דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ'
ישיבה נ"א
הישיבה החמישים-ואחת של הכנסת התשע-עשרה
יום שלישי, ב' באב התשע"ג (9 ביולי 2013)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5
נאומים בני דקה 5
באסל גטאס (בל"ד): 6
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 6
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 7
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 7
זהבה גלאון (מרצ): 8
רינה פרנקל (יש עתיד): 9
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 9
שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו): 10
נחמן שי (העבודה): 10
מיכל רוזין (מרצ): 11
אברהם מיכאלי (ש"ס): 11
עמר בר-לב (העבודה): 12
רות קלדרון (יש עתיד): 13
יחיאל חיליק בר (העבודה): 13
דב חנין (חד"ש): 14
אלעזר שטרן (התנועה): 15
דוד רותם (הליכוד ביתנו): 15
מאיר שטרית (התנועה): 16
משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 16
ישיבה מיוחדת לזכרו של ראש הממשלה לשעבר ויושב-ראש הכנסת לשעבר יצחק שמיר, זיכרונו לברכה, במלאות שנה לפטירתו 16
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 17
ראש הממשלה בנימין נתניהו: 19
שלי יחימוביץ (העבודה): 21
פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 24
שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 26
הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 34), התשע"ג–2013 28
יריב לוין (בשם ועדת הכנסת): 28
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 30
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 30
הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 6) (רכיב ההוצאות המשפטיות במכירת דירה), התשע"ג–2013 31
מאיר שטרית (התנועה): 31
אראל מרגלית (העבודה): 35
נסים זאב (ש"ס): 36
איתן כבל (העבודה): 37
אברהם מיכאלי (ש"ס): 38
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 39
אורי מקלב (יהדות התורה): 41
הצעת חוק חופש המידע (תיקון מס' 9) (התאחדויות ואיגודי הספורט), התשע"ג–2013 43
יריב לוין (הליכוד ביתנו): 44
שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 45
דב חנין (חד"ש): 46
איתן כבל (העבודה): 47
נסים זאב (ש"ס): 49
הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 12) (הוספת ימי חופשה לפי בחירת העובד), התשע"ג–2013 57
חיים כץ (הליכוד ביתנו): 57
נסים זאב (ש"ס): 59
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 145 – הוראת שעה) (ביצוע בדיקת תלות במסגרת תוכנית ניסיונית), התשע"ג–2013 63
חיים כץ (הליכוד ביתנו): 63
איתן כבל (העבודה): 65
נסים זאב (ש"ס): 68
הצעת חוק לתיקון פקודת מחלות בעלי-חיים (מס' 7), התשע"ג–2013 72
שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 72
נסים זאב (ש"ס): 75
הצעת חוק שמירת הניקיון (הוראת שעה), התשע"ג–2013 77
השר להגנת הסביבה עמיר פרץ: 77
איתן כבל (העבודה): 78
נסים זאב (ש"ס): 80
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 69) (תשלום בהסדר לוועדות מקומיות), התשע"ג–2013 82
שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 83
נסים זאב (ש"ס): 84
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 85
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 85
הצעת ועדת החוץ והביטחון בדבר פיצול הצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג–2013 86
נסים זאב (בשם ועדת החוץ והביטחון): 86
שאילתות ותשובות 88
18. פיצויי אבטלה לעצמאים 89
מיכל בירן (העבודה): 89
סגן שר האוצר מיקי לוי: 89
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום ב' באב תשע"ג, 9 ביולי 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה.
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק להסדרת פעילות חברות דירוג אשראי, התשע"ג–2013.
הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת המדינות המקסיקניות המאוחדות בדבר שיתוף פעולה בתיירות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו, כרגיל ביום שלישי, מתחילים בנאומים בני דקה. אני רק מזכיר לכל אלה ששומעים אותנו כרגע ולא נמצאים באולם המליאה שבדיוק בשעה 16:30 נתחיל בטקס לכבודו של גם יושב-ראש הכנסת וגם ראש ממשלת ישראל יצחק שמיר, זיכרונו לברכה, שהלך לעולמו לפני שנה, ואני ודאי מבקש מחברי כל הסיעות לכבד את המעמד.
אנחנו נצביע, לצורך ההרשמה לנאומים בני דקה; אני מפעיל את ההצבעה. בבקשה, נא להצביע, ואני בינתיים מבקש מחבר הכנסת באסל גטאס לגשת למיקרופון ולפתוח, ואחריו ידבר חבר הכנסת אחמד טיבי.
<באסל גטאס (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לספר על מקרה מזעזע שהגיע לידיעתי ביום חמישי שעבר. בחור בן 18 מחברון הגיע לשערי בית-חולים "הדסה עין-כרם" עם יד ימין שאצבעותיה קטועות ומרוסקות, כתוצאה מזה שהיד נכנסה למכונה לגריסת חומרים במפעל שבו הוא עובד. הוא הגיע אחרי תיאום עם המינהל האזרחי. במיון ביקשו ממנו כסף בשביל להכניס אותו לניתוח. באופן בהול הם סידרו 40,000 שקל, שילמו לבית-חולים 40,000 שקל. זה לא הספיק לבית-חולים, דרשו 180,000 שקל. לא הסכימו להכניס אותו לניתוח עד למחרת. בינתיים כבר היד – לא היה אפשר להציל את האצבעות המרוסקות והקטועות. הכניסו אותו אחרי שההורים גייסו עוד 50,000 שקל, לניתוח רגיל, של קטיעה בעצם של האיבר המרוסק, של האצבעות. אני לא יכול להעלות על הדעת התנהגות, התנהלות בלתי אנושית, בלתי רפואית, בלתי מוסרית כזו, שרק בגלל שאין לו כסף לשלם מייד לבית-החולים הוא איבד בעצם חלק גדול מהאיבר. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת גטאס. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, פרשת האסיר x. לפני כמה חודשים עמיתי – חברת הכנסת זהבה גלאון, דב חנין – ואני שאלנו כאן שאלות על האסיר x הראשון, ואז יצאה לה חברת הכנסת מירי רגב בזריזות ותבעה מהיועץ המשפטי להעמיד את שלושתנו לדין והוציאה הודעות לתקשורת. היום, לאחר שהתברר שיש עוד אסיר x אחד לפחות, היא הזדרזה להודיע על כינוס בהול של ועדת הפנים כדי לדון באספקטים השונים של הפרשה ולתבוע לדעת עוד מידע. זה מעניין, זה מאתגר אינטלקטואלית, במיוחד כשמדובר בתכונה שמצויה היטב בצד ההוא, אבל זה גם חומר למחשבה על איך לנצל לפעמים מעמד וסיטואציות.
על הדרך, יעני באותה הזדמנות, אולי אני אפנה אליך שאלה, אולי תוכל לברר, אדוני היושב-ראש, אם יש עוד אסירים חוץ משני האסירים שדיברו עליהם, אסירי x, y, z? תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, ואחריו – חבר הכנסת אייכלר.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה. בשבוע שבין 2 לבין 9 ביולי התרחשו שמונה תאונות קטלניות, ובהן נהרגו שמונה בני-אדם. ביום שלישי, 2 ביולי, נהרגה רוכבת אופניים בת 70 בתאונה עצמית, סמוך ליישוב תקוע בגוש-עציון. ביום רביעי, 3 ביולי, נהרג יצחק אביאב, רוכב אופנוע בן 31 מירושלים, בשדרות גולדה מאיר, כתוצאה מהחלקה על כתם שמן; רעייתו של הרוכב צפתה בתאונה בשעה שנהגה ברכבה בקרבת מקום. באותו יום רביעי נהרג צעיר בן 20 כאשר איבד שליטה על רכבו והתנגש במעקה הבטיחות בצומת דבורייה על כביש 65. ביום חמישי, 4 ביולי, נהרג נהג רכב בן 75 כאשר התנגש ברכב חונה בשכונת הר-הזיתים בירושלים. באותו יום חמישי נהרג הולך רגל מפגיעת משאית בפינת הרחובות יהודה הלוי ואלנבי בתל-אביב. ביום שישי, 5 ביולי, מתה מפצעיה פעוטה בת שנה וחצי שנדרסה יום קודם לכן בחוף מפרץ השמש באילת. האם והבת, תושבות אילת, ירדו ממונית אשר דרסה את הפעוטה. ביום שבת, 6 ביולי, נהרג נער פלסטיני, הולך רגל, בן 13, מפגיעת רכב בצומת תפוח בשומרון. אתמול, יום שני, 8 ביולי, נהרג נהג בן 21 תושב דבורייה בתאונה חזיתית על כביש 65 בין דוברת לנעורה.
השבוע נהרגו שני צעירים תושבי דבורייה, שניהם נהרגו על כביש 65. אותו חלק מכביש 65, בקטע שבין עפולה לצומת גולני ובהמשך לקדרים, נחשב לאחד מקטעי הכביש המסוכנים בצפון. ברוב הכביש שני נתיבים בלבד, ללא גדר הפרדה. מדי שנה נהרגים בכביש בממוצע תשעה בני-אדם, ועוד קרוב ל-900 נפצעים, ובהם 28 באורח קשה. רק בימים אלה החלו העבודות להכפלת הדרך בין צומת קדרים לצומת גולני. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת טופורובסקי. חבר הכנסת אייכלר, ואחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, האווירה הטעונה בציבור ובתקשורת והרוח הרעה שנושבת מהממשלה הזאת לעבר הציבור החרדי – ידענו שזה יהיה וידענו שזה יגיע ואנחנו חוששים שזה יגיע להרבה יותר חמור. אבל קיבלתי היום תלונה שהוגשה למשטרה, של אברך שעלה אתמול לאוטובוס בקו 166 של חברת "דן" לכיוון פתח-תקווה, וכעבור חצי דקה צועק עליו הנהג שהוא לא שילם. הוא הראה לו את כרטיס ה"רב-קו", שהיה לו "חופשי יומי", והנהג התחיל לצעוק עליו ואמר לו: עכשיו אני נותן לך סטירה. הוא צעק לו: חרדי מסריח, חרדי מזוהם, אתם מנצלים אותנו, ועוד כל מיני גידופים שאני לא רוצה לפרט אותם, תפס אותו בידו, דחף אותו בחוזקה החוצה. האברך התקשר למשטרה, והמשטרה אמרה שמחכים לו בתחנה הבאה ושהאוטובוס יעצור, והוא לא עצר. וכאשר הוא הגיש תלונה למשטרה נאמר לו שזה תלונה של תקיפה והמשטרה תטפל בזה בדרכה היא, יש את כל הפרטים.
אבל אני חושב שהכנסת והממשלה צריכות להעביר מסר לציבור. ראש הממשלה אמר שאנחנו המדינה היציבה היחידה במזרח התיכון. גם מצרים הייתה יציבה, גם סוריה הייתה יציבה. אם חלילה תיווצר אווירה שיהודי לא יוכל לעלות לאוטובוס, ויצעקו לו: חרדי מזוהם, חרדי מסריח, זה מצב בלתי אפשרי, ואני מבקש מהכנסת לתת את דעתה על כך. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אייכלר. חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חברת הכנסת רינה פרנקל.
<זהבה גלאון (מרצ):>
תודה רבה. אדוני, השבוע – סליחה, היום ליתר דיוק – התפרסם שיש עציר x נוסף, שכלוא באחד ממתקני הכליאה במדינת ישראל. אני לא מבקשת לדעת את הסיבות שבגינן העציר הזה כלוא, למה הוא כלוא, אני רק רוצה לדבר על כבודה של הכנסת. אני רוצה לומר שביזו את כבודה של הכנסת כשב-18 בפברואר עלה השר לביטחון פנים לדוכן המליאה וענה, בתשובה לשאלות של חברי הכנסת אחמד טיבי, דב חנין ונחמן שי ושלי – חלקנו שאלנו אם קיימים עצירי x נוספים במדינת ישראל – עלה השר, ואני מצטטת, והוא אמר את הדבר הבא: אין עצירים עלומים במדינת ישראל.
חברי חברי הכנסת, אנחנו כגוף מפקח לא מבקשים לבדוק את הסיבות שבגינן נעצר אותו עציר או עציר אחר, אבל אני חושבת שהגיע הזמן שהכנסת תמלא את תפקידה, את חובתה כגוף המפקח על הממשלה בישראל, וכששר עולה לדוכן והוא יודע שיש עציר נוסף – כי אנחנו שאלנו כי הגיע מידע לידינו שיש עציר נוסף – אני חושבת שהגיע הזמן גם להפסיק עם מעצרים חשאיים, גם אם המשטרה יודעת וגם אם הפרקליטות יודעת והכול מתנהל על-פי הנהלים. ברגע שאין בקרה ציבורית, ברגע שהכנסת אינה גורם מפקח ולא מקבלת תשובות, אני חושבת שזה מתאים למדינות, הייתי אומרת טוטליטריות, שמתנהלות באופן הזה, ולא לכנסת ישראל. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חברת הכנסת רינה פרנקל, ואחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<רינה פרנקל (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על נושא שתמיד הדאיג אותי, וזה נושא הבטיחות בעבודה. אני מכירה את הנושא מקרוב מאוד ויודעת שכללי בטיחות לא תמיד נשמרים על-ידי מעסיקים. לפני כמה שעות נהרג עובד במפעל "טמבור" בעכו עקב דליפת חומרים מסוכנים. בכל פעם אנחנו מדברים על הדברים האלה בוועדת הפנים והגנת הסביבה. חייבים להבין שאם לא מקפידים על כללי הבטיחות זה עלול לעלות בחיי אדם, והמעסיקים צריכים לדעת שכאשר הם פועלים בצורה לא תקינה הם מסכנים את עובדיהם ועוברים על החוק. רק על-ידי הקפדה על הדרישות והתקנים של מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית ניתן למנוע אסונות, ולכן חשוב להעלות את המודעות אצל העובדים וגם אצל המעסיקים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת פרנקל. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת שמעון אוחיון.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כנראה עונת הקיץ, והחום הנלווה אליה, חושפת הרבה דברים, ומהדברים האלה עולות אפליה וגזענות. בתחקיר "חדשות 10" של העיתונאי סאמי עבד אל-חמיד, הוא מגלה אפליה זו בבריכות השחייה ביישובים היהודיים בצפון. ערבים שביקשו להיכנס או ביקשו להיות שם מנויים נענו בסירוב. התשובה לבקשה באחד היישובים הייתה מאוד מכוערת; שם השיבו: אנו לא מכניסים אוכלוסיות כאלה. זאת גזענות ואפליה ואדנות שמגלמת את תרבות ועדות הקבלה, והיא פרומו כנראה לחוק מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת גנאים. חבר הכנסת שמעון אוחיון, אחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
<שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר שמיר, כנסת נכבדה, בעקבות ידיעה שהתפרסמה היום בעיתון "הארץ", אני רוצה לברך על כך שמינהלת הזהות היהודית במשרד לשירותי דת מובילה תוכנית לבתי-ספר תיכוניים, שבהם תוגבר התודעה של אהבת הארץ והמולדת. זהו דבר חשוב במיוחד בזמן שאנחנו עדים לשחיקה בחינוך לזיקת עם ישראל לארצו ולמולדתו, ובכלל לקשר ולשייכות ההיסטורית של עם ישראל למדינת ישראל.
ובעקבות הנאמר גם שם, בכתבה ב"הארץ", אני מגנה את הביקורת שנשמעה מאחד הדוקטורנטים באוניברסיטה העברית, אשר טען שהרעיון של יצירת גל תודעתי להגברת אהבת המולדת הוא עניין פאשיסטי.
אני קורא למשרד החינוך להתחבר עם הרעיונות של מינהלת הזהות היהודית ולקדם יחד תוכנית בקרב בתי-הספר התיכוניים אשר תחזק את הקשר התודעתי של הנוער במדינה אל ארצו ואל מולדתו. והיום, יום השנה לפטירתו של יצחק שמיר, זיכרונו לברכה, מי שהיה ראש ממשלת ישראל והיה ידוע באהבתו לארץ-ישראל, מה יותר נפלא ומתאים מאשר להשמיע קריאה זו.
ואסיים, בהזדמנות זו אני רוצה לציין כי הגשתי לפני כמה ימים הצעת חוק שתכלול במטרות החינוך את החינוך לערך שמדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שמעון אוחיון. חבר הכנסת נחמן שי. ואחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין.
<נחמן שי (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לומר כמה מילים על דוח שהוגש למשרד לביטחון פנים ולמשטרת ישראל ועוסק בתפקוד שלה, דוח של מכון מחקר חשוב בשם "ראנד", שלפני 48 שעות כנראה הונח על שולחנם. הוא מציג תמונה מאוד עגומה של מערכת ביטחון הפנים במדינת ישראל. לצערי לא נמצא פורום יותר רחב או אחר, אני רוצה לומר את עיקריו פה, ואני חושב שהוא קורא את כולנו לסדר.
הוא אומר שלציבור דעות שליליות על המשטרה. הוא אומר שירד שיעור שביעות הרצון מהמשטרה. הוא אומר שהמשטרה נמצאת במקום האחרון במידת שביעות הרצון של הציבור. הוא אומר, שעל בסיס 26 קבוצות מיקוד בכל הארץ, קיים חוסר אמון של הציבור במשטרה. התופעות הרווחות הן גסות רוח, חוסר סמכות, מענה אטי לאירועים וכן הלאה.
אני חושב שנצטרך לקיים דיון מקיף יותר בבית הזה על תפקודה של המשטרה. אין לנו משטרה אחרת, אנחנו תלויים בה, אנחנו זקוקים לה, אנחנו מעריכים אותה, אבל אנחנו רוצים שהיא תהיה במקום הראשון באמון הציבור ולא במקום האחרון. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת מיכל רוזין. אחריה – חבר הכנסת אברהם מיכאלי.
<מיכל רוזין (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול קראנו על עופר רוטשילד, חייל שלפני שבע שנים נתן דגימת דם בבקו"ם והתבשר בשבוע שעבר שנמצא מתאים לתרום מח עצם לחולה. עופר כמובן יותר משמח לתרום ולהציל חיים, רק שבמדינת ישראל המעוותת עופר לא היה יכול לתרום דם ולא היה יכול לתרום מח עצם רק בשל היותו הומו, כי במדינת ישראל עדיין לוקחים דם רק מסטרייטים. כנראה ב-2013 השלטונות בישראל עדיין חושבים שדם של הומואים ולסביות שווה פחות מדמם של סטרייטים, או שלא כדאי לערבב, או – למרות כל הסטטיסטיקות – שמחלות מין מועברות רק בין בני אותו מין. כמובן, זאת טעות.
הגיע הזמן להפסיק עם הנהלים ההזויים האלה. שרת הבריאות, בהחלטתה הראשונה עם כניסתה לתפקיד, ביקשה מהסגל המקצועי במשרד הבריאות לבחון מחדש את הסעיף בשאלון תורם הדם שאוסר על הומואים שקיימו יחסי מין עם גברים לתרום דם בישראל. הדיון הזה מתקיים כבר משנת 2004 אבל מסקנות אין. לעומת זאת, האפליה הפושעת הזאת ממשיכה להתקיים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת רוזין. חבר הכנסת מיכאלי, אחריו – חבר הכנסת עמר בר-לב.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, לפני יומיים הגיע לידינו דוח שבדרך כלל הסנגוריה הציבורית מפרסמת מדי שנה, והפעם הסנגוריה הציבורית התמקדה בנושא הצפיפות במתקני הכליאה.
הדוח הזה, אדוני היושב-ראש, הוא דוח מאוד מטריד, מאוד מדאיג. הוא מפרט את הליקויים החמורים שישנם בבתי-המעצר ובבתי-הכלא לגבי מצבם של עצורים ואסורים שנמצאים שם. בעצם זה מראה עלינו כחברה, שאנחנו מתייחסים לאנשים האלה כאילו שהם כבר מחוץ לחיים כנראה, ואולי חושבים שאם אדם נכנס לבית-הסוהר הוא נמצא בפח אשפה ומותר להתייחס אליו כאל חסר זכויות וכאל אדם שאין לו צרכים ואין לו דרישה.
אני רק אצטט משפט אחד מדבריו של השופט אלון, זיכרונו לברכה, ממלא-מקום נשיא בית-המשפט העליון, בסוגיה הזאת, ובדוח עצמו זה מוזכר, וזה מעיד עלינו איך אנחנו צריכים להתייחס למקרים של האסורים והעצורים. אומר השופט אלון, זיכרונו לברכה: "כל אסור ועצור בישראל, גם כאשר חופש התנועה ניטל הימנו כדין וסגור הוא מאחורי סורג ובריח, זכאי הוא לצורכי אנוש מינימליים ויסודיים. על צרכים אלה נמנים לא רק עצם זכותו לאכילה, שתייה ולינה כדי לקיים את גופו מבחינה פיזית, אלא גם סדרי אנוש תרבותיים מינימליים של אותם סיפוקים כדי לקיים את כבודו כאדם מבחינה נפשית. מילוי זכות אנוש מינימלית ויסודית זו, מן הראוי שתזכה לשימת לב מרבית של הגורמים המוסמכים והאחראים לכך".
אנחנו ככנסת כנראה נצטרך להידרש לכך ונצטרך לנתח את הדוח הזה כדי שנוכל להוציא ממנו את הבעיות ולתקן את העוולות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת רות קלדרון.
<עמר בר-לב (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, לפני שבוע קיבלתי מייל מהגברת רודינה, כימאית וטכנולוגית משדרות. אני רוצה להקריא שניים-שלושה קטעים מהמייל שהיא כותבת לי, והיא כותבת כך: אני כותבת לכם בשם עובדי מפעל "נגב טקסטיל" בשדרות ובשם תעשיית טקסטיל ואופנה מודרנית מפותחת ומתוחכמת. במשך שבע שנים המפעל שלנו, "נגב טקסטיל", שורד בזכות כסף פרטי שהבעלים, תעשיין בנשמה, מזרים למפעל בתקווה לשיפור המצב. המצב שנקלענו אליו הוא בגין עליות במחירי האנרגיה, המים והארנונה. המפעל שלנו חיוני מאוד, וסגירתו תגרום לסגירת מפעלי סריגה, כמו "אסיב" בקיבוץ אפק, מפעלים לייצור כימיקלים, מפעלי קונפקציה ואופנה, וכן עשרות עסקים קטנים – ואני מדלג, והיא אומרת שברגע שאספקת הגז הטבעי תגיע לשדרות, בעוד 15 חודשים, הבעיה של המפעל תיפתר.
הייתי הבוקר בשדרות, ראיתי שם חלוצים של שנת 2013, ואני חושב שעלינו לעשות את המקסימום בשביל שעובדי מפעל "נגב טקסטיל" בשדרות, ועובדי המפעל באפק בצפון ועובדים נוספים לא ימצאו את עצמם ברחוב בשבועות הקרובים. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב. חברת הכנסת רות קלדרון, ואחריה – חבר הכנסת חיליק בר.
<רות קלדרון (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, לרגל יום השנה לפטירתו של יושב-ראש הכנסת וראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, אני מבקשת לברך את האורחים, את בנו ממשיך דרכו ואת עמיתי חברי הכנסת, שנהיה ראויים לדוגמת האנשים הגדולים שהיו כאן לפנינו, לא נזיק למה שמסרו לנו ונעשה את הטוב כמיטב יכולתנו.
ולגבי מינהלת הזהות היהודית, אני מצטרפת לדברי חברי חבר הכנסת אוחיון. גם אני רואה בחשיבותה, אבל ברוחו של יצחק שמיר. אי-אפשר שהמינהלת תונהג רק על-ידי מי שעמדתם היהודית אורתודוקסית; אי-אפשר שמגמתה תהיה כזו של עגלה מלאה אל עגלה ריקה לחינוך ילדינו במגזר הכללי. אל תיגעו במשיחי – אלו תינוקות של בית-רבן. אנא כבדו את דרכנו להיות יהודים, לחינוך יהודי לילדינו.
אני פונה לשר בנט להעמיד בראשות המינהלת, לצד הרב רונצקי, איש חינוך יהודי בן הציבור הכללי. אל נחזור על טעויות העבר, שלא נגרום לאנטגוניזם של הציבור היהודי הכללי כלפי המינהלת לחינוך לזהות יהודית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת קלדרון. חבר הכנסת חיליק בר, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה דווקא לדבר על מקרה פרטי מזעזע שנחשפתי אליו. עולה אתיופי צעיר בשם אדגו סלהו התגורר כ-12 שנים באתר הקרוונים בגבעת-המטוס, ויום אחד, עת עלה לבקר את קבר אמו, חזר – הקרוון על כל תכולתו נלקחו. התברר לו אחרי כמה ימים שהיה ברחוב שזה בגלל חוב, לכאורה, של 8,000 ש"ח; כמובן, זה הרי לא משנה אם הוא חייב את זה או לא חייב את זה. הוא כמובן טוען שלא. לא עוקרים ככה – זה אפילו לא בן-אדם מבית, עוקרים בית מבן-אדם. מאז, אדוני היושב-ראש, הוא מתגורר שמונה שנים ברחוב, מקבץ נדבות, מתרוצץ בין "עמידר" למשרד הקליטה, שלא מטפלים בזה כראוי.
אני התערבתי בזה, ואני קורא גם לכנסת וגם למשרד הקליטה ול"עמידר" להפגין התחשבות, לסיים את הסאגה המתעללת הזאת באותו אדגו סלהו מסכן, שאין לו בית, והוא דר ברחוב מאז, כבר כמעט שמונה שנים, ולכבד את העלייה שאתה, אדוני היושב-ראש, היית חלק ממוביליה. תודה, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חיליק בר. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן.
<דב חנין (חד"ש):>
תודה לך.
אדוני היושב-ראש, בשבועות האחרונים אנחנו עדים להרבה מאוד ביקורת והתקפות על ועדי עובדים והתארגנויות עובדים, ואתמול – יש מקרה אחר שדווקא כדאי להביא אותו לידיעת הציבור הרחב.
כפי שכולנו יודעים, עיתון "מעריב" נמצא בקשיים גדולים, ובמסגרת הקשיים האלה העיתון לא יכול היה לשלם חוב לחברת החשמל. חברת החשמל עמדה לנתק את אספקת החשמל למערכת העיתון. ועד עובדי העיתון פנה לוועד עובדי חברת החשמל, ובהתערבות ועד עובדי חברת החשמל מנתקי זרם החשמל לא יצאו לדרכם, הזרם ל"מעריב" המשיך, ואפשר היה להוציא את העיתון.
הנה, אדוני היושב-ראש, דוגמה לאיך עובדת בפועל סולידריות בין עובדים – עובדים שמסייעים אחד לשני, מתגייסים כדי לעזור, לסייע ולעמוד אחד בצדו של השני בעת מאבק והתמודדות. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אלעזר שטרן – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דוד רותם.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, אני מבקש להצטרף לדבריה של עמיתתי רות קלדרון ולנצל את ההזדמנות ולומר שלאף אחד מאתנו אין ספק באשר לאהבתו של יצחק שמיר את הארץ ולהיותו סמל ליהודי גאה, למרות שהוא לא היה לבוש כמוני. ואני חושב שאנחנו מוכרחים להמשיך ולהיזהר שהיהדות שאנחנו רוצים להנחיל לכולנו לא תהיה מותנית, בוודאי לא בסמלים חיצוניים או בגוון אחד בלבד שמייצג את האוכלוסייה היהודית.
אני מבקש להגיב כאן על דבריו של עמיתי גנאים על הגזענות שהתגלתה בבריכות בצפון. אני מוכרח להודות שגם היישוב שלי היה אחד מאותם יישובים שצולמו בטלוויזיה. לעמיתי זה לא יהיה חדש שיש בלבי רגישות גדולה מאוד לכל גילוי של גזענות, אבל לעתים – שלא נחפש אותן מתחת לפנסים – חלק מהסיבות זה בריכות של מנויים שלא מכניסים לא רק ערבים, אלא גם יהודים מערים אחרות אם אין להם, בגלל עניינים כלכליים, מינויים ולא רק כרטיסים.
ואני אומר עוד פעם, אני לא מקל ראש בתופעת הגזענות שהייתה, גם לא במחוזותינו, אבל אני דורש מאתנו, לפני שאנחנו מאבדים את היכולת להילחם בעניין הזה, לא להשתמש בזה בקלות מהירה מדי. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת דוד רותם, בבקשה.
<דוד רותם (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, אני רוצה לפרגן היום. אני רוצה להגיד תודה למנכ"ל הכנסת שדאג, בלי מעבר זמן, למעקות שנמצאים פה ליד המדרגות, שמאפשרים לכל אחד לעלות ולרדת בבטחה במדרגות האלה. אני חושב שמגיע לו יישר כוח גדול מכל חברי הכנסת על הדאגה לרווחתם של חברי הכנסת. תודה, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דוד רותם. חבר הכנסת מאיר שטרית – בבקשה, אדוני.
<מאיר שטרית (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מבקש בדקה שיש לי במסגרת הזאת לציין איזשהו דבר שמאוד מציק ועולה לאחרונה גם בתקשורת – את העובדה שחברות רבות מנצלות קשישים בגיל הפנסיה ומפתות אותם באמצעות מתן מתנות חינם, לכאורה, ומחתימים אותם על התחייבויות ארוכות טווח של אלפי שקלים למשך שנים, והם לא יכולים לצאת מההתחייבות הזאת.
הסתבר לי גם שמחייבים אותם בדרך נורא מתוחכמת וערמומית. הם לא חותמים על שום דבר. הם בעצם אומרים להם: תנו לנו את מספר ה"ויזה", הוא אומר: אני מסכים. באותו רגע הוא מתחייב ל-12 תשלומים או 24 תשלומים, בלי שהוא יכול בשום צורה שהיא לבטל את התשלומים, גם אם הוא לא רוצה להמשיך. אז לכאורה עוקפים פה את כל סימני המסחר. אני חושב שהדבר הזה מחייב הסדרה בחקיקה – להבטיח שמי שמעל גיל 60, לא יוכלו לחייב אותו ב"ויזה" או בשום כרטיס אחר, אלא אם כן האיש מקבל לידיו חוזה וחותם עליו באופן אישי. אני חושב שהרמאות מגיעה לסדר גודל של מיליונים רבים, ומרמים מאות אלפי קשישים, וכואב הלב על זה שמרמים אותם בדרך כזאת. לדעתי, חובתנו להפסיק את המעשה הנפשע והנרשע הזה, בעיני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. אחרון הנואמים בנאומים בני דקה הוא חבר הכנסת משה זלמן פייגלין, בבקשה. לאחר מכן נתחיל בציון שנה לפטירתו של ראש הממשלה ויושב-ראש הכנסת יצחק שמיר.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, ביום הזיכרון לראש הממשלה הנערץ יצחק שמיר, אני מבקש שכולנו נזכור את המשפט שבו הוא ביקש, את האופן שבו הוא ביקש להיזכר, כפי שהוא אמר כשנשאל כיצד אתה רוצה שיזכרו אותך – המשפט שגם בחר שייחרט על מצבתו: לא ויתרתי ולו על סנטימטר אחד מארץ-ישראל. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת משה זלמן פייגלין. אנחנו סיימנו את הסעיף נאומים בני דקה.
<ישיבה מיוחדת לזכרו של ראש הממשלה לשעבר ויושב-ראש הכנסת לשעבר יצחק שמיר, זיכרונו לברכה, במלאות שנה לפטירתו>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו נעבור, כפי שכבר אמרתי בפתיחת הישיבה, לציון יום השנה לפטירתו של ראש ממשלת ישראל, שר בישראל, יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת יצחק שמיר, זיכרונו לברכה. אני אבקש מכל הנוכחים לקום לדקת דומייה לזכרו.
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נא לשבת.
משפחת שמיר, ובה שר החקלאות חבר הכנסת יאיר שמיר, גברת גלעדה שמיר דיאמנט, כל בני המשפחה, מכובדי ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, שרי הממשלה בהווה, בעבר, יושבת-ראש האופוזיציה חברת הכנסת שלי יחימוביץ, נציג בית-המשפט העליון, שופט בית-המשפט העליון, השופט חנן מלצר, הנשיא לשעבר של בית-המשפט העליון מאיר שמגר, הרב הראשי לישראל לשעבר, הרב ישראל מאיר לאו, חברי הכנסת בהווה וגם חברי הכנסת בעבר, יושבי-ראש הכנסת לשעבר, חבר הכנסת לשעבר שבח וייס, חבר הכנסת לשעבר דן תיכון, ראשי הנציגויות הזרות בישראל, ראשי העדות הדתיות, לוחמי לח"י, לוחמי המחתרות, שנמצאים כאן אתנו ביציע האורחים, כלל האורחים הנכבדים, כלל אזרחי ישראל, אנו מעלים היום את זכרו של לוחם חירות ישראל, יושב-ראש הכנסת וראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, זיכרונו לברכה.
יצחק שמיר היה אדם חזק עם לב חם, יהודי גאה, נעים שיחה ונעים הליכות. אדם נמרץ, בעל גב זקוף ועוצמה פנימית, עיניים חודרות, חודרות כליות ולב, ודאגה אמיתית וכנה לבן-שיחו. אולי, אם יורשה לי: שמיר לא נולד מנהיג, לא היו לו כל התכונות הנדרשות – הכריזמה, הכושר הרטורי, אולי גם לא ההופעה החיצונית הכובשת והקסם שמלווים רבים ממנהיגי העולם שאנחנו רואים. מי שפגש אותו גילה בהרבה מקרים שתקן מופלג. אבל שמיר היה מודע למשא ההיסטורי שעל כתפיו ולשליחותו המיוחדת. לפיכך הוא הקדיש זמן ומאמץ ללימוד תורת ההנהגה וסגולות המנהיגות, הפיק לקחים מכישלונות, אם היו, וטעויות, אם היו, תוך שהוא כובש יעד אחר יעד בדרכו לפסגת המנהיגות כראש ממשלת ישראל.
המעבר מראש מחתרת לוחמת לאישיות פוליטית לא היה טבעי, ובוודאי, אני מתאר לעצמי, לא היה קל. במשך שנים ארוכות הוא שימש איש המוסד ואף היה איש עסקים פרטי, אבל הקריאה להצטרף למפלגת חירות ולהיאבק על הנהגת המדינה הביאה לידי ביטוי שלב חדש בחייו. כמי שהגיע ממוסדות הייררכיים, שמיר לקח פסק זמן ללמוד על הפרלמנטים והפרלמנטריזם ברחבי העולם, אופיים ודרכי התנהלותם. הוא למד היטב את נפתולי המערכת הפוליטית והכניס בה שינויים מפליגים שסללו את דרכו של הליכוד למהפך ואת דרכו שלו לתפקיד יושב-ראש הכנסת.
שמיר כיהן כיושב-ראש של כנסת שהוא חווה אותה כקשה. הייתה זו הכנסת שאשררה את הסכמי קמפ-דייוויד, בניגוד לדעתו, כנסת שהמפה הפוליטית הייתה בה חדשה ושונה, כנסת שהתפצלה לרסיסי סיעות. למרות הקושי, הוא הקפיד להאזין לקולן ולצורכיהן של כל הסיעות כולן, קטנות וגדולות.
הוא יזם שינויים משמעותיים בעבודת הכנסת, דבר שאולי פחות ידוע: פיתח את מערך קשרי החוץ עם פרלמנטים ברחבי העולם, והחליט – אני מניח שזה למגינת לבם של חברי כנסת רבים, אבל לסיפוק רב של כל אלה שקדמו לי בתפקיד ועוד יבואו אחרי בתפקיד – הוא החליט לבטל את המיקרופונים שהיו מותקנים על שולחנות חברי הכנסת, וזאת כדי שהכנסת תוכל לנהל את דיוניה באופן יותר מכובד ויותר ענייני. כבוד הכנסת היה חשוב בעיניו, והוא ראה בכנסת בית-ספר מצוין ללימוד הלכות המדינה והלכות פרלמנטריזם.
שמיר היה איש ארץ-ישראל; הנאמנות לארץ-ישראל השלמה הייתה בנפשו. תמיכתו בהתיישבות היהודית לא הייתה מכשיר למינוף או למיתוג פוליטי, הוא לא התייחס לעמדותיו המדיניות כקרדום לחפור בו. הוא ראה בשיבה לציון, בעלייה, זכות יסוד של העם היהודי, ובזכותנו על הארץ, על ארץ-ישראל כולה, הוא ראה תשתית ערכית אחת, אחידה, אמיתית ובלתי ניתנת לחלוקה, המהווה את הבסיס הערכי של המפעל הציוני כולו.
אבל שמיר, בעיני ודאי, היה קודם כול "מר עלייה", עם מחויבות ורגש ליהודי התפוצות באשר הם – ברוסיה, באתיופיה, באיראן ובארצות-הברית. כיושב-ראש הכנסת הוא יזם והקים, ייסד את ועדת העלייה והקליטה כוועדה קבועה, שמטרתה לבחון, ולעסוק בנושא העלייה, נושא שהמשיך להעסיק אותו כל חייו.
כאסיר ציון ועולה מרוסיה זכיתי משמיר תמיד ליחס חם. שיחת הטלפון הראשונה – כפי שכבר סיפרתי באירוע שהיה כאן – שקיימתי מחוץ לגבולות ברית-המועצות, ב-1987, הייתה עם ראש הממשלה דאז יצחק שמיר. הוא, שהחל את שנותיו הראשונות בפוליטיקה מכך שהעלה את גורלה של יהדות ברית-המועצות לראש סדר-היום הציבורי, שמח בשחרור מסורבי עלייה ואסירי ציון כאילו היו הם בני משפחה שלו שהצטרפו אליו כאן בארץ.
הייתה תקופה, וחלק מהנוכחים ודאי זוכרים אותה, ששמיר, ב-1992, כבר כלא-נבחר לראש ממשלה, המשיך לכהן בכנסת. יום אחד, זה היה בשנת 1993, קיבלתי טלפון מעוזרו הפרלמנטרי דאז, שאמר שמר שמיר – כך הוא אמר – לא נוהג לנאום הרבה בכנסת וליזום דברים, הוא ראש הממשלה לשעבר. אבל עכשיו מתקרב דיון תקציבי – אפשר לנחש שמדובר היה בקריאה ראשונה – והוא אמר לי, אותו עוזר: כל חברי הכנסת מדברים בדיון התקציבי; מר שמיר אמר שהוא מוכן לדבר רק אם כל הנאום שלו יהיה מוקדש לנושא קליטת העלייה. והוא ביקש מאותו עוזר להתקשר אלי ולקבל את כל הנתונים על הקיצוצים האפשריים בתקציב בכל הנושא של קליטת העלייה. הגשתי לו את הנתונים שליקטתי, וכתבתי לו את עיקרי הדברים כפי שראיתי אותם, ועל בסיס זה – אני אומר בגאווה בלתי מוסתרת – נשא יצחק שמיר כאן, מן הדוכן הזה, את הנאום שמצאתי ב"דברי הכנסת" ב-27 באוקטובר 1993, נאום שבו הביע את התנגדותו לתקציב המוצע.
שמיר אז אמר: "הממשלה בראשותי זכתה לקליטה המונית של עלייה מסיבית מברית-המועצות לשעבר, כפי שלא זכינו לה מאז קום המדינה. בהיפרדי מתפקידי האמנתי שאותם המוני עולים, שכה ציפינו וייחלנו להם, יטופלו, יתקבלו וייקלטו בידיים אוהבות ומסורות. למרבה צערי והפתעתי, התקוות נכזבו". בנקודה זו הוא אכן מנה כל מיני קיצוצים צפויים בתקציב קליטת העלייה בתקציב המדינה, וסיים באומרו: "נראה לי שרשימה זו, שכל העולים מכירים אותה בעל-פה ומניסיונם האישי, רשימה זו שאני מביא עתה בפני הכנסת מהווה כתב אשמה חמור נגד הממשלה. רק בגלל הדברים האלה שמניתי על סבלם וקיפוחם של העולים, על הכנסת לפסול ולדחות את התקציב המוצע". ולא הוסיף.
יהי זכרו של אדם יקר, יושב-ראש הכנסת, ראש ממשלת ישראל, אוהב ישראל ואוהב ארץ-ישראל, לוחם ודמוקרט, נצור בלב כולנו. תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים.
אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל, חבר הכנסת בנימין נתניהו, לשאת דברים.
<ראש הממשלה בנימין נתניהו:>
ידידי יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת יולי אדלשטיין, שרי הממשלה וחברי הכנסת בהווה ובעבר, ראשת האופוזיציה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שופט בית-המשפט העליון חנן מלצר והנשיא לשעבר של בית-המשפט העליון מאיר שמגר, חברו למחתרות של יצחק שמיר, הרב הראשי לישראל לשעבר, הרב לאו, יושבי-ראש הכנסת לשעבר שבח וייס ודן תיכון, ראשי הנציגויות הזרות בישראל, ראשי העדות הדתיות בישראל, מוקירי זכרו הרבים של יצחק שמיר, וכמובן משפחת שמיר, ידידי שר החקלאות יאיר שמיר, רעייתו אלה, גלעדה ונתן ובני משפחת שמיר המורחבת, שהכרתי אותם עתה – הם באו מכל רחבי הארץ – קהל נכבד, זו האזכרה הממלכתית הראשונה שאנחנו מקיימים לזכרו של יצחק שמיר.
הייתה לי הזכות להכיר אותו ולעבוד עמו, וראיתי מקרוב את דפוסי עבודתו. חוויתי את הדיונים שקיים בטרם קיבל החלטה. הוא היה מקשיב קשב רב לאנשים, ובשלב מסוים הוא היה אומר: "נו טוב" – לא מדויק, הוא היה אומר: "נו טוף", ולפעמים כשקצרה רוחו, וזה היה קורה מעת לעת, הוא היה מכה על השולחן. חיפשתי את סימני ידו בשולחן ראש הממשלה. נדמה לי שאני רואה שם חריץ במקום הקיים, אבל זה בוודאי ליווה אותו בשולחנות אחרים גם כן.
כל מי שהכיר את שמיר ידע שהוא אדם מיוחד. התדמית שנוצרה לו בציבור שיקפה חלק מאישיותו, אבל לא את כולה; לא את האישיות החמה והלבבית שהוא היה מפגין מעת לעת. היה בו כמובן יסוד מוצק ובלתי ניתן לערעור של מחויבות לארץ-ישראל, אבל היו לו גם פתיחות וקבלה של חלקי העם השונים. אני זוכר שלאחר פטירתו קראתי דברים שהוא אמר לאחר שעזב את החיים הציבוריים. משפט אחד נחרת בזיכרוני. המשפט הזה, לדעתי, מתאר במדויק את אופיו, את אמונתו ואת צורת חשיבתו של שמיר. הנה מה שהוא אמר: כלפי חוץ, אני בעד נקיטת עמדה תקיפה ללא פשרות. כלפי פנים, צריך לחפש את כל הפשרות בעולם כדי שנוכל לבנות את מסכת חיינו מתוך הסכמה כללית.
כלומר, שמיר האמין שקיומה של מדינת ישראל תלוי בראש וראשונה במדיניות תקיפה בשאלות שנוגעות ליסודות קיומנו, אף-על-פי שהוא האמין שצריך לא רק לעמוד על העמדות האלה אלא גם להציג אותן. אני זוכר שהוא דיבר אתי באריכות לפני ועידת השלום במדריד וביקש ממני לדבר לא רק אל העולם אלא לערבים, לנציגים הערבים ולעיתונות הערבית שהתקבצו שם. הוא חשב שחשוב לא רק לעמוד על העמדות שלנו אלא גם להציג אותן. אך בה בעת הוא הבין שהקיום שלנו תלוי גם בהסכמות פנימיות, מרכזיות, של כל חלקי העם או לפחות רובו. ההחלטה שלו להקים ממשלת אחדות לאומית מבטאת את ההבנה הזאת. למרות שהוא היה יכול להקים ממשלה לאומית צרה, הוא הוכיח שהוא לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים. הוא לא היה איש של דיבורים ומילים, הוא האמין בעשייה. את המילים הוא רצה שאחרים יעשו, אבל הוא האמין בדברים יסודיים.
מיום עלייתו לארץ בשנת 1935 כסטודנט צעיר, מאותו יום הוא הקדיש את כל חייו למען העם והארץ. ההצטרפות שלו לאצ"ל, ולאחר מכן פרישתו מהאצ"ל והקמת הלח"י; מאסרו וגירושו מהארץ על-ידי הבריטים; התגייסותו למוסד כלוחם וכמפקד; היענותו לקריאתו של חברו מנחם בגין להצטרף לחיים הפוליטיים; מינויו ליושב-ראש הכנסת ותפקודו בתפקיד החשוב הזה, ואחר כך כשר חוץ, ולבסוף כראש ממשלת ישראל – כל אלה משקפים ובאים ממקור אחד ויחיד: רצונו לתרום לחיזוקו וביצור כוחו של עמנו בארצנו, בארץ-ישראל. שמיר שייך לדור הנפילים שבזכותם קמה המדינה והפכה למציאות. הוא היה נאמן להמנון הלח"י – "משורה משחרר רק המוות". הוא הקדיש את כל חייו למען הכלל. זאת לא הפרזה, זאת לא אמירה שאומרים כדרך התבטאות באירועים כאלה. זה משקף את כוחו של האדם, את הבעירה שהניעה אותו בכל חייו ובכל מעשיו. הוא היה איש ארץ-ישראל השלמה, איש ההתיישבות.
הוא היה מנהיג העלייה. רבות נאמר על תרומתו, ואני חושב שבמידה רבה תרומתו הייחודית, ל"מבצע שלמה", שבמסגרתו הועלו לארץ אלפים מאחינו ואחיותינו בני העדה האתיופית. אבל אני חושב שעם ישראל אינו יודע מספיק על חלקו המכריע – ממש כך – חלקו המכריע של יצחק שמיר בעלייה המבורכת מברית-המועצות לשעבר. אני חושב שהיה לו חלק דרמטי שההיסטוריה עדיין לא יודעת להעריך, וחשוב שהיא תעריך, משום ששמיר התייצב כאן נגד ארצות-הברית, ועוד יותר קשה מממשלת ארצות-הברית – נגד הארגונים היהודיים, או לפחות ארגונים יהודיים רבים רבי השפעה בארצות-הברית, ודרש שהעולים יבואו קודם כול לארץ מכורתם, ארץ-ישראל, למדינת ישראל, ואחר כך יוכלו להחליט, כמובן, לאן ירצו ללכת. ההתעקשות הזאת, שהייתה כרוכה במאבק עיקש ומתמשך, חלקו סמוי מן העין, אל מול הממשל האמריקני והממסד היהודי – אני חושב שהמאבק שלו וההתעקשות שלו הכריעו במידה רבה את הכף וגרמו לעליית המונים מבני אחינו ואחיותינו מחבר המדינות לארץ-ישראל. ההתעקשות הזאת שינתה את פני הציונות והבטיחה נדבך חשוב ביותר לקיומנו כאן ולעתידנו כאן.
במובנים רבים שמיר היה האבא של רבים וטובים מבני דורי. כמנהיג שקול ואחראי הוא עודד אותנו ליטול על עצמנו משימות מורכבות, תפקידים לאומיים. הוא עשה זאת בשמחה וברצון, ומעולם לא בחן דברים בפרספקטיבה אישית. אצלו הכול היה ברור ונהיר. אני מאמין שבמובנים רבים, הפשטות והישירות היו סוד ומקור כוחו. אני זוכר שבאחת הפעמים התייחס לגורמים שלדעתו מכשילים, פוגעים באינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל. שלא כצפוי, הוא לא האשים גורמים חיצוניים; הוא טען שגורלנו, לטוב או למוטב – גורלנו תלוי בנו. הוא אמר: המכשולים הגדולים ביותר הם אלה שאנחנו יוצרים לעצמנו. צריך ללכת בדרך הנכונה, הישרה, שיש בה משום ביטוי לרחשי הלב של הרוב הציוני הגדול.
אני חושב שבדברים האלה, בפועלו, באמונתו, ביכולתו לחתוך ללב העניין, הוא היה מנהיג גדול, ואנחנו, כמנהיגי ציבור, מצווים לעשות הכול כדי לחשוף את דמותו ואישיותו של יצחק שמיר לפני הדור הצעיר: מנהיג ציוני שהקדיש את חייו למען העם והארץ בכל דרכו.
יהי זכרו של יצחק שמיר שמור, מוכר וברוך אצל כל בני עמנו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לראש ממשלת ישראל, חבר הכנסת בנימין נתניהו. אני מתכבד להזמין את יושבת-ראש האופוזיציה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בבקשה, גברתי.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אדוני יושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין, משפחת שמיר היקרה – הבת גלעדה, הבן שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר, כל בני המשפחה, אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרי הממשלה בהווה ובעבר, חברי כנסת בהווה ובעבר, יושבי-ראש הכנסת, מכובדי כולם, זה היה בלילה, במאי 1991. בתוך 34 שעות חילצו 30 מטוסים של חיל האוויר ושל "אל על" 14,400 יהודים מאתיופיה ב"מבצע שלמה" והעלו אותם לישראל. שנים נארג המבצע הזה בידי סוכני מוסד, אנשי הסוכנות היהודית. יצחק שמיר עקב, דחף, פיקח, ולבסוף קיבל את ההחלטה. הוא כראש הממשלה היה אחראי להצלחה של אחד מהמזהירים שבמבצעים שעשתה מדינת ישראל אי-פעם כדי להגשים את ייעודה כבית לאומי לעם היהודי. זה ביטוי של אקטיביזם ציוני של המדינה.
גם שעריה של ברית-המועצות נפתחו בזמן שהוא היה ראש ממשלה. שינויים מדהימים שהתרחשו באירופה באותה העת גרמו לזה, אבל העובדה – וציין זאת ראש הממשלה ובצדק – העובדה שהעלייה המשובחת הזאת זרמה לישראל ולא לארצות-הברית היא בפירוש בזכותו של יצחק שמיר, כי הוא ניהל מאבק מאוד מאוד מאוד לא פופולרי ולא שגרתי נגד מתן מעמד של פליטים בארצות-הברית ליהודי ברית-המועצות. הוא טען טענה עקרונית: כאשר לעם היהודי יש מדינה עצמאית, יהודי פשוט לא יכול להיקרא פליט, ואמר שאם זה יקרה, זה יהיה עלבון לישראל. אגב, שר המשפטים דאז דן מרידור הסתייג קלות מהעמדה הזאת ודיבר על קמצוץ קל של לבטים מוסריים. אבל לשמיר לא היו במקרה הזה שום לבטים. הוא שכנע את הממשל האמריקני, והחלטת הממשל באמת הסיטה את הזרם ההמוני של יהודי ברית-המועצות – וכן, אני סופרת כיהודים גם את אלה שלחרפתנו אינם מוכרים כיהודים – אלינו לכאן.
אני הכרתי את שמיר היטב ככתבת פוליטית צעירה. הוא לא היה חנפן, הוא לא ניסה להתנחמד; היו בו ישרנות וישירות ועוצמה שקטה וענייניות והיעדר מוחלט של חשיבות עצמית. ככל שזה נגע אליו ולתפיסת עצמו – הוא תפס את עצמו כמי שפועל בשירותו של רעיון, ומי כמונו יודע כמה לצערנו זה לא מובן מאליו.
הוא היה איש ארץ-ישראל השלמה, יריב אידיאולוגי חריף ועקבי של תנועתי. אבל לצד הנוקשות שלו בכל הנוגע למשא-ומתן המדיני ובכל הנוגע לפשרות טריטוריאליות, הוא גם היה רחוק מכל הרפתקנות ביטחונית. ובמבחן היעדר ההרפתקנות, במבחן האיפוק, הוא עמד בכבוד במלחמת המפרץ, כאשר ישראל הותקפה בטילים בידי סדאם חוסיין בלי שום סיבה, בלי פרובוקציה, ולנו באמת באמת הייתה כל הלגיטימיות שבעולם להגיב ולתקוף בעיראק. אבל שמיר גילה עצבים של ברזל. אני מרשה לעצמי לנחש שהמשמעת העצמית הזאת עלתה לו בבריאות, ובכל זאת הוא בלם את האינסטינקט הטבעי שלו עצמו, את הרצון של צה"ל להגיב, וגם של רבים משרי הממשלה שלו, ולא הגבנו על טילים שנחתו באמצע תל-אביב, כי הוא הבין שיש כאן לא רק סיטואציה צבאית אלא סיטואציה מדינית ובין-לאומית, ושטובת המדינה שלנו דורשת שניעתר לבקשת האמריקנים ושלא נגיב, שתגובה ישראלית תשחק לידיו של סדאם חוסיין ותפרום את הקואליציה שנוצרה בין ארצות-הברית ובין חלק מארצות ערב באותה העת.
אי-אפשר בלי מילה על האישי והפרטי ועל האופן שבו הוא חי ועל היעדר מוחלט של גינוני שררה ומלכות – צניעות במובנה העמוק והמלא והכן בכל אורחות חייו, 24 שעות ביממה. אני אעשה את הלא-ייאמן ואני אקרא קטע ממאמר של נחמיה שטרסלר ב"הארץ", סיפור יפה על נסיעה לחו"ל של יצחק שמיר בראש משלחת פרלמנטרית בזמן שכיהן כיושב-ראש הכנסת. שטרסלר הצטרף לנסיעה כעיתונאי, וכך הוא מספר: הטיסה למזרח הייתה ארוכה ומייגעת. היא החלה בגרמניה, עברה לדרום-אפריקה ומשם לסידני – 38 שעות בסך הכול. בראש המשלחת עמד יצחק שמיר, יושב-ראש הכנסת אז. הוא לא חלם אפילו לבקש כיסא בביזנס, שלא לדבר על מחלקה ראשונה, אלא ישב במחלקת תיירים, בשורה הראשונה, ליד חבר הכנסת עדי אמוראי, כאשר לצדם שני מושבים ריקים. בחלוף כמה שעות אמר שמיר לאמוראי: אני אישן על ארבעת המושבים בלילה הראשון, ואתה תישן למטה על רצפת המטוס, אך בלילה השני נתחלף במקומות. הלילה הראשון חלף והגיע השני. אבל אז אמר אמוראי לשמיר: אתה יושב-ראש הכנסת, אתה מבוגר ממני, אני לא יכול להסכים לכך שתישן על הרצפה למרגלותי. בוא נמשיך בסידור הקודם. אבל שמיר קטע אותו: הסכם זה הסכם, הוא אמר, וירד לרצפת המטוס כדי לתפוס כמה שעות שינה.
מי שהכיר את שמיר לא הופתע לקרוא את הדברים. יושר, הגינות, צניעות, ענייניות. וחשוב לי מאוד לדבר על סוגיית היושר, כי רבים זוכרים את המשפט המפורסם שלו שלמען ארץ-ישראל מותר לשקר.
<נסים זאב (ש"ס):>
הוא בא בלי אשתו, עם כל הכבוד.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אכן, הדברים נאמרו בתקופת המשא-ומתן הקואליציוני על הקמת ממשלתו ב-1990. הוא אמר את זה כדי להצדיק תרגיל פוליטי די קונבנציונלי שעשה במהלך המשא-ומתן הקואליציוני, משהו שהיום קורה כל שתי דקות מעשה שגרה. אבל רק אדם בעל יושרה קיצונית כמו שמיר היה מסוגל להציג בגילוי לב תרגיל טקטי כשקר, באמירה גורפת כזאת על אמת ועל שקר, להחמיר עם עצמו כל כך. והרי כל מי שהכיר אותו יודע שמעטים הפוליטיקאים הישראלים שהיו ישרים כמותו. ובעצם הימים האלה, שקשה בהם לפעמים להבחין בין אמת ושקר, מנהיג ישר כמו שמיר מעורר געגוע עז. געגוע לפוליטיקה שמבוססת על אמונה אמיתית בדרך, על יושרה, על אמינות, על הגינות.
איזה מרחק, איזה פער תהומי בין דבריו הכל-כך כנים של שמיר לבין מנהיגים שאיבדו את הבושה ומטשטשים, כמעט מוחקים, את ההבדל בין אמת ושקר. איזה הבדל בין מנהיג כשמיר, שתוכו כברו, שאצלו מילה הייתה מילה, לבין סוג הפוליטיקאים המפרים את הבטחות הבחירות שלהם בלי למצמץ יום אחרי שמונו לתפקידם הבכיר. איזה שוני בין סוג המנהיג שהיה שמיר, שהאמונה בדרך וברעיון היא המצפן המנחה אותו ומנהיגים מסוגו, והשלטון הוא רק אמצעי להגשמתם, לבין סוג הפוליטיקאים שמדגמנים רעיונות וסלוגנים, תופסים טרמפ על גל ציבורי פופולרי, בלי שום מחויבות להגשים את אותם רעיונות אלא רק כסולם ציני להגיע באמצעותו לשלטון ולשררה. סוג המנהיגות ששמיר ייצג מעורר ערגה למנהיגות של אמת, של יושר, של פטריוטיות, של שירות בשורותיו של רעיון ולא בשורותיה של שררה ריקה מתוכן, שבכל פעם מטעינים אותה בתוכן אופנתי חדש, עם שכחה כרונית של מה שנאמר רק אתמול.
מדברים אתנו על פוליטיקה חדשה. תנו לנו, תנו לנו קצת מהפוליטיקה הישנה הזאת של יצחק שמיר, זיכרונו לברכה. הישן הזה יהיה מאוד חדשני ומאוד מאוד נחוץ.
יהי זכרו ברוך.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה ליושבת-ראש האופוזיציה חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אני מתכבד להזמין את סגנית יושב-ראש הכנסת, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. אין פה שום אשמה על חברת הכנסת, שינינו את סדר הדוברים כי ביקשתי שבנו-ממשיכו של ראש הממשלה ויושב-ראש הכנסת המנוח, ייבדל לחיים ארוכים, חברנו יאיר שמיר, יסכם את הדיון. לכן כנראה חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה – הנה היא אתנו. אני מזמין אותה לשאת דברים, ואחריה, כפי שאמרתי, שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת יאיר שמיר יסכם את הדיון. בבקשה, גברתי.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד ראש הממשלה, משפחת שמיר היקרה, שרים, חברי כנסת בהווה ובעבר, מכובדי כולם, קצרה היריעה ודלה השפה מכדי להביע את הכרת התודה לאחד המנהיגים החשובים והמשמעותיים שהותירו את חותמם על גורלה של מדינת ישראל.
יצחק שמיר חלם את ארץ-ישראל, לחם למען ארץ-ישראל, הנהיג את ארץ-ישראל ותרם תרומה כבירה לביטחונה של ארץ-ישראל. כבוד הוא לי לעמוד כאן מולכם על בימה זו כחברת כנסת ולומר בראש ובראשונה מילות תודה והערכה על האדם שהיה ועל פועלו כנבחר ציבור, שדבק במסירות בלתי נדלית למען ישראל. יצחק שמיר הנהיג והוביל נושאים רבים ומגוונים. פעל בזירה המדינית להרחבת ההכרה במדינתנו, פעל לקידום יחסי ישראל ושכנותיה. כמו כן, קידם את היחסים בין ארצות-הברית לישראל ונאבק באנטישמיות בעולם. ובתוך כל זה, שמיר מעולם לא זנח נושאים חברתיים ראשונים במעלה, כמו הקמת הרשות למלחמה בסמים. אך אין חולק, אמרו זאת קודמי, שהוא ייזכר על פעילותו הרבה למען העלייה.
ביום זה אך טבעי היה שיעלו לומר דברים לזכרו אנשים ותיקים ממני בבית הזה, ואולי אשר הכירו את שמיר קצת יותר ממני. אבל עבורי ועבור אזרחים רבים אחרים שעלו לארץ, שמיר היה דמות אבהית, ובמקרה שלי – דמות של סבא. אדם שמצליח לגעת באנשים רבים בלי שפה ובלי מילים, עדות לגודל עשייתו שחדרה ללבבות רבים. וכך שמיר, בפעילותו הרבה לעידוד העלייה וחיזוק החינוך היהודי-ציוני בתפוצות, השאיר חותם בקרב רבים שעלו ארצה בתקופתו.
כשהייתי ילדה כבת שש, השואלת שאלות קשות, סקרנה אותי תמונה אחת שהייתה תלויה בחדר הורי. איש עם שער מאפיר, משופם, בעל ארשת פנים מאוד ברורה ורצינית. שאלתי את אבי, שבקושי דיבר עברית, מי האיש ולמה תמונתו היא התמונה היחידה שתלויה על הקיר. אבי היקר אמר: הוא כמו סבא שנפטר באתיופיה; הוא דומה לו, אמר לי בגאווה רבה. לימים הבנתי שהכוונה לא הייתה לדמיון חיצוני. עבור אבא שלי, שמיר היה דמות אבהית שדאגה ללא לאות לנו, העולים. וכך עם בגרותי הבנתי שלא רק בביתי הוא היה לדמות נערצת, אלא בקרב עולים רבים אחרים. הוא הותיר עוצמה רבה בקרב רבים מעולי אתיופיה ועולי ברית-המועצות לשעבר, וזאת בהרבה שקט וללא הרבה מילים. עוד זוכרים לו איך המטוסים נוחתים אחד אחרי השני בשדה התעופה בן-גוריון, ויהודי אתיופיה יורדים בהתרגשות רבה מהמטוס ונושקים לאדמת המולדת, ושמיר נראה עומד בצד כשהוא מוחה דמעה בקצה עינו. על כך, משפחת שמיר, אתם יכולים להיות מלאי גאווה.
ניכר על יצחק שמיר כי ידע מהי כמיהה לארץ-ישראל במלוא משמעות המילה. הוא ראה לנגד עיניו הצלת יהודים והעלאתם ארצה כמשימת חיים, כמשימה לאומית. הוא לא נתן לסיכונים הכרוכים בדרך לעצור אותו בקבלת החלטות קשות, ללא מורא, מתוך מנהיגות כל כך טבעית. וכך, גם לאחר "מבצע משה" להעלאת יהודי אתיופיה, ולאחר שהשתנתה המפה הפוליטית, לא נעלמו מעיניו ומלבו של שמיר סבלן של מאות ואלפי משפחות שנותרו שם, וחלקן בסודאן. הוא ראה והרגיש את המשפחות המתפוררות, חש את התסכול של אלה שהיו בארץ, וכשמלחמת המורדים במשטרו של מנגיסטו היילה מריאם, בשנות ה-90, התקרבה לבירת אתיופיה אדיס-אבבה, שמיר ידע כי יש סכנה ממשית לחיי המשפחות שממתינות לעלייה ארצה והחל בקיום מגעים חשאיים. בתושייה ונחישות מצא את השפה הנכונה אל מול כל הגורמים, כמו כן אל מול השליט מנגיסטו, וכך אישר את המבצע להצלת היהודים, ותוך 36 שעות, ברכבת אווירית, עלו כ-15,000 עולים. "מבצע שלמה" הושלם. וזאת רק דוגמה אחת לפעילותו הענפה למען העלאתם של למעלה ממיליון יהודים ארצה.
דפי ההיסטוריה יכולים לספר על כך רבות, אך המשפחות שעלו ארצה וגידלו כאן את ילדיהן, פרחי ישראל, הן ההנצחה החיה של יצחק שמיר, זכרו לברכה. עולים רבים זוכרים לו את חסדיו לעולם ועד.
שמיר לא התעסק ביחסי ציבור ולא בדברנות מיותרת, אלא במעשים. הוא הגיע כדי להזיז ולשנות את מה שבוער בו, מתוך דבקות ותפיסה אידיאולוגית שבה האמין. מיצחק שמיר, שכינוהו "כסלע איתן", אנו יכולים ללמוד מהי דבקות במשימה ועקשנות – ללכת עשרות שנים, יותר מתקופת דור שלם, עם אמירה פוליטית ברורה ואיתנה, גם כשלא מעט חלקו עליה. יצחק שמיר אמר: אם ההיסטוריה תזכור אותי בכלל, אני מקווה שאזכר כאיש שאהב את ארץ-ישראל ועמד על משמרתה כל חייו בכל דרך שהייתה לאל ידו. ואכן ההיסטוריה זוכרת ותזכור את יצחק שמיר לא רק כאיש שנאמנותו, אהבתו ועשייתו למען ארץ-ישראל מעוררות השראה, אלא היא תזכור אותו כאדם שמזוהה עם נחישות ותבונה, אידיאולוגיה וערכיות, חזון וענווה וצניעות. הם שאפיינו את המנהיג המוערך יצחק שמיר, והם שצריכים לעמוד לנגד עינינו כיום ובעתיד.
תודה לך, יצחק; יהי זכרך ברוך.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לסגנית יושב-ראש הכנסת חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. אני מתכבד להזמין בהתרגשות את חבר הכנסת יאיר שמיר, שר החקלאות ופיתוח הכפר. בבקשה, אדוני.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:>
אני יושב פה ולא מאמין. נואמת עולה מאתיופיה, יושב-ראש כנסת מברית-המועצות; פשוט, איך אמר לי שר השיכון? זה – לא להאמין.
אני מתנצל מראש אם אתרגש, כי זה קרה לי הבוקר, אבל אשתדל להגיד את הדברים במלואם.
כבוד יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה, שופטי בית-המשפט העליון מלצר, רובינשטיין ושמגר, מבקר המדינה, הרב הראשי הרב לאו, שרים בהווה ובעבר, חברי כנסת בהווה ובעבר, חברים לנשק של אבי, חברים, מוזמנים ובני המשפחות שמיר, דיאמנט, לטוביץ, רייס, לוי ודורון, מכובדי, נאומי הספד קשים עבורי, אך קשה לי שבעתיים כשההספד הוא על אבי, מורי ורעי, אשר בלא שום ספק היה מי שהשפיע עלי יותר מכל אדם אחר. לכן מבקש אני לקרוא בפניכם את נאומו הפומבי האחרון במוצאי יום העצמאות אפריל 2011, ניסן תשס"א, בטקס שבו הוענק לו פרס ישראל על מפעל חיים.
"מעולם לא ביקשתי תארים של כבוד ותהילה ואף אירוע חלוקת פרסים זר לי. תמיד זכיתי למטלות חשובות, שמצאוני והתדפקו על דלתי, וכך העמידוני בשורת המשמשים בקודש. הגעתי לארץ בשנת 1945, איש צעיר ובודד וצמא לפעולה. לחמתי במחתרת העברית הלוחמת של האצ"ל והלח"י יחד עם חברים אמיצים, אשר לא היו כמותם בהקרבה עילאית ובשיאי גבורה. החלום הגדול מאלפי שנים התגשם – הוקמה המדינה העברית, הוקם מחדש הבית ליהודים המשתוקקים לחיות בארצם כעם גאה וחופשי. המדינה הזאת קמה מתוך האפר של מיליוני יהודים שהושמדו על-ידי המפלצת הנאצית. בשואה הושמדו המיליונים שהיו מיועדים ורצו לבוא אלינו ליישב את ארצנו להוות את חוט השדרה ואת עיקר הגוף החי של המדינה. הקמת המדינה היוותה מהפך במעמד של העם היהודי, מעם נרדף ונידח שנזקק לחסדים, לעם עצמאי, בעל צבא נפלא, בעל יכולות מדעיות ותרבותיות, שכברת ארץ משלו תחת רגליו וריבונותו. לא די בכך שיהיו לנו מדענים, חוקרים, אנשי היי-טק, אסטרטגים ומפקדים מעולים. גם לא די שכל אלה וכל השאר ישקיעו את המאמץ המיוחד הנדרש מאתנו. צריך שבתשתית כל המפעל הזה תהיה אמונה נטועה בלב כל אחד ואחד מאתנו. אנו חייבים להאמין שעניינו צודק, שדרכנו היא הדרך הנכונה ושום כוח לא ירתיענו מללכת בה.
"מדינת ישראל קמה וקיימת לא רק למען היושבים בה אלא למען עם ישראל כולו. בדורנו זה חזר מוקד ההיסטוריה של עמנו לארץ-ישראל, ומה שמתרחש כאן משפיע על בני העם היהודי בכל תפוצותיהם. התמורה המהפכנית הזאת מטילה עלינו אחריות לגורלם, לשלומם וביטחונם של כל בני עמנו. מאז תחילת הציונות זכינו לקלוט מיליוני יהודים כשבי ציון, יוצאי כל הארצות ודוברי לשונות שונות. עם אחים אלה בנינו חברה דמוקרטית יחידה באזור כולו, אתם ובעזרתם הנחנו תשתית כלכלית המסוגלת לייצא מוצריה במיליארדי דולרים בשנה. פיתחנו מערכות חינוך ותרבות, חיי אמנות וספרות, המהווים מקור גאווה לכולנו. זו מהפכה אדירה בהיסטוריה הארוכה שלנו. עלינו לדאוג לכך כי המערכת הזו תמשיך ותתפתח. המאבק למען גאולת ישראל עודנו נמשך. עוד רבים האויבים, עוד זרועה הדרך אתגרים ומכשולים רבים. העימות האידיאי עודנו נמשך; זהו עימות של דורות. אנו ממשיכים להיאבק למען השלמת קיבוצו של עם ישראל ולמען השלמת גאולת ארץ-ישראל.
"לא אפתיע איש אם אגיד שכאשר הגעתי לירושלים לפני למעלה מ-60 שנה, כסטודנט באוניברסיטה העברית על הר-הצופים, לא העליתי בדמיוני כי יום יבוא והגורל יביאני לירושלים לקבל פרס ישראל על מפעל חיים. ירושלים בירת ישראל מקופלת בנפש היהודים הרבה לפני התחייה הציונית ולפני הקמת המדינה בתש"ח. ירושלים הייתה לבירתנו בתש"ח כמילוי צו לאומי מחייב. לא בחרנו בעצמנו בירושלים; דורות של אבות ושבטים, שופטים ומלכים, נביאים ולוחמים, עמדו על מרכזיותה של עיר דוד – ציון – ירושלים. אצל עמים נסיבות היסטוריות מזדמנות הביאו לקביעת בירתם המדינית. יש אפילו מקרים שבהם מדינה משנה את בירתה. אצלנו זה אחרת. ירושלים היא הבירה הנצחית, סמל לרציפות הדורות ולנצחיות עם ישראל. ירושלים הייתה והנה עד היום הסמל הנצחי, הארצי והשמימי, הרוחני והפיזי, של הקשר אשר לא יינתק לעולם בין העם היהודי וארצו ארץ-ישראל ועיר הקודש בירתה.
"בשנה ה-53 לעצמאותה ניצבת המדינה מול שורה ארוכה של בעיות ונושאים המצריכים התמודדות וטיפול רציניים ביותר. די אם אזכיר את ענייני הביטחון והשלום, הגברת העלייה, התמודדות עם קשיי המשק והכלכלה וחיזוק אושיות החברה. לכאורה, כבדה המעמסה מנשוא, חמורים האיומים, אך מי שאמונה לו בלב, מי שזוכר היכן היינו לפני מספר שנים, יודע מה רבים ההישגים, מה גדולה ההתקדמות, יודע כי הכיוון הוא חיובי.
"הציונות טרם סיימה תפקידה. הייתי אומר שיש לה עוד אתגרים רבים לפניה עד שניתן יהיה לומר עליה ש'עשתה את שלה'. קודם כול, עליה להשלים את הבאת רוב יהודי העולם לארץ. אנו זקוקים ל-10 מיליון יהודים בארץ-ישראל לכל הפחות. יש ליישב את החלקים הפנויים ביהודה, בשומרון, בגליל, בגולן ובבקעת-הירדן.
"ולגבי עצמי אני מקווה שאזכר כאיש שאהב את ארץ-ישראל ועמד על משמרתה כל חייו."
כזה היה האיש, חזק כסלע איתן וצנוע כיאה למשמשים בקודש. יהי זכרו ברוך וברוכים יהיו ממשיכי דרכו בעלייה, בבנייה ובחיזוק העם והמדינה.
תודה על ההקשבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשר החקלאות חבר הכנסת יאיר שמיר.
תם הטקס לזכרו של יושב-ראש הכנסת וראש ממשלת ישראל יצחק שמיר, זיכרונו לברכה. אנחנו מודים לכל בני משפחת שמיר שהגיעו, לכל המכובדים שמכבדים אותנו כאן, לחברים לנשק של יצחק שמיר ולכל הקהל שהגיע לכבד את זכרו של האיש המיוחד הזה.
אנחנו, חברי הכנסת, בתוך כמה שניות נמשיך בסדר-היום. יש לנו כמה חוקים.
<הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 34), התשע"ג–2013>
[מס' כ/507; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 2731; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אם כן, חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הסעיף הבא הוא הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 34), התשע"ג–2013. יציג את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית בשם ועדת הכנסת חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני.
<יריב לוין (בשם ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להציג את הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 34), התשע"ג–2013, לקריאה השנייה והשלישית, כממלא-מקומו של יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת צחי הנגבי. הצעת החוק הוגשה על-ידי חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב ועל-ידי.
סעיף 12 לחוק הכנסת מונה עילות שבהתקיימן יחדל ראש האופוזיציה לכהן בתפקידו, והן: הוא נפטר, התפטר מכהונתו, חדל לכהן בכנסת או נקבע ראש אופוזיציה אחר במקומו. הסעיף אינו קובע במפורש מה הדין כאשר סיעתו של ראש האופוזיציה חותמת על הסכם המחייב תמיכה בממשלה, וזאת בין אם חברי הסיעה קיבלו תפקידים בממשלה ובין אם לאו. מוצע על כן להבהיר שכאשר סיעתו של ראש האופוזיציה מצטרפת לקואליציה, תפקע כהונתו כראש האופוזיציה, דבר שהוא כמובן מובן מאליו.
להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות, היא אושרה בוועדת הכנסת פה אחד, ועל כן אני אבקש לאשר אותה בקריאה השנייה והשלישית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יריב לוין. אם כן, כאמור, אין הסתייגויות להצעת החוק.
אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 34), התשע"ג–2013, בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד סעיפים 1–2 – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, בקריאה השנייה התוצאות הן כדלקמן: בעד – 16, אין נמנעים, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה, ואנחנו יכולים להצביע בקריאה שלישית.
מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הכנסת (תיקון מס' 34), התשע"ג–2013, נתקבל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, 16 בעד, עדיין אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 34), התשע"ג–2013, אושרה כנדרש, בשלוש קריאות.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הכרזה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט, בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חבר הכנסת בועז טופורובסקי בנושא: פיטורי עובדים במינהל סטודנטים עולים; וכן מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברי הכנסת מוחמד ברכה, מיקי רוזנטל, גילה גמליאל, שמעון אוחיון וג'מאל זחאלקה בנושא: דוח ה-OECD על מערכת החינוך בישראל והצפיפות בכיתות הלימוד. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 6) (רכיב ההוצאות המשפטיות במכירת דירה), התשע"ג–2013>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/508).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, הסעיף הבא הוא הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 6) (רכיב ההוצאות המשפטיות במכירת דירה), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת מאיר שטרית וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. יציג את ההצעה חבר הכנסת מאיר שטרית, ולאחר מכן יתקיים דיון.
<מאיר שטרית (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה להגיד תודה לחברי הכנסת השותפים אתי להצעת החוק הזאת בכנסת הזאת. זו, אדוני היושב-ראש, פעם רביעית שאני מביא אותה לכנסת, ועכשיו סוף-סוף יש סיכוי לאשר אותה בכל התהליך ולהביא אותה – דבר שיביא ברכה רבה לכל הזוגות הצעירים.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
תדאג להיות בקואליציה.
<מאיר שטרית (התנועה):>
אני רוצה לומר שגם כשהייתי באופוזיציה הממשלה אישרה לי את הצעת החוק, ואתם אפילו תמכתם בה, אבל מישהו הגיש ערר לממשלה והחוק נתקע. אבל אתם תמכתם בחוק.
אני רוצה להגיד תודה לחברי הכנסת ששותפים אתי להצעת החוק: חברי הכנסת אורי מקלב, יצחק וקנין, אלעזר שטרן ואראל נחום מרגלית – ששותפים אתי וחתומים על הצעת החוק הזאת.
רבותי, מה מהות הצעת החוק? היום, כאשר אדם הולך לקנות דירה, הוא נדרש ביום קניית הדירה, אחרי שהוא חותם על חוזה קנייה, גם לחתום שהוא ישלם בין 1.5% ל-2% מערך הדירה לקבלן. עבור מה? עבור מה שנקרא הוצאות משפטיות. ואני אומר לכם – תבדקו אותי אם אני טועה – אין אף אחד שקונה דירה יד שנייה ולוקח עורך-דין לסדר ולרשום את הזכויות שלו, שמשלם מעל 0.5%, בדרך כלל גם פחות.
במילים אחרות, מה שקורה פה הוא פשוט, בעיני, תהליך של שוד לאור היום, מכל זוג צעיר, של עשרות אלפי שקלים לעורך-דין שבעצם מייצג את האינטרס שנגד הזוג הצעיר. כי הקבלן מכין את החוזה, והעורך-דין, שגובה את שכר הטרחה שלו כאילו דרך הזוג הצעיר, כותב את החוזה נגד כל האינטרסים של הזוג הצעיר. כשהזוג הצעיר משלם בין 1.5% ל-2% לקבלן, הוא כבר לא יכול להרשות לעצמו לקחת עורך-דין מטעמו שיתווכח עם הקבלן; מה עוד שלא נותנים לו ברירה, אומרים: תחתום או שאתה לא קונה. ואז, בלית ברירה, הם נאלצים לשלם – הודיתי לך קודם, חבר הכנסת אראל מרגלית, על זה שאתה שותף אתי להצעת החוק – הוא קודם כול ניגש לשלם, ואחר כך, גם אם העורך-דין לא נושם, הוא נשאר באוויר.
עכשיו, אני יודע שלשכת עורכי-הדין נלחמת נגד החוק הזה; ואני אומר: לא בצדק. אין לי שום דבר נגד עורכי-הדין, כפי שתכף אני אסביר. הבעיה היא לא עורכי-הדין, אדוני היושב-ראש, הבעיה היא הקבלנים. כי מה קורה בעצם? מהיום שעורך-הדין מתחיל לטפל במגרש של קבלן, הוא עושה את כל התהליך – של רישום המגרש, של ליווי התוכניות, של ריצה אחרי הקבלן, של שינויים, של האחוזים, הכול. הקבלן אומר לו: אתה, בסוף הדרך, כשאני אמכור את הדירות, תקבל שכר. זה גם כן שוד לאור היום; לעורך-דין מגיע כסף על העבודה שלו, הוא עובד ביושר ומשקיע הרבה מאוד שעות עבודה. אין שום היגיון להטיל את כל השכר הזה על הזוג הצעיר בסוף הדרך. הקבלן צריך לשלם את ההוצאות המשפטיות של עורך-הדין. אלא מה? עורכי-הדין, במקום להילחם בכתובת הנכונה, נגד הקבלנים, נלחמים בכתובת הלא-נכונה. אתם יודעים מה ההוכחה לכך? אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שההוכחה נורא פשוטה – –
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
הרי הם מקבלים ערמה של כסף.
<מאיר שטרית (התנועה):>
– – כשאתה חותם על החוזה, אתה חותם על החוזה עם הקבלן, לא עם עורך-הדין. עורך-הדין לא מוציא לך חשבונית או קבלה, כי הוא באמת לא מקבל את הכסף. ואגב, לצערי כמה עורכי-דין גם גילו לי שהקבלן לוקח חלק מהכסף מהם, ואגב, בעיני זה עבירה פלילית; זה לכאורה שכר טרחה של עורך-הדין. אבל הקבלן אומר: אם אתה מוכר 40 דירות בבניין, ובכל בניין אתה גובה בין 1.5% ל-2%, וכל דירה כזו שווה מיליון או שניים, ואתה גובה עשרות אלפי שקלים מדירה – הוא לוקח חלק מהכסף חזרה, וזה פשוט שערורייה. כי הרי הוא לא – – –
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
זה מאות-אלפי שקלים – איזה עשרות? על דירה הוא לוקח 50,000, 45,000 שקל.
<מאיר שטרית (התנועה):>
אני מדבר על דירה עשרות אלפי שקלים, חיים. על דירה אחת, לא על הבניין. אז הקבלן לוקח חלק מהכסף, ואז עורך-הדין נדפק פעמיים: פעם אחת הקבלן לוקח ממנו חצי מהכסף, ופעם שנייה הוא מתעמת עם הזוגות הצעירים, שבעצם נאלצים לשלם לו תוך ידיעה שהוא לא מייצג אותם.
לכן, חברים, צריך לשים קץ לעניין הזה, והצעת החוק הזו עושה שני דברים: 1. קובעת שלא ישולם שכר טרחת עורך-דין על הוצאות משפטיות יותר מ-0.5% או 5,000 שקל – הנמוך ביניהם. 2. השכר ישולם לעורך-הדין ישירות, לא לקבלן, ועורך-הדין יוציא חשבונית וקבלה לאיש, כדי להבטיח שהכסף אכן הולך לכיסו של עורך-הדין, שמגיע לו בצדק, ולא לכיסו של הקבלן.
ואני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שאני מכין הצעת חוק, היא בדרך, לתקן גם את מצבם של עורכי-הדין. אני רוצה לתקן את חוק המכר, וכבר הכנתי את הצעת החוק – אני מזמין את חברי הכנסת להצטרף, מי שרוצה, גם לחוק הזה – שתקבע שהקבלן חייב להצהיר בחוזה שהוא משלם את שכר טרחת עורכי-הדין, את ההוצאות המשפטיות, עד לרישום הזכויות. הוא חייב לשלם אותן מראש, כך שכשהזוג הצעיר מגיע לעורך-דין, עורך-הדין באמת יקבל 0.5%. זה יהיה נהדר, כי זה יהיה בנוסף להוצאות המשפטיות של עורכי-הדין.
אני אומר לחברי הכנסת: רבותי, בדיון ישבו עורכי-דין וניסו להציג את עמדת הלשכה, שמתנגדת לכך. אני ישבתי אתם לאחר מכן באופן פרטי, לשמוע – אין עורך-דין אחד שלא מסכים אתי. הם כולם מבינים את הבעיה, כולם מבינים שהם נמצאים בצבת של הקבלנים. ואני אומר שהגיע הזמן לתקן את זה, ואני מתכוון לתקן גם את המצב הזה בחוק המכר, לטובתם של עורכי-הדין, שיקבלו את שכרם המשפטי כיאות.
אגב, כשבאו בטענות, אמרתי לקבלן, לקבלנים – או לעורכי-הדין – רבותי, מה אתם רוצים? אני בכלל מציע: אל תכניסו, שלא יהיה בכלל שכר טרחת עורכי-דין. הזוג הצעיר לא צריך לשלם שכר טרחת עורכי-דין. אתם תשלמו את כל ההוצאות המשפטיות ותכניסו את זה, מצדי, כחלק מהדירה, ותתחרו – נראה אתכם. אני בטוח שעורכי-הדין לא יסכימו בחיים לעבוד בשכר הזה אתכם במשך שנים בשביל לקבל בסוף הדרך, אם תצליח לבנות, 0.5%.
ואני רוצה לומר, עורכי-דין רבים פנו אלי לאחרונה בעניין החוק הזה אחרי שהחוק עלה לדיון. אני רוצה, ברשותכם, להקריא כמה קטעים ממכתבים של כמה עורכי-דין שפנו אלי בתחום הזה, עורכי-דין שעוסקים בתחום הזה. למשל, עורך-דין מוטי בן-ארצי, שכותב מכתב גלוי ליושב-ראש לשכת עורכי-הדין: "הצטערתי לקבל מייל ממך – הוא כותב ליושב-ראש לשכת עורכי הדין – שלפיו לשכת עורכי-הדין עתידה להתנגד להצעת החוק להגביל את שכר הטרחה שלוקחים עורכי-הדין של הקבלן מרוכשי הדירות. מדובר באחת הדוגמאות הקלאסיות שמוציאות שם רע לעורכי-הדין. עורכי הדין של הקבלנים לא מייצגים את רוכשי הדירות. נהפוך הוא – הם מייצגים את הקבלן, מנסחים את חוזי המכר בצורה מוטה לטובת הקבלן ואף טורחים לציין ברחל בתך הקטנה שהם אינם מייצגים את הרוכשים. זה כתוב בחוזה. כל חלקם בעסקה בכל הקשור לרוכשים הוא להשלים את רישום הבית המשותף, כאשר השכר הראוי בגין פעולה זו לא עולה על האמור בהצעת החוק, אך בפועל גובים הם סכומים שבין 1.5% ל-2% בתוספת מע"מ מתמורת הדירה, כאשר תשלום זה מהווה במרבית המקרים התשלום היחיד שמקבל עורך-הדין מהקבלן. כך שתוך מעשה שהוא למעשה מעין מרמה בקריצת עין, מקבל הקבלן שירותים מעורך-הדין ולא משלם עליהם, כאשר הקונה, שלא מקבל כמעט שום שירות מעורך-הדין, נאלץ לשאת בשכר טרחתו של עורך-הדין.
"ניגוד עניינים זה הטריד לא מעט את מוסדות הלשכה השונים, ונראה שעד היום אין לו פתרון. נראה לי שהצעת החוק של חבר הכנסת מאיר שטרית בעניין זה באה לתקן עיוות לא ראוי של החוק. החוק לא מגביל את שכר הטרחה של הקבלן לעורך-הדין ולא אמור לפגוע בשכר הכולל של עורכי-הדין. כל שיעשה החוק, המבורך לדעתי, הוא לגרום לצד שמקבל את השירות המשפטי גם לשלם עבורו. נראה שהצטרפות להצעת החוק רק תועיל לחברי הלשכה."
זה עורך-דין אחד. אני יכול לצטט עוד כמה עורכי-דין שטורחים בהגינותם לכתוב כמעט את אותו הדבר. כולם מתלוננים בדיוק על אותם דברים. זאת אומרת, זה צועק לשמים, ולכן אני לא התייאשתי מהצעת החוק הזאת. זו פעם רביעית, אדוני, שאני מביא אותה לכנסת, והגיעה השעה, אני חושב, שאנחנו נביא ברכה רבה לעם ישראל ונוריד את העול הזה מהזוגות הצעירים.
כמו שאני עומד פה על הבמה, אני מתחייב, אדוני היושב-ראש – החוק נמצא כבר בהכנה – להכין הצעת חוק שתבטיח שאכן הקבלן ישלם לעורך-הדין את שכרו כמו שמגיע לו, לא על גבם של הקונים אלא כמו שהוא צריך לשלם מלכתחילה. כמו שהוא משלם לאדריכל ולחשמלאי ולאינסטלטור ולרצף ולבטון הוא צריך לשלם לעורך-הדין. אין סיבה להטיל את זה בסוף הדרך על הזוגות הצעירים. תארו לכם שבחוזה היה כתוב שהקונה שקונה דירה ישלם ישירות לחשמלאי עבור החשמל בדירה; זה היה מטורף. ולכן, אין שום הצדקה להתנגדות, ואני מקווה שהכנסת תאשר את החוק הזה פה אחד. תודה, אדוני.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה לחבר הכנסת מאיר שטרית. אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נוכח; חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח; חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין.
<דב חנין (חד"ש):>
מוותר.
<היו"ר חמד עמאר:>
מוותר. חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה. שלוש דקות.
<אראל מרגלית (העבודה):>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ידידי חבר הכנסת מאיר שטרית הציע הצעת חוק שאני תומך בה ושותף לה ומברך עליה, ואני רוצה להסביר למה. כל חיי עבדתי די הרבה עם עורכי-דין, ועורכי-דין הם יועצים טובים בכל מיני עסקאות ובכל מיני דברים שאתה צריך לעשות. אבל המצב הזה של רוכשי דירה ומה שהם צריכים לשלם לעורכי-הדין הוא בלתי סביר ובלתי הוגן ולא מוגדר נכון.
כשאדם בא לרכוש דירה, זו העסקה החשובה בחייו. זוג צעיר בא ורוכש דירה. הרבה פעמים הם לוקחים את כל ההון ההתחלתי שהיה להם, ויותר מכך – אנשים לוקחים התחייבויות מאוד גדולות על עצמם לעתיד. כשהם מגיעים ועומדים מול הקבלן, הרבה פעמים האנשים האלה מרגישים חסרי ביטחון, הם מרגישים שהקבלן מאוד מנוסה והם פחות מנוסים, ועורך-הדין הרבה פעמים לא מייצג אותם, הוא בעצם חלק מהעסקה של קניית הדירה. כמו שאמר ידידי חבר הכנסת מאיר שטרית, זה כמו הבנאי והצבעי והרבה מאוד מבעלי המקצוע האחרים שעובדים על הדירה. בעצם עורך-הדין לא מייצג את הקונים, הוא לא היועץ שלהם, או היועצת שלהם, בתוך התהליך. ולכן, ההכרח הזה לקחת נטל מאוד גדול ממחיר הדירה ולשים אותו על הקונה הוא לא צודק ולא חכם, ואין לו מקום ביחס של יועצים כשהם יועצים לך בעסקה כמו העסקה הזאת.
ולכן אני חושב שעורכי-הדין – אנחנו בשדולה לעסקים קטנים דואגים לכך שמה שצריך לשלם להם בהרבה מאוד מקומות ישלמו להם בכבוד, ולעורכי-הדין יש מקום מאוד חשוב כיועצים טובים לאנשים מן השורה וכיועצים טובים לעסקים שונים, ודווקא במקרה הזה יש להוריד את ההכרח בתשלום המאוד-גבוה הזה למשפחה או לזוג צעיר בקניית דירה, כאשר בעצם העורך-דין לא מייצג אותם. לדעתי, לדעתנו, זה בעצם מתבקש, והחוק הזה הוא חוק חשוב שימנע מין סוג של מס שמוטל על הקונים בכל דירה ודירה, שהוא לא צודק לדעתי.
לכן אני מבקש מכם להצטרף ולהוריד את המס הזה לתשלום מינימלי – עיקר התשלום צריך לבוא מהקבלנים עצמם – ועל-ידי כך להוזיל את הדירות לזוגות צעירים ולמשפחות צעירות ומבוגרות בבואם לקנות אותן. עורכי-הדין, כבודם במקומם מונח וכיועצים חשובים הם ימשיכו להיות יועצים בעסקאות מעסקאות שונות, אבל לא כאן. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת יעקב מרגי – מוותר; חבר הכנסת יצחק כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק וקנין – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש מושג של לוקה ומשלם. מאז שאנחנו מכירים את החברות הקבלניות השתמשו בעורכי-הדין. אני מכיר מקרים שממש הונו את הקליינטים שלהם בעזרת עורכי-הדין שלהם, של הקבלן, כאשר בתום לב הקונה רוכש דירה, נותן אמון מלא בקבלן, הקבלן לוקח את עורך-הדין שלו ובצורה חד-צדדית הוא מייצג את הקבלן ואת כל האינטרסים שלו. יש שם גם שורות קטנות עם מילים קטנות, שאפילו לא נראות לעין, כמו הערות מסוימות שלא שמים עליהן את הדגש או את הלב, ובסופו של דבר אנחנו רואים הרבה פעמים שאפילו קבלנים פושטי רגל – אין להם לאן ללכת, בגלל שעורך-הדין כל כך ממולח, והוא שירת אך ורק את האינטרסים של הקבלן.
עכשיו, מה קורה? הוא משלם את ה-2%. זה דבר אחד. חבר הכנסת שטרית, זה שהוא משלם 2%, וזה הרבה, זה דבר אחד, אבל זה שהקונה לא יכול להחליט מי העורך-דין שלו, שייצג אותו, והוא צריך לקבל את התכתיב של הקבלן, אני חושב שיש פה ניגוד אינטרסים מוחלט. אני רוצה לדעת כשאני רוכש דירה מיד שנייה, ואני רוצה להביא את העורך-דין שלי, כקונה – יש לי כל הזכויות לקבוע מי העורך-דין שלי, שאני נותן בו אמון, שאני עובד אתו שנים. אני לא חייב לקבל את התכתיב של המוכר, אלא אם כן יש איזה הסכמה ביניהם מראש, בין הקונה והמוכר, כדי לחסוך אולי בעלויות, שהם לוקחים עורך-דין מוסכם על שני הצדדים. אבל אין מצב שהעורך-דין של המוכר יכול להכתיב – שהמוכר, העורך-דין שלו, הוא יהיה גם העורך-דין של הקונה. אין דבר כזה. רק אצל קבלנים ראינו את זה.
כפי שאמר חבר הכנסת מאיר שטרית, יש פה מגמה מאוד ברורה – א. העלויות, שזה עולה עשרות אלפים, ואין פה שאלה. אבל הדבר הקשה יותר, שיש פה ניגוד אינטרסים מוחלט.
ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מברך את חבר הכנסת מאיר שטרית, וחבל שלא צירפת אותי. אתה אומר שיש לך עוד הצעת חוק, אז אני מצטרף אליך. זאת הצעת חוק מאוד חיונית, ואני ודאי אצטרף.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת איתן כבל.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, קצרניות יקרות, אני קודם כול רוצה להודות לחבר הכנסת מאיר שטרית על העקביות בטיפול בנושא הזה, זה לא עניין של מה בכך. לכאורה זה לא נושא גדול, זה נושא שהוא, יש מי שיאמר, אפילו נישתי, אבל העובדה שלקחת נושא ואתה הולך אתו הרבה מאוד שנים – תבורך על כך שאתה דואג גם לעשות את ההתאמות הנדרשות לחוק במשך השנים.
וראו, בכלל כל נושא הטיפול או כניסתם של עורכי-דין לטיפול, וזה לא משנה איפה, אם זה בפינוי דיור ואם זה בחוק המכר, כמעט בכל תחום – איפה שעורכי-הדין כבר נכנסים זה שלב שקשה מאוד לסגת ממנו. העובדה שאתה מבקש להכניס אותם לסד ברור, מסודר, ולהפסיק את ההשתוללות בשוק הזה היא עניין מבורך מאוד.
אני רוצה גם להעלות כבר, בהזדמנות הזאת, עוד נקודה שנוגעת למערכות היחסים. כשבנק נמצא בטיפול אל מול חייב, מרגע שנכנס, חבר הכנסת שטרית, עורך-דין אל הסיפור הזה, זאת נהיית סאגה, ולעתים – אני אומר את זה אפילו בלשון קצת קיצונית – גם אם מנכ"ל הבנק ירים טלפון לאותו עורך-דין ויגיד: אני מבקש ממך, אנא עצור או עכב את ההליך, אפילו הוא לא יכול לעשות את זה. זאת אומרת, עד כדי כך זה כבר יוצא משליטה והאינטרסים נהיים אינטרסים כלכליים כל כך קשים, כל כך חדים, שהאי-התחשבות בחייב, שאולי יכול למצוא את עצמו אפילו במקום אחר, היא נוראית. אני חושב שזה גם כן נושא שכדאי, איך אומרים, כהשלמה – חבר הכנסת מאיר שטרית, אני חושב שזה מאוד מתאים להיעשות על-ידיך, ואני אשמח להיות שותף לזה כדי לסגור את המעגל בעניין הזה. תודה, אדוני.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת אמנון כהן – איננו נוכח; חבר הכנסת משולם נהרי – איננו נוכח; חבר הכנסת אריאל אטיאס – איננו נוכח. חבר הכנסת אברהם מיכאלי.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב בראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, לפעמים אני נאלץ אולי להגיד משהו שהוא איפכא מסתברא לרעיון של התלבשות על עורכי-דין, וזה נוח מאוד להתלבש על עורכי-דין. אבל חברי מאיר שטרית לא התכוון להתלבש פה על עורכי-דין, ולכן אני פה רוצה לתת לחברים קצת מהקורה בפרקטיקה.
לא הייתי בדיון הזה, מאיר, שקיימת בוועדת הכלכלה – אני מבין שזה היה – כי ציפיתי משום מה שזה יהיה בוועדת החוקה. אבל אני מבין למה זה לא עבר לוועדת החוקה, כי שם זה היה נתקע, אני מבין, לפי המחשבה שלך.
אדוני היושב בראש, אכן לא מדובר פה בשכר טרחת עורך-דין; מדובר פה בפרקטיקה ידועה, לצערנו, בשוק. כאחד, את חטאי אני מזכיר, שבאתי מהשטח, כ-25 שנה: עורכי-דין מחפשים את העסקאות מן הסוג הזה, כשקבלנים אחר כך בונים בתים, מחפשים את המגרש, מביאים את המגרש, ואחרי המגרש שלב אחרי שלב מלווים את העסקה, כביכול זה שלהם. למה? כי הקבלן לא משלם להם כסף.
אין כל ספק, חברי חבר הכנסת שטרית, מה שאתה כרגע מוביל זה ביטול הסעיף הזה בחוזים של הקבלנים שיש להם בכלל עורכי-דין. כי אני, ברוב שנותי שעסקתי במקצוע הזה, אף פעם לא נתתי ללקוח לחתום אתם חוזה לבד. אמרתי להם: קחו את העורך-דין שלכם כיועץ משפטי שלכם. כי מה זה עורך-דין? זה יועץ משפטי. אתה לא יכול לסמוך על יועץ משפטי שמראש מודיע לך שהוא לא מייצג אותך. וזאת למה? כי הוא יודע שהוא לא מייצג אותך. עורכי-הדין ההוגנים אומרים לך: אדוני, אתה משלם לי כרגע את מה שהקבלן חייב לי במשך חמש שנים, במשך שבע שנים.
לכן, אין כל ספק שאנשים צריכים להבין: כמו שיש תוספת חדר בבית, תוספת מרפסת או תוספת אמבטיה, הקבלן גובה מהם כסף; הקבלן גובה כסף על חוב שהוא חייב לאותו עורך-דין, שיושב אצלו כיועץ משפטי שלו, של הקבלן.
לכן פה אני מאשים את לשכת עורכי-הדין. לשכת עורכי-הדין צריכים פה, במקום להתנגד ולהגיד – חבר הכנסת שטרית, אתה יודע הרי מי בסוף אותם עורכי-דין, זה עורכי-הדין הגדולים, המשרדים הגדולים, ששולטים גם בשוק הנדל"ן, ובסוף הם גם כופים כביכול את אותם תנאים על אותו אזרח קטן שבא לרכוש דירה. לשכת עורכי-הדין צריכה פה לעמוד לידך ולהגיד לך: רבותי, קבלנים, אתם רוצים לחתום על חוזים, תחתמו על חוזים לבד. יועץ משפטי ללקוח, שהוא ייקח את זה לבד, הוא יגיע אתו להבנה אם זה 0.5% או 0.25%, כמו בשוק של יד שנייה. לשכת עורכי-הדין צריכה לעמוד פה לידנו בקטע הזה ולהגיע להבנות, אבל אסור לעשות "עליהום" פה.
האמן לי, אתה היית מהפכן גם במשרד המשפטים כשישבת – בתחום של קנסות. השוק הזה עדיין משתולל, השוק הזה עדיין לא נרגע. אם נתחיל פה עכשיו להיכנס לעוד תחום ועוד תחום – אתה צודק, אנחנו מגלים פה הרבה מאוד עוולות, ובסוף מי סובל מזה? האזרח הקטן.
לכן החוק שלך צריך להיקרא לא ביטול שכר טרחת עורך-דין, אלא ביטול הסעיף הזה בכלל בחוזה הקבלן, שלא יהיה בכלל דבר כזה, שהוא נקרא כאילו יועץ משפטי כאשר הוא לא יועץ משפטי של הלקוח. הוא היועץ המשפטי של הקבלן – שהקבלן ישלם לו מה שהוא רוצה. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, אני רוצה לברך את חבר הכנסת שטרית על היוזמה הזאת, כי אני חושב שאחד הדברים החמורים ביותר שקורים בארץ הזאת זה שמספסרים בקרקעות ובנושא הדיור. זה גורם לכך שמרחיקים מאנשים מהישג ידם, קורת גג. כל המהפכות שבאים לעשות היום בשם המחאה החברתית זה פשוט סילוף של הדבר האמיתי, שהאזרחים זעקו לפני שנתיים וזועקים עד היום, שזה יוקר המחיה, ויוקר הדיור הוא המרכיב המרכזי ביוקר המחיה. ובמקום שהממשלה תעודד הוזלת הדירות, בנק ישראל היה מודאג שמא מחירי הדירות ירדו והבנקים לא יהיו יציבים, כי הם מושקעים ומשקיעים את הציבור למשך שנים רבות במשכנתאות.
נכון שההוצאות המשפטיות הן חלק קטן, אבל הספסרים שמריצים את מחירי הקרקעות במכרזים הפתוחים הרחיקו מהישג ידם של רבבות זוגות צעירים קורת גג ומשכנו את החיים למשכנתאות. אבל הם לא יכלו לעשות את זה ולא יכלו לרושש את רוכשי הדירות בלי עזרתם של עורכי-דין מפולפלים שקשרו את הרוכש בכבלים משפטיים.
אני לא אשכח, כשהייתי אברך צעיר ורכשתי דירה ראשונה – ואז זה עוד היה אפשרי, כי אז המדינה עוד נתנה 50% מערך הדירה כמשכנתה לא צמודה, בלירות – אז עורך-הדין החתים אותי על חוזה. שאלתי אותו איך הוא יכול להגן על זכויותי, אז הוא אומר לי בציניות ובחיוך של משפטן: אתה משלם לי כדי שאייצג את הקבלן נגדך; אתה לא משלם לי כדי שאני אייצג אותך. אמרתי לו: אני רוצה לשמוע את זה עוד פעם. אומר לי: כן, אדם צעיר, אתה לא מבין; אתה משלם לי לייצג את הקבלן מול רשויות הרישום ומולך, אם לא תשלם.
<מאיר שטרית (התנועה):>
עורך-דין ישר.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
ישר? כן? הייתי פעם אצל עורך-דין, והוא סיפר לי שפעם מישהו הגיע לבית-הקברות והוא ראה מצבה ושם כתוב: פה טמון עורך-הדין, האיש הישר באדם. אז הוא אמר: תראה איזה שערורייה, קוברים שני אנשים באותו קבר – עורך-דין ואדם ישר באדם. אז הדבר הזה של עורכי-הדין – אני לא רוצה, כמו שאמר חבר הכנסת מיכאלי – – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
עורך-הדין מיכאלי אומר שאסור לדבר בהכללה על כל עורכי-הדין, ובלי עורכי-דין אולי לא היינו יכולים לעמוד מול השלטון. שמעתי שרק במדינת ישראל 95% ויותר מכתבי האישום מגיעים להרשעה. אין בכל העולם דבר כזה. אז אם לא היו לנו עורכי-דין, בוודאי לא היינו יכולים להתקיים.
אבל בכל זאת, אסור לאפשר לעורכי-הדין לייקר את הדירות, בפרט – אתה רמזת על זה, חבר הכנסת מיכאלי – שעורכי-דין הופכים לשותפים בעסקאות האלה. זה לא היה בזמני, זה בתקופות האחרונות, שעורכי-הדין הם אנשי עסקים. כלומר, לא נאה להם ללכת לבתי-משפט ולעמוד לייצג ולסנגר על איזשהו מישהו מסכן שעבר עבירה נוראה ומכר רהיטים בלי לשים את המחיר על הארון, כפי שכתוב בחוק.
לכן אני אומר, אדוני היושב-ראש, חייבים בהחלט להגביל את הוצאות המשפט, ושיהיה ברור שאם אני, הקונה, נותן כסף לעורך-דין – שהוא ייצג אותי מול הקבלן ומול הרשויות, ולא ייצג את – – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
זה לא יהיה אף פעם – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לא יהיה דבר כזה? אבל אני מקווה שעל-ידי החוק הזה נוכל לעשות – – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – – משלם לו כסף – – – תלך להסכם עם עורך-הדין שלך. הוא לא ייצג אותך אף פעם, חבל לשלם לו כסף.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לכן אני אומר שאני רוצה שאוכל לבחור עורך-דין שלי, ולא אשלם לעורך-דין של הקבלן בעסקה שהוא עשה, או בקבוצות או בכל מיני דרכים שקושרות את כל הדיירים לעורך-דין אחד. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב – אחרון הדוברים.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדתי השרה, חברי חברי הכנסת, אם הייתי צריך להרכיב רשימה של חוקים שהכותרת שלהם זה חוקים של הגנת הצרכן, הייתי שם את החוק הזה, חברי חבר הכנסת מאיר שטרית, יוזם החוק, כחוק הראשון בחוקי הגנת הצרכן, בשורה של חקיקות שחוקקו בקדנציה הקודמת וגם בקדנציה הזאת, משתי סיבות עיקריות. הסיבה העיקרית – מכיוון שהתועלת והתוצאה של החקיקה הזאת היא בעצם חיסכון של עשרות-אלפי שקלים, ללא שום הגזמה, בפעולה אחת של קנייה. כפי שידוע, לא צריך להיות מתמטיקאי גדול כדי להבין ש-2.5% ממחיר דירה, שזה ממיליון והלאה – על איזה סכום מדברים. גם אם זה פחות מ-2.5% מדובר על עשרות-אלפי שקלים, מה שאנחנו אומרים עשרת מונים. היום הוא ישלם פחות עשרת מונים, דהיינו עד 5,000 שקל, או לא יותר מ-0.5%, וזה משמעותי מאוד. זה פן אחד של הגנת הצרכן.
הפן השני, שהוא לא פחות חשוב, ואולי הוא גם הפן העיקרי בעניין, הוא שבעצם הלקוח לא משלם עבור פעולה או שירותים שנעשים עבורו. הוא משלם על דבר שלא הוא צריך לשלם עליו. הדבר הוא פשוט – כשלקוח קונה דירה, הוא משלם לעורך-דין עבור החוזה והרישום. זה מה שחובתו לשלם. כאן אנחנו דורשים ממנו – הפעולה שהיום מבקשים, על מה משלמים לעורך-דין, זה עבור דברים אחרים שהעורך-דין עושה, כמו שינוי התב"ע, עצם ההסכם בכלל בין הקבלן לבין – ברכישת הקרקע, ליווי לאורך שנים של הקבלן, ליווי אחרי זה למשפטים. הקבלן עושה הסכם עם עורכי-הדין עבור פעולה שלמה שהוא דורש ומצפה מהעורך-דין, ולאחר מכן התשלום שהוא משלם לו זה על-ידי זה שהוא גובה מהלקוח כך וכך אחוזים.
לא זו אף זו, מה שמתברר, שאת הכסף הזה הוא לא משלם לעורך-דין, אלא הוא משלם את זה לקבלן, והקבלן גם לא משלם את מלוא הסכום שהלקוח משלם עבור העורך-דין. מה שקורה בסוף הוא שאנחנו עדים לכך שאחרי שהוא שילם טבין ותקילין לעורך-דין, לכל הפחות שפעולת הרישום תתבצע ותיגמר מהר, אבל אנחנו עדים לכך שבמשך שנים רבות פעולת הרישום מתמשכת ומתמשכת, ואז אנחנו עדים לכך שהדירה – מתחלפים כמה וכמה פעמים הבעלים שלה, ועדיין אותו עורך-דין לא גמר את הרישום. הוא מרוויח מזה, למה שהוא יגמור את הפעולה הזאת? למה שהוא ימהר לעשות? בגלל שהקבלן עדיין מעסיק אותו.
אם היה לנו ספק בדבר הזה, שאולי זה לא ככה, אולי חבר הכנסת מאיר שטרית, שהוא שיזם את החוק ואני בכל אופן הצטרפתי אליו, אולי הוא קצת מגזים, אז אחרי הקריאה הטרומית, בהכנה לקריאה ראשונה, ישבנו בוועדת הכלכלה והופיעו הקבלנים. ומה הייתה הטענה המרכזית של עורכי-הדין? מה אתם רוצים, איך אנחנו יכולים להסתפק ב-5,000 שקל? הרי ליווינו את שינוי התב"ע, אנחנו אלה שמלווים את הקבלן. לא אנחנו אומרים את זה, הקבלן בעצמו אומר את זה.
וצודק חבר הכנסת מאיר שטרית שאומר שבחוק הזה הוא לא נגד עורכי-הדין – שזה לא רק הגנת הצרכן, אלא גם הגנת עורכי-הדין. כפי ששמעתי מחבר הכנסת מיכאלי, כל המהלך הזה וכל ההסכמים האלה הם נגד כללי האתיקה, נגד מהות ההסכמים – תפקיד עורכי-הדין. לוקחים הקבלנים – לא רק שהלקוחות שבויים בידם, גם עורכי-הדין הופכים לשבויים בידם בכל ההתנהלות של מכירת הדירה. אם בסופו של דבר נשאל את הלקוחות אחרי שהם קונים, כל אחד מהם אומר: אני שילמתי עשרות-אלפי שקלים, כשהחוזה הוא אחיד, כשפעולה כזאת – אדוני היושב-ראש, אני מסיים – כשפעולה כזאת, כשמדובר בקנייה מיד שנייה, שם יש תחרות פתוחה, ושם המחיר לאין ערוך הרבה יותר זול, ורבים מעורכי-הדין יגידו לך שלהעביר דירה מיד שנייה זה הרבה יותר קשה מאשר מכירת פרויקט בנייה, ששם יש רק את עצם המכירה ועצם הרישום, גם אם יש פרצלציה וגם אם יש דברים אחרים, כשמדובר על 100 דירות, 50 דירות – שזה לאין ערוך, בסכומים המתבקשים.
לכן לא נשאר אלא לחזק את ידיך, חבר הכנסת שטרית, בגלל שהיה די קשה מול עורכי-דין, ואם עורכי-דין חזקים בלייצג לקוחות, קל וחומר ובן בנו של קל וחומר כשהם צריכים לייצג את עצמם. כפי שאמרו כאן חברי כנסת, זה לא סתם עורכי-דין, אלא עורכי-הדין הגדולים. לכן, אנחנו יודעים שאנחנו עושים משהו נכון בהצעת החוק הזאת ואנחנו נקווה שנצליח. המשך של החוק הוא לא פחות חשוב. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה, חבר הכנסת אורי מקלב.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 6) (רכיב ההוצאות המשפטיות במכירת דירה), התשע"ג–2013, בקריאה ראשונה. נא להצביע, חברי הכנסת.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 6) (רכיב ההוצאות המשפטיות במכירת דירה), התשע"ג–2013, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 17, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק חוזרת לוועדת הכלכלה.
<הצעת חוק חופש המידע (תיקון מס' 9) (התאחדויות ואיגודי הספורט), התשע"ג–2013>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/508).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו עוברים לחוק הבא: הצעת חוק חופש המידע (תיקון מס' 9) (התאחדויות ואיגודי הספורט), התשע"ג–2013, של חברי הכנסת יריב לוין ודב חנין וקבוצת חברי הכנסת, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יריב לוין.
<יריב לוין (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרה, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק הזו באה לשים סוף לדבר אני חושב שהיה צריך להיפתר מזמן, והוא המציאות שבה התאחדויות ואיגודי ספורט פועלים בחוסר שקיפות כלפי הציבור. הצעת החוק מכניסה לתוך חוק חופש המידע את התאחדויות ואיגודי הספורט, באופן שמבטיח את האפשרות של כלל הציבור לפנות לאותם איגודים ולקבל מהם את המידע באשר להתנהלותם. לדבר הזה יש כמובן חשיבות גדולה לא רק לצורך השקיפות כשלעצמה אלא גם על מנת להביא באמת לשיפור בהתנהלות ובניהול של הספורט הישראלי – דבר שאנחנו בוודאי זקוקים לו מאוד.
אני, כמובן, מבקש להודות לשרת התרבות והספורט, שנמצאת כאן, השרה לבנת, על התמיכה שלה בהצעה החשובה הזו.
אני רוצה לומר דבר אחד. הצעת החוק הזאת מגלמת עיקרון נוסף, והוא בעיני העיקרון החשוב ביותר, מעבר לצד של השקיפות, והוא גישה חדשה שלפיה הספורט שייך לכולם. הספורט הוא משאב ציבורי. הוא לא עניין פרטי. העובדה שישנה התאחדות כלשהי שמקבלת ניהול ענף ספורט מסוים ויכולה לקבוע מי יאמן את הנבחרת באותו ענף, מי ייצג את ישראל באיגוד הבין-לאומי באותו ענף, העובדה הזאת מטילה עליה גם חובות, מכיוון שהראייה שהיא עושה כאן שימוש בדבר שהוא משאב ציבורי שלציבור כולו יש בו עניין – ציבור העוסקים בענף הספורט הזה, ציבור האוהדים – ובוודאי כאשר מדובר באיגודים שמקבלים גם כסף ומימון ציבורי, ודאי שיש עניין לכולם באופן ההתנהלות שלהם.
הצעת החוק באמת יוצרת הקשר בכך שהיא קובעת שההוראות האלה יחולו על כל האיגודים שנהנים ממימון ציבורי, שזה למעשה כמעט כל האיגודים והתאחדויות הספורט, בוודאי הגדולים שבהם. אנחנו מציעים גם לקבוע מגבלה שההצעה לא תחול על איגודים שמחזורם השנתי הוא עד מיליון שקל, נוכח העובדה שבאמת מדובר באיגודים קטנים מאוד והדבר הזה עלול להטיל עליהם נטל תקציבי שיכול לגרום לפגיעה משמעותית בפעילות שלהם.
אני מאוד מאוד מקווה שאנחנו פותחים כאן מסלול של הגברת השקיפות בספורט, שיפור הניהול בספורט, ושהצעת החוק הזאת תהיה בבחינת סנונית שבעקבותיה, כך אני מקווה, נצליח, חבר הכנסת חנין, לקדם גם את הצעת החוק הנוספת שאנחנו שותפים לה, של שקיפות בניהול קבוצות הספורט ושיתוף של האוהדים בקבלת ההחלטות בתוך קבוצות הספורט. אם נצליח להגיע למקום הזה, אני חושב שגם נעשה דבר חשוב לספורט הישראלי וגם צדק עם הרבה מאוד אוהדים שיושבים עכשיו בבית וחרדים לגורל הקבוצות שלהם בשל העובדה שכל התנהלותן הכספית בעצם חסויה ונסתרת מעין הציבור.
לכן, כמובן, אני מבקש את תמיכת הכנסת בהצעת החוק הזו, על מנת שנוכל להכין אותה גם לקריאה השנייה והשלישית אחר כך, ולהכניסה לספר החוקים. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה, חבר הכנסת יריב לוין. שרת התרבות והספורט, חברת הכנסת לימור לבנת.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני ביקשתי לרגע קטן לגזול את תשומת הלב, כי זו הצעת חוק לקריאה ראשונה וודאי חברי הכנסת יאמרו את דברם. רציתי לומר כאן שהצעת החוק הזאת עולה בקנה אחד עם מסקנות דוח ועדת זליכה, שאני הצגתי אתמול במסיבת עיתונאים, לגבי שקיפות ולגבי הצורך ביתר שקיפות, ביתר-יתר שקיפות, גם של ההתאחדות לכדורגל וגם כמובן של יתר ארגוני הספורט למיניהם. לכן הממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק הזאת של חברי הכנסת יריב לוין ודב חנין. יש צורך בדבר.
אני רוצה להזכיר. אני שמעתי, מאז מסיבת העיתונאים שערכתי אתמול יחד פרופסור ירון זליכה ויושב-ראש ה"טוטו ווינר" צחי פישביין, דברים רבים, שנאמרו בעיקר על-ידי נשיא פיפ"א, וזו הזדמנות טובה אולי לומר כאן ולהדגיש: ארגוני הספורט למיניהם, ובהם גם ההתאחדות לכדורגל, הם גופים דו-מהותיים. הם נהנים גם מתקציבי מדינה. הרי אילו היו גופים פרטיים לחלוטין שאינם נהנים מתקציבי מדינה, כל אחד יכול לעשות כטוב בעיניו. מהרגע שבו הם נתונים לביקורת מבקר המדינה, הם נהנים מתקציבי מדינה, הם גופים כאמור דו-מהותיים, וברור לגמרי שזה אינטרס ועניין של כל אחד מאזרחי המדינה שהם יהיו גם שקופים – בכלל לגבי כל גוף ציבורי, וזה ברור, אבל שהם יהיו שקופים – –
<נסים זאב (ש"ס):>
סליחה – – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
– – ולכן יהיו כפופים לאותה שקיפות שעליה מדובר כאן בהצעת החוק הזאת. לכן, אנחנו תומכים. הממשלה תומכת בהצעת החוק הזאת, והיא מובאת. תמכנו בקריאה טרומית, וודאי תומכים גם בקריאה ראשונה, ואנחנו מקווים שמעשה החקיקה הזה יושלם. הוא ראוי, הוא נכון, ויישר כוח למביאים אותו.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה, כבוד השרה.
<נסים זאב (ש"ס):>
מה החלק היחסי של – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו פותחים את הדיון. חבר הכנסת באסל גטאס – איננו נוכח; חבר הכנסת מוחמד ברכה – איננו נוכח; חבר הכנסת חנא סוייד – איננו נוכח; חבר הכנסת אילן גילאון – איננו נוכח. חבר הכנסת דב חנין.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, אכן הצעת החוק הזאת עוסקת בסוגיה שהיא חשובה, מהותית ומעניינת ציבור מאוד גדול בישראל. התאחדויות ואיגודי הספורט בישראל נעשו לאורך השנים האחרונות למפעלים כלכליים בהיקפים משמעותיים, בתחומי הספורט בישראל מתגלגלים סכומי כסף גדולים, ויש בהם גם עניין ציבורי עצום. מאות אלפי אזרחים בישראל מתעניינים בספורט, מעניין אותם מה קורה. התחום הזה הוא תחום שהחלטות שמתקבלות בו יש להן גם משמעות כלכלית, גם משמעות ציבורית וגם משמעות גדולה רגשית לציבורים גדולים מאוד של אוהדי ספורט בישראל.
אמר קודם חברי חבר הכנסת לוין כאן: הצעת החוק הזאת באה מנקודת מוצא שהספורט הוא קודם כול עניין ציבורי, והוא צריך להתנהל כעניין ציבורי. מבחינה זו, החלת חוק חופש המידע על התאחדויות ואיגודי הספורט זה צעד מתבקש, הכרחי. איגודי והתאחדויות הספורט הם גופים ציבוריים, הם גופים שצריכים להיות שקופים מבחינת ההתנהלות שלהם. הם צריכים להיות גופים פתוחים מבחינת היכולת של הציבור להבין מה ואיך מתרחש בתוכם. זה, מבחינתנו, צעד להפיכת הספורט לשקוף יותר, לפתוח יותר, להפיכת הספורט לספורטיבי יותר.
אני מקווה שאנחנו באמת, בהצעת החוק הזאת, נפתח פתח לקידום של שינויים שהגיע זמנם. אני רוצה להצטרף לדברי התודה לשרה על תמיכתה בהצעת החוק, ואני מקווה ובטוח שברוח הדברים שגם את אמרת פה במליאה, אנחנו נמשיך ונקדם את שיתופי הפעולה האלה שחבר הכנסת יריב לוין ואנוכי הקטן מנסים לקדם ביחד, לתועלת הספורט ולתועלת אוהדי הספורט בישראל. תודה רבה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
מצטרפים – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אראל מרגלית – איננו נוכח. חבר הכנסת איתן כבל.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, ברכותי לחברי הכנסת יריב לוין ודב חנין.
גברתי שרת התרבות והספורט, אני אומר לך שנושא הספורט, שהוא באמת מרכיב מרכזי בחייהם של רבים בחברה הישראלית, הוא נושא שדווקא כמעט לא נעשה בו הרבה, ואני באמת מברך אותך על הרצון שלך בשנים האחרונות לנהל קרב או לנסות לפחות, כי זה לא כל כך פשוט.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
לא, זה לא.
<איתן כבל (העבודה):>
ממש לא. לנסות ולהתמודד אל מול ההתאחדויות השונות, שבתוך עצמן לעתים לא מצליחות להסתדר. אנחנו רואים מה קורה בתוך איגוד הכדורסל ואנחנו רואים מה קורה בכדורגל, כמעט אין התאחדות היום – לצערי, אי-אפשר, קטנה כגדולה – שאתה לא מוצא בה מאבקים קשים, ואני אומר זאת בלשון עדינה. עיתונות הספורט, שהיא עיתונות שגם יש לה יכולות להעלות על נס מאבקים בצורה מאוד מיוחדת לה, ואני לא אצבע את זה בצבעים, מוצאת את עצמה, כמעט אפילו בתענוג, מדי יום, אם לא מדי שבוע – על מאבקים כאלה ואחרים.
ובכלל, כניסה כדי לדעת מה קורה בתוך קבוצות ספורט, מה קורה בתוך איגודי ספורט – אין לאף אחד מושג, ותמיד אתה נתקל בעניין הזה שאומרים לך: אין לאף אחד כניסה לשם. אף אחד לא יכול להיכנס, אף אחד לא יכול להתערב, אף אחד לא יכול לשאול שאלות, אף אחד לא יכול לקבל תשובות מה קורה שם. אם היינו מעצמה, בסדר, לפחות העסק הוא עסק של מעצמה. זה שלא רוצים לתת לשרה לימור לבנת להיכנס, בסדר, אבל לפחות יש – אבל מעצמה אנחנו לא. פה ושם אנחנו מתכבדים בספורטאים שמגיעים לתוצאות, ובדרך כלל הם לא באים מהאיגודים העשירים והמיוחדים, ואני מברך אתכם על כך.
לסיום, ולא נשאר לי הרבה, אני רוצה לנצל את הבמה, אדוני היושב-ראש, ולקרוא לממשלה, לקרוא לשר הכלכלה ולשר האנרגיה, לתת כתף למפעל בשדרות. יש מפעל טקסטיל, שאם לא תהיה התערבות ממשלתית, חברי חברי הכנסת – לתת להם את הסיוע, כפי שדובר לגבי מקומות נוספים, לתקופה, עד שהם יוכלו לקבל את הגז אליהם, ואז המחירים באופן טבעי – הם טוענים – ירדו, הם זקוקים למימון ביניים, אדוני היושב-ראש. ואם זה לא יינתן בשדרות, שזה גם כך לא מקום בדיוק קל, עלולות משפחות רבות למצוא את עצמן מחוץ למעגל העבודה. והמשמעות של מקום בדרום, שדרות, ויציאה ממעגל העבודה, ומפעל שהוא מפעל טקסטיל – זה לא בדיוק מפעל היי-טק, מבלי חס וחלילה לזלזל באף עבודה, כל עבודה מכבדת את בעליה. ושוב, אני מנצל את ההזדמנות וקורא לממשלה להתערב, להציל את העובדים ולהציל את המפעל. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה, חבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת נחמן שי – איננו נוכח; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – איננו נוכח.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
מיקי פה. מיקי.
<היו"ר חמד עמאר:>
מיקי רוזנטל.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
אני מוותר.
<היו"ר חמד עמאר:>
מוותר. חברת הכנסת מרב מיכאלי – איננה נוכחת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – איננה נוכחת; חברת הכנסת זהבה גלאון – איננה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה נוכחת; חבר הכנסת אורי מקלב – איננו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה נוכחת; חבר הכנסת יעקב מרגי – איננו נוכח; חבר הכנסת יצחק כהן – איננו נוכח; חבר הכנסת דוד אזולאי – איננו נוכח; חבר הכנסת יצחק וקנין – איננו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב – נוכח.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא יודע בכלל למה צריך כדורגל, אבל טוב – אם כבר יש כל כך הרבה שחקנים ואוהדים ומשוגעים למשחקים, אז לפחות שזה יתנהל בצורה שלא יהיה ניגוד אינטרסים.
אני מסכים עם השרה לבנת, ואני רוצה לשאול את כבוד השרה – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
אני פה.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – כמה החלק – – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
נסים מצטרף לקבוצת כדורגל.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא, אין סיכוי.
<יריב לוין (הליכוד ביתנו):>
כדאי שתדע, נסים – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אני רוצה לדעת מה החלק שבו הממשלה או הגופים הציבוריים משתתפים בגופים הפרטיים. למעשה, הכדורגל, ההתאחדויות האלה, כל אחד הוא מלך בפני עצמו, אנחנו יודעים את זה, וכל אחד קובע את השכר של השופט ואת השכר של השחקן, והתחרויות בתוך הגופים האלה הן מאוד אטרקטיביות – כל אחד רוצה להיות בליגת-על ובליגה כמה שיותר – – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
– – – שמבקיעים מספיק גולים.
<נסים זאב (ש"ס):>
כן, מספיק גולים להביא. רציתי לדעת מה החלק שמדינת ישראל משקיעה, החלק שלה, כשותפות באחוזים, כי יש, אני יודע, חוק שקובע – אם המדינה משתתפת ב-25% מההוצאה, זה הופך להיות גוף ציבורי למעשה.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
גוף דו-מהותי, נחשב.
<נסים זאב (ש"ס):>
מה?
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
דו-מהותי. ארגוני הספורט נחשבים גוף דו-מהותי.
<נסים זאב (ש"ס):>
דו-מהותי, אבל התקציב הוא גם חלק מרכזי – –
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
כמו אמבה.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – שמחייב. בסדר.
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
מורידים את הראש, הזנב עובד.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
דו-חיים.
<קריאות:>
דו-חיים.
<נסים זאב (ש"ס):>
בסדר, אבל אני חושב שזה – – –
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
מה קורה אם אתה שוחט אמבה?
<נסים זאב (ש"ס):>
רגע, רגע, אני רוצה – – –
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
אתה שוחט, אתה צריך לדעת.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא, כי לפי הוויכוח שיש לה עם יושב-ראש ההתאחדות לכדורגל, נשמע כאילו: מי זאת, היא סך הכול פוליטיקאית, מי היא שתתערב לי.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
– – –
<קריאות:>
– – –
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
אל תעליב – –
<נסים זאב (ש"ס):>
לא, אני אומר לך איך – –
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
– – אני מבקש ממך.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – מה התחושה שלו.
<יריב לוין (הליכוד ביתנו):>
בתור אחד שלא מתעניין בספורט, אתה שולט לא רע.
<קריאה:>
כן.
<נסים זאב (ש"ס):>
תאמין לי שאני פעם ראשונה קראתי עליה, אני פשוט נבהלתי. ראיתי את הקריקטורה היום בבוקר, שאלתי אם זאת השרה בכלל – היא נראית כזאת מבהילה – והוא כמעט בא לחנוק אותה, והיא סוחבת לו את העניבה. חשבתי שחס ושלום קרה משהו אתמול. אמרתי, בכל זאת אני חייב לקרוא, לראות מה היה שם. ואני מעיין ומסתכל – ברוך השם, לפחות בכתבה נשמע שיש ביניכם חילוקי דעות מקצועיים ביותר, כאשר השרה בהחלט אומרת את מה שיש על לבה.
ועדת זליכה, שהוא היה היושב-ראש, שאת מינית אותו, הוא קבע שיש פה ניגוד אינטרסים ואי-אפשר לעבוד בניגוד אינטרסים, וזה חד-משמעית, ולדעתי אפילו זה פלילי. אז אני לא חושב שהוא יכול לבוא ולומר לך – – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
לא אמרתי פלילי.
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
הוא אמר, לדעתו.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
אה, לדעתך. סליחה.
<נסים זאב (ש"ס):>
לדעתי, אמרתי. אני – – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
סליחה, סליחה, סליחה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני למדתי גם משפטים, מותר לומר משהו, כן?
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
סליחה, לא שמעתי, חשבתי – – –
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
– – – כבר גמרת, למדת משפטים.
<היו"ר חמד עמאר:>
חבר הכנסת נסים זאב, צריך לסיים.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני לא יודע איך אפשר לסיים, זה ספורט כזה מעניין – טוב, לא משנה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תשתדל.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני אשתדל לסיים.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
ולכן, אני רוצה לומר לשרה הנכבדה: את צריכה לומר את דעתך, את לא צריכה לחשוש ממישהו שמשמיץ בצורה כזו או אחרת, ולומר – את אומרת את זה רק בגלל שאת פוליטיקאית. כל שר הוא ממונה, כפוליטיקאי, על התיק שלו, ויש לו את האחריות האדמיניסטרטיבית על הנושאים שעליהם הוא מופקד. ולא יכול להיות שיבוא אדם, עם כל הכבוד, שקראו לו ראש ממשלת הכדורגל, והוא יאמר: אני לנצח ולעד. גם ראש הממשלה שלנו עוד מעט מתחלף, תגידי לו את זה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה.
<נסים זאב (ש"ס):>
ולכן, גם ראש ממשלת הכדורגל, אפשר להחליף אותו באמת.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
לא, אבל אני שמחה לשמוע גיבוי מאוד גדול מחברי הכנסת.
<היו"ר חמד עמאר:>
חבר הכנסת אמנון כהן – איננו נוכח; משולם נהרי – איננו נוכח; חבר הכנסת אריאל אטיאס – איננו נוכח. חבר הכנסת אברהם מיכאלי.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אני מסתפק בדברי נסים זאב.
<היו"ר חמד עמאר:>
מוותר.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
לא: אני מסכים.
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק חופש המידע (תיקון מס' 9) (התאחדויות ואיגודי ספורט), התשע"ג–2013, בקריאה ראשונה. חברי הכנסת, נא להצביע.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני נמנע, בגלל שלא שומרים שבת.
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
מי לא שומר שבת?
<נסים זאב (ש"ס):>
כל הארגונים – – –
<קריאות:>
– – –
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – 2
ההצעה להעביר את הצעת חוק חופש המידע (תיקון מס' 9) (התאחדויות ואיגודי ספורט), התשע"ג–2013, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 11, נגד – אין, שני נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה והיא תחזור לוועדת החוקה, חוק ומשפט.
<הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 12) (הוספת ימי חופשה לפי בחירת העובד), התשע"ג–2013>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/510).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו עוברים להצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 12) (הוספת ימי חופשה לפי בחירת העובד), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת חיים כץ, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת חיים כץ.
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שנה העברנו הצעת חוק שמקנה יום בחירה של חופשה לנוצרים ולמוסלמים, ותוך כדי דיוני הוועדה צירפנו גם את השומרונים. לצערי, טעות סופר – זה נשמט, והיינו צריכים לחוקק חוק ולאפשר יום בחירה לשומרונים. צריך לעשות את זה בחקיקה, אז הנה אני בא ומבקש מכם לאשר גם לשומרונים אפשרות של יום בחירה בחגיהם, שהם לא זהים, בטח לא בשנה מעוברת, לחגי מדינת ישראל.
ההצעה קיבלה את אישור הממשלה ואני מקווה שהיא תקבל את אישור חברי הכנסת. תודה רבה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה. אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת באסל גטאס – איננו נוכח; חבר הכנסת אילן גילאון – איננו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – איננו נוכח; חבר הכנסת איתן כבל.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר חמד עמאר:>
מוותר. חבר הכנסת נחמן שי – איננו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – איננו נוכח; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – איננו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – איננה נוכחת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – איננה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – – –
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
תשאל אם יש באולם מישהו שרוצה לדבר.
<היו"ר חמד עמאר:>
לא, אנחנו מחויבים להקריא את השמות.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני, אתה חייב להקריא.
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו מחויבים להקריא את השמות, אנחנו נקריא את השמות. אבל אני רואה את זה, אני כבר יושב כאן ואני קורא הרבה שמות שלא נוכחים. אני מבקש מחברי הכנסת שלא רוצים לדבר ואפילו לא נמצאים בכנסת – הם צריכים לבוא ולהודיע לפני שהם יוצאים שהם לא רוצים להיות רשומים. זה יחסוך לנו זמן, יחסוך זמן לחברי הכנסת. אבל אנחנו מחויבים להגיד את כל השמות.
<יריב לוין (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, יש לי הצעת ייעול. מאחר שנסים בטוח ירצה לדבר, תן לו להקריא את השמות.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אנחנו מסכימים להצעתו של חבר הכנסת יריב לוין.
<היו"ר חמד עמאר:>
אני מקווה שגם חבר הכנסת נסים זאב יסכים להצעה שהציע חבר הכנסת יריב לוין. אנחנו נמשיך. חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה נוכחת; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה נוכחת; חבר הכנסת יעקב מרגי – איננו נוכח; חבר הכנסת יצחק כהן – איננו נוכח; חבר הכנסת דוד אזולאי – איננו נוכח; חבר הכנסת יצחק וקנין – עוד פעם רשום – איננו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב – נוכח ולא מוותר.
<איתן כבל (העבודה):>
נסים, אתה מוענש בבית אם אתה לא מדבר?
<היו"ר חמד עמאר:>
חבר הכנסת נסים זאב, יש לך שלוש דקות.
<נסים זאב (ש"ס):>
יש לי הצעת ייעול, אדוני היושב-ראש. כשאתה קורא את השמות, לפחות תאמר את זה קצת בשירה, בצורה שנוכל ליהנות תוך כדי – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
אחרי ניהול המליאה אני אבוא אליך, תלמד אותי שירה – –
<אלעזר שטרן (התנועה):>
תשעת הימים.
<היו"ר חמד עמאר:>
– – ואני מבטיח לך לעלות ולהגיד את זה בשירה. אני אבוא ללמוד אצלך שירה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני מומחה במקאמים, אדוני היושב-ראש, אני אלמד אותך. ואם אתה תקרא אותם לפי מקאם עג'ם, נהוונד, חיג'אז, אתה תראה, פה כולם ייהנו, וכמה שתקרא שמות יותר ככה ניהנה יותר.
בקיצור, אדוני היושב-ראש, אני רוצה למחות מחאה נגד החלטה אולי של מזכירות הכנסת. מאז ומעולם יום תשעה באב לא היה יום בחירה, זה היה יום אבל לאומי, שעם ישראל יודע שהוא מתאבל על חורבן בית ראשון ובית שני. מה קרה? יש עתיד – קם מלך חדש עלינו? למה השנה צריכים עובדי הכנסת לבקש יום בחירה?
<היו"ר חמד עמאר:>
לא לא, אדוני, אני אתקן אותך. קיבלנו הודעה – הכנסת סגורה.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא.
<היו"ר חמד עמאר:>
הכנסת סגורה וזה לא יום בחירה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני אומר לך: עד אתמול ידוע לי, ופנו אלי עובדים.
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו קיבלנו את ההודעה, ואני חושב שגם אתה קיבלת הודעה. אם היית קורא את זה – הכנסת סגורה, אין כנסת.
<נסים זאב (ש"ס):>
אז אני שמח מאוד לשמוע את ההודעה הזאת. זאת אומרת, אני רוצה לומר לך: פנו אלי כמה עובדים במהלך השבוע האחרון, זה מה שהיה, ואמרו לי שזה יום שפתאום החליטה מזכירות הכנסת להעביר ליום בחירה. וזה מאוד כאב לי, כי אנחנו צריכים לדעת: זה שיש מישהו שמתאבל ויש מי שלא מתאבל, זה כל אחד ועניינו, אבל כממשלה, ככנסת ישראל, זה יום אבל לאומי. ולכן כולנו חייבים לדעת שהכנסת צריכה להיות סגורה, וגם ברשויות המקומיות.
דבר נוסף, אדוני. יש הבדל בין יום בחירה ליום שזה בעצם חג של השומרונים. אני רוצה להבין, מדוע פורים ותשעה באב זה בחירה עד היום? למה זה יום בחירה? למה לא לאפשר את זה כימים שבהם עובדי עירייה, עובדי ממשלה, לא חייבים לעבוד וזה לא יהיה על חשבון יום החופשה שלהם?
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
גם פה בהצעת החוק מדובר על יום בחירה.
<נסים זאב (ש"ס):>
יום בחירה, אני יודע, ואני על זה גם רוצה לדבר. אני חושב שאם זה יום אחד של השומרונים, וזה יום חגם, כפי שלנו יש חג סוכות, חג הפסח, אנחנו באופן אוטומטי מבינים שזה לא צריך להיות על חשבון יום הבחירה שלהם.
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
יש להם חגי ישראל. בחגים שלהם – שמע, בשנה מעוברת החגים שלהם לא זהים לחגים שלנו, אז הם יהיו בחודש חופש.
<נסים זאב (ש"ס):>
אבל אתה יכול לחייב אותם למשל בחול המועד סוכות, בחול המועד פסח, כן לעבוד.
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
הם עובדים.
<נסים זאב (ש"ס):>
בסדר. אבל ביום חג שלהם, אני חושב הפריבילגיה צריכה להיות לא על חשבון – – –
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
בשמחת תורה הם לא עובדים.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא על חשבון יום בחירה, שבסופו של דבר זה נחשב לו יום שהוא יכול לבחור.
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
הוא מאוד שמח מהחוק הזה, השומרוני מאוד שמח.
<נסים זאב (ש"ס):>
הם שמחים, אבל אני רוצה יותר לשמח אותם, שזה לא יעלה להם כסף, שיקבלו את היום הזה כיום חופשי ובלי עלויות, זאת אומרת שזה לא ינוכה להם מהימים שבהם הם זכאים לימי חופשה. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני פונה אליך, אתה חיים, "חיים שאל ממך, נתתה לו".
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת אמנון כהן – איננו נוכח; חבר הכנסת משולם נהרי – איננו נוכח; חבר הכנסת אריאל אטיאס – איננו נוכח. חבר הכנסת אברהם מיכאלי.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
מוותר.
<היו"ר חמד עמאר:>
מוותר.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 12) (הוספת ימי חופשה לפי בחירת העובד), התשע"ג–2013, קריאה ראשונה – נא להצביע, חברי הכנסת.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 12) (הוספת ימי חופשה לפי בחירת העובד), התשע"ג–2013, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 14, אין נגד, אין נמנעים. הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 12) (הוספת ימי חופשה לפי בחירת העובד), התשע"ג–2013, עברה בקריאה ראשונה ותחזור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
<הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 145 – הוראת שעה) (ביצוע בדיקת תלות במסגרת תוכנית ניסיונית), התשע"ג–2013>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/510).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 145 – הוראת שעה) (ביצוע בדיקת תלות במסגרת תוכנית ניסיונית), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת חיים כץ, קריאה ראשונה. בבקשה, חבר הכנסת.
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לעת זיקנה, כשאנחנו לפעמים צריכים עזרה, בא ביטוח לאומי ומאפשר לנו לקבל, על-ידי בדיקת אחות – במידה שאחד מהמבקשים לא יודע, לא מסוגל לעשות ארבעה דברים בסיסיים, הוא מקבל את עזרת הביטוח הלאומי. ממשלת ישראל העבירה הוראת שעה שבה בן-אדם בן 90 זכאי ללכת לרופא גריאטרי ולא צריך לעבור את בדיקת האחות. ואז הרחיבו את הוראת השעה ואמרו: גם אנשים מגיל 80 ועד גיל 90, כהוראת שעה, יוכל לבוא רופא גריאטרי לביתם ולאשר להם את האפשרות לקבל את הזכאות מהביטוח הלאומי, וכל זאת בלי שהם ישלמו תשלום. אבל הוראת השעה הזאת נגמרה – – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
עד איזה גיל?
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
בין 80 ל-90. הוראת השעה הזאת נגמרה, והצעת החוק הזאת באה להאריך את הוראת השעה בעוד שנה אחת; מיום קבלת החוק, אם הוא יתקבל, עד שנה לאחר סיומו.
ההצעה הראשונה הייתה בשני אזורים לפי החלטת השר, ועכשיו זה להרחיב את זה לכל רחבי הארץ, או לרוב רחבי הארץ, לפי החלטת השר, לשנה נוספת.
הממשלה אישרה את זה, ואני מקווה שגם חברי הכנסת יאשרו את זה. תודה רבה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
חיים, למה לא עושים את זה קבוע?
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה, חבר הכנסת חיים כץ.
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
בוא נעשה הוראת שעה ואחר כך קבוע. אני בעד קבוע.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
נכון, מה זה – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת איציק שמולי – איננו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – איננה נוכחת; חבר הכנסת אראל מרגלית – איננו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי?
<נחמן שי (העבודה):>
מוותר.
<היו"ר חמד עמאר:>
מוותר. חבר הכנסת אילן גילאון – איננו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – איננו נוכח. חבר הכנסת איתן כבל.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קצרנית יקרה, חבר הכנסת חיים כץ, באמת אתה עושה עבודת קודש. אני אומר את זה בלי שמץ או טיפה של ציניות, ואתה נוגע בנקודות כל כך חשובות, אדוני השר, שאתה ראוי לברכה. נושא הביטוח הלאומי הוא אחד הנושאים כבדי המשקל שמתקיימים היום במערכות השלטון במדינת ישראל. אם אתה תעשה סקר בין כל חברי הכנסת אתה תמצא, אני כך בטוח, שרוב הפניות שאנחנו מקבלים – –
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
פניות ציבור.
<איתן כבל (העבודה):>
פניות ציבור. – – זה סביב נושאים הנוגעים לביטוח לאומי, וברוב המקרים אנחנו גם מוצאים את עצמנו, הפונים או חברי הכנסת, בסוג של הרמת ידיים. אין. אומרים לך: זה החוק ואין מה לעשות, אין מה לעשות. אין כמעט תחום שנוגע לביטוח הלאומי שלא תמצא אותו מיושן, לא מותאם לתקופתנו, איננו מצליח לתת מענה למצוקות ולבעיות, ולא בהכרח רק בעניין התשלומים. ואני אומר לשר הרווחה, שאם יש לו מבחן אמיתי, אבל אמיתי, שכל שר לפניו – והיו שרים טובים, האחרונים – אם יש מבחן אמיתי זה היכולת לייצר את הטלטלה האמיתית הנדרשת כל כך בביטוח הלאומי.
ובינתיים, וזה לא פשוט, חברי כנסת – וביניהם אתה מהמובילים בעניין – מנסים כמו, אתה יודע, כמו באיזה מלחמת מאסף, ממש – לא, אני מבין את זה – ממש כמו מלחמת מאסף, עוד תיקון, עוד סעיף ועוד סעיף. לצערי זה מה שיש בידנו לעשות בימים אלה. וכל אחד בא – – –
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
בשבוע הבא אנחנו מעלים – אתה יודע, יש אנשים שאין להם רכב.
<איתן כבל (העבודה):>
כן.
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
ויש "הסמוך על שולחנו", ובחוק, אם מישהו גר 500 מטר מהמשפחה, הוא יכול לקבל אחזקת רכב. ואללה, ניגשו אלי שלושה דתיים, שלח אותם גפני, אומרים: אנחנו במעצר בית, האבא שלנו השתילו לו כבד, אנחנו גרים 780 מטר, 780 לא מאשרים לנו. בשבוע הבא זה עולה ל-1,500.
<איתן כבל (העבודה):>
יפה מאוד. האמת, אני אומר לך את זה – – –
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
שמע, נקודה, נקודה, נקודה.
<איתן כבל (העבודה):>
נכון.
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
ואללה, אנחנו עובדים, אתה יודע, בפינצטה.
<איתן כבל (העבודה):>
מאה אחוז, אני יודע. אני אומר, חבר הכנסת – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
בכנסת השמונה-עשרה שברת את כל השיאים, אני מקווה שבכנסת התשע-עשרה – – –
<איתן כבל (העבודה):>
לא, לא, בוודאי, בוודאי, אני אומר את זה – – –
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
בפינצטה.
<איתן כבל (העבודה):>
אני אומר, אין ספק. אני אומר לך, בעניינים של הביטוח הלאומי, אדוני סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי, זה מאבק. זאת אומרת, כשאנחנו עוסקים בענייני רווחה אתה יכול למצוא, כמו שעורכי-דין אוהבים – בקליפת אגוז את כל הבעיות אם אתה תופס את הביטוח הלאומי ומייצר פה את הטלטלה. אפילו, אתה יודע מה? לקחת פרקים. לצד המכות שהאוצר נותן והגזירות שהוא מציג, ייקח על עצמו, כל שנה יגיד, כל תקציב: אני, פרק אחד בביטוח הלאומי משפר למען האזרחים. זאת תהיה תרומתנו. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה, חבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – איננו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – איננה נוכחת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – איננה נוכחת; חבר הכנסת באסל גטאס – איננו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי? אנחנו עוברים להצבעה.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא, לא, רגע.
<היו"ר חמד עמאר:>
חבר הכנסת נסים זאב לא רשום.
<נסים זאב (ש"ס):>
מה לא רשום? הוא רשם אותי לכל הצעות החוק.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
לא נרשמת, לא נרשמת. זה בניגוד לפרוטוקול. אתה לא יכול לעלות.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני רשום לכול.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
הוא לא רשום, זה בניגוד לתקנון.
<היו"ר חמד עמאר:>
אני אאפשר לחבר הכנסת נסים זאב, שלא נפספס אותו בהצעת חוק אחת אפילו. אנחנו נשמע אותו. נוכח – מדבר. בבקשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, דוד המלך אומר "אל תשליכני לעת זקנה ככלות כֹּחי אל תעזבני". כולנו יודעים את הביזיון שעוברים אותם הקשישים שצריכים להוכיח שאין להם יכולת לתפקד. ואני מבקש, כשרופא בא – אם אפשר להביא רופאה לאישה ורופא לגבר זה הדבר המינימלי המתבקש, שזה הכבוד של האישה, בפרט כשמדובר באישה זקנה. והנשים צנועות הן, יש להן בעיה כשרופא בודק אותן, ואנחנו יודעים שהבדיקה הזאת היא בדיקה שכמעט מחייבת חלק מהגוף – – –
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
גריאטרי – מספיק שהוא מדבר אתך.
<נסים זאב (ש"ס):>
גריאטרי, גריאטרי.
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
הוא מדבר, הוא לא בודק אותה, לא נוגע בה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אבל זה לא דווקא גריאטרי, הרי – – –
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
נסים, החוק הזה מדבר על רופא גריאטרי בבית המבקש ללא תשלום.
<נסים זאב (ש"ס):>
כן, כן.
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
לא בדיקה של אחות ולא של אח.
<נסים זאב (ש"ס):>
כן, כן. אז אני קודם כול מברך אותך – – –
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
רופא גריאטרי.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני קודם כול מברך אותך שרופא גריאטרי שהוא מומחה וזה המקצוע שלו, שהוא נותן את חוות הדעת – זה מספיק – ולא אחות. עם כל הכבוד, תהיה ככל שתהיה מקצועית, היא עדיין לא מתקרבת לקרסוליים של אותו רופא מומחה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
הביטוי "לקרסוליים" הוא מיותר.
<נסים זאב (ש"ס):>
אוקיי, אז אני לא – סליחה, אז מדובר ברמות גבוהות יותר.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
מיותר. יש ביטויים אחרים.
<נסים זאב (ש"ס):>
אז לפעמים, מה לעשות שהנעל גבוהה, אז גם הקרסוליים גבוהים קצת. לא נורא. יש תפקיד לרופאה ויש תפקיד של רופא מומחה ויש הבדל גדול, ואנחנו יודעים את הטעויות שעושים בין אחות ראשית, עם כל הכבוד, בבתי-חולים, לרופא, שזה תחום העבודה שלו.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
תגיד: לא מתקרבת לרמתו.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא מתקרבת לרמתו, בסדר גמור.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
יותר טוב – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
תאמין לי, אף אחד פה לא נפגע. אל תיקח את זה כל כך קשה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
אבל אני מגן עליך.
<נסים זאב (ש"ס):>
ואני מצפה שהביטוח הלאומי יתייחס יותר בכבוד לאותם קשישים, ולבדוק פחות ולעשות יותר. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 145 – הוראת שעה) (ביצוע בדיקת תלות במסגרת תוכנית ניסיונית), התשע"ג–2013, בקריאה ראשונה. נא להצביע, חברי הכנסת.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 145 – הוראת שעה) (ביצוע בדיקת תלות במסגרת תוכנית ניסיונית), התשע"ג–2013, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 11, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 145 – הוראת שעה) (ביצוע בדיקת תלות במסגרת תוכנית ניסיונית), התשע"ג–2013, עברה בקריאה ראשונה, ותחזור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
<הצעת חוק לתיקון פקודת מחלות בעלי-חיים (מס' 7), התשע"ג–2013>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/770).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת מחלות בעלי-חיים (מס' 7), התשע"ג–2013, קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק השרה לימור לבנת בשם שר החקלאות ופיתוח הכפר.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
ובכן, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השר להגנת הסביבה, אני מתכבדת להציג את הצעת חוק לתיקון פקודת מחלות בעלי-חיים (מס' 7), התשע"ג–2013.
פקודת מחלות בעלי-חיים היא אחד החוקים המרכזיים שמכוחם פועלים השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות. התכלית המרכזית של הפקודה היא מניעת הפצת מחלות בעלי-חיים, כגון מחלת שפעת העופות או מחלת הפרה המשוגעת – יש פה שמות של מחלות משהו – והגנה על בריאות הציבור ובריאות בעלי-החיים. מכוח הפקודה מפעילים השירותים הווטרינריים סמכויות שונות לצורך מניעת הפצת מחלות, למשל החזקת בעלי-חיים בהסגר, חיסון או טיפול רפואי אחר, ובמקרים מסוימים המתה של בעלי-חיים, לא עלינו.
ההסדר המרכזי שאנו מבקשים לתקן בפקודה נוגע לפיצויים שמשלם אוצר המדינה לבעלים של בעל-חיים שהומת לפי הוראת השירותים הווטרינריים. מדובר בהסדר משפטי מיוחד וייחודי לנושא מניעת הפצת מחלות בעלי-חיים, מכיוון שלמדינה יש אינטרס מיוחד לעודד את הבעלים של בעל-החיים לשתף פעולה עם הרשויות בנושא המתת בעלי-החיים. ללא הפיצוי, החשש הוא שבעלים של בעלי-חיים יעדיפו להבריח את בעלי-החיים הנגועים או החשודים כנגועים, ובכך להקטין את הנזק הצפוי להם מהשמדה.
עם זאת, הפיצוי שמשולם לפי הפקודה אינו פיצוי מלא ואינו כולל פיצוי על אובדן רווחים עתידיים או פדיון צפוי. זהו פיצוי על שווי בעל-החיים, שיש לו תקרה מקסימלית שנקבעת לכל סוג של בעל-חיים בהודעה שמתפרסמת ברשומות. לפי פסיקת בית-המשפט העליון מותר למדינה להתחשב בשיקולים תקציביים כאשר קובעים את התקרה המקסימלית, ולכן הפיצוי הזה הוא מלכתחילה פיצוי מוגבל שלא מכסה את מלוא הנזקים. עם זאת, מכיוון שאין כאן עניין של אשמה או של רשלנות, לא מוטלת על המדינה חובה מוסרית או חוקית לשלם מעבר לכך.
ההסדר הזה משקף איזון בין זכות הקניין של בעלו של – צריך לומר הבעלים, כתוב כאן בעלו, לדעתי זה לא נכון בשפה העברית – בעל-החיים ולתמרץ אותו לשתף פעולה עם הרשויות לבין אילוצים תקציביים.
בשנים האחרונות נוצר מצב שבו עקב התפרצויות רבות של מחלות עופות בוצעו השמדות בהיקף נרחב והמדינה נאלצה לשלם עשרות מיליוני שקלים במסגרת הפיצויים לפי הפקודה. בתיקון המובא לפניכם אנו מבקשים לתקן את המנגנון ולאפשר במקרים המתאימים, לגבי סוגים של בעלי-חיים מסוימים, להחליף את ההסדר המשפטי של פיצוי חובה מכוח החוק בהסדר של ביטוח, כאשר המדינה משתתפת לפחות ב-80% מהפרמיה.
הסדר זה ייעשה בתיאום עם הקרן לביטוח נזקי טבע ועם אגף התקציבים במשרד האוצר, ומטרתו, בין השאר, היא ליצור ודאות תקציבית למדינה. היות שהידבקות במחלות המצריכות השמדות המוניות, דוגמת מחלת ניוקסל ומחלת שפעת העופות, מתרחשת אחת לתקופה, המדינה מוצאת את עצמה חשופה מדי תקופה לתשלומים גבוהים המכבידים על תקציבה; טוב שסגן שר האוצר נמצא פה. ההסדר החלופי ייתן ודאות הן למדינה והן למגדלים, שכן במקום תשלום של כמה עשרות מיליוני שקלים, ישולם סכום קבוע למדי של פרמיה מדי שנה, וכך ישופר מערך התשלומים, כך שהזכאים לכך יקבלו את הפיצוי סמוך לקרות האירוע.
במסגרת התיקון הזה אנו מבקשים גם לקבוע מנגנון סדור ושקוף לגבי דרך הגשת הבקשות לקבלת פיצויים לפי הפקודה, ולהסמיך את שר החקלאות לקבוע הוראות בתקנות לעניין אופן הגשת בקשות, קביעת שווי בעלי-החיים או שלילת פיצויים במקרים המתאימים. כך, למשל, מוצע לקבוע שמי שיקבע את שוויו של בעל-החיים שהומת לא יהיה רופא וטרינר ממשלתי, שאין לו ידע כלכלי בנושא בעלי-חיים, כפי שקבוע היום בפקודה, אלא ועדה של אנשי מקצוע בעלי ידע רלוונטי מקרב עובדי המשרד, ולקבוע בתקנות את דרכי עבודתה של ועדה זו. בנוסף, בהתאם להמלצות של ועדה מקצועית שמונתה לנושא, מוצע לתקן את הפקודה לגבי המקרים שבהם לא ישולם פיצוי או שישולם פיצוי מופחת.
העיקרון המנחה כאן הוא האם יש בפיצוי כדי לקדם את הערך הכללי של מניעת הפצת מחלות בעלי-חיים. כיום יש מקרים שבהם משולם פיצוי למרות שהמגדל לא נקט את כל האמצעים הנדרשים למניעת הידבקות במחלה. יוצא אפוא שבמקום לתמרץ שמירה על כללי הבטיחות הביולוגית ועל הוראות אחרות שמטרתן למנוע הפצת מחלות, תשלום הפיצויים מתמרץ דווקא אי-נקיטת אמצעי זהירות מספיקים. במקרים כאלה מוצע לקבוע שהוועדה תהיה מוסמכת לשלם פיצוי חלקי או לשלול פיצויים לחלוטין, כמובן לפי אמות מידה שייקבעו בתקנות, ובלבד שמדובר בהפרה של הוראה מהותית שתרמה באופן מהותי להתפרצות המחלה.
ההנחה המשתמעת מנוסח החוק הקיים היום היא שקיים גורם אחד שמביא להתפרצותה של המחלה. הניסיון המצטבר מתחקור אירועי מחלות בשירותים הווטרינריים והידע המקצועי והמחקרי בנושא אפידמיולוגיה של מחלות בעלי-חיים מעלה כי במרבית המקרים לא ניתן להצביע על גורם יחיד שהביא להתפרצות המחלה, אלא קיימים בדרך כלל כמה גורמים שתורמים באופן מצטבר להתפרצות המחלה. לאור זאת מוצע לקבוע שניתן יהיה לשלול פיצוי לפי הפקודה במקרה של הפרת הוראה מהותית מההוראות לפי הפקודה, אף אם היא לא הייתה הגורם הבלעדי להתפרצות המחלה, ובלבד שהוכח להנחת דעתה של הוועדה שדנה בבקשות לפיצויים כי הפרת אותה הוראה תרמה באופן מהותי להפצת המחלה.
בהתאם לכך מוצע לקבוע שנטל ההוכחה בדבר הקשר הסיבתי בין ההפרה לבין התפרצות המחלה יוקל, כך שהזכאות לפיצויים תתבטל לא רק במקרים שבהם הוכח כי הבעלים לא נקט את כל האמצעים שדרשו השירותים הווטרינריים, אלא גם במקרה שבו הוא לא עמד בחובות אחרות המוטלות עליו, כגון בעניין הוצאה והכנסה של בעל-חיים ממשק שלא לפי היתר, או אי-עמידה בדרישות בסיסיות של בטיחות ביולוגיות, או אי-קיום הוראות בעניין ניקוי וחיטוי של מבנים ומתקנים לאחר המתת בעלי-החיים. תיקון הסייג כאמור ייצור תמריץ חיובי עבור המגדלים לעמוד בהוראות הנקבעות על-ידי השירותים הווטרינריים לשם מניעת מחלות.
הוראה נוספת הכלולה בהצעת החוק מיועדת ליצור אחידות בנושא הפיקוח הווטרינרי ברשויות מקומיות על מוצרי מזון מן החי. בהתאם לדיונים שהתקיימו בנושא במשרד המשפטים, ובתיאום עם משרד הפנים ומשרד המשפטים, במטרה למנוע מצב של גביית אגרה כפולה, מוצע לקבוע כי רשות מקומית לא תוכל לגבות אגרה מכוח חוק עזר בעד פעולה שנקבעה עבורה אגרה בידי שר החקלאות.
בהצעת החוק מוצע לבטל הוראות בנושא קנס אזרחי שאינן מיושמות כיום מכיוון שהוראות לפי הפקודה נאכפות דרך מנגנון קנסות אחר לפי חוק העבירות המינהליות, וכן לקבוע שתקיפה של החלטות לפי הפקודה תיעשה בפני בית-המשפט לעניינים מינהליים, כדי לייתר פנייה לבג"ץ.
לסיכום, הצעת החוק הזאת באה לענות על כמה צרכים, אך מרכז הכובד שלה הוא בנושא התקציבי, ומטרתה להקל את הנטל התקציבי על המדינה ולהחליף מנגנון של פיצוי סטטוטורי במנגנון ביטוחי.
אני מבקשת ממליאת הכנסת לאשר את ההצעה. תודה רבה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה לשרה לימור לבנת. אנחנו עוברים לדיון. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן כבל.
<איתן כבל (העבודה):>
מוותר.
<היו"ר חמד עמאר:>
מוותר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; אנחנו עוברים לחבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים.
<איתן כבל (העבודה):>
לדעתי הוא מדבר בשביל כל ההנהגה.
<היו"ר חמד עמאר:>
חבר הכנסת נסים זאב לפחות נרשם, מדבר ונוכח.
<איתן כבל (העבודה):>
להפך, אמרתי את זה לשבחו.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, החוק – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
זה כבוד לכנסת.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני שמח, קודם כול, שהחוק הזה מגיע לא בזמן שיש בעיה באמת רצינית ואנחנו כולנו בחרדה, לא רק המגדלים, כאשר בא הווטרינר בגלל שפעת העופות ונותן הוראה להשמיד את כל להקת העופות שנמצאת, או לולים שלמים. ואנחנו יודעים שאלפים רבים ומאות אלפים אפילו – הגיעה המדינה והשמידה עופות בצו וטרינרי, בגלל שזה כורח המציאות והחובה.
היום, כאשר החקלאי יודע שהפיצוי שלו הוא בגובה של 80% מהעלות או מהנזק שנגרם לו, בוודאי, אני חושב, שלא יהיה מצב שהוא יעשה איזה משהו מתחת או בהסוואה מסוימת כדי אולי להבריח, כי לפי דעתו אולי לא כל הלולים נגועים ולא כל העופות שלו הם כבר נמצאים במצב של – נמצאים במחלת השפעת, ויורה דין לעצמו. ואז מה שקורה, המחלה הזו מתפשטת, וחלילה וחס, הנזק יכול להיות הרבה יותר גדול, כי מחלה מידבקת, יכולה המחלה הזאת גם להתפרץ בבני-אדם. ואנחנו יודעים, ולצערנו הרב גם הייתה פה תמותה לא רק בעופות, גם אנשים שסבלו מאותה שפעת העופות – זה הגיע למצב של תמותה של בני-אדם.
ולכן, אני חושב, העניין של הצעת החוק של לאפשר שכל חקלאי ידע מראש מה הפיצוי שמגיע לו ובאיזה קריטריונים הוא יכול להמשיך לעבוד, זה מקל על העניין, המדינה לא הפקירה אותו. בעצם המדינה היא שותפה – כי זה נקרא "נזקי טבע", ונזקי טבע, כולנו חייבים לקחת אחריות, בדיוק כמו שהמדינה לפעמים מפקיעה שטח לצורך מסוים, ציבורי, והמדינה מפצה ומשלמת עבור מקרקעין – אותו הדבר הפיצוי חייב להיות כאן.
ואני רוצה לחזק, ואנחנו בוודאי נתמוך בחוק הזה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה, חבר הכנסת נסים זאב.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה: הצעת חוק לתיקון פקודת מחלות בעלי-חיים (מס' 7), התשע"ג–2013. נא להצביע, חברי הכנסת.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מחלות בעלי-חיים (מס' 7), התשע"ג–2013, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 9, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ועוברת לוועדת הכלכלה.
<הצעת חוק שמירת הניקיון (הוראת שעה), התשע"ג–2013>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/774).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו עוברים להצעת חוק שמירת הניקיון (הוראת שעה), התשע"ג–2013, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר להגנת הסביבה עמיר פרץ.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק שמגיעה למליאת הכנסת בשל העובדה שהכנסת החליטה על הפרדת חלק מהחוקים שהוגשו כחלק מחוק ההסדרים, ואני בהחלט חשבתי שזה דבר נכון. העובדה שזה הגיע לחוק ההסדרים הייתה בשל דחיפות החוק, אבל אין לי ספק שהכנסת תאשר זאת היום בקריאה ראשונה, ונעביר אותו לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה, כדי שיהיה שם דיון מעמיק יותר.
מדובר בעצם בהצעת חוק שנוגעת לקרן הניקיון. קרן הניקיון זו קרן שבעצם נוצרת מהיטלי ההטמנה בישראל. הקרן הזאת מצליחה לצבור בין 250 ל-350 מיליון שקל בשנה, והמטרה שלה היא בעיקר לשפר את כל שרשרת הטיפול בפסולת במדינת ישראל, והמבט אל הפסולת במדינת ישראל לא כאשפה אלא כאל משהו שיכול להפוך לחומר גלם, יכול להפוך למוצר, שהופך חלק ממוצרים שתופסים נפח כלכלי שהולך וגדל.
בין היתר, אדוני היושב-ראש, במהלך עבודתי, אחת הנקודות שצורמות לי מאוד זו העובדה שכאשר מדובר באיכות הסביבה, הכי קל להשקיע באוכלוסיות החזקות. כי כשאתה מדבר על הפרדה ואתה בא לאוכלוסייה שהיא אוכלוסייה חזקה יותר, אתה בהחלט מוצא אוזניים קשובות; אתה מוצא אוכלוסייה שכבר ערוכה מבחינה תרבותית, מוכנה לטפל בעניין. אבל כשאתה הולך לאוכלוסיות החלשות אתה מגלה עולם שלישי. יש אזורים במדינת ישראל שעדיין, לצערי הרב, אין בהם מערך פינוי אשפה. אנשים פשוט לא מפנים אשפה, כי לא צריך; שורפים את כל האשפה בפתח הבתים בכפרים שלמים. אתה רואה שם תופעות, שזה לא להאמין שזה מתרחש מתחת לאפנו.
ולכן, אני בא לכנסת ומבקש, בסעיף שקשור לקרן הניקיון – ישנו סעיף שמדבר על אפשרות להשתמש ב-25% מהכסף לטובת אוכלוסיות חלשות, לטובת חינוך – וזה לא היעד המרכזי של הקרן, כי הקרן הזאת בכל זאת קשורה להיקף היטל ההטמנה שמגיע מרשויות מסוימות, ומשתדלים מאוד שרשויות מסוימות שתרומתן לקרן הייתה גדולה יותר גם יקבלו תמורה בהתאם. אבל כאן אני מבקש להעלות את ה-25% ל-35%, כדי שתהיה לנו יותר יכולת תמרון, לבוא להשקיע באוכלוסיות חלשות, באוכלוסיות המיעוטים, באוכלוסיות החרדים, ששם, לצערי, מצב איכות הסביבה באופן יחסי לשאר האוכלוסיות לא טוב, ואני בהחלט רואה בזה מטרה חשובה.
אני מוכרח לציין שיש מקומות, דווקא באוכלוסיות האלה, שעשו דברים נפלאים, למשל עיריית בני-ברק הייתה אחת העיריות שהשקיעה הרבה מאוד כדי לשנות שם את כל הגישה של האוכלוסייה לתחום הזה.
ואני מבקש מהכנסת לאשר את שינוי הסעיף הזה, אני חושב שזה דבר חשוב, זו מטרה ראויה, ומטרה שתקבל את תמיכת חברי הכנסת הנוכחים בוודאי, אבל גם מי שלא נוכח כאן היום בוודאי ייתן את תמיכתו המוסרית בהמשך הדרך. תודה רבה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה, חבר הכנסת השר עמיר פרץ. אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת אראל מרגלית – איננו נוכח. חבר הכנסת איתן כבל.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני באמת מברך אותך על הצעת החוק הזו, היא הצעת חוק חשובה מאוד. אכן, כפי שאתה הצגת את העניין, נושא הגנת הסביבה הולך ותופס לו מקום, לשמחתנו, בהרבה מקומות ברחבי הארץ, אבל עדיין יש קשר כמעט הדוק, לצערנו, בין חולשה כלכלית-חברתית לבין החולשה בטיפול בכל הנוגע להגנת הסביבה. ואמרת, אי-טיפול בהגנת הסביבה – אתה יודע שאתה באזור עם חולשה חברתית-כלכלית, ודווקא שם צריך לנהל, זה חלק מהקרב, חלק מאותו קרב. אני שמח שאתה מביא אתך אל תוך המשרד גם את הפן הזה, זאת אומרת שלא רק שאנחנו מסתכלים על הצד הטכני של הגנת הסביבה, שהוא – מי כמוני, אחד האנשים שנאבקים בעניין הזה הרבה שנים פה בכנסת, לצדם של דב חנין ואחרים – מביא בשורה נוספת, שהיא הבשורה החברתית, ותבורך על כך.
ואני חושב שמערכת החינוך במקומות האלה יכולה להיות הנדבך הראשון לשינוי התמונה; ופעולות מן הסוג הזה שאתה מביא, שאתה בא ולוקח מהמקומות שיכולים לקחת מהם, ולהביא אותם למקומות האלה, זה תהליך חשוב.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
בראש-העין יש בית-ספר לדוגמה, שנושא איכות סביבה – – –
<איתן כבל (העבודה):>
אני מודה. אני מכיר את בית-הספר, בית-הספר "אפק", שם שתי בנותי למדו. באמת, מהפכה אמיתית בכל הנוגע לנושאי הגנת הסביבה, חינוך, לימוד סביבתי. וזה בית-ספר שהוא דוגמה ומופת. ויש שם את דפנה, שהיא מנהלת בית-הספר, שעושה נפלאות יחד עם הצוות הנפלא שם. תודה, אדוני.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה, חבר הכנסת איתן כבל. שאר הרשומים לא נמצאים. נמצא אתנו חבר הכנסת נסים זאב.
<קריאה:>
הוא לא רשום.
<קריאה:>
הוא לא נרשם.
<קריאה:>
הוא לא רשום אבל.
<היו"ר חמד עמאר:>
לא, הוא רשום, רשום. הוא בא וביקש להירשם. בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב, יש לך שלוש דקות.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני רוצה לומר לך שכבר אמר חבר הכנסת דב ליפמן, שכאשר יום אחד הוא רץ ברחובות בית-שמש – ואני מצטט: ראיתי שלושה מטאטאי רחוב. הוא מעריך שהם היו כמעט בני 70. חשבתי לעצמי, למה בחורי ישיבה, מתוך עזרה לזולת, לא יכולים בחופש שלהם לעזור בהתנדבות כדי לתת לקשישים מעט חופש או להקל עליהם מעט? סתם מחשבה. אתם יודעים מה? זה בעצם אומר שכשהוא רואה מישהו שמטאטא רחוב, אולי אפשר להחליף אותם בבחורי ישיבה שבעצם יעשו את העבודה.
אני רוצה לומר שכל אחד צריך לשאת את השק שלו ואת החבילה שלו, וזה חינוך מהבית קודם כול. החינוך צריך להיות בבתי-הספר, ולא נשכח 44 אנשים שנשרפו באסון הכרמל. זה התחיל מאותו נער שהשליך את הגחלים ביער, מאחורי ביתו, והשרפה התפשטה, ובסופו של דבר זה התגלגל לממדים אסוניים כאלה שאף אחד לא חלם עליהם. נראה לנו שזאת אשפה, אולי, של מה בכך, אבל יש לזה השלכות מעבר לחינוך ותרבות – עניין של הניקיון האישי של האדם, החינוך האישי של האדם.
רק אני לא הבנתי איך בעצם הכספים האלה יגיעו לשלב של חינוך. זאת אומרת, אם זה תקציב, כפי שאתה אמרת, בין 250 מיליון ל-350 מיליון, ואתה רוצה ש-35% יהיו לחינוך – –
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
לאוכלוסיות חלשות.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – לאוכלוסיות חלשות. בעצם, זה צריך לעבור דרך משרד החינוך כשעת חינוך, או שזה יהיה משהו רק באמצעות משרדך? אז איך זה באמת יתבצע? אם אני רוצה להביא את התודעה לציבור, האם רק באמצעות מודעות או פרסומות ברדיו או שזה ברמה חינוכית כיתתית כדי – – –
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
יש צוות ניהול משותף למשרד עם הנציגים, כולל נציגים של השלטון המקומי. יש קול קורא שיוצא לכל הרשויות ולכל בתי-הספר. יש אחר כך ועדה שבודקת, ומי שזוכה – מחפשים את הדרך, או דרך הרשות או דרך משרד החינוך. החלק הביצועי הוא פחות מורכב. החלק השיפוטי הוא החלק החשוב, ויש מגמה הולכת וגדלה של בתי-ספר וגני-ילדים להשתתף בעניין. אבל מה שחשוב בהצעה שלי זה שמחר, אם אני אחליט לתת ליישוב מסוים שהוא יישוב חלש, שאין לו יכולת להשתתף – נניח יישוב חזק, אתה יודע מה זה המצ'ינג. לא כל יישוב יש לו את המצ'ינג, ואז אני לא יכול לעזור לו. היום אני יכול, אחרי שהחוק הזה יעבור, לתת ליישוב חלש את כל הכסף כדי שהוא יוכל – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
100% סבסוד כדי שהוא ייתן את חלקו החינוכי, נאמר, באזור שלו.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
זה לא רק חינוך. יש יישובים שאנחנו מחליפים את כל מערך האשפה, מקימים תחנות מיחזור – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אה, אני הבנתי שזה רק בתחום ההסברה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
לא, לא. הסברה לאוכלוסיות חלשות.
<נסים זאב (ש"ס):>
אתה אומר שבעצם זה קניית עגלות אשפה וצפרדעים של – ככה זה יוצא. בעצם אתה מרמה פה את התברואה, תסלח לי שאני אומר לך. זה שייך למחלקת תברואה. אם אתה עוסק בעניין של ניקיון בתחום שלך, זה יותר עניין של הסברה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
לא. הקרן הזאת מטרתה לעשות מהפכה תרבותית, חינוכית ומעשית. כלומר, עיקר הכסף הולך קודם כול להפרדה. כל יישוב שמסכים להיכנס להפרדת פסולת, אנחנו מסייעים בידו לשנות את מערך פינוי האשפה. אנחנו מסייעים בידו להחדיר לבתי-הספר את החינוך לשינוי הזה. פרט לזה, כל בית-ספר שרוצה להצטרף לפעולה הזאת של חינוך לאיכות סביבה, אנחנו בהחלט מגלים פתיחות רבה בעניין. זה מהפכה משולבת, תרבותית ומעשית.
<נסים זאב (ש"ס):>
זה צריך להיות ועדה בין-משרדית. לדעתי, אני חושב שצריך לשתף פה גם את משרד החינוך וגם את איכות הסביבה.
<השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:>
כולם שותפים. זה עובד יפה מאוד.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה לחבר הכנסת נסים זאב.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. הצעת חוק שמירת הניקיון (הוראת שעה), התשע"ג–2013 – נא להצביע, חברי הכנסת.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שמירת הניקיון (הוראת שעה), התשע"ג–2013, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 10, אין נמנעים ואין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה. הצעת החוק תעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה.
<הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 69) (תשלום בהסדר לוועדות מקומיות), התשע"ג–2013>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/770).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו עוברים להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 69) (תשלום בהסדר לוועדות מקומיות), התשע"ג–2013, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק השרה לימור לבנת בשם שרת המשפטים.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת להציג את הצעת חוק לתיקון חוק סדר הדין הפלילי בעניין תשלום בהסדר לוועדות מקומיות. הצעה זו באה לתקן את חוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, כך שתשלום שנקבע בהסדר מותנה לוועדה מקומית לתכנון ובנייה ישולם ישירות לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ולא באמצעות רשות האכיפה והגבייה.
ביום 2 באוגוסט 2012 פורסם תיקון מס' 66 לחוק סדר הדין הפלילי אשר עניינו סגירת תיק בהסדר מותנה. תיקון זה מסמיך תובע לערוך, בתנאים מסוימים, הסדר עם חשוד שבמסגרתו מודה חשוד בעובדות ומסכים לקיים תנאים מתוך רשימה של תנאים המנויים בחוק. אם קיים החשוד את התנאים, התיק ייסגר; אם לא קיימם, או סירב לערוך הסדר, יוגש נגדו כתב אישום. התיקון קובע כי אם נקבעה הוראה בחוק שלפיה ישולמו קנסות בשל עבירה לגורם אחר שאינו המדינה, יציין זאת התובע. התשלום ישולם לאותו גורם וייגבה באמצעות רשות האכיפה והגבייה.
התיקון בעניין הסדר מותנה חל גם על תובעים בעבירות לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, אולם מאחר שאכיפת דיני התכנון והבנייה במרחבי תכנון מקומיים נעשית על-ידי מערכת האכיפה של הוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה, נדרש להסמיך לגבות את התשלומים, זאת במקום שרשות האכיפה והגבייה תשמש כמסלקה לצורך העברת התשלומים לכל אחת מהוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה. הואיל וקיימות מעל ל-120 ועדות מקומיות ברחבי הארץ, מדובר במשאבים רבים ובהיערכות יקרה ומסורבלת ליצירת הממשקים האמורים ולהעברת התשלומים בפועל.
על כן, מוצע לתקן את חוק סדר הדין הפלילי ולקבוע שתשלום שנקבע בהסדר מותנה לוועדה מקומית לתכנון ולבנייה ישולם ישירות לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ולא באמצעות רשות האכיפה והגבייה. תיקון מוצע זה יגביר את יעילות גביית התשלומים, יחסוך הוצאות ניכרות הן לוועדות המקומיות והן לרשות האכיפה והגבייה וימנע את הצורך בהקמתו של מנגנון תשלומים מורכב ומסורבל שלא לצורך, על כל ההשקעות הרבות הכרוכות בכך.
נוכח האמור לעיל מציעה הממשלה לתמוך בהצעת החוק ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה, כבוד השרה. אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת איתן כבל – מוותר. שאר הרשומים לא נמצאים במליאה. חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, את ההמצאה של כפל תשלום, כפל שווי – זה הפטנט של עיריית ירושלים. זאת אומרת, מי שבנה לא חוקי – – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
– – – שטח במועצה.
<נסים זאב (ש"ס):>
ואני התרעתי על כך, ואני רוצה לומר לך על השחיתות שיש בסיפור הזה. מה שקורה – אדם בעל משפחה הוסיף חדר. שווים אותה כמה היא יפה וכמה הייתה יפה – זה הנוסח התלמודי – זאת אומרת, כמה הדירה הזאת שווה לפני בניית החדר וכמה אחרי בניית החדר. וכמה שזה שווה – הולכים לבית-המשפט ומחייבים אותו בכפל תשלום. זאת אומרת, אם תוספת החדר השביחה את הדירה ב-30,000–40,000 דולר, תובעים אותו על 80,000 דולר, ובית-המשפט מאשר את זה בהרבה מקרים מזעזעים. מה מתברר? השופטים מקבלים את שכרם מהעירייה, מהרשויות. זה ניגוד אינטרסים, כבוד השרה. אם את רוצה להילחם על ניגוד אינטרסים – זה הדבר שצריך להביא אותו בחקיקה ולעקור אותו מהשורש.
עכשיו, אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, הגבייה של הארנונה והמים – במשך שנים זעקנו מדוע הרשויות המקומיות נותנות את זה לעורכי-דין חיצוניים. מדוע האינטרס של העירייה לתת את זה לעורך-דין חיצוני? וכאשר יש לפעמים תביעה של 1,000 שקלים, העורך-דין מבקש כמעט 2,000 שקלים, בגלל שהוא התובע. זאת אומרת, החוב הוא 1,000 שקלים, והתובע, התביעה, העלויות של העורך-דין, עולה לו פי-שניים. היו מקרים כאלה שבאו לטיפול שלי ועד היום זה נמצא.
אז אני רוצה להבין: אם אתם כל כך חסים על קופת העירייה ואתם רוצים שכל הכסף יהיה נטו לרשויות המקומיות, רק בתכנון והבנייה, אני מבקש שזה יחול גם על הארנונה וגם על המים, כי פעם הגובים מהמחלקה המשפטית של הרשויות המקומיות היו מגישים תביעה, וכאשר הנתבע היה בא לבית-משפט ועושים פריסת תשלום, או שהתברר בדיעבד שמגיע לו, על-פי דין אפילו, לשלם פחות, והוא היה משלם פחות, אבל לא היה לו אחרי זה תביעה נוספת מלשכת עורכי-הדין, מאותם עורכי-דין – לא הלשכה – מאותם עורכי-דין שמייצגים את הרשויות המקומיות. ולכן, אני מבקש שזה יחול לא רק על התכנון והבנייה – גם בארנונה, גם במים, כדי לעשות צדק בעניין הזה. תודה, אדוני.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 69) (תשלום בהסדר לוועדות מקומיות), התשע"ג–2013, בקריאה ראשונה. נא להצביע, חברי הכנסת.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 69) (תשלום בהסדר לוועדות מקומיות), התשע"ג–2013, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 10, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר חמד עמאר:>
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק להשתתפותם של העובדים, נושאי המשרה ובעלי תפקיד אחרים בשירות הציבורי בצעדים לייצוב המצב הפיסקלי במדינה במהלך השנים 2013 ו-2014 (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ג–2013, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעה לסדר-יום של חבר הכנסת בועז טופורובסקי בנושא: פיטורי עובדים במינהל סטודנטים עולים.
לבסוף, החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 14), התשע"ג–2013. תודה.
<הצעת ועדת החוץ והביטחון בדבר פיצול הצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג–2013>
[נספחות.]
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו עוברים לנושא הבא: החלטת ועדת החוץ והביטחון בדבר פיצול הצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג–2013. יציג את ההחלטה חבר הכנסת נסים זאב. יש הצבעה.
<נסים זאב (בשם ועדת החוץ והביטחון):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החלטת ועדת החוץ והביטחון בדבר פיצול הצעת חוק לשינוי סדרי עדיפות לאומיים להשגת יעדי התקציב לשנת 2013–2014.
הצעת החוק נדונה בכנסת ביום ט' בתמוז התשע"ג, 17 ביוני 2013, והועברה לוועדת הכנסת. ועדת הכנסת, בהחלטתה ביום י' בתמוז התשע"ג, 18 ביוני 2013, העבירה את סעיף 71 בפרק ט' להצעת החוק לדיון בוועדת החוץ והביטחון. בהתאם להוראות 84(ב) לתקנון החליטה ועדת החוץ והביטחון בישיבתה ביום א' באב התשע"ג, 8 ביולי 2013, להביא בפני הכנסת הצעה לפצל את סעיף 71 האמור מהצעת החוק, כך שבשלב זה חלק ההצעה שיובא בפניה לקריאה שנייה ושלישית לא יכלול את סעיף 71.
עניינו של סעיף 71 האמור בתיקון לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, לקראת הפרטתן של חברות ממשלתיות ביטחוניות. התיקון מבקש ליצור הסדר ביניים שימשיך את מעמד קרקעותיהן של חברות אלה כמתקנים ביטחוניים גם לאחר הפרטתן לתקופה של שבע שנים לפחות. במהלך דיוני הוועדה התברר, בין היתר, כי לא קיימת למעשה החלטת הפרטה קונקרטית אשר בשלה מתבקש תיקון זה, וכי בהצעה לא ניתנה הדעת לסוגיות הכרוכות בניצול המקרקעין על-ידי הגוף שירכוש את החברה המופרטת, בייחוד במצב שבו ישונה ייעודם של מקרקעין אלה. הוועדה סבורה כי ההצעה במתכונתה הנוכחית מקדימה את זמנה ודורשת שינויים והתאמות.
לאור האמור, ועל מנת לאפשר לממשלה שהות מספקת לגבש הסדרים התואמים את הערות חברי הכנסת והגורמים השונים שנשמעו בוועדה, מתבקשת הכנסת לאשר החלטה זו. אם מישהו רוצה הסבר נוסף, אני יכול לתת. תודה.
<איתן כבל (העבודה):>
זה אומר שאתה לא מדבר?
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו עוברים להצבעה על החלטת ועדת החוץ והביטחון בדבר פיצול הצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג–2013. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא להצביע.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
רגע, מה הוא מבקש, אדוני היושב-ראש? מה הוא מבקש, לאן להעביר את זה?
<היו"ר חמד עמאר:>
אין. אנחנו מפצלים את זה.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – – מעבירים את זה לשר האוצר.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אוקיי, מקובל עלינו.
הצבעה מס' 11
בעד ההצעה – 4
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת החוץ והביטחון בדבר פיצול הצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג–2013, נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 4, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק תפוצל. החלטת ועדת החוץ והביטחון אושרה.
<שאילתות ותשובות>
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו עוברים לנושא הבא: שאילתות לסגן שר האוצר מיקי לוי. אני מזמין את סגן השר מיקי לוי ומזמין את חברת הכנסת מיכל בירן. אני מבקש שתחכי עד שיעלה סגן השר. שאילתה מס' 18.
<נסים זאב (ש"ס):>
הם לא נמצאים – – –
<איתן כבל (העבודה):>
לא, חברת הכנסת בירן נמצאת.
<מיכל בירן (העבודה):>
אני תמיד נמצאת, כמעט כמוך.
<איתן כבל (העבודה):>
נסים זאב תמיד מדבר והיא תמיד נמצאת.
<היו"ר חמד עמאר:>
שאילתה מס' 18 של חברת הכנסת מיכל בירן: פיצויי אבטלה לעצמאים.
<18. פיצויי אבטלה לעצמאים>
<מיכל בירן (העבודה):>
בהחלטת ממשלה מס' 3409 מ-3 ביולי 2011 הוטל על שר האוצר ושר התעשייה, המסחר והתעסוקה להגיש בתוך 60 יום הצעה ליצירת מנגנון פיצוי אבטלה לעצמאים.
ברצוני לשאול:
1. מדוע לא בוצעה החלטת הממשלה עד כה?
2. מה הוא מצב התקדמות ביצוע ההחלטה?
3. מה היא עמדת משרדך בנושא?
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברתי חברת הכנסת בירן – –
<היו"ר חמד עמאר:>
את יכולה לשבת, חברת הכנסת. תהיה לך אפשרות לשאלה נוספת.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
– – בשבוע שעבר, אם אני לא טועה – תקני אותי – הוצגה אותה שאילתה לשר הכלכלה והמסחר וניתנה תשובה מפורטת מאוד בנושא. לאחר שקראתי את תשובת השר, אני סומך עליה את ידי, ובכל זאת ברצוני להוסיף, ואני מקווה שאני אענה על מה שאמרת.
בשונה מציבור השכירים, ציבור העצמאים אינו זכאי לדמי אבטלה לאחר שאבד לו מקור פרנסתו. משרד האוצר רואה חשיבות רבה בהקמת מנגנון שיספק לעצמאי שאיבד את מקור פרנסתו מקור לתשלום חלופי, הכנסה מעסק וכו'. במסגרת הדיונים בנושא, בהשתתפות נציגי משרד האוצר, משרד הכלכלה וארגוני העצמאים, גובשו שתי חלופות עיקריות: הראשונה – הקמת מנגנון ביטוחי במוסד לביטוח לאומי, שימומן באמצעות הפרשות חובה שייגבו מכלל ציבור העצמאים; השנייה – יצירת מסלול חיסכון לעצמאי עבור עצמו במסגרת קרן פנסיה או קופת גמל, שממנו יוכל העצמאי למשוך כספים לאחר שנאלץ לסגור את עסקו, ובלבד שמשיכות אלה יותירו בידי העצמאי חיסכון בסיסי לגיל הפרישה; זאת אומרת שהיכולת שלו למשוך מאותה קרן תהיה מוגבלת, אחרת הוא יפגע בעתיד הפנסיוני שלו.
בהקשר זה יש לציין כי כבר היום רשאי כל חוסך עצמאי או שכיר למשוך כספים מקרן הפנסיה שלו בשל מיעוט הכנסות, בפטור ממס וללא קנסות, וכאן החשיבות. כל מה שהוא מושך – אין על זה קנס ואין על זה מס.
שתי החלופות הוצגו בפני נציגי ארגוני העצמאים בדיונים שבוצעו כאמור. ארגוני העצמאים בוחנים את שתי החלופות, וכשתתקבל הכרעה משותפת בעניין תוגש הצעת החלטה בנושא לממשלה. רוצה לומר, ממתינים לתגובת ארגון העצמאים כדי שיראה אחת משתי החלופות שהוצגו, או לחלופין יציג אחרת משלו, ואז אנחנו נצטרך לבחון אותה.
<היו"ר חמד עמאר:>
שאלה נוספת.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
ואת אותה תשובה כמעט – אני רק הוספתי לך עוד קצת אינפורמציה – קיבלת מהשר בנט.
<מיכל בירן (העבודה):>
היא סותרת. התשובה שקיבלתי ממשרד הכלכלה הייתה שהמחלוקת היא על שיטת החישוב, ולא על האופציה. איך זה מתיישב?
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
שיטת החישוב מתיישבת עם שתי האופציות. אנחנו מחכים לתשובתם. ברגע שתהיה תשובה, אם תהיה תשובה בכתב שתישלח אלי למשרדי, אני אשמח מאוד לזרז אותה, לכוון אותה לאותם אנשים בשוק ההון שיקבלו החלטות וייעצו לי מה לעשות בנושא.
<מיכל בירן (העבודה):>
תודה רבה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה, חברת הכנסת מיכל בירן. אנחנו עוברים לשאילתה מס' 41 של חבר הכנסת מוחמד ברכה – אפליה בבנק הפועלים. חבר הכנסת איננו נוכח. תודה, סגן השר.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
תודה רבה. ערב טוב, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר חמד עמאר:>
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ג' באב התשע"ג, 10 ביולי 2013, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 19:24.>