דברי הכנסת
דברי הכנסת
כו / מושב ראשון / ישיבה ע"א /
ב'–ד' בסיוון התשפ"ג / 22–24 במאי 2023 / 26
חוברת כ"ו
ישיבה ע"א
הישיבה השבעים-ושתיים של הכנסת העשרים-וחמש
יום שני, ב' בסיוון התשפ"ג (22 במאי 2023)
ירושלים, הכנסת, שעה 09:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 8
מזכיר הכנסת דן מרזוק: 8
הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 23) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023 8
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2023, התשפ"ג–2023 8
הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13) 9
הצעת חוק ההתאמות הפיסקליות, התשפ"ג–2023 9
הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 9
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024, התשפ"ג–2023 9
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 9
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 17
יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 20
דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה): 36
אוריאל בוסו (יו"ר ועדת הבריאות): 43
אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים): 47
שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 51
עמית הלוי (בשם הוועדה לביטחון לאומי): 55
ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): 58
יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 62
ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): 66
לימור סון הר מלך (יו"ר הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל): 75
ולדימיר בליאק (יש עתיד): 78
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 84
סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 85
הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 23) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023 85
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2023, התשפ"ג–2023 85
הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13) 85
הצעת חוק ההתאמות הפיסקליות, התשפ"ג–2023 85
הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 85
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024, התשפ"ג–2023 85
שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): 92
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 98
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 112
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 121
רון כץ (יש עתיד): 128
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 134
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 141
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 150
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 150
הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 23) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023 152
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2023, התשפ"ג–2023 152
הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13) 152
הצעת חוק ההתאמות הפיסקליות, התשפ"ג–2023 152
הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 152
הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 152
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024, התשפ"ג–2023 152
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 152
חילי טרופר (המחנה הממלכתי): 158
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 159
חילי טרופר (המחנה הממלכתי): 168
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 172
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 179
שלי טל מירון (יש עתיד): 186
יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 192
אוריאל בוסו (ש"ס): 201
עודד פורר (ישראל ביתנו): 201
מאיר כהן (יש עתיד): 207
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 215
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 222
מירב כהן (יש עתיד): 226
יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): 231
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 238
מזכיר הכנסת דן מרזוק: 238
הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 23) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023 239
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2023, התשפ"ג–2023 239
הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13) 239
הצעת חוק ההתאמות הפיסקליות, התשפ"ג–2023 239
הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 239
הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 239
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024, התשפ"ג–2023 239
מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 241
שרון ניר (ישראל ביתנו): 254
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 261
עידן רול (יש עתיד): 267
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 273
סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 273
הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 23) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023 274
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2023, התשפ"ג–2023 274
הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13) 274
הצעת חוק ההתאמות הפיסקליות, התשפ"ג–2023 274
הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 274
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024, התשפ"ג–2023 274
יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 275
נעמה לזימי (העבודה): 290
נאור שירי (יש עתיד): 352
הודעת היושב-ראש 381
היו"ר אוריאל בוסו: 381
הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 23) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023 383
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2023, התשפ"ג–2023 383
הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13) 383
הצעת חוק ההתאמות הפיסקליות, התשפ"ג–2023 383
הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 383
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024, התשפ"ג–2023 383
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 384
גלעד קריב (העבודה): 390
יסמין פרידמן (יש עתיד): 421
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 429
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 430
הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 23) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023 430
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2023, התשפ"ג–2023 430
הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13) 430
הצעת חוק ההתאמות הפיסקליות, התשפ"ג–2023 430
הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 430
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024, התשפ"ג–2023 430
זאב אלקין (המחנה הממלכתי): 431
אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 441
יבגני סובה (ישראל ביתנו): 447
רם בן ברק (יש עתיד): 457
מיקי לוי (יש עתיד): 462
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 468
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 475
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 486
סימון דוידסון (יש עתיד): 492
גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי): 500
גדעון סער (המחנה הממלכתי): 504
אלעזר שטרן (יש עתיד): 509
איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 514
יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 520
משה שמעון רוט (יהדות התורה): 523
קארין אלהרר (יש עתיד): 525
דבי ביטון (יש עתיד): 527
אורנה ברביבאי (יש עתיד): 529
מירב בן ארי (יש עתיד): 535
יאיר לפיד (יש עתיד): 545
אפרת רייטן מרום (העבודה): 545
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 548
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 550
אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 552
זאב אלקין (המחנה הממלכתי): 554
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 560
מרב מיכאלי (העבודה): 562
איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 563
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 565
עודד פורר (ישראל ביתנו): 567
בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): 571
שר האוצר בצלאל סמוטריץ': 573
ראש הממשלה בנימין נתניהו: 593
יאיר לפיד (יש עתיד): 625
משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים): 630
היו"ר אמיר אוחנה: 635
הודעה אישית של חבר הכנסת ששון ששי גואטה 638
ששון ששי גואטה (הליכוד): 638
הודעת הממשלה בדבר הסכמים קואליציוניים נוספים שנחתמו בקשר להצבעה על חוקי התקציב לשנים 2023 ו-2024 והחוקים הנלווים להם 639
סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: 639
מירב בן ארי (יש עתיד): 640
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 641
הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 23 – הוראת שעה), התשפ"ג–2023 647
מירב בן ארי (יש עתיד): 648
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 650
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2023, התשפ"ג–2023 667
הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13) 782
הצעת חוק ההתאמות הפיסקליות, התשפ"ג–2023 790
הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 798
הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 825
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024, התשפ"ג–2023 897
שר האוצר בצלאל סמוטריץ': 971
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ב' בסיוון התשפ"ג, 22 במאי 2023.
בוקר טוב לשר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי, בוקר טוב ליושב-ראש ועדת הכספים משה גפני, בוקר טוב ליושב-ראש הקואליציה ויושב-ראש ועדת הכנסת, שמייד יעלו לדבר.
הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
<< דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >>
ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2023, התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024, התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הכספים. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה למזכיר הכנסת.
<< הצח >> הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 23) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023 << הצח >>
[מס' מ/1612; דברי הכנסת, חוב' כ', ישיבה 59; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2023, התשפ"ג–2023 << הצח >>
[מס' מ/1610; דברי הכנסת, חוב' כ', ישיבה 59; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13) << הצח >>
[מס' מ/1613; דברי הכנסת, חוב' כ', ישיבה 59; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק ההתאמות הפיסקליות, התשפ"ג–2023 << הצח >>
[מס' מ/1614; דברי הכנסת, חוב' כ', ישיבה 59; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 << הצח >>
[מס' מ/1612; דברי הכנסת, חוב' כ', ישיבה 59, חוב' כ"א, ישיבה 62; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 << הצח >>
[מס' מ/1612; דברי הכנסת, חוב' כ', ישיבה 59, חוב' כ"א, ישיבה 62; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024, התשפ"ג–2023 << הצח >>
[מס' מ/1611; דברי הכנסת, חוב' כ', ישיבה 59; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
על סדר-היום – הצעות חוק התקציב והצעות החוק הנלוות בקריאה השנייה והשלישית. הישיבה תתקיים בהתאם לסדרי הדיון המיוחדים שקבעה ועדת הכנסת. לפיכך, אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני להציג את הצעות החוק שהוכנו בוועדה שבראשותו. אחריו יעלו יושבי-ראש הוועדות שטיפלו בפרקים מתוך הצעות החוק. חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, בבקשה.
<< דובר >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, בוקר טוב.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בוקר אור.
<< דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >>
חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024).
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אפשר לשאול באיזו פעם אדוני עושה את זה?
<< דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >>
אני חושב שבפעם התשיעית. אני חושב, אבל אני לא בטוח, אבל כן, כבר הרבה פעמים. כמו הפעם לא היה בפעמים קודמות. מה שנלווה להצעת התקציב הזאת – אני רוצה לדבר על זה, ואני אעשה את זה רק בקצרה, ולכן אני גם לא אומר את כל הדברים, אני לא רוצה לקחת את זמנם של ראשי הוועדות האחרים ושל הציבור.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
יש גם לאדוני, כידוע, דברי סיכום בסוף.
<< דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >>
כן, כן. אבל אני רוצה לעשות את זה בקצרה ולאפשר לחברי הכנסת לדבר, וכמובן, הסיכום הוא סיכום. אני מגיש גם את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023.
ועדת הכספים דנה במסגרת הצעות חוק אלה בכמה נושאים בתחום המיסוי והבנקאות, ובכלל זה דירות מעטפת – אגב, אדוני היושב-ראש, הזמן שעמד לרשות הוועדה, או בכלל לכנסת, היה קצר מאוד, חסר תקדים; לא היה כדוגמתו. אני מודה לך שאפשרת לי, על פי בקשתי ועל פי בקשת חברי הוועדה, לקיים דיונים רציפים יותר, אבל גם זה לא הספיק. זה אחד הדברים ששונים מהפעמים הקודמות, זה שונה השנה בעניין הזה.
דנו בכמה נושאים בתחום המיסוי והבנקאות, ובכלל זה דירות מעטפת; שחלוף דירות; הקלות לעניין קרנות ריט; הקלות למי שמשכיר דירה ושוכר דירת מגורים או משלם בעד מגורים בבית אבות או דיור מוגן; הקצאת מספרי חשבוניות למניעת חשבוניות פיקטיביות; הקלות לעוסק זעיר; גיוס חוב אשראי; איסור סירוב בלתי סביר להתקשרות עם יועץ פנסיוני; הקמת קרן הארנונה להרחבת ההשקעה בתושב ולהגדלת היצע הדיור.
ניכוי דמי שכירות – בהצעת החוק מוצע לאפשר לראשונה, לבסוף, במטרה להקל על בעלים שיש לו דירה יחידה שאותה הוא משכיר ובמקביל שוכר דירה אחרת ומשלם בעבור מגורים בבית אבות – מוצע לקבוע אפשרות לנכות מהכנסות השכירות המתקבלות את הוצאות השכירות המשתלמות.
אני ממשיך על דירות מעטפת. אני אתן את הנאום כולו לקלדנית, אני לא רוצה להאריך, כולם גם מכירים את הנושא הזה. דירות מעטפת – מוצע לקבוע כי שיעורי מס הרכישה שיחולו ביחס לדירות מעטפת, שהן דירות בבניין שבנייתו הושלמה למעט החלק הפנימי של הדירה הנמכרת, יהיו כשל דירת מגורים, ולא כשל זכות במקרקעין שאינה דירת מגורים.
שחלוף דירות – הצעת החוק הממשלתית ביקשה לקצר את התקופה שבמהלכה ניתן להחזיק בשתי דירות. הממשלה ביקשה בהצעת החוק המקורית לאפשר 12 חודשים. אנחנו בוועדה לא הסכמנו, והגענו לפשרה שזה יימשך 18 חודשים, בגלל שלמכור דירה אצל בן אדם רגיל זה יכול לקחת זמן, ולכן הגענו לפשרה בהסכמה. אגב, הרבה פשרות עשינו בחוק הזה עם הממשלה ועם החברים, גם חברי האופוזיציה וגם חברי קואליציה, כמובן.
חישוב ליניארי – מוצע לתקן את הסדר החישוב הליניארי המותר ממס השבח שנקבע במסגרת חוק ההסדרים ולקבוע כי החישוב המותר לא יחול על מוכר זכות במקרקעין של דירת מגורים שנרכשה לפני כניסתו לתוקף של הסדר החישוב הליניארי, אם במועד הרכישה לא הייתה בנויה על המקרקעין דירת מגורים. מוצע לאפשר למי שבבעלותו קרקע כאמור לסיים את בניית דירת המגורים על הקרקע עד ליום 31 בדצמבר 2030.
שבח ריאלי – מוצע לקבוע בהוראת שעה, עד ליום 31 בדצמבר 2027, שבמכירת זכות במקרקעין המיועדים לבניית מגורים בידי יחיד, יחול שיעור מופחת של מס שבח על השבח הריאלי שנצבר עד יום 7 בנובמבר 2001 בשיעור 25%, ובלבד שקיימת לגבי הקרקע תוכנית בנייה המתירה בנייה של שמונה דירות מגורים לפחות, במקום 15 בהצעת החוק המקורית.
קרן ריט – מוצע להקל על פעילותן של קרנות להשקעות במקרקעין באמצעות קיצור התקופה שבסיומה יתאפשר לקרנות ריט למכור למשכיר את יחידות הדיור להשכרה לטווח ארוך בלי לפגוע בהטבות המס מ-15 שנים לעשר שנים.
עוסק זעיר – מגזר העסקים הקטנים הוא מגזר רחב ומגוון הכולל עסקים במגוון תחומי פעילות בהיקפים משתנים ובצורות התארגנות שונות. בשנים האחרונות הצטרפו למגזר זה עוסקים זעירים רבים. מרבית החוקים, התקנות והכללים השונים שחלים על עוסקים גדולים חלים גם על עוסקים זעירים. כידוע, הרגולציה, לצד היותה כלי חשוב להבטחת הסדר הציבורי, מייצרת גם סרבול ועומס ביורוקרטי העלולים להיות מכבידים, במיוחד בעבור עוסקים זעירים.
אני מדלג על הדברים שדנו עליהם, ואני כמובן אמרתי, אני אתן את זה כדי שזה ייכנס לפרוטוקול.
הקצאת מספרי חשבוניות – בהצעת הממשלה כפי שנוסחה בהצעת החוק שהובאה להצבעה בקריאה ראשונה, הוצע לקבוע כי החל משנת 2024 יחול שינוי בהליך הוצאת חשבוניות מס בגין עסקאות שערכן 5,000 ש"ח ומעלה, במטרה למנוע הוצאת חשבוניות פיקטיביות ולהילחם בהון השחור. הגענו להסכמה על החוק, שבתחילה הוא נראה בעייתי מאוד, והגענו להסכמה עם חברי הוועדה מהקואליציה ומהאופוזיציה בגלל המאבק בהון השחור. אמר חבר הכנסת טיבי, שהוא חבר הוועדה והוא מהאופוזיציה, שהוא דורש בכל תוקף להצביע על החוק הזה, שמטרתו – ואנחנו הגענו גם להסכמות בסופו של דבר גם בחקיקה – שזאת תהיה מלחמה בהון השחור, ולא שייפגעו מזה האנשים שאין להם כל קשר לעניין.
גיוס חוב אשראי – כיום מפעילים מערכת לתיווך אשראי; נותנים אשראי בסכום שאינו עולה על מיליון שקל, מפוקח על ידי רשות שוק ההון. לעומת זאת, גופים שמעוניינים לגייס כספים כדי לתת אשראי בהיקף שעולה על מיליון שקלים חדשים ועד ל-6 מיליון שקלים נדרשים להירשם כרכזי הצעה, והגדלנו את הסכום ל-6 מיליון שקלים.
איסור על סירוב בלתי סביר להתקשרות עם יועץ פנסיוני – מעמדו של היועץ הפנסיוני נשחק והגיע לממדים שלפי דעת הממשלה – וגם אנחנו השתכנענו – צריך להגדיל ולתת להם יותר כוח, ולכן הגדלנו את הסכום שבו אפשר יהיה לעמוד בעניין הזה ל-6 מיליון שקלים. בנוסף, מוצע לקבוע כי גוף מוסדי לא יפלה במתן שירותים בעלי רישיון שעימם יש לו הסכם התקשרות במהלך הדיון בוועדה.
קרן הארנונה – היה לא דיון אחד, נדמה לי שהיו 11 דיונים.
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
12.
<< דובר_המשך >> משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >>
היו 12 דיונים. הדיונים בנושא הזה תפסו נפח גדול מדיוני הוועדה. מדובר בקרן שאם תגשים את תכליותיה, היא יכולה גם לסייע לרשויות חלשות וגם לשפר את בעיית הדיור. חברי הוועדה ואני התאמצנו להגיע לפתרונות מוסכמים. אני עצרתי את אחד הדיונים וביקשתי שיוקם צוות של השלטון המקומי, של משרד האוצר ושל הוועדה כדי לנסות להגיע לנוסחה מוסכמת שתהיה מקובלת. בכך התמקדו הדיונים, בנושא הזה. ייתכן שהדברים עוד ידרשו ליטוש בהמשך. בכל מקרה אני מקווה שהיישום ייעשה באופן נכון.
אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש – אחת הדוגמאות: נניח שאני גר בקריית גת ועובד בתל אביב והעסק שלי הוא בתל אביב. בתל אביב אני משלם מס גבוה, אבל את השירותים אני מקבל בקריית גת, בגלל שהילדים שלי מתחנכים שם, בגלל שהאשפה וכל השירותים המוניציפליים – הכול נעשה בקריית גת; שם אני חי, אבל את הכסף הגדול אני משאיר בתל אביב. הנושא הזה – זה לא שאנחנו לא בעניין. אנחנו קובעים את הארנונה, אנחנו קובעים את הגובה, אנחנו קובעים את כל הנושא הזה. אגב, לא אנחנו המצאנו את החוק הזה, זה חוק שמתגלגל במשרד האוצר כבר שנים רבות, זה כבר היה בממשלה הקודמת, ונדמה לי שעבר בטרומית. המציאות היא שאת הנושא הזה צריך להמשיך ללבן, מכיוון שזה גם יאפשר בניית דירות מגורים. היום ראשי רשויות נמנעים מזה, כי הם אומרים: מה יוצא לנו מזה? דירות למגורים – אנחנו רק נותנים שירותים, ואיזו ארנונה אנחנו מקבלים? עדיף להם לבנות גורדי שחקים ומגדלים. מבנה רב-קומות אחד בתל אביב שיש בו עסקים הוא כמו כל הארנונה של אופקים. תל אביב הפכה להיות עיר עשירה מאוד על פי ההחלטות שלנו. לכן, הדיון היה מאוד קשה, לא פשוט, ואני חושב שאנחנו נצטרך להמשיך לעסוק בעניין הזה.
אדוני היושב-ראש, אנחנו העברנו גם שני חוקי-יסוד – חוק-יסוד: משק המדינה והצעת חוק ההתאמות הפיסקליות. החוק המקורי שהובא לוועדה היה חוק שנותן לממשלה, למשרד האוצר, להחליט מה שהם רוצים, מתי שהם רוצים, על תקציב דו-שנתי, והם יכולים לעשות מה שהם רוצים כאילו הכנסת לא קיימת. עמדנו בתוקף על העניין הזה. היועצת המשפטית של הכנסת, שהייתה גם בוועדה במהלך הדיונים האלה – עמדנו בתוקף על זה שהכנסת לא תצא מהעניין; הממשלה לא יכולה להחליט לבד. החוק שמונח כאן לפניכם בסופו של דבר הוא חוק שגם על דעת חברי האופוזיציה – לא יודע מה הם יצביעו, אבל זה גם על דעת חברי האופוזיציה. זה היה בדיונים ממושכים יחד עם חברי הקואליציה, ובסוף הגענו לנושא הזה.
אני יכול עוד להאריך, אדוני היושב-ראש, אבל אני חייב לומר לך, אני, כמובן, מגיש את חוק התקציב. השנה, ב-2023, זה 484.8 מיליארד שקל. במגבלת ההוצאה בשנה הבאה זה עולה ל-513.7.
אדוני היושב-ראש, בימים האחרונים יש מה שלא היה בפעמים הקודמות, הסתה – אתם יודעים מה, למה אני צריך להגיד? יש לי נכדה. הנכדה הזאת עובדת, היא התחתנה ונולד לה בן – – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
מה, היא עובדת?
<< דובר_המשך >> משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >>
תכף אני אגיד – – – אני מקווה שהיא לא תקשיב לי. נולד לה בן – – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בשעה טובה.
<< דובר_המשך >> משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >>
תודה רבה. זה הנין שלי, נין ראשון.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
כן ירבו.
<< דובר_המשך >> משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >>
תודה רבה. זה לא מה שבאתי להגיד.
היא בחורה צעירה, אישה צעירה. היא עובדת בהייטק. היא מרוויחה יפה ותורמת לכלכלת המדינה. היא עובדת בהייטק יחד עם החברות החרדיות שלה, שהן למדו יחד בסמינר של הרב וולף בבני ברק. שם היא למדה. היא למדה את כל המקצועות. היא למדה את ההכשרה החלופית – כל מה שנלווה לעניין הזה. דא עקא, שאומרים אצלנו שבית הספר שלה היה מתוקצב בחסר – חצי ממה שמתוקצב בית ספר מקביל שהוא ממלכתי. אז כל פעם מוצאים לזה תירוץ אחר: אומרים, זה בית ספר פרטי. מה זה בית ספר פרטי? זה בית ספר מפוקח לחלוטין על ידי משרד החינוך. לומדים שם את כל מקצועות הליבה. היא הלכה לעבוד בהייטק כמו החברות שלה. אבל יושבים פה אנשים ואומרים: מה פתאום, לא מגיע לה. למה לא מגיע לה? בגלל שהיא לא מפוקחת – היא כן מפוקחת. בגלל שהיא לא לומדת מקצועות ליבה – היא כן לומדת, היא לומדת יותר מתלמיד חילוני, מכיוון שהיא גם לומדת את הליבה של היהדות; לא רק מתמטיקה, לא רק כימיה ולא רק אלגברה, לא רק המקצועות האלה – היא לומדת גם יהדות. היא מקבלת במקרים רבים חצי ממה שמקבל בית ספר אחר.
לפני זה, לפני התיכון, היא למדה יחד עם החברות שלה בבית ספר יסודי בבני ברק, בית ספר של החינוך העצמאי. אני עקבתי אחריה – למדו שם ספרדיות ואשכנזיות בשווה. כמובן, הייתה הסתה נגד הציבורי החרדי על הנושא העדתי. היא למדה שם, ובית הספר שלה קיבל חצי. כשעשו הסכם על שכר המורים, המורה שלה לא קיבלה תוספת, היא נשארה עם משכורת רעב. למה? למה? היא לא למדה את מקצועות הליבה? מה היא עשתה? נכון, כשהיא קמה בבוקר היא אמרה: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך". לא בטוח שאומרים את זה בבית הספר הממלכתי. למה כשבאה הצעה של משרד החינוך להעביר כסף למשרד החינוך זה הגיע לוועדת הכספים? לא אנחנו ביקשנו. משרד החינוך אמר: צריך לשלם משכורות. הגיע משרד החינוך – כולם הצביעו בעד; הגיע החינוך העצמאי – מיכל שיר וולדימיר בליאק הצביעו נגד. למה?
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
אני תכף אסביר למה.
<< דובר_המשך >> משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >>
כדי שהמורה שם לא תקבל משכורת? למה? מה אני אגיד לכם, עומד יאיר לפיד ומדבר על הצבא ועל כל מה שנלווה לעניין. עם כל הכבוד, לא ראיתי את יאיר לפיד הקרבי, שיושב בעיתון במחנה ומרכל על קצינים ועל אזרחים. אחי, החרדי יותר ממני – יותר חרדי ממני – היה במלחמת שלום הגליל, היה בקרב בסולטאן יעקוב. סכנת נפשות. היינו בטוחים, חס וחלילה, שהוא נהרג בקרב הזה. הוא התנדב. חרדי, חרדי – אם אתם רואים אותו, תצעקו לו: פרזיט, לך לצבא. זה מה שהיה. גרנו בתל אביב, וזה מה שצעקו לו. הוא חזר מהקרב בסולטאן יעקוב – חברים שלו נהרגו שם. הילדים שלו יקבלו חצי משכורת וחצי תקציב ממה שיאיר לפיד מקבל, זה שהיה בעיתון במחנה. אחי לא יקבל בשביל הילדים שלו את הכסף הזה. הוא לא נלחם מספיק. פתאום נהיה קריטריון כזה שמותר לדבר על מה שרוצים.
אני רוצה להגיד לך – דרך אגב, אם הייתי יכול להגיד לך את זה בסוד, הייתי אומר את זה בסוד – שעשו עליי שלט, עכשיו, לאחרונה, במצור על בני ברק. בהתחלה לא הבנתי, עד שתפסתי, אז אמרתי שאני אגיד לך את זה. כתבו עליי: לא מוש'קה – פריץ. הייתה תמונה שלי ולא הבנתי למה הם מתכוונים. עכשיו אני אגיד לכם למה הם מתכוונים. מוש'קה זה יהודי שהפריץ בא עם המקל ואומר לו: אתה תעשה ככה, אתה תעשה אחרת. הוא אומר לו מה לעשות והוא עושה. זה מוש'קה. אנחנו היינו בטוחים שהם אומרים שגפני הוא מוש'קה – הוא נראה ככה, עם זקן ופאות. נגיד לו, אתה תלך עם השמאל, אנחנו הכי חזקים פה. המדינה שלנו, משרדי הממשלה שלנו, בתי המשפט שלנו, התקשורת שלנו, הכול שלנו, ואנחנו אומרים לך: לך עם השמאל. המוש'קה הזה, גפני והחברים שלו, אומרים להם לא באל"ף רבתי. אנחנו לא מוש'קה, אנחנו הפריץ. אנחנו נחליט עם מי אנחנו הולכים, והחלטנו שאנחנו הולכים עם הימין. אז הם עשו שלט גדול: לא מוש'קה, טעיתם – פריץ. הוא עושה מה שהוא רוצה. הוא הולך עם הימין. הולך עם הימין? אנחנו נלמד אתכם מה זה. אתם חושבים שהמדינה היא דמוקרטית והיא נותנת לכולם שווה? אנחנו נלמד אתכם פרק בהלכות נימוסים.
גם את זה הייתי צריך להגיד לך בסוד, אבל אני אגיד את זה לכולם. בשנה שעברה הייתי איש נחמד. עשו לי יום הולדת וכולם היו: יאיר לפיד, כמעט איווט ליברמן הגיע – כולם היו. מילה לא שמעת במערכת הבחירות האחרונה נגד החרדים, מילה – לא על כסף, לא על תלמידים, לא על כלום. הכול היה בסדר. מילה. חיפשנו איזו מילה על חרדים – לא הייתה, אפילו שזה בחירות. הם היו בטוחים – אגב, אני אמרתי כל הזמן שנלך עם הימין. אמרו עליי שאני שמאלני. אני נפגש עם יאיר לפיד, וזה נכון. אני נפגש עם כולם. לא נפגשתי עם איווט ליברמן – אני לא יכול לסבול את המילים האלה נגד הציבור החרדי – אבל נפגשתי. יאיר לפיד איש נחמד, נפגשנו הרבה פעמים. נפגשתי עם בני גנץ, אבל אמרתי כל הזמן שאני הולך עם הימין. הציבור המסורתי נמצא בימין ואני הולך איתם.
אבל הם קיוו – עיתונאים שהם כמובן בשירות השמאל, אמרו שגפני הוא שמאלן, הדעות המדיניות שלו הן כאלה מתונות, וזה נכון. הוא, נשכנע אותו, הוא ילך עם השמאל. היה שקט, דממה. לא דיברו מילה נגד הציבור החרדי, לא על כסף, לא על תקציבים, לא על ליבה, לא על תורה, לא על כלום. אגב, אם היינו הולכים איתם – אני לא יודע אם אתם מכירים את מה שקורה במדינה – הארץ היה מלא בכתבות למה חייבים בישראל לומדי תורה, למה חייבים את מי שתורתו אומנותו, בלי זה אין לנו זכות קיום. הארץ היה מלא. גם כלכליסט וגם גלובס וגם ערוץ – איך קוראים לו? 12. אלה עם מוצצי הדם. זה לא היה אף פעם. זה היה באירופה. כילדים, אנחנו לומדים את מה שהיה שם, עם המילים האלה של מוצצי הדם. שהיא תתבייש לה; אני לא יודע אפילו מי זאת.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >>
נכון. הבת שלי, שדיברתי עליה, לא למדה על נועה קירל. לא למדה. אז מה? אז בגלל זה לא מגיע תקציב? הייתי גם תורם לה גם קצת בגדים, שיהיה לה.
על כל פנים, אני לא מבין איך אומרים שרוצים שתהיה דמוקרטיה. איך רוצים שתהיה דמוקרטיה? איך? אנחנו חיים בדיקטטורה. אסור לי לחשוב לבד, אסור לי לדבר לבד. אני צריך לעשות מה שהכתב בהארץ אומר. אם היינו הולכים איתם – וואי, מה זה מאמרים, על לומדי התורה, אין זכות קיום לעם היהודי בלי לומדי תורה.
אני לא מוש'קה, אני גם לא פריץ. אני אזרח ישראלי שנולד בתל אביב, גר הרבה שנים באופקים, ואני אעשה מה שאני רוצה לעשות ולא מה שאלה מהמחאה – שכל שבוע יש להם משהו אחר, או כל יומיים משהו – יגידו לי מה לחשוב, מה להגיד ומה לעשות. אנחנו הולכים עם הימין בגלל שהציבור המסורתי שם. אחרי מה שאנחנו רואים שהשמאל עושה לנו, זה מסביר לנו בדיוק למה גדולי התורה אמרו לנו ללכת עם הימין. אני מאוד מודה לך, אדוני היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה לך, יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני, שנזכה לשמוע אותו גם בדברי הסיכום בוודאי. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת ויושב-ראש הקואליציה, שהשקיע הרבה מאוד שעות, בתבונה ובשכל, כדי שנגיע לרגע הזה, חבר הכנסת אופיר כץ.
<< דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני מאוד נרגש לעלות לכאן ולהיות חלק מהצגת התקציב. בזמן הקצר מאוד שניתן ובעבודה קשה ומאומצת הצלחנו להגיע לרגע הזה. אני שמח שאנחנו מעבירים פה תקציב טוב שיועיל לאזרחי ישראל ולכלכלת ישראל לשגשג ולפרוח. זהו תקציב שבו הכנסת הייתה שחקן משמעותי ומרכזי. ישבו בוועדות חברי כנסת דעתניים מהקואליציה שבאו לשפר את החוקים, להוסיף הערות וזוויות אחרות, להציג בעיות שהוצפו לנו מהציבור.
כיו"ר ועדת הכנסת פיצלתי ביחד עם חבריי לוועדה פרקים רבים מחוק ההסדרים. הייתה התנהלות נכונה של איזון בין הרשויות. התנהלו ויכוחים חשובים ובריאים בין חברי הכנסת מהקואליציה לבין הממשלה – מחזה מרענן, בניגוד לכנסת הקודמת, שם לא ראינו פיצול אחד, אבל כן ראינו את חברי הכנסת שלהם מרימים יד לפי הוראות הפעלה בלי לשאול שאלות. התקציב הזה כולל בשורות גדולות לציבור הישראלי: ביטול קיזוז קצבאות אבטלה, נכות, זקנה והבטחת הכנסה; הגדלת מענקי חינוך; פתיחת שוק המזון לתחרות והורדת מחירים; ייעול הליכים וזירוז בנייה בתחום הדיור; חוק קרן הארנונה המפורסם, שמתמודד פנים מול פנים עם משבר הדיור ומביא פתרון טוב שמעודד בנייה למגורים ויוביל להורדת מחירי הדיור, חוק שלמרות שהיו לו התנגדויות, שינינו ושיפרנו אותו ותיקנו עיוותים לכלל הרשויות. לי אישית היה חשוב להכניס סעיף שמסייע לרשויות פריפריאליות במצב סוציו-אקונומי נמוך.
אני מברך על התוצאה שהגענו אליה. מדובר פה בפתרון נכון, צודק ולא פחדני שבסופו של דבר יקל על האזרח. החוק הזה יעזור לרשויות כמו שדרות, נתיבות, אופקים ורשויות רבות רבות בפריפריה. יש פה הרבה יותר רשויות שייהנו מהחוק הזה מאשר רשויות שפחות ייהנו, שרובן נמצאות במרכז. יחד עם זאת, אני מסכים עם חברי גפני שאנחנו נעקוב אחר ההתפתחות של החוק, אחר התוצאות של החוק. אנחנו כנראה כן נצטרך תיקונים, כי יש רשויות שאנחנו לא יכולים לאפשר – אומנם לא הרבה רשויות, שלוש או ארבע, שאנחנו צריכים באמת לתקן ספציפית לאותן הרשויות. גם אחרי המספרים שקיבלנו מהאוצר אנחנו נעקוב ונראה שבאמת המספרים מתאימים. אם לא, אנחנו באמת נצטרך לעשות שינוי עמוק יותר.
בנוסף, לצד התקציב, הבאנו בשורות חשובות: נקודות זיכוי להורים עובדים לילדים עד גיל 12, ובהמשך אנחנו הולכים להאריך את זה גם עד גיל 18; השתתפות בתשלומי הקטנטנים שלנו, גיל לידה עד שלוש. מדובר במאות ובאלפי שקלים בחודש למשפחה; ראינו אתמול הטבות כלכליות למשרתי מילואים. לשמחתי, גם הצלחתי להביא עשרות מיליונים למטרות חשובות והכרחיות: גיוס רופאים מומחים והגדלת תקציבים לבתי החולים בפריפריה; הכפלת סיוע בשכר דירה ללוחמים בודדים; הקמת מיון קדמי בקריית שמונה – בשורה ענקית שפותרת עוול של שנים רבות; מלגות לסטודנטים קשיי יום מהפריפריה, כפי שעשיתי בשנה שעברה; הוספת מורים מהמרכז לפריפריה; הקמת חדרי מיון קדמיים בנגב ועוד.
אני רוצה להודות לכל מי שלקח חלק בתהליך המורכב והלא-פשוט הזה: לראש הממשלה נתניהו על הגיבוי והסיוע; לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' על העבודה המשותפת, ההבנה והגמישות, וגם לראש המטה שלו עומר רחמים, החרוץ; ליו"ר ועדת הכספים הרב משה גפני, שבכל פעם אני נפעם מחדש לראות את הדרך היוצאת-דופן שבה אתה מקיים את הדיונים, עוסק בחוקים קשים ומצליח לייצר תוצר שמיטיב עם אזרחי ישראל, כלל אזרחי ישראל. האמת, זאת אומנות.
אני גם ראיתי את השלט של הפריץ, וחבל שאנשים לא נחשפים לעבודה שלך בוועדת הכספים. מפרק הזמן שהייתי בוועדת הכספים וגם עכשיו, כשאני הייתי צריך סיוע לבתי החולים בפריפריה, מי שעמד לצידי אל מול האוצר זה אתה, הרב גפני. אני לא זוכר שבפוריה או בהעמק או בסורוקה מטפלים רק בחרדים; מטפלים בכלל אזרחי מדינת ישראל. כשכל פעם היה איזשהו מפעל שבו חרב הפיטורים הייתה על העובדים, אני חושב שכל העובדים במדינת ישראל יודעים בצורה אוטומטית שהכתובת לעזור להם לפתור את הבעיה זה משה גפני. אני לא זוכר שהיה מפעל של חרדים שבאו אליך. רוב הפועלים שבאו אליך כשרצו לפטר אותם – היו חרדים, חילונים, צפון, דרום. הבעיה הזאת הייתה בעיקר בפריפריה, אבל תמיד הם ראו בך כתובת לסייע מול האוצר. הרבה פעמים, כמובן, גם הצלחת וסייעת, ובזכותך הרבה אנשים היום עובדים במקום העבודה שלהם, בזכות המלחמה שלך למענם.
כמו שאמרת, אתה לא צריך להתייחס לאותם אלפים שחושבים שהם יקבעו פה כל מה שיהיה במדינה. תמשיך בדרך שלך. אתה דוגמה בשבילי איך לעזור לאזרח הקטן שבקצה, שלא יודע ולא מצליח להשיג מול משרדי הממשלה או שנגרם לו עוול. אתה תמיד נמצא שם בשביל הבן אדם החלש, ולא משנה אם הוא חילוני או חרדי. אתה פועל בשביל כלל אזרחי מדינת ישראל. אתה דוגמה ומופת, גפני. תמשיך כך.
<< קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >>
ליו"ר ועדת הפנים יעקב אשר, שקיבל המון המון פרקים – היינו לחוצים מהגודל ומפרק הזמן הקצר, אבל הצלחת לעשות את זה במיומנות, לסיים ולהוציא חוקים אפילו טובים יותר מאשר איך שהם נכנסו, וגם בשיתוף פעולה עם האופוזיציה; ליו"ר ועדת הכלכלה, חברי חבר הכנסת דוד ביטן, שקיבל פרקים לא פשוטים, ידע לפשר ולגשר כמו שהוא יודע ולהועיל לאזרחים; יו"ר ועדת הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו, שקיבל חוק מאוד מורכב, טעון וחשוב, של כפל הביטוחים. הוא הצליח לעשות את זה בהצלחה רבה, ואני חושב שהוא הביא בשורה חשובה לאזרחי מדינת ישראל; ליושב-ראש ועדת מיזמים ציבוריים אוהד טל; ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה אייכלר, שהעביר חוקים שמיטיבים עם האוכלוסיות החלשות יותר; ליושב-ראש ועדת החינוך יוסף טייב; ליושב-ראש ועדת החוקה שמחה רוטמן; ליושב-ראש ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין; ליושבת-ראש הוועדה לקרן הגז לימור סון הר מלך; ליושב-ראש צביקה פוגל.
וכמובן, אני רוצה להודות ליועצת המשפטית לכנסת עו"ד שגית אפיק וכל צוות הלשכה המשפטית, שבזכות העבודה הקשה שלהם, המסירות והנכונות שלהם לעבוד מסביב לשעון, התקציב הזה עובר – הוא כבר אחרי הדפוס – נוסף על העצות המצוינות שלהם לאורך כל הדרך שעזרו לשפר את הצעות החוק. אני מודה למנהלת הוועדה שאני בראשותה, ועדת הכנסת, נועה בירן דדון, לשירן ולחופית על המסירות והעבודה הקשה ולכלל מנהלי הוועדות ועובדי הוועדות והכנסת.
אני מודה לחבריי, לחברי סיעתי, חברי ועדת הכספים, שהגיעו לוועדת הכספים יום ולילה בשביל לדאוג שהתקציב יעבור, וגם תגברו בוועדות אחרות; למרכז הקואליציה בוועדת הכספים אליהו רביבו; לחבר הכנסת חנוך מלביצקי, חברת הכנסת אתי עטייה וחבר הכנסת אלי דלל, שגם עמדו בלחץ לא פשוט בחוק קרן הארנונה. אני מודה גם לשאר חברי ועדת הכספים המצוינים מהקואליציה, ובמיוחד לחברי חבר הכנסת ינון אזולאי, שהיה ער בניהול ועדת הכספים – כמה שעות רצוף?
<< קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >>
14 שעות.
<< דובר_המשך >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >>
14 רצוף. והיו לחשושים באופוזיציה: כמה הוא יחזיק; הוא כבר ער רצוף מהלילה, כבר 10:00, 11:00, אנחנו נשבור אותו. אבל לא, ינון נשאר עד השנייה האחרונה, עד שהוא סיים את ההצבעה האחרונה. כמו תמיד, אתה לא מפתיע אותנו. יישר כוח. לצוות הסיעה המצוין של הליכוד עליזה, דניאל ואוראל ולצוותי הסיעות של שאר הקואליציה, שפיזזו בין הוועדות לדאוג ששום דבר לא נופל בין הכיסאות, ולכל מי שלקח חלק בתהליך הזה.
יום חשוב למדינת ישראל. בשורה ענקית לאזרחי ישראל. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אני מודה מאוד ליושב-ראש ועדת הכנסת ויושב-ראש הקואליציה, ומתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יעקב אשר. בבקשה.
<< דובר >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאציג את החוקים שהוועדה בראשותי קידמה כחלק מחוק ההסדרים, אני חייב כמה מילים על מדורת ההסתה שמשתוללת במדינה. מתארים אותנו כשודדי הקופה הציבורית, את התקציבים – כמסע ביזה, ואת הדמויות שלנו הפכו לקריקטורות שהדר שטירמר היה גאה בהם. אני לא מאמין על עצמי שאני אומר את זה כאן מעל בימת הכנסת. הבעיה של אלה שצועקים, שהם כבר מזמן לא יודעים על מה. על מה הם צועקים? גרונם ניחר מסיסמאות, ונתונים אין. מטעמים של רצון טוב החלטתי, אדוני היושב-ראש, לעשות בשבילם את העבודה. כדי להקל עליהם, אספתי את כל רשימת הביזה המלאה לתועלת המעוניינים.
הקשיבו. רפורמה אחרי רפורמה, יום אחרי יום, לילה אחרי לילה, ישבנו כאן בחדרי הוועדה, אנחנו, תאבי הבצע, עם האף הארוך כמו שרואים בקריקטורות, בזזנו שורה אחרי שורה, סעיף אחרי סעיף. לא ויתרנו על פירור. את הכול לקחנו וליטשנו. לא השארנו חוק אחד שלם. הכול נחתך ונמצץ עד תום. אם לא די בזה, בזזנו גם את משרד האוצר בתקציבים מכובדים, ככה סתם על הדרך, שיהיה לפריפריה, גם הגיאוגרפית וגם החברתית. אז אם לא ידעתם על כך, לכו תאריכו לנו עוד קצת את האף. אבל הכי חשוב שתשמעו ותאזינו בסבלנות למסע השוד הגדול שעשינו בלילות האחרונים ובימים האחרונים.
אני אעבור, אדוני היושב-ראש, לרשימת הביזה המלאה שוועדת הפנים והגנת הסביבה בראשותי טיפלה בה והמובאת בפניכם כחלק מהצעות החוק לקריאה שנייה ושלישית. הנושאים שהיו על שולחן הוועדה הם פרק ז' סימן ב': הפחתת רגולציה רישום מפנקסי מקרקעין; פרק ט': התחדשות עירונית; פרק י': תכנון ובנייה; פרק י"ז: קידום תשתיות לאומיות, וכן, מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית – מיסוי בתחום ההתחדשות העירונית. יש לציין כי פרקים נוספים מתוך הצעות החוק בתחום סמכויותיה של ועדת הפנים והגנת הסביבה פוצלו על ידי מליאת הכנסת, הן בשלב הדיונים בוועדת הכנסת והן לבקשת ועדת הפנים, בשל קוצר הזמן והצורך לדון בהם בהליך חקיקה סדור ומעמיק וללבן אותם בצורה יסודית. תכליתם של כל החוקים שאציג כאן, אדוני היושב-ראש, היא אחת: התנעת שוק הדיור והאצת פרויקטים של תשתיות לאומיות – שזה גם שלוב אחד בשני.
שתי משימות עמדו לנגד עינינו בתהליך העבודה: 1. לשחרר את שוק הדיור והתשתיות מכבלי ביורוקרטיה ורגולציה; 2. איפה שצריך, להוסיף שמן בגלגלים, שינועו הכי מהר שניתן. מיפינו את כל הצמתים שבהם בורגי המערכת חלודים, מסורבלים או סתם תקועים בלי לזוז ופשוט חתכנו: שחררנו חסמים, סללנו מעקפי סמכויות, הקלנו בזכויות, ייצרנו מנופי לחץ ותמריצי זירוז. מצד שני, היינו דרוכים כל העת לעגן את הדברים במשקל מאזן. שמענו צדדים מנוגדים, שקלנו, טייבנו, הגנו על זכויות. עבורנו כמחוקקים לא מדובר בעניינים מנוגדים, כי לאמיתו של דבר הם משלימים זה את זה: טובת השוק, תועלת הציבור, מול זכויות הפרט הבודד – מבט לפה ומבט לשם. אני חושב שבעבודה משותפת ומאומצת, אדוני היושב-ראש, של כלל חברי הוועדה, קואליציה ואופוזיציה כאחד, מתוך ענייניות ושיתוף הציבור, יחד עם הייעוץ המשפטי, הצלחנו במשימה.
וכעת נתחיל לפרט. הקלה גדולה מאוד לנוטלי משכנתאות – ביטול הצורך באישור עירייה ברישום משכנתה בטאבו. חובה זו קמה לפי פסיקה של בית המשפט העליון בשנת 2014, ונמצא כי היא איננה משרתת את התכלית שבבסיס הטלת החובה להצגת אישור היעדר חובות, ולכן ביטלנו אותה. ביטול זה יחסוך לציבור ביורוקרטיה מיותרת ולא יפגע ביכולות הגבייה של הרשויות המקומיות פגיעה של ממש. כך ייחסכו אלפי אישורים של חובות הנדרשים היום מאדם שכל רצונו הוא רק לקבל משכנתה. לטעמנו יש מקרים נוספים שיש צורך בביטול הדרישה להצגת אישור היעדר חובות מהרשות המקומית כתנאי לרישום בפנקסי המקרקעין והם לא נכללים בהצעה המונחת בפניכם, אך אין לראות בכך שום כוונה של המחוקק שלפיה גם במקרים אלה נדרש אישור כאמור לפי המצב המשפטי כיום. אני מקווה שבעתיד הקרוב תימצא הדרך להסדיר את כל הנושא בראייה רוחבית כדי ליצור ודאות ובהירות גם בתחום זה.
התחדשות עירונית – ישנם כאלה שאצלם משבר הדיור הוא כמו מזג אוויר: מדברים עליו כל הזמן אבל לא משנים אותו. הם התייאשו. כמה סיסמאות הופרחו במהלך השנים, כמה הבטחות, כמו חול הים. המצב נתון והמשבר קשה, הכי קשה שיש. השאלה מה עושים עמדה לפתחה של ועדת הפנים ולפתחי כיושב-ראש הוועדה, ולהזכיר לכם, כמי שנמנה עם חבר הבוזזים הישראלי, אין לי כוונה להתייאש. משבר הדיור הוא המצוקה מס' אחת כיום של אזרחי ישראל, על כך אין חולק, וכשמדברים על מצוקה מס' אחת צריך לאתר היכן טמון הפתרון מס' אחת ושם להתניע אותו הכי חזק שניתן. לדעתנו, הפתרון המרכזי בשנים הקרובות, או לפחות אחד המרכזיים ביותר, הוא ההתחדשות העירונית בכל הארץ ובדגש על הפריפריה, שבה היום אין כדאיות כלכלית, וכשאין כדאיות כלכלית אין פרויקטים. זאת גזרה כזאת שנגזרה על תושבי הפריפריה, שבמקרה גם יושבים – רוב הערים שיושבות על השבר הסורי-אפריקני הן הפריפריה. זה כאילו, אתה גם על השבר, אתה גם בפריפריה, שזה גם סכנת חיים וגם חוסר באיכות חיים.
כל התיקונים שתראו מגיעים מאותה ראייה כוללת של מטרה זו. הרבה דברים הזזנו הצידה מתוך הבנה של גודל האירוע והקריטיות של המשימה הלאומית, שהיא הצפת השוק בדירות מכל סוג, בכל עיר ובכל מקום בארץ ולא רק באזורי הביקוש. מתוך אותה הבנו השקענו מאמצי-על לשמן את המערכת בתחום הזה הכי חזק שיכולנו, מכל ההיבטים ובשלל התיקונים, ואחריהם אני בטוח כי המערכת תיסע הרבה יותר מהר, הרבה יותר חזק, הרבה יותר טוב. בדרישתנו הבאנו לכך גם משאבים גדולים מהאוצר, כפי שארחיב בהמשך.
תחום ההתחדשות העירונית הוא אחד הפתרונות המרכזיים למשבר שוק הדיור. קידומו של תחום זה ועידודו הוא מפתח ליצירת היצע גדול של דירות חדשות בתחומי הערים הקיימות, ויש בו שורה ארוכה של תועלות נוספות. בעלי הדירות הקיימות זוכים לדירות חדשות, מחוזקות וממוגנות, הן מסיכוני רעידת אדמה והן מסיכוני התקפות טילים עוינות; שכונות ותיקות זוכות לחידוש מרענן של המראה שלהן והתשתיות המשרתות אותן; בכך גם נחסך הצורך לבנות שכונות חדשות בשטחים פתוחים ולצמצם את המרחב הפתוח העומד לרשות הציבור. זה נקרא בעברית ניצול הקרקע. לכן הוועדה בראשותי שמה דגש מיוחד על נושא ההתחדשות העירונית והביאה לתיקוני חקיקה רבים אף מעבר לאלה שהציעה הממשלה בהצעות החוק המקוריות. ההצעה שלפניכם כוללת שורה של תיקונים לחוקים העוסקים במיזמי פינוי-בינוי וחיזוק בניינים בודדים מפני רעידות אדמה והתחדשות בניינית.
התחדשות בניינית, תמ"א 38 וחלופותיה – ההסדר המרכזי המוצע במסגרת פרקים אלו נוגע לפרויקטים של התחדשות בניינית, חיזוק בניין בודד במסגרת תמ"א 38 או תוכניות נגזרות, וכן לתוכניות חדשות לפי מסלולי התכנון השונים שנקבעו בחוק התכנון והבנייה. הפחתת הרוב לשני שלישים – הופחת הרוב הנדרש לשם פנייה למפקח על המקרקעין כדי שיאשר ביצוע פרויקט. זהו חסם גדול. ירדנו מ-80% לשני שלישים מבעלי הדירות, בדומה להפחתה שנעשתה במיזמי פינוי-בינוי. כמו כן אומצה ההוראה הנוגעת להתחשבות מופחתת בזכויות של אדם שבבעלותו יש יותר מ-30% מהדירות, כדי שלא יהווה חסם ליציאת הפרויקט לדרך. במקביל, מוצע להחיל על המיזמים הבנייניים את ההסדרים שנקבעו למיזמי פינוי-בינוי בכל הנוגע לעילות סירוב סביר של בעל דירה לפרויקט, ודאגנו לחובת שקיפות של היזם – שלא יפלה בין אחד לשני – כלפי בעלי הדירות.
אדוני היושב-ראש, עשינו גם ביזה למען הקשישים, זכויות קשישים וסיעודיים. גם במרוץ לדירה לא שכחנו את המישור החברתי והרווחתי. מוצע להרחיב את החובה של יזם להציע דיור חלופי מחוץ לבניין בפרויקטים של חיזוק הבניין הקיים ללא הריסתו, הקיימת היום לקשישים מעל גיל 80. העברנו את זה לקשישים – הורדנו את הגיל ל-75. כמו כן מוצע להחיל במפורש עילות רלוונטיות של סירוב סביר הקיימות במיזמי פינוי-בינוי גם על הפרויקטים של חיזוק, כגון מתן ערבויות וחוסר כדאיות. בתחומי מיזמי פינוי ובינוי מוצע להרחיב את ההסדר בנוגע לקשישים. גם שם קבענו שמעל גיל 75 – להם חייב היזם להציע לעבור לדירה אחרת מחוץ לפרויקט עוד לפני שהפרויקט יוצא לדרך. הרציונל פה הוא שאנשים קשישים, מבחינתם לעבור דירה ולחזור שוב לדירה אחרי שהיא תשופץ או תיבנה, זה בלתי אפשרי. אדם קשיש, מבחינתו העברת דירה זה טראומה, לכן אנחנו בנינו מערכת שלמה כאן, שנותנת את האינסנטיב שהוא יבוא ויקנה דירה חדשה – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תמריץ. תמריץ בעברית.
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >>
– – או ייקח את כספו וילך לבית אבות, אם הוא ירצה בכך, אבל תהיה לו יציבות ולא ילך הלוך ושוב עם גמר הפרויקט.
כמו כן הוספנו, אדוני היושב-ראש, שאותן הטבות לקשישים יהיו גם – וכל הדברים האלה לא היו בהצעת החוק הממשלתית, מיותר לומר – כך שיחולו גם על אדם הנזקק לשירותי סיעוד בשתי רמות הסיעוד הגבוהות ביותר, רמה חמש ורמה שש. אנשים כאלה, גם אותם לנייד מדירה לדירה זה לא הדבר הכי פשוט והכי קל, אם בכלל.
עוד מוצע להפחית את הרוב מבין בעלי הדירות הנדרש לצורך פנייה לשמאי לפינוי-בינוי, דבר שיאיץ את העניין הכלכלי ויתחיל את המרוץ לבינוי. גם מוצע לפשט את מנגנון ההכרזה על מתחמים להתחדשות עירונית, שלא תידרש הסכמה מיוחדת של הרשות המקומית אלא ההסכמה תהיה דה פקטו תוך כדי השלבים השונים של התכנון, ששם כבר הרשות המקומית הביעה את הסכמתה. לפעמים יש רשויות – פה אני אלך באותה גישה שאמר לך הרב גפני, אם אנחנו בארבע עיניים – לפעמים יש רשויות שפתאום על ההכרזה הנוספת עוצרות, וככה נתקעים חלילה פרויקטים.
התיקון הבא הוא דוגמה מצוינת איך בורג חלוד אחד שנראה קטן וזניח יכול לתקוע, אדוני היושב-ראש, פרויקטים שלמים. התיקון הזה ישחרר לשוק פרויקטים רבים של התחדשות עירונית. ראשית, מוצע הסדר שיאפשר לממונה על תלונות דיירים ברשות להתחדשות עירונית לגרום למחיקת הערות אזהרה. יש יזמים ששמים הערת אזהרה, והם כבר מה שנקרא חלק מהדירה של אותם דיירים. למרות שהתברר אחר כך שאותן הערות שנרשמו – הם לא קידמו את הפרויקט, הם תקעו את הפרויקטים או הולכים עם זה בזמן שלהם, ומחזיקים את בעלי הדירות כבני ערובה אשר אינם יכולים להשתחרר מהעסקה. על פי המוצע, בנינו מנגנון של ממונה, ממונה במשרד השיכון, ברשות להתחדשות העירונית, שיוכל להורות לרשם הטאבו למחוק הערות האזהרה כאלה ולשחרר את התושבים האלה באמת לסגור עם קבלן שמתכוון ברצינות לצאת קדימה. באותה חקיקה גם הקנינו לממונה סמכויות של ועדת חקירה, ונקבע כי בהחלטותיו לא תהא עליו מרות זולת מרותו של הדין.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אמן.
<< קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >>
אתה דאגת כל הזמן: מה יהיה? כל כך הרבה דברים יש ליעקב אשר. אז גם הנאום יהיה ארוך קצת, מה לעשות?
<< קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >>
לא נורא, לא נורא.
<< קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >>
אני אגיד לך, דוד ביטן התקשר אליי קודם ואמר לי: תקשיב, אני עוד לא עברתי על הנאום לגמרי.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תמשוך, תמשוך.
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >>
תמשוך כמה שאתה יכול.
<< קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >>
בדיוק אני קורא אותו עכשיו.
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >>
אני אשתדל. בשביל חברים אני עושה הכול.
<< קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >>
יעקב, יעקב, או עשר דקות או שעתיים – – – ארוחת בוקר, ארוחת צוהריים – – –
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >>
וכעת נעבור, ידידי יושב-ראש ועדת החוקה, למנה העיקרית בסעודת הביזה שערכנו בוועדת הפנים של הכנסת: שלב שימון המערכות, התחום הכלכלי. יזם, אדוני היושב-ראש – מרגי, הבטחת לי שכשתהיה שר אתה לא מפריע לי יותר.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
לא הבנתי שהקשב שלך זה מכאן לקיר.
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >>
יזם, אדוני היושב-ראש, איננו פילנתרופ; קבלן אינו נדיב. הם כוחות השוק ויודעים לנוע מהר וטוב אם השוק מזמין אותם לעשות זאת. כחלק מהעבודות המיפוי של החסמים נתקלנו בהמון צמתים שבהם חוסר הכדאיות הכלכלית גורם לפרויקטים רבים להחליד במחסני התכנון, או גרוע מכך – לא לצאת לאוויר העולם. בכל מקום שמצאנו חלודה כזאת, החקיקה שעשינו תמרצה בהטבות מס ובשיפור הרגולציה, שמכוחן להתניע ולהזניק את גלגלי השוק.
בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע להרחיב את הטבות המס לפרויקטים נקודתיים של התחדשות בניינית במסגרת תמ"א 38 והתוכניות הנגזרות מכך. אעשה את זה מהר, את החלקים האלה: מוצע לתת את הטבות המס למי שמוכר שתי יחידות דיור בבניין, ולא רק ליחידת מגורים אחת כפי שהמצב היום. וכאן, אדוני היושב-ראש, באזור הפריפריה הגיאוגרפית – בגליל ובנגב – וכן במכירת דירות של הדיור הציבורי, יינתן פטור על כל מספר של יחידות דיור הנמכרות, ולא רק שתיים, שוב, כדי לגרום שבפריפריה תהיה כדאיות כלכלית. יוענקו הטבות המס שניתנות לקשישים בפרויקט של פינוי-בינוי גם לפרויקטים בנייניים – האפשרות לקבל שתי דירות תמורת הדירה הקיימת והאפשרות למכור ליזם או לאדם אחר את הדירה עוד לפני תחילת הפרויקט ולצאת ממנו לדירה אחרת או לבית אבות, כמו שאמרנו קודם.
הטבה משמעותית נוספת תינתן ליזם במקרה שהקשיש מוכר לו את הדירה הקיימת על ידי קביעת שיעור מע"מ אפס למכירה זו. כמו כן, הקשיש יוכל לקבל גם דירה וגם תמורה כספית תמורת הדירה הקיימת וליהנות מפטור ממס. אציין שההטבה האחרונה הזו תינתן גם לכל אדם אחר שזאת דירתו היחידה.
הרחבנו את הטבות המס שהוענקו עד עתה לקשישים מעל גיל 70, גם לאנשים הזכאים לגמלת סיעוד, כמו שאמרנו. על פי המצב כיום לא ברור מה דינן של עסקאות במסגרת מיזמי פינוי-בינוי שבהם חלק מהדירות לא נהרסות אלא נעשה בהן עיבוי. יש פרויקטים שיש בהם עיבוי, הריסה ובינוי. כללנו הכול. לאחר החקיקה שהבאנו, עתה מובהר שגם עסקאות מסוג זה ייהנו מהטבות המס של פינוי-בינוי אם הן נערכות – וזה תנאי – באזורי הפריפריה הגיאוגרפית או החברתית בלבד, או אם אושרו מטעמים מיוחדים בעניין זה באזורים אחרים.
הוועדה לא קיבלה את הצעת הממשלה לבטל כמעט כליל את האפשרות לקבל פטור ממס על התמורה הכספית שהתקבלה בנוסף לדירה החדשה, וקבעה כי אפשרות זו תמשיך להתקיים לדירה אחת בפרויקטים של פינוי-בינוי. לגבי התחדשות בניינית יחול ההסדר שהצגתי קודם.
דברים נוספים שהוספנו על הדברים האלה: הטבת מס נוספת שהצליחה הוועדה לכלול בהצעת החוק תהא קביעת מע"מ בשיעור אפס על עסקת מכירת דירה עסקית ליזם. יש מקומות שיש בהם, לאדם שהוא לא עשיר והוא לא בעל ממון גדול, אבל יש לו איזו חנות מכולת ישנה, שהייתה לו פעם – הוא יכול למכור אותה במסגרת פרויקטים של פינוי-בינוי בפריפריה, בדומה להסדר שהיה קיים קודם רק בפרויקטים של התחדשות עירונית.
בשביל להניע את השוק להיקפי בנייה גדולים צריך כסף. זה כסף שיגיע מהכיס העמוק של הכנסות האוצר, שבאופן אבסורדי גדלות והולכות בגלל עליית המחירים. יש דבר שאוהבים לדבר עליו, אבל כנראה שפחות אוהבים לתקצב אותו. קוראים לו "פריפריה". יש את זו הגיאוגרפית, הרחוקה, שנוסעים אליה לפעמים, ויש את זו החברתית, הקרובה, הבלתי-נראית, הידועה אך הבלתי-מורגשת, שנמצאת ליד אבל תמיד מחוץ למעגל, שנפלטת מחוץ למרכז החיים גם אם היא במרחק קטן משם, שלא זוכה ליהנות מהתשואות של השוק הסואן והמניב. לא ויתרנו על כך בכל שלב ובכל אבן דרך בצומתי המיסוי וההטבות, כי בלעדי פריפריה אין פתרון דיור לכלל תושבי מדינת ישראל, ובלעדי כדאיות כלכלית בפריפריה, לא יהיו פרויקטים.
לשמחתי, הצלחנו לרתום לנושא את משרד האוצר ואת שר האוצר ואף את מנכ"ל משרד האוצר וראש אגף התקציבים, שהופיעו בפני הוועדה והצהירו בשמו של שר האוצר ובהסכמתו כי בחודשים הקרובים יקודמו שני פתרונות עומק להאצת ההתחדשות העירונית בפריפריה: תוכנית ממשלתית להורדת מיסוי מסיבית, כגון מס רכוש וכדומה – שוב, באזורי הפריפריה והסיכון לרעידות אדמה; בנוסף, הם מסרו לחברי הוועדה כי סמוך לאישור התקציב יערך סיכום תקציבי לחידוש ולמימון הפיילוט של תכנון מתחמי פינוי-בינוי ב-11 היישובים הנמצאים על קו ההעתק ובסיכון גבוה ביותר להיפגע מרעידות אדמה.
יש פה שילוב של איכות חיים עם החיים עצמם. אני חושב שאלו בשורות של ממש לקידום ההתחדשות העירונית בפריפריה. וכן, אדוני, כבר יודעים את זה כל אלה שעוקבים אחר דיוני הוועדה, ובכוונתי לעקוב אחר הדברים האלה – יש לי עוד כמה עבודות שאני הולך לעבוד בשביל משרד האוצר בחודשים הקרובים; חלקן פוצלו, חלקן הגיעו גם בלי פיצולים. אני אדרוש את מילוי הדברים הללו, ואני בטוח שהם ייעשו כבר בחודשים הקרובים. אם יאשימו אותי שאנחנו בוזזים, אז יאשימו גם את זה.
וכעת נעבור לפרק של תכנון ובנייה. קצת סבלנות, אין מה לעשות.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
רק התחלנו, מה שנקרא.
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >>
אדוני היושב-ראש וחבריי והייעוץ המשפטי של הוועדה, בתפקידי, אתם יודעים, אני חבר הכנסת ויושב-ראש ועדה, אבל בנשמתי תמיד נשאר בי הדנ"א של ראש רשות. כראש עירייה לשעבר, אני מכיר היטב את המערכות העירוניות, כולל, כמובן, של תכנון ובנייה. אני מכיר בחשיבותן, אבל מודע גם לכוחן המוגזם והבלתי-אפשרי לפעמים.
בין הרצון להתיר את כל כבלי השוק ולראות את כל גלגלי הדיור רצים במהירות יחד לבין הרצון לשמור על הכוח הראוי של השלטון המקומי, השתדלתי ללכת כנגד רוחו של כל אחד ואחד. חיפשנו את שביל הזהב בין הרצון להפקיע את יכולתם של ראשי הערים לעכב פרויקטים באופן שרירותי, ומנגד להשאיר בידיהם את הכוח שמעניק את היכולת להנהיג עיר או לנהל אותה בראייה רחבה. קבענו מנגנונים שיבטיחו הירתמות של הרשויות המקומיות לפתרון משבר הדיור, וכן מנגנון של נטילת סמכויות במקום שבו הן אינן ממלאות את תפקידן כראוי.
אני חושב שגם אם לא מצאנו זהב, אדוני היושב-ראש, את השביל הנכון מצאנו. הרשו לי לומר אותו בקצרה. ראשית, הוגמשו הכללים להסמכת ועדה מקומית כוועדה מקומית עצמאית בעלת סמכויות נרחבות יותר לתכנון, ולא יידרשו חלק מהבדיקות המיותרות שנעשות היום על ראשן של הרשויות. כמו כן, נקבע שההסמכה של ועדה עצמאית תהיה לשלוש שנים לפחות, ולא תתאפשר עוד הסמכה לתקופה קצרה שאין לה משמעות של ממש.
הרחבנו באופן משמעותי את סמכויותיהן של הוועדות המקומיות בכמה היבטים: ניתנה לוועדה המקומית גם הסמכות לשינוי ייעוד ממסחר או תעסוקה למגורים, וזו, לדעתי, ממש פריצת דרך בעניין זה; הסמכה להגדיל שטחי בנייה למגורים במגרשים שיועדו למגורים או שייעודם שונה למגורים, כאמור; הוספנו הסמכה להוסיף שטחי שירות תת-קרקעיים בהיקף ניכר במגרשים למגורים; הוספנו הסמכה להוסיף שטחים המיועדים לצורכי ציבור בתנאים מסוימים; הסמכה להגדיל ללא הגבלה את זכויות הבנייה במגרשים המיועדים לצורכי ציבור לצורך אותם שימושים, וכן למגרשים שבהם מתוכננים מבני ציבור בחינוך, רווחה, דת וכו', ושימושים נוספים מאותה משפחת השימושים, נקרא לה, וזאת – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
זו משפחה חדשה. משפחה חדשה.
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >>
כן, משפחה חדשה. – – וזאת כדי לאפשר את התאמת התכנון לצרכים המשתנים של השכונה. הסמכת ועדה מקומית, אדוני היושב-ראש – ביטן, קח סוכרייה.
<< קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >>
קודם כול, אני כבר גמרתי – – – מה יהיה? גמרתי – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
הוא כבר לא יכול להתאפק לתורו.
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >>
הרחבת סמכויות אלו לא תאפשר לוועדה המקומית לחרוג מתוכנית כוללנית, שזה תנאי כדי להבטיח ראייה מרחבית. לצד זאת, נקבע מנגנון שיאפשר את נטילת סמכויות הרישוי – זה דבר דרמטי – של ועדה מקומית שמתמהמהת במתן היתרי בנייה למגורים בתחומה. תוקם רשות רישוי שתתוקצב ותופעל וההיתרים יטופלו על ידה, אם יתברר שהעיכוב הוא באשמת הרשות המקומית, זה שלא יצאו היתרי בנייה.
נוסף למסלול הפרטני לגבי היתרי בנייה בנינו, אדוני היושב-ראש, מסלול נוסף, הרבה יותר קשה, הרבה יותר חריף, הרבה יותר ציבורי אבל חשוב. שר הפנים מוסמך להכריז על רשות מקומית ככזאת שאינה מקיימת את מדיניות הממשלה בתחום מתן ההיתרים לבנייה ולהעביר את כל סמכויותיה לרשות הרישוי הארצית לתקופה של 24 חודשים בכל פעם. במצב זה ניתן יהיה להגיש בקשות להיתרים לבנייה של מעל 80 יחידות דיור או יותר ישירות לרשות הרישוי הארצית. הליך ההכרזה על רשות מקומית כאמור מותנה בהמלצה של מנהל מינהל התכנון לוועדת מנכ"לים, שתורכב ממנכ"לי משרד האוצר, הפנים והשיכון, אשר לאחר שישמעו את טענותיהם של ראש העירייה וצוותו ימליצו לשר הפנים את המלצתם. אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שהמנגנון שתיארתי כאן לא יופעל, וכל הרשויות המקומיות יירתמו באופן ראוי למאמץ. לדעתי, עצם קיומו של המנגנון בחוק יעודד את הרשויות המקומיות לפעול ככה.
הרחבת סמכויות מורשה להיתר – זאת מהפכה של ממש. הייתה החלטה לפני שנה וחצי לעשות את זה וולונטרי. כמעט שום רשות לא עשתה את זה. אנחנו מדברים על נובמבר 2024, שבו כל הרשויות המקומיות במדינת ישראל, כל ועדות התכנון, יעבדו עם מורשה להיתר. זה אומר שאדריכל שקיבל את ההרשאה לעניין הזה בעצם נכנס לנעלי הוועדה, לעבודת הוועדה, להוצאת ההיתר, לתנאי ההיתר. כמובן שעשינו ממשקים מול המערכת העירונית, אבל זה בעצם שוב מנגנון שיפתח את השוק וימנע חסמים שקיימים ברשויות כאלה ואחרות. קבענו גם מה קורה אם הוא לא מקבל מידע מהעירייה, מה עושים – מנגנונים כאלה ואחרים – אבל הדבר הזה הוא בשורה ענקית. היא מאתגרת, היא חדשה, אבל היא ענקית, והיא תהפוך לחובה בעוד כשנה וחצי, קצת יותר.
הסדרים נוספים בתכנון ובנייה: הפחתת שיעור הזכויות בקרקע מאפשר לבעלים להגיש תוכנית למוסד תכנון מ-75% ל-66%; העברת תוכניות של למעלה מ-500 יחידות דיור שלא הושלמו בוועדה המחוזית בפרק הזמן הקצוב לכך בחוק לטיפול ועדת משנה – גם זה דבר. בוועדות מחוזיות לפעמים לוקח שנים, אדוני, ומי כמוך יודע את זה כבוגר המוניציפלי. אנחנו כאן עשינו דבר שבאופן אוטומטי תוכניות כאלה יעברו למועצה הארצית והיא תשלים את הטיפול בהן; הפיכת ערר של מגיש תוכנית, מתנגד לה או מי שהוזמן להביע את טענותיו לגבי התנגדות; הסמכת ועדת ערר שלא לעכב מתן היתרים עם הגשת ערר תוך הפקדת ערובות מתאימות; הרחבת האפשרות לתת הקלה לבניית חדר עם שיפורי מיגון במקום שבו אי-אפשר לבנות ממ"ד. פה באמת אני רוצה להודות גם לפיקוד העורף, שהיה איתנו בשיתוף פעולה בעניין, ולמינהל התכנון. אישור תחילת עבודה הוא עוד חסם שאף הוא מעבר להיתרים. יש גם אישור תחילת עבודה. העברנו את זה למשהו מקצועי. שר הפנים פשוט יוסמך לקבוע תקנות לשינוי שיטת חישוב השטחים בהיתרים גם בתוכניות קיימות – ניתן יהיה לעבור משיטה של שטחים עיקריים ושטחי שירות לשיטה נפחית שמתייחסת לכלל זכויות הבנייה.
קידום תשתיות לאומיות – זהו הפרק האחרון, אבל הוא גדול. אם עד עכשיו דיברנו, אדוני היושב-ראש – והתחלתי עם היושב-ראש הקודם – על הסרת חלודה, עכשיו, הפרק הזה, הוא כמה רמות מעל. הפרק הזה – אתה שומע, אופיר – –
<< קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >>
כן, כן.
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >>
– – זה לא הסרת חלודה, זה ניתוח מעקפים. התשתיות זה ניתוח מעקפים. המדינה שלנו, נעבעך, חולה בתשתיות. אתה מבקר באירופה, בכל מדינה הכי מפגרת בעולם – רכבות, סיפורים, הכול. אצלנו הכול הולך לאט ובטוח, מה שנקרא. הקמת מיזמי תשתיות נתקלת בחסמים רבים, הן בשלב התכנוני והן בשלב הביצועי. כל טיפול שמנסים להציע נתקע בעורקים הסתומים של הביורוקרטיה. אין ברירה: הלכנו בוועדה לניתוח. כן. במעקפים שנעשו נקבעו שלושה מדרגים לסדרי העדיפויות שעל פיהם תיקבע רמת האכיפה של קצב הטיפול.
במסגרת הביזה הנוראית – אתה יודע, אנחנו בוזזים – גם פה הכניסה הוועדה שבראשותי אל רשימת הסל גם בתי חולים – ככה בשביל הסחטנות שלנו קצת – וגם את האנרגיות המתחדשות. גם את זה הכנסנו בהגדרות כתשתיות לאומיות שיקבלו עדיפות במתן היתרים. במבט לאחור אני יכול להגיד לך שבפרק הזה של תשתיות הביזה הייתה מושלמת, באמת מושלמת.
כדי לייצר רמת תשתיות נאותה, אשר צפויה, בין השאר, להפחית את הגודש בכבישים, להבטיח את אספקת החשמל והמים ולעמוד ביעדי האקלים והאנרגיה המתחדשת, הוצע ואושר לחוקק חוק לקידום תשתיות לאומיות אשר יתעדף מיזמי תשתית מרכזיים וייעל את תהליך התכנון והביצוע של מיזמי תשתית בכלל ומיזמי תשתית חיוניים בפרט. החוק המוצע כולל שלושה רבדים: רובד בסיסי אשר חל על כל התשתיות המוגדרות בחוק; רובד המתייחס למיזמי תשתיות חיוניים; רובד המתייחס למיזמי תשתיות חיוניים מועדפים.
הרובד הבסיסי, הכולל את פרקים א' עד ו' של החוק, הוכן על ידי הוועדה למיזמים ציבוריים בראשות עמיתי וחברי חבר הכנסת אוהד טל, והוא יתייחס לתוכנו של רובד זה בתורו בקרוב. אתייחס לשני הרבדים הנוספים: 1. תשתיות חיוניות – בתוספת לחוק הוגדרו שורה של מיזמי תשתיות שייחשבו חיוניים לעניין החוק. לפי דרישה של הוועדה, נוספו לרשימה זו גם מיזמי ייצור אנרגיה מתחדשת בהיקף גדול, כדי לתת להם את אותם יתרונות. כמו כן מוצע לחייב תיאום תשתיות, הנדרש לצורך הקמתם של המבנים החיוניים, באמצעות מערכת מקוונת, כפי שקיימת היום במשרד התחבורה. בנוסף, מוצע מנגנון השגות על החלטות רשות הרישוי המקומית בכל הנוגע לרישיונות עסק הנדרשים לצורך הקמה והפעלה של מיזם חיוני, במקרה שהרשות המקומית תסרב להנפיק רישיון או תעכב אותו, וסיבותיה עימה. לפי דרישת הוועדה הוספנו נציג ממרכז השלטון המקומי לוועדת ההשגות, כדי שגם עמדת השלטון המקומי תקבל את הייצוג המתאים לה.
מיזמי תשתית חיוניים מועדפים – על פי המוצע, הממשלה רשאית לבחור מתוך המיזמים עד עשרה מיזמים לפי שיקולים שדיברנו עליהם. אני אעביר את זה גם לקלדנית, כך שכל זה יופיע גם בפרוטוקול של הישיבה.
הסמכת השר להגנת הסביבה, בהסכמת שר האוצר, לקבוע ספי רעש מותרים; הוראות לעניין הוצאת צווי הפסקה מינהליים; לוחות זמנים מוגדרים וצפופים לטיפול בעתיקות; השתת עלויות על גורם היוזם שינוי לאחר אישור תוכנית למיזם תשתיות חיוני מועדף בהתאם לחוק התכנון והבנייה, וכן הלאה וכן הלאה.
פרק ט' מציע הרבה מאוד שינויים עקיפים. עידוד מיזמי אנרגיה מתחדשת – מוצע שמתקנים פוטו-וולטאיים יזכו לפטור מהיטלי סלילה ותיעול מטעם הרשות המקומית. מוצע עוד ומוצע להצבעתכם – אני עכשיו משכנע אותך, אדוני היושב-ראש, שתצביע בעד. מוצע עוד כי לא יידרש אישור הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים לתוכנית המאפשרת הקמת מתקנים פוטו-וולטאיים בשטחים חקלאיים, עם תנאים, כמובן.
מוצע להגדיר מתקני השנאה ואגירה של אנרגיה כצורכי ציבור – גם חברת חשמל, גם מתקני אגירה, וכן, אני אגיד בשקט, שלא יגידו שהינה הביזה נמשכת, יכול להיות שגם ייהנו ממנו שומרי שבת. אוי ואבוי. אוי ואבוי. למרות שזו אנרגיה ירוקה, למרות שזה הדבר שאנחנו רוצים כדי לעמוד בחוקי האקלים שאנחנו מביאים על עצמנו כדי לעמוד בהם, אבל אם חלילה עוברת שבת ליד – בוא נעזוב את הירוק, בוא נעזוב את הנקי, נלך ישר ללכלוך. סליחה שאני אומר את זה.
במסגרת הרחבת סמכויות הוועדה לתשתיות לאומיות החליטה הוועדה, ביוזמתי ועל דעת שר הבריאות – ואני מודה לו על כך – להסמיך את הוות"ל ורשות הרישוי שלה לתכנן ולתת היתרי בנייה להרחבה של בתי חולים ציבוריים, וזאת במסלול מהיר ויעיל המקובל בוועדה הזאת.
לצורך האצת תהליכי הרישוי וההקמה של תשתיות לאומיות מוצע להרחיב את סמכות רשות הרישוי של הוות"ל, ובהרכב הוספנו גם את מהנדס הוועדה המקומית, כך שתחול לגבי תשתית מקומית שנכללת בתוכנית שאושרה על ידי הוועדה המחוזית. סמכות זו תקום רק כשהוועדה המקומית מתמהמהת ללא סיבה. אם הם יעבדו טוב – הכול בסדר; אם לא – יקוים בירור, ואם לא – נעשה את זה לבד.
רשות הרישוי של הוות"ל תוסמך לתת הרשאה לשדרוג קווי חשמל במתח עליון קיימים בתנאים כאלה ואחרים; לא אפרט, זה יופיע בפרוטוקול. כמו כן תוכל רשות הרישוי של הוות"ל, בכל הנוגע למיזמי תשתית חיוניים או קווי תשתית, לתת היתרי בנייה גם במקרה שיתברר שבעל התשתית שאישורו נדרש לא נתן את האישור וכו' – שוב, עם התניות. אני מקצר.
הסדרת הקמה ושדרוג של קווי חשמל במתח עליון – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
יש לנו 36 שעות. אתה לא צריך – הכול בסדר.
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
כן, ביקשו ממני מהאופוזיציה קצת לעשות פיליבסטר, אבל בסוף זה נסגר באיזושהי שעה, כנראה.
<< קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >>
אתה רוצה גם הנאום שלי?
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
ניתן יהיה לאשר – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נבקש מחברת הכנסת גוטליב ותסגרו את כל 36 השעות.
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
ביטן, אנחנו את החלוקה בין הוועדות סיימנו בתחילת הקדנציה.
<< קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
זכות דיבור זה עכשיו.
<< קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >>
הינה, מנהלת הוועדה – – –
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
– – תוכנית מתאר ארצית ללא תשריט – אני לא אפרט כרגע, זה דבר מורכב מאוד, אבל אני אבקש שיכניסו את זה לפרוטוקול, הקלדן שנמצא כאן, לא הקלדנית.
ביטול הצורך באישור הוולחו"ף לתוכניות לתשתיות או לתוכניות ארציות מפורטות – הסכמנו לזה רק לאחר שהתקבלה דרישת הוועדה שכאשר נדונה תוכנית בתחום הסביבה החופית, יצורפו אליה שני מומחים לסביבה החופית, ואילו אם התוכנית נדונה במועצה הארצית, על המועצה לציין במפורש שהיא דנה בתוכנית גם לעניין התוספת השנייה.
כמו כן אישרה הוועדה אישור תוכניות לתשתיות או תוכניות ארציות מפורטות בהליך מיוחד בממשלה, ובתשתיות חיוניות מועדפות יתקיים הדיון בוועדת שרים מיוחדת, ולפי דרישת הוועדה הוספנו את השרה להגנת הסביבה כחברה בוועדת השרים האמורה, נוסף לראש הממשלה, שר האוצר והשר הנוגע לתשתית הרלוונטית.
מוצע לאפשר לוות"ל לקדם תוכנית משנה, תוכנית מאושרת בנסיבות חריגות, עם כל ההסברים שלה.
הסדרת הקמתן של מיגוניות – אדוני היושב-ראש, לנוכח האירועים שהתרחשו בדרום באמצע כינוסה של הוועדה קיבלנו החלטה: לאחר שהתברר שההסדר הזמני שקיים שאפשר הצבת מיגוניות באזורים הללו פג, החליטה הוועדה לכלול בהצעת החוק הסדר מיוחד שיאפשר להמשיך את הדבר הזה. ראיתי בכך הסדר חיוני ומציל חיים.
הסדרים משלימים נוספים: הסמכת חברת מקורות בסמכויות הקשורות בכניסה למקרקעין; הסמכת גופים ציבוריים המבצעים מיזמים מועדפים להפקיע קרקע; הענקת פטור מארנונה למנהרות תשתית וכו'; הגדרת מתקנים נלווים וכו' וכו'; הוספת קווים ומתקני ביוב; מתן אפשרות למוסד תכנון לתת הקלה למבנה דרך או למבנה נלווה בתנאים.
תיקון חוק אוויר נקי, אדוני היושב-ראש, הפעלה של יחידות לייצור חשמל – מאז הרפורמה במשק בשנת 2018 נוצרה בעיה שלא ניתן לה מענה סדור. בעוד בעבר הייתה זהות בין בעל היתר הפליטה לפי חוק אוויר נקי לבין מנהל המערכת המווסת את פעולת יחידות הייצור השונות, וכל אלה רוכזו בידי המפעיל, שהיה חברת החשמל, מאז הרפורמה זה הופרד, ונוצר פער בין הסמכויות. אנחנו הסדרנו את הסמכויות – אני לא אאריך פה עכשיו, אבל זה יופיע. בכך גיבשנו הנחיות מסודרות וסדורות, שיהיה שיתוף פעולה בין הצורך לשמר את הכוח האנרגטי ולתת חשמל למדינת ישראל לבין שמירת בריאות האזרחים על ידי שמירה על חוק אוויר נקי. אני בטוח – ואנחנו גם נעקוב אחרי זה – שיצירת ערוץ ישיר בין מנהל המערכת לבין הממונה במשרד להגנת הסביבה תסייע במניעת הקושי, ואנחנו נצליח בדבר הזה.
בעת הדיונים בוועדה החליטה הוועדה על שינויים רבים בנוסח הממשלתי, ולכן אנחנו גם נעקוב אחרי זה, כמו שאמרתי. נוספו חובות של פרסום לציבור של מסמך מצבי סיכון ונוהל ודברים כאלה ואחרים שאני מדלג עליהם.
תיקון חשוב נוסף נעשה, אגב, בחוק החשמל, שבו יש חובה להתייחס גם לאמצעים שיינקטו כדי למצוא פתרונות לצורכי החשמל המשקיים ללא צורך בהפעלות חריגות.
אחרי כל זה אני רוצה לומר לכם, אדוני היושב-ראש – ואני לקראת סיום ממש – שאם חשבתם שאנשים כמונו, שמכנים אותנו "בוזזים", יסתפקו ברשימה הזאת, טעיתם בענק. אני מודיע כאן, מעל בימת הכנסת, שבכוונתי מייד לאחר התקציב להסתער בכל המרץ על ערמה גדולה של חוקים, ובהם כאלה שפוצלו מחוק ההסדרים, לשים את הכול על שולחן הוועדה ולקדם אותם אחד-אחד. הביזה, מוריי ורבותיי, תימשך ביתר שאת. אנחנו נמשיך הלאה, אדוני, לעבוד למען כלל ישראל כולו. תמצַתי את זה בבהירות, את מה שעשינו בחודש וחצי, חודשיים האלה. זה לכלל ישראל, אבל אותם צעקנים ימשיכו להגיד שהנציגים החרדים, הח"כים החרדים דואגים רק – אחת, שתיים, שלוש, ניחוש? לעצמם. רק לציבור החרדי. כל מה שהקראתי עכשיו מכוון רק לציבור החרדי.
אדוני היושב-ראש, בסיכום הדברים אני סבור כי הדיונים בוועדה בפרקים שהועברו לטיפולה היו ממצים ומקיפים, והביאו, כמתואר, להסדרים חשובים רבים, לטיוב ההסדרים שהוצעו בהצעת החוק הממשלתית והרחבתם כאשר נדרש ויצירת הסדרים מאוזנים החיוניים לפיתוח המשק בתחומים רבים. אני בטוח שאנחנו נראה את האפקט של ההחלטות האלה בהמשך הדרך.
להצעות החוק הנ"ל הוגשו הסתייגויות רבות. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות האלה ולאשר את החוק בנוסח שאישרה הוועדה.
והחלק החשוב ביותר – ואני מבקש שם עכשיו לא להפריע, חבר הכנסת עמית הלוי. בוועדה הזאת אתה לא המ"מ שלי כמו בחוקה.
<< קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >>
אני מנסה להסביר את מה שאתה אומר.
<< דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
עכשיו אל תסביר, את זה רק אני יכול לעשות עכשיו.
אז אני רוצה להודות לצוות המשפטי בראשותו של היועץ המשפטי תומר רוזנר – גלעד קרן, רעות בינג, לירון אדלר מינקה, ברק קיבוביץ וכל החברים. באמת חידדנו את המוחות, ניהלנו ויכוחים, והכול ברוח טובה והכול למען תוצאה טובה, והשגנו אותה, ועל כך מגיעה לכם תודה; לצוות לשכתי, במיוחד לעו"ד יהודה כהן, היועץ לענייני חקיקה, ולעוזריי יונה ויזל, יהודה רוסט ואבי פלאי. אני רוצה להודות לחברי הוועדה, הן מהקואליציה והן מהאופוזיציה – ולדימיר, אם אתה יכול להעביר את תודתי ליוראי ולנאור שירי באמת על עבודה יפה וטובה בלי צעקות. השארנו את הצעקות לחדרים אחרים. אני רוצה להודות באופן מפתיע גם לנציגי הממשלה שליוו אותנו בכל הימים הללו, והגענו להבנות ולהסכמות. הם הבינו שיש להם יושב-ראש שקצת מבין את העניין והולך גם לדרוש מהם דברים. איך קוראים לנו, ולדימיר? "בוזזים". אז הייתי בוזז, בזזתי בשביל כל הציבור, מה שיהיה יהיה. אני רוצה גם להודות לנציגים והארגונים של החברה האזרחית שנכחו לאורך כל הדיונים, והיה לנו שיתוף פעולה מדהים, למרות שלא הם קיבלו את כל מאווייהם ולא הממשלה קיבלה את כל מאווייה, ואני מודה להם על הערות ועל הארות שעזרו לנו לגבש את החקיקה.
אני אסיים, אדוני יושב-ראש הקואליציה, במילים שאמר יושב-ראש ועדת הכלכלה, ידידי פרופ' אבישי ברוורמן. הוא דיבר על חוכמת השולחן. אחרי כל כך הרבה דיונים, שמיעה של כל הצדדים, לשמוע באמת, להבין ולהיכנס אליהם – חוכמת השולחן בסוף מייצרת חקיקה טובה, שכמו שאמרתי, אנחנו נעקוב אחריה.
אני פונה מכאן לכל אזרחי מדינת ישראל: תעצרו את מערכת ההסתה הבלתי-מוצדקת, הבלתי-נכונה, שלא מבוססת על שום דבר אמיתי. תגידו לפוליטיקאים שיבואו עם עשייה ושלא יבואו רק עם השמצות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת יעקב אשר. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה. סליחה על הקול.
עד שאתה עולה, נאחל הצלחה גם לילדי ישראל שניגשים היום לבגרות בתנ"ך. מן הראוי שתהיה להם הצלחה.
<< קריאה >> דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה): << קריאה >>
יעקב, לפי הנאום והאורך שלו עבדת הכי קשה, אני חייב להגיד לך את זה.
<< קריאה >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << קריאה >>
אבל שמעתי את זה גם עליך – – –
<< דובר >> דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הפרקים מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית שהועברו לדיון בוועדת הכלכלה. ועדת הכלכלה דנה בלא פחות משישה פרקים, וחלקם כללו כמה נושאים: תחבורה, גז טבעי, אנרגיה ומים, בנקאות ואשראי, הגברת התחרותיות בענף המזון והטואלטיקה – תיקון חוק קידום התחרות בענף המזון וכן תיקון לחוק התחרות הכלכלית לעניין מה שמכונה "הפטור החקלאי" – וחקלאות. אני גאה לומר שעל אף לוחות הזמנים הצפופים והמאתגרים, ועדת הכלכלה עמדה במשימה והשלימה את הכנתם של כל הפרקים שהועברו אליה, וזאת בלי להתפשר על דיון רציני וענייני בכל אחד ואחד מהם, תוך שינויים לא מעטים בתיקונים המוצעים, והתוצר שמונח בפניכם משקף זאת.
כעת אפרט בתמצית לגבי כל אחד מהפרקים. פרק התחבורה כולל תיקונים בשני נושאים: התיקון הראשון עוסק בהגברת האכיפה בנתיבי תחבורה ציבורית – נת"צים – ובנתיבי תחבורה ציבורית רבי-תפוסה שמיועדים לתחבורה ציבורית ולכלי רכב שנוסעים בהם מספר נוסעים כפי שנקבע. כדי לייעל את השימוש באותם נתיבים יש לתגבר את האכיפה הקיימת, שכיום מתבצעת גם על ידי מצלמות, אבל היעילות שלהן מוגבלת. לשם כך, מוצע להסמיך ולהכשיר פקחים של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, שיהיו רשאים להורות לנהג לעצור אם התעורר חשד לביצוע עבירה, לדרוש ממנו להזדהות ולמסור פרטים, למסור לו הודעת תשלום קנס, ואם התעורר חשד כאמור – גם להיכנס לכלי רכב מסוג שהוגדר בהצעה ולבדוק את מספר הנוסעים.
התיקון השני הוא תיקון לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב שנועד להקל יבוא כלי רכב לשימוש משרדי הממשלה ויחידות הסמך שלה על ידי החשב הכללי במשרד האוצר. התיקון השני – הוועדה החליטה שהוא יהיה בהוראת שעה, מכיוון שרצינו שיבדקו איך זה מתרחש בפועל ומה ההשפעות על היבואנים ואם הממשלה מסוגלת לתפקד בכל מה שקשור לעניין הזה; לכן השארנו את זה בהוראת שעה. התיקון הראשון זה תיקון שבא לסייע למשטרה, כי אין מספיק שוטרים בעניין הזה, ובסופו של דבר אנחנו נמתין באמת שהכול יהיה באופן של מצלמות וכו', וברגע שהם יצליחו לפתור את הבעיה הזאת, לא יצטרכו כל כך הרבה פקחים לעניין הזה.
פרק הגז הטבעי כולל אף הוא שני נושאים שמוצע לעגן בחוק משק הגז הטבעי. התיקון הראשון נועד לעגן בחוק הליך מהיר לאישור הקמת מתקן גז טבעי שנועד לחבר בין רשת חלוקה קיימת לבין הצרכן. לפי החוק כיום אישור הקמת מתקן גז ברשת חלוקה מחייב הליכים תכנוניים שנמשכים חודשים רבים. ההליך המהיר נועד לאפשר חלופה קצרה יותר לאפשרויות הקיימות לאישור מתקן גז ברשות חלוקה, והוא מתאים למקרים מסוימים של חיבור צרכן לרשת חלוקה קיימת או מאושרת.
ועדת הכלכלה החליטה על שינויים לא מעטים בנושא זה, ובהם הרחבה משמעותית של האפשרות לאשר מתקן גז בהליך מהיר מבחינת ייעודי הקרקע ואורך המתקן. כמו כן, בעקבות טענות שהעלו חברות החלוקה בדיוני הוועדה לגבי קשיים רבים בהקמה של מתקני גז ברשת חלוקה גם לאחר שאושרו, החלטנו להוסיף להצעת החוק כמה תיקונים שמטרתם למנוע עיכוב בעבודות להקמת מתקן הגז לאחר שכבר ניתן אישור להקמתו. בנוסף, ולשם קידום פריסת רשת החלוקה כאמור, הוועדה אף החליטה לאפשר לתאגידי מים וביוב לעסוק בעבודות להקמת רשת חלוקה מטעם חברות החלוקה כפעילות נוספת, שתוגדר לפי רישיונותיהם, באישור רשות המים ובהתאם לחוק תאגידי מים וביוב. הוראה זו נקבעה כהוראת שעה לתקופה של חמש שנים כדי לבחון את השלכותיה והשפעותיה על קידום פריסת רשת החלוקה.
אני רוצה להסביר שבסופו של דבר, למרות שיש לנו גז, אנחנו לאורך השנים, מעל עשר שנים, לא מצליחים לבצע את מה שנקרא ההגעה למפעלים הקיימים ובעצם להקטין את עלויות הייצור של מפעלי תעשייה, שזה באמת דבר שיכול להפחית את עלויות הייצור ואז להפחית את יוקר המחיה לכל צרכן וצרכן. לכן לחצנו גם על משרד האוצר ומשרד האנרגיה להגיע עם איזשהו מתווה בעניין הזה, ועזרנו לתקן אותו באופן כזה שההיתרים יהיו יותר מהירים, לא כפי שהם היום, ואני חושב שהתיקון הזה יסייע באופן משמעותי בעניין הזה.
התיקון השני עניינו הסמכת מועצת רשות הגז הטבעי לקבוע אמות מידה צרכניות לגבי השירותים שעל משווק לצרכן ביתי לתת לצרכן. משווק לצרכן ביתי הוא מי שמשווק גז טבעי לצרכנים ביתיים ולצרכנים קטנים אחרים בשכונות מגורים גם אם הוא אינו מחויב ברישיון. בהתאם לתיקון זה, משווק שיפר את אמות המידה הצרכניות יהיה חשוף לעיצום כספי. בנוסף, מנהל רשות הגז הטבעי יהיה מוסמך לברר גם את תלונות הציבור בדבר פעילותם של משווקים לצרכנים ביתיים.
פרק האנרגיה והמים כולל תיקון לחוק משק החשמל וכן תיקון לחוק המים. לעניין חוק משק החשמל, התיקונים נועדו בעיקר לעודד ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות. בהתאם לכך, מוצע לפטור מחובת רישוי אדם המייצר חשמל בהספק שאינו עולה על 16 מגה-ואט, או הספק גבוה יותר שקבעה רשות החשמל בכללים באישור שר האנרגיה, ואשר מוכר אותו לבעל רישיון. לפי התיקון, ניתן יהיה למכור את החשמל לכל בעל רישיון ולא רק לספק שירות חיוני – חברת החשמל – כלומר כל מי שמייצר חשמל בהספק כאמור יוכל למכור אותו ישירות לבעל רישיון הספקה. בנוסף, מוצע להרחיב את רשימת הפטורים מחובת רישוי לפי החוק ולקבוע כי החובה לקבל רישיון הספקה לא תחול על יצרן חשמל או מי שמבצע אגירת חשמל שמוכר את החשמל לבעל רישיון ובעבור מכירת החשמל בפועל.
לגבי התיקון לחוק המים, מוצע לקבוע כי הפרת תנאי הרישיון של ספקי המים לא תהיה עבירה פלילית, וכפועל יוצא, כללי רשות המים לעניין תנאים ברישיון לא יהיו טעונים אישור של ועדת הכלכלה לפי סעיף 2(ב) לחוק העונשין. עם זאת, הוועדה החליטה לקבוע במפורש כי כללים לעניין ניתוקי מים או צמצום אספקת מים בשל אי-תשלום חשבון המים – כללים שקיימים היום ואושרו בזמנו בוועדת הכלכלה – יהיו טעונים אישור ועדת הכלכלה גם בעתיד, ללא קשר לסנקציה שלצידם.
פרק הבנקאות והאשראי כולל תיקוני חקיקה בכמה נושאים שמטרתם להגביר את התחרות בתחום הבנקאות באמצעות חיזוק השקיפות ללקוחות הבנקים וחיזוק הגופים החוץ-בנקאיים המתחרים בבנקים. אלה הנושאים שנכללים בפרק זה: דיווח של הבנק על סירוב או עיכוב לפתוח חשבון לגוף פיננסי או ללקוחותיו – מוצע לחייב בנק שסירב או עיכב פתיחה וניהול של חשבון עובר ושב לגוף פיננסי לדווח על כך למפקח על הבנקים לא יאוחר משלושה חודשים מיום הגשת הבקשה לפתיחת חשבון ולנמק את סיבת הסירוב. התיקון התבקש לנוכח ממצאי דוח של רשות התחרות שלפיו חברות פינטק שמציעות שירותים ומוצרים בתחום הפיננסי, וככאלה מהוות תחרות לבנקים, מתקשות לפתוח ולנהל חשבונות בבנקים, ובכך נמנעת כניסתן לפעילות הפיננסית בישראל. מטרת התיקון היא לאפשר לכל הגופים הפיננסיים המוגדרים בסעיף לפתוח חשבון עו"ש בבנקים ללא חסמים לא סבירים.
דבר נוסף הוא שקיפות בעמלות ובריביות שגובה הבנק. מטרת התיקון היא להגביר את השקיפות והמודעות הצרכנית לגבי עמלות וריביות שגובים הבנקים, מתוך הנחה כי ככל שהצרכנים יהיו מודעים ומעורבים יותר, כך יופחתו העלויות הגבוהות שמשלם כל משק בית על השירותים הבנקאיים. לפיכך, מוצע לחייב את הבנקים למסור ללקוחות מדי חודש דיווח על סכומי העמלות והריביות שהוא גבה מהם בחודש הקודם, כולל לגבי הלוואות לדיור. עוד מוצע לחייב את הבנק ליידע את הלקוח על זכותו לפנות לבנק לבקש פירוט לגבי העמלות והריביות שנגבו. ההודעה תישלח ללקוח בכתב באופן שיאפשר תקשורת מיידית עם הלקוח.
דבר נוסף – אישור לעשיית שימוש במידע של הלקוח על ידי מתפעל הנפקת כרטיס האשראי. מטרת התיקון היא לאפשר לגוף הפיננסי שעוסק בתפעול הנפקת כרטיס האשראי של הלקוח שמנפיק הבנק, לעשות שימוש במידע של הלקוחות אשר מגיע לידיו עקב תפעול ההנפקה, וזאת כדי שיוכל להציע ללקוחות שירותים פיננסיים, ובכך לקדם את התחרות בשוק הפיננסי. אזכיר כי החוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל, שנחקק ב-2017 ונקרא "חוק שטרום", קבע כי הבנק לא ימנע ממנפיק כרטיס החיוב של הלקוח לעשות שימוש במידע האמור. אולם התברר כי יש קושי לקבל את הסכמת הלקוח הדרושה מכוח חוק הגנת הפרטיות לעשות שימוש במידע. לפיכך, מוצע שבמסגרת הסכם ההתקשרות בין הבנק ללקוח, יאפשר הבנק לגוף המתפעל לבקש ולקבל את הסכמת הלקוח. הבנק לא ימנע מהגוף המתפעל לקבל את הסכמת הלקוח ולא יתנה את ההתקשרות עם הלקוח במתן ההסכמה. בדיוני הוועדה החלטנו לחייב את הבנק לציין בפני הלקוח את שם הגוף המתפעל, ובכך ליידע אותו על ההסכמה המבוקשת, וכן לחייב את הגוף המתפעל לפנות ללקוח שנתן את הסכמתו בכתב, להודיע לו על ההסכמה שנתן, על פרטי המידע שבהם ייעשה שימוש, על השימושים המותרים ועל האפשרות של הלקוח לבטל או להתנות את הסכמתו בכל עת. לעניין זה, נקבע כי גוף מתפעל יהיה רק מי שנותן את מרב שירותי ההנפקה ללקוח ולא חלק מהם.
דבר נוסף – יידוע של הבנק את הלקוח לגבי אפשרות גביית עמלות בסכומים נמוכים יותר. מוצע לחייב את הבנקים ליידע את הלקוחות, במסגרת תעריפוני העמלות שהם מפרסמים ללקוח, תעריפון מלא ותעריפון בנקאי מצומצם, כי הבנק רשאי לגבות מהם סכומים או שיעורים נמוכים מאלו שנקבעו בתעריפון, וזאת כדי להקל על הלקוח להתמקח על מחירי השירותים שהוא מקבל. במסגרת דיוני הוועדה הוספנו תיקונים משמעותיים לעניין האכיפה כלפי הבנקים. בהתאם לכך, הוספו איסורים ועיצומים כספיים לצידם, שניתן יהיה להשית על הבנקים בשל גבייה מעל סכום או שיעור עמלה שנקבעו בתעריפונים או גבייה בניגוד להסכם שנעשה עם הלקוח לגביית עמלות בסכום נמוך מהתעריפונים, וכן איסור לגבות עמלה בשל שירות שלא ניתן בפועל. בנוסף, הוספה סנקציה על מעשה של בנק שיש בו הטעיה של לקוח בעניין מהותי המפורט בחוק.
דבר נוסף הוא ביטול ההגבלות על מסגרות אשראי. אני רוצה לומר שבעניין זה יש ממש השפעה על המעמד הנמוך, מה שהיה בזמנו, וכל הכבוד לאוצר שהגיע למסקנה שהתיקון הזה שהיה בזמנו אינו לטובת הלקוח הקטן. ביטלו חלק ממנו בתקנות או בצווים, ועכשיו ביטלו אותו לגמרי. אני חושב שטוב עשה האוצר שידע גם להודות בטעות, ובחוק זה למעשה הביאו את הסיום של העניין. מה שקרה זה שלמעשה הבנקים הקטינו את מסגרת האשראי של אנשים, במיוחד מהמעמד הנמוך, והם לא יכלו לקיים את עצמם בגלל ההגבלה הזאת. בהצעת החוק מוצע לבטל את הסעיף בחוק שטרום שלפיו בתקופה שבין 31 בינואר 2021 ל-31 בינואר 2024, סך מסגרות האשראי בכרטיסי אשראי של בנק בעל היקף פעילות רחב המנפיק כרטיסי חיוב לא יעלה על 50% מסך מסגרות האשראי של לקוחות הבנק כפי שהיה ב-2015. הוראה זו נועדה במקור להיטיב עם חברות כרטיסי האשראי המופרדות ולאפשר להן להתחרות בבנקים, אולם בפועל היא הגבילה את השימוש באשראי של משקי בית והכבידה עליהם שלא לצורך, ולכן הוחלט לבטלה. עוד הוחלט לבטל את ההגבלה על בנק לפנות ללקוח בעניין חידוש כרטיס אשראי רק בתוך 45 ימים שלפני מועד סיום חוזה הכרטיס.
אני רוצה להדגיש שזו הצעת החוק. היא בעיקר מתעסקת בשקיפות, ופחות במלחמה על רווחי הבנקים וההטבות לאזרחים, חוץ מביטול ההגבלות על מסגרות האשראי, ובוועדת הכלכלה אנחנו מתכוונים להיכנס לעניין בצורה יותר רצינית. אני מקווה שהאוצר ישתף איתנו פעולה, מכיוון שבעניין זה חייבים להיכנס לתוך העניין. הבנקים מרווחים יותר מדי כסף, שלא לטובת האזרחים, ולכן אין לנו ברירה אלא להיכנס לעניין הזה אחת ולתמיד בצורה רצינית.
הפרק הבא שאציג הוא פרק הגברת התחרותיות בענף המזון והטואלטיקה, שכולל שני תיקונים. התיקון הראשון הוא לחוק קידום התחרות בענף המזון, ומטרתו צמצום כוח השוק של הספקים. בהתאם לכך, מוצע לקבוע שלוש הוראות שעה כדי לבחון את השלכות התיקונים המוצעים. הדבר הראשון – איסור מתן הנחות. מוצע לאסור על ספקי מזון גדולים או קמעונאים גדולים להיות צד להסדר שבמסגרתו ניתנת לקמעונאי הגדול הנחה על מצרך של הספק הגדול שתלויה ביעדי רכישה כספיים או כמותיים של מצרך אחר ממצרכי הספק הגדול.
הדבר השני – איסור מיזוג בין ספק שהיה ספק גדול בשנת 2021 ובין ספק שמחזור המכירות שלו עולה על 30 מיליון שקלים. לאיסור זה נקבעו חריגים שונים, ובכלל זה שהאיסור לא יחול על מיזוג עם "פירמה כושלת". באותם מקרים חריגים יוכלו הצדדים לפנות לממונה על התחרות ולבקש ממנה אישור להגיש הודעת מיזוג. הכוונה היא שאם יש עסק שהוא כושל והוא לפני פשיטת רגל, אין שום סיבה שלא יהיה אפשר לרכוש אותו ולהציל גם את העסק וגם את העובדים. לכן, פה החרגנו את זה מהחוק עצמו. זו הייתה בקשה של חברי כנסת מוועדת הכלכלה.
דבר נוסף – עידוד קמעונאים גדולים להציע מוצרים של ספקים קטנים ובינוניים. מוצע לתת פטור לקמעונאי גדול מההגבלות לפתיחת חנויות באזורי ביקוש שהיקף גדול מהמחזור שלו, 55% ומעלה, מקורו במוצרים שאינם מסופקים על ידי הספקים הגדולים. המטרה פה היא לעזור לעסקים היותר-קטנים והבינוניים, כך שהסופרים ימכרו בעצם – בכל הארץ ולא רק בסניף מסוים – 50% ומעלה מהמוצרים של החברות הקטנות, על מנת שהספקים הגדולים, החברות הגדולות, לא ישתלטו על כל שוק הצריכה בישראל, וכך אפשר יהיה להקטין או להפחית את מחיר השוק לאזרח הקטן.
בנוסף, החלטנו בדיוני הוועדה להגביר את ההרתעה כלפי רשתות המזון וספקי המזון ולהגדיל את סכום העיצום הכספי המקסימלי שרשות התחרות רשאית להטיל בשל הפרות חוק קידום התחרות בענף המזון מ-25 מיליון ש"ח לסכום של 40 מיליון ש"ח.
התיקון השני שנכלל בפרק זה נוגע לפטור החקלאי. התיקון נועד להגדיל את היקף גידול העופות המיועדים למאכל, וכפועל יוצא – להפחית את יוקר המחיה, במיוחד עבור העשירונים התחתונים, שכן לפי הנתונים שהוצגו בפני הוועדה, מקור התצרוכת העיקרי של חלבון בשכבות אלו הוא עוף. לפיכך, מוצע לתקן את חוק התחרות הכלכלית ולצמצם את הפטור החקלאי, שמאפשר היום קיום של הסדרים כובלים בתחום החקלאות, כלומר הסדרים שעלולים להגביל, להפחית או למנוע תחרות. לפי המוצע, מגדל שהוא חלק מאינטגרציה אנכית, לא יוכל להיות חלק מהסדר כובל, כלומר, יחולו לגביו האיסורים וההגבלות הקבועים בחוק התחרות הכלכלית. אסביר: במבנה הקיים של שוק ייצור ושיווק עופות למאכל בישראל, חלק ניכר מהשחקנים מאוגדים באינטגרציות אנכיות, כלומר בתאגידים שמטרתם היא גידול עופות למאכל ושיווקם, והחוליות השונות בהם עוסקות בשלבים שונים של התהליך, כגון משחטה, מדגרה ומכוני תערובת. כיום, מכוח הפטור החקלאי, מגדלים יכולים לתאם ביניהם כמויות, ועל ידי כך לצמצם את כמות העוף המוצעת למכירה. תיאום זה מטבעו עלול להביא לעליית מחירי העוף לצרכן, ומכאן נובע הצורך בצמצום חלקי של הפטור החקלאי.
עם זאת, הוועדה הייתה קשובה לטענות שהעלו המגדלים, שלפיהן היעדר תכנון כמויות הגידול עלול לגרום להם להפסדים קשים, עד כדי כך שהם יצאו מהענף ויפסידו פעילות, במיוחד לאותם מגדלים קטנים שאינם חלק מאינטגרציה אנכית. לפיכך, החלטנו לעגן בחוק מנגנון ייחודי וחריג, שמאפשר לשרי האוצר והחקלאות, באישור ועדת הכלכלה, להשעות בצו – שיקבעו את תחולת החוק, בעצם ישעו את תחולת החוק לתקופה של עד חצי שנה, כלומר לאפשר למגדלים לתאם כמויות באותה תקופה. מעבר לכך, מתוך דאגה כנה למגדלים, קבעה הוועדה בהוראה ייחודית נוספת כי אף היא תוכל להתניע את תהליך קביעת הצו, באמצעות החלטת ועדה לפנות לשרים הרלוונטיים כדי שיעשו שימוש בסמכותם לקבוע צו כאמור. אני גאה בכך שהוועדה הצליחה להגיע להסדר שיוביל להורדת יוקר המחיה עבור השכבות החלשות שמשולב בו מנגנון שבכוחו למנוע את הפגיעה האפשרית במגדלים.
אני רוצה להדגיש שהאוצר בעצם סבר שאפשר ושזה כן יעזור להפחתת המחיר – לפחות למנוע את עלייתו כל הזמן – מכוח זה שהוא טען בעבר שב-2015, כשהדבר הזה היה, המחירים לא עלו, אם כי הייתה תקופה שונה והאינפלציה לא הייתה בזמנו, היא הייתה אפס, ולא הייתה מלחמה באוקראינה ודברים מהסוג הזה. לכן, לא בטוח בכלל שזה מה שיקרה הפעם, ולכן דאגנו להגנות ייחודיות על המגדלים, במיוחד המושבניקים הקטנים ואלה שלא בתוך האינטגרציות, ונתנו תהליך שמאפשר לעצור את החוב במקרה שאנחנו רואים שיש פגיעה.
נוסף לזה – ואת זה לא כתבו לי – באופן ייחודי, מנכ"ל האוצר וראש אגף התקציבים חתמו על הסדר של הגנה על חקלאים שייפגעו בעקבות החוק הזה על ידי זה שהם יוכלו לקבל פיצוי במקרים כאלה – דבר שלא מקובל בדרך כלל, אבל כאן הם הסכימו, לנוח הסיכונים שיש על החקלאים הקטנים ופחות על האינטגרציות הגדולות. זה לא מספיק. זה אומנם דבר יפה, אבל יש עוד תהליך שהצלחנו לקיים אותו כדי שהמחירים יוכלו לרדת, ואנחנו נטפל בזה בוועדה לאחר שנחוקק את חוק ההסדרים ונאשר את התקציב.
הפרק האחרון שאני אציג הוא פרק החקלאות. מטרת התיקון היא להקל על יבוא של ירקות ופירות טריים. היבוא מותנה כיום בקבלת רישיון מהשירותים להגנת הצומח במשרד החקלאות. מוצע לקבוע הוראת אשר יסדירו את הליך הרישוי של יבוא ירקות ופירות טריים, הליך שברובו כבר מבוצע בפועל. לפי המוצע, השירותים להגנת הצומח יבצעו מיפוי תדיר ויזום של נגעים בעלי פוטנציאל חדירה והתפשטות בישראל בפירות וירקות בכל העולם ויאתרו את אותם מוצרים שעלולים לגרום לחדירה של נגעים ולנזק גדול לחקלאות. אותם פירות וירקות יעברו להליך ניהול סיכונים נפרד. לגבי כל הפירות והירקות שלא נמצאו בהם נגעים בסיכון גבוה במיוחד, ייקבעו חלופות שיאפשרו צמצום סיכונים ביבוא, תתבצע פנייה לארץ המקור לשם קביעת תנאים פרטניים לייבוא כל פרי וירק, וכן ייקבעו תנאים פרטניים שיאפשרו את היבוא. התנאים יפורסמו על ידי משרד החקלאות, ומאותו רגע ניתן יהיה להתחיל בהליכי יבוא לגבי אותם פירות וירקות. עוד נקבע כי כל שינוי סיווג של פרי וירק למוצר בסיכון גבוה במיוחד יתקבל אך ורק משיקולי הגנת הצומח, בהתאם לנהוג בעולם, ולאחר התייעצות עם מומחים בתחום ועם רשות האסדרה. בדיוני הוועדה החלטנו לחייב את משרד החקלאות להשיב על בקשת יבואן לגבי פנייה לארץ מקור בתוך זמן סביר, וכן לגבש, עד לסוף שנת 2023, אמנת שירות לגבי כל התהליך, לרבות יעדי שירות ומועד לטיפול בפניות, ונוהל פנימי להסדרת היבוא של פירות וירקות.
אני רוצה להדגיש שהחשיבות פה היא לא רק בנושא של יבוא והפחתת המחיר, אלא גם לעשות כמו בחו"ל. בחו"ל יש פירות וירקות לאורך כל העונה, ולא רק בעונה של החקלאים במדינת ישראל. כל הרעיון בעניין הזה הוא שאפשר יהיה לייבא, למשל, אפרסקים כל השנה, ואז יהיו אפרסקים לצרכן לאורך כל השנה. אז זה גם ישפיע על המחיר בסופו של דבר וזה גם שירות שניתן לצרכן הישראלי כמו במדינות אירופה, וזה קיים באנגליה, בצרפת ובכל מקום.
דבר נוסף שלא הצלחנו לסיים בוועדה, ואנחנו נסיים אותו לאחר התקציב, זה הנושא של הפיצוי לחקלאים על הפחתת המכסים בעקבות היבוא. אני רוצה להדגיש שבתקציב כן הונח סעיף תקציבי, של 760 מיליון שקל, נדמה לי, כפיצוי לחקלאים כל שנה, אבל עדיין צריך להגיע להסכם איך יחלקו את ה-760 מיליון שקל. יש לי הבטחה משר האוצר בעניין הזה שהדבר הזה יסתיים לטובת העניין, ולא כפי שעשו בממשלה הקודמת, כשבעצם שמו את הכסף, אבל אי-אפשר לחלק אותו; מתוך 760 מיליון אפשר לחלק אולי 200 מיליון שקל. אז כל הסיטואציה הזאת, ששמים תקציב לא על מנת לחלק אותו באמת אלא על מנת שיגידו שהתכוונו לפצות, זה לא מה שאנחנו רוצים. כל ה-760 מיליון יחולקו לחקלאים באופן מסודר, אמיתי וסביר. אנחנו נדאג לזה כמו ששר האוצר הבטיח. נצטרך לעשות את זה מייד, ולא במשא ומתן שיארך יותר מדי זמן.
אני רוצה להדגיש שמה שהיה חשוב לי זה להגיע להסכמות, ועשינו המון תיקונים להצעות חוק בחוק ההסדרים. המון. אני חושב שתרמנו את התרומה שלנו בוועדת הכלכלה – גם הצוות המקצועי וגם חברי הכנסת – והגענו להסכמות על כל דבר ועניין. לא כפינו שום דבר. הכול היה בהסכמה. אני חושב שזה יתרון, מכיוון שברגע שמגיעים להסכמות, התיקונים נעשים ללא לחץ ובאופן מסודר לטובת העניין.
אני רוצה להודות לכל חברי ועדת הכלכלה, שבאמת הגיעו, השתתפו בדיונים וגם סייעו ועזרו, אבל אני רוצה במיוחד להודות לצוות המקצועי שלנו, שבאמת עבד קשה, עשה עבודה טובה ועזר לנו לחוקק חוקים הרבה יותר טובים מאיך שהם הגיעו אלינו – גם להבין אותם וגם לעשות עבודה. אני מודה לעידית חנוכה, שהיא מנהלת הוועדה, וגם לכל העובדים והעוזרים שלה במסגרת הזאת – אני לא יכול להזכיר את כל השמות, אבל מרינה, כוכי ודולי, שעזרו לך המון – וגם ליועצים המשפטיים, שבלעדיהם באמת לא היה אפשר להתקדם. אני רוצה להדגיש שהיועצים המשפטיים של הוועדות באופן כללי בכנסת באמת מסייעים ועושים את העבודה לטובת העניין, ללא שום מצב של כאילו, כביכול הם רוצים לקבוע לוועדה; באמת עושים עבודה מקצועית וטובה, וכל הכבוד להם – היועץ המשפטי הבכיר איתי עצמון, וכמובן היועצות האחרות, אביגיל כספי, ורד קירו, ליאור רותם וטל פוקס. כל אלה סייעו בידי הוועדה, ואני מצפה שהם ימשיכו לעשות את זה.
אני רוצה להדגיש שהעברנו את חוק ההסדרים, לא עשינו בעיות, אבל אם האוצר ומשרדי הממשלה חושבים שוועדת הכלכלה תעבוד רק בשבילם, אז יש להם טעות. גם הם צריכים לעבוד בשבילנו, ואנחנו על המלחמה ביוקר המחיה לא נוותר. נכון להיום הממשלה והאוצר – לא רק עכשיו, לא רק הממשלה הזאת, גם ממשלות קודמות – לא עושות באופן הראוי את העבודה במלחמה ביוקר המחיה, אז אנחנו מתכוונים לעזור להם לעשות את זה; לא להיות ילדים טובים. אז או שהם יעזרו לנו, או שאנחנו נעשה את הדברים באופן אחר ועצמאי. כל הזמן אומרים "הפרדת רשויות". אז אני רוצה להדגיש לממשלה שיש גם הכנסת, והכנסת תעשה את העבודה by hook and by crook, מה שנקרא. אנחנו נילחם ביוקר המחיה, אם הממשלה לא תעשה את זה איתנו, אבל עדיף שתעשה את זה איתנו, כי כוח משולב עדיף. תודה רבה לכולם. תודה לחברי הכנסת.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה, חבר הכנסת ביטן. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה.
<< דובר >> אוריאל בוסו (יו"ר ועדת הבריאות): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם היום את התיקונים שבהם דנה ועדת הבריאות במסגרת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023. אבל לפני שאצלול לעיקרי התיקונים, ברשותכם, אני מבקש לומר כמה מילים אישיות: כמעט שני עשורים שאני נבחר ציבור ופועל במערכת הציבורית – המקומית-המוניציפלית והארצית. ראיתי וחוויתי דברים ואירועים קשים ומורכבים, אישית וציבורית, אבל מעולם, מעולם אני לא זוכר מציאות כזאת כמו של ימינו, שבה משתולל גל נורא ואכזרי של הסתה פרועה, טרור לכל דבר; הסתה שהגיעה כבר עד לערוצי התקשורת הממלכתיים, הסתה קשה, שנכון לעכשיו היא מילולית, אבל מאוד מהר עלולה לגלוש להסתה פיזית, וממנה כבר יהיה קשה לחזור לאחור.
זה בא לידי ביטוי כמעט בכל פרמטר אפשרי, בכל דרך שהיא, להצרת אורח החיים החרדי. מנסים להעלות על שולחן המנתחים והניתוחים את לומדי התורה בהיכלי התורה המפוארים, שהם בסיס הקיום של העם היהודי לאורך כל הדורות; את העוללים והיונקים בני היהדות החרדית והדתית, שעל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן העולם עומד. כן, צריך לומר את זה היום, ממש כמעט שלושה ימי הגבלה לפני חג השבועות, חג מתן תורה. לחסוך מפת לחמם הדלה, כזעקת הנביא: "עוללים שאלו לחם פֹּרֵשׂ אין להם"; לגרום לילד שחובש כיפה לקבל פחות מילד ללא כיפה; להנדס את תודעת הציבור שמדובר בסחיטה ובמציצת דם, פשוטו כמשמעו; להרבות קיטוב ושנאה בעם, העלולים לגרום למלחמת אחים עקובה מדם. מי שהתחיל במיצג של הנשים שלובשות חלוקים אדומים והיה "סיפורה של שפחה", הביא לסיפור של הסתה.
ואני עומד כאן היום לפניכם בשביל לומר בפה מלא: די, לא עוד. די לשנאה ולפילוג, די להסתה, די לזרוע הרס וחורבן בתוך הבית פנימה. כולנו בני איש אחד. בואו נטה שכם האחד לרעהו, נראה את הטוב שבאחר, לא את ההפך. כפי שכולם לומדים במקורותינו, אדרבה, שנראה כל אחד מעלת חברו ולא חסרונו. זה מה שנדרש מאיתנו כעם נבחר, כי כוחנו באחדותנו, וזהו סוד קיומו של העם היהודי מאז ומתמיד.
רוח של אחדות ועבודה משותפת, קואליציה ואופוזיציה כאחד, דתיים וחרדים וחילונים, יהודים וערבים, היא הרוח המנשבת ובה פועלת ועדת הבריאות, שבראשה אני זוכה לעמוד. זה מה שאנחנו עושים יום-יום, שעה-שעה – לדאוג לכל אזרח באופן שווה, בפעולות הרבות שהצלחנו להוביל בוועדה בחודשים האחרונים. מאז שהקמנו את הוועדה מחדש בקדנציה הזאת אנחנו פועלים בצורה שווה למען בריאותם של כלל אזרחי ישראל ולמען קבלת טיפול רפואי מיטבי, ללא קשר למעמד הסוציו-אקונומי וללא קשר למקום מגורים גיאוגרפי.
במקביל לכך פעלנו רבות למען הורדת יוקר המחיה בכמה צעדים חקיקתיים שנקטנו, כפי שמייד אפרט. עשינו זאת כי זו דרכנו; זו הדרך שאנו בתנועת ש"ס מאמינים בה ומיישמים אותה יום-יום, שעה-שעה. זו הייתה שאיפתם והכוונתם של מורינו ורבותינו, מנהיגי הרוח גדולי הדורות שהקימו את התנועה, וזה מה שמנחה אותנו יושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי חדשות לבקרים. על בסיס זה אנו פועלים ונמשיך לפעול בעוז ובאהבה למען כולם באופן שווה. עד כאן בנימה האישית.
וכעת לתיקונים שבהם דנה ועדת הבריאות במסגרת חוק התוכנית הכלכלית. בתחום המזון – הוועדה התחילה את דיוניה בתיקונים שונים לחוק ההגנה על בריאות הציבור, שנפרסו על פני פרקים כ'-כ"א, וממשיכים את מגמת החקיקה משנת 2015 בהקלת החסמים על יבוא המזון וייעול הפיקוח הווטרינרי, ובהמשך לחקיקה משנת 2021 באימוץ הוראות מהאיחוד האירופי.
ראשית, הצעת החוק כוללת עיצומים כספיים לעניין הפרות של הוראות המאומצות מהאיחוד האירופי, אף שלא ניתן לקבוע עליהן עבירות פליליות, אבל יש עיצומים כספיים. שנית, נערכו תיקונים משלימים לעניין מתן אישור ייצור נאות. חלק מההוראות, כגון הסמל ואופן הגשת הבקשה, ייכנסו לתוקף, כמובן, ב-1 בספטמבר, אבל יש כאן מגמה להחיל גם על המזון תו תקן אמיתי של יצרן נאות, שיהיה למראה של כל אחד ואחד וגם יגרום תחרותיות בהובלה הזו. אורך חיי מדף – אנחנו כאן גם נותנים ליצרנים ולמשווקים להוביל את הסמכות תוך הורדת הרגולציה; העברת הרגולציה אליהם ואימוץ ההוראות מהאיחוד האירופי גם בנושאים הללו. רביעית – נקבע בצורה מפורטת לעניין גורם רעיל או מזון מזיק, תוך פירוט מחדש של מזהמים. כמובן, גם כאן להתקין ולתאם – מה שקיים באירופה טוב לישראל. חמישית – נכללו בהצעת החוק הקלות נוספות לעניין ייצור ויבוא מזון. בין שאר ההקלות הוכנס הליך אימוץ שינויים הנוגעים רק לנספחים להוראות המאומצות, שבדרך כלל משנים ערכים, ריכוזים או חומרים. בכל מקרה, הוועדה תמשיך לעקוב ולראות שהאימוץ של התקן האירופי באמת חל כאן בארץ והיצרנים והיבואנים והמשווקים פועלים לפיו.
בנושא התמרוקים, שדיברו עליו הרבה, אימצנו את התקן האירופי. לא יכול להיות שמשחת שיניים שעולה באירופה 15 שקלים, תעלה כאן 30 שקלים. מה שטוב לאירופה טוב לכאן. אבל כמובן שאנחנו בוועדת הבריאות דאגנו להקפיד ולשמור על בריאות הציבור. יש הבדלים בין מדינת ישראל לאירופה ויש אכיפות אחרות. עדיין, לקחנו את התקן האירופי בשביל שהיבוא – ואגב, גם היבוא המקביל – יוכל לחלחל כאן בארץ ולגרום לתחרותיות אמיתית ולהקל בכל מוצרי התמרוקים, שיש להם כמובן מנעד רחב.
והפרק החשוב ביותר, שדובר בתקשורת ובעיתונים הכלכליים, שהולך להשפיע על כל אזרח ואזרח: הכפל של ביטוחי בריאות. עד היום כל אחד ואחד מאיתנו לא יודע כמה ביטוחי בריאות יש לו. על כל ביטוח וביטוח שאתה עושה, שולחים אותך לשב"ן, ואם לא טוב – נשלם. מרגע זה, מרגע שעברה החקיקה – לאחר שנים שלא הצליחו לעשות את זה – הצלחנו לגרום לכך שקופות החולים ובתי החולים – מערכת הבריאות הציבורית תקבל משמעות אמיתית, תוך שיבוב כספי בינם לבין חברות הביטוח. מה שייעשה – בבתי החולים הציבוריים ובקופה הציבורית יקבלו כסף מחברות הביטוח. אתה לא תשלם לאחד והשני יעשה. זאת המשמעות של החוק.
כמובן שהמהלך האמיתי והסופי של החקיקה הזאת זה לחזק את המערכת הציבורית בתוספת של מאות מיליוני שקלים, שאת זה דרשנו בחקיקה, כולל סעיף שאנשי האוצר אמרו שאף פעם לא היה להם סעיף שמעגן בחוק שעל כל שקל שמעבירים מהשב"ן ומחברות הביטוח, משרד האוצר יצטרך לתת כנגד זה.
ביקשנו גם תוספות משמעותיות, שתכף אפרט אותן, אבל תוספת משמעותית למערכת הציבורית תגרום להשארת הרופאים במערכת הציבורית, ולא לחזק רק את מערכת הבריאות הפרטית.
אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, עמדתי בפני הרבה לחצים ושמעתי ארגוני רופאים, חברות ביטוח וסוכני ביטוח, אבל כשהייתי הולך בסופו של יום הביתה לישון, הייתי מסתכל על האזרח בקצה, שנמצא בדימונה ובקריית שמונה, שלא רק שאין לו ביטוח פרטי משקל ראשון, לא רק שאין לו ביטוח משלים שב"ן, לא רק שאין לו שב"ן – מה זה שב"ן? זה המשלים, הזהב, הפלטינום, מה שיש כמעט ל-80% מאזרחי מדינת ישראל. יש אזרחים שגם את זה אין להם, ושאלתי: איך אני עוזר להם? הרי אנחנו יודעים שהיום לקבוע תור במערכת הציבורית זה קשה. לא יכול להיות שצריך לחכות שמונה ותשעה חודשים על דברים שהם מאוד פשוטים, שלפעמים גם גובלים בחיי אדם. המטרה של החקיקה כאן, בתוספת של מאות מיליוני שקלים, היא לקצר את התורים, להעביר חלק מהפעולות שנמצאות בשב"ן לסל ולחזק את השב"ן. זו המטרה הסופית של החקיקה הזאת, וזו בשורה אמיתית שתעזור בסוף לכל אזרח ואזרח, למי שיש לו ביטוח משלים, שב"ן, למי שיש לו ביטוח פרטי ולמי שאין לו בכלל ביטוח. זה יוזיל לכם את עלויות הביטוח אבל גם יחזק המערכת הציבורית, וזה מה ששמנו למול עינינו.
ביקשנו ממשרד האוצר תוספות. אני אמרתי פה – וזה גם יושב-ראש ש"ס הרב אריה דרעי, שעשה את אחד ההסכמים הקואליציוניים החזקים ביותר בנושא פרק הבריאות, שבכל מקום שאני הולך אומרים לי שלוקחים את זה ולומדים את זה. כמובן שגם בהסכמים הקואליציוניים האחרונים לא קיבלנו את כל הסכום, כי הבנו שבסוף צריך לדעת להסתכל על הקופה ולקחת מה שאפשר, אבל הפרקים שבסופו של דבר נלקחו לחזק את המערכת הציבורית ואני כיושב-ראש ועדת הבריאות דרשתי וביקשתי – קיבלנו תוספת של כמעט 135 מיליון ש"ח לחזק את חדרי המיון, למגן את חדרי המיון בחלק מבתי חולים, לשפץ; 15 מיליון ש"ח למתמחים בקהילה; 75 מיליון ש"ח לקיצור תורים. ברגע שתיקח כסף למערכת הציבורית לקיצור תורים, אתה תשאיר את הרופאים אחר הצוהריים – במקום שילכו למערכת הפרטית, הם יישארו בבתי חולים, ייתנו ניתוחים ויקצרו את התורים; מרכזי חוסן, כמובן, לטובת עוטף עזה ושדרות ואשקלון – הכנסנו 4 מיליון ש"ח בבסיס התקציב. בתקופה הקשה הזו הבנו כמה מרכזי החוסן הללו חיוניים, ועל כך הם הודו לנו מאוד; תוכנית אשפוז בית בקהילה, שזה דבר שהולך ומתחזק יותר ויותר, להקל על המערכת; שיפוצי מחלקות פנימיות בבתי חולים עצמאיים, וכמובן גם 10 מיליון ש"ח לטובת מתורגמנים רפואיים במערכת הציבורית, לבקשתה של חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, שותפה אמיתית בוועדה, ואני מודה לה על כך. היום מגיעים למערכת ציבורית, לחדר מיון, והרופאים משנות השמונים, עולים מחבר המדינות וברית המועצות, לא מצליחים לתקשר – עברית, ערבית, אנגלית. מעבר לכך, יהיו מתורגמנים רפואיים במערכת הציבורית, וזה גם ייכנס לבסיס התקציב.
את ההישגים הללו לא היינו מביאים, בטח לא אני לבד כיושב-ראש ועדת הבריאות, לולא העבודה המשותפת של כל חברי הוועדה, שהסתכלנו ושמנו למול עינינו את אזרחי מדינת ישראל ממטולה עד אילת, מזרח ומערב, על כל חלקי האוכלוסייה, יהודית ושאינה יהודית, חרדית ושאינה חרדית, דתית ושאינה דתית. זה הדבר היחיד שעומד מול עינינו. כמעט כל ההצבעות בוועדת הבריאות, אדוני היושב-ראש, עוברות פה אחד, כמעט ללא הסתייגויות, אפילו בחוקי ההסדרים. נכון שפורמלית חברי הוועדה צריכים להצביע נגד כהתנגדות לתקציב הכולל, אבל היה שיתוף פעולה אמיתי, וזה מה שאנחנו שמים ונמשיך הלאה לשים אל מול עינינו.
על כך אני רוצה להודות לחברי ועדת הבריאות כולם, קואליציה ואופוזיציה כאחד, ולא אמנה אותם אחד-אחד, לצוות הוועדה, מנהלת הוועדה מיכל דיבנר כרמל ושאר הצוות, ללשכה המשפטית ובראשה עורכת הדין המצוינת עו"ד נועה בן שבת, שיודעת להסתכל על הפרטים הקטנים, מלווה אותנו ונותנת לנו חוסן משפטי אמיתי, ואני מודה לה על כך, ביחד עם שאר הצוות; לדוברות הכנסת, לרשמים הפרלמנטריים ולאנשי הזום, שליוו אותנו שעות הרבות – עשרות דיונים, עשרות שעות, לילות; לא מובן; סדרנים, עובדים; אנשי הלשכה שלי, יעקב, נתי, מאיר ורובי. תודה לקדוש ברוך הוא על הזכות שנקרתה בדרכי להיות יושב-ראש ועדת הבריאות ולעסוק בשליחות זו למען אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה, חבר הכנסת בוסו. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה למיזמים ציבוריים חבר הכנסת אוהד טל, בבקשה.
<< דובר >> אוהד טל (יו"ר הוועדה למיזמים ציבוריים): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את שני הפרקים מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית שהועברו לדיון בוועדה למיזמים ציבוריים בראשותי: פרק י"ז, שעניינו קידום תשתיות לאומיות, ופרק י"ח, שעניינו הסדרת העיסוק בשירותי תשלום וייזום תשלום.
פרק י"ח הוא הפרק בעל ההיקף הרחב ביותר בהצעת חוק התוכנית הכלכלית. הפרק בעצם מוסיף חוק חדש לספר החוקים של מדינת ישראל: חוק הסדרת העיסוק בשירותי תשלום וייזום תשלום, התשפ"ג–2023. מטרתו לקבוע הסדרה רוחבית ואחידה של כלל שירותי התשלום שעולה בקנה אחד עם ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום זה, וכן לקדם את התחרות ולעודד את כניסתם של שחקנים חדשים לשוק. החוק המוצע מבוסס במידה רבה על שתי דירקטיבות אירופיות בנושא שירותי תשלום בהתאמות הנדרשות לשוק הישראלי.
אדוני היושב-ראש, מאחר שהחוק מתפרס על פני 84 סעיפים שחלקם סעיפים מסועפים ומורכבים מאוד, נסתפק בהצגה תמציתית של עיקרי החוק. שירותי התשלום המוסדרים לפי החוק ויהיו חייבים ברישוי הם ניהול חשבון תשלום, הנפקת אמצעי תשלום כמו כרטיס אשראי, סליקת אמצעי תשלום וכן שירות חדש – ייזום מתקדם. בנוסף, החוק קובע חובת רישוי גם לשירות חדש נוסף – ייזום בסיסי. באופן פשטני, ייזום היא פעולה של כתיבת הוראת תשלום עבור הלקוח, למשל כתיבת הוראה להעברה בנקאית, רק שהיוזם, כלומר הגורם שמקבל את הרישיון, הוא שמבצע עבור הלקוח את כתיבת פרטי ההוראה אצל הבנק, כדי שהפעולה תתבצע במהירות וללא טעויות. בייזום בסיסי, מי שאמור לזהות את הלקוח הוא הבנק ולא היוזם, כלומר, מתן הוראות התשלום ואישורה נעשים על ידי הלקוח ישירות מול הבנק שלו, בעוד שבייזום מתקדם היוזם הוא שגם אחראי לזיהוי הלקוח, ואין צורך באישור נוסף של הלקוח מול הבנק שלו.
לפי המוצע, הרגולטור העיקרי שיוסמך לתת רישיונות לחברות התשלומים ואישורים לייזום בסיסי ומתקדם, וכן לפקח על פעילותם של בעלי הרישיונות והאישורים, יהיה הרשות לניירות ערך. עם זאת, לגבי שירותי ייזום בסיסי וייזום מתקדם, גופים פיננסיים מסוימים שייתנו את אותם שירותים יישארו תחת פיקוח הרגולטור שלהם, למשל בנק ישראל, ויקבלו ממנו אישור לפעילות זו. לגבי חברות זרות שיהיו מעוניינות להיכנס לפעילות בישראל, החוק המוצע מקנה סמכות לתת הקלות הן בהליך קבלת הרישיון מהרשות לניירות ערך והן לגבי פעילותם של בעלי רישיונות שהן חברות זרות.
אחד הנושאים המרכזיים שמוצע להסדיר בחוק הוא מה שמכונה קישוריות בין אפליקציות התשלומים. כולנו מכירים אפליקציות תשלומים, גם מה שיש לנו היום, שנותנות שירותי P to P – מה שנקרא העברת כספים בין יחידים על סמך פרט מזהה. במצב היום, מי שמעוניין להעביר כסף לאדם אחר, נאמר באפליקציית ביט או פייבוקס, יכול לעשות את זה רק עם מי שיש לו אותה אפליקציה; אתה לא יכול להעביר מאפליקציה אחת לאפליקציה שנייה. כדי למנוע את הריכוזיות בתחום, שעלולה לפגוע בסופו של דבר בצרכנים, מוצע לחייב אפליקציות שיש להן מספר רב של משתמשים לאפשר ללקוח שלהם להעביר כספים גם ללקוחות של אפליקציות אחרות, וכמובן גם לקבל כספים מלקוחות כאמור. יישום ההסדר המוצע יהיה באמצעות מערכת שמאפייניה מוגדרים בתוספת לחוק.
חברי הכנסת, אחד הנושאים שנדונו במסגרת הדיונים בחוק ועוררו עניין ציבורי רחב הוא האפשרות של בעל רישיון למתן שירותי תשלום – חברת תשלומים – לתת ללקוחות ריבית או הטבה אחרת הנגזרת ממשך קיומה של יתרת זכות בחשבון התשלום שמחזיק לקוח אצל אותה חברת תשלומים. הנוסח המקורי של החוק, אדוני היושב-ראש, בעצם אסר לחלוטין על מתן הריבית הזו. בדיון מאוד רחב שהתנהל בוועדה בנושא הזה נשמעו הערות נוקבות בדבר החסם התחרותי שהאיסור הזה מייצר בפני אותם שחקנים חדשים שאנו מעוניינים שייכנסו לפעילות בשוק. למעשה, האיסור אינו עולה בקנה אחד עם תכלית החוק המוצע, שהיא עידוד התחרות בתחום הפיננסי בכללותו, לרבות יצירת חלופות לשירותים שנותנים הבנקים. לאור הדיונים בוועדה בנושא, ולאחר דיונים פנימיים שערכתי, לרבות עם נציגי בנק ישראל, והתייעצות עם כלכלנים בכירים, הגעתי למסקנה כי התועלת בהסרת האיסור מהצעת החוק עולה בהרבה על הנזק הפוטנציאלי שעלול להיגרם לטענת בנק ישראל.
עם זאת, ואף שלצערי הרב – ואני אומר את זה גם כאן – לא נעשה ניסיון כן ואמיתי לשיח בנושא מצד בנק ישראל, הוועדה בהחלט הביאה בחשבון את החששות שנשמעו ביחס להגנה על כספי הלקוחות, וכן ביחס לחשש מפני הסיכון ליציבות המוניטרית, ובהתאם לכך הוספנו כמה תיקונים לחוק שנועדו לוודא כי מתן ריבית על ידי חברת תשלומים לא יסכן את כספי הלקוחות ולא יסכן את יציבות המערכת הפיננסית. ראשית, הוחלט כי חברת תשלומים שמציעה מתן ריבית ללקוחותיה תהיה חייבת לשמור את כספי הלקוחות אך ורק בחשבון ייעודי לטובת לקוחותיה, וכן ברמת נזילות גבוהה. היא לא תוכל לקבל היתר כלשהו לחרוג מכך. שנית, החלטנו לתת סמכויות לשר האוצר, אם הוא יראה לנכון כי הדבר נדרש לשם שמירה והגנה על כספי הלקוחות, להתקין תקנות נוספות שבהן ייקבעו תנאים והגבלות שיחולו על חברות התשלומים, נוסף להגבלות שכבר עוגנו בחוק. תקנות אלה יותקנו בהתייעצות עם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכלכלה ובשים לב לשיקולים של יציבות המערכת המוניטרית ופעילותה הסדירה, וכן קידום התחרות.
חברי הכנסת, הוועדה למיזמים ציבוריים בראשותי קיימה שבע ישיבות, חלקן ארוכות מאוד, לדיון בפרק הזה, בהשתתפות שורה ארוכה של גורמים מהתחום הפיננסי, על אף לוחות הזמנים הקצרים המתחייבים מאופי הדיונים בחוק ההסדרים. אני סבור שהדיונים בוועדה היו מקצועיים וענייניים, ולא פחות חשוב – ניתנה בהם אפשרות לשמיעת כלל הגורמים והדעות באופן פתוח, והוועדה אף החליטה לא מעט על שינויים בנוסח החוק בהתאם להערות ולהצעות שנשמעו בדיונים.
התוצר המונח כעת על שולחן הכנסת מהווה הסדר מאוזן ונכון שייתן, כך אני מקווה, תנופה משמעותית לתחרות בתחום התשלומים באמצעות כניסתן של חברות זרות לפעילות בישראל, וישפיע לחיוב גם על התחרות והריכוזיות הקיימות בתחום הפיננסי בכללותו. צריך באמת לומר עוד כמה מילים. בסופו של דבר, שוק הבנקאות, והעולם הפיננסי בכלל, זה אחד השווקים הריכוזיים ביותר שיש במדינת ישראל. אני לא יודע כמה אנשים יודעים את זה, אבל משפחה ממוצעת במדינת ישראל משלמת היום כ-10,000 שקל בממוצע עמלות לבנקים מדי שנה. אני חייב לומר שכשהציגו בפניי את הנתון הזה, אמרתי: אין סיכוי. אני לא משלם 10,000 שקל עמלות לבנק. כשישבו איתי נציגי האוצר ובדקנו את העניין באמת הוכיחו לי שזו המציאות. אנחנו אפילו לא מודעים עד כמה. השוק הזה הוא שוק מאוד מאוד ריכוזי. לאזרחי מדינת ישראל מגיע שירות רחב הרבה יותר, תחרות על ליבו, כמובן עם כל הביטחון הנדרש, על מנת להגן באמת על כספי הלקוחות. זה בהחלט מה שעשינו בהצעת החוק הזו.
אני קורא לכנסת לדחות את ההסתייגויות שהוגשו לפרק זה ולאשרו בנוסח המוצע על ידי הוועדה. עד כאן לגבי נושא התשלומים.
הפרק הבא הוא פרק י"ז: קידום תשתיות לאומיות. בפרק זה מוצע, למעשה, ליצור חוק חדש, חוק לקידום תשתיות לאומיות, התשפ"ג–2023. הקמת מיזמי תשתית בישראל היא אחת המשימות החשובות והמורכבות ביותר. רמת תשתית נאותה צפויה להפחית את הגודש בכבישים, להבטיח את אספקת החשמל והמים, להביא את מדינת ישראל לעמידה ביעדי האקלים והאנרגיה המתחדשת ועוד. למרות חשיבותם הרבה, הקמת מיזמי תשתית בישראל נתקלת בחסמים רבים המקשים על ביצועם במועד, באופן המחריף את המחסור בתשתיות במדינה. צריך גם כאן להבין. ניקח, אדוני היושב-ראש, כל פרויקט תשתית במדינת ישראל, לצורך העניין הקמה של קו רכבת קלה, הקמה של קו חשמל או מים או מה שזה לא יהיה. תיקחו את אותו פרויקט תשתית בכל מדינה מקבילה באירופה – משך הזמן שייקח בישראל הוא בין פי שלושה לפי ארבעה, ולפעמים אפילו יותר זמן, מאשר במדינה מקבילה. הדבר הזה מייצר מטרד ציבורי עצום. אנחנו מכירים את הדבר הזה: מתחילים פרויקטים של תשתית, ואז העסק נתקע, הרחובות נשארים פתוחים, מטרד ציבורי, וכמובן, בעקבות הדבר הזה הפרויקט מתייקר בצורה דרמטית. ומי משלם את כל הדבר הזה? הציבור בישראל. כך שהצורך לייצר קיצור בתהליכי – היכולת להקים את הפרויקטים הוא צורך עצום. חסמים אלה נגרמים בין השאר בשל מחסור במידע על מיקומן של תשתיות בתת-הקרקע, ריבוי גופי תשתית רלוונטיים ביחס למיזם תשתית וריבוי מאסדרים המעורבים בנתינת אישורים לתכנון והקמת המיזם. בשל מורכבותו ואורכו של החוק המוצע החליטה ועדת הכנסת לפצלו לדיון בין שתי ועדות שונות – ועדת הפנים והגנת הסביבה בראשות חברי יעקב אשר והוועדה למיזמים ציבוריים.
חלק ההצעה שהועבר לטיפול אצלנו בוועדה כלל את סעיפים 1 עד 30 לחוק המוצע. סעיפים אלה כוללים כמה מישורי טיפול לקידומם של מיזמי תשתית: איסוף שיטתי וטיוב המידע בדבר מיקומן של תשתיות בתת-קרקע ומידע נוסף הנוגע לקידום מיזמי תשתית, על פי סטנדרטים אחידים שייקבעו, במטרה לייעל את הליכי תיאום התשתיות, הנחשבים כיום לגורם מעכב מרכזי בקידומם של מיזמי תשתית; הדבר הנוסף הוא קביעת הוראות אשר לאופן תיעדופם של מיזמי תשתית בהתאם לחשיבותם, כך שגורמים מוסמכים ייתנו עדיפות בעת מתן מענה על פניות בקשר עם מיזמי תשתית חיוניים, ואף ימנו נציג מטעמם לטיפול בכל מיזם תשתית חיוני מועדף; קביעת לוחות זמנים והסדרים בנוגע להעתקת קווי תשתית, לוחות זמנים יעילים ומקוצרים, וקביעת הוראות לעניין פרסום נוהל פנייה לגורם מוסמך או גוף תשתית; הוראות נוספות שעניינן הסרת חסמים, לרבות לעניין תיאום תשתיות ולעניין עלויות העתקתם של קווי תשתית ושדרוגם.
למרות לוחות הזמנים הקצרים קיימה הוועדה דיונים מעמיקים ופוריים בכל אחד מנושאים אלו. בשיתוף פעולה בין חברי הוועדה, נציגי הממשלה ונציגי הציבור, החליטה הוועדה על כמה שינויים בהצעת החוק, באופן שיטייב את החוק המוצע ויגדיל את הסיכויים ליישומו, ובעיקר לעמידה במטרותיו. בין היתר החליטה הוועדה כי גם על הגופים המבצעים יוטלו לוחות זמנים קצרים וברורים בעניינים הנוגעים להעברת מיפוי תשתיות ולהעתקת קווי תשתית; יותקנו תקנות בדבר דרכי הניהול של מאגר המיפוי, שמירת המידע בו ואופן העברת המידע ממנו; ניתן יהיה לקבוע מחירונים מוצעים לעניין ביצוע עבודות תשתית באופן שיפחית את העיכובים הנגרמים בשל מחלוקות בין גופי התשתית לגופים המבצעים בעניינים אלה.
לסיכום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות מאוד לצוות הוועדה, שבאמת עבדו לילות כימים במשך שעות ארוכות מאוד, ליוני, מנהל הוועדה, ולמיכל, הרכזת הפרלמנטרית, ולחברי הוועדה הן מהקואליציה והן מהאופוזיציה. וגם כאן אני באמת רוצה לומר מילה טובה גם לחברים מן האופוזיציה. התעקשתם על מה שהיה חשוב מבחינתכם, אבל הדיון היה ענייני, ואני חושב שבסופו של דבר באמת הגענו לתוצאה מאוזנת וטובה, ואני מודה לכם על שיתוף הפעולה גם בהיבט הזה. אני רוצה להודות גם לעובדי הכנסת, לעובדי ערוץ הכנסת ולעובדי הסיעות, ליועצים המשפטיים שליוו אותי, איתי עצמון וגלעד קרן, שעשו עבודה מדהימה, לדובר הוועדה, וכמובן לנציגי הציבור שהשתתפו בדיונים הארוכים, וכן לנציגי הממשלה, שבהחלט העבודה מולם הייתה עבודה טובה ומאוד מאוד יעילה. אני מאמין כי החוק המוצע על כל חלקיו יביא לשיפור משמעותי בהליכים להקמת מיזמי תשתית חשובים בישראל, וכן ישפיע באופן חיובי על המשק הישראלי כולו.
אני קורא לחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות גם לפרק זה ולאשרו בנוסח המוצע על ידי הוועדה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה לחבר הכנסת אוהד טל. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה.
<< דובר >> שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני מתכבד להביא בפני הכנסת שלושה נושאים מחוק ההסדרים שוועדת החוקה, חוק ומשפט הכינה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, ולמען האמת אני אפילו יותר מתכבד שלא להביא את הנושא הרביעי, אבל על זה אני אדבר אחרי שאני אגיד מה אני מביא. מכלל הן אתה שומע לאו, ומכלל לאו אתה שומע הן, כמובן.
הנושא הראשון שעסקנו בו בוועדת החוקה, פרק הפחתת הרגולציה בענייני ירושה, העביר את האחריות – ובעיניי, מעבר למסר בהורדת הרגולציה ובהורדת הביורוקרטיה, יש בו מסר מאוד מאוד חשוב, במקומות שבהם לא נזקק האדם לסיוע הרשות, של העברת האחריות אליו. במשך הרבה מאוד שנים – ואת זה החוק מיועד לשנות – הייתה איזושהי תפיסה פטרנליסטית, אבל לא באמת פטרנליסטית. אמרו: בכל ירושה מנהל עיזבון צריך להיות מפוקח על ידי האפוטרופוס הכללי. כמובן שהדבר הזה לא באמת עובד, ולכן קבעו כלל, קבעו לו המון המון חריגים, ובפועל האפוטרופוס הכללי פיקח רק על אותם אנשים שבאמת זקוקים לסיוע שלו – אנשים שמונה להם אפוטרופוס על פי דין או אנשים שאינם יכולים לדאוג לענייניהם, קטינים, קטינים נזקקים, כל מיני קבוצות. על זה היה פיקוח. הפיקוח על מנהלי עיזבון רגילים היה חובה ביורוקרטית שאין בצידה שום פיקוח אמיתי, אבל את החובות הביורוקרטיות, מה שנקרא, השארנו.
הרעיון הוא לבוא ולהגיד: אנחנו צריכים את האפוטרופוס שיפעל כאביהם של יתומים, בהקשר הזה באמת לאנשים שזקוקים לעזרה, אבל אדם רגיל שיודע לדאוג לענייניו – שהוא יבצע את הפיקוח על מנהל הירושה. הדבר הזה יחסוך כמובן הרבה מאוד ביורוקרטיה ועלויות, גם עבור מנהלי העיזבון, שצריכים להגיש ועוד ביורוקרטיות והארכות מועד וכדומה. האמירה פשוטה: כאשר האדם כשיר, האדם אחראי לעצמו, הוא המפקח הטוב ביותר על ענייניו. יש בזה אמירה שאני מאוד מאוד שמח עליה.
בנוסף, כל מיני הליכים שדרשו פנייה לבית המשפט לאישור כל מיני צוואות, שבעצם הגוף המומחה בעניינן זה הרשם לענייני ירושה, אבל עקב הוראות די ישנות בחוק הם היו עוברים לבית משפט, כמובן מחכים יותר זמן, מטילים עוד עומס על בתי המשפט ללא כל צורך – גם בנושא הזה הרפורמה ברישום ירושה והפיקוח על מנהלי עיזבון נותנת את אותו מענה. במרבית ההליכים האלה מדובר היה בעצם להעביר משהו שהוא כמעט טכני לחלוטין לידיים של שופט, שמייצר עומס תיקים ומעכב את השופטים ואת הצדדים, מעכב אותם לחינם.
עוד נושא בתוך אותו פרק – הרבה מאוד פעמים יש סיטואציה של ירושה, של צוואה שאושרה בחו"ל, והמנגנון דרש הבאת מקור; בפועל לעולם לא ניתן היה להביא את המקור, ואז היה צריך להביא העתק נאמן למקור, והיו שולחים אנשים לכל מיני תהליכים משפטיים מיותרים, כאשר למעשה בסופו של דבר כל המסמכים אושרו, מותאם לעידן הטכנולוגי של ימינו, שמסמכי המקור אמורים להיות מאושרים בצורה דיגיטלית, ואין צורך להתחיל לייבא מסמכי מקור מחוץ לארץ.
הנושא השני שהיה בוועדה הוא הנושא של ייעול הגבייה הממשלתית במרכז לגביית קנסות. אחד מהם – ובו גם הרחבנו את סוגי החובות לכל מיני רשויות שיכולים להיגבות על ידי המרכז לגביית קנסות, אבל הבשורה העיקרית בנושא הזה, וזה דבר שדרשנו בוועדה, היא שחובות שעוברים לגבייה במרכז לגביית קנסות, כלומר סוגי חובות שמעוניינים לגבות אותם, יוצאים מפקודת המיסים (גבייה). לא רבים יודעים מה זה אומר פקודת המיסים (גבייה). זה כלי גבייה שכשמו כן הוא, פקודה. הוא כלי גבייה מנדטורי שמאפשר סמכויות כמעט אין-סופיות. אפשר להטיל עיקולים על חשבון הבנק של חייב למרות שהוא בכלל לא יודע שיש לו חוב. פתאום מגיעים אליך הביתה אנשים ואומרים: אתה חייב כסף, ואתה בכלל לא ידעת, ובאים ומסמנים לך עיקול על חפצים בבית. כלי מאוד מאוד דרקוני. אנחנו אמרנו: מה שעובר למרכז לגביית קנסות יוצא מפקודת המיסים (גבייה). אי-אפשר להשאיר את האפשרות הזאת, וזאת מתוך מגמה – שאני בעזרת השם מתכנן להוביל גם בנושאים אחרים – להוציא מפקודת המיסים (גבייה) את הכול עד שבסופו של דבר היא תעבור מן העולם. אנחנו בשנת 2023, והכלים המנדטוריים הללו של הגבייה צריכים לעבור מן העולם. אנחנו היום יודעים להגיע לאנשים באימייל. היום חשבונות בנק – רק שתבין, אדוני היושב-ראש, בפקודת המיסים (גבייה) יש סעיפים שמסבירים איך מגיעים ומה סמכויותיו של מוכתר הכפר, כלומר אנחנו עדיין עוסקים בכיצד להגיע לאנשים באמצעות דיבור עם המוכתר שלהם.
בכל מקרה, מדובר על למעלה מ-720 סוגי אגרות שהוצאנו מפקודת המיסים (גבייה) והעברנו אותם אל מרכז האכיפה והגבייה, וגם ייעלנו את התהליך בצורה כזאת שכבר במועד הראשון שאדם חייב כסף הוא יקבל גם בדואר רשום וגם בדואר רגיל את הדרישה. זאת, מלבד ייעולים נוספים שאינם דורשים חקיקה, כמו שליחת הודעות סמ"ס, והכול כדי לייעל את משך הזמן שחובות יושבים ולצמצם – וזה הדבר החשוב ביותר, וגם הבשורה עבור אנשים שלא יודעים על החובות, כי לא שלחו להם את זה בזמן בדואר רשום והם לא מכירים את זה, הם לא יודעים על החובות, ואז נצברים להם ריבית וקנסות. הניסיון של המרכז לגביית קנסות מראה שכאשר אנשים יודעים על החובות הללו, רובם המוחלט – "עמך כֻלם צדיקים" – משלמים אותם, ומשלמים די בהקדם. יש מיעוט קטן שגם לו נתנו מענה, לייצר את אמצעי האכיפה.
הנושא השלישי הוא לגבי ביטוח זכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון. כאשר עסק נכנס לחדלות פירעון – יותר נכון, במקרה הזה הליכי שיקום – עובדיו לא יצטרכו להישאר בסימן שאלה לגבי היכולת לשלם להם את המשכורת, ונראה מתי השיקום ייגמר, אלא הביטוח הלאומי ייכנס בנעלי המעסיק וישלם להם, ואחר כך כמובן יגבה את החוב מקופת השיקום. הדבר הזה קיים בהליכי פירוק. הוא היה הוראת שעה בהליכי שיקום, וצריך היה להפוך אותו להוראת קבע, וגם שם הכנסנו כמה שינויים וטיובים. אני חייב לציין שכמעט בכל הנושאים שהיו על שולחן הוועדה בנושא הזה, נושאים שמורידים את יוקר המחיה ונושאים שיש בהם אלמנטים חברתיים וצרכניים, הגענו להסכמות כמעט גורפות, קואליציה ואופוזיציה, כמעט ללא מחלוקות, וגם הכנסנו שינויים בפרטי החוקים שינכשו מהם את הנושאים הדורשים ניכוש.
הבטחתי שאני אדבר על הנושא הרביעי, הנושא שאיננו פה, שבעיניי הוא חשוב לא פחות. אנחנו קיבלנו במסגרת חוק ההסדרים את אותו תיקון שהיה אמור לאפשר, אם הוא היה עובר, לרשות המיסים – מחייב בעצם את כל המוסדות הפיננסיים במדינת ישראל להעביר דיווח כל חצי שנה על כלל החשבונות העסקיים שבידיהם, על המחזור של הכסף הנכנס והכסף היוצא באופן גורף, ובנוסף גם לאפשר לרשות המיסים להריץ חיפושים על מאגרי המידע של הבנקים באופן שהייתה בו גם פגיעה מאוד מאוד קשה בפרטיות וגם היה מייצר הליכי אכיפה לא יעילים. בהצעת החוק הזאת היו בעיות רבות, והעלינו אותן בתהליך החקיקה. היא פוצלה מחוק ההסדרים. היא ממשיכה לשבת על שולחנה של ועדת החוקה, וכבר הודענו – וגם בנושא הזה הייתה תפיסה גורפת בוועדה, ואמרנו שהדבר הזה יהיה צריך לעבור שינויים מפליגים, כי הצורך להילחם בהעלמות המיסים הוא בוודאי חשוב, הצורך להילחם בעבריינים הוא בוודאי חשוב; אי-אפשר לעשות את זה באמצעות הפיכת כלל אזרחי מדינת ישראל לחיים במציאות של האח הגדול שצופה על כל חשבונות הבנק שלהם גם כאשר הם פעלו כדת וכדין, ללא שום מעבר על החוק ובתום לב.
אני רוצה, כמובן – להצעות החוק הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את חוק ההסדרים בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה.
אני רוצה להודות לצוות הוועדה כולו בראשות איל, כמובן, מנהל הוועדה, לצוות הייעוץ המשפטי כולו בראשות ד"ר גור בליי, היועץ המשפטי שלנו, שעבדו על הצעות החוק הללו וטייבו בחלק גדול מהן. אפשר להגיד אפילו תודה מיוחדת ליועץ המשפטי אלעזר שטרן, שהיה בחלק מהנושאים. תודה רבה לצוות שלי, שסייע רבות לעשות את זה, והתגייס כמובן גם בתקופת הפגרה.
אני רוצה לומר עוד מעט מילים על התקציב כולו, ולהודות, כמובן, לראש המפלגה שלי בצלאל סמוטריץ', שר האוצר, שהביא לנו תקציב עם בשורות רבות, גם בתחום יוקר המחיה והורדת מחירי הדירות, גם בנושא פיתוח הנגב והגליל, וגם, באמת, כמעט כל פרט נחשב עליו; הרבה מאוד תיקוני עיוותים ארוכי שנים. אני בהחלט מקווה שאנחנו נמצא את עצמנו בשנות התקציב הבאות עלינו לטובה עם הורדה של יוקר המחיה. אנחנו נראה את ההשפעה של הקרן להורדת מחירי הדיור – מה שכונה קרן הארנונה – על התמריצים של הרשויות המקומיות, על חיזוק הרשויות, גם חיזוק הרשויות בנגב ובגליל, ועידוד הבנייה למגורים. אני רוצה להודות כמובן לכבוד השר, שישב והקשיב לכל הנאום, ולחברי הכנסת. והבטחתי אז אקיים – כמובן, אדוני השר – אז תודה רבה. אני קורא לחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולהצביע בעד חוק ההסדרים ובעד התקציב בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה לחבר הכנסת רוטמן. אני מזמין את חבר הכנסת עמית הלוי – סליחה?
<< קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >>
שוכנעת מההמלצות?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אני מזמין את חבר הכנסת עמית הלוי, בשם יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי. את זה תראה בהצבעות, השר.
<< קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >>
המתח בשיאו.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
המתח בשיאו.
<< קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >>
מיליארד שקל, החילוף.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
יותר.
<< קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >>
יותר.
<< קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >>
יותר.
<< קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >>
הינה, ערוץ הכנסת – – –
<< דובר >> עמית הלוי (בשם הוועדה לביטחון לאומי): << דובר >>
אדוני היושב בראש, כבוד השר מלכיאלי, חבריי וחברותיי לכנסת, אזרחי ישראל, אני מתכבד להציג כאן לפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את פרק ח', הפרק השמיני בהצעת חוק התוכנית הכלכלית – מה שנקרא: תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנים 2023 ו-2024, התשפ"ג. עיקר התיקון הזה הוא בעצם ייעול וטיוב – אם אני אדייק, יותר נכון – של מערכי האבטחה במדינת ישראל על מוסדות ציבוריים ומוסדות פרטיים. אני עושה זאת, כמו שאמרת, אדוני היושב בראש, בשם ידידי חבר הכנסת צביקה פוגל, שהוא מנהל את הוועדה לביטחון לאומי, ועושה זאת ביסודיות ובנחת וברצינות, וגם את החוק הזה הוא הכין בטוב דעת ובדרכו המיוחדת, אז אני שמח למלא כאן את מקומו, ותודה לצביקה.
התיקון הזה למעשה בא לטייב את הרגולציה שיש לנו על מערכות אבטחה, כלומר חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ"ח–1998, קובע את ההוראות להנחיה של גופים – אגב, גם גופים פרטיים – לאבטחה. כל סוגי האבטחות שיש היום מחייבים מוסדות לאבטחה, אם זה אבטחה פיזית, שזה בהנחיית השב"כ והמשטרה, אם זאת אבטחת מידע, בהנחיית השב"כ או מערך הסייבר, ואם זה אבטחה של מערכות ממוחשבות חיוניות, בהנחיית השב"כ או מערך הסייבר, ואם זאת אבטחה ימית, שזה בהנחיית צה"ל. כל האבטחות האלה יוצרות, כמובן, רגולציה על הגופים. באים גופי הביטחון האלה ואומרים לבנק או לכל מוסד אחר: אתה חייב לעשות כך וכך כדי ליצור את סטנדרט האבטחה.
התיקון הזה שאנחנו עושים עכשיו – החוק בעצם בא להוסיף שיקול כלכלי לתוך הרגולציה הזאת על מנת לטייב את זה. עכשיו, אני אומר את זה כי אנחנו צריכים להתרגל לדבר הזה, ויש לנו היום בממשלת ישראל, אתה יודע, אגף שלם של טיוב רגולציה. זה בעיניי דבר חשוב משתי סיבות: סיבה אחת – לפעמים המגבלה הכלכלית היא כשלעצמה חשובה: אין כסף, אז צריך לבחור מה משקיעים. אתה אומר: אני יכול לשים שלושה שומרים, אז אתה עושה חישוב סיכונים, בגלל שאין כסף. אבל הרבה פעמים, ובטח במערכות ציבוריות, המגבלה הכלכלית היא בעצם טריגר לחשיבה מחודשת ולדייק את – במקרה שלנו – מגבלות האבטחה או את הרגולציה על האבטחה. כי הרבה פעמים אתה אומר: אין לי כסף, אז אתה חושב מחדש, אתה פתאום יצירתי, ופתאום אתה מגלה שלא חייבים חמישה שומרים אלא מספיק ארבעה בצורה אחרת, ולא חייבים מגבלה כזאת ואחרת. כל זה נכון גם לנו כאנשים פרטיים ובטח נכון למערכות ציבוריות, שהרבה פעמים יכול לקרות שהאחראי אומר: למה שאני אקח סיכון במשמרת שלי? נשים עשרה שומרים. כמה זה יעלה?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
הצורך הוא אבי כל המצאה.
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (בשם הוועדה לביטחון לאומי): << דובר_המשך >>
כן, כן. אז לפעמים – מה זה, כן. פעם אמר אילן בירן: להב הגיליוטינה מחדד את המוח, ולפעמים זה צורך בגלל קושי ביטחוני או איום ולפעמים זה צורך כלכלי. אז זה מה שלפנינו. זאת מטרת הפרק הזה בעצם: לייעל ולטייב את מנגנון קביעת ההנחיות המקצועיות מכוח אותו חוק בתשנ"ח של הסדרת ביטחון בגופים ציבוריים, באופן כזה ששיקולים כלכליים ותקציביים יהיו חלק מהשיקולים לפני שהגופים הביטחוניים שהזכרתי ייתנו הנחיות לכל הגופים המונחים – פרטיים או ציבוריים. ואני אפרט: לפי ההצעה, בעצם, הקצין המוסמך יהיה חייב להתחשב, חוץ ממערך השיקולים הביטחוניים והאחרים, גם בשיקולים כלכליים-תקציביים וגם בהשפעות המשקיות האפשריות של ההנחיות המקצועיות. זאת, לאחר התייעצות עם ועדה מייעצת. לפי התיקון הזה בעצם תוקם ועדה מייעצת שתפקידה לייעץ לקצין המוסמך, והוועדה הזאת תגבש חוות דעת על תהליך בחינת הסיכונים, כולל, כמו שאמרתי – שזה עיקר התיקון פה: התחשבות בהשפעה הכלכלית, התקציבית והמשקית. בראשות ועדה זו יעמוד נציג רשות ההסדרה – שכמו שאמרתי, כבר כמה שנים קיים בממשלה – ויהיו חברים בה גם נציג של הגוף שאליו שייך הקצין המוסמך, גם נציג אגף התקציבים במשרד האוצר וגם נציג שיגדיר השר הממונה – סליחה, גם נציג בעל מומחיות בתחום האבטחה. זאת בעצם תהיה הוועדה, והיא מייעצת לקצין, לפני ההחלטה שלו, על הרגולציה על סידורי האבטחה שבה הוא מחייב את הגופים.
אז אני אתן כמה דוגמאות: בין היתר, לפי החוק החדש, שיקולים כלכליים ייבחנו ויישקלו במקרים שבהם לגוף הציבורי ניתנות הנחיות ראשוניות שעלותן עולה על 3.25 מיליון שקל; אם יש הנחיות חדשות על בסיס הנחיות קיימות בסכום העולה על 6.5 מיליון שקל; אם הגוף הציבורי הניח לפני הקצין המוסמך ממצאים מבוססים המעלים חשש ממשי כי ההנחיה המקצועית תביא לפגיעה משמעותית ביוקר המחיה, בפריון, בתוצר, בשגרת החיים התקינה ועוד מעין אלו. כל הדברים האלו יחייבו בחינת שיקולים כלכליים. הם יהיו מחוץ לסמכות – כלומר, הקצין יהיה חייב להתייעץ עם הוועדה. בנוסף, הנחיות שעלותן התקציבית גבוהה יעמדו בתוקף רק לחמש שנים – דבר שמקובל בעולם; עושים הוראות שהן הוראות לתקופה מוגבלת כדי לחייב חשיבה מחודשת, בגלל שמדובר בעלות גדולה. גם אם מכלול ההנחיות עולה על יותר מ-13 מיליון שקל – לא כל הנחיה ספציפית – גם זה ייבחן כל חמש שנים. כמו שאמרתי, הקצין חייב להתייעץ עם הוועדה הזאת, שהזכרתי את חבריה.
יש גם חריגים להצעת החוק הזאת. יש מקרים שבהם הוועדה לא נדרשת להגיש חוות דעת: אם מדובר בהנחיות של קצין מוסמך בגוף שאליו הוא בעצמו שייך; אם ההנחיות של הקצין המוסמך הן הנחיות שחלה עליו לפי החוק חובת התייעצות עם גורם אחר, אז הגורם האחר הוא הקובע ולא הוועדה הזאת; אם מדובר בהנחיות שניתנו בהתאם להחלטת ממשלה או ועדת שרים לענייניי שב"כ, או הנחיות שנתן הממונה על הביטחון למערכת הביטחון למפעלים ביטחוניים. גם הוועדה עצמה רשאית לפטור את עצמה ולומר: בנושאים כאלה וכאלה, הקצין לא חייב להיוועץ עימה. כל אלו חריגים לחוק.
תיקון נוסף נוגע לוועדות ערר. למעשה, כל גוף – לא משנה אם זה בנק, בית ספר, מערכת כזאת או אחרת, רשות מקומית, קופת חולים, גופים כאלה ואחרים – יכול לערער על החלטת הקצין כיום לפי החוק. מה הוא יכול – אפשר להשיג על ההנחיות המקצועיות בפני גורם בכיר יותר מהקצין המוסמך, ואחר כך בפני ועדת ערר הכוללת את נציג הגוף הנותן את ההנחיה ושני נציגי ציבור, אחד מהם בעל כישורים, עם ניסיון והכשרה בתחום האבטחה, והשני בתחום הניהול והכלכלה. והתיקון שאנחנו מציעים הוא שהנציג שאחראי לכלכלה ימונה על ידי שר האוצר יחד עם השר הממונה על הגוף הממונה. זה נועד להבטיח את זה שמשרד האוצר, שזה המנדט שלו וזה התפקיד שלו, יהיה על זה, והנציג מטעמו באמת יבחן את הערר, והשיקולים הכלכליים יהיו מאוד בהירים לפניו. רק אומר שהרבה שנים לא מונו ועדות ערר בכלל. אז לפי החוק המוצע, בתוך 60 יום מיום פרסום החוק יהיו חייבים למנות ועדות ערר בהרכב שציינתי.
עוד שתי הערות: 1. היו כמה חוסרים במהלך הדיונים בהצעת החוק שהכנסנו בחוק הזה, למשל הוראות החוק בדבר פסילת מועמד לתפקיד ממונה ביטחון או מינוי ממונה ביטחון זמני יחולו גם על אחראי מערכות ממוחשבות חיוניות. זה פשוט לא היה קיים. היום, כמובן, מערכות ממוחשבות הן חיוניות לא פחות ממערכות פיזיות. גם זה תוקן. 2. הגדרת השר הממונה, שעל השר לביטחון לאומי להתייעץ עימו לפני הכללתו של גוף כגוף מונחה על פי חוק – גם זה סודר בהצעת החוק הזאת.
אני מסכם. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בתיקון הזה הוספנו את הממד הכלכלי לשיקולי הרגולציה ולשיקולי האבטחה, לא במקום שיקולי האבטחה – הם כמובן בראש ובראשונה על סדר-היום של הקצין ושל הגופים המומחים שהזכרתי – אבל הם באים לאזן גם עם שיקולים כלכליים, שכמו שאמרתי, לפעמים גם יש מחיר לכל דבר, ובזה המדינה צריכה להתחשב. מעבר לכך, לפעמים זו גם הזדמנות. אנחנו רואים לפעמים רגולציה מנופחת או ביורוקרטיה מנופחת, אז הממד הכלכלי מזכיר לנו שאנחנו חיים בתוך עולם מוגבל וצריכים לחשב את הסיכונים בצורה רצינית. לכן, הרכבי הוועדה הם כפי שהצגתי, כולל נציגי משרד האוצר ואחרים.
יש לפרק הזה הסתייגויות שהוגשו משום מה על ידי האופוזיציה – יכול להיות שלא ירדתם לעומק העניין, היושב-ראש. זה חוק חשוב, בסך הכול. הוא מטייב את עבודת הממשלה. אבקש מכולם לדחות את ההסתייגויות ולאשר את ההצעה בקריאה השנייה והשלישית. לסיום, אני מבקש להודות לכל השותפים לתיקון הזה. כל מי ששותף לתיקון, קטן כגדול, במדינה שלנו הוא שותף לדבר גדול מאוד, למעשה גדול, וצריך לדעת את זה. אני מודה למנהלת הוועדה, לייעוץ המשפטי, ליועצת המשפטית של הוועדה, לכל הגורמים, ראשי יחידות האבטחה, אנשי משרד האוצר, לכל מי שהגיע ועוסק בתיקון המדינה. תודה רבה לכולם, ואני מקווה שהצעת החוק תעבור. תודה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה לחבר הכנסת הלוי. אני מזמין את חבר הכנסת ינון אזולאי, בשם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, בבקשה.
<< דובר >> ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שזה יום גדול שמציגים בו תקציב, ובעזרת השם גם יעבור. יש שינויים גדולים בתקציב הזה. יכול להיות שעם הרבה ביקורת – יכולים לבקר הכול. אני יודע מה הוספנו, אנחנו, כתנועת ש"ס – יושב פה השר לשירותי דת – למען חיזוק וביצור היהדות במדינת ישראל. נוספו תקציבים למען החינוך של כלל ילדי ישראל, וכן, גם של הילדים החרדים. אנחנו לא מתביישים, אנחנו גאים בכך. ברווחה, בשנתיים האלה – למעלה מ-2 מיליארד עבור אוכלוסיות מוחלשות, כתנועת ש"ס. יושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי הבטיח שוברים – גם הם נמצאים שם. תשאלו את השר מרגי כמה הוסיפו לו, מה הוא הולך לעשות, וזה עדיין לא מספיק. זה עדיין לא מספיק, ותפקידנו, לאחר התקציב, להמשיך לעשות הכול, לטפל באוכלוסיות המוחלשות ולטפל ביוקר המחיה. כן, החובה היא עלינו ולא על אף אחד אחר.
לגופה של הצעת החוק, אני מתכבד להביא בפני הכנסת, בשם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת יואל יולי אדלשטיין, לקריאה השנייה והשלישית, את סימן ג' בפרק ד' להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023, שעניינו קצבת גישור ומסלולי העסקה בשירותי הביטחון. חוק שירות המדינה (גמלאות) מסמיך את שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, ובשים לב לצרכים המיוחדים של הארגונים הביטחוניים, קרי שב"כ והמוסד, לקבוע הוראות בעניינים הנוגעים לביטוח הפנסיוני של עובדים חדשים בהם, לרבות תשלום גמלאות לעובד שפרש לפני גיל פרישת חובה. הסדר זה, המכונה "קצבת גישור", נובע מגיל הפרישה המוקדם בארגונים הביטחוניים, והוא נועד לגשר בין מועד הפרישה ובין המועד שבו העובד מתחיל לקבל גמלה על מנת לתת תמריץ להצטרפות של עוד כוח אדם לארגון הביטחוני או לצורך שימורו בארגון.
נוכח העלויות הכרוכות בתשלום קצבאות הגישור, ומאחר שמסלול ההעסקה המסורתי בשירות המדינה של דרגות וקביעות הקשה על גיוס לתפקידים ומקצועות מסוימים, ביקשה הממשלה ליצור מסלול העסקה ללא קצבת גישור. לפי ההצעה, שר האוצר יהיה רשאי לקבוע בצו, בהסכמת ראש הממשלה ולפי המלצת ראש המוסד או ראש שירות הביטחון הכללי, לפי העניין, מקצועות שההעסקה בהם תהיה במסלול של חוזה אישי ללא קצבת גישור, על מנת לתמרץ עוד ועוד שיבואו.
המקצועות שמנויים בצו יידרשו לעמוד באחד או יותר מבין התבחינים כדלהלן: א. מדובר במקצוע המתאים להעסקה לתקופה קצרה בשל שינויים תדירים בכישורים הנדרשים בו או בשל התייתרותו הצפויה עקב שינויים טכנולוגיים וכדומה; ב. מדובר במקצוע שנדרשת בו מומחיות הנובעת מניסיון משמעותי או מהשכלה אקדמית רחבה, בשים לב למאפייניו המיוחדים של המקצוע, לרבות יכולת המעבר למקצוע אחר בתוך שירות הביטחון; ג. מדובר במקצוע שקיים קושי לגייס אליו או לשמר בו כוח אדם בשל תנאי השכר המוצעים בו למרות הזכאות הפוטנציאלית לקצבת גישור, אבל עדיין יש קשיים, ולכן אנחנו עושים את זה; ד. מדובר במקצוע שבו לפחות 75% מהמועסקים החדשים במהלך תקופה של שלוש שנים לא בחרו במסלול של קצבת גישור אלא במסלול של חוזה מיוחד; ה. מדובר במקצוע שבו לפחות 50% מכלל העובדים החדשים אינם מועסקים במסלול קצבת גישור.
לפי ההצעה, הסדר זה יחול רק על מועסקים חדשים, כדי שמי שמועסק כיום יוכל להמשיך במסלול ההעסקה שבו הוא נמצא. עוד אציין לעניין זה כי כיום ניתנת לעובדים אפשרות הבחירה בין מסלול העסקה לפי דרגות בשירות המדינה לבין חוזה אישי. אולם משעה שמקצוע מסוים ייכלל בצו, לא תהיה עוד אפשרות בחירה בין המסלולים, וכל המועסקים החדשים במקצוע שייכלל בצו יועסקו במסלול של חוזה מיוחד ללא קצבת גישור. במהלך דיוני הוועדה העלו חברי הוועדה את החשש מפני שינוי פני הארגונים נוכח הדיפרנציאציה במסלולי ההעסקה וביחס למידת ההזדהות של העובדים עם הארגונים שבהם הם מועסקים. לגבי כל החששות האלה, לוועדה נמסר בתשובה כי ממילא גם היום, בתפקידים שעומדים על הפרק, מרבית העובדים החדשים מעדיפים להיות מועסקים בחוזה אישי, אז אין פה איזה שינוי משמעותי.
כדי להמשיך לפקח על הנושא וכדי לתת מענה לחששות הוועדה, ומאחר שוועדת החוץ והביטחון היא הוועדה המפקחת על השב"כ והמוסד ועל הארגונים, קבענו כי התקנות המסדירות את קצבאות הגישור בארגונים אלה יובאו לאישור ועדת החוץ והביטחון, ואילו הצו שבו ייקבעו המקצועות שבהם יהיה מסלול ללא קצבת גישור יובאו לוועדת משנה, שישיבותיה יהיו חסויות. יודגש כי עסקנו רק בסוגיית קצבאות הגישור של השב"כ והמוסד. יתר התקנות בעניין ביטוח פנסיוני בארגוני הביטחון ימשיכו להיות נדונות בוועדת הכספים, ששם הן נמצאות עד כה. בכל מקרה, מועד כניסתן לתוקף של ההוראות הקובעות את הפעלתו של המסלול ללא קצבת גישור, אשר נקבע בצו, יהיה במועד כניסתן לתוקף של התקנות הקובעות את הסדרת מסלול קצבת הגישור. משמעות הדבר היא כי כל ההסדר המוצע, הן לעניין מסלול קצבת הגישור והן לעניין המסלול ללא קצבת הגישור, יחל רק לאחר שיותקנו התקנות. כך צריך להיות – שלא יימשך הדבר. להצעת החוק הזאת, כמובן, הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית.
בהזדמנות זו ברצוני להודות ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת יואל יולי אדלשטיין, שעושה רבות למען עם ישראל גם בהיותו בוועדה, גם כאן, כמובן, למנהל הוועדה אסף פרידמן, ליוני בן הרוש, שגיב כהן, וכמובן ליועמ"שית של הוועדה, היועצת המשפטית, וגם המשנה ליועצת המשפטית של הכנסת, למירי פרנקל שור וצוות לשכתה, לרשמות מהפרוטוקולים – לכולם.
וכן, אני רוצה בכלל בכל הנושא הזה להעלות על נס את ידידי היקר – והוא לא רק ידיד, הוא גם כאח לי – יושב-ראש הקואליציה ויושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ, שעובר ימים לא קלים. הוא צריך לנווט את הספינה הזאת בים סוער, והוא מצליח לעשות זאת בגאון, ועל כך יישר כוח, ושלא תצא תקלה תחת ידיו וידינו.
אני בזמן הזה הייתי רוב הזמן בוועדת הכספים, ומן הראוי שאני אודה גם ליושב-ראש ועדת הכספים הרב משה גפני, שאני תלמידו. אני מסתכל בוועדה ורואה איך הוא מנהל את הוועדה הזאת בגאון, איך הוא יודע לנווט, איך הוא יודע ללכת בין הטיפות, וכשצריך לתת את המכה הוא גם יודע לתת. עם כל ההסתה שנגדו, אני מחזק את ידיו, חזק ואמץ. כמובן, ליועצת המשפטית של הוועדה, שלומית ארליך, אשר לא משה מהוועדה יומם וליל – דיברו איתי קודם כמה שעות אני נמצא, הייתי בדיון עצמו, ולדימיר, 14 שעות, 16 שעות, אבל שלומית, נראה לי שמהיום הראשון עד היום האחרון לא עזבה שם, והיא עושה את זה באמת בחוכמה ובתבונה רבה, ומגיע לה על זה באמת יישר כוח גדול. כמובן, ליועצת המשפטית של הכנסת, שמאז שהחוקים, חוק ההסדרים והתקציב, יוצאים ממשרד האוצר עד אשר הם מגיעים לפה ועד שיעברו בכלל, גם ניווטה זאת בחוכמה ועשתה הכול על מנת שהכול יהיה על מי מנוחות.
אבל לסיום דבריי, ובאמת מכאב רב, אני לא אוכל שלא להתייחס להסתה הפרועה המשתוללת בימים אלו והשוטפת את הרחובות, עם שנאה כלפי המגזר החרדי, אשר ממנו אני מגיע, אשר עימו אני נמנה. המגזר החרדי בימים אלה סופג מתקפות רבות. בגלל המצב שאנחנו נמצאים בו, שבחרנו להיות בצד של הימין, של המסורת, אנחנו חוטפים כל יום ויום עוד הכפשות, עוד שנאה. זה מגיע כבר לכדי אלימות. ובתחרות היומית, ביום שישי האחרון כמובן זכתה בה אותה מגישת תוכנית גלית גוטרמן, או גוטמן, בערוץ 12 בתוכנית הבוקר. וכך אמרה: החרדים האלה שמוצצים לנו את הדם – כן, אותה אחת אומרת שאנחנו מוצצים להם את הדם. באולפן יושבים להם פרשנים – אף אחד לא פוצה פה. היה איזה צדיק אחד בסדום, ברק סרי, שעמד והגן – והוא לא חרדי, הוא לא חרדי – וגם על זה היא תקפה אותו: למה אתה פותח? למה אתה עוזר להם? זה מה שמעניין אותה. אנחנו מוצצי הדם – על זה שהוא גינה את ההשתלחות חסרת הרסן שלה.
אני לא מתכוון להתנצל על כך שאני חרדי. אני לא מתכוון להתנצל על כך שילדיי ובניי לומדים במוסדות תורה, בתלמודי תורה, בישיבה קטנה או בישיבה גדולה. אני לא מתכוון להתנצל על כך, אני גאה בכך. אבל לאותם אלה שאומרים "מוצצי הדם", אני רק רוצה להגיד להם מי זה אלה מוצצי הדם: ארגון איחוד הצלה, שאני נמנה עם מתנדביו, שמגיעים בכל אירוע, פיגוע, תאונת דרכים או סתם מחלה, מגיעים ולא מחשבנים על הזמן שלהם, מגיעים ומתלכלכים בדם – כן, מתלכלכים באותו דם של אותם אזרחים, בלי להסתכל לא על גזע, לא דת ולא מין. אני נמנה עם אותם אלה שבאים מארגון זק"א, שמגיעים לקורבנות אסון, ושם הם מטפלים בשביל כבוד המת. כן, אני נמנה עם אותו מגזר שיש בו את עזר מציון, שמטפלים בחולים, מפנים אותם. אני נמנה עם אותו מגזר של עזרה למרפא – כן, של הרב פירר, שכולם פתאום צריכים לו, שהוא לא מחשבן אם הוא יהודי, אם הוא לא יהודי, אם הוא דתי או אינו דתי. כן, אני נמנה עם אותו מגזר של מאות המתנדבים בכל הארגונים, של מתנת חיים של הרב הבר, זיכרונו לברכה, כן, כל הארגונים האלה – חברים לתרופה ועוד ועוד ועוד, מלבד ארגוני החסד שעושים בכל יום חסד. אני נמנה עם הארגונים אלה, ואני לא מתבייש בכך, אני גאה בכך. אם אלה מוצצי הדם, אני גאה להיות בהם.
אותה אחת יכולה לתת לנו מוסר? רק תשמעו מה היא אמרה בריאיון ב-2010 לאחד המגזינים: "2 שנים פלוס שבוע דפוק אחד, זה היה האורך של השירות הצבאי שלי. היה שווה רק בשביל לא להיכנס לרשימות השחורות של כל מי שלא עשה צבא". היא לא עשתה את זה בשביל אידיאולוגיה או אמונה בדרך שלה, היא עשתה את זה בשביל לא להיכנס לרשימות השחורות, כי היא לא מאמינה בשום דרך; היא מאמינה בדרך ההסתה, היא מאמינה בדרך השנאה. אנחנו לא ניתן לה. אנחנו נמשיך לאהוב. אשריכם ישראל, אשריכם בני התורה. כן, עליכם העולם קיים, בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן. עליהם העולם קיים.
ולכם, עם ישראל, אני אומר: המגזר החרדי במיוחד – אנחנו השכפ"ץ שלכם. אנחנו פה נקבל את הביקורת בשבילכם. אני יודע מה זה לחיות כאברך, אני יודע מה זה דוחק – אני 12 שנה, 13 שנה הייתי אברך. גידלתי ילדים, ויתרתי על הרבה דברים, ותפילתי שילדיי יהיו אברכים, שיהיו בני תורה. אנחנו לא מתנצלים על הדבר הזה. שהיא תקום ותתנצל, שהיא תבקש את הסליחה. אני לא יודע אם יש לה מחילה, אבל די להסתה. אתם תסיתו ואנחנו נעשה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה לחבר הכנסת ינון אזולאי. אני מזמין את חבר הכנסת יוסף טייב, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט.
<< דובר >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, די עם הדמגוגיה, דמגוגיה זולה של האופוזיציה ושל ארגוני השמאל. די לשסע, די לארס, די לקטלוג. אזרחי ישראל, שתבינו, מנסים להנדס לכם את התודעה. האמירות האלה, כאילו ממשלת ישראל מעבירה 14 מיליארד שקל למפלגות החרדיות, זהו שקר וכזב. בואו נעשה סדר: 1.4 מיליארד לחיזוק מערכת הבריאות; כ-900 מיליון לביטחון תזונתי דרך כרטיסי מזון, תוכנית לביטחון תזונתי של יושב-ראש ש"ס הרב אריה דרעי, שתיטיב עם כלל האוכלוסיות המוחלשות בישראל, ללא הבדלי גזע, דת ומין; ובואו נגיע לעיקר: חינוך – תוספת תקציבית של 1.18 מיליארד לחינוך החרדי, שברובה מיועדת לתוספת שכר למורים בחינוך החרדי. ואני שואל אתכם: האם מורה חרדי צריך להשתכר פחות ממורה המלמד בחינוך הממלכתי? האם ילד חרדי צריך ללמוד בתת-תנאים – גשם בחורף וללא מיזוג בקיץ, בקרוונים הנמצאים במצב רעוע, בלשון המעטה? אנחנו באים לתקן את המעוות.
רשת בני יוסף, החינוך העצמאי, רשת שובו, מלמדות לימודי ליבה, מפוקחות על ידי המחוז החרדי של משרד החינוך. ח"כים מהאופוזיציה – ואני פונה אליכם, שילדיכם לומדים במוסדות המוכש"ר – האם ילדיכם לומדים לימודי ליבה? תשאלו את עצמכם, תהיו הוגנים, תעלו בכל האולפנים ותענו על השאלה אם ילדיכם לומדים לימודי ליבה. תגידו את האמת. די עם הדמגוגיה.
לגבי תלמידי הישיבות אני רוצה לומר שמדובר בסיירת מטכ"ל של מדינת ישראל, ששומרת על הגחלת היהודית ומחזקת את זהותה היהודית של מדינת ישראל. כפי שאמר נפוליאון, עם שאינו מכיר בעברו, אין לו עתיד; כפי שאמר יגאל אלון: עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.
מדינות העולם מסבסדות בתקציב מדינתן לימודי דת שונים. אני אתן כמה דוגמאות: צרפת –0.4% מתוך תקציב המדינה שלהם, 2.9 טריליון דולר, סכום כולל ללימודי דת של 14.5 מיליארד דולר; בריטניה – 15.2 מיליארד; גרמניה – 21 מיליארד. האם במדינת ישראל ראוי שחברי האופוזיציה וארגוני השמאל יתקפו ממשלה שבאה ועוזרת ללימודי התורה? נוסף לכך, צרפת מעניקה תקציבים באמצעים עקיפים, כמו הקלות מס ומענקים ללומדי הדת. חברים, סיימנו להתנצל. באנו לשרת את כלל עם ישראל, לשרת את הציבור ששלח אותנו, את לומדי התורה. אנחנו גאים בכם. חזקו ואמצו. ועדת החינוך פועלת בכלל הנושאים למען ילדי ישראל ללא הבדלי דת, גזע ומין, אופוזיציה וקואליציה כאחד.
חבריי, אני רוצה להתמקד בפרק ב' – גמישות ניהולית במערכת החינוך, שעבר בוועדת החינוך בראשותי. אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה שנייה ושלישית את פרק ב' בהצעת חוק התוכנית הכלכלית לשנות התקציב 2024-2023, בנושא גמישות ניהולית במערכת החינוך, אשר אושר בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. להצעת החוק נרשמו הסתייגויות.
בפרק ב' להצעת החוק, התוכנית הכלכלית באה להסדיר מצב משפטי בעייתי שקשור להפעלת התוכנית לגמישות ניהולית פדגוגית במערכת החינוך, שידועה בתור תוכנית גפ"ן. התוכנית היא חלק ממגמת הגברת האוטונומיה של מנהלי בתי הספר, ובמקביל – הורדת הריכוזיות שבה מתאפיינת מערכת החינוך בישראל. משרד החינוך הבהיר לוועדה כי העברת סמכויות לגורמי השטח היא המגמה העולמית המרכזית בחינוך, ומרבית מדינות אירופה כבר יישמו רפורמה לאוטונומיה חינוכית במהלך 20 השנים האחרונות. כפי הנראה, במקומות שבהם הייתה אוטונומיה למנהלים, ההישגים הלימודיים היו גבוהים יותר. תוכנית גפ"ן מאפשרת העברת סמכויות ממשרד החינוך אל מנהלי בתי הספר בשלושה מישורים: במישור הראשון – סמכויות תקציביות, באמצעות הקצאת סל כספי גמיש שיעמוד לרשות המנהל, שהיקפו ייקבע בשים לב למספר התלמידים במוסד ולמצבם הסוציו-אקונומי; במישור השני – סמכויות פדגוגיות לערוך שינויים והתאמות בתוכניות הלימודים בהתאם לצורכי התלמידים במוסד; במישור השלישי – סמכויות לארגון מתכונת הלימודים בהתאם לצורכי המוסד. סמכויות אלה יותאמו בהדרגה, בשים לב ליכולת בית הספר והרשות המקומית להתנהל באופן עצמאי.
מדובר בתוכנית שכוללת שיתוף פעולה צמוד ומלא של הרשויות המקומיות, לרבות בנושא התקצוב, שמנוהל באמצעות מרכז השלטון המקומי. התוכנית מעוגנת בהחלטת ממשלה מפורטת שהתקבלה בעניין זה באוגוסט 2021 ועודכנה במרץ 2023. מכוח החלטות ממשלה אלו נחתמו הסכמים בין המדינה לרשויות המקומיות ויצאו מסמכי הנחיות מפורטים לגבי תוכן התוכנית, המנגנונים שהוקמו מכוחה, השירותים החינוכיים והציוד שמנהלי בית הספר יכולים לרכוש דרכה, וכן כללים לגבי ניהול התקציבים והכספים המתקבלים במסגרתה.
התיקון שמונח בפנינו לא בא להסדיר באופן מהותי את פעולתה של תוכנית גפ"ן – שכבר נכנסה לפעולה באופן חלקי בשנת הלימודים תשפ"ב – באופן מלא בשנת הלימודים תשפ"ג, אלא כדי להסדיר נושא מסוים שקשור לתפעול התוכנית במוסדות החינוך הרשמיים, כלומר בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים. במצב הקיים היום, ברוב בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים יש חשבון בנק ייעודי שפתחה עבורם הרשות המקומית אשר אליו מועברים כספים מהרשות המקומית ומקופת המדינה עבור יישום תוכנית גפ"ן. חלק מחשבונות בנק אלו נפתחו לפני כעשר שנים עבור בתי ספר רבים שהשתתפו ברפורמת הניהול העצמי משנת 2011. בחשבונות אלה מורשי החתימה הם מנהלי בית הספר ועובד נוסף בבית הספר המועסק על ידי הרשות המקומית. מצב זה עומד בניגוד להוראות פקודת העיריות ופקודת המועצות האזוריות, שלפיהן מי שמורשים להתחייב בכספים בשם העירייה הם ראשי הרשויות המקומיות וגזבר העירייה בלבד, או עובדים של העירייה שהוסמכו לכך במקומם. מאחר שמנהלי מוסדות החינוך הרשמיים אינם עובדי הרשות המקומית, ההסדר הקיים היום הוא בניגוד לחוק, ויש לתקן אותו. הצעת החוק שעל הפרק באה לתקן את המצב באמצעות תיקון לחוק הרשות המקומית (ייעוד כספי הקצבות והגנת נכסים למטרות חינוך), התש"ס–2000.
בהצעת החוק שעל הפרק מוצע כי רשות מקומית תפתח חשבון למוסד חינוך רשמי שבשטחה, שייקרא "חשבון הבנק המוסדי", והמדינה ורשות החינוך המקומית יעבירו לחשבון זה את הכספים המיועדים לתוכנית לגמישות ניהולית לאותו מוסד בהתאם להוראות התוכנית. כספים אלה יכולים לשמש רק למטרות שמפורטות בתוספת השנייה שהצעת החוק מוסיפה לחוק, ובהתאם למה שהוחלט עליו בהחלטת הממשלה בנושא הגפ"ן. מטרות אלה כוללות בין היתר רכישת שירותים בתחום החינוך: יוזמות חינוכיות, מתגברים ותומכים חינוכיים, תוכניות העשרה, מלגות תלמידים, הכשרות והשתלמויות, ציוד מעבדות, ציוד ספורט מתכלה, ספרים וחומרי לימוד, ציוד מחשוב ותקשורת, וכן שירותים בתחום המינהל כמו ניהול כספים והנהלת חשבונות. במסגרת החוק המתוקן, חשבונות בנק אלה יהיו מוגנים מפני עיקול. מורשי החתימה בחשבון הבנק המוסדי יהיו, במשותף, מנהל בית הספר ועובד הרשות המקומית שמועסק באותו בית ספר – בדרך כלל מדובר במזכירה הראשית או במינהלנית – ושניהם ביחד יהיו מוסמכים לחייב את העירייה. עובד הרשות המקומית יקבל הסמכה מגזבר העירייה, באישור מליאת מועצת הרשות המקומית, והוא יפעל בכל הנוגע לניהול חשבון הבנק בהתאם להוראות גזבר העירייה.
חשוב לציין שהוראה זו לא גורעת בשום אופן מהעובדה שמי שמנהל את תוכנית גפ"ן ומחליט לגבי בחירת השירותים והציוד שיירכשו עבור בית הספר הוא מנהל בית הספר בלבד. עובד הרשות המקומית פועל לפי הוראות הגזבר רק לגבי ניהול ותפעול חשבון הבנק עצמו. הרשות המקומית, שהיא בעלת חשבון הבנק, היא זו שאחראית גם לתקינות הניהול של חשבון הבנק. הצעת החוק מציינת במפורש שמינוי מנהל בית הספר כמורשה חתימה נעשה על אף הוראות פקודת העיריות והמועצות המקומיות, שבאופן עקרוני אינה מאפשרת זאת. בית ספר שהפסיק להשתתף בתוכנית לגמישות ניהולית או שהחליט על הפסקת השתתפותו, יתרת הכסף שנותרה בחשבונו תחולק בחזרה בין קופת המדינה לרשות החינוך המקומית, בהתאם לחלקה היחסי של כל אחת מהן בכספים שהופקדו בחשבון הבנק המוסדי.
סעיף העונשין בחוק עודכן בהתאם לכך, וחל איסור על שימוש בכספי הגפ"ן שמועברים לחשבון הבנק של המוסד שלא למטרות המפורטות בתוספת הראשונה וכן בתוספת השנייה שהוספה לחוק. עוד נקבע בהצעת החוק כי שר החינוך יוכל לעדכן את התוספות לחוק בצו, באישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת.
הוועדה הוסיפה לנוסח הצעת החוק הוראת מעבר לגבי חשבונות הבנק שכבר קיימים עבור בתי ספר רבים מהתקופה שלפני הצעת החוק, ואשר כבר עוברים דרכם לבתי הספר כספים מהגמישות הניהולית. חשבונות אלה ייחשבו כחשבונות שנפתחו לפי הצעת החוק, והרשות המקומית לא תצטרך לפתוח עבור אותו בית ספר חשבון בנק חדש לצורך תוכנית גפ"ן. יש להדגיש שלא מדובר בחשבון הבנק שקיים בכל בית ספר עבור תשלומי הורים. חשבונות אלה נפרדים וימשיכו להתנהל בנפרד.
בתקופת המעבר, הרשות המקומית תעדכן את מורשי החתימה בחשבונות הקיימים כפי שנדרש בהצעת החוק – והם מנהל בית הספר ועובד הרשות המקומית. עדכון זה מצריך מינוי של עובד הרשות המקומית לפי הכללים שנקבעו בהצעת החוק, כלומר על ידי גזבר העירייה, באישור מליאת מועצת הרשות. על מנת לתת לרשויות המקומיות זמן מספיק להתארגן, ולאור הבחירות הצפויות ברשויות המקומיות בחודש אוקטובר, ניתן להם בהצעת החוק פרק זמן של שבעה חודשים לעדכן כאמור את מורשי החתימה. עד להשלמת עדכון מורשי החתימה, ובכל מקרה עד תום שבעת החודשים כאמור, יראו את הרשאת מורשי החתימה בחשבונות שהיו קיימים לפני חקיקת החוק כאילו נעשתה לפי החוק המוצע; זאת, על מנת שלא לפגוע בתוקף הפעולות שעשו בחשבונות אלו.
חשוב עוד לציין שהוועדה התרשמה שקיימים עדיין קשיים וכשלים בהפעלת תוכנית גפ"ן, במיוחד מבחינת הביורוקרטיה המוטלת על מנהלי בית הספר ביישומה. הוועדה קיימה דיוני רקע בתוכנית גפ"ן, אולם דיון זה לא מוצה, והוועדה תקיים דיון מעמיק נוסף בנושא. יש לציין כי משרד החינוך כבר תיקן נושאים מסוימים בתוכנית גפ"ן בעקבות הערות שעלו בדיון שהתקיים בוועדה בהצעת החוק. עם זאת, הוועדה השתכנעה בחשיבותה של תוכנית גפ"ן ובתועלות הרבות שהיא מביאה עבור מנהלי בית הספר שהופיעו בפני הוועדה.
אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בנוסח שאושר בוועדה ולהתנגד להסתייגויות. אני רוצה לסיים בהבעת תודה מקרב לב לצוות הנפלא בוועדת החינוך: גב' יהודית גידלי, מנהלת הוועדה; גב' אתי דנן, סגנית המנהלת; ענת רגב, מזכירת הוועדה; תמי סלע, היועצת המשפטית; נירה לאמעי-רכלבסקי, סגנית היועצת המשפטית של הוועדה; מר יובל וורגן וצוות הממ"מ. ברצוני להודות באופן אישי לחברי ועדת החינוך מהאופוזיציה ומהקואליציה, אביחי בוארון, אליהו ברוכי, סימון דוידסון, עמית הלוי, משה טור פז, נעמה לזימי, צגה מלקו, יבגני סובה, משה סולומון, לימור סון הר מלך, יוסף עטאונה, יסמין פרידמן, יפעת שאשא ביטון וקטי שטרית. אני רוצה לומר שבוועדת החינוך מתנהלים דיונים עמוקים. אנחנו שמים בצד את הנושא של קואליציה ואופוזיציה. פה הזמן והמקום לברך גם את חברי האופוזיציה על השתתפותכם בוועדה. כולנו תקווה שיחד נפעל לטובת כלל ילדי ישראל. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת יוסף טייב. אני מזמין את יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה.
<< דובר >> ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש את ההחלטות של ועדת העבודה והרווחה בקשר לחוק התקציב, אבל לפני זה אני חייב להתייחס למלחמת האזרחים שזוממים כמה תועמלנים וקרנות חיצוניות ליצור בתוך החברה הישראלית. בעיניי זאת סכנה לא פחות חמורה מהטילים שבאים אלינו מעזה, מהפיגועים ביהודה ושומרון ומהמזימות של איראן. כי לא האויב החיצוני יכריע את מדינת היהודים; מה שעלול לסכן את מדינת היהודים זה היהודים עצמם, בתוך המדינה.
אני רוצה להתחיל במשהו אישי, וסליחה שאני אומר משהו אישי. אתמול קיבלתי תמונה שמישהו העלה בטוויטר שבה רואים במלחמת ששת הימים, בזמן שהצנחנים ירדו אל הכותל המערבי, אזרח עם חולצה לבנה. והוא שואל: מיהו האזרח עם החולצה הלבנה עם הנשק והקסדה? ואחרי זה הוא עונה: זה הרב מנשה אייכלר ז"ל, אביו של חבר הכנסת ישראל אייכלר. את התמונה הזאת אני ראיתי כבר לפני 50 שנה, זה פורסם באלבום של משרד הביטחון בשעתו. זאת הייתה הפתעה בשבילנו. אבל אבא שלי היה גם במלחמת השחרור, גם בששת הימים, גם ביום הכיפורים וגם במלחמת לבנון הראשונה, כמתנדב שעסק בפינוי פצועים וחללים. הוא היה מומחה מיוחד בעניין הזה, ועבד במסירות נפש.
אבא שלי סיפר לי, ולכן אני מספר את הסיפור הזה, שבשנת 1948, חוץ מזה שהיה שותף בניסיון הפריצה שכשל לירושלים העתיקה דרך שער ציון, הוא לחם גם בנוטרדאם, מה שנקרא היום מוסררה. הוא וקבוצתו לחמו ימים שלמים בעיקר על אזור עין כרם, הר הרצל – כל המקומות האלה נכבשו על ידיהם – והייתה להם מלחמת קרב קשה מאוד בליל שבת. היו שם גם הרוגים בין החברים שלו וגם פצועים. אחד הפצועים סיפר לי איך אבא שלי הציל אותו מתוך התופת. אבא שלי היה ירושלמי, והוא אומר לי בחיוך הציני הירושלמי: מה אתה חושב שקיבלתי על זה כשחזרתי בחזרה בשבת בבוקר מכיוון – מה שנקרא היום הר הרצל, שם היה עין כרם – כשעברתי ליד שכונת המקשר? מי שיודע מה זה שכונת המקשר – היום זה ליד קריית משה. יצא שם אדם עם מכנסיים קצרים עם כלב, מטייל ואומר: פרזיטים, הבחורים שלנו נהרגים שם על ההר כל הלילה, ואתם עושים פה טיולים של שבת. אמר לי אבא שלי: דע לך, אל תצפה מהם כלום. זה התחיל ב-1948 ולא ייגמר לעולם. אנחנו, בגלל היותנו יהודים חרדים – ולאבא שלי היו פאות בדיוק כמו לי, אל תחשבו שהוא היה איזה מישהו שירד וחזר. הוא נשאר מה שהוא היה, וכל מה שיש לי זה בזכותו. גם בששת הימים, כשכולם ישבו במקלטים, אבא שלי נעלם, וידענו בדיוק לאן הוא נעלם. הוא חזר לאן שהיינו, במקור ברוך, אחרי כיבוש הכותל, והוא אמר שהוא היה ליד הכותל המערבי. סבא שלי בכה ונישק לו את היד שנגעה באבני הכותל המערבי. ההתרגשות הייתה גדולה ונוראה. כך בכל המלחמות.
זה שאבא שלי לא היה מגויס לצבא אלא התנדב לצבא, וזה שהוא חשב שיהודי חרדי במצב התרבות שיש היום בצבא, אי-אפשר שהוא ישתלב בתרבות הזאת – הוא תמיד חשב שהצבא צריך להיות יותר מקצועי ויותר התנדבותי, ואז היו באים מכל הקבוצות, כמו שהוא בא. אפילו הגשתי הצעת חוק בדבר הזה. אבל לבוא ולהגיד עלינו "פרזיטים"? ואני אומר "עלינו" – אני מייצג את כל הדורות שבאו מימי הטורקים, כי לפי הסגנון או הנוסחה הבין-לאומית, אני יהודי פלסטיני מימי הטורקים. לפני 160 שנה ויותר הגיעו אבותיי לירושלים, ואצלם ירושלים לא הייתה משהו שברחו אליו מאיזשהו מקום, זאת הייתה בחירה. לכן אנחנו מייצגים את היהודים שקשורים לירושלים 24 שעות ביממה. כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, ולכן אנחנו גאים בתושבי ירושלים ואוהבים אותם גם אם הם אינם חרדים, ואת כל תושבי הארץ גם אם אינם דתיים.
וכשאני רואה את ההסתה האנטישמית הנוראה, כפי שלא הייתה הרבה שנים – הרבה שנים אני נמצא בזירה התקשורתית, שתמיד הייתה עוינת את החרדים, אבל לא בצורה כל כך אנטישמית, כי בכל אופן לדור הראשון עוד הייתה זיקה, קרובי משפחה, דתיים, חרדים. כשאני רואה מה שקורה היום אני אומר: "למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק. תיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו". מה הם אומרים? "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבתימו" – הם רוצים לנתק את ילדי ישראל מן המסורת, מן היהדות ומן האמונה, הם לא רוצים שילמדו אנגלית ומתמטיקה. יש אחד בשם שי גולדן.
אני רוצה לצטט את שי גולדן במשפט אחד שהוא כתב אתמול: אלה שזועקים "ליבה", בניהם ובנותיהם בבתי ספר ממלכתיים מוכשרים וכשירים פחות למדע ומתמטיקה מהתלמיד האיראני – תשאלו את שי גולדן איפה הוא בדק את זה. התלמיד האיראני עולה על התלמיד הישראלי החילוני בכל המדדים הבין-לאומיים והתחרויות הבין-לאומיות בעניינים של מתמטיקה ומדע – כך אומר גולדן, והוא אמין עליי. הוא בעד לימודי ליבה, כמובן, אבל הוא בעד שילמדו בממלכתי גם תורה וגמרא.
עכשיו אני רוצה להגיד לכם, חברי הכנסת, היה פה חבר כנסת בשם אברהם רביץ. הוא ישב בוועדת החוקה כשבאו לדבר על ליבה. בא אליו מנכ"ל משרד החינוך – אדוני, אתה עסקת במשרד החינוך – בא אליו שמואלי, מנכ"ל משרד החינוך בשעתו – הכרת אותו? הוא אמר לו: אני מודאג מזה שילדי ישראל בממלכתי לא יודעים מה זה גמרא, מה זה תנ"ך, כפי שידע הדור הראשון. בוא נעשה תוכנית ליב"ה – ליב"ה הם ראשי תיבות: לימודי יהדות בחינוך הממלכתי. ידעת שזה ראשי תיבות?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
לא.
<< דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >>
אז, זהו. זה השורש של ליב"ה. ואז הוא אמר: אתם גם תלמדו מתמטיקה, חשבון – אז לא חשבו שאנגלית זה הדבר הכי חשוב; היו שחשבו שערבית זה יותר חשוב, או רוסית, אבל אנגלית, זה נהיה היום מאוד חשוב. אני לא מזלזל בעניין הזה. אני רק רוצה לומר שכל הטענות וכל המענות על שוד הכספים – אנחנו שודדים? תארו לעצמכם שאני אבוא ואגיד: אתם, הממסד השלטוני, גוזל ושודד טריליון שקלים מאזרחי ישראל כמיסים. מה היו אומרים? איך אתה אומר "שודד"? יש בתי חולים, יש צבא, יש משטרה, יש צרכים, יש כבישים, יש תחבורה. למה אתה אומר "שוד"? אבל כשנותנים כסף לילד בג'יסר א-זרקא בבית ספר ממלכתי, לא יגידו שזה שוד בגלל שהוא לא לומד עברית, והוא לא יודע עברית שם. הוא יקבל 100% תקצוב, ואף אחד לא יערער, וגם אני לא מערער, כי אני חושב שגם אזרחי ישראל הערבים צריכים להיות שווי זכויות. אבל הילד החרדי הוא נושא לשנאה באופן ששמעתי במו אוזניי שהילדים הרבים שנולדים בבתי החולים בירושלים או בכל הארץ – אז מה נשאר לנו? כאילו הילדים האלה הם בני עם זר.
לכן אני כבר אומר מעכשיו, ב-35 השעות הבאות תשמעו הרבה דברי בלע, וחלק מהם אני איאלץ לשמוע כסגן היושב-ראש. אני מבקש מכל הדוברים: דברו מה שאתם רוצים, אבל אל תכניסו את הנימה האנטישמית שנכנסת ושוחה בתוך הוורידים מתוך התקשורת.
גם בתקשורת – אני מכיר הרבה שנים תקשורת. מה שקורה בשנים האחרונות – אנטישמיות גלויה. היום יודעים היסטוריה, היום יודעים מה שהיה באירופה בכל השנים. בדיוק אותם הדברים נאמרים פה בצורה הרבה יותר זועמת מאשר היום אומרים באירופה. אני ממש מודאג מהדבר הזה, ואני קורא לכל מנהיגי המפלגות – וכשאני אומר "כל", אני מתכוון לכולם: אני לא אוהב את ההסתה נגד האוכלוסייה הערבית, ובוודאי ובוודאי שאנחנו לא נשלים עם ההסתה נגד האוכלוסייה היהודית החרדית. לא בגלל שאנחנו אחים, אם נרצה או לא נרצה, ולא רק בגלל שאנחנו באותו גורל והאויבים מבחוץ רוצים את כולנו להשמיד והם לא מבדילים בין דתיים לחילונים, אלא גם בגלל האנושיות המינימלית של מדינה ושל חברה דמוקרטית. לא מדברים בארצות הברית – יש הרבה אנטישמים בהונגריה, למשל; הייתי עכשיו בהונגריה. יש חוקים כל כך נוקשים בפרלמנט שאסור להגיד מילה אנטישמית אחת. גם בברית המועצות לא הרשו בשום פנים ואופן בתקופת ברז'נייב, קוסיגין ואחר כך כמובן גורבצ'וב והאחרים, לא נתנו לומר מילים אנטישמיות נגד יהודים, למרות שהם לא אהבו את היהודים שם, אבל לא היו מעיזים. פה בארץ מעיזים לדבר כגרועות שבאומות, ועל זה אנחנו צריכים להילחם מלחמה תקשורתית ומלחמה משפטית. לדעתי צריך לעשות חוקים בעניין הזה. לא ייתכן להשלים עם זה.
עכשיו, אדוני היושב-ראש, תרשה לי לדבר על ועדת העבודה והרווחה. למרות שהיא הוועדה הכי חשובה, היא אולי קצת משעממת, אני מודה. אני מאוד מעריך את החברים שבאים לשם, ומעניין שעד היום הזה, כבר כמה חודשים לא ראיתי אופוזיציה וקואליציה כמעט בשום עניין בוועדה הזאת. למה? כי צורכי עמך ישראל מרובים, שייכים לכולם.
ועדת העבודה והרווחה דנה בכמה תיקונים בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת הכספים 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023. נפתח במוסד לביטוח לאומי, כי זה סדר החקיקה. חמישה תיקונים עשינו בנוגע לתשלומים המשולמים למבוטחים על ידי המוסד לביטוח לאומי ולתקציב. דבר ראשון – תשלום בשל פגיעה בעבודה. התיקון שבפניכם מבקש להחליף את מנגנון התשלום הדיפרנציאלי בהתאם לרמת הסיכון בעניין תאונות עבודה, שנקבע כהוראת שעה לחמש שנים בשנת 2018 ועתיד לפקוע בסוף השנה הזאת. בנוסח שהביאה הממשלה במסגרת הצעת החוק הוצע להשאיר את מנגנון הגבייה בסעיף הקיים בפרק העוסק בנפגעי עבודה, אבל ביקשו לנתק את הקשר למניעת תאונות עבודה. אנחנו לא הסכמנו. במהלך הדיונים, הוועדה שבראשותי עמדה על כך כי מנגנון הגבייה יוארך רק אם יישמר הקשר והזיקה למניעת תאונות עבודה ולרציונל שנקבע למנגנון גבייה זה מלכתחילה. בשל כך, במסגרת ההסדר שמובא בפניכם כעת, קבענו כי דמי הביטוח המשולמים בעד כל עובד לענף תאונת העבודה לפי לוח י' יעלו, וכך סך הגבייה הכוללת לא ישתנה – לא יעלו את זה – אך גביית הסכום תיעשה כחלק מדמי הביטוח לפי לוח י'. לצד זאת קבעה הוועדה סעיף דיווח מפורט שלפיו אחת לשלושה חודשים המוסד לביטוח לאומי ימסור לוועדה דיווח על התפתחות הנתונים שיש בידו על תאונת העבודה – אם זה עלה או ירד ואיך – ועל תשלומים ששילם המוסד בגין תאונות האלה: כמה זה עלה להם? מה הגבייה שהוא גבה לענף זה? עוד נקבע כי צוות בין-משרדי שהוקם על ידי הממשלה בנושא ובראשותו עומדת מנכ"לית המוסד לביטוח לאומי גם הוא ידווח לוועדה אחת לשלושה חודשים על עבודת הצוות ועל מסקנותיו, וכן על תיקונים שהוא מבקש לערוך בחקיקה.
אני רוצה לומר לצופים ולחברי הכנסת: הנושא הזה של תאונות העבודה, מאז שהתחילו לבנות לגובה הפך למגפה, למכת מדינה, כמו תאונת דרכים. משום מה זה לא נכנס לתודעה כמו תאונות הדרכים. לצערי, גם תאונות הדרכים כבר הפכו כמעט תאונות עבודה ביחס אליהן. אנחנו רוצים שכל שלושה חודשים יהיה דיון עם הביטוח לאומי איפה התקדמנו ואיפה נסוגונו.
הוראות אלה, כולל שינוי השיעורים בלוח י', נקבעו לתקופה של ארבע שנים. הם רצו חקיקה קבועה; אנחנו אמרנו: רק הוראת שעה. למה? לא כי אנחנו רוצים להתעלל בפקידי האוצר או בביטוח לאומי, אלא כדי שיהיה להם זיקה וחובה לבוא ולדווח לוועדה כל שלושה חודשים – מה עשינו ואיפה אנחנו עומדים. ככל שיהיה רצון להאריך את מנגנון הגבייה פעם נוספת, יהיה צורך לשוב לוועדה ולהראות כיצד טופל תחום תאונות העבודה בתקופת תוקפו של ההסדר שנקבע.
סעיף 2, הבטחת הכנסה להורה עצמאי – לצערנו יש היום הרבה מקרים שמשפחות נפרדות ויש אנשים שהם לבד. לכן מוצע לקבוע כהוראת קבע כי בעת חישוב הכנסתו של הורה עצמאי לצורך בחינת זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה או לתשלום מזונות מהמוסד לביטוח לאומי, שיעור ההכנסה שלא יובא בחשבון יהיה גבוה יותר מזה שחל לגבי שאר הזכאים לגמלה, זאת אומרת, אדם שמקבל הבטחת הכנסה ויוצא לעבודה, אז לא יקזזו את כל הסכום מהבטחת הכנסה. עד היום היה 60%; עכשיו הורידו את זה ל-25%. מדובר בהוראה מיטיבה, שהתקבלה פה אחד על ידי כל חברי הוועדה, ומקטינה את הקיזוז מהגמלה ובאופן ישיר מגדילה את הכנסתם הכוללת של הורים עצמאיים עובדים הזכאים להבטחת הכנסה ומזונות. בכך גם מגדילים את התמריץ של אותם הורים להשתלב בשוק התעסוקה. מדובר בהוראה שנקבעה בשנת 2018 והוארכה מעת לעת בהוראת שעה. הוראת השעה האחרונה פקעה ביום 15 בפברואר 2023. זאת אומרת, אם לא היינו מחוקקים את זה, אם זה לא יעבור, אז אין יותר את ההטבה הזאת. כעת מוצע כאמור לעגן את ההוראה כהוראת קבע שתחילתה תהיה ביום פקיעתה של הוראת השעה.
חשוב לציין כי בהוראת השעה כפי שהייתה לאורך השנים, במקביל להגדלת הסכום שאינו מובא בחשבון לעניין גמלת הבטחת הכנסה, נקבעה הוראה בחוק להגדלת השתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק העבודה), התשס"ח–2007, שמפחיתה ממענק העבודה שזכאי לה הורה עצמאי את התוספת שניתנה לגמלתו במסגרת חוק הבטחת הכנסה. כעת החליטה הוועדה בראשותי לבטל את הוראת ההפחתה ממענק העבודה כך שההטבה שניתנה להורים עצמאיים במסגרת חוק הבטחת הכנסה לא תופחת להם ממענק העבודה. בכך למעשה אנו מיטיבים עוד את מצבם. במקביל הודיעו נציגי משרד האוצר לוועדת העבודה והרווחה כי בחודשים הקרובים תינתן במסגרת חוק מענק העבודה הטבה גם להורים עובדים שאינם הורים עצמאיים.
סעיף 3, הבטחת הכנסה, מענק חימום – לפני כמה חודשים אישרה הוועדה בראשותי מקדמה בסך 200 שקל ששולמה על חשבון מענק החימום שעתיד להיות משולם לזכאים לפי חוק הבטחת הכנסה בסוף שנת 2023; זה באוקטובר, כשמתחיל החורף. כבר במסגרת הדיונים לאישור המקדמה ביקשתי מהאוצר כי המקדמה לא תקוזז מהמענק שישולם בסוף השנה וכי הזכאים יקבלו בסוף שנת 2023 את מלוא מענק חימום. כעת, במסגרת הצעת החוק, נקבע כפי שביקשנו כי מענק החימום שיינתן בחודשים אוקטובר עד דצמבר 2023 יעמוד על מלוא הסכום שניתן בכל שנה באותו מועד, והמקדמה אשר שולמה בתחילת השנה תהפוך לתוספת למענק ולא תקוזז ממנה. בנוסף, לבקשת חברי הוועדה, נקבע כי מענק החימום שישולם לזכאים בשנת 2024 יוגדל אף הוא ויעמוד על סכום של 700 שקל, במקום 600 כפי שמשולם בכל שנה.
סעיף 4. רבותיי, אפילו שזה נשמע משעמם, בשביל אנשים עניים ודלים זה המון המון המון כסף. מדובר פה בעשרות מיליונים. חישוב הכנסה לעניין זכאות לגמלאות שונות שמשלם המוסד לביטוח לאומי – מוצע לקבוע כי לעניין קצבת נכות, קצבת אזרח ותיק וקצבת שאירים, יראו דמי אבטלה כהכנסה מעבודה וממשלח יד, וכי לעניין גמלת הבטחת הכנסה ומזונות, דמי האבטלה ייחשבו כתגמול. ככלל, הכנסות מעבודה וממשלח יד לא מובאות בחשבון במלואן במבחני הכנסה שקובעים לעניין זכאות לקצבאות האמורות, ולכן מדובר בהוראות מיטיבות.
לעניין קצבת אזרח ותיק, מוצע לבטל את ההוראה שקבעה כי לא ניתן לקבל בעד אותה תקופת דמי אבטלה קצבת אזרח ותיק, אך לקבוע כי דמי האבטלה יובאו בחשבון לעניין הזכאות לקצבת אזרח ותיק כהכנסה מעבודה. הוראה זו רלוונטית בעיקר לנשים בגיל המותנה הזכאיות הן לדמי אבטלה והן לקצבת אזרח ותיק.
לגבי הזכאים לקצבת נכות שזכאים גם לדמי אבטלה, אילולא התיקון, דמי האבטלה היו מובאים בחשבון כהכנסה שאינה מעבודה או ממשלח יד ומופחתים מתוספת התלויים, זאת אומרת ילדים, נשים, גברים. לפי התיקון המוצע, דמי האבטלה ייחשבו כהכנסה מעבודה או ממשלח יד וינוכו מהקצבה הבסיסית לפי מדרגות הדיסרגרד, למי שיודע מה זה, כלומר הטבלה הקובעת את שיעור ההפחתה מהגמלה לפי גובה ההכנסה. כדי לא לפגוע בנכים יחידים שמקבלים ערב תחילתו של חוק ההסדרים הנוכחי דמי אבטלה, כלומר שתקופת האבטלה שלהם החלה לפני כניסתו לתוקף של החוק, מוצע לקבוע כי זכאותם לא תיפגע. הוראות אלו נקבעו בתחילת מגפת הקורונה כהוראות שעה והוארכו מעת לעת עד לפקיעתן ב-15 לפברואר 2023. כעת מוצע להפוך אותן להוראה קבועה ברציפות ממועד פקיעת הוראת השעה. בנוסף, מוצע לקבוע כהוראת קבע, ברציפות ממועד פקיעתה, את הוראת השעה שנקבעה לשנת 2022 שלפיה הכנסה שלא מעבודה או ממשלח יד עד לגובה של 11.37% מהשכר הממוצע במשק, שהם כ-1,300 שקלים חדשים, לא תובא בחשבון לעניין ניכוי מתוספת תלויים קצבת נכות.
סעיף 5, הקצבות אוצר המדינה למוסד לביטוח לאומי – בהתחשב בחיובים שהוטלו על המוסד לביטוח לאומי בתיקונים שבחוק זה, ובהתחשב בסכומי הגבייה ממעסיקים בענף נפגעי עבודה שניתן לו להמשיך לגבות בתקופת הוראת השעה, עודכנו סכומי ההקצבות מאוצר המדינה למוסד לביטוח לאומי, מה שנקרא שיפוי. תיקון נוסף שאישרה הוועדה נוגע למועד תחילתה של הוראת השיפוי לשנת 2018 שנקבע בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018.
גמלאות לפי שירות המדינה וחוק שירות הקבע – מעבר לתיקונים שפירטתי עד כה, הוועדה עסקה גם בתיקונים לעניין הגמלאות המשולמות לפורשים משירות המדינה ולפורשים משירות הקבע. רכיב שכר מוחרג – בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע שבמשכורת הקובעת לעניין מי שפרש משירות המדינה לאחר 1 ביוני 2023, ובכלל זה שוטר, סוהר ועובד שירותי הביטחון, לא יובא בחשבון רכיב שכר אם בהסכם הקיבוצי שבו נקבעה הזכאות לאותו רכיב שכר נקבע כי הוא לא ייכלל בחישוב המשכורת הקובעת, ובלבד שההסכם הקיבוצי נחתם מיום 1 ביוני 2023 ואילך, והוא חל לגבי אותו עובד או שחל לגבי מי שהוא צמוד לשכרו. מוצע לקבוע כי ניתן יהיה לקבוע כי רכיב שכר הוא רכיב שכר מוחרג מהמשכורת הקובעת רק אם מדובר ברכיב שכר חדש או שמדובר ברכיב שכר המחליף רכיב קודם שגם הוא לא הובא בחשבון במשכורת הקובעת. זאת, כדי למנוע מההסכם הקיבוצי להחליף רכיב קודם שהובא בחשבון במשכורת הקובעת ברכיב חדש, שמעתה לא ייחשב כחלק מהמשכורת הקובעת. כמו כן, מוצע לתקן את חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב], התשמ"ה, כך שרכיב שמקורו בהסכם קיבוצי כאמור שבו נקבע כי אינו מובא בחשבון במשכורת הקובעת של עובד שירות המדינה, לא יובא בחשבון במשכורת הקובעת של מי שפרש משירות קבע לאחר יום התחילה.
מטרת תיקונים אלה לאפשר גמישות בקביעת תוספות שכר לפעילים בלי שתוספות אלה יהפכו לנטל על תקציב המדינה בשל היותן חלק מהפנסיה התקציבית. עם זאת, הובהר לוועדה כי גם לגבי הרכיבים שלא יובאו בחשבון במשכורת הקובעת תהיה הפרשה פנסיונית במסלול צובר, וזאת לפי ההסכמות שיש כיום במשק.
שיעור ניכוי לגבי דירוג המחקר הביטחוני – הצעת החוק מתקנת תחילה רטרואקטיבית משנת 2012 את חוק שירות הקבע (גמלאות) באופן שלגבי מי שפרש משירות קבע בצה"ל עד סוף שנת 2011 וערב פרישתו היה מדורג בדירוג המחקר הביטחוני, נקבע שיעור ניכוי מהתוספת בשל המדד לשנים 2009 עד 2011 שנוספה למשכורת הקובעת עם שינוי מנגנון ההצמדה של הגמלה. משרד האוצר, משרד המשפטים ומשרד הביטחון הבהירו, גם בדיוני הוועדה, כי הניכוי האמור נדרש, שכן אותם גמלאים זכו בעקבות פסיקה שנגעה לעובדי שירות המדינה שהם צמודים אליהם, וניתנה לאחר תיקון החקיקה לתוספת למשכורת הקובעת, הן בעד התקופה שבה היו משרתים פעילים והן לתוספת בעד המדד שניתנה לגמלה בשל הניתוק בעד אותה תקופה בדיוק. זאת, בעוד שלשאר הדירוגים שגם זכו לתוספת כפעילים בעד התקופה שקיבלו תוספת בעד המדד נקבע שיעור ניכוי, ובאופן היוצר את העדפתם לטובה לעומת עמיתיהם באותו דירוג בשירות המדינה, במשטרה, בשב"ס ובשירותי הביטחון.
הוועדה אישרה את התיקון, שהמשמעות התקציבית של אי-אישורו הייתה עלות של יותר מ-170 מיליון ש"ח בעד העבר בלבד, ועוד כ-15 מיליון ש"ח מדי שנה מעתה, לקבוצה מצומצמת יחסית של זכאים לגמלה. עם זאת, הוועדה לא חסכה ביקורת על התנהלות המדינה במקרה זה בכך שלא פנתה מבעוד מועד, במהלך השנים שחלפו מאז חקיקת החוק, לתקן את החקיקה, ופועלת עתה לתיקון החקיקה רק לאחר שוועדת הערר פסקה שללא תיקון חקיקה לא ניתן לפרש את החוק הקיים כמאפשר את הניכוי, וחייבה את המדינה בתשלום.
מוריי ורבותיי, הרבה דברים שמעתי בעניין ההשתתפות של הציבור החרדי בשוק העבודה, כל המושג הזה של שוק העבודה, תרומה למדינה מבחינה תקציבית. אני רוצה לומר לכם שאני גדלתי במדינת ישראל בזמן שהמדינה הייתה ענייה, אחרי תקופת הצנע, אבל האזרחים היו עשירים. כשאני הקמתי בית בישראל, מדינת ישראל הענייה נתנה לכל זוג צעיר, אפילו בירושלים, כ-50% מערך הדירה משכנתה בלי הצמדה, בלי ריבית, בלירות. כך גם לעולים החדשים שהגיעו מכל קצווי תבל, מהמעברות – נתנו דירות, נתנו משכנתאות, נתנו הכול. המדינה הייתה ענייה. לאזרחים היה פק"מ בלטות, אם אתה זוכר את המושג "פק"מ בלטות". היום התהפכה המגמה. המדינה הולכת ומתעשרת ומתעצמת ברזרבות של מאות מיליארדים, והאזרחים, אין להם מה לאכול. הדירות התייקרו ב-20% אך ורק בגלל היעדר היצע ועליית הביקוש. במקום שהמדינה תבנה ותבנה ותבנה, מעלים את הריבית. עושים את האזרח שלקח משכנתה בתום לב למקבץ נדבות והלוואות אצל ההורים או אצל כל מי ששייך בשביל לעמוד במשכנתה.
חייבת להתחולל מהפכה כזאת, והמהפכה צריכה להיות חשיבתית. הקפיטליזציה, קוראים לזה "חזירית" ואני קורא לזה "האכזרית" – למדנו את הדברים הגרועים מאומות העולם: שהמדינה צריכה להתעשר והאזרח צריך לשרת את הוצאות קופת האוצר, ובזה נמדדת מדינה, שעוצמתה של מדינה נמדדת בזה שיש לה רזרבות גדולות. זאת טעות שעולה בחייהם ובבריאותם של ילדים קטנים, של זקנים וקשישים שאין להם לתרופות, אין להם ללימודים. הילדים האלה, כשאין להם מספיק לחינוך ולשיעורים המעשירים את ידיעתם, יוצאים לעולם הפשע, ואז אנחנו צועקים: הפשיעה גדלה בישראל. קל לנו להגיד שזה במגזר הערבי – זה לא רק במגזר הערבי. אם נשקיע בילדים, נשקיע בחינוך, נשקיע בעניים, גם אם אוצר המדינה לא ילך ויתעשר ויוכל לעמוד ב-OECD – שגם שם יש קריסה טוטלית של ערכים; אנשים שורפים את פריז בגלל שאלה של חוק פנסיה. העולם הולך ומתמוטט, העולם המערבי. לא לחינם הציר הסיני-רוסי-איראני-צפון קוריאני הולך ומתחזק והציר האמריקאי-אירופאי הולך ונחלש, כי יש פה עיוותים של קפיטליזם שהרס את העולם.
אני לא סוציאליסט, ואני לא מתפעל מאוד מברית המועצות והשיטה הקומוניסטית, אבל אם יש מושג של ערך של לעזור לעניים ולעזור למסכנים, לא רק להעשיר את העשירים ולחזק את אוצרות המדינה, זאת מהפכה – אני לא רוצה להגיד "מרקסיסטית", אבל זאת מהפכה שצריכה לבוא בחשיבה. אנחנו צריכים לחשוב על היחיד, לחשוב על הציבור, לחשוב על העתיד, ולא לחשוב על כמה האוצר עכשיו יהיה עשיר וכמה הפקידים הבכירים יוכלו להסתובב במועדונים בין-לאומיים ולהגיד כמה לישראל יש רזרבות כשלאנשים ברחוב אין מה לאכול ולזוגות צעירים אין קורת גג. צריך לעשות הפיכה מחשבתית, כלכלית, חברתית.
ובעזרת השם, כאשר זה יהיה, ובנוסף – ואני מסיים במה שהתחלתי – אם נחזיר את השלום בתוך האוכלוסייה, נוציא את כל הביטויים השוללים, ביטויי הזעם – הפגנות זה דבר מותר מאוד; אנחנו השתתפנו בהפגנות הרבה, אבל אני ראיתי הפגנות של אנשים שיש להם זעם בעיניים, של שנאה, שלא ראיתי מעולם, ולכן, זה חייב להיפסק. הזעם והשנאה האלה חייבים להיפסק. ובשביל זה צריך משטרה חזקה, ולי נראה שהמשטרה היום מפורקת. כל קצין יכול להחליט איזו הפגנה מוצאת חן בעיניו והוא סוגר כבישים, ואיזו הפגנה הוא ממגר ברגע הראשון באלימות גדולה – מה שמדברים על הבררנות באכיפה; פה מתייחסים באלימות ופה לא, זה תלוי בשוטר. אני רוצה שהשוטרים יהיו שוטרים שמשרתים את כולם באותה מידה, לא לפי האהדה של אותו קצין או לפי המידה שבה הוא רוצה למצוא חן בעיתון מסוים. ולכן אני רוצה לחזק את הממשלה בעניין המשילות ושהיא כן תיקח את הדברים לידיים; לתת חופש ביטוי – כמיעוט אנחנו הראשונים שרוצים בחופש הביטוי וחופש ההפגנה, אבל צריך לדעת שיש גבול, והגבול הוא הגבול של השוויון והאכיפה, לא לעשות אכיפה בררנית.
אדוני היושב-ראש, אני לא יכול להירגע מהשם "אהוביה סנדק". כשאני קורא על זה, אני אומר: ריבונו של עולם, אם זה היה קורה הפוך, מה היה קורה? לכן אני מצפה מכל שוטר, כמה שהוא יכול – אני יודע שעבודת המשטרה לא קלה, היא כל הזמן נתונה להתקפות, אבל הוא חייב לדעת שכל זמן שהוא מקבל משכורת מהמדינה, חייב להיות יחס שווה וחוקי לכל אזרח בישראל.
ויהי רצון שעכשיו, בימי קבלת התורה, עם ישראל ייראה בנועם מתיקות טיב התורה, כמו שאומר הרב חיים הקדוש בפרשת יתרו: "ונזכה כולנו לקבל תורה באהבה, ואז תראו, טעמו וראו כי טוב ה'". תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. אני מזמין את יושבת-ראש הוועדה המיוחדת לעניין הקרן לאזרחי ישראל חברת הכנסת לימור סון הר מלך.
<< דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >>
שכחתי להודות לצוות הוועדה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אני מרשה לך. סליחה, חברת הכנסת הר מלך.
<< דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >>
ברשות חברת הכנסת הר מלך, אני חייב פה חוב. ביקשתי מהעובדות הצנועות של הוועדה, ועדת העבודה והרווחה, והן לא רשמו לי פה את כל הצוות. שלחתי להן שישלחו לי מייד. אז תודה רבה לאלה שעסקו במלאכה ימים ולילות: לענת כהן שמואל, המנהלת, לאורית ארז, סגנית המנהלת, למעיין בן עמי, רכזת בכירה, לנועה אומזגין, רכזת, לשי מאיר, רכז, וליועצים המשפטיים נעה בן שבת, יעל סלנט וענת מימון; לעוזרים שלי יצחק פיליפ ויהושע רוזנפלד, וגם לעוזר שלי אהרן פרישמן – תודה לכולם.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה.
<< דובר >> לימור סון הר מלך (יו"ר הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה להודות לחבר הכנסת אייכלר על הדברים המשמעותיים והחשובים שנאמרו. אני חושבת שכל מילה שאני אוסיף תהיה מיותרת לגמרי. הדברים נאמרו בצורה הכי בהירה, ברורה. אני מחזקת את ידיך ואת לשונך ואת הדברים שנאמרו.
אני אתייחס לוועדה: בשיחת טלפון עם השר איתמר בן גביר נודע לי כי נפלה בחלקי הזכות לכהן כיושבת-ראש הוועדה של הקרן לאזרחי ישראל. מהי הקרן הזו? מעולם לא שמעתי עליה. שאלות רבות מתרוצצות בראשי, אני מתחילה להתעניין ולחקור סביבי, ואף אחד לא ממש יודע כיצד להשיב. מרסיסי ההסברים אני מבינה שמדובר במשהו שקשור לפיקוח על רווחי הגז ומפעלי ים המלח. אבל לי השם כבר נשמע מספיק טוב: הקרן לאזרחי ישראל. ומה זה משנה בעצם? אני מפטירה לעצמי: העיקר שאפשר לעזור משם לעם ישראל.
ואז, בליווי מקצועי של נטלי שלף, המנהלת המסורה שלי, אני נחשפת אט-אט לעולמה המופלא של הקרן, וכל כך מודה על כך שיותר משאני בחרתי בה, בקרן, בעצם היא בחרה בי. ערב לפני ההצבעות ישבתי עם חבר הכנסת מיכאל ביטון, חברי לוועדה, בניסיון למצות את הדרכים שבהן ניתן להיטיב בכספי הקרן לאזרחי ישראל. מיכאל היקר הוא איש עם עשייה מוכחת, בעל ניסיון עשיר וחוכמת חיים, והיה נעים לשוחח ולהיפגש. בסיום הפגישה אמר לי מיכאל: מחר לא אצביע בעד התקציב, כי אני חושב שחסרים בו מרכיבים שהם קריטיים בעיניי. אבל הוא העניק לי את ספרו "אפשר לנצח" בליווי הקדשה: שנזכה לעשות טוב לעם ישראל יחדיו. הסיפור הזה מספר על השותפות והעשייה האמיתיים המתקיימים בבית הזה. לפעמים הציבור בישראל מפספס דרך כל הפילטרים של המצלמות ודרך התכנים המשודרים באמצעי התקשורת, תכנים הנוטים להביא את הפרובוקטיבי, מושך הרייטינג ולרוב גם המכוער והמפלג.
משום כך, היום הזה הוא יום חגיגי, יום שבו, לאחר דיונים רבים ומעמיקים בשיתוף עם חבריי לוועדה, הוועדה מניחה היום על שולחן הכנסת את הצעת התקציב המאושרת. אין מתאים ממעמד זה כדי להודות ראשית לבורא עולם, שמקיים ומכוון אותנו בכל רגע ושולח לנו את היכולת, את הכוחות והדעת האמיתית להיות שותפים בעשייה המבורכת הזו, כמו על הזכות להיות חלק משינויים ותיקונים חברתיים חשובים. יש לומר שעצם קיומה של הוועדה איננו דבר מובן מאליו. הוועדה הוקמה מתוך הבנה שיש לנצל באופן מיטבי את המשאב היקר של הגז, שהוא גם משאב מתכלה. מטרתה המוצהרת של הוועדה היא פיקוח על הקרן לניהול הכנסות המדינה מהיטל על רווחי גז ונפט והקצאות הרווחים הללו לטובת אזרחי ישראל והדורות הבאים.
"ארץ אשר לא במסכנֻת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצֹב נחֹשת", כך אומרת התורה בספר דברים. הארץ המופלאה שלנו הינה מקור לאוצרות טבע רבים, ואחד ממשאבי הטבע שנתברכה בהם ארץ ישראל הוא המשאב של הגז, משאב שמביא עימו ביטחון ויציבות כלכלית עבור תושבי מדינת ישראל, כמו בשורה להבטחת עתידם של הדורות הבאים. הקרן לאזרחי ישראל היא הזדמנות חדשנית שדרכה אפשר לסלול דרכים יצירתיות להשקעות בפרויקטים עתידניים, השקעות שיהיו פורצות דרך במטרות שהוגדרו על ידי המחוקק.
ביחד עם חבריי לוועדה ניסינו לאתר פרויקטים שייתנו מענה אמיתי לצרכים שבאופן שגרתי אינם מקבלים מענה ולמקסם את האפקטיביות של ההקצאות ביחס להשקעה מול תוצר. במהלך הפעילות של הוועדה זכיתי לפגוש חברות שרואות את ייעודן כחלק מחיזוק חוסנה הכלכלי של מדינת ישראל. נחשפתי לטוב הנמצא בחברה הישראלית, שלא תמיד רואים אותו, אך כשפוגשים בו, מתמלאים בגאווה לאומית. זכות גדולה נפלה בחלקי לעמוד בראשות הוועדה בפעם הראשונה שבה היא מקצה כספים מפירות הקרן לטובת אזרחי ישראל. כחלק מהרצון לדייק את השימוש בהקצאה בצורה מיטבית, קיימנו דיונים רבים ומשמעותיים במגוון נושאים הנוגעים למטרות הקרן. מתוך שלל הנושאים החשובים שעליהם דנו בוועדה, התהוו להן שתי מטרות ראשוניות, האחת בתחום בריאות הנפש, והשנייה בתחום החינוך. בשני התחומים הללו נדרש שינוי פרדיגמה – לא עוד מחשבה מוגבלת עם פתרונות שישמשו כפלסטר אלא הבנת הכשל ומציאת פתרון יסודי שיתקן את המציאות.
מתמודדי הנפש שהגיעו לוועדה דיברו על הצורך בתקצוב מקומות שיסייעו להם לחזור ולהשתלב בקהילה; לא עוד שליחת מתמודד נפש כברירת מחדל למקום שיכלא אותו, שינתק אותו, אלא מקום שבו הוא ישהה ויישאר חלק מהקהילה תוך קבלת סיוע עמוק ומשמעותי שיסייע לו שלא ליפול. תקצוב הבתים המאזנים הוא שינוי פרדיגמה – הוא מביט על המטופל במבט שרואה את החוזקות שבו, במבט המסייע לו לשוב לכוחותיו. גם בתחום החינוך ביקשנו לעמוד על בעיות השורש כדי לייעד עבורן את התקציב. בוועדה עלה שוב ושוב הצורך בבינוי לתנועות הנוער. תנועות הנוער הן חלק מהחינוך הבלתי-פורמלי במדינת ישראל, ומהוות ארגונים רבי-עוצמה המחנכים למעורבות חברתית. תנועות הנוער פועלות בצורות שונות בקרב כל חלקי האוכלוסייה בצורה המייצגת את הפסיפס החברתי בישראל. השקעה בהן היא השקעה בעתיד הדור הבא. בתחום זה המליצה הוועדה בראשותי לתמוך ולחזק במיוחד את אזורי הפריפריה וכאלה הנמצאים באשכולות סוציו-אקונומיים נמוכים.
כחלק מהמחשבה על הדורות הבאים, גם בתחום האנרגיה המתחדשת דרשנו שכל מבנה שיוקם באמצעות כספי הקרן יכלול כיסוי סולרי שיסייע לתחזוק המבנה והפעלתו. בנוסף, הוועדה קיימה דיון בנוגע להשקעה באנרגיה המתחדשת ולפיתוח המחקר שלה בהתאם למטרות החוק, וכן עידוד תעסוקה בנגב. אלו מטרות ראויות המוזכרות בחוק, והוועדה תוודא שמטרות אלה ייושמו בהקצאות הבאות.
ברצוני להודות באופן מיוחד לנטלי שלף, מנהלת הוועדה המסורה, שליוותה את ניהול הוועדה בצורה מקצועית ומעוררת השראה ועם כל הנשמה. כל המילים רק ימעיטו. תודה מיוחדת גם לתמר בנתורה, היועצת המשפטית לוועדה, שליוותה את דיוני ההקצאות של הקרן על כל העשייה בכל יום, על כל תג ולעיתים עד השעות הקטנות של הלילה, על מנת שההקצאה תהיה מדויקת ותגיע ליעדה כפי שדרשו חברי הוועדה. תודה לעו"ד שלומית ארליך, היועצת המקורית של הוועדה, שעסקה במסירות במלאכה מאחורי הקלעים, וכן לחבר הכנסת משה גפני, שהיה שותף לחקיקת החוק, ועו"ד שגית אפיק, היועצת המשפטית לכנסת, שהייתה שותפה מלאה לכינון החוק של הקרן וראתה בה בשורה לטובת הדורות הבאים ותמכה וליוותה מתחילת הדרך. אני רוצה להודות לאנשי משרד האוצר, שהגיעו שוב ושוב כדי להבין את התהליך המקצועי שנעשה מאחורי הקלעים, לסייע לנו עם השאלות שהתעוררו לנו ולתת עצות מועילות לקידום נכון של התהליך בהתאם למטרות החוק; לכל שאר אנשי המקצוע, שלא תמיד שמים אליהם לב, אך הם מלווים את הוועדה מאחורי הקלעים ונותנים ממרצם וחוכמתם להצלחתה: מתן דן היקר והמסור, צוות הוועדה – מנהלת הוועדה, מזכירת הוועדה, דובר הוועדה גל כהן המופלא, ערוץ הכנסת, צוות הממ"מ וצוות היועצים המסור שלי רעות, ציון, נופר ויעקב – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
לאט-לאט. יפה.
<< דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (יו"ר הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל): << דובר_המשך >>
– – שעומדים לצידי ונמצאים באותם רגעים מורכבים. אין לשכוח בהקשר הזה לתת תודה לסדרני הכנסת, שתמיד פה עם חיוך, למרות שהרבה פעמים הם בעין הסערה. כשהם נכנסים עם החיוך והמילה הטובה הם מרחיבים לי את הלב.
ואחרונים חביבים, אני רוצה להודות לכם, חברי הוועדה, שהקפידו להשתתף בדיונים: חבר הכנסת מיכאל ביטון, חבר הכנסת יונתן מישרקי, חבר הכנסת ניסים ואטורי, חבר הכנסת אושר שקלים, חבר הכנסת אביגדור ליברמן, חבר הכנסת ששון גואטה, חבר הכנסת ולדימיר בליאק; בנוסף – לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו ולחבר הכנסת אביחי בוארון, שלמרות שאינם חברי הוועדה השתתפו באופן פעיל בדיוני הוועדה. התחושה הייתה שהגעתם עם כל הלב והנשמה ועם רצון כן לתרום לאזרחי ישראל. כל חברי הכנסת שליוו את דיוני הוועדה, כולכם השמעתם את עמדותיכם בגאון ותרמתם רבות מניסיונכם לטובת דיוק החלטות הוועדה. לא תמיד אני מסכימה איתכם, אבל כשאני פוגשת במסירות הנפש וברצון הכן לשנות, זו עמדה נפשית שקשה לי לעמוד בפניה. אנו נוהגים לומר בתפילת המוסף: "וכל מי שעוסקים בצורכי ציבור באמונה הקדוש ברוך הוא ישלם שכרם". מדוע? כי הם עסוקים בציבור ולא בעצמם, ולכן הציבור מתפלל עליהם.
אני תפילה שמהמקום הזה תצא ברכה לכל היושבים בציון, שריבונו של עולם ייתן לנו בכל יום כוחות להמשיך לעשות ולהרבות טוב, כולנו יחד כאחד. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה לחברת הכנסת סון הר מלך. חבריי חברי הכנסת, אנחנו נעבור עכשיו להנמקת ההסתייגויות. ראשון הדוברים – חבר הכנסת ולדימיר בליאק.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני שר התרבות והספורט, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת גפני, שמעתי אותך פותח את הבוקר במבצע להתרמת בגדים. אני מרשה לעצמי להציע לך לא להסתפק רק בזמרות אלא לפתוח במבצע לגמלאים, לשורדי השואה, לעצמאים, לעולים החדשים, לילדים בסיכון, לנשים מוכות – לכל אלה שנשכחו בתקציב הגרוע בתולדות המדינה. אני מניח שמתוך 14 מיליארד שקלים, הכספים הקואליציוניים שאתם לוקחים, תוכל לתרום לכולם. אגב, בגלל אמירות כאלה נשים צעירות סופגות יריקות ברחובות ישראל. אה, ועוד משהו בהקשר הזה: נועה קירל, המון תודה על הכבוד שהבאת למדינת ישראל.
אני רוצה לפתוח מהמכתב, מהמכתב שהתפרסם אתמול, מכתב נוסף של קרוב ל-300 הכלכלנים הבכירים בישראל מהאוניברסיטאות הכי נחשבות בעולם, אשר כבר חמישה חודשים מתריעים כי המדיניות הכלכלית של ממשלת נתניהו-סמוטריץ' – אם אפשר לקרוא לזה מדיניות – מובילה אותנו לאסון כלכלי וחברתי. וכך הם כותבים במכתב שהופץ אתמול בהתייחסות להצעת התקציב: "אנו, מרצים ומרצות בתחומי הכלכלה והניהול, מצטרפים לאזהרות של בכירי האוצר ומתריעים כי העברות הכספים במסגרת ההסכמים הקואליציוניים כפי שמשתקף בתקציב הקרוב שעולה להצבעה השבוע, צפויות להביא לפגיעה משמעותית וארוכת טווn בכלכלת ישראל ובעתידה כמדינה משגשגת. זאת, בשל ההגדלה חסרת התקדים בהקצאת המשאבים למוסדות חינוך חרדיים שאינם רשמיים ללא התניה בחובת פיקוח ובלימודי ליבה מלאים, ובשל הגדלת התמיכה הכספית באברכים והענקת תלושי מזון דרך ערוצים שמחוץ למערכת הרווחה הרגילה, ללא עמידה במבחני תעסוקה. צעדים אלה ימנעו מילדים בחינוך החרדי את האפשרות לרכוש מיומנויות יסוד החיוניות להשתלבותם כבוגרים בשוק העבודה בכלכלה מתקדמת, ויקטינו את התמריץ של הבוגרים החרדים להשתלב בשוק זה. כבר היום כמעט רבע מהילדים מתחת לגיל בית הספר נולדים למשפחות החרדיות, ושיעור זה צפוי להכפיל את עצמו עד שנת 2050". קיימת הסכמה בקרב כלכלני ישראל כי יכולתם של ילדים אלה "להשתלב בעתיד בשוק העבודה, להתפרנס בכבוד ולשלם מיסים היא סוגיה מכרעת לגבי עתידו של המשק הישראלי. המחקר מראה באופן ברור כי ילדים שאינם לומדים ליבה בהיקף מלא מתקשים מאוד להתגבר על כך כמבוגרים. גם כך רמת הידע הממוצעת של תלמידי ישראל במתמטיקה, מדע וקריאה נמוכה מזו שבכל המדינות המפותחות".
הממשלה אמורה לשדרג במידה ניכרת את מערכת החינוך הישראלית, ובכלל זה את מערכת החינוך החרדית, "כדי לאפשר השתלבות בשוק העבודה, הילדים צריכים לקבל חינוך שמאפשר זאת. הבוגרים צריכים לעמוד בפני התמריצים לעשות כן. לצערנו הרב, ממשלת ישראל לא רק שאינה מתמודדת עם הסוגיה הכאובה הזו אלא גם בוחרת בצעדים שמחריפים את הבעיה ומדרדרים את עתיד כלכלת ישראל אל עבר העולם השלישי. הפגיעה ביכולתו של הציבור החרדי להשתלב בשוק עבודה מודרני תפגע בראש ובראשונה במצבו הכלכלי של הציבור החרדי עצמו ותגדיל את שיעור העוני בקרב האוכלוסייה החרדית. אלא שלא רק האוכלוסייה החרדית תיפגע: כאשר שיעור ניכר מילדי ישראל אינם לומדים ליבה, ברור מאליו שמדינת ישראל לא תוכל להמשיך ולהימנות עם הכלכלות המפותחות בעולם. בפרט, משרד האוצר חוזה כי כלכלת ישראל עלולה להפסיד קרוב ל-6.7 טריליון שקל עד 2065 בגלל העלייה בשיעור האוכלוסייה הנעדרת מיומנויות יסוד ומתקשה להשתלב בשוק העבודה המודרני. המחיר הכלכלי-חברתי יתבטא לא רק באובדן תוצר, אלא גם בעובדה שהמשק יתקשה לספק לתושבי ישראל שירותי בריאות, חינוך, תחבורה, רווחה, ברמה של משק מתקדם. גרוע מכך, המגמה הנוכחית, שלפיה שיעור החרדים באוכלוסייה מכפיל את עצמו בכל 25 שנים, כאשר הילדים החרדים אינם רוכשים מיומנות יסוד להשתלבות בשוק העבודה המודרני, מהווה סכנה קיומית לעתידה של ישראל, משום שרק מדינות מתקדמות יכולות לממן טכנולוגיות בתחום הצבאי הנחוצות להגנה על תושביהן מפני איומים בשדה הקרב העתידי. על ממשלת ישראל להתעשת ולשקול מחדש את הקצאת הכספים הקואליציוניים הניתנים כעת משיקולים פוליטיים – – – אך יהפכו את ישראל בטווח הארוך ממדינה מתקדמת ומשגשגת למדינה נחשלת", שבה חלק גדול מהאוכלוסייה נעדר מיומנויות בסיס לחיים העכשוויים.
אני ממליץ, חבריי, לכל חברי הכנסת מהקואליציה להקשיב למילים הללו, לחוות הדעת, ולהקשיב, שוב, לאנשי מקצוע מתחום הכלכלה והניהול, לפטריוטים הישראלים שפשוט לא מוכנים לשתוק. פעם הליכוד הייתה מפלגה לאומית ליברלית שבאמת פעלה מתוך אחריות לאומית. מה נהיה איתכם? היכן איבדתם את זה? מתי הלאומי התחלף בלאומני? מתי הליברלי נעלם והפך לחרד"לי קיצוני? מתי מכרתם את הערכים של ישראל יהודית ודמוקרטית לעסקונה החרדית-דתית שממוטטת את כלכלת ישראל ומחסלת את עתיד ילדינו?
שר החינוך טען בוועדת הכספים כי התוספות המפלצתיות וחסרות הבושה לחינוך החרדי הפרטי מתקנות עוול היסטורי, אולם כל הנתונים מראים כי כבר היום, לפני הביזה הקואליציונית הגדולה, התלמידים החרדים בחינוך המוכר שאינו רשמי מקבלים תקציב שהוא גבוה יותר משל החילונים. גם בחינוך הציבורי ההשקעה בחרדים היא הגבוהה ביותר. התקציב השנתי הממוצע לתלמיד החרדי בבית ספר היסודי ב-2021 הסתכם ב-23,120 שקלים, מול 18,800 שקלים בלבד לתלמיד החילוני – 23% יותר. בואו נדבר על התוספות בתקציב: התקציב הזה מעניק בשנת 2024 לרשת מעיין החינוך התורני של ש"ס 240 מיליון שקלים בנוסף; לחינוך העצמאי של יהדות התורה – 460 מיליון שקלים; למוכר שאינו רשמי – 200 מיליון שקלים; למוסדות הפטור, אלה שכלל לא מלמדים ליבה – 340 מיליון שקלים, כאשר החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי מקבל, שימו לב, אפס שקלים.
אתם מנסים לומר לנו כי התלמיד החרדי אינו חצי תלמיד. זה נכון. לפי התקציב הזה, התלמיד החרדי לעומת התלמיד בחינוך הממלכתי הוא תלמיד וחצי. התקציב הזה מחזיר את מדינת ישראל לשנות החמישים. התקציב הזה מייצר דור חדש שלראשונה בתולדות מדינת ישראל יהיה עני יותר מההורים שלו. מדובר בחורבן החינוך הממלכתי בישראל שמובילה, באופן אירוני למדי, מפלגה לאומית ליברלית, הליכוד. הליכוד, יחד עם השותפים שאינם יודעים שובע, הופך את כל הילדים בחינוך הממלכתי וגם הממלכתי-דתי לילדים סוג ב'.
אבל האסון האמיתי הוא בהמשך, כשהתלמיד החרדי, אשר יתוקצב היום כתלמיד וחצי, בעתיד, בהסתברות של 50%, כלל לא יצא לשוק העבודה או יהפוך לעובד סוג ב' ללא המיומנות הנדרשת על מנת להשתלב בשוק העבודה המודרני. גם אחרי שהממשלה הכושלת הזאת תלך הביתה – והיא תלך הביתה – ייקח לנו שנים רבות לתקן את הנזק הכבד למערכת החינוך ולפריון במשק שהיא גורמת כעת בתקציב הזה במדיניותה המגזרית והבלתי-אחראית.
עכשיו בואו נדבר על יוקר המחיה והאינפלציה. בסוף 2022, אחרי הבחירות ולפני הקמת הממשלה, הגיע לוועדת הכספים נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, והציג את תחזית האינפלציה לשנת 2023, שהייתה כמובן מבוססת על עקרונות המדיניות הפיסקלית והכלכלית של ממשלת השינוי. התחזית דיברה על 3.2%. בטרם הרכבת ממשלת ימין על מלא, האנליסטים של בנק ישראל לא ציפו כי יתרחש כאן ניסיון של הפיכה משטרית, שהמשקיעים יברחו, שיהיה כאן ראש ממשלה נפקד, שר משפטים משיחי, שר כלכלה מנותק ושר אוצר מגזרי שלא באמת מחויב לתפקיד שלו. כתוצאה מכל זה האינפלציה בישראל, רק מתחילת השנה, כבר הגיעה ל-2%, וזה עוד לפני מדד חודש מאי, שצפוי להיות גבוה במיוחד. לא מופרך להעריך היום כי השנה האינפלציה בישראל עלולה להגיע ל-6%, 7% ברמה שנתית, וזה נתון שהוא דרמטי למשק.
רק נזכיר למי ששכח: שיעור האינפלציה בישראל בשנה שעברה הסתכם ב-5.3%, כמעט חצי מהאינפלציה בארצות הברית ובאירופה. זה קרה בזכות מקורות האנרגיה העצמאיים, אבל גם בזכות המדיניות המוניטרית האחראית של ממשלת השינוי. והינה, השנה, בזמן שבארצות הברית ובאיחוד האירופי מדדי האינפלציה התקררו, בישראל הם שוברים שיאים חדשים. כל זה קורה במציאות שבה שוק הדיור נמצא בהקפאה עקב העלאת הריבית במשק. עכשיו, תחשבו שבמצב הרגיל הדיור היה מוסיף עוד לפחות 0.5% לאינפלציה השנתית.
בחודשים האחרונים אזרחי ישראל מרגישים היטב את רוחות האינפלציה המתחזקות. מתחילה השנה מחירי שמן הזית עלו ב-34%; עופות – ב-30%; תפוח אדמה – ב-30%; מוצרי ניקוי – ב-17%; אורז – ב-10%; טונה – ב-10%; מוצרי חלב – ב-9% עם פוטנציאל לזינוק ב-7% נוספים; פסטה ורטבים – ב-4.5%; ירקות ופירות – ב-4%; הבוקר התבשרנו שגם מחירי הלחם המפוקח עולים בכמעט 5%. הרשימה הזאת היא חלקית, מתארכת מדי שבוע, והאחוזים רק הולכים וגדלים. הספקים והיבואנים הגדולים הפנימו מהר מאוד: אין כאן ממשלה שמחויבת למאבק ביוקר המחיה. זה משחק מול שער ריק, ולכן ניתן להעלות מחירים כמעט באין מפריע. אף אחד לא זוכר השתוללות מחירים כפי שמתרחשת בחודשיים האחרונים. אתמול התבשרנו, שימו לב, כי משרד הכלכלה דורש מהמונופולים בשוק המזון לחשוף את הדוחות הכספיים שלהם. אני אומר לכם בכנות, התרגשתי. לא התרגשתי כך מאז שרק לפני חמישה ימים כאן, במליאת הכנסת, שר הכלכלה מעל הדוכן הזה ביקש מחברי הקואליציה להצביע נגד הצעת חוק שלי: פרסום הדוחות הכספיים של המונופולים. להבדיל מחוק הפיקוח על המוצרים והשירותים, שעליו מבוססת דרישת משרד הכלכלה, ההצעה שלי, לו הייתה מאושרת, הייתה באמת מחייבת את המונופולים לחשוף את הדוחות הכספיים לציבור. אבל לצערי זה לא יקרה, וזה, חבריי, ההבדל הגדול בין מאבק אמיתי ביוקר המחיה לזריית חול בעיני הציבור.
בואו רק נזכיר את סיפור מחירי החלב. ארבעה חודשים היו לממשלה לטפל בנושא, ההתייקרות הייתה ידועה מראש. מה עשתה הממשלה? שר אוצר? התעוררו 48 שעות לפני התאריך הקובע. מה הם עשו לפני? היו מרוכזים מדי בהפיכה המשפטית, בניסיון להפוך את ישראל מדמוקרטיה לדיקטטורה לאומנית.
הכנסות המדינה בשפל, בירידה של מעל 11% מתחילת השנה. הממשלה כבר ביצעה קיצוץ רוחבי של 1.5%, קיצוץ נוסף של 3% בדרך, וכנראה הוא לא יהיה האחרון. המשמעות של כל קיצוץ רוחבי היא פגיעה בשירותים לאזרח: בחינוך, בבריאות, ברווחה, בעלייה, בתחבורה. התקציב הזה הוא פיקציה, כי אין שום סיכוי לממשלה לעמוד ביעד ההכנסות וביעד הגירעון. לא במקרה הדרג המקצועי במשרד האוצר התעקש להביא לאישור ועדת הכספים את חוק ההתאמות הפיסקליות, שמאשר לממשלה לתקן את התקציב אם המספרים בו יהפכו ללא רלוונטיים. מהשיח בוועדת הכספים לא היה קשה להסיק כי המספרים הללו, בעיקר מספרי ההכנסות, לא רלוונטיים כבר היום. העודף התקציבי שהשאירה ממשלת השינוי בסוף 2022 – 10 מיליארד שקלים – התאדה והפך לגירעון שהולך ומעמיק.
לנוכח נתוני האינפלציה הגרועים, ובעיקר המגמה המסוכנת, לנגיד בנק ישראל כנראה לא תהיה ברירה אלא שוב להעלות את הריבית היום. כתוצאה מכך הזוגות הצעירים יצטרכו להוסיף מדי חודש עוד מאות שקלים לתשלומי המשכנתה. רמת החיים של הישראלים ב-2023 הולכת ויורדת מדי יום. הפגיעה באוכלוסיות המוחלשות – אגב, גם בחברה החרדית – היא קשה, וזה לא קורה בגלל מגישה כזאת או אחרת בטלוויזיה, זה קורה בגלל הממשלה הכושלת, שמעדיפה לשקר, להסית ולבלבל לציבור את המוח עם החרמות וקמפיינים של שנאה במקום למלא את תפקידה הבסיסי – לדאוג לבעיות היסוד של החברה הישראלית, לדאוג לאזרחים.
אין בתקציב הזה כמעט שום סעיף שנותן מענה ליוקר המחיה, לעידוד היזמות, לעצמאים, לעולים החדשים. התקציב הזה לא נותן שקל אחד לאזרחים הוותיקים. קצבת אזרח ותיק נשחקה ב-20 השנים האחרונות, וממשיכה להישחק במציאות של אינפלציה גבוהה. אנחנו בממשלת השינוי, בתקציב הקודם, הקצינו 3.5 מיליארד שקלים להעלאת הבטחת הכנסה ל-200,000 הקשישים הכי עניים. יתרה מזאת, הכנו מתווה להעלאה דיפרנציאלית של קצבת אזרח ותיק, מתווה שהיה אמור לעבור בחוק ההסדרים לפני פיזור הכנסת העשרים-וארבע. כל מה שהממשלה הזאת הייתה צריכה לעשות זה לאמץ את המתווה הזה – מתווה מוכן ומוסכם על הדרגים המקצועיים של כל המשרדים. גם האופוזיציה הייתה תומכת, אגב, כפי שתמכנו בוועדת הכספים בכמה מהלכים בחוק ההסדרים, כמו רפורמת עוסק זעיר או הקצאת חשבוניות – הרפורמה במאבק בחשבוניות הפיקטיביות.
אבל ממשלת נתניהו-סמוטריץ' זרקה את מאות אלפי האזרחים הוותיקים בישראל מתחת לגלגלי השחיתות הקואליציונית. יש לכם 200 מיליון שקלים לגפני, 1.3 מיליארד שקלים למשרד ההדתה של אורית סטרוק, מאות מיליוני שקלים לכל מיני גופים תורניים שמהווים את הבסיס האלקטורלי למפלגה של שר האוצר, אבל לא מצאתם שקל אחד לאזרחים הוותיקים, שרבים מהם היום נמצאים מתחת לקו העוני, וגם לא שקל אחד תוספת לשורדי השואה – להבדיל מרוב הממשלות בשנים הקודמות, שהוסיפו משאבים לשורדים מעבר לתקציב הבסיס של הרשות לניצולי השואה. אני באמת לא מצליח להבין כיצד אתם לא מתביישים לתמוך בתקציב המגזרי והאנטי-חברתי הזה, כיצד אתם מצליחים לאחר ההצבעות להסתכל על עצמכם במראה.
עכשיו בואו נדבר על עוד שקר אחד שמופץ על ידי הממשלה הזאת ועל ידי שר הטיקטוק, על כביכול 9 מיליארד שקלים תוספת למשרד לביטחון לאומי, שבראשו עומד השר הכושל בתולדות מדינת ישראל, איתמר בן גביר. גפני אמר פה בבוקר שהוא בא ללמד אותנו לקח. אני לא יודע ללמד לקח, אבל אני יודע ללמד מספרים, אז בואו נתרכז במספרים. בשנת 2022 תקציב המשרד לביטחון הפנים עמד על 20.6 מיליארד שקלים ועוד 700 מיליון שקל הוצאה מותנית בהכנסה – בסך הכול 21.35 מיליארד שקלים ברוטו. עכשיו שימו לב: אני פותח את ספר התקציב ואני רואה שבשנת 2023, לפי הצעת התקציב, תקציב המשרד לביטחון לאומי הוא 22 מיליארד שקלים ועוד 800 מיליון שקל הוצאה מותנית בהכנסה – בסך הכול 22.8 מיליארד שקלים. אז אנחנו מדברים על תוספת, ב-2023 לעומת 2022, של 1.45 מיליארד שקלים – 6.7% לעומת שנת 2022. הלאה. בשנת 2024 תקציב המשרד לביטחון לאומי, על פי ההצעה המונחת לפנינו, יסתכם ב-23 מיליארד שקלים ועוד 800 מיליון שקלים הוצאה מותנית בהכנסה – בסך הכול 23.8 מיליארד שקלים ברוטו. אז אנחנו מדברים ב-2024 על תוספת של מיליארד שקלים לעומת שנת 2023 – 4.4% לעומת שנת 2023. בסך הכול, שימו לב, בשנתיים של תקציב, המשרד לביטחון לאומי של איתמר בן גביר יקבל תוספת בבסיס התקציב של 2.45 מיליארד שקלים, כלומר התוספת המצטברת לתקציב המשרד בשנתיים הללו מסתכמת ב-11.5% ברוטו. עכשיו בואו נחזור רגע לנתוני האינפלציה, זוכרים? בשנת 2022 האינפלציה הסתכמה ב-5.3%, אדוני היושב-ראש, והצפי כרגע, ב-2023, הוא לפחות 6%, בסך הכול בערך 11.5%, בדיוק כמו תוספת הברוטו למשרד לביטחון לאומי של איתמר בן גביר.
לכן אני רוצה לומר לכם, אזרחי ישראל, וגם לחברי הקואליציה שאולי לא מכירים את המספרים – ואני לא מאשים אתכם, אי-אפשר להכיר את כל המספרים: התוספת הריאלית בתקציב הזה למשרדו של איתמר בן גביר היא לא 9 מיליארד שקלים והיא לא 2.5 מיליארד שקלים ואפילו לא מיליארד שקלים. התוספת הריאלית למשרד לביטחון לאומי בשנתיים הללו היא אפס, אפס שקלים חדשים. אין תוספת, אין תוספת ריאלית למשרד לביטחון לאומי. השר בן גביר, או שאתה משקר או שעבדו עליך. אז הממשלה הזאת לא רק מחסלת את החינוך הממלכתי, לא רק מזניחה את הגמלאים ואת שורדי השואה, לא רק מקצצת 100 מיליון שקלים מהתקציב של רשות החדשנות ופוגעת בעתיד ההייטק הישראלי – היא גם לא מצאה שקל אחד ריאלי, מעבר לאינפלציה, להעלאה בשכר של השוטרים. שקל אחד לא.
את התקציב האנטי-חברתי, האנטי-ישראלי, האנטי-ציוני אתם הולכים לאשר מחר? במקום 14 מיליארד שקלים, הכספים הקואליציוניים, הייתם יכולים, שימו לב, להוריד מע"מ ב-2%, לחוקק דמי אבטלה לעצמאים, להעלות באופן משמעותי קצבת אזרח ותיק או לגייס למשל מורים לאולפנים לעולים חדשים שמחכים היום חודשים ארוכים, ועוד הרבה מאוד מהלכים משמעותיים וחיוניים למען כלכלת ישראל ולמען אזרחי מדינת ישראל. במקום זה, אתם בחרתם להיטיב עם שני מגזרים בלבד – חרדים ומתנחלים. זה התקציב הגרוע בתולדות מדינת ישראל. התקציב הזה הוא מכירת חיסול של כל מה שמבטיח את עתיד הכלכלה שלנו, ואנחנו מדברים על זה מתחילת השנה – גם אנחנו, גם אגף התקציבים במשרד האוצר, גם הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, גם מאות כלכלנים בכירים מכל העולם, גם הגופים הבין-לאומיים – –
<< קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
גם נגיד בנק ישראל.
<< דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >>
– – גם נגיד בנק ישראל, תודה רבה.
<< קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
גם מנהל רשות המיסים.
<< דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >>
גם מנהל רשות המיסים. כל המומחים מדברים על זה שהממשלה הזאת, צעד אחר צעד, הורסת את עתיד הכלכלה שלנו, הורסת את עתיד ילדינו, הופכת את מדינת ישראל למדינה חלשה יותר, ענייה יותר, דתית יותר, מתקדמת פחות. עם התקציב הזה, אני מדגיש את זה שוב, הדור הבא יהיה הדור הראשון בתולדות מדינת ישראל שיהיה עני יותר מההורים שלו.
אני קורא לכל חברי הכנסת, מהקואליציה ומהאופוזיציה, לגלות אחריות לאומית, להצביע נגד הצעת התקציב ולמנוע אסון והרס כלכלת ישראל. אני מודה לכם מאוד. תודה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה. לא שכנעת אותי, ולדימיר.
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
אולי בפעם הבאה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
בפעם הבאה תנסה. רגע, השר התורן זה מיקי לוי, שר התרבות והספורט.
<< קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
מיקי זוהר.
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
לפני שאת מתחילה, רק הודעה.
מיקי זוהר. מה אמרתי?
<< קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
מיקי לוי.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
מיקי זוהר, שר התרבות והספורט. סליחה.
<< דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >>
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת הסכם בין ראש הממשלה לסיעת יהדות התורה באשר לכספים קואליציוניים. תודה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה.
<< הצח >> הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 23) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2023, התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13) << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק ההתאמות הפיסקליות, התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024, התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
20 דקות, בבקשה.
<< דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
כבוד היושב-ראש, כבוד שר התרבות, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, שר התרבות והספורט, אנחנו מתכנסים השבוע לאשר את תקציב מדינת ישראל לשנתיים הקרובות. תקציב זה דבר רציני, זה רגע חשוב בחיים של ממשלה, רגע רציני מאוד, כי מה זה בעצם תקציב? תקציב זה האופן שבו הממשלה אומרת לציבור הרחב איך היא הולכת להגשים את ההבטחות שלה. זו תוכנית עבודה של ממשלה. תקציב זה ייצוג סדר עדיפויות של הממשלה, זה יצירת מנועי צמיחה, זה להשקיע את הכסף במקומות שהממשלה תקבל מזה ערך. התקציב הוא דאגה לעתיד הילדים שלנו. התקציב הוא איך משתמשת הממשלה בכספי המיסים שלנו, ששייכים לנו, לטובתנו, שמה אותם במקומות הטובים.
כמה התקציב משמעותי כדי לשנות חיים של מדינה? רפורמות טובות זכורות כמשנות חיים, שהקפיצו את מדינת ישראל כמה דרגות קדימה, שדאגו לאזרחי מדינת ישראל. הינה כמה רפורמות שעשו במשך השנים, וזה לא קשור לימין ושמאל וזה לא קשור לפוליטיקה: את רפורמת השמיים הפתוחים של השר ישראל כץ אתם זוכרים? איך פתאום עברנו ממדינה שכרטיסי הטיסה שלה ולנסוע לחו"ל היו מותרות, למשהו שהוא בהישג יד, פשוט בגלל תחרות, בגלל שעמדו מול כוחות גדולים, בגלל ששמו את הכסף איפה שצריך; רפורמת התמרוקים בממשלה שלנו – בפעם הראשונה עמדו מול משרד הבריאות ומול יבואנים חזקים ואמרו: לא עוד. לא עוד שבמוצרי צריכה אנחנו נשלם ב-70% יותר. פתחנו את הדלת; רפורמת הסלולר של השר כחלון, שפתחה את שוק התקשורת, ופתאום להחזיק חשבון לטלפון סלולרי נהיה דבר אפשרי במדינה; בממשלה שלנו – רפורמת ההייטקלאס, שהזיזה את הגבינה, כשאני באתי ואמרתי, ביחד עם שרת החינוך: בואו נעשה תוכנית חמש שנתית, שלכל ילד במדינת ישראל תהיה הזדמנות שווה להגיע לעתיד שלו עם גישה לעולם הטכנולוגיה, לעולם ההייטק. ילדים מאשדוד פגשו אותי ואמרו לי: וואי, הייטק זה לא לתל אביב? לא, זה לכל אחד ואחד; זה לשנות חיים, זה לנגוע באנשים; רפורמת הסיבים האופטיים, שחיברה את הפריפריה למדינת ישראל. זאת רפורמה, אלה חוקי תקציב, להזיז את הגבינה.
עכשיו בואו נדבר על הממשלה הזאת. הממשלה הזאת קיבלה מתנה, הגיעה לתקציב הזה עם נתונים נדירים. ישראל סיימה – אנחנו, הממשלה היוצאת, נתנו לממשלה מתנה: 9 מיליארד שקלים בעודף, שיא שלא היה משנות השמונים. שיעור התעסוקה עמד בשנת 2022 על 78.6%, גם כן בעלייה. שיעור האבטלה אחרי הקורונה רק ירד. מבחינה מדינית ישראל צלחה את הקורונה בלי סגרים בתקופת הממשלה שלנו, והשאירה לממשלה התעסקות כמעט אפסית בנזקי המגפה. תעשיית ההייטק בישראל פרחה ועמדה על שיא של כל הזמנים. למעשה, אלה היו השנתיים הכי טובות שלה ברמת השקעה, עם מספר היוניקורנים הכי גדול מכל אירופה. תעשיית ההייטק תרמה 30% ממס ההכנסה למדינת ישראל ופי שלושה ממה שצפה אגף תקציבים בסוף הקורונה ב-overall. כתב העת אקונומיסט דירג את כלכלת ישראל במקום הרביעי בעולם. לכאורה, נוצרה סביבה מושלמת לטפל ביוקר המחיה, להפחית נטל מיסים, יצירת הזדמנות שווה לכלל הציבור. קדימה, לצעוד קדימה. את זה גם המפלגות בממשלה הזו הבטיחו.
בואו ניזכר קצת, בואו ניזכר קצת בהבטחות שלכם. הליכוד, מה הוא הבטיח בבחירות לציבור? חינוך חינם לגיל הרך – זוכרים את הסרטונים? הקפאת המשכנתה לשנה הקרובה, הורדת מחיר הדלק והמים, הקפאת תעריפי הארנונה לשנה, הורדת המע"מ מ-17% ל-12% – אלו הבטחות הבחירות, אדוני היושב-ראש, של הליכוד – ביטול מכון התקנים, קיצור הזמן להיתרי בנייה, סבסוד הקרקע בבנייה לזוגות צעירים, תקצוב תשתיות תומכות לבנייה, הפחתת מכסים, הפחתת מכסות, הרחבת היבוא המקביל, הורדת מחירי הדירוג. אני גם זוכרת את שמחון, שהגדיל לעשות ובכלל הבטיח שהוא יעשה את זה – בכמה? תוך שבוע.
הציונות הדתית ועוצמה יהודית – אדמות חינם הם הבטיחו לחיילים משוחררים וחרדים, בנגב ובגליל, עם התחייבות לעשר שנים.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
יש לי הצעת חוק כזאת.
<< דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
שיקום שכונות בדרום תל אביב – אתה בקואליציה, אתה לא צריך להיות בהצעות חוק. זה צריך היה להיות בתקציב, לא?
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
לא, זה הרעיון של ואטורי.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
זה נכנס, זה נכנס. אני מזמין אותך להצטרף, דרך אגב.
<< דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
העלאת שכר המורים. הגדלת ההשקעה של משרד התחבורה לטובת תחבורה ציבורית, שבירת המונופולים, השבתת ההסתדרות – הבטיח לנו חבר הכנסת סמוטריץ', דקה לפני שחתם על הסכם הכניעה עם ההסתדרות.
ש"ס – הורדת מחירי המים, החשמל והתחבורה הציבורית ושוויון הזדמנויות בין הפריפריה למרכז.
יהדות התורה – ביטול ההעלאה המתוכננת בריבית לזוגות צעירים שרוכשים דירה ראשונה.
אני, בתור שרה יוצאת, בתור אזרחית מן המניין, צפיתי בכל הדברים האלה. כולכם צפיתם ביחד איתי. ראש הממשלה נתניהו ריקד לו בין סופרמרקטים, מחזיק ביד חלב, עם כל מיני הבטחות אלמותיות. צפיתי בו מצטלם בתחנות דלק עם משאבות דלק, מבטיח לנו כל מיני הבטחות. צפיתי בו מנדנד תינוקות רכים בבית של זוגות צעירים בסרטוני בחירות ומבטיח להם חינוך חינם: תסמכו עליי, אני מר כלכלה, אני קוסם. אתם תוכלו לקנות דירה במדינת ישראל, ואני גם אעזור לכם בחינוך חינם של הילדים הרכים מאפס עד שלוש, כי אתם כורעים תחת הנטל.
ואיך המשפט הידוע? כגודל הציפייה, כך גודל האכזבה. לא ידעתי בכלל שאפשר עוד להתאכזב, אדוני היושב-ראש, כשאין ציפיות. מדובר בממשלת השמדת הערכים הכלכלית הגדולה ביותר שידענו מאז ומעולם. בואו נקדים בכלל לתקציב – הרי לתקציב הזה הממשלה הזאת מגיעה חבולה, עם קריסה בהכנסות, וכל זאת למה? כי במקום לעסוק במה שהם הבטיחו, הם החליטו שהחקיקה המשפטית, החקיקה המשפטית וההפיכה המשטרית בישראל, היא בראש סדר העדיפויות שלהם. החקיקה המשפטית שנפלה עלינו בממשלה הלא-אחראית הזאת גרמה לכדור שלג לא יאומן; היא עלתה לכולנו בכסף, היא לא רק פירקה אותנו חברתית. נתונים שמתגלים, שנאספו בתקופה האחרונה, מראים שהדבר הזה, החקיקה המשפטית הנוראית הזאת, החרפתית הזאת, חסרת האחריות הזאת, הרשלנית הזאת, שראש הממשלה נזכר לפני חודש להבין שיש בה דברים קיצוניים, גרמה להוצאת סכום דמיוני – תקשיבו טוב – של 13 מיליארד שקלים מהמדינה. אנשים מכרו שקל, אמרו: זו מדינה של משוגעים, אנחנו לא מאמינים בו. מתחילת השנה הישראלים קנו דולרים והוציאו כסף מהמדינה. כך גם גופים אחרים כמו Bank of America, שהשקיעו, שהמליצו את ההמלצות הפורמליות שלהם: אל תשקיעו באג"ח מדינת ישראל, כי המדינה, הממשלה שם השתגעה. בחמישה חודשים זה מה שקרה.
ומה זה גרם? אחרי שנים של ברזל, שבהן השקל היה חסין, כמו אי של יציבות, במנותק ממה שקורה בעולם, השקל התרסק כמעט ב-3% מול הדולר ומייד התייקר. כל מה שאנחנו קונים לא בארץ – כרטיסי טיסה, הזמנות מחו"ל ובכלל, כל המוצרים שחומרי הגלם שלהם הם מחו"ל – זה המון. מפה נפתחה הרעה. בתקופה מאתגרת גם ככה של אינפלציה אחרי קורונה, בעוד שאנחנו רואים עליות ריביות – ובעולם הרי האינפלציה מתחילה להתייצב ולרדת – אצלנו היא לא מתמתנת. לא מצליחים לטפל בה בגלל כל מה שקרה. החקיקה המשפטית הזאת שפכה דלק על האינפלציה – היא זינקה מעל התחזיות לשיא של כ-5%. היום, עוד יום מבורך, נגיד בנק ישראל צפוי להעלות את הריבית של כולנו בפעם העשירית. אני חוזרת על זה: בפעם העשירית. הבורסה בתל אביב מציגה ביצועי חסר, בין 10% לכ-15% מול הבורסות המובילות בעולם. הדבר הכי מפחיד הוא שהכיוונים שלנו כלפי מטה מתחילים להתנתק בכלל מהבורסות בעולם.
בואו נדבר קצת על חברות דירוג האשראי. חברת הדירוג מודי'ס פרסמה שהיא מורידה את תחזית דירוג האשראי של ישראל. ולמה? בגלל הממשלה הזאת. היא כתבה: היא לא צפויה, אנחנו לא יודעים איפה שיקול הדעת שלה, הוא לא מאה. זה לא טוב לביזנס. ולאחר שנתניהו התחנן בפני חברת הדירוג הבאה, S&P, הותירו את דירוג האשראי. ומה הוא הבטיח לה? רק חקיקה בהסכמה. בגלל זה לא נפגענו עוד.
הציבור המסכן שציפה לבשורות בתחום הדיור הוצלף עם תשע העלאות ריבית, והיום, ברוך השם, תהיה העשירית. כל שוק הדיור קפוא, ולא בגלל שמחירי הדירות באמת ירדו בגלל איזשהו אקט אמיתי בטוטל, כולל הריביות על המשכנתה, כי למי יש כסף לקחת משכנתה בריבית רצחנית כל כך? ריביות הבנקים על יתרות חובה לציבור נראות כמו ריביות של שוק אפור, בין 10% ל-11%.
בתחום ההייטק – השמדה מוחלטת אחרי שנים של שגשוג. כשרת חדשנות אני לא מאמינה שזה קורה. איזה חוסר אחריות. סקר רשות החדשנות לשנה הזאת מראה את מה שידענו – 73% אחוזי קריסה בהשקעות בהייטק. כואב הלב. מתעשייה שהתבססה בארץ והלכה והתחזקה, ישראלים אומרים לא למרות הרצון של המשקיעים האמריקאים והאחרים. אנחנו בונים חברות ישראליות בהייטק – כמעט 80% מהחברות החדשות נרשמות בחו"ל. וזו, חברים, כבר לא רק בריחת מוחות ישראליים; זה אובדן של מיסים למדינה, דבר שנראה בשנים הבאות אפילו אם עוד לא רואים את זה עכשיו. וככה אנחנו מגיעים לתקציב – ככה בחמישה חודשים חירבו לנו את עודפי התקציב, את תחזית ההכנסות. עיי חורבות.
בזכות הציבור הישראלי המדהים שלנו הממשלה עצרה בעל כורחה את החקיקה המשפטית המטורפת שלה. ואז ציפיתי, קיוויתי, כחברת ועדת הכספים, שבתקציב הזה נראה קצת שפיות, בשורה. אבל לצערי הרב, גם בתקציב הזה אנחנו לא רואים ממשלה שאומרת: בואו נפצה אתכם על הנזק שגרמתי לכם, ציבור יקר. אנחנו רואים פה ממשלה שמתנהגת בהפקרות, ממשלה בלי בעל בית. איך התקציב הזה נראה? כל מי שסוחט, מנצח. כל דאלים גבר. תקציב מקורבים, תקציב החלוקה – מחלקים למקורבים, ודופקים את כל היתר.
בתקציב הזה אין לנו באמת בשורות. קצת לעסקים קטנים, טיפה בכפל ביטוחים, אבל באמת באמת רק בשורות איוב. אין בו ירידה של מחירי החשמל – למעשה החשמל ברמה גבוהה משהייתה ערב הבחירות; אין בו טיפול במונופולים בתחום התמרוקים והצריכה; אין בו טיפול ביבואנים הכי חזקים שיש לנו, ארבע קבוצות שמנהלות את המדינה בכל מוצרי הצריכה שלנו. להפך, הסעיף היחיד שהיה בו הוצא מחוק ההסדרים. זה קשה, קשה. אין בו הורדת מחירי דיור, רק את קרן הארנונה, שהוסיפה מדון ומריבה, כי אם אפשר בחינם, למה לא? הסדר מכוער שהוא בכלל לא game changer אלא במקרה הטוב קופה קטנה למשק הדיור במדינת ישראל, כי ב-120 מיליון שקלים עלובים שאולי יהיו שם – הקרן הזאת מתחילה כגירעון – לא בונים חומה.
אין בו טיפול במזון היקר, להפך, אנחנו מסתכלים באימה בצונאמי של התייקרויות מחירים: 18 – אני כבר לא סופרת. מחיר השמן עלה ב-34%; העופות עלו ב-30%; תפוח אדמה – ב-30%; חלב – ב-9%; פירות טריים עלו; מוצרי הניקוי התייקרו ב-17%; גם הפסטה. מוצרי המזון לתינוקות, לזוגות הצעירים – באמת, הם לא ספגו מספיק, בואו נעלה להם גם את זה; האורז, הטונה, שטראוס, טרה, אוסם – חגיגה – תנובה; היבואנים הגדולים; הלחם התייקר אתמול ב-5%. האמת היא שזה כבר נראה שמי שלא מעלה מחירים מהחברות הגדולות לא מקובל, הוא לא בחבר'ה.
ומה? בתקציב הזה אין שום התייחסות לזה. שר הכלכלה כתב מכתב. וואו. שר האוצר הקים ועדה – נרגעתי. היו לכם חמישה חודשים לטפל בעניין הזה. תחזיקו אותי חזק – הם כתבו מכתב והקימו ועדה. חגיגה אחת גדולה.
נמשיך בפיל שבחדר – בבנקים, במערכת שהיא אחת הכי ריכוזיות במדינת ישראל. אחד אחרי השני הם מפרסמים רווחי שיא שלא היו כמותם כתוצאה מהשתוללות הריבית. הם מעלים את הריביות בצד ריבית החובה, בצד ריבית המשכנתאות, אבל הזוגות הצעירים הנחנקים, שאין להם כסף לקחת משכנתה, ששמים את כספם הדל בבנקים, לא נהנים מריבית נאותה על כספי העו"ש שלהם. בזה התקציב לא מטפל. בנוגע למשכנתאות אין התייחסות ליצירת תחרות בשוק המשכנתאות. ריביות החובה – שום טיפול.
נעבור לתחבורה, מחוללת יוקר מחיה. באמת, ניסינו להתמודד איתה, התנענו את פרויקט המטרו, אבל צריך חזון. זו ממשלה שצריכה לעבוד באותו כיוון ולייצר את החיבור במדינת ישראל בין כל חלקי הארץ. אין התייחסות להגברת האוטובוסים או לאמינות שלהם או לתחבורה הציבורית. החוק לא כולל עידוד של הרכב ביבוא מקביל. המטרו מפרפר, בכלל לא ברור אם הוא חי או מת. יש שם רק מריבות כל היום – מי יעשה, מה יעשה. אבל מה יש? הגברת האכיפה בנתיבים ציבוריים. וואו, איזה עיקר וטפל. רפורמה כל כך גדולה וחשובה.
בואו נעבור לנושא האחרון – חינוך חינם. חינוך חינם – הצחקתם אותי. בחמשת החודשים שהיו להם, במקום לכתוב חוק מצוין, מורכב, תוכנית חמש-שש שנתית, לא אכפת לי – תתחילו בבניית מעונות, בגיוס מטפלות, תוכנית שהיא תקווה לדור הזה. אפעס – כלום. בחוק ההסדרים המקורי לא היה, עד שנתניהו ראה שהוא יורד בסקרים והזדרז להכריז איזו הכרזה ולזרוק פירורים לא רציניים.
ואז שאלתי את עצמי: רגע, לאן הולך הכסף? לאן הולך הכסף בתקציב הזה? ואז הבנתי, כשראיתי את ההסכמים הקואליציוניים. יש רפורמה אחת מאוד גדולה בתקציב הזה, והיא רפורמת עידוד האבטלה במדינת ישראל והפערים החברתיים והעוני במדינת ישראל. זו הרפורמה של הממשלה הזאת: עידוד אבטלה, שבירת העיקרון של עידוד השכלה במדינת ישראל, תלושי מזון רק לכל המקורבים – וכל הטוב הזה הוא הפוך ממה שממשלה אמורה לעשות בתקופת אינפלציה. לא רק שלא משקיעים במנועי צמיחה – שופכים דלק על האינפלציה. אלו צעדים שיעודדו צריכה, כי זו אוכלוסייה ענייה. הריבית שוב תעלה והאינפלציה שוב תעלה. בצד השני קיצצו את תקציב רשות החדשנות, תעשייה שעל כל שקל שהממשלה נותנת, היא מחזירה פי שישה ושבעה.
לסיום, אני שואלת אותך, אדוני היושב-ראש: האם זה אמיתי? איפה נתניהו, מר כלכלה, שקראתי בשקיקה לפני כמה שנים ריאיון שלו בדה-מרקר עם אדם, עם סופר שכל כך השפיע עליי, המחבר של הספר Capitalism For The People, שמדבר על שחיתות פוליטית כשקבוצות לחץ משתלטות על חלוקת המשאבים במדינה. איפה בתקציב הזה מקורות תעסוקה בפריפריה? איפה מיגון הצפון? רק סיימנו מלחמה. הוא לא שם. הפחיתו את הסכומים מהממשלה שלנו. איפה הטיפול בזוגות צעירים, עובדים במדינת ישראל, שאיבדו תקווה? הם לא יכולים לקנות דירה, הם לא יכולים לקנות אוכל, לקחת הלוואה, לעמוד בתשלומי המעונות, לנסוע בתחבורה הציבורית – פשוט לחיות. הם העתיד שלנו. שכחו מהטיפולים בכל הדברים האחרים.
האמת צריכה להיאמר: בממשלה הזאת אין בעל בית. איש הישר בעיניו יעשה. כל אחד מושך עוד כספים ועוד כספים. הינה, עכשיו התבשרנו על עוד הסכם חשוב שהקואליציה הזאת – עוד רבע מיליארד שקלים יוקצו לאברכים כמענק חד-פעמי. בואו נשאיר אותם בעוני, שכל אחד, גם אם הוא עילוי וגם אם הוא לא עילוי, תהיה לו כזאת מלכודת דבש מלצאת לעבוד, שזה לעולם לא יקרה. ולמה באמת? למי אכפת?
בחג השבועות הקרוב, אדוני היושב-ראש, נהיה חברה מקוטבת מאי פעם, עם צעירים מיואשים וסל קניות שהתייקר בעוד 10%. הלכתם לאיבוד. לסיום אני רוצה להקריא לך משהו שכתב לי בחור שלומד שנה ב' בטכניון, בחור שעשה שירות צבאי בפלוגת הרפואה. הוא כתב לי אתמול כך: צפיתי בך בכנס ההייטק – לפייסבוק כתבו לי את זה, ואני לא רוצה לומר את שמו – אני יכול להגיד לך שאני וחבריי מתכננים לעזוב את הארץ בסוף הלימודים. הסיבה היא פשוטה: כל אחד מאיתנו מתכנן לאן פניו מועדות, והנתונים הם פשוטים. המדינה לא תצליח להתקיים כלכלית כשאוכלוסיות שגדלות הכי מהר לא לומדות ליבה, לא יהיו בשוק התעסוקה, והכלכלה תקרוס. זה פשוט. איך נחיה פה? יצטרכו להמשיך להעלות מיסים. דרך אגב, ראש אגף התקציבים כתב את זה בתקציב הנוכחי, שאנחנו צפויים לקיצוצים ולהעלאות מיסים בשנים הבאות בגלל הסיפור שקורה. והוא אומר: יצטרכו להעלות מיסים בשביל להמשיך לתת כסף לעוד קבוצות, והמדינה לא תוכל לתת שירותים לציבור, ופשוט אין פה עתיד לדור הבא, לילדים שלי. אז אני ורוב חבריי נלך על הבטוח, על מקום שיש בו יציבות כלכלית. אתם בכנסת צריכים לעשות כל מה שביכולתכם כדי למנוע זאת, אחרת לא יישאר פה עתיד לאף אחד, כי ברור לי ולך שאנחנו לא נוותר על עתידנו בשביל לשלם מיסים פוליטיים ולהחזיק אנשים בעוני.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
תהיו בעלי בית, תגלו אחריות ותראו לציבור בישראל שיש על מי לסמוך. אל תיתנו לתקציב הזה לעבור. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה. חברת הכנסת שרן מרים השכל, בבקשה.
<< קריאה >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
יפה מאוד. יישר כוח.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
יכול להיות שתיכנס קבוצה, ואז אכריז על בואה, בסדר? על חשבוני.
<< קריאה >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
בסדר. אני פשוט אחלק את הנאום לכמה חלקים, אז נעשה ככה בסוף הנאום.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אולי אתן לך הפסקה באמצע. תודה.
<< דובר >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר >>
איי איי איי, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אני הגשתי לא מעט הסתייגויות לחוק הזה, ובילינו ימים ולילות בוועדת הכספים במטרה שנוכל לעלות לכאן ולדבר באמת בזמן, ואתם בחרתם לבוא ולקצר לנו את כל הזמן הזה ולהכניס אותו ל-20 דקות בסך הכול. אין לי מושג איך אני אצליח לדבר על כל התקציב הזה ב-20 דקות. לצערי זה באמת תקציב שאין בו שום בשורה לאזרחי ישראל, וברמה האישית מאוד קיוויתי שיהיה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
כל אחד והצרות שלו, את יודעת. היום אני צריך לשבת פה ולשמוע מכולם כמה אנחנו גרועים. השאלה היא – – –
<< דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
לא, תקשיב. אני אומרת לך, אם הייתם מביאים משהו טוב, שנלחם ביוקר המחיה, שמוריד את מחירי הדיור והכול, הייתי מפרגנת לכם פה. אני גם לא פחדתי לפרגן לבצלאל סמוטריץ'. כשהוא נכנס לתפקיד שר האוצר שאלו אותי בראיונות, ואמרתי: אתם יודעים מה? זה מינוי טוב, לדעתי יצאו מזה דברים טובים. אני צריכה לעמוד כאן היום על הבמה הזו ולהתנצל בפני אזרחי ישראל, כי לצערי – אני אולי הורדתי את רף הרגישות, אני באמת אולי העליתי ציפיות, אבל לצערי ציפיות לא היו צריכות להיות לי, וגם זה מתגלה. למעשה המציאות מתגלה, כשבסוף יש לחצים פוליטיים ומציאות פוליטית, וכולם נכנעים לה, נסחטים על ידיה ומשרתים בסוף את הבייס האישי שלהם במקום להיות ממשלה שמשרתת את כלל אזרחי ישראל.
לכן אני אחלק את הנאום שלי. אני אנסה לקצר, כי יש לי כל כך הרבה להגיד. אולי אתחיל בסרטון שהחליט שר האוצר להעלות ממש לפני יומיים לרשתות החברתיות, סרטון שמסביר לאזרחי ישראל כמה נפלא חוק הארנונה, ממש נהדר. מה הוא מספר שם? הוא מספר שם על בעיות אמיתיות, בעיות רציניות, על משבר הדיור, והוא מסביר לאזרחי ישראל למה לא בונים עוד דירות. הוא מספר לאזרחי ישראל שזה בגלל שעיריות מעדיפות לבנות שטחי מסחר במקום יחידות דיור – שקר. נכון, זו הרי לא רמ"י שלא משווקת מספיק קרקעות, נכון? הרי יצא דוח על זה; זו לא ועדת התכנון והבנייה, שהרבה פעמים מעכבת את הבנייה גם כמה שנים כדי לבנות עוד יחידות דיור; זו לא הביורוקרטיה המטורפת שצריך להילחם בה, ולא שחצי ממחיר הדירה שלנו הוא בעצם מיסים. אני חושבת שאפילו השר מיקי זוהר, שיושב פה איתנו, לא יכול – אני לא חושבת, אפילו אתה לא מסוגל לא להתבייש בדברים האלה שיוצאים משר האוצר, כשהוא מנסה לסובב את כל אזרחי ישראל ולהציג אותם כמטומטמים שלא מבינים מה מייקר את מחירי הדירות היום.
אבל הוא אומר שיוקר המחיה ובעיות הדיור הם בגלל שטחי מסחר של העיריות, נכון? אז בואו נדבר על זה. מה זה בעצם שטחי המסחר? למה עיריות בונות שטחי מסחר? מה הסיבה? הרי הן בונות את זה כדי לייצר הכנסה לעיר שלהן. למה הן צריכות את ההכנסה הזאת? למה הן צריכות לעמוד על שתי הרגליים ולייצר הכנסה לעיר מעבר לארנונה האישית? כי השירותים שעירייה צריכה להעניק לכל אזרח ואזרח מכניסים אותה לחובות. הרי היא צריכה להעניק חינוך, מבני ציבור, ביוב, מים, תשתיות, פינוי אשפה ועוד שלל שירותים שכל אזרח מעוניין בהם בעיר נורמלית במדינת ישראל. מה לעשות שהארנונה של כל אזרח ואזרח לא מכסה את זה, וכל יחידת דיור שעיר בונה בממוצע מכניסה את הרשות המקומית לגירעון של 6,000 שקל בשנה. אז בואו נפוצץ את הבלוף הראשון הזה. בשביל זה היא מקימה שטחי מסחר – כדי לכסות על הגירעון שנכנס לה בכל שנה ושנה. בואו ניקח למשל את כפר סבא, העיר שלי. בכפר סבא יש בערך, פלוס-מינוס, 110,000 תושבים, קצת עולה וקצת יורד. אם אנחנו מחשבים שבכל יחידת דיור יש בערך חמש נפשות, אנחנו מחלקים את המספר הזה בחמש, יוצא לנו 22,000 יחידות דיור. זאת אומרת שרק בכפר סבא בממוצע – עיריית כפר סבא נכנסת לחוב של 132 מיליון ש"ח, גירעון, בכל שנה. מאיפה היא תביא את הכסף הזה? אז מה, בצלאל חושב שהם יבואו ויתחננו על ארבע שאולי אזרחי ישראל, המיסים והאוצר יכסו להם את החובות האלה? אולי זה מה שסמוטריץ' רוצה, שכל ראש עיר יגיע על ארבע לאוצר כדי לבקש ממנו תקציב כזה או אחר, אבל האם זה בריא למדינת ישראל? ממש לא. אז מה עושה עיריית כפר סבא, כמו רוב העיריות האחרות? בונה שטחי מסחר כדי לשלם על זה, כדי שההון הזה לא ייפול על אזרחי ישראל, כדי שהחינוך יהיה טוב, כדי שהתשתיות יהיו טובות, כדי שיפנו אשפה בזמן, כמו גם ערים אחרות.
קחו למשל את ירושלים. ירושלים לא מסוגלת לעמוד בעצמאות כלכלית. היא מקבלת מענק של כמעט מיליארד שקל בכל שנה. יש לה שטחי מסחר ענקיים, ובגלל החוק המטומטם הזה, חוק הארנונה של סמוטריץ', היא תצטרך כבר לשלם לתוך הקרן ולהעביר לכל מיני רשויות אחרות, והיא עדיין מקבלת את מענק הבירה של כמעט מיליארד שקל, כי היא לא עומדת בהוצאות האדירות של תושבי ירושלים. אז מה החוק הזה יעשה? יכניס אותה לחובות עוד יותר עמוקים. ומי יצטרך לשלם? אזרחי ישראל, מהכיס שלהם. זו המשמעות של החוק המטומטם הזה. העירייה לא סתם בונה שטחי מסחר, היא לא מעדיפה יחידות דיור על שטחי מסחר בגלל דבר כזה או אחר. היא מנסה לכסות על ההוצאות שלה, והחוק הזה מכניס את העירייה לגירעון גדול יותר. זאת אומרת שאם אנחנו מחשבים את זה – וראשי רשויות באו ואמרו את זה – החוק הזה לא יביא לבנייה אחת נוספת של יחידת דיור יותר ממה שתוכנן להיות, כי אם ראש עיר אחראי יודע שהוא לא מסוגל לכסות את ההוצאות של אותן יחידות דיור, למה שהוא יבנה את זה? אבל הם בונים, כי מבטיחים להם כל מיני תקציבים וכל מיני תקציבי עתק שעשו – זה נקרא הסכמי גג – כדי לשפות אותם על זה, אבל הם עדיין צריכים לדאוג לארנונה העסקית כדי לא להיכנס לחובות ולעמוד על הרגליים.
יותר מזה, אם לשר האוצר סמוטריץ' היה כל כך חשוב שהחוק הזה יעודד יחידות דיור, למה הוא משפה רשויות מ-2018? מה, זה הולך לעזור לבנות יחידות דיור נוספות? ממש לא. אבל הוא חושב כנראה שאפשר לעבוד בקלות על הציבור הישראלי ולזרוק סיסמאות ריקות מתוכן.
דבר נוסף שהוא מספר בסרטון הזה הוא בעיה אמיתית – עוד פעם, כמו משבר הדיור, שהוא בעיה אמיתית, אבל לא זה הפתרון. הוא מדבר על הקשיים בפריפריה למשוך חברות לתוך אזורי המסחר שלהם. אז מה הפתרון של סמוטריץ'? בואו נעביר להם מהארנונה של מקום אחר, מרשויות שכן הצליחו. חבר'ה, אז למה רשויות כמו כרמיאל ובית שאן ואילת וטבריה ובאר שבע ונשר צריכות עכשיו להעביר מהארנונה העסקית שלהן לכל מיני רשויות כמו בת ים או קריית אונו או כל מיני רשויות כאלה, אם המטרה שלו היא בכלל למשוך ארנונה עסקית לפריפריה? זה עוד בלוף שהוא מספר שם לאזרחי ישראל, כי הוא כנראה חושב שאתם לא מכירים את העובדות ושאפשר לעבוד עליכם. אז בואו נדבר על זה. אם זאת הבעיה האמיתית שסמוטריץ' מנסה לטפל בה, למה קרן הארנונה לא מעבירה מענקים לרשויות בפריפריה כדי לבנות עצמאות כלכלית ולעודד חברות להגיע לשם? למה הוא משפה בעצם יחידות דיור ולא את המטרה האמיתית? אהה, אבל זה קל מדי, או שזה קשה מדי בשבילו לעשות את זה, והחוק הזה קל יותר – הוא יכול לזרוק לכם איזושהי סיסמה ריקה כדי שאולי זה יעבוד עליכם, כאילו הוא מטפל באיזושהי בעיה של הפריפריה. זה עוד בלוף אחד גדול.
בואו נדבר על הבלוף הזה. קחו למשל את רשויות שדות נגב, או מרחבים, שבמשך שנים נמצאה בגירעון של עשרות מיליוני שקלים. סוף-סוף ראש המועצה צריך לגייס כספים, לחסוך כדי להקים מרכז עסקי, כדי שהוא לא יצטרך להיכנס לחובות, כדי שהוא יוכל לתת שירותים יותר טובים לאזרח שלו, אז עכשיו הוא יצטרך להעביר 30% מההכנסות האלה למקום אחר. מה ששר האוצר עושה הוא פשוט לעודד נחשלות כלכלית של ראשי רשויות. במקום לבנות ולדאוג לעצמאות כלכלית הוא עושה בדיוק את ההפך.
מה קורה עם אילת? הרי הארנונה העסקית של אילת או טבריה, אדוני היושב בראש, היא לא ארנונה עסקית רגילה כמו בתל אביב. ארנונה עסקית ממלונות היא הרבה יותר מורכבת, כי ההוצאות של העירייה בפינוי אשפה, במים, בביוב, הן הרבה יותר גדולות. עיר כמו אילת מקבלת ארנונה עסקית גדולה, 100 מיליון שקל, אבל ההוצאות שלה הן 80 מיליון שקלים. אותו מצב בטבריה – הם לא מצליחים להרים את הראש, אז עכשיו גם ייקחו להם מההכנסות 30%? אתם מכניסים אותם לבור תקציבי ולחובות שהם לא ידעו איך לצאת מהם. אתם מכניסים אותם לכישלון, והחוק הזה של שר האוצר הולך למעשה להביא את עיריית אילת לחדלות פירעון, ממש ככה, לפשיטת רגל אמיתית. אבל העיקר שהוא זורק את הסיסמה, נכון? הוא זורק את הסיסמה: ייבנו עוד יחידות דיור. בולשיט. ממש לא. הוא אומר: החוק הזה יוריד את מחירי הדירות. בולשיט. זה שקר, שקר וכזב. במקום להילחם ברגולציה, בביורוקרטיה ברמ"י – הוא אומר שהשירות לתושב פתאום יהיה יותר טוב, עוד שקר גס, כי זה אומר שהשירותים בכל מדינת ישראל ירדו בצורה משמעותית.
לכן אני רוצה להתנצל בפני אזרחי ישראל על מר בלופיאל סמוטריץ', שר האוצר שמוכר בלופים, שהייתה לי איזושהי ציפייה, ולו הקטנה ביותר, שאולי הוא יהיה שר אוצר שיביא בשורה למדינת ישראל. לצערי, גם זה התבדה. זה בלוף אחד גדול.
ועכשיו אני רוצה לדבר על חבר הכנסת גפני, שעלה לכאן לבמה הזו ודיבר על הסתה, ותוך כדי שהוא מדבר על הסתה, הוא מסית נגד מגזר שלם ונגד נשים. גפני, אני בטוחה שאתה צופה עכשיו בשידור הזה. חבל שאתה לא כאן במליאה בחוק של ועדת הכספים, חוק ההסדרים, תקציב המדינה, ושומע את הדברים האלה, אבל אין לי ספק שאתה תשמע אותם דרך המצלמות האלה. הסתה – אני מגנה אותה מכול וכול , גם הסתה נגד חרדים, אבל זה לא נותן לך, מר גפני, את התירוץ לבוא ולהסית נגד נשים או נגד מגזרים אחרים. אז מאוד מאוד קל לך להגיד לי, בסדר, בוועדה: אימא לתאומות ולעוד צמודה בת שנתיים וחצי, את צריכה להיות בבית. אני אתמודד עם זה, הכול בסדר. אבל נועה קירל – כמה קל למצוא קורבן אחר, נכון? אז בוא, מר גפני, אני רוצה לנצל כמה דקות כאן כדי ללמד אותך אולי למה הנכדה שלך כן צריכה ללמוד על נועה קירל ולמה היא צריכה להעריץ את נועה קירל, כמו נערות רבות במדינת ישראל.
נועה קירל לא תמיד הייתה נועה, השם שלה היה נויה. היא הייתה ילדה מאוד מאוד חולה הרבה הרבה פעמים, ולכן ההורים שלה הלכו לרב, והרב אמר להם לשנות את השם של נויה לנועה. המחלות האלה גרמו לכך שהכליה של נועה לא גדלה ולא צמחה. הילדה הזו, שהייתה חולה כל כך כשהיא הייתה קטנה, כולה 1.50 מטר, קטנטנה וקצת שמנמנה, הראתה למדינה שלמה מה זה אומר שבסדר להיות מי שאתה. לאורך כל הקריירה שלה כולם אמרו לה לא. היא הייתה נמוכה ושמנמנה ונכשלה באודישנים. כל זה קרה לה, והיא לא ויתרה על החלום שלה, היא לא נתנה לאף אחד להגיד לה לא, והיא עבדה יותר קשה מכל אחד אחר כדי להצליח. היא עבדה בפיתוח קול, היא למדה ריקוד והיא קרעה את התחת במלוא מובן המילה – דם, יזע ודמעות – והיא צמחה להיות מי שהיא. ואתה יודע מה, מר גפני? היא לא התביישה במי שהיא. היא נתנה המון כוח להמון נערות קטנות כאן, במדינת ישראל, שגם הן נמוכות ושמנמנות ולא בדיוק המודל הזה שמציינים בתקשורת כמודל היופי. היא נתנה להן כוח, היא נתנה להן עוצמה, והיא גרמה להן להיות גאות במי שהן. ואתה בא לבמה הזו ומזלזל בדבר הזה? היא הלכה וטיפחה נערות שעברו חרם, חיבקה אותן, והיא הולכת להתנדב בבתי חולים עם ילדים חולי סרטן, ואת כל זה אתה מגמד למה שהיא לובשת.
אני אומרת לך, מר גפני, שנועה קירל היא סיפור הצלחה ישראלי אמיתי, עם כל הלב אני אומרת לך את זה. זה סיפור הצלחה של איך לממש את הפוטנציאל שלך, איך לא לוותר אף פעם, איך להילחם כשאומרים לך לא ולא להתבייש ולהתנצל על מי שאתה. אז אני מוסרת לך מכאן, נועה קירל היקרה, שאנחנו כולנו גאים בך ואוהבים אותך, ואל תתייחסי למה שפוליטיקאים ציניים כאלה ואחרים זורקים כאן על בימת הכנסת כדי להרוויח עוד איזה קול בבחירות הכלליות.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אני חייב להגיד לך משהו. הקמתי את השדולה למען הילד, הגעתי לכאן ישר מהשדולה, ואני מחזק – גם ילד שמן, רזה, זה לא משנה לי. אני אומר את זה לילדים. ואני רוצה לפרגן לגפני, אנחנו יודעים שהוא בחור טוב בדרך כלל. הוא התכוון שהוא רצה לראות את המופע, בגלל זה הוא אמר שהיא הייתה צריכה ללבוש – – –
<< דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אז שיבוא ויתנצל בפניה – – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אני לא מייצג אף אחד, אני אומר – – –
<< דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
– – – על מי שהיא ועל מה שהיא, כי היא סיפור הצלחה לכל כך הרבה נערות במדינת ישראל, ואל לו לזלזל בזה. ובטח כשהוא מדבר על הסתה, שלא יבוא ויסית נגד מגזר אחר. כי אני אגיד לך מה, גם גפני וגם דרעי – אתם הפכתם את העסקנות הפוליטית הזאת לאומנות של ממש, ומה שאתם שומעים שקורה כרגע, ההפגנות והכול, זה משהו שמלובה כבר המון המון זמן, כי אתם פשוט הפכתם את העסקנות הפוליטית לאומנות, אוקיי? איך להשאיר ציבור שלם עני כדי שהוא יהיה תלוי בכם. אתם הרי לא מעוניינים לתת לו את הכלים להצליח לצאת מאותו מעגל עוני, כי ככל שהוא תלוי בכם, אתם מרוויחים נכסים פוליטיים יותר גדולים, נכון?
בואו נדבר על החינוך, אוקיי? נהדר, הינה, שר החינוך בדיוק נכנס, בא להחליף את הבייביסיטר ובזמן מצוין.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
לא, לא מחליף אף אחד.
<< דובר_המשך >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
חבר הכנסת גפני, דרעי, איך הפכתם את זה בעצם לאומנות? מערכת החינוך, בואו, לקחתם 14 מיליארד שקלים בתקציבים הקואליציוניים עכשיו, והיד עוד נטויה, זה עוד ממשיך לעלות. אני נותנת לכם מספר כפול. אם אני ראש ממשלה היום, אני נותנת לכם גם 20 מיליארד שקלים, אבל לא בשביל רשתות החינוך הפוליטיות שלכם, שמעודדות אפס הצלחה, שלא נותנות כלים לאנשים שלכם לא להיות עניים, לא נותנות כלים להצלחה בעתיד. אני נותנת לכם את התקציבים האלה כדי להשקיע בחינוך טוב ואיכותי, חינוך ממלכתי-חרדי, למשל, שאני התחלתי לעבוד עליו בוועדת החינוך. לזה אנחנו צריכים לתת לכם תקציבים – כדי להתחיל ולבנות ולתת כלים לאנשים עניים איך לצאת מהעוני, איך להצליח.
וכן, מר גפני, אם אתה שואל איך אני מודדת הצלחה – ההצלחה נמדדת כשאתה מצליח לשים אוכל על השולחן של הילדים שלך, ואם אנחנו כחברה ישראלית מעודדים את מה שאתה עושה ולא נותנים כלים לאנשים להצלחה בעתיד, כדי שהם יוכלו לשים אוכל על השולחן של הילדים שלהם, אנחנו נכשלים כפוליטיקאים, כנבחרי ציבור.
תלושי המזון האלה שנלחמתם עליהם, במיליארדים, הם עוד כישלון שלכם, בכך שבמשך שנים אתם משאירים את האנשים שלכם עניים מרודים, חסרי השכלה וחסרי כלים להצלחה בעתיד. זה אות קין, והכישלון שלכם הוא תלושי מזון. התקציב הזה שהבאתם לא מביא ולו בשורה אחת קטנה לעניים במדינת ישראל. הוא כישלון של הממשלה, של מר כלכלה, שידע לעשות מהלכים אמיצים כדי שהאיש הרזה לא יסחוב את האיש השמן על הגב שלו; הוא הפך את עורו לחלוטין והחליט שהאיש הרזה הולך לסחוב מדינה שלמה ולא לתת כלים לעניים להצלחה ושגשוג בעתיד. חברים יקרים, זה הביזיון של התקציב הנוכחי. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני היושב-ראש – בדרך כלל אומרים "חבריי חברי הכנסת" – חברתי חברת הכנסת שרן, שמעתי את הנאום שלך והייתי שם גם כשיושב-ראש הוועדה אמר לך: יש לך שני תאומים, שני ילדים בבית, מה את עושה כאן? גם שם אמרתי: היא עושה עבודה טובה למען מדינת ישראל ונלחמת – – –
<< קריאה >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
למען הילדות שלי והילדים של כל אזרחי ישראל.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
למען מדינת ישראל זה כל ילדי מדינת ישראל וכל תושבי מדינת ישראל וכל אזרחי מדינת ישראל. אני רוצה להגיד לך שהשתתפתי כמעט בכל הדיונים על התקציב, גם בימים וגם בלילות. חיברנו ימים עם לילות עם ימים ולא הלכנו לישון, כי חשוב לנו שיהיה תקציב למדינת ישראל. אבל חשוב יותר שיהיה תקציב שיביא בשורה למדינת ישראל ולעם ישראל, והתקציב הזה לא מביא בשורה לאף אחד. הוא תקציב גרוע ביותר. אני אומר לך כשר שישב במשרד האוצר, קיבלנו מדינה עם גירעון של מעל 144 מיליארד שקל, אבטלה מעל 10%, ובתוך שנה וחצי השארנו יותר מ-10 מיליארד שקלים בקופה ואבטלה הקרובה ל-4%. ומה אנחנו מקבלים עכשיו? מכינים תקציב של 484.7 מיליארד שקלים לשנת 2023 ו-513.8 מיליארד שקלים לשנת 2024, ומה אנחנו מקבלים בתחילת השנה?
אבל לפני שאני אדבר על מה אנחנו מקבלים בתחילת השנה, אני רוצה לשאול אותך כאיש הצפון – – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אפשר להפריע לך דקה? סליחה שאני מפריע, אני אעצור. הינה, עצרתי.
אני מקדם בברכה את אורחינו, סטודנטים לתואר שני במינהל עסקים במגמת מנהיגות, ניהול ואסטרטגיה במרכז האקדמי רופין בראשותו של חברנו חבר הכנסת לשעבר מאיר שטרית. אני מאחל לכם הצלחה בהמשך הדרך. תודה רבה. קיבלת קהל לפחות, כולם פה נאמו בלי קהל.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אז גם אני רוצה לברך אתכם, ואני רוצה לברך גם את חבר הכנסת לשעבר, השר לשעבר מאיר שטרית, שנמצא איתנו. ואני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, כתושב הצפון, תושב רמת הגולן, שהיית צריך לעמוד על הרגליים האחוריות שלך ולא לאפשר את הירידה של 80% בתקציב של מיגון הצפון. כתושב הצפון – אני בטוח שאכפת לך מתושבי הצפון כמו שאכפת לך מכל תושבי מדינת ישראל – לא עשית כלום בשביל זה, ואנחנו מקבלים ירידה של 80% בתקציב של מיגון הצפון. סטודנטים שיושבים איתנו – – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אל תגיד שלא עשיתי כלום. תשמע, אתה אומר שלא עשיתי כלום, אז אני אספר לך שבשבועיים האחרונים אני בשני סיורים – –
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
לי אכפת מהתוצאה הסופית – 80% בירידה בתקציב למיגון הצפון.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
– – ישבתי עם ראש הממשלה לפני כשבוע וסיכמנו דברים ותהליכים, ועוד מעט נצא בהודעה.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
כולנו סיכמנו תהליכים עם ביבי נתניהו, אנחנו יודעים כמה הוא אמין בתהליכים וכמה הוא מדבר ישר וכמה אתה יכול לסגור איתו דברים ותקבל אותם. כולנו מכירים את ביבי נתניהו. אני מכיר אותו מעל 20 שנה. כולנו מכירים את ביבי נתניהו.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אני רגיל לנאומים שאנחנו לא עושים כלום – – –
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אז אני אגיד לך שהוא הבטיח לך כמו שהוא הבטיח לבן גביר. אני עברתי על התקציב של הביטחון הלאומי, אבל אני רוצה להגיד לבן גביר: עובדים עליך. אפילו את שם המשרד שלך בתקציב המדינה עוד לא שינו. אתה עדיין מופיע כמשרד לביטחון פנים. אז בן גביר, עמוד על הרגליים האחוריות גם בתקציב כדי שישנו את השם שלך, של המשרד שלך. המשרד שלך, המשרד לביטחון לאומי – זה השם שלך, אבל למה הוא עדיין לא מופיע שם?
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
סליחה רגע, מילה אחת: אני רגיל לנאומים פה על זה שלא עשינו כלום ושום דבר ושסתם יושבים ולא עושים שום דבר. זה בסדר, התרגלנו. אבל כשאתה אומר שאני לא עשיתי כלום – אני כבר עובד על זה מאוד קשה, ונמשיך לעבוד עד שיהיה מיגון לצפון. יהיה מיגון.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אני מקווה שתצליח.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
חייבים להצליח.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
ואם אתה מאמין לנתניהו, יש לך בעיה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אני מאמין בעבודה קשה.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אז יש לך, אתה, בעיה. ואני רוצה להגיד לך, בן גביר, השר לביטחון לאומי, שר הפיתות, כמו שקוראים לך כאן: התקציב שלך לא שונה בשקל אחד. הוא היה 19 מיליארד וכמה מאות מיליונים ב-2021, 20 מיליארד וכמה מאות מיליונים ב-2022; ב-2023 – 21 מיליארד ו-900 ומשהו מיליונים וב-2024 23 מיליארד וכמה מיליונים. אתה בטייס האוטומטי. עובדים עליך, בן גביר. אין לך 9 מיליארד שקל. תפסיק להתגאות בזה שהעלית את התקציב לביטחון לאומי, ביטחון פנים, לא משנה איך נקרא לו. אפס תוספת תקציב יש לך. אני עברתי על כל התקציבים שלך. וכשאני אמרתי לך שעברתי על התקציבים שלך – אני יושב הרבה שנים בוועדת הכספים. הייתי גם שר במשרד האוצר. אני אומר לך, התקציב שלך היה על הטייס האוטומטי, לא הוסיפו לך שום שקל. לא הוסיפו לך שום שקל.
אבל אני אחרוג מהתקציב ואני אדבר אליך, בן גביר. הבטחת הבטחות מכאן ועד הודעה חדשה, כמו ראש הממשלה, אבל אני אגיד לך, איבדנו משילות במדינת ישראל. אנחנו היינו יכולים להיות המדינה הכי חזקה בעולם, אבל בתוך מדינת ישראל אנחנו איבדנו משילות. ואני מדבר לכיסא ריק, כי אתה לא ממלא את התפקיד שלך בכלל, לא אתה ולא ראש הממשלה. הייתי שר, והיה ראש ממשלה לפניך, גם בנט, גם לפיד. הייתי חבר בוועדת שרים למיגור האלימות במגזר הערבי. כל חודש התכנסנו. כל ראשי מערכת הביטחון במדינת ישראל ישבו שם, מהמפכ"ל לראש השב"כ, דנו בנושא, קיבלנו תוצאות. בתקופה המקבילה לזאת היו 28 הרוגים במגזר הערבי; עכשיו יש לך 80 הרוגים במגזר הערבי. מה אתה עושה? כלום. מתי התכנסתם ודנתם? מתי כינסתם את כל ראשי מערכת הביטחון של מדינת ישראל ודיברתם על הנושא? לא מעניין אתכם. אתם אומרים: ערבי יהרוג ערבי. אבל אני אומר לכם, נכון שערבי יהרוג ערבי עכשיו, אבל ערבי שיהרוג ערבי לא יסתפק בלהרוג ערבי – מחר הוא יהרוג את היהודי שגר לידו. דמי החסות שהוא לוקח מאום אל-פחם עכשיו לא יספיקו לו; הוא ייסע לחדרה ויגבה דמי חסות שם. ומה אתם עושים? כלום. זו הממשלה שאנחנו נמצאים בה, שנמצאת היום במדינת ישראל. לדבר אתם מדברים גבוהה-גבוהה; לעשות – כלום אתם לא עושים.
יושבים איתנו כאן סטודנטים. כמה תוספת תקציבית יש לסטודנטים, אדוני היושב-ראש? אפס תוספת תקציבית. כמה תוספת תקציבית יש לסגל שלכם? אפס תוספת תקציבית. כמה תוספת תקציבית יש לניצולי השואה? אפס תוספת תקציב. אבל הסכמים קואליציוניים – 14 מיליארד שקל.
אני רוצה להגיד לך, יש כסף טוב ויש כסף רע, כסף רע שלא מביא לצמיחה. אני תמיד אמרתי – אני בא מהמגזר הדרוזי. הכנתי תוכנית למגזר הדרוזי. כשהכנתי את התוכנית במשרד האוצר, אמרתי: אני רוצה להביא את הרשת, את החכה; לא רוצה לתת את הדג. מה אתם עושים עם ה-14 מיליארד שקל? במקום שתביאו את הרשת, אתם מביאים ונותנים להם את הדג. הדג ייגמר.
מדברים על סגירת פערים. ש"ס נמצאת בממשלות ישראל משנת 1984, והיא עדיין מדברת מה שהיא דיברה ב-1984; הליכוד נמצא בשלטון מ-77', ותקופות קצרות הוא לא היה בשלטון. אתם עדיין מדברים כאילו אתם לא בשלטון וכאילו לא שנים רבות אתם שולטים במדינת ישראל. אתם מדברים כאילו אתם חלק מהאופוזיציה. בכל השנים האלה לא עשיתם כלום, לא ביוקר המחיה – ואני רוצה להגיד לך כמה כל אזרח במדינת ישראל, כל אב משפחה, ישלם בחודש. יש לו משכנתה של מיליון שקל, עם עליית המחירים המטורפת שיש לנו במדינת ישראל. אתה תגיד לי: כשאתם הייתם, היו עליות מחירים. אז לפני שתגיד לי, אני אגיד לך: אנחנו קיבלנו את משרד האוצר – אחת המדינות היקרות ביותר בעולם, אולי המדינה השלישית בעולם מבחינת יוקר המחיה. כל הדוחות של ה-OECD, של הבנק העולמי, של כל הגופים הבין-לאומיים, אמרו והוציאו דוחות שעליית המחירים במדינת ישראל הייתה הכי נמוכה, מהכי נמוכות באולם, גם במזון, גם באנרגיה. אבל אתם עכשיו, עם עליית המחירים ומשכנתה של מיליון שקל, משק הבית ישלם מעל 2,100 שקל בחודש יותר. בכמה עלו המשכורות בחודשים האלה? כמה תוספת שכר הייתה לאנשים האלה? כמעט כלום תוספת שכר. איך משפחות יכולות להמשיך לחיות? איך זוגות צעירים יכולים להתקדם במדינת ישראל כשיש להם משכנתה של מיליון שקל? אני לא מדבר על 2 מיליון שקל ו-3 מיליון שקל, רק מיליון שקל. הוא צריך לשלם 2,100, 2,200 שקל יותר בחודש.
והניהול שלכם, והדברים שאתם עושים – כמו שאמרתי, אפילו פעם אחת לא התכנסתם. בנושא האלימות במגזר הערבי, אפילו פעם אחת לא התכנסתם. וראיתם את ההשפעה של המהלכים המשפטיים שהממשלה מובילה. לא ראיתי דוח אחד שהממשלה הוציאה אחרי האזהרה של הכלכלנית הראשית של מדינת ישראל, של הבנק, של ראש אגף תקציבים, של הכלכלנים הכי בכירים בעולם, שהזהירו את מדינת ישראל. אמרו להם: תעצרו, תפסיקו עם המהלכים המשפטיים שאתם מובילים, עם ההשתלטות על מערכת המשפט במדינת ישראל. אתם מדינה דמוקרטית? לא יכול להיות מצב שהרשות השופטת תהיה בשליטה הרמטית של הרשות המבצעת. ממילא אנחנו רואים היום את הרשות המחוקקת, עם ישראל רואה – הרשות המחוקקת והמבצעת היא אחת. עם קואליציה של 64 – רק להרים את היד. ישבתי בתקציב יום ולילה, ימים ולילות ישבתי שם. הגיעו חברי הקואליציה, הרימו יד – אפילו לא ידעו על מה הם מרימים יד, אבל הרימו יד. הסבירו להם שקרן הארנונה זה טוב, זה נותן תקציבים לרשויות החלשות – התחילו להילחם: נותנים תקציבים לרשויות החלשות. זה מעודד את הבנייה – התחילו להילחם: זה מעודד את הבנייה.
אני אומר לך, קרן הארנונה לא תביא דירה אחת וקרן הארנונה לא תביא לסגירת פערים וצמצום פערים. נתתי דוגמה הכי פשוטה, של היתרים במגזר הדרוזי, כי על כל היתר מועצה מקומית או רשות תקבל 1,850 שקל. נתתי דוגמה על עוספיא, ואני אדבר על עוספיא ועל התכנון ובנייה במגזר הדרוזי. כמה היתרים היו בעוספיא בשנת 2022, אדוני היושב-ראש? אתה לא יודע – אני אגיד לך: אפס היתרים. כמה כסף היא תקבל מקרן הארנונה? אפס. אפס. אפס, אפס היא תקבל מקרן הארנונה. אבל יש מצב שהיישוב עוספיא החלש ישלם כסף לקרן הארנונה. רק מהמדד ורק מעליית המחירים ורק מהאינפלציה שאתם מובילים אותנו היא יכולה לשלם, כי אם יש לה עלייה בלי להוסיף מטר אחד לתעשייה, יש עלייה של המדד ושל כל התקציבים ב-2%, ב-5%, אז על כל התוספת בין 2022 ל-2023 היא תצטרך לשלם כסף. זו קרן הארנונה שאתם אומרים שהבאתם לעזור לרשויות החלשות. אז אתם בכלל לא עוזרים לרשויות החלשות, לא נותנים כלום בקרן הארנונה לרשויות החלשות.
מדינה שרוצה לעזור ולעודד את הבנייה – ואמרתי, במדינת ישראל זה קל מאוד להוריד את מחירי הבנייה, קל מאוד: פשוט לפרק את רמ"י, לפרק את רמ"י. ברגע שאתה מפרק את רמ"י, תהיה ירידת מחירים דרסטית בדיור, אבל כל עוד רמ"י שם ודונם אדמה במרכז הארץ יכול להגיע למעל 100 מיליון שקל, לעולם לא ירדו מחירי הדיור במדינת ישראל. שום תוכנית לא תעזור ומה שלא תעשו לא יעזור. החסם המרכזי לירידת הדיור במדינת ישראל זה רמ"י, ואת רמ"י צריך לפרק, והעמדה שלי מזה שנים היא שאת רמ"י צריך לפרק, כי רמ"י היא החסם בפני כל אזרח ואזרח במדינת ישראל.
אני רוצה לחזור קצת לאלימות ולדמי החסות במגזר הערבי. אני אומר גם ליועצת המשפטית של הממשלה וגם לכל גורמי המשפט במדינת ישראל: אל תגידו לא להכניס את השב"כ, ואני גם פונה לחברי הכנסת הערבים שיושבים כאן.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
איפה? אין פה אחד אחד. אין פה אף אחד, הם לא יושבים.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
יש את השמות שלהם, כיסאות, כמו אצלכם – יש כיסאות ריקים של הקואליציה, ואני סופר כיסאות – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
כן, ודרך אגב, גם אתה חלק מהרשות המחוקקת, אתה יודע.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
– – כי הממשלה ריקה מבחינתי. כמו שהממשלה ריקה כאן – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
יש נציג של הממשלה, מיקי זוהר.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
– – וכמו הקואליציה, אף אחד לא יושב על הכיסאות האלה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אבל אתה יודע שאתה חלק – – –
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אפילו השר שנמצא כאן ישב בצד. אני מאוד מכבד את השר, והוא יודע שאני מעריך אותו ומכבד אותו, אבל הוא לא ישב על הכיסא כאן.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אתה גם חלק מהרשות המחוקקת, אתה יודע. אמרת "הרשות המחוקקת", "64 המנדטים" – גם אתה חלק מהרשות המחוקקת. גם פה חסרים אנשים, אני ואתה כמעט לבד.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
תאמין לי, היום עם המצב של הקואליציה הזאת, להרים יד, להוריד יד – אין רשות מחוקקת, אין רשות מחוקקת. לא ראיתי חבר כנסת אחד שעמד על הרגליים האחוריות.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
זאת לא רק הקואליציה. יש לך טעות, זאת לא רק הקואליציה.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
גם בתקציב, גם במהלכים המשפטיים שהובלתם, לא ראיתי אחד שעמד ודיבר, לא ראיתי אחד שאמר: כן, לא – פשוט להרים את היד, כמו שקורה לנו בוועדות עכשיו.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
זה כולם.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
מגיעים, מצטלמים, מרימים יד, מורידים יד. לא, לא כולם, חבר כנסת צריך למלא את תפקידו, לשרת את הציבור, לא לשרת את הממשלה. אני חבר כנסת הרבה שנים, אני שירתי את הציבור.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אבל אתה משרת את האופוזיציה.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
שירתי את הציבור שבאתי ממנו, שירתי את עם ישראל, ואתה צריך לשרת את הציבור, לא לשרת את הממשלה – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
נכון. אני משרת את הציבור.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
– – לא להיות חותמת גומי של הממשלה. אסור שיהיה מצב כזה שחבר כנסת הוא חותמת גומי של הממשלה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
וגם לא של האופוזיציה, באותה מידה.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
למה אתה מדבר על אופוזיציה או על קואליציה? אני דיברתי על קואליציה או על אופוזיציה? אמרתי "חבר כנסת".
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אמרת שהקואליציה זאת הרשות המחוקקת, אבל גם אתם חלק מהרשות המחוקקת.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
חבר כנסת, לא קשור אם הוא קואליציה או אופוזיציה, הוא חבר כנסת והוא מחוקק, והוא נבחר על ידי הציבור, למען הציבור.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
נכון.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
זה תפקידו של חבר הכנסת, לדאוג לציבור של מדינת ישראל, ואתם לא ממלאים את התפקיד שלכם. גם בתקציב הזה, שעברתי עליו, על כל פסיק בתקציב, על כל שקל לאן הוא עובר בתקציב, לא ראיתי תקציב שיבוא לעזור לאיזושהי אוכלוסייה באופן כללי במדינת ישראל. איפה ההבטחות שלכם לחינוך חינם מגיל אפס? איפה זה? לא ראיתי את זה בתוך התקציב, כמו שלא ראיתי את ה-9 מיליארד שקל של השר לביטחון פנים בתוך התקציב.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תבדוק טוב, יש את זה.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
יש לי את התקציב של המשרד לביטחון פנים, אל תגיד לי. אני עברתי על התקציב, על כל שקל שיש שם.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
חינוך חינם מאפס עד שלוש?
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אני עברתי על כל שקל.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אני אעביר לך את זה בסוף הדיון.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אני אשמח מאוד שתתקן אותי, אבל אני אומר לך, אתה לא תצליח לתקן אותי, כי שמו לו שם טייס אוטומטי. מה שהוא היה צריך לקבל, הוא קיבל בלי להתאמץ, בלי לאיים, בלי כלום. כל אחד שמאיים, מקבל כמה מיליארדים, כל אחד שמקבל – מקבל ביטחון לאומי. זאת הממשלה שאנחנו יושבים בה.
אבל אני רוצה להגיד לכם, ואני כאן התחלתי לפנות ליועצת המשפטית לממשלה: אל תגידי לנו שלא צריך להכניס את השב"כ למגזר הערבי. אני אומר לך שחייבים להכניס את השב"כ, כי המשטרה נכשלה, נכשלה כישלון חרוץ, נכשלה בצורה בלתי רגילה במגזר הערבי. יכולים להרוג כל מי שהם רוצים. היא נכשלה בפענוח הרציחות: מתוך 80 רציחות, פחות מעשרה פענוחים, ואתה יודע איזה פענוחים יש למשטרה? אחד שרצח והלך ואמר להם: אני רצחתי, ורושמים: פענחנו את הרצח. אבל רצח שהתבצע על ידי ארגוני הפשע – לא פוענח רצח אחד במדינת ישראל. היום הציבור מפחד. אין ביטחון אישי לאף אחד במדינת ישראל. ואל תגידו לי: זה אצל הערבים, כי מאצל הערבים זה יעבור ליהודים. ואני אומר לכם, בקרוב מאוד – ראינו את השרפות לפני יומיים. הרוב יעבור בקרוב מאוד גם ליהודים, ויהיה גם אצל היהודים, וגם היהודים יפחדו – גם היהודים יפחדו כשהבן שלהם יצא בלילה ויחכו לו עד שיחזור.
לכן אני אומר, אם צריך להכניס את השב"כ – להכניס את השב"כ. אם לשב"כ יש את הכלים לפענח את הרציחות ולתפוס את הרוצחים, נכניס את השב"כ, ואם צריך לתקן את חוק השב"כ, נתקן את חוק השב"כ. אנחנו המחוקק, נתקן את חוק השב"כ. אבל לא יכול להיות מצב ש-80 אנשים במדינת ישראל נרצחים והכול ממשיך כרגיל. במדינה נורמלית, יום אחד לא היה נשאר המפכ"ל, יום אחד לא היה נשאר השר. במדינה נורמלית. אנחנו לא מדינה נורמלית. 80 רציחות.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אז תפרגן להם על הפעולה אתמול בטובא-זנגרייה, של המפכ"ל ושל השר לביטחון לאומי. אתמול בלילה הם היו שם ביחד.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
תוך כדי שהם שם שרפו, תוך כדי שהם שם. ככה לא עובדים, זאת הצגה לתקשורת. אל תגיד לי את זה, אתה יודע מאיפה אני בא. אל תגיד לי את זה, זאת הצגה לתקשורת. השר לביטחון פנים מגיע למקום עם המפכ"ל – לא צריך להוציא את זה בתקשורת באותה שנייה. זאת הצגה לתקשורת, תאמין לי. ואל תגידו שהמגזר הערבי לא משתף פעולה. כל ילד בן עשר יודע מי הפושעים ביישוב שלו, והמשטרה לא יודעת.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
עצרו עשרה.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אתה רוצה לשמוע ממני? עזוב, אתה בא מהצפון. עצרו עשרה – תוך יומיים הם בחוץ. עזוב, עזוב את ההצגות שלכם.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
זאת הבעיה של הרשות השופטת.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
השר לביטחון פנים מגיע למקום – לא צריך להוציא את זה לתקשורת, לא צריך לראות את זה תוך כמה דקות, שהשר נמצא שם. אבל אמרו לו כשהוא היה שם – אתה יודע שנשרף אוטו כשהוא היה שם, עם כל כוחות המשטרה, עם כל המחסומים בחוץ?
אבל זה לא הסיפור, הסיפור כאן הוא שיש לך 80 נרצחים מתחילת השנה, ומה אתה עושה על מנת לעצור את הרציחות האלה, ואתם לא עושים כלום. ואני אומר ליועצת המשפטית: אם צריך להכניס את השב"כ, נכניס את השב"כ, ואם צריך לתקן את חוק השב"כ, נתקן את חוק השב"כ. אזרח במדינת ישראל צריך לחיות בביטחון.
אני אעבור קצת למגזר הדרוזי לפני שאני יורד. ראיתי סרטון מאוד יפה: שר האוצר סמוטריץ' עומד באמצע, ראש רשות מצד ימין, ראש רשות מצד שמאל, ומבטיח, כמו שהבטיח לך נתניהו: לפני התקציב אני אביא החלטת ממשלה לתקן את התוכנית התלת-שנתית שאני עשיתי למגזר הדרוזי. אני אישרתי 3 מיליארד שקל, 600 מיליון היו צריכים לעבור בשנת 2023. שר האוצר הבטיח: לפני התקציב זה יבוא להחלטת ממשלה.
יושב איתנו שר, והוא יודע – כי גם אני קורא את סדר-היום של הממשלה – שלא הגיע שום תקציב לתיקון התוכנית של הדרוזים לשנת 2023, והתקציב עובר מחר. לא ידוע לי שהלילה תתכנס הממשלה בראשות ביבי נתניהו בשביל לדון בדרוזים. הרי הדרוזים לא חשובים – בעיניכם, בעיניי הם הכי חשובים. הבטחתם, שר האוצר הבטיח, לפחות הבטחת – תקיים. אמרת "לפני התקציב" לפני שלושה שבועות, היו לך שלושה שבועות להביא את זה לממשלה – תביא את זה לממשלה, תאשר את ה-600 מיליון שקל, שהם בהחלטת ממשלה, שלא צריכים החלטת ממשלה; בסך הכול להכניס אותם לתקציב. לא עשית את זה.
ואני אומר לך, היום קיבלתי מכתב, כמו שאתה קיבלת מכתב.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
חשוב להתחבק בסוף, אתה יודע.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אני קיבלתי מכתב כמו שאתה קיבלת מכתב. אל תסתכל על השעון, לקחת מהזמן שלי, ואל תדאג, אני לא אקח יותר מדי זמן.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
לא הסתכלתי על השעון, הסתכלתי על חבר הכנסת ינון אזולאי שם בפינה, ועכשיו אני מסתכל עליך.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אתה יודע שאני לא אוהב לדבר, אז תסתכל עליו ואחרי זה תסתכל עליי. תסתכל עליי, יותר יפה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
וטופורבסקי, אני רואה שתכף יעלה לדבר.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אהה, תסתכל עליו, הוא הכי יפה כאן בכנסת.
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
תשע, שמונה – – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
שמונה.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
לא לא לא, לא ייגמר הזמן. הוא לקח לי הרבה זמן, הוא לקח לי קרוב לשש דקות.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אז קח דקה, תסיים.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
בסדר. אני אומר לך, קיבלתי היום מכתב – – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אבל תגיד דברים אמיתיים עכשיו. די, חלאס עם זה כל הזמן – אתם לא טובים ולא זה. בוא, תן משהו רציני. שיתוף פעולה.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אם אתה יכול להגיד לי דבר אחד שנעשה למען העצמאים, למען הקשישים, למען הסטודנטים, למען ניצולי השואה, דבר אחד למען הדרוזים, אני מוריד בפניך את הכובע עכשיו. דבר אחד תגיד לי.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אני אגיד לך. תסיים את הדקה ואני אגיד.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אני אגיד לך הרבה דברים שלא נעשו. אני אגיד לך הרבה דברים שלא נעשו. אתה לקחת מהזמן שלי עוד פעם. אני אומר לך, קיבלתי מכתב היום מרפיק חלבי – אני חושב שכולם מכירים את רפיק חלבי. אפילו מאיר שטרית מכיר אותו. אתה מכיר אותו בטח. הוא מכיר אותו. עיתונאי, היה עורך מבט כשהיה רק ערוץ אחד פעם. הוא היום ראש מועצת דאלית אל-כרמל. קיבלתי ממנו מכתב, להגיד לך את האמת, מכתב חריף מאוד, שהוא הפנה אותו לראש הממשלה. הוא אמר שהדרוזים קשרו את גורלם לפני קום המדינה, אבל אתה, ביבי נתניהו, מפרק את הקשר עם הדרוזים.
חוק קמיניץ שחוקקתם כאן בכנסת הורס כל חלקה טובה אצל הדרוזים. הצעירים היום בייאוש גמור. בייאוש גמור. אם מישהו רוצה לבנות את הבית שלו, הוא לא יכול לבנות את הבית שלו, כי אין לו אפשרות להוציא היתר. ונתתי לך דוגמה: בעוספיא – אפס היתרים; במע'אר – 80 היתרים. אתה מכיר את מע'אר טוב, יישוב עם מעל 25,000 תושבים – פחות מ-80 היתרים. יש יותר זוגות צעירים בכל שנה מאשר היתרים. בחמש שנים לא היו להם 300 היתרים, ואני אומר לך, זה בכל היישובים הדרוזיים. המכתב שלו היה חריף מאוד. בנאום הבא אני אקריא את המכתב שלו. ואני מקווה שהממשלה הזאת תתעורר – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
– – תכניס את התקציב שהבטחנו ועבר בהחלטת ממשלה ל-2023, תכין תוכנית חומש חדשה למגזר הדרוזי, שתביא את הפתרונות, תביא את השוויון, תיתן להם תקווה בתוך המדינה שלנו. תודה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. לא למחוא כפיים, סליחה. רק תיקון קטן: הרשות המחוקקת זה כולנו, כל חברי הכנסת. היית שר במשרד ראש הממשלה, לא?
<< קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >>
משרד האוצר. אתה אפילו לא יודע איפה הייתי.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
טוב. החוק של דונם לחיילי צה"ל – את זה אני עשיתי. דרך אגב, נראה לי שזה ייכנס לעשרת הגדולים של ערוץ הכנסת. תודה.
חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה.
<< דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >>
מי שר תורן, אדוני?
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
מיקי זוהר.
<< דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
איפה הוא? אה, מיקי, אדוני השר, שר התרבות והספורט, שלום. רגע, מאיר יוצא? איפה מאיר? איפה הוא? מאיר, אחי היקר, תודה רבה. הרבה שנים הוא היה כאן, למדנו ממנו המון – שר אוצר והמון המון תפקידים. כבוד גדול שבאת לכאן ותודה רבה.
ברשותכם, כמה זמן יש? חצי שעה, נכון? אנחנו נעמוד בזה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
חצי שעה. אני איתך.
<< דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אתה איתי?
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אני איתך פה, כן.
<< דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
כן. טוב. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חברי וחברות הכנסת וכל מיליוני המאזינים והצופים ברחבי העולם שרוצים לשמוע מה יש לנו להגיד בנוגע לתקציב, תראו, זה ברור וכולם יודעים ואין ספק וכולם כאן מדברים על זה שאיפשהו נחשפת כאן התרמית של הממשלה ושל חלק מהנציגים, העסקנים של אוכלוסיות מסוימות, שרוצים שיהיה כאן מגזר שיעבוד קשה, ישרת, יקדיש את חייו, לפעמים גם ישלם בחייו למען שמירה על המדינה; יקדיש את חייו למען התפתחות, גם כלכלית, גם תעסוקתית, וחלק נכבד מהרווח ומהעשייה ילך בשביל לממן את אותם אנשים שלא עושים את אותו שירות למען המדינה, שלא עובדים, ושלצערי הנציגים שלהם בכנסת עושים הכול כדי שהם יישארו בעולם של בערות, בשביל שהם לא ילמדו שפות אחרות, בשביל שלא ילמדו מתמטיקה בסיסית, בשביל שלא ילמדו כישורי שפה בסיסיים, ואז לא יוכלו לצאת מהכלא הזה, מהגטו הזה, שמשאיר אותם עבדים לכל מיני אנשים אחרים שמרוויחים טוב. ואני גם מציע לחלק גדול מהציבור ששומע, לכל העסקנים שלו, שיראה באיזו רמת חיים הם חיים לעומתם ושיבין: לא סתם יש פער בין האנשים שטוענים שהם מדברים בשם האלוהים ומה שהם מטיפים אליו לבין החיים שהם חיים ורמת החיים שלהם.
אבל אני רוצה בעיקר להתמקד בנושא תאונות דרכים, כי אחד מהכישלונות הגדולים של ממשלות העבר, אבל בטח של הממשלה הזו, זה חוסר הטיפול בתאונות דרכים. יש כל יום הרוגים. כל יום אנשים מקפחים את חייהם בדרכים, לא בשביל להגן על המדינה, לא למען איזושהי תכלית גדולה או ענקית אלא בגלל טעויות. בדרך כלל אלה טעויות אנוש, אבל הרבה פעמים אלה גם בעיות תשתיתיות ועוד אלמנטים אחרים שהמדינה הייתה יכולה להיכנס אליהם ולהציל ממש חיים. אם יש לנו יותר מהרוג ביום בממוצע – אם זה היה ככה בטרור, אם זה היה ככה כמעט בכל תחום אחר, היינו מדברים רק על זה, היינו משקיעים מיליארדים, אבל בתאונות הדרכים משקיעים עשרות מיליונים, ולא מבינים איך יש לנו 360 הרוגים בשנה; משקיעים מעט מאוד, ולא מבינים איך יש לנו 141 הרוגים מתחילת השנה, 141 איש נהרגו, ועוד אלפים נפצעו. בתור אחד שנפצע בתאונת דרכים אני יודע עד כמה לפעמים לא מדברים על הפציעות, אבל הפציעות משנות את החיים. זה משנה את המשפחה, עולה הרבה מאוד כסף למדינה – הטיפולים הרפואיים, הביטוחים וכו' וכו' – אבל זה לא מעניין אף אחד. לצערי אנחנו גם לא שומעים את שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מדברת על בטיחות בדרכים. אנחנו רואים גזירת סרטים, רואים דיבור על תחבורה ציבורית, על צורך בהשקעות בפריפריה, צורך שהוא באמת קיים. דרך אגב, רק 13% מתקציב פיתוח הכבישים הולך לפריפריה, אז הדיבור על הפריפריה הוא דיבור יפה, אבל במעשים יש כישלון מוחלט בכל מה שצריך ומה שעושים לפריפריה ובכלל.
וכל עוד זה יימשך, ימשיכו למות אנשים בדרכים. ואני בטוח ואני אומר את זה כאן ואני אומר את זה כל הזמן: זה מחדל, ועל המחדל הזה אנשים צריכים לשלם, גם נבחרי ציבור וגם אותם עובדי מדינה שישנים טוב בלילה כאשר יש כבישים שאנשים מתים שם, ויודעים שאנשים מתים שם, כי יודעים מה הכשלים. בין שזו המשטרה שאומרת מה הכשלים אחרי תאונות, בין שזו הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים או גופים וארגונים אחרים, בין שזה אנשי המקצוע, נתיבי ישראל – כולם מבינים מה צריך לעשות, אבל האוצר לא מתקצב, הרלב"ג לא נלחם מספיק בשביל זה, השרה לא נלחמת בשביל זה, והפקידים, מבחינתם אם זה ייקח שנה או שנתיים לתקן כביש זה לא משנה. אז יהיו עוד הרוגים. אם זה היה ככה בעזה, הכול היה נראה אחרת; אם זה היה ככה בלבנון, הכול היה נראה אחרת.
אני כל שבוע בא ומפרט כאן בפני חברי הכנסת והשרים את ההרוגים ואת תאונות הדרכים הקטלניות – רק הקטלניות, כי אין לנו זמן לפרט יותר – ואני מרגיש שזה לא עושה מספיק. אז עכשיו אני מעוניין להקריא את פרטי תאונות הדרכים הקטלניות מתחילת השנה, כולה חמישה חודשים. אתם תראו שהזמן שקיבלתי כנראה לא יספיק גם לזה, אבל שתבינו, כל שורה שאני אקריא עכשיו זה משפחה שלמה שחייה השתנו לרעה ולא יהיו אותו דבר לעולם.
אז בואו נתחיל: ביום שבת 1 בינואר נהרג גבר בן 35 כאשר טרקטור שעליו נסע התהפך בסמוך למושב חניאל. ביום ראשון 2 בינואר נהרג גבר בן 65 כאשר רכב פרטי פגע בו בעת שחצה את הכביש באזור ראשון לציון. ביום חמישי 5 בינואר נהרג בן 45 בתאונה בכביש 25. ביום שישי 6 בינואר נהרגו שני גברים בשנות העשרים לחייהם בתאונה בדימונה – תחשבו, מישהו בן 20 שאתם מכירים מת פתאום; בהמשך אותו היום נהרג דוקטור סארי מגאמסה, בן 29 מיפיע, בתאונה עם משאית במחלף אליקים. ביום ראשון 8 בינואר נהרגה אישה בת 48, גם היא מיפיע, בתאונה בכביש 70 בצומת אחיהוד. ביום שלישי 10 בינואר נהרג ידעיה אפשטיין, בן 25, בתאונת אופנוע סמוך לכוכב השחר. ב-13 בינואר, יום שישי, נהרגו החברים הטובים אורי מלול, אריאל שטרן ודניאל פורת, בני 16 ו-17, בתאונה מחרידה בהתנגשות עם רכב סמוך למושב בית הלל – לא יודע אם אתם זוכרים את זה, אבל תחשבו אם יש לכם ילדים, אחים, בני דודים בני 16, 17 שאינם עוד. ביום שבת 14 בינואר נהרג גבר בשנות העשרים לחייו כאשר רכבו הידרדר לוואדי בכביש 446.
קראתי פחות או יותר 20 שמות הרוגים מתוך 141. תארו לכם שבמקום "בתאונת דרכים" הייתי אומר "בפיגוע", "מפגיעת טיל", "מדקירה" או מכל דבר אחר – האם אז המדינה הייתה שקטה? אבל אמשיך.
ביום שלישי 17 בינואר נהרגה הולכת רגל בשנות השבעים לחייה בעת שרכב פגע בה כשחצתה מעבר חצייה סמוך לקניון הנגב בבאר שבע. ביום רביעי 18 בינואר – סליחה, כאילו אני מבין את הכתב – משהו עם האוטובוס. ביום שלישי – מה זה, זה עכשיו קרה? תאונת דרכים של אוטובוס עם עשרה נפגעים, הינה, הודעה מעכשיו, מחיפה: תאונת דרכים, עשרה נפגעים באוטובוס. תארו לכם שזה היה פיגוע באוטובוס עם עשרה נפגעים. אני חושב שהיינו אפילו מפסיקים את הדיון, וכולם היו רוצים לעלות ולדבר על הצורך במלחמה בטרור, אבל מלחמה בתאונות דרכים זה פחות מעניין, זה מקבל פחות לייקים בטוויטר או בפייסבוק.
ביום שלישי 17 בינואר נהרגה הולכת רגל בשנות השבעים לחייה. ביום רביעי 18 בינואר נהרג הולך רגל בשנות החמישים לחייו, עוד פעם בבאר שבע, כאשר רכב פגע בו. ביום ראשון 22 בינואר נהרג גבר בשנות השמונים לחייו כאשר רכב פגע בו בתל אביב. ביום ראשון 23 בינואר נהרגה אישה בת 30 בתאונה מחרידה בין שלושה כלי רכב סמוך ליקנעם. ביום רביעי 25 בינואר נהרג רוכב אופנוע בן 35 בתאונות דרכים בחולון. ביום שישי 27 בינואר נהרג הולך רגל בן 53 מפגיעת משאית בבת ים; בהמשך אותו היום נהרג עוד רוכב אופנוע בן 38 בתאונה עם רכב נוסף בבת ים. ביום ראשון 29 בינואר נהג אדם אבו עסא בן 31 מתל שבע בתאונת דרכים בסמוך לעומר. ביום חמישי 9 בפברואר נהרג רוכב אופניים בשנות החמישים לחייו מפגיעת רכב סמוך לבית שאן; בהמשך אותו היום נהרגו אדירה קופסקי, בת 19 מניו יורק, ומרטין פפר, בן 78 מירושלים, בתאונה קשה בירושלים. ב-6 בפברואר, יום שני, קצינת צה"ל נהרגה, קוראים לה מישל פרשט, והיא מבאר שבע. היא הייתה בת 20 במותה; צעירה נוספת בת 20 נפגעה מאוד בתאונה סמוך לבסיס תל נוף ולאחר מכן איבדה את חייה – שתי בנות 20.
ב-7 בפברואר נהרג גבר בשנות השישים לחייו בסמוך לבארות יצחק. ביום חמישי 9 בפברואר נהרגה אישה בת 70 בתאונת דרכים קשה באשקלון. ב-11 בפברואר, יום שבת, נהרגו עידן מזרחי וחייל צה"ל אריאל הראלי, בשנות העשרים לחייהם, בתאונה בכביש 1 סמוך למעלה אדומים. שימו לב: כל הגילים, כל המינים, כל חלקי האוכלוסייה ובכל מקום בארץ. ביום רביעי 15 בפברואר נהרג גבר בשנות השישים לחייו בתאונה חזיתית בסמוך לרמת נגב. ביום חמישי 16 בפברואר רוכב אופנוע בשנות הארבעים לחייו נהרג בהתנגשות עם רכב פרטי. ב-18 בפברואר עוד רוכב אופנוע בשנות הארבעים לחייו, הפעם מטירת הכרמלף נהרג בתאונה סמוך לאום אל-פחם; כמה שעות לאחר מכן עוד רוכב אופנוע בשנות הארבעים לחייו נהרג בתאונת טרקטורון בכביש 869 – שלושה אנשים בשנות הארבעים לחייהם, שלושה רוכבי אופנוע, שלושתם נהרגו בהפרש של כמה שעות. היום הזה עוד לא נגמר: בהמשך אותו יום נהרג בן 35 בתאונה שבה היו מעורבים שלושה כלי רכב נוספים בכביש 978. נשמע כמו הרבה מספרים, אבל בכל משפט מדובר בחיים שלמים שהלכו ויכלו להינצל אם רק היינו שמים לב. השבת הזו, 18 בפברואר, עוד לא הסתיימה: צעירה בת 27 עשתה תאונה בקיסריה ומתה לאחר מכן. ביום שני 20 בפברואר משפחת קשאלה מרהט נספתה כולה בתאונה קשה בצומת אורים שבנגב המערבי: אחמד בן 44, ראניה בת 25 והילדות נחליפג'ר והינד בנות שלוש ושנה וחצי נהרגו בתאונה – משפחה שלמה נמחתה בתאונת דרכים; בהמשך אותו היום – עוד תאונת דרכים קטלנית, שבה שתי נשים בנות 30 נהרגו בתאונה בין אוטובוס לרכב פרטי בכביש 446, סמוך למחצבת נילי. ביום רביעי 22 בפברואר נהרג גבר בשנות העשרים לחייו לאחר שרכבו נפגע ממשאית בסמוך למגדל העמק. ב-25 בפברואר, יום שבת, נהרג נער בן 18 לאחר שרכבו התנגש בעמוד בשדרות; לאחר מכן נהרג גבר בן 60 בתאונה בין שני כלי רכב בכביש 3711, סמוך למושב אמונים. יום לאחר מכן, ביום ראשון 26 בפברואר, נהרג גבר בן 40 בתאונה בין רכב שטח לטרקטור בכפר עוספיא. ביום שלישי 28 בפברואר נהרג רוכב אופניים בן 65 כאשר התנגש ברכב פרטי בעיר אשקלון. ב-2 במרץ, יום חמישי, נהרג הולך רגל בן 50 כאשר רכב פרטי פגע בו בכביש 6537; באותו יום נהרגו עוד שלושה ילדים שהלכו על המדרכה – הולכי רגל, ילדים. סעיד בן הארבע ושתי האחיות שלו סלין ומליסה בנות שש ושמונה הלכו על המדרכה, ואז רכב פגע בהם בשועפאט שבירושלים והם מתו, שלושה ילדים. אם זה לא היה רכב אלא מישהו שדקר אותם, אני מניח שכולם היום היו מכירים את השמות.
ביום שלישי 3 במרץ נהרג גבר בן 35 בתאונה חזיתית בין שני כלי רכב בכביש 60. ביום רביעי 10 במרץ נהרג בן 72 תושב קריית מוצקין בתאונה חזיתית עם רכב פרטי בכביש 22. ב-11 במרץ נהרג רוכב אופנוע בתאונה עם משאית סמוך לבני עייש – אתם שמים לב כמה רוכבי אופנוע בשנות הארבעים לחייהם מתו בדרכים, ולא בגלל סיבה אחרת; עוד באותו היום נהרג רוכב אופניים בן 15 מראש העין לאחר שנהגת רכב פרטי סטתה ממסלולה ופגעה בו. ילד בן 15 יצא לרכוב על אופניים, הוא לא עשה שום דבר רע, מישהי סטתה ממסלולה, פגעה בו, והוא מת. תחשבו על אימא שלו, על אבא שלו, תחשבו על הפוגעת. ב-13 במרץ נהרגה עוד אישה, בת 65, בתאונה קשה בין כמה כלי רכב בכביש 436. ב-14 במרץ נהרג רוכב אופנוע בן 24 לאחר שהחליק על הכביש בנתיבות. החליק, דרך אגב – זה יכול להיות צבע לא תקין, שלא לפי התקינה, זה יכול להיות רכב שלא טופל כמו שצריך ונזל ממנו שמן, זה יכול להיות הרבה דברים. לפעמים המשפטים היבשים האלה מסתירים סיפור קורע לב ולפעמים הם מסתירים גם מחדלים איומים. ביום חמישי 16 במרץ נהרג פעוט בן שנה בתאונה מחרידה כאשר רכב פרטי פגע בו בסמוך לרהט. בן שנה. זה לא כל כך מסובך לדמיין את התמונה המזוויעה שהייתה שם. 17 במרץ – נהרג רוכב אופנוע בתאונה בראש העין. 19 במרץ – נהרג בן 45 מפגיעת אוטובוס סמוך לכפר שמריהו; באותו יום נהרגה גם בת 60 כאשר אוטובוס פגע בה בחדרה – הוא פגע בה, העיף אותה והיא מתה. ביום שלישי 21 במרץ נהרג בן 77 כאשר נפגע מרכב בעת שרכב על אופניו בעכו. ב-22 במרץ נהרגה הולכת רגל בת 30 כאשר נדרסה למוות על ידי רכב בכניסה ליישוב עין שריד במועצה המקומית לב השרון. זה לא משנה איפה. שימו לב, בתאונות הדרכים אף אחד לא בודק שם משפחה, אף אחד לא בודק אם הבן אדם אכל כשר או לא. זה לא מעניין – כולם מתים, הילדים של כולנו. עוד באותו היום נהרגה אישה בת 50 בתאונה חזיתית עם משאית סמוך לחיפה. ביום חמישי 23 במרץ נהרג בן 50 מפגיעת משאית ברחוב מרזוק בתל אביב; בהמשך אותו היום נהרג גבר בן 60 מרכב כשבני המשפחה שלו לצידו. תארו לכם, באמצע תאונה, ואתם רואים את אבא שלכם ואימא שלכם או בעלכן מאבדים את חייהם, ואתם לא יודעים מה לעשות. 24 במרץ – נהרג בן 14 מפגיעת רכב פרטי בעת שחצה את הכביש. אתם יכולים לדמיין לעצמכם שעם קצת יותר תשומת לב, בן ה-14 הזה היה חי היום והיה יכול להקים משפחה ולעשות טוב בעולם. ביום שלישי 28 במרץ נהרג בן 65 כאשר רכב פרטי פגע בו כשחצה את הכביש בטבריה. ב-29 במרץ נהרג לוחם היס"מ רס"ר אליהו אלקשווילי, בן 31, בתאונת אופנוע סמוך ליישוב צוריאל שבגליל המערבי.
5 באפריל – נהרג בן 19 בתאונה חזיתית בין משאית וכלי רכב נוספים בכביש 60; בהמשך אותו היום נהרג בן 50 בתאונה בין אוטובוס לרכב פרטי בכביש 5066 ליד אריאל. ביום שלישי 11 באפריל נהרג גבר בן 25 בהתהפכות טרקטורון בבית שמש. ביום רביעי 12 באפריל נהרג גבר בן 65 בתאונת דרכים בין רכב פרטי למשאית בכפר סלמה שבגליל. ב-13 באפריל נהרג בחור צעיר בן 21 בהתהפכות רכבו בסמוך לכביש 38; בהמשך אותו היום נהרג בן 54 בתאונה שמעורבים בה כמה כלי רכב בכניסה לקריית טבעון; שעות לאחר מכן נהרג בן 65 בתאונה חזיתית כאשר סטה מהנתיב ופגע ברכב מהנתיב הנגדי. ב-14 באפריל, יום שישי, רוכב אופנוע בן 22 נהרג כאשר התנגש במעקה בטיחות בכביש 465. שם אין מעקה בטיחות כפול שמונע מרוכבים להיחתך כמו גיליוטינה. לזה אנחנו הוספנו תקציבים; הכסף ידוע, הבעיות ידועות, אבל איכשהו החיים בדרכים שווים פחות – לכולם חוץ מהמשפחות של אלה שנהרגו. בהמשך אותו היום בן 50 נהרג כאשר רכב פרטי פגע בו בעת שרכב על אופניו בפתח תקווה. ביום שבת 15 באפריל עוד רוכב אופנוע בן 40 – אין שבוע בלי רוכב אופנוע בן 40 שמת – נהרג בתאונה קטלנית בכביש 889 בגליל העליון. ביום ראשון 16 באפריל נהרגה גלית דאבוש, בת 45, כאשר רכב הידרדר לעברה, פגע בה והרג אותה; בהמשך אותו היום נהרג גבר בן 40 בתאונה חזיתית במעורבות כמה כלי רכב בכביש 505. ב-19 באפריל נהרג פנדה מריו סימון גורמן, בן 60, בהתנגשות בין שני כלי רכב. אחד מהרכבים עלה באש בסמוך לקיבוץ דורות ולא הצליחו לחלץ אותו. ב-22 באפריל נהרג גבר בן 40 בתאונה קטלנית בכביש 77.
ביום העצמאות, 26 באפריל, נהרג עבד אלג'בר, הולך רגל בשנות הארבעים לחייו מקלנסווה, בתאונת פגע וברח; בהמשך יום העצמאות של מדינת ישראל נהרג הפעוט מעיין דומנוביץ' מהיישוב נוקדים שבגוש עציון בתאונה הקטלנית על כביש 40, סמוך לצומת הנגב, ונפצעו קשה אביו ואחיו. זה יום העצמאות, אתם מתארים לעצמכם מה קרה למשפחה הזאת. יום העצמאות שלה לא יהיה אותו דבר. דרך אגב, גם אחותי נהרגה בגיל 14 בערב יום העצמאות, גם לנו ערב יום העצמאות הוא לא אותו דבר.
ביום שבת 29 באפריל נהרג רוכב אופניים בן 50 בכביש 90 סמוך לנמל התעופה רמון בשל התנגשות של רכב פרטי באופניים. גם כביש 40 וגם כביש 90 הם כבישי דמים שהסכנות בהם ידועות. שתי התאונות היו יכולות להימנע אם הייתה הפרדה בין הנתיבים. אני הייתי בדיונים שארגנה הקואליציה, ושם נאמר עד כמה פר קילומטר לא שווה להשקיע בזה. אני רוצה לראות שפר קילומטר לא יהיה שווה להשקיע כשמדובר בחומה בינינו לבין עזה, אבל על מוות בדרכים אפשר להגיד את זה, על כביש 40 ועל כביש 90. לאלה שאמרו את זה לא היה בן שנה שמת, זאת לא בעיה שלהם, כתוצאה מזה שמישהי אחרת סטתה מהכביש.
ביום ראשון 30 באפריל נהרג בן 22 מאום אל-פחם בתאונת דרכים בתל אביב. ביום שליש, 2 במאי נהרג רוכב אופנוע בן 44 – הרבה זמן לא היה לנו רוכב אופנוע בשנות הארבעים לחייו – כאשר סטה מנתיב הנסיעה לעבר שטח פתוח בכביש 7705; בהמשך אותו היום נהרג גבר בן 50 בתאונה במעורבות כמה כלי רכב בשל אי-שמירת מרחק מן הרכב שלפנים בכביש 55. ב-3 במאי, יום רביעי, נהרג בן 38 בתאונה בין משאית בטון לרכב פרטי בכביש 40. זוכרים את כביש 40? בהמשך אותו היום נהרג בן 70 בעת שרכב פגע בו בקיבוץ עין דור כאשר חצה את הכביש. ביום רביעי 10 במאי נהרג בן 72, תושב קריית מוצקין, בתאונה חזיתית עם רכב פרטי בכביש 22. ביום חמישי 11 במאי נהרג רוכב אופנוע בן 40 – עוד פעם – בתאונה עם משאית סמוך לבני עייש; עוד באותו היום נהרג רוכב אופניים בן 15 מראש העין לאחר שנהגת רכב פרטי סטתה ממסלולה ופגעה בו. ב-13 במאי נהרגה בת 65 בתאונה בין כמה כלי רכב בכביש 436. לפעמים זה נשמע כאילו אני חוזר על עצמי, אבל זה רק מראה את גודל המחדל, כי אלה אותם מקומות, אותם סיפורים, אותם מחדלים, אותן בעיות שהיה אפשר לתקן ולא תיקנו. ב-14 במאי נהרג רוכב אופנוע בן 24 לאחר שהחליק על הכביש בנתיבות. גם על זה כבר דיברנו, אבל זו תאונה אחרת, הרוג אחר, משפחה אחרת. ב-16 במאי נהרג גבר בן 35 בתאונת דרכים בין אוטובוס לרכב פרטי בחיפה. ב-19 במאי, יום שישי, נהרג אבראהים סעאידה, בן 23 מאום אל-גנם, בתאונת אופנוע סמוך לדבורייה. ביום שבת 20 במאי נהרגה אישה בת 50 כאשר מיניבוס פגע בה בעת שחצתה את הכביש. ביום ראשון 21 במאי נהרג רוכב אופנוע בן 30 מפגיעת רכב פרטי בעת שנסע על כביש 554 סמוך לשדה ורבורג.
141 שמות הקראתי עכשיו, 141 שמות של אנשים שקיפחו את חייהם בתאונות דרכים קטלניות מתחילת השנה. זה לקח לי קצת פחות מחצי שעה, אבל תחשבו על 141 משפחות; תחשבו על כל כך הרבה אנשים שעובדים במשרד התחבורה, ברשות לבטיחות לאומית, בנתיבי ישראל, במשרד השרה לבטיחות בדרכים, במשרד סגן השרה לתחבורה ובטיחות בדרכים, אבל איכשהו אנחנו שומעים את כולם מדברים על הצורך – אני לא יודע במה – בהשקעות, בתשתיות, בפריפריה, על הצורך לפטר את נת"ע ולשים, ולמנות ותקציבים, וזה, אבל איכשהו אף אחד לא מדבר על תאונות הדרכים. אני לא יודע אם מישהו מקשיב לי עכשיו, אבל מישהו אי פעם שמע מישהו חוץ ממני וחוץ מעוד אנשים טובים פה ושם בכנסת – אבל בממשלה – מישהו שמדבר על המלחמה בתאונות דרכים? שרת התחבורה מירי רגב הייתה שרת התחבורה גם בממשלה הקודמת-קודמת, ויש תוכנית מלאה שהכינו בשביל להילחם בתאונות הדרכים. התוכנית הזאת לא מתוקצבת.
דיברו על הצורך בהשקעה בפריפריה, וכאשר 13% מכל התקציבים של נתיבי ישראל מושקעים בפריפריה, איך בדיוק ישקיעו בפריפריה? איך בדיוק ידאגו לזה שמי שגדל בנתיבות, במגדל העמק – אלה מקומות שבהם היו הרוגים – יקבל כבישים ותשתיות טובים, ראויים, טובים יותר?
היום יש טכנולוגיה שיכולה להציל חיים. איך מתקבל על הדעת במדינת ישראל שאם אני מרוויח הרבה כסף, אני יכול לקנות לעצמי מכונית בטוחה יותר, ואם אני מרוויח פחות כסף, החיים שלי שווים פחות? איפה זה נשמע? הרי לא יעלה על הדעת שמישהו יעלה על מטוס ויגידו לו: רגע רגע רגע, אתה משלם על כרטיס טיסה זול יותר? אז תהיה במטוס בטיחותי פחות. זה לא יעלה על הדעת. אבל היום כשמישהו קונה רכב ביותר כסף, מוכנים להגיד לו: אנחנו ניתן לך יותר טכנולוגיה שתציל את החיים שלך; מי שקונה אוטו שעולה פחות, סוטה מהמסלול, אז הוא יכול שנייה לא לשים לב ולפגוע ברוכב אופניים. איפה הצדק ואיפה השוויון?
אתם חושבים שזה נחמד, ואולי מקבל כותרות לדבר על חוסר שוויון, על דאגה לאברכים, על הצורך לדאוג לפריפריה, אבל בפועל, הינה הדבר שקוטל הכי הרבה חיים, יותר מכל פיגוע, יותר מכל מלחמות ישראל ביחד. אנשים מתים בכל יום, ואף אחד לא משלם את המחיר. אבל אני אומר לכם, ביום שבו מי שאחראי לכביש מסוכן הולך לישון טוב בלילה, לא מטפל בכביש – הוא צריך לשלם את המחיר, אז אנשים יתחילו להתעורר. כי אם חייל נרדם בשמירה הוא הולך לכלא, אבל אם עובד מדינה נרדם בשמירה לא קורה כלום.
אז אני אגיד לכם מה קורה: הם נרדמים בשמירה. וכשאנחנו עושים ועדות ודיונים בוועדות, הם באים ואומרים: למה אין תקציב? ואז יש ריבים ובלגן וזה, וכמו קבצן אני משיג פה 10 מיליון שקל, שם 5 מיליון שקל, שמצילים חיים, אבל אם היו שמים מיליארד שקל, במקום 400 הרוגים בשנה יכול להיות שהיו לנו 200 הרוגים בשנה, ובמקום להוציא 17 מיליארד שקל, שזה הסכום שמדינת ישראל מוציאה מדי שנה על תאונות הדרכים – דרך אגב, זה בעיקר על פצועים בינוני, כמו שאני נפצעתי בינוני; זה עיקר ההוצאות – על הטיפולים באנשים כמוני, על השיקום של אנשים כמוני. אבל לא רואים את זה. וכל עוד זה יימשך, אנשים ימשיכו למות בדרכים. ויש פתרונות – יש היום טכנולוגיה שמצילה חיים. הכיוון של נהיגה אוטונומית הוא כיוון חיובי, כי בדרכים אף אחד – ראיתי שנגמר לי הזמן. אני כבר מסיים, אדוני.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
יש לך עוד 30 שניות.
<< דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
תודה רבה. בדרכים יש הרבה מאוד טעויות אנוש, אבל מחשב – הוא לא שיכור, הוא לא עייף, הוא לא מסתכל שנייה בטלפון במקום בכביש.
איכשהו מתייחסים לכבישים כעל גזרת גורל. אני לא בן אדם מאמין, אבל גם לבן אדם מאמין אין דבר כזה, גזרת גורל בכבישים. אין שום תכלית למישהו שמת בכביש. אני בא ממשפחה שכולה בכבישים. הלוואי שהיום אחותי הייתה יכולה להיות עם משפחה, ולאימא שלי כבר היו נכדים ממנה. אבל אין את זה, וזה היה יכול להימנע. זה היה לפני הרבה זמן.
שלום, אדוני השר.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
שלום, אדוני השר.
<< דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
ואני אומר לכם, גם היום יש מחדלים, והם ידועים, והם רשומים, ומדברים עליהם. אבל כולם יודעים, מהשרה עצמה ועד אחרון הפקידים, שכשמישהו מת בכביש זה לא נורא. אף אחד לא משלם את המחיר חוץ מהמשפחה של המת.
ככה זה יימשך עד שלא נתעורר. ובכל הדיונים על התקציב – אתם יודעים, אנשים מדברים על לאן הכסף הולך, אברכים, חרדים, כספים קואליציוניים – לא היה שקל אחד קואליציוני בשביל להציל חיים בכבישים; לא הייתה מלחמה אחת למען המלחמה בתאונות הדרכים. לצערי, בשורה אין כאן, ואנשים ימשיכו למות לחינם. תודה על הסבלנות, אדוני היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. בשנה שעברה, אגב, נהרגו בתאונות הדרכים 345 אנשים, ו-31 אזרחים נהרגו בפיגועים. זה היחס, פחות או יותר.
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
10%, אבל תראה את ההבדל. תודה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
כן. אנחנו צריכים לעשות יותר.
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
נכון.
<< דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בועז, אני לפעמים שואלת את עצמי אם אבא שלי, שנהרג בתאונת דרכים בהיותי בת שנה, היה חי וזוכה לראות את הנכדים, את הילדים, את היותי עומדת על הבמה הזאת – –
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
ומישהו שילם מחיר על תאונת הדרכים שהוא עשה?
<< דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
– – והלב הזה, הלב שלי נחמץ. אמרת מילים כדורבנות.
טוב, אז במעבר חד, אחרי שבועות של הכנות, דיונים בוועדות והרבה הרבה סערות, אנחנו מתקרבים לרגע שבו נתכנס כאן במליאה בימים הקרובים – לא קומץ ח"כים בודדים כמו עכשיו, אלא כל 120 חברי הכנסת – ונצביע על תקציב המדינה לשנים 2023 ו-2024. אי-אפשר להתווכח על החשיבות העצומה שיש לתקציב המדינה ועל השפעתו על הכלכלה, על החינוך, על הבריאות, על הביטחון, על הבטיחות בדרכים, על כל היבט בחייהם של אזרחי המדינה שנבחרנו כולנו לשרת. רגע לפני שעולה להצבעה התקציב הגורלי כל כך, חשוב לשאול שאלה פשוטה שהתשובה עליה כנראה מורכבת אבל חשובה: לאן הולך הכסף של אזרחי המדינה? אני שואלת באמת: לאן הולך הכסף של אזרחי המדינה?
האם התקציב שמביאה הממשלה הזאת טוב לכלכלה? האם התקציב שמביאה הממשלה הזאת טוב למערכת הבריאות? האם התקציב שמביאה הממשלה הזו טוב לביטחון המדינה? האם התקציב שמביאה הממשלה הזו טוב למשילות? האם התקציב שמביאה הממשלה ימנע רצח נשים נוספות? האם התקציב יעלים את הקטל בדרכים? האם התקציב שמביאה הממשלה יצמצם את תופעת הפרוטקשן, את דמי החסות? אולי התקציב שמביאה הממשלה יוריד את יוקר המחיה? האם הוא יצמצם פערים בין פריפריה למרכז? האם התקציב שמביאה הממשלה יפתור את המשבר במערכת החינוך? האם התקציב יאפשר לנו לישון בשקט בלילה?
אני רוצה לומר לכם שאני כבר ארבעה חודשים לא ישנה טוב בלילה, אני דואגת. האם אישור התקציב הזה הוא הדבר הטוב ביותר שאנחנו כנבחרי ציבור יכולים לעשות למען הציבור? לא רק למען הציבור שבחר בנו – למען כל הציבור. האם התקציב שמביאה הממשלה טוב לאזרחי המדינה? הכסף הזה הוא כספם, כסף ששייך לקופה הציבורית של כולנו. כן, של כולנו.
אלה השאלות שכל אחת ואחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו לפני שאנחנו מגיעים לשורת ההצבעות על תקציב המדינה; לפחות אלה היו שאלות שכל אחת ואחד מאיתנו היה שואל את עצמו במציאות שבה הממשלה וחברי הכנסת עובדים למען הציבור ולא להפך. אבל במציאות הישראלית שנת 2023 זה לא ממש עובד כך. בימים הקרובים צפויות לנו מאות הצבעות, אלפי הצבעות, על סעיפים שונים בתקציב. אנחנו כמובן לא נתעמק בכל סעיף וסעיף ולא נדון בכל החלטה והחלטה; נצביע אוטומטית, ברצף, הצבעה אחר הצבעה אחר הצבעה, אל תוך הלילה ואל תוך הבוקר ושוב ללילה ושוב לבוקר וחוזר חלילה. ביד אחת נצביע ובשנייה נחזיק לעצמנו אצבעות שחלילה לא נתבלבל בהצבעה, שלא יצא לנו בטעות בעד במקום נגד או להפך. בכל הזמן הזה ספק אם נהיה פנויים לחשוב מה המשמעות של כל סעיף וסעיף, מה משמעות הבחירה שלנו להצביע כך או אחרת, איך ההצבעה שלנו תשפיע על אזרחי המדינה. אם וכאשר התקציב הזה יעבור – ולמה שלא יעבור? הרי יש רוב לקואליציה – כל אחד ואחד ממי שהצביע בעדו יוכל לומר עם יד על הלב שהוא או היא היטיבו היום עם אזרחי המדינה? אני בספק.
בואו ניקח למשל את הכספים הקואליציוניים שמרבים לדבר עליהם. הרי ברור שבמקום 14 מיליארד שקל לכספים קואליציוניים הייתם יכולים להעביר כספים למשל לשיפור תנאי השכר של המורים והמורות; למשל לשיפור תנאי השכר של השוטרים והשוטרות כשמשטרת ישראל מאבדת את הכוחות שלה; לשיפור תנאי השכר של האחים והאחיות; לשיפור תנאי השכר של הרופאות והרופאים המתמחים; לשיפור תנאי השכר של העובדות והעובדים הסוציאליים. 14 מיליארד שקלים יכלו לשמש לאלף ואחת מטרות שייטיבו עם כלל אזרחי המדינה, אבל לאן הולכים הכספים האלה בפועל? 3.7 מיליארד שקלים הולכים לישיבות; 1.2 מיליארד שקלים הולכים למוסדות מוכרים שאינם רשמיים, כמובן מוסדות שלא מלמדים לימודי ליבה; 121.5 מיליון שקלים – לחינוך הדתי; 30 מיליון שקלים – לתרבות יהודית; 7.3 מיליון שקלים – למוסדות תורניים; 40 מיליון שקלים – לבניית כיתות לימוד לחרדים; 572 מיליון שקלים תקבל אורית סטרוק, השרה למשימות לאומיות – אולי בחלק מהכסף הזה גם יסבירו לנו סוף-סוף מה המשרד הזה עושה ולמה הוא בדיוק נחוץ – ועוד 400 מיליון שקלים תקבל השרה לטובת החטיבה להתיישבות, הכפופה לה; 225 מיליון שקלים ילכו למיזמי מורשת לאומית; 285 מיליון שקלים יקבל חבר הכנסת אבי מעוז בשביל להפיץ גזענות, הומופוביה, שנאה והנדסת הודעה ברשות לזהות יהודית. אפשר להמשיך הלאה והלאה: חצי מיליארד שקלים יועברו לקידום המגזר החרדי; חצי מיליארד שקלים יועברו למשרד המסורת; עוד 60 מיליון שקלים ישמשו לבניית פנימיות ביהודה ושומרון; 6 מיליון שקלים יוקדשו לייעוץ והדרכה לטהרת המשפחה – כן, טהרת המשפחה. 14 מיליארד שקלים מכספי משלם המיסים הישראלי הולכים רובם ככולם למטרות מגזריות צרות, לשימור הבערות של אוכלוסיות לא יצרניות ולתחזוק העוני. אין שם כסף לאנשים עם צרכים מיוחדים, אין שם כסף לחינוך כלל ילדי ישראל, אין שם כסף לשורדי שואה או לקשישים בכלל.
כמה דברים טובים אפשר היה לעשות עם הכסף הזה לטובת כלל האוכלוסייה – המון. והינה, גם היום, בעוד חברי כנסת עומדים על הדוכן כאן במליאה, מתקיימות פגישות סחטנות בהולות של הרגע האחרון – עוד משהו, אם אפשר לחטוף. כך למשל הגיע היום ראש הממשלה נתניהו להסכם עם אגודת ישראל שבמסגרתו כל אברך יקבל מענק חד-פעמי של כ-2,000 שקלים – עוד 250 מיליון שקלים, רבע מיליארד, של אתנן פוליטי למי שבימים האחרונים מאיים ועושה שרירים. מה אני אגיד לכם, הסחטנות משתלמת. אכן, הדרישה לעוד ועוד כספים תוך איום באי-תמיכה בתקציב היא סחטנות. בוודאי יהיו אלה שייעלבו עד עמקי נשמתם מהביטוי הזה, יגלגלו עיניים השמימה ויזדעקו, אבל לצערי אלה העובדות, חברים.
אי-אפשר להפריד בין הסערות סביב התקציב בכלל והכספים הקואליציוניים בפרט לבין שאלת השוויון בנטל, הן בזה הצבאי והן בזה הכלכלי. אני רוצה לספר לכם, חבריי, שאני עובדת מגיל 14 לפרנסתי, עובדת מגיל 14 לממן לי לימודים והשכלה גבוהה, עובדת מגיל 14 להחזיק את המשפחה שלי, עובדת מגיל 14 לשלם מיסים במדינת ישראל, שמתגלגלים – – –
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
איפה השר? אין שר?
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
איפה השר?
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
אנחנו לא מוותרים לשר.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
במקום שידאג לנו, יקשיב – לא אכפת להם, זהו. איבדו את זה. בטח עכשיו חותם על עוד הסכם – – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
הסכם שלום זה טוב.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
מה אתה אומר על ההסכם עם יהדות התורה? מאיפה יביאו את הכסף?
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אחלה הסכם.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
נראה לי – – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אלה שטרות של מונופול.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
בדיוק, מונופול. לדעתי, זה כבר סתם נייר.
<< דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אם זה לא היה עצוב זה אולי היה מצחיק, אדוני היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
– – –
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
מה כבר נצעק? קנו את כולם. עם מי אתה רוצה – – –
<< דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הי, בועז, תראה מי בא. שלום, אדוני השר. אנחנו לא מכירים. קוראים לי מטי צרפתי הרכבי, אני חברת כנסת מיש עתיד. אני מודה לך על הכבוד – – –
<< קריאה >> שר החוץ אלי כהן: << קריאה >>
אני מאחל לך הצלחה ושתעשי עבודה טובה.
<< דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
תודה רבה. בהצלחה גם לך.
<< קריאה >> שר החוץ אלי כהן: << קריאה >>
תודה.
<< דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אז סיפרתי, אדוני השר, שאני עובדת מגיל 14. מגיל 14 אני עובדת כדי לממן – – –
<< קריאה >> שר החוץ אלי כהן: << קריאה >>
אפשר לשאול במה? כי גם אני – – –
<< דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני לימדתי תלמידים לקרוא ולכתוב.
<< קריאה >> שר החוץ אלי כהן: << קריאה >>
בגיל 14?
<< דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
כן, כן, בגיל 14. אחר כך עבדתי במפעלים.
<< קריאה >> שר החוץ אלי כהן: << קריאה >>
– – – אפילו הייתי שליח בחלק מהדברים.
<< דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אז אני לא הייתי שליחה. אני מגיל 14 עובדת כדי לפרנס את עצמי, לממן לי לימודי השכלה גבוהה, לממן לימודים לילדים שלי ולשלם מיסים במדינת ישראל, מיסים שנכנסים לקופה הציבורית לטובת עם ישראל. ואני באמת מודאגת בחודשים האחרונים שהכספים האלה, תשלומי המיסים של כולנו בקופה הציבורית, באמת יגיעו למקומות ראויים – זה מה שמטריד אותי. אז אמרתי שאי-אפשר להפריד בין הסערות סביב התקציב בכלל והכספים הקואליציוניים בפרט, כמובן, לבין שאלת השוויון בנטל, הן זה הצבאי והן זה הכלכלי. והינה, למשל, טוען ממש עכשיו, היום, אני חושבת, חבר כנסת מיהדות התורה בריאיון לכיכר השבת שהחרדים, גם אלה שאינם עובדים, הם אלה שמממנים את החילונים ולא להפך: גם החרדים הלא-עובדים משלמים מיסים עקיפים, הוא אמר, והוסיף: מה שאני קונה – מי שקונה דירה או לחם – משלם יותר מ-50% מיסים לאותם פקידים ופרזיטים שלא עובדים. כך אמר חבר הכנסת מיהדות התורה. אז אני משלמת גם מיסים עקיפים, ומה לעשות, גם מיסים ישירים. אה, ראו זה פלא – גם עקיפים וגם ישירים.
וגם בחינוך מספרים לנו שהמיליארדים הרבים לחינוך החרדי נועדו לתקן עוול של תת-תקצוב ולהביא לשוויון בין מערכות החינוך השונות בישראל. ואכן, קיימים פערים, פערים גדולים אפילו, במערכת החינוך בישראל, אבל כפי שנחשף בימים האחרונים מנתונים רשמיים של משרד החינוך, הפערים הם בכיוון השני: גם בחינוך הפרטי וגם בציבורי תלמיד חרדי מקבל עד 40% יותר מהתלמיד החילוני; גם בחינוך הציבורי ההשקעה בחרדים היא הגבוהה ביותר. זה תיקון עוול? האומנם? אני אומר לכם כמי שהייתה ראש מועצה כמעט 12 שנים: הכנסנו את היד לקופה הציבורית של המועצה כדי להשלים את התנאים למה שמקבל ילד חרדי, ילד בפריפריה, שזה בסדר גמור, אבל הרשויות במרכז הארץ מקבלות תקצוב נמוך בהרבה, בטח מהפריפריה ובטח מהילדים החרדים. זה נכנס מהקופה הציבורית, וכמובן, יכולנו לעשות בה שימוש אחר. אז תלמידים במדינת ישראל לא מקבלים תקציב זהה.
מה אני אגיד לכם, קואליציה נכבדה, שיחקתם אותה. לימדתם את כולנו שיעור בסחטנות פוליטית. הראיתם לכולנו שאתם לא נבחרי הציבור של כלל אזרחי ישראל אלא נבחרי ציבור של מגזרים ספציפיים, נבחרי ציבור שדואגים רק לעצמם; נבחרי ציבור שדואגים רק לציבור שבחר בהם. אתם – ואני מצטערת על המילה – אתם שמים פס על כלל אזרחי המדינה וצוחקים כל הדרך אל הבנק. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
חבר הכנסת רון כץ.
אנחנו מקדמים בברכה את ערן צימרין, יושב-ראש אל"י – היום קיימנו את הדיון בשדולה למען הילד – ואת אורין ג'ולי. אולי אתם מכירים אותה, היא מפורסמת כדוגמנית נשק. היא באה ופרסה את הסיפור שלה, שהיה מאוד מרגש. אני חושב שלא מעט אנשים הזילו דמעה ונכנסו – היא בעצם הרימה לנו את השדולה, ומפה אנחנו מתחילים יחד. אני מקווה לראות גם אתכם, גם אותך, חברי רון, בשדולה בפעם הבאה.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
בכבוד.
<< קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >>
אדוני היושב-ראש, משפחת כהן מקליפורניה ביציע. משפחת כהן ביציע.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
משפחת כהן מקליפורניה, ברוכים הבאים.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
כהן מקליפורניה מבינים גם "ברוכים הבאים", נכון?
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
אתה יכול להגיד welcome. אל תסתבך יותר מזה, כי גם – – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
לא, אני יודע לדבר, זה בסדר, אבל נראה לי – הם נראים לי משלנו.
היום דיברתי באנגלית עם מישהו מהשדולה איזה חמש דקות. בסוף הוא אמר לי: זה בסדר, אתה יכול לדבר איתי גם בעברית.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
הוא יכול היה לחסוך לך את זה כבר מהתחלה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
כן.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היו"ר, כנסת נכבדה. אני יושב כאן ומרגיש את חוסר הנוחות. אני באמת שואל: איפה עומד הגבול שלכם? מתי תגידו עד כאן? אי-אפשר להמשיך עם זה. מה שקורה פה הוא לא מקובל – ההתנהלות הזו של סחטנות, של חוסר האונים עד הדקה ה-90, שצריך לשפוך לתקציב עוד כספים.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
הינה, הגיע התקציב, אתה יכול לדבר על זה.
<< דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הינה, נו, ברור. עד שלא נצביע על התקציב זה עדיין לא סגור. אני יודע שיש עוד כמה מפלגות על הקצה שמתחממות על דרישות נוספות. אני כבר לא יודע מאיפה תביאו את הכסף, כי הוא לא קיים. אבל אתה יודע, כמו נתניהו, להבטיח אפשר, לקיים יותר קשה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
לא, אנחנו יודעים גם להכניס כסף, אתה יודע. נתניהו תמיד ידע לעשות את זה. אל תדאג.
<< דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >>
איפה הוא? בינתיים ההשקעות – בוא תעקוב אחריי. אז אם אנחנו מדברים על התקציב, בוא נדבר על נתונים. בוא נתחיל בביטחון האישי, שהבטיחו לשפר אותו. זאת הייתה הבטחת הבחירות המרכזית של שר הטיקטוק ומלך הפחמימה. אז הנתונים מדברים על כך ש-73% מכלל בעלי העסקים והחקלאים חוו ניסיון סחיטה או איומים של גביית דמי חסות. אתה יודע כמה מהם פנו למשטרה? כמעט אף אחד, כי הם פשוט לא מאמינים שזה יעזור. ארבעה מכל עשרה ישראלים מענפי התעשייה, החקלאות, התשתיות, המסחר והבינוי משלמים פרוטקשן במדינת ישראל שנת 2023 – הכול, שוב, כי הם לא סומכים על המשטרה. בעל הבית שדיבר על המשילות הפך את ישראל למקום הרבה פחות בטוח, שהפושעים חוגגים בו.
נמשיך בעוד הבטחת בחירות של בעל הבית ואדון המשילות: 1,510 פיגועים מתחילת שנת 2023, 19 נרצחו, 55 נפצעו, 1,173 רקטות שוגרו לעבר אזרחי מדינת ישראל. ימין מלא מלא כמו שהבטיחו לנו החזיר את מזוודות הכסף לחמאס. ככה הם נלחמים בטרור. ומה ממשלת ימין מלא מלא עשתה בשביל הביטחון האישי? 60% מאזרחי מדינת ישראל מדווחים על ירידה בתחושת הביטחון האישי שלהם. אזרחים מודאגים מנהיגה פרועה בכבישים, מאלימות פיזית. אזרחים גם מודאגים מלהיקלע לעימותים בין ארגוני פשיעה בשל טעות בזיהוי. לראשונה זה שנים הציבור חושש יותר מפשיעה, מאלימות פלילית, מאשר מאלימות בפשע על רקע הלאומני.
הנתונים לא משקרים; הממשלה הזאת כן. זה לא ימין וזה לא שום דבר מהבטחות הבחירות הריקות הללו, שהפכו להיות בדיחה בעיני כל אזרח במדינת ישראל. הממשלה הזאת התחילה ברעש גדול, ואפס עשייה. בעלי הבית לא מתעניינים במה שהאזרחים צועקים להם. אין להם מושג איך לטפל במשילות, בביטחון, בביטחון האישי. אין להם מושג איך לקיים את הבטחת הבחירות החשובה ביותר שלהם – המלחמה ביוקר המחיה. זה מרגיש שהם פשוט לא האמינו שהם הגיעו לתפקידים האלה. הם עשו קמפיין שלם על הפחדה, על הבטחות, על מכירה של חלומות, וכשהם הגיעו הכול השתבש.
אז בואו נדבר רגע על האירוע שנדחק באורח פלא הצידה, למרות שרוב הדברים שהובטח שיהיו מטופלים, כמו שראינו מהנתונים, ממש לא מטופלים. בואו נראה מה קרה מאז ביוקר המחיה: מדד המחירים עלה ב-0.8%; האינפלציה עומדת על 5%; הריבית עלתה רק אתמול, או תעלה היום, סליחה; מחירי השכירות עלו ב-10%; מחירי הפירות והירקות עלו ב-5%; מחירי החלב עלו בממוצע ב-16%; מחירי הלחם – ב-5%; מחירי החשמל – ב-8.2%; הארנונה, שמר כלכלה הבטיח להוריד, עלתה כבר ב-1.37%, והיד עוד נטויה; מחירי הבשר עלו ב-15%, והרשימה פה היא מאוד מאוד ארוכה. ומה אתם, ממשלה יקרה, יקרה מדי עבור הציבור הישראלי, עושים עם זה? מה תוכנית החירום שלכם להצלת המשק? אף אחד לא יודע. היא כל כך סודית שהיא לא קיימת. מאז שהוקמה הממשלה הזאת הדיון היחיד שהתקיים בבית הזה על יוקר המחיה היה ביוזמת האופוזיציה.
אני באמת שואל, מה עובר עליכם? מה קורה לכם? איפה אתם חיים? האנשים לא גומרים את החודש, צעירים חוזרים להתגורר בבית הוריהם, מוותרים על קנייה של מצרכים ועושים חשבונות שמעולם לא חשבו שיעשו. אתם אפילו לא מדברים על הנושא. כמה מנותקים ופריבילגיים אפשר להיות? כל כך נוח לכם בבית הזה ששכחתם את הציבור? זה נראה לכם נורמלי, עכשיו במצוקה הכלכלית שקיימת במדינת ישראל, לחלק כמעט 14 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים? האם למישהו נראה נורמלי ששליש מהציבור יקבל עכשיו את כל הכסף של הציבור, ורוב הציבור יישאר ללא תקציבים, ללא מקורות? אני באמת שואל את השאלה הזו. למה? כי ניצחתם בבחירות אז הציבור היצרני צריך לקרוס? אתם לוקחים את הכסף של כולם ומחלקים אותו אך ורק למגזרים שמעניינים אתכם. במקום לקחת את המיליארדים הללו, ששייכים לאזרחי ישראל כולם, ולהקצות אותם לתוכנית ותקציבים לגיל הרך; לפיקוח על מעונות היום; להשקעה במוחות הישראליים, בעתיד ההייטק; לדבר על המע"מ הדיפרנציאלי; הרחבת סל התרופות; סיוע במלגות לסטודנטים; הכשרה בענף ההייטק להגדלת מעגל התעסוקה והגיוון התעסוקתי; הגדלת משכורות לאנשי החינוך, שרק הודיעו שהם יוצאים בעוד שביתה כי הם הודיעו שהם קורסים, המשכורות שלהם לא מספיקות להם לשום דבר; הקמת בתי החולים בפריפריה – כל אחד מהרעיונות האלה הייתם יכולים לעשות בכספים האדירים שהעברתם לעצמכם, אבל אתם בחרתם לקחת אותם אך ורק עבורכם.
ואני רוצה לשאול את בנימין נתניהו מפה: ממה אתה מפחד? לפני שעה פורסם שחתמת על הסכם כניעה למפלגה של גפני או גולדקנופ, אני כבר לא יודע מי סחט אותך עכשיו. אני רוצה לשאול באמת: מה אתה חושב שהם יעשו? הם יפרקו את ממשלת החלומות הזאת, הממשלה שהם יכולים לחלוב אותה עד אין סוף? אתה חושב שהם ילכו לבחירות? אני רוצה לתת לך עצה פוליטית: אין להם לאן ללכת. תפסיק לחלק את הכסף של כולנו ותתחיל להתנהג כמו ראש ממשלה ולא כמו כספומט.
מדינת ישראל נמצאת היום במשבר חסר תקדים. הקטר הכלכלי של מדינת ישראל, ההייטק הישראלי, נמצא בנקודה הנמוכה ביותר שידענו אי פעם, והגרוע מכול עוד לפנינו. אבל את מי זה לא מעניין? את מי שאחראים לנושא עכשיו. זה פשוט לא מעניין אותם. אני באמת רוצה לשאול: מה אתם עושים בשביל הצעירים, בשביל המשפחות הצעירות, בשביל הסטודנטים, בשביל משרתי המילואים, מפתחי האפליקציות, הרופאים? אתם יודעים מה – עבור הציבור החרדי, עבור מישהו במדינת ישראל? מה אתם עושים בשביל הציבור היצרני שיבחר להישאר במדינה הזו, שיבחר להישאר פה ויוכל להתקיים בכבוד? מה אתם עושים בשביל שהדור הבא לא יהיה דור עני? ויש תשובה, לצערי. יש תשובה כואבת וברורה: אתם לא עושים כלום. אתם ממשלה שבזזה את כספי הציבור, כספי המיסים של כולנו, וחילקה אותם רק לעצמכם. קרעתם את הציבור. שכחתם את הערבות ההדדית, את ערך הסולידריות. אתם משקרים לציבור ומנצלים את הבחירות ניצול טכני.
התקציב שמוגש היום הוא התקציב הגרוע יותר מאז קום המדינה. זה אפילו קצת מביך לקרוא לו "תקציב מדינה" כשבעצם צריך לקרוא לו בשמו האמיתי – זה תקציב קואליציה, אפליה ברורה של הציבור שאינו מיוצג בבית הזה. אתם מחלקים ביניכם את עתיד המדינה. אתם תובילו פה לקריסה כלכלית. משפחות יצטרכו לבחור בין חשמל לתרופות, בין אוכל לחינוך. ורק לפני שישה חודשים, שישה חודשים, קיבלתם פה מדינה במצב מצוין, עם עודף תקציבי, עם אבטלה נמוכה, עם השקעות זרות וצמיחה כלכלית. בחמישה חודשים החרבתם את הכול. העברתם את המדינה מצמיחה ושגשוג לעוני ודלות. אתם משחקים באש. הציבור היצרני עוקב בדאגה אחרי מה שקורה בבית הזה. הוא סיים להיות הפראייר התורן, וההתנהלות הדורסנית הזו תחזור אליכם. אתם תובילו לכך שמי שלוקח על עצמו את הנטל פשוט יקום וילך, ואז מי יישא באחריות על המדינה הזו? מי יממן את הסחטנות הזו? מי? יש פה מדינה לנהל.
תראו עבור מה אתם מחלקים את משאבי המדינה: 3.9 מיליארד שקלים מוקצים למוסדות החינוך שאינם מלמדים ליבה או שאינם מעודדים השתלבות בעבודה. זה נשמע נחמד, נכון? "אינם מעודדים"; זה לא "אינם מעודדים", זה "אוסרים". פה אתם גוזרים על הציבור הזה להישאר תמיד עני. 818 מיליון שקלים עבור תקציב ראש הממשלה. מה משרד ראש הממשלה עושה עם כל הכסף הזה? שאלה טובה. זה קשור כנראה במטוסים, בתים, הבית הלבן הישראלי, תספורות, איפור והרבה מאוד דברים שלא היינו רוצים שהכסף הזה ילך לשם. סעיף עלום בשם "בירור היהדות" – אתה יודע מה זה בירור היהדות בתקציב שאנחנו מדברים עליו? בוא ואני אספר לך, כי הוא זוכה ל-5.5 מיליון שקלים. איך מבררים יהדות, חברי הקואליציה? יש למישהו רעיון? שאלה טובה. אנחנו נשאל איך מבררים יהדות, ולמה זה עולה למשלמי המיסים 5.5 מיליון שקלים. איפה ההבטחות על יוקר המחיה? איך אתם מעיזים לגזול את הקופה הציבורית בצורה הזו? איך יכול להיות שבכל תקציב המדינה אין התייחסות בכלל ליוקר המחיה? אני אגיד לכם למה – כי זה גדול עליהם. כי הם מתנהגים כמו פיל בחנות חרסינה, כמו קואליציה שהגיעה לסיבוב אחד ורוצה לגזול כמה שאפשר. אתם מנצלים את הסיטואציה שיש ראש ממשלה סחיט שמפחד מאימת הדין, והכי עצוב – שאתם מתנהגים בבריונות גם כלפי אלו שכן בחרו בכם, שהאמינו, שבאמת האמינו, שהגיעו בשביל המשילות, בשביל הביטחון האישי, בשביל המלחמה ביוקר המחיה.
ואני רוצה לשאול את אותם חברי קואליציה במחלקת הדגים הקפואים: אתם חיים במדינה הזאת. אתם שומעים את זעקת הציבור. אתם מבינים שהתקציב הזה יגמור את כלכלת מדינת ישראל. למה אתם שותקים? למה לא שומעים אף אחד מכם? איך אתם מסבירים את זה לעצמכם? משמעת קואליציונית זה ההסבר? כנראה זה עדיף על הערכים שלנו ועל הערכים שלכם.
השאלה האמיתית שאזרחי ישראל צריכים לשאול את עצמם היא למה הם צריכים אתכם. אם כולכם מצביעים כאיש אחד בהוראה של שישה, שבעה, שמונה ראשי סיעות, אז למה צריך אתכם? מי יקום וייתן תקווה לציבור שכורע תחת הנטל? מי יילחם במונופולים? לצערי, אין כאן אף אחד שמסוגל לזה.
התקציב שמונח לפנינו מוכיח את זה. התקציב הזה היה צריך להיגנז, וממשלה אמיתית הייתה מכריזה על מצב חירום כלכלי, הייתה מזרימה כספים בחזרה למשק, הייתה משקיעה בהייטק והייתה דואגת להחזיר את היציבות – לחזור לשגרה הטובה שהייתה כאן לפני שעליתם לשלטון. המדינה חייבת ודאות פוליטית ומשטרית. המדינה חייבת לשמור על הדמוקרטיה. על פי הדוח שפרסם IVC, סבבי גיוס ההון להשקעות בהייטק ירדו ב-62% לעומת שנת 2022. שנת 2022 הייתה שנה קשה להייטק הישראלי, ועדיין היא פי שניים יותר טובה מהשנה הזו שלכם. האי-יציבות הפוליטית בישראל וההאטה בכלכלה הן על הראש שלכם. המפתחות של המדינה אצלכם. המדינה שלנו מייצרת את המוחות הטובים בעולם, ואתם בוחרים להתעלם מהם. אפילו לא צריך להשקיע כספים רבים. צריך לוותר קצת על החזירות הקואליציונית שאנחנו רואים פה ולהשקיע אותם במה שחשוב באמת: צריך לייצב את ענפי הכלכלה במדינת ישראל, צריך לסייע בגיוון התעסוקתי – מאשר לדאוג שאותה אוכלוסייה לעולם לא תעבוד במדינת ישראל. צריך לדאוג להכשרות על חשבון המדינה בשיתוף עם ראשי הענפים בשביל להגדיל את מעגל התעסוקה.
וקחו עוד רעיון חינם על חשבוני: במקום לגזול את כספי הארנונה העסקית של רשויות במדינת ישראל ובעצם להרע לכל תושב במדינת ישראל ולהטיל עליו מס נוסף, אולי פשוט תפתחו את הכיס; אולי תגידו לאוצר: חבר'ה, הרעיון הזה של קרן הארנונה הוא רעיון מטורלל. אתם רוצים לעזור לרשויות חלשות יותר? תעזרו להם. אנחנו מדברים על בין 150 ל-300 מיליון שקל כל הסיפור. תוציאו את זה מהאוצר. אבל אתם יודעים מה הבעיה? אתה יודע מה הבעיה? לא נשאר כסף באוצר, כי גם המעט שנשאר נשדד היום.
אנחנו נמצאים בפני מגפה חדשה. על פי התחזיות, יותר מ-55,000 עסקים קטנים ייסגרו השנה – עלייה של 1.3% משנת 2022. המשמעות היא שהשנה, בגללכם, ייסגרו יותר עסקים מאשר נסגרו בתקופת הקורונה. 55,000 משפחות שעומדות בפני מאבק יום-יומי של פרנסה, ומתוכן 51,000 משפחות שמעסיקות בכל עסק בממוצע 20 עובדים; עשרות אלפי מפרנסים שמתפרנסים מאותם העסקים הקטנים הללו ילכו הביתה. ומה זה אומר? למה זה חשוב שגם אתם תדעו את זה? כי לא רחוק היום שכל אותם פראיירים שמשלמים עבור הביזה הזאת שלכם, עבור הכספים הקואליציוניים שחילקתם אחד לשני, פשוט ייעלמו, הם פשוט לא יהיו פה יותר, ואז, מה נעשה במדינה הזאת?
לתקציב הזה אין שום בשורה לעם, להפך. מי שמתעמק בתקציב מגלה שהציבור החילוני במדינת ישראל הולך לשלם הרבה, הרבה יותר, ולקבל הרבה פחות – פחות לחינוך, פחות לביטחון האישי, פחות לכלכלה, פחות בתרבות, הרבה פחות בשוויון החברתי. הבטחתם חינוך חינם מגיל לידה, ובפועל אתם מעלים את מחירי הצהרונים המסובסדים; הבטחתם גידול בשוק הדיור, ובאותה נשימה אתם מעלים את הארנונה והשכירות מזנקת; הבטחתם הגדלת תחרות וצמצום ריכוזיות במשק, ובאותה נשימה המונופולים מעלים בלחיצת כפתור את כל המחירים. ואתם שותקים.
אזרחי ישראל, רימו אותנו. הובילו אותנו לקלפי עם הבטחה מפוצצת, אבל כמו שציפינו, הכול הבל הבלים, שקרים שהובילו לממשלה הגרועה ביותר בתולדות ישראל. האנשים שיושבים בממשלה הזאת לא יודעים איך לפתור את בעיית יוקר המחיה, וזה גם לא מעניין אותם. נוח להם בכיסא. הם התרגלו אליו. יש גם אחלה נוף לירושלים. אנחנו, מעמד הביניים, אזרחים סוג ב', נמשיך לשלם את המיסים, להתייצב למילואים, לעשות חשבונות בסופר, להתגייס לצבא ולהחזיק על הכתפיים שלנו, שכבר לא כל כך רחבות, את המדינה הזאת.
התקציב הזה הוא כולו בושה. הוא לא שווה את הנייר שהוא נכתב עליו. הוא לא יקדם את מדינת ישראל בדבר. הוא יביא לנסיגה בכל הפרמטרים. הוא המסמר האחרון באימפריה הכלכלית, באומת ההייטק, שהייתה קנאת העולם והופכת לאט-לאט למנודה בעולם. לא לחינם ראש הממשלה רואה את הבית הלבן בתמונות; לא לחינם שר האוצר לא מצליח לקבוע פגישות אפילו עם פקידים בעיריית פריז; לא לחינם האיחוד האירופי מבטל כנסים שמוזמנים אליהם שרים ישראלים; לא לחינם אנחנו רואים התקרבות מדאיגה של אויבינו.
התקציב הזה הוא תקציב של ניתוק, חוסר צדק וזחיחות של ממשלת נתניהו, הנאשם שהחליט שהמדינה יכולה להישרף כל עוד הוא חופשי. אתם צריכים להתבייש לכם, חבריי חברי הקואליציה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
זה זמן על חשבוני, אז תדבר עכשיו, זהו.
<< דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >>
ההיסטוריה תשפוט אתכם ותזכור את הרפיסות הזאת. אבל אזרחי ישראל, לא אבדה תקוותנו. הציבור הליברלי יתעורר, והוא חזק, ולא רחוק היום שנחזיר את המדינה למסלול הנכון. עברנו דברים קשים. אנחנו עוד שלב בדרך אל הארץ המובטחת.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אדוני היו"ר, אני רוצה לסיים, כי בזמן שישבתי פה קראתי שיו"ר ועדת הכספים חושב שצריך לתרום בגדים לנועה קירל, שעשתה לנו כבוד גדול בכל העולם. אז אני רוצה לומר ליו"ר ועדת הכספים: שמור את העיניים שלך איפה שהן צריכות להיות ואל תיתן עצות למי שעשתה לנו הרבה כבוד בכל העולם. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
יש שר?
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אבל העוזר שלו פה.
<< דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
העוזר שלו יעזור לך.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
מה קורה עם השר? למה הוא לא מגיע אלינו?
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
די. אמרנו את זה, אל תחזור על זה.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
אלי, אנחנו מתגעגעים אליך.
<< קריאה >> שר החוץ אלי כהן: << קריאה >>
אני כאן תמיד בשבילכם.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אמרתי, שר החוץ אלי כהן, בזמן שאתה יושב פה – – –
<< קריאה >> שר החוץ אלי כהן: << קריאה >>
שר החוץ, מותר לו להיות בחוץ ולחזור.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אתה יודע, אנחנו מפסידים עוד הסכם שלום בזמן שאתה יושב פה. בבקשה.
<< דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
כבוד היושב בראש, שר נכבד, כנסת נכבדה, תחילה חייבת אני להתייחס למדורת ההסתה שנמשכת מזה 70 שנה נגדנו כערבים בני המקום. אנחנו הילידים, אנחנו לא באנו כמהגרים ואנחנו גם מתעקשים להישאר כאן. יש לנו זכויות בסיסיות שמעוגנות בחוק הבין-לאומי. לצערי הרב, בשנים האחרונות מסע זה גובר ומתעצם, ובשנה האחרונה קפץ עוד מרחק, בהובלתם של אנשים גזעניים, עם ראש התנחלותי, אשר מנסים להרוס כל חלקה טובה ולו הכי קטנה שיש. אז אני רוצה להגיד כאן בפני כולם: הזהות הלאומית שלי היא כל כך ברורה, ואני לא מתכוונת לוותר עליה. כן, אני אישה מוסלמית, ערבייה, פלסטינית, גאה בעברי ובמורשת שלי. לצד זאת, הזהות האזרחית שלי גם היא ברורה. כן, אני אזרחית ישראלית ומגיעות לי מלוא הזכויות, החל מזכויות בסיסיות ועד להגשמה עצמית.
כבוד היושב בראש, דיוני תקציב ואישור תקציב במדינה מתוקנת – זה היה אמור להיות אירוע משמח, ובראש וראשונה אירוע המכבד את האזרחים, את כלל האזרחים ולא משנה מה השייכות שלהם. אבל כאן, במדינה שמתארת את עצמה כנאורה ודמוקרטית – ושימו דגש חזק חזק על "מתארת את עצמה" – במדינה הזאת התקציב מובנה בצורה כזאת שהוא ישרת חלקים וידיר חלקים אחרים, שהם מיעוט ילידי במקרה שלנו. במדינה מתוקנת היו דואגים לסגור פערים בתחומי חינוך, בריאות, תכנון, בנייה ועוד ועוד. יתרה מזו, היו עושים צדק חלוקתי, אבל על אמת, ולא קרן ארנונה שמלכתחילה מדירה ציבור שלם ומערימה עוד חסמים בפניו בצורה מובנית.
אז בואו נראה ביחד מה יש לנו בחברה הערבית. פשיעה ואלימות? כן, יש לנו פשיעה ואלימות, והרבה, הרבה מעל היכולת שאפשר לשאת. בזה, האמת, הממשלה מאוד נדיבה ומאפשרת – יותר מ-80 נרצחות ונרצחים מתחילת השנה. אגב, הממשלה לא רק מעלימה עין, הממשלה שותפה, נותנת יד וחסות לרוצחים ולרצח בכבישים ובתוך השכונות ולאור יום. בישראל הידועה, שהשב"כ שלה הכי חזק בעולם, הפושעים גונבים נשקים מהבסיסים הצבאיים שלה. כן כן, מה ששמעתם. לא רק זאת, הם גונבים וגם הורגים באותם נשקים, וגם למרבה הפלא לא נתפסים. פשוט לא נתפס, לא מתקבל על הדעת שזה קורה כאן, במדינת ישראל, בעלת הטכנולוגיות המפותחות ביותר בעולם. אבל, וכאן אבל אחד גדול: כשקורה מקרה בצד השני, בחברה היהודית – ושלא יובן שאני בעד רצח בחברה היהודית – כשקורה מקרה כזה, בתוך 48 שעות מקסימום המקרה מפוענח.
אמרנו בצד השני? כן. תזכרו, כשרוצים לתפוס ולפענח ולהגיש כתב אישום, זה כן אפשרי. אתמול, כשהחברה הערבית יצאה לכבישים להביע כאב ועמדה, תגידו, מישהו יודע איפה היה השר האמון על ביטחון האזרחים – סליחה, השר לכישלון לאומי? איפה הוא היה? כמו תמיד, הוא היה עסוק בלייצר עוד סרטון, עוד סצנה פרובוקטיבית מסיתה נגד האזרחים הערבים. חשוב לשר הכישלון להתגנב ולהצטלם פי סאחאת מסג'ד אל-אקצא. בן גביר, אני אומרת לך מעל דוכן זה: לא משנה כמה תצטלם פי סאחאת אל-אקצא (אומרת בערבית ומתרגמת:) לעדי-עד מוסלמי טהור, ונוכחותך שם – יש לה רק תוצאה אחת ויחידה: עוד שנאה ועוד הסתה, ומהצד שלנו – עוד דבקות ואהבה למקום השני בקדושתו בשבילנו כמוסלמים. לך תעשה את הדרוש ממך, תמלא את חובתך כלפי האזרחים הערבים. די למה שאתה עושה. כולנו ראינו מה שקרה לפני יומיים בשפרעם באמצע היום – פושעים נכנסים לחנות, מבקשים ולוקחים פרוטקשן ויוצאים. בבוקר ראינו אותו, בשעה 06:00, בטובא. אבל למה? הוא לא בא לשמור על האנשים בטובא, כי המקרה קרה ביישוב יהודי בצד השני. בושה. בושה. נמאסת. די לנו ולכולנו ממך. תלך כבר.
אז ביטחון אישי, אל-חמד לאללה, אין לנו. ומה התוכנית של הממשלה? בינתיים מה שיש לה להציע זה שר עם ציוצים, תמונות וכותרות.
נעבור לחינוך.
<< קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >>
איפה השר? מי השר? איפה השר?
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
עצרתי. עצרתי את הזמן. קודם כול צריך להודות שבן גביר אתמול היה בטובא-זנגרייה. נעצרו עשרה אנשים.
<< דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
נכון. למה הוא היה שם? למה לא הגיע לשפרעם?
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
הוא והמפכ"ל. רגע, פרוסה-פרוסה. יכול להיות שאלה שביקשו את הפרוטקשן בשפרעם, יכול להיות שהם באו מטובא. אני לא יודע.
<< דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
ואללה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אל תאשימי סתם את שפרעם. יש שם גם אנשים טובים.
<< דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
לא. בכתבה כבר היה כתוב למה הוא הגיע לטובא.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
כן? את רוצה לספר לי?
<< דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
לא. אני מציעה שאתה – – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
המקום השני בחשיבותו בשבילכם, אמרת, ואני מסכים, הוא המקום הראשון בחשיבותו ליהודים. צריך להיות סטטוס קוו. כולם צריכים להתפלל. צריך חופש.
השר הגיע, את יכולה להמשיך.
<< דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
אז לתת לאנשים להתפלל בכבוד.
חינוך. חינוך – כבר בהתחלה יש את הנתון המצער והכואב, שמעיד על פער של – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
השר אלי כהן, בוא שב לידי. ככה לא תברח.
<< דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
– – של שלוש שנות לימוד בין התלמידים היהודים לתלמידים הערבים, כמובן לטובת היהודים. זה לא בגלל שאין לתלמידים הערבים רמת משכל גבוהה, לא ולא. זה בגלל מדיניות אפליה מובנית וממושכת של ממשלות ישראל לדורותיהן בהקצאת המשאבים הדרושים ללמידה מיטיבה ולאקלים חינוכי המאפשר לתלמיד להיות פנוי לתהליך הלימודי ולהיות תלמיד סקרן, חקרן, יצירתי, יוזם ואחראי.
תתארו לעצמכם, בישראל של היום עדיין ישנם ילדים שנמנעת מהם האפשרות אפילו להגיע לבית ספר, שלפעמים הוא צריף, לא פחות ולא יותר. ראש הממשלה בנימין נתניהו יצא בתקופת הבחירות באחת הסיסמאות: חינוך חינם מלידה עד שלוש לכלל ילדי ישראל. והינה התקציב. לא רק שהתקציב לא מתייחס לסיסמה הזאת – אם שכח כבודו, אני רוצה להזכיר לו שלאלפי ילדים בדרום אין אפשרות למסגרת לימודים אפילו מגיל שלוש עד חמש או יסודי או תיכוני, גיל שלוש עד חמש, שזה כבר שנים קיים במדינה. אז על מה אנחנו בדיוק מדברים? תגידו, איזו בשורה מביא התקציב בסוגיה הזו? תגידו, איזו בשורה מביא התקציב לצוותים החינוכיים, ל-14,000 מורות ומורים מובטלים בחברה הערבית, שאין להם אפשרות לעבוד, כאשר בצד היהודי יש מחסור אדיר גם במורות וגם במטפלות? ולכאורה הפתרון לכולם בהישג יד, אבל לא. זה לא מה שקורה וכנראה זה לא מה שיקרה, כי פשוט מפחדים שמורה ערבייה תיכנס לבית ספר יהודי והילדים יגדלו ויתרגלו לכך שהינה, היא בן אדם רגיל, כמונו; יש לה תכונות אנושיות שהיא יכולה להתחבר ולתקשר וגם לתת.
על תיקוני חקיקה בתחום הדיור שמענו, אבל תגידו, איך הם מיטיבים עם אותם אלפי מורים ומורות שנאלצים לעזוב את בתיהם בצפון ולשכור דירה בדרום ולשלם ארנונה על שני בתים? מה לעשות, יש להם משפחה שחייבים לחזור אליה בסוף השבוע ואין להם אפשרות לעבודה באזור מגוריהם, אז הם חייבים עוד דירה ועוד הוצאות, בשני מקומות. תגידו, איזו בשורה מביא התקציב לסייעות ולמטפלות שנותנות את נשמתן כדי לאפשר לילדים לגדול בתנאים מיטיבים? אבל הם נקרעים בין שעות עבודה ארוכות לעבודה פיזית קשה, לשחיקה נפשית ורגשית בשכר נמוך, ואחר כך מצפים שהילדים שלנו יגדלו לתפארת.
נעבור ליוקר המחיה, שהיה אחת הסיסמאות המובילות בפרסומת הבחירות האחרונות – של מי? כן, כן, לא טעינו, של ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. כאן אני רוצה להתחיל לצטט מכתבה ב-ynet על אחת הנשים, שמספרת: "'היו תקופת שבהן לא היה אוכל בבית, שלא יכולתי לקנות מטרנה לבן הקטן שלי', מתארת אמל" בת ה-44, "אימא לחמישה ילדים מצפון הארץ, שמתמודדת בשנים האחרונות עם אי-ביטחון תזונתי חמור. אמל ומשפחתה מקבלים סיוע מהמיזם הלאומי לביטחון תזונתי של משרד הרווחה, אבל למרות מצבה הקשה היא לא עומדת בקריטריונים לתוכנית תווי המזון שקידם יו"ר ש"ס אריה דרעי – ושבמסגרתה יחולקו עוד מיליארד שקלים כחלק מתקציב המדינה שאושר השבוע. 'בזכות המיזם של משרד הרווחה'", אמל אומרת, "'אני קונה קצת חלב וירקות. בעלי פועל ואני מטפלת בקשישים. אנחנו מגיעים ל-1 בחודש ולא נשארת לנו אגורה אחת. הכול התייקר, ויש לנו ילדים קטנים. אני רוצה לבקש מהממשלה שיסתכלו עלינו, אנחנו צריכים עזרה'". בתוך אותה כתבה כתוב שמתוך 10,000 הזכאים למיזם הלאומי לביטחון תזונתי, רק 16% יהיו זכאים לקבל את תווי המזון על פי קריטריונים של הארנונה, שלא בוחנים את הביטחון התזונתי. צריך לחשוב רציונלית לא פוליטית; צריך לבחון את הקריטריונים ולבדוק איך מסייעים ואיך נותנים את הסיוע בחלוקה מחודשת.
אמל היא לא היחידה ולא הבודדה, לא בחברה הערבית ולצערי גם לא בחברה היהודית וספציפית בחברה החרדית. אמל היא אחת מתוך 400,000 העניים במדינת ישראל, שמתוכם יותר מ-26% ערבים, מתוכם יותר מ-52% ילדים ערבים שחיים מתחת לקו העוני, וחלק גדול מהם, אין להם אפילו את התוכנית של יום ארוך, של ארוחה חמה אחת ביום. אז על מה אנחנו מדברים? איפה הסיסמה, להילחם ביוקר המחיה? כנראה שאנשים מבינים את "להילחם ביוקר המחיה" הפוך: החלב, שהוא מוצר בסיסי להתפתחות, התייקר ביותר מ-10%; עופות – ביותר מ-35%; חשמל – ביותר מ-6%, ואני לא מדברת על מקומות שאפילו אין להם חשמל, עכשיו אנחנו מדברים על אלה שיש להם חשמל והוא מתייקר. פירות זה כבר פריבילגיה, זה כבר חלום – מי יכול לקנות קילו ענבים ב-30 שקלים למשפחה של חמישה ילדים? עגבניות, ראינו – 12–15 שקלים; לחם – איפה השר של הפיתות? שיעסוק גם בזה. לא מגיע לאזרחי ישראל, לעניי ישראל, לחם מזין כמו שצריך? אז על מה אנחנו מדברים?
בואו נגיע לבריאות. הייתה רפורמה שמדברת על כפל ביטוחים. אני רוצה להאמין שתהיה רפורמה מבורכת, שבאמת תחסוך לאנשים ותאפשר להם טיפול בריאותי הגון, נאות ובזמן. אבל, ואבל אחד גדול – בינתיים הילדים שלנו מחכים לפחות בין חצי שנה לשנה כדי לקבל אבחון במרכז להתפתחות הילד; הילדים שלנו מחכים עוד חודשים אחרי האבחון כדי להתחיל לקבל את הטיפול; הילדים שלנו צריכים לשלם בכל פעם, ללכת לקופת החולים ולשלם עוד קרוב ל-40 שקלים כדי לקבל את ההתחייבות לאותו טיפול. זו הבריאות וזה החינוך שזוכים להם הילדים ממשפחות עניות וקשות יום. אני אגיד לכם מה: הורים שידם משגת – כן, הם יכולים ללכת ולעשות את זה באופן פרטי. אבל לצערי הרב, זה לא כל הילדים. יש חלק נכבד שלא יכול. אנחנו עדיין מדברים על עומסים ועל סגירות במיונים בבתי החולים; אנחנו עדיין מדברים על תורי המתנה של חצי שנה כדי לקבל תור לצילום MRI או צילומי דימות אחרים; אנחנו עדיין מחכים על קרוב לשנה לניתוחים. אז מה מביא לנו התקציב?
אנחנו עוד לא מדברים על בעיית המתמחים, שכורעים תחת הנטל, שעובדים ברצף 26 שעות. ראינו רופאים שהתמוטטו ושילמו בחייהם, אם זה בתוך המשמרת ואם זה בתאונת דרכים בדרכם הביתה. משרד הבריאות לא דואג לרופאים ולאחים ולאחיות העתידיים שיבואו וישרתו בשנים הבאות – לא דואג להם לשדות קליניים בארץ, לא דואג להם למקומות עבודה כמו שצריך. מדברים על מחסור ברופאים מתמחים, ואנחנו עדים למאות רופאים שמוכנים להיכנס להתמחויות – אבל לא. זאת מערכת הבריאות. אז איזו בשורה מביא משרד הבריאות במקום הזה?
נדבר על דיור ותשתיות. החברה הערבית נחנקת בתוך הגטאות מכל הצדדים. לא מאפשרים הרחבת תחומי שיפוט, לא מאפשרים שינוי ייעוד באדמות. אנשים שיש להם חלקת אדמה, שיכולים לבנות בקלי-קלות, לא נותנים להם רישיונות בחברה הערבית. אגב, קרן הארנונה, שמדברת על עידוד בנייה על סמך היתרי בנייה – בכל הרשויות הערביות זה רק 4,000 היתרים בשנה. לאן ילכו הצעירים הערבים? הם יצטרכו לבנות עוד קומה מעל לבית ולפעמים להרחיב קצת ולחנוק את השאר עוד קצת, בלי היתר בנייה, ולשלם הון תועפות כקנסות. אז כנראה משם רוצה המדינה למלא את הקופה – בקנסות של מאות אלפי שקלים על גבם של צעירים שעובדים יומם ולילה ומנסים בכל כוחם להיות אזרחים טובים, תורמים ונתרמים. אז על התקציב הזה אנחנו מדברים?
אני רוצה בכל ליבי להאמין שהתקציב באמת יביא בשורות. אני רוצה לראות שהתוכנית שבפעם הראשונה הוקצתה לחברה הערבית בהתייחסות ולו מינימלית – היא לא פותרת את כל הבעיות אבל כן סוללת דרך לכיוון של פתרון – תתממש, למרות שאנחנו כבר שומעים על הסטה של תקציבים גם מהמשרד לאיכות הסביבה וגם ממשרד התחבורה. לצערי הרב אנחנו באוכלוסייה 20%, אבל בתאונות דרכים אנחנו מככבים, כי אנחנו צריכים לצאת לעבודה עשרות ומאות קילומטרים כל יום בכבישים לא סלולים, שלא מאפשרים נהיגה כמו שצריך, בלחץ חיים יום-יומי. את זה התקציב לא רואה. הגיע הזמן באמת לצדק חלוקתי. תודה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. אחמד טיבי, בבקשה.
עד שהוא עולה ואני תכף יורד, אני רוצה לספר לך על אמל אחרת – אמל אימא שלי. קוראים לה "תקווה" בעברית. היא נלחמה בעשר אצבעות, באמת, כדי לפרנס אותנו, ארבעה ילדים, בתקופות מאוד קשות במדינת ישראל, והיא עשתה את זה בגדולה, בלי לבקש אפילו שקל אחד מהרווחה. תודה רבה.
<< קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >>
אימא שלך חזקה. במקרה, גם אימא שלי. מה עם שאר האימהות?
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
כי אמל זה תקווה, את יודעת.
<< קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >>
– – – מה עם שאר האימהות?
<< דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
מכובדי היושב-ראש, איך חולפת לה תהילת עולם. רציתי שהנאום ההיסטורי יהיה בתקופה שלך.
<< קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >>
אני מצטער, מחכים לי הרבה אנשים בחוץ. רציתי מאוד להישאר – – –
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
עידן הולך ועידן בא.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
הכבוד שלי.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
הכבוד כולו שלי.
<< קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
תודה רבה. מכובדי היושב-ראש, אנחנו מדברים על התקציב, על נזקקים, על תקציב לא חברתי, על יוקר המחיה, על עלייה במחירי המצרכים פעם אחר פעם אחר פעם, על הסל המשפחתי, שנהיה יותר ויותר יקר, יותר ויותר קשה להשיג, מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת. זה המקום להקריא את שירו של מחמוד דרוויש (אומר בערבית ומתרגם:) "חשוב על זולתך". שירו של מחמוד דרוויש:
"כשאתה מכין את ארוחת הבוקר שלך, חשוב על זולתך (אל תשכח את מזון היונים) / כשאתה מנהל את מלחמותיך, חשוב על זולתך (אל תשכח את שוחרי השלום) / כשאתה משלם את חשבון המים, חשוב על זולתך (אל תשכח את מי שיונק מי עננים) / כשאתה שב אל הבית, ביתך, חשוב על זולתך (אל תשכח את עם האוהלים) / כשאתה ישן ומונה את הכוכבים, חשוב על זולתך (יש מי שאינו מוצא מקום לשינה) / כשאתה נותן דרור לנפשך בהשאלות, חשוב על זולתך (חשוב על אלה שאיבדו זכותם למילים) / כשאתה מהרהר באחרים הרחוקים, חשוב על עצמך (אמור: הלוואי שהייתי נר בחשכה)".
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אין שר במליאה.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
אני אמשיך לדבר עד שיגיע השר. בערבית: (קורא את השיר בערבית.)
תקציב המדינה הזה נמצא ביחס הפוך לצרכים של החברה, היהודית והערבית כאחת. יש נושאים שבהם ההתעמרות באזרח היא קשה. יוקר המחיה מכה גלים. מטפלים כמעט בכל נושא משני אבל לא בנושאים העיקריים; לא בנושא של יוקר המחיה. מחירי המצרכים עולים. אין השקעה של העדפה מתקנת בחברה הערבית. אומנם המשיכו את התקציב של הממשלה הקודמת, אבל מדי פעם מנסים לגנוב מהתקציב הזה קצת, מהסעיף הזה קצת, מנסים להתחכם. סדרי העדיפויות של הממשלה הם שונים ומשונים. הם סדרי העדיפות של הציונות הדתית.
אגב, מכובדי היושב-ראש, אני לא אוהב את המתקפות וההתמקדות בחרדים. לא אוהב, כמו שאני לא אוהב – בצורה שונה – את התקפות העליהום על הערבים. יש צרכים מיוחדים לציבור הערבי, לציבור החרדי. צריך לעשות יותר. ה-OECD דיבר על הצורך לעשות יותר מבחינה כלכלית, מבחינת הצמיחה, מבחינת התעסוקה, החינוך, של החברה הערבית וחרדית. במי כן – ואני אומר את זה לאנשי המחאה ולמחנה הליברלי – צריך למקד את ההתקפות, כי הוא באמת מוצץ את התקציב? בציונות הדתית, במתנחלים. כמה תקציב הם מקבלים? תבדקו את הסעיפים לא של החרדים – של הציונות הדתית. אבל שימו לב: אלה מותקפים, החרדים, והם – לא. למה? כי הם משרתים בצבא ואלה לא? זה מספיק, אבל הם מקבלים יותר, אפרופו מי שמוצץ את הדם – המתנחלים, ההתנחלויות, וקהל היעד והבייס של סמוטריץ', שר האוצר.
אגב, אחוז התקציב לחברה הערבית, למשל, באופן רוחבי וגורף, נמוך: 0.3% במשרד הבריאות, 8% במשרד התרבות והספורט, 5% במשרד העבודה. ככה מעמיקים פערים. אין התמקדות, למשל, בנושא תכנון ובנייה בחברה הערבית, שזה נושא מצוקתי, או בנושא הפשיעה הגוברת, מעשי הרצח. ראיתי אתמול ידיעה על ביקור של בן גביר בצפון. למה הוא ביקר? קראתי את הידיעה, והם אומרים בצורה מפורשת שהוא ביקר בשל העובדה שהיו הצתות בכמה יישובים יהודיים. אף אחד לא דיבר על מה שהיה יום לפני בשפרעם, כאשר שמונה רעולי פנים על אופנועים הגיעו לחנות נעליים ואיימו, הודיעו לאנשים בחנות: צריך לשלם דמי חסות, פרוטקשן – והלכו, כי בעל החנות לא היה, ובהליכה בחזרה אחד מהם הרים את האקדח, או את הנשק, בשמחה ובהפגנתיות. שום משטרה; אפילו לא קמצוץ של התעניינות, שאנחנו יודעים עליה. בן גביר ראה שיש כתבות בכל הערוצים על פרוטקשן, דמי חסות, בכמה יישובים יהודיים. אגב, אני דורש לטפל בדמי חסות בכל יישוב – יהודי, ערבי, ערבי, יהודי. בכולם. דמי חסות ופרוטקשן הם מכת מדינה, אבל בשל העובדה שהביקורת הציבורית גברה ויש יישובים יהודיים וראשי רשויות שהתבטאו, פתאום הוא קפץ לבקר, יושב-ראש מבוכה יהודית. שר הבָּטֵ"ל, שר הבָּטַ"ל, בָּטֵל, בָּטַל.
<< קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
בָּטַ"ל.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
אבל אני בכוונה אומר בָּטֵל. (אומר בערבית: המבין יבין,) ודי לחכימא.
<< קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
כי בנושא העיקרי שהוא צריך לטפל בו, ביטחון אישי – ליהודים וערבים, אגב – הוא לא שם. הוא קופץ כמו גנב בלילה, משתחל למסגד אל-אקצא ואומר: אני בעל הבית. ככה נכנס בעל בית? כשאני נכנס לבית שלי, אני נכנס באופן חופשי, לא משתחל ומתגנב בבוקר עם שמירה, לא מסתכל כל הזמן ימינה ושמאלה. בעלי הבית, אסחאב אל-מקאם, הם המוסלמים, הם (אומר בערבית: בעלי המקום, המוסלמים. כמו גנב שנכנס בסתר, צילם את עצמו ויצא מהר.)
עוד נושא שהממשלה הזאת – קיבלתי איזה מידע פנימי: יש סעיף בתקציב הקודם לגבי תקציב החינוך בירושלים המזרחית של משרד האוצר ומשרד החינוך, 250 מיליון שקל. משרד האוצר מסרב להעביר, יעני משחק סחור-סחור, סחור-סחור. פניתי גם למשרד החינוך, גם לשר החינוך פניתי, גם לאחרים, גם בעירייה. הם אומרים: יהיה בסדר. כשאומרים לי "יהיה בסדר" בנושאים האלה אני מתחיל לדאוג. בלאו הכי יש אחוז נשירה גבוה בבתי הספר, וצריך תשתיות בירושלים המזרחית. האפליה המתמשכת והדיכוי המתמשך – נכון, היא תחת כיבוש, אבל גם שלטון כובש אחראי לתברואה, לפינוי אשפה, לתחבורה, לכל דבר, עד שהוא ילך.
דיברנו על פשיעה, ואתמול הייתה צעדה של ועדת המעקב, צעדת מכוניות, שבאה כדי לזעוק, כדי להוביל את הקריאה של הציבור הערבי שדי לרציחות, די לאלימות. הנשק הזה הורג אותנו, הנשק המוברח. יש משהו, אני לא יודע אם שמתם לב – לא שמתם לב: אף פוליטיקאי יהודי מהקואליציה או מהאופוזיציה הזאת כאן לא השתתף, גם לא נציגי המחאה, למרות שנושא המלחמה באלימות ובפשיעה הוא נושא בקונסנזוס, יש הסכמה כללית. תמיד אומרים לנו: למה הערבים לא משתתפים במחאה בקפלן? למרות שהם משתתפים במקומות אחרים, גם יש מאות שמשתתפים. אבל לא מצאו לנכון להשתתף בצעדה הזאת נגד מעשי הרצח, שעולים ועולים ועולים, גם בגלל אדישות הממשלה, חוסר המעש שלה, הרשלנות, (אומר בערבית: קונספירציה, לא רק עצימת עין,) לא רק עצימת עין, וגם בגלל המלחמה שפרצה בין כמה ארגוני פשיעה, בעיקר בצפון. לכן המספרים מאמירים.
דיברנו על כמה משרדי ממשלה. למשל במשרד לשוויון חברתי אין טיפול בחוסר המעש של שיעור הולך וגדל של צעירים בחברה הערבית. כשיש חוסר מעש והיעדר תעסוקה, הדרך (אומר בערבית ומתרגם:) הדרך קצרה יותר ללכת אל דברים לא חוקיים, אל הפשיעה. זו דרך מקוצרת להביא כסף, למצוא תעסוקה. גם לגבי אזרחים ותיקים אין הגדלה ב-100 מיליון שקל כפי שצריך.
דיברנו על תשתיות ביישובים הערביים, תשתיות בריאות וספורט, למשל מרכזי בריאות, בתי חולים, אצטדיונים, מגרשים, גני משחקים, שבילי הליכה, אולמות ספורט, בריכות שחייה, הקמת עוד תיאטרון – כי הצלחנו להקים תיאטרון באום אל-פחם, שהתחיל לעבוד בצורה מיטבית. חשוב מאוד לקדם את הספורט. אגב, ספורט ובריאות כמעט הולכים ביחד, ולכן הזכרתי אותם אחד לצד השני.
משרד המשפטים – אגב, הייצוג של הציבור הערבי, של הערבים, במשרד המשפטים הוא 7.7% בלבד, שזה הרבה הרבה פחות מייצוג הולם. בית המשפט העליון, יש בו מקום שמור לשופט ערבי גבר אחד בלבד. למה שלא תהיה שופטת ערבייה בעליון? שופטת ערבייה בעליון – ליש? אני מכיר כמה וכמה שופטות ועורכות דין שיכולות להיות שופטות בכירות. ולמה רק שופט ערבי אחד? צריך לפחות שלושה שופטים ערבים בעליון. בזה צריך רפורמה, אני מודה. בתורים המשתרכים, עד שמקבלים פסקי דין מחכים הרבה זמן – בזה צריך רפורמה; לא השתלטות פוליטית אלא רפורמה. וגם במה צריך בעיקר? ביחס שווה אל נאשם יהודי ואל נאשם ערבי במערכת המשפט, והמצב הוא לא כזה, כי יש איפה ואיפה. יש אפליה בגזרי הדין בין יהודים וערבים, כמו שיש אפליה כלפי הערבי אם הוא חי ואם הוא מת או נרצח. ראיתם איך אנשים יצאו ללוויות בעין מאהל, בכפר מנדא, בטייבה, איפה לא? ברהט יש ירי כמעט כל ערב בשכונה אחת, ביותר משכונה אחת, ניידות לא מגיעות, ואז נהרג או נרצח ילד. כמה נורא, כמה כואב, כמה מקומם. בנתניה אפשר לראות כמה דקות בלי שתהיה ניידת אחת או שתיים שם?
אני רוצה לדבר על שטחי התעשייה ופיתוח אזורי התעשייה דרך משרד הכלכלה והתעשייה. רק 6.5% מכלל השטחים המיועדים לתעשייה ומלאכה נמצאים ביישובים הערביים – 6.5% – כאשר צריך הרבה יותר כדי לפתח את היישובים הערביים במעשה של affirmative action, העדפה מתקנת, כדי לצמצם את הפערים. אנחנו בחברה הערבית סובלים מהמחירים, מהפקקים, מהזיהום והפסולת של התעשייה, אבל לא מהפירות שלה ולא מהארנונה שלה, כי יש פחות תעשייה ואזורי תעשייה ביישובים הערביים.
הייטק – לפי נתוני רשות החדשנות, כ-321,000 מועסקים בהייטק בשנת 2020, מתוכם פחות מ-7,000 ערבים, כלומר פחות מ-2.5%.
משרד התחבורה – יש הפחתה בתקציב שהיה מיועד בשנה שעברה בחצי מיליארד שקל, כך שפחות פרויקטים יבוצעו מבחינת כבישים ותחבורה. כבישים שנחוץ לטפל בהם, כמו כביש 65, אזור ואדי עארה למשל – דנו בזה בוועדת הכלכלה לפני שבוע יחד עם ראש עיריית אום אל-פחם וראש מועצת ביר אל-מכסור. מכובדי היושב-ראש, כשאתה נוסע בחברה הערבית או כשאתה במטוס מצלם מלמעלה אתה יודע מה זה יישוב יהודי ומה זה יישוב ערבי או התנחלויות. למה? יישוב יהודי מסודר – אפילו לפי החשמל בלילה – מאורגן, יש תשתיות, אבל יישוב ערבי – התקציבים האלה לא מגיעים, ולכן התשתיות לא מפותחות. זה מקומם, ולכן האזרח הערבי תוהה למה יש חלקים בציבור שמגיעים להם תקציבים ולנו לא.
אפרופו ההצהרות הבומבסטיות של יושב-ראש מבוכה יהודית שהוא הביא תקציבים וכדומה, אמרתי, ואני אומר תמיד, שהמשטרה מסוגלת, היא יכולה, כי היא הוכיחה את עצמה בעבר בגוש דן, בנתניה, בנהריה, באשדוד. כשמדובר ביישובים הערביים או בארגוני הפשיעה הערביים פתאום הם לא מסוגלים; לא שהם לא מסוגלים, הם לא רוצים. זאת השאלה – מתי הם – – –
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אפשר לשאול, אדוני?
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
בבקשה, אדוני.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
למה בירדן או במצרים אין כל כך הרבה מעשי פשיעה ורצח? למה אני לא שומע כלום?
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
ירדן, מצרים, הגדה המערבית, עזה – אנחנו אותו עם, פלסטינים. השיעור אצלנו הוא פי שלושה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
למה?
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
אבל מתי הפך להיות פי שלושה? בשנים האחרונות.
<< קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
ליש? למה זה?
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
אני אגיד לך למה. שם המשטרה מתייחסת אל האזרחים כאזרחים שלה, לא מתייחסת אל האזרח כאל אויב, כמו שאמר דוח ועדת אור. המשטרה כאן מתייחסת אל האזרח הערבי כאל אויב ולא כאל אזרח שמגיע לו שיטור אזרחי. לפני שנת 2000 שיעור הרציחות היה הרבה הרבה פחות. עזוב שנת 2000. ב-2018, לפני כמה שנים, מספר הרציחות היה 70 ומשהו, הרבה פחות מהשנה הזאת או מהשנה הקודמת, בממשלה הקודמת. מה, אפרופו המפכ"ל, המנטליות שלהם היא לרצוח אחד את השני? פתאום המנטליות ב-2018 השתנתה והשנה לא? המנטליות של מי שאומר את זה היא הבעייתית. החשיבה הזאת היא הבעייתית. היחס של השלטון המרכזי אלינו כאל חצר אחורית גרם לארגוני הפשיעה לשגשג. לכן בגדה, שם יש יותר נשק, יש פחות רציחות; בעזה, שיש יותר נשק, יש פחות רציחות פליליות. פחות; גם בירדן, גם במצרים, גם בלבנון. זה צריך לומר משהו לכולכם, לכולנו.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
מישהו פעם אמר לי שבירדן יש משטר חזק. למשל אדם יושב בבית קולנוע ויעשה סתם השתוללות – תוך דקה עוצרים אותו. יש תרבות של משטר חזק. פה בארץ המשטרה הפכה למין משחק כזה, חתול ועכבר, וזה גרם לכך שאנשים – לא רק במגזר הערבי, אבל במגזר הערבי יש פחות משטרה – שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו. במדינות ערב יש משטר חזק, ולכן אין כל כך הרבה פלילים.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
גם המשטרה האזרחית משליטה סדר.
<< קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >>
איפה שיש מדינה, יש ביטחון אישי; איפה שאין מדינה, אין ביטחון אישי. ביישובים הערביים אין מדינה, לא קיימת מדינת ישראל.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
יש שתי מדינות: מדינה של ארגוני הפשיעה – –
<< קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >>
וישראל אין.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
– – ומשטרת ישראל. מי מנצח לאחרונה? ארגוני הפשיעה. הם יותר חזקים. למה הם יותר חזקים? כי המשטרה מרימה ידיים.
<< קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >>
אחמד, אני אומר "מדינה" כי הנושא נבע מסיבות אחרות, שהמדינה היא הסיבה בהן, כמו תשתיות וכל השירותים האחרים. אין, אין, צריך לחיות בג'ונגל.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
כאשר מתייחסים אל החברה הערבית כאל חצר אחורית – אין תשתיות, אין תעסוקה של צעירים, אם יש יריות מתעלמים, לא באה ניידת.
<< קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >>
כי הם מפחדים על שלומם של השוטרים.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
אה, הם אומרים את זה, אבל אתה יודע שהשוטרים לא מפחדים. אין שוטר שמפחד, (אומר בערבית: תעזוב אותך מהדיבורים.) הם טוענים, אבל תסתכל כשהם באים להרוס בית – –
<< קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >>
פה הם לא מפחדים.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
– – כל יחידות היס"מ, לא רק שלא מפחדים – באים כמו גיבורים, אבו עלי, דוחפים נשים, דוחפים גברים.
<< קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
אחמד, זה בגלל שיתוף הפעולה שלנו בהריסת הבתים, אתה מבין?
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
למשל. הקשקוש של הטענות האלה, בהחלט.
לכן כל הדוגמאות האלה שאנחנו נותנים כאן מוכיחות את הכסילות של הטענות של מי שאומר: תגידו, למה אתם לא נותנים למשטרה לפעול? אז אני אגיד לך דוגמה: נגיד שבאחד היישובים נרצח יהודי – עזוב נרצח, נשרט יהודי; כמה זמן לוקח עד שהם מפענחים את המעשה בלי שאף אחד יגיש תלונה? פתאום יש אמצעים טכנולוגיים. פעם בטייבה, ווליד, זמאן, במלחמה שהייתה, נרצחו עשרות אנשים. לא היה פענוח – שר החוץ מקשיב מרחוק – עד שהגיע יהודי לאחד המוסכים, נורה ונהרג. נרצח. 72 שעות – היורה היה בקלבוש. 72 שעות. תגידו, מה, צריך שיהודי יירצח על כל ערבי בתוך כל יישוב כדי שתתעוררו? אנחנו לא רוצים. אנחנו לא רוצים שאף אחד יירצח. או שארגוני הפשיעה הערביים יתחילו לפעול בנתניה ותל אביב ואז יגידו: אה, הסכנה עברה. (אומר בערבית: הדבר הכי גזעני) זה הטענה – הדבר הכי מתנשא, פטרנליסטי וגזעני זה להגיד: צריך לפעול כי זה יכול לעבור מהיישובים הערביים ליהודיים. זה רק מוכיח שהמשטרה היא יהודית ליהודים. כאילו, אם זה אצל הערבים, זה יכול להישאר; (אומר בערבית: תישארו, תמשיכו לירות אחד בשני, כן, זה לא קשור אלינו.)
<< קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >>
מדינה אחרת.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
(אומר בערבית: כן, מה טוב?) ככה הם חושבים. לא ככה צריך לפעול.
פעם, כשנתניהו קרא לעצמו אבו יאיר, הוא היה מדבר הרבה על הנושא הזה. הוא היה מתעניין, הוא אפילו היה נכנס לאקסטזה ואופוריה כשכמה צעירים ערבים קראו לו אבו יאיר. הוא חזר, עשה סרטון, אמר: קראו לי אבו יאיר. כמה זה גרוטסקי.
מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אנחנו דורשים כבר שנים לאסוף את הנשק. צריך לחקור, להקים ועדת חקירה, איך זה ש-20 שנה אנחנו אומרים לעצור את הזליגה ואת ההברחה של נשק מבסיסי הצבא ליישובים הערביים ועדיין הנשק זולג. איך זה שאתם לא עוצרים את ההברחה הזאת? ואם יש, כפי שאמרתי כמה פעמים, איזו משאית בסודאן עם נשק, מזהים אותה, יודעים מי הנהג, מי יושב ליד הנהג, מה מספר המשאית, מה יש במשאית ויורים לעברה, אבל כשיש איזו מכונית שנכנסת ליישוב ערבי עם נשק כדי לרצוח – פתאום כישלון, חוסר מעש. התוצאה היא רצח ועוד רצח ועוד רצח.
<< קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >>
חוסר רצון.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אפשר לסכם.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
אמרתי ואני אסכם: המשטרה היא משטרה מקצועית וחזקה כשהיא רוצה. היא הצליחה בעבר ביישובים היהודיים למגר את ארגוני הפשיעה, אבל היא לא מצליחה בכוונה למגר את הפשיעה ביישובים הערביים.
מכובדי היושב-ראש, אני אסיים. חצי דקה ברשותך: חבר הכנסת ואליד אלהואשלה שאל אותי אם ראיתי את המשחק האחרון של מכבי חיפה. ראיתי. התרשמתי מאוד מדיא סבע. לדעתי הוא הקשר הטוב ביותר שיש כיום בליגת-העל. איזה שחקן נשמה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
ובנימה ספורטיבית זאת נסיים. תודה רבה.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
תודה רבה. אנחנו רוצים לנצח גם בספורט וגם לנצח את הפשיעה, לחיים שלווים ושקטים. מותר, זו זכות יסוד.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי.
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
רק שנייה. הודעה למזכירת הכנסת.
<< דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה האיטלקית בדבר הכרה הדדית למטרת המרת רישיונות נהיגה.
מסקנות הוועדה לביטחון לאומי בעקבות דיון מהיר בהצעותיהם של חברי הכנסת מירב בן ארי, אימאן ח'טיב יאסין, אחמד טיבי, גלעד קריב ואברהם בצלאל בנושא: האלימות הגואה בחברה הערבית.
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעותיהם של חברי הכנסת מאיר כהן וארז מלול בנושא: גיבוש נוהל קבוע לזכאות בהקלות בבחינות הבגרות לתלמידי עוטף עזה ויישובי הדרום בימי הסלמה ביטחונית וירי טילים.
נוסח מתוקן להצעת חוק שירות ישראלי, התשפ"ג–2023, שמספרה פ/3316/25, של חבר הכנסת בנימין גנץ וקבוצת חברי הכנסת. תודה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה רבה.
<< הצח >> הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 23) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2023, התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13) << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק ההתאמות הפיסקליות, התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024, התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה.
<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת הנכבדים, שחלק מכם נמצא באולם וחלק אולי צופה מהחדרים, מהלשכות למטה, וחלק אולי מטייל ברחבי הארץ כי הוא יודע שאין לו היום מה לחפש במליאה – וחבל. חבל שדיון על תקציב המדינה מתקיים בנוכחות מכובדת אומנם אבל דלה במליאה. כמי שפעם ראשונה עוברת את התהליך של תקציב המדינה כאשר אני חברה בוועדת הכספים, וגם כמובן בוועדת העבודה והרווחה, איפה שכבודו מכהן כיושב-ראש, וגם השתתפה והיה לה חלק בחקיקת חלקים מחוק ההסדרים, כמי שמשתתפת פעם ראשונה בדיונים המרתוניים שהתקיימו, אני חייבת לציין, קודם כול, שהתקציב הוא בדרך כלל אירוע מאוד מאוד גדול, שמחייב באמת למידה מדוקדקת של מה קורה ואיך באמת מעבירים תקציב למדינה ומה זה אומר, תקציב למדינה. מצד שני – – –
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אפילו זכינו שהצבעת בעד כמה דברים.
<< דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
נכון. אני השתמשתי בזה, לדוגמה, היום בישיבת הסיעה, ואמרתי: תשמעו, אני לא האמנתי, אבל קרה – קרה שאני הצבעתי דווקא בוועדת העבודה והרווחה עם אחת ההצעות שכבודו עבד קשה כדי שנגיע למצב שכל אדם שהוא אזרח ותיק במדינה יקבל למלגה או קצבת חימום תוספת של 200 שקל. תראה כמה שמחנו כאשר הצלחנו כאילו לשתף פעולה – על מה? על 200 שקל לכל אזרח ותיק.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
שזה 60 מיליון.
<< דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
שזה 60 מיליון, בסדר גמור. אני וגם כבודו, אני בטוחה, היינו רוצים לדבר על תקציב יותר גדול דווקא, לא רק לקצבאות לחימום אלא גם לנושאים אחרים.
לאחר למידה מדוקדקת של התקציב של המדינה אפשר להבין גם מהי המדיניות שעומדת בראש מעייניה של הממשלה כאשר היא מחוקקת את חוקי התקציב, כי בסופו של דבר, תקציב זה הכלי שדרכו מיישמים מדיניות ודרכו אפשר ליישם את סדרי העדיפויות שהממשלה – כל ממשלה, כל קואליציה – תרצה ליישם בתקופת כהונתה. אי-אפשר להבין באמת את המדיניות של ממשלה מסוימת בלי להבין מה עומד כעיקרון בתוך התקציב ועל מה הכספים הגדולים מוצאים ויוצאים ואיך משתמשים בקופת הציבור כדי ליישם את המטרות האלה.
אני מבקשת: אל תסתמכו על ההבטחות שהיו להם בתקופת הבחירות כדי לחשוב שזו המדיניות של הממשלה, כי בתקופת הבחירות שמענו על מאבק ביוקר המחיה, שמענו על מיגור תופעת העוני, שמענו כל מיני הבטחות. האם זה תורגם לתוך תקציב המדינה? חס וחלילה. לא. ברור שזה לא מתורגם לתוך תקציב המדינה, למרות ניסיונות השיפור המעטים שנעשו אולי פה ושם ולמרות הניסיונות להדוף חלק מהגזרות המאוד-קשות שהיו בתוך חוק ההסדרים.
אני חייבת להגיד שהתקציב זה, על כל מגרעותיו, הוא שיקוף אמיתי של המדיניות של הממשלה הזו. פניה של הממשלה ושל הקואליציה נראים יותר טוב, מבינים אותם יותר טוב, כאשר מדקדקים בתוך התקציב הזה. התקציב הזה הוא השתקפות אמיתית של מדיניות של ממשלת ימין מלא מלא – ימין בעמדות המדיניות, ימין בחזון הכלכלי, ימין גם בגישה של דריסת זכויות אדם ואזרח בסיסיות כמו הזכות לחיות, הזכות לחיות בכבוד, הזכות להינצל ממצבים של עוני ועוד ועוד ועוד.
התקציב הזה – ותתפלאו עכשיו, אני אנסה להוכיח באמת איך התקציב הזה משקף בעיקר שכל הנושא של ההפיכה השלטונית, שאנחנו עדיין נאבקים בה, כנראה היה העז הגדולה, ולאחר שיעבירו את התקציב הזה ינסו איכשהו לצמצם. אני מאוד מקווה שבאמת כל הנושא של החוקים של המהפכה השלטונית יצטמצמו ויימחקו לגמרי. אבל זו כאילו הייתה הטעיה. כולנו התמקדנו שם, ולא ראינו איזו הפיכה באמת קורית, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה חברתית, בתוך תקציב המדינה. התקציב הזה מושתת בעיקרו על שתי אידיאולוגיות, שני עקרונות: האחד הוא המשך ומדיניות המשך והנצחת מפעל הכיבוש והפיכתו לקולוניאליזם מגובה בהתנחלויות חזקות, רחבות ומשתרעות על האדמה. זה העיקרון הראשון, ואני אתן הוכחות מתוך התקציב על זה. העיקרון השני הוא עקרון העליונות היהודית, המבססת משטר אפרטהייד, שבו יש לא רק שתי מערכות חוקים אלא גם שתי מדיניויות לאותם משרדים כלפי שתי אוכלוסיות שונות שנמצאות תחת שלטונה של מדינת ישראל. מצד אחד – האוכלוסייה היהודית, אם זה מתנחלים או תושבים בתוך גבולות 48', ומצד שני – פלסטינים, אם הם אזרחי מדינת ישראל או אם הם נמצאים מעבר לקו הירוק, שהולכים ומוחקים אותו יום אחרי יום.
למה אני אומרת את זה? כי התקציב הזה – דרכו מבססים מדיניות זו, ואם לא שמתם לב עד עכשיו, בממשלה הזו הסמליות מאוד בולטת לשני העקרונות האלה דווקא במינוי שר האוצר לעוד שר, שאחראי למינהל האזרחי. כלומר, אותו שר שקובע את התקציב, אותו שר שמשחק עם התקציב, הוא אותו שר שמקבע את מצב הכיבוש ומרחיב את ההתנחלויות ושולט בשטחים הפלסטיניים הכבושים. הסמליות הזו בלאחד את שני הנושאים האלה באותו שר היא סמליות מאוד ברורה למדיניות המונהגת. בשבוע שעבר נחשף בפנינו ששר האוצר הקדיש הרבה מהישיבות שלו מאז שנבחר לישיבות עם המשרדים השונים למתן הוראות ברורות: תכינו את התשתיות ותכינו את התוכניות. הוא רוצה להעלות את מספר המתנחלים למיליון בשנים הבאות, כלומר, זו תוכנית ההכרעה שלו, התוכנית שהוא דיבר עליה הרבה זמן, לפחות מ-2016 בגלוי.
ותסתכלו על התקציב – פתאום יש בהסכמים הקואליציוניים תקציב של 35 מיליון שקל סיוע לרשויות מקומיות בשמירה על שטחי C. שמירה ממי? שמירה על שטחי C. למה? זה חלק מהמדינה, לשמור על שטחי C או לספח שטחי C? התקציב על כל סעיפיו, כולל הכספים הקואליציוניים, מוכיח את הטענה הבסיסית שלצד רצונם העז של שותפי הקואליציה לשדוד את כספי הציבור ולהשתמש בהם לחיזוק המטרות הפוליטיות והאידיאולוגיות המפלגתיות שלהם, התקציב הינו דורסני כלפי הקבוצות המוחלשות, ואינו מהווה שום בשורה אמיתית של שינוי מהותי לכיוון של רווחת חינוך או בריאות הציבור. כי לקחת את הכספים תחת המטרה של כאילו צדקה במקום צדק אמיתי זה לא יפתור את הבעיות; לחלק כספים תחת המטרייה של המוחלשים והמודרים לקבוצות אתניות מסוימות זו לא הנחלת צדק אמיתי ושינוי מדיניות שיפתור את הבעיות.
הגידול בתקציב של מה שנקרא "הביטחון" הולך להתרחב באופן משמעותי, וצפוי לתפוח מ-110 מיליארד שקל ב-2022 ל-125 מיליארד ב-2024. שיעור הגידול הכי חד הולך להיות בתקציב המוסד – תוספת של כ-35%. אבל הסכום התקציבי הגדול ביותר יוקצה דווקא לצבא, לצבא הכיבוש, לחזק את צבא הכיבוש כדי ליישם את המדיניות של קיבוע מציאות הכיבוש והעברתו לקולוניאליזם אמיתי. אז זה חלק ממה שנמצא בתקציב.
מה לא נמצא בתקציב המדינה? אם מדברים איתנו על צדק חלוקתי, זה היה הצחוק הכי גדול בוועדת הכספים, לשבת ולשמוע את נציגי האוצר, כשדיברו על חוק הארנונה, מדברים על צדק חלוקתי. פתאום למדו את המושג הזה, אבל כנראה הסבירו להם אותו בצורה מוטעית.
כבוד היושב-ראש, נושא תאונות העבודה הוא נושא שהוא בלב העבודה של הוועדה שהינך עומד בראשה, וכבר כמה וכמה פעמים דיברנו על הנושא, יזמתי גם דיונים, יזמתי ישיבות עם כבודו. האם באמת בתקציב הזה טרחה הקואליציה להקצות תוספות תקציביות לטיפול בתאונות העבודה? 30 הרוגים מתחילת השנה, 315 נפגעים ו-289 תאונות עבודה, אלה שאנחנו יודעים עליהן – האם יש תוספת של תקנים של מפקחי בטיחות עבודה? לא. האם דאגנו לתוספת תקציבית שתיתן יותר הכשרות ויותר פיקוח על הנושא? האם זה נמצא בתקציב? לצערי לא. אז זה לא נמצא.
תופעת העוני במדינת ישראל, ובמיוחד תופעות האי-ביטחון התזונתי בחברה הישראלית בכלל ובחברה הערבית – חצי מיליון משפחות במדינת ישראל סובלות מחוסר ביטחון תזונתי. אבל אתם יודעים ש-45% מהמשפחות הערביות חיות מתחת לקו העוני, ו-58% מהילדים חיים מתחת לקו העוני, ולחלק גדול מהם יש חוסר ביטחון תזונתי? אז יגידו לי: יש מיליארד לתווי מזון לפתרון בעיית חוסר הביטחון. הלוואי שזה היה באמת נעשה בחלוקה צודקת, כי כולם יודעים שממדי העוני באוכלוסייה הערבית הם הכי גדולים. אז הינה, אני רק אסבר את אוזנכם: בחלוקה שנעשתה של 700 מיליון שקל על ידי משרד הפנים לפני שנתיים, במודיעין עילית 8,780 משפחות קיבלו תווי מזון בסכום כולל של 40 מיליון, בממוצע 530 שקל; ברהט, שדומה בגודלה למודיעין עילית, ויש בה אחוזי עוני יותר גבוהים, רק 2,400, לעומת 8,700, משפחות קיבלו כרטיסי מזון. ומה? תושב ערבי ברהט כנראה אוכל פחות. הוא צריך תווי מזון ב-129 שקל.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אבל החלוקה הייתה לפי קריטריון שוויוני – מי שנמצא בדרגה שהוא לא יכול לשלם את הארנונה.
<< דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
על פניו זה קריטריון שוויוני.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
מה ההבדל בין רהט – – –
<< דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
אבל אם אנחנו יודעים איך מחלקים את כל ההנחות בעניין הארנונה ואיזה אנשים רשומים שיש להם לשלם ארנונה, אז אנחנו יודעים שחלק גדול מאלה העניים, הם גם חיים בהרבה מהמקומות בבתים שאין להם היתרי בנייה, כי המדינה החליטה שהיא לא מרחיבה את תוכניות המתאר ולא נותנת היתרי בנייה, וקראה להם בתים בלתי חוקיים. ואז נעשה עוול על עוול על עוול, ואחר כך החלוקה כאילו הקריטריון הוא שוויוני. אני מכירה שבצדק אמיתי צריכים לסגור קודם כול את הפער, ואחר כך ללכת על שוויון, לא ללכת על שוויון שיעמיק את הפער.
אם אנחנו מסתכלים על תוכניות הרווחה, לצערי הרב המחסור האדיר שבתקציב הזה קיים ונוגס דווקא בשירותים כמו שירותי רווחה, שירותי חינוך, שירותי בריאות. אתם יודעים שהמדינה מקצה בתקציב הזה משהו כמו 670 מיליון שקל להרחבת שירותי הבריאות בכלל המדינה, וכולנו יודעים מה חלוקת התקציבים הקואליציוניים, איך היא נעשתה ומה הסכומים שמחולקים שם. מערכת בריאות שלמה לא מקבלת אפילו חלק ממה שקיבלו כל מיני משרדים קיקיוניים שהמטרה שלהם לשרת אידיאולוגיות הזויות שכולנו משלמים את המחיר שלהן.
משרד החינוך יוצא בתוכנית לסגור את הפער הקיים וחוסר כוח האדם במערכת החינוך, ושם כל מיני פרקים בתוכנית: 50 רשויות מקומיות יציעו לתושבים אקדמאים תוכנית הסבה מזורזת; חיילי חיל החינוך שהשתחררו יוכלו לגשת לתואר מקוצר; משרד החינוך מקים בימים אלה חברת השמה ייעודית ועוד ועוד. רק מה שכחו משרד החינוך ושר החינוך? שיש להם 12,000 מורים ומורות ערבים שלמדו באוניברסיטאות, ולצד התארים האקדמיים שלהם יש להם תעודות הוראה מהאוניברסיטאות בארץ, והם מובטלים, אין להם תעסוקה בחינוך. אז כשרוצים לפתח תוכניות, יודעים לפתח, רק האזרחים הערבים שמשוועים כבר כמה שנים לעסוק במקצוע שלמענו טרחו, לא נכללים בתוכניות האלה.
מצד שני, משרד אחר בממשלה הזאת מדבר על שילוב ערבים בתעסוקה, כאילו אנחנו אלה שמתבטלים ולא רוצים לעבוד. אז הינה, בבקשה, יש לך 12,000 מורים ומורות שמחר תגיד להם: בואו תמלאו את המערכת החינוכית; אל תיתן להם ללמד אזרחות אם אתה כל כך מפחד, למרות שהם אזרחים. כדי ללמד מתמטיקה צריך זהות יהודית? כדי ללמד אנגלית צריך זהות יהודית? מה קרה? למה לא משלבים אותם?
חוץ מזה – בעיית הדיור. באו אלינו בוועדת הכספים ואמרו: אחת המטרות של קרן הארנונה הוא צדק חלוקתי, לעזור למועצות כדי שיבנו יותר למגורים. אמרנו להם: אל תשלו את עצמכם, המדינה צריכה לקחת אחריות על בעיית הדיור. הממשלה לא צריכה לזרוק את זה על גבן של רשויות מקומיות ערביות, כמה שיהיו עשירות. הרי אתם עשיתם אותן עשירות בהזרמת הכלכלה והזרמת התקציבים לשם. עכשיו באים וכאילו אומרים: נעודד בניית מגורים.
תרחיבו או תחסלו את החסמים שקיימים באוכלוסייה הערבית, כמו תוכניות מתאר, כמו לתת הפשרת קרקעות, לאפשר הרחבת שטחי שיפוט, ואז תראו שאנשים כן רוצים. אתם יודעים מה? רוצים לעשות קרן ארנונה? יאללה, תפדלו, תנו היתרי בנייה ל-50,000 בתים שאין להם היתרי בנייה בגלל המדיניות המפלה, ואחר כך תשלמו את המענק על ההיתרים האלה, ותודה רבה. נראה אתכם עושים צדק חלוקתי במקרה הזה. אבל לא, זה לא הולך ככה אצלכם. תקציבים לבניית מליציות שיעבדו תחת היד של השר רודף הדגלים והפיתות – דווקא כן יש תקציב. עושים קיצוץ רוחבי ונותנים לו להקים מליציות תחת הכותרת של מאבק בפשיעה. אז אני אומרת לכם, זה לא ילך למאבק בפשיעה, זה ילך למאבק באזרחים הערבים של המדינה. זה מה שיהיה. במליציות האלה רוצים להלבין את קבוצות נערי הגבעות ולהביא אותם להשתלט בתוך האוכלוסייה.
מתחילת השנה נרצחו 76 אזרחים ערבים במדינת ישראל; אומרים שנרצחו 80, כי כוללים גם את מי שנרצח בירושלים המזרחית, והם תושבים, לא אזרחים. האם זה הזיז למישהו? האם ראיתם בתוך התקציב תוכנית מובנית ברורה למאבק בתופעה הזו? תוכנית סדורה? הקצאת תקציבים לזה? לא. מדברים על תוספת תקציבית כדי להביא עוד שוטרים, דברים אמורפיים, רכבים, אבל לא מאבק אמיתי.
אבל מצד שני, יש חלוקה לנושאים בחיזוק הזהות היהודית. לא ידעתי שהזהות היהודית מעורערת כל כך שצריך להקצות לה כל כך הרבה תקציבים. מה עוד? לא מתביישים להגיד שהם מקצים 10 מיליון שקל בכל שנה להנצחת מורשת גנדי, מורשת הגזען והאנס. זו המורשת שרוצים להנציח. כבר לא מתביישים. 40 מיליון שקל לגרעינים תורניים במשרד החינוך – בואו לעכו ולוד ונספר לכם מה הגרעינים התורניים האלה; 150 מיליון שקל לחיזוק הזהות היהודית; 16 מיליון שקל לפעולות המינהלת לזהות היהודית; 50 מיליון לתרבות היהודית; 30 מיליון שקל לזהות היהודית – מיזמים, מכרזים, פעולות ועוד ועוד. זה בלתי מתקבל על הדעת.
את הגידול הניכר הזה אני שוב קושרת לעניין שבו התחלתי: מצד אחד גידול בתקציב הצבא וההתנחלויות כדי לבסס משטר קולוניאליסטי, ומצד שני הזרמת תקציבים וגידול בתקציבים תחת הכותרת של חיזוק הזהות היהודית, בעצם חיזוק העליונות היהודית, כדי לבסס יותר ויותר את משטר האפרטהייד. במילים אחרות, פניה של ממשלת הימין מלא מלא מועדות למלחמה ולהרחבת התנחלויות ולא לרווחה, לחינוך ולבריאות, ובטח ובטח שלא לקידום הנושאים הבוערים בתוך האוכלוסייה הערבית. אני רק רוצה להגיד שתי מילים בערבית.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תפדלי.
<< דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
(אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנחנו דנים היום בתקציב המדינה, תקציב שמציעה ממשלת ימין מלא מלא, הממשלה הזאת, אשר מובילה מדיניות ברורה של קידום ההתנחלויות וקידום מדיניות הכיבוש והדיכוי, ומצד שני – קידום מדיניות האפרטהייד לכל האזרחים הפלסטינים. מי שקורא את התקציב מבין שהיא לא מביאה שום בשורה טובה לפיתרון בעיות העוני, הלימודים, הרווחה והבריאות לאזרחים בכלל ולאזרחים הערבים בפרט, אבל היא עוסקת ביישום מדיניות הדיכוי, הכיבוש והרמיסה של החירות ושל זכויות האדם. לצערי ככל הנראה הקואליציה הזאת תצליח בהעברת החוק. אנחנו נצביע נגד חוקי התקציב, ואני קוראת לכולם להצביע נגד התקציב הזה.) אני קוראת לכולם להצביע נגד התקציב הזה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה.
<< דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כולם מדברים על חינוך. תמיד כולם מדברים על זה שאין יותר חשוב מחינוך והעתיד של ילדינו, אומרים הרבה מילים גדולות, אבל לפעמים זה מרגיש קצת יותר כמו מס שפתיים. אני מסתכל על התקציב שאתם מבקשים להעביר השבוע ואני מחפש את הבשורות. אני מוצא בשורות בתחומים רבים, אבל הבשורות דילגו על התקציב בכל הנוגע לחינוך. אין שום בשורה לדור העתיד שלנו בתקציב הקיים, בוודאי לא בהיקפים של תחומים אחרים שזכו בבשורות גדולות, בוודאי לא עבור חינוך ככלי לצמצום פערים.
יאנוש קורצ'אק, המחנך היהודי הגדול, תמיד אמר שמי שרוצה לתקן את העולם צריך לתקן את החינוך, כלומר מי שרוצה שבאמת תהיה פה חברה מתוקנת, צודקת, הוגנת, עם ערבות הדדית – שישקיע בחינוך. אז אפשר להמשיך לדבר במילים גדולות על החינוך, אבל בסוף כל מי שעסק בחינוך יודע שחינוך הוא לא רצף של מילים גדולות, אלא של הרבה מאוד מעשים, וכמובן, בהקשר שלנו – תקציב שיאפשר לקיים את אותם מעשים.
הדבר שאולי הכי שובר את הלב הוא שיש קשר בין המקום שבו גדלת לבין המקום שאליו תגיע. נכון שיש כאלה שנולדו במקומות עניים והגיעו רחוק – על זה כבר נאמר: "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" – וזה נכון שיש אנשים שגדלו עם כל האמצעים ונתקעו בדרך; אין עירבון לשום דבר. אבל הסטטיסטיקה עדיין מובהקת, והיא מאוד כואבת. אתה יכול להגיד לי איפה הילד נולד, כמה הוריו מרוויחים, באיזה עיר בארץ הוא נולד, ואני אגיד לך על פי סטטיסטיקה, בסבירות מאוד גבוהה, לאן הוא יגיע בחיים. והקשר הזה, העובדה שהעתיד של ילד נקבע במידה רבה רק על פי המקום שבו הוא נולד – הרי אין בפריפריה ילדים פחות חכמים, מוטיבציוניים או מוכשרים, יש להם פשוט פחות הזדמנויות – והעובדה שהעתיד של הילד נקבע רק על פי המקום שבו הוא נולד, היא שוברת לב. אבל בתקציב הזה אין משהו ששובר את הקשר בין המקום שבו הוא נולד למקום שאליו הוא יגיע. להפך, לפעמים זה רק מהדק את הקשר הזה. למשל, ככל שיותר ילדים לא ילמדו ליבה, יש פחות סיכוי לפתוח בפניהם הזדמנויות בעתיד. אני מכבד את הבחירה של כל אחד, אני רק רוצה שיהיו לו הכלים לבחור בעתיד. וכשאני רואה כמה כסף הלך לכל כך הרבה מקומות, אבל אז אני פוגש פה במסדרון את החבר'ה ממכינות אופק, מכינות חצי-שנתיות שמאפשרות בין השאר לנוער בסיכון לקבל הזדמנות, רואה איך הם מכתתים רגליים, איך הם מתחננים לכמה מיליוני שקלים, נשבר לי הלב. כל כך הרבה כסף הלך לכל כך הרבה מקומות ולא מצאו קצת כסף בשביל החבר'ה האלה במכינות אופק, בכפרי הנוער, במסגרות לנוער בסיכון?
תקציב הוא במידה רבה הצהרה על סדר עדיפויות של מדינה. התקציב הזה שאמור לעבור פה השבוע אומר משהו מאוד עצוב על המדינה, בעיקר משהו עצוב על דור העתיד שלה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. חברת הכנסת מלינובסקי מוזמנת לעלות.
<< דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שרים – יש פה שר? אה, הינה, יש, שר החוץ פה. חילי, עשית פה פיגוע עכשיו. היית צריך לדבר עוד 17 דקות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
טעות.
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
לא, זו לא טעות. אנחנו בסדר. כנראה ניסית לקצר. טוב, בסדר. אני אמלא את החסר, הכול טוב. אנחנו בדיוני התקציב, אדוני היושב-ראש.
אה, רגע. סליחה, אני צריכה את הטלפון שלי. חבר הכנסת פורר, ברשותך, אתה יכול להביא לי את הטלפון שלי? הוא בתיק השחור שם, במקום שלי. אני צריכה איזשהו נתון. תודה רבה.
קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר איתך על צבא ההגנה לישראל.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
לא, דברי למיקרופון ואל הקהל.
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אני אדבר למיקרופון, אבל אני רוצה לדבר על צבא ההגנה לישראל, ואני כן אדבר אליך. אתה לא חייב לענות לי. אבל אני שמעתי איפשהו שאבא שלך היה לוחם מצטיין בצה"ל, והאמת היא שהרגשתי גאווה, באמת. הלכתי ובדקתי, והיה לי מאוד מעניין. כי הנרטיב היום הוא שהחרדים לא משרתים בצה"ל, או שלא רוצים לשרת בצה"ל – או שזה משהו נגד הדת או שזה משהו שהוא לא מקובל בחברה החרדית – ואבא שלך, מנשה אייכלר ז"ל, לא רק שהוא שירת כצנחן, הוא גם היה פעיל בלח"י, זאת אומרת הוא היה בן אדם ציוני עוד לפני קום המדינה. וזה לא הפריע לו גם ללמוד במוסדות בעלז. אני מאמינה שאבא שלך – – –
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
רק תיקון קטן: הוא בא עם הצנחנים לכותל המערבי, אבל הוא לא היה צנחן. הוא בא איתם, הוא הועסק בפצועים וחללים, אז לא כך – הוא הראה להם את הדרך משער המוגרבים למטה, לסמטת הכותל, ושם צילמו אותו.
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
יופי, מצוין. כתוב במקורות – – –
<< קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >>
הוא היה לוחם בלח"י, באצ"ל.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
כן, נכון.
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אז אני טעיתי קצת, אבל הוא היה ציוני נלהב אם הוא היה בלח"י, אם הוא היה עם צנחנים, אם הוא הראה להם את הדרך. הוא גם היה איש דתי.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
מאוד.
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
זאת אומרת שאין סתירה בין הדברים. הדוגמה הזאת מראה לנו שאפשר גם וגם, וזה לא מוריד מערכך כבן אדם דתי או חרדי. להפך, זה רק מראה שהגנת המולדת היא ערך עליון. ואני באמת הרגשתי גאווה. ואתה יודע, הלב התמלא בשמחה, כי על זה גדלת, את זה למדת. הינה, עומד פה חבר הכנסת בוסו – אם אני לא טועה, גם אתה עשית שירות צבאי מלא מלא, נכון?
<< קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
יופי. ואתה בן אדם – – –
<< קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >>
לאחר שהתחתנתי ונולדו שני ילדים, יכולתי. עשיתי שירות צבאי, ואני קצין. אבל בניתי את החיים שלי – – –
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
מצוין, וזה לא מוריד ממך.
<< קריאה >> אוריאל בוסו (ש"ס): << קריאה >>
אבל לפי הרצון והאפשרות, לא בכפייה.
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
יופי, מצוין. אבל זה תרם לך משהו? זה עשה לך משהו? שמעתי שחבר הכנסת משה ארבל, עכשיו שר הפנים, גם הוא עשה שירות אחרי שכבר היה נשוי ועם ילדים, והלך לפרקליטות צבאית. בואו, חבר'ה. באמת, לא בהתרסה, לא באצבע בעין. הינה, שומר מצוות, הכול טוב. הוא בן אדם מאמין, הוא לא חילוני, רחמנא ליצלן, ועדיין – עשה את השירות הצבאי. אתה בעצמך אמרת שאבא שלך היה בן אדם מאמין. אבל אם זה לא מספיק, כולנו בכנסת יודעים שחבר הכנסת אורי מקלב, שלא רק שהוא נקרא על שם דודו שנפל ביום העצמאות – תבינו, דוד שלו נפל ביום העצמאות, במלחמת העצמאות. תסתכלו על המשפחה – קרוב משפחה שלו היה הרמטכ"ל השלישי של מדינת ישראל. אתם מבינים איזה פוטנציאל זה? אולי הנכד שלך יהיה הרמטכ"ל שלנו. באמת, אני לא מזלזלת, אני לא מתריסה. זה טוב. אפשר גם וגם.
ואני באמת לא רוצה בכפייה. אם מישהו מרגיש שמסיבות שלו זה לא מתאים לו כי לא מסתדר, החברה החרדית יודעת לתמוך ולתרום רבות, והשירות האזרחי, השירות הלאומי, הם הפתרון. חוץ מזה שזה יתרום לחברה, זה יתרום להרגשה של ביחד. זה גם תורם לאנשים עצמם. דרך השירות הלאומי אפשר לרכוש מקצוע, אפשר לקבל מיומנות לחיים. זה טוב. אז למה ההתנגדות הזאת? למה אנטי כזה?
כי יש משהו מאוד פשוט: כשהטילים, חבר הכנסת אייכלר, נופלים לנו על הראש, ונופלים מסבב לסבב, מה אפשר להגיד? החמאס לא בודק אם זה יהודי שומר מצוות, אם זה חצי יהודי, אם זה חילוני, אם זה משהו אחר. הם נופלים על כולנו ביחד, כי הם לא עושים את ההבדלים האלה. האויבים שלנו לא מבדילים בינינו, בין חילונים, חרדים, מסורתיים או חצי יהודים – איך אתם אומרים את זה? לפי ההלכה או לפי משהו אחר. זה על כולנו, ואת זה צריך להבין. כשאנחנו הולכים לבית החולים כדי לקבל שירות או בדיקה או משהו יקר מאוד, MRI – מדובר בפרוצדורות יקרות – כולנו יושבים יחד, אחד ליד השני, באותו התור, כי בסוף כולנו רוצים לקבל את השירות הזה. אבל על מה כולנו מדברים? על כמה זמן זה לוקח: חיכיתי חצי שנה, חיכיתי כמה חודשים, נסעתי למקום רחוק. ולמה זה קורה? כי יש מחסור בתקציב, כי כל מכונה כזאת עולה מיליוני שקלים. כולנו צריכים להתגייס בשביל זה, כדי שיהיה לנו MRI זמין, כדי שיהיה לנו ביטחון זמין, כדי שיהיו לנו מיסים לחינוך, שיהיו לנו מיסים לרווחה, כדי שלא נצטרך בכל פעם לחפש שקלים לניצולי שואה – אתה יודע, לדברים הבאמת-אמיתיים. אנחנו חייבים לדאוג למי שלא יכול לדאוג לעצמו – לאנשים מבוגרים, לילדים, שהם חסרי יכולת לדאוג לעצמם, לאנשים חולים.
אבל על כל אחד מאיתנו לשאת בנטל, אם זה בעבודה, אם זה בשירות הצבאי, אם זה בשירות לאומי, כי אף אחד חוץ מאיתנו לא יעשה את זה. כבר למדנו שהכסף לא נופל מהשמיים ולא גדל על העצים. אין פתרון אחר. אפשר לדבר על מי דופק את מי, מי חי על חשבון מי, אבל אין פתרון אחר, כי לכל אזרח ישראלי יש זכויות, אבל יחד עם הזכויות יש לו חובות, והחובות האלה הם דבר בסיסי. אפשר וחובה לשלב את ערך לימוד התורה – וללא ספק זה חשוב, אני לא מזלזלת לשנייה – עם הפרנסה העצמית. בלי לחם אין תורה. אי-אפשר. ככה זה עובד.
אתה יודע, אני גדלתי על משהו שסבא וסבתא שלי, זיכרונם לברכה, לימדו אותי: אסור לבקש נדבות ואסור לבקש תרומות וצריך לבנות רק על כוחות עצמנו. ולא היינו משפחה עשירה. חיינו, אתה יודע, עם כבוד עצמי פנימי, מה שנקרא. זה משהו שהוא פה, לא בחפצים. אבל סבא שלי תמיד עבד; כבר יצא לפנסיה ועבד, ואמר תמיד שזה מה שמחזיק את הבן אדם בחיים. והעניין של הלימודים וההשכלה בכלל לא היה שאלה, זאת אומרת, בתור ילדה לא שאלו אותי אם אני אלמד באוניברסיטה; השאלה הייתה מה אני אלמד, זאת אומרת זאת הייתה המשוואה, ולא בגלל שהם היו סנובים – הם הבינו שמזה באה הפרנסה, כי אחר כך מזה נוכל להתקיים, להתפרנס. אתה יודע, השיח היה על זה שצריכים בכלל להיות רופאים, כי כולם צריכים רופא, כי בסוף גם בשלום וגם במלחמה לרופא תמיד יש מה לאכול. אגב, זאת האמת. מצטערת שלא הקשבתי להם אז.
לשם אני חותרת, כי תסתכלו על החברה שלנו – כולם רבים עם כולם, כולם נגד כולם. המספרים מדברים בעד עצמם. אנחנו לא נוכל להתקיים ככה, כי בסוף גם חילונים, גם מסורתיים וגם חרדים רוצים מערכת בריאות טובה, ומערכת בריאות טובה עולה הרבה מאוד כסף. אין פה משהו אחר, אלה הכללים בחיים. ורוצים ביטחון, שגם הוא עולה לנו כסף, ואנחנו צריכים ידיים עובדות בביטחון. אין תחליף לחומר האנושי. אפשר לבנות פה רקטות ומערכות וכל מה שאתם רוצים, אבל צריך חומר אנושי, בני אדם שיפעילו את זה. זה המשאב הכי יקר. אתה יודע, עם כל הכבוד, למדע אין תחליף. וכל הזמן השיח הוא זה נגד זה נגד זה. אני ממליצה, אני מבקשת: תעשו שיעורי בית פנימיים. נתתי לך דוגמאות של חבר הכנסת אורי מקלב ושלך – היה אפשר אחרת.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
את מסכימה שאני אשיב לך ברוח הדוגמה שלך?
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אחר כך, תן לי לסיים ברוח הדברים האלה. אגב, אני גם קראתי סטטיסטיקה על מה הייתה החברה החרדית בקום המדינה. זה היה אחרת – החברה החרדית הייתה חלק אינטגרלי. אגב, הערך של מספר ילדים מאוד גדול התחיל רק בשנות השבעים. אם אני לא טועה, הממוצע היה משהו בסביבות שלושה ילדים למשפחה חרדית.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
לא, זה לא נכון, אולי אלה הפליטים. במשפחות הירושלמיות היו 10, 12, 14 ילדים.
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אני ראיתי מאמר.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
כן, זה שונה.
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
תראה, אנחנו נתווכח על זה, המספרים – – –
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
לא, לא נתווכח, זאת עובדה.
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
לא נתווכח. אני ראיתי על זה מאמר מאוד רציני של חוקר מאוד רציני, על מה היה בחברה הישראלית עם קום המדינה. אני באמת חושבת – אני אימא לשניים מבחירה, כי אני יודעת שלרמה שאני רוצה – זה מה שאני יכולה ורוצה לתת לילדים שלי. זה מה שאני מסוגלת.
בסוף אני באמת חיה מתוך עיקרון שלפיו אדם אחראי לעצמו, לא מלמעלה, לא מהצד, לא משום מקום אחר. לכולנו יש אחריות לילדים שלנו, להורים המבוגרים שלנו, למה שאנחנו. אני לא מדברת על מקרים סוציאליים ועל דברים כאלה, אני מתכוונת ככלל. בסוף החינוך של הילדים שלי הוא האחריות שלי; ההתנהגות שלהם היא האחריות שלי; מה שהם הוא האחריות שלי; מה שאני יכולה לתת להם או מה שאני לא יכולה לתת להם – גם זאת האחריות שלי. ככה אני מתנהלת בחיים.
נושא נוסף שמאוד מאוד מטריד אותי וכואב לי הוא נושא שכרגע כולנו רואים בכותרות: מצב הנשים בישראל. ושוב – צריך להגיד פה ביושר, זה לא מיינסטרים של החברה החרדית, ממש לא. אלה פלגים קיצוניים, אלימים, אנרכיסטיים, אבל הם מצליחים – השר אלי כהן, עם כל הכבוד, אנחנו לא רואים אותך הרבה, אז לפחות תכבד אותנו בנוכחותך.
<< קריאה >> שר החוץ אלי כהן: << קריאה >>
בחולון את יכולה לראות אותי הרבה מאוד.
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
לא, אתה כל הזמן טס לחו"ל, אז גם בחולון אני לא יכולה לראות אותך, זה בסדר.
<< קריאה >> שר החוץ אלי כהן: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אתה יודע, למען הסדר הטוב.
<< קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
Nobody is perfect.
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אפשר להגיד שאלה באמת הפלגים הקיצוניים, האלימים והלא-מייצגים. אנחנו כולנו רואים מה קורה בחריש: עיר מעורבת – יש חברה חילונית, יש חברה חרדית. בסדר גמור, אלו יחיו איך שהם רוצים ואלו איך שהם רוצים. לא. מפריע להם שהמשחקייה פתוחה בשבת. באמת, מותר לי להביא את הילד שלי למשחקייה בשבת, זו זכותי. מותר לך לא להגיע לשם, זאת זכותך. אבל למה אנחנו צריכים לראות את האלימות ואת גועל הנפש הזה? בשבת האחרונה שברו שם יד לגברת שהעיזה לבוא לשם. איזה מין דבר זה? אז מה אומרים לי? לא, אלה הפלגים הקיצוניים, הם לא מייצגים. אני באמת דורשת מההנהגה החרדית, מהרבנים הראשיים שלנו, לדבר בקול ברור וצלול וחזק נגד אותם אנשים אלימים, נגד אותם קיצוניים, נגד תולדות אהרן וכל החסידויות האלה. די. בשתיקה שלכם אתם מצדיקים אותם. בשתיקה שלכם אתם מאפשרים את האלימות הזאת. אז שוב אמרו לי: בחריש זה קיצון.
עכשיו היה גם אירוע בבית שמש. שוב קיצוניים הוציאו פלייר על ילדות. לילדות אסור להסתובב בשבת ברחוב. שישחקו במגרשים סגורים, בחניות ושלא יראו אותן. למה? כי זה מפריע לגברים ללכת לבית הכנסת. כבר לא נשים – ילדות. זה כבר גובל בפדופיליה, באמת, תחשבו על זה. שוב לא שמעתי לא גינוי, לא איזושהי תקיפה רצינית וחזקה ממובילי דעת בחברה החרדית. אז אי-אפשר לצרוח בכל פעם: זה לא אנחנו, זה הם. תצאו נגדם. הם עושים שם רע לחברה החרדית כולה. אותו דבר בירושלים. בירושלים אנחנו ראינו כל הזמן התפרעויות של קיצוניים ואנרכיסטים, ומה שמענו? לא, אלה לא אנחנו, אלה לא חרדים, אלה הפלגים הקיצוניים. ושוב, לא שמעתי שום גינוי ושום מילה נגד. ובאשדוד לא נתנו לנשים – הינה טרופר. אתה אוהב לדבר על ביחד? זה ביחד, זה מה שאתה רוצה. זה ביחד, זה הפרצוף המכוער הזה של ה"ביחד", ואם לא נטפל ב"ביחד" הזה, לא יהיה "ביחד". באשדוד לא נתנו לנשים לעלות לאוטובוס, כי אמרו שאלה קווים מיוחדים לבחורי ישיבות. נו, די, חבר'ה, די. מצד אחד החברה החרדית אומרת: מגיע לנו, אנחנו חלק, ואנחנו רואים את זה בתקציב; מצד שני היא בונה לעצמה גטאות. מה זה הדבר הזה?
אני מאוד מאוד מוטרדת ממצב הנשים בישראל, ואם אתם בתום לב ובאמונה שלמה מתנגדים לקיצוניים האלה, לאלימים האלה, לאנרכיסטים האלה, תצאו בקריאה אמיתית, שהציבור כולו – שהרבנים מובילי דעת הקהל מתנגדים, כי אפשר להתנגד בשקט ולהגיד פה במסדרונות: הם לא שלנו, אבל תעשו את זה כך שכולנו נבין את זה. הרב אדלשטיין, למשל, כשצריך הוא יודע להגיד את הדברים. גדול הדור. הרבנים הראשיים, כשצריך, הם יודעים להגיד את זה. אז אני באמת מצפה לשמוע אותם בגינוי חריף מאוד נגד אלימות כלפי נשים ונגד החברה הישראלית כולה, כי אי-אפשר להמשיך ככה. כי דברים כאלה בסוף פוגעים בחרדים, והם גורמים לתגובה, תגובה חזקה שכנגד.
ולבסוף, אני רוצה לדבר על הנושא השלישי. עכשיו אברך יקבל קצבה חודשית של 1,200 שקל, ולפי מה שאנחנו שמענו, לפי ההסכמים החדשים הוא יקבל 2,000 שקל מענק חד-פעמי. סטודנט שישרת לרוב משלם על הלימודים שלו, גם עובד כדי לממן את עצמו, ולא קיבל. אפס. נאדה. גורנישט. כלום.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
את לא יודעת על עשרות המיליארדים שהאוניברסיטאות מקבלות? את לא יודעת על המלגות הרבות שהם מקבלים?
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אני רוצה להגיד לך שהציבור שלומד, משלם מיסים, משרת בצבא ובמילואים, הוא כרגע סוג ז' במדינת ישראל, במדינת ישראל 2023.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
פשוט טעות.
<< דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
וזה עצוב, זה עצוב, וזה לא יכול להימשך ככה. אני מדברת על הקצבאות ועל הסטיפנדיות האישיות לבן אדם כפרט, אני לא מדברת על מוסדות לימוד. עדיין בן אדם שלומד, סטודנט, הוא משלם עבור הלימודים, הוא גם מפרנס את עצמו, עובד בכל העבודות המזדמנות. ואגב, יש סטודנטים נשואים. אתם רוצים שוויון? אתה יודע, בוא נלך על שוויון: כל בחור ישיבה כמו סטודנט; כל אברך כמו סטודנט נשוי עם ילדים. זה יהיה שוויון. אחרת זה ביזה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה רבה. אמרת הרבה דברים, אבל אני אסביר לך את זה אולי מחוץ למליאה. אבל לגבי הסטודנטים, את יודעת על מלגות, שהמלגות עולות הרבה הרבה יותר מאשר המלגה של תלמיד הישיבה.
<< קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >>
אני אגיד לך משהו, אני מכירה הרבה ילדים של חברים שלי שהם סטודנטים, ואני רואה איך הם עובדים, איך הם משלמים – –
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
כן, זה בסדר גמור.
<< קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >>
– – וכמה קשה להם.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אין לי בעיה עם זה, אבל תשווי את המלגות שמקבלים הסטודנטים לקצבה שמקבל אברך, אז לא תהיי כל כך מסכנה.
<< קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >>
אז זה לא, זה לא נכון – – –
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. 25 דקות לרשותך, עופר כסיף.
<< קריאה >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
רגע, לדעתי הוסיפו. אני רוצה קצת זמן להשלים.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
כמה חסר לך?
<< קריאה >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
עוד 17, אבל אדבר עשר דקות.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אין עוד, כן.
<< דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>
טוב, דיברתי קודם על קצת דור העתיד ועל חינוך, אז אולי אני רק אשלים. היום פגשתי – פה בכנסת התארחו תלמידים ממודיעין. דיברתי איתם. הם הסתכלו עלינו, חברי הכנסת, ואמרו: אתם משפיעים על איך המדינה נראית, ואני הפניתי אותם בחזרה אל עצמם. כי בסוף ההשפעה על איך החברה שלנו נראית היא גם בידיים שלנו, ואנחנו כמובן לא מתנערים מאחריות, אבל היא בידיים של כל אזרח, בוודאי ובוודאי כשהוא ילד וצעיר. והם הסתכלו עליי בעיניים עם קצת תימהון כזה: מה אנחנו יכולים לעשות? אז סיפרתי להם שלושה סיפורים על הכוח והיכולת גם של נוער לשנות את המציאות.
סיפרתי להם על עדי אלטשולר, שבגיל 16, בגיל של החבר'ה שפגשתי שם היום, הקימה את כנפיים של קרמבו. היא חנכה ילד בשם כפיר, שמאז לצערנו נפטר, ודרכו נחשפה לעובדה שאין לכפיר את האפשרות, בגלל שהוא ילד עם מוגבלות, להשתתף בפעילויות של תנועות נוער, אז היא החליטה להקים לו תנועת נוער. מסביבה היו הרבה אנשים שהסתכלו עליה ואמרו: זה לא ילך ואין סיכוי, ומה, איך תעשי תנועות נוער לילדים עם מוגבלות, ילדים בלי מוגבלות וילדים עם מוגבלות ביחד, זה לא ילך, זה עולה הרבה כסף, אין דבר כזה בעולם. אבל עדי לא חיכתה שמישהו אחר יעשה את זה והקימה תנועת נוער. אני מדבר איתכם על לפני קצת יותר מ-20 שנה, כשהיא התחילה אי שם, כשכולם מסביב אמרו שאין לזה סיכוי, אבל היום בכנפיים של קרמבו יש לדעתי 9,000 חניכים בעשרות ומאות נקודות בכל הארץ. זה תקדים עולמי בכלל. הם הזמינו אותם גם לאו"ם. מתברר שגם חבר'ה בגיל מאוד מאוד צעיר יכולים לשנות את המציאות.
אחר כך סיפרתי להם על עמותת שכן טוב. זו עמותה שהייתי בה יחד עם כמה חברים. הקמנו אותה בירושלים לפני 25 שנה. לא חשבנו הרבה. קראנו בעיתון שיש אנשים עניים בישראל ואמרנו: מה הם צריכים? הם צריכים אוכל. חשיבה קצת פשטנית – שמנו ארגז במכולת בשכונה. אמרנו: כל אחד שעושה קניות במהלך השבוע, שישים מצרך אחד נוסף, ואנחנו ביום שישי נחלק למי שאין לו. קיבלנו שמות של ארבע משפחות. עם הזמן פנו אלינו עוד משפחות, ולשכות הרווחה: בבקשה שנעזור למשפחות נוספות. גייסנו עוד מתנדבים, אספנו עוד אוכל, וככה זה גדל וגדל. גם שם, כל הדרך הסבירו לנו שזה לא יכול לעבוד על טהרת ההתנדבות, שנצטרך לשלם לאנשים, לפחות מלגות, לפחות החזר זמן, נסיעות. אנחנו התעקשנו כבר מאז: הכול על טהרת ההתנדבות בלבד. והינה, אחרי 25 שנה אנחנו כבר לא מעורבים שם, אבל יש הרבה מאוד מתנדבים טובים. מדי יום שישי מחלקים בכל הארץ למעלה מ-1,000 סלי מזון למשפחות נזקקות, רק מתנדבים.
יש עוד הרבה טוב כזה בארץ. אני יודע רק לספר על סיפורים שאני מכיר מקרוב, אבל גם מוכח שחבר'ה צעירים יכולים לשנות מציאות. באחד הימים קיבלתי טלפון מתיכוניסטים מטבריה שלא הכרתי, חניכי בני עקיבא שם. הם אמרו לי: אנחנו רוצים להקים סניף של שכן טוב בטבריה. ואני ניסיתי להסביר להם – חטאתי, ניסיתי להסביר להם שזה לא לגיל שלהם וזה לא ילך וזה מסובך. אמרתי להם: תקשיבו, זה מחויבות, משפחות יחכו לכם. אי-אפשר לא להגיע אליהם כי יש מבחן או כי יש טיול או כי סתם אין מצב רוח. והם אמרו לנו: תסמכו עלינו. אז קבענו שנצא לדרך, גם עם ארבע משפחות ונראה אם זה ילך. הינה, אני מדלג כמה שנים קדימה, וגם בטבריה היום חניכי תנועות הנוער מחלקים ללמעלה מ-100 משפחות סלי מזון בכל יום שישי ומשנים את המציאות. פעם השופט אהרן ברק אמר, אני חושב על השופט לנדוי, שהוא לא שבר חומות אבל הוא הזיז כל יום את החומות עוד קצת. לפעמים אי-אפשר לשבור הכול, אבל אפשר לשפר את המציאות כל יום בעוד כמה סנטימטרים.
הסיפור האחרון הוא על חוויה שלי, סיפור שהתרחש אצלי בבית ספר שניהלתי ברמלה. 14 שנה אחורה, ב-2009, ביקשתי מדורון אלמוג – שהוא היום יושב-ראש הסוכנות, זוכה פרס ישראל, היה אלוף פיקוד הדרום, הקים את הכפר עדי נגב, איש רב זכויות – לבוא לדבר עם התלמידים שלי. דורון הוא איש מקסים, הוא חבר טוב. אמר לי: אין בעיה, אני אבוא לדבר איתם. הוא שאל אותי על מה לדבר, ואמרתי לו: האמת, דורון, תבוא ותספר את הסיפורים של החיים שלך, הכול מעניין וחשוב. כינסנו את כל התלמידים, סיפרתי להם בהתרגשות שדורון אלמוג, אלוף פיקוד הדרום, בחר לבוא לדבר איתם. האמת היא שהתלמידים לא כל כך התעניינו במה שיש לו להגיד, והם נכנסו ויצאו והפריעו וקצת טלפונים ורעש. ודורון הוא מרצה מעולה, אבל הוא לא הצליח לדבר איתם, כי הם לא היו קשובים. היו שלוש דקות של חסד, של שקט, שהם הקשיבו לו, כשדורון סיפר על מלחמת יום כיפור. סיפר להם דורון שהוא נלחם בחזית בסיני מול המצרים. היה לו אח שקראו לו ערן שנלחם בגולן מול הסורים, והוא מספר שאחיו נהרג במלחמה. הוא שכב פצוע, מדמם, עד שהוא נפטר, כמה ימים ברמת הגולן, שהיה קשה להגיע אליה. את הכמה דקות האלה על אחיו ערן שנהרג במלחמה הם ידעו לכבד. הוא דיבר על השכול ועל הגעגוע, על האובדן, על הבחירה שלו להמשיך לשרת עוד הרבה שנים בחיל קרבי למרות שהוא איבד את אחיו.
אז אלה היו כמה דקות של חסד, אבל כשהוא עבר לדבר על דברים אחרים שוב זה הלך לאיבוד, והוא לא הצליח לדבר. אחרי כמה דקות שהוא מנסה לדבר והוא לא מצליח, נמאס לו. הוא התחיל לדבר, לצעוק מהבטן מכאב. החבר'ה פתאום נהיו בשקט. הייתה דממה. שמו פלאפונים בצד והקשיבו לו. אומר להם דורון: תקשיבו, חבר'ה, אני לא מכיר אתכם. באתי כי חילי הזמין אותי, אבל מה שאני רואה ב-25 דקות שאני מנסה לדבר איתכם זה חבר'ה צעירים שמתעקשים להראות לי בכל דרך שהם אנשים מאוד חלשים. בא מישהו כמוני, שאתם לא מכירים, ואתם לא יכולים לכבד. בא מישהו כמוני, שאומר דברים שמשעממים איתכם, ואתם לא יכולים לשתוק. כאילו אין לכם שליטה על עצמכם. אבל אני – כך דורון אומר להם – אני רוצה לספר לך משהו על אנשים חלשים באמת, לא כמוכם. אני רוצה לספר לכם על הבן שלי. מספר להם דורון: נולד לי בן, קראתי לו ערןף על שם אחי שנהג במלחמה. הבן שלי ערן היה ילד עם פיגור שכלי קשה, ועד יום מותו בגיל 23 הבן שלי ערן לא אמר לי פעם אחת את המילה "אבא". הוא לא ידע לדבר. ערן שלי היה ילד שהתמודד עם קשיים אמיתיים וחולשות. אתם – הוא פונה לתלמידים שלי – אתם, שיכולים לדבר ולהתנדב ולעבוד וללמוד ולבחור ולעשות, אתם חלשים? אתם חזקים. ראית איך הם התבלבלו, כי שנים הם התרגלו לחשוב שהם חלשים, כי זה מה שהחברה שידרה להם – היא התייחסה אליהם כמו לנוער בסיכון, ואם אתה נוער בסיכון אז אין לך באמת שליטה על עצמך, לכאורה. אם בא מרצה משעמם, אז אתה לא יכול לשתוק. בא דורון ואומר להם: חבר'ה, התבלבלתם. החיים לא גדולים עליכם, החיים בידיים שלכם.
בהרבה מאוד מובנים אנחנו הרבה פעמים המראה. כל מי שהוא הורה מכיר את זה על הילד שלו; כל מי שהיה מורה מכיר את זה על תלמידים שלו. הרבה פעמים הם תופסים את עצמם דרך איך שאנחנו תופסים אותם. אם כשהם מסתכלים עליי בעיניים הם רואים שאני חושב שהם חלשים – אני לא אומר להם "אתם חלשים", כי אני איש מנומס, אבל יש הרבה דרכים לשדר שאתה חלש: לתת לך להיכנס מאוחר, להבליג על התנהגות לא ראויה, לגלות לך תשובות במבחן – אז התלמיד מבין שהוא חלש. אבל אם כשהוא מסתכל עליי מה שהוא רואה שמשתקף בעיניים שלי זה שאני חושב שהוא חזק, שאני מצפה ממנו, שאני דורש ממנו, שאני תובע ממנו, בסוף הוא ישתכנע שהוא באמת כזה.
אני חוזר אל התלמידים האלה היום, ממודיעין. גם איתם דיברתי כמו עם אנשים חזקים, שהעתיד של החברה יושב גם עליהם. אנחנו מדברם פה בשבוע על תקציב שקובע סדרי עדיפויות של החברה, ואמרתי קודם על הכאב הגדול שלי שיש שם מעט מדי בשורות, אם בכלל, לאנשים החלשים ולאנשים שבצידי הדרך ולתלמידים שאין להם תמיד הזדמנויות. זו גם ההזדמנות שלנו לראות איך מחזקים את החברה. זה נמצא אצלי כמו גם אצל התלמידים. מדובר בסיפור של סולידריות. שלא נחשוב – גם בהקשר של תקציב אבל בכלל – רק על הקהילה שלנו, על הקבוצה שלנו, על המחנה שלנו, על המגזר שלנו, אלא שנצליח לצאת מעצמנו ולחשוב מי באמת הכי צריך.
כשזה המבחן העליון, לפעמים זה בא על חשבונך. יש לך את הכוח להשיג את הדבר הזה ואתה בוחר לוותר על זה כי אתה רואה לידך מישהו שצריך את זה יותר ממך. אם נעמוד כפרטים, כציבור, כאזרחים, כפוליטיקאים שהם אזרחים במבחן הזה, ממילא יהיה יותר טוב פה לכולנו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה.
<< קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
לבוא? זה בטוח עכשיו?
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תנסה, אני יודע? "מה' מצעדי גבר כוננו". אדם לא יודע לאן הוא הולך ולאן הוא מגיע. תנסה, תגיע.
<< קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
גם השר יגיע? כי אין כרגע.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אם הוא לא יהיה אז הרווחת.
<< דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, יש? לא, אז כבוד היושב-ראש והקהל המועט, מהי כלכלה טובה? האם כלכלה טובה נמדדת רק על פי תחזיות האוצר? האם צמיחה וצמצום גירעון, למשל, הם הקריטריונים להערכתה של שיטה או של מדיניות כלכלית? "את מערכת הכלכלה הבורגנית אני בוחן בסדר הבא: הון, בעלות על קרקע, עבודה שכירה, מדינה, סחר חוץ, שוק עולמי. תחת שלוש הקטגוריות הראשונות אני חוקר את תנאי החיים הכלכליים של שלושת המעמדות הגדולים" – כך כתב מרקס במבוא לחיבורו "ביקורת הכלכלה המדינית". הווי אומר, את הכלכלה המדינית, שתקציב המדינה הוא מפת הדרכים שלה, יש לנתח – את הכלכלה המדינית – בהתאם לתנאים החברתיים הקונקרטיים שהיא יוצרת בכלל והשלכתה על המעמדות החברתיים בפרט.
כמרקסיסט אני אומר שהכלכלה אינה יכולה להיקרא טובה אם היא אינה מספקת את צורכי הקיום ואת מימושו העצמי של האדם. להבדיל, חסידי התיאוריה הנאו-ליברלית סוגדים לפולחן השוק, ומאמינים שהכלכלה הטובה היא זו שבה רווחי ההון מאמירים. הם מאמינים במרחב אוטונומי המנותק מצורכי הקיום החברתיים של תושבי המדינה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
ההון והשלטון על חשבון האזרחים.
<< דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
ודאי. הם מאמינים במרחב אוטונומי המנותק מצורכי הקיום החברתיים של תושבי המדינה. בתקופה שבה נהוג לייחס פונדמנטליזם לתנועות דתיות, ראוי להצביע על אידיאולוגיה דומה בתחום אחר – המחשבה הכלכלית הניאו-ליברלית, צורה של אימפריאליזם גלובלי הנשלט בידי תאגידים רב-לאומיים ומדינות חזקות שמפתחים צורות ניהול מנותקות מאחריות כלפי דמוקרטיה, חוקים, מוסר או צדק, ובראש ובראשונה הציבור הרחב. "פונדמנטליזם של השוק", כינו זאת בין השאר החוקר המרקסיסט דייוויד הארווי והכלכלן הראשי לשעבר של הבנק העולמי וזוכה פרס נובל לכלכלה ג'וזף שטיגליץ.
נתניהו, תחת כל ממשלה וכל שותף קואליציוני, תמיד נותר פונדמנטליסט של השוק, נאמן למשנתו הכלכלית ההרסנית של קיצוצי עתק בתקציבים החברתיים ושל העברת הבעלות והשליטה על אמצעי הייצור ומרכז הכובד הכלכלי לידיים פרטיות. 20 שנה לאחר רפורמות הקיצוצים הגדולות של נתניהו כשר אוצר, והמציאות הדיסטופית מתגלה למול עינינו. שוק הדיור נשלט לחלוטין על ידי קבלנים פרטיים שבונים בתים למטרות רווח; הדיור הציבורי קורס והמחירים עולים; תאונות עבודה הן מגפה שקוטלת עשרות פועלים מדי שנה; שירותי הרפואה, החינוך והרווחה מיובשים שיטתית, מתחרים זה מול זה על פירורי העוגה של אגף התקציבים, בעוד הציבור נאלץ לרכוש עוד ועוד שירותים במחירי שוק פרטי.
לפי דוח בנק ישראל, ב-2022 ההוצאה הציבורית בישראל עמדה על כ-39.1% תוצר – ירידה ביחס לשנים עברו. מדובר בתופעה חריגה ברמה הבין-לאומית. ההוצאה הציבורית ב-2022 הייתה נמוכה ב-5.8% תוצר לעומת ממוצע ה-OECD, וזאת, כולל ההוצאה הציבורית על הצבא והכיבוש. הוצאות הממשלה ללא הוצאות ביטחון וריבית – מהנמוכות ב-OECD. הפער בין הגידול בשכר במגזר הציבורי לגידול בשכר במגזר הפרטי הוא מהגבוהים ב-OECD. המשמעות של נתונים אלו ברורה: לאדם שידו אינה משגת אין היום סיכוי לזכות בחינוך טוב, בבריאות איתנה או ברשת סוציאלית עמידה. אין דרך להצליח ללא גב כלכלי קיים. אין דרך למימוש עצמי ללא שינוי של השיטה הכלכלית מיסודה.
אנו מציבים אלטרנטיבה סוציאליסטית, שבה הכלכלה יוצרת צדק חברתי וחלוקתי, ומשאבי המדינה מחולקים על מנת לשרת את האדם. כיצד נראה מימוש עצמי בחברה סוציאליסטית? יש לי פה ציטוט ארוך, שוב ממרקס. כך הוא כתב ב-1848: "כל עוד קיים הפער שבין האינטרס הנבדל לאינטרס המשותף, כל עוד מתבצעת חלוקת הפעילות לא על פי הרצון החופשי, הופכת פעולתו העצמית של האדם לעוצמה זרה הניצבת מולו, המשעבדת אותו במקום שהוא ישלוט בה. משעה שמתחילה העבודה להיות מחולקת יש לו לכל אחד תחום פעילות בלעדי – הרי הוא צייד, דייג או מבקר ביקורתי, וחייב להישאר בתור אחד שכזה אם אינו רוצה לאבד את האמצעים לקיומו. ואילו בחברה הקומוניסטית, שבה אין לכל אחד תחום פעילות בלעדי אלא הוא יכול להתמחות בכל ענף הנראה לו, מסדירה החברה את הייצור הכללי ומאפשרת לי על ידי כך לעשות היום זאת ומחר אחרת: לצוד בבוקר, לדוג אחר הצוהריים, לרעות בקר לעת ערב, למתוח ביקורת אחרי הארוחה כפי שנראה לי מבלי להפוך לצייד, דייג, רועה או מבקר", כך כתב מרקס בחיבורו "האידיאולוגיה הגרמנית". ומה פשר העניין? שהרי ברור לכול שבימינו התמחות היא הכרח בל יגונה. האדם, טוען מרקס, הינו מעצם טבעו יצור שהתפתחותו כמין וכפרט בלתי נגמרת ובלתי נדלית, ונמשכת ללא סוף כל עוד חייו ובריאותו עימו. האדם הוא גם יצור מגוון, דהיינו, מתפרס בחייו על פני נושאי עניין שונים. מימושו העצמי, אם כך, משמעו מתן האפשרות האופטימלית לכל אחד ואחת לממש את כלל כישוריו וענייניו המגוונים כראות עיניו. זהו חזונו של מרקס לגבי החברה הקומוניסטית, חברה המנוהלת באופן דמוקרטי ושוויוני, המאפשרת לכולם לממש את עצמם.
שינוי מבני רדיקלי של הכלכלה והחברה נשמע גדול ושאפתני מדי, אך את האלטרנטיבה ניתן ליישם בשורת צעדים עוד היום, והראשון הוא הגדלה של ההשקעה הציבורית, לא דרך הזרמת כספים אל השוק הפרטי אלא דרך פרויקטים חברתיים בשליטת המדינה. דווקא בשעת משבר, שבה ממשלות רבות בעולם הפנימו כי צריך להגדיל את ההוצאה הממשלתית כדי לצאת מהבוץ שלאחר משבר הקורונה, בוחרת ממשלת הימין הפונדמנטליסטי לדבוק במדיניות של פגיעה בשירותים הציבוריים ובמוחלשים ביותר: מצד אחד היא מקיזה את דמם של לוקחי המשכנתה באמצעות עליית ריבית רצחנית נוספת, ומצד שני היא מוצצת את דמם עם יוקר מחיה בלתי פוסק. מי שנהנה במיוחד מהעלאת הריבית הם הבנקים, שרווחיהם ממשיכים לטפס. היש מדיניות כלכלית אכזרית יותר מכזאת שבה הכנסות ההון והבנקים קופצות לשיא של 22 מיליארד שקלים בשנה האחרונה, בעוד הוצאות האזרחים על מוצרי בסיס כמזון, דיור ותרופות רק מאמירות? הציבור קורס תחת הנטל, בעיקר המוחלשים שבו – קשישים, נכים, עובדים קשי יום.
רווחת האדם אינה מעניינת את עובדי האלילים הסוגדים לכסף ולכלכלת השוק הפרועה, להבל-הבלי קהלת. מהם אין לי ציפיות, אבל מה עם אלו המתיימרים לפעול למען המודרים והמופלים? מדוע קולכם נדם? האם בוערת בכם תאוות השלטון עד כי תאפשרו למחירי המצות לעלות בחג הפסח? האם היכה בכם עיוורון למצוקות תושבי הפריפריה העזובים לאנחות? ומה על הקשישים והחולים?
השבוע פורסמו שני מדדים המוכיחים את הפקרת השכבות המוחלשות: מדד המחירים לצרכן, שעלה ב-0.8% החודש, ומדד נוסף, שממקם את ישראל ברשימת עשר המדינות היקרות בעולם. מבדיקה של מחירי מוצרים שונים ביחס לשנה שעברה ניתן לראות עליות מחירים דרמטיות, מביצים ועד דגני בוקר. מחיר החלב בקרטון, לדוגמה, עלה ב-13.6%, שמנת עמידה עלתה ב-3%, ומחיר הקוטג' עלה ב-3.6%; גבינה צהובה עלתה ב-4.6% בשנה האחרונה, ומחיר קרטון ביצים עלה בלא פחות מ-23.6%. גם דגני בוקר עלו, ב-4.4%.
לשני המדדים הללו מקור משותף אחד: אינפלציה גואה במשק, אינפלציה דביקה ורוחבית, כזאת שהשפעתה חורגת מתחום אחד וחולשת על מגוון אספקטים כלכליים ברמות המיקרו והמקרו, שנוגעת למוצרים ושירותים רבים, ולכן קשה יותר להיאבק בה.
נתונים שהגיעו מהבורסה לניירות ערך מאששים את הסברה שירידת ערך המטבע בעקבות ההפיכה המשטרית היא גורם משמעותי בעליית יוקר המחיה. ברבעון הראשון של 2023 מכרו המקומיים לזרים בהיקף של 10.4 מיליארד שקל והובילו לפיחות של 6% בערך המטבע, כלומר ישראלים וחברות ישראליות נפטרים מהשקל ומציפים את השוק במטבע שערכו יורד, ויחד עימו יורדת רמת החיים של כולנו.
ונתון נוסף: עד ינואר 2023, כשהוקמה ממשלת הדם, הגזע והדמעות, הבורסה בתל אביב ירדה בשיעור נמוך יותר ממקבילתה האמריקאית, אלא שמאז ינואר התהפכו המגמות: הבורסה האמריקאית התייצבה על ירידה שנתית פחותה מ-3%, ומנגד, בתל אביב הירידה השנתית הלכה והעמיקה עד לכ-20%. הממשלה הנוכחית לא רק שלא עושה דבר כדי לעצור את האינפלציה – העלאת הריבית היא לא הפתרון – אלא דווקא מלבה אותה. חלק משמעותי של ההסכמים הקואליציוניים מגלם צעדים אינפלציוניים מובהקים של תוספת כספית המתורגמת לצריכה פרטית במקום להשקעה ציבורית, כך שגם ההשקעה הכספית של הממשלה למעשה מנותבת לאפיקים שיעלו את יוקר המחיה וישחקו את הערך הריאלי של כספנו, כך שבקרוב יגלו גם המעטים שזכו לשלמונים במסגרת התקציב כי הממשלה הזאת יקרה לכולנו והכספים שהיא מעבירה אינם שווים גם את קרן הצבי.
כך, אין כסף לגננות ואין כסף למעונות השיקומיים; אין כסף לשכר המורים ואין כסף לתחבורה הציבורית; אין כסף לנהגים ואין כסף לחדרי המיון ולחדשנות מדעית. אבל התקציב הנורא אינו הבעיה אלא סימפטום של מחלה קשה, פנדמיה של ממש, והיא שיטה כלכלית וחברתית הגמונית הנמצאת בשליטת בעלי ההון. שליטתם של בעלי ההון אינה רק במשאבים החומריים, באמצעי הייצור, אלא גם ברעיונות. הרעיונות השולטים בחברה הם הרעיונות של המעמדות השליטים, המשרתים אותם ואת האינטרסים שלהם. כך קנתה לה אחיזה כמעט מוחלטת העמדה המופרכת שהאדם אנוכי מטבעו וששוק חופשי, תחרות פרועה והפרטות הם הדרך היחידה לניהול הכלכלה והחברה. יש לומר זאת בבירור: הדרך היחידה לשרת את המעמד העובד היא התארגנותו שלו לכוח חברתי ופוליטי גדול שישפיע על חלוקת משאבי החברה, כמו גם על התפיסות הרווחות והרעיונות של צדק חברתי. במקום זאת, הממשלה בישראל משרתת את ההון הגדול, מסיבה את תשומת לב הציבור מניצולו ומהדרתו ומפנה אותה ליוהרה לאומנית של מיליטריזם, כוחנות צבאית וכיבוש.
לכן, במקביל לכל הגזרות, תקציב מגרסת הכסף המכונה "מערכת הביטחון" יגדל שוב. במקום להגדיל את תקציבי החינוך, הדיור, הבריאות והתחבורה הציבוריים, ימומנו כנופיות מתנחלים ופצצות על עזה. האם ידעתם כי עוד ב-2007 ועדת ברודט לבחינת תקציב הביטחון האשימה את הצבא כי הוא מבצע מניפולציות בנתונים המוצגים לממשלה במטרה להגדיל את תקציביו? מערכת הביטחון פועלת ככל קבוצת לחץ על מנת להגדיל את הנתח שלה מן העוגה על חשבון השאר. ועדת ברודט הציעה קיצוץ של 30 מיליארד שקל בתקציב הביטחון. איזה קיצוץ ואיזה נעליים. תמיד יש כסף לכיבוש, לאפרטהייד, לטיהור אתני, לטבח; לקשישים, לנכים ולמאבק ביוקר המחיה – כלום ושום דבר. במקביל, גם להתנחלויות ולכיבוש תמיד יהיו דמים בנמצא, תרתי משמע.
רק השבוע עצרה הממשלה תוכנית חומש להשכלה בשכונות הפלסטיניות בירושלים המזרחית הכבושה, והעבירה במקום זאת את הכספים לעמותות הימין המתנחלי – 33 מיליון שקלים, שרובם יושקעו למעשה בחיזוק האפרטהייד והטיהור האתני בשטחים הפלסטיניים הכבושים. ואם לא די בגזל הזה, הרי שהשר לענייני טוהר הגזע, בצלאל סמוטריץ', הורה לנציגים של משרדי הממשלה להיערך לקליטת חצי מיליון מתנחלים נוספים בגדה המערבית בעלות המוערכת בחצי מיליארד שקלים, כמו גם לשיפור התשתיות בהתנחלויות. בכמה דיונים סגורים הבהיר סמוטריץ' כי מבחינתו מדובר במשימות ליבה של הממשלה, אף שלמעשה אין לה ביטוי בהצעת התקציב המונחת לפנינו. המשמעות היא כי שר האוצר מתעלם מהתקציב של משרדו שלו ופועל בחריגה ברורה מחוק-יסוד: משק המדינה. לדברי מקורות המתמצאים בפרטי השיחות, סמוטריץ' דרש לספק תשתיות משופרות לכל נקודות הגזל שבהן חיים בני הגזע העליון בגדה, לרבות מאחזים בלתי חוקיים, ללא קשר למעמדם. סמוטריץ' עוד מעז לדרוש שהתוכנית תתייחס בין היתר להיבטי התחבורה הפרטית והציבורית, החינוך והתעסוקה, באמצעות קידום מהיר של עבודת מטה נרחבת ודרך תוכנית מפורטת לקליטת אותם שודדים. זהו פשע מלחמה פר אקסלנס של העברת אוכלוסייה לשטח הכבוש. סמוטריץ' מנסח את כתב האישום כנגדו בהאג, אך כל פקיד או פקידה, כל תקציבאי או תקציבאית, אנליסט ואנליסטית שייקחו חלק בניסוחה או במימושה של תוכנית עבריינית זו, עשויים למצוא עצמם חשופים להליכים משפטיים בין-לאומיים.
עצרו את הטירוף. במקום להשקיע עוד בכיבוש ובהתנחלויות הארורות, השקיעו בפריפריה הישראלית וביישובים המוחלשים באמת. במקום לפעול לקליטת תושבים בהתנחלויות העברייניות הקיימות ובמאחזי הטרור, השקיעו בתמריצים להתיישבות בפריפריה החברתית-כלכלית. הכיבוש גוזל לנו את הכסף ועולה לנו לא רק בדם אנושי אלא גם בבריאות ובתור בקופות החולים, בשכר המינימום הנמוך ובשכר הריאלי שנשחק, בכבישים הרעועים שמובילים לקטל בדרכים, בתחבורה ציבורית איטית ועלובה ובירידה עקבית בהישגי התלמידים במערכת החינוך.
גולת הכותרת של האבסורד, העוול והטיפשות בתקציב הנוכחי היא קרן הארנונה, שמוצגת לציבור, תוך סילופה ועיוותה, כמנגנון של צדק חלוקתי מתקן. אך האמת היא שלא מדובר בלקיחה מהעשירים והעברה למוחלשים אלא בקופה קטנה גדולה עבור הממשלה על מנת לצ'פר את אנשי השררה. כספי קרן הארנונה לא ישפרו את החינוך, התחבורה, התעסוקה או הרווחה באף רשות מקומית אלא יעשירו את חשבונות הבנק של כרישי הנדל"ן הגדולים. עצם הרעיון שבכבילת מנגנון צדק חלוקתי להיתרי בנייה הוא מופרך מיסודו, מה עוד שהממשלה ממשיכה לייבש את הקרן לצמצום פערים, וכלל לא פעלה להשלים את הליכי החקיקה של קרן העוני. חשוב להזכיר כי נדרש טיפול יסודי ומעמיק במנגנון הארנונה, אשר מייצר קשיים מבנים לשלטון המקומי. תעריפי הארנונה יוצרים מציאות שבה רשויות מקומיות תלויות לחלוטין בארנונה ממקורות מניבים – ארנונה עסקית, החלה על מלונות, מסחר, משרדים, פנאי, מפעלים וכיוצא בזה – לצורך תקצובן היום-יומי. כך נדחפות הרשויות להעדיף תכנון של אזורי תעשייה ועסקים על פני תכנון או בנייה של מבני מגורים. יש הסבורים, בטעות, כי מדובר בחוק המקדם שוויון בין רשויות מקומיות באמצעות חלוקה דיפרנציאלית של הארנונה, אך לאמיתו של דבר קרן הארנונה לא תקדם שוויון אלא תעמיק את האי-שוויון בין הרשויות המקומיות ותחליש אותן. מדובר בלא פחות משוד של הקופה הציבורית בידי הממשלה עבור אינטרסים צרים ומגזריים.
מנגנון החלוקה של הכספים שיצטברו בקרן אינו צודק מיסודו וייצור עיוותים קשים: חלק מהרשויות שאוכלוסייתן חלשה כלכלית, כמו באר שבע, רמלה או מצפה רמון, ייאלצו לשלם לקרן; רשויות חזקות נטולות אזורי עסקים, לא פעם דווקא בשל כך שתושביהן הם העשירונים – –
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
– – הגבוהים ביותר סוציו-אקונומית, כמו סביון או כפר שמריהו, יקבלו כספים מהקרן; רשויות ערביות יקבלו מעט כספים מהקרן עקב חסמים לבנייה חדשה בשל מדיניות האפליה הגזענית ארוכת השנים בקרקעות ובדיור; ההתנחלויות העברייניות יהיו פטורות מתשלום לקרן, כביכול בשל אי-חוקיותן בחוק הבין-לאומי – מה שלא ימנע להעביר להן כספים משום מה. המתנחלים יגזלו כעת לא רק את אדמתם של הפלסטינים אלא גם את כספם של ילדי אופקים ורמלה. הקמת קרן ארנונה לא תפתור את התחרות בין הרשויות המקומיות. יש להניח כי צמצום התקבולים של הרשויות המקומיות מארנונה עסקית רק יעצים עוד יותר את התחרות על שטחי תעסוקה מניבים, שכן הרשויות יזדקקו ליותר שטחים על מנת להבטיח הכנסה שוטפת ויציבה שאינה תלויה בחסדי השלטון המרכזי. כך יגברו גם זרעי הפילוג בקרב הרשויות המקומיות ויפגעו באחדות מרכז השלטון המקומי וכוח עמידתו מול השלטון המרכזי.
קרן הארנונה אינה מדיניות של צדק חלוקתי, אלא המשך מדיניות ההפרד ומשול של הימין הניאו-ליברלי תחת חסות של צדק, מדיניות של הגברת התחרות הקפיטליסטית בין הרשויות המקומיות והעברת הכספים של חלקן באמצעות הצינור הממשלתי ככספי שלמונים למקורבים לצלחת.
אך המאבק בקרן הארנונה ובגזלת כספי הציבור – ואני מבקש ממך, כבוד היושב-ראש, תקשיב היטב לטיעון הבא – המאבק בקרן הארנונה ובגזלת כספי הציבור, אסור שיהפוך למאבק בחברה החרדית. אני רוצה להסכים עם ידידי מהעבר השני של הבית הזה, קרי, מספסלי הקואליציה, חבר הכנסת יעקב אשר, שאמר – אני מצטט אותו: כל מי שנותן יד להסתה, למסע המכפיש והאנטישמי, מכל מפלגה שהיא, גם אם בשתיקה, לא יינקה. אנחנו לא נהיה שותפים לאנשים שמוכנים להכפיש ציבור שלם רק בגלל שהוא שונה ממה שהם מכירים.
הוויכוח האידיאולוגי והפוליטי בינינו, אני אומר, לעולם אסור שיגלוש לשנאת הציבור עצמו ולביזוי ולהכפשה שלו, כי הרי ראינו כבר שמילים הופכות למציאות ולהתקפות אלימות כנגד חרדים. העובדה שהמפלגות החרדיות יצביעו בחיוב, ככל הנראה, על תקציב שפוגע באוכלוסייה החרדית, גם באופן פרטיקולרי וגם כחלק מפגיעה בציבור המוחלש בישראל באופן כללי, היא טעות פוליטית ועוול חברתי, אך אינה קרדום לחפור בו שנאה ואיבה. גם לחרדי יש זכות למימוש עצמי על פי תפיסתו שלו, ולימוד תורה אף הוא מימוש עצמי. חיצי הביקורת שמופנים נגד הציבור החרדי מסמאים את עיני הציבור – לצערי גם את עיניהם של חלק מחבריי למחאה – ומעוותים את המטרות שעליהן עלינו להיאבק: שוויון אמיתי, שאין משמעו שוויון של חוסר אלא שוויון של שפע. ולענייננו, שוויון בין החרדים לשאר החברה אסור שייעשה על ידי הפחתת זכויות אלא על ידי הגדלתן, הרחבתן והגנה עליהן, גם הזכויות הכלכליות-חברתיות, כמובן. שוויון אמיתי אינו יחס שווה אלא יחס כאל שווים. ממילא לא שוויון בנטל הוא הפתרון, כי אם נטל בשוויון; הזכות לשוויון במימוש העצמי המביאה בחשבון את ההבדלים שבינינו. לשם כך יש להבטיח שיטה ומערכות שיאפשרו לכל פרט – לחילוני ולדתי, לערבי וליהודי, למזרחי לאשכנזי, לבת ולבן ולכל המתעניין – לבחור באופן עצמאי את מסלול חייו. הענקת הכלים לאדם היא העיקר ולא הפצת שנאה ועוינות.
אך ידידי חבר הכנסת אשר, מחובתי לשאול אותך – – –
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אולי תשאל אותו אחר כך.
<< דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
אני אודה לך אם תיתן לי עוד דקה. אפשר? דקה. אני אודה לך. תודה.
אך ידידי חבר הכנסת אשר, מחובתי לשאול אותך: בצדק אתה דורש שלא להקים ממשלה המבוססת על שנאת חרדים. הכיצד תוכל לקחת חלק בקואליציה המבוססת על שנאת ערבים, המעבירה חוקים גזעניים נגד ציפור הנפש של הציבור הערבי בישראל ושמטרתה לחסל, פשוטו כמשמעו, את האפשרות לחיות כפלסטיני חופשי? גזענות היא מחלה ממארת שאינה עוצרת באדם זה או בקבוצה אחרת, ולכן יש קשר ישיר וברור בין ההסתה והגזענות נגד הציבור החרדי ונגד הציבור הערבי. במקום לאפשר להסתה לנצח את השכל הישר, עלינו לאפשר לאינטרס המשותף להביס את הפלגנות ולפעול יחד בשותפות למען שיפור תנאי החיים של כלל הציבור, ודאי הציבור המוחלש במדינה. אך זאת לא תצליח לעשות בממשלת דם, גזע ודמעות ובתקציב ניאו-ליברלי אכזרי; זאת אפשר לעשות רק דרך מאבק משותף של הקבוצות המודרות, של השכבות המנוצלות, של ציבור העובדים – יהודים וערבים, חילונים, חרדים, מסורתיים, מזרחים, אשכנזים, גברים, נשים, דרך אחדות גורל של קורבנות השיטה לגווניהם.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
אוקיי. למרות שנשאר לי. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אין בעיה. תודה רבה. גם הוספתי לך בגלל שלא היה שר כמה דקות.
<< דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
אם אין, אולי אני אמשיך.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
יש, יש.
<< דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
איפה הוא? שיצא רגע.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה, 25 דקות. תוכל לסיים חצי קוראן.
<< קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >>
– – – את השעון – – –
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
לא הפעלתי. עד שאתה לא מתחיל לדבר אני לא מפעיל את השעון. אני מחכה שתגיד "בסם אללה".
<< דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
אני עד לסבל בכל רגע של השר התורן, שר החוץ אלי כהן, ואני מקווה שהשרה התורנית גלית תסבול פחות ממנו, כי הוא לא נכח במליאה; אולי חמש דקות ברצף.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אבל הוא היה שם בצד.
<< קריאה >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << קריאה >>
איך הוא הצליח להתחמק?
<< דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
זה לא מכבד את המעמד. שר צריך להתיישב – הינה, כמו שגלית עושה. אז תודה רבה לך שלא התחלת לספור.
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, מאז הקמת המדינה החברה הערבית סבלה מעשרות חוקים גזעניים שחוקקו בבית זה, לרבות חוק הלאום, חוק קמיניץ, חוק האזרחות ועוד ועוד. החברה הערבית תמיד, אבל תמיד, הייתה הקורבן הישיר של הגזענות, האפליה והמידור בכל ממשלות ישראל לדורותיהן. החברה הערבית סבלה ועודנה סובלת מהזנחה מכוונת בכל תחומי החיים. יש שאומרים, כבוד היושב-ראש, שיש תחרות בינינו מי סובל יותר או מי מתגזענים עליו יותר – הערבים או החרדים. אני טוען שהערבים, בחינוך, בבריאות, בתשתיות, בתכנון ובבנייה, בדיור, סוגיות הנגב, חלוקת תקציבים ויחסם העוין של גופים שהוקמו במיוחד כדי לשמר את העליונות היהודית ולבסס את מצב האפליה המכוון.
לא רק זאת, הקואליציות תמיד דאגו לדחות זו אחר זו באופן עקבי הצעות חוק של חברי כנסת ערבים שתכליתן להביא לשיפור מצב האזרח הערבי במדינה; להוציא את חוק החשמל – שהתנגדת לו, גלית, וגם היושב-ראש התנגד לו – להוציא את חוק החשמל, שנועד לפתור באמת את בעיית חיבורי החשמל לעשרות אלפי בתים בחברה הערבית. כל החוקים שהעבירו חברי כנסת ערבים אינם נוגעים ישירות לבעיות הקרדינליות של החברה הערבית, כי אחרת לא יצליחו להעביר אף חוק – מצב דברים של גזענות פלדה וחוסר רצון לאפשר לאזרח הערבי לנהל אורח חיים נורמלי.
ניסינו בעבר, ואנחנו עדיין מנסים בכל דרך, לשנות את המצב. טורקים כל דלת. קיימנו אין-ספור פגישות עם שרים ומקבלי החלטות והשתמשנו בכל הכלים העומדים לרשותנו, אך עדיין ללא תוצאות של ממש. ניסינו גם את מערכת הצדק ובתי המשפט, אך גם אותם לא מצאנו בצמתים החשובים ביותר לגורל החברה הערבית במדינה. לא מצאנו את בתי המשפט לא בחוק הלאום, לא בחוק האזרחות הגזעני, שאין כמותו עלי אדמות, לא בחוק קמיניץ, שרודף את האזרח הערבי כל יום בפרנסתו ובקורת הגג שהוא חי תחתיה, ולא באף חוק מפלה שמעגן את הגזענות במדינה.
ראינו את הבתים שלנו, שהוקמו על אדמות פרטיות שלנו, נהרסים מעל ראשינו. מצד אחד המדינה לא אפשרה תכנון, היושב-ראש, ולא אפשרה הרחבת שטחי בנייה, אך מן הצד האחר היא מפעילה גדודים של פקחים חדורי שנאה ואידיאולוגיה של עליונות הגזע היהודי. הם מסתובבים כל יום ביישובים הערביים כדי לחלק צווי פינוי וסילוק. במקביל, מאות יישובים מוקמים על אדמות שהפקיעו מאיתנו. היושב-ראש, כל יישוב ערבי צריך להיות מוקף במערכת כבישים ויישובים יהודיים כדי לחנוק אותו ולמנוע את פיתוחו והתרחבותו – מתכון בדוק של חנק, רדיפה והרעבה.
יחד עם זאת ולמרות הכול, למרות שבג"ץ וכל מערכות בתי המשפט אפשרו ואישרו זאת והעלימו עין, אנו רואים חשיבות עקרונית לקיום מערכת בתי משפט עצמאית, חזקה ובלתי תלויה בשיקולים הפוליטיים של מפלגה זו או אחרת. הממשלה הזאת, כבוד היושב-ראש, אשר פועלת ממניעים גזעניים ונקמניים, מקדמת עוד הצעות חוק שמוסיפות עוול על העוול הקיים בלאו הכי.
לפני כמה ימים פניתי במכתבים לנשיא המדינה, לראש הממשלה וליועצת המשפטית לממשלה לגבי כוונות של משרדים ושרים בממשלה שלך, היושב-ראש, לגזול ולהסיט תקציבים תוך תוכנית תקאדום 550, שאושרה בהחלטת ממשלה. היא אושרה בהחלטת הממשלה הקודמת לטובת שימושים אחרים. למה אני אומר "אחרים"? כי אמרו, לטובת שימושים של יישובים חרדיים. ואני התחלתי את הדברים שלי בלומר לך שכל פעם שמזכירים את הערבים צריך להזכיר את החרדים ולהפך. למה צריך להסיט כספים מתוכנית תקאדום 550, שאישרה אותה הממשלה, כדי לתת כסף ליישוב חרדי שצריך את הכסף? אז שייתנו לו מהכסף.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
על איזה יישוב אתה מדבר?
<< דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
אני אסביר על מה אני מדבר: אמרתי שפניתי לראש הממשלה, ליועצת המשפטית ולנשיא המדינה לגבי כוונת משרדים ושרים לגזול ולהסיט תקציבים מתוכנית תקאדום, שאושרה בהחלטת הממשלה הקודמת, לטובת שימושים אחרים – לטובת שימושים של יהודים וחרדים, ככה נטען. אני אגיד בהמשך על מה אני מדבר, כבוד היושב-ראש.
הרשימה הערבית המאוחדת, במהלך כהונת הממשלה והכנסת הקודמת, פעלה על מנת לגייס משאבים ותקציבים שיביאו לשיפור תנאי מחייתם של האזרחים הערבים במדינה ושיביאו לשיפור מצבם של היישובים ושל הרשויות המקומיות הערביות. אנו עדים לצעדים שמראים שההחלטות שהתקבלו בעניין תוכנית תקאדום אינן מיושמות וכי משרדי ממשלה בממשלה הנוכחית מנסים להעביר תקציבים שיועדו לחברה הערבית בהחלטת ממשלה לטובת יישובים יהודיים. כך, לדוגמה, היושב-ראש, לאחרונה פורסם על ידי העיתונאי פאלח חביב בערוץ "מכאן", שמשדר בשפה הערבית, שהמשרד לאיכות הסביבה מתכנן להעביר כספים מתוכנית תקאדום סביבתי – כך קראנו לה בעבר – אשר יועדו לשיפור הסביבה בחברה הערבית לטובת יישובים חרדיים. מדברים על כ-100 מיליון שקלים, הם נקבו בסכומים. מדובר באחד התחומים – איכות הסביבה, הסביבה – אחד התחומים החשובים ביותר, שכן אנו מדברים כאן על בריאותו של האדם ועל סביבתו הנקייה ורווחתו. פעלנו יחד עם השרה הקודמת לאיכות הסביבה תמר זנדברג כדי להעביר ולהשיק תוכנית על סך 550 מיליון ש"ח למען מטרה זו. מהכסף של תוכנית החומש תקאדום – איך אמרו? מה-53 מיליארד של האחים המוסלמים, 550 מיליון לטובת תקאדום סביבתי.
כפי שציינתי קודם, הממשלה הנוכחית פועלת להעברת התקציבים לתכלית אחרת – ואני מתבייש לומר – ליישובים חרדיים.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אבל תגיד איזה.
<< דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
לא אמרו איזה יישוב, אבל אמרו שליישובים חרדיים.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
הם סתם מנסים לסכסך בינינו.
<< דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
לא סתם, כי שאלתי את השרה לאיכות הסביבה ביום רביעי, והיא לא הכחישה את הדברים. על כן אני רואה בחומרה רבה את הנושא הזה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אני אשאל אותה איזה יישובים.
<< דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
דרך אגב, גם אם זה ליישוב חילוני, מה זה משנה?
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
זה משנה אם אתה אומר חרדים.
<< דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
לא, זה לא משנה, לא משנה, כי אסור להעביר כסף מתוכנית שאושרה לייעוד אחר. זה העיקרון. אני לא כועס בגלל שזה חרדי, אני ממש לא שם.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
אני אבדוק את זה.
<< דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
אנחנו אז הצענו לעזור לכם, כשהיינו בממשלה הקודמת, ולא מה שקורה היום, לצערנו. אתם נותנים יד להסטת כסף, לגזלת כסף, ואני מקווה שהתמונה הזאת תשתנה.
הממשלה הגזענית הזאת, לא זו בלבד שהיא לא מקדמת שום דבר למען החברה הערבית והיא לא רוצה בטובתה של החברה הערבית, היא אף מעוניינת ופועלת כדי שהחברה הערבית תמשיך לטבוע בדמה. דיברת, שאלת, היושב-ראש, למה יש כל כך הבדלים במספר הנרצחים בין החברה הערבית לחברות אחרות מהסביבה שלנו, אז אני אדבר על זה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
בירדן, בכל מיני מקומות.
<< דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
כן, בירדן, ברשות הפלסטינית, קרי, בשטחים הכבושים, בכל מקום אחר.
מאז תחילת השנה ועד היום, היושב-ראש, מספר הנרצחים בחברה הערבית רשם עלייה דרמטית, מזעזעת ומפחידה ל-80 נרצחות ונרצחים. אין לעכל את המספר הזה. שרי הממשלה וראש הממשלה מביטים בהנאה, בשביעות רצון מופגנת, בכל פעם שנופל קורבן רצח חדש בחברה הערבית. לא ראינו אותם זועקים השמיימה, לא ראינו אותם מכנסים צוותים מקצועיים, לא ראינו אותם מזדעזעים מהמקרים החוזרים על עצמם ולא ראינו אותם בכלל אכפתיים לסוגיה, כמי שאמורים, היושב-ראש, לדאוג לכל אזרחי המדינה ללא הבדל בין מין, דת וגזע. הם נושאים באחריות הישירה לדם שנשפך. כל עוד הם יישארו אדישים למראות הרצח והמוות אזי דמם של הנרצחים בחברה הערבית יהיה על ידם של ראש הממשלה ושל שרי ממשלתו. אנו חווים מכת פשיעה שגבתה מחיר דמים קשה מנשוא, והכול בשל הזנחה ואפליה רבת-שנים וממושכת, שהביאה עשרות אלפי צעירים למצב של חוסר מעש והידרדרות לסמים ולפשיעה. עשרות אלפי צעירים חסרי מעש ואופק הם תחמושת זמינה לרציחות – היושב-ראש, שאלת למה. עשרות אלפי צעירים חסרי מעש ואופק הם תחמושת זמינה לרציחות, לפרוטקשן, לעבירות סמים, לגנבות ולכל שאר העבירות. ממשלת ישראל נושאת באחריות המלאה למצב העגום והלא-אנושי הזה.
מזה שבועיים, היושב-ראש, אני מגיש ברציפות הצעות דחופות לסדר-היום בכנסת בנושא חוסר המעש והאבטלה הגואה של הצעירים בחברה הערבית. ראה כמה הנושאים שזורים אחד בתוך השני. ההצעות נדחות האחת אחרי השנייה, כי הנשיאות מצאה לעצמה נושאים שכנראה יותר חשובים, למשל ההצעה להוציא את ועדת המעקב העליונה של האזרחים הערבים אל מחוץ לחוק. הנושא הזה יותר חשוב מעשרות אלפי צעירים שאין להם מה לעשות, שעוסקים בפשיעה, עוסקים בפרוטקשן, עוסקים בסמים, ולא כל כך חשוב כדי שהנשיאות תאשר אותם.
דוח מבקר המדינה, היושב-ראש, שפורסם לאחרונה ואשר עסק במצב הצעירים בחברה הערבית, העלה תמונת מצב עגומה ביותר – חשוב שתקשיב לי: נתוני האבטלה, חוסר המעש ואי-ידיעת השפה העברית גורמים בצורה ישירה לעלייה באחוז הצעירים שמידרדרים לפשיעה. מהדוח של המבקר עולה כי 29% – 29%, תקשיב, היושב-ראש – שהם 57,000 במספר, 29% מהצעירים הערבים אינם לומדים, ולמעשה הם נותרו ללא פרנסה ותעסוקה. הנתון גבוה פי שלושה ביחס לחברה היהודית. גבוה פי שלושה ביחס לחברה היהודית. על פי המבקר, רמת הפשיעה בחברה הערבית עלתה ביותר מ-50% במשך שש שנים – הנתון הזה לא רלוונטי לימינו, כי הרציחות עלו במאות אחוזים – כתוצאה ישירה של חוסר המעש, שמוביל להידרדרות ולפשיעה. מהנתונים עולה עוד שהמדינה משקיעה רק 1.3% מהתקציב שהוקצה לתוכנית החומש בטיפול בפשיעה והאלימות בחברה הערבית. עוד עולה מהנתונים ששורשי הבעיה נמצאים במערכת החינוך. אני מדבר על הדוח של מבקר המדינה. נמצא שמערכת החינוך לא מספקת לצעירים הערבים כלים ומיומנויות הנחוצים בשוק התעסוקה ובאקדמיה, כך שבסיום לימודיהם התיכוניים, רבים הם התלמידים שלא יודעים את השפה העברית ברמה שתאפשר להם לעבור מבחני קבלה למכללות ולאוניברסיטאות. כתוצאה מכך, הצעירים הופכים לחסרי מעש בכל כורחם.
ומה לגבי יוקר המחיה, היושב-ראש? אחד הנושאים הכואבים מאוד שעימם מתמודדות כל אוכלוסיות המדינה הינו נושא יוקר המחיה. זה לא ייחודי לאוכלוסייה הערבית, מתמודדות איתו כל אוכלוסיות המדינה, אבל החברה הערבית סובלת הכי הרבה ממנו. בשל עליית המחירים המטורפת ששוטפת את המדינה, אנשים נאלצים לוותר על קניית תרופות או דברי מזון בסיסיים. ומה הממשלה האטומה והמנותקת הזאת עושה, עשתה? כלום. ולא אשי. ולא אשי. ומה עושה ראש הממשלה, שהרים קמפיינים על הנושא הזה ושהצטלם בכל סופרמרקט ותחנת דלק אפשרית? האם הוא חזר לסופרמרקטים כדי לבדוק כמה עלו המחירים מאז שהוא נהיה ראש ממשלה? האם הוא חזר לשם כדי לבדוק כמה עלה החלב, למשל? אילו צעדים נקטו למשל שר האוצר ושר הכלכלה, ואיך הם תורמים לעצירת גל ההתייקרויות הנורא הזה? כל יצרניות המזון פשוט מצפצפות על הממשלה המנותקת והאטומה הזו.
אין ספק שכלל האוכלוסיות במדינה סובלות מעליית המחירים, אך האוכלוסייה הערבית, אשר סבלה ועודנה סובלת מעוני, אפליה והזנחה לפני עליית המחירים, תסבול עוד הרבה יותר בעקבות עליית המחירים המטורפת שהביאה הממשלה האטומה והמנותקת הזאת. מבחינת האוכלוסייה הרעבה, מבחינת האוכלוסייה הנרדפת, מבחינת האוכלוסייה שנגדה מכוונים את כל ההחלטות הגזעניות, נושא יוקר המחיה הוא חשוב הרבה יותר מהרפורמה המשפטית ומשאר החוקים הגזעניים שהממשלה הזו מבקשת לקדם. תתחילו בממשלה הזו לעבוד למען כל אזרחי המדינה. תתחילו לטפל בצרכים הקרדינליים של החברה הערבית. תעצרו את שיגעון הרציחות. תעצרו את גל ההתייקרויות. תעשו זאת לפני שהמצב יתפוצץ לכולנו בפרצוף.
אני רוצה לקראת סיום, היושב-ראש, לדבר על האצה מיוחדת בעבודת הפקחים. דיברתי עליהם; אמרתי: פקחים חדורי אידיאולוגיה של עליונות הגזע מסתובבים בחברה הערבית ומחלקים קנסות וצווי פינוי וצווי סילוק וצווי הריסה לעשרות ומאות בתים ומבנים כאלה ואחרים בטענה שהם מנוגדים לחוק. חלק מהמבנים האלה קיימים יותר מ-25 שנים, אפילו יותר – מבנים קיימים, מבנים חקלאיים כאלה ואחרים שקיימים עשרות שנים. עכשיו הפקחים של סמוטריץ' ובן גביר נזכרו לרדוף אותם ולחלק להם צווים – צווי פינוי, צווי סילוק, קנסות על שימוש חריג. העיר קלנסווה, שגם ככה סובלת מבעיות קשות ביותר שהמדינה לא מטפלת בהן – סובלת מבעיות קרדינליות קשות ביותר שהמדינה לא מטפלת בהן – חיה כל בוקר על עשרות ומאות צווים כאלה.
טרור של מדינה. המדינה מתנהגת בטרור כלפי אזרחיה הערבים. האזרחים, אין להם לאן לפנות, אין להם מה לעשות. רודפים אותם על דברים שנעשו לפני עשרות שנים. עשרות שנים. אני יודע את הפתרון – הפתרון הוא לתכנן את היישובים הערביים; הפתרון הוא להרחיב את שטחי הבנייה ביישובים הערביים; הפתרון הוא להפוך את המדיניות הקיימת, מדיניות הרדיפה, ההרעבה והריסת הבתים על ראשם של בעליהם לתכנון. אנחנו יודעים את הפתרון, אולם בממשלה הזו, היות שהם מתייחסים אלינו כאויבים, לא כאזרחים – אז צריך להרעיב אותנו? צריך להעניש אותנו? צריך לרדוף אותנו ולא לתת לנו דקה של נחת? בקלנסווה לא צריכים לחוות דקה אחת של נחת? גם בטייבה, גם בטירה, גם בכפר קאסם, גם בשאר המקומות צפונה ודרומה. מישהו צריך להתעורר. רבותיי, אם אתם כל כך לא רוצים את החברה הערבית, אולי תיתנו לנו אוטונומיה – אנחנו נשלוט בעצמנו – אבל אם אנחנו חלק ממדינת ישראל, צריך להתייחס אלינו ככאלה. לא צריך לרדוף אותנו על רקע עליונות הגזע, כי התיאוריה הזו צמחה במקום שעשה רע מאוד ליהודים.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה רבה. עכשיו תדבר חברת הכנסת שלי מירון. בבקשה.
<< דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >>
תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, ערב טוב. ראיתי מוקדם יותר היום את חבר הכנסת משה גפני, שנאם פה ואמר שהוא היה תורם לנועה קירל קצת בגדים. אז רציתי להמליץ לו ללמוד קצת מנועה. לדעתי, היא יכולה לתרום לו קצת מהאנושיות, מדרך הארץ ומהכבוד שהיא הביאה למדינה שלנו. אני חושבת שבימים כאלה, כשהשיח הוא כל כך קיצוני, כבוד הוא דבר הדדי. אני באה מבית חילוני, אבל אימא שלי אישה דתייה, דתייה מאוד, ואני מאוד מכבדת את דרך החיים שלה, והיא מאוד מכבדת את דרך החיים שלי. אני חושבת שכבוד צריך להיות הדדי. אני חושבת שאפשר שיהיה כאן גם חופש דת וגם חופש מדת. אני חושבת שזכותה של נועה לבחור ללבוש מה שהיא רוצה, ואני חושבת שאסור לכפות עליה דרך שהיא לא שלה. אז אני רוצה רגע לפנות לנועה מעל הבמה הזאת, וקודם כול להגיד לה שאפו גדול על הופעה מדהימה, פנומנלית. תודה שייצגת את מדינת ישראל בכבוד. את לגמרי היוניקורן שלנו.
<< קריאה >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << קריאה >>
מצטרפת.
<< דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
תודה. חבר הכנסת גפני, אני חושבת שיש לך כמה דברים ללמוד. במסכת אבות נאמר: רבי אלעזר המודעי אומר: והמלבין פני חברו ברבים, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק בעולם הבא. קצת דרך ארץ, קצת "ואהבת לרעך כמוך". קצת. קצת כבוד כלפי נשים. זה לא מייצג אותנו וגם לא ייצג. בגלל זה המדיניות הממשלתית נראית כפי שהיא נראית.
לחלק מהנציגים פה בבית חשוב להגיד שיש חשיבות לכל מילה שהם אומרים. כל הצבעה שלכם חורצת גורל של בני אדם. גם אם זו משמעת קואליציונית, אתם אחראים לחוקים שעשויים להיות נוראיים. השוביניזם הזה מחלחל החוצה. ההומופוביה מגיעה גם לאזרחים. האמירות הגזעניות, שאולי הן מביאות הרבה טראפיק ברשתות החברתיות, הופכות לאלימות כנגד אזרחים ולדלק להסתה שמתחוללת ברחובות.
מתחילת שנת 2023, 16 נשים נרצחו. ההכלה של התופעה הנוראית הזאת של הממשלה רק מתדלקת את האווירה. הקואליציה, לצערי, הצביעה נגד חוק האיזוק האלקטרוני, כי בן גביר מעדיף להגן על זכויות גברים אלימים מאשר על זכויות נשים מאוימות. אתמול בישיבת מועצת העיר ירושלים חלק מחברי המועצה תקפו את קהילת הלהט"ב ואמרו שלא צריך לתקצב אותם כלל וכלל ושיש להפנות אותם לפסיכולוגים ופסיכיאטרים; חברי מועצת העיר של עיר הבירה של ישראל. לפני יומיים תושבי חריש, חרדים, לצערי, הגיעו לג'ימבורי ותקפו את הנוכחים, ובהם ילדים ונשים, בעקבות פתיחת ג'ימבורי בשבת. גב' ציפי ברייר שרעבי, תושבת חריש שבילתה במשחקייה, סובלת משבר במרפק לאחר שהותקפה על ידי תושב, לטענתו בשל חילול שבת. בשבוע שעבר, במצעד הדגלים, מאות נערים משולהבים עם קריאות "מוות לערבים" ו"שיישרף לכם הכפר", עוברים ומדביקים מדבקות של כהנא חי בכל מקום. גם לאולפנות של הציונות הדתית חדרה הגזענות של סמוטריץ', ולגלוג על נשים מזרחיות הפך לרגיל בסטנדרטים החדשים של הכמעט-מלחמת-אחים שהבאתם עלינו.
מאז השבעת הממשלה אנו עדים לעלייה דרמטית במספרי הדיווחים על פגיעות באוכלוסיית הלהט"ב. בחודשיים, נובמבר-דצמבר 2022, היו 25% מכלל הדיווחים של השנה שעברה. במקביל לשיח על התבטאויותיו של אבי מעוז במהלך חודש ינואר, בבית ספר במרכז הארץ הוצע לערוך דיבייט בנושא "האם להרוג את כל ההומואים". בלתי נתפס. בגלל זה אי-אפשר לזלזל במוסד הכנסת. בגלל זה אי-אפשר לזלזל בדמוקרטיה. בגלל זה אי-אפשר לזלזל במפגינים או בחופש ההפגנה. בגלל זה אי-אפשר לזלזל בנציגי ציבור. בגלל זה אי-אפשר לזלזל בנשים, וגם לא באישה שעושה ספונג'ה. לפני זמן לא רב, אני מזכירה לכם, חבר הכנסת אלמוג כהן כינה את חברת הכנסת מירב בן ארי אישה שעושה ספונג'ה. תאמינו לי, נשים שעושות ספונג'ה מסוגלות להרבה יותר ממה שאתם מעלים בדעתכם. גם כשאני עושה ספונג'ה פעם בשבוע, ולפעמים אפילו יותר – בכל זאת יש לי בית עם ילדים וכלבה – זה לא מנע ממני לשבור תקרות זכוכית ולא ימנע ממני להשמיע את דעתי בכנסת, למרות שזה כנראה לא מוצא חן בעיני חלק מהאנשים בבית הזה. הכי קל, הכי קל לצחוק על נשים שעושות ספונג'ה. אין חומר שמוכר יותר מזה בטיקטוק. אלפי ילדים ייחשפו ויסתלבטו על איך אולי אישה מזרחית הגיעה להיות אשת ציבור ולדבר במליאה, על איך היא הגיעה לשם. אבל אתם יודעים, אתם לא יכולים להבין את המכשולים שנשים עוברות בחיים כדי להגיע למקום של מקבלי ההחלטות, את כמות הזלזול באינטליגנציה, את השוביניזם, הסקסיזם וההטרדות היום-יומית שאנחנו חוות. גם אני, בכמה חודשים שאני נמצאת בכנסת, עברתי כמות הערות והטרדות ברשתות החברתיות, יותר ממה שכנראה כל גבר פה עבר בעשור האחרון. אבל הכי קל, הכי קל להיתפס אולי למזרחית, אולי לזאת עם קול מסוים, אולי לזאת הבלונדינית. כנראה שזה הכי תופס. כמה שטחי, כמה רדוד, כמה לא רלוונטי.
אז חבריי, תתכבדו לכם, אבל נשות ישראל קמות, מתעוררות ויודעות שקואליציית הגברים עובדת נגדן. היא עושה זאת בעזרת פעולות אקטיביות שמטרתן שנהיה צנועות וצייתניות, שנהיה כנועות ושנשתוק. אבל זה לא יקרה. אנחנו לא ניתן לזה לקרות. נעלה על כל פודיום ונשבור כל תקרת זכוכית שעוד לא נופצה ונביא לכך שכל המפלגות ייצגו את הנשים, שהן יהיו חלק, 52% באוכלוסייה, וכך זה יתבטא גם במפלגות. אנחנו ניאבק בכל השוביניסטים במערכת הפוליטית ובכל החלטה שתפגע בנו.
לממשלה השוביניסטית ביותר שהייתה בישראל כבר אין פחד להגיד את זה בקול רם. היא גם בוחרת להיכנס בבג"ץ, כשהיא יודעת שהוא המגן הראשון על נשים במדינה. בזכות בג"ץ שקדיאל נגד שר הדתות לנשים מותר להיות חברות במועצות דתיות, והן מהוות היום 16% מהנבחרים בערים ובמועצות מקומיות. יש לנו עוד דרך לעבור. אני מזכירה שמהבחירות המקומיות האחרונות, ב-2018, בשליש מתוך 196 רשויות אין נשים בכלל. בלתי נתפס. בזכות בג"ץ אליס מילר נגד שר הביטחון פתחו את קורסי הטייס לנשים, ונשים יכולות היום להיות טייסות ונווטות. יש את בג"ץ שדולת הנשים בישראל נגד מדינת ישראל, שהביא לכך שיש הכרה תקדימית בחיוניות השימוש בהעדפה מתקנת לשם השגת שוויון בין המינים ומאבק בנזקי האפליה של נשים בשל המגדר שלהן. אבל לממשלה החשוכה הזאת לא אכפת מקידום נשים. היא נותנת את מוקדי הכוח לגברים, בזמן שהתפיסות הקיצוניות והשוביניסטיות ביותר מקבלות מקום גם בקבלת ההחלטות, גם פה מעל הפודיום במליאה.
ואני פונה גם לחברות הכנסת בקואליציה – לדעת שאנחנו רוב באוכלוסייה, 52% מהאוכלוסייה, אבל בקואליציה אתן רק 12%. תשמיעו קול. תדברו על תקרות הזכוכית שאנחנו נתקלות בהן. הן משותפות לכולנו, מימין ומשמאל. זה לא רק בקואליציה, זה גם בממשלה שבניתם. בממשלת בנט-לפיד נשים היוו 33% מהממשלה, שיא היסטורי של ייצוג נשי בממשלה במדינת ישראל, בערך כמו הממוצע במדינות ה-OECD. זה עדיין רחוק מהשוויון שאנחנו צריכות לכוון אליו. אבל בממשלה הזאת יש שבירה אחורה: שש שרות וסגנית שר, שמהוות 19% מהממשלה. אתן צריכות להבין, זה לא רק הנראות, זה לא רק המספרים וזה לא רק זה שאנחנו משדרות מסר לנשים במדינה הזו שהן יכולות להגיע לאותם תפקידים בדיוק כמו עמיתינו הגברים; זה אומר שבפועל תתקבל מדיניות פחות שוויונית, מדיניות שמיטיבה פחות עם נשים, מדיניות שנקבעת על ידי גברים שלא יקדמו כמו שאנחנו היינו מקדמות נושאים של אלימות במשפחה, של הטרדות מיניות, של חינוך, בריאות, של שכר שווה. אפילו בתפקידים ציבוריים פער השכר בין גברים לנשים הוא מעל 30%. הגברים יהיו על השאלטרים המרכזיים, ואנחנו נסתפק בתיקים מומצאים שראש הממשלה יקים. איך זה עובר בשתיקה? בקבינט המדיני-ביטחוני יש שרה אחת מתוך עשרה שרים. השרה רגב בקבינט הזה היא אחת ויחידה, פשוטו כמשמעו.
עוד הישג לממשלת החושך: עשרות מינויים מקצועיים של הממשלה למנכ"לי משרדים, כולם גברים חוץ מאישה אחת. בזה אי-אפשר להאשים את התוצאות של הפריימריז. מדובר בשוביניזם מוחלט, בתיעדוף של גברים על נשים שהן שוות להם ביכולות המקצועיות. זה לא שזה לא אפשרי – הממשלה הקודמת מינתה תשע מנכ"ליות מוכשרות שנתנו עבודה יוצאת מן הכלל – אבל הפעם בחרתם למנות מנכ"לית אחת בלבד. מה זה אומר לילדות שלנו? מה זה משדר להן? כשהן יראו בשולחן מקבלי ההחלטות גברים שמנהלים את משרדי הממשלה, הן ידעו שיש תקרת זכוכית שהן לא יכולות לפרוץ, כי יש אנשים בשלטון שמעדיפים לשמר ערכים של ימי הביניים.
לכל הגברים וחברי הכנסת שחושבים שתרומתה העיקרית ואולי היחידה של אישה היא לגדל את משפחתה לתפארת, לחנך את ילדיה וללדת כמה שיותר, יש גם תגובת נגד. אתם לא תמחקו אותנו מספרי הלימוד; אתם לא תמחקו אותנו ממשרדי הממשלה; אתם לא תמחקו את המאבק שלנו ולא את התמונות שלנו במרחב הציבורי. זה בלתי נמנע. אנחנו לא נפסיק עד שנקבל ייצוג שווה, עד שהילדות שלנו יגדלו במציאות שבה הן מקבלות הזדמנות שווה כמו כל ילד, שבה הן יכולות לעשות מה שהן רוצות וללבוש מה שהן רוצות ולהגשים כל חלום שהן יסמנו לעצמן.
ברור שבזמן שבקואליציה יש רק שמונה נשים מתוך 64 ח"כים, וכשיש מנכ"לית אחת בלבד מתוך עשרות המנכ"לים במשרדים ממשלתיים, לא יהיה ייצוג לנשים, שמהוות מעל 50% מהאוכלוסייה. אני מצדיעה לשדולת הנשים בישראל, נעמת ופורום דבורה, שעתרו לבג"ץ בדרישה לבטל את מינויי המנכ"לים למשרדי הממשלה ולמנות נשים מנכ"ליות לפחות במחצית ממשרדי הממשלה.
זה מגיע למדיניות. הממשלה מתגאה בזה שהיא מקדמת הפרדה מגדרית, או בשם מדויק יותר, הדרת נשים, ובהסכמים הקואליציוניים התחייבו לכך שהפרדה תותר בחוק. בשבוע שעבר הושחתו פנים של נשים על מוצרי שיער שמשווקים ברשת שיווק. פעולה זו מתווספת לתופעת מחיקת פני נשים משלטי חוצות וממודעות שונות, ומהווה תקדים מסוכן בתופעת הדרת נשים מהמרחב הציבורי. הרשת טענה בתגובה ש"מדובר בתמונה שצולמה בסניף ייעודי בבני ברק הפונה – – – לאוכלוסייה החרדית. נדגיש כי מדובר בסניף אחד בלבד". מאז המוצרים הוסרו. כנראה שרשת השיווק הבינה את הטעות המרה. אסור לנו לאפשר שזה יקרה שוב. לפני שבועיים וחצי נהג בקו 80 של חברת אפיקים באשדוד סירב להעלות נוסעת בטענה כי מדובר בקו של כולל. מחברת התחבורה נמסר בתגובה כי הנהג ביקש מהנוסעת לרדת בשל חשש לשלומה האישי. מד"א כבר הודיע שקורס הפרמדיקים לשירות לאומי יערך לראשונה בהפרדה מגדרית לכלל המשתתפים, כולל לחילונים. ההפרדה המגדרית היא מדרון חלקלק שאסור לנו להגיע אליו. הכול מתחיל מלמעלה. חברים, לא יפרידו אותנו, הנשים, משום מקום. אני אישה, ואני יכולה ללכת בכל מקום ציבורי שאני רק רוצה. חוק איסור אפליה בשירותים יתוקן כך שבתי עסק יוכלו להימנע מלספק שירות או מוצר בשל אמונה דתית; מה שברור הוא שהוא נועד כדי למנוע מתן שירות ללהט"בים, לנשים, לפחות לנשים שלא מתלבשות צנוע.
נגיע גם לליבת העניין. ההפיכה המשטרית עברה כבר בקריאה ראשונה ומטרתה הינה אחת – פגיעה בבית המשפט הגבוה לצדק. לא רק שמחלישים ברפורמה את בתי המשפט אלא גם נותנים כוח למערכת הדין הרבנית והגברית להחליף אותם. כחלק מביצוע ההסכמים הקואליציוניים, הממשלה מרחיבה את סמכויות בתי הדין כך שיוכלו לשפוט גם בנושאים אזרחיים שכיום בית המשפט אחראי עליהם. חשוב להבין: בדיונים בבית דין רבני נשים לא יכולות לשמש בתפקיד דיין או אפילו לתת עדות. ברור שהן תהיינה הנפגעות הראשונות. אני רוצה לצטט את פרופ' רות הלפרין-קדרי מהפקולטה למשפטים בבר-אילן, שאומרת לדה-מרקר: "מערכת בתי הדין הרבניים נותנת אוטומטית כוח רב יותר לגברים והנפגעות הראשונות יהיו הנשים הדתיות, שהציפייה מהן תהיה תמיד לפנות לערכאה הזו". אם עד עכשיו ראינו נשים חרדיות שמתנגדות, למשל, ללמוד בהפרדה, הסיטואציה הזאת תחליש אותן. הסבל שנשים רבות עוברות היום בהליכי נישואין וגירושין מול בתי הדין הרבניים יורחב לכל תחומי החיים.
מתחילת כינון הממשלה הנוכחית אתם מתעסקים רק במהפכה המשטרית. במקביל להרס הדמוקרטיה אתם גורמים לקרע אדיר בעם ושוכחים את הנושאים האמיתיים שנוגעים לחיים של אזרחי ואזרחיות ישראל. במקביל לניסיונות שלכם למוטט את בית המשפט העליון, נרצחו 16 נשים מתחילת שנת 2023, ואנחנו רק בחודש מאי. איפה הייתם? במה התעסקתם? למה אתם לא מטפלים בזה? בשבוע שעבר עמדתי פה, כמו בכל שבוע, והקראתי את שמותיהן של הנרצחות. קראתי גם לשר לביטחון לאומי להקים ועדה או ועדת משנה, או להכריז על מצב חירום לטיפול בנושא רצח נשים. אמרתי גם שזה לא פוליטי, ושנשות האופוזיציה, חברות הכנסת מהאופוזיציה, ישמחו לקחת חלק בתוכנית הזאת. אבל לא הייתה תגובה.
הממשלה מציבה את כולנו במתקפה – חרדיות, חילוניות, דתיות, מסורתיות, ערביות, יהודיות, חד-הוריות, נשואות, גרושות ורווקות. הם לוקחים לנו את הזכויות הבסיסיות שלנו ולוקחים את המאבק לשוויון אחורה. הם רוצים לקחת לנו את בג"ץ, שהיה המגן שלנו מפגיעה אפשרית של השלטון. אבל לא ניתן להם. זה מושרש בתפיסה הקיצונית שלהם. בשלטון המכהן, באופן גלוי ומוצהר לחלוטין ישנן מפלגות אשר אוסרות הצטרפות של נשים לשורותיהן ואפילו להתפקד למפלגות שלהן. בנימה זו אני קוראת לכם להצטרף להצעת החוק שלי, שמטרתה לאפשר לכל אדם להתפקד למפלגה לבחירתו ללא קשר למגדר שלו. כיום, דרך קבע, לא מוכנים לקבל נשים כחברות בחלק מהמפלגות בישראל. עמותת "נבחרות" הגישה שתי עתירות לבית המשפט נגד מפלגות שסירבו לקבל נשים כחברות מפלגה מפאת מינן – האחת זו מפלגת ש"ס והשנייה היא מפלגת אגודת ישראל. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, אך אזרחיות רבות בה אינן זכאיות להשתתף בהליכי קבלת ההחלטות של המפלגות הפוליטיות שאליהן הן משתייכות, אף שהן מעוניינות בכך. המצב מצריך תיקון.
זה רק מהבחינה המגדרית. השלטון משסה את הפריפריה בנוגע לסוגיות הפער העדתי כאשר הוא זה שאינו מתקצב ואינו מקדם תהליכים לצמצום אותם פערים. הוא נורא אוהב פיזית לבקש מתושבי הפריפריה לזעוק, כמו שראינו באחד הראיונות הטלוויזיוניים לפני זמן מועט, בצורה הכי מנצלת שיש, אבל תקציבים הוא פחות מעוניין להעביר. אפילו מחוק הארנונה הפוגעני הם ניסו לעשות קמפיין פוליטי כאילו הם פייק רובין הוד 2023. ממש. הם ההפך המוחלט מלוחמי הצדק והשוויון. הם מנציחי ההדרה, הגזענות וההסתה, שלטון שמנציח שסעים מעמדיים וגיאוגרפיים. למה, אתם שואלים? כי בעבורו זה נוח. זו הנוסחה המנצחת. ככה מביאים קולות.
והיום, כאשר הקמפיין המסית בשיאו, כשהתבטאויות נציגי הציבור מעמיקות את השסע והקיצוניות מחלחלת בנו, אני רוצה לקרוא לצדק. תפסיקו להתייפייף. תפסתם בעלות על מאבק שכלל לא אכפת לכם ממנו. הלוואי שהפער המעמדי בין אשכנזים למזרחים היה מעניין אתכם. בחרתם לייצר נרטיב שמתאפיין בימין קיצוני ומלך אשכנזי בראשו. על זה אתם רוכבים, וכל מי שלא עומד בדרישות, מצטרף לשורת הבוגדים. מטרת כל ההפיכה היא לאפשר חקיקת חוקים גזעניים ומסיתים. בלעדיה, איך ימנעו מתלמידות מזרחיות ללמוד ביחד עם תלמידות אשכנזיות? בלעדיה, איך יעצימו את בתי הדין הרבניים? בלעדיה, איך יחוקקו את חוק האפליה? בלעדיה, איך ייכנסו בערביי ישראל ובדרוזים עם החלטות ממשלה מטורפות, שייקחו את חוק הלאום ויהפכו אותו למדיניות גזענית שמסמנת אזרחים בפועל? אל תשקרו לאזרחי ישראל עם הטענות שמינויים פוליטיים זה מה שייצג מזרחים בוועדה למינוי שופטים. זה שטויות. אם ככה, הייתם מקדמים הבטחת ייצוג במקום. אבל זו לא המטרה שלכם. כמו שאמרתם שמטרות הממשלה הן החזרת הביטחון האישי ומאבק ביוקר המחיה ואתם מתעסקים בדברים אחרים לחלוטין, כך גם פה – הרגשת האפליה היא אמיתית. אנשים ימשיכו לסבול בזמן שאתם תשקרו ותתעסקו במשחקים פוליטיים.
למה מגיע לנו כל זה? האמת קשה. הממשלה הנוכחית מעוניינת בהרחבת ההפרדה, שיוצרת ניתוק חברתי, שהופך להפרדה במרחב הפוליטי. ברור לכולם שבידול הוא כלי יעיל מאוד ליצירת שנאה, וששנאה ופחד הם הרגשות המשמעותיים ביותר לתמרוץ הצבעה. זה אפילו לא מסתכם במדיניות מפלה שהם מעבירים בשקט. הם רוצים שהאזרחים יריבו. לכן נאמר פה על חברת כנסת רוסייה ששורשיה הנוצריים מקבלים ביטוי. לכן אומרים שאזרחי ישראל הערבים הם אזרחים בינתיים לפחות. לכן אומרים על השואה "זה המשפחות שלכם שנשרפו שם". והם חושבים שהם לא גזענים, שהם מלח הארץ – ממשלה שהיא בפועל של אליטיסטים.
תתעוררו. מדובר במאבק שלנו על הזכויות של כולנו. מדובר במאבק שלנו על כך שכל אזרחי המדינה ירגישו שווים. מדובר במאבק של כל אם לגדל את בתה בחברה שוויונית, במאבק שלי לגדל את בנותיי לחברה שבה הן יוכלו להיות כל מה שהן רוצות. מדובר במאבק של כל משפחה מהמגזר הערבי להרגיש שהיא רצויה ושהיא חלק מהחברה הישראלית. מדובר במאבק שלנו כחברה על הזכות להיקרא חברה ערכית; חברה שבה מנציחים את ערכי השוויון, הסולידריות; חברה שבה פשוטו כמשמעו מקבלים את האחר; חברה שבה כולנו שווים.
ועכשיו, במקום להביא תקציב אחראי עם רפורמות שיעזרו למשק הישראלי, לאן הכסף הולך? רק לעצמכם. לא חלוקה הוגנת, לא שוויון בנטל; דם אחד שווה יותר מדם אחר. נתניהו הסחיט נתן לכם להתפרע עם הכסף של אזרחי ישראל, כי בלי הסחיטה שלכם הוא יאבד את הכיסא. אתם הורסים את כלכלת ישראל ואת עתיד ילדינו. הציבור היצרני נושא בנטל, והוא יקרוס, הוא לא יוכל לסחוב את התקציבים הקואליציוניים לעד. במקום תוכנית כלכלית להתמודדות עם יוקר המחיה, פתיחת השוק לתחרות וסיוע לפריפריה, סמוטריץ' וביבי עושים חיתוך תקציבי עמוק ברווחה, בחינוך ובבריאות בשביל לבזבז את כספי האזרחים כדי לבנות לבן גביר מיליציה פוליטית. אין לכם בשורה, ומעולם לא היה בישראל תקציב כזה גרוע וחסר מענה לבעיות האמיתיות שמעסיקות את האזרחים ורפורמות משמעותיות.
בינתיים המשק משתגע: מחיר החלב עולה; מחיר הלחם התייקר הבוקר ב-5%; מחיר הביצים עולה; הארנונה עולה; הדלק עולה; חומרי הבנייה מתייקרים; הביטוחים מתייקרים בעשרות אחוזים; חברות המשקאות מנצלות את זה שהממשלה ביטלה בפופוליסטיות את המס על המשקאות הממותקים, מעלות את המחיר וגוזרות את הרווח לעצמן; אינפלציה; עוד העלאת ריבית היום של בנק ישראל; ריבית הפריים מתקרבת ל-7%. אלה שלקחו בתחילת שנת 2022 משכנתה ממוצעת של כמיליון שקל, נאלצים לשלם תוספת של 1,100 שקלים בחודש. ההחזר החודשי עולה. מי יכול לעמוד בעלייה המטורפת של החזרי המשכנתה החודשיים? מי יכול להחזיק דירה במדינה הזאת? הריבית על המינוס חוצה את ה-10% בשנה.
ישראל במצב כלכלי קטסטרופלי, ואתם לא מצליחים להשתלט על זה. אתם הבטחתם להיאבק ביוקר המחיה, ובמה אתם מתעסקים? בעוד שהחלב יקר ועוד לפני חג שבועות, המילה של ממשלת ישראל לא שווה גרוש. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', גם 25 דקות.
<< דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בפתח דיוני התקציב, בהצבעה שתהיה מחר. תקציב ושקרים – בואו נדבר קצת על מספרים, לא על דברים תיאורטיים. זוכרים מישהו ששמו השר איתמר בן גביר? זוכרים שפעם הוא היה מופיע בתקשורת ועונה על שאלות? זה אחד הדברים שהוא אמר: אני הבאתי 9 מיליארד דו-שנתי, 9 מיליארד בשנתיים. בהנחה שהתקציב הוא גלוי ולא סמוי, אין 9 מיליארד. אני אומר שוב: אין 9 מיליארד בתקציב למשרד לביטחון פנים כתקציב תוספתי, ומי שאומר שיש את זה פשוט אומר שקר. לא רק שאין 9 מיליארד, גם אין 5 מיליארד תוספת לתקציב המשרד לביטחון פנים, ביטחון לאומי. מה שיש הוא שר פוחז, פוחח ושקרן. מדוע אני אומר שקרן? כי הוא ממשיך להגיד שיש 9 מיליארד לשנתיים, אבל מה לעשות שספר התקציב פתוח. הדבר היחיד שלא נמצא בספר התקציב – וכתוב שהוא לא בתוכו – הוא אותה הקמה של אותו גוף משמר לאומי; גם זה שקר, כי הוא הוקם למעשה ביוני 2022, בתקופתם של ראש הממשלה נפתלי בנט ואחריו יאיר לפיד. אז נכון שצריך איזשהן תוספות, ואני מברך על כך שיש שם תוספות תקציביות; אין שם 9 מיליארד. אני חוזר ואומר: אין 9 מיליארד. ואני שמח לראות את הדברים האלה, אבל אנחנו לא שומעים דבר וחצי דבר. להיכן הלך הכסף?
אנחנו יודעים עכשיו שאנשי עוצמה יהודית יושבים עם בנימין נתניהו לפתור את הבעיות עם השר וסרלאוף, שהתקנא בכסף שקיבלה אורית סטרוק, 1.3 מיליארד שקלים. הוא רוצה את הכסף לעצמו, כי הוא המשיח של הנגב והגליל, הוא זה שהציב אותם, הוא הנציג האותנטי שלהם, הוא יציל אותם מהפשיעה. אבל מה עם הנתונים? מאז שהוא נכנס לתפקיד, הפשיעה עלתה וגאתה בחברה היהודית ובחברה הערבית, אז לא רק שמדובר על אדם שאין לו כישורים, סוכן כאוס מסוכן, מדובר גם בהסחת דעת. כלומר כרגע אני מניח שאיתמר בן גביר וחברי עוצמה יהודית, מי מהם, יושבים אצל ראש הממשלה בנימין נתניהו ומתקוטטים על 1.3 מיליארד של אורית סטרוק, אבל כנראה זו הסטת הדעת מ-9 המיליארד שאינם בתקציב של המשרד לביטחון לאומי.
יש גידול בתקציב המשרד לביטחון לאומי. אני אגיד לכם גם כמה הוא. כתוב בתקציב: 11%, אבל כשאני אומר 11% של גידול – אתם יודעים מה הייתה האינפלציה בשנה הקודמת ומה האינפלציה המתוכננת לשנה הזו? 11%. אין גידול בתקציב המשרד לביטחון לאומי; יש גידול שאמור להיות בתקציב, אותו תקציב מושחת של הסכמים קואליציוניים, שחלק ממנו כנראה הולך למשרד לביטחון פנים, אחד פסיק משהו, אבל כספים קואליציוניים כמו כספים קואליציוניים הם לא בבסיס התקציב.
דיברו על לגייס 5,000 שוטרים. מאיפה בדיוק? מאיזה תקציב? שלא לדבר על זה ששוטרים לא רוצים להתגייס, כי אחד הדברים שחושבים ויודעים – זה לא רק כסף. אני הראשון שחושב שצריך להעלות את שכר השוטרים, שעושים עבודה קשה ובלתי רגילה כל ימות השנה. אבל צריך גם להגיע לארגון שהיוקרה שלו גבוהה, ארגון שאינו נחבט כל שני וחמישי על ידי הממשלה, על ידי ראש ממשלה מושחת שיש לו כתב אישום פלילי על ראשו ועל ידי שר סוכן כאוס שפוגע בכל דבר שנמצא בתוך משטרת ישראל. ממה שאני שומע, הוא גם מראיין קצינים לעתיד לכל מיני תפקידים, לפחות כך פורסם, יחד עם אנשים שהיו יעדים של השב"כ באותן ישיבות פנימה, דבר שלא היה מעולם. השיחות לגבי קידום של קצינים בדרגות גבוהות נעשות תמיד בין השר לבין אותו מועמד בלי תוספת ועזרה של אנשים כאלה ואחרים, בוודאי לא אנשים כאלה.
אבל דיברנו על סודות ושקרים – אין פה סודות, התקציב פתוח. אז ברגע שאיתמר בן גביר יעלה בפעם הבאה לדוכן הכנסת, בואו תגלו לנו מה קרה לאותם 9 מיליארד שהתאדו, נעלמו, הועפו ואף אחד לא מדבר בהם. מדברים על אותם 1.3 מיליארד של אורית סטרוק.
נעבור לבדאי השני. הבדאי השני אפילו חמור יותר. הוא האיש שאמור להיות המומחה למספרים, שר האוצר. בפתח ישיבת הממשלה שבוע קודם שר האוצר עובר ככה עם חיוך זחוח על פניו, והוא נשאל שאלה לגבי הכספים הקואליציוניים. וזה מה שיש לו להגיד: הכול בסדר, ד"ש ל-53 מיליארד. אז גם שר האוצר, שאמור להבין במספרים – אולי הוא מבין במספרים, אבל הוא מבין אפילו יותר בשקרים, כי מעולם לא היו 53 מיליארד. מה שכן היה – ודרך אגב, אני אגלה סוד לשר האוצר, שלא רוצה לגלות אותו, אבל זה סוד גלוי: הסוד הוא שהתוכנית הממשלתית הרב-שנתית לחברה הערבית בסך 30 מיליארד שרירה וקיימת. לא רק שהיא שרירה וקיימת, היא מנוע כלכלי עתידי למדינת ישראל, ועשתה זאת ממשלה אחראית שלא אמרה ספינים על ראשו של הציבור. וכן, היא רצתה לגרום לאנשים, לבני החברה הערבית, להגיע לסיטואציה שבה יהיו מרכזי תעסוקה, יהיו מקומות עבודה, שלאנשים חסרי תעסוקה וצעירים חסרי מעש יהיו פינה ובית; כן, להדביק פערים של הרבה מאוד שנים שכל ממשלות ישראל לא טיפלו בהם כמו שצריך. כן, את זה עשתה הממשלה הקודמת.
אבל שר אוצר שעומד בפתח ישיבת הממשלה ואומר בפרצוף זחוח: ד"ש ל-53 מיליארד, זה אותו שר שמדבר – ואין לי שום בעיה עם תורה ומצוות ועם מי שמאמין – הוא כאילו אומר: אלוהים יעזור לכולנו עם התקציב. לא לא לא, מעשי הממשלה יעזרו. ריבונו של עולם מחליט מתי להתערב לא במצוות שר האוצר. הוא מחליט, אבל הבחירה היא שלנו.
והבחירה שעשתה הממשלה הרעה הזאת – מעולם לא הייתה ממשלה שבכזאת מהירות פירקה נכסים בלתי רגילים של מדינת ישראל, והיא עשתה את זה בארבעה וחצי חודשים, והיא עשתה את זה בצורה באמת בלתי רגילה. אפשר לכתוב על זה את ספר השיאים. המשפט שאומר שלבנות זה קשה ולהרוס זה קל נכתב על בנימין נתניהו ועל הממשלה הבאמת-מופרעת הזאת שנמצאת סביבו. עכשיו, יום לפני התקציב, הוא צריך לשבת עם עוצמה יהודית, כי יש את הוויכוח בין אורית סטרוק לבן גביר מי ייקח יותר ועל איזה בייס הם ילכו. וכולם מדברים בשם האומה, בשם העם. אך ורק פוליטיקה בתוך האירוע.
עכשיו, פוליטיקה היא מה שקובע סדרי עדיפויות למדינת ישראל. ככה צריך. אבל מפלגתיות היא אירוע אחר. סקטוריאליות היא הפוכה מממלכתיות, וזאת הממשלה הכי סקטוריאלית שהייתה. וכל אחד – כאילו אנחנו נמצאים בימי פומפיי האחרונים; ככה זה נראה, שאנחנו פה בכנסת האחרונה. עכשיו, בארבעת החודשים האחרונים, במה מתעסקים? במהפכה משטרית שרוצה לחרב את בסיס הקיום של כולנו? שעל מגילת העצמאות אפשר לשים סימן שאלה? אם היינו עכשיו שמים פה את מגילת העצמאות – האם אתה משוכנע שכולם היו חותמים עליה עוד פעם, אדוני היושב-ראש? אני ממש לא משוכנע. אני משוכנע שלא כולם.
אבל הבסיסים המרכזיים של מדינת ישראל – גם עליהם יש סימן שאלה. ואז, כשמדובר גם בהקשרים של כספים קואליציוניים ומדובר על החינוך החרדי, כאחד שלא מתמצא יותר מדי בחינוך אבל קצת למד, אני יודע שיש משמעות אדירה ללימודי ליבה, וכולם יודעים את זה. זה מאפשר לאנשים לצאת מעוני לשיפור הצרכים והחיים האישיים של כל אחד מהם. לזה מתנגדים? על זה עושים אידיאולוגיה? על זה אומר ראש ממשלה, זחוח כולו: אני אשמור על החרדים, על זכותו של ילד חרדי? מישהו חושב אחרת? אתה לוקח בעלות על העניין הזה? אתה, מכולם? אתה, כשהיית שר אוצר, עשית דברים חמורים וגרועים בצורה בלתי רגילה, בלי התחשבות בכלום. אתה?
אז אני אגיד כמה מילים לחבריי החרדים – גם זה, אני אומר "חרדים" ואז עושים מזה הכללה על כולם; לא כולם. יש הבדלים בין הרשתות השונות, זה לא אותו דבר. שום דבר לא אותו דבר ולא הכול מוכלל. אבל יש מוסדות שבהם המדינה נותנת רק 55% שיפוי – למוסדות הפטור לבנים, שבהם אין לימודי ליבה. כן, מותר למדינה להחליט שהיא משקיעה כסף, שהיא רוצה, שיש אחריות למדינה להכווין – את כולנו, דרך אגב, כמעט בכל תחום. זה לא תחום נקי. מדינה כן מתערבת, כי היא צריכה להסתכל בראייה כוללת לאיפה המדינה הולכת, כיצד היא צומחת, איך כולנו בסופו של דבר מגיעים ומקדמים את החברה בישראל עם השונות שלה. אז 55% מקבלים מוסדות הפטור, ועד 75% לאלה שכן מלמדים ליבה, מעט ליבה – זה למוכר שאינו רשמי – ולרשת של ש"ס, ושל יהדות התורה, שם יש מימון מלא. אומרים החרדים: לא הכול אותו דבר. אז בואו נפרק את זה. המדינה נותנת 55% ללימוד – ואין שם לימודי ליבה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
יש 55% לימודי ליבה.
<< דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >>
סליחה?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
במוסדות שמקבלים 55% יש 55% לימודי ליבה.
<< דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אז על זה אני אתווכח איתך, אבל לא פה, מעל הדוכן. כשאומרים לי 55% ליבה, אני אומר לך: 55% של פיקוח שיהיה. אין אפילו 1% פיקוח על זה. כל מה שקשור לפיקוח ובקרה – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
משרד החינוך.
<< דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >>
– – על הכספים האלה – אני אומר לך, גם אני יודע דבר או שניים – הפיקוח והבקרה על הכספים האלה – ולמה קואליציוני?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לא קואליציוני, בבסיס תקציב.
<< דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >>
חברים, למה קואליציוני? מה היה לנו היום בערב? היום בערב, ההסכם – מהו?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לא, לא על זה.
<< דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >>
לא על זה, אוקיי. אנחנו הרי לא בדיון בינינו. אני אומר לך שהתקציב הזה הוא תקציב מושחת, שפותח פתח לשחיתות.
אני אדבר על מפלגתך שלך. אם אתה פתחת, אני אמשיך.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
בכבוד.
<< דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >>
מכובדי, כשדובר על הנושא של מה שהיה בקורונה בזמנו, על התלושים – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
בוא, אתה רוצה לשוט על זה?
<< דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >>
סליחה?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אתה רוצה לשוט על התלושים?
<< דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני לא שט על התלושים, אני מנצל את הזכות שלי כחבר כנסת – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לא, אין בעיה.
<< דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >>
– – להגיד למי ששומע שהמדינה הזו הולכת למקומות לא טובים; שמי שיש לו כוח פוליטי יכול לקחת כסף ציבורי כאילו זה לכולם, ואז אתה קורא מה אומרת חוות הדעת של משרד האוצר, שהוא ביקר את היעדרו של מבחן תעסוקה בעת קביעת הזכאות, וטען שהמנגנון הנוכחי לא מיטיב עם אוכלוסיות באי-ביטחון תזונתי, והקריטריונים שלו לא ממקדים את ההשקעה באוכלוסייה הנמצאת בעוני. מהנתונים על חלוקת כרטיסי המזון בבקרה שנעשתה בתקופת הקורונה עלה ששיעור משקי הבית שהיו זכאים לכרטיסים בחברה החרדית גבוה משמעותית משיעור משקי הבית שנמצאים באי-ביטחון תזונתי בקרב אוכלוסייה זו. הסיפור הוא סיפור של קריטריונים. כשאתה קובע קריטריונים, אתה מקבל תוצאה בהתאם לקריטריונים ששמת במשוואה. עכשיו, אני לא נגד שיהיו כרטיסי מזון לאנשים, אבל למה ככה? אין משרד העבודה והרווחה במדינת ישראל? זה עסק פרטי של מפלגה פוליטית?
אז כן, התקציב הזה נהיה עסק פרטי של מפלגות פוליטיות. וכשדיברו בגנות אותה תוכנית חומש לחברה הערבית – מדברים כל הזמן בגנות "כסף למנסור עבאס לטרור", ככה אמרתם פה מעל הדוכן בלי בושה. שקרנים. ועכשיו שר אוצר אומר עוד פעם, והוא אמור להבין במספרים: 53 מיליארד. מי שאומר דבר שקר והוא לא יודע את העובדות, יכול להגיד: טעיתי; מי שחוזר על השקר כשהוא יודע שזה שקר, הוא פשוט שקרן. ואני לא רוצה להעליב הורים. אני לא מדבר על הורים אחר כך, את זה עשה סמוטריץ' על ראש הממשלה. אבל זה האירוע של התקציב – בסוף הלטיפונדיות הפוליטיות מועברות פה מצד לצד ומיד ליד, ואיפה הראייה הכוללת? איפה מדינת ישראל? איפה העתיד של כולנו? הוא נגמר באף של השר הנוגע בדבר? שם זה נגמר? אז כן, התשובה היא כן. בממשלה הזאת זה נגמר באף. ככה זה נגמר בתלושי המזון של דרעי, וככה זה קורה גם עם יתר הדברים – אם זה המימון של מוסדות הפטור. אני אומר לכם שהבקרה על מוסדות הפטור היא נמוכה עד בלתי קיימת, ואני אומר לך את זה עוד מהעבר, מתפקידים קודמים שהייתי בהם, לא בהקשרים האלה, לא בהקשרים של תקציב – מי עושה פיקוח ובקרה, כמה אנשים, כמה, למה, מי.
ואז כותבת הכלכלנית הראשית באוצר שירה גרינברג: הגדלת תקציב החינוך שאינו רשמי צפויה להוביל להסטת תלמידים למוסדות שמלמדים לימודי ליבה בהיקפים נמוכים יותר או שאינם מלמדים ליבה כלל לאורך כל שלבי הלימוד, ובכך צפויה להמשיך ולהעמיק את הירידה ברמות ההשכלה של הגברים החרדים. לדבריה, בשלב מאוחר יותר תוכנית הממשלה צפויה להפחית את פוטנציאל ההשתכרות וכו' וכו'. גם הכלכלן הראשי של פורום קהלת אמר את דברו בהקשר הזה – פורום קהלת, ששמו מסתובב בבית הזה יותר מדי, בהרבה מדי מקומות, עם פחות מדי מקצועיות, אבל את זה הוא אמר, לא אני אמרתי. אומר את זה גם ראש אגף התקציבים באוצר: הגדלת תקציב מוסדות חינוך חרדיים שאינם רשמיים צפויה להביא לגידול מתמיד במספר הבוגרים חסרי המיומנות הנדרשת להשתלבות בשוק התעסוקה ומיצוי כושר ההשתכרות.
עכשיו, לא אני אומר את זה, אומרים את זה בעלי מקצוע, שאתם הרבה פעמים הולכים מאחורי גבם. הרי כל דיוני התקציב האלה, מי ישב בהם אם לא אנשי האוצר? אז כשמתאים מקשיבים לדרג המקצועי, וכשלא מתאים – מזיזים הצידה. כי אנחנו יודעים, אנחנו חכמים, התורה ירדה מהשמיים. מה שאתם עושים פה הוא לא תורה, הוא גנבה.
שנים רבות התעסקתי במאבק בשחיתות. שחיתות קיימת גם כשהיא חוקית. גם כשמחר יצביעו חברי הכנסת ויגידו: זה הרוב, הרוב נתן לנו, אנחנו 64 ח"כים הצבענו, זה עדיין לא אומר שהדבר הזה ראוי. ובמקום שבו ערכים ונורמות נרמסים וכל אחד "אכל ושתו כי מחר נמות" – זאת ההתנהלות בערך – אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מקבלים תקציב גרוע, ויותר מזה – תקציב מזיק, כי הוא תקציב סקטוריאלי.
עכשיו, כספים קואליציוניים היו בעבר. זה דבר שקיים באותו משטר קואליציוני שכולנו בתוכו. מעולם לא היו כספים קואליציוניים בהיקפים כאלה, בסכומים כאלה ולמטרות לא ברורות וכלליות כמו שהן כרגע. הדבר הזה מאיים על כולנו, כי במקביל לתהליך הזה יש את המהפכה המשטרית, שהיעד המרכזי שלה או של חלק ממנה הוא שומרי הסף, ואסור להתעלם מהדבר הזה. אותם אלה שצריכים להתריע מחר בבוקר על ההתנהלות הלא-ראויה של מי מאיתנו – לא רק שרים, גם האנשים שנמצאים בתוך המערכות האלה פנימה – האנשים האלה, איך יהיה להם העוז כאשר הם יודעים שהחרב מתהפכת מעל ראשם? אנחנו ממנים את האנשים שישמרו עלינו גם מיצר הרע שקיים בכולנו. אבל לא, הם האנשים שאנחנו מעמידים על עמוד הקלון – את היועצים המשפטיים, את החשבים. אלה עושים את הבעיה? הפוליטיקה הזולה והנמוכה עושה את הבעיה.
אז כשאנחנו מדברים על התקציב שהיה פה, בואו נראה מה הכוונות מאחורי התקציב. הרי תקציב צריך לייצר איזושהי מציאות שרוצים להגיע אליה. השר סמוטריץ' הוא גם שר במשרד הביטחון, עם אג'נדה מאוד ברורה, ואני אומר את זה בפעם המי יודע כמה. לכו תקראו אתם, חברי הקואליציה, שקוראים לעצמם נאורים ופתוחים, שאוהבים צלם אנוש, לכו תקראו את תוכנית ההכרעה שכתב עליה סמוטריץ' – הוא כתב, לא אני כתבתי – שפורסמה כבר ב-2017. היא תוכנית סדורה להפוך אפרטהייד מסודר בשטחי יהודה ושומרון. לכו תקראו. כשאתם שמים אותו על הברז ועל הצומת הזה, ו-1.3 מיליארד שקלים לאורית סטרוק – שעכשיו רבים איתה שם לאיפה ילך הכסף הזה, אם הוא יישאר אצל אורית סטרוק או שימצאו פטנט חדש, גם כן מהתקציבים העתידיים של מדינת ישראל, מהכסף שלנו, מהכיס שלנו – אחרי שאתם רואים את זה, תראו את האג'נדה, תראו מה הסתתר מאחוריה, והכול מתחבר; גם אם לא הכול מחובר, בסוף הכול מתחבר. לכן, כשאתה רואה את סדרי העדיפויות האלה ואתה רואה מה הממשלה הזאת עשתה מיום הקמתה – מיום הקמתה שום דבר שקשור לרווחת אזרחי מדינת ישראל לא קרה.
בדקות הקרובות שנשארו לי עד שאני אסיים, אני רוצה לדבר על הפשיעה במדינת ישראל ועל הפשיעה בחברה הערבית. אני אומר לכם במפגיע, אין תוספת 9 מיליארד שקלים למשרד לביטחון פנים. נקודה. אבל לפני שמדברים על כסף צריך לדבר על קשב, על אכפתיות, על מקצועיות ועל מחוברות למציאות. לקח ראש הממשלה ומינה את האיש הכי פחות מתאים – זה שהוא לא היה מוכן להצטלם איתו ושהיום הוא לא נותן לו להיכנס לקבינט המדיני-ביטחוני או לדיונים רגישים שהוא נמצא בהם. שם אותו במשרד הכי רגיש בהקשרים רבים, גם במערכת היחסים שבין יהודים לערבים במדינת ישראל, אותו הוא שם שם לטפל בפשיעה. שום דבר לא השתנה במערכות המדינה מאז שהוקמה הממשלה הזאת למעט דבר אחד: הממשלה הזאת קמה, ואיתמר בן גביר עומד בראשה, וראש הממשלה נתניהו הוא ראש הממשלה.
מה שקרה בפועל זה שאנחנו היום – מתחילת השנה 80 נרצחים בחברה הערבית. ראש הממשלה – מילה, לא פצה פה ולא צפצף. נשיא המדינה דיבר לפני שבועיים, שלושה שבועות, ואמר לממשלה: תשבו עד שיצא עשן לבן, תשבו, תתדיינו. שום דבר לא קרה. ראש הממשלה מדבר עם בן גביר על הכסף של אורית סטרוק, אולי, או על משהו אחר. הוא לא מינה את עצמו לראש צוות שרים – דבר שעשה גם נפתלי בנט כראש ממשלה וגם יאיר לפיד כראש ממשלה; אין צוות שרים שעוסק בנושא המאבק והפשיעה באלימות בחברה הערבית – דבר שהיה בממשלה הקודמת; הוא לא מינה פרויקטור ממשלתי לעסוק בזה – דבר שאני עשיתי; הוא לא מינה במקומי אף אחד; חלק מדברי החקיקה שהיו מוכנים לא עברו, ובפופוליזם כזה או אחר לא עשו דין רציפות, המציאו דבר חדש, פחות טוב; חלק מהחוקים עדיין מחכים ולא הגיעו, כולל חוק האיירסופט, שמוכן לקריאה – הוא עבר דין רציפות, עדיין לא הגיע למליאה; חוק חברות השמירה, שאמור לעשות תספורת בשמירה הכפויה, עדיין לא עבר. מה שכן, יש תמונה של בן גביר מסתובב ואומר: הוא יטפל. עם מי הוא יטפל? עם מה הוא יטפל? מי מדבר איתו? עם מי הוא מדבר? בטיקטוק הוא מדבר.
אבל יש שלב מסוים שלדיבורים יש סוף. 80 נרצחים בחברה הערבית, ואין דיון אחד בממשלה. אין דיון אחד בממשלה. עם מי לא דיברתי? עם חברי כנסת מהקואליציה, עם יושבי-ראש ועדות כאלה ואחרות שיראו את העניין. שום דבר לא זז, שום דבר לא קרה, והאחריות היא על ראשו של ראש הממשלה. הוא ראש הממשלה. אני דיברתי עם חלק מראשי המפלגות. זה לא אירוע פוליטי. שמתם איש לא מתאים, סוכן כאוס, עבריין לשעבר, כשר לביטחון לאומי, והשמיים לא נפלו. השמיים לא נפלו, כי כשאתה מסתכל לשמיים אתה לא רואה שום דבר חוץ מעננים שחורים – עננים שחורים כשאתה רואה את הסופה מגיעה.
זאת ההזדמנות להגיד עוד פעם לממשלה ולראש הממשלה, גם אם עבר זמן וגם אם היא כישלון אדיר בכל דבר: בחיי אדם תיקחו אחריות. תיקחו אחריות. 80 נרצחים לעומת 28 בשנה הקודמת. 28 בשנה הקודמת זה היה מספר גבוה, אבל בשנה הקודמת זו הפעם הראשונה שהייתה ירידה של 16% במספר נרצחים משנת 2022-2021. משנת 2014 יש עלייה מתמדת – פעם ראשונה שהייתה ירידה. אנחנו בנסיקה – פי שלושה, פי שלושה נרצחים בחברה הערבית, ויש גם קפיצה בחברה היהודית. מתי תתעוררו? מתי? מתי תקומו ותגידו: עד כאן?
אז אמרתי, אני מבין שאת התקלה הזאת שקוראים לה איתמר בן גביר אי-אפשר להזיז מהממשלה כי אין קואליציה. אוקיי, אז תקים צוות שרים, תמנה את עצמך לראש צוות השרים, תמנה פרויקטור – שלא ניזון מכוחו, ניזון מכוחך, של ראש הממשלה. האמינו לי, אני מוכן לכל אחד כזה. אשב איתו, אעשה את הכול ואעזור לו שיצליח. זה לטובת כולנו. אתם פשוט עושים דבר נורא למדינת ישראל. מה יגידו האנשים? אתם יודעים מה הם אומרים בחברה הערבית? אומרים: עושים את זה בכוונה. וכשאתה בא להגיד: זה לא נכון – ואני יודע שזה לא נכון – אומרים: אבל תראה מה התוצאות, לא עושים כלום. אז מה תגיד על זה? מה יגיד על זה אבו יאיר? מה יגיד על זה אבו יאיר?
אני אומר לכם שהעניין הזה הוא פשוט דבר נורא. אני אומר לכל מי ששומע, בקואליציה בעיקר: תיקחו אחריות על האירוע הזה. אלו חיי אדם, ולא אכפת לכם מחיי אדם. אין מילה אחרת לומר על הדרך הקלוקלת שבה אתם מתנהלים. אבל מה, בא אדון איתמר בן גביר ומנפנף: הבאתי 9 מיליארד. אני אומר לכם – שקר. אין 9 מיליארד בתקציב. מי שאומר אחרת, שיראה לי שיש שם 9 מיליארד. אז מה, גם על שקרים אתם תגידו "כן, כן" עם הראש?
אז יש ראש ממשלה שלא אכפת לו ולא מתפקד, ממשלה באמת מופרעת ומטורללת, שר לא כשיר לתפקידו, שר אוצר שלא יודע מה הוא עושה, הוא חושב שחסדי שמיים יפטרו אותנו מהבעיות בתקציב. חסדי שמיים לא נועדו לזה – לדברים אחרים – ואחרי כל הדבר אתם אומרים: אנחנו ממשלת ימין על מלא? אתם טירוף על מלא, טרלול על מלא, חוסר מקצועיות על מלא, זה מה שאתם. 9 מיליארד אין בתקציב המשרד לביטחון הפנים, אין שם שום דבר. יש הבל, רעות רוח, טמטום, חוסר יכולת עבודה, נזק מתמשך למדינת ישראל, והגיע הזמן שראש הממשלה יתעורר, ייקח אותו או ישים אותו בצד וימנה בן אדם במקומו, או ישים מישהו שיעשה את העבודה עבור ראש הממשלה. ככה אי-אפשר להמשיך. תודה רבה.
<< דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >>
תודה רבה לחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. הדובר הבא – חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה – איפה היא?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
היא יצאה למקום חשוב השנייה.
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אז נחכה לה. שנמתין לה? אם זה מקום חשוב – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אמרתי "מקום חשוב" מכבוד המקום.
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת סגלוביץ', אני יודע שכרגע אתם כוססים ציפורניים כי ראש הממשלה יושב עם איתמר בן גביר. אז אני אומר לך, חבר הכנסת בוסו, ספוילר: אל תהיה בלחץ, בן גביר יתקפל. אין שאלה בכלל.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
דווקא הציפורניים שלי לא כסוסות.
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
כן, אני מבין שאתה כבר מספיק מנוסה בשביל לא לכסוס אותן, וברור גם לך שבן גביר יתקפל ויהפוך לעוד אחד שביבי עבד עליו, כמו שהוא עבד על רבים אחרים וגם עליו. אז אחרי שהוא עבד עליו במשרד לביטחון פנים, הוא יעבוד עליו גם במשרד לפיתוח הנגב והגליל, המשרד לחוסן הלאומי. בשמות אתם טובים, אני חייב לומר, אבל בלעשות את מה שהבטחתם קצת פחות. הרי ברור לכולם שאין תקציב באמת במשרד לביטחון פנים, אין 9 מיליארד. זו אגדה. אין אפילו מיליארד. הרי הכול זה בעצם תוספות שהיו של הטייס האוטומטי, שמעלה את תקציב המדינה לפי הגידול באוכלוסייה, ואז יש לך תוספת שהיא תוספת אוטומטית, ואחר כך התאמות שהן התאמות מדדים וכיוצא באלה. אין תוספת אמיתית, ונדרשת תוספת – נדרשת תוספת אמיתית כדי להיאבק בפשיעה במדינת ישראל. אז אנחנו רואים שגם בתוצאות הממשלה הזאת נכשלה לחלוטין מאז שהיא קמה ב-1 בינואר.
כשאני מסתכל על דוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת שהופק לבקשתו של חבר הכנסת פוגל, ממפלגתו של חבר הכנסת בן גביר, אז אנחנו מגלים שהפשיעה והרציחות במגזר הערבי כמעט הוכפלו לעומת התקופה המקבילה ב-2022, ובמגזר היהודי היה גידול של 65% במקרי הרצח. ברור לחלוטין שהכישלון הזה הוא אחד הכישלונות המפוארים ביותר שמישהו הצליח לעשות בתקופה כל כך קצרה. אם בזה ימדדו אתכם כמה הכישלון גדול, פה הגעתם להישג חסר תקדים.
אבל ההתקפלות המפוארת שנראה הערב או מחר בבוקר או אחר הצוהריים של בן גביר, שגם לא יקבל את התקציב, שגם לא קיבל את התקציב למשרד לביטחון לאומי או למשרד לביטחון פנים – עוד לא שינו את השם, כן שינו – ההתקפלות המפוארת שנראה גם במשרד לפיתוח הנגב והגליל תבהיר הכול, את מה שיותר חשוב לממשלה הזאת ולשריה – איפה הם ישימו את הישבן. לזה הם דואגים. בעניין הזה הכול מסודר, לכולם יש משרדים, לכולם יש איפה לשבת ולכולם יש איפה לחנות את האוטו בבוקר. אבל למדינת ישראל, לעתיד החברה הישראלית, לביטחון האישי שלנו – לזה לא.
אז מה קרה במשרד לפיתוח הנגב והגליל? במשרד לפיתוח הנגב והגליל היה גידול משמעותי בתקציב בקדנציה הקודמת. בשנת 2023 השקענו סכומי כסף אדירים שלא היו מעולם במשרד הזה. השר הנוכחי נהנה לחלק אותם עכשיו, כי למעשה הביצוע של 2022 – הרבה מאוד מהתקציבים האלה הועברו עכשיו. קראתי על הפרויקט שעבדנו עליו קשה מאוד, לגבי זה שעסקים קטנים יוכלו לקבל אפשרויות להקמה של עסקים אינטרנטיים בנגב ובגליל – מבורך, אני בהחלט מברך. אבל גם הייתה בשורה: 2 מיליארד שקל לטובת הנגב והגליל. הסתובב השר וסרלאוף אחרי חתימת ההסכמים הקואליציוניים בגליל, בנגב, הוא בא – מה שנקרא, הגביר שהגיע לחלק עכשיו את הכסף. יש לו קופה של 2 מיליארד שקל, והוא מסביר לכולם מה הוא יעשה איתה, ואז מונח ספר התקציב כאן ומגלים שהתקציב נמוך יותר מהתקציב שהיה בשנת 2022 דה פקטו, של מה שנוגע לנגב והגליל. הרי הם הלבישו על המשרד גם אזרחים ותיקים ועוד נושאים, לקחו משרדים אחרים כדי לייצר תחושה שיש משהו גדול, כי קוראים לזה "חוסן לאומי". מעבר לעובדה שזה פגע בתפקוד של כל הדברים האחרים – כי כשאתה מתחיל להזיז אגפים ממשרד למשרד אתה פוגע בתפקוד שלהם, זה לא באמת מייצר משהו חיובי, רק עסוקים בהעברה הזאת, אבל התקציב לנגב ולגליל פחות ממה שהיה. רבאק, לפחות את מה שהיה תיתן. הסתובבת עם כאלה הבטחות גדולות – את מה שהיה תיתן.
לכן אני מציע, אולי דרכך, אדוני היושב-ראש, שתמליץ לראש הממשלה לעשות איזשהם חילופים בתיקים, כי אני חושב שהלוליינות בהתקפלות המפוארת שאנחנו נראה הערב, שיגלה איתמר בן גביר, מתאימה אולי יותר לתפקיד של שר הספורט, ואז נראה מה שנקרא פליק-פלאק לאחור, שאולי זה יביא אותנו לאולימפיאדה, ההתקפלות המפוארת על תקציבי המשרד לביטחון לאומי ועל תקציב המשרד לפיתוח הנגב והגליל.
הדבר העצוב בכל הסיפור הזה, אדוני, הוא שמאחורי המספרים האלה יש מציאות – יש מציאות בנגב ובגליל שאנחנו חייבים לייצר שם מרכזים חדשים שאליהם תוכל להגיע אוכלוסייה חדשה, גם להפריח את השממה, מה שנקרא, אבל גם לפזר את הדבר הזה שנקרא העומס במרכז הארץ. תל אביב רבתי וירושלים לא יוכלו לשאת – לא מבחינת תנועה, לא מבחינת כמויות האנשים – את המספרים האלה. באינטרס של מדינת ישראל להקים מרכזים חדשים, עוד מרכזים מטרופוליניים. בזה עסקנו, ושום דבר מזה לא עשיתם בארבעה וחצי החודשים האלה. כלום. אפילו את התקציב שהבטחתם, גם את זה לא הבאתם.
אבל במה כן אתם מצליחים לשבור שיאים? בהסכמים מופרכים, כמו ההסכם שנחתם בין יהדות התורה לבין ראש הממשלה באשר לכספים הקואליציוניים, ששם אתם באמת מצליחים לייצר המצאות שטרם נראו. שר האוצר ינחה את החשב הכללי במשרד האוצר לשלם לאברכים מענק חד-פעמי בסך הפער בין התמיכה בחודשים ינואר עד מאי 2022 לעומת ינואר עד מאי 2023 כבר מחודש יוני. כבר מחודש יוני. רק מה, כשאתה קובע שאתה נותן תוספת מסוימת, תקציבית, שלא מופיעה והיא לא בתקציב, אתה צריך להצביע על המקור התקציבי שלה. מאיפה זה יגיע? אז זה ימומן מתוך יתרות בלתי מנוצלות של כספים שהיו מיועדים לחינוך החרדי. זאת אומרת, אתם כבר יודעים שיש כספים שלא ינוצלו, ואתם אומרים שאת הכספים שלא ינוצלו, שמופיעים בתקציב ככספים שאמורים לנצל אותם – אותם אנחנו ניקח לכספים שאנחנו רוצים לנצל אותם כבר עכשיו כדי לשלם רטרואקטיבית למה שקרה בינואר. אז שוב, לוליינות מדהימה, אממה, כמו שאומרים, היא לא עומדת במסגרת החוק. היא פשוט לא עומדת במסגרת החוק. היום אחר הצוהריים פניתי בעניין הזה ליועצת המשפטית לממשלה בבקשה שתיתן הוראה לחשב הכללי – וזאת ההוראה שצריכה להינתן – שלא לבצע הוראות כאמור ככל שיינתנו לו. המשמעות היא פריצה לחלוטין של מסגרת התקציב, כי זה יהיה רק ההסכם הראשון שמדבר על כספים וירטואליים, שבמסגרתם אנחנו נבזבז היום את מה שאולי יהיה לנו אחר כך.
לא מספיק שהבאתם את מדינת ישראל למצב הכלכלי מהגרועים שידענו, לקחתם אותנו ממדינה שבסוף שנת 2022 זכתה לשבחים מכל המוסדות הכלכליים הבין-לאומיים – מה-OECD, מקרן המטבע והבנק העולמי – בכל פרמטר מדינת ישראל הובילה, ותוך זמן קצר הבאתם אותנו למצב שבכל העולם אנחנו רואים אחרי משבר בהייטק השקעות עולות ובמדינת ישראל יורדות, בורחות והולכות. אז לא רק את זה – גם בניהול התקציבי שלכם אתם חוזרים לניהולים תקציביים שאולי התנהלו כך בעבר, אבל אני לא רוצה חס וחלילה להזכיר את המשבר, את האינפלציה המשתוללת של שנות השמונים, כדי להבין עד כמה ההפקרות הזאת מסוכנת ולאן היא יכולה להביא את מדינת ישראל בסופו של דבר.
אבל בשביל מה אתם עושים את זה? את מה אתם מחלקים? מה החלוקה של הכספים שהיא כל כך חשובה לכם? אז צריך לעבור על הכספים הקואליציוניים כדי להבין על מה אתם נלחמים.
אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת מלינובסקי, גברתי השרה – –
<< קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
– – המילה הזאת, "תקציב", היא מילה מאוד מסובכת. 99% מהאנשים שמקשיבים ושומעים "תקציב" בדרך כלל כבר נאטמים, כבר לא מקשיבים. אבל מה זה התקציב הזה? זאת המדיניות. מדיניות הממשלה באה לידי ביטוי באמצעות תקציב. יש לך מדיניות של השקעה בנגב ובגליל – למשל, אם הייתה מדיניות כזאת – אז בתקציב היינו רואים 2 מיליארד שקל לטובת הנגב והגליל. אנחנו לא רואים. ספוילר, חברת הכנסת מלינובסקי: גם לא תראי.
<< קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >>
לא, אני בטוחה בזה – – –
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
יעשו פליק-פלאק, עוד איזשהו – יעבדו שוב על איתמר, אז לא נראה את הכספים האלה. זאת אומרת שבמדיניות של הממשלה זה לא קיים. למשל, בממשלה הקודמת הייתה מדיניות לחזק את הצפון מבחינת המיגון שלו, לבנות ממ"דים, לחזק את המבנים. זה נכון גם לגבי ההיערכות לרעידות אדמה וגם חס וחלילה למלחמה, כי שנים היה מיגון שהשקיעו בו בערי הדרום, נוכח האיומים שהיו, ונוצר פער, צריך לסגור אותו. אז עשינו תוכנית שנקראת "מגן הצפון", 5 מיליארד שקל לעשר שנים, 500 מיליון שקל בשנה. זאת הייתה המדיניות – להשקיע – והתחילו תהליכי בנייה. מה המדיניות של ממשלת ישראל הנוכחית נוכח הבינוי שנדרש בצפון כדי להדביק את הפער? לקצץ. במקום 500 מיליון, יהיה פחות מ-100 מיליון שקל. זאת המדיניות. זה לא תקציב, זאת מדיניות של ממשלה שאומרת: אנחנו נפקיר את תושבי ישראל. למה? כי אנחנו צריכים את ה-400 מיליון שקל האלה לדברים אחרים. הרי אי-אפשר לחלק את המתנות הפוליטיות האלה לשותפים בלי לקחת את זה מאיפשהו, אז מאיפה ניקח? בין היתר מתוכנית מגן הצפון. אז לקחנו משם כסף וחילקנו אותו.
אז אתה אומר: אוקיי, לא חשובה לך תוכנית מגן הצפון, תפקיר את תושבי הצפון, לא צריך לבנות ממ"דים, לא צריך לחזק מבנים, לא חשוב. מה כן חשוב? במה אתם תלכו להשקיע? אז אני מבין שנושא הקשר עם התפוצות מאוד חשוב לכם, מאוד מאוד חשוב לכם, אז יש משרד תפוצות. אבל לא מספיק רק הקשר עם התפוצות במשרד התפוצות, אז גם במשרד לשירותי דת, מסתבר, יש קשרים עם התפוצות. תקציב 2024-2023 – תוספת תקציבית קואליציונית של למעלה מ-18 מיליון שקל, כמעט 19 מיליון שקל, לטובת קשרים עם התפוצות. אחר כך אתה הולך לעוד סעיף, יש עוד סעיף של קשרים עם התפוצות: שאלות ותשובות עם קהילות בחו"ל. לא יודע, זה תקציב דואר? אתם שולחים? זה יהיה כמו השו"ת של פעם? איך תשלחו את השאלות ואת התשובות, עם יונים? מה העלויות של לשאול ולקבל תשובה? זה מדהים. ואז אני אומר, בסדר, אפשר עוד לרדת פה, יש ייעוץ על הדרכה בטהרת המשפחה ופוריות ומרכזים עולמיים, 15 מיליון שקל. אני לא יודע לאן זה הולך, אבל המדהים הוא שזה משרד חדש שהוקם.
אומרת הממשלה: ההתיישבות חשובה לי. "התיישבות" זאת מילה חזקה, נכון? אדוני היושב בראש, "התיישבות" זו מילה חזקה, התיישבות זה חשוב, חשוב להתיישב בארץ ישראל, אז הקימו משרד התיישבות. אז במה מתקצבים במשרד ההתיישבות? איך אנחנו נחזק את ההתיישבות? אז אני נכנס לסעיפים: במשרד ההתיישבות ב-2024-2023 ישקיעו 281 מיליון ו-820,000 שקל בחיזוק הזהות היהודית. 281 מיליון ו-820,000 שקל שלא מושקעים בממ"דים בצפון, הם יושקעו בחיזוק הזהות היהודית. כשהם יחטפו, תושבי הצפון, חס וחלילה, חס וחלילה הם יחטפו ולא יהיה להם מיגון, תהיה להם זהות יהודית חזקה יותר. אבל היא תהיה כל כך חזקה, למה? כי חוץ מהתקציב הזה יש עוד 24 מיליון שקל למינהלת של הזהות היהודית במשרד ההתיישבות.
אבל לא מספיק לנו התקציב של הזהות היהודית והמינהלת של הזהות היהודית במשרד ההתיישבות, כי זה קשור להתיישבות, הנושא הזה. אנחנו צריכים עוד 11 מיליון ו-860,000 שקל לתרבות יהודית, פרויקטים ייחודיים. אבל אם הפרויקטים הייחודיים לא יספיקו לנו, אנחנו צריכים עוד 8 מיליון ו-420,000 שקל במשרד ההתיישבות לטובת תרבות יהודית – פעולות. אז אתם יכולים לישון בשקט, לא כל כך מבחינת מיגון הצפון, כן מבחינת הנושא של הזהות היהודית והתרבות היהודית. אבל אני חייב לומר לכם שיכול להיות שזה לא יספיק, שעדיין לא תהיה מספיק תרבות יהודית. אני לא יודע כמה אתם חוששים לנושא הזה. אני, אין לי חשש לתרבות היהודית שלי, תאמינו לי. אתם כל כך חוששים, שהוספתם על התקציב הזה עוד 98 מיליון ו-820,000 שקל במשרד ההתיישבות, ועכשיו זה לטובת תרבות יהודית; זה כבר לא פעולות, לא פרויקטים ייחודיים, זה רק תרבות יהודית.
אמרתי שאולי בזה די – משרד ההתיישבות באמת מושקע חזק מאוד בנושא התרבות היהודית והזהות היהודית. אז לא, אדוני היושב בראש, נוסיף לו עוד 78 מיליון ו-820,000 שקל לזהות יהודית – מיזמים, מכרזים ופעולות. דבר אחד אני מבטיח לך, חבר הכנסת כהן: אני לא יודע אם תהיה התיישבות, אבל זהות ותרבות יהודית תהיה. ולא שזה לא חשוב, אבל מה הפחד שלכם כל כך מהזהות היהודית שלכם? ממה אתם מפחדים? אין לכם ביטחון בזהות היהודית שלכם בארץ ישראל? אין לכם ביטחון במה שעשינו כאן ב-75 שנה מאז שקמה המדינה ויותר מ-130 שנה מאז התחילה העלייה הראשונה לארץ ישראל? שיבת ציון? אין לכם ביטחון בזהות היהודית שאתם צריכים כל כך הרבה מיליונים לשפוך על זהות יהודית ותרבות יהודית, ולא מצאתם את התקציב שהיה לטובת מיגון הצפון, לטובת אזרחי ישראל? הלוואי ש הייתם כל כך עסוקים באיך אתם תדאגו באמת לאזרחי ישראל. כי אולי תהיה להם זהות ותרבות יהודית, חבר הכנסת כהן, אבל כשהם ילכו מחר לסופר – –
<< קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >>
גם זה לא יהיה להם.
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
גם זה לא יהיה להם. – – אבל כשהם ילכו מחר לסופר, אולי הם פשוט יצטרכו להתפלל. כי כששמן הזית עולה במעל 30% וכשמחירי הפירות והירקות מאמירים, והדבש והלחם והחלב, הכול, והמשכנתה מתייקרת, עם מה הם ילכו למכולת? עם מה הם ילכו למכולת?
זה מזכיר לי את הסיפור על מישהו שפעם הלך למקום עבודה חדש, אמרו לו: אנחנו חברה של רכבים, אז אין משכורת אבל יהיה לך רכב צמוד. הוא אומר: אז מה, אני אבוא למכולת ואני אגיד לו, תביא לי לחם, אתה רוצה סיבוב על האוטו? מה זה יעזור? מה יעזור כל מה שאתם משקיעים פה כשאתם בסוף, את מדינת ישראל, את אזרחי ישראל, מפקירים ליוקר המחיה בלי לטפל בו? זאת לא גזרת גורל; זה לא יעזור שתפטרו עובד מדינה כזה או אחר. זאת שאלה של מדיניות. זאת שאלה של מדיניות. אנחנו בממשלה הקודמת, שר האוצר ליברמן – אתה היית שר הביטחון החברתי והרווחה, אני כשר חקלאות – בכל בוקר עסקנו באיך אנחנו יכולים להוריד את יוקר המחיה. כל הזמן. אז פתחנו בסוף השנה אפשרות לייבא דבש בצנצנות מיוון, מספרד, דבש – מקומות שאגב כל הישראלים נוסעים לשם, וכשהם אוכלים במסעדות שלהם אוכלים את הדבש הזה. מזמינים דבש, זה הדבש שהם אוכלים – השתוללות רבתי, טירוף, "הורסים את השוק". פתחנו בסך הכול 5% מהשוק במכסות, סדר גודל של 5% מהשוק במכסות בצנצנות. מה קרה? במקום שתקנה צנצנת דבש ב-45 שקל לקילו, היו לך על המדפים בין 18 ל-21 שקל. אתה יודע מה קרה בסופרים? זה מדהים. אגב, ניסוי כלכלי מדהים. כשפותחים את השוק, השוק גדל. אחת מרשתות השיווק שמכרה את הדבש הזה, ביקשתי אחרי פרק זמן את הנתונים: צריכת הדבש עלתה ב-100%. הכפילו את המכירות. המותג היקר, שהמשיך למכור ב-45 שקלים לקילו – מכירותיו לא נפגעו. זאת אומרת, מי שהיה רגיל ללכת לסופר ולקנות ב-45 שקל קילו דבש, המשיך לעשות את זה, אבל אנשים שלא קנו דבש התחילו לקנות דבש, כי פתאום הם ראו אותו על המדף בין 18 ל-21 שקל לקילו. מה קרה כשעלתה הממשלה הזאת? האירוע נגמר – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
– – כמו שמסתיים הנאום שלי עכשיו: אין יותר מכסות. אזרחי ישראל, תמשיכו לשלם 45 שקל לקילו דבש. איך נפתור לכם את יוקר המחיה? נגיד פעם אחת שליברמן אשם, אחר כך תגידו שפורר אשם, אחר כך תאשימו את העובדים שלכם. בסוף אתם תבינו שהדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות ליוקר המחיה זה להתפטר.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. הדובר הבא – חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. 20 דקות לרשותך, אדוני.
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, גברתי השרה – היא פה? מי זאת?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
השרה גלית דיסטל.
<< דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
שלום, גלית. שלום, גברתי השרה. אני מוצא חובה, אדוני היושב-ראש, לעמוד כאן ולהתנגד נחרצות לתקציב הזה של 2024-2023, לתקציב שמחר יובא לאישורה של הכנסת.
אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, לא מעט תקציבים תכננתי בחיי. תמיד, בראש סדר העדיפויות, כשתכננתי תקציב, כשהייתי מנהל בית ספר, עמדו בפניי תלמידי בית הספר, האתגרים החינוכיים, כשהייתי ראש עירייה – תושבי העיר, האתגרים של העיר, וכשהייתי שר – צורכי המדינה, צורכי תושביה ורק המשימות הלאומיות של המדינה. והינה תקציב, לצערי הגדול, למרות ששומעים את דבריי אנשים לא מהמפלגה שלי – מהקואליציה – אני משוכנע שלמרות שהם מהקואליציה, חלקם יושבים ומתגרדים באי-נוחות כשהם רואים את התקציב הזה – תקציב שמבוסס לא על סדרי העדיפויות הלאומיים כי אם על סדרי העדיפויות הקואליציוניים.
עכשיו תגידו לי: תמיד היו כספים קואליציוניים. מעולם לא היו כספים קואליציוניים בהיקפים של 13.7 מיליארד שקלים, והיד נטויה, ואני יודע שחלק מראשי המפלגות קיבלו התחייבות שבוועדת הכספים תהיה הסטה של תקציבים לכיוון של ההבטחות שלהם. אני משער שנגיע, על פי מה שאני יודע, לכ-15 מיליארד שקלים. לא איך אנחנו נמגן את אשקלון ואת העוטף ונכין את המדינה הזו לאתגרים הבאים הביטחוניים, אלא איך נחזק את מפלגות הקואליציה; לא איך נעלה את קצבאות הקשישים, אלא איך נטפל במפלגות של החרדים, שמא חס וחלילה יפרקו את הקואליציה; לא איך נטפל ביוקר המחיה – המשימה הלאומית, שהופך את חיי ילדינו, את חיינו ואת חיי האזרחים האלה לקשה מנשוא ומביא אנשים לפת לחם – אלא איך נמשיך לחזק את השותפות הקואליציונית; לא איך נחזק את הפריפריות ונשווה את התנאים שלהם בבריאות, בחינוך, בתשתיות, בביטחון האישי, אלא סדר העדיפויות הוא איזה סקטורים אנחנו נשרת, כי הם יבססו את השלטון הקלוקל שלנו; לא איך נדאג לנגב ולגליל – אני שומע את חבריי נלחמים על הנגב והגליל. אם היו באמת נלחמים על הנגב והגליל – יש עיר גדולה שהיא בירת הנגב, היחידה שלא מקבלת הטבות מס, היחידה, שתושביה נמצאים בנגב, מחיים את הנגב, עושים ציונות אמיתית, אבל הם היחידים – אף אחד מכם לא מדבר על הטבות מס לעיר באר שבע. זה לא בתקציב. יש קשקוש: נעשה עוד שוטרים. אפשר לחשוב שזה הדבר היחיד שיבסס את הפריפריות.
אני מסתכל ולא מאמין איך שהכול קורס. יושבות כנסת ישראל וממשלת ישראל ומביאות תקציב שמטרתו היא אחת, וכל מי שמקשיב כאן יודע את זה: הישרדות. הישרדות. היש עוד מדינה כזאת בעולם, אני שואל אתכם, שאתגרים ביטחוניים, אזרחיים, חברתיים לפניה, ששאלות של שוויון הזדמנויות, פערים חינוכיים, תשתיות לאומיות, כל אלה שצריכים להיות הראשונים בתקציב המדינה, הולכים לקרון האחורי?
במקום זה אנחנו רואים שהעומד בראשה, ראש הממשלה ביבי נתניהו, עסוק בדבר אחד: איך לשרוד. עכשיו תגידו שפוליטיקאים שורדים. נכון. תמיד השאלה היא מה המחיר. אני יודע שגם אתה, אדוני ראש הממשלה – ואני מביא את זה לפתחך ועל ראשך – גם אתה מתגרד באי-נוחות. אני זוכר את הנאום חוצב הלהבות שלך ב-2003, שהגם שבאתי מפריפריה וממשפחה מרובת ילדים, היה בו היגיון, כי היה בו דבר אחד שחזה עתיד רע אם לא נוציא אנשים לשוק העבודה. מה שאז הזהרת ממנו, קורה היום. לצערי, היום אתה ממשיך לא להוקיע את המציאות אלא להבעיר את האש ולהוסיף עוד ועוד קצבאות ועוד ועוד מענקים.
יש לי תחושה שאלה שכתבו את התקציב חשבו לרגע שזו הקופה האישית שלהם. אני רוצה להזכיר לכם – גם לך, אדוני היושב-ראש, כי גם אתה, משפחתך וילדיך משלמים מיסים: זה הכסף של כולנו. זה נכון לחלק לכל אזרחי המדינה, אבל בהגינות. יש עוגה אחת של תקציב, ומחלקים אותה למי שצריך, מתקנים עיוותים. אין בליבי דבר אחד על הציבור החרדי, ואתה יודע את זה, אבל כשהיום מאיימים בבוקר ומקבלים עוד 250 מיליון ש"ח, מאיזו קופה זה? זה מהכסף של כל אחד מאזרחי מדינת ישראל. האם מותר לקחת את הכספים האלה ולחלק אותם?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אם תרצה שנדבר על זה, אפשר.
<< דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אין סדרי עדיפויות לאומיים? הכול זה פוליטיקה? אין סטודנטים שצריכים חיזוק? אין אנשים עם מוגבלויות שעדיין לא סיימנו את הטיפול בעתידם? אין אזרחים ותיקים שלא גומרים את החודש וכורעים תחת הנטל? אין דוחות עוני, שכל שנה מכים בפנינו ואנחנו שולחים את העמותות לקו האש? אבל את הכסף שאנחנו צריכים לתת להם אנחנו מחלקים ככספים קואליציוניים. אין חיילים משוחררים שצריך לתמוך בהם? אין חולים שעומדים בתור ומחכים למכשירי MRI? ואתה מטפל בזה, אדוני, כיושב-ראש הוועדה, אתה מכיר את המצוקה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אתה יודע כמה כסף הוספתי למערכת הבריאות?
<< דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני יודע, אבל זה עדיין לא מספיק.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
הרבה יותר ממה שהיה בעבר.
<< דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אין הרבה יותר, תאמין לי שאני מכיר את התקציבים אז ואני מכיר היום. השאלה זה לא יותר, השאלה היא אם ה-14 מיליארד שקלים האלה היו נחוצים ככספים קואליציוניים, או שאפשר היה לקחת מיליארד או שניים לתקן עיוותים, כמו שאתם אומרים, ולא לתת 14 מיליארד שקלים. למה? מי עושה את זה? באיזו מדינה עושים את זה? זו באמת שאלה מעומק הלב, זה לא ויכוח פוליטי, אדוני היושב-ראש.
אבל מעבר לכל ויכוח פוליטי, אני אומר לך, אדוני ראש הממשלה, ולך, יושב-ראש ועדת הכספים מר גפני, ולכם, חלק מראשי מפלגות הקואליציה שעומדים, מתווכחים, סוחטים את המדינה ומאיימים כל הזמן: יכול מאוד להיות שהתקציב יעבור ואתם תנצחו בהצבעה, אבל דבר אחד אני מודיע לכם, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, דבר אחד אני אומר מעל במה זו, לך, אדוני ראש הממשלה, לך, גולדקנופ, לך, גפני ולעוד: בסופו של דבר אתם תפסידו. בסופו של דבר, במערכה הגדולה אתם מפסידים, כי התקציב הזה והביזה של 14 מיליארד השקלים נצרבים בתודעה של הציבור הישראלי. הציבור מבין, ואתה שומע את זה ברחוב, ואתה שומע את זה בכל מקום, גם אצל מצביעי ליכוד, שאמרו: לתינוק הזה לא פיללנו.
האם מצביעי הליכוד הם לא פטריוטים כמונו? כן וכן. האם בצבא יש ליכוד ושמאל? לא. יש את בנינו מכל המפלגות, מכל הסקטורים. גם הם שואלים: האם זה הדבר הנכון לעשות? ותשובתם היא: לא. ועוד פעם, אדוני היושב-ראש, זה מעבר לכל ויכוח. הביזה הזו נצרבת בתודעה הציבורית.
אדוני, 120 בכירי משרד האוצר באגף התקציבים לשעבר שיגרו מכתב בימים האלה שבו הם מזהירים מפני השלכות של הקצאת כספים קואליציוניים והגדלת התקציבים לסקטורים שבחלקם לא יוצאים לעבוד. אני מצטט: עתידה של ישראל כמדינה משגשגת תלוי בכלכלה חזקה וגמישה, שתעדיף השקעות בחינוך, מחקר ופיתוח תשתיות ויצירת מקומות עבודה. כדי לשמור על עתיד זה, הכרחי שהקצאת הכספים במסגרת ההסכמים הקואליציוניים תתבסס על עקרונות כלכליים תקינים והבנה כוללת של ההשלכות ארוכות הטווח. הלוואי שאת כל התקציב הקואליציוני הזה היו מקצים להכשרות ועידוד למקומות עבודה, ובתוך הישיבות היו מכניסים גם מיומנויות לחיים. אין לי דבר וחצי דבר כנגד לימוד תורה. אני בעצמי – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לא יכול להיות – – –
<< דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אלה הן ההנאות הקטנות שלי, לעיין בספר גמרא. אתה יודע את זה. אבל בין זה לכך שאנחנו יוצרים אזרחים עתידיים שחלקם לא יכולים לצאת לעבוד – לא בגלל שהם לא רוצים; בגלל שהמנהיגות שלהם חשבה שככה צריך, ככה צריך לקחת בשבי את העתיד שלהם – הפגיעה ביכולתו של הציבור החרדי, אדוני היושב-ראש, להשתלב בשוק העבודה המודרני תיפגע. בראש ובראשונה ייפגע מצבו הכלכלי של אותו ציבור עצמו. זה יקטין את הסיכוי של בוגרים חרדים להתפרנס בכבוד. והוויכוח הזה, בוסו, אדוני היושב-ראש, הוא עם חלק מבני המשפחה שלי, עם חלק מבני המשפחה שלי, ויכוח סביב שולחן השבת, מעבר לפוליטיקה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
מאחר שאתה אדם הגון, אני יכול לנהל איתך שיח. אבל הזמן שלך.
<< דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
לא רק האוכלוסייה החרדית תיפגע. כאשר שיעור ניכר מילדי ישראל אינם רוכשים מיומנויות יסוד, ברור מאליו שכל המדינה לא תוכל להמשיך להימנות עם הכלכלות החזקות של העולם. משרד האוצר חוזה כי כלכלת ישראל – תקשיב, אדוני היושב-ראש – תפסיד 6.7 טריליון שקל עד 2060 בגלל העלייה במספר – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לומדי התורה.
<< דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
לא, לא את זה אמרתי. אל תכניס לי מילים לפה. – – במספר האנשים שיוצאים ללא מיומנויות להיקלט בשוק העבודה. תלמד תורה כמה שאתה רוצה. אני תמיד זוכר את המשמעות של תורה ועבודה. גם אתה. גם המפלגה שלך התחילה בתורה ועבודה ותמיד שמרה על זה.
רק בקדנציה הקודמת שלו כראש ממשלה נתניהו החזיק תקציב. שלוש שנים לא העביר תקציב, ולא הבנו מה הוא עושה, אבל מהר מאוד היה ברור לכולם שבגלל חישובים פוליטיים לא העבירו תקציב. העברנו בשנה שעברה תקציב. כן, היו בו מיליארד שקלים של כספים קואליציוניים, אבל כסף חזר למשרד הרווחה, לעמותות שכולם נהנו מהן. תיקנו עוולות. הלוואי שזה היה כך. היו לוקחים מיליארד שקל, מתקנים עוולות. עכשיו, לצערי, נתניהו הוא ראש הממשלה שמוחזק כבן הערובה של חלק ממנהיגות סחטנית שנוהגת בקופה הציבורית כבשלה. מי משלם את המחיר? אנחנו, אזרחי המדינה הזאת, הילדים והנכדים שלי, שלכם, של כל אחד מאיתנו. 14 מיליארד שקלים, זה סכום הכניעה של הממשלה הזאת והעומד בראשה.
רק בשביל לסבר לך ולכם את האוזן, 14 מיליארד השקלים זה התקציב של משרד הרווחה, שבראשו עמדתי בשנה וחצי האחרונות ועכשיו נמצא חברי מרגי. אפרט לכם למה מספיק התקציב הזה וכמה צריך במשרד הטוב הזה להוסיף עוד תקציבים – הלוואי שהיו באים ואומרים לי: אתה יודע? לקחנו כסף להעביר אותו למשרד הרווחה: טיפול בכל אוכלוסיית האנשים עם מוגבלויות במדינת ישראל; טיפול בכל הנוער בסיכון על כל האתגרים שיש; טיפול באלימות במשפחה; העלאת הקצבאות של אזרחים ותיקים – 1.2 מיליון אזרחים ותיקים, שחלקם, לפחות מחציתם, הקצבה לא מספיקה להם לגמור את החודש, והם עומדים ונקרעים בין החובה לקנות תרופות לבין החובה לשלם את מיסיהם בזמן ולהתקיים; העוני והאי-ביטחון התזונתי; הזכויות של הקהילות הלהט"ביות; האימהות החד-הוריות – הנושא של הדיסרגרד. באנו לוועדת הכלכלה ובאנו לוועדת הרווחה אצל אייכלר, וכולם אמרו כמה שזה חשוב לגמור מהעולם את הסיפור של הדיסרגרד. אימא חד-הורית שמקבלת קצבה – תיקנו את זה בשנה שעברה, וחשבתי שבתקציב הזה זהו, זה ייגמר. אימא חד-הורית שמקבלת קצבה לילדיה תוכל לצאת לעבוד בלי שייגעו בשקל אחד בהכנסתה. ואמרו שזה יהיה בתקציב הזה. לא מיניה ולא מקצתיה, כלום וכלום וכלום. מה כן יש? כספים קואליציוניים. כמה? 14 מיליארד.
אני מנסה לחשוב בחלומותיי מה שר הרווחה היה יכול לעשות עם חצי מהכספים האלה, מה שר החינוך יכול היה לעשות עם חצי מהכספים האלה. רק השבוע תמכתם, אדוני, בהצעת החוק שלי לאפשר לילדים מעוטי יכולת לעשות אבחונים, כשכל אבחון כזה עולה 4,000 שקלים. אני כל כך שמח שתמכתם בזה. כל הסיפור הזה עולה 20 מיליון שקלים, ולא מצאתם לנכון להכניס את זה לתקציב. וראיתי איך חבריי מהליכוד כן מבינים את גודל השעה. ולמרות שאחרי זה אנשי עוצמה יהודית אמרו: אנחנו לא באנו, לכן הצבענו. אבל שמחתי שחלק מחבריי באו ואמרו: מאיר, אנחנו נמצא לזה את הכסף. אבל למה זה צריך להיות כך? 14 מיליארד שקלים יש, אבחונים אין? 14 מיליארד שקלים יש, הטבות מס לתושבי הנגב והגליל אין? 14 מיליארד שקלים יש, ותושבי אשקלון ותושבי העוטף ממשיכים להיות בבתים לא ממוגנים? ושוב אני אומר לך, אני לא נמצא כאן כתגרן שעושה פוליטיקה. כל כך הרבה תקציבים עשיתי בחיי. הדבר הראשון שהיה זה מה באמת צריך, וזה לא נמצא כאן.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אדוני היושב-ראש, תודה שאתה נותן לי עוד חצי דקה. ואני חוזר ואומר, יכול להיות שמחר הקואליציה תנצח, וראש הממשלה ינצח, וגפני ינצח, אבל זה נצרב בתודעה שלנו שהתקציב הזה הוא תקציב של ביזה, ואנשים יצאו לרחובות בגלל הדבר הזה. תודה רבה, אדוני.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה לך, חבר הכנסת מאיר כהן. הדובר הבא – חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.
שמע, אני שומע פה נאומים. השרה דיסטל, אני שומע פה נאומים – כמעט 500 מיליארד שקל תקציב, וכולם מדברים על אותם 14-13 מיליארד, שיודעים שמתוך ה-14 מיליארד זה בערך 4, 4.5 מיליארד ששייכים לציבור החרדי בגלל השוואת תנאים.
<< קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
עזוב, תסתכל על המשטרה וכו', אבל בדבר אחד אני מרוצה מכולם.
<< קריאה >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << קריאה >>
אפשר להגיד משהו?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לא. בדבר אחד אני מרוצה: לפחות אני יודע, כי אמרת שהכלכלנים דיברו על הפסד של טריליון – עליהם עומד העולם? על לומדי התורה עומד העולם, לטוב ולרע? רק על זה מדברים מתוך 500 מיליארד? אתה היית ראש עיר הוגן, ואתה לא רצית שלילד חרדי יהיה פחות מילד ממלכתי – –
<< קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >>
נכון. גם עכשיו אני לא רוצה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
– – ואתה יודע שהיום, אתה יודע שהתקציב של ה-55% נשחק, הגיע ל-25%.
<< קריאה >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
כן, הוא הגיע ל-25%, וזאת מטרת התקציב – להשוות.
<< קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >>
כמו שדיברתם על התקציב של רע"מ, בול.
<< קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >>
בוסו, אתה לא שמעת מילה אחת כשדיברתי נגד ההשוואה של תנאים. מילה אחת.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אבל זה בדיוק התקציב, 4 המיליארד שהוסיפו.
<< קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >>
לא, לא בדיוק. תבדוק את זה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אני יודע, אני לא רק – – – אני אבדוק.
<< קריאה >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << קריאה >>
התקציב לחרדים פר שנה הוא 2.8. אתה יודע כמה עלה יום אחד שביתת המחאה של השמאל על הרפורמה המשפטית? 2.5. יום אחד של מחאה עלה 2.5 מיליארד; התקציב של כל המגזר בשנה – 2.8. אלה הפרופורציות.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
ומשהו אחד – הציבור החרדי הוא 13% מאוכלוסיית מדינת ישראל. בואו ניקח פרופורציות ונראה אם זה בהשוואה, אבל לפחות דבר אחד אני יודע – עליהם עומד העולם. כולם מדברים רק על לומדי התורה, מזהירים, אז הכול בסדר.
חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, 25 דקות לרשותך, בבקשה.
<< דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החברה הערבית במדינה היא מיעוט מובהק, אשר נרמס לאורך שנים בידי כוחות הפוליטיקה הישראלית. כוחנות הרוב השולט לאורך שנים הורגשה היטב בחברה הערבית כולה מהצפון עד לדרום, בערים ובכפרים, ביישובים הלא-מוכרים ובחיי היום-יום של כל אזרח ערבי. המצוקות והסוגיות רבות ומורכבות והצטברו עשרות שנים ללא טיפול אמיתי אפילו למראית עין: מחסור בתקציבים; מחסור בתוכניות בנייה, בין שזה הרחבת יישובים או הקמת יישובים חדשים או הכרה ביישובים הלא-מוכרים או הפסקת הריסות בנגב ובמדינה בכלל; טיפול בבעיות השורש המורכבות במערכת החינוך; מחסור באזורי תעסוקה, תעשייה ומסחר ועוד ועוד לא מעט עוולות.
להצטברות ההזנחה וההפקרות לאורך עשרות שנים יש לא מעט תוצאות הרסניות על החברה הערבית. אחת מהן היא מגפת האלימות והפשיעה, אשר מביאה אותנו היום למרחץ דמים של ממש, שכל אזרח ערבי חי אותו באופן קבוע. לא מדובר בתופעה נקודתית או מוגבלת. זוהי מגפה חברתית אשר השתלטה על החברה הערבית כמו השתלטות מחלה קשה בגוף חולה בקצב גבוה, ללא טיפול, ללא מעצורים וחוצה גבולות. המונח "קווים אדומים" אינו מוכר כאן. אין קווים אדומים, אין גבולות, אין דין ואין דיין; חוקי הג'ונגל, שריעת אל-ע'אב. זו האמת לאמיתה, וזה קורה בחסות הממשלה ורשויות החוק. איך בדיוק בחסותן? פשוט מאוד, המסר שנקלט בחברה הערבית מהממשלה ומהרשויות: לנו לא אכפת, לא מעניין אותנו. תעשו מה שאתם רואים לנכון, בתנאי שזה ערבי שהורג ערבי בתוך יישוב ערבי. וכאשר זה המסר הסמוי, או שמא נגיד הגלוי, ממי שאמור לטפל בעניין, לאכוף, למנוע ולעצור, זו ממש חסות דה פקטו. אין הסבר אחר.
בעלי תפקידים ציבוריים ונבחרי ציבור אחרים מהחברה היהודית אמרו זאת מפורשות, בריש גלי, וצריך להוריד בפניהם את הכובע על הכנות ואמירת האמת. אביא דוגמה אחת. לא מזמן אמר ראש העיר לוד יאיר רביבו בריאיון על כמות הנשק בחברה הערבית, ואני מצטט: כמות נשקים שהיא יותר מצה"ל, שב"כ, שב"ס, משטרה ביחד. נראה לי שיש באמירה הזו, כמו באמירה אחרת של ראש העיר לוד – ציטוט: מדינת ישראל, נוח לה שערבים רוצחים ערבים – יש בזה קריאת השכמה לכלל החברה הישראלית ללא יוצא מהכלל. אבל כל עוד מדובר ברציחות בתוך-תוכי החברה הערבית והדבר חלילה לא זולג ליישובים יהודיים, מבחינת השיח הציבורי, התקשורתי, המנהיגותי בחברה היהודית, זה בהחלט לא נורא. קצת נקיפות מצפון קלות, או כפי שנאמר פעם "מכה קלה בכנף", אולי אפילו פחות, לא אצלנו אז לא מעניין, וזו טעות שעוד תתפוצץ לכולם בפנים.
וכאן חשוב להפריך טענה הזויה ונגועה בגזענות: התירוץ העלוב שזאת בעיה תרבותית, מנטליות, דרך חיים של הערבים, כמו שאמר לא מזמן ראש הפירמידה שאמורה לאכוף ולמנוע, המפכ"ל. אז רבותיי, תביטו מסביב בחברה הערבית במדינות שכנות, ממש כאן, לא רחוק. בקלות תראו שזו טענה מופרכת. אין שום פשיעה, אלימות ומקרי רצח בנתונים שאפילו מתקרבים למה שקורה בחברה הערבית כאן. למה? כי יש שם ממשל ורשויות שזה אכן מעניין אותם. ההסבר מאוד פשוט, ואי-אפשר להתעלם מהמצב החברתי שאליו הביאה אותנו המגפה הזאת: חוסר ביטחון אישי, ניכור, פחד ואימה הם מנת חלקם של כלל האזרחים הערבים. מי שלא מאמין, שיעשה לילה אחד ביישוב ערבי וישמע את קולות הירי, שהם שגרה של ממש, כמו שדה קרב. שגרה, רבותיי, ממש כך. עצוב, כואב ומתסכל זה בלשון המעטה. לחברה הערבית עצמה יש אחריות, ובהחלט צריך לקחת אחריות, אבל הכוח, השליטה והיכולת נתונים בידי המדינה. עליה האחריות ולה הפתרונות, וכל אמירה אחרת היא בריחה מאחריות.
נדרשת כאן ועדת חקירה ממלכתית באופן מיידי. בד בבד, הממשלה ושאר הרשויות צריכים באופן מיידי להתחיל לפעול באופן מקצועי, אמיתי, כן וחזק, ובכלל זה להמשיך ולחזק את התוכניות שהממשלה הקודמת התחילה ליישם ואשר התחילו להניב תוצאות. שיטת ההצגות של רודי ג'וליאני תוצרת הארץ ושיטת היחצ"נות – כישלון ביצועי ומערכתי. כצעד ראשון, על ראש הממשלה לפטר אותו מייד, או לכל הפחות להעביר את האחריות בתחום ממנו לגורם אחר. למה? כי אם המפכ"ל בעצמו אומר שהוא לא מאמין לשר ושיש משבר אמון – מערכת כזאת אמורה לטפל במצב הקיים? לא סביר באופן קיצוני, אפשר להגיד.
אתמול בחדשות ובאתרי האינטרנט פורסם והייתה הודעה של המשטרה שתפסו 13 קילו שום ו-40 קילו לימון, והם הזניקו כוחות משטרה לגנבים ואפילו העלו רחפן לאוויר. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: 13 קילו שום ו-40 קילו לימון, יוסף, ורחפן באוויר. בטח שאנחנו נגד הגנבה, אבל זה רק מעיד כמה למשטרה יש כוונה להילחם בפשע ובאלימות בחברה הערבית, כשהיא מנסה לכוון את תשומת הלב לדברים לא חשובים כל כך במגזר שלנו.) זה מזכיר משטרים כושלים ולא מדינה מתוקנת. ראש העיר רהט התלונן שבעיר שמונה כ-80,000 תושבים יש 16 שוטרים במשמרת. עם זה המדינה רוצה להילחם במגפה? כל אזרח ערבי מכיר את הנוהל המשטרתי: נכנסים לשטח רק אחרי תום האירוע, כשכבר אין ממש מה לעשות. אחרי שהכול ייגמר ויירגע קצת, המשטרה דופקת כרטיס בצורת נוכחות מדלגת. הגיע הזמן להתעורר. האם המשטרה מסוגלת לטפל במגפה זו? בהחלט כן, כי זו אותה משטרה שמיגרה את הפשע והאלימות ברחובות הערים היהודיות לפני לא הרבה שנים. למשטרת ישראל ולכל גורמי הביטחון והאכיפה יש הכלים, היכולות, הידע והמסוגלות לעצור את המגפה ולפרק את כלל הגורמים והכוחות בשטח שהביאו את המצב לכאוס הזה, וזו עובדה שאין עליה עוררין או מחלוקת.
אז מה בעצם חסר לנו כאן, אם יש לנו כל הכלים? זו כבר שאלה רטורית. תהליכי ביצוע של רשויות האכיפה חייבים להיות מלווים בתמיכה שיפוטית אקטיבית מצד הרשות השופטת, אשר לא צריכה לגלות שום סבלנות או סובלנות לפשיעה ולאלימות. וכאן אולי באמת נדרשת רפורמה חשיבתית אצל מערכת המשפט. כמו שנאמר "בתוך עמי אני חי", וכך מורגש בקרב שופטי מדינת ישראל: זה אצלם, לא אצלנו, החוקים שם שונים, אפשר לסמוך על סולחה וכדומה. צריך גם בתוך מערכת המשפט לשנות גישה באופן דחוף בתחום ולנקוט יד קשה ובלתי מתפשרת במטרה למגר את התופעה. כל זה הוא תהליך מתמשך שצריך לשלב בו את כל זרועות מוסדות הממשלה והמדינה. רמת המגפה שאליה הגענו כל כך חמורה, שרק שילוב כזה יכול למגר אותה – שילוב של תכנון, ביצוע והתמדה בנחישות ללא פשרות מתוך אמונה שזה התהליך ההכרחי, שגם לאזרחים הערבים מגיע ביטחון אישי וחברתי.
באזור מסוים בארץ האזרחים הערבים סובלים שבעתיים, בלשון המעטה. בנגב חיים יותר מ-300,000 בדואים, והם חיים על פחות מ-3% מאדמות הנגב, וסובלים לאורך שנים מיחס מנוכר, אפליה, הזנחה והדרה מצד הממשלות לדורותיהן. עד כמה אפשר לספור שם מצוקות וסוגיות בוערות? לא מעט. ביישובים הלא-מוכרים גרים יותר מ-100,000 תושבים, היישובים שקיימים עשרות שנים ולא מוכרים בפועל, שהמדינה יצרה בעצמה והחליטה לא רק להתעלם מהם אלא גם להרוס את הבתים ולהשאיר משפחות שלמות, ילדים וטף, בחורף ובקיץ, ללא קורת גג. מעשי ההרס בכפרים הבדואיים הלא-מוכרים הם מעשה שגרתי אשר אף אחד לא מבין את ההיגיון שלו או מה המדינה מרוויחה ממנו חוץ מלדחוק את אזרחיה למצוקה ולמחנק בלתי נסבל, לסבל ולחיים שרק מחמירים את מצבם ומנציחים את האפליה והקיפוח. הנגב, רבותיי, הוא חבל ארץ רחב ידיים, ויש בו מקום לכולם. הממשלה ההזויה הזו מתכננת בימים אלה הקמת 14 יישובים יהודיים בנגב, חלקם ממש על יישובים בדואיים קיימים בפועל. המטרה היא לחנוק את היישובים הלא-מוכרים, וזה ברור לכל בר-דעת. העוול וחוסר ההיגיון זועקים לשמיים. אפליה וגזענות, זה מה שמשתמע ממעשים אלו. אין פירוש אחר. חוסר ההיגיון והעוול זה לא משהו חדש בנגב. הרי המדינה בשנות הממשל הצבאי בנגב, היא בעצמה כיווצה ויישבה חלק גדול מהבדואים מכל הנגב באזור מוגדר בין ערד, דימונה, באר שבע, מה שנקרא אזור הסייג. אותה מדינה שיצרה במו ידיה את היישובים האלה טוענת שהם בלתי חוקיים. הזוי, אבסורד, וכל מילה אחרת לא תוכל לתאר את הלוגיקה הלא-אנושית הזו.
כמובן שעל גידול טבעי וצעירים שנולדו, גדלו ורוצים להקים משפחות ואין להם איפה, כי כל מה שבנו המדינה הורסת, אותה מדינה לא שמעה ולא מכירה אצל הבדואים. בכל מקום אחר בארץ זה יעד ממשלתי שהיא מציבה. באותם יישובים לא מוכרים המצוקות זועקות לשמיים – אסור לבנות, כמובן שאין אזור תעסוקה, מחסור בתעשייה, חינוך ברמה ירודה עד מזעזעת, חלק מזה בשל בעיות תשתיות, או שמא נגיד חוסר מוחלט בתשתיות, ועוד ועוד. ביישובים שכן מוכרים ויש להם רשויות מקומיות, המצוקות לא פחות חמורות – דוחק, מחנק ועומס. מציע לכולם לעשות פעם סיור קטן באותם יישובים. יראו שעל מגרש אחד בודד לפעמים מתגוררות עשרות נפשות. בחלק מהשכונות זה נראה יותר גרוע ממחנה פליטים. מי שלא מאמין, שיעשה השוואה של כמות היתרי הבנייה הממוצעת ביישובים אלו וביישובים יהודיים ויסיק מסקנות לבד. על הרחבת שטח שיפוט וטיפול בריבוי הטבעי גם כאן המדינה לא שמעה. אצה לה הדרך, למדינה, לדחוס ולחנוק את הבדואים. שוב ושוב אני מזכיר: הבדואים בנגב חיים על פחות מ-3% מכלל אדמות הנגב. מה הסיבה? ממה מפחדים? מה המניע? מה הרווח? ובעיקר – מה התוצאות הרות הגורל, הקשות, של מדיניות זו, שנמשכת עשרות שנים? כמו ביישובים הלא-מוכרים, גם יישובים אלו סובלים ממצוקות דומות: בנייה, מחסור באזורי תעסוקה, מסחר ותעשייה, חינוך שסובל מלא מעט קשיים ומצוקות ותשתיות רעועות ומה לא.
עכשיו אני אחדש לכם עוד המצאה של מדינת ישראל: יישובים מוכרים על הנייר בלבד. מדינת ישראל הכירה לפני יותר מ-20 שנה ב-11 יישובים קיימים ואיגדה אותם תחת מועצה אזורית אחת. בהמשך היא פיצלה אותם לשתי מועצות, אל-קסום ונווה מדבר, אבל כמעט שום דבר לא השתנה. היישובים האלה סובלים מאותן מצוקות בדיוק: הזנחה, חוסר פיתוח ותוכניות בנייה, תשתיות גרועות, שטחי מסחר ותעסוקה ועוד ועוד. כל זה קיים בשטח, והמדינה והשיח הציבורי נראים מופתעים מהמצב בנגב. ממש טמינת הראש בחול. לאילו תוצאות ציפתה המדינה בבואה להנהיג מדיניות זו במשך עשרות שנים? גן עדן זה לא; יותר קרוב לצד השני אולי. משילות – מילת הקסם לצרכים פוליטיים זולים ונחותים. משילות, רבותיי, זה להכיר ביישובים, לספק שירותים ראויים לאזרחים, להנגיש שירותים רפואיים בסיסיים, להנגיש חינוך, תעסוקה, וקצת אופק בעתיד. מחנק מתמשך, הדרה, הדחקה והזנחה הם אוסף שאף אחד לא הרוויח ממנו כלום. להפך, זה מביא רק נזק ואסונות.
עתודות ההון האנושי בנגב הן אדירות. המדינה צריכה להשקיע בהן ובכלל, וזה יביא רק שגשוג וחיים משותפים, כלכלה פורחת, עתיד ראוי לכלל התושבים בנגב. אני בן הנגב, ואעשה כל מה שביכולתי כדי לשרת את אזרחיו ולהביא לידי שינוי משמעותי וחיובי אשר יעשה צדק ויפריח את השממה. על הממשלה לפנות מייד לטיפול בסוגיות הבוערות בנגב, ובראשן הפסקת ההריסות והכרה מלאה ביישובים הלא-מוכרים, תוך התחשבות באופי חיי התושבים ותכנון לפי זה, תכנון משותף ביחד עם התושבים. רק בשותפות נביא לפריחת הנגב.
לא פחות חשוב, מדאיג ומצער בחברה הערבית זה תחום תאונות הדרכים. כשליש מקורבנות תאונות הדרכים במדינה הם מהחברה הערבית, ואחוז החברה הערבית מכלל החברה הוא 20%. אם נשווה בתוך החברה הערבית בין קורבנות תאונות הדרכים לקורבנות הפשע והאלימות, הנתון לא פחות חמור ומזעזע. המצב מחייב את כולנו לטיפול דחוף. על המדינה להקצות משאבים וכוח אדם לרשויות המקומיות ולכלל הגורמים הנוגעים בדבר בחברה הערבית לטיפול בתופעה וצמצום הנזק, ובעיקר – לחסוך בחיי אדם.
בחודשיים האחרונים דנים כאן ובהרבה מקומות בתחום החינוך לגילים עד שלוש. מתנהלים ויכוחים מה הובטח ומה מוצע בפועל בתקציב, והדיון סוער, גועש ורועש. אבל אני כאן גם בשביל להזכיר לכולם שוב עוד נתון שמעיד על מצב האזרחים הבדואים בנגב. ישנם כ-5,000 ילדים בדואים בגילים שלוש עד חמש אשר אינם נמצאים במסגרות כלל. אם זה לא קיפוח והזנחה, אז מה כן? האם מצב כזה יכול לקרות ביישובים אחרים? ברור שלא, וזו רק דוגמה אחת מני רבות של מצוקות וקשיי מערכת החינוך בחברה הבדואית – על אחוז הנשירה המצמרר; על חוסר במבנים ובכיתות; על בתי ספר עומדים שמגיעים ליותר מ-1,000 תלמידים, כן, יותר מ-1,000 תלמידים בבית ספר אחד. איפה הממשלה? איפה הרשויות? חייבים להתעורר. עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא.
לסיכום, הממשלה הורכבה לפני כמעט חצי שנה כדי לשרת את כלל האזרחים משני צידי הקשת הפוליטית, יהודים וערבים כאחד. במבחן התוצאה, נכון לעכשיו מדובר בכישלון מהדהד: עליית מחירים, פשיעה גואה, מחסור בדיור, פילוג ושיסוי בחברה, הפקרת הפריפריה והרשימה עוד ארוכה. על הממשלה לקחת אחריות כלפי כלל אזרחי המדינה, ויפה שעה אחת קודם.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר כמה משפטים בשפה הערבית.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
יש לך זמן. אתה יכול אפילו לחזור על הנאום. בבקשה.
<< דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הממשלה הימנית הרדיקלית מתכוונת ביום שלישי, מחר – –)
<< קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
אני אמשיך מאיפה שהוא הפסיק.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אין בעיה. גם לך יש 25 דקות, כמדומני. הכול בסדר.
<< דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
(– – להעביר את תקציב המדינה, שמכוון לכל הקהל של המפלגות המרכיבות את הממשלה הקיצונית הזאת. כולם ודאי יודעים שהמפלגות האלה הן מפלגות ימין, שאין בממשלה שום מפלגה ערבית. והמפלגות האלה מנסה לממש את האג'נדה הימנית ומעלימות עין מכל מה שקורה בנגב ובירושלים וגם ממה שקורה בגליל, מכל אירועי האלימות והפשע שקורים בחברה הערבית. התקציבים שקיבלו המפלגות האלה הם גם מועברים להתנחלויות, זאת אומרת, התקציב הגדול ביותר שהממשלה הזאת מקצה קשור להתנחלויות בגדה המערבית, ויש גם העברות תקציבים מהחברה הערבית לכספים שקשורים במתנחלים ולראשי המפלגות המרכיבות את הממשלה הזאת, שלא לדבר על קיצוץ התקציבים המיועדים למלחמה באלימות ובפשע שמכים בחברה שלנו יום-יום.
מספר ההרוגים כבר קרוב ל-80 מאז תחילת השנה הזאת, וכל זה בלי שהממשלה הזאת תעשה מעשה כלשהו, תזיז שריר כלשהו. ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא שנושא באחריות, והוא יכול לקבל החלטה נחרצת בצד הזה, אבל מאז הרכבת הממשלה עד עכשיו הוא לא העלה את נושא האלימות והפשע בחברה הערבית שלנו. נתניהו גם לא העלה את נושא ההריסות בנגב; נתניהו לא העלה את מה שקורה בגליל מבחינת האלימות והפשעים; נתניהו לא הזיז שריר ולא ביקר בשום עיר ערבית מאז שעלה לראשות הממשלה. נתניהו ביקר בכמה מהערים כשהוא חיפש קולות, ועכשיו הוא בשתיקה מוחלטת. הוא יכול לעמוד בראשות הצוות הממשלתי שמטפל בנושא האלימות והפשיעה, ואתם הרי יודעים מי עומד בראש המערכת המשטרתית בממשלה הזאת עכשיו, בן גביר, והוא לא עושה שום דבר בכל מה שקשור לנושא האלימות והפשע בחברה הערבית. ההוא מגיע לכל זירות הפשע במדינה, אבל הוא לא דואג לנושא הפשע בחברה הערבית.
עכשיו מבקשים מאיתנו לשאת באחריות כחברי כנסת ערבים על הבנים של החברה שלנו. לכל אחד יש תפקיד, ואנחנו חייבים לשאת באחריות ושכל אחד ימלא תפקיד, ברמה של הערים, ברמה של השכונות או ברמה של כלל החברה שלנו, למשל הנגב, המשולש והגליל. אסור לעזוב את הזירה, כי אנחנו לא סומכים על ממשלת נתניהו הרדיקלית שתפתור את בעיית האלימות והפשע בחברה שלנו. יש לשנות את המדיניות הזאת מהשורש. אם אנחנו לא יכולים לשנות את המדיניות באמצעות השפעה פוליטית חזקה, בואו נשנה באמצעות השפעה עממית בשטח. אתמול השתתפנו בהפגנה שהתחילה בגליל ובמשולש ובנגב והגענו אל משרדי הממשלה, עקב מה שקורה בחברה הערבית – מעשים שלא מתאימים לנו, כלומר התנהגות שחדרה אל חברה הערבית; אתה רואה היום למשל בעזה ובגדה, בירדן ומצרים שאין מקרים של פשיעה, אדוני היושב-ראש.)
אין מקרים של פשיעה, אדוני היושב-ראש, אין. מקרי הפשיעה והאלימות בירדן וברשות הפלסטינית הם שמונה נרצחים על כל מיליון. אצלנו פי שמונה, מקרי הרצח הם גבוהים מאוד, לכן הממשלה צריכה לטפל בנושא הזה, צריכה לקחת אחריות. ראש הממשלה צריך להקים ועדת שרים לטיפול בנושא האלימות והפשיעה בחברה הערבית. הוא יכול לשנות את המשוואה של מקרי הרצח בחברה הערבית. על הממשלה ועל העומד בראשה מוטלת האחריות למגר את הפשיעה בחברה הערבית. תודה רבה.
<< קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת ואליד – בסדר – – –
<< דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
(אומר בערבית: בחוץ – – –)
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
שמע, אני תמיד מעריך כל כך איך שאתם יודעים עברית, והלוואי שהייתי יודע ערבית כמו שאתם יודעים עברית. מאחר שלא הבנתי מה הוא אמר, ואני יודע שהוא אמר הרבה "נתניהו" – או שנתניהו אשם בכול, או שהוא פרגן לו. אני מאמין שנאמר שהוא אשם בכול, אז הבנתי מה שאמרת.
<< דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
אמרתי שהאחריות מוטלת על בנימין נתניהו.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
זה מה שכן הבנתי. טוב, תודה רבה לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. הדובר הבא הוא חבר הכנסת יוסף עטאונה.
<< קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >>
אתה רואה, הרב בוסו? 100% בדואים במליאה, כולם בדואים. אין יהודים.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
טוב, אתה רוצה לנצל את זה לאיזו הפיכה מסוימת? הפטיש בינתיים אצלי.
<< דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מונחת על שולחן הכנסת ובפנינו הצעת תקציב שלפי דעתי הוא תקציב גרוע. ולמה הוא תקציב גרוע? הוא תקציב לא מציאותי ומנותק מהמציאות. ביומיים האחרונים כמה מהשרים וראשי הקואליציה יצאו בהכרזות על כך שהתקציב מביא בשורות לכלל אזרחי מדינת ישראל. זה שקר. זה לא נכון. אני השתתפתי בהרבה דיונים בוועדות על התקציב, גם בכספים, גם בוועדת הפנים וגם בוועדת החינוך. כאזרח ערבי במדינה, בחלק הגדול ביותר מהדיונים לא מצאתי חיבור עם הצעת התקציב. גם לא מצאתי שום תשובה בתקציב או בחקיקה שמביאים בתקציב ובחוק ההסדרים לרגולציה, להסרת חסמים, כדי להוציא את התקציב הזה לפועל.
כל הדיונים שהיו – היה ויכוח בתוך הוועדות בין האופוזיציה ובין הקואליציה. כבוד היושב-ראש, גם הערתך לגבי 13 המיליארדים וההסכמים הקואליציוניים – תאמין לי, אין לנו בעיה עם לימודי תורה והכספים שאתם מקבלים. יש לנו בעיה עם תקציב שלא נמצא בתוך התקציב; יש לנו בעיה לא עם מה שאתה מקבל ולא עם מה שהציבור שלך מקבל, כי הוא היה בשוליים, כמונו, שנים רבות. בתוך התקציב שמוצע אין אזכור ואין התייחסות אלינו כמיעוט ערבי במדינה. אחזור למשפט הראשון: למה התקציב הוא גרוע ורע לערבים ויהודים? כי מניתוח התקציב, הכסף הגדול ביותר הולך לביטחון והולך להתנחלויות. את המחיר של הביטחון והמימון של ההתנחלויות אנחנו משלמים כאזרחים, גם ערבים וגם יהודים. הפתרון הוא לא עוד כסף לביטחון; הפתרון הוא לא כסף להתנחלויות. הפתרון הוא במהלך לשלום אמיתי בין ערבים ליהודים, בין ערבים לפלסטינים, וסיום הסכסוך. את כל התקציב של ההתנחלויות, שנים על גבי שנים, את כל הכסף למלחמות ולביטחון, אנחנו משלמים כאזרחים – עוד פעם, ערבים ויהודים.
התקציב הוא תקציב רע וגרוע כי הוא מתעלם טוטלית מיוקר המחיה. כולנו עדים לעלייה המתמדת במחיר מצרכי היסוד. כולנו עדים גם לדוחות הביטוח הלאומי, לעוני ולשני מיליון אזרחים שמתוכם כמעט מיליון ילדים ערבים ויהודים מתחת לקו העוני. אין בתקציב הזה שום מענה לעוני וליוקר המחיה. עליית המחירים נמשכת, ובמקום להתמודד עם יוקר המחיה, במקום להתייחס בתקציב לסגירת פערים, מעבירים כסף להתנחלויות כדי להנציח את הכיבוש, שהוא המקור לכל הרוע והמצב שאנחנו נמצאים בו.
ולכן, כשבאים לבנות תקציב, צריך לשקף את המציאות, והתקציב שמובא כאן מנותק מהמציאות. אין לו קשר למציאות. זה תקציב שבוויכוח בתוכו בין ישראל הראשונה לבין ישראל השנייה בוועדות וגם במליאה אין את השקופים, וכשאני מדבר על השקופים, אני מתכוון בעיקר לערבים הבדואים בנגב, שכל ממשלות ישראל מ-1948 עד היום לא רואות אותם בשום תקציב, ובתקציב שקיים היום אין שום פתרון לחברה הערבית הבדואית בנגב.
כל מי שהיה בדיוני התקציב שמע שעלתה אחת הבעיות המרכזיות בחברה הישראלית, שהיא בעיית הדיור. ראינו את הצעות החוק שבאו בתוך חוק ההסדרים איך להוריד חסמים ואיך להוריד את מחיר הדירות ולהתמודד עם משבר הדיור במדינה, אבל בתקציב שמובא כאן אין שום התייחסות לבעיה האמיתית והמרכזית והמהותית של הדיור, והיא הנגב. לאוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב, ל-150,000 אזרחים, אין שום פתרון לדיור. בתוך הדיונים על חוק התקציב הביאו את חוק התכנון והבנייה והכניסו שיפורים, תיקונים בלי סוף, כדי להתמודד עם בעיית הדיור. אתם יודעים שבחוק התכנון והבנייה אמורה לבוא לידי ביטוי הגישה של איך לתכנן, איך לבנות, איך להתמודד עם סוגיית הדיור, איך להכיר בכפרים הלא-מוכרים בנגב. הסעיפים היחידים שמביאים בתוך חוק ההסדרים לגבי הנגב הם איך להרוס. הצעה שהייתה בוועדת הפנים היא לעשות יחידת אכיפה מיוחדת לגבי הבנייה בחברה הערבית. הצעת החוק מדברת בצורה ברורה על כך שכל מי שבאים להרוס לו את הבית, המדינה תבוא מראש עם רשימה של כמה כסף הוא צריך לשלם, במקום המצב היום, שבו הולכים לבתי משפט ומתדיינים בהליך אזרחי, איך גם הורסים את הבית וגם שולחים את הקנס ישירות לגבייה ולהוצאה לפועל במרכז הקנסות.
זה התקציב שמביאים כאן ומבקשים להצביע עליו. זה התקציב ששרים וראשי הקואליציה משקרים לציבור בנוגע אליו ואומרים: יש בשורה לכלל האזרחים. אנחנו כאזרחים ערבים, כמיעוט לאומי במדינה, התרגלנו מ-1948 עד היום שבכל הסוגיות האזרחיות – בחינוך, בבריאות, איכות הסביבה, תעסוקה – תמיד התייחסו אלינו כאזרחים אולי סוג ב', אולי סוג ג', אולי סוג ד', ובשתי סוגיות התייחסו אלינו כאויבים: בסוגיית הביטחון ובסוגיית הקרקעות. זה בא לידי ביטוי גם בתקציב שמביאים להצבעה בעוד יומיים, תקציב שמתייחס לאזרחים הערבים הבדואים בנגב ולערבים בגליל כאויבים ממדרגה ראשונה. זה תקציב רע, תקציב גרוע.
התקציב שמביאים היום להצבעה ומתכוונים להתדיין עליו הוא תקציב שבא להשלים ולהוציא לפועל את ההסכמים הקואליציוניים. ההסכמים הקואליציוניים של הממשלה הזאת הם הסכמים גזעניים ביותר, הסכמים קואליציוניים שמדברים על שינוי מאזן דמוגרפי בנגב ובגליל, הסכמים קואליציוניים שמדברים על שמירת הקרקע בנגב ובגליל, הסכמים קואליציוניים שבאים לידי ביטוי בתקציב הזה שמדברים על ייהוד הנגב והגליל. זה לא תקציב לכל האזרחים, זה תקציב של מדיניות ממשלה פשיסטית, ממשלת אפרטהייד שמבדילה בין אזרח ואזרח. זה תקציב של אפרטהייד, של ממשלה שלא רואה את השקופים בנגב. כשמדברים על תקציב שצריך למצוא פתרונות, לסגור פערים, לשלב חברה שלמה בתוך החברה הישראלית – אין לזה שום ביטוי בתקציב.
כולם מדברים על האלימות בחברה הערבית, וזה נושא מאוד קשה, זה נושא מאוד כואב. החברה הערבית מדממת, ואי-אפשר לשתוק על הדברים האלה, אבל השאלה הנשאלת, ואני שואל את כולם: האם כל מה שקורה היום בחברה הערבית – רצח אחרי רצח – האם הוא תוצאה של הרגע או המציאות של היום? אני אומר: לא. הרבה שנים התרענו מפני הזנחה, מפני אפליה, התרענו על כישלון מערכת החינוך, וזו המציאות היום – הרבה צעירים מוצאים את הדרך שלהם אל הפשע ואל העוני, ויש אחראי לפשע ולעוני האלה. מדינה מפקירה ציבור שלם, 20% מאזרחיה, ללא שום מענה שנה אחרי שנה, ללא מציאת פתרונות – לא בחינוך, לא בבריאות, לא בתעסוקה, לא בדיור – ובסוף רוצים תוצאות והשתלבות בתוך החברה.
כבוד היושב-ראש, אני דיברתי בחודש דצמבר מעל דוכן זה והעמדתי את המבחן של איתמר מעומר וח'אלד מעווג'אן, שני ילדים שנולדו בדצמבר 2000 בבית החולים סורוקה – איתמר מהיישוב עומר, מהכי עשירים בארץ, ובמרחק של 300 מטר בקו אווירי ח'אלד מעווג'אן. אם אחרי 23 שנים אנחנו נפגוש את איתמר ונפגוש את ח'אלד, לכל אחד מהם היה מסלול שהמדינה הכתיבה לו: לאחד מהם יש את כל התנאים באחד היישובים הכי עשירים בארץ, ובצד השני יש ילד שנולד למציאות ביישוב לא מוכר שלא מקבל שום שירות מהמדינה – לא חינוך, לא בריאות, לא מים, ללא חשמל, ללא גן ילדים, ללא בית ספר – והיום באים ושואלים למה יש אלימות. הכתובת הייתה על הקיר שנים רבות. זה הכישלון של מערכת החינוך – אי-השקעה בחינוך. כי מי שרוצה להתמודד עם האתגרים של החברה הערבית, צריך להשקיע בעיקר בחינוך, והמדינה לא עשתה את זה.
לפני שבועיים העליתי בדיון בוועדת החינוך את סוגיית הנשירה בקרב החברה הבדואית בנגב. כבוד היושב-ראש, 5,045 ילדים בגיל שלוש עד חמש במערכת החינוך הבדואית בנגב נמצאים מחוץ למערכת. הנושא עלה בדיון בוועדת החינוך, ועד היום שר החינוך יודע את המספרים, המספרים של משרד החינוך, והוא לא מתמודד עם הסוגיה הזאת. מדברים על תקציב, על קדמה, על הייטק ועל השקעה בחינוך. אתם יודעים שכרגע, ביום-יום, לא לפני 50 שנה, בתי ספר בחברה הערבית הבדואית בנגב עדיין לא מחוברים לחשמל? לבתי ספר בחברה הערבית הבדואית בנגב אין כביש גישה. אתם יודעים שבישראל המתקדמת, 2023, בתי ספר, כבוד השרה, עדיין ללא חיבור למים, ועד היום מובילים להם מים במכלית? כבוד השרה, 5,045 ילדים ללא מסגרת חינוך. איך אנחנו רוצים להבטיח עתיד טוב יותר לילדים האלה?
מי שלא בונה את הגנים, מי שלא משקיע במערכת חינוך בנגב, שלא ידבר על משילות בנגב. המשילות בנגב היא לא עוד יחידות משטרה. המשילות בנגב היא לא אכיפה מקדמת הסדרה. המשילות בנגב היא שכל משרדי הממשלה יקבלו אחריות למה שקורה לאוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב; המשילות היא לבנות גני ילדים; המשילות היא לחבר את בתי הספר למים ולחשמל; המשילות היא להחליף את הקרוואנים בבית הספר; המשילות היא לספק את המחסור בחדרי הלימוד; המשילות בנגב היא לפתח אזורי תעסוקה לחברה הערבית הבדואית בנגב; המשילות בנגב היא גם לפתח את שירותי הבריאות. כל הדברים האלה לא קיימים היום, והממשלה לא לוקחת אחריות בדברים האלה. מי שמדבר על משילות בנגב צריך בעיקר, בראש ובראשונה, להכיר בכפרים הבלתי-מוכרים, להתייחס לאזרחים הערבים הבדואים בנגב כאזרחים שווים.
הרבה מדברים על פיתוח הנגב והגליל, אין כמעט שר ושרה שלא מדברים על זה, והם גם רבים ביניהם על תקציב הנגב והגליל. אתם יודעים שבתקציב שמביאים היום אין כמעט התייחסות לחברה הערבית הבדואית בנגב? גם השר של נגב-גליל וגם השרה של ההתיישבות רבים ביניהם על תקציבים, מי יפגע יותר בבדואים בנגב. הם לא מפתחים את הנגב. אבל אני רוצה להגיד בצורה הכי ברורה: האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב היא 37% מאוכלוסיית הנגב. מי שחושב שהוא יכול לפתח את הנגב ללא החברה הערבית הבדואית בנגב טועה, והוא גם מטעה את הציבור שלו, כי אי-אפשר לפתח את הנגב ללא התייחסות שווה לערבים וליהודים.
אמרתי את זה מעל הדוכן הזה כמה פעמים: אין לנו התנגדות לפתח את הנגב, אבל פיתוח צריך לחול גם על יהודים וגם על ערבים. הפיתוח לא צריך להיות על חשבון הבדואים. מי שרוצה לפתח את הנגב – בנגב יש מקום לכולם, אבל מוסדות התכנון דווקא בנגב באים לתכנן איפה שיש ערבים. ולכן, עוד פעם, מי שחושב לפתח את הנגב בלי הערבים הבדואים, בלי להכיר בהם כאזרחים שווי זכויות כמו שאר האזרחים, טועה ומטעה. מי שרוצה לפתח את הנגב, בעיקר לפני שיביא אנשים לנגב מחוץ לנגב, צריך לדאוג לבעלי המקום, שחיו וקיימים וממשיכים להתקיים בנגב. לפני שמביאים תנועות שונות ומשונות ומפתחים את הנגב, הנגב צריך להתפתח בראש ובראשונה לילידי המקום, לילידי הכפרים הלא-מוכרים, שחיו שם שנים, שהמדינה עד לרגע זה מחזיקה בהם ובילדיהם כבני ערובה כדי ללחוץ עליהם לעבור ליישובי הקבע שנכשלו.
כבוד היושב-ראש, הטיפול בחברה הערבית הבדואית בנגב לא מקבל התייחסות ראויה גם בממשלה הזאת, גם בממשלה שהסתיימה, ואני לא נכנס לוויכוח על שתי הממשלות, כי בעיניי כל ממשלות ישראל עד היום לא היטיבו עם הבדואים. לא יכול להיות שעד לפני חצי שנה הטיפול בחברה הערבית הבדואית היה דרך משרד הרווחה, היום החליטו בממשלה החדשה להעביר את זה לשוויון חברתי, ומי שמסתכל על התקציב רואה שאין בו ביטוי לחברה הערבית הבדואית. אני קורא מכאן ואומר: לא יכול להיות מצב שבו מתייחסים בצורה כזאת לאזרחים שווים, ויש למנות בתוך הממשלה אחראי על החברה הבדואית בנגב. למה שלא כל משרדי הממשלה ייתנו התייחסות שווה לכל החברה הערבית הבדואית? יש ראשי רשויות, יש מנהיגות בנגב, ואפשר לעבוד מול כל משרדי הממשלה.
ולכן בכל ממשלה, כדי לרצות זרם מסוים או שר ולתת לו תפקיד – אתה אחראי לחברה הערבית הבדואית בנגב – היום זה השר שקלי, ועד עכשיו הוא לא מתקדם עם שום הצעת פתרון או מדיניות או התייחסות לאוכלוסייה. האחריות היא על ראש הממשלה, והגיע הזמן שגם הממשלה הזאת תקבל אחריות לחברה הערבית בכלל ולחברה הבדואית בנגב בפרט, כי אי-אפשר להמשיך עם מדיניות של אפליה, של הזנחה. בסוף כולנו כחברה, גם ערבים וגם יהודים, נשלם את המחיר, אם לא נדע להתמודד עם הסוגיות האלה.
אני אחזור בכמה משפטים לאלימות והרצח בחברה הערבית, ובזה אני אסיים.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
בדקה שנותרה.
<< דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
אני רוצה להעלות מחשבה: תארו לעצמכם שבמקום 80 הנרצחים היה מצב שונה שבו 80 הנרצחים האלה הם מהחברה היהודית, והם נרצחו באותו נשק, כבוד היושב-ראש, שבו נרצחו ה-80, והרוצח הוא אותו רוצח שרצח את הערבים. האם משטרת ישראל ומדינת ישראל לא היו מכריזות על מצב חירום כדי לתפוס אותם? אין לי ספק שאם הנרצחים היו יהודים, גם הממשלה וגם המשטרה היו מתייחסות אחרת. אנחנו לא מבדילים בין דם לדם, אנחנו לא מבדילים בין אדם לאדם, אבל אנחנו ניצבים בפני ממשלה שמבדילה בין אדם לאדם ובין דם לדם. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה לך, חבר הכנסת יוסף עטאונה, וכל הכבוד – 25 דקות בלי ניירות. יש לך את היכולת הזאת. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מירב כהן. בבקשה. אין כמו דברים שנאמרים – – –
<< קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >>
אני חושבת עליהן – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
באמת, ללא קשר, לרשמים הפרלמנטריים מגיע שאפו אמיתי.
<< קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >>
כן, שאפו.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
זה לעמוד ביכולת של 30 שעות בערך.
15 דקות לרשותך. בבקשה.
<< דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עומדת מעל במה זו במסגרת הדיונים על אישור התקציב, ואני חייבת לומר שאני מתביישת – אני מתביישת שאנחנו מתבקשים לאשר תקציב כל כך אנטי-חברתי, כל כך מנותק מהמציאות היום-יומית של חלקים גדולים מאוד בחברה שלנו, תקציב ללא שקל אחד של תוספת למען הזקנים שכבר מבוגרים מכדי לפרנס את עצמם. אנחנו חיים במדינה שבה יש פנסיה חובה רק משנת 2008, ומה לעשות, יש דור שלם של אנשים שפשוט אין להם פנסיות, והחובה שלנו היא לדאוג להם כדי שיהיה להם איך להזדקן בכבוד.
אתם יודעים, בשבוע שעבר קיימנו כאן, בכנסת ישראל, יום דיונים מיוחד בנושא "והדרת פני זקן". באמת היה יום מאוד מאוד מכובד ויפה, וכולם דיברו ודיברו, אבל כשהיה צריך באמת לעשות משהו ולהביא בשורות לאותם אנשים מבוגרים במסגרת תקציב המדינה – פשוט שכחנו אותם. הממשלה הזו טובה מאוד בדיבורים, בימים מיוחדים; פחות טובה במעשים. אתם יודעים, התקציב הזה הוא גם ללא בשורות למען שורדי השואה. כל ממשלה בעשור האחרון תמיד הביאה איזושהי תוספת תקציבית למען השורדים והשורדות. למשל לפיד, כשהיה שר אוצר, הביא לכך 3 מיליארד שקלים בתקציב; כחלון, כשהיה אז שר האוצר, פעל כדי להכיר גם בזכויות של יוצאי מדינות ערב כשורדי שואה. אני, כשהייתה לי הזכות לפעול מתוך הממשלה, הבאתי גם תקציבי מדינה, וגם גייסנו מיליארדי שקלים בעולם. זו הפעם הראשונה מזה שנים שאין שום תוספת בתקציב לשורדי השואה. כלום. זו בושה גדולה. עכשיו תבינו, אין זמן, אנשים נפטרים בכל יום. הסטטיסטיקה היא מאוד קשה. בכל יום למעלה מ-40 שורדים ושורדות נפטרים. אין לנו זמן אחר לעזור להם, אבל לממשלה הזו ממש, אבל ממש לא אכפת. אגב, ראש הממשלה דרש שהרשות לשורדי שואה תעבור אליו, למשרד ראש הממשלה; הוא דרש לקבל את הסמכות הזו. אמרתי: וואו, איזה יופי, ראש הממשלה לוקח חסות על שורדי השואה, אולי זה יתבטא בכך שהוא סוף-סוף יביא גם תקציבים לעניין הזה, אבל כלום – לקח אליו את הסמכויות, אבל לא עשה איתן דבר, פשוט הזניח את הנושא.
בתקציב הזה לא רק שאין תוספות תקציביות לזקנים או לשורדי השואה, גם אין תקציבים תוספתיים למיגור האלימות במשפחה. כל התופעה הקשה הזו של רצח של נשים בבית שלהן – לא, לא המשיכו לתקצב ולהגדיל את התקצוב הנדרש לתוכנית הלאומית למיגור האלימות במשפחה. אין שם רפורמות להפחתת יוקר המחיה. למעשה, אין בתקציב הזה משהו שבאמת באמת יעזור לציבור הרחב. למעשה, יש בתקציב הזה רק דבר אחד – כספים סקטוריאליים לקבוצות מאוד מאוד ספציפיות שהשלטון הזה חפץ ביקרן. בעיניי, התקציב הזה ממש ממחיש עד כמה אבדה לנו הדרך.
ברשותך, כבוד היושב-ראש, אני עוברת לנושא נוסף. בשנת 2008, בלחץ המפלגות החרדיות במועצת עיריית ירושלים – אז הייתי חברת מועצת עיר, הקמנו את תנועת התעוררות – החליטו לסגור את חניון קרתא בשבת. חניון קרתא שימש מבקרים בעיר העתיקה. זה חניון פרטי, תת-קרקעי, ששימש אנשים שבאו לבקר באזור שהוא אולי הכי תיירותי שיש למדינת ישראל להציע. לא היה כאן שינוי בסטטוס קוו וגם לא הייתה התרסה מסוג כלשהו, פשוט אנשים רצו לנהל את חיי היום-יום שלהם. לכן אז, בשנת 2008, החלטנו לצאת למאבק ציבורי. אז הייתי חברה בתנועת התעוררות, ויש לי הזכות להיות בין המייסדות שלה, והחלטנו שאנחנו נצא למחאה ולא נעצור עד שהחניון ייפתח מחדש. שבת אחרי שבת יצאנו בהמונינו למחות, כיוון שמבחינתנו, חניון קרתא היה סמל לכך שירושלים חייבת להישמר כעיר של כולם, כעיר פלורליסטית, כעיר של "חיה ותן לחיות" – והצלחנו. לא הרמנו ידיים, והצלחנו לפתוח את החניון לשימוש של הציבור הרחב.
המשחקייה בעיר חריש עלולה להפוך לחניון קרתא הבא. שוב, מדובר בצורך בסיסי, בילדים שבסך הכול רוצים לבלות קצת בשבת, בלי להתריס, בלי לפגוע באיש, רק רוצים לחיות את חייהם. שוב, פלגים קיצוניים מגיעים ומטילים אימה, פשוט מטילים אימה על אימהות, אבות וילדים. בלי בושה הם מטילים על האנשים התמימים האלה אימה, אנשים שכל חטאם היה שהם רצו לבוא לקפוץ קצת על טרמפולינה, מה קרה? אני קוראת לראשי המפלגות החרדיות גולדקנופ, גפני, דרעי, לשר לביטחון לאומי בן גביר: תרחיקו את הגורמים הקיצוניים שמפריעים למשפחות לבלות שם בשבתות. העיניים של הציבור הליברלי כולו על חריש. אם גם בשבת הקרובה תהיה הפרעה למשפחות, אתם פשוט תגרמו לכולנו לחלל שבת ולהגיע לחריש כדי להגן על זכותן של משפחות חילוניות ומסורתיות לבלות את השבת שלהן איך שהן רואות לנכון. תעצרו את האירוע הזה בהקדם או שניפגש כולנו בחריש עד שננצח, בדיוק כפי שניצחנו בקרתא. תאמין לי, אני מאמינה בזה – מה רוצים מאנשים שבסך הכול הולכים לקפוץ על טרמפולינה בשבת? אפילו אין בזה בהכרח חילול שבת.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אני שמעתי ולא מכיר את המקרה. אולי זה בסמיכות לאיזה – – –
<< דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
לא, לא בסמיכות. בחריש יש גם חילונים וגם חרדים, מה לעשות?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אני לא מכיר. אני לא יכול להתייחס.
<< דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אין שום הצדקה לתקוף ככה אימהות ומשפחות.
ברשותכם, אני רוצה להקריא לכם קטע שכתב פרופ' יובל אלבשן, שפורסם בספר מקסים שנקרא "אמנה ישראלית". יש פה 75 מאמרים והרהורים על עתיד מדינת ישראל. "ישראליות", מאת פרופ' יובל אלבשן: לפני לא מעט שנים, ברומן הראשון שלי "תמיד פלורה", סיפרתי שכשחייתי בפולין, שאלו אותי זוג חברים מהאליטה האינטלקטואלית של קרקוב איך אני מגדיר ישראליות. אני זוכר שחשבתי על זה דקות ארוכות, גמרתי לשתות את הליקר שאהבתי, ועניתי להם: 4643491. בבת אחת שניהם שאלו אותי: מה זה המספר הזה? זה המספר האישי שלי, המספר שלי כחייל צה"ל. איך זה קשור? שאלה החברה. בשבילי זה מתמצת את כל הישראליות, יותר מכל השירים והמגילות, המחקרים והמניפסטים והספרים שנכתבו ושעוד ייכתבו על ישראל ועל הישראלים. בן זוגה, מחזאי בשם מרזוק, שאל אותי: אתה אומר את זה בעקבות ז'אן אמרי? מי זה ז'אן אמרי? שאלתי וחשפתי את בורותי. אתה לא מכיר אותו? מדהים, זה בדיוק מה שהוא אמר לגבי היהדות שלו. הוא היה מהיהודים האלה שלא ידעו בכלל שהם יהודים עד שבאו הנאצים והודיעו להם. אחרי שהוא שוחרר מאושוויץ, הוא כתב ספר קטן ומבריק, "מעבר לאשמה ולכפרה". אנחנו ממחיזים אותו עכשיו. הוא כתב שם, ואני מצטט מהראש, אז תסלחו לי אם אני לא לגמרי מדויק: מרזוק נעמד עם כוס וודקה ביד וקרא בקולו העמוק שהדהד בחדר כאילו הוא חזר אלינו מכל עבר, מסרב להיבלע בקירות שמסביב: על אמת ידי השמאלית חקוק המספר מאושוויץ. קצר הוא לקריאה מן החומש ומן התלמוד, ובכל זאת יש בו מידע ממצה יותר. כשאני אומר "יהודי", אני מתכוון בכך לכל העובדות והאפשרויות המקופלות במספר מאושוויץ. לא הכרתי את אמרי ואת האמירה הזו שלו, ואני זוכר שכשמרזוק דקלם אותה, נרעדתי. אחרי כמה דקות של שתיקה, אמרתי: אבל כל ההבדל שבעולם מקופל בשוני בין שני המספרים שלנו. המספר שלו היה סמל לחולשה – שלי סמל לעוצמה; המספר שלו נועד להשפלה, ושלי – מקור לגאווה. אני לא בטוח שיש באמת הבדל, הכול עניין של פרספקטיבה, ענה לי מרזוק.
מאז שקיבלתי את הפנייה מהאורחים שביקשו שנכתוב את הספר הזה על הישראלים, איני מפסיק לחזור אל השיחה ההיא ולעבד אותה ביני לביני. אני מנסה להבין מה הקשר בין התשובה האינטואיטיבית שלי לבין ההגדרה המדויקת של הישראליות, ומה משמעותה לגבי כל מי שלא נושא מספר אישי של שירות בצה"ל, בעיקר אזרחים ערבים וחרדים; האם הוא מודר מהישראליות? מה זה מלמד על הקשר בין הישראליות ליהדות ועד כמה הן חופפות זו את זו? זו אינה הפעם הראשונה שבה אני מתלבט בשאלות אלה, שהתשובות עליהן מקרינות על האמנה החברתית שכל כך דרושה לנו. כשלקחתי חלק בניסוח של מגילת הייעוד המשותף של העם היהודי, נתקלנו בסוגיות דומות. שאלנו את עצמנו מה הקשר כיום בין היהודים שנמצאים בישראל לאלה שמחוצה לה, ומה הקשר בין היהודים שחיים בישראל לבין כל בני אברהם ושרה והגרים שנלוו אלינו במהלך הדורות ושחיים איתנו עתה.
אני חושב שהתשובה שמצאנו אז באשר לאמנה של בני העם היהודי בעולם ובישראל נכונה גם לשאלה שנמצאת בליבו של ספר זה. התשובה נשאבת מספר הספרים, אותו ספר שהקנה לאנושות כולה את האמונה בכבוד האדם שנברא בצלם, את הערבות ההדדית, שמחייבת דאגה לשונה ולמוחלש, את החובה המוסרית להילחם על חירות, שוויון וצדק לא רק של עצמך אלא גם של זולתך ואת חשיבות הקהילה, הלימוד וריבוי הדעות והפרשנויות טרם הגעה להסכמה משותפת. במילים אחרות, אמנת החיים הישראליים המשותפים חייבת להתבסס על חזון חברת המופת שדורש מאיתנו התנ"ך, חברה שיתברכו בה כל משפחות האדמה.
ברשימה קצרה כזאת מובן שלא ניתן להקיף את כל עקרונות חברת המופת שצריכים לעמוד במרכזה של האמנה הישראלית החדשה, ואף לא מקצתם. אתייחס רק לאחד מהם, שקשור לשיחה שבה נפתחה הרשימה: עקרון התרומה. אחד הדברים שאני גאה בהם במיוחד בכל הקשור להיותי יהודי, הוא תרומת העם היהודי בכל הדורות כמעט למדע, לרפואה, לטכנולוגיה ולרוח האדם. מדינת ישראל ממשיכה בכך ומסייעת למדינות רבות בעולם בנושאים אלה. יש להבטיח שזה יהיה האתוס המכונן גם בעתיד. לכן, בבסיס האמנה בין כל חלקי החברה נדרש לעמוד עקרון התרומה. כל אחד מהאזרחים, בלי הבדלי דת, גזע או מגדר, ערבי כיהודי, חרדי כחילוני, יידרש לתרום את חלקו לחברה כולה. זה הבסיס. יהיה מי שיתרום בזה שהוא יתגייס לשירות בצה"ל ובהגנה על הקיום הפיזי של החברה, ויהיה מי שיתרום בדרך אחרת לשגשוגה של החברה ולהתפתחות שלה בדרך שתגשים הלכה למעשה את הציווי היהודי לרפא עולם שבור, כפי שהגדירו הרב יונתן זקס, עליו השלום, בספרו "לרפא עולם שבור".
מעצם טבעו נושא עקרון התרומה נושא עיניים לעתיד, הוא מכוון כל-כולו לבנייה של חברת מופת. שותפות שתתבסס עליו תאפשר לנו לדלג מעל מחלוקות העבר ומעל שנאות הצדק ההיסטורי שלעולם לא ייפתרו אבל ימשיכו לשסע בינינו וישאירו את החברה הישראלית מפוערת ושונאת. בהקשר זה מימוש עקרון התרומה יתרום לתהליך התיקון הפנים-ישראלי ויסייע לצמצום הפערים בין המגזרים השונים ולמיגור האי-שוויון בין יהודים לערבים. עיקרון זה גם יאפשר להגביר את תחושת השייכות והשותפות בין המגזרים הניצים.
למעשה, זה בדיוק מה שקרה לי ולחבריי בשירות הצבאי אי שם בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת. באנו חוששים, מלאי סטיגמות ורוויי שנאות מקצוות שונים, ונהפכנו ליחידה אחת שעסוקה בתרומתה להגנת העם. הכרנו והתקרבנו, לא נעשינו דומים ולא הסדרנו את כל המחלוקות בינינו. המתחים נותרו וכך גם חלק מהפערים, אך התרומה המשותפת הפכה את כל אלה למחלוקות ולכעסים – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני כבר אסיים. – – ולכעסים בין שותפים, ולא ליריבויות דמים בין אויבים. זה קרה לי בצה"ל, זה קרה לי בעמותות הרבות שבהן עבדתי לצד חרדים וערבים, וזה קורה לרבים בחברה האזרחית בבתי חולים ובכל מקום שבו עובדים זה לצד זה ערבים ויהודים, חרדים וחילונים, כשכולם תורמים יחד לטוב המשותף.
הלוואי שנגיע לחזון אחרית הימים הזה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה. אם היית נואמת עוד איזה שעה-שעתיים, יכולת להביא סיפור גם לבנות, שעת סיפור.
<< דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
לא, אבל נראה לי שאמנה ישראלית היא מה שאנחנו הכי צריכים בימים אלה בחברה שלנו.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה לחברת הכנסת מירב כהן. הדוברת הבאה – חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. ברוך הבא, שר האוצר.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אנחנו מאפשרים תמיד לצרכים אישיים רגעיים. ברשותך, הדוברת, השר רוצה לצאת לדקה לעניין אישי. זה בסדר?
<< דובר >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>
אני אחכה. אין בעיה. תצא, באהבה.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
לא, למה? תצא לדקה. אני אחכה.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
הכול בסדר – – – באמצע אני אצא לכמה דקות.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
קודם כול, את הקפה אתה יכול להכניס לכאן. אבל אם זה עניין אישי, לצרכים פרטיים – – –
<< דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אתה יכול לצאת, אדוני שר האוצר. אחר כך תראה, אין בעיה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
בהחלט. 20 דקות לרשותך, בבקשה.
<< דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – מי שרואה אותנו, כל אחד מהחדר שלו.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
המון.
<< דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אני אפתח בזה שבתקציב שאנחנו מביאים לכאן להצבעה בעוד יממה, אין בשורה. אין בו בשורה גדולה, ואני לא ארחיב על כך, אבל אני חושבת שבימים שבהם אנחנו ישבנו בוועדת הכספים, הבנו שעם כל הדיבורים הגדולים של טיפול ביוקר המחיה וטיפול בפשיעה, בכל הדברים שמעסיקים את האזרחים שלנו ביום-יום – אין בשורה גדולה. אבל כשאני צוללת לתקציב החינוך, שאני מכירה לפני ולפנים, אני מגלה בערב התקציב, אדוני היושב-ראש, שכל ההבטחה הגדולה על חינוך חינם מלידה עד שלוש – אתה זוכר את מסיבת העיתונאים הפומפוזית, החגיגית, על חינוך חינם לגילי לידה עד שלוש? אין לה שום זכר בתוך התקציב שעליו אנחנו נצביע. דיברו על מענק למטפלות, מענק התמדה. שאלתי: איפה המענק הזה? אמרו: לא קיים. שאלתי איפה נקודות הזיכוי להורים הצעירים, אז נכון, אמרו לא מ-2023 אלא מ-2024, ואנחנו מעבירים תקציב דו-שנתי, נכון? תקציב של 2024-2023. איפה נקודות הזיכוי? לא קיים. דיברו על כך שייתנו תוספת של 200 מיליון שקלים לטובת הכשרות והעמקת הפיקוח והבקרה. אתה יודע מה קורה בסעיף של ההכשרות שתקצבנו ב-200 מיליון שקלים והיה בתוך התקציב? לא רק שהוא לא הוכפל ל-400, הוא ירד ל-190 מיליון שקלים. ואני שואלת את עצמי: רגע, איפה ה-200 הנוספים? איפה ה-200 שהיו? וגם איפה ה-40 מיליון שאנחנו אמורים לקבל לטובת הכשרות מתוקף חוק הפיקוח שעבר ב-2018 ואמור לתת בכל שנה במשך שבע שנים 40 מיליון שקלים? אין לזה זכר בתוך התקציב.
זה לא שמראש יש ממש בהבטחה הזו של חינוך חינם מגיל לידה עד שלוש, כי אנחנו ראינו שיש קבוצות שלמות באוכלוסייה שלא מקבלות כלום מזה. הרי זה מדבר על מי שמקבל את הטבת המס – הוא צריך להיות ברמת שכר מאוד מאוד גבוהה. 940 השקלים שדיברו עליהם זה רק אם יש שני בני זוג עובדים ומקבלים את השכר המאוד-גבוה הזה. מה קורה עם משפחות חד-הוריות? מה קורה עם משפחות שבהן אחד מבני הזוג לא עובד מכל סיבה שהיא, כולל כאלה שמפוטרים? אנחנו יודעים שיש גל פיטורים בהייטק ובעוד מקומות שונים. מה קורה עם המשפחות האלה, שצריכות במיוחד את הסיוע הזה? הן לא תזכינה לכך. מה קורה עם אותה קבוצה שלא נמצאת במקומות של נקודות הזיכוי אבל גם לא נמצאת במס הכנסה שלילי? גם היא לא תקבל את ההטבות האלה. ובלי שום קשר, גם כאשר הן כן יקבלו את הטבת המס, אם אנחנו לא מסוגלים לעגן את המחיר של המעונות הפרטיים, אנחנו נשחק לעולם משחק של סכום אפס. ולמה זה, אדוני היושב-ראש? משום שביד אחת אנחנו ניתן להם את נקודות הזיכוי, וביד השנייה במעון יכולים להחליט שהם מעלים את המחירים בגלל יוקר המחיה, ואנחנו כולנו יודעים בדיוק מה קורה עם יוקר המחיה. אז יוצא שההורים בשורה התחתונה ימשיכו לשלם את אותו הדבר. אז גם לא הייתה ממש בשורה, אבל גם את המעט הזה לקבוצות המאוד-מסוימות האלה בתוך האוכלוסייה אנחנו לא מוצאים בתוך התקציב.
וזה לא הדבר היחיד, כי ככל שאנחנו מעמיקים אנחנו רואים שגם בית הספר של החופש הגדול לא מתוקצב כמו שצריך. עכשיו, בואו נראה: פעם אחת אנחנו יודעים שהיינו צריכים לתקצב גם את הגנים – ככה עשינו בממשלת השינוי לקראת הקיץ, עם התחייבות ברורה של האוצר שלקראת התקציב החדש הגנים ייכנסו לבסיס התקציב – ואז אני מסתכלת על שורת התקציב של בית הספר של החופש הגדול, ואני רואה שבפועל – שלום, חבר הכנסת מתן כהנא – שורת התקציב ל-2023 ו-2024 היא נמוכה יותר מאשר התקציב בפועל שהיה בשנת 2022. אני אומרת: רגע, ריבונו של עולם, הרי בשביל לקיים רק את מה שיש, צריך שהתקציב יהיה לפחות אותו דבר, בלי להתייחס לכל הנושא של הגידול הטבעי. אם אנחנו מכניסים את הגנים לתוך התקציב, אז בוודאי ובוודאי ששורת התקציב צריכה לעלות.
ומה קורה עם השבוע שהובטח במסגרת הסכם השכר, השבוע ביולי שבו אנחנו עושים הארכה של בית הספר של החופש הגדול כדי לסייע להורים עובדים? אתם זוכרים את קול הזעקה שהיה באותה תקופה שאנחנו קיימנו משא ומתן על הסכם השכר? דיברו על השוואת החופשים, על מציאת פתרונות להורים ועל איך זה יסייע לכלכלה. איפה כל המילים הגדולות והיפות האלה? כלום ושום דבר. בית הספר של החופש הגדול לא מתוקצב כרגע עם ההארכה הנדרשת עד סוף יולי. אגב, מי ישלם את המחיר על כל הכשלים האלה? כמובן שההורים.
אז אני הולכת לחינוך המיוחד, שבו אני שמעתי לא פעם את שר החינוך מתבטא ואומר: אנחנו נתקצב במיליארד שקלים נוספים כדי לטייב את מערך החינוך המיוחד. ואז אני מסתכלת בשורת התקציב, ומה אני רואה? שיש גידול, נכון, של מיליארד שקלים, אבל זה הגידול הטבעי. ואני שואלת את האוצר: תגידו, המספר שמופיע כאן זה נוסף לגידול הטבעי או שזה רק הגידול הטבעי? ומה הם ענו, כמובן? את מה שאנחנו ידענו – שזה רק הגידול הטבעי, בהתאם למענים והצרכים שאנחנו צריכים לתת.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
הינה שר החינוך. תזמון מצוין.
<< דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אוה, שלום, אדוני שר החינוך. נשמח שאתה תשב איתנו ותשמע את הדברים.
<< קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >>
– – – גם את שר החינוך וגם את שר האוצר.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אנחנו מכבדים את שרת החינוך לשעבר.
<< דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
כן, תקשיב. שתי ציפורים במכה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
זה לא ציפורים, זה הרבה יותר.
<< דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אני תוהה מה הזכות שנפלה בחלקי לקבל את שניהם.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
ויו"ר הקואליציה.
<< דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אז הינה, שר האוצר, יכול להיות שעוד תוכלו לעשות חלק מהתיקונים שנדרשים – אגב, הכול לטובת כלל הציבור במדינת ישראל. שום דבר הוא לא סקטוריאלי, מגזרי או משהו, זה באמת לכלל האזרחים.
אז שוב, אני מסתכלת על התקציב של החינוך המיוחד ואני רואה שיש שם מיליארד שקלים גידול טבעי. ואז מישהו אומר: כן, אבל יש עוד מיליארד שקלים ב-2024. אבל נכון, זה עוד מיליארד שקלים שהם הגידול הטבעי, כי מי שמכיר את המערכת, יודע שבכל שנה יש גידול של כמיליארד שקלים בתקציב בחינוך המיוחד. לרוע המזל, זה לא אומר שבתקציב הגדול כל כך הזה אנחנו באמת נותנים מענה מיטבי בחינוך המיוחד. הינה, אני אומרת לכם כאן מעל הפודיום הזה: המערך של החינוך המיוחד חייב מהפכה ולא פחות מזה כדי שיהיה אפשר לתת את המענים הטובים והנכונים בעבור הילדים. אנחנו משקיעים כל כך הרבה כסף, אבל אנחנו כל הזמן מוסיפים טלאי ועוד טלאי, ואנחנו נשענים על שיטות מיושנות מאוד, במקום לקחת את המערך הזה ולחזק אותו. אז צריך לשריין גם לזה כסף, כי אם לא, אתם תמצאו את עצמכם מהר מאוד מול שוקת שבורה. ושוב, מי ישלם את המחיר? כמובן שהילדים שלנו.
גם מערך ההיסעים מתוקצב בחסר. אדוני שר האוצר, אתה בטח – אני אומרת את זה לא בציניות – אדם חכם. אני יודעת שברמה המקצועית אתה יודע לעשות את העבודה. אתה בטח למדת בחודשים שאתה נמצא במשרד האוצר, שאם יש לי סעיף תקציבי שבפועל הוא היה x בשנה החולפת, לא יכול להיות שלשנה הבאה – כשאנחנו יודעים, שוב, שיש גידול טבעי ויש יותר צרכים ויש יותר מענים שאנחנו צריכים לתת – יתקצבו את הסעיף הזה בחסר, בטח בסעיף ההיסעים.
וכך אני יכולה לעבור סעיף-סעיף. וכשאני שואלת אותם: תגידו, איך אתם תתקצבו את כל ההסעות? הרי אנחנו יודעים איזו בעיה יש בהסעות בתוך מערכת החינוך. אז מה מילת הקסם? רזרבות. הכול ברזרבות. אני לא יודעת כמה מעט הרזרבות ששמו יוכלו להכיל, אבל הכול ברזרבות. עוד תוספת לבית הספר של החופש הגדול? ברזרבות; ההסעות? ברזרבות; אם יהיה צריך משהו בחינוך המיוחד – זה ברזרבות. ועוד סעיפים שונים ומשונים שירד התקצוב שלהם מהתקציב בפועל של השנה החולפת. הכול לרזרבות, ובוא נראה מה יישאר.
אתם יודעים בכלל מה עושים ברזרבות? מעבר לבלת"מים ומעבר לגידולים הטבעיים שאולי לא היו צפויים, זה בדרך כלל משאיר כסף לטובת פרויקטים שהם חד-פעמיים, משום שזה לא בבסיס התקציב. אז מה עשינו כשאני הייתי שרת החינוך? לקחנו את זה וחילקנו מעל 20,000 מחשבים למעל 20,000 גננות. אם אנחנו מדברים על חדשנות בחינוך, אז כמובן שאנחנו רוצים שזה יתחיל מגיל הגן, ואי-אפשר להשאיר את הגננות מחוץ ללופ הזה. אותו דבר היה עם מחשבים למורי המח"ר – מורשת, חברה ורוח, כולל המורים לתנ"ך, כי אנחנו רוצים חדשנות ורוצים לחזק את המקצועות האלה, וצריך לחלק מחשבים. אגב, היה מכרז, כבר הייתה החלטה, היה כסף, אבל אני אולי לא אפתיע אתכם: המחשבים לא חולקו. אני עזבתי את המשרד, ו-8,000 מחשבים שהיו אמורים להגיע למורים בבתי הספר לא הגיעו. הינה, אנחנו הפסדנו שנה שבה המורים יכלו לקבל את זה כסיוע.
דבר נוסף שהובלנו בממשלה הקודמת ולצערי הרב גם נעדר מהתקציב, אבל הוא גם כנראה נעדר מהרצון של הממשלה הזו לקדם אותו, זה העניין של אוניברסיטה בגליל. מ-2005 מדברים על אוניברסיטה בגליל, והינה, אני אומרת לכם כאן: הדבר הזה לא קודם מסיבה אחת פשוטה, וקוראים לה "פוליטיקה". בגלל הפוליטיקה לא הצליחו לקדם את האוניברסיטה בגליל. בשנה וחצי שכיהנתי כשרת חינוך ויו"ר המל"ג, קידמנו ועדה מקצועית שתבחן את הנושא של אוניברסיטה בגליל – היכן נכון להקים אותה ובאיזו צורה. קיבלנו את המלצות הוועדה, הבאנו אותן למל"ג ואישרנו אותן במל"ג. הייתה החלטה שהאוניברסיטה בגליל תקום במכללת תל חי ומיגל. הסיבה שהייתה שם – וצריך לזכור שגם מכללת הגליל המערבי – אף אחד לא מדבר על זה – וגם מכללת צפת בכלל קיבלו ממני את האישור הקבוע שלהם כמכללות רק לפני כמה חודשים. זאת אומרת שאם אנחנו בוחנים גם מבחינה אובייקטיבית את הנושא הזה, ברור שהתשתית המתאימה לאוניברסיטה – ואנחנו בהחלט קיבלנו את המלצות הוועדה – היא מכללת תל חי ומיגל. אנחנו חשבנו שברגע שאנחנו מעבירים את זה בהחלטת המל"ג, בא לציון גואל, אבל מסתבר שלא בא לציון גואל, ובאופן שאני מוכרחה להודות שהפתיע גם אותי – נכנס שר החינוך החדש, שהיה אמור להביא למל"ג את ההצבעה על ועדת הקמה – שאגב כבר גובשה עם אנשי מקצוע ערב הבחירות – במקום לעשות את זה, מה הוא עשה? פשוט עצר את התהליך. הוא צריך ללמוד את זה, כאילו מ-2005 לא היה מספיק זמן לכולם ללמוד את הנושא של האוניברסיטה בגליל.
אחת הבשורות הכי משמעותיות עבור קריית שמונה והיישובים שמסביב לה, שמשפיעה גם על האקדמיה, גם על צמצום הפערים, אבל גם על התעסוקה וגם על החינוך וגם על האפשרות להביא הון אנושי חזק, לחזק את המקומות האלה, לשמור על המוחות שיש שם, ופשוט בהינף יד – בואו, אוניברסיטה בגליל – הוא בא וביטל את זה. וכשאנחנו מסתכלים על התקציב החדש בהשכלה הגבוהה, כמו שהוא היה ככה הוא נשאר. אפס בשורה. וגם אוניברסיטה בגליל – שתושבי קריית שמונה יחכו, כמו שהם חיכו כל כך הרבה שנים – לשיטתם של אנשי הליכוד, כמובן, לא לשיטתנו.
ואז אנחנו מסתכלים על הכספים הקואליציוניים, ופה אני רוצה לומר משהו ברצינות רבה: הכספים שניתנים ככספים קואליציוניים לחרדים הם אסון חברתי לא רק לחברה הכללית, אדוני היושב-ראש; הם אסון חברתי לילדים במגזר החרדי. אתה יודע למה? בגלל שגם אני בעד לתגבר את התקצוב של מוסדות החינוך במגזר החרדי, והוכחתי את זה, כי כשהייתי שרת חינוך ישבתי עם נציגים של המגזר החרדי ובנינו ביחד תוכנית שתאפשר את העמקת התקצוב בהתאם להעמקה של תוכנית הליבה. כי מה המשמעות של תוכנית הליבה? זה לא לבוא ולעשות דווקא עכשיו למגזר החרדי, אלא להגיד באמת ובתמים שלילד חרדי מגיע כמו לכל ילד אחר במדינת ישראל, מגיע לו לקבל כלים ומיומנויות ויכולת השתלבות בעתיד בחברה האזרחית, בלי לגזור עליו עוני, בלי להשפיע על אורחות החיים שלו, באופן כזה שהוא אחר כך, כשיגדל, יוכל לבחור מה לעשות עם זה, וזה בסדר גמור, אבל החובה שלי כמדינה זה לתת להם את הכלים האלה.
בא ראש הממשלה, אמר לחרדים בתקופת הבחירות: בואו, אחים, לא צריך, אל תלמדו, אני אתן לכם את הכסף גם בלי שתלמדו. כאילו יש פה איזה יצר להשאיר את הילדים האלה חלשים, תלותיים, לגזור עליהם עוני, כי הרי איך יהיה אפשר לעשות הון פוליטי אחר כך אם לא נשאיר אותם חלשים כל כך? ולכן, אדוני היושב-ראש, כשאנחנו מדברים על הכספים לחברה החרדית, מעבר לכל השיח החברתי הצודק, שאין פה שוויון, ואין פה מידתיות, ואין פה פרופורציות, אנחנו גם פוגעים במי שכולם באים ואומרים שמגיע להם יותר וצריך לחזק אותם. אגב, גם שמעתי את ראש הממשלה אומר אתמול, אני חושבת, שלילד חרדי מגיע כמו לכל ילד אחר. צודק. אז תפסיק לקחת להם. תאפשר להם ללמוד לימודי ליבה. תאפשר להם לקבל את אותם כלים ומיומנויות שמגיעים לכל ילד במדינת ישראל. אבל במקום זה אתה לקחת מהם – נתת כסף שאין עליו פיקוח, שאין עליו בקרה.
ואתה יודע מה הכי כואב, אדוני היושב-ראש? שאני בכלל לא בטוחה שהכסף הזה יגיע לא לילדים ולא לצוותים החינוכיים ולא למערכות עצמן, אפילו לא לתשתיות. אף אחד לא מפקח על הכסף הזה, שניתן לארגונים ולא לבתי הספר עצמם. ומה יהיה עם הילדים? אלוהים גדול.
ועוד דבר שמעתי את ראש הממשלה אומר אתמול, וזה על 53 מיליארד שקלים לערבים, למנסור עבאס. ב-5 בדצמבר ראש הממשלה אמר בחדרי-חדרים לחרדים, וזה התפרסם בצורה גלויה, שבפועל מנסור עבאס קיבל רק 2 מיליארד שקלים. אז איך עוד פעם חזרנו לנרטיב השקרי, הנבזי, של 53 מיליארד שקלים? אנחנו גם יודעים שהממשלה הנוכחית – וגם זה פורסם – החליטה בישיבת הממשלה להמשיך את התוכנית למגזר הערבי, ובצדק אגב – את התוכנית שאנחנו קידמנו בממשלת השינוי כדי להילחם בפשיעה, כדי לחזק את החינוך, כי אנחנו יודעים שבסופו של דבר זה ישפיע ויקרין על כל החברה. אז הינה, אתם ממשיכים את התוכנית. אתה עומד אתמול ואומר שוב: זה לא 53 מיליארד שקלים למנסור עבאס?
אני מבקשת מראש סליחה מאימא שלי, כי היא לא אוהבת שאני אומרת את זה, היא כל הזמן מעירה לי, אבל כמה אפשר לשקר? הבן אדם משקר כמו שהוא נושם. ואתה יודע מה האבסורד? שכאשר אומרים עליו שהוא שקרן, הוא נהנה מזה. פעם חשבתי שאם אני אגיד עליו שהוא שקרן, אז אולי תהיה בו איזו בושה, איזו כלימה, איזה משהו שיגרום לו אולי בפעם הבאה לחשוב שוב. לא. הבן אדם נהנה מזה. כאילו הוא מרגיש שהינה, אני מהתל בכולם. אבל אין מנוס, צריך להגיד את האמת. הוא שיקר לגבי ה-53 מיליארד, הוא שיקר לגבי הנושא של התנ"ך והוא שיקר לגבי עוד אלף ואחד דברים שפשוט ב-58 שניות אני לא באמת אצליח לומר אותם.
וזה מביא אותי לנושא האחרון שרציתי לדבר עליו, שהיה קצת בכותרות בשבוע האחרון, וזה הצביעות של כל אותם אנשי קואליציה שקמו וקצפו על ההערה של גלית גוטמן. בואו, צריך להגיד שבתקופה רגישה כזאת, כשהשיח כל כך קשה, פחות מתאים לדבר בהכללות, וגם המונח שכולנו משתמשים בו, לא בהקשרים של שואה ולא בהקשרים שאליהם לקחו את זה, פחות מתאים בעת הזאת, אבל פסטיבל הגינויים, כולל מראש הממשלה, על הדבר הזה, הוא שיא הצביעות שהייתה כאן. איפה הוא גינה את השרה שלו גלית דיסטל כשהיא דיברה על הטייסים? איפה הגינוי שלו לשר קרעי כשהוא דיבר על הטייסים ואמר להם "לכו לעזאזל"? אותם טייסים, אגב, שבמבצע האחרון עזרו לו, עזרו לו להצליח ולנצח, כי בלעדיהם הוא לא היה עושה את זה. איפה הגינוי שלו לבן שלו שדיבר על המפגינים כעל פלוגות הסער, על פלוגות נאציות של האס-אה? איפה הגינוי שלו לבן שלו שקרא "טרוריסטים" למפגינים? איפה הגינוי שלו לבן שלו שעשה קמפיין שלם עליי, האישה עם הדם על הידיים, האישה שבגללה אנשים נמצאים בקבר? איפה הגינויים שלו?
אבל אז אנחנו מבינים שראש הממשלה חי בשביל הרגעים האלה, כי את הקיטוב, את השיסוי, את הקרע הזה בחברה, כולל בין חילונים לחרדים, הוא בנה בעשר אצבעותיו, והוא חיכה לרגע הזה שבו הוא גם יוכל לבוא ולהשתמש בו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה.
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
לפני שנזמין את חבר הכנסת מתן כהנא – הודעה למזכיר הכנסת.
<< דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >>
ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונח על שולחן הכנסת הסכם בין ראש הממשלה לסיעת עוצמה יהודית באשר לתקציב. תודה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה.
<< הצח >> הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 23) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2023, התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13) << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק ההתאמות הפיסקליות, התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024, התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
חבר הכנסת מתן כהנא.
חברת הכנסת שאשא ביטון, המחריד ביותר זה שיש עוד מי שמצדיק את הסגנון שהיא אמרה. זה לא משנה אם היא דיברה – – –
<< קריאה >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
אני לא הצדקתי.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אמרת שזו צביעות.
<< קריאה >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
אני אמרתי שזו צביעות – הגינויים. אני אמרתי שזה מתאים – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
זה חייב להיות מגונה גם על ידך, גם על ידי כל אחד. אלו משפטים ששייכים לזמנים אפלים. לא יעזור כלום, "מוצצי דם" זה דבר ששייך למחוזות אחרים, לא משנה מה הקונטקסט ולא שום דבר. זה גרוע ביותר, והכי גרוע זה שיש עדיין בחברה מי שמצדיק את השיח הגרוע הזה.
<< קריאה >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
– – – את דבריי שוב. אני אמרתי: זה לא מתאים, בטח לא בעת הזאת – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לא בכלל, לא בעת הזאת, ולא כלפי נציגים, כלפי ציבור.
<< קריאה >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
זה לא מתאים, ובטח לא לעשות הכללות, אבל מצעד האיוולת שהיה פה ראוי לכל גינוי, כי זאת צביעות. כל אותם אלה שבאו ושיסו כלפי אזרחים שלנו במשך חודשים ארוכים פתאום קמו, יצאו מהחורים שלהם והתחילו לגנות. בואו נראה אתכם מגנים באותה מידה גם את האמירות – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אנחנו רגילים לגינויים ומילים, אבל – – –
<< קריאה >> יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
– – גם את האמירות הקשות שנאמרו פה לאורך כל התקופה. אבל אל תדאג, אדוני היושב-ראש, אני בטוחה שהם לא יעשו את זה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא.
<< דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >>
אדוני היושב בראש, אדוני השר, אני מתכוון לנצל את הזמן העומד לרשותי – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לא הרבה. 40 דקות.
<< דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אני עומד לנצל את הזמן העומד לרשותי לעשות חזרה גנרלית לשיעור שאני עומד להעביר בערב שבועות במושב שלי.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לא עלית עם הרבה דפים ביחס ל-40 דקות.
<< דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
זה די הרבה דפים. הבעיה היא שבמושב הקצו לי 15 דקות, אז עכשיו אני צריך לראות איך אני דוחס את זה בהמשך ב-15 דקות, ואני צריך לקוות גם שלא הרבה אנשים מהמושב שלי מסתכלים על ערוץ הכנסת, כי אז זה יהרוס את – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
בינתיים תברך גם את הרב של המועצה בית אל, הרב אריאל בראלי. שר האוצר, כל הכבוד, ביחד עם השר לשירותי דת, על המינוי של רב המועצה – –
<< דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
ברוך השם שמונה רב חדש.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
– – של בית אל, הרב אריאל בראלי, בשיתוף פעולה. זה אומר שאפשר לעשות דברים טובים למען עם ישראל.
<< דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
לדעתי הוא כבר מונה קודם, אבל בסדר. ברוך השם. כל רב שממונה זו ברכה גדולה, בהחלט.
נושא השיעור הוא על קידוש השם של יהודים בשואה. עלתה השאלה, כבר במהלך המלחמה עצמה, כבר במהלך השואה, לגבי המהות של קידוש השם. כדי שנבין רגע במה מדובר, אז בואו נתחיל במה שהרמב"ם אומר על קידוש השם. הרמב"ם כותב את הדברים הבאים: "כל בית ישראל מצווין על קידוש השם הגדול הזה". כיצד? מה זה קידוש השם לפי הרמב"ם? "כשיעמוד עובד כוכבים ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה או יהרגנו – יעבור ואל ייהרג". למה יעבור ואל ייהרג? שנאמר – מה אתה אומר, אדוני היושב-ראש? שנאמר: "וחי בהם". "במה דברים אמורים? בשאר מצוות, חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכת דמים" – אז ייהרג ובל יעבור. "אבל בשעת הגזרה, והוא שיעמוד מלך רשע – – – ויגזור גזרה על ישראל לבטל דתם או מצווה מן המצוות, ייהרג ואל יעבור אפילו על אחת משאר מצוות, בין נאנס בתוך עשרה בין נאנס בינו לבין עובדי כוכבים". כלומר, לפי הרמב"ם, אדוני היושב-ראש, מצוות קידוש השם זו מצווה שבאה לידי ביטוי כאשר ליהודי ניתנת ברירה אם לעבור על אחת מהמצוות או על שלוש מצוות שצריכים להיהרג ובל לעבור או בשעת השמד. זה הזמן שמדובר בקידוש השם, אבל לא במצבים אחרים.
אומר השל"ה הקדוש – השל"ה הקדוש, ר' ישעיה הלוי הורוביץ. למה הוא נקרא השל"ה הקדוש? אדוני, אתה יודע?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
שני לוחות הברית.
<< דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
יפה מאוד. על הספר שהוא כתב, "שני לוחות הברית". הוא חי בין השנים 1558 ו-1630. הוא קבור בטבריה. איפה הוא קבור?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
השל"ה הקדוש קבור ליד הרמב"ם.
<< דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
יפה מאוד, בקבר הרמב"ם בטבריה. אז בואו נראה מה השל"ה הקדוש אומר: אם בכל מצווה כן, במצוות קידוש השם מהווה הכוונה חלק חיוני – אחר כך עוד נדבר על הכוונה. התורה כורכת במצווה זו את הרגש עם המעשה, "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאדך". בכל נפשך – אפילו נוטל את נפשך, וכן בהלכה. וזאת היא מצוות קידוש השם.
מהי המצווה לפי השל"ה? "התרת עצמנו למות בידי האנס, בעבור אהבתו יתעלה ואמנה באחדותו". וכפי שכותב השל"ה: חביבה מצווה זו מכל מצוות עשה שבעולם, משום שהיא מהווה ביטוי עילאי לאהבת הבורא. כלומר, שוב, גם פה אנחנו רואים שמצוות קידוש השם מדוברת בשעה שאתה נכפה לעבור על מצווה מהמצוות, ואתה לא עושה את זה ומעדיף למות. אגב בספר החינוך, בדקתי בשבת, לא מצאתי מצוות קידוש השם, למרות שפה השל"ה הקדוש אומר שזאת מצוות עשה שהיא חביבה מכל מצוות עשה שבעולם. אבל ככה זה מופיע גם בברכות ס"א ב' וגם בספר המצוות של הרמב"ם, מצוות עשה ט'.
מה שמדהים, שכבר במהלך השואה שאלו את עצמם הרבנים אם המוות שהנרצחים מתים בו הוא מוות על קידוש השם. אם הייתה לי רק מילה אחת לענות על זה, הייתי עונה כן, אבל מסתבר שזו שאלה לא פשוטה. אני אקרא פה משהו שכתב הרב של – הרי"מ אהרונסון, הרב יהושע משה אהרונסון. הוא שרד את השואה, ברוך השם. נולד ב-1910, נפטר בפתח תקווה ב-1993, הספיק לעבור את אושוויץ, בוכנוולד, טרזינשטט, והוא כתב את הספר "עלי מרורות", וככה הוא כותב: עוד בהיותי בגיא צלמוות, במחנות המוות אושוויץ ובוכנוולד, אף כי הנאצים לחמו בשנאה שטנית לא רק כנגד יהודים אלא כנגד כל דבר יהדות, אבל הם לא גזרו לעבור על הדת, הם לא נתנו ליהודים ברירה לעבור על הדת ולהינצל או להחזיק בדת ולהיהרג; הם בחרו בקו של חיסול שיטתי לכל אשר יהודי יכונה.
והינה, תראה מה הוא שואל כבר במהלך השואה: השאלה היא אם יהודי שהומת עבור היותו יהודי הוא מקדש השם במיתתו. לכאורה הגמרות כולן, וכן רבותינו הראשונים, אינם דנים אלא בגוי האונס לעבור על הדת, על דרך "מה לך ליוצא לסקל? על שמלתי את בני". הרב אהרונסון אומר שכבר בשואה יהודים שאלו את עצמם האם המוות שהנאצים הורגים אותם הוא מוות על קידוש השם. הוא אומר שזה לא על קידוש השם כמו שזה בא לידי ביטוי באיך שהרמב"ם ובאיך שהשל"ה הקדוש קראו לקידוש השם.
אומר הרב שמעון הוברבנד – הוא היה רב ממועצת הרבנים של גטו ורשה, הוא הציל 300 ספרי תורה בגטו ונרצח בטרבלינקה בשנת 1942 – הוא אומר שמעבר לקידוש השם המסורתי, כמו שהרמב"ם מדבר עליו, שבא לידי ביטוי נניח בתקופת מסעות הצלב, הוא מדבר על קידוש השם אחר, גם כשמתים לא מתוך הברירה הזאת שניתנת ליהודי להחליט אם הוא מת כדי לא לעבור על המצוות. הוא אומר שהאופן שבו היהודי מת, אם זה אופן אקטיבי או פסיבי, והוא פה נותן עדיפות, קידוש השם מעליא, לאופן האקטיבי. ומה הוא אומר? יהודי שמסר עצמו על מנת להציל נפש אחת מישראל, כל שכן נפשות רבות, וכן אם נפל יהודי בקרב הגנה על יהודים. כלומר לדעתו, בקביעת המושג "מקדשי השם" יש משמעות לסיבת המוות ויש משמעות לאיך המוות קורה.
הגישה הזאת מתאימה גם למה שאומר הרמב"ם, שהוא לומד מהרוגי לוד. הרמב"ם באיגרת שלו, איגרת השמד, כותב את הדברים הבאים: "ואיש שיזכהו האל לעלות במעלה עליונה כזאת, כלומר שנהרג על קדושת השם, אפילו היו עוונותיו כמו ירבעם בן נבט וחבריו, הוא מעולם הבא, ואפילו לא היה תלמיד חכם. וכך אמרו – – – מקום שהרוגי מלכות עומדים, אין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתם – – – אלה הרוגי לוד". ועל הרוגי לוד מה מסופר? על מה הם נהרגו? הם מסרו את נפשם להציל את הכלל. הרוגי לוד, אמרו להם שהם צריכים למסור מישהו למלכות, אחרת יהרגו אותם, והם העדיפו למות. ולכן הרמב"ם אומר שאפילו מי שמוסר את נפשו כדי להציל אחרים, זה קידוש השם בדרגה מאוד מאוד גבוהה. וזה גם מה שאומר הרב שמעון הוברבנד, שנרצח בטרבלינקה.
לדברים האלה יש דוגמאות רבות. אני אביא חלק מהן. יש דוגמאות רבות מתקופת השואה. מסופר על רבנים שניסו לבטל את רוע הגזרה. אני אקרא את זה מהמקור: דוגמאות רבות של רבנים שניסו להציל אחרים ושילמו בחייהם, ועל יהודים מהשורה שמתו תוך עזרה לאחיהם. כדמויות מופת בהקשר זה שימשו רבני העיר קרקוב בחודש שבט ת"ש, 1940; כשדובר על הגירוש לגטו, הלכו מספר רבנים לנסות לבטל את רוע הגזרה: אב בית הדין הרב שמואל ש' קורניצר, הדיין הרב שבתאי רפפורט והרב מאיר פרידריך. הם ביקשו מן ההגמון שישתדל עבור היהודים, אך הוא סירב, ולא רק שהוא סירב, הוא גם מסר מידע לנאצים. הרבנים האלה נתפסו, והחזירו את האפר שלהם לקהילה. זו דוגמה לפרנסי הציבור שפעלו באופן אקטיבי כדי לנסות להציל יהודים ושילמו על זה בחייהם. עוד דוגמה בולטת אחרת היא ההליכה של המחנכים עם הילדים, למרות שהם יכלו להישרד, כמו יאנוש קורצ'אק בוורשה ורבי אלתר קונצמן בקרקוב.
מה שראינו, למדנו שיש את הדרגה הגבוהה, שאומנם בסוף מתים, לא כשהגוי נותן לך ברירה אם לעבור על מצוות או לא, אלא מוות שאתה מת מוות אקטיבי, אחרי שאתה פועל כדי להציל יהודים, ויש גם קידוש השם פסיבי. יש משמעות גם לדרך שבה מתים, איך מתנהגים כשההוצאה להורג קורית, ואיך מתכוונים, ואיזה כוונות מתכוונים.
הרב אלחנן וסרמן, מגטו קובנה, הדגיש את חשיבות הכוונה. הרב אלחנן וסרמן נולד ב-1875 ונרצח בקובנה ב-1941. הוא היה ממנהיגי אגודת ישראל – מתנגד חריף לציונות, דרך אגב – תלמידו המובהק של החפץ חיים. הוא בחופשות שלו למד אצל הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ותוך כדי השואה בגטאות הוא מסר שיעורים שעסקו בקידוש השם. הרב אלחנן וסרמן, כאשר נלקח עם רבנים ותלמידים מגטו קובנה בי"א בתמוז תש"א למקום שבו רצחו אותם, נשא דברים על כובד משקלה של ההתכוונות באותם רגעים, עד כדי כך שמחשבה בלתי ראויה עלולה לפסול את גודל המעשה. תשמע מה הוא אומר, אדוני היושב-ראש. זה פשוט מדהים.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אני מקשיב לכל מילה.
<< דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
"עלינו לזכור שבאמת נהיה מקדשי השם" – הוא אומר את זה תוך כדי שעומדים לרצוח אותם – "נלך בראש זקוף, ולא תעלה חלילה מחשבה פסולה, שהיא בבחינת פיגול הפוסל את הקורבן. אנו מקיימים עתה את המצווה הגדולה ביותר: קידוש השם". הוא משתמש במונח "פיגול שפוסל את הקורבן". הוא הדגיש לקהילה שלו עד כמה חשוב שבשעה שהם נרצחים, הם יכוונו את הכוונות שלהם לשם שמיים. פשוט מדהים הדבר הזה. ככה מבינים את החשיבות של הכוונה.
הרב ברזובסקי הוא הרב של סלונים, והוא האבא של הרבי מסלונים הנוכחי. אנחנו מדברים על רבי שלום נח, זיכרונו לברכה. הוא נולד בבלארוס ב-1911 ונפטר כאן בירושלים בשנת 2000. הוא גם כתב את הספר "נתיבות שלום". הוא עלה ב-1935 לארץ, והוא התייחס הרבה מאוד בכתבים שלו לשואה. הוא כתב את הקונטרס "ההרוגה עליך", על השואה. פה הוא מתייחס לסניף של חסידות סלונים שנשאר באירופה, בעצם על רבי שלמה וינברג, שנספה בשואה. וכך הוא כותב בספרו "ההרוגה עלייך": כשנהרג הרבי מסלונים על קידוש השם, היה זה מתוך יישוב הדעת ולאחר הכנה של כמה שנים שהכין עצמו לזה והכין את הציבור לקיים מצוות קידוש השם. הרבי מסלונים ממש הכין את הציבור לקראת הדבר הזה של מוות על קידוש השם, כמה חשובה הכוונה בדבר הזה.
אפשר לראות, דרך אגב, בדרשות של הרבי מפיאסצנה – אצלו ממש רואים מדרוג בדרשות שהוא נתן, איך הוא הכין את הקהילה שלו לקראת המוות על קידוש השם. הוא אומר ככה – נקרא את זה מהמקור: הגותו של הרבי מפיאסצנה מבוססת בעיקר על שני אירועי היסוד של קידוש השם במקורות היהודיים: פרשת העקידה ופרשת רבי עקיבא ועשרת הרוגי מלכות. הוא האיר אותם באור חדש ומקורי, ובאמצעותם הנחה את שומעיו, משום חשיבות הדברים שנאמרו לפני הציבור בוורשה. מעניין לעקוב אחר התפתחות נושא קידוש השם בדרשותיו כבר עם הכיבוש. כבר עם הכיבוש, באוקטובר 1939, אמר הרבי בדרשה שלו: אמר רבי עקיבא, "אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמיים". קבלה איש מפני איש שנהרג על קדושת השם יתברך, אינו מרגיש ייסורים כלל. במה הוא מעודד אותם? הוא אומר להם: מי שימות על קידוש השם לא ירגיש את הייסורים. זה היה עוד בהתחלה, התנאים עוד לא היו כל כך נוראיים, ואנשים בעיקר פחדו מהתנאים הקשים, אז הוא דיבר על הייסורים. והוא אומר: לפי עניות דעתי, הטעם שכיוון שמתלהב בחשק נמרץ ומעלה את כל חושיו אל עולם המחשבה, עד שמתלבש כולו במחשבה ובטלו חושיו והרגשותיו וגשמיותו נתפשט מעליו, לכן אינו מרגיש רק תענוג. וכיוון שרבי עקיבא נהרג על קידוש השם, וכל ימיו הלך במחשבות מסירות נפש של קידוש השם, כמו שכתוב "כל ימיי", לכן אמר: גם בשעת ייסורים, אשריכם ישראל, וכשאתם זוכים בפני מי אתם מיטהרים, אז הרגשותיכם מתבטלות ואינכם מרגישים את הייסורים. כלומר, בתחילת השואה הרבי מפיאסצנה, בדרשות שלו, הוא אומר להם: מי שיהיה לו בכוונות, יהיו לו פחות ייסורים.
אבל אז מה שקורה זה שהייסורים גוברים, והמסר בדרשה משנה כיוון. בואו נקרא רגע, ואז נבין לאיזה כיוון המסר הזה משתנה. בקיץ תש"א, ב-1941, בעיצומם של ימי הרעב והמוות ההמוני בגטו, התייחס הרבי לשאלה שהפנו תלמידי רבי עקיבא לרבם. הוא עכשיו מתייחס לשאלה של תלמידי רבי עקיבא: רבנו, עד כאן? ומה הוא אומר? לא על ההריגה שאלו אותו, רק על שקיבל עליו עול מלכות שמיים; ולא שהקשו לו, רק שאלה שאלו: איך אפשר? מה הם שאלו אותו בעצם? איך אפשר לא לכוון דעתו בקריאת שמע וקבלת עול מלכות שמיים ולכוון בצרות כאלה, שהיו סורקים בבשרו במסרקות של ברזל. ומה הם שואלים אותו? הם שואלים אותו: רבי, איך אתה מצליח להישאר בכוונות שלך תוך כדי שסורקים את בשרך במסרקות של ברזל? השיב להם: "כל ימיי הייתי מצטער – – – אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו". לא רצון לבד היה לי, גם הייתי מצטער. לא רק שרציתי, גם הצטערתי, לא ידעתי איך אני אקיים את זה. והרצון עם הצער פעלו שממרום יימשך עליי כל כך אור, עד שגם בשעת הייסורים לא אתבלבל, ואוכל לקבל עליי עול מלכות שמיים ולכוון מה שצריכים לכוון.
החידוש בדבריו הוא ששאלתם של תלמידי רבי עקיבא, "עד כאן?" לא נסבה על אכזריות הרומאים אלא על רוממות תגובתו של רבם. הרי כל יום כשאנחנו קוראים "רבנו עד כאן" אנחנו שואלים איך זה יכול להיות שהרומאים כל כך אכזריים וכו' וכו', ו"זו תורה וזו שכרה?" וכו'. הרבי מפיאסצנה מפרש את זה אחרת. הוא אומר: הם ביקשו להבין כיצד הצליח רבי עקיבא להגיע למעלה הזאת של קבלת עול מלכות שמיים בשלמות כשהוא נתון בשיא הייסורים שלו. ומה רבי עקיבא ענה להם? וזה אולי הדגש על הדרשה, כי רק הכנה ממושכת לקראת רגעים כאלה היא שחיזקה אותו. וזה המסר שהוא העביר להם בדרשה שלו – שצריכים להתכונן לזה. זה לא בא אוטומטית. רק מי שהתכונן לזה, עכשיו, תוך כדי הייסורים, הוא שיצליח לעמוד בזה. כמה חשוב להתכוון תוך כדי שהדבר קורה.
מה שמסתבר זה שיהודים רבים – כך כתוב פה בספר הנפלא, דרך אגב, של אסתר פרבשטיין, "בסתר רעם", ספר על הלכה, הגות ומנהיגות בימי השואה. והיא כותבת כך: יהודים רבים חששו שבעת המוות האכזרי תתבלע דעתם ותיפגם כוונתם להצדיק את הדין ולמות על קידוש השם, ועל כן היו שהשתמשו בדרך של מסירת מודעה של אמונה בטרם תגיע שעת המבחן. הם כל כך רצו מצד אחד לוודא שכאשר הם מתים, הם מתים על קידוש השם, אבל הם פחדו שברגע האמת הם לא יעמדו בייסורים ויקרה להם משהו, ולכן הם פשוט מסרו מודעות. ויש פה כמה דוגמאות מדהימות. לדוגמה, הרב אלישע הורוביץ, דיין וראש ישיבה בדעש בטרנסילבניה, נשא בציבור דברים על קידוש השם והוסיף הודעה, וכך הוא אומר: "הריני מוסר מודעה דלא אסטה מאמונתי בה' גם אם אעונה בייסורים רבים ולא אשלוט על דיבורי ומחשבותיי".
ועוד דוגמה – במכתב האחרון לבני משפחתו רושם שמואל יהודה גריסגץ מהונגריה: בית הכלא בביסטריצה, נתפסתי פה ביום ב', פרשת ויצא. ועתה אם השם הטוב רוצה שאהיה בתוככי המיליונים שנהרגו ונשחתו ומסרו נפשם על קדושת השם, הריני מקבל באהבה והריני מוסר מודעה שהינני יהודי מאמין בישועת השם, וכל מחשבותיי והרהורים רעים שהם נגד המודעה הזאת בטלים ומבוטלים, לא שרירין ולא קיימין. אין תחת ידי סידור או ליקוטי דפים לומר וידוי הגדול על הסדר, אבל אומר אני מה שעלתה במחשבה, ותזכרני לפניך ויהיו נא לרצון כאילו אמרתי אותה בכל פרטותיה ודקדוקיה ובכוונות שכוונו בה היהודים הכשרים.
כלומר אנשים כל כך חששו – שלום, גברתי. את לא היית פה. אני עכשיו בדרשה לשבועות שאני אמור להעביר במושב. יש לי רק רבע שעה, אבל פה אני לוקח את הזמן ועושה את זה ביתר פירוט. הנושא הוא קידוש השם של יהודים בשואה. מסתבר שתוך כדי השואה גם לרבנים גדולים היה איזשהו ספק אם הדרך שבה הם מתים היא קידוש השם, כי קידוש השם במובן ההיסטורי שלו הוא שמגיע איזה גוי או משהו שמכריח את היהודים לעבור עבירות מסוימות, ואם הם בוחרים לא לעבור על זה ומעדיפים למות – זה קידוש השם המסורתי, ההיסטורי. פה, בשואה, זה היה משהו אחר לגמרי, וכבר בשואה רבנים התלבטו בשאלה הזאת, ואנחנו נותנים פה את התשובות.
עכשיו – – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
– – –
<< דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
כן, נכון. עכשיו, מה שמדהים הוא שהיה דיון מטורף ומדהים: האם צריך לברך ברכה? האם צריך לברך, ואיזו ברכה צריך לברך כשהולכים למוות? בעיצומם של האירועים הקשים ביקשו יהודים לברר את שאלת ברכת המצוות: האם יש לברך על מצוות קידוש השם, ומהי הברכה הראויה? חיוב הברכה במצווה הזאת ומשום היותה מצווה מדאורייתא – אני אמרתי פה קודם שבספר החינוך לא מצאתי את מצוות קידוש השם, אבל יש מספיק רבנים במקורות כאן שטוענים שמדובר במצווה מדאורייתא ממש, כמו שכתב השל"ה הקדוש: "מי שבא לידו קידוש השם ומקיים מצוות 'עשה' 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', שמפורסם לעשרה בני ישראל אז קודם שיהרגוהו, יברך בשמחה, בשמחה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקדש שמו ברבים". ומוסיף השל"ה: "חביבה מצווה זו מכל מצוות 'עשה' שבעולם, וכל הברכות תלויות בקדושה, כי כן נוסח הברכות 'וקדשנו', ואיך לא נברך על הקדושה עצמה". הרי בכל הברכות המילה "וקדשנו", ופה יש הזדמנות לקדש שם ה', ולכן ברור שזאת מצווה ענקית שצריכה ברכה.
בתקופת השילוחים נעשה הדיון עוד יותר מצוי, והשאלה, שעד אז הייתה תיאורטית, נשאלה הלכה למעשה. יש פה סיפור מדהים מ-28 באוקטובר 1941: "בתי הגטו התרוקנו מיושביהם. כולם הלכו הלוך ובכה למגרש הזוועות. לא ידענו מה בסופנו, אבל אחת ידענו – נגזרנו ואבדנו. ואז במעמד זה ניגש אליי רבי אליהו מוורשה הי"ד, אחד מהפליטים שנמלטו מוורשה לליטא בחפשו מקלט לנפשו, והוא שאל אותי: מה נוסח הברכה שעל מקדשי שמו מותר לברך? האם עליהם לברך 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על קידוש ה'', או עליהם לברך 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקדש את ה''? הוא אמר לי כי הוא רוצה לדעת בעצמו איך יברך אם חס ושלום יגיע לידי כך, ומלבד זאת הוא רוצה לקיים מצווה, אולי האחרונה בימי חייו, והיא לעבור בין הפקודים למוות וללמדם כדת מה לעשות אם תגיע שעתם האחרונה, ולזכותם שיברכו את הברכה כפי הדין. והרב אשרי פסק: לברך כנוסח השל"ה הקדוש: 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקדש שמו ברבים'". פשוט מדהים שדקה לפני שהם הולכים למוות, האנשים האלה דנים בשאלה איזו ברכה לברך כאשר יוציאו אותם להורג. זה פשוט מטורף.
נעבור הלאה. אז אמרנו שיש דגש אחד בכוונות שמכוונים בשעה של המעשה, ויש גם נושא נוסף שמאוד בלט, שהוא "ביטויי אמונה" – אלה כל מיני דרכים שבהן האנשים שהלכו למוות ביטאו את האמונה שלהם. אני נותן פה כמה דוגמאות: למשל, ההליכה למוות של יהודי העיירה זלושיץ, שהלכו שלושה ימי תענית, תפילה ווידוי כביום כיפורים. וכך כתוב: "ביום השלישי לצום ולתשובה עם עלות השחר נתאספו כל יהודי זלושיץ בבית המדרש הישן, הם נשיהם וטפם בבגדי שבת, עטופים 'קיטלך' כאילו ביום הכיפורים, התפללו תפילת 'נעילה' – 'אתה נותן יד לפושעים. וימינך פשוטה לקבל שבים'. אמרו 'וידוי' בציבור – 'אשמנו, בגדנו', ולבסוף תקעו בשופר וקראו בקול: 'ה' הוא האלוקים'. בתום התפילה קורעת הלבבות התקרבה השעה להתייצב בכיכר השוק. דומיה השתררה בבית המדרש, דומייה איומה ונשגבה. ושוב התעורר הדיין הזקן, ניגש לארון הקודש להיפרד מבית המדרש אשר דורות על דורות חישלו בו יהודים את שלשלת התורה, והוא הכריז: 'יהודים יקרים, בני אברהם, יצחק ויעקב, ימי התשובה שלנו היו רק הכנה לקראת יום הדין הקדוש והנורא הבא עלינו. על דעת המקום, על דעת קהילתנו הקדושה כולה ועל דעת כל הדורות שהיו לפנינו, אנו נשבעים להתחזק ולהתגבר באמונתנו הקדושה עד נשימתנו האחרונה. יהי רצון שבזכות האבות ובזכותם של תינוקות של בית רבן נזכה להחזיר את נשמותינו באחד. שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד'".
עוד דוגמה: רבי שם קלינברג, האדמו"ר מזאלושיץ, דמות נערצת בגטו קרקוב ובמחנה פלאשוב, הוצא להורג בפומבי בכ"ח בניסן התש"ג, והוא ביקש מקהל הנוכחים לקבל דין שמיים באהבה, וכשהוא עטוף בכותנתו ובציצית שלו, אמר וידוי והרים קולו בזעקה: "הריני כפרתם של ישראל". יש פה סיפורים מזעזעים.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
– – –
<< דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
לא, אני אגיד לך, יש פה קטע. למה? במושב החליטו ללכת על נושא – יש פה איזו שאלה מעניינת, אבל החליטו ללכת על נושא מאחד. אמרו שכל דבר שנביא, יריבו עליו. אז אמרו: טוב, נלך על השואה. עכשיו, בינינו, השואה היא אומנם מכנה משותף מאחד, אבל הוא די בסיסי.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
משואה לתקומה.
<< דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
נכון, זה משואה לתקומה. אבל תשמעי, בסוף זו הלכה, וצריך ללמוד אותה, אין מה לעשות.
יש פה – אני אדלג על הסיפור הזה, ונלך על סיפור מדהים: יש פה יהודי אחד בלבוב שקוראים לו רבי אנשל שרייבר. הוא מתואר כיהודי בעל זקן ופאות, וכאשר נודע לו שהוא יוצא להורג – עמדו להוציא אותו להורג, והוא חשב שעומדים להוציא אותו להורג בגלל התעודה המזויפת שלו. ואז מה שקרה הוא שהוא פתאום הבין שהולכים להוציא אותו להורג לא בגלל התעודה המזויפת, אלא בגלל היהדות שלו. והוא קרא בשמחה: "לפחות יודע אני על מה אני מוסר את נפשי. 'כל ימיי הייתי מצטער על פסוק זה, בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך. אמרתי, מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו, כשבא לידי, לא אקיימנו?' התחילו עיניו בורקות ופניו אומרות שמחה והתלהבות, כלום יש בחייו של יהודי רגע יפה מהרגע שנודע לו כי הוא מקדש את ה'?" פשוט מדהים, קידוש השם של אנשים שהיו שם.
ועכשיו יש פה סיפור מטורף על יהודי מומר, משהו מדהים. גם אנשים פשוטי עם השמיעו דברי פרידה. אנחנו בקטע של ביטוי אמונה של אנשים ברגע האחרון, איך הם התבטאו, אפילו יהודים מומרים ומתבוללים. עדות מרגשת על דמות כזאת הובאה במשפט אייכמן. במחנה בודזין היה אסיר משטטין, גרמניה, בשם באוכביץ, שמשפחתו התנצרה בהיותו כבן שש. הוא נידון לתלייה על ידי המפקד מפני שלא דיווח על אסיר שנמלט כדי למנוע הריגת עשרה אנשים נוספים. האסיר ביקש ממפקד הכלא למלא את בקשתו האחרונה, וכך הוא אמר, פשוט לא ייאמן: "אני הייתי קצין גרמני במלחמת העולם הראשונה ולחמתי בקרב ורדן. מכל הבטליון שלי נשארו רק אחדים. קיבלתי את צלב הברזל מדרגה ראשונה, ומפני זה אני מבקש שיירו בי ולא יתלו אותי". כך ענה המפקד: "אם יש לך צלב ברזל או לא, אם היית קצין או לא – בשבילי אתה יהודי מסריח, ויתלו אותך".
אז הוא עלה על הגרדום וביקש לומר מילים אחדות לקהל היהודים במחנה: "אני נולדתי בתור יהודי, ומה שאני זוכר מיהדותי הוא תפילה אחת – בעצם אני זוכר רק את המילים הראשונות של התפילה, והן: 'אלוקי אברהם, יצחק ויעקב'. זה כל מה שאני זוכר, אבל אני רוצה ואני מת בתור יהודי, ואני מבקש אתכם, יהודים: אמרו 'קדיש' אחריי". פשוט מדהים כמה יהודי מומר, בגיל שש עבר לנצרות, ועדיין – גם ברגעים האחרונים לפני המוות הוא מבקש למות כיהודי.
רבים מאוד בחרו כמובן בפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" כמימרה האחרונה לפני שהם החזירו את נשמתם לבורא, ויש פה תיאורים: קריאות "שמע" שהדהדו מהמשרפות ומגאיות המוות תועדו בעדויות שונות ובמחקרים ישנים וחדשים. כך הוא כותב: "בגיהינום של טרבלינקה האמינו באלוקים, קריאות 'שמע' נשמעו מתאי הגזים לאחר שהדלתות נסגרו". יש על זה הרבה מאוד עדויות של זונדרקומנדו: "ברגעי חייהם האחרונים קראו האנשים לאלוקיהם שבשמיים. היו אלה ביטויים של אמונה של רבים שהולכו מהמשלוחים היישר לתאי הגזים".
יש פה עוד עדות של שליימק'ה, שלמה, על הרגעים הדרמטיים במרתף של הזונדרקומנדו. "ישבנו במרתף חשוך וקר בחלמנו. לאחר יום עבודה מפרך בקבורת הנרצחים היינו נופלים על מרבד הקש הדליל ובוכים. באותו ערב נכנס אל המרתף אחד הקלגסים, עמד בפתח ואיים עלינו באקדחו ופקד עלינו לשיר. איני יודע איך עמד בי הכוח, ובקול רועד פניתי אל חבריי האסירים ואמרתי: 'חברים, קומו על רגליכם וחבשו כובעים וחזרו אחריי'. הקלגס האיץ בנו בחוסר סבלנות, הכול קמו על רגליהם ואני פתחתי בדברי תפילת 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'".
עכשיו, יש הרבה מאוד עדויות גם לדרך של האנשים לבטא את האמונה שלהם בקדוש ברוך הוא בכל מיני מחוות של לבוש, של קיטל, של טלית. הינה, ביטוי חיצוני נוסף בהכנה למוות על קידוש השם היה לבישת בגדים מיוחדים – טלית, בגדי שבת, קיטל – כאילו היה זה יום במעלה יום הכיפורים וכהליכה אל פסגת השעה הרוחנית. כך למשל עשה הרבי מאוסטרובצה, רבי יחזקאל הולשטוק, שעה שהסגיר את עצמו לנאצים בי' בטבת התש"ג, כאשר איימו בנקם כללי בקהילה אם לא יימסר לידיהם. מה הוא עשה? התעטף בטלית ותפילין, ובסיום תפילתו טבל במקווה ולבש קיטל. ככה הוא הלך לנאצים.
גם הרב נחום יהושע פיצ'ניק, רבה של דומברוביצה, שיצא בי"ד אלול בראש קהילתו למגרש השילוחים, עטה טלית ותפילין, קרא לרבנים, ויחדיו אמרו וידוי עם הקהל וגם קהילות אחרות. הרב הקשיש של קהילת דולבר ברוסיה הקרפטית, הרב אשר זליג גרינצווייג, יצא עם קהילתו לגטו. כאשר נקרא להתייצב לשילוח, לבש את המעיל המיוחד שהכין לעצמו לקבלת פני משיח. רבי מנחם מנדל מורגנשטרן, האדמו"ר מלוקוב, באקציה הנוראה של הילדים ב-1942 עמד על כך שהוא יצא עם ילדי הקהילה, ביניהם ילדיו שלו, לבושים כולם בבגדי שבת. פשוט לא ייאמן.
מעשים שונים נעשו בפומבי על פי הקבר, וכפי הנראה לא כביטוי אישי אלא במטרה להוסיף ממד של מודעות ולהעניק תוקף גם למעשי המצווה של הציבור. בזלושיץ החליטו רבים לא להתגלח ביום הגירוש, כדי שיוכלו להילקח כשסמל אמונתם התמה לא נפגם. אחרים נטלו ידיים לקראת קיום המצווה, והיו אף כאלה שטבלו במקווה. איש זונדרקומנדו אחד מעיד שבכניסה לתאי הגזים שני יהודים מהונגריה שאלו אותו אם להתפלל את תפילת הווידוי. הוא אמר להם: כן. מה הם עשו? הוציאו את בקבוק היי"ש ושתו לחיים בשמחה רבה לקראת זה שהם הולכים למות על קידוש השם. פשוט מדהים.
עכשיו, יש שאלה מה עם אלה ששתקו, מה עם אלה שלא אמרו כלום. אז עכשיו עברנו על כאלה שאמרו דברים או שעשו אקטים שהעידו על הכוונה שיש להם במעשה, והיו כאלה ששתקו. אז רבי יהושע משה אהרונסון דן בתופעה הזאת באחד מכתביו, והוא דווקא רואה בשתיקה אקט יהודי של התכוונות. עצם עלייתם על המוקד וקבלת דין שמיים וללא התרסה הוא קידוש השם, חלקם עם קדושי העליון, שאין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתם, והינה נביא השם אומר כי אומות העולם, כאשר הם נמצאים במצב של רעב בלבד, כבר הם מקללים על קם ואלוהיהם: והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלוקיו. ואני הינני מעיד כי כל האחים ששהיתי עימם במחנות המוות במצבים גרועים פי כמה מרעב – מעולם לא שמעתי איש יהודי שהתקצף וגידף אלוקיו, חלילה, למרות שכולם ידעו בידיעה ברורה כי חטאם הוא אחד ויחיד – היותם מזרע ישראל, בני העם הנבחר לו יתברך. בקיצור, הוא מצליח לראות בשתיקה, מה שאחר כך קיבל את התחושה הזאת של "צאן לטבח", דווקא דרגה גבוהה של השלמה בקידוש השם.
עכשיו, יש פה עוד שאלה באמת מאוד מאוד מעניינת: מה קורה עם אלה שמתו ללא מודעות וללא כוונה – כלום – בלי מודעות לזה שהם בכלל יהודים בחייהם ובמותם? אז אמרנו, אלה שהייתה להם איזו מודעות קיימו את המצווה מתוך כוונה, אבל מה קורה עם אלה שבאמת לא היה להם שום קשר לדבר הזה? אז יש פה משהו – אני רוצה לקרוא את השאלה דווקא, כי זה מאוד מעניין: אחד מגדולי המנהיגות החסידית בדורנו, הרב מסלונים, רבי שלום נח ברזובסקי, אז כמו שאמרתי קודם, הוא עלה לארץ ב-1935 והוא הצליח להתחמק, הוא הצליח לברוח, ברוך השם, מהשואה, והוא בעצם בנה פה את חסידות סלונים, חסידות מפוארת בארץ. הבן שלו הוא היום האדמו"ר. הוא עצמו נפטר בשנת 2000, והוא התייחס המון לשואה. הוא התייחס בהגותו להכללת הבלתי-מתכוונים כמקדשי השם. בכל פעם בו' בחשוון, יום השנה לעלייתו על המוקד של הרב מסלונים ברנוביץ', רבי שלמה דוד יהושע ויינברג, השם ייקום דמו, הרבי בחר להישאר עם קהילת החסידים שלו. זאת אומרת היו לו כמה הזדמנויות לברוח, והוא לא ברח, והוא היווה דמות מופת לכל הסובבים אותו. הדרשות שלו יצאו בספר "נתיבות שלום" ובקונטרס "ההרוגה עליך", כמו שדיברנו. במסה המרכזית, העוסקת בקידוש השם בתקופת השואה, התייחס הרבי לשאלה זו כנושא מעיק מאוד על כל לב חושב. תקשיבו לשאלה הזאת, זה פשוט לא ייאמן. השאלה היא בעצם מה קורה עם אלה שמתו בלי שום תחושה יהודית. "והינה ככל שפרשת ההשמדה והחורבן היא תעלומה ללא פתרון, ביותר תגדל התמיהה כאשר מתבוננים בעניין מבעד לאספקלריה המאירה של קידוש השם. מצד אחד החיזיון הגדול ביותר – שישה מיליון יהודים קדושים השיגו את המדרגה הנשגבה ליהרג על קדושת שמו יתברך, ועליהם נאמר "אספו לי חסידי כרתי בריתי עלי זבח שאין מעלה כמעלתן" – הינה, פה השאלה. "אך מאידך, מעיק מאוד על כל לב חושב, אשר כך נסתבב מההשגחה העליונה, שלמעשה רובם של הנהרגים לא ידעו כלל מכך שהם נהרגים על קידוש השם, ולא זכו שהם יקריבו את עצמם על קדושת שמו, שהרי לא הייתה להם ברירה שלא להיהרג באם יהיו מוכנים לכפור, וכל מי שהיה ממוצא יהודי נהרג, ולרובם לא היה יישוב הדעת בשעה שנהרגו". ועכשיו השאלה: "איך ניתן לקרוא לזה קידוש השם, ואם בכל הדורות יחד עם דם עם ישראל שנשפך היה זה כרוך בדרך כלל בעניין הניסיון וזכו על ידי זה" – על ידי הניסיון – "להשיג מעלת קידוש השם, הרי כאן גם זה לא היה, וקידוש השם היה נעלם מאלו שנהרגו". הוא שואל שאלה מדהימה: אלה שלא התכוונו, איך בכלל אפשר לקרוא למוות שלהם מוות על קידוש השם?
אני רואה שיש לנו עוד דקה או פחות מדקה, אז אני אקצר. הוא בעצם נותן שתי תשובות, תשובה אחת מפי הרבי מפיאסצנה ותשובה שלו. הוא אומר שיש פה מהלך של השלמה של מעשה העקדה. עקדת יצחק היא מעשה שהייתה בו כוונה אבל הוא לא הושלם, ופה זה מעשה שהושלם ולא הייתה בו כוונה, וזו איזושהי השלמה של המעשה של עקדת יצחק. הוא אומר, הרבי: אלה שנהרגו פשוט מפני שלא הייתה להם ברירה, ולא הייתה להם כוונה של קידוש השם, הרי בפועל הרגו אותם ונעשה בגופם המעשה של קידוש השם מכיוון שנהרגו רק מחמת היותם יהודים.
הרבי מסלונים – אני עכשיו ממש מקצר – איפה שרון? את פה? כן. הרבי מסלונים אומר משהו מדהים: מצוות "ונקדשתי", המצווה של קידוש השם, היא מיוחדת לדור השואה, שעם ישראל בדור השואה הופך לעם אחד. גם מי שלא מת מתוך אמונה, המוות הזה, התקופה הזו, זו נקודת ההתחברות של כל פרט לכלל ישראל, ולכן הוא גם אומר על החשיבות העצומה של האמירה של אב הרחמים ויזכור. הוא אומר שמי שאומר אב הרחמים ויזכור לזכר הרוגי השואה, הוא בעצם מחבר את עצמו מחדש אליהם, וזה מה שהופך את הדור הזה, דור כל כך מיוחד, לקידוש השם.
אז אני עושה סיכום, דקה: בעצם השאלה ששאלנו זו השאלה שעכשיו אמר הרבי מסלונים: האם גם מי שלא הייתה לו שום כוונה, לא חשב על זה, לא כלום, האם הוא גם מת על קידוש השם? והתשובה ברורה וחד-משמעית: כן. אבל כן יש מדרג, ובמדרג הזה קידוש השם הגבוה זה אלה שמסרו את נפשם כדי להציל יהודים ובפעולה הזאת מתו, מתו מתוך כוונה ומודעות, וראינו את הרצון של היהודים, אפילו עד כדי לברך ולעשות אקטים שידגישו שהם הולכים למות מתוך כוונה שלמה ומה שנקרא – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
שיהיו רק בשורות טובות.
<< דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
– – בעזרת השם, נתחזק פה, במדינה שלנו, לעולם לא עוד.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
תודה רבה, חבר הכנסת מתן כהנא. אי-אפשר לשמוע את הדברים החשובים וגם הקשים האלה בלי להתייחס – – –
<< דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
את אומרת, זה שיעור שמתאים לערב שבועות?
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
תשמע, אני חושבת שבחג צריך רגע להדגיש יותר את התקומה, את האמונה. הכול בסדר, אבל אני קוראת הרבה ספרים על השואה, דווקא סיפורים של מה חוו האנשים, גם אלה שלא דיברו ולא אמרו. כשאתה צולל פנימה למה שהם כתבו ומה הם הרגישו בלי שהם ביטאו את זה בחוץ, אז אתה מבין שכל הדברים שקיבלו ביטוי חיצוני, כמו שאתה הצגת, התחוללו אצלם בפנים. אז אי-אפשר באמת לדעת – איך אימא שלי אומרת? אי-אפשר לדעת מה בלב של הבן אדם, וזה בדיוק הדבר הזה.
אני מקווה שגם נשמור על המצווה של לחיות, בשביל התקומה והמדינה והנצח שלנו, כדי להמשיך את הקיום של העם היהודי – – –
<< דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
יש תשובה בדוגמה של רב אחד בשואה, שהוא אומר שעכשיו, מהמצווה של קידוש השם על המוות, צריכים לעבור למצווה של קידוש השם על החיים, ולעשות כל מה שאפשר – – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
על החיים, יפה, אז הינה, עם זה תסיים את דרשת שבועות.
<< דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
את יודעת מה? נתת רעיון.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה, 25 דקות לרשותך.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
גברתי היושבת-ראש, אדוני שר האוצר, חבריי חברי הכנסת, ערב טוב. ב-25 הדקות הקרובות אני אעביר לצופינו בערוץ הכנסת מהדורה ייחודית של התוכנית פספוסים; שחזור, אם את זוכרת, גברתי, מתחילת שנות האלפיים, תוכנית די מודרנית, באדיבותה, אגב, של הממשלה הכושלת, שסיפקה לי תוכן בשפע – ממשלת ישראל השלושים-ושבע, גברתי, ממשלה שלא פספסה אף הזדמנות לפספס. הערב אני רוצה להציג לכם לקט עם כל הפספוסים המובחרים של הממשלה בחמשת החודשים האחרונים.
אז בלי הקדמות מיותרות, קבלו את חמשת הפספוסים הגדולים של ממשלת ישראל עד כה. הפספוס שדורג במקום החמישי נוגע למגרש הבין-לאומי. בניגוד מוחלט למטרות שהציג ראש הממשלה בראשית הדרך לחיזוק מעמדה של ישראל בעולם, העמקת הסכמי אברהם והרחבת מעגל השלום עם ערב הסעודית – אז במקום זה, חלה התקרבות של סעודיה לאיראן. בנוסף, ארצות הברית, שהיא ללא ספק הידידה הטובה ביותר של מדינת ישראל, עדיין לא מצאה לנכון להזמין את ראש הממשלה לבית הלבן. תראי, גברתי, מדובר בפספוס אסטרטגי שיש לו השלכות גיאופוליטיות והשלכות כלכליות, ואני הייתי שמחה לשאול באמת בתוכנית הפספוסים המיוחדת הזאת את ראש הממשלה, שהמגרש הבין-לאומי זה המגרש הכי טבעי עבורו, אם הוא יודע להסביר לפחות לעצמו או למדינת ישראל איך כל זה התפספס. שווה חשבון נפש.
הפספוס שדורג במקום הרביעי נוגע להישג שלילי בתחום הביטחון הלאומי. אפס ביטחון אישי, אפס משילות. מספר מקרי הרצח בחברה הערבית מעל 80. זה נתון מרקיע שחקים – למעלה מפי שניים מקרי רצח ביחס לתקופה המקבילה אשתקד. לתוך כל זה תוסיפו את מגפת רצח הנשים, שזוכה לטיפול מעוות מצד הממשלה. השר לביטחון לאומי, כזכור, הפיל תזכיר חוק שהובילה הממשלה הקודמת הנוגע לאיזוק אלקטרוני. כל תזכיר החוק הזה, התכלית שלו הייתה לשפר את הביטחון, את תחושת הביטחון של האזרחיות במדינת ישראל. האמת, גברתי, מה שכואב לי, שזה פספוס שיש לו מחיר דמים. ואני אומרת מכאן לבן גביר: הבטחת הבחירות המרכזית שלך הייתה ביטחון אישי לאזרחים. אתה יודע שהבטחות צריך לקיים, נכון? טוב, כנראה, גברתי, שהוא מפספס כי הוא לא יודע לתרגם הבטחות לעשייה. עשייה זה לא הצד החזק ביותר אצלו, כנראה.
וכעת, לטופ שלוש של הפספוסים, כי היה לי מאוד מאוד קשה לדרג אותם. אז הפספוס שדורג במקום השלישי הוא ההפיכה המשטרית, ההפיכה המשטרית שמאיימת על הדמוקרטיה הישראלית. ואני שואלת באמת את ממשלת ישראל: מה חשבתם? חשבתם שתצליחו להרדים את החברה הישראלית? חשבתם שתצליחו להרדים את האזרחים האמיצים שלנו? חשבתם שנשתוק? באמת, ההפיכה המשטרית, הרי היא הוציאה אנשים לרחובות כבר 20 שבועות, כל מוצאי שבת. את בטח חווה את זה כמוני, גברתי. אנשים לא סותמים את הפה, הם מבינים שיש פה איום על הדנ"א של החברה הישראלית.
הפספוס שדורג במקום השני, והאמת היא, לי זה הכי כואב – כאחת שצברה קילומטראז' בחברה הישראלית ובקירוב לבבות, הכי כואב לי זה שהממשלה הזאת, גברתי, מחרחרת ריב ומדון, ממשלה שמעודדת שנאת חינם בין חלקיה השונים של החברה ויוצרת קרע בעם; ממשלה שעושה את הכול כדי להרחיק ולפלג בינינו. באמת, יש ביטויים ותבניות של ישראל הראשונה, ישראל השנייה, ימין, שמאל, חילונים ודתיים, פרקטיקה קיימת עם תבניות מסודרות לכל דבר הופכת להיות כלי שרת במגרש המעוות של הממשלה הזאת. ואני אומרת: איך הם חושבים שזה ייגמר? לאן תוביל שנאת החינם הזאת? זה מאוד מדאיג בעיניי.
הפספוס שדורג במקום הראשון, ואני מודה שזה בעיקר בהקשר האקטואלי, זה התקציב. אני שמחה מאוד שמזדמן לי לדבר מול אדוני שר האוצר. זה התקציב הגרוע ביותר בתולדות מדינת ישראל. תקציב מגזרי. בתור ממשלה נבחרתם כדי לדאוג לכלל האזרחים ולחיים עצמם, אדוני.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
תכף אני אפרט, כי ישבתי וכתבתי. במקום לעשות את זה אתם בוזזים, אדוני, את הקופה הציבורית. אתם מסכנים את העתיד של ילדינו ונכדינו ואתם פוגעים בכלכלה. והכי נורא, אדוני, שכלכלה, צריך לעודד בה פריון ותעסוקה, ומה אתם עשיתם בתקציב הזה? עודדתם צמיחה שלילית. עודדתם צמיחה שלילית שתנציח עוני, מסכנות ובורות. במקום לתת חכות אתם חילקתם בלי סוף דגים. המשקיעים הזרים, אדוני, בורחים מכאן, ואתם ממשיכים בשלכם.
אתמול היה כאן כנס – חבל שלא השתתפת, אדוני – היה פה כנס של כל בכירי ההייטק. בסוף השבוע שעבר, בוועדת המשנה של ועדת הכלכלה, היה כאן כנס שגם היו פה אנשים ממשרדך, אדוני, ואנשים שהם בכירי הכלכלה של ההייטק. הם אמרו לנו בצורה הכי ישירה: ההייטק, שהוא קטר הצמיחה המרכזי של מדינת ישראל, כבר לא על הפסים. ואני אומרת לך, אדוני, אני מסתכלת רק על נתונים ועל צפי. בשנת 2022, זה לא סוד שהיקף המיליארדים שהושקעו על ידי משקיעים חיצוניים זה זה 43 מיליארד. אבל בוא תסתכל על הצפי של שנת 2023. הצפי שהתחלתם ממנו הוא פחות מ-10 מיליארד, אז אנחנו מדברים על 43 מיליארד דולר אל מול 10 מיליארד דולר. איפה כל הכסף?
אני רק רוצה להזכיר לך, אדוני, ששר האוצר הקודם אביגדור ליברמן שיקם את הכלכלה הישראלית לאחר משבר הקורונה, כשברקע הייתה פה מלחמת רוסיה–אוקראינה, שאגב, עדיין נמשכת. בקדנציה הקודמת קיבלנו את הממשלה עם גירעון של 144 מיליארד ועזבנו את הממשלה כשבתקציב היה עודף של 10 מיליארד.
אתמול פורסם מכתב של 200 כלכלנים שמזהירים מפני התקציב הנוכחי. במקרה, אדוני, שלא הספקת לעבור עליו, ריכזתי פה כמה ציטוטים המועדפים עליי, ואני אולי אקרא אותם: "העברות הכספים במסגרת ההסכמים הקואליציוניים – – – צפויות להביא לפגיעה משמעותית וארוכת טווח ובעתידה של מדינת ישראל כמדינה משגשגת". את זה אנשי מקצוע כותבים. "ההגדלה חסרת התקדים בהקצאת המשאבים למוסדות חינוך חרדים שאינם רשמיים – – – ימנעו מילדים בחינוך החרדי את האפשרות לרכוש מיומנויות החיוניות להשתלבותם כבוגרים, ויקטינו את התמריץ של הבוגרים החרדים להשתלב" בשוק העבודה. זה בדיוק פריון. "לצערנו הרב", אמשיך פה לצטט, "ממשלת ישראל לא רק שאינה מתמודדת עם סוגיה כאובה זו, אלא גם בוחרת בצעדים שמחריפים את הבעיה ומדרדרים את עתיד כלכלת ישראל אל עבר העולם השלישי". תראי איזה ציטוטים חריפים, גברתי. אני באמת אומרת, זה בסוף אנשי מקצוע, זה לא אופוזיציה.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
הם שומעים את זה עוד לפני הציטוט.
<< דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אז אני אומרת, מילא הייתה עומדת פה גברת מהאופוזיציה ומקריאה את הציטוטים האלה, אבל את זה אנשי מקצוע כתבו.
ואני רוצה להביא עוד ציטוט: "הפגיעה ביכולתו של הציבור החרדי להשתלב בשוק העבודה המודרני תפגע, בראש ובראשונה, במצבו הכלכלי של הציבור החרדי עצמו, תקטין את הסיכוי של בוגרים חרדים להתפרנס בכבוד, ותגדיל את שיעור העוני בקרב האוכלוסייה החרדית". מה עוד צריך חוץ מדוח כזה?
ואני רוצה לומר לכם, יש משפט טוב שאומר: אם שני אנשים אומרים לך שאתה שיכור, כדאי שתלך לישון. אנשי המקצוע, הכלכלנים הבכירים במדינה, זועקים שתקשיבו להם כשהם אומרים שהתקציב הזה יביא אסון על מדינת ישראל, ואתם, אתם פשוט ממשיכים בשלכם. אתם יודעים שזה תקציב שבוזז את הקופה הציבורית ורק יקשה על הציבור במדינת ישראל, ואני פשוט לא מצליחה להבין – איזו אטימות מצידכם. איך אפשר להקל ראש בצרכים החברתיים של מדינת ישראל, כדוגמת צורכי המיגון של תושבי הדרום והצפון, שקיצצתם ב-80%? איך אפשר שלא נגעתם בשורדי השואה? אמנם השארתם – התקציב נסע כמו שהוא היה, טייס אוטומטי מהתקציב הקודם לתקציב הנוכחי, אבל לא היה מקום להסתכל על זה עוד פעם? לא הוספתם להם הרי שקל בתקציב, לניצולי השואה. איך אתם יכולים להפנות עורף לתושבי הפריפריה, שלהם אתם מבטיחים פעם אחר פעם שתשפרו את איכות חייהם? איך אפשר לזלזל בזוגות הצעירים? הזוגות הצעירים מייחלים לקנות דירה. הבטחתם שתטפלו במשבר הדיור.
במקום לתקצב את אותם אנשים שהתחייבתם לדאוג להם, אתם הולכים להעביר פה תקציב עם כספים קואליציוניים, 13.6 מיליארד, סכום חסר תקדים בכל קנה מידה, וכדי לסבר את האוזן – ואני עשיתי שיעור בית, אדוני שר האוצר – הבנתי שקודם כול העליתם את קצבאות האברכים ב-50%, דבר שני הוספתם 3 מיליארד למוסדות חינוך שלא מלמדים לימודי ליבה, 2.5 מיליארד לתמיכה בישיבות, 0.5 מיליארד לרשות לקידום המגזר החרדי, 0.5 מיליארד למשרד המסורת, 285 מיליון לרשות לזהות יהודית ועוד 153 מיליון לחיזוק הזהות היהודית במשרד למשימות לאומיות. אתם לא טועים, הציבור שמקשיב לנו בבית: משרד המסורת, חיזוק הזהות היהודית והרשות לזהות היהודית, כולם יקבלו תקציבים בסעיפים שונים. תגידו לי, אתם לא מבינים שאפשר לגלות את הבלוף הזה בקלות? באמת, אדוני. הכספים האלה במכפלות הרי לא מבטאים לא צרכים, לא שימושים, לא סדרי עדיפויות; הם מבטאים דילים וחלוקת שלל. זה תקציב מדינה? זה תקציב מדינה? חנות מכולת אי-אפשר לנהל ככה.
מדובר בסכומים הזויים שמיטיבים עם הסקטור החרדי והחרד"לי. הסכומים האלה מכשירים את האבטלה בחברה החרדית. ראשי המפלגות החרדיות, אני אשמח לחלוק איתכם ציטוטים של הרמב"ם שאני בטוחה שאתם מכירים אותם, אבל יכול להיות שקצת שכחתם אותם לאחרונה. כך כתב הרמב"ם: "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה". ממשיך הרמב"ם וכותב: אהוב את התורה ושנא את הרבנות, "וכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה"; "מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו". כל זה ציטוט מהרמב"ם עד כה.
ואני רוצה לומר שההנהגה החרדית העסקנית, שדווקא מתפרנסת בעמל, פוגעת בציבור החרדי באופן אנוש. היא פוגעת בציבור החרדי על ידי זה שהיא חורצת את עתיד הילדים החרדים – הוא מסלילה אותם לשנים על גבי שנים של עוני. זה אבסורד בעיניי שהנהגה פוגעת במודע במגזר שלה לאורך שנים. אם אתם לא מרגישים אשמים, יש לנו פה בעיה. אם אתם עושים את כל זה ועדיין מצליחים לישון טוב בלילה, אז משהו כאן לא בסדר.
אני רוצה מכאן לקרוא דווקא לאחינו החרדים, לציבור החרדי: תתעוררו אתם. גם ההפגנות שיש ברחוב וגם ההפגנות בבני ברק, זה לא נגדכם. זה קריאות השכמה לכל הציבור, לכל החברה הישראלית; זה נגד ההנהגה העסקנית, שממשיכה במשך שנים להסליל את הציבור הזה לבורות ולעוני. עד מתי הציבור החרדי ייתן למנהיגים מורמים מעם להחליט על הצורה שבה הוא יחיה? אני בטוחה, אגב, שהאימא מבני ברק רוצה בדיוק כמוני שילדיה ילמדו ויקבלו כלים להשתלב בחברה. למה אתם מונעים את זה ממנה? אנחנו לא נגד הציבור החרדי. השתלבות בשוק העבודה בעזרת לימודי ליבה רק תשפר את איכות חייהם של אחינו החרדים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, אתה איש חכם, ולכן אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שאתה מודע היטב לסכנות התהומיות של הדברים שהממשלה בראשותך מובילה. מאז הקמת הממשלה הכושלת הזאת, שבוזזת בימים אלו את תקציב המדינה, אני מסתובבת ברחוב ופוגשת את האזרחים המדהימים של המדינה הזאת. ואיך אמר ראש ממשלה בשנת 1999? הם מ-פ-ח-דים. אז אני רוצה להגיד לך, גברתי, שהם באמת מפחדים. אזרחי המדינה מפחדים. אזרחי החברה הערבית מפחדים להסתובב ברחובות היישובים שלהם בגלל מקרי הרצח שהפכו לדבר שבשגרה; נשים שחוות אלימות במשפחה מפחדות מבני הזוג שלהן; הורים לילדים מפחדים לגדל את ילדיהם במדינה לא דמוקרטית; חיילי צה"ל חוששים מריסוק מערכת המשפט, ששומרת עליהם מפני ביקורת בין-לאומית; אזרחי ישראל כולם מפחדים מעתידם הכלכלי, כי הם לא מצליחים לסגור את החודש. מה עם יוקר המחיה?
ואני אומרת לראש הממשלה, שיושב בכיסא המרופד שלו, בזמן שביד אחת הוא ושותפיו בוזזים את הקופה הציבורית וביד שנייה מרסקים את הדמוקרטיה, או יותר נכון, נותנים לשותפים אגרוף להלום במפגינים, אני בטוחה באמת ובתמים שראש הממשלה מבין היטב מה קורה פה, ואני בטוחה באמת ובתמים שראש הממשלה יודע כמוני שהממשלה בראשותו תמשיך להוביל את המהלכים שהיא מובילה ובסוף לא תישאר לנו מדינה, כי היא תקרוס לתוך עצמה. ואני אומרת לך, גברתי, אנחנו באופוזיציה, ואנחנו צריכים לעשות הכול כדי שהמדינה הזאת לא תקרוס, ולהקריס את הממשלה הזאת לפני שחלילה המדינה תקרוס.
כדי לטפל במצב שהביאה הממשלה הזאת על המדינה, אנחנו צריכים קודם כול חוקה שמעגנת את הזכויות של אזרחי המדינה בלי יוצא מן הכלל. ברור לכל בר-דעת שחלומם של שרי הממשלה הוא שמחאה תיעלם אט-אט ותפסיק להפריע להם להעביר את חוקי ההפיכה שלהם, אבל תנו לי לספר לכם, אנשי המחאה שאני פוגשת כל מוצ"ש הם חדורי מוטיבציה וממוקדי מטרה. הם אנשים אמיצים וערכיים, ושום דבר שיעשו לא יעצור אותם. למקרה ששכחתם על מה אנחנו נלחמים, הרשו לי להקריא לכם קטע קצר: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע, שמר לה אמונים בכול ארצות פזוריו ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה, חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה.
ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים והקימו יישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקדמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית.
מדינת ישראל תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה. תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכול אזרחיה בלא הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".
ומכאן לנושא נוסף, בוער, שחובתנו להסדיר למען הדורות הבאים – אני רוצה לומר שהוא עלה ביתר שאת במחאה – נושא השוויון בנטל. באמת, גברתי, הציבור שנושא בנטל באופן הכי אותנטי זועק וקורא לציבור החרדי להצטרף אליו כדי לדאוג למדינה שכולנו אוהבים. אתמול ישראל אייכלר, אם שמעת, אמר שהחרדים מממנים את החילונים. באמת, גברתי, הרשי לי לגחך. זו אמירה כל כך מביכה, וראוי לו, לאייכלר, שיחזור בו. הציבור החילוני גם משרת בצה"ל, גם יוצא לעבוד, גם משלם מיסים. למה? כי יש ציבור שמבין כבר בגיל אפס שחובתו האזרחית בגיל 18 היא לשרת את המדינה, להגן עליה במשך שנתיים, שלוש. זו חובתו האזרחית.
ואני אומרת לכל הציבור ולציבור החרדי: כקצינה בכירה לשעבר אני יודעת להגיד שבצבא יש אין-ספור מסלולים שמותאמים לחרדים כדי שיוכלו גם לשרת את המדינה במגוון תפקידים וגם לשמור על אורח חייהם החרדי. קהילות חרדיות בכל העולם יוצאות לעבוד כדי לכלכל את עצמן ובמקביל גם לומדות תורה. למה כאן זה לא קורה? אתם לא מבינים שהמתווה הלא-שוויוני הזה, כפי שגפני מתאר אותו היטב – חצי העם ישרת וחצי העם ילמד תורה – לא יחזיק לנצח? זה לא יכול להתקיים?
ומכאן, גברתי, אני רוצה לעבור לטשטוש מושגים שאותי מקפיץ עד לשמיים. בימים האחרונים יושב-ראש ש"ס אריה דרעי צייץ בעקבות האמירה של גלית גוטמן שהאברכים הם הסיירת הרוחנית. הוא טען שהאברכים הם הסיירת הרוחנית ופועלים ביחד עם זרועות הביטחון כדי להגן על המדינה. הדברים האלה הצטרפו לדבריו של שר התקשורת, שאמר בכיכר השבת לפני כשבוע, כמדומני, שמי שלומד בישיבה מגן על המדינה בלימודי תורה. ואני חייבת לשאול, גברתי, גם את דרעי וגם את קרעי, באמת כדי להבין: כולנו הרי מבינים היטב מהי מסירות נפש למען מדינת ישראל. שירות קרבי בסיירת פירושו מסירות נפש עד כדי נכונות להקריב חיים. מדובר באהבת ישראל עד מוות. אני מכירה היטב בתי קברות צבאיים שבהם נקברו לוחמי צה"ל אבל אני לא מכירה שום בית קברות שבו נקברו חללי הסיירת הרוחנית שקיפחו את חייהם בהגנה על המולדת. איך אתם לא מתביישים להשוות בכלל בין לוחמי צה"ל הגיבורים שמסכנים את עצמם יום-יום, שעה-שעה, לשירות בישיבות או לסיירת רוחנית? איפה הדמיון? מה מקור ההשוואה? איך אפשר לעשות זילות לגיבורי ישראל שחירפו נפשם עבור כולנו?
ומכאן לעוד בלבול במושגים. אני מניחה שאת שמעת הבוקר כמוני, גברתי, את דבריו של הרב גפני, שהציע לתרום בגדים לנועה קירל. במקום לשבח את הישגיה של נועה קירל – ובאמת מדובר בנערה צעירה, זמרת, מקצוענית שלקחה את התפקיד שלה עד לקצה, ייצגה את המדינה בכבוד, הניפה בגאון את דגל ישראל שעה שפה נפלו טילים מול כל העולם, הביאה לנו כבוד, אבל גפני? גפני בחר לתאר את אותה זמרת בצורה מקטינה, מדירה ומחפיצה. ובכלל, אני רוצה לשאול את הרב גפני: ממתי אדם חרדי מסתכל על זמרות באירוויזיון? יכול להיות, הרב גפני, שאתה חרדי מודרני ולא ידענו?
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
אגב, מוכשרת מאוד, נועה קירל. אני משוכנעת שהיא עדיין לא בקצה. בעיניי היא רק בתחילת הדרך, היא עוד תפרוץ בצורה משמעותית.
<< דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
את יודעת, את כל כך צודקת. אני רוצה להגיד לך שאני מביטה עליה ומסתכלת עליה – כל כך צעירה אבל כל כך מקצוענית, עושה את הדברים שלה באופן כל כך ראוי ומעורר השראה, בלי להתבלבל, ואת רואה את היכולת שלה להשתפר מריטואל לריטואל, עד כמה היא מקפידה עם עצמה – באמת, אני אומרת, דוגמה ומופת למקצוענות, ורואים את זה. את יודעת, כשמזהים את זה אצל בחורה כל כך צעירה, אומרים: זה איזשהו סמל גם לבחורה צעירה שלוקחת בשיא הרצינות את העבודה שלה, גם שירתה שירות מלא בצה"ל, גם מייצגת את מדינת ישראל בגיל כזה ומציבה לעצמה עוד יעדים, ובסוף מה אנחנו עושים פה? מקטינים, מנמיכים, מנמיכים, מנמיכים ומציעים לתרום לה בגדים.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
את יודעת גם שמה שקצת צורם, אפרופו – כי זה הכול הרי בשם היהדות – שהיא סיפרה בהתרגשות על האמונה שלה ועל איך שהיא קמה בבוקר והתפללה, ועל השבת שהייתה לפני כן והכול. בסוף כולנו יהודים, והאמונה היא פה, בפנים. אפשר קצת לשחרר, באמת, עם כל ההתייחסות, כמו שאת אומרת, המקטינה הזאת, המאוד-חיצונית הזאת.
<< דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
בעיניי זה רובד כל כך נמוך ולא מספיק עמוק לשפוט את הבן אדם על פי מה שהוא לובש. ובכלל אני אומרת לך, גברתי, מה, אנחנו פה באיראן? מה זה הדבר הזה? מה זה הדבר הזה שמתייחסים לאיך שאישה מתלבשת והופכים את זה לחזות הכול? פשוט מקומם. פשוט מקומם. ואת יודעת מה? כל כך עצוב שאנחנו כנשים מצטמררות מהאמירות האלה, וזה נאמר פה, מעל הבימה הזו, וזה מעביר מסר כל כך שלילי לכל בנות ישראל, לנשים במדינת ישראל. כמה עוד קילומטראז' של מקצוענות, של עשייה, של כברת דרך נצטרך לעשות, ובסוף השיפוטיות תהיה דרך מה היא לבשה ולא דרך כל ההישגים שלה, לא דרך כל ההישגים שלה עבור מדינת ישראל.
אז אני רוצה מפה, ברשותך, ב-20 השניות שנותרו לי, להגיד לנועה קירל שהיא פשוט פנומן, שהיא מקצוענית, שהיא עושה עבודה שמעוררת השראה. היא שמה אותנו על המפה בתקופה כל כך מורכבת, כשהייתה פה מערכה – ולהודות לה על זה, על ההישג המרשים.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
תודה רבה, חברת הכנסת שרון ניר. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.
אגב, אפשר לסלוח לרב גפני, הוא כנראה לא יודע שזו בימת האירוויזיון, בכל זאת, את יודעת. צריך להבין שהיא לא מסתובבת ככה גם ברחוב, צריך להבין רגע את הקונטקסט, אבל בסדר, בכל מקרה אין מקום לאמירה כזאת. בבקשה.
<< דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת – שלא נמצאים כאן חוץ משניים-שלושה; תיאור מצב לצופים בנו בשידור הזה: אנחנו דנים על הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2023 – אולם ריק, אבל אנחנו נדבר גם אל האנשים הצופים בנו מהבתים. לפני כמה ימים נורו יריות בשכונה, משפחה קרובה למשפחה שנמצאת בסכסוך ומתגוררת במקום, ומאז לא יצאנו מהבית – –
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
איפה?
<< דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
– – כדי לא להיות בין הנפגעים. היום כבר עזבנו למקום אחר, עד שנדע שהסכסוך הסתיים, ואם לא, נמכור את הבית. אני לא יודעת עד מתי נישאר במצב הזה. בכל רגע אני יכולה לאבד בני משפחה. ככה סיפרה אישה מאחד היישובים הערביים בצפון.
140 ימים עברו מאז הושבעה הממשלה הנוכחית, והתוצאה שחורה מתמיד – ירי רודף ירי, ובחברה הערבית סופרים 80 נרצחים ועוד מאות פצועים בדרגות שונות. השאלה היא, האם הדם שלנו זול? 80 משפחות נהרסו; עשרות ילדים התייתמו. ממוצע הנרצחים החודשי בשנת 2023 עד היום הוא גבוה משמעותית מזה שבשנתיים שקדמו לו. בחברה הערבית מספר הנרצחים החודשי הממוצע כמעט שולש בין שנת 2022 ל-2023. בהחלטת הממשלה 549, שהייתה באוקטובר 2021, שהיא תוכנית חומש שנועדה להתמודד עם הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, נקבע כי על השר לביטחון פנים – כיום השר לביטחון לאומי – לתכלל מבצע חירום לצורך המאבק בפשיעה בחברה הערבית. אכן, החברה הערבית מדממת; החברה הערבית מוכית פשיעה. נדרשת תוכנית חירום לטיפול בפשיעה ובאלימות. לפי ההחלטה, על השר לביטחון פנים להציב את המאבק בפשיעה בחברה הערבית בעדיפות גבוהה ואף בראש סולם עדיפויותיו ולפעול בשיתוף עם כל הגורמים הרלוונטיים למיגור התופעה.
מספר הנרצחים עולה כמעט פי שלושה מהשנה שקדמה לה, וזה רק מעיד על חוסר משילות ואולי שאננות, כי זה לא מעניין את הממשלה הנוכחית. כאשר בוחנים את מספר החשודים או כתבי האישום ביחס למספר אירועי הרצח העולה משנת 2018 ועד היום, ניתן לראות בצורה מובהקת כי אנחנו עומדים על אחוז הפענוחים הנמוך מקום המדינה. יתרה מזו, אחוז הפענוחים בחברה היהודית בשנת 2022 עמד על כ-72%, בעוד בחברה הערבית אחוז הפיענוחים עמד על כ-22%.
בסוף השבוע האחרון הרבה מאיתנו ראו את הסרטון המתעד שמונה רוכבי אופנועים לאור יום הנכנסים לעסק בעיר שפרעם ודורשים חאו'ה, דמי חסות, ללא היסוס, אל מול לקוחות מפוחדים. הם אומרים, בעצם: אנחנו לא עושים חשבון לאף אחד.
בכל זאת, להיות חשוד ונאשם, זה לא נותן לך ניסיון בניהול מערך אכיפה ומניעה. אני קורא לשר מבמה זו: לא בושה להגיד "נכשלתי". גלה אחריות ושים את המפתחות. תן את התפקיד למי שיכול לעמוד באתגרים ולעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר. מצד שני, המשטרה והעומד בראשה מתרצים את הרציחות כתרבות ערבית, בעוד בירדן, במצרים ובגדה נרצחים פחות אנשים מבחברה הערבית בארץ, והפענוח אצלכם עומד על 90% כשאצלנו, בחברה הערבית, הפענוח הוא נמוך מאוד. מכל זה ניתן להסיק אחד משניים: או שהגוף המשטרתי והפיקוד שלו חלשים, או שהמשטרה מפקירה בכוונה את הפשיעה בחברה הערבית. על פי הנתונים מהשנה שעברה, לאחר תחילת יישום תוכנית 549 נראתה תחילתה של ירידה במספר הנרצחים, וזה רק מעיד כי המשטרה, יש לה את היכולות לבצע את המוטל עליה, אך כנראה שהמדיניות שמתווה השר היא המונעת מהמשטרה לעשות את העבודה שלה.
האחריות המלאה לטיפול בחברה הערבית בכלל ובפשיעה בפרט בחברה הערבית מוטלת אך ורק על ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא שמינה את השר המפקיר והתיר את דמם של עשרות אנשים מהחברה הערבית, הפקיר את חייהם של כשני מיליון אזרחים, והוא שמוסמך לדרוש מהשר המפקיר דין וחשבון, ולא לרצות אותו בתקציבים על חשבון החברה הערבית. רק עכשיו, לפני חצי שעה, נודע לנו שיש עוד איזה הסכם קואליציוני ועוד תוספת תקציב בשביל לרצות את השר, כ-250 מיליון שקל. אני עומד כאן ואני לא יודע מהו הפתרון האידיאלי, אך אני יודע שאם רוצים – אין זו אגדה. אני מעלה כאן כמה פעולות שניתן לעשות כדי למנוע את הרצח הבא, ואני בטוח שיש במשטרה ובמשרד לביטחון לאומי ובממשלה אנשים בעלי יכולות וניסיון רב במיגור הפשיעה בחברה הערבית.
אני זוכר היטב שכשהייתי ראש מועצה של היישוב ביר אל-מכסור, באחד הכפרים הסמוכים נפלטה ירייה ליישוב יהודי סמוך. המשטרה פעלה מייד והשליטה סדר במקום. בשפה המקצועית, מה שהבנתי בזמנו – אמרו שהם הכניסו אורגן משטרתי לתוך אותו יישוב ופעלו כחודש ימים, פלוס-מינוס, ומאז למיטב ידיעתי יש שקט באותו יישוב. אני לא רוצה לייחל לשום רצח בשום חברה. הרי המציל נפש כאילו הציל עולם ומלואו; לא ידוע לי שהנפש הוגדרה לפי דת, גזע או קבוצה אתנית. עיקר הפתרון הוא בידי הממשלה – היא הגוף האחראי לכל שרשרת הפיקוד הרלוונטית. רוב הצעירים מעורבים בפשיעה כתוצאה של חוסר מעש מצד אחד, ומצד שני – הפיתוי הכספי שהם מקבלים ממשפחות הפשע.
האחריות מוטלת על משרדי הממשלה השונים – משרד הכלכלה, משרד הפנים, משרד השיכון ומשרד האוצר – שתפקידם לייצר פתרונות עבור אותו צעיר ערבי ולחסום את דרכו הסלולה לפשע, לאפשר קבלת הלוואות בתנאים נוחים ולהיות אלטרנטיבה הגיונית לשוק השחור. היום, לצערי, זה לא קיים. שיווק מגרשי בנייה בכפרים במחירים סבירים ואכיפה למניעת השתלטות על המגרשים מצד בעלי ההון ומשפחות הפשע – מידיעה אישית, צעירים מוכרים את הזכאות שלהם במאות אלפי שקלים לבעלי הון או למשפחות פשע. בפעולה הזאת מונעים מהזכאים באמת להחזיק מגרש, לרכוש אותו ולהקים משפחה בכבוד. השוואת הסל לשירותי האזרח לכל היישובים בארץ – תושב תל אביב ותושב בפריפריה אמורים לקבל סל שירותים שווה. אלה רק חלק מהפתרונות שאני מציע. בטוח אני שאנשי מקצוע יפעלו בצורה טובה יותר, רק צריך לתת להם את הגיבוי ואת התקציבים מהממשלה כדי לעשות את העבודה בצורה הכי טובה.
לבסוף, אני אומר שהממשלה הנוכחית, מאז הקמתה מתעסקת בכיבוי שרפות בתוך הקואליציה כדי לשמר אותה. במקום לדאוג לאזרחים, היא שמה את הקואליציה במרכז במקום את האזרח. הרבה שעות הושקעו ברפורמה המשפטית. הזניחו את הטיפול ביוקר המחיה, הזניחו את הפשיעה בחברה הערבית. מדובר בחיי אדם.
אנחנו עומדים היום או מחר להצביע על תקציב המדינה, שבו יועבר כסף קואליציוני. בכסף הזה היה ניתן לטפל במצוקה של הרבה משפחות מוחלשות, לטפל ביוקר המחיה, שבכל יום אנחנו קמים עם עליית מחירים של מוצרים בסיסיים, לעשות רפורמה במערכת הבריאות הקורסת, להילחם במשפחות הפשע ולמגר את הפשיעה בכלל החברה. אלו פעולות שהממשלה הנוכחית יכולה לבצע על מנת למגר את הפשיעה, נוסף כמובן לעבודה המשטרתית בצורה מקצועית ואכפתית.
היום פגשתי קבוצת תלמידים מעין מאהל שסיירו בכנסת. אחת התלמידות שאלה אותי: מתי יהיה לי ביטחון אישי ומתי יגיע הזמן שאוכל לצאת מהבית בלי לפחד מירי תועה?
שאלה קשה, ותשובתי הייתה שאני מקווה שחברי הבית הזה וחברי הממשלה יתעשתו ויצילו כל צעיר, צעירה, ילד ומבוגר ערבי. מכאן אני קורא לכל מי שנמצא בבית הזה: הגיע הזמן לגלות אחריות כלפי המיעוט הערבי ולהציל אותו מהדם שזורם ברחובות.
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת וכל מי שמקשיב לנו ומי שרואה אותנו עכשיו, נושא הפשיעה והאלימות בחברה הערבית מדיר שינה מעיניי ומעיני כל אדם שחשובה לו החברה הערבית, חשובים לו החיים המשותפים במדינה, חשובים לו חיי אדם. זה הזמן לקחת אחריות ולטפל בזה.
חבריי חברי הכנסת, הנושא השני שחשוב לי אישית לטפל בו זה המינוף הכלכלי של היישובים הערביים בפריפריה בכלל, והיישובים הבדואיים בפרט. כמעט כל היישובים הערביים והבדואיים בצפון ובדרום מדורגים בתחתית הסולם הסוציו-אקונומי, 1 עד 2; 10 זה הכי גבוה. הגיע הזמן להשקיע באותם יישובים, לחזק את התשתיות, להקים אזורי תעשייה אשר יבטיחו מקומות תעסוקה לצעירים ערבים. בנוסף, כצעד ראשוני – שר האוצר נמצא כאן – יש צורך גם במתן העדפות מס והטבות מס לכל היישובים הנמצאים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, הן בצפון והן בדרום.
בצלאל, שר האוצר, אני פונה אליך אישית. אתה מקשיב לי? כל היישובים הבדואיים בצפון – יש לי בקשה אישית – לדאוג להם ולהכניס אותם להעדפות ולהטבות המס. אני אמנה חלק מהיישובים כאן, שגם הנמצאים כאן איתנו וגם הצופים בנו יכירו קצת שמות של יישובים ערביים בצפון, בעיקר בצפון.
דמיידה זה יישוב קטן, בדואי, שנמצא בתוך המועצה האזורית משגב – 548 תושבים; ערב א-נעים זה גם יישוב בדואי שנמצא במועצה האזורית משגב – 848 תושבים. יישובים אלה הם בדירוג סוציו-אקונומי 1. ביר אל-מכסור, שזה היישוב שלי – 9,520 תושבים; זרזיר – 8,600 תושבים; אבטין – 2,900 תושבים, הם שייכים למועצה האזורית זבולון; ח'וואלד, ראס עלי – 600 תושבים, וגם הם שייכים למועצה האזורית זבולון; רומת אל-הייב; בועיינה-נוג'ידאת – 10,000 תושבים; ואדי סלאמה שייכים למועצה האזורית משגב, 3,500 תושבים; חוסנייה – 820 תושבים, גם הם שייכים למועצה האזורית משגב; כפר מנדא זה כפר גדול, ערבי, שיש בו 21,600 תושבים; כפר כנא – 24,000 תושבים; עין מאהל – כמעט 20,000 תושבים. כולם מדורגים בסוציו-אקונומי 2. בסמת-טבעון – זה גם יישוב בדואי, 8,100 תושבים; כעביה-טבאש-חג'אג'רה זה יישוב בדואי, 5,900 תושבים; טובא-זנגרייה – כולכם שמעתם על זה, כי השר לביטחון לאומי היה שם, 7,100 תושבים; שיבלי אום אל-גנם; ואדי חמאם – 1,560 תושבים; כמאנה – 1,600 תושבים; ראס אלעין – 450; טורעאן – 15,000 תושבים. כולם מדורגים בסוציו-אקונומי 3.
רוב היישובים בצפון מדורגים בסוציו-אקונומי נמוך. היום הונח תקציב המדינה על שולחן הכנסת. התקציב אמור להכיל סעיפים אשר יחזקו את המשפחות כלכלית, שלא יהיו תלויות בתווי המזון. צריך לתת להם את החכה, גם למשפחות וגם ליישובים, כדי שהיישובים לא יהיו תלויים במענקי איזון והמשפחות לא יהיו תלויות בתווי מזון. זאת תעודת עניות לממשלה. במקום שנצעד קדימה אנו נשארים, דורכים באותו מקום. האם הממשלה רוצה שהתושבים והיישובים ימשיכו להיות תלויים בה כספית, בכסף הממשלתי? אולי זו הדרך לשלוט באנשים ובראשי הרשויות. בתור אזרח המדינה – דורש שהמדינה תקיים מה שמוטל עליה.
חבריי חברי הכנסת, עוד נושא שהוא חשוב, ודנו בו בוועדת הבריאות – ביטוח בריאות ממלכתי נעשה כדי שכולנו במדינה, ערבים, יהודים, חרדים, מזרחים, לא משנה פריפריה-מרכז, נהיה שווים בבריאות, והוא יספק לכולם מעטפת בריאות מספקת. מהר מאוד עקפו את זה בסיבוב, המציאו מה שנקרא שב"ן – שירותי בריאות נוספים – ועוד פעם, מי שיש לו כסף מקבל עדיפות בטיפולים. בחברה הערבית רק 50% יש להם שב"ן; בחברה הכללית – 80%. זאת אומרת, עדיין, מי שיש לו כסף יכול לקבוע תור יותר מהיר לטיפולים רפואיים, ומי שיסבול אלה אותם אנשים, לצערנו, שנמצאים בתחתית הסולם הסוציו-אקונומי, האנשים המוחלשים, שאין להם כסף לרכוש עוד ביטוח ולשלם כסף לביטוח נוסף.
כבוד היושב-ראש, אני אעבור לערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: בשם אללה הרחמן והרחום שלום עליכם. גברת מכפר כלשהו אמרה: אנחנו חיים במצב מסוכן. לפני כמה ימים היה ירי, ירי בשכונה, משום שיש שם איזו משפחה שקרובה למשפחה מסוכסכת, ומאז אנחנו לא יוצאים מהבית, כדי שלא נהיה אחד מהקורבנות. אני לא יודעת עד מתי אנחנו נהיה במצב הזה, כי ייתכן שבכל שנייה נאבד אחד מבני המשפחה, אפילו בתוך הבתים שלנו, וכבר קרה שהיו מעשי רצח בתוך הבתים, כלומר נכנס קליע אל תוך הבית והרג אנשים בתוך הבתים שלהם. לצערי הרב, אנחנו רואים בתקופה האחרונה שתופעת האלימות והפשע בחברה הערבית הולכת ומחמירה. מספר קורבנות הפשע הגיע ל-80 בשנה הנוכחית, ויש מאות פצועים, בתוך 140 יום מאז הרכבת הממשלה. נשים התאלמנו, ילדים התייתמו ואמהות שכלו את ילדיהן. בתוכנית 549 שיזמה הרשימה הערבית המאוחדת ללחימה בפשע ובאלימות בחברה הערבית בשנת 2021 הוחלט שהשר לביטחון פנים יכין תוכנית מגירה ללחימה בפשע והאלימות, אבל החברה מדממת ומספר הקורבנות הולך וגדל כל הזמן, מה שמוכיח שהחברה הערבית אינה בסדר העדיפויות של הממשלה הרדיקלית הזאת, או איך שקוראים לה ימין מלא מלא. החברה הערבית מדממת ומספר הקורבנות הולך וגדל כל הזמן. על הממשלה לתכנן תוכנית כוללת ולא רק טיפול מקומי. אנחנו דורשים מהממשלה להקצות תקציבים ולהקים מנגנונים ולא רק לדבר בסיסמאות.
הגיע הזמן שהממשלה תקום ותתחיל למלא את החובה שלה כלפי אזרחיה. מבחינת בריאות, על הממשלה לממן בתי חולים כדי למצוא פתרונות לרופאים ולאחים והאחיות. יש המון סיפורים, והמון פניות מרופאים ורופאות מגיעות אליי כדי שאעזור להם למצוא מקום להתמחויות. זה חובה של הממשלה להקצות מקומות להתמחויות לרופאים ולבוגרי לימודי רפואה ולדאוג השוויון בשירות הרפואי בין הפריפריה למרכז. בעניין הדיור, על הממשלה להקל בקבלת אישורי בנייה לבנים שלנו, כדי שהבחורים בכפרים הערביים יוכלו לקנות בתים ולקבל אישורי בנייה; אישורי הבנייה בכמה מהכפרים, מחירם מגיע מעל מיליון שקל. בתחום המיסים – להעניק הטבות מס בכלל ולבדואים בפרט, הטבות מס שיעזרו בהגדלת המשכורות לתושבי הבכפרים האלה, מה שעשוי לשפר את המצב הכלכלי בכפרים.
ואני אביא כמה שורות משיר של האימאם אל-שאפעי. השיר ארוך קצת ואני בחרתי בכמה שורות ממנו: האוויל שוכב לו על בד משי, והמשכיל שוכב על האדמה. בשורה אחרת הוא אומר: ואין הזאב אוכל מבשרו של זאב אחר, אף לא בעיניו, ואילו אנו אוכלים זה את זה לעיני עדים. אנו מטילים את האשמה על תקופנו אך האשמה היא שלנו, ואין בתקופה שלנו שום בושה מלבדנו.)
ובדקות שנשארו לי אני רוצה להתייחס לכמה נושאים בתחום הבריאות. הנושא הראשון הוא נושא של בוגרים – רופאים שהם בוגרי חו"ל מהחברה הערבית. יש הרבה בוגרים, אולי מעל 1,000 רופאים, שסיימו את הסטאז' שלהם ואת הלימודים שלהם ואין להם מקום להתמחות. אנחנו מדברים על מחסור ברופאים בארץ, אבל יש לנו רופאים שלא מוצאים מקומות להתמחות. זה תפקידה של הממשלה, לתקצב את בתי החולים, כדי שיאפשרו להם לפתוח תקנים להתמחות.
נושא אחר – אני אדבר עליו בקצרה – זה הנושא של מחלות נדירות. היה לי הכבוד להשתתף בוועידה למחלות נדירות לפני שבוע בערך. מחלות נדירות – לצערנו, עדיין אין חוק במדינת ישראל, אין הגדרה מה זה מחלה נדירה. מחלות נדירות הן שכיחות בכל האוכלוסייה, גם בחברה הערבית. חלק גדול מהמחלות הנדירות הן מחלות גנטיות, ואיפה שיש נישואי קרובים ונישואים בתוך המשפחה יש יותר ויותר מחלות נדירות. מחלות נדירות הן גם מה שקוראים לו "מחלות יתום". במחלות יתום אין הרבה חולים במחלה, ולפעמים יש גם טיפולים לאותן מחלות והטיפול הזה לא נכנס לסל הבריאות כי אומרים שהטיפולים יקרים, ולכן לא מכניסים לסל התרופות. הם מעדיפים לתת טיפולים שיכולים לטפל ביותר אנשים, וזה כמובן לגיטימי, לכן זאת סוגיה שקיימת בנושא של מחלות נדירות.
אנחנו נפעל לחוקק חוק, ויש לנו הצעה בנושא, להגדיר מה זו מחלה נדירה. זה חשוב בשביל לתת את הזכויות גם לאותם חולים ולמשפחות של החולים במחלות נדירות. תודה, והמשך לילה טוב.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
תודה רבה לך, חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה.
<< דובר >> עידן רול (יש עתיד): << דובר >>
שלום לגברתי היושבת בראש, ערב טוב לשר האוצר, כנסת נכבדה, ערב טוב. לפני שאני אפתח ואשפוך קצת אור על התקציב ועל כמה נקודות שאני חושב שמדברות בעד עצמן, אני רוצה שנייה לדבר מהחוויה האישית שלי, כמי שמעיין שוב ושוב בשבוע האחרון – אנחנו ישבנו יחד בלילה ההוא של הכספים הקואליציוניים, וקיבלנו יותר מבטים שואלים ומבטים נטולי הבעה מאשר תשובות. כל מי שמנסה עדיין לחשוב שיש פה מלחמת נרטיב בין ממשלה – בין קואליציה לאופוזיציה, פשוט מפספס את העובדות. העובדות מדברות בעד עצמן. כי לפני הפייק ואחרי הפייק יש פשוט מציאות, והתקציב הזה לא רק מספר את כל מה שנלקח ונעשה בצורה סקטוריאלית מוגזמת שלא משרתת את טובת המדינה וטובת האזרחים, אלא גם הסכומים הזעומים שניתנו פה למטרות מאוד חשובות, שנוגעות במגזרים שלמים ובציבורים שלמים, לרוב ציבורים מוחלשים, לרוב ציבורים שנותנים הכול למדינה – נותנים את זמנם, את מרצם ולפעמים גם את חייהם – זה משלים את כל התמונה.
כלומר, אני מציע לכל האזרחים והאזרחיות בבית לא רק לדבר על מה ניתן פה – ואז ישר מאשימים אותנו באנטישמיות, בגזענות, בסקטוריאליות, ברדיפה – תסתכלו גם על מה לא ניתן. יותר מזה, מעבר לטבלה של בסיס התקציב בהסכמים הקואליציוניים, תסתכלו על אותה טבלה שמתווספת תמיד ברגע האחרון, שבה סגרו כל מיני – פה 20 מיליון, פה 50 מיליון, פה 2 מיליון לחברי כנסת. חלקם ניצלו את המצב הזה כדי לשפר קצת באמת את האפקט הכללי של התקציב הרע הזה, וחלקם עשו את זה פשוט כדי להלבין תקציב לא ראוי, כדי לשוות לפארסה הזאת משהו יותר מקצועי.
בואו נתחיל לגעת בכמה נקודות שאני באמת מאמין שאם תקשיבו להן בנפש חפצה אתם תבינו שזה לא קשור לשמאל, ימין, קואליציה, אופוזיציה. זה קשור אליכם, זה קשור לכולנו, לאזרחים משלמי המיסים, ומה אנחנו יכולים לצפות לקבל פה בשנים הקרובות. בואו נתחיל מסיוע בשכר דירה ללוחמים בודדים משוחררים – 8 מיליון. מנגד, קצבאות האברכים קיבלו רק הבוקר תוספת של 250 מיליון שקלים. לפני שיקפצו כולם אחרי זה בבית ובתקשורת, אני לא אומר שהאברכים לא צריכים לקבל קצבאות. אין פה רדיפת חרדים. אבל יסכימו איתי כנראה לא מעט אנשים, לבטח אותם לוחמים בודדים, לבטח לוחמים, חיילים בכלל ובני המשפחות שלהם, ש-8 מיליון אל מול 250 מיליון – זה לא מידתי. אני לא יודע אם עדיין מותר לומר מידתי, כי מידתי זה כבר ישר משפטי, והיום מקשרים את זה לסבירות.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
– – –
<< דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני עדיין תומך, נגיע גם לזה. אני עדיין אדם של משפט, ומבחינתי זה מקובל.
בואו נמשיך ליד ושם. יד ושם, דווח בתקשורת, בג'רוזלם פוסט – צביקה קליין דיווח לפני חודש בערך שהצפי לגירעון של יד ושם עד סוף השנה, עד סוף 2023, הוא 42.7 מיליון ש"ח. יד ושם מקבל בתקציב הזה, מכלל הכספים הקואליציוניים, 9 מיליון שקלים. זה לא יחלץ אותו מהגירעון, אבל בואו נשמע כמה קיבל המפעל למורשת רחבעם זאבי – 22 מיליון שקלים. לפני שבכלל נידרש למחלוקת הפוליטית ואם ראוי להנציח את רחבעם זאבי, אני לא מרגיש אפילו שצריך להיכנס לזה, כי אני חושב שכל אדם בישראל יסכים שזה לא הגיוני שיד ושם יקבל כמעט שליש מהסכום הזה.
נמשיך לתמיכה – אני בטוח שזה יעניין את שרת החינוך לשעבר – תמיכה בחוגי מדעים בבתי הספר לטיפוח אוריינות דיגיטלית. את רוצה לנחש כמה נתנו? את זוכרת? 960,000 ש"ח. המון. אפשר באמת להצעיד את החינוך קדימה ב-960,000 ש"ח. זה בטח ישנה את המצב שלנו בדירוג העולמי, במבחני פיז"ה. אין, אנחנו נוסקים עכשיו. מנגד – כמעט 50 מיליון ש"ח לגרעינים תורניים.
זה גם המקום להזכיר, כאיש הייטק בעברי, שבתקציב הזה – אני שוב אומר, לא רק מה ניתן אלא גם מה לא ניתן – תקציב הרשות לחדשנות קוצץ ב-100 מיליון ש"ח. 100 מיליון ש"ח. אני רוצה לומר לכם בתור מישהו שמגיע מהתחום, שהוביל את שדולת ההייטק, שרשות החדשנות היא אחד הגופים היעילים, הרלוונטיים, שעובדים יותר זריז ועם פחות ביורוקרטיה במדינת ישראל. זאת אומרת, איכשהו הגוף הזה, בדרך פלא, בדרך נס, צולח את המפולת הביורוקרטית שהיא מנת חלקו של כמעט כל דבר במדינה הזאת, וכל מי שישב בממשלה מכיר את האתגר. איכשהו, הרשות הזאת מצליחה להתעלות מעל הסיטואציה. היא פעלה בזמן בקורונה. המענקים שלה כמעט תמיד מגיעים למיצוי מיידי כי יש להם ביקוש, כי הם רלוונטיים. הקריטריונים תמיד חדים וברורים והאימפקט הכלכלי מדהים.
אני יכול להגיד לכם כסגן שר החוץ לשעבר, שזה גורם שתמיד הפניתי אליו. תמיד כשהפקדתי בידיהם שגרירים, שרי חוץ ומקבילות מארצות שונות שרצו קשרי חדשנות איתנו וללמוד מאיתנו, תמיד חזרו ואמרו לי: איזה מדהים היה לעבוד עם רשות החדשנות. עכשיו יש להם 100 מיליון פחות, אבל העיקר שיש 50 מיליון לגרעינים תורניים. מוזמנים לבוא עכשיו ולתקוף אותי על זה. לשורדות זנות – אין אוכלוסייה יותר מוחלשת מזו, אין – 720,000 שקלים, ומנגד, כמעט 4 מיליון שקלים להנחלת מורשת הרב דרוקמן.
סדר העדיפויות בתקציב הזה פשוט עיוור למצוקות. הוא מתעלם בצורה בוטה, קיצונית, מכאיבה, מתריסה. זה כמעט – זה לא כמעט, זה ממש ביד מכוון. אנחנו יושבים פה, בכנסת הזאת, יכולים להתווכח, אבל כולנו אנשים פריבילגיים למדי. עבור אותן שורדות זנות זה להיות או לחדול. זה חיים או מוות. זה הסיכוי היחיד שלהן לצאת מתהום, מבור שחור שהוא החיים שלהם, כדי לנסות ולייצר להן, פעמים רבות למשפחות שלהן, חיים טובים יותר; לא חיים מדהימים, חיים טובים יותר.
אבל את האנשים שבנו את התקציב הזה זה פשוט לא מעניין. זה פשוט לא מעניין, וזה לא כי אין מספיק כסף במדינה לקדם גם תרבות דתית וגם תרבות חרדית, וכבר ניגע בזה. זה פשוט זה לא מעניין אותם, כי מצוקות של בריאות ורווחה וחברה ופריפריה – כל הדברים שהם אוהבים להתהדר בהם בקמפיינים, כל הגיבורים שתמיד יושבים פה בקואליציה והם לא פה, כי עכשיו שעת לילה מאוחרת, אבל יושבים פה ומספרים לכם שקרים ופייק בתקשורת, אבירי האוכלוסיות המוחלשות, אבירי הפריפריה, אבירי החיילים והלוחמים – כל אלה מדברים, עד שזה מגיע לתקציב. והם יצביעו עליו פה מחר בלילה, ורובם כנראה לא קראו אפילו מה הוא כולל, כי זה לא מעניין אותם, כי הם שכירי חרב, יש להם אצבע להשכרה. המצפון נשאר בבית, האינטגריטי נשאר בבית, ואין שום חשיבות לעובדה שהם אחד מ-120 שמכריעים את העתיד של כל שאר האזרחים במדינה הזאת.
לסיום, בואו נדבר על תחום התרבות. תחום חשוב, מה זה מדינה בלי תרבות? מהי אותה תרבות ישראלית מצליחה? אני רוצה לפתוח שנייה בזיקה האישית שלי לזה, המקצועית. בתפקידי הקודם, כסגן שר החוץ, החלטתי לתקצב בחצי מיליון דולר – זה הרבה יחסית למשרד החוץ בתחום התרבות, בקושי יש כסף. לנו היה התקציב הגדול בתולדות משרד החוץ אז, אבל עדיין – לתקצב את נספחי התרבות בכל המקומות. זה בדרך כלל לא ה-priority, ונלחמתי לתקצב את זה. הוצאתי לפועל כנס של כמה ימים בלוס אנג'לס שנקרא Scripted Israel, שהביא משלחת של טובי היוצרים בישראל – האנשים שעשו את פאודה ואת המפקדת ואת פלפלים צהובים ואת שטיסל וכל מה שהביא לנו כל כך הרבה הצלחה, כבוד, עניין בתרבות שלנו, גם תרבות ישראלית, גם תרבות יהודית. אני מקבל כל הזמן עדכונים על מה שיצא מהכנס הזה – דברים מטורפים, סדרות שאתם תשמעו עליהן בקרוב, עם האיי-ליסטים הכי גדולים בהוליווד, סדרות באמזון, סדרות בנטפליקס. וכל זה הגיע מחצי מיליון דולר, אבל היה צריך להילחם על זה, היה צריך לתת את הכסף הזה.
אם זה מה שאפשר לעשות בחצי מיליון דולר, תארו לכם אם היו עכשיו למשרד החוץ 10 מיליון דולר רק לקידום תרבות ישראלית בעולם – אין הסברה טובה מזה, ואני מקווה שאיפשהו צופה בנו שרת הפרופגנדה, שאין לה מושג, דבר וחצי דבר, בדיפלומטיה ציבורית, כי היא יודעת מה זה תעמולה. היא לא מבינה מה זה לעשות מיצג מדהים של מה שטוב בנו, של התרבות שלנו.
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
עידן, ה-BDS מלקט את הסרטונים שלה. בדבר אחד היא מוצלחת – בלהפיק סרטונים ל-BDS.
<< דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >>
ה-BDS צריך לתרום למשרד ההסברה, כי התוצרים שלו הם ישירות מה שהם רוצים לעשות. אגב, ה-BDS עושה תוצרים הרבה יותר נכונים לימינו מבחינת רשתות. זה אולי הזמן להגיד שלעמוד בתור government official, בתור שרה, בממשלה לצד דגל ישראל, ולשים ברקע כל מיני תמונות רצות של זירות קרב, זאת באמת ההסברה הכי גרועה וכושלת. אם היא הייתה טורחת ללמוד קצת את הזירה שהיא נכנסה אליה ולא רק להתחנף לבוס שלה ולנסות לעשות הסברה פנימה, לציבור הישראלי, שבצדק לא מחבב את מדיניות הממשלה, אולי היא הייתה מבינה שהיא הורסת פה מה שבנו שנים.
אבל אם דיברנו על תרבות, בואו נראה מה קורה בתרבות בישראל. ממש ליקטתי בקטנה. ניסיתי לראות מה צבוע בתוך תחום התרבות בכספים הקואליציוניים. אכן, יש תקציב של 6 מיליון שקלים לאירועי תרבות ברשויות – כלל הרשויות, אני מניח, הקריטריונים לא מפורטים. 6 מיליון שקלים למשרד התרבות והספורט לאירועי תרבות ברשויות. לעומת זאת, אותו משרד תרבות נותן 10 מיליון שקלים סיוע למוסדות תרבות שמקיימים אורח חיים דתי ועוד 100 מיליון שקלים לתרבות חרדית. זה לא נגמר בזה, כי גם משרד ההתיישבות הקציב תקציב מאוד מכובד לנושא, והוא ייתן עוד 120 מיליון שקלים לתרבות יהודית.
אין כמוני שמח לקדם תרבות יהודית, אבל תסכימו איתי ש-6 מיליון אל מול 230 מיליון זה לא מספר הגיוני. זה לא מספר הגיוני. וזה משקף את כל התקציב הזה. זה אומר שהתקציב הזה לא רואה חלקים שלמים בעם. זה אומר שהתקציב הזה מאוד דומה ליושב-ראש ועדת הכספים שלנו, מר גפני, שחושב שאין ערך בתרבות החילונית. כי התרבות החילונית היא עגלה ריקה; כי יוצרים חילונים הם לא חשובים; כי תרבות פופ היא לא חשובה. ולכן טרח אותו גפני, באמת, כאדם מבוגר – זה נראה, זה באמת, אני מנסה להגיד את המילה, זה יוצר תחושת אי-נוחות, זה ממש קרינג' לראות את גפני מעיר על הבגדים של נועה קירל. אתה מבוגר, היא בחורה צעירה, מצליחה, חרוצה, שמרוויחה את הכסף שלה בשתי ידיים, עובדת קשה ומביאה לנו המון כבוד בעולם. בפעם האחרונה שבדקתי אתה הבאת הרבה פחות כבוד בעולם.
אבל האמירה של גפני משקפת שלא רק שהוא עמד פה הבוקר והציג את התקציב הביזיוני הזה, שלא מבשר שום מנועי צמיחה לאף אחד במדינה, אלא שהוא גם באמת מרגיש בשיכרון כוח. גפני עמד פה וידע שאין לו אף נימוק אמיתי למה התקציב הזה ראוי. אז מה עושה גפני, כמו גפני, כשאין לו נימוק אמיתי עם תוכן, עם נתונים, חס וחלילה – בכל זאת, יושב-ראש ועדת כספים? הוא תוקף; הוא תוקף בחורה צעירה, מצליחה, על איך שהיא לבושה. מי אתה ומי שמך להגיד למישהי במדינה הזאת איך היא לבושה? אתה מוזמן להתערב בדברים האלה כל עוד הם נוגעים לבנות המשפחה שלך – אני לא נכנס לך למרחב המשפחתי. אל תיכנס למרחב של אף אחד אחר. נועה קירל זאת רק הנקודה שהוא העלה, אבל הבוז, הבוז וההתנשאות ותחושת הכוח והיוהרה אומרים הרבה יותר. כי הוא לא התכוון לנועה קירל. הוא התכוון לבוז לתרבות החילונית; הוא התכוון לבוז לתרבות הפופ; הוא התכוון לבוז לכל אותו דבר שמביא לנו כל כך הרבה כיף, הנאה, גאווה, התרוממות רוח, הצלחה בעולם בפסטיבלים, באמזון, בנטפליקס.
אני לא יודע למה זכינו לאנשים כל כך בכירים בפוליטיקה שמתעקשים להקדיש את הזמן שלהם לפילוג, להתנשאות ולפסילה קטגורית של מה ששונה מהם. כי אני, בשונה ממנו, מעולם לא עמדתי פה ופסלתי תרבות שגם אם אני לא צורך באופן יום-יומי, אני מכיר בחשיבות שלה. זה ההבדל בסוף ביני לבינו, ובין רבים שיושבים בצד הזה, של האופוזיציה, לאחרים שיושבים בצד של הקואליציה. אנחנו לא פוסלים. אני לבטח לא פוסל. יש מקום לכול, ותקציב ראוי היה נותן חלוקה צודקת, שמקדמת גם תרבות יהודית, גם ספציפית תרבות חרדית, שקיבלה פה את אותם 100 מיליון ממשרד החינוך, וגם תרבות חילונית; גם השקעה בהסברה ודיפלומטיה ציבורית באמצעות תרבות ישראלית וגם השקעה במוסדות תרבות חילוניים כמו תיאטראות, שאין להם אפשרות לעמוד תקציבית בשוק כל כך קטן ולהעלות הצגות שהן לא מסחריות, כי אין לזה מספיק שוק כאן בישראל, והשקעה במחול והשקעה במוזיקה והשקעה בהמון דברים, וזה רק בתרבות.
אבל הנקודה היא אותה נקודה, וזה עובר כחוט השני בתקציב הזה. התקציב הזה הוא אצבע בעין, וזה לא דומה לתקציבים דומים. זה תקציב שבא ואומר: אנחנו עושים כי אנחנו יכולים. אנחנו נקפח אתכם כי אפשר. יש לנו 64 אצבעות, ואנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים. ואתם מפספסים פה שני דברים: א. זה דבר מאוד מכוער לעשות, כי אנחנו צריכים לחיות במדינה הזאת זה לצד זה בתקווה, בצורה טובה יותר בעתיד, ובשביל זה אף צד לא יכול לכופף את השני. הדבר השני הוא שזה בסוף יחזור אלינו, אל כולנו, כמו בומרנג. אם אתם חושבים שלתקצב סקטור מסוים ולהזניח סקטורים אחרים מוציא אתכם גיבורים גדולים, אז כל מה שיוצא מכם הוא אנשים חסרי אחריות שמועלים במהות תפקידם, שהוא לא להביס את האופוזיציה, שהוא לא לנסות לנצח אותנו תקשורתית, שהוא לא לנסות ולייצר כותרת חיובית עליכם; הוא אשכרה לנהל מדינה. ובניהול מדינה, הרבה אחרי שישכחו מכל הסערה של התקציב, של קרן הארנונה, של הכול – ידברו פשוט הנתונים, והנתונים יהיו עגומים מאוד.
וזה מה שאתם מפספסים פה. אתם ממשלה שאומנם יש לה רוב מובהק, אבל היא בתחושת הישרדות, ואתם מרגישים ששעון החול כבר אוזל, ולכן אתם פועלים בצורה עמוסת היבריס, שהיא באמת ביזה רעיונית, לא רק ביזה תקציבית. כי אתם אומרים: אנחנו לא רואים יותר את ממשלת ישראל כממשלת כל עם ישראל. אתם יצרתם תקציב שהוא כלי מפלג. הייתה לכם הזדמנות לייצר פה ריפוי אחרי תקופה קשה שיצרתם; הייתה לכם הזדמנות להביא בשורה כלכלית לציבור כולו, שגם אתם תרוויחו ממנה, שכל המגזרים ירוויחו ממנה. אבל אתם מרגישים שיצאתם גברים כי קיצצתם לרשות לחדשנות והגדלתם לתרבות החרדית. אפשר היה לעשות גם וגם, וזה ההבדל בין להיות בממשלה לבין להיות מנהיג.
אתם חושבים, וזה נכון לגבי רובכם – באמת, תחושת האדנות ותחושת היוהרה ניכרת כל כך בהתבטאויות, בעשייה, בהחלטות – אתם חושבים שהכיסא הופך אתכם למנהיגים, אבל ההחלטות שאתם עושים או לא עושים הן אלה שהופכות אתכם למנהיגים. אם אתם חושבים שבגלל שאתם תצליחו להעביר מחר תקציב – וכנראה תצליחו, ובעזרת השם, זה יהיה האחרון, אני מאמין שזה יהיה האחרון שלכם, אבל אם אתם חושבים שהעובדה שתעבירו מחר תקציב הופכת אתכם לממשלה מצליחה, הופכת אתכם לאנשי חזון, הופכת אתכם למנהיגים, הופכת אתכם לאנשים שמישהו יספור בכלל בדברי הימים של המקום הזה או של מדינת ישראל בכלל, אתם מפספסים את הנקודה כולה.
אנשים שעושים לא בצורה פופוליסטית, לא בצורה לעומתית – אנשים שמנהיגים הם מי שמקבלים החלטות קשות. מנהיגים הם אנשים שעומדים בפרץ; מנהיגים הם אנשים שיודעים לעמוד מול הבייס שלהם ברגעים של החלטות, בצמתים, בהיסטוריה החברתית, הכלכלית, המדינית, הביטחונית שלנו, ולומר: אני אעשה את הדבר הנכון גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאני אעשה כנבחר ציבור; אני אעשה את הדבר הנכון גם אם אני אחטוף מכל כיוון – בבית, ביישוב שלי, בקהילה שלי – אבל אני אדע שעשיתי את הדבר הנכון למען מדינת ישראל.
הבעיה היא שאתם מבלבלים בין תפקידים בממשלה וכל המסביב לבין אחריות. אם הייתם עכשיו בתאגיד, כולכם כבר הייתם נזרקים מזמן או עומדים לדין. אתם מועלים באחריות התאגידית שלכם. אתם עושים ביד מכוון בניגוד למה שטוב למדינה, בניגוד למה שיניב תשואה למשק הישראלי. אתם הולכים עם ראש בקיר בכוונה כי אתם יכולים, נגד כל הערכה של כל כלכלן משמעותי במדינה הזאת, ואתם יודעים שהם צודקים, וגם שר האוצר שיושב פה יודע שהם צודקים. אתם מגדילים את הגירעון שלנו בידיעה שהוא ממילא הולך לגדול, ואתם יודעים שהדרך היחידה לאזן את זה, אם בכלל, תהיה להעלות מיסים בצורה דרסטית. כי כבר עכשיו לכולם ברור שיהיו פחות הכנסות בשנה הקרובה ובשנה שאחריה. זה לא מעניין אתכם, כי אתם לא מנהיגים; אתם אנשים קטנים שחיים את הכאן ואת העכשיו, ואכפת לכם רק מהכבוד שלכם, מהיוקרה שלכם, מהכיבודים שלכם ומהבייס שלכם.
מדינת ישראל תזכור אתכם כי רובכם פה – כי אתם ממש אוהבים את השם שלכם, ורובכם פה מזמן לא מהסיבות הנכונות. לצערי, זה מאפיין הרבה אנשים בבית הזה. הרבה אנשים כאן בקואליציה יושבים פה כי הם רוצים פשוט להישאר על הגלגל, הם פשוט רוצים להיות somebody, להיות מישהו, שידברו עליהם, שהם יוכלו להגיד: אני השר לזה, ואני השר לזה. זה לא יחזיק מים דקה אחרי כן. רק מעשים מחזיקים, רק עשייה אמיתית, רק נתינה אמיתית. שקר לא מחזיק, לשקר אין רגליים. הפייק שאתם מפיצים אולי ירצה את הבייס שלכם לפריימריז הקרובים, אבל הוא לא ישאיר פה כלום. עשר שנים מהיום, חמש שנים מהיום, לבטח אחרי, אף אחד לא יזכור אתכם, רק את הדברים הרעים שעשיתם. ועוד יש לכם הזדמנות לעשות גם דברים טובים. דברים טובים – אין עליהם מחלוקת. דברים טובים גם אנחנו באופוזיציה לא נוכל לתקוף ולא נוכל לעשות להם ספין, כי הם יחזיקו מים, הם ידברו בעד עצמם.
אז מחר נתכנס פה כולנו, בעוד 24 שעות בערך, להתחיל להצביע על התקציב, וכנראה ברביעי בבוקר זה יהיה מאחורינו ויהיה פה תקציב מדינה. אני רוצה לומר לכם שאם אתם תחגגו ברגע הזה, אתם לא מבינים מה המשמעות של התפקיד שלכם. אתם לא מבינים את החורבן שאתם מביאים על הכלכלה הישראלית. ואני חייב לומר שעם תקציב מחפיר כל כך כמו שיצרתם, כבר עדיף תקציב המשכי. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
תודה רבה, חבר הכנסת עידן רול.
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
סגנית מזכיר הכנסת מבקשת להודיע הודעה, בבקשה.
<< דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >>
תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לממשלת הרפובליקה של הפיליפינים בדבר קידום השקעות והגנה עליהן. תודה.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
תודה רבה לך.
<< הצח >> הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 23) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2023, התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13) << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק ההתאמות הפיסקליות, התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024, התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
וואו, איזו התרגשות, באמת.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
אתה מוזמן לשבח.
<< דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >>
אני תמיד משבח את דבריה של ראדה.
גברתי היושבת-ראש, אדוני שר האוצר, חברת הכנסת לזימי, ביקרתי היום בסופר שליד הבית שלי, וגיליתי שמחיר הלחם עלה שוב, הפעם ב-5%. חוץ מהלחם עלו בתקופה האחרונה גם מחירי החלב, הירקות, הפירות, נייר הטואלט, קופסאות השימורים, שמן הזית, הפסטה, מוצרי הניקיון, מזון לתינוקות, אורז, טונה – הכול עולה. חיפשתי ונברתי בתקציב המדינה שמונח לפנינו, ולא הצלחתי למצוא סעיף אחד שנועד להיאבק ביוקר המחיה. מישהו כאן מצא מה הממשלה הזו עושה כדי להוריד כאן מחירים? כדי לוודא שהאנשים שעובדים יוכלו לסיים את החודש בכבוד?
יהיה קשה למצוא, כי אין. כי לממשלה הזו פשוט לא אכפת מיוקר המחיה. היה להם מאוד אכפת מיוקר המחיה בזמן הבחירות, כשביבי התרוצץ בין תחנות דלק לסופרים, והבטיח והבטיח והבטיח – ושיקר. במקום 14 מיליארד שקל לכספים קואליציוניים, הייתם יכולים להיאבק ביוקר המחיה על אמת, אבל אין חדש תחת השמש של ביבי – שקרים כמו חול ויקר מאוד לאכול. הם פשוט לא עובדים בזה. איך אני יודע? כי לפני לא הרבה זמן, כשהיינו בממשלה, עבדנו בזה בלי המון כותרות מפוצצות, בלי רעש, בלי גזירת סרטים. השרים פשוט הלכו למשרדים שלהם בבוקר ועבדו בזה יום-יום, שעה-שעה. אורנה ברביבאי, שרת הכלכלה, הנהיגה את רפורמת היבוא; עבדה בסיזיפיות להוריד מכסים ממאות מוצרים כדי להגדיל את התחרות, להרחיב את ההיצע, להוריד מחירים.
יחד עם ראש הממשלה לפיד היא הביאה את רשת קרפור לישראל, זו שמתחילים לראות את הסניפים שלה פזורים ברחבי הארץ, והמחירים שם נמוכים משמעותית מהמחירים כאן; יחד עם ראש הממשלה לפיד הם דיברו ונפגשו עם יצרני הלחמים, למשל, כדי לבלום את עליית המחירים – מה שהשרים כאן לא עושים, ולכן המחירים רק ממשיכים לטפס ולטפס. כראשי ממשלה בנט ולפיד הובילו מדיניות כלכלית אחראית, שהובילה לכך שישראל סיימה את שנת 2022 עם עודף תקציבי של כמעט 10 מיליארד שקלים. זאת הייתה, אגב, הפעם הראשונה ב-35 השנים האחרונות שהממשלה רשמה יותר הכנסות מהוצאות.
ומה הממשלה הזו עושה עם כל הכסף הזה שנצבר? משקיעה במנועי צמיחה? נאבקת בריכוזיות במשק? נלחמת במונופולים? יוזמת תוכנית כלשהי להוצאת ישראל מהמיתון שמתרגש עלינו? לשיקום את ההייטק? מישהו? משהו? מה נסגר? כי לא ולא – אנחנו רואים כאן שוד בלתי נסלח של הקופה הציבורית, מעשה חבלה מכוון על ידי שר האוצר בכבודו ובעצמו, שמחלק את כספי הציבור לציבור שלו ולמקורבים שלו כאילו הכסף הזה הוא שלו מהבית.
אני חושב שכבר אפשר לסכם שסמוטריץ' הוא אומנם שר האוצר של מדינת ישראל, שאמור לדאוג לרווחת כל אזרחי ישראל – –
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
לרַווחת, לא לרִווחת.
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
– – לרַווחת כל אזרחי ישראל, אבל בפועל, השר סמוטריץ', אתה שר מגזרי, לא ענייני, לא מקצועי, שדואג אך ורק לסקטורים שמעניינים אותך. התקציב שהבאת, אדוני, לשולחן הכנסת, הוא תקציב אנטי-חברתי, חסר מעוף, בלי אף רפורמה משמעותית, בלי בשורה לפריפריה, גם לא לסטודנטים, גם לא לקצבאות הזקנה, לא לשורדי השואה, לא לכנפיים של קרמבו. והדובדבן שבקצפת, אדוני: 14 מיליארד שקלים של כספים קואליציוניים. זה סכום מטורף. אגב, הוא גדול מרוב התקציבים של משרדי הממשלה.
ומה בתוך הכספים הקואליציוניים? הולכים להכפיל את הקצבאות של האברכים. הממשלה הולכת לעודד אנשים לא לצאת לעבודה. נכון להיום אובדן התוצר למשק מזה שגברים חרדים לא יוצאים לעבודה מגיע ל-29 מיליארדי שקלים. בקצב הזה זה יגדל ל-80 מיליארדים בעשור הבא. אנחנו חייבים לצאת מתרבות של קצבאות לתרבות של עבודה, כי אנחנו דנים אותם ואת הילדים שלהם ואת הנכדים שלהם להיות במלכודת העוני ולסעוד על קצבאות לעולמי עד. אז ביבי, למה אתה עושה בדיוק את ההפך?
מה עוד? הגדלה משמעותית בתקציב של מוסדות החינוך שלא מלמדים ליבה במאות מיליוני שקלים. הממשלה הזאת הולכת לממן חינוך שלא כולל אנגלית או חשבון או מדעים, חינוך שלא מעניק לתלמידים את הכלים הכי בסיסיים להשתלב בשוק העבודה. מדינה גונבת מדור שלם של צעירים את היכולת לרדוף אחרי החלומות שלהם, דנה אותם לחיים של בורות, של בערות, של עוני קיצוני, מונעת מהם את הכלים הכי בסיסיים לפרנס את עצמם, לפרנס את בני המשפחה שלהם. ואני שואל: אם הם לא יוכלו לפרנס את עצמם, מי יפרנס אותם?
שמעתי את ביבי אומר שילד חרדי צריך לקבל כמו כל ילד; הוא לא חצי ילד. הלוואי שביבי היה מדבר על הכלים שצריכים להינתן לאותם ילדים כדי למצות את הפוטנציאל שלהם למקסימום. אבל ביבי לא מדבר על כלים, הוא מדבר על תקציבים, וגם בתקציבים ביבי לא מדבר בדיוק, בלשון המעטה. אחרי שהתקציב הזה יאושר, ההשקעה בתלמיד במערכת החינוך הפרטית של ש"ס תהיה גדולה ב-4,000 שקלים בשנה מבתלמיד במערכת החינוך הממלכתית; גבוהה ב-2,000 שקלים במערכת החינוך הפרטית של יהדות התורה. המהלך הזה הורס את מערכת החינוך הממלכתית של מדינת ישראל, כי ישקיעו בה פחות תקציבים, ישקיעו פחות בכל תלמיד ותלמידה.
כשבצלאל סמוטריץ' נשאל על הכספים הקואליציוניים, הוא אמר: ד"ש מ-53 המיליארד שקלים לעבאס. בואו נעמיד דברים על דיוקם, כי נמאס. ממה נמאס? מהפייק הזה. לא 53 מיליארד – 30 מיליארד; לא כסף קואליציוני למנסור עבאס אלא תוכנית מקצועית לחמש שנים, שגובשה על ידי 21 משרדי ממשלה, לפיתוח חברתי וכלכלי של החברה הערבית במדינת ישראל. מדובר בהמשך לתוכנית שנתניהו עצמו יזם והוציא לפועל לפנינו, תוכנית שתוקצבה ב-15 מיליארד שקלים, תוכנית שגם עכשיו כממשלה אתם ממשיכים ליישם, כי אתם מבינים שהיא מקצועית והיא טובה, שהיא תגדיל את ההשכלה ואת התעסוקה ואת הצמיחה. להבדיל – אגב, בצלאל, אתה לא חתום על תוכנית מקצועית. אתה חתום על כספים קואליציוניים מגזריים, הרסניים לכלכלה, שדנים דור שלם של צעירים בחברה החרדית לעוני מחפיר, לבורות, שמצמצמים את היציאה שלהם לשוק התעסוקה, שיפגעו דרמטית בצמיחה של כולנו. איזה כישלון.
גברתי היושבת-ראש, ביד אחת הממשלה מעודדת בטלה ואבטלה, מממנת מערכות חינוך פרטיות שאין בהן אנגלית, מדעים וחשבון, וביד השנייה מקצצת בתקציב הרשות הישראלית לחדשנות, ונותנת אפס, לא אגורה שחוקה אחת, לסטודנטים. התקציב הזה משקף את סדר העדיפויות של הממשלה. זה תקציב בלהות, ואם הוא יאושר, הוא ימיט עלינו אסון חברתי וכלכלי. זה תקציב שמדכא צמיחה, שמעודד אבטלה, שמקריס את מערכת החינוך הממלכתית של מדינת ישראל.
אני רוצה לומר עוד משהו, ואני שמח שאתה כאן, אדוני שר האוצר.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
אפשר רק שאלה – – – הכספים הקואליציוניים, 3-2 מיליארד שקלים. 483 מיליארד ב-2024, 514 מיליארד ב-2025 – – – אתה יודע להגיד לי שנייה – – – בכמה הגדלנו את תקציב החינוך, תקציב הרווחה, הבריאות, תקציב השכלה גבוהה, בכמה הגדלנו את תקציב הבריאות והחינוך? כמה הגדלנו – – –
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אפשר לדבר – – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
אני יכולה לענות לך.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
עכשיו הוא נואם. שמעתי אתכם אחד אחרי השני – ההוא אומר 3 מיליון לפה, 20 מיליון לפה – – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
אני יכולה לענות לך.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
זה עובר לפה – – –
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני דווקא רוצה לדבר איתך, אדוני.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
אתה יודע כמה יש בתקציב – – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
הוגדל בטייסים אוטומטיים. ואגב, בחינוך, בהסכם השכר שאתה לא אהבת, בלשון המעטה, ועשה היסטוריה במערכת.
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אדוני, ברשותך.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
אתה יודע כמה עידוד השקעות הון בתעשייה, בהייטק? כמה – – –
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני יודע שקיצצתם ברשות החדשנות ב-100 מיליון שקלים. תסבירו.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
– – – לא קיצצנו.
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
לא קיצצתם ב-100 מיליון שקל ברשות הישראלית לחדשנות?
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אדוני, אני רק רוצה – – –
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
– – – אתה יכול להגיד מה תקציב משרד החינוך? מה תקציב משרד הביטחון? מה תקציב משרד החקלאות?
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
הכול טייסים אוטומטיים.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
ממש לא.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
אני אומרת לך שבתקציב החינוך יש סעיפים שהם בחוסר מהתקצוב בפועל של השנה שעברה. במשרד הבריאות יש קיצוצים.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
גברתי היושבת-ראש.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
יש קיצוצים בתקציב הקופות, בתי החולים, פעולות שונות. פחות או יותר השארתם ביתר הדברים כמו – – –
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
בוא, אני ראיתי. ישבתי שם בוועדת הכספים.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
– – – תנאמי, אני מוכן – – – גם איתך.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
אתה שואל, אני תמיד שמחה לעזור.
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
היושבת-ראש מדייקת, ויש גידול בטייסים אוטומטיים.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
האם אתה יודע, מעבר לטייסים האוטומטיים, בכמה הגדלנו את תקציב משרד הבריאות – – –
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אז אני אומר שוב, היושבת-ראש מדייקת במקרה הזה. יש פה גידול בטייסים אוטומטיים.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
לא נכון, לא נכון. רואים אותנו הציבור, הציבור יבדוק את זה.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
יש מספרים, שיפתחו את החוברות. בוא נצלם להם את החוברת, ואני אגיד לכם בדיוק.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
כמה הוספנו – אני שואל אם הציבור יודע כמה הוספנו – – – כמה הוספנו לחיילי המילואים.
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני אומר לך, אני ישבתי שעות ארוכות גם בוועדת הכספים וגם בוועדת הפנים והגנת הסביבה. יש טייסים אוטומטיים, והם רואים קיצוץ.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
אתם כולכם ראיתם את הקואליציוניים.
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אגב, בעיניי הקואליציוניים זה חרפה, גם בהיקפים.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
אתה יודע להסביר ממה מורכב הקואליציוניים?
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
בוודאי, יותר מ-14 מיליארד. בוא, אני לא בבחינה. אני לא התלמיד ואתה לא המורה.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
לא – – – שאין לך מושג על מה אתה מדבר. אתה מדקלם – – – אין לך מושג מה קורה שם.
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
בראיון ל-FM103 אמרת שכשאתה מחייב מפעלים להתקין מסננים בשביל לשמור על איכות הסביבה, זה גם לא נכון כלכלית, אבל יש למדינה עוד ערכים שחשוב לה לקיים.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
לא, לא, עזוב רגע, ההגנה הכי טובה היא התקפה.
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אתה יודע, אני חושב שבריאות הציבור ודאגה לסביבה הן חשובות.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
אני שואל אם יש לך מושג ירוק מה יש בתקציב הזה. אין לך מושג, אין לך ולאף אחד – – –
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אתה יודע כמה אנשים מתים מזיהום אוויר במדינת ישראל בכל שנה? 2,500 מתים בכל שנה במדינת ישראל.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
עוד פעם, שאלתי אותך – – – תסביר לאזרחי מדינת ישראל ממה מורכב – – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
אני אתן לך את הזמן הזה. הכול בסדר – – –
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
– – – רק שהציבור ידע שאין לך מושג ירוק מה יש בתקציב הזה. הכול דמגוגיה. תמשיך. אם היית יודע, היית עונה.
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
14 מיליארד שקל של כספים קואליציוניים.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
14 מיליארד – מה יש שם?
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
גם בהיקף שלהם, גם ביעדים שלהם.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
תסביר את היעדים לציבור לפני שאתה מעביר ביקורת. מה יש ב-14 מיליארד?
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הנתונים חשופים בפני הכול, ואני יכול – – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
אני יכולה להקריא לך. אתה רוצה?
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
כן. 3 מיליארד תוספת למשטרה; מיליארד שקל תוספת למערכת הבריאות. תגידו את הסכומים. אתם נתפסתם עכשיו לכמה מאות מיליונים שאתם לא אוהבים בתקציב לחינוך החרדי.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
ממש לא.
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
שוב, הכפלה של קצבאות האברכים, בזמן שנותנים אפס לסטודנטים.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
למה אתה אומר שנותנים אפס לסטודנטים? זו לא אמת. הגדלנו הרבה מעבר לתקציב, אגב.
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אפס, אפס. אגורה שחוקה אתם לא נותנים לסטודנטים.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
אבל אתה משקר. יש 100 מיליון שקל – – –
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
העברה של תקציבים למערכות חינוך שלא משקיעות.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
יש 30 מיליון שקל ללימודי אנגלית, יש 30 מיליון שקל תוספת – – –
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
שר האוצר, כשאתם לא נותנים שקל, אגורה שחוקה לסטודנטים, אבל מתקצבים מוסדות לימוד שלא מלמדים אנגלית, חשבון, מדעים, מי יפרנס את אותם ילדים?
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
מה זה? מה זה?
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
– – – למאבק באלימות במשפחה, מעבר ל-250 שאתם תקצבתם בממשלה הקודמת. כמעט בכל סעיף חברתי ששמתם, הוספנו כסף.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
ממש לא. קודם כול, דברים שנלחמים בהם לא שמים בקואליציוני. שר האוצר, אני רוצה להגיד לך משהו. ראשית, בכספים קואליציוניים לא שמים דברים שנלחמים בהם לטווח ארוך, אוקיי? כי הם אמורים להיות בבסיס התקציב.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
אני אגיד לך עוד משהו שאמרתי בוועדת הכספים. יש סעיפים במגזר החרדי ובחינוך החרדי והתורני שאתם הורדתם מבסיס התקציב ושמתם את זה בקואליציוני, כדי לספר לעולם שהינה, הביאו עוד כסף, כדי שהם יוכלו להתהדר בזה.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
– – – את משקרת. מה שעשינו זה שהכנסנו – – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
קודם כול, אתה תבקש סליחה, כי אני לא משקרת. אתה רוצה שאני אקריא לך את סעיפי התקציב? אני אקריא לך בשמחה.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
לא רק שלא הוצאנו אותם מהבסיס, אנחנו – – –
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אדוני, הבוז של הממשלה שלך – – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
אתם הורדתם בסעיפים תקציביים, ואני יכולה לתת לך דוגמאות חיות.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
תמשיכו לשקר לציבור. הוא לא טיפש. הציבור ייכנס לאתר של משרד האוצר, יראה את סעיפי התקציב, יראה את ההשקעה בשנים קודמות. תמשיכו – – –
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אדוני, הבוז שאתה רוחש לנושא של בריאות הציבור והסביבה, כמו שהוא בא לידי ביטוי גם בתקציב הזה וגם בחוק ההסדרים, בעיניי, הוא חרפה.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
האמירה שלך, אדוני, להתקין מסננים כדי לשמור על איכות הסביבה זה לא נכון כלכלית – תסביר לי אתה איך להתקין – מדוע – – –
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
אדוני שר האוצר, אתה תוכל מחר לעלות ולהגיד את דבריך. אנחנו נקשיב בקשב רב. אני רק אומר לפרוטוקול שאני, לפחות, ישבתי בוועדת הכספים יומיים במשך שעות ארוכות. פתחתי סעיף-סעיף תקציבי, גם בחינוך וגם בסעיפים אחרים.
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
טייסים אוטומטיים.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
דנו על זה באריכות. לצערי הרב, התשובות שקיבלנו לא היו מספקות, אבל אנחנו כבר התרגלנו.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
עכשיו נאפשר לחבר הכנסת יוראי להב להמשיך ולדבר. תודה רבה.
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
14 מיליארד שקל של כספים קואליציוניים, ואתה מטיף מוסר? אתה אומר שזה טוב? 14 מיליארד שקל של כספים שבמקום לעודד מנועי צמיחה, לעודד כניסה לשוק התעסוקה, לעודד השכלה, חדשנות, הם מעודדים בורות ובערות, הם דנים דור של אנשים לעוני קיצוני. זאת המורשת שלך? זאת הדאגה שלך לכלל אזרחי ישראל? אנחנו נשלם דורות על גבי דורות את מחיר השגיאה הנוראה שאתה מביא בתקציב הזה.
אני שוב רוצה לשאול אותך, אדוני – אתה אומר שזה לא כלכלי לשים מסננים על מפעלים ועל תחנות כוח. אני רוצה לשאול אותך: איך 2,500 מתים בשנה מזיהום אוויר תורמים לכלכלה הישראלית? איך אנשים החולים במחלות שקשורות לזיהום אוויר תורמים לכלכלה הישראלית? איך זה תורם לכלכלה? אני חושב שזה חלק מאותה פרדיגמה שאתה, אדוני, שבוי בה. עזוב, אני שם בצד שאתה מכחיש אקלים, שאתה לא חושב שמשבר האקלים הוא אתגר שחשוב להתייחס אליו, להקדיש לו משאבים, שהטיפול הראוי, הנכון ונחוש בו מבטיח את איכות החיים שלנו ואת המשך החיים פה על פני כדור הארץ, גם במדינת ישראל. אבל האמירה שלך שכאילו להתקין מסננים על תחנות כוח ועל מפעלים מזהמים זה אירוע לא כלכלי לא ברורה לי. אני פשוט לא מצליח להבין, כי גם הטיפול באותם אנשים חולים עולה למדינה ולכלכלה שלנו כסף. אני באמת לא מצליח להבין.
התחלתי לדבר על חוק ההסדרים, כי ישבתי שעות ארוכות על חוק ההסדרים בוועדת הפנים והגנת הסביבה. חוק ההסדרים הוא כולו מתקפה בוטה על הסביבה ועל בריאות הציבור. אני מוכרח לומר שאני מוכרח להחמיא ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת יעקב אשר, כי חשתי שהוא מנהל את הדיונים של הוועדה שעות ארוכות במקצועיות, בענייניות. אני חושב שהגענו להבנות בהרבה מאוד נושאים, וגם קידמנו יחד לא מעט נושאים, אבל אני חש שמשרד האוצר עדיין שבוי בפרדיגמה השגויה שלפיה הסביבה היא החסם המרכזי לצורכי הבינוי והפיתוח במדינת ישראל. כאילו אם נשים את הסביבה, את הדאגה לאינטרס הסביבתי, בצד, נוכל לפתח ולבנות והכול יהיה בסדר.
אני סבור שתכנון ופיתוח שלא לוקח בחשבון את הצורך לבנות ולפתח מצד אחד, ומצד שני לשמור על הטבע והסביבה שלנו, הוא תכנון פגום, לקוי, שאין לו מקום בשנת 2023. ולכן, כשאנחנו באים לפתח ולתכנן את המדינה שלנו שנים קדימה, אנחנו צריכים לקחת בחשבון, מן הסתם, את צורכי הבינוי והפיתוח, אבל גם הצורך לאזן אותם עם האינטרס של בריאות הציבור ושל הסביבה.
במהלך הדיונים לפיצול, לקראת חוק ההסדרים, חברת הכנסת לזימי, שיושבת כאן, ואני, הצלחנו לפצל לא מעט נושאים בעייתיים. אני רוצה להתעכב על אחד מהם, שזה הרצון של הממשלה לכרסם בסמכויות פקיד היערות הראשי.
<< קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >>
לא רלוונטי.
<< דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
שוב – הסביבה, העצים, הדאגה למה שאני חושב ורואה שהוא חלק קריטי מהמאבק במשבר האקלים. עצים, שסופחים רעלנים מהסביבה, פולטים חמצן לאוויר, דואגים להצליל את הערים שלנו, לאפשר לנו ללכת ברחובות שלנו, כשהטמפרטורות עולות ועולות – צריך לקחת אותם בחשבון כחלק בלתי נפרד מתהליך התכנון. כשלא לוקחים בחשבון את העצים בתהליך התכנון, הדברים פשוט קורים בצורה לקויה ולא נכונה. האוצר ביקש להביא בחוק ההסדרים כרסום משמעותי בסמכויות פקיד היערות הראשי כשדנים בתוכניות ובפרויקטים לאומיים. את זה הצלחנו לפצל.
בדיונים בוועדת הפנים והגנת הסביבה הצלחנו לפצל עוד שני נושאים משמעותיים מאוד: הראשון הוא הניסיון של המדינה להפריט את מערך הייעוץ הסביבתי של המשרד להגנת הסביבה – דבר שהיה פוגע משמעותית בייעוץ שניתן למיזמים תכנוניים והנדסיים. הדבר השני הוא מיזמי חלוץ, שלמעשה היו מאפשרים למדינה להקים בהליך מהיר מאוד – לא לעבור דרך התהליך המלא – כל מיני פרויקטים לאומיים תשתיתיים כבדים, למשל פצלי שמן. מדובר בפרויקטים מזהמים מאוד. גם את זה הצלחנו לפצל. כמובן, זה לא אומר שהחוקים האלה לא יעברו, אבל הם יצטרכו לעבור הליך חקיקה מסודר דרך כל הוועדות והליך החקיקה המלא. אני חשוב שבנושאים כל כך משמעותיים, שאמורה להיות להם השפעה ישירה על החיים שלנו, על החיים של כל אזרחי ישראל, ראוי לנהל בהם דיון מעמיק, לשמוע את כל העמדות, ולא לקדם אותם בהליך חקיקה חפוז בחוק ההסדרים.
לא הצלחנו למנוע לחלוטין את הפגיעה. אני רוצה לסמן שלוש נקודות שבעיניי הן חמורות. הראשונה היא חוק אוויר נקי. חוק אוויר נקי הוא חוק שחוקק על ידי הממשלה, בהצעת חוק פרטית, אומנם, של חבר הכנסת דב חנין, ד"ר דב חנין, פורץ הדרך. החוק נועד לוודא שבריאות הציבור והסביבה נשמרות, כשאנחנו מדברים על מפעלים או על תחנות כוח מזהמות, שפולטות מזהמים לאוויר. זה חוק שקובע איזשהו סדר עדיפויות ואיזשהו איזון בין הצורך מצד אחד לאפשר לאספקת החשמל להגיע לאזרחי ישראל ולמפעלים לקיים פעילות כלכלית, ומצד שני, לוודא שהפגיעה באיכות האוויר שאנחנו נושמים ובסביבה היא פגיעה מינימלית ככל שניתן.
בחוק ההסדרים הזה ביקשו להעביר את השאלטר מהמשרד להגנת הסביבה, שדואג לבריאות הציבור ולהגנת הסביבה, למשרד האנרגיה ולמנהל המערכת – זה שמפעיל את תחנות הכוח – שבמידת הצורך הוא יכול לאפשר לתחנות הכוח לזהם מעבר להיתר שניתן לו על ידי המשרד להגנת הסביבה. המחיר הוא ברור: חיי אדם, תמותה, תחלואה. אנחנו הופכים פה את בריאות הציבור או מכפיפים את בריאות הציבור ואת ההגנה על הסביבה שלנו לאינטרסים אחרים, חשובים – כי מן הסתם חשוב לשמור על רציפות החשמל לאזרחי ישראל – אבל אני חושב שהאחריות לבריאות הציבור והשמירה על הסביבה שלנו צריכות להיות בעדיפות עליונה מהבחינה הזו. אני חושש שבמקרה הזה יש פה חירור – ממש ניקבו את חוק אוויר נקי באופן שמאפשר למנהל המערכת, זה שאחראי על הפעלת תחנות הכוח, לזהם מעבר להיתר שהותר.
אל הוולחו"ף – הוועדה לשמירה על הסביבה החופית, שהיא ועדה שמקבילה לוועדת התכנון הארצית – אמורים להגיע כל מיני פרויקטים שקורים או מתוכננים להתבצע בסביבה החופית במדינת ישראל. הוועדה דנה, נותנת דיוקים, מוודאת שהפגיעה בסביבה החופית תהיה מינימלית. מה שחוק ההסדרים הזה בא ועושה – הוא בעצם מפקיע את הסמכות של הוועדה, של הוולחו"ף, לדון בפרויקטי תשתית לאומיים שמבוצעים על החוף. פרויקטי תשתית הנדסיים, לעיתים גדולים, לעיתים מזהמים, הם לא יצטרכו את חוות הדעת של הוולחו"ף. בעיניי זאת ממש פגיעה אנושה ברצועת החוף, במשאב שהוא אולי הכי רגיש שיש לנו. הוא מוגבל, והוא מאוד מאוד רגיש. אנחנו רואים פה פגיעה.
והדבר האחרון שאני רוצה לדבר עליו הוא היפוך במנגנון שלפיו מאשרים למשל תחנות כוח במדינת ישראל. היום, כשרוצים לאשר תחנות כוח, לדוגמה תחנת הכוח בקסם או תחנת הכוח Reindeer שצפויה לקום – אני מקווה שלא, אבל שמתוכננת לקום כרגע באזור כפר סבא – אז זה צריך להגיע לממשלה – לוועדת שרים, או למליאת הממשלה. השרים צריכים לאשר פרואקטיבית את אישור הקמת תחנות הכוח. מה שקורה בחוק ההסדרים הוא הפוך: המועצה הארצית מפקידה במזכירות הממשלה את תחנות הכוח, ורק אם שר מבקש להביע את התנגדותו, רק אז הדיון בנושא מגיע לוועדת שרים. כלומר, אם אף שר לא מתנגד, התחנות הללו מאושרות אוטומטית. בעיניי זו בריחה מאחריות. יש לשרים אחריות ציבורית כלפי הציבור שלהם, ועצם העובדה שהם מבקשים – ממשלה שזעקה: משילות, משילות, מבקשת לסגת מהאחריות שלה לציבור, מהצורך לאשר תחנות כוח, פרויקטי תשתית לאומיים בסדר גודל כזה. זה בעיניי לא ראוי. אתם רוצים משילות, שנבחרי הציבור יקבלו את ההחלטות? אז למה אתם בורחים מהאחריות שלכם ומפקיעים את הסמכויות שלכם? לא ראוי.
נגמר לי הזמן, אז אני אנצל ליתר הנושאים שתכננתי לדבר עליהם את הפעמים הבאות. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
תודה רבה לך, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני ככה הגעתי ערוכה לפיליבסטר החשוב הזה על תקציב המדינה – תקציב נטול בשורה, אנטי-חברתי, כאילו לא הייתה פה מערכת בחירות שלמה שבה הצד הזה, שנבחר, הבטיח לפתור את כל בעיות המדינה, בתוך כמה זמן? שלושה חודשים? אותו צד שגם, אגב, היה בשלטון כל כך הרבה שנים, ולא עשה בדיוק את אותם הדברים. את יודעת, חיכיתי וחיכיתי ואמרתי: אולי ככה עוד מעט תהיה איזו מסיבת עיתונאים, תהיה איזושהי הצהרה, ואנחנו נראה סוף-סוף – שר האוצר, רגע לפני שאתה הולך – חינוך חינם מגיל לידה. פחות מעניין אותך.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
יש בית ספר מחר, מאוחר. לילה טוב.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
פחות מעניין אותך. לא. עולה ביוקר בית הספר, עולה ביוקר.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
חינוך נגמר.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אבל עולה יותר ביוקר לחרדים, שעתידם נגזל מהם. עולה ביוקר, בצלאל.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
החינוך נגמר. נעמה, אבל אין חינוך.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
שר החינוך פה, סליחה. שניכם – – –
<< קריאה >> השר הנוסף במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
אני משאיר אותך בידיים טובות של שר החינוך.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
שניכם פה אחראים לזה. אפס תקציב לחינוך הממלכתי-חרדי. שר החינוך, שר האוצר, אפס תקציב לחינוך הממלכתי-חרדי. מה, הם לא חלק מהישראליות? הם לא חלק מהקולקטיב הישראלי? לא מגיעה הזדמנות שווה לילדים האלה? מי אנחנו שנגזול מהם את ההזדמנות השווה שלהם בעולם הזה? מקומם אותי שמי שמבקשים שנסתכל על כולם כחלק – בצדק, אגב – לא מבינים שמערכת החינוך – ויושבת פה מי שהייתה שרת חינוך – היא הכלי הכי מרכזי בחִבְרוּת אל העם הזה, אל התפקיד שלנו, אל החיים המשותפים שלנו, וגם לשוויון ההזדמנויות. לא סתם בכל מקום שנפתח בית ספר ממלכתי-חרדי הוא נחטף עד אפס מקום.
ואני אגיד יותר מזה – מקומם אותי, מקומם אותי הטיעון הזה: כל אחד יבחר את אורח חייו. אין בעיה, כל אחד יבחר את אורח חייו, אבל כמדינה אנחנו לא יכולים לשלול במודע את הזכות לפרנסה וחיים בכבוד ולהזדמנות שווה. כל אחד יבחר את אורח חייו, אבל כמדינה, כשאנחנו נתקצב, נתקצב אפליה ופגיעה מכוונת בילדים ונערים חרדים? מי שמנו לדבר הזה? ואני אומרת פה משהו קשה עכשיו: זו בעיניי שנאת חרדים, אותה החלטה, שכל-כולה היא ברית פוליטית על גבם של ילדים ועתידם. מי שבאמת אוהב את החברה החרדית יאפשר לה הזדמנות שווה. היתר הוא אורח חיים, בהחלט, אבל ההזדמנות השווה היא נחלת הכלל, ואני מקווה, שר החינוך, שבכל זאת, אתה מסכים איתי לפחות בשתיקה.
לפני שנגיע לכל התכנים, אני דווקא מחליטה לפתוח – את יודעת, צריך לפתוח בזה; אני אפתח כבד. הצטיידתי פה, כי אמרתי שלצד הביקורת המאוד-קשה שיש לי על התקציב הזה, הייתי רוצה שגם נפתח בהשראה. זה נשמע מוזר, אבל בסוף אנחנו תמיד אומרות ואומרים שהעגלה שלנו מלאה בערכים, ואנחנו לא פה רק כדי לבלום את הממשלה הרעה הזו ואת מה שהיא עושה, אנחנו פה כדי לחלום ולתקן ולרפא ולשנות, לשנות מהיסוד את השיטה הזו שגוזרת חיי עוני וקושי. וכן, גם מעמד הביניים נאנק תחת יוקר המחיה. כולנו בעצם חלק מאיזושהי מציאות של מדינה שהולכת אחורה – הולכת אחורה גם בתפיסה הברורה שאנשים לא חיים כדי לעבוד אלא עובדים כדי לחיות, ושמשפחה ואושר באל"ף זה דבר לשאוף אליו, וזה דבר שמדינה צריכה לכוון אליו, וזאת לא בושה להגיד את זה. מדינה צריכה לכוון שנהיה אזרחים מאושרים.
אז אני דווקא אפתח בספר החדש מבית ההוצאה בארי – בארי היה שמו הספרותי העברי של ברל כצנלסון – של תומא פיקטי, ספרו הבאמת-מכונן – הוא נמצא אצלי במשרד – "קיצור תולדות השוויון". הוא יצא עכשיו בעברית. אני דווקא מתרגשת פה בפיליבסטר הזה לקרוא את המבוא שלו, שהוא נותן לנו ככה את רוחב היריעה לפיליבסטר הגדול הזה שיזמתי פה, ובאמת אני חושבת שצמצום האי-שוויון וצמצום הפערים והסתכלות אחרת על חלוקת כוח ומשאבים ואי-צדק בחברה הם המפתח שלנו לייצר פה חברת מופת לפני הרבה דברים אחרים.
ספר זה מציע היסטוריה השוואתית של האי-שוויון בין מעמדות חברתיים בחברות האנושיות, או מוטב "היסטוריה של השוויון", שכן כפי שנראה במהלך ההיסטוריה, מתקיימת תנועה ארוכות טווח לעבר שוויון חברתי, כלכלי ופוליטי גדול יותר. רק להגיד שתומא פיקטי הוא אחד מהכלכלנים הכי גדולים היום לחקר האי-שוויון בעולם, ובהחלט פורץ דרך. לא מדובר כמובן בהיסטוריה שלווה, ועוד פחות מכך, לינארית. ההתקוממויות והמהפכות, המאבקים החברתיים והמשברים מכל הסוגים ממלאים תפקיד מרכזי בתולדות השוויון שיידונו בספר. היסטוריה זו זרועה גם בשלבים רבים של נסיגה לאחור ובהיבדלויות זהותיות. אף על פי כן קיימת תנועה היסטורית לעבר השוויון, לפחות מאז סוף המאה ה-18, בלתי צודק ככל שהוא יכול להיראות. העולם של תחילת העשור השלישי של המאה ה-21 הוא עדיין שוויוני יותר מזה של 1950 או מזה של 1900, שבהיבטים רבים הם עצמם היו שוויוניים יותר מהעולמות של 1850 או של 1780.
ההתפתחויות הספציפיות נבדלות זו מזו על פי התקופות ועל פי השאלה אם אנו מתעניינים באי-שוויון בין מעמדות חברתיים המוגדרים על פי סטטוס משפטי, על פי בעלות על אמצעי הייצור, על פי רמת הכנסה או השכלה, על פי מגדר, על פי מוצא לאומי או אתני-גזעי – כולם ממדים שיידונו בספר. אולם בטווח הארוך המסקנה תהיה זהה: יהיה הקריטריון שנבחר אשר יהיה, בין השנים 1780 ו-2020, ניתן להבחין במרבית האזורים והחברות על פני כדור הארץ, ובמידת מה בכל רחבי העולם, בהתקדמות לעבר שוויון רב יותר מבחינת הסטטוס, מבחינת הבעלות, מבחינת ההכנסה או מבחינת המגדר והגזע. מסע זה לעבר השוויון נמשך בהיבטים אחדים גם בין השנים 1980 ו-2020, תקופה מורכבת ורבת-פנים יותר מכפי שנהוג לעיתים לחשוב, ובלבד שמאמצים נקודת מבט כלל עולמית ורב-ממדית ביחס לאי-שוויון.
נמשיך את זה. אף שמאז סוף המאה ה-18 המגמה ארוכת הטווח בכיוון ששוויון הוא ממשי, עדיין מוגבלת בהיקפה, אנו נראה שסוגי האי-שוויון השונים מוסיפים להתפתח לשיעורים ניכרים או בלתי מוצדקים במכלול המדרגים: סטטוס, בעלות, כוח, הכנסה, מגדר, מוצא ועוד. יתרה מזו, לעיתים קרובות השפעתה מצטברת ברמת הפרט.
ההצבעה על קיומה של מגמה בכיוון של שוויון אינה בשום אופן קריאה לשקוט על השמרים; ההפך הוא הנכון: זוהי למעשה קריאה להמשיך במאבק תוך הישענות על בסיס היסטורי מוצק. כאשר בוחנים את האופן הממשי שבו התרחשה התנועה הזו לעבר השוויון אפשר ללמוד לקחים יקרי ערך בעבור העתיד; להבין טוב יותר את המאבקים ואת ההתגייסות שאפשרה אותם, כמו גם את ההסדרים המוסדיים ואת המערכות המשפטיות, החברתיות, הפיסקליות, החינוכיות והאלקטורליות שאפשרו לשוויון להפוך למציאות בת-קיימא.
זה מבוא שיביא אותנו, נראה לי, לדיון על גירעון בתקציב, כלל ההוצאה, ועל הרבה דברים שאולי צריך להסתכל עליהם קצת אחרת פה. לא בטוחה שהממשלה הזאת כל כך – אבל בכללי.
למרבה הצער שכחת ההיסטוריה, הלאומנות האינטלקטואלית והמידור בתחומי הידע השונים מחלישים לעיתים קרובות את תהליך הלמידה הקולקטיבי הזה על אודות טבעם של המוסדות הצודקים. כדי להמשיך את המסע לעבר השוויון ראוי לשוב בדחיפות אל ההיסטוריה ולחרוג מהגבולות הלאומיים והדיסציפלינריים. הספר שלפנינו הוא ספר היסטוריה שהוא בה בעת ספר של מדעי החברה, ספר אופטימי וספר של התגייסות אזרחית, ומנסה להתקדם בכיוון זה. אם אפשר לכתוב כיום את קיצור תולדות השוויון, הרי זה בראש ובראשונה הודות לעבודות בין-לאומיות רבות שחידשו באופן מעמיק את המחקר בהיסטוריה כלכלית וחברתית ובמדעי החברה בעשורים האחרונים.
אני רוצה לעבור. מה הן המסקנות העיקריות שאליהן מובילה אותנו היסטוריה כלכלית-חברתית חדשה זו? הברורה ביותר היא ללא ספק זו: האי-שוויון הוא בראש ובראשונה הבניה חברתית, היסטורית ופוליטית. במילים אחרות, לגבי רמה זהה של פיתוח כלכלי או טכנולוגי יש תמיד דרכים רבות לארגן משטר של בעלות או משטר של גבול, מערכת חברתית ופוליטית, משטר פיסקלי וחינוכי. בחירות אלה הן בעלות אופי פוליטי. הן תלויות במאזן הכוחות בין הקבוצות החברתיות השונות, בין תפיסות עולם קיימות, והן מובילות לדרגות ולמבנים מגוונים ביותר של האי-שוויון על פי החברות והתקופות.
יצירת העושר לאורך ההיסטוריה היא תמיד תוצר של – העושר בעי"ן – היא תמיד תוצר של תהליך קולקטיבי. היא תלויה בחלוקת העבודה הבין-לאומית, בשימוש במשאבי טבע של כדור הארץ ובהצטברות הידע מאז ראשית ימיה של האנושות. החברות האנושיות ממציאות דרך קבע כללים ומוסדות כדי לבנות את עצמן ולחלק את העושר ואת הכוח, אך תמיד מדובר בבחירות פוליטיות והפיכות.
אני אחזור לזה ככה לאחר מכן, ואני אגש – ממש מרגישה שאם ארצה אי-פעם קריירה באקדמיה – אני יודעת שלך הייתה – אז אני אדע שאני פה מתחילה את ההתחלה שלי לזה. יש פה הרבה דברים שהבאנו, אז האמת שאני אתחיל בחלוקת האי-שוויון בישראל, ואני אגלוש עכשיו לתקציב האנטי-חברתי שהוגש לנו פה. ראשית, אומר חד-משמעית – יש פה גם את שר החינוך יואב קיש – הגיע הזמן שניפרד מחוק ההסדרים, הלוא כן?
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
מה?
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
הגיע הזמן שניפרד מחוק ההסדרים.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
אני מחזיק אותו.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
שניפרד ממנו, שנפסיק להשתמש בו.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
אמרתי אולי – – –
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
מחזיק אותו. שנפסיק להשתמש בו. באמת, תקופת העיצוב של המשק ושנת 1985 כבר לא איתנו, והגיע הזמן שחוק ההסדרים, שבאמת מרסק את עבודת הכנסת, יפסיק להתקיים. כשהוא יפסיק להתקיים, גם כספים קואליציוניים יפסיקו להתקיים, כי במידה מסוימת זה בדיוק הסחר-מָכַר שמייצרים שני הצדדים של אותו מטבע.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
צריך לומר סחר-מֶכֶר.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
מֶכֶר, נכון. – – – מֶכֶר שמייצרים שני הצדדים של אותו מטבע. בעצם בחוק ההסדרים אנחנו גם מייצרים את מנגנון הסחיטה של הכספים הקואליציוניים. ביום שנדון רק בתקציב המדינה, וניתן לכנסת את הכוח חזרה לדון בתקציב, לדון בסעיפים, לדון במשרדים, נוכל לדעת מה קורה גם במשרד החינוך, כבוד השר. משרד שכמה דנו בו בדיוני תקציב? עשר דקות במקרה הטוב? נראה לי אפילו פחות.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
אנחנו הארכנו, רק היה יותר.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
הארכנו טיפה. בין עשר דקות לרבע שעה, אולי יותר.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
ניסינו יותר.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
ניסינו יותר. זה לא צורה. לא כך הכנסת אמורה לדון בתקציב שלה. וטוב שהציבור גם ידע את זה מכאן, מעל בימת הכנסת, שאנחנו מוזילים את עבודת הכנסת בתקציב, כשמעמיסים אותנו ברפורמות של חוק הסדרים תוך כדי פגרה – למרות שהייתי פה מרבית הזמן – תוך כדי עבודה אינטנסיבית, ואין-ספור ועדות, במקום לדון בתקציב המדינה כמו שצריך. אני גם אומרת, זה מה שצריך לשנות בלי קשר לממשלה, כי המצב הזה הוא מצב שמחליש את המעמד שלנו, את העבודה שלנו, את האפקטיביות. אין דבר יותר חשוב מתקציב המדינה. זה החיים עצמם. כל סעיף תקציבי זה אנשים.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
אתם העברתם חוק הסדרים כשהייתם בממשלה?
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני אומרת כל ממשלה. לכן אני כבר הקדמתי, כבוד השר, ואמרתי שכל ממשלה. אגב, אתה יודע? לפחות אני יודעת לומר שיצאתי נגד רפורמת גיל הפרישה, והצלחתי יחד עם עוד חברי כנסת להביא עוד 900 מיליון שקלים, כי אני לא פיון כמו חברי הכנסת שלכם. עשיתי מאבק אימתניים על הרפורמה של הפנסיות בוועדת הכספים, למרות שאת אף אחד היא לא עניינה, והצלחנו להבטיח תשואה גדולה יותר וביטחון פנסיוני לאג"ח שבוטלו. אז רק להזכיר שגם בתוך קואליציה אפשר לנהוג באחריות, ואפשר גם לתקן ולשנות ולשפר, ולא צריך להיות יס-מן. אפשרי.
אתה יודע משהו? זה גם לטובת הציבור, לא רק לאינטגריטי הפנימי. הציבור יוצא מורווח מזה כשאנחנו נלחמים על הפנסיות שלו. פה לא קרה שום דבר כזה, לא בקרן הארנונה, לא בחוק אוויר נקי. הכול היה אופוזיציה. אתם כקואליציה התקפלתם בכל דבר, לא הוספתם סעיף אחד לאף רפורמה. היה כדבר הזה? אני אומרת, זה דבר שהוא באמת לא נתפס. אבל אני אומרת בלי קשר לזה שאין סיבה להמשיך את שגרת התקציב הזו יחד עם חוק הסדרים. זה מייצר פה המון עיוותים.
ומבחינתי חוק הארנונה הוא חוק של שחיתות – הוא חוק של שחיתות לכל דבר ועניין, של סחיטה של ראשי עיר, ממש ככה. לא ייתכן שחברי כנסת יגידו: אנחנו עכשיו נוקמים בראשי ערים שהיו נגד ההפיכה. ככה לא מנהלים מדינה. לא מנהלים מדינה בנקמנות. ותרשו לי גם לומר לכם, תרשה לי לומר לך, שר החינוך, שאתם לא נוקמים בראשי ערים, אתם נוקמים בתושבים. הם משלמים את המחיר הזה.
אבל אם כבר מדברים על הכספים הקואליציוניים, אז אני הכנתי פה איזה מסמך. בעצם לא, יפתח פה. שלום, יפתח, מה קורה? תודה על המסמך החשוב על השירותים החברתיים. יפתח, היועץ הפרלמנטרי שלי, עמל על המסמך הזה. בעצם סכמנו את השירותים החברתיים שצריך לשקם פה ומה העלויות שלהם. נכון שכספים קואליציוניים הם לא בבסיס התקציב, אבל הם כן כסף שנתנו אותו הפעם. מה היה אפשר לעשות במקום זה? כי גם בתור מי שמאמינה שצריך להגדיל את עוגת התקציב, צריך להגיד שבסוף הכול עניין של סדרי עדיפויות, ובסוף כן מחלקים את העוגה מתישהו. וסדרי העדיפויות של הממשלה הזו הם קיצוניים כנגד השירותים החברתיים וקיצוניים כנגד ההוצאה האזרחית החשובה.
אז מה אז כן היה אפשר לעשות בתקציב הזה? נתחיל בפסיכולוגיה הציבורית. הכפלת התקנים לפסיכולוגים לכ-2,300 תקנים והעלאת המשכורת הממוצעת ב-50%, מ-12,000 שקל למשרה מלאה ל-18,000 שקל. כן, פסיכולוג בשירות הציבורי, שצריך להתחרות עם השירות הפרטי, שבו מרוויחים כל כך הרבה יותר – צריך לשלם על שירות ציבורי איכותי וטוב. אין מה לעשות, אנחנו כולנו מבינים שהפסיכולוגים שמטפלים בנו ובילדים שלנו ובהורים שלנו ובכל מי שיקר לנו צריכים להיות בשירות הציבורי. לא צריך לשים את היד בכיס עמוק עמוק עמוק כדי לממן שירות שהוא שירות חיוני. כמה זה עולה? כמיליארד ש"ח שנתי.
דיור ציבורי – אני בטח אעשה פה עוד מעט מניפסט על הדיור הציבורי, אבל אנחנו עכשיו נדבר על באמת כמה זה חשוב. אז בשיפוץ הדיור הציבורי הקיים – כ-180 מיליון שקלים. אנחנו לא מצאנו את סעיפי התקציב האלה. אני גם שאלתי אותך. יושב פה נציג האוצר, ושאלתי אותו גם על הדיור הציבורי, ולא היו הרבה תשובות על זה, הסעיפים – אפרופו הדיונים שבהם דנים על כל משרד מקסימום חמש-עשר דקות בלילה, ועוד לוחצים אותנו ולא נותנים לנו לשאול והכול. כמה תשובות כבר מתקבלות? ככה נוהל תקציב המדינה. בעיניי זאת חרפה שצריך לעתור נגדה ולשנות אותה מהיסוד. אבל עד שזה יקרה צריך להגיד לציבור מה קרה כאן. אז לא מצאנו את הסעיף. אנחנו יודעים שזה עולה 180 מיליון שקלים.
בניית כ-4,000 דירות ציבוריות על קרקע מדינה דרך החברות המשכנות – אני אומרת שנסביר את הסכומים ואיך הם דרך זה – זה כ-2 מיליארד שקלים, 4,000 דירות, אוקיי? הגיע הזמן, כן. אני לא מדברת על דירות שקונים אותן, שעולות הרבה יותר במחיר שוק, אלא יש חברות משכנות שיש להן את היכולת גם לעשות מהלך יזמי, וחבל שלא מנצלים את זה. זה גם היה עולה פחות וגם מוסיף למלאי 4,000 דירות. אולי ככה לא הייתם פשוט מחסלים את חוק זכויות הרכישה של הדיור הציבורי, מה שנקרא "חוק רן כהן", ופוגעים בדיירים שחיכו כל כך הרבה זמן לרכוש את דירתם. פה אני כבר אומרת מעל בימת הכנסת: אני עדיין לא מוותרת על החוק הזה. אני גם יודעת שמחברי הכנסת מהקואליציה יש עוד כעס על הניסיון להדוף את החוק. אנחנו על המשמר, ואני אדע לפדות את ההבטחה שניתנה לי, וניתנה לי, בנושא הזה. אז עוד 2 מיליארד.
המיזם הלאומי לביטחון תזונתי – גם פה יש לי עוד מעט חומר. אני אקריא את חוות הדעת המאוד-מאוד קשה של המועצה, אבל לפני כן אני אגיד שהמיזם לביטחון תזונתי כפי שהתקיים עד כה – 125 מיליון שקלים שנתי, זאת אומרת שצריך תקציב של 125 מיליון שקלים שנתי. הוצאת כלל משקי הבית ממצב של אי-ביטחון תזונתי תעלה כ-600 מיליון שקלים ב-2023 וכ-1.2 מיליארד שקלים ב-2024.
כפרי הנוער – ותכף אני אקריא מכתב על כפרי הנוער – באמת, מקום שפשוט אמור להיות באחריות הכי ברורה של המדינה; עושים עבודת קודש מדהימה. ביקרתי בהם, ואני שותפה שלהם מאז שאני בכנסת. יחד איתם העברנו גם את החוק, אומנם רק בטרומית, בכנסת הקודמת, להכרה בצעירים חסרי עורף משפחתי. והינה, הגיעה הממשלה הזו, עלק ממשלה של אזרחים סוג ב', עלק ממשלה של ישראל השנייה, כזאת בדיחה אין. היא כמובן לא שמה על כפרי הנוער ולא מממשת את ההבטחה להקציב עוד 56 מיליון ש"ח בשנה, תקצוב הכרחי. ואגב, אנחנו הבטחנו להוסיף בתקציב הזה, היינו בכנס הגדול שלהם, זה כבר היה בדיונים של התקציב שהיינו אמורים להגיש. לגמרי הבנו את ההכרח הזה. התפרקה הממשלה, והייתה ממשלה חדשה שלא שמה על אף אחד שהוא לא מהאנשים שהם רוצים לשמן, פשוט ככה.
נמשיך. פיקוח על תאונות עבודה, בטיחות וזכויות עובדים – הוספת 80 תקני מפקחי בטיחות בעבודה ו-270 מפקחי זכויות עובדים, כ-50 מיליון שקלים שנתי. בריאות תעסוקתית – הוספה של ארבעה תקני רופאים תעסוקתיים מחוזיים, כשבאמת המחסור הוא פשוט בלתי סביר, וחמישה תקני אחות מחוזית, חמישה תקני גהות מחוזית, ארבעה תקני גהות תעסוקתית למעבדה הארצית ולמטה, 17 תקנים לעובדי בריאות תעסוקתית שאינם רופאים – כל זה 12 מיליון שקלים שנתי.
השקעה בהשכלה הגבוהה ובסטודנטים. סבסוד לימודי אנגלית, שר החינוך – 250 מיליון שקלים שנתי. הגדלת קרן הסיוע לסטודנטים בהתאם לגידול במספר הסטודנטים – עוד 60 מיליון שקלים שנתי. זה כאילו חושבים שסטודנטים צריכים להיות כמו בארצות הברית, עם הלוואות אין-סופיות, כי ככה המצב שלהם הופך להיות לאט-לאט. כולם מעידים על עבודה בכמה עבודות, עם מלגות, עם הכול, וכניסה לחובות. כניסה לחובות. זה לא ייאמן. אני אספר – זה סיפור שתמיד אני אומרת בו כמה המדינה השתנתה. כשאבא שלי היה סטודנט – הוא עלה ממרוקו בלי אבא, נפטר שם, וכמובן שאימא חד-הורית, סבתא שלי, זכרה לברכה, שגם עבדה בניקיון, וודאי שלא יכלה לממן לו לימודים אקדמיים. הוא עבד בגילעם, מוסד לעבריינים צעירים, למד גם חינוך, ובעבודה הזו הוא מימן את כל הלימודים, את שכר הדירה, התפרנס, ולא יצא עם חובות אלא להפך, אפילו נשאר לו עוד משהו. איזה עולם הפוך. זה לא נתפס בכלל שמדריך נוער יכול אשכרה לקיים לימודים, מחיה והכול ולא לצאת עם חובות. מה קרה לנו שהפכנו למדינה כל כך קשה מאז? משהו השתבש אצלנו. ולהגיד כמה זה קשה.
הסל הגמיש להורים יחידניים – ב-2024 התוכנית צפויה להצטמצם מ-980 משפחות ל-280 משפחות. קיום התוכנית בלי לצמצם אותה – 6 מיליון שקלים בשנה. לא מטריף? פשוט ממשלה שהחליטה להתעמר באזרחים סוג ב', לא לייצג אותם. זאת הממשלה שהחליטה ללכת על הראש של אזרחים סוג ב', חד-משמעית. אני מקריאה לכם חלק מהסכומים פה, וזה לא נתפס. 6 מיליון שקלים סל גמיש להורים יחידניים. ממשלה שלא יודעת מה היא רוצה. מלכודות עוני, להפיל לתהום. אני לא מבינה מה קורה פה, אבל התקציב הזה הוא ביזיון.
צעירים וצעירות בסיכון, פתיחת שלוש חצרות לנערות וצעירות בעלות עורף משפחתי חלש – כמעט 2 מיליון שקלים; כרגע לא ידוע אם יתוקצב בתקציב. התוכנית הלאומית לבריאות הנפש לילדים ונוער בסיכון, תוספת של פסיכולוגים חינוכיים, שירותי טיפול פסיכיאטרי, מסגרות פוסט-אשפוזיות, ומענים בקהילה לנוער – החוסר התקציבי הוא של כמיליארד ש"ח שנתי להפעלת התוכנית. ומי שקרא את הדוח של המועצה לשלום הילד, גם מצטבר מתקופת הקורונה ועד עכשיו, יודע שהמצב בבריאות הנפש של ילדים ונוער הוא קשה, שלא נדבר על ילדים ונוער בסיכון, שכמובן מצבם פי כמה יותר קשה.
תוכנית למיגור האלימות נגד נשים, טיפול בגברים אלימים – 28 מיליון שקלים שנתי לעומת ה-10 שהושקעו ב-2024-2023. מענה טיפולי לילדים ובני נוער במרכזים למניעת אלימות במשפחה – זקוקים ל-60 מיליון שקלים לעומת 10 מיליון שקלים בחוק התקציב. כדי ליישם את התוכנית במלואה צריך להוסיף בכל שנה עוד 50 מיליון שקלים עד שהיא תגיע לאותה תקרה מיוחלת של 250 מיליון שקלים כך שהיא תוכל סוף-סוף לפעול באופן מלא. ואני באמת שואלת – את יודעת, אנחנו מדברים כל הזמן פה על חוק האיזוק האלקטרוני, כי הוא חשוב, ומונעים אותו והכול, אבל באמת, מה עם פשוט לתקצב את התוכנית למניעת אלימות ורצח נשים כולה? איך זה תמיד נשאר מאחור בכל כך הרבה פירורים?
תחבורה ציבורית, תוספת של עוד 1,500 אוטובוסים לפי תוכנית החומש מהממשלה הקודמת – עוד חצי מיליארד שקלים שנתי. שיפור התחבורה הציבורית והתשתיות בחברה הערבית – עוד חצי מיליארד שקלים שנתי. שינוי תחבורתי בערים בינוניות וקטנות, בין היתר ערים חרדיות ופיתוח הנגב והגליל – מיליארד ש"ח קוצצו מהתקציב של שנת 2022. זה בדיוק משקף את זה שכשפוגעים בשירותים החברתיים של כולם, גם הציבורים האלה נפגעים, ממש. כשמקצצים בשירותים החברתיים אז גם תחבורה בערים חרדיות בסוף נפגעת. לא שאני שמחה מזה. זה נורא. זה נורא, כי זה פוגע בהם וזה פוגע בכולנו. אבל זה בדיוק הסיפור של ההוצאה האזרחית האוניברסלית, שתומכת בכולנו, אל מול הכספים המגזריים, שאין בהם לא צמיחה, לא פריון ולא שיקום המערכות, והם לא מועילים באמת למה שתקציב אמור להיות חלק ממנו ולהועיל בו.
מרכזים להפרעות אכילה וקיצור זמני התורים ופתיחת בתים מאזנים למניעת אשפוזים – 15 מיליון ש"ח שנתי. ואנחנו מגיעים לקצבאות הזקנה. כן. אז הוצאת כלל האזרחים הוותיקים מעוני, זאת אומרת קשישים ועוני – כ-2 מיליארד שקלים. העלאת קצבת הזקנה לכ-25% מהשכר הממוצע במשק, כמקובל במדינות ה-OECD – 1.6 מיליארד שקלים. זה מטריף. זה כבר היה צריך להיות פה. כבר עדיף שבאמת תיתנו למי שבנו את המקום הזה, להורים שלנו, לסבים והסבתות שלנו, כדי שהם יחיו בכבוד פה, במקום כל הדבר הזה שהולך כאן. העלאת קצבת הזקנה לשכר המינימום – 48 מיליארד ש"ח. כמובן שזה סכום מאוד מאוד גבוה, אבל נתנו פה עוד כמה סכומים שהם יכולים להיות צעד מקדים שאפשר לעמוד בו, עד למהלך שבאמת יהיה מרחיב וגדול הרבה יותר, גם אם זה ייקח זמן. באמת, ה-3.5 מיליארד ש"ח שציינתי עכשיו – אפשר לעמוד בזה לשני הדברים האלה ולהוציא קשישים מעוני, לתמוך בקצבה גדולה יותר לאנשים, שטיפה ירימו יותר את הראש, בלי קשר לקשישים בעוני אלא בכלל קשישים. זה דבר שמחייב מדינה שמתיימרת להיות מדינה שהיא חברת מופת, פשוט בישראל ויתרו על זה. פה בממשלה הזאת לא רק ויתרו על זה, זה גם מהמקפצה. הם גם עושים ככה בעין של האנשים האלה עם ההסכמים הקואליציוניים שלהם, להגיד: לא רק שאתם לא מעניינים, אנחנו צוחקים עליכם. קצבאות הנכות, השוואת קצבת הנכות לשכר המינימום עבור אוכלוסייה של רווקים ללא משפחה – כחצי מיליארד ש"ח. כמובן שהסכומים אחרים ויותר גדולים במצב אחר.
ללא קצבאות הזקנה אנחנו מגיעים ל-14 מיליארד שקלים; עם קצבאות הזקנה – 17 מיליארד שקלים. נדמה לי שזאת הוצאה תקציבית שכן היינו יכולים לאשר פה באופן יותר מיטיב. זה פשוט להגיד גם לציבור: רגע, תבינו את גודל המחדל, תבינו שאנחנו משלמים את המחיר הזה. עד שאפשר להוציא הוצאה אזרחית, היא לא יכולה ללכת למקומות שלא משפיעים על כולנו, ולא מתקנים פה דברים שכבר באמת פשוט קרסו עם השנים.
אוקיי, אז קיבלתי מהצוות שלי פה – דיברתי על כפרי הנוער, ועשרה כפרי נוער הודיעו שלא יבוצעו תשלומים לספקים בחודש הבא. שר החינוך, אתה יושב פה. עשרה כפרי נוער לא יכולים לבצע תשלומים לספקים. נראה שזה לא מעניין אותך. שלושה כפרי נוער לא שילמו ביטוח לאומי ומס הכנסה כבר יותר מחודש, וכתוב לי גם שהשר קיש קיבל את הנתונים הערב. אני מוסרת לכם שזה פחות מעניין אותו, ככל הנראה – לצערנו. יש לי גם את המכתב שלהם פה. טוב, אחר כך נעבור לתווי מזון. יש לנו פה ערב ארוך, לילה ארוך. עצוב לי, באמת, שזה באופן הזה.
אז בואו אני אספר לכם על כפרי הנוער. בישראל חיים כ-12,000 בני נוער ב-50 כפרי נוער ברחבי הארץ. עשרה כפרים כבר הודיעו שהם בחוסר נזילות קיצוני, והפסיקו לשלם לספקים. צריך לראות את שר החינוך פה מול זה וכמה זה לא מעניין אותו כדי להבין איזו בעיה. אלו כבר שנים חיים ומתחנכים בתת-תקצוב – המדריכים, המורים, העובדים הסוציאליים. עכשיו, לא רק שהם עושים את זה כמעט בהתנדבות, בשכר מבזה, וכולנו יודעים את זה, גם יש פה איזה פרקטיקה שאומצה פה לאורך שנים שהשירותים האלה, בטח החוץ-ביתיים, בכלל, כולם – ברווחה, בחינוך והכול – מתוקצבים בחסר. כאילו, האוצר אומר: תגייסו מהפילנתרופיה. לא תקבלו תקצוב מלא. בעיניי חייבים לחוקק נגד זה. אני לא יודעת, זה פשוט הזוי. הפילנתרופיה אמורה להשלים את החוסר, לתמוך, לתת אקסטרה מעל ה-100%. המדינה מסתמכת על פילנתרופיה, ומשאירה מוסדות בחסותה בתת-תקצוב מודע, מובנה? בלתי מתקבל על הדעת. אלא שבגלל שבכנסת הזאת התקציב הזה גם ככה הגיע עם קיצוץ רוחבי, 3% שעשו לא מזמן, אז אלה המקומות שפשוט נופלים. פשוט כאילו הפלאט שלכם מפיל אותם.
עכשיו, שהציבור יבין: כשאומרים לכם: התקציב לא השתנה, או: התקציב קוצץ רק מעט, זה אומר שיש קיצוץ, כי על פי התייקרויות, גידול אוכלוסייה והתייקרויות והכול, התקציב חייב לגדול קצת כל שנה כדי להתאים את עצמו. גם אם הוא מתוקצב מלכתחילה נמוך, הוא לפחות צריך לשקף איזושהי גדילה, אז כשהוא לא גדל, זה כבר משקף קיצוץ כלשהו. אבל כשהוא מקוצץ במעט, נוכח ההתייקרויות ונוכח הגידול הטבעי עצמו, זה כבר משקף חוסר שהרבה מקומות לא יכולים לעמוד בו, בטח המקומות האלה, שבהם זה על הגרוש. אז שתבינו שמוסדות חוץ-ביתיים בחינוך וברווחה הם היום בסכנה. במקרה יש לנו פה את כפרי הנוער שאומרים שהם כבר באי-נזילות, ושאין להם שום ברירה, אין להם ברירה, הם באי-נזילות. הם כבר לא משלמים הוצאות חודשיות. זאת מדיניות בעייתית של האוצר וזאת מדיניות נוראית של הממשלה הזו, והקומבינציה הזאת יחד מייצרת פה המון בעיות. שלא לדבר על זה שאנחנו יודעים שאו-טו-טו יהיה עוד קיצוץ רוחבי.
אה, סליחה, יש לנו פה הברקה מהערב, איך אני שוכחת. הממשלה הסחטנית הזאת – יש לנו פה ראש ממשלה שהוא סחיט, אז כולם סחטנים, ומשרד הנגב והגליל ובן גביר סחטו עכשיו עוד 250 מיליון שקלים בהתחייבות על עודפי תקציב, העודפים שלנו, שלא יושקעו בנו – יושקעו בשותפים הקואליציוניים. עודפי התקציב לא ילכו בחזרה באמת לבתי החולים, לתשתיות, לכול, הם ילכו אל השותפים הקואליציוניים. ואז במכתב כתוב שאם לא יהיו עודפי תקציב – להעביר יהיה קיצוץ רוחבי, מה שנקרא, אללה יוסתור ולהקתו. באמת, "קיצוץ רוחבי" זו המילה שבאמת נראה לי שהכי אוהבים פה בממשלה הזאת, כי כל היום אני שומעת "קיצוץ רוחבי". היא בקושי כבר – – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
יש מה לקצץ.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
ממש. כן. אין לתאר. יש פה תכף – את זה אני אקרא עוד מעט.
אנחנו עכשיו נלך לתלושי המזון. תשמעי, זה משהו, הדבר הזה. עצוב לי, באמת עצוב לי, אבל זה כבר חצי לצחוק מרוב שעצוב. לפני שאני אקריא פה את חוות הדעת של הוועדה המדעית המייעצת למועצה הלאומית לביטחון תזונתי – שאני אגב מאוד מעריכה. עבדתי עם חלקם בכנסת הקודמת. עשינו איזה פורום על ביטחון תזונתי, ולמדתי מהם המון. הגשנו יחד חוקים והתכנסנו כמה פעמים, כי הייתי בקואליציה, ורציתי ללמוד ולראות איך באמת נכון לקדם את זה בצורה הכי נכונה. הכרתי את האנשים האלה, שהם באמת עולם של ידע והבנת עומק לסיפור של אי-ביטחון תזונתי מכל ההיבטים – מההיבטים של בריאות, עוני, אי-שוויון הזדמנויות והיעדר הצלחה בלימודים, כמה זה משפיע והכול, וגם עולם של ידע של פתרונות – איך אפשר לרתום את החקלאות המקומית ומודלים כלכליים ולעשות פה פעולות שדרכן אפשר לייצר פה איזושהי מדיניות יותר בת-קיימא במובן של תכלול הדבר הזה. אבל בכל מקרה, רק להגיד איזו מחמאה עליהם.
אבל אני רוצה להסביר על מה שקרה עם תווי המזון. בהסכמים הקואליציוניים עם ש"ס הוסכם על תקצוב תוכנית תווי המזון – אגב, אני תומכת בתוכנית הלאומית לביטחון תזונתי שנמצאת במשרד הרווחה. אני חושבת שזה לא מספיק. אני חושבת שחייבים גם לתת יותר בהבטחת הכנסה. זה באמת מענה אוניברסלי שיכול לאפשר לאותן אוכלוסיות קיום הרבה יותר מכבד. אבל בהיעדר –תוכנית לאומית לביטחון תזונתי היא הכרחית, כמובן, ואסור שאנשים ירעבו. אסור לחשוב על ילדים בעוני כל כך קשה של רעב, ולצערי, יש המון כאלה. תוכנית תווי המזון הזו של ההסכמים הקואליציוניים היא תחת קריטריונים שלא נקבעו מפורשות. בהצעת תקציב המדינה תוכנית תווי המזון מתוקצבת בשנת 2023 בכ-250 מיליון שקלים, ובשנת 2024 – בכ-750 מיליון שקלים. היום אנחנו יודעים שהקריטריונים יהיו דומים מאוד לקריטריונים של חלוקת תווי המזון שתוקצבו במהלך הקורונה, והקריטריון המרכזי הוא זכאות שוטפת להנחה בארנונה בגובה 70%. אדם שאינו זכאי להנחה כזאת נאלץ להוכיח שהוא עומד במבחן הכנסה.
אז הקשיים – הקריטריון מבוסס על הנחה בארנונה, ולא חופף בצורה טובה לאוכלוסיות שצריכות סיוע ליציאה מאי-ביטחון תזונתי. זה אומר ש-1. הזכאות להנחה בארנונה נמדדת על ידי היחס בין הכנסה לגודל משק הבית, כך שניתנת עדיפות למגזר החרדי בצורה ברורה. גם הוא צריך לקבל, אבל לא כשזה אומר עדיפות על פני, זה צריך להיות ביחד. בנוסף, אוכלוסיות אחרות שעשויות להיות זקוקות לסיוע, כמו קשישים עריריים, לא יעמדו בקריטריון ההנחה בארנונה. במגזר החרדי הזכאות לתווי מזון גבוהה משמעותית מהמשפחות שנמצאות במצב של אי-ביטחון תזונתי, בעוד במגזר הערבי פחות מחצי מהמשפחות הנמצאות במצב של אי-ביטחון תזונתי יהיו זכאיות לתווי המזון, זאת אומרת, אי-מיצוי של מי שזקוקים לזה בחברה הערבית. גם במגזר הכללי יש עדויות למשפחות שזכאיות לתמיכה במסגרת המיזם הלאומי לביטחון תזונתי אך לא זכאיות לתווי מזון.
קריטריון מבחן ההכנסה בודק את ההכנסה לנפש ולא את ההכנסה הפנויה למשק, שהוא המבחן המקובל היום בסוגיות רווחה. הקצאת תווי המזון מתבצעת על ידי משרד הפנים, שלא עוסק בביטחון תזונתי או ברווחה באופן רציף. גם הקצאת תווי מזון צריכה להתבצע דרך משרד הרווחה, בשיתוף עם המיזם הלאומי לביטחון תזונתי. בואו נעמוד על הנקודה הזאת רגע: יש פה משרד שהוא עולם הידע בכל מה שקשור לביטחון תזונתי, עולם הידע שמתכלל גם את המועצה הלאומית לביטחון תזונתי. שר הרווחה הוא שממנה את יו"ר המועצה, הוא שמבין את המשמעות של סוגיות רווחה מורכבות ואי-ביטחון תזונתי. הידע המקצועי של המשרד הזה, ידע שלא יסולא בפז, כאילו נשמט החוצה, וזה עובר אל משרד שאין לו את ההכשרה הנכונה ואת הידע המקצועי ואת היכולת לאמוד את המורכבות של טיפול בנושא הזה, שזה עוול גדול.
ותווי המזון ניתנים בסכום גבוה במרווחים גדולים אחת לחצי שנה. לפי המיזם הלאומי לביטחון תזונתי, יש להקציב סכום קטן בכל חודש. זה באמת קשור לאי-עצמאות כלכלית. כשמקצים סכום גדול אחת לכמה זמן, הוא בדרך כלל נבלע באוכלוסיות בעוני, וסכום חודשי מאפשר התנהלות יותר רצופה.
אני אספר גם סיפור – – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
זה כל הסיפור – שבסוף אין פה התייחסות מקצועית. זה לא שגורמי מקצוע עשו את זה, אלא – –
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
חס וחלילה לשבת עם גורמי מקצוע. זה חאפ-לאפ.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
– – זה נופל על משהו שהוא פוליטי לחלוטין, מגזרי לחלוטין, ולכן השיקולים האמיתיים נעדרים ממנו.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
ממש. אני אספר לך שבמענים לרפורמת גיל הפרישה אנחנו דרשנו את הגדלת הבטחת ההכנסה, שלא תיפגע בגלל הבעיה, ואז נתנו עוד תוספת של 700 שקלים בכל חודש. מהאוצר פנו אליי ואמרו שהם רוצים להגדיל את הסכום, אבל בתנאי שזה לא יהיה דרך הבטחת הכנסה אלא במענק אחת לאיזה חצי שנה או משהו כזה. אמרתי להם לא. האוכלוסיות האלה צריכות את הכסף שלהן חודש בחודשו. אני מבינה מה אתם רוצים לעשות פה. העצמאות הכלכלית שלהם היא פחות גבוהה. אני חוששת לנשים האלה. הן צריכות לקבל את זה בכל חודש למענים שלהן ולצרכים שלהן, ואני לא מוכנה לעשות סיבוב על הגב שלהן, גם אם זה נשמע כאילו אטרקטיבי. אני רוצה שזה יהיה מסודר תחת הבטחת ההכנסה, חודש בחודשו. כך היה. והינה, גם מעלים את זה פה בדיוק בהקשר של תלושי המזון. כי בסופו של דבר לא להבין את מצב החיים השונה של אוכלוסיות בעוני, ובטח עוני כזה של אי-ביטחון תזונתי, זה בדיוק הניתוק הזה, וזה מקומם. שוב, אנחנו לא, לא מאיזה משהו – – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
כי הסיפור הוא לא רק לתת כסף אלא לעשות את זה נכון.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
לעשות את זה נכון, ובסוף אנחנו רוצים לתמוך בהן. אנחנו בסוף רוצים לעשות את הדבר שהכי נכון וטוב עבורן, לא לעשות איזה פוילע שטיק כזה עם איזה רעיון שלא עומד בתוך עולם הידע הנצבר של מה שיותר נכון לעשות.
אני אולי אחזור לזה. על האי-ביטחון התזונתי יש פה את חוות הדעת של המועצה, אולי אני אקריא אותה יותר מאוחר, אבל היא באמת חשובה. והממשלה מתעלמת מכל גורם מקצועי – רק הם יודעים הכול. אגב, אנחנו רואים את זה גם בהפיכה. מסתבר שיש פה יחידי סגולה יודעי דבר שהם בסוד העניינים, שניים מאיזה פורום קהלת ואיזה שר משפטים ויו"ר ועדת החוקה – רק הם יודעים את האמת. האמת כולה באמת שרתה עליהם. אנחנו כולנו לא מבינים. אין, אין ידע מקצועי נצבר, לא חוות דעת מהאוצר, מהכלכלנים, מהמשפטנים, מחתני פרס נובל, מהעולם, ממנהיגים בכל העולם – אף אחד לא יודע. רק הם זכו באמת. התגלות אלוהית יש להם, אין פה מה לומר. זה באמת כישרון מדהים. אז גם פה, בכל דבר – חלילה להקשיב למומחים, הרי כל הידע אצלם. מה פתאום שאנשים שכל החיים שלהם חקרו עוני ואי-שוויון ואי-ביטחון תזונתי ייעצו רגע איך עושים דברים נכון? מה פתאום שעובדות סוציאליות שמטפלות באוכלוסיות האלה ברווחה ייתנו איזו חוות דעת? מה פתאום? הגזמת, באמת, הם יודעים הכול. זה בדיוק ככה. איזה נורא. ואגב, רק להגיד שההתנהלות הזאת – – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
אדוני שר החינוך, אם אפשר רק קצת יותר בשקט.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
הוא צופה בסרט? מה קורה שם?
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
לא, הוא מדבר בטלפון, אבל שומעים אותו.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
כן.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
אמרתי שר האוצר? שר החינוך.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
שר החינוך לא עונה, כן.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
צריך להתרגל.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אולי נשאל אותו מה קורה עם – – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
אדוני שר החינוך, אנחנו כולנו שותפים לשיחה שלך. שומעים אותך.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
יש שאלות, שחר? אתה רוצה לשלוח לי? מה שאתה רוצה, תכתוב לי. אמרנו למי שרוצה לשאול אותנו שאלה תוך כדי הפיליבסטר שאנחנו ממש נשמח. אתה שולח לי? אתה רוצה לשלוח לי? בסדר, מעולה.
אני תוהה אם עכשיו – אני דווקא רוצה להקריא חלק מכתבה מאוד חשובה וטובה שיצאה היום, של נתי טוקר בדה-מרקר. הכותרת שלה היא כזאת: "הכספים הקואליציוניים בשיא", אנחנו שמנו לב, "אבל הממשלה תציג שפל בהוצאה האזרחית". זה הדבר הכי משמעותי פה, הרבה יותר מהכספים הקואליציוניים, מה בסוף מגיע אלינו הציבור. אז "ב-2022 נרשם שפל של עשרות שנים ברמת ההוצאה הממשלתית על אזרחים, והממשלה הנוכחית ממשיכה בקו השמרני של קודמותיה" – אגב, אנחנו גם רואים פה על עצמנו, ואני גם מסכימה עם זה – "ומנסה לצמצם את השירותים לאזרחים". פה גם הם נותנים אתנן פוליטי על הדרך, שזה יותר מורכב, אבל בהחלט. "באוצר חוששים שהגדלת ההוצאה תזרים עוד כספים לקבוצות לחץ ויעדים מדכאי צמיחה". זאת אומרת, נגיד, לאותה תפיסה אוצרית שלא להשקיע בהוצאה האזרחית מתווסף עכשיו עוד חסם – הם מפחדים שהכסף בכלל לא יגיע לאזרחים, שהוא ילך רק לשמן קבוצות לחץ, אז החשש פה הוא חשש שמתווסף לתפיסה שהיא גם ככה אנטי-השקעה אזרחית בשירותים החברתיים. "אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, ואם סיעות בקואליציה לא ידרשו לנפח את שללן ובכך יביאו לקריסת התקציב" – דבר שהיה ברור שלא יקרה. איזו עוד ממשלה תיתן להם לסחוט ככה? מי שבכלל התרגש – אני לא יודעת, הסתכלתי על זה ואמרתי: זאת בדיחה, כאילו, מישהו חושב שלא יעבור פה תקציב? ממשלת החלומות של כל הסחטנים. יש פה ראש ממשלה שמה שתגידו לו הוא ייתן לכם. מי שמע על דבר כזה? איפה עזות המצח בכלל לאיים בלא להעביר תקציב? כאילו, יש גבול גם לחרטוטים. אין גבול לחרטוטים, אבל למי שלרגע התרגש, ממש לא היה מה להתרגש.
"היום צפויה מליאת הכנסת להתחיל לדון באישור תקציב המדינה ל-2024-2023 – – – הסכנות בתקציב ברורות: חלוקת הכספים הקואליציוניים והזרמת סכומים חסרי תקדים למוסדות חרדיים שאינם מלמדים ליבה יפגעו בצמיחה של ישראל. כאילו היה ספק בכך, אתמול – – – חתמו 300 כלכלנים מובילים בישראל על מסמך שמבהיר" – הממשלה הזאת מקבלת כל היום חתימות של מומחים, זה לא מזיז לה – "כי 'הזרמות אלה צפויות להביא לפגיעה משמעותית וארוכת טווח בכלכלת ישראל ובעתידה כמדינה משגשגת'". עכשיו שאלה לכלכלנים האלה: מי חשבתם שיגיב לכם? האנשים האלה לא הגיבו גם כשנשיא ארצות הברית העיר. אני באמת תוהה מאיפה הנאיביות. אני דווקא ממש מעריכה את זה, אבל יש פה אנשים שבאמת – מגדל השן הוא מבוצר, לא חדיר בשום צורה, ואין שום סיכוי שמישהו מהם היה מתרשם מאיזושהי הערת נגד. רק מה שאכפת להם ושום דבר אחר, ושהמדינה מבחינתם תרד לטמיון.
"כשבוחנים את ההכנסות וההוצאות ביחס לביצוע התקציב בשנים הקודמות מגלים כי אין בתקציב החדש בשורה של ממש – ואולי אף להפך. הממשלה הנוכחית ממשיכה את קודמותיה בקו שמרני, שמנסה להפחית את המעורבות הממשלתית ולצמצם את השירותים לאזרחים". ככה, רק להגיד להורים, כשאתם לא מצליחים לקבוע קלינאי תקשורת שנה לבן שלכם, זה בדיוק זה; כשאין לכם תור לילדה לפסיכולוג בשירות הציבורי בפריפריה שנה וחצי או שנתיים, זה בדיוק זה; כשאימא שלכם מתאשפזת במיון והיא במסדרון בקושי, זה בדיוק זה. "במקביל, הממשלה גם לא מתאמצת להגדיל את ההכנסות ממיסים באמצעות ביטול הטבות מס".
אז "שאלת השאלות היא כמובן כמה הממשלה מוכנה להוציא על אזרחיה. התשובה לשאלה הזאת טמונה בשאלה גדולה עוד יותר, שאיש לא יודע להשיב עליה כראוי: כמה המדינה צריכה להוציא על אזרחיה?" אני אענה על השאלה הזאת דווקא במובן אחר. ברור לי שכשנפעל לשקם את המערכות, לא נוכל לעשות הכול בבת אחת, אבל נצטרך להגדיר גם את סדרי העדיפויות וגם לעשות תוכנית החייאה מיידית להרבה מהשירותים החברתיים שזקוקים להחייאה היום. אני לא יודעת – ודווקא עשינו את הדיון הזה – אם ענף הגיל הרך יוכל להחזיק באופן הלא-מתוקצב הזה עוד כמה שנים מבחינת מטפלות. הרי בסופו של דבר ספטמבר יגיע; עוד מעונות נסגרו. הייתה אצלנו יושבת-ראש נעמ"ת של מרחב רמת גן ואמרה שמתוך 12 מעונות נשארו לה שניים. זה דבר שמה נעשה, הוא מצב נתון. האם למישהו נדמה שהוא יוכל לעצום את העיניים והמצב יסתדר? המצב לא יסתדר עד שלא נבין שצריך לשקם את המערכות הללו, להשקיע בהן, לטפח אותן ולהחזיר אותן למקום הרבה הרבה יותר טוב ומכבד ומאפשר.
טוב, נראה לי שגם לזה נחזור אחר כך. כן, זה מה שרציתי עכשיו. עכשיו אני אגיד משהו שהוא דווקא מעניין, מתוך סקר, סקר עמדות שמוציאים קרן ברל כצנלסון לקראת האחד במאי בכל שנה. בכל שנה הסקר הזה לא זז יותר מדי – הציבור בסוף יודע מה הוא רוצה בהרבה דברים. יש מגמות שיש בהן טיפה תנודות, אבל בסוף עמדות הציבור הן יחסית דבר שמלמד אותנו שהציבור יודע מה טוב בשבילו מבחינת ממשלה, לעשות עבורו, ומה הוא צריך. קודם כול, השירותים החברתיים והמיסים שמממנים אותם. "ראשית, שאלו את הציבור מהו הנושא הכי חשוב שעל ממשלה לטפל בו – – – למעלה ממחצית מהנשאלים השיבו שחיזוק השירותים הציבוריים הוא הנושא שצריך להעסיק את הממשלה יותר מכול. בציבור היהודי הנושא הזה נתפס בתור החשוב ביותר בקרב מצביעי כל המפלגות, בעוד שבציבור הערבי" – וזה גם לא מפתיע – "העלאת שכר המינימום נתפסת כנושא החשוב ביותר". מדהים באחוזים. עכשיו זה נמשך. זה מדהים. "גם כאשר הוצגה בפני הנשאלים שאלה קשה יותר, האם יש לחזק את אותם שירותים חברתיים, למשל דרך חינוך חינם מגיל" לידה, "גם במחיר של העלאת מיסים, רוב מכריע של הציבור, 76%, השיב שכן".
ובחברה הישראלית סיפור העלאת מיסים הוא סיפור דרמטי, כי אצלנו הרבה מרגישים שהמיסים לא הולכים אליהם, שהם הולכים לקבוצות לחץ ולמגזרים סקטוריאליים ולמקומות אחרים, וקשה להם עם הסיפור הזה. אבל אם מפרקים את הטיעון הזה לעומק – וזה קורה לי בהרבה הרצאות שאני עושה על תפיסת עולם ועל כלכלה וחברה והכול – כששואלים בסוף בפרטים: אם המיסים האלה שמעלים לך הם הולכים לשרת אותך בשירותים ציבוריים טובים ואיכותיים ב-x, y, z וזה – לא נתקלתי במי שאמר לי לא. וזה העניין כולו – שגם לציבור אין אמון שהכסף ילך למקומות שמשרתים אותו, וגם אין מי שמנסה ללכת באומץ על המקום הזה מבחינת מנהיגות. אבל בסוף, אם מנהיגות תבוא לציבור ותגיד לה: אני עכשיו עושה אקט של העלאת מיסים בשביל חופשת לידה גדולה יותר ושיקום הגיל הרך ועוד בתי חולים ועוד זה וזה וזה, וצריך בשביל זה עוד משאבים – הציבור בסוף רוצה לחיות פה ברווחה וטוב, ומבין שבסוף ההוצאות האלה עולות ביוקר ביוקר. היינו מדינה שהעזה לעשות מהלכים גדולים, והיום, לצערי, המהלך הכי גדול שראיתי שנעשה פה בשנים האחרונות הוא לרסק את מערכת המשפט. זה כל כך מקומם וכואב.
עכשיו על עודפי גבייה. יש מי שחושבים שעודפי הגבייה הולכים לשותפים הקואליציוניים – היום נחתם הסכם כזה – אבל 63% מהציבור חושבים שאת עודפי הגבייה צריך להשקיע בשירותים החברתיים. עכשיו, נכון שזה יותר מורכב, כי עודפי גבייה הם שנתיים והם חד-פעמיים, אבל ברור שבתשתיות פיזיות ובדברים שאפשר להשקיע בהם בהשקעות חשובות – שלום – חד-פעמיות, עודפי הגבייה הם כלי מדהים להחזיר בחזרה את הכסף הציבורי אל הציבור.
אני רואה פה חילופי יו"רים. יהיה לנו מעניין, קינלי. היה לי מעניין עם יפעת. ביי. שלום ליו"ר החדש.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
שלום שלום.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
האמת, אני רוצה עכשיו לספר דווקא סיפור שיש בו גם איזושהי בשורה טובה; טובה וכואבת. אני אספר לך, כבוד היו"ר, שהממשלה הזאת החזירה את הפינויים מהדיור הציבורי, ובמקביל היא גם הממשלה שמרחיבה את הסמכויות של בתי הדין הרבניים, שהן סמכויות מאוד מורכבות. במקביל היא גם הממשלה ששר המשפטים שלה שכח שיש לו משרד, ועסק כל יום בהפיכה, ולא רק שהוא לא חתם על 30 תקנות וצווים והדברים שהוא צריך לחתום עליהם בתוקף סמכותו כשר – הוא גם לא מינה נציג ציבור לוועדה חריגה, שאמורה להגן על מקרים מאוד ספציפיים וחשובים. אחד המקרים האלה הוא של אישה, ואני מכירה את הכתבה מהיום, כי באמת בוטל הפינוי שלה – והלשכה שלי, הינה שחר הצדיק פה, שהיה חלק משמעותי מהעבודה על הפנייה הזו יחד, בלילות – אותה אישה קיבלה צו פינוי. מה היה צו הפינוי שלה? יש לה קודם כול ילד על הרצף האוטיסטי ובנות שהגרוש שלה פגע בהן. הוא ישב בכלא. קשה מאוד. אם הייתה ועדת החריגים מתכנסת, אם היה ממונה אליה אותו נציג, היא לא הייתה במצבה. העיכוב הזה הפך להיות ממש חורבן עבורה.
במקביל, בתי הדין הרבניים – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
מה הייתה הסמכות של הוועדה, אם הייתה מתכנסת?
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
חריגים, כלומר היו יכולים להיות – לפנים משורת הדין של ההחלטה של בית הדין הרבני.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
לאשר מה?
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
הינה: "בית הדין הרבני ביטל בשבוע שעבר את צו הפינוי שנקבע לאשה שנדרשה לפנות דירת דיור ציבורי" שבו גרה בזמנו עם בעלה, שלאחר מכן ישב בכלא עד שנהיה גרוש שלה. בעצם החלטת בית הדין הרבני על הפינוי הייתה החלטה דרמטית. מה שקרה כאן – אגיד שכל הרשויות גם ניסו לפעול נגד ההחלטה הזו, שזה דווקא מדהים. עמידר לא רצו שיפנו אותה. מקרה באמת קשה. אני שוחחתי עם רשות האכיפה והגבייה, עם כל מי שצריך שם, וגם הם הבינו את המורכבות, אבל הם כמובן ממלאים צו. בהקשר הזה אין להם אוטונומיה לעשות משהו אחר. דיברתי עם משרד השיכון, שגם פה צריך להגיד שלמרות הפינויים שהוא הוציא במקרה הזה, היועץ של מנכ"ל משרד השיכון עבד ממש קשה כדי שזה יבוטל. בסופו של דבר, בהמון לחץ מאוד מאוד מאוד קשה מסביב, הצלחנו לדחות את החלטת בית הדין הרבני וכך להשאיר אותה בדירתה.
אבל אני רוצה דווקא להעיר על כמה המערכות הללו הן עקומות – הן עקומות, הן קשות, הן ממש חורצות גורלות, ואתה יודע בסוף את מי אנחנו מאבדים בדרך, את מי לא ראינו, מי בסוף כן, באמת בעוול גדול, נשלחו אל הרחוב. במקרה הזה זו גם פשוט אימא עם ילדים. אני לא רוצה לדמיין את המצב הזה בכלל, ואני שמחה מאוד מאוד מאוד – ויש פה גם הכתבה שבאמת מדווחת על זה – שהפינוי הזה הוסר. אני גם באמת מקווה שהפינויים כולם יבוטלו, קודם כול לאלתר, וכל דבר כזה ייבחן במשורה, באופן שיבינו שקורת גג היא הקיום הכי בסיסי שלנו. מה יש למשפחה, מה יש לאנשים אם לא קורת הגג שלהם?
אשתה מים. דיברתי כבר שעה, הגיוני שאני צמאה. לגמרי. את זה עשינו.
אה, טוב שאתה פה, היו"ר. אני ניסיתי להסביר לשר החינוך שסוגרים – מה סוגרים, שכפרי הנוער נמצאים במצב מאוד מאוד קשה, אפילו באי-נזילות כספית, עשרה מהם – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כן.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
– – וזה לא עניין אותו. הוא לא התייחס.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
צריך לומר שיש הסכמה על דוח שהגישו כפרי הנוער והפנימיות, על 56 מיליון ש"ח שחסרים להם בבסיס התקציב.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
נכון. אמרתי את זה, שהסכמנו על זה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
זה קצת נשחק מאז, זה קצת יותר.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
נכון.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
שוב, יש תוספת מסוימת, נדמה לי של 10 מיליון, שנקבעה, אבל השאר, המשמעות היא מאוד קטלנית, לצערי הרב.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
ממש.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
בתקציב הקודם אני הבאתי תקציב קואליציוני – –
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני זוכרת.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
– – כדי להגדיל, אבל הגדלה של אז, עכשיו היא לא מספיקה. זה בהחלט נזק מאוד גדול.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
ומה נעשה כששר החינוך לא מתעניין?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תמשיכי לטעון את טענותייך.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
זאת בעיה, כפרי הנוער.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אני חושב שיש פה סוגיה שלא פוצחה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אתה באמת פעלת בנושא הזה. היית בחוד החנית בכנסת הקודמת.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כן, אני ראש שדולת כפרי הנוער. העובדה שיש תוספת תקציב בהמון סעיפים – ושוב, לדברים שחלקם חשובים – ובנושא הזה של פנימיות וכפרי הנוער אנחנו לא מתקדמים, היא מראה איזושהי בעיה בהסבר כמה קריטי הנושא הזה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני מציעה לכל אחד ללכת לסייר שם ולהבין, להיות איתם בקשר. פשוט כואב.
נראה לי שאני אלך לזה. בוא נראה אם נשלחו לי השאלות.
אז אני רוצה דווקא לדבר – יש לי נושא שהוא הבייבי שלי, שאני מאוד מאוד מאמינה בו, שהוא הולך איתי. אני יודעת, לפעמים יש נושאים שאנחנו יודעים שנכון, הם לא יקרו ביום, הם לא יקרו מהר, אבל צריך לחלום, צריך להעז, צריך ללכת איתם עד הסוף ולהאמין בהם, והנושא הזה שלי הוא קיצור שבוע עבודה בישראל. אני באמת מאמינה בזה מאוד. אני גם הבאתי פה את המחקר שאני יזמתי בכנסת הקודמת, אבל אני כן אתחיל ואגיד – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
קיצור זה לארבעה ימים?
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
לארבעה ימים או מודל של הפחתת שעות על בסיס שבוע, כי לא בכל מקצוע אתה יכול לקצר את היום, אבל לעבוד פחות, להיות עם המשפחה יותר, עם יותר פנאי.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אני זוכר מחקר של הממ"מ בנושא הזה, שמאיר עיניים ומראה שזה לא רחוק מאפשרי.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
עכשיו גם קיבלו תוצאות של בריטניה עם פיילוט, והתוצאות טובות. עכשיו, מה בישראל עוד יותר מחייב מחשבה לכיוון הזה? כמה דברים: קודם כול פריון נמוך ותפוקות נמוכות.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נכון.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
ויש קורלציה בין השניים וגם יש מתאם בין עובד שהוא חיוני יותר והוא עובד פחות לתפוקות טובות יותר – או שלחלופין הן לא נפגעות, אבל לחלוטין הפריון טוב יותר. זה משהו שקיצור שבוע העבודה יכול לאפשר אותו. אני מסתכלת על זה גם מבחינת ה-wellness שלנו, חיי עבודה–משפחה, בית–עבודה, פנאי, תרבות, פיתוח תחביבים – האני העצמי, שגם צריך להיות בתוך שוק העבודה מאוד דורסני בישראל.
אבל לפני כן אגיד לך על אנקדוטה שהגיעה אליי מהסיפור הזה בשנה שעברה. זה היה מדהים. יוצר איתי קשר – בגלל שהתחלתי לעסוק בנושא – הרב הראשי של דרום אפריקה זאב גולדשטיין, והוא מנסה לקדם את המודל של קיצור שבוע עבודה גלובלי. הוא גם מאמין שזה מסייע לפתור קונפליקטים של דת ומדינה. זה מדהים.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
מה זאת אומרת, זה ברור שאם בישראל שישי, שבת וראשון יהיו ימי מנוחה, אז כל סוגיית הספורט בשבת, תרבות בשבת – – –
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
פנאי וסידורים.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
המון דברים יזוזו משבת. אני גם חושב שזה רעיון טוב. יש פה כמה – אני חושב שעם עבודה נכונה זה יכול לקרות.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אתה אומר להעז לחלום.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אני בעד החלום על זה. לא יודע כמה זה יעזור לכנסת, אבל את ה-wellness של הרבה אנשים במדינת ישראל זה ישפר מאוד. ודרך אגב, על ארבעה ימי למידה – יסלח לי שר החינוך – יש בדיחה. פעם רצו לקצר את יום הלימודים. אמרו: נתחיל בכך שילמדו יום אחד ואז נדבר על ארבעה או חמישה ימים. אבל אני חושב שאנחנו רואים את העלייה בתפוקה השולית של שעות. אנחנו רואים את היעילות. פעם בתקופה היוונית היו צוחקים על היהודים שהם לא עובדים בשבת, איזה עצלנים הם. מאז העולם התקדם לשישה ימים, חמישה ימים. יום אחד יגידו: איך לא חשבנו על זה קודם ולא עברנו לארבעה ימים.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
ממש. ואתה יודע, יש דווקא מישהו שחשב על זה קודם – הרצל. הדגל הראשון שהגו למדינה הזו היה עם שבעה כוכבים, שבע שעות עבודה ביום.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
הוא כבר רצה לקצר. יפה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
הוא כבר היה שם. אני רק אומרת – אנקדוטה טובה – שהמדינה הזו, כנראה ברוח שלה, ניסו לכוון אותה לשעות עבודה שפויות. לא שאנחנו איזשהו מודל לשפיות תעסוקתית.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
לא. הכנסת גם בעניין הזה היא לא דוגמה לכלום.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני מחריגה רגע את הסוגיות הפוליטיות – אנחנו לא מודל לשום דבר, אבל אנחנו כן מי שמחויבים לציבור, ורוצים שהוא יחיה פה טוב. וזה די מדהים – גם במחקר הנתונים פה מאוד מעניינים. קודם כול, נגיד שפיילוטים שנעשו בעולם הם טובים, זאת אומרת, זה הוכיח את עצמו. וגם אני אגיד: התחברתי למי שמובילה את התנועה הזו בחברה האזרחית בישראל – קוראים לה מלי אלקובי – והתוצאות מאוד טובות בחברות ההייטק שבהן היא עובדת על זה, ובישראל, זאת אומרת, במעט מקומות שבהם עושים את זה בישראל התוצאות הן טובות. אז כן, פריון העבודה – דיברנו על זה. אני רוצה להגיד, יש פה כמה נתונים שהם מעניינים, שאני אוהבת אותם. זה כמובן דורש היערכות מאוד גדולה של המשק, אבל אפשר – – –
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
היושב-ראש, ברוך הבא.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
שלום לך, שר החינוך.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
הוא כבר דיבר אליך.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כבר דיברנו על כפרי הנוער, דיברנו על מעבר לארבעה ימי עבודה/למידה בשבוע.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אנחנו פה בקיצור שבוע העבודה. מה עמדתך, שר החינוך, על קיצור שבוע העבודה? הוא לא עונה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תמשיכי, הדוברת.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אז אוקיי, נגיד השפעה על רווחיות העסקים – קודם כול, מרבית החברות בבריטניה יכלו להתמודד עם המעבר לארבעה ימי עבודה, ויש חברות שבאמת גם יכולות להיפגע וצריך להיערך לזה. אבל העלייה בפריון והעלייה בצריכה המקומית – זאת אומרת, במקום פחות להזמין באינטרנט בחו"ל בלילה, כשאנחנו לא זה, אלא לצאת החוצה, להיות חלק מהמרחב ומהמרקם העסקי, זה דבר שדווקא כן מוכח כטוב. יכולה להיות הפחתה בזיהום אוויר בעקבות פחות צריכת אנרגיה, נסיעה, הפחתת גזי חממה, ויכולות אפילו להיווצר משרות נוספות בגלל הקיצור, וגם היערכות תקציבית גדולה, אבל בהחלט – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אני חייב לספר לך משהו. הייתי בהלוויה של משפחת די, של האימא והבנות שנרצחו. ההלוויה של הבנות הייתה קודם. האבא, הרב די, סיפר שהוא ואשתו קיבלו החלטה לפני כשנה, נדמה לי, שהם מפסיקים לעבוד ביום חמישי, נדמה לי, כלומר הם עוברים לעבוד ארבעה ימים בשבוע, ואת היום החמישי מבלים ביחד. זו החלטה מדהימה. כמובן, לא כל אחד יכול להרשות לעצמו, אבל זה בעיקר שינוי תודעתי.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
מדהים.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אני חושב, מדהים – גם משפחתי, גם אישי. אפשר לשאוף לשם, גם להעביר את המדינה, אבל גם ברמה האישית.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
ממש, ממש. תגיד את זה לצוות שלי. אני "הסנדלר הולך יחף" לגמרי.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
צוות לזימי, אנחנו דואגים לכם ליום הפוגה בשבוע. אתה תגיד תודה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
ממש. אוקיי. אז אני – רגע, כן. שאלו אותי שאלות ברשת, ואני אענה על חלקן פה. אז גלית וידמן ששון שואלת אותי: מה עם היעדר התקצוב של קשישים ונכים? זו שאלה מאוד חשובה. בדיוק הקראתי כאן מה העלויות שאנחנו חישבנו לחלק מהשירותים הללו, אז אני עונה עבורך שוב. קצבאות נכות: השוואת קצבאות הנכות לשכר מינימום רק עבור רווקים ללא משפחה – נכון שיש עוד פרמטרים לעוד אוכלוסיות – כ-0.5 מיליארד ש"ח; קצבאות זקנה: הוצאת כלל האזרחים הוותיקים מעוני – כ-2 מיליארד שקלים, והעלאת קצבת הזקנה ל-25% מהשכר הממוצע במשק, כמקובל במדינות ה-OECD – 1.6 מיליארד שקלים; העלאת קצבת הזקנה לכולם, אוניברסלית, לשכר המינימום – 48 מיליון שקלים. אני חושבת שהמדינה לא שם כרגע ואנחנו עדיין לא במצב הזה, למרות שהייתי רוצה, בשאיפה, שנהיה שם, אבל כן, שני הנתונים הראשונים סבירים יותר, אפשריים, בטח נוכח הכספים שאנחנו רואים שחולקו פה. הכי מתבקש שישנו.
בריאות הנפש – בדיוק דיברנו על זה גם לפני כן, גלית, אז מעולה ששאלת. הכפלת התקנים לפסיכולוגים והעלאת המשכורת הממוצעת ב-50% – הערכה של כמיליארד שקלים. וזה מדהים, הסכומים האלה פתאום נראים קטנים יותר אחרי הכספים הקואליציוניים, נכון?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כשאתה שומע 15 מיליארד, אתה אומר: רגע, אני יכול לעשות בזה כל כך הרבה דברים טובים.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
ממש, וגם מתקן עולם. זה לא סתם, זה מתקן, זה חיים שונים ממש. ולגבי התוכנית לבריאות הנפש של ילדים ונוער בסיכון – לא יודעת אם גם על זה רצית לשאול, אבל אענה גם על זה – גם פה כמיליארד ש"ח נוספים להפעלת התוכנית, אם זה שירותי טיפול פסיכיאטרי, תוספת פסיכולוגים חינוכיים, מסגרות פוסט-אשפוזיות ומענים בקהילה לנוער.
תקציב לאיכות הסביבה – אני חייבת לומר על איכות הסביבה, גלית, שזה התקציב הכי מסוכן לסביבה שאי-פעם הוגש, לדעתי: ריסון חוק אוויר נקי, עקיפת הוולחו"ף – באמת מאוד מאוד בעייתי. אנחנו הצלחנו בחוק ההסדרים להוציא כמה מהדברים, גם יוראי להב הרצנו, ועדת הפנים, בדיון בפיצולים, כשעבדנו יחד. הוצאנו, עשינו כאופוזיציה מה שאפשר, ועדיין, עצם זה שהוגש חוק כל כך דורסני לסביבה ועצם זה שחלקו גם עבר, זה באמת בכייה לדורות.
אני כן אגיד גם על זה שאני עוקבת אחרי התקציב למפרץ חיפה. נמסר לנו שחלקו כן תוקצב, למרות שלא מצאתי את זה בתקציב. אנחנו הגשנו על זה שאילתה, ואנחנו מקווים לתשובה שתיתן לנו הבהרה מה קורה עם החלטת הממשלה, שאנחנו העברנו, על פינוי מפרץ חיפה, ואיך זה אמור להיות מתוקצב.
באמת זה שאלה ממש טובה: היעדר הקיימות בתקציב שבולם צמיחה ומייצר רוב לא יצרני – כי בעצם מה שאנחנו תמיד אומרים זה שהשקעה במערכות הציבוריות זאת השקעה שמאפשרת גם שוויון הזדמנויות, מאפשרת צמיחה, מאפשרת פריון. היא מאפשרת לנו להיות אזרחים עם הרבה יותר יכולות במקום הזה. זו לא השקעה שאין בה צמיחה עתידית בסוף, כי נגיד צמצום כיתות הלימוד – זה בסוף נותן גם תמורה, הדבר הזה. זה תהליך עתידי, אבל כמובן שיש בזה השקעה בגיל הרך, בגיל ההתפתחות הקוגניטיבית הכי חשובה. כמובן שזאת השקעה מניבה, כי באמת מגיל הגן עד גיל חמש זאת השקעה מאוד מאוד חשובה, אז למשל זו דוגמה למה זה תקציב שהוא מעודד צמיחה, מעודד קיימות. לצערי, הוא נבלם פה. נבלם פה. גם אמרתי לפני כן – אפס תקציב לחינוך הממלכתי-חרדי. אפס.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כן, אני חייב לומר שאני הגשתי הצעת חוק מחדש, שתגיע לוועדת שרים לחקיקה. אני מאוד מקווה ששר החינוך יתמוך בה, כי אין דבר יותר חכם – – –
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
מה הצעת החוק?
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
מה הצעת החוק?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
עיגון מעמדו של הממלכתי-חרדי.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
יפה. למה לא החתמת אותי על ההצעה הזאת?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
הרי עיקר השינוי הוא כלפי הרשויות המקומיות. משרד החינוך – יש לו ממילא כ-20,000 תלמידים, אבל רוב החוק מופנה להשוואת מעמדו לממלכתי-דתי ולממלכתי, וחיוב הרשויות המקומיות, בעצם, אם יש מספיק תלמידים, לפתוח כזה. זו המהפכה. הרי בבדיקות שעשינו, הממלכתי-חרדי יכול לגדול פי עשרה מהנוכחי, כלומר הוא לא יהיה כל החינוך החרדי, אבל היקף הביקוש בבדיקות שעשינו, גם עם האוצר – הוא יכול להגיע, לא במכה, מ-3%, 4%, ל-30%. אז אתה מבין שמה שהדבר הזה דורש זה עיגון. יש עוד דברים בסדרי עדיפויות, אבל כמו כל בית ספר ממלכתי, ברגע שהוא – – –
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
עובדה שיש צמיחה אדירה. אני יכול לספר לך על ירושלים. אני פתחתי את השבעה הראשונים.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
נחטפו מייד, לא?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
לא, יש כבר 20, וגם הם גדלו מאוד.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אתה יודע, שר החינוך, זה נתונים. הוא אומר משהו שהוא עובדה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אם תתמוך בזה בוועדת שרים, זה יהיה יפה מאוד.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
זה אופטימיות.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
זה לא אופטימיות. רשימות ההמתנה הן לא אופטימיות, הן מציאות. זה המצב.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אם תרשי לי, אשמח – – –
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אשמח לחתום על החוק שלך. איך לא החתמת אותי על החוק שלך?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תקלה.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
יש עוד שעה ו-42, אתה יכול לספר – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
המטרה של האירוע, כשמסתכלים על החינוך – – –
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
אין לנו מענים מאוד – הנקודה היא איך עושים את זה, ואני לא חושב שהחקיקה יכולה לתת מענה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אבל תקצבתם את זה באפס תקציב.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
לא צריך, כי אם ילד נרשם לבית ספר ממלכתי-חרדי, באותו רגע הוא כבר מתוקצב. זה נכון שב-2013 עד 2018 הייתה לו תוספת תקציב ממשלה של הליכוד ויש עתיד. כדי להקים בית ספר ממלכתי צריך עזרה, קצת בהסעות, קצת בזה, אז יש תוספת שאפשר לתת, אבל עצם ההחלטה לעגן את זה בחוק יכולה מאוד לחזק את זה. כידוע לך, יש לזה שני משלימים: אחד זה מתווה בעלז, שהוא לאוכלוסייה המיינסטרימית, ויש לי גם הצעת חוק ואוצ'רים. עליה נדבר בבוא הזמן.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אוי ואבוי.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
לא, לא. ואוצ'רים להשלמת לימודי ליבה לחרדים. זה לא הוואוצ'רים של קהלת, הכול בסדר. תמשיכי. לא נגזול מהזמן שלך.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
תגידי פורום קהלת עוד רגע.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
קודם כול, היו לי רגעים.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
יש גם דברים טובים בפורום קהלת. בתחום החינוך הם עושים עבודה יפה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
לא, oh my god. איזה עבודה יפה? אתה מבין מה קורה?
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
הוא מינה סמנכ"לית מקהלת. האם אתה מוכן לחתום עליהם עדיין?
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
לא סמנכ"לית.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
משנה למנכ"ל, והיא אישה מצוינת.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני לא אומרת שום דבר עליה כאישה. הדאגה שלי בחינוך היא תפיסת העולם.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
חשבתי שתברכי לפחות שיש מינוי של אישה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
גם זה חידוש לטובה בקואליציה שלך.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
בסוף, עתיד ילדינו חשוב מאוד, בסופו של דבר.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אני בעד גם קרן ברל כצנלסון, גם המכון הישראלי לדמוקרטיה, גם קהלת. לכל אחד מהם יש את התרומה שלו. נכון שבנושא ההפיכה המשטרית גם אנשי קהלת חזרו בהם – חלקם, מיכאל שראל, קופל; בעצם באו ואמרו: לא לילד הזה פיללנו, אם כי היה להם חלק, למיטב ידיעתנו, בגיבוש הנושא.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
קופל? ראית ראיונות איתו? כשהוא מדבר באנגלית הוא דווקא משמיע קול אחר.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כן.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני נוטה להקשיב למה שאנשים אומרים בקולם. אני לא מפרשת אותם ולא עושה להם הנחות, לא כשמדובר בהפיכה משטרית.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כן, נכון.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
בסוף, אתה יודע, מה שמונח פה על הכף זה הרבה יותר מאיזה דיון פילוסופי.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נכון מאוד, אני מסכים.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
לכן, אני אומרת שאני חושבת שקהלת פועלים נמהר מדי, לא מקצועי, ובאופן מאוד מאוד מוטה לאידיאולוגיות שמחרבות את הסולידריות ואת הערבות ההדדית פה. בחינוך זה מאוד בא לידי ביטוי, כי החינוך בסופו של דבר הוא מה שבונה אותנו כחברה, כקולקטיב, כקבוצה שיש בה שייכות. וכשאנחנו מפוררים את הערבות ההדדית כבר מבפנים במקום הזה – שזה גם דרך תת-השקעה תקציבית, יו"ר הכנסת – בסוף גם זה חלק ממה שמפורר אותנו, בוודאי, ומייצר פה גם פערים.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כן.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
נמשיך בשאלות. עדי מ"בונות אלטרנטיבה" מבקשת, כמובן, שנדבר על 16 הנשים שנרצחו מתחילת השנה, ואיפה התקציב למאבק באלימות מגדרית. גם את התקציב הזה אני פירטתי לפני כן, באמת כמה הוא בקושי תוקצב. טיפול בגברים אלימים: במקום קרוב ל-30 מיליון שקלים – רק 10 מיליון שקלים; מענה טיפולי לילדים ובני נוער במרכזים למניעת אלימות במשפחה – רק 10 מיליון שקלים במקום 60 מיליון שקלים, ובאמת, כדי ליישם את התוכנית במלואה צריך להוסיף 50 מיליון ש"ח בכל שנה עד לתקרה של 250 מיליון ש"ח, כך שהיא תפעל באופן מלא. אני אומרת להוסיף את ה-250 מיליון ש"ח כדי שהיא תפעל באופן מלא. וגם פה, התוכנית הזו, מה שכן צריך להגיד שהיא נבנתה עם המשרדים בתקופה מאוד ארוכה, היא מובנית, היא לא איזה משהו שאנחנו זורקים פה עכשיו. היא תפיסה מתכללת של מיגור אלימות במשפחה, על הרצף של מרכזי טיפול, טיפול בילדים, חינוך, נשים נפגעות אלימות ועוד. זה לא צחוק, הדבר הזה, כי כל דבר הוא פרמטר מאוד משמעותי בפני עצמו. לוותר על זה זה לעשות חצי עבודה. צריך להגיד שזו גם שנה מאוד קשה של התופעה הזאת.
אני כמובן רוצה לדבר על החוק לאיזוק אלקטרוני, שנדמה שזה נהיה יותר קרב של אצבע בעין מאשר זה, ולא – זה על חיים של נשים. מה שמקומם אותי לא פעם בתשובות של השר לביטחון לאומי הוא שהן מלמדות על חוסר הבנת העומק שלו, שזה פשוט מפחיד, כשכל פעם הוא עמד פה – נגיד לפני כמה ימים – והקריא שמות של מי שנרצחו שהאזיק לא היה מסייע להן. קודם כול, אתה מתגרה בנו תוך כדי הקראת שמות של נרצחות? כמה עלוב. נשים נרצחו לפני כמה זמן. דבר שני, חוסר הבנת העומק, שהאיזוק – יש בו גם מנגנון מרתיע. הוא גם, כמובן, רק בהינתן צו הגנה. האיזוק צריך להיות חלק מהמנגנון המפקח, אבל עצם קיום החוק הזה יכול להרתיע מאותו מצב מאיים ואותה מציאות אלימה בבתים. חוסר ההבנה שבסוף הכול רצף – כדי למגר תופעה יש המון פעולות בדרך. אחריות המדינה היא להגיד: אנחנו לוקחים חוק שבעצם אומר שאנחנו מעבירים את האחריות לגבר, ולא שהאישה תברח מהבית, אלא אישה תוכל להמשיך באורח חייה, והמדינה תיקח את האחריות, תוודא שהיא בטוחה. זה דבר שהוא חשוב והוא חלק מאוד מרכזי ברצף הזה, אבל גם כמנגנון מרתיע, כי בעצם אנחנו אומרים: נכון שהאיזוק יהיה לאחר צו ההגנה, אבל עצם קיום החוק יכול באמת לגרום לאותם גברים אלימים לחשוב: רגע, האם אנחנו כל כך כל-יכולים שאף אחד לא יודע מה אנחנו עושים ונעשה כל מה שאנחנו רוצים? זה דבר שהוא מחזיר רגע את השליטה על התופעה הזו גם לאישה, גם למדינה. חוק מאוד, מאוד, מאוד חשוב. אני העברתי אותו בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת. אחד המתנגדים לחוק הזה היה יואב קיש, שיושב כאן היום, שר החינוך, לחוק הזה.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
איזה חוק?
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
לאיזוק האלקטרוני. גם אתה היית מהמתנגדים, אני זוכרת את זה. היית רכז הקואליציה ומאוד לא רצית להעביר אותו.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
אני זוכר בנושא ועדת ההסכמות שהגענו להסכמה שהוא יעבור בקריאה ראשונה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
ושלא יעבור בשום פנים להמשך, לקריאה שלישית.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
הרבה חוקים היו ככה. זה לא חוק יחידי.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אבל זה חוק מציל חיים.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
את מדברת על ועדת ההסכמות. הייתי בעד שיעבור בקריאה ראשונה. דחפתי לזה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
לא, לא. בוא נשים את הדברים. קודם כול, על הקריאה הראשונה – אתה לא רצית.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
היינו צריכים להביא לפה שורדות אלימות שיסתובבו בתוך הכנסת, במצבן הלא-פשוט, להתרוצץ ולשכנע את כולם. באמת יואב, בהקשר הזה אני רוצה להגיד, זה היה מצב לא נעים בפיזור הכנסת, אבל כן נגיד, גם אתה וגם סמוטריץ' וגם זה, אתם נעמדתם על הרגליים האחוריות שהוא לא ימשיך בזמן פיזור הכנסת לעבור את הקריאה השלישית, למרות שהחוק הזה, עם תזכיר החוק של המשרד לביטחון פנים – למרות שהמכרז כבר יכול היה להיות מוכן להפעלה. אבל זה כבר הגיע אליכם, הוא בדין רציפות. תעבירו אותו. תהיו אתם – אתם לא רוצים את שלנו, עניינים של קרדיט, על חיים של נשים – גם בסדר. תעבירו חוק שלכם, אבל לא חוק שמסרס את המהות של החוק; חוק אמיתי שמטפל בתופעה, שיירצחו פה פחות נשים, פחות ילדים יהיו מאוימים, פחות נשים יהיו מאוימות. תעבירו את זה. מה זה הקרב הזה בינינו, מלחמת התשה? פשוט תעבירו את החוק הזה. נריע לכם. נריע לכם.
זה לא שאלה, זו כותבת. היא כותבת משהו יפה. תודה, תודה לשירין. אוקיי, אחד ממארגני ההפגנה בגבעת שמואל מבקש הסבר: למה התקציב הזה ממש רע. לא יודעת אם שמעת את ההסבר הקודם. התקציב הזה רע קודם כול כי אין בו שום בשורה חברתית. כל תקציב, בדרך כלל, גם אם אני פחות מסכימה איתו, גם אם הוא לא לרוחי, גם אם הוא לא מה שאני חולמת ורוצה, מביא איתו גם איזושהי בשורה חדשה לאזרחים, עושה משהו שמשפר באיזשהו עולם את המציאות של אנשים פה. למשל, אחד הדברים הראשונים שעשינו בתקציב שהעברנו בכנסת הקודמת היה הגדלת הבטחת ההכנסה לקשישים.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נכון.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני זוכרת את זה כי זה חברתי נטו. זה חשוב. פה אין את זה. לא רק שאין שום בשורה חברתית, לא רק שכל חלוקת הכספים היא חלוקה מגזרית ללא מנועי צמיחה – זה בעיקר לשימון כוח פוליטי, שזה באמת עצוב. וגם התקציב הזה מגלם שחיקה בהוצאה אזרחית, גם כי הוא הגיע אלינו אחרי פלאט של 3%, בקיצוץ שהיה, וגם בגלל שהוא לא משקף את גידול האוכלוסייה ואת הירידה בתקציב של חלק מהשירותים. למשל, דיברנו על כפרי הנוער – בכנסת הקודמת הייתה לנו התחייבות של כ-50 ומשהו מיליון שקלים בגלל הצורך האקוטי שהיה להם, והגענו להבנות. גם היינו בכנס הגדול הזה יחד, אתה זוכר, קינלי?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נכון.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
זה היה ממש שדרה מכל המפלגות.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נעשה עוד אחד, אם צריך.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני ממש אשמח, ואני איתך בזה מלא. ופה לא עשו את זה, ואנחנו מגלים שכפרי הנוער הם בבעיית תזרים ועל סף בעיה שיכולה לגרום לסגירה. זה רק אחד מהשירותים שנפגעו במיעוט התקציבי הזה. כמה שירותים כאלה יהיו? יהיו הרבה.
הבעיה הגדולה עוד יותר היא שאני כבר רואה את הקיצוץ הרוחבי הנוסף. אנחנו יודעים שהוא עתיד לבוא. זאת תהיה ממשלת קיצוצים מאוד מאוד קשה. מה שעוד יותר עצוב זה שהאנשים השקופים ביותר ייפגעו קודם. לא נדע, לא נראה. נשמע על זה או באיחור, אם בכלל, וזה עצוב.
שואלים מה אני עושה במליאה ב-00:00. אני עושה פה פיליבסטר. נכון, כבר לא 00:00 – 01:30. עושה פה פיליבסטר על התקציב. מספרת פה לשר החינוך כמה התקציב הזה פחות טוב, נורא, תקציב ביזה, וזה פחות מעניין אותו, הרבה יותר מעניין אותנו. בסדר, הפיליבסטר צפוי להיות כשלוש שעות.
עוד שאלה, על פגיעת הממשלה במשבר האקלים. אז אני דיברתי על חוק ההסדרים המאוד-מאוד בעייתי. אני כן רוצה להגיד גם שבקרן העושר – כשקרן העושר נבנתה הייתה התחייבות ברורה, שהיא גם הפכה להיות כחוק של הדבר הזה, להשקיע באנרגיות מתחדשות ובמשבר האקלים. אפילו אולי יש לי את זה פה. אני רוצה רגע להשקיע בזה. אני רוצה אפילו להקריא את העניין הזה של קרן העושר. החוק הזה נחקק בוועדת המדע והטכנולוגיה בשנת 2011. יו"ר הועדה דאז משה גפני אמר: העיקרון הוא שמה שתקציב המדינה לא מכסה, שזה מטרות חברתיות מובהקות כמו הנושא של חינוך, כמו הנושא של אנרגית ואנרגיות מתחדשות, כמו הנושא של איכות הסביבה, כמו הנושא של מחקר בכלל והמחקר הימי בפרט – יש דברים שהם חיוניים והם חשובים ואנו רואים שהמדינה לא משתתפת בהם, או על כל פנים משתתפת באופן מזערי, ואז הוועדה תצטרך לקבל החלטות. לא רק הממשלה מציעה אלא גם הוועדה תצטרך לקבל החלטה. זה חד-משמעי. טוב, השאר זה באמת באותה רוח. סכום מוקצה למחקר פיתוח, להשקעה באנרגיה מתחדשת ולפיתוח המחקר שלה, ובעצם התקצוב הראשוני מתוך קרן העושר בכנסת הזו – אפס השקעה באנרגיות מתחדשות. ושר האוצר גילה שיש לו פרשנות מיוחדת לחוק, ואמר: התחייבנו שזה ייכלל, ואני הקציתי לזה אפס משאבים. זו הרמה של ההתייחסות למשבר האקלים. ככה, אם זה עונה על השאלה.
יותר מאוחר אני אענה גם על עוד שאלות פה. גם על זה עניתי. חלק מהשאלות נענו. אחזור אחר כך לשאלות נוספות. את זה אשים פה.
עכשיו, משה, אתה יודע שאני חובבת מדיניות סקנדינבית.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
לא, לא ידעתי. אני יכול להבין למה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני כל כך חובבת, שאני גם יו"ר אגודת הידידות עם שבדיה ועם נורבגיה, שתבין כמה אני חובבת.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
יפה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
לצערי, אני לא מצליחה להגיע לתפקיד הזה, בגלל שאנחנו פה בטירוף, אבל הייתי רוצה להשקיע גם בזה יותר, ללמוד, לשתף פעולה, לעשות. זה בעיניי כבוד גדול ואחריות, ואני מקווה שגם החבר'ה פה יאפשרו לנו טיפה יותר רוגע בלי הפיכות משטריות והכול, שנוכל גם להשקיע, מה שנקרא, בחיזוק הפרלמנט, בעשייה הפרלמנטרית. נדמה לי ששר החינוך רוצה להסכים איתי פה, אבל הוא לא יכול.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
חשבתי שנגמור את הרפורמה, ואז יהיה לך זמן לזה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אם לא תהיה דמוקרטיה, מי יודע כמה זמן – אם לא תהיה פה כנסת, נעשה מלא דברים.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
תהיה פה סוף-סוף דמוקרטיה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
כן, בטח. שוב, רק אתה מבין, רק אתם יודעים. כל העולם לא יודע, רק אתה יודע מהי דמוקרטיה. אנחנו כולנו לא יודעים.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כן, אני מציע – – –
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
שעה וחצי בלי הפרעות. אני לא מפריע יותר.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אתה לא מפריע, אתה בקושי מדבר. הכול בסדר.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
אני, יש לי ימבה עבודה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני בטוחה. אני בטוחה. אני בטוחה. בטח, עם כפרי הנוער.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אז ספרי לנו, חברת הכנסת לזימי, על המודל הסקנדינבי.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אז כן, אחד הספרים שבאמת – אם תראה, יש פה מלא קיפולים שלי. אני לא אחראית. היחס שלי לספרים הוא שרואים שקראתי אותם.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אני בעד.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
תודה. לא שופט אותי על זה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אני קורא. אני מסמן.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
הפתקיות פה בקטנה, כי זה יורד, אבל הסימונים שלי רבים, פה כי כל פעם חזרתי לזה. אני אגיד שיש לי אפילו חוק דרך הספר הזה, שהייתה לי ממנו השראה. אז הספר הזה של ג'ורג' לייקי, "כלכלה ויקינגית", הוא באמת ספר מעולה, ומי שעשה את פתח הדבר ואחרית הדבר הוא ד"ר עמי וטורי. הוא איש שהשפיע עליי מאוד. הוא ייסד את כוח לעובדים, ששם התנדבתי כשבע שנים, והוא אדם שאני גם מאוד מעריכה וגם מאוד אוהבת. אז אני דווקא שמחה לקרוא פה, אשכרה במליאה, את אחרית הדבר שלו, שהיא באמת מצוינת, לספר הזה. נראה לי שתזרום איתי, קינלי, נכון?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
בוודאי.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
המודל הסקנדינבי, מודל של מאבק – אחרית דבר מאת עמי וטורי. הדיון במודל הסקנדינבי אינו תיאורטי. זהו בראש ובראשונה דיון פוליטי. הספר שבידיכם מתאר בעצם את מימושה הפוליטי המקיף של מערכת הרעיונות והאמצעים של הסוציאל-דמוקרטיה בגרסתה היותר-עמוקה. מודל זה חותר לשוויון מרבי בתנאי החיים, ולא רק לשוויון הזדמנויות, כלומר, הוא חותר לשוויון כלכלי ממשי. שוויון שכזה אינו עיקרון מופשט. הוא היה המטרה הפוליטית שהציבו לעצמן תנועות העבודה הסקנדינביות, שאף חתרו ופעלו למימושו בפועל. יתרה מזו, זהו מודל שעוצב והוצג על ידי מפלגות וארגונים שהגדירו את מטרתם הסופית: חברה ללא הבדלי מעמדות.
עד כמה זהו מודל פוליטי הכרוך במאבק חברתי אפשר ללמוד, למשל, מהפסקה הפותחת גם היום את המצע האידיאולוגי של מפלגת העובדים הסוציאל-דמוקרטית השבדית. הסוציאל-דמוקרטים חותרים ליצירת חברה המבוססת על האידיאל הדמוקרטי של ערך שווה וזכויות שוות לכלל האנשים, אנשים חופשיים ושווים החיים בחברה סולידרית. זאת מטרת הסוציאליזם הדמוקרטי. הסוציאל-דמוקרטים יפרקו את המחסומים הכלכליים, החברתיים והתרבותיים המגבילים את תהליך השחרור. מטרתנו היא חברה ללא עליונים וללא נחותים – חותמת על זה – חברה ללא הבדלי מעמדות, ללא פטריארכיה, ללא גזענות, ללא הומופוביה וטרנסופוביה, חברה ללא דעות קדומות ואפליה. דבר מדהים.
חרף דברים ברורים אלה, גוברת באחרונה נטייה של כותבים בעלי עמדות ימין כלכלי לנסות להפקיע את המודל הסוציאליסטי הסקנדינבי מהקשרו זה ולטעון שהוא מודל א-פוליטי, לא שמאל ולא ימין. טיעון זה עשוי לשמש דווקא כעדות נוספת להצלחתו של המודל. במקום להודות שהסוציאליזם הדמוקרטי הוא אכן אלטרנטיבה מוצלחת לחברת השוק הקפיטליסטית העכשווית, יריביו מנסים לעקר אותו מממד המאבק הפוליטי והרעיוני העומד ביסודו ולהציגו באופן מסולף, ובלבד שלא ייאלצו להודות בהיתכנותו וביתרונותיו. ספרו של ג'ורג' לייקי עשוי לשמש בין השאר כלי להתמודדות עם סילוף נטול יושר זה.
אנחנו רואים לא פעם – אפרופו פורום קהלת – שמשתמשים במודל הסקנדינבי כדי להגיד: זה הליברטריאניות. ממש ממש לא. הרי בסופו של דבר אם מסתכלים – לא עושים cherry picking; לוקחים את כל החבילה, שהיא חבילה מפוארת של מדיניות רווחה מיטיבה, שמאפשרת צמיחה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אני מבין שיש בשנה האחרונה הסתייגויות מסוימות בנורבגיה, נכון? כל מיני דברים שהם ניסו והגיעו למסקנה שהם צריכים לשנות בתוך המודל. את מכירה את זה?
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
תלוי במה, תלוי איפה. ואני תמיד אומרת – תמיד אנחנו עושים בסוף גם ניסוי וטעייה, אבל מבחינת מדדי האי-שוויון לטווח ארוך, מבחן ההכנסה, יציבות תעסוקתית, מבחינת זה שגם אם מפוטרים מעבודה, אם מוצאים עבודה ואם המדינה היא חלק ממנגנון שמכשיר ומייצר תנועת עבודה באמת יציבה, סקנדינביה היא מודל מדהים, מבחינת זה שגם היכולת שלך להוציא הכנסה, כאילו להשקיע בתוך המדינה, היא יכולת גדולה יותר, שהמעמד הבינוני בישראל לא נמצא שם.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כן.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
לגמרי. הרי למרות נבואות הזעם המלוות את המודל הסקנדינבי במשך יותר מ-70 שנים, הוא ממשיך להוכיח את חיוניותו והצלחתו. הספר, שזכה לפופולריות נאה בארצות הברית, נועד במקור לקוראים צפון אמריקאים. קוראים אלה חיים במציאות שבה אם לא התמזל מזלך להיוולד למשפחה בעלת אמצעים או לזכות במלגה, יש צורך לחסוך מגיל צעיר מאוד כדי לממן את הלימודים לתואר ראשון או שני, ולחלופין – לקחת הלוואת סטודנט יקרה שפריעתה נמשכת שנים רבות.
עוד שאלות מהרשת.
במציאות זו ביטוח רפואי אינו נחלת הכלל, ועלותו הגבוהה, גם אם מקום העבודה נושא בחלק גדול ממנה, מביאה לא מעט יחידים לוותר עליו, משמע, להישאר ללא טיפול רפואי שוטף. ובמקרה חירום, אם לא די בכך, בשל מרכיב ההשתתפות העצמי הגבוה בו, גם בעלי ביטוח רפואי פרטי עשויים להידרדר אל סף עוני או מתחת לו אם ילקו בבעיות בריאות קשות. לקוראים אמריקאים המציאות הסקנדינבית נדמית אף היא כעולם אחר, כאוטופיה בלתי מושגת כמעט. לעומתם, לקוראים אירופים, ואפילו ישראלים, הדברים נדמים זרים ורחוקים פחות. בישראל נהוג חינוך ממלכתי חינם ברובו, לצד תשלומי הורים – החינוך הממלכתי המותקף שלנו היום – והלימודים האוניברסיטאיים מסובסדים. מערכת הבריאות הציבורית מתפקדת, גם אם נשחקת לאיטה, וכמוה מתקיימים ונשחקים בה יסודות נוספים של מדינת רווחה.
ואולם, לקוראים הישראלים חשיבותו של הספר עשויה להיות אחרת. לייקי אינו נופל לפח שכותבים אחרים נופלים אליו כאשר הם בוחרים לתאר את המודל הסקנדינבי כתוצר של אידיליה חברתית עתיקה, של מסורת תרבותית יציבה ושל הומוגניות אתנית. הוא מתאר את המודל הסקנדינבי כתוצר של מאבק, מאבק פוליטי אשר מסתיים בניצחון. זה כוחו של הספר, וחשוב שגם הקוראים הישראלים יכירו במאבק ובהתארגנות הרעיונית העומדים מאחורי ניצחון זה.
באחרית דבר זו אנסה להציג הן את מקורותיו האידיאולוגיים של מודל זה והן את תמונת המצב העכשווית שלו. כמו כן, אשווה בינו לבין המנגנונים הכלכליים-החברתיים המתקיימים כיום בישראל, שאומנם מעולם לא הייתה מדינת רווחה בנוסח ארצות סקנדינביה, אבל המדיניות הכלכלית החברתית שהתקיימה בה בשנות השבעים המוקדמות של המאה ה-20 ועד 1985 הייתה נדיבה והוגנת בהרבה מזו שאנו מכירים כעת. זה נכון.
סוציאליזם דמוקרטי – רקע היסטורי ואידיאולוגי: הסוציאל-דמוקרטיה הסקנדינבית צמחה מתוך המסורת הפוליטית שראשיתה באדוארד ברנשטיין, ההוגה המרכזי של הזרם הסוציאליסטי הרפורמיסטי. בהכללה אפשר להגדיר את ברנשטיין כפוסט-מרקסיסט, אך לא כאנטי-מרקסיסט. הוא קיבל את טענותיו של קרל מרקס אשר לאופן שבו נוצר הסדר הכלכלי-חברתי הקפיטליסטי, ואולם בניגוד לתפיסה המהפכנית גרס כי ניתן להתקדם בהדרגה, עקב בצד אגודל, מחברה קפיטליסטית אל חברה סוציאליסטית יותר.
ברנשטיין, אשר פעל במפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית, שהייתה הגדולה במפלגות המרקסיסטיות של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, הגדיר את הסוציאליזם בעצם כהרחבתו של הליברליזם הפוליטי. בעוד הליברליזם הכיר רק בצורך בשוויון פורמלי בזכויות הפוליטיות, בשוויון בפני החוק ובחירות הדעת והביטוי התיאורטיות, הסוציאליזם הבין כי אלה הן זכויות חלקיות, הנותרות לרוב חסרות משמעות בהיעדר שוויון בזכויות הכלכליות וללא חירות מעוני.
ואולם, ברנשטיין שלל את רעיון המהפכה כאירוע חד-פעמי המשנה באחת את המציאות. לדעתו, השינוי ייווצר משורה של שינויים מצטברים, שכל אחד מהם לבדו אינו דרמטי, אבל יחד, כל עוד הם מתקיימים ברצף, בכוחם לקדם את החברה לעבר עתיד סוציאליסטי יותר. לשיטתו של ברנשטיין, השינויים המצטברים האלה הם העיקר, ולא הפעילות המהפכנית. הוא אף הצביע על שלושה סוכני שינוי מרכזיים: הראשון שבהם הוא עשייה פרלמנטרית, כגוף היוזם חקיקת מיסוי, חקיקה סוציאלית וכו'; השני הוא ארגוני העובדים המשתמשים בכוחם כדי להקטין את רווחי המעסיקים לטובת שכר העובדים ותנאי העבודה שלהם; השלישי הוא קואופרטיבים – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אוהבת.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני מתה על המודל הזה, כמו שאתה מתאר לעצמך. – – יחידות כלכליות המתנהלות לפי עיקרון של בעלות שוויונית ושיתוף ברווחים, בניגוד לעיקרון הרווח הפרטי המאפיין את היחידות הכלכליות הקפיטליסטיות. בתחילה נחשבו רעיונותיו של ברנשטיין כסטייה מהזרם המחשבתי המרכזי של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית, אבל ב-1921 הוא כבר היה לכותב המרכזי של המצע האידיאולוגי שלה. יתרה מזו, במדינות סקנדינביה, שבהן קמו מפלגות סוציאל-דמוקרטיות בסוף המאה ה-19, רעיונותיו זכו לגרסה רדיקלית יותר, ובשנות העשרים של המאה ה-20, הם כבר לוו בתוכניות פוליטיות קונקרטיות שהתוו דרך ליישום הסוציאליזם הרפורמיסטי. מאחורי תוכניות אלה עמדו בעיקר הוגים מן המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השבדית וארגוני העובדים השבדיים, ואלה השפיעו במידה רבה גם על הקו האידיאולוגי של מקביליהם בנורבגיה, בדנמרק ובפינלנד.
הישגי המודל הסקנדינבי ביצירת שוויון כלכלי ובמניעת עוני: כ-70 שנים לאחר שפיתחו רנן ומיינדר את המודל שלהם, השורה התחתונה ברורה: ארצות סקנדינביה הן המדינות השוויוניות ביותר בעולם מבחינת חלוקת ההכנסות. הן אף נמנות עם המדינות שבהן רמת העוני היא מהנמוכות ביותר, שזו גם נקודה חשובה – באמת, היכולת להצליח במדיניות, למגר עוני. עוני הוא לא גזרת גורל. מדיניות יכולה להיות כר שפשוט מוציא מעוני, אבל גם לא מוליד לעוני.
אתה זורם איתי פה. אני אוהבת את זה בסך הכול.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כן, את יודעת, אני חושב שבענייני ימין ושמאל כלכלי אני יותר קרוב לשר קיש מאשר אליך.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני יודעת.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
למרות זאת, חלק מהדברים שאת מעלה כאן, אני חושב שהם בהחלט ראויים למחשבה, ואולי ליותר מזה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
שווה. אם אני מצליחה להמיר קצת בדרך – אני אומרת, שווה פה הפיליבסטר הזה – אולי גם את השר.
נתונים אלה נכונים לא רק להיום אלא להיסטוריה המתועדת כולה. אולי גם את הבחור מהאוצר פה.
אני כן רוצה רגע לעבור מזה.
ישראל, שהגיעה לשיא שוויון ההכנסות בתחומי הקו הירוק ב-1977, לא רשמה מעולם רמת שוויון סקנדינבית, אבל הפער ששרר ביניהן אז היה קטן בהרבה מכפי שהוא היום. על פי מדד ג'יני הבין-לאומי, המודד את האי-שוויון בהכנסה של אזרחים, נורבגיה היא המדינה השוויונית בעולם גם בשנים האחרונות. שיעור האי-שוויון בה עמד ב-2018 על 0.1553, במדד הנע בין 0 ל-1. המספר 0 מציין – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נדמה לי שבשנה שעברה, חברת הכנסת לזימי, הייתה לראשונה ירידה, אחרי די הרבה שנים, באי-שוויון. לא יודע אם זה פעולות של הממשלה שלנו.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
בישראל?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כן.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני יודעת שדוח העוני האלטרנטיבי השנה לא שיקף את זה, אבל אני זוכרת את הטיעון הזה. אני גם חושבת שזה היה אדוות, או תמיכות, מהקורונה, אולי?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אולי.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני תוהה. שווה לבדוק מה היה בדבר הזה. דוח העוני האלטרנטיבי השנה היה דוח קשה, לפי מה שאני זוכרת. מדד המצוקה החומרית – כן נדבר על זה.
מבחינת היקף העוני, על פי מדד המצוקה החומרית של האיחוד האירופי, נורבגיה היא מדינה שבה נרשמה ב-2018 הכי פחות מצוקה חומרית בעולם. רק 4.3% מתושביה היו במצוקה חומרית. שבדיה עומדת במקום השני – רק 4.5% מתושביה היו במצוקה חומרית באותה שנה. בפינלנד סבלו ממנה רק 8% מהתושבים, והיא עמדה במקום ה-11 בעולם. דנמרק דורגה ב-2018 במקום השמיני בעולם, עם 7.2% תושבים שחיו במצוקה חומרית, כלומר בעוני. בישראל רמת האי-שוויון בחלוקת ההכנסות עמדה ב-2018 על 0.257% – נקודות, סליחה – על פי מדד ג'יני, והיא דורגה סמוך למקום ה-40 בעולם, אחרי כל מדינות האיחוד האירופי למעט בולגריה. יתרה מזאת, נתונים אלה מתייחסים לגבולות הקו הירוק בלבד ואינם כוללים את האוכלוסייה הבדואית ביישובים הלא-מוכרים ומהגרי העבודה ברישיון – שתי האוכלוסיות העניות ביותר בישראל. סביר להניח שאילו נכללו בהם, מיקומה של ישראל במדד היה מידרדר עוד יותר. אשר לעוני, לפי סקר הלמ"ס מאמצע העשור הקודם, שהתבסס על שיטות מדידה דומות לאלה הנהוגות באירופה, אפשר להעריך כמעט בוודאות ששיעורם של אלה שסבלו אז ממצוקה חומרית עמד על יותר מ-20%.
כיצד הגיעו אפוא מדינות סקנדינביה להישגים מרשימים כל כך, ועל אילו עקרונות והסדרים כלכליים פוליטיים מושתתת המדיניות החברתית שלהן? עבודה מאורגנת וזכויות עובדים. כבר ב-1899 כתב אדוארד ברנשטיין כי ארגוני העובדים הם היסוד הדמוקרטי בכלכלה. ארגוני העובדים ממלאים צורך מעמדי וחומרי מובהק – הצורך להגן, ולשפר את השכר ותנאי העבודה החומריים והאחרים של העובדים, כלומר של רוב האוכלוסייה הבוגרת. על כן, ארגוני העובדים הם לא רק יסוד מרכזי בתיאוריה הסוציאל-דמוקרטית. כי אם עד היום הארגונים הוולונטריים הגדולים ביותר ברוב הארצות המתועשות גדולים אף מן המפלגות, במידה רבה ארגוני העובדים הם גם הבסיס של המודל הסקנדינבי – שזה באמת להפריך את הטענה שאומרת: בכלל אין שם אף פעם שביתות ואין זה ואין זה. ודאי, כי כש-80% מאוגדים, אז יש הרבה כוח לעשות הסכמים ענפיים שמסדירים מקצוע, ולא צריך את המלחמה. המדינה כבר מבינה שהיא חלק מההסדרה.
זה המקום להבהיר כי בניגוד לטעות הרווחת, יש בארצות סקנדינביה שכר מינימום. אומנם הוא לא מעוגן בחקיקה, אבל לארגוני העובדים זכויות ניהול המעוגנות בחוק ומאפשרות להם להתוות את מדיניות השכר – חלום שזה יקרה פה – בעיקר באמצעות הסכמים קיבוציים ארציים. שם כנראה לא מחכים שנתיים עד שהשר חותם על צו ההרחבה. שם זה פשוט מתקיים, ולכן בהקשר הזה סוציאל-דמוקרטיה שהיא יותר הומוגנית ומתקיימת כבשגרה, והיא לא סוציאל-דמוקרטיה שהיא המאבק התמידי הזה שלא מאפשר בכלל להתקדם, זה נכון יותר גם למשק, כי הכול מאוד מוסדר, מאוד מוסדר, מאוד ברור, ואין פה כיפופי ידיים. כך שבשבדיה שכר המינימום עמד ב-2018 על קרוב ל-63% מהשכר הממוצע במשק למשרה מלאה. לשם השוואה, שכר מינימום המעוגן בחוק בישראל, כולל נסיעות והבראה מתוקף הסכמים קיבוציים, עמד בראשית 2018 על כ-50% בלבד מהשכר הממוצע למשרה מלאה.
הסכמים קיבוציים מסדירים, כמובן, לא רק את שכר המינימום ואת תנאי ההעסקה, אלא גם שורה של הטבות לעובדים, ביטוחים קולקטיביים וכו'. הסכמים כאלה הם נוהג מקובל במדינות נוספות בעולם. כך נהוג באיטליה, בעלת ארגוני עובדים חזקים יחסית. כך היה נהוג בגרמניה עד לפני שנים מעטות, וכך היה נהוג גם בישראל עד אמצע שנות השמונים, כאשר ההסתדרות הכללית עדיין הייתה גוף חזק ודומיננטי. אגב, חוק שכר מינימום אצלנו באמת נחקק עם שחיקת מעמד ארגוני העובדים בישראל, שהוא הכרח – זה תמונת המראה לאותה שחיקה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כן.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני רוצה קצת לעבור. הוצאה ציבורית גבוהה: המסד השני שעליו מושתתת המדיניות הכלכלית החברתית הסקנדינבית הוא הפניית שיעור גבוה יחסית מן התוצר לשירותים ציבוריים ולקצבאות – מה שממש ממש לא עושים בתקציב הזה. ההוצאה הציבורית האזרחית במדינות סקנדינביה היא בין 50% ל-45% מהתל"ג, לעומת כ-33% מהתל"ג בישראל. הוצאה ציבורית ברמה זו מאפשרת הענקת שירותים נרחבים לכלל האזרחים, ביטוח בריאות מקיף מאוד, חינוך חינם מגיל שנה ועד השלמת הלימודים באוניברסיטה ללא תשלומי הורים כלל, מימון כמעט מלא של שירותי סיעוד וגם מימון גבוה של מוסדות תרבות. בשבדיה מסתכמת ההוצאה הציבורית על שירותי בריאות ב-9% מהתל"ג, והמדינה משתתפת בכ-85% מההוצאה הכוללת על בריאות. בישראל, לעומת זאת, ההוצאה הציבורית על בריאות מסתכמת בפחות מ-5% תל"ג, ופחות מ-60% מההוצאה הכוללת. משמע שכ-40% משולמים באופן פרטי על ידי האזרחים.
אני אדלג עוד טיפה. הדבר השלישי הוא שליטה בהון ושותפות בניהול. ברוב המדינות המתועשות, לרבות ארצות סקנדינביה, הכנסות משקי הבית מהון ולא מעבודה, משמע רווחים מהשקעות בשוק ההון או בנכסים, הם רק כ-10% מסך ההכנסות. הכנסות אלה מרוכזות, כמובן, בעשירון העליון, ולשליטה בהון משקל משמעותי מאוד ביכולת להכתיב מדיניות כלכלית. ככל שהשליטה בהון פרטית יותר, כך גדלה היכולת לכפות מדיניות המיטיבה עם בעלי ההון על חשבון כלל העובדים במשק. שליטה כזאת יכולה לבוא לידי ביטוי במיסוי שאינו פרוגרסיבי, למשל, או בחקיקה כלכלית המגבילה את זכויות העובדים.
במדינות סקנדינביה נתונה לארגוני העובדים ולנציגיהם מידה גדולה יחסית של שליטה בהון שהם מייצרים, ובראש ובראשונה – זה מדהים – לארגוני העובדים שמורה הזכות למנות חברים מטעמם לדירקטוריונים של חברות קטנות, בינוניות וגדולות. אם כל שותפי הכלכלה בקהלת מוכנים לחתום על כל מה שאני קוראת עכשיו בסקנדינביה, גם אני חותמת; לוקחת את הרע עם הטוב, אין בעיה. בדנמרק למשל זכאים העובדים בכל חברה בע"מ שבה יותר מ-35 עובדים, לבחור כשליש מהדירקטורים; שני שלישים ימונו מטעם בעלי המניות. זה ממש להבין שהעובדים הם חלק מהרווח.
זה על משבר הקורונה – ואני אקרא את הפסקה האחרונה: משבר הקורונה מלמד אותנו כי המודל הסקנדינבי אינו רק מודל אוטופי הומני, מודל של רצון טוב לביטול חברת המעמדות והאי-שוויון. המשבר מלמד אותנו עד כמה משמעותית ומעשית היא ההתנערות מהניאו-ליברליזם הכלכלי מכאן ומהסמכותנות הפוליטית מנגד. הוא מלמד אותנו עד כמה חשוב המאבק הפוליטי לכינונה של חברה סוציאל-דמוקרטית חזקה – מאבק שטרם הגיע למיצוי. הוא מלמד אותנו שבהתאמות הרלוונטיות ובהינתן קיומו של כוח פוליטי מתאים וחזק דיו המעוניין ביישומו, המודל הסקנדינבי רלוונטי לכל אזרח, לכל עובד ולכל מדינה מתועשת, ובכלל זה ישראל. אני אוסיף: ונאמר אמן.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אמן.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
האמת שיש לי פה כמה דברים שכן סימנתי היום כשהתכוננתי לפיליבסטר. נראה לי שקודם כול אני כן אגיע לשאלות.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כשתחליטי לסיים, את יודעת, השר קיש לא יתנגד. את מוציאה אותם להפסקה. הכול בסדר.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אין בעיה, אבל אם השר קיש גם יענה לי על כפרי הנוער, אני מוכנה לעשות פה – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
עסקה ראויה. השר קיש, אתה איתנו? נראה לי שלא.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
נראה לי שהוא רואה איזה סרט.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
השר קיש, חברת הכנסת לזימי מציעה לך עסקה: תשובה על כפרי הנוער – – –
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
הבנתי.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
כפרי נוער זה מפוקפק?
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
באמצע של הלילה לא תמצאו אותי שותף לעסקאות מפוקפקות.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
היא מציעה לך חצי שעת שינה.
<< קריאה >> שר החינוך יואב קיש: << קריאה >>
מה שתחליט. הכול טוב.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אנחנו איתך, חברת הכנסת לזימי, עד שתחליטי.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
תודה. אני כן אענה פה על עוד כמה שאלות. יש פה הרבה שאלות, ואני אענה על חלקן.
יניב כותב: התגובה למשבר הדיור, משבר שלצערי לא הייתה לו כל התייחסות בתקציב הקרוב – לא בחוק ההסדרים, לא בשום רפורמה מהפכנית – בעצם המשבר הזה ממשיך להיות מאחור. אני כן אגיד מה עמדתי. אני חושבת שבגלל שהמדינה היא הבעלים של 93% מהקרקע, היא מחויבת גם בהבנה שהיא צריכה להציע הסדרים שהם באמת מחוץ לקופסה והם שונים, והם אולי מתכתבים עם ישראל של פעם, ישראל שבאמת קמה כמדינה ענייה, אבל כן בנתה דיור והבינה שקורת גג זה הכרח, והיום היא פשוט מפקירה את הכול, בין שזה להפקיר את זה לשוק ובין שזה לספסר בקרקעות באופן שפשוט עולה בסוף לדור שלי, לזוגות הצעירים ובכלל לציבור, ביוקר גדול. ומה שכואב לי זה באמת שהעולם כבר הולך קדימה, יניב. בעולם כבר נעשים מודלים מאוד מעניינים על כל הרוחב של אפשרויות הדיור, בין שזה דיור ציבורי, שזה כמובן הבסיס של הבסיס, בין שזה דיור בר-השגה, שזה דיור לסטודנטים וצעירים, לאוכלוסיות שהמדינה רוצה לקרב למקומות מסוימים בגלל צורך מסוים, למשל נגיד מורים או רופאים בפריפריה. אלו מודלים שהם מתקיימים, אנחנו לא ממציאים את הגלגל. אפשר לאמץ אותם. עיריית תל אביב החליטה להקדיש אחוזים מסוימים לדיור בר-השגה עכשיו בפרויקטים. למה המדינה לא עושה מעשה ומאמצת רעיונות טובים כשיש לה את הפריבילגיה הגדולה של להיות הבעלים של הקרקע, כשהיא יכולה לגמרי לתכלל את הדבר הזה? שאלה. זו שאלה ממש גדולה, ואני חושבת שזה האתגר הכי גדול שיש לנו היום מבחינת יוקר המחיה – משבר הדיור.
אני כן רגע אלך לשוק השכירות. בכנסת הקודמת אנחנו העברנו רפורמה של שכירות מוסדית, ואפילו טיפה עבדנו עליה גם בכנסת הזו, כדי טיפה לשפר אותה, כשהיא מתחילה להסתכל על שכירות ארוכת טווח כעל איזשהו הכרח שהמדינה מסדירה אותו גם בשוק הפרטי. אבל אני אגיד שזה מעט מדי, ובאמת צריך יותר. צריך יותר. צריך אמיץ יותר, צריך יציב יותר, גם שכירות ארוכת טווח ממשלתית, כשיש לנו "דירה להשכיר", אבל זה גם לא מספיק וגם בעיניי צריך לתת היצע הרבה יותר אטרקטיבי פה. אני חושבת שהמדינה כן נוגעת בצעדים מסוימים בהקשר של שכירות ארוכת טווח; ממש לא מספיק מול הצורך הגדול של זה.
רגולציה על שוק השכירות – נכון שבחלק מהמקומות זה לא בוצע מדהים, אבל בחלק מהמקומות כן יש מה ללמוד, והסיפור פה הוא דווקא שאפשר ללמוד מהמקומות בכל העולם ולהגיד מה כן נכון בהקשר של רגולציה בשוק השכירות, כי המציאות הזו שאפשר באמת לקבל הודעה מבעל הדירה והשכירות עולה אחרי שנה בעוד 1,000, 2,000, 3,000 שקל, זו מציאות שאני יודעת שהיא קיימת, שהיא קורית. זה היעדר אסדרה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חברת הכנסת לזימי, תרשי לי להציע לך.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
בטח.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אני חושב שחלק מהמודלים שאת מדברת עליהם, כולל המודל הסקנדינבי, יש בהם שתי בעיות. אמרת לפני כמה משפטים "מודלים של פעם" – אני חושב שכבר בזה טמונה בעיה. מדינת ישראל לא תחזור לתפיסה הסוציאליסטית שאפיינה אותה בשנות החמישים, שנות הקמת המדינה, שהתאימה לזמנו.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
שים לב, אני הייתי רוצה שהמדינה תהיה יזם, אבל אני לא אומרת את זה, אני אומרת שהמדינה לפחות תתכלל. הבנת? אני מאזנת.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אני רוצה לומר ככה: אני גר היום בקיבוץ, אבל זה קיבוץ חדש, הוא כבר לא שיתופי כמו שהוא היה פעם, וזה לא כל אחד לפי יכולתו, כל אחד לפי צרכיו, כי זה פשוט לא מתאים לרוב האנשים. גם חלק מההצעות שהצעת. בכלל, נדמה לי שהבעיה העיקרית של המודל הסקנדינבי היא שהוא סקנדינבי, ואנחנו בישראל מתקשים לאמץ מודלים ממקומות כאלה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
לא. דווקא בדיור לא אמרתי סקנדינבי, אני אומרת שכל העולם. אנחנו רחוק מהכול.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אנחנו צריכים להגדיל את הצדק החברתי בישראל ואת הדאגה לפרט ואת צמצום הפערים, אבל לחפש לא מודלים של פעם, אלא מודלים שמתאימים לאופי הישראלי במאה ה-21.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
מקבלת.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אני אתן לך שתי דוגמאות: הראשונה – נגיד BOT. אנחנו משתמשים ב-BOT לפרויקטים ציבוריים.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אגב, דיור ציבורי חייב להשתמש ב-BOT.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
בדיוק. אחד הכוחות הכלכליים של ישראל, כשלא היינו רוצים לחזור לשנות החמישים והשישים והשבעים, זה הכוח היזמי, שבו הפרט יוזם. BOT לדיור ציבורי זה דבר ששווה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני איתך. אגב, גם מיכאל ביטון העלה את הרעיון הזה באחד הדיונים.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
זאת דוגמה לחיבור בין השוק הפרטי – – –
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
זה בדיוק מה שאתה אומר – לקחת עיקרון ולהתאים אותו. אין בעיה. אבל העיקרון נשמר.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
דבר שני שמדברים עליו יותר זה נושא הכנסה בטוחה לכול. הרי בעולם שבו – הייתה כתבה במוסף הארץ השבת על השתלטות ה-AI, ה-Artificial Intelligence, על כל העולם שלנו. את רואה שבסופו של דבר אנחנו הולכים לעולם שבו הרבה יותר טכנולוגיה תספק הרבה יותר צרכים, ואז תהיה השאלה ממה אתה מתפרנס. אחת השאלות שתישאל היא מהי הכנסת המינימום. כבר היום עם מס הכנסה שלילי אנחנו עושים משהו מעין זה. אלה מודלים שאפשר לבחון אותם.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני בשוק שאתה אומר את זה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אני שוב חושב, דווקא בגלל היותי – – –
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
איך אתה אומר לי שאתה כלכלית יותר מסכים עם קהלת מאשר איתי, אם אתה מדבר על basic income?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
קודם כול, אמרתי "עם קיש" ולא "עם קהלת", אבל אני שוב אומר: האירוע פה הוא לא לנסות לחזור למודלים של פעם. כמו שאת יודעת, גם בתחום החינוך – – –
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני איתך, אני בעד להתאים.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אני חושב שיש לנו המון לתקן בחינוך, אבל לא לחזור לחינוך הממלכתי של שנות החמישים. זה גם לא מתאים וזה גם לא יקרה. צריך לפתח את המודלים.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני איתך.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
למשל אחד הדברים שאנחנו לא מצליחים בהם היום בחינוך בישראל זה תחרות. התחרות מדוכאת על ידי משרד החינוך, וגם על ידי הרשויות המקומיות. בניהול נכון תחרות יכולה גם לדאוג לחלשים וגם לקדם את השאר. זו דוגמה לאיך מנהלים חינוך במאה ה-21.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני חושבת שבסוף מה שעומד פה, מה שאתה אומר זה שאם אנחנו מסכימים, כל עיקרון שצריך לשמור עליו, על הסדר שלו, הדרך, ההתאמה, האטרקטיביות, הרלוונטיות – על זה אפשר לעמוד ולעשות תהליכים.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
איך היית מנסחת את העיקרון?
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
קודם כול, אם אנחנו מגדירים חינוך ציבורי ממלכתי ומה העוגנים שחייבים להתקיים בו ושהם חשובים, את הפרקטיקה אפשר לשכלל. אני חושבת שזה גם נכון בסוף. תשמע, אנחנו רוצים את זה עבור הילדים שלנו, ובסוף המציאות היא משתנה והיא דינמית, וזה ממש בסדר.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אני יכול לחתום על זה. שוב, הגישות שלי, בטח בחינוך, הן הרבה יותר ימינה, אבל לא בגלל שאני לא דואג לפרט, אלא בגלל שמדינת ישראל נכשלת שנים, דורות, בצמצום פערים בחינוך, כי בחינוך היא כן מתנהלת בצורה סוציאליסטית. היא מתיימרת. מה שקרה זה שנוצרו בתוכה בועות של חוסר משילות. המציאות מוכיחה שהמשילות לא הולכת ליותר, בטח לא בעולם תחרותי.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני לא רואה את זה סוציאליסטי. כשיש 40 תלמידים בכיתה, ובסוף יש אחד שמשלים את הכול בשיעורים פרטיים ואחד שלא יכול, זה לא סוציאליסטי.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
לא. זו דוגמה. לכן למשל יום לימודים ארוך זה תפיסה שדומה למשכורת לכול. אתה עושה לכולם 09:00 עד 17:00; בתוך זה אתה יכול לעשות המון תחרות – אתה יכול לעשות תחרות ברישום, תחרות בתקצוב, תחרות בהמון דברים, ועדיין לתקצב את החלשים, ועדיין לתת לכולם יום לימודים ארוך. דוגמה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
תודה. החינוך הוא לא רק קרוב לליבי, אני גם אשתו של מורה ובת של מנהל בית ספר ומחנך, ואנחנו כנראה באיזה מקום חולקים את האהבה לעולם הזה. ואני אומרת שבמקומות שאנחנו נסכים עליהם, כנראה שיכולה להיות הצלחה מאוד גדולה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נכון.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
ממש, כי אתה עוסק בחינוך כל חייך. בסופו של דבר אני חושבת שעל העקרונות אפשר גם להסכים, אבל בסוף זו גם שאלה תקציבית. כשעושים מהלכים אמיצים, צריך לתקצב אותם כמו שצריך. אם עושים חצי עבודה, יהיה כישלון.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
את יודעת, ראש האופוזיציה שאל שאלה ברשתות החברתיות: מה הייתם עושים אחרת ב-15 מיליארד שקלים בהסכמים הקואליציוניים. ואני עניתי בשלוש מילים: יום לימודים ארוך. אני חושב שמי שמבין – שאלתי פעם את שלמה דברת, מי שעשה את ועדת דברת: מה היית עושה שונה או מה היית לוקח מכל הוועדה שלך? הוא אמר לי: רק את זה. יום לימודים ארוך זה הכלי מס' אחת לקידום חינוך ולצמצום פערים. לצערי, אנחנו דוחים אותו כל שנה בהוראת שעה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
יפה. מירב פישר אמרה: הגיע זמן לשקיפות תקציבית מלאה. דיברתי על זה בתחילת הפיליבסטר, שחלק מזה שיש לנו חוק הסדרים מאוד מאוד עמוס הוא שאנחנו לא מצליחים להגיע לשקיפות תקציבית, אנחנו לא מצליחים להגיע לדיוני התקציב, ולכן חוק הסדרים הוא דבר שבעיניי פוגע – הוא פוגע במעמד הכנסת, הוא פוגע בנו, והוא חלק מהבעיה, בדגש על הגיל הרך וחינוך הורים. כן, אני פה עם שר החינוך לפניי, ואני מסכימה מאוד מאוד מאוד עם מה שאת כותבת.
שריף כותב לי: את מוזמנת לבוא אליי לבקר בכפר עוספיא, באוהל המחאה נגד חוק קמיניץ – המאבק הדרוזי הגדול נגד קנסות ונגד צווי הריסה של בתים שנבנו על אדמות פרטיות בתוך המתאר של הכפרים הדרוזיים, אך משרדי התכנון והבנייה והמשרדים הממשלתיים מסרבים לתת אישורי בנייה. שריף, אני אשמח לבוא לבקר.
משה מארגון העובדים שמלווה נכי צה"ל, שגם הייתי איתם בקשר בכנסת הקודמת, שואל: למה לא מעדכנים את צו ההרחבה על הנסיעה בתחבורה הציבורית? צודק. למה מלווי נכי צה"ל צריכים לממן את הנסיעות לעבודה ברכבת? בכלל, צריך להגיד שמלווי נכי צה"ל היו תחת הסכם קיבוצי לא מיטיב. נחתם איתם בכנסת הקודמת, שלנו, הסכם טוב יותר, אבל צריך להגיד שלא מדובר פה בשכר גבוה מדי, ואנשים עושים עבודה מאוד מאוד חשובה, ומגיעים להם כל המענים הסוציאליים, אז משה, אני מאוד מסכימה איתך.
יש פה שאלה. אלי עטרי כותב: מה קרה עם התקציב של שילוב נוער מנותק בצה"ל? הורידו את כל התקציב לסדנאות גדנ"ע, לקורסי הכנה לצו ראשון ולעוד תכנים שעוזרים לנוער חסר עורף משפחתי להשתלב בצה"ל. אני לא הכרתי את זה, אלי, ואני הולכת להגיש על זה שאילתה. הדבר הנכון ביותר הוא פשוט לשאול ולהבין מהמשרדים.
אני רגע רוצה לראות אם יש לי עוד שאלות שהגיעו גם לנייד. אני מקבלת פה גם תודות על חלק מהדברים. נחמד מאוד. תודה לכם.
נשאלתי פה על התקציב שאנחנו העברנו לחברה הערבית, אז אני רוצה לומר כרגע: אתם זוכרים שכל הזמן הצד שהיה באופוזיציה בכנסת הקודמת גידף אותנו על זה שהעברנו תקציב לצמצום פערים בחברה הערבית? אני גאה בתקציב הזה, קודם כול. אני לא מתביישת בזה, אני גאה בזה. רק להגיד לכם שזו תוכנית חומש שגובשה לפני כן ונמשכת גם עכשיו, בתקציב הנוכחי. רק שאנחנו לעולם לא נצא נגד תוכנית ותקציב שנועדו לסייע לחברה הערבית לעמוד על הרגליים ולקבל את מה שמגיע לה. לא תשמעו אותנו יוצאים נגדם. בחיים לא נעשה את זה. זה בדיוק מראה מי הצד הזה ומי הצד שרואה את טובת המדינה. אני אומרת את זה חד-משמעית, כי טובת המדינה היא השקעה בחברה הערבית וצמצום פערים בחברה הערבית, כמו בכל חברה אחרת. להגיד שאני גאה בזה זה יהיה קטן. אני באמת חושבת שזה תפקידנו והשליחות שלנו. אז כן, רק שתדעו, מי ששאל, הממשלה הזאת ממשיכה בתקציב תוכנית החומש לחברה הערבית. טוב שכך, ולחלוטין אין לי ביקורת על זה. רק שתבינו שהביקורת הקודמת הייתה מאוד מאוד מאוד לא מוצדקת.
אני כן רוצה, בקשר לשאלה שראיתי פה, שחזרה שוב, על מיגור אלימות ורצח נשים, הפעם בגלל שכבר עניתי על זה אני אקריא את השיר מתוך ספרה של איריס אליה כהן. זה ספר פואמה שנקרא "רצח בהסכמה". השיר נקרא "חופשי זה לגמרי לבד": ביום ראשון לבשת חולצה קצרה, / לכל מי ששאל ענית חד וחלק – מכות. / ביום שני פנית למשטרה, היומנאי הורה לך לחכות. / ישבת על הספסל חמש דקות ועוד חמש שעות. / על החלון מול תא המעצר הצלה אזדרכת. / נדמה היה לך שגם היא לפתע קמה והולכת. / ביום שלישי קיימת פגישת ייעוץ, עורך הדין המליץ להצטייד בראיות חותכות. / ברביעי סיפרה לך חברה על חברה שמצויה בהליכים כמעט חמש שנים. / "צריך הרבה כוחות", אמרה. / בחמישי ניגשת אל הלשכה, עובדת רווחה טובה ומסורה פתחה לך תיק. / היה לה קול מרגיע. / חזרת הביתה כלעומת שבאת. / שישי כבר לא הגיע.
אני רוצה להקריא שיר נוסף שסימנתי פה, והשיר הזה נקרא "רצח בהסכמה", כמו הפואמה הזאת שאני מחזיקה. רצח בהסכמה: מרשי אדם ראוי, בעל זכויות, רופא מסור, חביב הגון, אהוב על הבריות. / מרשי בדרך כלל שולט ברגשותיו, מודע להשלכות, מתוקף תפקידו. / מרשי הוא כאמור רופא, / מבין היטב כי מדובר במעשה פסול ולא יפה. / מרשי טוען כי המנוחה הייתה אישה קשה, / גרושה שהתעקשה להיפרד. / בינינו, אין לדעת מה דרשה. / זאת ועוד, כבודו, המנוחה הייתה מוכרת כאישה סוערת, / מהירת חמה ומעורערת, / יש יאמרו גם אלימה. / כך או כך המשטרה חוקרת / אם הרצח נעשה בהסכמה.
הייתי גם בהצגה שיצאה בעקבות הפואמה הזאת בפסטיבל עכו.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
קשה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
קשה מאוד. כולנו יצאנו נסערים – הצגה של הבימאית חנה אזולאי וזנה, באמת נהדרת, שנוגעת בנקודות מאוד מאוד כואבות, בהקשרים מגדריים, כל הרצף שתדמיין. זאת אחת ההצגות שיותר פוגשות את הנשמה. כל הפואמה הזאת היא ההצגה הזאת. צריך שנסתכל על המציאות הזאת ופשוט נתקן אותה, פשוט נפעל לשינוי.
אני אסתכל רגע על השאלה האחרונה. יש לי גיבוי הודעות, אז אני מצטערת – לבן אדם ששלח לי עוד הודעה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
02:00.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
02:00 זה הזמן לגיבוי ההודעות.
אני אענה על שאלתה של בת אור: אנא הבהירי לכל מנהיגי המפלגות שאין להן מנדט להתפשר על הדמוקרטיה שלנו ושהם לא מייצגים אף אחד מלבד עצמם, בשיחות סרק שהיו אמורים לפרוש מהן מזמן. אני דווקא רוצה להגיד שאני סומכת על השותפים שלי באופוזיציה, ואין לי ספק שלא יתפשרו על הדמוקרטיה. הדמוקרטיה שלנו היא לא מטבע עובר לסוחר. אני חושבת שכולנו היום מבינים את הסכנות הגדולות, והציבור מבין, ואנחנו עם הציבור לגמרי לגמרי לגמרי. לא תהיה פה התפשרות על ישראל הדמוקרטית, על התשתיות והיסודות שעליהם המדינה הזו, שהיא נס גדול, נוסדה. אני חושבת שבזה יש לנו קונסנזוס מופתי. נכון?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כן.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
מגניב.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אין שאלה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
בזה אנחנו לגמרי מתואמים ומסכימים, הינה, זה כבר נחמד. אני חושבת שאנחנו נסיים בקרוב, גם בגלל שאנחנו נסגור את המליאה. אני כן רוצה להסתכל בעמוד, לראות את השאלות שנשאלתי עליהן.
דור כהן אומר פה משהו חשוב, וזה גם מתחבר לחוק ההסדרים: אולי אפשר להזכיר את המכשירים האנטי-דמוקרטיים האמיתיים שהממשלה משתמשת בהם. תוקפים את בג"ץ כלא דמוקרטי, אבל חוק ההסדרים ביטל, דחה ושינה חקיקה פי עשרות מונים מבג"ץ. בכנסת הזאת, בחוק ההסדרים הזה, הם העבירו רפורמה שבעצם עוקפת פסיקת בית משפט שפסקה לטובת גמלאי צה"ל. מפתחי כיפת ברזל out, עקיפה בחוק הסדרים in. זה לא נתפס.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
מה שנקרא "הסדר האקדמאים", נדמה לי.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
כן, בדיוק. זה הגיע אליהם כדין בפסיקת בית משפט. היה ומשרד הביטחון והאוצר רוצים לקבול על הדבר הזה – בוודאי שלא בחוק ההסדרים. תביאו את זה לדיון ציבורי. האם חוק ההסדרים אמור להיות כלי שעוקף פסיקת בית משפט, ועוד של גמלאי המחקר של צה"ל? זה קודם כול מסוכן כתקדים שישמש לרעה, גם לצד עובדים יותר מוחלשים בסוף, וגם פרקטיקה שהיא באמת חצי שחיתות, וזה ממש קורה מהדלת הראשית בכנסת.
אגב, היועצת המשפטית לכנסת מתחה על זה ביקורת חריפה מאוד, ובדיון הפיצולים בחוק ההסדרים הצלחנו גם להוציא את זה מחוק ההסדרים, אלא שבלילה, במחטף הרוויזיות, החזירו את זה. אתה מבין מה קרה כאן?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כן.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
אני רוצה להגיד לך, דור, שאני מאוד מסכימה איתך. אני רואה שעניתי ועניתי ועניתי.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נראה שברשתות לא עומדים בקצב שלך, נעמה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
עניתי על חלק מהדברים תוך כדי שדיברתי פה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
הבנתי. זה בסדר גמור.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
קיצור תורנויות של המתמחים – עוד נושא כואב.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
זה עדיין פתוח.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
זה עדיין פתוח. כרגע המתווה המוצע הוא לא מה שאנחנו חתמנו עליו בכנסת הקודמת והסכמנו עליו. צריך להגיד שגם זה לא היה הדבר הכי אידיאלי, אבל זה היה משהו שנותן התחלה משמעותית לדרך.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
זה רק מראה שהמציאות היא לא שלמה. כשמציעים לך משהו, תיקח אותו בשתי ידיים, כי אחר כך תקבל הרבה פחות. אני חשבתי שזאת הייתה טעות להתמהמה עם זה. היה צריך ללכת על המתווה – נדמה לי 18 שעות.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
מיידית.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
מיידית. ואז היינו כבר היום עם עוד דור של מתמחים ב-18 שעות. במקום זה עכשיו לך תדע, זה אולי יקרה ב-2025.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
עכשיו זה על 19.21, וגם לא ברור עדיין אם השכר ייגרע או לא ייגרע, למרות שדיברתי עם שר הבריאות, התקשרתי אליו בנושא הזה, למשה ארבל. הוא אמר לי: אני לא מתכוון שהשכר ייגרע. אני גם מאמינה לו. אבל אתה יודע, מאוד מטריד מה שקורה, והם לא ציפו לזה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
צריך גיבוי תקציבי לזה.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
בוודאי.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
דוגמה למאבק חברתי שבסוף משנה מציאות. בסוף בסוף הוא ישנה את המציאות.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
גם יצא לי לפגוש כמה אנשים שסיפרו על כמעט רשלנות רפואית או רשלנות רפואית כתוצאה מהשעות האלה. זאת אומרת, הציבור שנפגע, הוא כבר מבין שזה מאוד מאוד בעייתי לו.
אני חושבת שאני אשחרר פה את עובדי הכנסת ואת המליאה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
עובדי הכנסת ילכו לדרכם.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
היא תיסגר. אני שמחה שעניתי על כמה שיותר שאלות.
אני כן רוצה להגיד רגע לפני הסיום שאני עצובה על התקציב הזה שעובר. אני חושבת שמגיע לאזרחי המדינה, אחרי כמה שנים של עלייה ביוקר המחיה, עליית ריביות מתמשכת, אינפלציה קשה שהיא תלויה גם בגורמים שלא תלויים בנו, ממש ככה, אבל מציאות שהיא באמת לא מאפשרת מעט מזור בחיים הקשים, הכלכליים פה – בטח מי שמעמד נמוך, בינוני ונמוך, שהם ממש פסע – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
מעוני.
<< דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >>
– – מעוני וממציאות קשה של לקיחת הלוואות אין-סופיות ולהיכנס למעגלים שהם די בעייתיים. התקציב הזה כאילו פסח מעליהם. הדבר הכי חשוב פה הוא לשמור על הקואליציה. התקציב נועד לשמור על הקואליציה ולא נועד לשרת את המדינה, וזה דבר שהוא גם חלק משחיקת הדמוקרטיה – המחשבה שלא המדינה היא מה שאנחנו אמורים לשרת פה אלא את הכיסא שלנו. אני עצובה מזה. אני עצובה מזה. אני באמת חשבתי שהם יפתיעו בחלק מהדברים ושהם יעשו פה גם מהלכים שינסו לחפות על החודשים האחרונים – לחפות על החודשים האחרונים של עיסוק טוטלי לא בוועדות חשובות, לא בכלום, רק בהפיכה המשטרית. אני מצירה על כך, ואני מאחלת לכולנו שהממשלה הזאת תתחלף מהר, ושנראה פה גם בשורות טובות. בשורות טובות לכנסת הן בשורות טובות גם למדינה. אמן. ותודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אמן.
אנחנו יוצאים להפסקה. ישיבת המליאה תתחדש היום, יום שלישי, בשעה 10:00. תודה.
<< הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 02:28 ונתחדשה בשעה 10:00.) << הפסקה >>
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
חברי הכנסת, אני מתכבד לחדש את ישיבת הכנסת, כמובן בדיוני התקציב.
אנחנו נמשיך בהנמקת ההסתייגויות. הדובר הבא, שנמצא כאן במליאה – חבר הכנסת נאור שירי. בבקשה. השר התורן שנמצא פה, השר יעקב מרגי, שר הרווחה, ברוך הבא. אנחנו רוצים להודות מראש לכל הצוות, לרשמים הפרלמנטריים ולמשמר הכנסת, וכמובן לאלינור, סגנית מזכיר הכנסת.
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, עובדי ועובדות הכנסת, קהל הצופים שבבית, בערוץ הכנסת, כמובן, לתלמידי ותלמידות כיתות י', שנמנע מהם להגיע היום ללימודים. בסדר, זה לא זר להם. ידעת על זה?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לא.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
בבקשה. ראית. והרי חדשות בוקר בשעה 10:00 מפי נאור. אז גם תלמידי כיתות י' היום שובתים, שזה לא משהו חדש וזר. בחודשים האחרונים היו כמה וכמה שביתות. אם זכרתם, עד לא מזמן לא בדקו להם ציוני מגן. ידעת, אדוני השר? גם ציוני מגן נמנע מהם לקבל.
אני רוצה לפתוח – – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
תציין שיושב-ראש הארגון צריך לשקול, בכל פעם כשהוא קם בבוקר בלי מצב רוח, שהוא פוגע בתלמידים.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הבעיה זה יושב-ראש הארגון?
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
גם.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אתה אומר, בהמשך לזה, שכנראה, אולי, הרצפה אצלו בלשכה עקומה. אז עכשיו הוא – זה הקטע, נכון?
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
זה בעיות ארגוניות.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
בעיות ארגוניות?
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
פנים-ארגוניות.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני אמליץ לכם, פשוט לא ראיתי בכל תקציב המדינה – זה באמת מדהים – שלקחתם יועץ ארגוני. אולי זה משהו שחשוב ליישם במפלגה ובממשלה. אולי באמת ייעוץ ארגוני זה משהו שנחמד יהיה שתשלבו. אני חושב שזה יהיה חלק מהרפורמה המאוד-מאוד משמעותית שתערכו במגזר הציבורי, כי כולנו יודעים שזה מאוד מאוד חשוב.
אני רוצה להמשיך בדבר עצוב שקרה אתמול בלילה: התאבדות נוספת, של ילדה מכרמיאל.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
נורא.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני רוצה להשתתף בצערה של משפחת – – – על אובדנה של – – – אני רוצה לציין שזה לא משהו שהוא זר, זאת אומרת, זה משהו שקורה, ולא בפעם הראשונה, בטח לא בקדנציה הזאת. זה לא עניין של האשמה, זה עניין שהדברים האלה קורים וזו תופעה קיימת. לתופעה הזאת נדרשו גם רשויות המדינה, בטח ובטח בכובע של רווחה, רשויות מקומיות, הצוות החינוכי.
מה שמוזר – אני לא יודע אם מוזר, אלא שבמקרה הזה, הילדה כתבה פוסט לפני יומיים, וראיתי עכשיו, ממש לפני שעליתי לפה – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
השר, אתה מכיר את הסיפור הזה?
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אז תקשיב, אדוני.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
הילדה בת ה-14 מכרמיאל שהתאבדה? היא כתבה פוסט לפני ממש יומיים. היא עברה שיימינג.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
ציוץ של העיתונאית סיון כהן, שהיא מצטטת, מצלמת מסך של הפוסט – תסתכלו מה היא כותבת. וזה לא נגמר פה: "אני חוזרת עכשיו הביתה ומחכה שמישהו יתקשר. זה פשוט לא קורה. אני רוצה להיעלם מהעולם הזה". כשאתם קוראים את זה – כשאני קורא, יש לי צמרמורת. אבל מישהי, אימא אחת – לא הייתי בפרטים, כי ראיתי את זה בכניסה למליאה – אימא אחת ראתה את הפוסט הזה והיא התקשרה למשטרה והיא אמרה: שימו לב, יש את הפוסט הזה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
גם 105, הבנתי.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
היא התקשרה פעמיים, ל-100 ול-105. אמרו לה: תפנו למוקד הייעודי שאמור לטפל בזה. התקשרו ל-105, וב-105 היא אומרת: אנחנו מכירים את זה. זו התשובה שניתנה לה. תסתכלו מה זה: קם מוקד שאמור לטפל בזה בדיוק. אני שם בצד לגמרי שלא יכול להיות שבמדינת ישראל 2023 צוות חינוכי שלם מפספס ילדים כאלה. הם מפספסים את הילדים שהם בתוכם, הם ביניהם. אנחנו מדברים על שביתות? הם מפספסים ילדים שמתאבדים. איך יכול להיות שילדים כאלה שקופים? איך יכול להיות שמשטרת ישראל, שמקבלת שיחה כזאת, אומרת: אנחנו יודעים? מה זה אנחנו יודעים?
אני אומר: מה אפשר עוד לדבר על הפוליטיקות, שטויות, משרדים לחוסן הלאומי, ונזכרו באמת בנגב-גליל. תראו מה זה, ילדה אשכרה התאבדה, והיא לא היחידה. זה קרה ברעננה לפני כמה חודשים עם הילד – – – ילדים קטנים מתאבדים בגלל חרם חברתי. איפה המערכות? איפה המדינה? שמע, זה כישלון נוראי. אין לי מה לומר, האמת.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
יש משהו אחד שחשוב לנו לשים לב. הרי לא היה מושג כזה של התאבדויות בגיל כל כך צעיר, כי לא היה להם מושג כזה. עכשיו, ככל שהם חשופים יותר לרשתות, למושגים, התופעה הזאת הולכת ומתרחבת. לא היה מושג כזה בעבר. הם לא ידעו את המילה התאבדות בכלל ואיך עושים את זה. היא לקחה חבל, הבנתי.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
עזוב, זה לא העניין. אחד קופץ – זה לא העניין. העניין היום שהילדים הם לא אותם ילדים, אבל זה לא מהיום.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אין ספק. אמרת – – –
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אדוני היושב-ראש, זה לא מהיום.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
זה כישלון של המערכת.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
זו לא תופעה חדשה. עם הופעת הרשתות החברתיות לפני יותר מעשר שנים, עשור שלם, לא רק מדינת ישראל, אלא מדינות ברחבי העולם, לדעתי גם – – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
יש אפליקציה שנקראת "כפתור אדום". כל מי שרואה דבר כזה צריך – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
הייתה פנייה ל-100 – – –
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
פה הייתה פנייה, הייתה פנייה. מי ששומע שיחה כזאת, שולחים לו את המסך – אתה רואה את הילדה כותבת: אני לא רוצה להיות בעולם הזה, כי אף אחד לא מתקשר אליי. מה עוד היית מצפה מבן אדם בקצה, שזה התפקיד שלו, בשביל זה הוא קם בבוקר, מצחצח שיניים, קם לעבודה? זה התפקיד, לשמו קמת. אתה מקבל שיחה כזאת, אתה רואה את צילום המסך, מה אתה עושה?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
הוא אומר עוד לפני כן, לפני 105, הרי כשיש שיימינג כיתתי, מחנך או מחנכת מזהים את זה, יודעים שקורה משהו. זה לא בא בחלל.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
מחנך, מחנכת, יועצים. עזוב הורים. רווחה, עירייה – מישהו. מפקחים. מישהו צריך לטפל בזה.
דיברת על הרשתות החברתיות – הרשתות החברתיות קמו לפני עשר שנים. אין לנו אדפטציה מסוימת במדינה להדביק – לא יכול להיות שאנחנו נגיד: היום, עם הופעת הרשתות החברתיות, זו באמת תופעה שכיחה. ברור, אבל הרשתות החברתיות זה כבר הופך להיות פסה. אנחנו בכלל לא מדברים הלאה. אנחנו בהיסטוריה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
דברים חשובים, ללא ספק.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אין. אין לי מה להגיד.
ואז אנחנו מגיעים לתקציב, כי איכשהו צריך לקשר את זה, ואתה מסתכל. ביקשתי לפתוח את התקציב איפה רואה שר החינוך, בשבתו כמי שאחראי בסוף לקידום מדיניות ועולם החינוך – אפס התייחסות לזה. היחידה למניעת אובדנות נמצאת במשרד הבריאות. יכול להיות שזה המקום הטבעי שלה, אבל איפה ההתייחסות לזה? במערכת החינוך – אפס, אין סעיף כזה.
אני מודה, רפרפתי סופר-מהר, יחד עם היועצים שלי. אין שום התייחסות לזה במשרד החינוך. זו לא תופעה חדשה. לא יכול להיות שאין התייחסות לזה. אין. אפס התייחסות לזה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
השר, יש משהו שחשוב שתדע. אני כיושב-ראש ועדת הבריאות נחשפתי לנתונים, והיו גם כלים למניעת אובדנות. בצה"ל משקיעים במניעת אובדנות תקציב של משהו כמו כמעט 70 מיליון שקל. נכון שהייתה קצת עלייה השנה, אבל המספרים ביחס לאוכלוסייה מאוד נמוכים.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
נכון. נומינלית הם יורדים. נכון.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
וכל שינוי זה דרמטי.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אגב, צה"ל עושה את זה לא רק במניעת אובדנות – גם בתאונות דרכים. הוא נלחם בתאונות דרכים. צה"ל הוא מעין מדינה שמתפעלת את עצמה. הוא מזהה תופעה – הוא מטפל בה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
מדינת ישראל כולה, לא צה"ל – – –
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
פחות.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
מה זה פחות? 14 מיליון שקל בערך.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
אמרתי לך – – –
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
תשמע, בצה"ל עשרות מיליונים; במדינת ישראל הקטנה – – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
כמה מתאבדים בשנה?
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
360 ומשהו.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
יותר מתאונות דרכים – 500. אם תיקח את הכסף שמשקיעים – – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
המודעות וההשקעה זה טוב.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
זה נכון ברמה התיאורטית, כשאנחנו מדברים על התופעה כתופעה, אבל במקרה פרטני כזה – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
זה ילדים, זה משהו אחר.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
– – גם מה שהיה ברעננה – אפס טיפול. אפס טיפול. אין שום דדוקציה. אתה רואה שיש מקרה שקורה. למה אתם לא מטפלים בו? אתם רואים שזה קורה. אגב, זה קרה לא רק ברעננה, זה קרה גם באשדוד השנה. אז זה באשדוד, ברעננה, ואנחנו עוברים לכרמיאל, ואני אומר לכם שיש עוד עשרות ילדים שחמקו מתחת לרדאר.
אם מישהו צריך להשבית את מערכת החינוך היום, זה שר החינוך עצמו; לבוא ולהגיד: אני שם על זה את הכסף, עוצר, רוצה לתחקר. במקום זה – ואדוני השר ציין – אנחנו מתעסקים עם הרצפה העקומה של יו"ר ארגון המורים, כי זה מה שמאוד מהותי. אגב, מה יו"ר ארגון המורים רוצה? רחמנא לצלן, תוספת תקציבית למורים. באמת ביזיוני.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
לא על גבם של התלמידים.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
לא על גבם של מה?
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
של התלמידים.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
המורים במדינת ישראל, אדוני השר – אתה שואל אותי שאלה שרציתי להגיע אליה בהמשך. אני רוצה לקחת את ה-14 מיליארד שקלים שהם כספים קואליציוניים, לקחת את הסכום הזה, ועל זה לשים את הכסף – שמורה במדינת ישראל, החל מגיל לידה ועד גיל 18, יקבל כמו מהנדס בהייטק. זה מה שהמדינה הזאת צריכה, אבל זה לא קורה. זה לא קורה לא השנה, לא בחצי השנה האחרונה. זה לא קורה עשורים שלמים שאתם בשלטון.
המורים במדינת ישראל מרוויחים שכר בזיוני, הגיע הזמן להגיד את זה. עם יפה בן דוד, עם כל מה שעשו, עם שביתות, עם עשור החינוך, עם נעליים – כלום. למה מורה במדינת ישראל – כשהמשאב האנושי הוא המשאב הכי חשוב במדינת ישראל. אין לנו כלום, לא נפט ולא חול בקושי, כי גם החול כבר מצומצם, ואנחנו נדבר על הסביבה הימית אולי, אם נגיע לזה, אם תיתן לי אולי הארכה של חצי שעה, לא על חשבון זמני הסיעה. אבל המורים והשכל והמוח במדינת ישראל זה המשאב היחידי שלנו, אין לנו כלום. אם על זה אנחנו לא שמים את הכסף, על מה נשים את הכסף? על מה נשים את הכסף? למה אתם לא שמים את הכסף על המורים? קחו את ה-14 מיליארד שקלים, תכנסו את כל חברי הקואליציה שקיבלו, ועדת השרים – והינה, נכנסים לפה גם תלמידים ותלמידות במדינת ישראל – ותנו למלווים שלהם, תנו למורים שלהם. תנו להם את הכסף. כל מדינת ישראל תרוויח מזה. אני מבטיח לכם, ביום שאנחנו נשקיע במורים ובמורות, יהיה לכם הרבה יותר כסף לבזבוזים, כי אתם תגבו יותר מיסים, כי יהיו יותר סטרטאפים, כי יהיה פה שוויון ויהיה פה משק פורה. תנו למורים את הכסף. קחו את כל ה-14 מיליארד שקלים.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
הם ידעו לקרוא יותר טוב?
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
בוודאות. אפשר גם לדבר על הקריאה. יכול להיות שזה מיומנות שצריך להסתכל עליה מחדש. אבל אתה רואה את זה בעצמך – אין מדד.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
– – – הכול.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
מה זה הכול? אין מורים.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
כל מערכת החינוך – – –
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אבל השר מרגי, אין מורים במדינה. מורים מקבלים משכורת של מלצרים. באיזה עולם זה הגיוני? 14 מיליארד שקלים, 14 מיליארד שקלים, תקלטו את הסכומים האלה. כל חייל משוחרר במדינת ישראל, בעשור הקרוב, בסכום הזה יכול לעשות תואר חינם, בסכומים האלה. אתם יכולים לעשות אלף ואחד דברים. תנו את זה למורים. למה מורה במדינת ישראל צריך להשבית מערכות? למה אף אחד לא מייצג את המורים בכנסת הזאת? למה אין שר אחד מכל ה-30, ואלף שרים שעשיתם, ומשרדים, תתי-משרדים ועוד אלף ואחד משרדים – למה אף אחד לא בא ואומר: אני רוצה מיליארדים למורים? לא תוספתי; שכל מורה במדינת ישראל יזכה למשכורת הוגנת.
אני שם את הילדה שלי בגן, ואני רוצה שהגננת שאני שם אצלה את הילדה שלי, שהיא הכי יקרה לי – ויקרים לכולכם – תקבל את השכר הכי גבוה במשק; אוקיי, לא הכי גבוה במשק, אבל תנו להם פי שניים, פי שלושה שכר. פתאום תגלו שהמכללות והאוניברסיטאות לתארים בחינוך מתמלאים. למה אף אחד לא אומר את זה? למה אף אחד לא עושה את זה? אני לא מבין. אני משתגע. אני לא מצליח להבין מה יותר חשוב מהמורים שלנו.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
– – – נתת את זה?
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אתה יודע מה, איכשהו הייתה לי איזה הרגשה, כשקמתי בבוקר, שכל מילה שאני אגיד שהיא פוגעת במקום, יגידו לי: רגע, אבל בשנה וחצי או השנה של כהונת – – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
שנייה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
זה רלוונטי. הוא מדבר גם על הממשלות שלו. הוא צודק.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אדוני היקר – – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אגב, המערכת התחילה להתקדם לשם. היו תוספות.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
רגע, אני אשכנע אותך עוד. אדוני היקר, נציג מפלגת ש"ס, כמה שנים אתם בקואליציות? כמה שנים ש"ס בקואליציות? תן לי.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
לסירוגין.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
לתת לך? תן לי לסירוגין. 20? 20 שנה?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אף פעם לא היה לנו שר חינוך.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אין בעיה, לא באתי על החינוך. 20 שנים, 20 שנים ומעלה אתם בקואליציות. אז ממשלת השינוי, אזרחי ואזרחיות ישראל ותלמידים יקרים, לא הצליחה למגר את כל החוליים בחברה הישראלית. אני מתנצל על זה. לא הייתי בקואליציה, לא הייתי בכנסת. אני מתנצל מראש.
הלאה, בואו נדלג. מעל 20 שנים המורים והחינוך במדינת ישראל מופקרים. אף אחד לא מייצג אותם, ובמחילה מכבודכם, מכבוד שניכם, אתם הראשונים שהייתם אמורים לייצג את זה. אנחנו בכלל לא מתחילים לדבר על הפערים בין נגב וגליל – פער שבו ילד מקבל תקציב במרכז במדינת ישראל פי ארבעה, פי חמישה יותר מבנגב ובגליל. הסיכויים של ילד או ילדה שגדלה היום בבאר שבע או באופקים או נתיבות, קריית שמונה, עפולה, מגדל העמק, הם פי חמישה נמוכים להצלחה. אנחנו מראש – אני לא איתכם בזה. אתם מראש דנים את הילדים במשך עשרות שנים, אתם דנים אותם מראש לכישלון. אתם דנים אותם במו ידיכם לכישלון, במו התקציב שאתם מעבירים. לכישלון. למה אף אחד לא בא ואמר: אתה יודע מה? אני עכשיו עושה שרירים לא כי אורית סטרוק קיבלה יותר מווסרלאוף; אני עושה שרירים כי אני רוצה 5-4 מיליארד שקלים לבסיס התקציב להעלאה בגיל הרך, להשקעה בגיל הרך, להשקעה בחינוך בגיל הרך, להשקעה ביסודי, בלימודי קריאה, בלימודי בינה מלאכותית, בלימודי אנגלית, בשפה?
להתראות – הם עושים לי שלום.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
ברוכים הבאים, ילדים חמודים.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
ברוכים הבאים. סליחה על הצעקות. האמת היא שאני תמיד צועק. אני מצטער מראש על זה.
למה אף אחד לא עושה את זה? וכן, לא עשו את זה בשנה הקודמת. אז מה? אתם למעלה משנות דור בקואליציה הזאת. בשביל זה מפלגת ש"ס קמה. זו הייתה המהות שלה – לקחת את החלשים בחברה ולהרים אותם, לשים אותם שווים בין שווים. זו תכלית קיומכם, אבן היסוד שעליה קמתם. בדיוק לשם כך קמתם.
אני רוצה לשאול אתכם שאלה כנה: למעלה משנות דור אתם בקואליציה ויושבים על הברזים במקומות הנכונים: נגב-גליל, משרד הפנים – אפשר לדבר על משרד הפנים – אוצר, מה לא? אתם הכי קרובים לבנימין נתניהו, ראש הממשלה, נכון? השר דרעי שהיה – השר דאז, היום חבר הכנסת – בנימין נתניהו אמר: אני חייב אותו לידי. האם המצב של החלשים בחברה הישראלית השתפר בסנטימטר? האם ילד שיושב היום בנתיבות, שלשמו התכנסתם, או באילת, האם יש לו יותר סיכויי הצלחה במדינה הזאת? לא. לא רק לא בתקציב הזה – בתקציב הזה זה בכלל הלך לקיצון – אלא בכלל בשנות הקיום שלכם.
אפשר להגיד בפה מלא ובביטחון מלא, ואני מצטער: ידידיי, אתם נכשלתם בתפקידכם. אתם צריכים לקחת אחריות ולהתפטר, או לעשות משבר קואליציוני ולהגיד: אני רוצה השקעה בפריפריה, לא שווסרלאוף יגיד את זה, ואז יבטיחו לו 0.5 מיליארד שקל על עודפי תקציב של 2023 או 2024, כש-2023 כבר נגמרה, אז הוא מדבר בכלל על השנה הבאה, שיהיה לו כסף על זה. הוא כתב הכול על הקרח, הכול על הקר,. כל ההבטחות על הקרח. ומה הבעיה בעולם? אני אחדש לכם: יש התחממות גלובלית, הקרח נמס. לא יהיו כספים כאלה. אבל מה זה מעניין? הרי אנחנו יכולים לצעוק, והשיירה עוברת.
התעורר מר וסרלאוף עכשיו ואמר: אני רוצה לעשות משבר קואליציוני מס' 6,248 של כבוד השר בן גביר, שעלה במיוחד בשביל זה – כבוד השר בן גביר, גם לי מתפלק מדי פעם – עלה במיוחד בשביל זה להר הבית, למקום שאמור להיות קדוש. עכשיו יש שיגידו קדוש, תעלו, לא תעלו – לא נכנס לזה. מה הוא עושה? מנצל את זה למסיבת עיתונאים, עושה מסיבת עיתונאים במקום קדוש, ואומר: אני רוצה להשבית ולהתייחס לנגב וגליל. איזה יופי. איפה היית חצי שנה בממשלה? איפה היו חברי סיעתך בוועדת הכספים? מה פתאום נזכרת בנגב ובגליל? איפה היית כשראש עיריית אילת ישב בוועדת הכספים ובכה? מהותית הוא בכה. הוא לא הזיל דמעה, אבל הוא היה ממש קרוב לזה, התחנן על עתיד עיריית אילת. איפה הייתם?
אני כאילו פונה למליאה – אין פה הרבה חברי כנסת, אין בכלל; בוקר טוב, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – איפה הם היו בעיריית אילת, שהיא פריפריה בהגדרה? אין יותר פריפריה מאילת. היא אי במדינת ישראל שמופקר שנים על גבי שנים בתשתיות – בתשתיות לחינוך, בתשתיות לכבישים, בתשתית לבריאות. מי כמוך יודע מה זה להיכנס לבית חולים יוספטל; מי כמו תושבי ותושבות אילת יודעים מה זה לקבל בדיקה, שיגיעו לעשות בדיקה במרכז. גמרתם אותם עם שדה רמון ושדה דב. גמרתם אותם. לא דאגתם לזה – מילא הייתם לוקחים את שדה דב. מונעים מהם את היכולת ואת הגישה לרפואה מתקדמת במדינת ישראל – אגב, כמו שאר אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל – גם לא דאגתם לשפות אותם על זה.
לא הפסקתם בזה – בקרן הארנונה גם באתם עליהם. לקחתם מהם עוד 9 מיליון שקלים. ראש עיריית אילת אומר: יש לי 45,000 תושבים, אדוני היושב-ראש. הוא אומר: מודדים אותי לפי מספר התושבים, אבל אני משרת מעל 100,000. מיליוני תיירים מגיעים לאילת – תיירות פנים, תיירות חוץ. זה משהו שאנחנו מעודדים, אבל אנחנו לא מתייחסים לזה שאנחנו גורעים ממנו את הכסף. אנחנו לוקחים את המספר בקרן הארנונה של תושבי המקום, אבל הם לא רלוונטיים. הוא מעניק שירות לפי שלושה, פי ארבעה יותר מתושבי המקום שלו. למה אף אחד לא מתייחס לזה? למה אף אחד לא בא ואמר: אילת זה משהו מיוחד, בואו נוציא אותה מקרן הארנונה? למה אף אחד לא עושה את זה? אגב, טבריה, טבריה אותו דבר. טבריה סובלת מקרן הארנונה. אף אחד לא מתייחס לזה.
אני אומר לכם, למי שישמע – כי לא ישמעו אותי הרבה, אבל זה בסדר גמור: ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו משקרת לאזרחי מדינת ישראל בהגדרה, בפנים שלהם, יום-יום. היא פשוט משקרת. כמו שהוא אמר: אני הייתי ראש האופוזיציה, בשבתי כראש האופוזיציה בעת ההתנתקות. יש לי קטעים שלו מפה ועד להודעה חדשה. הוא פשוט משקר. הם משקרים למצביעים שלהם, והגיע הזמן – אני אומר לכם וקורא מפה לכל המצביעים של הגוש המלא-מלא: עובדים עליכם.
הישראלי הממוצע – ואני טיילתי קצת בעולם – אנחנו הכי שונאים להרגיש פראיירים, נכון? אנחנו נלך להוסטל – כמטייל בדרום ובמרכז אמריקה, אני אלך להוסטל ואני אשאל את הישראלי איפה הכי זול. מה אתה שילמת? אנחנו נעשה את השוואת המחירים הכי טובה שיש. כשאנחנו קונים טלוויזיה, אנחנו נבחן אותה בעשרה אתרים שונים, ונבדוק אם ההוא קיבל מבצע אחר בזמן אחר או ב-Black Friday שאנחנו פספסנו. אנחנו לא נותנים למשהו לחלחל, שלא נפספס שום דבר. אנחנו, כביכול שונאים שעובדים עלינו, אבל מי עובד עלינו? יום-יום, שנים על גבי שנים עובדים עלינו. שנים על גבי שנים מבטיחים לנו הבטחות שלהם, ולמציאות – כלום. כלום.
הבטיח לנו, הבטיח למדינת ישראל, השר לביטחון לאומי בן גביר, להילחם בפשיעה בחברה הערבית, לחזק את תחושת הביטחון האישי שלנו. הבטיח. הבטחת הבחירות המרכזית. עמד פה ראש הממשלה בהציגו את קווי היסוד של ממשלת ישראל השלושים-וחמש ואמר: אני עושה שלום אזורי, אני אטפל ביוקר המחיה, אנחנו נטפל בביטחון האישי, חיזוק הביטחון, וכמובן איראן, כי שם יש לו הצלחות מסחררות.
השר הראשון שצריך להיות מפוטר במדינת ישראל זה איתמר בן גביר. אין ולו סעיף אחד שהוא לא שיקר לו, שהוא לא שיקר למצביעים שלו ושהוא לא נכשל בו. פי ארבעה יותר נרצחים בחברה הערבית, פי ארבעה יותר נרצחים; פי שניים יותר נרצחים בחברה הכללית. אין משהו אחד שהוא הצליח בו. כלום. הוא מעורר בכל יום משבר קואליציוני כזה ואחר, ואתם זוכרים את 9 המיליארד השקלים. ופה אני מגיע לקטע, מעבר לכישלון, לשקר. אין 9 מיליארד שקלים. אין שום 9 מיליארד שקלים. הוא פשוט שיקר לנו. הוא שיקר לנו ביודעין. הבטיח לו ראש – למה השקרן הוא שקרן משקרן פטור? אפשר לומר, וזה להגנתו, כי שיקרו גם לו. הוא עשה פה פיליבסטר של שלוש שעות וחצי על זה בדיוק, על זה שהובטחו לו 9 מיליארד שקלים, והוא לא קיבל אותם בסוף. הוא עשה פיליבסטר ואיים לא להצביע בתקציב בקריאה הראשונה. אתם זוכרים את זה, חברי הכנסת? הוא קיבל מסמך, הבטחה: משמר לאומי, 9 מיליארד שקלים – כלום. הוא לא הביא כלום. יושבים אלפי שוטרים ושוטרות במדינת ישראל ואומרים: הבטיחו לנו העלאה במשכורת. כלום. הוא לא עשה שום דבר.
הדבר היחיד שהוא מתהדר בו, בנוצות שאינן שלו בכלל, זה המשמר הלאומי. אתה לא הקמת. הגיע הזמן שמישהו יגיד לך: איתמר בן גביר, אתה לא הקמת את המשמר הלאומי. תתקדם. תתקדם. תפסיק. שום דבר, שום בשורה הוא לא הביא. כלום. הוא מחנה על המדרכה, הוא מייצר כותרות, הוא הולך ורב עם ניצבים. בזה הוא טוב – בלריב עם ניצבים; בלריב עם ראש ממשלה הוא טוב.
אדוני היושב-ראש, תתפלא, אבל שום דבר ממה שתכננתי להגיד עוד לא התחלתי להגיד. אני רוצה לדבר איתך על עוד משהו.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
שוט.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
כן, שוט, שוט. על החינוך למשל שדיברנו, על ההבטחה לגיל הרך, נכון? דיברנו על החינוך. הצגתם תוכנית מדהימה. אני מודה שאני הייתי צריך לראות את זה שלוש-ארבע פעמים על מנת להבין מה הולך להיות. אבל אני פותח את ספר התקציב, ונחשו מה, תושבי ותושבות מדינת ישראל? אני רוצה לבשר לכם שלא יהיה חינוך חינם לגיל הרך במדינת ישראל בשנתיים-שלוש הקרובות; לא יהיו נקודות זיכוי; לא יהיה המשך בינוי – המיליונים שהבטיחו; לא תהיה הכשרה לסייעות. דיברה על זה אתמול, במקרה ראיתי, גם שרת החינוך לשעבר יפעת שאשא ביטון, שיזמה את התוכנית הזאת להכשרת הסייעות, על מנת שתהיה איזה קורלציה בין התפקיד שאמורה לבצע אשת הצוות לבין ההכשרה, שמדינת ישראל באה ואומרת: אני, כאג'נדה רוצה להשקיע בילדים ובילדות שלנו, מכשירה אותך. למה שיהיה? כל דבר שהממשלה הזאת אומרת: אני רוצה לעשות – אנחנו יכולים להיות בטוחים בדבר אחד: היא לא תעשה, כי הם משקרים לנו, כל אחד ואחד מהיושבים מסביב לשולחן הזה. משקרים לנו כל יום, כל היום. כל הזמן משקרים לנו.
דיברו על גובה המשכנתאות, זוכרים? דיברו על הריבית, דיברו על הורדה במחירי הארנונה, הקפאת מחירי החשמל – הכול, הבטחות בחירות, ומעבר לזה, כי זה כבר לא הבטחות בחירות, זה בהסכמים הקואליציוניים. אני ישבתי לעבור על ההסכמים הקואליציוניים שלכם, וכל הזמן, הולך וחוזר וחוזר – אגב, בהסכמים הקואליציוניים של איתמר בן גביר עם ראש הממשלה מדובר על תוספת – תקשיבו טוב, תשבו כולם. אני ממליץ גם לך לשבת, חבר הכנסת גלעד קריב, כשאני הולך להגיד את המספר הבא: 45 מיליארד שקלים תוספת למשרד לביטחון הפנים. הוא גדל להיות לאומי – לאומי בלי תקציב, כי כנראה זאת הייתה הבעיה, שהבטיחו 45 מיליארד שקלים לביטחון הפנים – – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
תוספת.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
לא. לא הבטיחו את זה למשרד לביטחון לאומי, זו הייתה הבעיה. אני עכשיו הבנתי את זה בזמן שאני אומר לכם את זה.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
הבטיחו אבל לא סמכו על השר.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
לא. לא הבטיחו למשרד הזה. במשרד לביטחון הפנים, יש שם את התוספת של ה-45 מיליארד שקלים. תסתכלו: הוסכם בין הצדדים, בסעיף 84, שחתומים עליו גם ראש הממשלה וגם איתמר בין גביר, הוסכם בין הצדדים כי לטובת חיזוק הביטחון הלאומי והאישי, תקציב משרד הביטחון הלאומי יגדל בשבע השנים הקרובות בהיקף של 45 מיליארד שקלים.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
כמה זה? שלוש שנים?
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
בשבע שנים. הם פירטו, כי אז היה בא ואומר נציג, או מי שישב פה: מה אתה רוצה, לא עברו שבע שנים, עברה רק חצי שנה. אז הם פירטו, אדוני, הם פירטו שבשנת 2023 – שלום, ילדים וילדות, ברוכים הבאים למשכן הכנסת; בכם טמונה התקווה, לא בנו – יתווספו 5 מיליארד שקלים. חברים, 5 מיליארד שקלים יתווספו. כלום. אפס. תוספת תקציבית, הגידול התקציבי היחיד במשרד לביטחון הלאומי, הוא כמעט מיליארד שקלים שנובעים מהאינפלציה וההצמדה למדד של השכר, ועוד 300 מיליון שקלים לרכש וקניות. אז ב-2023 זה 5 מיליארד שקלים, ב-2024 – 9 מיליארד שקלים. אנחנו מעבירים פה היום – מה שלומכם? לפחות מישהו מייצר איתי אינטראקציה. תודה. אנחנו מעבירים היום, ילדים וילדות, תקציב. אתם יודעים מה זה תקציב? טוב, לא נפרט את זה, כי אין לי זמן, יש לי דקה.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
עדיף שהם לא ידעו מה קורה פה.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אבל אני מקווה מאוד שאתם תעבירו תקציבים שונים כשאתם תשבו פה יום אחד. אתם התקווה שלנו. בכם צריכים להשקיע. אבל ב-2024 – 9 מיליארד שקלים, ב-2025 – 8 מיליארד שקלים. תקשיבו, זה באמת, אני אומר לכם, אין שקר יותר גדול מממשלת ישראל השלושים-וחמש. השקר הפך להיות אומנות. הבטחות, באמת, אתם קוראים – אתמול ראיתי סרטון שהעלתה עמליה דואק על בנימין נתניהו ומשנתו הכלכלית ב-20 השנים האחרונות. היא העלתה גם מהזמן שהוא היה שר אוצר. אם אני הייתי חוזר על המשפטים ששר האוצר בנימין נתניהו אמר על החרדים – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
הממשלה השלושים-ושבע, לא השלושים-וחמש.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הממשלה השלושים-ושבע. יש לי גם על זה איזו בדיחה. כל פעם אתם מנסים להחזיר אותנו בהיסטוריה, ולכן אני גם לא בטוח שהשעה עדיין תוקנה משעון החורף. אבל סליחה, השלושים-ושבע. לא שהשלושים-וחמש הייתה הצלחה היסטורית. כל מה שאני אומר זה – כנ"ל לשלושים-ושבע, אבל תודה על התיקון ועל קטיעת חוט מחשבתי.
אז אם אני הייתי חוזר על המשפטים והמילים שנאמרו, רחמנא ליצלן, על אלו שלא משתתפים בשוק העבודה במדינה דמוקרטית, ליברלית, בשנות האלפיים, היו אומרים שאני שונא חרדים, כי הרי אי-אפשר להעביר חצי מילת ביקורת על הצורה ועל הדרך שהמדינה הזו מנהלת את הכלכלה שלה, על יחסה לחלקים בחברה, בלי חס וחלילה להיות שונא חרדים, נכון? הרי אנחנו לא יכולים להגיד ש-50% אבטלה באוכלוסייה מסוימת בחברה הישראלית זה לא תקין, או 20% אבטלה אצל הנשים החרדיות זה לא תקין.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
סיימת.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
מה, לסיים? אוקיי. אתם יודעים, ילדים, כמה אחוזי אבטלה יש במדינת בישראל היום? שר הרווחה, בבקשה, תוכל לעדכן אותי? אחוז האבטלה.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
מה אחוז התעסוקה של נשים במגזר הכללי?
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
רגע, אין לי זמן. אחוז האבטלה. לפחות תזרום איתי בשיחה. עכשיו קמת.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
לא, אמרת שאתה בקי בנתונים של החרדיות.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
20% אבטלה, 20% – משמע 80% עובדות.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
בחרדיות.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
הנשים החרדיות במגזר החרדי עובדות יותר ביחס לגברים במגזר – – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
וכמה באוכלוסייה הכללית?
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הן עובדות. איפה הן עובדות ?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
עובדות.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אתם צודקים שהן עובדות. כמה שכר הן מקבלות? באיזה עבודות הן עובדות? אם אתה רוצה להשקיע בפריון במשק, אתה לוקח את אותן נשים חרדיות שעובדות, ומשקיע כדי שהן יעבדו – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
סליחה, מה אחוז התעסוקה – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
– – בכל העבודות.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הן לא עובדות בכל העבודות. השכר הממוצע הוא מאוד מאוד נמוך, הרבה יותר מהשכר הממוצע במשק.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
אדוני השר, אתה צודק לגבי הנשים, אבל מה הגברים?
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אמרתי, 50% מהגברים לא עובדים.
<< קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >>
51%.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
ממש לא. ממש לא.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אבל זאת מדינה מתוקנת.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
ממש לא.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אוקיי. תקרא את הלמ"ס.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
רגע, רגע, רגע.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
תקרא את הלמ"ס.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
אדוני היושב-ראש – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
רגע, 100% הגברים בציבור הכללי עובדים?
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
חס וחלילה. מה פתאום.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לא.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
כמעט 80% אל מול 50%.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לא, ממש לא.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
כן, ממש כן.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
– – –
<< קריאה >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << קריאה >>
51% – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אנחנו כמעט 60%, כמעט 60% מהגברים בציבור החרדי. 86% בציבור הכללי.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
טוב.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
יש כאן הפרש. מי שישמע יחשוב 50%. זה ממש לא, כי אין 100% בציבור הכללי.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
כשאומרים 50% – – –
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אין 100% בשום מקום.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
ולסיום.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
לא מבין מה הבעיה. אנחנו רוצים לעזור לו.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
טוב, תסיים.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אין 100% בשום מקום. ידידיי, אני שמח שאיך שאמרתי – והוכחתם את הטענה הבסיסית שלי, אדוני שר הרווחה וחבר הכנסת קריב, הוכחתם את הטענה הבסיסית שלי שאי-אפשר לקיים באמת דיון רציני על זה, כי ישר – שנייה, אני לא אומר שאני צודק – – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
פעם צייצת משהו שלא מקובל על הבייס שלי – מה אתה מתרגש – – –
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
מה?
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
– – – אתה יודע שאם אני כותב היום ציוץ – –
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
ציוץ.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
– – על קבוצה קטנה מהחרדים בהחברה הישראלית – בוא נאמר שהיא קשורה במרכז הארץ – אתה יודע איזה קללות ואיזה נאצות אני מקבל?
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
כן.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אתה יודע כמה נאצות אני מקבל?
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
אז למה, למה – – –
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
לא הבנתי. אם אתה רוצה להשוות נאצות – – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
איך הוכחת שאי-אפשר לקיים?
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני אסביר לך. אין אפשרות היום במדינה לקיים דיון רציני.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
אפשרי.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
לא. אין.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
אני מזמין אותך.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אז אוקיי. הזמינו אותי.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
כשאתה אומר דברים – – – חרדים לא מזמינים – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
השר, השר, יש לו עכשיו עד הערב לשבת איתך.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
לא, לא. אני – – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
משפט אחד, משפט אחד.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
בבקשה.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
כשאומרים 50% תעסוקה בקרב גברים חרדים, אתה יודע על מה הם מתבססים?
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
על מה?
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
שנתוני כיתה א'.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
השר מרגי.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
– – – הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אני שואל אותך שאלה: האם כל מי שנכנס למערכת החינוך החרדית בכיתה א', נשאר לאורך כל חייו באותו – – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
השר מרגי, זה רק מעצים את הנתונים.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
לא נכון, לא, לא.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אתה גם מעצים את הנתונים. אני יכול לשאול אותך שאלה הפוכה: האם כל ילד שנכנס לכיתה א' בבית ספר ממלכתי חילוני יוצא ממנו חילוני? אתה יכול לשאול גם אותה שאלה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
טוב.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
הבנת אותי.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הבנתי אותך. כי אתה אומר שבגיל העבודה יכול להיות שהם כבר לא חרדים, ואז האחוזים משתנים.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
לא. אתה רואה אותו חרדי שהוא לא גמר ישיבה, אבל הוא חרדי והוא מועסק בתחבורה ציבורית, מועסק בבתי חולים, מועסק בצבא.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אדוני השר מרגי – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
הוא מועסק בצבא.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
– – אני רוצה לשאול אותך שאלה אמיתית, שאלה אמיתית.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
הנתונים נמצאים בחסר. ללא ספק.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
שאלה אמיתית: האם מדינת ישראל, בגיל שהילדים האלה יהיו מבוגרים ויקיימו משפחות, תוכל להחזיק כמדינה מתקדמת, מערבית, עם פריון תעסוקה נכון, במצב העניינים הקיים?
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
אני עונה לך.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
בבקשה.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
כן או לא.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
חבר הכנסת יעקב מרגי נכנס לכנסת ב-2003, הופיעו פה נאומים חוצבי להבות, מלאי תבערה, על 2020, שהמדינה לא תחזיק בגלל הריבוי הטבעי של החברה החרדית והערבית, ואנחנו ב-2023.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
השר מרגי, אנחנו – – –
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אז לגישתך – כן?
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
כן, ודאי.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
בבקשה.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
החיים יותר חזקים, החיים יותר חזקים מכל נאום עם פתוס.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה. תודה, חבר הכנסת שירי.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אז אני רוצה להפנות אותך לעיר ירושלים ולניהול משק הכלכלה של עיריית ירושלים על מנת שתוכל להסתכל על עתיד מדינת ישראל ועל הרכב האוכלוסייה שם, ולהבין בדיוק איך תיראה מדינת ישראל אם ככה הדברים יימשכו.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
למה נבואות הזעם של 2000 לא התממשו?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
ואנחנו כנראה יכולים להמשיך לנהל על זה דיון ערני – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אין ספק.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
– – עם המון המון זמן. לצערי, היושב-ראש המכובד מאוד לא מאפשר לי לנהל את הדיון הזה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
יש – – – כן.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
ואני רק רוצה לומר שאני לא הגעתי לסעיף 2 במה שרציתי לומר.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אני תמיד מעריך את הנאומים שלו. הוא ככה, בסופו של דבר לא קורא מטקסט סתם, אלא בונה – – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
אני יכול לתת לו חמש דקות מהשעה שלי.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
ועוד הכנתי הפעם.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
תודה רבה.
<< נושא >> הודעת היושב-ראש << נושא >>
<< דובר >> היו"ר אוריאל בוסו: << דובר >>
לפני שאני קורא לחברת הכנסת מזרסקי – חבר הכנסת נאור שירי, על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה), שאוסר פרסום פרטיהם האישיים של קטינים שהתאבדו – אז אני רוצה להקריא הודעה לפרוטוקול, ברשותכם, וגם נבקש מערוץ הכנסת שידעו.
כידוע, ישיבת המליאה במקרה הזה מוקלטת ומשודרת, והפרוטוקול וגם הישיבה ישודרו באתר האינטרנט של הכנסת. ככל שיעלו עניינים הנוגעים לקטינים וקטינות שיש חשש שעברו פגיעה או התאבדות וכו' וכו' או אשפוז בנושא פסיכיאטרי, התאבדות – חל איסור על פרטים מזהים שלהם, שלא יצולמו ולא ישודרו.
בגלל הרגישות של הנושאים, אני קובע, בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת – במקרה הזה גם ועדות – ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר או נציגו – במקרה הזה יושב-ראש הישיבה – אם יעלה צורך, והכול לשם הגנה על קטין או חסר ישע, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברוּת ושל קטינות, דוברים או קטינים, וכן שמות הקטינים שיפורסמו כאן במקרה הזה, וגם לרשמים הפרלמנטריים. אנחנו מבחינתו נעביר את זה לערוץ הכנסת, שהנושא הזה – – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
לצערנו, הכול כבר פורסם.
<< דובר_המשך >> היו"ר אוריאל בוסו: << דובר_המשך >>
כן. פורסם ברשתות לפני כן, אבל אנחנו לפחות – – –
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
לא, זה פורסם באופן רשמי.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
לא. גם באמצעי התקשורת – – –
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
אם זה פורסם באופן רשמי – – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
– – – את הבית הזה, זה טיפול בעניין הזה.
<< דובר_המשך >> היו"ר אוריאל בוסו: << דובר_המשך >>
זה פורסם, אבל אנחנו צריכים לפעול לפי הנוהל, לפעול לפי – – –
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
לא הבנתי. אבל זה פורסם לא על ידי.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
לא, לא, לא – – –
<< דובר_המשך >> היו"ר אוריאל בוסו: << דובר_המשך >>
זה פורסם רשמית, ועדיין, כשמגיעים אלינו לוועדות, אנחנו צריכים להגן – – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
אנחנו מחויבים על פי חוק.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
אבל אם זה מפורסם, מוזר החוק שאתה לא יכול להגיד את זה פה, כי – – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
הכנסת, הכנסת.
<< דובר_המשך >> היו"ר אוריאל בוסו: << דובר_המשך >>
הכנסת, אתה ככנסת, כי זה מתועד ונשאר. בסדר. תודה רבה.
<< הצח >> הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 23) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2023, התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13) << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק ההתאמות הפיסקליות, התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024, התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
זה גם לנואמים הבאים.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
בסדר, אני מחפש היגיון. זה באמת – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
20 דקות.
<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, בזמן האחרון מדברים הרבה על הספר והמושג "חמורו של משיח". אני אישאר במשפחת הסוסים והחמורים, ואספר סיפור שרובנו מכירים: לאיכר היה סוס חרוץ ובריא, עבד מצוין, חי כמו סוס רגיל. בעזרתו האיכר חרש את השדות, הוביל את היבול לשווקים והרוויח כסף. הסוס חי באורווה, ישן טוב בלילה, אכל חציר טרי, שתה מים צלולים והיה מאושר בחלקו.
יום אחד האיכר החליט שהוא רוצה להתעשר על ידי חיסכון בהוצאות, אז החליט להפחית ממזונו של הסוס. הוריד 10% מהמזון של הסוס – והסוס המשיך לעבוד כמו קודם, בחריצות ובנאמנות. ניסה האיכר להוריד עוד 20% מהמזון – הסוס המשיך לעבוד ולא התלונן. ניסה האיכר להוריד עוד 50% – הסוס המשיך לעבוד; היה לו יותר קשה, אבל עבד. האיכר החליט להוריד עוד יותר, השאיר לסוס 10% ממה שהסוס היה רגיל לאכול. הסוס הלך ורזה, הלך ונחלש, ואמר לאיכר שקשה לו והוא לא יכול יותר. האיכר צעק עליו: יא אנרכיסט, שונא בני אדם, כפוי טובה, תגיד תודה שבכלל אתה חי. קום ועבוד. הסוס ניסה לעמוד על רגליו, למשוך את המחרשה, וקרס. הסוס מת. לא היה מי שיעבוד והחווה פשטה את הרגל. שאסביר את הנמשל או שברור? המשוואה מאוד פשוטה, ולא אני המצאתי. כבר אמרו חז"ל: "אם אין קמח, אין תורה". אבל לא רק תורה – כשאין פרנסה ואין משאבים, אין כסף, אין שירותי חינוך ובריאות, אין כוחות אזרחיים לבנות את עתידנו.
נתניהו מוביל חבלות קשות כלפי המגזר הנושא בנטל הכלכלי והביטחוני. אנחנו מול תהליכים קשים ואסוניים המבשרים רעות. גם בעיתים הכי קשות ביטחונית וכלכלית לא הייתה תחושה כל כך פסימית ומלאת ייאוש בקרב הציבור. תמיד הייתה נחישות להתגייס למען המדינה וגם תקווה. אבל יש גבול. כמה ניתן להעמיס על החברה הנושאת בנטל? הם עשו את החשבון שלהם. כבר היום יש אווירה של הגירה מישראל ההולכת וגדלה. פשוט עוזבים את הארץ. תעשיית הדרכונים הזרים והאזרחות האירופית משגשגת; פריחת הנדל"ן שישראלים קונים ביוון, פורטוגל, קפריסין, כדי לעשות רילוקיישן; משקיעים ויזמים עוזבים, וחלקם בודקים את יכולתם לצאת ברגע המתאים. בנינו ובנותינו הנושאים בנטל הביטחוני חשים כי הם הפכו לבשר תותחים ודם זול, מובן מאליו, למען ביטחון המדינה.
מקרב הממשלה והקואליציה צועקים עליהם שהם אנרכיסטים, סרבנים, שילכו לעזאזל, מוגלה. אנשים שאנחנו חייבים להם, שעשו היסטוריה במערכות הביטחון, הרפואה, הממשל ובשירותים החשאיים, יוצאים נגד התהליכים המסוכנים ונגד הגורמים הזרים המנהלים את מדינת ישראל וממשלת ישראל כיום.
מה עושה ממשלתו של בנימין נתניהו בחודשים האחרונים? נתניהו, האדם החילוני, שמכיר היטב בערכו של הכסף, מר הכלכלה, שהציג לנו מצגות בלי סוף ושאב השראה ממדינות ה-OECD, נתניהו, שרוצה להיות אמריקה מתקדמת, מוצלחת, עשירה ומשגשגת, נתניהו, שהתגאה בכל העולם בסטרטאפ ניישן, עכשיו גורם ליזמים ומשקיעים לברוח מכאן. בנו יאיר לעג לכלכלה החקלאית ולקיבוצים, שהיו גורם משמעותי בתל"ג בשנותיה הראשונות של המדינה. הוא טען שאבא שלו הציל את המדינה, שעסקה רק בתפוזים. התעשייה הקיבוצית הוציאה מתוכה סטרטאפים חקלאיים כמו נטפים, תעשיית פלסטיק, אופטיקה ותעשייה סולרית. הם הפכו מותג בין-לאומי ועשו אקזיטים מדהימים. המדינה הרוויחה הרבה כסף מכך, ממיסים ומיצוא. אחר כך הגיע העידן הדיגיטלי והסייבר, שבו ישראל מובילה ברחבי העולם בגלל ההון האנושי וההשכלה שיצרנו וקידמנו במערכות החינוך והאקדמיה.
כל זה הפך כעת למכירת חיסול, בתהליך הרס המדינה. איפה הוא, נתניהו, שסיפר שהוא מלא אכפתיות ודאגה לעתיד המדינה – נתניהו של 2013, שסיפר לנו את הסיפור על האיש השמן והאיש הרזה, על המגזר הציבורי שהולך ומשמין והופך לנטל על המגזר הפרטי? נתניהו שקיצץ קצבאות, שאמר שהחברה החרדית לא יכולה להמשיך לחיות מקצבאות על חשבון החברה הנושאת בנטל? נתניהו שגילה אחריות נעלם ואיננו עוד. הוא פועל כעת הפוך מכל מה שאי פעם אמר וקידם.
כעת יש לו משפט על הראש, משפט פלילי. הוא פוחד, וזה מוביל אותו לעשות דברים איומים למדינת ישראל. מבחינת נתניהו, כנראה שהדרך להצלת עצמו בלבד יכולה לעלות גם בגורל המדינה. שמדינת ישראל תישרף, למי אכפת? כולנו מכירים את הפתגם: העניים נעשים עניים יותר, העשירים מתעשרים. כעת לא רק עניים יהיו יותר עניים, הם יידרדרו לעוני עוד יותר קשה. מעמד הביניים יימחק; גם אלה שקצת מעל מעמד הביניים. מי שיכולים ילכו מכאן. למה לסבול אם אפשר לחיות כמו בני אדם חופשיים ונורמטיביים? יהיו כאן עשירים ועניים, בדיוק כמו במדינות העולם השלישי.
ממשלת ישראל הימנית בראשות נתניהו מבצעת סיכול ממוקד ברווחתו של מעמד הביניים ועתיד המדינה. אנחנו חוזים בכלכלה מצוינת שעומדת להתמוטט ולקרוס. כרגע, הזחיחות הגדולה היא של מי ששואבים את כספי הציבור לצורך הסקטורים שלהם, אבל כמו שאמרתי, אין ניסים. החורבן בדרך. גם מי שצוהלים היום על ניצחונם הפוליטי ומצליחים לגרוף כספים מהמדינה יגלו שעוד מעט לא יהיה ממה לקחת. ישראלים לא אוהבים להיות פראיירים. גם התומכים במהפכה המשטרית יבינו בקרוב מאוד כמה הם נפגעו מהתהליכים ההרסניים שקורים עכשיו.
הריבית עולה, המשכנתאות מתייקרות; מחירי המזון ומחירי המחיה עולים. התמיכה הממשלתית במערכות חינוך, בריאות ורווחה – זונחות את הסקטורים הנושאים בנטל. שיסתדרו לבד. קרן הארנונה והלאמת כספי רשויות חזקות הן המשך של שערורייה לגזילת כספו של הציבור, ציבור הנושא בנטל, לטובת מי שאינו מעוניין לעבוד ומנציח עוני. זו העברת 14 מיליארד של כספים קואליציוניים למטרות פוליטיות. עליהם מתווספות גם הטבות לכל מיני פעולות ומטרות שאין להן שום תרומה לעתיד המדינה, לא לביטחון ולא לכלכלה.
ערים שתושביהם עובדים ומשלמים מיסים, יגלו שהשירותים שהם מקבלים מהרשות הפכו למדוללים. ערים שהצמיחו אוכלוסייה ענייה, כזאת שלא משלמת ארנונה אבל צורכת שירותים עירוניים מתוגברים, דורשות שמי שעובדים לרווחתם ולרווחת המשפחה יפרנסו את העניים בעיר אחרת. אני רוצה לתת דוגמה, עיר כמו יקנעם. יקנעם הייתה עיירת עולים ענייה עם אוכלוסייה קשת יום. אנשים עזבו את יקנעם למקומות אחרים. פעם היא הייתה אי שם ממזרח לחיפה, במקום שאף אחד לא רצה להגיע אליו. ראש העיר של יקנעם החליט להקים מרכז הייטק ותעסוקה מתקדם, והממשלה סללה לידה את כביש 6. בתוך כמה שנים יקנעם זינקה והפכה לעיר מובילה ומבוקשת. יש להם מרכז הייטק מפואר, פיתוח מדהים. היא מובילה במדדים רבים.
המציאות הזאת יכולה הייתה להיות גם של הפריפריה הצפונית והדרומית של מדינת ישראל. המציאות בפריפריה עגומה והולכת ונהיית גרועה יותר. גם כשהיא נראית יפה, עם בתים יפים, בסביבה מטופחת, אין אפשרויות תעסוקה איכותיות, השכר נמוך יותר ויוקר המחיה גבוה. מערכות בריאות, אדוני היושב-ראש, בפריפריה – אנחנו מכירים – פחות טובות, פחות השקעה בכל תחום ובכל פרמטר. כשאין עוגני משיכה, בורחות ההשקעות הפרטיות באזורי הפריפריה, התרבות פחות נוכחת, וכל האפשרויות פחות נגישות. החזקים ומי שיכולים עוזבים, והשאר נשארים לנפשם. ככה בדיוק יוצרים הזנחה ועוני.
אז מה הממשלה עושה? במה היא משקיעה? אישרתם 14 מיליארד שקלים לכספים קואליציוניים של לימודי דת, והגדלתם את המצוקה של ציבור שגם ככה אינו עצמאי בפרנסתו ורובו עני ונזקק. הייתם יכולים להעביר את התקציבים לתחום הבריאות, שסובל וקורס, ובמיוחד לתחום בריאות הנפש, שנמצא במצב קטסטרופלי. המצב הולך ונהיה גרוע יותר בגלל האווירה הפוליטית ובגלל העוני והייאוש שאתם גורמים. אני כבר לא מדברת על המחסור במטפלים הפסיכולוגים וברופאים הפסיכיאטרים. אתם יודעים איזה עומס יש במחלקות של בריאות הנפש? שמונה מטופלים בחדר. איפה הפרטיות? איכות הטיפול? על מה אנחנו מדברים? איך אפשר לטפל באנשים בתנאים שאינם ראויים לטיפול למתמודדי נפש? מרפאות בקהילה נסגרות; מרכזי חוסן בסכנת סגירה.
לעומת זאת, יש מיליארדים לחיזוק מערכת החינוך במגזר החרדי, חינוך וטיפוח קבוצות אוכלוסייה שלא מתכוונות להשתלב בשוק העבודה וימשיכו להשתמט מהשירות הלאומי ומהשירות הצבאי. אני לא זורקת סיסמאות. כ-51% גברים בחברה חרדית אינה עובדים. למה? בכל העולם יהודים עובדים ולומדים – מפרנסים את המשפחה ולומדים תורה וגמרא בשעות פנאי. אז מה קורה כאן?
ביום חמישי התקיים דיון בוועדה המיוחדת לפיתוח הנגב והגליל בהובלתו של חבר הכנסת מיכאל ביטון. בדיון עלה כי הכספים המיועדים למימון מרכזי חוסן הועברו מזמן למשרד הבריאות, אך לאף אחד מנציגי משרדי הממשלה לא הייתה תשובה מדוע הם לא הועברו בפועל לטובת מימון הפעלת המרכזים. גם זה נושא בשבילנו לוועדת הבריאות, להמשך מעקב. כחברה גם בוועדת הבריאות וגם בוועדה לפיתוח הנגב והגליל וכתושבת הצפון, אני זועקת לממשלה: אתם השתגעתם? למה אתם מחכים, שחיזבאללה יכבוש את הצפון ויכניס לכאן את איראן? תשנו את סדר העדיפויות שלכם.
לסעודות ענק של החסידות במועדי ישראל יש לכם כסף; לפיתוח וחיזוק ישיבות יש תקציב, עוד ועוד ישיבות. לבריאות הציבור לא נשאר. ביום חמישי, בתום הדיון של אותה ועדה, יאיר קראוס פרסם ב-ynet: מרכזי החוסן בגבול הצפון עומדים בפני סגירה משום שתקציב בסך 3 מיליון שקלים – רק 3 מיליון שקלים – שהובטח להם בהחלטת הממשלה, טרם הועבר אליהם מתחילת השנה. רק 3 מיליון. בעוד כחודשיים צפויים לפטר את הפסיכולוגים ועובדי בריאות הנפש בשני מרכזי משאבים. איפה הכסף? ידוע שאלפי שקלים הועברו למתנות לעובדי מועצות דתיות לקראת חג הפסח. לזה נמצא כסף – אין בעיה כל עוד זה דת, דת שהיא בלתי נפרדת מהמדינה.
לפני כשש שנים יצאה רפורמה בתחום בריאות הנפש. שירותי בריאות בקהילה היו אמורים לספק את הטיפול ולצמצם את האשפוזים של המטופלים. כביכול, הועבר תקציב ראוי לקופות החולים. אני מניחה שהתקציב לא היה צבוע לרפורמה בבריאות הנפש, ופשוט נבלע בגירעון המבני הגדל של קופות החולים. הקופות לא הפנו את כלל התקציב להרחבת התשתיות הייעודיות. נרמול נושא בריאות הנפש הגדיל את הוצאת השירות מבתי חולים פסיכיאטריים ומרפאות בריאות הנפש והגדיל ביקושים לשירות הרבה מעל לתחזיות המשרדים הממונים. דעתי היא שהעלייה נבעה מהזנחה ארוכת שנים, אשר צברה ביקוש לא ממומש, אי-טיפול ממושך שצף על פני השטח לאחר הרפורמה; כל זאת, עוד לפני השלכות הקורונה והסגרים על האוכלוסייה.
בתחום בריאות הנפש יש חוסר אקוטי של אנשי מקצוע בשירות הציבורי, ולא נעשתה בו היערכות מספקת להשלמת הפערים. החוסר הוביל לעלייה בשכר לטובת גיוס רופאי בריאות הנפש לקהילה, אך לא לגידול משמעותי בהיקף השירותים. להפך. התייחסות מקיפה לרפורמה ניתן למצוא בדוח מבקר המדינה 70ב', הכולל היעדר מענה זמין בקהילה באופן שדוחה קבלת טיפול למבקשים טיפול. נושא בריאות הנפש זה רק נושא אחד מתוך רבים המוזנחים עמוקות.
יש גבול כמה אפשר להטיל על הכתפיים של הציבור הנושא בנטל. גם לו נמאס לעבוד, כמו לסוס שהזכרתי בתחילת הנאום. משלם ולא מקבל שירות בסיסי ולא שירות איכותי מהמדינה כמו שמגיע לו.
נתניהו מהלך עלינו אימים עם פצצת אטום? אני אומרת שפצצת האטום כבר אצלנו ובתוכנו. מסביב, אויבנו השונאים ואיראן מודים מאוד, כנראה, לנתניהו על מהלכיו, כי הוא עושה להם את העבודה. נתניהו, אתה תיזכר בהיסטוריה כאסונה של מדינת ישראל.
אדוני היושב-ראש, בסוף הנאום אני פונה לממשלה, אני פונה אליך כיושב-ראש ועדת הבריאות: יש הרבה פערים, והיה ניתן להשלים אותם אם נלחץ עוד, אם נפנה את תשומת ליבם של השרים להפנות את התקציבים להצלת חיים, למניעת אובדנות.
אני רוצה להביע את השתתפותי בצער המשפחה – – – מכרמיאל.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
ביקשנו לא להזכיר את השם כאן מעל הדוכן.
<< דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
יש תוכנית לאומית למניעת אובדנות, וחסרים 10 מיליון שקלים כדי לקיים את הפעילות בכל היישובים שיש צורך. 10 מיליון לא הספיקו כדי לחזק את הפעילות. אם נוכל לשנות את סדר העדיפויות של הממשלה הנוכחית ולהשקיע יותר בציבור, אנחנו נוכל להשלים את הפערים, כמו שעשתה הממשלה הקודמת, שהשקיעה רבות באנשים עם מוגבלויות.
אני רוצה להזכיר שיש עוד בעיה מאוד חמורה – יש לי עוד דקה: גמלאים שהם גם גמלאים וגם נכים. כל הנכים קיבלו תוספת ב-2018, תוספת לקצבה, 100%, והאנשים שהגיעו לגיל הפנסיה ויש להם נכות קיבלו רק 50% מהתוספת. בתקציב הקודם נוסף להם עוד קצת, ואז הם קיבלו במקום 100% 75% תוספת, והובטח על ידי מנכ"ל ביטוח לאומי ושר האוצר שהשנה, בתקציב הזה, הם יקבלו 100% תוספת לקצבה – והם לא קיבלו. זה בכלל לא נמצא בתקציב המדינה ל-2023 ו-2024.
חבל שיש אנשים שקופים, אוכלוסייה שקופה שלא מייצגים אותה ולא דואגים לה. למרות שקיבלו מכתבים, קיבלו התראות וקיבלו פניות, פשוט נשארו שקופים. אני פונה לשר הרווחה – הוא יצא עכשיו – בנושא הגמלאים.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
הוא פה. השר פה.
<< דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הוא פה? שר הרווחה, אדוני?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
יעקב מרגי.
<< דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הוא מנהל שיח. כבוד השר, אני רוצה להפנות את תשומת ליבך לקבוצת האוכלוסייה של גמלאים נכים, שהובטח להם שיקבלו תוספת לקצבה שלהם. כשכל הנכים ואנשים עם מוגבלויות קיבלו תוספת של 100% ב 2018, הם קיבלו רק 50%. בתקציב הקודם הם קיבלו תוספת של 75%, והובטח להם שיקבלו את מלוא התוספת בתקציב הנוכחי, והם לא קיבלו.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
כל נושא הקצבאות לאוכלוסיות האלה – אני מברך על זה, אבל זה לא אצלי, זה המוסד לביטוח לאומי, משרד העבודה, אצל השר בן צור.
<< דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אז נפנה לשר בן צור.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
אני אתמוך, אני אתזכר אותו. אני אתמוך בזה. זאת בסוף אוכלוסייה שנמצאת אצלי בטיפול אחר.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אצלך בטיפול. ועל הקצבאות נפנה לביטוח הלאומי – לשר בן צור. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה לחברת הכנסת מזרסקי. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה, 60 דקות שלמות.
חברת הכנסת מזרסקי, יכולת לספר קצת על ההישגים שהבאנו ביחד בוועדת הבריאות לטובת המערכת. זה אולי בנאומים הבאים שלך.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה ודי ריקה, אני מרגיש שזכיתי שאת השעה הקרובה אני מבלה במחיצת היושב בראש. יש לי תחושה שלחלק מהדברים שאומר יהיו לך הסתייגויות ואמירות, ועדיין אני מבטיח לומר את הדברים מתוך מחשבה וכבוד.
עכשיו האמת, אדוני, אני אפתח אולי באמירה שראיתי בימים האחרונים, שיושב-ראש ועדת הכספים – שבסופו של דבר גם הוא חתום על התקציב הזה והציג אותו לפני הכנסת – ראיתי שחבר הכנסת גפני מתעניין לאחרונה בתרבות פופולרית ומגלה בקיאות כזאת ואחרת בענייני האירוויזיון. האמת, זה מרשים, ולכן חשבתי שבמסגרת דברי הפתיחה שלי, כמחווה, אשתף אותו בעוד פיסה מהתרבות הישראלית הפופולרית. אני רוצה להמליץ לחבר הכנסת משה גפני לצפות באחד מסרטי הפולחן הישראליים, "מבצע סבתא". באמת סרט ששווה לצפות בו. באחד מהדיאלוגים הידועים במבצע סבתא, שמתרחש בבריכה של הקיבוץ הפיקטיבי עסיסים, סרג'יו, נגר הקיבוץ, פונה לגיבור, קרמבו, ומבקש טיפ בעבור הנכד כיצד לשחות יותר מהר; לרדת בתוצאה שלו במקצה ה-100 מטרים. ואז בדיאלוג הזה, אחרי שסרג'יו מבקש שקרמבו ייתן לו טיפ של אלופים, אז קרמבו, שהוא גם לוחם ביחידה מובחרת, מפקד ביחידה מובחרת, נותן לו את הטיפ הבא: אתה מתחיל הכי מהר שלך, ואז אתה מגביר לאט-לאט.
ואני חושב לעצמי שהטיפ הזה של קרמבו בעבור הנכד של סרג'יו מתאים מאוד לממשלת ישראל ולתקציב שהיא הגישה; כי אין ספק שהממשלה הזו התחילה הכי מהר שאפשר, ומאז היא רק מגבירה לאט-לאט. הבעיה היחידה, שהממשלה שלכם התחילה הכי מהר בדברים הלא-נכונים, ומאז מתעקשת להגביר לאט-לאט גם בדברים הלא-נכונים. התחילה עם הפיכה משטרית, שלא רק שאין בה דבר וחצי דבר למען החברה הישראלית – ואני עוד אגיע לזה כאשר אני אדבר על התקציב המביך וחסר הבשורה של משרד המשפטים – לא רק שבהפיכה המשטרית הזו אין דבר וחצי דבר, היא גם מסוכנת; מסוכנת לחברה הישראלית, מסוכנת לדמוקרטיה הישראלית, אבל מכיוון שאנחנו עוסקים בהצעת תקציב המדינה וחוקי ההסדרים, אז צריך לומר, היא גם מסוכנת לכלכלה הישראלית, לחוסנו של המשק הישראלי.
ואתם יכולים מהיום ועד תום כהונתכם לומר שהאיומים על הכלכלה הישראלית מגיעים מכך שאנשי הכלכלה ואנשי ההייטק ואנשי עולם התעשייה התנהגו כנביאי אמת ולא כנביאי שקר והתריעו בשער, אז אתם, כאשר אתם רוצים לעשות שקר בנפשכם, אתם מאשימים אותם בהוצאת דיבת הארץ. אבל האמת ידועה לכל בר ובת דעת: ההפיכה המשטרית שהתחלתם איתה מציבה איום קשה על עוצמתה של התעשייה הישראלית, על עוצמת הקשרים של המשק הישראלי עם העולם הגלובלי; איום אמיתי על היכולת שלנו להבטיח יציבות, הגינות ושקיפות במהלכיה של הממשלה.
אז התחלתם עם הפיכה משטרית שהיא אנטיתזה דרמטית לכל ההבטחות שלכם לקדם את הכלכלה הישראלית, ומאז אתם רק – כמו בטיפ של קרמבו לסרג'יו – רק הולכים ומגבירים לאט-לאט את ההתקפה שלכם על כל היסודות של החברה הישראלית, ובמקום לבוא ולחזק את אותם היסודות ולתקן ולשפר את אותם דברים שדורשים תיקון ושיפור, פתחתם במקצה הרס. התחלתם הכי מהר ומאז אתם מגבירים את הכאוס בחברה הישראלית, את מלחמת איש באחיו בחברה הישראלית ואת התחושה העמוקה הזו של חוסר ודאות וחוסר יציבות.
כאשר ממשלה שלמה מתמכרת למהלכים שאין מאחוריהם שום מעשה של בניין, מה הפלא שהתקציב שאתם מביאים ביום הזה לכנסת ישראל הוא תקציב שאין בו ולו בשורה אחת. ובהקשר הזה אני דווקא אני שמח שהשר שבחלקו נפל לשמוע את דבריי הוא שר הרווחה והביטחון החברתי, כי לצערי הרב, למרות שאני בוטח במאמציו כשר הרווחה והביטחון החברתי, התקציב הזה, לצערי, לא מביא כל בשורה אמיתית ומתמשכת לקבוצות המוחלשות של החברה הישראלית.
דבר אחד בחודשים האחרונים, אדוני היושב-ראש, דבר אחד בלבד הוא מקור לתקווה ומקור לעידוד, ואין בינו לבין התוכניות של הממשלה הרעה שלכם דבר וחצי דבר. אולי בעצם יש, כי הכוונה שלי היא לאותה התעוררות ציבורית אדירה, לאותה מחאה דמוקרטית מפוארת, שכמוה לא ראינו מאז הקמת המדינה. ציבור של מאות אלפים, שלמרות ההסתה המתמשכת מצד שרות לענייני כלום ושרים לענייני הסתה, למרות ההסתה כנגד אותו ציבור מפואר, שאלפים ממנו יתייצבו כאן הערב מחוץ למשכן הכנסת במחאה נגד התקציב הגרוע שאתם מביאים וכל המסחרה הפוליטית שהתנהלה סביבו בשבועות האחרונים – ההתעוררות הציבורית הזו נותנת תקווה. היא מעידה על כך שיש ציבור ישראלי גדול שלא מוכן לתת לכם להמשיך באותו מרתון של הרס הכלכלה הישראלית ושל הרס החברה הישראלית.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
רק יש לי שאלה: אלה שאמורים להפגין בחוץ זה אותם מפגינים של קפלן ואיילון?
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
כן.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
של הרפורמה המשפטית?
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
כן. בוודאי.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
הבנתי. כי אמרו נגד הרפורמה, אחר כך נגד חוק הגיוס, אחר כך התקציב.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
לא, לא, אדוני, אני הראשון שמודה: הציבור הזה שיצא נגד ההפיכה המשטרית רואה – כדרך אגב, אני רוצה להזכיר לאדוני שיושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת רוטמן, שדרדר את ועדת החוקה בארבעה חודשים לדיוטות תחתונות – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לטענתך.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
– – שהבית הזה לא ראה מ-1948, ושר המשפטים, שלא מעניין אותו דבר וחצי דבר במשרד שלו חוץ מקידום ההפיכה המשטרית, הרי הם עמדו רק בשבוע שעבר והודיעו קבל עם ועדה שהם מתכוונים לקדם את ההפיכה. אז מה לכם להלין על המוחים בקפלן? ולא רק בקפלן אלא ב-150 מוקדים ברחבי הארץ, לרבות נתניה, אשדוד, באר שבע, אצבע הגליל ונהריה. הם בוודאי צריכים להמשיך את מחאתם. אבל בצדק גמור הם רואים קשר ישיר בין התקציב הגרוע שאתם מביאים לבין ההפיכה המשטרית. הרי חלק ניכר מצעדי ההפיכה המשטרית נועדו להסיר חסמים מעל ידיכם, כדי שאתם תוכלו לעשות כל דבר העולה ברוחכם, כאילו הדמוקרטיה נבחנת רק ביכולת של מי שזכה לרוב בבחירות מסוימות לעשות מה שבא לו. כאילו זו המשמעות של דמוקרטיה, אדוני.
ולכן ההתייצבות של עשרות אלפי מוחים הערב כאן, מחוץ למשכן הכנסת, קשורה גם קשורה להפיכה המשפטית. אתם הרי רוצים להחליש את בג"ץ. אתם הרי רוצים לרסק את היועצים המשפטיים, כדי שלא יהיה מישהו שיוכל להעיר לכם על מה שקרה כאן עם הכספים הקואליציוניים; כדי שתוכלו להחליש את נציבות שירות המדינה כפי שעושה שר המשפטים, או שר ההפיכה המשטרית, ליתר דיוק; כדי שתוכלו למנות את מי שאתם רוצים; כדי שתוכלו לפטר את מי שאתם רוצים. והדברים הללו בונים גשר הדוק בין ההפיכה המשטרית לבין הצעת התקציב המרושלת והמסוכנת שהנחתם על שולחן הכנסת.
אז אני מנצל בהחלט את הבמה הזו וקורא לאותם אזרחים ואזרחיות שמאזינים לנו: קומו ועלו לירושלים. הגיעו הערב בשעה 18:00 למחאה המתארגנת כאן, בכנסת ישראל, נגד התקציב. אנחנו נצא אליכם, ואנחנו נדאג שקולכם יישמע בבית הזה, מכיוון שהתקציב הזה הוא המשך ישיר של ההפיכה המשטרית, והוא מבשר עוד אין-ספור הפיכות שאתם מבקשים להפוך בהן את החברה הישראלית; לא לתקן – להפוך ולזרוע הרס.
אבל אמרתי, אדוני, שיש סיבה לתקווה, וישנם דברים מעודדים במחאה הזו, בהתייצבות של מאות אלפי ישראלים שנושאים את דגלי ישראל, שמחזיקים בידם עותקים של מגילת העצמאות, ציבור ענק שאינו מוכן לתת לממשלה הזו להמשיך באותה חתירה מטורפת אל עבר קעקוע יסודות הקיום הישראלי. הבוקר הזה, כמעשה מקדים למחאה, אחת מן הקבוצות המפוארות שפועלות במסגרת המחאה, אחים לנשק – מפקדים ומפקדות שממשיכים לפעול בשירות המילואים – רישתו את כל הכביש העולה מתל אביב לירושלים בשלטים החושפים את ערוותה של הממשלה הזו, ומתמקדים – וזה יהיה השר הראשון והמשרד הראשון שעליו אדבר – בשר הכושל לביטחון הלאומי, שר שלא היה ראוי שישב בכלל על כיסא של שר במדינת ישראל. על כל אחד מעמודי החשמל בדרך העולה לירושלים תלו אנשי אחים לנשק שלט קטן שאומר את מה שרוב אזרחי ישראל כבר יודעים: איתמר בן גביר מפגין יכולות אפסיות בניהול משרדו.
מפאת כבודו של הבית לא אצטט במדויק את השלטים, כי הם מתייחסים לאיש תוך צירוף אחת מן הספרות מ-0 עד 9, אבל אני אדבר על יכולותיו: יכולות אפסיות של ניהול המאבק בגל האלימות הרצחני ששוטף את ערי ישראל, ובמיוחד את היישובים הערביים. רק לפני שעה קלה, אדוני היושב-ראש ואדוני השר – ואני יודע שלכם העניין הזה בהחלט מציק ואתם לא אדישים לו, בניגוד לשר לביטחון לאומי – הבוקר הזה נרצח אזרח ישראלי ערבי נוסף, ה-81 במספר הנרצחים מתחילת השנה. בכל מדינה מתוקנת ממשלות היו מתפרקות על הדם ששוטף את רחובות היישובים הערביים במדינת ישראל. בכל מדינה מתוקנת השר הזחוח, הבריון, המוקיון, איתמר בן גביר, היה מוקע על ידי הציבור ועל ידי חבריו הפוליטיקאים. עולה להר הבית עם איזשהו חיוך אווילי של מנצחים, בשעה שדם שוטף את רחובות ישראל. איפה 9 מיליארד השקלים שהבטיח איתמר בן גביר? איפה הם?
אתמול בערב נחתם הסכם, שאני עוד אדבר עליו, בין עוצמה יהודית לבין ראש הממשלה. ההסכם הזה עוסק ב-250 מיליון שקלים שילכו למשרדו של השר וסרלאוף. אגב, אדוני השר, אינני יודע אם שמתם לב, אבל בניגוד להסכם של יהדות התורה, ששם מדובר שהתוספת לאברכים בכולל, שעוד נדבר עליה, מגיעה מעודפים בהסכמים הקואליציוניים, 250 מיליון הש"ח שמובטחים לשר וסרלאוף במשרדו – 250 מיליון ש"ח שאין מאחוריהם תוכניות שפועלות או תוכניות מפורטות. זה משרד קטן שמבקשים לנפח אותו ולנפח אותו ולנפח אותו. זה לא שכרגע יש תוכניות לחיזוק הנגב והגליל שיש בהן בעיה תקציבית. 250 מיליון הש"ח שהובטחו לווסרלאוף אמורים להגיע מעודפי הביצוע במשרד שלך, אדוני השר. אם לא יהיו עודפי – אדוני השר, אני מזמין אותך לקרוא את ההסכם, הוא הונח על שולחן הכנסת. לא רק שלך.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
שקל לא יוחזר לאוצר.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
שקל לא יוחזר ממך. אז אדוני – – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
בתקציבי רווחה לא יהיו פלאטים ולא יוחזר – – –
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אדוני, א. אני אומר לך, אולי להפתעתך, אני מעדיף אותך אלף מונים – למרות המחלוקות הגדולות ביני לבינך, והן ידועות, והכול בסדר, והן נוקבות וכו' – מעדיף אותך אלף מונים מהשר הגזען והלאומן שהושב על כיסא השר לביטחון הלאומי.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
השר מרגי, אחרי פרגון כזה אתה בבעיה.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
לא, לא, אין לו שום בעיה, אל תדאג. אין לו שום בעיה. גם לך לא תהיה בעיה.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
מאחר שהפרוטוקול יכול לסבול הכול, גם – – –
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אין לו בעיה. אבל, אדוני השר, אני מציע לך לקרוא היטב את ההסכם שנחתם עם עוצמה יהודית, והוא אומר במפורש: או שהכסף יגיע מעודפי התקציב במשרדי הממשלה האחרים, או שיועמק הקיצוץ הרוחבי. אז אחת משתיים: או שאתה אומר לי, בקריאת הביניים שלך, ששקל לא יגיע מתקציבי משרד הרווחה – ואני רוצה להאמין לך. בסדר גמור.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
ביצוע מלא.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אז אחת משתיים. הרי כתוב פה שאם יהיה ביצוע מלא ולא יהיו עודפים, אז יעמיקו את הקיצוץ הרוחבי. אז אחת משתיים: או שאתה אומר לי שחתימתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על ההסכם לא שווה את הנייר – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
או שיהיו משרדים אחרים.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
– – או שיהיו משרדים אחרים. אבל מה לעשות, אדוני שר הרווחה, זה נכון – – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
לא בבית ספרי.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אני חושב שזה לא נכון. דיברו על כספים לא מבסיס התקציב. כספים קואליציוניים שלא יצליחו – הרי אנחנו יודעים שיש – –
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אדוני, אז אני רואה – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
רגע, רגע.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
לא, רק לא הקשבת כנראה לדבריי, כי הסברתי.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
– – כספים קואליציוניים.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
לא, הסברתי, אדוני.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לא, יש הבדל בין יהדות התורה לבין עוצמה, אמרת.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אדוני, שים לב.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
כספים שלא ימומשו במסגרת תקנות – – –
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
לא, אדוני. אדוני, אני באמת רוצה להסביר, כי אין מה לעשות, יש הסכמים כתובים. מה לעשות שהחוק – עוד לא ביטלתם אותו. הרי אתם תתקדמו עם ההפיכה המשטרית גם לביטול חובת הנחת ההסכמים הקואליציוניים, גם לכרסום בחובת השקיפות, אבל בינתיים עוד לא הצלחתם להרוס את הכול. למרות שהתחלתם הכי הכי מהר, כמו שקרמבו הציע לסרג'יו, לא הספקתם בארבעה חודשים להרוס את הכול. הרסתם מספיק בארבעה חודשים, אבל לא את הכול, אז בינתיים אתם חייבים לפרסם את ההסכמים הקואליציוניים.
אז הינה שני ההסכמים, אדוני, מונחים על שולחן הכנסת. עם יהדות התורה כתוב: הפער שייווצר בתקציב ימומן מתוך יתרות בלתי מנוצלות של כספים קואליציוניים לחינוך החרדי, ככל שיהיו. בסדר. זה כתוב עם יהדות התורה. בקיצור, השר גולדקנופ התאמן אתמול בערב באכילת לוקשים. בסדר גמור. אכל את הלוקש. אבל בהסכם שנחתם עם בן גביר, הוא כבר מכיר – אתה מבין? תראה, נתניהו יודע מי זה בן גביר ובן גביר יודע מי זה נתניהו. אם אפשר לדבר עוד פעם על תרבות פופולרית, פעם הייתה סדרה על פינוקיו. זה כמו ששמשון ויובב חותמים על הסכם עם פינוקיו. אם מישהו לא יודע, נתניהו זה פינוקיו ואיתמר בן גביר וחבריו זה שמשון ויובב. אז בהסכם עם עוצמה יהודית, מכיוון שבן גביר יודע שנתניהו זה פינוקיו, אז כתוב – שומע, אדוני היושב-ראש? ככל שיתברר עד לסוף שנת 2023 כי לא ניתן להצביע על מקור רלוונטי, ראש הממשלה יביא לממשלה תיקון להחלטת הממשלה 436, כך שיגדל היקף הקיצוץ הרוחבי, במטרה להגדיל את תקציב משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי בשנת 2024 ב-250 מיליון. הסעיף הראשון אומר שהמקור הראשון הוא להקצות מעודפי תקציב של משרדי הממשלה בשנת 2023 למשרד הזה, וזאת לפי קביעת הממונה על התקציבים. אתם מבינים? אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. אם המשרדים החברתיים לא יספיקו לבצע את כל מה שהם יעשו, אז אגף התקציבים של משרד האוצר ימשיך להתנגד להעביר את עודפי התקציב משנה לשנה. פה אתה בוודאי תסכים איתי, אדוני שר הרווחה והביטחון החברתי, שאת הנוהג הנפסד הזה שלא מעבירים עודפי אי-ביצוע משנה לשנה במשרדים החברתיים זה שערורייה. בזה היינו יכולים להסכים, וזה לכל הממשלות.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
צודק. אבל החטא הקדמון זה השרים החברתיים שלא יודעים לבצע.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אתה צודק. אבל לפעמים, אדוני השר, מה לעשות, נכון – – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
שיבואו, אני אסביר להם – – –
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
א. אני ממליץ לכל השרים החברתיים ללמוד ממך איך לבצע, אבל העובדה שמדינת ישראל לא מעבירה עודפי תקציב, או לפחות את חלקם, זאת שערורייה, ויש הרבה מה לתקן באיך שמתנהל אגף התקציבים של האוצר ואיך שרי האוצר מכל הממשלות נכנעים לגחמה הזו.
אבל פה, תראו על מה מדובר: במשרד החינוך לא יעבירו עודפים משנה לשנה; במשרד הבריאות לא יעבירו עודפים משנה לשנה; עם שר הרווחה כבר סגרנו שהוא ינצל את כל הכסף, אז נדלג על משרד הרווחה, אבל לא יעבירו עודפים במשרד הבינוי והשיכון ולא יעבירו עודפים במשרד הכלכלה בתמיכה בהכשרות מקצועיות. איזה משרד כן יעבירו לו עודפים למעשה? המשרד של השר וסרלאוף, המשרד היחיד שיזכה ליהנות מעודפי האי-ביצוע של המשרדים החברתיים. ואם זה לא יעבוד, כי הממונה על התקציבים יתנגד לכך – אין בעיה, פינוקיו יסדר רבע מיליארד שקל לווסרלאוף. הוא יעמיק את הקיצוץ הרוחבי. כי מה חשוב אימהות חד-הוריות, ומה חשוב אזרחים ותיקים, ומה חשוב ישראלים בעלי מוגבלויות, שהיו יכולים ליהנות מאותם רבע מיליארד שקלים? יש את המשרד של וסרלאוף.
ולמה כל כך חשוב המשרד של וסרלאוף? המשרד של וסרלאוף כל כך חשוב פתאום כי לאיתמר בן גביר, בעל היכולות האפסיות, אין שום דבר להציג במשרד לביטחון לאומי. הרי הם ניהלו קמפיין שלם על המשילות ועל הביטחון הלאומי, אז איך זה שמגיעים להעביר תקציב ראשון של הממשלה, ופתאום איתמר בן גביר, מה שיש לו בראש זה את המשרד המצ'וקמק של יצחק וסרלאוף? התשובה פשוטה: כי כמה אפשר לעבוד על הציבור? תאמר לי, אדוני השר, בארבעת החודשים האחרונים בני המשפחה שלך – הילדים, הנכדים, שיחיו – הם מרגישים יותר בטוחים ברחובות? הם מרגישים שהוחזרה המשילות? הם מרגישים יותר טוב?
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
בארבעה חודשים?
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אה, זו הבעיה? כי תראה, בארבעת החודשים האלה לא נשארנו בפלאטו. בארבעת החודשים האלה מה שקורה זה שיש גל אלימות רצחני בהיקפים שלא ראינו, והתהפכה – מכיוון שאני יודע שאתה גם אדם ישר שמקפיד בנתונים, מה לעשות, בממשלה הקודמת, למרות שמדובר בדבר מאוד מאוד קשה, זה לא עניין של ממשלה כזאת או אחרת – זה באמת אתגר דרמטי אחרי שנים של הזנחה מצד הרבה ממשלות, אבל לפחות בממשלה הקודמת היו סממנים ראשונים שהרצינות משתלמת. לא הכול הושג, לא הכול הוקצה, לא הכול חוקק – הכול בסדר – אבל היו סימנים לפחות שהדרך, האפיק החדש מניב פרי. הגיע אומן הקרקס איתמר בן גביר, ויותר חשוב לו לטייל בהר הבית.
דרך אגב, זה דבר מעניין. אתם יודעים, לפחות איתכם, אנשי ש"ס, יש לי ויכוח עקרוני, אבל אני לא יכול לדבר על כך שאתם לא אמינים כשאתם טוענים שצריך להקשיב לפסיקת הרב הראשי, נכון? אני חושב שבענייני נישואין וגירושין צריך לתת חופש לאזרחי ישראל לבחור איך להתחתן, אתם חושבים שצריך להמשיך ולהמליך את הרבנות הראשית על נושא הנישואין והגירושין – בסדר. ויכוח. אני חושב שבסופו של דבר אנחנו ננצח. אני חושב שזה גם לטובת היהדות בישראל, כי מה שקורה היום, לצערי, עם הרבנות הראשית הוא לא קידוש שם שמיים ברבים אלא ההפך, ואני אמתן פה את דבריי. אבל אני לא יכול להבין איך שר חובש כיפה חושב שצריך לכפות את פסיקת הרבנות הראשית עליי בענייני גיור, גירושין ונישואין, אבל את פסיקת הרבנות הראשית בעניין העלייה להר הבית כצעד של התרסה, את זה הוא לא מכבד. אתם הראשונים שצריכים להוקיע אותו.
אז חבר הכנסת גפני שולח איזה מכתב ברגע האחרון כדי לצאת לידי חובה. כשהרב גפני רוצה לצעוק על לבושה של נועה קירל באירוויזיון, הוא עושה את זה מבימת הכנסת, אז שיעלה לכאן היום כשהוא מסכם את הדיון ויתקוף את חברו איתמר בן גביר. דומני שהעלייה להר הבית בניגוד לפסיקת הרבנות הראשית חמורה יותר הלכתית ממה שלבשה נועה קירל לאירוויזיון, אבל גפני, זה מה שמטריד אותו, לא הדם שזורם ברחובות.
אז איתמר בן גביר למד מנתניהו לשקר לציבור, ועכשיו הוא מספר שנתנו עוד 9 מיליארד שקלים למשטרה. לא ניתן כלום. ניתנה תוספת, אבל היא בוודאי לא 9 מיליארד שקלים. ומי שמסתכל – ואני מזמין את אזרחי ישראל להסתכל בספר התקציב, כי מפורטים שם גם תקני כוח האדם – יראה עד כמה אין בשורה של ממש בהיקפי כוח האדם שמתוכננים למשטרה ל-2023 ול-2024. אז בהיעדר כל הישג בתחום ביטחון הפנים, ואחרי שהתברר שאת איתמר בן גביר הביטחון של הילדים שלנו, של הנכדים שלנו, לא בדיוק מעניין – מה שמעניין אותו הן פרובוקציות בהר הבית – אז הוא צריך להתגדר במשרד של יצחק וסרלאוף ולהיאבק עליו.
אבל אם כבר הזכרתי בדבריי שמאותם רבע מיליארד שקלים מבוזבזים שווסראלוף עתיד לקבל על חשבון משרד החינוך ומשרד הבריאות ומשרד התעשייה, ואולי, מי יודע, גם משרד הרווחה – למרות שאני נוטה להאמין לשר מרגי שהוא לא יאפשר – אז אולי כדאי גם לומר משהו בעניינם של האזרחים הוותיקים. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, מה משותף לראש הממשלה נתניהו, לשר גולדקנופ וליו"ר ועדת הכספים משה גפני? אתה יודע מה משותף להם?
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
שהם אזרחים ותיקים.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
הם אזרחים ותיקים.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
אתה יודע עוד משהו? גם אנחנו נהיה שם.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
גם אנחנו נהיה שם. אני חושב שיושב-ראש תנועת ש"ס יגיע לשם, בעזרת השם, בתוך שלוש, ארבע שנים. גם כבודו. דומני שגם השר כץ כבר מוגדר אזרח ותיק. כן.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
שנזכה. שנזכה.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אני תמיד אומר שבביטוח הלאומי יש רק שתי קצבאות שאנשים מתפללים לקבל: קצבת אזרחים ותיקים, כדי שנגיע, וקצבת ילדים, כדי שנעמיד דורות המשך. את כל יתר הקצבאות של הביטוח הלאומי האזרח מעדיף לא לקבל, נכון? אבל קצבת האזרחים הוותיקים היא שונה, ובאמת, ישנם בקואליציה שלושה יו"רי סיעות נכבדים שהם אזרחים ותיקים: ראש הממשלה, שחגג לאחרונה 72 סתווים, אם אינני טועה, שר השיכון והבינוי, יו"ר סיעת אגודת ישראל השר גולדקנופ, ויו"ר ועדת הכספים, שגם בירכתי אותו מעל הבמה כאן, מעל הדוכן, על כך שהוא אפילו הפך לסבא-רבא. מה יותר מזה?
עכשיו, אם הם היו טורחים לשבת פה – אבל מה הפלא שיו"ר ועדת הכספים לא חושב שזה מתפקידו לשבת כאן באולם ולהקשיב לפחות לרוב דברי חברי וחברות האופוזיציה בתקציב שהוא חתום עליו? אולי כי בעצם יש לו פה ושם גם נקיפות מצפון? אם ראש הממשלה נתניהו היה טורח להגיע לכאן, ואם השר גולדקנופ היה טורח לשבת כאן, ואם חבר הכנסת גפני היה טורח לשבת כאן, הייתי שואל אותם: איך לכם, כאזרחים ותיקים של מדינת ישראל, איך אין לכם בושה כשאתם מביטים בעיניים של בני דורכם – של מיליון ו-200,000 אזרחים ותיקים במדינת ישראל, חלקם מדורות בוני הארץ, חלקם עלו לכאן במרוצת השנים, מתוך ידיעה שזאת לא רק מדינת העם היהודי, אלא זו מדינה שבה הערך היהודי של והדרת פני זקן בא לידי ביטוי במערכת רווחה, שמסתכלת על האזרחים הוותיקים, במערכת בריאות ציבורית שדואגת לאזרחים הוותיקים, במערכת סיעוד שהיא מן המתקדמות בעולם. איך אין לאזרחים הוותיקים סביב שולחן הממשלה בושה להעביר את התקציב הזה, שאין בו בשורה אחת לציבור הגמלאים? אפילו לא מחווה סמלית. עזבו את הגדלת קצבאות האזרחים הוותיקים; עזבו את קפיצת המדרגה הנוספת בהבטחת ההכנסה, אחרי שהממשלה שלנו העלתה במסגרת התקציב רבע מיליון אזרחים ותיקים מעל קו העוני. עזבו את זה. מה עם עוד 10% הנחה ברכישת תרופות? מה עם הפחתה נוספת בגיל לטיפולי השיניים?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
יש לי תשובה.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
מה עם הצמדה של קצבת הסיעוד לעלייה בשכר הממוצע, אחרי שאותם אזרחים ותיקים צריכים לשלם עכשיו יותר לעובדי הסיעוד, בגלל העדכון של שכר המינימום, אבל קצבת האזרחים הוותיקים שלהם התעדכנה רק בשיעור עליית המדד?
עכשיו, כדרך אגב, עליך אני סומך. ואני אומר גם – אתה יודע מה? אני גם סומך על שר הבריאות המכהן משה ארבל שיעשה כל שביכולתו במסגרת התקציבים שיש לכם – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
הרב דרעי הוסיף 100 מיליון ש"ח לסל התרופות, וזה עוד לפני מה שצריך – רגע – זה בשביל הנקודה של הוזלת התרופות. עכשיו, לעניין טיפולי השיניים, כחלק מרפורמת הבריאות שעשיתי, המטרה היא להעביר חלק מהפעולות שבשב"ן לסל.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
נהדר.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
חלק מהעניין זה להביא טיפולי שיניים נוספים וניתוחים שהיום אינם בסל אלא בשב"ן, ואז לחזק את המערכת הציבורית ולתת לאזרח קצה טיפולים נוספים, במאות מיליונים.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אדוני היושב-ראש ויושב-ראש ועדת הבריאות, אני שב ואומר שישנם בהחלט שרים בממשלה הזאת שאני יודע שפיהם וליבם שווים, שבאו לעבוד ובאו לטרוח, ואני לא שייך לחברי האופוזיציה שלא מסוגלים לפרגן גם על דברים טובים שנעשים. תאמין לי שאני משמיע פה מעל הדוכן, וגם אשמיע, שבחים. יעידו כל יושבי-ראש הוועדות שאני יושב אצלם שאני יודע גם לשבח על הדברים שנעשים.
אבל תשמע את עצמך, אדוני היושב-ראש. אחת מן הדמויות הפוליטיות החזקות ביותר בכנסת ישראל – לא יושב ליד שולחן הממשלה, לדעתי בצדק, אבל בהחלט אחת מן הדמויות הפוליטיות החזקות בפוליטיקה הישראלית – יושב-ראש תנועת ש"ס, חבר הכנסת אריה דרעי. אתה מציין לפרוטוקול שהוא הגדיל את תקציב שר הבריאות ב-100 מיליון שקל. אדוני, אני מחזיק בידיי את רשימת ההסכמים הקואליציוניים. כמעט כל סעיף פה הוא יותר מ-100 מיליון שקל. יש פה משרדים מומצאים ומופרכים שקיבלו בהסכמים הקואליציוניים חצי מיליארד שקל בשנתיים הקרובות על כלום – או בעצם לא על כלום, על עניינים של הדתה. אני שואל אותך, אדוני, זו הבשורה?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לא לא לא, קיבלו כבר ב-2023, כשהוא נכנס לממשלה – הגיעה אליי יושבת-ראש ועדת סל התרופות לדיון, והיא אומרת לי שתוך כדי הדיונים, לפני שהיו צריכים להחליט בדברים שהם ממש חיים ומוות, קיבלו את הבשורה שיש להם עוד 100 מיליון ש"ח כבר אז – –
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
נהדר.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
– – ועכשיו יש תוספת נוספת.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אדוני, אדוני, אתה – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
סל התרופות, שעמד על 500 מיליון, אמור להסתיים ב-700, 750 מיליון ש"ח. זו בשורה. ברור שאין – – –
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אדוני, אתה יודע, כמו שיש מסכת דרך ארץ ומסכת דרך ארץ זוטא, נכון? מסכת כלה רבתי ומסכת כלה זוטא, אז זאת בשורה, אבל היא בשורה זוטא. למה היא בשורה זוטא? כי אתה, כיושב-ראש ועדת הבריאות של הכנסת, יודע מה היקף הפער שנדרש כדי להשלים את סל התרופות של מדינת ישראל. הרי לא מדובר במיליארדים. אם ההגדלה לא הייתה 200 מיליון שקל אלא הייתה 400 מיליון שקל או 500 מיליון שקל, היינו מסיימים את הפערים בסל התרופות. לא היו במדינת ישראל אזרחים שלא היו יכולים לקנות תרופות שבסוף גם אם הן לא מצילות חיים, הן הופכות את החיים שלהם מגיהינום לחיים נסבלים.
אז אתם רוצים לומר לי שבתקציב שיש בו הגדלה מול השנה הקודמת, וב-2024 יש הגדלה של התקציב, אם אינני טועה, בעוד 30 מיליארד ש"ח, וכשמחלקים כספים קואליציוניים בהיקף חסר תקדים של 14 מיליארד ש"ח, אתה רוצה לומר לי שהבשורה שאתם מביאים למערכת הבריאות היא 200 מיליון ש"ח?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לא לא לא.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אז הרשה לי לא – על סל התרופות.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
דיברת ספציפית על הסל. מ-500 מיליון ל-750 זה הרבה.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
לא מספיק. הייתי אומר אמן על מה שאתה אומר אם לא הייתי רואה את שוד הכספים למטרות מיותרות בהסכמים הקואליציוניים. אני אומר לך, אדוני, באמת שואל אותך: איך אתה הערב הזה הולך להרים את ידך בעד תקציב שאין בו כלום בעד האזרחים הוותיקים?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לגמרי.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
איך יכול להיות שתנועת ש"ס המפוארת, שחברי כנסת ושרים מהליכוד שיש להם רזומה מפואר בעניין הדאגה לאזרחים ותיקים – אני לא אמנה את שמותיהם, אבל הם ידועים, ואלה לא האנשים מהספסלים האחוריים, ואלה האנשים שאם הם היו באים לראש הממשלה נתניהו ולשר האוצר ודופקים על השולחן, היה פה משהו לאזרחים ותיקים. הם לא מעניינים אתכם? מיליון ו-200,00 אזרחים ותיקים; ההורים שלנו, הסבים והסבתות שלנו – אנחנו בעוד עשר, 20, 30 שנה – הם לא מעניינים אתכם?
עכשיו, ניחא, יצאה תקלה מידיכם בשלב אישור התקציב בממשלה, אבל ראינו את החברים שלך, אדוני היושב-ראש, ראינו אותם בוועדת הכספים, ראינו אותם נלחמים על קופה של 14 מיליארד ש"ח בכספים קואליציוניים. לא היה אפשר להפנות חצי מיליארד ש"ח מהכספים הקואליציוניים למען מטרות שקשורות לאזרחים הוותיקים? צריך ארבע מינהלות לזהות יהודית, כדי שלכל מפלגה חרדית ולכל מפלגה עם כיפה סרוגה תהיה האימפריה שלה למפעל ההדתה? לציונות הדתית יש את הזרוע להדתה בראשות אורית סטרוק; אבי מעוז ההומופוב, חסר הסובלנות, זה שבינו לבין שם מפלגתו, נעם, אין דבר וחצי דבר, זה שעומד פה על הבמה יום אחרי יום ומפיץ שנאה ודיבה כאילו במתק שפתיים, גם הוא קיבל ב-250 מיליון שקל רשות לזהות יהודית; השר פרוש, גם לו יש משרד להדתה, לתקצוב הטישים בחצרות החסידים בשבועות. ארבע מינהלות לזהות יהודית. 1.3 מיליארד ש"ח בכספים הקואליציוניים מופנים לאותם משרדים מומצאים ברשויות מומצאות לטובת פעולת ההדתה, לא כדי לתמוך בתרבות חרדית. בסדר גמור שמדינת ישראל תומכת בתרבות יהודית חרדית על בסיס שוויוני, כמו שהיא תומכת בתרבות ליברלית ותרבות חינוכית, אבל אין שום הצדקה שמדינת ישראל תשקיע למעלה ממיליארד ש"ח בהדתה, בהנחלת הגרסה החרדית והיהודית לאומנית של היהדות בקהלים חילוניים ובקהלים מסורתיים.
אתה מוכן לקבל מצב שייתנו לנו מיליארד ש"ח כדי להיכנס לבתי הספר ולמרכזים הקהילתיים החרדיים ולהנחיל לכם, לילדים שלך, את התרבות שלי? אתם רוצים תרבות יהודית במרחב החילוני? תנו לחילונים לעשות אותה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תרבות שלך – ודאי שלא. תרבות יהודית לומדים.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
כן? אתה מוכן שאני אקח ואיכנס – לא אני, המגזר החילוני יבוא אל תוך בתי הספר שלכם כדי לתת תרבות חילונית? ממש.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
מה זאת אומרת? בתי הספר שלנו מפוקחים על ידי משרד החינוך.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
בוא, השאלה היא אחרת: האם יש סיבה שמי שילמד יהדות בבתי ספר ממלכתיים, שמשרתים קהלים חילוניים, יהיו בנות שירות לאומי מהמגזר הדתי? לא. שהן ילכו לעזור בבתי חולים סיעודיים אם הן לא מתגייסות לצבא. בבית הספר של הבת שלי לא צריכה להיות בת שירות לאומי בוגרת אולפנה שתלמד יהדות, שממומנת חינם על ידי משרד החינוך בכספים קואליציוניים של הדתה. אנחנו לא מבקשים שצעירים חילונים בשנות שירות ילמדו תרבות יהודית עברית בגרסה החילונית אצל ילדיך בבתי הספר. הילדים שלך לא צריכים ללמד את הילדים שלי יהדות; בטח אם לזה יש כסף ולאזרחים ותיקים אין דבר וחצי דבר בתקציב עוכר הזקנים שלכם, תקציב שכל-כולו עומד בסתירה ישירה לציוויים של התורה "והדרת פני זקן" ולקריאה של דוד המלך – שאת יום הולדתו ואת יום פטירתו נציין עוד יומיים – "אל תשליכני לעת זקנה". זה הפסוק שאנחנו אומרים למול ארון הקודש הפתוח ביום הכיפורים: "אל תשליכני לעת זקנה".
אני שואל אתכם, חבריי השרים, חברי וחברות הכנסת של הקואליציה: איך תעמדו ביום הכיפורים הקרוב מול ארון הקודש הפתוח ותאמרו "אל תשליכני לעת זקנה", כאשר אתם משליכים מיליון ו-200,000 אזרחים ותיקים תחת גלגלי האוטובוס? אין לכם בושה?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לא.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
נכון, אין לכם בושה. שמעתם.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לא על זה.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אין להם בושה. תודה. תודה על היושרה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
כי אתה אומר נתונים מעוותים, כי אתה אומר נתונים מעוותים, אז אין לנו בושה.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אני אומר נתונים נכונים. אפס השקעה באזרחים הוותיקים.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
נצביע בגאווה על התקציב – חברתי, אכפתי, יהודי.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
כן, תקציב יהודי – מה יהודי?
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
מינהל שלם אצלי עוסק בסוגיית האזרחים הוותיקים – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
הינה, השר נמצא פה. התוספות – – –
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אדוני השר, הרשה לי לומר לך שבכירי המוסד לביטוח לאומי ישבו רק השבוע בשדולה למען האזרחים הוותיקים – שדולה שמובלת לא רק על ידי חברי אופוזיציה – ובשקט, כדי שקולם לא יישמע ברמה, הודו: בתקציב הזה אין בשורה לאזרחים ותיקים. זה מגזר ששכחתם.
עכשיו, אני אומר עוד פעם: לפעמים כשממשלה חדשה תוך כמה חודשים מארגנת תקציב – ואנחנו יודעים מה סדר-היום של אגף התקציבים בעניין שמירת מדינת הרווחה; בעניין הזה דווקא נראה לי שהדעות שלי ושלך, אדוני, יותר קרובות מהדעות שלך לשל נערי האוצר, עוד פעם, למרות המחלוקות הדתיות בינינו – אין בשורה.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
עם הגעתי למשרד הרווחה תדמיתם השתנתה אצלי.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
הלוואי. הלוואי, אדוני השר, שאתה, בכוחך וביושר לבבך, למרות התקציב הזה, תראה איזשהו המשך מגמה של מה שנעשה בשנה שעברה. אבל כרגע, אדוני – – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
אתה יודע מה נעשה בשנה שעברה, ובלי לפגוע בשום אוכלוסייה? רצו להיטיב עם פלח חשוב של אזרחים ותיקים שהגיעו לארץ ואין להם שום הכנסה חוץ מקצבת זקנה – היטיבו איתם.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אדוני, מה זה – – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
בסדר, לא התנגדנו. הם שייכים למפלגה מסוימת – לא התנגדנו, בירכנו. אבל להפוך את זה לאיזו רפורמה?
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אדוני, אדוני, לא לא לא. לא, לא.
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
מה, עמד פה – – –
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
רבע מיליון אזרחים ותיקים של מדינת ישראל שהיו מתחת לקו העוני, הועלו מעל קו העוני, וכדרך אגב – – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
לא יצאו מקו העוני. תקוותם עלתה ולא יצאו מקו העוני.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אדוני, אתה יודע מה? בסדר. אבל מכיוון שהגדלנו את ההכנסה החודשית שלהם באחוזים רבים – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
מבורך.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
– – אז אתה וחבריך הייתם צריכים להמשיך את המגמה.
עכשיו, אני אומר עוד פעם, אני מאמין לך שאתה תעניק תשומת לב מסורה לאזרחים הוותיקים. אבל כרגע, אדוני השר, למרות שאתה פה, אנחנו לא בשעת שאלות ותשובות עם שר הרווחה – אנחנו מאשרים תקציב שאין בו בשורה לאזרחים הוותיקים. אמרתי: לפעמים יוצא תקציב לא מושלם תחת ידי הממשלה, אבל זה בדיוק תפקידה של ועדת הכספים. כאשר מחלקים 14 מיליארד ש"ח כספים קואליציוניים ומגלים שכמעט כולם – לא כולם, אבל כמעט כולם – לצרכים של מגזרים ספציפיים, אז צריכה לקום צעקה. ואז האמירה של "מה לכם", ולקרוא את הפסוק "אל תשליכני לעת זקנה", כי כל אחד מחברי הקואליציה שיצביע בעד התקציב, כל אחד מחברי הקואליציה בוועדת הכספים שלא אמר: אני לא מצביע עד שלא תהיה פה בשורה לאזרחים הוותיקים, אשם בהשלכת ציבור הגמלאים בישראל תחת גלגלי האוטובוס המטורלל שמסיע את שרי הממשלה המנופחת והכושלת הזו.
עכשיו, מכיוון שהזכרתי את הכספים הקואליציוניים, אז כן, חייבים גם לומר משהו על הכספים הקואליציוניים שביקשו המפלגות החרדיות. אתחיל בעובדה שהגיע הזמן, אדוני היושב-ראש – וזה לא עניין של אופוזיציה וקואליציה – הגיע הזמן שנפסיק את הנוהג הנפסד שכספים קואליציוניים מחולקים לחברי כנסת ספציפיים: קופת יושב-ראש הכנסת, קופת יושב-ראש הקואליציה, קופת יושב-ראש ועדת הכספים. ניחא, עוד אפשר להסכים עם זה שישנו איזשהו סכום בתקציב – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אמרת את אותו הדבר כשאתה היית בממשלה?
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
א. כן. רגע, אבל אתה שמעת מה אמרתי?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
הגיע הזמן.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אמרתי שהגיע הזמן שנפסיק את הנוהג הנפסד בכלל.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אוקיי.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אבל ברוך השם, אתם הצלחתם להביא את זה לכזה היקף, שזה כבר דוקר בעין. אבל אני מסכים איתך, זה נוהג נפסד. דרך אגב, אני לא רוצה לומר בהכרח שזה מה שהיה בממשלה שלנו, אני לא זוכר. אבל אני אומר: אני לא זוכר, יכול להיות שכן. אני לא זוכר.
<< קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >>
– – – בממשלה הקודמת?
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אני לא זוכר. תעזבו את העובדה שהכספים הקואליציוניים בממשלה הקודמת התכנסו להיקף של 2 מיליארד ש"ח ואצלכם – ל-14 מיליארד ש"ח.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
ממש לא.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
ממש כן. תעזבו – – –
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
תגיד לי, בריאות, ביטחון – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לא לא לא, יש לכם טעות. כל הכסף בבסיס התקציב. אין כספים קואליציוניים כמעט.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
טוב, בסדר.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
הכסף של המשטרה זה קואליציוני? הכסף שהוסיפו לחינוך זה לא קואליציוני.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
כן, כן.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לא, יש לך טעות.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
כן, אוריאל, אתה טועה. נתנו אופק חדש – – –
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
כן, כן. 1.2 מיליארד שקל – – –
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
תעזוב, תעזוב.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אופק חדש, והשלמה ל-55% בבסיס התקציב של החינוך. זה לא קואליציוני.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
לא נכון, זה קואליציוני.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אוריאל, אתה טועה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לא, לא.
<< קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >>
הכסף הזה לא היה צריך להיות קואליציוני, הוא היה צריך להיות בבסיס התקציב.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
תעזוב, נאור.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
הוא לא קואליציוני. הוא נכנס לבסיס התקציב, לדאבונם של אחרים.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
חברים. סליחה, אדוני – – –
<< קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >>
זה שזה לא נכנס לבסיס התקציב, זה הטעות הגדולה.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אני תכף אתייחס לזה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אבל עכשיו הוא בבסיס התקציב.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
המשמר הלאומי זה לא בבסיס התקציב, מה לעשות?
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
שנייה, שנייה. אדוני, אני מבטיח לך שאתה עוד תשמע ממני התייחסות לנושא החינוך החרדי. אולי היא גם תפתיע אותך, בסדר?
<< קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >>
לשוויון הזה צריך – – –
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
רגע. אדוני, בוא, תקשיב.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
נשארה לך בסך הכול רבע שעה. איך נכיל את הכול?
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
רבע שעה, ועל זה אני הולך לדבר, אם תיתנו לי. אני אומר לך, אתם חילקתם כספים קואליציוניים בהיקף של 14 מיליארד ש"ח; הממשלה שלנו חילקה כספים קואליציוניים בהיקף של 2 מיליארד ש"ח. כשרואים את הרשימה – ומה לעשות, תראה, זה פה לפניי. אני מזמין את הציבור כולו להיכנס לאתר משרד ראש הממשלה, מזכירות הממשלה. מופיעה שם החלטת הממשלה לתקציב 2021, ואני מקווה שכבר העלו את ההחלטה ל-2024-2023, ותשוו. אתם תראו איך בכספים הקואליציוניים שלנו, 70%, 80% מהקצאת הכספים הקואליציוניים הלכו למטרות כלל-ישראליות, בשעה שבהקצאה שלכם, שגדולה פי שבעה, 60%, 70% זה למטרות מגזריות ולא כלל-ישראליות. אבל תעזוב את זה. הינה, אני אומר, הנוהג הזה שמעבר להסכמים הקואליציוניים בין מפלגות הקואליציה יש קופות ליו"ר הכנסת, ליו"ר ועדת הכספים, ליו"ר הקואליציה, הוא נוהג נפסד.
עכשיו, כדרך אגב, יו"ר הכנסת ויו"ר הקואליציה, לפחות את הקופה שלהם – כאילו זה כסף פרטי. לכל חבר כנסת יש תקציב קשר לבוחר, ואם במקרה אתה נוחת על כיסא יותר גבוה בבית הזה, אתה מקבל גם קופה קטנה מהכספים הקואליציוניים. לפחות יו"ר הכנסת ויו"ר הקואליציה שמו בתקציב מטרות כלל-ישראליות. אתה מסתכל על למעלה מ-200 מיליון ש"ח שרשומים על השם של חבר הכנסת משה גפני – מה, תמצא שם אזרחים ותיקים? מה, תמצא שם ישראלים עם מוגבלויות? מה, תמצא שם דיור ציבורי, שהם אחראים לו במסגרת התפקידים בממשלה? מגזרי, מגזרי, מגזרי, כאילו לא הספיקו המיליארדים.
עכשיו, בואו נדבר רגע על החינוך החרדי – ופה אולי אני אפתיע אותך, חבר הכנסת טייב. במדינת ישראל יש חוק. אני לא אוהב אותו, אבל יש חוק. החוק קובע שבתי ספר פרטיים שמשתייכים לשתי הרשתות החרדיות, האחת מזוהה עם ש"ס, השנייה עם יהדות התורה, מקבלים 100% מימון. חוק יסודות התקציב. אני לא אוהב את זה. אני חושב שצריכה להיות בהגדרה הבחנה דרמטית בין חינוך ממלכתי לבין חינוך לא ממלכתי, אבל זה החוק.
<< קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >>
הבחנה בין אלה לבין אלה, אתה אומר.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
זה ממלכתי.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
רגע, לא.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
זה ממלכתי תורני.
<< קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >>
זה בדיוק מה שאתה אומר.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
זה ממלכתי לכל דבר.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
לא, לא, זה לא ממלכתי.
<< קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >>
ממלכתי. פיקוח של המחוז החרדי. יש שם לימודי ליבה, וחלק מהחברים שלך לאופוזיציה לומדים במוסדות האלה. די עם הצביעות.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
לא. לא יעזור לכם, זה לא ממלכתי. יוסי, זה לא ממלכתי, זה ציבורי במימון מלא. אחר כך יש בתי ספר של מוכר שאינו רשמי, שהם לא חלק משתי הרשתות, והם מקבלים 75%, ובסוף יש את מוסדות הפטור, של 55%. עכשיו, אני מאמין בקיום חוק, ומי שלא אוהב את החוק צריך לשנות את החוק, ולכן מה שכתוב בחוק צריך להגיע. רק שצריך לזכור דבר אחד – שהמדרגות הללו קובעות לא רק את שיעור המימון אלא גם את היקף לימודי הליבה. דוחות מבקר המדינה קובעים במפורש שבחלק גדול – אני אפילו לא אומר רוב, אתה יודע מה? שבחלק גדול מאוד מהמוסדות הללו לא מלמדים את היקף לימודי הליבה הנדרש, ושחמור מכך, משרד החינוך עושה הכול כדי לא לדעת, ומשרד החינוך עושה הכול כדי להעלים עין.
לכן, אני אומר לך את הדבר הבא, חבר הכנסת טייב: לא לכספים קואליציוניים לחינוך החרדי ולא לעצימת העיניים על הפיקוח על לימודי הליבה, אלא על פי החוק, 55% לימודי ליבה בתלמודים החרדיים, תלמודי התורה החרדיים, שבחלק גדול מהם לא לומדים אחוז של ליבה, ואז תקבלו 55% – ואני בעד.
<< קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >>
אני – – –
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אז אני אומר.
<< קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >>
– – – הבעיה.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אני אומר.
<< קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >>
ולכן צריך כספים קואליציוניים. נו, מה לעשות?
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
לא נכון. לא. לקיים את החוק.
<< קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >>
אתה דאגת בכנסת הקודמת – – –
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
למדו את היקפי הליבה שאתם מחויבים על פי החוק וקיבלו. אתה יכול לומר לי מהיום עד מחר שבכל בתי הספר של רשת החינוך העצמאי לבנים מלמדים 100% ליבה, אבל זה שקר. זה שקר בדיוק כמו האמירה שאתם דואגים לאזרחים הוותיקים היא שקר.
אבל אדוני היושב-ראש, אתה יודע מה? בוא נעזוב את החינוך, את מערכת החינוך. למה? כי יש חוק, ואני חסיד גדול של קיום החוק. 55% תקצוב – שיקבלו 55% תקצוב וילמדו 55% ליבה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אתה חסיד גדול של קיום החוק – לא כשאתה הולך עם ספר תורה ברחבת הכותל בניגוד לחוק.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אדוני קצת פחות בקיא בענייני החוקים שנוגעים לכותל.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
טוב.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
בסדר? אדוני קצת פחות בקיא בענייני החוקים שנוגעים לכותל. האמן לי שלא עברתי על שום חוק. היחידים שמפירים שם את החוק אלה סדרני הקרן למורשת הכותל המערבי.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
זה שימוש פרלמנטרי בחסינות. בסדר.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אבל כדי שאני אסיים את דבריי – בסדר, החינוך החרדי. אבל תאמר לי, אדוני היושב-ראש, איזו הצדקה יש לכך שבחור צעיר חרדי, אחרי נישואיו, כשהוא כבר הורה לילדים – עכשיו, הוא לא עילוי גדול, הוא לא יצמח להיות אחד מגדולי הדור, סביר להניח שהוא לא יוציא סמיכה לרבנות, סביר להניח שהוא לא יכתוב ספר שאלות ותשובות, הוא לא יעשה איזשהו מחקר במקורות ההלכה, הוא לא יחדש חידושי תורה גדולים. יסביר לי אדוני היושב-ראש למה בחור צעיר, אבא לילדים קטנים, בן 23, 24, 28 – לא אכפת לי אם שירת בצבא, לא שירת בצבא, אני שם את הסיפור הזה בצד, עסקינן בתקציב – למה לעזאזל שהוא יקבל מהמדינה מאות שקלים בכל חודש, ללא הגבלת שנים, על עצם הלימודים שלו בכולל? למה? הבת שלי, כשתלך לאוניברסיטה, תשלם 40,000 שקל שכר לימוד לתואר ראשון? תשלם. היא תקבל שקל בחודש מהמדינה? אולי אם היא עילוי יוצא דופן היא תקבל איזו מלגה מאיזו קרן פילנתרופית.
עכשיו, תסבירו לי. תעזבו, אתם לא תשמעו ממני שלימוד תורה זה לא חשוב. אני מאמין בלימוד תורה. אני רוצה שבמדינת ישראל יהיו דוקטורנטים לפיזיקה, שיהיו חוקרים מצטיינים במדעי כדור הארץ, שיהיו חוקרים בתחום הספרות ובתחום האומנות, ואני רוצה שיהיו גם תלמידי חכמים ענקיים, ובאמת אין לי שום בעיה שמדינת ישראל, כמו שהיא תומכת במנהיגות אקדמית במדעי החיים, מדעי החברה, מדעי הרוח, תתמוך גם בצמיחה של שכבה חדשה של תלמידי חכמים. אבל למה לעזאזל הבת שלי תשלם 40,000 שקל על תואר ראשון בגיל 22–26, תעבוד במלצרות כדי להחזיק את עצמה, ואבא לילדים, אבא לילדים, שכבר יושב בישיבה אחרי גיל 18, כי הוא לא הלך לצבא, למד כבר חמש שנים תורה, למה הוא מקבל הקצבה חודשית מהמדינה? ובאיזו חוצפה ועזות פנים, בשעה שלא העליתם גמלה אחת לישראלים מוחלשים, לא הרחבתם אף קצבה של הביטוח הלאומי, העליתם את התמיכה בתלמידי הכוללים ב-75%? נפלתם על הראש?
תעזבו אותי, את הילדים, את הטענה "ילד שווה ילד". גם סטודנט שווה לאברך בכולל. לא הבאתם פה בשורה אחת לצעירים במדינת ישראל – לא נקודת זכות במס הכנסה לאותם סטודנטים שעובדים, לא הורדה ב-100 שקל בשכר הלימוד – אבל להגדיל ב-75% את ההקצבות לאברכים, לזה יש לכם כספים קואליציוניים. למה לעזאזל שצעיר שבחר להביא ילדים ולהתחתן – לך, תפרנס אותם.
<< קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >>
אל תשכח את המענק.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
תעזבי, המענק לא יקרה, כי אנחנו לא ניתן לזה לקרות, בבג"ץ או ברחוב. תעזבי את המענק. תאמרו לי, באמת, אני חייב להבין, באיזה כרך של הגמרא, באיזו מסכת של המשנה, באיזה דף במדרש קראתם שאדם שהוא לא עילוי בתורה יכול להביא ילדים לעולם ולא לדאוג לפרנסתם.
<< קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
מה, זו התפיסה של העולם המערבי? הרי זו יסודה של תורה: אם אין קמח – אין תורה.
<< קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >>
אתה יודע מה כואב? שבממשלות אחרות בעולם – בצרפת, בגרמניה ובמדינות אחרות – משקיעים 0.4% מהתקציב ללימודי הדת.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
טוב. גם אתה קראת? גם אתה קראת?
<< קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >>
הם, הם לא מתביישים, הם לא מתביישים – הם גאים בלומדי התורה. ואתה פה, בממשלת ישראל, בא לתקוף אותם. תתבייש לך.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אתה תצטרך לתת לי כמה דקות נוספות. אני שב – אני לא אתבייש, מכיוון – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
חבר הכנסת טייב, שאני לא אצטרך לתת לו תוספת רק בגללך. רק זה לא.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
לא יעזור.
<< קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >>
כן, אין בעיה – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לא, רק זה לא.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
חבר הכנסת טייב, לא יעזור לך.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
60 דקות, די והותר.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
חבר הכנסת טייב, לא יעזור לך, מכיוון שאני עמדתי פה על הבמה לפני רגע ואמרתי: אני בעד תמיכה בתרבות יהודית חרדית, כמו שתומכים בתרבות חילונית ליברלית.
<< קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >>
אבל אתה תקבע אותה.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
לא. לא. בניגוד – באמת, אני לא יודע מה זה – לבלופים שאתם מוכרים לכולם, בכל ממשלה תמכו במאות מיליוני שקלים בתרבות יהודית חרדית, וטוב שעושים את זה. יש אגף שלם במשרד החינוך שמטפל בזה. כשבנו את משרד התרבות, אתם, החרדים, התנגדתם להעביר את האגף לתרבות תורנית למשרד התרבות, כי רציתם לשמור עליו תחת שליטתכם, עם סגן השר במשרד החינוך. מה, אנחנו לא יודעים? מה, אנחנו לא קוראים את ספרי התקציב בשנים הקודמות? תפסיקו לקשקש.
אנחנו בעד לתמוך בתלמידי חכמים מצטיינים. אנחנו מוכנים שהישיבות תסמנה את ההנהגה העתידית של הציבור החרדי, כמו שהאוניברסיטאות מסמנות את המצטיינים בתחום האקדמי. מה בין זה לבין ההפקרות של לקחת אנשים שצריכים לצאת ולפרנס את משפחתם, כי אם הם לא עושים את זה, הם עוברים על לאו מפורש של ההלכה? ממתי המצאתם את ההמצאה הזאת, שכל אדם מבוגר, גם אם אין לו איזשהו יתרון גדול בתלמוד תורה, צריך לשבת ללמוד תורה ולקבל עוד 2,300 שקל בישיבה, כשחצי מהם מקופת הציבור? ואתם לא מבינים למה מתעורר הכעס? אתם לא מבינים למה הציבור החילוני לא מוכן יותר לקנות את הלוקשים האלה?
וזה לא רק הציבור החילוני. יש איזשהו בחור מסורתי או בחורה מסורתית שילכו לאקדמיה ולא יתעצבנו על זה שבחור בכולל מקבל צ'ק של 2,300 שקל, שחצי ממנו מקופת המדינה, במקום ללכת לעבוד? ולמה הבת שלי תלמד חצי יום ותעבוד חצי יום? הבחור בכולל לא יכול לעשות את זה? הרי אתם בעצמכם דאגתם לתקנת תמיכה לכוללים שמלמדים רק חצי יום כדי שבחצי השני יעבדו, אז למה לא כל האברכים כך? ואיך אין לכם בושה להעלות את זה ב-75% כשלא עשיתם שום דבר – לא בקצבת הילדים, לא בקצבת הישראלים עם המוגבלויות, לא בקצבת הסיעוד? אין לכם בושה?
אדוני היושב-ראש, אפשר לעבור סעיף-סעיף בתקציב ולהראות איך אין בו בשורה. אפשר לדבר, למשל, על איך אתם הולכים להשקיע מאות מיליוני שקלים במפעל הסיפוח הלאומני והמטורלל של סמוטריץ' וחבריו, שיסכן את העתיד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אין שר אחד בליכוד שלא יודע בתוך ליבו שבסופו של דבר, אם לא תהיה היפרדות מהפלסטינים, כזאת או אחרת, לא תהיה כאן מדינה יהודית ודמוקרטית. אתם נותנים לסמוטריץ' ולאורית סטרוק להשתולל, תוך הריסת המינהל האזרחי; מאות מיליוני שקלים לסיפוח דה פקטו שמדינת ישראל תשלם עליו עוד דורות, גם בכסף וגם בדם.
אפשר לדבר על איך השר לוין לא הביא שום בשורה במשרד המשפטים. אדוני שר הרווחה, אתה יודע שיש משפחות במדינת ישראל שמוגדרות עניות אבל לא יכולות לקבל סיוע משפטי ממשרד המשפטים?
<< קריאה >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << קריאה >>
– – – שר המשפטים? למה?
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אני אומר לך למה, כי שר המשפטים עסוק בהפיכה המשטרית ולא בהגדלת התקציב של הסיוע המשפטי. אני יכול ללכת למשרד החקלאות ולומר: איזו בשורה הבאתם לחקלאי ישראל? הרי ש"ס, אכפת לה מהחקלאים. לש"ס אכפת מהחקלאים. יש אין-ספור מושבים בארץ שבהם ש"ס היא המפלגה המובילה בקלפי. איזו בשורה יש בתקציב של אבי דיכטר לחיזוק המושבים על גבול הצפון? בדרום הארץ? איזו בשורה הבאתם בחקלאות? איזו בשורה הבאתם בתעשייה? תקציב שאין בו דבר וחצי דבר מעבר להנצחת האינטרסים המגזריים שלכם.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
התקציב הזה – ובזה אני מסיים, אדוני – הוא תוכנית העבודה של הממשלה שלכם. הוא האיגרת שאתם שולחים לאזרחי ישראל שמעידה על סולם הערכים המשותף שלכם ועל סדר-היום שלכם. כל קריאה הגונה של התקציב, אדוני השר כץ, תלמד שהממשלה שלכם היא ממשלה מנופחת, ממשלה מגזרית, ממשלה חסרת בושה, ממשלה שמסכנת את הקיום של החברה הישראלית כחברה מתקדמת, ממשלה שקוראת תיגר על ערכי היסוד של מדינת ישראל כפי שנוסחו במגילת העצמאות.
התפילה היחידה שצריך לשאת בערב אישורו של התקציב היא שמי ייתן והממשלה הזו תקצוב את ימיה במהירה. אנחנו נעשה הכול, עם מיליוני ישראלים ברחובות, כדי לשלוח לכם כמה שיותר מהר מכתב פיטורין – מכתב פיטורין בדין על המקום שהבאתם אליו את מדינת ישראל תוך ארבעה חודשים. תודה, אדוני השר.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, 20 דקות לרשותך.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני מתחילה חשוב לי רגע לדבר בקצרה על ילדה בת 14 בשם – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
בלי להזכיר את שמה. לא. ביקשנו, מאחר שיש חוק קטינים, אז במליאה לא נזכיר את שמה.
<< דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אוקיי. אבל עדיין, ילדה בת 14 היום התאבדה בעקבות חרם, וזה שובר את ליבנו. אני חושבת שזו הזדמנות לקרוא גם לשר החינוך וגם בכלל לאנשים בשטח, למנהלים, למורים, להורים, להציף את זה ולשוחח על זה, כי זו פשוט טרגדיה שאי-אפשר להכיל אותה. בנוסף, לפני שעה קצרה נודע לנו שגם – טוב, היא לא קטינה – בחורה בשם קארין באומן, שהגיעה לכאן לוועדות בנושא האנורקסיה, נפטרה גם היא. לצערי, המדינה לא עושה מספיק כדי להתמודד עם התופעה הזו שנקראת אנורקסיה, ואני חושבת שכדאי לקחת את זה קדימה.
אבל התכנסנו כאן כדי לדבר על התקציב, ואני ככה תוהה מי בכלל שמח מהתקציב הזה. זה אמור להיות יום חגיגי, אבל לא נראה לי שמישהו באמת שמח מהתקציב. אז בואו נדבר עליו, כי אם אתה סטודנט, כמו שגלעד הרגע אמר, אתה לא מרוצה מהתקציב הזה. אם את אישה, את לא מרוצה מהתקציב הזה, ובאופן כללי את לא מרוצה מהממשלה ומהייצוג של הנשים בממשלה – חוסר בייצוג, מוחלט, חוסר במנכ"ליות, חוסר בשרות. פשוט לתחושתי הנשים נעלמו מהמרחב הציבורי בכנסת. אם אתה תושב הנגב והגליל, אתה לא מרוצה מהתקציב, לא היית מרוצה מהתקציב הזה ב-20 השנים האחרונות. גם לא פעילי בעלי החיים. דיירי הדיור הציבורי כבר איבדו תקווה לגמרי. אז מי כן מרוצה מהתקציב הזה?
עכשיו, כבר בזמן מערכת הבחירות ראינו את הקו שהממשלה הזאת מתכוונת ללכת בו. ראינו את זה בהסכמים הקואליציוניים שנחתמו – עברנו על כל ההסכמים הקואליציוניים וראינו איך אחד הולך לחלק כסף לשני; ראינו את זה בחלוקת התיקים של השרים – ראינו שני שרים במשרדים באופן מיותר, ולעומת זאת שר אחד על שני משרדים מאוד מאוד חשובים וקריטיים; ראינו עודף בשרים; ראינו משרדים מיותרים, למשל משרד המסורת, שבעבר היה איזושהי מחלקה קטנה באיזשהו מקום ועכשיו זה הפך להיות שר עם תקציבים, עוזרים, לשכה ומנכ"לים והמון כספים; ראינו את זה ברפורמה משפטית שניסיתם ואתם עדיין מנסים להעביר, רפורמה שתפגע אנושות בזכויות, בכלכלה וכמעט בכל היבט שניתן לחשוב עליו. ראינו חוקים הזויים – חוק המתנות, חוק 12 המנדטים הנוספים לקואליציה, חוק השרוולים, כל מיני חוקים שפשוט לא ברור איך הם הגיעו לכאן. חששנו מהתקציב שהולך להגיע אחרי כל החודשים האלה שאנחנו עוברים, ולמעשה הייתה לנו סיבה מאוד מאוד טובה לחשוש, מסתבר.
אני אתחיל מאחד הנושאים שהכי קרובים לליבי. אני רוצה לדבר על הנגב. זה באמת נושא חשוב. בהסכמים הקואליציוניים בין הליכוד לעוצמה היהודית – אני מצטטת – נכתב כך: הממשלה תקדם מנועי צמיחה לנגב ולגליל באמצעות המשרד לפיתוח הנגב והגליל והחוסן הלאומי. עוד נכתב בהסכם: הוסכם כי תקציבי המשרד בכל אחת מהשנים התקציביות, בכל תקופת הממשלה השלושים-ושבע, לא יפחתו מהיקף של 2 מיליארד לכל שנת תקציב. תקציב זה לא יקוצץ אלא בהחלטת פלאט שוויונית שתחול על כל משרדי הממשלה.
אוקיי, אנחנו יודעים שאת הכסף הזה המשרד לא קיבל. למרות שלי ולמפלגת עוצמה יהודית אין שום דבר במשותף מבחינה אידיאולוגית, או מהרבה הרבה בחינות, במאבק של השר וסרלאוף נגד הממשלה על הפרת ההסכמים הקואליציוניים בהחלט תמכתי, זה היה לי מאוד מאוד חשוב. דיברתם על פריצת דרך, על הישג היסטורי בתקציבים שהושקעו בפריפריות, ושמחתי על זה אחרי 20 שנה שבהן ממשלות הליכוד לדורותיהן הפכו את הנגב לחצר האחורית של המדינה, שמחתי שיש בו איזושהי כוונה לבצע סוף-סוף תיקון. מה הייתה הטענה של וסרלאוף, שאני מצדיקה אותה? שסמוטריץ' מנצל את המעמד שלו כשר אוצר ועושה משא ומתן עם עצמו, מחלק תקציבים מופרכים לשרים שלו. אז בואו נראה אם וסרלאוף צודק. ניקח את המשרד של אורית סטרוק, לדוגמה, שקיבל מיליונים על גבי מיליונים, ואני רוצה להקריא לכם – – –
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
1.2 מיליארד שקל.
<< דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
1.3, אוקיי? אז בואו ניקח את זה כמקרה בוחן, כי יש פה נתונים מאוד מעניינים.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
אגב, לא התכנס קבינט הנגב.
<< דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
כן, מפתיע. ככה. בשורה הראשונה מופיע שם התוכנית: משרד ההתיישבות. פירוט: חיזוק הזהות היהודית באמצעות מיזמים משותפים, פרויקטים, מבחני תמיכה, פעולות בקרב סטודנטים, חיילים וחיילים משוחררים. שנה ראשונה – 135 מיליון, שנה שנייה – 150 מיליון.
זה נמשך. משרד ההתיישבות, לטובת פעולות המינהלת לזהות יהודית – שבכלל חשבתי שהיא אצל אבי מעוז. הרי אבי מעוז קיבל 285 מיליון, אז למה צריך עוד 9 מיליון בשנה הראשונה ו-16 מיליון בשנה השנייה לזהות יהודית? לא מובן למה זה כל הזמן תשמעו את המילים "זהות יהודית", "זהות יהודית". אני לא יודעת למה יש לאנשים כל כך הרבה בעיה עם הזהות של עצמם. ממה שאני יודעת וחונכתי, ואומנם גדלתי רק בחינוך הממלכתי, אתה יהודי אם אימא שלך יהודייה.
נמשיך. משימות לאומיות – שוב, משרד ההתיישבות, שוב, 50 מיליון בשנה הראשונה, 50 מיליון בשנה השנייה לטובת תרבות יהודית, פעולות. איזה פעולות בתרבות היהודית? לא רשום. שוב, משימות לאומיות במשרד ההתיישבות, בשורה שנייה: תרבות יהודית – עוד 50 מיליון בשנה הראשונה ו-50 מיליון בשנה השנייה. זאת אומרת, יש פה כבר שתי שורות של תרבות יהודית, 200 מיליון. לא ברור מה ההבדל ביניהן, לא מצוין.
שוב משרד ההתיישבות, לגרעינים משימתיים – 35 מיליון ועוד 41 מיליון. עוד פעם, עוד שורה, עוד פעם זהות יהודית, עוד פעם מיזמים, מכרזים ופעולות, כאילו זה לא היה בשורות הקודמות, עוד פעם, עוד 80 מיליון במצטבר. אחר כך יש לנו לגרעינים משימתיים, בינוי התיישבות משימתית, קהילות – עוד פעם 120 מיליון; מדרשה ליהדות ולימודי ארץ ישראל – עוד 26 מיליון; החטיבה להתיישבות – עוד 404 מיליון; מרכזים להעמקת החינוך – תנו לי לנחש איזה חינוך – 24 מיליון. פרויקטים לחיזוק הזהות היהודית – שמעתם עוד פעם את המילה "זהות יהודית"? איזו שורה זו? נראה לי שישית. עוד פעם זהות יהודית, עוד פעם 2 מיליון; עוד פעם פרויקטים לחיזוק הזהות היהודית והציונית של הקהילות היהודיות, עוד 10 מיליון. הנהלת מורשת הרב דרוקמן, אוקיי. סל תמריצים לעידוד הגירה חיובית לערים המעורבות – עוד 10 מיליון; בינוי ושיפוץ – עוד 20 מיליון.
אז וסרלאוף, לשם הכסף – – –
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
– – – בוסו? איך יישאר למורים משהו?
<< דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
איך יישאר למישהו? איך יישאר לנגב? אתה לא מבין. איך יישאר למשרד הנגב והגליל? איפה משרד הנגב והגליל? אבל אני אתקדם, כי יש לי הרבה מה לומר.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
השר וסרלאוף מאוד שמח לשמוע כמה אתם דואגים לעתיד משרדו ומפרגנים לו.
<< דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני דואגת לנגב, אני לא דואגת לעתיד המשרד שלו. אני פשוט מסכימה איתו במאבק שלו.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
זה בסדר גמור, הוא שר מצוין.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
מה מצוין בשר?
<< דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני חייבת להגיד לך, זה לא מקום לציניות, כי הנגב סובל מהזנחה רבת-שנים, ומדובר כאן במיליונים על גבי מיליונים שניתן היה לחלק אותם בצורה קצת שונה. הנגב זקוק לכל שקל.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
שום דבר לא על חשבון משהו אחר.
<< דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
עכשיו, באמת, לצערי, המשרד התקפל בסופו של דבר. איתמר בן גביר התקפל.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תסמכי עליהם.
<< דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
האם יש מישהו באולם הזה שחשב שעוצמה יהודית לא תצביע יחד עם הממשלה על התקציב? האם מישהו חשב שהאיומים האלה אמיתיים?
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
גם על 9 מיליארד קיפלו אותו?
<< דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
כי אחרי החרם הגדול של עוצמה יהודית הם נפגשו, בן גביר ונתניהו, ואז התחילו לצאת הפושים שהמשבר נפתר, אין עוד crisis שיעצור את התקציב מלעבור. שוב, אני מצטערת בפני חבריי באופוזיציה, אבל שמחתי. אמרתי: אוקיי, המשבר נפתר, הנגב מקבל כסף. אבל אז, מה אני רואה? ש-250 מיליון מופיעים בהסכם אך ורק אם יהיו עודפים. זאת אומרת איפה 2 מיליארד לשנה ראשונה, 2 מיליארד לשנה השנייה? 250 מיליון רק אם יהיו עודפים. עכשיו, איזה עודפים יהיו בדיוק? הרי הכסף הזה יילקח בסופו של דבר, אם הוא ייאלץ לעבור, הוא יילקח מהחינוך, מהרווחה ומכל המשרדים האחרים שחשובים. זה ההישג הגדול שלהם, על זה הם נלחמו. סליחה, זו בושה.
הנגב והגליל מתמודדים עם אתגרים מטורפים, אין שקל אחד שאין מה לעשות איתו. אני רוצה לדבר על משהו מאוד ספציפי בנגב, על התוכניות של מעבר צה"ל לנגב, כי הן לא בעתיד, הן כבר כאן והן חשובות. בואו נחשוב רגע, מדוע שמשפחות אנשי הקבע יעברו לנגב? בוא נחשוב רגע, נחשוב מבחינת הרפואה שיש לנו בנגב. אתם יודעים שאין בדיקות PET-CT כבר המון המון זמן כי התקלקל המכשיר ואף אחד לא מתקצב את התיקון שלו? זאת אומרת, אם אתה חלילה חולה בסרטן בנגב, אין לך בדיקות PET-CT. בית חולים חדש בנגב – ההסכם עליו נחתם ב-2013. עשור עבר – אבן פינה לא הניחו. אבן פינה. נניח שיבנו אותו, נניח שייתנו את התקציב השנה לתכנון מתקדם. נניח. מי יעבוד בו? אין רופאים, אין אחיות ואין כוח סיעוד. עכשיו, זו לא הפתעה. אתם יודעים כבר 15 שנה, ממשלת הליכוד יודעת, שאין רופאים ואין אחיות. האם אי פעם מישהו ראה פה איזושהי תוכנית עבודה מסודרת איך נאבקים בנושא הזה, איך מתמודדים?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
את פשוט לא מגיעה לוועדת הבריאות. תסתכלי כמה דיונים היו בנושא.
<< דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני מגיעה, וזה מלפני 15 שנה, אנחנו עכשיו בחירום.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
קיימנו דיוני חירום עם המל"ל.
<< דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
כמה שנים אתה בכנסת?
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
שלוש שנים. אבל אני כיושב-ראש ועדת הבריאות קיימתי כמה דיונים בנושא.
<< דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אבל 15 שנה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
בסדר, אבל את שואלת כרגע מה עושים, אז אני אומר לך כן נעשה. אולי אתם אלה שהזנחתם? אבל אני לא אומר.
<< דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אין בעיה, אבל עכשיו אנחנו כבר בחירום של החירום.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
עושים דיונים.
<< דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
בוא תספר לי, בוא תספר לי אם תוקצב תקציב לרכישת מכונת PET-CT לדרום, לסורוקה. 2. בוא דבר איתי על MRI. אני התקשרתי לפני חודש, כי אני צריכה בדיקת MRI – שבעה חודשים המתנה. אז תסביר לי, מדוע משפחות אנשי הקבע יגיעו לנגב? אזרחי הפריפריה הם האזרחים סוג ב'. אני רוצה לשאול עוד שאלה: למה שמשפחות אנשי הקבע, במעבר צה"ל דרומה, ירצו לעבור לנגב, שסובל מחוסר משילות שבמו ידיה הממשלה הזאת יצרה ב-20 שנה האחרונות? הרי ראשי ערים, חברי מועצה, אזרחים, כולם כולם ללא יוצא מהכלל, זועקים כבר 20 שנה: הפשיעה בחברה הערבית בסוף תזלוג גם לערים. אבל היה נוח לכולם להעלים עין מהפשיעה במגזר הערבי. זה לא ענייננו. איך אמרו פה? הם הורגים אחד את השני, זה לא ענייננו. אבל זה בהחלט ענייננו, כי זה גולש לערים ואף, אחד לא טיפל בזה, אף אחד לא תקצב את זה, עד ששוב הגענו למצב חירום. אז למה שהם יגיעו לנגב? אני תוהה.
אבל 3 מיליון שקלים הושקעו לטובת שינוי שם המשרד, מהמשרד – – –
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
חוסן לאומי.
<< דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
כן, כן, whatever. אז אני מנסה לחשוב איך ראשי הרשויות אמורים להיערך לקליטת מעבר צה"ל דרומה – בכוח המחשבה? מה שאתם לא מצליחים לעשות כבר עשורים בשלטון, ראשי הערים עושים טוב יותר מכם. הם יודעים לנהל את העיר שלהם, רובם. ומה עשיתם? נכנסתם להם לכיס עם חוק הארנונה. אמרתם להם: אתם לא יודעים לנהל מספיק טוב, אנחנו ניקח את הכסף הזה. דיברתם על צדק חלוקתי, משהו לא קשור למציאות. חוק הארנונה הולך לפגוע קשות דווקא בערים החלשות לטווח הארוך, אבל את מי זה מעניין?
אני רוצה באמת מילה על תרבות הפייק, כי זה כל כך מטריד אותי וחשוב לי לדבר על זה. אתם עומדים כאן שבוע אחרי שבוע, משקרים במצח נחושה. אנשים בעלי משפחות, מנהיגים בודדים מתוך 120 – זאת אומרת אחד מתוך 120, הייתה לו הזכות לעמוד ולשרת את המדינה מהכנסת – עומדים כאן ומשקרים. משקרים על כך ששר האוצר עמד פה ושיקר לגבי תקציב המדינה שהושאר לו, שהושאר לו תקציב במצב כלכלי נוראי, בזמן שהוא יודע ששנת 2022 הייתה השנה היחידה מזה 35 שנה שבה סיימנו עם עודף תקציבי. אבל זה לא מפריע לו להגיד את זה. אותו הדבר קרעי, אותו הדבר יואב קיש – עוברים מאולפן לאולפן ומשקרים במצח נחושה.
זה חורה לי, זה הורג אותי, כי אתם מחנכים ילדים ואתם מגיעים הביתה. ואני אומרת: אתם באמת גאים בעצמכם? אתם באמת גאים בעצמכם לעבור מאולפן לאולפן ולדבר על 53 מיליארד? אתם קוראים לזה "מס עבאס", אתם אומרים: נתתם את הכסף הזה לטובת האחים המוסלמים, כשאתם יודעים שזה לא הסכום, כשאתם יודעים שמדובר בתוכנית חומש שאתם התחלתם אותה ואתם גם ממשיכים אותה. לכן, אם היא כל כך גרועה, למה אתם ממשיכים אותה? כי כולכם יודעים שהכסף הזה הוא לטובת צמיחה, לטובת תשתיות, לטובת חינוך. אבל אתם ממשיכים לטפוח לעצמכם על השכם: איזה יופי שיקרנו, זה תפס ברשתות. אתם גאים בעצמכם, מסתובבים כמו טווסים על כך שהצלחתם להונות אזרחים.
ואני מתביישת. אני אומנם רק שנתיים בכנסת, אבל לפעמים אני מוצאת את עצמי נבוכה וכואבת, ואני באמת מדברת מהלב, על רוב חברי הכנסת מהקואליציה, שפשוט לא מגיעים לדיונים, השום ועדה, על שום נושא, לא משנה כמה הוא חשוב. אתם מגיעים בעיקר להצבעות שאתם נדרשים להגיע אליהן, וזה רק כדי להגן על ראש ממשלה שמזמן לצערי איבד את הכיוון. האם התחזיות של אנשי המקצוע באוצר לא מטרידות אתכם? אתם לא חוששים מזה? אתם לא חוששים מכך שאתם עושים טעות חמורה שתעלה לנו ולעתיד של הדורות הבאים ביוקר? אתם חושבים שלא יזכרו את האצבע שלכם? אתם חושבים שלא יזכרו אתכם?
מדי יום אני יושבת עם חבריי הדרומיים, ואני מספרת להם את האמת. מדי ערב אני מספרת להם על כך שאתם לא מגיעים לעבודה, על כך שאתם לא שותפים כמעט לשום דבר בוועדות – ששם קורית העבודה, לא באולפנים. העבודה האמיתית היא בוועדות. אני מספרת להם על השקרים שאתם מפיצים, ואני בעיקר מספרת להם על כך שאתם הולכים להצביע על תקציב שאין בו שום בשורה לחלשים.
בואו נדבר שנייה על הדיור הציבורי. ההיסטוריה לא תסלח לכם על כך שלא מצאתם שקל אחד שחוק להוסיף לדיור הציבורי – שזאת ישראל לא השנייה אלא הרביעית. הייתי מדברת על זה עוד הרבה, אבל הזמן שלי תכף נגמר. אין תקציב לדירות חדשות, ומלאי הדירות לאט-לאט מסתיים, חסרים תקציבים לשיפוצים, הזנחה מתמשכת. אנשים יושבים 15 שנה במליאה הזאת, מתיימרים להיות חברתיים. איפה אמסלם? בחיים שלי לא ראיתי אותו בוועדה שדנה בדיור ציבורי. מעולם לא ראיתי אותו מגיע. העיקר הוא יודע לדבר על ישראל הראשונה וישראל השנייה. אבל מתי היית בדיון על ישראל הרביעית?
אני מתביישת ששנים ארגונים מציגים בפניכם תוכניות של הצלת מזון. השקעה אחת של מיליארד יכולה לפתור את כל המשבר התזונתי במדינה, את כל נושא הביטחון התזונתי במדינה, מיליארד אחד. שום דבר. אני מתביישת שמנהלי פנימיות מגיעים שבוע אחרי שבוע לדיונים, מתחננים לתקציבים. אני מתביישת על חלוקת תלושי המזון, כי חילוני עני יקבל 16 שקלים וחרדי עני יקבל 800. צדק חלוקתי בארנונה אתם רוצים? איפה הצדק החלוקתי בתלושי המזון? אבל אתם בשלכם, המצפון שלכם נקי, ואתם מטיפים מוסר. אני באמת רציתי לדבר על עוד הרבה דברים, אבל אני אוהבת לעמוד בזמנים שלי. חשוב לי להזכיר ש-3.7 מיליארד היו מקפיצים את קצבת הזקנה ל-4,000 במקום 2,200, שזה אומר הבדל בין חיים למוות.
אז לסיכום, לא אכפת לכם מקשישים, לא אכפת לכם מהדיור הציבורי, לא מילדי הפנימיות ובטח ובטח לא מהפריפריות. אני לא מדברת בכלל על איכות הסביבה, על בעלי חיים. אז מה כן הייתי עושה עם 14 מיליארד כספים קואליציוניים? מה כן הייתי עושה בהם? קודם כול, הייתי מתקצבת את ה-3.7 מיליארד ומעלה את קצבאות הזקנה. הייתי דואגת לביטחון התזונתי ולעצירת זריקת המזון. הייתי דואגת לאיכות הסביבה ולבעלי החיים. הייתי דואגת להגנה על נשים; נרצחות פה כל שבוע. הייתי דואגת לדיור הציבורי ורוכשת מלאי של דירות במקום 30,000 הממתינים. הייתי עושה הכול אחרת כדי לדאוג קודם לישראל הרביעית. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה לחברת הכנסת יסמין פרידמן, הדובר הבא – חבר הכנסת זאב אלקין. בבקשה.
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.
<< דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >>
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת הסכם מסגרת בין סוכנות החלל הישראלית של מדינת ישראל לבין סוכנות החלל המקסיקנית של המדינות המקסיקניות המאוחדות בדבר שיתוף פעולה בחקר החלל החיצון והשימוש בו למטרות שלום. תודה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה.
<< הצח >> הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 23) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2023, התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13) << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק ההתאמות הפיסקליות, התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024, התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
הדובר הבא – חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה. 30 דקות לרשותך, אדוני.
<< דובר >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר >>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, זה מאוד מאוד סמלי שתוך כדי דיוני התקציב מונחים על שולחן הכנסת הסכמים בנושא של חקר החלל החיצון, כי התקציב הזה, במידה רבה, יחד עם הרפורמות שלו וחוק ההסדרים, באמת נדמה לי שהוא לא מתייחס לבעיות האמיתיות של מדינת ישראל, אלא זה גם התקציב של החלל החיצון כפי שהוא בנוי.
בדברים שלי אני רוצה להתייחס קודם כול, כנושא ראשון, לנושא פעוט וזניח שכמובן לא מטריד את אזרחי מדינת ישראל, וזה תחום הדיור. הרי הממשלה הזאת, אדוני השר, התחייבה כאחד מהדברים המרכזיים לטפל בתחום יוקר המחיה. על פניו, תחום הדיור הוא למעשה בין הכי מרכזיים שיש. אני מנסה להסתכל על חוק ההסדרים ועל התקציב, מה יש בו ומה אין בו כדי לתת מענה לנושא הזה. אומנם הממשלה החדשה ירשה את המצב שבו, כפי שגם אמרנו והתחייבנו, נבלמה עליית מחירי הדיור בתחילת שנת 2023, אבל זה מצב שלא יישאר על כנו ללא המשך התנופה גם בהיקפי הבנייה. אגב, לא אני אמרתי את זה, אדוני השר ואדוני היושב-ראש. שר האוצר אמר את זה כמה פעמים, שכל מה שצריך בתחום הדיור זה לא לאבד את הקצב של הבנייה שהיה בימי הממשלה הקודמת. אבל חוששני ששורה שלמה של החלטות, ועוד יותר מזה שורה שלמה של אי-החלטות, יביאו אותנו בסוף למשבר דיור מחודש בעקבות התקציב הזה וחוק ההסדרים.
אני אתחיל מדבר מאוד מאוד משמעותי. כמובן, אחת הדרכים לזרז את הפעילות בתחום של הדיור תמיד הייתה רפורמות בחוק ההסדרים. למשל בחוק ההסדרים הקודם הובאה שורה שלמה של רפורמות, גם בתחום של התחדשות עירונית – רפורמות מאוד דרמטיות, שזירזו מאוד את לוחות הזמנים – וגם בתחום של כל מה שקשור לדיור והשכרה לטווח ארוך, גם בנושאים של תכנון ובנייה. מכלול הרפורמות האלה הן שאפשרו את חלק מהמהפכות שהתרחשו בימי הממשלה הקודמת, בין השאר מספרי שיא בכמות השיווק וגם במספר העסקאות והתחלות הבנייה במדינת ישראל מזה כמה עשורים.
נדמה לי – ואדוני השר, אתה היית שם – שזו הפעם הראשונה שמדינת ישראל חזרה לנתונים שכשאתה היית איש צעיר בלשכה של שר השיכון אריאל שרון מדינת ישראל ידעה להפיק. מאז היא לא הגיעה לאותם נתונים של היקפי בנייה אלא רק בשנתיים האחרונות, השנים 2021 ו-2022. אבל השאלה היא לאן הולכים הלאה. זה כלל ידוע: אם אתה לא מתקדם, אתה אף פעם לא מצליח להישאר איפה שהיית – אתה הולך אחורה. הסתכלתי למשל מה הבשורות בחוק ההסדרים הזה בתחום הדיור. לצערי, התוצאה היא מאוד מאכזבת. קודם כול, מלכתחילה היו פה מעט מאוד רפורמות משמעותיות. בשונה מחוק ההסדרים הקודם, שתחום הדיור היה אחד מהמרכזים שבו, בחוק ההסדרים הזה תחום הדיור היה זניח, ומהמעט שהיה הרוב פוצל בסופו של דבר, ולכן עוד נחכה להמשך עבודתה של הכנסת הזאת בהמשך, כחקיקה נפרדת.
למעשה, מכל מה שהיה עברו רק שתי רפורמות: רפורמה משלימה בהתחדשות עירונית, שהיא טובה, אבל היא בסך הכול משלימה את המהלך שהיה בקדנציה הקודמת, אין בה איזושהי בשורה דרמטית, ובמיוחד – ואני עוד אחזור לזה טיפה יותר מאוחר – חסרה בה בשורה של התחדשות עירונית בפריפריה, ששם זה קריטי, ולא רק מסיבות חברתיות אלא אפילו מהסיבות של היערכות מדינת ישראל לרעידת אדמה, שכמו שכולנו מבינים, חס וחלילה, תקרה במוקדם או במאוחר. אז עבר פרק מסוים בהתחדשות עירונית שיש בו שינויים טובים, אבל הם לא שינויים שישנו משמעותית ודרמטית את התחום. עברו שינויים מסוימים בחוק התכנון והבנייה, וגם כאן לא מדובר במהפכה דרמטית, אבל עדיין שינויים שהיו נכונים, ותבורך הממשלה על שני המהלכים האלה.
אבל מה קרה עם כל שאר הסעיפים שכן היו בחוק ההסדרים? המעט ממה שהיה – רפורמות בתחום של השכרה לטווח ארוך, שזה תחום קריטי עבור הזוגות הצעירים במדינת ישראל בסך הכול, ואני עוד אחזור לזה בהמשך. השכרה לטווח ארוך זה פתרון שיאפשר גם למנוע את העלייה המטורפת של מחירי השכירות ויאפשר לזוגות צעירים לא לרוץ מייד לקנות דירה אלא קודם להיערך כלכלית, בטח ובטח בנתונים שיש היום, כשהמשכנתה כל כך יקרה. כל מה שהיה כרוך בנושא הזה פוצל – הרפורמה בתחום השכירות שהייתה בוועדת כספים פוצלה, הרפורמה שהייתה קשורה לדיווח בתחום השכירות פוצלה. זאת אומרת שמהמעט שהיה, רוב הסעיפים שהיו קשורים לנושא הדיור נשארו בסוף מחוץ למסגרת של חוק ההסדרים. לכן, בתוצר הסופי שהכנסת הולכת להצביע עליו במהלך הלילה הזה, מה שנשאר הוא סך הכול זניח, ולא יביא לשום שינוי משמעותי לטובה בתחום הדיור.
אני חושב שמדובר על סדר עדיפויות שגוי לחלוטין. כן, אני חושב שתחום הדיור הוא כזה שהיו צריכים לתעדף אותו בין הפרקים של חוק ההסדרים, ולוותר – ברור שאי-אפשר, ספר כזה של חקיקה להעביר בתוך פרק זמן קצר שהיה לכנסת לדון בו, אבל התיעדוף אומר הרבה על סדרי העדיפויות של הממשלה החדשה, ותחום הדיור נזרק מעבר לגלגלי לאוטובוס. אני לא יודע למה. או שזה לא עניין את הקואליציה – יכול להיות שהיא מייצגת ציבוריים שאין שם משבר בתחום הדיור. אני מכיר אחרת, כן, אבל התיעדוף הזה, דווקא לפצל סעיפים שקשורים בתחום הדיור, יכול להיות שנביא מזה – יכול להיות ששר הבינוי והשיכון, שהיה עסוק במלחמות על התקציבים הקואליציוניים, לא היה – – –
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
אפרופו משבר, מייצג מגזרים אחרים – אותו מערב קריית גת, שאתה בזמנו לא אישרת את זה כל כך לציבור החרדים – –
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אני תכף אתייחס גם לבנייה לחרדים, אדוני היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
– – זה כבר מאושר עכשיו בצורה מאוד מסיבית – – –
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אני תכף אתייחס גם לזה, אבל בסופו של דבר, אתה יודע, חרדים הם חלק מהציבור הכללי, ולכן, אם לא מתקדם שום דבר בתחום הדיור, הרי גם הם בסופו של דבר ייפגעו. בסוף זו אותה מערכת מחירים, כן? אין מחירים נפרדים.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
יש היצע וביקוש.
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
בדיוק. לכן, אם אין צעדים שמגדילים את ההיצע ואם אין צעדים שנותנים פתרונות נוספים בתחום הביקוש, אז כולם יסבלו מזה. הבחירה הזאת לפצל מחוק ההסדרים דווקא את המעט שהיה בו בתחום הדיור ולהשאיר את זה בחוץ, אני חושב שהיא בחירה מאוד בעייתית. אגב, גם מאוד הופתעתי – לא ראיתי כל כך את משרד הבינוי והשיכון, חוץ מהרשות להתחדשות עירונית, שבאמת הייתה מאוד פעילה בדיונים שהיו, לוחצים, נלחמים בוועדות הכנסת. אני זוכר שבחוק ההסדרים הקודם, מנכ"ל המשרד אביעד פרידמן בערך עבר לגור בכנסת מרוב החשיבות שייחסנו להעברת הסעיפים הרלוונטיים בחוק ההסדרים לקידום התחום – אגב, כולל במשרדים שלא היו תחת אחריותנו. אבל ידענו שבלי רפורמה דרמטית בתכנון, לא נוכל להתקדם עם הבנייה, ולכן עבדנו גם בשבילנו וגם בשביל אילת שקד. מנכ"ל המשרד בילה את ימיו כאן בדיונים בחוק ההסדרים בוועדות השונות, גם בוועדת הפנים וגם בוועדת הכספים.
אני דיברתי עם הרבה מאוד חברי כנסת מול הקשיים שהיו. לא הרגשתי פה לא את שר הבינוי והשיכון, לא את מנכ"ל משרדו; לא עניין אותם כל כך מה שקרה פה. לכן, אגב, הסעיפים האלה שפוצלו. אדוני כבר חבר כנסת עם ניסיון, מכיר את המצב: כשיש שר שנלחם על הסעיפים שלו בחוק ההסדרים, לא מפצלים אותם, כי הוא מפעיל לחצים פוליטיים בתוך הקואליציה – בשביל זה הוא שר; בטח כשהוא ראש מפלגה. אם יצא שדווקא בתחום הדיור רוב הסעיפים פוצלו, כנראה שזה איכשהו חמק מהרדאר של השר, כי הרדאר עסק במטרות אחרות בשמיים ולאו דווקא בתחום הרלוונטי לתחום משרדו.
זה מהמעט שהיה בחוק ההסדרים. אבל תמיד אתה שואל את עצמך מה היה יכול להיות בפנים ולא הגיע לשולחן הכנסת, אפילו ברמה הזאת של להיות חלק מחוק ההסדרים ואחר כך להתפצל כחקיקה נפרדת. פה אני רוצה לציין לפחות שתי דוגמאות של רפורמות שאני יודע שמוכנות במשרד הבינוי והשיכון והן דרמטיות ויכלו להיות מובאות כחלק מהמהלך הזה, וכל אחת מהן מביאה בשורה גדולה בתחום הזה של הדיור, ושתיהן – מסיבות שלא מובנות לי, גם כן איזשהו סדר עדיפויות מעוות בעיניי – נשארו מחוץ לחוק ההסדרים.
הנושא הראשון – הזכרתי התחדשות עירונית, סעיפים נכונים שעברו בחוק ההסדרים, וכשמגיע פרגון לממשלה, מגיע, אבל במשרד השיכון וברשות להתחדשות עירונית שוכבת רפורמה מוכנה של חקיקה בתחום של התחדשות עירונית בפריפריה. הרי כולנו מבינים שהתחדשות עירונית במרכז הארץ, בגלל המחיר הגבוה על הקרקע, נושאת את עצמה; צריך רק לפתור בעיות ביורוקרטיות, ובזה עסקה החקיקה הזאת שאנחנו נאשר עוד מעט במהלך ההצבעות בלילה. אבל בהתחדשות עירונית בפריפריה זה לא מחזיק את עצמו כלכלית, וכאן צריכים את הממשלה. היה צוות מקצועי שכלל את נציגי כל המשרדים, בהובלה של מנכ"ל משרד השיכון הקודם וראש הרשות להתחדשות עירונית, והניח על שולחן קבינט הדיור בממשלה הקודמת המלצה ברורה לרפורמה דרמטית בתחום של התחדשות עירונית בפריפריה.
אדוני יושב-ראש הקואליציה, אותך זה צריך לעניין, כי אתה מייצג בדיוק את האזורים שהם גם תחת סכנה ססמית אם לא תבוצע שם התחדשות עירונית וחיזוק מבנים בהיקפים גדולים. אתה מכיר את זה לא מכלי שני או מכלי שלישי. אתה שומע את ראשי רשויות, אני מניח כמוני, כמה הם מוטרדים ממה שיקרה בצפון אם חס וחלילה תתרחש שם רעידת אדמה. הפתרון, כמו שכולם אומרים, זה להאיץ את ההתחדשות העירונית במעורבות הממשלה, כי אחרת זה לא יקרה. יש הצעת חוק שהוכנה על ידי כל הגורמים הממשלתיים בזמנו, מוכנה ברמת חקיקה – אני מכיר את זה עוד כשר הבינוי והשיכון – והייתה אמורה להיכנס לחוק ההסדרים הזה, שמדברת על הסדר שבעיניי מאוד נכון ומתוחכם, שבו חברה שעוסקת בהתחדשות עירונית גם בפריפריה וגם במרכז הארץ, אם הפעילות שלה בפריפריה היא לפחות כ-50% מהיקף הפעילות שלה, היא מקבלת הטבות מס במרכז הארץ כדי להפוך את הפעילות שלה בתחום ההתחדשות העירונית בפריפריה לכדאית. אז, בצורה כזאת, בלי להביא כסף ישיר מהתקציב אלא באמצעות הטבות מס, אתה למעשה מסוגל לעודד בצורה דרמטית התחדשות עירונית. כל פתרון אחר, אגב – אני מניח שאדוני יו"ר הקואליציה, אתה מבין את זה – כל פתרון אחר יהיה רק טיפה בים.
אנחנו הבאנו בתקציב הקודם כסף להתחדשות עירונית בפריפריה, פעם ראשונה באופן תקדימי, סדר גודל כ-200 מיליון שקל, והפרויקטים הראשונים התחילו להתקדם, גם בשדרות, גם בקריית שמונה, גם בשלומי, נדמה לי שגם במגדל העמק, אבל זה לא מספיק. ברור שבכסף תקציבי, כמה אפשר? ההיקפים הם גדולים מאוד. לעומת זאת הטבת מס מניעה תהליך כלכלי, שאגב, בדרך אחרת ממילא הפעילות הזאת לא הייתה מתבצעת, אז גם גידול סך הפעילות בתחום הזה לדעתי יפצה את המדינה על אובדן מסוים של הכנסות ממיסים, כי בסוף העוגה עצמה תגדל מאוד בהיקף הכללי. זה מה שהמליצו כל גורמי המקצוע. יש חוק מוכן, רפורמה מוכנה. מה יותר מתבקש מלשים את זה בתוך חוק ההסדרים, להעביר את זה מהר ולהניע תהליכים בהיקפים גדולים מאוד של התחדשות עירונית בפריפריה, שמשוועת לזה, ובשכונות מצוקה? לא רק מי שגר בשכונת מצוקה בבת ים, בחולון, מגיע לו התחדשות עירונית, כי שם התמזל מזלו והקרקע היא יקרה; גם מי שגר בשכונות כאלה בקריית שמונה, בשלומי, בבית שאן, במגדל העמק, בצפת ובמקומות נוספים, גם לו מגיע, או בדרום, אם אני אלך לשדרות ומקומות נוספים. גם מקומות תחת איום ססמי וגם מקומות תחת איום ביטחוני, הם צריכים לבוא ראשונים.
כי בסוף, מה אנחנו עושים? אנחנו מדינה נורא מוזרה – ביד אחת משקיעים כסף בשיקום שכונות, ביד שנייה משקיעים כסף בחיזוק מבנים באזורים מסוכנים ססמית, ביד שלישית בונים ממ"דים מבחוץ. כשאתה מחבר את כל זה, לפעמים פעולה אחת הורסת את התוצאות של פעולה אחרת. ראיתי גם דוגמאות כאלה. הרבה יותר שווה לך פשוט ללכת להתחדשות עירונית ולהעמיד בניין חדש באותו מקום, שהוא יהיה מחוזק נגד רעידת אדמה, שהוא יהיה כבר מראש עם ממ"ד, וזה גם יגדיל מאוד את מלאי דירות במקומות האלה בזכות ההתחדשות העירונית.
במקום ללכת למהלך האסטרטגי הזה, שמוכן, דילגו עליו. אגב, אני יודע שהרשות להתחדשות עירונית מאוד בעד זה ומאוד רוצה את זה. זה נכון, צריך לשבת עם אנשי משרד האוצר. רשות המיסים אף פעם לא אוהבת הטבות מס כאלה ואחרות, כולנו מכירים את זה. אבל עוברים פה לא מעט חוקים שבנויים על העיקרון הזה שהמדינה מתעדפת באמצעות הטבת מס פעולה שהיא הכרחית, ומה יכול להיות יותר הכרחי מהסיפור הזה? גם צודק חברתית וגם נכון מבחינת היערכות מול רעידת אדמה, ובהיקפים שהמדינה לבד לא תדע לעמוד בזה. הרי הסיכוי שהמדינה לבד, בכסף תקציבי שיבוא יש מאין, תדע לטפל בכל המבנים, הוא סיכוי קלוש. אז יצליחו – אני יודע שיושב-ראש ועדת הפנים, ויבורך על כך, חבר הכנסת יעקב אשר, עבד קשה כדי להביא תקציבים להמשך של מה שאנחנו התחלנו, שיהיו תקציבים לעוד פרויקטים בפריפריה. אני יודע שהבטיחו לו משהו ואני מאוד שמח על כך, אבל זה עדיין טיפה בים. אז עוד פרויקט, עוד פרויקט אחד בעוד עיר אחת, אבל אם רוצים היקפים גדולים ולהחליף את כל המבנים, את זה, רק דרך הפעילות העסקית הזאת אפשר לעשות.
הרפורמה השנייה, אדוני היושב-ראש, היא עוד יותר צועקת לשמיים, ונוגעת פחות או יותר לכל הציבור הישראלי. אנחנו נמצאים היום במצב שבו עוד מעט אנשים יתחילו לחדש חוזי שכירות. זה הזמן הקלאסי, מאי, יוני, יולי. אני מבטיח לכם, אדוני השר, אדוני יושב-ראש הקואליציה, אדוני יושב-ראש הישיבה הזאת, חבריי חברי הכנסת, שאנחנו נראה מהר מאוד כותרות בכל העיתונים: עלייה דרמטית בעלות השכירות, כי ברגע שמחירי דיור גבוהים, השכירות גם קופצת למעלה. תהיה פה זעקה לשמיים של הרבה מאוד זוגות צעירים, שמצד אחד כבר לא יכולים לקנות דירה חדשה, כי המשכנתה עכשיו יקרה מאוד – זה לא זמן טוב לקחת משכנתה ולקנות דירה – ומצד שני מעלים להם את מחירי השכירות. לכן, מה יכול להיות יותר דחוף מלבצע רפורמה משמעותית גם בתחום של השכירות? הרפורמה הזאת גם היא מוכנה במשרד הבינוי והשיכון. בדיוק סיימנו לעבוד עליה סמוך להתחלפות הממשלה. הכול מוכן. אגב, לא רבים יודעים, אבל במצב החוקי היום, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, איזה משרד אחראי לתחום השכירות במדינת ישראל? בחיים לא תנחש.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
האוצר?
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
לא. משרד המשפטים. רשמית במדינת ישראל, אם תשאל מי צריך לתת דין וחשבון לכנסת על נושא של שכירות במדינת ישראל, זה משרד המשפטים. למשרד השיכון אין בכלל אחריות לזה. הוא רק בונה חלק מהפרויקטים של שכירות ארוכת טווח, זה הכול. כל הטיפול בנושא שכירות כשלעצמו הוא בסמכות של משרד המשפטים, בגלל חוק שכירות.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
לפני המיסוי על השכירות בשנים האחרונות זה גם היה במשרד המשפטים?
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
כל הטיפול בשוק השכירות הוא של משרד המשפטים. המיסוי זה תמיד משרד האוצר, כמו כל מיסוי. אבל זה מצב לא נורמלי – אין לזה בעל בית. הרי מה אומר משרד המשפטים? מישהו פנה אליו באיזושהי שאלה – הוא אומר: תתבע. יש חוק, זה החוק – תלך לבית משפט. אלה הכלים שיש למשרד המשפטים לטפל בזה. ברור שתחום עצום שנוגע לחיי היום-יום של האזרחים נשאר פרוץ. אין לו בעל בית, אף אחד לא אחראי. כששואלים את שר הבינוי והשיכון, הוא אומר: זה לא אצלי בכלל, מה אתם רוצים ממני? לכן הוכנה רפורמה שלמה במשרד הבינוי והשיכון, גם של לקיחת אחריות מבחינה משפטית על כל הנושא הזה של השכירות, גם של צעדים שלמים שצריכים לעזור לדייר שהולך לשכור דירה, שיהיה לו מיפוי מסודר, שיהיו לו זכויות, שיהיה חוזה טיפוסי שהמדינה תמליץ עליו, שיהיה סוג של מחירון כזה אוטומטי במחשבון שאתה יכול להיכנס לאתר המשרד ולראות מה מחירי השכירות באזור שלך. היום זה לא קשה לעשות את זה עם הכלים הטכנולוגיה הקיימים.
אבל הדבר הכי משמעותי שהיה ברפורמה הזאת זה מהלך באמצעות הטבות מס, לגרום לבעלי הדירות הפרטיות שמשכירים אותן להשכיר אותן בשכירות בטוחה לטווח ארוך, כמו בניין שלם שנבנה לשכירות ארוכת טווח, רק הפעם ברמה של דירה בודדת. אם אתה משכיר את הדירה שלך לטווח של חמש שנים ואתה מקבל את המחיר בהצמדה למדד, אתה מקבל מהמדינה הטבת מס, והיו כמה פתרונות שהוצאו בחקיקה באיזו דרך בדיוק ואיזה סוג של הטבה. בדרך הזאת הרבה מאוד דירות היו נכנסות לשוק במדינת ישראל להשכרה במחיר קבוע. גם היו נותנים לשוכרים ביטחון לחמש שנים. זה בדיוק מה שזוג צעיר צריך היום אם אין לו רצון לקחת משכנתה יקרה – הוא צריך לדעת: בחמש השנים הקרובות, אלה דמי השכירות שהוא משלם וזה מה שמצפה לו.
גם הרפורמה הזאת לא בחוק ההסדרים. היא מוכנה, והיו כבר בשלב מאוד מתקדם של שיח עם משרד האוצר ומשרד המשפטים על כל המהפכה הזאת. תסתכלו, שני הדברים הכי משמעותיים שיש לציבור הישראלי – הם אינם, למרות שהיו מוכנים לתנועה.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
מה הסיבה, לדעתך?
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
לא יודע. סדר העדיפויות של הממשלה ושל השר מה להכניס ומה לא. אתה מכיר איך בונים חוק הסדרים. מה שמתאבדים – נכנס; מה שלא מתאבדים – נשאר בחוץ. אין דבר כזה להביא רפורמה בלי להיאבק. אני לא מכיר כזה. כל הסעיפים בחוק ההסדרים הקודם, לפני שנכנסו לשם נלחמנו מול משרד המשפטים מול משרד האוצר, לשכנע, להגיע להבנות. זה הרבה עבודה, אני מכיר את זה. הכנתי חוק הסדרים אחד או שניים בכל הכובעים שהיו לי, גם כשר וגם קודם פה כיושב-ראש קואליציה.
לכן יש פה בעיניי פספוס ענק. הלכו על הדברים הקטנים, מהדברים הקטנים הרוב נשאר בחוץ, שתי הרפורמות הגדולות בכלל לא התקרבו אפילו לסף החקיקה, ושר הבינוי והשיכון עוסק בכספים קואליציוניים, כי יש לו דברים חשובים לעסוק בהם.
אי-אפשר בשיח הזה על הרפורמות לא לדבר על נושא שהוא מאוד חם בכנסת סביב חוק ההסדרים, וזה הנושא של קרן ארנונה. גם כאן כדאי להעמיד את הדברים על דיוקם. הרי בא משרד האוצר ואומר: מה המטרה של קרן הארנונה? לעזור בתחום הדיור. אנחנו רוצים לעזור לרשויות חלשות שמוכנות לבנות הרבה, להביא להם כסף כדי לפצות אותן על אובדן ההכנסות שיהיה להם בגלל התרחבות היישוב והוצאות נוספות שייווצרו. אנחנו רוצים להביא להם פתרון על חשבון רשויות חזקות יותר – צדק חלוקתי. כן, פתאום שר האוצר שלנו הפך לסוציאליסט מושבע, והוא בעד צדק חלוקתי.
יש רק דבר אחד שמשרד האוצר שוכח לספר לציבור ולחברי הכנסת בהזדמנות הזו, ואותו צריך לזכור עוד לפני שבכלל נכנסים לוויכוח העקרוני אם זה בכלל חכם והגיוני לקחת מרשות שבגלל שהיא פיתחה אזורי תעשייה אצלה, התאמצה והשקיעה – עכשיו לקחת ממנה חלק מההכנסות לטובת רשות אחרת. אבל עוד לפני שמגיעים לשם, אתם יודעים, אדוני השר ואדוני היושב-ראש, מה יקרה לרשויות החלשות שהן לכאורה מוטבות מהחוק הזה? בהחלטות של הממשלה הקודמת, כל רשות מקומית, על יחידת דיור אחת שהיא מוציאה לשוק, הייתה מקבלת 30,000 שקל. מאיפה? ממחיר הקרקע, כי מחיר הקרקע עלה לשמיים בגלל עליית מחירי הדיור, המדינה הרוויחה הרבה כסף שבכלל לא תכננה להרוויח אותו, ואין סיבה שהיא תתעשר על חשבון הציבור. לכן אמרנו שחלק מההכנסות האלה מהקרקע – שבעיקר, אגב, מגיעות ממקומות שהקרקע בהם יקרה, ממרכז הארץ – צריך להשקיע באופן שוויוני לכולם, כולל גם לרשויות חלשות, ששם הקרקע אולי זולה, אבל כולם יקבלו על כל דירה 30,000 שקל. מה קורה בעקבות קרן הארנונה? אתה בטח מכיר את זה, אדוני היושב-ראש. אתה יודע כמה רשות חלשה מקבלת בשנה מקרן ארנונה, גם כשהיא בונה הרבה? כ-2,000 שקל בשנה.
אז מה עשה פה משרד האוצר? הוא ביטל את ה-30,000 שקל מהקרקע, הכסף חזר לקופת האוצר, למרות שמחירי הקרקע מאוד מאוד גבוהים, והוא שם 2,000 שקל בשנה לרשויות החלשות. כמה שנים ייקח להם להגיע ל-30,000 שהיו להם כבר בכיס בגלל ההחלטות הקודמות? 15 שנה. זה נקרא לסייע לרשויות חלשות? היו לה 30,000 שקל היום, לקחו ממנה, ועכשיו אמרו לה: כל שנה נשלם לך 2,000, לא על חשבון המדינה אלא של הרשות השכנה שלך, שהיא מצליחה כי היא פיתחה אזורי תעשייה. זה צדק חלוקתי? זה לעג לרש, זה צחוק, כי גם הרשויות החלשות נפגעו מאוד מהעניין הזה, והתוצאה שתהיה עכשיו היא בוקה ומבולקה.
רשויות חזקות לא מוכנות לאשר יותר בנייה – זה חלק מהתגובה שלהם לאישור של קרן הארנונה. היקפי הבנייה ירדו דרמטית, והחלשות יקבלו הרבה פחות סיוע ממה שהיו מתוכננות לקבל. זה התרגיל שעשה פה משרד האוצר. את הכסף שהוא היה צריך לשלם, או יותר נכון לוותר על ההכנסות, הוא לקח, והשאיר את הרשויות עכשיו לריב אחת עם השנייה במנגנון שבכלל לא בטוח איך יעבוד, ויביא הרבה פחות סיוע.
אבל הבעיה היא לא רק בתחום הרפורמות, אדוני היושב-ראש, אדוני השר וחבריי חברי הכנסת, ולזה אני רוצה להקדיש את החלק האחרון של דבריי. הבעיה היא גם בנושאים התקציביים. בשקט בשקט במסגרת התקציב הזה, בסיכום התקציבי, מתחייב שר הבינוי והשיכון לכאורה לדבר מאוד טכני. הוא סיכם עם אגף התקציבים שההנחה לזוגות הצעירים שיזכו בדירה בהנחה בפרויקטים של משרד השיכון תחושב ממחיר דירה בשנת 2022 ולא בשנת 2020, כפי שהיה בתקופתנו ואנחנו התעקשנו על כך. אגב, זה רצון של אגף תקציבים לאורך כל הדרך. הם ניסו לכופף לי ידיים בכל דרך אפשרית להסכים לשינוי הזה ולא הסכמתי. מה התרגיל כאן? תרגיל מאוד פשוט: מחירי הדיור עלו משנת 2020 עד שנת 2022, כמו שכולנו יודעים, בסדר גודל של 20%. אם מחיר הדירה בהנחה מחושב ממחיר הדירה בשנת 2020 וממנו מורידים 20% של הנחה, בן אדם מקבל הנחה משמעותית מול המחיר הריאלי בשוק היום, בהרבה מאוד מקרים סדר גודל של 40%, מאות אלפי שקלים. אם מחשבים את המחיר משנת 2022, אז מעלים לו את מחיר הדירה ב-20% ונותנים לו הנחה של 20% – אופס, נעלמה ההנחה. המשמעות של זה, שבמכרזים שיצאו עכשיו בשיטה החדשה, אם באמת שר הבינוי והשיכון יעמוד בסיכום הזה עם משרד האוצר וישנה את הכללים ברשות מקרקעי ישראל, המשמעות של זה תהיה שזוגות צעירים שזכו סוף-סוף בדירה בהנחה, יקבלו הנחה הרבה יותר קטנה, וישלמו 100,000, 150,000, 200,000 שקל יותר על כל דירה. בשקט בשקט, בלי יותר מדי כותרות, הכניסו יד לכיס של כל זוג צעיר במדינת ישראל והוציאו משם 200,000 שקל. זו הבשורה בתחום הדיור? אנשים עוד לא מרגישים את זה, כי בינתיים מגרילים את הדירות של המכרזים שאנחנו הוצאנו, אבל עוד מעט יגיעו הדירות החדשות, ויגלו שהם הרבה יותר יקרות, וצריך לשלם הרבה יותר ממה ששילמו קודם בגלל התרגיל הזה.
לקחה פה המדינה רווחים עצומים מהקרקע, ומה שבתקופה שלנו רצינו להחזיר לציבור דרך סיוע לרשויות מקומיות ודרך סיוע לזוגות צעירים, האוצר לקח לעצמו. הרי האוצר מרוויח מזה – משלמים לו עכשיו יותר מהקרקע, והזוגות הצעירים ישלמו יותר. התמונה היא לא יותר ורודה כשמסתכלים על הנושאים התקציביים גם בתחום השיכון, בתחום הדיור הציבורי. הייתה החלטה של שר הבינוי והשיכון שהכסף שהיה מתוכנן לבנייה של 1,500 יחידות דיור נוספות של דיור ציבורי לקשישים, האוכלוסייה הכי חלשה במדינת ישראל, לא נכנס לסדר העדיפויות שלו. היה כבר סיכום תקציבי חתום – ויתר עליו. שאלתי את פקידי האוצר: איך זה יכול להיות? הרי היה סיכום כתוב. הם אמרו: מה לעשות, שר הבינוי והשיכון החליט שסדרי העדיפויות שלו אחרים, והוא לא מעוניין להשקיע בזה. היה הסכם עם הסוכנות היהודית על בניית של 3,000 יחידות דיור, מה שתקצבנו בתקציב בשנת 2022. 1,500 – זה קורה, כי כבר הכסף שולם, ברוך השם הספקנו להעביר אותו לסוכנות ולחתום הסכם לפני חילופי הממשלות. אבל השלב הבא, של עוד 1,500, שהיה מסוכם שיבוא מתקציב 2024-2023, עם סיכום חתום עם משרד האוצר, התאדה, כי למה צריך לבנות דיור ציבורי לקשישים? יסתדרו. בכסף קואליציוני יהיה סיוע לקשישים חרדים, זה כן, אבל דיור ציבורי לקשישים, זה לא. אגב, סכום עצום.
יותר מכך, למדתי הבוקר – אני מאוד מקווה שזה לא נכון, אבל אם זה נכון, זה עוד בכייה לדורות, שלא רק על זה ויתר שר הבינוי והשיכון, אלא במידה רבה בפועל הוא ויתר על עוד תקציב שהיה בצד, של מיליארדים, על בנייה של 1,700 יחידות דיור תוספתית לדיור ציבורי. גם זה כרגע לא מתוקצב. אמרו לו: קודם תנצל את הכסף שמגיע מהדירות שמוכרים ורק אז נשקול אם לתת לך או לא, כשלפי סיכום חתום עם משרד האוצר, 1,700 הדירות האלה היו צריכות להיות מתוקצבות בשנים 2022–2024. זה אומר שכל הרכש של 1,700 דירות היה צריך להסתיים עד סוף שנת התקציב שאנחנו מאשרים כרגע, והכסף אינו בתקציב הזה. אלה מיליארדים שלמעשה נלקחו מהכי חלשים במדינת ישראל. אחרי זה הממשלה הזאת עוד תטיף לנו מוסר שהיא באה לדאוג לחלשים ולפריפריה וכו' וכו'. כל הצעדים והבשורות שהיו בתחום של הדיור הציבורי פשוט חוסלו באופן מכוון.
למשפט הסיכום שלי, אדוני השר ואדוני היושב-ראש, אני רוצה גם הסתכלות אחת על התמונה הכוללת. הרי המציאות לא עומדת במקום מול התקופה שבה היינו. יש עלייה מטורפת של הריבית כתוצאה מכישלון של הממשלה בהתמודדות עם האינפלציה, וכתוצאה מזה יש הרבה יותר אנשים היום שקשה להם לקחת משכנתה ומצד שני, המימון לקבלנים הוא הרבה יותר יקר.
מה קורה – ופה אני מגיע לנושא שהזכרת לי, אדוני היושב-ראש, בנייה לחרדים. המכרזים נופלים כי 50% של המכרזים ברמ"י באפריל ובמאי השנה נפלו. לא ניגשו אליהם קבלנים. המשמעות של זה היא שהבנייה בארץ – אמרת היצע וביקוש – הולכת לרדת דרמטית, כי מה שכבר תוכנן ובקושי הוציאו, עכשיו לא ממומש. לא רק בפריפריה זה קורה. שם בראש וראשונה נופלים מכרזים, כי הממשלה לא עשתה שום תוכנית דיור להתמודד עם המצב החדש – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – אלא גם במרכז הארץ. אתה יודע איפה נפלו מכרזים? גם באילת וגם ברכסים, בהיקפים גדולים, כמעט 1,000 יחידות דיור לציבור חרדי. כן, בממשלה הזאת, גם כאן נפלו מכרזים, כי לא ידעו לטפל בהם ולטפל בעלות הפיתוח, פרויקטים גדולים. אתה מכיר את מצוקת הדיור בתחום החרדי, דיברת איתי על קריית גת. על קריית גת היו הכרזות. עוד לא ראיתי מכרזים אמיתיים, עם חוברת, שנסגרו. הכרזות ופרסומים ראיתי. כשתהיה חוברת, נראה. אבל 1,000 יחידות דיור כמעט לציבור החרדי שיצאו, אמיתיים, שהיה אפשר לבנות ולהתקדם, התאדו באוויר, כי לא טיפלו בזה.
אם הממשלה לא תתעורר – וזה משפט הסיכום שלי – ולא תבין שאנחנו במציאות חדשה, ולכן צריך תוכנית דיור מעודכנת למציאות החדשה הזאת של הריבית, של כל מה שהיא עושה בשוק, אנחנו נתעורר שוב עם בנייה בהיקפים מאוד מאוד נמוכים ועם מחסור הולך ומעמיק בתחום הדיור. התוצאה של זה תהיה עוד סיבוב של עליית המחירים, וכדי להתמודד עם זה תצטרך, כרגיל אצלנו, ממשלה חדשה שתחליף את הממשלה הכושלת הזאת ותקבל ממנה בירושה משבר עמוק בתחום הדיור בעקבות חוסר מעש ובעקבות העובדה ששר הבינוי והשיכון כרגע עסוק במאבקים על הכסף הקואליציוני. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת זאב אלקין. הדובר הבא – חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. 30 דקות לרשותך.
<< דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, השר, חברי הכנסת, עם ישראל שצופה בנו בהמוניו, אני רוצה להתחיל בסיומת של חברי הדובר הקודם. השר מתבקש להתרכז בדבריי. השר בשיחת טלפון.
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
השר כץ.
<< דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
השר כץ, יותר בשקט. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, הסיבה העיקרית שבגללה אנחנו צריכים להתנגד לתקציב היא העובדה שמדובר בממשלה רעה, והחקיקה שלנו מחברת בין אישור התקציב לבין קיומה, יציבותה של הממשלה.
מדובר, אדוני היושב-ראש, בממשלה מזיקה לביטחון הלאומי. אנחנו רואים בחודשים האחרונים, פחות מחצי שנה לקיומה של הממשלה, כיצד במערכות הביטחון שלנו, אלו במדים ואלו בלי מדים, אלו המבצעים ואלו המודיעיניים, נמצאים בסחרחורת, נמצאים בחשש, עסוקים בבקרת נזקים מתוך המדינה פנימה, מתוך הרשויות, מרשויות השלטון הפנימיות שלנו, כאשר הם זקוקים לשקט, לתמיכה. מה שמתחולל כאן – תוצר ישיר של מהלכים מכוונים לכאורה לשיפור מערכת מסוימת, אחת המערכות, חשובה ככל שתהיה, מערכת המשפט, אבל בפועל זו בעצם הפכה בחודשים האלה למערכה שמזעזעת את אמות הסיפים של ביטחונה הלאומי של מדינת ישראל.
לא היו ימים קשים כאלה לביטחון הלאומי שלנו, כאשר טובי בנינו ובנותינו, שנותנים את ימיהם ולילותיהם לביטחון המדינה, אלו שמגיעים בימים-לא-ימים, בשבתות וחגים, עוזבים משפחה, בדרך כלל מילואימניקים שעושים את המהלך הזה – כפי שאני עשיתי במשך כמעט ארבעה עשורים, כך רבים עושים זאת. כשאני אומר רבים, צריך לזכור שהרבים האלה, שמשרתים ימים ארוכים במשך שנה, עשרות ימים, הם לא יותר מ-1%, לפעמים פחות מזה, מבני גילם או בנות גילם. ואם אנחנו מכניסים ספקות כל כך קשים – אני אפילו לא נכנס לשאלה אם זה מוצדק או לא מוצדק; לטעמי זה מוצדק, אבל בפועל, מכניסים ספקות וערעורים: האם אנחנו משרתים שלטון שמבין בכלל מה הוא עושה, מחבר דבר לדבר, יודע להסיק מתוך הצעה קונקרטית, ניטרלית ככל שתהיה, רחוקה ככל שתהיה משאלות של המראת מטוסים וחקר האויב – האם הוא מבין את הקשר בין דבר לדבר? האם הממשלה הזאת מבינה את הקשר בין הצעות בתחום המשפט, המשטר, האיזון בין הרשויות, לבין המוכנות של בניה ובנותיה להתגייס למען חיזוק הביטחון הלאומי, להתגייס למען הכלכלה הלאומית, להתגייס למען חיים כאן, בלבנט המורכב, המאתגר כל כך?
הממשלה הזאת היא ממשלה רעה וצריכה לסיים את ימיה ויפה שעה אחת קודם, משום שהיא פוגעת בחוסן הלאומי שלנו. הפגיעה בחוסן הלאומי שלנו היא אירוע שאני באופן אישי יכול להסיק אותו מחלקת האלוהים הקטנה שלי בעוטף עזה, במקום שבו אני גדלתי ובמשך כמעט שני עשורים עסקתי ביכולת שלנו לעמוד אל מול קשיים גדולים, אתגרים ביטחוניים. אין דבר שיכול לייחד או לאפיין חוסן לאומי – שלום, גברתי היושבת-ראש. אין דבר שיאפיין חוסן לאומי, בין שזה בקריית שמונה, משם את באה ושם עוצבת, ובין במפלסים או בשער הנגב, ששם אני בגרתי – החוסן, בהקשר של אזרחים ומנהיגים, הוא היכולת של אזרחים לסמוך כמעט בעיניים עצומות, כמעט בעיניים עצומות, על המנהיגות שהיא שוקלת שיקולים ענייניים, שוקלת את טובתם, הרבה לפני ששוקלים אותם מנהיגים ומנהיגות את טובתם שלהם. החלק השני, המשלים, הוא תחושת השליחות של אותם מנהיגים, ברמה המקומית ובוודאי ברמה הלאומית – תחושת האחריות אל כלל הסקטורים, אל כלל החברות, אל כלל תושבי מדינת ישראל. הממשלה הזאת פוגעת בתחושת הצדק, בתחושת השותפות, בתחושת הנאמנות של הממשלה לכלל אזרחיה. זאת חוכמה קטנה מאוד, מאוד קטנה, לומר: אני שליח של ציבור, ולכן עכשיו אני דואג לציבור הזה. אני רואה כאן נציג, חברי יבגני, נציג של ישראל ביתנו. בממשלה הקודמת ישראל ביתנו ותקווה חדשה יזמו את החיזוק של הקצבאות לזקנים העניים, לאותם אזרחים ותיקים שנמצאים במצב הקשה ביותר, והגיעו לשיפור – אנחנו ניגע בזה בהמשך – של עד כדי, נדמה לי, 70% משכר המינימום.
<< קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >>
זה ככה, זה לא נדמה לך. זו האמת.
<< דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
הם לא שאלו את עצמם אם הם נותנים לאנשיהם. ודאי שיש בין המצביעים של הסיעות הללו שקיבלו – בצדק קיבלו – אבל ההתבוננות היא התבוננות רוחבית. זו ממלכתיות. כך צריך להסתכל. והגישה שאפיינה לפחות את הממשלה הקודמת, היא – כן, אותה רעה חולה שקיימת בשנים האחרונות של תקציבים קואליציוניים, השאלה היא לא אם יש תקציבים אלא לאן הולכים התקציבים הקואליציוניים, ואם הם הולכים לשרת, מעבר לבסיס התקציב, את כלל הציבור – עם קשר שלא קיים או קשר מינימלי לציבור מה שקוראים "הבייס" או "ציבור הבוחרים" – הרי שזה דבר שהוא נסבל. בתקציבים הקואליציוניים שאנחנו נדרשים לאשר, וכמובן שנתנגד אליהם, מיליארדים רבים מוקצים תרתי משמע לציבורים קונקרטיים. הדבר הזה הוא פסול.
הממשלה הזאת מפירה את ההתחייבות שלה לייצב את הכלכלה, לחזק את הכלכלה הלאומית. אני שומע את שר האוצר – שהמילה הטובה שאני יכול לומר עליו זה שיש לו אידיאולוגיה, יש לו חזון – והוא רוצה עכשיו, כשאנחנו בפתחו של נחשול כלכלי, של מדדים בעייתיים ביותר, של אינדיקציות חיצוניות וכמובן פנימיות מאנשי המקצוע הטובים שעומדים לרשותנו שאנחנו עומדים בפני זעזועים גדולים – מה שצריך כרגע זה להכפיל את מספר הישראלים שגרים ביהודה ושומרון. זה מה שאנחנו זקוקים לו, בדיוק זה מה שאנחנו זקוקים לו. אני כבר לא מדבר על ההיבטים המדיניים או על פניה של מדינת היהודים הדמוקרטית אלא על ההקשרים הכלכליים.
התקציב הזה לא עוסק בעידוד הסקטורים הרבים לצאת לעבוד, להתפרנס, להגדיל את הייצור. מאשימים – אשמה במירכאות כפולות ומכופלות – את הממשלה הקודמת שהיא העניקה – אני לא רוצה לחזור על הביטויים, אבל שהיא העניקה למרחב הערבי, לחברה הערבית, תקציבים גדולים. הלוואי שהיו תקציבים יותר גדולים, כי הם הולכים לתשתיות שעוסקות גם ברווחה, אבל לא פחות מכך גם בייצור משותף, בעידוד האזרחים הערבים והאזרחיות הערביות להתפרנס, להיות שותפים שווים לא רק בפרנסה שלהם אלא בכושר הייצור של מדינת ישראל. והינה, החברה החרדית, במקום לעודד את אחינו ואחיותינו החרדים והחרדיות ללמוד מקצוע, להתפרנס בכבוד, נעשים מהלכים שכולנו מכירים של לא ללמוד את אותם מקצועות חשובים כל כך, כדי שיאפשרו להם להיות שותפים שווי זכויות – לא רק שווי חובות, שווי זכויות – בכלכלה, בייצור של מדינת ישראל.
אנחנו מצווים להצביע נגד התקציב הזה משום שהוא פוגע במעמדנו הבין-לאומי. אנחנו, שרוצים להיות אור לגויים – מה אנחנו, מי אנחנו – מתקרבים בצעדי ענק למדינה של עולם שלישי, שמקעקעת את העצמאות של הרשויות, הרשות השופטת, של שמרי הסף; מקעקעת את מקומנו בין המדינות שמייצבות כלכלה ראויה. אנחנו מקעקעים את מעמדנו כמי שמתבוננים עלינו, על מערכת המשפט שלנו כמערכת שיודעת להגן על הקצינים ועל החיילים, בעיקר הקצינים הבכירים, מפני טריבונלים בין-לאומיים.
יושב-ראש סיעה בכנסת דורש להעמיד לדין, לדין ציבורי, יש לומר, את הנגיד, דבר שלא יכולתי שלא להזדעזע ממנו, בשעה שהממשלה היא שמחרבת בצעדיה, או לפחות מי מהם מתוך ממלאי התפקיד בממשלה, מחרבת את הכלכלה ואת החוסן הלאומי ואת מעמדנו הבין-לאומי ואת הביטחון, כפי שציינתי. מצא יושב-ראש אותה סיעה שעיר לעזאזל. זה היהודי החדש: הכה את הנגיד והצל את הממשלה. דבר זה הוא בלתי נסבל. יש לנו נגיד מצוין, ואני מבקש להביע כאן מחאה חריפה בכלל על עצם העמדתו במשבצת של נאשם.
מאות אלפי חרדים נידונים על ידי שליחיהם לחיים של עוני, בעוד השליחים כאן, חברינו לבית הזה, מבססים כלכלה של תמיכות ושל תלושי מזון במקום לעודד השכלה ועבודה ושותפות בייצור ובתוצר. כאשר אנחנו מתבוננים בתקציב עצמו – ואני מעמיד אל מול מה שאין בתקציב את מה שיש בו, וגם את זה אנחנו מאשרים – אל מול כ-14 מיליארד שקלים של תקציבים קואליציוניים, אנחנו מסתכלים מה חסר בתקציב הזה. ובכן, בתקציב הזה חסרה התייחסות לפנסיונרים, לגמלאים, לאזרחים הוותיקים. אני מאלה שלא מתביישים להשתמש במילים "זקנים" או "קשישים". מה רע? זקן – איש חכם; זקן יושב בשער, דן את חבריו וכו'. ובכן, בממשלה הקודמת, כפי שציינתי, ביצענו מהלך חשוב ביותר, שבו העלינו לאזרחים הוותיקים, הזקנים, העניים ביותר, את קצבת הזקנה לעד כדי 70% משכר המינימום. כדי להגיע למצב שבו כל אותם זקנים עניים ביותר, כ-250,000 בני אדם, שהקימו את המדינה, שנלחמו על עצמאות המדינה, שנלחמו על החירות של העולם החופשי במחצית המאה הקודמת; כדי לאפשר לכל אלה – ואגב, גם למי שלא נלחם והוא חי וחסר לו, ואין לו, והוא חי בתנאים מחפירים, כדי שלפחות יהיה לו את שכר המינימום, אנחנו זקוקים ל-15, 20, מי שיפריז יגיד 30%, מאותם תקציבים קואליציוניים, שבחלקם הגדול הולכים למגזרים, ושהולכים בחלקם המשמעותי לעידוד בורות תעסוקתית, והולכים לאי-שיתוף הציבורים הרחבים והחשובים בכלכלה שלנו.
יתרה מזאת, הממשלה שבראשה עמד ראש הממשלה הנוכחי נתניהו החליטה החלטה חשובה ב-2018. היא החליטה שבמשך עשר שנים יוקצבו 500 מיליון שקל מדי שנה למיגון התושבים שחיים בצפון. 500 מיליון. לא יישמו את זה ב-2019 ולא ב-2020. למה? כי ראש הממשלה בחר לצאת לבחירות בגלל ענייניו האישיים; לא היה תקציב, לא הייתה אפשרות. בהיותו שר ביטחון, ליווינו אותו, חבר הכנסת, אז השר במשרד, ביטון ואני כסגן במשרד, והצלחנו להתחיל ב-2021 וב-2022 להמשיך להגדיל. התוכנית הברורה הייתה להגיע עכשיו, ב-2023, ל-500 מיליון שקל בשנה. התקציב שניתן להגנת האזרחים בערים, במושבים, בקיבוצים – אני מדבר על מרחק של בין אפס, בין הגבול, ל-2-1 קילומטר – הוא עשרות מיליוני שקלים, במקום 500 מיליון שקל, כפי שראוי, כפי שחסר, כפי שנעשה, יש לומר, על ידי ממשלות ישראל בעוטף עזה, המקום שממנו אני בא. אני לא צריך להסביר כמה זה חשוב. צאו וחישבו מהו האחוז של התקציב הזה, של החצי מיליארד, אל מול התקציבים הקואליציוניים – 3%. 3%, חבריי וחברותיי, גברתי היושבת-ראש, 3% מהתקציב הקואליציוני היה מספיק, 3%, כדי להקצות את התקציב המתאים למיגון, לחדרי הביטחון, למיגון מרפאות, למיגון בתי חולים. אני מכיר את התוכניות. הן מוכנות. רק דבר אחד חסר: חמלה, אנושיות, הבנה של מה ראוי, מוסריות; אם מקצים את מה שמקצים לפי מי שמצביע לך, כן או לא.
כאשר אדוני שר האנרגיה ישראל כץ, שנמצא כאן איתנו, היה שר האוצר, הייתי שר החקלאות, ועסקנו בשאלות של הסכמים לחקלאים. לא שאלנו מי מצביע למי. רבים ממגדלי העופות להטלה שנמצאים בגבול הצפון אינם מצביעים למפלגה, לסיעה, שאני חלק ממנה. את מי זה מעניין? את מי זה מעניין, לכל הרוחות? את הממשלה הזאת זה מעניין מאוד, והיא מקציבה מיליארדי שקלים לסקטורים הקונקרטיים שמעודדים אותה.
קרן הארנונה, קרן הארנונה, שמסעירה את המדינה כולה, אופוזיציה וקואליציה, ובתוך הקואליציה, בתוך הליכוד, על מה רבים שם? אני שם רגע בצד את ההיגיון המעוות, שבמקום לעודד את מי שבונה יותר, מה שעושים זה לא ליצור שוויון או איזשהו צדק חלוקתי, אלא נותנים כסף למי שבונה – בדרך כלל הבנייה היא יותר במרכז – ואנחנו מוצאים את הפריפריה מתגייסת לעזרת המרכז. אבל על מה מדובר פה? במה משקיעים? על מה מוציאים את האנרגיות? מכעיסים, מתסכלים את ראשי הערים, את ראשי האגפים, את האזרחים שעמלו כדי להעלות את אותם ראשי עיר וכדי שיפרנסו אותם ואת קהילותיהם. מבקשים 150 מיליון שקל – זה מה שיצא מזה, 150 מיליון שקל שאני לא בטוח שיגיעו ליעדם. 150 מיליון שקל, חבריי וחברותיי, זה לא יותר מ-1%, 1% מהתקציבים הקואליציוניים. ב-1% מהתקציבים הקואליציוניים – זה סדר הגודל של מה שעבר מצד לצד, מכיס לכיס, במרתון שעשה או בהצגה שעשה השר לביטחון פנים מול ראש הממשלה בימים האחרונים, ועל זה, על 150 מיליון שקל, מטרטרים את כולנו.
מה שיש בתקציב הזה, חבריי וחברותיי, זה תעודת ביטוח יקרה במיוחד לממשלת נתניהו. מה אין בו? אין בו בשורות אמיתיות, אין בו חיזוק הכלכלה והחברה הישראלית, אין בו תמיכה ולא צמיחה. התקציב הזה הוא לא תקציב מדינה – הוא תקציב קואליציה. כמו שאמר קודמי, השר לשעבר אלקין, אין בו מענה לשיכון הציבורי, למי שבמיוחד זקוקים לסיוע; אין בו מענה לרווחה של אנשים מבוגרים; אין בו מענה למה שמתהדרים בו לכאורה, לביטחון המזון – אם תהיה לי אפשרות, אני עוד אגע בכך. יש כאן לא יותר מאשר חלוקה, בחלקה מרושעת, שמדירה אנשים שהיום מוכרים כמי שמגיע להם והם לא מקבלים, בהתנהלות בלתי מקצועית שמוציאה מכלל מקבלי ההחלטות את הביטוח הלאומי, את הרווחה, שהמועצה לביטחון תזונתי מודרת ממנו. אין בשורה לחינוך והשכלה מקצועית לחרדים. אין כאן סיוע משמעותי להורים ולפעוטות, וכמובן לא שיתוף בביטחון ובכלכלה.
אנחנו עדים, בעקבות התקציב והשוד של ההסכמים הקואליציוניים, חברים וחברות, למתקפה לא הוגנת על ציבור שלם. אני רוצה לגעת בנקודה הזאת של מה שנתפס כמתקפה לא הוגנת, יש מי שאומר אנטישמית; אני לא חושב שזו הכוונה. אני רוצה לומר לחבריי באופוזיציה שהציבור החרדי הינו בשר מבשרה של החברה הישראלית, החברה היהודית בישראל. הציבור הזה יודע לתרום במקומות שאחרים לא תמיד תורמים. במובן הזה אנחנו אחים, אבל כפי שאנחנו אחים, אחים לא נוטשים אחד את השני, ואחים לא מאפשרים לאחים שלהם להידרדר לעוני ולנחשלות, גם אם היא מלווה במעשים טובים ובלימוד ראוי. המשימה שלנו, של כולנו, היא לגרום לכך שנהיה שותפים, שותפי אמת, גם בביטחון החוץ שלנו, בביטחון מול אויבים מבחוץ; שותפים בביטחון פנימה אל מול עבריינים ואל מול טרור פנימי; שותפים בסולידריות, בחיזוק הקהילות שלנו; שותפים במעשי צדק וצדקה.
את כל זה אנחנו צריכים להיות מסוגלים לעצב באמצעות ממשלה שאפשר לראות אותה – אני רואה בעיני רוחי, אדוני השר. כפי שהתנסינו, לצערי, בראשותו של מי שלא ידע לשתף פעולה באופן ראוי וביזה את עצמו ובגד בנו כשותפים, ראש הממשלה הנוכחי, לא ראוי שינהיג את אותה ממשלה רחבה שאני חושב שמדינת ישראל ראויה לה, מדינה שבה הציבור הרחב, המתון, מכיר בעקרונות מגילת העצמאות כעקרונות מכוננים, עקרונות של שוויון של צדק, של חירות, של חתירה לשלום. זאת ממשלה שצריכה להיכון, והיא תוכל לייצר מציאות של שוויון. היא באה לידי ביטוי במה שהתחלנו לקדם בממשלה הקודמת – במתווה השירות המשותף, שכולל בהחלט גם את סוגיית הפטור המוקדם יותר לבני הישיבות, ללומדי הישיבות, אבל מניה וביה הוא אמר: אנחנו נכנסים למסלול של מציאת הדרך, הפלטפורמה הנכונה לשירות לאומי, קהילתי, ביטחוני לכול. זה הרעיון, ולא לעסוק אך ורק בלצאת ידי חובה, לצאת מהרשות המשותפת הרחבה שלנו.
הטענה הגדולה צריכה לבוא גם מהציבור החרדי וגם מאיתנו לראשי המפלגות החרדיות, שפעם אחר פעם מייצרים בציבור כולו מצג שווא של מסכנות ועוני, ובאותה נשימה מפנים את הכספים האדירים למקומות שלא מיטיבים עם הבוחרים שלהם ולא מיטיבים עם החברה הישראלית כולה. לימודי ליבה, שילוב במעגלי התעסוקה, שוויון בחובות ובזכויות חייבים להיות נר לרגלנו. רק כך, חברות וחברי הכנסת, נוכל לאחד את שבטי ישראלי ולקיים מדינה יהודית ודמוקרטית.
הבטחתי להתייחס לסוגיה ששווה הרבה כסף. אחרי ש-700 מיליון בקורונה הוקדשו לתלושי מזון, אני חושב שהגיע הזמן לבחון את מיליארד השקלים שמופיעים בהסכמים הקואליציוניים, מיליארד השקלים שקודם הגדרתי כתלושי מזון שתלושים מההיגיון ומטוב הלב, שמבטאים לטעמי רשלנות, שחיתות וגם רוע לב.
לפני 12 שנה, לדעתי גם באחת הממשלות של ראש הממשלה הנוכחי, חוקק חוק המועצה הלאומית לביטחון תזונתי, כך זה נקרא. אגב, לא להתבלבל בין ביטחון מזון לביטחון תזונתי. ביטחון מזון – הינה חבריי החקלאים, שמפארים, ותודה לכם שאתם פה, ראשי ענף החקלאות. היום ציינו את ענף החלב לכבוד חג השבועות הממשמש ובא, ענף מפואר שאני שמח שוב לציין שהשר כץ ואני, בשבתנו כשותפים בממשלה אחת, הצלחנו להגיע להסכם משותף, והוא התחזק והוארך בממשלה הקודמת. אני מקווה שהממשלה הנוכחית לא תפגע בו. אם כן, ביטחון מזון – אותו רעיון שבוחן אם למדינה יש מספיק מלאי מזון ומספיק אופק, פרספקטיבה, לייצור מזון בעשורים הבאים; ביטחון תזונתי עוסק בשאלת הקיום המשפחתי, האינדיבידואלי, הפרטני, והאופן שבו אנחנו מלמדים, יוצרים את החינוך הראוי לבנינו ובנותינו כיצד לקיים את עצמם.
ובכן, חוק המועצה לביטחון תזונתי מטיל על המועצה את האחריות לייעץ לממשלה בגיבוש תוכניות להבטחת הביטחון התזונתי לאוכלוסייה לטווח קצר וארוך, לבחון מודלים וכו'. אבל מה קורה? המועצה, וכל שכן הוועדה המדעית המייעצת, אינה יכולה למלא את תפקידה כראוי כאשר המדיניות מותווית ללא התייעצות במועצה, ללא שיתוף נתונים חיוניים מכל הרשויות הקיימות וכו'. הם מבקשים עכשיו, במכתב שיצא ממש בימים האחרונים, לתקצב אותם במשהו מתוך המיליארד שיאפשר להם לעבוד כמו שצריך. אותם פרופסורים, דוקטורים – יש פה רשימה של עשרה אנשים מכובדים – אומרים: אנחנו רוצים להיות שותפים, והם לא שותפים. מישהו קיבל מיליארד שקל, זה הולך למשרד הפנים, שם בצד לגמרי את המשרדים הרלוונטיים – משרד הרווחה ומשרד הביטוח הלאומי – ואנה אנו באים. הם אומרים: "ספק רב אם חלוקת תלושי מזון במתכונת הנוכחית תיתן מענה הולם לבעיה, וייתכן שאף תעמיק אותה". מתחזים כאילו רוצים לתרום לרווחתם, לתזונתם של עניים בישראל, ובעצם לא ישיגו את זה. למעשה משיגים הזדקקות ונחשלות, מה שקוראים נותנים דגים, במקרה הטוב, במקום חכות. בראייה כוללת ומבחינה מקצועית "קיים חשש לפגיעה בנזקקים ולבזבוז כספי ציבור מבלי שהתקציב ישיג את המטרה שלשמה הוא נועד". נתוני משרד האוצר ומחקר של מכון טאוב מלמדים שחלוקת תלושי מזון בעת מגפת הקורונה על ידי משרד הפנים חייבת להיות בהלימה עם הצרכים. הדבר הביא לחלוקה מוטה של הכספים ולאי-התאמה בין מי שצריך לבין מי שמקבל.
אני מבקש ופונה לחברי וחברות הכנסת: הצביעו נגד התקציב. הממשלה הזאת צריכה לסיים את תפקידה. תודה.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
תודה רבה לך, חבר הכנסת אלון שוסטר. יעלה חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.
<< קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות ישראל כץ: << קריאה >>
– – – אני אצא לעשר דקות?
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
זה בסדר שהוא יצא לעשר דקות?
<< דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >>
עשר דקות? אבל לא תשמע מה אני אומר.
<< קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות ישראל כץ: << קריאה >>
אקרא את הפרוטוקול.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אז אני אדבר 40 דקות, לא חצי שעה. אתה צריך לצאת לעשר דקות? טוב, בסדר, אבל תשמע את שתי הדקות הראשונות ואז אני אשחרר אותך.
גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, למה רציתי שתשמע? תמיד שאלתי את עצמי – עוד לא הייתי שר – כיצד מזכירות הממשלה קובעת את שעות התורנות של השרים. הצלחת לענות על השאלה הזאת? איך הם קובעים שדווקא שר כזה או אחר יהיה בשעות כאלה? למה אני אומר לך את זה, אדוני השר? כי אתמול והיום – הינה, יושב פה שר אוצר לשעבר, ראש המפלגה שלי, אביגדור ליברמן. הוא היה בכנס הרצליה. כנס הרצליה, שמתקיים אתמול והיום, הוא אחד הכנסים החשובים במדינה, ובמקום להיות בכנס הזה אתה צריך לשבת באולם ריק ולשמוע על התקציב. למה הזכרתי את כנס הרצליה? כי אני עוקב אחרי דברים כאלה; בשנים קודמות אפילו השתתפתי בו. שם, בכנס הרצליה, שרים, אנשי צבא, אנשי פוליטיקה אבל בעיקר אנשי קואליציה וממשלה מדברים על החזון, מדברים על הגבוה. השם של הכנס השנה הוא "חזון ואסטרטגיה בעידן אי-ודאות". שם השרים מדברים גבוה ופה הם הורגים את החזון, פה הם מביאים את האי-ודאות. כמה סמלי שבזמן שאנחנו בכנסת דנים על תקציב המדינה – ואתה היית שר אוצר, דרך אגב, נכון? אתה מתגאה בזה שהיית שר אוצר. כשאתה מסתכל על התקציב הזה, אתה מסתכל על דברים גבוהים בכנס הרצליה, בליבך מצקצק לך משהו. רציתי רק שתשמע על כנס הרצליה, אבל זה בסדר, אני אמשיך גם בלי הנוכחות של השר.
<< קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות ישראל כץ: << קריאה >>
המסר הובהר.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
לא סתם, גברתי, התחלתי לדבר על כנס הרצליה, משום שכשמסתכלים על הפורום המכובד הזה מסתכלים על אנשים, כמו שאמרתי, החל מנשיא המדינה, וגם הרמטכ"ל, ראשי ממשלה לשעבר, שרים לשעבר והשרים בהווה, שר הביטחון והאורחים המכובדים מחו"ל, שבאמת מנסים לענות על השאלה מהו החזון של מדינת ישראל, מהי הדרך שבה מדינת ישראל צריכה להתקדם, להתפתח ולהוביל את עם ישראל; דרך אגב, לא רק עם ישראל שיושב בציון אלא גם עם ישראל שיושב בגולה. אנחנו כמעט 15 מיליון יהודים בעולם, ועדיין לא כל היהודים יושבים בציון. אז גם את השאלות האלה שואלים בכנס הזה.
אני מסתכל על הדיון ועל התקציב ועל כל מה שקורה בחמשת החודשים האחרונים בממשלה הזאת, בקואליציה, ואני לא יכול שלא להתייחס לפער העצום הזה בין הדברים, בין הצגת החזון הזה שם, בפורומים הגדולים האלה, לעולם – כי חלקם גם באנגלית, חלקם מנסים להציג את זה לתקשורת הבין-לאומית – לבין מה שהממשלה במו ידיה עושה עם התקציב הזה וכיצד היא פשוט הורגת את החזון הציוני בזה שהיא מעבירה תקציב הכי לא ציוני והכי פוגע בכלכלת ישראל, במדינת ישראל וגם בחזון היהודי, בחזון הציוני.
כשאנחנו מדברים על התקציב, כשאנחנו מדברים בכלל על הדרך שבה מדינה מתקיימת, אז אנשי מדעי המדינה – אני משייך את עצמי לאנשים האלה, בכל זאת למדתי תואר שני בתחום הזה – תמיד אוהבים לחלק, תמיד אומרים: בואו נגדיר את הגבולות. נגיד ביטחון – שזה חשוב, כי בלי ביטחון אין קיום למדינה – כלכלה, ועל הדרך גם נקרא לזה "חוסן חברתי". מה זה חוסן חברתי? זה יכול להיות חינוך, זה יכול להיות ציונות וזה יכול להיות גם עלייה, כי מדינת ישראל היא גם מדינת עלייה. ב-75 שנה, מאז שהצלחנו להקים את הבית הלאומי לעם היהודי, למדינת ישראל עלו יותר משלושה וחצי מיליון עולים.
אני רוצה להתחיל דווקא מכלכלה ולהתייחס גם לנתוני התקציב וגם לדברים שקורים בתוך הכלכלה. נהוג להגיד שכלכלה זה פסיכולוגיה, חבר הכנסת דוידסון, אבל זה לא רק פסיכולוגיה, זה גם מספרים וגם אותיות. מה זה אותיות? כשאני מדבר על האותיות, אני מתכוון לדוחות של סוכנויות דירוג האשראי, אני מתכוון לדוחות של הבנק העולמי, קרן המטבע, אותם ארגונים שהתייחסו בחודשים האחרונים לא רק לממשלה אלא גם לתקציב שהממשלה הניחה ומנסה להעביר היום – וכנראה תעביר, אין לנו אשליות פה – וגם מתכוונים לדרך שבה מדינה מיישמת את המדיניות שלה בתחום הכלכלי. אני זוכר שהממשלה הקודמת, שהיינו חלק ממנה – ויושב פה שר אוצר לשעבר – התקציב שהעברנו בכנסת, ברוב קטן של 61 קולות, לא רק שהיה חברתי אלא גם היה תקציב שהביא בשורה לכלכלת ישראל בתקופה הכי קשה ובתקופה של אי-ודאות מוחלטת שהייתה אחרי הקורונה ועם תחילת המלחמה באוקראינה, וגם בעידן של אינפלציה עולמית גואה פשוט בצורה מטורפת. אז כשהעברנו את התקציב – העברנו אותו עוד לפני המלחמה, אבל גם עשינו את הדברים בעקבות המלחמה ובעקבות האינפלציה – כל הארגונים הבין-לאומיים, אם זה הבנק העולמי, אם זה קרן המטבע, אם זה ה-OECD, כל סוכנויות דירוג האשראי, שהגדולים בהם זה מודי'ס ו-S&P – עם ישראל למד להכיר את השמות באנגלית בעקבות התחזית של דירוג האשראי – אז כל הארגונים האלה נתנו את הציון הכי גבוה שיכול להיות לכלכלת ישראל.
בתקציב הקודם הייתה גם בשורה לשכבות החלשות. חבר הכנסת שוסטר דיבר לפניי על כך ש-250,000 אזרחים ותיקים שמקבלים השלמת הכנסה קיבלו תוספת. דרך אגב, עם זה הלכנו לבחירות, זו הייתה ההבטחה שלנו – אמרנו שנשתמש בכל הכלים כדי לסייע לאנשים הכי חלשים בחברה הישראלית, וכך עשינו. אמרנו שלמרות שהכלכלה הייתה במצב שדורש שיפור, עדיין יש אוכלוסיות חלשות שקודם כול חייבים לעזור להן, וכן, עזרנו לאנשים האלה, ובזה גם עזרנו לילדים שלהם וגם לנכדים שלהם, עד כמה שזה נשמע אבסורדי. זה לא אבסורדי; כשאתה עוזר לאנשים שאין להם פנסיה, אתה עוזר לילדים שלהם ואתה עוזר גם לנכדים שלהם שמשרתים בצבא, עובדים, משלמים מיסים – בכך אתה מוריד מהם את הנטל לסייע להורים שלהם או אפילו לסבים והסבתות שלהם. זה דבר אחד שעשינו – העלינו ב-24%.
יש לנו יותר מ-100,000 ניצולי שואה שחיים מהשלמת הכנסה ולא מקבלים קצבה חודשית. למה? מה לעשות, במדינת ישראל, עד כמה שזה נשמע לא הוגן, יש אפליה בין ניצולי שואה. יש ניצולי שואה שעלו לפני 1953 ורוב-רובם מקבלים קצבה חודשית, ויש לא מעט ניצולי שואה שעלו אחרי שנת 1990, הגיעו עם העלייה הגדולה מחבר המדינות, ולא זכו לקבל קצבה חודשית – כאלה שהיו בגטאות, במחנות ריכוז. אכן, עם השנים גם הצליחו לשנות את זה ולהכניס אותם לקבוצה שמקבלת קצבה חודשית ולא שנתית, אבל העלינו להם את הקצבה השנתית ב-60%, מרמה של 4,000 שקלים לרמה של 6,500 שקלים. תכננו להעלות את זה גם ל-8,000 שקלים. לצערי זה לא קורה בממשלה הזאת. יש פה ושם תוספות אוטומטיות, מה שנקרא, של כמה עשרות שקלים, שזה לא מה שהבטחנו. לו היינו נשארים בשלטון, למעלה מ-100,000 איש היו זוכים בתוספת משמעותית של כמעט 1,500 שקל, וכך הקצבה השנתית שלהם הייתה מגיעה לרמה של 8,000 שקלים. אלה אנשים שהכי צעיר ביניהם כבר עבר את גיל 82, 83, כי המלחמה התחילה ב-1939, אז אפילו אנשים שנולדו והיו אז בגיל שלוש-ארבע ונאלצו לברוח והיו ניצולי שואה ומוגדרים כניצולי שואה, הכי צעיר ביניהם היום הוא כבר בן 84-83. כאלה שזוכרים את המלחמה כבר חצו את גיל 90. אז בנושא הזה פעלנו.
אני מזכיר שהממשלה הקודמת גם העלתה משמעותית את דמי הקיום של החיילים. לפני כמה שנים לא היה הדבר, והממשלה הקודמת מצאה תוספת משמעותית והעלו את דמי הקיום שח החיילים ב-50%.
דרך אגב – אני אספר פה סיפור קצר לחבריי – הרבה פעמים, עוד לפני הבחירות, כשאנחנו נפגשים עם אנשים מבוגרים, כמו שאמרתי, אותם ניצולי שואה, גיליתי שדווקא הסבים והסבתות של החיילים ידעו היטב כמה הממשלה הקודמת העלתה להם את דמי הקיום, והחיילים עצמם לא תמיד ידעו להגיד איך זה קרה פתאום שחייל בעורף היה מקבל 900 שקלים ופתאום העלו לו את זה ל-1,300 שקלים, או שחייל קרבי היה מקבל דמי קיום של 1,600 שקלים ופתאום בחודש אחד הוא קיבל 2,300 שקלים. זה באמת מצחיק, אבל אנשים בגיל 19-18 – אולי זה דווקא טוב שהם לא מסתכלים בדיוק כמה הם מקבלים – לא ידעו להגיד שהשינוי הזה היה בחודש אחד, בחודש פברואר שנת 2022. אבל מי כן ידע? ניצולי השואה, הסבים והסבתות של החיילים. תמיד אני אומר: כך התגשם החלום שלכם, כי אתם עליתם לישראל ורציתם שהילדים והנכדים שלכם יגנו על המדינה. והכי מצחיק, שהם אלה שיודעים שהממשלה הקודמת העלתה את דמי הקיום לחיילים כאשר לא כל החיילים אפילו מודעים לזה. אבל מה לעשות, כבר עברנו את הבחירות, אנחנו לא בקמפיין בחירות. אני לא עושה פה תעמולת בחירות.
אני אתן לכם עוד דוגמה. בממשלה הקודמת עשינו הרבה דברים בחוק ההסדרים שהממשלה הנוכחית מנסה להציג את זה כאילו זה ההישג שלה. הדוגמה הכי קלאסית היא אולי הבאת רשת קרפור. הינה, יושבים פה שני שרים, שר האוצר לשעבר ושר במשרד האוצר, שדאגו להביא את רשת קרפור למדינת ישראל, עשו את כל התהליכים, ושרת הכלכלה הקודמת אורנה ברביבאי, שהיא לא מהמפלגה שלי, פעלה בנושא הזה. עשו הכנה, עבודת תשתית, עבודת הכנה – ומה אנחנו רואים? ששר הכלכלה ניר ברקת וראש הממשלה נתניהו גוזרים את הסרט של הפתיחה ואומרים: בזכותנו רשת קרפור נכנסה לישראל. בשביל מה? להוריד את יוקר המחיה. חבר'ה, אתם חושבים שאת הפייק הזה אפשר לקנות ולמכור כל הזמן? אני לא אומר שרשת קרפור היא שתשנה דרמטית את המחירים. אני מקווה מאוד שכן, אבל אני לא יודע להגיד את זה. אני גם לא רוצה לעשות לה פרסום, אבל לומר שהממשלה הקודמת דאגה להכניס את הרשת, שאמורה להיות רשת מתחרה – – –
<< יור >> יפעת שאשא ביטון: << יור >>
– – –
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
זה כמו להגיד 53 מיליארד לעבאס, זה כמו 50 מיליון לשיפוץ ביתו של בנט. כל אלה דברים שאתה אומר, וזה לא משנה מה – אחר כך לך תוכיח שאין לך אחות.
במקצועי אני עיתונאי. 16 שנים הייתי בתחום העיתונות, וארבע שנים אני חבר כנסת. בלימודי תקשורת בבר-אילן לימדו אותי דבר פשוט: איך אתה מבדיל בין עיתון רציני לבין עיתון צהובון? אתם יודעים איך בודקים את ההבדל? בצהובון – בדרך כלל רואים את זה בבריטניה; אני לא רוצה להגיד את השמות, אבל בבריטניה יש את העיתונים, מה שנקרא "צהובונים" – העורך של הצהובון לא חושב במונחים של עיתונאי ועורך מקצועי, מה הידיעה בעמוד הראשון, בעמוד השני. הוא חושב במונחים פשוטים: האם הוא יצליח למכור את כמות העותקים של העיתון כך שזה יכסה לו את תביעת הדיבה העתידית על הידיעה שהוא הולך לפרסם בעיתון. זהו, ככה זה. אם אני לוקח ידיעה ששחקן קולנוע עשה מעשה כזה וכזה ואין קשר לזה, שקר מוחלט, הוא צריך לקחת בחשבון שאותו שחקן יתבע אותו על סכום שעדיין צריך להיות פחות מהרווח שהוא ימכור את כמות העיתונים על הידיעה הזאת. אגב, יש גם עוד טריק: שני העמודים הכי חשובים בעיתון זה העמוד הראשון והעמוד האחרון, כי אתה אף פעם לא יודע באיזה צד ישימו את העיתון במכירה, אז המקום הכי יקר בעיתון הוא בעמוד הראשון ובעמוד האחרון.
חבר'ה, אנחנו לא מתעסקים בצהובונים, אנחנו מתעסקים בחיים. כשאני מסתכל על השופרות של הקואליציה הזאת שממשיכים לפמפם את השקר, אני לא יודע אם לא צריך להכניס את הנושא הזה לפורום המכובד של כנס הרצליה כנושא אסטרטגי וכאיום ביטחוני על מדינת ישראל. בצד האיום האיראני ובצד האיום הדמוגרפי, אולי גם על זה צריך לדבר כאיום קיומי על מדינת ישראל, כי האנשים שיושבים בבית ומסתכלים ומאמינים לכל השטויות האלה בסופו של דבר עושים את הבחירה, שמים את הפתק, וכך הם משפיעים על עתידם, לא רק העתיד של הח"כים שיושבים במליאה. ואם מכניסים לראש שלהם שטויות ושקרים מכוונים וממשיכים להכניס להם את השקרים האלה, אז בוודאי שהנושא הזה הוא איום אסטרטגי על קיומה של מדינת ישראל. זה שאתה תכחיש ותגיד: סליחה, טעיתי – מה זה סליחה, טעיתי? אתה הכנסת פה שקר, אתה מפמפם את השקר הזה במשך שנה וחצי וכך אתה גורם להפלת הממשלה, ובסוף זה מתגלה כשקר וכזב, אז מה זה משנה שאתה תתבע ותקבל 200,000 שקלים פיצויים?
אז אני חושב שגם בנושא הכלכלי היו פה הרבה שקרים. הפיצו פה דברים שבלשון המעטה לא היו מדויקים. אני חושב שזה שקר מכוון. אני לא חושב – אני יודע שזה שקר מכוון, ולא יחיד. ואז אתה אומר: ריבונו של עולם, כמה אנחנו יכולים להמשיך ככה? אישה מהממשלה הקודמת אומרת: ביוני 2021, אנחנו – כלומר הם – השארנו לכם כלכלה משגשגת. איזה כלכלה משגשגת? עם גירעון מטורף של 10%, יותר מ-140 מיליארד שקל, עם אינפלציה של 10%.
<< קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >>
144 מיליארד.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
הינה, גנבתי לך 4 מיליארד. 144 מיליארד. שר האוצר הקודם עשה להם הנחה. 144 מיליארד שקל גירעון. אפשר לחלק את הגירעון הזה לתשעה מיליון ו-700,000 אזרחי ישראל – אלה כספים מטורפים. השארנו לכם כלכלה משגשגת, ומה אתם עשיתם? הרסתם את הכלכלה, כשבדצמבר 2022 – ואתה קראת את הדוחות האלה – מדווחים על כלכלה שנמצאת ברביעייה של העולם, מכל הכלכלות של העולם, מבחינת ההישגים, מבחינת הדברים שהצליחו.
אני חושב שבסוף אתה לא יכול לשקר כל הזמן, כי השקר הזה מתגלה, והוא יתגלה מהר מאוד בשבועות הקרובים, כשאנשים שעובדים, משלמים מיסים – בצורה מטורפת, דרך אגב, הם משלמים הרבה מיסים – יגלו שהממשלה הזאת עובדת עליהם, שהממשלה לא עושה שום דבר בנושא של יוקר המחיה, ובסופו של דבר אלה האנשים שיצטרכו לשלם ולשאת בנטל. עזבו את העניין של שירות בצה"ל ומילואים וכו' – בסופו של דבר הנטל יפגע בכלכלה. על המשכנתאות כבר דיברו לפניי – עליית ריבית שכנראה, לא כנראה, גורמת לעלייה במשכנתאות. כל מי שלקח משכנתה לפני שנה-שנתיים, היום הוא מחשב את המסלול מחדש. אני מציע לאותם אנשים גם להסתכל ולבדוק מה היו ההבטחות של הממשלה הנוכחית רק לפני שישה חודשים ומה הם עשו.
אני חושב שאנחנו במצב מסוכן מאוד – מסוכן מבחינה כלכלית, מבחינה חברתית – ובוודאי שהדבר הזה יביא למחאה גדולה מזו שהייתה בשנת 2011, כאשר יותר ממיליון איש יצאו והפגינו, בעיקר ברחובות תל אביב. דרך אגב, היום המחאה התרחבה לכל מדינת ישראל.
מהנושא הכלכלי אני רוצה לעבור לנושא המדיני, וגם בנושא הזה לממשלה הזאת – לא שאין מה להציג, אבל בוודאי יש הרבה שאלות: בנושא של התעצמות החמאס, בנושא של התעצמות חיזבאללה, בנושא של קיצוץ בתוכנית מיגון הצפון. כל אלה דברים – כמו שאמרתי, בכנס הרצליה מדברים גבוה; בתקציב הנוכחי הורגים גם את הנושא הזה ומחסלים במו ידיהם את הנושא הביטחוני.
אני כבר לא רוצה לדבר על הנושא של ביטחון הפנים, כי שם המספרים רק גדלים בחמשת החודשים, כשהשר לביטחון פנים ממשיך לעשות סרטונים בטיקטוק וחושב שהוא יקבל תוספת כזאת או אחרת וזה מה שיציל את המצב שלו. שום דבר לא יציל. שיתחיל להתעסק בפשיעה במגזר הערבי ובכל הנושאים האלה שהוא הבטיח ולמעשה על זה הוא קיבל את המנדט מעם.
אני רוצה לעבור לעוד נושא שבעיניי הוא נושא קריטי לקיומה של מדינת ישראל, וזה הנושא של החינוך, ואת, גברתי היושבת-ראש, כשרת חינוך לשעבר, מן הסתם יודעת על מה אנחנו מדברים.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
תגיד מזל טוב ליפעת, יש לה יום הולדת.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
לא ידעתי. איך גילית את זה?
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
אתה מדבר ומדבר ויפעת היום – לא רוצה להגיד בת כמה – – –
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
חבר הכנסת סימון דוידסון נכנס בתחילת דבריי וכמו סוכן רדום יושב ולא אומר לי שיש לה יום הולדת.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
חיכיתי שתהיה פאוזה, אתה לא מפסיק לדבר.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
הבנתי. אז אני עושה פאוזה כדי להגיד ליושבת בראש, סגנית יושב-ראש הכנסת חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, מזל טוב מכל הנוכחים.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אני מניח שכולכם מצטרפים ואומרים מזל טוב ושנים של הצלחה, שגשוג וכמובן רק בריאות. בריאות זה הכי חשוב, אחר כך שאר הדברים באים בחבילה.
<< קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >>
יש לה תאריך עגול, היא בת 30.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
בת 30? חשבתי 25. 30 או 25? אל תבלבלו אותי. יש את הבדיחה שבטיטניק כולם היו בריאים, לא היה להם מזל. אז מזל זה חשוב; גם בריאות זה חשוב.
בנושא של החינוך, אני רוצה להתייחס גם לדוחות של ה-OECD שפורסמו לפני חודש וחצי. אני חושב שדווקא הדוח שכותבים בשפה האנגלית – אחר כך יש שרים שלועגים לאנליסטים של הארגונים הבין-לאומיים ואומרים: מה הם מבינים בחינוך היהודי? מה האנשים האלה ב-OECD, במודי'ס, בכל מיני ארגונים, בבנק העולמי, בקרן המטבע, מה הם מבינים בחינוך היהודי? הרי הם לא מבינים את הסוגיות של החינוך וכיצד החינוך היהודי חשוב וכו'. נדמה לי ששמעתי את זה משר האוצר עצמו או מהאנשים של שר האוצר סמוטריץ'. אז א. הם מבינים לא פחות טוב מכל השרים בממשלה, הם מבינים בדיוק מה קורה בחברה הישראלית. לכן, כשקוראים את הדוח הזה וקוראים אותו בשפה האנגלית – אני מדבר על דוח ה-OECD שפורסם באמצע אפריל, כשאצלנו היה חג פסח והממשלה והנציגים של הממשלה חשבו שאפשר להרדים את הציבור; פסח, כולנו בהגדת פסח וכו'. לא, אנחנו כן שמנו לב לדוח הזה ולא ישנו טוב כשקראנו את הדוח הזה, כי הדוח הזה מדבר בדיוק על המגזר החרדי והקשר שלו לכלכלת ישראל וכיצד צריך לשלב את המגזר החרדי.
אתה פספסת את עיקר דבריי. אני לא אחזור, כי אין לי זמן, אבל – – –
<< קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות ישראל כץ: << קריאה >>
– – – הצלחתי לאכול.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אה, הצלחת לאכול, הבנתי. אז עד שהשר יתיישב, אני אשתה מים ואני אמשיך. בדרך כלל אני לא שותה מים, אבל בגלל הדברים המרגשים שלי אמרתי שאני אשתה.
אז אדוני השר, שחזרת – – –
<< קריאה >> שר האנרגיה והתשתיות ישראל כץ: << קריאה >>
– – – עוד חמש דקות על חשבוני, אין בעיה.
<< דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
לצערי הממשלה לא קובעת באולם הזה, מי שקובע היא הכנסת, זה הריבון. נמצאת פה מנהלת הישיבה, והיא תקבע אם אני אקבל תוספת או לא.
מה שהתחלתי להגיד – ואני אחדד פה את הנקודה הזאת, שאמרתי בכלל על החברה, אבל אני רוצה דווקא לחדד ולהתחיל את הפסקה הזאת מזה שאמרתי שבחודש אפריל פורסם דוח של ה-OECD שמתייחס למגזר החרדי ולשילוב של המגזר החרדי גם בנושא של החינוך וגם בנושא של הכלכלה. אני מנסה תמיד להיות, מה שנקרא, בשיח הענייני. בשיח הענייני, כשקראתי את הדוח הזה – אני לא יכול להגיד שקראתי את כולו, אבל חלקים ממנו – ראיתי דברים ששנים אנחנו מדברים עליהם.
שנים אנחנו מדברים על כך שיש לשלב את המגזר החרדי בשוק התעסוקה. אתה לא יכול לקחת ילד בן 18, שהוא כבר לא ילד – עזוב שהוא לא הולך לצבא. הוא לא הלך לצבא כי הוא הלך לכולל. הגענו למספרים נוראים של 200,000-180,000 איש שפשוט מקבלים פטור אוטומטי. גם על זה יש ויכוח, ודיברנו גם על זה ועל היחס שלנו. זה ידוע, אנחנו לא מחדשים שום דבר. אבל אתה לא יכול לקחת את הילד הזה שמגיע לגיל 18-17 ולהגיד: עכשיו אני, כמדינה, אשתדל לשלב אותך בשוק התעסוקה. אתה תיכשל כמדינה, אתה יודע את זה טוב ממני; אתה תיכשל משום שאתה לא טיפלת בחינוך שלו מגיל שבע. אז שמעתי טענה די מעניינת שהילדים האלה בגיל 17-16 משלימים את הבגרות. לא, הם לא משלימים את הבגרות. לא משלימים. המספרים אומרים שלא רק שהם לא משלימים את הבגרות, גם קשה להם להשלים את הבגרות, כי הם נמצאים בסביבה שלא מעודדת את השלמת הבגרויות; הם נמצאים בסביבה שלא מעודדת יציאה לשוק התעסוקה. מה היא כן מעודדת? היא מעודדת נשים חרדיות שיוצאות לשוק התעסוקה, אבל כשאתה מתעמק ומסתכל בנתונים, גם שם אתה רואה שזה לא מאה אחוז – גם שם אתה רואה שהשכר שלהן נמוך. כשאתה מגיע לעומק של הבעיה וללב הבעיה, אתה מגלה שעם כל הכבוד לאנשים במגזר החרדי – ויש לי כבוד רב, אמרתי את זה לא פעם מהדוכן הזה – עדיין התרומה שלהם לכלכלת ישראל היא תרומה קטנה ביחס לכלל המגזר.
דרך אגב, אותו הדבר קורה גם במגזר הערבי. לפני יומיים ראיתי כתבה מעניינת בכאן 11, של תאגיד השידור. הכתבה עסקה בהתבטאויות של ראש הממשלה נתניהו כשהוא היה שר אוצר בשנת 2013. לקחו את הארכיון של 2013 – סליחה, 2003, אלה רגעים נדירים שהזיכרון שלי בוגד בי. ב-2003, 2005, כשהוא התפטר בגלל ההתנתקות, ביום שכמעט התחילה ההתנתקות. אז ב-2003 הוא אמר דברים על המגזר – לא צריך להמציא שום דבר, לא צריך להמציא את הגלגל. פשוט לקחו את הדברים שלו מהארכיון, של ראש הממשלה היום ושר האוצר ב-2003, בתקופה של אריק שרון – וחברים בממשלה, תיישמו את מה שהוא אמר ב-2003. משם מתחיל הטיפול בחינוך החרדי ושילובם של החרדים בשוק התעסוקה. שם זה מתחיל, כי אם אתה לא תיתן ליבה בגיל שש, שבע, שמונה – וליבה זה לא רק כיתה א', ליבה זה עד כיתה י"ב – ולא תיתן לו את החבילה הזאת שתאפשר לו להשתלב ולקבל מקצוע, כשהוא יגיע לגיל 18, יתייצב בלשכת הגיוס ואז הצבא יחליט: אתה לא יכול לעשות שירות צבאי, מסיבות שהצבא יחליט אם אלה סיבות מוצדקות או לא – לך תעשה שירות אלטרנטיבי, אבל הכי חשוב הוא שתצא לשוק התעסוקה. כך אולי נגדיל משמעותית את ההעסקה של הגברים החרדים בשוק התעסוקה ביחס למה שיש היום.
כי היום זה קצת למעלה מ-51%. רק תדמיינו לכם את המספר הזה, הנתון הזה, שכל גבר בריא במגזר החרדי, כל גבר שני לא מועסק בשוק התעסוקה, כלומר הוא לא תורם לכלכלת ישראל. יש סיבות: הם לא עושים צבא, והם מקבלים פטור, וחלקם עובדים בשחור. צריך להגיד את האמת – כן, הם עובדים בשחור. זו בעיה בפני עצמה שצריך לטפל בה. אבל כל עוד לא נטפל בחינוך שלהם ולא נעניק להם כלים מגיל צעיר כדי שיוכלו להשתלב בשוק התעסוקה, אז הדוחות של ה-OECD ימשיכו להיות דוחות נוקבים ודוחות שלא מביאים שום בשורה לכלכלת מדינת ישראל.
לא צריך להיות חכם גדול בכלכלה כדי להבין שבסופו של דבר כל הנטל הזה נופל על אלה שעובדים, על אלה שמשרתים ועל אלה שנהוג לקרוא להם סוג ב'. הם אומרים – מה זה סוג ב'? אלה האנשים שהם סוג ב'? אלה אנשים שעובדים. הם אלה שצריכים להרגיש סוג ב'? אנשים שעובדים, משלמים, אנשים שנכנסים לסופר וגם קונים ביוקר, דרך אגב. אין לי זמן, אבל הייתי יכול לפתוח הרצאה שלמה על כל הנושא הזה של ההתארגנות במגזר כדי להוריד את המחירים באופן שיטתי וחברתי. דרך אגב, אני אומר שזה טוב, צריך ללמוד גם מהם בנושא הזה – כיצד הם משפיעים בנושא הזה.
לסיום, אני רוצה להתייחס לעוד נושא שבעיניי הוא נושא קריטי וגם קרוב לליבי. התחלתי ואמרתי שמדינת ישראל לא יכולה להתקיים בלי עלייה. שלושה וחצי מיליון עולים עלו במשך 75 שנה, מאז שהמדינה קמה. אני מסתכל היום, ולצערי הממשלה הנוכחית, שאתה, אדוני השר, חלק ממנה, פוגעת בעלייה, פוגעת קשה בעלייה. אני לא רואה שאתם מביאים פתרונות לחבר'ה שעולים, חבר'ה איכותיים, עולים חדשים שתורמים לכלכלה. לפני שש שנים עשו מחקר וגילו מהי התרומה של העלייה מברית המועצות מאז שנת 1990, כי עלו יותר ממיליון ו-200,000 איש. גילו שעל כל שקל שמדינת ישראל השקיעה לא רק בעידוד העלייה אלא גם בקליטת העלייה, ישראל הרוויחה בין 160 ל-180 מיליארד שקלים. 43,000 רופאים שעלו לישראל – ישראל לא השקיעה בהם שקל אחד. הם באו עם השכלה מוכנה, לא הייתה השקעה. יותר מ-80,000 מורים, יותר מ-100,000 מהנדסים. 30 שנה מדינת ישראל פשוט נהנתה מהעלייה, 400% רווח.
אני מסתכל עכשיו על ההתנהגות של הממשלה הזאת – בוועדת העלייה דנו בזה כבר כמה פעמים, ולצערי אף שר שעוסק בזה עדיין לא הגיע. שר הפנים, למשל, לא הגיע לשם, ואני מקווה מאוד שהוא יגיע. אין פתרונות, להפך. הממשלה הזאת ביטלה את כל הנושא של קליטה מהירה לאותם אנשים שמגיעים בלי אשרת עלייה – אלפי אנשים שיכולים כבר מחר להגיע ולתרום, כי הם זכאי חוק השבות. התעלמות מוחלטת מאלפי אנשים שברחו מהמלחמה, שברחו מהתופת הזאת, ופשוט המדינה מתעלמת ואומרת: בסדר, אתה תעמוד בתור עוד כמה חודשים במשרד הפנים, ובינתיים לא ניתן לך שום דבר, לא לעבוד ולא כלום. שום דבר. ברגע שאתם פוגעים בעלייה ופוגעים ביכולת של מדינת ישראל לקלוט את העולים כדי שהם יתרמו לכלכלה, זה לא רק משפיע על האנשים האלה – זה גם משפיע על האלפים הבאים שאולי ירצו לעלות.
אני אגיד עוד דבר אחד. אני אחד מראשי שדולת העם היהודי בכנסת. זה כבוד גדול. אנחנו פועלים יחד עם הסוכנות. אני חושב שרק הדיבורים על הפגיעה בחוק השבות, על הניסיון לצמצם את הנושא של העלייה, על הנושאים שהם בתוך המחלוקת אצלנו, למשל מתווה הגיור, מתווה הכותל – כל הנושאים שמשפיעים ישירות על העולים, בעיקר בארצות הברית, כי שם המאסה הגדולה של העולים הפוטנציאליים, וגם בצרפת – בסופו של דבר הדיון הזה יגרום לכך שהאנשים האלה פשוט לא ירצו לראות את ישראל כבית לאומי, כמקום לעלייה בעתיד.
היום, בשנת 2023, מדינת ישראל פשוט מתחרה על כל עולה פוטנציאלי. זה לאו דווקא מחבר המדינות, זה בעיקר צרפת, ששם יש קהילה גדולה, 750,000 איש, וארצות הברית וצפון אמריקה, ששם יש יותר מחמישה וחצי מיליון יהודים. כל הפגיעה הזאת, שמתבטאת בתקציב שהוא הכי פוגעני בעלייה, בביטחון, בכלכלה, תגרום לזה שהרבה אנשים לא יראו במדינת ישראל כבית הלאומי שלהם. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
תודה רבה, חבר הכנסת יבגני סובה. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.
<< דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. כשאני מסתכל עלייך אז האמירה ש-50 זה ה-30 החדש מקבלת משנה תוקף. שיהיה לך מזל טוב.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר_המשך >>
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. היא לא מדינת הלכה יהודית, היא מדינת היהודים – חרדים, רפורמים, חילונים, וכן, גם חילונים גמורים כמוני. המדינה היהודית הזאת היא שקיבצה את היהודים מכל קצות תבל והצליחה לבנות כאן מדינה מערבית מתקדמת, חזקה כלכלית וחזקה צבאית. והכי חשוב, אותה מדינת פליטים, באופן מעורר השתאות, החליטה שהיא תהיה שווה לכל האזרחים שלה – יהודים, נוצרים, מוסלמים; כל מי שנמצא כאן, ללא הבדלי דת, גזע ומין – כולם שווים. רק דבר אחד מבדיל את היהודים משאר האזרחים: כל היהודים יכולים להצטרף באופן אוטומטי למדינת היהודים. בשביל זה היא כאן.
והצלחנו. צריך להגיד שהצלחנו מצוין עד שהגיע נתניהו, או יותר נכון, עד שהביבי השתלט על הנתניהו, עד שהאישי גבר על המפלגתי, עד שהאישי גבר על הלאומי. אותו נתניהו, שצמצם את קצבאות הילדים, אותו נתניהו, שהבין שצריך לעודד לצאת לעבודה ולא לעודד לפרזיטיות, אותו נתניהו, שהבין שצריך שוויון בנטל, שצריך את כולם מתחת לאלונקה; אותו נתניהו, שאמר כאשר היה שר האוצר ב-2003, ואני אצטט: אנחנו חייבים לצאת מתרבות של קצבאות לתרבות של עבודה, כי אז אנחנו דנים אותם, את הילדים שלהם ואת הנכדים שלהם להיות במלכודת העוני ולסעוד על קצבאות לעולמי עד. אז יש לי חדשות בשבילך: לא רק את הילדים ואת הנכדים שלהם אתה דן אלא גם את הילדים שלנו. כל הילדים שלנו יצטרכו לפרנס אותם ולשלם מיסים, כי השכר שהם יקבלו על עבודתם ילך ישירות לפרנס את אלה שלא עובדים.
אז מה קרה לך, מר כלכלה? מה עבר עליך? יכול להיות שאימת הדין משבשת את דעתך? יכול להיות שאתה אומר לעצמך: שייחרב העולם. אחרי התפקיד הזה אני אקח את אשתי וילדיי ואסע לאמריקה, המדינה הזאת קטנה עליי? אבל אנחנו, מר נתניהו, לא מתכוונים לנסוע לאמריקה, לא מתכוונים לחיות במדינת עולם שלישי ולא מתכוונים לתת לך להרוס את המדינה הזאת בשוד הקופה הציבורית ובהפיכת בית המשפט לעושה דברו של הממשלה. זה לא יקרה. בממשלה שאנחנו נקים מייד אחרי שתלכו מפה – ואני מקווה, במהרה בימינו – החיילים יקבלו יותר מהאברכים, וסטודנטים למדעים יקבלו תמיכות כדי שיוכלו להתמקד בלימודים. בממשלה שנקים נפעל להחזיר את ישראל בחזרה להיות מה שהייתה לפני שחירבת אותה. בממשלה שאנחנו נקים התקציב יהיה מופנה להורדת יוקר המחיה, כדי שזוגות צעירים יוכלו לקנות דירות. אצלנו, נתניהו המחריב, התקציב יופנה לעידוד ללימודים גם במגזר החרדי, כי אין לנו בעיה עם חינוך חרדי – יש לנו בעיה עם זה שהאסכולה הפוליטית המושחתת דואגת שהילדים החרדים יישארו בורים ועניים כדי שימשיכו להיות תלויים בקצבאות שאותה אסכולה מושחתת מעניקה להם.
בממשלה שאנחנו נקים שרים יבואו לעבוד, כפי שעשו בממשלה הקודמת. הם יבואו בבוקר ויחשבו איך לשפר את איכות החיים של אזרחי מדינת ישראל. בממשלה שאנחנו נקים אזרח חרדי, אזרח חילוני ואזרח מוסלמי ירגישו שווים, כי הם כולם יהיו אזרחים במדינת הלאום של העם היהודי, מפני שאני מפנה אתכם, אנשי הקואליציה המושחתת ביותר שהייתה בישראל אי פעם, למסמך המכונן שנקרא "מגילת העצמאות", ובו נאמר באופן מפורש שאינו משתמע לשתי פנים שמדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה ללא הבדל דתי, גזע ומין. ואתם, שנפלתם שדודים לשתי קבוצות לחץ, האחת חרד"לית, שלוקחת אתכם לקיצוניות ונותנת רוח גבית למתפרעים יהודים ביהודה ושומרון, והשנייה חרדית, שחלקים ממנה שורפים את דגלי ישראל ביום העצמאות וחלקים אחרים ממנה מרביצים לאישה בגן משחקים שפתוח בשבת בחריש, ורובה ככולה לא משרתת בצבא – אתם, חברי הכנסת של הליכוד, ואתם, חברי הליכוד ששומעים אותי עכשיו, נלקחתם בני ערובה בידי מנהיג מושחת וסחיט, שצריך את החבורה הקיצונית ביותר במדינת ישראל בשביל להינצל מאימת הדין. בשביל זה, חבריי חברי ליכוד יקרים, הילדים שלכם יצטרכו לעבוד בשלוש עבודות כדי להצליח להרים את הראש מעל המים. תצטרכו לפרנס עשרות אלפי משפחות שאומנם יחיו בעוני מחריד, אבל גם אותו יחיו על חשבונכם, במקום ללכת לעבוד ולעשות את הדבר הבסיסי שמצופה מכל בעל משפחה – לפרנס את משפחתו שלו.
וזה לא צריך להיות על חשבון התורה ולא על חשבון ההלכה, אלא כמו שכתוב: "אם אין קמח אין תורה", ואם אין תורה אין קמח. ההמצאה הישראלית, הסטרטאפ שאנשים לא עובדים ומתפרנסים מגמילות חסדים, או במקרה שלנו מכספי המיסים של המגזר העובד – הסטרטאפ הישראלי הזה חייב להיפסק, וככל שנקדים כך ייטב. מה יעשה הבן שלי, ששירת חמש וחצי שנים כלוחם וכמפקד בצבא והיום לומד באוניברסיטה? מה הוא יעשה אחרי שיגמור את לימודיו ויבין ש-80%-70% משכרו הולכים בשביל לממן אנשים שלא שירתו ולא למדו מקצוע? מה אתם חושבים, שהוא יסכים להיות פראייר כזה?
14.5 מיליארד שקלים – אתם קולטים את הסכום? במקום 14.5 מיליארד שקלים לכספים קואליציוניים הייתם יכולים להעביר את זה לשיפור רמת בתי החולים שבפריפריה והשוואתם למרכז; במקום 14.5 מיליארד שקלים לכספים קואליציוניים הייתם יכולים להעביר את זה לבניית כל הכיתות וגני הילדים החסרים במדינת ישראל; במקום 14.5 מיליארד שקלים לכספים קואליציוניים הייתם יכולים להעביר לבניית מחלפים שיפטרו אותנו מהפקקים; 2 מיליארד שקלים לשנתיים – זה מימון כל הרפורמה בחקלאות, שהייתה משווה את החקלאות הישראלית לחקלאות האירופית בתמיכות ישירות. במקום זה 14.5 מיליארד שקלים מתקציב ללא בשורה יובילו אותנו למשבר כלכלי עמוק שילך ויחריף, משבר כלכלי שגם ילדינו וגם נכדינו יצטרכו להתמודד איתו.
מדהים לראות בהסתכלות על ההיסטוריה איך קבוצות קיצוניות מחריבות את המדינה, ותמיד זה בשם אלוהים. הם שרפו את האסמים כדי להחיש את עזרתו של אלוהים, והם מחרבים את הכלכלה בשילוב של הפיכה משפטית קיצונית. שר האוצר שלנו, שיש לו תפיסה כלכלית שמבוססת על חסדי שמיים ואומרת שבעזרת השם יהיה בסדר, גישה שטוענת שעזבו מודלים כלכליים – כל עוד נאמין שהשם יהיה איתנו יהיה בסדר; חבל רק שהשם לא יודע את זה – הוא רוצה להעביר חצי מיליון יהודים ליהודה ושומרון. הוא רוצה להפוך את מדינת ישראל למדינה דו-לאומית, שלא תהיה מדינה יהודית – היא תהיה מדינה יהודית ומוסלמית, ובקצב שהכלכלה הזאת נהרסת, גם התל"ג שלה יהיה דומה לזה של המדינות הערביות שסביבנו. הוא לא מבין – או שאולי הוא לא רוצה להבין – שאין דבר כזה לחיות במקום אחד ולהחזיק שלושה מיליון אנשים ללא זכויות; הוא לא מבין – או שאולי הוא לא רוצה להבין – שהדבר הזה יתהפך עלינו, שהוא כורה במו ידיו את הבור שאליו הוא הולך להפיל את כולנו; הוא לא מבין – או שאולי הוא לא רוצה להבין – שהדבר הטוב ביותר לביטחוננו הוא הסדרים מדיניים כמו שעשינו עם מצרים, גדולת אויבינו בעבר, כמו שעשינו עם ירדן וכמו שצריך לשאוף ולעשות עם הפלסטינים. כי אין דבר טוב יותר לישראל מצבא חזק ומאוחד. הדבר הבא זה הסכמי שלום וביטחון.
תארו לכם שלא היה קם אדם כמנחם בגין ז"ל, שבאופן אמיץ הוביל אותנו לשלום עם גדולת אויבינו, והיום היינו צריכים להיות מפוזרים לאורך כל גבול מצרים ושומרים על הגבולות; תארו לכם שלא היה קיים אדם אמיץ כמו יצחק רבין, שעשה שלום עם ירדן, והיום היינו צריכים להיות במצב מלחמתי תמידי איתה; תארו לכם שלא היינו צריכים להחזיק את כל צה"ל ביהודה ושומרון לענייני שיטור, והם היו יכולים היום להתכונן לעימות הבא – שאני מקווה שלא יקרה – עם איראן ועם החיזבאללה. יש לכם חוסר הבנה לכך שכוח צבאי חזק מטרתו לשנות מציאות ולעבור ממצב של לוחמה למצב הסכמי, אחרת אתה מבזבז את הכוח שלך לריק.
אתם עושים סימפוזיונים וכנסים על הגירוש מעזה, מתלוננים על היציאה שלנו מעזה, ואני אומר לכם, מזל שהיה לנו מנהיג כמו אריאל שרון שבתבונתו הבין שהישארות בעזה, שבה 8,000 אנשים חיים בתוך שניים וחצי מיליון פלסטינים, שצריכים לטפל בתשתיות הראויות וגם לשלוט על האנשים האלה – מזל שהוא הוציא אותנו משם. כיום מצבנו הביטחוני הוא לא טוב אבל הוא יותר טוב ממה שהיה קורה אם היינו נשארים שם. נכון שמה שאמרתי כרגע יקים עליי אנשים רבים, אבל אם הם יהיו כנים עם עצמם הם יבינו שאני צודק.
לסיכום, הממשלה הזאת צריכה להיעלם כמה שיותר מהר מהחיים הפוליטיים במדינת ישראל. ראש הממשלה הזה צריך כמה שיותר מהר לעזוב את החיים הפוליטיים ולהתעסק בענייניו המשפטיים. אנחנו צריכים להקים ממשלה שתורכב ממרכז-ימין וממרכז-שמאל, שתהיה מורכבת ותייצג את רוב העם, שהשיקולים יהיו ממלכתיים שמשרתים את כלל הציבור, ולשאוף, תמיד לשאוף לשלום ולשוויון בין כל האנשים.
אני מודה לכם, אבל מאחר שיש לי עוד שלוש דקות ואני צריך לנצל את הזמן הזה, אז אני רוצה לדבר לא מהנייר על המצב הבאמת-קשה שהגענו אליו עם האויב הגדול ביותר שלנו, עם איראן. ראש הממשלה נתניהו עשה כמה טעויות דרמטיות בתוכנית שלו איך להתמודד עם איום הגרעין האיראני. הוא השתמש באיום האיראני ככוח פוליטי כדי לייצר כאן איזושהי תחושה של דחיפות. פעמיים הוא טעה: פעם אחת כשיצא נגד הסכם הגרעין, והוא נאם בקונגרס והפריד בינינו לבין האמריקנים, או הרחיק בינינו לבין האמריקנים, כשיצא נגד נשיא מכהן. בסופו של דבר נחתם הסכם על אפו ועל חמתו, שהיה יכול להיות יותר טוב אם הוא לא היה מתנגד לו בצורה כזאת אלא בצורה חכמה יותר ומתחת לשולחן. ההסכם שנחתם היה הסכם לא טוב, אבל היו בו גם דברים טובים, והוא הרחיק את האיראנים מהגרעין.
ואז הגיע נשיא אמריקני חדש, והוא שכנע אותו לצאת מההסכם. זאת הייתה הטעות השנייה הגדולה שלו. הוא יצא מההסכם, הוא לא שם שום תוכנית אלטרנטיבית להסכם, והמצב שלנו היום הוא שאנחנו נמצאים ממש ימים – מהרגע שהאיראנים מחליטים להעשיר ל-90% זה ימים, שבועות, לא יותר מזה, ואז יש להם מספיק חומר בקיע לפצצות גרעיניות. הדבר הזה יכול היה להימנע, הוא לא היה צריך לקרות. יכולנו היום להיות במצב הסכמי שהם היו רחוקים שנה וחצי, שנתיים; היום אנחנו נמצאים במרחק של ימים ספורים. בכל הדבר הזה אשם בן אדם אחד, שאת כל מה שהוא עשה, עשה משיקולים פוליטיים. כל מערכת הביטחון בזמנו אמרה לו שזאת טעות פעמיים – גם לצאת נגד נשיא אמריקני מכהן וגם לצאת מההסכם בלי plan B – ובכל זאת הוא עשה את זה, כי זה מצטלם טוב, כי הוא מראה שהוא יעני כגיבור. אבל תכלס, הוא פגע בביטחון של כולנו וביכולת שלנו לדחוק את האיראנים לתקופה ארוכה.
לא כולם חושבים ככה במערכת הביטחון – אני צריך להיות הגון מספיק. היום יש אנשים שחושבים שלא צריך להגיע להסכם. אני לא מסכים איתם. אני חושב שגם היום הדרך הנכונה להרחיק את האיראנים מהגרעין היא לעשות את זה בצורה הסכמית, עם איום צבאי אמיתי על השולחן, יחד עם ידידינו האמריקנים, וכן להגיע להסכם שברור לכולם מה המחיר אם מפירים את ההסכם הזה.
לצערי הרב אנחנו רחוקים משם, ולא בטוח שזה אפשרי. פספסנו כמה הזדמנויות מאוד מאוד טובות. הדבר החמור – ואני משוכנע בזה; אני לא יכול להוכיח את זה אבל אני משוכנע בזה בתוכי – שכל השיקולים היו פוליטיים: איך לנצח בבחירות בישראל על חשבון הביטחון שלנו. תודה רבה לכולם.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
תודה רבה לך, חבר הכנסת רם בן ברק. יעלה חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.
<< דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>
גברתי היושבת בראש, אדוני השר, אין כאן חברי כנסת, אז אין לי אל מי לפנות, אבל אני מבקש לפתוח בכמה ציטוטים: אנחנו חייבים לצאת מתרבות של קצבאות לתרבות של עבודה. עם הקצבאות אנחנו דנים את האזרחים ואת הילדים שלהם להיות במלכודת העוני ולסעוד על הקצבאות לעולמי עד. אני רוצה שאנשים יעשו ילדים שהם יכולים לפרנס אותם. אדם צריך להבין שיש לו אחריות לכלכל את הילדים שלו ולדאוג לעתידם. הקצבאות הובילו לקריסה דמוגרפית וכלכלית. אנשים לא עבדו. היו להם הרבה ילדים והמגזר הפרטי נאלץ לשלם עליהם. האם מישהו כאן יודע של מי הציטוטים הללו? רמז: לא של לפיד ולא של ליברמן. אני יודע שזה קשה, אז אני אגלה לכם: של ראש הממשלה בנימין נתניהו – כך הוא התבטא כשעוד היה לו אומץ והוא פעל לטובת המדינה ולא עשה רק מעשים ששירתו אותו פוליטית, וזה מה שהוא חשב באמת.
לצערי, בתקציב האיום הזה, איום ונורא, יש לומר, אנחנו רואים את ההפך הגמור: הכלכלה ועתיד המשק והמדינה לא מעניינים אותו ואתכם בכלל. חבריי לקואליציה, אתכם מעניינת רק שרידות פוליטית. בתקציב הזה אין מנועי צמיחה, אין תשובות על בעיות המדינה, אין חלוקה שווה, אין שוויון בנטל הכלכלי – אין ואין ואין ואין ואין כלום ושום דבר. למעשה, יש פה רפורמה אחת גדולה ומשמעותית – רפורמת הבטלה והבערות. הקצבאות, שניפחתם לשיאים שלא ידענו כמותם, יתמרצו לימודים בלי מתמטיקה ואנגלית ויובילו לירידה בשיעור העבודה בקרב גברים חרדים.
התקציב הזה מוביל את ישראל לקטסטרופה, לא פחות. במקום 14 מיליארד שקלים לכספים קואליציוניים הייתם יכולים להעלות את קצבאות הזקנה. אלה האנשים שבגלל הנטל ויוקר המחיה בקושי חיים ונאלצים לוותר על מזון ועל חימום בחורף. תחשבו על זה – הייתם יכולים לשפר משמעותית את רווחתם של אזרחים ותיקים רבים שחיים בעוני, בצמצום ובחוסר גדול. אתם מגדילים את הנטל הכבד על אותה קבוצה שמשלמת את רוב המיסים, משרתת ועושה מילואים – מעמד הביניים הישראלי, אותם אנשי מילואים שאחד השרים שלח לעזאזל, ואותם טייסים ששרה בממשלה הרעה הזאת בזה להם כי הם לא מלח הארץ; נסתדר בלעדיהם.
שמעתי את התבטאויותיה של גלית גוטמן ואת התנצלותה הכנה. אפשר וצריך לבקר את הכינוי המעליב שבחרה להשתמש בו כנגד מגזר שלם, אבל את המציאות, חבריי חברי הכנסת, אי-אפשר לשנות. התקציב הזה הוא שוד לאור היום של העתיד של ילדינו, והוא יוביל לירידה בשיעורי העבודה, לירידה במיסים ולפגיעה בצמיחה. אנחנו נבכה אותו עוד הרבה שנים קדימה.
ומה שמדהים מכל הדברים שבחרתם לפגוע בהם – דווקא במנוע צמיחה חשוב של המשק הישראלי, בקטר שמוביל את כל המשק: פגעתם בענף ההייטק. כדי לממן את החגיגה של הכספים הקואליציוניים שראינו פה ביצעתם קיצוץ רוחבי וקיצצתם 100 מיליון שקל מתקציב הרשות לחדשנות, שיעמוד על כ-1.4 מיליארד שקל בלבד. עכשיו תראו את האבסורד: בעקבות המהפכה המשטרית שניסיתם להעביר, בחוצפתכם ובחוסר האחריות שלכם, ריסקתם את ההשקעות בסטרטאפ, חברות סטרטאפ. ברבעון האחרון הן ירדו ב-75%. כתוצאה מכך 80% מהסטרטאפים החדשים נרשמים בחו"ל, עם הנהלות ועובדים בחו"ל, ופותחים פה רק את חברת-הבת שלהם. הם רוצים את ההשקעות הזרות ויודעים שהסיכוי לקבל אותן עם חברה שרשומה בישראל הוא קטן משמעותית. המשמעות ברורה: פחות עבודה עם הכנסות גבוהות לישראלים, פחות מיסים ופחות צמיחה. נהפוך הוא, המוחות המבריקים שלומדים באוניברסיטת באר שבע, בעברית, בתל אביב ובטכניון מוצאים את עצמם מועברים לחו"ל, מכיוון שאין השקעות ואין מקומות עבודה. אתם, הממשלה הרעה הזאת, הרסתם במו ידיכם את הקטר הכלכלי של מדינת ישראל, את ההייטק. וכך, במקום שתקציב הרשות לחדשנות יגדל ונוכל לעזור לסטרטאפים חדשים להיפתח בישראל, אתם מקצצים אותה ומעבירים את הכסף לעידוד אבטלה. מדינה שבמו ידיה, החלטותיה ותקציבה בוחרת להתאבד כלכלית ולמכור את עתידה ועתיד ילדינו שיושבים כאן באולם המליאה.
עכשיו, גברתי היושבת בראש, מילא אנחנו שופכים מים קרים על התקציב הנורא הזה ומתנגדים לו – אנחנו הרי אנשים פוליטיים מהאופוזיציה – אבל תראו מה כותבת הכלכלנית הראשית של משרד האוצר, כלכלנית, אדוני שר האוצר לשעבר, שאתה מינית. הכלכלנית הראשית שירה גרינברג אומרת כך על התקציב, ואני מצטט: החלטות הממשלה במסגרת ההסכמים הקואליציוניים על הגדלת קצבאות האברכים והפעלת תוכנית הסיוע במזון ללא מבחני מיצוי כושר ההשתכרות של משק הבית צפויות להוביל לפגיעה בהשתלבותם של גברים חרדים בתעסוקה. על הגדלת תקציב החינוך שאינו רשמי כתבה כי המהלך צפוי להוביל להסטת תלמידים למוסדות שמלמדים לימודי ליבה בהיקפים נמוכים יותר או שאינם מלמדים כלל לימודי ליבה לאורך כל שלבי הלימוד, לא מתמטיקה ולא אנגלית. בכך צפויה להימשך ולהעמיק הירידה ברמת ההשכלה הרלוונטית לשוק העבודה של התלמידים החרדים.
ואם הכלכלנית במשרד האוצר לא מספיקה לכם, בואו נזכור מה כתב יוגב גרדוס, ראש אגף התקציבים באוצר, בסקירה שפרסם: "עוד טרם יישום החלטת הממשלה והשפעותיה השליליות הצפויות על המשק, ללא שינוי בשיעור התעסוקה בקרב גברים חרדים, אובדן התוצר המצטבר עד שנת 2060 צפוי להגיע לכדי 6.71 טריליון שקלים" – פי שבעה מהחוב החיצוני של מדינת ישראל. שמעתי את השרה גלית דיסטל אומרת: מה נתנו לחרדים, 2.6 מיליארד? מה זה לעומת הסכום הכללי? גברתי השרה, כדאי שתלמדי: זה התשלום הישיר, שבא בבסיס התקציב. הנזק המתמשך לכלכלת מדינת ישראל לאורך השנים הוא 6.7 טריליון שקל.
בנוסף, בשנת 2065 יהיה צורך בהעלאת מיסים ישירים ב-16% על מנת לשמור על אותה רמת שירותים שהמדינה מספקת ללא גירעון. ומילא הכלכלנית הראשית וראש אגף התקציבים, אתם אומרים – אוה, לא נשמע להם. הרי בקואליציה האיומה והמגוחכת הזאת כל הפקידים הם אויבים, שמאלנים בפוטנציה, הדיפ-סטייט. תראו מה אומרים 200 כלכלנים במשק – ועברתי על הרשימה, מדובר באמת בכלכלנים הכי טובים והבכירים שיש לנו כאן במדינת ישראל. חלקם מונו על ידי נתניהו במהלך השנים לכל מיני תפקידים. לא כולם שייכים לאותו צד. ביניהם פרופ' עומר מואב, שהיה יועץ לשר האוצר שטייניץ, פרופ' יוג'ין קנדל, שהיה יושב-ראש המועצה הלאומית לכלכלה של נתניהו, פרופ' יעקב פרנקל, שהיה נגיד ואשר נתניהו רצה למנות אותו פעם נוספת לנגיד, פרופ' איתן ששינסקי, ששר האוצר שטייניץ מינה אותו, כזכור, לעמוד בראש הוועדה לבחינת מדיניות המיסוי של תגליות הגז. בקיצור, מדובר בכלכלנים שראש הממשלה והימין מעריכים מאוד את דעתם, והם מגיעים מכל שדרות החברה והעיסוק הכלכלי. 200 כלכלנים, ובואו נשים לב היטב מה הם אומרים על התקציב הנורא הזה, כי תקציב כזה לא היה לנו, שיירשם בפרוטוקול של הכנסת, ולשם כך אני אומר אותו לשנים הבאות שיבואו: "העברות הכספים במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, כפי שמשתקף בתקציב הקרוב שעולה להצבעה השבוע, צפויות להביא לפגיעה משמעותית וארוכת טווח בכלכלת ישראל ובעתידה כמדינה משגשגת – – – צעדים אלו ימנעו מילדים בחינוך החרדי את האפשרות לרכוש מיומנויות יסוד החיוניות להשתלבותם כמבוגרים בשוק העבודה ובכלכלה מתקדמת, ויקטינו את התמריץ של הבוגרים החרדים להשתלב בשוק זה". הקצאת המשאבים למוסדות החינוך ללא ליבה, ככה הם כותבים, מחריפה את הבעיה ומדרדרת את כלכלת ישראל אל עבר העולם השלישי.
והם ממשיכים וכותבים: "המחיר הכלכלי-חברתי יתבטא לא רק באובדן תוצר, אלא גם בעובדה שהמשק יתקשה לספק לתושבי ישראל שירותי בריאות, חינוך, תחבורה, ורווחה ברמה של משק מתקדם". והם מוסיפים: "המגמה הנוכחית שלפיה שיעור החרדים באוכלוסייה מכפיל את עצמו בכל 25 שנה" – לא, אדוני השר, אינני נגד החרדים, אבל "כשילדים חרדים אינם רוכשים מיומנויות יסוד החיוניות להשתלבות במשק עבודה מודרני, מהווה סכנה קיומית לעתידה של מדינת ישראל, משום שרק מדינות מתקדמות יכולות לממן טכנולוגיות צבאיות הנחוצות להגנה על תושביהן מפני איומים בשדה הקרב העתידי".
חברי הכנסת, מאמירות כאלה של גדולי המומחים במדינה – היא ממשלה חסרת אחריות שעיוורת לטובת הציבור. זהו תקציב חסר אחריות שיסיג את ישראל שנים אחורה. הרי לא צריך להיות כלכלן בכיר כדי להבין שכאשר המדינה מתמרצת מוסדות ללא לימוד מתמטיקה וללא לימוד אנגלית, היא יוצרת עוד ועוד דורות של אזרחים שלא יוכלו להשתלב בשוק העבודה העתידי.
יושבים כאן, אדוני השר, ביציע האורחים ילדים שאני מעריך שהם בכיתה ו' או ז'. בוודאי ובוודאי הם לומדים מתמטיקה, כי הם צריכים את זה לעתידם הם, להשתלבות באוניברסיטה, להשתלבות בשוק העבודה עצמו. ילדים שלא לומדים מתמטיקה ואנגלית נשארים בורים ואינם יכולים להשתלב בשוק העבודה העתידי של מדינת ישראל. אותם ילדים, כשהם יסיימו את השירות שלהם וייצאו ללימודי אוניברסיטה, טכניון, מכללה, ויצאו לאחר מכן לשוק העבודה, הם ירכשו מיומנויות כדי להשתלב בשוק העבודה. אבל מה יקרה לשכר שלהם? הוא יצטמצם, כי המיסים שהם ישלמו יצטרכו לתמוך באותם סקטורים שלא למדו לימודי ליבה, מתמטיקה ואנגלית ולא יצאו לשוק העבודה.
כשהמדינה מגדילה את הקצבאות היא מתמרצת אנשים לא לעבוד, ובניגוד לאגדות, זה לא קורה מעצמו. תראו את הנתונים בעקבות קיצוץ הקצבאות של שר האוצר נתניהו ב-2003: אחוז הגברים החרדים שיצאו לשוק העבודה זינק מ-35% ל-47%; בשנת 2013, כתוצאה מקיצוצים נוספים שהעביר שר האוצר לפיד, נרשם זינוק נוסף לעבר 51% לאותם בוגרים מהעדה החרדית שיצאו לעבודה; ואז, כששבו ב-2015 והממשלה של 2015 הגדילה את הקצבאות, שיעור התעסוקה של המגזר החרדי המשיך לרדת. חברים יקרים, זה לא "אולי" ולא "אילו", אלה עובדות כלכליות. התקציב שלכם יוביל לירידה בשיעור התעסוקה. בכל מדינה נורמלית מסתכלים עלינו בהלם – מדינה שמתמרצת אנשים בכספים רבים כדי לא להיכנס לשוק העבודה. טירוף מערכות. זה לא קיים באף מדינה נורמלית, אף מדינה מתקדמת. בעתיד הרחוק, בשנת 2065, רמת החיים במדינת ישראל תרד, כי יהיה ציבור שהולך וקטן שיישא בנטל. זה אותו ציבור שישרת בצבא; זה אותו ציבור שיעבוד, כמו הילדים האלה שיושבים ביציע. אותם לא תמרצתם בכספים קואליציוניים כדי לא ללמוד מתמטיקה ואנגלית. הם ילכו לשרת והם יצאו לשוק העבודה.
גברתי היושבת בראש, בתקציב הזה לא רק שאין מנועי צמיחה אלא שאין בו שום בשורה למשפחות שנאנקות תחת יוקר המחיה, שעולה ועולה בלי הפסקה. בתקופה האחרונה יבואניות המזון מתפרעות ומעלות מחירים באופן שערורייתי וחסר תקדים. הן מרגישות שהממשלה הזאת חלשה, פוחדת. תראו מה קרה בארבעה חודשים – טירוף. אי-אפשר להיכנס לסופר. הן ראו שאין בתקציב הזה אף צעד שמאיים עליהן. אפילו את הרפורמה היחידה שהייתה בחוק ההסדרים הורדתם בלחץ הלוביסטים בתוך שלושה שבועות מרגע פרסום התקציב, וכך חלב ומוצריו עלו ב-9%, קרטון ביצים – ב-16%, הלחם שבפיקוח – 5%; עלית העלתה בין היתר ב-6% את הקפה, את החטיפים המתוקים, קפסולות, שמן יד מרדכי ועוד; אוסם הצטרפה לחגיגה, למה לא? כשאפשר ולא מונעים ממך, אפשר להעלות את הכול. היא העלתה בכ-4.7% בממוצע את דגני הבוקר, הקפה, הגרבר לתינוקות ואת המטרנה לתינוקות ב-2.7%; רטבים של פסטה, מרקי טבעול – 4.5%. רווחי שופרסל זינקו ב-144%. למה? כי הם יכולים. וזה רק ברבעון אחד. ומה עשיתם לטובת העניין? כלום ושום דבר.
שמעתי את שר הכלכלה – מצא את האשמה: גב' כהן, ראש רשות התחרות, כאילו היא אשמה. ודווקא היא מצטיינת – היא העלתה על השולחן עוד פעם את נושא המונופולים, העמידה חברות לדין. מצאתם את האשמים: פעם זה היועצת המשפטית לממשלה, פעם זה ראש רשות התחרות, פעם זה מנדלבליט. כל פעם יש לכם אשם אחר.
שסטוביץ העלתה גם היא בכ-15% את מוצרי המזון, הטיפוח והטואלטיקה: תה, פסטה ברילה – אם מישהו רצה תחרות מול אוסם, הלכה התחרות – מסטר-שף, טונה, אורז, פלמוליב – משחות שיניים – מה לא. אני יכול להמשיך ולמנות עשרות מוצרים, אבל זה לא מסתכם רק בהם. חברות אחרות מסתכלות על החגיגה ורואות שאין בעל בית ומעלות גם הן את המחירים. לאחרונה התבשרנו שאפילו "וולט" מתחילה לקחת דמי תפעול מהלקוחות למשלוחים. ואני אומר, אני קורא לכל אלה שמזמינים אוכל למשרדים והביתה: אל תזמינו אוכל, תצאו החוצה ברגל, זה גם טוב לבריאות, תקנו אוכל אם צריך ותחזרו הביתה. אל תעשו שימוש בשירות של "וולט".
וכשאתם יכולים לקנות מוצרים – שר הכלכלה – שכחתי אותו – הכריז מלחמה על קוקה קולה. קוקה קולה – זה המאבק, אדוני שר הכלכלה, או מוצרי יסוד שחיוניים לחיים היום-יומיים, מטרנה לתינוקות, שמן, סוכר, קמח, לחם, דגים ובשר? קוקה קולה – שמעתי שהוא אומר בערוץ 14 – לא שאני צופה בו – ציטוט שלו: קוקה קולה – אני נלחם בהם. אז תראו מה עשיתם: אנחנו השתנו מס על אותן חברות שמייצרות מיצים ומשקאות ממותקים כדי להוריד את רמת הסוכר כדי שלא להרעיל את תושבי מדינת ישראל, כי לעתיד לבוא הטיפול באלה שחולים בסוכרת הוא הרבה יותר. אז תראו מה עשיתם – הסכמים קואליציוניים: ביטלתם את המס על החברות האלה, הזנחתם את תושבי מדינת ישראל לסכנה ממשית לחלות בסוכרת, ועכשיו אתם הולכים להילחם בקוקה קולה. תושבי ישראל, אל תקנו קוקה קולה ואל תקנו משקאות ממותקים. תשתו מים, זה יותר בריא. אדוני שר הכלכלה, תילחם ביבואנים, תילחם ביצרנים שהשתוללו השנה, תילחם באוסם, תילחם בכל אלה שמגזימים.
לא דיברתי על החשמל, שהבטחתם ירידה, לא על ביגוד והנעלה, לא על תחבורה ציבורית. כל אלה התייקרו. זהו גל התייקרות מחירים שלא ראינו כמותו מעולם. עוד לפני העליות האלה, הפסח האחרון – איפה חברי הכנסת מהמפלגות הדתיות, החרדיות? הפסח האחרון היה הפסח היקר ביותר בתולדות מדינת ישראל. עכשיו המצב הפך לבלתי נסבל. חוסר המעש שלכם – אפשרתם ליוקר המחיה להשתולל לרמות שלא ידענו כמותן. עגלות הסופר הממוצעות התייקרו בלא פחות מ-10% בממוצע. איך זוגות צעירים עם ילדים אמורים לגמור את החודש?
ראיתי את ראש הממשלה ושר הכלכלה מתגאים ב-50 הסניפים שרשת קרפור פתחה בישראל ונדהמתי מהחוצפה ומהשקרים. הממשלה שלנו בהובלת חברתי שרת הכלכלה לשעבר חברת הכנסת אורנה ברביבאי ישבה ועמלה על פתיחת חסמים כדי לאפשר לרשתות נוספות להיכנס ארצה, ואתם לקחתם את הקרדיט אפילו בלי להגיד מילה טובה. אתם חושבים שהציבור מטומטם ולא רואה? מה חשבתם, שמישהו באמת מאמין שבתוך ארבעה חודשים גם פתחתם חסמים, גם הרשת פתחה 50 סניפים, גם עיצבה אותם, גם גייסה עובדים ומנהלים וגם פתחה אותם לקונים? ממש שיא של חוצפה של ראש ממשלה ושר כלכלה שעומדים מול המצלמות ואומרים: פתחנו, עשינו. זאת הממשלה הקודמת, גברתי.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
– – –
<< דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הצחקתם אותנו. אנחנו עבדנו כדי להוריד את יוקר המחיה, עבדנו בפתיחת חסמים, הבאנו את קרפור לארץ ורשתות אחרות, ובתקציב שלכם לא יקרה כלום ושום דבר.
עוד לא דיברתי על החינוך, כי את יושבת על כס היושב-ראש אבל את מומחית גדולה יותר ממני.
המהפכה המשטרית שאתם מקדמים מרסקת את הכלכלה ואחראית לירידה דרסטית בהשקעות ולפיחות בשקל. תראו מה קרה לשקל – השקל היה חזק מול הדולר והיורו. לא צריך להיות כלכלן כדי להבין שהיכולת שלנו לקנות בחוץ התרסקה בגלל עלייתם של הדולר והיורו בגלל המהפכה המשטרית המטורפת הזאת שלכם. כתוצאה מהתרסקות השקל בנק ישראל ממשיך להעלות את הריבית. צריך לומר, גם בבנק ישראל לא תכננו להגיע לרמה הזאת של הריבית, אבל אתם לא השארתם להם ברירה איך להילחם באינפלציה המשתוללת. בריחת ההון והזינוק המשמעותי באינפלציה שאתם אחראים להם הביאו לרמת ריבית גבוהה שלא ידענו כמוה 17 שנים, וכמו שכולנו יודעים, ריבית גבוהה מביאה לעלייה משמעותית בהחזרי המשכנתאות של זוגות צעירים.
אחרי עשר העלאות ריבית, שהגיעה לשיא של 4.75%, החזר חודשי ממוצע של משכנתה זינק מ-3,900 שקלים ל-5,100 שקלים בערך. המשמעות היא שהמשכנתה הממוצעת תפחה ב-420,000 שקלים לכל תקופת ההלוואה. טירוף. זה מצב מטורף שמוסיף עוד הכבדה בלתי אפשרית על זוגות צעירים ומצטרף להעלאת המחירים. ומה הבשורה שלכם בתקציב הזה? נאדה, כלום, גורנישט. אז מרוב ייאוש הלכתי לבדוק בתקציב נושאים אחרים. אמרתי, אם לא יוקר המחיה, לא סדר עדיפויות נכון, נבדוק מה עשיתם בעניינים אחרים שהבטחתם לציבור. מעיון בתקציב של המשרד לביטחון לאומי – עלק לאומי – עולה שאין שם לא 14 מיליארד שבן גביר דרש בהתחלה וגם לא 9 מיליארד. היום התפטר ראש אגף התכנון במשטרת ישראל כי השר והמפכ"ל לא עירבו את מי שאמור לתכנן את התקציב. על פי הכתוב, למה הוא עוזב את תפקידו? לא רק שלא עירבו אותו – הוא אומר שיש שם 1.2 מיליארד מכל ההבטחות של השר הזה.
אפילו במשילות אין פתרון. עם הכסף שמופיע בתקציב אי-אפשר להעלות את שכר השוטרים. תשמעו, חבריי השוטרים, לא יעלו לכם את השכר. הכול שטויות והבטחות שווא. אי-אפשר לגייס שוטרים חדשים, אי-אפשר לעסוק בבניין הכוח. נכון לעכשיו חסרים 2,093 שוטרים בתפקידי ליבה בכל האגפים – חסרים 792 שוטרי סיור, 231 יס"מ, 385 לוחמי מג"ב, 232 חוקרים ועוד ועוד. משטרת ישראל היא אחת המשטרות הקטנות בעולם, ושוטרים עוזבים כי אין להם ברירה. הפשיעה משתוללת והרציחות עברו כבר מזמן את ה-100; סופרים את הנרצחים יום-יום. בחברה הערבית המצב עגום מאוד, ואין לשר הטיקטוק והפיתה ולו תשובה אחת – – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
אנא לסיים.
<< דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני מסיים. יש לי הרבה מה להגיד לכם מתוך הלב.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
כן.
<< דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הרבה להגיד איזה כשלים אתם עושים, איך מכרתם את המדינה שלנו, לאן אתם מביאים אותה עם המהפכה המשטרית. ואני אומר לכם, הציבור רואה את המראות, שומע את הקולות וישיב לכם כגמולכם בבוא הזמן. אתם ממשלה רעה וסופכם להיעלם מהעולם. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
תודה רבה, חבר הכנסת מיקי לוי. יעלה חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה.
האמת היא שהם מספקים כל כך הרבה חומר, שמה זה חצי שעה? זה רץ.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
בבקשה, אדוני, 30 דקות לרשותך.
<< דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אנסה קודם כול להתעמת עם השקרים של בנימין נתניהו עצמו וממשלתו, או חלקים מממשלתו, שמתחילת הדרך של הממשלה הקודמת מפיצים שקרים: נתנו למנסור עבאס 53 מיליארד שקל – דיברו על מס עבאס, מחלקים לאחים המוסלמים וכו' וכו'. אז אני אנסה להציג את הדברים לאמיתם, למרות שאני משוכנע, חבר הכנסת מיקי לוי, שזה לא ישנה את התמונה, כי מבחינתם ההחלטה ללכת בדרך של הפרחת שקרים והטעיית הציבור היא דרך שבעיניהם היא לגיטימית כדי לקושש כמה קולות פה ושם. אני מאמין ש-90% מאזרחי מדינת ישראל, אפילו כולל אלה שתומכים בהם, לא מאמינים לשקרים ולקמפיין ההסתה נגד רע"מ ונגדי אישית. המטרה שלהם הייתה להכפיש את שמה של ממשלת השינוי, שתפקדה בשנה שעברה ונתנה מענה והתמודדה בצורה מוצלחת עם האתגרים של כל אזרחי המדינה, כולל אזרחי המדינה הערבים.
אז מה לא קיבלנו ומה כן קיבלנו? לא קיבלנו 53 מיליארד שקל, אבל כן קיבלנו תוכנית חומש לחמש שנים, לא לסגירה אלא לצמצום פערים כלכליים וחברתיים לכל מגזרי החברה הערבית – שימו לב: המגזר הדרוזי, המגזר הבדואי בדרום ובצפון, הציבור הערבי בערים המעורבות, לרשויות המקומיות הערביות וכמובן ליישובים הערביים שנמצאים בתוך המועצות האזוריות היהודיות. התוכנית הזאת – לחמש שנים בעלות של כמעט 30 מיליארד שקל. החלק הראשון היה כמובן ב-2022. כמה הוצא מזה? אני מתרשם שרוב הכסף אכן יצא; יש קולות קוראים. ייקח זמן עד שנראה את בתי הספר שייבנו וכבישים שיסללו וכו'. זה החלק הראשון.
30 מיליארד שקל הם תקציב לחמש שנים לצמצום פערים, ואני חושב שהממשלה הנוכחית של אדוני השר ישראל כץ אישרה את התוכנית הזאת, והיא מתקצבת אותה ב-2023 ו-2024 – כמובן, אם הם באמת מתכוונים ליישם את ההחלטה הזאת, אבל לפחות בספרים שהונחו על שולחן הכנסת התקציב של 2023 ו-2024 שנגזר מתוכנית החומש נמצא שם.
התוכנית השנייה היא תוכנית למיגור הפשיעה והאלימות, מה שלא עשו ממשלות נתניהו לאורך שנים, ועקומת הפשיעה והאלימות המשיכה לעלות עד 2022, ואז הייתה תפנית וירידה של 15%. היום, מתחילת השנה, גברתי היושבת-ראש, חזרנו לעלייה תלולה של כמעט 250%. אם עושים השוואה בחברה הערבית, אז היום 81 – היום נרצח אחד בלוד – לעומת 27 בתקופה המקבילה בשנה שעברה. ולא רק זה, לפי דוח הממ"מ של הכנסת מהשבוע שעבר, העלייה במקרי פשיעה היא גם בחברה היהודית, בשיעור של 65%. אז מי שבא על הסוס של משילות, הוא לא מושל היום. הוא מפקיר את ביטחונם האישי של אזרחי המדינה הערבים והיהודים.
אז זאת התוכנית השנייה, וגם היא תוכנית חומש, ויש בה שני חלקים, השר ישראל כץ. החלק הראשון הוא של המשטרה – 1.4 מיליארד שקל כדי לספק למשטרה כלים, 1,100 תקנים. אני חושב שמה שקראו לו "התוספת של בן גביר" הוא לא תוספת של בן גביר, זה המימוש של החלטה 549, ובממשלה הקודמת – 550, אז זה הסכום השני. האם מישהו בממשלה הזאת חושב שלא צריכים לקדם תוכנית למיגור הפשיעה והאלימות ולא צריכים להשקיע במשטרה או בגופי האכיפה, וכמובן לקדם תוכניות בתחום החינוך והרווחה ושיקום אסירים וכו' וכו' להתמודדות מול פשיעה ואלימות? זה הסכום השני.
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
כמה הסכום השני?
<< דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
2.4 מיליארד שקל.
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
32 – – –
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
זה לחמש שנים?
<< דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
זה לחמש שנים.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
זה כלום.
<< דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
כמה קיבלנו בשנה הראשונה? אתה יכול לחשב, פחות או יותר, בשנה הראשונה – שהיא שנת המרה, בשנה הראשונה תמיד לא מגיעים למימוש של החלק השנתי של התוכנית.
עכשיו המלכוד בסכום השלישי. ב-2018 שרת התחבורה הגתה תוכנית אסטרטגית לדרכים שבעצם אומרת כך: הממשלה לא תמשיך לממן פרויקטים בתוך היישובים הערביים, תשתיות וכבישים, דרך המועצות המקומיות, כי יש כישלון בתחום הזה, אז היא לוקחת על עצמה לבצע את הפרויקטים האלה דרך חברת נתיבי איילון. בחרו בחברת נתיבי איילון. מי שהגה את התוכנית זאת מירי רגב, למשך עשר שנים. אז לקחנו את החלק הראשון, של 2022 – יכולת הביצוע של החברה הייתה משהו כמו 700 מיליון שקל, והממשלה אישרה בתקציב של 2022 מיליארד שקל: 200 מיליון לתכנון, כדי שתהיה יכולת ביצוע ותכנון רחב בכל היישובים הערביים, ו-800 מיליון חולקו ל-24 רשויות ערביות ויישובים ערביים כדי לבצע תשתיות, כבישים וכו'. התוכנית הזאת אמורה להיות במשך עשר שנים ב-20 מיליארד שקל. האם קיבלנו 20 מיליארד שקל? קיבלנו את המיליארד הראשון. מה עשתה הממשלה הנוכחית? קיצצה בסכום הזה 500 מיליון שקל. 500 מיליון שקל זה סכום אדיר, אבל למי הוא מחולק? יש 80 רשויות ערביות, דרוזיות, צ'רקסיות, בדואים וכו', 80, ו-33 יישובים ערביים נמצאים במועצות האזוריות, אז כמה כל אחד יקבל? כמה פרויקטים אפשר לעשות בסכום הזה?
אז שוב ככה אנחנו מגלים שיש לא רק דואליות – דו-פרצופיות. מצד אחד אתה הוגה את התוכנית עצמה, ואתה חושב שצריך לממן אותה בממוצע ב-2 מיליארד שקל כל שנה, כדי שהאזרח הערבי סוף-סוף יוכל להיכנס ליישוב הערבי ולהגיד: הינה, הוא מתחיל להיות דומה ליישוב היהודי שנמצא לידו. האם קיבלנו 20 מיליארד? 53 מיליארד? לא. אלה תוכניות חומש, זה לא כסף קואליציוני. מי אמר שאנחנו נמשיך להיות? הינה, עובדה, התפזרה הכנסת והממשלה התפרקה. אלו תוכניות של צמצום פערים, וכמו שאמר נגיד בנק ישראל אז, זאת בעצם השקעה של המדינה לא רק בחברה הערבית אלא בכלכלתה. היא תביא צמיחה לכלכלת ישראל – נכון או לא נכון, השר ישראל כץ? אתה מכיר את זה. יש פרויקטים שאתה מקדם עכשיו במשרד האנרגיה. אתמול הייתי ביישוב בועיינה-נוג'ידאת. הם קיבלו סכום כסף, פיתחו מערכת לוחות סולריים, והיום, במקום שהמועצה משלמת 120,000, 130,000 שקל כל חודש על חשמל, היא מרוויחה כמה שקלים. למה? כי יש תוכנית שהושקעה בנושא הזה. זאת השקעה משתלמת.
גברתי היושבת-ראש, את היית שרת החינוך. התקצוב הדיפרנציאלי שבא לצמצם פערים ולתת חינוך טוב לתלמידים הערבים – לטובת מי זה? האם זאת השקעה משתלמת למדינה, לכלכלה, לחברה, להשתלבות, לערכים, או שזאת חלוקת כספים לאחים המוסלמים? אלו הילדים שמחר חלקם יהיו רופאים, מדענים ומהנדסים וחלקם יהיו עובדים ויעברו הכשרה מקצועית במשרד הכלכלה. השר ניר ברקת לא נמצא כאן? יש השקעות בתחומים שכלכלת ישראל זקוקה להם, הכשרות מקצועיות במשרד הכלכלה. אז נתנו למנסור עבאס כאילו, או לרע"מ, או לאחים המוסלמים. איך אפשר לקבל את התרבות הזאת? ראש ממשלה, שרים, ממשלה, משקרים לאזרחים. מה, אין מוסר? אין אמות מידה? זה לא יכול להיות. אפשר לעשות משחקי פוליטיקה וקמפיין, אבל להמשיך עם השקר הזה זה פגיעה באזרחים עצמם, זלזול באינטליגנציה שלהם, תרבות פסולה. איך אנחנו יכולים לגדל את הילדים שלנו על תרבות של מוסר, של ערכים, של אמת? איך אפשר?
לכן בנושא הזה אני לא מאמין שהם ישנו. אם אתם מאמינים שהשקעות שאתם עושים עכשיו בתקציב הנוכחי הן צודקות, הן נכונות, הן מקדמות את החברה והכלכלה, אז בבקשה, תצאו ותגנו על המדיניות שלכם, תסבירו את המדיניות שלכם. אבל לבוא ולהגיד שיש טענה שמחלקים כסף קואליציוני לא לשם שמיים, והתשובה היא שנתנם לרע"מ, למנסור עבאס, 53 מיליארד שקל? זה כמובן פסול בעיניי ובעיני כל אזרחי המדינה ההגונים. אני מכיר אנשים, כל שבוע אני נפגש עם מאות אנשים מהחברה היהודית, גברתי היושבת-ראש, ומהימין. הם אנשים הגונים. הם אומרים לי: אנחנו לא מאמינים לשקר הזה. את יודעת מה? איש בכיר מאוד בליכוד אמר לי: אנחנו יודעים שזה לא יתקבל על ידי 90% מהאזרחים, אבל אנחנו זקוקים לשלושה, ארבעה מנדטים – לקושש אותם בשקר הזה.
כמובן, אנחנו מדברים עכשיו על חלוקת כספים וכו'. הייתה עוד האשמה – תומכי טרור ופגיעה בביטחון המדינה וכו'. אני חושב שהגישה הזאת שהכול מותר כדי להגיע למטרות שחלקן פסולות וחלקן לא פסולות – בסדר, מגיע להם להיאבק ולחזור לשלטון, אבל לא הכול מותר בממד הזה. כפי שאמרתי, גם כאשר התחילו לדון בתקציב – לא מספיק להיות גזען כדי לבטל את המדיניות של צמצום פערים וכו', צריך להיות גם כלכלן כושל ומנהיג כושל כדי לבטל החלטות נכונות, כמו שעשו במשרד החינוך כאשר נכנס השר לשם – הוא מייד מבטל את כל ההחלטות שלך כשרת חינוך. למה? לא נתן לעצמו הזדמנות ללמוד אם התוכניות האלה נכונות או לא נכונות. רק נכנסים, בדורסנות משנים, מבטלים וממשיכים הלאה.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
גם זה מבוסס על שקרים.
<< דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
נכון, אותו דבר. זו כנראה תפיסת עולם – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
דרך חיים.
<< דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
– – ומשנה סדורה של לשקר ולשקר ולשקר עד שתאמין לעצמך. אנשים לא יאמינו לך, אבל לפעמים, מרוב שהם משקרים – מי שמשקר בסופו של דבר מאמין לעצמו והופך להיות צדיק בפני עצמו.
האתגר העיקרי מבחינתנו בשנה הזאת הוא לא עניין של תקציבים. התקציבים כמובן מאוד חשובים, כי הם קשורים לביצוע תוכניות וכו', אבל כרגע אנחנו מתמודדים עם הקטסטרופה שמשתוללת בחברה הערבית. ואני לא אומר שהאשמה היא על צד אחד. גם אנחנו כחברה ערבית צריכים להפעיל ביקורת עצמית, לקחת אחריות ולדעת איפה נכשלנו – ונכשלנו, נכשלנו – אבל זה לא יכול להיות שהמדינה, הממשלה, תפקיר את החברה הערבית בצורה הזאת.
ביום הראשון של הממשלה כנראה ארגוני הפשע הרגישו שהם יכולים לעשות את הכול בכל יישוב. זה היה ממוקד בתחילת הדרך בכמה יישובים, פה ושם; היום זה כמעט בכל ישוב. זה לא מתקבל – יש עלייה, יכול להיות שאפשר להסביר אותה בשיעור האוכלוסייה, 10%, 20%, אבל זה לא יכול להיות עלייה של 250%. ומה שכואב – זאת עלייה אחרי ירידה. בן גביר לא צריך לפתח תוכניות, משהו חדש. מה שהוא היה צריך לעשות זה לבוא ולהגיד: אני ממשיך במדיניות שהייתה בממשלה הקודמת, לפחות בתחום של מיגור הפשיעה בחברה הערבית, "מסלול בטוח" ותוכנית 549. המשטרה היא אותה משטרה, המפכ"ל הוא אותו מפכ"ל, הניצבים אותם ניצבים, הפרקליטות אותה פרקליטות, אז למה ב-2022 הצלחנו וב-2023 הפשיעה והאלימות משתוללות?
אנחנו מנסים כל הזמן להוציא מילה מהממשלה הרעה הזאת. תגידו משהו, מה אתם מתכוונים לעשות. אפילו את זה אנחנו לא שומעים. התעלמות מוחלטת. לא רק שהשר לא מדבר עם חברי כנסת ערבים – שלא ידבר איתנו; עם ראשי הרשויות, עם נציגי ציבור, עם אנשי חינוך. עם מי הוא בא במגע?
ולכן, אני חושב שזה מאוד מדהים, גברתי היושבת-ראש, שרק ארבעה, חמישה חודשים, והממשלה הזאת הוכיחה שהיא ממשלה כושלת בכל התחומים, במה שקשור לערבים ובמה שקשור ליהודים. זה לא – – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
עקבית בכישלונות.
<< דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
עקבית בכישלונות. 65% עלייה בחברה היהודית, ביישובים היהודיים, לפי הממ"מ. ובכלכלה, והרפורמה המשפטית, שבה מנסים – אם הם היו מוכיחים את עצמם שהם מובילים מדיניות נכונה, פריחה כלכלית, שגשוג, ביטחון אישי וקהילתי וכו', מילא, אבל למרות הכישלון הזה, הם רוצים גם להשתלט על מערכת המשפט, כדי שגם מערכת המשפט תהיה מערכת כושלת כמו הממשלה הזאת. רוצים למנות את השופטים. אם אתם לא מצליחים למנות שרים חכמים, מנהיגים, מובילי שינוי, אז איך תמנו שופטים, שהמשימה שלהם היא מאוד מורכבת, צריכה שיקול דעת, צריכה ערכיות? אני חושב שהם רוצים שגם מערכת המשפט תהיה מערכת מושחתת, כושלת, כדי לאזן את התמונה בין הרשויות השונות.
ברשותך, גברתי, כמה מילים בערבית לציבור הערבי. (אמר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: היום, כך נראה, תתקבל החלטה לגבי התקציב לשנים 2023 ו-2024. אנחנו חוזרים, כמו שהתרגלנו במשך שנים רבות, להתעלמות המוחלטת הזאת מצד הממשלה מהצרכים של החברה הערבית בתקציבי הממשלה, ובייחוד בעניין הביצוע, כי לעיתים ההחלטות שמתקבלות הן כמו דיו על נייר – הן לא באות לידי ביצוע. התוצאה העיקרית שהגענו אליה בשנה שעברה היא שכאשר אתה נוכח, משתתף בישיבות השרים ומשתתף בקואליציה, עוקב באופן יומי אחר ביצוע ההחלטות ואחר ההגעה לכתובות הנכונות אשר מקבלות את ההחלטות האלה, ומבצעים אותן במשרדי הממשלה, בממשלה ובמוסדות השונים, אז אתה יכול לוודא שאתה תקבל את המגיע לך. ואולם, המצב שחזרנו אליו, לצערי – חזרנו למצב שאנחנו בשוליים ומודרים; הייתי אומר שבמצבים הכי גרועים – על הספסל הרזרבי. היום הערבים, כל הערבים, אפילו לא יושבים על הספסל הרזרבי, משום שהקואליציה הזאת, יש בה רוב גדול, והזדמנויות ההשפעה על כל החלטה מההחלטות שלה הן הזדמנויות ממש קטנות.
לכן אני חוזר ואומר: ההחלטה היא בידינו, הבחירה היא שלנו – או שנשאר בשוליים וביציע האוהדים או שנהיה בתוך המגרש הפוליטי, מגינים, תוקפים ויוזמים למען החברה הערבית שלנו. לא ייתכן שנעצור ונוותר או נתייאש ונגיד שאנחנו לא יכולים לשרת את החברה הערבית שלנו. ההימצאות שלנו בכנסת, יש לה משמעות אחת: או שנהיה מספר קשה שלא ניתן לעקוף אותו, שממלא את התפקיד הפוליטי והמקצועי שלו לטובת החברה הערבית, או שנהיה כנים עם החברה הערבית שלנו ונגיד שאלו כללי המשחק ואנחנו לא במשחק, כללי המשחק לא חלים עלינו, אנחנו מחוץ למשחק, אנחנו ביציע האוהדים.
לצערי, מפלגות ערביות תרמו להגעה למצב העלוב הזה, תרמו להשבת ממשלת נתניהו, סמוטריץ', בן גביר ומי שאיתם, תרמו להוצאת הערבים ממעגל ההשפעה. הן תרמו בכך שהן שמו אותנו מחוץ למגרש הפוליטי. מה הן הרוויחו בתמורה? מה השיגו חד"ש, בל"ד ותע"ל? אחמד טיבי, סאמי אבו שחאדה ואיימן עודה, מה הם השיגו חוץ מעלבון והשפלה, השתעבדות, חולשה והכשלת החברה הערבית שלנו, ועשרות ואולי אף מאות קורבנות בחברה הערבית שלנו? אמרנו להם: תנו לנו הזדמנות להמשיך לשרת את החברה הערבית, ואנחנו נישא באחריות, אולם הם התקמצנו על בני החברה שלנו, על בנות החברה שלנו, על נשותינו, על האלמנות והיתומים. הם התקמצנו עליהם מלהמשיך במסע הקשה אשר התחלנו בו למען מתן פתרונות מעשיים לבעיות של החברה הערבית שלנו.
לכן אני קורא לכל אדם ערבי אשר שומר על טובת הכלל: עלינו להיות ערים, ושלא ישלו אותנו לא בהצגות, לא בנאומים ולא בניסיונות ביצור של אותן תוכניות כושלות. עלינו להיות ערים כמו כל שאר העמים המתקדמים. העם הטורקי הותיר עלינו רושם רב כאשר 90% יצאו להצביע ולהחליט על העתיד שלהם. להישאר בבתים שלנו זו טעות גדולה, זה מחליש את כולנו; זה מחליש אותנו כחברי כנסת, אבל בעיקר מחליש אותנו בתור אזרחים ערבים. להחרים את הבחירות, ואז ללכת להפגין בשיירת רכבים כדי לדרוש מהממשלה למלא את תפקידה במאבק באלימות ובפשע? מה הסתירה הזאת? אנחנו מכוונים את הכדורים הישר לחזה שלנו. זה המסר האחרון שלי; יהיה לכך המשך. תודה לך, גברתי, כבוד היושבת-ראש, ושלום עליכם ורחמי האל וברכותיו.) תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
תודה רבה, חבר הכנסת מנסור עבאס. תעלה חברת הכנסת פנינה תמנו שטה.
<< קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
אני אתחיל.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
חבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה. הם התחלפו. בגלל ששניהם פה אז אין בעיה. בבקשה, 30 דקות לרשותך.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
תגיד מזל טוב ליפעת קודם.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
שמת לך למטרה להביך אותי היום, אה?
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >>
כן, הייתי אומר גם אם לא היית אומר.
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
גברתי היושבת בראש המליאה הזאת, מזל טוב ליום ההולדת.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
לא יום חגיגי בכנסת אבל צריך להמשיך ולהיות אופטימיים.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
תמיד.
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אנחנו רגע לפני הבאת תקציב מדינה ואנחנו רגע לפני ממשלה ששכחה את האזרחים. את הממשלה הזאת אני מכנה "ממשלת השבלולים". הממשלה משתבללת, כל אחד לקונכייתו, כל אחד למגזרו, כל אחד לסקטור שלו. כמו השבלולים בגשם, בסערה, אתם נסגרים בד' אמותיכם, לא רואים את מי שנותר בחוץ רטוב וקר, ללא קונכייה, ללא הגנה, ללא מענה, ללא תקציב, ללא תקווה. אתם סגורים בקונכייה; אתם סגורים במגזר, בסקטור, במפלגה. אתם לא שומעים את מי שאין לו כוח פוליטי, את מי שלא חלק מהקהילה שלכם, וחלקכם אפילו את הקהילות שלכם לא מייצגים. אתם לא רואים את הצונאמי שמתרגש על האזרחים ביוקר המחיה, במאבק הקיומי שלהם. רק בקונכיות שלכם.
איך השבלול סוגר את הקונכייה? הוא בונה קיר קשה ואומר: אחריי המבול. כל שר שבלול לעצמו, לסקטור, למגזר שלו, תוך הפקרת הציבור הרחב, הפקרת העניים, הפקרת מעמד הביניים הקורס מיוקר המחיה, הפקרת הנגב והגליל, הפקרת אזורים מוכי אבטלה ודלי תעסוקה, הפקרת הקשישים והמוחלשים בחברה. והשרים הלא-שבלוליים, השרים שגדלו בחינוך הממלכתי, השרים מהליכוד, שהיו צריכים לייצג את כלל הציבור, מילאו פיהם מים כמו שבלולים בגשם, מילאו פיהם מים ונעלמו, ונתנו לממשלה השבלולית לדאוג למגזרים, לסקטורים, לקהילות, למפלגות, ולא לדאוג למי שהם מייצגים, אותם שרים שהיו אמורים להיות לא שבלוליים.
ממשלת השבלולים דאגה לקונכיות של עצמם והייתה נדיבה ב-13, 14 מיליארד שקלים קואליציוניים. אנחנו לא תמימים, צריך כספים קואליציוניים, אבל איפה 14 המיליארדים הכלליים, ליוקר המחיה, לציבור הכללי? איפה ההבטחות לכלל הציבור? ראש הממשלה הבטיח חינוך חינם, עומד עם שר האוצר שלו ומרמה את הציבור. אם היו לכם 13 מיליארד לקואליציה, איפה 2 מיליארד לשנתון ראשון של חינוך חינם, גיל שנתיים, שנכניס אותם? אין לכם? 2 מיליארד. מיליארד ראשון – נכניס את גיל שנתיים וחצי למעונות. איפה הכסף? אין אותו, אבל אתם בעזות מצח עומדים מול הציבור ואומרים: אנחנו עושים חינוך חינם. ומה אתם מסבירים? שאתם נותנים מענקים למקבלי שכר נמוך. את זה הציבור כבר קיבל מאיתנו לפניכם שנה מראש. אתם מסבירים לו שתיתנו לו הקלות מס, למקבלי שכר גבוה, להורים. עשינו את זה לפניכם: שמנו 4 מיליארד ביוקר המחיה, שמו 2 מיליארד בהקלות מס, שמנו 500 מיליון במענקים למקבלי שכר נמוך, שינינו את החוק לפניכם כדי לשלם להם באמצע שנה ולא בסוף שנה.
אתם חושבים שהציבור מטומטם? הבטחתם להם חינוך חינם לתינוקות ואתם מספרים להם על הטבות מס ועל מענקים למקבלי שכר נמוך. ובתוך הציבור הזה יש ציבור שאתם חושבים שהוא יותר מטומטם. אנשים שמרוויחים 6,000 שקל ו-7,000 שקל ו-8,000 שקל לא מקבלים כלום, לא הטבות מס ולא מענקים למקבלי שכר נמוך. את מצב הביניים של המסכנים האלה שכחתם. כל שר – לקונכייה שלו; כל שבלול – לקהילה שלו ולמגזר שלו.
יוזם שר האוצר, שר הציונות הדתית והשר של יהודה ושומרון – שכח שיש לו גם כמה מצביעים בירוחם ובאילת; תכף נראה איך הוא דופק את אילת ואיך הוא דופק את ירוחם – אומר: אני אקטין את תשלומי ההורים של החינוך הממלכתי-דתי. מעטים יודעים שאני שולח ילדים לישיבות תיכוניות. זה עולה הרבה כסף. זה לא מצווה להקטין את התשלומים של החינוך הממלכתי-דתי? אבל איפה שר האוצר על העניים שמשלמים בבית ספר, בחינוך חינם – – –
<< קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
תסביר לו מה זה עניים, הוא אולי צריך חידוד.
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
הוא, כואב לו על תשלומי הורים של מעמד הביניים בחינוך הממלכתי-דתי, אבל בחינוך חינם אומרים להם: אתה לא תצא לטיול אם לא תשלם על טיול, ואתה לא תבוא למסיבת סיום אם לא תשלם על מסיבת סיום, ואת זה הוא לא מסוגל להוריד בתשלומי הורים. לסקטור, למגזר שלו, הוא רוצה להוריד תשלומי הורים; לעניים הוא לא רוצה להוריד תשלומי הורים.
אותו שר אוצר נדיב לחינוך חרדי. תן לחינוך החרדי – התשתיות שלהם על הפנים; הם לא מתוקצבים כמו החינוך הממלכתי-דתי, שמתוקצב הכי הרבה. אבל אתה רצית לצמצם פערים בחינוך. שר החינוך דיבר בנאום על פרס ישראל שיש אי-שוויון. מה נתת לחינוך הממלכתי? מה נתת לילד עני בחינוך הממלכתי? לילד עני חרדי נתת, בסדר, לקונכייה נתת, לשבלול נתת, למגזר נתת, לסקטור נתת. מה נתת לילד עני בחינוך הממלכתי? אפס.
ושר החינוך בא מהזרם הממלכתי, והוא צריך למלא את פיו מים כדי לשמור על הממשלה הזאת, ושר החינוך מבין שאין שוויון הזדמנויות. ואז בא שר האוצר של הצדק ואומר לנו: אני אעשה חוק ארנונה, אני אקח מהעשירים ואני אתן לעניים. באמת, כזה צדיק, נו, אז תיתן. לא, אתה תיתן לעניים רק אם הם יבנו בתים. זאת אומרת, הילד העני, בחינוך לא תיתן לו כלום. אם יפתרו בעיה של האוצר שלא בונים בתים תיתן לו איזה משהו. אתה בונה קופה קטנה לדיור ומסביר לנו שאתה – צדק חברתי. מצאת את החוק המושלם לנגח אוכלוסיות בישראל. מחמוד עבאס, חוק הארנונה זה החוק המושלם של שר האוצר. למה העניים הערבים לא יקבלו כלום? כי אין להם היתר הבנייה; יהודה ושומרון לא ישלמו כלום כי הוא מכיר בחוק הבין-לאומי שזה כיבוש, אז אי-אפשר להוציא משם כסף. יהודה ושומרון לא ישלמו כלום, הערבים לא יקבלו כלום, אילת – ייקחו ממנה כסף, והוא מסביר לנו שהוא שר הצדק.
רציתם לצמצם פערים בחינוך. מה, אין בתי ספר ממלכתיים של ליכודניקים? אין שם ילדים עניים? אם אתם נדיבים בקואליציוני, לא יכולתם לתת לבתי הספר האלה תקצוב דיפרנציאלי? יש בג"ץ נגד מדינת ישראל על אי-שוויון בחינוך – תפעילו אותו. יש לכם מענקי איזון לרשויות, במקום לתת 100% אתם נותנים 80%. לא הקמתם את הוותמ"ל להקים תעשייה ועסקים בכל היישובים שאין להם הכנסות. אגב, 200 ישובים עניים ורק 20 עשירים. לא ראינו את שר האוצר וראש הממשלה מקימים ותמ"ל להקמת עסקים ותעשייה ל-200 יישובים ורשויות עניות בישראל. ראינו אפס פעולות לצדק חלוקתי.
והשרים השבלוליים ממשיכים לדאוג לעצמם ולקהילתם. שר האוצר תבע להיות שר במשרד הביטחון, רצה להיות גם מר ביטחון, וגם לקח איתו את השרה אורית סטרוק, ואז פתאום אתה רואה שתקציב הביטחון ביהודה ושומרון גדל במרכיבי ביטחון בעשרות מיליונים. והייתי שר במשרד הביטחון, ואני הוספתי ליהודה ושומרון עשרות מיליונים לביטחון, כי זה מוצדק שיהיה ביטחון ביהודה ושומרון, אבל פתאום אתה רואה ש"מגן לצפון", תוכנית שאמורה להיות 500 מיליון שקל בשנה – וחילצנו אותה, ותקצבנו אותה בלי תקציב מדינה, ושמנו בשנתיים הקודמות מאות מיליונים – הפך אותה לתוכנית של 70 מיליון, של 100 מיליון, שמיגון הצפון ייקח 50 שנה לפי החשבון. תכננו לשים 5 מיליארד מיגון לצפון על פני עשר שנים, 500 בשנה – עכשיו שמים 70 מיליון או 100 מיליון; 50 שנה תושבי הצפון לא יקבלו מיגון. אז מה, בקונכייה שלך, במגזר שלך, צריך ביטחון, ובגליל ובגבול לא צריך ביטחון?
אנחנו יושבים לפני ימים ספורים בוועדה שלי ורואים שבעוד חודש נסגרים מרכזי החוסן בצפון, פרויקט של 3-2 מיליון שקל שאני פתחתי אותו בנחישות אחרי הביזיון שהם נסגרו אחרי מלחמת לבנון השנייה, כאילו אף אחד לא יודע שלחיזבאללה יש פי עשרה טילים מחמאס. אז הם צריכים לבוא כעניים על הפתחים? ראש העיר קריית שמונה, אנחנו צריכים לבקר אותו לפני חודש ולראות שמרכז טיפול החירום שלו לא מתוקצב, ובסוף אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה, בנדיבותו ימצא כסף קואליציוני? אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה. יש כמה חברי קואליציה שעשו משהו טוב עם הקואליציוני שלהם, אבל צריך לצעוק שבוע לפני תקציב שאין מרכזי חוסן ואין מרכז טראומה בקריית שמונה כדי שתתעוררו?
1.3 מיליארד שקל לשרה סטרוק על בסיס קואליציוני. אמרו לנו: 2 מיליארד שקל לנגב ולגליל. הינה השר לנגב ולגליל. כמה תקווה – הוא הסתובב, הוא כיבד את ראשי הרשויות, הוא אמר להם: הממשלה הזאת רצינית, 2 מיליארד יהיו לי בכיס. את ה-1.3 של סטרוק שומרים מכל משמר, מהמגזר, מהסקטור, מהקונכייה, מהשבלול, אבל את נגב-גליל – מעלימים 700 מיליון. עד שיש תקווה, עד שהשר אומר: אני רוצה דברים אסטרטגיים, אני רוצה בריאות, אני רוצה צמצום פערים, פיתוח כלכלי, עוגנים. הוא הולך בשם ממשלת ישראל והסכם קואליציוני: יש לי 2 מיליארד בכיס, וחוזר כעני מחזר אחרי הפתחים. אומרים לו: טוב, ניתן לך 250, לא השנה, בשנה הבאה, ורק אם יהיו יתרות.
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
אבל אם לא יהיה יתרות יעשו פלאט, יעשו קיצוץ רוחבי.
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
הלוואי יעשו פלאט, תאמין לי, אני אתן לך כתר מזהב. אם מישהו בממשלה יעשה פלאט לנגב והגליל, אני אתן לך כתר מזהב. לא רוצה לבאס אותך, אבל ב-2023 לא יצא כלום ו-2024 מוטלת בספק. וטוב לממשלה שלא תבטיח חינוך חינם ו-2 מיליארד לנגב ולגליל אם היא לא מתכוונת לעשות את זה; טוב לממשלה שתגיד את האמת – שהיא רוצה קואליציה של סקטורים, קהילות ולעצמה. את מבזה את עצמך – כותבת 2 מיליארד לנגב ולגליל; ממשלה שכותבת "חינוך חינם" ועושה אפס חינוך חינם. למה את כותבת את זה? הציבור שלך רוצה את זה.
ושר השיכון משתבלל בעצמו, בנה קונכייה משל עצמו. עמד פה בכנסת ואמר: אני אדאג לכולם, אני אדאג לדיור בר-השגה, אני אדאג לכולם, ואתה בודק מה הוא עושה – מה, אני לא חושב שאין מצוקת דיור אצל החרדים? לא בניתי מאות יחידות דיור לחרדים בעיר שלי לראשונה אי פעם? מצווה לבנות בתים לקהילה החרדית, אבל תראה לנו מה עשית בדיור בר-השגה, תראה לנו מה שמת כסף על העניים שגרים בדיור ציבורי. שר השיכון הנוכחי חתום על תעודת מוות לדיור הציבורי בישראל. איך זה קרה? הוא הבטיח לנו שהוא יעשה פה את חוק המכר ושאנשים יקנו דירות אחרי 30 שנה ששכרו אותן, חוק של צדק חברתי – ביטל את חוק המכר; לא מתקיים חוק המכר.
לא להפריע לי בדיבורים. אני רוצה שתקשיבו לי שניכם, כי אין פה אף אחד אחר.
<< קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
אנחנו תמיד מקשיבים לך.
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אז אל תפטפטו עכשיו מול העיניים שלי.
<< קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
אנחנו לא מתעסקים עם ביטון.
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
שר השיכון הרג את הדיור הציבורי: ביטל את חוק המכר, והעניים לא יכלו לקנות בית שגרו בו 30 שנה ושילמו שכירות, וביטל בתקציב את הכסף התוספתי לרכש דירות. אלפים בתור – הדירות נעלמו, אין יותר דיור ציבורי. שאלתי את נערי האוצר ואת סמנכ"ל משרד החינוך אצלי בוועדה: רגע, אין חוק מכר, אז אין הכנסות שנועדו – – –
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
מה עם עמידר?
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
מה עם עמידר? תן לה כסף, תעביר את הדירות שלה, תעשה משהו.
<< קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
אין דיור, אין דיור ציבורי.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
אין כסף. תביאו את הכסף.
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אתה יודע, עכשיו אתה מרים לי, השר. מי גר בדיוק הציבורי? בוא תגיד לי באמת עכשיו. אנשים עניים. יש לך השערה למי הם הצביעו? לא למחנה הממלכתי וליש עתיד ולא לעבודה.
<< קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
לא לתייג אותם.
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
אני חושב שמגיעים מכל עיר – – –
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
לא נכון.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
לא, לא, לא.
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
יש כמה בודדים שהצביעו לנו שם. אלה לא ציבורים של חרדים, עניים בדיור ציבורי, מעמד סוציו-אקונומי נמוך בעיירות פיתוח? אתה יודע – – –
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
לא הייתי מתייג אותם.
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אתה יודע כמה אנשים בקואליציה גרו בדיור ציבורי וקיבלו בית בילדות? אתה יודע כמה באו לדיון על דיור ציבורי מהקואליציה?
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
אני, כשר בישראל, כשאני בא לעזור, אני לא מסתכל למי הם הצביעו, מה הדעה שלהם או מה העדה שלהם.
<< קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
לא. יש פה נקודה – הם שכחו מאיפה הם באו.
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
את זה אנחנו עוד נראה, את אופן הקצאת הכסף שלך, אבל הלוואי. כל שר עושה שיקול פוליטי, כל שר עושה קואליציה. זה בסדר. אבל 14 מיליארד לשם ואפס לפה? אתה נדיב ואתה אומר: אני רוצה פתרונות דיור לחרדים, ואתה הורג את הדיור הציבורי, אתה לא מממן אותו. היה תקציב תוספתי לקניית דירות – הוא ביטל; חוק המכר – ביטל, אין הכנסות, אז לא יהיה רכש של דירות. מדינה ענייה בנתה 200,000 דירות בדיור הציבורי, מדינת ישראל של שנות השבעים, ומדינה עשירה, OECD, לא יודעת לבנות דירה. 2 מיליארד שקלים יושבים בשיכון – לא קונים איתם. קונים 60 דירות בחודש. לא יודעים לקנות דירות במסלול שהשיכון המציא.
השיכון המציא מחיר מופחת, מחיר מטרה, מחיר למשתכן. הם לא הולכים לקנות שם את הדירות של הדיור הציבורי – הם מחפשים בשוק הפרטי, ואז הדירה עולה 2.3 מיליון שקל, כשבמחיר למשתכן דירות היו 1.5, 1.2. חלם. רצון להרוג את הדיור הציבורי.
אם אתה שבלול בקונכייה, מה אכפת לך שכולם ימותו בגשם ובסערה? העיקר שאצלך חמים וטוב ובנית איזה קיר קשה בכניסה לקונכייה. כן, שר השיכון, "ועניים מרודים תביא בית" כתוב. אתה קיימת את המצווה הזאת? לא כתוב: עניים חרדים תביא בית, כתוב "ועניים מרודים תביא בית" – כל עני, כל אדם.
גפני וראש הממשלה אמרו שהם יקפיאו את המשכנתאות, וגפני עלה על בריקדות בוועדת כספים, ואמרתי: יאללה, גפני, בוא תראה לנו. אז אמרו לו כל הכלכלנים: אי-אפשר להקפיא משכנתה, זה בעיה למשק. אז אל תקפיא משכנתה, אז תיתן מענק לזוג צעיר במשכנתה ראשונה, סיוע בשכר דירה, תן לכל זוג צעיר שלקח משכנתה 1,000 שקל. כמו שאנחנו סופגים מס על הדלק, למה לא נספוג את העלייה של הריבית, אם אתה לא יודע להקפיא את המשכנתה? אבל אתה הבטחת.
ראש הממשלה עומד בטלוויזיה ואומר: אני מקפיא משכנתאות. יושב-ראש ועדת כספים אומר: אני נחוש להקפיא את המשכנתה. מרוב נחישות הלכו לקונכיות והשתבללו, והמשכנתה עלתה עוד השבוע, והזוגות ישלמו עוד 1,000 שקל. מה נתתם להם, המבטיחים, השבלולים, המשתבללים? מה נתתם להם? אתה הבטחתם, לא אנחנו. זו לא ביקורת אידיאולוגית. הייתם בקמפיין בחירות – עומד ראש ממשלה ואומר: אני אקפיא משכנתאות. עומד יושב-ראש ועדת כספים ואומר: אני אילחם בזה. נו, ומה קרה במלחמה? עד היום מחפשים אתכם.
הייתי בוועדה לקרן לאזרחי ישראל, עשינו תשעה דיונים, שיפרנו החלטות: רצו מבנים לנוער – שמנו פאנלים סולריים, שיהיו ההכנסות; רצו טיפול בפגועי נפש, הלכנו לקהילה – אין תקציב להפעלת מרכזים מאזנים. לא הצבעתי בעד ואמרתי להם: במטרות הקרן לאזרחי ישראל כתוב תעסוקה בנגב. אמרו: לא, לזה אין כסף; לאנרגיה מתחדשת אין כסף עכשיו. אז לימור סון הר מלך, יושבת-ראש הוועדה, עשתה תהליך מכבד, אבל בסוף הביאה רק את ההחלטות של האוצר. חברי כנסת ישבו שם תשע פעמים ולא הזיזו שקל ימינה ושמאלה.
אז אתמול, השר לנגב והגליל, היא התבטאה בתמיכה בך ואמרה: הנגב חשוב לנו, אנחנו עוצמה יהודית; חשבתי שהיא מהציונות הדתית. רק אתמול הבנתי. היא אמרה: אנחנו, עוצמה יהודית, בעד הנגב והגליל, נלחמים על הקואליציוניים של נגב-גליל. ואיפה המלחמה שלך על תעסוקה בנגב? כתוב בחוק. ביקשתי להזיז 10% למטרה הזאת – לא נתנו לי. תהיו עקביים.
על קואליציוניים, על שבלולים, על קונכיות, על מגזרים, על סקטורים, אתם מתאבדים; על חוק מפורש בכנסת שכותב: תעסוקה בנגב – כתוב במטרות הקרן לאזרחי ישראל "תעסוקה בנגב" – אפס שקלים. אפס. ואנחנו צריכים מלחמות קטנות. ללכת למצוא כסף למכינות אופק שמצילות חיים – בסיס התקציב הוא 10 מיליון. הם מודאגים. המכינות החזקות – יש להן תקנה. ועושים טובות, ואומרים: תביא קצת קואליציוניים. פניתי לנגב-גליל, שיביא קצת לאופק. נתתם משהו לאופק?
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
אני צריך לבוא לביקור – – –
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
נכון, ענה לי ברצינות השר: אני אלמד את זה ואולי אעזור. אהבתי את התשובה שלו, כי הוא לא מרח אותי. אבל תוכניות כאלה – אמרו לנו: בואו נבנה בתים לתנועות נוער. שאלתי אותם: מה התקציב בפעילות תנועות נוער? ירד. נבהלו, כי אמרתי: איך אתם בונים בניינים בלי שהתקציב נשאר נורמלי, כמו בשנה קודמת? אז הלכו לקואליציוניים ומצאו 14 מיליון בקואליציוניים. מזל, מזל ששמתם כסף בקואליציוניים.
אבל מה זה השוויון בחינוך הבלתי-פורמלי? גילינו שהממשלה משתתפת ב-10% של עלות החינוך הבלתי-פורמלי. 10%. מעל 50% ההורים משלמים, תורמים, והרשויות מוסיפות. אז הממשלה רוצה לבנות בניין לפעילות שהיא מממנת 10% ממנה. אין דבר כזה בשום תחום אחר כשהממשלה רוצה בניין. היא בונה בית ספר – היא מממנת 90% מהפעילות, או 100%. בתנועות נוער, היא רוצה בניין, והיא מממנת 10%.
שרת התחבורה, טוב שבאת, כי את לא בנאום שלי. לא, באמת, אני יודע שהיא תעביר לנגב ולגליל. אין לי ספק בדבר הזה.
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
גם לי אין ספק.
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אותך אנחנו עוד נראה.
<< קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >>
הוא יעביר. הוא יעביר.
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
עכשיו אנחנו נראה מה המצב.
<< קריאה >> שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי מרים רגב: << קריאה >>
הוא יעביר לנגב ולגליל. הוא יעביר ואנחנו נעביר – – –
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
שר הבריאות, החבר שלי ארבל, שעושה עבודה טובה גם בפנים וגם בבריאות, יודע שיש חצי ממספר הרופאים בנגב ובגליל פר אוכלוסייה; הוא ידע שיש חצי ממספר האחיות; הוא יודע שיש חצי מכמות מיטות האשפוז בנגב ובגליל. יש להם תוכניות לצמצום פערים, אבל זה כמו זרזיף על שיטפון של בריחת רופאים. רוב הרופאים שלומדים – – –
<< קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
זרזיף על?
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
על שיטפון של בריחת מוחות. רוב התלמידים בבן-גוריון, הרופאים, עוזבים את הנגב ואת הגליל. אז יש בתוכנית "אילנות" 30 רופאים, אבל אנחנו צריכים עכשיו איזה 1,000 רופאים בנגב ובגליל. איך אתם לא מציגים תוכנית לתקוף את הנושא הזה? בנגב ובגליל מתים שלוש או ארבע שנים לפני תל אביב. אמרתם צמצום פערים.
<< קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
אזרחים סוג ב'.
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
בתשלומי ביטוח לאומי הם סוג א'. תושב בבאר שבע משלם ביטוח לאומי כמו תושב בתל אביב, על בסיס אותה משכורת, אבל הוא מקבל חצי מהשירות הרפואי שמגיע לו.
<< קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
אז שישלמו 50% פחות.
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
נכון. הרופאים של סורוקה מעולים והאחיות מעולות, אבל הם קורסים. התור בתל אביב יכול להימשך חצי שעה, כי אין עומס. התור בסורוקה הוא רבע שעה. אין זמן לכלום; אין זמן לאכול, לרופא אין זמן ללכת לשירותים. משלמים מחיר מלא ביטוח לאומי ומקבלים חצי בריאות, ולא ראינו מהפכה בתקציב לשוויון בבריאות.
יש צדיק אחד בסדום בכל הממשלה הזאת, והוא שר הביטחון, השר גלנט, שראה שיש משבר בעם ואמר: עד כאן. והתסריט היה יכול להיות שהוא מפוטר ונעלם וזהו, ונגיע למבצע הצבאי בלי שר ביטחון רציני, ונפקיר את הביטחון לבן גביר וסמוטריץ'. הוא אמר את דברו, נשאר בתפקידו עם גב זקוף, אולי השר הממלכתי היחיד ששמר על דאגה לכלל האזרחים ולא לסקטור שהוא מייצג, אז אנחנו צריכים להגיד גם את זה.
אבל אני אומר לכם, שרי השבלולים והקונכיות המסתגרים בד' אמותיהם, בקהילות שלהם, בסקטורים שלהם, חילקו את העוגה בחגיגה רצחנית ודורסנית, אבל לא שמו 13 מיליארד לא לעניים, ולא למעמד הביניים, ולא לנגב ולגליל, ולא למוחלשים – – –
<< קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
ולא לעולים.
<< דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
ואני אומר לכם שמה שקורה לקונכייה זה הדבר הבא: בגשם, בקור ובסערה היא לא מרגישה כלום, כי היא בונה קרום קשיח בפתח והיא שם, רטוב לה וטוב לה. בחוץ סופה והקונכייה רגועה, השבלול רגוע, השר השבלול רגוע. אבל מה קורה בסערה במדבר? יום אחד מגיע השיטפון, והשיטפון הזה סוחף, והוא מעיף את השבלולים, והם לא יכולים להיאחז לא באבן, לא בעץ, לא בכחש ולא בשקרים של הבטחות לא ממומשות לחינוך חינם והקפאת משכנתה. השיטפון של הציבור יבוא ויסחף אתכם, ורבים מכם לא יראו את הבית הזה, על זה שמעלתם באמון של הציבור הכללי, על זה שדאגתם לסקטורים, לקהילות, למפלגות ולמגזרים ולא דאגתם לבני אדם ואנשים באשר והם ולא דאגתם לחלשים ביותר בחברה: העניים ומעמד הביניים, שקורס תחת הנטל; הנגב והגליל; הקשישים, שלא עשיתם למענם כלום. קשיש שיש לו פנסיה גבוהה, לא נורא, אבל קשיש שהיה עובד קבלן בלי פנסיה מקבל קצבת זקנה – מעובד של 5,000 שקל כעובד קבלן יש לו 2,000 שקל כאיש זקן. מה עשיתם למען האנשים האלה? תתביישו.
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
תודה רבה, חבר הכנסת מיכאל ביטון. תעלה חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. בבקשה, 20 דקות לרשותך, גברתי. בבקשה.
<< דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >>
תודה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני לא אוכל שלא לפתוח במקרה המזעזע שנחשף הבוקר בתקשורת וקרה בשבוע שעבר בקצרין. אישה, אם חד-הורית כבת 40, נאנסה באופן ברוטלי על ידי שני צעירים בני 16; בני 16, ריבונו של עולם. כל זה קורה לאחר ששתי חיות האדם האלה כלאו את בנה הצעיר של האישה במקלט. מאוחר יותר השניים דקרו אותה. כשהיא הלכה להתלונן במשטרה הסיפור נחשף. משעות הבוקר הסיפור הזה מלווה אותי ומטלטל את נפשי. אני בטוחה שהמשטרה ורשויות החוק ימצו את הדין הכי מהר שאפשר עם הצעירים הפוגעים. מכאן אני רוצה לשלוח לנפגעת את החיבוק שלי ולחזק אותה שבעזרת השם היא תמצא את הכוחות ותעצומות הנפש שלא להישבר מול הדברים שהיא עברה. חשוב לי שהיא תדע שהיא לא לבד. אני, את ועוד רבות עומדות כאן בעבורה.
במעבר חד, שמעתי בקשב רב את הנאום שלך, חברי חבר הכנסת מיכאל ביטון. נמצא כאן גם חבר הכנסת סימון וכמובן את, גברתי היושבת-ראש. נדמה לי שכולנו צמחנו מהפריפריה. בפריפריה – – –
<< יור >> היו"ר יפעת שאשא ביטון: << יור >>
יש גם – – –
<< דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
וכמובן השרה מירי רגב, שגם היא גדלה וצמחה בפריפריה. אני אומנם גדלתי בפתח תקווה, אבל אני יכולה להגדיר את עצמי פריפריה חברתית. שמעתי את הדברים שלך, ואני מגבה את כל מה שאמרת. זה תקציב מביש, שמפקיר את החלשים ביותר. אבל יותר מקומם – גם אם ברצונם להסתכל רק בזווית ראייה פוליטית, הם היו צריכים לעזור לאנשים האלה, כי את הנתונים אנחנו מכירים, בלי לצבוע בצבע פוליטי אחד את כל האנשים. אני לא אוהבת להכליל, אבל הממשלה הזאת, שיודעת לבוא ולזרוק הבטחות לרוב במערכת בחירות, בזמן אמת מפקירה ושוכחת את האנשים האלה. היום התכנסנו כאן לקראת הצבעות על תקציב המדינה. עקרונית, לתפיסתי, תקציב מדינה צריך לעבור בזמן, להיות מאושר בזמן, כך שניהול המדינה יהיה תקין, שהכספים והתקציבים הנדרשים לטובת הציבור האזרחי יעברו ליעדם וייעודם, כדי שהמדינה תתפקד ותסייע לאזרחים, כמו שאמרתי, שהם בעלי הבית של הקופה הציבורית.
אך לצערי אני לא יכולה לומר שבתקציב הזה יש בשורה אמיתית, ולא בשורה בכלל, אלא ההפך הוא הנכון. תקציב שבו מיליארדי שקלים יעברו ככספים קואליציוניים למגזרים ספציפיים ולקבוצות לחץ ושיוך פוליטי הוא אינו תקציב מדינה אלא תקציב מפלה ומופקר, שמפקיר את מרבית אזרחי ישראל. התקציב הנוכחי שמונח על שולחן הכנסת אינו נותן פתרונות אמיתיים לבעיות הכלכליות הבוערות ביותר של מדינת ישראל, החל בבעיה הולכת וגוברת של יוקר המחיה, עובר דרך טיפול בעוני, בריאות, חינוך – ואת כל כך נלחמת עבור חינוך ילדי ישראל – רווחה ועוד. התקציב הנוכחי שהקואליציה עומדת לאשר הוא תקציב שלא מבין בכלל את גודל המשבר הכלכלי ואת גודל המשבר שבו נמצאת מדינת ישראל. רק לפני יומיים מאות כלכלנים בכירים – נוטים לזלזל פה באנשי מקצוע; לצערי, הממשלה הזאת כל כך מזלזלת בידע האנושי, בהון האנושי של מדינת ישראל, וכל כלכלן שטיפה מצייץ, או כל איש מקצוע שמצייץ, הפך להיות שמאלן, וכל ניסיונו לא שווה כלום, אבל מאות כלכלנים בכירים קראו לממשלה להתעשת ולשקול מחדש את הקצאת הכספים הקואליציוניים. כפי שאמרו הכלכלנים, בטווח הארוך יהפכו את ישראל ממדינה מתקדמת ומשגשגת למדינה נחשלת. לא מדובר באנשי מחאה או בסטודנטים שנה א' לכלכלה, אלא בין היתר אתם תמצאו שמות כמו מנכ"ל משרד האוצר לשעבר פרופ' אבי בן בסט, הממונה על התקציבים ומנהל רשות החברות הממשלתיות לשעבר פרופ' אודי ניסן, המשנה לנגיד בנק ישראל לשעבר פרופ' נדין טרכטנברג ועוד ועוד, מאות כלכלנים וכלכלניות מהבכירים ביותר של מדינת ישראל.
זה חודשים רבים שמדינה שלמה נמצאת במשבר עמוק, גם חוקתי וגם כלכלי. אנחנו מבינים שמיליוני ישראלים מדווחים על הרעה של ממש במצב הכלכלי שלהם, ירידה ברמת החיים, ורבים מדווחים גם על אי-יכולת לסיים את החודש למרות שהם עובדים, הם יוצאים כל בוקר לעבוד. השבוע התפרסם סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה שמראה שמחצית הציבור מדווח על הרעה במצב הכלכלי האישי, וכשני שלישים מהציבור סבורים שהמצב הכלכלי במשק הורע עד הורע משמעותית לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה. לפי הסקר, 30% מהישראלים בני 18–44 נאלצו לוותר בשנה האחרונה על רכישת מזון, כולל מוצרי יסוד, וכ-16% מבני ה-65 ומעלה נאלצו לוותר על הוצאות רפואיות. אנשים מוותרים על הבריאות שלהם, אנשים מוותרים על אוכל, ומה הממשלה עושה? בזמן שאזרחי ישראל נאנקים תחת נטל יוקר המחיה, אנחנו שומעים חדשות לבקרים על דרישות תקציביות הזויות של שרי הממשלה, שרי ממשלה בכירים, איומים בלתי פוסקים על ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר שאם הם לא יקצו את התקציבים – תקציבים מופקרים, יש לומר – לנושאים שהאמת, הם לא בוערים, לא יהיה תקציב.
אז כולם יתכנסו הערב וכולם יצביעו, והתקציב שיושב עכשיו על שולחן הכנסת, בעיקר הוא תקציב שמשקף – הרמטכ"ל לשעבר, חבר הכנסת איזנקוט, מה משקף התקציב שיושב כאן על השולחן של הכנסת? איך נראית סחיטה באיומים. כך נראית סחיטה באיומים. במקום ששרים יבינו שחלה עליהם האחריות לכלל הציבור בישראל, כל בקשותיהם מתנקזות לדרישות מצומצמות ומגזריות, תוך הפקרה מוחלטת של הרוב בישראל.
תראי, גם אני פועלת למען העולים החדשים, גם אני פועלת למען יוצאי אתיופיה, גם אני הייתי בממשלה ואני פועלת למען נשים, אבל חוסר איזון מוחלט, תקציב כזה מופקר, עוד לא ראינו. זו ממשלה בלי אחריות, ממשלה שגם בתקציב שלה היא מעמיקה את הקיטוב בחברה הישראלית. הם שכחו לשם מה נבחרה הממשלה. הרי ממשלה נבחרת כדי להיטיב עם כולם, וכמו שאמרתי, לא רק עם ציבור בוחרים ספציפי, ותקציב מדינה אינו יכול להיות כל כך מוטה. התקציב חייב לשקף פעולות כלכליות ותקציביות לחיזוק חוסנה הכלכלי של המדינה כולה, תוך שימת סדרי עדיפויות לאומיים שיוציאו את ישראל מהמיתון שבו אנו נמצאים: חיזוק השקל, שנמצא בשפל, ומאבק בלתי מתפשר ביוקר המחיה, בלימת המחירים המרקיעים שחקים, מאבק במשבר הדיור – חבר הכנסת ביטון, דיברת על משבר הדיור – סיוע לחלשים ולמוחלשים ביותר בחברה וחיזוק מעמד הביניים והזוגות הצעירים.
בינתיים מה שמציגה הממשלה זה בעיקר הישרדות פוליטית לשמה, ובשם ההישרדות הקואליציונית כל המרבה באיומים הרי זה משובח ומתוקצב. כפי שאמרתי לאחרונה, התעוררנו חדשות לבקרים לאיומים בהתפטרויות, אי-הצבעה על התקציב ופירוק הממשלה מצד חברי קואליציה וממשלה, איומים שכל אדם עם הבנה פוליטית מינימלית יכול לומר שהם איומי סרק. אף אחד לא היה פורש פה מהממשלה. איומי סרק, סחיטה באיומים, החל באיומי יושב-ראש יהדות התורה כי יתפטר אם לא יועברו 600 מיליון שקלים לישיבות. למה לא? למה לא? בואו נפקיר את הקשישים, ניתן לאברכים. סליחה? האברכים צעירים, רבים מהם יכולים לצאת לעבוד. מה עם אותם קשישים שמוותרים על תרופות, על אוכל? אני לא מבינה, זאת תורה? זו לא תורה, זה חילול שם השם, זה חילול תורה. מישהו שם התבלבל. ובהמשך, השר לביטחון לאומי, ששמר על מדיניות העמימות בשאלה אם יצביע בעד התקציב או נגד, דווקא במקרה הזה – בדרך כלל אני לא נוהגת לתת לו שבחים – אני מבינה שהסיבה הייתה באמת טובה, נגב וגליל. שר הנגב והגליל היה פה קודם, השר וסרלאוף. כל זה בזמן שהריבית – אוי, הריבית, כמה כאב ראש – עולה ועולה. יש את השיר הזה, "ועולה ועולה". רק עולה. האמת, אולי אני קצת מתלוצצת, אבל זה בכלל לא מצחיק. זה כל כך עצוב.
נגיד בנק ישראל שוב נאלץ להעלות את הריבית, ב-0.25%, בפעם העשירית בתוך פחות משנה, וכעת היא עומדת כמעט על 5%. עול המשכנתאות מאיים, אני אומרת לך, גברתי היושבת-ראש, לפורר ולפרק משקי בית ומשפחות. אנשים לא יכולים לעמוד בנטל הכלכלי, בזמן שמה? בזמן שהממשלה עסוקה בהישרדות פוליטית. לא ראיתי שהם מעבירים אולי אפילו תשומות מדדי הבנייה, משהו שיכול לסייע לזוגות הצעירים. הם עוסקים בחוקים שערורייתיים, שלא לדבר על ההפיכה המשפטית, המשטרית, הם מתעסקים בזה, בחוקי מתנות, חוקי תרומות, מעונות ועוד ועוד.
אך לא לעולם חוסן. לא לעולם חוסן. השרה רגב, לא לעולם חוסן. הציבור עוקב, עוקב ורואה את המתרחש, והציבור זועק, זועק לכם: תעצרו ותתעוררו. לא תעצרו? את יודעת מה יהיה המחיר? המחיר שתשלמו יהיה מאוד כבד, והוא יוגש לכם בדיוק כפי שאתם נוהגים להגיש – במחיר פוליטי. זה מה שיהיה, וכבר אנחנו רואים. אנחנו לא מתבשמים מסקרים, כמובן, אבל הסקרים מעידים על הלך הרוח הציבורי. עם ישראל לא פראייר, והוא מבין מה מתרחש כאן – לא אידיאולוגיה, לא אג'נדה, הכול פוליטיקה בגרוש.
ציינתי את עול המשכנתאות הכבד, שלא לדבר על כך שצעירים רבים רק יכולים לחלום על בית משלהם. שוק הדיור בישראל תחת הממשלה הזאת הגיע לשפל חסר תקדים, שבו המחיר הממוצע בישראל של דירה ממוצעת הוא מעל 3 מיליון שקלים. מי יכול להביא 3 מיליון שקלים? הזוגות הצעירים בישראל יכולים רק לחלום על דירה – כאמור, חלום שרק הולך ומתרחק עם האינפלציה הגואה מצד אחד והעלייה הנרחבת במחירי השכירות מנגד, כאשר נתוני הלמ"ס הם העדות הטובה ביותר. הם מלמדים אותנו על עלייה של 9% – אני אפילו חושבת שזה יותר, אולי זה ממוצע של משהו, אבל 9% שכר דירה ברחבי הארץ. מי יכול היום? היום דירה ממוצעת זה 6,000 שקל בשכירות. אני אומרת, מה אנחנו רוצים, שהצעירים שלנו יקרסו? מה אנחנו רוצים, לקחת את התקווה המועטה שיש לאנשים שאוהבים את הארץ, נמצאים פה, עושים הכול, תורמים, כל מה שאפשר? הרי זה בלתי אפשרי. אז אני שואלת את הממשלה כיצד מצופה מהם גם לחסוך הון עצמי בזמן שבעצם הם לא סוגרים את החודש, נכנסים למינוס? הון עצמי. כמובן, אתם אומרים להם: אתם רק יכולים לחלום.
ואם מחירי הדירות עולים בעשרות אחוזים, אנחנו רואים עלייה של מוצרי החלב, הלחם, החשמל, הכול. הכול עולה. ואם זה לא מספיק, הממשלה החליטה אפילו להחריב את מעט הדיור הציבורי שקיים. ואנחנו לא נשכח את האזרחים שעומדים בתור לדיור ציבורי. אז הם מכניסים איזה ניסוחים כאלה מבלבלים: 330 מיליון שקלים להגדלת מלאי הדיור הציבורי. הרי הם מנסים לשטות באנשים, להוליך אותם שולל, כי אם אנחנו קוראים את זה טוב, אנחנו מבינים שאין מקור תקציבי. אין מקור תקציבי. ואני, בדיוק כמוך, חבר הכנסת ביטון – שנינו מבינים את זה היטב. יש פה רצון לחסל את הדיור הציבורי. הם לא נותנים את המעט – – –
<< קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
זו הבעיה של הדיור הציבורי. זו השנה הראשונה שלא יהיה שקל נוסף לבניית בתים – – –
<< דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אז שתדע שאני גדלתי בדירת עמידר. זה המעט שהיה ניתן לעשות אחרי 30 שנה, 30 פלוס שנים שאנחנו גרים שם – ההורים גרים שם, כי אנחנו, הילדים, כבר גדלנו, ברוך השם; והאמן לי, בסוף כל האחים סיימו אוניברסיטאות, עם המעט, ובעיקר בגלל הכוח והעוצמה של ההורים לדחוף אותנו קדימה. אז המעט שהיה אפשר לתת להם, באמת, אחרי שהם שילמו את השכירות המסובסדת – לאפשר להם לרכוש את הדירה, והם רכשו. אבל כמה כאלה עכשיו לא יכולים לרכוש את הדירה, שגרים שם עשרות שנים? איזו התעמרות. חוק רן כהן הרי אמר שצריך להכניס, להכניס מהמכירה. הם בזבזו את הכספים של מכירת הדירות. על מי הם מלינים? זה פשוט לא להאמין. אז אני הייתי מצפה משר השיכון שיאמר את האמת. אם הוא רוצה לחסל את הדיור הציבורי, אם ראש הממשלה רוצה לחסל את הדיור הציבורי, שיבוא, יואיל בטובו, ויגיד: אני רוצה ניתן לבטל את הדיור הציבורי, וכל עשרות האלפים שממתינים – תגורו ברחוב; בואו נפתח להם עיר אוהלים, נפתח להם עיר אוהלים. בושה וחרפה. אלה הערכים היהודיים? איפה המעשר? איפה הסיוע לחלשים? זה לא ברור לי, הדבר הזה.
אני מסתכלת על שר הנגב והגליל, שהיה כאן. מצד אחד באמת המאבק שלו היה הכי צודק, אבל מנגד כל איומי הסרק לא היטיבו עם הפריפריה, בטח לא עם הנגב והגליל. הבטיחו לו הבטחות, ואיך הוא חגג, קיבל תקציב פורץ דרך, פורץ דרך – מהר מאוד הוא קיבל שיעור כשר צעיר מה זה להיות חבר בממשלה של נתניהו. דיבורים כמו חול ואין מה לאכול.
אבל כדי שלא יאמרו שאינני הוגנת, אני אגיד שהממשלה הזאת אינה אחראית בצורה מוחלטת על הכול, על כל הכישלון הפיסקלי או המשבר הכלכלי. ישנם כוחות שוק שנובעים גם מהשווקים בחו"ל, המלחמה של רוסיה באוקראינה. כל זה נכון, אמת לאמיתה. אבל הבעיה אינה תלויה רק במה שקורה מחוץ לגבולותינו. הממשלה הנוכחית פועלת באופן אקטיבי – זו הבעיה – לפגיעה בציבור העובד בישראל, בגלל שהיא בוחרת באופן אקטיבי לקחת ממשלמי המיסים, להעביר לציבורים שלא עובדים, שלא ילמדו, ויותר גרוע, הציבורים האלה בסוף שוללים את הזכויות של הילדים החרדים. כשאתה לא מתנה לימודי ליבה אתה לוקח את הזכות של כל ילד במדינת ישראל ללימודי חינוך חובה. וכמה מהם גדלים ואומרים: לא הייתה לי את האפשרות. למה לא להעניק להם את האפשרות? תורה ועבודה, תורה ולימודים. ואנחנו רואים את הכספים הקואליציוניים, כמעט 14 מיליארד שקלים – נושא מאוד מאוד כאוב.
אני בשנתיים האחרונות, כשהייתי שרה, נלחמתי על העלייה. את ראית אותי. נלחמתי על כל העולים: על העולים מאוקראינה, על העולים מבני המנשה, מצרפת, מארצות הברית. זו זכות גדולה. נלחמתי על העלייה של הממתינים באתיופיה. ואיזה בושה. השרה רגב, שאני יכולה להעיד עליה, כל הזמן אוהבת את הקהילה האתיופית, את יהודי אתיופיה – שקל לא שמו על העלייה מאתיופיה. איך? איך? המשפחות בוכות לי יום-יום. לאימהות פה נקרע הלב. הן לא ראו 20 שנה את הילדים. אנשים חולים מזה, מתים מזה. מדינת ישראל החזקה לא יכולה לסיים את הסאגה הזו? כל הזמן נותנים פירורים. אז אני כשרת העלייה והקליטה העליתי 5,000, כמעט את כל הדרגה הראשונה. הבאתי החלטת ממשלה שאומרת לשים פרויקטור ולדאוג להעלות את היתר. אבל לא, הם יעצרו, שקל לא שמו. ואני אומרת, על כל זה יבואו איתכם חשבון בתקופת הבחירות. על כל זה. דין וחשבון בתקופת הבחירות.
עד עכשיו בנאום שלי, וגם בנאום של חבר הכנסת מיכאל ביטון, הזכרנו את החלשים ביותר. מיכאל, אני טועה? הילדים, תשלומי הורים, ילדים שלא הולכים לטיול בבית ספר – – –
<< קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
מעמד ביניים – – –
<< דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
מעמד הביניים, שיקר לליבנו, גם הם חלשים היום. מעמד הביניים היום חלש. הזוגות הצעירים חלשים. הם לא יכולים לקנות דירה, לא יכולים להתפרנס בכבוד, נכנסים לחובות. מערכת החינוך קורסת. איזה חינוך, השם ישמור. אנחנו צריכים הרי להשקיע בזה, זה העתיד שלנו. חרמות. אתמול ילדה בת 14 התאבדה, ולפני כמה חודשים ילד בן 13, מייד אחרי בר-המצווה. אז במקום להשקיע בדברים האמיתיים, בחיים עצמם, במה אתם משקיעים? במה, בזהות יהודית? אני בעד. אבל רגע, יש לכם עניים, יש לכם קשישים, יש לכם עולים, יש פה ילדים, יש פה חד-הוריות, יש מתמודדי נפש. חסר במה להשקיע?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
ואתם יודעים מה? במעט, במעט תקציב יכולתם לשנות פה עולמות. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. זה תקציב לא פשוט. זה תקציב מביש, וחבל, חבל, ושנינו יודעים שהם לא הולכים להתעשת עד ההצבעה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה לחברת הכנסת פנינה תמנו שטה. חבר הכנסת סימון דוידסון. לרשותך 25 דקות. בבקשה.
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לי שאלה. מי שהוא הורה לילדים, בטח מכיר. אתם מכירים את הסיפור "העץ הנדיב"? אדוני היושב-ראש, אתה מכיר את הסיפור "העץ הנדיב"?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
בוודאי.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אדוני המזכיר, אתה מכיר? מה שקורה היום בהעברת התקציב זה ממש הסיפור "העץ הנדיב", ולמי שלא מכיר את הסיפור הזה, תנו לי להשלים לכם את העלילה. הספר מספר על קשר ידידות בין עץ לילד. בשל האהבה של העץ לילד, הוא מוכן לתת לאותו ילד את כל מה שיש לו, גם במחיר של הקרבה עצמית. בכל שלב בחיים העץ דואג ומכלכל את הילד כדי שהוא יהיה מאושר: עלים, תפוחים, ענפים, גזעים. הכול הוא נותן, עד שהוא נשאר גדם. בסוף בסוף מהעץ המפואר הזה נשאר גדם קטן, והילד, שכבר הפך לזקן, נותר כשחצי תאוותו בידו. לא נשאר כלום. בעמוד האחרון בספר הילד רק מבקש לשבת ולנוח על העץ הנדיב.
ולמה אני מספר לכם את זה? כי בתקופה האחרונה, חברים, אני חושב שגם למדינת ישראל, בדיוק כמו לאותו ילד, יש את העץ הנדיב שלה – תקציב המדינה שמבקשים לאשר לשנים 2024-2023. ואני מזכיר לכם שבשנת 2024 לראשונה הסכום של תקציב המדינה עובר את החצי טריליון שקלים, 500 מיליארד שקל תקציב המדינה. והכספים הקואליציוניים לראשונה מגיעים לסכומים מרקיעי שחקים של 14 מיליארד שקל. אתם שומעים נכון: 14 מיליארד שקל כספים קואליציוניים. ומאיפה מגיע הסכום האדיר הזה? מהכיס של מי הוא יוצא? מי ישלם על זה? אני שואל את זה באמת עם סימן שאלה מאוד גדול. יאיר לפיד, ראש המפלגה שלי, כשיצא לדרך לפוליטיקה, שאל: איפה הכסף? זה היה הסלוגן של יש עתיד: איפה הכסף? ואני רוצה לשאול שאלה דומה, אבל קצת אחרת: מאיפה הכסף? מאיפה הכסף? מי יממן את כל הדבר הזה? מאיפה הכסף הזה יגיע? ובמילים אחרות, מי זה אותו עץ נדיב, כמו בסיפור, שהממשלה מנצלת עד תום?
התשובה ברורה, חברים: מעמד הביניים, מעמד הביניים העובד של מדינת ישראל. אותו מעמד ביניים שהולך ונשחק, שכבר שנים כורע תחת הנטל, הוא ולא אחר, הוא העץ הנדיב של מדינת ישראל. כן, אותם טייסים, אנשי הייטק, קציני צה"ל, שלפני שבועות קראו להם ללכת לעזה, הם העץ הנדיב. לא רק בביטחון; הם העץ הנדיב גם בהחזקת הכלכלה, העץ הנדיב, שמרוב אהבה למדינת ישראל ואחריות לעם ישראל נתן ונתן ונתן עד שכבר אין לו מה לתת. אין, גמרתם אותנו. הממשלה הזו יודעת את זה ומרשה לעצמה לקחת כמה שיותר בשביל הסחטנות הפוליטית של המפלגות שחברות בה; סחטנות פוליטית, מפלגות סקטוריאליות שדואגות לאינטרסים צרים ופרסונליים. בדיוק כמו אותו ילד שהסיר את העלים מהעץ, ככה הממשלה הסירה את ידה מתוספת תקציבית עבור ניצולי שואה. כן, במקום להעביר 14 מיליון שקל, חצופים שכמותכם, לכספים קואליציוניים, יכולתם להוסיף כסף בצורה אקטיבית עבור ניצולי שואה.
<< קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
14 מיליארד.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
תתביישו לכם. אתם בכלל מבינים מה זה ניצול שואה, מה זה ניצול שואה שאין לו כסף לתרופות, אין לו כסף לאוכל? אז 14 מיליארד שקל בשביל כל מיני גורמים קרובים אליכם יש כסף, אבל לניצולי שואה אין כסף. תצאו מהבועה שלכם, תלכו לראות מה זה ניצול שואה.
בדיוק כמו אותו ילד שקטף את התפוחים מהעץ, ככה הממשלה נותנת לחברות הגדולות לקטוף רווחים ותורמת לעליית מחירים. אבל גם זה לא מעניין אתכם. איפה הסיפורים שלכם על מלחמה במונופולים? איפה המלחמה מול הבנקים, שחוגגים בימים אלו? אתמול ראינו תוצאות של הרבעון הראשון: בנק הפועלים – מעל 2 מיליארד שקלים רווחים ברבעון. איפה סמוטריץ', שבכל נאום אמר: אני אילחם במונופולים, אני אילחם בבנקים? פחדן, פשוט פחדן. מה שמעניין אותו זה רק כסף למתנחלים, להתנחלויות, לחרדים. שום דבר בשביל מדינת ישראל הכללית. ב-14 הימים האחרונים 12 חברות הודיעו על העלאת מחירים: דיפלומט, שסטוביץ, שטראוס – פעמיים, תנובה, טרה, אסם, סוגת ועוד. איפה הממשלה? בממשלה שלנו רצו להעלות את מחיר הלחם ב-20 אגורות – ראש הממשלה לפיד עצר את פעילות הממשלה, עשה ארבעה דיונים רק בגלל הלחם ועצר את העלייה. אתכם זה לא מעניין.
והעיקר, הם מספרים, אדוני היושב-ראש, שמפלגת ש"ס חברתית, דואגת לעניים. למה אתם לא נלחמים? למה אתם לא עוצרים את זה? כי זה לא מעניין אותם. פשוט לא מעניין אותם. במקום להעביר 14 מיליארד שקלים, יכולתם לדאוג להגברת התחרות, ולמשל להוריד מע"מ ב-2% כדי להקל על מדינת ישראל, על אזרחי ישראל. אבל אתם בדיוק כמו אותו ילד שקיצץ לעץ את הענפים; ככה הממשלה מקצצת את המוטיבציה להשתלב בשוק העבודה, מעודדת אבטלה, מעודדת בטלנות, מעודדת בינוניות. במקום להוסיף 1.5 מיליארד שקל לתקציבי מוסדות החינוך החרדיים, בלי דרישה ללימודי ליבה, לא דורשים את זה בכלל, נותנים את הכסף, כשכבר בממשלה הקודמת היה הסכם עם בעלז, נכון? אדוני, אתה טיפלת בנושא הזה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נכון. הם מוכנים.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
היה הסכם עם בעלז ללמוד לימודי ליבה, והם הסכימו, כן. ואז באה הממשלה החדשה ואומרת: לא, לא. אל תלמדו, אל תתפתחו, אל תעבדו. לא צריך, אנחנו ניתן לכם. תמשיכו להיות מסכנים, תמשיכו להיות נזקקים, תמשיכו ללכת לכל מיני עמותות. לא צריך ללמוד. לא צריך ללמוד אנגלית, לא צריך ללמוד מחשבים. תישארו מסכנים. זו הממשלה. הממשלה פוגעת בציבור הבוחרים שלה, לא בציבור אחר, במיוחד בציבור שלה. ובמקום להוריד את המס על השתייה המתוקה ולפגוע בבריאות הילדים – מה עשיתם? ביטלתם את המס על השתייה המתוקה; הדבר הראשון, הראשון, הראשון, הראשון, שסמוטריץ' עשה, הוא לבטל את המס על השתייה המתוקה.
ולמה אני אומר את זה? כי לפני שבוע, אדוני הרמטכ"ל לשעבר, יצא דוח של משרד הבריאות – ואתה תהיה בשוק מהנתון הזה – ולפיו רק 9%, רק 9% מהילדים והנוער בישראל מדווחים על עיסוק בפעילות גופנית יום-יומית. רק 9%. אתה יודע מה פעילות גופנית עשתה לך, אתה יודע מה אגודת ספורט עשתה לך ולחברים שלך ומה היא עושה להרבה מאוד מהאנשים שמגיעים לצבא והופכים להיות קצינים מובילים בצבא, מובילים בכלכלה. אבל הממשלה הזו, לא מעניין אותם שיהיו ילדים בריאים, לא מעניין אותם שילדים יעסקו בספורט. יושבת פה שרת הספורט לשעבר, הגב' מירי רגב, שבאמת נלחמה על הדברים האלה – אני הייתי יושב-ראש איגוד השחייה כשהיא הייתה שרה. אז בא עכשיו תקציב ולא מוסיפים שקל לספורט הישראלי. שקל אחד אין לספורט הישראלי. השר מיקי זוהר יצא בהבטחה לפני שלושה שבועות שנוספים מיליארד שקלים לספורט הישראלי. אני פותח את התקציב ואין כלום, שום דבר. למה? לא כי הוא לא רוצה, כי נגמר הכסף. לקחו את הכסף למקומות אחרים, שיותר חשובים מהילדים שלנו. אז איפה הדאגה לבריאות של הילדים שלנו? מנתונים של ה-OECD אנחנו נמצאים במקום הראשון בעולם בקטיעת איברים בעקבות מחלת הסוכרת. אלופי העולם אנחנו. אנחנו מקום שלישי בעולם בהשמנת ילדים. אבל זה לא מעניין אתכם. אתם פשוט לא חושבים על העתיד שלנו, לא חושבים על עתיד הילדים. אתם בדיוק כמו אותו ילד שכרת לעץ את הגזע – ככה הממשלה כורתת את הענף שעליו כולנו יושבים. במקום להציג תקציב מעודד צמיחה, קיבלנו תקציב מדכא צמיחה.
חברים, מעמד הביניים הולך וקמל, יוקר המחיה עולה, אבל העיקר שהממשלה מאושרת. כל השותפות בקואליציה מבינות שנתניהו כבול לממשלה הזאת ואין לו שום אלטרנטיבה, ולכן הם ממשיכים לטפס על העץ ולקטוף מכל הבא ליד, לקטוף את כל התפוחים, שזה בעצם תקציב המדינה. ואני קורא לזה ביזה. זו בעצם ביזה של הקופה הציבורית. אין לזה הסבר אחר. ומה זה ביזה בעברית, אדוני היושב-ראש? יש לזה שתי משמעויות: המשמעות הראשונה היא לקחת שלל, והשנייה היא להתנהג בחוסר כבוד, בבוז ובזלזול. זה בעברית המשמעות של ביזה. ולי זה מרגיש שכאשר זה נוגע לכספים של משלמי המיסים, הממשלה הזאת מאמצת את שתי המשמעויות: גם לקחת שלל וגם להתנהג בחוסר כבוד, בבוז ובזלזול אל מעמד הביניים. היא גם לוקחת את הכסף ומעבירה אותו לאפיקים שלא תורמים לצמיחה הכלכלית וגם עושה את זה כלאחר יד, בזלזול ובבוז גדול לציבור.
רק לפני שבוע פורסם שבשביל "לעודד" ח"כים מהקואליציה להצביע בעד קרן הארנונה המטורפת הזאת, שגם זה סוג של ביזה מעיריות חזקות שעובדות ותורמות – ויושב פה הרמטכ"ל לשעבר, שגדל באילת. היה פה ראש עיריית אילת, וכמעט בדמעות – ממש הייתה לי צמרמורת – דיבר על העושק שעושים עכשיו לעיר אילת. העיר אילת, שהיא מסכנה גם ככה, תצטרך לשלם 50 מיליון שקל לקרן הארנונה. זה 50 מיליון שקל שבאים מהתרבות, מהפנאי, מהספורט, מהקשישים, מניצולי שואה. כל דבר שהוא אקסטרה לדאגה לתושבים הולך למקום אחר. אני שואל אתכם: זה נורמלי? אז כדי שהם יצביעו, אדוני היושב-ראש, בלילה אחד הועברו מיליונים לח"כים הבאים: אתי עטייה, חנוך מלביצקי, יצחק פינדרוס, משה סולומון ויצחק קרויזר. האם אתם יודעים מה המשותף לכולם? כל החבר'ה האלה הם פשוט חברים בוועדת כספים. פחדו שהם לא יצביעו בוועדת הכספים, ולכן חילקו להם כסף, דמי חנוכה כאלה, במיליונים, כדי שהם יעבירו לאן שהם רוצים.
ואני אספר לכם סקופ, חברים. לא סיפרתי את זה עד עכשיו. יכולתי להעביר לעיתונות. סיטואציה ב-03:00: אני יושב בוועדת הכספים, הצבעות בלי סוף – בעד, בעד, צעקות וזה. ואתה יודע, אני, כהרגלי, עושה להם בלגן, נתנייתי אמיתי. הייתה הפסקה של כמה דקות, אדוני. לקח אותי לצד אחד מחברי הקואליציה, לא משנה, לא אזכיר את שמו, ואמר לי: סימון, אתה צריך משהו? ואני עניתי לו בתמימות: אחי, אם תביא לי קפה בלי סוכר, אני מה זה אודה לך. והוא התחיל לצחוק. הוא נקרע מצחוק. אמרתי לו: למה אתה צוחק? הוא אומר לי: לא, לא, אתה צריך אולי כמה מיליונים כדי שתעזוב אותנו בשקט? אשכרה, ככה זה היה, שוחד פוליטי באמצע הלילה. הייתי בהלם. כמובן שהולכתי אותו למקום אחר, אבל ככה זה נעשה. זה בעצם ההצבעות בוועדת הכספים: אף אחד לא יודע מה הוא מצביע, לא נותנים לך לדבר, לא נותנים לך לשאול שאלות. כל התקציב אפילו לא היה כתוב לנו מול העיניים, לא ידענו על מה אנחנו מצביעים, ועצרנו, וצעקות. וככה העבירו את תקציב המדינה: מי בעד? מי נגד? מי בעד? לא יודעים בכלל מה הם מצביעים. אני אומר לכם שגם לחברים של הליכוד אין מושג מהשחיתות ומהשוחד שעברו בתקציב הזה. אין להם מושג. תשאלו אותם אם הם בכלל ראו את הסעיפים של הכספים הקואליציוניים, לאן זה הולך. אז אומנם הסיפור הזה של אמצע הלילה מצחיק, אבל הוא מראה לנו מה זה בעצם ועדת הכספים.
ואני אתן לכם עוד דוגמה. סיעת עוצמה יהודית וסיעת יהדות התורה, הן הרי איימו לא להצביע בעד התקציב, והינה, פתאום, out of the blue, 500 מיליון שקלים נוספים מובטחים להם. אבל לא מצוין שם מהו המקור התקציבי. ומה שמצחיק אותי – וחבל שהם לא נמצאים פה – זה איך גולדקנופ ובן גביר ושר הנגב והגליל עדיין מאמינים שהם יקבלו את הכסף מביבי. אני אומר להם, לא תקבלו, זה הכול שקר, כי ביבי הוא פשוט שקרן. ולא אני אמרתי את זה, אמר את זה שר האוצר, מר גרנדמייזר, אמר את זה, והקליטו אותו, הוא קרא לו "שקרן בן שקרן" – שר האוצר שלו, שנמצא היום, שעושה את התקציב. אז אם שר האוצר לא מאמין לביבי, איך גולדקנופ, שהוא איש עסקים, הוא בן אדם ממולח, איך הוא מאמין לו?
אז אני אומר לכם, חבריי, אחרי שביבי ישאיר אתכם עם המכנסיים למטה, גם אתם תצטרכו ללכת לגפני שיתרום לכם בגדים, כמו שהציע לנועה קירל, כי לא יהיו לכם בגדים, הוא פשוט ישאיר אתכם עם מכנסיים למטה.
בקיצור, חברים, הפכו אותנו לפרה חולבת עבור אינטרסים סקטוריאליים מצומצמים, ולפרה החולבת הזו כבר נגמרו הדמעות לבכות על כל חלב שנשפך. וחוץ מהדמעות אין יותר חלב, נגמר החלב של הפרה. וכשהיום, רגע לפני שמעבירים תקציב בלי שום בשורה של צמיחה עבור המשק, בלי שום תקווה למעמד הביניים, לא לסטודנטים ולסטודנטיות, לא למורים ולמורות, לא לספורט, לא לחינוך, לא לשום דבר שדואג למדינת ישראל, אני שמח על דבר אחד: שסוף-סוף, סוף-סוף מעמד הביניים, זה שמחזיק את הכלכלה הישראלית, מתעורר. סוף-סוף מבינים שיש לנו קול ויש לנו כוח. אומנם ניצחתם בבחירות האחרונות, יש מערכה שניצחתם בה, אבל זה לא יקרה עוד פעם אחת. זה לא יקרה, כי אנחנו מבינים שחייבים לעצור אתכם. חברים יקרים, העץ הנדיב הזה הבין שבקצב הזה לא יישאר ממנו דבר.
ולפני שאני ממשיך בנאום, אני רוצה לומר כמה מילים פשוטות שחשוב שישמעו מעל הדוכן הזה, ואלו מילים ממני כתושב נתניה, כאדם שאוהב את הציבור החרדי. אני באמת חושב שזה ציבור חכם, מיוחד; אני מוקיר, אמיתי, את העובדה שהוא מתאמץ לשמור על המורשת התורנית שלנו, ואני מעריך את התרומה הרבה שלו לארגוני החסד וההצלה. אני אספר לכם שאני בעצמי חוויתי את המסירות של הציבור הזה בשעה שאימי חלתה במחלה, ומי שהציל אותה זה היה הרב אלימלך פירר, חתן פרס ישראל, ומערכת הסיוע הרפואית המדהימה שהוא הקים. הוא היה שם כדי להציל את אימא שלי, והוא נמצא שם כדי להציל אלפים רבים אחרים. צדיק אמיתי, וכמוהו יש הרבה מאוד בציבור החרדי, אין ספק.
אבל כל מה שאני אומר כאן הוא ביקורת שנובעת מתוך אהבה, לא מתוך שנאה, כמו שאומר הפסוק, ואני מצטט, "נאמנים פצעי אוהב". דווקא בגלל הדאגה שלי, הדאגה למדינה שלי, לבנות שלי, לעתיד שלהן, אני רוצה להילחם – להילחם למען הילדים בחברה החרדית שילמדו לימודי ליבה; להילחם על זה שיהיה להם עתיד במדינת ישראל, שלא היו מסכנים, שלא יחיו על 1,300 שקל, שלא יחיו רק על ביטוח לאומי, שילמדו, שיעבדו, שירגישו חלק מכלכלת ישראל וידאגו לפרנסה של המשפחה שלהם ולעתיד של הילדים שלהם. אבל לצערי, המנהיגים שלהם חושבים אחרת. ואני אספר לכם שגם בתלמוד – אדוני אלעזר שטרן, אתה בטוח מכיר את זה – במסכת ברכות, מוזכרת מחלוקת בין שני חכמים, רבי ישמעאל ורבי שמעון בר יוחאי. רבי ישמעאל סבר שמותר לבטל לימודי תורה כדי לעסוק בפרנסה, ורבי שמעון בר יוחאי סבר שלא מבטלים תורה גם לשם פרנסה. אה, גם אתה פה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
זה לא רק אנחנו.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
כן. וכיצד מכריע התלמוד? אני מצטט: "הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם, והרבה עשו כרבי שמעון בר-יוחאי ולא עלתה בידם". זאת אומרת שהדרך של לימוד תורה בלי עבודה אינה דרך שמתאימה לכולם. אי-אפשר לקיים חברה מתפקדת בלי לשלב ביחד את התורה והמלאכה, פרנסה ועבודה. ואני אספר לכם כליטאי, כאחד שנולד בליטא, בווילנה, שהבית שלי היה שני רחובות מהבית של הגאון מווילנה. וגם הרבי חיים מוולוזי'ן היה תלמיד הגאון מווילנה. והוא אמר כך, ואני מצטט: ודאי שלכלל ההמון כמעט בלתי אפשר שיתמידו כל ימיהם רק בעסק התורה – – – ועל זה אמרו" במסכת אבות: "כל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון". זאת אומרת, אפשר ללמוד, אבל צריך גם ללמוד, גם לעבוד, וצריך שיהיה עתיד לילדים בחברה החרדית. אי-אפשר לנהל ככה מדינה, אי-אפשר לנהל ככה כלכלה, אי-אפשר לקיים ככה חברה סולידרית. אני אומר את זה לטובת הילדים של כולנו.
ומי מבין את זה יותר טוב ממני? אני, סימון הקטן, לא מבין הכול, נכון? אבל הגיע לארץ, אחרי שלמד בארצות הברית תואר ראשון ותואר שני, ואמרו שהוא מבין בכלכלה ויודע בכלכלה, וב-2003 הוא מונה להיות שר אוצר, אדם מוכשר שהתקלקל עם הזמן, וקוראים לו בנימין נתניהו. הוא יושב פה – עכשיו לא, אבל פה המקום שלו. הוא ראש הממשלה. ואני אצטט שני ציטוטים ממה שהוא אמר. לא אני אמרתי, הוא אמר, ואני מצטט: הסיבה לפגיעה הקשה ביותר וההכנסה למעגל העוני המתמשך זה מדיניות הקצבאות המפליגות, שהוציאה דורות שלמים, כבר לא דור אחד, ממעגל העבודה. אדם מפסיק לעבוד, מפסיק להאמין ביכולתו להתפרנס, והופך להיות תלוי בהטבות מהמדינה. זו פגיעה איומה. והציטוט הבא שלו, ואני מצטט: אנחנו כמדינה לא יכולים להרשות לעצמנו להוציא כסף ללא חשבון, גם לדבר רצוי, ומאוד רצוי מבחינתנו, של משפחות עתירות ילדים. אנחנו צריכים שמישהו יפרנס אותם, והראשון שחייב לפרנס אותם זה ההורים. ההורים חייבים לדאוג לרווחת הילדים. והוא אמר עוד דבר – שהרזה לא יכול לקחת על הגב את השמן. בסוף אנחנו מדינה שבנויה מפסיפס של הרבה מאוד תרבויות, עדות. כולם צריכים להיות חלק ממעגל העבודה; כולם צריכים לתת יד למיסוי ולכלכלת ישראל. אבל האנשים הבולטים בחברה החרדית לא חושבים ככה. הם רוצים שתישארו מסכנים.
ואני אספר לכם עוד סיפור. לפני שנה, אלעזר, יצאתי לאכול בחדר האוכל פה בשעה 02:00. זה היה גם באזור ההצבעות. ניגש אליי בחור חרדי בערך בן 30, פנה אליי ואמר לי: אדוני חבר הכנסת דוידסון, אני יכול לדבר איתך? אמרתי לו: בבקשה. הייתי בטוח שהוא יתחיל עכשיו לצעוק עליי, ואז הוא אמר לי: אני רוצה שתלך ללפיד ותגיד לו תודה רבה, תודה רבה על מה שהוא עשה בשבילי. אמרתי לו: מה קרה? הוא אומר: בשנת 2013 יצאה תוכנית מיוחדת, בזמן ממשלת לפיד הראשונה, להוציא חרדים ללימודים. יצאתי ללימודים ולמדתי מחשבים, והיום אני והחברים שלי עובדים בהייטק. אני מפרנס את המשפחה שלי בכבוד.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חבר הכנסת דוידסון, תוך כדי זה שאתה מדבר, קיבלת בווטסאפ מאגודת הממלכתי-חרדי, הממ"ח, את אותה תודה רבה. תקשיב טוב: 74 בתי ספר, 200 גני ילדים, 17,408 תלמידים, 4 חטיבות ביניים, 2,000 אנשי צוות – כל זה בזכות חוק הממ"ח מלפני עשר שנים של יש עתיד, וזה למרות כל ההתנגדויות, כל המקלות בגלגלים. גפני, שעמד לידי ולידך בוועדת החינוך, אמר: או ממלכתי או חרדי, זה לא הולך ביחד, והינה, הציבור מצביע ברגליים. רק צריך לעודד אותו קצת, לתקצב אותו, והם איתנו.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
קודם כול, תודה רבה. אין לי ספק שאותו בחור שפנה אליי, אני לא זוכר את שמו, הוא לא אחד; הוא אחד מרבים שיצאו ללמוד, שמפרנסים את המשפחה שלהם, שיכולים לתת לילדים שלהם ללמוד, ללכת לחוגים, לעשות דברים אחרים חוץ מללמוד תורה, כי זה חשוב לעשות דברים חוץ מלימוד התורה עצמו. הציבור כבר מבין את זה. אני בטוח שגם בחברה החרדית מבינים את זה. עובדה שאני שומע יותר ויותר הורים מהחברה החרדית שלוקחים לילדים שלהם מורים פרטיים אחר הצוהריים, משקיעים את כספם כדי שהילדים שלהם ילמדו אנגלית, חשבון ומחשבים, כי הם חושבים על העתיד שלהם.
ואני אספר לכם עוד סיפור קטן, ובזה אסיים. אתם יודעים שאני בא מעולם הספורט. פעלתי בשנה וחצי האחרונות עם בחור חרדי מדהים בשם מיקי חייט להעצמת נושא הספורט בחברה החרדית. הוא עשה – אני רק עזרתי לו – פרויקט גדול מאוד בקפוארה. הגעתי לאירוע באולם גדול בבני ברק. היו שם לפחות 1,000 איש, מחולקים לנשים וגברים. על הפרקט עצמו היו משהו כמו 500 ילדים שעסקו בקפוארה. כולם היו בנים. ניגשו אליי כמה חבר'ה בני 16-15 עם פאות ואמרו לי תודה. אמרתי להם: על מה תודה? אמרו לי: תודה על זה שאנחנו יכולים לבוא לפה. אדוני, אז שאלתי אותם: מה אתם עושים פה? איך הגעתם לפה? הם אמרו לי, והייתי קצת בהלם, שהרב שלהם דרש מהם ללכת שלוש פעמים בשבוע במשך שעה לפעילות ספורטיבית, כי זה יגרום להם ללמוד יותר טוב.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
מדהים.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אסכם ואומר: התקציב הזה הוא התקציב הגרוע ביותר שיכול להיות למדינת ישראל. הוא גרוע לחרדים. אתם יודעים מה? הוא לא גרוע לחרדים, הוא גרוע לעתיד הילדים החרדים, שבתקציב הזה נותנים להם תרומה כדי לחיות אבל לא לעתיד שלהם. הציבור החרדי צריך להבין שהילדים צריכים ללמוד ולהתפתח. לצערי הרב התקציב יעבור בלילה – יש להם יותר אצבעות – אבל אנחנו לא נרים ידיים. אנחנו נילחם, גם המפלגה שלי וגם חברי האופוזיציה, כדי שהממשלה הנוראית והגרועה הזו תחלוף מהעולם ותקום פה ממשלה למען כל הציבור. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת גדי איזנקוט, בבקשה, לרשותך 20 דקות.
<< דובר >> גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי): << דובר >>
יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, שרת התחבורה, בסוף שנת 2022, כמו בכל שנה, הוצגו הערכות מצב שנתיות לשנת 2023 של צה"ל, אמ"ן, המוסד, המטה לביטחון לאומי, מכונים. המל"ל – המטה לביטחון לאומי, ייחודי בעובדה שהוא הגוף היחידי שמציג את הערכת המצב הלאומית, הערכה שמתבצעת על פי מתודולוגיה סדורה של עובדות, איומים חיצוניים, איומים פנימיים, כלכלה, חברה, שינויים אזוריים ובין-לאומיים. הוא אמור להיות המצפן של הממשלה, של המדינה, מול איומים חיצוניים, אתגרים פנימיים, שינויים אזוריים ושינויים גלובליים. הוא צריך להציג את האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל, כמו התפיסה הכללית.
מי שמכיר את ההערכות האלה, יש סעיף שנקרא "תפניות אסטרטגיות", שבו מנסים להעריך תפניות אפשריות שישפיעו על המדינה, איומים על המדינה, האינטרסים הלאומיים של המדינה. בדרך כלל את הסעיף הזה ייחדנו לאירועים אזוריים בין-לאומיים, ובעיקר לגבי אויב: כניסה להסכם גרעין, יציאה מהסכם גרעין, חילופי משטר או החלטה על יציאה למלחמה.
לפני ארבעה חודשים התרחש אירוע ייחודי, שאני לא זוכר כמוהו. התקיימה תפנית אסטרטגית שהונחתה על המדינה על ידי הממשלה. הרפורמה המשפטית, המהפכה המשטרית, היא הרי האירוע המכונן של שנת 2023. זה לא קרה בגלל כוח עליון, לא קרה בגלל אויב חיצוני. ממשלת ישראל החליטה להחיל את התפנית הזו על אזרחי ישראל, על מדינת ישראל, החלטה ללא מחשבה מעמיקה, ללא סוף מעשה במחשבה תחילה, ללא תכנון מוקפד, ללא בניית שותפויות והידברות. אפילו שר המשפטים אמר ברגע של כנות בערוץ 14 שאם הרפורמה המשפטית שלו הייתה מתקבלת כמו שהיא, ישראל לא הייתה דמוקרטיה. ארבעה חודשים אחרי, אנחנו רואים את המשמעות של התפנית הזו – העמקת שסע בחברה הישראלית כפי שלא היה. אני לא זוכר מעולם, לדעתי, מאז קום המדינה, רצף מחאות והפגנות כמו שאנחנו רואים ב-20 השבועות האחרונים, ויכוח פנימי עמוק, עלייה בסף השיח והאלימות. אנחנו רואים את ההשפעה על ביטחון מדינת ישראל. לפני חודש וחצי אגף המודיעין של צה"ל מוציא התראה חסרת תקדים, שגם כמוה אני לא זוכר, שבה אמ"ן אומר שהוא מזהה תפנית בעובדה שההרתעה הישראלית – המרכיב הראשון במושגי הביטחון הלאומי שלנו – ירדה במרחב שלנו. מי ששמע את ההרצאה של ראש אמ"ן אתמול, הוא חזר על תחזית לא מעודדת.
ישנה גם פגיעה בכלכלה הישראלית, ולא צריך להיות כלכלן דגול כדי לראות את הנזק אחרי ארבעה חודשים. גם הריבית, יוקר המחיה, הפגיעה בהייטק הישראלי, פגיעה בחדשנות ופגיעה רוחבית, שתשפיע על המדינה עוד הרבה מאוד שנים. יש אתגר, שגם כמוהו אני לא זוכר, בפגיעה ביחסי צבא-חברה: הניסיון להניח פה על השולחן חוק עוקף גיוס תחת הכותרת חוק-יסוד: לימוד תורה, ולמעשה להנציח את האי-שוויון בנטל, ועמוק יותר, בעיניי – את חוסר הערבות ההדדית בחברה הישראלית. אנחנו רואים מחאת מילואימניקים שלא נראתה כמוה, אמירות שלא נשמעו בעבר. את הפגיעה ביחסים האזוריים והבין-לאומיים אנחנו רואים, זה ניכר, ידוע, עד כדי כך שגם הזמנות של שר הביטחון לארצות הברית לתיאום אסטרטגי מתקבלות בסרבנות של ראש הממשלה, כי עוד לא הזמינו אותו.
ונשאלת השאלה כיצד נושא שלא נמצא בעשרת האתגרים המרכזיים של המדינה הפך לנושא המשפיע ביותר על הביטחון הלאומי של ישראל ועל חיי החברה במדינה. התשובה, בעיניי, היא היעדר המצפן וחוסר האחריות הלאומי – השילוב של שניהם. לפני כחודש חוויתי פה אירוע מפתיע. אני מודה שיש לי לא מעט הפתעות בחצי השנה שאני פה – גם לדבר לאולם ריק, אבל מסתגלים.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אני מניח שזה לא קרה לך בפורום מטכ"ל.
<< דובר_המשך >> גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
לא, לא קרה. אבל לפני חודש היה אירוע מחדש ומטריד מאוד. הגיע נציג של המטה לביטחון לאומי לוועדת חוץ וביטחון, והוא מציג שם את האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל. 13 אינטרסים לאומיים יש למדינת ישראל; אפשר להתווכח אם הם המרכזיים. מה שהפתיע זה שהתאריך שהיה על המצגת הוא 22 בדצמבר 2022, זאת אומרת, אלה האינטרסים הלאומיים והערכת המצב הלאומי של הממשלה הקודמת, שקיבלה מהממשלה הנוכחית כינויים, "ממשלת האחים המוסלמים". יעלה על הדעת שהממשלה שהתחלפה לפני חמישה חודשים מאמצת את האינטרסים הלאומיים, את הערכת המצב הלאומית של הממשלה הקודמת, בלי לשנות אות אחת? וכשהתעניינתי והבעתי פליאה, שאלתי את הנציגים אם זה על דעת ראש המל"ל, ואמרו לי: כן. שאלתי: על דעת ראש הממשלה? אמרו לי: כן. זה מלמד אותי שזה פשוט חוסר רצינות לראות במה הממשלה הזאת התעסקה חמישה חודשים. היו לה 150 ימים להתעסק בדבר הכי חשוב של מדינת ישראל – לשאול מה השתנה מבחינת האיומים, האתגרים הפנימיים; לשאול מה האינטרסים הלאומיים של ישראל, לאן אנחנו רוצים להוביל. הם לא מצאו זמן להתעסק בנושא שהוא בעיניי החשוב ביותר, ועולה אלפי מונים על כל נושא שעלה פה בחצי השנה האחרונה.
מה שאולי לא מפתיע זה שגם בהגשת התקציב, הבסיס והתשתית האסטרטגית שעליהם הוגש התקציב הם שוב אותם אינטרסים לאומיים. גם שם זה עולה. לצערי הרב, אחרי 75 שנים אין למדינת ישראל תפיסת ביטחון לאומית פורמלית. אני רואה בזה ליקוי עמוק ובריחה מאחריות של כל ראשי הממשלה, למעט הראשון, דוד בן-גוריון, שיצר את התפיסה הבלתי-כתובה הזאת. אני רואה בזה ליקוי עמוק. ראיתי את זה כרמטכ"ל, ראינו את זה בשלוש המלחמות האחרונות, שהסתיימו בוועדת חקירה ממלכתית, ואנחנו רואים את זה גם כשבאים להציב ולהציג את תקציב המדינה. אני מקווה שבכנסת הזאת ייעשה מאמץ, עם אנשים טובים, לקדם חוק תפיסת ביטחון לאומי, שהיא צורך תפקודי למדינת ישראל.
לפני כחצי שנה התראיינתי בידיעות אחרונות, ולשאלה שנשאלתי אמרתי שאם תהיה פגיעה באינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל, להערכתי מיליון אנשים יצאו לרחובות. אמרתי ולא בדיוק ידעתי על מה אני מדבר, וראינו את זה. נשאלת השאלה מה הוציא – וזה כבר לדעתי מיליונים; זה מאות אלפים כל סוף שבוע ב-150 מוקדים. במדינת ישראל, בתרבות שלנו בצבא, שממנה אני בא, יש סעיף שנקרא "חי את המתרחש ביחידה". בציונים למפקדים יש סעיף שנקרא "חי את המתרחש במדינה". פה השולחן הזה קיבל ציון נכשל בהבנה ששני הערכים המובילים במדינת ישראל הם יהודית ודמוקרטית. על פי סקר של מכון INSS מלפני שלושה, ארבעה חודשים, שני הערכים האלה ביחד מקבלים 71% מאזרחי ישראל, וכל השאר – שלום, ארץ ישראל השלמה – מקבלים ביחד אחוזים בודדים.
ובכל זאת, אם אנחנו צריכים תזכורת, למי ששכח – וחבל שלממשלה ולראש הממשלה, כי הוא היה גם אז, יש זיכרון קצר – ב-2014, בעקבות ועדת שקד, שהחליטה על חלוקת הנטל, על הגדרת יעדים לגיוס והטלת סנקציות, והיא הציגה חוק, המפלגות הדתיות, אפילו המנהיגים שלהן, אותם אלה שנמצאים היום, קוראים להפגנת המיליון. שום דבר לא היה מקורי באירוע שמתרחש היום. ואכן, הם מוציאים הפגנה שהם קוראים לה "הפגנת המיליון" – יוצאים מאות אלפים בבני ברק, מאות אלפים בירושלים, חוסמים את כביש 1. ומה שמעניין שם זה המסר שיוצא מראשי המפלגות וממועצות החכמים שלהם, והאמירה תזכיר משהו: מאחר שיש פגיעה, בעיניהם, בערך של היהדות, הם אומרים שאם החוק שעבר בקריאה ראשונה יעבור בשנייה ושלישית, הם יקראו לסרבנות המונית ויקראו למרי אזרחי. ולכן, אנחנו שומעים היום אמירות של אלה שמודאגים מאוד, ובצדק, לגבי צביונה הדמוקרטי של מדינת ישראל.
מה שראש הממשלה נתניהו עשה אז – הוא פשוט גנז את ועדת שקד. הוא כמובן לא הביא את זה לא לקריאה שנייה ולא לקריאה שלישית, כי הוא ידע למה זה יוביל. את התבונה הזאת אני לא רואה היום. ערכים לאומיים ואינטרסים לאומיים זו לא רשימת מכולת שעוברת בין ממשלות אלא מצפן, וראוי גם היום, אחרי 150 ימים, שממשלת ישראל תמצא את הזמן ותעשה הערכה חדשה – היא אפילו לא מחודשת – מה השתנה.
ולשאלה אם התקציב יחזק את הביטחון הלאומי של ישראל, התשובה שלי, בדומה לדוברים הקודמים, היא חד-משמעית לא; לא רק בגלל שהנחות היסוד לא עדכניות ויש השתנות רבה מאוד גם באיומים החיצוניים וגם בפנימיים, אלא בעיקר בגלל העובדה שהתקציב הזה משקף את סך הכניעות בהסכמים הקואליציוניים, מה שמביא לפירוק משרדי הממשלה, מביא לפגיעה אנושה במשימה של צה"ל כריבון ביהודה ושומרון, מביא לפגיעה במשרד החינוך, במשרד המשפטים, ובכל מספר שמחולק לארבע. תקציב שלא מחזק את החינוך הממלכתי בישראל ואת לימודי הליבה הוא פגיעה בעתיד המדינה ופגיעה בביטחון הלאומי שלנו.
אני אקח רק נתון אחד: החינוך הממלכתי, הממלכתי-דתי, וגם הממלכתי שיש בבתי הספר החרדיים, הוא בסך הכול 53% ממערכת החינוך הישראלית. כשבודקים מאין מגיעים החיילים לצה"ל, אז מה-50% האלה מגיעים 86% מהמשרתים. לא קשה לדמיין מה יקרה אם תימשך הפגיעה בחינוך הממלכתי. תקציב שלא מחזק את המשרתים בצה"ל ובשירות הלאומי, לא מחזק את ערך השירות, לא מחזק גם את המדינה. מה שאנחנו רואים זה ניסיונות – לא של ממשלה, של ועד קהילה – לעקוף את האינטרסים הלאומיים, לעקוף כל ערך ולהציג פה חוק שנקרא חוק-יסוד: לימוד תורה – ואני לא נגד לימוד תורה, אני מכבד מאוד את הלומדים. האמירה שאני שומע אותה לא מעט: אין צורך בחיילים, היא אמירה מופרכת לגמרי. גם בגלל העובדה שהיום רק 67% מחייבי הגיוס מתגייסים, 33% לא מתגייסים, וכמעט רק אחד משניים מסיים שירות, יש צורך חד וברור – אחרת הצבא לא היה מגיע לפה, לוועדת חוץ וביטחון, לפני חודש ומבקש צווים חריגים ל-58 גדודי מילואים לתעסוקה, בעיקר ביהודה ושומרון, פעם נוספת.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אתה יודע, חבר הכנסת איזנקוט, על הבית שלי עכשיו שומר הגדוד שפיקדתי עליו לפני עשר שנים כמג"ד במילואים. זו פעם שנייה שלהם בתוך שנה שהם עושים מילואים, כלומר, אלה אותם חבר'ה, אותם חיילים, כמה מאות בחורים שנושאים בנטל. כל אחד יוצא. זה רק מדגים. יש 58 כאלה, כמו שאמרת.
<< דובר_המשך >> גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אז זה מחסור של ארבעה-חמישה גדודים, שבגיוס עמוק יותר של אלה שאינם לומדים תורה אבל הם משתייכים לחרדים, הם יכלו לתת מענה מצוין.
תקציב שלא מחזק את הפריפריה – ואני אומר את זה כאחד שנולד בטבריה וגדל באילת – גם את התחבורה, גם את התעסוקה וגם את החינוך, מחבל בביטחון הלאומי של כולנו. תקציב הביטחון קיבל התייחסות רצינית, ואני אודה על האמת, אני, בסופו של יום, הצבעתי בעדו, יחד עם ההבנה שפיצול משרד הביטחון, התקציבים, חוסר האופטימיזציה של התקציבים שהולכים בין שר החינוך לשר השני במשרד הביטחון – זה בא לידי ביטוי בדוגמה אחת שאני אתן, ויש הרבה: אחרי שנה של טרור עקוב מדם, אין 1.5 מיליארד שקל להקצות לסגירת הפרצות בגדר, מה שהיה חוסך פיגועים בעתיד והיה מקטין את סדר הכוחות והמילואים שהיה צריך לגייס, וגם הוקרת המשרתים, וזו תוכנית שקרובה לליבי. ייסדנו אותה יחד עם חבר הכנסת אביגדור ליברמן ב-2016. התחלנו עם שישה חיילים ושש חיילות בתוכנית מדים ללימודים, והיום לומדים 21,000 חיילים וחיילות. זו תוכנית המלגות הגדולה ביותר בישראל. מייד אחרי השבעת הממשלה, בחדווה גדולה, הגישו לוועדת שרים לחקיקה הצעת חוק לתת 100% ללוחמים, ומהר מאוד זה נשכח. זה לא הוגש, ולא הייתה תוספת של שקל אחד לתוכנית ערכית ביותר שנקראת ממדים ללימודים.
אני ניגש לדברי סיום. אני אומר שתקציב שמבטא את סך הלחצים הקואליציוניים, ללא תכנון ארוך טווח וללא קוהרנטיות עם האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל, הוא תקציב שלא ראוי שיעבור. אני ממליץ מאוד לחברי הממשלה להאזין לדברי ראש אמ"ן אתמול בכנס הרצליה ולאמירה שנסראללה קרוב להחלטה שגויה שתדרדר את האזור למלחמה. היינו שם לפני 17 שנים, יחד עם שרת התחבורה כדוברת צה"ל, יחד עם אלעזר שטרן, וגם אז נסראללה יצא ואמר: אם הייתי יודע באחוזים בודדים שזה יהיה המחיר, לא הייתי עושה את הטעות שעשיתי, והוא שילם מחיר כבד מאוד, עם כל הביקורת על המלחמה. מה שמטריד זה שאחרי המחיר הכבד שהוא שילם, הוא מסתכל על ממשלת ישראל, מסתכל על החברה הישראלית, רואה במה אנחנו מתעסקים, מה מפלג את החברה הישראלית, ושואב מזה כוח, לצערי. אני מציע לו, שוב, מאחר שהייתי ראש אגף המבצעים והייתה לי אחריות לכמה תוכניות מבצעיות שהכאיבו לו מאוד, שלא יעשה את הטעות הזאת פעם נוספת וייתן פרשנות שגויה לעוצמה של החברה הישראלית.
בשורה התחתונה, נדרשים הערכה מחודשת, ובעיקר תיקון הנזק שנגרם לחברה, לביטחון, לכלכלה, ליחסים הבין-לאומיים. שממשלת ישראל תפסיק את ההפקרות ותמצא את הזמן לבצע הערכת מצב לאומית מחודשת ולהבין שהזיזו את הגבינה והכול השתנה, בעיקר בגלל התפנית האסטרטגית שהם החילו על החברה הישראלית. בשורה התחתונה, אם הייתי יכול לתת עצה לבנימין נתניהו – שייזכר כיצד הוא פעל ב-2014, כשהיה חצי בחברה הישראלית, או חלק משמעותי, שחשב שפוגעים ביהדות. ראש הממשלה אז, ב-2014, החליט לגנוז את הקריאה השנייה והשלישית. אם הייתי יכול לתת לו עצה שתשרת את מדינת ישראל, את עם ישראל, שייקח את הרפורמה השגויה הזאת, שנולדה בצורה עקומה לגמרי, בחוסר מחשבה, בחוסר תכנון, יגנוז את היוזמה הזאת ויוביל אותה מחדש בתבונה, בהידברות, כדי למנוע שסע עמוק בחברה הישראלית, ואז לפעול לאיחוי השסעים ולהוביל באומץ – וזו אחריות של כל מי שיושב פה – לקדם את מדינת ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית וחזקה ברוח מגילת העצמאות. תודה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה.
<< דובר >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו נתחיל להצביע היום, ואולי זה ייכנס ליום המחר, על תקציב שאין בו שום בשורה. בפעם הראשונה נכנסתי לבית הזה לפני למעלה מ-20 שנה. אינני זוכר תקציב כל כך גרוע, כל כך מנותק, כל כך לא רלוונטי למציאות הכלכלית שמתרחשת – גם לכלכלה הישראלית כולה אבל גם למשקי הבית, גם לאזרחי ישראל. אין בו בשורה לצמיחה, אין בו בשורה לטיפול בבעיות החברתיות העמוקות של מדינת ישראל, בצרכים האמיתיים, אין בו בשורה בנושא יוקר המחיה, אין הגדלת תחרות, אין שבירת מונופולים, אין הורדת מכסים ומיסים; כלום ושום דבר בנושא העיקרי שהוא יוקר המחיה.
ואז מה קורה, אדוני היושב-ראש? כאשר הממשלה לא מתמודדת עם האינפלציה, עם התייקרות המחירים, בסופו של דבר הריבית עוד פעם עולה, כפי שאתמול הנגיד בחוסר ברירה נאלץ להעלות. ואז מה התוצאה? אזרחי ישראל, במשכנתאות, בהלוואות השונות שהם לוקחים, באוברדרפט, אנשי העסקים הקטנים, נמצאים במצב שהעלויות כל הזמן גדלות, וההכנסות, למרבה הצער – אנחנו מרגישים כבר התחלה של מיתון, אנחנו גם רואים כבר ירידה בהכנסות המדינה. ברבעון הראשון ראינו ירידה דרמטית. הכלכלנית הראשית של משרד האוצר התריעה שיש בור, נדמה לי שהיא דיברה על 16 מיליארד שקלים בור בתקציב המדינה, זאת אומרת, אנחנו דנים בכלל בתקציב שהוא לא ריאלי והוא לא רלוונטי לשום דבר. ומה המשמעות של זה, אדוני היושב-ראש? שזמן קצר אחרי שהכנסת, למרבה הצער, תאשר את התקציב הלא-רלוונטי הזה, או שתובא לממשלה ואחר כך לכנסת הצעה לקיצוץ מאוד דרמטי במשרדי הממשלה, בביטחון, בחינוך, ברווחה, בבריאות, בתשתיות, כי במשרדים האלה התקציבים הגדולים, או שאזרחי ישראל, שנאנקים תחת העול, יצטרכו לשלם יותר מיסים. קרן הארנונה היא כבר דוגמה למיסוי שבסופו של דבר יושת על אזרחי ישראל.
לכן, אדוני היושב-ראש, התקציב הוא לא רק ללא בשורה, הוא גם עם בשורה שלילית, ואני אפרט, והסברנו את רקע הדברים. תראו, אם נוריד את הנתונים המקרו-כלכליים של המשק הישראלי למשפחה, אז סל המוצרים של כל משפחה לחג השבועות – ועכשיו אנחנו ערב חג השבועות, שיבוא עלינו לטובה השבוע – עולה ב-10% לעומת שנה שעברה – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
ושחיקה של הכסף ב-5%.
<< דובר_המשך >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
נכון. – – וההכנסה שלה לא גדלה ב-10%. לכן אני אומר, אוזלת היד הזאת, שבאו והוציאו מחוק ההסדרים כל דבר שקשור למאבק ביוקר המחיה, זה שערורייה. בסופו של דבר זה פוגע באזרחי ישראל. אבל לא רק זה, גם באים עם בשורה שלילית. ומה הבשורה השלילית? דובר הרבה על ההשתוללות בכספים הקואליציוניים. נכון שכספים קואליציוניים היו גם בעבר, אבל הם לא היו בהיקף הזה. אבל זה לא רק שזורקים כסף למשהו שהוא לא מחולל צמיחה; אתה מכיר היטב, אדוני היושב-ראש – וגם אתה עסקת בזה – את המאמץ הגדול שהיה בתקופת הממשלה הקודמת, שהובילה שרת החינוך דאז ד"ר יפעת שאשא ביטון, כדי להוביל מתווה ליבה בציבור החרדי. היה רצון מצד הציבור החרדי והיה רצון מצד חסידויות ומצד גורמים אחרים בעולם החרדי להיכנס לזה ולקבל את אותם כישורים שנדרשים למאה ה-21 ויאפשרו יותר טוב לאותם צעירים אחר כך להיכנס לחברה ולכלכלה הישראלית. את הדבר הזה נתניהו עצר ערב הבחירות; אמר לשותפים ה"טבעיים": אל תיכנסו לתוכנית הזאת. אנחנו נגיע לשלטון וניתן לכם תקציבים בלי חשבון ובלי תלות במה שאתם לומדים, בלי זיקה ללימודי הליבה. דבר כזה עוד לא היה בישראל. אגב, הוא נוגד את כל חוות הדעת של הייעוץ המשפטי לממשלה במהלך השנים. אני אישית כשר החינוך יכול לומר שהייתי מחויב בשנת 2010 לקצץ תקציבים בשתי הרשתות, מעיין החינוך התורני והחינוך העצמאי, שהביאו לממצאי פיקוח שלא מלמדים את לימודי האנגלית לפי החובות. אגב, חלק מבתי הספר התחילו ללמד אנגלית לפי החובות. ואני חייב להגיד, ש"ס ויהדות התורה היו גם אז בקואליציה, ואני קיצצתי בתקציבים של אותם בתי ספר שהפרו את החובות האלה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
המצב מאז מאוד מאוד החמיר.
<< דובר_המשך >> גדעון סער (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אבל בסופו של דבר יש חובה למדינה לראות מה קורה בבתי הספר, מה לומדים בבתי הספר. המדינה היא לא כספומט, ואני רוצה לתת לילדים החרדים בדיוק מה שמקבל כל ילד אחר. אבל אנחנו במהלך הזה מונעים מהם לקבל את מה שמקבל כל ילד אחר; אנחנו מונעים מהם את אותם דברים יסודיים שיסייעו להם בשוק העבודה אחר כך, בחיי הכלכלה. ותאמין לי, אדוני היושב-ראש, אין מישהו שמבין את זה יותר טוב מנתניהו. הוא מבין את זה מצוין. פשוט לא אכפת לו. ולכן, התקציב הזה הוא תקציב שבפעם הראשונה הוא עם מגמה שמעולם לא הייתה, של להפוך את ישראל מכיוון של מדינה מודרנית ומתקדמת למדינה נחשלת. זה דבר שאם הוא לא יתהפך, יהיו לו השלכות דרמטיות על העתיד שלנו.
עוד פעם אני אומר, אני בעד כל אזרחי ישראל מכל הזרמים. יש לי הערכה רבה לציבור החרדי, אבל לצערי, המפלגות החרדיות פועלות בניגוד לאינטרסים של הציבור החרדי. צריך להגיד את זה. בתקופה של האטה בפעילות הכלכלית, גם הגלובלית וגם המקומית, היה צריך לכלול מנועי צמיחה בתקציב הזה. איפה מנועי הצמיחה? כלום ושום דבר. דיברנו על המאבק ביוקר המחיה – כלום ושום דבר, ואת זה נרגיש כולנו בכיס, כולנו נשלם על זה. אין בשורה בתחום הדיור, אין שום תוכנית להמוני בית ישראל שלא יכולים לקנות דירה או שנאבקים עשרות שנים במשכנתאות מטורפות. איפה התוכנית של הממשלה בתחום הדיור? אין כזאת. אין בשורה בתשתיות ואין מענה לנושא הפקקים – אני אומר את זה גם לשרת התחבורה שיושבת שם. מה הפתרון לתושבי מרכז הארץ בחולון, בבת ים, בראשון לציון, בראש העין, בהוד השרון, ברעננה? האם הם יוכלו להגיע לעבודה בזמן שהוא פחות משעה? לא. ברור שהמצב רק יורע.
אין בשורה להייטק. ההייטק היום נמצא במשבר. אגב, ההייטק בכל העולם נמצא במשבר, אז מה עושה הממשלה? מקצצת ברשות החדשנות, ומצד שני באה ומאיימת עם ההפיכה המשטרית, שרק פוגעת ביכולת שלנו להיות אטרקטיביים למשקיעים שצריכים להחליט איפה הם שמים את הכסף שלהם.
אין בשורה למערכת הבריאות הקורסת. הרי דובר על זה שהפעם מערכת הבריאות תקבל משאבי ענק ויתמודדו עם בעיות העומק שלה, אבל למרבה הצער, אדוני היושב-ראש, זה לא המצב, וישראלים רבים ימותו בהמתנה לתורים וכתוצאה מהזנחה. חסרים תקנים של אנשי צוות רפואי, גם רופאים וגם אחיות, חסרים בתי חולים במדינת ישראל, חסר ציוד, והדברים האלה לא מקבלים מענה בתקציב הדו-שנתי הזה.
אין בשורה גם למערכת החינוך. מערכת החינוך במשבר הכי קשה שאני זוכר, והוא בא לידי ביטוי בראש ובראשונה במצוקה בנושא כוח אדם בהוראה. זה בכל שכבות הגיל, אדוני היושב-ראש. קשה להשיג מורים היום. לבחור בין מורים זה בכלל – מנהלים לא יכולים. ואם לא יהיה כוח אדם איכותי בהוראה – אנחנו יודעים שזה הבסיס. תו התקן למערכת חינוך טובה זה כוח אדם בהוראה. אז לא רק שיש משבר אדיר, אין שום בשורה, אין שום התייחסות. יש בשורה, כמו שאמרתי, למערכת החינוך במגזר החרדי, אבל זו בשורת איוב. הוויתור על הליבה הוא אסון לציבור החרדי ולכלכלת ישראל.
אין בשורה לגמלאים. אדוני היושב-ראש, למעלה מ-20 שנה לא התעדכנו קצבאות הזקנה, זולת דברים באמת שוליים. אנחנו בממשלה הקודמת דרשנו וגם קיבלנו העלאת קצבאות הבטחת הכנסה לקשישים, ובעצם נתנו את הסיוע, מיקדנו את הסיוע באותם קשישים במצב הקשה ביותר של העוני. אבל צריך להמשיך בכיוון הזה של סיוע לקשישים. תראה לאיזה דברים מצאו כסף בתקציב, אבל לא מצאו כסף לגמלאים, שזה ציבור ענק שמגיע לו.
דיור ציבורי – אין בשורה. אמרתי בדיור – גם בדיור ציבורי אין בשורה. עמידה במקום, אין תקציב לרכישת דירות חדשות. 30,000 משפחות ממתינות. כל מה שהושג, הושג בתקופת השר אלקין במשרד הבינוי בממשלה הקודמת.
בעיית האלימות – אין שום תוכנית, שום תוכנית. האלימות היא היום אויב נורא של החברה הישראלית, לצערי. תוכנית העבודה של ממשלת ישראל הרשמית, שזה תקציב המדינה, לא סופרת את הבעיה הזאת.
אז בסופו של דבר מה יש לנו? יש לנו תקציב הישרדות של הממשלה, תקציב שמייצג את האינטרסים המגזריים של מרכיבים של מפלגות הקואליציה, אבל לא את הצרכים של כלל אזרחי ישראל, השתוללות של כספים קואליציוניים וכספים מגזריים, שזה לא רק לא תורם לצמיחה – זה מעיד על ניתוק, שבמצב הקשה הזה של המשק ושל האזרחים, פה משחררים, פורקים כל עול. בעוד שנתיים, בוא ניקח סוף 2024, שזה סוף התקציב הדו-שנתי הזה, אנחנו נהיה רק בבור עמוק יותר, כי התקציב הזה בכלל לא בכיוון, ואנחנו גם רואים שאין לממשלה הזאת שום יכולת ביצוע. כמו שאמרתי, הרבה לפני זה יהיו, לצערי, קיצוצים קשים ביותר, ואני חושש שגם מיסים חדשים.
אנחנו היום חמישה חודשים מהקמת הממשלה. אני שואל – צופים בנו באמצעות ערוץ הכנסת עכשיו: האם יש מישהו מבין אלה שצופים בנו שמאמין שמצבו הכלכלי הוטב מאז הבחירות? שופר מאז הבחירות? שהתקווה שלו מבחינת העתיד הכלכלי שהוא רואה לעצמו ולמשפחתו – הוא היום יותר אופטימי ממה שהוא היה כשקמה הממשלה הזאת לפני חמישה חודשים? אין אף אחד כזה, כי אין אף אחד שחושב או שמאמין שהממשלה הזאת פועלת בכיוונים הנכונים מבחינת הכלכלה הישראלית. אדוני היושב-ראש, תראה את הדבר המדהים הזה – תוך חמישה חודשים.
אני רוצה גם לתת קומפלימנט לשר האוצר הקודם אביגדור ליברמן. הוא שר אוצר טוב. אבל תוך חמישה חודשים עברנו מעודף לגירעון כל כך כבד? הציגה את זה הכלכלנית הראשית, זה לא משהו שאני פה מציג. תוך חמישה חודשים? ושר האוצר מספר לנו סיפורי גרנדמייזר, שהכול בסדר. והוא וראש הממשלה מספרים: אה, סוכנות האשראי אמרה ככה? זאת סריטה קלה בכנף. תקראו את המסמכים שראש אגף התקציבים והכלכלנית הראשית מציבים בפניכם. זה לא דברים של חברי האופוזיציה. אתה יודע, לפחות בעבר, אדוני היושב-ראש, היה חיכוך בין הדרג הפוליטי לדרג המקצועי. אני זוכר את הוויכוח בין שר האוצר ישראל כץ לראש אגף התקציבים שאול מרידור. היום פשוט לא מתייחסים, לא מתייחסים. הם כותבים את מה שהם כותבים, הם מתריעים על הסכנות – הדרג הפוליטי אפילו לא מתייחס. אבל זה לא שהוא לא סופר את אנשי המקצוע במשרד האוצר – הם לא סופרים את הציבור, את הצרכים של הציבור, את האינטרסים של הציבור.
שר האוצר – בזמנו הפנוי שר אוצר. מעולם לא היה שר אוצר שהיה לו תפקיד שני. שר האוצר הזה הוא גם שר במשרד הביטחון. כנראה שמצב הכלכלה מאפשר את זה. הוא שר אוצר במשרה חלקית. קיבל מטוס בהמראה ועכשיו הוא טס במהירות למטה, במהירות אדירה. הוא בקוקפיט, שר לו שירים וחוגג. הכול נפלא. תתעשת על עצמך, תתמקד במשימה ותשנה כיוון.
וראש הממשלה – איפה המנהיגות הכלכלית של נתניהו? אדוני היושב-ראש, אני ב-2003 ישבתי שם בספסלים האלה וכיו"ר הקואליציה העברתי את התוכנית הכלכלית שהביא לכנסת שר האוצר נתניהו, תוכנית קשה. המשק היה בצמיחה שלילית. היו בה גזרות, אבל הייתה המנהיגות, היה אומץ לב כלכלי, הייתה ראייה של העתיד, הייתה ראייה של צורכי המדינה, של צורכי המשק. איפה כל זה היום? לאן זה התאדה? איפה ביבי של 2003? מי יכול למצוא אותו?
ואני הרי מכיר אותך ואתה יודע ומבין בדיוק, מצוין, לאן זה הולך. לא אכפת לך? אני באמת לא מצליח להבין את זה, אדוני היושב-ראש. אם אנחנו לוקחים בחשבון את הגידול הדמוגרפי של האוכלוסייה במדינת ישראל, אז התחזיות של האוצר כבר מדגדגות את הצמיחה השלילית, הן כבר מתקרבות ל-2%. בוא נבין במה מדובר: הפעם האחרונה שהייתה צמיחה שלילית במשק הישראלי הייתה בזמן האינתיפאדה השנייה, בשנת 2002, לפני יותר מ-20 שנה. תבינו לאן אנחנו הולכים.
אזרחי ישראל, אני באמת רוצה לומר בצורה הכי כנה. אני באופוזיציה, אבל הלוואי שהייתי מצליח למצוא דבר אחד חיובי לומר על התקציב הזה. אין, פשוט אין. רק החלפת השלטון תוכל להחזיר את התקווה לעתיד טוב יותר. איתם זה לא ילך. המשמעות של התקציב שאנחנו נצביע עליו, נתחיל להצביע עליו הערב, היא פנייה חדה ממדינה עם כלכלה משגשגת, עם משק צומח, עם הייטק שהוא מוביל בעולם, עם צמיחה יפה לאורך שנים. יש בעיות מסוימות – אנחנו יכולים להעלות את התוצר, יש דברים שאנחנו יודעים שאפשר לשפר – אבל היום אנחנו לוקחים תפנית לכיוון אחר לגמרי במודע. אני לא יודע אם זה במודע של כל 64 חברי הקואליציה, אבל מהיכרות אישית אני בטוח במאה אחוז שבנימין נתניהו יודע בדיוק מה המשמעות של התקציב שהוא מביא לכנסת, וזה מוביל את ישראל לעתיד של חברה נחשלת ולא של כלכלה משגשגת.
נעשה אפוא, אדוני היושב-ראש, כמיטב יכולתנו לקצר את ימיה של הממשלה הרעה הזאת. אני אומר, לצערי, ששום דבר טוב לא יצא ממנה. תודה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה לחבר הכנסת סער. אני מזמין את חבר הכנסת אלעזר שטרן.
<< דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >>
"באין חזון ייפרע עם" – זה בדיוק התקציב שמונח לפתחנו היום. נהפוך עוד דף ועוד דף, עוד ספר ועוד ספר, נחפש חזון ולא נמצא. עמד כאן קודם הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט ודיבר על איך עושים הערכת מצב לאומית ומגיעים להחלטות – איומים, הזדמנויות, תפניות אסטרטגיות. אבל צריך להגיד את האמת, קרו כאן שני דברים: האחד, היה סוג של – הם חשבו שאולי זה משהו אסטרטגי, התהפך והסתבר שזה איום אסטרטגי, וזה המהפכה המשפטית.
אבל תקציב המדינה שמונח כאן היום על השולחנות שלנו, בעצם, הרי ראש הממשלה יודע שזה ההפך מכל מה שהוא הטיף לאורך שנים, כל מה שהוא למד ב-MIT ולא משנה איפה. אז למה עשו תקציב כזה? זה בא מלמטה. יש מלמעלה מהפכה או פוגרום משפטי, ועכשיו תגידו אתם, אלה שיושבים מסביב לשולחן הממשלה, טרם שתשבו, מה אתם רוצים כדי שתצביעו בשביל זה.
אדוני היושב-ראש, סליחה אם אמרתי מסביב לשולחן הממשלה. כמו שאי-אפשר להתעלם כאן מעודף שרים, כבר יש לא רק שולחן ממשלה אלא גם שרים שמסתובבים בינינו, בין חברי הכנסת.
לקחו הערכת מצב לאומית ושעבדו אותה, או ליתר דיוק, לקחו מהפכה משפטית, הפכו אותה לחזון, ולא משנה מה נעשה בדרך. ואני מסתכל – שנים אנחנו אומרים, גם על התקציב הזה, שהיהדות זה נושא שצריך לחזק בחברה הישראלית, אבל גם הדמוקרטיה. חפשו בתקציב הזה – יהדות, יהדות, יהדות, יהדות, ישיבות, ישיבות. מי יעשה את זה, מי שלאורך שנים מרחיק אנשים מהיהדות, מקרב את המקורבים? גם כשכבר יחזקו יהדות, איזו יהדות זאת תהיה? זאת תהיה יהדות שמפלה, זאת תהיה יהדות שמרחיקה, זאת תהיה יהדות כופה, זאת תהיה יהדות של קבצנות. זאת תהיה יהדות בניגוד לכל מה שאנחנו מאמינים, לא שאומרת "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות", אלא ההפך – אל תלמד מלאכה. אנחנו יודעים את האמת. האמת הקשה והאמת הכואבת היא שבעצם החזון שהתקציב הזה רוצה לבנות, לשמר, להגיע אליו, זה חזון של מקבצי נדבות; זה חזון שבחורי הישיבות, גם אלה שמבינים שהם צריכים ללמוד על מנת לעבוד, רובם המוחלט – אי-אפשר לעשות הכללות, כמובן, וזה לא נכון, אבל לא יהיו להם כלים לעבוד.
אבל מה הבעיה, אדוני היושב-ראש? שכמו שאנחנו רואים את התחזיות הכלכליות ואת הדמוגרפיה שעובדת, גם לא יהיה מי שישלם את המענקים האלה. את אותם אנשים שהיו מקבלים מענקים אנחנו נמצא ליד פחי הזבל מחפשים מזון. זאת האמת. לא שאני רוצה, חס וחלילה, אבל לא יהיה. אנחנו מכירים, כמו שאמרתי, גם את הדמוגרפיה וגם את ההתמעטות של העבודה, עוד לפני שדיברנו על השירות.
כשאנחנו אומרים את הדברים האלה ואנחנו מחפשים, אז אני חושב שאם אנחנו מדינה יהודית-דמוקרטית, אנחנו פוגעים אנושות בשני הדברים האלה. יש כאן תקציב שבעצם מה שהוא אומר – אני למדתי את זה בבני ברק. כבר אמרתי את זה פעמים ואמרו לי: צדקת. אמרתי: מה צדקתי? אמרו לי שבדירה בבניין משותף של 12 דיירים שרק 4 משלמים מיסים, משרתים, משלמים מיסים, לא יכול להיות ש-8, גם אם הם הרוב, יגידו להם מה לעשות. זה תקציב שבו – ואני אומר בלי הכללות, אבל החלק הפחות-תורם קובע מה יעשו עם מיסי ועד הבית. חלקם הגדול לא משלם אותם, אבל הוא קובע מה יעשו איתם, והוא חושב שזה יחזיק זמן לאורך ימים. זה לא יחזיק.
איך אני יודע? תסתכלו אפילו על הכספים הקואליציוניים. במקום 14 מיליארד שקלים לכספים קואליציוניים, הייתם צריכים לדאוג לחיילי צה"ל, כמו שאמר הרמטכ"ל קודם, לסתימת פרצות בגדר וגם לחיזוק הדמוקרטיה. זה מה שהיה צריך לעשות עם 14 מיליארד שקלים, רק כדוגמה, עוד לפני שדיברנו על חינוך ועל קצבאות זקנה – לקחת 14 מיליארד שקלים ובמקום לכספים קואליציוניים לתת לחיילי צה"ל, להגן על אזרחי מדינת ישראל.
אנחנו גם הבוקר שמענו, דרך אגב, על מחסור בציוד רפואי בצה"ל. אין פה איזשהו סוג של תיעדוף נכון. מה הפלא שהתקציבים הולכים לשם? הרי תסתכלו גם על הצעות החוק שאנחנו ראינו כאן. תיקחו לדוגמה את חוק החמץ. הרי זה חוק שלכולם היה ברור שאין בו היגיון. הוא אפילו לא משרת אותם, אבל מה? אנחנו יכולים, אז בואו נראה להם. לא משנה מה קורה לחברה הישראלית ואם זה יוצר שנאה. אנחנו יכולים להכפיל את תקציב בחורי הישיבות, אז נכפיל, בגלל שאנחנו יכולים.
אני, יש לי שאלה. אתה, אדוני היושב-ראש, התעסקת הרבה בחינוך. הכרת, ותרמת גם לציבור החרדי. אבל לפני שמימשת חלק מהדברים שרצית, בא ראש הממשלה המיועד והבטיח להם שאצלו זה יהיה אחרת, לכן לא כדאי ללמוד מקצועות ליבה. תגידו, אני שואל אתכם. אז כבר אמרנו שבתי ספר חרדיים יקבלו תקציב בלי שהם ילמדו מקצועות ליבה, לא מלמדים מקצועות ליבה. אני, יש לי שאלה: את הדגל של המדינה שממנה הם לוקחים את התקציב – הוא יהיה בבתי הספר האלה? ביום הזיכרון לחללי צה"ל, בבתי הספר האלה יעמדו? ידברו על הגבורה? כן, יש כאלה שיגידו תהילים, אני מכבד את זה, אבל האם גם דרישה כזאת מהם, מהמדינה שהם לוקחים ממנה את הכסף, גם אם היא המדינה שלהם, לא היה נכון להגיד? תגידו לפחות שיהיה דגל של המדינה, כמו שיש בכל בית ספר ממלכתי שמקבל כספים מהמדינה. אתם אומרים ש-55% אתם מקבלים? תגידו, מישהו בדק את ההכשרה של המורים שלכם? אני בעד שתקבלו 100%, אבל שתעמדו בתנאים של מערכת החינוך, של המספרים בכיתות. בהפרדה כן, אבל אתם יודעים מה? בהכשרה של המורים שלכם, שמישהו יסתכל עליהם. אתם יודעים הרי שחלק מאותם אלה שגם בתקציב הזה מקבלים יותר כסף למוסדות שלהם, הם פועלים נגד המדינה.
אני רוצה להגיד עוד משהו רק בשביל לפתוח פינה ולסגור אותה. כן, חלק גדול מהכספים, צריך להגיד את האמת, או חלק מהכספים, הולכים גם למוסדות הציונות הדתית, הממלכתי-דתי, שאני מאוד מכבד אותם. הילדים שלי, הנכדים שלי, כמובן אני עצמי – גדלנו שם. אבל בואו נגיד את האמת מה קרה לנו. אני אומר לכם, תסתכלו בסעיפי התקציב – אתם תראו בכמה כסף יוציאו תלמידים מבתי הספר לטיולים, להפגנות, למה שאתם רוצים, אני אומר לכם, מהכסף של הממלכתי-דתי, ששם יש דגלים ומחנכים לשירות בצה"ל, ויש הישגים גדולים מאוד בשירות בצה"ל. אבל בואו נגיד את האמת, בשנים האחרונות אהבת הארץ הפכה מקלט של המצוינות. אני למדתי בנתיב מאיר – יצאו רופאים, מהנדסים, רבנים, מה שאתם רוצים. לא נתנו לנו ללכת להפגנות. אלה הימים שגוש אמונים נולד. רצינו ללכת, כמו חברים שלנו ממקומות אחרים. לא נתנו לנו ללכת להפגנות. ראש הישיבה, הרב אריה בינה זצ"ל, אמר לנו: שלחו אתכם אליי כדי שתלמדו, לא כדי שתפגינו. והאמת, בואו נסגור את הפינה הזאת ונגיד: מהחינוך הממלכתי הכללי בישראל יש 13.5% שהולכים אחרי זה למנוע הצריכה של הכלכלה הישראלית, להייטק. היושב-ראש חבר הכנסת קינלי טור פז, בעוונותינו, מהחינוך הממלכתי-דתי – חצי מזה, חצי, ועם התקציב הזה שמוגש לנו עכשיו יהיה עוד פחות.
אבל אני רוצה להגיד משהו: שמעתי שהשר למורשת ירושלים – סליחה אם אני קצת מתבלבל עם כל השמות של המשרדים האלה – ביקש מענקים למקומות שמארחים בחג השבועות למעלה מ-300 אנשים, כאילו ל"טיש"; יש מילה מכובסת כזאת. אני אומר, אושרו עשרות מיליונים לתלמידי ישיבה מחו"ל. ואני אשאל שאלה גסה. זה חשוב לעלות לארץ – דרך זה חלקם נשארים בארץ, מה שאתם רוצים. כשהייתי פה בוועדת הכספים ב-2013 והחרדים היו באופוזיציה, אני תמכתי בבקשה הזאת שלהם. זה סוג – מקבילה של מסע או תגלית. אמרתי: אני בעד שיקבלו כמה עשרות מיליונים, אבל רק בתנאי אחד – שיעשו ביקור בהר הרצל; שהם יבחרו: ביד ושם – ביד ושם. אמרתי: אנחנו ניתן להם אפשרויות, עשרה מקומות שקשורים גם לישראליות שלנו, להיסטוריה שלנו, ליהדות שלנו, אבל למדינה. תבקרו גם שם. התחיל משא ומתן. עד שהתחילו לנהל איתם משא ומתן, אדוני הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, כמו שנפלה הצעת ועדת שקד – בגלל שעוד לפני שהם הגיעו לממשלה, נתניהו ניהל איתם משא ומתן כראש ממשלה כשהם באופוזיציה, והבטיח להם גם אז, בדיוק באותם תרגילים שעשו כאן לפני שנה. אז גם לא צריך את חוק הגיוס, אל תדאגו, נבטל את זה, ואותו דבר בדיוק – אתם לא צריכים להיכנע וללכת להר הרצל או ליד ושם; אנחנו נבוא וניתן לכם את כל הכספים, את כל המענקים, גם בלי שאתם תעשו את זה. הינה, אנחנו רואים באמת שזה בעצם החזון של הממשלה הזאת. אני אמרתי, "באין חזון ייפרע עם", אבל צריך להגיד את האמת, יש חזון.
אבל אני מסתכל על עוד משהו. שאלתי חבר בלוס אנג'לס: תגיד, יש אצלכם רופאים חרדים? חסרים רופאים במדינה. הציבור החרדי חכם לא פחות מהציבור שאינו חרדי. רופאים – הולכים לרופאים, נכון? מתפללים, אומרים "רפאנו ה' ונרפא", אומרים "מי שברך", כל מה שאתם רוצים. בסוף הולכים גם לבית חולים, או לרופא שלמד שבע, שמונה, תשע, עשר שנים. תגידו, החרדים, אתם חושבים שהם לא יכולים להיות רופאים? הם צריכים להסתמך על רופאים אחרים? ברור שאפשר. אצלנו אין צבע, אין גזע, אין דת לרופא. אנחנו מאמינים שכל בני האדם נולדו שווים, ובבתי החולים מטפלים בנו רופאים יהודים, ערבים, דרוזים ובדואים ומה שאתם רוצים. אבל תסתכלו כמה רופאים חרדים יש. תגידו, זה לא סוג של נכות שגזרו על הציבור הזה? זה לא סוג של נכות שהתקציב הזה פוגע בהם? זה סוג של "אכול ושתה כי מחר נמות". תביא את הכסף – עכשיו ניתן תלושי מזון; עכשיו נכפיל את התקציב בישיבות; עכשיו נתקצב בתי ספר שאין בהם מקצועות ליבה. אכול ושתה, אבל מה יהיה מחר? מה יהיה מחר? מחר נמות.
אני רוצה להגיד דבר אחד על התקציב הזה. תסתכלו מה קורה עכשיו בארצות הברית. הרי כל הזמן אומרים לנו כאן על הפוגרום המשפטי הזה, שגם באמריקה הפוליטיקאים בוחרים שופטים, כל מה שהם רוצים. הבוקר ראיתי ב-CNN וגם ב-FOX שנשיא ארצות הברית נפגש עם יושב-ראש בית הנבחרים, שדיבר פה על הדוכן הזה לפני שבועיים. מה הם מנסים לעשות? להגיע יחד לסיכום על תקרת החוב של ארצות הברית. דרך אגב, זה כבר לא תקרת חוב של מטילי זהב. היום אתה מדפיס כסף או לא בגלל האמון שיש בך. מיותר לציין כמה איבדנו את זה, אבל תסתכלו בהפרדת רשויות או במבנה אחר שיש שם באמריקה, איזה משא ומתן מתקיים שכאן לא מתקיים.
הרי במקום שיש בו הפרדת רשויות אמיתית, התקציב הזה לא היה עובר. הוא לא היה עובר. הוא בטח לא היה עובר כמו שתואר כאן קודם, כמו שתיאר חבר הכנסת סימון, בסעיפים שבתוך שניות מקריאים לך מאות סעיפים. הוא לא היה עובר בגלל שאנשים היו שואלים. זה לא האי-שוויון שיש בשירות בצה"ל, זה האי-שוויון שיש בחלוקת הכספים בתוך זה. זאת ממשלה, צריך להגיד את האמת – אנחנו היינו ממשלה שאין לה מגזרים; סליחה, יש לה מגזר אחד: אזרחי מדינת ישראל – יהודים, ערבים, מתנחלים, תל אביבים, מה שאתם רוצים. תחפשו בתקציבים אצלנו מגזרים. אני לא יודע, לא יודע מה זה המגזר הזה. תסתכלו בתקציב של הממשלה הזאת, איך נבנה התקציב. הרמטכ"ל לשעבר, גדי, חשבת שבונים אותו מלמעלה למטה, ששמים את האיום, את ההזדמנויות, ואז בונים לתוך זה מה יש. זה הפוך. שואלים את עוצמה יהודית, כל שר שם: מה אתה רוצה? שואלים את מה שקוראים לעצמם, השם שהם גנבו, הציונות הדתית: מה אתם רוצים? שואלים איזו חברת כנסת: איזו שרה את רוצה להיות? ככה בונים תקציב, ככה בונים שולחנות ממשלה, ככה בונים תקציב.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אדוני היושב-ראש, אני מצטרף לקודמי השר לשעבר גדעון סער במה שהוא אמר. הפתרון היחיד באמת הוא שהממשלה הזאת תעבור מן העולם, לטובת אזרחי מדינת ישראל.
רק משפט אחד, ברשותך. לביטחון לאומי יש כל מיני הגדרות. אני מכיר הגדרה אחת, שהיא אולי מעל, אולי למטה: מהירות ההתחברות של האימא לכרית. כשהאימא מתחברת לכרית בלילה, באיזו מהירות לוקח לה לשים את הראש כשהיא חושבת על הבן שלה למוחרת? האם היא דואגת לו כשהוא בצבא? איזה שירות בריאות הוא יקבל? איזה חינוך הוא צריך? לכו לאזרחי מדינת ישראל, לאימהות מכל המגזרים, ותשאלו אותן אם נוכח התקציב הזה או בממשלה הזאת הן נרדמות יותר בקלות או שהאימהות בכלל לא נרדמות. תודה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה.
<< קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
היו"ר, יש שר?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כן, השרה מירי רגב כאן.
<< דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, דיברו רבות על התקציב, אבל כנראה שיש פרה קדושה, וזה מה שנקרא הביטחון. אסור לגעת בביטחון. אני רוצה להגיד מהו הביטחון האמיתי. הביטחון האמיתי העמוק, האסטרטגי, זה עשיית השלום. התחום שמקבל הכי הרבה בתקציב המדינה הוא מה שנקרא "ביטחון" כולל כל מפעל הכיבוש, לרבות ההתנחלויות. אני פונה לאזרחי המדינה, לרבות העניים, ואומר: במקום להשקיע שם, צריך גישה אחרת לגמרי, והיא גישה למען השלום והעברת הכסף הזה לשכבות המוחלשות בתוך החברה.
אני פונה למפגינים בקפלן ובכל מקום ואומר להם: איך אתם לא קושרים בין הכיבוש לבין הפגיעה במרחב הדמוקרטי? למדנו פעם בספרות שהפשיזם מגיע או מהקפיטל הגדול או מחונטה צבאית – כמו פרנקו בספרד למשל, כמו יימח שמו וזכרו בגרמניה, כמו הדוצ'ה באיטליה – אבל פה, במדינת ישראל, אני רואה שהגנרלים נגד ההפיכה המשטרית, ואני רואה שהקפיטל הגדול נגד ההפיכה המשטרית. אז מאיפה מגיע הפשיזם לתוך מדינת ישראל? מי שמזין אותו יום-יום זה מפעל הכיבוש. מאיפה מגיע בן גביר? מאיפה מגיע סמוטריץ'? מאיפה מגיע רוטמן? כולם כולם מאותו מקום. הכיבוש מזין את הפשיזם בתוך מדינת ישראל.
אני רוצה להגיד לכם שיש שני דברים כל כך טרגיים, כל כך טרגיים. האחד הוא שאם נדבר עם בן אדם פנים מול פנים ונשאל אותו מהי הסוגיה החשובה ביותר, הוא יגיד שבסוף בסוף, שאלת השלום היא השאלה האסטרטגית ביותר. ואתה שואל אותו עוד שאלה: אז למה אנחנו לא נאבקים למען השלום? הוא יענה לך: יש ייאוש. אין מומנטום. יש חשוב ויש דחוף; שאלת השלום היא לא דחופה, אבל אנחנו יודעים שהיא החשובה. תמיד יש נושאים יותר דחופים.
אבל הבעיה הטרגית השנייה והיותר-עמוקה היא שבמצב מסוים יש, או לפחות יהיה, רוב בקרב שני העמים שיסכים על אותו מתווה של שלום. למשל, כולנו יודעים שבשנת 2008, ראש הממשלה לשעבר אולמרט והנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס התקרבו עד 99% מההסכם. חבל שזה לא נמשך עד להסכם. אני יודע שברגע האמת יש רוב בקרב שני העמים שיבחרו בחיים, יבחרו בשלום ויפנימו שיש פה שני עמים ולא רק עם אחד; שמגיעה לשניהם זכות להגדרה עצמית – מגיעה ליהודים זכות להגדרה עצמית, מגיעה לפלסטינים זכות להגדרה עצמית – ונחיה בשלום שייטיב עם כולנו. הטרגדיה היא לא רק שלא נאבקים, אלא שיש אפשרות להשיג רוב בקרב שני העמים לאותו מתווה של שלום. אבל העתיד עוד לפנינו. אנחנו צריכים להיאבק למען המטרה הנעלה מכול.
ב-5 ביוני יום השנה לכיבוש של שנת 1967. ב-3 ביוני, ביום שבת, חד"ש, תנועתי הפוליטית, יוזמת מאבק נגד הכיבוש ולמען השלום בתל אביב; אנחנו עוד נעדכן על הפרטים. חשוב שכמה שיותר ערבים וכמה שיותר יהודים ישתתפו בהפגנה החשובה כל כך הזאת, שצריכה במינימום של המינימום להשאיר את הלפיד של השלום בוער. זה המינימום. אבל אל לנו להסתפק בזה. אנחנו צריכים להיאבק עד שנשיג את השלום באמת ובתמים.
עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני רוצה להתייחס לתקציב המדינה בהיבט אחר. אני רוצה לפנות לנציגי המפלגות החרדיות ולהגיד לכם: אתם הייתם בממשלות, כמעט ב-80% מהממשלות ואפילו יותר, ואני רוצה להגיד לש"ס: את נמצאת בממשלה משנת 1984 – כמעט 80% מהממשלות. אני רוצה לשאול באמת על המצב הכלכלי של התושבים החרדים, וגם על המזרחים בעיירות הפיתוח. עשיתי מיני-מחקר, אני חייב לומר שלא הכי מדעי, לא הכי אקדמי, אבל בדקתי את הפער בין עיירות פיתוח לבין צפון תל אביב בשנת 1984 ואת הפער בין עיירות הפיתוח לבין צפון תל אביב בשנת 2020, ומצאתי שהפער הולך וגדל. ואני שואל את עצמי: רוב תושבי צפון תל אביב הצביעו בעד מפלגות שרוב הזמן הן באופוזיציה, כמו מפלגת העבודה, כמו יש עתיד, כמו המחנה הממלכתי, כמו מרצ; שנמצאות ברוב המקרים באופוזיציה. אבל תושבים מעיירות פיתוח מצביעים בעבור הליכוד, מצביעים בעבור ש"ס, שב-80% מהמקרים, משנת 1977 ועד עכשיו, המפלגות הללו נמצאות בקואליציה. אז למה המצב הסוציו-אקונומי בקרב תושבי צפון תל אביב מגדיל את הפער לעומת עיירות פיתוח? למה? אני חושב שזאת שאלה כל כך רצינית, שאמורה להעסיק את כולם.
התשובה היא בגישה הסקטוריאלית של המפלגות הללו. אם המאבק שלי זה עוד מיליארד שקלים למעיין החינוך החרדי או עוד מיליארד שקלים לקבוצה זו או אחרת, אבל מי שיושב במשרד האוצר מחזיק בכל האסטרטגיה הכלכלית, אז הוא אחרי מאבק עם נציגי שכבות מוחלשות. מי שקיבלו קולות משכבות מוחלשות, ייתן להם ביד, אבל ייקח מהם בשתי ידיים. זוהי המציאות משנת 1977 עד עכשיו. אומר לו: אתה יודע מה? אני מעביר לך מיליארד שקלים, אבל אני חייב להעלות את הריבית לאנשים שקיבלו משכנתה, אני חייב להעלות את המים בקצת, את מחיר החשמל בקצת. אז האזרח הפשוט הרגיש שהוא קיבל ביד אבל לקחו ממנו בשתי ידיים, ולכן המאבק לא צריך להיות סקטוריאלי, אלא מאבק כולל למען תקציב הוגן כולל, לא של התפיסה הרווחת של קפיטליזם חזירי עם חמלה. אומרים לי: עם חמלה; אומרים לי: עם התייחסות לשכבות המוחלשות – כלומר לתת להם פירורים פה ושם, אבל הטייקונים נהנים. מפעל הכיבוש ממשיך להתחזק על חשבון השכבות המוחלשות, ערבים ויהודים. המאבק צריך להיות כולל, למען תקציב של שלום, של צדק חברתי. זהו המצע שלנו, שמהווה אינטרס אמיתי ועמוק לשני העמים, לרבות השכבות המוחלשות בקרב שני העמים.
כבוד היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לסוגיית הפשיעה בקרב האזרחים הערבים. שאלת הפשיעה – אני זוכר את עצמי, כבוד היושב-ראש, בגיל 10, 15, כששמעתי שאזרח רצח אזרח, הרגשתי שהצבע של האוויר נהפך לשחור. לא האמנתי שזה קורה. אמרתי: איך יכול להיות? אנחנו חיינו בתקופה שכמעט אין בה רצח. אני רוצה להגיד לך שלפי הנתונים הרשמיים, משנת 1948 עד שנת 2000, אנחנו, האזרחים הערבים, היינו 4.9% מהנרצחים במדינה. היום אנחנו 67% מהנרצחים במדינה.
משנת 1980 עד שנת 2000 נרצחו 81 אזרחים ערבים, ב-20 שנה. 81 אזרחים ערבים. משנת 2000 עד עכשיו, 20 שנה – 1,670 אזרחים ערבים. מ-81 ל-1,670. אז מה קרה בשנת 2000? מה קרה? המפכ"ל הכושל והגזעני אומר שזה טבעם של האזרחים הערבים. אוי ואבוי. אוי ואבוי. אני רוצה להגיד למפכ"ל, שישמע אותי, שיעבירו לו – כמה אמירות גזעניות אני שומע בבניין הזה, אבל אמירה כל כך גזענית אני לא תיארתי לעצמי. תתארו לכם שאומרים את זה לגבי קבוצות בארצות הברית או באירופה, שהמפכ"ל אומר על קבוצה: זה הטבע שלהם. אני לא רוצה להגיד שיתבייש, כי אין לו בושה. אם הוא היה מתבייש, הוא היה צריך להתפטר. ומי ימנה את המפכ"ל החדש? בן גביר. אז זה המצב שלנו, אנחנו. מפכ"ל שאומר שזה טבעם של הערבים – אם הוא מתפטר, אז בן גביר ממנה את המפכ"ל. אנחנו נמצאים בפינה הכל-כך חשוכה הזו, אבל המפכ"ל הגזעני לא שואל את עצמו למה הערבים רצחו אחד את השני פחות מאשר הרצח בין היהודים בשנות החמישים, השישים, השבעים והתשעים. המפכ"ל הגזעני לא שואל למה אין רצח פנימי בגדה המערבית. בגדה המערבית יש שלושה מיליון פלסטינים. בשנה שעברה נרצחו 27 אנשים. אני התקשרתי לאחראי למשטרה הפלסטינית בגדה, שאלתי אותו איך הם מפענחים את התיקים – אמר לי: מ-27 פענחנו 25. לגבי שני התיקים שנותרו, אנחנו יודעים מי הרוצח ואנחנו נגיע אליהם. יכול להיות שהמשטרה הפלסטינית יותר חזקה מהמשטרה הישראלית של המפכ"ל שבתאי.
בעזה יש שני מיליון פלסטינים. בשנה שעברה נהרגו, נרצחו – אחד רצח את השני – 22 מקרים. בעזה. שני מיליון פלסטינים, 22 אנשים נרצחו. למה בתוך מדינת ישראל, שיש בה מיליון ו-700,000 פלסטינים, נרצחים 120 אזרחים מדי שנה? פי שבעה יותר מהגדה המערבית, פי שבעה יותר מעזה. בירדן 60% פלסטינים. מכל מיליון אזרחים נרצחים עשרה אזרחים. מכל מיליון נרצחים עשרה אזרחים בירדן. למה בישראל, מכל מיליון נרצחים 90 אזרחים? הטבע שלהם, הטבע של הערבים? לא, כבוד המפכ"ל, זה טבע הגזענות. זה טבע הגזענות כלפינו שאתה נושא בתוכך ובתוך כל הגזענים, כי אנחנו חצר אחורית. כשבמשטרה הגזענית שלך שומעים ששם ההרוג הוא מוחמד – מבחינתם פחות ערבי, זוהי הסיבה. אחרת, תסביר לי, לו הנשק הבלתי-מורשה שנמצא אצל הערבי היה מופנה נגד ביטחון המדינה, הוא היה נשאר אצל הערבים? לו הנשק הבלתי-מורשה היה מופנה נגד היהודים, היה נשאר? תענה על השאלות האלה. המפכ"ל, שמדבר על הטבע של הערבים – אני מדבר על הטבע הגזעני שלך ושל כל הגזענים.
אנחנו, האזרחים הערבים, איבדנו את המבנה המסורתי ולא הרווחנו את המדינה. אני בעד לאבד את המבנה המסורתי, כי אני בן אדם דמוקרטי, רוצה חברה דמוקרטית ואינדיבידואלית, אבל בשביל לאבד את זה ולחיות בביטחון, אתה צריך חלופה. החלופה המודרנית בכל מקום בעולם זו המדינה – מדינת האזרחים, המדינה השוויונית. המדינה היא החלופה למבנה מסורתי, אבל כשאני מדבר עם צעיר ערבי שמשלם פרוטקשן ואומר לו: למה אתה לא פונה למשטרה? הוא מסתכל עליי כאילו נפלתי מאיזשהו כוכב ואומר לי: למי? למשטרה? מה אתה רוצה, שעבריינים יהרגו אותי? שירצחו אותי? מה יעשו הילדים שלי? אם אני מרוויח 20,000 שקל בחודש ואני אצטרך לתת להם 4,000 שקל, אני אתן להם. אבל המשטרה? היא לא כתובת. האנשים מפחדים לפנות למשטרה, כי הם יסכנו את עצמם מול העבריינים, כי אין משטרה בפועל.
כבוד היושב-ראש, אני רוצה שתבין אותי במשהו. דובר על ממדים תרבותיים. זה מה שלא קרה בשנות השישים, השבעים, השבעים, השמונים, והתשעים. אני רוצה להגיד לך משהו. בכל מקום בעולם, מיהו סוכן השינוי העיקרי? המדינה. אזרחים נמצאים בתוך מדינה 75 שנה, אפילו אם יש נושא שאפשר לדבר עליו – ואני עוד אדבר – אבל סוכן השינוי הוא כשיש מערכת חינוך, שיש חינוך בלתי פורמלי, שיש הסברה ושיש ביטחון. סוכן השינוי העיקרי בכל חברה מודרנית זה המדינה.
אני יודע שיש נקמת דם שקורית פה ושם. אני יודע את זה. אני יודע שיש רצח נבזי, נלוז, על מה שנקרא בשקר "כבוד המשפחה". אוי לבושה, אוי לשם הנלוז הזה. זה קורה במקרה, פה ושם. חלק מהאחריות שלנו היא להיאבק כנגד כל רצח – נגד נקמת דם ונגד רצח נשים. עמדה ערכית. אנחנו, יש לנו תפקיד חינוכי חשוב במישור הזה. יחד עם זאת, מבחינת אחוז הנרצחים, זה 10% מהנרצחים. זה 10% מהנרצחים. יש לנו תפקיד, אין ספק – 90% מהמקרים. גם במקרים של נשים שפונות למשטרה, פונות לרווחה, ואין מענה. גם בסוגיה של הנשים אין מענה.
אבל תגיד לי, בבקשה, מי אחראי למצוא את הנשק הבלתי-מורשה? האם זה סיעת חד"ש-תע"ל או משטרת ישראל? האם אנחנו צריכים לחשוש שיש בבית מסוים כלי נשק ולהיכנס לבית על אפם וחמתם של בני הבית ולחפש בארונות? זה התפקיד שלנו? זה התפקיד שלנו להיאבק נגד קבוצות פשע? אז במקום 120 הרוגים בשנה יהפוך המספר ל-1,000, 2,000 הרוגים בשנה. או שזה התפקיד של המשטרה?
אבל מה זאת אומרת "שקופים"? כשאחוז הנרצחים הישראלים עולה, אז הציבור אומר שזה שר לביטחון פנים כושל, אבל כשאחוז הנרצחים של הערבים עולה, אנחנו שקופים, לא יודעים את המספר. לא יודעים. אף אחד לא אומר שהשר כושל. אף אחד לא אומר שהשר צריך להתפטר. לכן, השר לביטחון הפנים, כשהוא שומע שיש הרוג, אם הוא יהודי, הוא יודע שיתחשבנו איתו, אבל אם הוא ערבי, אף אחד לא יתחשבן איתו, לכן, אין לו מניע. ועוד סיבה – בגלל הגזענות הכוללת. זה לא טבעם של הערבים, זה הטבע של הגזענות במדינה.
ביום ראשון עשינו שיירת מכוניות, חסמנו את כביש 6. אנחנו יודעים שאנחנו עומדים מול ממשלה אטומה לגמרי והשר העלוב הזה, העלוב הזה, איתמר בן גביר. אנחנו גם מתמודדים מול תופעה של מאות אלפי ישראלים שיוצאים לרחובות, וזה דבר טוב ומבורך, אבל אין ספק שהם יאפילו על השיירה שלנו, בגלל שאין לנו 700,000 שיצאו מדי שבוע. למרות שזה צריך להיות כך – זה יבוא, זה חייב לבוא – אין ספק שזה בינתיים מאפיל על ההפגנות שלנו.
אבל אני רוצה להגיד לאנשים שמפגינים בקפלן שאין דמוקרטיה עם רצח; אין דמוקרטיה עם נשק בלתי מורשה; אין דמוקרטיה עם כנופיות פשע מאורגן; אין דמוקרטיה עם פרוטקשן ועם שוק אפור. אני רוצה להגיד לאנשים שמפגינים בקפלן: מדברים למה האזרחים הערבים לא משתתפים. 1. אני רוצה שישתתפו כל הזמן; 2. כי אתם צריכים לחשוב לא רק איך להחזיר את ישראל לאליטות הישנות, אלא צריך לבנות דמוקרטיה אמיתית בעתיד. זו השאלה החשובה, וזו השאלה שכולנו נהיה חלק ממנה.
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, הדוח של שקוף הראה שהסיעה הפעילה ביותר, החרוצה ביותר במשכן הזה היא סיעת חד"ש-תע"ל. כן כן, אנחנו כל הזמן מקבלים את הציון הזה של הסיעה הפעילה והחרוצה ביותר. אני רוצה לברך את חבריי היקרים אחמד טיבי, עאידה תומא, עופר כסיף ויוסף עטאונה. אנחנו נמשיך בדרכנו לשרת את הציבור שלנו נאמנה.
תרשה לי, כבוד היושב-ראש, בחמש הדקות שנשארו לי, לפנות לציבור שלנו, האזרחים הערבים, בשפה הלאומית שלנו, שפת האם, השפה הערבית. היא שפה יפה. אתה יודע ערבית?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
לצערי לא.
<< דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
אתה יודע שאתם, היהודים, כשהייתם מיעוט, ידעתם חמש, שש ושבע שפות?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כן, גם באירופה היהודים למדו הרבה שפות. אלה כישורים שאיבדנו ואנחנו צריכים לרכוש אותם מחדש.
<< דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
כנראה שהבעיה מייצרת תודעה – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אין ספק ששפה היא נכס.
<< דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
לא רק מרקס צדק, גם הגל צדק – גם תודעה מייצרת הוויה, לא?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
כן.
<< דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
טוב. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אחים ואחיות בני ובנות העם שלי, בתקציב של הממשלה, הנתח הגדול הוא עבור מה שנקרא "הביטחון" ובשביל הכיבוש וההתנחלויות. האם הנושא הזה חשוב לכל אדם מאיתנו? האם זה חשוב לאדם אשר מקבל שכר צנוע? האם זה חשוב למחלקת הספורט במועצה המקומית? לרווחה? התשובה היא בוודאי, משום שהכיבוש פירושו כספים בשביל עוול, בשביל הריגה, בשביל השעבוד, ואילו הפנייה לכיוון שלום פירושה מצב כלכלי טוב יותר, העברת הכספים לטובת השכבות החלשות. הסוגיה של מה שנקרא "הביטחון" והסוגיה של הכיבוש היא הסוגיה של כולנו.
ביום שבת, בעוד עשרה ימים, ביוזמה של מפלגת חד"ש, תהיה הפגנה אדירה בתל אביב לרגל 4 ביוני, הכיבוש בשנת 67'. אנחנו נצא בהפגנה הזאת כדי לזעוק נגד הכיבוש ונגד העוול ולמען שלום הוגן אשר מבוסס על זכויות העמים, על זכות העם הפלסטיני להשגת החופש שלו. זו סוגיה אשר ביסודה היא למען הזכות של העם האדיר הזה, העם הערבי הפלסטיני, לקבל את עצמאותו, אולם זה גם למען הסוגיות החברתיות והכלכליות האלה שאנו מצביעים עליהן במהלך הלילה הזה. אז אני מאיץ בכולכם, בכל האנשים ההומניים, בכל האנשים התרבותיים, בכל האנשים הלאומיים הצודקים: בואו איתנו יד ביד למען שחרור הזעקה הזאת נגד הכיבוש ולמען שלום הוגן.
אני רוצה להגיד לכם שוועדת המעקב יזמה שיירת מכוניות בכביש 6 נגד הפשע, וזה הנושא הכי קריטי בחברה שלנו. יש מי שהשתתף ויש מי שלא, אך יש פעילויות נוספות, ובהן אוהל מחאה מול משרד ראש הממשלה. אני מפציר בכולכם להשתתף איתנו במאבקים האלה. אנחנו לא רוצים להיות במאבק במקום האנשים, אנחנו רוצים להיות במאבק יחד עם האנשים. מי שנאבק במקום האנשים מפסיד; מי שנאבק יחד עם האנשים הוא שמצליח במאבק שלו.
באגדות הישנות דיברו על אדם בשם דנקו אשר רצה להאיר את היער, והוא עקר את ליבו כדי להאיר את היער. בסוף הוא מת משום שכבר לא היה לו לב. אנחנו לא רוצים את הגבורה של דנקו, אנחנו רוצים את הגבורה הקולקטיבית; אנחנו רוצים את הגבורה שכולם משתתפים בה כך שכולם יוכלו לשאת זאת. אף אחד לא יישא מעל יכולתו, כלל לא, אך שיהיה מאבק שהאנשים יכולים לשאת בו בהתמדה ולהשפיע על הכלל. לכן אנו מפצירים בכולכם להשתתף איתנו בכל פעילויות המאבק הללו. ובסוף, אין זכות שהולכת לאיבוד בזמן שיש מי שדורש אותה. תהיו בריאים.) תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – הדובר הבא.
<< דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אני מאמין שיש פה שר. גם אם אין, זה לא כל כך נורא.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נמצאת השרה רגב.
<< דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
השרה מירי רגב. לא רציתי לא להתייחס, לא בגלל שהלכתי לבדוק. אני מודע לזה שאני היום בקואליציה ולא באופוזיציה ואני לא אמור לבדוק את זה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
יש מי שהזכירו לך את זה.
<< דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
אדוני היושב-ראש, אני שמח שאתה יושב על כס היושב-ראש, כי הרבה מאוד מאזרחי ישראל, לצערי הרב, חלק מהעברית שאני אדבר – אפילו לא יבינו על מה אני מדבר. זה יישמע להם טורקית.
אנחנו היום לקראת סיומו של דיון על תקציב שנמשך 30 ומשהו שעות, לא בדקתי כמה, ובסיומה של מערכת – לא סיומה, תוך כדי מערכת הסתה מטורפת. אנחנו נמצאים בשלושת ימי ההגבלה. אתמול – כמו שאמרתי, חלק מאזרחי ישראל לא יבינו את העברית שאני אומר – היה "יום המיוחס". מה זה "יום המיוחס"? "יום המיוחס" זה היום שבו אמרו לעם ישראל: "ואתם תהיו לי ממלכת כֹהנים וגוי קדוש", ולא אומרים תחנון, כי ביום הזה הגדירו מהי האומה היהודית – "ואתם תהיו לי ממלכת כֹהנים וגוי קדוש".
אלפי שנים אחר כך היה פה טקס שחתמו על מגילת העצמאות. כתבו שם שהם רוצים מדינה יהודית ודמוקרטית, אז בקפלן אנחנו שומעים הרבה על דמוקרטיה ובעוד כל מיני מקומות ובכל מיני אולפנים ובכל מיני ערוצים, אבל מדינה יהודית ודמוקרטית. כשאני שומע מדינה יהודית, אני מתאר לעצמי שהוא מתכוון ל"ואתם תהיו לי ממלכת כֹהנים וגוי קדוש". וכשאני מסתובב, ומתוך מיליון ו-800,000 ילדי החינוך – תסתובב ברחוב ותשאל: כמה ילדים יודעים מי היה משה רבנו? כמה יהודים יודעים מה זה "ואתם תהיו לי ממלכת כֹהנים וגוי קדוש"? כמה ילדים יודעים את הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"? הם יודעים שהם במדינת ישראל, כן. כולם קפצו. הרב גפני הזכיר – הם יודעים מי זאת נועה קירל. הם יודעים. הם ידברו איתך על ערכים דמוקרטיים, יספרו לך שנישואים חד-מיניים זה דבר סביר ונורמלי, אבל כתוב בתורה "את זכר לא תשכב משכבי אישה תועבה הוא" – לא קשור אלינו. זה נוגד את "אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" – לא קשור אליהם. אז דמוקרטיה – הם יודעים מהי; יהדות – הם לא יודעים מהי.
אז אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, ואני מכיר אותך גם ממערכת החינוך בירושלים: הכתר של היהלום, של מיליון ו-800,000 ילדי החינוך, הם אותם 200 מיליון שקל שנותנים ל-60,000 ילדים. אתה יודע למה? כי הפסוק הראשון בתורה זה "בראשית ברא ה'" בשביל תורה שנקראת "ראשית". כי העולם עומד על הבל פיהם של תינוקות של בית רבן. כי מערכת החינוך היא לא מפעל תעשייתי לכלכלה בשביל שיהיה עוד מפעל תעשייתי לעוד כלכלה ושבשביל שהכלכלה תזיק לעצמה. יש מטרה בכל הדבר הזה, יש מטרה ב"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". יש מטרה – לשמור על הזהות היהודית של מדינת ישראל. לא, הופעה של חווה לפני החטא בשם מדינת היהודים זה לא "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". אי-אפשר לטשטש את זה, גם אם מירב בן ארי תקפוץ ותתנגד למה שגפני אמר. יכול להיות שבדמוקרטיה היא צודקת, אבל כשמדברים על מדינה יהודית, מותר לומר את זה בגלוי, בלי להתבייש. זה היהלום שבכתר.
ונכון, יש במשנה וקידושין מחלוקת: האם אדם צריך ללמד לאומנות? ורב נהוראי אומר: "איני מלמד בני אלא תורה". אז אולי ההלכה לא כרבי נהוראי? יכול להיות. אבל כבר אמר הבית יוסף על הרמב"ם: "עת לעשות לה' הפרו תורתך". כשמיליון ו-800,000 ילדים לא יודעים מה זה שמע ישראל, הרבה מהם לא יודעים מה זה "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", חושבים שההתנהגות המופקרת יכולה להסתדר ולהיות "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", הדבר היחידי שישמור עלינו לא תרתי משמע זה הבל פיהם של תינוקות של בית רבן. זה מה שישמור על דור העתיד שלנו.
ואני רוצה בהזדמנות הזאת לצטט – אולי הרבה זוכרים, היותר-בוגרים מאיתנו, את הנאום המפורסם של הרב שך מיד אליהו. לאחר הנאום של הרב שך היה עוד נאום, והוא אמר: רוצים להגיד שאני אמרתי שבני הקיבוצים לא יהודים ושאני שונא אותם. וכך הוא התייחס להבנה הזאת: ראשית, הוא אומר ברור, בדיוק הפוך – בגלל שהם יהודים זה כואב לי. בגלל שהם יהודים זה מפריע לי. ואני מצטט את הרב שך: אתם מביטים עליי כעל שונא ישראל, כאילו אני שונא שלכם, אך דעו לכם כי אני הוא הידיד הטוב ביותר שלכם, ואילו אתם אלו ששונאים יהודים. מדוע? כי בדרך שלכם, בעוד 20 שנה לא יהיו כאן יהודים. רק הילדים והנכדים שלנו יישארו עדיין בארץ ישראל – לאלה שמאיימים שיעזבו. היכן יחיו הילדים שלכם? וכי מה הם רואים ברחובות תל אביב בשבת? מה הם רואים על שפת הים? הרי כיום – אני אומר עוד פעם: תזכרו את הדבר הזה. אסור להתבייש בזה ואסור להסתובב. נכון שאמרתי באולפנים, בצדק, שרוב הכספים הקואליציוניים הולכים למוסדות עם ליבה, אבל היהלום שבכתר ומה שישמור – וגם אתה יודע וכולם יודעים – באחוזים מה ששומר על העם היהודי, אפילו על נישואי תערובת, שמי חלם שיגיע לארץ, ולצערנו הרב הגיע לארץ; מי חלם שהדברים האלה יהפכו להיות לגיטימיים במדינה יהודית, וזה הפך להיות לגיטימי במדינה יהודית; מי חלם שבמסרים של "יהודית ודמוקרטית", על ידי הדמוקרטיה יהפכו כל דבר של הפוך מ"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" לערך עליון, לערך שצריך להסתובב איתו.
הילדים האלה, וזה מה שאמרתי – רבי נהוראי אומר: "איני מלמד בני אלא תורה". יש שתי סיבות. רבי נהוראי אומר "איני מלמד בני אלא תורה", אבל במצב היום, כמו שאמר הבית יוסף על הרמב"ם, "עת לעשות לה' הפרו תורתך". כשמי שמתערבב בחוץ יכול באמת לחשוב שאותם דברים – אפשר להיות יהודי עם זה. יהודי, ולא התכוונתי – יהודי באתניות הוא יהודי, אבל זה יכול להיות יהדות, יכול להיות יהדות שהיא קצת מעומעמת. הישראליות טשטשה את זה. אותם ילדים שיושבים, כן, ולומדים רק תורה ולא מתערבבים בשום דבר – זה ורק זה הערובה לקיום שלנו כאן, בארץ הזאת, הערובה לעתיד שלנו כעם יהודי ל"ואתם תהיו לי ממלכת כֹהנים וגוי קדוש". ואתה יודע למען מי? לא למעננו, למען כל האומה היהודית בכל מקום שהם. זה מה שהחזיק אותנו.
ולכן, אני שמח להיות כאן היום, שפעם ראשונה – נכון, טיפה בים, 200 מיליון שקל – פעם ראשונה מדינת ישראל זוכה להיות שותפה בעתיד האמיתי של העם היהודי. תודה רבה, אדוני.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חבר הכנסת פינדרוס, אתה יודע, הנוהג בבית הזה הוא כשפונים לח"כ במליאה, אז יש לו את ההזדמנות להגיב. אז אני רק אגיד לך, בזמן שאתה יורד, אתה יודע, כשמדברים על מספרים, לא משנה אם על חצי מיליון מול שני מיליון, כלל התלמידים בישראל – – –
<< קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אני יודע, דיברת על תינוקות של בית רבן.
<< קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >>
לא, 60,000 בפטור. 60,000 בפטור.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
יש לי שתי שאלות. הראשונה: מה יעשו אותם תלמידים? והשנייה: מה יעשו גם האחרים? ואני חושב שזה לא פחות חשוב. כשאתה נותן ל-60,000 – גורם למיליון אחרים ללמוד פחות תורה – זו שאלה של קידוש השם וחילול השם, ועליה אין חולקין כבוד לרב. תודה רבה.
הדובר הבא – חבר הכנסת משה רוט. בבקשה.
<< דובר >> משה שמעון רוט (יהדות התורה): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, מקווה שלא תהיה לך ביקורת חזקה מאוד על המילים שלי. אולי אסתכן – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
זה תלוי בך.
<< דובר_המשך >> משה שמעון רוט (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
כן. כנסת נכבדה, כבוד השרה רגב, מזל טוב ליום ההולדת שלך. בשעה טובה ומוצלחת. יש לי הסתייגות לתקציב. אני בקואליציה ויש לי הסתייגות. ההסתייגות שלי היא בגלל שאני חושב שיש חוסר איזון בתקציב. בתקציב יש לנו בריאות, יש לנו חינוך, יש לנו ביטחון, דברים חשובים ביותר. יש גם תרבות, ספורט וכאלה דברים פחות חשובים. לפעמים אני חושב שאולי כדאי להעביר מחלק שנקרא תרבות – להעביר את זה אולי לבריאות. זה יותר חשוב, אז אולי צריך לעשות כך, אבל יכול להיות שזו דעתי האישית. אנחנו בדמוקרטיה, יושבים, רוב, ומחליטים. חילוקי דעות זה דבר טוב. יש סדרי עדיפויות. אחד חושב שהתרבות יותר חשובה, אחד חושב שהבריאות והביטחון יותר חשובים, אז לכן, מאזנים את התקציב.
ואני חייב להגיד שאני מסכים, למרות שיש לי הסתייגות, אבל אני עדיין מסכים שהרוב צריך להחליט, ואני עדיין מסכים שצריך לאזן את התקציב בצורה נכונה על פי מה שרוב האזרחים רוצים. ולכן, למרות שיש לי הסתייגות, אני בעד התקציב. אני בעד עוד משהו: אני רוצה להגיד קודם כול תודה. אני רוצה להגיד תודה ליושב-ראש ועדת הכספים הרב גפני, שהקדיש ימים ולילות כדי לחסוך כסף למדינה, כדי לאזן את התקציב. במו עיניי ראיתי.
אני מודה ליושב-ראש ועדת הבריאות, שישב ימים ולילות כדי לשפר את הבריאות, כדי להרים את המצב של הבריאות הציבורית בישראל. עבד קשה למען כל האזרחים – יהודים, ערבים, לא משנה מה – בשביל הבריאות לכולם. כך יושב-ראש ועדת הפנים הרב אשר, בוועדת הרווחה הרב אייכלר, השרים הרב גולדקנופ, הרב פרוש, הרב משה ארבל – כולם. ראיתי אותם בעבודתם, עובדים בשביל הציבור לילות כימים, וגם ראיתי את אנשי האוצר, שמשקיעים הרבה כוחות בשביל לאזן את התקציב. במיוחד אני רוצה לשבח את אנשי האוצר, כי חלקם לא השמיצו ורק עשו את עבודתם בלי להשמיץ, אז אני מודה להם. כל הכבוד להם. אני חושב שאזרחי ישראל חייבים להם תודה.
אני גם רוצה לבקש סליחה. אני מרגיש צורך לבקש סליחה לא רק בשמי אלא בשם הרבה אנשים, הרבה אזרחים. אני רוצה לבקש סליחה קודם כול מעשרות אלפי אנשי העסקים החרדים שמפרנסים עשרות ומאות משפחות ותורמים תרומה מכרעת לכלכלת המדינה, למאות אלפי עובדים ועובדות חרדים שעובדים קשה, משלמים מס, ולמרות שהם משלמים, איך אני אגיד להם? סליחה, רבותיי. שילמתם ובכל זאת הושמצתם. בכל זאת. אני רוצה לבקש סליחה מהרב גפני, מהרב בוסו, מהשרים החרדים, שעבדו קשה למען כל אזרחי ישראל, עבדו קשה מאוד. ובכן, הקדשתם את הימים, הקדשתם את הלילות, למען האזרחים, ובכל זאת הושמצתם. אני רוצה לבקש סליחה מהילדים ומתלמידי הישיבות, שלומדים בצפיפות, לומדים במבנים לא פשוטים, במצבים לא פשוטים, ובקושי מקבלים, לאחר כל ההשמצות, כחצי ממה שמקבל ילד שהוא לא חרדי. ניסינו לצמצם את הפער, ניסינו לצמצם את הקיפוח הזה, ובכל זאת אני רוצה לבקש ממך סליחה, ילד, כי אתה לא תקבל, אין מה לעשות. אתה תקבל פחות מילד שגדל בבית חילוני. זה המצב. זה כואב לי. אני מבקש ממך סליחה, ילד.
אני רוצה לבקש סליחה מאברכי הכולל, הפאר של עם ישראל, שמקדישים ימים ולילות בשביל לימוד התורה. הם לא שומעים את ההשמצות וודאי שלא מתייחסים להשמצות. אין להם זמן לזה. אני רוצה להגיד לכם, העם איתכם. העם רוצה בהצלחתכם. על פי האמת, היינו צריכים לתמוך בכם פי עשרה ממה שאנחנו תומכים. לצערנו, לבושתנו, הצלחנו אך מעט, ועל זה אנחנו מבקשים מכם סליחה.
אחרון חביב – נשות ישראל, ובפרט נשות אברכי הכולל. נשות אברכי הכולל מוסרות את עצמן להגדיל תורה ולהאדירה. הן עושות את זה כבר 3,334 שנים – יהיה בעוד כמה ימים. לכן, בנות ציון היקרות, מגיעה הערכה עצומה על כך שאתן מחזיקות את הדור. את כל התורה כולה אתן מחזיקות על הכתפיים שלכן. מכן אני מבקש סליחה מעומק הלב. רצינו לעזור לכן הרבה – אתן גם עובדות קשה וגם מחזיקות את הבית וגם מגדילות את התורה.
<< קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >>
וגם יולדות וגם מנקות.
<< דובר_המשך >> משה שמעון רוט (יהדות התורה): << דובר_המשך >>
בנות יקרות, בסוף, אתן לא מקבלות יחס, רק השמצות.
חז"ל אומרים שהפסוקים היפהפיים בסוף משלי – "אשת חיל מי ימצא" וכל הפרק – חז"ל אומרים שכל הפרק מרמז על התורה הקדושה. כמה יפה וכמה נעים וכמה נכון שגם הפשט וגם הרמז – איזה יופי הם משתלבים יחד זה בזה, "אשת חיל מי ימצא" כפשוטו ו"אשת חיל" – מרמז על התורה הקדושה.
בעוד כמה ימים אנחנו נקרא את מגילת רות; כך נהוג בתפוצות ישראל. אם המלכות, רות, עזבה את המלכות, עזבה את הבית של אבא שלה, את כל הנוחיות, כדי להצטרף לעם ישראל. לא היינו אז במצב הכי טוב, ואף על פי כן היא הצטרפה ויצאה ממנה כל המלכות.
בנות ישראל, נשות אברכי הכולל, עליכן אפשר לומר את הפסוק: "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה". מפה אני רוצה לשלוח לכן, מעבר לסליחה – ואני מקווה מאוד שאתן סולחות לנו – אני רוצה לאחל לכן שתזכו לכל הברכות הכתובות בתורה: "ארך ימים בימינה בשמאלה עֹשר וכבוד". אמן ואמן. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת קארין אלהרר. בבקשה.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה. אדוני יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, מה הייתי עושה עם 14 מיליארד שקלים מהכספים הקואליציוניים? מה אתם, מממשלה יקרה, הייתם יכולים לעשות איתם? קודם כול, לסייע לצעירים וצעירות חסרי עורף משפחתי, לאותם נערים ונערות שמגיעים ממשפחות קשות, משפחות שלא מסוגלות לדאוג להם למחסורם ביום-יום, משפחות לא מתפקדות; אותם ילדים וילדות שחיים בכפרי נוער ופנימיות; אותם ילדים וילדות שחיו במשפחות אומנה, שהבית שהיה להם, הבית הביולוגי, היה להם לסכנה להמשך עתידם. הפנימיות, בתי האומנה, משפחות האומנה, היו להם לבית שמעולם לא היה להם, והם מקבלים סיוע קבוע בחוק עד גיל 18. מגיל 18, איך אומרים? מה שיישאר לנו, זה מה שניתן לכם. יש תוכניות מתוקצבות, ואם יישאר כסף בקופה ניתן להן את הסיוע. ואם לא יישאר כסף בקופה, מה תגיד הממשלה? מצטערים, דברו איתנו בתקציב הבא.
אז אני שואלת אתכם: במקום לדאוג לסקטורים, לא תדאגו לאותם צעירים וצעירות? הרי אף אחד לא שואל אותם מאיפה הם באו, לאן הם הולכים. האם ההורים שלהם חרדים? האם ההורים שלהם מהמגזר הערבי? האם ההורים שלהם גרים בפריפריה או במרכז? הם פשוט ילדים. הם ילדים של כולנו. היינו רוצים לדאוג להם להשכלה, לדאוג להם למקום לגור בו ופחות להסתמך על עמותות. לתת להם חכות ולא דגים, לא תלושי מזון; לתת להם את היכולת לעמוד על רגליהם, להיות בוגרים עצמאיים, יצרניים, כאלה שמסוגלים לדאוג לעצמם, להקים משפחה.
מה עוד הייתי עושה עם 14 מיליארד שקלים, אתם שואלים? הייתי מתקצבת, בהתאם לעלות, את מעונות היום השיקומיים. אתם יודעים מה זה מעון יום שיקומי? זה מעון מגיל חצי שנה עד שלוש לילדות ולילדים עם מוגבלויות קשות ומורכבות, מעונות שהם באמת קודש-הקודשים. נותנים לילדים האלה את כל הטיפולים הפארה-רפואיים, נותנים להם סיוע צמוד כדי שהם יוכלו לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם. אבל אתם יודעים, הממשלה מתקצבת אותם בחסר. ומה צריכים לעשות אותם מעונות? ללכת ולהשיג תרומות. באמת, ממשלה? תרומות? לא יכולתם להקצות קצת – לא את כל ה-14 מיליארד שקלים, קצת, כמה מיליונים, כמה מאות מיליונים – כדי שאותם ילדים וילדות יהיו פחות לנטל בעתיד על ההורים שלהם, על המשפחות שלהם? כדי שהם יוכלו לממש את כל הפוטנציאל שלהם? לא הייתם מסוגלים לעשות את זה? הרי מישהו שואל אם הילדות והילדים האלה הם ילדים של חרדים, אם הם ילדים כאלה שגרים בדרום, בצפון? לא. הם ילדים. הם ילדים של כולנו.
אני חייבת לומר שכשרואים את התקציב הזה, רואים שאין לכם בשורה. יש לכם כל מיני תגמולים שאתם נותנים כדי לתחזק ממשלה שבדיוק כמו התקציב הזה, אין לה שום חזון ואין לה שום עתיד, בתקווה שתעברו ותיישמו משהו, אולי איזו העברה תקציבית נכונה, לשם שינוי.
אין לי ציפיות גדולות. הציפייה הגדולה שלי, שאני מקווה שכן תתממש, היא שנוכל להחליף אתכם בקרוב ולהביא חזון ובשורה לאזרחי מדינת ישראל. תודה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. איזה דיוק, סיימת על השנייה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת דבי ביטון. בבקשה.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
אדוני כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השרה, בעוד כמה שעות יחלו ההצבעות על תקציב המדינה לשנת 2023, תקציב העומד על 484 מיליארד שקלים. בעיון בספרי התקציב, ניתן להבחין בקלות כי מדובר בתקציב מגמתי, סקטוריאלי והגרוע ביותר בתולדות המדינה.
כבוד היושב-ראש, ברגע זה מהדהדים במוחי מילות השיר של להקת אבבא Money, Money, Money. בתרגום חופשי לעברית: בלילות יש לי חלום, אם אמצא לי ממשלה עם ממון, לא אצטרך לעבוד לעולמים, אוכל להשתטות ולעשות חיים.
הממשלה בראשות בנימין נתניהו עושה לא פחות ממכירת חיסול ענקית על חשבון אזרחי מדינת ישראל. ברשותכם, תנו לי לדבר על הסכומים: 3.7 מיליארד לתלמידי הישיבות; 1 מיליארד למוסדות הפטורים כמעט לגמרי מלימודי ליבה, כי מי צריך אנגלית ומתמטיקה? אנחנו בשנות החמישים. אבל כפי שאתם מבינים, היופי הוא בפרטים הקטנים: 20 מיליון ש"ח יוקדשו למרכז למורשת גנדי; 9 מיליון יועברו לטובת ההגירה החיובית לערים המעורבות; 5 מיליון יוקדשו לחקר המשפט העברי; סעיף עלום שם, בירור יהדות, יקבל 5.5 מיליון; סכום עתק של 285 מיליון – כן, תקשיבו למספר, 285 מיליון – יוקצה לחיזוק הזהות היהודית אצל הסטודנטים והחיילים. אנחנו והחיילים והסטודנטים צריכים כסף בשביל הזהות של עצמנו. 4 מיליון יוקדשו ויוקצו למרכז למורשת גוש קטיף – ברוכה הבאה – ויותר מ-400 מיליון – לחטיבת ההתיישבות.
הניסיון של הממשלה להכשיר את התקציב כבשורה חיובית לאזרחי מדינת ישראל הוא תעודת עניות. המספרים אינם משקרים. שפיכת הכספים המטורפת אינה מביאה לעידוד וצמיחה כלכלית. איך יגדל הפריון? איך נגדיל את הכנסות המדינה? כל זה יישאר בגדר פנטזיה.
לדאבוני ולתחושתי הפתרון בגיוס כספים לסקטורים מסוימים כופה עליהם עוני בלי שום אופק מקצועי-השכלתי. עצוב לראות שדורות של ילדים גדלים למציאות הזו בעוד אנו, ההורים, אמורים לשמש דוגמה. הרי על פי הלכות הרמב"ם, תלמוד תורה, פרק ג', "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת". עוד נאמר בהלכות: "מעלה גדולה למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו" – כן, ממעשה ידיו, לא ממעשה ממשלתו. מנהיגים אמיתיים מסתכלים אל עבר העתיד וחושבים איך אנחנו ואחינו יכולים לשלב כוחות ולמצוא את הדרך הטובה ביותר לעתיד משותף של כלל אזרחי ישראל. שבת אחים ואחיות.
אנו עדים לעובדה כי כלכלני האוצר מוטרדים בשאלה אם הכסף שמושקע יעודד את הצמיחה, אם יגדיל את הכנסות המדינה העתידיות, או שיישאר בגדר צ'ופרים לנאמני המפלגות. בואו, חבריי, נדבר על הכספים הקואליציוניים, 14 מיליארד שקלים כסף קואליציוני. אז אם זה היה תלוי בי, זה היה הולך למיגון היישובים במרחק 40 קילומטר מעזה, אותם יישובים שחשופים לפגיעות ארטילריות מהחמאס והג'יהאד ואין להם מיגון מציל חיים. היינו יכולים להקים חדר מיון קדמי בשדרות, עיר המאותגרת ביטחונית יום-יום כ-20 שנים, בזמן שמרבית התקופה נבחרי הציבור היו הימין בראשותו של ביבי נתניהו. רק בשבוע שעבר עמדתי מעל דוכן זה ודרשתי פיצוי מיידי ומהיר עבור תושבי הדרום, העוטף, עזה ושדרות. סגנית שר האוצר ציינה שנכנסתי לדלת פתוחה. עוד נאמר כי השר נתן הנחיה, והשאלה היא מתי יועברו הכספים האלה לעסקים ולהורים שעל לא עוול בכפם נאלצו לנטוש את בתיהם. נטישה זו עלתה להם לא מעט כסף, והם עומדים על המשמר לטובת מדינת ישראל. טרם הועברו להם הפיצויים, ולהבדיל אלפי הבדלות, מצב זה מביא לקריסה כלכלית בבתים ובעסקים, בעוטף ובשדרות. להם אין זמן לחכות.
ומה עם המיגון בצפון, שהפקרתם? הפקרתם את תושבי יישובי קו העימות הצפוני, אשר נמצאים בחזית מול חיזבאללה וחמאס. רק לפני כמה חודשים היינו עדים לעד כמה יכולה להיות נפיצה הגזרה. אמש שמענו את דבריו של ראש אמ"ן. נסראללה קרוב לעשות טעות שתוביל את האזור למלחמה גדולה. בזמן שאתם, הממשלה והקואליציה, דהרתם עם ההפיכה המשפטית, קיבלתם החלטה לבצע קיצוץ דרמטי במגן הצפון לשנתיים הקרובות. ואתה, אדוני ראש הממשלה, ביבי נתניהו, מר ביטחון, איך נתת ידך להחלטה זו? ממשלת השינוי תקצבה את הפרויקט בפריסה לעשר שנים, ובכל שנה אמורים היו לעבור חצי מיליארד. ומה אתם החלטתם? במקום 500 מיליון, רק 100 מיליון. אה, נכון, כי חיזוק היהדות חשוב על פני הצלת חיים. כאילו שאנו זקוקים לכספים כדי לחזק את יהדותנו.
בשבוע שעבר הציג ראש האופוזיציה לפיד תקציב שטוב לכלכלה, תקציב שוויוני ויצרני, שמחזק את המשק, תקציב שיש בו שני דברים חשובים: מנועי צמיחה ומלחמה ביוקר המחיה. בזמן שאתם עסוקים בהעברת תקציב גרוע, הריבית במדינת ישראל עלתה בפעם העשירית ברציפות – עלייה שמשפיעה קשות על החזר המשכנתה, וכבר ניתן לשמוע על חלק מנפגעי עליית הריבית, ששוקלים למכור את ביתם, וספק אם יהיה להם בית. אני, כחלק מחברי הכנסת בכנסת הנוכחית, חשה בושה וחייבת התנצלות לאזרחי מדינת ישראל על שחרף מאמצינו לא בטוח שנצליח לבלום את הביזיון. אבל אני אספר לכם פה סוד, חבריי: הציבור לא מטומטם ויבוא עימכם חשבון.
אדוני היושב-ראש, בנימה אופטימית ברצוני לדבר על חג השבועות שנחגוג בעוד יומיים, החג שבו מחד גיסא אנו מברכים על התוצרת החקלאית הענפה במדינת ישראל ומאידך גיסא אנו חוגגים את חג מתן תורה. הקשר הישיר בין השגשוג החקלאי על אדמת ארץ ישראל לחגיגות מתן תורה הוא חיבור ישיר של שמיים וארץ. אדוני, בחג זה אני מתרגשת במיוחד. לפני כמה שנים תרמתי את מגילת רות לבית הכנסת חסדי אבות בעיר שדרות לזכרה של גיסתי אורית קהלני, שנהרגה בתאונת דרכים. סיפור מגילת רות, המתרחש בתקופת הקציר, שזו גם תקופת חג השבועות, הוא אחד הסיפורים היפים בתנ"ך. הסיפור העתיק והיפה על רות, על נעמי ובועז, מתוך מגילת רות, מעלה שאלות מאתגרות על המוסר שלנו ביחס אל הזר, ככתוב בספר ויקרא, "כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים אני ה' אלהיכם".
אדוני היושב-ראש, כתושבת שדרות, מאחר שבערב ליל הסדר החל מבצע מגן וחץ, כמו משפחות רבות בשדרות ועוטף ואף בארץ, נאלצנו לחגוג בנפרד, ומרביתנו שהו בממ"דים. אנו זוכים בחג מתן תורה, בעזרת השם, להתכנס ביחד לחג שופע במאכלי גבינה מעולים, בבגדים צחורים, משחקי מים, ובעיקר משפחתיות ואהבה, ולכן חשוב שנזכור שהניסיון של קבוצות מסוימות לשסע ולהפוך אותנו אויבים אחד כלפי השני לא יצלח. אחים ואחיות אנחנו. חג שמח.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת אורנה ברביבאי. בבקשה.
<< דובר >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << דובר >>
שלום, כבוד היושב-ראש.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
שלום.
<< דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
השר, חברים, ערב ארוך לפנינו לאישור תקציב. אני אקצר לכם את השעות הארוכות שנשב כאן: התקציב יאושר. הוא יאושר בסוף, כי – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
באמת?
<< דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
כן.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
מפתיע.
<< דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני מניחה שחבר הכנסת טור פז חשב אולי משהו אחר, אבל תרשה לי להפתיע אותך: התקציב, על כל המיליארדים שלו, יאושר. הוא יאושר כי כל מי שביקש לקבל מענה לכל צורך באשר הוא, קיבל אותו. לא הייתה פה בכלל מחשבה אם הקצאת התקציב עומדת בהלימה לערכים של מדינת ישראל; אם הקצאת התקציב עומדת בהלימה לסדרי העדיפויות שאנחנו רוצים לקדם כחברה; אם התקציב מסתכל קדימה בואכה לשנים הבאות ואומר שהוא משרת את היכולת לייצר פה עתיד יותר טוב לילדינו, לחיילינו, לפריפריה שלנו, לאוכלוסיות החלשות. האם זה התקציב שנועד לעשות את זה? לא, לא היה דיון. אנחנו כולנו עוקבים אחרי תהליך האישור של התקציב, ואנחנו רואים שהוא נולד בחטא, בהסכמים קואליציוניים, ששם היו מוכנים לשלם כל מחיר ובלבד להקים את הממשלה האומללה הזאת.
אנחנו רואים איך ערכו את התקציב. למשל, אני זוכרת שבממשלה שאנחנו היינו בה, ידע להגיד חבר הכנסת מיקי לוי איזה תפקיד אנחנו מייחסים לאוצר ולאגף התקציבים באוצר, שאומר לנו: רגע, אלה ההגבלות. שימו לב לא לחרוג מהן. לא עם הכול הסכמנו, אבל כשאנחנו רואים חוות דעת כל כך קיצוניות של אגף התקציבים, שאומר: התקציב הזה לא משרת את האינטרס של כלכלת ישראל; הוא פוגע ביכולת של ישראל לצמוח, הוא פוגע במנועים הכלכליים, ובאותה נשימה אומרת הכלכלנית הראשית: בחנתי, ראיתי, בדקתי – זה תקציב שפוגע משמעותית, כמו שהרפורמה המשפטית פוגעת משמעותית, ובכל זאת, אנחנו דוהרים לעבר התהום, ולא רק דוהרים – משמנים את הדהירה, את הגלגלים של הרכבת הזאת שלוקחת אותנו לשם, בהרבה מאוד כסף. הרבה מאוד כסף, שהרי אם לא ניתן כסף, אם הממשלה הזאת לא תיתן כסף, זה לא יקרה. אז יש ראש ממשלה שאין לי ספק שהוא יודע בדיוק מה ההשלכות ומה ההשפעות של התקציב הנורא הזה, והוא שותף לעניין, כי כנראה – לא כנראה, בוודאות – בלי התקציב הזה הוא לא יוכל להיות ראש ממשלה.
אני אומרת לכם, יש לי כמה מסקנות מהתקציב. קראתי את העקרונות שלו ואת הנושאים ואת תתי-הקבוצות, קראתי את ההסכמים הקואליציוניים ועל מה שופכים פה מיליארדים, ואני מבינה שממשלת ישראל קיבלה החלטה מאוד ברורה – ממשלת ישראל קיבלה החלטה לחסל את אורח החיים הליברלי בישראל ולהביא תקציב שמבטא תמיכה רחבה במיעוט, שמהווה סדר גודל של 13% מהאוכלוסייה, על חשבון הרוב. זה הסיפור. אם אנחנו עוברים סעיף-סעיף ואוגמים את כלל המשמעויות מהתקציב, זה מה שאנחנו מבינים. 13% מהאוכלוסייה מקבלים תקציב חסר פרופורציה לגודלם. אבל התקציב הוא לא הסיפור, הוא לא רק כמה כסף נתנו להם – הוא מה הם יעשו בכסף הזה כדי לחסל את אורח החיים הליברלי. סדרי העדיפויות שם מאוד ברורים, והם אומרים לכל אזרח: או שאתה יהודי שומר תורה ומצוות על פי הפרוטוקול שהחרדי קבע, על פי הדרך שבה הוא רואה את אורח חייו, ואז תקבל הרבה תקציבים, ואולי כדאי לך להיות שם, או שאתה בושה לעם היהודי, כפי שחבר הכנסת אייכלר אמר לי רק לפני כמה ימים, כבוד היושב-ראש. הוא ישב פה בכיסאך. אני דיברתי כאן על חשיבות העבודה של חרדים והתרומה שלהם. לא יצאתי נגד דתם, נגד אומנותם. אמרתי שלנוכח המגמות הדמוגרפיות, חרדים חייבים לצאת לשוק העבודה, והוא אמר שאני בושה לעם היהודי ושאנחנו בעצם משקרים, כי חרדים עובדים.
ואני אומרת לכם, זה לא יכול להימשך ככה. אני מסכימה עם זה שיש מגזרים שצריך להתייחס אליהם באופן שונה ושצריך לכבד את האחר וצריך לכבד את הצרכים הייחודיים. כשאני מסתכלת על החרדים, אני מסתכלת גם על הערבים, ואין לי ספק שצריך לתת מענה ייחודי. אבל האם אנחנו מבינים שהבידול הזה והפיצול הזה בין האוכלוסיות והמשמעות של התקצוב של אוכלוסיות – רק של החרדים, צריך להגיד – באופן כל כך חסר פרופורציה לגודלם ולרצון שלהם לשנות את אורח החיים של כולנו – האם זה לגיטימי? האם הם מבינים את המשמעות של הפגיעה באורח החיים שלנו כחברה? ודאי שלי, כאישה, אני יכולה להגיד, חילונית, אפילו מסורתית, אבל שחיה חיים מתוך הבנה של תרגום היהדות כרצוני, כהבנתי, בלי שמישהו יקבע לי איך ייראה אורח חיי.
ואת זה בדיוק רצו למנוע האבות המייסדים, שחשבו רבות מה הם יכתבו במגילת העצמאות, ודיברו על ערכים ברוח נביאי ישראל, אבל באותה מידה – אומנם לא ציינו את המילה דמוקרטיה, אבל דיברו על ערכים של שוויון וצדק, וכן, גם ממלכתיות. הממלכתיות הייתה תמיד הדבק הזה שמסדר לנו את החיבור בין מגזרים שונים; שאומר: יש לנו דגל, יש לנו לאום, יש לנו דור שאנחנו צריכים לגדל אותו קדימה ולראות איך הוא מסוגל לדבר ולתקשר סביב ערכים משותפים, גם אם יש לו אורח חיים שונה.
למשל, אם אני לוקחת כדוגמה, חבר הכנסת טור פז, את נושא החינוך הממלכתי – ואתה בא מעולם החינוך – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נכון.
<< דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
– – אני רואה את השחיקה הממש-מטורפת של מערכת החינוך הממלכתי בתקציב הזה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
לגמרי. זה הסוף.
<< דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
חד-משמעית. אם פעם ידענו שהתקציב לחינוך הממלכתי הוא הדבר המוביל את מערכת החינוך בישראל, כי אתה אומר: לא משנה איפה ילד ילמד – ילמד בתל אביב, ירושלים או בכל מקום אחר, בכל כפר, בכל עיר, גם במגזר החרדי, גם במגזר הערבי – הוא אמור ללמוד עקרונות יסוד שמספרים את הסיפור הישראלי של מדינה יהודית-דמוקרטית, ובסוף זה מייצר את אותו מכנה משותף. כשאני פוגשת מישהו שלא פגשתי אותו קודם, גם אם הוא בא מקהילה אחרת, ממגזר אחר, אבל עברנו את אותה מערכת חינוך ממלכתית – יש לנו בסיס משותף. מה עושה התקציב הזה? מפרק את העניין.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
מעמיק את השסע הזה.
<< דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
מה זה מעמיק את השסע? מפצל ומפרק ואומר: מי שלא ילמד בבית ספר ממלכתי, במערכת חינוך ממלכתית, אנחנו נשלם לו יותר. מי שלא ילמד לימודי ליבה – עוד יותר ועוד יותר. מי שילך ללמוד ולא ילך לצבא ויהיה אברך – ואני אומר לכם שוב: אין לי בעיה עם זה שהולך להיות אברך. בחר להיות אברך – למה המדינה צריכה לממן אותו יותר? אתה רוצה שאני אממן אותך יותר? קח את כל התקציב, תשקיע בישיבות בלימודי אנגלית ומתמטיקה. לא תיתן לאברך הזה יותר הזדמנות לצאת לשוק העבודה עם יותר כלים ויותר פוטנציאל השתכרות? למה? שלא לדבר על הערכים המשותפים. אם הצעיר שחי בתוך קהילה סגורה לא נחשף לערכים של מערכת החינוך הממלכתית, לא מגיע אליה בשום צורה שהיא, איך יש סיכוי שתהיה בכלל יכולת לייצר מכנה משותף בין חלקי האוכלוסייה השונים?
והתקציב הזה הוא ממש ממש ממש דורס את מערכת החינוך הממלכתי, ובדרך את כל מה שמשותף ויוצר אולי את הדבק שלנו. ואני אומרת לכם את זה בכאב רב, כמי שהייתה שנים רבות בשירות צבאי, וחשבנו שהצבא הוא אולי המפלט האחרון של הממלכתיות והרצון לחבר בין אוכלוסיות שונות. אף פעם לא היה עניין בצבא אם מתחת לקסדה יש לך כיפה או אין לך. ראינו הזדמנות נפלאה לחבר בין אנשים, בין תפיסות עולם, ובסוף כולם עמדו ביחד מול אותה משימה – הגנה על ביטחון המדינה. לצערי, גם הצבא, שהוא בבואה של החברה, הולך ונשחק. מודל צבא העם – אנחנו רואים את המספרים – הולך ונשחק באופן כזה שיש לך אוכלוסיות שלמות שלא מגיעות לצבא, וכשאני מסתכלת על ההצעה המתהווה על חוק הגיוס כאן בממלכת המיליארדים לעידוד השתמטות ועידוד יציאה לשוק העבודה, אני רואה שזה מוסע למקום רע מאוד, שבו רק חלק מהציבור יתגייס לצבא – ואגב, זה אותו חלק שאנחנו מדברים עליו כחלק ליברלי משמעותי, שהוא הרוב.
מה קרה, מירב? באו ואמרו לנו: יש פה 64 מנדטים. תכבדו. כאילו לא כיבדנו. התייצבנו, העברנו את המשרדים, עשינו את כל מה שנדרש מאיתנו. מישהו חשב ש-64 המנדטים האלה ישנו את הצביון של המדינה ויגידו: עזבו אתכם ממלכתיות – לא נחשב? כל מה שקשור לממלכתיות – היידה, גורסים אותו. כן נלך לכל מי שתומך בערכים שלו, בתפיסות העולם שלו במדינה יהודית, כן נעמיס עליו כספים וכן נגיד לו: בואו נגדיל את הניכור ונרחיק את ההקצבות מקצה לקצה, ואת זה נתבל ונעמיס בהמון הסתה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
משנה את כללי המשחק, לגמרי.
<< דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
מקצה לקצה. נכנסת למציאות שבה אתה אומר: אוקיי, הממשלה הזאת תיקח אותנו קדימה, והיא לוקחת אותנו אחורה. מי קבע שחרדי יקבע לאישה, רק בגלל שהוא חרדי, כשהוא 13% מהאוכלוסייה, יקבע לאישה שהיא 50% מהאוכלוסייה, יקבע לי, איך לחיות, איפה להיות במרחב הציבורי, באיזה תנאים תהיה לי הפרדה? אתה רוצה לעשות הפרדה – תעשה את ההפרדה במרחב הפרטי שלך. אתה תקבע לי שאני לא אוכל להיות במקום מסוים בזמן מסוים כי אני אישה, בשנת 2023, במדינה שהיא יהודית ודמוקרטית? אנחנו מבינים מה זה אומר?
אז איך מחזקים את זה? שופכים עוד יותר תקציבים על הזהות היהודית. אנחנו כולנו מבינים את ההיגיון של חבר הכנסת מעוז, והוא אומר: כמה שיותר לתקוף ליברליות; כמה שיותר להקצות משאבים לזהות יהודית על חשבון ערכים אחרים. ומי אמר שללהט"בים צריכות להיות בכלל זכויות? מי אמר שלנשים צריכות להיות אותן זכויות שאני מייחס ומנכס לאותו מישהו שפועל על פי תרי"ג מצוות?
ואני משתגעת מזה, כי אני מסתכלת פה על חברי הכנסת שאינם כאן עכשיו, מסתכלת על הערכים של הליכוד הליברלי, על הרוב שלנו כאן בכנסת – אולי לא ברוב של המנדטים, שהביאו אותם לממשלה, אבל הרוב של מי שמשקף את החברה הישראלית – זה מה שאנחנו רוצים להביא לחברה הישראלית? תקציב שאומר לאדם הליברלי בחוץ – מעל 65% מהציבור הישראלי נמצא שם, ואם תוסיפו גם את הערבים, שבמהותם חיים אורח חיים ליברלי, אז תסתכלו על זה ותגידו: זה מה שהציבור אמר לנו כשהוא שלח אותנו לכאן, בין שאנחנו אופוזיציה ובין שקואליציה? נתתי לכם אישור להעביר תקציב שמקצין את ההפרד ומשול, שיוצר מציאות שבה הערך היהודי גובר על כל ערך ליברלי אחר? אני אומרת לכם חד-משמעית שלא. תעמידו את תשעה וחצי מיליון האנשים שחיים במדינת ישראל ותשאלו אותם מה הם רוצים – הם בחרו בהצבעה, 64 מנדטים, הכול טוב ויפה. הם לא התכוונו שתהפכו את המדינה למדינה שהתכלית שלה היא מדינת דת והתקציב והמשאבים יגיעו אליך רק אם אתה יותר ויותר יהודי ופחות ופחות ליברלי. מי קבע שאותו חרדי יכול לקבוע ללהט"ב אם מותר לו או לא מותר לו להשתייך לקהילה הלהט"בית, את מי לאהוב? מי קבע שהם יכולים לקבוע לנו מה יהיה לנו בצלחת לאכול, ועוד כהנה וכהנה?
והתקציב הנורא הזה עושה בדיוק את זה – נותן כוח למגזר. ואני לא רוצה לצאת נגד האנשים במגזר; אני רוצה לצאת נגד הפוליטיקאים שמובילים את המגזר הזה ולהגיד להם: מי קבע שאתם תוכלו להגיד לנו מה אורח החיים שלנו, ואם אנחנו לא יהודים על פי אמות המידה שאתם תקבעו לנו, אז לא מגיע לנו תקציב – לא לפריפריה, ולא לילדים בסיכון, ולא לאוכלוסיות קשות יום? אה, כן, קשות יום – רק אם הם חרדים. סיכון – רק אם הם חרדים. זה נראה לכם הגיוני? זה נראה לכם עובר את המציאות? מה, אתם לא מניחים שיום אחד נגיע עוד פעם לבחירות? אני מקווה שמוקדם ככל שניתן, ואז נצטרך לשאול את הציבור. נראה לכם שזה עובר? בשום פנים ואופן לא.
ואני רוצה להגיד לכם, זה לא מנותק מהרפורמה המשפטית. הרי זה אותו דבר. כאמור, אני נמצאת בצוות ההידברות בבית הנשיא מטעם יש עתיד, וכשאני מסתכלת, אני אומרת: מה סלע המחלוקת בסיפור הזה של מערכת המשפט? על מה הדיון הגדול? כן או לא עוד שופט מרוקאי – זה האירוע? לא, זה לא האירוע. אולי ככה נוח להתבטא ולשים שלטים באיילון. הסיפור הגדול הוא אם מערכת המשפט בישראל תהיה יותר יהודית ותשפוט על פי ערכים יהודיים ופחות ליברליים, אם מערכת המשפט תיתן יותר ויותר משמעות והעדפה לסוגיות שנוגעות להתיישבות, או שתסתכל על זה במובנים של חוק בין-לאומי, של שוויון, של זכויות אדם וכו'. ואני אומרת לכם, זה בדיוק אותו סיפור. זה לא מקרי. התקציב הזה מספר גם את זה ואומר: כמו שאמרנו ברפורמה, כמו שהם אמרו ברפורמה, ניתן עדיפות ברורה לקידוש היהדות על פני כל דבר אחר. עכשיו, זו לא הדרך שאליה יצאנו, בטח לא הציונות. יש פה תמונה של הרצל, כבודו.
אני אמורה לסיים לקראת 19:00, לא?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
לא. עכשיו.
<< דובר_המשך >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
עכשיו? אז שתי דקות ואני מסיימת. יש פה את התמונה של הרצל. כשאני מסתכלת על ערש הציונות ומה היא יצאה, במובן הזה של אנחנו נהיה מדינה לעם היהודי, אבל נהיה גם מדינת מופת של צדק ושוויון – אנחנו מתרחקים מהערכים האלה. האנשים ברחובות שיוצאים במאות אלפים כדי להפגין, אומרים לנו את זה בדרכם. אנחנו רוצים להבטיח שאנחנו שומרים על הדבר היקר והנפלא הזה שנקרא מדינת ישראל, ששמרנו, הבאנו והצלחנו לייצר חברה שבכל קנה מידה הצליחה ביחס לגודלה. והתכלית הזאת, שעומדת בסתירה מוחלטת לכל ההבטחות של ראש הממשלה על איראן ועל משילות ועל יוקר המחיה ועל סעודיה וכו' וכו' – אנחנו רואים שאנחנו רחוקים מאוד מהיעד.
אנחנו כמובן נצביע נגד התקציב הנורא הזה, שמרחיק את ישראל – גם אחד מהשני בחברה וגם את ישראל מהעמים ומהחברה המתקדמת בעולם. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה לחברת הכנסת ברביבאי. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.
<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, זו הפעם הרביעית שאני חלק מאירוע העברת תקציב המדינה, שלוש פעמים מספסלי הקואליציה, והינה, תמיד יש פעם ראשונה – אני שמחה שאתה מחייך.
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
אני תמיד מחייך.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
מעניין. זה נכון, אגב.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אנחנו מקווים שהיא האחרונה.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
זה נכון, אגב.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אנחנו מקווים שהיא האחרונה.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
פעם ראשונה ואחרונה, אני מקווה, מספסלי האופוזיציה. והאמת היא שאני מודה לאל – אני אדם מאמין – שאני לא חלק מהקואליציה בהעברת התקציב הזה. אני באמת באמת מודה שאני באמת שמחה שאני לא. ותבין, אני הייתי פעמיים, הייתי מתוך המפלגה של שר האוצר, זאת אומרת אתה גם הכי נמצא באירוע. הפעם, תודה לאל, אני חלק מהאופוזיציה, ואני לא צריכה להצביע על התקציב הגרוע הזה, שהוא בעצם תקציב לחיזוק העוני והבורות. אין לי שם אחר לזה. זה תקציב הרס הכלכלה הישראלית, תקציב כזה גרוע, באמת מיטב המוחות הגרועים עסקו במה שנקרא עיצוב התקציב הזה.
אבל בעיקר – יש לי כמה דברים, דגשים מהתקציב. האחד – נתחיל בזה שזה תקציב שבו המיעוט קובע לרוב. המיעוט. זאת אומרת, ככל שנמשכו הדיונים בוועדת כספים, הבינו שבעצם הרוב של מדינת ישראל – משלמי המיסים, ומעמד הביניים, ואנשי המילואים וההייטק והמדע, והסטודנטים, שאפילו עתרו לבג"ץ, שהם הרוב – אין להם ייצוג בתקציב הזה. אף אחד לא סופר אותם. אפילו את הנזקקים הם פיצלו, זאת אומרת, אם אתה קשיש חרדי – תקבל, אבל אם אתה לא חרדי – לא. אם אתה זקוק למענק, אותו מענק של כמעט מיליארד שקל, זה נורא תלוי – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
ספסלי האופוזיציה, חברים.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
חברי הסיעה שלי, חברה שלכם מדברת – כמו בבית ספר. אני גם מדברת. קצת מעליב.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
זה אורנה, זה אורנה.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אורנה, אני ישבתי והקשבתי לך.
<< קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >>
סליחה.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
זה נכון. אפילו לך הקשבתי. באתי במיוחד.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
המורה פה נוזפת בכם.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אז לא – המורה סימה, המורה סימה. לא, תראו, אתם יודעים שהמענק הזה מיועד בעצם למי שמקבל הנחה בארנונה גם ככה, כן? הרי לא משרד הרווחה מחלק את המענק. מי מחלק את המענק? משרד הפנים. ממתי משרד הפנים מחלק מענקים לנזקקים? למה? כי ל-45% מהערים החרדיות יש הנחה בארנונה, ולכן הם גם יקבלו את המענק.
ראש הממשלה הסחיט, שאנחנו כבר יודעים כמה הוא חלש וסחיט, עסוק בהישרדות. על הדרך הוא שם עלינו את שר האוצר המשיחי, המנותק הזה, שחושב באמת – מתראיין ואומר ברשת ב' שערך לימוד התורה הוא כמו כלכלה. כי הרי הוא מוביל את הכלכלה הידועה – תיאוריה כלכלית חדשה מפי שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. אתם יודעים מה התיאוריה? בקרוב בלימודי מקרו: כלכלת בעזרת השם, בעזרת השם. הוא יצר תיאוריה כלכלית.
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
זה בסדר, בעזרת השם.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
זה בסדר. אגב, אני אדם מאמין, אני תמיד אומרת "בעזרת השם".
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חברת הכנסת בן ארי, יש לזה קונטרה, יש – – –
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני אדם מאמין.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אין בעיה עם "בעזרת השם", אבל זה יותר "השם ירחם". זה לא "בעזרת השם", זה "השם ירחם".
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
לא, בדיוק. יפה. הגדיל יושב-ראש הישיבה ואמר: במקום התיאוריה הכלכלית של "בעזרת השם", נקרא לה התיאוריה הכלכלית של "ירחם השם". יפה, בוא נלך עם זה, כי השם ירחם עלינו עם התקציב המזעזע, הנורא הזה, שבמקום לתת כלים לצמיחה ותעסוקה, הוא נותן כלים לעוני, לבערות, להשתמטות, לתלותיות. איך, תגיד לי, איך התגייסתם כולכם – מזל שבסוף גם נזכרת להרים את הדגל של נגב וגליל, כי אחרי זה גם אותם לא היו סופרים. אבל אני אומרת לך, עצה – מעודפים לא נשאר כלום. תשמע לסחבק. הייתי ארבע שנים. לא נשאר – – –
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
מאז שנכנסתי לכנסת נותנים לי העברות תקציביות.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אל תבנה על העודפים. עזוב אותך.
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
ואם לא, אז יהיה קיצוץ רוחבי.
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
העברות תקציביות הן לא עודפים.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
תשמע, איזה קיצוץ רוחבי? בוא, טוב, אני אדבר איתך על זה אחר כך, כי אין לי זמן, הזמן שלי קצר, ויש לי כל כך הרבה מה להגיד על התקציב חסר האחריות הזה. באמת חבורה של אנשים חסרי אחריות עטה על הקופה הציבורית כאילו היא ירושה שקיבלו מאימא שלהם.
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
זה לא קשור לנגב ולגליל.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
לכל אחד נותנים קצת, נותנים קצת. למי לא נותנים? לאזרחי ישראל. למי נותנים? לכל המיעוטים. רוצה שאתן לך דוגמה? בוא אני אתן לך דוגמה. בתקציב הזה כבישי יהודה ושומרון מקבלים פי חמישה. עכשיו אתה שואל למה. יש פקקים? כמה פקקים יש ליצהר? יש עומס תנועה בכיכרות? לא. אבל מגיע להם, כי הם המיעוט.
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
זה לא פייר. מירב, זה לא פייר. מה שאת עושה לא פייר.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני רוצה להגיד לך משהו. הייתי בכביש 55 – בוא – – –
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
המיקרופון אצלך.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
בוא, בוא. אני רוצה שתניח לזה גם – אני, אין לי בעיה, הוא שר נהדר. אני רוצה להגיד לך משהו. אני הייתי בכביש 55. אני חושבת שחייבים להרחיב אותו. אני חושבת שהתוכנית הזאת כבר 15 שנה מתגלגלת. אבל מה הקשר בין זה לבין להגדיל את תקציבי התחבורה ביהודה ושומרון פי חמישה? זה לא הגיוני. אין בזה פרופורציות, בעיקר כשאתה נמצא כל היום בפקקים. מזל שאתה שר, יש לך צ'קלקה, אבל לפשוטי העם אין, והם עומדים בפקקים בכל יום.
<< קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
מה?
<< קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
רגע, חכה, אני רוצה להמשיך. שר האוצר, שבאמת כולם ציפו ממנו להיות מבוגר אחראי – תשמע, איפה מאיר כהן? הגיע מאיר?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
כל כך ציפיתי לשר השיכון.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני רוצה לספר לכם משהו על מאיר כהן, חברי לסיעה, ולספר לכם על שר אוצר אחראי, שב-2015, כשעבר תקציב המדינה – הייתי אז שם, אצל כחלון – ירד שר האוצר כחלון מהדוכן, ובא אליו חברי חבר הכנסת מאיר כהן – אני לא אשכח את זה בחיים, כי אני אוהבת את מאיר – והוא אמר לו: תשמע, כחלון, זה תקציב מצוין.
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
הוא היה בקואליציה?
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
באופוזיציה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
באופוזיציה.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
עכשיו, למה אני אומרת לך את זה? כי לא תמצא בן אדם אחד שיושב כאן, אחד – אבל למה אתה הולך רחוק – כלכלן אחד; הינה, שמעתם, ראיתם לפני חצי שעה, יצא שנציג של האוצר אומר: תקציב לא ריאלי. אין כאן בן אדם אחד שפוי שמסוגל לפרגן לתקציב הנורא, הגרוע הזה, שמשמיד את הכלכלה הישראלית, שנותן את הכסף למיעוטים, שפועל לטובת השתמטות, בורות. למה? למה להרוס את מדינת ישראל? בשביל זה אתם יושבים בשולחן הזה, בשביל לעשות לנו טבח? איך נתקן את הנזק הזה – אני לא יודעת.
ההוא מסתובב לך, שר האוצר הזה, מסתובב בשבועות האחרונים בוועדת הכספים כמו איזה חתן ביום החתונה שלו. הוא לא רואה שהכלה ברחה, הוא לא רואה שהעולם נשרף, אבל הוא מסתובב. עכשיו, תשמע, אין לי ניסיון בחתונות, לא הייתי באירוע. זה אמור להיות אירוע שמח. ערב תשעה באב ועוד לא הגענו לתשעה באב.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
רגע, עוד לא סיימתי, יש לי עוד משהו אחד אליך.
הבור הזה – אתה רואה שיש לי הרבה מוטיבים מהיהדות, כי אני אדם מאמין, ואני באמת לא מצליחה להבין איך הכלכלה הזו של "ירחם השם" נהפכה להיות הכלכלה של מדינת ישראל, איך מודלים של בערות ובורות מובילים את התקציב הכושל הזה. ואני רוצה להגיד עוד משהו. מילא – אתה יודע מה, וסרלאוף? מילא כל הדברים השליליים, אבל למה – – –
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
זה לא הוגן שאני מקשיב לך והחברים שלך לא.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הם מקשיבים לי, תדע לך. הינה, בדיוק מאיר כהן נכנס כשדיברתי. מאיר, שמעת מה אמרתי עליך?
<< קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >>
לא.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אז אני אספר אחרי הדברים – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
היא תתקצר לך אחר כך.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
נתתי לך כמובן מחמאה, כהרגלי, ודיברתי על משהו טוב שעשית. תכף אני אספר, אבל אני רוצה להגיד עוד משהו.
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
גם אם אני נשאר – – –
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
רגע. בחוק הזה, מילא כל הדברים הגרועים שעשיתם, אבל למה אין שום רפורמה? למה אין שום בשורה? מלחמה – – –
<< קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >>
את רוצה רפורמה?
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הו, הינה אתה. מלחמה ביוקר המחיה. הסתובב לנו – – –
<< קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >>
את רוצה רפורמה? אמרת שאת רוצה רפורמה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אני לא חושב שהיא דיברה על הרפורמה הזאת.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
חביבי, לא כל רפורמה בעולם היא רפורמה משפטית. אופיר כץ, חבל שאתה הולך.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
היא כבר הזיקה מספיק.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
יש רפורמות כלכליות, יש רפורמות נהדרות. אנחנו עשינו – – –
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
רפורמה היא לא תמיד דבר טוב. כשאני נכנסתי למשרד, היו פרויקטים מצוינים. אזרחים ותיקים נמצא אצלי. מירב כהן הייתה השרה לאזרחים ותיקים – פרויקטים מדהימים היא יצרה, ואני ממשיך אותם. לא תמיד רפורמה היא דבר טוב.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
יפה. אז אתה לא מאמין, אבל אין שום רפורמה ליוקר המחיה. אנשים נאנקים על המשכנתה, מוכרים את הדירות, עוברים מדירות גדולות לדירות קטנות, ראש הממשלה שלך הסתובב כל הקמפיין, הלך לסופר, הוציא קרטון חלב – הצעד הראשון של המלחמה ביוקר המחיה – כלאם פאדי. לא הביא אפילו רפורמה כלכלית אחת. אחת. הסתובב – – –
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
מי?
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
נתניהו בפעם הראשונה פגש סופר, הוציא קרטון חלב, אמר לעצמו: בזה אני הולך לטפל. אבל למה אתה הולך רחוק? הוא גם הלך לתחנת דלק, הוא הוציא כרטיס אשראי – דבר מוזר, שהוא לא נתקל בו – הוא תדלק והוא אמר: אני הולך להילחם ביוקר המחיה. חבר'ה, יש לי הפתעה בשבילכם: אין רפורמה אחת שעוסקת ביוקר המחיה. אחת. תעבור פה על כל התקציב הזה ותראה לי אחת שעוזרת לאזרחים, ובתקופה הכי קשה של מדינת ישראל, עם משבר כלכלי, כשכל הנורות האדומות מהבהבות.
ואתה יודע מה? מהשר המשיחי הזה אני לא מצפה לכלום, כי הוא באמת גם לא מבין במיקרו ומקרו, אין לי ציפיות ממנו, אבל נתניהו – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חברת הכנסת מירב בן ארי.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
כן, בסדר, הייתה לי בדיוק שיחה עם וסרלאוף, אז יש לי עוד דקה. אבל נתניהו, שאומר שהוא שר הכלכלה והוא מבין בכלכלה, מתראיין באנגלית – בעברית הוא לא מתראיין – באנגלית הוא אומר שהוא נלחם, נותן תמריצים, הוא נגד קצבאות לחרדים. רק באנגלית הוא אומר את זה; בעברית הוא כבר אומר משהו אחר. איך נתניהו, מר כלכלה, הביא את התקציב הכי גרוע אי פעם במדינת ישראל? למה, בגלל שהוא חלש? בגלל שהוא סחיט? כל מי שבא, הוא נותן לו צ'קים, וזה אפילו לא אירוע שלו, זה אירוע שלנו, זה כסף שלנו, אבל הוא שולט בו.
מילה אחרונה, כמובן – על החרבת הכלכלה הזאת אנחנו נשלם כולנו, כל המשק, הכסף שבורח מהארץ, כל הדברים האלה. באמת, אי-אפשר להסביר את גודל הניתוק של השר הזה, אבל ראש הממשלה נתניהו – איך הוא קרא לעצמו? איש הכלכלה, איש העולם הגדול, החלש, הסחיט הזה, הלוחם, הגיבור של סיירת מטכ"ל, נכנע לחרדי שאפילו פטור לבקו"ם הוא לא הלך לקחת, לא הגיע. זה הלוחם שלך מסיירת מטכ"ל. לקחת את הפטור מהבקו"ם הוא לא מסוגל. תודה רבה, אדוני.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה לחברת הכנסת בן ארי. הדובר הבא – ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד. בבקשה.
<< דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, התקציב הזה הוא תקציב שבאיזשהו סוג של צדק פואטי הוא תקציב של שוחד, מרמה והפרת אמונים. שוחד – כי כל מי שנכנס לחדרו של ראש הממשלה וסחט אותו, קיבל כל מה שהוא ביקש. סכומים שלא יתוארו. 14 מיליארד שקל כספים קואליציוניים? אתם יודעים שכל תקציב בתי החולים הציבוריים בישראל הוא 12.4? כל תקציב ההשכלה הגבוהה הוא 12.6? הם קיבלו 14 מיליארד, אז זה שוחד. מרמה – מפני שהתקציב הזה מבוסס על מספרים שבינם לבין המציאות אין שום קשר. כמובן, לא יהיו 9 מיליארד שקל למשטרה, לא יהיה אפילו מיליארד אחד; כמובן, תחזית הכנסות המדינה שעליה הם ביססו את התקציב ניתקה לגמרי מהמציאות, מפני שהשקעות הפסיקו להגיע כשהממשלה הכושלת הזאת עלתה לשלטון; כמובן, הם מרמים את עצמם ואת הציבור עם התוספות של הימים האחרונים, שבהם שוב חילקו כסף שאין להם. והפרת אמונים – כי התקציב הזה הוא שבירה של החוזה הכי בסיסי עם אזרחי ישראל, החוזה הכי יסודי, שאומר שלכולם יש את אותן זכויות וגם את אותן חובות. במקום זה הפראיירים שוב ישלמו, והילדים של הפראיירים ישלמו יותר, ואנחנו מגדלים פה את הדור הראשון בתולדות המדינה שיהיה יותר עני מההורים שלו, מפני שכל ילד שלנו יצטרך לממן ילדים שלא רק לא עובדים, אלא גם לא יקבלו ארגז כלים בסיסי ביותר של מתמטיקה ואנגלית ומחשבים, שיאפשר להם יום אחד לפרנס את עצמם ואת ילדיהם. אז שוחד, מרמה, הפרת אמונים – זה התקציב הזה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת לפיד. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה.
<< דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >>
אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, האמת היא שחבל שראש האופוזיציה יצא עכשיו, כי בדיוק, זה לא ייאמן, מה שהוא אמר עכשיו, אחד לאחד, אני מרחיבה בנאום שלי.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
הוא השאיר לך כמה דקות, אז את יודעת, יש לך זמן.
<< דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >>
כן, יש לי זמן עכשיו, יש לי את הזמן שלו, תודה לאל. מעניין שהיום בבוקר נזכרתי בסרטון של יום העצמאות ששודר במהלך טקס משואות 75 למדינת ישראל. אתם יודעים, הסרטון הזה היה מרשים, מאוד מרגש, עורר כל מיני רגשות, נעשה על ידי אנשים מאוד מקצועיים ומוכשרים. מה הוא הראה בעיקר? את נופי הארץ, אתרי מורשת, אנשים דתיים, חילונים, ילדים, חום – מראות באמת מאחדים, טובים, שפורטים על הסנטימנט שלנו, שייכים לנו.
אבל לא יכולתי להתעלם מכך שהיה משהו אחר – הוא פשוט היה גנרי, כמו פרסומת. העלימו ממנו את אנשי ההייטק, את הרפואה, את הכלכלנים. הרגשתי שאני צופה באיזו גלויה, סרט שיווקי לעילא ולעילא, שבו דיבר ראש הממשלה, והמילה "ביחד" חזרה שוב ושוב: רק בזכות "ביחד" נוכל לאויבינו, נוכל למשימות ולאתגרים. האומנם? מוזר, כי מילים לחוד ומעשים לחוד.
הימים והשבועות שחלפו – ואולי השיא הזה הערב, בתקציב הממשלה העלוב הזה – גורמים לי לתהות בקול רם אם כבר חצינו את הרף והחלפנו את השתייכותנו למשפחת העמים הדמוקרטית, הליברלית, המערבית והמתקדמת, ועכשיו אנחנו שייכים למשפחת המדינות הלאומנית, שמה שמאחד ומחזיק אותן, את היציבות השלטונית שלהן, הוא שמרנות, פחד, לאומנות, דתיות, עוצמה של שחיתות ציבורית וכדומה.
הערב מתחילה ההצבעה על תקציב המדינה, ויהיה תאריך שיירשם בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל; כן, גם בגלל סכומי הכסף והתקציבים שמועברים בו, ברובם רק לתומכי השלטון, ומשום השקפת העולם שהתקציב הזה מייצג. ראש הממשלה נתניהו, שהחל את כהונתו השישית, הצהיר מייד לאחר היבחרו כי הוא יהיה ראש הממשלה של כל אזרחי מדינת ישראל. כל הנאום שלו לאומה הוא מקפיד לפתוח במילים "אזרחי ישראל". אך הוא איננו כזה. הוא לא מייצג באמת את כל החברה, והאמת היא שהיום הוא כבר לא מסתיר את זה. למרות מילותיו ראש הממשלה נתניהו בחר באופן מובהק – אתם יודעים מה? כבר אי שם בשנות התשעים – להתחיל ולהפריד את העם שלנו, לחלק ולקטב אותו. כדי לשלוט ולצבור כוח הוא בחר לחלק אותנו במודע לשני מחנות: היהודים והישראלים. הפרד ומשול; הימין היהודי והשמאל הישראלי. הימין היהודי הוא גם העליונות היהודית על פני כל השאר – בוודאי כלפי עמים אחרים, אבל גם מתנשא על אחיו הישראלי.
מאז שוכללה השיטה של פירוק החברה לגורמים, לשבטים. הועצמו בכל האמצעים הכשרים והלא-כשרים הסכסוכים והמחלוקות. כמו אדם שנהנה מהכאב והסבל של האחר, יד מיומנת המשיכה להזין את הכאב של הציבורים וליצור עוינות ואיבה פנימית. כך גדלו ותפחו התיאוריות הרעילות והמזיקות של ישראל הראשונה והשנייה; לובו מחדש גחלי מלחמת העדות והדתיות; נשרפו גשרים עם החברה הערבית, שמהווה חלק כה גדול בחברה בישראל ויש בה חלקים עצומים שרק רוצים להרגיש שייכות, לעבוד, לחיות בשלום; נעקרו הסכמות והסכמים עם החברה החרדית – איבר מהותי וחשוב, אולי הלב בישראל, עם הרבה זכויות. הפרד ומשול, הפרד ומשול, משול והפרד.
ואיך לכם עכשיו, אזרחי מדינת ישראל? סבבה לכם? נהנים? טוב לכם? מרגישים אחים של כולם? בימים האלה ראש הממשלה מואשם על ידי מדינת ישראל עצמה בסעיפי אישום חמורים. אם הייתה יכולה מדינת ישראל להגיש כתב אישום כנגד הממשלה, אין ספק שהיה מוגש כתב אישום לא פחות חמור על פי אותם עקרונות וסעיפים רעים ומושחתים. סעיף שוחד, כן, סעיף שוחד, 14 מיליארד ש"ח של כספים קואליציוניים. נעלמה הבושה. זה המחיר לקניית עמוד שדרה, מוסר וערכים של הקואליציה. זה המחיר שלהם.
והיו חברי כנסת שמאוד הוטרדו מחוקים בתקציב ומחוק ההסדרים. הם ראו את העוול, הם ראו את האי-צדק, הם ראו את מה שיש ומה שאין בתקציב הזה. הם התחבטו וניסו להתחמק, אבל אז נכנעו למשמעת הקואליציונית, ו"חחח" גדול מאוד למי שאומר שהממשלה לא שולטת בכנסת. אז אמרו לעצמם: טוב, ניקח רק כמה מיליונים, נעביר למטרות חשובות באמת – חדר מיון, ילדים – נמרק את המצפון, נרים את היד בעד ונשכח. אז זהו, שאנחנו ממש לא נשכח.
סעיף מרמה – איפה אתם, אזרחי מדינת ישראל, שהצביעו למפלגות הקואליציה הנוכחית? אתם לא מרגישים מרומים? הבטיחו לכם מלחמה ביוקר המחיה. איזה תקציב נשפך בקמפיין: להוריד את מחיר החשמל, להוריד את מחיר הדלק, להוריד את מחיר המים, להקפיא את תעריפי הארנונה לשנה, להפחית את הרגולציה, להפחית נכנסים ועוד ועוד. איפה זה בחוק ההסדרים? איפה זה בתקציב?
על כל הזמן היקר שבוזבז בכנסת מיום הקמתה, מאות שעות שהושקעו לא בתוכניות הגרנדיוזיות האלה ותוכניות הסרק של נתניהו, רק בדבר אחד – הפיכה משטרתית, כוח, כוח ועוד כוח, שלטון ללא גבולות, ללא מגבלות, ריסוק של מערכת המשפט, ריסוק מעמדם של שומרי הסף. כמו שאמר בזמנו השר היום מיקי זוהר: כוח, כבוד וכסף. אז הערב אנחנו בעניין הכסף. ואם אפשר, אני אוסיף גם כ' אחת משלי – כל הכבוד. ואם נמשיך בלימודי הליבה, אני אוסיף עוד כ' כזאת משלי – "כיבלתם" את מה שרציתם.
אזרחי ישראל, אתם חייבים להתעורר. זאת לא המשילות שהבטיחו לכם. זה לא למשול; זה לשלוט. אם מתוך רצון, אם מתוך כניעה, אתם הופכים לנתינים, ואם לא תהיה התעוררות יותר גדולה ממה שרואים ברחובות, זה יגיע גם אליכם.
והינה הגענו להפרת האמונים. ממשלת ישראל, אנחנו מאשימים אותך בהפרת האמונים לחברה הישראלית, לעתידה, לחוסנה, לכל ערכי הצהרת העצמאות שעליה חתמו מייסדי המדינה. הפרתם את ההסכמים וההסכמות, הפרתם את המנדט – שמירה על האינטרס הציבורי. התקציב שלכם, החקיקה שלכם והרפורמה שניסיתם להעביר הם ממש לא שמירה וביצור האינטרס הציבורי; זה ההפך הגמור ממנו. אם האינטרס הציבורי הוא דמוקרטיה ומלחמה בשחיתות שלטונית, הרי שבהרכבה האנושי והתנהלותה של הממשלה הזו אין ולו גרם אחד אשר משקף ומבטא ופועל למען האינטרסים האלה.
לכל זה אפשר גם להוסיף סעיף של סחיטה באיומים. הרי איך אפשר לקרוא למה שקרה פה בימים האחרונים? מתן כספים, במקרה הזה 500 מיליון ש"ח בהסכמים קואליציוניים, וקבלה, אצבע תמיכה בתקציב הממשלה היום; הסכמים שלא זו בלבד שעולה מהם ניחוח רע של כביסת מילים וסחיטה, אלא שהם פותחים עוד יותר את השער לשחיתות שלטונית. את המחיר של ההתנהלות הזאת של הממשלה, שלדבריכם היא ימין ימין על מלא – וטוב שאתם מגדירים וממתגים אותה, שלהבא נדע ממה להיזהר – כולנו נשלם את המחיר, כי המחר הוא של כולנו. ועדיין יש כאן אנשים הגונים בקואליציה הזו, ואין לי ספק שהם יתעוררו, ואין לי ספק ששנתם נודדת. ואני אומרת לכם, לא מאוחר מדי להתנגד ולתקן, למען הביחד המפורסם הזה של ראש הממשלה ולמען העתיד של כולנו כאן במדינת ישראל. זה באמת העתיד של כולנו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.
<< דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, לפני יותר משבועיים נרצח הצעיר דיאר עומרי בן הכפר סנדלה על ידי רוצח מתועב שאחר כך פורסם כי היה שיכור, וכשהוא היה שיכור הוא ירה במרחק של 20 מטר ארבעה כדורים ודייק. אומרים שהוא היה שיכור, אבל הוא דייק בכדורים הרצחניים שקטלו את דיאר, שתכנן לבנות משפחה.
הלילה עשרות שוטרים פרצו לבתים של עשרה צעירים, תשעה בסנדלה ואחד ביישוב מוקייבלה, ועצרו אותם תוך חיפוש פולשני, פוגעני, בבתים בשעות הקטנות של ,הלילה עם מסוק שחג מעל היישוב, כוחות מיוחדים. מה אפשר לחשוב? שפתאום המשטרה באה לעצור רוצחים בארגוני פשיעה. אבל היא טובה בלבוא להפחיד משפחות ולעצור צעירים, והאישום שהוגש לבית המשפט הוא חשד לזריקת אבנים בלילה של הרצח, בהשתתפות בהפגנה ופגיעה ברכוש, משהו כזה. זה מחייב מבצע, מעצר שמטרתו להפחיד, להרתיע – לא רק שלא נתנגד לרצח של עצמנו אלא שלא נכאב, שלא נצעק.
חבר כנסת סגלוביץ', אתה היית קצין בכיר במשטרה. ראה איזה פרט – אחד מהעצורים, ימאן תייסיר עומרי, היה ברומא בזמן האירוע שבכתב האישום. רומא זה באיטליה, זה לא פה, ובכל זאת הוצא נגדו צו מעצר, והוא היה בכתב האישום. משטרה של דון קישוט או סתם משטרה ששונאת ערבים ומתייחסת אליהם כאל אויבים? צעיר נוסף, מוחמד וג'יה עומרי, סטודנט בטכניון, היה באותו זמן המיוחס לו בעבודה במפעל, הביא הוכחות, וגם נגדו הוצא צו. עשרה עצורים: אחמד עבד עומרי, עומר ג'מאל עומרי, מחמד אכרם עומרי, מוהנד ג'יהאד עומרי, נדין סעיד עומרי, ימאן תייסיר עומרי, מוחמד וג'יה עומרי, עבדאללה אחמד עומרי, איאס מחמוד עומרי, כולם מסנדלה, ומוחמד ג'סאן עבדאללה ממוקייבלה.
דיברתי עם חלק מהשפחות, עם עורכי הדין. איזו התנהגות ברוטלית של המשטרה בשעה 02:00, 03:00, להפחיד את האנשים, את הילדים, את הנשים. אם הם חושבים שכך הם יכולים להרתיע את הצעירים מלהביע סולידריות, הזדהות וכעס אחרי שהחבר היקר שלהם נרצח בדם קר, הם טועים. תראו מה קורה, מה האבסורד פה: ישראל 2023, החברים של הרוצח עושים לו מגבית ואספו לו עשרות אלפי שקלים, של הרוצח – אף אחד לא אומר מילה; כשהחברים של הנרצח והמשפחות שלהם זועקים, כואבים, יש מבצע משטרתי של משטרת לואי דה – מה שמו, ההוא? מה זה הדבר הזה?
מה, אתם חושבים שכך אפשר להפחיד את הצעירים הערבים, במיוחד בסנדלה? כמה אתם טועים, טעות אחרי טעות. מה שצריך לעשות במקרה כזה, אחרי אדם שיש לו עבירות, שרצח – המשטרה צריכה להליט את פניה בבושה; לא לבוא במבצע משטרתי עם מסוק. כך מתייחסים אל אויבים, כמו שאמר דוח אור, לא אל אזרחים. כמה פעמים היו מחאות ברחובות וכבישים על משטרה שירתה? על סגירת כבישים – עכשיו, בכל שבוע, יש סגירת כבישים. מישהו חושב לירות? תראה מה עושים לערבים שמוחים על רצח, על גדיעת חיי אדם צעיר בדמי ימיו. לכן אני זועק, אני כואב. זאת הזעקה שלהם, של כולנו.
ואני לא אתייחס לשר הבטל, יושב-ראש מבוכה יהודית. לא אתייחס אליו. המפכ"ל – כישלון אחרי כישלון אחרי כישלון, והוא שולח את השוטרים שלו לסנדלה ומוקייבלה? שיהיה גבר ויהיה שוטר מס' אחת ויילחם בארגוני הפשיעה. הם מנצחים אותו בכל יום והדם ממלא את הרחובות שלנו, והוא מדבר עם השר שלו ואומר לו: זו המנטליות של הערבים – רוצחים אחד את השני. זו המנטליות של המשטרה שמתייחסת אל הערבים כאל אויבים. בושה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.
<< קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
הוא מתחשב ביושב-ראש, לפחות הוא לא מדבר – הולך וחוזר, עוד פעם, בכל פעם משהו חדש. יש כאלה שחוזרים על זה עוד פעם ועוד פעם.
<< קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
כמה קיבלת?
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
במה?
<< קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
תקציב.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
הרבה – 1.55 מיליארד.
<< קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
יש בעיה בשוק היהודי, כולכם רוצים – – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
1.55 מיליארד לגליל ולנגב. כל זה לכולנו.
<< דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היות שדובר רבות על התקציב כבר למעלה מ-30 שעות, אני אדבר על נושא לא פחות חשוב ואולי אף הרבה יותר חשוב ומסוכן. במהלך השנים האחרונות, בעידוד פוליטיקאים וחלק מאנשי הדת המשיחיים ותחת חסות כוחות הביטחון, כמעט מדי יום עולה מספרם של קיצוניים יהודים שפורצים למסגד אל-אקצא לשם פרובוקציה והתרסה. מדובר באנשים ובקבוצות פנטיות קיצוניות ומשיחיות אשר חונכו וגדלו על ערכים גזעניים וחשוכים, והם עמלים יום ולילה להפיץ ולזרוע שנאה ומפירים ברגל גסה, בעידוד פוליטיקאים, את הסטטוס קוו במסגד אל-אקצא ובמתחם הרחב שלו.
אנו עדים לתחרות מכוערת ומסוכנת של שרים וחברי כנסת, יהודים, כמובן, שהולכים למתחם מסגד אל-אקצא כדי לעורר פרובוקציה ולקיים טקסים ולהפגין שנאה כלפי המקום עצמו, קרי המסגד, וגם כלפי התושבים הערבים הפלסטינים שנמצאים תחת כיבוש בירושלים המזרחית מזה למעלה מחמישה עשורים. כל אלה שעושים זאת וכל אלה שמעודדים אותם, ידעו שהם משחקים באש, משחק מסוכן מאוד. מסגד אל-אקצא הינו מקום קדוש לכל ערבי ולכל מוסלמי עלי אדמות. מישהו כאן מנסה להבעיר אש של מלחמת דתות. מישהו כאן מגביר שנאה ומטיף למלחמות. הניסיונות האלה של הקיצוניים המשיחיים לשנות את הסטטוס קוו במתחם ולשנות את האופי הדתי וההיסטורי של מסגד אל-אקצא הם ניסיונות של הבערת מלחמות, ולפעילות שלהם יהיו השלכות חמורות ביותר על האזור כולו.
לא זו בלבד שממשלות ישראל ממשיכות עם הכיבוש האכזרי כלפי העם הפלסטיני וממשיכות לעודד הקמת התנחלויות בניגוד לחוק הבין-לאומי, לא זו בלבד שממשלות ישראל מפירות באופן גס את ההסכמים והסיכומים עם ממלכת ירדן, לא זו בלבד שממשלות ישראל מפירות באופן סדרתי וברגל גסה את החוק הבין-לאומי ואינן מכבדות את הוראות הדין הבין-לאומי באשר להתנהלות של כוח כיבוש על השטחים שהוא כבש, אלא הן גם מגבירות את הפרובוקציה ומשחקות באש בכל הקשור להתנהלות של הכיבוש במסגד אל-אקצא.
נושא הכיבוש הישראלי כלפי העם הפלסטיני היה אמור להיות בראש סולם העדיפויות בשיח הפוליטי והחברתי במדינת ישראל, אך לצערנו, הנושא הוזנח והופקר ונדחק הצידה, לשוליים של השוליים של השיח הפוליטי והחברתי בישראל. יש לעצור באופן מיידי את הפלישות והפריצות המסוכנות למסגד אל-אקצא, ויש לבוא חשבון עם כל אלה שיוזמים התגרויות ופרובוקציות וטקסים תלמודיים במתחם. צריך לעשות זאת לפני שהמטורפים, הקיצוניים, המשיחיים האלה, יצליחו לדרדר את המזרח התיכון כולו.
בזמן הנותר אני רוצה לדבר על סוגיית המשטרה, הרציחות ומה שהיה ביישוב סנדלה בלילה. רבותיי, כאשר חברה טובעת בדמה ואינה רואה שהמדינה שאמורה להבטיח את הביטחון האישי שלה עושה דבר למען ביטחונה האישי, וכאשר נרצח אזרח – והצילומים מראים שהוא נרצח באופן מכוון ממרחק, וכפי שנאמר כאן, היריות שלו היו מדויקות אל עבר הצעיר, דיאר. נאמר אחר כך שהוא היה שיכור, כדי להתחיל לארגן לו יציאה בטוחה מהרשעה, מפסק דין, על כן אנשים יצאו למחות.
מצד אחד, הם נרצחים על ידי הפושעים וארגוני הפשע, ומצד שני הם נרצחים על ידי אזרחים יהודים ואסור להם לגלות כעס. הם צריכים להסכים. אולי הם צריכים גם לשלוח ורדים לשוטרים שלא עושים כלום למען ביטחונם האישי. אז כן, יצאו אנשים וגילו את כעסם על מה שהיה. מה שעשתה המשטרה הלילה בכפר סנדלה הוא פדיחה, הוא עסק ביש של המשטרה. בזמן שמספר הנרצחים הגיעה ל-81 נרצחים, כל מה שהיה חסר למשטרה הוא לבוא במבצע ראווה כדי להבהיל אזרחים, נשים, ילדים וזקנים שישנים בבתים על דבר שנעשה לפני שבועיים.
אם אתה חושד בי כמישהו שהפר את הסדר, אתה יכול להגיע אליי באלף ומאה דרכים חוץ מהדרך המכוערת הזו, לבוא באמצע הלילה במעין מבצע כדי להיכנס בסך הכול לבתים של אנשים ישנים. אף אחד לא חיכה להם בפינה, אף אחד לא התכוון להתעמת איתם, אף אחד לא גילה התנגדות, אז למה? על מי אתם עושים רושם? שר הציוצים והפיתות, שר הטיקטוק, השר לענייני אי-ביטחון אישי, מה אתה רוצה להראות למי? אתה רוצה להראות לחברה שמספר הנרצחים בה הגיע ל-81 שאתה גבר? אתה גבר, נכנס לבתים של אנשים ישנים כדי לבצע מעצר של אדם שלא היה בארץ בעת ההפגנה שעשו תושבי המקום שכעסו על הרצח. הוא לא היה בארץ.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אני מבקש לסכם.
<< דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
אתה עושה מבצע כדי לעצור אדם שלא היה בארץ בצורה המכוערת הזו? תתבייש לך.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה.
<< דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אני רוצה להתחיל מהסיפור של שר האוצר יגאל הורביץ. היה לו פעם סיפור נהדר על קרן קיימת. הוא אמר: כשהקימו את קרן קיימת, לקחו לעבודה יערן שילך לנטוע עצים, לטפל בצמחייה. הבן אדם עבד קשה, וכולם ריחמו עליו ואמרו: ניתן לו נהג, הוא עובד קשה, לפחות שיהיה נהג שיסיע אותו לעבודה ובחזרה. אחר כך אמרו: יש נהג ויש עובד, יש יערן, צריך לקחת טבח שיעשה להם סנדוויצ'ים, שיאכלו משהו. לקחו גם טבח. אמרו: כבר יש שלושה אנשים – יש יערן, יש נהג ויש טבח; צריך מנהל חשבונות. לקחו גם מנהל החשבונות. אחר כך אמרו: יש כבר ארבעה עובדים, צריך לקחת מנהל. לקחו מנהל. פתאום אומרים: יש לנו יותר מדי כוח אדם, יש חמישה אנשים, צריך לפטר מישהו. את מי מפטרים? את היערן. כך גם מתנהלת ממשלת ישראל.
אני קורא מחקר של הכנסת, מחלקת המחקר של כנסת ישראל, ושם באמת מסבירים על הקטר של הכלכלה הישראלית, ההייטק. ומה כותבים? שיעור המועסקים בהייטק מכלל השכירים הוא 10.3%, אבל ביצוא – 54%. 54% מהיצוא הישראלי הוא ההייטק. ואני מסתכל איפה מקצצים – ברשות לחדשנות, שם מקצצים 100 מיליון שקל. אני מקשיב אתמול לראש אמ"ן, האלוף אהרון חליוה, מזהיר אותנו מפני התלקחות בצפון. איפה מקצצים? בתוכנית מיגון הצפון.
למדינת ישראל יש התחייבויות בין-לאומיות לגבי פליטת גזי חממה. סוף-סוף ראש הממשלה – אגב, גם הנשיא – הוזמנו למפרץ לפורום העולמי בנושא איכות הסביבה. איפה מקצצים? באיכות הסביבה. ההיגיון הזה ממש הפוך מההיגיון הכלכלי. אני מסתכל באמת מה קורה בהשקעות בהייטק. אדוני היושב-ראש, במהלך תקציב 2022-2021 כמות ההשקעות הזרות הייתה 42 מיליארד דולר, קצת יותר. כרגע כמה השקעות יהיו? מה ההערכות של האוצר? במקרה הטוב אולי 8 מיליארד דולר, כלומר יש פה נפילה של 80% בהשקעה בקטר של כלכלת ישראל.
מספרים לי סיפורים על זה שיש משבר עולמי בהייטק. אני מסתכל על המשבר העולמי בהייטק – הבורסה הכי חשובה בעולם, נאסד"ק, עלתה ב-22%. בכמה עלה מדד הטכנולוגיות במדינת ישראל? אולי ב-5%, כלומר פי ארבעה פחות ממה שעולה הנאסד"ק. הדבר הזה בא לידי ביטוי בכל דבר. אני מסתכל על הריבית – אתמול הריבית קפצה ל-4.75%, דבר חסר תקדים. את מי מאשימה הממשלה? את כולם חוץ מעצמה; מאשימים את שר האוצר הקודם, מאשימים את הנגיד. סוף-סוף מצאו באמת מישהו שאשם – הממונה על התחרות. הש"ג תמיד אשם.
אני רק רוצה להזכיר שכשנכנסתי לתפקידי כשר האוצר, הגירעון היה 144 מיליארד שקלים, 10.1%; כשיצאתי מהאוצר, השארתי בקופה 10 מיליארד שקלים בפלוס. לכן אני מסתכל גם על כל מה שקורה עם המחירים. אומרים: מעלים מחירים, הם עולים, הממונה על התחרות. מה זה קשור? תסתכלו כמה עלה מחיר הדבש, כמה עלה מחיר שמן הזית, כמה עלו מחירי העופות, וזה לא בגלל משבר עולמי – זה בגלל התנהלות ממשלה. כששר החקלאות היה עודד פורר, הוא נתן מכסות ליבוא של דבש, של שמן זית, ולכן המחירים ירדו. היום – מאז תחילת השנה מחיר שמן הזית עלה ב-34%.
כשאני מסתכל באמת גם על הנגיד – מה רוצים מהנגיד? מדד המחירים עלה בחודש האחרון ב-0.8%, בדיוק כפול מכל התחזיות. אני קורא מסמכים של משרד האוצר הישראלי, ואני מסתכל באמת על הדוח האחרון של החשב הכללי מ-8 במאי – מה כותב החשב הכללי? הכנסות המדינה מתחילת השנה הסתכמו בכ-161 מיליארד שקל ביחס לכ-160.6 מיליארד בתקופה המקבילה אשתקד – קיטון מצטבר של 3.2% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, בעוד שהוצאות הממשלה מתחילת השנה עמדו על 143.8 מיליארד שקל לעומת 134.5 מיליארד בתקופה המקבילה אשתקד – גידול מצטבר של 6.9% למול התקופה המקבילה אשתקד. אלה נתונים של החשב הכללי, כלומר אתם כבר בגירעון של 4% לפחות. על מה אתם מדברים? מצד אחד ההכנסות יורדות – ההוצאות רק הולכות וגדלות. כך הכלכלה לא תוכל להחזיק מעמד, ולכן זה תקציב שאין לו שום קשר למציאות.
אני רוצה לצטט עוד דבר. הכפלתם את התקציב של הישיבות, הוספתם 50% לקצבה לאברכים, אבל מה? אני מצטט מעיתון, ביטאון של השמאל הישראלי, ישראל היום. הכותרת שלשום: "חינוך ממלכתי בסכנה". זה כבר ישראל היום – "חינוך ממלכתי בסכנה". הדבר הנוסף שעשיתם – פגעתם בכל התמריצים ליציאה לעבודה. בשביל מה לצאת לעבוד אם מכפילים את תקציב הישיבות, אם מוסיפים 50% לקצבאות של האברכים, אם מחלקים תלושי מזון במיליארד שקל ואם נותנים תעריף מיוחד לאותה אוכלוסייה חרדית לתחבורה ציבורית, כמעט חינם? בשביל מה לצאת לעבוד?
התוספת לאותם מוסדות חינוך שלא מלמדים לימודי ליבה היא כ-3 מיליארד שקל. זה טירוף מוחלט. אותו שר אוצר בשנת 2004-2003, בנימין נתניהו, אמר: אל תיתנו להם דגים, תנו להם חכות; אותם "רזה ושמן" – כרגע פשוט מחסלים את הסיכוי של ילדי ישראל להשתלב בחברה הישראלית, בכלכלת ישראל. כרגע כל מה שצריך לעשות הוא להוסיף כספים קודם כול. לרשות החדשנות חייבים להוסיף כמיליארד שקל, להחליף לפחות במקצת את אותם משקיעים שברחו מהארץ.
עוד נתון מזעזע: בחודש מרץ 80% מכל הסטרטאפים הישראליים נרשמו בחוץ לארץ. אחר כך גם את הקניין הרוחני רושמים בחוץ לארץ, וכך זה הולך, כך אנחנו מאבדים את המוחות הכי טובים. עם מי אנחנו נישאר פה?
אדוני היושב-ראש, בסוף יש פתרון אחד למשבר הכלכלי – שהממשלה הזאת תקום ותתפטר. אם לא תתפטרו, המחאה – כבר לא מחאה על הרפורמה המשפטית, המחאה על יוקר המחיה – תעיף אתכם, ואני מקווה שזה יהיה הרבה יותר מהר ממה שכולם חושבים.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה. חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה.
<< דובר >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר – אדוני היושב-ראש, כנראה שתצטרך להוסיף לי זמן – – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
בגלל הצלם אתה אומר את זה?
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
לא לא לא. אני מנסה לפנות לשר אבל לא מצליח למצוא את הקשב שלו.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
הוא סופר – – –
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הוא מחפש את הכסף שהבטיחו לו ועבדו עליו.
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
מה עושים עם שר שמדבר בטלפון במליאה?
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אדוני השר.
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
אני אראה לך את ההסתייגות עם התוספת של המשרד שלך, אל תדאג.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
הוא הגיש הסתייגות על זה שאתה בטלפון.
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אני אפתח שוב, תצטרך טיפה להוסיף לי זמן. אדוני היושב-ראש, אדוני השר – עכשיו אני שמח שיש לי את הקשב שלך – חבריי חברי הכנסת, אנחנו פה עוסקים בתקציב שאני לא זוכר הרבה דוגמאות לאירוע מהסוג הזה, שאנשים בכירים במשרד האוצר, תוך כדי דיוני תקציב בכנסת לקריאה שנייה ושלישית, אומרים באופן פומבי מול המצלמות שהתקציב הוא תקציב ישראבלוף, כי כל הנתונים המקרו-כלכליים שעליהם הוא מתבסס, כולל תחזית ההכנסות, כולל הצמיחה, בכלל לא תואמים את המציאות ואת התחזית המעודכנת של משרד האוצר עצמו. זאת אומרת שהבית הזה ירים ידיים הלילה על תקציב שמשרד האוצר אומר שהוא לא קיים. ולכן, מהבחינה הזאת אני לא התפלאתי, אדוני כבוד השר הנגב והגליל, כשהיועץ המשפטי של משרד האוצר אמר שגם ההסכם שעשו איתך הוא ישראבלוף.
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
לא נכון, לא נכון. הוא לא אמר את זה.
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
בטח שהוא אמר את זה. הוא אמר שאי-אפשר להתחייב – – –
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
הוא אמר שאין מניעה משפטית, וגם יריב לוין אמר שאין מניעה.
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אני לא אומר שיש פה מניעה משפטית. אין מניעה משפטית לשקר לעצמך. זה מותר, זה בהחלט מותר לך לעשות.
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
מותר לך לדבר מפוזיציה, גם זה בסדר.
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
לא, זה לא קשור לפוזיציה. כשאומר יועץ משפטי של משרד האוצר: אי-אפשר להעביר את התקציב הזה לפני חודש אוקטובר, לפני העודפים, ואם לא יהיה כסף לא יהיה אפשר להעביר אותו, אז כולנו מבינים מה זה אומר. אפשר לספור אותו כסף פעמיים וגם שלוש פעמים וארבע פעמים, אבל בסופו של דבר זה – – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
יש לי את ההודעה מולי. כתוב: בכפוף לכל האמור לעיל, אין מניעה משפטית לאישור הצעת ההחלטה.
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אמרתי, ברור – – –
<< קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אני לא מכיר מניעה משפטית בחוק לשקר לעצמם. מותר לממשלה לשקר לעצמה, בהחלט. היא יכולה להגיד א' – – –
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
אלקין, זה לא פייר. המיקרופון אצלך ואתה אומר מה שאתה רוצה – – –
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אתה יכול לבקש את המיקרופון ולעלות ולדבר, אבל זאת המציאות, זה מה שכתוב בחוות הדעת של היועץ המשפטי של משרד האוצר. אבל אני חושב שהאירוע הזה עם הישראבלוף בתקציב שהובטח לכם והתקציב שהובטח לאגודת ישראל הוא קטן לעומת הישראבלוף הגדול של התקציב כולו, כי אם תחזית ההכנסות היא לא נכונה, מה המשמעות? המשמעות היא, אדוני השר, שאתם תצטרכו להתכנס עוד כמה חודשים ויגידו לכם פקידי האוצר: מצטערים, הכנסות המדינה לא בהתאם למה שהיה כתוב בתקציב – הם כבר עכשיו אומרים שזה מה שיקרה – ואז יהיה צורך לקצץ.
רק בכספים קואליציוניים אני מניח שלא יקצצו. יקצצו בחינוך, ברווחה, בבריאות, בתקציבים השוטפים של המשרדים; הכסף הקואליציוני – הוא יחולק, בתוכנית החלוקה הגדולה זה לא יפגע. בציבור הרחב זה בוודאי יפגע. לכן אתה מביאים אלינו פה תקציב שאנשים בכירים של משרד האוצר אומרים שהוא תקציב דמה. אז עם תקציב דמה כמובן אי-אפשר להגיע רחוק ואי-אפשר לבנות שום מדיניות כלכלית אחראית, ולכן כל מה שקורה כאן בשבועות האלה בהקשר של התקציב הוא למעשה משחק על משהו שהקשר בינו לבין התקציב הוא לגמרי מקרי.
אני כבר התייחסתי במשך היום הזה לכך שבאופן סמלי, ביום הזה שאנחנו מאשרים את התקציב, הונח על שולחן הכנסת הסכם בתחום של חקר החלל החיצון, אז כנראה שיש קשר בין התקציב לבין החלל הקיצון, כי הקשר בין התקציב לבין המציאות איננו.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
חור שחור. חורים שחורים – – –
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
הוא אמר שהונח משהו על הסכם החלל החיצון – – –
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
באמת?
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
כן.
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
הודיע מזכיר הכנסת ביום הזה, באופן סמלי.
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
אולי מגלים לנו על החייזרים סוף-סוף.
<< דובר_המשך >> זאב אלקין (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
אז יש לנו פה שני אירועי חלל חיצון – גם ההסכם שהונח על שולחן הכנסת וגם התקציב שיובא פה עוד מעט להצבעה לחברי הכנסת. וכשמתבוננים בתקציב הזה יש עוד נקודה אחת שאי-אפשר שלא לציין אותה. אני חושב שבדיוק עכשיו – אדוני השר, אתה פה. אפשר לשים לב שאין פה אף חבר קואליציה חוץ ממך, ואתה מחויב להיות כאן. למה? איפה כל חברי הקואליציה? הם משמשים כתפאורה ריקה לראש ממשלה שבדיוק בדקה הזאת פותח את ההצהרה שלו לתקשורת והולך להתפאר ולהתהדר בתקציב הזה של החלל החיצון שהוא מביא לכאן לאישור הכנסת.
הדבר הכי מעניין – וזה באמת מרתק יהיה לשמוע מה יגיד ראש ממשלה באותה הצגה תקשורתית שהוא הולך לערוך, גם עכשיו וגם אחר כך כנראה כאן במליאה, כי התקציב הזה – ודיבר על זה פה לפניי שר האוצר לשעבר אביגדור ליברמן – עושה בדיוק ההפך ממה שראש הממשלה הזה הטיף במשך שנים רבות וקרא לו. יצא לי לשמוע ממנו לא פעם ולא פעמיים אמירות על כך שלמשל יציאת האוכלוסייה החרדית לשוק העבודה וכניסה של לימודי מתמטיקה ואנגלית לחינוך החרדי הם אולי האתגר החשוב ביותר של הכלכלה הישראלית מבחינת הטווח האסטרטגי שלה. ואותו ראש ממשלה שדיבר על כך פעם אחר פעם הולך בתקציב הזה לעשות בדיוק ההפך – לעודד אי-יציאה לשוק העבודה ולעודד אי-לימוד של מתמטיקה ואנגלית בבתי ספר החרדיים. זאת אומרת שהוא פועל בניגוד מוחלט לכל התורה הכלכלית שלו. אני כבר לא מדבר על כל ההיקפים של הכסף הקואליציוני והכול, שבהחלט לא מתחברים לכל מה שלימד אותנו בזמנו אותו ראש ממשלה עוד מכהונתו כשר אוצר שעשה פה רפורמות במשק הישראלי – אגב, חשובות – וזה בוודאי יעמוד לא לזכותו.
אבל מה שקורה עכשיו זה בדיוק התהפכות של 180 מעלות, ולכן אנחנו בטח נשמע הרבה סיסמאות עכשיו, בדקות הקרובות, שירוצו כפושים כאן לכל הציבור ולחברי הכנסת, אבל תשובה אחת אני מניח שלא נשמע מראש הממשלה: איך הוא יכול להסתכל בראי ולהסתדר עם זה שהוא למעשה מפר בתקציב הזה את כל מה שהוא דיבר עליו ונשבע לו אמונים במשך שנים רבות. אומנם זה לא יהיה המקרה היחיד שזה מה שקרה לראש הממשלה – כולנו יודעים מה הפער בין ספרו "מקום תחת השמש" לבין עסקת שליט אחר כך, ועוד דוגמאות מהסוג הזה – אבל אני חייב להגיד שבנושא הכלכלי זה אולי הקו האדום האחרון שראש הממשלה הזה הולך לחצות. הוא תמיד היה אומר לי וגם לרבים אחרים: כלכלה זה הדת שלי. כל אחד והדת שלו; אצלי, כלכלה זה הדת שלי. ומה שאנחנו הולכים לראות כאן במשך הערב הזה באישור התקציב זה בדיוק כנראה המרת הדת האחרונה של בנימין נתניהו, כי כל שאר הקווים האדומים נחצו מזמן, כל מה שהוא נשבע לו אמונים: במאבק מול הטרור ואיסור על עסקאות שבויים בהיקפים כפי שהוא עשה, כל מה שהוא דיבר על מערכת המשפט והסביר הרבה פעמים למה חשובה העצמאות שלה ואיך הוא עומד על המשמר שלה, ועוד תחום אחרי תחום. הכול נזנח ולמעשה הוקרב על המזבח של ההישרדות האישית, ועכשיו גם המרת הדת האחרונה בתחום הכלכלי, באופן סמלי, זה מה שאנחנו הולכים לחזות בו. אירוע עצוב מאוד.
נתניהו מדבר הרבה על המורשת שלו. מה שאנחנו רואים כאן זה חיסול המורשת במו ידיו – מורשת, אגב, שהייתה חשובה למדינת ישראל, ומי שפיתח אתה למעשה מוחק אותה מהמפה, ומי שישלם את המחיר זו מדינת ישראל ואזרחיה כולם. תודה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה.
<< דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אדוני השר שבטלפון, אמרת, חבר הכנסת מיקי לוי, שלא שמעת את הכול. אני אתמצת לך את מה שאמר חבר הכנסת אלקין. הוא אמר שעכשיו, ברגעים אלה, נתניהו הולך לספר שהוא מחסל את החמאס, שיותר משמונה שנים בשלטון זה יותר מדי, שעם האשמות כאלה מרחפות מעל ראשו של בן אדם אי-אפשר להמשיך להיות נבחר ציבור, שהוא הולך לבער את העוני, להוריד את המחירים, לטפל ביציאה לעבודה, לטפל בצבא, הוא משמיד את איראן ברגעים האלה, וגם כולם – הולך להיות מטר של כסף עליהם מהשמיים.
זה מה שביבי הולך לספר לעם ישראל, וכמובן, אם רוצים לדעת מה האמת, קחו את מה שאומר ראש הממשלה נתניהו, תגידו הפוך וזו האמת. כי הממשלה היום מעלה תקציב שיהרוס לא רק את הכלכלה אלא גם את החברה הישראלית, תקציב שבמקום לעודד יצרנות הוא מקדם בדלנות, תקציב שבמקום חדשנות הוא ייצר עתיד של בורות, תקציב שמחלק את החברה הישראלית לשניים – אלה שמקבלים ואלה שמשלמים; אלה שעובדים, מייצרים, משרתים – פראיירים במילה אחרת – ואלה שהם לא פראיירים, שמצביעים לכל מיני מפלגות קיצוניות שסוחטות את כל השאר.
במו ידיכם אתם קורעים את החברה הישראלית מבפנים. במו ידיכם אתם מלבים את הפירוד והשנאה, פירוד ושנאה שהם-הם יסוד ההישרדות של ראש ממשלה שלנו נתניהו. אני רוצה לשאול את חברי הכנסת של סיעות הקואליציה, ש"ס, יהדות התורה, עוצמה יהודית, הליכוד: אתם כל הזמן זועקים לפני כל בחירות שאין בתי חולים בפריפריה, שאין מיגון לתושבי העוטף או הצפון, שאין פרנסה – – –
<< קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
הממשלה שלכם הצביעה נגד בית חולים בסח'נין – – –
<< דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
והממשלה הזאת הצביעה בעד. תכף, אם אתה רוצה, אנחנו נדבר על זה. אם אתה רוצה אנחנו נדבר על זה.
<< קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >>
אין לי שום תקווה מהם, אבל הממשלה שלכם הצביעה נגד – – –
<< קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >>
ואנחנו תמכנו.
<< דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
נכון. אם תרצה, השר וסרלאוף, נדבר על התמיכה שלכם בבית חולים בסח'נין ועל ההצבעה של עוצמה יהודית בעד.
אין פרנסה, אין תעסוקה, אין כבישים בפריפריה, אתם צועקים כל הזמן; אין חינוך, אתם אומרים; הפריפריה מדממת, אין ביטחון לתושבים – כך אתם אומרים במשך שנים וצעקתם לפני בחירות – יש כאלה שקיבלו 15 מנדטים על הצעקות האלה – אבל אתם יודעים לצעוק רק לפני בחירות. אחרי בחירות – עוצר ראיונות. שקט מופתי.
האמת היא שאתם מתביישים. אף אחד לא מדבר. היה לכם כאן, בשעות של ההסבר על התקציב, שעות דיבור. אתם העדפתם שהמליאה תיסגר ותלכו לישון במקום שמישהו יסביר לציבור מה אתם עושים. אבל זה לא באמת שהעדפתם – פשוט אף אחד לא היה מוכן לדבר. אף אחד מהקואליציה לא באמת מוכן להגן על מה שאתם עושים, על 13 מיליארד שקל שבהם יכולתם להפוך את באר שבע לבירת הייטק באמת; יכולתם לסלול כבישים חדשים, להילחם בתאונות הדרכים, להציל חיים; יכולתם לספק ציוד רפואי, לטפל בפערים בין הפריפריה למרכז; יכולתם להקים בתי חולים, אוניברסיטאות; יכולתם לעמוד במילה שנתתם כל אחד ואחת מכם לבוחרים שלכם לפני הבחירות. יכולתם אבל לא עשיתם את זה.
אני אומר לך, השר וסרלאוף, יהיו לנו כאן הסתייגויות גם על תוספת למשטרה וגם על תוספת לנגב והגליל. נראה איך אתם תצביעו, כי בתקציב הזה – ואני קראתי אותו – אין תוספת לנגב והגליל, אין תוספת למשטרה. באתם לתקשורת, אמרתם: 9 מיליארד למשטרה; באתם לתקשורת, אמרתם: אנחנו מסדרים את הנגב והגליל. תקציב 2023, תקציב 2024, שנתיים קדימה, אנחנו נצביע עליו הערב – אין שום תוספות. יש הבטחות מנתניהו, והן גם חתומות, ומסבירים שהן מעודפי תקציב וכו'. הבטחות גם אני יכול לתת. הבטחות מנתניהו – לא צריך תקציב. למה חיכיתם לתקציב? הבטחות הוא נתן לכם גם לפני. נתניהו הרי עומד בהבטחה שלו. אני בטוח שאתם מאמינים לו. זה מה שאתם אמרתם כל הזמן, כשלא הצבעתם בשבוע שעבר ולפני שבועיים וכשלא הגעתם וכשלא הייתם מוכנים לא לקבל את ועדת שרים לחקיקה, כי אמרתם שאתם מאמינים לנתניהו. אז עכשיו, פתאום לפני התקציב, כשזה לא מופיע בתקציב, ואמרתם שעל זה אתם לא תצביעו על התקציב, החלטתם כן להצביע על התקציב ולא להאמין לנתניהו. אז את הבלוף שלכם תמכרו למישהו אחר.
אתם בחרתם להשתמש בכסף של אזרחי ישראל כשוחד פוליטי. אתם רימיתם את אזרחי ישראל והפרתם את האמונים שלהם, ואתם הפכתם את תקציב המדינה לאירוע מביך, אירוע שייזכר לעד כאירוע שבא ולוקח כסף מאלה שמייצרים ונותן כסף ואומר לאנשים: אל תעבדו, שלא ייקחו מכם את הכסף. התקציב אומנם עובר לשנתיים, אבל הנזקים שלו יהיו נזקים לעשרות שנים קדימה, כי זה תקציב שהוא בבועה של מי שעומד בראש הממשלה הזאת. זה תקציב של שוחד, מרמה והפרת אמונים.
ולסיום, לאזרחי ישראל אני אומר: אל תפסיקו להאמין. תמשיכו לקוות ותמשיכו להפגין. המסע להצלת מדינת ישראל ולאיחוי הקרעים יימשך בכל הכוח. עלינו לעשות הכול בשביל להחליף את הממשלה הרעה הזו ולהציל את המדינה האהובה שלנו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי.
<< דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני רוצה להקדיש את הדברים האלה לקארין באומן, שנפטרה הבוקר בגיל 35, 35, אחרי שנים ארוכות של מאבק באנורקסיה. לפני קצת יותר משנה קארין הייתה בכנסת, בדיון בוועדת הבריאות, והיא פנתה לכנסת הזאת, אל כל אחד ואחת מאתנו, בתחינה, בדמעות, והיא אמרה: אני פשוט מאוד מפחדת שאתם אומרים שיהיו עוד פעילויות ועוד מודעות, אבל אנחנו נחלשות. זאת מחלה קשה. מתים מזה, היא אמרה, קארין. אני מפחדת שלא יהיה לי זמן, לא יהיה לי זמן לחכות לעוד פעילויות ועוד מודעות. צריך לפעול מהר. אין זמן. זאת מחלה שאוכלת אותנו. אני מפחדת לאבד את החיים האלה. אני אוהבת את החיים, אבל אני מפחדת שלא יהיה זמן, שאולי עושים דברים והכול, אבל אין זמן. צריך מהר לפתוח עוד יחידה, עוד איזה משהו, שישמעו עלינו ולא יתייחסו אלינו כאל מפלצות. גם אנחנו בני אדם. אני רוצה עזרה. אני לא רוצה לחיות לבד. כל שבוע-שבועיים אני רואה חברה שלי שמתה. אני מפחדת.
הבוקר היא נפטרה. כמעט 100,000, בעיקר נשים צעירות, סובלות בישראל מהפרעות אכילה. ההמתנה לטיפול היא בין שנתיים לארבע שנים, תלוי איפה אתם, תלוי אם בכלל יש לכם המזל להיכנס לרשימת ההמתנה. אבל התקציב הזה לא רואה לא את קארין ולא את החברות שלה ולא את כל הנשים האלה. לא רואה אותן ממטר. התקציב הזה לא רואה אותן, לא רואה נפגעות אלימות, לא רואה נשים ולא רואה טראומות של נשים; לא משקיע בהן שקל. במקום זה הם מביאים את תקציב ההפיכה המשטרית – תקציב שמעביר כסף למגזרים שהופכים את ישראל לפחות דמוקרטית ויותר ויותר דתית ויותר ויותר של גברים; תקציב מפלה של ממשלה שלא מאמינה בשוויון, לא מכירה בעיקרון של שוויון.
הממשלה הזאת והתקציב הזה פוגעים בהרבה מאוד חלקים בחברה הישראלית, אבל אני רוצה לדבר כאן רק על חצי מהאוכלוסייה. 16 נשים נרצחו בחמשת החודשים הראשונים של הממשלה הזאת, 16 נשים – מספר חסר תקדים כבר המון המון שנים. והתקציב הזה לא רואה אותן ממטר – לא אותן ולא את כל אלה שמתות מכל שאר הטראומות הרבות מאוד שהמוני נשים במדינת ישראל סובלות מהן.
לעומת זאת, בהצגת התקציב עמד כאן, ממש כאן, משה גפני, חבר הכנסת ויושב-ראש ועדת הכספים, ואמר שהוא היה תורם לנועה קירל קצת בגדים, שיהיו לה: הייתי תורם לה קצת בגדים, שיהיה לה. נועה קירל, אישה צעירה שגאה במדינת ישראל, שהביאה גאווה עצומה להמוני ישראליות וישראלים ולמדינת ישראל; נועה קירל, שהיא מופת לחריצות, למצוינות, לחתירה למטרה, לשאיפה להצליח ולהצלחה – כמה התנשאות, כמה זלזול באמירה הזאת על אישה צעירה. מר גפני, אתה יכול לדבר על בגדים, אתה יכול לדבר כאילו על צניעות, אבל אתה דיברת על הגוף שלה. אתה הסתכלת על הגוף שלה. באיזה עולם אתה, נבחר ציבור, מרשה לעצמך לעמוד על דוכן הכנסת ולדבר על הגוף של בחורה צעירה, אישה מקצועית, שהלכה להתחרות בשביל מדינת ישראל? באיזה עולם עולה בדעתך שאתה רשאי לעשות דבר כזה?
המילים האומללות האלה חושפות את היחס של הקואליציה הזאת לנשים ולכל מי שהוא לא אצלכם, שלכם, שאתם יכולים להגיד לו מה לעשות; המילים האומללות האלה חושפות את הטרגדיה של הממשלה הזאת והקואליציה הזאת. אז לא, מר גפני, לא נועה קירל ולא אף אחד אחר צריכים את התרומות שלך. אנחנו צריכות וצריכים מדינה שיש בה שוויון, שנוהגת בכבוד בכל אחד ובכל אחת, ואנחנו נמשיך להיאבק ולהילחם עד שנהפוך את המדינה הזאת לכזאת.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה.
<< דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני רוצה לדבר על נושא שלצערי הרב, ממש ממש לצערי הרב, אף אחד מהח"כים לא התייחס אליו, והוא תקציב המדינה בצל השאלה של כיבוש ושלום.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
סליחה, אני דיברתי על זה היום, על תקציב של סיפוח – – –
<< דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
אני מעריץ אותך, גלעד. החלק הגדול של התקציב מגיע למה שנקרא ביטחון, כיבוש, התנחלויות וכל מה שסביב. אני רוצה לשאול: האם הכסף הזה צריך להגיע לשם, או שצריך גישה אחרת לגמרי, והיא חתירה לשלום והעברת הכסף הזה לאזרחי המדינה, לרבות השכבות המוחלשות? זו השאלה העיקרית, ואני רוצה לפנות לאנשים שמפגינים בקפלן, ואני אחד מהם; אני אחד מהמשתתפים בהפגנות מהיום הראשון עד עכשיו.
<< קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >>
לגמרי ביחד.
<< דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>
אני יודע, אבל נעמה, אני רוצה להגיד לך מה אני למדתי בספרות על הפשיזם. למדתי שזה מגיע או מחונטה צבאית – כמו פרנקו בספרד, כמו יימח שמו וזכרו מגרמניה, כמו הדוצ'ה מאיטליה או מהקפיטל הגדול, אבל פה במדינת ישראל דווקא הקפיטל הגדול וגם הגנרלים הם נגד ההפיכה המשטרית, אז מאיפה מגיע הפשיזם לתוך מדינת ישראל? הוא מגיע מהמקום ההוא של כיבוש, התנחלויות. משם מגיע בן גביר, משם מגיע סמוטריץ', משם מגיעים כל האנשים מהציונות הדתית שמזינים עוד פשיזציה לתוך מדינת ישראל. לכן צריך כן לקשור בין הכיבוש הארור הזה לבין הפשיזציה והפגיעה במרחב הדמוקרטי במדינה.
אני רוצה להביא לכם שני סיפורים טרגיים. הסיפור הראשון – כשאני מדבר עם הרבה אנשים במדינת ישראל, אומרים לי שני דברים: 1. אנחנו יודעים שהפיל שבחדר, הסוגיה החשובה ביותר, היא השאלה של כיבוש ושלום, אבל אין מניע, אין מומנטום, אנחנו לא רוצים לעשות כהוא זה בנושא הזה. יש את הדחוף ויש את החשוב. אנחנו יודעים שזה החשוב, אבל הדחוף עכשיו הוא להיות נגד ההפיכה המשטרית. אני יודע, אבל תמיד יש דברים דחופים, והנושא החשוב ביותר נדחק הצידה כל הזמן.
הטרגדיה השנייה, וזו טרגדיה אמיתית, היא שיש בקרב שני העמים רוב שיסכים על אותו מתווה של שלום. אני זוכר את המשא ומתן בין ראש הממשלה לשעבר אולמרט לבין הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס, אבו מאזן. הם כמעט הגיעו למתווה שיתמוך בו רוב הציבור בישראל ורוב הציבור הפלסטיני. זו טרגדיה אמיתית. אפשר להשיג את זה, אבל אין מניע, אין מומנטום, זה לא עכשיו.
מי שרוצה לדבר על תקציב שהכסף בו אמור להגיע לשכבות המוחלשות ולא להעמקת הכיבוש, לא למה שנקרא ביטחון, אלא השלום הוא הביטחון, השלום הוא הביטחון האסטרטגי, צריך להרחיב את השותפות הערבית-יהודית בתוך מדינת ישראל למען המטרה הנעלה ביותר, החשובה ביותר: הבאת השלום על ידי כיבוד של שני העמים. היהודים הם עם שמגיעה לו זכות להגדרה עצמית, והפלסטינים הם עם שמגיעה לו זכות להגדרה עצמית. צריך לכבד זאת ולעשות שלום שייטיב עם כולנו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה. חבר הכנסת עודד פורר – סליחה, חבר הכנסת מנסור עבאס נמצא?
<< דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, השרים – לא יודע אם יש פה שרים – בהמשך לשיחה שהייתה בצוהריים ובה ניסיתי להתמודד עם השקרים של הממשלה הנוכחית על אודות מה קיבלנו ומה לא קיבלנו, אני חושב שהאמת תמיד תנצח את השקר, וכל התעמולה השקרית של הליכוד, של בנימין נתניהו, שהייתה במשך השנה האחרונה וגם תוך כדי קידום החקיקה של התקציב – הופרכה.
זה לא אומר שהחברה הערבית מתחרטת או מתנצלת על זה שהיא מקבלת תקציבים. זאת זכותנו לקבל תקציבים – אנחנו חלק מהציבור שמביא להכנסות המדינה ולצמיחה כלכלית וכו' – וזאת זכותנו לצמצם פערים ואפילו לחלום לסגור את הפערים האלה. ולכן אני חושב שהצלחנו היום לחשוף את השקר הזה. אבל מה לעשות, אין לי ציפיות. אני לא חושב שאנשי הליכוד וחברי הממשלה הנוכחית יצאו ויתחרטו ויכו על חטא ויודו בשקרים. אבל לפחות הציבור היום יודע.
מצד אחד, לא הייתה להם ברירה – הם אישרו את תוכנית החומש שקודמה בשנה שעברה, והם כמובן אישרו את תוכנית מיגור הפשיעה והאלימות, 549. אבל מה לעשות, התוצאות הפוכות לגמרי. יכול להיות שאם הם היו מבטלים אותן, היינו במציאות אחרת. אנחנו היום במציאות של 250% נרצחים מעל מה שהיה בשנה הקודמת, אדוני היושב-ראש, שזאת השנה הראשונה, 2022, שבה הצלחנו להוריד את עקומת הפשיעה והאלימות בחברה הערבית בזכות עבודה משותפת גם שלנו, גם של הממשלה, גם של המשטרה, גם של כל הגורמים שהתגייסו לנושא הזה. היום הכול התפרק.
ולכן, למרות שאנחנו דנים בתקציב, להגיד לכם שהדאגה שלי היא אם הממשלה תקיים או לא תקיים את המחויבות שלה כלפי החברה הערבית, האזרחים, ותממש את התקציבים בתחום החינוך, הרווחה, התעסוקה ותחומים אחרים? אני מודאג מהנושא הזה, אבל הדאגה הכי גדולה מבחינתנו היא בהחלט ההפקרות בתחום ביטחונם האישי של אזרחי המדינה הערבים וגם היהודים.
העלייה בפשיעה היא לא רק בחברה הערבית. ממשלה שכושלת בטיפול בביטחון האישי ומול ארגוני הפשע הערבים, גם כושלת מול אותה תופעה בחברה היהודית, ולכן לפי דוח הממ"מ, יש עלייה של 65% – חבר הכנסת בני גנץ, לפי דוח הממ"מ, יש עלייה של 65% בפשיעה בחברה היהודית ו-250% בחברה הערבית; 81 נרצחים בחברה הערבית לעומת 27 בשנה שעברה, אחרי הירידה שהייתה. ולכן אני חושב שמן הראוי שאנחנו נתחיל לדרוש, למרות שאנחנו ארבעה-חמישה חודשים אחרי הבחירות והקמת ממשלה – ממשלה שמפקירה את אזרחיה בצורה הזאת – עדיף שהיא תעבור מן העולם הזה ושנוכל לחזור להקים ממשלה ראויה שתשרת את כל אזרחי המדינה. נקודה.
אבל זה לא כל הסיפור. הסיפור הוא גם הכשל המוסרי שהיה אצלנו גם בנציגות הערבית. בשנה שעברה לא נתנו הזדמנות, ונלחמו ביחד עם יריב לוין ויואב קיש והליכוד ובנימין נתניהו, נלחמו כדי להפיל את הממשלה שנתנה תקווה לאזרחים הערבים, בעיקר כשבפעם הראשונה יש מפלגה ערבית שנמצאת בקואליציה, והתחלנו לקדם תוכניות וליישם אותן ולהביא הישגים ותוצאות, בייחוד בתחום הפשיעה והאלימות. האולם הזה עד לכל התיאטרון שהתנהל כאן בין חברי המשותפת – חד"ש, בל"ד ותע"ל – עם חברי הליכוד שישבו כאן, איך הם חגגו ביחד כאשר הצליחו להכשיל את הקואליציה בהעברת חוק או החלטה. בסופו של דבר הכריזו שהם תומכים בחוק פיזור הכנסת, ויצאנו למסע בחירות חמישי, שהביא את בנימין נתניהו ביחד עם סמוטריץ' ובן גביר להקים את הממשלה הזאת.
ואיפה הם יושבים? איפה הם היום? איזה הישגים השיגו לחברה הערבית? האם אנחנו גם קרובים, לפי תפיסתו של איימן עודה, היום אנחנו קרובים יותר לשלום? מי שפוגע במרקם היחסים בין יהודים לערבים, בין האזרחים כאן, לא יכול לקדם תהליך של שלום בין ישראלים לפלסטינים. אי-אפשר. אתה צריך ליצור מודל אזרחי כאן בין יהודים לערבים שיהווה מודל לחיקוי ולהתקדם הלאה. אבל מה שחשוב כתפיסת עולם הוא שנציג ציבור שנבחר אמור קודם כול להיות נאמן לציבור שבחר בו. החברה הערבית מדממת. לנציגות הערבית לא אכפת, זה לא מעניין אותם. כל הזמן מטילים ספק. לא רק הליכוד הפריח שקרים לגבי רע"מ – גם הם. מי שקרא לממשלה הקודמת הממשלה הישראלית-פלסטינית הראשונה היה אחמד טיבי – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
אני מבקש לסכם.
<< דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
– – במטרה לפגוע בממשלה הזאת ולפרק אותה, ולהחזיר את ידידו – –
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >>
– – בנימין נתניהו לראשות הממשלה. זאת האמת. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
ואי, איך באתי לך בזמן, פורר.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
חבל על הזמן.
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
לא, אני אלך, חבל, שאני לא אוציא אותך מהריכוז.
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
ביקשתי שיתאמו את זה. רק איפה השר וסרלאוף, שהוא השר התורן?
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
הוא מתפלל עכשיו. אה, כבר בא?
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת – אדוני השר, הסיבה שחיפשתי אותך היא כדי לנחם אותך קצת על העקיצה שעשו לך אתמול. אתה יודע, כאילו עשו לך, אבל בעצם עקצו את הנגב והגליל.
אתם סיכמתם הסכם קואליציוני, דיברתם, יצאת בכל מקום. בירכתי אותך, אגב, גם כשהחלפת אותי בתפקיד כשר פיתוח נגב גליל, על 2 מיליארד שקל לטובת הנגב והגליל. הבטיחו לך, ויש מה לעשות עם 2 מיליארד שקל בנגב ובגליל. יש מה לעשות. יש עשייה ציונית חשובה שצריך לעשות שם. זה נעלם. פתחתי את ספר התקציב שהגשתם לכנסת. אני רואה שלמשרד שלך הוסיפו את נושא הצעירים ואת נושא האזרחים הוותיקים וכו', ואני מסתכל על התקציב שלו לשנת 2023 – 650 מיליון שקל. כשאני מנכה את תוספת היחידות, אדוני השר, אתה תוקצבת לשנת 2023 ב-400 מיליון שקל בלבד. ב-2022 אנחנו תקצבנו ב-600. לאן נעלמו 2 מיליארד? ניהלתם מאבק, עשיתם הופעה – אתם כן תבואו להצביע, אתם לא תבואו להצביע, כן תבואו, לא תבואו – קיבלתם 250 מיליון שקל – – –
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
– – – 54 – – –
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
250 מיליון שקל על הקרח. הם אפילו לא נמצאים בתקציב. הם אומרים לך – –
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
ברוך השם.
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
– – תשמע, אתה תקבל את הכסף אולי מהעודפים. אז קודם כול במובן הזה אני באמת אומר – חבל. חבל, כי הייתה הזדמנות. ואם הייתם מביאים את התקציבים האלה, באמת אפשר היה לעשות משהו גם בנגב, גם בגליל. לצערי, הצליחו לקפל אתכם ולעבוד עליכם.
אבל זאת לא הפעם הראשונה, זה כבר קרה ליושב-ראש המפלגה שלך עם תקציב המשרד לביטחון פנים, שהבטיחו לו 9 מיליארד ב-2024 ו-5 מיליארד ב-2023, ובסוף, כשאתה יורד למספרים – – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
לא אמרו 9 מיליארד שקלים. אמרו 9 מיליארד.
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
לא, בסוף, כשאתה יורד למספרים, חבר הכנסת קריב, אתה רואה שגם המיליארד לכאורה שהוא קיבל, כולו מורכב מהתוספת של הטייס האוטומטי, התוספות של המדדים, ובסוף הוא קיבל תוספת מאוד מאוד קטנה, אבל בוודאי לא התוספת שעליה דיברנו. ואז אני רואה אתכם לומדים בדרך הקשה איך הממשלה הזאת עובדת, איך עובד ראש הממשלה ומה זה לקבל את העקיצה הזאת פעם אחר פעם אחר פעם. לא עוקצים אתכם; בסוף מי שנעקצים הם אזרחי מדינת ישראל, כי התקציב שצריך אותו לטובת הביטחון הלאומי הוא לטובת אזרחי מדינת ישראל, התקציב שצריך אותו לנגב ולגליל הוא לטובת אזרחי מדינת ישראל, ואתם במקרה הזה נעקצתם.
מי לא נעקץ? חבר הכנסת קריב, אתה יודע את מי לא הצליחו לעקוץ? לא הצליחו לעקוץ את אגודת ישראל. את דגל התורה ואגודת ישראל, חבר הכנסת קריב, לא הצליחו לעקוץ. הם כבר מכירים את הקליינט, אז בהסכם הקואליציוני שלהם הם לא רצו לכתוב את מה שהיה מתבקש מבחינת החוק: הם יקבלו את התוספת של 250 מיליון שקל, אבל צריך מקור תקציבי. המקור התקציבי הוא קיצוץ רוחבי, אז לא נעים. זה מדהים שלא היה להם נעים, כי פה הם עשו דברים שזה לא יאומן, אבל הם אמרו: תשמע, מה, כבר שדדנו כל כך הרבה, עכשיו ניקח עוד 250 מיליון שקל ונספר לאזרחים שזה יבוא מתקציב החינוך של כלל אזרחי מדינת ישראל? שזה יבוא מתקציב הביטחון שלהם, הרווחה, הבריאות? לא. נכתוב שזה יבוא מהעודפים שאולי יישארו, אם יהיו.
זאת אומרת – כי הסיפור הזה של תקציב הוא נורא נורא מורכב, אבל אני מנסה לעשות את זה פשוט – סיכם ראש הממשלה עם חברי הכנסת גפני וגולדקנופ: אתם תקבלו עכשיו, בחודש יוני, מיידית, תשלום רטרואקטיבי על ינואר עד יוני, מוערך ב-250 מיליון שקל. בגלל שראש הממשלה צריך להראות מאיפה הוא יביא את הכסף – אני אביא את זה ממה שיישאר לי, מה שלא עומד במסגרת החוק. פניתי ליועצת המשפטית לממשלה, היועץ המשפטי של האוצר הבהיר להם את זה בהחלטת הממשלה, ובהחלטת הממשלה הוא אמר להם את הדבר המובן מאליו: אין לכם שום דרך לשלם את הכספים האלה מכספים שאולי יישארו עכשיו. אתה לא יכול לקחת היום ולשלם במזומן עם צ'ק דחוי כשברור לחלוטין שהצ'ק הזה יחזור. אתה צריך להראות מאיפה תביא את הכסף, ואם אתה אומר שתביא אותו מהעודפים – תביא אותו כשיהיו לך עודפים, ואם לא יהיו לך עודפים, אתה תעשה קיצוץ רוחבי, כמו שמחייב החוק.
המשמעות היא אחת, אדוני היושב-ראש – שנוסף לכל התקציבים שלקחתם ממה שאזרחי ישראל צריכים, נוסף לכולם לקחתם עוד 250 מיליון שקל מהחינוך, מהרווחה, מהבריאות ומהביטחון. זה התקציב שמונח היום בפני מדינת ישראל. זה התקציב שעליו אתם הולכים להצביע הערב.
אני מסתכל עליך – כמדומני נבחרת במחוז הצפוני של הליכוד, נכון? יש תוכנית שנקראת "מגן הצפון". "מגן הצפון" זאת תוכנית שתקצבנו בממשלה הקודמת ב-5 מיליארד שקל, 500 מיליון שקל בשנה. התחיל הביצוע ב-2021 וב-2022, ומי שהסתובב ביישובי הצפון ראה את בניית הממ"דים, את הקמת המערכים הנדרשים, חיזוק המבנים. זה גם נגד מתקפה מצפון וזה גם נגד רעידות אדמה, וזה כדי לסגור את הפער בין הצפון לבין הדרום, כי השקיעו הרבה מאוד בדבר, נוכח האיומים, וצריך לסגור את הפער הזה. אבל כשאתם, אדוני השר לפיתוח נגב גליל, מתעסקים בתקציבים של משרד לפיתוח נגב גליל שעקצו מכם ולא קיבלתם אותם, שכחתם את תוכנית "מגן הצפון". תוכנית "מגן הצפון", שהייתה אמורה להיות מתוקצבת ב-2023 ב-500 מיליון שקל, תוקצבה בפחות מ-100 מיליון שקל. 400 מיליון שקל שדדתם מתושבי הצפון. הפקרתם אותם. הפקרתם את הביטחון שלהם כדי לקחת את 400 מיליון השקל הללו למקום אחר, כי אין, השמיכה הזאת – מזיזים אותה. אלו סדרי העדיפויות שלכם. זה תקציב המדינה. אתה נציג הצפון, וזה תקציב המדינה שאתה תצביע עליו היום. אתה תיקח 400 מיליון שקל מהצפון, אתה תיקח 400 מיליון שקל מהממ"דים ומהמבנים שצריך לחזק, כדי לשים אותם – איפה? אתם לא תחזקו את המבנים בצפון ואתם לא תחזקו את הממ"דים.
תיכנס ותקרא: הקמתם משרד התיישבות. הינה, אדוני שר האוצר, הקמתם משרד התיישבות. התיישבות זה חשוב. חשוב מאוד, התיישבות. אז אני מסתכל לראות מה עשיתם במשרד ההתיישבות. איזה תקציבים הבאתם למשרד ההתיישבות? 400 מיליון שקל ב-2024-2023 זה הרבה כסף. זה מה שחסר לך, שר האוצר, בתוכנית "מגן הצפון". לאן הולכים 400 מיליון שקל במשרד ההתיישבות?
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
אתם תקצבתם את "מגן הצפון"? תקצבתם את "מגן הצפון" ב-63 מיליון שקל.
<< דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
אני מסתכל, אני מסתכל: חיזוק הזהות היהודית במשרד ההתיישבות. זה חשוב להתיישבות, חיזוק הזהות היהודית – 281 מיליון ו-820,000 שקל תוספת מהכספים הקואליציוניים. אני מסתכל מה עוד – יש כנראה המון בעיה בהתיישבות עם זהות יהודית, אז עוד 24 מיליון ו-790,000 שקל לפעולות מינהלת הזהות היהודית. אבל לא מספיקה הפעולה של מינהלת הזהות היהודית וחיזוק הזהות היהודית, יש עוד 78 מיליון ו-820,000 שקל לזהות יהודית – מיזמים, מכרזים ופעולות. בגלל שלא תצליחו עם כל הסכום הזה לחזק את הזהות היהודית, הוספתם עוד 25 מיליון ו-690,000 שקל למדרשות ליהדות וללימודי הארץ. זה משרד ההתיישבות, זאת ההתיישבות. אז אני רק אסיים בשאלה אחת, אדוני היושב-ראש: שמתם 400 מיליון שקל למשרד ההתיישבות לחיזוק הזהות היהודית. מה תעשה ההתיישבות היהודית בגליל כשיירו עליה טילים ואין ממ"דים ואין חדרי ביטחון, או כשתהיה רעידת אדמה והמבנים לא חוזקו, כי לקחתם את 400 מיליון השקל האלה לחלוקה לכל האתננים שלכם?
<< יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >>
חבר הכנסת בנימין גנץ, בבקשה.
<< דובר >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – אלו מכם שנמצאים כאן – בפתח הדברים אני מבקש להגיד כאן לאויבנו: מי שחושב שהמחלוקת הפנימית תפגע ביכולת שלנו לפגוע בו עושה הערכת מצב שגויה. לצד זאת אני אומר לנתניהו: סדר העדיפויות שלך התבלבל לחלוטין. חצי שנה התעסקת בהפיכה משטרית ומעשיות פוליטיות בגלל גחמותיהם של שר המשפטים ושותפיך הקיצוניים במקום לבצר את ביטחוננו מול האתגרים הגדולים. שנינו יודעים היטב שהדרך לאיראן עוברת בבית הלבן, אך הדלת הזו לא תיפתח אם לא תנהג באחריות. נתניהו, שים הכול בצד ולך לשם. התמקד בבניית עוצמתנו מול האתגרים האדירים האלה, שדורשים קבינט אחראי ולא קבינט אימה, שדורשים שיתופי פעולה עם מנהיגות. אנחנו נגבה כל התנהגות אחראית.
ב-5 בינואר פניתי לנתניהו ולחברי הקואליציה להיכנס להידברות כדי להגיע להסכמות רחבות מול ההפיכה המשטרית, אבל אתם, הקואליציה וראש הממשלה, נהגתם בשיכרון כוח. שלחתם אותי, שלחתם אותנו להציג את עמדותינו בוועדה. אמרתם שזה מה שהעם בחר, ואכן, היינו בוועדות, אבל המציאות התנפצה לכם בפנים. העם הוכיח לכם שוב שהקול שלו לא נגמר בקלפי ושהוא ישמיע אותו כשיגעו בציפור נפשו. המציאות התנפצה לכם בפנים אז, ותרשמו היטב את היום: 23 במאי, ג' בסיוון. אני אומר לכם שהיא תתפוצץ לכם בפנים שוב – היא תתפוצץ לכם בפנים ברחובות, ואני מעריך שהיא תפוצץ לכם בפנים בבחירות.
יוקר המחיה עולה, ואתם לא מביאים רפורמה אחת רצינית שתטפל בו. אנשים עומדים בפקקים, ואתם לא מביאים שום בשורה בתחום התשתיות הלאומיות. אנשים נרצחים ברחובות במספרים אדירים ופוחדים לצאת בלילות החוצה, ואתם עסוקים בדיבורים על תקציבים ותקנים שאין להם שום אחיזה במציאות. אתם פוגעים בחרדים ולא מאפשרים להם הזדמנות שווה בשוק התעסוקה ומקימים עליהם את הציבור כולו.
ושוב, אתם שועטים קדימה, מבטלים את גורמי המקצוע, מנסחים מספרים ומנסחים מילים בשביל לנצח מספרים. פייק ניוז אפשר להפיץ בטיקטוק, לא במבחן המציאות. השבוע פרסמו 250 כלכלנים בכירים מכתב שבו כתבו – ואני מצטט אותם: "העברות הכספים במסגרת ההסכמים הקואליציוניים – – – צפויות להביא לפגיעה משמעותית וארוכת טווח בכלכלת ישראל ובעתידה כמדינה משגשגת". סוף ציטוט.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
מי אמר את זה?
<< דובר_המשך >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >>
הכלכלנית הראשית אומרת שנוצר בור, ואתם נכנסים אליו ומעמיקים אותו כדי לחלק עוד תעודות ביטוח לשימור השלטון. מי שעוצם עיניים לא מרחיק את הסכנה. הוא פשוט לא רואה אותה מתקרבת, השר סמוטריץ', עד שהיא הופכת למוחשית ומסוכנת, ואז כבר קשה להתגונן.
יצחק רבין אמר למפקדי צה"ל בשנת 1992 – אלו מכם שהיו בצבא ידעו לשמוע את זה: לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם פרטי ושם משפחה, וזה צירוף שתי המילים "יהיה בסדר". מאחורי שתי המילים האלה חבוי בדרך כלל כל מה שלא בסדר – יהירות ותחושת ביטחון עצמי מופרז, כוח ושררה שאין להם מקום. ואנחנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת שה"יהיה בסדר" פירושו שהרבה מאוד לא בסדר.
ומה שקורה פה הוא הרבה יותר ממאוד לא בסדר. התקציב הזה הוא סכנה ברורה ומוחשית לחברה, לכלכלה ובהמשך – לביטחון. אין בו ולו שמץ של הוגנות לאומית, רק ראייה סקטוריאלית. אתם הופכים את הכלכלה הישראלית לבת ערובה של צרכים קואליציוניים, ואל תגידו שעל זה הלכתם לבחירות. אל תספרו שיהיה בסדר. ה"יהיה בסדר" הזה הוא לא בסדר – הוא יתפוצץ לכולנו בפנים, וכשהכלכלה תקרוס, וכשהעם יכרע תחת הנטל, וכשהזעקה הציבורית תהיה כל כך חזקה, עלול להיות מאוחר.
נתניהו – היכן שאתה נמצא – כשמאחורי פוטנציאל של 72 חברי כנסת התאים לך באופן אישי ופוליטי לא להעביר תקציב, לא העברת אותו; כשמתאים לך פוליטית ואישית אתה מעביר אותו תוך שאנחנו כולנו משלמים את החשבונית. ואני קובע שהתקציב הזה הוא איום ישיר על הכלכלה והחברה הישראלית, ואני אומר לך, האחריות עליך. אם לא תעצור, כולנו נשלם, ואת החשבון החברה הישראלית תגיש לך.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת בני גנץ. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים לסיכום הדיון במתכונת שנקבעה על ידי ועדת הכנסת. ראשון הדוברים – שר האוצר בצלאל סמוטריץ', בבקשה.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
שר האוצר או השר לענייני סיפוח?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
שר האוצר, בבקשה.
<< דובר >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר >>
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת – בני, זה טוב שאתה יוצא. האופוזיציה עושה לך רע. פעם היית איש רציני, אחראי, ממלכתי.
<< קריאה >> בנימין גנץ (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
כמו שאתה הקשבת.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
שר אוצר – – –
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אימצת עכשיו את הטרמינולוגיה של השקר.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה ראשונה.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
514 מיליארד, יש 3 מיליארד לחרדים – זה תקציב סקטוריאלי. הרי לא קראת אותו, אין לך מושג מה יש בו. אתה פופוליסט כמו כל חבריך באופוזיציה.
אדוני היושב בראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, אזרחי ישראל, עבורי, ואני חושב שעבור מדינת ישראל כולה, זה בהחלט רגע חגיגי, ואני מתכבד לסכם בפניכם היום את דיוני תקציב המדינה לשנים 2023, 2024.
אתם פוגשים את התקציב בכותרות העיתונים, כותרות שבדרך כלל עסוקות בהכפשה, בפילוג ובסכסוך של חלקי החברה הישראלית אלו באלו. אבל חשוב שתדעו, קודם כול – מאחורי התקציב הזה עומדות אלפי שעות של משרתי ציבור יקרים שעושים לילותיהם כימים למען מדינת ישראל ואזרחי ישראל, עובדי ציבור מסורים במשרד האוצר ובכלל משרדי הממשלה, שרים, יושבי-ראש ועדות וחברי כנסת שעבדו מאוד קשה, עם יועצים, עם יועצים משפטיים, עם אנשי צוות הכנסת, עבדו כולם קשה מאוד בחודשים האחרונים כדי להעביר את התקציב זה. אז שלי ושלכם, אזרחי ישראל – שלהם הוא.
הקשבתי בקשב רב לנאומים של חברי הכנסת מהאופוזיציה.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
לא היית פה.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
את חלקם שמעתי כאן, במליאת הכנסת, ואת חלקם מרחוק, ומסקנתי אחת: האופוזיציה בפוזיציה. כשאין דיונים ענייניים, כל מה שנשאר זה לנגח, לגדף ולצעוק, לפעמים גם מול מליאה ריקה, רק בשביל לקבל עוד כותרת, בלי שום קשר לעובדות ובלי להכיר אפילו את התקציב ואת מה שיש בו.
ולמען האמת, זה משתלם, כי בישראל אין עיתונות נושכת. יש עיתונות מטעם. בישראל לא רק האופוזיציה היא בפוזיציה, אלא גם התקשורת ברובה המוחלט בפוזיציה. כך, בן לילה, קרן הארנונה הפכה מבשורה חשובה ומפתרון חדשני להורדת יוקר הדיור, כזאת שקיבלה שבחים בכנסים כלכליים – בן לילה היא הפכה לסכנה לדמוקרטיה ולפגיעה בעצמאות השלטון המקומי. זה פשוט דבר מדהים. על אותה חקיקה בדיוק, כשזה בא מהשמאל, הם מהללים; כשזה בא מהימין, הם מייללים.
אבל קרן הארנונה היא רק דוגמה. אתם זוכרים את התבהלה שפוזרה כאן לכל עבר כשסוכנות הדירוג מודי'ס פרסמה תחזית שהשאירה את מדינת ישראל באותה רמת דירוג ושינתה את התחזית ליציבה? אתם שומעים? לא שלילית, חלילה – יציבה. פושים, כותרות, פרשנויות אין קץ, מגישים חמורי סבר – מה לא? חודש לאחר מכן, אחרי שבועות שבהם התקשורת והשמאל ניסו, אדוני היושב-ראש, לפגוע אקטיבית בדירוג שלנו, סוכנות S&P פרסמה תחזית חיובית, ואז – – נכון, מירב?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
חכה, יש לי הרבה מה להגיד לך.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
– – צרצרים, שתיקה. אתם יודעים למה, נכון? כי כשזה השמאל, הם מהללים, וכשזה הימין, הם מייללים.
אזרחי ישראל, הם לא נותנים לכם מידע. הם עסוקים בשקרים ובהפחדה. הם רוצים לפגוע במחנה הלאומי. אז עכשיו חשוב שתדעו מה באמת התקציב הזה עושה עבורכם. הגיע הזמן להפסיק לדבר בסיסמאות ובכותרות. בכלכלה הרי מדברים רק במספרים, אז בואו נדבר במספרים.
בתקציב הזה יש בשורות אדירות בדיור, בתשתיות, בחינוך, בבריאות, ברווחה, בהתיישבות, בביטחון ובביטחון האישי. נתחיל ממלחמת החורמה החשובה ביוקר המחיה.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
מה הרפורמה ביוקר המחיה?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת בן ארי, קריאה ראשונה.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
על מה? אסור לשאול שאלות?
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אתם לא שמעתם את זה, וכנראה גם חברת הכנסת מירב בן ארי לא שמעה על זה, כיוון שגם היא צרכנית תקשורת שאין לה מושג ירוק על מה היא מדברת.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אין לי מושג על מה אני מדברת.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אבל בוועדות הכנסת חברי וחברות הכנסת העבירו בשבועות האחרונים חוקים משמעותיים מאוד במסגרת המאבק ביוקר המחיה. כך למשל אנחנו מורידים בתקציב הזה את מחיר העוף בכ-20%, כשאסרנו תכנון קרטלי שהביא לעליות מחירים גדולות. שמעתם על זה משהו? לא. הם לא הקשיבו. אבל אחרים לא שמעו, אתם יודעים למה – כי כשזה בשמאל הם מהללים וכשזה בימין הם מייללים. סילקנו חסמים ביורוקרטיים של פג תוקף קצר מדי, שנרקחו על ידי בעלי אינטרסים כדי למנוע יבוא של בשר, וזאת כדי להגדיל את ההיצע ולהוריד את המחיר. זאת הנוסחה.
ארגונים שנשארו כאן מימי מפא"י העליזים מנעו יבוא של פירות וירקות, מה שהביא למחירים גבוהים מדי. לכל זה אנחנו עושים סוף, ובלי לוותר חלילה על החקלאות הישראלית, שהיא אבן יסוד, ולא נפגע בה לעולם. אז הורדנו חסמים ופתחנו את השוק, ומול זה אנחנו מתקציבים 700 מיליון שקל בשנה תמיכה ישירה בחקלאים החלוצים שלנו ועוד 2 מיליארד שקלים בארבע השנים הקרובות לעידוד השקעות הון וחדשנות בחקלאות. את מאות השקלים המיותרים שאזרחי ישראל משלמים על ביטוחי בריאות כפול עצרנו – כן, עצרנו – כי אנחנו דואגים לכם, אזרחי ישראל, ולכסף שלכם.
הסדרנו את שירותי התשלום הדיגיטלי, ויצרנו פוטנציאל לתחרות אמיתית מול הבנקים על אשראי ועל ריביות – גם ריביות על אשראי, גם ריביות על הכסף שלכם ששוכב בארנק הדיגיטלי במקום בבנק. אתם חושבים שזה היה קל? תראו את דיוני הוועדות, תראו את הלוביסטים, את האינטרסנטים שבאו, צעקו ואיימו כאן יחד עם חברי האופוזיציה. היו כאן מי שחשבו שאיומים בשביתות יעצרו אותנו, יפחידו אותנו. לא. לא אותנו. אל מול האיומים עמדנו כולנו בקואליציה כאיש אחד, והינה זה פלא, תוך יומיים השביתות התקפלו.
קרן הארנונה היא רק צעד אחד. כדי להגדיל את היצע הדיור ולהוריד את מחירו הסדרנו את סמכויות ועדות התכנון, פתחנו חסמים, הענקנו הטבות מס לתמרוץ בנייה בקרקעות פרטיות ולהתחדשות עירונית, טיפלנו במצוקת האשראי של היזמים והעמקנו את סבסוד התשתיות בפריפריה. תקצבנו במיליארדים – כן, מיליארדים – פיתוח כבישים תומכי דיור במסגרת "נתיב לדירה" והגדלנו באלפי כיתות, אלפי כיתות, את חומש כיתות הלימוד.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
איפה? ביהודה ושומרון?
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
ממש לא. בפריפריה, מירב – באופקים, בשדרות, בנתיבות, בקריית שמונה, בטבריה, בבית שאן. תפתחי את התקציב ותקראי, עזבי אותך מסיסמאות.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אני פתחתי, תאמין לי.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אבל הינה, כמו שמירב לא שמעה, גם אתם לא שמעתם על זה. אתם כבר יודעים למה, נכון? מכיוון שכשזה השמאל הם מהללים – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
עוד פעם שמאל.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
– – וכשזה מהימין הם מייללים, חבר הכנסת גולדקנופ.
התקציב הזה לא רק מוריד מחירים, אלא גם מפנה מתוך ההכנסה החודשית לכל המשפחות הצעירות במדינת ישראל. יחד עם ראש הממשלה ושר החינוך אנחנו עושים שינוי גדול ומוזילים דרמטית את החינוך מגיל לידה עד שלוש. אנחנו נחסוך לכם מעל 30,000 שקל בשנה למשפחה. הגדלנו את סבסוד המדינה למעונות, הגדלנו את תקני המטפלות והעלינו את שכרן בצורה דרמטית. אנחנו משקיעים יותר מ-2 מיליארד שקלים בחומש הקרוב לבינוי, כדי שהילדים של כולנו – כן, הילדים שלי כולנו – יקבלו תנאים טובים יותר וטיפול טוב יותר. הוספנו נקודות זיכוי במס הכנסה להורים לילדים בגילי שש עד 18 – זו מהפכה שתפנה מעל 5,500 שקלים למשפחה בכל שנה. אתם שומעים? הממשלה שלנו משאירה בכיס שלכם עוד עשרות אלפי שקלים בשנה.
<< קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >>
הם מרגישים את זה.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אז איך לא שמעתם על זה מעולם? אלעזר, איך לא שמעת על זה?
<< קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >>
מה נקרא? הם מרגישים.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אתה כבר יודע. בוא תהיה איתי, אלעזר, נכון, תקשיב, את השמאל – –
<< קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >>
הם מרגישים.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
– – החבר'ה שלך בתקשורת מהללים – –
<< קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >>
האזרחים מרגישים.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
– – וכשזה מהימין הם מייללים.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
אוי אוי אוי, להביא לך טישו?
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
לחיילים שלנו מגיע יותר, הרבה יותר. לכן, יחד עם השר גלנט, גיבשנו תוכנית רב-שנתית שתיטיב מאוד את מצבם ואת תנאיהם של לוחמי צה"ל. אנחנו מעלים את שכרם של החיילים באופן דרמטי – כן, תקשיבו טוב, כמעט פי שניים. אנחנו נותנים עדיפות משמעותית ללוחמי צה"ל, והם הולכים לקבל הרבה יותר. אתם זוכרים, חבריי בקואליציה, מה קרה כשהממשלה הקודמת רצתה להעביר את חוק ממדים ללימודים? אדוני ראש הממשלה, אתה זוכר?
<< קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >>
כן.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
היא לא יכלה, כי האחים המוסלמים ומפלגת מרצ התנגדו לתמוך בחיזוק הלוחמים שלנו. ומה אמרו אז הכותרות? ששש.
<< קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >>
אתה יודע שזה לא נכון.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
דממה.
<< קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >>
אתה יודע שזה לא נכון.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
נכון בריבוע, אלעזר. לא היה לכם רוב.
<< קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >>
בצלאל, זה לא נכון.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
ג'ידא זועבי והאחים המוסלמים סירבו.
<< קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >>
אתם התנגדתם. אתה התנגדת.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אני לא התנגדתי.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
די כבר עם האחים המוסלמים.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אנחנו דרשנו להעלות את זה ל-75% – –
<< קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >>
אתה התנגדת. אתה התנגדת.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
– – ובזכותנו זה עלה ל-75%.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברי הכנסת, חברי הכנסת, מייד יעלה ראש האופוזיציה, הוא בוודאי ייצג אתכם בכבוד.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אבל הוא פונה אלינו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
לא, אנא, לא להפריע בשלב זה.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
– – – קריאה ראשונה, זה לא פייר. מה קראת לי קריאה ראשונה? לא עשיתי כלום.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אנחנו מאפשרים בתקציב הזה למערכת הביטחון להיערך לאתגרי הביטחון הגדולים, ובראשם איום הגרעין האיראני. חתמנו תר"ש לחמש שנים עם תקציב היסטורי של למעלה מ-62 מיליארד שקלים בשנה. יחד עם זה – וגם זאת נקודה חשובה – המשכנו את מגמת הירידה של תקציב הביטחון כאחוז מהתוצר כדי להקל את הנטל של אזרחי ישראל.
אנחנו מסתערים על אתגרי המשילות והביטחון האישי. אנחנו כמעט מכפילים בתקציב הזה את תקציב המשטרה, ומוספים כמעט 5,000 תקנים במשטרה ובשירות בתי הסוהר.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
מה? אתה מכפיל את תקציב המשטרה? כמה שקרים. מה, אתה ליצן?
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
תקצבנו משמר לאומי והתעצמות טכנולוגית בסכומי עתק.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת קריב, אתה כבר בקריאה ראשונה, להזכירך.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
אני אישאר בראשונה.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אנחנו מעלים דרמטית את שכר השוטרים ונותנים להם מענקי גיוס אטרקטיביים. אני סמוך ובטוח שהשר בן גביר ישתמש בכל הכלים האלה, ייאבק בפשיעה ובפרוטקשן ויחזיר לכולנו את הביטחון האישי בכל מקום בארץ.
עכשיו, תראו, איך הם אוהבים הרי לומר עלינו שאנחנו לא חברתיים ואנחנו לא דואגים בכלל בכלל לשכבות החלשות.
<< קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >>
לדיור הציבורי לא הוספתם שקל. שקל לדיור הציבורי. שקל.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אתם יודעים למה, נכון? הינה, הצעקות, כשאין להם מושג ירוק על מה שיש בתקציב.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת פרידמן, קריאה ראשונה.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אז בואו נדבר על התקציבים החברתיים בתקציב הזה. חבריי, תקציב משרד הבריאות גדל ב-15%. אין לדבר הזה תקדים. התקציב יעמוד על 51.5 מיליארד שקלים בשנת 2024. המשמעות היא שירותי בריאות טובים וזמינים יותר לכל אזרחי ישראל בכל מקום בארץ. אנחנו מחזקים את שירותי הבריאות בפריפריה, בונים בעזרת השם בית חולים חדש בבאר שבע ומסדירים את פעילותו של חדר המיון הקדמי בקריית שמונה. תודה רבה ליושב-ראש הקואליציה, שבדיוק נכנס, כשהזכרתי את תרומתו הגדולה לחדר המיון הקדמי.
אנחנו מחזקים סוף-סוף – תודה לחברתי סגנית השר חברת הכנסת מיכל וולדיגר. אנחנו מחזקים סוף-סוף את מערך בריאות הנפש באשפוז ובקהילה ומרחיבים את הכשרת הרופאים ואת הרפואה בפריפריה.
תקציב משרד הרווחה, חבריי – לפחות אתם בקואליציה תכירו – גדל ב-11%, ויעמוד על כמעט 11 מיליארד בשנת 2024. הוספנו 85 מיליון שקלים למענקי חימום ו-300 מיליון שקלים לקשישים נכים. תקציב משרד החינוך גדל בשיעור אסטרונומי – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אסטרונומי.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
– – ותקשיבו טוב למספר הזה – של 21%. תקציב משרד החינוך יעמוד על כמעט 85 מיליארד שקלים בשנת 2024. זה אומר יותר חינוך, יותר שוויון הזדמנויות, יותר צמצום פערים, יותר תנאים טובים למורים טובים יותר. הוספנו – וגם את זה תשמעו, חבריי – 2 מיליארד שקלים לחינוך המיוחד תוספת, שר הרווחה לשעבר. הכנסנו לבסיס התקציב את סבסוד הצהרונים באשכולות 4 ו-5. תקציב ההשכלה הגבוהה גדל ב-10%, ויעמוד בשנות 2024 על 13.5 מיליארד שקלים.
סטודנטים – אומרים שלא עשינו כלום. הוספנו 100 מיליון שקלים לבינוי מעונות סטודנטים, 30 מיליון שקלים למימון לימודי האנגלית לסטודנטים שזקוקים לזה – בסוגריים, הלוואי שהייתי סטודנט בשלב הזה – 10 מיליון שקלים לפעולות רווחה לסטודנטים. הוספנו תקנים לסטודנטים חרדים ותקצבנו פתיחת שלוחות של מכללות להכשרה מקצועית.
<< קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >>
יש עידוד חרדים לשרת בצה"ל?
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
תקציב משרד התרבות והספורט גדל ב-6%, ויעמוד על 2.4 מיליארד.
<< קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >>
עידוד חרדים לשרת?
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
על כל זה לא שמעתם, נכון? אתם כבר יודעים למה, נכון?
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
כל הכבוד, אדוני השר.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
חבר הכנסת פוגל, כי כשזה בשמאל הם מהללים, וכשזה בימין הם מייללים.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
תביאו לו טישו.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
כפי שהבטחנו, זה תקציב שהרכב ההוצאה שלו מוטה צמיחה ותשתיות. יש בו חומש לרכבת ישראל של 46 מיליארד שקלים; יש בו חומש לכבישים ב-26 מיליארד שקלים; 3 מיליארד שקלים להארכת כביש לצפון – כביש 6 לצפון, כן, זה שהממשלה הקודמת, שלפני שנייה עמד פה גנץ וסיפר שהתקציב הסקטוריאלי, אתם עצרתם את זה, אנחנו מחזיקים את זה; 200 מיליון שקלים לתכנון רכבת שתחבר את אילת לקריית שמונה, ואני אומר לכם באחריות, הדבר הזה יצא לפועל. ויש את ה-150 מיליארד של המטרו שסוף-סוף יוצא לעבודה, ועוד ועוד. מה זה תקציב סקטוריאלי, חבל על הזמן. תקציב משרד הכלכלה והתעשייה גדל ב-10% וכולל השקעות בהייטק ובתעשייה, לרבות הגדלה של 40 מיליון שקלים לפיתוח אזורי תעשייה בפריפריה.
חברים, כל מה שהזכרתי עכשיו זה רק אפס קצהו של תקציב אחראי, מרוסן וטוב, אבל כל מה שאתם שומעים, אחיי ואחיותיי, זה "14 מיליארד לחרדים", וכרגיל, הם פשוט משקרים בלי למצמץ ובלי בושה. יש ב-14 מיליארד השקלים הללו – אגב, שהם לשנתיים – כמעט 1.5 מיליארד תוספת למשטרה, מיליארד למערכת הבריאות, מאות מיליונים לנגב ולגליל, וכן, כן, אני לא מתבייש בזה, יש בו גם חיזוק הציונות והזהות היהודית – –
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
1.3 למשטרה – – –
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
– – יש בו שלל מפעלים חברתיים חלוציים – וכן, כראש הציונות הדתית, זו גאוותנו – שלל מפעלים חברתיים חלוציים, כמו הגרעינים התורניים והמשימתיים, כפרי הסטודנטים, מכינות אופק, שירות לאומי, תנועות נוער, תרבות יהודית ועוד ועוד. בהחלט, כן, יש בו חיזוק לימוד תורה ויש בו תיקון אפליה ארוכת שנים בחלק ממערכות החינוך החרדי, ואני לא מתכונן להתנצל על זה. להפך, אני גאה בזה, אני גאה בתקציב המצוין הזה.
אני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש, ממש נקודה אחרונה. עכשיו תראו, לכו לתקשורת, תשוו את היקף הסיקור של תקציבי החינוך החרדי – סביב 3 מיליארד שקלים סך הכול, מתוך, כמו שאמרתי, 483 – – –
<< קריאה >> שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ: << קריאה >>
שנתיים, צריך לומר.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
לשנתיים, אני אומר, אבל מתוך 483 מיליארד ב-2023 ו-514 מיליארד ב-2024, תשוו את היקף הסיקור של זה מול יתר סעיפי התקציב הטובים, שאת חלקם סקרתי כאן עכשיו בפניכם, תקציבי החינוך החרדי מהווים אולי 0.5% מהתקציב כולו, וגם זה בקושי. 99.5% מהתקציב זה מה שסיפרתי לכם עכשיו – תקציב שעושה טוב לכל אזרחי ישראל, אבל את זה הם לא יראו לכם. אצלם 99.5% מהפרסום יהיה על תקציב לחרדים ופחות מ-0.5% על כל השאר, כי הם לא רוצים שתדעו את האמת, ואתם כבר יודעים למה, נכון, חבר הכנסת פוגל? כי כשזה בשמאל הם מהללים, וכשזה מהימין הם מייללים.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
שיר חדש.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
הם רוצים להפחיד ולסכסך ולהסית. הם רוצים להפיל את ממשלת הימין, ובשביל זה הכול כשר.
<< קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >>
אתה תפיל.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אבל זה לא ילך להם.
<< קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >>
אתה תפיל.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אנחנו חכמים, אתם חכמים, הציבור הישראלי חכם, והוא פשוט לא מאמין להם. אתם יודעים את האמת. זה תקציב טוב, אחראי ומרוסן מצד אחד, וכולל שורה של בשורות מהצד השני. התקציב הזה הוא טוב עבור כל אזרחי ישראל – ימין ושמאל, דתיים, חרדים וחילונים, דרוזים וערבים – –
<< קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >>
כל הכלכלנים בארץ טועים חוץ ממך.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
הם שמאלנים.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
– – פשוט כל אזרחי ישראל.
<< קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >>
כולם, כולם טועים.
<< קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >>
גם הכלכלנית הראשית.
<< קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >>
אגף תקציבים טועה.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
הממשלה שלנו היא ממשלה של כל אזרחי ישראל.
<< קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >>
אגף תקציבים שלך, אתה מכיר?
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אני שר האוצר של כל אזרחי ישראל.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
ועל זה אנחנו בוכים.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אז חברים, הם ימשיכו ליילל, ואנחנו נמשיך לעבוד קשה למען עם ישראל.
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
אדוני שר האוצר, הכלכלנית שלך אומרת שזה תקציב רע, ראש אגף התקציבים אומר שזה תקציב רע. על מה אתה מדבר.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אני לסיום מבקש להודות – – –
<< קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >>
מיקי, אל תבלבל אותו בעובדות.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
מיקי, הוא לא אומר את זה.
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
הוא אומר את זה.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
הוא אומר על חלק מסוים – –
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
בקולו. אדוני שר האוצר – – –
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
– – על 0.5%, על 3 מיליארד, שהוא לא טוב לכלכלה. הוא פשוט לא אומר את זה – –
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
בקולו הוא אמר את זה.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
– – אבל אתם לא רוצים להקשיב – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
טוב, נו.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
– – ואתם בעיקר לא רוצים שהציבור הישראלי ידע את האמת.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
כן, כן, אתה גם מכפיל את תקציב המשטרה.
<< קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >>
מה עם 9 מיליארד – – –
<< קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אז יכול לעמוד פה בני גנץ ולספר לכולם על תקציב סקטוריאלי, על 0.5%.
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
1.3 לשנתיים.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אני מסיים, אדוני היושב-ראש. אני מבקש להודות לראש הממשלה על התמיכה והגיבוי – –
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
– – ליושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אמיר אוחנה על השותפות והחברות, ואני אומר את זה בשמך באמת לכל עובדי הכנסת. אני מודה לחבר הכנסת אריה דרעי, יושב-ראש ש"ס; לחבר הכנסת משה גפני, על הובלת הדיונים בוועדת הכספים במקצוענות ועם ניסיון רב, ואיתו לטמיר, שלומית וצוות הוועדה; ליושב-ראש הקואליציה חברי חבר הכנסת אופיר כץ, שטווה בחוכמה, בעדינות ובנחישות את המהלכים להצלחת העברת התקציב; לכל יושבי-ראש הוועדות על העבודה המאומצת: חבר הכנסת יעקב אשר, חבר הכנסת דוד ביטן, חבר הכנסת אוריאל בוסו, חבר הכנסת ישראל אייכלר, חבר הכנסת יולי אדלשטיין, חבר הכנסת יוסי טייב, חברת הכנסת לימור סון הר מלך, חבר הכנסת צביקה פוגל, ואחרונים חביבים – חבריי למפלגה, חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת חוקה, ואוהד טל, יושב-ראש הוועדה למיזמים ציבוריים, ואיתם כמובן לכל צוותי הוועדות. תודה ענקית לעו"ד שגית אפק, היועצת המשפטית של הכנסת, ולצוותה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אפיק.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אפיק. סליחה.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
כאפיקים בנגב.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
עו"ד שגית אפיק. גם אצלי זה היה סמוטריץ' וסמוטריץ' – אין מה לעשות, בסוף מתרגלים – אבל באמת, שגית, אתם תותחי-על. מעריכים מאוד את ההתגייסות, את הנחישות, את החיים הקשים שעשיתם לנו כדי שהכול יצא יותר טוב, יותר נכון, יותר מדויק. באמת מעריכים את זה מאוד מאוד מאוד. למנכ"ל הכנסת צ'יקו אדרי על התשתית הנפלאה והשותפות. תודה רבה לכל אנשי משרד האוצר – הם יושבים פה עכשיו כמו משלחות כאלה מאמריקה שבאות למעלה. באמת אתם אלופים, תותחים. זה נכון לאגף תקציבים, זה נכון – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
כן, כן, אתה לא רוצה לדעת מה הם חושבים על התקציב שלך.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
– – לאגף החשב הכללי, זה נכון לרשות המיסים, לשוק ההון, לניירות ערך, ללשכה המשפטית הנהדרת שלנו. שכחתי מישהו? נכון?
<< קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
כולם, כולם, אתם באמת אלופים. מעריך אתכם מאוד.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
את הזקנים. שכחת את הזקנים.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
תענוג. תענוג, תענוג.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
סמוטריץ', שכחת את הזקנים.
<< קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
רק הוספנו להם 300 מיליון שקל – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
את הזקנים, את הזקנים שכחת.
<< קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
– – ועוד 85 מיליון שקל למענקי חינוך, והגדלנו את כל קצבאות הזקנה – – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
לא עשית שום דבר למען האזרחים הוותיקים.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת קריב, תודה. חברת הכנסת דבי ביטון, תודה.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
אני באמת סיימתי. חברים יקרים, תודה לכולם.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
שכחת מיליון אזרחים ותיקים.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
לילה ככה של הצבעות. ברוח טובה – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
שמענו בפעם החמישית, לא צריך שישית.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
– – בשמחה גדולה נביא תקציב טוב למדינת ישראל. תודה לכולם. אדוני היושב-ראש, סליחה על האריכות.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
שר האוצר, אתה רוצה טישו?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אני מודה מאוד לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', ומתכבד להזמין – – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
שר האוצר, טישו – – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת קריב. אני מתכבד להזמין את ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, בבקשה. בבקשה, ראש הממשלה.
<< דובר >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, יש לי בקשה והערה. הבקשה היא אולי לא ריאלית, אבל יש עכשיו גביע המדינה. אתם יודעים שזה גמור. בואו נסיים את זה מהר ועוד נספיק לראות את זה בזמן אמיתי.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
ממתי אתה מתעניין בכדורגל?
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
– – – סדרי העדיפויות שלך.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
עכשיו יש לי גם הערה.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
כדורגל, לא אזרחי ישראל.
<< קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >>
– – – חוש הומור – – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
קטי – – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת קריב.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת קריב, קריאה שנייה.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
עכשיו יש לי גם הערה – הערה בעי"ן ובאל"ף. יש תקציב, ולפני שנה הסבירו לנו שכשאין תקציב המדינה מתפוררת, הכלכלה מתרסקת, חייבים להביא יציבות, חייבים להביא ביטחון, חייבים להביא תקציב. ובכן, כשהביאו תקציב לפני שנה, היו מצהלות, רקדו הורה, רקדו ולס, רקדו הכול – ריקודים, מצהלות, תשבחות.
<< קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >>
זה היה תקציב טוב.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
תוכניות מיוחדות. תקציב טוב, כן? מחירי הדיור עלו ב-20% בשנה אחת – זה בסדר; מחירי התחבורה הרקיעו שחקים – זה בסדר. הכול עלה.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
אדוני, תפסיק עם השקר הזה – – –
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
ו-53 מיליארד שקל הובטחו ככספים קואליציוניים, עם שם אחר, למנסור עבאס ולאחים המוסלמים, ללא פיקוח. תקציב טוב, ברור.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברי הכנסת. חברי הכנסת, מייד יעלה ראש האופוזיציה, ודאי תרצו לשמוע אותו, אז נא לא להפריע.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
ולכן – – –
<< קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >>
53 – – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת סגלוביץ'.
<< קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >>
מי לא אמר לכם – – –
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
אולי שיפסיק לשקר לשם שינוי.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת סגלוביץ', קריאה ראשונה.
<< קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >>
– – –
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
אתה יודע מה ההבדל ביניהם? אחד משקר ואחד לא משקר.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת סימון דוידסון, קריאה ראשונה.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
זה ההבדל.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
ולכן, יש לי שאלה: מה קרה? יש תקציב, ואני שומע דממה או בכי ונהי, אבל מה שנאמר אז לגבי היציבות הכלכלית, הפוליטית, זה הכול נכון – –
<< קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >>
איזו יציבות?
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
– – זה נכון לגמרי לגבי התקציב הזה, הקואליציה הזאת, הממשלה הזאת. יש תקציב, ואנחנו מעבירים היום תקציב אחראי, תקציב מצוין – –
<< קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >>
– – – איזה נעליים.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
– – תקציב שישרת נאמנה את כל אזרחי ישראל ויביא לשיפור רמת החיים – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
לא, לא, לא.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
– – ואיכות החיים שלהם.
<< קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >>
מה עם ה-9 מיליארד לביטחון הלאומי? איפה הם כתובים?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת סגלוביץ', קריאה שנייה.
<< קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >>
באיזה ספר?
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
אני כמובן שמעתי לאחרונה מחברי האופוזיציה שלא נצליח להעביר תקציב, ולא בפעם הראשונה התחזיות שלכם נתבדו.
<< קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >>
שילמת הרבה מאוד כדי להעביר אותו. הרבה מאוד שילמת.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
יש תקציב. תכף נדבר מי שילם ומה שילם.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת ברביבאי.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
יש תקציב, והוא מקדם מהפכות גדולות בביטחון האישי – –
<< קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >>
ברור. ספרת את הנרצחים?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – בביטחון המדינה – –
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
81 נרצחים.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
– – בחינוך, בתחבורה ובמאבק ביוקר המחיה.
<< קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >>
ספרת את הנרצחים?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת ברביבאי, קריאה ראשונה.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
איך אמר שר האוצר?
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
המהפכה הראשונה – במשילות ובביטחון האישי.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
איזה משילות?
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
אנחנו מקצים סכומי עתק להקמת המשמר הלאומי, לתוספת שוטרים – –
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
כמה?
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
– – להקמת תחנות משטרה חדשות ולאמצעים חדשים למאבק בפשיעה.
<< קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >>
9 מיליארד? כמה יש שם? כמה יש שם? אין שקל בתקציב לזה.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >>
ראש הממשלה מדבר על ביטחון לאומי – אין שקל בתקציב לזה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת סגלוביץ', אתה בקריאה שנייה.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
גם אם זה ייקח קצת זמן, אנחנו נשיב את הביטחון האישי לכל אזרחי ישראל, ואנחנו ניאבק בנחישות ובאמצעים חדשים באלימות הגואה בחברה הערבית. אני שומע את הנציגים הערבים, אני שומע את הציבור הערבי. הם רוצים את זה, זה מגיע להם, ואנחנו נקצה את כל האמצעים כדי לתת להם את מה שמגיע להם.
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
איפה זה בתקציב, אדוני? איפה זה בתקציב? אין פה שקל להחזרת המשילות, לביטחון לאומי – – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה ראשונה.
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
איך קראת – – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אני קראתי לך כרגע בקריאה ראשונה. אל תיתן לי לקרוא לך שנייה.
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
אבל איפה זה בתקציב? פקה-פקה.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
המהפכה השנייה – בביטחון המדינה. אנחנו מגדילים ב-4 מיליארד שקלים את התקציב של משרד הביטחון, מה שדרוש לצה"ל. אני מנוע מלדבר באופן מפורט על הזרועות האחרות. גם שם אנחנו עובדים כדי שנבטיח שנוכל לאויבינו גם בזירות קרובות וגם בזירות רחוקות. אנחנו מציידים את צה"ל, השב"כ והמוסד בכלים הנדרשים להתעצמות ביטחונית כשלנגד עינינו האתגר המרכזי – איראן ושלוחות הטרור שלה באזורנו.
המהפכה השלישית – בחינוך. אנחנו מוסיפים כמעט 10 מיליארד שקלים השנה לחינוך. אף אחד לא שומע על זה. בערוצי התבהלה והנהי והבכי לא תשמעו על זה, אבל עכשיו שמעתם את זה, ואגב, תהיה עוד תוספת בשנה לאחר מכן. אנחנו משיקים את התוכנית לחינוך חינם בגילי אפס עד שלוש. הבטחנו וקיימנו. אנחנו נעניק – – –
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
זה לא בתקציב. זה לא בתקציב, אבל. חברים, זה לא בתקציב.
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
כל הכבוד, אדוני ראש הממשלה.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
טלי, טוב שאת מאמינה לו.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
אנחנו נעניק כמעט 1,000 שקלים לילד ממשפחה שבה שני ההורים עובדים – – –
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה לא בתקציב.
<< קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
מה עם אלה שמקבלים 6,000 ו-8,000 שקל? הם לא מקבלים כלום.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת ביטון.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
אנחנו נשקיע מיליארדים נוספים במעונות יום בפיקוח כדי לתת חינוך חינם לכל ילדי ישראל.
<< קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >>
מה עם כל ההורים בעוטף עזה ובשדרות – – –
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה פשוט לא בתקציב.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת ביטון.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
בחוק ממדים ללימודים העלינו את המימון מ-75% ל-100%. למה אתם לא העליתם מ-75% ל-100%? כי היו לכם שותפים שלהם נתתם כספים קואליציוניים, רק לא קראתם להם קואליציוניים, ונתתם להם גם התחייבות קואליציונית – –
<< קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >>
לא שלחת את לוין לדבר עם עבאס? לא דיברת עם עבאס היום?
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
זה לא קואליציוני – – –
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
– – שלא תעשו את זה. אנחנו עשינו את זה. אלו בשורות אדירות.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת קריב, קריאה שלישית. נא לצאת. תודה.
(חבר הכנסת גלעד קריב יוצא מאולם המליאה.)
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אוה, סוף-סוף.
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
כן, סוף-סוף נוכל לשמוע.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
גם בחינוך – ואמרתי שנוסיף לכמעט 9.6 מיליארד השנה עוד 5 מיליארד בשנה הבאה, גם לחינוך חינם, גם להשכלה גבוהה וגם לחינוך מיוחד.
המהפכה הרביעית שלנו – בתשתיות ובתחבורה. בהמשך להפכה האדירה שכבר חוללנו ברחבי ישראל בעשור האחרון, אנחנו ממשיכים במלוא התנופה להשקיע באופן מסיבי בתשתיות. נסלול עוד כבישים ומסילות, נבנה מחלפים, נחצוב מנהרות, נציב גשרים. מעל הכול, אנחנו משלימים את פרויקט המטרו, שהוא כל כך חשוב, כל כך חשוב.
<< קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >>
שכחתם לשמן שותפים.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
הרכבת התת-קרקעית והרכבת הקלה – – –
<< קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >>
לשמן שותפים, שכחת להוסיף.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
שכחתי להגיד שבזמן שלכם פתחתם את מנהרות מוצא.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת מיכל שיר.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
אתם עשיתם את הכול, הצטלמתם שם. תגידו, על מי אתם עובדים? אנחנו הבאנו את מהפכת התשתיות למדינת ישראל – –
<< קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >>
כמו שהבאת את קרפור.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
– – ואנחנו ממשיכים במהפכה הזאת.
<< קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >>
כמו שהבאת את קרפור.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
אנחנו משנים את פני המדינה באמצעות – הינה עוד דבר. תקשיבו, תרשמו. אני קראתי לזה "פרויקט רכבת קליע". זה לא מדויק – אמרו לי שרכבת קליע זה 350 קמ"ש; לא, זה יהיה 250 קמ"ש. למה? כי אם נעשה 350 קמ"ש, עד שנבלום, עד שנעצור, נגיע לאיזמיר או לאנקרה, אז אין ברירה, 250 קמ"ש.
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
גם לשם אתה לא מוזמן.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
זו תהיה רכבת מהירה, חוצת ישראל, מקריית שמונה ועד אילת, שתחבר את כל קצות הארץ ותקרב את הפריפריה הרחוקה למרכז. ואני אומר לכם – ושוב, תזכרו את הדברים האלה, תרשמו אותם, תוכלו לנגן אותם. הם לא יעשו את זה, כמובן – – –
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
כמו ה-9 מיליארד.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת נאור שירי.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
אבל תשמעו, בעוד כמה שנים, כשאזרחי ישראל ייסעו ברכבות שעוברות קילומטרים מתחת לאדמה ורכבות שדוהרות במהירות של מאות קמ"ש, כולם ישאלו שאלה אחת: איך לא עשינו את זה קודם? ואנחנו אלה שעושים את זה.
<< קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >>
מי היה 15 שנה ראש ממשלה?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת שירי, אתה מצלם סרטון וידיאו, לדעתי, אז נא להפסיק עם זה. תודה.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
זה סטורי.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
לא, אז לא לעשות את זה.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
המהפכה החמישית – מאבק עיקש ביוקר המחיה.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
סטורים זה לא וידיאו. מה עכשיו, אנחנו נכנסים – – –
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
אנחנו מעבירים תקציב מוטה צמיחה, שומרים על מסגרת התקציב כדי להיאבק באינפלציה וביוקר המחיה. אנחנו מקדמים חוק הסדרים שיאפשר להאיץ מיזמים של תשתיות לאומיות, להסיר חסמים בתחומי הדיור והיבוא, להפחית חסמי רגולציה וביורוקרטיה, לקדם תחרות בשוק ההון ובענף הבנקאות – –
<< קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
למה ביטלתם את החוק – – –
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
– – ולהיאבק בענף הבנקאות.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת ביטון.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
שר האוצר, ראיתי היום דיווחים על הרווחים הלא-קטנים – עיני לא צרה בבנקים שמרוויחים, אבל כשהם מרוויחים עשרות מיליארדים בשנה – –
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
אז למה לא עשיתם כלום כל כך הרבה שנים?
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
– – יש לנו הרבה מה לעשות גם שם. אנחנו הולכים להיאבק בהון השחור כמחולל מרכזי של הפשיעה המאורגנת.
<< קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >>
חנקתם את האזרחים. חנקתם את האזרחים.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
אנחנו מבצעים רפורמה בתחום הפטם כדי להוריד את מחירי העופות. אנחנו מורידים את מחירי הבשר הקפוא תוך התאמתו לסטנדרט האירופי. אנחנו מקילים על עסקים קטנים, בין היתר באמצעות דיגיטציה של שירותים ממשלתיים. אנחנו מקדמים את הוזלת ביטוחי הבריאות בעשרות אחוזים ועוד כהנה וכהנה. ואגב, אם הזכרתי את הבריאות, אז בתחום הבריאות אנחנו מוסיפים השנה מיליארד שקל ובשנה הבאה עוד 6 מיליארד ש"ח, לבריאות. לבריאות באמת.
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
כל הכבוד. כל הכבוד.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
חברי הכנסת, כל הדברים הללו – שהתקשורת כמובן מכסה ותכסה כל מילה שלי כאן – – –
<< קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >>
איפה בן גביר? איפה בן גביר?
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
מותר קצת.
<< קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >>
איפה בן גביר?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת מיכל שיר, קריאה ראשונה.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
כל הזמן יש לכם את הדוברות שלכם, יש לכם את ערוצי התבהלה והדיכאון שלכם. לנו יש את הבמה הזאת, ואנחנו משתמשים בה.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
שקרן. שקרן. שקרן. שקרן בן שקרן.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
חבר הכנסת להב הרצנו, אתה בקריאה שנייה.
<< קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >>
זה לא הוא אמר, זה סמוטריץ' אמר. זה לא הוא אמר.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
אין שאלה. מה, הערוצים לא מפארים את הליכוד וממשלות הימין? איך אני מעז לומר שרוב הערוצים מגויסים נגדנו? איך אפשר להגיד? סליחה, תכף אני אגיד אוי, אוי, אוי.
<< קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >>
יש לך ערוץ פרטי. על מה אתה מדבר?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת נעמה לזימי.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
כל הדברים הללו מצטרפים – – –
<< קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >>
ערוץ על שמו – – –
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
יש לכם ערוצים פרטיים שלכם, דוברי תעמולה שלכם.
<< קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >>
לך יש ערוץ פרטי.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת נעמה לזימי, קריאה ראשונה.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
תפסיקו להתבכיין. יש לכם קצת תחרות – – –
<< קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת נעמה לזימי, קריאה שנייה.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
קשה, קשה, תחרות. אתם רוצים מונופול של דעות ומשטרת מחשבות. זה נגמר. אין לכם וגם לא יהיה לכם.
<< קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >>
לפחות לא רוצים דיקטטורה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מיכל שיר, קריאה שנייה.
<< קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >>
לפחות לא רוצים דיקטטורה.
<< קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת לזימי, קריאה שלישית. נא לצאת. תודה רבה.
(חברת הכנסת נעמה לזימי יוצאת מאולם המליאה.)
<< קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >>
אתה רוצה – – – אחת. אתה רוצה – – –
<< קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >>
תפסיק לפלג. תפסיק כבר.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
כל הדברים הללו שאני תיארתי עכשיו מצטרפים למה שכבר הספקנו לעשות בפחות מחמישה חודשים.
<< קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >>
להרוס את המדינה בחצי שנה, זה מה שהספקתם לעשות.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת מיכל שיר, קריאה שלישית. נא לצאת. תודה רבה.
<< קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >>
חצי שנה הרסתם פה כל חלקה טובה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
איזו מפלגה היא כרגע מייצגת?
<< קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >>
בצד הנכון של ההיסטוריה. בצד הנכון של ההיסטוריה. אני בצד הנכון של ההיסטוריה. אתה דיקטטור, ואני בצד הנכון של ההיסטוריה.
(חברת הכנסת מיכל שיר סגמן יוצאת מאולם המליאה.)
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
אני רוצה שתדעו שקרה כאן דבר חסר תקדים – היא דיברה מול אולם מלא, לשם שינוי. כל הכבוד לה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אמר מר ראש האופוזיציה בהתנתקות.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הסטנדאפיסט.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
כל הדברים הללו מצטרפים למה שכבר הספקנו לעשות בפחות מחמישה חודשים. שיעור האבטלה ממשיך לרדת ועומד על 3.1%; דירוג האשראי של ישראל נשאר ברמתו הגבוהה, בניגוד להפחדות שלכם באופוזיציה.
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
איפה אתה חי? הצעירים לא מצליחים לסגור את החודש.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת הרצנו, קריאה שלישית. נא לצאת.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
מחירי החשמל והמים – – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת להב הרצנו, אתה בקריאה שלישית. נא לצאת.
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
אנחנו קורסים פה. אין לכם שום דבר נגד יוקר המחיה. אתם לא עושים שום דבר נגד יוקר המחיה. הצעירים בישראל קורסים.
(חבר הכנסת יוראי להב הרצנו יוצא מאולם המליאה.)
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אדוני ראש האופוזיציה, אדוני ראש האופוזיציה. יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, בקצב הזה אתה תישאר לבד. חבל.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת אלמוג כהן, חבר הכנסת אלמוג כהן.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
ביטלנו עשרות מכסים על מוצרי צריכה; העלינו את שכר החיילים; הבאנו הטבות מיוחדות למשרתים במילואים; שימו לב, הכנסנו לארץ רשת שיווק בין-לאומית ראשונה, שתגביר את התחרות ותוריד – – –
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
אתם הבאתם?
<< קריאה >> קריאות << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת בליאק, קריאה ראשונה.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
הוספנו נקודות זיכוי ממס; חתמנו על עסקת חבילה חדשה עם ההסתדרות; הסרנו רגולציה על יבוא מזון, פירות, עופות ובשר; חוללנו גם רפורמה במחירי התחבורה הציבורית, שכוללת נסיעה חינם לחיילים משוחררים ולאזרחים ותיקים והנחות לבעלי מוגבלויות, לבני 18 עד 26, כולל 50% הנחה לתושבי הפריפריה – תודה רבה לך, שרת התחבורה – וידנו עוד נטויה.
<< קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת מיכאל ביטון, קריאה ראשונה.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
אני רוצה להתייחס לשני דברים שאני שומע מהאופוזיציה. אמרתי, לכם יש – – –
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
יש מילה טובה לשרת הכלכלה הקודמת על קרפור?
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
אני שמח לשמוע שהתחלתם משהו טוב. אם כך, אני שמח, שמח. יופי.
<< קריאה >> קריאות << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
חבל שלא השלמתם את זה. כנראה שהציבור הישראלי החליט שאתם לא אלה שצריכים להשלים את זה.
עכשיו אני רוצה להגיד לכם משהו. אני שומע לא את הדברים האלה, אני שומע שני דברים שעולים מכם, ואני רוצה להשיב להם. 1. אתם מדברים על 12 מיליארד תקציבים קואליציוניים.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
14.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
14.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת דוידסון, די.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
מה זה חשוב איך אתם קוראים לזה? כשאתם הלכתם והבטחתם למנסור עבאס ולמפלגה של האחים המוסלמים 53 מיליארד שקלים – –
<< קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >>
זה פייק, זה פייק. פשוט מלך הפייק אתה – – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת פרידמן, קריאה שנייה.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
– – זה היה כספים קואליציוניים? באבואה זה היה כספים קואליציוניים, הרי נתתם את זה בלי פיקוח – –
<< קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >>
זה פייק. תתבייש.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
– – בלי פיקוח, למפלגה שלו, לאנשים שלו. הוא לא הספיק לקבל, אבל הבטחתם.
<< קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >>
– – – תתבייש.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת פרידמן, קריאה שנייה.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
לזה קוראים כספיים קואליציוניים, אז אל תטיפו לנו מוסר.
<< קריאה >> קריאות << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
וכשאתם באתם שבוע אחר שבוע, כשכבר הבנתם שהממשלה שלכם, הכושלת, מתפרקת, והלכתם והצעתם כל שבוע לחבר הכנסת הזה מאות מיליארדים, ולחברת הכנסת הזאת מאות מיליארדים – –
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
מאות מיליארדים – – –
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
– – ולחבר הכנסת הזה מאות מיליארדים, זה לא כספים קואליציוניים? תפסיקו עם השקר הזה. אתם אלופי הכספים הקואליציוניים. זה – 1.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
הח"כים שקנית היום שרים אצלך. אלה שקנית היום שרים.
<< קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >>
איך אמר עליו שר האוצר? שקרן בן שקרן.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת פרידמן, קריאה שלישית. נא לצאת.
<< קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >>
זה לא אני אמרתי, זה שר האוצר אמר.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת ביטון, קריאה ראשונה.
<< קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >>
העיקר שנתתם כסף לחתולים, זה מה שחשוב.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת שטרית.
<< קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >>
אז עכשיו יודעים שאת לא סובלת בעלי חיים.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בבקשה להוציא את חברת הכנסת פרידמן. זה לא דו-שיח.
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
אי-אפשר לשמוע את הצרחות של החתולות האלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת גוטליב, אני מבקש להפסיק עם זה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אבל מה עם קטי? אני, על פחות מזה – – –
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אז קריאה ראשונה. תודה לך.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
ועכשיו אני רוצה, ברשותכם, להתייחס לטענות שלכם לגבי אחינו ואחיותינו בציבור החרדי. אני רוצה להתחיל במה שכוון כלפיי. אני שמעתי – פה פתאום הם כן מראים אותי, מראים אותנו, את ההתחייבויות שאני אמרתי ואת השיקולים שאני נתתי, הן כשר אוצר והן כראש ממשלה, כדי לקצץ בקצבאות הילדים, דבר שהיה קשה מאין כמוהו. הטענה שלי הייתה שהדבר הזה יעודד את כניסת הציבור החרדי, ולא רק החרדי – גם אחינו ואחיותינו בציבור של ערביי ישראל – לשוק העבודה. אכן, הדבר הזה קרה.
אני רוצה להגיד לכם יותר מזה. אני רוצה שתבינו מה היה גודל הקיצוץ, משום שהקיצוץ נעשה כשהייתי שר האוצר, והשיעור של ההוצאות שלנו מהתל"ג על קצבאות ילדים, שעלה מאוד דווקא בממשלות של השמאל – – –
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
עכשיו היסטוריה.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
תשמע טוב את ההיסטוריה ותכף תבין למה אני מכוון, כי אני אוהב לדון במספרים. ובכן, אנחנו הוצאנו אז 1.5% מהתוצר על קצבאות ילדים. היום זה ירד ל-0.3%, בעיקר בגלל שני קיצוצים ענקיים שעשיתי, אחד כשר אוצר ואחר כך כראש ממשלה. אבל אני רוצה שתבינו מה זה. זה היה קשה מאין כמוהו, ואני לא מקל בזה.
<< קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת מאיר כהן.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
לא, אני אומר דבר אחד. קודם כול, צריך להבין, זה הביא אכן לכניסה מסיבית של הציבורים, גם הציבור החרדי, קודם כול הנשים החרדיות, שנכנסו לשוק העבודה והן כרגע בממוצע הארצי – אגב, אנחנו עולים כרגע על הממוצע של ה-OECD בשוק העבודה – וגם עלייה יותר מתונה, עדיין לא שלמה, בציבור של הגברים החרדים. כמובן, אני רוצה להגיד כמה כסף היינו צריכים לשלם היום, כמה היינו מוציאים היום אלמלא הקיצוץ הזה של למעלה מ-1% מהתוצר על קצבאות הילדים הללו. זה היה 20 מיליארד שקל – זה המחיר. זה 1% מהתוצר. עכשיו אני רוצה להגיד לכם כמה מזה, באמת במאמץ קשה מאוד, הציבור החרדי נאלץ לספוג – קיבל כ-40% מזה. זאת אומרת שהוא שילם ב-8 מיליארד שקלים באובדן תקציבים לטובת הקיצוץ הזה.
עכשיו מה שאנחנו עשינו. אנחנו נתנו לסייע בהשוואת תנאים שהתחייבנו אליה; ממשלות ישראל התחייבו, הייתה ועדת שושני שהתחייבה, היו ועדות אחרות. עם כל הכבוד, אנחנו מוציאים את הקצבה כדי לעודד כניסה לשוק העבודה בכל הציבורים, אבל אנחנו לא באים להתאכזר לילדים או לסייעות או למורים. אז אנחנו הוספנו סוף-סוף את מה שהצטבר כפיגור על פיגור על פיגור, והוספנו 3.5 מיליארד שקלים. זה פחות מחצי ממה שהציבור החרדי איבד בקצבאות הילדים. והינה, אתם אומרים, באים להגיד לי: איך אתה הולך נגד הרעיונות שלך? אני לא הולך נגדם. אני בעד כניסה לשוק העבודה. אני לא מצטער על הצעדים שהיו קשים שעשינו, ואני גם גאה בזה שאנחנו משווים תנאים, כי ילד חרדי הוא כמו ילד דתי, הוא כמו ילד מסורתי, הוא כמו ילד חילוני והוא כמו ילד ערבי. מגיע לו אותם דברים.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בלי מחיאות כפיים, רבותיי.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
ועכשיו יש לי בקשה אליכם, חבריי ראשי מפלגות האופוזיציה וגם חברי וחברות האופוזיציה. אני שומע ואתם שומעים את הביטויים הללו, מוצצי דם – אני לא רוצה לחזור על זה, דברים שקשה – הקריקטורות האלה, וחלק מכם חוזרים על הדברים האלה. באמת, אי-אפשר לקבל את הדברים האלה.
<< קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת שטרן.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
ואני מבקש מכם, חדלו מההסתה הפרועה הזאת. חדלו, ואל תצדיקו את זה. אל תצדיקו את זה.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברי הכנסת.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
תתביישו אם תמשיכו בזה. זו בושה. שנו את זה. אנחנו פועלים באחריות – – –
<< קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >>
אתה המסית הראשי. המסית הראשי זה אתה. הצליחה לך ההסתה.
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
– – – קרא לראש ממשלה נבל. לא שמעתי אותך אומר את זה.
<< קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >>
נמושות, נפולת של נמושות – זאת הסתה; תלכו לעזאזל – זאת הסתה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברי הכנסת. חברת הכנסת ברביבאי.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
אנחנו פועלים באחריות.
<< קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >>
כן, אמרתי. מוגלה, אמרו. למה ראש הממשלה לא אמר – – –
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
למה אתה חושב שאני לא מדבר על זה? מדבר על זה וגם אומר את זה – –
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
לא שומעים אותך.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
– – אני אומר לך, אבל דבר אחד אני לא עושה – אני לא אקרא לאנשים שהם חלק מעמנו, אני לא אסית נגדם, ואני לא אשתמש בביטויים האלה מהתקופות האפלות ביותר בתולדות עמנו.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
מה, אתם לא יודעים את זה?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברי הכנסת. נאור שירי, קריאה ראשונה.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
אתם רוצים שאני אתן לכם את ההקבלות? אתם רוצים שאני אגיד לכם מוצצי דם? מגישה בטלוויזיה ומוצצי דם מהתקופה שלא הייתה טלוויזיה – זה מה שאתם רוצים? ומאיזו מדינה? מה קורה לכם?
<< קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >>
טייסים הם לא בני עמנו, ראש הממשלה?
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
בוודאי.
<< קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >>
המילואימניקים הם לא בני עמנו?
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
בוודאי.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
למה לא גילית את זה?
<< קריאה >> אורנה ברביבאי (יש עתיד): << קריאה >>
למה לא גילית את זה – – –
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
ועוד איך גיליתי. אני מבקש.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברי הכנסת, תודה. הרעיון ברור.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
אתם אלופי ההסתה והפילוג. אתם כל הזמן מאשימים אותנו בהסתה ובפילוג. אתם מפלגים. אתם מסיתים. אתם אומרים לאנשים: אל תשקיעו בישראל. אתם אומרים לאנשים: אין עתיד למדינת ישראל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת ברביבאי.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
אתם כל הזמן, כל הזמן, אלופי הבכי, הנהי, הדיכוי. אנחנו אלופי התקווה. ואני מבקש בהזדמנות הזאת להודות לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', לצוותו ולאנשי משרד האוצר. תודה לך, בצלאל, ותודה לכם. אני רוצה להודות לראשי סיעות הקואליציה, לחברינו ולשותפינו – לאריה דרעי, למשה גפני, לרב גולדקנופ, לאיתמר בן גביר, לאבי מעוז. אני מבקש להודות לשר המקשר בין הממשלה לכנסת דודי אמסלם. דודי, נכנסת בסערה והבאת רגיעה. דודי, תודה רבה לך; לשר המשפטים יריב לוין, שגם ליווה הרבה מהפעולות שהביאו לערב הזה; ליו"ר הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ – ענק. ענק. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברי הכנסת, בלי מחיאות כפיים במליאה. תודה.
<< דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >>
ואני מבקש גם להודות למנכ"ל משרדי יוסי שלי, שגם הוא עזר מאוד, ולכל חברות וחברי הכנסת המסורים בקואליציה הלאומית שלנו. קיבלנו מנדט ברור מאזרחי ישראל לפעול בשמם ולמענם, וכך נעשה בארבע השנים הקרובות. בעזרת השם נעשה, בעזרת השם נצליח. תודה רבה לכם.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אני מודה לראש הממשלה, ומתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד. תודה. בלי מחיאות כפיים. תודה.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
גם שם אמרתי בלי מחיאות כפיים.
<< דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מקשיב לראש הממשלה ברבע השעה האחרונה – –
<< קריאה >> אליהו רביבו (הליכוד): << קריאה >>
ראש הממשלה. ראש הממשלה, אפשר – – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת רביבו.
<< דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >>
– – עברתי כמה סוגים של מצבי רוח, כי זה התחיל – כעסתי. אחר כך הבנתי שהוא לא מכיר את התקציב שעליו הוא מדבר. אבל בסוף – – –
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – – הוא לא מכיר – – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברי הכנסת, אני מאוד לא רוצה לקרוא בשלב הזה. אני מאוד מבקש מכם.
<< דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >>
בסוף זה נורא עצוב. בסוף זה נורא עצוב. יושב ראש ממשלה, עומד פה ביום העברת תקציב, שאמור היה להיות יום חגו, ונואם למדינת ישראל על מה שאמרה גלית גוטמן בתוכנית בוקר, כי אולי מצאנו איזו הזדמנות לחתוך עוד קצת בבשר החי.
<< קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >>
זה מה שהיא אמרה?
<< דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >>
היא הרי – – –
<< קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >>
זה מה שהיא אמרה?
<< דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >>
באמת, זה מה שחשוב עכשיו? זה מה שקורה במדינת ישראל עכשיו? כי מי שהקשיב עד עכשיו – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת כץ.
<< קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >>
זה חשוב. זה חשוב. זה חשוב מאוד.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת שטרית.
<< דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >>
– – לראש ממשלת ישראל הגיע לשתי מסקנות: 1. שהוא לא קרא את התקציב; 2. הדרך היחידה שלו להתמודד עם זה שהוא לא קרא את התקציב זה להסית עוד קצת את עם ישראל.
<< קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >>
אתה מדבר על מסיתים? אתה?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת חנוך מלביצקי, קריאה ראשונה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
מדבר על מסיתים – – –
<< דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >>
כן. ככה אתם נראים ביום חגכם – מלאי מררה וזעם וכעס והסתה ושנאה ופילוג. ככה אתם נראים ביום חגכם.
<< קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >>
אתה מסית ושונא. אתה מסית ושונא מס' אחת.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת מלביציקי, אני מזכיר לך שאתה בקריאה ראשונה.
<< דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אדוני ראש הממשלה, הריני לדווח לך: אין בתקציב אפס עד שלוש. אמרת את זה 17 פעם, אמרת את זה עכשיו על הבמה – אין. ואין בתקציב רכבות קליע. לפני 20 שנה אמרת לי בפעם הראשונה את המשפט: איך לא עשו את זה קודם? ומזה 20 שנה אתה אומר: איך לא עשו את זה קודם? רק אתה לא עושה את זה. ואין בתקציב 9 מיליארד שקל לאיתמר בן גביר, יש פחות ממיליארד, וכשראש אגף התכנון במשטרה חשף את זה – הלכתם והדחתם אותו.
ואם אתה שואל מפה למה בתקציב שלנו שמחו ובתקציב שלכם יש בכי ונהי – כי התקציב שלנו הוא טוב והתקציב שלכם הוא רע. וזה לא אני אומר, הכלכלנית הראשית באוצר אומרת את זה.
<< קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >>
בגלל זה זרקו אתכם אחרי שנה וחצי.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת חנוך מלביצקי.
<< דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >>
ראש אגף תקציבים הגיש מסמך. לא היה כזה דבר שראש אגף תקציבים הגיש מסמך נגד התקציב שבו הוא אומר שהתקציב הזה מפרק את עתידה של מדינת ישראל.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >>
ה-OECD הגישו מסמך שהתקציב הזה מפרק את עתידה של מדינת ישראל. אמרת פה לפני רגע שלא הורידו את הדירוג. מה היה במודי'ס? הורידו את הדירוג; S&P הגישו מסמך נלווה, אמרו שאתם הורסים את הכלכלה. קראת את המסמך של ה-OECD על התקציב שלכם? אתה חי במציאות אלטרנטיבית שאין בינה לבין המציאות שום דבר.
<< קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >>
BDS.
<< דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אתם פועלים לביטחון האישי? מספר הנרצחים הוא פי שלושה ממה שהיה בתקופה המקבילה אשתקד. הרסתם את הביטחון האישי. יוקר המחיה – אתה יודע שאין שום דבר בתקציב הזה יוקר המחיה? יכולת במקום, ב-14 מיליארד שקל, להוריד 2% במע"מ. זו המלחמה ביוקר המחיה.
<< קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >>
למה מה קרה? לא. מה יצא מזה? אתה – – –
<< דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >>
יש דבר אחד שעשיתם? הכי מדהים – אני שומע אותך פעם שנייה מודיע שאתה העברת את קרפור.
<< קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >>
לא, באמת. הייתה מסיבת עיתונאים, שרת הכלכלה הודיעה שחתמנו עם קרפור, הרמנו את זה בישיבת ממשלה. סתם, יש גבול לניתוק מהמציאות. יש גבול לניתוק מהמציאות.
<< קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >>
אתה אמרת – – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת שטרית, תודה.
<< דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אתה חי בעולם של – – – באמת.
<< קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >>
אבל הוא אמר – – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אבל תודה. זו זכות הדיבור שלו כרגע.
<< דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >>
וכל מה שיש לך זה את עדת החנפים הזאת שאומרת לך שזה מה שקרה באמת. אני אומר לכם, אני הייתי שר אוצר, אני הייתי ראש ממשלה. יש דבר אחד שלא ראיתי מעולם – שר אוצר שעולה לבמה ומדבר על תקציב שאין בינו לבין המציאות קשר, וראש ממשלה שלא יודע מה קורה אצלו במדינה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת לפיד. אני מתכבד להזמין את אחרון הדוברים לשלב זה, יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. בבקשה, אדוני.
<< דובר >> משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים): << דובר >>
אדוני יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה, השרים, חברי כנסת, בראשית דבריי אני מבקש להודות לחברים הרבים שעשו עבודה בוועדת הכספים כדי להגיע לערב הזה עם תקציב. כל הזמן דיברו על כך שמדינה שאין לה תקציב היא בבעיה, וזה יום שמח שמעבירים תקציב, ואני שמח על כך ועל התרומה של ועדת הכספים לעניין.
אני רוצה להודות לחברים הרבים. אני מבקש להודות לחבר הכנסת ינון אזולאי, לחבר הכנסת פינדרוס, לחברים רבים נוספים. אני מבקש להודות ליועצת המשפטית שלומית ולהודות ליועצת המשפטית של הכנסת, שעזרה מאוד בהכנת התקציב הזה, להודות לטמיר, מנהל הוועדה, וגם לכל החברים מהאופוזיציה, שעשו מלאכה נאמנה בעניין הזה.
אני מבקש לומר שבעצם כמה חודשים שהממשלה הזאת עשתה הכנה לקראת העבודה הגדולה שבפניה היא ניצבת – המציאות הזאת שבה אנחנו נצטרך להיאבק בכל הכוח ביוקר המחיה; המציאות הזאת שאנחנו נצטרך להיאבק להורדת מחירי הדירות. אני לא רוצה להתנגח עם האופוזיציה, אבל מחירי הדירות בקדנציה הקודמת עלו ב-20% – – –
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
אבל המהלכים שעשה – – –
<< דובר_המשך >> משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >>
בסדר. אני לא הולך להתנגח, הכול בסדר. את יוקר המחיה מהקדנציה הקודמת – אני חושב שאנחנו למדנו את זה אצלכם, ואנחנו נעשה הכול על מנת להיאבק ביוקר המחיה, להחזיר את המחירים למתכונת נורמלית, והיא תהיה כפי שצריך.
אני שמעתי את ראש האופוזיציה, והוא מדבר על כך שיש חוות דעת של אגף התקציבים. אגף התקציבים, בזמן שלכם, כתב חוות דעת נגד הפנסיות של השוטרים. הייתה חוות דעת – לא שמתם לב למה שהם כתבו; הייתה חוות דעת על הסכם המורים – לא שמתם לב לעניין הזה.
<< קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >>
גפני, הפנסיות של השוטרים זה הממשלה שלכם.
<< דובר_המשך >> משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >>
מע"מ אפס של יאיר לפיד, ההגדלות שהיו בתקציב – בכל מיני דברים שאגף התקציבים כתב נגד זה, אתם לא שמתם לב. אבל אם באמת אתם מקבלים את מה שאגף התקציבים אומר – שצריך לשמוע את מה שהוא אמר – אז הוא אמר שצריך להעביר את החוק של קרן הארנונה. למה הלכתם נגדו? לא רק שהלכתם נגדו, ניהלתם מלחמות, באתם לוועדה עם הפגנות. אפילו לדבר על העניין הזה לא היה אפשר, ופתאום זה הפך להיות נושא. אני לא רוצה להיכנס לעניין, אני באמת חושב שהעימות לא מועיל לכלום, אבל אני רוצה להגיד לכם משהו בכל זאת. אני ראיתי שלטים ומודעות על זה שלא נתנו לסטודנטים – נתנו אפס. יש שלטים גדולים. בעצם נתנו רק לתלמידי הישיבות. ואני מכיר את תקציב המדינה, אני חושב, לא פחות מכם, והסתכלתי. אני הייתי זה שנלחם על תוכנית החומש של תקצוב המוסדות להשכלה גבוהה בקדנציה הקודמת שלי כיושב-ראש ועדת הכספים. תפתחו את ספר התקציב.
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
מה המלגה שהסטודנטים מקבלים?
<< דובר_המשך >> משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >>
והמציאות היא שבשנת 2023 תקציב המוסדות להשכלה גבוהה עומד על 12.5 מיליארד שקל.
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
על מה אתה מדבר? מה המלגה? על מה אתה מדבר?
<< דובר_המשך >> משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >>
בשנת 2024, שנה לאחר מכן, זה גדל ל-13.5 מיליארד שקל. אין תקציב ישיבות בבסיס. הם יכולים לבוא ולהגיד שתקציב המוסדות להשכלה גבוהה הוא אפס – מה שלא נכון; לא מתחיל ולא נגמר. אבל על הישיבות הם יכולים להגיד שאין שקל בבסיס.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
אין.
<< דובר_המשך >> משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >>
ואני בעד לימודים בעם היהודי, אני בעד מוסדות לשכלה גבוהה, אני בעד כל דבר שמחזק את הלימוד, אבל אני גם בעד הישיבות. אצלכם הלימוד הוא סלקטיבי.
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
אז למה אתה הורס את ההשכלה הגבוהה?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אנחנו לומדים על נועה קירל – זה בספר הלימוד שלנו.
<< דובר_המשך >> משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >>
כל פעם שיעבור שקל לישיבות בוועדת הכספים, אתם תעשו כותרות בעיתונים: אין את זה במוסדות להשכלה גבוהה. אני שמח על התקציב שאני סידרתי.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
סידרת לכל החברים שלך. רק לאזרחי ישראל לא נשאר כלום.
<< דובר_המשך >> משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >>
התקציב נמצא בתוך ספר התקציב, ויכולים לבוא ולשים מודעות: אפס. 13.5 מיליארד שקל יש בתקציב 2024, 12.5 ב-2023, שאני סידרתי.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
בטח סידרת. לסטודנטים לא השארת כלום.
<< דובר_המשך >> משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >>
אבל אתם, על הישיבות אתם צועקים כל הזמן, זה הוויכוח שלכם. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לומר רק דבר אחד: אני התרגלתי שאני חי בעולם השקר.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
גם אנחנו, כמה חודשים.
<< דובר_המשך >> משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >>
אני אמרתי בנאום אתמול, ואני מוכרח להגיד את זה גם היום: מה קרה שבמערכת הבחירות לא תקפתם אותנו, לא אמרתם כלום – לא ישיבות, לא החינוך, לא כלום, היה שקט – מה קרה שפתאום התנפלתם עלינו עכשיו? אני לא מדבר כבר על הביטויים. הילדה, הנכדה שלי, שהיא עובדת בהייטק, שלמדה בבית ספר חרדי, למדה את כל מקצועות הליבה, גם את היהדות. למה היא מקבלת חצי משכורת? למה המורה שלה לא מקבלת שכר כמו כל מורה אחרת? למה? אתם אנשים ליברלים, אתם אנשים שוויוניים. למה? היא לא לומדת את הליבה? הגננת בגן הילדים – גם שם היא לא מלמדת ליבה? חשבתם שאני, השמאלן – כך קראתם לי – אלך איתכם ביחד לממשלה ולקואליציה. נזהרתם לא לדבר מילה נגד החרדים, עד שאמרתי – אני אף פעם לא שיקרתי – אמרתי: אני אלך עם הימין; הציבור המסורתי נמצא שם. וכשזאת הייתה עובדה מוגמרת, התנפלתם עלינו כאילו אנחנו בני עם אחר. כאילו לא אנשים אחים אנחנו.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
מי התנפל עליך?
<< דובר_המשך >> משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >>
ולכן, אדוני היושב-ראש, אני קיבלתי על עצמי לא להתווכח עכשיו, בגלל שזה באמת יום, מבחינת מדינת ישראל, זה יום – –
<< קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >>
את הכסף כבר לקחת.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת בליאק.
<< דובר_המשך >> משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >>
– – של שמחה.
<< קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >>
ברור, זכית בלוטו במיליונים בדולרים.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת רון כץ, חדל.
<< דובר_המשך >> משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >>
לא ראוי אפילו לתגובה. והמציאות הזאת – חשבתי שאין צורך להיכנס לעניין הזה. אני חושב שטובת מדינת ישראל היא שהכנסת תאשר את התקציב הזה בקריאה השנייה והשלישית ונצא לדרך – אתגרים כלכליים וחברתיים רבים לפנינו. ואני מציע, לפני שאתם תוקפים אותי ומשמיצים, שתבדקו את הרקורד שלי, מה עשיתי שתי קדנציות שלמות בוועדת הכספים; אם דאגתי לעצמי או שדאגתי לכל האזרחים היהודים והערבים, המרכז והפריפריה, דתיים ושאינם דתיים, לכולם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<< דובר >> היו"ר אמיר אוחנה: << דובר >>
אני מודה ליושב-ראש ועדת הכספים. אני מבקש להכניס את חברי הכנסת שהוצאו החוצה. בטרם נתחיל בדיון המשולב ובהצבעה על חוקי התקציב, אני מבקש לומר כמה מילים על תהליכי העבודה של הכנסת בחודשיים האחרונים וגם על אופן ההצבעה על הצעות החוק הלילה.
חברות וחברי הכנסת, לפניכם שבע הצעות חוק – שתי הצעות חוק תקציב, האחת לשנת הכספים 2023, והשנייה לשנת הכספים 2024; כפי שהיה לאורך השנים, גם הפעם לצד הצעות חוק התקציב מונחות בפניכם שתי הצעות חוק המגבשות הסדרים שונים המבטאים את המדיניות הכלכלית של הממשלה. הצעה אחת היא הצעת חוק התוכנית הכלכלית, וכותרתה של ההצעה הנוספת היא הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית. שתיהן מהוות למעשה את מה שמכונה הצעת חוק ההסדרים.
<< קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> היו"ר אמיר אוחנה: << דובר_המשך >>
חברת הכנסת גוטליב, תודה. נוסף להן מונחת בפניכם הצעת חוק הפחתת הגירעון ומגבלת ההוצאה התקציבית, שאף היא הונחה לאורך השנים לצד הצעות חוק התקציב. שתי הצעות חוק נוספות שלפניכם עניינן במנגנון שיחול מעתה ואילך בעניין תקציב שהוגש מוקדם. בחודש וחצי האחרונים התכנסו כל הוועדות הקבועות של הכנסת לעבודה מאומצת על הצעת החוק שבפניכם. חלק מההסדרים בהצעות חוק ההסדרים פוצלו על ידי במשא ומתן המקדים שקיימתי בשיתוף עם היועצת המשפטית של הכנסת מול משרד האוצר. במשא ומתן האמור הקפדתי לאפשר לממשלה להביע את מדיניותה הכלכלית, תוך שמירה על מעמדה של הכנסת באופן שיאפשר לה לחוקק את הצעות החוק שבפניה בלוחות הזמנים הקבועים לתקציב. לאחר הקריאה הראשונה על הצעות החוק, הוסיפה ועדת הכנסת ופיצלה חלק מההסדרים הקבועים בהצעות החוק האלה על מנת לאפשר תהליכי עבודה סדורים בוועדות. כמו כן, כפי שנהגה הכנסת לאורך השנים, חולקו פרקי הצעות החוק בין הוועדות השונות.
אני מבקש להביע את הערכתי הרבה ליושבי-ראש הוועדות על כך שכינסו את ועדותיהם לדיונים מואצים ורבים על כלל פרקי הצעות החוק. הוועדות קיימו דיונים משמעותיים ורציניים, וכפי ששמענו מיושבי-הראש בפתח הדיון אתמול, אף בוצעו שינויים רבים בהצעות החוק. אני מודה לכל יושבי-הראש, שעמדו במשימה הלא-פשוטה בלוחות הזמנים הקצרים המוכתבים בחוק, וגם מודה לחברי הכנסת, הן מהקואליציה והן מהאופוזיציה, על השתתפותם הפעילה בוועדות, דבר שהייתה לו תרומה ניכרת לשינויים שביצעה הכנסת בחוקים בסופו של דבר. אני מודה על הסיוע הרב שקיבלו יושבי-הראש לשם הכנת הצעות החוק באופן מקצועי ויסודי מהלשכה המשפטית של הכנסת. היועצים בוועדות עבדו לילות כימים, ממש כך, וסייעו לקיומו של הליך חקיקה נאות, שאפשר לחברי הכנסת להכיר את הנושאים שניצבו לפניהם, לשמוע עמדות מקצועיות ואת עמדות הציבור, וכן לוודא את עמדותיהם ולהשפיע על נוסח הצעות החוק.
הלשכה המשפטית עבדה שעות נוספות גם לשם ניסוח הצעות החוק עבות הכרס שבפניכם וגם לשם שילובן וניסוחן של ההסתייגויות. אני מבקש להודות ליועצת המשפטית לכנסת, עו"ד שגית אפיק, שניצחה על התהליך, הקפידה לשמור על הכללים הפרוצדורליים של הבית הזה, העניקה מענה ועצה טובה על כל פנייה של חברי הכנסת ושל יושבי-ראש הוועדות ואף ליוותה את הדיונים לא אחת בעצמה. אני מבקש להודות למנהלי הוועדות על כך שאפשרו את עבודתן התקינה והטובה של הוועדות ואת זימונם של נציגי הציבור תוך שמירה על פומביות הליך החקיקה. אני מבקש להודות לכלל עובדות ועובדי הכנסת שליוו את הדיונים בוועדות ואפשרו את קידומה של החקיקה, ובהם אנשי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, דוברות הוועדות, הסדרנים, אנשי המשמר וכן אנשי ההסעדה והמשק. כל אלה פעלו תחת ניצוחו של מנכ"ל הכנסת משה צ'יקו אדרי.
אני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת אופיר כץ, שכובעו הכפול כיו"ר הקואליציה וכיו"ר ועדת הכנסת זימן לו משימה כפולה ומכופלת בהיקפה ובמשמעותה של הובלת הקואליציה בהליך החקיקה של חוקי התקציב, וכן לחברי חבר הכנסת הרב משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים עתיר הניסיון, שכבר העביר בבית הזה כנראה תשעה תקציבים, כך נדמה לי. הפעם הזאת הייתה מאתגרת לא פחות. אני רוצה להודות לחברי שר האוצר בצלאל סמוטריץ' וליועצו עומר רחמים, שעבד רבות עם צוות לשכתי, ולאנשי אגף התקציבים, שניהלו משא ומתן קשוח – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> היו"ר אמיר אוחנה: << דובר_המשך >>
חבר הכנסת קריב.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> היו"ר אמיר אוחנה: << דובר_המשך >>
חבר הכנסת קריב, תודה. – – ניהלו משא ומתן קשוח לא אחת, והכול ברוח טובה – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> היו"ר אמיר אוחנה: << דובר_המשך >>
חבר הכנסת קריב. – – ולשם שמירה על אוצר המדינה. אני מבקש, לבסוף, להודות לאנשי צוות לשכתי בראשות ראש הסגל רוני טל, שהשקיעו רבות ממרצם וזמנם כדי שנגיע לרגע הזה באופן המיטבי. תודה לכל העוסקים במלאכה, אלה שציינתי ואלה שלא.
ההצבעה תתקיים באופן שנתחיל עם הצעת חוק הפחתת הגירעון, אחריה נעבור להצבעה על חוק התקציב לשנת הכספים 2023, לאחר מכן נצביע על שתי הצעות החוק שעניינן תקציב מוקדם, הצעת חוק-יסוד: משק המדינה והצעת חוק ההתאמות הפיסקליות, לאחר מכן נצביע על שתי הצעות חוק ההסדרים, ולבסוף, נסיים את ההצבעה עם הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024.
כמנהג השנים, אף עתה ההצבעות יתקיימו בהתאם להחלטת ועדת הכנסת על סדרי הדיון ובהתאם להסתייגויות שהאופוזיציה ביקשה מבעוד מועד שנצביע עליהן. צפויות לנו הצבעות ארוכות, במשך שעות ארוכות. אני מקווה שנצלח אותן בנועם ובסובלנות הדדית.
הטרם נתחיל, אבקש להקריא את שמות המסתייגים לפי קבוצות. אני אקריא כעת את כל הקבוצות.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
רגע.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
נגיע – חברת הכנסת מירב בן ארי, נגיע גם לשלב שלך. אקריא כעת את כל הקבוצות, ואנחנו נעשה בהן שימוש בעת ההצבעה באופן שלא אקרא אותן שוב לאורך הלילה.
להלן שמות חברי הכנסת המסתייגים לפי קבוצות: קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, אורנה ברביבאי, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפת הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי ושלי טל מירון; קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדעון סער, גדי איזנקוט, פנינה תמנו שטה, יפעת שאשא ביטון, חילי טרופר, זאב אלקין, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, שרן מרים השכל ואלון שוסטר; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה; קבוצת סיעת רע"מ – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת.
אני מבין שיש הודעה אישית לחבר הכנסת ששון ששי גואטה. מהצד, בבקשה. זה הזמן.
<< נושא >> הודעה אישית של חבר הכנסת ששון ששי גואטה << נושא >>
<< דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >>
כידוע לכם, הזכות להצביע במליאה היא הזכות והחובה היסודית של חבר כנסת, והיא אינה מוגבלת. עם זאת, אבקש – – –
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לא שומעים.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
נא להגביר את הווליום. לא שומעים.
<< דובר_המשך >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר_המשך >>
כידוע לכם, הזכות להצביע במליאה היא הזכות והחובה היסודית של חבר כנסת, והיא אינה מוגבלת. עם זאת, אבקש להודיע גילוי נאות לפרוטוקול – כמה הוראות בהצעות החוק שבפניכם עוסקות בענף הלול. כפי שהודעתי אז בוועדת הכלכלה כשהיא דנה בהן, אני מגיע מהתחום החקלאי ומהארגונים החקלאיים שונים. אני אחיל על עצמי הגבלות ניגוד עניינים לפי מה שיידרש, אך בכל מקרה, אין הגבלה על ההצבעה במליאה. אני מודיע על עניין זה למען הסדר הטוב והגילוי הנאות.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אני מודה לחברי הכנסת ששון ששי גואטה. גם לסגנית שר האוצר חברת הכנסת מיכל וולדיגר יש הודעה בדבר ההסכמים הקואליציוניים. מהצד. גברתי, מהצד, מהצד. בבקשה.
<< נושא >> הודעת הממשלה בדבר הסכמים קואליציוניים נוספים שנחתמו בקשר להצבעה על חוקי התקציב לשנים 2023 ו-2024 והחוקים הנלווים להם << נושא >>
<< דובר >> סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר: << דובר >>
כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, לפני ההצבעות על חוקי התקציב לשנת הכספים 2024-2023, אני מבקשת למסור הודעה זו: מעבר להסכמים הקואליציוניים שנחתמו עם כינונה של הממשלה השלושים-ושבע, אשר נמסרו לכנסת כנדרש, ישנם שני הסכמים קואליציוניים נוספים שנחתמו בקשר להצבעה על חוקי התקציב לשנים 2023 ו-2024 והחוקים הנלווים להם, האחד – הסכם בין ראש הממשלה ושר האוצר לבין יו"ר דגל התורה ויו"ר אגודת ישראל, והשני – הסכם בין ראש הממשלה לבין יו"ר עוצמה יהודית, והם הובאו בפניכם בהתאם לסעיף 1 לחוק הממשלה.
ההסכמים האלה עוגנו בהחלטת ממשלה שהתקבלה היום, אשר תיקנה את החלטת ממשלה מס' 511, מיום 14 במאי 2023, בעניין יישום ההסכמים הקואליציוניים וההסכמים הפוליטיים בעלי משמעות תקציבית בשנים 2023 ו-2024, שבמסגרתה הוחלט להקצות, באופן חד-פעמי, בתקציב המדינה לשנת הכספים 2023, סכום שלא יעלה על 5,677 מיליון שקלים חדשים, ובשנת הכספים 2024, סכום שלא יעלה על 7,949 מיליון שקלים, לצורך יישום ההסכמים הקואליציוניים. זאת, על פי החלוקה שפורטה בהחלטה ובנספח להחלטה.
החלטות אלה כפופות לאמור בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 1.1801. בנוסף, בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 1.1801 האמורה, כל הסכם פוליטי תקציבי שנערך אגב אישור הצעת חוק התקציב בכנסת יוצג בטרם אישור חוק התקציב. בהתאם לאמור, ובטרם אישור חוקי התקציב האמורים לקריאה שנייה ושלישית, הונח והוצג בפני חברי ועדת הכספים של הכנסת מסמך שבו פורטו ההסכמים הפוליטיים התקציביים, שאינם הסכמים קואליציוניים, אשר הושגו בעל פה עם חברי כנסת מהסיעות השונות כחלק מקידום הפעילות בשלבים השונים של חקיקת התקציב והצעות החקיקה לתוכנית הכלכלית לשנים 2023 ו-2024 וההצבעה על הצעות החוק, בשים לב לתפקידם של חברי הכנסת בכנסת. מסמך זה מהווה חלק מהפרוטוקול של דיוני הוועדה.
הצעות חוק התקציב האמורות משקפות את סדרי העדיפויות של הממשלה כפי שאושרו על ידה ביום 24 במרץ 2023, ובכלל זה כמה החלטות ליישום חלקים מההסכמים הקואליציוניים כאמור. אני מודה לכם. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אני מודה לסגן שר האוצר, ושואל את חברת הכנסת מירב בן ארי: האם תרצי, לאור הדברים הללו, לשאול שאלה בשם האופוזיציה? אם כן, בבקשה.
<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>
תודה, אדוני היושב בראש. בהמשך לדברי גברתי סגנית השר, חברי הכנסת של האופוזיציה מעוניינים לדעת: האם היו הסכמים בכתב ובעל פה? כפי ששמענו בתקשורת, יש הסכם עם אבי מעוז. אם הוא נעשה בכתב, הרי שצריך 24 שעות, ואם הוא בעל פה, אנחנו מבקשים לדעת את פרטי ההסכם. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אני מבין שהשר שישיב הוא השר המקשר בין הכנסת לממשלה השר אמסלם, בבקשה.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
למה לא? למה לא?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
התשובה מהצד, אבל לא אמרנו מאיזה צד.
<< דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >>
רבותיי, האמת היא שאני נהנה לראות את הפרצופים שלכם, בגלל זה באתי לראות אתכם מהצד הזה.
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
מהיד של הרולקס, דודי. מהיד של הרולקס, שלא תתבלבל.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
לפני שאני אענה – דרך אגב, שמעתי את לפיד. תזכרו תמיד, מעולם לא היה במדינת ישראל שר אוצר כושל כמו יאיר לפיד. בן אדם שלא גמר 12 שנות לימוד שואל אם ראש הממשלה קרא את התקציב. הבן אדם לא יודע לקרוא את התקציב, לא מבין בזה בכלל שום דבר.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
תתבייש, תתבייש.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
השר אמסלם.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
הרי השר המדיח מס' אחת בכנסת, חבר הכנסת שמתפרנס מסוגיית החרדים, הוא לפיד. דרך אגב, הם לעולם לא רוצים לסגור את העניין הזה, בגלל שזאת הפרנסה שלהם.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
השר אמסלם, תשובה על השאלה.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
עכשיו תשובה על השאלה.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
– – – לשאת נאום? תענה על השאלה.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
רק שנייה, עכשיו תשובה על השאלה: האמת היא שציפיתי שתשלחו את אלקין, כמו בכל שנה, אבל הפתעת אותי. קודם כול המסמכים – כל ההסכמים שלנו כתובים, בניגוד למה שאתם עשיתם עם מנסור עבאס, שהסתבר לנו שניהלתם איתו על 20,000 משפחות שייכנסו מהרשות הפלסטינית למדינת ישראל. אנחנו לא משקרים כמוכם. הכול על השולחן, אין הסכמים בעל פה, לא עם אבי מעוז ולא עם אף אחד. כל ההסכמים מונחים לפניכם.
אבל אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, הרי היום שמענו את מר אסי מסינג – אתם מכירים אותו – החבלן המקצועי.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
מה זה הדבר הזה? אני לא מבינה.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
רק שנייה, דקה. הוא הוציא הודעה – –
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
דקה, אני מדבר. – – הפקיד שמחבל באופן עקרוני כמעט בכל דבר.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
אני מוחה.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
שר האוצר מוחה.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
עו"ד מסינג לא כאן ולא יכול להשיב. זה לא פייר, כי הוא לא יכול להשיב לך. הוא לא כאן. אל תתקוף אותו כשהוא לא יכול להשיב. אנחנו – – – יכולים – – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת אמסלם.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
בושה, בושה, בושה.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
שהוציא חוות דעת – רק שנייה, להסביר לכם.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
לא לא לא.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
בושה, בושה, בושה.
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
אין בעיה. אתם רוצים להירגע קצת או להמשיך לצעוק?
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
למה אתה לא מוציא אותו?
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
מיקי לוי, מה אמרת? איך אתם מתנהגים? תסתכל שנייה ימינה, שמאלה ועל עצמך. דקה. בן אדם שהוציא חוות דעת – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
השר אמסלם, לסיכום.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >>
– – לא הגיונית כדי לחבל בעבודת הממשלה, ולא בפעם הראשונה. דרך אגב, זאת הסיבה, שר המשפטים, שצריך לעשות קודם כול את חוק היועמ"שים. אתה מבין למה? תודה רבה.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
בושה, בושה, בושה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אני מודה לשר אמסלם.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות. אנא שבו במקומותיכם.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת גלעד קריב, אנא שב במקומך. תודה.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אני קורא אותך לסדר קריאה ראשונה, חבר הכנסת קריב.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אני קורא אותך לסדר קריאה שנייה, חבר הכנסת קריב. תודה רבה.
<< קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >>
מה זה? הבן אדם יושב פה למעלה. הוא לא מתבייש? איזה מין התנהגות זאת? אין לו טיפת כבוד?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת סימון דוידסון, תודה. אנחנו עוברים להצבעות. אני מבקש מכל חברי הכנסת להתיישב במקומותיהם.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת קריב, נא לצאת, קריאה שלישית. תודה.
(חבר הכנסת גלעד קריב יוצא מאולם המליאה.)
<< קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת לזימי, קריאה ראשונה.
<< קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת לזימי, קריאה שנייה.
<< קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >>
אתה יושב-ראש הכנסת, תגנה את זה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברת הכנסת לזימי, קריאה שלישית. נא לצאת.
<< קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >>
בושה, בושה. אמסלם הוא זה שצריך להוציא.
<< קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >>
אתה לא יכול להצביע אם אני לא בפנים. תודה.
(חברת הכנסת נעמה לזימי יוצאת מאולם המליאה.)
<< קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >>
להשתלח ככה זה פשוט בלתי נסבל, באמת.
<< הצח >> הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 23 – הוראת שעה), התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברי הכנסת, שימו לב שבמסכים שלפניכם אין ספרים או חפצים שעלולים ללחוץ בטעות על המסכים. זו הערה טכנית. אני מבקש מכולם לשים לב לדבר הזה. סדרנים, נא להכניס את חברי הכנסת שהוצאו החוצה.
אנחנו מצביעים על הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 23 – הוראת שעה), התשפ"ג–2023. אנחנו מתחילים בהסתייגות. אנחנו בקריאה השנייה. אנחנו נצביע כעת על הסתייגות 2ב', לפני סעיף 1.
<< קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >>
ספר לנו למה הלכת – – – ספר לנו למה אתה – ספר לנו, סגלוביץ', כמה אתה צדיק שהלכת לאשכנזי, תדרכת אותו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברי הכנסת. חברת הכנסת בן ארי, מה רצית להגיד? השר אמסלם, השר אמסלם, אנחנו מעוניינים להצביע. חברת הכנסת בן ארי, רצית – – –
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אני מנסה לשמוע את חברת הכנסת בן ארי. כן, מירב.
<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, מכיוון שבסעיף 98 ועדת הכנסת כפתה עלינו מספר הסתייגויות מצומצם, אני מבקשת לעבור לסעיף 2ב'.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אני מצביע כרגע על הסתייגות 2ב'.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אוקיי, ולהצביע הצבעה שמית.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מאה אחוז.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אבל גברתי, אני יודע את הדברים האלה, לא צריך להגיד את זה בכל פעם מחדש.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אין בעיה, אבל חשוב לי שידעו שההחלטה להוריד הסתייגויות היא עקב 98, ועדת הכנסת.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מאה אחוז. כבר אמרתי בפתח הדיון: כל הדיון הזה הוא בהתאם לסעיף 98, החלטה של ועדת הכנסת, כנהוג מדי תקציב. אז אנחנו מצביעים כעת על – – –
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
עוד משהו אחד – לשלמה קרעי היה מיקרופון כשהוא ניהל, אז אם אתה רוצה – – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אבל לא צריך.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
לא, אבל מה, כל הלילה?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מסרתם מראש את ההסתייגויות שאתם רוצים, אין צורך. את רוצה מיקרופון?
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
כן, בטח. גם לשלמה קרעי היה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אז אפשר להשיג מיקרופון. אנחנו נביא לך מיקרופון. בסדר, מאה אחוז.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
עכשיו הצבעה שמית על 2ב'.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
יושב-ראש ועדת הכנסת, כן, בבקשה, מהצד.
<< דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, בהמשך לדבריה של חברת הכנסת בן ארי, אני רוצה לתקן ולהוסיף שההחלטה שקיבלנו על סדרי הדיון היא בהתאם ודומה מאוד להחלטה הקודמת, כשאתם הייתם ממשלה. זה על אותו בסיס של סדרי דיון, ועשינו את זה לא בהסכמות, אבל בהבנות על בסיס מה שאתם עשיתם, סעיף 98, כשהייתם בקואליציה. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
יפה. יכולת להשתפר פה בעמדות, אבל בסדר.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
לא, זה לא פינג-פונג.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אנחנו לא עושים פינג-פונג. הספיק לי. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אין בעיה, אז רק למען הסר ספק אני מודיע שכל ההסתייגויות שלא אקרא הוסרו במסגרות הדיוניות שעליהן דיברנו, ולכן נצביע על הסתייגות 2ב', לפני סעיף 1. הסתייגות 2ב', לפני סעיף 1, הצבעה. סליחה, סליחה, אני מפסיק. אני מפסיק את ההצבעה, ההצבעה תהיה שמית. בבקשה, מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת.
הצבעה שמית
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – נגד
יולי יואל אדלשטיין – נגד
אמיר אוחנה – נגד
ינון אזולאי – נגד
גדי איזנקוט – אינו נוכח
ישראל אייכלר – נגד
דן אילוז – נגד
ואליד אלהואשלה – בעד
קארין אלהרר – בעד
זאב אלקין – בעד
משה ארבל – נגד
יעקב אשר – נגד
אביחי אברהם בוארון – נגד
אוריאל בוסו – נגד
דבי ביטון – אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון – בעד
דוד ביטן – נגד
בועז ביסמוט – נגד
ולדימיר בליאק – בעד
מירב בן ארי – בעד
רם בן ברק – בעד
איתמר בן גביר – נגד
אברהם בצלאל – נגד
אורנה ברביבאי – בעד
אליהו ברוכי – נגד
ניר ברקת – נגד
ששון ששי גואטה – נגד
טלי גוטליב – נגד
מאי גולן – נגד
יואב גלנט – נגד
גילה גמליאל – נגד
בנימין גנץ – בעד
משה גפני – נגד
סימון דוידסון – בעד
אבי דיכטר – נגד
אלי דלל – נגד
דני דנון – נגד
שלום דנינו – נגד
אריה מכלוף דרעי – נגד
עמית הלוי – נגד
שרן מרים השכל – אינה נוכחת
ניסים ואטורי – נגד
מיכל מרים וולדיגר – נגד
יצחק שמעון וסרלאוף – נגד
יאסר חוג'יראת – בעד
אימאן ח'טיב יאסין – בעד
ווליד טאהא – בעד
בועז טופורובסקי – אינו נוכח
משה טור פז – אינו נוכח
אחמד טיבי – בעד
יוסף טייב – נגד
אוהד טל – נגד
יעקב טסלר – נגד
חילי טרופר – בעד
אלמוג כהן – נגד
מאיר כהן – אינו נוכח
מירב כהן – בעד
מתן כהנא – אינו נוכח
עופר כסיף – בעד
אופיר כץ – נגד
ישראל כץ – נגד
רון כץ – אינו נוכח
יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
מיקי לוי – אינו נוכח
יריב לוין – נגד
נעמה לזימי – אינה נוכחת
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
יאיר לפיד – אינו נוכח
סימון מושיאשוילי – נגד
טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
מרב מיכאלי – אינה נוכחת
שלי טל מירון – אינה נוכחת
יונתן מישרקי – נגד
חנוך דב מלביצקי – נגד
ארז מלול – נגד
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי – נגד
צגה מלקו – נגד
אבי מעוז – נגד
שרון ניר – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – נגד
יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
יבגני סובה – אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות – נגד
משה סולומון – נגד
לימור סון הר מלך – נגד
אופיר סופר – נגד
אורית מלכה סטרוק – נגד
משה סעדה – נגד
גדעון סער – בעד
מנסור עבאס – בעד
איימן עודה – בעד
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חוה אתי עטייה – נגד
חמד עמאר – בעד
צביקה פוגל – נגד
עודד פורר – אינו נוכח
יצחק פינדרוס – נגד
משה פסל – נגד
יסמין פרידמן – אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן – בעד
מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת
אריאל קלנר – נגד
יצחק קרויזר – נגד
גלעד קריב – בעד
שלמה קרעי – אינו נוכח
אליהו רביבו – נגד
משה רוט – נגד
שמחה רוטמן – נגד
עידן רול – בעד
אפרת רייטן מרום – בעד
יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
אלון שוסטר – בעד
קטי קטרין שטרית – נגד
אלעזר שטרן – אינו נוכח
מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
נאור שירי – אינו נוכח
אושר שקלים – נגד
עאידה תומא סלימאן – בעד
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
גדי איזנקוט – אינו נוכח
דבי ביטון – אינה נוכחת
שרן השכל – אינה נוכחת
בועז טופורובסקי – אינו נוכח
משה טור פז – אינו נוכח
מאיר כהן – אינו נוכח
מתן כהנא – בעד
רון כץ – בעד
יוראי להב הרצנו – בעד
מיקי לוי – בעד
נעמה לזימי – בעד
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
יאיר לפיד – בעד
טטיאנה מזרסקי – בעד
מרב מיכאלי – בעד
שלי טל מירון – בעד
יוליה מלינובסקי – בעד
שרון ניר – בעד
יואב סגלוביץ' – בעד
יבגני סובה – בעד
יוסף עטאונה – בעד
עודד פורר – בעד
יסמין פרידמן – בעד
מטי צרפתי הרכבי – בעד
שלמה קרעי – נגד
יפעת שאשא ביטון – בעד
אלעזר שטרן – בעד
מיכל שיר סגמן – בעד
נאור שירי – בעד
פנינה תמנו – בעד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
האם יש באולם חברי כנסת שלא הצביעו ומעוניינים להצביע? אם כן, נא פנו למזכיר הכנסת, בבקשה.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
גדי איזנקוט – בעד
דבי ביטון – בעד
שרן מרים השכל – בעד
משה טור פז – בעד
מאיר כהן – בעד
אביגדור ליברמן – בעד
בועז טופורובסקי – בעד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אם כן, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. אם כן, התוצאה היא 56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
אני מבקש לשוב ולהודיע כי בהתאם להחלטת ועדת הכנסת בדבר סדרי הדיון ולהסכמות שאליהן הגיעו הצדדים, אנו נצביע על הסתייגויות שחברת הכנסת מירב בן ארי תקריא בשם האופוזיציה את מספריהן. בהתאם להחלטת סדרי הדיון, ההסתייגויות שעליהן לא תתבקש הצבעה הן הסתייגויות שהוסרו על ידי מציעיהן. חברת הכנסת מירב בן ארי, על איזו הסתייגות תרצי שנצביע?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
על 40, בבקשה, אדוני. הצבעה שמית, בבקשה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
הצבעה שמית על הסתייגות 40. אנחנו מצביעים על הסתייגות 40, לסעיף 1. הצבעה שמית. בבקשה, מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת.
הצבעה שמית
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – נגד
יולי יואל אדלשטיין – נגד
אמיר אוחנה – נגד
ינון אזולאי – נגד
גדי איזנקוט – אינו נוכח
ישראל אייכלר – נגד
דן אילוז – נגד
ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
קארין אלהרר – בעד
זאב אלקין – בעד
משה ארבל – נגד
יעקב אשר – נגד
אביחי אברהם בוארון – נגד
אוריאל בוסו – נגד
דבי ביטון – בעד
מיכאל מרדכי ביטון – בעד
דוד ביטן – נגד
בועז ביסמוט – נגד
ולדימיר בליאק – בעד
מירב בן ארי – בעד
רם בן ברק – בעד
איתמר בן גביר – נגד
אברהם בצלאל – נגד
אורנה ברביבאי – בעד
אליהו ברוכי – נגד
ניר ברקת – נגד
ששון ששי גואטה – נגד
טלי גוטליב – נגד
מאי גולן – נגד
יואב גלנט – נגד
גילה גמליאל – נגד
בנימין גנץ – בעד
משה גפני – נגד
סימון דוידסון – בעד
אבי דיכטר – נגד
אלי דלל – נגד
דני דנון – נגד
שלום דנינו – נגד
אריה מכלוף דרעי – נגד
עמית הלוי – נגד
שרן מרים השכל – בעד
ניסים ואטורי – נגד
מיכל מרים וולדיגר – נגד
יצחק שמעון וסרלאוף – נגד
יאסר חוג'יראת – בעד
אימאן ח'טיב יאסין – בעד
ווליד טאהא – בעד
בועז טופורובסקי – בעד
משה טור פז – בעד
אחמד טיבי – בעד
יוסף טייב – נגד
אוהד טל – נגד
יעקב טסלר – נגד
חילי טרופר – בעד
אלמוג כהן – נגד
מאיר כהן – בעד
מירב כהן – בעד
מתן כהנא – בעד
עופר כסיף – בעד
אופיר כץ – נגד
ישראל כץ – נגד
רון כץ – בעד
יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
מיקי לוי – בעד
יריב לוין – נגד
נעמה לזימי – בעד
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
יאיר לפיד – בעד
סימון מושיאשוילי – נגד
טטיאנה מזרסקי – בעד
מרב מיכאלי – בעד
שלי טל מירון – בעד
יונתן מישרקי – נגד
חנוך דב מלביצקי – נגד
ארז מלול – נגד
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי – נגד
צגה מלקו – נגד
אבי מעוז – נגד
שרון ניר – בעד
בנימין נתניהו – אינו נוכח
יואב סגלוביץ' – בעד
יבגני סובה – אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות – נגד
משה סולומון – נגד
לימור סון הר מלך – נגד
אופיר סופר – נגד
אורית מלכה סטרוק – נגד
משה סעדה – נגד
גדעון סער – בעד
מנסור עבאס – בעד
איימן עודה – בעד
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חוה אתי עטייה – נגד
חמד עמאר – בעד
צביקה פוגל – נגד
עודד פורר – בעד
יצחק פינדרוס – נגד
משה פסל – נגד
יסמין פרידמן – בעד
אורית פרקש הכהן – בעד
מטי צרפתי הרכבי – בעד
אריאל קלנר – נגד
יצחק קרויזר – נגד
גלעד קריב – אינו נוכח
שלמה קרעי – נגד
אליהו רביבו – נגד
משה רוט – נגד
שמחה רוטמן – נגד
עידן רול – בעד
אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
יפעת שאשא ביטון – בעד
אלון שוסטר – בעד
קטי קטרין שטרית – נגד
אלעזר שטרן – אינו נוכח
מיכל שיר סגמן – בעד
נאור שירי – בעד
אושר שקלים – נגד
עאידה תומא סלימאן – בעד
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
גדי איזנקוט – בעד
ואליד אלהואשלה – בעד
יוראי להב הרצנו – בעד
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
יוליה מלינובסקי – בעד
בנימין נתניהו – נגד
יבגני סובה – בעד
יוסף עטאונה – בעד
גלעד קריב – אינו נוכח
אפרת רייטן מרום – בעד
אלעזר שטרן – בעד
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
האם יש מישהו באולם שלא הצביע ומעוניין להצביע? בבקשה.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
אביגדור ליברמן – בעד
גלעד קריב – בעד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אם כן, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. אם כן, להלן תוצאות ההצבעה: 55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – חברת הכנסת בן ארי.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
נצביע על הסתייגות 42, בבקשה. הצבעה שמית.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מצביעים על הסתייגות מס' 42. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת.
הצבעה שמית
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – נגד
יולי יואל אדלשטיין – נגד
אמיר אוחנה – נגד
ינון אזולאי – נגד
גדי איזנקוט – בעד
ישראל אייכלר – נגד
דן אילוז – נגד
ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
קארין אלהרר – בעד
זאב אלקין – בעד
משה ארבל – נגד
יעקב אשר – נגד
אביחי אברהם בוארון – נגד
אוריאל בוסו – נגד
דבי ביטון – בעד
מיכאל מרדכי ביטון – בעד
דוד ביטן – נגד
בועז ביסמוט – נגד
ולדימיר בליאק – בעד
מירב בן ארי – בעד
רם בן ברק – בעד
איתמר בן גביר – נגד
אברהם בצלאל – נגד
אורנה ברביבאי – בעד
אליהו ברוכי – נגד
ניר ברקת – נגד
ששון ששי גואטה – נגד
טלי גוטליב – נגד
מאי גולן – נגד
יואב גלנט – נגד
גילה גמליאל – נגד
בנימין גנץ – בעד
משה גפני – נגד
סימון דוידסון – בעד
אבי דיכטר – נגד
אלי דלל – נגד
דני דנון – נגד
שלום דנינו – נגד
אריה מכלוף דרעי – נגד
עמית הלוי – נגד
שרן מרים השכל – בעד
ניסים ואטורי – אינו נוכח
מיכל מרים וולדיגר – נגד
יצחק שמעון וסרלאוף – נגד
יאסר חוג'יראת – בעד
אימאן ח'טיב יאסין – בעד
ווליד טאהא – בעד
בועז טופורובסקי – בעד
משה טור פז – בעד
אחמד טיבי – בעד
יוסף טייב – נגד
אוהד טל – נגד
יעקב טסלר – נגד
חילי טרופר – בעד
אלמוג כהן – נגד
מאיר כהן – בעד
מירב כהן – אינה נוכחת
מתן כהנא – בעד
עופר כסיף – אינו נוכח
אופיר כץ – נגד
ישראל כץ – נגד
רון כץ – בעד
יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
מיקי לוי – בעד
יריב לוין – נגד
נעמה לזימי – בעד
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
יאיר לפיד – בעד
סימון מושיאשוילי – נגד
טטיאנה מזרסקי – בעד
מרב מיכאלי – בעד
שלי טל מירון – אינה נוכחת
יונתן מישרקי – נגד
חנוך דב מלביצקי – נגד
ארז מלול – נגד
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי – נגד
צגה מלקו – אינה נוכחת
אבי מעוז – נגד
שרון ניר – בעד
בנימין נתניהו – נגד
יואב סגלוביץ' – בעד
יבגני סובה – בעד
צבי ידידיה סוכות – נגד
משה סולומון – נגד
לימור סון הר מלך – נגד
אופיר סופר – נגד
אורית מלכה סטרוק – נגד
משה סעדה – נגד
גדעון סער – בעד
מנסור עבאס – בעד
איימן עודה – בעד
יוסף עטאונה – בעד
חוה אתי עטייה – נגד
חמד עמאר – בעד
צביקה פוגל – נגד
עודד פורר – בעד
יצחק פינדרוס – נגד
משה פסל – נגד
יסמין פרידמן – בעד
אורית פרקש הכהן – בעד
מטי צרפתי הרכבי – בעד
אריאל קלנר – נגד
יצחק קרויזר – נגד
גלעד קריב – בעד
שלמה קרעי – נגד
אליהו רביבו – נגד
משה רוט – נגד
שמחה רוטמן – נגד
עידן רול – בעד
אפרת רייטן מרום – בעד
יפעת שאשא ביטון – בעד
אלון שוסטר – אינו נוכח
קטי קטרין שטרית – נגד
אלעזר שטרן – בעד
מיכל שיר סגמן – בעד
נאור שירי – בעד
אושר שקלים – נגד
עאידה תומא סלימאן – בעד
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
ואליד אלהואשלה – בעד
ניסים ואטורי – נגד
מירב כהן – בעד
עופר כסיף – בעד
יוראי להב הרצנו – בעד
אביגדור ליברמן – בעד
שלי טל מירון – בעד
יוליה מלינובסקי – בעד
צגה מלקו – נגד
אלון שוסטר – בעד
פנינה תמנו – בעד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
האם יש מישהו באולם שטרם הצביע ומעוניין להצביע? אם כן, נא לפנות למזכיר הכנסת. אם אין, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. אם כן, תוצאות ההצבעה: 56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה, ולפיכך הוסרו כל ההסתייגות.
ואנחנו נצביע כעת על סעיף 2 בנוסח הוועדה בהצבעה אלקטרונית. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנא שבו במקומותיכם. הצבעה על סעיף 1 בנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 1
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 53
נמנעים – אין
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 53 נגד. סעיף 1, בנוסח הוועדה, התקבל.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מדור מחשב מייד בודק את הנושא. רבותיי, הכול בסדר?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
רגע, תוסיף אותם.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מדור מחשב, האם הכול תקין? אפשר להמשיך? תודה.
אנחנו מצביעים כעת על הצעת החוק בקריאה השלישית. ההצבעה תהיה הצבעה שמית.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לא, אלקטרונית.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
סליחה, ביטלת. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנא שבו במקומותיכם.
הצבעה על החוק בקריאה השלישית, בבקשה.
הצבעה מס' 2
בעד החוק – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 23 – הוראת שעה), התשפ"ג–2023, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 23 – הוראת שעה), התשפ"ג–2023, התקבלה בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים.
<< הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2023, התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2023, התשפ"ג–2023. שימו לב, חברי הכנסת, בהתאם להחלטת ועדת הכנסת ביחס לכל סעיף, אנו נצביע עתה על ההסתייגויות בקבוצות, באופן הבא: ראשית נצביע על כל ההסתייגויות שעניינן תוספת תקציבית. ככל שההסתייגויות לא תתקבלנה, נעבור להצבעה על כל ההסתייגויות שעניינן הפחתת תקציב או תוכניות חדשות. אם ההסתייגויות על תוספת תקציב או הפחתה או תוכנית חדשה יתקבלו, או אז נעבור ונצביע על כל אחת מההסתייגויות שעניינה הגדלה או הפחתה, לפי העניין.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 01 – נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים לשנת 2023. אנא שבו במקומותיכם, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב, זו הצבעה על הסתייגויות של תוספת תקציב – הצבעה, בבקשה.
הצבעה מס' 3
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 01 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 4
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 01 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות בעניין הפחתת תקציב לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 1 – נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, הצבעה. אנחנו מצביעים כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 5
בעד סעיף 01, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 01 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 54 נגד. סעיף תקציבי 01 – נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 02.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אדוני היושב-ראש, אנחנו 56, יש כאן שתי הצבעות שלא נספרות, אז בבקשה, או שיבדקו – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מדור מחשב.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
– – כי אנחנו 56 חברי כנסת כאן.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
היה – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
לא, זה לא.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מדור מחשב בדק והודיע שאין תקלה. מדור מחשב, אנא בדקו שוב. חבר כנסת מרים יד, תבדוק בבקשה את העמדה. הכול תקין? אפשר להמשיך?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אפשר להמשיך.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 02 – הכנסת, לשנת הכספים 2023. זה בעמ' 10, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 6
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 02 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 7
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 02 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 02 – הכנסת, לשנת הכספים 2023, כנוסח הוועדה, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 8
בעד סעיף 02, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 02 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 56 נגד. סעיף תקציבי 02 – הכנסת, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2023, בעמ' 30, למי שמסתכל בחוברת, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 9
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 04 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד בהצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב; לא התקבלה.
כעת אנו מצביעים על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 10
בעד ההסתייגויות – 51
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 04 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
51 בעד – מדור מחשב, נוסיף את חבר הכנסת חמד עמאר למניין. יש תקלה? אחד, אז 52 בעד יחד עם קולו של חבר הכנסת חמד עמאר. אצל מי זה לא נקלט? מדור מחשב, יש תקלה? להוסיף עוד קול? אין תקלה. אם כך, 63 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 11
בעד סעיף 04, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 04 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל. יש עדיין תקלה אצל חבר הכנסת חמד עמאר, לכן אני מוסיף את קולו: 56 נגד. אני מבקש לתקן את התקלה ולהודיע לנו מה קורה.
אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות לסעיף 05 – משרד האוצר, לשנת הכספים 2023. מדור מחשב, האם אפשר להצביע? בני, האם אפשר להצביע? אנחנו נצביע ואם תודיעו לנו, נוסיף את קולו של חבר הכנסת חמד עמאר.
אנחנו מצביעים על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 12
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 65
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 05 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
האם קולו של חבר הכנסת חמד עמאר במניין, או להוסיף? להוסיף. אז 56 בעד. נספר. נספר, לא צריך להוסיף. מדור מחשב, האם אני צריך להוסיף או לא צריך? לא צריך להוסיף. 55 בעד, 65 נגד. כנראה שמישהו התבלבל בהצבעה. לא נורא, קורה. רבותיי, זה לא משנה את התוצאה. מדור מחשב ייגש, אם יש תקלות אצל מישהו. ההסתייגות הזאת לא התקבלה.
ועכשיו נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 13
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 05 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד. 64 נגד. אני קובע שגם ההסתייגויות הללו לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 05, משרד האוצר, לשנת הכספים 2023, כנוסח הוועדה, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 14
בעד סעיף 05, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 05, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. סעיף תקציבי 05 – משרד האוצר, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 06 – משרד הפנים, לשנת הכספים 2023, בעמ' 65. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 15
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 06 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 16
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 06 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 06 – משרד הפנים, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 17
בעד סעיף 06, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 06, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. סעיף תקציבי 06 – משרד הפנים – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אני מבקשת שההצבעה הבאה תהיה הצבעה שמית, לתוספות למשטרה. תודה.
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
תוספות למשטרה. נראה – – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – לשנת 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 07 – המשרד לביטחון הפנים, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. ההצבעה תהיה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת.
הצבעה שמית
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – נגד
יולי יואל אדלשטיין – נגד
אמיר אוחנה – נגד
ינון אזולאי – נגד
גדי איזנקוט – בעד
ישראל אייכלר – נגד
דן אילוז – נגד
ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
קארין אלהרר – בעד
זאב אלקין – בעד
משה ארבל – נגד
יעקב אשר – נגד
אביחי אברהם בוארון – נגד
אוריאל בוסו – נגד
דבי ביטון – בעד
מיכאל מרדכי ביטון – בעד
דוד ביטן – נגד
בועז ביסמוט – נגד
ולדימיר בליאק – בעד
מירב בן ארי – בעד
רם בן ברק – בעד
איתמר בן גביר – נגד
אברהם בצלאל – נגד
אורנה ברביבאי – בעד
אליהו ברוכי – נגד
ניר ברקת – נגד
ששון ששי גואטה – נגד
טלי גוטליב – נגד
מאי גולן – נגד
יואב גלנט – נגד
גילה גמליאל – נגד
בנימין גנץ – בעד
משה גפני – נגד
סימון דוידסון – בעד
אבי דיכטר – נגד
אלי דלל – נגד
דני דנון – נגד
שלום דנינו – נגד
אריה מכלוף דרעי – נגד
עמית הלוי – נגד
שרן מרים השכל – בעד
ניסים ואטורי – נגד
מיכל מרים וולדיגר – נגד
יצחק שמעון וסרלאוף – נגד
יאסר חוג'יראת – בעד
אימאן ח'טיב יאסין – בעד
ווליד טאהא – אינו נוכח
בועז טופורובסקי – בעד
משה טור פז – בעד
אחמד טיבי – אינו נוכח
יוסף טייב – נגד
אוהד טל – נגד
יעקב טסלר – נגד
חילי טרופר – בעד
אלמוג כהן – אינו נוכח
מאיר כהן – בעד
מירב כהן – אינה נוכחת
מתן כהנא – אינו נוכח
עופר כסיף – בעד
אופיר כץ – נגד
ישראל כץ – נגד
רון כץ – אינו נוכח
יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
מיקי לוי – בעד
יריב לוין – נגד
נעמה לזימי – בעד
אביגדור ליברמן – בעד
יאיר לפיד – אינו נוכח
סימון מושיאשוילי – נגד
טטיאנה מזרסקי – בעד
מרב מיכאלי – בעד
שלי טל מירון – אינה נוכחת
יונתן מישרקי – נגד
חנוך דב מלביצקי – נגד
ארז מלול – נגד
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי – נגד
צגה מלקו – נגד
אבי מעוז – נגד
שרון ניר – בעד
בנימין נתניהו – נגד
יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
יבגני סובה – בעד
צבי ידידיה סוכות – נגד
משה סולומון – נגד
לימור סון הר מלך – נגד
אופיר סופר – נגד
אורית מלכה סטרוק – נגד
משה סעדה – נגד
גדעון סער – בעד
מנסור עבאס – בעד
איימן עודה – בעד
יוסף עטאונה – בעד
חוה אתי עטייה – נגד
חמד עמאר – בעד
צביקה פוגל – נגד
עודד פורר – אינו נוכח
יצחק פינדרוס – אינו נוכח
משה פסל – נגד
יסמין פרידמן – אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן – בעד
מטי צרפתי הרכבי – בעד
אריאל קלנר – נגד
יצחק קרויזר – נגד
גלעד קריב – אינו נוכח
שלמה קרעי – נגד
אליהו רביבו – נגד
משה רוט – בעד
שמחה רוטמן – נגד
עידן רול – בעד
אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
יפעת שאשא ביטון – בעד
אלון שוסטר – בעד
קטי קטרין שטרית – נגד
אלעזר שטרן – בעד
מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
נאור שירי – אינו נוכח
אושר שקלים – נגד
עאידה תומא סלימאן – בעד
פנינה תמנו – בעד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
ואליד אלהואשלה – בעד
ווליד טאהא – אינו נוכח
אחמד טיבי – בעד
אלמוג כהן – נגד
מירב כהן – אינה נוכחת
מתן כהנא – בעד
רון כץ – אינו נוכח
יוראי להב הרצנו – בעד
יאיר לפיד – בעד
שלי טל מירון – בעד
יוליה מלינובסקי – בעד
יבגני סובה – בעד
עודד פורר – בעד
יצחק פינדרוס – נגד
יסמין פרידמן – בעד
גלעד קריב – בעד
אפרת רייטן מרום – בעד
מיכל שיר סגמן – בעד
נאור שירי – בעד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
האם יש חברי כנסת שלא הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם כן, נא לפנות למזכיר הכנסת. אני רואה את ואליד טאהא.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשם חבר הכנסת)
ואליד טאהא – בעד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אם כן, תמה ההצבעה, נא לספור את הקולות. אנחנו לא עוברים אחד-אחד בשלב הזה. פונים למזכיר הכנסת ואז הוא מסמן. תמה ההצבעה. אם כן, 54 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות הללו לא התקבלו.
נצביע כעת הצבעה אלקטרונית, אז אנא שבו במקומותיכם. ההצבעה הבאה היא הצבעה אלקטרונית על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 18
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 07 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות הללו לא נתקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 07 – המשרד לביטחון הפנים, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 19
בעד סעיף 07, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 07, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 07 – המשרד לביטחון הפנים, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב.
הצבעה מס' 20
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 08 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 21
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 08 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב: 55 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
על כן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 22
בעד סעיף 08, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 08, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. סעיף תקציבי 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2023. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 23
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 09 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הסתייגויות להפחתת תקציב – הצבעה.
הצבעה מס' 24
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 65
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 09 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 65 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 25
בעד סעיף 09, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 09 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. סעיף תקציבי 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 10 – מטה לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2023. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 26
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 10 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 54 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
הצבעה על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 27
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 10 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 10 – מטה לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 28
בעד סעיף 10, כהצעת הוועדה – 65
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 10 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
65 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 10 – מטה לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
נעבור להצבעה על סעיף 11. רבותיי.
<< קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >>
חברת הכנסת לזימי עברה לצד שלנו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנחנו מצביעים כעת על סעיף 11 – מבקר המדינה. סליחה, על זה לא מצביעים. אני רואה שלא מצביעים.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 12 – גמלאות ופיצויים, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 29
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 12 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
רגע, יש בעיה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בעיה במחשב? יש בעיה במחשב? אני לא שומע אותך. להוסיף? להוסיף. אם כך, 56 בעד, 64 נגד. אני עדיין קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 30
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 12 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 12 – גמלאות ופיצויים, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 31
בעד סעיף 12, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 57
נמנעים – אין
סעיף 12 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 57 נגד. סעיף תקציבי 12 – גמלאות ופיצויים, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 13 – הוצאות שונות לשנת הכספים 2023, בעמ' 110. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 32
בעד ההסתייגויות – 52
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 13 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 33
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 13 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו. לכן נעבור להצבעה – מה הבעיה? מדור מחשב, נא לבדוק אצל נעמה לזימי את העמדה.
בכל אופן ההסתייגויות לא התקבלו, ולכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 13 – הוצאות שונות לשנת הכספים 2023, כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 34
בעד סעיף 13, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 13 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. סעיף תקציבי 13 – הוצאות שונות לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 14 – בחירות ומימון מפלגות, לשנת הכספים 2023. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 35
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 14 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 36
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 14 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 14 – בחירות ומימון מפלגות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 37
בעד סעיף 14, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 50
נמנעים – אין
סעיף 14 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 50 נגד. סעיף תקציבי 14, בחירות ומימון מפלגות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 15 – משרד הביטחון, לשנת הכספים 2023. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 38
בעד ההסתייגויות – 46
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 15 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
46 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 39
בעד ההסתייגויות – 51
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 15 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
51 בעד, 64 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 15 – משרד הביטחון, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 40
בעד סעיף 15, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 15 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. סעיף תקציבי 15 – משרד הביטחון, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 16 – הוצאות חירום אזרחיות, לשנת הכספים 2023, ההצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. בבקשה, הצבעה.
הצבעה מס' 41
בעד ההסתייגויות – 52
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 16 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 42
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 16 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. מדור מחשב, נא לבדוק את העמדה של חברת הכנסת לזימי. בכל אופן, התוצאה לא משתנה. ואנחנו עוברים להסתייגויות – להוסיף? הייתה תקלה? חברת הכנסת לזימי, האם הייתה תקלה?
<< קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >>
כן.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
להוסיף את הקול? מדור מחשב. הצבעת בעד, חברת הכנסת לזימי? אם כך, 55 בעד, 64 נגד. עדיין אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
לכן, נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 16 – הוצאות חירום אזרחיות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 43
בעד סעיף 16, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 16 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 54 נגד. סעיף תקציבי 16 – הוצאות חירום אזרחיות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 17 – תיאום הפעולות בשטחים, לשנת הכספים 2023. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 44
בעד ההסתייגויות – 46
נגד – 68
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 17 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
46 בעד, 68 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 45
בעד ההסתייגויות – 52
נגד – 65
נמנעים – אין
נוכח – 1
ההסתייגויות לסעיף 17 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 65 נגד, נוכח אחד. ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן, נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 17 – תיאום פעולות בשטחים, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 46
בעד סעיף 17, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 17 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. סעיף תקציבי 17 – תיאום הפעולות בשטחים, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 18 – הרשויות המקומיות, לשנת הכספים 2023. מי שעוקב, אנחנו בעמ' 144, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 47
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 18 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 נגד, 64 בעד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 48
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 18 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
לכן, נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 18 – הרשויות המקומיות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 49
בעד סעיף 18, כהצעת הוועדה – 65
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 18 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
65 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 18 – הרשויות המקומיות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2023. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 50
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 19 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 51
בעד ההסתייגויות – 42
נגד – 78
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 19 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
42 בעד, 78 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן, נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. נא להצביע.
הצבעה מס' 52
בעד סעיף 19, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 19 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. סעיף תקציבי 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 20 – משרד החינוך, לשנת הכספים 2023. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 53
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 20 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 54
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 20 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
לכן, נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 20 – משרד החינוך, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 55
בעד סעיף 20, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 20 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. סעיף תקציבי 20 – משרד החינוך, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 21 – ההשכלה הגבוהה, לשנת הכספים 2023. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 56
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 21 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 57
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 21 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 21 – ההשכלה הגבוהה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 58
בעד סעיף 21, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 21 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 21 – ההשכלה הגבוהה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 22 – המשרד לשירותי דת, לשנת הכספים 2023. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 59
בעד ההסתייגויות – 52
נגד – 65
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 22 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 65 נגד, שלושה נוכחים. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נצביע על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 60
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 22 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 22 – המשרד לשירותי דת, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 61
בעד סעיף 22, כהצעת הוועדה – 62
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 22 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
62 בעד, 56 נגד. סעיף תקציבי 22 – המשרד לשירותי דת, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תקלה טכנית? אתה רוצה את מדור מחשב?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
זה לא משנה את התוצאה. התוצאה אותה תוצאה.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 23 – משרד הרווחה, לשנת הכספים 2023. כעת נצביע – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אדוני היושב-ראש, אני מבקשת – – –
<< קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >>
תגידי שמית וזהו.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אני מבקשת הצבעה שמית על משרד הרווחה. תודה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מאה אחוז. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 23 – משרד הרווחה, לשנת הכספים 2023. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב תהיה הצבעה שמית, לבקשת האופוזיציה. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת.
הצבעה שמית
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – נגד
יולי יואל אדלשטיין – נגד
אמיר אוחנה – נגד
ינון אזולאי – נגד
גדי איזנקוט – בעד
ישראל אייכלר – נגד
דן אילוז – נגד
ואליד אלהואשלה – בעד
קארין אלהרר – בעד
זאב אלקין – בעד
משה ארבל – נגד
יעקב אשר – נגד
אביחי אברהם בוארון – נגד
אוריאל בוסו – נגד
דבי ביטון – בעד
מיכאל מרדכי ביטון – בעד
דוד ביטן – נגד
בועז ביסמוט – נגד
ולדימיר בליאק – בעד
מירב בן ארי – בעד
רם בן ברק – בעד
איתמר בן גביר – נגד
אברהם בצלאל – נגד
אורנה ברביבאי – בעד
אליהו ברוכי – נגד
ניר ברקת – נגד
ששון ששי גואטה – נגד
טלי גוטליב – נגד
מאי גולן – נגד
יואב גלנט – נגד
גילה גמליאל – נגד
בנימין גנץ – בעד
משה גפני – נגד
סימון דוידסון – בעד
אבי דיכטר – נגד
אלי דלל – נגד
דני דנון – נגד
שלום דנינו – נגד
אריה מכלוף דרעי – נגד
עמית הלוי – נגד
שרן מרים השכל – בעד
ניסים ואטורי – נגד
מיכל מרים וולדיגר – נגד
יצחק שמעון וסרלאוף – נגד
יאסר חוג'יראת – בעד
אימאן ח'טיב יאסין – בעד
ווליד טאהא – אינו נוכח
בועז טופורובסקי – אינו נוכח
משה טור פז – בעד
אחמד טיבי – בעד
יוסף טייב – נגד
אוהד טל – נגד
יעקב טסלר – נגד
חילי טרופר – בעד
אלמוג כהן – אינו נוכח
מאיר כהן – בעד
מירב כהן – בעד
מתן כהנא – בעד
עופר כסיף – אינו נוכח
אופיר כץ – נגד
ישראל כץ – נגד
רון כץ – אינו נוכח
יוראי להב הרצנו – בעד
מיקי לוי – בעד
יריב לוין – נגד
נעמה לזימי – בעד
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
יאיר לפיד – בעד
סימון מושיאשוילי – נגד
טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
מרב מיכאלי – אינה נוכחת
שלי טל מירון – אינה נוכחת
יונתן מישרקי – נגד
חנוך דב מלביצקי – נגד
ארז מלול – נגד
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי – נגד
צגה מלקו – נגד
אבי מעוז – נגד
שרון ניר – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – אינו נוכח
יואב סגלוביץ' – בעד
יבגני סובה – אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות – נגד
משה סולומון – נגד
לימור סון הר מלך – נגד
אופיר סופר – אינו נוכח
אורית מלכה סטרוק – נגד
משה סעדה – נגד
גדעון סער – בעד
מנסור עבאס – אינו נוכח
איימן עודה – בעד
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חוה אתי עטייה – נגד
חמד עמאר – בעד
צביקה פוגל – נגד
עודד פורר – אינו נוכח
יצחק פינדרוס – נגד
משה פסל – נגד
יסמין פרידמן – אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן – בעד
מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת
אריאל קלנר – נגד
יצחק קרויזר – נגד
גלעד קריב – בעד
שלמה קרעי – נגד
אליהו רביבו – אינו נוכח
משה רוט – נגד
שמחה רוטמן – נגד
עידן רול – אינו נוכח
אפרת רייטן מרום – בעד
יפעת שאשא ביטון – בעד
אלון שוסטר – אינו נוכח
קטי קטרין שטרית – נגד
אלעזר שטרן – בעד
מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
נאור שירי – אינו נוכח
אושר שקלים – נגד
עאידה תומא סלימאן – בעד
פנינה תמנו – בעד
<< יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>
נא לקרוא שוב בשמות חברי הכנסת שלא נכחו בהקראה הראשונה.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
ווליד טאהא – אינו נוכח
בועז טופורובסקי – בעד
אלמוג כהן – נגד
רון כץ – אינו נוכח
אביגדור ליברמן – אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי – בעד
מרב מיכאלי – אינה נוכחת
שלי טל מירון – בעד
יוליה מלינובסקי – בעד
שרון ניר – בעד
בנימין נתניהו – נגד
יואב סגלוביץ' – נגד
יבגני סובה – בעד
אופיר סופר – נגד
מנסור עבאס – אינו נוכח
יוסף עטאונה – בעד
עודד פורר – בעד
יסמין פרידמן – בעד
מטי צרפתי הרכבי – בעד
אליהו רביבו – נגד
עידן רול – בעד
אלון שוסטר – בעד
מיכל שיר סגמן – בעד
נאור שירי – בעד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות זאת? נא לפנות למזכיר הכנסת. אני רואה כמה.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
אביגדור ליברמן – בעד
ווליד טאהא – בעד
רון כץ – בעד
עופר כסיף – בעד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
זהו? אם כן, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. אם כן, 54 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
אנא שבו במקומותיכם, כי ההצבעה הבאה תהיה אלקטרונית. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 62
בעד ההסתייגויות – 52
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 23 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 63 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 23 – משרד הרווחה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 63
בעד סעיף 23, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 23 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 54 נגד. סעיף תקציבי 23 – משרד הרווחה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 24 – משרד הבריאות, לשנת הכספים 2023. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 64
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 24 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב.
הצבעה מס' 65
בעד ההסתייגויות – 49
נגד – 64
נמנעים – 1
ההסתייגויות לסעיף 24 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
49 בעד, 64 נגד, נמנע אחד ושני נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
נעבור להצבעה כעת על סעיף תקציבי 24 – משרד הבריאות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 66
בעד סעיף 24, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 24 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 24 – משרד הבריאות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 25 – הרשות לניצולי השואה – –
מה קרה?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אנחנו מבקשים הצבעה שמית על הרשות לניצולי השואה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מאה אחוז. – – לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. לבקשת האופוזיציה ההצבעה תהיה שמית. הצבעה. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת.
<< קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >>
יצחק פינדרוס לחץ, וזה לא – אנחנו קוראים למזכיר והמזכיר לא שומע.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
כל כך לא שווה להתעכב על זה. זה לא משנה את התוצאה.
<< קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >>
פינדרוס לחץ.
זה לא משנה – – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
לא שווה להתעכב על זה. זה לא משנה את התוצאה.
נא להקריא את שמות חברי הכנסת.
הצבעה שמית
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – נגד
יולי יואל אדלשטיין – נגד
אמיר אוחנה – נגד
ינון אזולאי – נגד
גדי איזנקוט – בעד
ישראל אייכלר – נגד
דן אילוז – נגד
ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
קארין אלהרר – בעד
זאב אלקין – בעד
משה ארבל – נגד
יעקב אשר – נגד
אביחי אברהם בוארון – נגד
אוריאל בוסו – נגד
דבי ביטון – בעד
מיכאל מרדכי ביטון – בעד
דוד ביטן – נגד
בועז ביסמוט – נגד
ולדימיר בליאק – בעד
מירב בן ארי – בעד
רם בן ברק – בעד
איתמר בן גביר – נגד
אברהם בצלאל – נגד
אורנה ברביבאי – בעד
אליהו ברוכי – נגד
ניר ברקת – נגד
ששון ששי גואטה – נגד
טלי גוטליב – נגד
מאי גולן – נגד
יואב גלנט – נגד
גילה גמליאל – נגד
בנימין גנץ – בעד
משה גפני – נגד
סימון דוידסון – בעד
אבי דיכטר – נגד
אלי דלל – נגד
דני דנון – נגד
שלום דנינו – נגד
אריה מכלוף דרעי – נגד
עמית הלוי – נגד
שרן מרים השכל – אינה נוכחת
ניסים ואטורי – נגד
מיכל מרים וולדיגר – נגד
יצחק שמעון וסרלאוף – נגד
יאסר חוג'יראת – אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
ווליד טאהא – בעד
בועז טופורובסקי – בעד
משה טור פז – בעד
אחמד טיבי – בעד
יוסף טייב – נגד
אוהד טל – נגד
יעקב טסלר – נגד
חילי טרופר – בעד
אלמוג כהן – נגד
מאיר כהן – בעד
מירב כהן – אינה נוכחת
מתן כהנא – בעד
עופר כסיף – בעד
אופיר כץ – נגד
ישראל כץ – נגד
רון כץ – אינו נוכח
יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
מיקי לוי – בעד
יריב לוין – נגד
נעמה לזימי – בעד
אביגדור ליברמן – בעד
יאיר לפיד – בעד
סימון מושיאשוילי – נגד
טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
מרב מיכאלי – בעד
שלי טל מירון – אינה נוכחת
יונתן מישרקי – נגד
חנוך דב מלביצקי – נגד
ארז מלול – נגד
יוליה מלינובסקי – בעד
מיכאל מלכיאלי – נגד
צגה מלקו – נגד
אבי מעוז – אינו נוכח
שרון ניר – בעד
בנימין נתניהו – נגד
יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
יבגני סובה – בעד
צבי ידידיה סוכות – נגד
משה סולומון – נגד
לימור סון הר מלך – נגד
אופיר סופר – נגד
אורית מלכה סטרוק – נגד
משה סעדה – נגד
גדעון סער – בעד
מנסור עבאס – אינו נוכח
איימן עודה – בעד
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חוה אתי עטייה – נגד
חמד עמאר – בעד
צביקה פוגל – נגד
עודד פורר – בעד
יצחק פינדרוס – נגד
משה פסל – נגד
יסמין פרידמן – בעד
אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת
אריאל קלנר – נגד
יצחק קרויזר – נגד
גלעד קריב – בעד
שלמה קרעי – נגד
אליהו רביבו – נגד
משה רוט – נגד
שמחה רוטמן – נגד
עידן רול – בעד
אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
יפעת שאשא ביטון – בעד
אלון שוסטר – בעד
קטי קטרין שטרית – נגד
אלעזר שטרן – בעד
מיכל שיר סגמן – בעד
נאור שירי – בעד
אושר שקלים – נגד
עאידה תומא סלימאן – בעד
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשם חבר הכנסת)
ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
סליחה רגע. חבר הכנסת כהנא, לא עושים סרטונים במליאה.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
שרן מרים השכל – בעד
יאסר חוג'יראת – אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
מירב כהן – אינה נוכחת
רון כץ – אינו נוכח
יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
טטיאנה מזרסקי – בעד
שלי טל מירון – בעד
אבי מעוז – נגד
יואב סגלוביץ' – בעד
מנסור עבאס – בעד
יוסף עטאונה – אינו נוכח
אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי – בעד
אפרת רייטן מרום – בעד
פנינה תמנו – בעד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
האם יש באולם חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם כן, נא לפנות למזכיר הכנסת ולהסב את תשומת ליבו. בבקשה.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
ואליד אלהואשלה – בעד
אימאן ח'טיב יאסין – בעד
מירב כהן – בעד
רון כץ – בעד
יוראי להב הרצנו – בעד
יוסף עטאונה – בעד
אורית פרקש הכהן – בעד
יאסר חוג'יראת – בעד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תמה ההצבעה, נא לספור את הקולות. אם כן, להלן תוצאות ההצבעה: 56 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע הצבעה אלקטרונית. אנא שבו במקומותיכם. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 67
בעד ההסתייגויות – 52
נגד – 64
נוכח – 1
ההסתייגויות לסעיף 25 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 64 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 25 – הרשות לניצולי השואה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 68
בעד סעיף 25, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 25 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 54 נגד. סעיף תקציבי 25 – הרשות לניצולי השואה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
נעבור כעת להצביע על הסתייגויות לסעיף 26 – המשרד להגנת הסביבה, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 69
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 26 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת התקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 70
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 26 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. גם ההסתייגויות הללו לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 26 – המשרד להגנת הסביבה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 71
בעד סעיף 26, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 26 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בעד – 63 נגד – 55. סעיף תקציבי 26 – המשרד להגנת הסביבה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
נעבור כעת להצביע על הסתייגויות לסעיף 27 – הקצבות לביטוח לאומי, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 72
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 27 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 73
בעד ההסתייגויות – 52
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 27 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
ולכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 27 – הקצבות לביטוח לאומי, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 74
בעד סעיף 27, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 27 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 56 נגד. סעיף תקציבי 27 – הקצבות לביטוח לאומי, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 29 – משרד הבינוי והשיכון, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 75
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 29 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 63 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 76
בעד ההסתייגויות – 50
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 29 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
50 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
לכן, נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 29 – משרד הבינוי והשיכון, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 77
בעד סעיף 29, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 29 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בעד – 64, 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 29 – משרד הבינוי והשיכון, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 30 – משרד העלייה והקליטה, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 78
בעד ההסתייגויות – 46
נגד – 63
נמנעים – 1
ההסתייגויות לסעיף 30 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בעד – 46, נגד – 63. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 79
בעד ההסתייגויות – 49
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 30 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
49 בעד, 63 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 30 – משרד העלייה והקליטה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 80
בעד סעיף 30, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 55
נמנעים – 1
סעיף 30 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 55 נגד, נמנע אחד. סעיף תקציבי 30 – משרד העלייה והקליטה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 31 – הוצאות ביטחוניות שונות, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 81
בעד ההסתייגויות – 46
נגד – 68
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 31 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
46 בעד, 68 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 82
בעד ההסתייגויות – 49
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 31 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
49 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 31 – הוצאות ביטחוניות שונות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 83
בעד סעיף 31, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 31 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 31 – הוצאות ביטחוניות שונות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 33 – משרד החקלאות, לשנת הכספים 2023. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 84
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 33 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו. מייד נבקש ממדור מחשב לבדוק את העמדה של חברת הכנסת פנינו תמנו שטה. בכל אופן, תוצאות ההצבעה לא משתנות. במידת הצורך נוסיף את שמך, חברת הכנסת.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 85
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 61
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 33 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 61 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 33 – משרד החקלאות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 86
בעד סעיף 33, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 33 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 56 נגד. סעיף תקציבי 33 – משרד החקלאות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 34 – משרד האנרגיה, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 87
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 34 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 63 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נעבור להצבעה על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 88
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 34 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 34 – משרד האנרגיה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, הצבעה.
הצבעה מס' 89
בעד סעיף 34, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 34 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 34 – משרד האנרגיה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 35 – הוועדה לאנרגיה אטומית, לשנת הכספים 2023. אנחנו מציינים היום 70 שנה לוועדה לאנרגיה אטומית, אז נאחל להם עוד הרבה שנים רבות, טובות ומוצלחות. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 90
בעד ההסתייגויות – 46
נגד – 65
נמנעים – 1
ההסתייגויות לסעיף 35 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
46 בעד, 65 נגד, נמנע אחד ושני נוכחים. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 91
בעד ההסתייגויות – 50
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 35 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
50 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 35 – הוועדה לאנרגיה אטומית, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 92
בעד סעיף 35, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 35 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 56 נגד. סעיף תקציבי 35 – הוועדה לאנרגיה אטומית, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל. בהצבעה על ההפחתה אני מודיע כי הייתה תקלה בעמדה של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, ועל כן נוסיף את קולה. בעד או נגד?
<< קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >>
בעד.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בעד ההסתייגות. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה, אבל אנחנו מוסיפים זאת לפרוטוקול.
כעת נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 36 – תעסוקה, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 93
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 36 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד, אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 94
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 36 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 62 בעד, שני נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 36 – תעסוקה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 95
בעד סעיף 36, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 36 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 36 – תעסוקה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 37 – משרד התיירות, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 96
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 37 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 97
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 37 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
על כן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 37 – משרד התיירות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 98
בעד סעיף 37, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 37 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 56 נגד. סעיף תקציבי 37 – משרד התיירות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 38 – כלכלה ותעשייה, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 99
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 38 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נצביע כעת על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 100
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 38 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 38 – כלכלה ותעשייה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 101
בעד סעיף 38, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 38 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 38 – כלכלה ותעשייה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 39 – משרד התקשורת, לשנת הכספים 2023, הצבעה על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 102
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 39 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 103
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 39 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 39 – משרד התקשורת, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 104
בעד סעיף 39, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 39 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 39 – משרד התקשורת, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
נצביע כעת על הסתייגויות לסעיף 40 – משרד התחבורה, לשנת הכספים 2023, הצבעה על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 105
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 40 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 106
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 40 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 40 – משרד התחבורה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 107
בעד סעיף 40, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 40 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 56 נגד. סעיף תקציבי 40 – משרד התחבורה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 41 – רשות ממשלתית למים וביוב, לשנת הכספים 2023, הצבעה על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 108
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 41 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת התקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 109
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 41 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נצביע על סעיף תקציבי 41 – רשות ממשלתית למים וביוב, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 110
בעד סעיף 41, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 41 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 54 נגד. סעיף תקציבי 41 – רשות ממשלתית למים וביוב, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 42 – מענקי בינוי ושיכון, לשנת הכספים 2023. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב.
הצבעה מס' 111
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 42 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 112
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 42 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
רגע, שנייה, נפל לי המסך.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
נפל המסך. סליחה, ומה? זאת אומרת, קולך לא נספר?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
רם הרים את זה, זה נפל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
זאת אומרת, קולך – עוד פעם, סליחה, שנשמע.
<< קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >>
– – – על זה שרם הצביע במקומה.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אני ראיתי את זה. נפל לי המסך, ורם הרים את זה וזה נפל על הבעד, במקומי.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בטעות? חבר הכנסת בן ברק, האם הצבעת גם בעמדה שלך וגם בעמדה של חברת הכנסת?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
כן – – – כשהוא הרים את המסך.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
הוא נלחץ כפי שרצית להצביע?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
הינה, אתה יכול לראות – – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אני שואל שאלה. נלחץ כפי שרצית להצביע?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
כן, כן.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
לא צריך לשנות את תוצאות ההצבעה?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
לא, לא.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מאה אחוז. והצבעת גם בעמדה שלך?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
כן, כן.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
הבנתי. הרמת את המסך ובטעות נלחץ?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
כן. אתה יכול לראות גם.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מאה אחוז. אני רושם זאת לפרוטוקול. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
עכשיו אנחנו מצביעים על החוק בנוסח הוועדה, נכון? נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 42 – מענקי בינוי ושיכון, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 113
בעד סעיף 42, כהצעת הוועדה – 62
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 42 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
62 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 42 – מענקי בינוי ושיכון, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 43 – המרכז למיפוי ישראל, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 114
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 43 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 115
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 42 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נצביע כעת על סעיף תקציבי 43 – המרכז למיפוי ישראל, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 116
בעד סעיף 43, כהצעת וועדה – 63
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 43 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 43 – המרכז למיפוי ישראל, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעת על הסתייגויות לסעיף 45 – תשלום ריבית ועמלות, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 117
בעד ההסתייגויות – 52
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 45 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 63 נגד, אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 118
בעד ההסתייגויות – 52
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 45 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 63 נגד. ההסתייגויות לא התקבלו. עמדתו של חבר הכנסת אושר שקלים תקינה? לא תקינה? בכל אופן, תוצאת ההצבעה לא משתנה, ואנחנו ממשיכים.
מצביעים כעת על סעיף תקציבי 45 – תשלום ריבית ועמלות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 119
בעד סעיף 45, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 45 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 45 – תשלום ריבית ועמלות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 46 – חוק חיילים משוחררים, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 120
בעד ההסתייגויות – 49
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 46 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
49 בעד, 63 נגד, אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה
הצבעה מס' 121
בעד ההסתייגויות – 50
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 46 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
50 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 46 – חוק חיילים משוחררים, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 122
בעד סעיף 46, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 46 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 54 נגד. סעיף תקציבי 46 – חוק חיילים משוחררים, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 47 – רזרבה כלכלית, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 123
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 47 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
איזה רזרבה? לקחתם הכול לכספים הקואליציוניים. רזרבה? שדדתם הכול.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו. אין פה הסתייגות בנוגע להפחתת כספים.
על כן אנו עוברים להצבעה על סעיף תקציב 47 – רזרבה כלכלית, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 124
בעד סעיף 47, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 47 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 47 – רזרבה כללית, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 51 – דיור ממשלתי, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 125
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 51 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 63 נגד, אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 126
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 51 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
על כן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 51 – דיור ממשלתי, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 127
בעד סעיף 51, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 53
נמנעים – אין
סעיף 51 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 53 נגד. סעיף תקציבי 51 – דיור ממשלתי, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 52 – המשטרה ובתי הסוהר, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 128
בעד ההסתייגויות – 50
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 52 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
איזו בושה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
50 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 129
בעד ההסתייגויות – 47
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 52 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
47 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 52 – המשטרה ובתי הסוהר, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 130
בעד סעיף 52, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 52 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 52 – המשטרה ובתי הסוהר, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל. לסעיף 53 – משפטים ובתי משפט, לשנת הכספים 2023, אין הסתייגויות.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 53 – משפטים ובתי משפט, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 131
בעד סעיף 53 – 63
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 53 לשנת התקציב 2023 נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 53 – משפטים ובתי משפט, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 54 – רשויות פיקוח, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 132
בעד ההסתייגויות – 50
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 54 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
50 בעד, 63 נגד, אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 133
בעד ההסתייגויות – 47
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 54 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אני קובע כי ההסתייגויות לא נתקבלו, ולכן נעבור – עשינו הפחתה עכשיו, כן.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 54 – רשויות פיקוח, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 134
בעד סעיף 54, כהצעת הועדה – 63
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 54 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 54 – רשויות פיקוח, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 60 – חינוך, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 135
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 60 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 136
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 60 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 63 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נצביע כעת על סעיף תקציבי 60 – חינוך, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 137
בעד סעיף 60, כהצעת הועדה – 63
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 60 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 60 – חינוך, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 67 – בריאות, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 138
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 67 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 139
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 67 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 63 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 67 – בריאות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 140
בעד סעיף 67, כהצעת הועדה – 64
נגד – 53
נמנעים – אין
סעיף 67 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 53 נגד. סעיף תקציבי 67 – בריאות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 68 – רשות האוכלוסין, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב.
הצבעה מס' 141
בעד ההסתייגויות – 51
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 68 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
51 בעד, 63 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 142
בעד ההסתייגויות – 50
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 68 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
50 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 68 – רשות האוכלוסין, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 143
בעד סעיף 68, כהצעת הועדה – 63
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 68 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 68 – רשות האוכלוסין, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 70 – שיכון, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 144
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 70 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 145
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 70 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
על כן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 70 – שיכון, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 146
בעד סעיף 70, כהצעת הועדה – 64
נגד – 53
נמנעים – אין
סעיף 70 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 53 נגד. סעיף תקציבי 70 – שיכון, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
אנו עוברים כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 73 – מפעלי מים, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 147
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 73 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 148
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 73 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 73 – מפעלי מים, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 149
בעד סעיף 73, כהצעת הועדה – 63
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 73 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 54 נגד. סעיף תקציבי 73 – מפעלי מים, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
אנו עוברים כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 76 – תעשייה, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 150
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 76 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 151
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 76 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 76 – תעשייה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 152
בעד סעיף 76, כהצעת הועדה – 63
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 76 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 54 נגד. סעיף תקציבי 76 – תעשייה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 78 – תיירות, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 153
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 78 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 63 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 154
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 78 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 78 – תיירות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 155
בעד סעיף 78, כהצעת הועדה – 63
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 78 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בעד 63, נגד 54. סעיף תקציבי 78 – תיירות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 79 – תחבורה, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 156
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 79 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 63 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 157
בעד ההסתייגויות – 49
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 79 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
49 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 79 – תחבורה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 158
בעד סעיף 79, כהצעת הועדה – 63
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 79 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 54 נגד. סעיף תקציבי 79 – תחבורה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 83 – הוצאות פיתוח אחרות, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 159
בעד ההסתייגויות – 48
נגד – 62
נמנעים – 1
ההסתייגויות לסעיף 83 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
48 בעד, 62 נגד, נמנע אחד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 160
בעד ההסתייגויות – 49
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 83 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
49 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 83 – הוצאות פיתוח אחרות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 161
בעד סעיף 83, כהצעת הועדה – 63
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 83 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 54 נגד. סעיף תקציבי 83 – הוצאות פיתוח אחרות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 84 – תשלום חובות, לשנת הכספים 2023. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 162
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 84 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 63 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 163
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 84 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 63 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 84 – תשלום חובות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 164
בעד סעיף 84, כהצעת הועדה – 63
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 84 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 54 נגד. סעיף תקציבי 84 – תשלום חובות, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 89 – מפעלי משרד ראש הממשלה והאוצר, לשנת הכספים 2023. מצביעים כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 165
בעד ההסתייגויות – 49
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 89 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
49 בעד, 63 נגד, שלושה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 166
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 89 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 89 – מפעלי משרד ראש הממשלה והאוצר, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 167
בעד סעיף 89, כהצעת הועדה – 64
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 89 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 54 נגד. סעיף תקציבי 89 – מפעלי משרד ראש הממשלה והאוצר, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
חברי הכנסת, אני שומע הערות לגבי המזגן. חלק בעד יותר, חלק רוצים פחות. אנחנו נעשה כמיטב היכולת לאזן. כרגע הסדרנים מפחיתים את המיזוג כדי שיהיה נוח לכולם. אני מבקש לא לפנות אליי יותר בעניין המיזוג – לסדרנים, והסדרנים יעשו כמיטב יכולתם.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 93 – בתי חולים לבריאות הנפש, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 168
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 93 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 62 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 169
בעד ההסתייגויות – 52
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 93 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 63 נגד, שני נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 93 – בתי חולים לבריאות הנפש, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 170
בעד סעיף 93, כהצעת הועדה – 63
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 93 לשנת התקציב 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 93 – בתי חולים לבריאות הנפש, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 94 – בתי חולים ממשלתיים, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 171
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 94 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
אם כן, נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 172
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 94 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בעד – 54, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן, נעבור להצביע על סעיף תקציבי 94 – בתי חולים ממשלתיים לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 173
בעד סעיף 94 – 63
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 94 לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 94 – בתי חולים ממשלתיים, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 95 – נמל חדרה, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 174
בעד ההסתייגויות – 52
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 95 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 175
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 95 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
לכן, נצביע כעת על סעיף תקציבי 95 – נמל חדרה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 176
בעד סעיף 95, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 95 לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 54 נגד. סעיף תקציבי 95 – נמל חדרה, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 98 – רשות מקרקעי ישראל, לשנת הכספים 2023, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 177
בעד ההסתייגויות – 44
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 98 לשנת התקציב 2023 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בעד – 44, נגד – 62, נוכחים – שישה. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 178
בעד ההסתייגויות – 50
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 98 לשנת התקציב 2023 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
50 בעד, 62 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
לכן, נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 98 – רשות מקרקעי ישראל, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 179
בעד סעיף 98, כהצעת הוועדה – 62
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 98 לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
62 בעד, 54 נגד, אחד נוכח. אני קובע כי סעיף תקציבי 98 – רשות מקרקעי ישראל, לשנת הכספים 2023, כהצעת הוועדה, התקבל.
נעבור כעת להצביע על החלק המילולי, ולכן, חברת הכנסת מירב בן ארי, אנחנו נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1ה'.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1ה'. אנחנו מצביעים על הסתייגות 1ה'.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
הצבעה שמית.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
לא, השתמשתם. אין לכם יותר. לא לא לא. ההצבעה תהיה אלקטרונית, אין לכם יותר. בקריאה השלישית אנחנו נעשה לבקשת הקואליציה. כעת ההצבעה תהיה אלקטרונית. ההצבעה תהיה על הסתייגות 1ה', כותרת פרק א' – עמ' 4, למי שמתעניין. אנחנו מצביעים על ההסתייגות. הצבעה.
הצבעה מס' 180
בעד ההסתייגות – 50
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות 1 לחלופין ה לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
50 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
אני מבקש לשוב ולהודיע כי בהתאם להחלטת ועדת הכנסת בדבר סדרי הדיון וההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים, אנחנו נצביע על ההסתייגויות שחברת הכנסת מירב בן ארי תבקש בשם האופוזיציה את מספריהן, בהתאם להחלטת סדרי הדין. ההסתייגויות שעליהן לא תתבקש הצבעה הן הסתייגויות שהוסרו על ידי מציעיהן.
כעת, חברת הכנסת בן ארי, אנחנו נצביע על – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1ז'.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אם כן, אנחנו נצביע על הסתייגות 1ז' כרגע, הסתייגות 1ז', רבותיי. הצבעה.
הצבעה מס' 181
בעד ההסתייגות – 53
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 1 לחלופין ז לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו נצביע כעת, חברת הכנסת בן ארי, על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1י"ד.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1י"ד. אנחנו מצביעים על הסתייגות 1י"ד. הצבעה.
הצבעה מס' 182
בעד ההסתייגות – 54
נגד –63
נמנעים – אין
הסתייגות 1 לחלופין יד לא התקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1כ"א.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1כ"א. אנחנו מצביעים על הסתייגות 1כ"א. הצבעה.
הצבעה מס' 183
בעד ההסתייגות – 52
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות 1 לחלופין כא לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1כ"ג.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנחנו מצביעים על הסתייגות 1כ"ג. הצבעה.
הצבעה מס' 184
בעד ההסתייגות – 53
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 1 לחלופין כג לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1ל"ב.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1ל"ב. אנחנו מצביעים על הסתייגות 1ל"ב. הצבעה.
הצבעה מס' 185
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 1 לחלופין לב לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
נצביע כעת על הסתייגות מס' – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1ל"ד.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1ל"ד, לבקשת האופוזיציה. הצבעה על הסתייגות 1ל"ד. הצבעה.
הצבעה מס' 186
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות 1 לחלופין לד לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1ל"ז.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1ל"ז. הצבעה על הסתייגות 1ל"ז. בבקשה.
הצבעה מס' 187
בעד ההסתייגות – 52
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 1 לחלופין לז לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1מ"ג.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1מ"ג. בבקשה.
הצבעה מס' 188
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 62
נמנעים – אין
הסתייגות 1 לחלופין מג לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1מ"ו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1מ"ו. הצבעה על הסתייגות 1מ"ו מתחילה כעת.
הצבעה מס' 189
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 1 לחלופין מו לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1מ"ח.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1מ"ח. ההצבעה מתחילה כעת.
הצבעה מס' 190
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 62
נמנעים – אין
הסתייגות 1 לחלופין מח לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 62 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. לפיכך כל ההסתייגות על סעיפים 1 עד 6 הוסרו.
ואנחנו נצביע כעת על סעיפים 1 עד 6 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 191
בעד סעיפים 1–6, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיפים 1–6, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 54 נגד. אני קובע כי ההצבעה התקבלה, והסעיפים 1 עד 6 עברו.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
7 – 108.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – ההסתייגות 108 כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 192
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 108 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. לפיכך גם הסתייגות זו לא התקבלה.
על כן אנו נצביע כעת על סעיף 7 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 193
בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 56 נגד. אני קובע כי גם סעיף 7,כנוסח הוועדה, התקבל, לאחר שכל ההסתייגויות הוסרו.
כעת נצביע, חברת הכנסת בן ארי, על הסתייגות – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
127.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנחנו מצביעים על הסתייגות 127. הצבעה כעת.
הצבעה מס' 194
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות 127 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות, חברת הכנסת בן ארי – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
129.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – הסתייגות מס' 129. מצביעים על הסתייגות 129. הצבעה.
הצבעה מס' 195
בעד ההסתייגות – 53
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות 129 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
על 129א'.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – על 129א', לבקשת האופוזיציה. הצבעה.
הצבעה מס' 196
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 129 לחלופין א לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
129ב'.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
כעת נצביע על הסתייגות 129ב'. הצבעה.
הצבעה מס' 197
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 129 לחלופין ב לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
עכשיו נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
129ג'.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 129ג'. הצבעה כעת.
הצבעה מס' 198
בעד ההסתייגות – 52
נגד – 62
נמנעים – אין
הסתייגות 129 לחלופין ג לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
לכן נצביע כעת על הסתייגות מס' – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
129ד'.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 129ד'. אנחנו מצביעים על הסתייגות 129ד', לבקשת האופוזיציה. הצבעה.
הצבעה מס' 199
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 129 לחלופין ד לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
129ה'.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 129ה'. הצבעה.
הצבעה מס' 200
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 129 לחלופין ה לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
129ו'.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – –129ו'. הצבעה כעת.
הצבעה מס' 201
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 129 לחלופין ו לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
לפיכך, משהוסרו כל ההסתייגויות עד כה, אנחנו נצביע על סעיף 8 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 202
בעד סעיף 8, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 8, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 54 נגד. אני קובע כי הסעיף התקבל.
אנחנו כעת נצביע על הסתייגות – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
134.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
נצביע על הסתייגות 134 כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 203
בעד ההסתייגות – 52
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות 134 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 63 נגד, ולפיכך ההסתייגות לא התקבלה.
משהוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 9, אנחנו כעת נצביע על סעיף 9 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 204
בעד סעיף 9, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 9, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 54 נגד. אני קובע כי הסעיף התקבל.
אנחנו נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
139.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 139. מצביעים על הסתייגות 139. הצבעה.
הצבעה מס' 205
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 139 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
139ח'.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
נצביע כעת על הסתייגות 139ח'. הסתייגות 139ח' – הצבעה כעת.
הצבעה מס' 206
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 139 לחלופין ח לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
139ט'.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 139ט'. הצבעה על הסתייגות 139ט' כעת.
הצבעה מס' 207
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 62
נמנעים – אין
הסתייגות 139 לחלופין ט לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 62 נגד.
אנחנו נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
139י"א.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 139י"א. הסתייגות 139י"א – הצבעה כעת.
הצבעה מס' 208
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 139 לחלופין יא לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
139י"ד.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – הסתייגות 139י"ד. הצבעה כעת.
הצבעה מס' 209
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 139 לחלופין יד לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי גם ההסתייגות הזו לא התקבלה. לפיכך, הוסרו כל ההסתייגויות לחוק.
אנחנו נצביע כעת בהצבעה שמית, לבקשת הקואליציה, על הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2023, התשפ"ג–2023, בקריאה שלישית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת.
הצבעה שמית
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – בעד
יולי יואל אדלשטיין – בעד
אמיר אוחנה – בעד
ינון אזולאי – בעד
גדי איזנקוט – נגד
ישראל אייכלר – בעד
דן אילוז – בעד
ואליד אלהואשלה – נגד
קארין אלהרר – נגד
זאב אלקין – נגד
משה ארבל – בעד
יעקב אשר – בעד
אביחי אברהם בוארון – בעד
אוריאל בוסו – בעד
דבי ביטון – נגד
מיכאל מרדכי ביטון – נגד
דוד ביטן – בעד
בועז ביסמוט – בעד
ולדימיר בליאק – נגד
מירב בן ארי – נגד
רם בן ברק – נגד
איתמר בן גביר – בעד
אברהם בצלאל – בעד
אורנה ברביבאי – נגד
אליהו ברוכי – בעד
ניר ברקת – בעד
ששון ששי גואטה – בעד
טלי גוטליב – בעד
מאי גולן – בעד
יואב גלנט – בעד
גילה גמליאל – בעד
בנימין גנץ – נגד
משה גפני – בעד
סימון דוידסון – אינו נוכח
אבי דיכטר – בעד
אלי דלל – בעד
דני דנון – בעד
שלום דנינו – בעד
אריה מכלוף דרעי – בעד
עמית הלוי – בעד
שרן מרים השכל – אינה נוכחת
ניסים ואטורי – בעד
מיכל מרים וולדיגר – בעד
יצחק שמעון וסרלאוף – בעד
יאסר חוג'יראת – נגד
אימאן ח'טיב יאסין – נגד
ווליד טאהא – אינו נוכח
בועז טופורובסקי – אינו נוכח
משה טור פז – נגד
אחמד טיבי – נגד
יוסף טייב – בעד
אוהד טל – בעד
יעקב טסלר – בעד
חילי טרופר – נגד
אלמוג כהן – אינו נוכח
מאיר כהן – אינו נוכח
מירב כהן – נגד
מתן כהנא – נגד
עופר כסיף – אינו נוכח
אופיר כץ – בעד
ישראל כץ – בעד
רון כץ – אינו נוכח
יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
מיקי לוי – אינו נוכח
יריב לוין – בעד
נעמה לזימי – אינה נוכחת
אביגדור ליברמן – נגד
יאיר לפיד – אינו נוכח
סימון מושיאשוילי – בעד
טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
מרב מיכאלי – נגד
שלי טל מירון – אינה נוכחת
יונתן מישרקי – בעד
חנוך דב מלביצקי – בעד
ארז מלול – בעד
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי – בעד
צגה מלקו – בעד
אבי מעוז – אינו נוכח
שרון ניר – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – בעד
יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
יבגני סובה – אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות – בעד
משה סולומון – בעד
לימור סון הר מלך – בעד
אופיר סופר – בעד
אורית מלכה סטרוק – בעד
משה סעדה – אינו נוכח
גדעון סער – נגד
מנסור עבאס – אינו נוכח
איימן עודה – נגד
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חוה אתי עטייה – בעד
חמד עמאר – נגד
צביקה פוגל – בעד
עודד פורר – אינו נוכח
יצחק פינדרוס – בעד
משה פסל – בעד
יסמין פרידמן – אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי – נגד
אריאל קלנר – בעד
יצחק קרויזר – בעד
גלעד קריב – נגד
שלמה קרעי – בעד
אליהו רביבו – אינו נוכח
משה רוט – בעד
שמחה רוטמן – בעד
עידן רול – נגד
אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
אלון שוסטר – אינו נוכח
קטי קטרין שטרית – בעד
אלעזר שטרן – נגד
מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
נאור שירי – אינו נוכח
אושר שקלים – בעד
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – נגד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
נא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
סימון דוידסון – אינו נוכח
שרן מרים השכל – נגד
ווליד טאהא – אינו נוכח
בועז טופורובסקי – אינו נוכח
אלמוג כהן – בעד
מאיר כהן – אינו נוכח
עופר כסיף – נגד
רון כץ – אינו נוכח
יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
מיקי לוי – אינו נוכח
נעמה לזימי – אינה נוכחת
טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
יאיר לפיד – אינו נוכח
שלי טל מירון – נגד
יוליה מלינובסקי – נגד
אבי מעוז – בעד
שרון ניר – נגד
יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
יבגני סובה – נגד
משה סעדה – בעד
מנסור עבאס – אינו נוכח
יוסף עטאונה – נגד
עודד פורר – נגד
יסמין פרידמן – נגד
אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת
אליהו רביבו – בעד
אפרת רייטן מרום – נגד
יפעת שאשא ביטון – נגד
אלון שוסטר – אינו נוכח
מיכל שיר סגמן – נגד
נאור שירי – אינו נוכח
עאידה תומא סלימאן – נגד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
האם נוכחים חברי כנסת באולם שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם כן, אנא הפנו את תשומת ליבו של מזכיר הכנסת לכך.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
סימון דוידסון – נגד
ווליד טאהא – נגד
בועז טופורובסקי – נגד
מאיר כהן – נגד
יוראי להב הרצנו – נגד
מיקי לוי – נגד
נעמה לזימי – נגד
יאיר לפיד – נגד
טטיאנה מזרסקי – נגד
יואב סגלוביץ' – נגד
מנסור עבאס – נגד
אורית פרקש הכהן – נגד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
זהו? יש? אז קדימה.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
אלון שוסטר – נגד
נאור שירי – נגד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אם כן, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. אם כן, חברות וחברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 64 בעד, 55 נגד. אני קובע כי הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2023, התשפ"ג–2023, התקבלה בקריאה השלישית ותיכנס לספר החוקים. בשעה טובה ומוצלחת, יש תקציב למדינת ישראל לשנת 2023. בעזרת השם נעשה ונצליח. אנא, בלי מחיאות כפיים, בלי מחיאות כפיים. תודה רבה.
<< הצח >> הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13) << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנחנו נעבור כעת להצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13), ונתחיל בהסתייגויות. סליחה?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
שמית.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בלי. אמרתי, נו. שמית? על מה? רגע, רגע, חבר הכנסת כץ.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
על מה שמית?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת כץ. אהה, הצבעה ראשונה, בסדר. אוקיי. חברת הכנסת בן ארי, על איזה הסתייגויות אנחנו מצביעים? נתחיל מההסתייגות?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1ה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנחנו מצביעים כעת הצבעה שמית, לבקשת הקואליציה, על הסתייגות 1ה. בבקשה, נא להקריא את שמות חברי הכנסת.
הצבעה שמית
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – נגד
יולי יואל אדלשטיין – נגד
אמיר אוחנה – נגד
ינון אזולאי – נגד
גדי איזנקוט – בעד
ישראל אייכלר – נגד
דן אילוז – נגד
ואליד אלהואשלה – בעד
קארין אלהרר – בעד
זאב אלקין – בעד
משה ארבל – נגד
יעקב אשר – נגד
אביחי אברהם בוארון – נגד
אוריאל בוסו – נגד
דבי ביטון – בעד
מיכאל מרדכי ביטון – בעד
דוד ביטן – נגד
בועז ביסמוט – נגד
ולדימיר בליאק – בעד
מירב בן ארי – בעד
רם בן ברק – בעד
איתמר בן גביר – אינו נוכח
אברהם בצלאל – נגד
אורנה ברביבאי – נגד
אליהו ברוכי – נגד
ניר ברקת – נגד
ששון ששי גואטה – נגד
טלי גוטליב – נגד
מאי גולן – נגד
יואב גלנט – נגד
גילה גמליאל – נגד
בנימין גנץ – בעד
משה גפני – נגד
סימון דוידסון – בעד
אבי דיכטר – נגד
אלי דלל – נגד
דני דנון – נגד
שלום דנינו – נגד
אריה מכלוף דרעי – נגד
עמית הלוי – נגד
שרן מרים השכל – בעד
ניסים ואטורי – נגד
מיכל מרים וולדיגר – נגד
יצחק שמעון וסרלאוף – נגד
יאסר חוג'יראת – בעד
אימאן ח'טיב יאסין – בעד
ווליד טאהא – בעד
בועז טופורובסקי – אינו נוכח
משה טור פז – בעד
אחמד טיבי – בעד
יוסף טייב – נגד
אוהד טל – נגד
יעקב טסלר – נגד
חילי טרופר – בעד
אלמוג כהן – נגד
מאיר כהן – בעד
מירב כהן – בעד
מתן כהנא – בעד
עופר כסיף – בעד
אופיר כץ – נגד
ישראל כץ – נגד
רון כץ – בעד
יוראי להב הרצנו – בעד
מיקי לוי – אינו נוכח
יריב לוין – נגד
נעמה לזימי – אינה נוכחת
אביגדור ליברמן – בעד
יאיר לפיד – בעד
סימון מושיאשוילי – נגד
טטיאנה מזרסקי – בעד
מרב מיכאלי – בעד
שלי טל מירון – בעד
יונתן מישרקי – נגד
חנוך דב מלביצקי – נגד
ארז מלול – נגד
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי – נגד
צגה מלקו – נגד
אבי מעוז – נגד
שרון ניר – בעד
בנימין נתניהו – נגד
יואב סגלוביץ' – בעד
יבגני סובה – בעד
צבי ידידיה סוכות – נגד
משה סולומון – נגד
לימור סון הר מלך – נגד
אופיר סופר – נגד
אורית מלכה סטרוק – נגד
משה סעדה – נגד
גדעון סער – בעד
מנסור עבאס – בעד
איימן עודה – בעד
יוסף עטאונה – בעד
חוה אתי עטייה – נגד
חמד עמאר – בעד
צביקה פוגל – נגד
עודד פורר – בעד
יצחק פינדרוס – נגד
משה פסל – נגד
יסמין פרידמן – אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן – בעד
מטי צרפתי הרכבי – בעד
אריאל קלנר – נגד
יצחק קרויזר – נגד
גלעד קריב – בעד
שלמה קרעי – נגד
אליהו רביבו – נגד
משה רוט – נגד
שמחה רוטמן – נגד
עידן רול – בעד
אפרת רייטן מרום – בעד
יפעת שאשא ביטון – בעד
אלון שוסטר – בעד
קטי קטרין שטרית – נגד
אלעזר שטרן – בעד
מיכל שיר סגמן – בעד
נאור שירי – נגד
אושר שקלים – נגד
עאידה תומא סלימאן – בעד
פנינה תמנו – בעד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
איתמר בן גביר – אינו נוכח
בועז טופורובסקי – בעד
מיקי לוי – אינו נוכח
נעמה לזימי – בעד
יוליה מלינובסקי – בעד
יסמין פרידמן – בעד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
האם נוכחים באולם חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים להצביע? אני רואה את חבר הכנסת מיקי לוי. אם יש נוספים, אנא פנו לחבר הכנסת.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשם חבר הכנסת)
מיקי לוי – בעד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תמה ההצבעה, נא לספור את הקולות. אוקיי, אם כן תוצאות ההצבעה הן 55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה, ואנחנו נמשיך. כרגע נעבור להצבעה אלקטרונית אז אנא שבו במקומותיכם. חברת הכנסת בן ארי, על מה אנחנו מצביעים כעת?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1ח'.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
הסתייגות 1ח'. אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות 1ח'. הצבעה.
הצבעה מס' 210
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
נוכח – 1
הסתייגות 1 לחלופין ח לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 63 נגד, נוכח אחד, ולפיכך ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
8.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנחנו מצביעים כרגע על הסתייגות מס' 8. הצבעה.
הצבעה מס' 211
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 8 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
לפיכך, משהוסרו ההסתייגויות על סעיפים 1 ו-2, אנחנו נצביע כעת על סעיפים 1 ו-2 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 212
בעד סעיפים 1 ו-2, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיפים 1 ו-2, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. אני קובע כי סעיפים 1 ו-2, כנוסח הוועדה, התקבלו.
אנחנו כעת נצביע על החוק בכללותו בקריאה השלישית. אנחנו מצביעים על החוק בקריאה השלישית. הצבעה.
הצבעה מס' 213
בעד החוק – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13), נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 13), התקבלה בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים.
<< הצח >> הצעת חוק ההתאמות הפיסקליות, התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנחנו עוברים כעת להצעת חוק ההתאמות הפיסקליות, התשפ"ג–2023. נגיע לחלק ההסתייגויות. לפיכך, חברת הכנסת בן ארי, אנחנו נצביע על הסתייגות מס' – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – הסתייגות מס' 1, רבותיי. הסתייגות מס' 1 – הצבעה.
הצבעה מס' 214
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 1 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
משהוסרו ההסתייגויות, אנחנו נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. אנחנו מצביעים על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 215
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף 1 התקבל כנוסח הוועדה.
וכעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
22.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 22. לבקשת האופוזיציה מצביעים על הסתייגות מס' 22 כעת.
הצבעה מס' 216
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 22 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי הסתייגות לא התקבלה. משכך, ההסתייגויות לסעיף 2 הוסרו.
אנחנו נצביע כעת על סעיף 2 כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 217
בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף 2, כנוסח הוועדה, התקבל.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
26.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 26. אנחנו מצביעים על הסתייגות 26 כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 218
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 26 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
28.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 28. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 28 כעת.
הצבעה מס' 219
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 28 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה, ומשכך, הוסרו ההסתייגויות לסעיף 3.
אנחנו נצביע כעת על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 220
בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף 3 התקבל כנוסח הוועדה.
וכעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
38.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 38. הצבעה על הסתייגות 38 מתחילה כעת.
הצבעה מס' 221
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 38 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי הסתייגות 38 לא התקבלה. משכך, הוסרו ההסתייגויות לסעיף 4.
אנחנו נצביע כעת על סעיף 4 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 222
בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 56 נגד. אני קובע כי סעיף 4 התקבל כנוסח הוועדה.
ולכן נצביע על הסתייגות – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
46.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 46 כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 223
בעד ההסתייגות – 53
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 46 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אדוני היושב-ראש, זה באמת משהו ששמים לב אליו.
<< קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >>
אבל זה לא משנה כבר.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנחנו נבדוק את זה. אני לא מכיר את זה. אני מייד בודק.
אנחנו נצביע כעת על הסתייגות מס' 48. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 48 כעת.
הצבעה מס' 224
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 48 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו נצביע כעת על הסתייגות – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
51.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 51 כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 225
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 51 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה, ולפיכך הוסרו ההסתייגויות לסעיפים 5 ו-6.
אנחנו נצביע כעת על סעיפים 5 ו-6 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 226
בעד סעיפים 5 ו-6, כהצעת הוועדה – 65
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיפים 5 ו-6, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
65 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיפים 5 ו-6, כנוסח הוועדה, התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
מס' 70.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 70. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 70 כעת.
הצבעה מס' 227
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 70 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה, ומשכך, הוסרו ההסתייגויות לסעיפים 7 ו-8.
אנחנו נצביע כעת על סעיפים 7 ו-8 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 228
בעד סעיפים 7 ו-8, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיפים 7 ו-8, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. אני קובע כי סעיפים 7 ו-8, כנוסח הוועדה, התקבלו.
כעת נצביע על הצעת החוק בקריאה השלישית. אנחנו מצביעים על הצעת החוק בקריאה השלישית. הצבעה כעת.
הצבעה מס' 229
בעד החוק – 63
נגד – 56
נמנעים – אין
חוק ההתאמות הפיסקליות, התשפ"ג–2023, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בעד – 63, נגד – 56. אני קובע כי הצעת חוק ההתאמות הפיסקליות, התשפ"ג–2023, התקבלה בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
<< הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023. נצביע תחילה על ההסתייגויות. חברת הכנסת בן ארי, על איזו הסתייגות אנחנו מצביעים קודם?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
2ג'.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות 2ג' להצעת החוק. הצבעה.
הצבעה מס' 230
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 2 לחלופין ג לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנחנו מצביעים על הסתייגות 2ח'?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
2ח'.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
2ח'. הסתייגות 2ח' – ההצבעה כעת.
הצבעה מס' 231
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 65
נמנעים – אין
הסתייגות 2 לחלופין ח לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 65 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
3.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 3. אנחנו מצביעים על הסתייגות 3 כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 232
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 3 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בעד – 54, נגד – 64. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות מס' – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
6.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 6. אנחנו מצביעים על הסתייגות 6 כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 233
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 6 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
16.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 16. אנחנו מצביעים על הסתייגות 16 כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 234
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 61
נמנעים – אין
הסתייגות 16 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 61 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
לפיכך, נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
17.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 17.
אם אפשר מחשב לשר מלכיאלי, מדור מחשב.
כן, הסתייגות 17 כעת. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 17. הצבעה.
הצבעה מס' 235
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 17 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
26.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 26. הצבעה על הסתייגות 26 כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 236
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 26 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 63 נגד.
האם יש תקלה במחשב של השר מלכיאלי? להוסיף את קולו? חבר הכנסת מלכיאלי, אתה מצביע נגד? נגד. אם כך, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה, ומשכך, הוסרו ההסתייגויות לסעיף 1.
אנחנו נצביע כעת על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 237
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מה כעת, בני? אני צריך להוסיף את הקול של חבר הכנסת? עכשיו הכול בסדר? להוסיף? 64, יחד עם קולו של השר מלכיאלי, בעד, 56 נגד. לפיכך, סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
32.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 32. אנחנו מצביעים על הסתייגות 32 כעת.
הצבעה מס' 238
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 32 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64, יחד עם קולו של השר מלכיאלי, נגד. לפיכך, ההסתייגות לא התקבלה. כעת אנחנו יכולים להצביע על סעיפים 2 ו-3, נכון? כן. ההסתייגויות לסעיפים 2 ו-3 – בני, יש בעיה עם המחשב של חברת הכנסת מיכל שיר. יש לך עוד כוח אדם, תתפצלו.
כעת, משהוסרו ההסתייגויות לסעיפים 2 ו-3, אנחנו מצביעים על סעיפים 2 ו-3 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 239
בעד סעיפים 2 ו-3, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיפים 2 ו-3, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, יחד עם חבר הכנסת מלכיאלי, 56 נגד. לפיכך, סעיפים 2 ו-3, כנוסח הוועדה, התקבלו.
אנחנו נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
118.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 118. הסתייגות 118 – ההצבעה מתחילה כעת.
הצבעה מס' 240
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 118 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד, יחד עם חבר הכנסת מלכיאלי. ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו עוברים להסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
167.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 167. ההצבעה על הסתייגות 167 מתחילה כעת.
הצבעה מס' 241
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 167 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד, יחד עם קולו של השר מלכיאלי. לפיכך, ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
168.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 168. הצבעה על הסתייגות 168 כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 242
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 168 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד, יחד עם השר מלכיאלי. לפיכך, ההסתייגות לא התקבלה.
מה קורה עם המחשב של השר מלכיאלי? זה בתיקון? זה יתוקן? עובדים על זה? מחליפים מחשב. מאה אחוז. אז ההסתייגות לא התקבלה.
משכך, הוסרו ההסתייגויות לסעיפים 4 עד 8, ואנחנו נצביע כעת על סעיפים 4 עד 8 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 243
בעד סעיפים 4–8, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיפים 4–8, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64, יחד עם קולו של השר מלכיאלי, בעד, 56 נגד. לפיכך, סעיפים 4–8, כנוסח הוועדה, התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגות – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
זה דירת מעטפת, 319.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
הסתייגות 319 – מצביעים כעת.
הצבעה מס' 244
בעד ההסתייגות – 50
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 319 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
50 בעד. השר מלכיאלי, עדיין צריך להוסיף?
<< קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >>
כן.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
נגד ההסתייגות – 65, יחד עם קולו של השר מלכיאלי, ולפיכך ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו נצביע כעת על הסתייגות מס' – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
357.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 357. ההצבעה על הסתייגות 357 מתחילה כעת.
הצבעה מס' 245
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 357 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד, ואני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה, ומשכך, הוסרו ההסתייגויות לסעיפים 9–11.
נצביע כעת על סעיפים 9–11 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 246
בעד סעיפים 9–11, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיפים 9–11, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת מלכיאלי? בעד?
<< קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >>
כן.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
65 בעד, 54 נגד, ולפיכך סעיפים 9–11, כנוסח הוועדה, התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
486, הצבעה שמית.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
הצבעה שמית על הסתייגות מס' 486 מתחילה כעת. סגנית מזכיר הכנסת, אנא קראי בשמות חברי הכנסת.
הצבעה שמית
<< קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – נגד
יולי יואל אדלשטיין – נגד
אמיר אוחנה – נגד
ינון אזולאי – נגד
גדי איזנקוט – בעד
ישראל אייכלר – נגד
דן אילוז – נגד
ואליד אלהואשלה – בעד
קארין אלהרר – בעד
זאב אלקין – בעד
משה ארבל – נגד
יעקב אשר – נגד
אביחי אברהם בוארון – נגד
אוריאל בוסו – נגד
דבי ביטון – בעד
מיכאל מרדכי ביטון – בעד
דוד ביטן – נגד
בועז ביסמוט – נגד
ולדימיר בליאק – בעד
מירב בן ארי – בעד
רם בן ברק – בעד
איתמר בן גביר – נגד
אברהם בצלאל – נגד
אורנה ברביבאי – בעד
אליהו ברוכי – נגד
ניר ברקת – נגד
ששון ששי גואטה – נגד
טלי גוטליב – נגד
מאי גולן – נגד
יואב גלנט – נגד
גילה גמליאל – נגד
בנימין גנץ – בעד
משה גפני – נגד
סימון דוידסון – בעד
אבי דיכטר – נגד
אלי דלל – נגד
דני דנון – נגד
שלום דנינו – נגד
אריה מכלוף דרעי – נגד
עמית הלוי – נגד
שרן מרים השכל – בעד
ניסים ואטורי – נגד
מיכל מרים וולדיגר – נגד
יצחק שמעון וסרלאוף – נגד
יאסר חוג'יראת – בעד
אימאן ח'טיב יאסין – בעד
ווליד טאהא – בעד
בועז טופורובסקי – אינו נוכח
משה טור פז – בעד
אחמד טיבי – בעד
יוסף טייב – נגד
אוהד טל – נגד
יעקב טסלר – נגד
חילי טרופר – בעד
אלמוג כהן – אינו נוכח
מאיר כהן – אינו נוכח
מירב כהן – בעד
מתן כהנא – בעד
עופר כסיף – אינו נוכח
אופיר כץ – אינו נוכח
ישראל כץ – נגד
רון כץ – בעד
יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
מיקי לוי – בעד
יריב לוין – נגד
נעמה לזימי – בעד
אביגדור ליברמן – בעד
יאיר לפיד – בעד
סימון מושיאשוילי – נגד
טטיאנה מזרסקי – בעד
מרב מיכאלי – בעד
שלי טל מירון – אינה נוכחת
יונתן מישרקי – נגד
חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח
ארז מלול – נגד
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
צגה מלקו – אינה נוכחת
אבי מעוז – נגד
שרון ניר – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – נגד
יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
יבגני סובה – אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות – נגד
משה סולומון – נגד
לימור סון הר מלך – נגד
אופיר סופר – נגד
אורית מלכה סטרוק – נגד
משה סעדה – נגד
גדעון סער – בעד
מנסור עבאס – בעד
איימן עודה – בעד
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חוה אתי עטייה – נגד
חמד עמאר – בעד
צביקה פוגל – נגד
עודד פורר – בעד
יצחק פינדרוס – אינו נוכח
משה פסל – נגד
יסמין פרידמן – אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן – בעד
מטי צרפתי הרכבי – בעד
אריאל קלנר – נגד
יצחק קרויזר – נגד
גלעד קריב – בעד
שלמה קרעי – נגד
אליהו רביבו – נגד
משה רוט – נגד
שמחה רוטמן – נגד
עידן רול – בעד
אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת
יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
אלון שוסטר – בעד
קטי קטרין שטרית – נגד
אלעזר שטרן – בעד
מיכל שיר סגמן – בעד
נאור שירי – בעד
אושר שקלים – נגד
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנא קראי בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
<< קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
בועז טופורובסקי – בעד
אלמוג כהן – נגד
מאיר כהן – אינו נוכח
עופר כסיף – אינו נוכח
אופיר כץ – נגד
יוראי להב הרצנו – בעד
שלי טל מירון – בעד
חנוך דב מלביצקי – נגד
יוליה מלינובסקי – בעד
מיכאל מלכיאלי – נגד
צגה מלקו – נגד
שרון ניר – בעד
יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
יבגני סובה – בעד
יוסף עטאונה – בעד
יצחק פינדרוס – נגד
יסמין פרידמן – בעד
אפרת רייטן מרום – בעד
יפעת שאשא ביטון – בעד
עאידה תומא סלימאן – בעד
פנינה תמנו – בעד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
האם יש באולם חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים להצביע? אם כן, אנא פנו לסגנית מזכיר הכנסת.
<< קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >>
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
מאיר כהן – בעד
עופר כסיף – בעד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אם כן, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. אם כן, להלן תוצאות ההצבעה: 55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנא שבו במקומותיכם. אנחנו ממשיכים בהצבעות. כעת, חברת הכנסת בן ארי, אנחנו נצביע על הסתייגות – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
488.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
רבותיי, אנחנו מצביעים הצבעה אלקטרונית על הסתייגות 488. אנא שבו במקומותיכם. ההצבעה על הסתייגות 488, לבקשת האופוזיציה, מתחילה כעת.
הצבעה מס' 247
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 488 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
לפיכך נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
492, שמית.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 492, הצבעה שמית, לבקשת האופוזיציה. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת.
הצבעה שמית
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – נגד
יולי יואל אדלשטיין – נגד
אמיר אוחנה – נגד
ינון אזולאי – נגד
גדי איזנקוט – בעד
ישראל אייכלר – נגד
דן אילוז – נגד
ואליד אלהואשלה – בעד
קארין אלהרר – בעד
זאב אלקין – בעד
משה ארבל – נגד
יעקב אשר – נגד
אביחי אברהם בוארון – נגד
אוריאל בוסו – נגד
דבי ביטון – בעד
מיכאל מרדכי ביטון – בעד
דוד ביטן – נגד
בועז ביסמוט – נגד
ולדימיר בליאק – בעד
מירב בן ארי – בעד
רם בן ברק – בעד
איתמר בן גביר – נגד
אברהם בצלאל – נגד
אורנה ברביבאי – בעד
אליהו ברוכי – נגד
ניר ברקת – נגד
ששון ששי גואטה – נגד
טלי גוטליב – נגד
מאי גולן – נגד
יואב גלנט – נגד
גילה גמליאל – נגד
בנימין גנץ – בעד
משה גפני – נגד
סימון דוידסון – בעד
אבי דיכטר – נגד
אלי דלל – נגד
דני דנון – נגד
שלום דנינו – נגד
אריה מכלוף דרעי – נגד
עמית הלוי – נגד
שרן מרים השכל – בעד
ניסים ואטורי – נגד
מיכל מרים וולדיגר – נגד
יצחק שמעון וסרלאוף – נגד
יאסר חוג'יראת – בעד
אימאן ח'טיב יאסין – בעד
ווליד טאהא – בעד
בועז טופורובסקי – בעד
משה טור פז – אינו נוכח
אחמד טיבי – בעד
יוסף טייב – נגד
אוהד טל – אינו נוכח
יעקב טסלר – נגד
חילי טרופר – בעד
אלמוג כהן – נגד
מאיר כהן – בעד
מירב כהן – בעד
מתן כהנא – אינו נוכח
עופר כסיף – בעד
אופיר כץ – נגד
ישראל כץ – נגד
רון כץ – בעד
יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
מיקי לוי – אינו נוכח
יריב לוין – נגד
נעמה לזימי – בעד
אביגדור ליברמן – בעד
יאיר לפיד – בעד
סימון מושיאשוילי – נגד
טטיאנה מזרסקי – בעד
מרב מיכאלי – בעד
שלי טל מירון – בעד
יונתן מישרקי – נגד
חנוך דב מלביצקי – נגד
ארז מלול – נגד
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי – נגד
צגה מלקו – נגד
אבי מעוז – נגד
שרון ניר – בעד
בנימין נתניהו – נגד
יואב סגלוביץ' – בעד
יבגני סובה – בעד
צבי ידידיה סוכות – נגד
משה סולומון – נגד
לימור סון הר מלך – נגד
אופיר סופר – נגד
אורית מלכה סטרוק – נגד
משה סעדה – נגד
גדעון סער – בעד
מנסור עבאס – בעד
איימן עודה – אינו נוכח
יוסף עטאונה – בעד
חוה אתי עטייה – נגד
חמד עמאר – בעד
צביקה פוגל – נגד
עודד פורר – בעד
יצחק פינדרוס – נגד
משה פסל – נגד
יסמין פרידמן – בעד
אורית פרקש הכהן – בעד
מטי צרפתי הרכבי – בעד
אריאל קלנר – נגד
יצחק קרויזר – נגד
גלעד קריב – בעד
שלמה קרעי – נגד
אליהו רביבו – נגד
משה רוט – נגד
שמחה רוטמן – נגד
עידן רול – בעד
אפרת רייטן מרום – בעד
יפעת שאשא ביטון – בעד
אלון שוסטר – בעד
קטי קטרין שטרית – נגד
אלעזר שטרן – בעד
מיכל שיר סגמן – בעד
נאור שירי – בעד
אושר שקלים – נגד
עאידה תומא סלימאן – בעד
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
נא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה טור פז – בעד
אוהד טל – נגד
מתן כהנא – בעד
יוראי להב הרצנו – בעד
מיקי לוי – אינו נוכח
יוליה מלינובסקי – בעד
איימן עודה – אינו נוכח
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם כן, נא לפנות למזכיר הכנסת.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשם חברת הכנסת)
פנינה תמנו – בעד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. אם כן, תוצאות ההצבעה הן כדלקמן: 54 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות 495. ההצבעה תהיה הצבעה אלקטרונית. אנא, חברי הכנסת, שבו במקומותיכם. אנחנו בהצבעה אלקטרונית על הסתייגות מס' 495, לבקשת האופוזיציה. הצבעה.
הצבעה מס' 248
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 495 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה, ומשכך הוסרו ההסתייגויות לסעיפים 12 ו-13.
אנחנו נצביע כעת על הסעיפים הללו, על סעיפים 12 ו-13, כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 249
בעד סעיפים 12 ו-13, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיפים 12 ו-13, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיפים 12 ו-13, כנוסח הוועדה, עברו.
נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
536.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 536. הסתייגות 536 – הצבעה.
הצבעה מס' 250
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 536 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
538.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 538. ההצבעה על הסתייגות 538 מתחילה כעת.
הצבעה מס' 251
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 538 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה, ולפיכך, הוסרו כל ההסתייגויות לסעיפים 14–23.
אנחנו נצביע כעת על סעיפים 14–23 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 252
בעד סעיפים 14–23, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיפים 14–23, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיפים 14–23, כנוסח הוועדה, עברו.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
689.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 689. ההצבעה על הסתייגות 689 מתחילה כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 253
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 689 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה, ומשכך, הוסרו ההסתייגויות לסעיף 24.
כעת נצביע על סעיף 24 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 254
בעד סעיף 24, כהצעת הוועדה – 65
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 24, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
65 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף 24, כנוסח הוועדה, נתקבל.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
711.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 711. 711 – ההצבעה מתחילה כעת.
הצבעה מס' 255
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 711 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
713.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – הסתייגות 713, לבקשת האופוזיציה. ההצבעה מתחילה כעת.
הצבעה מס' 256
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 713 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בעד – 54. נגד – 63. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה, ולפיכך, הוסרו ההסתייגות לסעיפים 25–27.
כעת נצביע על סעיפים 25–27 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 257
בעד סעיפים 25–27, כהצעת הוועדה – 65
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיפים 25–27, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
65 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיפים 25–27, כנוסח הוועדה, התקבלו.
ולכן, אנחנו נצביע כעת על – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
744.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – הסתייגות 744. ההצבעה על הסתייגות 744 מתחילה כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 258
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 744 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד, ולפיכך ההסתייגות הזו לא התקבלה.
משהוסרו ההסתייגויות לסעיפים 28, אנחנו נצביע כעת על הסעיפים הללו כנוסח הוועדה. סעיפים 28–42, כנוסח הוועדה – הצבעה.
הצבעה מס' 259
בעד סעיפים 28–42, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיפים 28–42, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיפים 28–42, כנוסח הוועדה, התקבלו.
וכעת אנחנו נצביע על החוק בקריאה השלישית. הצבעה.
הצבעה מס' 260
בעד החוק – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, נגד 55. אני קובע כי חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023, התקבל בקריאה השלישית, וייכנס לספר החוקים.
<< הצח >> הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – זה הספר העבה ביותר – הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023. אנחנו נתחיל מההסתייגות.
נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
11כ"ג.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 11כ"ג. אנחנו מצביעים על הסתייגות 11 כ"ג כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 261
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 11 לחלופין כג לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה, ולפיכך, הוסרו ההסתייגויות לסעיף 1.
אנחנו נצביע כעת על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 262
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בעד – 64, 55 נגד. אני קובע כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
14ד'.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 14ד'. אנחנו מצביעים על הסתייגות 14ד' כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 263
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 14 לחלופין ד לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
ולכן נצביע כעת על הסתייגות – על איזו הסתייגות אנחנו מצביעים?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
18.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
הסתייגות מס' 18. אנחנו מצביעים על הסתייגות 18 כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 264
בעד ההסתייגות – 53
נגד – 65
נמנעים – אין
הסתייגות 18 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 65 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
20.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 20. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 20 לבקשת האופוזיציה כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 265
בעד ההסתייגות – 49
נגד – 64
נוכחים – 2
הסתייגות 20 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
49 בעד, 64 נגד, שני נוכחים, ולפיכך, ההסתייגות הזאת לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
23א'.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 23א'. אנחנו מצביעים על הסתייגות 23א' כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 266
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 23 לחלופין א לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. לפיכך, גם ההסתייגות הזאת לא התקבלה.
נעבור להצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
34.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 34. אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות מס' 34. הצבעה.
הצבעה מס' 267
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 34 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד ההסתייגות הזאת. אף היא לא התקבלה.
ונעבור להצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
82.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 82. הצבעה על הסתייגות 82 מתחילה כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 268
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 82 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה, ומשכך, הוסרו ההסתייגות לסעיפים 2 ו-3.
ואנחנו נצביע כעת על סעיפים 2 ו-3 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 269
בעד סעיפים 2 ו-3, כהצעת הוועדה – 65
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיפים 2 ו-3, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
65 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיפים 2 ו-3, כנוסח הוועדה, התקבלו.
וכעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
102.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 102. הסתייגות 102 – כרגע מצביעים. הצבעה.
הצבעה מס' 270
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 102 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
וכעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
151.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 151. אנחנו מצביעים על הסתייגות 151 כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 271
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 151 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות מס' – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
157.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 157. אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות 157. הצבעה.
הצבעה מס' 272
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 157 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
נצביע כעת על – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
185.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – הסתייגות מס' 185. ההצבעה מתחילה כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 273
בעד ההסתייגות – 53
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 185 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה, ומשכך, הוסרו ההסתייגות לסעיף 4.
נצביע כעת על סעיף 4 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת.
הצבעה מס' 274
בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 65
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
65 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף 4, כנוסח הוועדה, עבר.
כעת נצביע על – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
209.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – הסתייגות 209. ההצבעה מתחילה כעת.
הצבעה מס' 275
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 209 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
נצביע כעת על – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
223.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – הסתייגות מס' 223. ההצבעה מתחילה כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 276
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 223 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
נצביע כעת על – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
228.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – הסתייגות מס' 228. ההצבעה מתחילה כעת.
הצבעה מס' 277
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 228 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
231.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 231. הסתייגות 231 – מצביעים כעת.
הצבעה מס' 278
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 231 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד, ואני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. משכך, הוסרו ההסתייגות לסעיף 5.
כעת נצביע על סעיף 5 כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 279
בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף 5, כנוסח הוועדה, התקבל.
וכעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
281.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 281. הסתייגות 281 – ההצבעה מתחילה כעת.
הצבעה מס' 280
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 281 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה, ומשכך, הוסרו ההסתייגות לסעיפים 6–10.
ואנחנו נצביע כעת על סעיפים 6–10 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 281
בעד סעיפים 6–10, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיפים 6–10, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיפים 6–10, כנוסח הוועדה, התקבלו.
כעת נצביע על – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
504.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – הסתייגות 504. ההצבעה על הסתייגות 504 מתחילה כעת.
הצבעה מס' 282
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 504 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה, ומשכך, הוסרו ההסתייגות לסעיפים 11 ו-12.
אנחנו נצביע כעת על סעיפים 11 ו-12 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 283
בעד סעיפים 11 ו-12, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיפים 11 ו-12, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיפים 11 ו-12, כנוסח הוועדה, התקבלו.
כעת נצביע על – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
817.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – הסתייגות מס' 817. הסתייגות 817 – הצבעה כעת.
הצבעה מס' 284
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 817 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה, ולפיכך, הוסרו ההסתייגויות לסעיפים 13–18.
כעת נצביע על סעיפים 13–18 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 285
בעד סעיפים 13–18, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיפים 13–18, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיפים 13–18, כנוסח הוועדה, התקבלו.
כעת נצביע על – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
872.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – הסתייגות 872. ההצבעה מתחילה כעת.
הצבעה מס' 286
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 872 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
875.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – הסתייגות 875. ההצבעה מתחילה כעת.
הצבעה מס' 287
בעד ההסתייגות – 52
נגד – 66
נמנעים – אין
הסתייגות 875 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 66 נגד. לפיכך אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה והוסרו הסתייגויות לסעיפים 19–21.
לפיכך, אנו מצביעים כעת על סעיפים 19–21 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 288
בעד סעיפים 19–21, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיפים 19–21, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיפים 19–21, כנוסח הוועדה, התקבלו.
כעת נצביע על – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
984.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – הסתייגות מס' 984. ההצבעה מתחילה כעת.
הצבעה מס' 289
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 984 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
985.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 985. ההצבעה מתחילה כעת.
הצבעה מס' 290
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 985 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה, ולפיכך הוסרו ההסתייגויות לסעיפים 22 ו-23.
אנחנו נצביע כעת על סעיפים 22 ו-23 כנוסח הוועדה. ההצבעה מתחילה כעת.
הצבעה מס' 291
בעד סעיפים 22 ו-23, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיפים 22 ו-23, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיפים ישראל 22 ו-23, כנוסח הוועדה, התקבלו.
לכן נצביע על הסתייגות – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1012.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
כן ירבו. על הסתייגות 1012 אנחנו מצביעים כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 292
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1012 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה, ולפיכך הוסרו ההסתייגויות לסעיפים 24 ו-25.
וכעת נצביע על סעיפים 24 ו-25 כנוסח הוועדה. ההצבעה מתחילה כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 293
בעד סעיפים 24 ו-25, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיפים 24 ו-25, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיפים 24 ו-25 התקבלו כנוסח הוועדה.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1052.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1052. ההצבעה על הסתייגות 1052 מתחילה כעת.
הצבעה מס' 294
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1052 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1054.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1054. ההצבעה על הסתייגות 1054 מתחילה כעת.
הצבעה מס' 295
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1054 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
וכעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1054.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
לא הצבענו עכשיו? הצבענו עכשיו על 1054.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1056.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – הסתייגות 1056. ההצבעה מתחילה כעת.
הצבעה מס' 296
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1056 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1089.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1089. ההצבעה מתחילה כעת.
הצבעה מס' 297
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1089 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה.
נעבור להצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1132.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1132. ההצבעה מתחילה כעת.
הצבעה מס' 298
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1132 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1133.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1133. אנחנו מצביעים על הסתייגות 1133 כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 299
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1133 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1134.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1134. ההצבעה מתחילה כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 300
בעד ההסתייגות – 51
נגד – 64
נמנעים – 1
הסתייגות 1134 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
51 בעד, 64 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
לכן נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1150.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1150. ההצבעה מתחילה כעת.
הצבעה מס' 301
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1150 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה.
נצביע כעת על הסתייגות מס' – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1175.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1175. ההצבעה מתחילה עכשיו.
הצבעה מס' 302
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1175 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1178.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
נצביע כעת על הסתייגות מס' 1178, לבקשת האופוזיציה. ההצבעה.
הצבעה מס' 303
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1178 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1187.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1187. ההצבעה מתחילה כעת.
הצבעה מס' 304
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 62
נמנעים – אין
הסתייגות 1187 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1194.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1194. ההצבעה מתחילה כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 305
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1194 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1201.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1201. אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות 1201. הצבעה.
הצבעה מס' 306
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1201 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בעד – 54, נגד – 64. הסתייגות 1201 לא התקבלה, וכעת הוסרו ההסתייגויות על סעיפים 26 עד 30.
לכן אנו מצביעים על סעיף 26 עד 30 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 307
בעד סעיפים 26–30, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיפים 26–30, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיפים 26 עד 30, כנוסח הוועדה, התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגות – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1293. אני מבקשת הצבעה שמית.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אוקיי. אז לפני ההצבעה השמית, אני אומר לחברי הכנסת שהכיבוד ממשיך לזרום מאחורי הפרסה, אז אתם מוזמנים להתכבד בזמן ההצבעה השמית.
כעת, מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמותיהם של חברי הכנסת. זה על הסתייגות מס' 1293, הסתייגות 1293.
הצבעה שמית
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – נגד
יולי יואל אדלשטיין – נגד
אמיר אוחנה – נגד
ינון אזולאי – נגד
גדי איזנקוט – בעד
ישראל אייכלר – נגד
דן אילוז – נגד
ואליד אלהואשלה – בעד
קארין אלהרר – בעד
זאב אלקין – בעד
משה ארבל – נגד
יעקב אשר – נגד
אביחי אברהם בוארון – נגד
אוריאל בוסו – נגד
דבי ביטון – אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון – בעד
דוד ביטן – נגד
בועז ביסמוט – נגד
ולדימיר בליאק – בעד
מירב בן ארי – בעד
רם בן ברק – בעד
איתמר בן גביר – נגד
אברהם בצלאל – נגד
אורנה ברביבאי – בעד
אליהו ברוכי – נגד
ניר ברקת – נגד
ששון ששי גואטה – נגד
טלי גוטליב – נגד
מאי גולן – נגד
יואב גלנט – נגד
גילה גמליאל – נגד
בנימין גנץ – בעד
משה גפני – נגד
סימון דוידסון – אינו נוכח
אבי דיכטר – נגד
אלי דלל – נגד
דני דנון – נגד
שלום דנינו – נגד
אריה מכלוף דרעי – נגד
עמית הלוי – נגד
שרן מרים השכל – אינה נוכחת
ניסים ואטורי – נגד
מיכל מרים וולדיגר – נגד
יצחק שמעון וסרלאוף – נגד
יאסר חוג'יראת – בעד
אימאן ח'טיב יאסין – בעד
ווליד טאהא – בעד
בועז טופורובסקי – בעד
משה טור פז – אינו נוכח
אחמד טיבי – אינו נוכח
יוסף טייב – נגד
אוהד טל – נגד
יעקב טסלר – נגד
חילי טרופר – בעד
אלמוג כהן – אינו נוכח
מאיר כהן – אינו נוכח
מירב כהן – אינה נוכחת
מתן כהנא – אינו נוכח
עופר כסיף – אינו נוכח
אופיר כץ – נגד
ישראל כץ – נגד
רון כץ – בעד
יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
מיקי לוי – בעד
יריב לוין – נגד
נעמה לזימי – בעד
אביגדור ליברמן – בעד
יאיר לפיד – אינו נוכח
סימון מושיאשוילי – נגד
טטיאנה מזרסקי – בעד
מרב מיכאלי – אינה נוכחת
שלי טל מירון – אינה נוכחת
יונתן מישרקי – נגד
חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח
ארז מלול – נגד
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
צגה מלקו – אינה נוכחת
אבי מעוז – אינו נוכח
שרון ניר – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – נגד
יואב סגלוביץ' – אינו נוכח
יבגני סובה – אינו נוכח
צבי ידידיה סוכות – נגד
משה סולומון – אינו נוכח
לימור סון הר מלך – נגד
אופיר סופר – נגד
אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
משה סעדה – נגד
גדעון סער – בעד
מנסור עבאס – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חוה אתי עטייה – אינה נוכחת
חמד עמאר – בעד
צביקה פוגל – נגד
עודד פורר – בעד
יצחק פינדרוס – נגד
משה פסל – נגד
יסמין פרידמן – אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת
אריאל קלנר – נגד
יצחק קרויזר – נגד
גלעד קריב – אינו נוכח
שלמה קרעי – נגד
אליהו רביבו – אינו נוכח
משה רוט – אינו נוכח
שמחה רוטמן – נגד
עידן רול – בעד
אפרת רייטן מרום – בעד
יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
אלון שוסטר – אינו נוכח
קטי קטרין שטרית – נגד
אלעזר שטרן – בעד
מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
נאור שירי – בעד
אושר שקלים – נגד
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
דבי ביטון – בעד
סימון דוידסון – אינו נוכח
שרן מרים השכל – אינה נוכחת
משה טור פז – בעד
אחמד טיבי – אינו נוכח
אלמוג כהן – נגד
מאיר כהן – אינו נוכח
מירב כהן – אינה נוכחת
מתן כהנא – אינו נוכח
עופר כסיף – בעד
יוראי להב הרצנו – בעד
יאיר לפיד – אינו נוכח
מרב מיכאלי – אינה נוכחת
שלי טל מירון – בעד
חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח
יוליה מלינובסקי – בעד
מיכאל מלכיאלי – נגד
צגה מלקו – נגד
אבי מעוז – אינו נוכח
שרון ניר – בעד
יואב סגלוביץ' – בעד
יבגני סובה – בעד
משה סולומון – נגד
אורית מלכה סטרוק – נגד
מנסור עבאס – אינו נוכח
איימן עודה – בעד
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חוה אתי עטייה – נגד
יסמין פרידמן – בעד
אורית פרקש הכהן – בעד
מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת
גלעד קריב – בעד
אליהו רביבו – נגד
משה רוט – נגד
יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת
אלון שוסטר – בעד
מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת
עאידה תומא סלימאן – בעד
פנינה תמנו – בעד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
האם נוכחים באולם המליאה חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם כן – נא להפנות את תשומת ליבו של מזכיר הכנסת.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
סימון דוידסון – בעד
שרן השכל – בעד
אחמד טיבי – בעד
מאיר כהן – בעד
מירב כהן – בעד
מתן כהנא – בעד
יאיר לפיד – בעד
חנוך דב מלביצקי – נגד
אבי מעוז – נגד
יוסף עטאונה – בעד
מטי צרפתי הרכבי – בעד
מרב מיכאלי – בעד
מיכל שיר סגמן – בעד
יפעת שאשא ביטון – בעד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
זהו? אם כן, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה על הסתייגות 1293: 55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא עברה, ולפיכך, הוסרו ההסתייגויות לסעיפים 31 עד 33.
וכעת אנחנו נצביע. אנא שבו במקומותיכם, ההצבעה הבאה היא אלקטרונית. אנא שבו במקומותיכם, חברי הכנסת. אנחנו מצביעים כעת על סעיפים 31 עד 33 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 308
בעד סעיפים 31–33, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 53
נמנעים – אין
סעיפים 31–33, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיפים 31 עד 33, כנוסח הוועדה, התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1351.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1353. אנחנו מצביעים על הסתייגות 1353 כעת.
הצבעה מס' 309
בעד ההסתייגות – 53
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 1353 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 63 נגד. אני קובע כי הסתייגות לא התקבלה, ולפיכך הוסרו ההסתייגויות לסעיפים 34 עד 38.
לפיכך נצביע כעת על סעיפים 34 עד 38 כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 310
בעד סעיפים 34–38, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיפים 34–38, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 54 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי סעיפים 34 עד 38, כנוסח הוועדה, התקבלו.
וכעת נעבור להצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1469.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1469. ההצבעה תתחיל ממש כעת.
הצבעה מס' 311
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1469 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד. אני קובע כי הסתייגות לא התקבלה.
נצביע כעת על הסתייגות מס' – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1470.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1470. ההצבעה על הסתייגות 1470 מתחילה עכשיו.
הצבעה מס' 312
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1470 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי הסתייגות לא התקבלה.
נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1471.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1471. ההצבעה על הסתייגות תתחיל כעת.
הצבעה מס' 313
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 1471 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי הסתייגות לא התקבלה.
ונצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1472.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1472. ההצבעה על הסתייגות 1472 מתחילה ממש כעת.
הצבעה מס' 314
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1472 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי הסתייגות לא התקבלה.
ונצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1518.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1518. ההצבעה תתחיל עכשיו. הצבעה על הסתייגות 1518 מתקיימת ברגעים אלו ממש.
הצבעה מס' 315
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 1518 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 63 נגד. אני קובע כי הסתייגות לא התקבלה.
כעת להסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1522.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1522. ההצבעה על הסתייגות 1522 תתחיל עכשיו.
הצבעה מס' 316
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 1522 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
וכעת נעבור להצביע על הסתייגות – – << אחרי_כן >>
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1523.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1523. הצבעה על הסתייגות 1523. הצבעה.
הצבעה מס' 317
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 1523 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. למען הפרוטוקול אני מוסיף כי בהצבעה על הסתייגות 1518 העמדה של חבר הכנסת ניסים ואטורי לא עבדה. נכון? מדור מחשב בדק, ואכן צריך להוסיף את קולו. אנחנו מוסיפים את קולו, נגד ההסתייגות, אני מניח, וזה לא משנה את התוצאה, כמובן.
אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1523.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
הצבענו כרגע, לא?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1524, סליחה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
נצביע על הסתייגות 1524. ההצבעה מתחילה כעת.
הצבעה מס' 318
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1524 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1525.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 1525. ההצבעה מתחילה כעת.
הצבעה מס' 319
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1525 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
וכעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1528.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 1528. ההצבעה תתחיל עכשיו.
הצבעה מס' 320
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1528 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
וכעת אנחנו נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1548.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 1548. ההצבעה תתחיל ממש מייד. עכשיו הצבעה.
הצבעה מס' 321
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 1548 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. לפיכך הוסרו כל ההסתייגויות על סעיף 39.
כעת נצביע על סעיף 39 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 322
בעד סעיף 39, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 39, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 55 נגד. לכן אני קובע כי סעיף 39, כנוסח הוועדה, התקבל.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1564.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 1564. ההצבעה על הסתייגות 1564 כעת.
הצבעה מס' 323
בעד ההסתייגות – 52
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1564 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בעד 52, נגד 64. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
וכעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1566.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 1566. ההצבעה מתחילה עכשיו.
הצבעה מס' 324
בעד ההסתייגות – 53
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1566 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. לפיכך הוסרו ההסתייגויות לסעיפים 40 עד 47, וכעת אנחנו נצביע – מי מצביע? מדור מחשב, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – נא לגשת לבדוק מדוע העמדה לא עובדת. אני אומר שוב, ההסתייגויות לסעיפים 40 עד 47 הוסרו.
לכן אנחנו מצביעים כעת על סעיפים 40 עד 47 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 325
בעד סעיפים 40–47, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיפים 40–47, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיפים 40 עד 47, כנוסח הוועדה, התקבלו.
אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1641.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 1641. הסתייגות 1641 – הצבעה כעת.
הצבעה מס' 326
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 1641 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
וכעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1659.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 1659. הצבעה על 1659 כעת.
הצבעה מס' 327
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1659 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
וכעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1660.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 1660. הצבעה על הסתייגות 1660 כעת.
הצבעה מס' 328
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1660 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
ונצביע עכשיו על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1661.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 1661, לבקשת האופוזיציה. הצבעה כעת.
הצבעה מס' 329
בעד ההסתייגות – 51
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1661 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
51 בעד, 64 נגד, נוכח אחד, ולפיכך גם הסתייגות זו לא התקבלה.
נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1710.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 1710. הצבעה כעת.
הצבעה מס' 330
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 69
נמנעים – אין
הסתייגות 1710 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
46 בעד, 69 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא עברה.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1710א'.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1710א'. ההצבעה תתחיל כעת.
הצבעה מס' 331
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 68
נמנעים – אין
הסתייגות 1710 לחלופין א לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
46 בעד, 68 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1710ב'.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1710ב'. אנחנו מצביעים על הסתייגות 1710ב'. ההצבעה תתחיל כעת.
הצבעה מס' 332
בעד ההסתייגות – 51
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1710 לחלופין ב לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
51 בעד, 64 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1710ג'.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנחנו מצביעים על הסתייגות 1710ג'. הצבעה.
הצבעה מס' 333
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 69
נמנעים – אין
הסתייגות 1710 לחלופין ג לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
45 בעד, 69 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
וכעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1723.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1723. הצבעה על הסתייגות 1723 כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 334
בעד ההסתייגות – 52
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 1723 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 63 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה. לפיכך הוסרו ההסתייגויות על סעיפים 48 עד 54.
כעת נצביע על סעיפים 48 עד 54 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 335
בעד סעיפים 48–54 כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיפים 48–54 כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. לפיכך סעיפים 48 עד 54, כנוסח הוועדה, התקבלו.
וכעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1754.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1754. ההצבעה מתחילה עכשיו.
הצבעה מס' 336
בעד ההסתייגות – 49
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1754 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
49 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1757.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1757. ההצבעה מתחילה כעת.
הצבעה מס' 337
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1757 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
וכעת אנחנו נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1759.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – הסתייגות 1759. הצבעה.
הצבעה מס' 338
בעד ההסתייגות – 52
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 1759 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
וכעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1772.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 1772. ההצבעה תתחיל מייד.
הצבעה מס' 339
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1772 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
וכעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1810.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 1810. הצבעה.
הצבעה מס' 340
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 1810 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1813.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 1813. הצבעה.
הצבעה מס' 341
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1813 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1829.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 1829. הצבעה.
הצבעה מס' 342
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1829 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1835.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 1835. בבקשה, הצבעה.
הצבעה מס' 343
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1835 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
וכעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1842.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 1842. הצבעה כעת.
הצבעה מס' 344
בעד ההסתייגות – 53
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1842 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1844.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 1844. הצבעה.
הצבעה מס' 345
בעד ההסתייגות – 52
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1844 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1866.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 1866. הצבעה.
הצבעה מס' 346
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1866 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי הסתייגות 1866 לא נתקבלה.
נצביע כעת על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1870.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 1870. הצבעה.
הצבעה מס' 347
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1870 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1880.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 1880. הצבעה.
הצבעה מס' 348
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1880 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא עברה.
ועכשיו נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1902.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1902. הצבעה.
הצבעה מס' 349
בעד ההסתייגות – 53
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 1902 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
וכעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1933.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1933. הצבעה.
הצבעה מס' 350
בעד ההסתייגות – 53
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 1933 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 64 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
וכעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
1939.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 1939. הצבעה.
הצבעה מס' 351
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 63
נמנעים – אין
הסתייגות 1939 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 63 נגד. ההסתייגות לא התקבלה.
וכעת נצביע על הסתייגות – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
2066.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
נראה לי שאנחנו באמת נישאר פה עד 2066. ההצבעה כעת על 2066.
הצבעה מס' 352
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 2066 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה.
וכעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
2323.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 2323. הצבעה.
הצבעה מס' 353
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 2323 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
2327.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 2327. הצבעה.
הצבעה מס' 354
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 2327 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
וכעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
2354.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 2354. הצבעה.
הצבעה מס' 355
בעד ההסתייגות – 51
נגד – 63
נמנעים – 1
הסתייגות 2354 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
51 בעד, 63 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
ועכשיו נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
2572.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – מס' 2572. ההצבעה תתחיל ממש עכשיו.
הצבעה מס' 356
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 2572 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. לפיכך, הוסרו ההסתייגויות לסעיפים 55 עד 58.
וכעת נצביע על סעיפים 55 עד 58 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 357
בעד סעיפים 55–58, כהצעת הוועדה – 65
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיפים 55–58, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
65 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיפים 55 עד 58, כנוסח הוועדה, התקבלו.
וכעת נצביע על הסתייגות – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
3233.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
– – 3233.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חבר הכנסת אלקין, אחר כך. זה אלקטרוני.
הצבעה אלקטרונית על הסתייגות 3233 כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 358
בעד ההסתייגות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
הסתייגות 3233 לא נתקבלה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
כעת, משהוסרו ההסתייגויות, נצביע על סעיפים 59 ו-60 כנוסח הוועדה, ואני מבין שאתם מבקשים הצבעה שמית.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אנחנו מבקשים על זה הצבעה שמית – קרן הארנונה. הצבעה שמית.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
עכשיו לבקשת האופוזיציה נצביע הצבעה שמית על סעיפים 59 ו-60 כנוסח הוועדה. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמותיהם של חברי הכנסת.
הצבעה שמית
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – בעד
יולי יואל אדלשטיין – בעד
אמיר אוחנה – בעד
ינון אזולאי – בעד
גדי איזנקוט – נגד
ישראל אייכלר – בעד
דן אילוז – בעד
ואליד אלהואשלה – נגד
קארין אלהרר – נגד
זאב אלקין – נגד
משה ארבל – בעד
יעקב אשר – בעד
אביחי אברהם בוארון – בעד
אוריאל בוסו – בעד
דבי ביטון – נגד
מיכאל מרדכי ביטון – נגד
דוד ביטן – בעד
בועז ביסמוט – בעד
ולדימיר בליאק – נגד
מירב בן ארי – נגד
רם בן ברק – נגד
איתמר בן גביר – בעד
אברהם בצלאל – בעד
אורנה ברביבאי – נגד
אליהו ברוכי – בעד
ניר ברקת – בעד
ששון ששי גואטה – בעד
טלי גוטליב – בעד
מאי גולן – בעד
יואב גלנט – בעד
גילה גמליאל – בעד
בנימין גנץ – נגד
משה גפני – בעד
סימון דוידסון – נגד
אבי דיכטר – בעד
אלי דלל – בעד
דני דנון – בעד
שלום דנינו – בעד
אריה מכלוף דרעי – בעד
עמית הלוי – בעד
שרן מרים השכל – נגד
ניסים ואטורי – בעד
מיכל מרים וולדיגר – בעד
יצחק שמעון וסרלאוף – בעד
יאסר חוג'יראת – נגד
אימאן ח'טיב יאסין – נגד
ווליד טאהא – נגד
בועז טופורובסקי – אינו נוכח
משה טור פז – נגד
אחמד טיבי – נגד
יוסף טייב – בעד
אוהד טל – בעד
יעקב טסלר – בעד
חילי טרופר – נגד
אלמוג כהן – אינו נוכח
מאיר כהן – אינו נוכח
מירב כהן – נגד
מתן כהנא – נגד
עופר כסיף – אינו נוכח
אופיר כץ – בעד
ישראל כץ – בעד
רון כץ – נגד
יוראי להב הרצנו – נגד
מיקי לוי – אינו נוכח
יריב לוין – בעד
נעמה לזימי – נגד
אביגדור ליברמן – נגד
יאיר לפיד – נגד
סימון מושיאשוילי – בעד
טטיאנה מזרסקי – נגד
מרב מיכאלי – נגד
שלי טל מירון – אינה נוכחת
יונתן מישרקי – בעד
חנוך דב מלביצקי – בעד
ארז מלול – בעד
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי – בעד
צגה מלקו – בעד
אבי מעוז – בעד
שרון ניר – נגד
בנימין נתניהו – בעד
יואב סגלוביץ' – נגד
יבגני סובה – נגד
צבי ידידיה סוכות – בעד
משה סולומון – בעד
לימור סון הר מלך – אינה נוכחת
אופיר סופר – בעד
אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת
משה סעדה – בעד
גדעון סער – נגד
מנסור עבאס – נגד
איימן עודה – נגד
יוסף עטאונה – אינו נוכח
חוה אתי עטייה – בעד
חמד עמאר – נגד
צביקה פוגל – בעד
עודד פורר – נגד
יצחק פינדרוס – בעד
משה פסל – אינו נוכח
יסמין פרידמן – אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן – נגד
מטי צרפתי הרכבי – נגד
אריאל קלנר – בעד
יצחק קרויזר – בעד
גלעד קריב – נגד
שלמה קרעי – אינו נוכח
אליהו רביבו – אינו נוכח
משה רוט – בעד
שמחה רוטמן – בעד
עידן רול – נגד
אפרת רייטן מרום – נגד
יפעת שאשא ביטון – נגד
אלון שוסטר – אינו נוכח
קטי קטרין שטרית – בעד
אלעזר שטרן – נגד
מיכל שיר סגמן – נגד
נאור שירי – אינו נוכח
אושר שקלים – בעד
עאידה תומא סלימאן – נגד
פנינה תמנו – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
בועז טופורובסקי – נגד
אלמוג כהן – בעד
מאיר כהן – אינו נוכח
עופר כסיף – נגד
מיקי לוי – נגד
שלי טל מירון – נגד
יוליה מלינובסקי – נגד
לימור סון הר מלך – בעד
אורית מלכה סטרוק – בעד
יוסף עטאונה – נגד
משה פסל – בעד
יסמין פרידמן – נגד
שלמה קרעי – בעד
אליהו רביבו – בעד
אלון שוסטר – נגד
נאור שירי – נגד
פנינה תמנו – נגד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
האם נוכחים באולם חברי כנסת שטרם הצביעו או מעוניינים להצביע? אם כן, אנא פנו למזכיר הכנסת.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשם חבר הכנסת)
מאיר כהן – נגד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
זהו? אם כן, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות, בבקשה. אם כן, תוצאות ההצבעה הן 64 בעד, 56 נגד, ולפיכך אני קובע כי סעיפים 59 ו-60 התקבלו כנוסח הוועדה.
כעת נעבור להצביע על הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023, בקריאה השלישית. לבקשת האופוזיציה ההצבעה תהיה שמית, ולכן, מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת.
הצבעה שמית
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – בעד
יולי יואל אדלשטיין – בעד
אמיר אוחנה – בעד
ינון אזולאי – בעד
גדי איזנקוט – נגד
ישראל אייכלר – בעד
דן אילוז – בעד
ואליד אלהואשלה – נגד
קארין אלהרר – נגד
זאב אלקין – נגד
משה ארבל – בעד
יעקב אשר – בעד
אביחי אברהם בוארון – בעד
אוריאל בוסו – בעד
דבי ביטון – נגד
מיכאל מרדכי ביטון – נגד
דוד ביטן – בעד
בועז ביסמוט – בעד
ולדימיר בליאק – נגד
מירב בן ארי – נגד
רם בן ברק – נגד
איתמר בן גביר – בעד
אברהם בצלאל – בעד
אורנה ברביבאי – נגד
אליהו ברוכי – בעד
ניר ברקת – בעד
ששון ששי גואטה – בעד
טלי גוטליב – בעד
מאי גולן – בעד
יואב גלנט – בעד
גילה גמליאל – בעד
בנימין גנץ – נגד
משה גפני – בעד
סימון דוידסון – נגד
אבי דיכטר – בעד
אלי דלל – בעד
דני דנון – בעד
שלום דנינו – בעד
אריה מכלוף דרעי – בעד
עמית הלוי – בעד
שרן מרים השכל – אינה נוכחת
ניסים ואטורי – בעד
מיכל מרים וולדיגר – בעד
יצחק שמעון וסרלאוף – בעד
יאסר חוג'יראת – נגד
אימאן ח'טיב יאסין – נגד
ווליד טאהא – אינו נוכח
בועז טופורובסקי – נגד
משה טור פז – נגד
אחמד טיבי – נגד
יוסף טייב – בעד
אוהד טל – בעד
יעקב טסלר – בעד
חילי טרופר – נגד
אלמוג כהן – בעד
מאיר כהן – נגד
מירב כהן – נגד
מתן כהנא – נגד
עופר כסיף – נגד
אופיר כץ – בעד
ישראל כץ – בעד
רון כץ – נגד
יוראי להב הרצנו – נגד
מיקי לוי – נגד
יריב לוין – בעד
נעמה לזימי – נגד
אביגדור ליברמן – נגד
יאיר לפיד – נגד
סימון מושיאשוילי – בעד
טטיאנה מזרסקי – נגד
מרב מיכאלי – נגד
שלי טל מירון – נגד
יונתן מישרקי – בעד
חנוך דב מלביצקי – בעד
ארז מלול – בעד
יוליה מלינובסקי – נגד
מיכאל מלכיאלי – בעד
צגה מלקו – בעד
אבי מעוז – בעד
שרון ניר – נגד
בנימין נתניהו – בעד
יואב סגלוביץ' – נגד
יבגני סובה – נגד
צבי ידידיה סוכות – בעד
משה סולומון – בעד
לימור סון הר מלך – בעד
אופיר סופר – בעד
אורית מלכה סטרוק – בעד
משה סעדה – בעד
גדעון סער – נגד
מנסור עבאס – נגד
איימן עודה – אינו נוכח
יוסף עטאונה – נגד
חוה אתי עטייה – בעד
חמד עמאר – נגד
צביקה פוגל – בעד
עודד פורר – אינו נוכח
יצחק פינדרוס – בעד
משה פסל – בעד
יסמין פרידמן – נגד
אורית פרקש הכהן – נגד
מטי צרפתי הרכבי – נגד
אריאל קלנר – בעד
יצחק קרויזר – בעד
גלעד קריב – נגד
שלמה קרעי – בעד
אליהו רביבו – בעד
משה רוט – בעד
שמחה רוטמן – בעד
עידן רול – נגד
אפרת רייטן מרום – נגד
יפעת שאשא ביטון – נגד
אלון שוסטר – נגד
קטי קטרין שטרית – בעד
אלעזר שטרן – נגד
מיכל שיר סגמן – נגד
נאור שירי – נגד
אושר שקלים – בעד
עאידה תומא סלימאן – נגד
פנינה תמנו – נגד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
שרן מרים השכל – נגד
ווליד טאהא – נגד
איימן עודה – אינו נוכח
עודד פורר – נגד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
האם יש באולם חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים להצביע? אם כן, אנא פנו למזכיר הכנסת. אם לאו – תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: 64 בעד, 55 נגד. לפיכך, אני קובע כי הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג–2023, התקבלה בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים.
<< הצח >> הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024, התשפ"ג–2023 << הצח >>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
לפיכך אנחנו עוברים להצעת החוק האחרונה לפרק זה – הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024, התשפ"ג–2023. לאחר מכן נעבור לחקיקה הפרטית. זו הייתה בדיקת ערנות, אבל כולכם נכשלתם. אנחנו מתחילים. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 1. אנא שבו במקומותיכם, חברי הכנסת. חברות וחברי הכנסת, אנא שבו במקומותיכם.
אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 1 – באותו נוסח שעשינו בתקציב 2023 – נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2024. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת לתקציב. הסתייגויות שמשמעותן תוספת לתקציב – הצבעה כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 359
בעד ההסתייגויות – 50
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 1 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
50 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
ולכן נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת.
הצבעה מס' 360
בעד ההסתייגויות – 48
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 01 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בעד – 48, נגד – 64. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
ולכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 01 – נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2024 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 361
בעד סעיף 01, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 47
נמנעים – אין
סעיף 01 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 47 נגד. סעיף תקציבי 01 – נשיא המדינה ולשכתו, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה, נתקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 2 – הכנסת, לשנת הכספים 2024. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 362
בעד ההסתייגויות – 50
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 02 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
50 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה כעת.
הצבעה מס' 363
בעד ההסתייגויות – 49
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 02 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
49 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
ולכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 02 – הכנסת, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 364
בעד סעיף 02, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 50
נמנעים – אין
סעיף 02 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 50 נגד. סעיף תקציבי 02 – הכנסת, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה, התקבל.
אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2024. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 365
בעד ההסתייגויות – 50
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 04 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
50 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 366
בעד ההסתייגויות – 49
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 04 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בעד – 49, נגד – 64. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
ולכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2024 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 367
בעד סעיף 04, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 50
נמנעים – אין
סעיף 04 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 50 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 04 – משרד ראש הממשלה, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 05 – משרד האוצר, לשנת הכספים 2024. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 368
בעד ההסתייגויות – 50
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 05 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
50 בעד, 64 נגד, אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
כעת הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 369
בעד ההסתייגויות – 48
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 05 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
48 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
ולכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 05 – משרד האוצר, לשנת הכספים 2024 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 370
בעד סעיף 05, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 50
נמנעים – אין
סעיף 05 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 50 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 05 – משרד האוצר, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 06 – משרד הפנים, לשנת הכספים 2024. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציבית כעת.
הצבעה מס' 371
בעד ההסתייגויות – 52
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 06 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 64 נגד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 372
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 06 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
ולכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 06 – משרד הפנים, לשנת הכספים 2024 כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 373
בעד סעיף 06, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 53
נמנעים – אין
סעיף 06 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 06 – משרד הפנים, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 07 – המשרד לביטחון הפנים, לשנת הכספים 2024. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 374
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 07 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת התקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 375
בעד ההסתייגויות – 52
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 07 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
ולכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 07 – המשרד לביטחון הפנים, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 376
בעד סעיף 07, כהצעת הוועדה – 65
נגד – 50
נמנעים – 3
סעיף 07 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בעד – 65, נגד – 50, נמנעים – שלושה. אני קובע כי סעיף תקציבי 07 – המשרד לביטחון הפנים, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה, התקבל.
כעת נעבור להצבעה על הסתייגויות לסעיף 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2024. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב כעת.
הצבעה מס' 377
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 08 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 378
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 64
נמנעים – 1
ההסתייגויות לסעיף 08 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 64 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
ולכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 379
בעד סעיף 08, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 08 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 08 – משרד המשפטים, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה, התקבל.
כעת נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2024. הצבעה על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב כעת.
הצבעה מס' 380
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 09 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 381
בעד ההסתייגויות – 52
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 09 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 62 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
ולכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 382
בעד סעיף 09, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 09 לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
לא עובד? מדור מחשב, נא לגשת לבדוק גם לחברת הכנסת סטרוק. בני, אני מוסיף את קולו של מלכיאלי? אה, עובד? עובד. וחברת הכנסת סטרוק? צריך להוסיף או לא צריך? להוסיף.
אם כך 64 בעד, 54 נגד, ולפיכך סעיף תקציבי 09 – משרד החוץ, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה, התקבל.
אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 10 – מטה לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2024. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 383
בעד ההסתייגויות – 48
נגד – 64
נמנעים – אין
נוכחים – 2
ההסתייגויות לסעיף 10 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
48 בעד, 64 נגד, נוכחים – שניים, ולפיכך ההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת התקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 384
בעד ההסתייגויות – 48
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 10 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
48 בעד, 63 נגד, ולכן ההסתייגויות לא התקבלו.
נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 10 – מטה לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 385
בעד סעיף 10, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 52
נמנעים – אין
סעיף 10 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בעד – 64, נגד – 52. אני קובע כי סעיף 10 – מטה לביטחון לאומי, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה, התקבל. נעבור לסעיף 11 – מבקר המדינה. סליחה, לא מצביעים על הסעיף הזה.
נעבור להצבעה על הסתייגויות לסעיף 12 – גמלאות ופיצויים, לשנת הכספים 2024. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב כעת.
הצבעה מס' 386
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 12 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת התקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 387
בעד ההסתייגויות – 52
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 12 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
ולכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 12 – גמלאות ופיצויים, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 388
בעד סעיף 12, כהצעת הוועדה – 65
נגד – 53
נמנעים – אין
סעיף 12 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
65 בעד, 53 נגד. סעיף תקציבי 12 – גמלאות ופיצויים, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 13 – הוצאות שונות, לשנת הכספים 2024. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב כעת.
הצבעה מס' 389
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 13 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת התקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 390
בעד ההסתייגויות – 51
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 13 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
51 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
ולכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 13 – הוצאות שונות, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 391
בעד סעיף 13, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 51
נמנעים – אין
נוכח – 1
סעיף 13 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 51 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי סעיף תקציבי 13 – הוצאות שונות, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 14 – בחירות ומימון מפלגות, לשנת הכספים 2024. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב כעת.
הצבעה מס' 392
בעד ההסתייגויות – 52
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 14 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 393
בעד ההסתייגויות – 52
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 14 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
ולכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 14 – בחירות ומימון מפלגות, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 394
בעד סעיף 14, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 53
נמנעים – אין
סעיף 14 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 14 – בחירות ומימון מפלגות, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 15 – משרד הביטחון, לשנת הכספים 2024. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 395
בעד ההסתייגויות – 46
נגד – 64
נמנעים – אין
נוכחים – 2
ההסתייגויות לסעיף 15 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
46 בעד, 64 נגד, שני נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת התקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 396
בעד ההסתייגויות – 48
נגד – 65
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 15 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
48 בעד, 65 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
ולכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 15 – משרד הביטחון, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 397
בעד סעיף 15, כהצעת הוועדה – 65
נגד – 49
נמנעים – אין
סעיף 15 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
65 בעד, 49 נגד. סעיף תקציבי 15 – משרד הביטחון, לשנת הכספים 2024, כנוסח הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 16 – הוצאות חירום אזרחיות, לשנת הכספים 2024. הצבעה על הסתייגויות שמשמען תוספת תקציב כעת.
הצבעה מס' 398
בעד ההסתייגויות – 51
נגד – 64
נמנעים – 1
ההסתייגויות לסעיף 16 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
51 בעד, 64 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 399
בעד ההסתייגויות – 51
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 16 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
51 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
ולכן, נעבור להצביע על סעיף תקציבי 16 – הוצאות חירום אזרחיות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 400
בעד סעיף 16, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 16 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 16 – הוצאות חירום אזרחיות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 17 – תיאום הפעולות בשטחים, לשנת הכספים 2024, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב כעת.
הצבעה מס' 401
בעד ההסתייגויות – 46
נגד – 67
נמנעים – 1
ההסתייגויות לסעיף 17 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
46 בעד, 67 נגד, אחד נמנע. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 402
בעד ההסתייגויות – 50
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 17 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
50 בעד, 64 נגד. לא התקבלו. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן, נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 17 – תיאום הפעולות בשטחים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 403
בעד סעיף 17, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 17 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 17 – תיאום הפעולות בשטחים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 18 – הרשויות המקומיות, לשנת הכספים 2024. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב כעת.
הצבעה מס' 404
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 18 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 405
בעד ההסתייגויות – 52
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 18 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות כולן לא התקבלו.
וכעת נעבור להצביע על סעיף תקציבי 18 – הרשויות המקומיות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 406
בעד סעיף 18, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 18 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 20 – משרד החינוך, לשנת הכספים 2024. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב כעת. רגע, עוצרים, עוצרים. אני עוצר את ההצבעה. לא עשינו את 19 עכשיו?
סליחה, אני מתקן את עצמי. סעיף תקציבי 18 – הרשויות המקומיות, לשנת – רגע, הוא התקבל? צריך להגיד שהוא התקבל, נכון? לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
וכעת אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2024. נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב.
הצבעה מס' 407
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 19 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת התקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 408
בעד ההסתייגויות – 52
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 19 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
ולכן נעבור להצבעה על סעיף 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 409
בעד סעיף 19, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 19 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 19 – מדע, תרבות וספורט, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 20 – משרד החינוך, לשנת הכספים 2024. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב כעת.
הצבעה מס' 410
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 20 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בעד – 55, נגד – 64. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
ולכן, נעבור להצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת התקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 411
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 20 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לכן, נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 20 – משרד החינוך, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 412
בעד סעיף 20, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 20 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בעד – 64, נגד – 55. אני קובע כי סעיף תקציבי 20 – משרד החינוך, לשנת הכספים 2024 התקבל, כהצעת הוועדה.
ואנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 21 – ההשכלה הגבוהה, לשנת הכספים 2024. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 413
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 21 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 414
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 64
נמנעים – אין
נוכח – 1
ההסתייגויות לסעיף 21 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 64 נגד. נוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
ולכן, אנו נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 21 – ההשכלה הגבוהה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 415
בעד סעיף 21, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 21 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 21 – ההשכלה הגבוהה, לשנת הכספים 2024 התקבל, כהצעת הוועדה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אז תעברו על הסעיפים ותגיד לי אם יש סעיפים שאנחנו מורידים, אז מורידים. בינתיים אני ממשיך.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מאה אחוז.
אז הודענו שסעיף תקציבי 21 לשנת הכספים 2024 התקבל. אכן? הייעוץ המשפטי. הודענו שהתקבל? הודענו.
אז אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 22 – המשרד לשירותי דת, לשנת הכספים 2024. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 416
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 66
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 22 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 66 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 417
בעד ההסתייגויות – 51
נגד – 65
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 22 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
התוצאה היא 51 בעד, 65 נגד, ולפיכך אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
ולכן, נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 22 – המשרד לשירותי דת, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 418
בעד סעיף 22, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 22 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 22 – המשרד לשירותי דת, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 23 – משרד הרווחה, לשנת הכספים 2024. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 419
בעד ההסתייגויות – 52
נגד – 64
נמנעים – 1
ההסתייגויות לסעיף 23 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 64 נגד, נמנע אחד. אני קובע שההסתייגויות לא התקבלו.
כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 420
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 23 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 64 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
ולכן אנחנו עוברים להצביע על סעיף תקציבי 23 – משרד הרווחה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 421
בעד סעיף 23, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 23 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 23 – משרד הרווחה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. אנחנו שועטים אל עבר השחר העולה.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 24 – משרד הבריאות, לשנת הכספים 2024. כעת הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 422
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 24 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 63 נגד. אני קובע כי הסתייגויות אלה לא התקבלו.
וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 423
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 24 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 64 נגד, אחד נוכח. אני קובע כי גם הסתייגויות אלה לא התקבלו.
ולפיכך אנו עוברים להצביע על סעיף תקציבי 24 – משרד הבריאות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 424
בעד סעיף 24, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 24 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 24 – משרד הבריאות, לשנת הכספים 2024, התקבל כהצעת הוועדה.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 25 – הרשות לניצולי השואה, לשנת הכספים 2024. נצביע על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת.
הצבעה מס' 425
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 25 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
אין בסעיף זה הסתייגויות שעניינן הפחתת התקציב, ולכן אנו נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 25 – הרשות לניצולי השואה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 426
בעד סעיף 25, כהצעת הוועדה – 65
נגד – 54
נמנעים – 1
סעיף 25 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
65 בעד, 54 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי סעיף תקציבי 25 – הרשות לניצולי השואה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 26 – המשרד להגנת הסביבה, לשנת הכספים 2024. כעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 427
בעד ההסתייגויות – 51
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 26 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
51 בעד, 64 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
<< קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
למה אין? אבל אני רואה שיש. זה רק של אבי מעוז? אוקיי. חבר הכנסת אבי מעוז הסיר את הסתייגותו, ועל כן אין הסתייגויות שמשמעותן הפחתת התקציב.
ואנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 26 – המשרד להגנת הסביבה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 428
בעד סעיף 26, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 54
נמנעים – 1
סעיף 26 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 54 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי סעיף תקציבי 26 – המשרד להגנת הסביבה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 27 – הקצבות לביטוח לאומי, לשנת הכספים 2024, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 429
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 27 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלו.
גם בסעיף זה אין הסתייגויות שעניינן הפחתת התקציב, ועל כן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 27 – הקצבות לביטוח לאומי, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 430
בעד סעיף 27, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 27 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 54 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 27 – הקצבות לביטוח לאומי, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
כעת נעבור להצבעה על הסתייגויות לסעיף 29 – משרד הבינוי והשיכון, לשנת הכספים 2024. נצביע על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב כעת.
הצבעה מס' 431
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 29 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >>
רגע, יש בעיה. יש בעיה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
סדרנים.
<< קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >>
גם בהצבעה הקודמת – – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
גם כאן, בסעיף זה, אין הסתייגויות לעניין הפחתת התקציב, ועל כן אנחנו נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 29 – משרד הבינוי והשיכון, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 432
בעד סעיף 29, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 29 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 29, משרד הבינוי והשיכון, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
ואנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 30 – משרד העלייה והקליטה, לשנת הכספים 2024, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת לתקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 433
בעד ההסתייגויות – 46
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 30 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
46 בעד, 64 נגד, שני נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
וכעת נצביע על הסתייגויות שמשמעותן הפחתת התקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 434
בעד ההסתייגויות – 49
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 30 לשנת התקציב 2024 בדבר הפחתת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
49 בעד, 63 נגד, שני נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
על כן, נעבור להצבעה על סעיף 30 – משרד העלייה והקליטה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אנחנו מבקשים הצבעה שמית על ההצבעה הזו, בבקשה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מאה אחוז. לבקשת האופוזיציה, ההצבעה הזו תהיה שמית. ההצבעה היא על סעיף תקציבי 30 – משרד העלייה והקליטה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמותיהם של חברי הכנסת.
הצבעה שמית
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – בעד
יולי יואל אדלשטיין – בעד
אמיר אוחנה – בעד
ינון אזולאי – בעד
גדי איזנקוט – נגד
ישראל אייכלר – בעד
דן אילוז – בעד
ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
קארין אלהרר – נגד
זאב אלקין – נגד
משה ארבל – בעד
יעקב אשר – בעד
אביחי אברהם בוארון – בעד
אוריאל בוסו – בעד
דבי ביטון – אינה נוכחת
מיכאל מרדכי ביטון – נגד
דוד ביטן – בעד
בועז ביסמוט – בעד
ולדימיר בליאק – נגד
מירב בן ארי – נגד
רם בן ברק – נגד
איתמר בן גביר – בעד
אברהם בצלאל – בעד
אורנה ברביבאי – נגד
אליהו ברוכי – בעד
ניר ברקת – בעד
ששון ששי גואטה – בעד
טלי גוטליב – בעד
מאי גולן – בעד
יואב גלנט – בעד
גילה גמליאל – אינה נוכחת
בנימין גנץ – נגד
משה גפני – בעד
סימון דוידסון – נגד
אבי דיכטר – בעד
אלי דלל – בעד
דני דנון – בעד
שלום דנינו – בעד
אריה מכלוף דרעי – בעד
עמית הלוי – בעד
שרן מרים השכל – אינה נוכחת
ניסים ואטורי – בעד
מיכל מרים וולדיגר – בעד
יצחק שמעון וסרלאוף – בעד
יאסר חוג'יראת – אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
ווליד טאהא – אינו נוכח
בועז טופורובסקי – אינו נוכח
משה טור פז – בעד
אחמד טיבי – אינו נוכח
יוסף טייב – בעד
אוהד טל – אינו נוכח
יעקב טסלר – בעד
חילי טרופר – נגד
אלמוג כהן – אינו נוכח
מאיר כהן – אינו נוכח
מירב כהן – נגד
מתן כהנא – נגד
עופר כסיף – אינו נוכח
אופיר כץ – בעד
ישראל כץ – בעד
רון כץ – אינו נוכח
יוראי להב הרצנו – אינו נוכח
מיקי לוי – נגד
יריב לוין – בעד
נעמה לזימי – אינה נוכחת
אביגדור ליברמן – נגד
יאיר לפיד – נגד
סימון מושיאשוילי – בעד
טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת
מרב מיכאלי – נגד
שלי טל מירון – אינה נוכחת
יונתן מישרקי – בעד
חנוך דב מלביצקי – בעד
ארז מלול – בעד
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
צגה מלקו – בעד
אבי מעוז – בעד
שרון ניר – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – בעד
יואב סגלוביץ' – נגד
יבגני סובה – נגד
צבי ידידיה סוכות – בעד
משה סולומון – בעד
לימור סון הר מלך – בעד
אופיר סופר – בעד
אורית מלכה סטרוק – בעד
משה סעדה – בעד
גדעון סער – נגד
מנסור עבאס – אינו נוכח
איימן עודה – נגד
יוסף עטאונה – נגד
חוה אתי עטייה – בעד
חמד עמאר – נגד
צביקה פוגל – בעד
עודד פורר – אינו נוכח
יצחק פינדרוס – בעד
משה פסל – בעד
יסמין פרידמן – אינה נוכחת
אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת
מטי צרפתי הרכבי – נגד
אריאל קלנר – בעד
יצחק קרויזר – בעד
גלעד קריב – נגד
שלמה קרעי – בעד
אליהו רביבו – אינו נוכח
משה רוט – בעד
שמחה רוטמן – בעד
עידן רול – נגד
אפרת רייטן מרום – נגד
יפעת שאשא ביטון – נגד
אלון שוסטר – נגד
קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת
אלעזר שטרן – נגד
מיכל שיר סגמן – נגד
נאור שירי – אינו נוכח
אושר שקלים – בעד
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – נגד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
ואליד אלהואשלה – אינו נוכח
דבי ביטון – נגד
גילה גמליאל – בעד
שרן מרים השכל – נגד
יאסר חוג'יראת – אינו נוכח
אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת
ווליד טאהא – אינו נוכח
בועז טופורובסקי – אינו נוכח
אחמד טיבי – אינו נוכח
אוהד טל – בעד
אלמוג כהן – בעד
מאיר כהן – נגד
עופר כסיף – אינו נוכח
רון כץ – נגד
יוראי להב הרצנו – נגד
נעמה לזימי – נגד
טטיאנה מזרסקי – נגד
שלי טל מירון – אינה נוכחת
יוליה מלינובסקי – נגד
מיכאל מלכיאלי – בעד
שרון ניר – נגד
מנסור עבאס – אינו נוכח
עודד פורר – נגד
יסמין פרידמן – נגד
אורית פרקש הכהן – נגד
אליהו רביבו – בעד
קטי קטרין שטרית – בעד
נאור שירי – נגד
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים להצביע? אם כן, אנא פנו למזכיר הכנסת, בבקשה.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשם חברת הכנסת)
שלי טל מירון – נגד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
אם כן, ההצבעה תמה. נא לספור – – –
חבר הכנסת אלהואשלה אכן הצביע.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשם חבר הכנסת)
ואליד אלהואשלה – נגד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
ההצבעה תמה. נא לספור את הקולות. אם כן, להלן תוצאות ההצבעה: 65 בעד, 47 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 30 – משרד העלייה קליטה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
כעת אנחנו נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 31 – הוצאות ביטחוניות שונות, לשנת הכספים 2024. ההצבעה תהיה אלקטרונית, חברי הכנסת. אנא שבו במקומותיכם. נא להתיישב במקומות. אנחנו נצביע בהצבעה שעניינה הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 435
בעד ההסתייגויות – 44
נגד – 68
נמנעים – 1
ההסתייגויות לסעיף 31 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
44 בעד, 68 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לבקשת האופוזיציה נמחקות ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב, ועל כן אנחנו נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 31 – הוצאות ביטחוניות שונות לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 436
בעד סעיף 24, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 53
נמנעים – אין
סעיף 31 לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 53 נגד. אני קובע שסעיף תקציבי 31 – הוצאות ביטחוניות שונות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 33 – משרד החקלאות, לשנת הכספים 2024. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 437
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 65
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 33 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 65 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. שוב, לבקשת האופוזיציה, אנו מוחקים את ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת התקציב.
על כן, נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 33 – משרד החקלאות, לשנת 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 438
בעד סעיף 33, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 33 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
הייתה תקלה אצל חבר הכנסת שוסטר? בקודמות. אז קודם כול כאן, בהצבעה הזו: 64 בעד, 56 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 33 – משרד החקלאות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. מה ההערה לגבי חבר הכנסת שוסטר? בסעיפים 30 ו-31, אנחנו מוסיפים גם את קולו של חבר הכנסת שוסטר, שהייתה אצלו תקלה טכנית. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה, אבל אנחנו עושים זאת למען הפרוטוקול.
וכעת אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 34 – משרד האנרגיה, לשנת הכספים 2024. ההצבעה תהיה כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 439
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 34 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לבקשת האופוזיציה, אנו מוחקים את ההסתייגויות שעניין הפחתת התקציב, ועוברים להצביע על סעיף תקציבי 34 – משרד האנרגיה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 440
בעד סעיף 34, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 34 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 34 – משרד האנרגיה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 35 – הוועדה לאנרגיה אטומית, לשנת הכספים 2024. הצבעה על הסתייגויות שעניינן תוספת תקציב כעת.
הצבעה מס' 441
בעד ההסתייגויות – 44
נגד – 68
נמנעים – 1
ההסתייגויות לסעיף 35 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
44 בעד, 68 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
שוב, לבקשת האופוזיציה, אנחנו מוחקים את ההסתייגויות שעניינן הפחתת התקציב, ועוברים להצביע על סעיף תקציבי 35 – הוועדה לאנרגיה אטומית, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 442
בעד סעיף 35, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 53
נמנעים – אין
סעיף 35 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 35, הוועדה לאנרגיה אטומית, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 36 – תעסוקה, לשנת הכספים 2024. כעת הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 443
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 36 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. לבקשת האופוזיציה, אנו מוחקים את ההסתייגויות שעניינן הפחתת התקציב.
לכן, נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 36 – תעסוקה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 444
בעד סעיף 36, כהצעת הוועדה – 65
נגד – 53
נמנעים – אין
סעיף 36 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
65 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 36 – תעסוקה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. חבר הכנסת שוסטר, האם צריך להוסיף את קולך? רגע, מדור מחשב, נא לבדוק אצל חבר הכנסת שוסטר – לא אצלך, אצל חבר הכנסת שוסטר. האם צריך להוסיף את קולו? אם כן, אנו נוסיף אותו לפרוטוקול. הדבר לא ישנה את תוצאת ההצבעה, אבל בהחלט יירשם בפרוטוקול.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
להוסיף.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
להוסיף? אז אנחנו מוסיפים. זה 54 נגד – כאמור, לא משנה את התוצאה, אבל נרשום זאת בפרוטוקול.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 37 –משרד התיירות, לשנת הכספים 2024. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 445
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 37 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
כעת, מכיוון שהאופוזיציה ביקשה למחוק את ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב, אנו עוברים להצביע על סעיף תקציבי 37 – משרד התיירות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 446
בעד סעיף 37, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 37 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, נגד 56. אני קובע כי סעיף תקציבי 37 – משרד התיירות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 38 – כלכלה ותעשייה, לשנת הכספים 2024. ההצבעה כעת תהיה הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 447
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 63
נמנעים – 1
ההסתייגויות לסעיף 38 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב, לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 63 נגד, נמנע אחד ונוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
האופוזיציה ביקשה למחוק את ההסתייגויות שהן להפחתת התקציב, ועל כן אנו עוברים להצביע על סעיף תקציבי 38 – כלכלה ותעשייה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 448
בעד סעיף 38, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 38 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 56 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 38 – כלכלה ותעשייה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 39 – משרד התקשורת, לשנת הכספים 2024. ההצבעה היא על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 449
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 39 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו, וגם כאן האופוזיציה מבקשת למחוק את ההסתייגויות שנועדו להפחית תקציב.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 39 – משרד התקשורת, לשנת 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 450
בעד סעיף 39, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 39 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
63 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 39 – משרד התקשורת, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 40 – משרד התחבורה, לשנת הכספים 2024. כעת ההצבעה תהיה כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 451
בעד ההסתייגות – 55
נגד – 64
נמנעים – 1
ההסתייגויות לסעיף 40 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד, נוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
גם כאן, האופוזיציה מבקשת למחוק את ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב, ולכן נעבור להצביע על סעיף תקציבי 40 – משרד התחבורה, לשנת 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 452
בעד סעיף 40, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 40 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 40 – משרד התחבורה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנחנו עוברים כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 41 – רשות ממשלתית למים וביוב, לשנת הכספים 2024. ההצבעה כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 453
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 41 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
מכיוון שגם כאן האופוזיציה מבקשת למחוק את ההסתייגויות שעניינן הפחתת התקציב, אנחנו עוברים להצביע על סעיף תקציבי 41 – רשות ממשלתית למים וביוב, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 454
בעד סעיף 41, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 41 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
תוצאת ההצבעה: 63 בעד, 56 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 41 – רשות ממשלתית למים וביוב, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 42 – מענקי בינוי ושיכון, לשנת הכספים 2024. נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת.
הצבעה מס' 455
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 42 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
האופוזיציה מבקשת למחוק את ההסתייגויות שעניינן הפחתת תקציב.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
כבר שמענו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
על כן אנו נעבור להצביע על סעיף 42 – הפרוטוקול לא שמע, ולכן אני צריך להשמיע – מענקי בינוי ושיכון, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 456
בעד סעיף 42, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 42 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 42 – מענקי בינוי ושיכון, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
ואנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 43 – המרכז למיפוי ישראל, לשנת הכספים 2024. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 457
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 63
נמנעים – 1
ההסתייגויות לסעיף 43 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
53 בעד, 63 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. לבקשת האופוזיציה, גם כאן אני מוחק את ההסתייגויות שעניינן הפחתת התקציב.
לכן אנו עוברים להצביע על סעיף תקציבי 43 – המרכז למיפוי ישראל, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 458
בעד סעיף 43, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 43 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 43 – המרכז למיפוי ישראל, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 45 – תשלום ריבית ועמלות, לשנת הכספים 2024. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 459
בעד ההסתייגויות – 50
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 45 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
50 בעד, 63 נגד, שני נוכחים. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
על כן, מכיוון שהאופוזיציה מוחקת את ההסתייגויות שעניינן הפחתת תקציב, אנו מצביעים כעת על סעיף תקציבי 45 – תשלום ריבית ועמלות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 460
בעד סעיף 45, כהצעת הוועדה – 65
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 45 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
65 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 45 – תשלום ריבית ועמלות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 46 – חוק חיילים משוחררים, לשנת הכספים 2024, הצבעה על הסתייגותן שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 461
בעד ההסתייגויות – 46
נגד – 69
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 46 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
46 בעד, 69 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. גם כאן האופוזיציה מוחקת את ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב.
לכן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 46 – חוק חיילים משוחררים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 462
בעד סעיף 46, כהצעת הוועדה – 65
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 46 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
65 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 46 – חוק חיילים משוחררים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 47 – רזרבה כללית, לשנת הכספים 2024. הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב כעת.
הצבעה מס' 463
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 62
נמנעים – 1
ההסתייגויות לסעיף 47 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 62 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
מכיוון שגם כאן האופוזיציה מוחקת את ההסתייגויות הנוגעות להפחתת תקציב, אנו עוברים להצביע על סעיף תקציבי 47 – רזרבה כללית, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 464
בעד סעיף 47, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 47 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, נגד – 55. אני קובע כי סעיף תקציבי 47 – רזרבה כללית, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 51 – דיור ממשלתי, לשנת הכספים 2024. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 465
בעד ההסתייגויות – 51
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 51 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
51 בעד, 64 נגד, נוכח אחד. ההסתייגות לא התקבלה.
מכיוון שהאופוזיציה מחקה את ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב, אנו עוברים כעת להצבעה על סעיף תקציבי 51 – דיור ממשלתי, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 466
בעד סעיף 51, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 51 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 51 – דיור ממשלתי, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, עבר והתקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 52 – המשטרה ובתי הסוהר, לשנת הכספים 2024, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. כעת.
הצבעה מס' 467
בעד ההסתייגויות – 49
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 52 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
49 בעד, 64 נגד, שלושה נוכחים. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה.
מכיוון שההסתייגויות שמשמעותן הפחתת התקציב נמחקו על ידי האופוזיציה, נעבור כעת להצבעה על סעיף תקציבי 52 – המשטרה ובתי הסוהר, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 468
בעד סעיף 52, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 52 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 52, המשטרה ובתי הסוהר, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
נעבור כעת לסעיף 53 – משפטים ובתי משפט, לשנת הכספים 2024. אין לסעיף הזה הסתייגויות, ועל כן נעבור לסעיף 53 – משפטים ובית משפט, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 469
בעד סעיף 52, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 52 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 53 – משפטים ובתי משפט, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 54 – רשויות פיקוח, לשנת הכספים 2024. נצביע כעת על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 470
בעד ההסתייגויות – 51
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 54 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
51 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
מכיוון שהאופוזיציה מחקה את ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב, נעבור כעת להצביע על סעיף תקציבי 54 – רשויות פיקוח, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 471
בעד סעיף 54, כהצעת הוועדה – 64
נגד –56
נמנעים – אין
סעיף 54 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 54, רשויות פיקוח, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
ונעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 60 – חינוך, לשנת הכספים 2024, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 472
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 60 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
מכיוון שנמחקו על ידי האופוזיציה ההסתייגויות שעניינן הפחתת תקציב, אנחנו נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 60 – חינוך, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 473
בעד סעיף 60, כהצעת הועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 60 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 60 – חינוך, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 67 – בריאות, לשנת הכספים 2024. ההצבעה על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב תתקיים כעת. הצבעה.
הצבעה מס' 474
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 67 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
מכיוון שהאופוזיציה מוחקת את ההסתייגויות שעניינן הפחתת תקציב, אנחנו נעבור להצביע על סעיף תקציבי 67 – בריאות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 475
בעד סעיף 67, כהצעת הועדה – 64
נגד – 54
נמנעים – אין
סעיף 67 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד – האם צריך להוסיף את קולו של חבר הכנסת אלהואשלה? להוסיף. אז 55 נגד. מכאן שההסתייגות לא התקבלה – סליחה, זה לא הסתייגות, זה הסעיף עצמו. זה הסעיף עצמו, ומכאן שסעיף תקציבי 67 – בריאות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 68 – רשות האוכלוסין, לשנת הכספים 2024. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 476
בעד ההסתייגויות – 52
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 68 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
52 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. גם כאן, לבקשת האופוזיציה, אנו מוחקים את ההסתייגויות שעניינן הפחתת התקציב.
מצביעים על סעיף תקציבי 68 – רשות האוכלוסין, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 477
בעד סעיף 68, כהצעת הועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 68 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 68 – רשות האוכלוסין, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 70 – שיכון, לשנת הכספים 2024. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 478
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 70 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה.
מכיוון שהאופוזיציה ביקשה למחוק את ההסתייגויות שעניינן הפחתת תקציב, אנו נעבור כעת להצביע על סעיף תקציבי 70 – שיכון, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 479
בעד סעיף 70, כהצעת הועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 70 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 70 – שיכון, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 73 – מפעלי מים, לשנת הכספים 2024. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. ההצבעה.
הצבעה מס' 480
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 73 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. גם כאן האופוזיציה מבקשת למחוק את ההסתייגויות שעניינן הפחתת התקציב.
על כן אנו עוברים להצביע על סעיף תקציבי 73 – מפעלי מים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 481
בעד סעיף 73, כהצעת הועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 73 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 73 – מפעלי מים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 76 – תעשייה, בשנת הכספים 2024. ההצבעה תהיה כאן על הסתייגויות שעניינן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 482
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 76 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו. גם כאן לבקשת האופוזיציה אנחנו מוחקים את ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת התקציב.
עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 76 – תעשייה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 483
בעד סעיף 76, כהצעת הועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 76 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 76 – תעשייה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף תקציבי 78 – תיירות, לשנת הכספים 2024. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 484
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 78 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
ובכן, 55 בעד, 65 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא עברה.
ומכיוון שאנחנו מוחקים, לבקשת האופוזיציה, את ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב, אנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 78 – תיירות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 485
בעד סעיף 78, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 78 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 78 – תיירות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 79 – תחבורה, לשנת הכספים 2024. ההצבעה כעת תהיה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב – ההצבעה כעת.
הצבעה מס' 486
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 79 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
לבקשת האופוזיציה אנו מוחקים את ההסתייגויות שעניינן הפחתת תקציב, ועל כן עוברים להצביע על סעיף תקציבי 79 – תחבורה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 487
בעד סעיף 79, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 79 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 55 נגד. סעיף תקציבי 79 – תחבורה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים כעת להצבעה על סעיף 83 –הוצאות פיתוח אחרות, לשנת הכספים 2024. ההצבעה תהיה כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 488
בעד ההסתייגויות – 50
נגד – 65
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 83 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
50 בעד, 65 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה, ומוחק, לבקשת האופוזיציה, את ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת התקציב.
על כן נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 83 – הוצאות פיתוח אחרות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 489
בעד סעיף 83, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 83 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 83 – הוצאות פיתוח אחרות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 84 – תשלום חובות, לשנת הכספים 2024. נצביע כעת על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 490
בעד ההסתייגויות – 56
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 84 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
56 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
אני מוחק לבקשת האופוזיציה את ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת תקציב, ולכן עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 84 – תשלום חובות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 491
בעד סעיף 84, כהצעת הוועדה – 62
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 84 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
62 בעד, 56 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 84 – תשלום חובות, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים כעת להצבעה על הסתייגויות לסעיף 89 – מפעלי משרד ראש הממשלה והאוצר, לשנת הכספים 2024. נצביע תחילה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 492
בעד ההסתייגויות – 52
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 89 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בעד – 52, נגד – 64, נוכח אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו, ומוחק לבקשת האופוזיציה את ההסתייגויות שעניינן הפחתת תקציב.
אני עובר להצבעה על סעיף תקציבי 89 – מפעלי משרד ראש הממשלה והאוצר, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 493
בעד סעיף 89, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 53
נמנעים – אין
סעיף 89 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 89 – מפעלי משרד ראש הממשלה והאוצר, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 93 – בתי חולים לבריאות הנפש, לשנת הכספים 2024. ההצבעה כעת תהיה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 494
בעד ההסתייגויות – 53
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 93 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
מה עשיתם בבריאות הנפש בשנתיים האלה?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בוקר טוב לחבר הכנסת גלעד קריב.
53 בעד, 63 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
מכיוון שגם ההסתייגויות שמשמעותן הפחתת התקציב נמחקו על ידי האופוזיציה, אנו נעבור כעת להצביע על סעיף תקציבי 93 – בתי חולים לבריאות הנפש, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 495
בעד סעיף 93, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 53
נמנעים – אין
סעיף 93 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 53 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 93 – בתי חולים לבריאות הנפש, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 94 – בתי חולים ממשלתיים, לשנת הכספים 2024, הצבעה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. הצבעה כעת.
הצבעה מס' 496
בעד ההסתייגויות – 54
נגד – 65
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 94 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
54 בעד, 65 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
מכיוון שהאופוזיציה מבקשת למחוק את ההסתייגויות שעניינן הפחתת התקציב, אנו נעבור להצבעה על סעיף תקציבי 94 – בתי חולים ממשלתיים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 497
בעד סעיף 94, כהצעת הוועדה – 65
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 94 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
65 בעד, 55 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 94, בתי חולים ממשלתיים, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
אנו עוברים כעת על הסתייגויות לסעיף 95 – נמל חדרה, לשנת הכספים 2024. נצביע תחילה על הסתייגויות שעניינן תוספת תקציב. הצבעה.
הצבעה מס' 498
בעד ההסתייגויות – 55
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגויות לסעיף 95 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
55 בעד, 64 נגד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
ומכיוון שהאופוזיציה מוחקת את הסתייגויותיה לעניין הפחתת תקציב, אנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 95 – נמל חדרה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 499
בעד סעיף 95, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 95 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
זה לא הזמן להתבלבל, חברים. לא עכשיו.
64 בעד, 56 נגד. אני קובע כי סעיף תקציבי 95 – נמל חדרה, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל.
ואנו עוברים להצבעה על הסתייגויות לסעיף 98 – רשות מקרקעי ישראל, לשנת הכספים 2024. ההצבעה כעת תהיה על הסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב.
נצביע על ההסתייגויות – רגע, רק רגע.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
אנחנו מבקשים הצבעה שמית.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
על זה?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בלי, בלי, בלי מחיאות כפיים. חברי הכנסת, בלי מחיאות כפיים. ההצבעה תהיה הצבעה שמית, לבקשת – – –
<< קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >>
זו הצבעה האחרונה?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
לא. רגע, זו לא אחרונה. האחרונה זה אחרי שאנחנו דוחים את ההסתייגות. אז באחרונה אתם רוצים?
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
בקריאה השלישית הצבעה שמית, בבקשה.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בסדר. אז ההצבעה הזו היא הצבעה אלקטרונית, שימו לב, חברי הכנסת, הצבעה אלקטרונית. ההצבעה היא על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב. אנחנו מצביעים הצבעה אלקטרונית כעת. הצבעה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
על ההסתייגויות שמשמעותן תוספת תקציב.
הצבעה מס' 500
בעד ההסתייגויות – 49
נגד – 66
נמנעים – 1
ההסתייגויות לסעיף 98 לשנת התקציב 2024 בדבר תוספת תקציב לא נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
49 בעד, 66 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגויות לא התקבלו.
מכיוון שההסתייגויות לעניין הפחתת התקציב נמחקו על ידי האופוזיציה, אנו עוברים להצביע על סעיף תקציבי 98 – רשות מקרקעי ישראל, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. רגע.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
זה עדיין לא החלק האחרון, אחר כך יש את החלק המילולי.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
של המילולי?
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מאה אחוז. אז אנחנו פה באלקטרונית.
ההצבעה הזו, כפי שהקראתי, היא הצבעה אלקטרונית. אנחנו מצביעים על סעיף תקציבי 98 – רשות מקרקעי ישראל, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 501
בעד סעיף 98, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 55
נמנעים – אין
סעיף 98 לשנת התקציב 2024, כהצעת הוועדה, נתקבל.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
בעד – 64, נגד – 55. אני קובע כי סעיף תקציבי 98 – רשות מקרקעי ישראל, לשנת הכספים 2024, כהצעת הוועדה, התקבל. לחלק המילולי של הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024 האופוזיציה לא ביקשה להצביע על ההסתייגויות, לכן, כל ההסתייגויות לכל הסעיפים מוסרות.
לכן אנו עוברים להצבעה בקריאה השנייה – עדיין לא השלישית – קריאה שנייה על סעיפים 1 עד 9, החלק המילולי, כהצעת הוועדה. הצבעה.
הצבעה מס' 502
בעד סעיפים 1–9 – 64
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיפים 1–9 נתקבלו.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
64 בעד, 56 נגד. אני קובע כי סעיפים 1 עד 9 לחלק המילולי, כהצעת הוועדה, התקבלו.
לפני שנגיע להצבעה האחרונה, שתהיה הצבעה שמית, אני מפציר בכם, חברי הכנסת: אנא, אלה מכם שצריכים לחזור הביתה, אל תנהגו בעצמכם. היעזרו בעוזריכם וסעו בבטחה. סעו בבטחה והגיעו בשלום הביתה.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
לאחר שהוסרו כל ההסתייגויות, הן בחלק המספרי והן בחלק המילולי, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024 בקריאה השלישית. ההצבעה הזו תהיה הצבעה שמית, לבקשת האופוזיציה. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמותיהם של חברי הכנסת.
הצבעה שמית
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
משה אבוטבול – בעד
יולי יואל אדלשטיין – בעד
אמיר אוחנה – בעד
ינון אזולאי – בעד
גדי איזנקוט – נגד
ישראל אייכלר – בעד
דן אילוז – בעד
ואליד אלהואשלה – נגד
קארין אלהרר – נגד
זאב אלקין – נגד
משה ארבל – בעד
יעקב אשר – בעד
אביחי אברהם בוארון – בעד
אוריאל בוסו – בעד
דבי ביטון – נגד
מיכאל מרדכי ביטון – נגד
דוד ביטן – בעד
בועז ביסמוט – בעד
ולדימיר בליאק – נגד
מירב בן ארי – נגד
רם בן ברק – נגד
איתמר בן גביר – בעד
אברהם בצלאל – בעד
אורנה ברביבאי – נגד
אליהו ברוכי – בעד
ניר ברקת – בעד
ששון ששי גואטה – בעד
טלי גוטליב – בעד
מאי גולן – בעד
יואב גלנט – בעד
גילה גמליאל – בעד
בנימין גנץ – נגד
משה גפני – בעד
סימון דוידסון – נגד
אבי דיכטר – בעד
אלי דלל – בעד
דני דנון – בעד
שלום דנינו – בעד
אריה מכלוף דרעי – בעד
עמית הלוי – בעד
שרן מרים השכל – נגד
ניסים ואטורי – בעד
מיכל מרים וולדיגר – בעד
יצחק שמעון וסרלאוף – בעד
יאסר חוג'יראת – נגד
אימאן ח'טיב יאסין – נגד
ווליד טאהא – נגד
בועז טופורובסקי – נגד
משה טור פז – נגד
אחמד טיבי – נגד
יוסף טייב – בעד
אוהד טל – בעד
יעקב טסלר – בעד
חילי טרופר – נגד
אלמוג כהן – בעד
מאיר כהן – נגד
מירב כהן – נגד
מתן כהנא – נגד
עופר כסיף – אינו נוכח
אופיר כץ – בעד
ישראל כץ – בעד
רון כץ – נגד
יוראי להב הרצנו – נגד
מיקי לוי – נגד
יריב לוין – בעד
נעמה לזימי – נגד
אביגדור ליברמן – נגד
יאיר לפיד – נגד
סימון מושיאשוילי – בעד
טטיאנה מזרסקי – נגד
מרב מיכאלי – נגד
שלי טל מירון – נגד
יונתן מישרקי – בעד
חנוך דב מלביצקי – בעד
ארז מלול – בעד
יוליה מלינובסקי – נגד
מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
צגה מלקו – בעד
אבי מעוז – בעד
שרון ניר – נגד
בנימין נתניהו – בעד
יואב סגלוביץ' – נגד
יבגני סובה – נגד
צבי ידידיה סוכות – בעד
משה סולומון – בעד
לימור סון הר מלך – בעד
אופיר סופר – בעד
אורית מלכה סטרוק – בעד
משה סעדה – בעד
גדעון סער – נגד
מנסור עבאס – אינו נוכח
איימן עודה – נגד
יוסף עטאונה – נגד
חוה אתי עטייה – בעד
חמד עמאר – נגד
צביקה פוגל – בעד
עודד פורר – נגד
יצחק פינדרוס – בעד
משה פסל – בעד
יסמין פרידמן – נגד
אורית פרקש הכהן – נגד
מטי צרפתי הרכבי – נגד
אריאל קלנר – בעד
יצחק קרויזר – בעד
גלעד קריב – נגד
שלמה קרעי – בעד
אליהו רביבו – בעד
משה רוט – בעד
שמחה רוטמן – בעד
עידן רול – נגד
אפרת רייטן מרום – נגד
יפעת שאשא ביטון – נגד
אלון שוסטר – נגד
קטי קטרין שטרית – בעד
אלעזר שטרן – נגד
מיכל שיר סגמן – נגד
נאור שירי – נגד
אושר שקלים – בעד
עאידה תומא סלימאן – נגד
פנינה תמנו – נגד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמותיהם של חברי הכנסת שלא הצביעו.
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשמות חברי הכנסת)
עופר כסיף – נגד
מיכאל מלכיאלי – בעד
מנסור עבאס – אינו נוכח
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
האם יש באולם המליאה חברי כנסת שלא הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אני רואה שם – – –
<< קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >>
(קורא בשם חבר הכנסת)
מנסור עבאס – נגד
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
האם יש עוד? אין. אם כן, תמה ההצבעה. מזכיר הכנסת, נא לספור את הקולות. ובכן, חברות וחברי הכנסת – לא, אנחנו לא נמחא כפיים, אבל בכל זאת, בעד – 64, נגד – 56. אני קובע כי הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2024, התשפ"ג–2023, התקבלה בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים.
שר האוצר מבקש לומר כמה מילים. בבקשה, אדוני שר האוצר.
<< דובר >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר >>
בוקר טוב מדינת ישראל, בוקר טוב עם ישראל, בוקר טוב כנסת ישראל – –
<< קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >>
שחר של יום חדש.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
– – בוקר טוב ממשלת ישראל. באמת תודה ענקית קודם כול ליושב-ראש, שניצח פה כל הלילה בחדות, ביעילות.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
לא, לא.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
תודה רבה באמת לראש הממשלה, לכל החברים בממשלה, בקואליציה, יושבי-ראש הוועדות, חברי הכנסת. תודה לאנשי משרד האוצר – –
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
ניצחוני, ניצחוני.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
– – באגף התקציבים וביתר האגפים. באמת, זה תקציב טוב, מאפשר עכשיו למשרדים לעבוד, ולכולנו – לשרת את אזרחי ישראל, לקדם את מדינת ישראל, את הכלכלה הישראלית, את כל התחומים. קיבלנו את הכלים, מפשילים שרוולים והולכים לממש. תודה לכולם.
<< יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >>
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני ט' בסיוון התשפ"ג, 29 במאי 2023, בשעה 16:00 – זאת, בכפוף להחלטת ועדת הכנסת בעניין ביטול הישיבה היום וביום ראשון. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 06:15. << סיום >>