דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ח ישיבה מ"ו הישיבה הארבעים-ושש של הכנסת התשע-עשרה יום רביעי, י"ח בתמוז התשע"ג (26 ביוני 2013) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 6 70. משפחות עולים חסרי מעמד מגונדר 6 ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): 6 סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום: 7 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 9 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 9 67. החרפת העיצומים של עובדי משרד החוץ 11 נחמן שי (העבודה): 11 סגן שר החוץ זאב אלקין: 12 ניצן הורוביץ (מרצ): 20 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 21 יצחק הרצוג (העבודה): 21 71. אי-יישום הנחה במיסוי על מערכות בטיחות לרכב 26 עיסאווי פריג' (מרצ): 26 סגנית שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי: 26 משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 27 68. הוראת מנהלת מחוז צפון במשרד החינוך לנהל התכתבויות בעברית בלבד 29 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 29 סגן שר החינוך אבי וורצמן: 29 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 34 עיסאווי פריג' (מרצ): 35 69. סגירת בית-הספר האנתרופוסופי בתל-אביב 38 ניצן הורוביץ (מרצ): 38 סגן שר החינוך אבי וורצמן: 39 מאיר פרוש (יהדות התורה): 41 הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – שינוי סדרי הצבעה) 45 יריב לוין (הליכוד ביתנו): 46 שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 47 הצעת חוק מבקר המדינה (שינוי סדרי ההצבעה), התשע"ג–2013 48 משה גפני (יהדות התורה): 48 שר הבינוי והשיכון אורי אריאל: 49 הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – קבלת אדם לעבודה במוסד על-ידי מי שאינו עובד המוסד), התשע"ג–2013 50 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 50 שרת הבריאות יעל גרמן: 51 הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – הוספת ימי חופשה לפי בחירת העובד), התשע"ג–2013 53 חיים כץ (הליכוד ביתנו): 53 שר הכלכלה נפתלי בנט: 53 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת הוראת השעה בעניין ביצוע בדיקת תלות), התשע"ג–2013 56 חיים כץ (הליכוד ביתנו): 56 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 57 הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון – חובת השאלת ספרי לימוד), התשע"ג–2013 59 עמרם מצנע (התנועה): 59 שר החינוך שי פירון: 59 הצעת חוק-יסוד: שוויון האוכלוסייה הערבית 60 מוחמד ברכה (חד"ש): 61 שרת המשפטים ציפי לבני: 64 מוחמד ברכה (חד"ש): 66 הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – חובת גילוי של מסחר בניירות ערך לחבר בוועדת הכספים או הכלכלה של הכנסת), התשע"ג–2013 67 אילן גילאון (מרצ): 68 שרת המשפטים ציפי לבני: 73 אילן גילאון (מרצ): 73 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 74 הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – ניצול יחסי מרות או תלות על-ידי בעל תפקיד ציבורי), התשע"ג–2013 81 מיכל רוזין (מרצ): 81 שרת המשפטים ציפי לבני: 82 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (קביעת משך הביקור), התשע"ג–2013 83 דוד אזולאי (ש"ס): 84 הצעה לסדר-היום 87 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הגז הישראלי 87 תמר זנדברג (מרצ): 87 שר האנרגיה והמים סילבן שלום: 90 תמר זנדברג (מרצ): 93 הודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק 95 נסים זאב (ש"ס): 95 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 100 הצעות לסדר-היום 104 תחזיות לא מדויקות של משרד האוצר לגבי הכנסות המדינה 104 איציק שמולי (העבודה): 105 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 106 סגן שר האוצר מיקי לוי: 108 הצעות לסדר-היום 121 הפרדה עדתית בבתי-הספר 121 עליזה לביא (יש עתיד): 122 מרב מיכאלי (העבודה): 123 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי: 124 שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו): 126 נסים זאב (ש"ס): 127 פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 128 משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 129 הצעות לסדר-היום 133 התקפות אלימות על יהודים בירושלים המזרחית 133 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 133 יריב לוין (הליכוד ביתנו): 134 נסים זאב (ש"ס): 135 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי: 136 שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו): 137 משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 138 אורית סטרוק (הבית היהודי): 140 אברהם מיכאלי (ש"ס): 140 הצעות לסדר-היום 141 התגברות האלימות 141 מאיר פרוש (יהדות התורה): 142 אלעזר שטרן (התנועה): 142 יעקב מרגי (ש"ס): 144 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי: 145 אברהם מיכאלי (ש"ס): 148 הצעות לסדר-היום 151 פעולות "תג מחיר" 151 חנא סוייד (חד"ש): 151 איתן כבל (העבודה): 153 דוד צור (התנועה): 155 מיכל רוזין (מרצ): 156 גילה גמליאל (הליכוד ביתנו): 159 דוד אזולאי (ש"ס): 160 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 161 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 165 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 173 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 176 נסים זאב (ש"ס): 180 באסל גטאס (בל"ד): 181 הצעות לסדר-היום 182 תוכניות מתאר ביישובים הערביים 182 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 182 סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום: 185 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 188 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 188 <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י"ח בתמוז התשע"ג, 26 ביוני 2013 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. ברור שביום רביעי הנושא הראשון בסדר-היום הוא שאילתות דחופות. יש לנו כמה שאילתות שאישרנו. על הראשונה תשיב סגנית שר הפנים חברת הכנסת פאינה קירשנבאום, שנמצאת כאן אתנו. אני בינתיים לא רואה את חבר הכנסת השואל, חבר הכנסת ראובן ריבלין. אני מקווה מאוד שהוא בדרך לכאן. השאילתה היא שאילתה דחופה מס' 70, כאמור, מאת חבר הכנסת ראובן ריבלין, בנושא: עולים חסרי מעמד מגונדר. אנחנו, חברי הכנסת, ממתינים. הייתי עובר לשאילתה הבאה, אבל שם האנשים מטבע הדברים הניחו שיש פה עשר דקות דיון, ועדיין לא נמצאים. הנה, חבר הכנסת ראובן ריבלין ייגש למיקרופון ויקרא את נוסח השאילתה, וסגנית השר קירשנבאום, תוכלי לעלות בינתיים לדוכן. יש לך זמן, אדוני, לתפוס את הנשימה עד שסגנית השר עולה לדוכן. כן, אני כבר מבקש, השאילתה הבאה היא של חבר הכנסת נחמן שי והמשיב הוא סגן שר החוץ זאב אלקין – שיהיו כאן באולם ויהיו מוכנים. אדוני, בבקשה, נא לקרוא את השאילתה. <70. משפחות עולים חסרי מעמד מגונדר> <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> מכובדי יושב-ראש הכנסת, גברתי סגנית השר, סמוך לחג הפסח האחרון הועלו לישראל שלוש משפחות מבני הפלאשמורה בגונדר באישור משרד הפנים, וניתן להם מעמד כפליטים ולא כעולים. הם שוכנו זמנית בבית-קנדה באשקלון. אבקש לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע הועלו למרות חוסר הזכאות למעמד עולה? 3. האם יש תיאום בין משרד הפנים לבין המשרד לקליטת העלייה בעניין? <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> קודם כול, לא ברור למה המשפחות האלה הועלו, מכיוון שלפי חוק השבות או לפי כל ההחלטות של הממשלה הם לא זכאי עלייה – סליחה, כבוד יושב-ראש הכנסת וחברי הכנסת, אני מצטערת. מה שקרה, מסיבות הומניטריות משרד הפנים ושר הפנים הקודם אלי ישי הבינו שמכיוון שמשפחות כבר נמצאות פה הן חייבות לקבל מעמד. ולכן, אני מדגישה: מסיבות הומניטריות הן קיבלו מעמד של תושבים זמניים או תושבות זמנית. הנושא שאתה מעלה, לדעתי צריך להיות מופנה למשרד הקליטה. מהנקודה שהם קיבלו במשרד הפנים מעמד ארעי, משרד הקליטה היה צריך לקבל עליהם אחריות וכמובן להכניס אותם לנוהל של הקליטה. אנחנו כבר מכירים תהליכים כאלה בארץ, לא רק אתם, לא רק עם יוצאי הפלאשמורה, אלא אנחנו מכירים גם בני מנשה ואחרים, ובהחלט, יש תהליכים שאלה שהגיעו לארץ ויש חשד מבחינת חוק השבות, הם כן עוברים פה תהליך גיור ומקבלים אזרחות. אני מדגישה שזאת דעתי האישית במקרה הזה – שבהחלט אפשר היה להעביר את שלוש המשפחות האלה את התהליך כמו שעוברים שאר האנשים. אני אישית אעביר את הנושא הזה למשרד הקליטה ואנסה לתאם אתם, אבל, להערכתי, התשובה הסופית צריכה להינתן על-ידי משרד הקליטה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגנית השר. חבר הכנסת ריבלין, שאלה נוספת, ולאחר מכן יש שאלות נוספות – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> מכובדי יושב-ראש הכנסת, אני העליתי זאת באחד מהנאומים בני הדקה. כמובן, הייתה לי התלבטות קשה אם להגיש זאת למשרד הפנים או להגיש זאת למשרד הקליטה, וידעתי שאני בכל מקרה אשמע מהממונה, מהשר או מסגנית השר, בכל משרד שלא יהיה, שהדבר שייך במידה רבה למשרד האחר. זאת אומרת, אנחנו היינו פה ב-Catch-22. אני שמח מאוד שאת עונה, כשאמרו לי שאת תעני – כי להערכתי מדובר במשרד הקליטה. ועדת שמגר ישבה על המדוכה בעניין גונדר. אי-אפשר להתייחס לעלייה מאתיופיה כנושא הומניטרי. מה עוד שאנחנו נמצאים היום בעין הסערה העולמית בכל מה שקשור לפליטים. אנחנו ביקרנו, יחד עם ניצן הורוביץ כיושב-ראש ועדת משנה ועם חיים כץ, באותם מחוזות שבהם מעבירים אותם. נושא הפליטות בארץ הוא נושא חמור ביותר, ועיני כל העולם מסתכלות אלינו. אבל כאשר מגיעים אנשים אשר מחשיבים את עצמם והם נחשבים על-ידי עולי אתיופיה אשר עלו לפי חוק השבות, והם מגיעים לארץ ואומרים להם, כשהם מגיעים לארץ, שלא מגיעות להם הזכויות כמו לבני משפחתם שעלו לפני כך וכך, והם עלו – זו הפעם הראשונה ששמעתי זאת – רק מטעמים הומניטריים, אנחנו יוצרים פה בעיה חברתית קשה של איזושהי אמירה שאנחנו מפלים עלייה מול עלייה, וחלילה לנו. ולכן אני באמת חושב שהנושא הזה הוא הרבה מעבר לשלוש המשפחות, שגם הן עולם ומלואו, וצריך לבוא ולראות איך אנחנו מטפלים בעניין זה. אבל לא יכול משרד הפנים להקנות תושבות כזאת או אחרת שלא במסגרת חוק השבות כאשר מדובר בעלייה מגונדר, שרובה – ואני זוכר את יושב-ראש הכנסת המטפל בעניין כשר וכאדם שראה את עצמו שליח של כל העולים בישראל ללא הבדל. יש לנו פה בעיה קשה, ואנחנו צריכים לאחוז בשור בקרניו ומייד. ועכשיו כדי לגמור בשאלה: האם אני צודק, גברתי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ראובן ריבלין. חבר הכנסת מסעוד גנאים רצה לשאול שאלה. לא, גברתי, את נשארת, אם תרצי להשיב, אבל יש עוד שאלות נוספות. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> והשאלה של חבר הכנסת ריבלין, כמו שהוא תמיד בעצמו היה אומר: האומנם? <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> אני רק רציתי לברוח כבר, אבל אני מוכנה להמשיך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא צריך. בבקשה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, גברתי סגנית השר, שאלתי לא קשורה לשאלתו, אבל שאלת הבהרה, וגם רוצים לדעת, כי התפרסם בעיתונות ובתקשורת שהשר גדעון סער החליט על סדרת תיקונים והנחיות חדשות שמטרתן להקל על האנשים, במיוחד בעניין כל תוספת במרפסת, או פרגולה או משהו כזה, וגם, כפי שקראתי בעיתונות הערבית לפחות, קביעת זמן מהגשת תוכנית בניין עד לאישורה והגשת בקשות לוועדות תכנון ובניין דרך האינטרנט. אני בטח מברך, כי זה מקל על האזרחים, אבל שאלתי היא: האם זה נכון? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, שאלה נוספת אחרונה היא של חבר הכנסת אברהים צרצור, ואני גם ודאי מזכיר לסגנית השר, שלגבי השאלות שלא קשורות ישירות לשאילתה, אם את מכירה את התשובה במקום את יכולה לענות, ואם לא, תוכלי גם בכתב להתייחס לזה בהמשך. את לא חייבת להמציא תשובה אם לא התכוננת לכך ולא רוצה לשלוף, מה שנקרא. בבקשה, חבר הכנסת אברהים צרצור. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כבוד היושב-ראש, גברתי סגנית השר בוודאי מודעת למשבר שאליו נקלעו, לצערי הרב, מאות משפחות כתוצאה מחוק האזרחות (הוראת שעה) משנת 2003. הבעיה, גברתי סגנית השר, טמונה בכך שהוועדה לעניינים הומניטריים שהוקמה מכוח החוק, ושהיא האמורה למצוא פתרונות על בסיס טעמים הומניטריים, הפכה למכשול בפני קבלת אישורים מהסוג הזה, אישורי שהייה וכו'. שאלתי היא: מה בכוונת גברתי השרה, וגם משרד הפנים בכלל, לעשות כדי לתקן מצב זה? אני מתכוון לייעול העבודה של הוועדה הזאת גם מבחינת תדירות הישיבות, גם מבחינת הטיפול בבקשות בצורה אינטנסיבית ומעמיקה עד כמה שאפשר. גברתי סגנית השר, עד היום הוועדה הזאת לא הרשתה לאף אדם שהגיש בקשה לבוא ולהציג את הבעיה שלו באופן אישי אל מול חברי הוועדה. זה לא קיים. איך אפשר לייעל את העבודה של הוועדה הזאת כדי לתרום ולו במקצת לפתרון בעיה הומנית של מאות משפחות שחיות בצל אפליה מהסוג הזה? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת צרצור. סגנית השר קירשנבאום, בבקשה. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> לשאלתך, חבר הכנסת אברהים צרצור, אני באמת לא בקיאה בנושא של הוועדה הזאת. מעולם לא נתקלתי ועדיין לא עבדתי בתחום. אני אשמח לבדוק ואני מתחייבת לתת לך תשובה. לגבי השאלה הקודמת, בנושא של התכנון, הקלות בתכנון, אני רוצה להדגיש: כן, זאת הכוונה, וברור, מכיוון שאנחנו – מדינת ישראל וממשלות ישראל בשנתיים האחרונות מנסות להקל, לפתור את בעיית הדיור, שעלתה עוד במחאה החברתית, בשנת 2011; אז כולם מכוונים מטרה. אחת המטרות היא גם להקל את הדברים שמעמיסים עבודה על ועדות מקומיות וועדות מחוזיות, כשזה ממילא נמצא בתחום שכבר יש היתר וצריך תוספת קטנה כמו סגירת מרפסת או פרגולה. לכן יש כוונה, ועובדים על השינוי הזה, וזה בהחלט יוצג. אני בטוחה שהשר יציג את זה, כי זה בתחום טיפולו הישיר, ועם הצוות שלו, אבל זאת הכוונה וזה יתפרסם. אני רוצה להדגיש שהאישורים האלה יינתנו וזה יחסוך תהליך ביורוקרטי, אבל איפה שיש כבר היתר בנייה. זאת אומרת, לא יכול להיות מצב, למשל, שבית שאין לו היתר בנייה – ברור לך, נכון, למה אנחנו מתכוונים? אז איפה שיש היתרי בנייה בהחלט יהיו הקלות. אני רק רוצה עוד להגיד לחבר הכנסת רובי ריבלין, שעד כמה שאני מכירה את המקרה הזה, בהחלט, יש להם פה משפחות שעלו בעלייה הקודמת וקיבלו מעמד אחר, אבל כשהם הגיעו התברר – אבל אנחנו יודעים, הרי, יש דורות – שלא הייתה להם זכות עלייה. אבל הם כבר הגיעו ויש להם פה משפחות, ולכן מבחינה הומניטרית הוחלט לתת להם את המעמד. הכוונה שלי לא הייתה לזרוק את האחריות למשרד הקליטה, זה באמת גם לא באופי שלי. אלא שמשרד הפנים מיצה את תחום האחריות שלו – משרד הפנים מיצה את תחום האחריות שלו ונתן סטטוס, ולצערי הרב אין לנו איזשהו מנגנון תיאום בתחום הזה. אבל אני – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אבל הם הועלו מגונדר יחד עם העולים. זאת אומרת, אלה שהגיעו – – – <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> מי שעשה את הבדיקה הזאת שם, במקור – שם נעשתה טעות. המשפחות האלה לא אשמות שהביאו אותן לפה. היו צריכים לעצור אותן שם. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אבל עשינו טעות, צריך לתקן את הטעות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברור. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – יושב-ראש הכנסת. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> ברור, ואני אעדכן אותך מה נעשה בתחום. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> מאה אחוז. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגנית שר הפנים, חברת הכנסת פניה קירשנבאום, וגם לכל השואלים. אנחנו עוברים לשאילתה דחופה מס' 67, מאת חבר הכנסת נחמן שי. ישיב סגן שר החוץ, חבר הכנסת זאב אלקין. נא לעלות לדוכן, חבר הכנסת אלקין. חבר הכנסת שי ימתין שנייה, וכשסגן השר יעלה אז יוכל לקרוא את נוסח השאילתה. בבקשה, אדוני. <67. החרפת העיצומים של עובדי משרד החוץ> <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ועד עובדי משרד החוץ הודיע על החרפה נוספת של העיצומים בשל הקיפאון במשא-ומתן מול משרד האוצר. ברצוני לשאול: 1. מה עושה ממשלת ישראל כדי לפתור את המשבר בשירות החוץ? 2. כיצד תתמודד הממשלה עם הנזקים המצטברים הנובעים מהפסקת ההידברות מול הוועד? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת שי. סגן שר החוץ, בבקשה. <סגן שר החוץ זאב אלקין:> תודה רבה לאדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, ותודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי על השאילתה. למעשה, היוזמה שלך לשאול שאילתה דחופה היא הזדמנות מצוינת להציג כאן איפה אנחנו עומדים בסכסוך העבודה הזה, לא רק מבחינת חובת הדיווח לכנסת ולחברי הכנסת שהנושא מטריד אותם, אלא גם אולי להעלאת איזושהי מחשבה משותפת איך ניתן לחלץ את העגלה מהבוץ. כמי שבא למשרד החוץ מהכנסת, אני בהחלט רואה מקום למעורבות פעילה של הכנסת ולעזרה בתיווך ובפתרון הבעיות ובפתרון הסכסוכים. מבחינתי, גם הנושא הזה הוא מחוץ למסגרת של הניגוח הרגיל של קואליציה–אופוזיציה. יש כאן מקום גם לחברי כנסת מהקואליציה וגם לחברי כנסת מהאופוזיציה, כי המטרה שכולנו מחפשים, אני בטוח, היא בסופו של דבר אותה המטרה: מצד אחד, שמשרד החוץ יעבוד בצורה יעילה ומלאה לטובת מדינת ישראל, ומצד שני, שאנשים טובים יוכלו להישאר במשרד החוץ וישתכרו שכר הוגן. כדי להבין איפה אנחנו עומדים, כדאי קודם כול לתאר על מה הסכסוך; כי אני קורא בתקשורת, במיוחד בימים האחרונים, כשהנושא יותר עלה לכותרות, הרבה מאוד תיאורים על מה הסכסוך, והתיאורים האלה רחוקים מאוד מדיוק – אפשר להמשיך? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, כן. <סגן שר החוץ זאב אלקין:> כי אני מרגיש שאני מפריע להרבה אנשים כאן באולם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה קורה לפעמים, כי לפעמים יש דיספרופורציה בין מספר הנוכחים לרעש, כן? <סגן שר החוץ זאב אלקין:> הנושאים המרכזיים שעומדים בסכסוך הזה הם קודם כול תנאי שירות בחו"ל של עובדי משרד החוץ. אני מדגיש: תנאי שירות בחו"ל, ולא השכר בארץ. אני ראיתי בהרבה פרסומים תלושי שכר בארץ וכו'. זה נושא מעניין, חשוב, אני בעד שעובדי משרד החוץ בארץ ישתכרו יותר, אבל הנושא הזה היה חלק מסכסוך עבודה קודם שנסגר בהסכם. ההסכם בתוקף, ולכן, כמובן, אף צד לא פותח אותו, לא הממשלה ולא הוועד. לכן זה בכלל לא נושא הסכסוך. הוא לא רלוונטי, השכר בארץ. נושא הסכסוך כאמור זה תנאי השירות בחו"ל, קרי כמה כסף השליח מקבל לשכירת דירה, כמה הוא מקבל לחינוך הילדים שלו, סכומים נוספים להוצאות אש"ל וסכומים נוספים שמוקצבים לו במסגרת השירות שלו בחוץ-לארץ. נושא מאוד מאוד חשוב כחלק מתנאי השירות בחו"ל הוא, כמובן, נושא המיסוי. זה לא סוד שכל השליחים של מדינת ישראל סובלים ממיסוי כפול. ממשלת ישראל ומדינת ישראל הודו בזה מזמן, ומשרד האוצר מזמן התכוון להביא תקנות שיתקנו את העניין הזה ויפעילו מיסוי שוויוני של השליחים הרשמיים. זה, אגב, לא רק אנשי משרד החוץ; זה גם שליחים של הגורמים האחרים שמשרתים בחוץ-לארץ. והנושא הזה, מפני שהוא מתעכב כבר שנים – כל פעם מגיע לוועדת הכספים על-ידי משרד האוצר ונמשך חזרה – הוא כמובן פגיעה מאוד משמעותית בשכר של עובדי משרד החוץ. נושא אחר שקשור בקשר הדוק לסוגיה הזאת של תנאי שירות בחוץ-לארץ זה הסוגיה של הפנסיה של בני-זוג. ברור שזוג כזה שיוצא לחוץ-לארץ, לא פעם ולא פעמיים הקריירה של בן-הזוג נקטעת, ובוודאי ובוודאי, חוץ מהפגיעה שהוא סובל ברמת השכר שלו בגלל הקטיעה של הקריירה, נפגעות זכויות הפנסיה שלו. היום, כשעברנו לפנסיה צוברת מפנסיה תקציבית, נפגעת היכולת שלו לצבור פנסיה סבירה. היה פה הסדר שפעל בעבר, ולצערי הוא בוטל על-ידי רשות המסים לפני כמה שנים. כמובן, אנשי משרד החוץ דורשים את השבת ההסדר הישן על כנו, או כל פתרון אחר שידאג לתא המשפחתי ויראה את הבעיות של התא המשפחתי. זאת חבילה אחת של סוגיות שהן בסכסוך. החבילה הנוספת של סוגיות שהן בסכסוך עבודה קשורה לניהול המשרד. ועד העובדים דורש שינוי של כל מערכת המינויים בתוך משרד החוץ, כולל, בין השאר, פחות או יותר הגדלת מקומו של הוועד בוועדות המינויים. המשמעות של זה בפועל, פחות או יותר, כמעט יצירת רוב לוועד בוועדת המינויים, גם לשירות החוץ וגם בתוך המשרד. יש שורה נוספת של דרישות של הניהול הפנימי של המשרד, ויש דרישה משעשעת משהו, אבל גם אותה כדאי לשים על השולחן, כי היא כן על השולחן באופן רשמי, וזה הבניין של משרד החוץ. הוועד לא מרוצה מהאיכות של הבניין ודורש לפתוח חלונות בבניין הזה. זה אחד הנושאים של סכסוך העבודה. היות שלא כל הנושאים סוקרו בתקשורת, כדאי לשים את כל הדברים על השולחן ולהגיד על מה הסכסוך ועל מה הוא לא. אגב, הסכסוך הוא גם לא על המעמד של משרד החוץ מול משרדים אחרים. בניגוד למה שמתפרסם, זה לא אחד מהנושאים הרשמיים בסכסוך העבודה שהוצגו לבית-הדין לעבודה. עד כאן הנושאים. מה עמדתנו? עמדתנו מלכתחילה הייתה מאוד מאוד פשוטה. לגבי הדרישות הכלכליות של עובדי המשרד – אנחנו תומכים ברוב הדרישות. כמובן, אנחנו לא מוסמכים לתת להם תשובה חיובית וגם לא להחליט עד כמה ללכת לקראתם; זה בסמכותו של הממונה על השכר. הוא שאמור לנהל משא-ומתן בסוגיה הזאת, אבל כעיקרון אנחנו מסכימים עם העובדים, כהנהלת המשרד, שקיימת בעיה גדולה עם השכר שמקבלים השליחים בחוץ-לארץ, בעיית מיסוי, בעיית התא המשפחתי ובעיות אחרות שהצגנו. אנחנו גם הצגנו את העמדה הזאת למשרד האוצר, לממונה על השכר. יותר מכך, באופן עקרוני חלק גדול מאוד מהטענות האלה מקובלות גם על הממונה על השכר. הוא מבין שצריך לחפש להן פתרון. מכאן, כמובן, איזה פתרון, בכמה, כמה זה יעלה ועד כמה ללכת לקראת העובדים – הדרך עוד ארוכה במשא-ומתן, אבל העמדה של משרד האוצר כאן בהחלט עמדה שמבינה שיש כאן נושא אמיתי שצריכים לטפל בו וצריכים לשבת סביב שולחן המשא-ומתן. לגבי הדרישות הארגוניות של הוועד: התקיים משא-ומתן אינטנסיבי בין הנהלת המשרד לבין הוועד. בחלק מהסוגיות אני חושב שניתן לבוא לקראת הוועד והן יכולות לבוא על פתרונן, אבל יש דבר אחד, עיקרון מהותי אחד, שכאן יש לנו מחלוקת עם הוועד ואנחנו חלוקים: לדעתנו, ועד עובדים לא צריך לנהל את המשרד. זה לא תפקידו. תפקידו להיאבק על זכויות העובדים, על השכר שלהם. אבל במשרד החוץ כבר היום ועד העובדים מעורב בניהול המשרד, במינויים במשרד, בצורה הרבה יותר פעילה מבכל משרד ממשלתי אחר, ולכן הגדלה של המעורבות הזאת, בעיני, לא בטוח שזאת תופעה חיובית, ולא בטוח שזה מה שייתן מזור. כמובן, אפשר לחלוק על המבנה הארגוני של המשרד, אפשר לחשוב על ארגון שלו אחרת, אפשר לנהל כל שיח מקצועי בעולם איך משרד החוץ צריך להתנהל, אבל בעיני המקום של השיח הזה הוא לא במשא-ומתן על זכויות העובדים בין הוועד לבין הנהלת המשרד או בין הוועד לבין ממשלת ישראל, אלא הוא חלק מהדיון האמיתי איך נכון לנהל את משרד החוץ, וכמובן, יש מקום שגם הבית הזה ייקח חלק בדיון הזה. אבל אני חושב שזו תהיה טעות גדולה מאוד אם נושאים מהסוג הזה יהפכו חלק מהשיח מול ועדי עובדים, כי, לדעתי, זאת לא הדרך הנכונה לנהל את משרדי הממשלה ולנהל את המדינה, כמובן. לגבי הסיפור של הבניין, אני חייב להגיד שלי אישית הטענה הזאת נראית קצת מגוחכת; אני יודע איך נראה משרד החוץ בגלגול הקודם שלו, בגלגול הקרווני. נכון שאולי היה אפשר לתכנן את הבניין המרכזי קצת יותר טוב, ולהביא בחשבון סוגיות של פתיחת החלונות, אבל עדיין, בהשוואה להרבה מאוד משרדי ממשלה אחרים הבניין של משרד החוץ הוא היפה ביותר והמטופח ביותר, ולכן אני חושב שהוועד עשה כאן טעות, בכלל, ששם את הנושא הזה כחלק מסכסוך העבודה. זה קצת מגחיך את הסכסוך האמיתי על הנושאים האמיתיים, ואמרתי להם את עמדתי בעניין הזה. עד כאן עמדתנו. איפה עומד המשא-ומתן, ומה נעשה עד עכשיו? הערכתי בראשית הדרך – סכסוך העבודה הזה נמשך כבר כמה חודשים – הייתה שהקיץ הוא לא הזמן הנכון לפתור סכסוך עבודה מסוג כזה; האוצר שקוע בתקציב שעובר כאן, בכנסת, הוא עוד לא יודע איך זה ייגמר, הוא לא יודע מה המסגרות התקציביות שלו, ובאופן טבעי הנדיבות של משרד האוצר תהיה פחותה מאשר אם היינו מגיעים לסיום המשא-ומתן לאחר החגים, כשהתקציב כבר מאחורינו. אגב, זאת הייתה גם עמדת ההסתדרות. אני יודע שזה מה שהוועד שמע מההסתדרות, ולכן אני ניסיתי בראשית הדרך להוביל לפתרון ביניים. הצעתי לאנשי הוועד, בואו נגיע לאיזשהו פתרון חלקי, כדי שתהיה הטבה משמעותית במצבכם כבר עכשיו, נקפיא את הסכסוך, תפסיקו את העיצומים, כי כרגע העיצומים לא מקדמים אותנו לשום דבר אם אי-אפשר לסגור את הסכסוך, נגיע לתקופה שלאחר החגים, ואז תפתחו מחדש את הסכסוך ונסגור את כולו. אגב, משרד האוצר מאוד לא אהב את גישתי, באופן טבעי, כי הוא צריך לתת דברים עם זה שהסכסוך נשאר פתוח. באופן פרטני, הנושא המרכזי ששמתי על השולחן היה נושא המיסוי. זה נושא שכבר הוחלט על-ידי הממשלה, ולדעתי היה אפשר לתת אותו. המשמעות המעשית של זה היא מאות דולרים לחודש לכל שליח בחוץ-לארץ. אגב, אם הוועד היה נענה בחיוב להצעתי, המשמעות המעשית של זה הייתה עוד השנה תוספת – תכפילו כמה מאות דולרים ב-12 חודשים – הטבה בשכר של כל אחד מעובדי המשרד שנמצא היום בחוץ-לארץ. כמובן, הדרישה הנגדית הייתה לפחות הפסקת העיצומים, כי הממשלה כאן נותנת משהו בלי לקבל שום התחייבות לגבי המשך הסכסוך. כמובן, אין מצב שהעיצומים יימשכו. לצערי, ההצעה הזאת, אחרי משא-ומתן אינטנסיבי ואמיתי, בנפש חפצה משני הצדדים, גם מצדי וגם מצד הנהגת הוועד, עלה על שרטון. הוועד התעקש לשמר חלק מהעיצומים; היה משא-ומתן מה יישמר ומה לא, ובסופו של דבר ראיתי שאנחנו לא מגיעים לעמק השווה ולא יהיה אפשר לשכנע את הממשלה ואת ראש הממשלה ללחוץ על משרד האוצר ולחייב את משרד האוצר לתת דברים כמקדמה, עם זה שהסכסוך עדיין נמשך ועדיין מצרים את צעדיה של הממשלה בהפעלה השוטפת של משרד החוץ. המשא-ומתן הזה התפוצץ לפני כמה שבועות. שוב – לצערי; אני חושב שהוועד היה מרוויח כאן שלוש פעמים: א. הוא היה מנתב את הסכסוך ללוחות זמנים נוחים לו; ב. הוא היה מקבל כסף ביד כבר השנה; ג. היה מקבל – אולי הנושא הכי מרכזי – הורדת נושא המיסוי משולחן המשא-ומתן. <נחמן שי (העבודה):> אז למה זה נתקע? <סגן שר החוץ זאב אלקין:> אין לי ספק, עיקר מה שהמדינה תיתן זה המיסוי, כי זה הרבה כסף. זה הרבה מאוד כסף. ולכן, אם זה חלק מהסכסוך, זה עיקר מה שיקבל הוועד בסוף. ולכן, הוצאת הנושא הזה משולחן המשא-ומתן, לדעתי הייתה מיטיבה באופן ניכר עם עמדת הוועד. לכן גם משרד האוצר לא אהב את זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. יש – – – <סגן שר החוץ זאב אלקין:> עוד לא סיימתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עוד לא סיימת, בבקשה. <סגן שר החוץ זאב אלקין:> אלא אם כן אני מוגבל בזמן. לפי דעתי, לא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אתה מוגבל בזמן לשתי דקות, אבל מכיוון שאתה מדבר לעניין ומתייחס לסוגיה, ושאילתות דחופות זה בדיוק המכשיר לזה, אני מאפשר. <סגן שר החוץ זאב אלקין:> אני תכף – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תביא בחשבון שיש שאלות נוספות – – <סגן שר החוץ זאב אלקין:> ברור, ברור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – לשלושה חברי כנסת; לשואל ועוד לשניים. <סגן שר החוץ זאב אלקין:> ברור. לצערי, זה המצב. שואל פה חבר הכנסת נחמן שי, כמין הקדמה לשאלה נוספת, למה הוועד לא קיבל את עמדתי – לא יודע. אני חושב שזו טעות. אגב, הייתה מחלוקת על זה בוועד; היו אנשים שסברו שזאת הצעה נכונה, אבל בסוף הרוב החליט שזה לא מספיק, ואי-אפשר לוותר לגמרי על העיצומים, ולא הגענו לעמק השווה. איפה אנחנו עומדים היום? ברגע שהתפוצץ המשא-ומתן הזה, קרו כמה דברים. קודם כול, הסכסוך הוחרף, כי הוועד החליט להחריף את הסכסוך. הפתיח של חבר הכנסת נחמן שי – הוא יכול להמשיך כל יום, כי כל יום יש החרפה. הבוקר קיבלתי עוד מברק על החרפה נוספת. כל בוקר יש החרפה חדשה מצד עובדי משרד החוץ, אז זה פתיח שהוא בתוקף לכל יום. מצד שני, הממשלה מצאה את עצמה מחויבת לנקוט פעילויות שהיא חייבת לעשות לפי תקנון עבודת ממשלה ולפי חוזר שיש בממשלה. כשיש סכסוך עבודה של עיצומים, חובתה של הממשלה לדרוש מהמשרד להעריך איזה אחוז מהעבודה לא מתבצע על-ידי העובד, ולא לשלם לו באופן יחסי את השכר. מובן שאין מה לדבר על שעות נוספות, כוננויות ודברים אחרים. זה מוסדר בחוזר ממשלתי מסודר. הממונה על השכר לחץ עלינו כבר חודשיים להפעיל את הכלי הזה; אנחנו כל הזמן אמרנו לו: חכה עוד שבוע-שבועיים, נגיע להסדר ביניים, חבל להחריף את המצב. ברגע שהתפוצץ המשא-ומתן על הסדר הביניים, הממונה על השכר מתעקש להפעיל את הכלי הזה, וכרגע המשרד במהלך של בדיקה עד כמה הכלי הזה ניתן להפעלה. הממונה על השכר מוכן – הוא קיבל הנחיה מראש הממשלה – לסגור את הסכסוך ולנהל משא-ומתן אינטנסיבי כדי להביא לסיומו. לצערי, כבר שבוע אנחנו בנתק, כי הוועד, או יותר נכון ההסתדרות, שלקחה אפוטרופסות על הסכסוך, מסרבת לבוא לשולחן המשא-ומתן. היא דורשת התחייבות מראש של המדינה שכל הנושאים שבסכסוך ייכנסו להסכם הקיבוצי. עמדתה של המדינה היא אחרת. תנאי שירות בחוץ-לארץ הם לא רק סוגיה של משרד החוץ, אלא גם סוגיה של הרבה גופים אחרים. היא לא מוכנה להתחייב מראש שזה ייכנס להסדר קיבוצי, אולי חלק כן וחלק לא, היא רואה בזה נושא למשא-ומתן, אבל היא בוודאי לא מוכנה לקחת תנאים מוקדמים כפתיח למשא-ומתן. גם בית-הדין לעבודה, כשהוא דן בסוגיה הזאת, הכריע באופן חד-משמעי שמשא-ומתן צריך להיות בלי תנאים מוקדמים. העמדה הזאת לא מקובלת על ההסתדרות. אנחנו שבוע בנתק ושום דבר לא מתקדם. יש נכונות מצד הממונה על השכר, כפי שאמרתי, גם להשקיע כסף וגם להתקדם לפתרון הסכסוך. אני בודק כרגע את האפשרות, כדי לחלץ את העגלה מהבוץ, לזמן את כל הצדדים אלי. הממונה על השכר מוכן. אם אני אקבל אינדיקציה מהוועד שהם מוכנים לבוא לפחות לשולחן הזה, זה מה שאני אעשה באופן מיידי, כי אני רואה כרגע כמשימה הראשונה שלי להתניע כמה שיותר מהר את המשא-ומתן. רק ככה נגיע לפתרון בסכסוך הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת נחמן שי. לאחר מכן, שאלות נוספות של חברי הכנסת ניצן הורוביץ ואברהים צרצור. גם חבר הכנסת הרצוג ביקש לשאול שאלה נוספת, אבל הוא מן הסיעה של מגיש השאילתה. כן. <נחמן שי (העבודה):> אדוני סגן השר, אני מאוד מודה לך על התשובה, ואני שמח שהיושב-ראש התיר לך לחרוג. אני חושב שמדובר פה בשביתה שאנחנו לא מעריכים נכון את הנזקים שלה. כי זה קצת רחוק מהעין, ומה שאנחנו לא רואים אנחנו לפעמים לא מרגישים. הנזקים האלה הם נזקים מצטברים ביחסי החוץ של מדינת ישראל, בביקורים בישראל, בהכנת ביקורים, בהכנת פעולות מדיניות, וגם באוכלוסייה ישראלית גדולה שנמצאת בחו"ל, או שנמצאת פה וצריכה לצאת, וזקוקה לשירותים קונסולריים. זה הולך ומתרחב. אני לא יודע מה שאתה קיבלת הבוקר, אבל אני יודע שהוועד – – – <סגן שר החוץ זאב אלקין:> הפסקה של כל הטיפול בדיפלומטים זרים בארץ ובחוץ-לארץ מבחינת פרוטוקול, טקס וכל הטיפול השוטף. <נחמן שי (העבודה):> אז אני אומר, מכיוון שענייני החוץ, לצערי הרב, קצת רחוקים מאתנו, אנחנו לא מבינים שמדובר במשהו מהותי וחשוב. אילו היה מדובר באחד הנמלים – אני לא אכנס לדברים אחרים – היינו כולנו צועקים, כי אומרים: הקטסטרופה לפנינו. אז אני חושב שתחושת הדחיפות שאני מנסה להעביר, ואני מקווה שאתה שותף לה, אני מקווה – – – <סגן שר החוץ זאב אלקין:> כמו שאתה שומע ממני, אני שותף לה. <נחמן שי (העבודה):> יפה. – – – ושגם שהממשלה תהיה שותפה לה – – <סגן שר החוץ זאב אלקין:> וגם הממשלה שותפה לה. <נחמן שי (העבודה):> – – כי יש בה עניין. אתה הטלת את האשמה במידה מרובה על ועד העובדים ועל הקשיחות שלו, הם בוודאי יאמרו דברים הפוכים, וגם להם יש הצדק שלהם. אני חושב שצריך לפתור את זה, וצריך להבין ששירות החוץ במדינת ישראל הוא שירות מיוחד, זקוק וראוי להכרה בהתאם, וגם שתנאי השירות בו יפצו אותם על מאמצים מיוחדים, על תנאי שירות קשים וכו', ולא ארחיב. היוזמה שלך היא יוזמה חשובה; אני לא יודע אם היא תספיק. יכול להיות שראש הממשלה צריך להיכנס בעובי הקורה. יש לי רושם שהאוצר קצת מתרגל את עצמו על הגב שלהם, רוצה להוכיח קשיחות. בלאו הכי שם לא כל כך מבינים על מה מדובר. <סגן שר החוץ זאב אלקין:> אני חושב שאדוני טועה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שנייה. אדוני סגן השר, בואו וניכנס למסגרת. חבר הכנסת שי יסיים את שאלתו, נאפשר עוד שתי שאלות, ותוכל להשיב לכולם. <נחמן שי (העבודה):> בדיוק. לכן אני אומר: אסור לעצור פה. תנסה אתה, בכוחותיך שלך הרבים ובחוכמתך – ואני בהחלט מעריך אותה – לעשות. אם לא, צריך להעלות את זה מייד גם לשולחנו של שר האוצר וגם לשולחנו של ראש הממשלה – אין לנו כרגע שר חוץ, לצערי, במדינת ישראל – שיבינו את המשמעות ואת הנזקים המצטברים של השביתה הזאת, כי זה דבר שאי-אפשר לשאת בו והוא פוגע בכולנו, וגם אם, כפי שאמרתי, הנזק לא נראה לעין הוא נזק אמיתי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת צרצור. מכיוון שהוא ביקש ראשון והבטיח שיעשה את זה מאוד בקצרה, אני גם אאפשר לחבר יצחק הרצוג לשאול שאלה קצרה. בבקשה, אדוני. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, הרי לא מדובר רק בכסף. כשאתה מדבר עם העובדים, יש להם גם טענות מאוד כבדות משקל לגבי מה שהם מתארים כמכירת החיסול של משרד החוץ על-ידי הממשלה. נתחיל בזה שאין שר. זאת אומרת, אני מאוד מעריך אותך, אדוני אלקין, אבל בכל זאת אני חושב שבראש משרד כזה צריך לעמוד שר. המשרד ליחסים בין-לאומיים הוקם ועומד בראשו השר שטייניץ. את המשא-ומתן המדיני עם הפלסטינים נתנו לשרת המשפטים ציפי לבני. דיאלוג אסטרטגי עם ארצות-הברית – בהתחלה זה היה ארדן, ואחר כך העבירו לשטייניץ. את התפוצות העבירו לבנט, שר הכלכלה. מה נשאר ממשרד החוץ? למה ההתעללות במשרד מוביל, משרד מנווט, שהפך לאיזה אסקופה נדרסת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת הורוביץ. חבר הכנסת אברהים צרצור, ואחריו – חבר הכנסת יצחק הרצוג, ואז – סגן השר ישיב לכו-לם. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כבוד היושב-ראש, מכובדי סגן השר, החרפת העיצומים של עובדי משרד החוץ, לעניות דעתי היא רק סימפטום של בעיה יותר עמוקה: היעדר משרד חוץ, היעדר שר חוץ, היעדר מדיניות חוץ. אין לי כל ספק שישראל נטולת מדיניות חוץ שאמורה לחזק את מגמת עשיית שלום-אמת ובר-קיימא, חתירה לפתרון סכסוכים בדרכי שלום והתרחקות מהלאווים שדוחפים את האזור להתנגשות דמים. אומר דבר אחד: מדיניות החוץ של ישראל שבויה בידי גורמים משיחיים שערכים הומניים אינם עומדים בבסיס ההתעניינות שלהם, אינם עומדים לנגד עיניהם. מכובדי סגן השר, ברצוני לשאול: האם בכוונת ממשלת ישראל ומשרד החוץ לשנות מדיניות זו, דבר שיפתור את בעיותיהם של עובדי המשרד מחד גיסא ואת בעיות האזור מאידך גיסא? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת צרצור. חבר הכנסת הרצוג, ולאחר מכן – תשובת סגן שר החוץ, חבר הכנסת אלקין. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני סגן השר, אתה יודע שאני מדבר אתך לא מעט על השביתה הזאת. אתמול גם הייתי בהפגנה של העובדים. ועד העובדים והעובדים נכונים למשא-ומתן ונכונים להגיע להסדר. אחת הבעיות הייתה כמובן ההתבטאויות של סגן שר האוצר, שהראו סוג של אדנות, התנשאות וחוסר יחס לתביעות הללו, שאתה בעצמך מצביע שחלקן צודקות. אני יכול להודיע כאן כי צלצלתי ליו"ר הוועד מכאן, לאור דבריך, ולהודיע לך שוועד העובדים ישמח לבוא לדיון אצלך כדי לקדם דיון. אין ברירה אלא שתזמן את כולם – את הממונה על השכר, את ההסתדרות ואת הוועד – ותנסו לפרק את זה לגורמים. כולם מבינים באיזו סיטואציה אנחנו נמצאים, ועל הממשלה – ואני מקווה שראש הממשלה ייתן לך גיבוי מלא – לפתור את המשבר הזה, שכן יש פה הסכמה מלאה שהגיעה העת לפתור אותו, ובוודאי לתת את הכבוד וההערכה לעובדי משרד החוץ. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. סגן השר, בבקשה. <סגן שר החוץ זאב אלקין:> אדוני היושב-ראש, קודם כול, לגבי השאלה הנוספת של חבר הכנסת נחמן שי, אין מחלוקת בינינו לגבי דחיפות הפתרון של הסכסוך הזה ולגבי הנזקים שהוא גורם. בסופו של דבר, לא רק שאני מודע לזה ולא רק שהנהלת משרד החוץ מודעת לזה – מודעת לזה גם הממשלה, מודע גם ראש הממשלה, והוא הצליח לשדר את זה גם למשרד האוצר ולממונה על השכר. לכן, התדמית הזאת שראש ממשלה מחפש להיות קשיח על הגב של משרד החוץ – זה ממש ממש לא נכון. כפי שאמרתי, בניגוד לעמדה המוקדמת שלו, הממונה על השכר הבין מראש הממשלה וממנכ"ל משרד ראש הממשלה – שקיבל הנחיה להיות מעורב באופן אישי במשא-ומתן ובפתרון הסכסוך הזה – שראש הממשלה מעוניין שהסכסוך הזה ייסגר, כמובן עם המשמעויות שבזה המדינה תצטרך להשקיע יותר כסף. לכן התיאור הזה ממש לא מדויק. אני לא חושב שכדי להדגיש את הדחיפות הזאת צריך שפגישה תתקיים עם ראש ממשלה או בלעדיו. הסוגיה המרכזית היא אם האוצר מוכן לתת כסף או לא, והמעורבות של ראש ממשלה בהיבט הזה נעשתה. כפי שאמרתי, ההנחיה שלו למנכ"ל משרד ראש הממשלה, להיות חלק מהפתרון ולהתערב, נעשתה. לכן, מבחינה זו אנחנו במצב טוב. צריך, כמובן, כדי לסגור את הסכסוך, את הצד השני. לגבי השאלה הנוספת של חבר הכנסת ניצן הורוביץ, מובן שבשיח הציבורי שמתקיים עובדי המשרד מדברים לא מעט על מה שקראת לה: מכירת חיסול של משרד החוץ. אני שוב חוזר ואומר שאני מציע לכולם לקרוא את המסמכים הרשמיים שמוגשים לבית-הדין לעבודה. הנושא הזה, אפילו הקצה שלו הוא לא חלק מסכסוך העבודה, וגם המשרד ליחסים בין-לאומיים וכל מה שכרוך בכך, ולא במקרה, כי הוועד מבין היטב שהסוגיה כאן היא מה הדרך הנכונה של ניהול סוגיות כאלה או אחרות, היא סמכותה של הממשלה, סמכותה של הכנסת שצריכה לאשר לממשלה החלטות כאלה או אחרות. זו לא סמכות של ועד עובדים, לכן זה לא חלק מהסכסוך באופן אמיתי. נוח להשתמש בזה במסגרת הוויכוח הציבורי, אבל זה לא חלק מהסכסוך. זה לא נדון בשולחן המשא-ומתן. אגב, נכון שכך, כי אני לא חושב שזה נושא שצריך להיות בהתדיינות מול הוועד. לגופו של עניין, כי זה גם מתקשר לשאלה ששאל חבר הכנסת צרצור, אני חייב להגיד שאם תבדוק מול המסורת, לפחות של השנים האחרונות, למה היה אחראי ולמה לא היה אחראי משרד החוץ, תגלה שאין פה חידושים משמעותיים. המשא-ומתן עם הפלסטינים מאז ומעולם היה בסמכות של ראש ממשלה, וניהלו את זה אנשים לפי הנחיה של ראש ממשלה, לפעמים שליחים אישיים מטעמו, לפעמים שרת החוץ, כי זה מה שביקש ממנה ראש הממשלה, כשבמקביל הוא פתח ערוצים מקבילים. לכן, זו אף פעם לא הייתה סמכות בלעדית של משרד החוץ. גם היום משרד החוץ מעורב בתהליך הזה. אם וכאשר ייפתח תהליך כזה – וזו כבר סוגיה אחרת – יש סיכום ברור עם השרה לבני על כך שאנשי משרד החוץ ייקחו בזה חלק, במנגנון שסיכמנו אתה, והמנגנון הזה מתקיים. אנחנו מעדכנים האחד את השני בכל מה שקורה. לכן, מבחינה זו, אין דאגה שאנשי משרד החוץ לא ייתנו תרומה מקצועית לתהליך הזה. כנ"ל לגבי השיח האסטרטגי עם ארצות-הברית. גם זה נושא ששרים שונים היו אחראים לו גם בתקופה של ממשלות קודמות. לא נמצא כאן חבר הכנסת מופז, הוא יכול להעיד על זה בעצמו. בתור שר התחבורה הוא היה אחראי קדנציה שלמה לדיאלוג האסטרטגי עם ארצות-הברית. לכן, גם כאן אין שינוי. אנשי משרד החוץ הוזמנו לקחת חלק פעיל מאוד בדיאלוג הזה. חלקם בחרו לא לקחת בזה חלק כמדיניות החרמה אישית של השר שטייניץ. בעיני זו טעות גדולה, אבל זה כבר מתקשר להתנהלות בעידן הזה של העיצומים. אבל לא צריך לדאוג כאן לכבודו של משרד החוץ; כבודו במקומו מונח, ואין פגיעה במעמדו. לכן, גם אם יש נושאים שהיה אפשר לארגן אחרת, בסופו של דבר הבכי והנהי בעניין הזה מוגזם לחלוטין, והוא מנותק לחלוטין בהשוואה לקדנציות קודמות של ממשלות קודמות. יש המון, מה שמשרד החוץ אחראי לו באופן בלעדי, והוא צריך וחייב לעשות, והבעיה העיקרית שלו כרגע זה עיצומים, ולא מה שאתה ציינת. לגבי היעדר שר – וזה מתקשר גם לחבר הכנסת – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <סגן שר החוץ זאב אלקין:> – – – זה מתקשר גם לחבר הכנסת צרצור וגם למה ששאל חבר הכנסת הורוביץ. בתקופה שהיה שר במשרה מלאה במשרד החוץ הייתה שביתה גדולה מאוד שנמשכה כשנה, עם עליות וירידות, בוטל כאן ביקור נשיא רוסיה, עם נזקים מדיניים שעד היום אנחנו חוטפים אותם, בוטלו ביקורים נוספים. לכן זאת לא הבעיה כרגע. שר החוץ כרגע זה ראש הממשלה, וזה דווקא מייצר הזדמנות מעולה לפתור את הסכסוך, כי הוא בשני הכובעים האלה מסוגל ללחוץ על משרד האוצר להביא כסף לפתרון הסכסוך, כפי שאגב קרה עם תקציב המשרד. תקציב משרד החוץ הוא אחד מהתקציבים המעטים שבתקופה הקשה של הקיצוצים לא רק שלא קוצץ אלא גדל, דווקא מפני שראש ממשלה הוא גם שר החוץ. אפשר להפיק רווחים לא מבוטלים מהחיבור הזה. לכן, לא שם כרגע מוקד הבעיה. כפי שאמרתי, ראש הממשלה מעוניין בפתרון הסכסוך ונתן כאן הנחיות ברורות. חבר הכנסת צרצור השתמש בסוגיה הזאת גם כדי לנגח את מדיניות החוץ של הממשלה. אני חושב שאני אפטור את עצמי, אדוני היושב-ראש – – <יצחק הרצוג (העבודה):> מה עם ההערה שלי? <סגן שר החוץ זאב אלקין:> תכף אגיע. אני הולך לפי הסדר. – – מתשובה מפורטת. אני וחבר הכנסת צרצור חלוקים מאוד בשאלה איך צריכה להיראות מדיניות הממשלה בנושא של יחסי החוץ שלה. אנחנו כנראה נמשיך להיות חלוקים עוד תקופה ארוכה. אני מאוד מאוד מקווה שחבר הכנסת צרצור ימשיך להקשות על מדיניות הממשלה מהאופוזיציה. עכשיו, לגבי השאלה, או יותר נכון האמירה וההצעה של חבר הכנסת הרצוג: כפי שאמרתי, אני לא חוזר בי, אם אתה מביא לי לכאן תשובה רשמית של הוועד, שהוועד מוכן לבוא, אני, כשאנחנו מסיימים היום את המליאה – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – – עכשיו. <סגן שר החוץ זאב אלקין:> בוודאי. – – אני אבקש מהצוות שלי לזמן ישיבה משותפת עם הוועד ועם הממונה על השכר. הממונה על השכר מוכן לכך, שוחחתי אתו על זה בימים האחרונים, ואני אנסה להתניע משא-ומתן, כי הדרך היחידה לפתור את הבעיה הזאת זה בהחלט משא-ומתן. אגב, אני אשמח מאוד למעורבות פעילה של חברי כנסת בתהליך הזה, בניסיונות לתווך. אני מניסיוני כחבר כנסת יודע – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר החוץ זאב אלקין:> – – שאפשר לעשות לא מעט בעניין הזה, ואני בהחלט פתוח מאוד להמשך המעורבות של חברי הכנסת. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר החוץ, אנחנו בוודאי – אם תפתור את הנושא – אנחנו מאחלים לך הצלחה – ניקח חלק מהקרדיט, ככנסת. <סגן שר החוץ זאב אלקין:> כבר יש לך כותרת: בעקבות שאילתה דחופה יחודש המשא-ומתן עם עובדי משרד החוץ. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני, תודה רבה לך על התשובה המפורטת. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, בפעם הקודמת סגן שר האוצר ישב אישית על הסכסוך הזה, והוא באמת הסתיים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. לפני שאני מזמין את השואל הבא אני רק רוצה להודיע: מכיוון שגם השואל, חבר הכנסת נחמן שי, וגם סגן שר החוץ דיברו על הנזקים הרבים שכבר יש מן השביתה, אני רוצה להודיע בעקבות הודעה באחד העיתונים היום, שבעקבות השביתה של משרד החוץ בוטל טקס ממלכתי לכבוד ראש ממשלת גאורגיה בכנסת. אני רוצה להזכיר לחברי הכנסת שטקס ממלכתי בכנסת מתקיים לכבוד ראשי מדינות, קרי נשיאים ויושבי-ראש פרלמנטים שבאים לכנסת כאורחים רשמיים של הכנסת. ראשי ממשלה, שרי חוץ ושאר אורחים מאוד חשובים ומאוד יקרים לא זוכים, מבחינת הפרוטוקול, לשטיח אדום וטקס ממלכתי, אלא באים לפגישות עבודה, בין שזה עם יושב-ראש הכנסת, בין שזה עם יושבת-ראש האופוזיציה או עם ועדת החוץ והביטחון, מה שזה לא יהיה. אז – רק פשוט לשים את הדברים בפרופורציה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> היה בהחלט ביקור מכובד, אדוני יושב-ראש אגודת הידידות. אני מסכים אתך. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, שאילתה דחופה של חבר הכנסת עיסאווי פריג' בנושא: אי-יישום הנחה במיסוי על מערכות בטיחות לרכב. תשיב סגנית שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים חברת הכנסת ציפי חוטובלי. היא תעלה לדוכן, חבר הכנסת פריג' ימתין שנייה עד שסגנית השר תעלה לדוכן, ואז יקרא את השאילתה. <71. אי-יישום הנחה במיסוי על מערכות בטיחות לרכב> <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, גברתי סגנית השר, ב-16 באוגוסט 2011 פרסם המשרד נוהל שעל-פיו ניתן ניקוד למערכות בטיחות במטרה לתת הנחה במס על רכב בטיחותי. השר הודיע שנוהל זה ייושם עד מחצית 2012. ברצוני לשאול: 1. האם יושם נוהל זה? 2. אם לא – מתי ייושם, אם בכלל? תודה. <סגנית שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> תודה לחבר הכנסת פריג'. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, 1. השאילתה הועברה להתייחסות מינהל אגף הרכב במשרד התחבורה, ולהלן תמצית התשובה שהתקבלה: בשנת 2011 הפיץ משרד התחבורה בשיתוף עם רשות המסים נוהל ליבואני הרכב בנושא מערכות בטיחות. בין היתר, מטרת הנוהל הייתה לבדוק את הזמינות של המערכות הקיימות ולבחון את ההיבטים התפעוליים של משרד התחבורה ומשרד האוצר, כך שבשלב הסופי יינתנו תמריצים בגין התקנת מערכות אלו בכלי הרכב. נוהל מערכות הבטיחות קובע את סוג המערכות שבגינן תינתן הטבת מס, בהתאם לרמת האבזור הבטיחותי. רמת האבזור הבטיחותי של הרכב תיקבע על-פי כמות הנקודות שקיבל דגם הרכב בגין מערכות הבטיחות המותקנות בו, בהתאם לניקוד המפורט בנוהל האמור. הנוהל הוא נוהל משותף למשרד התחבורה ולרשות המסים, וכיום אנו נמצאים בשלב תיקוני חקיקה סופיים של משרד האוצר לצורך מתן התמריצים. 2. אשר לשאלתך, יישום הנוהל צפוי החל ביום ראשון, 1 באוגוסט 2013. אז – ממש בזמן הקרוב, בתחילת חודש אוגוסט, הנוהל הזה יתחיל להיות מיושם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת פריג' מבקש? <עיסאווי פריג' (מרצ):> קיבלתי תשובה. אני אחכה ל-1 באוגוסט. <סגנית שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אני אהיה גם ב-1 באוגוסט. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. אני מבקש את חבר הכנסת משה פייגלין, שמבקש לשאול. אחריו – חבר הכנסת אברהים צרצור. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> גברתי סגנית השר, בכל קיץ אנחנו עדים לתופעה קשה מאוד של ילדים ותינוקות שפשוט מתים – מתבשלים למוות בכלי רכב עם חלונות סגורים כשהם נשכחים בהם. זה ממש מס מולך כזה שאנחנו משלמים באטימותנו כי רבה בכל שנה. התופעה הזאת ניתנת לפתרון באמצעים טכנולוגיים פשוטים, שחלקם פורסמו, ולא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שהבעיה היא בעיה טכנולוגית. אי-אפשר רק להפטיר ולומר ולהאשים את ההורים כמי שעושה את זה, כי מדובר בדרך כלל באיזשהו כשל אנושי שעם כל הטירוף שבעניין לפעמים אפשר אפילו להבין אותו, בייחוד בעולם המודרני, עם הפלאפונים וכל הדברים שמטרידים את ריכוזנו. השאלה שלי היא, האם משרד התחבורה נותן דעתו לנושא הזה כדי לחייב בחוק התקנת מערכות כאלו למניעת המשך האסון הידוע מראש הזה? תודה. <סגנית שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> חבר הכנסת פייגלין, השאלה הזאת היא שאלה כבדת משקל. אנחנו קיימנו דיון חשוב מאוד בוועדה לזכויות הילד בכנסת בשיתוף עם כל הגורמים הרלוונטיים, כלומר גם הגורמים שאמונים על המערכות הטכנולוגיות, וכמובן ייצגתי את המשרד בנושא הזה. אני רוצה לחלק את התשובה לשני חלקים. אשר לרעיון שלך שנחייב להתקין בכלי הרכב את אותו סוג של צפצוף שנשמע כשכיסא תינוק מחובר – אנחנו בהחלט שוקלים את העניין בחיוב. אבל אם תשאל אותי, יש כאן בעיה יותר עמוקה: אנחנו חיים בעידן מערבי שבו הילדים שלנו הופכים להיות בהיסח הדעת משהו שולי לעומת הטלפון הנייד שלנו. אני רוצה לראות מי יוצא מהרכב שלו בלי טלפון נייד. יש כאן קצת עיוות של סדרי העדיפויות, וגם אם זה אנושי, התוצאה היא מאוד לא אנושית. לכן אני חושבת שזה חייב להיות מלווה בהגברת המודעות וההסברה, במיוחד בימי הקיץ, עכשיו, כשההורים מרבים להסתובב בדרכים עם הילדים, הילדים בחופשה מהמעונות ומגני-הילדים. אני חושבת שהדבר הזה חייב להיות מגובה, וגם לזה יש לנו תוכנית. אני מודה לך על זה שהסבת את תשומת לבי לרעיון לעגן את זה בחקיקה – חשבנו לעגן את זה בתקנה, אבל בכל מקרה זה יבוא על פתרונו בזמן הקרוב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. חבר הכנסת אברהים צרצור, בבקשה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כבוד היושב-ראש, גברתי סגנית השר, לאחרונה דנו בוועדת הכלכלה בסוגיית התקנות החדשות שמשרד התחבורה גיבש לעניין קציני בטיחות בתעבורה. מניתוח תקנות אלה מתברר שהן מערימות מכשולים בפני פיתוח ענף חיוני זה – למשל, פגיעה בפעילות העסקית של העובדים בתחום – ויוצרות אפליה חמורה בין קציני הבטיחות העצמאים לשכירים, המועסקים על-ידי המפעלים. התקנות, לצערי הרב, גם מתמקדות בברזל, ולא נותנות מענה הולם לטיפול בגורם האנושי וכו'. ברצוני לשאול: האם בכוונת המשרד לכפות תקנות אלה, או לחלופין לנהל דיאלוג עם העוסקים בתחום בתקווה שהצדדים יגיעו להבנות שישרתו את הענף בצורה נאותה? תודה. <סגנית שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> קודם כול, אני מודעת לביקורת, ואני חושבת שזה כן חשוב להגיע להבנות ולהסכמות. מאחר שהשאילתה המקורית לא קשורה בכלל לנושא השאלה שלך, אני מעדיפה לענות לך תשובה מלומדת יותר, בצורה יותר מעמיקה. לכן כרגע אני רק מסתפקת באמירה שאנחנו מודעים לביקורת, ואני מעריכה שבסופו של דבר אתה לא כופה מהלכים כאלה, אלא כן נגיע לעמק השווה בין הצדדים. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, סגנית השר. אנחנו נעבור לשאילתה לסגן שר החינוך אבי וורצמן מאת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. סגן השר אבי וורצמן מתבקש לעלות לדוכן. השאילתה היא בנושא: הוראת מנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך לנהל התכתבויות בעברית בלבד. בבקשה, חבר הכנסת זחאלקה. <68. הוראת מנהלת מחוז צפון במשרד החינוך לנהל התכתבויות בעברית בלבד> <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מכובדי היושב-ראש, פורסם שמנהלת מחוז צפון במשרד החינוך, ד"ר אורנה שמחון, אסרה לנהל התכתבויות רשמיות בערבית. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – האם יינקטו צעדים נגדה? 3. מה נעשה במטרה לשמור על מעמדה הרשמי של השפה הערבית? תודה רבה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת זחאלקה, תודה על השאלה. איך אומרים, נפלתם על הבן-אדם הלא-נכון, ואני אסביר את דברי. קודם כול, מנהלת המחוז, ד"ר אורנה שמחון – מנהלת מחוז מצוינת, דרך אגב – לא אסרה בשום דרך התכתבות רשמית בערבית. מה היה הסיפור – כי הנושא הוצא לגמרי מהקשרו: הייתה התנהלות בין גורם מקצועי במשרד לבין ד"ר אורנה שמחון על דברים שקשורים לשפה הערבית, והם הוגשו לה בערבית. היא אמרה: אני רוצה לקרוא, כי אני מנהלת המחוז ואני אמורה לאשר את תוכן הדברים, ואני מבקשת – זה נוהל שקיים במשרד, מאחר שהיא דוברת עברית, ביקשה לקבל את החומר אליה בעברית. מה קרה? הוציאו את המייל הזה החוצה, כביכול היא מבקשת שכל התקשורת עכשיו תהיה בעברית, וזה פשוט לא נכון. פשוט לא נכון. ולכן, עובדתית, הנתונים לא נכונים, הדברים הוצאו מהקשרם. הפוך, מנהלת המחוז מעודדת. צריך לזכור ש-50% מהילדים במחוז הצפון הם ילדים ערבים, ומנהלת המחוז והמשרד בכלל מייחסים חשיבות רבה לקידום השפה הערבית במערכת ורואים בקידום השפה הערבית את אחד היעדים המרכזיים, גם של המחוז, וזה גם מפורסם בכל מקום. לגבי השאלות הבאות: האם יינקטו צעדים נגדה? לא, כי היא לא עשתה שום דבר. אולי הפוך, ניתן לה ציונים לשבח, תכף תשמע למה. ומה נעשה במטרה לשמר את מעמדה הרשמי של השפה הערבית? אז קודם כול, ודאי שכן. קודם כול, השפה הערבית נלמדת כשפה ראשונה בכל בתי-הספר הערביים, מכיתה א' עד כיתה י"ב, זה דבר ראשון, וכן בכל המוסדות להכשרת מורים בציבור הערבי. חיזוק השליטה של התלמידים במגזר הערבי בשפת האם התקנית עומד במוקד מאמציו של משרד החינוך. ההשקעה המאומצת בתחום השפה הערבית נובעת מהתפיסה ששליטה בשפת אם היא תשתית ללמידה בכל תחומי הדעת, ומאחר שאנחנו רוצים שהתלמידים יצליחו והתלמידים יתקדמו והסטודנטים יוכלו ללמוד בצורה המיטבית, ודאי שאנחנו רוצים לתת להם את ההזדמנות גם ללמוד בשפה הערבית כדי לשפר את ההישגים שלהם. על רקע זה, המשרד פועל ומחויב לטיפוח ולחיזוק השפה הערבית. הדבר בא לידי ביטוי בתוכניות לימוד חדשות בשפה הערבית בכל שלבי הגיל, החל מגיל גן-הילדים ועד התיכון. אני יכול לומר, אפילו יש תוכנית מאוד יפה שאני התוודעתי אליה – שאני מכיר אותה גם בתור אבא לילדים – של ספרים שמקבלים ילדים, גילאי הגן, כמה ספרים שמקבלים כדי להעשיר את הדעת, ובשפה הערבית יש אותו פרויקט בשפה הערבית, ככה שהדברים קורים והדברים מצוינים. אנחנו מפתחים חומרי לימוד חדשים, מבדקים ייעודיים לאיתור תלמידים מתקשים, תוספת שעות ללימוד, למידה – – – סליחה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה, חבר הכנסת גפני. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – – למידה בקבוצות קטנות, מבחן בקיאות בשפה הערבית. בקיצור, מכל הדברים. אני יכול לומר, קצת להעשרה, במיוחד במחוז הצפון, קודם כול, בכל כיתה, מכיתה א' עד כיתה ו' יש בין שש לעשר שעות בשבוע שלומדים בהן ערבית. מנהלת המחוז הנהיגה שבמחוז הצפון יהיו פרויקטים ייחודיים. גם כאשר היא רוצה ללמד בבתי-ספר שמלמדים בהם בעברית, היא דאגה שיהיו מורים ערבים כדי שהשליטה תהיה ברמת שפת אם – שיבואו מורים ערבים שילמדו שם כדי שהשליטה בשפה תהיה ברמה יותר גבוהה. יש מפגשים – "שפה כגשר תרבותי", יוזמות של מפגשים בין מורים לאמנות במגזר היהודי ובמגזר הערבי, "אמנות של כולאננה" – עוד הפעם, הרעיון לקרב דרך האמנות של התרבויות השונות. התקיימו השנה שני כנסים גדולים לדוברי ערבית בנושא כתיבה יצירתית. במסגרת הלמידה המקוונת בחירום – שזה קורה בעיקר בדרום ובצפון – יש בתוך האתר של המשרד חלק שלם שפועל בשפה הערבית. הישגי התלמידים במחוז הצפון – מאחר שהתייחסת לד"ר אורנה שמחון, למנהלת המחוז, הישגי התלמידים בשפה הערבית של המחוז עולים על הממוצע הארצי, גם בכיתות ה', גם בכיתות ח', ככה שהדברים קורים בפועל. תקצוב מיוחד לספריות בשפה הערבית במחוז הצפון. מחוז הצפון הצליח לצמצם באופן משמעותי את הפערים הלימודיים בין דוברי עברית לערבית מפני שהשקיעו הרבה במגזר הלא-יהודי, ומנהלת המחוז זכתה לשבחים רבים, ואני מצטרף גם מההיכרות שלי אתה. היא ראויה לשבחים, כי גם בשיחה שלי אתה, כשנפגשתי אתה על פעילות המחוז, חצי מהשיחה התייחסה למגזר הערבי ולקידום השפה הערבית. תודה רבה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> כי הם יותר מ-60%, אז – – – במחוז ההוא – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> היא גם מנהלת מצוינת. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> 50%, אמרתי. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> באופן טבעי, השיחה – – – כי הם הרוב שם. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> הרב פרוש, במחוז הצפון, 50% מהתלמידים – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> יותר. 60% מהתלמידים הם ערבים. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> כבודו היה סגן שר החינוך, אז אתה מכיר את הפרטים, אבל היא מנהלת מחוז – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> גם אם הם לא משרתים בצבא – – – כסף, זה לא קשור. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> זה לא קשור כי צריך לקדם את העניין – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> למה השר פירון קושר בינינו לצבא? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> הרב פרוש, בוא לא נערב – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> שמחה בשמחה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – עכשיו פרה בחמור. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – זה אותו משרד – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> כן, בבקשה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לסגן השר וורצמן. רגע. חבר הכנסת זחאלקה, יש לך שאלה נוספת, אתה מבקש לשאול? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> דרך אגב, אני שמח שתמיד, כל שבוע, אני נפגש עם חבר הכנסת זחאלקה. זה כבוד בשבילי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סגן השר, עוד יש לך זמן פה על הדוכן. בבקשה, חבר הכנסת זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, נותר לי רק להסיק מדבריך – הדברים לא נאמרו במפורש, אבל אני דן אותך לקולא ולא לחומרא ואומר – אתה אומר עכשיו בעצם: מותר לנהל התכתבויות רשמיות בשפה הערבית. האם אני מבין אותך נכון? זו שאלה ראשונה. שאלה שנייה היא יותר מהותית – – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> – – – שפה רשמית. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יש היום שקיפות ברוכה במשרד החינוך, ואני יכול לראות לאן הולכות השעות המוקצבות לתלמידים. והנה, יש לי פרדוקס שאני לא פותר אותו; תעזור לי לפתור אותו. אני רואה שהמשרד במרכז מקצה מספר שעות שוויוני, ובמקרים מסוימים יש אף יותר הקצאה לבתי-ספר ערביים, על-פי מפתח סוציו-אקונומי. והנה, בסופו של דבר כשעושים את הסקרים, תמיד יוצא שלתלמיד הערבי יש פחות. אז מה פתרון החידה? אני חיפשתי ומצאתי שיש קופסה שחורה אחת שמחזיקה גברת שמחון. הקופסה השחורה הזאת, שאי-אפשר לדעת איך היא מתנהלת, נקראת סל מנהל מחוז. אני ביקשתי מגברת אורנה שמחון אישית, בישיבה של ועדת החינוך, לגלות לנו בשקיפות איך היא מחלקת את השעות האלה. אני אומר לך, בתור סגן שר חינוך טרי, תשמע בקולי, ואני חקרתי את הנושא הזה שנים רבות – האפליה הכי גדולה במערכת החינוך נעשית על-ידי מנהלי המחוזות, ולצערי הרב, גם על-ידי גברת אורנה שמחון אישית, כאשר הדבר בידיה. כלומר, לא משרד החינוך מקצה שעות והיא חייבת להקצות, אלא כאשר מנהל המחוז מקצה. ככה כפר-קאסם סובל בגלל מנהל המחוז, וככה כפר-קרע סובל בגלל מנהל המחוז מחיפה, ונצרת – בגלל מחוז צפון. אני מבקש מכבודו שגם הנושא הזה יהיה שקוף. התחלה של השינוי – שקיפות. בלי שקיפות אפילו אני לא יכול לדבר. אני אומר לך – קופסה שחורה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת זחאלקה, אתה קצת – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. לפני שתענה, כבוד סגן השר, שאלה נוספת למסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פרג', ואז תענה על הכול. אנחנו מבקשים שאלות, לא נאומים. שאלות קצרות בבקשה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> עיסאווי פרֵיג'. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> פריג'. סליחה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כבוד סגן השר, אדוני היושב-ראש, עם כל הכבוד, העניין לא אישי. העניין לא אישי. אף אחד לא מחפש את מנהלת המחוז אישית. העניין הוא ערכי-חינוכי ממדרגה ראשונה. את המכתב הזה קיבלתי ממנהלי בתי-ספר; 1. אם העניין היה פנימי, התשובה הזאת הגיעה לכל מנהלי בתי-הספר הערבים בצפון; 2. כל המכותבים – הנה המכתב בערבית – כל המכותבים הם ערבים, חוץ ממנהלת מחוז הצפון. המכתב – נכון, פונים למורים דרך המנהלים, על יום ממוחשב בשפה הערבית. אז במה יכתבו, בעברית? מטבע הדברים שהם ייכתבו בערבית, טבע הדברים. מנהלת המחוז, התשובה שלה – א. היא לא יודעת מה קורה בשטח. בשטח אני נפגשתי עם מנהלים ועם מורים – הם מרגישים השפלה. הם מרגישים ששפתם היא שפה לא מכובדת במחוז. לכן, העניין ערכי-חינוכי ממדרגה ראשונה. אילו העניין היה פנימי היא לא הייתה שולחת לכל מנהלי בתי-הספר, גם לכל המדריכים, כל המפקחים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת גנאים. אני מודה לך. חבר הכנסת פריג', בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, סליחה שאני מצטרף לחברים בנימה הזאת, אבל אני שוב מדגיש ואומר: אין שום דבר אישי. גם אלי הגיעו לאחרונה כמה עניינים, במיוחד – אני מבין שמערכת החינוך – הכשל החינוכי המתמשך במגזר הערבי, כשל שאף אחד לא שם עליו, לא שמים עליו, הכשל הזה – הגיע אלי לאחרונה, שבמחוז הצפון במיוחד, מנהלת המחוז ביקשה להתערב באופן אישי במינוי מנהלים לבתי-ספר לא רשמיים. הרי במיוחד במחוז הצפון, הבונבוניירה של המגזר הערבי – התלמידים – השמנת של המגזר הערבי באה מהחינוך הלא-ממלכתי. מהחינוך הלא-ממלכתי יוצאים התלמידים הטובים, שמגיעים לאן שמגיעים. עכשיו יש התערבות ישירה – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת פריג', מה השאלה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני רוצה לבדוק את הסוגיה של התערבות מחוז הצפון במינוי מנהלים באופן אישי בשמנת של המגזר. זו השאלה הראשונה. השאלה השנייה – יש מנהלי מחוזות שהמגזר הערבי כפוף להם. רציתי לשמוע מכבודו, סגן השר: שמעתי בחצי אוזן שיש מנהל אגף ערבי, רק רציתי לשמוע ממך מה תפקידו של האיש; מנהל אגף אמור להיות מנהל אגף של המגזר, ועכשיו, מנהלי מחוזות – האם זה תואר או שיש בו גם מהות? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת פריג'. סגן השר וורצמן, בבקשה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> בקצרה. חבר הכנסת זחאלקה, לגבי שעות המחוז של מנהלות המחוז. קודם כול, תראו, יש פה אבסורד, אבסורד בטענה. הרי – אנחנו סומכים על מנהלות המחוז; יש במשרד החינוך מנהלות מחוז מצוינות, אחת-אחת. אני אומר לכם – אחת-אחת, ואתם מכירים אותן. מנהלת מחוז בסופו של דבר אחראית למחוז שלה, ונפגשת עם הצרכים בשטח. והרעיון בשעות מחוז, שזה דבר שולי ביחס לכלל המערכת – צריך לזכור, המערכת זה מאות, אלפי שעות, ופה מדובר על משהו שולי יחסית – זה כדי לתקן עיוותים, כדי לראות מקום שיש בעיה עם חינוך מיוחד, כדי לראות מקום שיש הצדקה לכיתה קטנה, וכו', וודאי וודאי שגם המגזר הערבי נהנה מהן. בוודאי הוא נהנה מהן. ואני בטוח שגם ד"ר אורנה שמחון, בשיקולי הדעת שלה, דואגת גם למגזר הערבי בעניין הזה. אין לי מושג על כל הדיונים שהיו אתה לפני כן בוועדת החינוך. אני בטוח ששיקוליה הם ענייניים לגמרי. אני בטוח. אני מציע – אתה מוזמן – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – שקיפות. אני רוצה לדעת במפורש, זו זכותו של כל אזרח. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אתה מוזמן לפנות אל השר ואלי, ואנחנו כמובן נטפל בזה. טענת טענה, נבדוק אותה. אבל אני אומר לך, ברור לי, מהיכרות עם ד"ר אורנה שמחון, ששיקוליה ענייניים וכל הדברים נעשים בצורה מקצועית, ואדרבה, עם העדפה למגזר הערבי. לגבי חבר הכנסת גנאים, אני רוצה לומר לך שד"ר אורנה שמחון בסך הכול ביקשה למלא את תפקידה ולקרוא מסמך לפני שהוא מופץ. היא רוצה לדעת מה מופץ במחוז שלה, זה תפקידה. מנהלת מחוז צריכה לדעת מה קורה במחוז שלה, והדרישה שלה הייתה לקבל את החומר אליה – וזה מה שהיא אומרת: אני רוצה להבין על מה מדובר. ודאי שכשהולכים להשתלמות בערבית, המכתב יהיה בערבית. אין לי שום בעיה. אבל במקרה דנן היא ביקשה לקרוא לפני כן את החוזר. החוזר הזה הופץ בטעות לכל השטח ונוצרה כל הטעות פה. זאת לא הייתה הכוונה. זו הייתה התכתבות מולה ולא התכתבות מול השטח. לגבי חבר הכנסת פריג' – צמצום פערים הוא אחד מהיעדים המרכזיים של המשרד. הרב שי פירון, בישיבה הראשונה, אמר: רבותי, אני רוצה לצמצם פערים, ואחד הדגשים הוא גם מול המגזר הערבי. זה נאמר בכל הזדמנות, זה אחד מהיעדים המרכזיים של המשרד. אי-אפשר כל פעם – אתם תעלו כל פעם שאילתה, נגיד את זה עוד הפעם – אבל אולי זה חלק מהעניין, להגיד את זה שוב. אנחנו פועלים בעניין הזה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> שנייה, תן לי לענות. לגבי מינוי מנהלים במוכש"ר, אני לא מכיר בדיוק את הפרוצדורה. האחריות של מנהלת המחוז, באופן עקרוני, היא לכל המחוז שלה. יש אמירה למנהלת מחוז גם במוכר שאינו רשמי, באופן כללי. אינני יודע בדיוק לגבי מקרה כזה או אחר. עוד הפעם, יש לך מקרה, אתה מוזמן להביא אותו. אני בטוח ששיקוליה, עוד הפעם, ענייניים, והיא רוצה לדאוג שימונו מנהלים איכותיים לבתי-הספר בכל המערכת, ובוודאי, בפרט למגזר הערבי. לגבי מנהל האגף הערבי, אני מוכן לבדוק מה הגדרת הסמכות שלו, מה התפקידים שלו. תהיה בקשר אתי ואתן לך תשובה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה נושא מאוד חשוב. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אז תהיה בקשר אתי, ואתן לך תשובה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מנהל אגף – מה תפקידו של מנהל אגף? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, סגן השר. אתה נשאר. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אני מביא את החומר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תביא את החומר. אנצל את הזמן לברך את כיתה ג'2, שנמצאת פה, מבית-הספר האזורי גוש-עציון. ברוכים הבאים והבאות. נמצאת פה גם טל, בתה של חברת הכנסת שולי מועלם. איפה טל? תעשי שלום לאימא. יופי. אנחנו מברכים אתכם, מאחלים לכם הצלחה בלימודים ובחופש הגדול. כבר יעלה שוב סגן השר, לשאילתה דחופה מס' 69 של חבר הכנסת ניצן הורוביץ בנושא: סגירת בית-הספר האנתרופוסופי בתל-אביב. נחכה שיעלה, ואז ישאל חבר הכנסת הורוביץ. בבקשה, חבר הכנסת הורוביץ. <69. סגירת בית-הספר האנתרופוסופי בתל-אביב> <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני סגן שר החינוך, עיריית תל-אביב מאיימת לסגור את בית-הספר האנתרופוסופי "בית חינוך אביב". ברצוני לשאול: 1. מה ייעשה למניעת יישום החלטת העירייה? 2. מדוע מניח משרד החינוך לעירייה למנוע מבית-הספר מבנים ותקציב? 3. מה נעשה להכנסת בתי-הספר הללו לחינוך הממלכתי – והם רוצים בכך – תוך הכרה בייחודם? תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. בבקשה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת הורוביץ, חברי חברי הכנסת, לשאלה הראשונה – בית-הספר האנתרופוסופי בתל-אביב הוא בית-ספר שמשתייך לזרם המוכר שאינו רשמי. הוא לא בית-ספר רשמי של מדינת ישראל, הוא מוכר שאינו רשמי. המבנה שהוא יושב בו הוא מבנה שהנהלת בית-הספר שכרה מגורם פרטי. כאשר הגורם הפרטי החליט להרוס את המבנה – מסיבותיו שלו, זה מבנה פרטי – עיריית תל-אביב פנתה אל הגורם הפרטי וביקשה ממנו לאפשר את המשך הלימודים עד סוף השנה. הוא אכן נעתר לבקשה של העירייה, ובינתיים נאמר להנהלת בית-הספר: אתם נדרשים לחפש מבנה חלופי, שכן זה מבנה פרטי. הטענה כאילו עיריית תל-אביב מבקשת לסגור או מאיימת לסגור – זה לא נכון עובדתית, כי מדובר פה בגורם פרטי, ומדובר בשכירות פרטית של בית-הספר מול הגורם הפרטי. 2–3. עיריית תל-אביב מסרבת, כמדיניות – אתה מכיר את תל-אביב יותר ממני – עיריית תל-אביב מסרבת בכל תוקף להכיר במסגרות ייחודיות שאינן רשמיות, שלהשקפתה של עיריית תל-אביב פוגעות בחינוך הציבורי. עם זה, פועלות הרי הרבה מסגרות ייחודיות, גם בתל-אביב, גם במקומות אחרים, אבל ראש העיר בתל-אביב מסרב לתמוך, גם באופן כספי וגם להעמיד מבנים, לטובת בתי-ספר ייחודיים, מוכרים שאינם רשמיים, כי, לדבריו, המגמה שלו היא לחזק את החינוך הציבורי ולא את החינוך הפרטי. עם זאת, עיריית תל-אביב מוכנה לסייע להנהלת בית-הספר לחפש מקום אחר, במימון פרטי, כדי לפתור את הבעיה לשנה הקרובה. זאת אומרת, היא מוכנה לעזור לחפש מקום אחר, אבל היא לא מוכנה לממן מקופת העירייה. חשוב להגיד שהתפיסה הזאת גם תואמת את עמדת משרד החינוך. משרד החינוך מעוניין לחזק את החינוך הציבורי, והדברים נאמרים היום בכל הזדמנות. מובן שגם בתוך החינוך הציבורי צריך לעודד את בתי-הספר הניסויים, את בתי-הספר הייחודיים, דוגמת בית-הספר הזה, שבוודאי – אני מתאר לעצמי שהוא בית-ספר טוב, אבל הדברים צריכים להיעשות בתוך החינוך הציבורי. הבית הזה צריך לחזק את החינוך הציבורי, ואני קורא גם לך לחזק את החינוך הציבורי. ולכן, כאשר גורם רוצה להישאר בחינוך המוכר שאינו רשמי, עליו לדעת שהוא גם צריך לשאת בהוצאות של החזקת המבנה, וגם מוטל עליו לחפש מבנה. הדברים פשוטים והדברים ברורים, ואנחנו רוצים לחזק את החינוך הציבורי. ואני רוצה לומר עוד מילה. במסגרת החינוך הציבורי אנחנו גם רוצים לחזק את השכבות שידן אינה משגת לשלם. פעמים רבות בתי-ספר מסוג כזה, במוכר שאינו רשמי, מיועדים לשכבה מאוד אליטיסטית, וממילא יש מגזרים שלא יכולים ללמוד שם, וזה בוודאי נוגד את השקפת עולמנו, בוודאי בבית הזה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. אתה מבקש לשאול עוד שאלה? חבר הכנסת הורוביץ. אחריו ישאל שאלה נוספת חבר הכנסת פרוש. <ניצן הורוביץ (מרצ):> תודה, אדוני סגן השר, אבל זו בדיוק הנקודה – הם לא רוצים להיות מוכר שאינו רשמי, הם רוצים להיות חלק מהחינוך הממלכתי; הם לא רוצים שיהיו תשלומי הורים באלפי שקלים, הם רוצים להיות חלק מהחינוך הציבורי. ויש דוגמאות לכך, למשל בית-הספר האנתרופוסופי ברמת-גן הוא חלק מהחינוך הממלכתי ועיריית רמת-גן מממנת אותו. הם לא רוצים להתבדל. דווקא המדיניות הזאת, שדוחקת אותם למקום הפרטי, מאלצת את התשלומים האלה, מאלצת את ההבדלים בין התלמידים, יוצרת סוג כזה של – איך אמרת – אליטיזם. הם לא רוצים להיות במקום הזה. ואני חושב שבמסגרת החינוך הציבורי – שאני, כמוך, מאוד תומך בו, ואני חושב שהבית הזה צריך לתמוך בחינוך הממלכתי בצורה חד-משמעית – צריך לאפשר גם צבעים שונים וגוונים שונים, כפי שאתה אמרת, אדוני, כל מיני סוגים של גישות במסגרת החינוך הממלכתי. לכן אני חושב, אדוני, שאם אתם, במשרד החינוך, תעודדו את ההכרה, את ההכללה, ההכנסה של בתי-הספר הללו לחינוך הממלכתי הציבורי, כולם ירוויחו, וזה גם מה שרוצים ההורים והתלמידים שם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. בבקשה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> איך אומרים – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רגע, סליחה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> עוד שאלה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן. חבר הכנסת פרוש – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> פרוש. בכבוד, הרב פרוש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – יש לך שאלה נוספת? <מאיר פרוש (יהדות התורה):> מכובדי סגן השר, אני מודה לך מאוד על התשובות הפרטניות שאתה נותן לחברים, ואני ממש מבקש שבכל זאת תענה לי תשובה בקשר לשאילתה קודמת, בכל מה שקשור למחוז הצפון. אני הבנתי פה מחברי הכנסת המכובדים – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא לא, סליחה, סליחה, חבר הכנסת פרוש, אני לא אאפשר את זה. זה לנושא של השאילתה הזאת. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אני שואל את זה במסגרת השאילתה הזאת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לשאילתה הזאת. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> האם משרד החינוך מאשר תקציבים לבתי-ספר שהם לא בחינוך הממלכתי, כאשר קושרים את זה עם הליכה לצבא, שירות בצבא, או שיש במשרד החינוך, כמו במסגרת הזאת של בית-הספר בתל-אביב, שלא מעבירים אותו, או שלא נותנים לו מבנים, או שמונעים מהעירייה לתת תקציבים, כמו שמשרד החינוך אמור ונוהג כלפי המגזר החרדי, שלא נותנים לו את התקציבים, או רוצים למנוע ממנו את התקציבים? זו אותה שאלה, שמתקשרת לשאילתה הקודמת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. בבקשה, סגן השר. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> טוב, תשובה, קודם כול, לחבר הכנסת הורוביץ – אנחנו מסכימים. משרד החינוך, המדיניות הרשמית שלו, מדיניות השר, המדיניות שלי, המדיניות של הנהלת המשרד, המדיניות של כולם היא לעודד גוונים, ולעודד זרמים, ולעודד את כולם לבוא לחינוך הרשמי, אלה דברים ידועים. ואדרבה, אנחנו משתדלים בזה, ואנחנו פועלים בזה, ואנחנו קוראים לכל מי שבחינוך המוכר שאינו רשמי: בואו, תיכנסו, תהיו חלק, ואנחנו נסייע לכם, נעזור לכם, כדי שתוכלו גם לשמור על הגוון שלכם, גם לשמור על המיוחדות שלכם, אבל לדאוג שיהיה פה זרם מרכזי שמדינת ישראל מטפלת בו. זה דברים ברורים, ואולי חשוב לך שייאמרו, הדברים נאמרים. לגבי חבר הכנסת פרוש, אני לא מבין בדיוק את השאלה בעניין הצבא. הרי משרד החינוך משלם היום ליותר מ-100,000 ילדים בלי קשר בכלל אם הם הולכים לצבא או לא הולכים לצבא, גם בתוך החינוך הרשמי וגם במוכר שאינו רשמי, כך שאינני מבין את השאלה. לגבי השאלה השנייה: בית-הספר – משרד החינוך לא מונע מהעירייה; משרד החינוך לא יכול לקבוע לעירייה. משרד החינוך לא יכול לומר לעירייה: את חייבת להקצות מבנה למוסד כזה או אחר. אם המוסד איננו רשמי, העירייה לא חייבת. אם העירייה מחליטה, אם במקרה הזה – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – יש מבנה – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> הרב פרוש, אני לא אומר – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – המבנה, במקום שהוא ילך לדברים אחרים, שהעירייה צריכה אותם – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> הרב פרוש, הרי אתה יודע ואני יודע שיש מאות ואלפי מבנים של מדינת ישראל ושל משרד החינוך שגם לומדים בהם ילדים מהמוכר שאינו רשמי. אני עצמי מכיר עשרות כאלה, ואתה מכיר עוד רבים כאלה. לגבי המקרה הספציפי הזה, אנחנו לא יכולים לחייב את עיריית תל-אביב, לכו תיתנו מבנה. אנחנו לא יכולים. פשוט כך. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> לא לחייב, לבקש מעיריית תל-אביב, מבנה של משרד החינוך שנועד לצורכי ציבור – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אולי אין מבנה, אינני יודע. אינני יודע אם יש שם במקרה הספציפי הזה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – שיינתן לאותו בית-ספר על פני צרכים אחרים של העירייה – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> שוב, הרב פרוש, הרי אתה יודע שיש, לפי הכללים של משרד החינוך, והדברים מוכרים והדברים ידועים – קודם כול המדינה מחויבת לדאוג לחינוך הרשמי. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> כנראה אין שם מבנה. אם היה מבנה ריק אני מתאר לעצמי שהם לא היו עושים להם דווקא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טוב, זה גם לא בנושא השאילתה, אז אני מבקש. סליחה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה, סליחה, סליחה – לא, הרב פרוש, זה לא דיון – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – וזה לא בנושא השאילתה. סגן השר וורצמן, אתה לא מחויב לענות על זה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> טוב, תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה סיימת את – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי. תם פרק השאילתות. <הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – שינוי סדרי הצבעה)> [הצעת חוק פ/869/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעות חוק בדיון מוקדם. אני מזמין את חבר הכנסת יריב לוין לנמק את הצעת החוק הראשונה, הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – שינוי סדרי הצבעה). ישיב – חבר הכנסת לוין נמצא? כן. ישיב בשם שרת המשפטים שר החקלאות יאיר שמיר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> למה חקלאות? הנשיא הבא יהיה חקלאי? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עשר דקות לרשותך, אדוני. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – שינוי סדרי ההצבעה), הצעת חוק משותפת לחברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב ולי. הצעת החוק הזאת באה, אדוני היושב-ראש, כלקח ממה שקרה בשורה ארוכה של הצבעות שהיו כאן לבחירת הנשיא – וגם מבקר המדינה, שלגביו יש נוהל דומה והצעה נוספת שתובא כאן בהמשך – כאשר התברר שההוראה הקיימת היום, שמחייבת שלושה סיבובי הצבעה, גרמה למצב שבו בשני הסיבובים הראשונים לא הצליחו המועמדים להשיג את הרוב של 61 קולות אפילו במצב שבו היה מועמד יחיד בלבד, והדבר הזה גרם לביזוי המועמדים, לפגיעה במעמדם, ולכניסה, הייתי אומר, צורמת לתפקידם, במובן זה שהכנסת שידרה, כביכול, שאין לה אמון אמיתי במועמדים שנבחרו. אני חושב שלא כך הם פני הדברים בפועל, אני חושב שהדבר הזה נבע הרבה פעמים מכך שאנשים ניצלו את האפשרות לקיים כמה סיבובי הצבעה כדי להקשות, אולי, על איזשהו מועמד, כדי להצביע – להביע את העובדה שאולי הוא לא נראה בעיניהם המועמד המושלם, אבל אני לא חושב שהייתה באמת כוונת מכוון שכך ייראו הדברים. אלא שהתוצאה הסופית היא תוצאה לא טובה, והיא פוגעת במעמדם ובכבודם של אלה שמתמנים לתפקידים החשובים האלה. לכן, בעקבות העניין הזה גיבשנו הצעה לצמצם את מספר הסיבובים לשני סיבובים בלבד, באופן שבו בסיבוב הראשון יתמודדו כל המועמדים. אם אחד מהם קיבל 61 קולות – הוא נבחר; אם לא – שני המועמדים שקיבלו את מספר הקולות הגדול ביותר הם שישתתפו בסיבוב השני, ובסיבוב השני, מי שינצח ייבחר. ההצעה הזאת הוגשה בכנסת הקודמת גם על דעתו של יושב-ראש הכנסת דאז, ראובן ריבלין, שהיה כמובן שותף לניהול הנושא וראה את הדברים בפועל, והיא שבה ומוגשת הפעם מאחר שלא הספקנו, בגלל התפזרות הכנסת הקודמת, לסיים אותה אז, גם בברכתו של יושב-ראש הכנסת הנוכחי, יולי יואל אדלשטיין. אני חושב שבזה אנחנו גם נייעל את התהליך וגם ניתן לו נראות הרבה יותר טובה וגם נוציא מכאן את המועמדים לתפקיד הנשיא – וכפי שיהיה בהצעה הבאה, גם לעניין המבקר – כאשר הם מגובים ברוח גבית וציבורית מן הכנסת כמועמדים שזכו לאמון בהליך שהוא הליך מהיר וסביר, ולא בהליך שנותן איזושהי תחושת חמיצות לגבי בחירתם. לכן אני, כמובן, מבקש את תמיכת הכנסת בהצעה הזאת. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת לוין. כבוד השר מתבקש להשיב. לאחר מכן נעבור להצבעה על החוק. בבקשה, אדוני. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, לפי הצעת החוק, בהצבעה השנייה יועמדו לבחירה רק שני המועמדים שקיבלו את קולותיהם של מספר חברי הכנסת הגדול ביותר בהצבעה הראשונה. המועמד שייבחר הוא מי שיקבל את רוב קולותיהם של חברי הכנסת המשתתפים בהצבעה, ולא רוב של חברי הכנסת, כפי שנדרש בהצבעה הראשונה. תכלית ההצעה היא למנוע את הסרבול שבהליך הבחירה הקיים ולהביא לכך שניתן יהיה לבחור מועמד כבר בהצבעה השנייה, אך בלא לשנות את דרישת הרוב הקבועה לגבי ההצבעה הראשונה. הממשלה החליטה שלא לנקוט עמדה ביחס להצעת החוק, וזאת מכיוון שמדובר בקביעת הדרך שבה בוחרת הכנסת, קרי הרשות המחוקקת, את נשיא המדינה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 62 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – שינוי סדרי הצבעה) לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 62, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – שינוי סדרי הצבעה) תועבר לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק מבקר המדינה (שינוי סדרי ההצבעה), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/539/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק מבקר המדינה (שינוי סדרי ההצבעה), התשע"ג–2013. יציג את ההצעה וינמק חבר הכנסת משה גפני. בבקשה. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש לפני הכנסת את הצעת חוק מבקר המדינה (שינוי סדרי ההצבעה), התשע"ג–2013, שחתומים עליה חברי הכנסת יריב לוין, אורי מקלב, יעקב אשר ואנוכי. היום יש חוקים שאנחנו נתקלים בהם ורואים שהם בעצם חוקים אנכרוניסטיים. אין לנו הסבר למה הם נחקקו בצורה הזאת, אבל אנחנו יוצאים מתוך הנחה שבעבר הייתה לזה משמעות עניינית. מה שקרה בהליך הבחירות שהתקיימו לא מכבר – כמה מועמדים הגישו את מועמדותם ולא עברו את האחוז הנדרש בסיבוב הראשון, והתקיים סיבוב שני; ולאחר שהתקיים סיבוב שני לא עברו את האחוז בסיבוב השני, ואז התקיים סיבוב שלישי. אני רוצה להגיד לחברי הכנסת שלא היו באותה עת: אנחנו ראינו בזה ביזוי של הכנסת. זמן רב, הליכי בחירה מיותרים לחלוטין, לא תורמים שום דבר לנושא של הבחירה, גם מבזים את המועמדים, גם מבזים את חברי הכנסת. אין לעניין הזה כל הצדקה. מה ההליך הברור והפשוט שצריך להתקיים? עושים סיבוב בחירות ראשון, וכמה מועמדים שיש – הם נמצאים בהתמודדות הזאת. לאחר מכן, אם אף לא אחד מהמועמדים, כמו שקורה ברוב המקרים, איננו מקבל את האחוז הנדרש כדי להיבחר, לוקחים את שני המועמדים שקיבלו את רוב הקולות ויוצאים לסיבוב בחירות שני, ובסיבוב הזה נקבע, מי שמקבל יותר, הוא זה שנבחר. אנחנו מונעים בזה את הביזוי של הכנסת, את הביזוי של המועמדים, ועושים את ההליך הזה כמו שנדרש וכמו שצריך לעשות. אני רוצה להגיד לחברי הכנסת: יש חוקים שלא צריך לקבל אותם כמובנים מאליהם. יש דברים שרואים תוך כדי התהליך. זו לא הלכה למשה מסיני. זה לא דבר שהחוק הזה הוא לעולם ועד. זה חוק שצריך להיבחן מחדש, חברי הכנסת צריכים לבחון את החוקים הללו. יש חוקים שהיו נכונים פעם, שהיו נכונים לשעתם, יש דברים שצריך לשנות, ויש דברים שלא צריך לשנות, שהם נכונים גם היום. זה אחד המקרים המאוד-פשוטים שבהם צריך לשנות את החוק. לכן אנחנו, חברי הכנסת שחתומים על החוק הזה, הגשנו סדרה של חוקים; אחד מהם הציג חבר הכנסת יריב לוין לפני כמה דקות. אני מציג את החוק הזה שנוגע למבקר המדינה, אני מציג אותו עכשיו. זה עוד בסדרת חוקים שכבר אושרו גם אתמול בקריאה שנייה ושלישית, של הצגת המועמדים, ואני מבקש את תמיכת הכנסת בהצעת החוק הזאת. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת גפני. ישיב בשם הממשלה שר הבינוי והשיכון אורי אריאל. בבקשה, אדוני. לאחר מכן תתקיים הצבעה. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> ברשות היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה החליטה שלא לנקוט עמדה ביחס להצעת החוק, כיוון שמדובר בקביעת הדרך שבה בוחרת הכנסת, קרי הרשות המחוקקת, את מבקר המדינה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על החוק. ההצבעה החלה. נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 53 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מבקר המדינה (שינוי סדרי ההצבעה), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, בעד – 53, נגד – אפס, נמנעים – אפס. ההצעה תעבור לוועדה לענייני ביקורת המדינה להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – קבלת אדם לעבודה במוסד על-ידי מי שאינו עובד המוסד), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1134/19; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – קבלת אדם לעבודה במוסד על-ידי מי שאינו עובד המוסד), התשע"ג–2013. תציג את החוק חברת הכנסת שולי מועלם. חברת הכנסת מועלם, עשר דקות לרשותך. בבקשה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, התיקון שלי לחוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים עוסק בדיני נפשות. הוא נוגע לשאלה של עד כמה אנחנו פוקחים עיניים על אנשים שאנחנו מעסיקים ועד כמה אנחנו משגיחים על האנשים שבאים במגע עם הילדים שלנו ועלולים לפגוע בהם. בשנת 2010, חברותי וחברי, בבית-החולים "מאיר" בכפר-סבא הועסק – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברי הכנסת, אם חברת הכנסת מועלם מפריעה לכם, אני אבקש ממנה לצאת, באמת. נא לשמור על השקט, אפשר לדבר בשקט, או רצוי – להקשיב. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> הסיפור כל כך קשה שאני מצרה על כל אחד שלא ישמע אותו וילמד ממנו לקח. בשנת 2010, בבית-החולים "מאיר" בכפר-סבא הועסק רוצח ופדופיל מורשע בהשגחה על נערה אובדנית בת 14, במסגרת עבודתו במחלקת הילדים. סופו של הסיפור, לצערי, מוכר ומאוד עצוב. אבל מה שהופך אותו ממקרה פרטי קשה לטרגדיה חברתית הוא הסיבה שמעולם לא ממש הצלחנו לברר ולהחליט מי בעצם אמור לקחת אחריות על מקרים כאלה, ואת זה אני רוצה להוביל בתיקון: מי אמור לקחת אחריות על העסקת עברייני מין מורשעים כך שלא יהיו בחברת ילדינו במוסדות שבהם הם נמצאים. הפדופיל מבית-החולים "מאיר" הגיע למחלקת הילדים דרך חברת כוח-אדם, ולכן, במקרה הזה לא הצליחה הפרקליטות לקבוע מי בעצם האחראי – האם זה מנהל המחלקה, מנהל מחלקת ילדים, שהעסיק במחלקתו את עבריין המין; האם זאת חברת כוח-האדם; אולי מנהל בית-החולים, שעובד עם חברת כוח-האדם; אולי מנהל מחלקת כוח-האדם של אותו בית-חולים. וכך הלאה, אפשר להמשיך, לגלגל את האחריות. התגלה שיש בחוק פער גדול מאוד בין האשמה שמייחס החוק לאשמה המוסרית שרובצת בפועל על כתפי האחראים למעשה. התיקון שלי מבקש לקבוע את אחריותו של מנהל המוסד המסוים, ובמקרים אחרים – את אחריותו של מי שהביא להעסקת העובד הזה במוסד, וזה בהתאם לנסיבות המשתנות. רק דרך קביעה ברורה של תחומי אחריות בנושא רגיש וחשוב זה יופקו הלקחים ויוטמעו בגופים רבים. לקחים אלה עשויים להיות הצלה של ממש עבור ילדים רבים בעתיד. אני רוצה להודות לשר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ, שאימץ את התיקון הזה, ומקבלת על עצמי את מה שסוכם, שנמזג את ההצעה הזאת עם הצעת החוק הממשלתית, שאני מייחלת שתוגש במהרה. זאת גם ההזדמנות להודות לחברי בוועדת שרים, שני האורים של הבית היהודי, על המלחמה שהם עשו כדי שהצעת החוק הזאת לא תלך אל תהום הנשייה, אלא באמת תביא לתיקון שאנחנו מייחלים לו. תודה לכולכם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת מועלם. תשיב בשם הממשלה שרת הבריאות יעל גרמן. בבקשה, גברתי. לאחר מכן נעבור להצבעה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רק תיקון: אני מודיע שההצעה הקודמת, הצעת חוק מבקר המדינה, עוברת לוועדת החוקה להכנה, ולא לוועדה לביקורת המדינה, כפי שנאמר, להכנה לקריאה ראשונה. בבקשה, גברתי, אני מתנצל. תודה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת מועלם פרסה בפני הכנסת את העקרונות והרציונליזציה של החוק, שאנחנו מאוד תומכים בו. כפי שהיא אמרה, בימים אלו מגבש המשרד לביטחון פנים, בתיאום עם משרד המשפטים ועם משרדי ממשלה רלוונטיים נוספים, טיוטת חוק לתיקון החוק, שנועדה בין היתר לבסס מנגנון הטלת אחריות מדויק יותר. במסגרת זו יינתן מענה הולם גם לבעייתיות שחברת הכנסת מועלם פרסה והציגה בפנינו. אי-לכך מוצע לתמוך בהצעת חוק זו בקריאה טרומית, בכפוף לכך שהמציעה לא תקדם את הצעת החוק עד שתונח ההצעה הממשלתית על שולחן הכנסת, ולאחר מכן תתאם את נוסח הצעתה עם הצעת החוק הממשלתית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה לשרת הבריאות. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על החוק. ההצבעה החלה. נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 60 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – קבלת אדם לעבודה במוסד על-ידי מי שאינו עובד המוסד), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, 57 בעד, אחד נגד. ההצעה תעבור לוועדת החוקה להכנה לקריאה ראשונה. אנחנו נוסיף את חברת הכנסת לביא כמצביעה בעד לפרוטוקול. ההצעה תעבור לוועדת החוקה, להכנה לקריאה ראשונה. גם חבר הכנסת עמר בר-לב תמך בהצעה, וזה יירשם, וגם השר אורי אורבך. עוד מישהו? אוקיי. <הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – הוספת ימי חופשה לפי בחירת העובד), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1199/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת חיים כץ) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – הוספת ימי חופשה לפי בחירת העובד), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת חיים כץ, שינמק אותה. ישיב שר הכלכלה נפתלי בנט. בבקשה, אדוני. <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, העדה השומרונית משייכת את עצמה לבני ישראל, ומשום כך חוגגים בני העדה את שבעת חגי ישראל: חג הפסח, שביעי של פסח – חג המצות, חג השבועות, מועד החודש השביעי, יום כיפור, חג הסוכות ושמיני עצרת. עם זאת, בני העדה השומרונית אינם יהודים, ומועדי לוח השנה השומרוני שונים מלוח השנה היהודי. לפיכך נחגגים החגים של השומרונים במועדים שונים מאלה של היהודים; כך, למשל, בשנה מעוברת. מטרת חוק זה היא להסדיר את חגי השומרונים ולאשר לנמנים עם העדה הזאת ליהנות מהזכויות המגיעות להם – ימי חופשה בגין המועדים הנחגגים על-פי אמונתם. בקדנציה הקודמת העברנו את ימי החג למוסלמים ולנוצרים, וביקשנו אז להוסיף את השומרונים. ואכן, בוועדה קיבלנו אישור להוסיף את השומרונים. משום מה זה נשמט מהחוק, ופה אנחנו מתקנים, באים לתקן עוולה שנעשתה אז בטעות. תודה רבה. אני מבקש מחברי הכנסת: תתמכו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת כץ. השר בנט, אתה מתבקש להשיב, ולאחר מכן נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה תומכת בזה, בכפוף להתחייבות של חבר הכנסת כץ לתאם את העניין עם משרדי האוצר, הכלכלה והמשפטים. <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> תפיל את החוק – – – החוק הזה עבר בפעם שעברה. אמרתי את זה. עבר בפעם שעברה. אם אתם רוצים לא לתת, אל תיתנו. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> – – – <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> תעשה מה שאתה רוצה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> חיים – – – <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> לא, תקשיב, תפיל את החוק. שלא יהיה להם חג. תעשו מה שאתם רוצים. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אנחנו רוצים לעשות את זה בצורה סדורה. <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> מה זה "סדורה"? <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אני מציע לעשות את זה בצורה מתואמת. <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> נתנו לכל – נתנו – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> לשיקולך, חבר הכנסת כץ. <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> – – – נתנו לערבים, למוסלמים, ליהודים. השם שלהם נשמט. אם אתה רוצה לקפח את השומרונים, תקפח אותם. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אנחנו לא רוצים. אנחנו רוצים לעשות את זה בצורה סדורה. <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> לא יודע מה זה "סדורה". <שר הכלכלה נפתלי בנט:> תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. תודה רבה, אדוני השר. אנחנו נעבור עכשיו להצבעה על החוק הזה. נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 55 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – הוספת ימי חופשה לפי בחירת העובד), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <מרב מיכאלי (העבודה):> אם אפשר להוסיף – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, 54 בעד, וחברת הכנסת מיכאלי מוסיפה את הצבעתה; אפס נגד. אם כן, החוק יועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת הוראת השעה בעניין ביצוע בדיקת תלות), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1320/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת חיים כץ) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ועכשיו אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת הוראת השעה בעניין ביצוע בדיקת תלות), התשע"ג–2013. ינמק מהמקום חבר הכנסת חיים כץ. ישיב על ההצעה שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן. בבקשה, אדוני; דקה לרשותך. <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, במסגרת תוכנית ניסיונית שעוגנה בהוראת שעה, במסגרת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 132 – הוראת שעה), הורחב החריג האמור כך שמבוטח שמלאו לו 80 שנה וטרם מלאו לו 90 שנה, אשר מתגורר באזור שקבע השר בצו, יהיה זכאי לבחור בין בדיקת תלות על-ידי רופא מומחה בגריאטריה לבין בדיקת תלות על-ידי אחות בריאות הציבור, כאמור. הרופא המומחה יהיה מוסמך לקבוע את מידת התלות התפקודית של המבוטח, אם המבוטח בחר בכך, ובלבד שהבדיקה תיערך בבית המבוטח. עוד נקבע בתיקון 132 כי במהלך תקופת הניסיון האמורה יבצע המוסד לביטוח לאומי מעקב, יבחן את השלכות התוכנית הניסיונית, בין השאר על הבחירה של המבוטח, על תוצאות הבדיקה בדרך המוצעת ועל מספר התובעים גמלת סיעוד, כדי להעריך את משמעות הניסוי בטרם ייקבע הסדר קבוע. הוראת השעה עמדה בתוקף שנה אחת, מיום 1 במאי 2012. הוראת שעה הוארכה עד 5 במאי 2013, מכוח הוראת סעיף 38 לחוק-יסוד: הכנסת, אשר לפיה הוארך תוקפם של חיקוקים אשר תוקפם פוקע במהלך שלושת החודשים הראשונים לכהונתה של הכנסת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לסיים בבקשה. <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> עוד משפט אחד: על כן הוגשה הצעת חוק זו, המציעה להאריך את תוקפה של הוראת השעה בשנה אחת נוספת. חשוב לציין שנכון לימים אלה, נוכח העובדה שפג תוקפה של הוראת השעה, הבדיקות, כפי שהונהגו מכוח של החוק, הופסקו. אשר על כן, ומשום שמדובר בחוק חשוב מאין כמותו לרווחת ציבור הקשישים בישראל, יש דחיפות בהארכת תוקף הוראת השעה. על כן, אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת כץ. שר הרווחה מאיר כהן מתבקש להשיב בשם הממשלה. לאחר מכן נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק הביטוח הלאומי קובע את תנאי הזכאות לגמלת סיעוד. ככלל, הגמלה משולמת למי שנותן את השירות הסיעודי, והלה אחראי לאספקת שירותי הסיעוד למבוטח. שיעור גמלת הסיעוד נקבע בהתאם למידת התלות של המבוטח בעזרת הזולת בביצוע פעולות היום-יום. בדיקת התלות נערכת על-ידי אחות בריאות הציבור המגיעה לביתו של המבוטח ובוחנת את יכולתו לבצע את פעולות היום-יום באמצעות בדיקה המוכרת כמבחן ADL. המוסד מאפשר לקבוע את מידת התלות גם בידי רופא מומחה בגריאטריה, אך רק אם מדובר במבוטח שמלאו לו 90 שנים. במסגרת תוכנית ניסיונית שעוגנה בהוראת שעה במסגרת חוק הביטוח הלאומי הורחבה האפשרות לביצוע ההערכה כך שמבוטח שמלאו לו 80 שנים וטרם מלאו לו 90 שנים ושהתגורר באזור שקבע השר בצו, היה זכאי לבחור בין בדיקת תלות על-ידי רופא מומחה בגריאטריה לבין בדיקת תלות על-ידי אחות בריאות הציבור. הרופא המומחה היה מוסמך לקבוע את מידת התלות התפקודית של המבוטח אם המבוטח בחר בכך. התיקון הנ"ל נקבע לתקופת ניסיון שכבר תמה. הצעת החוק מבקשת להמשיך את תוקפה של תקופת הניסיון בשנה עד 1 במאי 2014. ועדת השרים החליטה לתמוך בהצעת החוק בכפוף לתיאום הליכי חקיקה עם משרד האוצר. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אנחנו עכשיו עוברים להצבעה על החוק. בבקשה. נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 67 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת הוראת השעה בעניין ביצוע בדיקת תלות), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 67, ללא מתנגדים וללא נמנעים. הצעת החוק תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה. השר שי פירון נוסף כתומך להצבעה, לשם הפרוטוקול. <הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון – חובת השאלת ספרי לימוד), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1164/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון – חובת השאלת ספרי לימוד), התשע"ג–2013. ינמק מהמקום חבר הכנסת עמרם מצנע. חבר הכנסת מצנע, יש לך דקה. בבקשה. <עמרם מצנע (התנועה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק הקיים קובע שכל בית-ספר רשאי להיכלל בתוכנית השאלת ספרי לימוד, בתנאי ש-60% מהורי התלמידים יסכימו. הצעת החוק באה לבטל את הצורך בהסכמת ההורים, ובעצם, על-פי מדיניות שר החינוך והקצאת הכספים, יוכלו בתי-ספר לעבור בהדרגה לפרויקט השאלת הספרים, שהוא פרויקט נכון, טוב וחוסך להורים בעתיד הרבה מאוד כסף, מאפשר לשלוט בתהליך של איזה ספרי לימוד חדשים נכנסים, ובקיצור– דבר נכון, ולא צריך להתנות אותו בהסכמת הורים. החוק הזה איננו תקציבי, כי בלאו הכי הכניסה של בתי-ספר מותנית בתקציב שיעמיד משרד החינוך כדי לבצע את המהלך הראשון של רכישת הספרים. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת מצנע. השר פירון ישיב בשם הממשלה, ולאחר מכן נעבור להצבעה. בבקשה, כבוד השר. <שר החינוך שי פירון:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס בדברי התשובה להצעת החוק של חבר הכנסת עמרם מצנע בנוגע להשאלת ספרי לימוד. אכן, החוק החשוב הזה, שחוקק בשנת 2000, בתשס"א, מאפשר לבתי-ספר להשתתף בתוכנית השאלת ספרי לימוד בתנאי שיש הסכמה של 60% מההורים, כפי שהזכיר יושב-ראש ועדת החינוך בדברי ההסבר שלו. אנחנו גם כן מסכימים, אנחנו סבורים שההתניה הזאת עלולה ליצור פרוצדורות מיותרות ולמנוע יישום רעיון שקיים בכל העולם, שהוא צודק, שהוא חברתי ממדרגה ראשונה. אני גם מקווה שההצעה הזאת תהיה הצעה זמנית ולא הצעה קבועה, כיוון שכולנו עמלים היום על דיגיטציה של כל הספרים, ואני מאוד מאוד מקווה שעד סוף שנת הלימודים הבאה כבר נוכל בכלל להציע להורים ספרי לימוד כמעט חינם, באמצעות דיגיטציה. אבל עד אז, אני תומך באופן מלא. מדובר בחיסכון של מאות שקלים לילד, וכאשר מדובר על משפחה עם כמה ילדים מדובר בחיסכון של אלפי שקלים, ולכן אנחנו תומכים בהצעה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה לשר פירון. אנחנו נאפשר לו להגיע למקום ונתחיל בהצבעה. ההצבעה החלה. נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 69 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון – חובת השאלת ספרי לימוד), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 69 בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. הצעת החוק תעבור לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק-יסוד: שוויון האוכלוסייה הערבית> [הצעת חוק פ/1132/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק-יסוד: שוויון האוכלוסייה הערבית. ינמק אותה חבר הכנסת מוחמד ברכה. תשיב שרת המשפטים ציפי לבני בשם הממשלה. אדוני, עשר דקות לרשותך. בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שאני מציג עכשיו הונחה על שולחן הכנסת בפעם הראשונה בינואר 2000, והיא מכוונת לכך שיש צורך לחוקק חוק במדינת ישראל שיבטיח את השוויון למיעוט הלאומי, הערבי, אזרחי מדינת ישראל. האוכלוסייה הערבית, האזרחים הערבים, סבלו במשך שנים רבות, מאז קום המדינה, ממסכת של החלטות ושל חוקים ושל מדיניות שמפלה אותם בכל תחומי החיים. למרבה הצער, ממשלות ישראל לא טרחו להתמודד עם הסוגיה הזאת, סוגיית השוויון, שהיא היסוד הבסיסי של האזרחות. אנחנו – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברים, ממש אי-אפשר לשמוע, אני מבקש לשמור על יותר שקט במליאה. תודה רבה. חבר הכנסת לוין, תודה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – עדים בשנים האחרונות לגל של חקיקה, שאפשר לכנות אותה מפלה ולעתים קרובות גם גזענית, שמנסה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת סטרוק, אני מבקש. חבר הכנסת כץ, שמענו אותך, בוא נאפשר גם לאחרים להשמיע. תודה רבה. השרה לבני, אני אודה לך מאוד. אנא כבדו את הדוברים. בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – שמנסה להטיל סימן קריאה וסימן שאלה על אזרחותם השווה של האזרחים הערבים. אני אקרא את ההצעה במלואה, גם לפרוטוקול וגם לחברי הכנסת וגם לשומעים בבית, שידעו על מה מדובר: "שוויון האוכלוסייה הערבית – 1. זכויותיהם של האזרחים הערבים בישראל ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלו מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם ועל עקרון כבוד הבריות; 2. חוק-יסוד זה, מטרתו להגן על כבודם וחירותם וזכויותיהם של הערבים אזרחי המדינה, כאזרחים וכמיעוט לאומי; 3.(א) כל ערבי אזרח ישראל זכאי לשוויון מהותי ולהיעדר הפליה בזכויות חברתיות, כלכליות, תרבותיות ופוליטיות; (ב) כל ערבי אזרח ישראל זכאי לשוויון מהותי ולהיעדר הפליה בחינוך, בדיור, בתעסוקה ובקניין; 4. זהות לאומית. (א) המיעוט הערבי בישראל זכאי לטפח את זהותו הלאומית, הערבית-פלסטינית, הוא זכאי לעצבה ולפתחה באופן חופשי, ולהנחיל זהות לדור הצעיר; (ב) החינוך הערבי יהיה מושתת על ערכי התרבות הפלסטינית, הערבית והאנושית, על הקשר המיוחד עם שאר העם הפלסטיני, על הזכות לאזרחות שווה ומלאה ועל דו-קיום עם העם היהודי בישראל על בסיס של שוויון זכויות וכבוד הדדי; 5. העדפה מתקנת – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת שטרית, אדוני, בבקשה תשבו. עצור שנייה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני עוצר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר'ה, זה ממש נשמע כמו לול תרנגולות, וקשה קשה קשה לנהל ככה דיון. אני מבקש מכולם לשבת או לצאת החוצה ולדבר. תודה רבה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> תודה, אדוני היושב-ראש. 5. העדפה מתקנת. אין רואים כהפליה פסולה פעולה שנועדה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת גילאון. לא, אנחנו לא נמשיך ככה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – אין רואים כהפליה פסולה פעולה שנועדה לתקן הפליה קודמת או קיימת של המיעוט הערבי, או שנועדה לקדם את השוויון של המיעוט הערבי; 6. תחולה. כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות שלפי חוק-יסוד זה." רבותי, אני חושב שבכל מקום בעולם, הצעת חוק כזאת היא הדבר ההגיוני ביותר. הכנסת וכמה מהמפלגות, בעיקר בקואליציה, עסוקות בתקופה האחרונה בשאלה איך להגדיר או איך לחזק את ההגמוניה של הרוב, ולא איך להגן על זכויות המיעוט, שהן מאוימות באמת. רק שלשום היינו עדים במליאה, כאן, להצעת חוק שבאה מטעם הממשלה בכל מה שקשור להסדרת – או שנקראת הסדרת – ההתיישבות הבדואית בנגב. בכל מקום חוק סקטוריאלי הוא פסול – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת מוזס, סליחה. אני מבקש מכם להפסיק את השיחה שם, חבר הכנסת מוזס – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> מקלב, מקלב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. וגם מקלב. תודה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> מוזס לא מדבר, הוא שקט, מוזס, מה אתה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן? אם זה לא מפריע לך אני אמשיך. בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אתה עושה את העבודה שלך מאה אחוז. בכל מקום הצעת חוק כזאת הייתה נפסלת מלכתחילה, כי היא מכוונת כלפי אוכלוסייה מסוימת ומייצרת מערכת חוקים ששונה מהחוקים החלים או התקפים לגבי כלל האוכלוסייה. הצעת החוק שלנו באה לא רק לדבר על הזכויות האזרחיות השוות, המובנות מאליהן, אלא מדברת על ההכרה במיעוט הערבי – באוכלוסייה הערבית – כמיעוט לאומי. ואנחנו חושבים שהיסוד הזה, שמתבסס על ההכרה במיעוט הלאומי ועל השוויון האזרחי, הוא בבסיס של הדמוקרטיה ובבסיס של השוויון ושל עקרון השוויון, בבסיס של עקרון האזרחות השווה. אנחנו, רבותי חברי הכנסת, חושבים, על אף הרוחות הרעות שקיימות בתוך הפוליטיקה בישראל – אני חושב שזאת העת להתעלות ולקדם את הצעת החוק הזאת. אני לא מגלה סוד אם אומר שהעניין של האי-שוויון קיים כמעט בכל תחום מתחומי החיים, החל בחינוך, בתשתיות, בעבודה, בלימודים אקדמיים, בתעסוקה; בכל דבר שרק עולה על הדעת. רק בשניים-שלושה תחומים האוכלוסייה הערבית עולה על האוכלוסייה היהודית: בעוני, בתאונות הדרכים ובאבטלה; קורבנות של תאונות דרכים ואבטלה. ולכן, אפשר לחזור לכל מיני מסמכים ולכל מיני מחקרים. האחרון בהם, שקיבלתי אותו במקרה רק היום, מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה, מדבר על התמודדות עם אפליית ערבים בשוק העבודה הישראלי – ואני ממליץ אותו כחומר אזרחי ממדרגה ראשונה לכל אחד מחברי הכנסת. רבותי, אני חושב שבשנת 2013 הגיע הזמן, אולי באיחור רב, שהכנסת תבוא ותאמר את דברה לגבי העיקרון הזה, לגבי עקרון השוויון: עקרון השוויון האזרחי והשוויון הלאומי של האזרחים הערבים במדינת ישראל. אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק הזאת. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת ברכה. שרת המשפטים ציפי לבני תשיב בשם הממשלה, ולאחר מכן נעבור להצבעה. בבקשה, גברתי. <שרת המשפטים ציפי לבני:> טוב, קודם כול אבהיר שבעיני, ועל-פי מהותה של ישראל, גם כמדינה יהודית וגם כמדינה דמוקרטית – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת מרגי, סליחה, סליחה, מה זה? בבקשה. <שרת המשפטים ציפי לבני:> – – שוויון הוא עקרון יסוד, בעיני לא כטובה לאזרחי ישראל הערבים, אלא חלק ממהותה של מדינת ישראל, גם כבית לאומי לעם היהודי וגם כמדינה דמוקרטית; לא עניין של טובה למישהו, אלא כזכות מוקנית שלא תלויה בדבר. קודם כול, זאת העמדה. ההצעה הזאת היא הצעה שאי-אפשר לתמוך בה, מחמת שעקרון השוויון נקבע, גם אם הוא לא מתייחס ספציפית לאוכלוסייה מסוימת, כך גם בית-המשפט העליון מפרש את חוקי-היסוד הקיימים, כולל חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – שמקנה לכל אזרח ואזרח את אותן זכויות, ולא נכון לייחד זכות לשוויון לקבוצה אחת מכלל האוכלוסייה, שזו זכותו של כל אזרח ואזרח. האפליה נאסרת מקום שבו מדובר על כל אדם, לא רק על אזרחי ישראל הערבים. בתוך ההצעה הזאת גם נכנסות עוד זכויות, שהן זכויות לאומיות של קבוצה, ולא רק זכותו של האזרח לשוויון, אף שזה מתכסה תחת הכותרת – לא בכוונה להסתיר, אלא מתכסה תחת הכותרת של – אלא זה מבקש להקנות זכויות למיעוט לאומי, דבר שאני מתנגדת לו בעיקרון. אני בעד זכות שווה לכל אזרח בלי קשר לשאלת דתו, לאומיותו, מינו, עדתו, ועל זה אני אגן, על זה חוק-היסוד הקיים כבר מגן, ולא על הגדרה נפרדת לקבוצה מסוימת באוכלוסייה בישראל, ולכן עמדת הממשלה היא להתנגד לחוק-היסוד הזה. נכון שמטבע הדברים במקרים האלה יש הכותרת, שמייצרת הזדהות, מול המהות, שהיא מהות שונה מהכותרת. והרי יבואו ויטענו: הרי אם אתם מתנגדים לחוק אתם מתנגדים לשוויון, ואני בוודאי אתנגד לאמירה הזאת, כי זאת אמירה שעושה פלסתר עמדה שמעוגנת כבר בחקיקה קיימת. ואם יש לחקיקה הזאת מטרות שונות ונוספות, שעוסקות בהגדרת הקבוצה כמיעוט לאומי, זה דבר שבעיני הוא דבר לא נכון, ולא ראוי לעשות אותו, כי תפיסתי את מדינת ישראל כבית לאומי ומדינה דמוקרטית נותנת שוויון זכויות לכל אחד ואחד מאזרחי המדינה ולא מגדירה קבוצות כקבוצות של מיעוט או רוב. בעיני, דרך אגב, אין זכויות עודפות לקבוצת הרוב במדינת ישראל, לקבוצת הרוב היהודי, למעט חוק אחד, שעוסק בשער הכניסה למדינת ישראל, שזה חוק השבות, שבעיני צריך להיות הסעיף הראשון בחוקתה העתידית של מדינת ישראל. זה איננו חוק מפלה; הוא קובע את העיקרון של שער הכניסה, ומרגע שאנחנו נמצאים כאן, במדינת ישראל היהודית-דמוקרטית, הרי זכויותיהם של כל אחד ואחד מאזרחיה – תהיה דתם, לאומיותם, אשר תהיה – כולם אזרחים שווי זכויות. אני אתנגד לכל תהליך שינסה, בחקיקה, לפגוע בשוויון הזכויות האלה, או לכל ניסיון שינסה לטעון שהעיקרון של מדינה יהודית משמעותו עיקרון שלא מקנה שוויון, או שמנסה לייצר מצב שהמהות הדמוקרטית היא רק עניין של שיטת משטר ולא מהות של ערכים שמקנה שוויון. לזה אני אתנגד, אבל אין בכך כדי לתמוך – לייצר תמיכה בהצעת החוק הזאת, ולכן הממשלה מתנגדת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, השרה לבני. אנחנו – חבר הכנסת ברכה יגיב כשלוש דקות. בבקשה, אדוני. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, העמדה שלי לגבי ההגדרה של מדינה יהודית והעמדה שלנו היא לא סוד. אנחנו מתנגדים למסכת החוקים שמועלים מדי פעם בעניין הזה. אבל אני אומר שלשיטתכם – השרה לבני, בבקשה – לשיטתכם, אם את אומרת שאת מתנגדת לכל ניסיון לתת להגדרה של מדינה יהודית אופי או השלכה של אפליה, אני חושב שזה המבחן – המבחן הוא להסכים להצעת החוק הזאת. אני כמובן נגד הצעות החוק שבאות כל בוקר על המדינה היהודית. אני נגד. אבל לשיטתך, אני חושב שהמבחן הוא דווקא להסכים להצעת החוק. הצעת החוק הזאת מדברת על האזרחים הערבים במדינת ישראל. שמעתי כמה חברי כנסת שמנסים לדבר, מרחיבים את היריעה לכל הסכסוך, לכל השאלה הפלסטינית. פה מדובר על שאלת האזרחות והשאלה של המיעוט הערבי כמיעוט לאומי שיש לו זכויות לאומיות בתוך המדינה, בתוך האזרחות של מדינת ישראל, והדברים נאמרים בצורה מפורשת גם בכל מה שקשור למקורות ההגדרה הזאת. לכן, אני חושב שזו אחת משעות המבחן של הכנסת ושל מדינת ישראל, הייתי אומר. אני לא תולה הרבה תקוות בממשלה הזאת דווקא, אבל זו אחת משעות המבחן, לבוא ולהגיד: שיגידו מה שיגידו, גם אם אתה תסכים או לא תסכים, לפחות עקרון השוויון לאוכלוסייה הערבית, שסובלת מאפליה במשך שנים רבות. הרי אין מחלוקת על הדבר הזה. אף אחד לא בא להגיד שהערבים חיים בגן-עדן של מדינת ישראל, אלא באפליה בכל תחומי החיים ובהתנכרות ובהתכחשות למורשתם ולזהותם. לכן זה המבחן, ואני חושב שזו שאלה אזרחית ודמוקרטית ממדרגה ראשונה, להסכים להצעת החוק הזאת ולתמוך בה – חוק השוויון לאוכלוסייה הערבית. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת ברכה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק-יסוד: שוויון האוכלוסייה הערבית. ההצבעה החלה. נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 34 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 58 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק-יסוד: שוויון האוכלוסייה הערבית נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 34, נגד – 58. הצעת החוק לא עברה. <הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – חובת גילוי של מסחר בניירות ערך לחבר בוועדת הכספים או הכלכלה של הכנסת), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/113/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אילן גילאון) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – חובת גילוי של מסחר בניירות ערך לחבר בוועדת הכספים או הכלכלה של הכנסת), התשע"ג–2013. יציג אותה חבר הכנסת אילן גילאון. תשיב שרת המשפטים ציפי לבני. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אני משיבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אה, את? אוקיי. תשיב השרה יעל גרמן במקום שרת המשפטים. חבר הכנסת גילאון, עשר דקות. בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, שרות ושרים, חברות כנסת וחברי כנסת, כפי שאני יודע, אדוני היושב-ראש, על העמדה הזאת ועדת השרים לענייני חקיקה לא הביעה עמדה בכלל, אז אני לא בדיוק מבין על מה תשיב השרה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת גלאון. בבקשה, אדוני, שב. חבר הכנסת שטרית, אתה מפריע סדרתי. אתה לא ישבת מתחילת הדיון. בבקשה לשבת. חבר הכנסת אלי בן-דהן, בבקשה לשבת. השרה גרמן, אני אודה לך. תודה רבה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, פשוט לאפשר לו לדבר. חבר הכנסת שטרית, אני שוב מבקש להפסיק לדבר. תודה. השר ארדן, תודה. בבקשה, אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מדי פעם בפגישות שיש לי עם תלמידים כאן בכנסת, או לפעמים בבית-הספר, אני נוהג לשאול את התלמידים הצעירים: כמה מכם רוצים להיות חבר כנסת? ואז תמיד יש בפינה איזה אחד ביישן כזה, לא כל כך נוח לו אבל הוא מרים לאט-לאט את היד, ויש מין אחד כזה, וכולם מסתכלים עליו; לומר את האמת, הוא לא נראה מהמקובלים בכיתה. ואז אני שואל אותם: פוליטיקה – מה הדבר הראשון שעולה בדעתכם? מה מתקשר לזה? בדרך כלל הם אומרים לי: שחיתות. ואז אני אומר להם שלפוליטיקה אין תכונות בכלל. היא לא מושחתת והיא לא ישרה. מה שיש בפוליטיקה זה בני-אדם, ועל-פי מידותיהם נקבעים הדברים. ולכן, הבעיה המרכזית בהצעת החוק הזאת – או בהצעות חוק מן הסוג הזה – שתכף אפרט אותה, היא מטפלת מבחינתי בהרחבת שקיפות החלון שנמצא בינינו לבין הציבור בקבלת ההחלטות שלנו, אבל בעיקר בטיפול המאוד-מסיבי במשבר האמון הענק בין הציבור לפרנסיו. מעולם לא קיבלתי את האמרה דאורייתא שאומרת: אין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן קופת שרצים מוטלת מעל ראשו. לא מקובל. הרעיון הזה לא מקובל. המשבר הוא כל כך גדול, משבר האמון בין הציבור לפרנסיו, עד כדי כך, אדוני היושב-ראש, שאין מאתנו ציפיות רבות. אם אני אלך היום אל ציבור ואומר לו: את שור מי עשקתי וחמור מי גנבתי – אנשים יסתכלו עלי בהרמת גבה ויגידו: הבחור הזה לא בסדר, הוא לא מתאים לפוליטיקה. לא חקרו אותו בבת-ים ביחידה לחקירות הונאה, אולי הוא לא מתאים לכל הדבר הזה. הבחירה במסלול הציבורי, אדוני היושב-ראש, כרוכה וקשורה בהחלטות כבדות משקל ברמה הפרטית, האישית והמשפחתית. במילים אחרות, כאשר אתה מחליט ללכת אל המסלול הציבורי, עליך לכנס את בני ביתך, את משפחתך, וביחד להחליט שפרטיותך במובנים רבים, אדוני היושב-ראש, פשוט פוקעת, וכך אתה מקבל את משכורתך מן הציבור ואתה משמש לו לפה ולמלצר ולמגיש; ואתה גם מופיע בספר הטלפונים, כדי שיוכלו לפנות אליך; ואתה כמו חלון שקוף, שכל אחד יוכל להסתכל מה קורה בפנים. מהות החוק הזה, שמדברת על חשיפת השקעות של חברי כנסת הנמצאים במרכזי קבלת החלטות מהותיים לגבי נושאי העניין שלהם, אולי בסופו של דבר באופן עקיף, אומרת: כל חבר כנסת שהוא חבר בוועדת הכלכלה ובוועדת הכספים – אגב, אנחנו לא המצאנו את זה, בארצות-הברית זה כבר קיים מזמן – יצטרך לחשוף את תיק ניירות הערך שלו כדי למנוע לזות שפתיים וכדי לשכנע את הציבור שחבר הכנסת בעניין הזה בא בניקיון כפיים מלא. החלטות בוועדת הכספים או בוועדת הכלכלה, כמו החלטות הנוגעות לוועדת ששינסקי או לוועדות הריכוזיות או מסים על חברות, הן החלטות מהותיות וחשובות לגבי מה יהיה ערך המניה או ערך נייר הערך שחבר הכנסת מחזיק במקום הזה, ואפשר את הדברים האלה להוכיח בקלות. מה יש להסתיר פה בעניין הזה, ולמה אנשים לא רוצים לקבל את ההחלטה? זאת, אף שוועדת שרים לענייני חקיקה לא הביעה עמדה, כפי שהיא איננה מביעה עמדה בנושאים הקשורים להתנהלותה של הכנסת, לחסינות חברי הכנסת ולדרישות והנהלים שאנחנו דורשים מהכנסת. ולמרות הכול הנהלת הקואליציה התכנסה והחליטה להתנגד להחלטה הזאת, שבעיני היא צריכה להיות החלטה טריוויאלית אם אין לנו מה להסתיר. ואני מצטט – אומרת איילת שקד: לא נערך דיון רציני וענייני, לכן לא הבעתי עמדה מגובשת בעניין הזה – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> מה לגבי שופטים ועיתונאים? למה שגם הם לא יצהירו? <אילן גילאון (מרצ):> אני לא שומע אותך. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> שופט ועיתונאי וכל מי שיש לו השפעה ציבורית – – – <אילן גילאון (מרצ):> אפשר להרחיב את ההחלטה הזאת רק למי שהחלטותיו נוגעות לעניינן של המניות. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> לעיתונאי אין השפעה? <אילן גילאון (מרצ):> אפשר. אני מדבר על הכנסת. אפשר בהחלט. זאת אומרת, הרלוונטיות היא אם אתה מקבל החלטה שעניינה יכול בסופו של דבר לשנות את ערך המניה שאתה מחזיק. ראוי לו לציבור לדעת את הדבר הזה, זה העניין, ולכן יכול להיות שתהיה הרחבה בנושא. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> כל החלטה של שופט, החלטה של עיתונאי, מאמר של עיתונאי. <אילן גילאון (מרצ):> אבל בוא, איך אומרים, חבר הכנסת פייגלין? בוא נלך פרה-פרה. אגב, על-פי החלטת ועדת האתיקה מ-2009, חבר כנסת פייגלין, לא יכול חבר כנסת להחזיק ביותר מ-5% ממניותיה של חברה שנסחרת בבורסה. מה הבעיה? <מוחמד ברכה (חד"ש):> אתה יכול לשער למה הממשלה מתנגדת? <אילן גילאון (מרצ):> לא, הממשלה גם לא מתנגדת, רק הקואליציה מתנגדת. <מוחמד ברכה (חד"ש):> מה זה הממשלה לדעתך? <אילן גילאון (מרצ):> חברי חבר הכנסת ברכה, אני אנסה לשער. אני רק רוצה שתדע, יש החלטה כזאת שאסור לחבר כנסת להחזיק ביותר מ-5% מערך המניות של תאגיד או חברה. מה הבעיה? הבעיה היא ש-5% מערך תאגיד או חברה יכולים להיות מיליונים רבים, מיליונים רבים במדינת ישראל, ואתה עשוי להיות בעל עניין. השרים עניינם מנוהל בידי נאמן. כאן חשבנו – השערה שלי. אומרת חברת הכנסת איילת שקד, שאני ממש לא חושד בניקיון דעתה – היא אומרת: לא נערך דיון רציני וענייני, לכן היא לא הביעה איזו עמדה שהיא עמדה מובהקת בנושא הזה. היא החליטה באופן גורף, משום שהחלטת הנהלת הקואליציה היא כזאת, להתנגד לחוק הזה. תראו, אני באמת לא מצפה מהנהלת הקואליציה לעשות דיון רציני. אבל גם לומר את זה בפה מלא ולהודות בכך? מילא, אנחנו התכוננו באופן רציני לגבי הצעת החוק הזאת. לפני שנה ראיתיה נחשפת בעיתון "כלכליסט" ואז חשבתי שאני צריך ללכת ולהציע את הדבר הזה. תראו, יש טענה, חבר הכנסת ברכה, שיש כאן עניין של פגיעה בפרטיות, זאת עמדת הקואליציה. חבר הכנסת שלח, נדמה לי שאם לפני שנה, בתפקיד הקודם שלך, הייתי אומר לך שההחלטה הזאת היא פגיעה בפרטיות, היית שולח אותי מכל המדרגות. <עפר שלח (יש עתיד):> ממש לא. <אילן גילאון (מרצ):> אני לגביך הייתי רוצה להאמין שדברים שרואים מכאן רואים גם משם. מאוד הייתי רוצה, כי אני מאמין בך. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אפשר לטעון שחובת חבר הכנסת להגיש הצהרת הון גם היא פגיעה בפרטיות, לפי המשקל הזה. <אילן גילאון (מרצ):> נכון. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אין סוף לדברים האלה. <אילן גילאון (מרצ):> לכן, חברים – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אם יש ניגוד, שיהיה בשקיפות. <אילן גילאון (מרצ):> חבר הכנסת ברכה, ודאי שאפשר לומר את הדברים הללו. אבל חבר הכנסת ואדם שהולך למישור הציבורי צריך להבין, חבר כנסת שלח, שהוא לוקח על כתפיו אבן ריחיים כבדה ביותר, זה כל הרעיון. אחרת, אם זאת פגיעה בפרטיות, אנחנו יכולים להחליט כל החלטה שתיטיב בסופו של דבר אתנו. הפרטיות לא יכולה להיות, כמו שאומרים אצלנו, מקלט לכל נבלה, זה לא ייתכן. לכן, למרות הכול ולמרות מה שאתם החלטתם, אני אומר לכם: הימלכו בדעתכם. כדי שהציבור גם יראה, כי הדברים צריכים גם להיראות וגם להיעשות, תיתנו את תמיכתכם בהצעת ההחלטה הזאת, לפחות ברמה של קריאה טרומית, ואחרי זה נעבוד עליה, אם יש לכם הסתייגויות. אבל להימנע מהחלטה כזאת? איך אומרים, עלול ליפול לכם המרצע מהשק, וזה לא כדאי, כי עוד אין לכם שק כל כך מלא. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת גלאון. תשיב בשם הממשלה השרה יעל גרמן. סליחה, תשיב שרת המשפטים ציפי לבני. <שרת המשפטים ציפי לבני:> על-פי הנוהג הקיים הממשלה לא מביעה עמדה בעניינים שנוגעים לסדרי פעולתה ועבודתה של הכנסת וחברי הכנסת, ולכן הממשלה לא מביעה עמדה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. הוגשו 20 חתימות. אנחנו מנסים לזהות חתימה. בבקשה, חבר הכנסת גלאון, תעלה לדבר. בינתיים נברר אם יש לנו 20 חתימות להצבעה שמית או לאו. <אילן גילאון (מרצ):> לה קראת גילאון ולי אתה קורא גלאון אבל זה בדיוק להפך. אדוני, הרי פתחתי ואמרתי שאין עמדה לממשלה. לכן מן הראוי היה שהקואליציה תתמוך בהצעת ההחלטה הזאת. שני דברים ייתכנו: א. שהקואליציה לא מעוניינת באופן מהותי, וזה חמור ביותר. למה היא לא מעוניינת בהצעת החלטה כזאת, על כל הסיעות שלה? ב. אולי הדברים נקבעים לא לגופו של עניין אלא לגופו של איש. במקרה הזה האיש הזה מגיש ההצעה הזאת, אבל פעם אחרת יכול להיות אדם אחר. לכן, למרות הכול, ודווקא משום שאין לממשלה עמדה בנושא הזה, אני קורא לכל חברי הבית, בלי הבדל של סיעה ושל מקור פוליטי, לתמוך באופן ענייני ומצפוני בהצעת ההחלטה הזאת, מה עוד שההצבעה הזאת תהיה הצבעה שמית. <מוחמד ברכה (חד"ש):> הצעת חוק ולא הצעת החלטה. <אילן גילאון (מרצ):> הצעת החוק הזאת, כפי שאומר חבר הכנסת ברכה. תודה על התיקון. אני קורא לכם לתמוך בה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, הוגשו למזכירות 20 חתימות כדין כדי לקיים הצבעה שמית. אני מבקש ממזכירת הכנסת להקריא את שמות חברי הכנסת ואנחנו נתחיל בהצבעה שמית. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח עפו אגבאריה – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח שמעון אוחיון – נגד אורי אורבך – נגד דוד אזולאי – בעד אריאל אטיאס – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח מיכל בירן – בעד בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח אלי בן-דהן – נגד <קריאות:> – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> כן, אני בעד, למה לא? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אי-אפשר לשנות את הצבעתו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו נמשיך בהצבעה ואחר כך נברר את זה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) נפתלי בנט – נגד <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נכבדי שר האוצר, השרה גרמן, סליחה, אני מבקש לשמור על השקט. חברת הכנסת גלאון, תאפשרי להצבעה להמשיך, תודה. השר ארדן, הצבעתך לא תשונה, אתה נרשם כמי שהצביע נגד. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יחיאל חיליק בר – בעד אבישי ברוורמן – בעד מוחמד ברכה – בעד עמר בר-לב – בעד באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד גילה גמליאל – נמנעת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – בעד יעל גרמן – בעד <שרת הבריאות יעל גרמן:> נגד, נגד. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) נגד? יעל גרמן – נגד דני דנון – אינו נוכח אריה דרעי – אינו נוכח רונן הופמן – נגד ניצן הורוביץ – בעד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד אבי וורצמן – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח נסים זאב – אינו נוכח חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת דב חנין – אינו נוכח ישראל חסון – אינו נוכח בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד שלי יחימוביץ – בעד משה יעלון – נגד אליהו ישי – אינו נוכח איתן כבל – בעד אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – נגד ציפי לבני – נגד לימור לבנת – נגד אורלי לוי אבקסיס – נגד מיקי לוי – נגד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח דב ליפמן – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח עוזי לנדאו – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – נגד מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד שאול מופז – אינו נוכח משה מזרחי – בעד אברהם מיכאלי – אינו נוכח מרב מיכאלי – בעד עמרם מצנע – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – בעד משולם נהרי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – בעד שמעון סולומון – נגד אורית סטרוק – נגד ניסן סלומינסקי – נגד גדעון סער – נגד חמד עמאר – נגד משה זלמן פייגלין – נגד שי פירון – נגד מאיר פרוש – בעד יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – בעד רינה פרנקל – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח דוד צור – נגד אברהים צרצור – אינו נוכח עדי קול – אינה נוכחת פניה קירשנבאום – נגד רות קלדרון – נגד זבולון קלפה – נגד יפעת קריב – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד דוד רותם – נגד יואל רזבוזוב – נגד ראובן ריבלין – נגד יוני שטבון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח מאיר שטרית – נגד אלעזר שטרן – נגד נחמן שי – בעד סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – נגד איציק שמולי – בעד יאיר שמיר – נגד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד פנינה תמנו-שטה – נגד <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מבקש ממזכירת הכנסת לשוב ולקרוא בשמות חברות וחברי הכנסת שלא נכחו. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח עפו אגבאריה – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – בעד בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח דני דנון – נגד אריה דרעי – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח נסים זאב – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד דב חנין – אינו נוכח ישראל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח אליהו ישי – אינו נוכח אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שאול מופז – אינו נוכח אברהם מיכאלי – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח משולם נהרי – בעד בנימין נתניהו – נגד עמיר פרץ – נגד אברהים צרצור – אינו נוכח עדי קול – אינה נוכחת מירי רגב – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה למזכירת הכנסת. האם יש חבר או חברת כנסת שנוכחים באולם ומעוניינים להצביע ולא הצביעו? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – נגד <היו"ר יחיאל חיליק בר:> האם יש עוד מישהו? מישהי? נסים זאב מבקש להצביע בעד. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) נסים זאב – בעד <היו"ר יחיאל חיליק בר:> האם יש עוד מישהו נוכח שלא הצביע ומעוניין להצביע? לא. תמה ההצבעה. אנחנו נמתין לתוצאות ההצבעה. אם כן, הכנסת קבעה כי בהצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – חובת גילוי של מסחר בניירות ערך לחבר בוועדת הכספים או הכלכלה של הכנסת), בעד הצביעו 33, נגד – 57, נמנע אחד. אם כן, הצעת החוק לא עברה. <הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – ניצול יחסי מרות או תלות על-ידי בעל תפקיד ציבורי), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/978/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נעבור להצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – ניצול יחסי מרות או תלות על-ידי בעל תפקיד ציבורי), התשע"ג–2013 – הנמקה מהמקום של חברת הכנסת מיכל רוזין. תשיב שרת המשפטים ציפי לבני. חברת הכנסת רוזין, דקה לרשותך. בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> "חשוב לי לבוא לבית-המשפט ולהגיד לו: 'למה עשית לי את זה? מה עשיתי לך? עשיתי לך משהו רע? בסך הכול באתי לבקש עבודה'. הוא לקח אותי והרג אותי"; כך התבטאה אחת המתלוננות על אונס נגד ראש עיריית קריית-מלאכי לשעבר מוטי מלכה. היא אישה צעירה, אם לילדים, שנקלעה למצוקה כלכלית – בסך הכול ביקשה עזרה במציאת עבודה. "'אני אדם רדוף', היא אומרת, 'אדם מנודה'. לא קולטים שיש פה קורבן. לא קולטים איך אישה הגיעה למצב הזה. חושבים שהאישה אשמה באותה מידה, שהיא רצתה את זה. לא מבינים איך אישה הופכת לשבר כלי ולא יכולה להתמודד מול בן-אדם עם כוח. זה אריה ועכבר. הוא עם הכוח, הוא החזק." החוק למניעת הטרדה מינית מפרט רשימה ארוכה של מערכות יחסים שבמסגרתן הצעות בעלות אופי מיני או התייחסויות המתמקדות במיניותו של אדם ייחשבו הטרדה מינית, כפי שמוגדר בחוק – יחסי מרות. הצעת החוק מוסיפה לרשימה את אותם עובדי ציבור ונבחרי ציבור המנצלים את תפקידם, סמכויותיהם או יכולת השפעתם כדי לנצל מינית. אני מפצירה בכם, חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק. יש לנו, כנבחרי ציבור, אחריות למיגור תופעת האלימות המינית על כל גווניה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת רוזין. שרת המשפטים ציפי לבני תציג את עמדת הממשלה. לאחר מכן נעבור להצבעה. <שרת המשפטים ציפי לבני:> הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – ניצול יחסי מרות או תלות על-ידי בעל תפקיד ציבורי) מבקשת להוסיף לרשימת מערכות היחסים אשר במסגרתן הצעות חוזרות בעלות אופי מיני ייחשבו הטרדה מינית גם אם המוטרד או המוטרדת לא הראו למטריד כי אינם מעוניינים בהצעות, אבל מוסיפים לתוך מה שקיים כבר בחוק סוג נוסף של מערכות יחסים שבהן הפונה הוא בעל תפקיד ציבורי, כאשר ההטרדה היא תוך ניצול יחסי מרות או תלות במסגרת הסמכויות או יכולת ההשפעה של בעל התפקיד הציבורי. הממשלה תומכת במטרת הצעת החוק, שהיא למנוע מצבים שבהם במסגרת מערכת יחסים הייררכית עובד ציבור עושה שימוש לרעה בסמכותו ומנצל את יחסי התלות או המרות בינו לבין המוטרד או המוטרדת כדי לפנות בהצעות מיניות. הצעת החוק הוגשה בעבר, אבל סוכם שהצעת החוק תתואם ותצומצם כך שייקבע כי עובד ציבור הפונה באופן חוזר ונשנה לאדם בהצעות בעלות אופי מיני, מטריד מינית את אותו אדם, כל זאת בתנאי שמתקיימים התנאים המצטברים האלה: האחד, ההצעות או הפניות נעשות תוך ניצול יחסי מרות או תלות במסגרת תפקידו של עובד הציבור; השני, עובר הציבור עושה שימוש לרעה בסמכותו. שני התנאים האלה, במצטבר, מעלים עילה, על-פי החוק, וזה התיאום שסוכם עם משרד המשפטים כתנאי לתמיכת הממשלה. כפוף לנוסח שהוסכם – ואני רואה שיש סימנים שאכן כך הוסכם – הממשלה תומכת בהצעת החוק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, שרת המשפטים. חברת הכנסת רוזין את מסכימה לתנאי הממשלה? <מיכל רוזין (מרצ):> כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מסכימה. אוקיי. אנחנו נעבור להצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 62 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – ניצול יחסי מרות או תלות על-ידי בעל תפקיד ציבורי), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 62, אין מתנגדים, נמנע אחד. הצעת החוק תועבר לוועדה לקידום מעמד האישה בראשות חברת הכנסת לביא להכנה לקריאה ראשונה. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לוועדת הכנסת? אוקיי, הצעת החוק תועבר לוועדת הכנסת, שתכריע בנושא. <הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (קביעת משך הביקור), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1167/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת דוד אזולאי) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (קביעת משך הביקור), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת דוד אזולאי. תשיב שרת הבריאות יעל גרמן בשם השר לביטחון פנים. בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (קביעת משך הביקור). זאת הצעת חוק שכבר העליתי בקדנציה הקודמת, ולצערי הרב לא צלח בידי להעביר אותה. אני מנסה את מזלי גם היום, כי אני חושב שצריך לחשוב גם במושגים אחרים כשמדובר על חופשה לאסיר. הנוהל המקובל היום הוא שאסיר מקבל ביקור משפחתי אחת לשבועיים למשך מחצית השעה. אלה הנהלים שקבע שירות בתי-הסוהר. אבל ההוראה הזאת אינה מתחשבת במשפחות שיש להן הרבה ילדים, משפחות ברוכות ילדים. אב שנמצא בבית-הסוהר, ויש לו שבעה, שמונה או עשרה ילדים, זאת משפחה רחבה. ככל שפניתי וביקשתי, וניסיתי להגיע בלי חקיקה להבנות בעניין הזה – לצערי הרב, ללא הצלחה. ואני אומר לכם, אני לא קיבלתי שום נימוק משכנע. הרי בסך הכול מדובר, במסגרת אותם שיקולים שהשב"ס שוקל לגבי ביקורי משפחה של אסיר, להוסיף עוד שיקול אחד: מה גודל המשפחה. תארו לכם משפחה שיש בה תשעה ילדים, ומאפשרים רק לשלושה לבוא. יוצא שבסבב של אחת לחודשיים אחד מבני המשפחה יבקר. האיש נמצא מאחורי סורג ובריח בגלל מעשה שעשה, הוא נשפט, נשללה חירותו. בעצם מה שעושים כאן, במקרה הזה, מענישים גם את המשפחה. לכן מצאתי לנכון להביא את העניין הזה בחקיקה. אני יודע שהרוב הקואליציוני לא יקבל את ההצעה הזאת וידחה אותה, אבל אני תמיד אומר, צריך לנסות, צריך לעשות את ההשתדלות. ההשתדלות היא להביא חקיקה. אתם תחליטו, אבל תדעו לכם, החוק הזה הוא צודק. השב"ס, לצערי הרב, עושה לעצמו חיים קלים בכך – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לנציב השב"ס אין שיקול דעת בעניין הזה? <דוד אזולאי (ש"ס):> אמרתי – אני נותן לו שיקול דעת – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא, היום. <דוד אזולאי (ש"ס):> לא, אין לו שיקול דעת. הוא נותן מחצית השעה פעם בשבועיים. אדוני, לא הייתי מביא את הצעת החוק אם לא הייתי לומד את החוק ואם לא הייתי מכיר את הנהלים. החוק אומר מחצית השעה, ויש מקרה שהביקור פתוח ויש מקרה שהביקור הוא סגור. אני אומר לך, מה שאני מבקש בהצעת החוק, שבמסגרת השיקולים של השב"ס יובא בחשבון גם גודל המשפחה. <מאיר שטרית (התנועה):> אם מותר לי להציע – תהפוך את זה להצעה לסדר-היום, הנושא יעבור לוועדת הפנים – – – תנסה שוב אולי לתקן את העניין – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> ידידי חבר הכנסת מאיר שטרית, היות שאני מעריך מאוד את הניסיון הפרלמנטרי שלך, אני מוכן לקבל את ההצעה שלך. אני אומר לך, אני עושה את זה, באמת, משום כבודך, כי אתה מציע. אני לא מאמין בהצעה שלך. אני לא מאמין בזה, כי אני יודע שזה יבוא לוועדת הפנים, יתקיים דיון – מה שהיה הוא שיהיה. אבל אתה יודע מה, איך אמרתי בפתיחת דברי? תפקידי לעשות השתדלות – זה חלק מההשתדלות. <מאיר שטרית (התנועה):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> גברתי השרה, אני מבין שאת צריכה לענות על הצעת החוק. אני מקבל את ההצעה להעביר את זה כהצעה לסדר-היום, ואני מקווה שעד אז אותם גורמים שצריכים לקבל את ההחלטה במסגרת השיקולים שלהם, כשמדובר במשפחה ברוכת ילדים, יביאו את הנושא הזה בחשבון, לאפשר יותר זמן ביקור לאותו אסיר. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> יעל, את מסכימה? <קריאה:> לא צריך, אין צורך. הוא הוריד את ההצעה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> זאת הצעה לסדר-היום. אנחנו בעד ההצעה לסדר-היום. <היו"ר חמד עמאר:> השרה בעד. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה לסדר-היום. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 33 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (קביעת משך הביקור), התשע"ג–2013, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> 33 בעד, אין נמנעים, אין מתנגדים. ההצעה עוברת כהצעה לסדר-היום לוועדת הפנים. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> הצבעתי בטעות במקום אחר. <היו"ר חמד עמאר:> לפרוטוקול, חבר הכנסת אברהם מיכאלי הצביע במקום אחר, לא במקומו, בטעות. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> בטעות. אבל אני בעד. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הגז הישראלי> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הגז הישראלי, הצעה מס' 715, של חברת הכנסת תמר זנדברג. יש לך עשר דקות. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה. חברות וחברים, במוצאי השבת האחרונה נערכה מחוץ לבית ראש הממשלה בירושלים הפגנה סוערת, הפגנה נגד ייצוא הגז, הפגנה שגם זכתה לתגובה מאוד אלימה וחריפה בצורת אלימות משטרתית שהופנתה נגדה, תחת מעטה, יש לציין, של התעלמות תקשורתית תמוהה אך ראויה לציון ומאוד בולטת. ההפגנה הזו הייתה בדיוק מסוג ההפגנות שהוכיחו מידה רבה של אפקטיביות בעבר, בנושא הזה ממש. בשבועות האחרונים נערכו כמה הפגנות דומות מול בתיהם של שר האוצר, של שר האנרגיה, של יצחק תשובה ושל ראש הממשלה. ולאחר שורת ההפגנות האלה החליט שר האנרגיה, שיעלה כאן מייד ויענה על ההצעה הזו, את ההחלטה האמיצה שלו לפרסם את הפרוטוקולים של ועדת צמח, שממנה עלה, לאחר הפרסום – מהפרוטוקולים האלה עלה שיש פקידים בכירים במדינת ישראל שמטילים ספק בשאלה אם המדינה תהיה כאן בעוד 30 שנה. מכיוון שאני לא מציעה להטיל ספק בשאלה הזו, אני חושבת שאת הדיון בנושא ייצוא הגז צריך לקיים כאן, בכנסת, במלוא החשיבות הראויה. לדון בו ממש בחרדת קודש היסטורית, כפי שראוי לנושא שטמון בו פוטנציאל להתחלה חדשה לכלכלת ישראל כולה. וזה בדיוק ההפך ממה שעשתה הממשלה ביום ראשון. יום אחד אחרי אותה הפגנה, ממשלת ישראל לקחה את אחת ההחלטות הפחדניות ביותר בתולדותיה והחליטה על ייצוא של 40% מכמות הגז שנמצא מול חופי ישראל. מייד אחרי קבלת ההחלטה, וכאילו כדי להוכיח במפגיע מדוע היה צורך לקבל החלטה כל כך חשובה וכל כך הרת גורל במחטף גדול כל כך, עשה ראש הממשלה בנימין נתניהו את הלא-ייאמן והאשים את הציבור, לא פחות מזה, בפופוליזם. בואו נבחן רגע את הטענה הזו ונשאל מי הוא הפופוליסט או הפופוליסטית, האם הממשלה והעומד בראשה, שביחד עם השרים החליטו על הכמות המיועדת ליצוא במחטף, באופן כמעט שרירותי, כביכול בתזוזה של כמה אחוזים לפה, כמה אחוזים לשם – אני רוצה להזכיר שכל אחוז כזה שווה מיליארדים של שקלים – האם הם הפופוליסטים, או שמא הציבור הוא הפופוליסט? הציבור, שבימים אלה ממש מנהל דיון מעמיק, אינטליגנטי, מלא ידע, ידע כלכלי, ידע אנרגטי, עוקב אחרי המשמעות של כל אחוז BCM; הציבור, שיודע להרים מסך מעל כל לוביסט שביקר בישראל בשבועות האחרונים, לוביסטים שבמסווה של ברכות לנשיא המדינה, שייבדל לחיים ארוכים ועד מאה-ועשרים, בעצם הגיעו לכאן כדי לקדם עסקאות גז; וכן, הציבור שיודע גם להפגין, והציבור שיודע לצאת לרחוב ולתבוע בשם כולנו – את מה שאנחנו כושלים וכושלות מלעשות כאן בבית הזה, עושה הציבור ברחוב. ובימים האחרונים, במקביל למחטף בממשלה ובמקביל לסירוב להעביר את ההחלטה לכנסת, למרות הדרישה שהוגשה לראש הממשלה, שבה דרשו למעלה מ-60 חברות וחברי כנסת להעביר את הנושא כאן, להחלטה דמוקרטית בכנסת, בבית הזה, ולמרות חוות דעתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שהציב סימן שאלה גדול מאוד מעל לשאלה אם ניתן בכלל לקיים את הדיון הזה שלא בכנסת – ומי שעקב אחרי חוות הדעת ואחרי הדיונים בוועדת הכלכלה יודע שסימן השאלה הזה, המנומס, מצדו של פקיד, מצדו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הוא בעצם סימן קריאה, סימן קריאה שאומר: כאן, בבית הזה, צריך לקיים את הדיון. ואני רוצה לברך את חברי הכנסת שלי יחימוביץ ואבישי ברוורמן וליצמן – לא, סליחה – גפני, וחבר הכנסת רובי ריבלין, שעתרו לבג"ץ בדרישה להעביר את הדיון הזה כאן, לכנסת. במקביל לכל ההתרחשויות האלה הולכים ומתרבים סימני השאלה מעל למחטף הזה, סימני השאלה שמעידים יותר מכול על הצורך בחקירה, ואני רוצה להצביע על כמה מהם. סימן שאלה ראשון, אפשר לכנות אותו בשפה פשוטה, בשפה אולי לא פרלמנטרית: מה הלחץ? מדוע המהירות לקבל את ההחלטה בכזאת בהילות? הרי עדיין לא ידוע מהי הכמות המוכחת, כמות הגז הידועה שקיימת במאגרים. למעשה, כן ידוע. הכמות שמוכחת כרגע היא בגודל של חצי מהכמות שהממשלה מייעדת ליצוא. ההסתברות לגז מוכח כרגע היא הסתברות של 50% לעתודות שעליה ביססה הממשלה את ההחלטה שלה על ייצוא. האם מישהו כאן יכול לשים יד על הלב ולהגיד שהתקבלה ההחלטה הטובה ביותר לאזרחי מדינת ישראל? האם מישהו כאן יכול לשים יד על הלב ולהגיד שהובטחה הכמות שתספיק לביקושים העתידיים של מדינת ישראל? הרי הכמות שנמצאת כאן, מול חופי ישראל, היא לא כמות שתהפוך את ישראל למעצמת גז; מדובר על אחוז קטן מהכמות העולמית, שנמצאת בכל העולם, אבל את העצמאות האנרגטית של ישראל הכמות הזאת כן יכולה להבטיח. וכאן אני מגיעה לשאלה השנייה, למה דווקא 40%? הממשלה טוענת שהכמות שנשארת בישראל תבטיח את צורכי המשק ל-25 שנה. ומה יקרה אז, אחרי 25 שנה? כמובן, בהנחה שמדינת ישראל אכן תתקיים? בשנת 2011 – – – <קריאה:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> בוודאי, לי אין ספק שהיא תתקיים. רק שיש פקידים בכירים במשרדי הממשלה שלא בטוחים כך, כפי שעלה מהפרוטוקולים. בשנת 2011 אמר מנכ"ל משרד האנרגיה שאול צמח, אותו אחד שהמליץ על אחוזים גבוהים יותר, שצריך להבטיח את צורכי מדינת ישראל ל-50 שנה לפני שנשקול ייצוא. מה קרה? איך קרה שהתקופה הזו התקצרה בחצי? איך מוסבר הפער בין האחוז המומלץ בוועדת צמח ובין האחוז שהתקבל בסופו של דבר בממשלה? ושאלה שלישית וחשובה מאוד: מהי מערכת השיקולים, ויותר חמור מזה, מהי מערכת הלחצים שהופעלו על הממשלה, על שרים, על פקידים, על מנכ"לים? החלטת הממשלה התקבלה בסך הכול לפני שלושה ימים, ביום ראשון, ואנחנו היום ביום רביעי. יש לי שאלה, שר האנרגיה, ועוד מעט אתה תעלה לענות על ההצעה הזו – איזה עסקאות נחתמו אם נחתמו, ואיזה עסקאות נמצאות בבישולים בימים אלה ממש? האם השמועות על טייקונים שחיכו בחדרי מלון ביום ראשון בזמן החלטת הממשלה, ישבו וצפו והמתינו לסיומה על מנת לחתום על עסקאות גז, האם הן נכונות? האם הדיווחים האלה אמיתיים? עוד משהו קרה בימים אלה: יעקב עמידרור, יועץ ראש הממשלה, התפטר מתפקידו אחרי שהתבררו קשריו ב"נובל אנרג'י". ועוד לא הזכרנו את חוות הדעת הכלכלית שכתב הכלכלן הראשי במשרד האוצר שמתנגד לייצוא הגז, ועוד ועוד. במילים אחרות ולסיכום, חברות וחברים, במחטף הגז רב הנסתר על הגלוי. יש יותר שאלות מתשובות. הבעיה היא שאין לנו הפריבילגיה שלא לקבל תשובות על השאלות האלה. מדוע? מפני ששוויין של השאלות האלה הוא מאות מיליארדים של שקלים. מדובר בפוטנציאל של restart, זה כמו כפתור restart לכל הכלכלה של ישראל, לחינוך, לרווחה, לבריאות, לדיור. מאות המיליארדים האלה לא צנחו מהשמים וגם לא צנחו מהים ובטח ובטח לא בזכות הטייקונים. ראש הממשלה טועה ומטעה כשהוא טוען שבזכות הטייקונים התאפשרו התגליות האלה. האמת היא שתגליות הגז התגלו בגלל טכנולוגיות חדשות שאפשרו חיפוש במים עמוקים. באותה מידה לא נכון הדבר שבמדינות אחרות שוכב גז בים, ללא קידוחים. האמת היא בדיוק הפוכה, האמת היא שאנחנו צריכות וצריכים להיזהר ממצב הפוך, שבו אנחנו עכשיו פודים מהר את צ'ק היצוא ומצד שני סופנו שבעוד עשר או 12 או 20 או 25 שנה אנחנו נקנה גז במחיר גבוה הרבה יותר, במקום להשתמש במתנה, וזו אכן מתנה, שניתנה לנו על-ידי הטבע, לצורכי אזרחיות ואזרחי ישראל. חברות וחברים, לסיכום, לעבור לסדר-היום על מחטף הגז זה לא דבר שעומד על הפרק. ההחלטה שצריכה הייתה מלכתחילה להתקבל כאן, בבית הזה, תגיע לכאן בדרך זו או אחרת, אם בהוראת בית-משפט, אם בצורה של ועדת חקירה פרלמנטרית או אם בצורה של ועדת חקירה ממלכתית, שעוד תוקם אם ההחלטה לא תשתנה; ואם בשל, וזה הדבר החשוב ביותר, הלחץ הציבורי שכבר מופעל ועוד ילך ויתגבר. באפשרותנו, באפשרות כל אחת ואחד מאתנו לבחור היום האם לנסות קיצור דרך פחדני, שבסופו הסתבכות משפטית, ציבורית וכלכלית, או שבאפשרותנו ללכת בדרך המלך, שתבטיח גם קבלת החלטות שקופה ודמוקרטית, וחשוב מכול, תבטיח שמשאבי הטבע יישארו בידי הציבור ולשימוש הציבור. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת זנדברג. יעלה להשיב בשם הממשלה שר האנרגיה והמים סילבן שלום. בבקשה, אדוני. <שר האנרגיה והמים סילבן שלום:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ממשלת ישראל קיבלה ביום ראשון האחרון את ההחלטה החשובה ביותר, הנכונה ביותר והטובה ביותר למדינת ישראל ולעתידה. ועדה מקצועית שישבה במשך שנה קיבלה שורה של החלטות ושורה של המלצות. הוועדה הזאת, שהורכבה כולה מאנשי מקצוע, הגיעה למסקנות לגבי עתידו של משק האנרגיה במדינת ישראל. מאז נכנסתי לתפקידי לפני כשלושה חודשים התחלתי לבחון את הנושא וישבתי עשרות רבות של ישיבות כדי ללמוד את הנושא לעומקו. כבר לאחר שבוע עד שבועיים מאז נכנסתי לתפקידי אמרתי שבן-אנוש יכול לשנות כל דבר חוץ מאשר דבר אחד, וזה את ספר התנ"ך. בתנ"ך אי-אפשר לשנות אפילו פסיק; גם בקוראן וגם בברית החדשה. וכולם הבינו שזה רמז לגבי הצורך אולי לעשות הערכה מחדש לגבי כמות הגז שצריך להשאיר בארץ, שפורסמה לפי מסקנות ועדת צמח. אני חשבתי שאותה כמות שעליה הוחלט בוועדת צמח היא כמות שיש אפשרות לבחון אותה באופן סביר אבל היא מעטה מדי. וחשבתי שיש לעשות בחינה מחדש לאור העובדה ששני קידוחים התגלו כיבשים, לאור העובדה שרציתי לתת ביטחון אנרגטי ל-30 שנה במקום 25 שנה ולאור העובדה שרציתי לפתח תעשייה ותחבורה שיראו אופק של עשייה למשך 30 שנה, וזה יאפשר להם להשקיע גם בקווי ייצור חדשים, גם במפעלים חדשים, ולאפשר להם לקבל את ההחלטות הנכונות. ההחלטה היא כמה להשאיר. בסופו של דבר אין מדינה נוספת בעולם שקובעת מכסות ליצוא. בנורבגיה, שאנחנו מתגאים בה, נורבגיה – 87% מהגז הולך מחוץ לגבולות המדינה, ליצוא. <מיקי רוזנטל (העבודה):> כמויות, כמויות. <שר האנרגיה והמים סילבן שלום:> אין שום מדינה אחרת בעולם שהחליטה להשאיר בארצה כמות כזאת, שכמובן מצביעה על זהירות, על שמרנות, מצביעה על הצורך להמשיך ולעודד גם את תעשיית פיתוחי הגז במדינת ישראל. אנחנו נמצאים בתקופה של בשורה. הגז הזה יוזיל את תעריפי החשמל לכל אחת ואחד מאתנו. הגז יוזיל את תעריפי המים, כי הפקת המים ושאיבתם כרוכות בעלויות אנרגיה רבות. זה גם יוזיל את עלויות הגז. אבל לא פחות חשוב מזה, זה יוזיל את רוב המוצרים במדינת ישראל, כי כל מוצר שמיוצר במדינת ישראל מיוצר על-ידי מכונות שצורכות הרבה מאוד חשמל; לפעמים גם מים. וכאשר זה צורך חשמל בתעריפים הרבה יותר זולים, יש להם אפשרות להוריד את תעריפי המוצרים שהם מייצרים, גם בתחרות בחוץ-לארץ, ביצוא, וגם כאן בשוק המקומי. לכן, כל אחד מאתנו ירגיש את זה. אני אמרתי ביום כניסתי למשרד, שהמשרד הזה יהפוך להיות חוד החנית במאבק ביוקר המחיה. ואנחנו רואים היום עד כמה זה משפיע על כל אחד מאתנו. הרי כל אחד מאתנו נזקק לשירותי המשרד. כשקמים בבוקר מדליקים את החשמל – זה המשרד. פותחים את ברז המים – זה כמובן המשרד. כשמחממים את הגז – זה המשרד, וכשנכנסים לאוטו עם הדלק – זה המשרד. לכן, המשרד הזה הופך להיות המשרד המרכזי בהובלה להוזלת יוקר המחיה ולהפחתת יוקר המחיה שיש לנו כאן במדינת ישראל. אנחנו עשינו דבר נוסף, חברת הכנסת זנדברג. מאז נכנסתי לתפקידי קיבלתי שלוש החלטות. ההחלטה הראשונה, חתמתי על צו פיקוח על המחירים שחייב את כל החברות לתת לעיוני את כל החוזים שהן חתמו עם החברות בארץ לגבי אספקת הגז, כדי לראות שאין העדפת צרכנים, כדי לראות שהם לא מנצלים את היותם מונופול, כדי לראות שבסופו של דבר הם מוכרים את הגז הזה במחיר שווה לכל נפש. הדבר השני שחייבתי אותם, חברת הכנסת זנדברג, הוא לשלם את כל התמלוגים שהם היו חייבים. הם היו חייבים תמלוגים שהם סירבו לשלם בטענה של מיקוח עם המדינה לגבי גובה התמלוגים שהם צריכים להעביר. הודעתי להם בצורה מפורשת שאם הם לא מעבירים את גובה התמלוגים כולו כפי שהמדינה מורה להם, באותו יום אני מפקיע להם את הרישיון. והם העבירו את כל התמלוגים, כמובן תוך כדי העברת מכתב שהם שומרים לעצמם את הזכות לטעון כנגד החישוב שהמדינה עשתה, וזה בסדר גמור. הדבר השלישי שעשיתי מאז נכנסתי לתפקידי היה לפרסם את כל הפרוטוקולים של ועדת צמח. הרי הייתה טענה על מעין איזה קונספירציה, מה היה שם במחשכים, מה היה בתוך אותה ועדה. וכמובן, הפרוטוקולים כולם פורסמו. בסופו של יום הגענו לפרסום הפרוטוקולים כולם. צריך לזכור, גם ההחלטה שקיבלנו עכשיו לפי המלצתי מפחיתה ברבע את כמות היצוא שאושרה להם בוועדת צמח. כך, כשאת לוקחת את כל ארבע ההחלטות האלה – ההחלטה לחייב אותם להעביר את החוזים – אחת; 2. לשלם את כל התמלוגים; 3. לפרסם את הפרוטוקולים של ועדת צמח; 4. להפחית את כמות היצוא ברבע – מדובר בהחלטה דרמטית, שלדעתי עושה צדק, עושה איזון נכון יותר ומבצעת את זה בצורה טובה יותר. זה גם מצטרף לצעדים שעשיתי בעבר, כמו הטלת מס על הבורסה, מס על ההון, כשאף אחד לא עשה את זה, ואני עשיתי את זה כשר אוצר. לכן, כשהדברים נעשים בצורה ראויה, שקולה, נכונה, סבירה ומדודה, הם צריכים לקבל את תמיכת העם כולו ותמיכת הבית כולו. אנחנו נרוויח מזה עשרות מיליארדי דולרים, שילכו כולם לחינוך, לבריאות, לרווחה, לתשתיות, לקשישים, לצעירים, וכולם ייהנו מהדבר הזה, תוך שמירה על קרן – אנחנו שומרים את כל הכסף בקרן לדורות הבאים. וגם כאן, חברת הכנסת זנדברג, לפי המלצתי הממשלה תיקנה את ההצעה והשימוש שיוכל להיעשות בקרן במצבי חירום יוכל להיעשות לא רק בהחלטת ממשלה וברוב בכנסת, אלא במקום 61 אני ביקשתי, וכך הוחלט, שזה יהיה רק ברוב של 65 חברי כנסת. כך שכל הדברים האלה ביחד יוצרים את החסמים ואת כל מה שנדרש. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. אני מבין שאתה מציע להסיר, נכון? <שר האנרגיה והמים סילבן שלום:> אני מציע, כמובן, להסיר את ההצעה מסדר-היום. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי, מאחר שהוא ביקש להסיר, חברת הכנסת זנדברג, את מעוניינת לעלות לעוד שלוש דקות? סליחה, יש לה הזכות הזו. יש לה זכות להגיב בהצעה לסדר-היום אם הממשלה מבקשת להסיר אותה, במשך שלוש דקות. אנחנו נאפשר לה את זה. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני השר – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש לה זכות להגיב בהצעה לסדר-היום אם הממשלה מבקשת להסיר אותה, במשך שלוש דקות. אנחנו נאפשר לה את זה. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני, חבר הכנסת אופיר אקוניס, הבאתי לך מתנה. אני אשמח לדעת איפה נמצאת לשכתך. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – – את המחזה. <תמר זנדברג (מרצ):> כן, בדיוק, את המחזה "אנרגיות טובות", שמתאר בדיוק את ה"שקשוקה" הקודמת, שניסיתם לעשות כאן, אבל רק בגלל מה שהתרחש שם, והלחץ הציבורי שנוצר, לא הצלחתם. אדוני שר האנרגיה, אם הדברים הם כפי שאתה אומר, תרימו את הכפפה שהוטלה לפתחכם על-ידי 60 חברי כנסת, על-ידי הציבור ועל-ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ותעבירו את ההחלטה לכנסת. כאן נבחרות ונבחרי הציבור, וזכותנו לקבל בשם הציבור את ההחלטה הכי דרמטית – או בין הכי דרמטיות – שהתקבלו אי-פעם במדינת ישראל. מדובר במיליארדים, במאות מיליארדים. מדובר בעצמאות אנרגטית, שעומדת כאן על הכף, למדינת ישראל. בואו נקיים את ההחלטה כאן, כאשר האולם מלא, במליאת הכנסת, והציבור יקבל – אני בטוחה – כל החלטה שאנחנו נקבל. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת זנדברג. אנחנו נעבור להצבעה עכשיו. ההצבעה החלה. נא להצביע. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תוסיף את קולי בבקשה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת – 24 בעד ההצעה להסיר את הנושא מסדר-היום – 60 נמנעים – אין ההצעה להסיר את הנושא מסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, בעד – 24. 25 – אנחנו נוסיף את חברת הכנסת שלי יחימוביץ – בעד. נגד – 60. אם כן, ההצעה לא התקבלה ולא תועבר לדיון. <הודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון מס' 6) (העלאת גיל הנישואין המותר), התשע"ג–2012> [מס' כ/470; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 1809.] <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון מס' 6) (העלאת גיל הנישואין המותר), התשע"ב–2012. יש שני מנמקים להתנגדות. הראשון, חבר הכנסת נסים זאב מש"ס, במשך חמש דקות, ואחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, חמש דקות. לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. <היו"ר יוני שטבון:> בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, להצעת החוק הצטרפו בעיקר חברי הכנסת הערבים, הם מובילים ביד רמה את חוק גיל הנישואין. אז מילא, אני מבין, חנין זועבי, חברת הכנסת, מה אכפת לה אם זה גיל 17 או גיל 20? מבחינתה שיהיה מ-30 ומעלה. חברת הכנסת זהבה גלאון, מה אכפת לה? היא בעד נישואים חד-מיניים, בשביל מה בכלל נישואים? פשוט הפקרות. אבל אני פונה לאלה שעדיין שפויים – – <זהבה גלאון (מרצ):> אי, אי, אי. <נסים זאב (ש"ס):> – – ואני רוצה לומר לכם – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – בני-אדם בכלל. <נסים זאב (ש"ס):> – – אני אומר לכם את המשפט בערבית, אף-על-פי שאני לא דובר ערבית רהוטה. אבל איפה ישראל חסון, הוא יודע טוב ערבית. יש משפט שאומר: יא-מּא יא יא-מּא, ג'ווזיני בּסתּ פלוס – אימא, תחתני אותי בשש פרוטות, קבּל מא אכּבּר – לפני שאני אגדל – ואכּסִר אל-ג'רה – ואני אשבור את הכבוד של המשפחה שלי. אני רוצה לומר שאני מופתע שפה כולם, בכל מה שקשור להטרדות מיניות – אנחנו כבר מוטרדים מכל החוקים של ההטרדות האלה. אין סוף להטרדות. כל שבוע תשמעו עוד כמה הצעות של הטרדות מיניות, ואנחנו מצביעים. מצדי שכולם ייכנסו לכלא – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – אבל מי שרוצה להקים בית נאמן בישראל, מי שרוצה לחיות על-פי ההלכה, לא בהפקרות, עליו לעמוד לדין, אלא אם כן השופט ירחם עליו וימצא לנכון שמותר לנערה בגיל 17.5 להינשא. אבל אותן בנות שהולכות לכפרים ערביים – בשביל זה הערבים כולם מצביעים בעד, כי יש 30,000 בנות שלנו שנמצאות בכפרים ערביים, מתחת לגיל 19, את יודעת את זה? כמה הפלות יש, רק בשנה שעברה – מתחת לגיל 19, 18 ו-16? – 21,000. אתכם זה מעניין בכלל? מה זה מעניין? זו חברה נאורה. אנחנו חיים בהפקרות מוחלטת, אבל זו דרך החיים, זו צורת החיים. אתם תכתיבו לנו, כאוכלוסייה חילונית, איך לקיים את הבית שלנו? הרי על מה מדובר? אז, בזמן הבריטים – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> – – – אתם מכתיבים להן את זה, זו לא בחירה חופשית. <נסים זאב (ש"ס):> אני לא מכתיב – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> אתה מכתיב. <נסים זאב (ש"ס):> 65 שנה, גברת נכבדה, 65 שנה בנות היו יכולות להינשא בגיל 17. <מרב מיכאלי (העבודה):> וזה רע מאוד, גם 18 זה לא מספיק. <נסים זאב (ש"ס):> רע מאוד. וכשבת, כרסה בין שיניה בגיל 17, זה לא מפריע לך, כי זה מחוץ לנישואים. <מרב מיכאלי (העבודה):> תן לה אמצעי מניעה. <נסים זאב (ש"ס):> זה מחוץ לנישואים. <מרב מיכאלי (העבודה):> תן לה אמצעי מניעה, היא לא תיכנס להיריון. <נסים זאב (ש"ס):> כמה צבועים אתם, כמה אתם צבועים. כמה, כמה אתם יכולים לחיות בצביעות, ברמאות, בשקר? <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> איך זה יכול להיות שאצלכם בת 17 כרסה בין שיניה? מאיפה אתה מביא – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני מדבר על הנערות שלך, חברי – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> אל תדאג לנערות שלי. <נסים זאב (ש"ס):> – – דודו רותם, אני דואג לנערות שלך – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> הנערות שלי לא באות עם כרסן בין שיניהן. <נסים זאב (ש"ס):> – – שאתה מכיר אותן טוב, ואתה יודע איך הן מתנהגות, באיזו צניעות או חוסר צניעות. אז גיל ההסכמה, אדוני היושב-ראש – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> יש אמצעי מניעה נהדרים, באמת. <נסים זאב (ש"ס):> בבקשה, אני בעד להשאיר את זה בגיל 18, אבל גיל ההסכמה יהיה גם גיל 18. לא יכול להיות שבת יכולה לחיות איך שהיא רוצה, באיזה כפר שהיא רוצה, עם מי שהיא רוצה – – <מרב מיכאלי (העבודה):> למה? <נסים זאב (ש"ס):> – – אבל זה בלי נישואים – – <מרב מיכאלי (העבודה):> למה? <נסים זאב (ש"ס):> – – זה לא כדת משה וישראל – – <מרב מיכאלי (העבודה):> למה? למה זה לא יכול להיות? <נסים זאב (ש"ס):> – – זה מותר. זה למהדרין. אבל מי שרוצה להינשא בגיל 17, על-פי דין תורה, אבוי לה. היא תיענש. דינה שלוש שנות מאסר. אתה מנענע – יש לך עדיין כיפה על הראש, ואני מאמין שהכיפה היא סמל ליראת שמים שיש בך, ואם אתה מצביע בעד החוק הזה – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – אני אומר לך – אני אומר לך, אתה צריך לחזור בתשובה, לא ביום הכיפורים, עוד היום בערב. אדוני היושב-ראש, אני מבקש – אין לי בעיה עם גיל 18. אבל במקביל, גיל ההסכמה יחול אך ורק מגיל 18, ואז תראו איזה נערות ונערים יהיו לנו, כולם, באמת, ידעו לשם מה הם הולכים, מה המטרה שלהם בחיים, האם הפקרות, או באמת לקיים בית בישראל. אני מקווה ששכנעתי אתכם, וכולכם תצביעו יחד אתי, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. יעלה לנמק חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. בבקשה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ברצוני לנמק את ההתנגדות לחוק מנקודת ראות אחרת. אני רואה בזה פגיעה בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. אנחנו יודעים שרצונו של אדם זה כבודו. צריכים כבר להפסיק עם החטטנות הזאת, ולקבוע בחיי הפרט לכל אחד מתי יתחתן, ואיזה לבוש הוא ילבש – וכוונתי לגברת קלדרון. את הולכת להביא עכשיו את חוק הפרוות, שמעתי – שלא לסחור בפרוות, מנקודת בעלי-החיים, אבל את לא יודעת שאת שותפה לאותם הארגונים – והארגונים האלה גם אתמול בלילה הפגינו ליד ביתו של שר החקלאות מר יאיר שמיר – שאלה הם אותם ארגונים שהם נגד השחיטה היהודית. הארגונים האלה מנהלים את המאבק הנורא נגד השחיטה היהודית מכוח צער בעלי-חיים. החוק שאת מגלגלת עכשיו, את לא שמת לב אולי לזה עדיין – כמה מסחר בפרוות יש כבר בארץ? תשאלו את שר החקלאות. <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> זה נמצא בתוך החוק הזה, ואת הולכת להכתיב עם מה ילך זה, עם איזה נעליים זה ילך או עם איזו חגורה או עם איזה מעיל. מה זה עניינכם? מה זה ענייננו, מה שהשני הולך? <רות קלדרון (יש עתיד):> אסור – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> מה קורה כאן? אפשר ללכת היום כפי שרוצים, כל אחד, ובאים להכתיב: לא, אם זה נעשה מפרווה אסור לך ללבוש את זה, אסור לך לסחור בזה. <רות קלדרון (יש עתיד):> אסור – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> איזה מין התנהלות זאת? איפה חוק האדם וחירותו? <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> איפה חוק חופש העיסוק? איפה חופש העיסוק? את אומרת לי: צער בעלי-חיים? <רות קלדרון (יש עתיד):> שיהרגו את החיה – – – רחמנות. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אנחנו יודעים שהשחיטה היהודית היא השחיטה הכי טובה. לא הורגים בחיים. ראיתי את הסרט שהראו כאן פעם בוועדת החינוך, בקדנציה הקודמת, ואמרו שהסרט הזה – אולי תשמעי אותי. אני רוצה בדו-שיח. אני אקדים למאיר שטרית. אומרים שהסרט הזה נעשה בסין, ורואים בו איך מפשיטים בעל-חיים בחייו. ובכן, ממשלת סין באה אז במחאה חריפה למשרד החוץ, והם אומרים: אנחנו מאוד מעוניינים לדעת איפה זה קרה, איפה החווה הזאת שבה עשו את זה. אין אצלנו כדברים האלה, ואדרבה, אם נדע, אנחנו נטפל בהם. יודעים איך לטפל. הסרט הזה הוא אחד מהסרטים המבוימים, ועד היום לא ניתנה הכתובת מהי החווה הזאת ואיפה נעשו הדברים האלה. לא הורגים בעלי-חיים, לא מפשיטים את העור של בעלי-חיים בחוות מסודרות ובמדינות מסודרות. <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני רוצה לומר לכם שהחוק הזה לא עבר עדיין באף פרלמנט בעולם. דווקא רוצים שהפרלמנט הישראלי היהודי יהיה הראשון שיעביר את זה. <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> תדעו לכם, עוד הפעם, ואני מזהיר אתכם: תלמדי לדעת שאלה הם האנשים שמתנכלים לשחיטה היהודית הכשרה. <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני אמשיך את השיחה בהמשך. אבל אני אחזור לגיל הנישואים. אני חוזר לכבוד האדם וחירותו, שזה חוק-יסוד. מאוד מעניין, אני ראיתי הצעת חוק, והממשלה תומכת בזה, להוריד את הגיל לרישיון נהיגה; להוריד את זה לגיל 17. אם האדם הוא בגיר לרישיון נהיגה בגיל 17, אז הוא לא יודע לנהוג בבית שלו בגיל 17? מאוד מעניין. מה זה ההתעסקות שלכם? יש חוגים שדווקא כן מעוניינים לחתן בגיל צעיר. אדון רובי ריבלין, בן כמה היה הסבא-רבא שלך כשהוא התחתן? בן 14 או בן 13, בר-מצווה? <קריאה:> – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> סבא שלי דווקא היה מאוד זקן, הוא היה בן 18. סבתא שלי הייתה בת 14. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> הסבתא? בת כמה? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> בת 14. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> נו, ובלי עין רעה, תראה מה שיצא, איזה רובי ריבלין. חבר'ה, אני לא מבין אתכם. מה קרה לכם? מה אתם מתעסקים – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> פעם אמר לי פסיכולוג שאם סבתא שלי הייתה בת 17-16, הייתי הרבה יותר מוצלח. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני רואה אותך כמוצלח ביותר. אני לא צריך את הפסיכולוג לזה. בכל אופן, רבותי, אנחנו נתנגד לחוק הזה מפני כבוד האדם וחירותו, ורצונו של האדם זה כבודו. תודה לכם. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת מוזס. אנחנו עוברים להצבעה על החלטת הממשלה להחיל דין רציפות על הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון מס' 6) (העלאת גיל הנישואין המותר), התשע"ב–2012. מי שבעד – הוא בעד החלת דין רציפות, ומי שנגד – הוא מתנגד להחלת דין הרציפות. אנחנו עוברים להצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה – 45 נגד – 5 נמנעים – 1 הודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון מס' 6) (העלאת גיל הנישואין המותר), התשע"ב–2012, נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 45, נגד – 5, ונמנע אחד. <קריאה:> איפה הנגבי? איפה – – – <היו"ר יוני שטבון:> הכנסת החליטה לאשר את הודעת ועדת החוקה להחיל את דין הרציפות, וההצעה תחזור למקום שממנו היא התחילה – בוועדת החוקה. <הצעות לסדר-היום> <תחזיות לא מדויקות של משרד האוצר לגבי הכנסות המדינה> <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום של חבר הכנסת איציק שמולי וחבר הכנסת אליעזר מנחם מוזס, מס' 708 ו-752: תחזיות לא מדויקות של משרד האוצר לגבי הכנסות המדינה. מוזמן חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. שלוש דקות. <איציק שמולי (העבודה):> רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני ביקשתי להעלות את הנושא של תחזיות לא מדויקות של משרד האוצר לגבי הכנסות המדינה. אני חושב שזו סוגיה קריטית לענייננו. בימים שבהם הכנסת עוסקת בגיבוש תקציב המדינה ודנה גם בחוק ההסדרים לשנה וחצי הקרובות ראוי שנדע על מה אנחנו מדברים, כי יש פה בעיה מבנית. חברי, בשנת 2012 עמדו הכנסות המדינה ממסים ואגרות על 219.3 מיליארד שקל, לעומת תקציב מקורי של 233.8 מיליארד שקל. כלומר, יש כאן פער של 14.5 מיליארד שקל, שהוא כאמור, כידוע, היה הסיבה לגידול בגירעון התקציבי – מ-2%, שזה היה היעד, זה מה שהיה צפוי, ל-4.2%. גם כשמסתכלים קדימה, תחזית ההכנסות לשנת 2013 היא 236 מיליארד שקל, וכרגע הקצב השנתי הוא 234 מיליארד. כלומר, יש כאן גם בעיה אם מסתכלים כלפי העתיד. חברי חברי הכנסת, גם כשמסתכלים על השנים האחרונות, כמדומני מאמצע שנות ה-90 ועד שנת 2012, להוציא את שנת 2005 לא הייתה שנה אחת שבה עמדנו ביעד הזה. פעם ההכנסות היו גבוהות מן הצפוי ופעם ההכנסות היו נמוכות מהצפוי. היה פער באחת השנים, ב-2012, של 14 מיליארד שקל. ואני חושב שזה מחייב התייחסות מעבר לכאן ועכשיו בסוגיית התקציב, כיוון שלעמידה נכונה ומדויקת יותר של תחזיות התקציב יש כמובן השפעה על גיבוש התקציב אבל כמובן גם על יעד הגירעון, ולכן ראוי להקדיש לזה מחשבה, במסגרת של תהליך ארוך ומפורט יותר במסגרת ועדות הכנסת. אחד הליקויים שמצא דוח מבקר המדינה בעניין הזה הוא העובדה שמשרד האוצר לא נעזר בגורמים שונים, גם בבנק ישראל, כאשר הוא מגבש את אותה מדיניות. זה משהו שחשוב לשים אליו לב. אדוני סגן השר, אני חושב שטוב עשיתם שביטלתם את התקציב הדו-שנתי. אין ספק שזה היה חלק ממקור הבעיה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לגעת בעוד נקודה אחת – – – <היו"ר יוני שטבון:> תזדרז, בבקשה. <איציק שמולי (העבודה):> כן. צריך להתייחס לא רק למסגרת אלא גם למה שיש בפנים, וזה נקודה מכרעת, שאליה מתייחס הדוח האחרון של הממ"מ, שכאמור לא עולה בקנה אחד עם האמירה שלכם שבעוד שנתיים יהיה כאן טוב יותר: לא מבחינה חברתית – ודנו כאן בבית הזה בפורומים שונים לגבי האמירה הנוקבת של הביטוח הלאומי. כבר היום מדינת ישראל, מבחינת הרכב המיסוי שלה, המסים העקיפים הם בשמים בהשוואה למדינות ה-OECD לעומת המסים הישירים. בעוד שנתיים לא יהיה פה טוב יותר גם מבחינת בנק ישראל. נכון, אדוני סגן השר, אתה בטח תעיר שבנק ישראל סומך את ידו על הצעדים התקציביים, על הידוק החגורה. בעניין הזה, לגבי הריסון התקציבי, הוא תומך תמיכה מלאה; הוא רק לא תומך, או הוא לא אמר שהוא תומך באופן שבו עשיתם את זה. כלומר, אפשר להטיל ריסון תקציבי, מדיניות כזו – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת שמולי, אני מבקש לסיים. בבקשה, עבר הזמן. <איציק שמולי (העבודה):> – – – השאלה היא על מי מטילים אותה. אדוני היושב-ראש, אני מסיים. לכן אני חושב שכשמסתכלים כלפי העתיד, קודם כול צריך להקדיש מחשבה לגבי האי-עמידה המתמשכת של משרד האוצר, לא רק בתקופתכם – היכולת שלו לחזות את ההכנסות; שנית, באופן קונקרטי, לאמירה שלכם כי בעוד שנתיים יהיה פה טוב יותר, לדעתי זה לא עולה בקנה אחד, זה גם כתוב במסמך של הממ"מ – לא מבחינה תקציבית וכלכלית וגם לא מבחינה חברתית. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. יעלה חבר הכנסת אליעזר מנחם מוזס, בבקשה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> מנחם אליעזר מוזס. <היו"ר יוני שטבון:> מנחם אליעזר מוזס. אנחנו נתקן את זה גם פה ברשומות. שלוש דקות, בבקשה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השרים, אני חושב שכותרת הנאום שלי צריכה להיות "איפה הכסף?" איפה הכסף? <יעקב מרגי (ש"ס):> אצלכם. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> כולנו מכירים את הסיפור הידוע על בית-החולים שבנו מתחת לגשר בחלם. במקום לבנות אותו מחדש, את הגשר שנהרס, אז בנו בית-חולים ליד הגשר, שכל מי שיעבור שם, יאושפז בבית-החולים. אני חושב שדומה תקציב המדינה ל-2013 ו-2014 – גם הוא לא בא לתקן את הגשר, לא בודק את הסיבות שהביאו לקריסתו של הגשר, ומביא תוכנית לבניית בית-חולים ליד הגשר. הדוח המיוחד של בנק ישראל, שפורסם ב-13 בפברואר, קבע כי מרבית החריגה מיעד הגירעון נובעת מאומדן שגוי של 14 מיליארד שקלים. ראיתם כבר? אדם יכול לטעות ב-14 מיליארד שקלים מהכנסות במסים. אומדן שגוי של 14 מיליארד שקלים בהכנסות ממסים. מי יתקע לידנו שזה לא יהיה בשנה הקרובה? אם אפשר לטעות ב-2012, אפשר גם לטעות ב-2013 וב-2014. ומה הסיבה? כותב דוח בנק ישראל – ירידה בהיקף השכר וירידה בהיקף ההכנסות ממכירת דירות חדשות. הממונה על הכנסות המדינה במשרד האוצר אמר לאחרונה בוועדת הכספים שאנו עוברים מצמיחה של 4%–5% בעשור האחרון לצמיחה של 2.7%–2.9% בלבד בעשור הקרוב. במקביל, לפני כשבועיים פרסם בנק ישראל כי הצמיחה לא תעלה בשנתיים הקרובות, וב-2015 צפויות גזירות כלכליות נוספות מעבר לכל הגזירות, על מנת לעמוד ביעד הגירעון. מה היו עושים במדינה מתוקנת לאור כל הנתונים האלה? מביאים תוכנית שתעודד את הצמיחה, תוכנית שתעלה את רמת השכר, הקלת נטל המס, הורדת שיעור המע"מ, הטבה לרוכשי דירות. 30 מיליארד שקלים נטו של הכנסות המדינה ממינהל מקרקעי ישראל – קיבלתי מסמך – 30 מיליארד שקלים נטו הרוויחה המדינה מהקופה הזאת ששמה מינהל מקרקעי ישראל. ובמקום להשקיע את זה בדיור ולתת הטבות לזוגות צעירים, נותנים לאלפי זוגות צעירים לגור במחסנים טחובים, ללא אור וללא אווירה. גרים במחסנים ועל הגגות. 30 מיליארד שקלים, זה הקופה השנייה של משרד האוצר להכנסות. אחת זה קצבאות ילדים, שהוא מכניס את היד ומוציא משם, השנייה זה מינהל מקרקעי ישראל. ואני חושב שמה שהיה הוא שיהיה. אנחנו לא רואים כאן שום פתרון, רק גזירות וגזירות וגזירות, והלוואי שאתבדה. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת מוזס. ישיב על הדברים סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תכף תשמע מה יש לי להגיד לך על איפה הכסף. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> איפה הכסף? <יעקב מרגי (ש"ס):> אצלכם – – – <היו"ר יוני שטבון:> בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שאתייחס לחברי שעמדו פה על הדוכן לפני, אני רוצה לציין כמה וכמה עובדות. <יעקב מרגי (ש"ס):> מיקי – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> המסמך – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> אפשר? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בטח, בבקשה. <יעקב מרגי (ש"ס):> תשתדל להתמקד רק בעובדות – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אשתדל – בעובדות, אני תכף אענה לו. <יעקב מרגי (ש"ס):> אני פוחד שתחזור על זה – הייתם שם – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גם. מה, אני אתן לגפני לברוח מאחריות? אני הייתי יושב-ראש ועדת הכספים? <יעקב מרגי (ש"ס):> אמרת לו פעם אחת. <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> המסמך שהוכן על-ידי הממ"מ יוצר רושם מוטעה. באמת חבל לי, כי מדובר במוסד מאוד רציני ואחראי. חבל, אבל, שחברי הכנסת עשו בו שימוש כדי לנגח את משרד האוצר ואת הממשלה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> חס ושלום. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> במסמך, שעליו התבססו חברי הכנסת, נכתב כי תחזית ההכנסות ממסים לשנת 2013 עומדת על 236 מיליארד שקלים, וכי הכנסות המדינה בחודשים ינואר עד מאי 2013, זאת אומרת, תחילת שנה זו, הסתכמו ב-97.5 מיליארד שקלים. מחברי המסמך קובעים, כי על-פי הנתונים הללו – קצב שנתי של 234 מיליארד שקלים. המשמעות העולה מאופן הצגת הנתונים היא כי חסרים 2 מיליארד שקלים לתקציב 2013. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדובר במסקנה מופרכת, פשטנית, שפשוט אינה נכונה. מחברי המסמך לקחו את חמשת החודשים הראשונים ועל-פיהם קבעו מהו הקצב השנתי. כך לא עושים. כמי שניהל פעם חברה קטנטנה, לא יותר מזה, שמגלגלת חצי מיליארד שקלים, אני יכול להגיד לכם שהרבעון הראשון אף פעם לא דמה לרבעון השלישי או לאחרון. אך אפילו הכנסות המדינה ממע"מ, יבוא ביטחוני, אינן כלולות בחודשים ינואר עד מאי. הן לא שם. אילו היו שם, עוד הייתה תוספת לעניין הזה. אלה יוספו בכלל לחודשים הבאים. והרי ברור כי סך ההכנסות השנתי משתנה לאור עונתיות הגבייה. הוא מושפע משינויי החקיקה שנכנסו לתוקף בחודשים מאי–יוני, ואשר צפויים להוסיף עוד 2.7 מיליארד שקלים להכנסות בחודשים יוני–דצמבר. להבנתי – – <ישראל חסון (קדימה):> מיקי – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – מה שאמרתי בהתחלה – אני אתן לך, חברי חבר הכנסת, בבקשה. <ישראל חסון (קדימה):> אלה שכתבו לך את התשובה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא, אני כתבתי אותה, ישראל – – <ישראל חסון (קדימה):> בסדר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – מכיוון שעשיתי שש שנים כפול ארבעה רבעונים בחברה כלכלית. עכשיו תשאל מה שאתה רוצה. <ישראל חסון (קדימה):> אלה שאישרו שהתשובה שלך שכתבת היא מדויקת – סביר להניח שנתת למישהו לקרוא את הנתונים – האם אלה האנשים שהתריעו בשנה שעברה על כך שאנחנו הולכים להיכנס לגירעון של 40 מיליארד? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אדבר על העניין הזה, וחבל שחבר הכנסת איציק כהן איננו פה, סגן שר האוצר הקודם, שהיה אומר לך בצורה חד-משמעית שאנשי המקצוע במשרד האוצר, ואני אומר את זה באחריות מלאה, אכן התריעו שאנחנו הולכים לקטסטרופה. <ישראל חסון (קדימה):> תודה רבה. זאת אומרת, מה שאתה אומר – תדע לך, זו פעם ראשונה שאתה עונה על השאלה הזו, משום – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אגיד את זה בנאום שלי, ישראל. <ישראל חסון (קדימה):> – – שאנחנו צריכים לדעת על מה אנחנו מתבססים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אגיד את זה. <ישראל חסון (קדימה):> – – – הזה אומר – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אגיד את זה. <ישראל חסון (קדימה):> – – ששר האוצר וראש הממשלה לקחו אותנו – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ישראל, אתה יודע שאני לא בורח מאחריות, אנחנו מכירים 30 שנה. כאן המקום לתהות על הניסיון שלכם, חברי באופוזיציה, או של חלק מכם, לאחוז את המקל בשני קצותיו. מצד אחד, מרימים גבה על פערים בהכנסות – הרי יש פערים בהכנסות – אך מן הצד השני, התנגדתם לאותה תוספת מע"מ שאמורה הייתה לאזן את ההכנסות בראייה שנתית. <איציק שמולי (העבודה):> מיקי, אם היית מקשיב לי – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ממש רוקדים – – – <איציק שמולי (העבודה):> אני לא אמרתי נגד הכנסות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ממש רוקדים – – – <איציק שמולי (העבודה):> אמרתי – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מדבר אליך על הפערים. <איציק שמולי (העבודה):> זה לא הגון מה שאתה עושה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אדבר על הפערים. <איציק שמולי (העבודה):> זה לא הגון. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מתוקף המילה "תחזית", אתה מבין שזה לא מדע מדויק. <איציק שמולי (העבודה):> תרים את העיניים מהדף, תקשיב למה שאמרתי – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ממש רוקדים – – <איציק שמולי (העבודה):> – – זה לא הגון מה שאתה עושה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – על שתי החתונות, או על כל החתונות. אוכלים מהעוגה ומבקשים להשאיר אותה שלמה. הטבלה שהונחה לפניך גם מונחת לפני, אני רואה את הפערים. מבקשים להשאיר את העוגה שלמה, ואפילו מבקשים מהחתן ומהכלה את הצ'ק בחזרה. תענוג ששמור רק לאופוזיציה. חבר הכנסת מוזס, אתה שואל איפה הכסף? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> כן. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אגיד לך היכן הכסף. <קריאה:> איפה? איפה? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני כבר יודע להגיד – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתה רואה, אתה שכחת שמפלגתך, מפלגת אגודת ישראל, הייתה שותפה לקואליציה הקודמת, וחברך לסיעה – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אומר את זה עוד הפעם. – – היה יושב-ראש ועדת הכספים של הכנסת, ומתוקף תפקידו הוא היה שותף מלא – שותף מלא – לכלל המהלכים. חלפו רק שישה חודשים, שכחתם? זה מה שחלף. אתם הייתם אחראים לכסף. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אמרת לי את זה לפני שבועיים, לפני שלושה שבועות, לפני ארבעה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתה שוכח. מכיוון שהזיכרון שלך קצר מאוד – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> זה לא משנה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – מכיוון שהזיכרון שלך קצר מאוד, אני פעם אחר פעם טורח להזכיר לך. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> אבל אתם באתם לשנות. בוא ספר לי איך באתם לשנות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אגיד לך. חברת הכנסת מיכאלי, אני אגיד לך. אדוני היושב-ראש, גם השימוש שעושים מחברי המסמך בדוח מבקר המדינה – איציק, זה בשבילך, חברי היקר – גם השימוש שעושים מחברי המסמך בדוח מבקר המדינה מוטעה, שכן הדוח המצוטט במסמך הממ"מ הוא בכלל משנת 2000. חלפו 13 שנים כמעט, 13 וחצי. הוא התייחס לשנות ה-90 של המאה הקודמת, והוא ממש לא רלוונטי לענייננו. מחברי המסמך מצטטים את המלצת מבקר המדינה כי על משרד האוצר להתייעץ עם בנק ישראל בקביעת התחזיות. אני יכול להגיד לך שההתייעצות הזאת מתקיימת, ואכן התקיימה גם בשנה הזאת. היא מתקיימת באופן שוטף זה שנים, והתקיימה גם במהלך הכנת התחזית לקראת התקציב הנוכחי, ומכאן שאין טעם לחזור על המלצות המבקר שניתנו לפני 13 שנים, שעה שהמלצה זו מיושמת ביחס לתקציב המוגש כעת לכנסת אחת לאחת. אני נותן הערה למה שאמרת – להקדיש מחשבה לעניין. אני יכול להגיד לך באחרית מלאה שבהחלט מקדישים לעניין הזה מחשבה, ולא אחת; אני יכול להגיד לך שתחזית – מכיוון שעצם המילה אינה מדויקת – מדירה שינה מעיני כל אחד ואחד מאתנו; אני יכול להגיד לך, כמנכ"ל של חברה כלכלית במשך שש שנים, שגלגלה חצי מיליארד שקל, שזה לא מעט, כשהייתי צריך להכין את התקציב בחודש ה-11, ולהגיש אותו לדירקטוריון, היה לי קשה מאוד, ותכף אסביר לך למה, לדייק – מה מצפה לי בשנת הכספים הבאה. ותמיד הייתי הולך לכדי זהירות. אבל זה עניין אחר. <איציק שמולי (העבודה):> אנחנו מדברים על 14 מיליארד שקל שפספסתם. 14 מיליארד. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אגיד לך ממה נובע. אני לא צריך להגן על זה, אבל מכיוון שאני באוצר אז אני אתן לך הסבר למה יש הבדלים. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה לא חייב לענות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בא לי, זהבה. מה-זה בא לי לענות לו. מה, מישהו רוצה ללכת מוקדם? <זהבה גלאון (מרצ):> כן. <ישראל חסון (קדימה):> כן. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבר'ה, הפגישה הבאה שלי רחוקה. <ישראל חסון (קדימה):> רגע, אתה רוצה להעביר את הזמן, מיקי? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא, חד וחלק. אני עונה. <ישראל חסון (קדימה):> מוזס יצא אתך – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> די, עניתי למוזס, חבר הכנסת חסון. <ישראל חסון (קדימה):> אמרתי. ענית לו – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> רגע, תן לי להגיע גם אליך, ישראל. לסיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לאי-דיוקים שמופיעים, כביכול, במסמך, בין תחזיות משרד האוצר לגבי הכנסות המדינה לבין התוצאה בפועל. במסמך שלפנינו יש התייחסות רק לתחזית ההכנסות, כפי שהוצגה לכנסת, ולתוצאה בסוף. אין בו התייחסות לשינויים שמשרד האוצר דואג להכניס לתקציב במהלך העברתו בקריאות בכנסת במהלך השנה, לדוגמה בהוצאות, כדי לאזן את השינויים שנוצרים. חשוב להבין, אני מבקש באמת – עכשיו, הנושא הוא רציני, אני מנסה להבהיר לך כמה שאפשר, חבר הכנסת שמולי. חשוב שנבין כי התחזית אינה תחרות של ניחושים, וטיב התחזית לא נמדד רק על בסיס הפער בינו לבין נתוני הביצוע בפועל; התחזית בנויה על הנחות מקרו-כלכליות, על ההנחה ששינויי החקיקה המוצעים על-ידי הממשלה יתבצעו במלואם – ואנחנו כולנו יודעים שזה לא כך – ועל ההנחה שלא יבואו שינויים אחרים בדיני המס במהלך שנת התקציב. סטייה מהנחות אלה, לדוגמה, עקב משבר עולמי, עקב מלחמה, עקב אי-אישורים של שינויי החקיקה על-ידי הכנסת, תביא לפער בין התחזית ובין הביצוע בפועל, בלי שיש בפער זה כדי לערער על טיב התחזית. אכן, בנק ישראל חלק שבחים למשרד האוצר ואמר שנקט את התהליכים הראויים. אני גם מסכים אתך שהוא לא אמר שהתהליכים שמשרד האוצר ביצע הם לא ראויים או כן ראויים. נוח לי להגיד שזה – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> אל תבנה על זה, כי הוא אמר את זה גם כשאני הייתי שר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> למה לא להיתלות בענפים – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> אתה – – – תוצאות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אז אני אמשיך. קחו רק את העשור האחרון. איציק, באמת, עכשיו אני רציני בעניין – אתן לך סדרה של משברים שגרמו לכך שהתחזית לא עומדת בפועל במה שציפו. אתן לך רק דוגמה מאותה חברה שהייתי מנכ"ל שלה בשנת 2009: עקב המבצע בדרום, התחזית פספסה ב-6.5%, כי זה הביא לעצירה טוטלית של ההכנסות. אני מפרט: קחו לדוגמה את העשור האחרון – אינתיפאדה של ארבע שנים, שהובילה – חבל, אתה לא תדע אחר כך את התשובות – אינתיפאדה של ארבע שנים, בין 2000 ל-2004, שהביאה למשבר גדול ב-2003; מלחמה ב-2006 וב-2012. את כל אלה לא הייתה אפשרות לחזות, וברור שיש לכל האירועים הללו השפעה משמעותית על תחזית משרד האוצר לגבי הכנסות המדינה. וכפי שציין הממונה על כלכלה והכנסות המדינה בדיון בוועדת הכספים של הכנסת, בתקופה של אי-ודאות, כמו זו הקיימת כעת, יבצע משרד האוצר ניטור של התחזיות, כדי שיוכל להגיב על שינויים שעלולים להתהוות בהתאם לצורך. כמו כן, חשוב להבין שהמדינה מביאה בחשבון סטייה מסוימת מהתחזיות ושומרת לעצמה רמות של גמישות כאלה ואחרות כדי להתמודד עם סטיות אלה. כל משבר עולמי, כל משבר חברתי עולמי, תזוזות במשק האנרגיה, כל אלה – שאי-אפשר לצפות אותם, אכן יכולים לגרור אי-דיוקים. אני רק שכחתי באיזו שנה, כבוד חבר הכנסת מרגי, היית סגן שר האוצר. <יעקב מרגי (ש"ס):> הייתי שר מ-2009 עד 2013. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מבקש, ברשותך – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> אני רוצה לומר לך, בנימוקים, כשהאשמת אותנו כל הזמן – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> פער של 4.6 מיליארד בתחזית, כשאתה היית שם. <יעקב מרגי (ש"ס):> אבל עכשיו נתת לזה הצדקה – מלחמה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אתך. אני אומר שתחזית קשה מאוד. אני אתך בעניין הזה. לפיכך אני מציע, אדוני היושב-ראש, להסיר מסדר-יומה של הכנסת את ההצעה האמורה לסדר-היום. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לסגן השר מיקי לוי. אנחנו נעבור להצבעה. מי בעד, מי נגד – להסיר או לכלול בסדר-היום. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 11 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 3 נמנעים – 1 ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> 11 בעד, שלושה נגד, נמנע אחד. הנושא ייכלל בסדר-יומה של הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <הפרדה עדתית בבתי-הספר> <היו"ר יוני שטבון:> חברים, אנחנו ממשיכים בנושא הבא: הפרדה עדתית בבתי-הספר, הצעות לסדר-היום של חברות הכנסת עליזה לביא ומרב מיכאלי, שמספרן 729 ו-760. חברת הכנסת עליזה לביא. שלוש דקות. בבקשה. <קריאה:> איזה ניצחון. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> נתתי לכם לגנוב הצבעה, תראו איזה לארג' הייתי. <קריאה:> הוצאת הרבה אנרגיות בניצחון. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> כל הכנסת אפס אחד גדול. <היו"ר יוני שטבון:> רק דקה. בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבר הכנסת כבל, הייתי לארג' אתכם. <קריאה:> ניצחון היסטורי. <היו"ר יוני שטבון:> רק נאפס. בבקשה. חברת הכנסת לביא, בבקשה, שלוש דקות. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, לפני שלוש שנים סערה וגעשה הארץ בעקבות פרשת עמנואל, הפרשה העגומה, שלא נתנו לבנות להיכנס לבתי-ספר כאלה ואחרים. בפרשה הזו פסק בג"ץ כי קיימת אפליה עדתית בין תלמידות ממוצא ספרדי לבין תלמידות ממוצא אשכנזי בבית-הספר "בית יעקב" בעמנואל. פסיקת בג"ץ וכל ההתעוררות הציבורית והשיח שהתפתח בעקבות הפרשה האומללה הזאת הגיעו עד מאסר הורים שסירבו שהבנות שלהם תלמדנה יחד עם האחרות. אני חשבתי, ואולי כולנו חשבנו, שהלקח נלמד ושלא ניאלץ להיתקל שוב במקרים כדוגמת המקרה הקשה הזה בעמנואל. והנה בשבוע שעבר שמענו כולנו שבבית-הספר בזיכרון-יעקב מתקיימת הפרדה בין תלמידות ספרדיות לבין תלמידות אשכנזיות, שכוללת מבנים נפרדים וצוותי הוראה נפרדים. ואותה אפליה קיימת גם בקרב הבנים, בין הבנים הספרדים לבין הבנים האשכנזים. לפני כמה חודשים, ב"שבעה" על אימא של חברה שלמדה אתי ביסודי, פגשתי אותה – אני זוכרת אותה מבית-הספר היסודי, בחורה מבית אשכנזי טוב שהתחתנה עם בחור; לימים הם חזרו בתשובה ועברו לקהילה חרדית באופקים. והנה נודע לי שהיא שינתה את שם המשפחה שלה. היא בחורה אשכנזית שנישאה לבחור ספרדי, ושם המשפחה שונה לשם אשכנזי, בשונה מהשם המקורי של בן-הזוג שלה, שהיה ספרדי. שאלתי אותה: למה? ואז היא אמרה לי: עליזה, תראי, אני אשכנזייה. בעלי אומנם ספרדי, אבל כדי שהילדים שלנו יקבלו חינוך יותר טוב וגם זיווג יותר טוב החלטנו יחד לשנות את השם לשם אשכנזי. אני לא האמנתי למשמע אוזני ולמציאות הזאת, השוררת, עד כדי כך שמשפחה מחליטה לשנות את השם שלה. אז המציאות הזאת, אני רוצה לתת לכם טעימה קטנה ממה שחברתי מתארת. בתקנון בית-הספר "אוהל רחל" בשכונת רמות ג' בירושלים חייבות התלמידות לחתום על טופס התחייבות, שבסעיף 5 שלו כתוב: "חובה להתפלל בבית-ספרנו בהברה אשכנזית. הרישום לבית-ספרנו מותנה בהתחייבות הבת להתפלל בהברה אשכנזית". ברשימת הספרים שקיבלו תלמידות כיתה ז' בבית-הספר בקריית-ספר כתוב שהסידור שצריכות התלמידות להביא צריך להיות בנוסח אשכנז. על-פי נתונים שאסף עורך-דין יואב ללום, יושב-ראש עמותת "נוער כהלכה", בשלושת התיכונים הגדולים לתלמידות חרדיות של "בית יעקב" בירושלים, שבהם לומדות למעלה מ-1,000 תלמידות בכל אחד מבתי-הספר, באף אחד אין יותר מ-25% תלמידות ממוצא מזרחי. <היו"ר יוני שטבון:> חברת הכנסת לביא, זמנך הסתיים, אז רק לסיים בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> כלומר, בבתי-הספר הללו דואגים ששיעור התלמידות הספרדיות לא יעלה על רבע. אני רק רוצה להסב את תשומת הלב, שנכון להיום יש 200 בנות מירושלים, 80 מבני-ברק, אדוני היושב-ראש, ו-70 מקריית-ספר, ועוד הרבה בבית, שבפתיחת שנת הלימודים הבאה אין להן איפה ללמוד. <היו"ר יוני שטבון:> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. תעלה חברת הכנסת מרב מיכאלי. לאחר מכן יש לנו עמדות נוספות של חבר הכנסת שמעון אוחיון וחבר הכנסת נסים זאב. <עליזה לביא (יש עתיד):> מי משיב? <היו"ר יוני שטבון:> סליחה. השר פרי בשם שר החינוך ישיב. <מרב מיכאלי (העבודה):> השר פרי? <היו"ר יוני שטבון:> כן. <מרב מיכאלי (העבודה):> אה, מעניין. יש למה לצפות. <היו"ר יוני שטבון:> שלוש דקות. בבקשה. <מרב מיכאלי (העבודה):> בבקשה. חברי חברות וחברי הכנסת, ובכן הסיפור בזיכרון-יעקב – היה בית-ספר אחד, חולק לשני בתי-ספר, "מורשה להנחיל" לספרדיות, "שיר חדש" לאשכנזיות. יש שיאמרו בין המפרידים: מדובר בהבדלי סגנון; מדובר, איך לומר, בפרקטיקה דתית אולי שונה, כל מיני דברים כאלה. הבה נבדוק: "מורשה להנחיל" – שם יפה למבנה ישן; "שיר חדש", כשמו כן הוא, למבנה חדש. ב"שיר חדש" – אשכנזיות עם מכסה לספרדיות, שמתויגות כסוג ב'. הפיצול לשני בתי-הספר – רק על בסיס עדתי, לא שום קריטריון אחר. התקציב של בית-הספר האחד חולק עכשיו לשניים האלה, פחות לכל אחד. לא יפתיע אותי אם גם התקציב ל"שיר חדש" הוא אשכנזי ול"מורשה להנחיל" הוא תקציב ספרדי. למדנו מרוזה פארקס, חברות וחברים, הספרדייה השחורה האמריקנית: אין דבר כזה נפרד אבל שווה. כשמפרידים לפי מגדר, לפי מוצא, לפי לאום, אנחנו יכולות לראות מהנתונים המאוד-ספציפיים של המקרה הזה, יש שוֶוה יותר ושוֶוה פחות, שוָוה יותר ושוָוה פחות, ומדינת ישראל ממשיכה, אדוני השר, לתקצב את זה. צריך להגיד שלא לראשונה מדינת ישראל מתקצבת. כשמדינת ישראל רגילה להפריד בין ערבים ליהודים, בין גברים לנשים, כשנשים מרוויחות 60% מגברים, כשהערבים מקבלים הרבה פחות תקציבים מיהודים, אין להתפלא שעדיין ישראל מתקצבת גם הפרדה בין אשכנזים לספרדים, אשכנזיות לספרדיות. יש להצטער על כך, יש לפעול לשינוי הדבר הזה. האומנם, אדוני השר, תוכל לתת לנו איזה בשורה בהקשר הזה? <היו"ר יוני שטבון:> תודה לחברת הכנסת מיכאלי. ישיב על הדברים השר יעקב פרי בשם שר החינוך. בבקשה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להשיב בשמו של שר החינוך, חבר הכנסת שי פירון, על הצעתן הדחופה לסדר-היום של חברות הכנסת מרב מיכאלי ועליזה לביא. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אפשר להבין, מאחר שהשר עצמו לא מגיע, שהנושא לא חשוב בעיניו? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> לא, אני חושב שהנושא מאוד חשוב, כפי שאתה כבר תשמע בדברי תשובתי. ואני חושב – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> לא שאני לא מכבד ומעריך את השר פרי, אבל – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> כן, אבל, חבר הכנסת פרוש, שי פירון לא חש בטוב בשבועות האחרונים, ואני חושב שגם את העניין הזה כדאי שנכבד. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> לא, כי הוא היה פה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> הוא היה פה. <עליזה לביא (יש עתיד):> כבוד השר – – – ניגשתי אליו, הוא הבטיח להישאר, הוא החליט לא להישאר – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> כן. אדוני היושב-ראש, אני חוזר: אני מתכבד להשיב בשמו של שר החינוך, חבר הכנסת שי פירון. שר החינוך הביע ומביע זעזוע עמוק נוכח ההפרדה שהונהגה בבית-הספר בזיכרון-יעקב. עם קבלת המידע הנחה השר לאחד באופן מיידי את בתי-הספר תחת קורת גג אחת, ולוודא באמצעות הפיקוח על בית-הספר כי הנחייתו מיושמת באופן מלא וללא כל עוררין. בתוך כך הוחלט, יחד עם הבעלות על המוסד, שזה מרכז החינוך העצמאי, לאחד את שני בתי-הספר לבית-ספר אחד בשנת הלימודים תשע"ד. בית-הספר יפעל החל משנת הלימודים תשע"ד בבניין אחד עם תוכנית פדגוגית אחידה, כלל בית-ספרית. זאת ועוד, מנהל האגף לחינוך מוכש"ר – מוכר שאיננו רשמי – במשרד החינוך פנה להנהלת מרכז החינוך העצמאי במכתב המבהיר את הנהלים והקריטריונים שבית-הספר המאוחד מחויב לעמוד בהם, זאת כדי להיות מתוקצב על-ידי משרד החינוך. על בית-הספר להימנע מאפליה ולהבטיח שילוב מיטבי, חברתי ולימודי. פעילות בית-הספר תלווה על-ידי הפיקוח באופן צמוד החל מהליך ההרשמה ועד ליישום ההנחיות ותוכניות הלימודים. שר החינוך הבהיר כי המשרד לא ישלים עם תופעות של גזענות בתוך מערכת החינוך, וכי הוא יפעל באופן נחוש כדי לעקור אותה מן השורש. לא יעלה על הדעת, אדוני היושב-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת, שתופעות של הפרדה, על רקע כזה או אחר, יתקיימו בישראל בשנת 2013. תפקידה של מערכת החינוך, בראש ובראשונה, הוא לקדם ערכים של סובלנות וקבלת האחר והשונה ולהנחילם לדור הצעיר. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לשר יעקב פרי. <מרב מיכאלי (העבודה):> אנחנו מבקשים להעביר – – – <היו"ר יוני שטבון:> לעמדה נוספת מוזמן חבר הכנסת שמעון אוחיון, לדקה. בבקשה. <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, על התשובה שלך, ובכל זאת אני רוצה להביע הזדעזעות מן התופעה הזאת, שהולכת ונמשכת, ולפנות אל מרכז החינוך העצמאי, ואני שואל את עצמי ואת כולנו: עד מתי? עד מתי התופעה המבישה הזאת תימשך – לעשות הפרדה בין אשכנזים לבין ספרדים? בושה וחרפה, ואני מצפה ממרכז החינוך העצמאי שיורה ויפעיל מדיניות שבאמת משלבת ויוצרת אינטגרציה. תראו מה קורה, תראו מה קורה בגלל זה. כבר קוראים לזה: עניין גזעני. בגלל אותה הפרדה בין אשכנזים לספרדים אנחנו כבר גולשים למשהו שיש בו משום גזענות. יכולתי לשבת כאן ולתת עוד דוגמאות, ואני מקווה שלא נצטרך ללחוץ על שר החינוך להפעיל סנקציות ממשיות נגד מרכז החינוך העצמאי. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת שמעון אוחיון. עמדה נוספת, של חבר הכנסת נסים זאב. דקה. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, פעם היינו כבולים אך ורק למערכת החינוך של החינוך העצמאי, ובאמת, ש"ס קמה בדיוק על הנושא הזה, של חינוך. מאז ועד היום, במשך 30 שנה, רשת "מעיין החינוך התורני" הקימה עשרות ומאות מעונות-יום, גני-ילדים, בתי-ספר יסודיים, תיכוניים וסמינרים, ואני אומר לכל הספרדים והספרדיות: יש מבחר מגוון, מגוון של בתי-ספר, ברמות שונות, ואפשר כמעט – באופן מוחלט, הייתי אומר – לכולם יש מקום באותם בתי-ספר. מה שקורה בפועל, הבעיה היא שנוצר איזה מין מצב של לחץ, של הורים או משפחות טובות, באיכות מסוימת, או רמת לימודים גבוהה, הולכים ל"בית יעקב", ואז הבעיה היא שלבתי-הספר של הספרדים, או של רשת "מעיין החינוך התורני", באות בינוניות ומטה, וכאן נוצר מצב שגם, לפעמים, בנות נדחות על-ידי בתי-הספר שלנו, בגלל הרמות, או שהבת מתאימה או לא מתאימה, או רוחנית, או חינוכית, או תרבותית, או לימודית, אבל לא כולן על בסיס גזעני. מה שאני מציע, אדוני היושב-ראש, שבוודאי המקרה החמור הזה, שבית-ספר כבר קיים ופועל, כבית-ספר ספרדי ואשכנזי כאחד, שפתאום עושים את ההפרדה, זה דבר חמור, ודבר קיצון, וצריך לעשות הכול כדי לבטל אותו. אבל בהחלט, אני חושב שיש מקום לשפר את המערכת. ונוסף על כך, גם בתוך האשכנזים יש בתי-ספר נפרדים: בית-הספר החסידי, יש בית-הספר הליטאי, יש בית-הספר החדש, וכל אחד מייצג ציבור – בעלז, יש לו בית-ספר משלו – – <היו"ר יוני שטבון:> להזדרז בבקשה – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – ולכן אני אומר: זה קיים, גם אם זה לא נראה לכאורה שיש איזושהי מטרה לעשות איזושהי הפרדה – קיים, כי "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב", וכל אחד רוצה – – <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> – – לחיות לפי מסורת אבותיו. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. עמדה נוספת תעלה חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. בבקשה. דקה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> קודם כול, אני רוצה לברך על כך שחברת הכנסת עליזה לביא העלתה את הנושא החשוב הזה. מה שמפתיע אותי זה שבעצם – לא רק בשנים האחרונות – הנושא הזה עולה. כל פעם זה מקרה כזה או אחר, בבית-ספר כזה או אחר, ונדמה שאנחנו מגלים סוג של אוזלת יד בכל הנושא הזה, שנקרא סלקציה, או הפרדה – כל אחד יכול לקרוא לזה בשם אחר – אנשים רוצים לחיות בתורתם, באמונתם, או כאלה שבאים עם אמתלות אחרות. רבותי, נדמה שברמת המדיניות לבוא ולהצהיר זה לא מספיק. נדמה שצריך אולי חקיקה מוסדרת, לא רק על מוסדות שאינם רשמיים, אולי גם על מוסדות שהם ממלכתיים, כי נדמה שזה לא פוסח על הרבה מאוד מקומות, ואי-אפשר לקחת חתך אחד של מוסדות. אי-אפשר לומר שזה קיים רק בבתי-ספר פרטיים. צריך להסדיר את זה בחקיקה, ואפילו חקיקה ממשלתית, שבאה ומטילה סנקציות ברורות שמראות שמדינת ישראל לא מתפשרת בכל הנושא של הפרדה, או נידוי, או הדרה של סוג כזה או אחר של תלמידים. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. יעלה חבר הכנסת משה פייגלין לעמדה נוספת. דקה. בבקשה. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> אני מצטרף לדברים שנאמרו עד כה, ורוצה לומר אותם מן המקום החיובי דווקא, ולא רק מן המקום השלילי. ישנו מגזר במדינת ישראל שלקח אחריות ושילב בצורה יוצאת דופן, ומעבר לכל פרופורציה למגזרים אחרים בחברה הישראלית, את העלייה האתיופית, למשל, ואת כל עדות ישראל, במוסדותיו, ופה צריך להסיר את הכובע בפני הציונות הדתית. ילדי, שלמדו במוסדות חינוך של הציונות הדתית, למדו בכיתות שבהן האחוזים הגבוהים ביותר של שילוב בני העדות השונות. אני מציע, באמת, לכל מי שרוצה לקחת דוגמה – וצריך לקחת דוגמה – להעיף מבט כיצד הדבר בוצע במוסדות הללו. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה לחבר הכנסת משה פייגלין. אנחנו נעבור להצבעה. אדוני השר – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> – – – אנחנו מבקשות להעביר לוועדת החינוך. <קריאה:> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> מליאה. <היו"ר יוני שטבון:> מליאה וועדת החינוך. <מרב מיכאלי (העבודה):> ועדת החינוך. <עליזה לביא (יש עתיד):> מליאה, מליאה. ועדת החינוך – – – <היו"ר יוני שטבון:> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> חברת הכנסת מיכאלי, ועדת החינוך? <עליזה לביא (יש עתיד):> מרב – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> אני מעדיפה לוועדת החינוך – – <עליזה לביא (יש עתיד):> מרב – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> – – אבל חברותי פה מעדיפות במליאה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> טוב, אנחנו רואים שאין פה – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו נעביר את זה, נעביר את זה להצבעה. <עליזה לביא (יש עתיד):> לא, למליאה, למליאה. <היו"ר יוני שטבון:> אני מבקש מהמציעות להגיע – הגעתן להסכמה? <קריאה:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו עוברים להצבעה אם לעשות את זה – – <קריאה:> מליאה. <היו"ר יוני שטבון> – – במליאה, על סדר-היום, את נושא ההפרדה העדתית בבתי-הספר. מי בעד? מי נגד? בבקשה. <מרב מיכאלי (העבודה):> בעד זה למליאה, כן? <קריאה:> בעד זה – – – <היו"ר יוני שטבון:> בעד זה למליאה, נגד – לא להעלות את זה למליאה. בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> 12 בעד, אין נמנעים, אין מתנגדים. הנושא יעבור למליאה. <הצעות לסדר-היום> <התקפות אלימות על יהודים בירושלים המזרחית> <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו עוברים, בבקשה, להצעות הבאות לסדר-היום: התקפות אלימות על יהודים בירושלים המזרחית; מס' 694, 701, 736 ו-744. יעלה ראשון המציעים, חבר הכנסת מרדכי יוגב. בבקשה. שלוש דקות. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, שר המדע והטכנולוגיה, חברי למליאה והאורחים היקרים, גם ביציע העליון וגם, אם אני מבין נכון, ארגון הרבנים הקונסרבטיבים ובני משפחותיהם – ברוכים הבאים. אני מבקש להעלות על סדר-יומה של הכנסת הצעה דחופה בנושא ריבוי ההתקפות על יהודים בירושלים המזרחית. בחודשים האחרונים עלתה באופן משמעותי ביותר כמות יידויי האבנים, בקבוקי התבערה ואפילו ההתפרעויות בדרכים הראשיות, גם לכותל המערבי. ההתקפות האלה הפכו לתופעה יומיומית ומסוכנת. יהודים מבוגרים, ילדים, מותקפים וגם מוכים על-ידי פורעים ערבים, אם בדרך לכותל, בשכונות קצה של ירושלים – הר-חומה, הר-הזיתים, כפר-השילוח ועוד. ושאלתי, וגם אחרי שקצת בדקתי: האם יש למשטרה תוכנית להתמודדות – למיגור טרור האבנים, בקבוקי התבערה; ואני יודע שהמשטרה עובדת ועושה, אבל אני חושב שירושלים מצריכה הקצאת יותר כוחות, יותר משאבים, למיגור הטרור. ירושלים איננה סתם עיר – היא בירת ישראל. כדאי שנדאג שכל יהודי – גם ערבי, גם תייר וגם אחר, יוכל ללכת ולנסוע בבטחה בכל רחבי ירושלים המזרחית. המציאות הזאת, הרגשתי שהיא חייבת לעלות על סדר-יומה של הכנסת בדחיפות. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה לך, חבר הכנסת מרדכי יוגב. יעלה חבר הכנסת יריב לוין, ואחריו – חבר הכנסת יעקב ליצמן. שלוש דקות. בבקשה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מוכרח לומר שקשה לרשום לנו נקודות זכות בעצם הצורך בהגשת הצעה לסדר-היום מן הסוג הזה בכלל, והמצב בירושלים מן הבחינה הזאת הוא מצב בעייתי לאורך תקופה מאוד ארוכה. אני יכול לומר שבקדנציה הקודמת קיימנו סיור בכפר-השילוח, הרגשנו פחות או יותר כאילו אנחנו נכנסים לתוך איזה שטח אויב; שמירה, רכבים משוריינים – אגב, כל זה לא עזר, זרקו עלינו אבנים. זאת אומרת שהמצב הוא מצב בעייתי ומתמשך לאורך זמן. יש כאן בעיה שאיננה מתמצה רק בסוגיית האלימות; צריך להביא בחשבון ולזכור שיש בירושלים בעיה כללית של אכיפת חוק לאורך ולרוחב בהרבה מאוד נושאים. קחו למשל את הנושא של תכנון ובנייה – הפקרות מוחלטת. ואתם יודעים, זה גם לא מקרה שאיפה שיש הפקרות מוחלטת בתכנון ובנייה, ונותנים לך לבנות מה שאתה רוצה ואיך שאתה רוצה, תוך פלישה לשטח ציבורי, אחר כך מאותן מרפסות גם זורקים אבנים ומאותם שטחים מיידים בקבוקי תבערה; הדברים בדרך כלל הולכים האחד עם השני. אני חושב שמדינת ישראל צריכה לקבל אחת ולתמיד החלטה שהיא עושה סדר. ולעשות סדר מצריך כמובן הקצאת משאבים והקצאת כוחות, אבל זה מצריך קודם כול ולפני הכול החלטה שאנחנו עושים סדר בכל רחוב ובכל חלק של ירושלים. וזו בעיני החלטה שהיה צריך לקבל אותה מזמן, והגיע הזמן שנקבל אותה עכשיו. אגב, אני חושב שהיא לא מתמצה רק בעניין הזה. אני חושב שהסדר צריך להיעשות גם בתחום התכנון, והוא צריך להיעשות גם בתחום התשתיות. שוב, זה גם לא פלא שבאותן שכונות שבהן רמת התשתיות נמוכה מאוד, שם אנחנו גם עדים יותר לתופעות מן הסוג הזה. יש גם בעיות נקודתיות; למשל, הסוגיה של הר-הזיתים, המוכרת, לצערי, מאירועים חוזרים ונשנים של פגיעה בבית-העלמין שם, של פגיעה באנשים שמגיעים לשם. כל הדברים האלה, לטעמי, מצריכים היערכות מערכתית, מצריכים לקיחת החלטה שבאים, מאתרים את המוקדים הבעייתיים, מצד אחד מכניסים לשם כוחות בסדרי גודל משמעותיים, עוצרים את האנשים ומגישים נגדם כתבי אישום, ואני אומר שוב, בצד השני גם באמת דואגים להסדרה של אותם דברים בתחום התשתיות שצריכים להיעשות. אני גם אומר עוד דבר: מי שמשלה את עצמו שבמקום שבו יש אלימות ומבליגים עליה, או חיים אתה, בגלל קשיי אכיפה כאלה ואחרים, האלימות הזאת תישאר באותו מקום – הוא טועה. כפי שאני אומר כאן לא אחת, אם אנחנו לא נטפל בבעיה הקשה של האלימות והנשק הבלתי-חוקי וחוסר הביטחון האישי שממנו סובלים ברבים מהיישובים הערביים, הדברים האלה זולגים מייד ליישובים אחרים לידם. זה לא נעצר במקום אחד. וגם כאן, מי שחושב: טוב, בסדר, זה בסדר מבחינתנו שאותו ציבור ערבי בשכונות כאלה ואחרות יוציא קיטור או ינהג מנהג בעלים בשכונתו וירגום באבנים או מעבר לכך כל יהודי שמעז להתקרב לשם – יבין שזה לא ייעצר שם. זה פשוט יבוא וירדוף אותנו במקומות אחרים. ולכן, אדוני השר, אני חושב שנדרשת כאן פעולה שהיא הרבה מעבר ללומר: תראה, עצרנו כמה אנשים, פתרנו בעיה בכמה מקומות, הסדרנו את הנושא בשכונה כזו או אחרת, הוספנו איזושהי תחנת משטרה. אני חושב שנדרשת פה פעולה כוללת; אפשר בקלות לאתר את מוקדי הבעיה, הם לא רבים, הם ידועים, להיכנס לשם בכוחות מתוגברים, עם תוכנית מסודרת, ולעשות סדר. אני, אגב, רוצה לומר שמי שירוויחו מזה הם קודם כול התושבים שגרים שם, הם עצמם, שבוודאי רובם לא נעים ולא נוח להם לחיות תחת האלימות הזאת. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת יריב לוין. יעלה חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת יעקב ליצמן. בבקשה. <קריאה:> הוא לא נוכח. <היו"ר יוני שטבון:> הוא לא נוכח. אתה מוזמן. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זה ממש קטסטרופה מה שקורה לאחרונה, בחודשים האחרונים. אנחנו כבר התרגלנו שביהודה ושומרון יש עלייה של מאות אחוזים ביידויי אבנים, בקבוקי תבערה, כל הנושא של המדיניות ההכלה של האלוף ניצן נותן את אותותיו לא רק ביהודה ושומרון אלא גם במזרח-ירושלים. אם מישהו חושב שיש ערבים שמתגוררים ביהודה ושומרון ויש להם אולי חשיבה אחרת או מדיניות שונה או אידיאולוגיה שונה, הוא פשוט לא יודע על מה הוא מדבר. כאשר ביהודה ושומרון הצבא לא עושה דבר וחצי דבר, ואנחנו רואים שרף הפיגועים עולה פי-3.5 כמעט, זה דבר שצריך לתת לנו אות אזהרה. ברור שמאז מבצע "עמוד ענן" עלה הרף של הפיגועים, אבל חשבנו שאולי לפחות במזרח-ירושלים נראה מדיניות קצת שונה. אני אומר שהמקרה האחרון מזעזע במיוחד, כאשר יהודים שהותקפו באבנים, ותקפו את רכבם ושברו את השמשות של הרכב שלהם, באו להתלונן, פתאום מוצאים את עצמם נחקרים. הקורבן הפך להיות נאשם. והחוקר מי היה? היה ערבי. בסדר, מאג'ד אחד, לא יודע מי זה. לא יכול להיות גם שהנתקף, הקורבן, הוא פתאום הפך להיות תחת אזהרה, חקירה תחת אזהרה, זאת אומרת, בעצם הוא הנאשם. הוא בא להאשים, הוא בא להתלונן, אז למה שהוא יתלונן? אני כבר לא מדבר על מה שקורה בדרך לשמעון-הצדיק, שכמעט יום-יום אנחנו רואים התקפות של אבנים, יידויי אבנים; ובהר-הזיתים ניתוץ המצבות, שזה דבר שבשגרה, אגב, אנחנו כבר רגילים לזה, אבל יידויי האבנים שם הם בלתי נפסקים, וגם בלתי נסבלים. מה שהיה בארמון-הנציב גם, לאחרונה, מה שהיה ב"בית אורות" – זה מקרה אחרי מקרה, ובסך הכול, במצטרף, מדובר פה באירועים רבים. המשטרה צריכה לנקוט – להראות את עצמה יותר בשטח, לפחות כמו ביום ההילולה של "אור החיים" הקדוש, כאשר באים בעלייה המונית אלפים רבים, עשרות אלפים, להתפלל ולהשתטח על קברו של "אור החיים" הקדוש, אני חושב שמן הראוי היה שהמשטרה תיערך לכך יותר, כי היא מודעת לכל הקהל וההמון שמגיע להר-הזיתים. תודה, אדוני. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. ישיב על הדברים שר המדע יעקב פרי, בשם השר לביטחון פנים. בבקשה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי הכנסת מרדכי יוגב, יריב לוין, יעקב ליצמן ונסים זאב ביקשו בהצעתם הדחופה לסדר-היום לדון בנושא התקפות נגד יהודים בירושלים המזרחית ובשכונת א-טור. אני מתכבד להשיב בשמו של השר לביטחון פנים, חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ. אשר לאירוע בא-טור, חבר הכנסת זאב, ב-18 ביוני התקבל במשטרה דיווח על אירוע יידוי אבנים בצומת א-טור, על-ידי אדם שהתלונן במוקד בירושלים. קצין האג"ם הנחה את המתלונן לנסוע לכיוון אוגוסטה-ויקטוריה, כדי שלא יסכן את שלומו, ושם יפגוש את הניידת שתסייע לו באיתור ומעצר החשודים. ניידת המשטרה הגיעה לצומת, צומת א-טור, בתוך שמונה דקות, אך המתלונן, שלא פעל על-פי הוראות השוטרים, נשאר במקום, ובכך גרם להסלמת האירוע, שהפך לאירוע הדדי, דו-סטרי, שנגרם בו נזק לרכבים משני הצדדים. ברצוני להדגיש כי המתלונן לא הורחק מישיבת "בית אורות" אלא הורחק באופן ספציפי מצומת א-טור, לצורך ביטחונו האישי ולצורך הרגעת הרוחות במקום, למשך שבועיים בלבד. תחנת "שלם" מקיימת קשרים טובים ושוטפים עם ישיבת "בית אורות" כדי לנסות לסייע במיגור התופעה האמורה ולהורדת המתח באזור. האירוע עדיין נמצא בחקירה ולפיכך אינני יכול למסור פרטים נוספים. ובאשר להתקפות המחמירות והולכות על יהודים במזרח-ירושלים, משטרת ישראל משקיעה מאמצים רבים, בכל הכלים העומדים לרשותה במזרח-ירושלים, לרבות בהיבטים המבצעיים והמודיעיניים, והיא מתגברת את כוחותיה במקום, על מנת להתמודד עם תופעות ההתקפות נגד יהודים במזרח-ירושלים; ולאחרונה גם בוצעו כמה פעילויות יזומות וממוקדות באזורים אלה. עקב תנועת המתפללים הרבה במהלך סופי השבוע, בעיקר לעבר הכותל המערבי, מקיימת משטרת מחוז ירושלים שגרת מטה קבועה ומאבטחת את צירי המתפללים, בעיקר בדרך לכותל המערבי, תוך שימת דגש מיוחד בפעילויות גלויות וסמויות לשם הרתעה ותפיסת חשודים. ברצוני לציין כי החל מראשית השנה ישנם מאות נחקרים, ביניהם גם עצורים רבים, בגין עבירות אלה. משטרת ישראל תמשיך לבצע את תפקידה ולהגן על שלומם של אזרחי מדינת ישראל באזור ירושלים המזרחית, גם באזור ירושלים המזרחית, ותמצה את הדין עם מי שלוקח את החוק לידיים וגורם לכך שאזרחים תמימים לא יוכלו להלך בבטחה בכל מקום שבו הם יחפצו. אני מציע להסתפק בכך. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לשר יעקב פרי. יש לנו עמדות נוספות בנושא. יעלה חבר הכנסת שמעון אוחיון לדקה, ולאחריו – חבר הכנסת משה פייגלין וחברת הכנסת אורית סטרוק וחבר הכנסת מיכאלי, דקה לכל אחד. בבקשה. <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, השר, חברי הכנסת, רק בתקופה האחרונה אנחנו עדים ל-200 מקרים של מיידי אבנים במזרח-ירושלים. אולי באמת צדק חברי חבר הכנסת יריב לוין, שאנחנו, חברי הכנסת, התנהגנו בהבלגה רבה מדי: שתקנו, הזנחנו והשארנו את השטח הזה אולי לחברי כנסת אחרים, שמדברים רק על התופעה של "תג מחיר". מי ששם לב – כמובן, אנחנו גם מגנים את העניין של "תג מחיר", אבל למי שעקב, גם העניין של "תג מחיר" מוצדק ומנומק על-ידי מי שעשה מה שעשה באבו-גוש כנגד מיידי אבנים, כתגובה. במילים אחרות, לו היינו מונעים את התופעה של מיידי אבנים, היינו גם מונעים את הסיפור, התגובה, של "תג מחיר". "תג מחיר" אולי גם מעיד על איזושהי חולשה מסוימת, שאנחנו לא מטפלים כראוי באותם מיידי אבנים. אנחנו צריכים כאן, בכנסת, להשמיע את קולנו על כל מקרה ומקרה ולחזק את משטרת ישראל ולעודד אותה לנצל עוד כוחות כדי לעצור את מיידי האבנים הללו. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת שמעון אוחיון. יעלה חבר הכנסת משה פייגלין. דקה. בבקשה. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה. מבין השיטין של תשובת השר אפשר להבין בדיוק מדוע תופעת הטרור מתגברת כל כך: משום שכאשר, במשתמע, אתה מאשים את הקורבן בכך שזרקו עליו אבנים ואיימו על חייו, מה אתה מתפלא על כך שהתוקפן מבין מכך שהשלטון בעצם אתו, בעצם מעודד אותו. הרי אם היינו מאשימים – אילו היינו מקבלים תשובה שכזו – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> לא האשמתי. אם היית מאזין – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> האזנתי רוב קשב. מכיוון שהוא לא הקשיב – אז אני מבקש עכשיו עוד דקה, לחזור על מה שאמרת – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> – – – זה כנראה שיש בעיית הבנה. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> אין שום בעיית הבנה. מכיוון שהמותקף לא בדיוק התפנה בזמן, הוא נחקר באזהרה כמי שגרם לתוקפנות. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> הוא נתבקש על-ידי המשטרה – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> נחקר באזהרה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> – – לפגוש את המשטרה בצומת – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> אז אתה אולי לא הבנת את מה שאמרת – כי ציטטתי אותך במדויק. זאת המשמעות המדויקת של מה שאמרת. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> הבעיה היא שאתה מבין – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> עכשיו, בואו נחשוב לרגע, בואו נחשוב לרגע מה היה קורה אילו טענה מטורפת שכזו, סליחה על הביטוי, הייתה נטענת כלפי תושבי אבו-גוש שמתלוננים כלפי תופעת "תג מחיר" – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> מה אתה משווה? <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> – – מכיוון שלא עשיתם בדיוק את מה שמצופה מכם – אתם עכשיו תיחקרו באזהרה. רבותי, שורש הבעיה הוא שמבחינה תודעתית המנהיגות בישראל, לפחות ב-20 השנים האחרונות, כבר עזבה את ירושלים, כבר עזבה את יהודה ושומרון, וכוחות הביטחון למעשה, מעבר לאות המתה של חוק-יסוד: ירושלים, כבר מבצעים למעשה את מדיניות מנהיגות ישראל לדורותיה ב-20 השנים האחרונות ולמעשה מפקירים את היהודים שגרים בשטח לגורלם. <איציק שמולי (העבודה):> שכחת לגנות את התופעה עצמה. שכחת לגנות את התופעה עצמה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת משה פייגלין. חברת הכנסת אורית סטרוק, דקה לעמדה נוספת. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> הדבר המרכזי שאני רוצה לומר זה שדרושה גישה מערכתית אחרת לכל הנושא של הביטחון בירושלים, שנבין שירושלים בירת ישראל, כל סנטימטר בה וכל רחוב בה צריך להיות בטוח לתנועה של אזרחים ישראלים, לרבות יהודים. לא יכול להיות שלמשל משרד החינוך לא מאפשר טיולים בעיר העתיקה בירושלים. אין בכלל אישור טיולים בחלקים שהם לא הרובע היהודי. אלה דברים חמורים ביותר, שאנשים צריכים לנסוע לביתם במזרח-ירושלים ברכב מוגן ירי – מה זה פה, ביירות? דמשק? זאת ירושלים. רכב מוגן ירי? באמת צודק השר פרי, יש הרבה מאוד מעצרים. אבל מה עושים עם העצורים אחר כך במשרד המשפטים? עסקאות טיעון מגוחכות ומעליבות. ולכן צריך פה חשיבה מערכתית. ולכן אני חושבת שמן הדין להעביר את הדיון הזה לוועדת הפנים ולדאוג שכל הרשויות, לרבות משרד המשפטים, גם יגיעו לשם ויבהירו לנו איך הן מתכוונות לשפר את הביטחון במזרח-ירושלים. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה לחברת הכנסת אורית סטרוק. חבר הכנסת אברהם מיכאלי מוזמן להביע עמדה נוספת. דקה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, לפני כמה שבועות קיימנו פה דיון דומה – אז ההגדרה הייתה ספציפית על הר-הזיתים – ואני חוזר על מה שאמרתי אז: אני חושב שאנחנו צריכים לדבר עדיין כמכלול על כל האזור הזה של מזרח-ירושלים. יהודים היום חוששים להגיע להר-הזיתים, יהודים מהארץ ומחוץ-לארץ חוששים להגיע לשם לאזכרות. אנשים, פשוט מאוד, שקרובי משפחתם קבורים שם בהר, חוששים להגיע לשם. נכון, משרד השיכון הציג לנו תמונה מסוימת של אבטחה, אבל מה לעשות, הדבר הזה כרגע לא מספיק ולא עובד. יהודים חוששים להגיע לאזורים האלה מחשש שמישהו ירגום אותם באבנים. לאן הגענו? מזרח-ירושלים, אסור שתהיה שם הרגשה של שליטה זרה. מה שמנסים אולי אויבינו הפלסטינים – לבוא, להכריז, לפצל את ירושלים – כנראה עובדתית זה קורה בפועל. לכן חייבים לקיים באמת דיון בוועדת הפנים ולא להסיר את הנושא מסדר-היום. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. אני שואל את עמדת המציעים, השר – לוועדת הפנים? אנחנו נצביע – אם ההצעה תעבור לוועדת הפנים. מי שבעד – הנושא יעבור לוועדת הפנים, ומי שנגד – מתנגד. הצבעה, בבקשה. ועדת הפנים – בעד. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 15 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 15, מתנגד אחד, אין נמנעים. הנושא יעבור לוועדת הפנים. לפני שנעבור להצעה לסדר הבאה, חברי חברי הכנסת, אנחנו מקבלים בברכה את הרבנים והרבניות, באי ועידת כנסת הרבנים הלאומית של התנועה המסורתית. ברוכים הבאים. <הצעות לסדר-היום> <התגברות האלימות> <היו"ר יוני שטבון:> הנושא הבא: התגברות האלימות, הצעות לסדר-היום מס' 737, 739 ו-742, בהקשר נוסף, של חברי הכנסת מאיר פרוש, אלעזר שטרן ויעקב מרגי. יעלה ראשון המציעים, חבר הכנסת מאיר פרוש. בבקשה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, סודאני פצע ארבעה בתל-אביב, בתחנה המרכזית. אני לא אומר שדברי נאמרים לאחר שאני בדקתי את ההלכה, את הפסיקה ההלכתית. הסודאנים בורחים ממדינתם, ובין השאר הם מגיעים לכאן. אולי בריחתם היא בגדר של סכנת נפשות שם, אבל שהותם של הסודאנים גורמת לבעיות קשות. גם אם עדיין אי-אפשר להגדיר זאת כבעיה דמוגרפית, אם אנחנו לא נעשה שום דבר יהיו בסופו של דבר כאן, במדינה, אזורים – תהיה בעיה דמוגרפית. אני מבקש להפנות את תשומת הלב לידיעות על כך שבין הסודאנים יש כאלה אשר נקשרים, ואולי גם מקושרים, לגורמים ביטחוניים עוינים לישראל. שני רמטכ"לים ושרי ביטחון, מופז ויעלון, הודו שקיימת אפשרות שתהיה אתם בעיה ביטחונית. לא ייתכן, כאשר אנחנו מתעמקים במה שקורה בדרום תל-אביב, שנעבור לסדר-היום, נשתוק ונמלא פינו מים. אם הסודאנים – וזה יכול להיות גם על אוכלוסיות אחרות – אבל אם הסודאנים, במנטליות שלהם, גורמים לריבוי של מעשי אלימות, ומעשי אלימות קשים, אנחנו חייבים לעשות מעשה. ואני אומר, אנחנו זה כולם, ללא יוצא מן הכלל. צריך לדרוש להחזיר אותם למקום מולדתם, וזה צריך להיות ללא שהייה נוספת. עד אז גם צריך להעביר אותם למתקני השהייה שבנו עבורם, ואני פונה כאן, מעל הבמה הזאת, לאדוני המלומד היועץ המשפטי לממשלה מר וינשטיין: אל תמנע זאת. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר פרוש. אנחנו נעבור לחבר הכנסת אלעזר שטרן, מוזמן. שלוש דקות. בבקשה. <אלעזר שטרן (התנועה):> אדוני היושב-ראש, אדוני שר המדע, עמיתי חברי הכנסת, הבקשה הזאת – אני הצטרפתי לחבר הכנסת מאיר פרוש סביב האירוע בדרום תל-אביב, ברגע ששמעתי שהחשוד בדרום תל-אביב שדקר שישה אנשים היה שיכור, ואני מודה שאני חששתי לאן הדברים האלה הולכים, ואנחנו הולכים לטובת המסמוס של הבעיה הזאת. אני אומר את זה – אני לא דיברתי כאן מאז תקפו אותי, גם כשתקפו אותי לא הרחבתי. אני השארתי את – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> לא נורא. <אלעזר שטרן (התנועה):> לא נורא שתקפו. תראה, אני יכול להגיד לך, אם אתה כבר מושך אותי בלשון, שכשחברי הכנסת הערבים – השתתפתי באיזה שדולה שלהם שלשום, אז אמרתי: אני מדבר כמי – בהמשך לדיון הקודם על אבנים – עלי זרקו אבנים יותר יהודים מאשר ערבים – – <היו"ר יוני שטבון:> מרגי, אתה הזמנת את – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> – – ועלי זרקו אבנים יותר דתיים מאשר חילונים. <יעקב מרגי (ש"ס):> התגריתי בו. <אלעזר שטרן (התנועה):> אתה מבין? אז אל תתחיל. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת מרגי, אנחנו נאפשר לחבר הכנסת שטרן לעסוק בנושא שעליו הוא בחר לדבר. <אלעזר שטרן (התנועה):> אוקיי, אבל נחזור לעניין שלנו. מה שנאמר בבית-המשפט: החשוד נעצר לאחר שתקף את חבר הכנסת שטרן אשר סייר בדרום תל-אביב במכה בראשו, העיף מראשו את הכיפה, שעליה גם דרך ברגלו. עם זאת נמצא כי התביעה אינה מייחסת לחשוד מניע גזעני. השופט הוסיף כי קרוב לוודאי שהחשוד היה שיכור בעת מעשה. השופט לא נענה לבקשת המשטרה, לא הסכים לעצור אותו, והייתי אומר שאפילו הוא נזף במשטרה. אני חושב שהתופעה בדרום תל-אביב מוכרת לכולנו, אני מקווה שצעדים אחרונים, שננקטו גם על-ידי שרת המשפטים, אכן יעזרו לפתור אותה. אני חושב שאסור לנו להקל ראש, ואני גם חושב שהטיעון של שוכרה אסור שיעמוד לזכותם, לא של מי שמתנכל, בוודאי לא של מי שדוקר, ואני, כל המטרה שלשמה עליתי לדוכן היום זה לומר גם למערכת המשפט: אל תקלו בתופעה הזאת. למיטב שיפוטי הפתרונות מונחים גם בחקיקה הנוכחית במדינת ישראל, רק שנדע להשתמש בה נכון. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. יעלה חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה. שלוש דקות. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, ההצעה לסדר-היום, כותרתה: התגברות האלימות בחברה הישראלית – אני בכוונה לא רוצה לקחת את זה לבעיה הקריטית שנקראת בעיית המהגרים, מסתננים, בדרום תל-אביב. אחת התופעות החמורות ביותר בחברה הישראלית היא תופעת האלימות. ממעקב אחרי דיווחי התקשורת בתקופה האחרונה עולה כי חלה התגברות ניכרת בהיקף תופעת האלימות. די אם נזכיר רק חלק מהמקרים ששמענו עליהם. קיימת תופעה קשה של אלימות מילולית, פיזית, על רקע אידיאולוגי, דתי, או בכלל – בשל ויכוחי סרק. יש מי שטוען שיחסית החברה הישראלית איננה אלימה כל כך. ואני אומר לכם, שלא נדבר – רק לאחרונה. כמעט לא היה יום שלא שמענו בו על מקרי רצח כאלה ואחרים, מסיבות כאלה ואחרות, ולפעמים נדמה לי שהשימוש באלימות הוא מעשה שקיבל לגיטימציה. כל יום, כל מהדורת חדשות – אין מהדורת חדשות בלי אירוע כזה או אחר. והתחושה שאני אומר קיימת גם בקרב הציבור הכללי. ואני שמח לדבר על תופעת האלימות כאן, על דוכן הכנסת, בגלל חומרת התופעה. יש בי רצון לעודד את הדיון הציבורי ואת השיח בכנסת על נושא האלימות. חברות רבות בעולם, מדינות רבות, חוקקו חוקים נגד אלימות, וגם מדינת ישראל. יש במערכות ההסברה, בחינוך, מערכות הסברה על כל מיני מניעים לאלימות של ילדים, של בני-נוער, של בוגרים, ואני אומר לכם, רבותי, התגברות תופעת האלימות נובעת מאוזלת היד של הרשויות, גם באכיפת האיסור להשתמש באלימות מכל סוג שהוא. השימוש באלימות הוא מעשה שלא ייעשה, ועלינו כחברה לדאוג לכך – להגביר את האכיפה, להחמיר את הענישה כלפי מי שמשתמש באלימות, ומעבר לכול, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, נדרשת פעולה רב-מערכתית, גם של הממשלה, בתוך מערכת החינוך. כמו כן נדרשת החברה כולה להתגייס לטובת המערכה הזאת, בשינוי תפיסת הבילוי האולטימטיבי שנוצר בחברה הישראלית. היום הפאב, הוא וסביבתו, הוא מרכז הבילוי, מרכז שעות הפנאי של האיש הממוצע והמצוי בחברה הישראלית. יש להחזיר את תרבות הבילוי האלטרנטיבית, להחזיר את המתנ"סים לעם, להחזיר את הספריות לעם. לא בושה. יש להחזיר את התרבות, את תרבות התרומה לחברה בשעות הפנאי. בהיותי ילד, אני יודע איך ביליתי בבתי-הספר, בבית-התלמיד, בפעולות יזומות. בקיצור, במילים שמסתברות לאוזן – ליצוק תוכן וערכים לשעות הפנאי, להוציא את הפאב, המסך, האלכוהול והטרקטורון מתוך הליבה, מרכז שעות הפנאי והבילוי של החברה הישראלית. לסיכום – ובזה אני מסיים: חינוך לערכים, הגברת ההסברה, הגברת האכיפה והחמרה בענישה; רק יחד, כל השלבים האלה, כל הצלעות האלה, נצליח לצמצם את תופעת האלימות בחברה הישראלית. <היו"ר יוני שטבון:> תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. לפני שנעבור לתשובת השר, אנו מקדמים בברכה את נשיא הבונדסרט וראש ממשלת באדן-וורטמברג, ווינפרד קרצ'מן. Welcome. (מחיאות כפיים) בבקשה. ישיב על הדברים השר פרי, בשם השר לביטחון פנים. בבקשה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי הכנסת מאיר פרוש, אלעזר שטרן ויעקב מרגי ביקשו להעלות בהצעתם הדחופה לסדר-היום את נושא התגברות האלימות ואת נושא ריב הנתינים הזרים בתל-אביב שגרם לפציעתם של אזרחים ישראלים חפים מפשע. אני, כמובן, חבר הכנסת מרגי, לא אוכל להתייחס לכל תופעת התגברות האלימות, ואני מוכרח לומר שאני מקבל לחלוטין את התייחסותך בנושא לבנייתה של חברה באמת ערכית יותר, נותנת יותר, תורמת יותר, מבלה במקומות הנכונים, ופה יכול להיות לנו איזשהו ויכוח, אבל לא מהותי. על כל פנים, אני מתכבד להשיב בשמו של השר לביטחון פנים חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ. משטרת ישראל זיהתה את חשיבות הטיפול בפשיעה הגוברת, כמובן, בקרב אוכלוסיית המסתננים האפריקנים, בפרט בריכוזם הגבוה בדרום תל-אביב, לפיכך הוקמה ב-1 בספטמבר 2010 יחידת משטרה שנקראת יחידת-לוינסקי, למתן מענה משטרתי בתחומי התחנה המרכזית והשכונות בדרום תל-אביב. ראשית, ברצוני להתייחס לאירוע תקיפת חבר הכנסת אלעזר שטרן. בתאריך 21 באפריל ערך חבר הכנסת אלעזר שטרן, יחד עם כמה אנשים נוספים, ביקור באזור התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב. במהלך הביקור, כאשר עמדו ברחוב, הגיע נתין זר אריתריאי, עמד מול חבר הכנסת שטרן, חשף את חזהו, והראה לנוכחים את שרשרת הצלב שלצווארו. דקות ספורות לאחר שעזב את המקום הוא הגיע שוב מאחורי חבר הכנסת שטרן והכה אותו בראשו. כתוצאה מכך נפלה הכיפה מראשו, והנתין הזר דרך עליה. הנוכחים במקום החזיקו בחשוד עד אשר הגיעה המשטרה. החשוד נעצר מייד ונחקר במרחב יפתח. בחקירתו טען כי היה שתוי, ולאחר שלא קיבל התייחסות בפעם הראשונה, פעל בפעם השנייה. מעצרו הוארך בבית-המשפט לצורך המשך החקירה, ולאחר מכן הוא שוחרר בתנאים מגבילים. מאחר שלא עמד בתנאים המגבילים, נעצר שוב, הובא בפני שופט ושוחרר שוב. התיק נמצא כרגע בפרקליטות מחוז תל-אביב לצורך גיבוש כתב-אישום. אני מאחל לך אישית, חבר הכנסת שטרן, שזאת תהיה התקיפה האחרונה, או הפעולה האלימה האחרונה שבה תיתקל. באשר לאירוע הדקירות במתחם נווה-שאנן – בתאריך 23 ביוני 2013, בשעה 11:00, התקבלו במוקד המשטרה כמה קריאות בדבר אדם שדוקר אנשים ברחוב בני-ברק בתל-אביב. ניידות מתחום המרחב הוזנקו מיידית והגיעו לזירת האירוע. הדוקר, נתין זר מסודאן, כבן 25, שהחזיק בסכין מטבח גדולה, נעצר והועבר לתחנת "שרת", ומשם להמשך טיפול ביחידת החקירות. בבדיקה הראשונית נמנו שישה פצועים, בתוכם אחד שנפצע באורח קשה. החמישה שנפצעו באורח קל הועברו לטיפול רפואי, שניים לבית-החולים איכילוב ושלושה לבית-החולים וולפסון. מבדיקה ראשונית עולה כי הרקע לאירוע הנו הריגת אחיו של התוקף בסודאן על-ידי קבוצת אנשים אשר להם קרובי משפחה המתגוררים בשכונת נווה-שאנן בתל-אביב. כוונתו של הדוקר הייתה לפגוע בנתין זר סודאני, שהנו קרוב משפחה של אותה קבוצה, ושאותו זיהה החשוד בשטח האירוע, ויתר הנפגעים נפצעו כשניסו להפריד בינו לבין הנדקר. החשוד הובא להארכת מעצר לצורך הגשת כתב-אישום. ולנושא הנתינים הזרים בכללותו. ברצון שר ביטחון הפנים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> יש אלימות רק מנתינים זרים? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אמרתי בתחילת דברי, חברת הכנסת רוזין, שאין ביכולתי להתייחס לסך כל התגברות תופעת האלימות. השר לביטחון פנים ייפה את כוחי, והוא עונה על נושא הנתינים הזרים בכללותו. אם תשאלי או תגישי הצעה לסדר-היום – – – <מיכל רוזין (מרצ):> זו ההצעה לסדר-היום? <היו"ר יוני שטבון:> חברת הכנסת רוזין, בהתייחסות המציעים, חבר הכנסת שטרן וחברי הכנסת שדיברו לפניו דיברו על הנושא הזה, בגלל זה הוא עונה על הדברים. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> ועל זה אני עונה. אם תגישי הצעה לסדר-היום, לא שאני מציע, לגבי התגברות האלימות בכלל, אני מקווה שהשר לביטחון פנים יתייחס אליה. ובכן, לנושא הנתינים הזרים בכללותו, אני רוצה להדגיש כי משטרת ישראל פועלת לשמירה על הביטחון ועל הסדר הציבורי תוך דאגה לשלום כלל אזרחי ותושבי המדינה, ללא משוא פנים, בכפוף לחוק וללא כל קשר למוצא או לדת. לאור העלייה בהיקף הפעילות של היחידה, הוחלט בשנה שעברה, על אף הרחבת היחידה והפיכתה לתחנת משטרה עצמאית, גם לחזקה בתקני שוטרים נוספים, לתגברה בכוח משימה יהודי, להוסיף פלוגות מג"ב המסיירות באופן קבוע באזור, להציב רכזי מודיעין באזור ולנקוט מגוון פעולות נוספות לטיפול בתופעות הפשיעה בגזרת התחנה המרכזית הישנה. במסגרת התמודדותה של משטרת ישראל עם הפשיעה בקרב אוכלוסיית המסתננים האפריקנים, ולאור העובדה כי הם חסרי תעודות זיהוי ומען קבוע, המקשה על איתורם, הונחו יחידות החקירה כי בעת מעצרם בחשד לביצוע עבירה פלילית יש לפעול מיידית למיצוי החקירה, גיבוש ראיות והבאתם לדין בהקדם האפשרי. למשטרה נוהל משותף עם רשות האוכלוסין וההגירה לטיפול בתופעות הפשיעה של הנתינים הזרים, המאושר על-ידי משרד המשפטים, עם בקשה לביטול רישיון הישיבה הזמני שלהם ולהשמתם במשמורת לפי התיקון לחוק למניעת הסתננות. המשטרה נדרשת לעמוד בדרישות קפדניות ומרכזיות בטרם תעבירם לטיפול רשות האוכלוסין. למיטב ידיעתנו, הוחלט לאחרונה במשרד המשפטים לקבל את עמדת המשטרה והמשרד לביטחון פנים להקלה בדרישת הנוהל, ולהחליף את הצורך להצביע על מסוכנות לציבור בפגיעה בסדר הציבורי, דבר שיאפשר למשטרה להגביר את היקף האכיפה המשטרתית. עד כה טרם התקבל מסמך הנחיות מעודכן. המשטרה משתפת פעולה עם גורמי אכיפה נוספים: עיריית תל-אביב, משרד הפנים, רשות האוכלוסין וההגירה, האחראים על אכיפה בנושאי ההגירה, גורמי רווחה, משרד המשפטים ומשרד הכלכלה וגורמים נוספים שלהם אחריות ישירה בנושא המסתננים. המשרד לביטחון פנים, כמו גם משטרת ישראל, רואים לנגד עיניהם את הביטחון האישי של תושבי השכונות בדרום תל-אביב, והוא נמצא בראש סדר העדיפויות. אני מציע להסתפק בכך, ומודה למציעים, ומברך את סגנית יושב-ראש הכנסת, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה לכבוד השר. אנחנו עוברים לעמדה נוספת – של חבר הכנסת אברהם מיכאלי. בבקשה. יש לך דקה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, נכון שהנושא שעלה פה היום, אפשר לעשות לו היקף רחב, של אלימות בארץ, אבל אני דווקא חוזר לסוגיה של תקיפה בדרום תל-אביב, וחברי חבר הכנסת שטרן הזכיר את התקרית האלימה שהייתה נגדו. אני רוצה לחזור ולחדד את הבעיה הקשה שישנה היום בשכונת הסודאנים, בשכונת העובדים הזרים בדרום תל-אביב, באזור התחנה המרכזית. גברתי היושבת בראש, היה שם בית-כנסת, בית-כנסת יהודי בן 70 שנה, בתוך התחנה המרכזית, והיהודים התפללו שם. מה קרה? בא קבלן יהודי שניסה, כנראה, בדרך כזאת או אחרת, לקנות את כל השכונה שם, וקנה את בית-הכנסת הזה. אמרו לי, אי-אפשר למנוע מהקבלן לקחת את זה, כי הוא בונה שם בתים חדשים או מבנים חדשים. מה הסתבר בסוף? אותו בית-כנסת יהודי, שיהודים התפללו שם, לקחו אותו, נתנו אותו כמועדון לעובדים זרים. זה חילול קודש, זה חילול, דבר שלא קרה במדינת ישראל, לקחת מיהודים שהתפללו שם בפועל – לא מבנה נטוש, מבנה שהשתמשו בו כבית-כנסת. אמרו: הקבלן רוצה להשתמש בזה, ובסוף מה הסתבר? הביאו את זה להיות מועדון לעובדים זרים. יש פה דבר של אובדן שליטה באזור הזה, הרשות המקומית לא מתערבת, המשטרה כנראה חוששת להתמודד מול האלימות הקשה שם, ולכן, לא רק שלא נסיר את זה מסדר-היום, אני מבקש להעביר את זה לוועדת הפנים, לדון בזה לעומק, לגלות את המחלה, כי איך נוכל לטפל במחלה אם לא נדע בסוף שיש בעיה קשה שם בדרום תל-אביב. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה, חבר הכנסת מיכאלי. האם המציעים מסתפקים בתשובת השר? אין התנגדות. אנחנו עוברים בעצם להצעה הבאה לסדר-היום. <קריאות:> לא, לא. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> צריך להצביע? אתם מסתפקים? <קריאות:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אז יש פה הצעה להעביר את זה לדיון במליאה? אנחנו נעבור להצבעה. <קריאות:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בעד – דיון במליאה, ונגד. עברנו להצבעה. נא להצביע. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> נגד זה ועדת הפנים. <איתן כבל (העבודה):> פרי, הם יראו את המליאה בקדנציה הבאה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> לא, נגד זה ועדת הפנים. <קריאה:> תחזרי על זה, כי לא שמעתי מה אתם עושים. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 6 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בעד דיון במליאה – שישה חברי כנסת, אחד התנגד. זה עובר להצבעה במליאה – לדיון במליאה. <איתן כבל (העבודה):> – – – <הצעות לסדר-היום> <פעולות "תג מחיר"> <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעות הבאות לסדר-היום: פעולות "תג מחיר", מס' 695, 697, 721, 731, 734, 747, 758, 763 ו-765. הראשון בדוברים: חבר הכנסת חנא סוייד. בבקשה. <חנא סוייד (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, העיר פשאוור, והאזור וזיריסטן, נמצאים בצפון פקיסטן. ולמה אנחנו יודעים עליהם? כי כמעט כל יום יש חדשות שיש שם פורענות. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אני חשבתי שאתה מדבר על מקומות שאני לא מכיר בארץ. <חנא סוייד (חד"ש):> עוד מעט – אני מאוד חושש – בגלל זה אני מעלה את האנלוגיה הזאת; אני מאוד חושש שבהמשך המגמה של "תג מחיר" אנחנו נגיע למצב שבו כל יום יש לנו איזושהי מתקפה, מתקפת טרור, על איזה מסגד, או כנסייה, או שכונה, או יישוב, או כפר – זה בעצם מה שקורה עם הפעולות של "תג מחיר". לא יכול להיות במדינה שאחד הסממנים הברורים שלה זה שלטון החוק – לא יכול להיות מצב שבו הפעולות האלה, של "תג מחיר", יימשכו ויימשכו ללא חשיפה, ללא פעולה מאומצת ורצינית מצד השלטונות כדי לחשוף את הכנופיה הטרוריסטית הזאת, ולעצור אותה, ולעצור את הפעילות שלה. אני כבר העליתי את הנושא הזה פעם אחת כאן בכנסת, ואמרתי שאני לא יכול לתפוס מצב שבו מאתרים אנשים שנוסעים ברכב בעזה ומפציצים אותם במזל"ט או בדרך כלשהי בטענה שהיו בדרכם לבצע איזושהי פעולת טרור, כאשר מתחת לאף של זרועות הביטחון כאן מתבצעות פעולות טרור, ואף אחד לא יודע, כאילו, מה קורה, וקשה לשים את היד על הכוחות האלו, על האנשים שמבצעים את מעשי הטרור האלה. זה בעצם התגרות ופגיעה קשה בשלטון החוק, בכבוד האנשים וברכושם. השתיקה, ההבלגה, ה-wishful thinking, מה שנקרא, שזה יעבור, לפעמים קריצת העין, לא יביאו אותנו להתמודדות אמיתית ורצינית עם התופעה הזאת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> למה אתה אומר "קריצת עין"? מצד מי? <חנא סוייד (חד"ש):> אני חושב שיש אנשים שרוצים להעביר את הדבר הזה. אני חושד – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> בתוך צה"ל? – – – <חנא סוייד (חד"ש):> תראה, בוא אני אגיד לך, יש הנחת עבודה בקרב ציבור רחב, בקרב הציבור הערבי, שאפשר להתמודד עם התופעה הזאת, אפשר לתפוס את האנשים האלה, אפשר להעמיד אותם במקומם, ולא עושים את הפעולה המתאימה. זו הנחת העבודה, אני לא רוצה כאן לכסות שום דבר, אבל האזרח הערבי המצוי ככה חושב – אם אתה רוצה את האמת, כן? ולכן אני חושב שזה אינטרס ציבורי ממדרגה ראשונה, לעשות פעולה ולעצור את הפורענות הזאת, במיוחד כשמדובר בתופעה שאנחנו רואים שהיא דינמית, שהיא עוברת ממקום למקום. כולם זוכרים שזה התחיל בשטחים הכבושים, אחר כך זה התחיל לזלוג ולעבור לגבולות 67'. אני מניח שהשלב הבא, אנחנו אולי רואים כבר את ראשיתו, זה בעצם שכל מי שלא חושב בדיוק לפי התיאוריה הימנית, הלפעמים-קיצונית, של חוגים מסוימים בפוליטיקה הישראלית, אני מדבר על השמאל, כל מי שנחשב למחנה שלום, גם הוא יהיה קורבן של המתקפות האלה. לכן, אנחנו מדברים בתופעה שאי-אפשר לתחום אותה, לא גיאוגרפית, לא עניינית ולא מהותית. היא מסוכנת מאוד, היא עלולה לפגוע בכל מיני אנשים. ויכול להיות – אנחנו בינתיים עדים לפגיעה ברכוש, התופעה הזאת עלולה לעבור הסלמה, ובמקום הפגיעה ברכוש, גם אם לא מתכוונים לפגוע בחיי בני-אדם – ואז התגובה תהיה תגובה קשה. לכן, אנחנו לא מבינים את הכישלון של זרועות הביטחון, עד עכשיו, בהתמודדות יעילה ואפקטיבית עם התופעה הזאת. מה שאני רוצה לבטא כאן זה קריאה לזרועות הביטחון, למשטרה, לעשות כל מה שצריך כדי לגדוע את התופעה הזאת ולהפסיק אותה לאלתר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת סוייד. הדובר הבא – חבר הכנסת איתן כבל. <איתן כבל (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, והקצרניות – אני החלטתי לעשות נוהל, תמיד אני אפנה אליכן, ואללה, הגיע הזמן שנעשה נוהל קבוע; זאת אומרת, יש אתכן, וכאילו אתן לא קיימות פה, או קיימים. אז הנה, הגיע הזמן. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אז אם כבר תוסיף, חבר הכנסת כבל, גם את הסדרנים. <איתן כבל (העבודה):> לא, סדרנים, את יודעת, הם כל הזמן בתנועה. הן יושבות כאן ולא זזות, ולהבדיל מרובנו הן גם מקשיבות – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> עושות עבודתן נאמנה. <איתן כבל (העבודה):> – – למה שנאמר כאן. אני חושב שזה יכול להיות קצת שונה. "תג מחיר" – איזו מילה מכובסת, "תג מחיר". אדוני השר, הושיבו אותך כאן לענות על השאלות. מה זה "תג מחיר"? זה נשמע כמו איזה – בסדר, יש איזו בעיה – "קסטרו", יש תג מחיר; למכנסי ג'ינס יש תג מחיר. נושא כזה, מדברים עליו במושגים של "תג מחיר"? יש כאן בעיה אמיתית, שצריך להתייחס – ולתת עליה את הדעת. אי-אפשר לנפנף ולהתייחס אליה ככה כלאחר יד. אני זוכר בהתחלה, כשהתחיל הסיפור הזה, התייחסו לזה באיזה – משובה; יש חבר'ה, נוער הגבעות, והם – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> משובת נעורים. <איתן כבל (העבודה):> משובת נעורים. זה בסדר, אתם יודעים, חבר'ה מתפרקים קצת, זה לא נורא, עדיף שזה יהיה כך. אנחנו מכירים לפעמים, אתה יודע, את הדיבור הזה. אבל בשורה התחתונה, זו חבורה של פורעים, ושום דבר לא יכול להצדיק – ואני אומר לכם, אני לעתים מסתכל על הדברים האלה לא מנקודת מבט פוליטית; מנקודת מבט יהודית. היהדות תמיד מנעה, עצרה – נאבקה – התנהלות מן הסוג הזה. ואני אומר לכם יותר מזה, אין לי ספק, בשונה מידידי וחברי חנא סוייד, אין לי ספק שמערכת הביטחון, השב"כ, המשטרה, מכירים אותם, יודעים מי הם. מי שצריך לתת להם את הכלים לפעול לא נותן להם, כי מה? יחקרו את הנער, או את האיש ההוא, כמו שחוקרים מישהו אחר? בכלל, מישהו יגיד שאני משווה? אני לא עוסק בהשוואות, אני, גברתי היושבת-ראש, לא עוסק בהשוואות בשום פעולה, לא בטרור מסוג א' ולא בטרור מסוג ב'. ואני לא חושב שכל פעם שאנחנו צריכים לדבר על נושא, כל פעם יגידו: מה, אתה משווה? אתה משווה זריקת אבנים לגרפיטי? אתה משווה זריקת בקבוק תבערה לסריטות על מכוניות? אני לא משווה. אני מתייחס לעניין, לאירוע עצמו. אדוני השר מאיר כהן, כך אני מתייחס לדברים, לגופו של עניין, לגופו של נושא. ומבחינתי, כמו שאני קם בכל כוחי, גם כחבר כנסת, ובוודאי כלוחם, להגן בכל זמן נתון על כל אזרח מאזרחיה של מדינת ישראל בכל מקום בישראל, ונאבק נגד טרור, אני אומר לך, בדיוק באותה מידה, חובתה של הממשלה להיאבק בכל זמן נתון. והפעולות שלהם, אדוני השר, הן פעולות טרור לכל דבר ועניין. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת כבל. <איתן כבל (העבודה):> תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה, חבר הכנסת כבל. אנחנו עוברים לדובר הבא, חבר הכנסת דוד צור. <דוד צור (התנועה):> דוד צור או דוד אזולאי? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> דוד צור. <דוד צור (התנועה):> גברתי היושבת-ראש, כנסת ריקה – דוד, לא התחריתי אתך על המקום, אבל – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הכנסת ריקה, אבל בוא נכבד את החברים שנמצאים בכל זאת. <דוד צור (התנועה):> תמיד. אני חושב שהנושא הזה מספיק חשוב כדי – אני לא נוהג לעלות לפה יותר מדי לדבר, אבל גם כמי שעמד בראש הדיון שקיימתי בוועדת הפנים, כממלא-מקום של יושבת-ראש הוועדה, וגם ביקשתי להעביר את הנושא לדיון עומק, כדי שאפשר יהיה לקבל תשובות יותר מוסמכות משירות הביטחון, שלא יכול היה לתת אותן בוועדת המשנה של ועדת הפנים, כדי שאפשר יהיה להיכנס יותר לעומק. אני מסכים לגמרי, גם עם חבר הכנסת כבל וגם עם חבר הכנסת סוייד, לגבי איך זה נראה. וזה נראה רע מאוד במובן הזה. במבחן התוצאה, כמות המעצרים וכתבי-האישום שהוגשו בתופעה הנקראת "תג מחיר" היא מתחת לכל ביקורת. לגבי הפעולות שנעשות בעניין הזה – אנחנו קיבלנו דיווח בוועדת הפנים, גם מהמשטרה, שהוקמה יחידה מיוחדת לנושא הזה, של 50 איש. כמעט כולה בשלבים של אכלוס. היחידה הזאת, לכאורה אמורה לטפל ספציפית בנושא הזה של "תג מחיר" במסגרת מחוז ש"י, ואמורה לתת גם מענה לכלל המקומות בארץ. אנחנו ביקשנו לקבל דיווח על העניין הזה. להבדיל מהדוברים הקודמים, אני כן מאמין ששירותי הביטחון, יחד עם המשטרה, כן עושים מאמצים כנים. אני דוחה מכול – ואני אומר את זה כמי שהיום לא במדים, שיש פה איזו קריצת עין כביכול; לא פוליטית, לא מדינית מלמעלה, ובטח גם לא בדרגים המבצעיים. שמענו בשבוע שעבר גם את שרת המשפטים, כיושבת-ראש ועדת השרים לחקיקה, וגם את השר לביטחון פנים, שהוא בעצמו התנגד, אגב, להצעה להעלאת רמת הפשיעה לרמה של התאגדות בלתי חוקית, ואפילו התעקש שזה יוגדר כטרור. זאת אומרת, יש פה העברת מסר משני שרים שממונים על האכיפה. ברור שהתופעה הזאת היא תופעה בזויה, רעה, שמעמידה אותנו וקוראת תיגר והתרסה עלינו כמדינת חוק. ולכן אני חושב שאין פה קריצת עין. חובת ההוכחה חלה כל הרשויות לבוא ולהגיע לתוצאות. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לך, חבר הכנסת צור. ראוי שנלמד ממך. אני ראיתי מדי פעם שאתה מרים את העיניים, עומד בזמנים. כבוד. <דוד צור (התנועה):> תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> עכשיו תעלה חברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריה תדבר חברת הכנסת גילה גמליאל. <מיכל רוזין (מרצ):> לא ידעתי שיש חלוקת ציונים לחברי הכנסת. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אם תעמדי בלוח הזמנים, אז נחמיא גם לך. <מיכל רוזין (מרצ):> זו הענקת ציונים. חברים יקרים, אני רוצה לספר לכם מה ההגדרה של טרור. על-פי ההגדרה המקובלת, הטרור הוא סוג של מאבק אלים, אשר במסגרתו נעשה שימוש מכוון באלימות כלפי אזרחים על מנת להשיג מטרות פוליטיות, לאומיות, חברתיות, כלכליות, אידיאולוגיות, דתיות וכדומה. אז מה יותר טרור מהשחתת בתי-תפילה? מה יותר טרור מהשחתת מכוניות וריסוס כתובות מאיימות על מנת לקדם אג'נדות פוליטיות? זה לא טרור? במשך תקופה ארוכה מאוד אנחנו רואים ונחשפים לפעולות מהסוג הזה, שזוכות לתואר מפוקפק, "תג מחיר", שזה גם תואר שניתן על-ידי אלה שעשו את הפעולות, ואימצנו את זה בחיבוק גדול על-ידי התקשורת, ואפילו הממשלה. ואולי אימוץ השם הזה הוא חלק ממה שנותן רוח גבית לאותם טרוריסטים. ראש הממשלה הוסיף גם על האמירה של "תג מחיר" עוד אמירה מכובסת: התארגנות בלתי חוקית. כמה צביעות אנחנו יכולים לשאת? הרי ראש הממשלה שם כמטרה עליונה את המלחמה בטרור. הוא אומר חדשות לבקרים שזה האיום הגדול ביותר על מדינת ישראל. אז פתאום זה לא טרור? ואם כך הדבר, אז צריך להילחם בטרור. וגם זה טרור. ולא רק מתי שנוח, ולא רק כשמדובר בערבים ולא ביהודים. וכמו בכל מחלה, ובעיקר מחלה חברתית, צריך קודם כול לזהות אותה ולהגדיר אותה. "תג מחיר" הוא טרור פוליטי של קבוצה גזענית וחשוכה. הוא מכוון נגד אוכלוסייה מובחנת. פעם בכמה חודשים אנחנו מזדעזעים מכתובות נאצה אלה או אחרות כלפי יהודים בכל רחבי העולם. אנחנו נזעקים, ובצדק, והמדינה רועשת וגועשת, אבל רק כאשר זה מופנה נגד יהודים. יש כאן תחושה שכשהטרור מופנה נגד ערביי ישראל, הוא משתמש במילים מכובסות – תג מחיר, התארגנות בלתי חוקית, כמו שאומר ראש הממשלה. ואנחנו, במידה מסוימת, מסתפקים בצקצוק לשון, באמירה עד כמה זה נורא וקשה, אבל ממשיכים הלאה. זה די מבייש שדווקא במדינה שלנו, מדינת היהודים, שקמה על רקע של רדיפה גזענית, אנחנו בוחרים להגיד שטרור נגד קבוצה אחת הוא לא חמור כמו טרור נגד קבוצה אחרת. רק היום בבוקר התבשרנו כי היחידה למניעת "תג מחיר" תפעל בשטחי הגדה בלבד. אתם מבינים מה זה אומר? הממשל הישראלי אומר בפה מלא: לא רק שטרור נגד ערבים ויהודים הוא לא אותו טרור, שבאחד צריך להילחם מלחמת חורמה והשני זה בסדר; עכשיו הממשל, השלטון, אומר שבטרור נגד ערבים נטפל רק איפה שנוח לנו, רק איפה שאנחנו יכולים, ביהודה ושומרון. אני קוראת בזאת לראש הממשלה לחזור בו מקביעתו, לאמץ את המלצת השב"כ להגדיר את פעולות ההשחתה המכונות "תג מחיר" כטרור לכל דבר, כולל נקיטת אמצעים מתאימים על מנת למגר אותו. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לחברת הכנסת רוזין. רשות הדיבור עוברת לחברת הכנסת גמליאל. <מיכל רוזין (מרצ):> סליחה, מחמאה, משהו לפרוטוקול. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> איחרת בכחצי דקה, אבל דברייך הובנו. <דוד צור (התנועה):> היום יום-ההולדת שלה. <מיכל רוזין (מרצ):> יום אחרי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> יום אחרי יום-הולדת. מזל טוב. לא נחשוף את גילך. <נסים זאב (ש"ס):> זה בין 30 ל-50, גם בלי שתגידי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> יש לך שלוש דקות. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה, השרים, חברות וחברי הכנסת, הסיפור האחרון שקרה באבו-גוש, בעיני הזעיק את הזעקה העצומה בכל הארץ בסוגיית מה שנקרא "תג מחיר". אני מסכימה עם מה שאמרה כאן קודם חברתי חברת הכנסת רוזין, שזה מעשה טרור לשמו. האמונה הזאת שבמדינת ישראל מאמינים ש"תג מחיר" הוא לא טרור משום שהוא לא פוגע או הורג אנשים, ועל כן זה ונדליזם גרידא – אז אני רוצה להבהיר שזה אכן טרור. הוא זורע פחד ושנאה בקרב בלתי מעורבים. הוא פוגע ברכוש שנרכש בעמל רב ואגלי זיעה. אותי מקומם מאוד העניין שקרה באבו-גוש, במקום שבו ההרמוניה קיימת בחיים בשותפות וביחד. מאוד מקוממת אותי הנבערות של אותם פושעים – להכיר תודה לתושבי אבו-גוש על כי נלחמו למען עצמאות מדינת ישראל. אני תמיד אזכור את הגבורה של יוסף אבו-גוש, שהיה חבר במחתרת לח"י, כאשר הוא סייע להבריח את גאולה כהן מבית-האסורים הבריטי. תושבי אבו-גוש, תוך סיכון כביר של ביטחונם, גינו את האלימות וסירבו לקחת חלק באירועי הדמים של האינתיפאדה השנייה. אני רוצה לומר שלדעתי – וזה חלק מהלקח שאנחנו צריכים ללמוד כאן, בבית הזה – מקרים אחרים של "תג מחיר", שהיו במקומות אחרים, כבר אז היו צריכים להיעצר בכל דרך, ואז לא היינו מגיעים למצבים מרחיקי לכת. היום זה באבו-גוש, מחר זה גם בקרב יהודים שלא מסכימים, ומחרתיים זה על כל דבר שנעשה כאן. אני חושבת שעלינו להוקיע את הפושעים האלה, לא לתאר אותם במילים אחרות מלבד זה, להוביל לכך שהם, בשם הפעילות שלהם, פוגעים בצורה אנושה במדינת ישראל, ברמה הבין-לאומית ובזירה הבין-לאומית, שכביכול הדברים האלה נעשים על-ידי יהודים, שמן הראוי שאם הם גם שומרי מצוות, פשוט ייאחזו בחוק הדתי שאומר שאסור לגזול – את איסור הגזל מהגוי, דברים שהם אלף-בית, מלבד "ואהבת לרעך כמוך" ועוד דברים נוספים שאפשר בהחלט, גברתי היושבת-ראש, להציג אותם. אני חושבת שכאן מדובר בפשיעה לאומית ממדרגה ראשונה, שצריך לעשות הכול כדי לפעול נגדה. הפעילות הזאת היא פעילות לא מוסרית, היא לא יהודית בעליל בהתנהלות שלה, וצריך להוקיע אותה מכול וכול, ואני חושבת שכאן הפנייה שלנו תהיה להעמיק את הדיון הזה כדי למצוא לזה פתרונות ולדאוג לכך שמקרים מעין אלו לא יחזרו ולא יקרו יותר לעולם. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חברת הכנסת גמליאל. הדובר הבא – חבר הכנסת דוד אזולאי, ואחריו – ג'מאל זחאלקה. <דוד אזולאי (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, ביקרתי באבו-גוש באותו יום, יחד עם חבר הכנסת הרב אריה דרעי, ואני מכיר את המקום הזה מקרוב. מקום שקט, שלו, אזרחים טובים, נאמנים, העובדים לפרנסתם, דוגמה נפלאה לדו-קיום בין יהודים וערבים. דיברה כאן חברת הכנסת גילה גמליאל על יהודים דתיים, אז אני רוצה להגיד לך משהו: המילה הקשה ביותר שאני יכול להגיד על דבר כזה – זהו חילול השם שאין כדוגמתו, ועל כך אין סליחה, אין מחילה ואין כפרה, מפני שפה הפגיעה היא לא בערבים, היא לא ביהודים, הפגיעה היא במדינת ישראל, על כל המשתמע מכך. זה פוגע בתדמית. זה פוגע בנו, כאזרחים, כל אחד ואחד, כאשר דבר כזה קורה, ואסור לנו לעבור לסדר-היום. ואני אומר לכם, הייתי מצפה מראש הממשלה שלא רק ידבר, אלא שיעשה. הייתי מצפה מראש הממשלה שידרוש מהשר לביטחון פנים לקבל כל שבוע דיווח, מה נעשה בעניין הזה. זה צריך להדיר שינה מעיניו לא פחות מאשר מעיני אותם אנשים שאחראים לביטחון. אחרת, רבותי, כשזה ייגמר, ויתפסו את האשמים, נתחיל למצוא כל מיני – איך אומרים – ללמד עליהם סנגוריה. אלה קבוצת פושעים, ובואו לא נתחיל לחפש עכשיו הגדרות איך צריך לקרוא להם. מבחינתי – פושעים שפוגעים במדינת ישראל, והפגיעה שהם פוגעים היא פגיעה קשה, ואנחנו עלולים, חס ושלום, לשלם מחיר כבד במישור האזרחי ובמישור הבין-לאומי. קבל עם ועדה, בכל העולם, הייתי אומר, שהדבר הזה עלול לגרום לנו נזק. לכן אני מציע גם למשטרה שתשנס מותניים – תסתכלו מה קרה לנו ב"בר-נוער"; כל הזמן חשבו על כיוון מסוים, כולנו זוכרים את ה"עליהום" על קבוצות מסוימות; בסוף ראינו מאיפה זה בא. ראינו מאיפה זה בא. לכן אני אומר, פה, בעניין הזה, צריך לבדוק, להסיר כפפות, ללא פשרות, לחפש את הפושעים, להעמיד אותם לדין בכל חומרת הדין, ללא פשרות, וכפי שאמרתי, אין כפרה ואין מחילה על מעשה נבזה שכזה. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת אזולאי. עכשיו עוברת רשות הדיבור לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ולאחר מכן – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> איך זה שהיא לא רשומה בתור? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> היא הייתה רשומה, ויתרה על רשות הדיבור וחזרה. היא הייתה רשומה. מלכתחילה הייתה רשומה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה זאת אומרת ויתרה? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> היא חשבה שהיא לא תספיק להגיע לדיון, היא הספיקה, לכן אני מבקשת – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אז לפי התקנון, גברתי היושבת-ראש, היא עוברת להיות הדובר האחרון. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> היא הדוברת לפני האחרון, כך שאני חושבת שאפשר לגלות חברות, וזה לא דבר כל כך משמעותי, אז לא נתעקש על זה. אנחנו ניתן לה לדבר, ולאחר מכן, כמובן, רשות הדיבור תעבור אליך, ואחר כך אני אאפשר עמדה נוספת. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> קודם צריכים לשאול אותי. אם הייתם שואלים אותי אולי הייתי מוותר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בפעם הבאה זה ייתכן, אבל כרגע זה המצב, ואנחנו לאחר מכן, לאחר תשובת סגן השר, נאפשר עמדה נוספת לחבר הכנסת נסים זאב. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני כבר מראש אומרת לך, אני מוסיפה לך דקה, כי הפעלתי את השעון טרם הזמן. גזלנו מזמנך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – מסתבר שלא יצורים מהמאדים באו ועשו את המעשה של "תג מחיר". ככה הודלף מהמשטרה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> המשטרה אמרה שהם לא מהמאדים? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא מהמאדים. הם לא נפלו מהמאדים. זה גם מסקנה הגיונית. ומסתבר שהם נולדו – אני לא יודע אם נולדו – אבל חונכו בארץ, והם בוודאי שמעו רדיו, ראו טלוויזיה, שמעו רבנים, חיו באווירה מסוימת, והם לא, כפי שאמרתי – לא באו מהמאדים. אפילו, אני מנחש שהם חיו עם דוברי עברית, וככה, אפילו לפי הכתובות שהם כתבו, וגם הקיצורים: לע"נ – לעילוי נשמתו – של אביתר; זה מישהו שיודע עברית – איך אומרים – בסדר – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> שורשית. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – כלומר העברית שלו תקנית. בסדר גמור. מה שאני בא להגיד כאן, דבר פשוט מאוד: אי-אפשר להתמקד רק – צריך להתמקד, אבל אי-אפשר להתמקד רק בחבורה הזאת. כי ככה עשו לאחר הסיפור של יגאל עמיר. באו, אמרו: יש קבוצה קיצונית, מטורפת; בה צריך לטפל, בה צמח אחד כמו יגאל עמיר, וניקזו הכול לשם. אף אחד לא העז לעשות השוואה בין נאומו של יגאל עמיר לבין דבריהם של פוליטיקאים מכובדים כביכול, בעניבות. הם אמרו אותו דבר. אני יכול לצטט משפט-משפט מנאומו של יגאל עמיר בבית-המשפט ולהגיד לכם איזה פוליטיקאי אמר אותו דבר. <נסים זאב (ש"ס):> מי זה? מי זה? מעניין. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מי שאמר, למשל, שחברי הכנסת הערבים לא לגיטימיים; הרבה חברי כנסת כאן אומרים. זו טענתו המרכזית של יגאל עמיר, טענת הדה-לגיטימציה. אני לא רצחתי ראש ממשלה. רבין – – – <נסים זאב (ש"ס):> אף אחד לא אמר דבר כזה מעולם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תקשיב טוב, תקשיב טוב. אני מגיע לאיזושהי מסקנה. תקשיב טוב. <נסים זאב (ש"ס):> אנחנו בלעדיכם לא יכולים לעבוד פה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> קיבלת לגיטימציה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זו שאלת הלגיטימציה. הוא ראש ממשלה שנתמך על-ידי חברי כנסת, על-ידי גויים, חברי כנסת ערבים, ולכן הוא לא לגיטימי. זאת הייתה טענתו המרכזית. הרבה אנשים אמרו שהוא לא לגיטימי, והרבה אנשים אחרים חזרו אחריו ואימצו את עמדתו בעניין של לא לעשות קואליציה עם חברי כנסת ערבים. אני מתנגד לקואליציה, אבל העמדה הזאת, אפילו ברק אימץ אותה, לאחר שקיבל 95% מקולות הערבים. לא חבר כנסת; 95% הוא קיבל. אז כאן אני מנחש כבר, שכל מה שיגידו החבורה הזאת של "תג מחיר", לאחר שייעצרו, הם יגידו דברים שאנחנו שומעים בכנסת. הם יגידו דברים, למשל, שאחת מחברות הכנסת אמרה בישיבה של ועדת החוקה, והיא יושבת כאן – חברת הכנסת סטרוק. הם יכולים לאמץ חלק גדול מנאומה, בשמחה רבה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יבואו הרבה אנשים מחברי הכנסת, יגידו: אנחנו מסכימים למניע שלהם. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אודה על סיכום הדברים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אנחנו מסכימים למניע – בעצם זו תהיה התשובה – אבל אנחנו מתנגדים למה שהם עשו. לכן, הבחינה, היא צריכה להיות כוללת – לא מהמאדים באו, הלכו כאן. צריך לבדוק את החינוך, צריך לבדוק את האווירה, צריך לבדוק את ההסתה, צריך לטפל בתשובה הכללית, שמצמיחה – כאשר דבר צומח בשוליים, יש לו שורשים במרכז. תמיד ככה. אין דבר כזה, זה לא צומח יש מאין, כמו מינרווה מראשו של יופיטר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני רוצה רק, ברשותך, להגיד משפט אחד לסיום. המשטרה אומרת שהיא מטפלת. הקימו יחידה במחוז ש"י. זאת אומרת, החבורה הזאת, יודעים: בגליל לא תופסים אותם, אין יחידה. היא רק בגדה המערבית. בעצם, אני לא יודע איזה ראש קודח במשטרה הגיע למסקנה הזאת, להודיע לכולם – אנחנו מטפלים במחוז ש"י באופן רציני. אז אבו-גוש מופקרת, ויפו מופקרת, ואום-אלקוטוף מופקרת, ואבטין, וטובא-זנגרייה – לא מטפלים שם. זו הערה ראשונה. הערה שנייה – גם המפכ"ל וגם השר לביטחון פנים אמרו: אנחנו מכירים אותם, אנחנו הולכים לתפוס אותם, בקרוב יהיו מעצרים. זה "בקרוב" שמתמשך הרבה זמן. דיבורים היו, מעשים לא ראינו. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה, חבר הכנסת זחאלקה. רשות הדיבור עוברת לחברת הכנסת שולי מועלם, ואחריה – לחבר הכנסת אחמד טיבי, ולאחר מכן ישיב סגן השר אופיר אקוניס בשם ראש הממשלה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> חבר הכנסת זחאלקה, לי קוראים שולי מועלם-רפאלי. אורית סטרוק היא מישהי אחרת, נראה לי שקצת התבלבלת. <איתן כבל (העבודה):> אני חושב שאתה צריך להתנצל. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני גם – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני מתנצל. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני גם חושבת שמגיעה לי התנצלות, ככה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – אני נותן לך, קיבלת אותה. <איתן כבל (העבודה):> זה יותר גרוע מ"תג מחיר". <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא, לא, לא. אני גאה להיות חברה של אורית סטרוק, רק בוא נדייק. אני חושבת ששמו של אדם הוא משמעותי מאוד בחייו. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> נכון. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי, כשאני באה לדבר על התופעה של "תג מחיר" אני רוצה לשאול את שני הצדדים – – – <באסל גטאס (בל"ד):> ככה אנחנו מרגישים כל הזמן, מתבלבלים בשמות – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – שמתבלבלים ביניהם חופשי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לכן היום קיבלתי את ההערה של חבר הכנסת פריג'. מי שלא מצליח להגיד, ינקד את השמות של כולם. <באסל גטאס (בל"ד):> לא, לא, הוציאו מישהו, קראו לו בשם שלי. <קריאה:> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני, אין לי אלא להצטער על כך. אני חושבת שאחד הדברים הבסיסיים זה לפנות לאדם בשמו, ודרך זה לכבד אותו. אני רוצה לחזור. כשאני באה לדבר על הנושא, על התופעה שמכונה "תג מחיר", מה שהכי אני רוצה לעשות זה פשוט לשאול את שני הצדדים: תגידו, אתם השתגעתם? קודם כול, אני אפנה מכאן למיעוט הקטן של נערים, וחלקם גם נערות, אולי, שמוציאים את התסכול שלהם בפעולות גרפיטי וניקוב צמיגים כנגד הצד הערבי, ואני שואלת אותם, קודם כול: האם השתגעתם? לא רק שהמעשים שלכם, חברים, אינם לגיטימיים, אלא שהם מכתימים את כל המחנה הלאומי כולו. גם אני, כמוכם, מתוסכלת מאוד מהעובדה שהמערכת עוד לא הפנימה שערבים שזורקים אבנים על מכוניות בכבישי יהודה ושומרון הם טרוריסטים במלוא מובן המילה, עם כוונות מפורשות לרצוח יהודים. לצערנו הרב, הם הוכיחו את הקטלניות של הנשק הזה ברצח של אשר פלמר ובנו יהונתן לפני חודשים לא רבים. גם אני מתוסכלת מהאכיפה הסלקטיבית של חוקי המדינה, כאשר מקפידים על קלה כחמורה רק עם מתיישבי יהודה ושומרון, בשעה שערבים פורעים פה באין מפריע, משתלטים פה – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אז אני חוזר בי – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – על אדמות בנגב בסיטונות – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> סליחה, סליחה. כל מה שאמרתי על סטרוק, תקף כלפייך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> מעולה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אמרתי שאת מסכימה עם – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> מעולה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> ניחשתי מה שתגידי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> מעולה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> את מסכימה אתם. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אך עם כל התסכול, חברים – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת זחאלקה, בואו נאפשר לה לסיים את דבריה; היא ישבה והקשיבה לך עד תום. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אך עם כל התסכול מהדברים שאני מתארת וחווה, אין בכך הצדקה לפעילות לא מוסרית, להתנהגות לא מוסרית. אני מזכירה למיעוט הזה, שמובילים את התסכול שלהם לביצוע של פעולות של "תג מחיר": אנחנו מצווים להיות אחרים, אור לגויים. צריך להילחם לתיקון של המעוות בכלים לגיטימיים, ולא במעשים פרטיזניים שנותנים לאנשים בתוכנו עוד יותר תחמושת להתנגח ולעשות דה-לגיטימציה למחנה היהודי והלאומי כולו. ואת מנהיגי השמאל, שמשווים את מעשי "תג מחיר" לפיגועי טרור, אני שואלת שוב: אתם השתגעתם? איך אתם מעזים להשוות בין טרוריסטים שיורים ומפוצצים אזרחים ישראלים לציור גרפיטי וניקוב צמיגים של רכב? מה בסיס ההשוואה בכלל? האם אין טיפה של יושר אינטלקטואלי? הצביעות בעניין הזה זועקת לשמים. מצד אחד יש פה השתוקקות בלתי פוסקת לשבת עם מחבלים פלסטינים, שעד היום מטרתם המוצהרת היא מחיקת מדינת ישראל מעל מפת העולם – – <מיכל רוזין (מרצ):> מוצהרת על-ידי מי – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – כפי שמשתקף בקריאות הקבועות שלהם "בדם ואש נפדה את פלסטין", והשר יעקב פרי גם יודע להגיד את זה בערבית – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – ובמעשי טרור נמשכים יום-יום, במעשי טרור בכבישי יהודה ושומרון. ומצד שני, מה שמטריד אתכם מאוד מאוד בצד השני זה קובץ – – – <מיכל רוזין (מרצ):> לזרוק אבן זה טרור אבל – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לנקב צמיגים זה לא טרור. <מיכל רוזין (מרצ):> זה לא טרור? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא, זה לא טרור. <מיכל רוזין (מרצ):> איך בדיוק? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> כי לא מנקבים צמיגים כשמישהו יושב ברכב הזה – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – אבל זורקים אבנים על אנשים שנוסעים ברכב הזה. אתם, שקוראים חדשות לבקרים – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – האם התוצאה או המעשה קובעים מה זה טרור? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – לשחרור מחבלים עם דם על הידיים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – האם התוצאה או המעשה קובעים מה זה טרור? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מכיוון שתמו שלוש הדקות אני אבקש ממך, חברת הכנסת שולי מועלם, לסכם את דברייך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני רגע לפני סיום כי – – – <מיכל רוזין (מרצ):> את יכולה להגיד האם התוצאה היא זאת שקובעת האם זה מעשה טרור או לא? רק התוצאה? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא, לא רק התוצאה, אבל צריך להיות בסיס השוואה הגיוני, ולהתייחס לניקוב צמיגים או ציורי גרפיטי כאל טרור – – <מיכל רוזין (מרצ):> למה – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – זה זילות הטרור. וזה מה שאתם מובילים. <מיכל רוזין (מרצ):> רק התוצאה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חברת הכנסת מועלם. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני רוצה לסיים את הדברים שלי בלי קריאות ביניים. אתם, שקוראים חדשות לבקרים לשחרור מחבלים עם דם על הידיים מבתי-הכלא, כמחוות של רצון טוב לצד הערבי – במו-ידיכם אתם רוצים לשחרר לתוך הרחובות רוצחים מורשעים, וכבר הוכח מעבר לכל ספק שרוב המחבלים המשוחררים חוזרים לפגע בנו. זה סביר, אבל בחור שמעז לרסס גרפיטי – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – הוא תמצית כל הסכסוך הערבי–ישראלי, עליו פורקים את כל הזעם. לסיכום, אני קוראת לשני הצדדים: תפסיקו להתנהג כמו משוגעים. אנחנו נמצאים בסכסוך לא קל, אבל יש בעם שלנו תעצומות נפש, אורך נשימה והרבה סייעתא דשמיא, שנידרש להם, בעזרת השם, לגבור על האויבים שלנו מבלי להידרדר למעשים לא מוסריים. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. רשות הדיבור עוברת לחבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו ישיב סגן השר. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – זה רק גרפיטי, למה זה לא מוסרי – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> כי זה לא מוסרי להשוות את זה לטרור, מיכל. לא אמרתי שהמעשה לא מוסרי – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – שזו בעיה מוסרית – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> זה בעיה מוסרית – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> רשות הדיבור עוברת לחבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. נא לשמור על השקט. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גברתי היושבת בראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בסמנטיקה. סמנטיקה חשובה, יש לה משמעות, יש לה היקש. מה זה "תג מחיר", למה קוראים לזה "תג מחיר"? בכוונה. "תג מחיר", כלומר הקורבן מגיב. מחיר על משהו. לא בכדי קוראים לזה "תג מחיר" – כדי לומר שיהודים, גם כשהם מתנחלים, גם כשהם טרוריסטים, הם קורבן, והם רק מגיבים. איך, למשל, קראו בזמנם לאלה שפוצצו רכבים, קטעו רגליים של ראשי רשויות? ארגון המחתרת היהודית. לא טרוריסטים, לא ארגון טרור. עזוב איך התייחסו אליהם אחר כך כשנתנו להם לצאת לשכשך את רגליהם בחוף של תל-אביב. ארגון מחתרת, לא ארגון טרור. המחתרת היהודית, "תג מחיר". רבותי, מדובר בטרוריסטים. אתם רוצים לדעת מה? גם יהודים יכולים להיות טרוריסטים. יש המון טרוריסטים יהודים. יש גנבים יהודים, יש שודדים יהודים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אל תגזים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אה. <מיכל רוזין (מרצ):> אל תגזים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אין. אין שודדים יהודים? אין מושחתים יהודים? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> יש הרבה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אין רוצחים יהודים? יש. <מיכל רוזין (מרצ):> לא אם הם שומרי מצוות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ולכן – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לצערי, זה – – – שומרי המצוות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – הסמנטיקה חשובה. הסמנטיקה חשובה, והיא שהובילה – אחד המניעים של ראש ממשלת ישראל – לדחוף להתנגד להצעה של שרת המשפטים והשר לביטחון פנים להכריז על הקבוצה הזאת כארגון טרור. אמרת שמדובר בסך הכול בגרפיטי, אז אני רוצה להתריע – והדברים מוקלטים – אני חושב שזה יגיע לשפיכות דמים. אני חושב שהם יפגעו באנשים והם ירצחו. אגב, כאשר זורקים בקבוק תבערה על מונית פלסטינית והאימא והילדים נשרפים ויש כוויות, זה טרור או לא טרור? זה לא רק פעולת גרפיטי. מדובר בטרור יהודי. לכן ראש הממשלה נושא באחריות למעשים האלה, כי, א. אנשים לא נתפסים. זה תמוה. זה תמוה שבכל זאת רשויות הביטחון, משטרה, שב"כ וכדומה, שבדרך כלל הם יעילים יותר בסיטואציות אחרות, עדיין לא עצרו את האנשים האלה, והם פועלים חופשי גם בתוך הקו הירוק וגם בתוך השטחים הכבושים. ורבים שואלים: איך, למה, כיצד האנשים האלה ממשיכים להיות? הדבר הכי מקומם, או מעלה חיוך, זה כשמתנחלים תומכי טרור מתחילים לומר: אנחנו מגנים; זה לא מוסרי וזה לא יהודי. אגב, אין דבר יותר מגוחך מאשר להזדכך: מה, זה לא יהודי. או לפגוע ביישוב ההוא, שהוא יישוב בסדר. ההתנחלות היא פעולה תוקפנית, פעולה אגרסיבית. לכן כאשר מתנחל מקריית-ארבע או מתוך ההתנחלות בלב היישוב חברון אומר "זה לא יפה, פעולות הגרפיטי", זה מעלה חיוך – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – זה מגוחך, לא מוסרי, כי אתם חלק מהמערכת שמעודדת טרור נגד פלסטינים, גם על-ידי שדידת קרקעות, גם על-ידי חיסולים שאתם תומכים בהם ובעיקר על-ידי שלטון בכוח על עם אחר. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. <נסים זאב (ש"ס):> מה עם כל הטרוריסטים שהם קדושים בעיניך? מה עם כל הטרוריסטים שהם קדושים בעיניך? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא, הם לא רוצים – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים לתשובת סגן השר אופיר אקוניס בשם ראש הממשלה. אחריו אאפשר שתי עמדות נוספות, של חבר הכנסת באסל גטאס ושל חבר הכנסת נסים זאב. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שדיון בתופעה פסולה ומגונה כמו "תג מחיר", דיון כזה היה מכובד יותר לבית הזה אם היה מתקיים בנוכחות יותר חברי כנסת, ולא רק חברי הכנסת שרובם הגישו את ההצעה לסדר-היום, והיא במקומה, ההצעה לסדר-היום. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> ללא ספק. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה בהחלט דבר נכון לעשות אותו כדי לקיים דיון פה בתופעה הפסולה והמגונה הזאת. אבל, את יודעת, אנחנו לא יכולים להכריח אף אחד להיות כאן, אלא רק מי שרוצה. <באסל גטאס (בל"ד):> אתה מטיף מוסר למי בדיוק? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, הממשלה מגנה – מגנה את התופעה הפסולה המכונה "תג מחיר". הממשלה, ראש הממשלה ושרי הממשלה מגנים באופן גורף, שאינו משתמע לשתי פנים, את התופעה הזאת. אין לה שום הסבר. אין לה פשוט הסבר. גברתי היושבת-ראש, ההצעה הזאת כמובן באה בעקבות הפעולה הנפשעת באחד מסמלי הדו-קיום המובהקים ביותר בארץ-ישראל המערבית – המובהקים ביותר. אני, באופן אישי, לא מכיר ישראלי אחד, פשוט לא מכיר, שלא תייר, טייל ונהנה באבו-גוש, לא רק בחולפו בכביש שבין ירושלים לתל-אביב וחזרה אלא פשוט בא לשם במטרה ליהנות שם, לבלות שם, לקנות שם, לאכול שם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה לא המקום. אין הבדל בין אבו-גוש לאום-אלקוטוף וליפו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מאה אחוז. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין הבדל. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אין שום הבדל בכך שפעולת "תג מחיר", אדוני, מגונה בכל מקום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בדיוק. כן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מסכים אתך. היא מגונה בטובא-זנגרייה, והיא מגונה ב"דורמיציון", והייתה שם, ואני שומע היום על עוד איזו פעולה, על עוד איזה כתיבת דברי נאצה נגד ערבים בצפון זה היה, איפשהו היום, אם אינני טועה. הדבר הזה מגונה בכל מקום. אבל כיוון שההצעה הזאת בעיקרה באה על רקע המקרה המגונה ביותר באבו-גוש, אני מציין בעיקר את המקום הזה שהוא פשוט סמל לדו-קיום. חברת הכנסת מועלם דיברה על הכתם שהדבר מכתים את כל המחנה הלאומי. הוא מכתים את כל המחנה הלאומי. אני אומר לךְ, כאדם שתומך בהתיישבות ביהודה ושומרון ורוצה בקידומה, שאני לא מבין במה פעולה כזאת באבו-גוש או ב"דורמיציון" או בטובא-זנגרייה מקדמת את האינטרס של ההתיישבות ביהודה ושומרון. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> להפך, אני משיגה על – – – <איתן כבל (העבודה):> אבל זו תפיסה. את לא מבינה. מבחינתם של אלה, אין הבדל בין כלום. גוי הוא גוי הוא גוי – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> חבר הכנסת כבל, אין לי אלא להצטער על כך שאני לא מכירה אף אחד מהם באופן אישי ויכולה גם לנער אותו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הדיון הזה, גברתי, איננו דיון אישי. אף אחד לא אמר שאת מכירה מישהו מהם באופן אישי. אגב, אם היינו מכירים מישהו מהם באופן אישי, צריך להגיד להם – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – חברי הכנסת חשבו שאני בעצמי – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני בטוח שאף אחד לא חשב כך. <איתן כבל (העבודה):> זה היה בתור – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בכל מקרה, כפי שאמרתי, אבו-גוש – חבר הכנסת כבל, בדיוק כפי שאתה נהנה שם, חלקנו, חבר הכנסת זאב נסים, לא נעים לי להגיד לך אבל בשבתות המקום מלא מפה לפה וישראלים רבים מגיעים לשם מכל מקום ונהנים שם. הפעולה הזאת, אני גם חושב שהיא לא מקרית. הפעולה באבו-גוש איננה מקרית. היא מכוונת הייתה להתקיים במקום הזה. מכיוון שההצעה הזאת – הצעתה הבשילה להצעה בעקבות המקרה המגונה באבו-גוש, התבקשתי גם על-ידי המשרד לביטחון פנים למסור לחברי הכנסת את פרטי המקרה וכך אני עושה. בתאריך 18 ביוני, לפנות בוקר, נוקבו צמיגיהם של 28 כלי רכב אשר חנו ברחוב נטף באבו-גוש. לכלי-הרכב, השייכים לתושבי המקום, נוקבו כל ארבעת הצמיגים. כמו כן רוססו כתובות על קיר סמוך ועל אחד מחלונות כלי-הרכב, כדוגמת "ערבים החוצה" ו"גזענות או התבוללות". החקירה עדיין נמשכת בכמה מישורים, ולכן המשרד לביטחון הפנים – משטרת ישראל ביקשה ממני שלא ארחיב מעבר לזה והיא גם לא מסרה לי את הפרטים. בכל מקרה, גברתי היושבת-ראש, לאור חומרת התופעה והחשיבות הגדולה שמשטרת ישראל – ובכך, חברות וחברי הכנסת, אני מביא את דברי השר לביטחון פנים ומשרדו – לאור חומרת התופעה והחשיבות הגדולה שהמשטרה רואה בטיפול באירועים מסוג זה, הנחה פיקוד המשטרה כי אין להשתמש יותר במונח "תג מחיר" אלא יש לכנות אירועי מסוג זה "פשיעה לאומנית". הטיפול בתופעה מצוי בראש סדר העדיפויות של משטרת ישראל, ולכן הוקמה יחידה המתמחה בטיפול בפשיעה הלאומנית היהודית, הכוללת מודיעין, חקירות וכוח מבצעי. מטרתה: סיכול, מניעה, חקירה והבאה לדין של עברייני הפשיעה הלאומנית. ייעודה של היחידה הוא התמודדות עם מעשים פליליים הכוללים פגיעה בנפש או ברכוש המבוצעים על-ידי יחיד או קבוצה ונעשים או שתוכננו להתבצע על מנת להשפיע על נושאים מדיניים, אידיאולוגיים או דתיים. גברתי היושבת-ראש, לאור כל האמור, נבחנות עתה יחד עם כל הגורמים הרלוונטיים דרכים משפטיות נוספת להגברת היעילות של פעולות האכיפה בעבירות אלה. כפי שאמרתי, ואני אחזור על כך, הממשלה, ראש הממשלה, שרי הממשלה, המדינה, מדינת ישראל, מגנה את תופעות "תג מחיר" ותופעות אלימות מסוג זה. לממשלה אין כל התנגדות להעברת הדיון לאחת מוועדות הכנסת; או לוועדת הפנים, אומר המזכיר, או לכל ועדה שתבחרו. אנחנו בעניין הזה מצביעים עם המציעים. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, סגן השר אקוניס. <דוד אזולאי (ש"ס):> היה כבר דיון בנושא הזה. הצעתי היא שיהיה דיון במליאה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אחרי שתי עמדות נוספות שאני אאפשר, אנחנו – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אמרתי, ואני מודיע מראש, שהממשלה מקבלת כל דבר בעניין הזה שיוצע על-ידי המציעים. תודה רבה, גברתי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, סגן השר. אנחנו עוברים לעמדות נוספות. חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה, אם לא תסתפקו בתשובת סגן השר. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתפלא רק על חבר הכנסת איתן כבל. אתה, כחבר ועדת חוץ וביטחון, יודע בדיוק את ההגדרה וההבדל בין פיגוע טרור לבין אלימות. ההבדל הוא האם היו נפגעים או לא היו נפגעים. אם היו נפגעים זה פיגוע טרור, ואם לא היו נפגעים – קוראים לזה אלימות. צה"ל מגדיר את כל יידויי האבנים ביהודה ושומרון, במזרח-ירושלים, גם בקבוקי מולוטוב – זה אלימות אם לא היו נפגעים בפועל. עכשיו, אני לא מבין. מה, אנחנו השתגענו? על איזה טרור אתם מדברים פה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא ידענו את זה. <נסים זאב (ש"ס):> גרפיטי זה טרור? כשאוטובוסים מתפוצצים, אחמד טיבי קורא להם "קדושים", קורא להם "לוחמי שלום" – הוא קורא להם, לטרוריסטים, שהם שופכי דמים. המזרח התיכון כולו מדמם ואנחנו עכשיו עסוקים בשה"י פה"י. ודאי שצריך להוקיע את התופעה הזאת, אם היא קיימת, ולהגדיר את זה כאלימות, אבל לא מעבר לכך. אני חושב שעשה טוב ראש הממשלה כאשר נתן את ההבדל הברור בין טרור לבין התארגנות בלתי חוקית. ואני הייתי אומר להגדיר את זה כאלימות – יש אלימות מילולית, יש אלימות מסוג של גרפיטי – אבל לא להגדיר את זה כטרור. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת זאב. עכשיו עמדה נוספת – של חבר הכנסת באסל גטאס. <באסל גטאס (בל"ד):> כשאנחנו עומדים כאן ומדברים על פעולות "תג מחיר" אני לא יכול שלא להתייחס לידיעה שקיבלתי תוך כדי הדיון על הריסת בית של משפחה, משפחת אבו שרקיה, קרוב לעארה, בית שהם גרים בו מזה יותר מ-50 שנה. נאיף אבו שרקיה, בן המשפחה, הוא אדריכל במקצועו, יועץ ארגוני, שעבד רבות בתכנון ובנייה, בהכנת תוכניות מתאר, ולא יכול היה להוציא רישיון, היתר בנייה לבית שלו. למה היום ולמה אתמול סרו כוחות המשטרה וכוחות ההרס והרסו את הבית? אני לא יודע למה בחרו בתזמון הזה בדיוק. אבל זו פעולה ש"תג מחיר" לעומתה נראית כפעולת שלום. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. אבל בטרם נעבור, האם המצביעים מסתפקים בתשובת השר? מבחינת סגן השר, אין התנגדות לכל הצעה שלכם. <קריאות:> מליאה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> דיון במליאה? אנחנו נצביע על דיון במליאה – בעד או נגד. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 14 חברי כנסת בעד דיון במליאה, אין מתנגדים, אין נמנעים. זה יעבור לדיון במליאה. <הצעות לסדר-היום> <תוכניות מתאר ביישובים הערביים> <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום מס' 757 – תוכניות מתאר ביישובים הערבים, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה. יש לך עשר דקות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, המועצה הארצית לתכנון ובנייה בישיבתה אתמול החליטה לאמץ חלקים מתזכיר החוק בעניין התכנון והבנייה – התוכניות הידועות של המרפסת, קיצור הליכים בבניית ממ"ד ומרפסת וסעיפים שונים. שמתי לב לסעיף, שבעיני הוא מאוד חשוב; אם אכן ימומש – אני מטיל ספק. הסעיף הזה אומר שהוא שם גבולות של זמן לטיפול בתוכניות מתאר. כלומר, תוכנית מתאר לא יכולה לשבת בוועדה המחוזית שנים על גבי שנים על גבי שנים, אלא העניין יתוחם בזמן. עד עכשיו המצב היה כדלקמן: מועצות מקומיות ערביות, עיריות, הגישו תוכניות מתאר, והתוכניות האלה שכבו שנים על גבי שנים – לפעמים עשר, לפעמים 20 שנה, לפעמים 30 שנה אפילו – בוועדות התכנון השונות, ואף אחד לא יכול לבוא בדין עם הוועדות האלה. כלומר, הייתה להן הפריבילגיה להשהות ולהשאיר יישובים שלמים ללא תוכנית מתאר. במקביל, כאשר ההשהיה והעיכובים הם מהצד של השלטון, בתים שנבנו – ואנשים רוצים לחיות, אי-אפשר לעצור את החיים. אפילו כל החוקים לא יכולים לעצור את החיים. אנשים בונים את הבתים שלהם. ואז אלפי אנשים שילמו הון עתק כקנסות. בתים רבים נהרסו, בהם הבית של היום, אף שהבית של היום – אני יודע מתוך שיחה עם מהנדסים במחוז, מהנדסים בכירים אפילו; ואלה שכנים שלי ואני מכיר את כל המשפחה ומכיר את ההיסטוריה – זה בית שנבנה ב-1969, ובעל-הבית היה בבית-הסוהר כבר ארבע פעמים, כי הוא סירב להרוס. הוצעו כל מיני הצעות סבירות: לעשות תוכנית ממוקדת, שימור אתרים – יש שם איזה משהו שאפשר. היה אפשר. אם היה רצון טוב היה אפשר לפתור את הבעיה, אבל לא היה רצון טוב, ואת הרצון של הממשלה הביעו הבולדוזרים ולא המתכננים. <באסל גטאס (בל"ד):> כמו עמוד החשמל של פואד בן-אליעזר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני רואה ומכיר מקרוב אלפי אזרחים ואזרחיות – ואני לא אלך רחוק, ביישוב שלי, כפר-קרע, בתים לא מחוברים לחשמל. למה? אין תוכנית מתאר. אני אומר לכם שבסופו של דבר, מתוך ידיעה קרובה ואישית והכרת העניין לפרטיו, ש-90% מהבתים האלה בסופו של דבר ייכנסו לתוכנית מתאר. ייכנסו לתוכנית מתאר. התוכנית מתעכבת, אבל החיים לא מתעכבים. אתה לא יכול להגיד לאנשים: אל תתחתנו, אל תבנו משפחה עד שהפקידים יאשרו תוכנית מתאר. אתה לא יכול להגיד להם ככה, אתה צריך לספק לאנשים פתרונות. ואנחנו באנו והצענו לממשלה שתי הצעות, ואני חוזר עליהן עכשיו. אני חושב שהן הצעות – אני גם הולך להעלות אותן בפני השרים, לפני שאגיד כמה דברים על פרטי הבעיה וכמה היא גדולה וכמה היא ענקית. ישנם יישובים שרק 20% מהיישוב הוא ברישיון; 80% הם בתים לא מורשים, לא קיבלו רישיון עד עכשיו, מחכים לתוכנית המתאר, שהפכה כמו המשיח לפעמים. ההצעה שלנו הייתה, כדי לזרז הליכים, אפילו לקצר התנגדויות ולפתור את הבעיה, להקפיא הריסת בתים – הדברים נעשו בעבר – ולהקים ועדה שמורכבת מנציגי השלטון, מנציגי השלטון המקומי הערבי, כדי לפתור את הבעיה של הבתים ללא רישיון, כדי לתכנן ולפתור בעיות תכנון. מומחים לא קטנים בעניינים האלה, דעת מומחים, ש-95% מהבעיות ניתנות לפתרון בזמן סביר, אפילו קצר, אם רק יהיה רצון טוב. אז בואו נעשה את זה. הייתי במקומות – ולא רק אני – שבהם בא הבולדוזר להרוס, כאשר יש תחרות, כבוד השר, בין ההורס והמתכנן. היד ההורסת הייתה יותר מהירה מהיד המתכננת. ואנחנו אומרים להם, מתחננים בפניהם: תחכו עד שתהיה החלטה בוועדה. ופעמים רבות לאחר שהרסו נתנו רישיון, נתנו אפשרות לבנות. יש מצב אבסורדי שמתקיים היום וצריך לשנות אותו. בכל העולם התכנון הוא כלי לפיתוח, אתה מתכנן בדרך כלל על שטח ריק. אתה אומר: פה יהיו מפעלים, פה יהיה תיאטרון, פה יהיה רחוב, פה יהיה גן, פה יהיה בית-ספר, פה יהיו בתים, פה יהיו בתים לגובה, פה "בנה ביתך". אתה מתכנן. ביישובים הערביים אין דבר כזה. התכנון בא, רודף אחרי ההתפתחות. כלומר, יש מצב קיים, כי עד שתוכנית המתאר מוכנה, המצב בשטח כבר שונה לגמרי. הם מתכננים על שטח ריק והשטח לא ריק, השטח מלא כבר. כלומר, התכנון בא לאחר ההתפתחות, לא כמנוף לפיתוח, ואת זה צריך לשנות. ואז, התכנון הוא לא כאוטי וההתפתחות של היישוב היא לא כאוטית, אלא יש בה רציונל של פיתוח מודרני, ושל צרכים ושל חובות. ולא מצב שאתה מוצא היום, בתים יפים ומסודרים שדרך עפר מגיעה אליהם, עם חוט חשמל שמושכים, אני לא יודע, מהיישוב. אלה דברים אבסורדיים שאפשר – אני מדבר על דברים שניתנים לפתרון, רק קצת רצון טוב. ההצעה שלנו היא להקפיא הריסת בתים. ההצעה שלנו – לאפשר, שמשרד הפנים יסיר את התנגדותו לחיבור בתים, כפי שהיה בעבר, כפי שהיה, מה שקרוי "צו שחל", שהיה שר שהוציא צו שאפשר לחבר בתים לחשמל, במיוחד בדאליה, בעוספיא, בכפר-קרע, בכמה יישובים. הייתה גם הצעת חוק, הוראת שעה שאפשרה חיבור חשמל לבתים שנבנו לפני תאריך מסוים, והיא חודשה כל שנתיים או כל שלוש שנים. בתקופה האחרונה, בתקופתו של שר לנדאו כשר התשתיות, היא לא חודשה. אפשר לחדש אותה. אני דיברתי עם שר האנרגיה, והוא פתוח לנושא הזה. חברת החשמל מעוניינת מאוד לחבר בתים לחשמל. משרד הפנים לא יכול להשאיר אותנו תקועים. או שעושים תוכניות מתאר בתוך זמן סביר או שמאפשרים לחיים לזרום, אי-אפשר לעצור את החיים. מה זה, יש בית היום בלי חשמל? מישהו מתאר לעצמו? הרי אנשים עושים חיבורים פיראטיים. מישהו יודע שלמשל בנצרת יש 5,000 בתים בלי חיבור רשמי לחשמל? בכפר-קרע – 1,500 בתים. לא מדובר בבעיה קטנה, מדובר בבעיה ענקית. אני פעם ראשונה – ההפגנה הגדולה ביותר בכפר-קרע, החבר'ה הצעירים החשיכו את הכפר והלכו עם נרות בלילה כדי למחות על הבעיה הזאת של אי-חיבור לחשמל. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> ולכן אני אומר, גברתי היושבת-ראש, ובזה אני מסיים, שמה שאנחנו דורשים זה לתת פתרון לבעיות הקיימות היום עוד לפני תוכניות מתאר, להפסיק הריסת בתים, לאפשר חיבור לחשמל, לזרז הליכים בתוכניות מתאר, לאפשר – וזו בעיה נוספת: גם כשעושים תוכנית מתאר, הרשויות המקומיות הערביות אין להן כסף, אין להן כוח-אדם כדי לעשות תוכניות מפורטות ולתת רישיונות. ואת זה – משרד הפנים בכסף קטן יכול לפתור בעיות גדולות. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת זחאלקה. תעלה להשיב על ההצעה סגנית שר הפנים פאינה קירשנבאום. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, במהלך השנים האחרונות קידם מינהל התכנון, שהוא חלק ממשרד הפנים, פרויקט רחב היקף לקידום התכנון המתארי במגזר המיעוטים. פרויקט זה, הכולל את רובם הגדול של היישובים הערביים, הולך ומסתיים. כיום מושם דגש רב על קידום התכנון המפורט באותם היישובים באמצעות תקציב ממשלתי ייעודי, לא תקציב של הרשויות, וזאת כדי לממש את התכנון המתארי ולאפשר הוצאת היתרי בנייה. אנו רואים חשיבות רבה במהלך משלים זה, וידוע לנו כי משרד הבינוי והשיכון ומשרד ראש הממשלה אכן החלו לסייע במימון וקידום של התכנון המפורט, בהובלה של הרשויות המקומיות ומשרד הבינוי והשיכון, הן על קרקע מדינה והן על קרקע פרטית, שזאת הייתה אחת הבעיות, בעשרות יישובים במגזר הערבי. באשר לכפר נחף, שאתה הזכרת בהצעה לסדר-היום שלך – אוכלוסיית כפר נחף מונה היום כ-11,200 תושבים – זה לפי הנתונים של הלמ"ס לשנת 2011, אולי זה היום מעודכן. ליישוב הוכנה ואומצה תוכנית-אב, אשר התוותה מדיניות תכנון שתאפשר מתן מענה על צורכי היישוב ל-20 שנה; התוכנית הזאת היא ל-20 שנה קדימה. על סמך תוכנית זו קודמה שורה של תוכניות מפורטות. בימים אלה אושרו להפקדה עוד שלוש תוכניות מפורטות, שסך הכול מביאות לכ-1,000 יחידות דיור. זאת התשובה הרשמית, ואני רוצה להוסיף מעצמי ולהגיד שאנחנו נמצאים, עקב החלטת הממשלה, בהקמת רשות לפיקוח, תכנון, בנייה ומעקב על כל מה שקורה. אני מקווה שהרשות הזאת תיכנס גם לתוקף. אנחנו כבר דיברנו על כך ואתה פנית אלי, גם מעל דוכן הכנסת עניתי לך, שאין אפשרות לחבר בתים שאין להם היתר לחשמל ציבורי, שזה במתנ"סים, חשמל של הרשות או דברים כאלה. אני עוד לא פגשתי כמעט, או מעט מאוד – – – <באסל גטאס (בל"ד):> למה? למה אי-אפשר? <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> כי לא מחברים בתים לחשמל ציבורי. <באסל גטאס (בל"ד):> יכולים לשנות. יכולים לתקן את החוק. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> עכשיו, מה שכן, אנחנו – חבל שאתה מתערב, כי קטעת לי את המחשבה ועכשיו ייקח לי עוד שנייה להיזכר איפה אני הייתי. <חנין זועבי (בל"ד):> אולי עכשיו תמצאי פתרון. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> אני אמצא פתרון. נזכרתי. הנה, את רואה, ישר החזרת אותי למסלול. מה שרציתי להגיד, מעט מאוד רשויות מבצעות תכנון מתארי כזה או אחר בכוחות של הרשות; בדרך כלל זה שירות שקונים אותו ב-outsourcing, כמו שאתה יודע, כי זה שירות מקצועי. נכון שמהנדסים של הרשות מלווים את התוכנית, וראשי מועצות, אבל זה בדרך כלל נעשה על-ידי גופים מקצועיים. ואני מקווה – אנחנו עכשיו יוצאים ברוב הרשויות או כמעט ברוב הרשויות לבחירות – שייבחרו ראשי רשויות חזקים, שיגבו ארנונה כמו שאמורים לגבות, שיהיה מספיק כסף גם ללכת לתכנון. משרד הפנים ערוך לקדם תוכניות. הרפורמה של הווד"לים זו עוד אחת הרפורמות שתאפשר קידום של כל התוכניות, והפעם אושר גם להכניס לווד"לים קרקע פרטית, מה שעד עכשיו לא היה, אתם בטח יודעים. ואנחנו מדברים – רוב התכנון הוא בקרקע פרטית, לפחות במגזר המיעוטים, ואני מקווה שכך נוכל לקדם ולפתור. אבל ללכת מעל לחוק, לחבר את החשמל לבתים שאין להם היתר, ולחבר את זה לחשמל ציבורי, אני לא חושבת שזה הפתרון. כרגע אין אפשרות כזאת. תודה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> רוצים היתר. מה תגידי למשפחה שרוצה היתר? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מה היית מציעה לעשות בהצעה, סגנית השר? להעביר לוועדה, לדיון במליאה? <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> אני חושבת שאפשר להעביר את זה לדיון בוועדת הפנים. אני לא חושבת שיש צורך לעשות עכשיו דיון פה במליאה, כי אני חושבת שבוועדת – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני מסכים. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> אתה מסכים. טוב, בסדר. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לסגנית השר. אנחנו נעבור להצבעה על העברת ההצעה לסדר-היום לוועדת הפנים. אפשר להצביע. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> שישה חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עברה לוועדת הפנים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להכרזה קצרה של מזכיר הכנסת, ואחר כך אנחנו סוגרים את היום. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי חבר הכנסת משה זלמן פייגלין ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק חופש הבחירה במזון (מזון מהצומח), התשע"ג–2013; פ/1324/19. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ג בתמוז התשע"ג, 1 ביולי 2013, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 16:50.>