דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ה ישיבה ע' הישיבה השבעים של הכנסת העשרים-וחמש יום שלישי, כ"ה באייר התשפ"ג (16 במאי 2023) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים נאומים בני דקה 4 אליהו ברוכי (יהדות התורה): 4 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 4 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 5 שלי טל מירון (יש עתיד): 6 אבי מעוז (נעם): 6 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 7 עמית הלוי (הליכוד): 8 בועז ביסמוט (הליכוד): 9 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 10 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 10 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 11 ניסים ואטורי (הליכוד): 12 ציון יום הסטודנט הלאומי 12 אפרת רייטן מרום (העבודה): 13 אריאל קלנר (הליכוד): 16 משה טור פז (יש עתיד): 18 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 19 יונתן מישרקי (ש"ס): 22 אוהד טל (הציונות הדתית): 24 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 25 שרון ניר (ישראל ביתנו): 26 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 29 שר העבודה יואב בן צור: 29 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 30 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 31 ציון יום "והדרת פני זקן" 31 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 31 חוה אתי עטייה (הליכוד): 34 מירב כהן (יש עתיד): 36 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 42 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 47 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 48 גלעד קריב (העבודה): 49 אבי מעוז (נעם): 52 שר העבודה יואב בן צור: 53 << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי כ"ה באייר התשפ"ג, 16 במאי 2023. הנושא הראשון על סדר-היום, חברי הכנסת – נאומים בני דקה. אנחנו נעבור כמובן להצבעה להירשם לנאומים בני דקה. בבקשה. טוב, תכף אקבל את הדף. בינתיים – חבר הכנסת הרב אליהו ברוכי, בבקשה. << דובר >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אני רוצה להקדיש את הדקה שברשותי כדי לברך את קני רוזנברג, הבעלים החדש של חברת אל על. צפיתי השבוע בדיווח שלפיו בחברת אל על מקשיחים את מדיניות שמירת השבת. המשמעות היא שגם הליך הרישום לעלייה למטוס, צ'ק אין, לא יוכל להתקיים לפני צאת השבת. השינוי המדובר הביא את הבעלים להציע לנוסעים שרכשו כרטיס פיצוי כספי, או לחלופין קיצור השהות ועלייה למטוס לפני השבת. למה הוא עושה את זה? האם באמת "מקשיחים" זאת המילה הנכונה? אני יכול לעמוד ולדבר על זה שהשבת היא מיזם חברתי ומשפחתי, אבל למה להתנצל? השבת ניתנה לנו כמתנה. "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה" – כך אמר בורא העולם למשה רבנו לפני למעלה משלושת אלפים שנה. הוא ביקש ממנו: לך והודיעם לישראל. קני רוזנברג, הבעלים החדש של אל על, שצריך עכשיו לפצות רוכשי כרטיסים, מבין שהשבת היא לא בעיה של עם ישראל, היא הפתרון. קני, כיהודי וגם כחבר כנסת, אני מבקש להגיד לך מכאן תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. תשתדל לעמוד בזמנים בדקה. הדובר הבא – חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני בא מהנגב ויש לנו שני כבישים ראשיים שם, 31 ו-25. בכבישים האלה היו לנו, בכניסה ליישובים, תחנות אוטובוס שמשרתות את האזרחים שלנו, את התושבים שלנו. כביש 31 עבר לפני ארבע-חמש שנים חידוש ובוצע כביש חדש שם. משרד התחבורה עקר את תחנות האוטובוס הישנות ולא הוסיף תחנות אוטובוס חדשות. הדרישה שלי, הבקשה שלי, ממשרד התחבורה ונתיבי ישראל היא לחזור להציב שם תחנות על מנת לתת שירות ראוי לאזרחים שלנו ולתושבים שלנו בנגב. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> דווקא לא עושים את זה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> דווקא לא עושים את זה. 13% לכל הנגב, לכל תשתיות הכבישים. הנגב הוא רק 13%. אזור קטן. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חברי וחברות הכנסת, מהפעם האחרונה לפני שבוע שעליתי לבמה נהרגו שמונה אנשים בכבישים. זה הרג שלא פוסק, כל יום. היום בישיבה שהייתה בוועדת הכלכלה על מצב התשתיות – אפשר להבין למה: כי כל אחד מושך לכיוון אחר, אין שקיפות, אין עקרונות ברורים, ויש הרבה יותר שאלות מתשובות. וגם השבוע, כמו כל שבוע, אפרט את פרטי תאונות הדרכים הקטלניות בשבוע האחרון: ביום רביעי 10 במאי נהרג גבר בן 72, תושב קריית מוצקין, בתאונה חזיתית עם רכב פרטי בכביש 22. ביום חמישי 11 במאי נהרג רוכב אופנוע בן 40 בתאונה עם משאית סמוך לבני עי"ש. עוד באותו היום נהרג רוכב אופניים, נער בן 15 – נער? ילד – מראש העין, לאחר שנהגת רכב פרטי סטתה ממסלולה ופגעה בו. ביום שבת 13 במאי נהרגה אישה בת 65 בתאונה קשה בין כמה כלי רכב בכביש 436. ביום ראשון 14 במאי נהרג רוכב אופנוע בן 24 לאחר שהחליק על הכביש בנתיבות. עוד שלושה פצועים מתאונות קודמות מתו במהלך השבוע. 137 איש נהרגו מתחילת השנה בכבישים; לא בטרור, לא בעזה, לא משום סיבה אחרת, אלא בגלל הטרור בכבישים, בגלל שאנחנו יכולים לעשות יותר ואנחנו לא עושים מספיק. מקווה שהקריאה הזאת לא תיפול על אוזניים ערלות. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה על העבודה החשובה מאוד מאוד שאתה עושה, חבר הכנסת בועז טופורובסקי, ולא מרפה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, כבכל שבוע, אני באה לדבר על נשים שנרצחו. לצערי הרב מאוד, מאז השבוע שעבר נוספה אישה לרשימת הנרצחות – רצח מזעזע של בחורה צעירה בת 19 שרק התחילה את חייה, ולצערנו הם נגדעו. אני רוצה להגיד שכל עשרה ימים בממוצע נרצחת אישה בישראל. זה נתון נורא ואיום ומדאיג מאוד. אני רוצה לקרוא מכאן לשר לביטחון לאומי להכריז על מצב חירום בנושא הזה, להקים ועדה או ועדת משנה. אנחנו נשמח לקחת חלק בוועדה הזאת או להוביל אותה, לשתף פעולה עם הקואליציה כדי לטפל בתופעה הנוראית הזאת. ועכשיו אני אקריא את שמותיהן של הנשים: דימה בושנאק; חנאן אבו ח'יט; בת 43 מנתניה ששמה לא פורסם; רילי פרי; אזהר אבו רביע; סארה אל ג'נאמי; בראאה מסארווה; ורה פלצינטה; אדיסי אלבנה; ולנטינה חוואס; פולינה וייסמן; ביאן עבאס; דריה לייטל; בת 26 מנס ציונה ששמה לא פורסם; סיגל ברכה אטיאס; לידר סוויסה. סך הכול 16 נרצחות, וכל אחת עולם ומלואו. יהיה זכרן ברוך. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 86. והפעם על עיצוב גרפי. בתגובה על שאילתה שלי לשר הפנים בעניין שלט עם האותיות המומצאות המכונות עברית רב-מגדרית, הוא ענה שאין לו זמן להתעסק בעיצוב גרפי. אני לא יודע מי יעץ לו להגדיר את האותיות המומצאות הללו כעיצוב גרפי, אבל זוהי כמובן הנדסת תודעה. לעבור על חוק-יסוד: הלאום, שקובע כי השפה הרשמית בישראל הינה עברית ולא שפה מומצאת חדשה, זה לא רק עיצוב גרפי; עיוות שפה בת אלפי שנים מתוך תפיסה רדיקלית כאילו היא שפה שמדכאת נשים, ולכן צריך לעוות אותה כדי להנדס את תודעת הציבור הוא לא רק עיצוב גרפי. השפה העברית היא לשון הקודש, היא יהדות, היא מסורת, היא מורשת, והיא השפה שבה ניתנה לנו התורה. אני ממליץ לשר הפנים לשלוט במשרדו, לשחרר אותו מהאג'נדות הזרות שהשתלטו עליו ולא להיות כלי בידיהן ולהחזיר את עטרת השפה העברית, לשון הקודש, ליושנה. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אני רוצה להעלות נושא שכבר דיברתי עליו במליאה, אבל כנראה שכשמדובר בהתנכלות לאזרחים ערבים זה לא מעניין אף אחד. לפני יומיים, בשעות הבוקר, בדרך לבית הספר, התלמיד, הילד, חמזה איברהים אבו אל-קיעאן, חיכה להסעה. לא מספיק שהוא גר בכפר לא מוכר וצריך לנסוע 8-7 ק"מ עד בית הספר בהסעות באוטובוסים – כשהוא חיכה בבוקר, הגיע כוח צבאי לשם ותקף את הילדים, והוא מאושפז היום בבית חולים סורוקה עם שני שברים ברגל. התופעה הזו שכוחות צבא, במיוחד באזור הזה של יתיר, מחסום מיתר – הם מתנכלים לערבים הבדואים בכל יום ויום. אנחנו כבר פנינו לשר הביטחון – ללא שום מענה. במצב הזה שבו אזרחים ערבים מסתובבים ליד מחסום מיתר בחורשת יתיר, הם לא יכולים להיות הפקר וטרף קל לכוחות הצבא. הממשל הצבאי על הערבים, אסור שיחזור עוד פעם. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יוסף עטאונה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה. את רשומה בנאומים בני דקה. טוב, אז תשמרי את זכות הדיבור שלך? << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> לא הבנתי איך לא התחלת בלי להודיע חגיגית על היום המיוחד. לכן לא הבנתי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> סדר-היום זה נאומים בני דקה. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי לכנסת, זכיתי היום לטור מכובד בעיתון גלובס – מודה שלא הכרתי לעומק – שקרוי "משרוקית". הוא עוקב אחרי התבטאויות של אנשי ציבור, לדעת אם אנחנו דוברי אמת, לא דוברי אמת, אם אמרנו נכון, לא נכון. קודם כול, הזדמנות טובה לעודד את כותבי הטור ואת גלובס – דבר שדווקא יכול להביא ברכה לשיח הציבורי שלנו, גם הפוליטי. אבל הערה שאמרתי להם ואני אומר לכם, אומר להם גם כאן, במליאה: תתעסקו בעיקר ולא בטפל, כיוון שאם אתם עושים לנו בדיקת עובדות ומתעסקים בשוליים ולא מתעסקים בעיקר הטענה שלנו, אתם תאבדו גם את האמון ואת הקרדיט. ועל מה אני מדבר? אני טענתי בריאיון ליניר קוזין שיש הנחיה אחת של היועמ"ש, שהיא חצופה במיוחד לטעמי, שבה אם שר רוצה לחוקק חוק, ולמשפטן מייעוץ וחקיקה לא נראה העניין הזה, אז הוא עושה דיונים עם השר, ואם הוא חושב שיש קושי משפטי – לא מניעה, שזה כידוע, אדוני היושב-ראש, מניעה קדושה; רק קושי משפטי – זה כבר לא עובר לוועדת שרים לחקיקה. אבל אם הוא רואה שהשר או נציגיו לא באו לדיון בלב פתוח ונפש חפצה, אז הוא כבר מעלה את זה דרגה. כלומר, כשהוא חושב שזה קושי, הוא מעלה את זה דרגה – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת עמית הלוי, נאומים בני דקה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסיים. אז הוא מעלה את זה דרגה. עכשיו, זו הוראה חצופה, כיוון שהיא באה לחנך את השר. כאילו, אם אתה לא תבוא, תחייך, תשב יפה ונדון איתך – אז או שנאשר או שלא. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת הלוי. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> באו גלובס, ואת העיקר הזה – אז בסדר, אז זה לא הנחיה; זה מדריך של אבי ליכט שהיועמ"ש אישר, וזה לא בדיוק הופך למניעה, זה הופך לוויה דולורוזה, דרך ייסורים גדולה, שבסוף גם החוק הזה לא יעבור. זה העיקר. ולכן תתעסקו בעיקר גם כשאתם מבקרים אותנו. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת עמית הלוי. חבר הכנסת בועז ביסמוט, בבקשה. << דובר >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי, כנסת נכבדה, הדגל הפך להיות נושא בכותרות, הדגל הפך להיות מאוד אופנתי. הדגל האהוב שלנו – משתמשים בו למטרות שונות, והכול בסדר, הכול לגיטימי. ולמה אני אומר את זה? כי בשבועות האחרונים – יותר, בחודשים האחרונים – יש מחאה בישראל, ונעזוב עכשיו את הרפורמה, אם אתה בעד או נגד. החברים במחאה – חלק מהם לא רואים בי חבר; אני אמרתי שאני אף פעם לא ראיתי בהם אויבים – הם באים עם הדגל, ואני חייב להגיד שזה חכם מאוד לבוא עם דגל ישראל, כי זה גם כן מראה שאולי אנחנו חלוקים באידיאולוגיה או לגבי הנושא הספציפי הזה, אבל בכל הקשור לדגל אנחנו מאוחדים. אני מציע לחברים שלי שם במחאה: יש לכם כבר את הדגל, כל אחד שם מחזיק את הדגל, אז ביום חמישי תביאו אותו, תביאו אותו לירושלים. הינה עוד נושא שבקונסנזוס. אני בטוח שבדיוק כמונו, אנחנו רואים בעיר הזו בירתנו הנצחית, בירתנו המאוחדת. בואו ביום חמישי. אני לפחות ביום חמישי – יום ירושלים, אגב – אצעד במצעד הדגלים יחד עם חבריי לסיעה, כמובן, וגם אחרים כאן, בכנסת ישראל. אנחנו נצעד בגאווה גדולה, ואנחנו נראה לעם ישראל, ובכלל ליהודי העולם ולעולם כולו, את המחויבות שלנו לבירה שלנו, לעיר שלנו, ואנחנו נעביר מסר ברור שירושלים הייתה ותמיד תישאר בירת ישראל הבלתי-מחולקת. נפגין את הנחישות שלנו על העיר, את האהבה הגדולה, אבל זו בעיקר הזדמנות נהדרת – אנחנו והם, כלומר המחאה היא לא "אנחנו והם". אנחנו אנחנו, וכולנו עם אותו דגל, ונעלה לירושלים ונהיה מאוחדים, כי ככה צריך להיות. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, אתמול קרה עוד מקרה מצער, ולצערי הרב הוא לא חריג והוא נפוץ בתקופה האחרונה, ובטוח שהוא לא הגיע לאוזניכם. (אומרת בערבית: אתמול סטודנטית ערבייה דתייה אשר לומדת באוניברסיטת חיפה הותקפה בידי המשטרה, והם התייחסו אליה כאילו היא פושעת או מחבלת או טרוריסטית.) לצערי הרב, אנחנו כנשים ערביות, מוסלמיות, דתיות, שנושאות את הזהות הלאומית והדתית שלנו, והיא נראית, ואנחנו גאות בזה – לאחרונה אנחנו כן מפוחדות וחסרות ביטחון אישי, ולא רק בגלל שהמשטרה לא עושה את מה שצריך, אלא כי המשטרה גם מתייחסת אלינו כאל טרוריסטיות. אני מעלה את הסוגיה הזאת כיוון שישנן אלפי סטודנטיות ערביות בצפון ובכל מקום במדינה שהולכות עם החיג'אב שלהן, ובשבילן, בשביל כולנו, אני דורשת ביטחון אישי. אני רוצה להגיד לשר לכישלון לאומי: כשלת בתפקידך. לך תשב בבית. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נאום קול המושתקים מס' 18. בכל שבוע אני מתייצבת כאן לזעוק את זעקת תושבי יהודה ושומרון ולהעלות את שורות הפיגועים שהושתקו. לרוב מדובר בעשרות פיגועי אבנים ובקבוקי תבערה שמסכנים את חייהם של עשרות אלפי תושבים וכמעט שהפכו שגרה אצל רבים מהם, אולם בשבוע האחרון נראה שבחסות ההכלה של מערכת הביטחון את פיגועי האבנים, גם פיגועי ירי הפכו לדבר שבשגרה. קחו למשל את סיפורה של גבעת שדה יהונתן, גבעה חלוצית בבנימין שהוקמה על ידי יהודים מסורים כדי לשמור על אדמות העם היהודי. מיום הקמתה סבלה הגבעה מהתפרעויות ערביות, זריקות אבנים ובקבוקי תבערה שלא זכו לתגובה מספקת מצד מערכת הביטחון. בכפר ראו כי טוב ועברו לשימוש בנשק. עד כמה שהדבר יישמע לכם מטורף, בכל יום בשבוע וחצי האחרונים בוצע ירי מכיוון הכפר לעבר הגבעה, ולעיתים אף פעמיים ושלוש בלילה, ובכל לילה תעוזת המחבלים עולה. החוליה עדיין לא נתפסה, כתר לא הוטל על הכפר, וככל הנראה גם הלילה, בזמן שתנומו את שנתכם, שוב ינסו מחבלים מרצחים לפגוע ביהודים החלוצים שמאיישים את הגבעה. הכתובת מרוחה על הקיר באדום בוהק. מחובתנו כנבחרי ציבור ונציגי הימין בכנסת לדאוג שמתיישבי יהודה ושומרון לא יופקרו בשטח ויקבלו מענה ביטחוני הולם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> אחרת, אם חלילה יקרה משהו, לא נוכל להגיד: ידינו לא שפכו את הדם הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו נמצאים במרתון מתמשך של דיוני התקציב. האצבעות מונפות באוויר, הוועדות מאשרות סעיף אחר סעיף, אך כמו בכל ריצת מרתון, הפרטים הקטנים נעלמים. מבדיקת "דבר" עולה שמשרד האוצר מוביל שורת קיצוצים סמויים בתקציב המדינה. מיליארדי שקלים מבסיס התקציב פשוט התפוגגו ונעלמו, ובעיקרם תקציבים שמיועדים לשכבות המוחלשות ולציבור העובד. תקצוב תחבורה ציבורית ורכבות כבדות, למשל, קוצץ כל אחד בכמיליארד שקל בשנה; 96 מיליון שקל נעלמו מתקציב הדיור הציבורי; קיצוץ של 70% בפיתוח תשתיות והכשרות מקצועיות במשרדי העבודה והכלכלה. אך יש מגזר אחד שדווקא ייהנה מתוספות ומענקים: ההתנחלויות העברייניות, שיזכו לקבל כספים מקרן הארנונה בלי שייאלצו להעביר אליה אגורה אחת. המתנחלים, שהתרגלו כבר לגזול מהפלסטינים, עכשיו גם יגזלו את הכספים של אזרחי ישראל, מאילת, מאופקים, מג'יסר א-זרקא. בושה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. תודה רבה. ואחרון הדוברים – חבר הכנסת ניסים ואטורי, בבקשה. << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> ספוילר: לא הולך להגיד בושה בסוף הנאום בן דקה הזה. אני רוצה לדבר – אנחנו מדברים הרבה על דגל ישראל, ותכף מצעד הדגלים. עמית, חברי, תקשיבו, משהו מאוד מעניין. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אומרים שהדגל לא קשור לדת. יש אפילו כאלה קיצוניים מאוד, זאת אומרת שזה לא חרדים; אומרים חרדים – אלו לא החרדים שאנחנו מכירים, אלה אנשים מאוד קיצוניים שקורעים את הדגל או שורפים. אני רוצה להסביר משהו מסוים בנושא הדגל, מאיפה זה הגיע. בבית המקדש הייתה מנורת שבעה קנים והיה שם כפתור ופרח כפתור ופרח. יש מפרשים שאומרים שפרח בתורה, במקום שכתוב פרח, זהו שושן צחור. שושן צחור, שאתם מכירים אותו, אם מסתכלים עליו מלמעלה, מה אתם רואים? מגן דוד. ולכן ידוע, לפי המפרשים, שהמגן דוד היה מונח – הפרח, השושן צחור, הצורה שלו הייתה מונחת כאן – המנורה מעל הנר שדולק, ומפה, מהמנורה – סליחה, לא נר, מנורה – היו מרצדים שבעה מגני דוד בבית המקדש על הרצפה, מהצורה של המנורה עצמה. יש מפרשים שאומרים שגם כיור הנחושת היה בצורה של מגן דוד. ולכן, מי ששוקל אם זה כן זה, אז יש קדושה בדגל ישראל. דגל ישראל הוא מאוד קדוש לנו בעם היהודי. אנחנו גם יודעים שהרבה אנשים שפכו את דמם למען הדגל. אבל תדעו דבר אחד – שזה יצא גם מבית המקדש, ויש עוד פירושים ועוד משפטים בתורה שמביאים את זה, כמו לדוגמה "דרך כוכב מיעקב" – יש פרשנים שאומרים שזה המגן שהיה להם, של לוחמים, שדרך. יש כאלה שאומרים שממש דרך, ושהשפיץ היה חלק מהעיגון שלו. לכן מי שחושב או מדבר על דגל ישראל, שידע שזה קדוש גם מבחינה דתית וגם מבחינה לאומית שלנו כעם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ואטורי. << נושא >> ציון יום הסטודנט הלאומי << נושא >> << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אם כן, רבותיי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא בסדר-היום. היום למעשה מציינים כאן, בכנסת, את יום הסטודנט הלאומי, שהובילו חברי הכנסת ובראשם חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת אפרת רייטן מרום להוביל את היום החשוב הזה. זה יום שנעשו בו דיונים בכלל הוועדות בקשר לסטודנטים – גם אני, כיושב-ראש ועדת הבריאות – על חלקו של הסטודנט במכללות ובאוניברסיטאות בנושא הרפואה ועוד ועוד. נעשתה עבודת קודש. בבקשה, חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה רבה, אדוני יו"ר הישיבה. כנסת נכבדה, אז קודם כול אני רוצה להודות גם לך, אדוני היו"ר, שלקחת חלק יחד עם שאר – לא מעט מיושבי-ראש הוועדות בכנסת הזו, והתגייסתם ליום המיוחד הזה במסגרת הימים האינטנסיביים של חקיקת התקציב. כולכם נרתמתם ופיניתם את הזמן כדי לשמוע את הסטודנטים, אז לכם אני אומרת תודה. סטודנטים יקרים, כל מי שהגיע, כבוד לכם. אני באמת מודה לכם מקרב לב שבאתם. כל אחד פה שלקח חלק ביום הזה – יש חשיבות עצומה עצומה בזה שהגעתם, בזה שהייתם חלק, בזה שהובלתם, למעשה – הייתם שותפים שלנו בלקבוע מהם הדיונים, מהם הנושאים שאתם רוצים שיעלו כאן לדיון. פגשתם את חברי הכנסת, פגשתם גם, מה שנקרא, זה את זה כשלא הסכמתם אחד עם השני, הצפתם דברים בימים האלה של התקציב, העליתם את היעדר התקצוב של הסטודנטים. כמו שאני רואה וראיתי, כולנו, כל המדינה רואה את הקמפיין שאיתו יצאתם, את זעקתכם על אפס תקציב לסטודנטים. גם את העניין הזה העליתם על שולחן הכנסת, וכבוד לכם. תמשיכו כך. הנושאים השונים היו כאן בין היתר תקציב ההשכלה הגבוהה, הגיוון התעסוקתי, שימור צעירים בנגב ובגליל, טיפול בהטרדות מיניות בקמפוסים, מתמחים ברפואה ויוקר המחיה בקרב הסטודנטים. אז המצוקות הרבות האלה – ובעיקר עלתה ממרבית הסטודנטים התחושה שלא משקיעים בהם, שגם הממשלה הזו לא רואה אותם; וכן, אני אומרת גם הממשלה הזו. אני יודעת שענייני הסטודנטים לא אחת נדחקים לשוליים, אבל עכשיו, בימים האלה, זה על אחת כמה וכמה. וכשסיימתי את הדיון האחרון בוועדת הכלכלה ושאלתי שם גם את השאלה: איך אתם יוצאים מהיום הזה? האם אתם יוצאים עם תחושה של רואים אתכם עכשיו? אז ענה לי אחד הסטודנטים: לא כל כך. לא באמת. והתחושה של החמיצות הזאת כנראה לא תעזוב אותי, כי השתדלנו, ותרמנו, ונתרמנו, ועשינו כאן באמת יום שלם לכבודכם, ובכל זאת יצאתם, אתם תצאו מכאן עם איזושהי תחושה שזה לא מספיק. כולנו צריכים לקחת את זה לתשומת ליבנו. פתחנו את היום הזה בדיון חשוב על המחלוקת הדמוקרטית שהגיעה לאחרונה לקמפוסים. כולם דיברו כאן על הפוליטיקה שהגיעה לקמפוסים בלי פחד. ואני מבקשת לנצל – אני יודעת שאני קצת אחרוג, אדוני היו"ר, אבל הגיע אליי מכתב של סטודנטית. אני חושבת שהתפקיד שלנו כאן – הרי אנחנו מייצגים אותם ואנחנו משמשים כפה, ואני פשוט אנצל את הדקות שנשארו לי, ואולי אני אחרוג קצת, כאמור, כדי להקריא את המכתב של הסטודנטית. בשבילי זו תהיה מצווה שאני מביאה לכאן את הקול של אזרחית מן המניין, של סטודנטית, ולכן אני פונה אליך בעניין הזה. אז שמה אדווה, והיא סטודנטית למשפטים, והיא כותבת לנו: אני מפחדת. הקורס האהוב עליי השנה – בשנה שעברה – היה משפט ציבורי, ואני מפחדת שהסטודנטים שיתחילו את התואר בשנה הבאה ילמדו כבר קורס אחר לגמרי. אני מפחדת ממה שיקרה למדינה שלנו, מפחדת מלשמוע על כל האנשים שמדברים על לעזוב את הארץ, מפחדת שלא נוכל להרשות לעצמנו לחיות פה כי יקר, כי לא בטוח, כי קשה, כי זה מרגיש כבר לא הבית שלנו. השבועות והחודשים הקרובים הם קריטיים לעתיד המדינה. ראש הממשלה נתניהו, אני רוצה לבקש ממך להקשיב לכל הקולות שנשמעים פה, גם אם הם לא מגיעים מהבייס שלך. הם מגיעים מאזרחים מודאגים שהמדינה היקרה הזו חשובה להם מאוד. התחושה שלי בחודשים האחרונים היא ששום דבר כבר לא משנה – לא משנה מה נכתב בפסיקת בית המשפט העליון באמת ומה נאמר במציאות; לא משנה מה הובטח לבוחרים; לא משנה שכבר 20 שבועות מתקיימות מחאות חסרות תקדים בכל רחבי הארץ שמייצגות את כל חלקי החברה הישראלית. משנה הרצון לבסס כמה שיותר כוח ושליטה, לשמור על הכיסא ולא על טובת האזרח, להנהיג מדיניות של הפרדה ושיסוע ולהפוך את ישראל לדיקטטורה, שמהווה קרקע פורה לפגיעה בזכויות, ניצול, הפרטה והפרדה. הצעות החוק השונות שהונחו על השולחן הזה בחודשים האחרונים מעצבות ישראל שונה לחלוטין ממה שאנחנו מכירים – ישראל שבה כל החזק שורד, שבה קול דאלים גבר; ישראל שבה שולטים קומץ של בודדים על רבים. קיים פער גדול מאוד בין ההבטחות שנזרקו לאוויר בחודשים האחרונים למציאות שאותה תעצב החקיקה. אין בהצעות החוק שום מנגנון שנועד להבטיח ייצוג מגזרי הולם של שופטים בבית המשפט העליון או ייעול וקיצור ההליך המשפטי של האזרח והאזרחית מן המניין. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> מטרת הרפורמה אינה להגביר את אכיפת הצדק או לחזק את מערכת המשפט אלא לייצר מציאות שבה אין דין ואין דיין, ולא ניתן לשיח הדמגוגי להסתיר את האמת. החברה הישראלית היום משוסעת יותר מאי פעם. הממשלות של השנים האחרונות עשו עבודה מעולה בלגרום לנו לחשוב שאין כאן מקום לכולם, שאנחנו לא מסוגלים לחיות זה עם זה, אלא להסתפק בלחיות זה לצד זה; שזה בסדר שנחיה במדינה שמורכבת מהרבה מדינות קטנות. גרמו לנו לסלוד ולהתרחק ממי ששונה מהשבט שלנו ולתפוס אותו כאויב. אנו הסטודנטים, דור העתיד של ישראל, לא מוכנים לקבל את הדרך הזו, לא מוכנים ללכת בה יותר או לשתף איתה פעולה. אנחנו קוראים לממשלה הנוכחית לעצור את החקיקה. אני רוצה לסיים, ואני יודעת שכבר – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חרגת בכפול כמעט. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> – – חרגתי, בדיוק. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אבל בגלל שאת מובילה את היום הזה, אז אני ככה. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> אז בשורה האחרונה – תודה רבה. אני רק רוצה לסיים באמירה שלה, שהיא אומרת: הצעירים של היום התעוררו. לא נוותר ונמשיך להיאבק על המדינה שלנו כדי שנוכל לחיות בה חיים דמוקרטיים בכבוד, באיכות חיים. כמו שאומרים במחאות: נפלתם על הדור הלא-נכון. תודה רבה, אדוני היו"ר. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. רק בשביל ההגינות, אם הייתי צריך לקרוא מכתבים שכנגד, הם היו רבים מני ים, אבל בסדר. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה. נמצא איתנו גם כאן ביציע יושב-ראש התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל עו"ד אלחנן פלהיימר, שעושה עבודת קודש ונלחם למען הסטודנטים והסטודנטיות בכל הוועדות, בכל החקיקה. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> שיקום, שיקום. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מעבר לזה שהוא פתח תקוואי, הוא עושה עבודת קודש, והיום הסתובב מוועדה לוועדה, בכל מקום. יישר כוח לך על שהצפת את הסטודנטים, את מעמדם, ביום הזה. בבקשה. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סטודנטים, יושב-ראש אגודת הסטודנטים, מרצה באוניברסיטה תלה בחדרו שלטים נגד מוחמד. הוא כתב מאמר על המוסלמי הרצחני וקינח בפרודיה על תפילה המבזה את האסלאם. מה משמח? שדברים חמורים כאלה לא התרחשו. מה עצוב? שדברים אלה בדיוק התרחשו נגד ציבור אחר – המתנחלים והדתיים הלאומיים. פרופ' שלמה מורן מהטכניון תלה על חדרו שלטים: "מכת יש"ע", נוסף למאמר פרי עטו, "הציוני הרצחני", שבו הוא משווה בין הציונות הדתית לנאציזם. כמובן, לא שמעתם על כך באמצעי התקשורת, ותלונות של סטודנטים בנדון לא נענו, עד שאתמול, סוף-סוף, הואיל בטובו להסיר את השלטים הפוגעניים, לאחר מחאות חוזרות ונשנות של פעילי אם תרצו. זהו ביטוי להלכי הרוח באקדמיה הישראלית. בטקס הנחת אבן הפינה של האוניברסיטה העברית באפריל 1925 הכריז חיים ויצמן: "האוניברסיטה תהיה נקודת המרכז של החזרת העטרה ליושנה – עטרת ההכרה העצמית שלנו". כנסת נכבדה, סטודנטים שצופים בנו, כמי שהקים בזמנו את התא הכתום בטכניון למאבק בגירוש מגוש קטיף לצפון השומרון, כמי שייסד את "חזון לאומי", המרכז למנהיגות ציונית, ארגון לפיתוח מנהיגות ברוח לאומית, אני אומר לכם: חסד עשתה עם הציבור הרפורמה המשפטית והשיח סביבה. היא חשפה מה קורה בין כותלי האקדמיה. באוניברסיטאות, כמו בכנסייה של ימי הביניים, יש רק דעה אחת נכונה, והערעור עליה איננו שקר אלא פשע. בנוגע לרפורמה, אגב, סקר של "מאגר מוחות" הראה ש-56% דווקא תומכים ברפורמה. "אין אקדמיה ללא דמוקרטיה", אמרתם לנו, ראשי האוניברסיטאות. קחו מראה – אתם מדכאי הדמוקרטיה הגדולים ביותר. אחרוני האקדמאים הימנים מדווחים שהאקדמיה הפכה למוסד מעין אינקוויזיטורי: ביטול אנשים, חד-צדדיות אידיאולוגית והתגייסות פוליטית. אולם כל זה לא התחיל עם הרפורמה; הלימודים באקדמיה הפכו מזמן לאינדוקטרינציה פוליטית, בעיקר במדעי הרוח והחברה, אבל לא רק. משאל סטודנטים מאפריל 2019 באוניברסיטה העברית מצא כי 51.9% מהסטודנטים הימנים מהססים להביע דעה בנושא פוליטי מחשש שהציון שלהם ייפגע. ב-2021 סקר של "פאנלס פוליטיקס" מצא כי 58% מהסטודנטים הימנים לא מביעים את עמדותיהם מחשש לתגובת המרצים; 76% חשים שהאקדמיה נוטה לשמאל. ואתם, ראשי האוניברסיטאות, עוד באים להרצות לנו על דמוקרטיה. איזה אבסורד. חשוב להבין: החלשת האמונה בצדקת הדרך הציונית והגברת העוינות כלפיה באקדמיה מתבטאים באירועים שלכאורה נראים מינוריים – פה מעלימים תכנים פרו-ישראליים, שם השפלת חיילת במדים; בגלל הכיבוש מתקבלת בקשה להסרת דגלים; אי-השמעת המנון בטקס סיום התואר. רק כשמחברים את הנקודות מבינים שמדובר במגמה השואפת למחוק מתודעת הסטודנט את הרעיון המכונן של החברה שבה הוא חי. הסטודנטים של היום הם הדור הבא של המורים, המשפטנים והאליטה הישראלית בכלל. והאליטה של הדור הבא – אם זה תלוי באקדמיה שלנו – תהיה משוכנעת שלמדינה היהודית אין זכות קיום. וזה לא רק הלאומיות. רוב מה שקורה היום במדעי החברה מבוסס על תיאוריות שמניחות שהעולם בנוי על דיכוי המוחלשים בידי החזקים. על פי תיאוריות אלה, אין שום היבט חיובי במעגלי הזהות שלנו, לא משפחה, לא קהילה, לא עם, לא דת; הכול נתפס כמערך משוכלל של דיכוי. סטודנטים יקרים, רוב המחקר במדעי הרוח והחברה היום לא מלמד דבר מלבד על הלך הרוח האקדמי עצמו. זאת ראינו גם במחאה: שלל טענות הבל בנוגע למשמעות המשטר הדמוקרטי לצד גינוי ונידוי של כל מי שמציג עובדות היסטוריות ופוליטיות הפוכות. רבים מכם הסטודנטים מסכימים שמדובר בתקלה שיש לתקן, אבל באקדמיה בטוחים שאתם התקלה, שאתכם צריך לתקן. חזון ההנדסה החברתית המתקדם החליף את חלום הדורות הציוני. אבל אני רוצה לומר לכם: ואף על פי כן נוע תנוע. המאבק נגד המרצה המסית בטכניון הוכיח שאפשר לשמור על כבוד הסטודנט הלאומי – כמו היום הזה, יום הסטודנט הלאומי. אתם, הסטודנטים הלאומיים, הנאבקים ברודנות, במאבקכם אתם שומרים לא רק על עתיד הציונות כי אם גם על חירות המחשבה ואף על האקדמיה ועל רוח האקדמיה. חזקו ואמצו. אתם העתיד. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה; אף הוא ממובילי היום החשוב. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי הסטודנטים, אני רוצה לדבר על דברים אחרים, אבל ידידי קלנר לא השאיר לי הרבה אפשרויות, אני חייב להתייחס. אתה יודע, מי שגר בבית מזכוכית, חשוב מאוד שלא יזרוק אבנים. אני חושב קודם כול שכמי שגדל כמוך במוסדות הציונות הדתית – רק תיזהר והישמר מלהשמיע דעה אחרת מהמקובל בישיבה שלמדת בה או בבית הספר התיכון. אני גם ממליץ למי שלומד ברשת בני יוסף לא להציע מפלגה אחרת חוץ מש"ס, ואני יכול להמשיך לחינוך העצמאי ולכמה ממוסדות צביה של הציונות הדתית או אחרים. אבל עזוב, אריאל, אמרת "חסד" – זה לא חסד. מה שקרה לנו בחורף האחרון זה שסע חברתי שלא היה כמוהו מקום המדינה, שהגיע למקום הזה והגיע לכל מוסד אקדמי וקרע, כמו את כל החברה הישראלית, גם את האקדמיה הישראלית. חסד? עוד חסד כזה ואבדנו. אבל עזוב, כיו"ר שדולת הסטודנטים כמוך אני מעדיף לדבר על הדברים שבעיניי הם חשובים באמת. 400,000 סטודנטים יש בישראל. התקציב שיאושר, כנראה, בשבוע הבא ייתן להם מעט מדי, כ-13.6 מיליארד שקלים, ולמי שמכיר, בתקציבי ההשכלה הגבוהה זה לא מספיק. למה זה לא מספיק? כי זאת לא הוצאה, זאת השקעה. כל עוד רק 5% מהחברה החרדית לומדים באקדמיה, לעומת 14%; כל עוד רק 18% מהחברה הערבית נמצאים באקדמיה, לעומת 21%; כל עוד עדיין הפריפריה הגיאו-חברתית בישראל היא בתת-ייצוג בהשכלה הגבוהה – ומה לעשות, השכלה גבוהה היא הדרך הבטוחה העיקרית להתקדמות אישית, כלכלית, חברתית – אז יש לנו עוד הרבה עבודה. התקציב כרגע לא מספק, ואנחנו צריכים לדאוג ליותר. עשר שנים מחיי הייתי סטודנט, שש מתוכן גם מרצה. אבל אני רוצה לשחזר, אדוני היושב-ראש, רגע אחד; יותר נכון, תקופה, תקופה קשה ומדממת כאן, בחיי ישראל – שנת 2002, מבצע חומת מגן. אני, סטודנט צעיר, בעל משפחה, נקרא למילואים, יחד עם חבריי, ממש בימים אלה לפני 21 שנה. בנגמ"ש, בדרך למחנה הפליטים טול כרם, עברה במוחי מחשבה נוגה: האם אני אספיק לסיים את התואר השני כך שיהיה כתוב: משה קינלי טור פז, תואר M.A.? זאת המחשבה שעברה לי בנגמ"ש, יחד עם החברים שלי. היו עוד מחשבות – אל תדאגי, לימור – גם על אשתי, גם על ילדיי חשבתי. אבל אמרתי לעצמי: מה יכתבו – תואר שני או הייתה חסרה לו עוד עבודה אחת? זה סוג המחשבות הציניות שעוברות במוחך בדרך לשדה הקרב, והן לא היחידות. בדרך חזרה, 32 יום מאוחר יותר, אחרי שהגדוד שלי שכל את אחד מהחיילים בקרבות בעיר טול כרם, כמה פצועים ולא מעט חוויות לא פשוטות, חשבתי לעצמי, כשטיפסתי לאוניברסיטה העברית בהר הצופים, איך בדיוק אני אחזור עכשיו – איך אני אסתובב בין החוג למקרא לחוג למחשבת ישראל, איך אני איכנס למבוא למחשבת ישראל, איך אני איכנס ואהיה סטודנט מן המניין אחרי 32 הימים האלה, אחרי שראיתי את דם אחד מאחיי נשטף מהחלק האחורי של הנגמ"ש ואת חבריו לנשק חוזרים לשדה הקרב. כן, זו חוויה של סטודנט בן 30 שפשוט מנסה לחיות בארץ הזו. לא סתם הצעת החוק החשובה ביותר שלי, שאני חושב שגם לפחות תגיע לשלב קריאה ראשונה בכנסת הזו, עוסקת בסטודנטים במילואים, אותה קבוצה קטנה וכל כך חשובה שאנחנו צריכים לדאוג לה עוד ועוד כדי שהיא תמשיך גם ללמוד, גם להתפתח, גם לתרום לכלכלה, ובעיקר – לשמור על המדינה הזו. אז כן, גם האקדמיה הישראלית הייתה זירת מחלוקת בחורף האחרון, אריאל קלנר. גם באקדמיה הישראלית היו בעד והיו נגד. אתה אומר שהיו יותר בעד – אני חושב שהיו יותר נגד. זה לא משנה כל כך, כי היא נקרעה לגזרים בגלל מה שאתה קורא לו איך שאתה קורא ואני קורא לו "הפיכה משטרית". אבל לא זה היום הזה. ביום הזה צריך לציין את העובדה שהאקדמיה הישראלית חשובה לנו, שדתיים וחילונים וחרדים וערבים – הדרך שלהם להתקדמות בחיים עוברת בהשכלה הגבוהה, שהיא מפתח לתעסוקה, שהיא מפתח לחיים מספקים, שהיא מפתח למוביליות חברתית, ואנחנו, כנסת ישראל, צריכים לעשות הרבה יותר למען הסטודנטים בישראל. יום הסטודנט שמח. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת משה טור פז. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה מאוד, חבר הכנסת טור פז העלה בי זיכרונות לא מלפני 20 שנה, מלפני 30 שנה – אני בשירות מילואים של 100 ימים, מלחמת המפרץ. היה לי הכבוד אז להיות תחת פיקודו של בני גנץ ביחידה בחיל האוויר. יצאתי לאירוע הזה מתוך הסמסטר הראשון בלימודי מתמטיקה – לא פשוט, לא פשוט. סיימתי – איפה יש פה עוד סטודנטים? סיימתי בסדר. באחד המבחנים, אלגברה 1, קיבלתי 53 וערערתי. לא רציתי יותר, רק רציתי לעבור. אני ניגש לפרופ' פורמן האימתני, כי זיהיתי שיש תקלה, טעות לטובתי. אז הוא מסתכל ואומר: אתה צודק. מגיעות לך פה 3, 4 נקודות, אבל עכשיו אני עובר – צריך להוריד לך 2, 3 נקודות בגלל שמצאתי משהו. אז הוא אומר: יאללה, קח – הייתי עם ילדים, משפחה, מזכיר הקיבוץ – אבל אף פעם אל תעשה את זה יותר. אמרתי: יאללה, וברחתי. אני רוצה לומר לכם ככה – אמרתי, אני חי בצורת חיים מאוד ייחודית בקיבוץ. הקיבוץ, היום, כבר יש בו פנסיה, הוא משקיע בפנסיה, אבל אני מדבר לא על הדיון הבא שיהיה אלא על עניין הסטודנטים והצעירים. כאשר בשנות השמונים והתשעים, כבוד היושב-ראש, שאלנו את עצמנו בקיבוץ – החברה אולי האולטימטיבית, האופטימלית – אם להשקיע בפנסיה, היה נראה לנו מיותר לגמרי. למה? כי אמרנו לעצמנו שההשקעה הטובה ביותר זה בדור החדש, בדור הצעיר, בהשכלה, בחינוך, ובכך אנחנו מבטיחים מניה וביה גם את הדור המבוגר. ולכן ההשקעה הזו – צדק חבר הכנסת טור פז – זאת השקעה לכל דבר. מדינה רצינית – וקורה במדינות הים שזה מה שעושים – נותנת הלוואות משמעותיות לכל סטודנט שזקוק לכך, והוא מחזיר למדינה חלק ממנה בתנאים נוחים, כי מדובר בהשקעה בהגדלת כושר הייצור, היזמות והפריון של המדינה כולה. פטור בלא כלום – חברי חבר הכנסת קלנר, אני אומר לעצמי שאני לא הייתי רוצה לייצר מצב שבו גישות קיצוניות, שלא לומר טמטום של אנשים בודדים – כן, יש גם בכל ציבור; גם יש זמרים לא חכמים ויש מרצים שמתנהגים באופן לא ראוי – אני לא חושב שזה מה שצריך לאפיין אותנו. אני חושב שהחופש האקדמי מחייב את הימני ואת השמאלני לעודד חשיבה עצמאית של תלמידים ושל סטודנטים. אם היה אפשר לבחון את האיכות – עידוד החשיבה החופשית הוא בדרך שבה אדם שיש לו עמדות מובהקות מעודד את התלמידים שלו, את הילדים שלו, לחשיבה ביקורתית ועצמאית. בואו נעסוק פחות בלסכסך סטודנטים עם מרצים, חיילים וקצינים. יש לנו מספיק מה לעשות. אני רואה בעיסוק בהשכלה הגבוהה חלק מתהליך של החינוך, של סוציאליזציה, שהיום מגיע עד לסוף העשור השלישי שלנו. אנחנו חיים הרבה יותר, וזה נשמע הגיוני שהשליש הראשון של החיים, נגיד הממוצעים שלנו, יעסוק בהכשרה שלנו. לא קל להיות סטודנט. כ-20% מהסטודנטים, על פי הנתונים שאני מכיר, עוזבים את הלימודים מסיבות שונות. כמובן שהעומס הכספי הוא חלק מזה, עלות הלימודים. לא כולנו יודעים להשיג את המלגות; לא כולנו יכולים ללמוד במקומות שהם יותר זולים. דמי הקיום של הסטודנט לא קלים, לא פשוטים – עלויות שאנחנו מכירים אותן מסוגיות אחרות כמו דירה, כמו תחבורה ציבורית, כמו מזון, עולות. השכר של הסטודנט הממוצע הוא פחות משכר מינימום, וזה כמובן דורש עבודה לא קטנה. נכון שאל מול זה עומדים לרשות הסטודנט הממוצע שני יתרונות גדולים: האחד – הגיל והיכולות, בדרך כלל הכושר הפיזי והמנטלי, ועוד דבר אחד חשוב – האופטימיות שבדרך כלל מאפיינת את הגיל. איכות ההוראה חייבת להילקח בחשבון, משום שהחיבור, שהוא חשוב בפני עצמו, בין הפרופסור כחוקר לבין הפרופסור כמרצה, כמורה, כמחנך, גם בהקשר של רוח האקדמיה וגם בהקשר לשיטות מחקר, חשוב ביותר. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הנושא האחרון שאני רוצה לגעת בו – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> משפט לסיום. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – זה הנגשת אוכלוסיות. אנחנו מדברים בהקשרים אחרים, ואני רוצה לשים על השולחן – האוכלוסייה החרדית החשובה במדינת ישראל. אנחנו חייבים למצוא דרכים כדי להנגיש, כמו שאומרים, לפתוח בדרכים שונות, עם כל המתח שקיים בין ללמוד ביחד ולחוד – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – אנחנו צריכים למצוא דרכים כדי להעשיר את היכולות של החברות והחברים החרדים להשתתף בעשייה המשותפת. נשים שהן ברוכות ילדים, או מטופלות, צריכות להגיע; מילואימניקים – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – אנחנו צריכים לעסוק בכך; אנשי הפריפריה, וכן, גם לקראת הדיון הבא, גם אנשים מבוגרים. אני אסיים בזה: יש פרויקט נהדר במערכות החינוך, בבתי ספר, שפותחים כיתה לפחות יום בשבוע עבור מבוגרים בקהילה. אני מציע שגם האוניברסיטאות יעודדו אנשים מבוגרים לבוא ללמוד. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. חבר הכנסת יונתן מישרקי, בבקשה. להשתדל לעמוד בלוח הזמנים, גם זה פקטור כאן. חמש דקות לרשותך. << דובר >> יונתן מישרקי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת שוסטר, תודה רבה שהעלית על נס את הסטודנטים החרדים כחלק מהדברים שדיברת עליהם. אני מודה לך על זה. אני גם אתייחס לזה בהמשך, כדאי שתקשיב. נתונים: 342,000 סטודנטים וסטודנטיות לומדים בשנת הלימודים תשפ"ג במוסדות להשכלה גבוהה – גידול של 1.6% מכלל המערכת ביחס לסטודנטים משנה שעברה. אלו לא סתם מספרים. מאחורי המספרים הללו ישנם מאות סטודנטים וסטודנטיות שיגעים לילות כימים כדי להגיע להצלחה מקסימלית. אדוני היושב-ראש, אני מבקש להתמקד בקבוצת סטודנטים איכותית שהולכת וגדלה, הסטודנטים החרדים. לפי נתוני המועצה להשכלה גבוהה, אדוני השר, כפי שפורסמו בסוף שנת 2022, בשנת הלימודים תשפ"ב עלה מספר הסטודנטים בוגרי החינוך החרדי בכ-8% בהשוואה לתשפ"א ועמד על למעלה מ-16,500 סטודנטים חרדים, לעומת ההאטה הכללית שאפיינה את כלל המערכת בשנה שלפניה. במהלך העשור האחרון שילש את עצמו מספר הסטודנטים החרדים. כמו כן, בשנים האחרונות מספר החרדים שלמדו בתוכניות לתואר שני כמעט הכפיל את עצמו. לפי סט הערכים שעליו גדל כל ילד חרדי, ערך לימוד התורה הוא ראשון במעלה, וזאת מתוך הבנה שזכות הקיום שלנו כעם מבוססת על עיסוק בלימוד התורה, וכן, ההוקרה שלנו את לומדי התורה אמורה להיות בהתאם. אך זה לא סוד שישנם אלפי סטודנטים חרדים שהחליטו לצאת ולרכוש מקצוע במקביל, לאחר התייעצות עם רבותיהם, ובכך הם מביאים לידי ביטוי את דברי רבן גמליאל במסכת אבות: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. ביניהם אפשר למצוא גם סטודנטים בגילים מאוחרים, והרבה מהם גם אבות לילדים. למרות מרוץ החיים הם מסיימים את מסלול הלימודים בהצלחה, והם ראויים לשבח על כך. אך לצד הצלחת הסטודנטים והסטודנטיות החרדים ברכישת השכלה ומקצוע, אנו עדים לכישלון המדינה בשילובם בשוק התעסוקה. זה נושא שאני מתעסק בו הרבה מאוד לאחרונה. בשנים 2018 עד 2022, כ-47,000 חרדים, כבוד השר, הגישו מועמדות למכרזים בשירות המדינה, ובפועל התקבלו לעבודה בשנים הללו רק 573 חרדים – אני פותח סוגריים: אני מודה לך, כבוד השר, על הרמת הדגל בעניין הזה. לאחרונה גם שמענו שהעברת מנכ"ל, שהוא גם ידיד קרוב במשרד שלך, שהוא חרדי. וזה כישלון שלנו. אני מתייחס לנתונים שהקראתי – זה כישלון שלנו. כשדוח מבקר המדינה שפורסם לפני חודשיים קובע ששיעורי העסקתם של בני האוכלוסייה החרדית בחברות ביטחוניות, רפא"ל וכדומה הוא נמוך משמעותית משיעור בני האוכלוסייה החרדית בגיל העבודה, זה כישלון. כששיעור הסטודנטים והסטודנטיות החרדים בלימודי תואר שני נמוך משמעותית כיוון שלא מאפשרים להם מסלולי לימוד בהפרדה שיתאימו לאורח חיים, גם זה כישלון. בעזרת השם, בתקופה הקרובה, אפעל מול משרד החינוך כדי להסיר חסם זה ולאפשר למעוניינים בכך ללמוד גם לימודי תואר שני בהפרדה. לצערי הרב, הציבור החרדי סובל מתת-ייצוג חמור בתעסוקה בכלל ובשירות הציבורי בפרט, וזו מגמה שעלינו לשנות. עלינו להסיר חסמים העומדים בפני אותם צעירים חרדים, גם בתחום הלימודים וגם בשילובם בשוק התעסוקה. אנחנו שומעים הרבה מאוד תלונות מצד כל מיני גורמים על נשיאה בנטל של הציבור החרדי, אבל רבותיי, כשאנחנו מגיעים, חברים: בואו נשים את האפליה בצד, בואו נשים אותם, בואו נשלב אותם, בואו נשים אותם במשרדי הממשלה, אומרים: לא, החרדים מנסים להשתלט על המשרות הבכירות בשירות המדינה. רבותיי, תנו להם לעבוד. תנו להם לצאת. הם רוצים לעבוד. הרבה מהם לומדים, מתמודדים ונכשלים בהתחלה, וזה חבל. אדוני היושב-ראש, אנחנו כסיעת ש"ס מחויבים לכלל הציבורים, כמובן, לכן לא מזמן העליתי בקריאה טרומית, שעברה כאן במליאה, הצעת חוק שתכליתה היא הרחבת זכויות הסטודנטים במגוון נושאים. זכיתי לתמיכה של שר החינוך בעניין הזה. אני רוצה מכאן לאחל לכלל הסטודנטים והסטודנטיות, להגיד לכם: הצלחתכם – הצלחתנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת משריקי. חבר הכנסת אוהד טל, בבקשה. נקודה שהעלית, בשם אותם אלה שדוגלים בשוויון, הם עתרו לבית המשפט ואוסרים על הציבור החרדי לעשות תואר שני לפי אורח חייהם. אחר כך אומרים: למה אתם לא לומדים? למה אתם לא משתלבים? חסם. חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אורחים חשובים הגיעו אלינו לכאן היום – נציגי הסטודנטים בישראל, הדור הצעיר של ההשכלה הישראלית. סטודנטים יקרים, אתם מייצגים למעלה מ-350,000 סטודנטים וסטודנטיות הלומדים בכ-60 מוסדות להשכלה גבוהה בישראל. אתם, שבחרתם להשקיע את מיטב שנותיכם בהשכלה, בהתקדמות ובפיתוח החברה והמדינה והלכתם להכשיר את עצמכם במגוון תחומים, מהנדסה, מדעים מדויקים, דרך אומנות, מדעי הרוח והחברה ועד לסייבר, מקצועות הרפואה והרווחה וכל יתר התחומים והחוגים הנוספים – ראויים אתם לכל הערכה ותמיכה. הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים – כך אמר המחנך הדגול יאנוש קורצ'אק, ואנחנו, התפקיד שלנו כאן בבית הזה הוא לדאוג לדורות. בחודשים האחרונים סיכם שר האוצר, יחד עם התאחדות הסטודנטים, על תוספת תקציבית של 100 מיליון שקלים לבניית מעונות סטודנטים, 30 מיליון שקלים ללימודי אנגלית לסטודנטים במצב סוציו-אקונומי נמוך, 30 מיליון שקלים תוספת לקרן המלגות לסטודנטים ועוד 10 מיליון שקלים לפעילות תרבות של ההתאחדות. כל אלה הן השקעות שלא היו בעבר, ומצטרפות להשקעות של עשרות מיליארדים בהשכלה הגבוהה, בתקציב המל"ג, הנחות בתחבורה הציבורית ועוד מגוון הטבות. אני שומע את הכעס ואת הקמפיין שמתנהל בימים האחרונים על התקציבים למוסדות החינוך החרדיים. ובכן, חבריי, צריכים לומר את האמת: כן, גם לחינוך החרדי מגיעים תקציבים. גם להם מגיע ללמוד במוסדות חינוך בתנאים מכבדים. חבריי לאופוזיציה, אני ישבתי היום בוועדת הכספים. לצערי, אני שמעתי חלק לא מבוטל מחברי האופוזיציה שמשתמשים בנושא הזה כדי לזרוע פילוג והסתה ודמגוגיה שאין כמותם, מנותקים מהמציאות. גם אותם חברים יודעים את האמת. כשגלעד קריב – וחבל לי שהוא לא כאן – צעק על יושב-ראש ועדת הכספים משה גפני למה הבן שלו או הבת שלו מקבלים אפס מהמדינה בעוד הנכד של גפני יקבל סכומי עתק מהמדינה – ואני רוצה לשאול את אותו חבר כנסת, גלעד קריב: באמת? זו המציאות? הרי אתה יודע שההשקעה של מדינת ישראל בסטודנטים היא לאין ערוך גבוהה יותר מאשר בכל תלמיד ישיבה חרדי מקביל, למעלה מפי עשרה, אז אני מנצל את הבמה הזאת כדי להצר על הסטת הדיון למקומות שכאלה. אבל אם כבר הכנסתם פוליטיקה לנושא החשוב הזה, אז באמת, קצת הגינות. הרי רק אתמול פורסם כי גם בתקציב הממשלה הקודמת הוצע לחברי כנסת מאגודת ישראל יותר ממיליארד שקלים לטובת תקצוב של מוסדות הפטור, אז באמת, מספיק עם הפופוליזם הזה. בכל אופן, כשם שאנחנו עוסקים ברווחתם הפיזית של הסטודנטים, מוטלת עלינו החובה, כנציגי הציבור של כל עם ישראל, לתת דעתנו גם לרווחתם הרוחנית. הצורך לשמור על חופש ביטוי אמיתי וחופש מחשבה אמיתי באקדמיה הוא צורך קריטי ונשמת אפה של הדמוקרטיה. חברי אלון שוסטר, אתה עמדת קודם ואמרת את מה שאמרת, ואני כמובן חותם על כל מילה, אבל צריכים להודות על האמת: יש בעיה היום באקדמיה של השלטת טרור מחשבתי. אנחנו לא נמצאים במקום שבאמת מספק את חופש הביטוי וחופש המחשבה, שכולנו נסכים שהם נשמת אפה של הדמוקרטיה. הלוואי שאנחנו נעשה את הצעדים הנדרשים כדי שבאמת נהיה במקום הזה. אסכם. אני וחבריי בבית הזה מימין ומשמאל מחויבים לכם, הסטודנטים. אנחנו נמשיך לעמוד לצידכם ונפעל לשיפור מעמד הסטודנטים בישראל. נמשיך את התמיכה בכם מתוך הערכה עצומה ומתוך הבנה ברורה וחדה שאתם ההווה והעתיד שלנו. יותר מכל מניה או אגרת חוב, ההשקעה בכם היא ההשקעה הטובה ביותר למען שגשוגה, עוצמתה ועתידה של מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אוהד טל. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. בבקשה, חמש דקות לרשותך. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפעמים רואים בעיניים ועדיין הלב מתקשה להאמין. תמונות שפגשנו רק אתמול באוניברסיטת תל אביב לציון יום הנכבה – יום האסון הנורא שבו אנו חוגגים את יום העצמאות, יום 15 במאי, יום ההכרזה המיועד של מדינת ישראל בשנת 1948, שבפועל הוקדמה בכמה שעות ל-14 במאי בגלל כניסת השבת – עשרות סטודנטים עומדים עם דגלי אש"ף ומציינים את האסון הנורא הזה, שבגללו הם לומדים באוניברסיטת תל אביב ולא באוניברסיטת ג'נין; האסון הנורא שבגללו הם גרים במדינה משגשגת ולא במדינה סטייל סוריה, שבה אפילו מים בברז אינם מציאות טריוויאלית, או במצב המדיני-כלכלי של לבנון, שבו ארגון טרור שולט בממשלה, וכן על זו הדרך. ולא רק לראות. הרי אנו שומעים מאות אלפי קולות ביום, אלא שהמוח מסנן את רובם, אחרת היינו משתגעים. זה אולי מה שקרה למי ששמע אתמול את אותם סטודנטים עומדים בחצר האוניברסיטה בתל אביב וצועקים: בדם ואש נפדה את השהיד. כנראה אנחנו מדחיקים ומסננים; אוזנינו קהו משמוע. אבל יש דברים שאוזנינו רגישות אליהם. כמו מיקרופון רגיש אנו קולטים כל רחש ופיפס המגיע – מהיכן? מהקואליציה, כן כן. ראשי האוניברסיטאות היו כל כך רגישים לתיקון ההיסטורי בוועדה לבחירת שופטים ובחוק המונע מבג"ץ לדון בחוקי-יסוד עד כדי כך שכולם יצאו כאיש אחד, ללא הבדלי דת, גזע ומין, וכמובן ללא התחשבות באף סטודנט שאולי, אבוי לו, איננו מתנגד לתיקונים אלו, נגד הדיקטטורה הנוראה הממשמשת ובאה. סטודנטים קיבלו מכתבים מהרקטורים על הסכנה לדמוקרטיה, עודכנו בהחלטות הסגל הבכיר על אימוץ ההחלטות האופרטיביות נגד הרפורמה. מרצים הסבירו על חומרת עוון התיקונים, גם לאלו שלא רצו לשמוע או שבאו בכלל ללמוד כימיה. יש מרצים שאף הגדילו לעשות ותקפו בחצר סטודנטים שהעזו לעמוד בשקט ולהפגין בעד התיקונים האלה של מערכת המשפט. אבל יש גם תקווה. הדור הצעיר של היום אינו מקבל סמכותנות מעושה. הוא לומד, הוא חוקר, הוא שואל שאלות והוא מבצע. חשיפה של מרצה שהרשה לעצמו להתבטא בצורה שאפילו קשה לי לבטא – כך אמר: "הליצמנים המתועבים גונבים את קופת המדינה. רגב בהמה". כך אמר, אמר, וליבי נחמץ מסגנון זה של כל אדם, גם אם יהיה ילד בן שבע ברחוב, וכל שכן אדם בוגר, וכל שכן כזה שדור העתיד שלנו לומד אצלו ומתבסס מידענותו. מרצה זה פוטר, ויש עוד צעדים הננקטים נגד הפועלים בצורה כזאת. אין חוכמה ללא מידות, באשר "דרך ארץ קדמה לתורה", וגם לחוכמה המדעית. למרות הקושי לראות או לשמוע ולהאמין, אולי כדאי לשמוע היטב את דברי אבו מאזן מאתמול לזכר יום הנכבה, המאשים: ישראל ביצעה יותר מ-50 מעשי טבח, הרסה יותר מ־530 כפרים וגירשה יותר מ-957,000 פליטים פלסטינים – מחצית מהעם הפלסטיני. המדינה שהם מתארים כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון היא זו שמבצעת פשעים, כובשת אדמות ונוהגת באפליה על רקע גזעני. כל הסטודנטים שהניפו השבוע דגלי פלסטין בלב תל אביב, תנו לי לספר לכם משהו: יש לנו דגל אחד, והוא דגל ישראל. רוצים להניף את הדגל הפלסטיני? קדימה, לכו לרמאללה, לג'נין או לעזה ותעשו את זה שם. אני בטוחה שהם ישמחו מאוד לפגוש אתכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו מציינים יום חשוב, יום הסטודנט הלאומי. הסטודנטים הם סמל לקדמה ולעתיד מבטיח לחברה הישראלית. בישראל היקף הלומדים בהשכלה הגבוהה לתואר ראשון ושני הוא מהגבוהים שיש היום במדינות המפותחות, וזוהי תעודת כבוד למדינה. למידה, רכישת השכלה ומנהיגות חברתית הן תקווה של כל חברה. השכלה היא מפתח לעוצמה ולחוסן לאומי. השקעה בלמידה והעשרת הידע בכל תחומי החיים הן המנוע להיותנו חברה מתקדמת המתאימה את עצמה לאתגרי השעה. בחברה המודרנית ידע הוא כוח, והחינוך האקדמי הוא המפתח לשליטה באותו ידע. רק לשם דוגמה, בעת הנוכחית ההייטק והבינה המלאכותית משפיעים על כל תחום בחיינו, מהרפואה ועד לתחבורה, מהתקשורת ועד לאומנות. כפי שאנחנו יודעים, ההייטק הוא מנוע הצמיחה העיקרי של מדינת ישראל. ככל שיהיו יותר מוחות צעירים שירכשו השכלה בתחום, השכלה אקדמית ורחבה, כך הכלכלה שלנו תהיה יותר טובה וצומחת. היום אנחנו מציינים לא רק את ההישגים האינטלקטואליים של הסטודנטים אלא גם את כוחנו לייצר מוביליות חברתית לכל חלקי החברה הישראלית בזכות ההשכלה הגבוהה. ההשכלה הגבוהה פירושה קידמה והסרת חסמים. הנגשת השכלה גבוהה לכולם פירושה חברה שוויונית יותר וצודקת יותר. כולי תקווה שביום מן הימים נשלב יותר, ושמחתי לשמוע אותך – איפה הוא? חבר הכנסת משריקי – – << קריאה >> אוהד טל (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא לא פה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, הוא דיבר על אוכלוסיית החרדים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הוא יצא רגע. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – כי אני רוצה שנשלב יותר ויותר את אחינו החרדים במוסדות להשכלה גבוהה. אין ספק שלימודי ליבה במעלה הדרך להשכלה אקדמית יאפשרו שילוב מיטבי של כולנו ושל החרדים גם בשוק התעסוקה ובחברה כולה. במושב הכנסת הקודם זכיתי להעביר בקריאה טרומית את חוק מימון שכר לימוד מלא ללוחמים, חוק שנועד להעניק הזדמנות שווה באקדמיה למי ששירת את המדינה גם אם ידו אינה משגת. המלגות והמענקים נועדו להבהיר שאנחנו כחברה רואים בהשכלה האקדמית חשיבות עליונה. אנחנו לא מחלקים דגים, אנחנו נותנים חכות. בעשורים האחרונים חל שיפור בהנגשה אקדמית לציבור הרחב, אך עדיין יש צורך להקים יותר מוסדות אקדמיים בפריפריה. חינוך גבוה הוא לא פריבילגיה של המרכז בלבד; הוא אמור להיות זמין ונגיש לכל אחד ואחת מאיתנו, ללא קשר למקום הגיאוגרפי או למקום החברתי שבו הם נולדו. הרחבת מעגל ההשכלה פירושה ההזדמנות להעניק לכל אדם את הכלים להצלחה, להעשיר את החברה המקומית ולתת לצעירים גם בפריפריה את האפשרות להגשים את הפוטנציאל הגלום בהם. אני מבקשת מכאן לפנות לסטודנטים, ויצא לי, לשמחתי, גם לשוחח עם קבוצת סטודנטים במהלך היום. אני רוצה לומר לסטודנטים: באמת אתם העתיד של החברה שלנו. אנחנו רואים אתכם כקהל יעד חשוב. אנחנו רואים את המסירות שלכם. אנחנו רואים את הלילות הלבנים, את המחסור בשעות שינה. אנחנו מבינים שבסוף הלמידה הזו יש פריצות דרך שמקדמות את החברה כולה. אני רוצה מכאן לומר – ואמר את זה יפה חברי אוהד טל קודם: קבוצת הסטודנטים זו הקהל שצריך להיות במיקוד שלנו. אנחנו בבית הזה צריכים לקדם חקיקה שנוגעת לסטודנטים. רק לשם הדגמה, היום העלו בפניי הסטודנטים, אדוני היושב-ראש, את נקודות הזיכוי במס כשהם עובדים, בטח בשנה האחרונה של הלימודים ובשנה הראשונה. היו תקופות שהיו באמת נקודות זיכוי במס, כדי שהם יצליחו גם ללמוד וגם לעבוד וגם שידם תהיה משגת בשכר שהוא יחסית מכבד ומאפשר להם גם להתפרנס. אני חושבת שאנחנו צריכים בעניין הזה לשתף פעולה, גם קואליציה וגם אופוזיציה, בלקדם את הצעירים האלה, כי הם באמת העתיד של החברה. אז אני בעניין הזה מתכוונת לקחת – מקווה שעדיין שומע אותנו יושב-ראש אגודת הסטודנטים – גם את הנושא הזה ולתרגם אותו להצעת חוק. כבר דיברתי עם חלק מהיוזמים, שאלה החבר'ה במכללות וגם באקדמיה, במוסדות האקדמיים. אני חושבת שיש מה לעשות כדי לעשות איזשהו upgrade ולמקד את העשייה באוכלוסייה הזו. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת שרון ניר. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב בראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: תחילה אני רוצה להפנות ברכה מיוחדת, ברכת כבוד והערכה, לכל הסטודנטים בכל מקום שבו הם נמצאים, כל הסטודנטים, ערבים ויהודים, אולם תרשו לי לברך במיוחד את הסטודנטים והסטודנטיות מהמגזר הערבי. אני אומרת להם: אנחנו מחזקים את ידיכם, ואנו יודעים עד כמה אתם נתקלים בקשיים במהלך הלימודים שלכם, בארץ וגם בחו"ל. אני רוצה לומר לכם שאתם מסוגלים, ושההשכלה היא המפתח והיא הבסיס לחיים מכובדים וטובים, אז תציפו את מקורות ההשכלה בכל מקום אשר בו אתם נמצאים, ותחזרו אלינו ואל משפחותיכם כשאתם תמיד מצליחים, בריאים ושלמים.) ועכשיו אני אגיד כמה מילים בעברית. קודם כול אני באמת מברכת את היוזמים של היום הזה, ומברכת באופן ספציפי את ציבור הסטודנטים כאן בארץ ובחו"ל, והם רבים, במיוחד מהחברה הערבית – שהקשיים שלהם הם כפולים, ופעמים רבות מוצאים את עצמם נאלצים לצאת וללמוד בחו"ל. אז, נוסף לכל הקשיים הכלכליים והזרות והתרבות והמצב הכלכלי הקשה, גם בחזרתם ארצה הם מתמודדים עם עוד אתגרים כדי להשתלב בתעסוקה ולתת את חלקם, גם כלפי עצמם וגם כלפי החברה בכללותה. אני רוצה להתייחס לסטודנטים הערבים באופן ספציפי, במיוחד אחרי מה ששמעתי מהדיבור והנאומים כאן על ידי אחת מחברות הכנסת. אני רוצה להגיד גם בגאווה וגם באמונה שלמה שאנחנו, כערבים, כפלסטינים בני העם הערבי ובנות העם ערבי, אנחנו לא מתביישים בזהות שלנו, ואנחנו מודעות ומודעים לזהות הלאומית שלנו וגאים בה, וגם מודעות ומודעים לזהות האזרחית שלנו. אני אומר זאת עוד פעם מעל במה זו: כל עוד לא תהיה אפשרות לאנשים מסוימים לקבל את המציאות הזאת, הם בעצם גוזלים ומצמצמים את האפשרות לחיים טובים למען כולנו. אז נישאר בנושא של הסטודנטים. שיהיה הרבה הצלחה, למרות האתגרים הכלכליים, למרות האתגרים התרבותיים והחסמים של שפה ועוד הרבה דברים אחרים. אני רוצה לחזק במיוחד את אותם ואותן סטודנטים וסטודנטיות שגרים במקומות נידחים, שאין להם את האפשרות לא לתחבורה, לא לאינטרנט ותשתיות ואפילו לא לחשמל, אבל משם בטוח תצא הבשורה, והמפתח הוא באמת תעודה אקדמאית והשכלה ומקצוע שיאפשר שינוי לטובה, בעזרת השם, לכולנו. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. אם כך, יעלה ויבוא שר העבודה, השר יואב בן צור, בבקשה – כמובן בשם שר החינוך אבל למעשה הרבה בשמך, כמי שאמון עכשיו על הסטודנטים ועל התעסוקה, אחראי לזרוע העבודה במשרד העבודה. << דובר >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, סטודנטים וסטודנטיות יקרים, אבקש לברך בשם שר החינוך, המשמש בתפקידו כיושב-ראש המועצה להשכלה גבוהה, את הכנסת וחבריה על ציון יום הסטודנט הלאומי בכנסת. ציון היום מבטא את הכרתנו בתרומתו של ציבור הסטודנטים להתפתחותה ולעיצובה של מדינת ישראל והחברה הישראלית. ציבור הסטודנטים נהנה היום משורה ארוכה של מהלכים לשיפור מערכת ההשכלה הגבוהה ואף היה שותף לחלקם. ההשכלה הגבוהה היא העוגן המרכזי להשתלבות בחברה ובשוק העבודה. היא מחזקת ניידות חברתית ומסייעת בהתפתחות כלכלית, אישית ומשפחתית. אנו מובילים לשוויון הזדמנויות תוך שמירה על מצוינות מחקרית ואקדמית ומגבירים את הנגישות להשכלה הגבוהה בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית ולאוכלוסיות ייחודיות: החברה הערבית והחברה החרדית, עולים חדשים וסטודנטים יוצאי אתיופיה. אציין כי אני רואה בקידום פרויקט "דור ראשון" להשכלה אקדמית יעד מרכזי ואני פועל לקדם אותו. יחד עם המוסדות להשכלה גבוהה בישראל נמשיך לחזק את מערך המלגות ללומדים לכל התארים, וגם למצטיינים, לדוקטורנטים ולקליטת הסגל. אנו מחזקים את מערך משרתי המילואים בצה"ל, שעושים לילות כימים למען ביטחון ישראל, מגבים את ההקלות וההתאמות הדרושות עבורם ומובילים כיום את הידוק הקשר שבין מערכת החינוך למוסדות ההשכלה הגבוהה. הסטודנטים והסטודנטיות בישראל קרובים לליבי, והם דור העתיד של החברה הישראלית – דור של פורצי דרך המהווים גאווה אישית ומשפחתית וגאוותה של מדינת ישראל ומערכת החינוך הישראלית בחתירה למצוינות, רכישת ידע ויזמות באמצעות מחקרים פורצי דרך. שוב, אנחנו רוצים לברך את כל מי שיזם את היום הזה, שכל כך הצליח, ואנחנו מקווים שהתוצרים מאותו יום יהיו תוצרים לטובת הסטודנטים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה, השר יואב בן צור. בהחלט אנחנו מודים לך על כל מה שאתה עושה, גם במשרדך – אין-ספור פעולות להגברת האקדמיה והלימודים בכל המגזרים ללא הבדלים. תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13), הצעת חוק ההתאמות הפיסקליות, התשפ"ג–2023, והצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 23 – הוראת שעה), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << נושא >> ציון יום "והדרת פני זקן" << נושא >> << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – ציון יום "והדרת פני זקן". אני רוצה להזמין את חבר הכנסת הרב ישראלי אייכלר, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, שיזם את היום המיוחד הזה. אני רוצה להודות לך על שבכל הוועדות התקיימו דיונים בנושא – הגברת המודעות ודיונים אפקטיביים שירדו וצללו, שבאמת מתאימים לנושא הזה. בבקשה. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, הרב אוריאל בוסו. נדבר עוד על הפעילות שלך היום. הנושא המרכזי, החוק הראשון שהיה היום בתוכנית "והדרת פני זקן" בוועדת העבודה והרווחה היה החוק שלך, אבל אני רוצה לפנות לכבוד השר, לחברי הכנסת מכל סיעות הבית, קואליציה ואופוזיציה, שהשתתפו היום בדיונים הרבים בכל ועדות הכנסת בנושא "והדרת פני זקן". בעצם זו מצווה מהתורה: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", וההמשך של הפסוק: "ויראת מאלוקיך אני ה'". דיברנו על זה שרוב הדברים של "והדרת פני זקן" הם דברים המסורים ללב. לא הכול דברים מוגדרים של אסור ומותר, שחור ולבן. יש עניין של לכבד את הזקנים שמסורים ללב. אני אתן הדוגמה הכי פרוזאית: אדם יושב באוטובוס ומסתכל על הנוף, ועולה אדם זקן או זקנה, והוא לא רואה – הוא רואה את הנוף. אז התורה אומרת לו: "ויראת מאלוקיך אני ה'". הקדוש ברוך הוא יודע בדיוק שאתה יודע שיש פה אדם זקן, אנא ממך תקום. וכמובן, לא לפגוע באנשים מבוגרים, כמו שכבוד סגן היושב-ראש חבר הכנסת אוריאל בוסו, יושב-ראש ועדת הבריאות, הגיש הצעת חוק על הבעיה של הונאה, עוקץ נגד קשישים. אנחנו נדבר על זה בהמשך. הבסיס של היום הזה הוא שכנסת ישראל מתאחדת סביב הכבוד לאנשים – יותר מ-מיליון ו-200,000 אנשים בארץ שעברו הרבה בחיים, למדו הרבה בחיים. "בישישים חכמה" – עצם המושג "זקן" זה נוטריקון של זה שקנה חוכמה. יש אנשים צעירים שהם זקנים בתורה, בחוכמה, ויש אנשים מבוגרים שהם זקנים בגיל, אבל גם למדו הרבה בחיים, עד כדי כך שכמו שחז"ל אומרים: אחד התנאים היה מקדם את פניו של זקן נוכרי בשלום, ואמר כמה הרפתקאות עבר האיש הזה, כמה חוכמה יש בו, ולכן הוא מכבד אותו. אנחנו מדברים כל הזמן על הקרע בעם, על הפילוג, על השיסוי, על מלחמת אחים, או מלחמת אויבים. אני רוצה לספר לכל הצופים שראיתי היום בכנסת שיתוף פעולה הדוק ומדהים בין קואליציה לאופוזיציה, בין קיבוצניקים לחרדים, בין דתיים לחילונים, בין יהודים לערבים, והכול בשביל דבר אחד – בשביל לסייע למיליון ו-200,000 קשישים החיים היום בישראל, ולראות איך אפשר לעזור להם בעוד ועוד תחומים. זה אחד הימים הטובים בכנסת, שיודעת ימים קשים מאוד – לגלות את החיבוק העז שמעניקים כל חברי הכנסת, מכל הסיעות, לבני הגיל השלישי. כאשר יזמנו את היום המיוחד הזה, יום "והדרת פני זקן", ידענו עד כמה הנושא טעון דיון וטעון שיפור, ובפרט בסיעודי ובכל הבעיות שיש לאנשים מבוגרים, אבל לא ידענו עד כמה. היום עלתה רשימה ארוכה של נושאים, ואני מאמין שזה קצה ההר. כעת עלינו להמשיך לעסוק בנושא בלי הרף, כדי לשפר את חייהם של בני הגיל השלישי בכל תחום אפשרי כל הזמן. פשוט צריך להביא למודעות הציבורית – כולם יודעים שצריך לדאוג לילדים, ואנחנו בעד לדאוג לילדים, אבל משום מה חושבים שהקשישים כבר יסתדרו איכשהו, והם לא מסתדרים כל כך מהר, לא כולם. דיברנו היום על השאלה מיהו זקן – זקן בגיל, זקן בחוכמה – וגילינו בוועדת החינוך של הרב יוסף טייב שיש פרויקט מאוד יפה במערכות החינוך, של ילדים שהולכים לסבא וסבתא ולקשישים ללמוד מהם, לראיין אותם; שורשים. שני הצדדים מרוויחים מזה. בעצם זה "דור לדור יביע אומר", זה הכבוד הגדול ביותר של כיבוד אב ואם, שבאים ולומדים מהם. ספר החינוך אומר על העניין הזה של "והדרת פני זקן" שמטרת בריאת האדם היא שהוא ילמד חוכמה, וזקן שקנה חוכמה – על ידי זה שאנחנו מכבדים אותו, אנחנו יודעים שאנחנו צריכים ללמוד שכשנהיה מבוגרים, נהיה זקנים, תהיה גם לנו החוכמה. הזקנים הם שמעבירים את המסורת מדור לדור. אנחנו יודעים שבאמונה היהודית מכבדים את הזקן. אגב, בהרבה עמים מכבדים את הזקנים, אבל יש עמים שהזקן בשבילם הוא נטל. אצל העם היהודי הזקן הוא כבוד, הזקן הוא נכס. איך כתוב בפסוק? "עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם". זאת אומרת, העטרת, הכתר של הנכדים, היא הסבא, והתפארת של הילדים היא האבות. כמו שאמרתי, "בישישים חכמה וארך ימים תבנה", כך כתוב. הזקנה היא ביטוי לניסיון חיים, לחוכמה, לצבירת קילומטרז' בשבילי החיים. "והדרת פני זקן" זו מצווה חשובה שאנחנו מצווים עליה והיא מיסודות היהדות, כי כשאנחנו מסתמכים על המסורת, מסתמכים על הזקנים, אנחנו אומרים שאנחנו לא זונחים את המסורת. יש אומות שאומרות שזקנה זה לא עושר והזקנים סיימו את תפקידם. לא, אנחנו נשענים על אבותינו, כ"ענבי הגפן בענבי הגפן". הגפן הצעיר נסמך על עצי הגפן הזקנים. כך חינכו אותנו והעבירו לנו אבותינו מאבות אבותינו. אני רוצה להודות קודם כול לצוות ועדת העבודה והרווחה, בראשות המנהלת גב' ענת כהן שמואל, על ניהול דיוני הוועדה בכל הימים, אבל בפרט בימי תקציב סוערים, ועל מציאת זמן לקיים שרשרת דיונים במסגרת "והדרת פני זקן" שקיימנו היום לטובת בני הגיל השלישי; לצוות הוועדה, הסגנית אורית ארז, ליועצות המשפטיות ולכולם; לצוות לשכתי המסורים בראשות ראש הלשכה איציק פיליפ, שגייס את ראשי הוועדות השונות לעסוק היום בנושא החשוב הזה; לראשי הוועדות – ליושב-ראש ועדת החינוך הרב יוסף טייב, שהעלה לדיון בוועדה בראשותו את הקשר בין ילדים לקשישים וכל יוזמות הלימודים שהזכרתי; אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הכלכלה דוד ביטן, שקיים דיון על עושק הקשישים המתבצע בטלפון ועל המאמצים למציאת פתרונות כדי לצמצם ולגדוע את התופעה; כמו כן אני מודה לסגן יושב-ראש הכנסת, יושב-ראש ועדת הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו, שהגיש הצעת חוק בעניין הזה של הונאת קשישים וחסרי ישע, להחמרת הענישה על הונאת קשישים וחסרי ישע. באופן נפרד הוא קיים דיון חשוב בוועדת הבריאות על מצב מוסדות האשפוז הסיעודיים בישראל, שזה דבר שהוא עוד יותר כואב, כי התופעה של הונאה – נניח שהיא תופעה, אבל היא תופעה מצומצמת; בעיות של האשפוז הסיעודי זה לכל אחד, זה לכל משפחה. תודה ליושב-ראש הוועדה המיוחדת לעובדים זרים חבר הכנסת אליהו רביבו מהליכוד, שדן בדיון המיוחד לשיפור התחום של העובדים הזרים המטפלים בקשישים. אנחנו יודעים שהיום הקשישים צריכים מטפלים; ליושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה חבר הכנסת איימן עודה, שהעלה לדיון את הנגישות הדיגיטלית גם לבני הגיל השלישי שאינם מחוברים לטכנולוגיה ואיך כן עוזרים להם להשיג את כל השירותים הממשלתיים. תודה לשר הנגב והגליל והחוסן הלאומי יצחק וסרלאוף, צעיר הח"כים. הוא בסך הכול – אני לא רוצה להגיד את גילו. זקן מתבייש להגיד את הגיל. צעיר בכנסת גם כן צריך להתבייש. כשאני נכנסתי בגיל 48 אמרו לי: אלה, הצעירים, באים לפה. היום הוא בן 30 ויש לו הרבה חברים פה. דווקא הוא ממונה על האזרחים הוותיקים. שוב, "דור לדור יביע אומר". זה יפה שהצעירים יודעים לכבד את הזקנים. הוא הקדיש היום הרבה זמן לעניין הזה, גם בוועדת העבודה והרווחה, והוא וצוותו פירטו את כל השירותים שהמדינה נותנת לקשישים. יבורכו על כך, ובעזרת השם שיצליחו. תודה ליושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה על כך שנענה ברצון לקיים את היום המיוחד. בתחילת היום פתחנו את שרשרת הדיונים באירוע מקסים, נדיר, שלא הייתי חושב על זה – תערוכה אומנותית מיוחדת של ציירות חרדיות שהביאו ציורים נפלאים שמביאים לידי ביטוי את הכבוד הרב שאנחנו רוחשים לזקנים בגיל ולזקנים בחוכמה. תמונה אחר תמונה מספרות את הסיפור של האדם הזקן. התערוכה, בחסות ידידי סגן השר במשרד התרבות הרב יעקב טסלר, הייתה חלק מתוכנית רחבה לקידום האומנות החרדית. אני מודה לרב טסלר על היוזמה החשובה. בוועדת העבודה והרווחה קיימנו החל מהבוקר שרשרת ארוכה של דיונים בתחומים שונים הקשורים לגיל השלישי וגם עסקנו במחסור במעונות יום. בעקבות הזדקנות האוכלוסייה אנשים חיים בבדידות, ויש הרבה מקומות שהם יכולים ללכת אליהם כדי שלא יהיו בבדידות. התבשרנו בוועדה על ידי נציגת משרד השיכון שבתכנון הערים העתידי יעלו לדיון את הצרכים של האזרחים הוותיקים והם יובאו בחשבון. אני מודה על כך, ונמשיך לעקוב אחר הביצוע. קיימנו דיון על החמרת הענישה – כבר דיברנו. אני מודה לכל חברי הכנסת ולכל מי שנטל חלק בדיונים החשובים שעלו היום בוועדות השונות. אני מקווה שנדע ליישם את השיפורים שהועלו ושהמסקנות יצאו לפועל. נסיים בברכת אריכות ימים ושנים לכל בני הגיל השלישי ושכל הצעירים יזכו לכך שבסוף הם יהיו גם הם בני הגיל השלישי מתוך בריאות ונחת. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת חוה אתי עטייה. מאחר שאתה היית יוזם של היום הזה, אז פחות הגבלתי אותך בזמנים. להשתדל לעמוד בזמנים כאן כולם בהמשך. << דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יושב-ראש ועדת עבודה ורווחה חבר הכנסת אייכלר, היום הזה הוא יום מיוחד לציון מצוות ה"עשה" ו"הדרת פני זקן". לפי מצווה זו, עלינו לכבד ולהדר פני חכמים וזקנים. כבר מילדותנו לימדו אותנו להעריך את חוכמת הניסיון של המבוגרים מאיתנו. כפי שנאמר בפרקי אבות, פרק ד', משנה כ', "הלומד מן הזקנים למה הוא דומה? לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן". מיום כניסתי לכנסת בשנת 2019 חרטתי על דגלי לקדם את זכויותיהם של האזרחים הוותיקים. אני רואה שליחות בעבודתי בכנסת, לכן כל כך שמחתי שזכיתי להקים שדולה למען האוכלוסייה הגריאטרית הסיעודית. השדולה דואגת לאזרחים הוותיקים החיים במוסדות הסיעודיים וגם לאזרחים הוותיקים המתגוררים בביתם. אשר לאזרחים הוותיקים המתגוררים במוסדות, נכון לתת פטור מלא מאגרה בגין העסקת עובד זר כדי למנוע פגיעה באזרחים האלה. בשדולה קיימתי דיון בהחלטות הממשלה על שיפור השירותים הסיעודיים. עוד התרכזנו בעיקר בתחיקת התלות של האזרחים הוותיקים בבני משפחתם ובמטפלים למיניהם. עוד התרכזנו מצד אחד במניעת הידרדרותם, ומצד אחר בעידוד עצמאותם. אני מקווה שהשדולה תשכיל לקדם את הנושאים האלה. במהלך כהונתי בכנסת חוקקתי חוקים שרובם נגעו לחיי היום-יום של האזרחים הוותיקים. החוק הראשון נחקק למען אזרחים ותיקים שהם מעל גיל 70 ומקבלים קצבה של הבטחת הכנסה. הקצבה הזאת הוצמדה ל-70% משכר המינימום, והיא מקנה להם קבלת הטבות כגון הנחה בתשלום ארנונה וחשמל, מענק חימום ושוברי מזון. ביקשתי משר האוצר, כשהוא נכח באחד הדיונים בוועדת הכספים, לנסות להצמיד את קצבת הבטחת הכנסה ל-80% משכר המינימום, עקב העלאת יוקר המחיה. הוא אמר שהוא ישקול בהמשך. החוק השני שאני מקדמת – ואני מקווה שיעבור, בעזרת השם, בקריאה שנייה ושלישית במושב הקיץ הקרוב; אדוני היושב-ראש, קבעת כבר דיון בנושא, ואני מקווה, בעזרת השם, שתקדם אותו – אומר: מדובר בהחזר תשלום של 50% מאגרת האמבולנס לאזרחים ותיקים סיעודיים שהם מעל גיל 80, מקבלי קצבה של הבטחת הכנסה והם ברמה 6 בסיעוד, וגם משפחות של חולים שלצערנו נפטרו בדרך לבית החולים יהיו פטורות לחלוטין מתשלום אגרת האמבולנס. אני מקווה שירחיבו את זה לעוד אוכלוסיות. הצעת חוק שלישית היא הקמת שלוחה ייעודית טלפונית לביטול עסקה מול חברות תעופה. הצעת החוק מיועדת לכל אזרחי ישראל. אני חברה בוועדה המיוחדת לעובדים זרים. בוועדה הזאת אנו מקיימים דיונים רבים הקשורים לסיעוד. חלק מהדיונים נוגעים להפחתת העלויות הגבוהות של העסקת העובד הזר בבית המטופל. אני בוחנים בוועדה גם הקמה של תאגיד ממשלתי חדש שיקבל עליו להיות מעסיק של עשרות אלפי עובדים זרים. התאגיד יסיר את הנטל מן האזרחים הוותיקים והם לא יהיו עוד המעסיקים שלהם. את התאגיד תממן רשות האוכלוסין וההגירה. אני פונה אליך, חבר הכנסת אייכלר, בכובע של יו"ר הוועדה: עומדים לפנינו אתגרים רבים מאוד – לא רק בסיעוד, בכל נושא הגמלאים הוותיקים – כגון העלאת קצבת הזקנה לאזרחים ותיקים; הנגשת השירות הדיגיטלי של גופים ציבוריים; נושא כאוב – עידוד תעסוקה לאזרחים הוותיקים ועידוד יציאתם להכשרות מקצועיות; הקצאת משאבים נוספים למרכזי היום לאזרחים הוותיקים. כאן צריך גם לתת תקציבים נוספים, אחרת הם ייסגרו; ביטול מבחן הכנסות למקבלי גמלת סיעוד מהביטוח הלאומי – זה גם נושא חשוב; תשלום גמלת סיעוד מן הביטוח הלאומי לאזרחים הוותיקים הסיעודיים השוהים במוסד סיעודי. כמו גמלת הסיעוד שמקבלים האזרחים הוותיקים השוהים בביתם, כך צריך גם לדאוג לאלה שנמצאות ונמצאים במוסדות הסיעודיים. עוד נושא חשוב מאוד שלא דנים בו – עידוד רופאים ללמד את מקצוע הגריאטריה. יש חוסר משווע של רופאים גריאטריים; העלאת המודעות בציבור למחלת הדמנציה ורתימת הגופים הנוגעים בדבר לנושא. שמחתי להיווכח שהייתה פעילות רבה היום בוועדות הכנסת. הייתי בדיונים בתקציב בוועדת הכספים, לכן לא הגעתי. הדיון שאני חושבת שצריך להתמקד בו – הכול חשוב – הוא התמודדות המדינה עם הזדקנות האוכלוסייה. אני מקווה שהפעילות שהייתה היום בכנסת תישא פרי ותביא לתוצאות טובות. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר_המשך >> ככל הנראה, הבחינה המעשית בימינו של מצוות "והדרת פני זקן" מתמקדת קודם כול ב"סור מרע", כלומר מניעת פגיעה באזרחים הוותיקים, ואחר כך גם ב"עשה טוב", כלומר דאגה לרווחתם ותקווה שיזדקנו בכבוד. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת חוה אתי עטייה. האמת היא שכל הצעות החוק שהעברת הן חברתיות שנוגעות גם כן לכך. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מירב כהן, לשעבר השרה לשוויון חברתי, שהייתה ממונה על נושא ועשתה הרבה דברים חשובים. מה שמגיע מגיע. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש, ותודה ליוזם היום המיוחד הזה. ביום הזה אני חושבת שצריך רגע להציג תמונת מצב של מה מצב הזקנים בישראל, והתמונה היא מורכבת. יש לנו למעלה מ-200,000 אזרחים ותיקים שחיים בעוני. על פי דוח העוני האחרון, שפורסם נכון לנתונים של שנת 2021, זו הקבוצה שבה היה הזינוק החד ביותר בעוני. עדיין לא רואים בנתונים האלה את העלאות הקצבה שאנחנו עשינו בהשלמת הכנסה, וזה נובע במידה רבה מהעובדה שהקצבאות שלהם לא מוצמדות לשכר הממוצע במשק. וכשהשכר הממוצע עלה – ויתר האוכלוסייה, השכר שלה עלה – כיוון שהעוני זה דבר יחסי, הקבוצה הזו מאוד מאוד נפגעה. כשמסתכלים על שיעורי העוני במדינת ישראל אל מול מדינות ה-OECD רואים שאצלנו יש הרבה יותר עוני באופן כללי, ובקרב האוכלוסייה המבוגרת בעיקר. אבל הקצבאות שמדינת ישראל נותנת לאזרחים הוותיקים שלה הן לא בהכרח נמוכות יותר ממה שקורה בעולם, ועדיין אצלנו יש יותר זקנים עניים, ואז נשאלת השאלה מדוע. התשובה היא שאצלנו יש מאפיינים מיוחדים, כי אצלנו יש פנסיה חובה רק משנת 2008, ולכן חי היום בישראל דור המדבר שאין לו פנסיות, ולמרות שהוא מקבל קצבה, זה מעט מדי, והוא לא מצליח לסיים את החודש בכבוד. ולכן, עלינו מוטלת החובה להגדיל את קצבאות הזקנה, כיוון שזו הדרך היחידה למגר כרגע את העוני. זו לא אוכלוסייה שכולה יכולה לצאת ולעבוד – מה לעשות, הם כבר מבוגרים – ולכן מאוד מאוד חשוב קודם כול, לפני הכול, לספק חיים בכבוד ותנאים כלכליים בכבוד. בממשלה שלי הייתה הזכות להיות בה הבאנו חבילה של 3 מיליארד שקלים למען הזקנים העניים ביותר, העלינו את קצבת השלמת הכנסה ב-580 שקלים בחודש, הגדלנו את הסיוע בשכר דירה לזקנים, הגדלנו את המענקים למען שורדי השואה העניים, וצורם לי מאוד שבתקציב המדינה שהממשלה הנוכחית מקדמת אין תוספת ולו של שקל אחד לאוכלוסייה המבוגרת במדינת ישראל. זה מביש. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> מה שאת הבאת נשאר. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שאני הבאתי נשאר, בוודאי שנשאר. לא טענתי שמה שאני הבאתי נגרע. אבל כשהאוכלוסייה במדינת ישראל מזדקנת, אי-אפשר לעמוד במקום. אם אתה עומד במקום ולא מתקדם, זה כמו ללכת אחורה, כי האוכלוסייה המבוגרת הולכת ומתרחבת. יהיו לנו יותר ויותר זקנים שהם חולים, שהם סיעודיים, וזו לא גאווה גדולה שיש תקציב מדינה ללא תקציבים ייעודיים למבוגרים. אחרי שהעברנו את החבילה, אותה חבילת חירום לזקנים העניים ביותר, השלב הבא היה לתת מענה לאוכלוסייה שהיא מעמד ביניים נמוך. אני חושבת שלא ריאלי להעלות את קצבאות הזקנה לכולם – ועם יד על הלב, לא כולם זקוקים לכך – אבל כן נכון להוסיף level דיפרנציאלי. היום, קצבת הזקנה הממוצעת היא 2,200 שקלים – להוסיף לסכום הזה, לאלה שהכנסתם נמוכה, שהכנסתם מעבודה או מפנסיה היא נמוכה. אנחנו בנינו מתווה דיפרנציאלי לאנשים שיש להם הכנסות מתחת ל-6,000 שקלים, שהקצבה שלהם תעלה מ-2,200 ל-4,000 שקלים. נצמיד את זה סוף-סוף שוב לשכר הממוצע במשק, כמו שהשכר של חברי הכנסת מוצמד לשינויים בשכר הממוצע במשק. גם זה צריך להיות, כדי שהקצבה לא תישחק. בנינו משהו שהוא ריאלי, לא פופוליסטי. לא ביקשתי לתת לכולם קצבה בגובה שכר מינימום, שהעלות שלה היא עשרות מיליארדי שקלים; דבר שאפשר באמת לעמוד מאחוריו, והלוואי שתהיה לי הזכות להשלים את המלאכה הזאת. מעבר לסוגיה של המצוקה הכלכלית, לאפשר לאנשים להזדקן בכבוד ושלא יחיו בעוני צריכה להיות משימה לאומית של כולנו. אבל מעבר לזה, יש עוד משימות רבות למען הזקנים בישראל. ראשית, אני חושבת שצריך להסתכל על אנשים בגילי 60 פלוס באופן שונה מאיך שמסתכלים על אנשים בגילי 80 פלוס. תוחלת החיים עולה, ולאישה בממוצע יש סדר גודל של 23 שנה בפנסיה. זה המון המון זמן. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי לאפשר לאנשים שרוצים להמשיך לעבוד להישאר בשוק התעסוקה. הייתה לי הזכות לתקן את מנגנון הדיסרגרד, שזה המנגנון המעוות שמעניש מבוגרים שממשיכים לעבוד ולוקח להם את קצבת הזקנה. אנחנו העלינו את רף ההכנסה, אבל יש עוד הרבה דברים לעשות, וזה קודם כול לבטל את חוק החובה של הפרישה. היום מעסיקים יכולים לפטר אדם בהגיעו לגיל פרישה רק בגלל גילו, וזאת אפליה בחסות הגיל. במקום להעריך את הניסיון שלהם, את החוכמה שלהם, את הידע שלהם, אנחנו שולחים אותם הביתה ומאבדים נכס גדול. אנחנו צריכים לחיות בעולם שבו אדם יכול להמשיך לעבוד ככל שהוא רוצה, וככל שתפקודו מאפשר את זה. אנחנו פשוט מביישים אותם בכך שאנחנו מזלזלים בניסיונם ובידע שלהם, ואנחנו במו ידינו הופכים אותם מעצמאים לאנשים נתמכים. כמובן, ברגע שאנשים נמצאים בביתם, צריך לעשות הכול כדי לשמור אותם עצמאיים ולהמשיך את תוכנית הבדידות שעשינו. כמובן שיש הרבה מאוד בעיות בעולם הסיעודי, וכרגע הזמן לא יאפשר להרחיב בסוגיה הכל-כך כואבת הזאת. בשורה התחתונה, המשימות הן רבות. לומר "והדרת פני זקן" זה דבר חשוב מאוד, אבל אנחנו גם צריכים להראות את זה במעשים. חובת ההוכחה היא עלינו, ואני מאחלת לנו שבנושא הזה, אופוזיציה וקואליציה, נוכל לשתף פעולה, כי אלה באמת ההורים, הסבים והסבתות של כולנו. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מירב כהן. רואים שאת באמת חיה את הנושא הזה. כפי שאמרתי, היית השרה הממונה. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, שרינו, חברה מוסרית נבחנת בחוסנן של חוליותיה החלשות. מדינת ישראל אינה רשאית לבסס את מחויבותה לאזרחיה המאותגרים על טוב ליבם של אזרחיה, אלא על ניהול מערכתי מדינתי, על תקצוב מבסיס אוצר המדינה. הצדקה, זו שתציל ממוות, ראוי שתהיה תוספת מחממת לב, אבל רק תוספת על מרכב האחריות הממוסדת. זה הרציונל, קודם כול. האחריות מדינתית, וה-over and above, התוספת האישית, צריכה להיות לא יותר מתוספת. לא במקרה קיימנו היום, במסגרת השדולה למען האזרחים הוותיקים – חברת הכנסת כהן, שדיברה קודם, וחברי כנסת אחרים – דיון בנושא העלאת קצבאות הזקנה. שבועות חודש מאי הם ימים קריטיים בבית הזה – ימי גיבוש סדר-היום שלנו שבא לידי ביטוי בתקציב המדינה. לבושתנו, התקציב שהממשלה מניחה על שולחן הכנסת חף מבשורה לאזרחיה הוותיקים של מדינת היהודים, על שותפיה הערבים והיהודים. באופן חסר תקדים, הממשלה איתרה בתקציבה מספר דו-ספרתי של מיליארדי שקלים להנחת דעתם של השותפות הקואליציוניות, ואפס שקלים – אפס, זירו, נאדה – עבור האזרחים הוותיקים. בממשלה הקודמת – זו שאפשר לחלוק עליה בהקשרים מסוימים – נעשו צעדים מסוימים, לא במיליארדי שקלים, אבל בהחלט במאות מיליונים חשובים, כדי לסייע לרובד המתמודד יותר, לזקנים העניים, וגם באופן מסוים, הייתי אומר, למעמד הבינוני-נמוך, שמתקשה לחיות עם מה שיש – הדיסרגרד, הסיפור של הרכב. איפה אתם? תתעוררו. האזרחים הוותיקים זכאים לרמת חיים טובה ככל האפשר, הן מצד הצדק האנושי והן מצד ההוקרה לבוני הארץ ומגיניה. קצבת אזרח ותיק בישראל נמוכה משמעותית מגובה השכר הממוצע אצלנו, מה שגורם לכך שכרבע מהאזרחים הוותיקים בישראל נמצאים מתחת לקו העוני. לכן הגשתי יחד עם חבריי לשדולה הצעת חוק שתאפשר לפחות להצמיד את הגדלת קצבת הזקנה להגדלת השכר הממוצע במשק. אנחנו עוד רחוקים מרחק של עשרות מיליארדי שקלים מהחלום שקצבת הזקנה האוניברסלית תהיה בגובה שכר המינימום. בטח לא השכר הממוצע; שכר המינימום. אני כבר ראיתי מספרים שבין 30 מיליארד ל-80 מיליארד, כמה זה יכול לעלות. אבל אין להסתפק בהצמדה הוגנת של הקצבאות, שזה כשלעצמו סיפור. גם שם יש, הייתי אומר, דעות חלוקות: בין 800 מיליון ל-2, 2 ומשהו מיליארד שקל, רק ההצמדה לשכר הממוצע. זה תג המחיר השנתי. יש לשפר את בסיס הקצבאות ולו לזקנים העניים ביותר, קל וחומר לניצולי השואה הקשישים. זהו יעד מוסרי מן המדרגה הראשונה. שיפור משמעותי בשכר המורים הניב תוספת של מיליארדי שקלים. כך גם התוספת שאני מקווה שתהיה לשכר השוטרים. זה נמצא בסדר-היום, ואני מניח שיעבור בתקציב. חלק מהתוספת התקציבית למשרד לביטחון לאומי הוא עבור שיפור האטרקטיביות של השוטרים. באותו אופן ממש עלינו לאחד כוחות ולתקצב את הגדלת קצבאות הזקנה של הורינו וסבינו בסדרי גודל מינימליים של כ-5 מיליארד שקלים, ועליהם להיות מופנים לזקוקים לכך ביותר. אני חי בקיבוץ שמתחייב בחוקה הבסיסית שלו, בתקנון, להקדיש את השקלים הראשונים שיש לנו להבטחת כבודם ואושרם של החברים המבוגרים. כך צריכה להיראות חברת מופת שמתיימרת להיות אור לגויים. יש קהילות נוספות במדינת ישראל, בדרך כלל המסורתיות יותר, שעומדות על כך, שרואות את החשיבות העצומה של השארת האנשים המבוגרים ככל האפשר בחיק המשפחה והקהילה, ברמת חיים הוגנת. כך אני מבקש שיתפקד ערכית ומעשית גם הבית הלאומי של העם היהודי. כפי שהדגל הכחול-לבן, חברות וחברי הכנסת, אינו קניין רוחני של מגזר זה או אחר, כך השאיפה לצדק חברתי אינה נחלתו של סקטור מסוים. כולנו חוסים תחת הצו המוסרי-החברתי של נביאי ישראל, המורה לנו להגן על עושרם ורווחתם של העשירים בשנים, שרבים מדי מהם דלים בנכסי חומר. חברות וחברי הכנסת, באשר תפעלו, צרפו את רווחת הזקנים שבקרבנו לסדר-היום שלכם. ומממשלת ישראל, אני מבקש להקים מיידית את ועדת השרים לזקנה. מותר להגיד "לזקנה", ולא חייבים את הפוליטיקלי-קורקט הקיים. הזקן הוא שם יפה. ולדור הצעיר שעליו דיברנו, הסטודנטים, תנו יד. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בשמה המלא: ועדת שרים לענייני הזדקנות האוכלוסייה – – << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הזדקנות, בסדר. אני אוהב את המילה "זקנים", מה קרה? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> – – שטרם קמה בקדנציה הזו, כבוד השר. << קריאה >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << קריאה >> – – – הרבה נפגעים כשאנחנו קוראים להם "קשישים". הם מאוד נפגעים. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן? << קריאה >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << קריאה >> העירו לי על זה, ואני קוראת להם "אזרח ותיק", רק "אזרח ותיק". << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא קשישים ולא זקנים, אזרחים ותיקים. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> אני נפגע כקשיש וזקן כשקוראים לי "אזרח ותיק". זקן זה שקנה חוכמה, זה השם היפה ביותר. << קריאה >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << קריאה >> נכון, נכון. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חבר הכנסת אייכלר ואני נקרא לעצמנו, אתה לי ואני לך, "עוד מעט זקנים". << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הוא צריך לסיים. תודה. תודה רבה. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> איך קראו לבן-גוריון? "הזקן", קראו לו. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> "הזקן", כן. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> הרב אייכלר, מאיזה גיל זה קשיש? << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> 65 – – – << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רק מילה אחת. הסטודנטים שהיו פה ודיברנו פה בזכותם, תדאגו לסבא ולסבתא. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> ולהורים. תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. חבר הכנסת אברהם בצלאל – לא פה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> רגע, רגע. אני מחליפה את אלמוג. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא נאמר לנו. אנחנו לא נביאים. רשום בסדר שחבר הכנסת – אז בהמשך אני אזמין אותך. הינה, גם במזכירות לא ידעו. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, כל פעם שאני נואם בימים המיוחדים אני מתאכזב מחדש מהאולם הריק, שלא מתמלא בחברי כנסת. גם ביום הסטודנט שציינו הרגע, וגם – איך נכון להגיד, "יום הזקן"? << קריאה >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << קריאה >> "והדרת"? << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> "והדרת". << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, אני פונה לחבר הכנסת אייכלר. הוא אמר לא להתבייש במילה "זקן", נכון? כי אני הצעתי להגיד "הגיל השלישי", "הדור השלישי". אז יום "הֲדָרַת פני הזקן". << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> "והָדַרְתָ", לא הדרה. מה זה הדרה? הדרה זה להוציא אותו החוצה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> נכון. בגלל זה לא הבנתי מה ששמעתי כרגע. הינה, גם קיבלתי שיעור בשפה מהשר בן צור. אני רוצה להגיד כמה דברים בהקשר הזה. היום השתתפתי בכמה דיונים, כולל דיונים בוועדת העבודה, וקיימנו דיון גם בוועדת הכלכלה וגם דיונים נוספים. נאמרו פה דברים בהקשר של הממשלה הקודמת, שאנחנו אכן משמעותית עזרנו בתוספות שלא היו בשנים האחרונות. חברת הכנסת כהן דיברה על כך שאנחנו, הממשלה, הוספנו תקציבים להשלמת הכנסה, ואני ארחיב בעניין הזה ואגיד שלא רק שזה היה הדגל שלנו – ואני מדבר על מפלגת ישראל ביתנו – אלא זו גם ההתחייבות שלנו עוד בסבב הראשון מהסבבים, בשנת 2019. כשאנחנו בישראל ביתנו, ב-2019, הסתכלנו על המצב, הבנו שמאות אלפי אזרחים ותיקים – אני אקרא להם "אזרחים ותיקים" – שעלו לישראל בשנות התשעים, עלו בגיל 35, 45, 50, עבדו במדינת ישראל והגיעו לגיל הפנסיה ולגיל הפרישה, לא רק שלא הספיקו לחסוך לפנסיה, אלא גם נאלצו להמשיך לעבוד הרבה שנים אחרי שהם חצו את גיל הפרישה. ולכן, אנחנו ישבנו והחלטנו קודם כול לעצמנו שזו תהיה הבטחה שלנו במערכת הבחירות. אמרנו: אנחנו חייבים להעלות את רף ההכנסה המינימלית לכל קשיש במדינת ישראל ל-70% משכר המינימום. << קריאה >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << קריאה >> אנחנו גם היינו שותפים – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, כן. אני לא אמרתי שאתם לא הייתם שותפים. אני אמרתי שזו הייתה ההחלטה, אחרי ניתוח המצב. כי מה לעשות? אנחנו מכירים את האנשים האלה. אני קורא לזה דור ההורים שלי. אימא שלי היא בת 69, עלתה לארץ בגיל 44. כמעט 21 שנה היא עבדה. שם היא הייתה מהנדסת, וכאן, בארץ, היא עבדה כעוזרת טבח במפעל. בגלל שלא חל עליה החוק הזה של הפרשת פנסיה חובה, כשהיא הגיעה לגיל הפרישה היא גילתה שמכל הקופות שמגיעות לה ומכל החסכונות שלה, היא הגיעה ל-280 שקל פנסיה, לכן היא נכנסה לרשימה של זכאים להשלמת הכנסה. עד שמימשנו את ההבטחה שלנו לבוחר, היא הייתה מקבלת השלמת הכנסה בגובה של 3,100 שקל בסך הכול. לוקחים את הקצבה של אזרח ותיק, שזה בערך 1,600 לבן אדם, מוסיפים את השנים על הוותק, שזה עוד 400-300 שקל, ואז משלימים ל-2,100 את ה-1,100 שקל השלמת הכנסה. מה שאנחנו עשינו – – – << קריאה >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << קריאה >> תגיד שזה מקנה כל מיני הטבות. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> רגע, שנייה, תכף אגע בהטבות. מה שאנחנו עשינו בממשלה הקודמת – דרך אגב, באמצעות הכסף הקואליציוני, צריך להגיד את זה, כי אנחנו השקענו את הכסף הקואליציוני בכלל האוכלוסייה שאין לה את הפנסיה, לא צוברת ולא תקציבית ולא שום דבר אחר. ראינו שיש כמעט 240,000 קשישים, או אלה שחצו את גיל הפרישה שהם זכאים והם מקבלים השלמת הכנסה, ואנחנו העלינו את זה ב-24%, העלינו להם ל-3,750 שקלים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> משפט לסיום. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני כבר מסיים. תן לי עוד דקה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא, משפט. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אבל מה שעשינו בזה, ופה אני חייב להגיד, אנחנו גם העלינו את הרף המינימלי להיות זכאי להשלמת הכנסה. ופה מה שאת אומרת, שהמעטפת הזו, חבילת ההטבות – חלק מהאנשים האלה לא היו זכאים לחבילה הזאת, משום שהם היו קצת מעל הרף המינימלי. << קריאה >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << קריאה >> אנחנו – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. הוא צריך לסיים. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה יום מיוחד. תן לי עוד דקה, בבקשה, שנייה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> עוד צריכים לסכם. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה יום מיוחד, זה מותר. תן לי עוד חצי דקה, אני אשלים את העניין הזה. ולכן מה שאני מבקש – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, אין בחירות, אני רק מסביר בשביל להבין, כי האנשים האלה שחיים היום, הם חיים על השלמת הכנסה, והממשלה הזו צריכה לקחת גם זאת בחישוב, כי השלמת הכנסה זה דבר שצריך להבין שיש אנשים שמקבלים קצת מעל המינימום – לא מינימום בשכר, מינימום בהשלמת הכנסה – והם לא זכאים להטבה הזאת. ולכן – דרך אגב, פניתי אליך, חבר הכנסת אייכלר, כשדיברנו על מענק החימום. מענק החימום זה עוד תוספת, לא גדולה, אבל תוספת של 600 שקל. אני אמרתי: תמיד יהיו אנשים שסך ההכנסה שלהם לא עובר את שכר המינימום של 5,300 שקל. זה קצת עלה, ב-100 שקל, כן? << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> העלינו את זה ל-800 עכשיו. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, בסדר, אז זה 5,800. לא, 800 – אתה מדבר על מענק חימום. אני מדבר על שכר המינימום. ולכן, תמיד צריך להתייחס לאוכלוסייה הזו כאוכלוסייה שהיא הכי זקוקה לסיוע. מצד אחד, הם עבדו עבדו עבדו אבל לא הפרישו; מצד שני הם לא מגיעים, כי הם כבר לא יכולים לעבוד. ומשפט לסיום. נאמר פה גם על הנושא של דיסרגרד. אני שמח שזה נשמר, כי גם בממשלה הקודמת זה עלה לסכום מכובד מאוד, כי דיסרגרד מאפשר לאנשים גם להמשיך לעבוד אחרי גיל הפרישה בלי שהם נפגעים מתשלום קצבת הזקנה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ולסיכום, הנושא של הטיפול באוכלוסיית הקשישים הוא נושא רחב מאוד. זה לא רק עניין של תשלומים, זה גם עניין של בידוד – ודיברנו על זה הרבה בוועדות, והקורונה חשפה את הבעיות האלה – וזה גם עניין של הבנה. בוועדת הכלכלה דיברו על עוקץ קשישים. כל הנושא הזה זה מעטפת שחייבים לתת לה ביטוי, בלי קשר לאיזו ממשלה מכהנת. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, בפתח דבריי ארצה להזכיר את סבתי האהובה שולמית, אישה פיקחית, עם חוכמת חיים ללא גבולות, אישה שכל המושג הזה שקוראים לו "קדושה" מתנקז לאישה הזו, מושגים כמו "אמונה" ו"קדושה". אני מוצאת שהדבר הכי משמעותי בחיים שלי זה פשוט לשבת לצידה ולספוג ממנה, מהחוכמה שלה ומניסיון חייה, אבל בעיקר בעיקר מהאמונה; לפיד של אמונה, הסבתא הזאת. "אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כחי אל תעזבני", כך כותב דוד המלך בפסוק ט' בפרק ע"ח בספר תהילים. כולנו מייחלים לזכות להגיע לגיל זקנה, אך בכולנו גם מקנן החשש מפני הבדידות שמביא איתו הגיל הזה, וכמו דוד המלך, כולנו מייחלים כי לא נישכח ולא נינטש. דברים שלכאורה נראים מובנים מאליהם בחייהם בחיי היום-יום, הופכים להרי גורל בגיל הזקנה. שיעור ההתאבדויות בגיל הזקנה בעולם בכלל ובישראל בפרט הוא מהגבוהים ביותר מבין כל קבוצות הגיל, כך עולה ממסמך שהוציא מכון המחקר והמידע של הכנסת. ביום זה אני רוצה לקרוא מכאן לחיזוק חוסנה של אוכלוסיית הקשישים בישראל – קידום פתרונות בדמות תעסוקה ופעילות פנאי חינמיות לקשישים בכל רחבי הארץ לכל קשיש וקשישה, ולא רק לאלה שיכולים לאפשר זאת לעצמם. אנחנו חייבים את זה לעצמנו וחייבים זאת כחברה שמכבדת ומוקירה את מורשתה ואת עברה. עם שאין לו עבר, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל. בזכות אוכלוסיית הקשישים אנו פוגשים את עברנו יום-יום וזוכרים כי הוא חשוב לא פחות מחיי הקדמה וההווה. עם שדואג לקשישיו, דואג לעבר, זוכר מאיפה הגיע, וכך יודע גם לאן ולהיכן פניו מועדות. משרד הנגב והגליל בראשותו של חברי הרב יצחק וסרלאוף שוקד בימים אלו ממש על פיתוח תכנים המותאמים לאוכלוסיית הקשישים בישראל – וברצוני להודות לו על כך – פיתוח תכנים שבין היתר ידאגו לחיי הפנאי של קשישים, ולא בהכרח לצורכיהם הרפואיים, הרווחתיים והביטוח הלאומי, כי הפתרון לבדידות הוא קודם כול הפתרון לכל אלו. אדם שיש לו למה לחיות יוכל לשאת כל איך, ובזה נמדדת חוסנה של חברתנו. זוהי זכותנו כמו גם חובתנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, נוכח? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא, אז לי מופיע אחרת ממה שרשום. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה על פי גודל הסיעות, לא? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בדף רשום לי שאבי מעוז אחרון. אולי שינו את זה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כן, על פי גודל הסיעה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> רשום לי לאחר מכן חבר הכנסת גלעד קריב, ואז אבי מעוז אחרון אחרון חביב. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה להודות ליוזם היום החשוב הזה, חבר הכנסת אייכלר. "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", מצווה עלינו ספר ויקרא. אך מי שהגיע היום בבוקר לכנסת לא זכה לראות הוד והדר אלא בושה וכלימה: עשרות גמלאים הפגינו מול משרד האוצר בזעקה נואשת להגדלת קצבת הזקנה. כיצד אמורים קשישים להתקיים בכבוד כשסכום הקצבה עלה מאז 2011 בסכום זעום בעוד יוקר המחיה מאמיר? כיצד יבחרו בין לחם, חלב ותרופות כשהמחירים רק עולים? האם כשהחליט שר האוצר להעלות את מחירי החלב המפוקח פגש ושמע קשישים שעליית המחירים תפגע בהם אנושות? כשהרפואה הציבורית מוקרסת, הקשישים נפגעים; כששירותי הרווחה מיובשים, הגמלאים סובלים; כשהאוטובוס מאחר והרכבת מבוטלת, הסבים שלנו נותרים מאחור; כשהכנסת מעלה את גיל הפרישה לנשים, הסבתות שלנו נאלצות להמשיך ולעמול בעבודות גופניות שוחקות ומתישות. ומי שחושב שמדובר בקלישאות, כדאי שיביט בנתונים. בסקר האחרון של משרד הבריאות נמצא כי שיעור האזרחים הוותיקים המצויים באי-ביטחון תזונתי הוא הגבוה ביותר ביחס לכל קבוצת גיל – 12%. סקרי המוסד לביטוח לאומי מצאו ששיעור הקשישים החיים באי-ביטחון תזונתי עלה בעשור האחרון. חברה שאינה מכבדת את ותיקיה אינה חברה צודקת, וכלכלה שאינה מספקת את מלוא צורכי הקיום לגיל השלישי אינה כלכלה מוצלחת. תחת המדיניות הכלכלית הקפיטליסטית, ששמה את רווחי ההון על חשבון רווחת ההמונים, מופקרים הקשישים למאבק הישרדות יום-יומי. חלקם הגדול מופקרים למאבק זה לבדם, בבדידות קשה ועריריות קטלנית. דוח נציב תלונות הציבור מחודש פברואר האחרון מצא ש-55% ממוסדות הנציבות התמודדו עם תלונות על בדידות והיעדר תמיכה מצד קשישים ו-66% התמודדו עם תלונות על ניצול. "ובהתעטף הלב ובהיותו למסוס / אל תראני עין זר, זר לא יבין את זאת – / וערירי אחרישה ביגוני", כתב ביאליק. האם אנחנו הפכנו לזר שאינו מבין עוד? אסור שהיום הזה ייגמר במילים ריקות. הכרח הוא להעלות את קצבת הזקנה ולהצמידה לשכר הממוצע; חובה היא להעביר כסף לרווחה, לבריאות, לתחבורה ציבורית, ולא לחימוש ומלחמות, התנחלויות נפשעות וכנופיות טרור גזעניות. הגיעה העת להוריד את גיל הפרישה לנשים ולגברים ולהרחיק את ידיהם של ספקולנטים מכספי הפנסיות שלנו. הגיעה העת לשיטה כלכלית שבה רווחת האדם בכל גיל היא המדד להצלחה. ותרשה לי, הרב אייכלר, מאחר שפתחתי בציטוט מן המקורות, לסיים בפסוק העוקב בספר ויקרא: "וכי יגור אִתך גר בארצכם לא תונו אֹתו", בתקווה שהכנסת תדע להקדיש ממרצה וזמנה גם למען הגר, ובעניין שבו עסקינן – לאותם עובדים מופלאים המטפלים בסבינו ובסבותינו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, הייתי גם מברך את יוזם היום אם הוא לא היה קם ועוזב את המליאה. נו, כבוד הבריות. גם אני, אדוני היושב-ראש, הכנתי נאום נרגש מלא ציטטות, סיפור על ארבעת הסבים והסבתות שלי, אמירות שמדיפות ריח של ממלכתיות, אבל שמתי את הנאום בצד ואני מדבר בעל פה, מכיוון שישנם רגעים, אדוני היושב-ראש, שבהם צריך לומר דברים כהווייתם. ביום שבו ועדת הכספים אישרה את תקציב המדינה לשנים 2023 ו-2024, הכותרת הראויה ליום הזה אינה הפסוק "והדרת פני זקן" אלא הפסוק "אל תשליכני לעת זקנה", מכיוון שממשלת ישראל המכהנת בחרה להשליך מיליון ו-200,000 אזרחים ותיקים במסגרת התקציב לשנה הזו ולשנה הבאה. אין בשתי חוברות התקציב הללו דבר אחד למען האזרחים הוותיקים; אין במסגרת חוק ההסדרים רפורמה אחת שלוקחת את עניינם בחשבון. וכדי להוסיף חטא על פשע, די להסתכל ברשימת המטרות של הכספים הקואליציוניים הייעודיים, כספים שהגיעו לשיא של כל הזמנים של 14 מיליארד ש"ח, וגם בהם אין דבר אחד שבא להיטיב עם האזרחים הוותיקים. מרכזי היום קורסים, ולא נמצא שר אחד, מפלגה אחת בקואליציה או חבר כנסת שיאמר: אני רוצה שהכספים הקואליציוניים יופנו לשם. אזרחים ותיקים נאלצים להעלות את שכר המטפלים הסיעודיים בגלל העדכון המבורך של שכר המינימום, אבל קצבת הסיעוד וקצבת האזרחים הוותיקים לא מתעדכנות בשיעור העלייה של השכר הממוצע אלא מוצמדות רק למדד. בתוך 14 מיליארד ש"ח שחילקתם בשבועות האחרונים, לא מצאתם לנכון לטפל בעניין הזה, אז אתם מספרים לנו על דיונים שקיימתם היום בוועדות הכנסת? הרב אייכלר מספר כאן בהתרגשות על תערוכת תמונות שמפוזרות בפרוזדורים, אבל היום הזה, אדוני השר, היה רק דיון אחד חשוב בבית הזה בעניינם של האזרחים הוותיקים – הדיון בוועדת הכספים. ובדיון הזה הקואליציה שלכם והממשלה שלכם הישירה מבט למיליון ו-200,000 אזרחים ותיקים ואמרה להם: אנחנו מצפצפים עליכם. זה מה שעשיתם. אז אל תספרו לנו על "והדרת פני זקן", כי במסורת ישראל שאתם אוהבים להתגאות בה ולשאת את שמה האדם נמדד על פי מעשיו, ובסופו של דבר המבחן החשוב הוא מבחן התוצאה ומבחן המעשה, וגדול התלמוד רק מכיוון שהוא מוביל לכדי מעשה, ובמעשה השלטוני שלכם הפקרתם את ההורים שלנו ואת הסבים והסבתות שלנו. ראש ממשלת ישראל צובע את השיער שלו על חשבון הקופה הציבורית, אבל אם הוא לא היה עושה את זה, היינו רואים את השיבה זורקת בשערו, כי הוא אזרח ותיק. גם יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני הוא אזרח ותיק. בירכנו אותו השבוע על הפיכתו לסבא-רבא, על הולדת הנין. נו, וזה עזר? זה הביא אותם להיות רגישים לאחיהם ואחיותיהם האזרחים הוותיקים? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, יש לכם בקואליציה שבוע – שבוע שבו נקראים ארבעה-חמישה חברי כנסת לגלות יושרה, אומץ לב ציבורי והגינות; שבוע לבוא לפרנסי הקואליציה ולומר: אם מצאתם 14 מיליארד ש"ח לטובת כספים קואליציוניים, אנחנו דורשים מכם למצוא כסף גם למען האזרחים הוותיקים, ואם לא ישולבו בתקציבים הללו מטרות ויעדים למען האזרחים הוותיקים, אנחנו לא נצביע. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ועד אז, הכותרת היחידה שראויה ליום המיוחד הזה היא "בושה, בושה, בושה". תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז. גם לפה הבאת את הנאום "בושה". תודה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מה לעשות? בעניין הזה אפילו אתה בתוך ליבך יודע שזו בושה. << קריאה >> אבי מעוז (נעם): << קריאה >> נתת לו להרחיב. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כולם גלשו בחצי דקה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> חבר כנסת שמעניין אותו השלט של משרד הפנים, לא האזרחים הוותיקים. << קריאה >> אבי מעוז (נעם): << קריאה >> ברוך השם, סיימנו עם הדמגוגיה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת אבי מעוז, יושב-ראש נעם. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נברך את חבר הכנסת אייכלר, שיזם את היום הזה. בדקתי מה הנושאים שעסקו בהם היום בוועדות במסגרת ציון היום החשוב הזה: תיקון חוק העונשין בעניין עבירות כלפי קשישים; קשר בין תלמידים לאזרחים ותיקים; תכנון דיור למבוגרים; עובדים זרים במוסדות גריאטריים; מאבק בעוקץ של אזרחים ותיקים; סיעוד ביתי ועוד ועוד. אכן, מאוד חשוב שלא נרפה מלעסוק באחריות שיש לנו כחברה כלפי המבוגרים שבקרבנו, הסבים והסבתות שלנו, לדאוג שיחיו ברווחה, למנוע פגיעה בהם ולוודא שיקבלו את היחס והטיפול המיטביים בשעת הצורך, אבל הפעם אני רוצה להאיר עוד זווית שמן הראוי שנעסוק בה ביום הזה, ולא רק בו. על הפסוק בתהילים "אל תשליכני לעת זקנה" מסבירים חז"ל שדוד המלך אמר לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אל תשליכני לעת זקנה. כשהייתי נער הייתי יוצא למלחמה ונותן נפשי על בניך, ועכשיו שהזקנתי אין בי עוד כוח, והם אומרים – עד מתי הזקן הזה חי. כלומר, התופעה הזאת של התייחסות לזקנה כתקופת פוסט-חיים, שבה כוחות החיים כבר נחלשים והאדם הופך לסוג של נטל על החברה, איננה חדשה. תפיסת היהדות הפוכה לחלוטין. בספר איוב נאמר: "בישישים חכמה ואֹרך ימים תבונה", ומפרש שם בעל מצודת דוד: "בעבור זה ימצא הרבה מן החוכמה בלב הישישים, כי בעבור רוב הימים ראו הרבה בחוש, ומהם ייקחו התחלה להבין דבר מתוך דבר". וכן אמרו חז"ל: זקני תלמידי חכמים, כל זמן שמזקינין, חוכמה מתווספת בהם, כלומר דווקא בגלל ניסיון החיים הרב, ודווקא בגילים שבהם הכוחות הגופניים נחלשים, מופיעים – לפחות אצל חלק מהאנשים – כוחות חיים של חוכמה ותבונה. לכן אמרו חז"ל: "אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה, סתור ואל תבנה, שסתירת זקנים בניין ובניין נערים סתירה", וכן אמרו במדרש: "לעולם זקנים מעמידים את ישראל, וכן הוא אומר: וכל ישראל וזקיניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון, אימתי ישראל עומדים – כשיש להם זקנים. כשהיה בית המקדש קיים היו שואלים בזקנים, שנאמר: שעל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך, שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל". אכן, ברור שבחלק מהמקרים גם היכולות הקוגניטיביות והחיבור למציאות נפגמים עם הגיל, כפי שכל אחד מאיתנו מכיר, וברור שישנם כאלה שאת ניסיון החיים והחוכמה שהם צברו הם מנצלים לא רק למטרות טובות. אבל מנגד, מן הראוי שנשים לב היטב למקובל מדורי-דורות בעם ישראל, גם ביחס למבנה המשפחה שבו הסבא והסבתא, והיום גם הסבא-רבא והסבתא-רבתא, ניצבים בראש פירמידת המשפחה, והילדים מחונכים ומורגלים בכך שהם המוקד של המשפחה שמסתופפת סביבם, וגם ביחס לגדולי תורה. באיזו עוד חברה בעולם, אדוני היושב-ראש, ישנו אדם כמו למשל הגאון הרב גרשון אדלשטיין שליט"א, ראש ישיבת פוניבז', אחד מגדולי הדור, תלמיד חכם ענק בן 100 שנים, שציבור גדול מאוד בן עשרות ומאות אלפים שותה בצמא את דבריו, מתייחס ביראת כבוד עמוקה לעצותיו ודעותיו ומחנך את ילדיו לראות בו דמות להערצה ועמוד האש ההולך לפני המחנה? על הפסוקים בנבואת מלאכי "הנה אנכי שֹׁלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם", מסביר מרן הרב קוק זצ"ל ביחס לתקופת התחייה שלנו שאנחנו צריכים לאגד יחד את רוח הנעורים הסוער, המתעורר בעוז ובגבורה, עם רוח הזקנה המסודר, המלא כובד ראש וזהירות. לכן אני קורא ומציע מכאן, חבר הכנסת הרב אייכלר, שבמקביל לדאגתנו לרווחתם ולשלומם של הזקנים והקשישים שבקרבנו, נמצא גם את הדרכים לבנות כלפיהם את היחס הראוי והנכון שלנו כחברה – כל החברה שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. עכשיו כבר ברור לך למה אתה צריך להיות אחרון – לשמוע גם דברי חוכמה בסוף וגם דברי תורה. יעלה השר יואב בן צור, שר העבודה, לסכם. << דובר >> שר העבודה יואב בן צור: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני עונה בשם השר לפיתוח הנגב והגליל, שממונה על האזרחים הוותיקים, השר יצחק וסרלאוף. בפתח הדברים, ברצוני להודות לחבר הכנסת ישראל אייכלר על היוזמה המבורכת. במדינת ישראל ישנם גופים רבים האמונים על נתינת שירות לאזרחים ותיקים. העיקריים שבהם הם משרד הרווחה, הביטוח הלאומי ומשרד הבריאות. אולם במשך הזמן הבין המחוקק, ובעקבותיו ממשלת ישראל, שנכון להקים גוף נוסף, שייתן זוויות ראייה נוספות על האזרחים הוותיקים. הגוף הממשלתי הזה עבר גלגולים שונים, החל ממשרד הגמלאים באמצע שנות האלפיים, עבור במשרד לאזרחים ותיקים וכלה באגף בכיר בתוך המשרד לשוויון חברתי, אשר נמצא כעת במשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי. בשם שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי אני רוצה להודות לשרים הקודמים שהיו אמונים על תחום האזרחים הוותיקים, ובהם השר אורי אורבך, זיכרונו לברכה, והשרה גילה גמליאל וחברת הכנסת והשרה לשעבר מירב כהן, שתרמו כל אחת מאישיותן, חוכמתן, מרצן ויכולותיהן לפיתוח תחום קריטי זה של התייחסות מדינת ישראל לאזרחים הוותיקים. מטרת האגף לאזרחים ותיקים שונה. ההתייחסות לאזרחים ותיקים היא לא כמושא רווחה, ובוודאי לא כיעד רפואי; ההתייחסות לאזרחים ותיקים היא כאל קבוצת אוכלוסייה פעילה, תורמת ומתפקדת, אומנם בעלת צרכים מובחנים, קבוצת אוכלוסייה שהודות לעלייה בתוחלת החיים, גדלה והולכת. תקופת הזקנה הינה תקופת חיים נוספת בתוך תחנות רבות במסלול חייו של אדם, שיש לתכנן ולהתכונן אליה, ובה האזרח ממשיך להוות חלק משמעותי ואינטגרלי מהמארג החברתי, תוך מיצוי הפוטנציאל לעבוד, לעסוק, לתרום ולצרוך. האתגרים בגיל השלישי הם אתגרים משמעותיים: האתגר הכלכלי – שאדם צריך להיערך לשנות חיים ארוכות עם הכנסה פחותה; אתגר הגוף המתבגר, המצריך הכנה להתמודדות עם הזדקנות גופנית ומנטלית; אתגר החברה והקהילה, הן מבחינת השתנות ההרגלים החברתיים והקהילתיים של המבוגרים והן מבחינת יחס החברה למבוגריה. מטרת-העל של המשרד ושל האגף לאזרחים ותיקים היא דחיית גיל התלות, שמירת האזרח הוותיק עצמאי כלכלית, בריא בגופו וברוחו, חי בקהילתו ופעיל חברתית עד כמה שניתן. תלות האזרח הוותיק היא בראש ובראשונה פגיעה אנושה באזרח עצמו ובכבודו, אך מעבר לכך מדובר בפגיעה במשפחה הקרובה, מבחינת התהפכות ההיררכיה במשפחה, אובדן ימי עבודה ועלות כלכלית גדולה המושתת על המשפחה הקרובה. מעבר לכך, מדובר בעלות כלכלית משמעותית למשק כולו, ההולכת וגדלה ככל שתוחלת החיים עולה ושכבת בני הגיל השלישי והנזקקים לעולמות הרווחה, הסיעוד והבריאות תופסת מקום יותר משמעותי באוכלוסייה בישראל. האגף לאזרחים ותיקים במשרד הנגב והגליל מתמקד בשלושה תחומי ליבה על מנת להשיג את מטרת-העל: חוסן כלכלי, חוסן אישי וחוסן חברתי. כמובן שתחומים אלו נושקים ואף חופפים זה לזה. המשרד, בשיתוף פעולה עם ג'וינט ישראל-אשל ועם רשויות מקומיות, מחזיק מרכזי הכנה לקראת הפרישה לגמלאות. המרכז פועל ככתובת לתכנון הפרישה ולניהול תקופת החיים החדשה כחיים פעילים, עצמאיים ובעלי תרומה לפרט ולחברה, וזאת על ידי סדנאות לניהול ותכנון תקופת החיים החדשה, הקניית כלים בכל הקשור לתכנון כלכלי, מקורות הכנסה בגיל פרישה, קצבאות ביטוח לאומי וחיסכון פנסיוני, אוריינות דיגיטלית ועוד. בנוסף, המשרד מקדם באמצעים שונים תעסוקה של עובדים אזרחים ותיקים, הן כעובדי מדינה והן במגזר הפרטי. הפעילות רחבה וכוללת גם היבטים חוקיים ורגולטוריים, תהליכי רוחב מול מעסיקים, הטמעת ידע על אודות העסקת מבוגרים, הכשרות מקצועיות, קמפיינים תקשורתיים לעידוד העסקת אזרחים ותיקים, הפעלת אתר אינטרנט ייעודי לחיפוש עבודה לבני 60 פלוס ועוד. במקביל, על מנת לסייע לאזרחים ותיקים למצות זכויות, המשרד מפעיל מרכז פניות ציבור, מוקד 8840*. המוקד הוקם מתוקף החלטת ממשלה משנת 2007, ומהווה כתובת ממשלתית מרכזית לקבלת פניות של אזרחים ותיקים, לרבות ניצולי שואה, למתן מידע על כלל הזכויות, השירותים וההטבות המגיעים לציבור זה ולסיוע במיצוי זכויותיהם. במוקד ניתן מידע וסיוע בבירור זכויות בתחומים הבאים: זכויות מכוח חוק האזרחים הוותיקים, זכויות בביטוח הלאומי, זכויות ניצולי שואה, בריאות, סיעוד ועובדים זרים, דיור, פנסיה, הכנה לפרישה לגמלאות, פנאי ורווחה, צרכנות וכל נושא הקשור לחיי האזרח הוותיק. המוקד פועל באקטיביות למיצוי זכויות הפונים אליו, מפנייה אל גופים ורשויות בשמם של האזרחים הוותיקים וייצוגם ועד להשלמת הטיפול בהם. על מנת לחזק את החוסן האישי וחיים משמעותיים של האזרחים הוותיקים, המשרד מחזיק כמה תוכניות שמעודדות פעילות, תרומה לחברה והעצמה אישית, תוכניות כמו "באים לטוב", שמרכזת מערך התנדבות של אזרחים ותיקים. במסגרת "באים לטוב" הוקם צוות אשר פועל לגיוס אזרחים ותיקים כרכזים ומתנדבים בכל רשות, יישוב ועירייה. במסגרת "באים לטוב" קיימים ארבעה תחומים: חינוך – התנדבות אזרחים ותיקים במסגרות חינוך לגיל הרך ובתי ספר יסודיים, בתי ספר תיכוניים ומסגרות חינוך בלתי פורמלי; חוסן וחירום – הפעלת מערכי חירום ביישובים, חוסן קהילתי והפגת בדידות, מנחי חוסן זהב; אוריינות דיגיטלית – למידה והעברת הכשרות אוריינות דיגיטלית לקבוצות ותיקים וליחידים; יוזמות מקומיות – קהילות מטיילות, יוזמות לחיזוק הקשר הרב-דורי, גינות קהילתיות, אתרי מורשת ועשרות יוזמות מקומיות העולות מהשטח ומופעלות על ידי אזרחים ותיקים. "באים לטוב" מלווה את האזרח המתנדב מבחינה מקצועית מרגע החשיבה על התנדבות עד לשיבוץ במקום מותאם, בליווי לאורך שנות ההתנדבות, חיבור ובניית קהילה מקומית מתנדבת, הכשרות וימי עיון מקצועיים. "כיתות ותיקים" – מסגרות לימוד והעשרה לאזרחים ותיקים תוך חיזוק הקשר הבין-דורי שבין תלמידי בית הספר לבין האזרחים הוותיקים. במסגרת תוכנית "כיתות ותיקים" משולבים אזרחים ותיקים בבתי ספר על-יסודיים ברחבי הארץ, לומדים בשעות הבוקר בכיתה המיועדת רק להם ונהנים משיעורים בתחומים שונים. מטרות התוכנית: יצירת תשתית העשרה והשכלה לאוכלוסיית הוותיקים; שינוי התודעה הציבורית כלפי האזרח הוותיק; פיתוח מעורבות חברתית התנדבותית, מחויבות לקהילה ותחושת שייכות; טיפוח הקשר הבין-דורי תוך השפעה לטובה על האקלים הבית ספרי; לעורר מודעות והכרה בחשיבות הלמידה המתמשכת לאורך כל החיים. "שעת כושר" – תוכנית לפעילות גופנית מותאמת המופעלת על ידי רשויות מקומיות, וכן תוכניות לעידוד צריכת תרבות, יציאה מן הבית ועידוד קשרים חברתיים כמו "שלישי בשלייקס" – השם הגאוני שנתן לתוכנית אורי אורבך ז"ל – יציאה לטיולים בשמורות טבע ועוד. ולבסוף, חוסן חברתי. למשרד כמה תוכניות להפגת בדידות וליצירת קשרים בין מבוגרים לצעירים, ומטרת-העל היא לגרום לאזרחים ותיקים להמשיך להיות בקשר חברתי קרוב עם צעירים, לתת תחושה שרואים אותם ודואגים להם ולהיות דמויות משמעותיות עבור אחרים. במסגרת זו פועלות תוכניות כמו "והדרת" – שילוב של בנות ובני שירות לאומי בעבודה מול אוכלוסיית האזרחים הוותיקים ליצירת מחויבות ערכית ומוסרית בין-דורית. "והדרת" פועל בשלושה מגזרים: "והדרת" כללי, "והדרת" חרדים ו"אהלינא". התוכנית פועלת ב-125 רשויות מקומיות ברחבי הארץ. יש פעילות עם סטודנטים ועוד. כל התוכניות האלה שפירטתי הן החזון של אגף בכיר לאזרחים ותיקים, המצוי תחת משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, ואנו תקווה שתוכניות אלו, בצירוף תוכניות חדשות שעליהן המשרד עובד בימים אלו, יביאו לשינוי בהתייחסות החברה לבני הגיל השלישי ולשיפור עתידם באמצעות צמצום התלות ושילובם בעשיה החברתית אף לאחר גיל הפרישה. תודה רבה ויישר כוח לכל מי שיזם את היום הזה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לשר העבודה, השר יואב בן צור. תודה רבה לחבר הכנסת יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה על היום המיוחד והחשוב הזה ועל הדיונים שנעשו בוועדות. אנחנו נקווה מאוד ונתפלל שיצאו מכך הרבה פירות לטובת הדור שאנחנו מחויבים לו. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי כ"ו באייר התשפ"ג, 17 במאי 2023, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 18:27. << סיום >>