דברי הכנסת
דברי הכנסת
ב / מושב שני / ישיבות ס"ו–ס"ח /
י"ז–י"ט בחשוון התשע"ד / 21–23 באוקטובר 2013 / 2
חוברת ב'
ישיבה ס"ו
הישיבה השישים-ושש של הכנסת התשע-עשרה
יום שני, י"ז בחשוון התשע"ד (21 באוקטובר 2013)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לשר המסחר והתעשייה של פרגוואי מר גוסטאבו ליטה 6
הצעות סיעות העבודה, רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד, מרצ – יהדות התורה וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7
1. כישלונה בתחום הכלכלי, החברתי והמדיני; 7
2. כישלונה בכל התחומים – החברתי, המדיני והכלכלי; 7
3. הממשלה כושלת והמצב הכלכלי והחברתי הולך ומחמיר – מפעלים נסגרים, עובדים מפוטרים והעוני גדל; 7
4. פגיעתה בתורת ישראל, בעם ישראל ובארץ-ישראל 7
איתן כבל (העבודה): 7
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 15
סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 22
מיכל רוזין (מרצ): 29
שר הכלכלה נפתלי בנט: 36
סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 59
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 63
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 63
הצעות סיעות העבודה, רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד, מרצ – יהדות התורה וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל: 63
1. כישלונה בתחום הכלכלי, החברתי והמדיני; 63
2. כישלונה בכל התחומים – החברתי, המדיני והכלכלי; 63
3. הממשלה כושלת והמצב הכלכלי והחברתי הולך ומחמיר – מפעלים נסגרים, עובדים מפוטרים והעוני גדל; 63
4. פגיעתה בתורת ישראל, בעם ישראל ובארץ-ישראל 63
משה מזרחי (העבודה): 63
יוני שטבון (הבית היהודי): 66
אלעזר שטרן (התנועה): 67
תמר זנדברג (מרצ): 70
טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 71
דב חנין (חד"ש): 72
קארין אלהרר (יש עתיד): 73
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 75
סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 77
בחירת סגן ליושב-ראש הכנסת 86
צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת): 87
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 88
צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת): 88
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 10), התשע"ב–2011 89
דב חנין (חד"ש): 89
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 11) (נותני שירות עסקי), התשע"ב–2012 91
דב חנין (חד"ש): 92
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הרשות לשימור המורשת של עדות ישראל, התש"ע–2010 95
דב חנין (חד"ש): 96
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום י"ז בחשוון תשע"ד, 21 באוקטובר 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה.
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14), התשע"ד–2013; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 148), התשע"ד–2013; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 149), התשע"ד–2013.
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 10) (ניצול יחסי מרות או תלות על-ידי עובד ציבור), התשע"ד–2013, של חברת הכנסת מיכל רוזין וקבוצת חברי הכנסת.
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/1735/19 וכלה בהצעת חוק פ/1752/19 – הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור מאישור רואה-חשבון לעסקים קטנים), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אראל מרגלית, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, יצחק כהן, משה מזרחי, נחמן שי, עמר בר-לב, מיקי רוזנטל, באסל גטאס, בנימין בן-אליעזר, איתן כבל, תמר זנדברג, מיכל רוזין, זהבה גלאון ויצחק הרצוג; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – עזרה במימון שירותי בריאות נוספים לנזקקים), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי, אברהם מיכאלי, יעקב מרגי, יצחק וקנין ודוד רותם; הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – טיפול נפשי לילדים נפגעי אלימות במשפחה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, שלי יחימוביץ, עיסאווי פריג', ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, אילן גילאון, נחמן שי, שאול מופז, פנינה תמנו-שטה ואיציק שמולי; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון – בדיקה לגילוי נגיף HIV), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת עדי קול, אורלי לוי אבקסיס, רינה פרנקל, משה מזרחי, אורית סטרוק, אלעזר שטרן ודוד רותם; הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון – הרחבת תחולת החוק), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – הרכב ועדת האתיקה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת יריב לוין ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית או נטייה מינית), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת עפר שלח, בועז טופורובסקי, עליזה לביא, אלעזר שטרן, ראובן ריבלין, רוברט אילטוב, פנינה תמנו-שטה, אורלי לוי אבקסיס, מאיר שטרית, דוד צור ומירי רגב; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – נבחר ציבור שהורשע בעבירה שיש עמה קלון), מאת חברי הכנסת משה מזרחי, עמר בר-לב, תמר זנדברג, איציק שמולי, דוד צור, איתן כבל ומיקי רוזנטל; הצעת חוק הפרשנות (תיקון – משמעות המונח "גזע"), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת שמעון סולומון, יואל רזבוזוב, עפר שלח, בועז טופורובסקי, זבולון קלפה, רינה פרנקל, דב חנין, מירי רגב, תמר זנדברג ורות קלדרון; הצעת חוק להשתתפותם של העובדים, נושאי המשרה ובעלי תפקיד אחרים בשירות הציבורי בצעדים לייצוב המצב הפיסקלי במדינה במהלך השנים 2013 ו-2014 (הוראת שעה) (תיקון – הפחתת שכר נשיא המדינה, השרים וחברי הכנסת), התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת שמעון סולומון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – איסור הפליה בפיקוח על מצרכי מזון), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק שילוב מקורות אנרגיה מתחדשת במערכת ייצור החשמל, התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק המים (תיקון – הפסקת אספקת מים לצרכן נזקק), התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון – הגבלת דמי תיווך), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת נחמן שי, ניצן הורוביץ, מירי רגב, איציק שמולי, דב חנין, מיכל בירן, מיכל רוזין, תמר זנדברג, מיקי רוזנטל, איתן כבל, עמר בר-לב, אחמד טיבי, אילן גילאון, אורי מקלב, דוד צור ומאיר שטרית; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה בשל לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו-שטה, שמעון אוחיון, דב ליפמן, בועז טופורובסקי, גילה גמליאל, רוברט אילטוב, דוד צור, רינה פרנקל, יוני שטבון, יעקב מרגי, זבולון קלפה ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – מניעת כפל תשלום בגין ניהול חשבון עובר ושב), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, חיים כץ, ישראל אייכלר, אורי מקלב, מוחמד ברכה, חנא סוייד, סתיו שפיר, עפו אגבאריה, מיקי רוזנטל, אילן גילאון, איציק שמולי ונחמן שי; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – אישור לקביעה ושינוי של תשלומים בעד הקמת מערכת מים או מערכת ביוב), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי, אברהם מיכאלי, מירי רגב, יעקב מרגי, יצחק וקנין ואיתן כבל; הצעת חוק זכויות מבצעים ומשדרים (תיקון – הרחבת היקף הזכויות), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית, אורלי לוי אבקסיס, גילה גמליאל, עמרם מצנע ורינה פרנקל.
הודעתו של השר לביטחון הפנים, חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ, בעקבות מסקנות הוועדה המיוחדת לבחינת בעיית העובדים הזרים בנושא: גביית דמי תיווך ממהגרי עבודה בסיעוד, הצעתה לסדר-היום של חברת הכנסת תמר זנדברג. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לשר המסחר והתעשייה של פרגוואי מר גוסטאבו ליטה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
ברשות ראשון מציעי האי-אמון, חבר הכנסת איתן כבל, אני, קודם כול, לפני שאזמין אותו לנמק את האי-אמון, רוצה לברך את המשלחת שנמצאת כאן אתנו, ביציע. היא בראשותו של שר המסחר והתעשייה של פרגוואי, מר גוּסטאבוֹ לֶיטֶה. כל המשלחת הגיעה לישראל לייצג את ארצה בתערוכת המים הבין-לאומית WATEC.
בשם הכנסת, ברצוני לברך את אורחינו הנכבדים בברכת ברוכים הבאים לירושלים ולכנסת, משכן הדמוקרטיה הישראלית.
אני מבקש לציין בסיפוק את הידידות הרבה השוררת בין שתי המדינות ואת היחסים הטובים הנבנים בינינו.
כמו ישראל, גם פרגוואי הכריזה על עצמאותה ב-14 במאי, אלא שפרגוואי עשתה זאת כבר ב-1811. אוכלוסיותינו דומות במספרן, אבל שטחכם, אנשי המשלחת, גדול משלנו בערך פי-20.
לישראל הסכם סחר חופשי עם פרגוואי במסגרת השוק הדרום-אמריקני, Mercosur, ואנו מקווים כי ביחד נשכיל לפתח ולהגדיל קשרים אלו.
בתקופה האחרונה יש תנופה חדשה ביחסינו. סגן שר החוץ שלנו ביקר בפרגוואי לרגל השבעת נשיאכם החדש. פרגוואי פתחה את השגרירות החדשה בישראל בחודש שעבר, וכמובן, ביקורכם הנוכחי מוסיף נדבך חשוב ומעשי – כך אנו מקווים – לבניין היחסים בינינו.
אני מקווה כי נוכל גם לפתח את הקשרים בין הפרלמנטים של מדינותינו ובין קבוצות הידידות בשתי הבירות, כדי לאתר אינטרסים משותפים ולבנות גשרי ידידות בין שני העמים ושני בתי-המחוקקים.
אני מברך אתכם בביקור מוצלח. ברוכים הבאים לכנסת. Welcome. מותר למחוא כפיים.
(מחאות כפיים)
<הצעות סיעות העבודה, רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד, מרצ – יהדות התורה וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. כישלונה בתחום הכלכלי, החברתי והמדיני;
2. כישלונה בכל התחומים – החברתי, המדיני והכלכלי;
3. הממשלה כושלת והמצב הכלכלי והחברתי הולך ומחמיר – מפעלים נסגרים, עובדים מפוטרים והעוני גדל;
4. פגיעתה בתורת ישראל, בעם ישראל ובארץ-ישראל>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי, אנחנו עוברים, כרגיל ביום שני, לסדרה של הצעות אי-אמון. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת איתן כבל. אי-אמון מטעם סיעת העבודה: כישלון הממשלה בתחום הכלכלי, החברתי והמדיני. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – –
<דוד רותם (הליכוד ביתנו):>
– – – רק בחלק השני?
<איתן כבל (העבודה):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה?
<דוד צור (התנועה):>
אחרי הבחירות הפנימיות.
<דוד רותם (הליכוד ביתנו):>
אני שואל אותו, אולי הוא מוכן לשכנע אותנו שהמועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת שלי – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
זה חלק בלתי נפרד מן האי-אמון, חבר הכנסת דודו רותם.
<איתן כבל (העבודה):>
אני אבקש להתייחס.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, אדוני.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, ידידי השר, שר הביטחון משה יעלון, אורחים מכובדים ביציע, ברשותכם, אני רוצה, קודם כול, לשלוח מכאן ברכה לראש הממשלה. היום יום הולדתו. נודה, הוא נראה מצוין. מי שמבקש להחליף אותו בליכוד, שידע שיש לו כנראה עוד הרבה זמן. לפחות בליכוד. אז נא, אופיר, ברשותך, אדוני סגן השר, אני אשמח מאוד אם תעביר לו את הברכה, ממני, באופן אישי, ואני לא ציני.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – –
<איתן כבל (העבודה):>
יום הולדת זה יום הולדת.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – –
<איתן כבל (העבודה):>
הייתי שר לו כאן, אבל אנחנו נדלג מעל זה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
תחסוך מאתנו – – –
<איתן כבל (העבודה):>
אני אחסוך לך.
<דוד רותם (הליכוד ביתנו):>
– – – זה לא רק בליכוד – – – בעבודה.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת דוד רותם, ובמעבר חד, חברות וחברים, אתחיל בפירוש המילולי של המילה פארסה מתוך מילון ספיר: "סוגה קומית, מחזה משעשע, המותח ביקורת חברתית באמצעות דברי היתול, המוצגים בצורה מופרזת וגסה". ועכשיו, שימו לב מה היה לנו כאן בחודשים האחרונים: ראש ממשלה ושר אוצר שבמשך כמה חודשים לא מצליחים למצוא בכל מדינת ישראל ברוכת הכישרונות אדם אחד שמתאים, שראוי לתפקיד נגיד בנק ישראל. אלה שהם מצאו, הושפלו, סורקו במסרקות ברזל וסולקו במקלות ואבנים. לאחר כל כך הרבה זמן שבו לא הצליחו להגיע להחלטה, שהיא אומנם חשובה אבל ממש לא מסובכת, החליטו לחזור אל המועמדת שהייתה שם מלכתחילה, אדוני היושב-ראש, ונפסלה משיקולים לא ברורים. פתאום הם ראו אצל ד"ר פלוג את האור וגילו בה כישורים שלפני כן נעלמו מעיניהם. הצמד נתניהו ולפיד הגדיר מחדש את המושג פארסה. זו עדיין סוגה קומית, חבר הכנסת דודו רותם, רק שהפעם הבדיחה היא על חשבוננו.
הפארסה הזאת מדירה שינה מעיני. כי אם כך מתקבלות החלטות, אדוני שר הביטחון, ההחלטות הגלויות לעין, אני לא רוצה לחשוב איך מתקבלות ההחלטות בחדרי חדרים. אם כך מחליטים על נגיד, מה נגיד על איראן?
<נחמן שי (העבודה):>
אל תגיד נגיד.
<איתן כבל (העבודה):>
חברים יקרים, אדוני שר הביטחון, אני באמת – שאתה החלק התבוני בתוך הדיונים האלה, שאנחנו לא יודעים עליהם. כולה נגיד, חשוב כמה שיהיה. מה כבר? לא מצאו, לא הצליחו.
מאז יומה הראשון של הממשלה הנוכחית אני באמת מנסה להבין את האסטרטגיה שלה, מה החזון, אילו יעדים היא מציבה לעצמה ולמדינה. באמת, אדוני השר, שניסיתי למצוא; אדוני סגן השר, שתכף ישיב לי. קראתי את הפוסטים של שר האוצר, עקבתי אחרי נאומי ההפחדה של ראש הממשלה.
הנה, למשל, תחום הדיור. אני רוצה להזכיר: המחאה התחילה בגלל יוקר הדיור. בממשלה הקודמת, כששאלנו למה מחירי הדירות לא מפסיקים לעלות – אני רוצה להזכיר לסגן השר – שלחו אותנו לממשלה שקדמה לה ואמרו לנו שזו ירושה. הנה, בתוך שנה אחת, אדוני היושב-ראש, שנה אחת בלבד, דירה בכרמיאל שעלתה 800,000, עולה היום 984,000 שקל. דירה בעכו שעלתה 600,000 ש"ח לפני שנה, עולה היום 684,000. כך גם בבאר-שבע, באשקלון ובאשדוד. זה לא רק רוטשילד, זה בכל הארץ. אדם עובד צריך היום 135 משכורות, אדוני סגן שר האוצר, 11 שנים כדי להגיע לדירה. אני אומר לך שיש כאן, בבית הזה, שאני יודע שישנם חברי כנסת – אומרים עלינו, חברי הכנסת, שאנחנו מרוויחים כל כך הרבה. היום, במחירים של היום, רוב חברי הבית לא מסוגלים לקנות דירות בסדר-גודל כזה, עם כל הכבוד ועם כל ההתרסה כלפינו.
<נסים זאב (ש"ס):>
בשביל זה כולם באים עם דירות לפני שהם – – –
<איתן כבל (העבודה):>
אני לא מדבר על ש"ס, אדוני, חבר הכנסת נסים זאב. אני מדבר על שאר חברי הכנסת. לא חברי כנסת מש"ס, שהגיעו לפני כן עם דירות. אני מדבר עלינו.
מה תגידו לכל אותם צעירים שחולמים על דירה? תשלחו אותם גם כן לממשלות הקודמות? אז הממשלה הקודמת, אדוני היושב-ראש, הבטיחה סופר-טנקר שידביר את הביורוקרטיה, אתם זוכרים? יוזיל את מחירי הדירות. בינתיים, הסופר-טנקר הזה מדביר רק חלומות של זוגות צעירים על הקמת בית בישראל.
בסוף הקדנציה הזאת תהיו בשלטון, אדוני סגן השר, כדאי לך להקשיב כי אולי גם תצטרך לענות לי לעניין ולא רק מה שנכתב לך.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לי? לי נכתב?
<קריאות:>
– – –
<איתן כבל (העבודה):>
סליחה, סליחה, אני מבקש בלי עזרה – נכון, לך לא כותבים. אני מתנצל.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
– – –
<איתן כבל (העבודה):>
אופיר, לפחות יש פרגון בין הצהובים.
<נחמן שי (העבודה):>
לא כותבים, מכתיבים.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לא, לא, לא, תאמין לי שלא.
<איתן כבל (העבודה):>
אני אומר את זה לך, אופיר: שמונה שנים. שמונה שנים כבר בשלטון, ו-11 שנים ראש הממשלה סוגר – שני לבן-גוריון. ומה הוא מותיר אחריו? מה אנחנו יכולים לזכור מבנימין נתניהו 11 שנים, אדוני שר הביטחון שיושב לידו בממשלה? נגמרו התירוצים, זאת האחריות שלכם, והאחריות נעצרת רק אצלכם. אין יותר את מי להאשים, אין לאן לברוח. אותו דבר לגבי יוקר המחיה שממשיך לעלות אל מול משכורות שנשחקות ושוחקות. אתם זוכרים את ועדת טרכטנברג? אדוני סגן שר האוצר, עשיתם קריירה מזה. הגעת לכנסת על הגב של טרכטנברג. כבר שכחתם? כבר שכחתם את זה. שכחתם שהגעתם לכאן בגלל טרכטנברג – על אותו דיבור לעשות כאן את הכול אחרת. כי הרי מה זה חשוב שמדינת ישראל מתנהלת כבר כמעט שנה בלי שר חוץ בתקופה כל כך רגישה מבחינה בין-לאומית, אדוני השר יעלון? אני מניח שאדוני הוא שר הביטחון ושר החוץ לעת מצוא, כי בסופו של עניין מישהו גם צריך לעשות קצת חוץ. איזה נזק כבר ייגרם כשבנק ישראל מתנהל כמעט חצי שנה ללא יד מכוונת בתקופה כלכלית כל כך סוערת? הרי כל זה רק רעשי רקע. התקשורת, האופוזיציה, העם – כל אלה מבלבלים את המוח. מה הם רוצים מאתנו? התקשורת, העם, אופוזיציה. הרי אנחנו מכשילים – כל פרויקט אנחנו מכשילים. אין בנייה בגלל האופוזיציה. מוישה מזרחי עומד בוועדות התכנון וכל תוכנית שאמורה הוועדה להעביר, אומר משה מזרחי: לא יקום ולא יהיה. מוישה מזרחי אשם, נחמן שי אשם – – –
<משה מזרחי (העבודה):>
אני מודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת כבל, בפרוטוקול לא יראו את החיוכים. אז אני מציע שכשהיורשים שלך יאשימו את משה מזרחי – –
<משה מזרחי (העבודה):>
אני רק סותם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
– – אני מציע בכל זאת: הדברים נאמרו בחיוך. הוא לא עובד בוועדות, הוא עובד בוועדות הכנסת.
<איתן כבל (העבודה):>
בוודאי שזה נאמר בחיוך.
<נחמן שי (העבודה):>
בחיוך ובחיוב.
<איתן כבל (העבודה):>
במיוחד הבוחרים הנודניקים האלה ממעמד הביניים, אדוני סגן השר, ששר האוצר הבטיח להם שיפסיקו להיות הכספומט של המדינה, ואז שדד אותם לאור היום. באיזו זכות הם מתלוננים עכשיו החצופים האלה, מעמד הביניים הזה? אדוני סגן השר, הם חוצפנים, איך הם מתלוננים?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
חבר הכנסת כבל – – –
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, הוא הוציא אותי, אתה יודע, סגן השר, בכל זאת אני לא יכול לעמוד כשהוא מגיב לי בקריאות ביניים.
יש בן-אדם שמאייש היום את משרת ראש הממשלה, אבל תפקיד ראש הממשלה לא הופך, אדוני ראש הממשלה, גם ביום הולדתך אוטומטית למנהיג. מעשים אמיצים, שבירת מוסכמות, התוויית חזון והפחת תקווה הן אלה שיהפכו אותך למנהיג. לצערי, בנימין נתניהו, עוד מעט 11 שנה, לא הראה לנו שהוא ניחן באמת בתכונות האלה. אדוני ראש הממשלה שמכהן בתפקיד הכי הרבה שנים לבד מבן-גוריון, מה אתה משאיר אחריך? כל כך הרבה שנים, ואנחנו עדיין קמים בבוקר ולא יודעים איזה ראש ממשלה נקבל.
בואו אתן לכם דוגמה מלפני שבוע. לפני שבוע, בפתיחת המושב, נשא ראש הממשלה נאום שמי שהקשיב לו הבין שהוא במצב בונקר. אין שום מצב לתהליך מדיני – בונקריסט. למחרת אנחנו באים להר-הרצל לאזכרה לזכר ראש הממשלה הנרצח – ואללה, ממשיכו של רבין. אז מי, אנחנו אומרים, איזה ראש ממשלה יקום לנו בבוקר אחרי 7,000 טיוטות שהוא מכין? אנחנו שואלים את עצמנו. ראש הממשלה הבונקריסט או ראש הממשלה שהוא ממשיכו של רבין? זאת שאלה שאני באמת שואל. אין תשובות על זה, חברי מהאופוזיציה – –
<אראל מרגלית (העבודה):>
רק בהר-הרצל הוא לא היה – – –
<איתן כבל (העבודה):>
– – ואני חוזר ואומר לכם, הממשלה והעומד בראשה עושים הכול למען מדינת ישראל, ורק אנחנו – אתם אשמים. אתם אשמים שהממשלה הזאת לא מתפקדת – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נא לסיים, אדוני.
<איתן כבל (העבודה):>
אני מסיים. – – כי אם הייתם נעלמים מהאופוזיציה הממשלה הזאת הייתה מצליחה, ועוד איך, לעשות את כל אשר היא רוצה להגשים.
אני מסיים, אדוני. באמת, אני מבקש, אנחנו אוהבים את המדינה הזאת. הרי אתה יודע את זה. גם הדברים שאני אומר בציניות נאמרים בכאב אמיתי, כי אני אוהב את המדינה הזאת. ואני אעמוד כאן ככל אשר יידרש כדי לומר את הדברים ללא מורא וללא פחד עד שאולי, כפי שכבר נאמר: "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה", ראש הממשלה – באמת, אדוני שר הביטחון – יתעשת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איתן כבל. אני אבקש מסגן השר המקשר להמתין עם תשובתו כי יש אי-אמון נוסף בנושא דומה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אברהים צרצור. הצעת האי-אמון מטעם רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד היא בנושא: כישלון הממשלה בכל התחומים – החברתי, המדיני והכלכלי. המועמד להרכיב את הממשלה הנו חבר הכנסת אברהים צרצור עצמו. לאחר מכן סגן השר אקוניס ישיב לשני המציעים. בבקשה, אדוני.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
כבוד היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, במסגרת הצעת האי-אמון שאני מגיש בשם הסיעות הערביות החלטתי להתמקד בשלושה נושאים: הנושא הראשון – המשא-ומתן לשלום; הנושא השני הוא הבחירות לרשויות המקומיות שמתחילות מחר בבוקר, אם ירצה השם; והנושא השלישי: שירותי דת לאוכלוסייה הערבית, כולל נכסי הווקף המוסלמי במדינת ישראל.
אני אתחיל דווקא בנושא של המשא-ומתן בין ישראל לבין פלסטין. אני עוקב אחרי ההתפתחויות בסוגיה הזאת מאז החל המשא-ומתן, לפני שלושה-ארבעה חודשים, ותאמינו לי – ואני בטוח שאני לא היחידי שחש כך: אני מסתכל על התמונה בכללותה, מנסה להיכנס בעובי הקורה, מנסה לגעת, ולו בחלקיק של סעיף שיכול להאיר בפנינו את הדרך, ואני פשוט מאוד נדהם מהסרבנות של ממשלת ישראל בכל מה שקשור לשלום אמת צודק ובר-קיימא בין פלסטין לבין ישראל. הסיבה לכך היא פשוטה מאוד: מדינת ישראל, באמצעות ממשלת ישראל, דוהרת לכיוון עימות בכוונה תחילה; אם לא היום אז בעוד כמה חודשים, אם לא בעוד כמה חודשים – בעוד שנה. עימות בתוך ארץ הקודש בין פלסטין לבין ישראל, אולי אינתיפאדה שלישית; עימות בינה לבין מדינות ערב מסביב, בינה לבין איראן, ואולי גם עימות – אם לא צבאי אז מדיני – בינה לבין הקהילה הבין-לאומית. וזאת בגלל התעקשותה שלא להאזין לקול השפוי שקורא מאחורי עננים כבדים להשגת שלום-אמת שישים קץ לסבל של כל העמים, ובמיוחד של העם הפלסטיני שסבל במשך 100 שנים ו-65 שנים מאז הקמתה של מדינת ישראל.
הסרבנות הזאת, אף אחד לא יכול להסביר אותה. אף אחד לא יכול לשכנע אפילו את בעלי-הברית הנאמנים ביותר של מדינת ישראל, האמריקנים. אנחנו יכולים להרגיש זאת גם מאיתותי המצוקה שהם מפנים לכל הכיוונים לעתים קרובות או לעתים רחוקות. הסרבנות הזאת לא משכנעת אף אחד, אפילו לא את ארצות-הברית, קל וחומר כשהסרבנות הזאת באה אל מול היוזמה הערבית לשלום, אל מול החתירה הבלתי-נלאית של המנהיגות הפלסטינית, ובמיוחד של אבו מאזן, שחוזר כמנטרה על אמירה שאומרת כך: המשא-ומתן לשלום הוא החלופה האסטרטגית שעומדת בפנינו כמנהיגות פלסטינית. הוא חוזר גם על הצהרה חשובה לא פחות, על כך שהוא, כנשיא מדינת פלסטין, לא ירשה בשום פנים ואופן שאלימות תפרוץ, לפחות מצד העם הפלסטיני כלפי ישראל. האלימות של ישראל כלפי העם הפלסטיני, כולנו יכולים באמת לראות. אם לא צבאית אז בשיטות אחרות, ואני גם ארחיב בקטע הזה.
אז יש לנו, מצד אחד, היוזמה הערבית לשלום, שהיא יוזמה אמיצה בכל קנה-מידה אפשרי, שכל העולם תומך בה, שבבסיסה נכונות של יותר מ-65 מדינות ערביות ואסלאמיות, כ-1.5 מיליארד מוסלמים בכל רחבי העולם, להכיר בקיומה של מדינת ישראל, לפתוח מחר בבוקר שגרירויות של מדינת ישראל בכל הבירות של מדינות ערב והאסלאם, לנרמל יחסים בין מדינות אלה לבין ישראל. ואני תוהה: מה ישראל רוצה יותר מזה שמדינות ערב והאסלאם יכירו בזכותה להתקיים בגבולות בטוחים, לפתוח שגרירויות של מדינת ישראל, לנרמל יחסים, בתנאי אחד, שיש בו הקרבה ללא גבולות של הפלסטינים והאומה הערבית והמוסלמית; בתנאי אחד, שישראל תיסוג מהשטחים הכבושים ב-1967, לאפשר הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית, מדינה – איך אומרים תמיד,viable state, שיכולה באמת להתקיים ולהתפתח בצורה רגילה כשאר מדינות העולם ולא כמיני-מדינה, יותר מאשר אוטונומיה ופחות מאשר מדינה עצמאית במובן המלא של המילה. מה ההתנגדות? – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מה?
<נסים זאב (ש"ס):>
– – – הריבונות של מדינת ישראל.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
של הריבונות?
<נסים זאב (ש"ס):>
ודאי.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אתה אומר שיש ריבונות ישראלית בשטחים הכבושים?
<נסים זאב (ש"ס):>
יש ריבונות, זה – – –
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
הרי ממשלת ישראל לא אומרת כך. אז אתה עברת – מימין לקבוצות הימניות ביותר בממשלת ישראל, עם כל הכבוד לך, חבר הכנסת זאב. אני לא ציפיתי ממך באופן אישי באמת להצהיר הצהרה כל כך מסוכנת, קל וחומר בתקופה – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
היא עובדתית – – –
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
הרב המנוח חרת על דגלו, ב-1993, שיש אפשרות, אפילו מבחינה הלכתית, לוותר על שטחים – מזווית ראייה שלכם; מזווית ראייה שלנו אלה לא השטחים שלכם בכלל. זאת פלסטין, נקודה וזהו, גמרנו. החוק הבין-לאומי תומך במה שאנחנו טוענים מעל דוכן הכנסת, לא רק אני.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
ממש לא, ממש לא.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
החוק הבין-לאומי טוען. הפרשנות שלכם לחוק הבין-לאומי – נמאס לנו באמת לשמוע את הפרשנות הזאת.
<גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):>
החוק הבין-לאומי לא תומך בדברים האלה.
<קריאה:>
– – –
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
כל העולם קורא לכם, אפילו ארצות-הברית. על ירושלים, שסיפחתם בניגוד לחוק הבין-לאומי ב-1982, ארצות-הברית אומרת לכם: מה שאתם עושים בירושלים המזרחית מנוגד לחוק הבין-לאומי. מה אתם רוצים?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
היא לא אמרה – – –
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
לא בשטחים, בירושלים.
<גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):>
כדאי שתלמד את החוק הבין-לאומי.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
החוק הבין-לאומי קודם לחוק הישראלי. מבחינתי – החוק הבין-לאומי. הרי מדינת ישראל קמה על בסיס החוק הבין-לאומי.
<גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):>
– – –
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אם אתם מחליטים היום לא להכיר בחוק הבין-לאומי, אז טוב – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
זה לא החוק.
<גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):>
אתה לא – – –
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – נחזור ונגיד: אנחנו לא מכירים בחוק הבין-לאומי, ובזאת אנחנו פוסלים, מבטלים את קיומה של מדינת ישראל. האם זה מה שאתם רוצים? ריבונו של עולם, לאיזה שיגעון הגענו? זה לא מתקבל על הדעת, בשום פנים ואופן.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
החוק הבין-לאומי גובר על החוק הישראלי.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אין לי שום ספק.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
זה לא החוק, תלמד את החוק. תלמדו.
<קריאה:>
– – –
<גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):>
לא, זה לא החוק. אני מוכנה – – –
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
יש לנו יוזמה ערבית לשלום, רבותי. יש לנו יוזמה ערבית לשלום. תרשו לי.
דרך אגב, אני מנסה לנהל דיון רגוע מאוד ואני לא מאלה שצועקים, בגלל, תאמינו לי, בגלל הכאב שאני חש בלב. אני רואה את האזור דוהר בריצת אמוק לכיוון של התנגשות ולא חשוב מתי. ולמה זה? למה זה? מה, מפני שהפלסטינים דורשים את כל פלסטין הקדושה? מפני שהעולם בא ואומר: אנחנו מתכננים לחסל את מדינת ישראל שצבאה מוגדר הצבא, כוח מספר ארבע או חמש מבין הכוחות הצבאיים בעולם כולו? ריבונו של עולם, העולם כולו בא ואומר: אם אתם מחר בבוקר תחליטו – אני מתכוון לממשלת ישראל – לחזור ב-100% מהשטחים הכבושים, 67', אתם תצאו מכל המאבק הזה, מכל המאבק המדמם הזה, מנצחים. הצד השני הקריב – לפחות מזווית ראייה של חלק מהעם הערבי והמוסלמי והפלסטינים – הקריב רבות, גם, כולל בקטע של הקרקע, גם בקטעים אחרים. אבל בכל זאת, העולם הערבי והמוסלמי והפלסטיני אומרים: תיסוגו, זה ישיג שלום.
אפילו אם אני אלך עם מה שאומרים חלק מהישראלים, שאם נחתום על הסכם שלום שייתמך על-ידי הקהילה הבין-לאומית וכל העולם הערבי והמוסלמים, הרי ביום מן הימים, בעוד כמה שנים, הכול יתפוצץ לנו בפנים – אתם יודעים מה? אני רוצה ללכת ולהתמודד עם טענה כזאת, היות שהיא טענה אולי רגשית יותר מאשר שכלית, אבל אני רוצה להתמודד עם טענה מהסוג הזה. בהנחה, היות שזה – דרך אגב, זו חרב שיכולה לפעול בשני הצדדים. גם הצד הישראלי, שיכולים לקום בו – והיום בממשלת ישראל חלק מהשרים מצהירים יומם ולילה: לא למדינה פלסטינית, ולא רק מישראל ביתנו ולא רק – סליחה?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נא לסיים, אדוני.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
משפט אחרון.
<נסים זאב (ש"ס):>
יש גם הרבה פלסטינים שלא – – –
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מה אני אמרתי? אתה לא נמצא פה. חברי זאב, אתה לא שומע מה שאני אומר?
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אני אומר שזה חרב שיכולה לעבוד משני הצדדים, גם מהצד הערבי-פלסטיני, וגם מהצד היהודי, יש בו כאלה. אבל אני רוצה להניח שהרוב המכריע של כל העמים רוצים בשלום אמת, זה מה שאני רוצה להאמין. מה שקורה בפועל זה בניגוד לכך. שרים בממשלת ישראל מצהירים יומם ולילה: אין מדינה פלסטינית, לא נרשה להקים מדינה פלסטינית, לא לחלוקת ירושלים, לא ולא; צבא יישאר באזור של נהר הירדן.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
רבותי – משפט אחרון, כבוד היושב-ראש.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – –
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אני לא יודע, אני לא יודע גם ברמה הפנים-ישראלית, ולא הספקתי באמת גם להתייחס לסוגיות האלה. גם מבחינת מדיניות פנים-ישראלית, גם חוץ-ישראלית, אני יכול להגיד לכם, אני לא מבין אם ישראל יודעת שברמה הבין-לאומית היא דוהרת לכיוון של עימות, שיכול להביא קטסטרופה על כל הצדדים; מבחינת מדיניות פנים-ישראלית, לא יודע אם אנחנו מדברים עם או על דמוקרטיה מתגוננת או גזענות מתגוננת. תודה, כבוד היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת צרצור. אני מזמין את סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת אופיר אקוניס להשיב על שתי הצעות האי-אמון.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי השרים, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, נדמה לי שאחרי ששומעים את נימוקי סיעות האופוזיציה באולם הזה, באמצעי התקשורת, בדפי הפייסבוק של חבריה, אפשר לחשוב שהכול בישראל רע, שהמדינה מתפרקת, הגיעה לסוף דרכה, אם היא כבר לא שם, לשיטתכם. הכול גרוע, כך הם אומרים. הכול קטסטרופה, וכמובן הכול באשמת ממשלת ישראל, הכול. אבל מה לעשות שהמציאות היא אחרת, שונה בתכלית השינוי מתיאורי הזוועה שמתוארים על-ידי חברי האופוזיציה. גם, חבר הכנסת כבל, אני הייתי מצפה מסיעת העבודה, כן, שאני מכבד – אני מוכרח להגיד לך ואתה יודע את זה – עם כל המחלוקת שקיימת, גם אין יצירתיות בנוסח, כן? כל שבוע, כל שבוע: הממשלה, כישלונה של הממשלה – – –
<איתן כבל (העבודה):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לא, לא בנימוק. אמרתי בנוסח. גם העברית שלי היא די טובה.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
ואתם כל פעם אותו סטנסיל, כן? כישלונה של הממשלה בכל התחומים. היינו פה – – –
<איתן כבל (העבודה):>
– – – בתקופה שהייתם באופוזיציה והייתם מאוד יצירתיים – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אז זהו, בדיוק. כיוון שיושב כאן יושב-ראש סיעת הליכוד לשעבר, שהיה לי הכבוד לעבוד אתו ובמחיצתו, חבר הכנסת ריבלין, לפחות היינו כל שבוע מנמקים נימוק אחר כל פעם.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
הואיל ואני רוצה להיות אתך – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אוקיי, מצוין. אבל אני מוכרח להגיד – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אתך – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
המציאו את השיטה, המציאו את השיטה.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – – בתחום הכלכלי, החברתי והמדיני.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אבל כל שבוע אותו דבר, אין יצירתיות? חבר הכנסת כבל, אני חייב להגיד לך ביושר, שלפחות הנימוקים של הסיעות הערביות הם פחות או יותר – הדברים קצת יותר מנומקים. אני לא אומר שאני מסכים. למשל, ממשלת הימין יושבת לשולחן הדיונים ובאותה עת ממשיכה בבנייה ענפה בשטחים הכבושים אשר פוגעים בסיכויי השלום. זו הודעה שאני לא מסכים לה, אבל היא מנומקת.
אני שמח, אדוני היושב-ראש, בכל הזדמנות, להבהיר לציבור, להבהיר בצורה ברורה לציבור בישראל, שממשלתנו איננה רואה ביהודה ושומרון שטחים כבושים. חבלי ארץ אלה הם מולדתנו ההיסטורית. הם המולדת של העם היהודי. שם התעצבנו לעם.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אז תצחק. ביהודה ובשומרון, בשומרון וביהודה, לא כולל ירושלים, שתכף אגיע אליה, מתגוררים היום 400,000 ישראלים, ובעזרת השם גם ימשיכו להתגורר בה, לגדל בה את ילדיהם, נכדיהם, ניניהם וניני ניניהם, לנצח נצחים.
שמעתי, אדוני היושב-ראש – – –
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
גם ישראל היא פלסטין.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
שמעתי, אדוני היושב-ראש, לאחרונה, בשלושת הימים האחרונים, דיבורים על ריבונות משותפת בירושלים. אני שואל, משותפת למי בדיוק? הרי ירושלים היא בירת ישראל 3,000 שנה. לא הייתה מעולם בירה של אף מדינה אחרת, של אף עם אחר, וגם לא תהיה.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
בירה של המוסלמים הערבים.
<קריאה:>
זה לפני שהיהודים העברים הגיעו.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
הכול לפני שהיהודים, הכול לפני שישראל – בכלל, בריאת העולם היא משנת 700, מאז הגיע הנביא מוחמד. זו בריאת העולם. מה לעשות? העולם נברא לפני, היה עולם לפני.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – – לפני שהיהודים נולדו בעולם.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
השיח' צרצור, יכול להיות שזה נכון, אבל היבוסים – – –
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
הבעיה, הוויכוח הזה לא מוליך אותנו לאף מקום. זו הבעיה.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
היבוסים לא ידעו.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
יש לנו עדויות ויש לנו ההיסטוריה שלנו – – – לאן נגיע?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
סליחה. אתה אמרת, חבר הכנסת צרצור, שאתה לא מפריע. אתה לא נוהג לקרוא קריאות. אנא הקפד על דבריך, כי אני הקשבתי להם קשב רב.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אתה מדבר שטויות, הוא חייב להגיב.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
עכשיו, חבר הכנסת עראר, אני אגיד לך את הדבר הבא. אני אגיד לך מהי מדיניות ממשלתנו לגבי ירושלים. ירושלים לא תחולק. לא תהיה בה בירה של העם הפלסטיני או של שום עם אחר. היא הייתה והיא תמשיך להיות בירתה המאוחדת של מדינת ישראל.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
היא תחולק, בטוח.
<אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
בטוח, בטוח. אם לא תחולק היא תחזור כולה, זו הבעיה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אדוני היושב-ראש, שמענו האשמות שעל-פיהן ישראל פוגעת בסיכויי השלום. על איזה שלום מדובר? על זה שבו יושב-ראש הרשות הפלסטינית מעלים עין מפיגועי טרור? הרי רק בחודש האחרון התגברו מעשי הטרור בשל עצימת העין של הרשות הפלסטינית ממעשים אלה. מי ב-100 השנים האחרונות הכשיל כל ניסיון לשלום, כל ניסיון להסדר, ישראל או המנהיגות הערבית? הרי גם כשממשלות נבחרות בישראל, שאני לא העליתי אפילו על דעתי להצביע להן, אבל הן היו ממשלות נבחרות, כי בדמוקרטיה לפעמים אני מצביע לממשלה שמנצחת ולפעמים, חבר הכנסת ריבלין, אני מצביע לממשלה שמפסידה, או למפלגה שמפסידה ולא יכולה להקים ממשלה. ובכן, שתי ממשלות בישראל ב-20 השנים האחרונות, יותר נכון ב-13 השנים האחרונות, כבר הציעו נסיגה מלאה לקווי 67' וריבונות פלסטינית על האגן הקדוש, והפלסטינים סירבו. זו עובדה. לכן, כשאתם שואלים מי מכשיל, או מאשימים בהכשלה, תבואו בראש ובראשונה לעצמכם – בראש ובראשונה תבואו לעצמכם בטענה.
אני רוצה להגיד כאן משהו לחבר הכנסת כבל, כיוון שהיו לו נימוקים רבים, אבל משפט אחד של יצחק רבין, עליו השלום, שבשבוע שעבר ציינו את הירצחו. כמה משפטים נחרתו בזיכרוני, אבל אחד מהם, אדוני היושב-ראש, מעל הכול. בשנת 1995, בשיא הפעילות, בשיא, הייתי אומר, הביצוע של הסכמי אוסלו, כאשר נשאל יצחק רבין, עליו השלום, איש ירושלים, משחרר ירושלים, מה יקרה, מה לדעתו יקרה כאשר יגיעו לירושלים בנושא המשא-ומתן, הוא אמר את המשפט הנבון הזה, היסודי והציוני: אם ידרשו ממני לבחור בין השלום לבין ירושלים, אני בוחר בירושלים.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
סליחה, גברתי, אמר את זה יצחק רבין, יושב-ראש מפלגת העבודה. אתם ניסיתם להמריץ אותו; לצערי, הצלחתם בחלק מן הזמן, ועל האסון הזה אנחנו משלמים עד היום. האסון הזה, של הממשלה שאתם הייתם שותפים בה, עד היום אנחנו משלמים עליו.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אתם לא במשא-ומתן?
<מיכל רוזין (מרצ):>
מאז ועד היום הפערים החברתיים רק גדלו.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אנחנו במשא-ומתן. אנחנו מציעים לפלסטינים לשאת ולתת ולשאת ולתת. אבל, גברתי, למשא-ומתן צריך גם צד שני.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אה, אין? אין?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
נדמה לי, בניגוד לאחרים שעמדו קודם ואמרו שהם מושיטים ידם לשלום בחזרה וקיבלו את ידנו המושטת והיה שלום, כאשר אומר ראש הרשות הפלסטינית, אדוני היושב-ראש, שפלסטין תהיה נקייה מיהודים, פניו לא לשלום. זו לא נראית לי אמירה נבונה, אפילו לא חברית, אפילו לא שכנית.
אדוני, התייחסות קצרה ביותר לעניין שעלה כאן וגם בשיח הציבורי, וחשוב שהוא עלה בשיח הציבורי ב-24 השעות האחרונות בישראל. הכנסת היא הריבון והרשות המחוקקת, שבה יושבים נציגי העם, והיא מאשרת או מפילה חוקים ברוב קולות. שופטי בג"ץ אינם מעל החוק ואינם חסינים בפני ביקורת. אני חושב שהדוגמה המהדהדת ביותר היא החלטת בג"ץ בנושא המסתננים מהחודש שעבר, שהסבה נזק גדול מאוד למאמצי הממשלה במאבק חברתי חשוב ומורכב מאין כמותו.
<נסים זאב (ש"ס):>
יש לנו מסתננים בכנסת, על מה אתה מדבר.
<זהבה גלאון (מרצ):>
זה לא אתם עשיתם חוק מיוחד לגרוניס? איך אתה מעז?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
גברתי יושבת-ראש מרצ, אני גם מציע שתפסיקו עם הטפות המוסר. אתם תפסיקו עם הטפות המוסר.
<זהבה גלאון (מרצ):>
מה אתה עושה?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אמרתי עמדה. הבעתי עמדה. אני חושב שאת, כמנהיגה של מפלגה שמניפה את דגלה שבראשו הדמוקרטיה וזכויות האדם – מותר לבקר גם את בג"ץ. אני באופן אישי לא חושב, אדוני היושב-ראש לשעבר – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אם אפשר – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני רק חושב שקשה לי לראות – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
חברי הטוב ואחי הצעיר, אני מציע לך לזכור שאתה עונה בשם הממשלה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
נכון. הממשלה אכן, גם תפיסת הממשלה היא שהכנסת היא הריבון. הממשלה מושלת, הממשלה תפקידה למשול, הכנסת תפקידה לחוקק, בית-המשפט תפקידו לשפוט על-פי חוקי הכנסת.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני מבקש מחברי הבית לדחות את הצעות האי-אמון.
<זהבה גלאון (מרצ):>
כשאתה מבקר את בג"ץ אתה מייצג את הממשלה. אני רוצה לדעת – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לסגן השר אופיר. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת אי-אמון – הנה, חברת הכנסת זהבה גלאון, בדיוק הגיע התור של סיעת מרצ: הממשלה הכושלת והמצב הכלכלי והחברתי הולך ומחמיר – מפעלים נסגרים, עובדים מפוטרים והעוני גדל. סליחה, זה של מרצ ויהדות התורה. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון. המנמקת היא חברת הכנסת מיכל רוזין. בבקשה, גברתי. אני מקווה גם שהשר נפתלי בנט יהיה כאן גם לשמוע וגם להשיב.
<מיכל רוזין (מרצ):>
סגן השר אקוניס, אתה עוזב אותנו לבד?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הנה, הוא כבר אתנו, השר בנט.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
אה, אוקיי, כי אתה יודע, מדי פעם אתה עולה להשיב על הצעות האי-אמון של האופוזיציה ויש לי תחושה – אני לא בטוחה שדבריך הם עמדת הממשלה. מכיוון שאם זו עמדת הממשלה גם לגבי התהליך המדיני וגם לגבי עמדת בג"ץ אז אנחנו בבעיה קשה מאוד. על כך בעצם באתי לדבר. בוא נדבר רגע על דמוקרטיה ובוא נדבר – אנחנו רגילים לחשוב על עצמנו כעל דמוקרטיה חזקה, יציבה, אולי היחידה, כך אנחנו לפעמים אומרים, במזרח התיכון. לשיטת ממשל דמוקרטית יש הרבה מאוד יתרונות, אבל אנחנו יודעים שיש לה גם חסרונות, ואחד החסרונות הוא שהיא מאוד מאוד שברירית, וראינו שיש דרכים לא מעטות לחבל בדמוקרטיה.
יצחק רבין, כמו שזכרנו בשבוע שעבר, בנאום האחרון שלו, דיבר על האלימות בתור כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. הוא צדק, וכולנו יודעים מה קרה מיד אחרי הדברים האלה שנאמרו בכיכר. אלימות היא אכן סכנה אדירה לדמוקרטיה, אבל לא חייבים אלימות כדי לסכן את הדמוקרטיה. אנחנו מכירים את ההיסטוריה וראינו כיצד משטרים מימין ומשמאל הקצינו והפכו למשטרים טוטליטריים, והם עשו את זה באמצעים דמוקרטיים, כדי לחסל את הדמוקרטיה.
ומי שהספיק לשכוח את ההיסטוריה מקבל בחודשים האחרונים תזכורת תכופה, מדי פעם, מממשלת ישראל, איך נראית מדינה שברשימה של צעדים עקביים ושיטתיים הופכת להיות פחות ופחות דמוקרטיה. זה התחיל עם חוק המשילות. דמוקרטיה מושתתת על הגנה על האזרח ועל קבוצות המיעוט מפני עריצות הרוב; חוק המשילות מנסה לבטל את ההגנה הזאת. חוק המשילות בעצם לא עוסק, לא בחיזוק משילות ולא בחיזוק מנהיגות, אבל הוא מנסה להגיד: יש פה קבוצות באוכלוסייה שאנחנו לא רוצים אותן בכנסת, יש פה קבוצות באוכלוסייה שנמנע מהן להשמיע את קולן ואת דעתן.
אבל חוק המשילות לא הספיק, אז הומצא חוק-יסוד: מדינת הלאום. ההצעה הזאת מעגנת בחוק אפליה וגזענות, שגם היום מאוד שכיחות במדינה שלנו, מה שהיינו מצפים שלא יקרה במדינה מתוקנת. החוק מכפיף את אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל לאופי היהודי שלה, כך שגם כשכבר מוזכרים ערכי הצדק והשלום הם מוכפפים לחזונם של נביאי ישראל. על-פי החוק, למשל, המדינה תהיה מחויבת להשקיע משאבים בקידום התיישבות יהודית, אבל היא נקייה מהתחייבות דומה ביחס לבני לאומים אחרים. גם ההכרה בערבית כשפה הרשמית הנוספת במדינת ישראל תבוטל. ערביי ישראל, שהם חמישית מתושבי המדינה, מפריעים מאוד – אתם מפריעים מאוד לממשלה, ולכן הממשלה תדאג שהזכויות שלכם, כן, ייפגעו, ושקולכם לא יישמע כאן במשכן ולא תהיו מיוצגים בכנסת. ככה זה, דיקטטורות לא אוהבות זכויות של מיעוטים.
אז במערכת הפרלמנטרית הדמוקרטית שלנו הממשלה יכולה לעצור חקיקה של בית-המחוקקים כשלא נראה לה, אבל מה עושה ממשלת ישראל עם הרשות השופטת כאשר הפסיקה לא נראית לה? השבוע התברר שממשלת ישראל מעוניינת לפגוע גם בעצמאותו של בית-המשפט העליון אחרי שהוא הודיע לה בצורה חד-משמעית, בפסק-דין דרמטי ונדיר ביותר, שאפשר היה לצפות אותו – הוא לא הפתיע, אותי לפחות הוא לא הפתיע – שהמדיניות של הממשלה כלפי מבקשי המקלט היא אכזרית, לא אנושית, לא מידתית ולא חוקית. פוליטיקאים, כפי שמוצע, יבחרו את נשיא בית-המשפט העליון; יותר פוליטיקאים יהיו חברים בוועדה שממנה שופטים, ופוליטיקאים יוכלו גם להתעלם מפסילות חוקים בידי בג"ץ ולחוקק חוקים שנפסלו מחדש. הטלת הדופי בבית-המשפט העליון מאוד מקוממת.
אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת אקוניס: מנחם בגין אמר: "המשפט הבלתי תלוי הוא למעשה המבצר האחרון של חירות האדם. כל עוד מבצר זה קיים, יש תוחלת להדיפת הגל העכור. בנפול מבצר המשפט, אין עוד מציל לאדם הנשחק בין אבני הריחיים של השררה". כשההנהגה לא נותנת מענה לאוכלוסיות מופלות, לזכויות אזרח, לזכויות המיעוט, אז נכנס לפעולה בית-המשפט העליון ומגן עליהן בכוחו. אמרת פה "מותר לבקר". הכול מותר לבקר. לפעמים גם לשמאל יש ביקורת על בית-המשפט העליון, אבל איננו שופכים את התינוק עם המים, ומה שאתם עושים פה זה לבטל את עצמאות בית-המשפט העליון, לערער על סמכותו ולערער על ניקיונו.
הדמוקרטיה בכלל והדמוקרטיה בישראל בפרט – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
יפה שהתחלתם לצטט את מנחם בגין. אני מקווה שלא היית בהפגנה – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
לא בפעם הראשונה. אם היית מקשיב לנאומים שלי – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני מקווה שלא היית בהפגנה – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – היית שומע שלא בפעם הראשונה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני מקווה שלא היית בהפגנה שבה קראו לו בשמות נוראיים, שבה קראו לו "רוצח", בהפגנות שאתם ארגנתם ב-1982.
<מיכל רוזין (מרצ):>
אנחנו ארגנו, טוב.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אל תטיפו לנו פה ואל תספרו לנו – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
הדמוקרטיה בכלל – דרך אגב, אנחנו גם ביקרנו אחרים שאנחנו מצטטים.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני מקווה שלא היית בהפגנה הזאת.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<אילן גילאון (מרצ):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
גם אתה, חבר הכנסת גילאון – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
הדמוקרטיה, כפי שהתחלתי לומר לך בתחילת דברי, היא דבר עדין מאוד ושברירי מאוד – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – –
<אילן גילאון (מרצ):>
– – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – שבנוי על דיאלוג בין קבוצות שונות בחברה ועל פיקוח של רשויות שונות זו על זו ועל איזון של אינטרסים שונים, חלומות שונים וצרכים שונים. השתלטות של רשות אחת עם אינטרסים אחידים על כלל אפיקי הפעולה היא סכנה אמיתית לכל מדינה שהיא. מול ממשלה כל כך כוחנית אנחנו זקוקים לבית-משפט חזק שיוכל להציב גבולות כשיש בהם צורך, לא לנטרול כוחו של בית-המשפט העליון או להפיכה של שופטיו לשבויים בידי גורמים פוליטיים עם אינטרסים פוליטיים, שעל-פי הצעת החוק הזאת הם אלה שימנו את השופטים.
גם ברמה האישית, וחייבים לומר גם את זה, אנחנו יודעים מי ירוויח מהתלות בין השופטים לבין הפוליטיקאים – לאורך השנים היה כאן מצעד של נבחרי ציבור שנחשדו, הורשעו ונענשו על-ידי בתי-המשפט במדינת ישראל – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
חברת הכנסת רוזין, אני יכול להגיד מילה אחת – לא תהיה כנסת שתחוקק חוק שלפיו הכנסת תבחר את נשיא בית-המשפט העליון.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
נכון. בדיוק ככה.
<מיכל רוזין (מרצ):>
אני שמחה מאוד לשמוע את זה.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אני אומר לך.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אמרתי את זה אתמול בטלוויזיה – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אלא אם כן אתם תבחרו לשנות את דעתכם.
<מיכל רוזין (מרצ):>
בסופו של דבר, אני טוענת שלא עומד פה אינטרס ציבורי מאחורי הניסיונות להכפיף את בית-המשפט לממשלה, אלא רק ניסיון חסר בושה לחמוק מכל סוג של פיקוח – כלכלי, ביטחוני, חברתי, ועכשיו גם משפטי.
כמו בהרבה מאוד דיקטטורות ברחבי העולם, גם אצלנו הפגיעה בדמוקרטיה הולכת יד ביד עם הקצנה חריפה של מדיניות החוץ. אתמול אושרה הצעת החוק שלפיה צריך רוב של 80 כדי לקבל החלטות לגבי חלוקת ירושלים ושאלת ירושלים. ישראל, אגב, מחויבת על-פי הסכמים בין-לאומיים לדון בשאלת ירושלים במסגרת המשא-ומתן עם הפלסטינים, ובנימין נתניהו הוא זה שאמר "בלי תנאים מוקדמים", והנה, הממשלה שמה לה תנאי מוקדם.
חוק סנדול המשא-ומתן הזה מגיע אחרי ניסיונות הקואליציה לדחוף את חוק-יסוד: משאל העם, שמחייב עריכת משאל עם על כל ויתור טריטוריאלי במסגרת הסדר מדיני. ויתור טריטוריאלי זה עניין חשוב מאוד, אני מסכימה, וצריך בהחלט לדון בו בכובד ראש, אבל היו נושאים הרבה יותר חשובים, או לפחות חשובים באותה מידה, שממשלות ישראל וכנסת ישראל אישרו, אם יציאות למבצע צבאי או קרבות או מלחמות, שלא נדבר על כך שאף אחד לא דאג לערוך משאל עם עקב התקציב הדרקוני שהועבר פה לפני כמה חודשים, על אף ההתנגדויות של רוב הציבור. אף אחד לא שאל את כלל הציבור מה הוא חושב על הקלות המס ל"טבע", ל"בזן"; אף אחד לא טרח לאשר עם כל בעלי זכות ההצבעה במדינת ישראל את הייצוא של הגז. ולכן, הדרישה למשאל עם איננה דמוקרטית, היא פוגעת בדמוקרטיה והיא מחלישה את הדמוקרטיה, והיא משרתת את אלה שאומרים שלממשלה ולכנסת אין מנדט להחליט.
לא סתם הפך בשנים האחרונות לימוד אזרחות במדינת ישראל לזירת קרבות סוערת עד כדי כך שעומדים לבטל, אם לא ביטלו כבר, את בחינת הבגרות באזרחות, ובכלל זה נהפך לנושא שלא דנים בו. הרבה מאוד מתלמידי ישראל לא מבינים מה זו כנסת, מהי ממשלה, מהי הרשות השופטת, מהו האיזון בין הרשויות. השיטה הדמוקרטית, שהיא זאת שעומדת במרכז לימודי האזרחות של מדינות מתוקנות, פשוט לא מתיישבת עם המדיניות של הממשלה ושל הקואליציה הכוחנית שנמצאת כרגע בשלטון.
השורה התחתונה היא שיש נקודות אל-חזור לא רק במבצעי גרעין איראניים, יש גם נקודות אל-חזור שאחריהן מדינה מפסיקה להיות גוף פלורליסטי שמנסה להתנהל על-פי עקרונות של חופש, שוויון ודמוקרטיה. מגיע רגע שבו אזרחי המדינה מביטים במראה ולא מבינים איך הגענו למצב הזה. אנחנו מאוד קרובים לנקודת האל-חזור הזאת, ממש קרובים. ואם הממשלה הזאת תמשיך למשול באופן הדורסני שבו היא פועלת, היא עלולה להיות הממשלה הדמוקרטית האחרונה שלנו. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. אני אפילו קצת במבוכה. אני צריך לומר: משום מה אני אבקש מהשר נפתלי בנט להשיב להצעת האי-אמון, כי אילו היו אומרים לי מראש מהי הצעת האי-אמון, הייתי מבקש משרת המשפטים להשיב. כתוב לי כאן: הממשלה הכושלת והמצב הכלכלי והחברתי הולך ומחמיר – מפעלים נסגרים, עובדים מפוטרים והעוני גדל. מה זה שייך לשר הכלכלה, אני לא יודע, אבל אני אבקש מהשר נפתלי בנט להשיב על הצעת האי-אמון.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
הצעתי לענות על הכול.
<תמר זנדברג (מרצ):>
אולי – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא, אני הייתי מונע ממישהו להגיש הצעת אי-אמון על חקיקה בלתי דמוקרטית או משהו כזה? אני לא מבין למה צריך לכתוב דבר אחד ולדבר על דבר אחר.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
כנראה לא הספיקו משום שרק אתמול הייתה הכותרת בעיתון.
<תמר זנדברג (מרצ):>
כי חברי הכנסת מהימין, בין מועד הגשת האי-אמון לבין מועד העלאת – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נו, אז תעדכנו את המזכירות. הוא עכשיו יתחיל לדבר על המפעלים שלא נסגרים. מה זה שייך לדברים של חברת הכנסת מיכל רוזין?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
תפסיקו לעבוד עם העיתון.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על מקומות עבודה, ואנחנו מדברים על מפעלים. אני רוצה לגלות לכם סוד. יושבת-ראש האופוזיציה חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אני רוצה לגלות לך סוד – – –
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
אולי בהפגזות שאת מפציצה חברות, אולי את לא יודעת.
<קריאה:>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
אני אספר לכם משהו. ממשלות לא יוצרות מקומות עבודה, חברות יוצרות מקומות עבודה. תכניסו את הכלל הזה לראש. זה נס – –
<קריאות:>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
– – שקשה לדעת את הדבר הזה. למה אני אומר את זה?
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
– – – מקומות עבודה מכל החברות – – –
<מיכל בירן (העבודה):>
אנחנו תוהים למה אתה אומר את זה.
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
חבר הכנסת רוזנטל, קודם כול נהניתי מאוד מהסרטון שלך. אני ממליץ שנמשיך את הדרך הדמוקרטית לתקשר עם הציבור בדרך ישירה. אבל אני רוצה להסביר שיעור קטן בכלכלה. בוא ואספר לכם סיפור.
<קריאות:>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
הייתי מנכ"ל חברה. תשמעו רגע – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
רגע, רגע – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
חברת הכנסת גלאון, באמת. אני חושב שזה יהיה מעניין.
<קריאות:>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
– – חברה קטנה של 70 עובדים, חברת היי-טק קטנה, נקלעה למשבר, במקרה, החברה שלי.
<קריאה:>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
נאלצתי – זה היה יום שחור – נאלצתי לפטר שני-שלישים מעובדי החברה. ירדנו מ-70 עובדים ל-27 עובדים. אני לא אשכח את היום הזה.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
שנייה אחת, חכי לסוף הסיפור. אני לא אשכח את היום הזה. גם קיצצנו לעצמנו משכורות ועוד. היום החברה הזאת מעסיקה 300 עובדים, כולל בבאר-שבע, כולל בהרצלייה. אבל אם היינו מקבלים את סדרת החקיקה והדחיפה לכלכלה מתוכננת שלכם, לא היה אפשר לפטר, כי היה בא איזה ועד ואומר: אתה לא מפטר. ואז החברה הייתה נסגרת, ואותם 270 עובדים מעולם לא היו מקבלים מקום עבודה, אבל לא היו יודעים את זה, כי בשיטה שלכם, בשיטה הפופוליסטית, שמנסה לכבול את הידיים של המעסיקים, של החברות, אלה שכן יוצרים מקומות עבודה – ככל שאתם תבריחו אותם, ככה יהיה רע יותר.
<תמר זנדברג (מרצ):>
ככל שאתם – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
בגל שאת, כן, יוצרת – – –
<קריאות:>
– – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
אם אתה רוצה תקלות אחר כך – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
הם פשוט – עכשיו, יש משהו מדהים: יושבת לה חברה בטקסס – – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
אתה לא מבין? – – – שלכם קרסה. קרסה.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
חברת הכנסת זנדברג, קשה לך לשמוע, אבל קשה להתמודד.
<תמר זנדברג (מרצ):>
גם ככה – – –
<קריאות:>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
העולם הוא שטוח. אנחנו, חברת הכנסת רוזין, אנחנו היום מתמודדים בכלכלה שבה לא משנה מה הססמאות, משנה מה העובדות. יושבת חברה בטקסס והיא צריכה להחליט איפה היא מקימה את החברה הבאה, את המפעל הבא. היא יכולה להקים אותו בקרואטיה, היא יכולה להקים אותו בטקסס, היא יכולה באירלנד, היא תקים איפה שהיא רוצה – – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – – לקבל מיליארדים – – – בישראל – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
ויש לי בשורה בשבילך, היא לא ציונית. היא חברה לא ציונית, זה משהו מוזר. היא יושבת בטקסס והיא לא תבוא לארץ. משום מה, היא לא ציונית.
<קריאות:>
– – –
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
יכול להיות – – – מיליארדים – – – מה אתה משווה את זה לישראל?
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
היא תחליט לעשות את זה איפה שנוח, ואיפה שיותר נוח, ואיפה שיש מקומות עבודה, וכן, גם איפה שיש הקלות במס. היא לא תבוא לפה בכלל, היא לא תבוא, היא לא תקים פה מפעל אם לא יקלו.
<מיכל רוזין (מרצ):>
אפילו – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
עכשיו, אתם מייד תתנפלו: מה פתאום לתת הקלות? אתם לא מבינים שאם היא לא תבוא לפה, לא יהיו 3,000 העובדים, לא יהיה מס ההכנסה שהעובדים משלמים, לא יהיו עוד אלפי העובדים במעגל הבא. כל זה לא מעניין אתכם בשביל הכותרת. אז חשוב להפנים – – –
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
– – – עסקים אחרים. אם היית אומר את זה ל-3,000 עסקים אחרים במקום – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
– – – להפנים שאני חושב שהפכתם להיות פיגוע כלכלי למדינת ישראל.
<קריאות:>
אוה, אוה – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
אתם פשוט מרחיקים חברות. אני יורק דם – – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
בואו אני אספר לכם איפה הייתי הבוקר.
<אילן גילאון (מרצ):>
– – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – – לפיד – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
בואי אני אספר לך, חברת הכנסת גלאון, איפה הייתי הבוקר.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – – לפיד – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
חברת הכנסת גלאון, תקשיבי. אני יורק דם כדי להביא משקיעים לפה. יורק דם, מהודו ועד סין. הבוקר ערכנו כנס ראשון מסוגו עם מאות משקיעים בתחום המים שבאים למדינת ישראל כדי ללמוד – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
– – אבל אז הם רואים שיש לנו פה איזה עדר שקופץ על חלילה מי שרוצה ליזום. אז אני חושב שיש לי רעיון, יש פטנט, פטנט שמתאים לך.
<קריאות:>
– – –
<אילן גילאון (מרצ):>
– – – שר האוצר – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
הפטנט הוא כזה: בואו נחוקק חוק, בואו נתחיל בחוק שאוסר פיטורים לגמרי, בואו נאסור פיטורים – אין דבר יותר ראוי מזה.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
אבל זה לא שחור-לבן.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני השר, אבל זה לא שחור-לבן, כי גם – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
נכון, אין דבר יותר ראוי, בואו נאסור פיטורים במדינת ישראל. אחר כך – – –
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני השר, זה מקסים שהחברה שלך הצליחה לעמוד על הרגליים, ועוד יותר, ואני לא ציני, שאתה מעסיק 300 עובדים. אבל – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
בבאר-שבע, אגב.
<איתן כבל (העבודה):>
יפה מאוד. אוקיי. אני מנסה לומר לך משהו אחר: בסופו של עניין תזכור – בזכות אותם עובדים גם יש לך החברה הזאת.
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
לגמרי.
<איתן כבל (העבודה):>
את זה – ובסוף, כמו שאמר מיקי רוזנטל, זה לא שחור-לבן.
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
אני מסתכל על העובדים, רק על העובדים.
<קריאות:>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
מקומות עבודה יהיו לעובדים, לא הממשלה תייצר את מקומות העבודה.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
אפשר לתת – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
חבר הכנסת רוזנטל, אם אנחנו נבריח מפה, בגלל הפופוליזם שלכם, יזמים, אנחנו נמצא פה גלי אבטלה שלא נראו כמותם, אבל אתם תרוויחו את הכותרות. עזרנו לעובדים – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
מה קרה לך – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
בואו נשליש, יש לי עוד חוקים לגל חקיקה ולגל יוזמות: נאסור פיטורים, בוודאי יעלו לפה לרגל המון חברות. אחר כך נשלש את המשכורת, למה לא נשלש את המשכורות במדינת ישראל? למה לא? ואחר כך גם נעשה חוק. יש חוק אחד שאי-אפשר, חוק אחד שלא עוזר, אין חוק חובת היזמות. איך שלא יהיה, זה כמו לנסות לדחוף ספגטי.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<קריאות:>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
לא תצליחו, כי אי-אפשר לכפות על בן-אדם ליזום – –
<קריאות:>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
– – אדם הוא חופשי, ומה שאתם, תקועים אי-שם בשנות ה-50 ולא מבינים – – –
<קריאות:>
איפה? באיזה חוק – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
– – – לא מבינים. תסתכלו מה קרה, תסתכלו מה קרה במזרח-גרמניה, באלבניה, בברית-המועצות, עם כל הכלכלה המתוכננת שלכם.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
בינתיים קיבלת ולא עשית כלום.
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
תאמינו ביזמים, תבינו. תנו ליזמים.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
אבל אתה לא נותן – – –
<קריאות:>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
בוא אני אגיד לך מה עשיתי. נתתי את הכסף? בוא אני אגיד לך מה עשיתי.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
אתה לא עשית כלום – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
מתחילת השנה השקענו 80 מיליון שקלים לשיווק קרקעות באזורי תעשייה בפריפריה. השקענו 170 מיליון שקלים ב-43 מפעלים בפריפריה. אל תספר לי מה עשינו ולא עשינו. בסופו של דבר – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – – מיליארדים.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
איפה המיליארדים? איפה, כלאת אותם ברווחים? – – – במדינת ישראל?
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
בסופו של דבר, תבין. בוא אני אספר לכם עוד משהו. סיפור אמיתי, הגעתי, חבר הכנסת – – –
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
– – – אולמרט, ומר נתניהו היה שר האוצר – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
הם פיתחו את זה.
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
זה פשוט מדהים, אתם כמו – – –
<קריאות:>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
– – – כמו דחליל שמרחיק ציפורים, אתם מרחיקים משקיעים ואתם לא מבינים שאותם משקיעים, שאתם כל היום תוקפים, הם יוצרים את מקומות העבודה, לא הכנסת.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
הכסף שלנו יצר את מקומות העבודה.
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
הכנסת לא יודעת לייצר מקומות עבודה. נביא משקיעים, תהיה פה עבודה; נביא עוד משקיעים, יהיו פה משכורות יותר גבוהות – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
– – נרחיק את המשקיעים, נחזור להיות כלכלה כמו קובה, ששם אימצו את כל החקיקה הפופוליסטית שלכם.
<איתן כבל (העבודה):>
אני רוצה להזכיר לך, אדוני השר. אדוני השר, אם יורשה לי להגיד – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
יותר מזה, בהשקעות שלנו בפריפריה הכנסנו חידוש ש-80% מהמענקים הולכים לחברות קטנות ורק 20% – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
אבל אתה לא – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
ואל תספרו לי פה על טייקונים. אין מישהו שנאבק בטייקונים יותר מאתנו. בחוק המלט – פעם ראשונה בתולדות המדינה – שנים על גבי שנים היה מונופול של מפלגת העבודה שלכם שנקרא "נשר", למה? ככה. אולי יותר מ"ככה", אולי היו להם קצת קשרים. לראשונה העברנו רפורמה על תחרות, ובחוק המזון, וגם אתם עושים לובי נגד חוק המזון – –
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני השר, החיים הם מעבר ל"נשר" – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
– – אנחנו מייצרים תחרות גם בשוק הזה, ואנחנו לא נרפה, נגיע לכל כיס של חוסר תחרות כדי לייצר את התחרות.
<זהבה גלאון (מרצ):>
איזה חוק – – – אין חוק כזה.
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
אתם יודעים, לפני 100 שנה, חברת הכנסת גלאון – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
חייבים שכל – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
חברת הכנסת גלאון, התפיסות שלך כל כך מיושנות. לפני 100 שנה בניו-יורק היו כרכרות – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
אין חוק כזה – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
– – ואז הביאו פתאום מכוניות. דמו בנפשכם שוועד עובדי הכרכרות היה עושה שביתה: אנחנו לא מוכנים להכניס – – –
<קריאות:>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
זה בוודאי היה עוזר. תבינו שאנחנו רוצים להרים פה את הכלכלה, תפסיקו כבר לבלום יצירת מקומות עבודה.
<קריאות:>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
תפסיקו כבר עם הפופוליזם שמרחיק עובדים. למה אני צריך להתנצל בקרב משקיעים פוטנציאליים, שרועדים כשהם שומעים – וגם על הגז שמרבים לדבר, בואו נדבר רגע על הגז.
<איתן כבל (העבודה):>
בשבוע שעבר בא לפה שר האוצר, ואמר לנו שלא בונים בגללנו. לא בונים בגללנו.
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
כמה מפעלים בישראל לא הוקמו בגלל התפיסה הזאת?
<איתן כבל (העבודה):>
עכשיו אתה אומר שמפעלים – אתה אומר שאנחנו מבריחים משקיעים? מה זה.
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
כמה חברות לא נוסדו בגלל התפיסה שלכם? כמה עובדים לא עובדים בגלל התפיסה הזאת?
<איתן כבל (העבודה):>
בגללנו? בגללנו מפטרים? בגללנו מפעלים נסגרים?
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
התפיסה החדשה אומרת: לא משמרים מפעל בכל הכוח. לא משמרים מפעל – –
<איתן כבל (העבודה):>
סליחה, אבל בגללנו? אדוני השר, אתה השר, אנחנו רק אופוזיציה.
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
– – גם אם זה לא פופולרי.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
כן, גם אם זה לא פופולרי. תקשיבו, יש תפיסה חדשה. רוצים להתווכח? בואו תראו.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
תפיסה אחת אומרת: יש מפעל כושל. יגיע שר התמ"ת או שר הכלכלה, יזרוק צ'קים ויינשא על הכתפיים של הסוציאליסטים.
<תמר זנדברג (מרצ):>
איזה צ'קים – – – ב"טבע"? על מה אתה מדבר?
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
תפיסה אחרת אומרת, חברת הכנסת זנדברג: אנחנו לא זורקים כסף על מפעל כושל – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
רק על "טבע". רק על "טבע".
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
– – אנחנו משקיעים כסף בעובדים כדי שהם יוכלו לעבוד במפעל מועיל. מה לעשות? זה הגיוני.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – – תסתכל על מעמד הביניים – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
אבל אתם לא תיתנו להיגיון לפעול, כרגיל.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני השר, נמצאה הבעיה של כלכלת ישראל. בשבוע שעבר שר האוצר אמר: לא בונים בגלל האופוזיציה. עכשיו אתה אומר שבגללנו לא – – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
תדעו לכם שבמקומות שיש no fire יש גם no hire. במקום שאי-אפשר לפטר, גם אף אחד לא ישכור.
<תמר זנדברג (מרצ):>
no fire, no hire, מה עם הכביש לטייבה?
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
נכון. חברות הכנסת זנדברג וגלאון, כמה מקומות עבודה אתם יצרתן בחיים? כמה? תראו לי. אתם יודעים כמה החברות הפרטיות יורקות דם? כמה עבדתם בשביל זה?
<איתן כבל (העבודה):>
זה לא הוגן, אבל, להציג את זה כך.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
אז אולי באמת – יש לי רעיון לפתרון המושלם: כל אזרחי ישראל יבואו להיות עובדים במגזר הציבורי. לא נצטרך יותר מגזר פרטי, כי הם האויב, ופשוט שכולם יעבדו בממשלה, ובא לציון גואל.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – – שר האוצר אמר שהולכים – – – אנחנו סוגרים מקומות עבודה, לא שמעת את זה?
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
לסיכום, רבותי, תפסיקו להפחיד. תפסיקו להפחיד מפה את המשקיעים.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אנחנו – – –?
<שר הכלכלה נפתלי בנט:>
תבינו שרוח האדם, רוח היוזמה, האמונה של אדם שהוא יכול ליצור חזון, לגייס משקיעים, והחופש הזה גם להיכשל – מותר להיכשל – רק החופש הזה ייצר במדינה שלנו מקומות עבודה. תודה רבה.
<מיכל רוזין (מרצ):>
מותר להיכשל אבל לא ללכת עם הראש בקיר.
<אילן גילאון (מרצ):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשר בנט, שענה במדויק על כל משפט ששמענו בהצעת האי-אמון.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – – עוד לא היה בכנסת – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הבאה, שהיא של סיעת ש"ס – פגיעתה של הממשלה בתורת ישראל, בעם ישראל ובארץ-ישראל. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי והמנמק הוא חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה, אדוני.
<זהבה גלאון (מרצ):>
האחים בנט ולפיד מאשימים את האופוזיציה בסגירת מפעלים. עוד לא ראיתי דבר כזה. עוד לא ראיתי דבר כזה שהממשלה התבלבלה, ושר כלכלה ושר אוצר מאשימים את האופוזיציה.
<נסים זאב (ש"ס):>
למה את לא מפסיקה לצעוק, אפשר לדעת? תירגעי קצת.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אין לך – – – פה? זו שעת חירום.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני דווקא רציתי להגן על חברת הכנסת גלאון ולומר שהיא יצרה לפחות שלושה מקומות עבודה, כי במקום שלושה מנדטים למרצ יש שישה. אבל אז נזכרתי שבנט, אם כן, יצר תשעה, ועוד פעם ידו על העליונה. זה לא טוב. לא התערבתי בדיון. אנחנו נאפשר לחבר הכנסת נסים זאב לנמק את הצעת האי-אמון.
<זהבה גלאון (מרצ):>
הערה יפה, הערה יפה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני חייב לומר שאני נהניתי מכל רגע בוויכוח בין חברי הכנסת של מרצ לבין השר בנט, ואני מתנצל על כך שאני עכשיו מדבר, אבל מה לעשות, הגיע הזמן.
גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אני חייב לומר שבכל פעם אני מתפעל מחדש מראש הממשלה שלנו שעומד על עקרונותיו ודורש מאבו מאזן, ובצדק, שיכיר בנו כמדינה יהודית ודמוקרטית. אני אומר ברצינות: אשרינו, מה טוב חלקנו שביבי נתניהו ראש ממשלתנו. סוף-סוף יש לנו ראש ממשלה עם עקרונות, עם אג'נדה, שמבין שאנחנו צריכים להיות מדינה יהודית. אבל מה עושים כדי לשמר את העם היהודי בארץ-ישראל, כדי באמת לשמור על ארץ-ישראל? ומה בפועל אנחנו עושים כדי להחריב ולהרוס את כל מה שקשור לעולם התורה?
אני רוצה רק לצטט; אני לא רוצה להתלונן על הממשלה הזאת. התרעומת המרכזית שלי היא על הבית היהודי. אם אומר את דברי מתוך האידיאולוגיה והחשיבה שלי, אולי אני אדם קצת קיצוני, אבל אני רוצה לצטט כמה מילים שאמר הרב לבנון בחודש אלול, שזה באמת זמן הווידוי, זמן הרחמים והסליחות. אגב, אני מזכיר לכולכם שגם יאיר לפיד עשה וידוי – שמעתם שהוא חזר בתשובה? בערב יום הכיפורים הוא התוודה בפני כל הקהל שהוא מייצג, ואמר: עדיין לא סיימתי את המהפכה, עדיין לא הצלחתי להנהיג תחבורה ציבורית בשבת, כל הנושא של ברית הנישואין וחוק הזוגיות, וכהנה וכהנה. הוא עמד ערב יום הכיפורים לפני בורא עולם ואמר: ריבונו של עולם, אני עוד לא הצלחתי להשלים את המהפכה שאני חושב עליה. אז אני אומר לכם, רבותי, שבשום מזימה כזו לא יוכל להצליח ולא תעלה בידיו.
אני רוצה לומר כמה ציטוטים מהרב לבנון, כאשר הוא טוען כנגד הבית היהודי, ובצדק. הוא אומר: לאן הוביל אותנו מי שעומד בראש המפלגה, שזה בנט, שעכשיו עמד פה – חבל שהוא לא שומע את הדברים. חשוב לומר את מה שהרבי שלו אומר; מה שאני אומר זה לא מעניין. הוא אומר שמאז הברית עם לפיד כמעט כל הגשרים עם העולם החרדי נשרפו, ועם הקיצוץ בקצבאות לא רק שהגשרים נשרפו אלא החרבות נשלפו. מבחינה פוליטית, שרפנו את הגשרים עם עולם התורה החרדי, וזה נזק גדול. הוא אומר: באמת, ושנינו, כאשר נפתלי בנט הודיע על פתיחת השורות במפלגה, היו שאיפות גדולות, וזה שבה את לבנו. באמת חשבנו שהוא הולך להוסיף ולא לגרוע. ראינו בכך התפתחות חיובית מאוד. אבל בפועל הקשר עם העולם החילוני התהדק, ונשרף לגמרי הקשר עם העולם החרדי התורני, כולל הדתי לאומי תורני. כלומר לא רק בחרדים הוא פגע אלא הוא פגע גם בישיבות התורניות הלאומיות שהוא מייצג. כלומר, הציפייה שלנו הייתה שלגשרים הטובים שיש לנו עם עולם התורה החרדי, האשכנזי והספרדי כאחד, יתווספו עוד גשרים גם עם העולם החילוני. הוא חשב, והבית היהודי חשב, שאנחנו הולכים להוביל עוד גשר.
כשאתם נוסעים לברוקלין, למנהטן, יש ברוקלין ברידג' ויש מנהטן ברידג'. כולם מובילים לאותה דרך, אבל כל גשר נוסף כדי להגיע יותר טוב, יותר בבטחה, יותר מהר. אבל לא כך קרה. הבית היהודי הפך להיות מפלגה שכל כולה והאג'נדה שלה פונה לכיוון החילונים, ולא רק שהיא משתפת פעולה עם חוק הגיוס, שהוא חוק אווילי, שאין לו ידיים ורגליים – מי יכול לגייס בכוח? זה הרי סתם חוק שלא שווה את הנייר שעליו ייכתב. יתרה מזו, זה מזכיר לי את התוכנית של רפול. היו נערי רפול בזמנו. כמה מדינת ישראל השקיעה בנערי רפול? אז היום הצבא הולך לוותר על למעלה מ-5,000 אנשי קבע, אנשי צבא, שהמדינה השקיעה בהם הון עתק עד שהגיעו למה שהגיעו, והיום מתעסקים עם חוק הגיוס של בני הישיבות. ההשקעה שם היא אדירה, וכל ההשקעה הזאת לא שווה את התוצאה, כשבסופו של דבר הצבא גם לא מעוניין בהם. הרי הצבא רוצה את השוויוניות, והעניין של נשים בצבא ושירת נשים וכל העניין של שירות נשים בצבא – הרי אנחנו לא הולכים לעשות עוד יחידות ועוד חטיבות.
ואמר בפירוש הרמטכ"ל, וגם שמעתי אותו כמה פעמים, אולי מדובר על עוד יחידה או שתי יחידות. מקסימום גדוד נוסף, לא מעבר לזה. אז על מה כל המהומה? הוא בפירוש אומר שזו אג'נדה פוליטית של מישהו שמנסה לפנות לקהל התומכים שלו. הוא מתכוון, כנראה, ללפיד.
וחבל שהבית היהודי הולכים בכיוון הזה, הולכים שולל, רבותי. אני פשוט מרחם על הבית היהודי. השם הזה, "הבית היהודי". יש שנאה גדולה שמחלחלת בציבור החרדי כלפי הציבור הדתי-לאומי. ואני אומר לכם, רבותי, יש לכם הזדמנות לשנות כיוון. יש לכם הזדמנות היום לצאת בממשלה הזאת ולומר: חטאנו, עווינו, פשענו. אנחנו חוזרים בנו.
עכשיו, מה קרה בעצם? גרמו לקיצוצים בעולם הישיבות, פגיעה בקצבאות ילדים, והבית היהודי, המפלגה הזאת היא שותפה מלאה לכל המהלכים. שיהיה ברור שכל הקרע עם הציבור החרדי הוא עקב אותן פגיעות קשות שגרמו בקצבאות הילדים ושהבית היהודי הצטרף לדבר. פגיעה בתקציבי הישיבות זו פגיעה בעולם התורה, שזה בבת עינינו, של הציבור החרדי. ואני אומר לכם, לא רק בציבור התורני, הייתה הפגיעה גם בציבור הלאומי, וחבל מאוד שאתם הולכים יחד עם יש עתיד, שיש לה אידיאולוגיה שונה לגמרי, לחלוטין.
ההעדפה של לפיד על-פני החרדים הובילה להפניית העורף של האחרונים מארץ-ישראל. נכון להיום אין בנייה בארץ-ישראל, אין בנייה ביהודה ושומרון. סליחה, הליבה של ארץ-ישראל ביהודה ושומרון. יש רק בנייה פרטית אבל אין בנייה ממשלתית. אז בשביל מה יש ממשלה שקוראים לה "ממשלת ימין"? בשביל מה יש הבית היהודי? הקיצוצים בתקציב הישיבות גורמים לאיבוד האמון של הציבור הדתי-לאומי במפלגת הבית היהודי.
אני פשוט רוצה גם להציל את הבית היהודי. אני אומר לכם. אכפת לי שהבית היהודי יישאר בית יהודי ככתבו וכלשונו. הציבור הדתי-לאומי הולך ומאבד אמון. תקציבי הישיבות קוצצו ב-75%. זו תוצאה של הישיבה בממשלה הזאת.
<היו"ר גילה גמליאל:>
נא לסיים.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני רוצה לומר, ממש בגדול, שהמכה התקציבית לישיבות בכך שהורידו באופן מאוד דרסטי את התקציב, למשל ב-2013 בחור ישיבה מקבל 155 שקלים במקום 476 שקלים. זה פשוט חרפה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה.
<נסים זאב (ש"ס):>
חרפה לממשלה הזאת שמובילה ציבור שלם, מגזר שלם, מובילה אותו לחרפת רעב.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה לחבר הכנסת נסים זאב.
<נסים זאב (ש"ס):>
ואני מקווה שדברי באים על אוזן שומעת ומישהו שמקשיב לכך.
<היו"ר גילה גמליאל:>
ישיב סגן השר המקשר אופיר אקוניס. בבקשה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
גברתי היושבת-ראש, תודה, נדמה שבכלל נקלענו לוויכוח בין המפד"ל לש"ס. חבר הכנסת זאב, אני מבין שיש מטען גדול מאוד בין המפד"ל לבין ש"ס, מטען ארוך-שנים, כן?
<יוני שטבון (הבית היהודי):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אבל נדמה לי שהוא איננו מעניינה של מליאת הכנסת. זהו ויכוח פוליטי לגיטימי, אבל כיוון שש"ס הגישה הצעת אי-אמון שכותרתה "פגיעתה של הממשלה בתורת ישראל, בעם ישראל ובארץ-ישראל" אני אענה בכל זאת, חבר הכנסת זאב וחבר הכנסת אטיאס, לפחות ביחס לכותרת הזאת.
ממשלת ישראל בראשות הליכוד מכבדת את תורת ישראל, מחזקת את עם ישראל ואת ארץ-ישראל. אין לנו מדיניות כזאת, כפי שאתם מביאים לידי ביטוי בכתב האי-אמון שלכם. לא הייתה, איננה וגם לא תהיה.
יש ויכוחים לגיטימיים סביב חוקים, חבר הכנסת זאב, ובעיקר סביב חוק מסוים שאתה התייחסת אליו, סביב החוק המכונה בטעות, אדוני שר הביטחון, "השוויון בנטל". זה שם מאוד לא מוצלח. לא מוצלח. אני חושב שזה ביטוי גרוע. הוא שגוי ומטעה. הגיוס לצה"ל הוא זכות גדולה; ואני יודע שרבים ממנהיגי ש"ס שירתו, רבים מאוד ממצביעי ש"ס שירתו או משרתים בצבא. זוהי זכות גדולה. זה צריך להיות, חבר הכנסת זאב, חוק השוויון בזכות ולא חוק השוויון בנטל. זה צריך להיות שם החוק.
ואני בטוח שכאן תתקבל ההכרעה ברוב קולות, כפי שמתקבלת במדינה דמוקרטית, בשיטה הדמוקרטית הטובה שישנה ועוד תהיה פה; אף ששמעתי את חברותי – כן, בעיקר את חברותי – מסיעות השמאל. הן מזדעקות על הדמוקרטיה הישראלית. הדמוקרטיה הישראלית, ברוך השם, יציבה. היא טובה, היא בועטת, היא חיה, היא תוססת. היא תססה באולם הזה, היא תוססת גם מחוצה לו. כן, לא הייתי מתרגש יותר מדי מכל אמירה כזאת או אחרת. אגב, מותר, חברת הכנסת זנדברג, להגיד גם עמדות שהן לא עמדותיכם. מותר בדמוקרטיה לאדם להביע עמדה שהיא לא עמדה שלכם.
<תמר זנדברג (מרצ):>
תלמד אותנו משהו על זה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לא, זאת דמוקרטיה.
<תמר זנדברג (מרצ):>
אז תלמד אותנו משהו על זה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
כי נדמה לי שכל פעם שמישהו מביע עמדה אחרת, גברתי היושבת-ראש, מעמדותיה של סיעת מרצ, מייד יוצאת הכותרת, התגובה הפבלובית למבזק האינטרנט: פגיעה בדמוקרטיה. תשנו קצת.
<תמר זנדברג (מרצ):>
זה מותר, אני מקווה.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
לפני או אחרי שאתם מחסלים את בית-המשפט העליון? זה לפני או אחרי שאתם מחסלים את בית-המשפט העליון?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
בוא, בוא, בית-המשפט העליון כבודו במקומו מונח. גם הוא איננו חסין מביקורת.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
מביקורת כן, מחיסול לא.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – – שפוגעים בדמוקרטיה. ולא הקשבת – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
חברת הכנסת רוזין, דווקא הקשבתי לנאומך קשב רב, ואני אתייחס אליו ביתר פירוט גם בסוף הדיון על הצעות האי-אמון. אני אומר לך שלא כל חוק שלא אתם מביאים הוא פגיעה בדמוקרטיה. עם כל הכבוד לכם.
חבר הכנסת זאב, תפיסתנו לגבי תורת ישראל, עם ישראל וארץ-ישראל היא מאוד בסיסית. כפי שהודיע ראש הממשלה פעמים רבות, גם את אותו חוק השוויון בזכות אנחנו לא נקדם תוך כדי הסתה של ציבור במשנהו, לא תוך כדי שימוש בניגוח ציבור אחד בשני.
<דב חנין (חד"ש):>
אתה רומז למישהו?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
נדמה לי שדברי מאוד מובנים, חבר הכנסת חנין.
<דב חנין (חד"ש):>
אתה אומר שאתה לא רומז.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני לא רומז. מדיניות הליכוד, ממשלת הליכוד, היא להעביר את החוק הזה. להעביר אותו כי הוא חוק נכון, חוק צודק. אני לא יודע עליך אבל נדמה לי שגם מרצ וגם העבודה כבר תמכו בו בקריאה הראשונה. בשוויון בנטל. בשוויון בזכות.
<מיכל רוזין (מרצ):>
לא, התנגדנו. מרצ התנגדה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אה, זה מצער מאוד, גברתי.
<מיכל רוזין (מרצ):>
מרצ הצביעה נגד.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אם כך, אני מאוד מצטער. אני עוד יותר מצטער אפילו ממה שהצטערתי לשמוע את נאומך קודם.
בכל מקרה, אנחנו נקדם אותו מבלי לשסות ציבור בציבור, כי, כפי שאמרתי, חבר הכנסת זאב, הזכות לשרת בצה"ל היא זכות אדירה. אני מודיע לכם, חברי הכנסת זאב ואטיאס, יושב-ראש סיעת ש"ס, אנחנו נביא את החוק הזה לקריאה השנייה והשלישית כי הוא חוק נכון והוא חוק צודק, ולא נעשה זאת תוך כדי שיסוי של ציבור בציבור. תודה, גברתי.
<תמר זנדברג (מרצ):>
וזה מה שקורה בפועל.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה לסגן השר המקשר אופיר אקוניס.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני לא ידעתי שהתנגדתם. מאוד מצער.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר גילה גמליאל:>
הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה. חברת הכנסת רוזין, הודעה של מזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיע, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה וקריאה שלישית, הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 53), התשע"ד–2013, שהחזירה ועדת המדע והטכנולוגיה. תודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה.
<הצעות סיעות העבודה, רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד, מרצ – יהדות התורה וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. כישלונה בתחום הכלכלי, החברתי והמדיני;>
<2. כישלונה בכל התחומים – החברתי, המדיני והכלכלי;>
<3. הממשלה כושלת והמצב הכלכלי והחברתי הולך ומחמיר – מפעלים נסגרים, עובדים מפוטרים והעוני גדל;>
<4. פגיעתה בתורת ישראל, בעם ישראל ובארץ-ישראל>
<היו"ר גילה גמליאל:>
יעלה חבר הכנסת משה מזרחי. אנחנו עוברים כרגע לדיון הסיעתי. עומדות לרשותך שלוש דקות. בבקשה. אחריו תעלה חברת הכנסת קארין אלהרר.
<משה מזרחי (העבודה):>
גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי לכנסת, סגן השר אקוניס – איפה הוא?
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<משה מזרחי (העבודה):>
הוא העיר על זה שיש לנו שבלונות כלשהן – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<משה מזרחי (העבודה):>
אני מבקש להפסיק את השעון.
<היו"ר גילה גמליאל:>
חברת הכנסת רוזין, סגן השר מיקי לוי, תכבדו את חברכם. בבקשה. תקבל את זה.
<משה מזרחי (העבודה):>
תוסיפי. רציתי רק להעיר לסגן השר אקוניס על ההערה שלו על השבלוניות שבהצעות האי-אמון, שזה כמו במערכון של "הגשש": אולי השאלות הן אותן שאלות, אבל גם התשובות הן אותן תשובות.
אני דווקא רוצה לפנות לראש הממשלה נתניהו ולברך אותו ליום ההולדת שלו. זה תמיד יום טוב, שבו אדם עוצר, חושב, איפה הייתי, מה עשיתי ולאן אנחנו הולכים הלאה. לנו – אני אומר את זה כי לנו יש הרגשה שראש הממשלה נוכח-נפקד בכל מה שמתחולל בסביבת העבודה שלו. אנחנו לא מרגישים אותו, בעיקר בתחום הפנים שלנו. באמת, הלב שלי יוצא אליו, לבדידות הלא-מזהירה שהוא נמצא בה שם, כשאני רואה שגם חברי סיעתו, ובכלל סוסי הקואליציה, כל אחד מושך לכיוון אחר ועושה ככל העולה על רוחו.
ראש הממשלה, אתה דיברת על מנהיגות, על הרצל, על צ'רצ'יל, דוגמאות ראויות לבעלי חזון ומטרות ברורות. אחד מהם הבטיח דם, יזע ודמעות לאזרחיו. כדי להשיג אותם הוא הבטיח להם תקווה גדולה בקצה. אנחנו לא רואים את הדבר הגדול הבא. אנחנו הולכים לשום מקום, ומובטחים לנו רק פחד, בדידות, ייאוש, וכנראה בסוף בכל זאת גם קצת דמעות. מנהיגות רצה למרחקים ארוכים שיש להם קצה. כאן היא רצה על הליכון – הרבה מאמץ וזיעה ו"במקום דרוך".
אני גם רוצה לברך על ההכרעה שסוף-סוף הגיעה, בבחירת הנגידה. אבל הנה, זו דוגמה לאיזשהו תהליך מנהיגותי מגומגם, תהליך מסואב, פוגעני עד לרגע המינוי. מה זה, עיוורון, קטרקט מנהיגותי? חודשים הם לא ראו אותה ממטר, עד להשתלת הקרנית – קרנית פלוג; ואני מאחל לה, לטובת כולנו, הצלחה גדולה.
אתם, אדוני ראש הממשלה, ותלמידך לתרבות הזיגזגים שר האוצר, טענתם וטוענים – ואת זה שמענו גם מאקוניס – את הטענות האלה שהאופוזיציה טוענת טענות סרק ופופוליזם. אתם רואים את הדברים משם, גבוה, ואוויר הפסגות הוא דליל ורחוק מהאוויר הדחוס עד להתפוצצות של הציבור.
אז הנה, קיבלנו שי, את דוח מבקר המדינה. דוח צנוע, מקצועי, לא מתלהם, אבל יש בו ביקורת חריפה על המדינה ורשויות המדינה, על מחדליה, מחדלי הרגולציה בכל הנושאים שהאופוזיציה התריעה עליהם זה מכבר ולאורך כל המושב: ריכוזיות האשראי, הפקרת כספי משקיעים, אובדן מיליארדים במדיניות תמלוגים ושימוש במשאבי הטבע, על הטבות מס כבירות לחברות הגדולות, על הרווחים הגדולים הכלואים ועל הדיור הציבורי ועוד ועוד. גם המבקר פופוליסט? הוא סוציאל-דמוקרט בארון? אולי גם משרד המבקר, כמו שאמרה פה אחת מחברות הבית על בית-המשפט העליון, גם הוא סניף של מרצ?
במשמרת שלך, אדוני ראש הממשלה, מנסים לפרום פה את כל מערכת האיזונים של הדמוקרטיה הישראלית ולפגוע במעוז האחרון שמגן, בהיעדר חוקה במקומותינו – בית-המשפט העליון.
לקראת סיום, אני מבין שאני מגיע לקראתו, שתי מילים. אם כבר הזכרנו את בית-המשפט העליון, שבאים אליו בטענות שהוא נכנס לבורות האלה שהמחוקק נמנע בכוח מלהיכנס לתוכם, איפה שלא נוח לו, ואחר כך באים אליו בטענות – אתמול עלתה לוועדת שרים לענייני חקיקה הצעת החוק הכל-כך ראויה ונכונה, שבאה גם בעיתוי כל כך מדויק, מול הפנורמה המכוערת הזאת של ראשי רשויות עם כתבי-אישום חמורים שממשיכים להתמודד וגם ימשיכו לכהן יום אחרי הבחירות. ההצעה הזאת נדחתה אתמול. תוציאו את הערמונים שמוציא לכם אותם בית-המשפט העליון, מבחינה נורמטיבית, כל פעם. אז תמלאו את תפקיד המחוקק ותלכו עם זה. אני לא אעלה אותה פה, ואני אלך עם הבטחתו של שר הפנים, שתוך שלושה חודשים הוא יביא הצעה דומה למשכן, כדי שאנחנו נרים את ידינו ונעביר אותה. לא צריך קרדיטים פה. מחקתי את שמי, אני רוצה שההצעה הזאת תעבור ומהר. לא יכול להיות שיום אחרי הבחירות נתעורר למציאות האיומה הזאת ואנחנו נברח לפינות כמחוקקים. לא רוצים שבית-המשפט העליון יתערב ויעשה את העבודה? שאנחנו נעשה אותה.
דרך אגב, למי שלא יודע, עד היום אנחנו חיים עם פסיקת בג"ץ בעניין פנחסי, שמורה ששר שהוגש נגדו כתב-אישום צריך להתפטר. הבית הזה מעולם לא חוקק את זה בחוק והשאיר את זה לפתחו של בית-המשפט. אני מסיים. לא אתפלא, במציאות של חיינו, אם מחר איזה שר יתעקש, ומה שנקרא יאתגר את בית-המשפט העליון ופשוט יסרב גם להתפטר מתפקידו עם הגשת כתב-אישום.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה לחבר הכנסת משה מזרחי. יעלה חבר הכנסת יוני שטבון מהבית היהודי. עומדות לרשותך שלוש דקות. אחריו יעלה חבר הכנסת ישראל אייכלר.
<יוני שטבון (הבית היהודי):>
גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, הצעות אי-אמון – יום שני והצעות אי-אמון, זה זמן מיוחד, לפחות עבורי, כדי להקשיב באמת לנבכי החברה הישראלית במובן מסוים, איפה הנקודות הרגישות, המתיחות בסוגיות מאוד מאוד משמעותיות בחברה הישראלית, וחברי הכנסת מרשים לעצמם, בצדק, באי-אמון במיוחד, לשחרר את הרסן. אמרתי את זה על הבמה הזאת כמה וכמה פעמים: אחרי 65 שנה שהמדינה הזאת קיימת, המדינה הנפלאה שלנו באמת, יש שלב כלשהו – שאני חושב שהוא שלב בריא – שאנחנו שואלים לאן אנחנו צועדים קדימה, מה מרכיב הזהות שלנו. עסקנו בבנייה, בכלכלה, בצבא, בהתיישבות בכל רחבי הארץ, והחברה הישראלית היום שואלת את עצמה לאן היא צועדת. את הסימפטום של הדברים אנחנו רואים בהצבעות אי-אמון, ואני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו כאן מקודם.
בסוף השבוע האחרון שרת המשפטים, שטענה שהיא גם שרת הדתות כנראה, הכריזה על רפורמות ענק בסוגיות דת ומדינה, ביניהן שוויון זכויות לפסולי חיתון, זוגות גאים וכדומה, באמת ברצון לאתגר, בצורה יחסית קיצונית להבנתי, את כל מה שקשור ליחסי דת ומדינה.
<דוד צור (התנועה):>
– – –
<יוני שטבון (הבית היהודי):>
מנגד, על אותו דוכן פה, יושב חבר הכנסת אייכלר, ובצורה גלויה, עם מבט בעיניים, בלי להתבלבל, לעניות דעתי, ביום הזיכרון לרבין, או באירוע אחר שהיה פה במליאת הכנסת, אומר שאם המצב הזה ממשיך, אנחנו ניקח את הישיבות שלנו ונחזור לגולה, לפולין. מצד אחד השיח הזה של שרת המשפטים, והשיח של חבר הכנסת אייכלר, לדעתי זה סימפטום לרצון להישאר במקום. הממשלה הנוכחית – ופה אני מסכים גם עם חברים מהאופוזיציה וגם עם חברים מהקואליציה – יש פה ניסיונות לא נגמרים לאתגר סוגיות מהות בחברה הישראלית. התוצאה של הדברים, בדרך כלל, כשכל אחד מושך לכיוון קיצוני מדי, זה הישארות במקום. הפתרון – ואני פונה פה לחברי גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, וכמובן אני פה גם להיאבק על הערכים שעליהם נבחרתי, אבל הניסיונות לאתגר עד הקצה סוגיות שקשורות במהות של החברה הישראלית, גם אם הן נכונות – צריכים להתבצע בהדרגה. תודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת יוני שטבון. יעלה חבר הכנסת ישראל אייכלר – חבר הכנסת ישראל אייכלר אינו נוכח. יעלה חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, דווקא הפסדנו את הרב אייכלר.
חבר הכנסת נסים זאב, המלחמות שלכם עם הבית היהודי, ועכשיו שמעתי חבר כנסת מהבית היהודי שחושב שהזהות היהודית של מדינת ישראל שייכת למפלגה, לבית היהודי, והיא לא שייכת לאחרים, אבל בוא ונדבר רגע דוגרי, באמת. מה עושים כדי לשמר את העם היהודי בארץ-ישראל? – שאלת – מה בפועל אנחנו עושים כדי להרוס את כל מה שקשור לעולם התורה? אני ראיתי היום מודעה שכתוב בה: "בעומדך מאחורי הפרגוד אינך לבד. מרן מביט עליך מלמעלה בעיניו הטהורות ובוחן את ידך". אין גבולות לכבוד שיש לי לרב עובדיה – אני הייתי אצלו בבית בעניין גיורים – על העומק בתורה ועל הכול. אבל איזה ידיים הוא בחן? כמה פעמים אתם הסתכלתם מתוך רצון לקרב את עם ישראל לתורה על מה הידיים שלכם עושות – –
<דב חנין (חד"ש):>
הוא בוחן שלא – – –
<אלעזר שטרן (התנועה):>
– – לאן הידיים נשלחות לפעמים? כואב לי. אני לא יודע. איזה מפלגה הואשמה פה, לא כתבי-אישום, על ידיים שנשלחו לקופת הציבור? איזה בד"צים, איזה חילול השם – כמה כשרויות נמנעות או כמה אנשים לא רוצים את היהדות הכשרה הזאת, כשהם יודעים כמה זה עולה להם, כשהם אולי חושבים גם מה עושים עם הכספים האלה?
<נסים זאב (ש"ס):>
אז יש רבנות. מה הבעיה? לא הבנתי. מישהו – – –
<אלעזר שטרן (התנועה):>
חבר הכנסת זאב, תעזוב. כשעם ישראל, שאין לו לימוד ליבה, חושב שהרב עובדיה בתוך השלושים שלו מסתכל בתוך הקלפי לאן נשלחת היד, זאת יהדות? זאת אלילות. אחרי זה אנחנו רוצים שלזה יתקרבו אנשים? אחרי זה יהיה לנו דיאלוג עם הבית היהודי ואתנו ועם מי שאתם רוצים על למה מתרחקים מהתורה ומי מרחיק מהתורה? באמת. תודה. תודה.
<נסים זאב (ש"ס):>
בינתיים בזכות מרן וש"ס מאות אלפים התקרבו – – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. תעלה חברת הכנסת תמר זנדברג.
<אריאל אטיאס (ש"ס):>
זה הדבר היחיד שהיה לך – – –
<אלעזר שטרן (התנועה):>
לא רציתי להרחיב. התאמצתי.
<אריאל אטיאס (ש"ס):>
– – –
<אלעזר שטרן (התנועה):>
התאמצתי לא להרחיב. התאמצתי.
<אריאל אטיאס (ש"ס):>
זה הדבר היחיד שהיה לך לדבר – – –? יותר טוב שלא תדבר. – – – שלא תדבר.
<היו"ר גילה גמליאל:>
עומדות לרשותך שלוש דקות. בבקשה.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
– – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
חבר הכנסת אלעזר שטרן.
<תמר זנדברג (מרצ):>
גברתי היושבת-ראש, הקשבתי קשב רב לדבריו של סגן השר אופיר אקוניס, והאמת היא שמדי שבוע יש לנו הזכות להקשיב לחבר הכנסת אקוניס שעונה על הצעות אי-אמון מטעם האופוזיציה, ופעם אחרי פעם האמת היא שהדברים שלו די נשמעים כמו מנטרה שחוזרת על עצמה. האמת היא – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
זה דבר – – – בעיני. אקוניס הוא לא סתם חבר כנסת.
<תמר זנדברג (מרצ):>
האמת היא שאני חייבת להגיד שאני יכולה קצת להבין אותו. אם מישהו כאן בקואליציה חושב שלנו זה נעים לעלות לכאן כל פעם ולהגיד: הדמוקרטיה, זו סכנה לדמוקרטיה – באמת זה לא נעים לנו. זה לא כיף לנו, כמו שאומרת הגננת בגן של הילדה שלי. רק מה לעשות, שאנחנו פוחדות ופוחדים, אנחנו חרדות וחרדים ממה שאתם מתכננים לעשות כאן.
אני חייבת לומר אמירה אישית: כשהכנסת הזאת נבחרה, לנו, חברות וחברי הכנסת החדשים, יצא לככב בכל מיני – זה היה נורא מודרני לעשות: חברי הכנסת החדשים, חברות הכנסת החדשות, וכל מיני דברים כאלה, וכולם דיברו על איך הכנסת השתפרה, איך הכנסת החדשה היא כנסת יותר דמוקרטית, יותר ליברלית, הציבור שינה כיוון, בחר כנסת שהיא לא ימנית קיצונית שמשליכה את הדמוקרטיה לפח והכי חשוב מה יגידו מתפקדי הליכוד בהתנחלויות, אלא חשוב מה יגידו בעולם, חשוב מה צודק לעשות. אנחנו עכשיו רק מתחילות ומתחילים את המושב השני, ואנחנו תופסים את השערות ולא יודעים מה להגיד. אני פונה אליכם, החברות והחברים מיש עתיד, מהתנועה: איפה ההבטחות לליברליוּת, לדמוקרטיה היתרה? תסתכלו מסביבכם, תשאלו את עצמכם, מה קורה כאן? מה הן הצעות החוק האלה, רודפות האחת את השנייה? – תחרות בימניוּת ובהזיה. אני מצטערת לומר, אבל זה המצב.
ולחברות ולחברים מהליכוד שלא נמצאים כאן כרגע, לכם יש לי משהו אחר להגיד: אתם יודעים מה? אנחנו לא פוחדים לדמוקרטיה. הדמוקרטיה יותר חזקה מכם, והיא תישאר כאן, לא בעזרתכם – בעזרתנו. רק דבר אחד תזכרו: זה גלגל, והוא מסתובב. פעם אתם למעלה ופעם אתם למטה. עכשיו שפר מזלכם ובמקרה אתם למעלה, אבל לא לעולם חוסן, וכל הדברים האלה יחזרו אליכם כבומרנג. תודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. יעלה חבר הכנסת טלב אבו עראר. עומדות לרשותך שלוש דקות. בבקשה.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, אנחנו, כמיעוט ערבי במדינה הזאת, נאבקים מאז קום המדינה למען השגת שוויון זכויות בכל התחומים, ונראה שאנחנו לא רואים באופק שנגיע לזה, ואפילו לא לצמצום בפערים. אנחנו לא רואים שיש תוכנית גם לזה. ערביי הנגב גם נאבקים מאז קום המדינה על ההכרה ביישוביהם או בבעלותם על אדמותיהם ועל הזכויות המינימליות שניתנות לכל שאר האוכלוסייה, לכל שאר הישראלים, ואנחנו לא מקבלים את זה.
הממשלה הזאת, האמת, לא תולים הרבה תקווה בזה שהיא תעשה משהו לטובת האוכלוסייה הערבית. אני אביא לפחות דוגמה קטנה: פנינו לשר הביטחון פעמיים, בשני החגים, חג אל-פיטר וחג הקורבן, בבקשה מסודרת, בצורה מכובדת ומנומסת, כדי לאפשר לנו, כאוכלוסייה הערבית, בשני החגים שלנו, כמצווה דתית, להיכנס לרצועת-עזה ולהחליף ברכות. בשני החגים זו מצווה דתית שלא ניתנת לשיקול פוליטי או אחר. שר הביטחון בשני המקרים מסרב. משום מה? לא יודע. האם הוא חושש באמת לחיינו או לביטחוננו? זו הטענה, אבל לזה אין בסיס ואין מקום, אלא זו מדיניות שבאה לחנוק, נוסף על המדיניות הגזענית הרעה כלפי האוכלוסייה הערבית במיוחד בנגב, ולמנוע מהם – לא ביקור רגיל אלא מצווה דתית; בערבית זה נקרא: צִלַת ארחאם. מי שבקי ויודע אפילו משהו קטן על האסלאם יודע מה זה צִלַת ארחאם. שר הביטחון אומר "לא" בשני המקרים.
לכן, אנחנו נאבקים עד הסוף בכל האמצעים שעומדים לרשותנו, אבל הגיע הזמן שהממשלה הזאת תתקן את העוול הזה, ובמיוחד ביום הולדתו של ראש הממשלה. אני מבקש ומאחל שביום הולדתך, אדוני ראש הממשלה, ייוולד אצלך היושר, שייוולד אצלך זה שכל אזרחי המדינה הם אזרחים שאתה ראש הממשלה שלהם ואתה אמון עליהם.
משפט אחרון, גברתי, ואני מסיים: אני לא חושב שמי שאישר, שמי שהולך לחוקק חוק שלא מוכן לוותר על מטר אחד מירושלים אלא בהסכמתם של 80 חברי כנסת – פניו כלפי המלחמה ולא כלפי השלום.
דבר אחרון-אחרון – לגבי אל-מסג'ד אל-אקצא אל-מובארכ, אתם קוראים לו "הר-הבית", ואני אומר: אל-מסג'ד אל-אקצא אל-מובארכ לא ניתן לחלוקה. זה מקום קדוש אך ורק למוסלמים. למי שטוען, ולמי שמאמין ולמי שחושב שיש שם כותל, תחזרו לתורה שלכם, תדעו, תחכו למשיח שיראה לכם איפה הכותל שלכם. המשיח בערבית הוא אל-אעוור אל-דג'אל – עד שיגיע תמתינו. תודה רבה לכם.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חברת הכנסת קארין אלהרר. עומדות לרשותך שלוש דקות. בבקשה.
<דב חנין (חד"ש):>
גברתי היושבת-ראש, תודה לך, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, היום אנחנו מצאנו בתקשורת ידיעה מדאיגה נוספת על פיטורים, הפעם בקריית-שמונה בצפון. זו שרשרת, עמיתי חברי הכנסת, מצפון ועד דרום, כולל במרכז, כולל מפעלים גדולים וחברות עשירות בעבר. יש בישראל גל פיטורים, יותר ויותר אנשים מוצאים את עצמם מחוץ למקומות העבודה, יותר ויותר אנשים מוצאים את עצמם מובטלים – בפריפריות, אבל לא רק בפריפריות. צעירים ומבוגרים וגם אנשים שהיכולת שלהם להגיע היום למקום עבודה חדש ואחר, מצומצמת מאוד. בעיה חברתית בוערת, בעיה חברתית רצינית.
בעיה נוספת שנמצאת על סדר-יומנו, הכותרות של השבוע שעבר: המשך העליות במחירי הדיור, אותה סוגיה שראש הממשלה בנאומו הארוך בשבוע שעבר בחר שלא להתייחס אליה אפילו במשפט אחד. מחירי הדיור, שמטרידים כל כך הרבה אזרחים בישראל – אלה שלא מצליחים לעמוד בשכר הדירה, אלה שנזקקים לדיור ציבורי, אלה שרוצים לקנות דירה ולא מצליחים לעמוד בנטל המשכנתאות – בעיה חברתית רחבה וגדולה.
אז בדברים האלה אין לממשלה זמן לעסוק, אבל הנה אנחנו למדים שהיא כן מצליחה להתפנות לסוגיה אחרת, ומאשרת את ההחלטה שמשריינת את סיפוח ירושלים המזרחית ומונעת אפשרות של הסכם שלום, אלא אם 80 חברי כנסת יתמכו בהחלטה הזאת.
במה אתם מתעסקים, עמיתי חברי הכנסת חברי הקואליציה? במה אתם מתעסקים? אדוני יושב-ראש הקואליציה, במה אתם מתעסקים? רבותי השרים, ממה אתם מפחדים? למה אתם לא עוסקים ונותנים פתרונות לבעיות האמיתיות של הציבור הישראלי? למה אתם חוזרים ומחזירים אותנו אל האג'נדה של התקפה על בית-המשפט העליון, של התקפה על המערכות הדמוקרטיות, של ניסיונות לחסל את הדמוקרטיה הפרלמנטרית? למה כל הדברים האלה קורים?
עמיתי חברי הכנסת, התשובה מאוד פשוטה. יש קשר בין הדברים. אותה ממשלה שמתעלמת מהמצוקות החברתיות היא הממשלה שמנסה גם להסיח את דעתו של הציבור באמצעות הצבת דחלילים דמיוניים של איומים משפטיים, פרלמנטריים, דמוקרטיים, סיכונים שמולם צריך לגייס את הכנסת לשינויים אנטי-דמוקרטיים, אנטי-פרלמנטריים, אנטי-חברתיים.
עמיתי חברי הכנסת, אנחנו שבוע אחרי שבוע – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
משפט סיום, חבר הכנסת חנין.
<דב חנין (חד"ש):>
משפט סיום. – – מנסים לשכנע את הכנסת שהגיע זמנה של הממשלה הרעה הזאת ללכת. אני חושב שבמקרה הזה נכון לומר: טוב מאוחר מאשר בכלל לא. הממשלה הזאת כבר הסבה נזקים, אבל ראוי לה ללכת – –
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה.
<דב חנין (חד"ש):>
– – לדרכה ולשחרר אותנו מעולה, אם אפשר כבר היום. תודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. תעלה חברת הכנסת קארין אלהרר. עומדות לרשותך שלוש דקות.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
גברתי, תודה לך, חברי וחברותי, אני עליתי היום כדי לדבר על דמוקרטיה, המונח הזה שמשמעותו שלטון העם. צורת הביטוי הפורמלית של אותו שלטון עם היא למעשה הקביעה שהשלטון הנבחר על-ידי כמה שיותר אנשים מאותו עם הוא שיזכה בזכות ובלגיטימציה לקבוע – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
כמה חבל שחברי הכנסת של מרצ לא שומעים אותך. אולי – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
מיקי, אתה מהסיעה שלי, אל תפריע לי.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אולי – – – המונח דמוקרטיה. אני מתנצל.
<היו"ר גילה גמליאל:>
סגן השר מיקי, בבקשה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אני מתנצל.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
הרוב הוא שיזכה בזכות ובלגיטימציה לקבוע כיצד תתנהל המדינה. זה מה שנקרא שלטון הרוב. יחד עם זאת, הדמוקרטיה היא לא רק מקבץ של כללים שקובעים מי ייבחר ואיך בוחרים. הדמוקרטיה היא גם השקפת עולם ואורח חיים. היא מבטאת מחויבות לערכים ולעקרונות שביסודם נמצאת ההכרה שכל אדם הוא אדם, ויש לו זכויות טבעיות שלא ניתן לשלול ממנו, גם בשם הרצון של הרוב.
אף ששיטת הבחירות היחסית מתיימרת ליצור מצב כלשהו שכל האוכלוסיות מיוצגות ומקבלות את היכולת להשפיע, יש עדיין אוכלוסיות שלא מיוצגות בכלל בכנסת, שלא מיוצגות כאן בבית, ומה שאנחנו רוצים לעשות זה עדיין להגן על הזכויות שלהן. לשם כך נוצר עקרון הפרדת הרשויות, שיוצר מערכת של איזונים ובלמים ומונע מצב שבו ניתן כוח אבסולוטי בידי רשות אחת שתקבע ותסדיר כללים לכל האוכלוסייה מבלי שהדבר עומד למבחן.
בית-המשפט העליון הישראלי הוא אשר הופקד, בין השאר, על מלאכת הפיקוח על עבודתו של המחוקק. אני מזכירה לכולנו שבית-המשפט הוא מושא לכבוד ולגאווה בעולם כולו, בעיקר בשל העצמאות שלו לפסוק על סמך שיקוליו, ללא חשש, ללא משוא פנים. לא אחת, אני מזכירה, פסיקותיו של בית-המשפט הישראלי, בית-המשפט העליון, הן שהציבו נורמות חברתיות ותיקוני חקיקה שמקדמים שוויון זכויות והזדמנויות בישראל.
לנו, לחברי הכנסת, אני רוצה לחדד ולהזכיר שגם אנחנו צריכים לשמור על ענווה. אל לנו לפגוע במוסד החשוב הזה בגחמה של רגע, כמו ילד שמבקש לברוח מהבית כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה. אנחנו נבחרי ציבור, זה נכון, אבל גם אנחנו יכולים לטעות, וגם עלינו אפשר וצריך לפקח. בית-המשפט העליון לא יכול להיות עוד כלי בידיה של הכנסת. כל פגיעה בעצמאות שלו תרוקן מתוכן את עקרון הפרדת הרשויות ותפגע קשות בקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
דמוקרטיה אמיתית היא רק זו המצווה על יושביה לוודא שזכויותיהם של המיעוטים לא יופקרו אל מול רצונו של הרוב. תודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. אחרון הדוברים, חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
גברתי היושבת-ראש, השרים, חברי הכנסת, אני חשבתי לדבר על הבחירות לעיריות, שעומדות להתקיים מחר, אבל שמעתי עכשיו את חברת הכנסת אלהרר, שאמרה דברי חוכמה על תפקידה של הדמוקרטיה, ובפרט המשפט האחרון שהיא אמרה על התפקיד לשמור על זכויותיהם של המיעוטים למרות רצונו של הרוב, ואני חושב שהיא צודקת.
הבעיה שבג"ץ הישראלי, כפי שהוא היום, לא רק שהוא לא שומר על זכויות המיעוטים, אלא הוא עומד בראש ובראשונה עם אלה שמקפחים ופוגעים במיעוט שאינו הולך לפי רצון הרוב ולפי השקפות הרוב ולפי האידיאות של הרוב. ואם הדמוקרטיה איננה רק כללי בחירה אלא מחויבות לערכים ויסודות שכל אדם הוא אדם ואי-אפשר לשלול ממנו זכויות מיעוט גם ברצון הרוב, והפרדת הרשויות נועדה להגן עליו, זה בדיוק המאבק שאנחנו בכנסת צריכים לנהל נגד התערבות הבג"ץ ועירוב הרשויות – הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת.
מה שעושה בג"ץ – הנה דוגמה אחת, שהיא לא הכי טובה אבל היא הכי חמה: הוא פיטר ראש עיר יום לפני בחירות, כי לפי הערכים שקובעים השופטים, מי שהגישו נגדו כתב-אישום אינו יכול להיות ראש עיר. מה לעשות שהכנסת לא החליטה מעולם החלטה כזו? ראש עיר שהורשע לא יכול להיות ראש עיר, את זה אומר החוק. אם רוצים לשנות את החוק, יש כנסת, יש ממשלה, והם מוסמכים לקבוע את השינוי. אין בית-משפט בעולם, דמוקרטי, שמוסמך לשנות חוקים כאלה, לקבוע את הערכים שלו, לכפות אותם, אפילו אם אני חושב שהוא צודק.
למה אני חושב שהוא לא צודק בעניין הזה? כי כתב-אישום, כבר הוכח, הוא דבר שכל פרקליט ופרקליטה יכולים להגיש נגד כל אזרח ואזרחית מבלי שיש לו אפשרות כלשהי למנוע את כתב-האישום. הוא יכול לבוא לבית-המשפט עם עורכי-דין ולהפריך את כתב-האישום. אבל אם אתה קובע שראש עיר לא יכול לכהן ברגע ששמתי לו כתב-אישום – זה התחיל בתקדים שעשו לגבי הרב פנחסי, ששר לא יכול להיות שר ברגע שמישהו בפרקליטות החליט להדיח אותו ולעשות נגדו כתב-אישום. מחר כל חבר כנסת שלא ימצא חן בעיני הרוב, הפרקליטות, שהיא זרוע של שר המשפטים, יגישו נגדו כתב-אישום והוא מפוטר. ראש עיר, חבר כנסת. זו דמוקרטיה?
אבל זו רק דוגמה. הבעיה המרכזית של הבג"ץ היא שככל שזה נוגע בנושא דתי, ככל שזה נוגע לילדי החינוך החרדי, הם עומדים בראש הקיפוח והשלילה של זכויותיהם של הילדים האלה. מדובר על חוק נהרי. מחר יהיו בחירות. ביטלו את חוק נהרי. במדינה נורמלית, דמוקרטית, היינו צריכים את חוק נהרי? 30% מילדי ישראל משוללים זכויות בסיסיות.
<היו"ר גילה גמליאל:>
להתחיל לסיים.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
יש לך מדינה כזאת, לא דמוקרטית אפילו? והכול בשם הדמוקרטיה. אז היו צריכים חוק נהרי, ועכשיו הלכו וביטלו את חוק נהרי, ועכשיו כל ילדי ישראל תלויים בראשי הערים. לכן הבחירות מחר חשובות מאוד.
<היו"ר גילה גמליאל:>
משפט סיום, בבקשה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
גברתי היושבת-ראש, הכנסת חייבת לדעת שהמוסד שהכי מקפח ושולל את זכויות המיעוט, כשמדובר במיעוט החרדי, הוא הבג"ץ, ולכן אסור לתת לו לשלוט בנו. יש לו הסמכויות של רשות שופטת, שיעסוק בשפיטה. יש לו עשרות אלפי שוטרים לרשותו. אין לו שום סמכות לחוקק חוקים, רק לכנסת הזאת. תודה.
<היו"ר גילה גמליאל:>
תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. יעלה סגן השר המקשר אופיר אקוניס, בבקשה, להשיב בשם הממשלה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, שמעתי כאן את רובו של הדיון המרתק בהצעות האי-אמון ואת הנימוקים הטובים והטובים-פחות של חברות וחברי הכנסת. אני מוכרח להגיד לכם שבשעתיים האחרונות שמענו הכול חוץ מדבר אחד שבו האופוזיציה לא האשימה את הממשלה, דבר אחד, אבל בוודאי תעשו את זה עוד הערב, בדפי הפייסבוק שלכם. אנחנו גם אשמים בתקלה העולמית, נכון?
<תמר זנדברג (מרצ):>
בפייסבוק יש תקלה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
זה מה שאמרתי. אז אמרתי – בזה, גברתי, עוד לא האשמתם אותנו. חוץ מזה האשמתם אותנו בכול. חברת הכנסת רוזין, שנימקה את הצעות האי-אמון של סיעת מרצ – השתמשת בביטוי, ציטוט, "כמו בדיקטטורות". ציטוט שלך. אין לכם גבול בהשמצה עצמית? אין לכם גבול בהרס עצמי? אנחנו ברוך השם דמוקרטיה, דמוקרטיה לתפארת.
<מיכל רוזין (מרצ):>
לא לעולם חוסן. יש לשמור על הדמוקרטיה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
חזקה, יציבה, תוססת. כן, גברתי, יש בה גם יצרים. והדמוקרטיה שלכם איננה מעל לדמוקרטיה של אף אחד אחר, משום שיש תחושה שרק לכם מותר לדבר, רק לכם מותר להביע עמדות, רק לכם מותר למתוח ביקורת. כל החוכמה, כמובן, היא אצלכם.
<מיכל רוזין (מרצ):>
לא משתיקים אתכם, למה – – –
<נחמן שי (העבודה):>
למה אתה לא משיב לעניין?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
כל החוכמה היא הרי אצלכם.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
סליחה, גברתי. חבר הכנסת שי מעיר שהתשובה היא לא לעניין. מה לעשות שאתה לא היית בדיון? אני משיב לך, אני יודע למה אני משיב. "תן לי אשראִי", אמר מנהיג מפלגתך לוי אשכול.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אשראי.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
”אשראִי", הוא אמר. חבר הכנסת טיבי, הוא אמר "אשראִי". אתה צודק, אבל כך אמר לוי אשכול, מצוטט בהקלטה: "תנו לי אשראִי". הוא אמר את זה לבן-גוריון. אז תן לי אשראִי, חבר הכנסת שי, שאני יודע מה אני משיב לחברת הכנסת רוזין. אם תהיה בדיון – אגב, דבר מומלץ לחבר כנסת להיות בדיונים – אז תוכל גם להעיר הערות. כן. הגברת רוזין, חברת הכנסת, יודעת שאני משוחח אתה על תשובתה.
ולכן, כפי שאמרתי, חברת הכנסת רוזין, כיוון שאתם לא המצאתם את הדמוקרטיה, אני מציע לכם, כן, לא להטיף מוסר. ואת מספרת לנו, וזה שיא השיאים, כן, את מספרת לנו על הדמוקרטיה על-פי מנחם בגין, זכרו לברכה. אדוני היושב-ראש – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – – רק שלכם?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
50 שנה, אדוני היושב-ראש – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
אתה יכול לצטט את רבין, אבל אני לא יכולה לצטט את בגין.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
את יכולה לצטט כל אחד, אבל תדייקי בציטוטים.
<מיכל רוזין (מרצ):>
אז זה היה ציטוט מדויק.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
50 שנה, חברת הכנסת רוזין, 50 שנה אתם והוריכם הרוחניים – חבר הכנסת גילאון יודע בדיוק על מה אני מדבר – שפכתם את דמו. אתם גם קראתם לו בקריאות שאתם קוראים לנו היום. זה בדוק, זה הרי מצוטט. חבר הכנסת גילאון.
<אילן גילאון (מרצ):>
בגלל זה מי – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
נדמה לי שמנחם בגין נפטר מוות טבעי.
<מיכל רוזין (מרצ):>
הוא אמר את זה בציניות, אם לא הבנת.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
עכשיו, אתם קראתם לו "פאשיסט" – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
אתה קראת את זה לרבין – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – "סותם פיות". אני אענה לך על יצחק רבין תכף. כן.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
"מחרחר מלחמה". והשיא, בהפגנה שאתם ארגנתם – – –
<קריאות:>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לא, לא. הציבור צריך לזכור את הדברים, כן? השיא, בהפגנה שאתם ארגנתם, סיעותיכם – –
<אילן גילאון (מרצ):>
לקחנו ארון מתים אתנו, לא?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – קראתם לו בדבר שמעולם לא קראו לפני כן לראש ממשלה מכהן, זו עובדה היסטורית: "בגין רוצח". כך אמרתם. פעם ראשונה שהמושג המתועב הזה, שהיה מתועב גם על יצחק רבין, השתמשתם בו על ראש ממשלה מכהן, על מנחם בגין.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – – זה היה רק מהשמאל.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
מה לעשות, גברתי, אני לא אמרתי שום דבר שאיננו בבחינת עובדה היסטורית.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
תלכי אל הכתבים, תלכי אל העיתונות, תלכי, יש גם צילומים, צילומים. לא צילומי סטילס, צילומים של טלוויזיה. לא היו רבות כאלה בישראל אז, אבל הדבר מתועד.
ולכן, הדברים הללו, שפרצו את הגבולות, חבר הכנסת גילאון, אף אחד בסיעת הליכוד – אני שמעתי את נאומה המתגרה, הייתי אומר, של יושבת-ראש האופוזיציה ביום הזיכרון הממלכתי ליצחק רבין. שמעתי. והשיח הזה פרץ את כל הגבולות. ועכשיו, אדוני היושב-ראש, חברי העבודה ומרצ מטיפים לנו על חקיקה, או אפילו לא על חקיקה אלא על כותרות בעיתונים שעוד לא באו לידי ביטוי בחקיקה. ולכן כל הניסיון לפרוץ את השיח הציבורי בישראל, אדוני היושב-ראש, שבין השמאל לשמאל הקיצוני, הוא מבחינתכם סכנה לדמוקרטיה.
חברת הכנסת זנדברג לא נמצאת באולם – – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
למה לא?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
סליחה, גברתי, את נמצאת באולם. את אמרת שאני חוזר על אותן מנטרות כמעט כל שבוע.
<תמר זנדברג (מרצ):>
אבל התנצלתי.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני לא רוצה – לא, לא, זו זכותך להגיד את זה. במסגרת אי-סתימת הפיות של ממשלתנו את יכולה להגיד את זה עלי. אבל מה לעשות, אתם חוזרים על אותן מנטרות 80 שנה. 80 שנה, מאז תחילת השיח הציבורי, אדוני היושב-ראש, במדינת ישראל, עוד בימי היישוב, אותו שיח. תבדקי את הדברים האלה. והדבר המעניין, וזה הדבר החשוב, אדוני היושב-ראש, שהמנטרות שהשמאל חוזר עליהן מדי שבוע כבר 80 שנה אינן משכנעות את הציבור.
<מיכל רוזין (מרצ):>
חשבתי שהמדינה רק בת 65.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לא, בערך משנות ה-30. הרי אז זאב ז'בוטינסקי היה הפאשיסט, מחרחר המלחמה, הרוצח, סותם הפיות. מי המציא את כל הדברים הללו, מאיפה אתם שואלים את כל ביטויי הלשון החדים כל כך? הרי אתם השתמשתם בביטויים הללו מתחילת שנות ה-30. את רוצה – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<נחמן שי (העבודה):>
זה שיעור היסטוריה?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אתה לא היית בדיון, ואני מבקש ממך בפעם הבאה, חבר הכנסת שי, ברשותך – היכנס לדיון. זה דיון מרתק. חבר הכנסת שמולי, גם אתה לא היית.
<קריאות:>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני מצטער. לא, ראש הממשלה לא הגיע למקומו, חבר הכנסת כבל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הגיע.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
ראש הממשלה לא הגיע למקומו. כאשר יגיע למקומו נוכל להצביע. אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
יושב-ראש הקואליציה, כבר – – – את הזמנים שהוא השתכנע לגמרי שצריך לדחות את האי-אמון.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
סליחה, אדוני. אני עולה, תן לי ליהנות גם, קצת. תן לי ליהנות קצת. מה, חייבים פה להיות – חבר הכנסת כבל, אני ראיתי שאתה נהנית, ואני נהניתי.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני שלחתי את ברכתי, חבר הכנסת ריבלין, ואכן, אירוע חשוב. בכל מקרה, אדוני, אפשר עוד לקיים את הדיון הזה שעות רבות.
כולנו מחר הולכים לקלפיות. גברתי, סיעת מרצ, מחר מתקיימות בחירות דמוקרטיות. חברת הכנסת גלאון, מחר תתקיימנה בחירות דמוקרטיות בישראל, לרשויות המקומיות.
<קריאות:>
– – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
מנהיגת מרצ, ראשת מרצ. לא כל המועמדים שלכם יזכו. חלקם – אולי. אולי כן, אולי לא. הכול במסגרת הדמוקרטיה. ואני מבקש מכם לקבל כל תוצאה, גם כזו שלא מוצאת חן בעיניכם.
אני מבקש מחברות וחברי הכנסת לדחות את הצעות האי-אמון.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לסגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס. חברי הכנסת נא לשבת. חברי הכנסת, לרבות שרים, נא לשבת. חברי הכנסת, לרבות חברי הכנסת של יש עתיד, נא לשבת. אין תגובה. לא נרשמה תגובה. טוב, אולי הם לא מעוניינים להצביע.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. כישלון הממשלה בתחום הכלכלי, החברתי והמדיני – אי-אמון של סיעת העבודה. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת שלי יחימוביץ. מי בעד, מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 28
נגד – 55
נמנעים – אין
הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, 28 בעד, 55 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון של סיעת העבודה לא התקבלה.
כישלון הממשלה בכל התחומים – החברתי, המדיני והכלכלי – רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד. חבר הכנסת אברהים צרצור הוא המועמד להיות ראש הממשלה אם ההצעה תתקבל. חברי הכנסת, מי בעד, מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 28
נגד – 55
נמנעים – אין
הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעד – 28, 55 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת האי-אמון של רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד לא התקבלה במליאה.
הממשלה הכושלת והמצב הכלכלי והחברתי הולך ומחמיר – מפעלים נסגרים, עובדים מפוטרים והעוני גדל. מרצ ויהדות התורה. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון. מי בעד, מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד הצעת סיעות מרצ – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 29
נגד – 55
נמנעים – אין
הצעת סיעות מרצ – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעד – 29, נגד – 55, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון של מרצ ויהדות התורה לא התקבלה, למרות שחברת הכנסת גלאון קיבלה יותר קולות מן המועמדים הקודמים, חייבים לציין.
חברי הכנסת, פגיעתה של הממשלה בתורת ישראל, בעם ישראל ובארץ-ישראל, מטעם סיעת ש"ס. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. מי בעד, מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 26
נגד – 55
נמנעים – אין
הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעד – 26, 55 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת ש"ס לא התקבלה. הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה.
<בחירת סגן ליושב-ראש הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו עוברים להמלצת יושב-ראש ועדת הכנסת. בעצם יש שתי הודעות של יושב-ראש ועדת הכנסת, הראשונה טעונה הצבעה. חברי הכנסת, אני מבקש להישאר במקומות כי יש הצבעה.
הראשונה היא המלצת יושב-ראש ועדת הכנסת בדבר מינוי סגן ליושב-ראש הכנסת. נוסף על כך, תימסר הודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת על הקמת ועדה משותפת. בבקשה, יושב-ראש ועדת הכנסת צחי הנגבי.
<צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, תודה, לפי חוק הכנסת (מספר הסגנים ליושב-ראש הכנסת בתקופת כהונתה של הכנסת התשע-עשרה), כפי שתוקן בשבוע שעבר, ובהתאם לסעיף 2 לתקנון הכנסת, ניתן למנות עשרה סגנים ליושב-ראש הכנסת, כך שכעת מתאפשר מינוי נוסף של סגן, ובהתאם, ועדת הכנסת ממליצה לבחור בחבר הכנסת אורי מקלב לסגן נוסף ליושב-ראש הכנסת. בוועדת הכנסת הושג סיכום שלפיו כהונת הסגן הנוסף תחולק בין יהדות התורה, התנועה ומרצ, לפי גודלן. כהונתו של חבר הכנסת אורי מקלב כסגן יושב-ראש תימשך עד ליום 23 באפריל 2015. בסמוך לאותו מועד תבחר הכנסת סגן מסיעת התנועה, שיחל לכהן ב-24 באפריל 2015, והוא יכהן עד למועד שבו יוחלף על-ידי סגן מסיעת מרצ, הכול כפי שתמליץ ועדת הכנסת.
אבקש את אישור הכנסת למינוי חבר הכנסת אורי מקלב לסגן יושב-ראש הכנסת בתוקף מיידי ועד ליום 23 באפריל 2015.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, אנחנו נצביע. יושב-ראש ועדת הכנסת יכול להישאר על דוכן הנואמים, אני אצרף את קולו אם ינחה אותי.
מי בעד אישור ההודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת? נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד הצעת ועדת הכנסת – 59
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת לבחור את חבר הכנסת אורי מקלב לסגן יושב-ראש הכנסת נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אדוני, האם לצרף את קולך לתוצאות?
<צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):>
אין צורך.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעד – 60, כולל חבר הכנסת צחי הנגבי, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע שאושר מינויו של חבר הכנסת אורי מקלב לסגן יושב-ראש הכנסת על-ידי המליאה.
<הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אדוני ימשיך.
<צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):>
תודה.
חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 18 והוראת שעה) קובע כי תקנות והוראות מכוחו יידונו בוועדה משותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט. ועדת הכנסת קבעה כי הוועדה המשותפת תהיה בת עשרה חברים, חמישה מכל ועדה, כדלקמן: מטעם ועדת החוץ והביטחון – חברי הכנסת יריב לוין, צחי הנגבי, מרדכי יוגב, עמר בר-לב ואלי ישי. מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט – חברי הכנסת דוד רותם, קארין אלהרר, אורית סטרוק, מרב מיכאלי ואורי מקלב. יושב-ראש הוועדה יהיה יריב לוין.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מודה מאוד לחבר הכנסת צחי הנגבי, יושב-ראש ועדת הכנסת. חברים, אין צורך בהצבעה נוספת. ההודעה נמסרה למליאה כנדרש.
<הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 10), התשע"ב–2011>
[מס' מ/638; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"א, עמ' 1188.]
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו עוברים לסעיף הבא: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק כדלקמן; ההודעה על כך נמסרה ב-8 במאי 2013, היה די זמן לסיעות לשקול. החוק הראשון הוא הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 10), התשע"ב–2011. יש התנגדות של כמה סיעות. מטעם סיעת העבודה, מי מבקש לנמק?
<יצחק הרצוג (העבודה):>
אין לנו מנמק.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אם כן, מטעם מרצ, מישהו מבקש לנמק התנגדות? אין. חבר הכנסת דב חנין מטעם סיעת חד"ש מבקש לנמק את ההתנגדות. בבקשה, אדוני.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו עוסקים בדין רציפות על חוק לאיסור הלבנת הון. איסור הלבנת הון הוא סוגיה חשובה מאוד וגם רציפות זו סוגיה חשובה.
היום, אדוני ראש הממשלה, קיימנו בוועדת הכלכלה של הכנסת דיון על התוכנית להקים רכבת לאילת. הביא בפנינו שר התחבורה רצף ארוך ומקיף של החלטות ממשלה בעניין הקמת הרכבת לאילת. בשם אותו רעיון של רציפות, הוא הציע לנו בעצם להמשיך באותו נתיב ולקדם את הרכבת לאילת. אני רוצה, עמיתי חברי הכנסת, לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להציע לכולנו דווקא לחשוב על הסוגיה הזאת מחדש.
שורה ארוכה של נימוקים עמדו בפני הממשלה בהחליטה על רכבת לאילת, אבל ניתוח רציני ומקצועי של הנימוקים האלה, עמיתי חברי הכנסת, מראה שאין ממש ואין יסוד מאחורי אף אחד מהם.
אנחנו מדברים על גשר יבשתי שיהיה חלופה לתעלת סואץ. הסימולציה של הגשר היבשתי הזה מראה שהוא לא אפשרי: הוא יספק שירות יקר, גרוע ולא אמין בהשוואה להובלה בתעלת סואץ. הפעלת גשר מעין זה תחייב 12 שלבי מעבר בין נמל אילת לנמל אשדוד, ואותו דבר בחזרה. חישובים מראים שההעברות האלה יעלו כמעט 800 דולר להעברת מכולה בכיוון אחד בגשר היבשתי, בהשוואה לעלות של 30 דולר בלבד בתעלת סואץ. בנוסף, השימוש בגשר היבשתי יאריך את זמן העברת המכולות ב-21 יום לעומת השימוש בתעלת סואץ, ולכן תעלת סואץ עדיפה כלכלית, מהירה מבחינת הזמינות שלה, ואפילו אם היא תיחסם מאיזו סיבה בעתיד, עדיין זול יותר ומהיר יותר יהיה להעביר סחורות מהמזרח הרחוק דרך כף-התקווה בדרום-אפריקה מאשר להעביר אותן דרך הגשר היבשתי הבעייתי והמפוקפק הזה שמוצע להקימו.
הנמקה אחרת לאותה רכבת משא גדולה לאילת היא שיפור היכולת להביא לישראל סחורות. אבל גם כאן, עמיתי חברי הכנסת, רשת ההובלה הימית מבוססת על שימוש בנמלים מרכזיים, שמשמשים כ-hubs שאליהם מגיעות ספינות מכולה גדולות ומשם מתפזרת הסחורה בספינות קטנות יותר. אלא אם כן הכוונה היא להפוך את מפרץ אילת כולו לסוג של hub ענק של מכולות, ברור לגמרי ששימוש בנמל אילת שאיננו hub כזה ייקר במידה ניכרת את הסחורות לצרכן הישראלי ויגרום בסופו של דבר להעלאת מחירים בישראל. כך שגם ההצדקה הזאת להקמת קו הרכבת לאילת איננה עומדת במבחן.
אני מברך את שר התחבורה והבטיחות בדרכים שהשתתף אתנו בדיון ומצטרף אלינו גם למליאה.
הצדקה נוספת שמובאת לרעיון הזה של הרכבת לאילת היא תחבורת נוסעים. לפי המודלים שההחלטה מבוססת עליהם, אני מבין שהתחזית היא ל-5 מיליון נוסעים שייסעו בין המרכז לבין אילת בשנה. אני מסב את תשומת לבכם, עמיתי חברי הכנסת, לכך שבין פריז ללונדון – ברכבת בין פריז ללונדון – נוסעים בשנה 10 מיליון נוסעים. יש כאן בשורה חיובית, שבין אילת למרכז הארץ ייסעו מחצית מהנוסעים שנוסעים בין פריז ולונדון. זו, אדוני היושב-ראש, אפילו בשורה מרגשת. אילת תהיה משולה לפריז ותל-אביב תהיה משולה ללונדון. אני אומר את זה באופטימיות ואפילו בהתרגשות – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני רק לא יודע מה הקשר להלבנת הון.
<דב חנין (חד"ש):>
כנראה זה קשור גם להלבנת הון באיזה אופן שאנחנו עדיין לא עמדנו עליו עד הסוף. אבל אני חייב לומר שעם כל ההתרגשות שהבשורה הזאת יכולה להביא אלינו, כנראה אין בה ממש ואין באמת קשר בין המציאות לאותם מודלים שעומדים ביסודה של החלטת הממשלה.
אז אם כן, מבחינה כלכלית אנחנו מדברים על מהלך שהוא שגוי – גם מבחינת מטענים, גם מבחינת נוסעים – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אפשר לסכם?
<דב חנין (חד"ש):>
אני מסיים. – – הרבה הרבה נזקים סביבתיים, כמובן, קשורים בדבר הזה. עלויות עצומות, אדוני סגן השר, לקופת המדינה – עשרות מיליארדי שקלים. וכשכולנו מפסידים – הציבור הישראלי מפסיד, הסביבה מפסידה, מערכת התחבורה הציבורית מפסידה, כי לא יישאר לנו כסף לפרויקטים אחרים – השאלה הגדולה היא מי מרוויח. וזה מוביל אותי, אדוני סגן השר, לנושא שנמצא לפנינו, והוא המאבק בהלבנת ההון. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין.
<הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 11) (נותני שירות עסקי), התשע"ב–2012>
[מס' מ/687; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"א, עמ' 1188.]
<היו"ר יצחק וקנין:>
דב חנין, תישאר רגע על הדוכן. תראה, יש לך א' וב' – אתה רוצה לנמק – –
<דב חנין (חד"ש):>
אני אשמח – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
– – ככה שאני אצביע בנפרד? אני מצביע בנפרד על כל דין רציפות, גם על א' וגם על ב'.
<דב חנין (חד"ש):>
מאה אחוז, נעשה את זה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
ולכן, אם תרצה, אני מאפשר לך גם על ב'. אני אאפשר לך עוד ארבע דקות.
<דב חנין (חד"ש):>
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני ממשיך באותה סוגיה שהתחלנו לנתח אותה מעל הבמה הזאת, סוגיית הרכבת לאילת.
אני שמח על ההזדמנות שנמצא אתנו סגן שר האוצר, שהוא, כפי שכולנו מכירים, אדם עם חשיבה מאוד מאוד מעשית. אני פונה אליך, אדוני סגן השר, שמשרד האוצר, בסוגיה הזאת, שהמשמעות הכלכלית שלה היא כל כך דרמטית, כל כך מרחיקת לכת, יגלה עמדה אקטיבית.
חשוב לי לומר, אדוני סגן השר: אני אוהב את הנגב, אני בעד הנגב ואני בעד תושבי הנגב. אבל ניתן לייצר – אם למשל אנחנו מדברים על פתרונות של תחבורה ציבורית מהירה לנגב – ניתן לייצר פתרונות של תחבורה ציבורית מהירה לנגב בעלות הרבה הרבה יותר זולה. למשל, כבר היום אנחנו עוסקים – מוביל את זה שר התחבורה, שנמצא פה אתנו – מתבצע מהלך של הכפלת כביש הערבה לאילת לכביש דו-מסלולי. אם אכן יהיה לנו כביש דו-מסלולי לאורך כל המסלול – והעלויות של זה כמובן הרבה יותר מצומצמות – ניתן לגבש תוכנית של אוטובוסים מהירים לאילת שנוסעים על כביש 6 ואחר כך בכביש הדו-מסלולי החדש, לכל אורכו, ומביאים את אזרחי ישראל לאילת בפחות משלוש שעות. העלויות של הדבר הזה באופן דרמטי הרבה יותר נמוכות מאשר ההשקעה בקו הרכבת לאילת. אני יודע שאומרים לתושבי אילת: אתם תהיו קרובים למרכז הארץ, אבל אני אומר להם: אפשר להיות קרובים למרכז הארץ לא בעוד עשר שנים, עם עלויות פנטסטיות של רכבת – אפשר להיות קרובים למרכז הארץ ב"שאטלים" ובאוטובוסים מהירים בתוך שנתיים, אם ניתן עדיפות להכפלת הכביש לאילת.
אגב, בכספים שמיועדים להשקעה ברכבת, אתם תוכלו, במשרד האוצר, במקום להשקיע בתחום הזה, לתת לכל תושבי אילת כרטיס חופשי בחינם, בטיסה, למרכז הארץ.
<איתן כבל (העבודה):>
דב, בסכום הזה זה לכל ישראל.
<דב חנין (חד"ש):>
לכל תושבי ישראל. אבל אני מתחיל בתושבי אילת, כי אני פשוט רוצה להשתמש בסכומים האלה, חבר הכנסת כבל, לעוד מטרות חברתיות ראויות – קודם כול לתחבורה ציבורית בערים הגדולות, שהמצב בהן דורש השקעה. יש הרבה מה להשקיע בתחבורה ציבורית בערים הגדולות – בגוש-דן, ששם זה קטסטרופה, ושר התחבורה יודע את זה; ובמקומות אחרים בארץ. אבל לא רק תחבורה: איפה ההשקעות במערכת החינוך? איפה ההשקעות ברווחה? איפה השקעות במערכת הבריאות שלנו? כל הדברים האלה תוכלו – יהיה לכך המון כסף פנוי, כולל כרטיסי הטיסה בחינם לתושב אילת מתי שהם רוצים להגיע למרכז הארץ. כל זה יהיה גם יותר זול, גם יסב פחות נזקים וגם יועיל יותר לציבור הישראלי.
עכשיו, אחד האבסורדים הגדולים שנמצא בפרויקט הזה של הרכבת לאילת זה שמדברים על אותה מסילה בשימושים שהם בעצם מאוד שונים זה מזה. אם אנחנו מדברים על קו משאות, זה סוג מסוים של רכבת; ואם אנחנו מדברים על קו של רכבת מהירה, זה סוג אחר של רכבת. הרי מדברים על רכבת שבשעתיים וחצי תביא אותנו מגוש-דן לאילת. זאת רכבת מאוד מיוחדת שתעשה את זה, וזו לא אותה רכבת שהיא רכבת משא. וגם מדברים באותה הזדמנות על רכבת שתעצור בכל מיני תחנות בערבה. אז אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש: אם הרכבת תעצור בכל מיני תחנות בערבה, למשל ביוטבתה ובתמנע ובספיר – אגב, כולם מקומות יפים וראויים – איך היא תגיע בשעתיים וחצי לאילת? הרי זה לא יקרה. אז צריכים להחליט מה מהסיפורים רוצים לספר לציבור הישראלי, ולספר לציבור הישראלי סיפור אחד ולא סיפורים שונים, שהם גם סותרים האחד את השני.
עמיתי חברי הכנסת, אני גם רוצה לומר משהו על הכנסת בהקשר הזה, ואני רוצה לברך. בדרך כלל אני יודע שיש תחרות בין ועדות הכנסת – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
– – –
<דב חנין (חד"ש):>
אני מסיים. – – יש תחרות בין ועדות הכנסת, ובמקרה הזה אני דווקא רוצה לברך על התחרות. התקיימו היום שני דיונים שהיו משלימים, וכל אחד מהם תרם לעניין – גם בוועדת הפנים והגנת הסביבה וגם בוועדת הכלכלה של הכנסת; כי הסוגיה הזאת היא כל כך אבסורדית, היא כל כך חסרת הצדקה, היא כל כך לא לטובת תושבי הנגב, היא כל כך לא לטובת תושבי אילת, שיהפכו את העיר שלהם לעיר של מכולות ויהרסו לגמרי את התיירות בעיר הזאת – באמת, בכייה לדורות – שטוב שהכנסת מקיימת דיונים מקבילים כדי שהסוגיות האלה תתבררנה לעומקן עד הסוף.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<דב חנין (חד"ש):>
תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה – אבל רק לסדרי ההצבעה, רבותי. יש שתי בקשות של הממשלה להחיל דין רציפות. אנחנו מצביעים על א' בנפרד ועל ב' בנפרד. רבותי, על א', הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 10), התשע"ב–2011.
<יריב לוין (הליכוד ביתנו):>
לא הבנתי על מה מצביעים – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
כן, לא' ולב' בנפרד, ולכן אנחנו נצביע על א' בנפרד ועל ב' בנפרד.
אם כן, רבותי, אני חוזר: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת החוק כדלקמן: הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 10), התשע"ב–2011, הצעת חוק מס' מ/638. רבותי, מי שבעד, הוא בעד דין הרציפות; מי שנגד, הוא נגד החלת דין הרציפות. מי בעד, רבותי? מי נגד?
הצבעה מס' 6
בעד הודעת הממשלה – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 10), התשע"ב–2011, נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, דין רציפות הוחל על הצעת החוק, כפי שהכרזתי.
אני עובר לב', הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 11) (נותני שירות עסקי), התשע"ב–2012, הצעת חוק מ/687. רבותי, מי בעד החלת דין הרציפות? מי נגד?
הצבעה מס' 7
בעד הודעת הממשלה – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 11) (נותני שירות עסקי), התשע"ב–2012, נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
18 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, גם על הצעה ב' – הכנסת אישרה את דין הרציפות בחוק זה.
<הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הרשות לשימור המורשת של עדות ישראל, התש"ע–2010>
[מס'; מ/505; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ג, עמ' 1391.]
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו ממשיכים, רבותי. סעיף 6, הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הרשות לשימור המורשת של עדות ישראל, התש"ע–2010, הצעת חוק מ/505. הודעה נמסרה בתאריך 20 במאי 2013. רבותי, הנמקה של הסיעות. הנמקת סיעת העבודה, אני מבין שאתם מוותרים. הצעת יהדות התורה – אין אף אחד. חברי הכנסת של מרצ – אני מבין שגם הם מוותרים. חבר הכנסת דב חנין, חמש דקות לרשותך. רבותי, מייד אחרי כן תתקיים הצבעה.
<נחמן שי (העבודה):>
עכשיו הרכבת מחיפה לאילת. קודם נסענו מאילת לחיפה.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, אנחנו עוסקים בחוק שעוסק במורשת, ואני כמובן חושב שמורשת היא דבר מאוד חשוב. צריך לשמור על המורשת, וגם צריך לשמור על הטבע שלנו. אני התחלתי לדבר על ההיבטים הכלכליים האבסורדיים של הרכבת לאילת, אבל זו ההזדמנות לדבר על הפגיעות שיש בדבר הזה. במהלך הבעייתי הזה של הרכבת לאילת אנחנו פוגעים במורשת אבות, בטבע שלנו, באזורים לא פגועים. באמת, כל האזור של מדבר צין, הירידה מאזור דימונה אל הערבה, אזור יפהפה שאני מציע לכל חברי הכנסת – אני יודע שיש עדיין כמה חברי כנסת, שלא כמוך, חבר הכנסת שטרן, שמטייל הרבה בארץ – – –
<אלעזר שטרן (התנועה):>
– – –
<דב חנין (חד"ש):>
בדיוק. בדיוק. אבל יש עדיין כמה חברי כנסת שלא עושים את זה באופן שוטף. אני מנצל את ההזדמנות כדי לקרוא לכם לטייל בנגב הצפוני, כי זה עולם הולך ונעלם. עוד מעט במקום זה אתם תראו גשרי רכבת עם עמודים חשמליים, כי יהיו שם 16,000 עמודים חשמליים, אז אותו אזור מופלא של הנגב ייהרס. אבל לא רק על הנגב אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על מפרץ אילת, עם כל שמורת האלמוגים המיוחדת שם, שזה באמת אזור שהוא שכיית חמדה. לא צריך להגיד לציבור הישראלי, הרבה ישראלים נהנים מהמקום הזה. וגם זה נמצא בסכנה, עם כל הרעיונות להקים את נמל התעלה. זה מין נמל מכולות ענק, שאמור להתחבר לרכבת.
עכשיו אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, את הדבר הכי משונה שנתקלתי בו. יש תוכנית לרכבת, ואנחנו העלינו את הביקורת על הנמל הזה שאמור לשרת את הרכבת, ומביאים את הדברים האלה לוועדה, ואז אומר השר: לא, אין תוכניות לנמל תעלה. שואלים אותו: אז למה תתחבר הרכבת? הרכבת לא תתחבר לשום מקום. הרכבת תהיה רכבת, ונמל לא יהיה. אין כרגע תוכניות לנמל. אז איך נעשה גשר יבשתי שיהיה חלופה לתעלת סואץ אם הרכבת לא תגיע לשום מקום? זו שאלה מאוד מאוד כבדה, שהתלבטנו בה בוועדה. אבל בסופו של דבר הגענו לתשובה, ואני חושב שבתשובה הזאת יש גם אופטימיות מסוימת, ואני רוצה לבשר על האופטימיות הזאת לציבור הישראלי: רכבת המטענים לאילת היא היום רכבת לשום מקום. ואני רוצה שתסכים אתי, אדוני היושב-ראש, שרכבת בהיקף כזה שהיא רכבת לשום מקום היא בוודאי אטרקציה, ואילת היא עיר האטרקציות. ואנחנו מוסיפים לאילת אטרקציה, שהיא רכבת לשום מקום, שתתווסף למגוון האטרקציות שתהיינה באילת.
אבל בנימה רצינית יותר, אדוני היושב-ראש. נאמר פה מעל הבמה הזאת בהקשרים שונים: אין לנו ארץ אחרת. ופרויקט כל כך בעייתי, עם פגיעה כל כך קשה, כל כך בלתי הפיכה, במפרץ אילת, בערכי טבע, בתיירות, תהיה לו משמעות קטלנית לעתידה של העיר אילת. ואני אומר את הדברים כמי שעתידה של אילת ועתידו של הנגב מאוד יקרים לו. ואני פונה מעל הבמה הזאת גם לתושבי הנגב ולתושבי הערבה, ואני מרבה להגיע לשם; אני מאוד אוהב את האזור הזה. ואני פונה אליכם לקרוא את הנתונים ולחשוב על החלופות. אני יודע, לא קל לחיות רחוק ממרכז הארץ, וצריך לייצר חלופות תחבורה מהירה לכל תושבי הדרום, ובמיוחד לתושבי אילת ולתושבי הערבה הדרומית, להגיע במהירות למרכז הארץ. ואני גם מסכים שחלופה של תחבורה אווירית היא לא חלופה מספקת, צריך חלופה יבשתית מהירה. הטענה שלנו היא שאפשרית חלופה מהירה של תחבורה יבשתית גם בלי להרוס את מדינת ישראל, בלי להרוס את הנגב, בלי להרוס את הערבה, בלי להרוס את מפרץ אילת.
הדבר המצער ביותר, אדוני היושב-ראש, הוא שמאחורי הדברים האלה, כך אני מבין, עומדים אינטרסים זרים בכלל. אומרים לנו שלסינים יש אינטרס לשבור את המחירים בתעלת סואץ. אז אולי לסינים יש אינטרסים כאלה, אבל למה אנחנו צריכים לשלם את המחיר? מה מדינת ישראל מקבלת מסין בתמורה? לפחות יגידו לנו מה אנחנו מקבלים בתמורה לכך שהם ישברו את המחירים בתעלת סואץ, אם בכלל ישברו את המחירים בתעלת סואץ. כי כפי שהסברתי בתחילת הדיון שלנו, אנחנו עוסקים ברכבת לשום מקום, אז יכול להיות שגם אנחנו נהרוס את הנגב, אבל גם בסוף נאכזב את הסינים, ואז נסתבך בכל הכיוונים; גם נאכל את הדגים הסרוחים, אדוני היושב-ראש, את הדגים הסרוחים של מפרץ אילת, של מה שיישאר, וגם נגורש מהעיר. ואני מקווה שלא כך יהיה, זה תלוי גם בנו בכנסת. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין.
אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הרשות לשימור המורשת של עדות ישראל, התש"ע–2010, הצעת חוק מ/505 – מי בעד, רבותי, החלת דין הרציפות? מי נגד?
הצבעה מס' 8
בעד הודעת הממשלה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הרשות לשימור המורשת של עדות ישראל, התש"ע–2010, נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, גם על הצעת חוק זו הכנסת אישרה להחיל את דין הרציפות.
אם כן, רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"ח בחשוון התשע"ד, 22 באוקטובר 2013, בשעה 16:00. רבותי, ישיבה זו נעולה. תודה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:29.>