונומי. כמעט כל אזרחי ישראל שאני פגשתי בשבע השנים האחרונות כחברת כנסת, סיפרו לי עד כמה נגעו לליבם החקיקות, המאבקים והדאגה לשלומם של בעלי החיים במדינת ישראל. ואני חייבת לומר שגם כאשר אנשים לא הסכימו איתי מבחינה פוליטית – את יודעת, יצא לי להיות בלא מעט פאנלים מהצד הימני, ואמרו לי: לא מסכימים איתך לא בנושאים המדיניים ולא בנושאים הכלכליים, אבל ההערכה והאהבה שאני קיבלתי על אותם מאבקים של בעלי חיים פשוט חצו את כל הדבר הזה. בכהונתי כחברת כנסת בשנים האחרונות הצלחתי לקדם לא מעט מאבקים שאני כל כך גאה בהם, כי העניין הזה של חמלה כלפי בעלי חיים תמיד היה חלק ממני, מאז שאני זוכרת את עצמי. הוא למעשה חלק מהזהות האישית שלי. אז פקודת הכלבת, ביטול כלובי הסוללה בתעשיית הביצים, איסור המתה של כלבים, טיפול בכלבים משוטטים, מלכודות דבק ועוד ועוד ועוד הם רק חלק מהדברים הנהדרים שכן הצלחתי לקדם – אגב, הרבה פעמים בשיתוף פעולה חוצה מפלגות וחוצה מגזרים. המודעות הזו לרווחתם של בעלי החיים נחוצה כדי לגדל את דור העתיד של מדינת ישראל במדינה מתקדמת יותר, ערכית יותר, בריאה יותר, שדואגת לא רק לאדמה ולבני האדם אלא גם לכלל היצורים החיים שחולקים איתנו את הארץ הזאת. אני מאמינה שיש לנו כבני אדם חובה מוסרית למנוע אכזריות והתעללות ולגלות חמלה ואמפתיה לחלש ולחסר הישע. כיו"ר ועדת החינוך עסקתי לא מעט בנושא. הייתי מאוד גאה שהנושא של חוק צער בעלי חיים בידיים שלי, וידעתי שלראשונה אני אשמור עליו מכל משמר. דאגתי לקיים לא מעט דיונים בעניין ולדאוג שמי שאמור לדאוג לזה בשטח – הרשויות יעבדו וידעו שיש מישהו על גבן, שמוודא זאת חודש אחרי חודש, ואנחנו אכן עושים זאת כך. לצערי, אותה ממשלה התפרקה; לא לפני שבאמת העברנו חקיקה היסטורית בעניין כלובי הסוללה, שלא הייתה יכולה לעבור בלי יושב-ראש ועדה שזה נושא ליבה אצלו, ואני גאה שיכולתי לעשות את זה. אני חייבת לומר – אני רוצה דווקא כאן כן לומר תודה, וזה לא מובן מאליו, למי שכן פועלים גם בממשלה הנוכחית. נכון, יש הרבה דברים שעוד צריך לעשות ושאנחנו נאבקות עליהם ונלחמים עליהם וחקיקות שאנחנו רוצים להביא ושטרם עברו, אבל יש גם דברים שנעשו. אני רוצה לומר פה באמת מילה טובה לראש הממשלה שכן מינה יועצת למען בעלי חיים במשרד ראש הממשלה, שעובדת ממש לילות כימים כדי לדאוג לרווחתם של בעלי החיים. הנושא של תזונה שלא מן החי הוא נושא שנמצא על שולחן הממשלה, ואני שמחה ומברכת על כך. ככל שאני ויסמין וחברים נוספים כאן בכנסת – ככל שזה תלוי בנו, אתם תמצאו כאן שותף מלא כדי לסייע, לעזור ולקדם את הנושא החשוב והנחוץ הזה. לסיום, אני רוצה להודות לכל כך הרבה פעילים בארגוני בעלי החיים, ארגונים שעושים גם לילות כימים, יום-יום, מאבקים מטורפים, מאבקי צדק ומוסר אמיתיים למען בעלי החיים, אלו שלא יכולים לבוא להגיד תודה, אבל מספיק שאחר כך מסתכלים להם בעיניים ואתה מרגיש את זה בלב. אז תודה רבה לכולכם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת שרן מרים השכל. חבר הכנסת אברהם בצלאל, בבקשה. << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> צוהריים טובים. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בראשונה אני רוצה באמת לאחל החלמה מהירה לפצועים ולחזק את ידם של תושבי הדרום, וכמובן של כוחות הביטחון, שפועלים ללא לאות, ובפרט גם בימים אלו, ימים לא פשוטים שעוברים על עם ישראל כולו. במסגרת ציון יום צער בעלי החיים, אני רואה לנכון להבהיר נושא זה בראי ההלכה והיהדות. הרגישות לאחר, האכפתיות והרצון להיטיב עם הזולת הם בסיס חשוב בעם ישראל ובתורת ישראל. בכל ערב שבת אנו אומרים על עקרת הבית "תורת חסד על לשונה". החסד והנתינה כבסיס הבית היהודי – ואף יותר מכך במידותיהם של ישראל, שהם ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים – והאכפתיות לאחר הינה אף לבעלי החיים. אם נשים לב, גדולי המנהיגים בתולדות עם ישראל היו רועי צאן, ממשה רבנו ועד דוד המלך, כי מנהיג נבחר על פי רחמיו וחמלתו לצאנו, וממילא גם לעמו והיכולת לשים לב לכל אדם באשר הוא. בספר שמות מובא המדרש המפורסם על מה שכתוב, "ומשה היה רֹעה". המדרש מסביר את הסיבה שבגינה נבחר משה להנהיג את עם ישראל וקושר זאת להתנהגותו כרועה צאן ולמידת החמלה שגילה כלפי עדרו. וכך כותב המדרש: "אמר הקדוש ברוך הוא, יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך, חייך אתה תרעה צאני ישראל". בתורה מוזכרת לראשונה הלכה של צער בעלי חיים בפסוק "כי תראה חמור שֹׂנאך רֹבץ תחת משאו וחדלת מעזֹב לו עזֹב תעזֹב עמו". במסכת בבא מציעא, דף ל"ב, עוסקת הגמרא בדין מצוות פריקה וטעינה. בתוך הדברים אנו מוצאים שמצוות פריקה קודמת למצוות טעינה, והסיבה לכך היא צער הבהמה, שסובלת מהמשא שעליה. דוגמה נוספת – כתוב בפסוק "לא תחסֹם שור בדישו". כאשר השור שרתום למכונת הדיש רוצה לטעום מן החיטה המונחת לפניו, הנח לו לאכול ממנה ואל תחסום את פיו כדי למנוע זאת ממנו על מנת שלא לצערו. נפסק להלכה: הרואה בעל חיים חולה, גם אם הוא של אדם אחר או שאינו שייך לאף אדם, מצווה לרפאותו ולמנוע ממנו הצער משום צער בעלי חיים. וכן על זה הדרך לאורך התורה כולה, כפי שנאמר בפסוק על הקדוש ברוך הוא: "ורחמיו על כל מעשיו". על האדם להידבק במידת קונו: מה הוא רחום, אף אתה רחום; מה הוא חנון, אף אתה חנון. בגמרא מסופר מעשה שמראה לנו את הדייקנות בעניין הזה. מסופר על עגל שהיו מובילים אותו לשחיטה. ברח העגל ממוביליו והחביא ראשו תחת קפלי בגדו של רבי יהודה הנשיא – הוא בכה משום שלא רצה להישחט. אמר רבי יהודה הנשיא לעגל: לך לשחיטה, כי לכך נוצרת. אמרו בשמיים: הואיל וזה אינו מרחם על היצורים, יבואו עליו ייסורים, וכך היה. רואים שגם כשצריך לשחוט עגל, צריך תמיד לנהוג בבעלי החיים במידה הזאת של רחמנות. אין לנו רחמן כקדוש ברוך הוא, אבל עדיין אנחנו רואים שכשהוא ציוונו על מצוות ברית מילה, מצוות שחיטה, כמובן שעל השוחט להקפיד מאוד מאוד על חדות הסכין, על המהירות, וכמובן לצמצם כמה שיותר את הצער. הכלל העיקרי בהלכות צער בעלי חיים הוא שכאשר ישנה התנגשות בין צורכי האדם לבעלי החיים, צורכי האדם קודמים. האיסור הוא מידתי, אך גם כאשר הותר לצער חיה בשביל צורכי אדם, יש לעשות זאת בציעור המינימלי ובניסיון להפחית מהחיה את סבלה. כאן המקום להזכיר את ידידי חבר הכנסת סגן שר החקלאות מר משה אבוטבול, שתחום צער בעלי חיים נמצא תחת אחריותו, לאור בקשתו של השר. סגן השר הרב משה אבוטבול – יש לו אוזן קשבת לארגונים ולעמותות, ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק כדי לפעול בנושא, להביא לצמצום המשלוחים החיים ולהפחתה בסבלם של בעלי החיים המובאים לשחיטה בארץ. נפגשתי בלשכתי כבר כמה פעמים בקדנציה הזאת כחבר כנסת חדש עם ארגונים הפועלים בנושא צער בעלי החיים, וביניהם ארגון אנימלס, והבטחתי להמשיך לפעול יחד עם ידידי סגן השר אבוטבול בעניין. יהי רצון שנזכה, בעזרת השם, להידבק בדרך התורה ולהקפיד ביתר שאת על מצוות ההימנעות מצער בעלי חיים, כפי שנצטווינו בתורה הקדושה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אברהם בצלאל. אם כך, אנחנו נעבור לסיכום של היום. סגן שר החקלאות חבר הכנסת הרב משה אבוטבול, בשם שר החקלאות ובשמו. << דובר >> סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול: << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר הנכבד, ובעיקר, הכי חשוב, אותם אורחים יקרים שלנו – הארגונים שעוסקים במשך שנים רבות ברווחתם של בעלי החיים, ועושים את זה ברובם הגדול בהתנדבות, בנפש חפצה, חלקם גם אל תוך שעות הלילה, להציל בעל חיים שנתקע בתוך מאורה מסוימת; סיפורים באמת מרגשים. אנחנו מציינים היום בכנסת את היום החשוב הזה – רווחת בעלי החיים. זה דבר שהוא גם אנושי, גם יהודי, גם מתבקש מאליו, כאנשים שחייבים לגלות חמלה, רחמים. זה דבר שגם מעוגן כמובן במקורות, בהלכה. דיברו כאן חברי הכנסת הנכבדים, ודיבר גם ידידי חבר הכנסת אברהם בצלאל, וציין גם את חלקם של המקורות – כמה הקשרים יש בחז"ל, את ההדבקים של הדברים הללו. בכל הכנסת עצמה היה היום ממש יום מעניין, ובכל הוועדות צוין היום החשוב הזה במידה כזאת או אחרת; כמובן, הכנס שערכה חברת הכנסת הגב' פרידמן, שעשתה עבודה טובה. יש שיתופי פעולה עם כל מי שהנושא הזה חשוב לו. אני, כאחד שמונה על ידי השר היקר שלי אבי דיכטר לטפל בכל מערך צער בעלי החיים ומניעת צער בעלי החיים במשרד החקלאות, רואה חובה נעימה לטפל, לשמוע, להקשיב, להאזין. די אם נציין שממש לפני כמה שבועות ישבנו יחד בלשכתו של השר. ארגונים רבים מארגוני צער בעלי חיים דנו בסוגיות. שמענו, האזנו, הקשבנו וכמובן הפנמנו. אני בטוח שיחד עם רוחו הנחושה של השר ושל המנכ"ל שלנו מר אורן לביא, ויחד עם הצוות המקצועי שלנו, אנחנו נעשה את הכול, באמת את הכול, כדי להגיע למינימום פגיעה בחייהם של אותם בעלי חיים, שאנחנו מחויבים לשלומם, לבריאותם, כדי לא לראות את המחזות הקשים שאנחנו רואים מפעם לפעם בסרטונים שבהם מתעללים בכלבים, בחתולים, בכל מיני בעלי חיים – דבר שגורם לנו לסלידה מאוד מאוד קשה. אני חייב לציין שהבעיה הזאת קיימת, ואנחנו אמורים למגר אותה בתחום ובשלל דברים; זה יכול להיות גם בלולי העופות וגם בנושא של הובלת בהמות. חייבים לעשות את הכול כדי שהן לא יסבלו, שאותן בהמות לא יסבלו בהובלה. אני בעצמי סיפרתי לחברים בארגונים שאני מפעם לפעם, בנסיעות שלי, מצלם את אותן משאיות ובוחן באמת שהם כותבים: רישיון מספר – אם זה נכון או לא. ההתעללות בבעלי החיים נעשית גם בתחום של סוסים – רואים דברים מאוד קשים – ובעוד כל מיני תחומים של בעלי חיים. אין באמת הבדל בין אחד לשני. חובתנו למנוע אותם. חובתנו לעשות הכול כדי להחמיר הן בחקיקה והן לגבי הפשיעה שנעשית בנושא הזה. כמובן, זה חייב להיות בצורה מתואמת עם אנשי המקצוע במשרד החקלאות, שגם הם מודעים לעניין. ההנחיה שלנו, כמובן, היא לתאם כמה שיותר עם אותם ארגונים יקרים, שעושים עבודת קודש. אני חייב לציין את המקרה המצער שהיה לפני כמה שבועות בכלביית צור משה. באופן נחוש, השר, אני, מנכ"ל המשרד, פעלנו בצורה אקטיבית מול הכלבייה ומול המעשים הקשים שנעשו שם. לא הסרנו אחריות ואמרנו: אלה כלבים שבאו מצה"ל או מהרשויות המקומיות. שמנו הצידה את הזהות של אותם בעלי חיים בכלבייה ומייד טיפלנו, כי הבנו שהדבר הזה חמור ביותר, ואסור לנו לשבת מנגד. ישנם חוקים שהכנסת חוקקה בעבר; ישנם חוקים שצריך להתאים למציאות הכואבת של היום; ישנם חוקים שעומדים להיחקק כאן בכנסת, חדשים. המכנה המשותף לכולם הוא שחייבים ליצור קונסנזוס בנושא הזה ולהבין שבדברים האלה של צער בעלי חיים אין לא קואליציה, לא אופוזיציה, אלא כולם. גם הלובי החקלאי. כולם יחד או כהצעת חוק ממשלתית או כהצעת חוק שמעוגנת בצורה כזאת של חבורת ח"כים טובים שהנושא הזה כואב להם. את ההסדרה, את הדברים האלה, אנחנו נעשה ביחד. אני מונחה לנסות עד כמה שיותר לזרז את העניינים הללו ולטפל בהם. ביקשתי גם מיועץ החקיקה שלי, מר גולן שליט, שייקח את הנושא הזה ויטפל בו ושיעשה את הכול. בעבר העברנו כ-40 הצעות חוק. היום, כסגן שר, אני לא מורשה לטפל באופן ישיר ואקטיבי, להציג הצעות חוק וכו', כמו שר, כמו סגן שר. אכן, אנחנו נשתף פעולה עד כמה שניתן עם הלובי החקלאי. אני רוצה לומר לחברים היקרים שנמצאים – אלה שעוד מבינים או לא מספיק משוכנעים. צריכים לדעת שהתורה, מאמרי חז"ל, המקורות היהודיים שלנו, שזורים בעשרות אם לא במאות מקרים. כמה חז"ל מקפידים בנושא של צער בעלי חיים. די אם נציין שבפסוק הכי פופולרי, שאנחנו אומרים כמה פעמים ביום, "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", אנחנו אומרים בצורה הברורה ביותר: ונתתי עשב לבהמתך ואכלת ושבעת – קודם כול לתת אוכל לבהמה, לפני שאתה יושב ואוכל. ההלכה אומרת: תן קודם כול לבהמה את האוכל ולאחר מכן ואכלת ושבעת. יש לך ציווי יותר הומני מזה? יש דבר יותר מרגש מזה, שהתורה מקדימה את מאכלה של הבהמה לפני מאכל האדם? די אם נציין את הפסוק הפופולרי והמפורסם של פריקה וטעינה של חמור שונאך, אפילו אם הוא שונא שלך, אם הוא לא מאותה מפלגה שלך, הוא לא איתך, ועם כל זה, התורה באה ואומרת: עזוב תעזוב עימו; לא כשהוא נופל – עוד לפני זה, תמנע את זה. אם זה הנושא של לא תחרוש בשור וחמור יחדיו, כי לשור יש יותר כוחות, לחמור פחות כוחות. לא נדבר על התמונה הפופולרית ביותר שכולם – אולם חלקם לא מכירים אותה; בעולם התורני מכירים – לראות את האיש הצדיק והקדוש רבי אליהו לופיאן, שהיה משגיח בישיבת כפר חסידים, ושם הוא מאכיל חתולה בפתח ביתו, נותן לה לשתות חלב. כן, כן, גב' פרידמן. אני לא יודע אם הוא היה ארבעה דורות, אבל הוא עושה בדיוק את אותם מעשים נאצלים שאת עושה. אנחנו מודרכים בנושא הזה. ישנם הרבה ספרי הלכה בנושא הזה. אחד מהם הוא של מורי ורבי, שהיה משגיח בישיבה שלנו, בישיבת איתרי בבית צפאפא בתלפיות, שנפטר לפני פחות משנה, הרב הגאון הרב יואל שוורץ, זכר צדיק וקדוש לברכה. ספר שלם, מתוך כ-70 ספרים שהוא חיבר, נקרא צער בעלי חיים, מלפני 40 שנה. יש שם ים של מקורות. חברים יקרים, אתם אלה שעושים את עבודת הקודש, אני רוצה באמת לסיים את נאומי, ראשית, בבשורה טובה לעם ישראל. אנחנו מכירים את הבעיה הקשה שקיימת בנושא הזה – לא אפרט בנושא, כי אפילו לדבר על זה קשה – בכל הנושא של האפרוחים והכחדתם. במכון היקר שלנו, שנמצא במשרד החקלאות, מכון וולקני, ישנו פיתוח ישראלי מדהים שמעורר כבוד, פיתוח של הטלת הביצים ובקיעתן של אותן ביצים לאפרוחות בלבד, כלומר, זה לא יהיה אפרוחים; זה יהיה ממוקד לאותם אלה שאנחנו רוצים אותן – עופות להטלה. זה ייתן המון המון קידום, שלא יושמדו אלה שכואב לנו לחשוב על זה לבד. אז האפרוחות זה קידום של מכון וולקני שלנו, של חוקרים ישראלים, וזאת גאווה גדולה לנו ולמדינת ישראל. ולסיום, אני רוצה לומר לכם שכחלק מהמפגש שלנו אצל השר עם כל ארגוני צער בעלי החיים, אחת מההחלטות, מעבר לדברים של העבודה והעשייה, הייתה שאנחנו, אני והשר, אם ירצה השם, נכנס את כל הארגונים הנפלאים הללו למשימה אחת: לומר לכם תודה, לשמוע אתכם ולתת לכם גם תעודת הוקרה וכבוד על כל מה שאתם עושים ועל כך שאתם מוסיפים כבוד למדינה שלנו, והכול בהתנדבות. ארגונים יקרים, אנחנו איתכם. למעשה, אתם מתפרצים לדלתיים פתוחות. נגיע לכל דבר, נחוקק חוקים, ונעשה את זה בצורה מותאמת, אבל דבר אחד – לתת את ההזדמנות לעשות את זה. לפעמים אולי כדאי לי להיות על ארבע כדי שקצת תרחמו עלינו ותבינו שאנחנו עושים את זה, אבל בצורה קצת מסודרת, כי אנחנו במדינת חוק, ותאהבו גם אותנו, למרות שאנחנו הולכים על שתיים. תודה רבה לכם. אני מעריך את עשייתכם הברוכה. בשמי ובשם השר, תמשיכו להצליח, תצליחו להמשיך. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לסגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול. היה צריך גם לציין את הלכות השחיטה, אגב. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> כל הכבוד, סגן השר. איזה מרגש. צריך להעלות אותך לדרגת שר. מה זה סגן שר עם כאלה דברים. << קריאה >> סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול: << קריאה >> לאט-לאט. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> סגן השר, הלכות השחיטה, שצריך לבדוק, כל כמה תרגולות בודקים את חידוד הסכין כדי שחלילה לא יהיה צער. << קריאה >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << קריאה >> בוסו, צריך לבדוק שבמשחטות אכן דואגים לכשרות. יש המון המון משחטות שבסוף אתה מגלה שיש שם צער בעלי חיים ולא שוחטים את זה בצורה הזו, ועדיין שמים על זה הכשר. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אז קודם כול זו הונאה אמיתית, אבל אני מתכוון להלכה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> זה חמור. הוא הראשון שיבקש ממך את השמות. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> ההלכה מחייבת. לוקחים את הסכין ובודקים כחוט השערה, שלא יהיה צער. זו הנקודה. תודה רבה לכל היוזמים והנואמים והנואמות בנושא הכל-כך חשוב הזה. << נושא >> ציון יום למאבק בגזענות << נושא >> << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אם כן, רבותיי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא בסדר-היום – ציון יום למאבק בגזענות. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, שגם הובילה את הנושא הזה בכובעה כשרת העלייה והקליטה. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> שלום שלום, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סגן שר החקלאות. היום אנחנו מציינים בכנסת ישראל, כפי שאמרת, את היום הבין-לאומי למאבק בגזענות. את הדיון הזה אני רוצה לפתוח בדבריו של המנהיג המנוח נלסון מנדלה, שאמר: אנשים לומדים לשנוא, ואם ניתן ללמדם זאת, ניתן ללמדם לאהוב, כי האהבה קרובה לליבו של האדם יותר מאשר ניגודה. אני חושבת שהמשפט הזה הוא תמצית של היות האדם קרוב לאהבה יותר מאשר לשנאה, ושאין זו גזרת גורל לשנוא אנשים. זה שורש כל רע. שלום, השר אמסלם. לגזענות פנים רבות ודרכים רבות שבהן היא מתפרצת, פוגעת ופוצעת בני אדם. ללא ספק השורש העיקרי שלה נובע משנאה, שנאת אדם באשר הוא אדם שנברא בצלם. בחברות רבות היא נגע רע אשר מעיב על שלום פרטים, קבוצות וציבורים שלמים. לצערנו, זה קיים בהרבה מדינות בעולם, וגם בחברה שלנו. התברכתי להיוולד אישה, בת גאה לקהילה היהודית מאתיופיה, שחומת עור, מה שנקרא "אישה שחומה גאה". מרבית המטען הערכי בחיי ומה שעיצב את דמותי הוא חוויותיי מאז שחר ילדותי ועד עצם היום הזה. בחיי הבוגרים בחרתי להצטרף לפוליטיקה ולשרת את החברה הישראלית מכאן, מבית המחוקקים, ומה שעומד כנר לרגלי זה המאבק באפליה וגזענות, בוודאי כשאנחנו קבוצת היהודים כהת העור היחידה, "השחורים" נקרא לזה, בתוך החברה הישראלית. לצערי, ברבות השנים הבנתי את חוויות הגזענות והאפליה ואת הרס שהיא זורעת, למדתי שיש חובה להיאבק בה ושיש צורך גדול לחנך, להסביר לפרטים, לקבוצות, לקהילות ולחברות שלמות מהי בכלל גזענות, מהי חוויית הגזענות, מה זה עושה לנפש האדם, כמה זה יכול לרסק, כמה זה יכול להשחית, כמה זה יכול לפגוע בדורות שלמים. כולכם זוכרים את מחאות 2015 של צעירים וצעירות ממוצא אתיופי, וגם 2019; הכאב הגדול – דור שלם, דור צעיר שיוצא לרחובות מהכורח, מהחובה, ממציאות קשה, לא מרצון, לא מחדווה ולא מאהבה. אומרים: אדם הוא סך חוויותיו ותבנית נוף מולדתו, אמרתי קודם. כילדה, צעירה, עולה חדשה – הייתי בת חמש, אמסלם, הייתי בת חמש כשראיתי בפעם ראשונה את המנורה של הכנסת, שנתיים אחרי שהגעתי לישראל. הגעתי להפגין עם אבא שלי ועם סבא שלי, זכרו לברכה, שהוא קייס שטו מהרט, נשמתו עדן. ההורים שלנו, שעוד לא למדו בכלל לדבר עברית, הגיעו להפגין כאן כי פקפקו ביהדות שלהם ורצו לעשות להם גיור בעורמה. והם אמרו: אנחנו נפתח בשביתת רעב, נחזור לחיות כיהודים באתיופיה, ולא שיפקפקו ביהדות שלנו כאן, בישראל. שנים אחר כך, בגיל 15, מצאתי עוד פעם את עצמי מול הכנסת בהפגנה, וכולנו מכירים את הפרשה המזעזעת של תרומות הדם, השמדת תרומות הדם. אני חשבתי שזה יום חופש מבית הספר. לצערי, קיבלתי שיעור באזרחות שהוא מאוד מאוד קשה. והיום בבוקר אני פותחת את העיתונים, וחושף העיתונאי אדיר ינקו שיש סלקציה, ויש שחורופוביה, ויש גזענות כלפי תינוקות ישראלים – נמצא כאן חברי חבר הכנסת משה סולומון – שנולדו בארץ, חלק מההורים נולדו בארץ, ועדיין מבקשים לעשות רק להם חיסון נגד שחפת. תקשיבו, גם אני נתקלתי בזה. הבעיה העיקרית היא שלא מבקשים את זה ממדינות שיש בהן את אותו אחוז של שחפת שיש באתיופיה. דילגו על רוסיה, על מולדובה, דרום אפריקה – מדינות שעל פניו, אם זה באמת לקדם את בריאות הציבור, מה היו אמורים לעשות? לדרוש גם מהתינוקות האחרים לעשות את החיסון. ואני אומרת: עד מתי? לא לומדים מההיסטוריה? רק לא מזמן תלמידות מנתיבות, המורות שלהן התגזענו אליהן; הפרשה של האולפנה, מזרחיות מול אשכנזיות. לא לזה ייחלנו. ואני אומרת לך, המאבק בגזענות הוא לא רק מנת חלקן של הקבוצות המוחלשות, כולל ערבים, ילדים שסופגים את זה יום-יום, נשים שמסתובבות כל הזמן עם חיג'אב וכל הזמן עם מבטים. זה צריך להיות משימה עליונה של מדינת ישראל, של ממשלת ישראל, מתוך הכרה והבנה שצריך פה חינוך, אכיפה, ענישה, הקצאת משאבים. ואני יכולה להגיד - - - << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> סליחה, אדוני. עוד קצת, גם כמי שבאמת ציינה את היום. אני יודעת, אני מתנצלת. וכמובן ייצוג הולם, ונמצא כאן השר אמסלם. לפני יומיים דיברנו על כך שצריך ייצוג, ואני יודעת שאתה נלחמת בעבר על העלייה מאתיופיה, ולצערי, לא שמו שקל בממשלה הזו. נהיית עכשיו שר. אני מאמינה, ואני אומרת זאת בצער, שאתה תהיה בין הבודדים שיצטרכו להיאבק על זה שוב. יש הכרה ותודה של הקהילה בנושא הזה, ואני יודעת שאתה הולך לקדם גם דירקטורים יוצאי אתיופיה, ואני רוצה לברך אותך. כולנו צריכים לשנס מותניים, כולנו צריכים להיות שותפים למאבק הזה, ולא רק מי שנפגע מגזענות. אדוני היושב-ראש, תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו. הדוברת הבא – חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. << קריאה >> קריאה << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> סליחה, לא מופיע לי בדף שאתה רשום. אז חבר הכנסת עמית הלוי. תביאו לי דף מעודכן. מתנצל, זה מה שיש לי פה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב בראש, השר אמסלם, חברותי וחבריי לכנסת, היום הזה נקבע בכנסת כיום לציון המאבק בגזענות, ובכל מאבק, הכרחי שנדע במה אנחנו נאבקים, מהי גזענות, וממילא נבין גם מהם הכלים הדרושים לנו למאבק בה. ואני שואל היום – חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, שיזמת פה את הדיון – מה היא גזענות. אני שואל את זה כיוון שבשנים האחרונות השימוש הרווח בתיוג הזה "גזען" מלמד שיש יותר מתשובה אחת על השאלה הזו, ורוב התשובות גורמות, לצערי, לנזק נוראי לחברה שלנו בכלל, ונזק מיוחד למאבק בגזענות, בגזענות האמיתית. אז מה היא גזענות? הגזענות שהתפתחה במאה ה-19, בהמשך לדרוויניזם, והגיעה לשיא המפלצתי שלה במשטר הנאצי, קבעה דבר אחד: אם אתה ממוצא ביולוגי מסוים, מגזע מסוים, אתה נחות מטבעך, וזה לא בר-שינוי. זאת תורת הגזע על רגל אחת. אז במשטר הנאצי זה הביא להשמדה טוטלית, ובמקרים אחרים זה הביא לפגיעה חמורה או פגיעות חמורות בזכויות אדם. ומה עומק השקר והרוע בגזענות הזאת? דבר ראשון, מחיקת צלם אלוהים שבאדם; צלם אלוהים שמאפשר, שאומר למעשה שכל אדם יכול להתגבר על כל נתוני הפתיחה שלו: מוצא, מנת משכל, מעמד ואפילו נתונים גנטיים. בתורת הגזע, אצל הגזענים, אין צלם אלוהים. האדם הוא יצור ביולוגי, סך כל איבריו, נטול נשמה ושבוי בנתוני הפתיחה שלו לעד. והדבר השני בגזענות, שהוא לא פחות חמור, הוא הפגיעה באחווה האנושית. אצל הגזענים אין אחווה. כיוון שאין תוחלת בעזרה ליצורים נחותים, אין טעם לסייע, להיות בקשר בכלל, עם עמים מגזעים פגומים. זוהי גזענות, אבל חברותיי וחבריי לכנסת, זוהי הגזענות הרעה של המאה ה-20. אבל בדיוק ההגדרה הזאת מבהירה שלא כל הבחנה ולא כל העדפה היא גזענות. ממש לא. חברת הכנסת פנינה, פתחת בנלסון מנדלה עם שנאה; לא כל שנאה היא גזענות. גם שנאה – לא כל שנאה. יש שנאה ואהבה; היא יכולה להיות – היא לא בהכרח גזענות. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> שורש הגזענות. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> עמים ומדינות עושים הבחנות, ולבני אדם יש הבחנות, והן לגיטימיות, ויש העדפות, והן לגיטימיות. ואנחנו מבחינים, כידוע לך, בין מישהו שהוא מהמשפחה שלי לבין מי שהוא לא מהמשפחה שלי, וזה לגיטימי. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> לא. אמרתי: אין גזענות בלי שנאה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> ואנחנו מעדיפים את בני העם שלנו - - - << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני אמרתי שאין גזענות בלי שנאה. אחד השורשים העמוקים. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה משהו אחר. הבנתי. אבל יש העדפות, והן לגיטימיות. אנחנו מעדיפים את בני העם שלנו על פני עמים אחרים, וזה לגיטימי. כידוע, אנחנו לא מכניסים כל אחד לבית שלנו, וזה לגיטימי. גם לא כל מי שעובר בנתב"ג, כידוע, מקבל את כל הזכויות של אזרחי ישראל. הדברים הללו הם דברים פשוטים, אבל במאה ה-21 זה כבר לא לגיטימי. למה? כי כל העדפה הפכה לגזענות. איזו זילות, זילות נוראית של השימוש במושג הזה. כל מי שמבחין, כל מי שמעדיף, הופך לנאצי. גם כאן, כל יום – נאצי, גזען. חברותיי וחבריי לכנסת, כשהופכים כל אדם לנאצי, אז נאצי הופך לאדם, כי הורסים את אמות המידה שלנו. הכול הופך לגזענות. אפשר להתווכח על העדפות, אפשר להתווכח על הבחנות, לגיטימיות יותר או פחות, אבל לא לבוא אלינו, אדוני היושב-ראש, ולהפוך כל העדפה לגזענות. עכשיו, זה לא תמים. זה לא קרה לנו כך סתם, שכל דבר - - - << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> לא, אתה תוקף את הגזענות? << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא תמים – תקשיבי שנייה עד הסוף, כי זה לא תמים, פנינה. זה לא תמים שכל דבר הפך בשנים האחרונות לגזענות. זה קרה כי בשנים האחרונות - - << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אולי בגלל שיש גזענות? << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> - - בשם הפרוגרס, בשם הקדמה, בשם הפרוגרס - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בגלל הקדמה - - - << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> - - יש אנשים וגם גורמים - - << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברות הכנסת, אתן תכף עולות לנאום. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> חבר הכנסת - - - << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> - - שמנהלים מאבק לא בגזענות; הם מנהלים מלחמה חסרת גבולות בזהות שלנו – בזהות הלאומית, בזהות הדתית, בזהות האישית וגם בזהות האזרחית. הלאומיות הפכה מבשורה לאיום. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> איך אתה מציע - - - << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני כבר אציע. זהות דתית חזרה להיות – כמו אצל מרקס, אגב – אופיום להמונים, תודעה כוזבת. כל הזהויות הן הבניות חברתיות פיקטיביות. כל זהות הפכה להיות אוטומטית, בהכרח, שלילת האחר. כן, פלורליזם אמיתי פתאום זר לחבורה הזאת. זה המאבק הגדול היום במערב, וגם אצלנו בישראל. ומה עושים הניאו-מרקסיסטים הללו, אדוני? מתנגדי הזהות הפרטיקולרית באשר היא, מה הם עושים במאבק לזהות? כאן מגיעה הגזענות, הגב' פנינה תמנו שטה. כאן מגיעה הגזענות. הם מגייסים במאבק בזהות הלאומית והדתית והפנימית – מגייסים את הגזענות. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה אוהב את העם שלך – הם צועקים עליך: אתה גזען. אתה נאמן לזהותך המינית או הדתית – אומרים לך: אתה גזען. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסיים. ולסיום, אדוני היושב-ראש, מה האבסורד הכי גדול? החבורה הזאת, שמשתמשת בגזענות - - << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה עכשיו מגן על קבוצת הרוב. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> - - שצורחת "גזען" על כל סממן של זהות, על כל העדפה – מה האבסורד הכי גדול? << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה מגן על קבוצת הרוב - - - << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> האבסורד הכי גדול הוא שזו החבורה שמייצרת את הכי הרבה שנאה, שנאה שיטתית - - - << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני לא מאמינה. ביום הגזענות הוא מגן על קבוצת הרוב. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אלו שלא צבע העור שלהם – צבע הבגד שלהם שחור; שמיקום הבית שלהם לא בצד הנכון של הקו הירוק - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע. והשיא, שיא החרפה – אדוני היושב-ראש, צריך לומר את זה כאן, כי זה לא מזמן - - << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> - - - מדבר על גזענות - - - << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> - - שיא החרפה זאת השוואת הציונות לגזענות. המפעל הכי גדול של הזהות היהודית, של המסורת היהודית, שהיא פתוחה לכל אדם, שהיא מכבדת כל אדם, שמעולם לא חלמה לשנוא אדם יחיד או עם – עליהם אתם אומרים שזאת גזענות? על הציונות? אין בושה. ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש: כל הפוסל במומו פוסל. כיוון שאלו שרוממות ההתנגדות לגזענות בפיהם, למעשה דווקא אצלם הגזענות הזאת נגד העם היהודי - - << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אז מה זה אומר, שאני גזענית? << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> - - האנטישמיות החדשה נגד מדינת ישראל - - << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתה אומר שאני גזענית? << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> - - היא שבוקעת מגרונם ומליבם. ולכן, מי שרוצה לשאת באמת את המאבק בגזענות, צריך להיאבק גם באלו שבמסווה של גזענות מאיימים על הזהות שלנו כבני אדם, כיוון שהם נגועים בגזענות בעצמם, בגזענות עמוקה נגד העם היהודי במדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת שלי טל מירון, ובינתיים - - << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - אני גזענית? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> - - תוך כדי שתעלי, אנחנו רוצים לקדם בברכה לכנסת ישראל - - << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני מגישה תלונה לוועדת האתיקה - - - אני גזענית. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> - - את שבט דרור מרכז ירושלים. ברוכים הבאים. מי שמוביל אותם הוא גם סגן יושב-ראש הכנסת משה קינלי טור פז. ברוכים הבאים. בהצלחה לכולם. חמש דקות לרשותך. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אורחים נכבדים, נחמד לראות אתכם. "ואהבת לרעך כמוך" – כלל לא הייתי צריכה לנאום אם היינו מקבלים את הכלל הזה, וזו בעצם תמצית העניין. הרבה לא יודעים שהנוסח הזה מופיע לא רק ביהדות אלא גם בנצרות ובדתות אחרות, וזה אומר הרבה. המצווה לאהוב את האחר היא לא רק מצווה דתית, היא המצווה האנושית הבסיסית ביותר. אהבת הבריות היא סוגיה חוצת דתות, ומכאן לא קשה כלל להבין את חשיבותה. זהו בסיס השותפות האנושית. אי שם לפני 75 שנים היה נדמה שמדינת ישראל אכן תהווה דוגמה ומופת לחיי שותפות בין תרבויות שונות, סולידריות עדתית וגיוון תרבותי תחת אותה קורת גג – כזאת דמיינו אותה, כזאת דמיינו אותה אבותינו, כור היתוך אמיתי. אך מבחן המציאות מציג תוצאות אחרות לגמרי. הוא מציג מציאות עגומה למדי. כחלק ממציאות זו, במשך השנים השלטון בישראל מקיים אפליה ממוסדת כנגד מגזרים שונים ובוחר לשמור את ההגמוניה של המחזיקים בכוח. פנינה, שנאמה פה לפניי, דיברה על האוכלוסיות השונות הנפגעות במהלך השנים מאפליה בחסות המדינה על בסיס יום-יומי. אני חלק מהאוכלוסיות האלה, אוכלוסיית הנשים בישראל – אוכלוסייה שמהווה רוב במדינה, אך מופלית ומוקטנת במשך שנים; אוכלוסייה שנתקלת מדי יום בתקרות זכוכית, באפליה מגדרית ובהקטנה. כל אלו מורגשים - - - << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> קודם כול, אני בונה טיעון, ולא הפרעתי לך, ואני אשמח שלא תפריע לי. אחר כך אנחנו יכולים לקיים דיון. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כן, כל אחד יציג – זאת בדיוק מטרת היום. מכל קצוות הקשת, מכל הסיעות, כל אחד, באספקט שלו, קורא לזה גזענות או אפליה, וזאת המטרה. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> - - - << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> עמית, אין לי שום - - - << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אבל הם חלקו עליך לחלוטין כשאתה קראת לדברים אחרים גזענות או אנטישמיות, אז היא תגיד שלא. בשביל זה אנחנו מציגים את הכול. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> וגם כיבדתי ולא הפרעתי, ואני אשמח מאוד לקיים איתך דיון על זה אחר כך. אני בעד שיח. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> קטעו לך את חוט המחשבה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל אלה – אנחנו דיברנו על נשים ואפליה מגדרית והקטנה של נשים – מורגשים כפליים אם את אישה בקבוצה מודרת מראש: אישה ערבייה, חיילת אתיופית, תלמידת אולפנה מזרחית ועוד ועוד ועוד. כל אלה חוות גזענות כפליים רק בגלל שנולדו כנשים לקבוצות מודרות בחברה הישראלית. הן משלמות מחיר כפול. עצם זה שנשים מלכתחילה נתקלות בקושי במציאת עבודה, בחשיפה מוגברת לאלימות מינית, בהסללה למקצועות מסוימים, הופך את אותן נשים שגם שייכות לקבוצות מופלות למוחלשות עוד יותר. אני קוראת לכולנו כאן להתעורר ולקרוא: לא עוד. זה אינו עניין פוליטי, ולא משנה באיזה צד של הקשת הפוליטית כל אחת ואחד מכם נמצאים. מדובר באנושיות וביכולת לאהוב את האחר, שלצערי הפכו לנכסים נדירים כאן במשכננו. זוהי חובתנו כנבחרי הציבור במדינה שעודנה דמוקרטית. כולנו, מימין ומשמאל, צריכים לקבל עלינו את הרעיון שאסור שאף אזרח יהיה אזרח סוג ב'. המציאות שבה ישנם מגזרים שלמים שזוכים לאפליה מבנית ומוסדית במשך דורות היא מציאות פסולה שיש לשים לה קץ. שם נמדדת ההצלחה של כל אחת ואחד מאיתנו. המחשבה כי נכון להיום ישנן אוכלוסיות שלמות שהשלימו עם העובדה כי מבחינת השלטון הן פשוט לא מספיק חשובות אמורה לצבוט לכולנו. אף אחד לא צריך להרגיש שהשלטון מפלה אותו – לא מזרחים, לא ערבים, לא חרדים, לא אתיופים, לא נשים. אסור לנו לאפשר מציאות שבה אזרחים מרגישים שהם סוג ב'. יש לנו דרך לא קצרה להגיע לשם, למקום של שוויון אזרחי מלא במדינה. אבל דווקא במציאות הזו, לצערי, מנצח לו שלטון קיצוני שממהר להשמיד את כל שומרי הסף של השוויון במדינה הזאת. אתם יודעים, אני רואה בקמפיין המתוכנן של הקואליציה כלא לעניין בלשון המעטה. באמת, מפלגות השלטון לוקחות את אחת הסוגיות הכי כואבות של החברה הישראלית, שקשורה להכול – לפערים המעמדיים והגיאוגרפיים והתרבותיים, שבאמת מצריכים עוד תיקון היסטורי, שעדיין לא הגענו אליו – והופכות אותו לקמפיין בעד הפיכה משטרית שהם מנסים לעשות. צר לי על הניצול הפוליטי של הנושא הכאוב הזה. ובכן, בימים אלו הנאום הזה מקבל משמעות יתרה. אנו נמצאים בשיאו של מאבק על עתידנו כמדינה דמוקרטית, מדינה שלה הזכות להוות בית עבור כל אזרחיה, ואני מדגישה: כל אזרחיה. אנו נמצאים בשיאו של מאבק שיכריע אם לכל הזוגות האוהבים במדינה מגיע להקים משפחה; אם אוכלוסיית הבדואים בפזורה חשובה לא פחות מפיתוח ערים מרכזיות. אם יורשה לי, כיום גדל בישראל דור חדש שמסתכל עלינו, דור שעדיין מאמין שהכול אפשרי. בואו ניתן להם תקווה ונסלול להם את הדרך לשם. לצערי, סרטון בנות האולפנה הוא לא מקרי. פנים כהות, סלסולים ושפת רחוב הם הדרך שבה הן מתארות לעצמן בנות מזרחיות שהן בקושי פוגשות. והאמת, אני לא מיהרתי להאשים את הבנות הצעירות האלה. אני מאשימה הרבה גורמים מסביב: את המורים שמתנערים מאחריות; את הפוליטיקאים שמפחיתים בחשיבות של העניין, כן כן, אנחנו, כולנו, כל הפוליטיקאים; מאשימה את האחראים במוסד שלא עצרו את זה והשתתפו בסרטון, וכמובן את אלה שמתגוננים ואומרים שפעם התארחה באולפנה רבנית תימנייה. זה רק מעצים את גודל הניתוק ואת גודל הבעיה. זה לא צץ עכשיו, זו אותה גזענות ישנה שמתעצמת ומשתכללת. למה מגיע לנו חברה משוסעת מתמיד, שכל אוכלוסייה בה מתעבת את האוכלוסייה שלא נמנית איתה? לסיום, כוחנו החברתי נמדד בימים אלו. לצערי, לממשלה יש נושאים אחרים שהיא עוסקת בהם, ולא בלחימה בשסעים המתעמקים, ולכן החובה מוטלת עלינו, האזרחים. אל לנו לשתוק נוכח שנאת האחים שמעמיקה בעם. עלינו להילחם בכל ניצן של גזענות ולעקור אותו מהשורש. עלינו לדרוש חינוך לקבלת האחר, חינוך לסלידה מהגזענות וההסתה. עלינו לדרוש בעבור עתיד ילדינו חינוך שמתבסס על ערכי שוויון וקבלה. הרי אם לא, לא יאחר הרגע שבו אפילו לא נמצמץ כאשר ימנעו מעוד בחור ממוצא אתיופי להיכנס לסופר או מעוד נשים מזרחיות להתקבל למקומות רק בגלל מוצאן. אם רגע זה יגיע, נדע שנכשלנו כמדינה, כחברה, כבני אדם. תודה לכם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת שלי טל מירון. חבר הכנסת ארז מלול, בבקשה. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר אמסלם, כך מנצחים את הגזענות. בסדרת ראיונות שהעניק לתקשורת נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט ברק, ידידו של השר אמסלם, הוא נשאל: איך בכל תקופת כהונתך ולפני זה לא הצלחת למנות שופט מרוקאי? מרוקאי אחד לבית המשפט העליון. השופט ברק הפתיע בתשובה – הוא אמר: לא מצאתי, או לא מצאנו, שופט מרוקאי מתאים. חיפשנו ולא מצאנו. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> עיראקים היו? תגיד. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> אולי אחד, השופט מני. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אדמונד, השופט אדמונד. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> אדמונד היה אחרי זה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אדמונד לוי. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> משפט של עליונות, של גזענות. "לא מצאנו" – אנחנו המחפשים, הגדולים, ואנחנו צריכים למצוא את הקטנים. רבים, חכמים וטובים ממני כבר הוכיחו כמה המשפט הזה הוא גזעני, שקרי ולא נכון. היו וישנם שופטים ועורכי דין מרוקאים מעולים, אבל הם לא התאימו לאקטיביזם השיפוטי של ברק, ומה לעשות, הם גם לא היו בצבע הנכון. ואני מצטט את מה שהשיב פרופ' יובל אלבשן, מהצד השמאלי של המפה, על הטענה של ברק שהוא לא מצא שופטים יוצאי מרוקו שהתאימו לתפקיד שופט. פרופסור אלבשן מצא גם מצא מספר לא מבוטל של שופטים שכל מה שעצר את קידומם לערכאות הגבוהות היה העובדה שהיותם מיוצאי מרוקו ועדות המזרח, והוא הביא דוגמאות: השופט בכור שלום שטרית היה שופט עוד בתקופה של השלטון הבריטי ונאלץ לפרוש מכס השיפוט לאחר שנקבע שלא ראוי למנות אותו למשרה רמה יותר. כזה היה גם גורלו של ד"ר אהרן שמש, יליד ביירות, שכיהן כשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה. הוא ביקש להתקדם, אבל כל הזמן קידמו אחרים – את אגרנט וחבריהם. הד"ר שמש נפטר בגיל 70 מלא אכזבות מאי-קידומו. היה השופט יעקב אזולאי בבית המשפט המחוזי בחיפה, ונקבע כי השכלתו דומה להשכלה משפטית ערבית, מהעולם הערבי – לא מתאים לאוויר, לאקלים האשכנזי האליטיסטי. אבל לא על ברק באתי לדבר היום אלא על אדם אחר. היה איש גדול, גדול באמת, שברק אולי לא ידע כמה הוא גדול, מורנו הרב עובדיה יוסף זצ"ל. הרב עובדיה יוסף ידע מה זה גזענות ואיך להילחם בגזענות. בשנות השמונים הוא ראה שאין הרבה מנהיגים ספרדים, אין תלמידי חכמים ספרדים, אז מה הוא עשה? עשה מעשה. במקום להגיד: לא מצאתי וזה מה שיש, הוא לקח את יושב-ראש התנועה, הרב אריה דרעי, וביחד הם הקימו תנועה בכנסת, ברשויות המקומיות. והוא אמר: אם אין גדיים, אין תיישים. כדי שיהיו רבנים, צריך להקים מוסדות. כדי ללכת בקומה זקופה, צריך שיהיו מוסדות חינוך שידאגו לנוער בפריפריה – קריית מלאכי, שדרות, באר שבע, דימונה, ירוחם – בני עדות המזרח, שהמדינה שכחה אותם והם הידרדרו לפשע. והוא עשה מעשה – הקים ביחד עם הרב אריה דרעי את רשת החינוך התורנית, רשת מעיין החינוך התורני, שהיום נושאת את שמו של מרן, שנקראת רשת בני יוסף. והרשת פתחה עוד ועוד תלמודי תורה לבני עדות המזרח, עוד ועוד בתי ספר לבנות – מערכת חינוך מפוארת שמוציאה פירות, שהוציאה פירות. רואים את התוצאה. הרב אוריאל בוסו, לתפארת המוסדות, מוסדות שלומדים בהם לימודי ליבה, על-יסודי, תיכון לבנות, ועוד מסגרות מפוארות. יושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי פעל ללא לאות, ושילם על זה מחיר כבד, כדי להשיג תקציבים, כדי שהמוסדות האלה יצליחו. את התוצאות אנחנו רואים היום – איך אנחנו הולכים בקומה זקופה 30 ו-40 שנה אחרי זה. הרשת המפוארת של מוסדות החינוך בכל רחבי הארץ. ואי-אפשר גם להתעלם מהמהפכה שיש בעולם הישיבות הספרדיות, שאנחנו היום רבים יותר, בלי עין רעה, גם מהישיבות האשכנזיות, ורבים וטובים מהמוסדות האשכנזיים רוצים להצטרף אלינו. ופנינה כבר לא פה – דיברה על - - << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני פה. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> את פה. - - יהדות אתיופיה. בל נשכח, אם נאבקים בגזענות, את פסק ההלכה של – הייתי בטוח שתזכירי את זה, אבל שכחת, בטוח משכחה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> היא תמיד מזכירה את זה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> מה זה שכחתי? למה אתה מבקר אותי? אני לא שכחתי, תאמין לי. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> היום, היום, יום הגזענות - - - << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא, לא. היום הוא התכוון. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> היום, היום, היום, ביום הגזענות. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> היום היא לא הזכירה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - אני לא - - - << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> שהוא קבע נגד כל הרבנים שהיו אז. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הוא חווה גם גזענות מהרבנים האשכנזים. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> והעז ופסק להלכה שהם יהודים טהורים, ובזכות פסק ההלכה הזה - - << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> גינו אותו והדירו אותו. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> - - העלו את כל יהודי אתיופיה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל הדירו אותו. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> כמו כן – רגע, אל תקטעי אותי – הוא פסק למנהלי המוסדות, והייתי נוכח באחת הישיבות בביתו, שחייבים לקבל מבני העדה האתיופית. לא רוצה לדבר על מי שלא מקבל. אנחנו, במוסדות של רשת בני יוסף אין אפליה, אין גזענות. בני העדה האתיופית שווים בין שווים. רב העדה האתיופית, הרב ראובן וובשת, שאת מכירה אותו, הוא בוגר המוסדות של בני יוסף, ותראי איזו עבודה נפלאה הוא עושה לבני העדה, לרבנים ולקייסים. ככה מנצחים גזענות. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> רק בגיורים - - - << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> ככה מייצרים דור של מהפכה. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> אם השופט ברק באמת לא מצא שופט מרוקאי, הוא היה צריך - - - << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הרב מלול? << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני אגיד לך, לפני שנתיים היו פה 60 ילדים, כאן, בירושלים, במוסדות החרדיים. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> לא נכון. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני אומרת לך. בסוף יש לנו עדיין מה לעשות. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> יש מה לעשות, יש הרבה מה לעשות, אבל בדרך יש לנו מנהיגים, יש לנו את הרב אריה דרעי, יש לנו הח"כים של ש"ס, שנלחמים נגד גזענות. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> חבר הכנסת מלול, ב-2011 הרב עובדיה - - - את הגיור הצבאי ופסק שהגיורים האלה כשרים, ואז היה לחץ של רבנים אשכנזים והוא נסוג. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> זה לא נכון, מה שאתה אומר. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> זה לא נכון. אתה טועה. תבדוק את זה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> עודד, פסקי הרבנות הראשית - - - << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> אחרי זה אני אספר לך מה עשינו גם בפתח תקווה למען יהודי אתיופיה. היה איזה רב. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני טוען שאם היה היום הרב עובדיה - - - כמו שש"ס מתנהגת כלפי עולים חדשים וכמו שהיא מתנהגת כלפי ציבור גדול בישראל. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> עודד, עודד, העלייה הגדולה מברית המועצות – מי שהכשיר אותה - - << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הרב עובדיה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> - - הוא הרב עובדיה יוסף וענפיו. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הבעיה היא שהם לא מקיימים פסיק. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא. אז אני אענה לך. בסוף, כשכמעט 90 - - - << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> דרכו הייתה מקילה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> רגע, רגע, אבל כמעט 90% הוא הכשיר, ואנחנו נשארים בסוף ב-10%, שהייתה בעיה הלכתית – על זה כולם קופצים, ואז מנסים להביא פסקים וחוקים להכשיר את מה שלא יהודי. אז או שסומכים על הרב עובדיה או שלא סומכים. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> איפה הפסיקות האלה כיום? << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> חיות וקיימות, ואנחנו הולכים על פיהן. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הרב עובדיה השאיר אחריו דור מבורך, ובראשם מרן הראשון לציון - - - הרב יצחק יוסף. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אין אומץ כזה היום. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> יש לו כוח בהיתר הממשיך דרכו של אביו. הלאה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אין אומץ כזה היום. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש. ככה מייצרים דור של מהפכה. אם באמת השופט ברק לא מצא שופט מרוקאי, הוא היה צריך לדאוג שיהיה כזה, אם היה אכפת לו. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אז תתמוך בחוק. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> לקדם את הדברים מלמטה, לקדם שופטים בערכאות נמוכות. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> דומני שאת אמורה לעלות. << דובר_המשך >> ארז מלול (ש"ס): << דובר_המשך >> ללמוד מאלה שפעלו לנצח את הגזענות. לא לדבוק בשיטות שמנציחות את הגזענות. יושב-ראש תנועת ש"ס אריה דרעי דואג, דאג וידאג לכך שבני עדות המזרח ילכו בקומה זקופה. הוא הדוגמה לאיך מנצחים את הגזענות, והוא ניצח אותה בגדול. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ארז מלול, והדובר הבא, חבר הכנסת משה סולומון, בבקשה. אני רוצה להזכיר, חבר הכנסת אמסלם, דוד שלי, אהרן אבוחצירא, שהקים את תנועת תמ"י, בקומה זקופה, כשהוא פרש מהמפד"ל – הראשון שחווה גזענות פוליטית. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, מה זה? איך זה שכל קבוצה סובלת מגזענות? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תגידי, היום יום מיוחד לנושא מסוים, ואת מכל צד צועקת, פנינה. קיבוץ גלויות. חמש דקות לרשותך, למרות שכולם גולשים מעבר, אז תנסו לעמוד בזמנים. יש פה שרים. בבקשה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר דודי אמסלם היקר, תראו, באמת, לעלות לכאן ביום כזה – והעובדה שיש כאן שיח, שכל אחד מרגיש שהוא הקורבן של הגזענות, זה או בעיה של הגדרה, כמו שאמר חברי עמית הלוי, או שבאמת המציאות מאוד קשה כאן וצריך לטפל בה. אני יכול להגיד מה שלגבי. עובדה, המציאות של גזענות, של מקרים של אפליה שחוויתי ב-40 שנות החיים שלי כאן בארץ – השאלה לאן אני לוקח את הדבר הזה. כנראה שכשיש כמה אנשים במרחב מסוים – יש הבדלים, יש שונות, יש חשיבה. כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם ומחשבותיהם שונות. יום הגזענות – יום שבו נאבקים בגזענות. זו תופעה נוראית. זו תופעה נוראית, ומי שחווה את זה יודע על מה הוא מדבר. זה לא חייב להיות משהו שהוא ממש גזעני ברמה כזאת שעושים לך פעולה אקטיבית. לפעמים זה גם אמירה; לפעמים זה גם הדרה; לפעמים זה גם משהו שהוא הרבה יותר סמוי, שהרבה יותר כואב מזה. רק לפני כמה שעות – והזכירה את זה חברתי פנינה – קיבלתי עדכון על גזענות ממוסדת: חיסון שחפת לילדים בני הקהילה האתיופית, אף שלילדים ממדינות נוספות יש סיכון זהה לאותה מחלה. בדקתי. התקשרתי, בדקתי עם אחות ש-30 שנה בבית חולים ושאלתי אותה את מי היא מחסנת. היום, היום, בדקתי את זה היום. והיא אמרה לי: באמת בעקבות שאלתך אני בודקת. יש לי המון המון מדינות, אבל באמת אני בודקת רק את יוצאי אתיופיה ובני המנשה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> ובני המנשה. << דובר_המשך >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> זהו. אני אומר, ריבונו של עולם, איך זה יכול להיות? היא לא אשמה, אותה אחות. היא לא אשמה, אלה ההנחיות שהיא קיבלה. זו תופעה מזעזעת, תופעה מכוערת, אבל אני רוצה להדגיש כאן מעל במת הכנסת: לא נישאר באותו מקום. לא נישאר במקום הכואב והקשה הזה. בעיניי, יש אנשים גזענים, יש משרדי ממשלה עם נהלים גזעניים, אבל זו לא החברה בישראל שגזענית. אני רואה את נקודת האור. אני רואה שהחברה כחברה כולה היא לא חברה גזענית. יש תופעות שמאלצות או מנכיחות תופעות גזעניות, כפי שקרה עת שמדינת ישראל חוותה את האסון האזרחי הגדול ביותר בתולדותיה – בשבוע הבא אנו מציינים שנתיים לאסון מירון. אזרחי ישראל חיבקו את המשפחות, הגיעו ללוויות ללא הבחנה מי ההרוג, לא חשבו לשנייה מי ההרוג ומה קרה שם ולמה זה קרה, מאיזה סיבות זה קרה. זה קרה באיזה מעשה דתי זה או אחר. אז זו גם הזדמנות שלי, שלנו, של כולנו כאן, לשלוח תנחומים למשפחות. שנתיים עברו והכאב לא עובר. דווקא בגלל שהתופעות הללו לא גורפות, דווקא בגלל שמדובר באירועים חמורים, אנחנו פה כדי להילחם בהן, ואני שמח על היום הזה. היחידה הממשלתית למאבק בגזענות במשרד המשפטים, לצערי, עדיין נצרכת. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> עו"ד אווקה זנה. << דובר_המשך >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> נכון, עו"ד אווקה זנה, ראש היחידה, עושה עבודה מדהימה וחשובה מאוד מאוד, כדי להנכיח גילויי גזענות בכל החברה הישראלית, אצל כולם; לא רק יוצאי אתיופיה ולא רק ערבים ולא רק חרדים – אצל כולם. כל מי שפונה אליהם מטופל. אבל באותה מידה, היחידה צריכה את המשאבים ואת הדברים כדי להתקיים, כדי למגר את התופעות בקרב אותם אנשים שמנסים להנכיח את הסיפור הזה. אז שוחחתי עם חבריי לסיעה, שוחחתי עם שרים, כדי להגיד שלא מספיק שיהיה לדבר הזה יום וגמרנו אלא צריך להקצות משאבים לנושא הזה – להקצות משאבים כדי שזה יעסוק בחינוך לסובלנות, סולידריות, למאבק ולמיגור תופעות גזענות; לתת משאבים לאכיפה ולהנכחה משמעותית של הדברים האלה. אני יודע להגיד שאין אף אחד שקם בבוקר ואומר: אני רוצה לנהוג בגזענות כלפי אדם כזה או אחר. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> שייתנו, בעזרת השם, תקציבים. << דובר_המשך >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני מקווה, אני מקווה, ואנחנו פועלים שזה יהיה. אבל אני יודע להגיד שאין אדם שקם בבוקר - - - << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> השר במשרד המשפטים - - - << דובר_המשך >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אני יודע להגיד שאין אדם שקם בבוקר ואומר: אני הולך לפגוע באדם כזה או אחר. אני מדבר על אנשים נורמטיביים. אבל יודע להגיד שתחרות ומציאות של מנהיגים, מה שהם מנכיחים בתקשורת, בחברה, בציבוריות, משפיעות על אנשים, והם נוהגים בגילויי גזענות כאלה ואחרים, וזאת תופעה קשה מאוד. ולכן אני קורא לחבריי בכנסת, לשרים, לאנשי הציבור, להוות דוגמה, להוות מודל; לדעת להתמודד ולהנכיח סולידריות, אכפתיות, אהבה; לאהוב כל אדם ולתת לכל אדם, בדרכו שלו, לתרום את חלקו. בצורה כזאת אני בטוח שנצליח לבנות כאן חברה טובה ולא נצטרך ליום של מאבק בגזענות. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הוא היום לציון המאבק בגזענות, והיום אני רוצה לדבר על גזענות מהמקום הלא-שגרתי. בעבר, כאשר היו מדברים על גזענות בעולם, זה היה יכול להית גם כלפי יהודים, אך בשיח כיום, לאחר 75 שנות עצמאות, האוטומט שלנו הורגל להתעסק בגזענות כלפי מי שאינו יהודי בכל מה שקשור למושג גזענות. חובה עלינו לזכור ולהזכיר כי העם שהכי סבל מגזענות הינו העם היהודי, ואם חשבנו לעצמנו וחלמנו שתקום פה מדינה של העם היהודי הנרדף שתדע להגן על זכויות אזרחיה היהודי, נתבדינו. בואו נודה על האמת: כן, במדינה שלנו, המדינה היהודית היחידה בעולם, ישנה גזענות ואפליה משמעותית ועמוקה כלפי יהודים, וברשותכם, אני רוצה לתת כמה דוגמאות. אך בטרם אדבר על הגזענות כלפי יהודים, אפתח ואספר לכם על תיקון גדול, תיקון של חוק גזעני המפלה יהודים, ודווקא יהודים, שתוקן בסייעתא דשמיא במושב האחרון של הכנסת, והוא משמח את ליבי מאוד. ביום העצמאות האחרון עליתי כמדי שנה לחומש, היישוב שממנו גורשנו אני וילדיי, אלא שהשנה העלייה הייתה מיוחדת ומתוקה מתמיד. ביטול חוק ההתנתקות, שעבר בכנס הקודם, אפשר לכולנו לעלות לחומש כחוק. חוק ההתנתקות הגזעני אסר על יהודים בלבד להיכנס ליישובים שמהם גורשנו בצפון השומרון. ליהודים אסור היה להיכנס לאזור מסוים בארץ ישראל רק בשל היותם יהודים. שיירות של רכבים ממלאות את הכביש, ובמחסום עומד חייל שקיבל הוראה לאפשר לכולם לעבור, רק לא ליהודים. קרוב ל-18 שנים הפלה אותנו חוק ההתנתקות הדרקוני והגזעני, עד שביטלנו אותו לפני כחודשיים. עכשיו יהודים יכולים לעלות לחומש, וככה, גבירותיי ורבותיי, מתקנים גזענות – קודם כול בבית, בינינו לבין עצמנו, ואחר כך נקרא גם לתקן את הקלקול הזה בכל העולם. זה הסדר הנכון. אך לצערי, דרך ארוכה עוד לפנינו. ישנו מקום נוסף בארץ ישראל, במדינת ישראל, במדינת היהודים, שבו אין גישה חופשית ליהודים, ותאמינו או לא, זה במקום המקודש ביותר לעם היהודי, הר הבית. הגבלת שעות, איסור תפילה, אנשי ווקף שבולשים אחרי העולים שחלילה לא ימלמלו תפילה, מעצר על כל תנועה חשודה או הרחקה לכמה חודשים – כל אלו הם רק חלק ממנת חלקם של יהודים שעולים להר הבית. אפליה בוטה על רקע דתי ולאומי, גזענות כלפי יהודים, ואין פוצה פה ומצפצף. הגיע הזמן להפסיק את האפליה נגד יהודים. הגיע הזמן לאפשר עליית יהודים רציפה לאורך כל שעות היממה, לאפשר תפילה, לאפשר פולחן, ואם יש מי שמאיימים עלינו רק מפני שנולדנו לעם היהודי, צריך לטפל בהם כפי שהיינו מטפלים בכל גזענות אחרת. ועוד לא דיברנו על הגזענות באוניברסיטאות: האפליה ה"מתקנת", או במובנה האמיתי, האפליה ה"מתגזענת" כלפי סטודנטים יהודים מוכשרים עם נתוני השכלה גבוהים שאינם מצליחים להתקבל ללימודים אקדמיים, כאשר לעומתם סטודנטים ממגזרים אחרים עם נתונים נמוכים בהרבה, ללא שירות צבאי למען המדינה, מתקבלים ללא קושי. אם וכאשר הם כבר מצליחים לעבור את המשוכה הזאת, הסטודנטים היהודים מפגרים בכמה שנים אחרי שכניהם לספסל הלימודים, כעונש על כך שבחרו לשרת את המדינה בשירות צבאי מלא. הגזענות ברכישת קרקעות – בזמן שבכל מקום אחר בארץ המגזר הערבי יכול לרכוש קרקע ודירה, במקומות רבים מדי בארץ ישנו איסור רכישה רק כלפי יהודים. ומה עם הגזענות כלפי חרדים, אתיופים, מתנחלים? רק בהפגנות נגדם ניתן לפגוש אלימות בעוצמה ובאכזריות מכוערות שכאלה. לסיכום, לצערנו, במדינת היהודים של שנות האלפיים הגזענות עדיין חיה, פעילה וקיימת בצורה מאוד משמעותית כלפי אזרחיה היהודים של המדינה. אני חושבת שלפני שאנחנו נואמים לכל העולם כיצד לנהוג, בואו נתקן כאן, בתוך הבית, ולא נברח אל אזור הנוכחות הקל והפופוליסטי. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת לימור סון הר מלך. הדוברת הבאה היא חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה. לרשותך חמש דקות, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. קודם כול, תנו לי לברך את חברת הכנסת פנינה תמנו שטה על היוזמה המבורכת להביא לדיון במליאה ולציין את היום הבין-לאומי למאבק בגזענות. היום הזה עבר – לצערי, אני הגשתי בתחילת המושב בקשה להקמת שדולה למאבק בגזענות וקיבלתי את ההסכמה של היו"ר אחרי שהיום הזה כבר עבר, היום הבין-לאומי למאבק בגזענות. אז קודם כול ברכות. זו הזדמנות נדירה להציץ לתוך הבניין הזה ולשמוע את הדעות השונות ואת ההבנה של כלל חברי הכנסת מה זה גזענות. האמת היא שאני חייבת להגיד שכנראה אנשים – לא ממש היה ברור לי מהנאומים ששמעתי עד עכשיו – אנחנו לא מסכימים בינינו מה זה גזענות. יש סוג של סלט כזה: גזענות, אפליה, לאומנות והכול. כל אחד לוקח מתוך הסל הזה מה שהוא רוצה בהבנה של מה זה גזענות. גזענות – אני חושבת שזו לא אפליה. יכול להיות שאפליה היא לפעמים ביטוי של חלק מהגזענות, אבל גזענות היא כאשר יש הרגשה של קבוצה מסוימת או אדם מסוים של עליונות על צד שני, של פטרונות על צד שני ושל נחיתות של קבוצה מסוימת. לצערי הרב, הגזענות היא לא רק דוגמאות מהעבר או מההיסטוריה; גזענות קורית פה, קורית יום-יום, וכן, מול העיניים שלנו. מה שמדאיג אותי, שאין אנשים שאוהבים לחשוב על עצמם כגזענים, וזו אחת הבעיות העיקריות – שאנשים לא רואים את עצמם כאשר הם מתגזענים, כאשר הם נוקטים עמדות ואמירות גזעניות פר אקסלנס ולא מבינים אפילו – יש חלק שלא מודעים שהאמירות שהם אומרים הן אמירות גזעניות. אני רוצה להגיד שלצערי הרב זה טוב מאוד שהכנסת מציינת את היום הבין-לאומי למאבק בגזענות, אבל הייתי רוצה לראות את הכנסת נאבקת דווקא בגזענות ביום-יום. להיאבק בגזענות ביום-יום זה אמור לקרות פה במליאה. זה אמור לקרות כאשר מתבטאים בצורה גזענית כלפי חלק מחברי הכנסת, ובמיוחד כלפי חברי הכנסת הערבים, וזה אמור לקרות כאשר מישהו שאמור לייצג את המדינה או את רשויות המדינה מתבטא בצורה גזענית. כאשר מפכ"ל, יש לו את החוצפה להגיד שערבים הורגים אחד את השני כי זה חלק מהמנטליות והתרבות שלהם – איזו הדגמה יותר מזו של מה זו גזענות? ועוברים על זה בשקט. הרי הידיעה באמירה הזו היא לא האמירה הגזענית, אלא עצם העובדה שהשר, שלא פחות ממנו מתבטא בגזענות, השתמש בזה והדליף את השיחה; הידיעה היא ההדלפה ולא האמירה הגזענית. לצערי הרב, לא שמעתי שמישהו קרא את המפכ"ל לסדר על אמירה גזענית כזאת ולא ששילם מחיר על אמירה גזענית. אבל איך הוא ישלם מחיר ומי יקרא אותו לסדר כאשר משתוללים פה בבניין אפילו למשמע השפה הערבית בתוך המליאה? הפחד הנוראי הזה מלשמוע מישהו מדבר בערבית זה כמעט – אם זה לא נובע ממקום של גזענות, שחושב שכל מי שמדבר ערבית בטח מתכנן מזימה נגדנו, בטח הולך לעשות איזשהו מעשה נגד האחרים, גם זה יחס גזעני. לצערי הרב, הכנסת הזו חוקקה הרבה חוקים גזעניים פרופר. כאשר מחוקקים חוק ועדות קבלה ליישובים - - << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> - - שנותן אפשרות לאנשים לעשות סלקציה ליישובים – מה זה? אנחנו מתרעמים על הסלקטור שעומד בכניסה לאיזשהו מועדון לילה בגלל שהוא זורק מישהו כי הוא נראה ערבי או כי הוא ערבי, אבל לא מתרעמים על חוק שמעמיד סלקטורים בכניסה ליישובים שזורקים האנשים החוצה כי הם לא מתאימים לדעות שלהם או למראה שלהם או לתרבות שלהם? אני חושבת שהגיע הזמן להודות בזה שלצערי הרב יש היום אנשים שיושבים בממשלה הזו, שעושים לא נורמליזציה לגזענות – אלה שיושבים איתם עושים להם נורמליזציה לגזענות. אבל הם, הם הביטוי הכי מקומם למה זה גזענות, והם שולטים, והם רוצים להפוך את זה לנורמה מקובלת על כולם. אז אנחנו לא נקבל את זה ואנחנו ניאבק בזה יום-יום. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, קודם כול תודה לפנינה תמנו שטה על היום החשוב הזה. בטח חשוב לציין כאן איך אנחנו מתכוונים להילחם בגזענות. גזענות היא אסון יום-יומי עבור מי שחווים אותה. אחת הסיבות להתחלת הפעילות הציבורית שלי היא המאבק בגזענות, המאבק בדעות הקדומות, בסטריאוטיפים, בהרס, בעוולות ובדיכוי שנגזר מהם. גזענות היא מחלה ממארת שפוגעת בכל חלקי החברה. יש למגר ולהוקיע אותה, אבל לא תמיד אנחנו פיקחים מספיק להבחין בה. יש לי הרבה חוויות של גזענות שהופנתה כלפיי; אולי אספר את חלקן פה על הבמה בנאומים אחרים. היום אני בוחרת דווקא לספר סיפור אחד, כביכול פשוט, על איך בחרתי לפעול מולה לפני יותר מ-13 שנה, לדעתי, כשהייתי בתואר הראשון. בין יתר הפעילות שעשיתי תוך כדי, חיפשתי גם עבודות שיאפשרו לי להתפרנס מהר כדי להחזיק את עצמי. חבר התקשר אליי יום אחד ואמר לי: לזימי, מצאתי לך עבודה מעולה לחודשי הקיץ – סלקטורית בליין מסוים שהיה אז, שכר מאוד טוב בכל שבוע ובמזומן ועבודה הכי נוחה שיש. אז אמרתי לו: רגע, אני אצטרך להגיד לאנשים לא להיכנס? והוא אמר לי: כן, אבל את יודעת, לא תמיד יש מצבים כאלה, ואולי לא ידרשו ממך לא להכניס, אבל כן. אני, שראיתי איך בני שכבה שלי לא נכנסים למקומות, איך סלקציה במועדון מצלקת אנשים שכל חטאם הוא שרשרת לא נכונה על הצוואר או צבע לא מספיק בהיר, לא יכולתי לדמיין את עצמי בפוזיציה שתכשיר את זה. סירבתי לעבודה הזו. את הכסף הייתי צריכה, אבל ידעתי את מי אצטרך לסובב לאחור, וידעתי ששום דבר לא שווה את זה. גזענות היא הכלי הכי מתוחכם לדיכוי, נישול ומחיקה, אבל הגזענות הברורה, זו שחוסמת בכניסה למועדון, זו שלא מאפשרת לזוג ערבים לשכור דירה, זו ששמה את קורות החיים עם שם המשפחה הלא-מתאים בתחתית הרשימה, היא שאנחנו רואים ויודעים כמה רעה היא. אך לפני הכול הגזענות הסמויה היא זו שאנו צריכים ללמוד להבחין בה: הקלות שבה מנשלים מבתיהם תושבי שכונות ותיקות, ובעיקר מזרחים, רק כי הם חלשים מעמדית; הקלות בה שוטרים חושבים שזה לגיטימי לחשוד בכל אתיופי שנמצא בשכונה הלא-נכונה או להפעיל מכת"זית באופן משולח רסן על חרדים; המצב הקבוע שבו ילד ערבי מקבל תקצוב חינוך נמוך בהרבה מכל ילד אחר בישראל; הקלות שבה שולחים צווי פינוי מהדיור הציבורי למזרחים ועולים מברית המועצות, כי הם נתפסים כחלשים, ללא כוח, ונחותים מבחינת משרד השיכון, ולא כאלה שראוי לראות בקורת הגג שלהם קודש-הקודשים של זכות יסוד. הגזענות היא ההסללה של היד הנעלמה, יו"ר הישיבה, שמיקמה בתי ספר מקצועיים רק בפריפריה, וחלילה לא באזורים של עשירונים גבוהים. עכשיו, דמיינו לכם מצב הפוך, שבו היו מקימים קודם כול בתי ספר מקצועיים ברעננה והוד השרון, איזו רמה הייתה בהם. אני בטוחה שהם היו כל כך מושקעים ומתקדמים, שהיינו רוצים אותם אחר כך בכל מקום בארץ. כי הגזענות היא מה שמאפשר ציפיות נמוכות, הורדת סטנדרטים וזלזול שממנו אי-אפשר לצמוח, אבל לא פחות חמור – כולנו כחברה מפספסים ונפגעים. הגזענות היא גם שיטת המצ'ינג המפלה, שבה רשויות חזקות זוכות ליותר מרשויות חלשות; היא קולות קוראים מסובכים ולא נגישים, שעיירות הפיתוח ורשויות ערביות לעולם לא יוכלו לגשת אליהם, ובטח לא בזמן; היא לחשוב שהפשיעה בחברה הערבית – עאידה, אמרת את זה – היא עניין תרבותי, כשאין שירותים חברתיים, כשהמשטרה הסירה ידיה שנים ואין גישה אפילו לתשתיות חיוניות כמו מים, חשמל ותחבורה; היא הנהגות הערים שמשקיעות רק בשכונות החזקות, כי הן אלו שמצביעות בבחירות המקומיות; היא ההזנחה והריקבון במרחבים, שמי שחיים בהם לא נראים למדינה ולעירייה כזכאים להזדמנות שווה או חיים בכבוד. ולמה כל מה שתיארתי זה גזענות? כי למעמד, גובה ההשקעה ומדיניות מערכתית יש בישראל צבע, אתניות ודת, וכל עוד לא נפנים את אותה גזענות סמויה ומוטבעת שחורצת גורלות, אנחנו תמיד נישאר גם עם הגזענות החשופה, הברורה והקשה. ומילה גם למקום החשוב הזה. כאשר פה נשמעת גזענות, לא פלא שגם הציבור רואה בה לגיטימית. מעבר לחקיקה גזענית, שהיא החרפה הכי גדולה, לקרוא אל עבר חבר כנסת יוצא ברית המועצות לשעבר "תארגן וודקה" - - << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> - - לחברת כנסת מזרחית "יש לך קול של מנקת ספונג'ה" או לחבר כנסת ערבי "מחבל", זה בושה. דמיינו מקום עבודה נורמטיבי. היו מקבלים בו התנהגות כזאת? השפלה כזאת? אז איך בקודש-הקודשים, המקום שאחראי לחיים של כולנו, יש גועל גזעני שכזה? גם חוק הלאום, שמשסה ומפלה בהגדרתו, הוא חוק גזעני שיש לתקן או לבטל, כי גזענות היא גם עליונות שהופכת אחרים לאנשים עם פחות זכויות ופחות אפשרויות. והממשלה הזו, שמצד אחד מקצצת ומפלה ומנסה להכשיר גזענות בחוק פעם אחר פעם, מדברת על אזרחים סוג ב'. כמה ציני, כמה מרושע. הכאב של אנשים הוא אמיתי. חוויות החיים שלהם הן צו עבורנו. אל תשתמשו בהם. הם לא שק החבטות שלכם. עלינו לעשות תשובה לא רק בתוכנו אלא גם פנימה ועבור הציבור החוצה, לתקן ולרפא. ואני אסיים, כבוד יו"ר הישיבה, בשירה של אלקס ריף "יבגני": "ביום בו יבגני הגיע לגן / זרחה השמש. / הוא היה קטן ממני, / לבן ממני, והריח / מפחד. / זאת כבר הייתי אני / שהסברתי לו, / במילים עבריות מופרדות, / שגרביים וסנדלים זה / איך לומר, מכוער, / שסנדביץ' עם דג מלוח זה / איך להגיד, מסריח, / ושידבר עברית. / פה זה לא רוסיה! / ביום בו יבגני הגיע לגן / הייתי מאושרת". תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז. << קריאה >> אבי מעוז (נעם): << קריאה >> שבע דקות? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא יורידו אותך מהדוכן אחרי חמש דקות. כולם גלשו. למרות שהשר כבר – לנאום שלך אנחנו מחכים. חמש דקות. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ידידי כבוד השר אמסלם, בו' בכסלו תשל"ו, 10 בנובמבר 1975, התקבלה החלטה 3379 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות, שקבעה שהציונות היא סוג של גזענות ואפליה גזעית. בתגובה לכך נשא השגריר שלנו באו"ם דאז חיים הרצוג, זיכרונו לברכה, נאום שנחשב לאחד מ-50 הנאומים הגדולים בהיסטוריה. בנאומו ציין הרצוג את האבסורד המזעזע בכך שההחלטה, שאותה השווה לפרוטוקולים של זקני ציון, התקבלה במלאות 37 שנים לאירועי הדמים של ליל הבדולח. הרצוג טען אז שהצורר, יימח שמו, היה מרגיש בבית באו"ם, שהחל את דרכו כברית אנטי-נאצית. כל הנאום היה הצגה בקומה זקופה מלאה באמונה, ולא בתחנונים, של תולדות העם היהודי, בלי להתבייש להזכיר שם שמיים, להזכיר את התנ"ך, את הכמיהה והתפילות לציון לאורך כל הדורות ואת התרומה האדירה של עם ישראל לאנושות. הרצוג הדגיש שהוא עומד שם כנציגו של עם חזק ופורח ששרד את כל העמים שניסו לדכא אותו ושישרוד גם את המעמד המביש וההחלטה המבישה הזו. את דבריו הוא סיים במילים: עבורנו, העם היהודי, אין זו אלא אפיזודה חולפת בהיסטוריה עשירה ומלאה אירועים. אנו שמים את מבטחנו בהשגחה שלנו, באמונתנו, במסורת הקדושה שלנו, בשאיפה שלנו לקידום חברתי ולערכים אנושיים. עבורנו, העם היהודי, החלטה זו, המבוססת על שנאה, שקר ויהירות, היא נטולת כל ערך מוסרי או משפטי. סוף ציטוט. ובסיום דבריו הוא קרע את נוסח ההחלטה, כפי שאביו, הרב הראשי הרב הרצוג, זכר צדיק לברכה, קרע את הספר הלבן 36 שנים קודם לכן. אדוני היושב-ראש, השוואת הציונות והיהדות לגזענות היא האבסורד הגדול ביותר שיכול להיות. משל למה הדבר דומה? להשוואה בין מאפיונר שחותך את קורבנו חי לבין מנתח כירורגי. שניהם אכן אוחזים בסכין חדה ושניהם חותכים בבשר החי, אבל כמה גדול ההבדל, כמה מזעזעת ההשוואה. האחד מגמתו רוע וסבל; האחר מגמתו רפואה, בריאות וחיים. בנקודת הפתיחה של הופעתו של הגרעין הראשוני של עם ישראל, אברהם אבינו, עליו השלום, לפני למעלה משלושת אלפים ושבע מאות שנה, כבר הוצב היעד הסופי: "ואעשך לגוי גדול - - - ונברכו בך כל משפחֹת האדמה", כלומר להביא ברכה לאנושות כולה דווקא על ידי יצירת האומה המיוחדת הזאת. בכל מוצאי שבת אנו מבדילים על היין ומברכים את בורא עולם, שהבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה. אכן, אנחנו מדגישים שוב ושוב את ההבדלה שבין ישראל לעמים ואת החשיבות הגדולה בשמירה על העם היהודי והזהירות מהתבוללות. אבל כפי שהדגיש שוב ושוב רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק, זכר צדיק לברכה, הבדלה איננה הפרדה ופירוד. בדיוק כפי שאיננו נגד החול, החושך וששת ימי המעשה, אלא יודעים להגדיר ולהבדיל בינם לבין הקודש, האור ויום השביעי, כך כמובן איננו נגד אומות העולם, אלא מגדירים ומבדילים את עצמנו כדי שנוכל, דווקא כאומה ודווקא בשמירה על ייחודנו ועל תפקידנו, למלא את ייעודנו הגדול, שהביא ויביא ברכה וחיים לכל המין האנושי. בניגוד לדתות אחרות, אין לנו עניין במיסיון ובהבאת מאמינים חדשים לתוך דת ישראל, ברצון או בכפייה, ומבחינתנו אדם שאיננו יהודי יכול על פי תורת ישראל להישאר כזה ולהיות מחסידי אומות העולם. אבל דלתנו פתוחה, ואת מי שבוחר מתוך הכרה ברורה ומתוך רצון אמיתי ורציני להיות שותף וללכת בדרכו של העם היהודי, והוא אף מוכיח את רצינותו זו, אנחנו מקבלים בזרועות פתוחות. אדוני היושב-ראש, לצערי יש היום בקרבנו גורמים קיצוניים כאלה שבסתר ליבם, ולפעמים זה אף מתגלה בהשוואות מזעזעות של ימינו לתקופות אפלות, מסכימים עם החלטת האו"ם ההיא. אני קורא מכאן לכל אחיי ואחיותיי: אל תיתנו לקולות האלה לחדור לאוזניכם ולמוחכם. היהדות איננה גזענות. הציונות איננה גזענות. מדינת ישראל היא ההפך הגמור, והיא מביאה ועוד תביא ברכה רבה לעולם כולו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת עודד פורר, אחרון הדוברים, והשר המסכם – השר דוד אמסלם. בבקשה, אדוני. << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, גזענות זה דבר שכשהוא מגיע לידי ביטוי מעשי, הוא יכול להגיע בדברים חמורים ביותר. מתוך גזענות גם הגיעו לדברים – ההיסטוריה מלמדת אותנו – הגיעו גם לרציחות של עם שלם ודברים מהסוג הזה. ביום המאבק בגזענות תמיד אנחנו אוהבים לעלות עם נאומים מוכנים ופומפוזיים ולדבר על הגזענות, אבל גזענות היא גם ביום-יום עם דברים קטנים. היא מתחילה עם דברים קטנים ומקבלת תאוצה אחר כך, אפילו לא אצל אותם אנשים שהתחילו את הדברים הקטנים; היא מקבלת את התאוצה אחר כך אצל אנשים אחרים. ואני דווקא חייב לפתוח בזה ששמעתי חלק מהנאומים שהיו פה, והיו מרגשים ויפים ואפילו רהוטים מאוד, והזכירו כאן כל מיני התבטאויות שנאמרו אפילו פה, בבית הזה, וגם במקומות אחרים. הדוברים שדיברו – ואני לא רוצה לדבר כרגע על מישהו או מישהי מסוימת, אבל הדוברים שדיברו, בדוגמאות שלהם לא הביאו אפילו דוגמה אחת שקשורה במקרה לציבור שהוא הציבור המאמין, הציבור החרדי, שיש לו סממנים, זאת אומרת שהוא בולט בחרדיותו, בשונותו. הזכירו פה הרבה מאוד דברים לפניי, ממש לפני נאום אחד או שניים – שניים – והזכירו שאמרו, התבטאו כלפי חברת כנסת מסוימת כה וכלפי מישהו אחר, אבל לא הזכירו למשל שהיו כאן ביטויים כמו "תישארו בגטו"; לא דיברו, שכחו לדבר על המריצות, שמישהו סימן לנו, לציבור שלנו, לי, לך, לילדינו, להורינו, לקחת אותנו במריצות. את זה לא, את זה שכחו. והגזענות כלפי חרדים היא כזאת כלפי ציבור שכל חטאם הוא, כל חטאם הוא שהם מאמינים בדברים שחלק גדול מהציבור הישראלי, לדאבוני הרב, או חלק לא גדול, אבל חלק לא מאמין, למרות שההורים של אלה שלא מאמינים בזה היום האמינו גם האמינו, בדיוק כמונו. גזענות זה גם, אדוני היושב-ראש, שחושבים שאדם שקוראים לו במקרה דוד אמסלם לא יכול להיות מוכשר כשר כמו מישהו שקוראים לו בשם אחר, למרות שבהשכלתו הוא פי כמה וכמה, אבל קוראים לו אמסלם, קוראים לו דוד אמסלם. איך אתה קורא לזה? אמסלם דוד. אז הכול – זה לא גזענות, לא שמעת שמישהו בא ואמר: צריך להשמיד את. לא. הזלזול, המערכונים של כל מיני סדרות טלוויזיה שנותנים להם ככה לעוף בחופשיות, עם סממנים גזעניים לחלוטין – משם צומחת גזענות, מגיעה לשנאה, שנאה מביאה לתכנון איך נפטרים מהדבר הזה וכדומה. אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שדוח האנטישמיות ב-2022 דיבר על כך שבארצות הברית יש עלייה נרחבת: 3,697 אירועים בשנה לעומת 2,717 ב-2021. בלגיה, הונגריה, איטליה ואוסטרליה גם הן חברות ברשימה העגומה ובהן חלה עלייה לעומת 2021. אבל נתון מטריד נוסף בדוח הזה הוא שאחוז האנשים שנראים יהודים בחרדיותם, לובשים כובע, בעלי זקנים וודאי פאות – שם הם הקורבנות העיקריים של אנטישמיות, כי הם הולכים עם יהדותם קדימה. ואני רוצה לומר דברים שהם אולי קשים אבל אמיתיים: לאחרונה מישהו שהיה בחו"ל ונפגש עם קהילות יהודיות בחו"ל – הם מדברים על האנטישמיות שיש, והם מודעים לנושא הזה ומפוחדים ממנו. הם אומרים שהשלטונות שם דווקא מטפלים בעניין הזה, אבל אמר מישהו לאחד האנשים שביקרו שם – זה אנשים חרדים: אנחנו מרגישים, אדוני השר, שכאן בארץ ישראל יש אנטישמיות כלפי חרדים, והיא לא מטופלת. הם מרגישים את זה שם, בניכר, אלה שחווים את האנטישמיות הבסיסית הראשונית, שאנחנו כולנו רוצים שלא תקרה, אבל הם מרגישים שכאן בארץ מתייחסים לציבור החרדי בצורה כזאת. יש ציטוט של סופר שכתב ככה: כמעט בכל העולם יש שנאה ליהודים, אבל בישראל יש אנטישמיות נגד חרדים. וזאת המציאות. היא מתחילה בדברים קטנים, היא מתחילה במעשים יום-יומיים ופעולות יום-יומיות: אי-הכרה בזכויות, אי-הכרה בדברים שונים – כי אנחנו לא ככה. יושבים פקידים במשרדים וכותבים קריטריונים, אבל לפי דרך חייהם. הם לא חושבים שיש עוד אנשים אחרים. חשיבותו של היום הזה היא רבה. גם בהסכמים הקואליציוניים ביקשתי לקדם הצעת חוק שהגשתי בזמנו עוד בכנסת הקודמת לגבי נושא של ענישה והגזענות נגד ציבור חרדי. החוק מדבר על לאום, צבע עור וכו'. ואמרתי שם שגם את החרדים בודקים לפי צבע, אבל לא לפי צבע עורם אלא לפי צבע חליפתם. אני אומר לך, אדוני השר – ואני יודע שאני חורג, אני אסיים - - << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> - - כשאני מגיע למקומות בתור ראש עיר או בתור ממלא מקום ראש עיר לישיבות מקצועיות ואני נכנס, אנשים מסתכלים עליי כמו על עב"ם. לא משנאה – באמת, אנשים שלא שונאים. המפגש הראשון הוא תמיד כאילו הגיע במקרה הטוב הרב, המוהל או השוחט או לא יודע מה. הם לא חושבים שיכול להיות אדם שנראה חרדי והוא לא פחות איש מקצוע מהם ולא פחות משכיל מהם, גם אם הוא לא למד באותם מקומות שהם למדו, והוא לא ראש עיר פחות טוב או ממלא מקום ראש עיר פחות טוב או שר פחות טוב או כל דבר אחר מכל אחד אחר. הגזענות מתחילה משם, מהדברים הקטנים הללו, מהזלזול הקטן הזה – לא לספור מישהו שהוא לא כמוני בכלל, לא להבין את אורח חייו ולא להבין שיש לו זכויות לא פחות מלכל אחד אחר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יעקב אשר. אחרון הדוברים – חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, גברתי חברת הכנסת, יישר כוח למתמידים פה בדיון. זה בסדר לציין בכנסת את יום המאבק בגזענות, אבל זה לא מספיק. אני חייב לומר, לצערי, שכשאני מסתכל היום על מדיניות ממשלתית – והיום עסקנו בדיון כזה ואתמול עסקנו בדיון כזה ולפני כחודש, לפני היציאה לפגרה, עסקתי בדיון כזה – המדיניות של ממשלת ישראל הנוכחית היא המדיניות הכי גזענית שנתקלתי בה אי פעם. לא דמיינתי מימיי שממשלה בישראל תנהג בגזענות כזאת כלפי קבוצות אוכלוסייה. ממשלת ישראל – מדינה שמושתתת על העלייה לארץ ישראל, שזו אבן היסוד מאז שקמה מדינת ישראל מחדש ב-1948 ועוד לפני כן במלחמות; נלחמנו בספר הלבן כדי לאפשר את העלייה לארץ, נלחמו בהגבלות שהיו פה – פתאום מחליטים לסגור את השערים ולהוריד את המסך על העלייה. אנחנו נמצאים בתקופה – אתה יודע, השר אמסלם, יש עת רצון. אני באמת מאמין שאנחנו חיים בתקופה ניסית. כל 100 השנים האלה – זה נס שהעם היהודי, אחרי אלפיים שנות גלות, חוזר לארצו. כל העליות שהיו למדינת ישראל, כל גלי העלייה ללא יוצא מן הכלל, הקפיצו את מדינת ישראל בצורה בלתי רגילה גם ברמה הכלכלית, גם ברמה הדמוגרפית – גם גלי העלייה בשנות החמישים, גם גלי העלייה בשנות התשעים וגם גל העלייה הנוכחי, ואנחנו נמצאים בגל עלייה. פעם ראשונה שמספרי העולים לכאן הם מספרים שראינו רק לפני 25-20 שנה: 61,000 עולים מרוסיה בשנה האחרונה, מאז שהתחילה המלחמה, 16,000 עולים מאוקראינה. אז במה עוסקת מדינת ישראל, הממשלה? איך נסגור את השער, איך נסגור להם את האפשרות להגיע. ברשות האוכלוסין, בניגוד להמלצות הדרג המקצועי – היום קיימנו על זה דיון – מחליטים שההקלות שניתנו לעולים שבאים מרוסיה ומבלרוס, בגלל הבעיות שיש שם להוציא אישורים מסוימים שדורשים את משרד המשפטים ואת משרד ההגירה – צריך להבין מה קורה לאזרח רוסי צעיר, ששם יש חובת גיוס למלחמה באוקראינה, והוא מחליט שהוא עושה עלייה. הוא אומר: אני רוצה לעלות, ואומרים לו: לא, לך למשרד המשפטים ברוסיה ותוציא לנו את האישור. אז פטרו אותם בשנה האחרונה מאישור אמיתות המסמכים, כי לנתיב יש דרך לבדוק את האמיתות הזאת בדרך אחרת. באים ואומרים: לא לא לא, נשלח אותם למשרד. המשמעות, ככל שההחלטה הזאת נשארת, אדוני השר, היא שחסמתם את העלייה מהמדינות האלה. חסמתם אותה. לא תצטרכו – ניסיתם לעשות שינוי בחוק השבות – לא צריך, אתם פשוט חוסמים את העלייה. יושב-ראש ועדת החוקה יושב בפאנל מול הקהילות היהודיות בעולם ואומר להם: השינוי בסעיף הנכד בחוק השבות לא נוגע לכם. למי הוא נוגע? במי רוצים לפגוע? באיזו עלייה? זה הסיפור – זאת גזענות, זאת גזענות פורמלית שהממשלה מקדמת באופן פורמלי בלי להתנצל. ביטול נוהל החירום הזה כלפי המדינות האלה שנמצאות במצב מלחמה הוא שערורייה שאין כדוגמתה. וזה קורה דווקא בממשלה שמי שמוביל את הממשלה הזאת זה הליכוד? אני אספר לך סיפור קצר על ראש ממשלה מהליכוד, יצחק שמיר, בתחילת שנות התשעים. מתחילים גלי העלייה; חלק מהיהודים מברית המועצות לשעבר היגרו ישירות לארצות הברית וזכו שם למעמד של פליט. הם אמרו: אין לנו לאן ללכת. על מה מדבר ראש הממשלה הישראלי עם הנשיא האמריקני? הוא אומר לו: אדוני הנשיא, מאז 1948 יהודים הם לא פליטים בשום מקום. לבני העם היהודי יש בית. זה הבית שלהם. אז הבית הזה סוגר את השערים ומוריד את המסך על העלייה רק בגלל שמדובר בדוברי רוסית? ירדתם מהפסים? וזה לכל מי שלא תואם את הצבעים שלא נוחים לכם. אתה, השר אמסלם, בתור חבר כנסת נלחמת למען העלייה מאתיופיה. אתמול קיימנו על זה דיון בוועדה. אני מתבייש שמדינת ישראל לא יודעת להתמודד. כמה? 9,000, 10,000 יהודים, חיים כקהילה יהודית, חיים במחנות. זה נשמע לנו הגיוני? וזה לא רובץ רק לפתחה של הממשלה הזאת – זה רובץ לפתחן של ממשלות ישראל. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אבל הייתה החלטה שהתקבלה בממשלה הקודמת, תקצבנו את זה. זה על בסיס החלטה שאתה הובלת כחבר כנסת. אני זוכר אותך נלחם פה בתקציב על העניין הזה. לא ייתכן שעוצרים את העלייה מהמדינה הזאת. ולא נעים להגיד – אנחנו נמצאים בציון יום למאבק בגזענות – שאם הם היו בצבע אחר – אתה יודע את זה, השר אמסלם – אם הם היו בצבע אחר, הממשלה הייתה שולחת מטוסים לשם עכשיו כדי להביא את כולם לכאן. מדינת ישראל לא יכולה לקלוט 10,000 עולים? היא לא יכולה לקלוט? היא יכולה לקלוט לא בשנה, לא בחצי שנה וגם לא בחודש. גם אם יגיעו ביום אחד וינחתו כאן המדינה תדע להתמודד עם זה; מתמודדים עם דברים הרבה יותר מסובכים. וכשמדברים על ציון יום מאבק בגזענות, צריך לדבר על זה. זאת הפעם הראשונה אחרי 75 שנה שבאופן רשמי מדינת ישראל, הממשלה, מכשירה גזענות נגד עולים רק בגלל שהם לא מגיעים מהמדינות שנשמעות אולי יותר טוב. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. יעלה ויבוא השר המסכם, השר במשרד המשפטים והשר לפיתוח אזורי והשר המקשר חבר הכנסת דודי אמסלם. אני מקווה שלא שכחתי איזה תואר. << דובר >> השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם: << דובר >> הכול בסדר. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> דודי אמסלם זה התואר האמיתי. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> - - - אשכנזי ואתיופית. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם: << דובר_המשך >> קודם כול אני רוצה להודות לך, חברת הכנסת פנינה תמנו, על כך שיזמת את היום הזה. אני חושב שזה דבר חשוב מאוד, עצם השיח על הנושא. זה כשלעצמו דבר חשוב. אני, דרך אגב, לא חשבתי להיכנס לפולמוס בהתחלה, חשבתי שזה לא נכון להיכנס לפולמוס פוליטי. בסך הכול יש לנו פה נושא שהוא בקונסנזוס, לא ישראלי אפילו – כבני אדם. סוגיית הגזענות – באופן אישי אני בז לאנשים מהסוג הזה, לא חשוב, והגזענות באה בכל הווקטורים, כמעט כל נושא שאתה יכול: נשים, גברים, דתיים, חרדים, לא חרדים, ספרדים, אשכנזים, יהודים וכו'. זה בא לידי ביטוי כמעט בכל וקטור שאתה יכול לחשוב עליו ובכלל בכל נושא שאתה יכול לחשוב עליו. אני חשבתי שלא ניכנס לזה, בגלל שהפרטים לא חשובים, חשובה לנו המגמה; חשוב לנו בעצם להתנהג לפי הכלל שכל אדם נברא בצלם ולהתנהג אחד לשני בשוויוניות ובכבוד, ובוודאי בלי אפליה ובלי השפלה על רקע כזה או אחר, לא חשוב איזה רקע. אני רואה את כל בני האדם, כפי שאמרתי – וחביב אדם שנברא בצלם. הקדוש ברוך הוא ברא בסוף את כולם. אבל יש כאן כמה דברים שדיברו עליהם ואני רוצה לתקן אותם, ברשותכם. חברת הכנסת תומא סלימאן דיברה על זה שכאילו אנחנו כאן כועסים מדי פעם ומגיבים על כך שמדברים בערבית פה. אני דווקא אוהב לשמוע ערבית, אבל אני רק לא מבין. הרעיון כאן שלא רוצים – מבקשים חברי הכנסת או שיהיה פה תרגום לעברית או שנדבר בעברית. בסך הכול, חברי הכנסת דוברי השפה הערבית הם דוברים והם מבינים גם עברית; אנחנו ברובנו לא מבינים ערבית. לכן, כשהם מדברים, ככבוד אלינו, לחברי הכנסת, לדעתי, אתה צריך לדבר בשפה שחבר הכנסת מבין אותה. הייתה פה סוגיה שהועלתה גם לגבי חוק הלאום. צריך להבין, חוק הלאום זה לא חוק גזעני. היא ציינה אותו כחוק גזעני. דרך אגב, אותו דבר חוק השבות. צריך להבין, חוק השבות הוא חוק מפלה בהגדרה, בגלל שמדינת ישראל קמה על בסיס זה שהיא מדינת היהודים. אם יש כאלה שלא אוהבים את זה, אז לא אוהבים, אבל זאת המדינה היחידה בעולם, לאחר מה שעבר העם היהודי לאורך כל ההיסטוריה ושב למולדתו, וזאת היא מדינת היהודים. דרך אגב, בנושא האזרחי בוודאי ובוודאי כולם שווים, שווי זכויות, ואין על זה מחלוקת, לא משנה אם זה יהודי, ערבי, צ'רקסי או דרוזי או כל דת אחרת; לא משנה, כל אזרח הוא שווה זכויות וחובות במדינת ישראל וככה צריך להיות. אבל מדינת ישראל בסוף היא מדינת היהודים. איך אמר בן-גוריון במגילת העצמאות? אנחנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. דרך אגב, חלק מהציבור בארץ, אדוני היושב-ראש, אני מעריך, לא יודעים אפילו למה קוראים למדינת ישראל מדינת ישראל. ישראל זה יעקב אבינו, לכן בעצם מדינת ישראל בבסיס שלה היא מדינה יהודית, גם בשם שלה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> עם ישראל. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם: << דובר_המשך >> בוודאי, עם ישראל ומדינת ישראל. זו המדינה של עם ישראל. לכן אני אומר, בגדול, אלה כמה תיקונים. גם אמרתי לך, עודד, אני לא נכנס כרגע לסיפור, וחבל להתווכח. מדינת ישראל היא מדינה של כל העם היהודי, כולל העם היהודי שנמצא בתפוצות; זה לא רק של היהודים שגרים פה בארץ ישראל. אנחנו מתפללים כל יום שכל היהודים – קבץ נפוצותינו מארבע כנפות תבל. אנחנו מצפים ומייחלים לזה שכל היהודים בעולם סוף-סוף יבואו למולדתם האמיתית. זאת לא השאלה. אני גם לא מכיר את הסיפור שאתה דיברת עליו, אבל בסוף זו לא שאלה גזענית. מדוע? בגלל שגם אנחנו צריכים להגדיר מי זה היהודי. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> יש חוק. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם: << דובר_המשך >> רק שנייה. לפי החוק – הכול בסדר, גם החוק זה לא ממניעים גזעניים. זה ממניעים שאנחנו מגדירים שזאת מדינה יהודית, והחוק גם מגדיר מיהו יהודי. דרך אגב, יש לנו הרבה פעמים מחלוקות מיהו יהודי, אבל כרגע החוק זה החוק. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הוא מגדיר מי זכאי חוק השבות, גם אם לפי ההלכה אינו יהודי. מי שאבא שלו יהודי, הוא לא יהודי לפי ההלכה, אבל - - - והוא זכאי חוק השבות. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אתה טענת כאן את הסיפור הגזעני. זה לא קשור לעניין. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חוק הנכד שאתה מדבר עליו – במקור לא היה מה שהמשיך. זה בדיוק - - - << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אבל לא משנה. אני לא נכנס לזה. אני אומר שמדינת ישראל היא מדינת חוק, והיא הגדירה מי זכאי חוק השבות, ועל זה אנחנו לא מתווכחים כרגע, זה לא הוויכוח. אבל בוודאי ובוודאי, גם בהגדרה בחוק, המדינה הזו היא מדינה של יהודים, וההגדרה עצמה לכאורה היא הגדרה מפלה, אבל אין מה לעשות, זו המציאות וזה הבסיס שלנו כאן. לכן אני רוצה לומר, רבותיי, בשנת 2017 ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו קיבלה החלטה להקים יחידה ממשלתית לתיאום המאבק בגזענות. אני שמח שהקמנו אותה ב-2017, ואני רק מצטער שהיא לא הוקמה לפני כן. יכול להיות שלאט-לאט היינו מדברים, והיא הייתה אוכפת וכו'. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אגב, סליחה, בסמכויות שלך? היום היחידה הזו היא תחתיך? << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם: << דובר_המשך >> כן. היחידה הזאת נמצאת במשרד המשפטים ואני מטפל בה. כרגע זו יחידה קטנה יחסית מבחינת סדרי הגודל שלה, וגם הסמכויות מבחינת האכיפה. היום בכל משרד ממשלתי, כתוצאה מהדבר הזה, יש ממונה שהוא ממונה על תחום הגזענות, ואני שמח על כך. אבל אנחנו צריכים – ואני לוקח על עצמי לשים דגש על הנושא הזה, כי אני רואה את זה כנושא חשוב מאוד – להילחם בה כחברה ישראלית, כל החברה, גם בנושא של התקציבים והתקנים וגם בנושא של סמכויות האכיפה. זה לא רק אנשים שאמורים להטיף בשער אלא גם שיהיו להם סמכויות, בגלל שגזענות, בוודאי ובוודאי זה מנוגד לחוק, וגם מנוגד למוסר וגם להגינות ולכל דבר שבעצם אמור להגדיר בן אדם כבן אדם מוסרי והגון. לכן אני מתכוון לטפל בזה, כפי שאמרתי, שיהיו שם יותר סמכויות, יותר תקציבים ויותר משאבים, כי כפי שאמרתי, זה דבר שצריך למגר אותו עד כמה שניתן מהחברה שלנו. אני מודה לך שוב. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> תודה לך. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני רוצה גם לציין את חבר הכנסת ביטן. כשהוא היה יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, הוא קידם את הנושא של הסמכויות של היחידה הזאת. אז זה היה בהוראת שעה; זה פג. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אנחנו קיימנו על זה דיון. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אגב - - - ראש היחידה - - - << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> קיימנו על זה דיון בוועדה, ואני שמח שלפחות קיבלת סמכויות, כי השר הקודם לא עסק בזה, וניסינו לקדם את החקיקה כדי שהוא ינצל את הסמכויות. תקבל תמיכה במובן הזה. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם: << דובר_המשך >> בעזרת השם. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הסמכות תהיה אצלך? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כן. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני מבקש ממך, עכשיו כשאתה שר, דודי: גם הסיפור של העלייה מאתיופיה זה משהו שצריך לסיים. זה האירוע הכי עצוב. זה טרגדיה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הממשלה שלנו הביאה בשנה 570 מיליון. איפה אתם? 570 מיליון. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם: << דובר_המשך >> כרגע אנחנו נכנסים לאירוע אחר. אני לא רוצה לחזור אחורה ולספר את ההיסטוריה - - - << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא, אני אומר את זה לך דווקא בגלל שאני יודע מה אתה חושב. << דובר_המשך >> השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אבל בוודאי, בוודאי. כפי שאמרתי, מדינת ישראל זו מדינה של כל היהודים בעולם, לא קשור הצבע, לא קשור מאיזו מדינה, לא קשור מה רמת ההשכלה שלהם ולא קשור לשום דבר, לשום פרמטר. זו מדינה של כל היהודים, לא רק של היהודים שגרים פה, ובוודאי ובוודאי שאני מגויס לעניין הזה נפשית, מוסרית, בכל אודי ומאודי. אני רוצה לספר לך שאז, כשנכנסנו לדרך, אני הייתי בטוח שזה מאבק שבזה שאני מסיים להיות חבר כנסת, אבל זה לא עניין אותי. אמרתי: אם אני עולה עם זה לשמיים – דיינו, עם זה מספיק לי, אני את שלי עשיתי. אז בוודאי. אז עוד פעם אני מודה לך, חברת הכנסת תמנו, על היום הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לך, השר דוד אמסלם, השר המקשר. תודה לחברת הכנסת פנינה תמנו, ליושב-ראש ועדת הקליטה עודד פורר, שנמצא פה, ולכל מי שהשתתף ביום המיוחד הזה לציון יום המאבק בגזענות. אם כן, חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי י"ב באייר התשפ"ג, 3 במאי 2023, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 18:20. << סיום >>