דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ"ג
ישיבה נ"ט
הישיבה החמישים-ותשע של הכנסת התשע-עשרה
יום שלישי, כ"ג באב התשע"ג (30 ביולי 2013)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
באסל גטאס (בל"ד): 5
יפעת קריב (יש עתיד): 5
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 6
חמד עמאר (הליכוד ביתנו): 6
איתן כבל (העבודה): 7
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 8
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 10
עליזה לביא (יש עתיד): 10
נחמן שי (העבודה): 11
דוד צור (התנועה): 14
יחיאל חיליק בר (העבודה): 15
אברהם מיכאלי (ש"ס): 16
משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 17
אלעזר שטרן (התנועה): 17
שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו): 19
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע לגילוי נאות) (תיקון), התש"ע–2010 19
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 4), התשע"א–2010 19
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 12) (סמכויות אכיפה), התשע"ב–2012 19
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון) (סמכות חיפוש לשוטר לשם מניעת אלימות), התשע"א–2011 20
שר הבינוי והשיכון אורי אריאל: 20
הצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות וניגודי העניינים בשוק ההון בישראל (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 2), התשע"ג–2013 21
סגן שר האוצר מיקי לוי: 22
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 24
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 27
יריב לוין (בשם ועדת הכנסת): 27
הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 12), התשע"ג–2013 28
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 28
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 144), התשע"ג–2013 30
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 30
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 145 – הוראת שעה), התשע"ג–2013 32
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 33
הצעת חוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי, התשע"ג–2013 35
סגן שר האוצר מיקי לוי: 36
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 38
הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 53) (מערכת הצבעה אלקטרונית), התשע"ג–2013 45
סגן שר האוצר מיקי לוי: 45
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 46
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): 50
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 56
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 56
הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון מס' 10) (שינוי סדרי ההצבעה) 56
יריב לוין (הליכוד ביתנו): 56
איתן כבל (העבודה): 58
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 61
פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 63
יעקב אשר (יהדות התורה): 66
נסים זאב (ש"ס): 72
הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 48) (שינוי סדרי ההצבעה), התשע"ג–2013 80
אורי מקלב (יהדות התורה): 80
איתן כבל (העבודה): 83
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 87
נסים זאב (ש"ס): 91
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום כ"ג באב התשע"ג, 30 ביולי 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 8), התשע"ג–2013, שהחזירה הוועדה לקידום מעמד האישה; הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (מס' 2), התשע"ג–2013, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט.
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת המסים (גבייה) (מס' 9) (צירוף שובר לדרישת תשלום), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 61) (העלאת אחוז החסימה והגברת המשילות), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת דוד רותם וקבוצת חברי כנסת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברים, כרגיל ביום שלישי, אנחנו נפתח את סדר-היום עם נאומים בני דקה. מי שמעוניין לנאום ילחץ על כפתור ההצבעה לצורך רישום. אני פתחתי את ההצבעה. בינתיים, אני אאפשר לחבר הכנסת באסל גטאס לפתוח את הנאומים.
<באסל גטאס (בל"ד):>
איך ידעת שאני בכלל רוצה?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני הסתכלתי לך בעיניים והבנתי שאתה נורא רוצה לנאום. בבקשה, אדוני.
<באסל גטאס (בל"ד):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בזמן ישיבת הממשלה שלשום התבטא שר בממשלת ישראל, השר בנט, בצורה שראויה לכל גינוי וראויה אפילו לפתיחת חקירה על-ידי היועץ המשפטי ולגינוי של היועץ המשפטי לממשלה. הוא אמר: אם תופסים מחבלים, צריך פשוט להרוג אותם. היועץ לביטחון לאומי, שהוא לא בדיוק מפורסם בדעותיו הליברליות והשמירה על חירויות, אמר לו: שמע, זה לא חוקי. אבל בנט ענה לו: אני הרגתי המון ערבים בחיים שלי, ואין עם זה שום בעיה. גם אם קצת ניסו להתכחש לדברים, אני ראיתי מה שהוא כתב בפייסבוק שלו: מחבלים צריך להרוג ולא לשחרר. כל חיי נאבקתי לקיום שני חלקיו של המשפט הזה.
זה השיח ואלה התבטאויות המתאימות לפושע ולא לשר בממשלת ישראל, והוא ראוי לגינוי גם של הכנסת וגם של המערכת המשפטית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. אבקש מחברת הכנסת יפעת קריב, ואחריה – חבר הכנסת גנאים.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, מעבר לזה שזה ככה יום שלישי האחרון ובאמת אנחנו מסיימים את המושב הראשון, זאת באמת הזדמנות להגיד לכולם תודה על המושב. אני חושבת שהיה משהו מאוד מכובד ואחר ממה שחווינו, ודיברנו על זה כאן הרבה. באמת תודה לכל עובדי הכנסת, שאליהם אני רוצה להתייחס במכתב. אני בעצם כתבתי לך מכתב, תקבל אותו בשעה הקרובה, בנושא תנאי העסקתם של עובדי הקבלן במשכן. בזה אני רוצה לסיים את המילה האחרונה שלי כאן היום, וזה לא כולל את מחר.
למעשה, קיימנו כמה דיונים אצלך ואצל מנכ"ל הכנסת לגבי עובדי הקבלן. בימים האחרונים עברתי ככה בין עובדי המזנון, וחלקם אמרו לי שבכל זאת לא סודרה להם עבודה לקיץ. אז הבקשה שלי אליך, אם אפשר: מדובר באנשים שאפשר לומר את השמות שלהם. לא מדובר במספר מאוד גדול. אפשר להגיע לכל אחד ואחד. חלק מהעובדים מאוד מוטרדים מכך שבעצם לא יהיה להם שכר גם בחודש אוגוסט וגם בחודש ספטמבר. אז הבקשה שלי אליך – אם אתה יכול באופן אישי להגיע לכל אחד ולבדוק את זה, כדי שבאמת יהיה לכולם שכר כמו שהתחייבנו. ושוב – לומר לך תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת יפעת קריב. הנושא ודאי ייבדק. חבר הכנסת גנאים, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לצערי, כל יום אנחנו מגלים תופעות וגילויי גזענות חדשים בתחומים השונים, והפעם הייתי אומר: גזענות בנקאית כספית. בבנק המזרחי לא רוצים ערבים, או בני-דודים, ומתדרכים מוקדנים איך להקשות ולהתיש ערבים כדי שלא יצטרפו לבנק וייוותרו לבדם. הסתבר שערבים משלמים יותר ריביות ועמלות, אבל האשראי להפך – לא נותנים להם. ערבים ובני-דודים, אדוני היושב-ראש, לא רוצים בבנק, לא בבריכה, לא בפארק; רוצים מרחב נקי מערבים. זה תרגום גזעני למובן מדינה יהודית, pure יהודית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת גנאים. חבר הכנסת חמד עמאר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איתן כבל.
<חמד עמאר (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, אני רוצה שתשמע את זה. כבוד השר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
השר אורי אריאל, הדובר מנסה לפנות אליך.
<חמד עמאר (הליכוד ביתנו):>
אדוני השר, אני רוצה שתשמע את זה, בבקשה. אני רוצה לשתף אתכם בגזר-דין שבית-המשפט השלום עכו גזר על שני בחורים צעירים מבית-ג'ן, שכל אשמתם היא שהם בנו בית ביישובם, בית-ג'ן; בית בלתי מורשה, מה שאני קורא בנייה בלתי מורשית. על יאסר, שהוא סגן-אלוף במילואים ורק עכשיו השתחרר, גזר בית-המשפט 300,000 שקל קנס וארבעה חודשים שהוא המיר אותם בעבודות שירות, ואם הוא לא יהרוס את הבית תוך עשרה חודשים הוא ייכנס לשלוש שנים לכלא, והוא ישלם 200,000 שקל אם המדינה תהרוס. על אחיו, שבנה לידו, מג'די, גזר בית-המשפט 250,000 שקל, ואותו עונש של שלושה חודשים שהוא המיר בעבודות שירות. אבל מג'די החליט שהוא רוצה להיכנס לכלא, והוא ייכנס לכלא כמעט לשנה בגלל בנייה בלתי חוקית, כי אין לו כסף לשלם את ה-250,000 שקל; וגם אותו דבר: אם הוא לא יהרוס את הבית שלו הוא יצטרך לשבת שלוש שנים ולשלם, אם המדינה תהרוס, 200,000 שקל.
אני פונה לראש הממשלה, לכל השרים, שיבינו את הסבל שהעדה הדרוזית סובלת עכשיו. זה לא רק היישוב בית-ג'ן. היישוב בית-ג'ן משנות ה-70 לא אושרה לו תוכנית מתאר. אותם בחורים צעירים בונים על אדמות שלהם. הם לא בונים על אדמות של המינהל. הם לא גונבים לאף אחד. הם לא בונים על האדמות של אף אחד. אלה האדמות הפרטיות שלהם. אתם מתארים לעצמכם שיישוב לא אושרה לו תוכנית מתאר משנות ה-70, יישוב שהיה בן 2,000 תושבים והיום הוא בן 10,000 תושבים. לאן ילכו אותם אנשים? אני פונה לראש הממשלה, לשר, ואני ישבתי אתו כבר שלוש פעמים, והוא מכיר את הבעיה, והוא הבטיח לעזור ואני מאמין שהוא יכול לעזור: בוא ונעזור לעדה הדרוזית בנושא הזה. תודה לכולם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני אחרוג ממנהגי, ואני רוצה להקריא מכתב שקיבלתי ממש ברגע זה מאזרח, ובמידה רבה הוא מתקשר גם אלינו בעבודת הכנסת, וזו הזדמנות גם להציג את הדברים בפניך, אדוני היושב-ראש. אני קיבלתי את המכתב ממשה תורג'מן מחיפה, והוא כותב כך: מצאתי לנכון לפנות אליך בתקווה שמכתבי זה ימצא אוזן קשבת, כגמלאי שתרם את חלקו בהקמת מדינת ישראל וכלוחם במרבית מלחמות ישראל, שהעניקה לי תעודת כבוד על תרומתי זו. לאחרונה חברי ואני מתקשים מאוד לחייג למשרדי הממשלה השונים, ונענים על-ידי מזכירה אלקטרונית שאינה מקלה עלינו במתן תשובה. הדבר חוזר מספר פעמים על עצמו וגורם למפח נפש, ואובדן סובלנות, ומחוסר ברירה לא נשארת לך ברירה אלא לטרוק את הטלפון.
הוא מציג את הבקשה שלו – איך להתמודד עם זה? אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות כאן ולפנות אליך. זה אזרח מן השורה. מה הוא ילין? אנחנו, חברי הכנסת, רובנו ככולנו, לא מצליחים לקבל תשובות ממשרדי ממשלה. אני העליתי את הנושא הזה בקדנציה הקודמת. זו ממש זילות. לפעמים כבר לך, כחבר כנסת, לא נעים לומר לאזרח שאתה כל יום מתקשר, כל יום פונה, ואף אחד לא מגיב. זה לא מעניין את אף אחד. יש כללים. אני מאוד מקפיד – מתי שלחתי את השאילתה, מתי אמורה התשובה להתקבל ומה הפער שבין הזמנים. רציתי לעלות לכאן ולעבור משרד משרד ולהקריא בפני כולם: כל אחד מהמשרדים שלא עושה את מה שמוטל עליו. אני פונה אליך. זאת חובתנו למושב הבא. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איתן כבל. אין בינינו חילוקי דעות. קודם כול שמורה לך הזכות לתת פומבי במליאה לשרים הסוררים. חוץ מזה, אני אשמח מאוד לבדוק יחד עם מזכירות הכנסת את הרשימות האלה, והשרים יהיו מחויבים לענות בזמן.
חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. דקה לרשותך. אחריו – חבר הכנסת אייכלר.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, מכיוון שבשני ימי שלישי האחרונים לא היו נאומים בני דקה, השבוע אציג בתמצות את 12 תאונות הדרכים הקטלניות שהתרחשו בשלושת השבועות שבין 9 ל-30 ביולי, שבהן נהרגו 12 בני-אדם.
ב-10 ביולי נהרג נהג רכב על כביש 77 בהתנגשות עצמית. ב-11 ביולי נהרג נהג רכב בהתנגשות עם משאית על כביש 6. באותו יום נהרג גם נוסע בהתהפכות רכב על כביש מס' 12. ב-12 ביולי נהרג נהג בהתנגשות שלושה רכבים על כביש מס' 5. ב-14 ביולי נהרג צעיר בהתנגשות עצמית בדרך-יפו בחיפה. ב-16 ביולי מתה מפצעיה נערה בת 14 אשר הייתה מעורבת בתאונה חזיתית שבועיים לפני כן. ב-20 ביולי נהרגה אישה בת 40, תושבת מעלה-אדומים, כתוצאה מנפילה מרכב. ב-21 ביולי נהרגה יונה מידאני, בת 76 מנהרייה, בכביש 85, כתוצאה מפגיעת סלע אשר נשמט ממשאית שנסעה לפניה. ב-23 ביולי נהרג פקד כפיר מחלוף, רוכב אופנוע בן 30 מאשקלון, כתוצאה מפגיעת משאית על כביש מס' 4. ב-24 ביולי מתו שלושה הולכי רגל: הולך רגל בן 70 נהרג מפגיעת אוטובוס באור-עקיבא; הולך רגל נוסף, אשר נפגע מפגיעת רכב מסחרי יומיים לפני כן, מת מפצעיו; באותו היום נפטר מפצעיו הולך רגל שלישי, אשר נפגע ממונית בדיוק חודש לפני כן.
מתחילת השנה נהרגו 30 רוכבי אופנוע. נתון זה חמור כשלעצמו, אך מקבל משנה תוקף לנוכח העובדה שמדובר בעלייה של כ-36% בהשוואה למספר הרוכבים שנהרגו בתקופה המקבילה אשתקד.
<שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:>
חבר הכנסת טופורובסקי, יש עכשיו מידע על שני הרוגים בצפון בתאונת דרכים.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
כמובן, לצערנו. המאפיינים הייחודיים של האופנועים – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן, זה מה שהשר עדכן גם אותו.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
אני מניח שאני אקרא את זה – אני מקווה שאקרא רק את זה, אבל אני מניח שלא – בפעם הבאה, שתהיה עוד הרבה זמן.
המאפיינים הייחודיים של האופנועים ורמת הסיכון שנוטלים הרוכבים ידועים, ועלינו לדאוג לשיפור משמעותי בהכשרת רוכבי האופנוע, להעלאת מודעותם לסכנות ברכיבה על האופנוע, לטיפול בנקודות מועדות לפורענות ובענישה מחמירה לאלו הנוהגים תוך סיכון עצמם ואחרים. תודה רבה.
אני מקווה שיום יבוא ויהיה שבוע שלא יהיו בו הרוגים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו באמת מאחלים לך, חבר הכנסת טופורובסקי, שתוכל לשנות את המנהג שאתה דבק בו, ובצדק, בנאומים בני דקה, מכיוון שלא יהיה לך מה לספר לנו בתחום הכאוב הזה.
חבר הכנסת אייכלר – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת עליזה לביא.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, יחד עם תושבי נתניה אנחנו כואבים את שרפת עשרה ספרי תורה בבית-הכנסת "שפעת רביבים" ברחוב נורדאו, אחרי שיום לפני זה הייתה שרפה בבית-הכנסת ברחוב שניאור. נתפס בחור כבן 20, שקנה דלק והצית את האש. אני מאוד מקווה שיתברר שהאיש הזה הוא מטורף ולא שפוי. אבל פעם היו אומרים שהמשוגעים הם הראי של החברה. מה היה עושה פעם המשוגע של העיירה? היה יושב בחצר הקהילה ליד בית-הכנסת, וכשראשי הקהילה היו עוברים, היה אומר עליהם כל מה שאנשים מהוגנים חושבים ולא מעזים לומר. היום מה עושים משוגעים? רוצחים אנשים ברחובות. זה אומר שכשהמשוגעים הם ראי של החברה, כולנו צריכים חשבון-נפש מה יכול לגרום לאנשים ללכת ולשרוף בתי-כנסת וספרי תורה. יכול להיות שכאשר פה בכנסת פוגעים בתורה ובלומדיה ועושים דה-לגיטימציה של התורה ושל תלמודי-התורה, אז המטורפים ברחובות שורפים תורה בבתי-כנסת. בכל מקרה, זה אבל גדול מאוד לכל העם היהודי, וכל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה'.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אייכלר. חברת הכנסת עליזה לביא, ואחריה – חבר הכנסת נחמן שי.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גם כאישה יהודייה וגם כבת העיר נתניה אני כואבת את השרפה שחבר הכנסת אייכלר דיבר עליה, כמו כל יהודי ויהודייה, ואני בטוחה שגם אנשים שאינם יהודים שותפים לכאב הזה. אין שום סיבה בעולם שתביא אדם כזה או אחר לשרוף בכלל, ולשרוף ספרי תורה בפרט. ואתה עושה לעצמך, חבר הכנסת אייכלר, הנחה מאוד גדולה כשאתה אומר את הדברים שלך.
אדוני היושב-ראש, ביום חמישי הקרוב – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
את עשית לעצמך הנחות.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
– – הגיוס החרדי הגדול יצא לדרך; 2,000 חיילים חרדים יצטרפו לצבא. ביומיים האחרונים שמענו שלוחמת מג"ב לא הורשתה לאכול במוצב של הנח"ל החרדי לאחר פעילות מבצעית. הדברים הללו לא יכולים לקרות. אנחנו מקדמים בברכה את הגיוס ואת הקריאה לגיוס, ועלינו לקבל אנשים על-פי הרגישות שלהם ועל-פי המקום שלהם וההבנות שצריכות להתפתח במרחב הציבורי בכלל והצבאי בפרט לקליטה של אחינו החרדים, ורגישות היא שם המשחק, אבל באותה נשימה גם לדבר על מקומן של נשים בצבא ההגנה לישראל. לא ייתכן שכניסה של קבוצה אחת תדיר קבוצה אחרת. המקרה המצער הזה מוכיח שוב עד כמה הצבא חייב לדאוג לכך שקליטה של מתגייסים חרדים לא תפגע בשירות הנשים בצה"ל.
במהלך הכנת חוק השוויון בנטל נאבקנו על מנת להכניס לחוק שירות הביטחון סעיף שמטרתו להגן על זכויות הנשים בצה"ל ולמנוע פגיעה במעמדן, וכן לקבל דיווחים שנתיים מצה"ל בסוגיה הזאת. הצבא חייב לבצע התאמות לטובת המתגייסים החרדים, אבל יש לעשות את זה בצורה מאוזנת. השארת לוחמת מחוץ לבסיס איננה מתקבלת על הדעת, ועל הצבא להבהיר זאת בצורה חד-משמעית. אני בטוחה שהוועדה המיוחדת שמתכנסת פה ביום שני הקרוב, בראשותה של חברת הכנסת איילת שקד, תבחן את הנושא לעומק ותדאג ליישום סעיפי החוק. תודה, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. אין לנו אלא להצטרף לתקוות שאכן, לפני שנצביע בקריאה שנייה ושלישית, יהיה איזשהו מענה לכל הסוגיות האלה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כל מה שקורה פה משפיע על הרחוב וגם על המטורפים. אל תעשו לכם הנחות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת דוד צור.
<נחמן שי (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שבוע נבחרו רבנים ראשיים חדשים. אני מאחל להם הצלחה. אחד מהם הוא הרב דוד לאו, רבה של העיר מודיעין. מסתבר עכשיו שבפגישה שהייתה לו עם אברכים שנוהגים לצפות במשחקי כדורסל בימי חמישי בערב, בקיוסקים או בכל מקום אחר, הוא אמר להם את הדברים הבאים – זה צוטט הבוקר: מאי נפקא מינה – בסדר אני אומר, עליזה? – מאי נפקא מינה – למי אכפת, בארמית – אם הכושים שמשלמים להם בתל-אביב מנצחים את הכושים שמשלמים להם ביוון? את זה אומר הרב החדש שלנו לעשר השנים הקרובות. אז אני רציתי לשאול את הרב, ואולי גם אתכם בכנסת, ואולי גם את אותו גוף בוחר, אם הם חושבים שהרב שלנו למשל עדיף על האפיפיור, שאתמול נקט עמדה בלתי רגילה כשהוא דיבר על הומואים, והוא אמר: אני לא מתערב, זה עניינם. אני לא מתערב, אני לא שולל ולא נוקט עמדה, כך או אחרת. האם יכול להיות שהרב דוד לאו, רב-סרן בצה"ל, בנו של הרב ישראל לאו, ניצול אושוויץ, אינו יודע להבדיל בין הכושים שלנו לכושים שלהם? האם ערכו של אדם הוא בצבע עורו?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
הוא לא התכוון ליהודים, על מה אתה מדבר? הוא לא התכוון לאתיופים. הוא דיבר על אזרחים שמשלמים להם פה ומשלמים להם שם.
<נחמן שי (העבודה):>
אה, הבנתי. אבל האם אתה חושב שאדם – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אין פה שום דבר גזעני.
<נחמן שי (העבודה):>
לא?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לא. הוא לא דיבר על גזע.
<נחמן שי (העבודה):>
מצוין. אני מוכן לתת לך את המיקרופון כדי שתסביר לי את ההבדל – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אני אסביר לך.
<נחמן שי (העבודה):>
– – למה אדם שצבע עורו שחום – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לא, הוא לא דיבר על זה.
<נחמן שי (העבודה):>
– – והוא נולד באפריקה – אז יש לנו, כמו שאתה יודע, ישראלים שנולדו באפריקה, ויש אמריקאים שנולדו באפריקה, וזה צבע עורם.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לא, הוא לא דיבר על זה.
<נחמן שי (העבודה):>
זאת אמירה – – –
<שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:>
אולי הוא התכוון שיהודי צריך לשחק עם ציצית, טלית קטן.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לא. זה עלילה. אדוני היושב-ראש, אני מוכן להסביר את זה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הבעיה היא שאומר חבר הכנסת שי: אני אתן לך מיקרופון. במליאה עדיין רק היושב-ראש נותן את המיקרופון.
<נחמן שי (העבודה):>
רק אתה מחלק, אני יודע, היושב-ראש. לא חשבתי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מבקש לסיים.
<נחמן שי (העבודה):>
אני לא קבלן משנה לחלוקת מיקרופון במליאה.
אני חושב שזו התבטאות חמורה, ואני אגיד לכם רק דבר אחד: מהתבטאויות כאלה יש דרך אחת ויחידה – כולנו אנשי ציבור – וזה להתנצל ולעזוב. כמו שנאמר במקורות: מודה ועוזב ירוחם. לא להסביר, לא לתרץ. לצערי הרב, גם השר בנט יצא להגנתו בצורה כזאת או אחרת. לא צריך. זו אמירה מיותרת, גרועה, שמוטב שלא הייתה באה לעולם. הרב דוד לאו הוא הרב של כולם עכשיו, כל יהודי במדינת ישראל, יהיה צבע עורו אשר יהיה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת דוד צור, ואחריו – חבר הכנסת חיליק בר.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
היושב-ראש מוכן לתת לי להסביר את זה?
<דוד צור (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול העברנו את תקציב המדינה, חוקי התקציב, אחרי ליל שימורים ארוך. קודם כול אני רוצה לברך את חברי מהאופוזיציה על ההתנהלות הפרלמנטרית הראויה, עם כל הפיליבסטר הארוך.
רציתי לגעת בסוגיה אחת מהתקציב, שלצערי לא יצא לי לדבר עליה בזמן הדיונים. יש פרסומים ו"עליהום" לא קטן על אותן חברות שמצאו את הכסף – ארבע חברות גדולות שקיבלו בהסכמים פטור מתשלום מס במסגרת אותו חוק עידוד השקעות הון. ידידי איתן כבל, זה דווקא נאום שלך. אותו חוק לעידוד השקעות הון מאפשר לחברות זרות לבוא לכאן, להשקיע כספים, את הפיתוח להעביר לכאן וגם לעודד את הייצוא. החברות האלה – אם אני לא מדייק בנתונים, תסלח לי – שליש מהיצוא של מדינת ישראל זה ארבע החברות האלה. הן מעסיקות עשרות אלפים באופן ישיר, ובאופן עקיף עוד עשרות אלפים, שמשלמים מסים גבוהים הרבה מעל הממוצע – אני מדבר על העובדים שלהם – כמו כל שכיר במשק. בנוסף לזה, משלמים מס חברות מופחת; אכן מופחת, בצורה אולי לכאורה מנקרת עיניים בחלק מהמקומות. צריך אולי לקיים דיאלוג מולם, וצריך אולי לפתוח את ההסכמים האלה. אבל חשוב מאוד שנשמור על כלכלה שוויונית אל מול עולם גלובלי, שמציע להם גם הצעות יותר אטרקטיביות, על מנת לשמר את המקום הזה כמקום אטרקטיבי להשקעות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דוד צור. חבר הכנסת חיליק בר, ואחריו – חבר הכנסת אבי מיכאלי.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברות הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך ולחזק את ידיהם גם של ראש הממשלה וגם של השרה ציפי לבני, שנמצאת בשעה זו בארצות-הברית ומחדשת את המשא-ומתן עם הפלסטינים. אני מקווה שכולנו שולחים להם רוח גבית חזקה ותמיכה. אנחנו מחר נקדם בברכה משלחת של בכירים פלסטינים שיגיעו לראשונה לכנסת, גם להביע אתנו תמיכה ברעיון ובפתרון שתי המדינות. אני מקווה שנברך גם אותם ונקבל גם אותם בצורה יפה. אני מקווה לראות את חברי הכנסת שם, לתמוך במאמצים שיהיו, ובהחלט לנסות להמשיך ולהגשים את החלום שיש לכולנו, והוא מדינה יהודית ודמוקרטית לצדה של מדינה פלסטינית עצמאית. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חיליק בר. חבר הכנסת אבי מיכאלי.
רק לפני שיגיד אבי מיכאלי את דברו, מכיוון שהיו קצת פרסומים מוטעים, אני רוצה להסביר שהמפגש החשוב שאתה מקיים, אתה מקיים אותו כיושב-ראש שדולה לפתרון שתי המדינות; כי נוצר איזשהו רושם שהכנסת, ככנסת, כמוסד, מארחת פה איזושהי משלחת. לצערי הרב, למיטב ידיעתי, האספה המחוקקת של הרשות מחרימה את הכנסת. לצערי הרב, לא זכינו עדיין בביקורי משלחות של הרשות, למרות ההפצרות החוזרות ונשנות שלי, גם דרך גורמים שלישיים, שאם רוצים להתקדם, אולי שיכבדו אותנו בביקור כאן בכנסת. פשוט להבהיר את הדברים. אני – – –
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
ציינתי שזה אירוע של השדולה, גם בפרסום – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
השדולה ולא הכנסת כמוסד, כן.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
למרות שזו משלחת שקיבלה את ברכתו של נשיא הרשות להגיע.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מאה אחוז. מבחינת נשיא הרשות – אני לא אחראי עליו. מבחינת הצד שלנו ככנסת, לצערי זאת לא משלחת רשמית.
<באסל גטאס (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, אתה יודע שהפרלמנט הפלסטיני – –
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אין לו – – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
– – רוב – או חלק גדול – מהחברים בו במעצר, והוא לא מתפקד. הוא לא מתפקד.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לגבי חלק גדול הייתי קצת מערער, אבל יש גם כאלה, לצערי. כן, בבקשה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אחרי לילה ארוך, התקציב אושר, אבל לצערנו, התוצאות כבר בשטח. סקר שפורסם היום – ואני מבין שרוב חברי בבית כבר קיבלו את זה היום – סקר מטעם עמותת "ידיד" כבר מראה את תוצאות הגזירות הכלכליות. רבע מהישראלים, אדוני היושב-ראש, עומדים לקצץ בהוצאות המזון שלהם כתוצאה מאישור הגזירות הכלכליות. הסקר מעלה כי רבע מהישראלים עומדים לקצץ, בסבירות גבוהה, כתוצאה מהאישור של הגזירות הכלכליות, במוצרי המזון שלהם. מעל 10% הולכים לקצץ בהוצאות התרופות של משק הבית שלהם. כ-40% מהמרואיינים יקצצו כנראה בהוצאות הביגוד של משק הבית. כ-35% מהמרואיינים הסכימו כי יקצצו בהוצאות התרבות של משק הבית שלהם. הניתוח של הסקר מעלה, אדוני, כי בשאלות המתייחסות להוצאות על חינוך אין אולי קיצוץ בין בשכבות גבוהות יותר ובין בנמוכות יותר, כי כנראה יש איזושהי הכרה שזה צורך בסיסי וחיוני. אבל הנתונים האלה שאנחנו רואים בסקר גורמים כנראה לכל משפחה להוריד עד 1,000 שקל מתקציבם החודשי, ולצערנו, לדבר הזה אני לא רואה כרגע פתרון בתקציב של הגזירות – איך אנחנו נוכל לפצות אותם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת משה זלמן פייגלין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה, אני לא התלהבתי מהכוונה למנות את הנגיד לשעבר פרנקל לתפקידו, משום שהשקפת עולמו הכלכלית וביצועיו בקדנציה הקודמת שלו לא בדיוק תאמו את השקפתי ואת ציפיותי. אבל מה שקרה סביב המינוי הזה לדעתי חמור מאוד, ומעיד על תרבות קשה שרק הולכת ומתפתחת בחברה הישראלית. ללא משפט – אדם מכובד, בעל אמצעים. לחשוב שהנגיד לשעבר פרנקל ניסה לגנוב איזה בקבוקון של בושם בדיוטי-פרי. הנה מציעים מועמד מכובד בעל שם בין-לאומי, וכבר עיתון "הארץ", ואחריו כל העיתונות הישראלית, שופכים את דמו ומביאים לכך שהוא נאלץ לבטל את מינויו ואומר: למה לי כל העניין הזה. כולנו, אדוני היושב-ראש, צריכים לבדוק את עצמנו סביב מה שקרה עם הסיפור של הנגיד פרנקל. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת משה זלמן פייגלין. חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואחריו – חבר הכנסת שמעון אוחיון.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שתי נקודות: הממשלה החליטה ביום ראשון על שחרור אסירים כחלק, או ככניסה – אני חושב שיותר כחלק מלווה – לתהליך המדיני. הממשלה טרם פרסמה את החלטות ועדת שמגר. לי אין ספק שאם עסקת שליט הייתה נראית אחרת, אז גם שחרור השבויים הפעם היה נראה אחרת. אני חושב שאחרי שבעסקת שליט שחררנו כל כך הרבה מחבלים רוצחים, נגזר עלינו לשלם בכל משא-ומתן מול הרשות הפלסטינית. ואני מודה שבלי להיכנס לוויכוח הזה, היה ברור לי שזה יקרה. למרות שבפעם הקודמת קיבלנו חייל בשביל זה, אני לא יכול להגיד שהפעם ההיא הייתה יותר נוחה לי מאשר הפעם הזאת; במידה מסוימת אולי קצת להפך. אני חושב שדווקא כשאנחנו נכנסים למתכונת הזאת של שחרור, חשוב שבעתיים לפרסם את המלצות ועדת שמגר.
והנושא השני – איחולי גם לשר האוצר וגם לאופוזיציה. אני חושב שהיא ניהלה פה על התקציב מאבק ראוי והוגן, וגם זכתה להישגים.
אני אומר גם לחברי החרדים: בואו נוריד את גובה הלהבות פה. אנחנו לא נשלוט בהן, ואני מכיר את זה מהנהגה שסוחבת לקיצוניות בכל מיני שטחים אחרים – בסוף אנחנו לא עוצרים. אני נזהר מלומר את זה, אבל כשנרצח פה ראש ממשלה, אף אחד מאלה שסחבו קווים קיצוניים לא חלם ולא רצה, לא יכול היה לחלום שכתוצאה – באופן ישיר או עקיף, אני חס וחלילה לא קושר את זה באופן עקיף – נוכל להגיע גם לדרגה הזאת. אני חושב שמידת ההסתה שהופנתה כאן במושב האחרון כלפי שר האוצר – שלא נגיע למצב שנגיד לא התכוונו, ואנחנו לא חלמנו שמישהו ייקח את הדברים האלה לשם. אני חושב שבסוף המושב הזה כדאי שגם הדברים האלה, נהיה ערניים להם. תודה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
זה נכון גם לגבי ההסתה שלו ושל חבריו – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, חבר הכנסת שמעון אוחיון. אדוני, בבקשה.
<שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אני רוצה, חבר הכנסת אלעזר שטרן, להמשיך בכיוון שלך ולהנמיך את גובה הלהבות, ולספר דווקא חוויה נעימה מאוד.
בשבוע שעבר ביקרתי באחד ממחנות צה"ל, בגלילות, והייתה לנו הזדמנות להיפגש גם עם ראש אכ"א ועם מפקדים במקום שסיפרו לנו על גיוס חרדים לצה"ל, על אותה קבוצה; הם סיפרו שבפועל היום כ-3,400 משרתים ביחידות שונות, ובתוכם יחידה נבחרת בתוך 8200. וכשהביאו אותם והציגו אותם לפנינו – זה חסיד גור, וזה חסיד בקבוצה אחרת, וזה בכלל מתנגד. אבל כולם משרתים ביחידה מובחרת. ואיך אמרה ראש אכ"א: אנחנו אוהבים אותם, והם אוהבים את צה"ל ואת היחידה. ואנחנו צריכים אותם.
מה כן כואב לי? שאותם חיילים, בדרכם הביתה, מורידים את המדים. ואחד אומר לי: ילדי עומד להיכנס לכיתה א', ואני לא בטוח שהוא ימצא מקום שם, באותו בית-הספר שהייתי רוצה שהוא ימשיך שם את לימודיו.
ואם הוא דיבר, חבר כנסת אלעזר שטרן, על להנמיך את הלהבות, יש תפקיד והזדמנות למחנה החרדים להשתלב ולתרום. אחרי הכול, אנחנו מדברים, תוך כמה שנים, ברוך השם, 25% מילדי ישראל משתייכים למחנה החרדי. צה"ל כך או כך יצטרך אותם. אז בואו נעשה זאת ברוח טובה ואוהדת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שמעון אוחיון. אנחנו סיימנו את הפרק הזה של נאומים בני דקה.
<הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע לגילוי נאות) (תיקון), התש"ע–2010>
[מס' מ/494; "דברי הכנסת", הכנסת ה-18, מושב שני, חוב' כ"ג, עמ' 8957.]
<הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 4), התשע"א–2010>
[מס' מ/547; מושב רביעי, חוב' ל"א, עמ' 29639.]
<הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 12) (סמכויות אכיפה), התשע"ב–2012>
[מס' מ/627; מושב רביעי, חוב' ה', עמ' 23896.]
<הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון) (סמכות חיפוש לשוטר לשם מניעת אלימות), התשע"א–2011>
[מס' מ/584; מושב שלישי, חוב' ל', עמ' 19892.]
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו נזמין את השר אורי אריאל למסור כמה הודעות על רצונה של הממשלה להחיל דין רציפות על הצעות חוק. יש כאן חמש הצעות חוק, והשר אריאל תכף יפרט באילו הצעות מדובר. להזכיר לכם, ודאי שלא תהיה שום הצבעה, זאת רק הודעה, ואנחנו נתחיל בספירת הימים לאחר ההודעה על מנת שנוכל להצביע כבר במושב הבא של הכנסת.
<שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:>
מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ברצוני ראשית להודות, לקראת סגירת המושב הזה, לך, לסגני היושב-ראש, לחברי הבית, לעובדי הבית, שרבים הם וטובים, ואין לנו פעמים רבות הזדמנות להודות להם. זו ההזדמנות מבחינתי להגיד תודה לכל מי שטרח ועובד פה ומאפשר את עבודת הבית התקינה.
הממשלה מעוניינת להודיע על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות החוק כדלקמן – כל ההצעות מונחות גם על שולחנכם, ויש שם פירוט, אם תרצו אחרי זה: ההצעה הראשונה היא הצעת חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) (תיקון), התש"ע–2010 – הצעות חוק מ/494. ההצעה השנייה היא הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 4), התשע"א–2010 – הצעות חוק מ/547. ההצעה השלישית היא הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 12) (סמכויות אכיפה), התשע"ב–2011 – הצעות חוק מ/627. ההצעה האחרונה היא הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (סמכות חיפוש לשוטר לשם מניעת אלימות), התשע"א–2011 – הצעות חוק מ/584. אני מודה לך, היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשר אורי אריאל. אני גם ודאי מודה לו על התודות שלו לכלל עובדי הכנסת. אתמול ציינתי את זה, בתום דיוני התקציב, ומחר תהיה לנו עוד הזדמנות להודות לכל עובדי הבית על העבודה המסורה שלהם לאורך כל השנה.
<הצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות וניגודי העניינים בשוק ההון בישראל (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 2), התשע"ג–2013>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/778).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו עכשיו נעבור לסעיף 5, נכון? לא, לא 5 – סעיף 7: הצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות וניגודי העניינים בשוק ההון בישראל (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 2), התשע"ג–2013, לקריאה ראשונה. סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי יציג את הצעת החוק. אנחנו הקדמנו אותך קצת בסדר-היום, מסיבות טכניות.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מה? אני מדבר על סעיף 7 בסדר-היום: להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות וניגודי העניינים בשוק ההון בישראל (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 2).
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אצלנו זה סעיף 6.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אצלי סדר-היום כבר מעודכן כנראה. הקדמתי את הח"כים.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
– – – סדר-היום פשוט, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן, תוקן. חברים, גם הודעה חשובה לסגן השר. אני מתנצל מראש על כך שבמהלך היום ומחר אתם תראו הרבה מאוד שינויים בסדר-היום, בין היתר מכיוון שהוועדות יעלו לנו חוקים למליאה תוך סיום דיון על חוק, לקריאה ראשונה, שנייה או שלישית. ניקוי שולחן, מה שנקרא, ביומיים האחרונים. אז אתכם הסליחה מראש על שסדר-היום יהיה קופצני.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, התפתחויות שונות בשווקים הפיננסיים הגבירו את חשיבות היכולת של הצרכנים לקבל החלטות פיננסיות מורכבות באופן מושכל, באמצעות השגת הבנה מעמיקה ואפשרויות השוואה. בין התפתחויות אלה ניתן למנות פיתוח מכשירים פיננסיים מורכבים, אפשרויות רבות יותר של בחירה בין מכשירים פיננסיים שונים ובין גופים שונים המנהלים מכשירים אלה, וכן התארכות תוחלת החיים ויצירת תלות גבוהה יותר בחיסכון לטווח ארוך.
התפתחויות אלה מדגישות גם את הצורך בסיוע של גורם מקצועי לעריכת תכנון פיננסי נכון והבטחת רמות חיסכון וביטוח נאותות. עקב כך גובר הצורך של הצרכנים בהתאמה אישית של מוצרים פיננסיים לצרכים ולהעדפות של כל אדם. ה-OECD רואה גם הוא חשיבות רבה בקידום ההתפתחות הפיננסית ככלי שמגביר את היעילות, התחרות, החדשנות ואיכות השווקים הפיננסיים, מצמצם התנהגות עדרית של הצרכנים ועשוי לסייע לצמצום פערים חברתיים. זהו כלי משלים להסדרת השווקים הפיננסיים, למען הגנה על הצרכנים. לפיכך הוא קרא לקדם חינוך פיננסי אובייקטיבי והוגן, המותאם לצרכנים בקבוצות שונות באוכלוסייה, החל בשכבות הגיל הצעירות בבתי-הספר, באמצעות גורם מרכזי אשר יוביל את המדיניות בנושא.
כמו כן, חשוב לציין כי רק לאחרונה ערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה סקר – שפורסם – וממנו עלה כי רמת הידע וההבנה הפיננסיים של הציבור בהחלט לוקה בחסר, ורק מתי מעט – יושב פה חבר הכנסת חיים כץ – מתי מעט יכולים להגיד שהם מבינים מושלמים וגדולים בנושאים האלה.
לפיכך, בשנים האחרונות פעלו גורמים שונים בממשלה, במגזר העסקי ובמגזר השלישי להגברת האוריינות הפיננסית של הצרכנים בכלים שונים. מפעילות זו נעדר גורם מתכלל, מכוון ומחבר, אשר יפעל לגיבוש מדיניות כוללת ברמה לאומית בנושא, ליצירת תיאום ושיתופי פעולה בין הגורמים השונים, לאיגום המשאבים ולמדידה והערכה של תוכניות פיננסיות שונות.
פרק ז' לחוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות וניגודי העניינים בשוק ההון בישראל (תיקוני חקיקה), התשס"ה–2005, קבע כי תוקם קרן ממשלתית לחינוך פיננסי, אשר מטרתה לקדם את החינוך הפיננסי בישראל. החוק לא התייחס לגוף אופרטיבי כלשהו אשר ינהל את פעילות הקרן, וכן לא התייחס לתקציבים הנדרשים לצורך מילוי תפקידה. במצב דברים זה, הקרן הממשלתית שנקבעה בחוק לא יכולה לבצע את התפקידים שהוטלו עליה מכוח החוק בפועל, ללא הקמתה.
לאור האמור החליטה הממשלה לפעול להגברת החינוך הפיננסי של הציבור בישראל. לשם כך הוחלט להנחות, בין השאר, את הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון להכין תוכנית מדיניות לאומית מקיפה לקידום החינוך הפיננסי, לקדם את המודעות לחשיבות החינוך הפיננסי, להוות גורם יעיל בהבניית שותפויות בין הממשלה, המגזר העסקי והמגזר השלישי לקידום החינוך הפיננסי וליצירת תוכניות לחינוך פיננסי, וכן לבקר את אופן יישום המדיניות לקידום החינוך הפיננסי במטרה להבטיח את יישומה באופן יעיל. כמו כן, הוחלט כי תמונה מועצה מייעצת לצדו של הממונה.
במסגרת החלטת הממשלה, אדוני היושב-ראש, הוטל על משרד האוצר להכין תיקון לפרק ז' בחוק, כך שיעוגן תפקידו של הממונה כאחראי לריכוז וגיבוש של מדיניות לאומית לקידום החינוך הפיננסי עבור ממשלת ישראל, על תיאום יישום מדיניות זו ועל בקרה לגבי יישומה. כמו כן, הוחלט כי התיקון לחוק יכלול הסדרה של הנהלת הקרן כמועצה מייעצת לממונה בנושא החינוך הפיננסי והגברת האוריינות הפיננסית בקרב אוכלוסיית מדינת ישראל וכי תותקן רשימת חברי הנהלת הקרן.
אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעביר אותה לוועדת הכספים, או לחלופין, לי אין בעניין הזה שום הגדרה לוועדה – – –
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
העבודה והרווחה.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
העבודה והרווחה, להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. חברי הכנסת, יש רשימת דוברים שנרשמו להצעה הזאת. ברשותכם, אני אפנה רק לחברי הכנסת שנמצאים במליאה במקום לקרוא את כל הרשימה. אני רואה כאן כרגע – הראשון הוא חבר הכנסת מסעוד גנאים. אתה מעוניין?
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
לא.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא. חבר הכנסת ישראל אייכלר. עד שלוש דקות לרשות אדוני.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לדבר על קרן שתלמד אנשים איך להתמודד עם בעיות כלכליות זה דבר חשוב מאוד. השאלה היא האמון שיש לנו, או אין לנו בעצם, בקריטריונים שנקבעים, מי יזכה בקרנות האלה ומי יזכה בהטבה הזאת.
אבל, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לבשר לעם שעשרות ישיבות חדשות נפתחות השנה לקראת אלול תשע"ג, ועם ישראל לא עזב את התורה אלא הולך ומתחזק. אלפי תלמידים חדשים נקלטים בישיבות הוותיקות, על אפם וחמתם של כל אלה שרוצים לעקור את התלמידים מלימודם ולהוציא אותם אל מחוץ לכותלי הישיבה.
ראיתי היום, מישהו כתב – הוא קטל את התקציב, שלא הביא שום בשורה מבחינת מנועי צמיחה, שום הטבה למעמד הביניים, אבל דיינו אם גזירות התקציב ישברו את החרדים מבחינה כלכלית ויאלצו אותם לצאת לעולם החילוני. דיינו. זה אומר שיש פה מגמה פוליטית ברורה, וברוך השם, כאשר אנחנו רואים שהילדים האלה הולכים ולומדים תורה, ואפילו אין מספיק מקום בקרוונים לקלוט אותם, אז ברוך השם שהשאיר לנו גואל, וחס וחלילה לא יצליחו להוציא אותם מן הישיבות.
עכשיו, לכל אלה שמדברים על הגדלה במחזורי הגיוס בנח"ל החרדי, אני רוצה לציין שמה שאמר חבר הכנסת שמעון אוחיון על כל המחזורים והמסלולים, שיש שם הרבה חרדים, זה נכון, אבל כל זה היה בתקופה שצה"ל רצה אנשים חרדים שאינם לומדים, שישתלבו ויתרמו ב-8200 ובעוד מקומות. מאז התחילה הממשלה הזאת במלחמה נגד החרדים, יש ירידה עצומה בכל המסלולים, כולל במחזור הגיוס שכולם מתפארים בו עכשיו של הנח"ל החרדי. מתברר שסך הכול 10%–15% הם מבתים חרדיים, וכל השאר זה מה שניסו להוסיף ממקומות אחרים שאינם חרדיים כדי להראות שיש נח"ל חרדי גדול.
וכאן צריך להגיד תודה לכל האווירה האנטי-חרדית, שגורמת לאנשים להגיד ולהבין שבעצם לא רוצים אותם, ולא רק שלא רוצים אותם אלא מעלילים שבאה איזו חיילת לאכול וגירשו אותה – חיילים מהנח"ל החרדי. מה המטרה של האמירה הזאת? להסית יותר ויותר.
אתמול הייתה כותרת באחד האתרים הגדולים: חרדי ירק לעבר נערה בת 15 באשדוד. כמה, תסלחו לי על המילה של הסלנג, "ערסים" צועקים ומבזים נערות שהולכות ברחוב – לא תהיה שום כותרת מזה, אבל איזה חרדי – אני לא יודע על חרדי שרואה דבר כזה שלא מסתובב הצדה ולא אומר כלום, אבל אם מישהו – והיא כותבת שהוא לא היה עם חליפה, זאת אומרת לא חרדי טיפוסי – אז זה כותרת במשך שעות. זה גורם להסתה.
והדברים האחרונים – אדוני היושב-ראש, אני רוצה שתרשה לי, לגבי הרב לאו. אני לא דובר של הרב לאו, לא דובר של הרבנות הראשית, אבל לקחת דברים שהוא אמר על כך שמדובר על שחקני רכש – והרבה כבר דיברו על זה, שמה זה משנה אם הוא מהמדינה הזאת או מהמדינה הזאת; איפה שנותנים להם כסף, קבוצה שמשלמת – הם נוסעים לשם לשחק. ואולי לזה התכוון הרב לאו – ואני לא דוברו והוא לא מינה אותי. הוא התכוון לומר – – –
<איציק שמולי (העבודה):>
חבר הכנסת אייכלר, אתה איש הגון, ואתה צריך לגנות את זה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אז אני אומר לך מה אני אומר. אני אומר בפירוש – – –
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
אייכלר, יש לנו יום ארוך פה עוד היום.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לא, אני רוצה לומר רק – –
<קריאה:>
– – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – שלדעתי עושים עוול לרב לאו, שהוא יהודי אוהב אדם, ולא משנה לו איזה אזרח ישראלי היה שם, מאיזה מוצא הוא, איזה צבע עור – הוא היה מכבד אותו. הוא רק דיבר על העניין הזה של מה זה ההבדל בין שחקני רכש מפה או שהם ממדינה אחרת. על זה הולכים לדבר נגד הרב לאו, בשעה שכותבים כותרת: חרדי ירק, אבל אף אחד לא יכתוב מאיזו עדה בא זה שרצח – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – בשבוע שעבר בירושלים את העורך-דין ואת בתו, ובצדק אסור לציין את המוצא, אבל כשזה חרדי – כותרת. ולכן, לכבודו של הרב לאו אני מבקש: תוציאו אותו מהתמונה, הוא לא שייך לזה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. בזה תם סדר הדוברים בהצעת החוק הזאת. אנחנו נוכל להצביע בקריאה ראשונה.
אנחנו מצביעים על הצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות וניגודי העניינים בשוק ההון בישראל (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 2), התשע"ג–2013. כפי שאמרתי, קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות וניגודי העניינים בשוק ההון בישראל (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 2), התשע"ג–2013, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בראשות חבר הכנסת חיים כץ.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
ועדת הכספים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
ועדת הכספים אתה מבקש? אז היא תועבר לוועדת הכנסת ושם יוכרע גורלה.
<הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, חבר הכנסת יריב לוין ימסור בשם ועדת הכנסת הודעה. אין צורך בהצבעה על ההודעה.
<יריב לוין (בשם ועדת הכנסת):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, להלן הודעה מטעם ועדת הכנסת. ועדת הכנסת קבעה כי הוועדה לזכויות הילד תדון בהצעת חוק חובת התקשרות להורים והודעה על אי-הגעת ילד למוסד חינוך או למעון יום (תיקוני חקיקה) – –
<חיים כץ (הליכוד ביתנו):>
הוא יורד מההצעה. ועדת עבודה ורווחה.
<יריב לוין (הליכוד ביתנו):>
– – התשע"ג–2013, של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס ויריב לוין, פ/800/19, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יריב לוין. אין צורך בהצבעה.
אני גם מודיע שלא נרשמו בקשות להעביר את הצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות וניגודי העניינים בשוק ההון בישראל (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 2), התשע"ג–2013, לכל ועדה אחרת פרט לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לכן הצעת החוק תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לצורך ההכנה לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 12), התשע"ג–2013>
[מס' כ/510; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מזמין את חבר הכנסת חיים כץ להציג לנו, בתור יושב-ראש הוועדה הנ"ל, את הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 12), התשע"ג–2013, לקריאה שנייה ושלישית. בבקשה, אדוני.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק נועדה לאפשר לבני העדה השומרונית לממש יום חופשה במועד שבו נחגגים חגי ישראל על-פי אמונתם.
חוק חופשה שנתית קובע כי במהלך שנת העבודה רשאי העובד לממש יום אחד מימי החופשה המגיעים לו במועד שיבחר, וזאת בנוסף לאחד הימים המפורטים ברשימה המפורטת בתוספת לחוק, ללא תלות באישור המעסיק; אנחנו מגדירים יום רשות כזה, יום בחירה. בתיקון מס' 11 לחוק משנת 2010 נקבעה בתוספת לחוק רשימה של ערבי חגים ומועדים בעלי חשיבות לעדות שונות כימים שבהם ניתן לממש יום בחירה כאמור, אולם חגי ישראל הנחגגים על-ידי בני העדה השומרונית לפי לוח השנה השומרוני, אשר פעמים רבות אינו תואם את לוח השנה העברי, נשמטו בסופו של דבר מרשימה זאת. כעת מוצע לתקן זאת ולהוסיף לפרטים המנויים בתוספת את חגי ישראל במועדים שבהם הם נחגגים לפי לוח השנה השומרוני, ובכך לאפשר לבני העדה לממש יום בחירה נוסף שהם זכאים לו במועדי החגים הנחגגים על-פי אמונתם.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני פונה אליכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
אני מנצל את ההזדמנות שאני עומד פה להודות למנהלת הוועדה וילמה מאור, לצוות המסור של הוועדה – אתי, מעיין, ענת ואורי. תודה ליועצת המשפטית של הוועדה נועה ברודסקי-לוי, לכל מי שלקח חלק בקידומו של החוק, וכמובן לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אבירם. תודה.
אני מבקש לקבל את תמיכת המליאה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת חיים כץ. הצעת חוק מעניינת. כמי שביקר בחגים השונים אצל העדה השומרונית – זו חוויה מעניינת, אבל בהחלט לא תואמת את התאריכים של לוח השנה העברי, אז לכן זה תיקון חשוב.
חברי הכנסת, חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 12), התשע"ג–2013. אין הסתייגויות, כפי שאמרנו, לכן מצביעים על החוק בקריאה שנייה. מי בעד, מי נגד? אפשר להצביע. קריאה שנייה ללא הסתייגויות כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 3
בעד סעיף 1 – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי החוק אושר בקריאה שנייה.
אנחנו יכולים לעבור ולהצביע בקריאה שלישית. מי בעד, מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד החוק – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 12), התשע"ג–2013, נתקבל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי החוק אושר כנדרש בשלוש קריאות. חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 12), התשע"ג–2013. ברכות למציע.
<הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 144), התשע"ג–2013>
[מס' כ/510; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מזמין את חבר הכנסת חיים כץ להציג את הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 12) (סמכויות אכיפה), התשע"ב–2011.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 144).
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
סליחה, אדוני, שלא יחול בלבול. אני טעיתי בהודעתי. אנחנו מדברים על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 144), התשע"ג–2013, לקריאה שנייה ושלישית, כפי שזה עתה הודעת. פשוט שלא יהיה בלבול בפרוטוקול. הטעות הייתה שלי. תודה. אדוני ימשיך.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
מקורה של הצעת החוק בהצעת חוק פרטית שהוגשה על-ידי חבר הכנסת יריב לוין ועל-ידי.
חיילים משוחררים רבים לא מודעים לזכויות ובעיקר לחובות שיש להם כלפי המוסד לביטוח לאומי בעת שחרורם, וכך נוצרים מצבים שבהם חייל משוחרר מגלה בחלוף זמן שהוא חייב כסף לביטוח הלאומי, סכומי כסף גבוהים, ומחייבים אותו גם בריבית, גם בהצמדה וגם בקנסות. הצעת החוק הזאת קובעת חובה על המוסד לביטוח לאומי לשלוח הודעה לכל חייל או משרת בשירות לאומי או אזרחי שסיים את שירותו, בדבר חבותו בתשלום דמי ביטוח וכן בדבר זכויותיו לפי חוק הביטוח הלאומי.
כדי לייעל את הביצוע ולהקל על המוסד לביטוח לאומי, נקבע בהצעה כי אגף כוח-אדם בצה"ל או המשרד הממונה על שטח הפעולה השירות האזרחי-לאומי יודיעו למוסד לביטוח לאומי על תום תקופת השירות של החייל המשוחרר.
מדובר בהצעת חוק חשובה, אשר מסייעת בידי אלה המסיימים את שירותם בצבא, בשירות הלאומי ובשירות האזרחי ומאפשרת להם לדעת את חבותם כלפי הביטוח הלאומי.
להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות. לכן אני פונה לחברי הכנסת ומבקש מהם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
כמובן, מגיעה תודה גדולה לחברי חבר הכנסת יריב לוין, שיזם את הצעת החוק. תודה לכל מי שהשתתף בקידומו של החוק: לגיא הרמתי מאגף התקציבים במשרד האוצר, למוסד לביטוח לאומי, לקרן להכוונת חיילים משוחררים, למשרד הביטחון, למרכז לשירותי הפרט באגף כוח-אדם בצה"ל. תודה למנהלת הוועדה המיתולוגית וילמה מאור, לצוות המסור של הוועדה – אתי, מעיין, ענת ואורי. תודה ליועצת המשפטית של הוועדה ענת מימון; ולכל מי שלקח חלק בקידומו של החוק. וכמובן, תודה לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אבירם.
מקווה שנקבל תמיכה גם בחוק הזה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חיים כץ.
אם כן, אנחנו מצביעים בקריאה שנייה – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 144), התשע"ג–2013. אין, כאמור, הסתייגויות להצעת החוק. לכן נצביע על החוק כולו כנוסח הוועדה בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 5
בעד סעיף 1 – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, יש לנו תוצאה של 12 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק אושר בקריאה השנייה.
אנחנו עוברים להצביע בקריאה שלישית. בבקשה, ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 6
בעד החוק – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 144), התשע"ג–2013, נתקבל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 144), התשע"ג–2013, אושרה גם בקריאה שלישית.
ברכות ליוזם, חבר הכנסת לוין, וליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת חיים כץ.
<הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 145 – הוראת שעה), התשע"ג–2013>
[מס' כ/510; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מזמין את יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת חיים כץ, להציג לנו את הצעת החוק הבאה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 145 – הוראת שעה), התשע"ג–2013, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. בבקשה, אדוני.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 145 – הוראת שעה), התשע"ג–2013. מקורה בהצעת החוק הפרטית שאני יזמתי.
חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, קובע בפרק י' את הזכאות לגמלת סיעוד. הגמלה ניתנת לתושב ישראל שהגיע לגיל הפרישה וזקוק במידה רבה לעזרת הזולת בביצוע פעולות היום-יום או להשגחה, והיא מותנית במבחני הכנסה שנקבעו לפי החוק.
לזכאים לגמלת הסיעוד ניתנים שירותים כגון עזרה בבית המבוטח, טיפול במרכז יום לקשיש ולחצן מצוקה. לפי החוק, שיעור גמלת הסיעוד נקבע בהתאם למידת התלות של המבוטח בעזרת הזולת בביצוע פעולות היום-יום או בשל היותו זקוק להשגחה.
ככלל, בדיקת התלות נערכת על-ידי אחות שמגיעה לביתו של המבוטח, ואולם, לפי החוק עומדת למבוטח שמלאו לו 90 הזכות לבחור כי בדיקת התלות תבוצע בידי רופא מומחה בגריאטריה ללא עלות עבור הבדיקה.
בכנסת השמונה-עשרה עבר תיקון מס' 132 לחוק הביטוח הלאומי, שקבע לתקופת ניסיון כי גם מבוטחים שמלאו להם 80 וטרם מלאו להם 90, אשר מתגוררים באזור שקבע השר בצו, יוכלו לבקש כי בדיקת התלות תתבצע על-ידי רופא מומחה בגריאטריה. במסגרת הצו נקבע כי התוכנית הניסיונית תחול באזורי הערים ירושלים, טבריה ופתח-תקווה. הוראת השעה עמדה בתוקף שנה אחת והייתה אמורה לפקוע ביום כ' באייר התשע"ג, 30 באפריל 2013, אך בשל הבחירות לכנסת התשע-עשרה, ובהתאם להוראת סעיף 38 לחוק-יסוד: הכנסת, עמדה הוראת השעה בתוקפה עד יום כ"ה באייר, 5 במאי 2013.
הצעת החוק שלפניכם מציעה להאריך את תוקפה של הוראת השעה בשנה אחת נוספת, זאת לאור טענות המוסד לביטוח לאומי כי טרם נאספו ממצאים מספקים בשביל לקבוע את הצורך בעיגון ההסדר כהסדר קבע.
כמו כן, מוצע כי בנוסף לשלושת אזורי הניסוי שלגביהם חלה הוראת השעה בעבר ייקבעו בצו שלושה אזורי ניסוי נוספים: נהרייה, באר-שבע ורמת-גן.
להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות, ולפיכך אני פונה לחברי הכנסת ומבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה.
<באסל גטאס (בל"ד):>
– – – במגזר הערבי.
<חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
יש. טבריה זה האזור – שם למגזר הערבי. זה לא העיר, זה אזור. גם בבאר-שבע יש. זה חל על המגזר הערבי באזורים.
תודה למנהלת הוועדה וילמה מאור ולצוות המסור של הוועדה, אתי, מעיין ענת ואורי. ותודה ליועצת המשפטית של הוועדה שמרית גיטלין ולענת מימון, וכמובן תודה לעוזרי הפרלמנטרים אילן מרסיאנו וקורל אבירם.
אני מקווה לקבל את תמיכת חברי הכנסת. תודה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת חיים כץ. להצעת החוק אין הסתייגויות. נצביע עליה כמקשה אחת בהצבעה שנייה ושלישית כנוסח הוועדה.
הצבעה, בבקשה. מי בעד? מי נגד? קריאה שנייה.
<קריאה:>
קריאה שנייה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בקריאה השנייה.
הצבעה מס' 7
בעד סעיפים 1–2 – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בעד הצעת החוק הצביעו 11, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 145 – הוראת שעה), התשע"ג–2013, עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? בקריאה השלישית.
הצבעה מס' 8
בעד החוק – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 145 – הוראת שעה), התשע"ג–2013, נתקבל.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 145 – הוראת שעה), התשע"ג–2013, עברה בקריאה שנייה ושלישית ותיכנס לספר החוקים.
<הצעת חוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי, התשע"ג–2013>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/786).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי, התשע"ג–2013, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר מיקי לוי, בבקשה.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת לפנינו גובשה ברשות לניירות ערך בשיתוף עם משרד האוצר ומשרד המשפטים, ועניינה הסדרת פעילות חברות דירוג האשראי בישראל.
חברות דירוג עוסקות בעיקר במתן חוות דעת המעריכות יכולת עמידה של בעל חוב בהתחייבויותיו. פועל יוצא של דירוג זה הוא צמצום האי-סימטריה באינפורמציה הקיימת בין מלווים ללווים לגבי יכולת פירעון החוב של הלווים. חברות הדירוג מהוות גורם דומיננטי בהשפעתן על פעילות שוקי ההון בעולם. הדירוגים מעוררים עניין רב בקרב משקיעים ומנפיקים כאחד ומהווים מרכיב קריטי במהלך גיוס חוב של תאגידים.
באמצעות סולמות דירוג מביעות חברות הדירוג את עמדתן לגבי הסתברות החזר החוב של ישויות שונות ויוצרות בכך כלי תומך השקעה. במילים אחרות, פעמים רבות משקיע מן השורה, וגם משקיע מתוחכם יותר החוכך בדעתו אם לקנות או למכור איגרת חוב זו או אחרת, עשוי להסתמך במידה רבה על הדירוג שהעניקה חברת דירוג לאותה איגרת חוב. כתוצאה מכך דירוג לא איכותי או לא אמין עשוי לגרום לציבור המשקיעים לקבל החלטות השקעה שגויות, תוך הסתמכות על מידע שאינו משקף במידה מספקת את המציאות. הדירוג הניתן על-ידי חברות הדירוג אף משפיע על הריבית שהלווה נדרש לשלם, ובשל מגבלות רגולטורית, וכן מגבלות וולונטריות על נכסי הגופים המוסדיים, משפיע הדירוג גם על החלק שמהווה החוב המונפק מתיק ההשקעות של המשקיעים המוסדיים.
בשל כל אלה נודעת חשיבות רבה להסדרת תחום פעילות זה, מתוך מטרה להגן על ציבור המשקיעים המסתמך על הדירוג, וכן להבטיח כי תהליך הדירוג והדירוג עצמו יהיו אמינים, איכותיים ובלתי תלויים. לשם כך מוצע להגדיר מהו דירוג ומהי חברת דירוג, תוך קביעת אמות מידה מינימליות לפעילותה של חברת דירוג לביצוע הדירוג. במסגרת הצעת החוק מוצע לקבוע הוראות שונות הנוגעות להבטחת עצמאותן של חברות הדירוג ולהתמודדות עם ניגודי עניינים בפעילותן. כן תוגבר השקיפות לציבור וייקבעו סמכויות פיקוח ואכיפה על פעולתן של חברות הדירוג, לרבות סנקציות אזרחיות ומינהליות בגין הפרת הוראות שייקבעו. ייקבע העיקרון שלפיו רשות ניירות ערך לא תתערב בתוכן הדירוג ובמתודולוגיות שלו, וכן תידרש חשיפה של המתודולוגיות והמידע העומדים בבסיס הדירוג בהיקף ובדרך שייקבעו, כדי שניתן יהיה להעריך את אמינותן ואיכותן.
בשל אופייה הבין-לאומי של פעילות חברות הדירוג, הצעת החוק עוצבה בשים לב להסדרים הקיימים והמתהווים בחו"ל.
אדוני היושב-ראש, אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, סגן השר לוי. ראשון המתייחסים, חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. מוותר? איתן כבל מוותר. אחריו – חבר הכנסת איציק שמולי; אינו נוכח. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי; אינו נוכח. חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה – סליחה?
<יריב לוין (הליכוד ביתנו):>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
הוא ביקש למחוק את שמו. חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח. חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת. חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה.
<איתן כבל (העבודה):>
מיקי, לאן ביקשת להעביר את זה? לכספים? – – – לכלכלה – – –
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
– – –
<איתן כבל (העבודה):>
לא, זה כבר בתהליך – – –
<משה מזרחי (העבודה):>
כלכלה, כלכלה.
<איתן כבל (העבודה):>
כלכלה, כן.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אין בעיה, חברים. שם מבטחי בכלכלה – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בבקשה, חבר הכנסת אייכלר. שלוש דקות.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מניח ששולחן הממשלה ריק בגלל שהם היו ערים עד שלוש לפנות בוקר והם – – –
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
יש אישור של – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
שאתה כסגן שר יכול – תייצג את הממשלה?
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אישור חד-פעמי.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
בכלל זה עוול שאתה לא שר. אם היית שר היה יותר טוב, אבל – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
פה דואגים היום למשילות.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
המשילות, נכון.
בקשר לדירוג האשראי, אני קראתי קצת את החוק, ואני מניח שיש צורך בהסדרה, אבל עדיין, כשאני קורא דברים כלליים שייקבע וייקבעו, וייקבע ויקבעו, אני רואה קבוצה של פקידים שעושים מה שנראה להם טוב ומותר, ואני לא יודע כמה הכנסת צריכה להיכנס לפרטים. אבל בוא נגיד שבעניין דירוג האשראי אין להם אינטרסים אחרים. אבל מנכ"ל משרד הרווחה, שקוראים לו יוסי סילמן, שמתפקידו לדאוג – קודם כול שיהיה לו לב רחום לאנשים ולקליינטים ולפציינטים שלו, שהם אנשים שזקוקים לרווחה – ואני מניח שמי שבא למשרד הרווחה זה לא מישהו שיש לו חבר שהשיג לו ג'וב במגזר הציבורי ויש לו איזשהו תפקיד והוא יודע לשתות תה ולהפעיל את המזגנים ולדבר בטלפונים ולקבל רכב ממשלתי. מדובר פה באנשים שאין להם קשרים ולא הצליחו להגיע, והם נזקקים למשרד הרווחה.
בואו נשמע מה אומר בעיתון "דה-מרקר" יוסי סילמן, המנכ"ל של משרד הרווחה, על כל הבעיות שיש במשרד הרווחה ועל כל מה – ההונאות שיש סביב הביטוח הלאומי ומשרד הרווחה, שאין מספיק פיקוח של אנשים שמרמים בכל הדברים האלה; יש לו דבר אחד להגיד – על קצבאות הילדים. קצבאות הילדים, שכל מי שיש לו ילד, ואני מניח שלא רק למי שיש עשרה ילדים יש ילדים אלא מי שיש לו שני ילדים יש לו ילדים, יודע שב-140 שקל או 170 שקל, שהיו נותנים פעם כשהמדינה עוד הייתה מדינה, והיום אחרי התקציב הזה, כשנותנים רק 140 שקל, אף אחד לא יכול לפרנס ילד אחד מ-140 שקל. ומה אומר המנכ"ל של משרד הרווחה? הקיצוץ בקצבאות הילדים הכרחי, כי יש אנשים שמתפרנסים מהן. אני לא יודע, יכול להיות שיוסי סילמן הוא חשוך בנים, רחמנא ליצלן, שהשם יעזור לו שיהיו לו ילדים, ואז הוא יראה שאי-אפשר לפרנס ילד מ-140 שקל. הרשעות שנובעת מהאמירה הזאת מבטאת את המפלגה יש עתיד, ששלחה אותו לשם – – –
<איתן כבל (העבודה):>
– – – מכחיש שהדברים נאמרו. אני מכיר את יוסי, ואפשר להגיד עליו הרבה דברים – הוא למד אתי בכיתה בישיבה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אני אשמח מאוד אם יקום אדון יוסי – –
<איתן כבל (העבודה):>
אני מכיר אותו הרבה מאוד שנים.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – סילמן ויכחיש את הדברים.
<איתן כבל (העבודה):>
בוועדת הכלכלה – בוועדה היום, נדמה לי, הוא השתתף – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אם כך, אז צריך לשאול את "דה-מרקר", למה "דה-מרקר" ואחת בשם – מי? טלי חרותי, האם היא סילפה את הדברים.
<איתן כבל (העבודה):>
היא לא פראיירית, טלי חרותי.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
והיא שואלת אותו, היא אומרת לו: אתה רוצה להגיד – קודם כול היא שואלת אותו על איזה אוכלוסיות מדובר. אז הוא אומר: זה נפוץ יותר במגזר החרדי, שמתפרנסים מקצבאות ילדים. אני חושב שיש במגזרים אלה ואחרים, גם במגזר הבדואי, אנשים שמתפרנסים מהעניין הזה. אין לבדואים שדות רעייה, אין להם כבשים, שום דבר, הם רק לוקחים ביטוח לאומי, לפי אדון סילמן. והיא שואלת אותו, הכתבת: משפחה עם שבעה ילדים מקבלת כיום 1,700 שקל, אפשר להתפרנס מזה? אז הוא אומר: זה לא הדבר המרכזי, אבל זה אחד מגורמי ההכנסה.
אם פה אין רוע – אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת כבל, אם בארצות-הברית או בצרפת או בגרמניה או באחת מהמדינות הדמוקרטיות מנכ"ל משרד ממשלתי היה אומר על אחת מהאוכלוסיות החלשות שם מילה שתתפרש כך, הוא היה מתפטר באותו יום, מתוך הגינות, והשר שלו היה מתפטר.
אבל פה מדבר שר האוצר על השיח הציבורי האלים נגד פרנקל. נגד פרנקל אסור להיות אלים, ואני באמת, לבי לבי על פרנקל.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – – בשיח אלים של הרב לאו, שאומר: כושי – אתה מצדד בו, אתה מגן עליו.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אני, הגברת תמנו – –
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – לא הייתה פה כשדיברתי קודם, ודיברתי על העניין הזה, ואני לא אחזור, תסתכלי בפרוטוקול.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אנחנו כבר בסיום הזמן, נא לסיים.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש – – –
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – – להתחמק – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אבל הוא אומר ככה, שצריך לפגוע בקצבאות הילדים ולעסוק – איך לעשות את, לפרנס את האנשים האלה, מלחמה בעוני? באמצעות תעסוקה. זה השקר הנורא הגדול ביותר של ממשלת ישראל. אני יודע כמה אנשים עוסקים כדי להביא תעסוקה לאנשים שאין להם, וכמה הביורוקרטיה הישראלית – ופה לא דווקא משרד האוצר, יותר משרד הכלכלה – מטרפדים כל יוזמה למצוא תעסוקה יצרנית לאנשים. המדינה לא עושה – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – כלום כדי לתת לאנשים פרנסה. כל המיליונים והמאות מיליונים שמספרים עליהם הולכים למאכערים ולכל מיני אקדמיות, שזאת התעסוקה שלהם לעסוק בתעסוקה, אבל לא מביאים אפילו מקום עבודה אחד.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
טוב, גם זו תעסוקה – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אז אם מישהו בא, רוצה למנוע את העוני על-ידי תעסוקה, אני בעד, אדרבה ואדרבה. אבל למנוע עוני, להילחם בעוני על-ידי הפיכת, לעשות את האנשים עוד יותר עניים, לקחת – והוא אומר את זה, שבמדינות ה-OECD נותנים קצבאות כדי להעלות, שלא יהיה רף העוני כל כך גבוה, אבל אנחנו לא בדעה הזאת. בכל דבר הם רוצים להיות עם ה-OECD, אבל כשה-OECD אומר שמדינת ישראל היא המדינה שבה יש את האזרחים העניים ביותר, שם הם כבר לא רוצים לעשות מה שה-OECD עושה, שהוא נותן קצבאות ילדים.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה רבה, חבר הכנסת אייכלר.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לכן, אם יוסי סילמן אמר את זה, הוא צריך להתפטר. ואם הוא לא אמר את זה, שיודיע בפומבי שהוא מתנצל ושהוא לא אמר את זה. תודה רבה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה רבה, חבר הכנסת אייכלר. מתוך רשימת חברי הכנסת שנרשמו, שעדיין מונחת לפני, אינני רואה אף אחד. אני מצטער, אני לא רואה אותך, חברת הכנסת תמנו-שטה.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
ברשותך, אם יהיה ניתן.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
לא, לא, לא. לא נרשמת. אנחנו עוברים להצבעה.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
תן לי – – – חברי כנסת.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
נרגיע קצת עכשיו. אחרי הלילה שעבר, נרגיע קצת עכשיו.
אנחנו נעבור עכשיו להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי, התשע"ג–2013. קריאה ראשונה. הצבעה, בבקשה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי, התשע"ג–2013, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בעד – שמונה חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי, התשע"ג–2013, עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת – אני מבין שיש הסכמה על ועדת הכלכלה.
<איתן כבל (העבודה):>
כלכלה.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
סגן השר, ועדת הכלכלה מקובל עליך, נכון?
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
כן.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
ותועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה.
<הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 53) (מערכת הצבעה אלקטרונית), התשע"ג–2013>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/790).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
ונעבור להצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 53) (מערכת הצבעה אלקטרונית), התשע"ג–2013, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר מיקי לוי, בבקשה. עוד קצת וגמרנו, עוד יום אחד.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
אם אתה חושב שהצרות ייגמרו אתה טועה, אדוני היושב-ראש.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 53) (מערכת הצבעה אלקטרונית). הצעת החוק שלפנינו נועדה לכונן את התשתית המשפטית להקמתה ולפעילותה של מערכת הצבעות אלקטרונית שבאמצעותה יוכלו מחזיקים בניירות ערך, דהיינו בעלי מניות, איגרות חוב ואופציות, המעוניינים בכך, להצביע באמצעות האינטרנט באספות של תאגידים מדווחים שבהן הם זכאים להצביע. מהלך זה נועד לעודד מחזיקים בניירות ערך מקרב הציבור הרחב לממש את זכויות ההצבעה שלהם באספות, ועל-ידי כך להביא להגברת מעורבותם בקבלת ההחלטות הנדונות באספות של תאגידים מדווחים אשר ניירות הערך שלהם נסחרים בבורסה.
אני רק מקווה שהבורסה תתנפח חזרה לממדים הרגילים שלה, כי מצבה בהחלט מעורר הרבה מאוד סיבות לדאגה.
נכון להיום, שיעור השתתפות הציבור בקבלת ההחלטות בדרגים המדווחים הנו נמוך. הסיבות לכך מגוונות, ובין היתר נוגעות לכך שהליך ההצבעה – הדורש ככלל קבלת אישורי בעלות בניירות הערך מחברי הבורסה אשר אצלם מוחזקים חשבונות ניירות הערך של הציבור – מסורבל ובלתי נגיש. מערכת ההצבעה האלקטרונית המוקמת בהצעת החוק נועדה להקל את הנגישות של הזכאים להצביע באספות למידע ולאפשרות זכויות ההצבעה שלהם.
כמו כן, מבחינת הגורם שזימן את האספה, השימוש במודל החדש אינו כרוך בעלויות כלשהן.
מערכת ההצבעה האלקטרונית תקשר, בסיוע חברי הבורסה, בין מוזמני האספות לבין המצביעים הפוטנציאליים. מצביע פוטנציאלי הוא לקוח של חבר בורסה אשר במועד הקבוע שפורסם בדוח זימון האספה מחזיק באמצעות חשבון ניירות ערך אצל חבר הבורסה בניירות הערך הרלוונטיים לאותה אספה, ולפיכך יש לו זכות הצבעה בה.
לצורך התהליך יעבור מידע מחברי הבורסה אל המערכת, ולאחר מכן היא תעביר חזרה אישור קבלה על המצאת הנתונים – הליך טכני. מייד לאחר מכן ימציאו חברי הבורסה למצביעים הפוטנציאליים את המידע, הפרטים וקודי הגישה הנדרשים להם לצורך ביצוע ההצבעה באמצעות המערכת. המצביעים מצדם ייגשו באמצעות קודי הגישה שקיבלו מחברי הבורסה ויצביעו בפעולה פשוטה באתר אינטרנט ייעודי אשר ייפתח במועד להצבעה ויישאר פתוח באופן רצוף עד סמוך למועד האספה.
המודל המוצע, אדוני היושב-ראש, לא נועד להחליף את האפשרויות הקיימות כיום אלא מהווה ערוץ נוסף שיעמוד למחזיקים בניירות ערך לשם מימוש זכויותיהם – אותם מחזיקים שבדרך כלל אינם מגיעים לאספות הכלליות ואינם מרימים את ידם כציבור משפיע על המהלכים באותן אספות של בעלי המניות.
עוד יובהר כי המערכת כבר הוקמה על-ידי רשות ניירות הערך והושקעו בה כספים רבים. אישור החוק והתקנות שיבואו לאחר מכן נדרש כדי לאפשר את תחילת פעולתה הסדירה של המערכת.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת המדע והטכנולוגיה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, אדוני סגן השר. ראשון הדוברים מתוך אלו שאני רואה אותם כאן במליאה הוא חבר הכנסת איתן כבל. איתן כבל מוותר. השם השני שנמצא ברשימה וגם הוא במליאה הוא חבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת איציק שמולי אינו מעוניין. השלישי והאחרון מתוך הרשימה הארוכה שנמצאת כאן וגם נמצא במליאה הוא חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אל תשאלו למה אני עולה כבר בפעם השלישית לדבר, כי שמתי לב, לפי חוקי המשילות שרוצים לעשות פה, שיבוא יום ויהודי חרדי לא יוכל לדבר בכנסת או בציבור, אז אני מנצל כל רגע שעדיין אפשר ויש חופש ביטוי במדינת ישראל לדבר. עצם הגישה הזאת לדמוקרטיה כמי שמייצגת את העם, או לדיבור, לאפשרות להידבר ולעשות שיח כדי למנוע קרבות רחוב – וחבר הכנסת אלעזר שטרן הזכיר קודם בצדק לאן אנחנו מידרדרים – אז במקום לחזק את המוסד הדמוקרטי, במקום לתת זכות לכל אזרח לבוא לדבר, במקום לדבר בכבוד הדדי – כפי שנאמר בפרלמנטים אחרים; יש עוד פרלמנטים בעולם, יש פרלמנטים שהולכים שם מכות, ראיתי לפעמים דבר כזה, אבל יש פרלמנטים שיש בהם עניין של כבוד הדדי – אז הולכים לעשות חוקים דרקוניים של משילות, ביטול מוסד האי-אמון ועוד כל מיני דברים כאלה.
חבר הכנסת ריבלין יעיד שכל אלה שקיצצו והעלו את אחוז החסימה כי רצו לקצץ את כוח המיעוט לדבר, כמו התחיה ואחרים, קדימה – נעלמו. יש לי חשש שאם ישראל ביתנו – כן, של ליברמן, הם מציעים את חוק המשילות, נכון? יריב לוין, תודֶה לי – הערכה, לא ידיעה – שאם ליברמן ירוץ לבחירות בפעם הבאה לבד, לא כדאי לו להעלות את אחוז החסימה ל-4%, כי לא בטוח שהוא יעבור.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
הוא רוצה לתת דוגמה אישית.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
דוגמה אישית של חיסול עצמי, של חרקירי יפני. אז לכן אני ממליץ לכולם לא ללכת על הדבר הזה.
אבל מה אני כן רוצה לומר? מדברים הרבה על גיוס של חרדים למסלולים השונים, ויש כאלה שרוצים את זה, והולכת לשבת ועדה בעניין הזה. יש לי הצעה שאני מנסה לקדם, ועדיין היא לא פופולרית, אבל אני חושב שזאת תהיה העצה היחידה למי שרוצה בטובת המדינה. אמר לי חבר הכנסת שמעון אוחיון שהוא שיבח את הקבוצות החרדיות שנמצאות ב-8200 ובכל מיני מקומות כאלה ובמסלולים אפשריים, ומצד שני עומדות עליזה לביא וחברותיה וזועקות: חס וחלילה לא להוציא את הבנות מהיחידות בצבא. כך שזה תרתי דסתרי: או שאתה רוצה יחידות שמתאימות לחרדים או שאתה רוצה את הבנות בכל היחידות. העצה היחידה בכל הבעיות האלה וגם בשאלה המרכזית: למה אני צריך לשלוח את בני לצבא ואתה לא? – צבא מקצועי שייתן לחיילים תמורה מלאה לעבודתם ולתרומתם – –
<אלעזר שטרן (התנועה):>
אז לא יהיה כסף לישיבות בכלל.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – ויש כסף לזה.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
לא יהיה לישיבות בכלל.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
יהיה המון כסף. סיפר מפכ"ל המשטרה בוועדת הפנים שעל כל תקן במשטרת ישראל יש 26 מועמדים שרוצים לשרת, כך שאין שום ספק שכל חייל שישלמו לו כהוגן, הוא ירצה – – –
<אלעזר שטרן (התנועה):>
אבל אין, אין.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אז אני אגיד לך מאיפה: ברגע שהצבא ישתחרר מכל עשרות-אלפי החיילים שאינם תורמים מאומה ועולים למדינה הון עתק, וכאשר הוא נפגע בתאונת דרכים הצבא צריך לממן אותו כל חייו – – –
<אלעזר שטרן (התנועה):>
הרב אייכלר – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לא, רק שנייה. השלוש דקות שלי נגמרות, אחרי זה תדבר.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
הוא ייתן לך שתי דקות תוספת.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אז רק רגע, לפני – אולי משה פייגלין, שהוא יושב-ראש השדולה לצבא מקצועי, ייתן לך אפשרות לענות על זה, ואני מוכן להתמודד עם זה.
מדינת ישראל משלמת – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אבל כרגע זה לא הנושא, אז אני מבקש באמת לסיים.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – 60 מיליארד שקל בשנה למערכת הביטחון. דיברתי עם הרבה אלופים, והכסף שייחסך מזה שהצבא לא יהיה חייב לגייס עשרות-אלפי בחורים ובחורות שלדעת הצבא אינם מתאימים לו, ייתן לו מספיק כסף לצ'פר את החיילים שמתאימים לו, לפי התרומה שלהם, במשכורות טובות, והם יוכלו להתמודד עם המגזר העסקי, בפרט בעידן של הטכנולוגיה המתקדמת והמודיעין וההיי-טק, והצבא יכול להיות צבא יעיל וחזק. וזה יתרום תרומה אדירה ללכידות החברתית ולסולידריות, אף אחד לא ירגיש שהוא פראייר שהוא משרת בצבא – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – ואז גם הצבא יצטרך להכין מסגרות שמתאימות לחרדים לא לפי אינטרסים – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה. תודה, חבר הכנסת אייכלר. תודה רבה. אנחנו באותו נושא, אתה יודע, באותו ראש בעניין הזה, אבל צריך לסיים. זה לא – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אתה יודע מה? אתה תסביר את זה בפעם אחרת.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני אסביר את זה כמיטב יכולתי.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
בקיצור, צבא מקצועי יפתור את כל הסכסוכים בחברה הישראלית ויהיה צבא יעיל שיודע גם לנצח.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה רבה, חבר הכנסת אייכלר – – –
<אלעזר שטרן (התנועה):>
כמו להגיד שאם כל עם ישראל ילמד תורה, בכלל לא צריך צבא. מה נעשה? זה אותו דבר.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חבר הכנסת שטרן, תאמין לי, גם לי יש להוסיף לדיון הזה, כמו שאתה יודע, אבל זה לא הנושא שלנו כרגע.
ביקש לדבר בנושא חבר הכנסת רובי ריבלין, ואני מבקש להזכיר שהנושא שלנו הוא הצבעה אלקטרונית אינטרנטית באתרי האינטרנט בבורסה של חברי דירקטוריונים בבורסה. אני מודיע שגם אני אומר כמה מילים בסוף, ואני אהיה אחרון הדוברים.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, על-פי התקנון כמובן זה לא אסור בהצעת חוק שהממשלה מגישה לומר גם דברים אחרים, אבל בהחלט, אדוני סגן השר הנכבד, אנחנו נתמוך, אני אתמוך בחוק הזה, כי החוק הזה הגיוני, ואין לי צורך אפילו להסביר מדוע.
לחבר הכנסת אייכלר, לפני שאני אומר למה עליתי אני הנה לדוכן באחר-צהריים זה, בערב זה – במדינת ישראל הדמוקרטית ובחברה היהודית והישראלית שלנו צדיק באמונתו יחיה, וכל אחד צריך לחיות לפי אמונתו, אבל כולנו נחיה רק אם יהיה מי שיגן עלינו – – –
<אלעזר שטרן (התנועה):>
מי שמוכן למות.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
לא, מי שמוכן להגן עלינו – – –
<אלעזר שטרן (התנועה):>
לא כל מי שמוכן למות – בשביל כסף לא מוכנים למות.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – – אני לא רוצה – – –
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
– – – לא מוכן למות, חבר הכנסת – – – ימסור נפשו למען העם והמולדת.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אני באמת מאמין באמונה שלמה שמי שנהרג באוהלה של תורה הוא – אבל הדברים האלה – – –
<איתן כבל (העבודה):>
עוד לא הוקמו בתי-קברות כאלה.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
תשמע, אבל בכל זאת עם ישראל חי על אמונתו 3,800 שנה; נדמה לי העם העתיק ביותר שחי באמונתו ובכל מקום שבו הוא היה. יחד עם זה, לא נוכל להתקיים אם לא נגן על עצמנו. אני רוצה – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לכן צריך צבא מקצועי – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
תודה. צריך למצוא את השילוב. חבר הכנסת שטרן תלמיד חכם, אני אומר לך. אני קורא את ספרו כרגע. הוא היה גם אלוף בצה"ל וגם תלמיד חכם, ויש עוד רבים כאלה. אייכלר, אני מכיר רבים ממשפחתך, תלמידי חכמים, ששירתו את מדינת ישראל והיו מוכנים למסור את נפשם עליה.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
הפרט הכי חשוב ברזומה שלו זה שהוא הציל אותי מהדחה בבה"ד 1.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
עוד יותר – את זה אנחנו צריכים לברר, חיליק, את זה אנחנו צריכים לברר, אבל בהחלט.
רבותי, רבותי, אתמול בערב – לא אתמול בערב, היום לפנות בוקר מלאה המליאה מהומה ומבולקה כי היינו צריכים להעביר את התקציב. מחר אנחנו נשב כאן עד אשר נסיים את סדר-היום, כי אנחנו מחר נצטרך לנקות את השולחן. ימי שלישי הפכו בדמוקרטיה הפרלמנטרית לימים מיותרים. ואני גם נחרדתי לשמוע היום מהמזכירות – שמחתי לשמוע כרגע את יושב-ראש הקואליציה ויושב-ראש ועדת הכנסת בקדנציה הקודמת יריב לוין, ועוד עתידו לפניו, שמחתי לשמוע שהיום לא יהיו חוקים שלא יצביעו עליהם. אני רואה בחומרה רבה את האפשרות שממשלת ישראל או הקואליציה תביא בימי שלישי הצעות חוק, ואיש לא יהיה, לא ישמע את הדיון בהן, ולאחר מכן אנחנו נצביע, כי כך נוח לממשלה. אדרבה, אם הממשלה חושבת – תחוקק חוק משילות שהכנסת מיותרת. מי שנבחר הוא יקבע מי הממשלה, ולאחר מכן יתפזר עד אשר הממשלה תבקש מאתנו מפעם לפעם לבוא ולתת חותמת גומי. הדברים חמורים ביותר לדורות הבאים.
רבותי, אני כבר עשיתי את חלקי בדמוקרטיה הישראלית. יש לנו פה צעירים רבים שגם הם, מה אפשר לעשות, כבר מתקדמים בגיל, כבל, כבר לא מצעירי הדור, כבר לא מצעירי הדור, הם כבר – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
עוד נכונו לך עליות.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
ודאי שנכונו לו.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
לא, לך, לך.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
בגילו אני רק נכנסתי לכנסת.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
נכונו לך, חבר הכנסת ריבלין.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
שמולי בכלל. אני אומר לכם, רבותי, הדמוקרטיה – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
מוסד הנשיאות – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
לא אמרתי מה.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
הדמוקרטיה הפרלמנטרית שמה בראש המערכת המייצגת את הריבון, את כנסת ישראל. ממשלת ישראל צריכה לבוא לכנסת ולבקש ולשכנע שאכן היא צודקת בבקשותיה. נכון, חובתה למשול, לא זכותה למשול. יחד עם זה, אני רואה בחומרה רבה – הנה, ימי שלישי, מה, אנחנו מנסים למצוא איזשהם סדרי-יום שיתאימו. אני מבין – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
פעמיים כי טוב.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
כן, פעמיים כי טוב, אז אנחנו לא יכולים בשעה 18:30 לעזוב את המליאה כי טוב מאוד, אבל הממשלה לא מביאה בפנינו סדר-יום.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אני מבקש להזהיר, לא טוב הדבר לדמוקרטיה הישראלית.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת ריבלין.
אחרון הדוברים – אני מרשה לעצמי להוסיף, אדוני סגן השר מיקי, אני אצביע גם כן בעד הצעת החוק, אבל אני מאוד מאוד חושש מהצבעות אלקטרוניות, מהצבעות ממוחשבות. הדבר הזה גולש בסופו של דבר לרעיונות הצבעה כאלה גם בבחירות לכנסת, ומניסיוני אני יודע, קצת עסקתי בנושא וחקרתי את הנושא, הן לא ממש ניתנות באמת לפיקוח. זאת פרצה שקוראת לגנב, והוא יגנוב. אני מקווה שבדיונים בוועדה נמצא את הדרכים באמת להבטיח שהפרצות האלה לא תהיינה.
אנחנו עוברים עכשיו להצבעה. מי בעד ומי נגד הצעת חוק ניירות ערך (מערכת הצבעה אלקטרונית), התשע"ג? בבקשה, הצבעה.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 53) (מערכת הצבעה אלקטרונית), התשע"ג–2013, לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בעד – 13, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 53) – – –
<יריב לוין (הליכוד ביתנו):>
יש נמנע אחד.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אחד נמנע. בעד – 13, אחד נמנע, תודה, אין מתנגדים. אני קובע שהצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 53) (מערכת הצבעה אלקטרונית), התשע"ג–2013, עברה בקריאה ראשונה ותידון בוועדת הכספים.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
ועדת המדע.
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
מדע.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אה, רצית ועדת המדע?
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
בגלל הצורך באבטחת מידע.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני מסכים אתך, נכון. אם כן, תודה על התיקון, הצעת חוק ניירות הערך תידון בוועדת המדע.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
הודעה מטעם מזכירות הכנסת, בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה), התשע"ג–2013, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 11), התשע"ג–2013, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון מס' 10) (שינוי סדרי ההצבעה)>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/511).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון מס' 10) (שינוי סדרי ההצבעה), של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי כנסת – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה.
<יריב לוין (הליכוד ביתנו):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, ראשית אני מוכרח לומר, בהמשך לדברים של חבר הכנסת ריבלין, שהייתי גם רוצה לומר "כבוד השר", רק – אלא אם כן אני לא רואה טוב, אדוני היושב-ראש, שר אין, ישנו סגן השר מיקי לוי – – –
<סגן שר האוצר מיקי לוי:>
חבר הכנסת לוין, יש אישור מיוחד – – –
<יריב לוין (הליכוד ביתנו):>
כן, כן, שנמצא כאן באישור מיוחד, אני יודע. אני יודע, אבל נדמה לי שהממשלה צריכה להתאמץ בעניין הזה קצת יותר ולא לנצל, במירכאות או בלי מירכאות, את העובדה שסגן השר לוי עושה כאן הרבה מעבר למחויבות שלו מתפקידו, ונמצא כאן הרבה מאוד במליאה ומכבד את הכנסת, ובדרך הזו להימנע מהחובה שלה ששר יהיה נוכח כאן במליאה, שזה בעיני דבר עקרוני ומהותי וגם מתחייב מהתקנון.
לגופו של עניין, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק היא הצעה שהוגשה על-ידי ביחד עם חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב, ושנועדה לשנות את סדרי הבחירה של נשיא המדינה, כאשר הצעה דומה ישנה – יציג אותה אחר כך חבר הכנסת מקלב – גם לעניין מבקר המדינה, כלקח ממה שקרה כאן בתהליכי בחירה קודמים.
כיום החוק מחייב לקיים שלושה סיבובי הצבעה. התוצאה של המצב הזה היא תוצאה מאוד מאוד בעייתית משום שנדרש רוב של 61 קולות בשני הסיבובים הראשונים, ומתברר שקשה לגייס את הרוב הזה, והתוצאה היא שמועמדים, לעתים אפילו כאשר הם מועמדים יחידים, מוצאים את עצמם מובכים כאשר מתקבל מין רושם שהם נבחרו כמעין כמעט ברירת מחדל, רק לאחר שלושה סיבובי הצבעה, באופן שאיננו מכבד אותם, ולטעמי גם פוגע בנראות של התפקיד שהם אחר כך הם צריכים למלא.
לכן, כלקח ממה שקרה ובאמת בהסכמה רחבה – אגב, על דעת גם יושב-ראש הכנסת הנוכחי וגם יושב-ראש הכנסת הקודם, חבר הכנסת ריבלין – אנחנו מציעים לקצר את התהליך, לקבוע שני סיבובים בלבד. יתקיים סיבוב ראשון; בסיומו, אם לא יימצא מי שזכה ב-61 קולות, יתקיים סיבוב שני בין שני המועמדים שקיבלו את מספר הקולות הרב ביותר, ומי מהם שיזכה ברוב, ייבחר. אני חושב שבצורה כזו התהליך גם יהיה מסודר וגם ישמור על כבודם של המועמדים ויאפשר להם להתחיל ברגל ימין ובתחושה טובה את תפקידם, מי מהם שייבחר.
אני כמובן מבקש את תמיכת הכנסת בהצעה על מנת שנוכל להמשיך ולקדם אותה ולהכין אותה לקריאה השנייה והשלישית. תודה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת יריב לוין. ראשון הדוברים שמופיע לי פה ברשימה, חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, סגן השר, חברי חברי הכנסת, אני, בעקבות דבריו של חבר הכנסת ידידי ראובן ריבלין, רוצה להתייחס לכמה מהנקודות, ושוחחתי אתו יותר מפעם אחת במהלך כהונתו כיושב-ראש, וגם עם יריב לוין שוחחתי יותר מפעם אחת. קודם כול, לגבי התיקון, אני תומך בו, הוא תיקון נכון, חשוב, ואני מברך את המציעים על העניין הזה.
ראו, נושא מקומה של הכנסת במערכת הדמוקרטית הישראלית בשנים האחרונות, אני אומר, נדמה לנו שאנחנו מטפלים ומתקנים, אבל כשאנחנו נכנסים יותר ויותר פנימה, הכנסת, לצערי, מאבדת מכוחה ומהיכולת האמיתית שלה. ואני לא עוסק, אדוני היושב-ראש, בכלל בשאלות הפוליטיות. רוב הנושאים שעוסקים בהם בכנסת ישראל, אם נבדוק אותם, אין בהם שאלות של ימין, אין בהם שאלות של שמאל, רוב השאלות הנוגעות בחיי היום-יום של כנסת ישראל אלה נושאים שנוגעים לכולנו, ואם עוברים בוועדות מסתבר לך – אתה לא יודע מי ימין, מי שמאל, מי ממפלגה כזו או מפלגה אחרת.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
הבעיה שגם בנושאים המדיניים אתה לא יודע מי ימין ומי שמאל.
<איתן כבל (העבודה):>
אוקיי, אבל אני לא רוצה לעסוק בשאלות האלה. החיים שלנו כאן – – –
<יריב לוין (הליכוד ביתנו):>
גם אנחנו לא, אפשר להכריז שעשרה אנשים יהיו בשלטון והכול בסדר.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אתה יודע, איתן, איתן, עוד נושא. פעם אם היה חבר כנסת מדבר עם יציע העיתונות, או עיתונאים, זה היה כאילו – באמת, אני לא רוצה להגזים – – –
<איתן כבל (העבודה):>
להגזים – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
חילול הכנסת.
<איתן כבל (העבודה):>
חילול, נכון.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
חילול הכנסת, אני לא רוצה לומר מילים אחרות. פשוט, היום מדברים – – –
<איתן כבל (העבודה):>
אני אומר לך יותר מכך. תראה, קודם כול ימי שלישי. ימי שלישי, לא יכול להיות, ואמרתי זאת מתחילת הקדנציה, זה לא מתקבל על הדעת שימי שלישי יהיו ימי המלצה. המלצה לחברי הכנסת והמלצה בכלל. אוקיי, יש תקופות של פריימריז, יש תקופות של בחירות, אבל יש ארבע שנים. ימי שלישי הפכו ממש ליום מיותר בלוח. ואז, מה אנחנו רואים? ימי שני, או הופכים להיות עד 02:00, או ימי רביעי, אנחנו מוצאים אותם גם בתהליך כזה.
<משה מזרחי (העבודה):>
במי זה תלוי, לשנות?
<איתן כבל (העבודה):>
אני אומר לך את זה ככה: קודם כול, יושב-ראש הכנסת, הנהלת הכנסת ואנחנו. אני אומר את זה בצורה מפורשת, כי יש לזה תהליך משרשר, ואני אומר את זה לך, ואני מדבר אתך, חבר הכנסת ראובן ריבלין. תראה, אני דיברתי היום על כך ששרים לא משיבים לחברי כנסת. אזרחים מתלוננים בפנינו שהם פונים למשרדי ממשלה ולא עונים להם. אני מתבייש להגיד להם שלא עונים לנו. ומה, אני צריך להיות אלים כלפי אותו משרד? לאיים שאני אעמוד ואכתוב לעיתונות? אני אתן לזה פרסום? אני אעלה את זה בפייסבוק?
עכשיו, תבינו, רוב הפניות זה לא "היום הרת עולם היום יעמיד במשפט", ולכן זה סתם עצלנות או התנהלות קלוקלת. זה בדיוק כמו שהממשלה לא עונה לטלפונים כשהאזרח מתקשר. ובסופו של התהליך הזה זה מחלחל פה פנימה, והכנסת נהית המלצה. זאת אומרת, זה מקום – אין ברירה, צריך לעבור אותו. קודם כול שרים, רובם המכריע שוכח ששרות זה תהליך חולף. זאת אומרת, בסופו של עניין – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
גם הדיבור מעל הבימה צריך לחלוף, לצערי.
<איתן כבל (העבודה):>
אני מסיים, אני מסיים.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
ומה עם אלה שלא נולדו – – –
<איתן כבל (העבודה):>
נכון. יש כאלה – לא, לא נולדו, זה כבר, איך אומרים? נמשחו עוד ברחם אמם. אוקיי? יש כאלה. המיועדים.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה. תודה, חבר הכנסת כבל.
<איתן כבל (העבודה):>
אני אסיים כאן, אדוני היושב-ראש, ואני אחזור בדיון הבא, להמשיך.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת כבל. הדובר הבא, חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר. חברי הכנסת, אני מדלג על הרשומים כאן שאני לא רואה אותם במליאה. אם מישהו חושב שדילגתי עליו ולא שמתי לב, אנא שיודיע. הבא שאני רואה כאן ושנמצא זה חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – מוותר. דילגתי, אני רואה, בטעות, על חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, תודה לחבר הכנסת יריב לוין, לרב אורי מקלב, בעניין החוק של הנשיאות. ליעקב אשר גם כן, הרב יעקב אשר.
אני רוצה את תשומת לבו של חבר הכנסת ריבלין, למרות שאתה נוגע בדבר, אבל החוק הזה הוא חוק חשוב מאוד, ודיברת על העניין הזה של ימי שלישי. גם למוסד הנשיאות יש תפקיד חשוב מאוד בדמוקרטיה, ודווקא מיעוטים – צריכים מאוד מאוד לשמור שתהיה אפשרות להתבטא ולבטא וגם לנסות להשפיע. ולנשיא המדינה, אני לא יודע אם כל הנשיאים היו דומים בהשפעתם, אבל אני בטוח שאם, אני לא אומר שתהיה, אבל אם רובי ריבלין יהיה נשיא – בוא נגיד, למה צריך להגיד מה יהיה? אם היית היום נשיא, אני חושב שהיית יכול לתרום תרומה גדולה מאוד לאחד את העם שהולך ומאבד את הבסיס הסולידרי המשתף את כולם. צריך למצוא גם מוסד, שלא רק מוסד הנשיאות יקבע, אלא שהכנסת – הזכרת, למה נזכרתי? הזכרת שאתמול היה דו-שיח בין היציע של העיתונאים לחברי הכנסת. זה שחברי הכנסת פועלים לפי מה יאמרו אנשי התקשורת, זה כנראה לא מהיום. פגשתי פעם – – –
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – – הרב הראשי והגנת עליו.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
פגשתי פעם, לפני הרבה שנים, היה פה קצין הכנסת, קודם, אני לא רוצה להגיד את שמו, ושאלתי אותו, מה הסיבה שירדה קרנה של הכנסת, והוא אמר לי: כשאני נכנסתי לכנסת היה עיתונאי מסתובב מרוגש, ובא לעורך שלו ואמר לו: אתה יודע? יש לי בעוד חודש ריאיון בלעדי עם כבוד השר x. אז אומר לו העורך: כבר כמה פעמים הבטחת לי, אם הפעם אתה לא מביא לי, אתה מפוטר. היום, הוא אומר, מסתובב העוזר של השר ואומר: כבוד השר, דיברתי עם כבוד העיתונאי שהוא ייתן לך בעוד חודש ריאיון, והוא אומר לו: אם אתה לא תביא לי בעוד חודש את הריאיון, אתה מפוטר. זאת אומרת, התחלפו היוצרות. חברי הכנסת הפכו להיות שפוטים של התקשורת.
<משה מזרחי (העבודה):>
אמיתי.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אמיתי. אבל תדעו לכם, רבותי, שבכנסת הזאת, אני התחלתי לכתוב בעיתון בכנסת הזאת בתשמ"ב, שזה 1982. אז הייתה תקופה אחרת. למרות שפוליטיקאים תמיד הסתכלו מה כתוב בעיתון, לא היה מצב שהרוח בתקשורת תכתיב לחברי הכנסת מה להגיד ומה לא להגיד, מה לחשוב ומה לא לחשוב, והעיקר החשוב – מה להצביע ומה לא להצביע. ולמה לנו זה כל כך חשוב? כי דווקא אנחנו, כציבור – תראו למשל מה עשתה התקשורת, ואני לא מגנה את זה או שופט את זה, לגבי זה שאסור להגיד "ערבי הרג" או "ערבי רצח". וזה באמת לא בסדר, כי במדינה שרוצה לחיות בשלום עם כל אזרחיה, אסור לסמן אדם לפי מוצאו. אבל אותה תקשורת, שעשתה פוליטיקלי קורקט שאסור להגיד נגד ערבים מילה, אותה תקשורת מחייבת את חברי הכנסת אם הם רוצים להיות פופולריים – להגיד נגד החרדים דבר או שניים.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
ולכן אני חושב שצריך להיות הקשר בין תקשורת לפוליטיקה, כי בלי תקשורת – לתקשורת יש תפקיד של מבקר, ובלי תקשורת, חלילה, הייתה לנו פה דיקטטורה, והיו עושים מה שרוצים. אבל כאשר התקשורת הופכת לדיקטטורה וחברי הכנסת ופקידי השלטון אומרים רק מה שהעיתונות רוצה לשמוע, המצב הרבה הרבה יותר גרוע. ולכן צריך לחזק את מוסד הנשיאות וכל המוסדות הדמוקרטיים, שלמרות כל חסרונותיהם הם היחידים שמאפשרים לחיות פה ביחד – ערבים ויהודים, וכל הפסיפס הגדול שמרכיב את החברה הישראלית. תודה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, אני רואה שהגעת. רצית לדבר? מוותר. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בבקשה. ואחריה, סוגר את רשימת הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, סגן שר האוצר, קודם כול אני מברכת על הצעת החוק, חוק-יסוד: נשיא המדינה, וכמובן, נצביע בהסכמה בעד. אבל חשוב לי, ככה לשתף אתכם – היום השתתפתי בשדולה למאבק באנטישמיות בעולם; אדוני היושב-ראש, גם אתה השתתפת בשדולה הזאת. וזה מאוד תמוה, כי למרבה האבסורד, שעה לפני כן התעוררתי אחרי הלילה הארוך שהיה לנו, חברים, וכשהתעוררתי גיליתי הרבה מאוד אס.אם.אסים מהדוברת שלי על ההתבטאות של הרב הראשי המיועד – הוא כבר נבחר – לאו, התבטאות יוצאת דופן בפני האברכים שלו, שהוא בא ואומר: חברים, למה לצפות בטלוויזיה? עד לפה זה בסדר, תורתו-אומנותו. אבל לבוא ולומר: למה, כדי שתוכלו לראות את השחקנים הכושים מ"מכבי" משחקים נגד הכושים מיוון? ומי משלם להם? מה קורה פה? אנחנו, העם היהודי, מתקוממים על אנטישמיות, למרבה האבסורד. אני יושבת שם ליד השולחן ההוא כי חשוב לי, כי אני חושבת שזו אחת השדולות החשובות ביותר, השדולה למאבק באנטישמיות. אבל נאה דורש נאה מקיים.
<איציק שמולי (העבודה):>
תגידי גם מה השר אמר. לא צריך להיטפל לרב.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
לא ייתכן שבמדינת ישראל – דווקא כעם היהודי אנחנו צריכים להקפיד על עצמנו ולא להתנהג בצורה כל כך נבזית. מה זה, מדובר בקופים? ועוד יותר אבסורדי, שעה לאחר מכן התחלתי לרשום מכתב לשר הדתות נפתלי בנט. פתאום מסבה את תשומת לבי הדוברת היקרה שלי, שירי פוקס, ואומרת לי: תסתכלי על הסטטוס של השר לפני שאת מוציאה את המכתב, לפני שאת מזדעזעת. אני קוראת את הסטטוס – חשכו עיני. השר בנט: נכון, לא תמכתי ברב לאו, אבל אין ספק שעושים עליו "עליהום" על סתם אמירה שנאמרה באקראי. אז מה, אסור להיות גזענים כלפי יהודים, וכלפי אחרים זה בסדר? בואו נשתלח בכל מי שלא יהודי?
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
עכשיו את מבינה באיזו ממשלה את יושבת, מה לעשות.
<נסים זאב (ש"ס):>
למה, מה הוא אמר?
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
עכשיו את מבינה באיזו קואליציה את יושבת.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אז חבר הכנסת אייכלר – הוא כבר לא כאן – – –
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
ניסינו לפקוח את עיניכם כבר חצי שנה, לא הצלחנו. אולי עכשיו זה יפקח.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני מבקש לסיים.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
לא ייתכן שאנחנו נעצום את עינינו לרווחה ונמשיך להתנהג בבית הזה, בעם ישראל, בצורה כזאת, ונמשיך לגנות אחרים. אני ממש חושבת שראוי שכולנו נגנה את זה. ואתם יודעים מה? באמת קחו את זה כנקודה למחשבה. אני הוצאתי הודעתי לעיתונות, וגם ייאמר לזכותו של חבר הכנסת נחמן שי, אבל ראוי שגם אחרים בבית הזה יעשו את זה, כי מאבקם של מי שקראו להם כושים לא צריך להיות רק של כושית.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
עצמתם את עיניכם על התקציב – תעצמו את עיניכם גם על זה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה רבה, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. הדובר הבא, חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. אישרתי לאשר לדבר. ואחריו – נסים זאב, אחרון הדוברים. בבקשה.
אגב, הביטוי כושים מופנה כלפי כל היהודים: "כבני כֻּשיים אתם", אומר הנביא. אז כולנו כושים, חברת הכנסת תמנו-שטה.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
זה מחמאה או זה – – –
<איציק שמולי (העבודה):>
נראה לי שזאת לא הייתה כוונת הרב, אדוני היושב-ראש.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
נראה לי שהוא לא מכיר את הפרשנות שלך, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
לא, זו לא פרשנות. זה פסוק מפורש: "כבני כֻּשיים אתם".
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
זה בלשון סגי נהור.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
זה לא בלשון סגי נהור. זה נאמר לשבח, "הלוא כבני כֻּשיים אתם".
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
נכון, זה מה שאני אומר.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
הנביא מרגיע את עם ישראל ואומר: אתם בשביל אבינו שבשמים כולכם כושים, הווה אומר, נפרדים ומובדלים עבורי.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
הוא אומר: "הלוא כבני כֻּשיים אתם". זה לשבח.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
נכון.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
לשבח.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
כן, חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש – – –
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
– – –
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חברת הכנסת תמנו-שטה, מבינים את כעסך, אבל אנחנו עם הדובר הבא. בבקשה, יעקב אשר.
<רות קלדרון (יש עתיד):>
הוא אמר את זה בכבוד? הוא אמר כושים בכבוד? – – – באמת.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני רק רציתי להרגיע, חברת הכנסת.
<רות קלדרון (יש עתיד):>
לעשות צחוק מכאב זה לא מרגיע. היא חושפת פה כאב. צריך להיות רגע בשקט – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חלילה וחס, לא רציתי לעשות צחוק. אמרתי – להפך, כולנו כושים, לא רק את כושית.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
בכלל הוא לא אמר כושים, הוא אמר כושים. יש הבדל בין שני הדברים.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בבקשה, חבר הכנסת אשר.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שדיברו קודם פה על היחס בין תקשורת לפוליטיקאים, ואני מתפלא – אני אומר את האמת, אני מתפלא על המהומה שמנסים ליצור פה, ודאי כשזה מגיע דווקא מחברת כנסת שמייצגת קבוצה חשובה במדינת ישראל. יכול להיות שאם נחמן שי או אחרים יכולים לתת ביקורת על התבטאות כזאת, או אחרת, למרות שבואו לא נהיה כל כך – לא היה פה איזשהו נאום לאומה. הייתה שיחה עם בני-נוער, והקונוטציה של השיחה הייתה בכלל אחרת לגמרי – – –
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
עוד יותר גרוע – מדברים לבני-נוער.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
רגע, סליחה, אל תפריעי לי. מספיק את עושה לעצמך, לדעתי, ולתושבים שאת מייצגת רע בעניין הזה, כי לקחת דבר כזה ולנסות להשליך אותו כביכול על קבוצות בתוך האוכלוסייה הישראלית בגלל צבע עור כזה או אחר – את עושה טעות גדולה מאוד כלפי הציבור שלך. אני אומר את זה במלוא הכבוד ובמלוא – דקה, מר שטרן.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
הכדורסל באמריקה מותר?
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
מר שטרן, דקה. סליחה.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
את עושה עוול לציבור הכושים בישראל, באמת, שאותו את מייצגת.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
אני רוצה לדבר על משהו אחר, רבותי חברי הכנסת. גם אתם יודעים שזה, מה שנקרא, אפקט הדומינו, או אפקט שלאחר הבחירה, ותפסו איזשהו משפט בשיחה עם בני-נוער, מה שנקרא על הדשא, לא באיזשהו נאום.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
– – –
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
רגע, דקה, דקה. ומי שקצת ראה או שמע מה שהיה מדובר שם – זו הייתה שיחה עם נערים על סוג בילוי מסוים כזה או אחר, שהרב חושב שלא מתאים להם לעשות אותו, ודיברו כמו שהיו תמיד צוחקים על הכדורגל ואומרים ש-11 אנשים רצים אחרי כדור. יש לזה ההומור של זה. אף אחד לא התכוון פה לא לכושים ובוודאי לא לקבוצות אוכלוסייה פה בארץ.
<איתן כבל (העבודה):>
כשהרב ליבוביץ אמר 11 הוא לא נתן בהם סימנים.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
רבותי, תפסיקו לעשות חגיגת צביעות כזאת. אני לא רואה את האנשים שצועקים פה היום, בצורה שצועקים פה היום, כשמדביקים סטיגמות על ציבור שהבגדים שלו כהים – –
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
למה? כולנו עמדנו וגינינו. זה לא נכון.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
– – ושהוא ציבור יהודי. הרב לא דיבר על העניין הזה. אני לא הדובר של הרב. אני חושב שמי שגם מכיר את אופיו – גם של אביו וגם שלו – יודע שזה לא האיש. זה אפילו לא התחלה של חשד, זה סתם. יכול להיות שזו התבטאות שאולי מוטב היה שלא תיאמר בצורה כזאת או אחרת.
<איתן כבל (העבודה):>
זו הייתה התבטאות סרת טעם. אולי הוא לא התכוון, אבל זו הייתה התבטאות סרת טעם.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
לא לא לא. המילה לא הייתה במקום, ההתבטאות הייתה במקום. ההתבטאות הייתה בסדר גמור. מותר לו להגיד לבני-נוער את מה שהוא חושב שהם צריכים לעשות.
<איתן כבל (העבודה):>
זה כמו שנגיד, אם תחשוב על זה – – –
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – –
<איתן כבל (העבודה):>
הקבוצות יגידו ככה: יהודי מקבוצה א' רודף קבוצה, יהודי – אבל זה לא היה נאמר פה, זה היה נאמר במקום אחר. מה אני מנסה להגיד לך? תשמע, יכול להיות שלא הייתה לו הכוונה שאנחנו מדברים עליה.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
אז בואו קודם כול – – –
<איתן כבל (העבודה):>
סליחה, יעקב אשר. במקום לרדת מתחת לרדאר, להגיד: סליחה, ואללה, אולי פה אמרתי משהו שזה לא בדיוק פוליטיקלי קורקט, אנחנו מפתחים עכשיו דיון, קמים, מגינים. בשביל מה להגן?
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
זה מה שאני אומר. לכן אני אומר – אני לא מגן, הפוך. חבל שלא שמעת מה שאמרתי.
<איתן כבל (העבודה):>
תאמין לי, הקשבתי.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
יכול להיות שההתבטאות הייתה מיותרת. אבל לייחס לה – ואני פונה אלייך כאדם הגון, ואני חושב שהספקנו להכיר במשכן הזה, למרות ששנינו חדשים. אין פה שום דבר שיכול לבוא לידי ביטוי או להוציא לידי ביטוי איזשהו משהו שלא מאפיין את הרב לאו, בוודאי לא את משפחתו, ובוודאי לא גם את אף אחד מאתנו. ולעשות את זה בצורה הזאת זה סתם לנסות ולהטיל דבר שהוא לא נכון על האיש הלא-נכון במקום הלא-נכון.
ולכן, מה שאני מבקש – דבר אחד: תאמינו לי, מכל דבר אפשר לעשות מהומה, אבל הרגישות כאן בעניין הזה, סף הרגישות הוא לדעתי גבוה מדי. אני אומר עוד פעם, ודאי שאפשר היה לומר את אותה מילה בצורה נרדפת, אבל ודאי שלא היה פה לא זלזול, בטח לא ביהודים, בטח לא באנשים שלנו, ואפילו בטרמינולוגיה. ואני חושב שכולנו לא נהיה פה – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה רבה.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
– – בתוך המליאה, וגם חברי כנסת אחרים, כשחוזרים ונפגשים – לפעמים המילה כושי היא לא עניין של זלזול. זה מין טרמינולוגיה שהתרגלו אליה כך או אחרת, במקומות שאתה בא לספר שאתה היית במקום אחר. לכן, בואו נרגיע את זה.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
כבר לא מדברים ככה. כבר לא מדברים ככה.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
יש לנו מספיק על מה להיות רגישים זה לזה, ולא רק על הדבר הזה.
<איציק שמולי (העבודה):>
גם ההקשר חשוב.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה רבה, חבר הכנסת יעקב אשר. אחרון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב. אני מבקש שוב להבהיר, חברת הכנסת תמנו-שטה, שדברי נאמרו במשמעות החיובית שלהם, וחלילה וחס לא במשמעות מגחכת.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אתם חושבים שאם – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אולי תפסיקו להתווכח על השחורים, על הכושים? די.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אני מקווה שגם אתה עברת נושא, כי – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
עברתי נושא. לא, אני רוצה לדעת, אני נקרא כושי או שחור? תגידו לי אתם.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אתה יהודי טוב. מספיק עם זה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אז כשרואים אותנו בהפגנה, אומרים: השחורים האלה. השחורים מפגינים. כל מי שלובש חליפה שחורה שייך לקבוצה השחורה, מה לעשות. אני אף פעם לא נפגע, אגב.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אתה רק רוצה – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
כשכבר מדברים על שחקנים, הכושים הם השחקנים הטובים ביותר, את לא יודעת.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חבר הכנסת זאב, אמרת שלא תיכנס לזה, ונכנסת לזה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני לא מדבר על הכושים. בכלל לא.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
והזמן שלך פוחת.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני מדבר על השחקנים. נו, ברצינות.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
קדימה, לעניין. לעניין, חבר הכנסת זאב.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
הרב זאב, למה אתה שואל – – – תשאל – – – איך קוראים לך? אז מה אתה?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
לא. בבקשה, רבותי חברי הכנסת. עברנו לנושא חדש.
<נסים זאב (ש"ס):>
שלמה המלך אומר: "שחורה אני ונאוה". איך זה יכול להיות? או שחורה או נאווה. שחורה אני במעשי, ונאווה אני במעשי אבותי. לכן, אדוני היושב-ראש, צריך להבין, כשמדברים על כושים, לא צריך כל פעם כשמזכירים את השם הזה – זה איזה משהו שחלילה וחס יש פה איזה גזענות. היום כל דבר זה גזעני. רק שמעניין, כשלפיד אומר: הייתי רוצה לראות – כשאני לוקח את הבן שלי לגן-החיות, להגיד לבן שלי איך בהיסטוריה היה נראה חרדי. בני, אתה יודע? ככה היה נראה חרדי – במוזיאון של גן-החיות. רק הוא לא אומר איזה גן-חיות, האם התנ"כי או שהוא התכוון בתל-אביב. זו לא גזענות, זו לא השמצה.
<איציק שמולי (העבודה):>
אני לא מהמפלגה, אבל זה לא – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
הוא לא אמר את זה.
<נסים זאב (ש"ס):>
הוא אמר את זה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
הוא לא אמר את זה. על מה אתה מדבר?
<נסים זאב (ש"ס):>
הוא אמר את זה באוניברסיטה על יד סטודנטים.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
הוא מצוטט מילה במילה. אני יכול להביא לך את הציטוט. מה אתה אומר לי לא?
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אתה כל כך – – – שר האוצר שקשה לך – – – נושא רציני – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אני אומר לך – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חבר הכנסת זאב, אני מבקש – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
תאמיני לי, הלוואי ששר האוצר – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אם יורשה לי רגע להתערב בדיון, אני חייב לחלוק אתכם, חברי חברי הכנסת, בתור אדם שהוכפש לא מעט בימי חייו – תאמינו לי שיותר מכל אחד אחר כאן, כפי הנראה – –
<נסים זאב (ש"ס):>
גם אני. גם אני.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
– – קיבלתי פעם עצה טובה מידיד קרוב. הוא אמר לי ככה: כשזורקים אליך בוץ, יש שתי אפשרויות. אפשרות אחת היא לנסות ולנקות את זה, ואפשרות שנייה היא לחכות שזה יתייבש וזה ייפול לבד. אז בואו ונפסיק לנקות את זה ונעבור לנושא. מה רצית לומר לנו על – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אז אני רוצה לומר לך: קודם כול, זה לא בוץ. זה מלאבה, זה סוכריות שזורקים על חתן.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
הוא מתעקש. הוא מתעקש.
<נסים זאב (ש"ס):>
אז הוא מנסה לקחת את זה כמה – אני אומר לך: תלוי איך אתה מסתכל על הדברים האלה. מה, כל דבר נראה משהו שפוגע במישהו.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
ניסיתי. אמרתי: "כבני כשיים אתם". כולנו כושים.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא, אדוני.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
מספיק. קדימה, לנושא.
<איציק שמולי (העבודה):>
– – – עוד פעם.
<נסים זאב (ש"ס):>
ההסתכלות היא מעוּותת. אני אומר לך.
עכשיו אני רוצה לדבר על שני נושאים. אני רוצה לדבר על החוק שאדוני לא נתן לי לדבר עליו קודם לכן.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
נגמר הזמן.
<נסים זאב (ש"ס):>
לא עבר שום דבר.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
יש לך עכשיו עוד דקה. קדימה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני, הזמן לא עבר. אתם מעבירים את הזמן.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אתה העברת את הזמן. קדימה עוד דקה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני רוצה לומר לך שכל חוק הריכוזיות היה בעצם כדי להוריד את יוקר המחיה בישראל. תראו את הבלוף הזה. מרגע שדיברו על הוזלת המִחיה, המַחְיה עלה. אתם יודעים מה זה המַחְיה? זה העראק, זה הבירה. כל המשקאות החריפים עלו. למה הם עלו?
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
שישתו פחות.
<נסים זאב (ש"ס):>
שישתו פחות? אז אני אומר לך ששותים יותר. כשדבר עולה יותר, שותים יותר. זה כמו בנושא של סיגריות. אנשים לא מעשנים. מי שמתמכר, אתה רק פוגע בו יותר. אתה גורם יותר לכך שאנשים יעשו מהלכים פליליים כדי להשיג את מה שהם צריכים להשיג כי הם לא יכולים להתגבר על ההתמכרות שלהם. זה דבר שני.
אני אומר את זה ממש בקצרה. אדוני היושב-ראש, הדבר הכי חשוב: דיבר חבר הכנסת איתן על יום שלישי. אני ישבתי עם שגריר – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
לא, לא, לא. אני מבקש בזאת לסיים.
<נסים זאב (ש"ס):>
משפט אחד, משפט אחד. ישבתי עם שגריר שווייץ היום, ואני אומר לך: יש שם ארבע עונות. בסך הכול, שלושה שבועות בארבע עונות, זאת אומרת 12 שבועות יושבים בסך הכול במהלך השנה. אנחנו פה, בכנסת ישראל, יושבים חודשים רבים. רק ההסתייגויות שלנו הן עד 04:00. על מה אתה מדבר? אנחנו בטלנים? איפה אתה רואה כנסת סוערת ונסערת כל פעם עד 04:00 כדי להעביר חוקים או לא להעביר או לנסות למנוע אותם כמו שיש בממשלת ישראל ובכנסת ישראל?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<איתן כבל (העבודה):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אני אומר לך שאין הרבה – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – – מי שידבר היום – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
מה?
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אם לא היית אתה, לא היה מי שידבר ביום שלישי.
<נסים זאב (ש"ס):>
תאמין לי שיהיה מי שיחליף אותי. אני אדאג.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת זאב.
<איתן כבל (העבודה):>
נסים, הרב נסים זאב, חס וחלילה – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
לא. חבר הכנסת כבל, לא, לא. עד כאן.
<נסים זאב (ש"ס):>
משהו בנושא של החוק, רק משפט אחד.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אתה תגיש – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
רק משפט אחד בנושא החוק. אני אומר: אם כבר רוצים לשנות את החוק, אני פונה לחבר הכנסת יריב לוין שזו תהיה הצבעה אחת, אם כבר. אתה רוצה להקל ואתה רואה שזה דבר שמבזה, אז מי שקיבל את הרוב, כמו אצל הרבנים הראשיים, מי שקיבל את המספר הגדול ביותר, אם יש שלושה וארבעה מועמדים, הוא יהיה הנשיא. בזה אתה פותר את הבעיה. אל תעשה, לא סיבוב שני ולא סיבוב שלישי.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים.
אנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת החוק. הצבעה.
הצבעה מס' 11
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון מס' 10) (שינוי סדרי ההצבעה) לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בעד הצביעו 17, ואין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון מס' 10) (שינוי סדרי ההצבעה) עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת החוקה להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 48) (שינוי סדרי ההצבעה), התשע"ג–2013>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/511).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אנו עוברים להצעת החוק האחרונה להיום: הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 48) (שינוי סדרי הצבעה), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק זו תואמת את הצעת החוק הקודמת, שדיברה על נשיא המדינה, ואנחנו מדברים גם על הצעת חוק בחירת מבקר המדינה. כפי שהיטיב להסביר זאת מציע החוק, חבר הכנסת יריב לוין, יחד עם חברי הכנסת המציעים חברי הכנסת משה גפני ויעקב אשר, החוק בא במהותו לייעל את הליך הבחירה. חבר הכנסת יריב לוין דיבר על המכובדות של הבחירה – למה צריך להעמיד אותם שלוש פעמים לבחירה. ודווקא מכיוון שאני השתתפתי ביצירה של החוק הזה, ולא רק בהולדתו, בזה כבר יריב טיפל יותר – זה היה מתוך הרגשת הצורך בייעול של עבודת הכנסת, העבודה שלנו. אותו חוק היה גם אם זה לא היה נשיא המדינה, ואם זה היה מבקר המדינה ואם זה היה גם מזכיר הכנסת. כחברי כנסת, היינו באותה סיטואציה של בחירות לנשיא המדינה ולמבקר המדינה, ומתברר שאנחנו יושבים פה, באולם הזה, במשך זמן רב בעצם חסרי מעש, בהמתנה לתהליך שהוא מאוד מאוד ארוך, והוא מאוד לא יעיל, בלשון המעטה. לא זו בלבד שהתהליך עצמו ארוך, הוא גם חוזר על עצמו שלוש פעמים.
אני מבין אולי את החשיבה מדוע פעמיים. רצו – יכולים להיות מקרים שיש שלושה מועמדים והכוונה היא והרצון הוא להביא לכך שיהיו רוב חברי הכנסת, דהיינו שנשיא המדינה ומבקר המדינה ייבחרו על-ידי 61 חברי כנסת, והיה אם לא, נעשה ניסיון נוסף; גם אם היו כאלה שהצביעו עבור מועמד שלישי, כשהם רואים כרגע שאין לו סיכוי להיבחר, אולי הם יעבירו את ההצבעה שלהם, את התמיכה שלהם, לאחד המועמדים, שבסך הכול יקבל – שוב ניסיון לקבל 61 מחברי הכנסת, ורק לאחר מכן לעשות את הסבב השלישי. יכול להיות שזה היה נכון לימים שבהם חוקקו את החוק, כשהיה כל הזמן רוב מאוד בולט ומוכח ומיוחד. אבל אנחנו היום רגילים שגם תקציב המדינה ורוב התקציבים לא עוברים ב-61, כך שמותר גם לנשיא המדינה, למבקר המדינה, להיבחר בפחות מ-61, והעיקר שיהיה לו רוב של חברי הכנסת הנמצאים או אלה שבחרו. לכן, לאחר שהסבב הראשון לא הוכרע, הסבב השני מייד יביא לבחירה ישירה של המועמד שקיבל את רוב הקולות.
בהזדמנות זו אני רוצה להגיד שהתובנה הזאת, שעלתה בזמנו בתהליך הבחירה, צפה אתמול, ולפי דעתי גם אצל רבים מחברי הכנסת, בין אם הם מהקואליציה ובין אם הם מהאופוזיציה; בתהליך של יום אתמול, שהיה יום ארוך של הצבעות והיו בו הרבה הצבעות שמיות. לפי מיטב הבנתי הדלה, וללא ניסיון רב, בהצבעה שמית יש שני אלמנטים: מבחינה אחת, זה חלק מתהליך, האופוזיציה יכולה להאריך את תהליך הבחירה, לסחוב אותו יותר, להקשות עליו יותר, להקשות על אלה שרוצים להוליך תהליך, רוצים להוביל הצבעות ואישור חוקים. אבל אני מניח שמעבר לזה, הצבעה שמית יש בה גם – בוא תבטא אתה, חבר הכנסת, את ההצבעה שלך והתמיכה שלך בנושא הספציפי הזה, אם אתה בעד קצבאות הילדים או אתה בעד קיצוץ קצבאות הילדים; שיהיה המידע. לא סתם הצבעת בעד סעיף זה וזה, אלא אתה, חבר הכנסת פלוני אלמוני, הצבעת בעד הקיצוץ – להבליט את ההצבעה של חברי הכנסת לטוב ולמוטב.
גם את התהליך הזה היה אפשר לקצר ולייעל. אנחנו מדברים על תהליכים של ייעול, אדוני היושב-ראש. ואתה, כחבר הנשיאות, אני חושב שחלק מתפקיד הנשיאות – יושב-ראש הכנסת וחברי הנשיאות – הוא לייעל את התהליכים. את אותו תהליך, אם רוצים להגיע לשני האלמנטים, או לשני האפקטים שאנחנו רוצים להגיע אליהם בהצבעה שמית – אפשר להגיע. אני מציע הצעה, כדוגמה: לאחר ההקראה בפעם הראשונה, מי שנמצא באולם ומבקש להצביע תינתן לו זכות, ואולי גם תינתן הזכות למי שמגיע במהלך אותה הצבעה שנייה, שהיא לא הקראה שנייה של כל השמות. יש תהליכים.
אני אביא לכם דוגמה שאתמול בלטה מאוד: אנחנו כולנו ידענו על כמה חברי כנסת שקוזזו. הם לא היו בכלל בבניין, לא היו אמורים להיות, ויכול להיות שבהסכמתם, הם היו רוצים – אני חושב שזה גם תהליך מבזה. מאוד מצא חן בעינַי עכשיו היושב-ראש – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
הם יכולים לבקש – – – שמית. זאת אומרת – – –
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
כן, לבקשתם. לבקשתם. לא להקריא מאה פעמים – אני לא יודע כמה פעמים היו ההצבעות – כשצריך להצביע כשהם לא נמצאים באולם, בזמן שהם לא היו באולם בגלל קיזוז מסוים. מאוד מצא חן בעיני, אדוני היושב-ראש, גישתך עכשיו – לא להקריא רשימה ארוכה של אנשים שנרשמו לדיבור, אלא הקראת את אלה שנמצאים. אני יודע שמזכירות הכנסת לא אוהבת את זה כל כך. היא אומרת, שלא יבואו בטענה: כן הייתי, לא הייתי. אתה גמיש בעניין הזה.
אנחנו יודעים שאין צורך בתהליכים אלו להקריא שמות של אנשים שיכול להיות מסיבות שונות שהם לא נמצאים. כמו אתמול; אותו חבר כנסת, ודאי אם הוא היה הראשון ברשימה, בולט מאוד, שמו הוקרא עשרות פעמים, והוא לא נמצא, ויכול להיות שמסיבות מוצדקות וקיזוזים כאלה או אחרים, או שהוא בשליחות בחוץ-לארץ, בשליחות של המדינה. יכול להיות גם ששרת המשפטים לא נמצאת – ומאוד בלטה השליחות החשובה שהיא עושה בחוץ-לארץ. לכל אורך הערב והלילה אתמול בלט הנושא שלה. כך אני אומר בנושאים האלה, וגם בנושאים האחרים. יש תועלת בעניין הזה.
וזה מאוד מתחבר, אדוני היושב-ראש, למה שאמר פה יושב-ראש הכנסת הקודם, חבר הכנסת רובי ריבלין, על ההשתתפות והדיונים בימי שלישי. קודם כול, אני רוצה להגיד לך, אדוני – – – היה מתאים ליום שלישי הזה – יום שלישי הזה, אחרי יום ולילה ארוכים, שביום הזה לא יהיו דיונים כמו הצעות לסדר-היום והציון של ימים מסוימים שאנחנו מציינים בכנסת. יש ימים מסוימים: יום הילד, יום האישה, היום הבין-לאומי – אנחנו מציינים הרבה ימים, ואני מבין שהנשיאות מתעלת את זה לכיוון יום שלישי. ביום הזה לא רצו להכביד על הכנסת. מעבר לכך, היה מספר רב ומכובד מאוד של חברי כנסת במהלך הדיון ביום שלישי, לאחר הלילה הארוך. ולא זו אף זו, אני חושב – ואני מציין את האופוזיציה, היום אני חבר אופוזיציה, שהנוכחות שלה כאן היא מרשימה. לאורך כל הדיונים היא הייתה לא פחות מהקואליציה. ומעבר, אדוני היושב-ראש, יכול להיות שצריך נושאים מסוימים, כמו שאילתות דחופות, להעביר ליום שלישי.
הבעיה הכי גדולה שמשתקפת בתקופה האחרונה, אדוני היושב-ראש והיושב-ראש לשעבר, שלא רק זה – גם דיוני הוועדות ביום שלישי התמעטו ונחלשו. מה שקורה, שמכיוון שיום שלישי הוא לא יום שהוא יום עבודה מלא בכנסת, בנוכחות מכובדת, בנוכחות גדולה, אז גם דיוני הוועדות, שהיו צריכים להיות ביום שלישי דיונים מלאים ופוריים מבוקר עד שעות הצהריים מינימום, רואים בסדר-היום החלשה או התמעטות של הדיונים האלה.
לכן, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת באה לייעל את עבודת הכנסת, שבימים האלה יש לה חשיבות גדולה מאוד. אני אודה לכולם, ולחברי חברי הכנסת ששותפים אתנו בהצעה – חבר הכנסת יריב לוין, חבר הכנסת משה גפני, חבר הכנסת יעקב אשר – לתמוך בקריאה ראשונה. תודה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה, חבר הכנסת מקלב. אני רואה שגם חברי הכנסת איתן כבל – – –
<איתן כבל (העבודה):>
למה אתה חושב?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
איתן כבל פה. יפה, חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. ראשון הדוברים.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
לא נותק הכבל.
<איתן כבל (העבודה):>
– – הבעיה אצלך שאתה מתחיל לחשוב.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קצרנית יקרה – אני לא הזכרתי אתכם. גם אתמול עשיתם עבודה כל כך מדהימה, והיה צריך להגיד לכם מילה טובה על העבודה שעשיתם אתמול.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
שלוש דקות, אני מזכיר.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
זה חשוב.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני השר, קמתי לכבודך כשנכנסת, כמו תמיד.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
והדרת פני זקן.
<איתן כבל (העבודה):>
יפה. אתה רואה? שנינות, לא רק אצלך.
לגופו של עניין, אני רוצה להמשיך, אדוני היושב-ראש, בדיון הקודם. קודם כול, אני תומך בהצעת החוק לתיקון חוק מבקר המדינה. זה תיקון נכון, חשוב, ושוב, ברכות לחברים שמביאים את התיקון.
ושוב אני רוצה לחזור למקומה של הכנסת. נוח לי לדבר עם יושב-ראש הכנסת לשעבר, חבר הכנסת ראובן ריבלין, כיוון שבאמת חיליתי את פניו יותר מפעם אחת, וגם את פני יושב-ראש ועדת הכנסת לשעבר, והיום יושב-ראש הקואליציה, ודיברנו על הפעולות שיש לעשות כדי שכבודה של הכנסת באמת יכובד. אני אומר את זה בעיקר לחברי הכנסת החדשים.
למשל, נושא התקנות. מצד אחד – אם אני פותח את הדיון הזה – אומרים לנו ככה: מה אתם מגישים כל כך הרבה חוקים? דרך אגב, זה נכון. ואני אוסיף ואומר עוד מדרגה, שחלק ניכר מהחוקים המונחים אין להם שום מקום בחקיקה ראשית.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חבר הכנסת מוזס, בבקשה לשבת. עוד מעט הולכים הביתה. נא לשבת.
<איתן כבל (העבודה):>
אין להם שום מקום בחקיקה ראשית. ולעתים חלק מהם מייצרים זילות מעצם הופעתם בכלל בחקיקה ראשית. אבל מה? באים חברי כנסת – ואתם יודעים מה? בצדק – אומרים: מה אתה רוצה? אם אני אבקש ממשרד להכין תקנות, אין מצב שאני אצליח לקבל את התקנות. זוכר, חבר הכנסת ראובן ריבלין, שאני קבעתי תקדים כחבר כנסת והגשתי בג"ץ נגד – חבר כנסת מגיש בג"ץ נגד המדינה, נגד משרד ממשלתי – מה שהיה משרד התמ"ת, היום הוא משרד הכלכלה – על סדרה של חוקים שהעברתי והמשרד התחייב להתקין תקנות ולא תיקן.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
תקנות לביצוע.
<איתן כבל (העבודה):>
תקנות לביצוע. בוודאי. אז מה מצפים?
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
זמן המתנה?
<איתן כבל (העבודה):>
לא, זה דווקא לא היה זמן המתנה, זה היה על החזר מוצרים. זה היה על החזר מוצרים. אני רק רוצה שתדע, רק בימים אלה, סוף החוקים – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
היום.
<איתן כבל (העבודה):>
– – ממש – התקשרה אלי עורכת-הדין טל חכם כדי להודיע לי שבג"ץ הודיע על סגירת התיק כיוון שמשרד הכלכלה דהיום התחייב להעביר את התקנות האחרונות. שימו לב, זה למעלה משבע שנים. אז מה מצפים? אם זו לא זילות של הכנסת – שלא נדבר – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
זו זילות של החוק.
<איתן כבל (העבודה):>
של החוק, בוודאי. אני לא רוצה לבוא ולהציג בפניכם את העניינים העומדים – ואתה יודע את זה – בנושאים שנוגעים לחוץ וביטחון. הרי אין לנו כמעט כלים. נדמה לנו – וקצת השתבשה דעתנו בכל הנוגע לחקיקה – שחקיקה לכאורה היא חזות הכול. חקיקה היא חשובה; היא חשובה מאוד אפילו. אבל בסופו של עניין, אחת מאבני היסוד של כנסת ישראל בחלוקת התפקידים זה העניין של הפיקוח. ובפיקוח אנחנו כושלים בצורה כמעט יומיומית, בכל נושא.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה. תודה, חבר הכנסת כבל.
<איתן כבל (העבודה):>
תודה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
הדובר הבא – חבר הכנסת איציק שמולי. ישנו?
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
אין כמו איתן כבל.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
איננו. חבר הכנסת הבא שאני מזהה כאן במליאה הוא חבר הכנסת ישראל אייכלר, שאם יואיל להפסיק לדבר בטלפון הנייד, אולי נוכל כולנו לשמוע אותו על גבי הדוכן. בבקשה. שלוש דקות.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה לחזור על דברים שכבר דיברנו, אבל אני בעד, חסיד מאוד גדול של מה שנקרא "פוליטיקלי קורקט". מישהו אמר לי שבקליפורניה, אם אתה יורד במעלית עם מישהו שמעולם לא הכרת, אתה שואל אותו: איך קוראים לך? הוא עונה: ג'ו. אז אם לא אמרת לו ארבע פעמים את השם ג'ו: מה שלומך, ג'ו? באיזו קומה אתה יורד, ג'ו? זה כזה מין מנהג. בישראל זה אחרת לגמרי. יש למשל מקומות ששם יורדים אנשים במעלית כמו רובוטים – אף אחד לא מכיר את השני. אמרתי לו: אני מעדיף את השיטה של קליפורניה. אז הוא אמר: אבל זה בלוף, כי השקר הגדול ביותר באמריקה הוא שאנחנו חייבים לצאת לארוחת צהריים. אנחנו צריכים לצאת ללאנץ'. שניהם לא מתכוונים לצאת ללאנץ', אבל זה נימוס. בתקשורת האמריקנית יש הרבה ביקורת, אבל יש איזשהו סדר של דיבור. אני לא אומר שצריך ללמוד מאמריקה את הכול, אבל "חוכמה בגויים – תאמין".
הפוליטיקלי קורקט הוא דבר חשוב מאוד, להבדיל מהדוגרי בפרצוף. כאשר אומרים שאסור להגיד את המילה "ערבי" ואסור להגיד את המילה "אתיופי" ואסור להגיד את המילה הזו – אני בעד. אבל בתנאי אחד: שזה יהיה הדדי. הציבור החרדי סובל מהעניין הזה בצורה לא נורמלית, ולכן אני בעד שהם ייזהרו אחד בכבודו של השני, אבל אני לא יכול לקבל בשום פנים ואופן שבעולם יש שיח תקשורתי אנטי-חרדי קבוע, שמסית המונים. כשאני קורא את אתרי האינטרנט של החדשות או שומע טלוויזיה ורדיו – טלוויזיה רק שומע, לא רואה, אלא אם כן אני בפנים, בתוך המכשיר; אבל מבחוץ אני רק שומע. כשאני שומע את הדיבור נגד הציבור החרדי בצורה כל כך גסה, עוינת, בלי שום פוליטיקלי קורקט, לא משנה מה הוא יעשה: גם אם הוא גנב הוא חרדי, גם אם הוא עשיר הוא חרדי וגם אם הוא יורק הוא חרדי. הצליחו להפוך את הדבר החרדי – שהנביא אומר: "שמעו דבר ה' החרדים אל דברו" – למשהו מוקצה מחמת המיאוס. אז האנשים האלה באים להגיד ולהטיף מוסר לאחרים לעשות פוליטיקלי קורקט על דברים אחרים? זה לא. המשחק חייב להיות כוללני.
ואז אומרים: גם החרדים תוקפים אחרים. נכון, צריך גם את זה להפסיק. אבל איך? כשאתה צריך להתגונן – פעם אמרו לי שבלבנון, כשנופל פגז ישראלי בבית ערבי, אז כל העולם מראה את התמונות של הפצועים, אבל כשפוגעים בישראל לא מראים את התמונות האלה, כי היהודים בדרך כלל לא פותחים את הקורבנות בצורה מזעזעת.
אז הפוליטיקלי קורקט הוא דבר חשוב מאוד, ושיכבדו אחד את השני, לא כי אוהבים אחד את השני, אי-אפשר לעשות שתהיה אהבת חינם. אבל לא ייתכן שאנשים – ויש את זה, אני לא מדבר על משהו תיאורטי – 24 שעות ביממה לא תמצא תוכנית רדיו או טלוויזיה או תקשורת אחת שלא מסיתה את ההמונים נגד הציבור החרדי בצורה זו או אחרת.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
ואז באים וצועקים: למה אמר מישהו מילה כזאת? למה הוא הזכיר את המילה "ערבי" ולמה הוא הזכיר – זה לא. צריך להיות פוליטיקלי קורקט, למרות שזה מזויף, הפוליטיקלי קורקט.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
צריך נימוס, אתה אומר.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
נימוס, כן.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
כמו למשל לא לדבר בטלפון במליאה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אני לא יודע מי קבע שזה לא מנומס.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אבל ככה קבעו.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אני חושב שכשאנשים מדברים בטלפון במליאה, לפחות הם לא מפריעים לנואם.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
לא, לא דיברתי אליך. זה בסדר, מי שהיה צריך להבין – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אבל אם נקבע שאסור לדבר בפלאפון, אז לא לדבר בפלאפון.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
לא לדבר בטלפון.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
ואחד הדברים שהיה פעם, למשל לבוש – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אייכלר, זה לא רק נקבע בתקנון, שאין שיקול דעת ליושב-ראש – הוא צריך להוציא אותך – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
יופי. ופעם היו תקנות שצריך לבוא למליאה בחליפות.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אבל זה החוק.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
חבר הכנסת זאב, חבר הכנסת זאב, חבר הכנסת נסים זאב – כרגע הוסבר לי שאני חייב להפסיק את דיבורך בטלפון.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אגב, כשאני דיברתי בפלאפון, דיברתי שם בצד.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
גם כן לא מנומס. לא, לא, אני מנסה בעדינות להפיג את – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לא, לא, בצד אפשר, כך אמרו לנו.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
דובר כאן על כבוד במליאה וכיצד הידרדרנו – אז אני מעיר לחברי הכנסת הנוכחים שגם כאן, בדיון כרגע, יש אי-אלו בעיות של נימוס.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
חבר הכנסת פייגלין, עוד משפט אחד לחדשים – אתה מהחדשים. אתה יודע שהיה פעם תקנון בכנסת שבאים בלבוש הולם, שכולם צריכים ללבוש חליפות? פה הורידו את המזגן כדי שיוכלו ללכת בלי בגדים, ואז גם אנחנו צריכים להוריד את החליפות. אז תעשו תקנון שצריך לבוא למליאה בלבוש הולם, זה הרבה יותר חשוב מאשר הפלאפונים. תודה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
גם זה וגם זה חשובים. תודה רבה, חבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת מוזס היה פה לפני רגע. אינו נוכח. חבר הכנסת אברהם מיכאלי – מוותר. אחרון הדוברים שאני מזהה אצלי – לא, לא אחרון הדוברים: חבר הכנסת נסים זאב.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני לא אחרון?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
אתה לא אחרון. אחרון הדוברים שנמצאים כאן: חבר הכנסת יצחק הרצוג. כבר לא נמצא. אז חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים. אם הוא יבוא הוא יוכל לדבר. בבקשה. שלוש דקות לרשותך.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמה אפשר לעשות זילות בנושא של בחירת מבקר המדינה? כמה? מה קורה בעולם? מישהו בדק? מה קורה בארצות-הברית, איך בוחרים מבקר מדינה?
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
איך בשווייץ?
<נסים זאב (ש"ס):>
איך בשווייץ? איך בוחרים? זה public, זה צריך להיות ציבורי. כמו שאתה בוחר ראש ממשלה ואתה בוחר חבר כנסת, אתה בוחר גם מבקר מדינה. עכשיו תתארו לכם – – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
זה לא החוק.
<נסים זאב (ש"ס):>
אל תגיד לי אף פעם "לא נכון". תמיד תגיד נכון – – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
זה לא החוק.
<נסים זאב (ש"ס):>
אנחנו מדברים על מבקר המדינה, לא?
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אבל זה לא החוק.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
הוא אומר שלא זה החוק.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אתה רוצה שתהיה בחירה כללית?
<נסים זאב (ש"ס):>
אתה לא הבנת, אני רק נותן לכם – – –
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
המשך, המשך, הוא יבין. המשך – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אני אומר, כמה אפשר לעשות זילות מהעניין? ללכת לרוב מזדמן בכנסת ישראל? תתארו לכם שהם יעשו את זה ביום שלישי, ויהיו פה חמישה חברי כנסת, ושלושה יהיו בעד ושניים נגד. אז הוא ייבחר? תגידו לי, זה מבקר המדינה שלנו? וכשאתם רוצים לפטר אותו, מה אתם צריכים באמת? שני-שלישים מחברי הכנסת? אני מוכן שחמישה יבחרו אותו וחמישה יפטרו אותו, אין לי בעיה עם זה, "כבולעו כך פולטו".
לא יכול להיות שהבחירה תהיה כל כך בקלות. אפשר לבחור מבקר מדינה לפי בחירתך, לפי הנאתך, כאשר בכל מדינות העולם בוחרים מבקר מדינה בדחילו ורחימו. אז מה אם יהיה עוד פעם סיבוב, לא הבנתי, מה יקרה? אני חושב, אדוני היושב-ראש, אם יש מצב שצריכים לעשות סיבוב שלישי, אני מציע ההפך: שלא יעשו את הסיבוב השלישי באותו יום, שיעשו אותו אולי במחשבה – אפילו שבוע אחרי, לדחות את זה שבעה ימים, לעשות חשבון נפש.
תגידו לי, לא סבלנו מספיק מהמבקר הקודם? אני רוצה לדעת. תארו לכם עוד מבקר כזה, שיביא לנו על כל נושא את כל הכתבים ואת כל התקשורת. איך הכנסת הזו יכולה לתפקד בכלל? אז אתה רוצה לבחור אותו בשלושה מול שניים? אני שואל אותך. אני לא מדבר תיאורטית: אתה יודע שפה, חוקים מהמעלה הראשונה שהיו פה, בכנסת ישראל, עברו לפעמים בשניים מול אחד.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
נו, מה תעשה?
<נסים זאב (ש"ס):>
אז לא נעשה כלום. אדוני, אתה בוחר פה מבקר מדינה שיש לו תפקיד רם, משמעותי ביותר, ואני לא חושב שצריכים ללכת בקלות ראש כזו ולומר: טוב, בוא נקל על חברי הכנסת המסכנים, שכל כך עובדים קשה, שפעם שלישית לעשות את הסיבוב – זו הבעיה שלנו פה.
אני חושב שזו טעות. אני חושב שצריכים לעשות, אפילו להחמיר בדבר. אבל לא להקל ראש. ואני מצטער, אני חושב שהלך החבל אחר הדלי. יש מושג כזה. בגלל שנשיא המדינה – אולי יש פה איזה קונסנזוס – נשיא המדינה, אין לו שום כוח והשפעה מבחינה חוקית במערכות המשפטיות שלנו. אבל מבקר המדינה יכול להחליט שראש הממשלה עומד לדין. הוא יכול להחליט החלטות שאפילו שופטי בית-המשפט העליון לא יכולים להחליט בהן. ובקלות הרבה יותר. כי מעליו אין אף אחד, רק הקדוש-ברוך-הוא. אז למה להקל ראש?
אני נגד החוק, חד וחלק.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני אומר לך, חברי אורי מקלב: תחזור בך מהחוק. ההפך הוא הנכון: אם אפשר להחמיר כמה שיותר – תחמירו, כדי באמת לעשות חושבים איך אני בוחר מבקר מדינה, ולא בקלות כזו, רוב מזדמן בכנסת שלנו. כי אני אומר לך, מה שיקרה – יפתיעו אותך, השלטון. למשל, היום ישראל ביתנו הם בעצם מחליטים הכול, "מי יאמר לך מה תעשה ומה תפעל". יביאו לך איזה הצעת חוק ביום כזה שיש בקושי שישה-שבעה חברי כנסת, ויעבירו את החוק, את המבקר שהם רוצים בו וחפצים בו. אני חושב שזו טעות.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אחרי כל סבב – – – את כל החברים – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אני מוכן שיהיה רוב מזדמן גם לפטר אותו.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אני מבקש: אם ההחלטה בסופו של דבר תתקבל, בניגוד לדעתי, הלוא מי אני? אדם קטן מאוד, בסך הכול חבר כנסת – אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, צריכים לקבל החלטה: "כבולעו כך פולטו". כמו שהוא נכנס בקלות, אפשר גם לפטר אותו ברוב מזדמן, אין לי בעיה עם זה.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
תודה לחבר הכנסת נסים זאב.
נעבור להצבעה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 12
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9
נגד – 2
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 48) (שינוי סדרי הצבעה), התשע"ג–2013, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
אפשר להוסיף אותי, אדוני היושב-ראש?
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בעד או נגד?
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
בעד, כמובן.
<היו"ר משה זלמן פייגלין:>
בעד – 10, נגד – 2. הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון מס' 48) (שינוי סדרי הצבעה), התשע"ג–2013, עברה בקריאה ראשונה, ותועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ד באב התשע"ג, 31 ביולי 2013, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:30.>