דברי הכנסת

דברי הכנסת ג / מושב שני / ישיבות ס"ט–ע"א / כ"ד–כ"ו בחשוון התשע"ד / 28–30 באוקטובר 2013 / 3 חוברת ג' ישיבה ס"ט הישיבה השישים-ותשע של הכנסת התשע-עשרה יום שני, כ"ד בחשוון התשע"ד (28 באוקטובר 2013) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס, רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6 1. פגיעתה בשלטון המקומי, בצמיחה ובעסקים הקטנים והבינוניים; 6 2. מדיניותה הכלכלית והחברתית; 6 3. מדיניות שר האוצר הדורסת את השכבות החלשות, גורמת לפיטורי עובדים ומביאה זוגות צעירים לירידה מן הארץ; 6 4. כישלונה בנושא הכלכלי, המדיני והחברתי 6 אבישי ברוורמן (העבודה): 6 שר הכלכלה נפתלי בנט: 13 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 16 יעקב מרגי (ש"ס): 23 סגן שר האוצר מיקי לוי: 27 עפו אגבאריה (חד"ש): 31 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 41 איתן כבל (העבודה): 60 יוני שטבון (הבית היהודי): 61 נסים זאב (ש"ס): 63 רות קלדרון (יש עתיד): 64 משה גפני (יהדות התורה): 65 דוד צור (התנועה): 67 עיסאווי פריג' (מרצ): 68 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 69 דב חנין (חד"ש): 70 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 71 ישראל חסון (קדימה): 75 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 79 חילופי גברי בוועדות הכנסת 88 צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת): 88 הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (מס' 2), התשע"ד–2013 89 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 89 משה גפני (יהדות התורה): 90 אורי מקלב (יהדות התורה): 92 יעקב אשר (יהדות התורה): 95 משה גפני (יהדות התורה): 97 אורי מקלב (יהדות התורה): 99 יעקב אשר (יהדות התורה): 101 משה גפני (יהדות התורה): 103 אורי מקלב (יהדות התורה): 106 יעקב אשר (יהדות התורה): 110 אלעזר שטרן (התנועה): 112 סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן: 116 משה גפני (יהדות התורה): 126 איתן כבל (העבודה): 127 הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 53), התשע"ד–2013 128 משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה): 129 הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 10), התשע"ד–2013 134 אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 134 הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 7), התשע"ד–2013 139 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 140 עיסאווי פריג' (מרצ): 144 דוד צור (התנועה): 146 נחמן שי (העבודה): 148 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 57) (הרשות והמועצה לשידורים מסחריים), התשע"ג–2013 150 שר התקשורת גלעד ארדן: 150 איתן כבל (העבודה): 152 נחמן שי (העבודה): 155 מרב מיכאלי (העבודה): 156 מיקי רוזנטל (העבודה): 157 שר התקשורת גלעד ארדן: 158 שר התקשורת גלעד ארדן: 159 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 58) (איסור הגבלה או חסימה), התשע"ג–2013 164 שר התקשורת גלעד ארדן: 165 הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70) (חקירת סיבות מוות), התשע"ג–2013 166 שרת המשפטים ציפי לבני: 167 איתן כבל (העבודה): 168 הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 27), התשע"ג–2013 169 שרת המשפטים ציפי לבני: 169 הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 19), התשע"ד–2013 170 סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן: 171 הצעת חוק לתיקון תקנות ההגנה (שעת-חירום) (ביטול תקנות), התשע"ג–2013 172 שרת המשפטים ציפי לבני: 173 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (חלוקת הטיפול בחומר חקירה בין הפרקליטות לתביעה המשטרתית), התשע"ד–2013 174 שרת המשפטים ציפי לבני: 174 הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון) (הקדמת מועד תשלום המענק), התשע"ד–2013 176 עליזה לביא (יש עתיד): 176 הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) (תיקון מס' 3) (זקיפת ימי מחלה ללא תלות בגיל ההורה), התשע"ד–2013 178 רינה פרנקל (יש עתיד): 178 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"ד בחשוון התשע"ד, 28 באוקטובר 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק המלווה (חברות ביטוח) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2013. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 38) (מימוש תווי קנייה), התשע"ד–2013, של חבר הכנסת יוני שטבון. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/1753/19 וכלה בהצעת חוק פ/1761/19 – הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – ביטול מסלול הטבות המס), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, זהבה גלאון, מיקי רוזנטל, דב חנין, מיכל רוזין, אורי מקלב, מיכל בירן, יצחק וקנין, אברהם מיכאלי, נסים זאב, תמר זנדברג, אילן גילאון וסתיו שפיר; הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה (תיקון – ערך שעת עבודה ועלויות בשל תנאים משתנים), התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק הכנסת (תיקון – קיצור תקופת הפגרה), התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק איסור הפליית עיוורים המלווים בכלבי נחייה (תיקון – כלבים בהכשרה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת מיקי רוזנטל ואילן גילאון; הצעת חוק המים (תיקון – פיקוח על תעריפי מים), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת באסל גטאס, ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי ואורי מקלב; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הכרזה על מלחמה באישור הכנסת), מאת חברת הכנסת זהבה גלאון; הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירת טרור), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת איתן כבל, אברהים צרצור, ניצן הורוביץ, עיסאווי פריג', נחמן שי, עמרם מצנע ודב חנין; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור גביית עמלה ברכישה אלקטרונית), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת מיקי רוזנטל, אבישי ברוורמן, איתן כבל, גילה גמליאל, אילן גילאון ופנינה תמנו-שטה; הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון – נגישות יצירה לאדם עם מוגבלות), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת נחמן שי, דב חנין, מיכל רוזין, משה מזרחי ותמר זנדברג. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס ורע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. פגיעתה בשלטון המקומי, בצמיחה ובעסקים הקטנים והבינוניים;> <2. מדיניותה הכלכלית והחברתית;> <3. מדיניות שר האוצר הדורסת את השכבות החלשות, גורמת לפיטורי עובדים ומביאה זוגות צעירים לירידה מן הארץ;> <4. כישלונה בנושא הכלכלי, המדיני והחברתי> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, כרגיל ביום שני אנחנו נפתח בהצעות אי-אמון. הראשונה שבהן היא מטעם סיעת העבודה: ממשלה שפוגעת בשלטון המקומי, בצמיחה ובעסקים הקטנים והבינוניים. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת שלי יחימוביץ. ינמק את ההצעה חבר הכנסת אבישי ברוורמן. גם המשיב מטעם הממשלה, שר הכלכלה נפתלי בנט, כבר נמצא אתנו, כאן. ונוסף על השר, השר סילבן שלום. בבקשה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> כבוד היושב-ראש, השרים סילבן שלום ונפתלי בנט, סגן שר האוצר מיקי לוי, חברי הכנסת, אני מגיש הצעת אי-אמון שביסודה השאלה לאיפה מתקדמת הכלכלה הישראלית. והשאלה היא בכלל מהי מטרת הכלכלה ומהו תפקידו של שר אוצר. אני אסיים בנושא מנהיגותו של ראש הממשלה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אפשר לשאול אותך שאלה קודם: איפה סיעתך? <אבישי ברוורמן (העבודה):> רבותי, השר סילבן שלום צודק. רונן, בבקשה תכריז בכל הכרוזים, לכל סיעת העבודה, שפרופסור ברוורמן, חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה, מדבר, וקשה לו לדבר רק מול הבית היהודי והליכוד. אנא, במטותא. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> נו – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> תודה, סילבן. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ויש עתיד. ויש עתיד. <אבישי ברוורמן (העבודה):> יש עתיד. יש עתיד. תודה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אני יודע – – – אופוזיציה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה שהשר סילבן שלום רוצה לומר, שכרגיל מליאת הכנסת רועשת וגועשת בזמן הצעת האי-אמון – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – וסיעת העבודה – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> תראה, אין לי ספק שזה בזמן פציעות – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבישי, אנחנו נשמע אותך אם הם לא שומעים – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> תודה. לא, אבל בזמן פציעות, לא לדבר הזה. אין לי ספק – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני, מכיוון שההערה שלך הייתה מאוד – סליחה, ההערה של השר שלום הייתה מאוד במקום, וגם התשובה שלך מתקבלת, אני מוסיף לך דקה, ותחזור לנושא. בבקשה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> לא, אני גם חושב שבכלל הפרודיות של הצעות האי-אמון, לצערי – אני לפעמים מסתכל על הפרלמנט הבריטי, שם יש שיחה אמיתית, ולא רק שמי שבא בתורו מדבר. אבל זה חלק מהניסיון – כרגע, לא מוצלח שלנו – להיות אור לגויים, שבהרבה דברים אנחנו בתחתית ההתנהלויות. אבל על זה, בהזדמנות אחרת. אני שאלתי: מהי מטרת הכלכלה, מה תפקידו של שר אוצר, ומה זאת אומרת, מה המשמעות של מנהיגות ראש ממשלה. אני שואל את שר האוצר: האם הוא חושב – אף שאני גם מכבד את זה שאין לו השכלה בנושא הזה ואין לו ניסיון ניהולי – ששר אוצר בישראל הוא שר האיזון התקציבי? זאת אומרת, כל מטרתו של שר אוצר היא לאזן תקציב? ומה עם החזון הציוני? ואני רוצה להסביר לשר האוצר שתפקיד הנגיד הוא תפקיד חשוב. כמובן, חבל שהתהליך פה היה כל כך עלוב, אבל איך אומרים? טוב מאוחר מלעולם לא. ד"ר פלוג נבחרה, אני מברך על בחירתה. אבל אני חוזר ואומר מה שאני אומר כבר שנים: תפקיד הנגיד או הנגידה במדינת ישראל הוא תפקיד חשוב, אבל לא צריך להגזים בו. מה שקרה קצת בתקופתו של ידידי סטנלי פישר, הוא בא להעלות ולהוריד שערי ריבית, הוא בא לקנות ולמכור מטבע חוץ, ומפעם לפעם לתת עצות. התפקיד החשוב ביותר במדינת ישראל, להוציא את ראש הממשלה, הוא תפקיד שר האוצר, שלו יש היכולת לשנות מדיניות – לשנות מדיניות מיסוי, הוצאות, משילות, רפורמות, והוא יכול להוביל את מדינת ישראל לדרך חדשה. כי מה פסול בהצגה של קברניטי מדינת ישראל לגבי הכלכלה הישראלית, שהיא הטובה בעולם – הצמיחה כאן אכן גבוהה מבכל מדינות אירופה; האבטלה כאן אכן נמוכה מבכל מדינות אירופה. אבל הטעות הגדולה ביותר היא שברגע שמסתכלים בנתונים האלה, ובאינפלציה, ובסטרט-אפים, וביחס חוב–תוצר, שוכחים שכלכלה היא של כל האזרחים. וברגע שממשיכים את החלק השני של הווקטור, מדינה שהיא הענייה ביותר בכל המדינות המפותחות, שמתיימרת להיות חברת מופת; האי-שוויונית ביותר, למטה בסקאלה, עם ארצות-הברית; עם יוקר המחיה, שברוב המוצרים הוא הגבוה במערב; עם הוצאות בריאות, חינוך ורווחה מהנמוכות ביותר. וחבר הכנסת אייכלר, בן מפלגתי – אתה לא בן מפלגתי – גם בנושא הדיור יש לה בעיה. ולכן, רבותי, כשאומרים צמיחה, השאלה למי הצמיחה. יש פה – סילבן היה יושב-ראש אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בן-גוריון לפני שאני הגעתי. 16 שנה הייתי נשיא אוניברסיטה. באים אלי רופאים, באים אלי עובדים סוציאליים ומורים, אומרים: פרופסור ברוורמן, מה קורה עם הצמיחה? אומרים שאנחנו הכלכלה הכי טובה בעולם. למה, אם אנחנו הכלכלה הכי טובה בעולם, אנחנו לא מגיעים לדיור ולהכנסה בת-קיימא? ואז חלק מאתנו, אכן, יוצאים לגולה למצוא פרנסה. ואז השר אוצר, שיש לו כבוד ליורדים מצליחים, כי מי הוא ארנון מילצ'ן? מי הוא חיים סבן? הם יורדים מצליחים, שאנחנו מרימים אותם על כפיים. וחלק מהילדים שלנו, שבמקום שניתן להם את התנאים לצמיחה בת-קיימא, כאשר האבטלה כאן, נכון שהיא רק 7%, אבל – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> 6%. <אבישי ברוורמן (העבודה):> 6%. תודה, מיקי לוי. – – – אבל 70% מהמשרות הפנויות הן מתחת לחציון, אדוני יושב-ראש הכנסת. 6,000 שקל. רובן עבודות זמניות. בישראל, הפריון – ויושב פה שר הכלכלה שיצר סטרט-אפים. בישראל, הפריון, התפוקה לעובד, מהנמוכים בעולם המפותח. 50% מהעובדים מקבלים השלמת הכנסה. אז אני אומר לך, אדוני שר האוצר: זאת לא כלכלה טובה. זאת כלכלה טובה לקבוצה קטנה, לקבוצה מבוססת. וכן, אין מדינה בעולם שיש לה אותה יצירתיות של סטרט-אפים כמו ישראל. ואני זכיתי בימי חלדי להקים בסיס להרבה מאוד סטרט-אפים. אבל אוי לה למדינה היהודית ולגרים היושבים בתוכה – תסלח לי שאני קורא לכם גרים, לפי התנ"ך; לערבים היושבים בתוכה והדרוזים – אם זה יהיה המודל הציוני, אם זה יהיה המודל הישראלי של סטרט-אפ. כי מה קורה בסטרט-אפ? חבורה קטנה עושה סטרט-אפ. עושים אקזיט. הערך המוסף והתעסוקה – להודו, לסין, לארצות-הברית ולאירופה. אנחנו צריכים לבנות תעשייה בת-קיימא. איפה היה לי הוויכוח עם שר האוצר – ואני מתנצל, איבדתי קצת, כעסתי עליו. אני באתי אליך, ביקשתי לדבר, אבל אתה אמרת לי: לא, אי-אפשר לדבר. קיבלתי, אדוני היושב-ראש. רבותי, כאשר כאן, על הדוכן, דיברו על האבטלה, על הפיטורים שילכו ויגברו פה, הלך שר האוצר ונזף: נזף בשלי יחימוביץ, ברובי ריבלין, בגפני ובי, שמפני שהלכנו לבג"ץ מפטרים אלפי עובדים. אז, אדוני שר האוצר, נגמר הבג"ץ, והלך רביב דרוקר מערוץ 10 ובדק אם אותו מפעל, שברגע שקצת דמי עלה במוחי ופניתי אליך לבקש רשות דיבור – צלצל אל אותו בעל מפעל שהולך לפטר את כל העובדים מכיוון שהצינור לא מחובר, ואמר לו: להד"ם, לא דובים ולא יער. לא צינור ולא בור. אין שום קשר לנושא הזה. לי, רבותי, יש ציפיות מאוד נמוכות, לעתים, מכולנו. עדיין יש שלושה תפקידים בישראל: ראש ממשלה, שר ביטחון ושר אוצר, שאני מבקש בהם מינימום. ולכן, בא פה – למה היה חשוב לי נושא הגז, אדוני שר האנרגיה סילבן שלום? שאלו שם בבג"ץ, ורציתי לדבר, אבל לא ענו על השאלה של השופטת נאור. היא אמרה: מה יקרה אם העותרים ינצחו? והתשובה שרציתי לומר, אבל לא הייתי שם בתור עורך-דין – לך יש גם עורך-דין וגם רואה-חשבון – רציתי לומר ששר האנרגיה אמר שבשנייה שהעותרים תתקבל עתירתם הוא מגיש הצעת חוק ממשלתית, הוא מביא את זה לוועדת הכלכלה, ואני אמרתי שאני גומר את זה בתוך פחות מחודשיים. רק שני דברים היו חשובים לי: לא אם האחוז הוא 30% או 35%. מה שנפתלי בנט מדבר – לבנות תעשייה ישראלית. אני לא ראיתי בשורות הקטנות שפה יש הזדמנות להקים תעשייה של פלסטיק, באמוניה ובדלק, עם אנשים שבנו את הארץ הזאת. לא כזאת שהיו יושבים שם למעלה כל מיני חבר'ה ששמים אותם, שלוקחים קופונים אדירים אם הם באים מארצות-הברית או מישראל, עושים קיצוצים ואז אומרים: יאללה, איזה רווחים גדולים. פיטרנו, קיצצנו. לא בנו ולא כלום. בואו נבנה מחדש תעשייה ישראלית. וכאן אני בא לנושא הבא: מאיפה הכסף? כן, שר האוצר הלך לבחירות, ד"ר הופמן. הלך לבחירות. אוי ואבוי לנו מאותו עריץ נתניהו, שגוזר עלינו מס ערך מוסף. יותר גרוע מפרעה. כשאני אבוא, תהיה דרך חדשה. איזו דרך? אותה הגברת בשינוי אדרת. אותו הגבר בשינוי החבר. רבותי, מה קרה פה? קרה דבר מאוד מאוד לא בריא. משום שיש כסף, והכסף הזה כבר היה עכשיו – אני יודע, מיקי, שאתה עובד – את הכסף הזה היו צריכים לקחת מהחזקים והרמאים כבר 100 ימים קודם ועכשיו. איפה הכסף? פישוט מערכת המיסוי; אין מס פחות מ-10%. "טבע" של ידידי פיליפ פרוסט, ואני מכיר אותו שנים; "אינטל" פעם לא שילמו מס, לא הייתה ברירה, הם היו בורחים. עכשיו גם באירלנד ובשווייץ, מיקי, משלמים 10%. אין פחות מ-10%. פישוט מערכת המסים. יש כסף? 20 מלשינונים, 100 מלשינונים. 30 פקידים לא יביאו אגורה שחוקה. חוק אמריקני כאן להביא ליולי אדלשטיין. חובת דיווח – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתה תעזור להעביר – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> אני אעביר כל דבר כזה, ומי שיעביר את זה – להעביר את זה. מי שלא משלם מקבל את הנבוט, ובהדרגה – גם לערבים וחרדים. אני רוצה ביצועים, לא מעניין אותי ההצהרות האלה. וכאן אני בא לנושא הבא: עסקים קטנים ובינוניים. אני סולד מעודף ביורוקרטיה. אני הקמתי פרויקטים בחיים שלי. סולד. פה צריך לפשט את הדברים. אבל מה עושים? מקלים על הפיננסיירים – עכשיו קצת מכבידים עליהם – ו-97% מהעסקים במשק הם עסקים קטנים ובינוניים; מכבידים עליהם באשראי, עודף רגולציה. להסיר את הדרך. לבנות באמצעות בנק הדואר. הלוא את הדואר צריך לשנות, יש תשתיות. ההחלטות בירושלים. ופה הכישלון של המשילות, ואסכם בראש הממשלה. מה זו משילות? אתם זריתם חול בעיני הציבור. הלכתם לבחירות על שוויון בנטל ועל משילות. אייכלר, אני מדבר אליך: כמה גדודי גלאט כשר אתה תגייס? התהליך הזה הוא אטי. מעגל העבודה היה הנושא המרכזי, ואליו לא התייחסו – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זה החלק המרכזי, חבר הכנסת ברוורמן. <אבישי ברוורמן (העבודה):> דבר שני, לגבי המשילות. אומרים לי עכשיו: אנחנו נפתור את המשילות. יורידו את מספר השרים מ-21 ל-18, אחוז החסימה יעלה מ-2.5% ל-3% והמשיח יגיע. ואני אומַר לכם מה זו משילות, כי מאז רבין כמעט לא הייתה משילות בישראל. משילות, כשיש פרויקט שכל אחד מאתנו שפעם הוביל משהו בחייו – כשהוא מוביל פרויקט, איך הוא עושה את זה? דיור. דיור? 5,000 דירות בונים. צריך מים? ביוב? צריך את שר המים, הוא יושב כאן. צריך בתי-ספר, שר החינוך. צריך, מה עוד חסר לנו שם? כביש? שר התחבורה. ארבעה סוסים, סילבן ידידי, לעולם אינני אומר חמור, כי חמור זו חיה, זואולוגית, הרבה יותר חכמה מסוס. ארבעה סוסים מושכים בכל הכיוונים, שר האוצר כבר רוצה להיות ראש ממשלה, ואין צוות של תכלול וביצוע. איך רבין היה עובד? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אני כבר מסיים. רבין היה לוקח את המנכ"ל שלו, את שבס, לאחר מכן את אלדרוטי; מושיב את קבוצת השרים ועושה תכלול. היו יורדים לשטח ואחרי זה באים לראש הממשלה והוא היה עושה: בוצע, יבוצע. זאת המשילות הישראלית, רונן הופמן. מה זה ה-2.5%, 18, 20 שרים? אתה יותר חכם מזה, אתה מבין את זה. אבל איך זה ייתכן שאתה במפלגה דמוקרטית שבה בן-אדם אחד קובע את הכול? ופה אני מסיים בראש הממשלה. רבותי, צריך מנהיגות. ואני אומר לראש הממשלה: אתה מבין גם שהמשמעות של המנהיגות שלך היום היא היסטורית. אתה כבר משרת יותר מכל ראש ממשלה, להוציא את בן-גוריון. ראש ממשלה נמדד לפי מספר השנים או לפי הביצועים? יש לך הזדמנות אחרונה לעמוד מול שר ההיסטוריה ולהגיד: אני באומץ מוביל לשתי מדינות לשני עמים. אם נפתלי בנט עוזב או מישהו אחר עוזב, אנחנו ניתן לך רשת ביטחון, ואם צריך, ניכנס, אבל לא על דיבורים – על מעשים. מנהיגות היא אל מול פני ההיסטוריה, לא מול פני הסקרים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת אבישי ברוורמן. ישיב על הצעת האי-אמון מטעם סיעת העבודה, כאמור, שר הכלכלה, השר נפתלי בנט. בבקשה, אדוני. נראה אם גם אתה תוכל להשיב עם הרי"ש המתגלגלת של חבר הכנסת ברוורמן. נראה אותך. הוספתי לו דקה לרי"שים האלה כי לא הספיקו לו עשר דקות. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני מברך את חבר הכנסת ברוורמן. הוא באופן אישי יזם מאוד משמעותי, ויש לנו עוד קשר, בת-הדודה שלו הייתה מספר שתיים אצלי בחברה, והיא מונתה בשבוע שעבר לאישה הבכירה, האדם הבכיר ביותר ב"מיקרוסופט" ישראל, אחראית עולמית ל"סייבר סקיוריטי". אז – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> ברשותך, הציעו לה את התפקיד, הטיסו אותה ל"מיקרוסופט" ואמרו לה: את אחראית לבנות את הסייבר אבל רק בסיאטל. היא אמרה: לא, אני אשב בארץ. היא חזרה ו"מיקרוסופט" – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> – – – ואגב, באמת למדתי ממנה המון דברים: 1. למדתי כמה הנשים הן תותחיות, והיא באמת ניהלה את החברה ביד רמה; ו-2. כמובן דעותיה הפוליטיות שגויות מהיסוד, אבל היינו צריכים במשך הרבה שנים – הסתדרנו יופי ואני אוהב את הגיוון. תראו, הנושא הוא העסקים הקטנים. אני אתאר לכם מה אנחנו עושים בעניין הזה – והאם אני מוטרד? כן. צריכים להיות מוטרדים ואשרי אדם ירא תמיד. יש לנו, וזה משהו שחשוב שכולם ידעו, יש למדינה קרן שנקראת קרן הלוואות לעסקים קטנים בערבות מדינה, שנועדה לתת אשראי לעסקים קטנים; בעצם היא לא נותנת את האשראי, היא נותנת ערבות ואז העסק הקטן יכול ללכת לכמה בנקים ולייצר תחרות ולקבל הלוואה. העסק הזה פורח. בעבר הוא היה מאוד מסורבל, הקרן הייתה מסורבלת, היה קשה לחלץ ממנה כסף, אבל תקציב הקרן – 4.25 מיליארד ש"ח, גודל הקרן. מתחילת פעילות הקרן ניתנו הלוואות ל-4,651 עסקים בהיקף של 2.3 מיליארד ש"ח, מה שאומר שיש לנו בערך עוד 2 מיליארד פנויים, ובאמת אני קורא לעסקים קטנים, קורא לראשי רשויות שלא כל כך מודעים לזה – תשתמשו בקרן, קרן נהדרת. היא נותנת מענה חיובי על חצי מהפניות. <קריאה:> מתי היא התחילה? <שר הכלכלה נפתלי בנט:> היא התחילה באפריל 2012. מתחילת השנה אנחנו נותנים תאוצה – עוד יותר. בשנת 2012, 80 יצואנים קיבלו השתתפות בהוצאות שיווק בחו"ל בשווי 35 מיליון שקלים. אנחנו יוצאים במקצה חדש. אני מכיר את זה. יצאתי גם להודו וגם לסין עם חברות. באמונתי אני באופן כללי מאוד זהיר – כמה המדינה צריכה להתערב. היא בעיקר צריכה להתרחק. אבל אני חייב לומר שמהביקורים בהודו ובסין, יחד עם חברות ישראליות, למדתי מהחברות – קצת שינו לי את הדעה – שהמדינה בעזרה מאוד מסוימת יכולה מאוד לעזור. במרכז ההשקעות, גולת הכותרת בתחום ההשקעות של המשרד, שפועל על-פי חוק עידוד השקעות הון, 80% מההשקעות הם בעסקים קטנים. בסדר? זה חשוב מאוד לדעת את זה. הרוב הגדול הולך לעסקים קטנים-בינוניים. תקציבי המדען הראשי. חברים, 1.3 מיליארד שקלים, ועמדנו על זה בתקציב, שלא יקוצץ עוד; 85% מתקציבי המדען הראשי הולכים לעסקים קטנים ובינוניים. זה בערך מיליארד ש"ח. אנחנו בוחנים איך להטות את זה עוד יותר. אני אומר את זה דווקא על רקע כל ההתקפות על "טבע" ו"צ'ק פוינט" וכל הדברים האלה. תזכרו, יש את צד המיסוי ואת צד ההשקעות האקטיביות. כל הוויכוחים היו על צד המיסוי, אבל בתחום צד ההשקעות האקטיביות הרוב המוחץ מוטה לכיוון עסקים קטנים-בינוניים. מתחילת השנה אישרנו ל-54 מפעלים, כולם בפריפריה, מתוכם 80% חברות בינוניות, דרך מרכז ההשקעות, 138 מיליון שקלים, ועוד 30 מיליון שקלים לעסקים קטנים ובינוניים במסגרת מסלולי תעסוקה למעסיקי אוכלוסיות מיוחדות, ואנחנו בקרוב נקצה עוד 100 מיליון. גם בכל התחום של תעסוקת חרדים ותעסוקת נשים ערביות יש לנו מסלולי תעסוקה די טובים. אנחנו מספקים ייעוץ בתחומים של שיווק, עיצוב, מחשוב, תקינה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה מוכן להסביר מה זה מסלולי העסקה טובים לנשים ערביות? <שר הכלכלה נפתלי בנט:> זה אומר שאם אתה עסק שהולך לקחת – צריך מספר מינימלי, אני לא זוכר בעל-פה – נניח חמש נשים ערביות, אז אתה תקבל הנחה – שוב, אל תתפוס אותי עכשיו בדיוק, נדמה לי, אני רוצה לומר – בערך שליש מהמשכורת תסובסד על-ידי המדינה במשך, נדמה לי, 30 חודש. שוב, מה שעכשיו אמרתי זה הנוסחה לחרדים, אבל אני חושב שזה לא שונה במיוחד. צריך לבדוק, אנחנו בודקים את האפקטיביות של הדברים. כי אחד החששות שלנו הוא שכשייגמרו 30 החודש, יפטרו. יגידו: אוקיי, מיצינו את עזרת המדינה. אז אנחנו עושים כמה ניסויים כדי לבדוק מה צריך להיות האחוז; אולי זה צריך להיות 15% ולא 30% וכו'. אבל אתם כבר מכירים אותי ויודעים שיש לי אובססיה לתחום התעסוקה בקרב החרדים, ובנושא הנשים הערביות, להבדיל. 6,500 איש השתתפו ב-500 קורסים ברחבי הארץ בתחומי יזמות, קיימות, ניהול, שיווק, משפטים. 80 עסקים בפריפריה, בפרויקט שמסייע בהרחבת שוק הלקוחות. אנחנו גם עוזרים במסגרת הפרויקט שהשר סילבן שלום מרכז, תחום הדרום והניצול האזרחי של מעבר צה"ל לנגב. הסוכנות לעסקים קטנים מסייעת לעסקים להשתלב בעבודות ההקמה והתפעול של עיר הבה"דים. היו סיפורים די הזויים, איך יכול להיות שיש ספק מקומי בבאר-שבע אבל ילכו עד תל-אביב, ובתל-אביב ישתמשו באותו ספק כספק משנה. לא פתרנו את הכול, פתרנו חלק. ואנחנו עבדנו עם מינהל הרכש בחשב הכללי לנסח הוראות חדשות שמנחות את המשרדים למצות את אפשרויות הרכש דווקא מעסקים קטנים ובינוניים במכרזים, ואם יש צורך לנקוט צעדים כמו פיצול המכרז, גם את זה אפשר לעשות. בקרוב עולה החוק לעידוד עסקים קטנים-בינוניים. אני לא חושב שזה יעזור – אני לא רוצה להגיד שהחוק הזה הוא מה שבסוף באמת יעשה את כל המהפכות במדינה. בסוף בסוף, כמו כל הדברים, כמו כל העסקים, כמו כל הכלכלה, הכול נגזר מהצמיחה, וכשיש צמיחה אז בסוף זה מיטיב עם כולם, ושם אנחנו נמשיך לעבוד בשיתוף פעולה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, השר בטח מבקש לדחות את האי-אמון, כך ניחשתי איכשהו מרוח דבריו. תודה לשר נפתלי בנט, שר הכלכלה. אני מזמין את חבר הכנסת ישראל אייכלר לנמק את הצעת האי-אמון מטעם הסיעות יהדות התורה ומרצ: המדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה. המועמד מטעמן להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת משה גפני. <נחמן שי (העבודה):> גפני פה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא מחכה מאחורי הקלעים במתח, אם חבר הכנסת אייכלר יצליח לשכנע אותנו או לא. אז אנחנו סולחים לו על כך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, יש לי את הזכות להכתיר את חבר הכנסת הרב משה גפני לראש ממשלה. זה לא דבר פשוט. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נראה, נראה. זה אתגר. <משה גפני (יהדות התורה):> שמעתי שזה – אז באתי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> או, הנה כבוד ראש הממשלה, הרב גפני. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> עד ההצבעה זה יהיה תלוי ועומד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, נכון. יש לך עשר דקות, אדוני, לעשות זאת. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> תאמין לי, הרב גפני, יש לי תחושה שגם אם 95% מאזרחי ישראל יצביעו עבורך לראשות ממשלה, הם לא ישלימו עם הניצחון שלך והם יעשו מה שעשה שופט העליון שם למורסי ויכניסו אותך לבית-סוהר. הם לא יכירו בשום פנים ואופן בדמוקרטיה אם זה יהיה יהודי חרדי. ויש לי הוכחה לכך, הרב משה אבוטבול בבית-שמש. אנחנו תכף נתייחס לזה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> או, לחלופין, כולם יהפכו להיות חרדים באותו זמן. אל תיקח את זה – קח את זה בחשבון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, בטרם אתחיל את דברי אני רוצה להגיד לחבר הכנסת ברוורמן, שדיבר פה על השאלה שכולם שואלים: איפה הצמיחה, איפה הכלכלה המוצלחת, כאשר האזרח ברחוב לא מרגיש את זה? יש בתורה פסוק, כתוב "ויצאה חִנם אין כסף". אומרת הגמרא: יש כסף לאדון זה ואין כסף לאדון אחר. כל הצמיחה וכל הכלכלה הצומחת והמוצלחת זה של קבוצה קטנה של שכבה עליונה, אולי של 4%, אולי של 10% – אני לא חושב שזה 10% – שכל הצמיחה הולכת לשם. ואני תמיד מזכיר את הנשיא מובארק. פעם חשבתי שכבר נגיד עליו אללה ירחמו, בינתיים אתם רואים איך הקדוש-ברוך-הוא משפיל גאים עדי ארץ ומגביה שפלים עדי מרום. אולי הוא עוד יהיה פעם נשיא. אבל מובארק היה טוען שיש צמיחה גדולה במצרים, יש שפע במצרים, "כגן ה' כארץ מצרים". הנילוס – שפע גדול מאוד. וכולם שאלו: 80 מיליון אנשים אוכלים פיתה ומים, בבתי-קברות הם גרים, ואיך יכול להיות שיש צמיחה? הייתה צמיחה, על גדות הנילוס, לכל החברים והמקורבים וה"מוחבראת" וכל אלה; מיליון האנשים מתוך 80 המיליון חיו בשלום ובשפע. <עפו אגבאריה (חד"ש):> כשיוסף היה שר האוצר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> נכון, נכון. יוסף היה המשביר במצרים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה מה שאתה רוצה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> והיום בארץ אנחנו חיים באותה תקופה. יש שכבה קטנה, שלטת. היא גם שלטת – היא לא נבחרה בממשלה או בכנסת, אבל היא שולטת בנבחרים, היא שולטת בתקשורת והיא שולטת בעם, והיא, יש צמיחה בכלכלה שלה. היטיב להגדיר את זה חבר הכנסת ברוורמן כל כך טוב כשדיבר על הסטרט-אפים ועל הדברים האלה שיוצאים ועושים אקזיט ויוצאים לחוץ-לארץ ומספקים לאלפי הודים עבודה טובה. אני רוצה כאן לציין את החשיבות שבדבר שאותן חברות שכן מעסיקות יהודים בארץ-ישראל, גם יהודים וגם ערבים, שחיים בארץ הזאת ומשלמים על זה מחיר, אם כי גם הם צריכים לשלם מסים. אני לא חושב שאני ואתה צריכים לשלם מסים יותר גבוהים מהם. עכשיו, אדוני היושב-ראש, לעצם האי-אמון. אז למה אנחנו מביעים אי-אמון בממשלה? כתוב: בשל המדיניות הכלכלית והחברתית. אבל בשתי המילים, כלכלית וחברתית, תלויות גם שתי מילים נוספות: מדינית וביטחונית. כי כל זמן שנמשכת מדיניות שפוגעת באזרחים – אני קורא לזה מדיניות סדום ועמורה – לא תיתכן חברה צודקת ולא כלכלה הוגנת, ואז גם אין שלום בארץ וגם לא ביטחון. מאיפה אני יודע את זה? כתוב בפרשת השבוע: "ויהי רעב בארץ, וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה. וירא אליו ה' ויאמר: אל תרד מצרימה". <אבישי ברוורמן (העבודה):> אין שר במליאה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אין שר? אתה השר לשעבר, מספיק לי. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – – אין שר במליאה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז אומר לו הקדוש-ברוך-הוא ליצחק: "אל תרד מצרימה". מדובר הרבה על העניין הזה שיורדים בגלל סיבות כלכליות. ליצחק אמר הקדוש-ברוך-הוא לא לרדת, כי הוא היה קורבן עולה בעקדת יצחק, הוא לא היה ראוי לרדת – "שכן בארץ אשר אמר אליך, גור בארץ הזאת, ואהיה עמך ואברכך, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל – – – והתברכו בזרעך כל גויי הארץ". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אייכלר, סליחה שאני מפריע לך, פשוט נאמרה הערה שאין נציג הממשלה. אני מאוד מקפיד על זה ומפסיק את המליאה; השר סילבן שלום לא עזב את המליאה, הוא פשוט יושב מאחור, נמצא כאן כל הזמן. שלא יירשם בפרוטוקול שניהלנו כאן ישיבה ללא נוכחות של שרים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, יש שר נוסף. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש גם השר אורבך, נכון, אבל השר התורן הוא סילבן שלום והוא נמצא במליאה. סליחה, אדוני, שקטעתי אותך. בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> תודה, אדוני היושב-ראש, ואני ממשיך את הפסוק הבא שאומר הקדוש-ברוך-הוא ליצחק: אל תרד מצרימה, אני נותן לך את הארץ הזאת, והוא מוסיף עוד פסוק: "עקב אשר שמע אברהם בקֹלי וישמר משמרתי מצוֹתי חֻקותי ותורֹתָי". רבותי, כל מקום שנאמר שארץ-ישראל שייכת לנו, נאמר שצריך לשמור את התורה, ורש"י אומר: "משמרתי מצוותי וחוקותי" ומפרט את כל הדברים האלה שאדם צריך לשמור כדי שתהיה לנו הזכות על הארץ הזאת. אנחנו רואים את זה בכל מקום – את הקשר הישיר בין שמירת המצוות לבין המשילות המדינית בארץ-ישראל. היום היה דיון מעניין בוועדת הפנים, על רעידות אדמה; לפי ההיערכות של המדינה ושל האזרחים לעניין של רעידות אדמה, אמרתי, ואני אומר גם כאן, שיש לנו נס שרק לפני 175 שנה הייתה רעידת אדמה שעשתה חורבן בצפת ובטבריה; הייתה רעידת אדמה נוספת בשנות ה-20 של המאה הקודמת, אבל זה לא היה כל כך נורא – כי אנחנו זקוקים עוד ל-175 שנה כדי שהממשלה תתארגן לקראת רעידת אדמה. וכל כך למה? לא כי הממשלה לא בסדר בעניין, אלא כי באמת אדם אינו יודע מתי ואיך – עם כל המדענים, עם כל הידיעות על הגיאולוגיה – תפרוץ רעידת אדמה, מה תהיה עוצמתה, מה יהיו הנזקים שלה ומי יחיה ומי ימות. "המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעֱשָנו". אבל התורה אומרת לנו: "ויאמר ה' זעקת סדֹם ועמֹרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד. ארדה נא ואראה הכצעקתה". סדום ועמורה זה דבר נורא לא רק כי הם לא שמרו את התורה ולא התנהגו כפי שצריך להתנהג, אלא כי הם היו גם רשעים בענייני אדם וחברו. אז מקור המילה "הכצעקתה" – כולם יודעים את הסיפור של אותה ריבה שנתנה אוכל בניגוד לחוק, מפרת חוק, נתנה אוכל ושתייה לעניים שהיו נכנסים לעיר סדום בניגוד לחוק, מהגרים זרים, ולכן הם עשו מה שעשו, והקדוש-ברוך-הוא ראה, ועל כן נגזרה גזירת מהפכת סדום ועמורה. לפני כן היו סדום ועמורה וכל אזור ים-המלח ארץ שכולה משקה. כבר הזכרתי: "כגן ה' כארץ מצרים", כמו על גדות הנילוס. אדוני היושב-ראש, אני רואה שהזמן בורח לי, ויש עוד שני נושאים שאני רוצה להעלות. האחד, כולם מזועזעים היום משחרור מרצחים שפלים. אותם אנשים שמדברים על שלטון החוק ועל הפסיקה של בתי-משפט, שצריך לכבד, הולכים לשחרר מרצחים ששפכו דם נקיים בלי משפט ובלי חוק רק כי צריכים לשבת – בגלל הזכות הגדולה לשבת עם סאיב עריקאת. אני רוצה לומר לכם, רבותי, אם היה סיכוי לשלום – אין דבר כמעט שלא שווה את מחיר השלום האמיתי. אבל כאשר כולנו יודעים שאף אחד לא חושב על שלום, רק בשביל משא-ומתן שלא מוביל לשום מקום הולכים לשחרר מרצחים? זה לא דומה בכלל לעניין גלעד שליט, חייל שיושב שם ואי-אפשר להוציא אותו בדרך אחרת. מדובר פה במצב שהפלסטינים גילו שאין שום צורך לעשות שלום עם ישראל, יש להם את כל הזמן שבעולם, והם מביטים עלינו כעל יושבי גטו מוקף גדרות תיל, מיליוני אויבים מבחוץ, ובפנים רבים אנשים כחתולים על ליטרת בשר תקציבית ופיסת שלטון מקומי. הם חושבים שאין שום צורך לעשות אתנו שלום. על זה הולכים לשחרר מרצחים? אבל אני בא ואומר לכל אנשי הימין שמזועזעים מהדבר הזה, איך אפשר לעשות את זה – ממשלה שמוכנה לעקור תורה מישראל, ממשלה שמוכנה להרעיב ילדים קטנים כי הם לא לומדים את מה ששי פירון חושב שהם צריכים ללמוד, ממשלה כזאת אתם מצפים שיהיה לה איזה רגש לאנשים, למשפחות שכולות, כשאין להם שום רגש לילדים קטנים? ממשלה שקרעה והוציאה אנשים מבתיהם בגוש-קטיף לא בשביל שלום, אלא בשביל איזו גחמה שהייתה לממשלה הקודמת, יש לה בעיה לפנות עוד יהודים? אומר היום שר האוצר: יהיו עוד הרבה דברים קשים בדרך לשלום. הפלסטינים יודעים שגורמים ישראליים מסבירים להם שמדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד נגד הערבים, משתתפים בהחרמה של ישראל, ועושים את זה אנשים שמכהנים כפרופסורים, שמקבלים משכורת מהמדינה; אז מה אתם מצפים מהם? הנקודה האחרונה, אדוני היושב-ראש, אומנם זמני הולך ותם, אבל אני לא יכול בלי זה. במדינת ישראל היו 198 ערים שהיו בהן בחירות. יש עיר אחת בלבד ששם מתקיימות הפגנות – נגד הבחירה של ראש העיר הרב משה אבוטבול. <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בעיר אחת בלבד. אותם אנשים שהסיתו הסתה אנטישמית במשך חודשים ארוכים – – <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – נגד עצם זכות קיומם של יהודים חרדים בבית-שמש – הם תפסו איזו קלפי שהייתה שם בעיה – – <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> תתבייש לך. – – הם תפסו איזו קלפי, לא בדקו באף אחד מן הקיבוצים – – <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – לא בדקו אם כל המצביעים היו שם – אדוני היושב-ראש, אני יכול לדבר? <דב ליפמן (יש עתיד):> תגנה את השקר, את הזילות. הם יושבים בכלא עכשיו – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מגנה את המסיתים שבמשך שנים עושים דה-לגיטימציה לעצם קיומם של ילדים חרדים בבית-שמש – – – <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, מירושלים יש הגירה של חרדים, הרבה יותר מאשר חילונים. זה לקוח מפרסום של מכון ירושלים לחקר ישראל. וכל כך למה? בגלל יוקר הדירות. לאן רוצים שהילדים האלה ילכו, לחריש? מנעו מהם ללכת. עכשיו עשו בחירות בחריש – פחות מ-300 אנשים בחרו ראש עיר שתפקידו למנוע הבאת עשרות אלפי חרדים לשם. בית-שמש זה המקום היחיד שנותר עדיין, ואין שם הקפאת בנייה. אז עשו בחירות בגלוי ובמוצהר כדי למנוע מחרדים לגור בבית-שמש. עכשיו מצאו שם תעודת זהות מזויפת. תעשו בחירות באותה קלפי – – <דב ליפמן (יש עתיד):> אחת או 200? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – תעשו בחירות חדשות באותה קלפי. אבל ההפגנה הזאת נגד ראש עיר, וחברי כנסת מהליכוד לא מתביישים להשתתף בדה-לגיטימציה הזאת. יש עוד מקום בעולם שבו אסור ליהודים לקבל זכות בחירה ולקבוע מי יהיה ראש העיר שלהם? בושה וחרפה. אתם חייבים לקבל. אני בטוח ש-198 אנשים לא מרוצים מתוצאות הבחירות – אף אחד לא יעז ולא יהיה לגיטימי לעשות הפגנות נגד תוצאות הבחירות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בשם הדמוקרטיה, בשם שוויון החוק אתם מסיתים נגד ציבור שלם. <דב ליפמן (יש עתיד):> זה לא נכון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זה לא יעזור לכם. אתם לא תשיגו שום שלום עם הערבים כשאתם עושים מלחמות עם היהודים. אם אתם רוצים שלום עם הערבים, קודם כול תעשו שלום בתוכנו, או לפחות אל תעשו מלחמות בתוכנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני אסיים בפסוק קצר: "ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" – כדי לסיים בדבר טוב. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אמן. חברי הכנסת, אנחנו נשמע כרגע את הצעת האי-אמון מטעם ש"ס. ינמק אותה חבר הכנסת יעקב מרגי. הכותרת היא: מדיניות שר האוצר דורסת את השכבות החלשות, גורמת לפיטורי עובדים ומביאה זוגות צעירים לירידה מן הארץ. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. לאחר מכן סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי ישיב לחבר הכנסת אייכלר ולחבר הכנסת מרגי גם יחד. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, אכן כן, הצעת האי-אמון שלנו היא בנושא מדיניות שר האוצר, אבל לא יכולנו להרשות לעצמנו שהיום יעבור בלי שנדבר על שחרור האסירים. נעשה איזה חריגה פרלמנטרית – אני מאמץ את הנימוק של פרופסור ברוורמן בנושא החברתי ומדיניות שר האוצר, ואגש לנושא שחרור האסירים. ממשלת ישראל, בהחלטתה הקודמת, מחודש יולי השנה, החליטה לבחור בחלופה הקשה והבעייתית בשלוש החלופות. היא העדיפה את שחרור האסירים הביטחוניים עם דם על הידיים על פני החלופות האלה: הראשונה הייתה אפשרות של הקפאת הבנייה בשטחים למשך תקופת המשא-ומתן, כתשעה חודשים; החלופה השנייה: התחייבות לנהל את המשא-ומתן על בסיס קווי 67'; ראש הממשלה, בהתייעצות עם שותפיו הקואליציוניים ובהעדפתם, בחר בחלופה השלישית, הקשה ביותר, שפוגעת במשפחות, פוגעת במורל העם, פוגעת בהרתעה ובחוסן של מדינת ישראל. כבר אז ידענו שאם שותפיו הקואליציוניים מהבית היהודי היו מתעקשים על כל חלופה אחרת בשלוש החלופות הם היו מצליחים לשנות את החלטת הממשלה. לצערי הרב, כבר אז, בחוסר ניסיונם הפוליטי או בשל שיקולים פוליטיים או בשל קוצר ראייה לאומי רחב, הובילו אנשי הבית היהודי את הממשלה כולה לשחרור 104 רוצחים שפלים, אויבי ישראל ואויבי השלום. ישחררו אותם לרחובות יהודה ושומרון ורצועת-עזה. ואני רוצה לנתח אתכם, חברי חברי הכנסת, את שלוש החלופות ואת שיקול הדעת של שרי הבית היהודי. לאפשרות הראשונה שהממשלה תנהל את המשא-ומתן על בסיס קווי 67' – אני שואל את חברי מהבית היהודי, מה חשבתם כשנכנסתם לממשלת נתניהו השלישית, ועוד אחרי ששמעתם את נאום בר-אילן? או מה חשבתם ומה העליתם בדעתכם כשנתניהו דיבר בבר-אילן על שתי מדינות לשני עמים? מה, הוא חשב לבנות איים מלאכותיים בים התיכון או בים-סוף? איפה? הרי ידעתם שהבסיס הוא קווי 67' בחילופי שטחים וגושי התיישבות, ואם לא ידעתם, זה חמור מאוד, כי ידע הציבור את מי הוא שלח לכנסת ולממשלה הנוכחית. ואם ידעתם, אני לא רוצה לחשוב שהעדפתם אינטרס צר מאוד של סמנטיקה על פני שיקולים של ביטחון ישראל, מורל העם, החוסן הלאומי וכושר ההרתעה של מדינת ישראל. ואני שואל, עד היכן? ואיפה אותה פוליטיקה חדשה שהבטחתם לנו? ואם נפנה לחלופה השנייה, חברי מהבית היהודי, הקפאת הבנייה בשטחים, סך הכול למשך תשעה חודשים. אומרים לי חברי הבית היהודי: הקפאת בנייה בשטחים זו פגיעה בלגיטימציה של מפעל ההתיישבות. רבותי, לגיטימציה. שוב סמנטיקה, סמנטיקה על פני אינטרסים חשובים. הרי ראש הממשלה נתניהו במעשה, הייתי אומר, קצת פזיז, כבר הקפיא את הבנייה בהתיישבות בקדנציה הקודמת, בקדנציה שאני הייתי חבר בממשלה. שום דבר לא קרה מאז, השמים לא נפלו ולא הייתה שום פגיעה בלגיטימציה בתוך מדינת ישראל. אם מדברים בעולם כולו, אף פעם לא הייתה לגיטימציה לבנייה. לכן אני אומר לכם, רבותי, שוב בחרתם סמנטיקה על פני אינטרסים לאומיים. ואם תרצו להודות על האמת, הקפאת הבנייה בשטחים קיימת, קיימת דה-פקטו ודה-יורה, ואני לא מדבר על גושי ההתיישבות. אפילו בירושלים לא בונים שנים רבות, אלא שכל פעם איזה תוכנית מתאר כזאת או אחרת, אדוני היושב-ראש, עוברת ממסדרון אחד למסדרון אחר בעיריית ירושלים. אנו זוכים למידה מופרזת של פרסום ציני, וחוץ מגינוי בין-לאומי ומסע לחצים לא ראינו כלום, לא בנייה ולא התרחבות, וכל מה שנעשה זה אך ורק במסגרת תוכניות קיימות. חברי חברי הבית היהודי ואחי היקרים – בלי ציניות אני אומר אחי היקרים, ולא בהקשר של ה"אחי" הנפוץ במקומותינו בתקופה האחרונה – הציבור לא טיפש, הוא קונה את כל מה שאתם אומרים לו היום ובשבוע האחרון. הוא קונה את זה ששחרור האסירים מעודד טרור, הוא קונה את זה ששחרור האסירים הוא פחית הדלק שתבעיר את האינתיפאדה הבאה. הציבור, כן, חברי, הציבור מסכים. הוא גם מסכים אתכם שזו רציחה בפעם השנייה של יקיריהן של אותן משפחות. אבל, רבותי חברי חברי הכנסת וחברי מהבית היהודי, הציבור לא קונה ולא רוצה להבין מדוע הסכמתם בפעם הקודמת, במקום להסכים לחלופות האחרות שלא מעלות ולא מורידות במאומה, לא בכושר ההרתעה, לא בחוסן הלאומי ולא במורל העם ולא פוגעות במשפחות. רבותי, עוד לא נגענו גם, לצערי הרב, גם בפעם הקודמת, גם בפעם הנוכחית, ואני מקווה שלפחות בנאגלה הבאה, אם תתקיים, במנה האחרונה, שאכן הממשלה תתעשת. יחסה של הממשלה לאותן משפחות שכולות, לאותם נפגעי הטרור – מה קרה? החלטתם מה שהחלטתם. אתם ממשלה ריבונית. מה יקרה לכם אם תעשו זאת עם קצת חמלה כלפי המשפחות, קצת רגש? מה יהיה אם תיפגשו אתן, מה יהיה אם תכנסו אותן, תעודדו אותן? אולי תצליחו קצת למתן את הביקורת. קצת התייחסות לאותן משפחות שהקריבו ותרמו את היקר מכול. אבל, חברי חברי הבית היהודי, קצרה בינתי מהבין מה קולות הנהי והבכי שלכם השבוע. לא ראיתי את הקמפיין בדרכים העולות ירושלים בפעם הקודמת. מה קרה, מה הקפיץ אתכם, המנה הזאת, המנה השנייה של 26 אסירים? זה נהי ובכי לא במקום, אף אחד לא קונה זאת. לא הייתי רוצה לומר ולייחס לכם את אותה אמירה מקראית: עושה מעשה זמרי, דורש שכר כפנחס. אתם הצבעתם בעד שחרור האסירים, מה אתם בוכים? אתם העדפתם שחרור אסירים על פני הכרזה סמנטית שהמשא-ומתן יהיה על בסיס קווי 67', בחילופי שטחים, בגושי ההתיישבות המוסכמים. על מה אתם בוכים? על מה הקמפיין? על מה הצעת החוק המדומה שניסיתם, אותה הצגה שעשיתם? אני אומר לכם, לא היו הרבה פעמים שהסכמתי עם שר האוצר יאיר לפיד. היום שמעתי אותו והסכמתי אתו. הוא הסביר למה הוא כעס על שרי הבית היהודי. הוא אומר, הם אילצו אותו להצביע פעמיים בעד שחרור האסירים, גם בפעם הראשונה וגם אתמול בוועדת השרים. הצעת חוק מדומה שכל-כולה פופוליזם. אם רציתם למנוע את שחרור האסירים הייתם עושים זאת בהחלטה קודמת של ממשלת ישראל, ביולי. אבל שוב, אני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, ובזה אני אסיים ואתרום קצת, דקה וחצי, לבא בתור. אני קורא לכם – קצת, קצת ראייה לאומית רחבה. זה ישפר קצת את התדמית, קצת אולי תתקרבו לאותה פוליטיקה חדשה שהבטחתם לנו. משהו טוב לא קורה פה, רבותי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. הייתה הצעת אי-אמון מטעם סיעת ש"ס, ועכשיו נשמע את תשובתו של סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – אי-אמון של מרצ גם ושל – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, התשובה שלך היא לסיעות יהדות התורה ומרצ, כפי שנימק חבר הכנסת אייכלר, ולסיעת ש"ס, כפי שנימק חבר הכנסת יעקב מרגי. לאחר מכן נשמע הצעת אי-אמון נוספת מטעם רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד, ושם כבר ישיב עמיתך סגן השר חבר הכנסת אופיר אקוניס. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה? <איתן כבל (העבודה):> יש דרגים פה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה אמרת כפי שנאמר במקורות הלא-יהודיים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> צריך לעשות שר לענייני גויים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לענייני – – –? <עפו אגבאריה (חד"ש):> גויים. <אילן גילאון (מרצ):> יש, סילבן שלום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבל שחבר הכנסת אייכלר איננו, כי פטור בלא כלום אי-אפשר. ואני בכובע הקודם שלי רק יכול להגיד שבבחירות שהתקיימו בבית-שמש – נתפסו כ-200 תעודות זיהוי מזויפות בדירת מסתור בבית-שמש ומתרבים החשדות לשורה ארוכה של מעשים לא כשרים. על העובדות באמת קשה להתווכח. אנשים שהגיעו להצביע מצאו שהצביעו כבר במקומם והתחננו להצביע. אבל אולי – אני יודע, גם יתרה מכך, על שבעה איש שנעצרו על-ידי המשטרה והואשמו בזיוף ובהתחזות לאחר. השופטת מצאה מקום, לאור הראיות שהוצגו בפניה, לעצור אותם. חבל שהעובדות מבלבלות את חבר הכנסת אייכלר, אבל זה רק לטובתו ושיירשם בפרוטוקול כי הוא אמר את מה שאמר. אני קודם כול מבקש לברך, לפתוח ולברך, אדוני היושב-ראש, את שר הפנים, אף שהוא איננו נוכח כאן, אבל אני מניח שכולנו נהנינו – עם סיום שעון הקיץ, שבועות ארוכים של שעת אור נוספת, לא היה כדבר הזה. אני בטוח שגם אתם, חברי חברי הכנסת, נהניתם בשבועות האחרונים מעוד שעת אור עם הילדים והמשפחה ומהבילוי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> פעם זה היה חודש וחצי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הארכת – – – כן, אבל הקונסטלציה הפוליטית, אדוני השר, הקונסטלציה הפוליטית לא אפשרה זאת. זו הפעם הראשונה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> – – – כמו בפעם הקודמת, היינו מפסידים חודש וחצי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אולי לשנה הבאה נשנה את זה גם כן. לטעמי אפשר היה עוד חודש ימים. הארכת שעון הקיץ – – – <קריאה:> אפשר שכל השנה תעשה את זה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> נראה לי שהסתדרנו יפה מאוד גם עם שחרית, ואני לא אומר את זה בציניות, אני אומר את זה בכבוד רב, באמת. הארכת שעון הקיץ היא סמל של כל מה שאפשר עכשיו, עם ישיבתה של יש עתיד בממשלה, במקום של גורמים אחרים; אלו 19 אצבעות בטוחות לטובת השכל הישר וההיגיון הבריא, למען הציבור בישראל. אשר להצבעת האי-אמון, אדוני היושב-ראש – גברתי היושבת בראש – התחלפו תוך כדי, אני מתנצל בפנייך, חברתי לסיעה – בניגוד לחברי הכנסת מהאופוזיציה, שרוב הזמן חלקם לפחות אינם טורחים כלל להגיע למליאה בהצעות אי-אמון שהם עצמם מגישים, אני, כאחד שעונה פעמים רבות על הצעות אי-אמון, אני, כמו שאתם כבר יודעים, מתייחס באמת ברצינות למוסד האי-אמון, אבל כדרככם בקודש, גם השבוע הגשתם הצעת אי-אמון מופרכת ונטולת כל קשר למציאות. מעל כולן התעלתה, איך לא, ההצעה שהגישו חברי סיעת מרצ ויהדות התורה. האוהבים והנאהבים. בדברי ההסבר להצעה ציינתם – – <אילן גילאון (מרצ):> בחייהם ובמותם לא נפרדו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – את דוח הלשכה. הרי כל הצעת האי-אמון, חבר הכנסת גילאון, הסתמכה על דוח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ואתה צודק, אני מסכים עם הנתונים שאתם כתבתם. אני בהחלט מסכים אתם, גם בהצעת האי-אמון וגם בדוח עצמו. דוח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שפורסם לפני כשבוע, כהוכחה כביכול למדיניות המוטעית של הממשלה, ואכן, בדוח החמור, שאתו אני מסכים, של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כתוב כי 40% מילדי ישראל היו עניים, או בסיכון לעוני. ואני מסכים עם הנתון הזה. אלא שכמו תמיד, כמו במסגרת כל העיוותים הקודמים, שאתם מפיצים בלי הפסקה, שכחתם לציין משום מה דבר פעוט אחד, קטנצ'יק, שהדוח הזה מתייחס לשנת 2011. זה הכול. הבדל קטן. אבל את זה מצאתם לנכון להוריד. שנתיים לפני שהגענו לתפקידנו כדי לתקן את המציאות האומללה. <אילן גילאון (מרצ):> השר, מה – – – בכיוון הזה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אז בוא נמשיך; אני מתייחס להצעת האי-אמון, חבר הכנסת גילאון. עיין בה, תיווכח שאני עונה אחת לאחת. אז בואו נמשיך לעיין בדוח המתאר את המציאות הכלכלית שאתם יצרתם ואנחנו באנו לשנות: שיעור האזרחים בסיכון לעוני בשנים שבהן חברי הכנסת ליצמן וגפני היו יושבי-הראש של ועדת הכספים היה הגבוה ביותר בקרב מדינות ה-OECD. לפי אותו דוח, שאתם בחרתם לצטט ממנו, בזמן ישיבתה של יהדות התורה בממשלה, עם השפעתה הרבה, הזכורה כמובן לכולנו – – <אילן גילאון (מרצ):> איך בכוונתכם – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – שיעור משקי-הבית של המשפחות החד-הוריות עם ילדים בסיכון, חברי אילן, היה 44%, לעומת האיחוד האירופי – פה הנתון היה רק 35%. והשיא שעליו נבחרנו, ושר האוצר ואנוכי עובדים קשה מאוד בחודשים האחרונים כדי לשנות את המצב, נוגע לנתונים העוסקים בקשר שבין חוסר תעסוקה מתמשך ובין מצוקה חברתית. חברי חברי הכנסת, כותבי דוח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתייחסים בצורה מפורשת לבעייתיות הנובעת מאי-יציאת אוכלוסיות שלמות לשוק העבודה. אני חוזר על זה, מאי-יציאת אוכלוסיות שלמות לשוק העבודה. ואני מצטט מתוך הדוח: "ילדים הגרים במשקי-בית ללא מפרנס עלולים לחקות דפוס זה, והדבר יכול להשפיע על השכלתם ועל הישגיהם בשוק העבודה". אני רוצה להרגיע את חברי הסיעות מרצ ויהדות התורה: התוכניות ששר האוצר מקדם לא יאפשרו למצב הזה להימשך. הפתרון לעוני, כמו שהוכחתם אתם, לא טמון בהגדלת הקצבאות למי שלא עובד, ובטח שלא בתקציבים הסקטוריאליים, שהרי העוני והאי-שוויון רק התרחבו בתקופתכם. הפתרון לעוני מצוי ביציאה לעבודה, כך מצוין בפירוש בדוח, וכך גם לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, וה-OECD – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> בשביל זה צריך שיהיו מקומות עבודה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – וכך כל גוף אחר מציין זאת, שהפתרון היחידי הוא יציאה והשתלבות בשוק העבודה. חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס בקצרה להחלטת הממשלה על שחרור האסירים. ברמה האישית לא קל לי לדבר. אחי נהרג על-ידי מחבל שחדר למוצב צה"ל בבקעת-הירדן בעת שירותו במילואים לפני כמה שנים. התחושה בעקבות הידיעה כי המחבל שהרג את אחי שוחרר הייתה ונותרה קשה ופתחה פצעים חדשים. אני מבין את המשפחות השכולות ואת אלה המתנגדים לשחרור. זה ים של כאב, שמתווסף לאוקיינוס אחר של כאב, שאין לו סוף. במקרה שלי, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט צלצל אלי כשהייתי בקנדה ופנה אלי בבקשה לקבל את הסכמתי לשחרור של המחבל. אמרתי לו שהאינטרסים המדיניים והביטחוניים של מדינת ישראל קודמים לכאב הפרטי שלי ושל משפחתי. כך אני גם רואה את ההחלטה הנוכחית שכל חברי הממשלה חתומים עליה, בין שתמכו בה ובין שלא. זו החלטה קשה, שאף שר בממשלה לא מתלהב ממנה, אבל כולנו מבינים את הצורך ואת ההכרח ואת המשמעויות שלה מבחינה מדינית. אני אומר לכם שאסור לפספס כל ניסיון לקדם את השלום, גם כאשר ההחלטה היא קשה וגם כאשר המחיר הוא גבוה. גברתי, אני מבקש, כמובן, לאור הדברים שאמרתי, לדחות את הצעות האי-אמון. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> נעבור להצעת האי-אמון הבאה: כישלון הממשלה בנושא הכלכלי, המדיני והחברתי, של חד"ש, רע"ם-תע"ל-מד"ע ובל"ד. אני אבקש מחבר הכנסת עפו אגבאריה לבוא לנמק את ההצעה. ישיב סגן השר אופיר אקוניס. עשר דקות. בבקשה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני אומר שחבל שיושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת יולי אדלשטיין, יצא, כי רציתי להזכיר לו, בפתיחת המושב השני, שבמושב הראשון של הכנסת הזאת הוא הבטיח דבר שעדיין לא קוים. האוכלוסייה שהוא כינה אותה, וכולם כינו אותה, "מיעוטים", לא מיוצגת בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. בוועדה הזאת, שהיא אולי הכי קרובה ונחוצה לאוכלוסייה הזאת, כ-20% מאוכלוסיית מדינת ישראל, לא מצאה כנסת ישראל הדמוקרטית מקום לחבר אחד מהאוכלוסייה הערבית. רציתי להזכיר לו, אבל בלי ספק הוא כבר יראה את זה וישמע. גברתי היושבת-ראש, כמובן, ההצעה שלנו היא בנושא הכלכלי, המדיני והחברתי. אני פשוט תוהה על העניין המדיני. עכשיו כולם, כל קודמי, דיברו על זה שכמה זה כואב שהם הולכים ומשחררים אסירים פלסטינים. אני רוצה להגיד לכם שהאסירים האלה ישבו 17 שנה מיותרות. כי הם היו צריכים להשתחרר כבר – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> יום למחרת, נכון? <עפו אגבאריה (חד"ש):> היו צריכים להשתחרר – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתה צודק, יום למחרת. <עפו אגבאריה (חד"ש):> היו צריכים להשתחרר בהסכמי אוסלו. אבל מה קרה? <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זו תפיסת העולם שלכם. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל מה קרה? רצחו את ראש הממשלה, רצחו את רבין, ואז הפסיקו את זה, והאנשים האלה ישבו 17 שנה מיותרות. ולא היו צריכים להיות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שטויות – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> על לא עוול בכפם. על לא עוול בכפם. <מיקי רוזנטל (העבודה):> זה הבל – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה שאתה אומר זה ההבל. אבל מה שכן, כשאתה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זוהי חוצפה. על לא עוול בכפם הם ישבו, נכון? <באסל גטאס (בל"ד):> אתם עשיתם – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> מדובר ברוצחים, קודם כול. אחר כך – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זו חוצפה ממדרגה ראשונה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – רוצחים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זו חוצפה. הם רוצחים, הם נשפטו, וחבל שהיה כך. זוהי חוצפה להגיד את זה. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> מה זה משנה? מה, הם לא רצחו אנשים? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הם רצחו, וזו חוצפה להגיד את זה. <היו"ר רות קלדרון:> חברים, בואו נמשיך בדיון. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז אולי תמשיך. אולי תמשיך לדבר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אמשיך לדבר – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני אמשיך לדבר, כי פשוט אתה, צורם לך לשמוע את האמת. כי אתם עושים הצגה לכל העולם. אתם לא רוצים שלום. זה מה שאתם – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> שמעת מה אמרתי? <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני שמעתי מה אמרת, אבל זה מה שאתם עושים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מה שאתה אומר זו חוצפה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> להתנות את הדברים האלה בהתנחלות – אתם לא רוצים לעשות שלום. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מסכנים, הם ישבו על לא עוול בכפם. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אנחנו מי שאמר "הבל הבלים", ועמדו על המרפסת ומה שהם דיברו, ואחר כך נרצח ראש ממשלה? עכשיו כבר מופיע בפייסבוק שאפילו מאיימים על שרת המשפטים – להרוג אותה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> מה הקשר? מה הקשר? <עפו אגבאריה (חד"ש):> בפייסבוק כתוב שאם היא תמשיך, אז יש כאלה שיכולים לרצוח אותה. ולא ירחק היום שיעשו את מסיבת – איך קוראים לזה – "פולסא דנורא", מה שהוציאו אז על רבין. למה אתם לא רוצים להסתכל לעם בעיניים? רק לא מזמן היה אזכרה של רצח רבין. מי שעמדו על המרפסת – וזו הייתה התוצאה. ראש השב"כ רק התריע לא מזמן שנערי – איך קוראים להם? – "תג מחיר", יכולים לרצוח ראש ממשלה. לא פחות מזה. מי שירק לאלעזר שטרן בפנים – זה לא האידיאולוגיה הדתית? אז למה אתם לא רוצים לדבר את האמת? לא רוצים להסתכל לעם בעיניים? אתם מרמים את העם, אתם לא רוצים שלום. מי שרוצה שלום יֵשב עם הפלסטינים, כי זה – אתם אומרים – האויב. אז בבקשה, תשבו, תדברו. איפה יקימו הפלסטינים מדינה, בעננים? אז תגידו ש"אנחנו לא רוצים שתקימו מדינה". הלכתם לדיון, הלכתם לדיונים עם הפלסטינים, בלי תנאים מוקדמים, לגבולות 67' – ובאותו זמן אתם עושים התנחלויות בשטחים. אז איפה אתם רוצים שיהיו עוד 4–5 מיליון פלסטינים? למה אתם לא אומרים את האמת לעם? בסופו של דבר, לא תקום מדינה פלסטינית – מה יהיה עם הפלסטינים? אתם תגרשו אותם מפה, או שיש לכם פתרון אחר? וההיסטוריה זוכרת איזה פתרונות היו יכולים להיות, שלא פתרו אפילו בעיה אחת. הממשלה הזאת, לא רק בעניינים המדיניים כשלה; גם בעניינים החברתיים. אנחנו רואים מה היא עשתה בעניינים החברתיים לאוכלוסייה הערבית, שהיא באמת 20% מאוכלוסיית מדינת ישראל. רק לא מזמן היו הבחירות לרשויות המקומיות. מצאה חן בעיני כותרת באחד העיתונים, שזה היה בחירות לראשי הגטאות. בעיתון "הארץ". וזה אמת. כי מה ראש עירייה או ראש עיר או ראש יישוב ערבי – יש לו אפשרויות כלשהן? איפה יש אזורי תעשייה בערים ובכפרים הערביים? האם באמת יש אזורי תעשייה? ואם יש איזה אזור תעשייה, אז נהנים ממנו האחרים, או היישובים היהודיים שליד הכפרים הערביים. עכשיו נאמר פה שהולכים ועושים נגישות כלשהי לנשים ערביות, כדי שישתלבו בעבודה. איפה הן ישתלבו בעבודה כאשר בערים שלהן ובכפרים שלהן אין אזורי תעשייה? תוכניות המתאר – אנחנו רואים איך הכפרים שלנו הולכים ומצטמצמים כל הזמן. להזכירכם, למי שלא רוצה פשוט לראות את זה ורק יכול להגיד הבל הבלים או דברים כאלה: בשנת 1949 סופחה העיר אום-אלפחם – הכפר, אז – למדינת ישראל, לפי הסכמי רודוס. בסדר. <דוד צור (התנועה):> אתה מגיע לסייקס-פיקו גם? <עפו אגבאריה (חד"ש):> בסוף גם לזה נגיע. מה שמתרחש במזרח התיכון – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אתה רוצה לבטל את הסיפוח? אתה רוצה לבטל את הסיפוח? אפשר לדון על זה. אתה אומר "סופח". אתה רוצה לבטל את הסיפוח? <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא, אמרתי לפי איזה הסכמים. אבל תשמע אותי עד הסוף. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אתה רוצה לבטל את הסיפוח? אפשר לדון על זה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אין שום בעיה. אין שום בעיה – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> לפני זה היה 1947 – בוא נחזור ל-1947. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אין לי בעיה. אתה רוצה לבטל את הסיפוח, אז בוא – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> בסדר, אין לי בעיה. זה מה שאני אומר לך, בוא על זה נדון. לפני 1949 יש גם 1947. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> הוא רוצה לבטל את הסיפוח – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> תשמע, תשמע אותי טוב, תשמע אותי טוב: היו 34,000 דונם אחרי שהכול כבר נלקח על-ידי מדינת ישראל. מ-140,000 נשאר 34,000 דונם. מדוע היום לעיריית אום-אלפחם יש רק 23,000 דונם? מדוע? איפה נעלמו 11,000 דונם? למה הם צומצמו, כל פעם בתירוץ אחר – אזור אש, אזור התיישבות, הפקעה למען עוד יישוב יהודי, ופתאום אנחנו על 23,000? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אתה יודע כמה זה שדרות? – – – 7,000 דונם. פי-שלושה משדרות. זה כמעט לא – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל לשדרות לא היו 40,000 דונם, ולשדרות אין שום בעיה – אתה תיתן לה עוד חמש ועוד עשר. אני רואה את כל הערים, איך הן מתפתחות ואיך מוסיפים להן, אבל אני לא רואה איך אצלנו מתפתחים ואיך מתפתחים הערים והכפרים הערביים. לכן – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> דרך אגב, עוד דבר, לגבי העניין של תוכנית מתאר: כל הזמן אתם מדברים על תוכניות מתאר – תלמדו משפרעם. שפרעם עשתה תוכנית מתאר מלאה, לכל היישוב, והיום אין לה שום מגבלה לקבל מה שהיא רוצה. עשו תוכנית מתאר – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אבל לא הוסיפו לה דונם אחד. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> סליחה – – – <היו"ר רות קלדרון:> חברים, יש לחבר הכנסת עוד 56 שניות, תנו לו בבקשה לסיים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> – – – <באסל גטאס (בל"ד):> דונם אחד לא הוסיפו – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> רק בגללכם, רק בגללכם. ראש העיר הפסיד את הבחירות – – – עשה תוכנית מתאר – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> חבר הכנסת השר שלום, אתה מוכן לבדוק כמה תוכניות מתאר של כפרים ערביים וערים ערביות ישנן במגירה של משרד הפנים? כמה שנים? אני מוכן להתערב אתך שיותר מעשר, יותר מ-15, יותר מ-18, וזה אני יודע בוודאות – שמעל 15–20 שנה שוכבות ללא אישור. האם מה שהולך ונעשה נגד הכפרים הבלתי-מוכרים – מה שאתם מכנים – בנגב, זה באמת דמוקרטיה וזה לטובת האוכלוסייה הערבית, שאתם הולכים להוציא אותם משם ולהקים, כפי שאישרתם לא מזמן, השר שלום, עוד חמישה יישובים יהודיים? איך אתה תפרש את זה בעולם, לפני כל העולם, כשאתה מסרב אפילו עכשיו ללכת לוועידת האו"ם לזכויות אדם? <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה, בבקשה לסיים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל טוב שמישהו כופף בסופו של דבר את ישראל, ואתם תלכו לזה. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> נראה איך אתם תסבירו את הדברים האלה לעולם, כאשר אתם רוצים להוציא 40,000 ערבים בדואים מהכפרים שלהם – – <היו"ר רות קלדרון:> אדוני חבר הכנסת, זמנך תם, בבקשה לסיים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – ולעשות עוד חמישה יישובים יהודיים. איפה זה נשמע? זה לא גזענות לשמה? <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה על הזמן. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> החליטו להוריד לך את האור. <היו"ר רות קלדרון:> סגן השר המקשר אופיר אקוניס ישיב. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, רוצחים מתועבים ישוחררו. רוצחים מתועבים שרצחו בדם קר ישראליות וישראלים, רק משום שהיו יהודים. את הדבר הזה אתה מצדיק. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני לא מסכים עם דבר כזה, אבל צריך להגיד – – – שרצחו בדם קר ילדים ונשים – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> רצח הוא רצח הוא רצח. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – הם גם כן רוצחים. אתה תכנה אותם רוצחים? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> רוצחים מתועבים. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> למה הוא מפנה את זה אלינו? תפנה לראש הממשלה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הרצח הוא רצח מתועב על-ידי רוצח מתועב, אם התקיים לפני הסכמי אוסלו ואם התקיים אחריהם. <עפו אגבאריה (חד"ש):> ואם הוא התקיים על-ידי יהודי או ערבי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לדאבון הלב, גברתי היושבת-ראש – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> לפחות את זה תגיד – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לדאבון הלב, בכאב לב – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – אבל אין לך את האומץ לומר דבר כזה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> למה אתה לא אומר את זה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – בכאב לב – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – כי אין לך את האומץ. אין לך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – בכאב לב גדול אישרה הממשלה את שחרורם של הרוצחים המתועבים – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – אתה רוקד על הדם – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ועד יומם האחרון, אם יהיו בכלא ואם יחיו, הם יהיו רוצחים מתועבים. רוצחים מתועבים. הערה כמובן על דבריך בעניינו של יצחק רבין, עליו השלום. כדאי לך ללמוד, כן. כדאי לך, לפני שאתה עולה לפה, ללמוד שיצחק רבין – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> למדתי יותר ממך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – שאותו אתה תלמד – חבר הכנסת כבל יושב פה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני למדתי יותר ממך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת כבל יושב פה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה צריך ללמוד עד סוף העולם ולא להיות – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה תיתן לי עכשיו להשלים את התשובה על יצחק רבין. יצחק רבין – אני אתן לך סקופ קטן – יצחק רבין התנגד למדינה פלסטינית. התנגד למדינה פלסטינית. <באסל גטאס (בל"ד):> תרשה לנו – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> בגלל זה נרצח? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אולי תלמד משהו? אולי תלמד משהו? פעם לפני שאתה עולה לכאן עם דברים לא מבוססים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> למה רצחו אותו? למה? <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> דברים לא מבוססים, כן. <עפו אגבאריה (חד"ש):> למה הוא נרצח? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הרי אני אומר רק עובדות על הדוכן הזה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז תגיד לי למה הוא נרצח. למה הוא נרצח? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יצחק רבין דיבר על ישות שהיא פחות ממדינה. האם הוא התכוון שהמדינה פלסטינית תהיה כדבריך, בעננים? האם הוא התכוון לזה? גברתי היושבת-ראש, מעט עובדות אף פעם לא מזיקות – – <קריאה:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – גם בחיים הפוליטיים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> בגלל זה אתם לא רוצים, אתם מפחדים שירצחו את נתניהו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מקשיב לך. על כל שאלה אתה תקבל תשובה. אני רוצה להגיד לך הפעם, אתם כמובן תמיד מתייחסים בעיקר – אני מדבר על חברי הכנסת מן הסיעות הערביות – מתייחסים בעיקר לסכסוך הישראלי–פלסטיני. תכף נגיע גם אליו, כי יש התבטאויות חדשות. סגן השר לוי, בכל שבוע שאני עולה לכאן ביום שני – יש עוד התבטאות אנטי-ישראלית של יושב-ראש הרשות הפלסטינית במהלך השבוע הזה שחולף, בין תשובה אחת על הצעת אי-אמון לתשובה השנייה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה עם ההתבטאויות שלכם נגד הפלסטינים? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תן לי, אני אענה לך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה פחות? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תמתין בסבלנות, תקבל תשובה על הכול. גברתי היושבת-ראש, כדאי שהצופים הערבים אזרחי ישראל, בלי התיווך שלכם, הקיצוני, הפנאטי, שסתם גורר תושבים טובים ושלווים להתלהמות, כי אתם רבים פה ומתווכחים מי יהיה יותר קיצוני מהשני – אני רוצה להציג לכנסת מעט עובדות – – – <באסל גטאס (בל"ד):> זה שקר גס. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הרי זה מה שאתם עושים. <באסל גטאס (בל"ד):> אתה מסית. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה מה שאתם עושים. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה עכשיו אתה עושה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה מה שאתם עושים. אני אפנה אליהם – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אפנה אליהם ישירות, משום שהם רואים אותנו, ונספר להם, גברתי היושבת-ראש, שהממשלה הזאת, בראשות הליכוד, והממשלה הקודמת, בראשות הליכוד – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> איפה היו היהודים? איפה הם היו? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – השקיעה באוכלוסיית המיעוטים השקעות שהן שיא של כל הזמנים. לא היו כממשלות – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אין להם שידור שיראו אותם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יש להם ערוץ 99, הם רואים את זה, הם יכולים לצפות בזה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> איפה? – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא היו כממשלות הליכוד שהשקיעו בשיפור מצבם הכלכלי-חברתי של ערביי ישראל. גברתי היושבת-ראש, כדאי שהכנסת תרשום לפניה, אולי היא לא ידעה זאת עד היום הזה, שהשקעות הממשלה הזאת והקודמת מגיעות ל-5 מיליארד שקל בתוכנית חומש לאוכלוסייה הערבית השלווה, זאת שרוצה לחיות אתנו בדו-קיום. אני פוגש אותם, הם לא פנאטים כמוכם – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אני רואה אותם כל הזמן, השר שלום. אנחנו מסתובבים ברחבי הארץ, הם חברים במפלגתי, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, צ'רקסים, הם לא פנאטים, הם רוצים לחיות אתנו בשלום. הם רוצים לחיות לצדנו ולא במקומנו. ואתם רוצים לחיות במקומנו, ואת זה אתם לא תקבלו. לא תקבלו. לא תקבלו את זה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה לא תשכנע אף אחד. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה אל תדאג לי את מי אני אשכנע ואת מי לא. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – אני משתייך למפלגה שמ-1949 מיוצגת פה, ואתה לא תסלף את ההיסטוריה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש – – – <באסל גטאס (בל"ד):> הוא יודע מי חבר בליכוד. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אתם קונים אותם בתפקידים. קונים אותם. יש לכם חברים ביפו יותר מאשר קיבלתם קולות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אולי כדאי לך להקשיב ואולי כדאי לך להפסיק לצווח קצת? אולי תרגיע קצת ותקשיב לעובדות? <באסל גטאס (בל"ד):> בשביל למנות מנהל בית-ספר – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תקשיב לעובדות. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – מאות חברים לליכוד. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> מספר המצביעים הלא-יהודים לליכוד הוא פי-עשרה ממספר המצביעים הלא-יהודים למרצ. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> למשל. הנה השר שלום עם הנתונים המדויקים. <באסל גטאס (בל"ד):> בכמה קולות? <היו"ר רות קלדרון:> חברים, לקראת שלום במזרח התיכון, אולי נדבר האחד עם השני בפחות צעקות? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> התוכנית המקיפה, גברתי היושבת-ראש, גברתי היושבת-ראש – – – <קריאה:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני בטוח שהם פחות פנאטים ממך, תאמין לי. התוכנית מקיפה; היא מקיפה את כל התחומים: חינוך, השכלה גבוהה, עידוד בתעסוקה תוך שימת דגש על תעסוקת נשים ערביות. אגב, ההיקף רק של התוכנית הזאת של תעסוקת נשים ערביות הוא 730 מיליון שקל. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה הבל הבלים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אלה עובדות. מה אפשר לעשות? כבוד סגן השר יאשר. סגן שר האוצר יאשר את העובדות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה על הנייר. זה שקר. בפועל לא קיים שום דבר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הוקצבו 100 מיליון שקל לשיפור תשתיות, תחבורה הציבורית, עידוד יזמות, הקמת קרן הלוואות לעסקים זעירים, שוב לנשים מבני המיעוטים, בהיקף של 21 מיליון שקלים. הייתי אומר זאת כך: ישראל היא המדינה הטובה ביותר בעולם לערבים לחיות בה, הטובה ביותר. הרי אנחנו רואים מה קורה מסביב. <באסל גטאס (בל"ד):> תפתחו את השערים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אנחנו הרי רואים מה קורה מסביב. תבינו, אין מדינה יותר טובה לערבים לחיות בה כמו מדינת ישראל, וההתנהגות שלכם, אגב – זה לא בטקסט – ההתנהגות שלכם – – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – ההתנהגות שלכם היא הדוגמה הכי טובה לכך, משום שבשום פרלמנט במדינה ערבית לא הייתם מעזים לדבר כך נגד המדינה שבה אתם אזרחים. בשום פרלמנט – – <באסל גטאס (בל"ד):> תחליף דיסקט. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – לא בסוריה ולא בירדן ולא במצרים ולא בטורקיה ולא בעיראק ולא באיראן ולא בתימן ולא בתוניסיה ולא במרוקו. בשום מדינה ערבית מוסלמית, כבוד השר, חברי הפרלמנט לא היו מעזים לדבר כך נגד המדינה שבה הם חיים. בשום מדינה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מאיפה עלית? אני כאן לפניך. מאיפה עלית? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תעריכו את הדמוקרטיה. תיתנו כבוד. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני פה לפניך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תיתנו כבוד, לא יזיק. גברתי היושבת-ראש, כיוון – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מאיפה עלית? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני רוצה להשיב לחבר הכנסת – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> תחזיר לי את המולדת. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> חצוף אחד, תתבייש. <היו"ר רות קלדרון:> אני לא יודעת איך עובדים עם זה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תדפקי על זה. הייתי עושה את זה הרבה. <היו"ר רות קלדרון:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני יכול להראות לך. <היו"ר רות קלדרון:> הפטיש שרואים במערכה הראשונה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> עכשיו תקשיב טוב, תשמע טוב. תקשיב טוב, תשמע טוב – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה מה שנקרא – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תקשיב טוב מאוד. תקשיב טוב – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מאיפה עלית? תגיד את האמת. מאיפה באת? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תקשיב טוב, לא משנה כמה אתה תחזור על השקר הזה, השקר הזה שאתם כל שבוע משקרים אותו: היינו פה לפניכם. אגב, הייתה גם תוספת של זחאלקה, שלא נחזור עליה, כדי שאני לא אעשה עליה פרפראזה שתביך את כולם – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אל תגנוב את ההצגה מראש הממשלה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – לא אעשה עליה פרפראזה שתביך את כולם. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> – – – אני יכול הערה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בהחלט. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> – – – פרשת חיי שרה. מדובר על אברהם אחרי שקנה את מערת המכפלה, ואני עליתי לכאן ואמרתי: על מה אתם מדברים? הרי אברהם אבינו קנה את מערת המכפלה ב-400 שקל כסף בקצה החלקה מעפרון החתי. הלך אחרי זה טלב אלסאנע ואמר: זה נכון, אבל עפרון החתי היה פלסטיני. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה חלק מהאגדה השקרית, מהנרטיב השקרי שאתם המצאתם. הרי אתם לא הייתם פה עד 700 לספירת הנוצרים. לא הייתם פה עד 700 לספירת הנוצרים, נכון? האסלאם לא היה פה עד 700 לספירת הנוצרים. <באסל גטאס (בל"ד):> אתה לא היית. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> האגדות שאתם ממציאים. אתם חוזרים על השקר שלכם פעם אחר פעם, כל שבוע, ואנחנו ניאבק בשקר שלכם ונחשוף את המסכות שלכם, ואתם לא מפחידים אף אחד – – – <באסל גטאס (בל"ד):> לך תעשה בדיקה גנטית. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> העם היהודי היה פה לפניכם, היה בחברון, כבוד השר, היה בירושלים, בירתה הנצחית של ישראל. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה לא היית. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אישית לא הייתי, מה לעשות. לא נולדתי לפני – אני אומנם נראה זקן, אבל לא נולדתי לפני 3,000 שנה. לא נולדתי לפני 3,000 שנה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – ברגע האחרון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חברים יקרים, זה לא יעזור, השקר הזה לא עובד. השקר הזה לא עובד. 3,000 שנה הייתה פה התיישבות, 3,000 שנה ברצף, בירושלים, בצפת ובחברון. הייתה בטבריה. בטבריה קצת פחות, בטבריה 2,000 שנה, אבל בכל הערים האלה הייתה התיישבות. איפה אתם הייתם? תגידו את האמת. <קריאות:> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> היינו – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם לא, מה לעשות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה 2,000 שנה לא היית פה, אנחנו היינו פה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יש עובדות. ברצף היינו פה, וירושלים הייתה ותישאר בירתו הנצחית והמאוחדת של העם היהודי. תישאר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אדוני סגן השר, האם ירושלים מוזכרת פעם אחת בקוראן? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> למשל. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אף פעם. אף פעם. אתם לא יודעים לקרוא. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, אנחנו נחשוף את כל השקרים שלכם אחד לאחד. לא יישאר שקר אחד שיישאר חסר תשובה. מה אתם חושבים לעצמכם, שתבואו לפה ותפיצו את השקרים שלכם, שלדאבון הלב רוב העולם מאמין להם? מה אתם חושבים לעצמכם? מה אתם חושבים, שאתם מתעסקים עם פראיירים פה? הרי הכול ידוע, הכול כתוב, הכול – הכול ידוע לעולם כולו. <באסל גטאס (בל"ד):> – – קטן ושקרן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> עכשיו לעניין המשא-ומתן המדיני שהוזכר כאן בהצעת האי-אמון. אני מציע לכם הצעה ידידותית, אל תטיפו לנו על שלום. אל תטיפו. אתם מטיפים על שלום? אתם יודעים שזאת שאיפתם של כל אזרחי ישראל, ועקשנותו המתמשכת של הצד השני מונעת זאת כבר כמעט 100 שנה. 100 שנה. גם עכשיו, אגב, גברתי היושבת-ראש, הפלסטינים עושים הכול כדי לפוצץ את השיחות. סגן השר לוי, הבטחתי התבטאות חדשה של הפרטנר, ראש הרשות הפלסטינית. אגב, אני מסכים אתך שצריך לעשות מאמצים כבדים מאוד, ואנחנו נעשה. אני שמעתי גם את סיפורך האישי המרגש. אגב, לא ידעתי. לא ידעתי. זאת בכלל גדלות נפש, העמדה שלך, בעקבות הסיפור הזה. כמובן זה התקבל בבוז על-ידי חברי הכנסת מן הסיעות הערביות, מניפי דגל זכויות האדם וזכויות האזרח. ובסוף השבוע האחרון הוא מוסיף – כל שבוע אני גם מוסיף, אני גם מספר למי שבמקרה לא שמע מה אמר בסוף השבוע ראש הרשות הפלסטינית. הוא אמר – וזה הדבר שהוא עצם הסכסוך, עיקר הסכסוך – הוא לא יסכים לתביעה הישראלית המתמשכת, אני מוכרח להגיד, להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. זה אומר הכול. זה אומר מי רוצה שלום ומי לא רוצה שלום ומי מחפש תירוצים לא לעשות שלום. לסיום, גברתי, התירוץ הקלוש, המיושן, שכבר אין לו אחיזה במציאות, הבנייה ביהודה ושומרון. שמעתי שאתה מתייחס לבנייה ביהודה ושומרון כמכשול לשלום. <עפו אגבאריה (חד"ש):> מי צעק מהמרפסת שהוא לא רוצה שלום? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> עכשיו תקשיב טוב למדיניות הממשלה. הממשלה הזאת, כמו כל קודמותיה – חבר הכנסת כבל, חבל שאתה יוצא, כי אני רוצה לשבח את מפלגת העבודה – – – <היו"ר רות קלדרון:> הוא תכף חוזר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הוא חוזר. <איתן כבל (העבודה):> אני לא מאמין לך אז אני הולך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא לא, תאמין. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת כבל, אתה ראשון הדוברים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת רוזנטל – – – לשבח את מפלגת העבודה, שהחלה בפיתוח מפעל ההתיישבות ביהודה ובשומרון, בחברון וברמת-הגולן. לא אנחנו. לא אנחנו. אנחנו פיתחנו את זה בצורה מאוד כבירה, אבל אני משבח אתכם – גם את חבר הכנסת מזרחי, חבר הכנסת רוזנטל, חבר הכנסת בר-לב, נדמה לי שאפילו אביך היה מהתומכים הגדולים – לא בכול, אבל לפחות בחלק מהתיישבות. לפחות בחלקה. <משה מזרחי (העבודה):> עדיף שתגנה אותנו. <איתן כבל (העבודה):> אני אספר לך משהו. ראיתי מודעה משנת 1973, לפני הבחירות. במודעת הבחירות לפני המלחמה כתוב: ומפלגת העבודה הקימה יישובים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בהחלט. אנחנו מברכים את מפלגת העבודה, גברתי היושבת-ראש, על הקמת היישובים ברמת-הגולן, ביהודה ובשומרון. אגב, חבר הכנסת כבל, גם בחבל-עזה ובסיני היא הקימה יישובים. אבל לא היה לכם הרבה זמן, עד 1977, ואז אנחנו קיבלנו את הגה השלטון וקידמנו את היישובים הללו לחצי מיליון ישראלים. חבר הכנסת אגבאריה, תקשיב טוב. כחצי מיליון ישראלים יושבים ביהודה ובשומרון, והם ימשיכו לשבת שם, לגור שם, לגדל את ילדיהם שם ולגדל את נכדיהם שם. אנחנו בנינו ואנחנו נמשיך לבנות בשומרון וביהודה, ואתה תמשיך לצעוק. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את הצעת האי-אמון. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. אנחנו נעבור לדיון. אני מבקשת – מבינה ומרגישה שהדיון היום באמת סוער בכל נפשנו. <באסל גטאס (בל"ד):> לא סוער, סוער בגללו. <היו"ר רות קלדרון:> בגלל כולנו, זה נושא סוער. אני מבקשת, חברים, שמכאן והלאה ניתן דוגמה לאיך אפשר לעשות שלום בין יהודים ושאינם יהודים. מפלגת העבודה – חבר הכנסת איתן כבל, האם אתה כאן? בבקשה תעלה ותמסור את הודעתך בשם הסיעה. שלוש דקות. <איתן כבל (העבודה):> את לא יכולה להוסיף לי קצת? גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, האי-אמון בנושא עסקים קטנים, לפחות ההתייחסות שלי לעניין. לכן אני מבקש מאדוני סגן שר האוצר – אדוני סגן שר האוצר, אתה אתי? אתה בהאזנה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כל הזמן, גם כשאני מדבר עם מישהו. <איתן כבל (העבודה):> אני מודה לכבודו. אתה יודע? זה מקרוב באתם, אדוני סגן השר, ולקחתם על עצמכם משימה, משימה חשובה וגדולה, להיות אלה שייצבו את הכלכלה. העניין הוא שלפניכם מי שהנהיג את כלכלת מדינת ישראל היה הליכוד, ולרגע נראה כי כל הצרות התחילו בתקופתכם, בתקופתך. אתה כל הזמן פה עונה על תקופת הליכוד, ואתה מתנצל. אתה אפילו לא שם לב איך אתה נלחם עבורם כאילו הם צריכים להציב אותך ברשימה בקדנציה הבאה. אתה נלחם כל יום פה. אתה אפילו – יותר ממה שאתה יושב במשרד אתה יושב פה כדי להגן על הכלכלה. באמת, אתה יודע, אני אומר לך את זה הרבה מעבר לעניין הפוליטי. אי-אפשר כל פעם פה לעמוד ולדבר על מצבה הכלכלי של מדינת ישראל ולהגיד שלא הייתה תקופה טובה מזו. ראש הממשלה ושר האוצר, ובכלל – הציבור אשם בכלל במצב. מה הציבור רוצה מהממשלה? מה הציבור רוצה משר האוצר ומחבר מרעיו? עסקים קטנים, שהם לב-לבה של חברה, ואתם יודעים את זה, אתם מקבלים בדיוק כמוני וכמו כל אחד מהבית הזה, ללא הבדל, את הפניות יום-יום, שעה-שעה, את המיילים שזועקים, שמבקשים סיוע, שמבקשים – אדוני השר, אני לא רוצה להפריע לך באמצע השיחה, אבל עד כאן – יום-יום, שעה-שעה; אתה יודע בדיוק למה אני מתכוון. אין תשובות שלכם, אין תשובות. זה רק לעמוד פה ולהסביר לנו פעם אחר פעם איך אנחנו אשמים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבר הכנסת כבל, מה שאמרת עכשיו זה רק כותרת. <איתן כבל (העבודה):> אדוני סגן השר, כותרת, לא כותרת, תשובות אין. אתה נותן פה כותרות כל יום. אתה לא מפסיק לשבת כאן. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> יש ועוד איך. אתה יודע בכלל מה נעשה? <איתן כבל (העבודה):> חבר הכנסת, אדוני סגן השר, חיבוט ערבה עשו אתך. מביאים אותך לפה כל יום לתת תשובות בשם הממשלה, אפילו לא שלך, הקודמת. אני מקווה – כתוב: אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. יום אחד אני אשמע אותך כאן באמת אומר את הדברים שמקדמים ועוזרים לציבור. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. הבית היהודי – חבר הכנסת יוני שטבון, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב וחבר הכנסת משה גפני. שלוש דקות. בבקשה. <יוני שטבון (הבית היהודי):> גברתי היושבת בראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, היום נפגשתי עם יוסי צור. יוסי צור, אביו של אסף, בלונדי, צור, השם ייקום דמו, זיכרונו לברכה, שנהרג בפיגוע בחיפה. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> נרצח. <יוני שטבון (הבית היהודי):> נרצח. נרצח בפיגוע בחיפה, בקו 37. הוא בא לפה להיפגש עם חברי כנסת ושרים כדי לנסות להבין מה יקרה בימים הקרובים, למה זה קורה, למה רוצים לשחרר את אותם רוצחים. אבל הוא שאל אותי עוד שאלה אחר כך. הוא אמר לי: אני שומע שמדברים פה על איזה ילד, איזה נער שוטה שירק בפנים של אלוף בצה"ל, על שרי הליכוד שתוקפים את שרי הבית היהודי, על קמפיינים כאלה ואחרים, אבל מחר, מחר, מחרתיים, משחררים פה מחבלים. במה אתם עסוקים כל הזמן? לא ידעתי מה להגיד לו. <ישראל חסון (קדימה):> הוא רק רוצח, זה הכול. <יוני שטבון (הבית היהודי):> על זה אני בדיוק מדבר, חבר הכנסת חסון, על הסטת השיח. אומר לי אב שכול, אומר לי: אתם עסוקים בלהתכתש האחד עם השני במקום להתמודד עם הפחד. ואני אומר: זו אסטרטגיה. השמאל עושה את זה כל הזמן. כשהוא נלחץ – משתמש במילה הסתה. במקום להתמודד עם הדבר האמיתי, למה זה קורה. ואני אומר את זה, כן, כחבר קואליציה, כחבר כנסת בקואליציה. ממה אתם מפחדים, שרי הממשלה? ממה אנחנו מפחדים? למה אנחנו מסיטים את השיח למקומות אחרים? שחרור רוצחים זה איום על אזרחי מדינת ישראל. <יצחק כהן (ש"ס):> זה הממשלה שלכם. <יוני שטבון (הבית היהודי):> אני אומר את זה כאן ופה אני מסיים. גם אני היום, כחבר כנסת, בממשלה, בקואליציה, מתבייש להסתכל במראה. <יצחק כהן (ש"ס):> תתביישו. בסדר. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> אל תסתכל במראה. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, הפסוק אומר: "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה". למה "דמי"? למה לשון רבים? אלא דמו ודם זרעו. מהאדמה יש זעקה, אבל הממשלה האטומה לא שומעת את הזעקה, לא של ההורים השכולים, לא של הבנים ששכלו את ההורים שלהם ולא של הורים ששכלו את ילדיהם. יש פה רצח וכל המשוחררים כולם הם רוצחים עם דם על הידיים. מה קרה למדינה שלנו? איבדנו את עמוד השדרה? מה הכניעה הזאת? למי נכנעים בכלל? מי זה אבו מאזן? יעשה לנו טובה שהוא ידבר אתנו? איזה מדינה, פשוט הולכת בעיוורון. ותראו מה קרה. הרי אנחנו זוכרים שבקדנציה הקודמת היו עשרה חודשים של הקפאה רק כדי שמיסטר אבו מאזן יעשה טובה וינהל משא-ומתן. ומה קרה בתום העשרה חודשים? הוא ביקש עוד שישה חודשים. היו פה דיונים ארוכים, ממושכים, בסוף ראש הממשלה נכנע והסכים לשלושה חודשים. מי שעמד פה על המשמר זה שרי ש"ס, שהבינו שהכול בלוף אחד גדול. אבו מאזן לא יעשה משא-ומתן. הוא לא רוצה במשא-ומתן. אין לו שום עניין בשלום הזה. זה לא טוב לו, השלום. אבל מה, כדאי לדבר על השלום. המשא-ומתן הזה, המסכנות הזאת, היא משרתת אותו בעצם כלפי העולם. אבל הדבר הכי מחריד, אדוני היושב-ראש, איך יכול להיות שההורים, בני המשפחות, לא יודעים אפילו שהולכים לשחרר את הרוצחים האלה? איך יכול להיות שהם שומעים את זה דרך התקשורת? איך יכול להיות שאחרי שהממשלה מקבלת החלטה, וכבר כל השמות כתובים, והמחבלים כבר בדרך לשחרורם – אולי יש זכות לאותם הורים לדעת כמה שעות לפני שהם יוצאים? איזה מין דבר זה? איזה מדינה בעולם, תראו לי, שפויה, שמכבדת את עצמה, ריבונית, משחררת מחבלים רק כדי שהאויב ידבר אתה. ואנחנו יודעים שזו יריקה בפרצוף, קודם כול לאותן המשפחות, לאותם היקרים לנו מכול. ולכן, אדוני היושב-ראש, מכיוון שהממשלה הזאת נכנעת מפעם לפעם ואנחנו בינתיים ממשיכים במזמור הזה, שמדברים על שתי מדינות לשני עמים – תראו מה שקורה היום בפועל. יש לנו היום בעיראק, בסוריה, את מדינת הכורדים, שמבקשים היום אוטונומיה. זה מה שהולך לקרות עוד מעט במדינת ישראל. ותראו את אחמד טיבי עוד מעט, יש לו דגל מיוחד בתוך המדינה הזאת, שכן הוא מריץ אוטונומיה באותם יישובים ערביים. <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> כי לאט-לאט הם הולכים ומתרבים והאחוזים הולכים וגדלים, ובסופו של דבר אנחנו נבכה למה אנחנו המיעוט והם הרוב עוד מעט. לכן אני רוצה לומר לכם, מי שעיניו לא בראשו ומי שלא חושב להקדים תרופה למכה ימצא את עצמו, בסופו של דבר, שאנחנו נכנעים בלי לקבל שום תמורה. <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> ותזכרו, אנחנו נשחרר עוד 26 ועוד 26. המשא-ומתן ימשיך להיות תקוע. "זה דרכם כסל למו". <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. תעלה חברת הכנסת רות קלדרון, בבקשה. <רות קלדרון (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקשת לדבר ברוח קצת שונה מתוך כבוד למושג האי-אמון שבו אנחנו מצויים, למוסד הפרלמנטרי. ומכיוון שרוב חברי או קודמי עסקו בשאלות ביטחון אני מבקשת להביע אמון בממשלה ודווקא בנושא החברתי. יש לי אמון בקואליציה הזאת בזכות התקדמות מרתקת שמתרחשת כבר שבועות רבים בחזית התרבות היהודית. אני מתכוונת לשיחות מעמיקות בתוך סיעת יש עתיד ובינינו לבין שותפינו בקואליציה. לצערי, ספסליהם ריקים אבל חברי נמצא כאן. אלו מחלוקות לשם שמים בין יהודים מרקע שונה, מקהילות שונות. אנחנו מדברים על פני השבת במרחב הציבורי, על שמיטה חברתית, על כשרות הוגנת, על ברית זוגיות אזרחית. אנחנו מנסים לעצב בהבנה ובשותפות אמנה חדשה למרחב הציבורי היהודי. מובן שהתהליך כולו נעשה במודעות וברגישות לאזרחים לא-יהודים בישראל ובלי לפגוע בזכויותיהם כלל. הקואליציה הזאת התחברה בדיעבד, חלקה מבחירה וחלקה מהכרח. ועם זאת, עכשיו כשהיא קיימת אפשר שזו שעת חסד ובתום הקדנציה הזאת נחיה כולנו בישראל שיש בה תרבות יהודית עשירה, שבה חיות קהילות שונות זו לצד זו בשלום, ושיש בה תרבות אזרחית של כבוד ושוויון. אני מלאת תקווה ומשום כך מביעה אמון בממשלה. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת רות קלדרון. יעלה חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דוד צור. נמצא במליאה? בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין שר? אדוני השר. שחרור מחבלים רוצחים – זה הנושא המרכזי שמדברים עליו עכשיו. בצדק. אני רוצה לדבר על זה מזווית אחרת לגמרי. אני שומע את הבית היהודי מגישים הצעת חוק, מדברים נגד הממשלה. דיבר פה חבר הכנסת שטבון מדם לבו. אני מכבד את מה שאמרת. אני לא מאמין למשמע אוזני, אני לא מאמין למראה עיני. זה פשוט לא להאמין. זה לעשות מעשה זמרי ולבקש שכר כפנחס. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ישראבלוף. <משה גפני (יהדות התורה):> פי-אלף יותר גרוע. ישראבלוף זה דבר עדין. אתם יושבים בממשלה, הממשלה עושה את זה. נגמרו הימים שבהם אתה הולך לציבור ואתה אומר: אבל אני נגד. אם אני הייתי בקואליציה והקואליציה הייתה עושה את הדברים הרעים האלה מבחינה דתית, מה שעושה הממשלה הזאת כמו החוק שמגיע אחרי זה, אני לא הייתי בקואליציה. יהדות התורה לא הייתה בקואליציה בכל מחיר. כשאז היה הסיפור של המשחן בשבת, שזה היה אפילו די דבר קטן, לא גדול, אבל אצלנו הוא עקרוני, פרשנו. אתה רוצה לשכנע אותי והשר שלך או השרים שלכם רוצים לשכנע אותי שזה אכפת לכם? באמת? מה, אנחנו נולדנו אתמול? אנחנו לא יודעים איך הכנסת עובדת? איך משטר דמוקרטי עובד? אם זה נושא שולי אצלך, שחרור מחבלים, לא דבר רציני, אז זה בסדר, אתה נמצא בממשלה, אתה מתפשר. אבל אם זה כל כך חמור, הכיסאות יותר חשובים משחרור מחבלים? כבר היו דברים לעולמים. עשיתם את זה גם בממשלת שרון, ישבתם בקואליציה – לא אתה, אבל בגלגול הקודם של האיחוד הלאומי וישראל ביתנו והמפד"ל, כל אותו סלט שחלקו הגדול הוא כיפות סרוגות. ישבתם בממשלה שהחליטה על ההתנתקות, ואחרי זה הזלתם דמעות תנין. מה, אתם לא יודעים – הרי אתם אנשים דתיים, אתם לא יודעים שכאשר יושבים בממשלה רעה, ועושים כאלה דברים נגד הדת ונגד הישיבות, ונגד כל מה שקדוש ויקר לנו, אין סייעתא דשמיא? אני לא יכול להגיד את זה לכולם, אבל אני לא יכול להגיד לכם? <יוני שטבון (הבית היהודי):> יעקרו יישובים בגלל – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אתם נמצאים בממשלה, גם אז הייתם, והזלתם דמעות תנין, וגם היום אתם מזילים דמעות תנין; אין מציאות כזאת במשטר דמוקרטי. יש עקרונות שמפלגה הולכת אתם לבחירות, יש עקרונות שאצל מפלגה זה ייהרג ובל יעבור מבחינה פוליטית. שכנעת אותי בנאום שלך, באמת, ואני שמעתי גם את השר בנט, ושמעתי גם את חברת הכנסת איילת שקד, ושמעתי את החברים אצלכם. כמו שאני מדבר על שבת, דיברתם על שחרור מחבלים. בסדר, אני מכבד עקרונות. עושים צחוק, אתם חבורת צבועים שלא הייתה כדוגמתה. אם זה באמת כל כך חשוב לכם, תפרשו. אין שחרור מחבלים, אין, כי אין ממשלה; הולכת לקום ממשלה אחרת אם אתם פורשים. אתם באמת חושבים שאפשר לשכנע את תושבי מדינת ישראל שאתם מתכוונים ברצינות? מישהו יאמין לכם באיזה נושא שאתם מעלים? לא סתם יאיר לפיד עושה מכם צחוק. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> אמרתי, אני חוזר בי. תני לי עוד דקה. אני מסיים. עושה מכם צחוק. כמה התחננתם על תלמידי חו"ל? כמה התחננתם? יש לכם יושב-ראש ועדת כספים, יש לכם שר כלכלה, אתם מחזיקים את הממשלה, על השטות הזאת של תלמידי חו"ל עושים מכם קרקס, כי אין לכם עקרונות, אתם צבועים. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת דוד צור, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג' וחבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה. <דוד צור (התנועה):> גברתי היושבת-ראש, קודם כול, חשבתי שיש פה הצעות אי-אמון בנושאים הכלכליים, ובאמת, הכנתי נאום כזה מאוד מלומד בנושאים הכלכליים. אני חבר כנסת חדש, גם ממושמע, ורציתי לומר כמה העשייה הכלכלית שלנו היא של הממשלה, ואני חבר בקואליציה, באמת, צריך להגיד איזה מילה או שתיים לעניין הזה. אני חושב שהממשלה בסך הכול בזמן קצר מאוד העבירה תקציב רגע לפני הנפילה לבור גדול מאוד של 39 מיליון שקל גירעון; יש פה הצעות חוק שהצליחו גם להביא סוף-סוף את השמים הפתוחים; יושב פה השר סילבן שלום שרגע אחרי שהתיישב בכיסא קיבל החלטה אמיצה, לדעתי, קצת אפילו מיטיבה עם התפיסה של ועדת צמח, שאפשר אפילו לייצא יותר גז, אבל החליטה על 40% ויוצאים לדרך. יש פה עשייה מהירה, ובעניין הכלכלי אין לי ספק שהיא גם תביא לצמיחה של מקורות תעסוקה; כמו גם האבטלה שבסך הכול נשמרת במספרים הנכונים. אמרתי, הכנתי נאום – קודם כול אין לי זמן. שנית, מדובר, ומדובר פה הרבה, על הנושא של שחרור אסירים. היום היה דיון בוועדת הפנים, ואני רוצה לומר לחבר הכנסת עפו אגבאריה, שעמד פה: לא הצלחת להוציא אפילו את המילה "רוצחים" מהפה פעם אחת. מדובר ברוצחים מתועבים, ואגב, אני קורא גם לרוצחים מהצד שלנו, לכאורה, שאמרת למה אנחנו לא קוראים – ביקשת. אז בעיני גם עמי פופר הוא רוצח מתועב, ובטח יגאל עמיר, שעשה פה מעשה נבלה, וכל אלה הם בני עונשין והיו צריכים להישאר בכלא עד היום האחרון של ריצוי העונש. גם בעיני, החלופה שנבחרה היא החלופה הפחות טובה בשלוש החלופות שהיו כדי לפתוח במשא-ומתן, שהוא, אני חושב, אחד מההישגים היותר-גדולים של הממשלה הזאת, בזמן קצר, ואני חושב שצריך לתת לה את האפשרות ללכת ולהתקדם. אם זר היה נקלע לפה הוא לא ממש היה מבין מי בקואליציה, מי באופוזיציה פה, בתוך כלל בליל המלל וגם הנאומים שנישאו פה. אני רוצה לומר – אני לא רואה פה את חבר הכנסת יוני שטבון, שאמר קודם, אז ירקו על איזה אלוף; אז האלוף הזה רב-זכויות – אני חושב שאין פה אחד בבית הזה שלא צריך לגנות את היריקה. היריקה היא לא רק כלפי האלוף אלעזר שטרן, אלא יריקה בפנים של כל מי שחושב אחרת, והיינו כבר בסרט הזה. לכן אני חושב שצריך להוריד את גובה הלהבות. נכון, יש חילוקי דעות גם בתוך הקואליציה, גם בתוך הממשלה, אבל אנחנו מתקדמים אל היעד. לדעתי, גם לממשלה הזאת וגם לקואליציה יש יכולת לקבל החלטות חשובות. אני רוצה להיות הראשון שגם יורד מהבמה לפני שהזמן שלו נגמר. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> אתה מצטיין. שומרים לך את השניות האלה. תודה רבה. הודעת סיעת מרצ – חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, אדוני שר התשתיות, חברים, חברי צור, שמעתי אותך – אני אתחיל מהסוף – אתה מנסה לשכנע את עצמך איפה שאתה נמצא, שאתה נמצא במקום הנכון; זה בסדר, מבינים אותך. אבל, חברים, כשאני מסתכל על הממשלה, ועל הבית היהודי, ויש עתיד, והליכוד וישראל ביתנו, אני מגיע למסקנה אחת: קבוצה של מפלגות, מבולבלים, מקבלים החלטה, ומהצד השני מתנגדים לה. הם מחזיקים את עצמם יחד בכוח; יש אינטרס משותף, שלא נטבע – בואו נחזיק את עצמנו. זה המצב שאנחנו נמצאים בו; אף אחד לא חושב כמו השני. בוא נתחיל עם הבית היהודי. הבית היהודי, והחברים שחבל שהספסלים שלהם ריקים, מזכיר לי את הפתגם על העקרב והצפרדע; זה האופי. ישבו בממשלה שקיבלה החלטה ללכת לתהליך מדיני, עכשיו מנסים למצוא כל הזמן סיבות להתנגד. זה האופי שלהם, כך היו וכך יהיו. הם, בנט וכל החברים, איך הם יכולים? אתה יכול לשנות את העור שלך? אתה חייב להתנגד, אתה חייב להתנגד, ואכן זה כך. וכל ההסתות, וכל הדיבורים, על שחרור האסירים, שהוא חלק, תנאי הכרחי, בהחלטת הממשלה לתחילת תהליך השלום – אתם, חברי הכנסת של הבית היהודי וחברים לא מבוטלים מהליכוד, ממשיכים בגל ההסתה, שאני לא יודע את הסוף שלו. אתם מקבלים החלטה, וממשיכים. אני מבין אותם. הבית היהודי מחזיק בכל המכלול הכלכלי של הממשלה – מחזיק בוועדת הכספים, מחזיק שר הכלכלה, שר השיכון, בוא נמשיך, נבנה התנחלויות, בוא נעשה, בוא נמשיך, ובמקביל יתחזקו אותנו. איך הממשלה תתחזק אותם? תיתן להם פה 1,000 יחידות דיור, כאן 1,500 יחידות דיור, מתוך הבנה של בוא נתחזק, בוא נרוויח זמן. הממשלה קיבלה החלטה, וראש הממשלה, שבעיני הוא פחדן, פחדן – ראש ממשלה שמקבל החלטה, וכל החברים שלו, חברי הממשלה שלו בצד הימני והבית היהודי, ממשיכים לעשות לו את ההסתה ואת הטרור שאנחנו רואים בעיתונות יום ולילה, זה ראש ממשלה שצריך להגיד להם: די, אני ממשיך בדרך, חברים. מצד שני, יש עוד נקודה שרציתי – לקראת הסוף, ובקיצור. מחר ראש הממשלה משתתף בוועידת "שותפות וצמיחה" במגזר הערבי. מוזמנים אליה הרבה מהמגזר הערבי, דוברים, והמטרה – השותפות של המגזר הערבי. במקביל, ראש הממשלה הולך לוועידה מחר – להפגין את השותפות ואת הצמיחה ואת הרצון לשלב את החברה הערבית בכלכלה הישראלית, במינימום שבמינימום. הפרסומים הממשלתיים ש-20% מאזרחי מדינת ישראל הערבים – כולה 3%. מה תגיד לאזרחיך מחר בוועידת "שותפות וצמיחה", כשאפילו בשפה שלהם אתה לא רוצה לדבר ולא לפנות בה אליהם? <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. נשאיר את התשובה לראש הממשלה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת, אני תמיד התפלאתי, למה דווקא בהצעות אי-אמון של המפלגות והסיעות הערביות עולה לדוכן סגן השר אקוניס. היום ידעתי. הוא אמר שהוא רוצה ללמד אותנו. ברוך השם. לימד אותנו היסטוריה, כלכלה, מוסר, מה לא? אז, חברי חברי הכנסת הערבים, זה הזכיר לי את הסיפור הזה על האריה והעכבר והשועל מ"כלילה ודמנה", כאשר השועל קשר את האריה והעכבר הוא שבסוף שחרר אותו. אז האריה אמר: ואללה, במקום שבו השועל הוא הקושר והעכבר הוא המשחרר, אני לא אשאר. חבר הכנסת אקוניס, תלמד: 1. אנחנו לא נגד המדינה. את ההזיות האלה, האגדות האלה, תפסיק. אנחנו לא נגד המדינה אלא נגד מדיניות הממשלה, וזו זכותנו וחובתנו. ואחד; 2. אנחנו לא רוצים להיות במקומך. הפופוליזם הזה, תפסיק אותו. אתה כבר סגן שר, ולא חבר כנסת זוטר. אנחנו לא רוצים להיות במקומך ולא חותרים. אנחנו רוצים לחיות בכבוד, בצדק, שוויון והכרה. חלאס, גמרנו; 3. לפני שנה ראש הממשלה יזם איזה דוח על-ידי השופט אדמונד לוי בקשר לשטחים הכבושים – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לא קראת את הדוח. המשוחררים. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אה, משוחררים. אני זוכר, חבר הכנסת לוין, במאה השביעית, כשנכנסו הערבים והמוסלמים, שחררו אותך מעול הרומאים ומהכיבוש הרומאי. הדוח הזה אומר: ישראל בשטחים בגדה, היא לא כובשת. היא שם – נוכחות טבעית. ולמה? כי הריבון שם היה ירדן, וירדן התנתקה. אז על אותה גושפנקה ולגיטימציה, במאה השביעית הערבים והמוסלמים, כאשר נכנסו, אתה לא היית ריבון. הגלו אותך הבבלים והרומאים. אנחנו באנו, הריבון שהיה פה אלה הרומאים. משום כך האזרחות שלנו היא הלגיטימית והיא הטבעית – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> איפה היו המוסלמים במאה החמישית? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – ואנחנו לא רוצים שום תעודת כשרות – לא מאקוניס ולא מאחרים. בקשר לכבוד השר סילבן שלום, שעזר לחבר הכנסת אקוניס בכמה דברים: השר סילבן שלום, היה דוח ועדת אור, שהיא ועדה רשמית. שם נכתב באופן גלוי בקשר לשטחי הבנייה: ב-50 השנים הראשונות למדינה גדלה האוכלוסייה הערבית פי-שבעה בערך. במקביל, השטח המאפשר בנייה למגורים בעיקר נשאר כמעט ללא שינוי. כתוצאה מכך גדלה הצפיפות ביישובים הערביים במידה ניכרת, מצוקת השטחים לבנייה פגעה קשות בזוגות הצעירים, ותמשיך לקרוא שם כדי שתדע שבמקום הזה הייתה אפליה. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת זחאלקה וחבר הכנסת חסון. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, תודה לך, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, יש משהו מבלבל בממשלת נתניהו השנייה או השלישית. המבלבל הוא שיש דיבורים שמשגרים לעולם מסרים סותרים, ולעתים הדיבורים הללו יוצרים איזו תחושה שבאמת אולי רוצים לעשות משהו בתחום כלשהו. אבל אני מציע לכם, עמיתי חברי הכנסת, ואני מציע לציבור, ביחס לממשלת נתניהו, לנקוט קו פשוט: לא להקשיב בכלל לדיבורים אלא רק להסתכל על המעשים, והמעשים מלמדים לאן הממשלה הזאת רוצה באמת להגיע ולאן היא באמת הולכת. שימו לב מה קורה בזמן הממשלה הנוכחית: במחצית הראשונה של שנת 2013 יש עלייה של 70% בהתחלות הבנייה בהתנחלויות לעומת 2012. 70% עלייה, חבר הכנסת מצנע, בהתחלות הבנייה בהתנחלויות. בעוד שבמחצית השנה הראשונה של 2012 החלו להיבנות בהתנחלויות 995 יחידות דיור, במחצית הראשונה של 2013 החלו להיבנות 1,708 יחידות דיור חדשות; אגב, 180 מהן במאחזים בלתי מורשים. 180 במאחזים בלתי מורשים. איפה נעשות התחלות הבנייה האלה – 61%, חבר הכנסת מצנע, מהתחלות הבנייה נעשות בהתנחלויות המבודדות שממזרח לקו הגבול שמסומן על-ידי יוזמת ז'נבה; אני אומר לך את זה כי אני יודע שהיית בזמנו ממקדמי הרעיון הזה. 44% מהתחלות הבנייה הן ממזרח לתוואי של גדר ההפרדה; בערך חצי מהבנייה בצד המזרחי של התוואי של גדר ההפרדה. רק 32% – ממערב לתוואי הבנוי של הגדר. כשאני מדבר על 44% שהם ממזרח, זה התוואי שהיה מתוכנן. 32% מערבית לתוואי הבנוי של הגדר. 86% מהבנייה נעשית, אגב, ללא מכרזים, בהתנחלויות שבהן לא נדרש בכלל פרסום מכרז לפני ביצוע הבנייה. משמעות הדבר הזה, עמיתי חברי הכנסת – ואת זה אני אומר לך, אדוני, סגן שר האוצר – שכל הדיבור הזה של הממשלה על הקפאת המכרזים, שהממשלה גם הודיעה עליו בחודש יולי, אין לו שום רלוונטיות להקפאה בפועל של הבנייה בהתנחלויות, כי לא צריך מכרזים ב-86% מהמקרים. כלומר, יש פה מערכת נורא משוכללת של בלופים, של טשטוש, של מסכי ערפל, האחד מאחורי השני, שמאחוריו הממשלה עושה את מה שחשוב לה. ועד כמה הדבר הזה חשוב לממשלה? עד כמה הדבר הזה חשוב לנתניהו, שהוא היה מוכן ללכת למהלך הזה של שחרור האסירים למרות הכעס הציבורי וההתנגדות והביקורת וכותרות העיתונים – הוא היה מוכן לעשות את זה, העיקר לא לגעת בציפור הנפש, שהיא בניית ההתנחלויות, הרחבת ההתנחלויות, השרשת ההתנחלויות ויצירת עוד ועוד מחסומים להסדר שלום באזור הזה. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. ישלים את הסבב חבר הכנסת ישראל חסון. יסכם סגן השר אופיר אקוניס. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, מאז עלה נתניהו לשלטון היה קשה מאוד להגיד מילה טובה עליו או על מעשה שעשה. ההחלטה על שחרור אסירים היא החלטה נכונה. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> ואי-אפשר להגיד עליה מילה טובה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> רק מה? כאן נגמרות המילים הטובות על נתניהו. כאן זה נגמר. יש שתי בעיות גדולות בהחלטה הזאת. האחת היא שהיא באה לאפשר משא-ומתן בלי הקפאה של ההתנחלויות, בלי טיפול באחת הבעיות הקשות ביותר, אחד המכשולים הקשים ביותר, לכל הסדר מדיני. על-פי ההסכמה הבין-לאומית, על-פי תוכנית השלום הערבית ועל-פי ההסכמה הפלסטינית, ישראל עונה על דרישות השלום של העולם הערבי ושל הפלסטינים בְּהתנחלויות. כל הצעה של פשרה, של הסדר, מקבלת בעיטה התנחלותית. מילים לא יכסו על מעשים. אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים. כל עוד בונים התנחלויות, אתם הורסים את השלום. ההתנחלויות הן בית-הקברות של הסדר מדיני אפשרי. הן אט-אט מחסלות כל אפשרות להגיע להסדר שתי מדינות. מי שלא רואה את הדבר הזה לא יודע לנתח את המצב בארץ ובאזור. ההתנחלויות הן מרשם של "לנצח תאכל חרב". אין הגדרה אחרת להתנחלויות. כואב היה לעם הפלסטיני, להנהגה הפלסטינית ולכל פטריוט פלסטיני להסכים לחלוקת הארץ. כואב, מאוד כואב, מאוד קשה, אבל הגיעו למסקנה הזאת – – – <ישראל חסון (קדימה):> אין שר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אין שר. <קריאה:> הפסקה. <היו"ר רות קלדרון:> יש כאן שר? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> סילבן פה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> סילבן פה. נכון. בסדר גמור. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> סילבן פה. הוא ישב פה כל הזמן. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> נכון. אני קיבלתי – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אני פה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני לא ראיתי אותך, מה לעשות. אתה יודע, לפעמים השרים יושבים פה. גם זה קורה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> מותר לי גם קצת לעמוד. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> הוא צנוע. הוא צנוע. הוא צנוע – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הוא לא צמוד לכיסא כמו אחרים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> תודה. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת זחאלקה, אנחנו כבר מעבר לזמן. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני רק אגיד את משפט הסיום שלי. משפט הסיום הוא כזה: מי שחושב שבשחרור אסירים אפשר להתקדם במשא-ומתן, טועה. זה, איך אומרים, לטחון מים. כל עוד ממשיכים בהתנחלויות אין אפילו משא-ומתן, ואין הסדר, כמובן, בלי פינוי כל ההתנחלויות ללא יוצא מן הכלל. הבעיה השנייה – במשפט אחד – הממשלה החליטה לשים מכשולים בפני שחרור אסירים שהם אזרחי ישראל. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת זחאלקה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני קורא לממשלה, ואני קורא לשר סילבן שלום במיוחד, כי הוא מן המתנגדים, להסיר את התנגדותו לשחרור אסירים. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> כדי שיבינו היטב, כל התנחלות, כולל גילה וכולל הר-חומה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כן, נכון. זו דעתי. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> צריך להדגיש את זה, כדי – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא. בסדר גמור. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אחרת אתה מוותר, חלילה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, אני לא. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני חושב שצריך להגיע להסכמה עקרונית על פינוי כל ההתנחלויות, כי הן לא חוקיות. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת ישראל חסון, בבקשה. <ישראל חסון (קדימה):> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, אני מצטער שמיקי איננו פה. אני הייתי רוצה להקצות את שלוש הדקות האלה לצביעות פוליטית. <היו"ר רות קלדרון:> איזה מיקי? <ישראל חסון (קדימה):> סגן השר מיקי לוי. <היו"ר רות קלדרון:> מיקי לוי תמיד פה. <ישראל חסון (קדימה):> הנה הוא. מיקי, אהלן. <יעקב מרגי (ש"ס):> אין דבר כזה. <ישראל חסון (קדימה):> מיקי, אדוני סגן השר – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מיקי זה בסדר. <ישראל חסון (קדימה):> – – אני רוצה לומר לך משהו. שמעתי אותך חוזר פעמיים, גם השבוע וגם בשבוע שעבר, וגם את סגן השר אופיר אקוניס, על האופוזיציה הריקה, על ספסלי האופוזיציה והאי-אמון. אני רוצה להזכיר לכם משהו. היה פה דיון על הצעת המריחה – סליחה, הצעת החוק – לשוויון בנטל. 49 חברי כנסת מהאופוזיציה עמדו ודיברו. כמה ישבו פה מהקואליציה? הייתה פה הצעת חוק על המשילות, כמה חברי קואליציה ישבו בדיונים? נכון, וכמה השתתפו בדיון? תבדוק בפרוטוקול. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מה זה רלוונטי? <ישראל חסון (קדימה):> רגע, אני אסביר לך מה זה רלוונטי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – נוכחים. <ישראל חסון (קדימה):> תקשיב לי רגע. אני אסביר לך. כמה השתתפו בדיון? המציאות במבנה הזה היום: יש כאן 61 חברי כנסת שהזכות שלהם לדעה עצמאית מוטלת בספק, אם בכלל קיימת. תשאל את זו שיושבת לידך. הזכות שלהם לדעה עצמאית מוטלת בספק, אם בכלל קיימת. בוא נזכור את זה ונראה אם הדיון הזה מתקיים. אחד. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <ישראל חסון (קדימה):> רגע. נמשיך הלאה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <ישראל חסון (קדימה):> אין לי בעיה. גברתי – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבר הכנסת חסון, גם כשאתה ישבת בקואליציה, כשהייתה משמעת כולכם התיישרתם בדיוק כמו שצריך. אז אל תיתממו ואל תתייפייפו. אתם לא – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> אני – – – על זה. <ישראל חסון (קדימה):> לא, עוד שתיים. תשמרי לי על שלוש הדקות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – מאור חדש בעולם הזה. <ישראל חסון (קדימה):> חברי מיקי – ואני מרשה לעצמי לקרוא לך ככה – אני רוצה לומר לך: א. זה לא נכון; ב. נניח שזה נכון – רע ועוד רע עושה טוב? 61 חברי כנסת שלא מקיימים דיון בבניין הזה. אי-אפשר לקיים דיון. אתה יודע מה? עדיף שלא נהיה נוכחים פה אם לא מתקיים דיון. זו החובה שלנו. הדבר השני – אני לא רואה פה אף אחד מהבית היהודי. אני רוצה לומר להם משהו. אני שומע מה מתרחש. אני רוצה לדבר על צביעות פוליטית. אני אומר לכם, הבית היהודי, שחרתו על דגלם: אין לנו בעיה, שישבו לדבר על הסכם, מהסיבה הפשוטה שממילא לא יהיה הסכם. כשבאו ועמדו בפניהם האפשרויות-החלופות, והם "צקצקו" בעיניים. אני שומע מה שנאמר היום, וזה מחזיר אותי 18 שנה לאחור, לימים הרעים של טרום רצח רבין. הפלטפורמה הפוליטית הפופוליסטית, שאין לה עכבות מוסריות, יודעת לזרוע רוח ובסוף היא תקצור סופה. והנה, חברינו לקואליציה, שיושבים אתכם, ואתם, אני אומר לכם, נאלמים דום כי הם "אחוקים" – תזכרו את זה. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – יושב-ראש התנועה, לא – – – <היו"ר רות קלדרון:> יסכם סגן השר אופיר אקוניס. בבקשה. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> סגן השר אופיר אקוניס מדבר לא מעט. <זהבה גלאון (מרצ):> מה, עוד הפעם אתה מדבר? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> במסגרת סתימת הפיות, האם את מרשה לי לדבר? <זהבה גלאון (מרצ):> השאלה, למה הפסקת? למה הפסקת לדבר? אתה מדבר בלי סוף. מה, אנחנו לא יכולים. <היו"ר רות קלדרון:> שלום, זהבה, ברוכה הבאה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מודה ליושבת-ראש – לראשת, כפי שזה מכונה או נקרא לאחרונה – יושבת-ראש מרצ, על כך שהיא מאפשרת לדבר – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מנהיגת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מנהיגת, נכון, אתה תמיד מתקן אותי. – – – מנהיגת מרצ, חברת הכנסת גלאון, שבמסגרת הדמוקרטיה והפלורליזם שהיא כל כך דוגלת בהם מאפשרת לסגן השר המקשר לסכם את הדיון. אני מאוד מעריך את זה, חברת הכנסת גלאון. מה היינו עושים בלי הדמוקרטיה על-פי מרצ? מה היינו עושים? <זהבה גלאון (מרצ):> אין בעיה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> היינו עלולים לחשוב שהדמוקרטיה הישראלית איננה מספיק חזקה, איננה מספיק יציבה – "יַציבה", אומרים. איננה מספיק יציבה. גברתי, כתמיד, שמעתי את מרבית הנימוקים בהצעות האי-אמון. אני חושב שכדאי אולי – חבר הכנסת שטרן נכנס למליאה. עסקו בך רבות, חבר הכנסת שטרן. אני חושב שיריקה על אדם, על בן-אדם, קודם כול – הוא גם חבר הכנסת והוא גם נציג ציבור, זה מעשה – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> הוא אלוף בצה"ל, מה זה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ואלוף בצה"ל, אבל הוא גם בן-אדם, קודם כול. קודם הוא היה בן-אדם, והוא עדיין בן-אדם. במסגרת תפקידיו הוא גם אלוף בצה"ל וגם חבר הכנסת ונבחר ציבור. אני חושב שהמעשה האלים שנעשה לך בסוף השבוע ראוי לכל גינוי. אין לי כל ספק שמכל קצות הקשת הפוליטית מגנים אותו. מחלוקת, גברתי היושבת-ראש היא לגיטימית, אבל אלימות – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> המחלוקת הזאת היא – – – בישראל אומר – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אלימות איננה לגיטימית. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, אני באמת אומר לך כאדם שלא בקי בסכסוך הספציפי הזה – הבנתי שמדובר על סכסוך שפרץ סביב התבטאויות על העדה האתיופית. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> דברים לא ראויים הם דברים לא ראויים, אבל אלימות איננה ראויה בוודאי. אני גם לא מכיר את ההתבטאות – את מכירה את יחסי הטוב לעדה האתיופית, החוקים שחוקקתי עבורם. אנחנו הולכים לחנוך, כנראה בחודש הבא, את האנדרטה לזכר עולי אתיופיה שנספו בסודאן. כל חברי הכנסת מוזמנים, אני בטוח שאת תהיי שם. אבל זה עדיין לא מבטל, גברתי, את הגינוי, ואני בטוח שגם את מגנה, של המעשה האלים שנעשה על פניו במקרה זה של חבר כנסת שטרן. אין לי כל צל של ספק בעניין הזה. גברתי היושבת-ראש, נימוק אחר נימוק, הדבר המדהים הוא שכל מה שהממשלה – אני מדבר על נימוקי האופוזיציה כמובן – כל מה שהממשלה לא תעשה, לא יספק את האופוזיציה. שחרור אסירים שהוא כבר, אני בטוח, גם מי שהצביע בעדו יודע שהוא דבר רע, אבל התקבלה החלטה, היא מחייבת את כל מרכיבי הקואליציה; משחררים אסירים, אז מפלגת העבודה אומרת: למה לא הקפאתם את הבנייה? <אריאל אטיאס (ש"ס):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אה, גם ש"ס אומרת את זה. חבר הכנסת אטיאס, אני לא כל כך מבין את העמדות שלכם, אני מוכרח להגיד. ש"ס שתמכה בהסכמי אוסלו, אחר כך התנגדה. לא מובן לי כל כך. אתה בעד – הבנתי, חבר הכנסת ריבלין, שש"ס בעד הקפאת הבנייה. זאת עמדה – – – <אריאל אטיאס (ש"ס):> נגד המסחר ברוצחים – בהקפאת בנייה. זה נגד. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, אבל אני שאלתי אותך, אם אתה מודיע לכנסת שאתם בעד הקפאת הבנייה. טוב, אני מצטער על העמדה, חבר הכנסת אטיאס, אני באמת מצטער על העמדה. אומרת הממשלה, כפי שאמרה, אדוני היושב-ראש, הממשלה הקודמת, וכבר השגיאה היא ברורה, היא ברורה, זה ברור כשמש, כפי שרצתה מפלגת העבודה היום: נקפיא את הבנייה, תקפיאו את הבנייה. טוב, אז ראינו כבר ששלום לא יצא מזה, אפילו לא משא-ומתן. ישראל נסוגה כבר לקווי 67', כבר עשינו את המבחן – אפשר להגיד המטורף הזה, אדוני? אפשר להגיד. כן, אפשר להגיד – לא, השגוי, השגוי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא מצנזר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בדיוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כל עוד זה לא קללות, או משהו – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, חלילה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אני לא מצנזר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> עשינו כבר את המבחן הזה. חברת הכנסת גמליאל, נדמה לי, התנגדה, אם אני זוכר נכון. וגם אז – לא מספק לא את האופוזיציה ולא את הצד השני. ומאז נורו רקטות משדרות עד תל-אביב. שלום, אדוני היושב-ראש, גם כן לא יצא מזה. שמעתי את חבר הכנסת זחאלקה, אני לא רואה שהוא באולם כרגע. לשאלתו של חבר הכנסת ריבלין, חבר הכנסת זחאלקה רואה גם את רמות, את גילה ואת הגבעה-הצרפתית כשטח תחת כיבוש. כך אמר כאן חבר הכנסת זחאלקה. ובכן ירושלים היא – כך אמר לו. <באסל גטאס (בל"ד):> ככה העולם אומר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא לא לא, כך אתה. <באסל גטאס (בל"ד):> כל העולם ככה חושב. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בסוף הקביעה תהיה של ממשלת ישראל, חבר הכנסת גטאס. בסוף הקביעה תהיה של הממשלה. והממשלה אומרת, כפי שאמרו רוב – רציתי להגיד כל ממשלות ישראל, אבל זה לא כולן אלא רק רובן הגדול – הממשלה אומרת: ירושלים השלמה והמאוחדת תישאר תחת שלטון ישראל לנצח נצחים. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> שלמה ומאוחדת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אמרתי. אמרתי, חבר הכנסת רותם, שלמה ומאוחדת לנצח נצחים. חבר הכנסת ריבלין, זה יכלול גם את רמות וגם את גילה וגם את הגבעה-הצרפתית ועוד שכונות רבות ברחבי – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת – אדוני השר אקוניס, לא צריך להדגיש לנצח נצחים, זה אומרים כאלה שחולמים. ירושלים תישאר מאוחדת, נקודה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מאה אחוז, בלי לנצח – אתה אומר – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> מי שאומר: נצח נצחים, אני מתחיל לחשוש. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה מתחיל לחשוד. נדמה לי שהיית אומר את זה – נדמה לי שאני מכיר את הביטוי הזה מדברים שהיית אומר לראש הממשלה אריאל שרון. כך היית אומר לו. אגב, אני מוכרח להגיד לך – קודם כול, בריאות טובה לאריאל שרון, ראש הממשלה לשעבר – בעניין רצועת-עזה הוא לא עמד בדבריו. אני מקווה – אני גם בטוח שהיה עומד בנושא ירושלים. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – השתמשו בנצח נצחים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אין לי ספק. חבר הכנסת מסעוד גנאים, אתה – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת מסעוד גנאים, חבר הכנסת גנאים התייחס כאן לכל שלל העובדות, לכל העובדות ההיסטוריות שאני נימקתי בתשובה על הצעת האי-אמון של הסיעות הערביות. לא היה – רק עובדות היו בתשובות, רק עובדות. ואתם מפיצים את השקרים שלכם, לצערי, מעל הדוכן הזה ובבית הזה כל שבוע. כל שבוע אתם מפיצים. וזה לא יעזור, חבר הכנסת אבו עראר, זה לא יעזור. אגב, גם ההתבטאויות לגבי תוכנית פראוור, בסופו של דבר תתקבל הכרעה דמוקרטית. לא יעזור. חבר הכנסת טיבי יכול לשפוך כאן כוסות מים, הוא יכול לשפוך פה קנקני מים, ואתם יכולים לקרוע את החוקים; בסוף הבית הזה מקבל הכרעות ברוב קולות. ותאמין לי, אני אומר לך באמת, בידידות, בידידות קולגיאלית של חברים לאולם הזה – הרי אין בינינו חברות, צריך להגיד את האמת – אני מציע לך לקרוא אותה. גם לנו יש עליה השגות, גם לנו יש עליה, גם לחברי הקואליציה יש עליה השגות. תקרא את התוכנית, אל תסית את הציבור ששלח אותך. שלח אותך ציבור גדול בדרום הארץ, בעיקר בנגב. <באסל גטאס (בל"ד):> אל תטיף מוסר. חלאס, תפסיק, תפסיק להטיף מוסר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זו לא הטפת מוסר, אני פשוט מציע לכם לקרוא לפני שאתם באים לכאן. יושב כאן השר כהן, שניסה לענות לכם בסוף המושב הקודם, איש דימונה, ניסה לענות לכם, כמובן לא אפשרתם לו. הדיון יהיה דמוקרטי – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זו תוכנית אנטי-דמוקרטית. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ותתקבל הכרעה דמוקרטית. חבר הכנסת חנין היה אחרון הדוברים, נדמה לי, וגם הוא ראוי לתשובה. חבר הכנסת חנין, הבנייה בהתיישבות הייתה, נמשכת ותימשך. זאת מדיניות הממשלה. ואני מציע לכם להתחיל להתרגל לכך שביהודה ובשומרון חיים, גברתי יושבת-ראש האופוזיציה, חצי מיליון ישראלים. ואני, אין לי כל ספק, אדוני היושב-ראש, שעוד רבים רבים יצטרפו אליהם ויחיו שם עוד שנים ארוכות. אני מבקש מסיעות הבית לדחות את הצעות האי-אמון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס. נא לשבת. לפחות מי שמעוניין להצביע, נא לשבת. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. סדרת הצעות אי-אמון בממשלה, הראשונה ודאי של סיעת העבודה: ממשלה שפוגעת בשלטון המקומי, בצמיחה ובעסקים הקטנים והבינוניים. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת שלי יחימוביץ. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – 53 נמנעים – אין הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> להלן התוצאות: בעד – 35, 53 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הכנסת דחתה את הצעת האי-אמון של סיעת העבודה. חברי הכנסת – המדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה, של יהדות התורה ומרצ. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת משה גפני. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות יהדות התורה – מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – 52 נמנעים – אין הצעת סיעות יהדות התורה – מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 35, 52 מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת האי-אמון של סיעות יהדות התורה ומרצ לא התקבלה, וחבר הכנסת משה גפני בשבוע הקרוב לא יהיה ראש ממשלה. חברי הכנסת, ההצעה הבאה היא של סיעת ש"ס: מדיניות שר האוצר דורסת את השכבות החלשות, גורמת לפיטורי עובדים ומביאה זוגות צעירים לירידה מן הארץ. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – 53 נמנעים – אין הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 38, מתנגדים – 53, אין נמנעים. גם הצעת האי-אמון של סיעת ש"ס לא התקבלה. הצעת האי-אמון האחרונה היא של סיעות חד"ש, רע"ם-תע"ל-מד"ע ובל"ד. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת מוחמד ברכה. כישלון הממשלה בנושא הכלכלי, המדיני וחברתי – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד – 38 נגד – 53 נמנעים – אין הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 38, 53 מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת האי-אמון של חד"ש, רע"ם-תע"ל-מד"ע ובל"ד לא התקבלה על-ידי מליאת הכנסת. כל הצעות האי-אמון לא התקבלו. הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. סליחה, טעות שלי. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת צחי הנגבי, ודאי. אנחנו מזמינים אותו, הנה הוא. בבקשה, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אני מודיע בזאת על חילופי אישים מטעם סיעת העבודה בוועדת הכנסת – במקום חבר הכנסת עפו אגבאריה יכהן חבר הכנסת אילן גילאון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. הודעת חבר הכנסת צחי הנגבי, יושב-ראש ועדת הכנסת, לא טעונה אישור המליאה, לכן אנחנו עוברים לחקיקה. <הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (מס' 2), התשע"ד–2013> [מס' כ/453; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ט, עמ' 2699, הכנסת ה-18, מושב רביעי, חוב' כ"ז, עמ' 28875; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דודו רותם, להציג לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (מס' 2), התשע"ג–2013. בבקשה, אדוני יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. למה חבר הכנסת דוד רותם הולך בכיוון ההפוך מהמיקרופון? <דב חנין (חד"ש):> הוא תמיד הולך בכיוון ההפוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (מס' 2), לקריאה שנייה ושלישית. חבר הכנסת רותם – בבקשה, אדוני. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (מס' 2), התשע"ג–2013. הצעת החוק הוגשה בקדנציה הקודמת של הכנסת, בכנסת השמונה-עשרה, על-ידי חברת הכנסת פניה קירשנבאום וחבר הכנסת איתן כבל. חברת הכנסת קירשנבאום מונתה לסגנית שר – וגם זאב אלקין – ולכן הצעת החוק היום מובאת בשמו של חבר הכנסת איתן כבל. במצב הקיים בני-זוג יהודים המבקשים להינשא יכולים להירשם לנישואין במקום המגורים של כל אחד מבני-הזוג או במקום שבו ייערכו הנישואין. הצעת החוק מבקשת לשנות את המצב ולקבוע כי ניתן יהיה להירשם לנישואין בכל מקום בישראל, וזאת ללא קשר למקום המגורים של בני-הזוג או למקום עריכת הנישואין. מטרת ההצעה היא להקל על בני-זוג להירשם לנישואין, לחסוך להם זמן יקר והוצאות מיותרות. להצעת החוק יש הסתייגויות של חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר. מי שישיב על ההסתייגויות הוא חבר הכנסת, סגן השר אלי בן-דהן, ומה שהוא יקבע ומה שהוא יבקש זה מה שצריך לעשות. אני מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שהוגש על-ידי הוועדה בצירוף הדברים של סגן השר אלי בן-דהן. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דודו רותם. נו, "ככל אשר יורוך", סגן השר הוא גם רב מוסמך. כפי שציין חבר הכנסת דוד רותם, אני רואה שיש כמה הסתייגויות. האם חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר מעוניינים לנמק את ההסתייגויות? כן. אז אני מזמין את ראשון המנמקים, חבר הכנסת גפני. בבקשה, אדוני. חמש דקות – לנמק את ההסתייגות הראשונה, חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי הכנסת, עוד פגיעה בנושאים היהודיים והדתיים של מדינת ישראל הולכת להתרחש כאן היום. הצעה שנתמכת על-ידי סיעה שמכונה סיעה דתית, הבית היהודי, כאשר הולכים לפרק באופן מוחלט את הנושא של רישום הנישואין. בכל שירות אחר שיש במדינת ישראל – כאשר מישהו רוצה להוציא דרכון הוא צריך להוציא אותו במקום המגורים שלו; כאשר מישהו צריך להיות מטופל על-ידי רשות המסים הוא צריך להיות מטופל באזור המגורים שלו, הוא לא יכול לבוא פתאום ולהגיד: הפקיד הזה לא מוצא חן בעיני, אני הולך לאילת, או אני הולך למטולה. רק דבר, הרב בן-דהן, שלא חשוב לכם, רק אותו, אפשר לשחק אתו כמו בקרקס. מישהו שגר בתל-אביב וזוגתו גרה בתל-אביב, הוא יכול, אם הרב בתל-אביב לא מוצא חן בעיניו, הוא יכול לנסוע לאיזה מושב באיזה מקום שיש שם רושם נישואין, מה שלא יכול להיות בדבר הכי פשוט שבו מדינת ישראל נותנת שירות לתושביה ולאזרחיה. אין מציאות כזאת שבן-אדם אומר: מישהו לא מוצא חן בעיני, אני הולך לעיר אחרת. לא חשובים לכם, בבית היהודי, הנושאים הדתיים. לא אכפת לכם הפגיעה ברבנים. בהסתייגות הבאה אני אקרא את המכתבים של הרבנים שלכם, מה הם כתבו לכם, מה הם כתבו לנו. פני היו מסמיקות מבושה לתמוך בחוק כזה. מה זה שונה מהוצאת דרכון? למה רישום נישואין לא חשוב כמו הוצאת דרכון? למה הוא לא חשוב כמו טיפול ברשות המסים? למה זה לא חשוב כמו כל שירות אחר כמו במדינה מתוקנת? למה אתם לא מביאים חוק שצריך להיות נחמד לאזרח בכל השירותים שמדינת ישראל נותנת? למה רק בזה? לא אכפת לכם מהנושאים הדתיים, פשוט לא מעניין אתכם. לא עניין אתכם פעם וגם לא מעניין אתכם היום. בושה, בושה למפלגה שמתיימרת להיות מפלגה דתית, ופוגעת כך ברבנים, בכל הרבנים, אבל גם ברבנים שלה. מה, אתם מבינים יותר מהרבנים שלכם? הכול בשביל למצוא חן? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הכול זה רבנים שאתה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> הכול בשביל הנושא שאתם מעוניינים בו, להיצמד לכיסאות? אתם יודעים איזו בכייה לדורות אתם עושים בחוק הזה? אתם מבינים את זה בכלל? אכפת לכם? למה? תגידו לי מה זה שונה, מה זה שונה מכל שירות אחר? למה זה הולך להיות השירות היחיד שבן-אדם בא ואומר: אני לא רוצה בעיר שאני גר בה את השירות, לא מוצא חן בעיני הפקיד או לא מוצא חן בעיני המנהל, והוא הולך לעיר אחרת, אולי אתו הוא יסתדר שבשומה של מס הכנסה הוא ישלם פחות? וזה מקרה שבו באמת צריך את מקום המגורים. הרי מה הנושא? בן-אדם בא וצריך לדעת שהוא רווק; צריך לדעת שהוא לא קרוב משפחה של מי שהוא הולך להינשא לה. הרי יכולות להיות טרגדיות. יכול להיות מצב שהרב באיזה מקום, רב מבוגר באיזה מושב או באיזה יישוב או באיזו עיר מרוחקת לא מכיר את הזוג הזה בכלל. הם באים להירשם, מביאים תעודה רגילה, ושלום על ישראל, והוא רושם אותם, ויכולות להיות טרגדיות. זה לא מעניין בכלל. העיקר להיראות יפה, שאנחנו משפרים את השירות. איזה שיפור שירות זה? למה אתם לא רוצים להיות נחמדים בוועדת הכלכלה, שהשר בנט מופקד עליה? כשבן-אדם צריך לקבל שירות ממשרד הכלכלה, שהוא יוכל ללכת למקום אחר, או בכל מקום שמוצא חן בעיניו? למה שם לא? למה רק במשרד הזה? למה אצל השר בנט אי-אפשר ללכת, במשרד הכלכלה, כשבן-אדם מקבל שירות, למה הוא לא יכול ללכת לעיר אחרת? בכל שירות. רק בזה? ואתם דתיים אתם? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן. <משה גפני (יהדות התורה):> לא היה ולא נברא. אתם מביישים את הדת. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> וגם אתה. <משה גפני (יהדות התורה):> והמציאות הזאת, שבה אתם הולכים להעביר עכשיו חוק, והחוק הזה יגרום לכך שתהיינה פגיעות בלתי רגילות בנושא הדתי ובסטטוס-קוו הדתי – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> – – ותהיה פגיעה בזוגות הנשואים. אני במקומכם הייתי מתבייש. ותמשכו את החוק הזה חזרה. תודה רבה. אני אחר כך אעלה הסתייגות לסעיף הבא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. תודה, אדוני. באותו נושא, הסתייגות של חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך. אחריו – חבר הכנסת יעקב אשר. בבקשה, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, החוק הזה, תחילתו לא בקדנציה זו. תחילתו יחד עם חוק שנלר, כפי שאמר יושב-ראש ועדת החוקה, בכנסת השמונה-עשרה. ואז הוא לא חוקק. כיום הזה, החוק מגיע. אבל אני אספר לחברי הבית, שרובם לא מכירים את החוק הזה מקרוב, גם כי הם חדשים, וגם מי שנמצא כאן, מהכנסת השמונה-עשרה, שלא היה מעורב בזה – אני אספר את גלגולו של חוק; איך החוק הזה התגלגל והגיע היום לקריאה שנייה ושלישית, ואיך זה מתאים בדיוק ל"פוליטיקה אחרת". מכובדי יושב-ראש ועדת החוקה מביא את זה לקריאה שנייה ושלישית. מי הביא את זה בעבר לקריאה ראשונה? איזו ועדה הביאה את החוק הזה? ועדת הפנים. איך חוק מתגלגל מוועדת הפנים לוועדת החוקה? שאלה אחת. למה החוק הזה לא חוקק? החוק הזה הורתו בדין, והיום לידתו בחטא. החוק הזה לא התקדם. החוק הזה – החוק הראשון לא התקדם כי הייתה לו הצמדה לחוק שנקרא "חוק עמאר". ומי שרוצה פוליטיקה חדשה, שידע למה החוק הזה היה מוצמד, לחוק שהיה – חוק הכפרות, קראנו לו. החוק הזה תמורת חוק אחר. ולא סתם החוק הזה תמורת החוק האחר, אלא הקידום שלו. זה היה התנאי של ועדת החוקה, של יושב-ראש ועדת החוקה, שכשאגיע בחזרה לחוק הזה, אני אקדם את חוק עמאר, שלב אחר שלב, יחד עם החוק הזה. והנה, חוק עמאר לא עבר, והחוק הזה עובר. כמו עסקה. היום אנחנו משחררים מחבלים, עושים את זה בעסקאות, שלב אחר שלב. רואים נכונות, מקדמים את זה, מעבירים אותם למקום אחר, וככה עושים גם עם החוק הזה. והנה, בסופו של יום, איך דנו בקריאה ראשונה: במשהו במרס הודיעו לחברי הוועדה, בשעה 14:40 ביום ה': ביום ראשון, על הבוקר, דנים בחוק הזה. ככה דנים בחוק, וככה מביאים אותו עכשיו, כשכל החוק הזה הוא חוק שתוכנו ודברי ההסבר שלו לא מתאימים למהותו; מנסים להסתתר מאחורי זה שרוצים להקל הליך – תהליך רישום נישואין, ולא לזה הכוונה. תהליך רישום הנישואין הוא לא קשה, הוא לא בעייתי, הוא יותר קל מבכל משרד ממשלתי אחר. ולא כפי שנאמר בדברי ההסבר ולא כפי דבריהם של המחוקקים של החוק, שהחוק הזה בא להקל על אלה שגרים בתל-אביב והם רשומים בתעודת הזהות בבאר-שבע; מי שגר בתל-אביב וחי בתל-אביב, גם אם בתעודת הזהות הוא רשום בבאר-שבע, יכול להירשם לנישואין – כפי שהודיעו כאן רשמי הנישואין שהגיעו לוועדה – הוא יכול להירשם בתל-אביב. אתה שוכר דירה, אתה סטודנט מתל-אביב ולומד בבאר-שבע, ואתה חושב להתחתן, ואתה רוצה להירשם לנישואין – לא צריך לחזור לתל-אביב. בשונה מכל משרד ממשלתי אחר, כולל משרד הפנים – תנסה לבוא, לרשום נישואין או כל שינוי בתעודת הזהות שלך במקום שאתה לא נמצא. איפה נשמע דבר כזה שמשרד ממשלתי – ברשות המסים כל אחד יכול לבחור לו את האזור שלו? ובדברים שלא – כשיש בסך הכול אולי עשר לשכות, משרדים. משרד הפנים, כמה לשכות יש בארץ? משרדי פקידי רישום נישואין, יש 60 בארץ. יש בעיה של נגישות? תגידו מה מסתתר בחוק הזה. מי שגר בירושלים יכול לבקש ויזה בשגרירות האמריקנית בתל-אביב? מי יקבל אותו? מי ישמע? וזה בדברים פורמליים. אחד רוצה להגיש בקשה לשכר דירה ממשרד הקליטה, אבוי לו אם יבוא לא למקום שהוא נמצא בו. ואלה דברים טכניים. רישום נישואין זה דברים טכניים? רישום נישואין זה דברים מהותיים, דברים שצריכים בירור ובדיקה, האחד אחרי השני. הרבה הרבה יותר חמור ויותר חשוב מוויזה, מבירור של ויזה. ודאי משכר דירה או מההוצאה לפועל, שבהם אף אחד לא חושב להקל. אנשים צריכים להתגונן, ועוד כאלה בהוצאה לפועל, ומשרד המשפטים, ועוד דברים אחרים, וזה אפשר. לא אומרים, לא אומרים את האמת. לא אומרים את האמת, מה עומד מאחורי זה. זה חוק שבא לפגוע ולכרסם במעמד של רושמי הנישואין, במעמד של הרבנים. לפגוע בבירור היהדות. ומי? באיזו משמרת זה נמצא? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> במשמרת של הבית היהודי, שהם מחזיקים את תיק הדתות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הסתייגויות רבות לנו. שלוש הסתייגויות. אני מניח שאדוני היושב-ראש יחזיר לי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אחזיר אותך לאחר – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – שנשמע את דבריו המלומדים של חבר הכנסת יעקב אשר. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. ולאחר מכן, עוד הפעם נשמע את דבריו הלא-פחות מלומדים של חבר הכנסת משה גפני, שזה עתה כבר שמענו את פרק הפתיחה שלהם, ואנחנו נשמע עוד הפעם את חבר הכנסת אורי מקלב. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ולאחר מכן – כל אחד מהם שלושה סיבובים, אדוני יושב-ראש הוועדה. כל אחד הגיש שלוש הסתייגויות, והם מתעקשים לנמק את ההסתייגויות בנפרד, שנוכל להבין יותר טוב. <יעקב אשר (יהדות התורה):> זה שכר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <יעקב אשר (יהדות התורה):> זה נקרא שכר הליכה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שכר הליכה, בהחלט. <יעקב אשר (יהדות התורה):> זה שכר שיחה נאה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו שוב נמצאים באותו עידן שבו הפכה להיות מודה כזאת, של לשנות כל דבר מקודש. העם היהודי הוא עם שחי על ההיסטוריה שלו. יש עמים אחרים, שאין להם את התורה, ואין להם את ההלכה, אבל יש להם סמלים אחרים, ועל הסמלים האלה הם שומרים כעל בבת עינם. כולנו מכירים דברים הזויים שנעשו פעם, אבל שומרים על זה. אנחנו לא יודעים לשמור על האוצרות שמייחדים את העם שלנו מעמים אחרים. אנחנו מזלזלים בזה. והיום יש כאן, בכנסת הזאת, תחרות של מי יכול לעצב את ההלכה, את התורה, לפי רוח התקשורת, או לפי רוח הרחוב, או לפי רוח של אנשים שאינם מאמינים בהלכה. מה לעשות, במדינת ישראל יש היום מספר לא מבוטל של אזרחים שאינם מאמינים בהלכה. מה לעשות שבממשלת ישראל נמצאים גם כמה כאלה, מהקיצוניים ביותר. אז מה? יש לנו את האוצר הזה, יש לנו את ההלכה, שהיא החזיקה את העם הזה כל השנים. כל ההיסטוריה שלנו, שום מומחה צבאי לא היה נותן סיכוי לעם היהודי, על כל תלאותיו, ממדבר סיני והלאה, כולל כל האינקוויזיציות והשואה וכל מה שעברנו. אז יש פה משהו מיוחד. אז אולי האוצרות האלה, אולי ההלכה הזאת, שאולי חלק לא מבינים אותה – ולא מדובר כאן, אדוני סגן שר הדתות, לא מדובר כאן להקל על האנשים. אתה רוצה להקל על האנשים? אדוני, אני אשמח אם תקשיב לי. הרב בן-דהן, אתה אחראי לתיק אז לפחות – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אם היה מדובר רק על נוחות, על הנגשה, יש הרבה דרכים. יש לי כמה יועצים שיכולים לתת לך באמת תוכנית-עבודה יפה, איך לעשות את הרבנות ואת רישום הנישואין בצורה יותר מעוררת כבוד, יותר נגישה. אבל למה לגעת בדברים שהם הבסיס של ההלכה, בכל הדברים הללו? למה לגעת בזה? בעיני מי אתם רוצים למצוא חן? בעיני מפלגה שסחבה אתכם לדברים שמצביעיכם אינם מאמינים לאן הגעתם. היום התורה, ההלכה, ההיסטוריה שלנו הפכו מטבע למי מעצב את זה יותר טוב לצלמו ולדמותו. אנחנו נבוא ונעיר ונעורר ונטיח את זה בפניכם, ואתם תצטרכו לתת תשובות לבוחרים שלכם. אתם היום בממשלה, חברי הבית היהודי. אתם, לכאורה, היום, אותו תפקיד של האוצר – לא בעי"ן, באל"ף – האוצר במוזיאון. אני יכול להראות לך הרבה אנשים שיבואו ויגידו: מה שומרים כל מיני כתבים עתיקים מלפני אלפי שנים? מה שומרים כל מיני דברים? כמה כסף זה עולה, לשמור על דברים במוזיאון, על מה ולמה? אתם היום האוצרים, אתם היום השומרים, כי אתם בממשלה הרעה הזאת, שגם קמה בגללכם. לפחות קחו אחריות על הדברים הדתיים. קחו אחריות על הדברים שהם הלכה. קחו אחריות שהנוער הזה, שהמדינה הזאת תזכור עוד מה זה העם היהודי. זה התפקיד שלכם – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – זו האחריות שלכם, ואתם מזלזלים בה, לצערי הרב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. ואני שוב מתכבד להזמין את חבר הכנסת משה גפני, לנמק את ההסתייגות השנייה, וכפי שהוא הבטיח לנו גם לקרוא מכתבי רבנים. שלחתי סדרנים לראות אם באמת יסמיקו כמה חברי כנסת למשמע אוזניהם. בבקשה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותי השרים, כפי שאמרתי בהסתייגות הקודמת, אדוני היושב-ראש, אני חשבתי שאולי מכיוון שאני חרדי יגידו: בסדר, אני אומר את זה. אבל הבטחתי שאני אקריא חלק מהמכתבים שהם מקבלים וגם אנחנו מקבלים. אבל הם מקבלים, המכתבים ממוענים אליהם. יש מכתב, אחד מני רבים כמובן, של הרב שמואל פיירשטיין, שהוא כותב לנפתלי בנט. הוא עם כיפה סרוגה, הוא גם כותב את זה בהמשך המכתב שלו. "בפתחי דברי אברכך בברכת הצלחה במשימותיך הלאומיות" – הוא לא חשוד שהוא חס וחלילה נגד השר בנט. "הצלחתך היא הצלחת כולנו. באשר לפתיחת אזורי רישום הנישואין, אבקש להבהיר, כרושם נישואין בשומרון, מספר נושאים מהותיים ועקרוניים בעניין הנשגב והקדוש של מערכת זו." הוא אומר, אני מדלג פה על קטעים של "לימדונו חז"ל כי סדר נשים הנו סדר חוסן. חוסנו, חוט שדרתו ואחדותו של עמנו". אני מדלג על כל הדברים שהוא אומר. "לאור האמור לעיל, הגורם היחיד האמור להחליט בעניין הנו מוסד הרבנות הראשית לישראל האמון על כך מאז קום המדינה. רק הרבנים הראשיים לישראל ולידם מועצת הרבנות הראשית הנם היחידים האמורים להחליט על סדרי, נוהלי ועקרונות רישום הנישואין. על רושמי הנישואין בכל אתר ועל משרד הדתות לבצע ללא היסוס הנחיות אלה ככתבן." זאת אומרת, מועצת הרבנות והרבנים הראשיים, הם צריכים להחליט בעניין הזה, ועם כל הכבוד, לא נפתלי בנט ולא הבית היהודי ולא יושב-ראש ועדת החוקה ולא הכנסת, אלא אם כן הכנסת באמת עושה חוק נגדם, וזה מה שהולך לקרות כאן. "לא ייתכן להעביר את חוק פתיחת אזורי הרישום ובדיעבד לאחר מעשה להביאו לאשרור מועצת הרבנות הראשית." "לא ייתכן לבצע מחטף חוקתי", כותב הרב פיירשטיין, "בשעת בין הערביים, בשעת חילוף המשמרות ברבנות הראשית בעניין הרה גורל זה." "ידוע לי כי הרעיון הנדון הנו מבית היוצר של רבני 'צהר', שהם אחי ורעי" – כותב הרב פיירשטיין, לא אני – "עם כל הנהלת רבני 'צהר' למדתי באותם בתי-מדרש, ולמען הסר ספק, גם אני בעל כיפה סרוגה, ולמרות זאת, לא ייתכן לדחוק את הרבנות הראשית לישראל ואת חברי מועצתה לקרן זווית ולאמץ בחום אל חיקנו את רעיונות רבני 'צהר'. שומע אני שנים בתימהון ובכאב לב עצום את מאבק רבני 'צהר' ברבנות הראשית ונדהם, הואיל ואצל מורי ורבי, הרב צבי יהודה קוק זצ"ל," כותב הרב פיירשטיין, "חונכנו לחזק ולכבד מוסד קדוש ומאחד זה. גם במחלוקות בין תלמידי חכמים יש לנהל ויכוח מכובד וענייני לשם שמים ולדעת לקבל את מרות העומדים בראש מחנה בני ישראל", וכאן הוא מדבר שזה לא דבר מינהלי אלא צריך לכבד. אין לי הרבה זמן אז אני מדלג על עוד קטעים ואני עובר לטיעונים שהוא אומר על הנושא עצמו: "הרעיון ליצור תחרות בין רושמי הנישואין הנו רעיון רע, מגוחך ומבזה. יש לגונזו לאלתר, הואיל ואת דמי רישום הנישואין, ברוך השם, אין הרשמים משלשלים לכיסם. אולי ייתכן מצב שבו ראש מועצה דתית רוצה להגדיל את זמינות תקציבו על-ידי אגרה זו, או שמא חמור מכך, להאדיר שמו בכך שאצלו העניינים 'מסתדרים' ביתר קלות, ומתוך כך יגביר את לחצו על מחלקת הנישואין 'להחליק עניינים', מציאות אשר עלולה לדרדר את הטיפול בעניין קדוש זה ולהביא לתקלות הלכתיות העלולות לגרום בכייה לדורות. פתיחת אזורי הרישום עלולה לגרום מצג שווא אצל בני-הזוג, שמא ברבנות אחרת יקל עליהם להירשם. יבואו ויציעו להם", אומר הרב פיירשטיין, יגידו להם: זה לא בכל מקום אותו דבר. לכם יש בעיות הלכתיות, אתם תלכו לרב ההוא, ההוא מקל. "לא ידרשו מהם מסמכים בסיסיים, או שמא מדריכת הכלות תחייך אל הכלה חיוך רחב יותר. מצב זה עלול להריצם מרבנות לרבנות לחינם, שהרי דרישות היסוד הבסיסיות ברישום הנן זהות". אני רק חושב לעצמי, כשאני קורא את המכתב שלו, אם זה היה קורה כאן, עכשיו, על משרד הפנים, כל אבירי שלטון החוק היו נזעקים, היו מייד מוגשים בג"צים. אבל כאן זה ברור. "יש חשש לא מבוטל כי בפתיחת אזורי הרישום נפתחת דלת אחורית או צדדית שאליה יחדרו בעתיד גורמים רפורמיים או אחרים" – כותב הרב פיירשטיין עם הכיפה הסרוגה, זה מה שהוא מעיד על עצמו – "המנסים בכל מאודם ובכל נפשם לקעקע את אחדות העם הנשמרת עד עתה מאז קום המדינה. הניסיון הבלתי-מוצלח לשווק בתקשורת את פתיחת אזורי הרישום כרפורמה העולה במעלתה פי-שלושה מהרפורמה בנמלים" – ככה מציגים את זה – "הנה מבזה ומיותרת. אין רישום הנישואין עסק כלכלי או חברה כלכלית. מערכת רישום הנישואין הנה 'סיירת מטכ"ל' של הרבנות הראשית ומשרד הדתות לשמירת העם מפני טמיעה והתבוללות. אשר על כן, אין לתקשורת צורך בתנא דמסייע מתוך הבית היהודי פנימה, לקעקע את אושיות היהדות במדינתנו. יודעת היא לעשות זאת היטב שנים רבות. לא תנוח היא ולא תשקוט" – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <משה גפני (יהדות התורה):> – – "עד אשר חס וחלילה תעקור מהשורש את כל היקר לעמנו." אני מדלג על קטעים. אני אומר לכם, זה מכתב אחד מני רבים מאוד. אתם הולכים לעשות אסון עם הדבר הזה של רישום הנישואין, לפתוח אותו, מה שבשום שירות אחר שהמדינה נותנת לא קיים, מכיוון שאתם לא מחשיבים את זה ואתם לא דתיים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת משה גפני. חבר הכנסת מקלב – בבקשה, אדוני. הסתייגות שנייה. אחריו – חבר הכנסת יעקב אשר. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך על הסבלנות הרבה שאתה משדר פה הערב, כן. <קריאה:> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אבל יש כאלה שלא חושבים ככה. אתה אומר את זה בגלוי, וכפי שחבר הכנסת גפני אוהב להגיד: למה בלק זכה שפרשה תיקרא על שמו? מפני שהוא לא היה צבוע. הוא בא ואמר: אני רוצה בהשמדת ישראל, בהשמדת העם היהודי. בלעם שיקר, בלעם רק עשה את עצמו ולא אמר את האמת, לכן הוא לא זכה; אפילו שהוא היה מוביל בכל העניין, הוא לא זכה לפרשה על שמו. חבר הכנסת רותם, מי שאומר את האמת, אנחנו מעריכים אותו. אבל אנחנו באמת שואלים את אלה שלא אומרים את האמת, וזה ההבדל בין החוק הזה לעת הזאת לבין מה שהיה גם בכנסת הקודמת וגם לפני תקופה. אז המציעים בכל אופן הסתתרו מתחת מעטה, שבאים להקל על האזרחים, באים להקל על אלה שרוצים להירשם לנישואים. היום לא מסתירים את זה, היום מתפארים בזה, ובאים ואומרים: אנחנו עושים עוד שלב אחד בכרסום מעמד הרבנות. ומי השותפים לכך? הבית היהודי, ובתקופה שהם מכהנים במשרד הדתות. אני כבר רואה – לא צריך דמיון גדול לראות את הכותרות שיהיו מחר בברית הזו שבין יש עתיד לבין הבית היהודי, איזה עוד דבר או עוד הישג הם עשו בקדנציה הזאת. אז קודם כול, דעו לכם שהזכר לחורבן היחיד שנשאר בהצעת החוק הזאת מכל המציעים למיניהם זה חבר הכנסת כבל, שמכבד אותנו כאן, והוא דווקא מהאופוזיציה. אז הביאו בחשבון שאתם בעצם מאשרים חוק שחבר אופוזיציה הוא זה שמאשר את זה, המציע היחיד שנשאר. אני שואל אתכם: איפה כבוד התורה? איפה כבוד הרבנים שלכם? רבני תקומה שלחו לכם מכתב וכתבו שהם מתנגדים לחוק. איך אתם באים היום כאן, ובאיזה שקט, ומנסים לעבור כאילו לא קרה שום דבר, כאילו זה חוק שרק מקל טכנית? זה חוק שפוגע, זה חוק שמכרסם בהלכה היהודית. זה חוק שפוגם ממש בבירור היהדות, חוק שהנזק ממנו יהיה לדורות. ומי ייפגע מזה? לא אלה שמקפידים שהנישואים שלהם יהיו כדת משה וישראל. אלה שלא יודעים, שסומכים עליכם, שכן רוצים שמערכת הנישואים תהיה כדת משה וישראל. יש רבים במדינה הזאת, רוב המדינה הזאת, רוצים שילדיהם יתחתנו כדת משה וישראל. הם לא רואים את זה כדבר של עול, הם רוצים שיעשו בירורי יהדות. אני, לא רק בכנסת, באתי מארגון שעבדתי בו לפני כן, הייתי בו 15 שנה. היו פונים אלי אנשים מעדות המזרח ולא מעדות המזרח, שילדיהם רוצים להינשא, ואומרים לי: מקלב, תראה, מבררים, אנחנו רוצים לדעת. אני מאוד מאוד מעריך את מה שהבן שלי עושה, אבל יש לנו הסכם אחד, וגם הוא רוצה: הוא רוצה להינשא במקום שבירר בדיוק את היהדות. הוא רוצה לדעת לקראת מה הוא הולך. איך הוא יסמוך על כך – שמה, שאנשים ילכו למקום שמקלים? לא אנשים שירצו קרוב לבית. הרוצה לשקר, ירחיק עדותו. ימצאו באיזה מקום, באיזה עין-כמונים למשל, מישהו שבירור היהדות שלו לא כראוי, שהיום מגיע אליו אחד משישים, והוא לא יכול להגיע אליו – לשם הוא יגיע, מפני ששם גם אין לו עניין. ואנחנו יודעים, הרי אומרים את זה; אם זה לא היה חשוב, למה עושים את זה כל כך מהר? למה החוק הזה קיבל מעמד של איזו משימה והתערבות של כולם, ורואים בו אחד הדגלים של פריצת דרך? מה יש בפריצת הדרך הזאת? צריך להגיד את האמת, איזו פריצת דרך יש בחוק הזה. זה חוק פרסונלי? זה חוק שבא להתיר סַחבות כאלה, או חוק שבא להקל על ביורוקרטיה? זה חוק שנותן רק דבר אחד, רק לפגוע באותו בירור יהדות והלכה, ומעמד הנישואים כדת משה וישראל לא יהיה יותר. ומי שייפגע זה אלה שבאמת יש להם בעיה. מי יש להם בעיה? מי עומד מאחורי החוק הזה? כאלה מציבור מסוים בישראל שצריך לעזור להם. אם בחקר האמת באמת מתברר שהוא יהודי, צריך לעזור לו, ואם לא, אז צריך לעשות את התהליכים שהוא צריך לעשות. ואנחנו כאן באים כהיום הזה, ואיך, על-ידי מה? על-ידי קואליציה ששותפים בה אנשים שהם הראשונים שהיו צריכים להתמודד עם זה ולהיות נגד זה. מפני שהם אמרו – הרי זה מה שהיה. הרי מי שבאמת רוצה להקפיד ימצא את הדרך לבירור יהדות. זה יביא לפנקס ייחוסים שני שיונהג פה בארץ – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – ומי שלא יעמוד בזה, יהיה בדרגה שנייה. לכן מי שאתם רוצים לעזור לו, הוא זה שיסבול מזה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מקלב. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יעקב אשר לנמק את ההסתייגות השנייה שלו. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה יודע, זו הצעה מעניינת. אנחנו נשקול, במסגרת שינויי התקנון. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> זו הצעה של חבר הכנסת אשר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> מנסים להיות מקוריים, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, ניסיתי להבין, כבוד סגן השר, חברי מהבית היהודי, מהי באמת החשיבות הגדולה של החוק הזה, מעבר לכל מה שדיברנו קודם, של לנסות ואולי למצוא חן בעיני מישהו או משהו מסוים. אבל הטיעון העיקרי הוא שיש ביורוקרטיה. יש ביורוקרטיה, צריכים להנגיש את השירות הזה שנקרא רישום נישואים לאזרחים. רבותי, אנחנו נמצאים היום לפני החלטה שתחסל סוף-סוף את הביורוקרטיה בכל מה שקשור במשרדים ממשלתיים. זה המקום היחיד שיש בו ביורוקרטיה, המקום היחיד שמנסים להלביש עליו ולהפוך רבנים לחשודים או לאנשים לא ידידותיים, מבהילים, מפחידים. זהו זה, פתרנו את כל הבעיות, אין ביורוקרטיה במשרדי ממשלה, אין ביורוקרטיה בוועדות מחוזיות, אין ביורוקרטיה של תלך-תחזור תשוב-תלך במינהל מקרקעי ישראל. כל הרפורמות כבר עברו, בוצעו. מדינת ישראל עובדת עם אמנה של שירות, נותנת שירות לכל אחד מייד, בתוך כמה שעות. בתוך כמה ימים אתה מקבל היתר בנייה, בתוך כך וכך זמן אתה יכול לקבל דרכון. הכול עובד מצוין. רק דבר אחד עכשיו נשאר עוד לתקן, ואפשר בהחלט לברך הלל עם ברכה. הדבר האחרון שנשאר זה הרבנות. בואו נתחיל לעשות סדר ברבנות. ולמרבה האירוניה, מי שהיו צריכים להיות שומרי החותם של הרבנות זה לא אנחנו, לא המפלגות החרדיות דווקא. אתם הייתם, אתם, חברי וידידי מהבית היהודי, בידכם זה הופקד, ואתם שוב חוטאים לשליחות שלכם. מעבר לכך, אם נעשה סיכום של התקופה הזאת של שמונת החודשים הללו כאן, שאתם בקואליציה, האם זה הולך להיות אחד ההישגים שאתם הולכים להתפאר בו? מה מידת ההשפעה שלכם בממשלה היום? בתחום המדיני ראינו את זה, כולם רואים את זה. בתחום הדתי הפכתם, לצערנו, להיות קבלן הביצוע של אנשים שלא נמצאים בדרככם, אנשים שלא מאמינים את אמונתכם, אנשים שלא מבינים למה ההלכה צריכה להיות שזורה בתוך המילה מדינה. אלא מה, עושים עכשיו עיצובים, מעצבים את ההלכה. זה יהיה בתעודת הגמר של המושב הזה, זה ההישג של הצעת חוק שהתחילה בכלל מכיוון אחר, ואתם נותנים לזה רוח גבית למרות מורת הרוח שלכם ממנה, אף שגם אתם בתוככם וגם הציבור שלכם – בזה לא עשיתם פריימריז, את זה לא שאלתם את הציבור שלכם, האם הוא שלח אתכם רק בשביל לנגוס בכוחם של רבנים ולשמש כשוט וכמקל שפוגע בעולם התורה. זה התפקיד של המפד"ל ההיסטורית? זה התפקיד של הבית היהודי? מילא אם היו כופים אתכם, מילא. אבל ככה, לבוא, להצדיק את זה, להפוך את מוסד הרבנות, להפוך כל רב לחשוד פוטנציאלי, לאדם חשוך, לאדם שלא מעניין אותו השני. אין רגישות בהלכה, אין חסד, כלום. הרבנים יושבים בלשכותיהם ומענים אנשים, ולכן צריך לפתוח את כל אזורי הרישום. להנגיש, לעשות תוכנית – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – כבקשתך, כל אחד יבחר לו את הרב שלו. אני יכול לבחור את הפקיד בוועדה המחוזית? – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – על מה? ולמה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת משה גפני, אני מבקש ממך לחזור לדוכן הנואמים – אם אתה מעוניין בכך, בוודאי. בבקשה, עד חמש דקות לרשותך. לאחר מכן – חבר הכנסת אורי מקלב. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני מודה לך שאתה מאפשר לי. חבל שלא הגשתי יותר הסתייגויות, כי אז בכל הסתייגות הייתי מביא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אולי אז לא הייתי מאפשר – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אבל זה מאוד חשוב כי יש פה מכתבים של רבנים. או שבכלל זה מיותר. אולי באמת מהבית היהודי יגידו לי שלא מעניין אותם בכלל רבנים, ומה שרבנים אומרים בעניין הרבני הזה – זה לא שהרבנים אומרים, כמו שאצלנו בדברים כלליים, שאנחנו שומעים להם – זה נושא רבני מובהק. הם אנשי המקצוע, ולא חרדים. כותב הרב אליעזר שמחה וייס, שהוא כמובן מכפר-הרא"ה, הרב של המועצה האזורית עמק חפר: "נחרדנו לשמוע שבסדר-היום של מליאת הכנסת לשבוע זה מובאת לקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק שבנדון הכוללת סעיף אחד בלבד" – מה שמונח פה, מה שאמורים עכשיו להצביע – "'בני-זוג – – – המבקשים להינשא, רשאים להירשם לנישואים אצל כל רב שמונה כרושם נישואין לפי סעיף 2(6) לחוק הרבנות הראשית לישראל – – – ללא קשר למקום מגוריהם או למקום עריכת הנישואין'". "הנוסח הזה", כותב הרב וייס, "הוא הגרוע ביותר מכל הנוסחים הקודמים", הרב בן-דהן – אלעזר שטרן, אתה מפריע לי. באמת, אני צריך את ההקשבה שלו עכשיו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הם מתכוננים, הם עולים מייד אחריכם, אז הם מתייעצים, פשוט, איך לחלק. יש להם רק חמש דקות כל אחד. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> "הנוסח הזה הוא הנוסח הגרוע ביותר מכל הנוסחים הקודמים, שגם לגביהם התקבלה החלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל בראשות הרבנים הראשיים לישראל המכהנים, שלפיה הרבנות הראשית מתנגדת לפתיחת אזורי הרישום. בנוסח הנוכחי אף לא נקבעה שום דרך להעברת מידע בין הרבנויות ורושמי הנישואין, אין הגבלה על הגשת בקשות וגם ההסכמה איננה של לשכת הרבנות, אלא פרסונלית של רושם הנישואין. לפי הנוסח הקיים", הרב בן-דהן, "יכול רושם נישואין אחד לפתוח סניפים לקבלת קהל בכל הארץ ולגבות את אגרת הרישום." זאת אומרת, אם היו עושים את זה, והיה נאמר המשפט הזה על כל דבר אחר במתן שירות של מדינת ישראל, העולם היה מזדעזע, החוק הזה היה מתרסק, כולם היו מצביעים פה נגד. מכיוון שאין לי עוד הסתייגויות אני אקרא עוד מכתב אחד או חלק ממנו, של יושב-ראש ארגון הרבנים בהתיישבות, הרב של דרום-השרון. בין יתר הדברים הוא כותב: "האם הכוונה לרפורמה בשירותי הדת, שיהיו נגישים לציבור, ונראה את הרבנים, מי נחמד יותר, ומי סימפתי יותר. מדוע במס הכנסה צריך ללכת רק למי שנמצא באזור שלי? למה שלא ילך למישהו אחר, נחמד יותר? מדוע מי שיש לו עניין בבית-משפט מטופל רק בבית-משפט לפי עירו? שילך לבית-משפט בעיר אחרת, שם יש שופט נחמד יותר, הוא פוסק לפי הצורך שלו. מדוע, כדי להגיש תוכנית לוועדה המחוזית, צריך ללכת לוועדה באותה עיר שבה רוצים לבצע את התוכנית? נגיש במקום אחר, אצל פקיד נחמד יותר". וכן הלאה וכן הלאה, הוא מפרט. "והחמור מכול הוא שהחוק הזה יביא בדיוק את התוצאה ההפוכה, מפני שזה יגרום לספרי יוחסין". הרי מה תהיה התוצאה אם באמת אנחנו – לא אנחנו, הרבנים אומרים – מה שיקרה זה שלא נאמין לרבנות על רישום הנישואין? נגיד שזה בלוף. ואז מה יהיה? יהיו ספרי יוחסין. זה מה שאתם רוצים? עכשיו אני רוצה להגיד לכם משהו יותר חמור: יפנו התנחלויות, ייקחו חלקים מארץ-ישראל – הממשלה הזאת הולכת לשם – מה תגידו? מה תגידו, שפגעו בארץ-ישראל? אתם פוגעים בתורת ישראל – כולם יגידו לכם את זה; אתם פוגעים בכל מה שקדוש ויקר לנו. כל ההבטחה על ארץ-ישראל היא בגלל התורה הקדושה. לא מעניין אתכם מהתורה הקדושה. יבואו ויגידו לכם, מפנים התנחלויות? אז מה? למה, זה ארץ-ישראל? אז מה? זה תורת ישראל. <שר התקשורת גלעד ארדן:> חיילים חרדים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא יודע, אני לא נכנס לעניין הזה, אני עכשיו עם הבית היהודי. אתכם נעשה חשבון אחר. אני אתם. הם אומרים שצריך להעביר את החוק הזה, והממשלה תומכת. הרב בן-דהן, חברי הטוב, הולך לאשר את זה. לא האמנתי עליך, באמת. לא האמנתי עליך. אני חשבתי שלא תיתן להעביר את זה. אבל מה תגידו כשיפנו התנחלויות? תגידו שלוקחים ארץ-ישראל? יוציאו לכם לשון. יגידו לכם, מה לכם ולארץ-ישראל? מה המקור לכך שארץ-ישראל שייכת לנו, שאסור לפנות אותה, לפי דבריכם? תורת ישראל. אתם חותכים חלקים מתורת ישראל. אז מה אם יפנו התנחלויות? אז מה אם יורידו מתנחלים? – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> – – אתם מורידים חלקים מהתורה. אתם פוגעים בכל מה שקדוש ויקר לעם היהודי בכל הדורות ובכל העולם. לא יסולח לכם על זה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> – – וכשתהיה התנתקות מיהודה ושומרון – אתם אשמים, כי אתם עשיתם התנתקות מתורת ישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת גפני. אני מזמין את חבר הכנסת מקלב. בבקשה, אדוני. <אבישי ברוורמן (העבודה):> מתי מצביעים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לחבר הכנסת גפני לא נגמרו המכתבים, אבל נגמרו ההסתייגויות. אז עכשיו יש הסתייגות אחרונה של חברי הכנסת מקלב ויעקב אשר. לאחר מכן יש שתי הסתייגויות נוספות – סליחה, בקשות דיבור, של חברי הכנסת שטרן ושל סגן השר בן-דהן. בזה מסתיים הדיון ועוברים להצבעה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אבל יש לציין שהתייעלנו – בעוד זה יורד אני כבר עליתי, כדי שקצת נצמצם פערים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתם בסדר גמור. ממלאים את חובתכם הפרלמנטרית. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אתה יודע, מספרים על רבי עקיבא שהלך ללמוד תורה. 12 שנה הוא לא היה בבית. הוא חזר, הוא שמע את רחל אומרת: אם היה שומע לי, שיישאר עוד 12 שנה. אז הוא חזר לעוד 12 שנה והביא 24,000 תלמידים. נשאלת השאלה, הוא כבר נמצא בפתח הדלת הוא לא יכול להגיד לאשתו: שלום, אני חוזר? ראש ישיבת "מיר" באחד מדברי המוסר שלו אמר: 12 ועוד 12 זה לא 24 שנים ברצף. הוא רצה ללמוד 24 שנים ברצף. 12 ועוד 12 זה לא רצף. כאן אני רואה שזה הפוך – ככה היינו מקבלים 15 דקות, אבל אני מבין שחמש ועוד חמש ועוד חמש זה לא בדיוק אותו הדבר. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אורי, אנחנו רוצים להצביע. <אורי מקלב (יהדות התורה):> זה הזמן שלי, מה זה מפריע לך, אדוני? מה זה משנה? אותן חמש דקות לא ייתנו – אני מבטיח לך שהוא לא ייתן לי אפילו שנייה יותר. עכשיו לגופם של דברים. חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת אשר ואנוכי הגשנו שלוש הסתייגות, וברשותכם, אני אנמק את זה. קודם כול אנחנו מתנגדים לחוק. ההסתייגויות האלה לא באו כדי להכשיר את החוק, אלא כדי להגיד את דבריכם; אתם באמת רוצים לייעל, ואתם רוצים כפי שיש כאלה שאמרו בוועדה, אדוני סגן השר, במעמד של שר, שחשובה לכם העבודה של לשכות הרבנות וחשוב לכם שרישום הנישואים ייעשה כדת, ואנחנו ביקשנו, כפי שהופיע בחוק שנלר, שהיה בזמנו בחלקו בהסכמה שיהיו פחות. פותחים לכולם? כל לשכות אזורי הרישום? גם עין-כמונים ראוי להיות מקום שיכול לרשום נישואים ל-500 זוגות בשנה? זה מתאים לעין-כמונים או למקום אחר בצפון, זה מתאים? קצת סדר וייעול. גם בתוך האי-סדר צריך להיות סדר. אמרנו שיהיו 15 מקומות שבהם אפשר לרשום, לא 60 מקומות. גם לזה לא הסכמתם; שיהיו לכל הפחות מקומות שהם מרכזיים יותר, כמו שעושים בכל מקום גם כשרוצים פתיחוּת. אז עושים בכל מקום? בכל עיר? בכל מקום קטן? בכל מושב? עושים במקומות שמתאימים לזה, שיכולים לרכז. לא זו אף זו, ביקשנו יותר; מינימום דבר אחד, שאפשר יהיה לערער על החלטה. גם את זה אי-אפשר לעשות? או שלא – בהסתייגות הראשונה, סגן השר, ביקשנו: רב רושם נישואין לא ירשום בני-זוג לנישואים ולא יערוך נישואין ולא יאשר עריכת נישואין למי שיש לגביו מניעה לנישואין. נו, זה לא דבר סביר? מי שיש לו מניעה גם כן לא? איפה זה כתוב בחוק? לא רק זה, ביקשנו וצמצמנו בזמנים, שבתוך שלושה ימים הרב יהיה חייב לפרסם את הבקשה לרישום נישואין במחשב, כדי שכל המועצות האחרות וכל משרדי רישום הנישואין ידעו את זה, כדי שגם אם אותו אחד שנרשם לנישואין בגליל גר בבאר-שבע, הוא יוכל לכל הפחות לראות – ולתת לו שבועיים. גם את זה לא הסכמתם לתת. הרי זה ייתן קצת, קצת, מעין, ייתן איזו בהירות בדבר. תהיה פתיחות. הרי אדם שרוצה להוציא איזה מרפסת קטנה של מטר מבקשים ממנו לפרסם בעיתונות, וצריך לפרסם במקומות אחרים ולשלוח הודעות. גם את זה, לא לעשות את זה ברישום נישואין, כשיש כאן נושא של בירור מעמיק, כשאנחנו יודעים את הבעיות האלה? גם את זה לא? וההסתייגויות השנייה והשלישית, אלה הסתייגויות שמדברות – גם מדבריכם, אדוני השר, ואני חושב שאתה צריך להסכים לכך – שמי שרושם נישואין זה אתם, ומי שרושם נישואין והוא לא ראוי והוא לא מאושר והוא לא מוסמך לכך, זה יהיה עבירה פלילית, לא כפי שקיים היום. אני מבקש את זה היום. זה נמצא בהסתייגות, אני אשמח מאוד. והסתייגות נוספת, שלא ייעשה, כפי שאמר חבר הכנסת גפני, בסופו של דבר, כפי שאותו רב שאני לא זוכר את שמו, שדיבר על כך שאנשים יעברו ממקום למקום ויעשו, ידגמנו רישום נישואין, יפרסמו – כמו שראינו שהרב עשה, הרב וייס. <משה גפני (יהדות התורה):> הרב וייס. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הרב וייס, רבה של פתח-תקווה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, הרב של המועצה האזורית עמק חפר. <משה גפני (יהדות התורה):> עמק חפר. <אורי מקלב (יהדות התורה):> עמק חפר, הרב של כפר-הרא"ה והסביבה, או שהוא גר בכפר-הרא"ה, אני חושב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תושב כפר-הרא"ה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תושב כפר-הרא"ה. לכל הפחות, מי שהרב צוקרמן והרב נריה – הוא נושא באיזה עול אחריות. הרי כל הרבנים רושמי הנישואין מתנגדים, לא משנה מאיזה – אשכנזים. כולם מתנגדים לזה, זה לא איזה דבר שאנחנו כאן בכנסת מתנגדים. אנשי המקצוע מתנגדים. אני כבר לא נכנס לחלק הזה של תקציבים, שמסיטים הכנסות שיש מרישום הנישואין למי שיפרסם יותר. לכן ביקשנו. ומי שיותר – לא יעשה באמת בירור רציני, אלא יעשה קולות שלא היינו מוכנים להן בשום תהליך רישומי הכי קל למדינה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> ביקשנו שהתהליכים האלה – מי שיעשה פרסומת – לאסור את הפרסומת לדבר, אחרת תהיה כאן אנרכיה שלמה. זאת ועוד, לא שאנחנו מסכימים עם החוק הזה במהותו, הוא חוק שבא לפגוע – ובזה אני מסיים – הוא חוק שמשדר פריקת עול, פריקת כל הדברים שעד היום היו מוסכמות. אין שום ייעול, עבודת ייעול בהלכה. אבל בהסתייגויות האלה הוצאנו את זה החוצה. מדוע? אלה שהציעו את החוק פניהם לא לייעל, אלא פניהם להרוס. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת יעקב אשר – בבקשה, אדוני. איך כותבים עורכי-דין? זה נקרא בלי לפגוע בזכויות, מבלי לפגוע בזכויות. כך חבר הכנסת מקלב, זה מה שהוא מבקש. להתנגד לחוק, אבל לקבל את ההסתייגויות לחוק. בסדר גמור. לא אגיד לך שאין תקדים לדברים האלה בכנסת. היו הרבה תקדימים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אז אני אסביר לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> העלית לי להנחתה דווקא בשאלה הזאת, וזה רק מראה כמה אנחנו כנים בביקורת שלנו, בבקשה שלנו. אני כבר לא יודע אם אנחנו מבקרים את הבית היהודי או מבקשים מהם. אבל יש כאן דבר אחד שהוא נורא מוזר. גם בהסתייגויות, שלכאורה זה תרתי דסתרי, כמו שאמר אדוני, אבל גם לא ראינו שהייתה פה איזה התייחסות להסתייגויות, גם של אותם אנשים שאמונים על המשרד שאמור בעצם להיות זה שנעשו בו השינויים הללו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בוא נהיה כנים. עוד לא שמענו את כבוד סגן השר. אולי הוא יפתיע, אולי הוא יפתיע. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> דקה, אני – – – <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> הרי ודאי אתה מבין שאני לא הייתי רץ שלוש פעמים אם לא הייתי חושב שאולי אני אצליח לשכנע אותו בסופו של דבר. ולכן, אני תקווה, ביחד אתך, שיעלה סגן השר, שידוע כאדם ירא שמים, עוד לפני שנכנס לכנסת, ואין לי ספק שגם אחרי שנכנס בכנסת, אבל יש אווירה, יש אווירה כזאת של להיראות in, של ללכת מה שנקרא – אמרתי קודם שלדעתי הבית היהודי הוא קבלן הביצוע של מפלגות אחרות, של יש עתיד. אז זה לא רק ביצוע, זה גם רוח המפקד. אם המפד"ל, מה שנקרא הבית היהודי, הייתה קמה היום והופכת את החוק הזה ואומרת: אנחנו לא ניתן לגעת בדבר הזה, אנחנו נלך להתייעץ עם רבנים, עם רבנים שלנו, עם רבנים אחרים, עם גדולים ופוסקי הלכה, ונביא חוק נכון שלא שובר ולא מקעקע את החוק הבסיסי, את ההיגיון הבסיסי של ההלכה, אז היינו יכולים עוד להבין. אבל לי יש חשש, ועשיתי קודם סיכום של השנה האחרונה – עד הרגע הזה סיעת הבית היהודי עוד לא אזרה אומץ לעמוד בצורה חזקה בעניינים דתיים. במקרה הטוב, וצריך להזכיר גם מקרים טובים, היא הייתה זאת שמנסה קצת למנוע פגיעות חמורות ולהיות קצת מה שנקרא למתן, אבל לא יותר מזה. התפקיד שלנו כאן בכנסת הוא לייצג את האמונה שלנו, אדוני סגן השר. לא לברוח ממנה, לא להתבייש בה. אין לנו במה להתבייש. אף אחד לא ילמד אותנו לא חסד ולא אהבת בריות ולא יחס לבריות. אף אחד לא ילמד אותנו את זה, לא אותך, לא את משפחתך, לא אותי ולא את משפחתי. אז להפוך את הרבנים ולהפוך את מוסד הרבנות, כמו שאמרתי קודם, זה דבר כל כך נורא – עם זה אני לא יכול להסכים. וכמו שאמרתי – היום זכיתי להיות הרבה כאן לידך, אדוני היושב-ראש – העם היהודי שומר על הנכסים שלו. אנחנו יודעים מה היה פה לפני לא הרבה מאוד שנים. על סלע קיומנו, על מנהרות הכותל, על מקומות שהם קדושים, שיש לנו עניין בהם, יש לנו היסטוריה בהם, יש לנו מה להראות לאנשים, לילדים – אנחנו שומרים על זה, ולכאורה זה נראה מיושן. מה יש? בשביל זה לפוצץ את כל המזרח התיכון? יש דברים שהם מקודשים, במיוחד דברים שהם הלכה, וההלכה היא בעצם הדבר שמחזיק אותנו באנושיות שלנו, בדרך החיים שלנו. זו תורת חיים, זו לא תורה שבאה כהמלצה על איזשהו חוק, כזה או אחר. אני רוצה לסיים בפרשת השבוע, אדוני, בפרשות השבוע. ידוע שהרן הלך עם אברהם אבינו לאורך כל הדרך. גם במלחמה שלו מול נמרוד הלך הרן עם אברהם אבינו כל הזמן. אברהם אבינו נכנס לכבשן האש ולא קרה לו שום דבר. הרן קפץ גם הוא אחר כך לכבשן האש ונשרף. שואלים: למה? אומרים המפרשים: כשאברהם אבינו קפץ הרן עמד בצד ואמר: אני עוד לא החלטתי באיזה צד אני. עוד לא החלטתי על מה אני שומר. בוא נראה מה יקרה בכבשן האש ולפי זה אני אחליט. וכשהוא ראה שאברהם ניצל, אז הוא הלך עם אברהם אבינו. אבל זה לא הספיק לו בשביל להינצל. הבית היהודי, אני פונה אליכם בפנייה נרגשת, כאח, כאיש מאמין לאנשים מאמינים. אתם לא יכולים לעמוד בצומת הזה ולנסות לראות האם יד יעקב תגבר, יד ישראל, או אלה שרוצים לעקור את תורת ישראל, או אלה שרוצים להפוך את תורת ישראל ללעג ולקלס ואת ההלכה להמלצה. תחליטו היום איפה אתם נמצאים ותייצגו את ההיסטוריה שלכם ואת ההיסטוריה של הרבנים שלכם ששלחו אתכם ומצפים מכם כמו שאותנו שלחו רבנים ומצפים מאתנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אלעזר שטרן. יש לו מה שנקרא בקשת דיבור. עד חמש דקות לרשותו. לאחר מכן סגן השר לשירותי דת חבר הכנסת בן-דהן בעצם ישיב בשם הממשלה או יסכם את הדיון בשם הממשלה. בבקשה? <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בקשת דיבור של חבר הכנסת אלעזר שטרן. עד חמש דקות. <אלעזר שטרן (התנועה):> תודה. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, שרים, סגן שר הדתות, אני ביקשתי את רשות הדיבור אחרי שהשתתפתי בדיונים בוועדת חוקה, כדי לברך את יוזמי החוק; נשאר בכנסת הזאת איתן כבל, ובמקרה הזה גם את הבית היהודי ואת הרב אלי בן-דהן באופן אישי, כי אני חושב שהוא מביא פה בשורה ודרך מחשבה שהיא חשובה לזהותה היהודית של מדינת ישראל. אני חושב שיש בחוק גם תרומה, אם אפשר להגיד כך, לקיום ההלכה במדינת ישראל. אני רוצה לספר סיפור אחד מלפני שבוע, על בחור באחד משירותי הביטחון, שביקש מהמפקד שלו, שהוא מה שנקרא דתל"ש, שיחתן אותו לפי ההלכה; הוא לא רוצה רבנים. אני חושב שאנחנו לא יכולים להתעלם, כשאנחנו באים לדון בהצעה הזאת, מזה שיותר ויותר אנשים לא רוצים, לצערנו הרב, ולצערי הרב מאוד, להירשם ברבנות, אולי בגלל מה שרמז פה הרב גפני, שלצערי יצא. אבל תשימו לב לטרמינולוגיה: כלום נאשם יכול לבחור את בית-המשפט שלו? או, כלום אנחנו יכולים לבחור ללכת לפי בתי-משפט שמקלים או שמחמירים? למה אנחנו משווים לבתי-משפט את מי שבא להירשם לנישואין? אני יודע שהרב גפני לא התכוון, אבל זאת התחושה של חלק מנרשמי הנישואין – שבני ישראל ובנות ישראל, בבואם להיזקק לשירותי הדת, יותר מדי פעמים, לא בכל הפעמים, מרגישים כחשודים; באוסף התעודות, באוסף העדויות, באוסף רשמי הנישואין של ההורים שלהם. עכשיו, אני לא אומר, הרי אני לובש כיפה וציצית, ואני, השאיפה שלי היא שבחתונה של כל אחד יהיה רב. אבל כלום יכולים אנחנו להתעלם מהמצב הנוכחי? וההשפעה שלו היא לא רק על הממזרות – כי אותו מפקד מהיחידה המיוחדת, כשהוא מגייר בפרוטוקול של היהדות, כתובה וקידושין, אם זה לא נרשם בשום מקום, בסוף יהיו ממזרים. אנחנו יודעים את זה. עכשיו, במה מאיימים עלינו, בספרי יוחסין? אני, כילד ב"בני עקיבא", כששכנעו אותי למה אסור להפריד דת ממדינה, אמרו לי, יהיו ספרי יוחסין נפרדים. אין היום ספרי יוחסין נפרדים? <משה גפני (יהדות התורה):> לא. <אלעזר שטרן (התנועה):> לא? אוקיי. הרב גפני, אני מצטער. בסדר, אני יודע כמה בודקים ואיזה תעודות. אני לא אומר לך שיש ספר – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא לא, דיאלוג לא. <אלעזר שטרן (התנועה):> סליחה, בדיוק, זה יעזור לי. אני אומר עוד הפעם, ההכרה הזאת ברבנות, כמו שנאמר פה – אני אומר לך, אם אנחנו הולכים עכשיו לבני-ברק ומסתכלים כמה נרשמים שם ברבנות, אז אני חושב שתהיה לנו הפתעה. אבל אני רוצה להגיד יותר מזה: הבד"צים; אם באמת הכול דבר אחד, למה בד"צים של העדה החרדית אפשר, ושל הרב לנדא, ואני יכול להגיד עוד 20 בד"צים כאן, למה אפשר שכל אחד יבחר את מה שהוא רוצה? למה אי-אפשר לבחור איזה רב, שמורשה על-ידי הרבנות הראשית? <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> למה אי-אפשר לעבור ממקום למקום ולמצוא את הרב שאתה רוצה? שהוא יותר נעים, שהוא יותר מקרב, שאותו אתה רוצה שיעשה לך את החתונה? <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, זה שאני שותק זה לא שאני מסכים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה נכנע ללחצי היושב-ראש. הבנתי. <אלעזר שטרן (התנועה):> אבל אני אשמח מאוד אם חברי הרב גפני יעמוד פה כל פעם ויצטט את הרבנים שהוא ציטט היום. בהיבט הזה. כל פעם שנבוא לסוגיות הרבנים של "צהר", והרב של אלפי-מנשה, ועוד כל הרבנים, אני אזכיר לך אותם. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ורבני תקומה. <אלעזר שטרן (התנועה):> ורבני תקומה, כן, אתה יודע, לא כולם הרבנים שלי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ימות המשיח. <אלעזר שטרן (התנועה):> לא לא לא, של הרב גפני, לא שלי. בהקשר הזה. <משה גפני (יהדות התורה):> מנגד זה שיורקים עליך. <אלעזר שטרן (התנועה):> לא, עכשיו אני עליתי לפה כדי לברך את הבית היהודי. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גפני, מספיק. <אלעזר שטרן (התנועה):> אני מקווה שאתה מצטרף אלי. אני בטוח שאם האתגר יהיה מערכת מחשוב, אז במשרד הדתות או ברבנות הראשית לישראל יודעים לפתור את זה. אני חושב שהבשורה כאן, של פתיחת האזורים, של היכולת לבחור לך רב, גם לנושא הנישואין, היא יכולת חשובה מאוד לחברה הישראלית, היא בשורה לכל האנשים, ואני מקווה שגם כאלה שמעדיפים היום לא להתחתן על-ידי רב, או להירשם ברבנות, יבקשו לעשות את זה ככה אחרי שהם יוכלו לבחור – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אלעזר שטרן (התנועה):> ואני מאחל לכולנו, במשפט האחרון, שבדיוק כמו שאנחנו פותחים היום את אזורי הרישום לנושא של נישואין, נפתח אותם גם לנושא הגיור וגם לנושא הכשרות. תהיה לנו מדינה יהודית ודמוקרטית טובה יותר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אלי בן-דהן, סגן השר לשירותי דת. אני גם אבקש ודאי מסגן השר התייחסות, כפי שגם ביקש יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להסתייגויות של חברי הכנסת, שהם הציגו אותן כאן. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גם מס הכנסה צריך – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> זה הבעיה, זה הנישואים והגירושים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מאוד מעוניין לשמוע מה יגיד סגן השר בן-דהן. נא לא להפריע לי. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, שמעתי בקשב רב את הדברים שנאמרו כאן. אני באמת שמח על הדאגה הגדולה – שפתיחת אזורי הרישום היא בעייתית. איך יכול להיות שאדם שגר בעיר אחת נרשם בעיר אחרת, ולא שאלו את הרב באותה עיר שהוא גר בה, ולא יודעים מה קורה? אבל, רבותי, חברי כנסת היקרים, איפה זה קיים היום? למה "שארית ישראל", הארגון שלכם, יושב בבני-ברק ורושם את כל הארץ כולה? למה אף אחד מכם לא צועק על כך? בלי שום בקרה. בלי שום ביקורת. <משה גפני (יהדות התורה):> הכול עובר דרך הרבנות, מה פתאום? <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אני אומר לך. אתה לא יודע. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אתה לא יודע. תקשיב טוב. אני הקשבתי לך בסבלנות רבה. תקשיב בסבלנות רבה גם אתה. מותר לך להקשיב פעם אחת. היום "שארית ישראל" יושב בבני-ברק, מסתובב בישיבות בכל הארץ כולה, רושם אנשים, לא שגרים בבני-ברק – בבאר-שבע, בחיפה, בתל-אביב ובכל הארץ כולה. בלי שום בקרה, בלי שום ביקורת. הם מעולם לא שאלו את הרב של באר-שבע, מה קורה עם האדם הזה? אולי יש איזה מידע עליו? אולי הוא פסול חיתון? לא שאלו אותם. אז אתם באים ומטיחים בי ביקורת? טלו קורה מבין עיניכם. טלו קורה מבין עיניכם, קורה גדולה מאוד. מי שרוצה לומר ליטול קיסם, טלו קורה מבין עיניכם קודם כול. אל תטיפו לנו מוסר. זה המצב הקיים היום. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> חבר הכנסת גפני, אני יודע, האמת היא לא תמיד נעימה. האמת היא לא תמיד נוחה, בוודאי כשזה נוגע אליכם. בוודאי כשזה נוגע אליכם. תגיד לי, מי הרב שהתיר לכם לרשום תושב באר-שבע בבני-ברק? מי התיר לך את זה? מי בדק את זה? אתה ביררת את העניין? אתה מדבר על רבנים, אתה סומך על רבנים, על איזה רבנים? <משה גפני (יהדות התורה):> הרב אליהו זה היה. אני הייתי אצל הרב מרדכי אליהו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, תודה. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> של נעליך מעל רגליך כשאתה מדבר על הרב אליהו. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> של נעליך מעל רגליך כשאתה מדבר על הרב אליהו. <משה גפני (יהדות התורה):> אני הייתי אצלו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת משה גפני, שלושה סיבובים הקשבנו לך בקשב רב. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אני לא הפרעתי לכם. כדאי לכם להקשיב. זה המצב שקיים היום. אצלכם זה המצב הקיים היום. אז אתה מטיף לנו מוסר? <משה גפני (יהדות התורה):> – – – אי-אפשר על-פי החוק – – – דרך הרבנות. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> חבר הכנסת גפני, תקשיב בסבלנות. כל הטענות שנאמרו כאן – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הוא דתי ואתה לא? <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> נכון, אני לא דתי, מה אני יכול לעשות? רק הוא דתי. בסדר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לזה אמר רבי ישראל סלנטר, שטוב שנדאג לרוחניות של עצמנו ולגשמיות אצל אחרים. את זה כדאי בדיון הזה לזכור. <משה גפני (יהדות התורה):> הכנסת זה משהו אחר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברור, ברור. סלנטר לא תקף בכנסת. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> הקשבתי פה בקשב רב לדאגה הגדולה מהסכנה שאנשים נרשמים במקום אחד וגרים במקום אחר, ושמא יחפשו איזה רב מקל, כאילו מדובר פה במערכת רבנים שאני בוחר אותה או שמפלגתי בוחרת אותה. מדובר ברבנים רושמי נישואין שהרבנות הראשית בוחרת אותם. היא נותנת להם את הכושר. עכשיו, רבותי, המצב הקיים היום הוא מצב ללא בקרה וללא ביקורת. אנחנו הקמנו מערכת ממוחשבת שפותרת את כל הבעיות שהזכרתם. כל הבעיות – כל הטענות שהזכרתם, שאדם גר כאן ופותח במקום אחר, המערכת תביא לו את המידע המדויק. חבר הכנסת מקלב, רב רושם נישואין ימתין 14 יום, עד שהוא יקבל את המידע מעיר המגורים. כן, זה קיים היום במערכת הממוחשבת. זה קיים היום, אנחנו הכנו את זה, במשרד לשירותי דת. לא בזמן שאתם הכנתם את זה. כל המערכת הזאת מוכנה כדי למנוע את כל התקלות שהזכרתם. לא תהיינה תקלות. יראת שמים – רבותי, עם כל הכבוד, קצת ענווה. לא אתם תלמדו אותנו יראת שמים בלבד. אני ירא שמים לא פחות מכם, ואני אומר את זה במלוא הצניעות ובמלוא הענווה. <משה גפני (יהדות התורה):> זה לא אני, זה הרבנים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. תודה. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> סליחה, הרבנים – הקראת פה באריכות את מכתבו של הרב פיירשטיין. אבל, הרב גפני היקר, למה לא הקראת את התשובה שלי, הארוכה? <משה גפני (יהדות התורה):> לא שלחת. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> בוודאי, את זה לא תקבל. למה לא הקראת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> סליחה רגע. למה לא הקראת את המכתב – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> סליחה, תקשיב דקה עד הסוף. למה לא באת ואמרת שהרב פיירשטיין בא אלי אחרי תשובתי וביקש סליחה, ואמר "הרב אלי, אתה צודק"? בטח שאתה לא יודע, ודאי שאתה לא יודע, למה שתדע? אתה יודע רק דבר אחד בלבד: רק את מה שאתה רוצה לדעת אתה יודע. אתה לא יודע גם את הדברים האחרים. וחבל מאוד שאתם – אני אגיד לכם משהו, רבותי: חצי אמת היא יותר גרועה משקר. חצי אמת היא יותר גרועה משקר. <משה גפני (יהדות התורה):> להביא עוד מכתבים? היושב-ראש, אם תיתן לי אני מקריא עוד מכתבים. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> תקריא. אני אומר לך, כל הדברים שאתה מקריא – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> לגופו של עניין, אדוני היושב-ראש, יש כאן שתי הסתייגויות שאני מסכים אתן, אני חושב שהן הסתייגויות נכונות. ההסתייגות הראשונה לסעיף 1, תיקון סעיף 7, שבה "ייאשם בעבירה", זו הסתייגות נכונה, אני מקבל אותה. רב שיערוך חופה וקידושין ללא רישום מוקדם במערכת הרישום של הרבנות הראשית, באמת דינו יהיה מאסר שנתיים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> מי הביא את זה, אתה או אני? <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אתה הבאת, יפה, אבל אתה העתקת את זה ממני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> וההסתייגות השנייה, איסור פרסומת. אני חושב שזו הסתייגות נכונה. אני מסכים אתה ואני קורא לחברי הכנסת להצביע עבורה, זה דבר נכון. כדי למנוע זילות תפקידו של הרב, כדי למנוע מצב שבו רבנים יפרסמו את עצמם, אנחנו נקבע כללים מסודרים, בהתאם לנאמר כאן בסעיף הזה. אני קורא לכם להצביע בעד שתי ההסתייגויות האחרונות ולאשר את החוק בנוסח שהוועדה הציגה בפניכם. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר לשירותי דת. חברי הכנסת, נא לשבת. ודאי מבלי לנקוט עמדה כלשהי בדברי, אבל למען הסר ספק: יש שלוש הסתייגויות; מה שאמר סגן השר לשירותי דת זה שהוא לא מסכים, כך אני הבנתי מדבריו, להסתייגות לסעיף 1, ולעומת זה הוא כן מבקש מן המליאה לקבל שתי הסתייגויות שהן לאחר סעיף 1. לאחר סעיף 1, מי שעוקב בדפים הצהובים. לאחר סעיף 1 יש הסתייגות של משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר, אחת שנוגעת לתיקון סעיף 7, והשנייה להוספת סעיף 8. אלה ההסתייגויות שסגן השר לשירותי דת ביקש לתמוך בהן. אבל זאת לא בקשה מחייבת – כל חבר כנסת וכל חברת כנסת יצביעו כפי שהם מבינים. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (מס' 2), התשע"ג–2013. לשם החוק אין הסתייגויות. שם החוק כנוסח הוועדה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד שם החוק – 56 נגד – 13 נמנעים – אין שם החוק נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 56, 13 מתנגדים, אין נמנעים. שם החוק אושר כנוסח הוועדה. לסעיף 1 קיימת הסתייגות של חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 14 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 14, 58 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לסעיף 1 לא התקבלה. ולכן נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. מי בעד ומי נגד סעיף 1 כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות? הצבעה מס' 7 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 58 נגד – 14 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד סעיף 1 כנוסח הוועדה – 58, 14 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 1 אושר כנוסח הוועדה. לאחרי סעיף 1 קיימת הסתייגות של חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר, שעניינה תיקון סעיף 7. מי בעד? מי נגד? נא להצביע, בעד או נגד ההסתייגות. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 60 נגד – 12 נמנעים – אין ההסתייגות הראשונה של חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר אחרי סעיף 1 נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 60, 12 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות התקבלה. קיימת הסתייגות נוספת לאחרי סעיף 1, של חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר: הוספת סעיף 8. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הסתייגות. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 69 נגד – אין נמנעים – אין ההסתייגות השנייה של חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר אחרי סעיף 1 נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 69, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההסתייגות התקבלה. אין הסתייגויות לסעיף 2. אנחנו מצביעים על סעיף 2 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד סעיף 2 – 58 נגד – 14 נמנעים – אין סעיף 2 נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 58, מתנגדים – 14, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 2 אושר כנוסח הוועדה. חברי הכנסת, המצב הוא כדלקמן: סעיפים 1 ו-2 אושרו כנוסח הוועדה בקריאה שנייה, אבל התקבלו שתי הסתייגויות. לכן אני פונה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת דוד רותם ומבקש אישור להצביע בקריאה שלישית, כולל ההסתייגויות שהתקבלו. אין התנגדות לחבר הכנסת דוד רותם. לכן אנחנו מצביעים על כל החוק, על כל סעיפיו, כולל הסתייגויות, בקריאה שלישית. הצבעה מס' 11 <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אדוני? <קריאות:> אנחנו באמצע ההצבעה. איך אפשר באמצע ההצבעה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שנייה, אני מבטל את שעון ההצבעה. כן? אני יכול לנחש מה מבקש חבר הכנסת גפני. כן? <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, בשם סיעת ש"ס וסיעת יהדות התורה, אני מבקש לראות בהצבעה הצבעת אי-אמון. המועמד שלנו לראשות הממשלה זה חבר הכנסת אריה דרעי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש כתב שאתה מגיש למזכירת הכנסת. האם לקיים את ההצבעה עכשיו? <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא, לא לקיים. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> – – – זה שיא השיאים שאתה מציע את דרעי ולא את עצמך. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת גפני, אתה לא מציע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אריה דרעי – סליחה, למען הסר ספק, אריה דרעי הוא מועמד והוא הסכים. אוקיי, מי מוסמך להשיב לי בשם הממשלה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אנחנו רואים בזה הצבעת אמון. נצביע עכשיו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נצביע עכשיו, מבקש בשם הממשלה השר סילבן שלום. השר התורן מטעם הממשלה מבקש להצביע עכשיו. חברי הכנסת ההצעה היא: בעד – מי שבעד החוק בקריאה שלישית כולל ההסתייגויות, ובעד הממשלה; ומי שמצביע נגד מבקש להתנגד לחוק ולהביע אי-אמון בממשלה. ברור, כן? אם כן, קריאה שלישית, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד החוק – 57 נגד – 14 נמנעים – 1 חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (מס' 2), התשע"ד–2013, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 57, 14 מתנגדים, יש נמנע אחד. החוק אושר כנדרש, בשלוש קריאות, כולל ההסתייגויות. חבר הכנסת איתן כבל, יוזם החוק – בבקשה, אדוני. השר בנט, אתה רצית גם או שאתה מוותר? מוותר. חבר הכנסת איתן כבל, יוזם החוק, בבקשה. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי השרים, קצרנים נכבדים – האמת היא שזכות גדולה נפלה בחלקי. זכות גדולה נפלה בחלקי, באמת, להביא את ההצעה הזאת לכדי קריאה שנייה ושלישית. האמת שלא חלמתי שהזכות הזאת תינתן לי, ואני באמת גאה על כך. אני רוצה באמת לנצל הזדמנות זו ולומר תודה לכל מי שבאמת בזכותו ניתנה לי הזכות להחיל דין רציפות ולאחר מכן להוביל את זה לקריאה שנייה ושלישית. קודם כול אני רוצה להודות לרבני "צהר", שהם הובילו את החוק הזה – חשוב להזכיר את זה – ובראשם את הרב אורי גנזל, שעבד לילות כימים כדי להעביר את החוק הזה. אני רוצה להודות לחברתי, סגנית – סליחה, אדוני, יורשה לי – אדוני השר, אני רוצה להתרכז בגברתי סגנית השר, אני רוצה להודות לך, פאינה, זו האמת, את הובלת את החוק, את היית הרשומה הראשונה בחוק, ואני מודה לך. אם היית מתמנה לשרה ודאי שהייתי שמח, אבל לא הייתה לך הזכות לעמוד כאן ולהוביל את החוק, ואני מודה לך על כל אשר עשית. אני רוצה להודות גם ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת אביגדור ליברמן, שלאורך כל הדרך נתן לחוק הזה רוח גבית. אדוני סגן השר, אני יודע באיזה לחצים עמדת, שוחחנו יותר מפעם אחת, ואתה ראוי לכל שבח, באמת, על עמידתך האיתנה, כדי שהחוק הזה יצא אל הפועל. תודה לך. עם ישראל מודה לך על העמידה האיתנה, כדי שהחוק הזה באמת יקודם. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חברי דודו רותם, מגיע לך, על הנחישות ועל ההתמדה. ושוב, גם אתה, אני יודע באיזה לחצים עמדת. ולסיום, אני מודה לעצמי, שהיה בי הכוח לעמוד – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> די, די, די. <איתן כבל (העבודה):> מה העניין? מה קרה? מה הלחץ שנכנסת – תן לי להודות, תן לי ליהנות מהרגע. חוק כל כך חשוב, כל כך חשוב. ובאמת, תודה לכם, שזיכיתם אותי. תודה. <שר התיירות עוזי לנדאו:> תודה לאימא שלי ולאבא שלי – – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה כפולה לחבר הכנסת איתן כבל. <הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 53), התשע"ד–2013> [מס' מ/790; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ"ג, עמ' 4462; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 53), התשע"ד–2013, קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, חבר הכנסת משה גפני. בבקשה. אין הסתייגויות ואין רשות דיבור. <משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> גברתי היושבת-ראש – עכשיו אני בכובע השני – – <איתן כבל (העבודה):> איזה חוק זה, גברתי? <היו"ר גילה גמליאל:> הצעת חוק ניירות ערך. <משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> – – רבותי השרים – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> אתה מציג את חוק ניירות ערך בתור יושב-ראש ועדת המדע? <משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> מה? <מרב מיכאלי (העבודה):> אתה מציג את חוק ניירות ערך בתור יושב-ראש ועדת המדע? <משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> נכון. <מרב מיכאלי (העבודה):> מעולה. <משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> יש לי כמה כובעים. <היו"ר גילה גמליאל:> מניסיונו העשיר בתפקידו הקודם. <משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 53), התשע"ד–2013, הצעת חוק מטעם הממשלה. עיקר ההצעה הוא קביעת הסדר להקמתה ותפעולה של מערכת הצבעה אלקטרונית שנועדה לשמש כלי הצבעה לבעלי ניירות ערך – בעלי מניות, תעודות התחייבות, כתבי אופציה, ובעתיד גם בעלי יחידות השתתפות. מערכת ההצבעה האלקטרונית נועדה להקל עליהם להצביע ולפשט את הליך ההצבעה שלהם באספה במטרה להגביר את כוחם ולאפשר להם להצביע בלי שיידרשו להיות נוכחים. השינוי המרכזי שהוועדה קבעה בעניין מערכת ההצבעה האלקטרונית הוא השמירה על פרטיותם של המחזיקים בניירות הערך. נקבעו שתי הוראות מרכזיות: האחת – נקבעה חובה על הרשות לניירות ערך לנקוט אמצעים להבטחת פרטיותם של המחזיקים, והשנייה – נקבעה הוראה של הפרדה מבנית שקובעת במפורש שמערכת ההצבעה האלקטרונית תהיה נפרדת מפעילות אחרת של הרשות לניירות ערך ובלתי תלויה בה, ולרשות או לכל גורם אחר לא תהיה גישה לנתונים שהועברו למערכת או ממנה. הוועדה עמדה על כך שייקבע איסור שימוש בנתוני מערכת ההצבעה האלקטרונית, למעט לצורכי בקרה, תפעול ותחזוקה של המערכת, או אם התעורר חשד לביצוע עבירה באמצעותה. אגב, זה דבר שאני מקפיד עליו כל הזמן, כי אנשים יותר ויותר מאבדים את פרטיותם, ובהצעה המקורית שהממשלה הביאה היה אפשר לקחת מהמערכת הזאת – כשההצבעה היא אלקטרונית – את הפרטים ולתת את זה למשל לרשות המסים, לתת את זה לכל מיני גורמים אחרים. התנגדתי לזה עד שהגעתי להסכמה ושינינו את זה באופן כזה שתישמר פרטיותם של אנשים שמצביעים הצבעה אלקטרונית. <מרב מיכאלי (העבודה):> כל הכבוד. <משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> אגב, זה לא הנושא היחיד, ואני מציע לחברי הכנסת לשים לב, בכל החוקים שמגיעים בנושאים מהסוג הזה, לשמור על הפרטיות, כי כשאני הייתי יושב-ראש ועדת הכספים, והייתי חבר בקואליציה, הגיעה הצעת חוק של העברת מידע, שהיו מעבירים מרשות אחת לרשות שנייה, ולא נתתי לזה – לא הבאתי את זה לוועדה, מכיוון שאחרת נחיה פה במצב כזה שלאף אחד לא תהיה פרטיות. <מרב מיכאלי (העבודה):> ועכשיו בחוק ההסדרים העבירו את תיקון החוק שמעבירים מידע – – – <משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> אני חושב שזה לא עבר בסוף. <מרב מיכאלי (העבודה):> זה עבר. <משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> כן? <מרב מיכאלי (העבודה):> כן. <משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> צריך להפיל את הממשלה הזאת. זו לא הסיבה היחידה. <מרב מיכאלי (העבודה):> נכון. <משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> נוסף על כך נקבע שיושב-ראש הרשות לניירות ערך ימנה ממונה על אכיפת ההפרדה המבנית, שיהיה אחראי גם לביצוע כל הפעולות הדרושות כדי להבטיח שההפרדה המבנית תקוים, בלי שיועבר מידע אל מערכת ההצבעה האלקטרונית או ממנה שלא לפי הוראות הצעת החוק. הוועדה אף הוסיפה שמעל אותו עובד רשות יהיה פיקוח, למימוש ההפרדה המבנית, ולשם כך ימונה עובד המדינה שאינו עובד הרשות, שימונה על-ידי יושב-ראש הרשות לניירות ערך ועל-ידי רשם מאגרי המידע. עוד מוצע לקבוע שבמקרה שיושב-ראש הרשות לניירות ערך נוכח שמתקיימות נסיבות חריגות בקשר לפעילות מערכת ההצבעה האלקטרונית, הוא רשאי להורות שהעברת נתוני המשתמשים במערכת ההצבעה האלקטרונית תיחסם לשימוש, למשך תקופה מזערית ככל שניתן. בנוסף, הוועדה הסדירה את סדר הקדימויות בהצבעה שנעשתה ביותר מדרך אחת על-ידי בעל מניה – בכתב הצבעה, באמצעות מערכת ההצבעה האלקטרונית ובנוכחות באספה. נקבע שהצבעה של מחזיק עצמו או באמצעות שלוח תיחשב מאוחרת להצבעה בכתב, הצבעה פיזית או באמצעות מערכת ההצבעה האלקטרונית. זה ייחשב הצבעה מאוחרת. נושא נוסף שמוסדר בהצעת החוק נוגע למרשם המחזיקים בכתבי אופציה ותוכנו, אופן הוכחת הבעלות על כתב אופציה וכן הוראות לעניין אספת מחזיקים בכתבי אופציה שמקנים זכות לרכוש מניות, יחידות השתתפות שנסחרות בבורסה או תעודות התחייבות. בנושא זה הוועדה השוותה את ההסדר לגבי כתבי אופציה להסדר הקבוע בחוק ניירות ערך לגבי תעודות התחייבות, וכן הוספת הוראה לעניין סדר הקדימויות בהצבעה שנעשתה ביותר מדרך אחת, כפי שקבענו לעניין מערכת ההצבעה האלקטרונית. בפני הוועדה הופיעו כל הגורמים הנוגעים בדבר: חברי הבורסה, איגוד הבנקים, החברות הציבוריות. הוועדה שמעה את כולם, והתיקונים שהצגתי הם בעקבות הערותיהם. נציגי הממשלה ביקשו לקבוע הסמכה לתקנות באישור ועדת המדע; בנושאים שבתחום טיפולה של ועדת החוקה, חוק ומשפט – ועדת החוקה; ובנושאים שבתחום טיפולה של ועדת הכספים – ועדת הכספים. להסדרת הסדרי ההצבעה ונושאים נוספים – לכן קיימנו דיון נוסף שבו הוצגו בפני הוועדה כל העקרונות שייכללו בתקנות, ובכל מקרה קבענו שתחילתו של החוק תהיה במועד תחילתן של התקנות, כך שהוועדה תוכל להמשיך ולפקח על התהליך של קביעת הסדרי ההצבעה כאמור. להצעת החוק, גברתי היושבת-ראש, אין הסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, כנוסח הוועדה. אני מקווה שהיישום של מערכת ההצבעה האלקטרונית יביא לייעול ההצבעות. אני מודה לך. תודה רבה. אני מבקש את אישור מליאת הכנסת. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, חבר הכנסת משה גפני. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 53), התשע"ד–2013. אין הסתייגויות, עוברים להצבעה. מי בעד? קריאה שנייה. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1–10 – 26 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–10 נתקבלו. <היו"ר גילה גמליאל:> 26 בעד. אין מתנגדים. ההצעה עברה בקריאה שנייה. ועכשיו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 14 בעד החוק – 26 נגד – אין נמנעים – אין חוק ניירות ערך (תיקון מס' 53), התשע"ד–2013, נתקבל. <היו"ר גילה גמליאל:> 26 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה בקריאה שלישית. בשעה טובה. <הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 10), התשע"ד–2013> [מס' מ/768; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ז, עמ' 2262, חוב' כ"ב, עמ' 3496; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור לנושא הבא: הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 10), התשע"ד–2013, קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אבישי ברוורמן. בבקשה. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> גברתי היושבת-ראש – היו זמנים שאת היית ראש אגודת הסטודנטים, כשהייתי נשיא האוניברסיטה – – <היו"ר גילה גמליאל:> שנים. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – כנסת נכבדה, כבוד השר, כבוד השרים, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 10), התשע"ד–2013, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. מדובר בהצעת חוק שהיוותה חלק מהצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013–2014), התשע"ג–2013, פרק ב', שעניינו תקינה. עניינה של הצעת החוק הוא תיקון לחוק התקנים, התשי"ג–1953, ולפקודת היבוא והיצוא, במטרה לפשט את הליך הייבוא ולעודד תחרות, זאת כדי להביא להורדת מחירי מוצרים שונים. חוק התקנים מסמיך את מכון התקנים לקבוע מפרטי תקנים. עוד קובע חוק התקנים כי השר רשאי להכריז על תקן כתקן רשמי, בהליך שקבע החוק ולמטרות הקבועות בו. אכן, חלק מהתקנים הישראליים אומצו כתקנים רשמיים של מדינת ישראל. אציין כי קביעת תקן רשמי מחייבת את היצרנים, היבואנים, היצואנים והמשווקים וכן כל מי שמשתמש במצרך שחל עליו תקן רשמי בכל עבודה שהיא, לעמוד בתנאי התקן, ואי-עמידה בו מהווה, בין היתר, גם עבירה פלילית. בקביעת תקן, כך קובע חוק התקנים מאז תיקונו בשנת 2000, על המכון לאמץ ככלל תקינה בין-לאומית אשר נהוגה בקרב המדינות המפותחות. ואולם המכון רשאי לשנות תנאים מסוימים הקבועים בתקינה הבין-לאומית אם מתקיימות נסיבות מיוחדות, כאשר יש הכרח לעשות כן בשל קיומם של תנאים ייחודיים למדינת ישראל. ברור שהשימוש בתקינה כתנאי לייבוא טובין חשוב לשם הבטחת שלומו, בריאותו או בטיחותו של אדם ולשמירה על איכות הסביבה. עם זאת, השימוש בתקינה, והבדיקות לשם הבטחת עמידה בתנאי התקינה, עלולים להוות חסם ולהטיל נטל ביורוקרטי משמעותי על העוסקים ועל הצרכנים. לפיכך, מתוך מטרה לייעל את הליך אימוץ התקנים הבין-לאומיים וכדי להבטיח כי החלטה שלא לאמץ תקן בין-לאומי כאמור תתקבל רק אם אין ספק שאין תקן כאמור שניתן לאמצו, מוצע לקבוע כי החלטת מכון התקנים שלא לאמץ תקן בין-לאומי תלווה בחובה לקבל מהממונה על התקינה – אני תמיד אומר, גרישה; יום אחד, השר בנט, זה כבר לא יהיה גרישה, אבל כרגע זה גרישה, גרישה גרישה – חוות דעת בכתב, כי אין תקן בין-לאומי מתאים שניתן לאמצו ולקבוע אותו כתקן, ורק אם ניתנה חוות דעת כאמור יוכל השר להכריז על תקן כתקן רשמי שאינו מבוסס על תקן בין-לאומי. זאת ועוד: בהצעת החוק נקבעו הוראות המתייחסות לשינוי בתקן בין-לאומי שאומץ בתקן רשמי ונקבע מסלול מהיר לאימוץ השינוי. ברירת המחדל הקבועה בהצעת החוק היא אימוץ השינוי בתקן, כשאי-אימוצו טעון הליכים מיוחדים, כפי שאסביר מייד. כך תוגבר האחידות בתקינה בין ישראל לבין מדינות מפותחות עם שווקים משמעותיים ונקטין את החסמים הנובעים מהבדלי תקינה ישראלית לזו הנוהגת באותן המדינות. בהתאם למוצע, תוקם ועדת אימוץ שתפקידה בחינת שינוי בתקן בין-לאומי שנדרש השר לאשרו כתקן רשמי ובחינה האם השינוי מותאם לשוק הישראלי. ועדת האימוץ תהיה בת שלושה חברים ושני נציגים שהם משקיפים, שהם הממונה על התקינה, נציג מכון התקנים, ונציג ציבור שהוא נציג ארגון צרכנים, וכן נציג ציבור התעשיינים ונציג ציבור היבואנים שישמשו כמשקיפים. הצעת החוק קובעת את התנאים והכללים החלים על ועדת האימוץ ובעיקרם כללים למניעת ניגוד עניינים. כדי להבטיח שרמת השמירה על שלום הציבור, בטיחותו, בריאותו וכן רמת השמירה על איכות הסביבה לא ייפגעו מהשינויים המוצעים, כוללת הצעת החוק חובה על עוסק להודיע לממונה על התקינה על כל מקרה שבו נודע כי מצרך שייבא, ייצר, מכר, תחזק או השתמש בו בתהליכי עבודה, לא עומד בדרישות התקן הרשמי החל על מצרך. חובת הודעה תחול גם על מקרה שבו נודע לעוסק על כל פגיעה שנגרמה או שעלולה להיגרם לשלומו, לבריאותו או לבטיחותו של אדם או לאיכות הסביבה בשל מצרך שחל עליו תקן רשמי, שהעוסק ייבא, ייצר, מכר, תחזק או השתמש בו בתהליכי עבודה. בנוסף, הוא נדרש להודיע לממונה על התקינה על פעולות שנקט למניעת השימוש במצרך וכן לשמור אצלו תלונות שהתקבלו ביחס לאותו מצרך לתקופה של שבע שנים מיום הפסקת מכירתו של המצרך. לשם הבטחת קיומן של הוראות החוק, הממונה על התקינה רשאי להסמיך ולמנות מפקחים שיהיו נתונות להם סמכויות שונות, כגון חיפש ותפיסת חפץ. בנוסף, בהצעת החוק מוצע להסמיך את הממונה על התקינה להורות לעוסק להודיע או לפרסם כי מצרך אינו עומד בדרישות התקן הרשמי החל עליו. הוא רשאי גם להודיע לעוסק, בהודעה בכתב, להפסיק לייצר מצרך או למוכרו, וכן להורות על השמדתו, אם מצא כי קיים סיכון לבריאותו או לבטיחותו של אדם או לאיכות הסביבה. כדי שלא להכביד יתר על המידה על העוסקים, קבעה הוועדה כי הוראות הממונה על התקינה לעניין זה יינתנו בשים לב לנסיבות העניין, להיקף ולמידת הפגיעה ולהיקף הפרסום הנדרש. כך, למשל, אם נמצא סיכון באזור מסוים, העוסק לא יידרש לפרסם בכל המדינה. עניין נוסף שהיה במחלוקת ונמצאה לגביו פשרה הוא נושא המחירון והשכר שישולם למכון התקנים. למעשה, לוועדה הובהר כי בפועל, מזה שנים, המחירון שהמכון קבע לא אושר על-ידי שרי הכלכלה, בעבר שרי התעשייה והמסחר, זאת למרות הוראת החוק ועל אף שבחלק מפעולותיו פועל המכון כמונופול, דהיינו, מדובר בפועל בתשלומי חובה. לאחר דיונים ממושכים הוחלט כי לעניין שכר בעד היתר לסמן בתו תקן ובעד בדיקת התאמה לתקן רשמי שהמכון הוא היחיד המוסמך לבצעה, המכון יציע לשר מחירון בתוך תקופה שקבע השר, והוא רשאי, בצו, באישור ועדת הכלכלה, לאשר את המחירון המוצע, או לאשרו בשינויים. לא הציע המכון מחירון לשר בחלוף התקופה שנקבעה, השר, באישור ועדת הכלכלה, יקבע בצו את המחירון לפעולות שציינתי. אם המכון גבה ביתר, הוא ישיב את הפרש השכר למי ששילם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. עוד מוצע בהצעת החוק לקבוע אמצעי אכיפה מינהליים שהממונה על התקינה יהיה מוסמך להטיל על עוסק בשל הפרות הקבועות בהצעת החוק. גם בעניין זה שולבו תיקונים אשר מטרתם היא למנוע פגיעה מיותרת בעוסקים, תוך שמירה על מטרות התיקון, דהיינו, השגת כלי יעיל להרתעה מפני הפרות חוק. חלק חשוב בהצעת החוק מתייחס לתיקון עקיף בפקודת היבוא והיצוא. בהתאם למוצע, ייקבע הסדר ספציפי לעניין ייבוא טובין שחל עליו תקן רשמי, כך שניתן יהיה להגיש תצהיר בדבר התאמת מצרך לתקן רשמי החל עליו, ולא תחול החובה לבצע בדיקת התאמת מצרך לתקן רשמי החל עליו ולהמציא אישור על כך. עם זאת, השר רשאי לקבוע בצו פיקוח חובה על המצאת אישור מעבדה על התאמת הטובין לתקן רשמי החל עליהם, אם הודיע לו הממונה על התקינה כי מטעמים של שמירה על שלומו, בריאותו או בטיחותו של אדם, או על איכות הסביבה, יש לדרוש הוכחת עמידתם של הטובין בדרישות של התקן הרשמי. בהצעת החוק מוצע לתקן גם את חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים כדי לאפשר להגיש עתירה מינהלית על החלטה לפי חוק התקנים. כן החלנו את חוק המרכז לגביית קנסות לצורך גביית עיצומים כספיים או הוצאות על הודעה או פרסום לציבור כי מצרך או הליך עבודה אינו עומד בתקן רשמי, במקום הצעת הממשלה המקורית להחיל את פקודת המסים (גבייה). אני מבקש להזכיר, כי ביום 14 ביולי 2013, למי שפה זוכר היטב, יום הבסטיליה, בדיונים המרתוניים בהצעת החוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים, לאחר שהתברר לחברי הוועדה כי הצעת החוק טרם בשלה כדי נוסח סופי, וכי עדיין קיימות מחלוקות מהותיות בין כל הגורמים הנוגעים בעניין, בהם: מכון התקנים, משרד הכלכלה, יבואנים ואף בעלי עסקים קטנים, החליטה הוועדה לפצל את פרק התקינה מהצעת החוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים ולהמשיך לקיים את הדיונים בהצעת החוק. המחלוקות נסבו בעיקר על נושא המחירון, דרישות בדיקת מעבדה, הגדרת עוסק וסכומי העיצום הכספי. ואכן, למיטב הבנתי, פיצול זה הוא שאפשר לכל הגורמים לגבש הסכמות ופשרות, מה גם שלאור הכרתי בחשיבות ההצעה קבעתי דיון ארוך ורציני גם בפגרת הקיץ, ובסיומו חברי הוועדה ואני אישרנו את ההצעה להנחתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. חברות וחברי הכנסת, אני סבור כי התוצאה משביעת רצון וכי התיקונים והשינויים הובילו לחקיקה טובה יותר, ואין לי ספק כי הצעת החוק המונחת לפניכם היא הוכחה נוספת לכך שראוי ועדיף לפצל נושאים מחוק ההסדרים. אני, כמובן, הייתי מוריד את החקיקה הפרטית עשרות-עשרות מונים, ובמקביל כמעט מבטל את חוק ההסדרים. עדיף להעביר את הדברים לוועדה המוסמכת ולאפשר לה לקיים דיון מעמיק וענייני בהצעה. להצעת החוק הוגשה הסתייגות מהותית אחת, שאני ממליץ בפניכם שלא לאשרה, ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שהציעה ועדת הכלכלה. אני רוצה להודות לכל המעורבים. מה שהיה כאן בסופו של דבר, בדיונים שהיו, רוח הכוונה של המחוקק, של שר הכלכלה, של ועדת הכלכלה, היה שאנחנו רוצים לשפר את כל התהליך של התִקנון בישראל. אני מזכיר שלפני שנים לא רבות, 50% מהתקנים, רק 50% מהתקנים היו תקנים בין-לאומיים. בשנים האחרונות הייתה התייעלות מאוד רצינית, הקשבה לצורך לחתוך ביורוקרטיה, להתייחס לכך שאנחנו חלק מציבור העולם המפותח, וזה כבר עבר את ה-90%. בתהליך הזה מכון התקנים עלה ליגה. אני מברך את כל העובדים, את היושב-ראש ערן כהן, את המנכ"ל דני גולדשטיין. ובמקביל בתהליך הזה, שבו היה דיון ממצה, כבוד היושבת-ראש השתתפה בדיונים האלה, אנחנו התקדמנו תוך שיחה ממצה ועניינית לשיפור התקינה, לעזרה לצרכנים, וגם תוך כיבוד זכויות העובדים. אני מודה לכל הצוותים שהשתתפו. הצוות המוכשר של השר בנט, וכל הצוותים שלא אפרט את שמותיהם. הצוות של משרד האוצר שעשה את מלאכתו נאמנה. הצוות של ועדת הכלכלה, הגברת אתי בנדלר, לאה ורון, והצוות שמסביבי, וכל האחרים. חברי הכנסת, אני מודה גם לממלא-מקום יושב-ראש ההסתדרות, מר אבי ניסנקורן, שנכנס גם בעובי הקורה, ועזר לנו למצוא את הדרך שבה במקרה הזה הגענו למטרה. אנחנו נבחן אותה על פני זמן, והשגנו, אני חושב, שיפור בתקינה, שמירה על הבטיחות, ואני חושב שהתוצאה הזאת – אני מודה לכולם, וכבוד השר בנט, אני מציג אותה כרגע להצבעה בקריאה שנייה ושלישית, וממליץ לדחות את ההסתייגות. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אבישי ברוורמן. אנחנו נעבור להסתייגויות, יש הסתייגות אחת לסעיף 25 של חברי הכנסת מיכל רוזין וחבר הכנסת חנא סוייד. מכיוון שהם לא נמצאים כאן אנחנו נעבור למי שביקשו את רשות הדיבור. חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת עפו אגבאריה – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח; חבר הכנסת ניצן הורוביץ – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. מסיר את זכות הדיבור. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נמצאת. על כן, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה, על הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 10), התשע"ד–2013. ההצבעה החלה, בקריאה שנייה. בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד סעיפים 1–25 – 24 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–25 נתקבלו. <היו"ר גילה גמליאל:> 24 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 16 בעד החוק – 26 נגד – אין נמנעים – אין חוק התקנים (תיקון מס' 10), התשע"ד–2013, נתקבל. <היו"ר גילה גמליאל:> 26 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 10), התשע"ד–2013, עברה בקריאה שלישית ואושרה בשעה טובה. אנחנו נמשיך בסדר-היום. <הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 7), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/798).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים להצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 7), התשע"ד–2013, קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק שרת התרבות והספורט לימור לבנת. בבקשה. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת, אני מתכבדת להציג לקריאה ראשונה את הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 7). התיקון לחוק עוסק למעשה בשלושה נושאים, שלושתם נובעים למעשה מדוח ועדת זליכה. היו בו נושאים נוספים. ועדת זליכה הוקמה על-ידי לאחר תקופה לא פשוטה. הייתה תקופה של אלימות בכדורגל הישראלי. הייתה תקופה שבה היה משבר אמון חריף בין ציבור האוהדים בישראל, גורמי הממשלה השונים שפועלים בתחום הספורט, בראשם גם המשרד, המוסדות הפועלים בענף הכדורגל, ובראשם ההתאחדות לכדורגל, ואז אני מיניתי את הוועדה הציבורית לבדיקת המבנה הניהולי של ענף הכדורגל בישראל, בראשותו של פרופסור ירון זליכה ובהשתתפות אנשי מקצוע בולטים בתחום הספורט, בהם ספורטאים מקצוענים, מאמנים, אנשי מינהל, מומחים בתחום המשפט וגם נציגי משרד התרבות והספורט ואנשי מועצת ההימורים. ההמלצות של הוועדה נוגעות, בין השאר, לשיפור טוהר המידות – ההתנהלות התקינה, השקיפות בכלל גופי הספורט, ולא רק בענף הכדורגל. בין השאר המליצה הוועדה לתקן את החוק להסדר הימורים בכמה תחומים. אני רוצה עוד לומר, לפני שאגש לחוק הספציפי הזה, עוד ברקע הדברים, שהיו כמה נושאים שוועדת זליכה הציעה לתקן. מדובר, למשל, בצורך להקים מינהלת ליגת-על בהתאחדות לכדורגל, בצורך בהגברת השקיפות, בצורך למנוע ניגודי עניינים וזיקה של יושב-ראש ההתאחדות לכדורגל. אנחנו מדברים גם על המלצת ועדת זליכה לתת תמיכה לארגוני אוהדים, כמובן על-פי אמות מידה ותנאי סף, כדי לעודד את אותם ארגוני אוהדים שמעודדים אי-אלימות. הם מעודדים את קבוצותיהם. בכל הנושאים האלה אנחנו כבר מטפלים. התקנות לעידוד ארגוני אוהדים כבר נחתמו על-ידי משרד המשפטים, בימים הקרובים יפורסמו ברשומות, ואנחנו נפרסם לארגוני האוהדים קול קורא; אלה שיענו על הקריטריונים יקבלו תמיכה תקציבית וכספית ממשרד הספורט. יתר הנושאים, כפי שאני מניחה שאתם יודעים, נמצאים כרגע במשא-ומתן ובהידברות מול ההתאחדות לכדורגל, כמו הקמת מינהלת ליגת-על. מחר תתקיים פגישה חשובה מאוד בנושאים האלה. הכול בעבודה, אנחנו עובדים. התיקון לחוק שאני מביאה פה היום עוסק בעיקרו בשלושה נושאים חשובים. מטרתו להבטיח את טוהר המידות, את ההתנהלות התקינה ואת השקיפות בכל גופי הספורט בישראל, ולא רק בהתאחדות לכדורגל – זה מתוך האופי הציבורי של הפעילות שלהם – וגם להוסיף מקורות תמיכה לפעילויות למניעת אלימות בספורט. אמרתי שהוא עוסק בשלושה נושאים. אתחיל מהנושאים הפשוטים יותר. קודם כול – תקצוב פעילויות למניעת אלימות וגזענות בספורט. הנושא הזה כולו נמצא בתחום המועצה למניעת אלימות בספורט. המועצה החדשה, בראשותה של השופטת בדימוס עדנה בקנשטיין, נשיאת בית-המשפט המחוזי לשעבר – – <דוד צור (התנועה):> השלום. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> סליחה. – – והיא עוסקת בנושאים האלה. התיקון לחוק שאני מביאה לפניכם מאפשר למועצת ההימורים לתקצב את הפעילויות – חלקן, כמובן – של המועצה הזאת. קודם לכן זה לא ניתן. מועצת ההימורים לא הייתה יכולה להעביר תקציב לפעילות המועצה למניעת אלימות בספורט. התיקון הזה לחוק יאפשר למועצת ההימורים לתקצב. זה תיקון מאוד חשוב, שמאפשר לה לעשות כן, לפי אמות מידה. הנושא השני שמופיע בחוק שלפנינו הוא הגברת השקיפות – למעשה פרסום נוהלי חלוקת התמיכות באינטרנט. לפי החוק הקיים, המועצה להסדר הימורים בספורט חייבת לפרסם ברשומות בתוך שלושה חודשים, לאחר תום כל שנת כספים, דין-וחשבון על ההכנסות, ההוצאות וחלוקת היתרות באותה שנה. במסגרת אותו דין-וחשבון מתפרסמות גם אמות המידה לתמיכה שקובעת מועצת ההימורים מכוח החוק. בעניין הזה המליצה ועדת זליכה על הגברת השקיפות של אמות המידה לחלוקת התמיכות בידי המועצה ושיפור הנגישות שלהם לציבור, וזה על-ידי הטלת חובה על מועצת ההימורים לפרסם את הדין-וחשבון האמור גם באתר האינטרנט של המועצה, נוסף על הפרסום ברשומות לפי הדין הקיים. התיקון לחוק בדיוק עושה את זה – תהיה חובה גם לפרסם את זה באתר האינטרנט של מועצת ההימורים. הנושא השלישי הוא הנושא המרכזי שבו עוסק התיקון לחוק. מדובר בהעברת כספי התמיכה של מועצת ההימורים ישירות לאגודות הספורט ולמועדוני הספורט, למעשה הקבוצות – בכל הענפים, לא רק בכדורגל. היום, לפי הדין הקיים, אגודות הספורט, מועדוני הספורט, קבוצות הספורט, שזכאים לתמיכת מועצת ההימורים, וגם לתמיכת משרד הספורט – לא מדובר רק במועצת ההימורים – רשאים לקבל את התמיכה שלהם דרך איגודי הספורט או דרך מרכזי הספורט, היינו "מכבי", "הפועל", "בית"ר", "אליצור", "עוצמה". על-פי תפיסת ועדת זליכה, ייקבע שההעברה הזאת לא יעילה וגם לא ראויה. זאת, בין השאר, כי לתפיסת ועדת זליכה הכלל שלפיו תמיכת המדינה במוסדות ציבור מיועדת לפעילות שמקיימים הגופים האלה ולא לגופים עצמם – הכלל זה, ראוי שיחול גם על תמיכות המועצה וגורמים ציבוריים נוספים. מאחר שתמיכת מועצת ההימורים מיועדת לפעילות עצמה, לפעילות הספורט שמבצעות האגודות, ולא לארגוני הספורט ולא למרכזי הספורט, ראוי שלא לאפשר העברת כספי תמיכות לאגודות באמצעות עמותות צינור, לרבות ההתאחדות לכדורגל, איגודי הספורט השונים או מרכזי הספורט. הנקודה הזאת היא נקודה חשובה במיוחד, והיא נקודה מרכזית ביותר כאן בחקיקה שאני מביאה בפני מליאת הכנסת היום. זאת הצעת חוק חשובה ביותר, כפי שאמרתי, למען המינהל התקין, למען השקיפות, למען הבטחת טוהר מידות. הכוונה היא לוודא שכספי תמיכה יגיעו לספורט נטו ולא לשום דבר אחר. זה יאפשר לקבוצות בכל ענפי הספורט לדעת מראש את גובה כספי התמיכה המגיעים להם. אני רוצה להדגיש: יש קבוצות שלא יודעות בכלל כמה כסף מגיע להן. הן מקבלות את זה מהמרכזים, סומכות על המרכזים, אבל הן לא יודעות אף פעם מראש – חלקן יודעות וחלקן לא יודעות; חלקן מקבלות מקדמות מראש וחלקן לא. הם לא יודעים כמה. ככל שיחפוץ המרכז או האיגוד, למי שירצה; ברצותו – ייתן, ברצותו – לא ייתן; ככל שירצה כך ייתן או לא ייתן, למי שהוא רוצה להיות נחמד אתו או לא. יש שיקולים כאלה ואחרים. זה יאפשר גם עצמאות כלכלית לקבוצות, שחלקן אומרות היום שהן לא כל כך מעוניינות בזה, אבל אנחנו מעוניינים שהן יהיו עצמאיות כלכלית, שילמדו להתנהל באופן עצמאי וגם כלכלי. זה גם ימנע ניסיון לעשות שימוש בכספים האלה על-ידי האיגודים והמרכזים כדי לצבור כוח פוליטי וכוח מסוג אחר על חשבון הקבוצות ולהשתמש בהם כאמצעי לחץ עליהן או לחלק אותם באופן בלתי-שוויוני ומפלה. ההמלצה הזאת מופיעה בדוח מליניאק מלפני 20 שנה, אבל היא לא התבצעה מאז. זה שהיא מופיעה עכשיו בדוח זליכה, זה חזרה על מה שהופיע לפני 20 שנה ולא בוצע אז. זה שזה לא בוצע רק אומר שכנראה הגיע הזמן לבצע – באיחור ניכר אומנם, אבל צריך לעשות את זה, כי דבר לא השתנה מאז במובן הזה. בדוח זליכה היו עוד המלצות – – – <נחמן שי (העבודה):> פרופסור. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> נכון. הדוח נכתב בוועדה בראשותו של פרופסור ירון זליכה. הייתה עוד המלצה: הוא המליץ, כמו מליניאק בשעתו, לבטל את הכסף שמקבלים המרכזים, שמקבלים 4% מהכנסות הטוטו כל שנה. זה מסתכם ב-16-15 מיליון שקלים. כל אותם מרכזים מקבלים את הכסף הזה בשביל הפעילות שלהם, כדי להפעיל את הקבוצות: קבוצות חובבים, נוער, כל מיני דברים אחרים. ההמלצה בדוח מליניאק בשעתו הייתה לבטל. ההמלצה בדוח פרופסור זליכה היא לבטל. אני הודעתי שאני כרגע לא נוגעת בזה ולא מבטלת. כלומר המרכזים – עכשיו אין להם על מה לבוא בטענות. ובכל זאת הם קמים ואומרים: אל תיגעו לנו, אנחנו רוצים להמשיך לקבל את הכסף ולהעביר אותו לקבוצות. ואני שואלת אותם: למה? הם אומרים: כי זה יפגע בנו. למה זה יפגע בכם? הם אומרים: אנחנו לא חותכים קופונים, אנחנו לא נוגעים. אנחנו מעבירים את כל מה שאנחנו מקבלים ישר לקבוצות. אז ממה נפשך אם אתם לא חותכים קופונים? <נחמן שי (העבודה):> הם ממשיכים לקבל את ה-4%? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> הם ממשיכים כרגע לקבל את ה-4%. אני כרגע לא נוגעת ב-4%. אם אתם לא חותכים קופונים, כמו שאתם אומרים, אם אתם מעבירים הכול ישירות לקבוצות, אם אתם מחזיקים אצלכם, כמו שאתם טוענים, רק 72 שעות – סליחה, מה אמרו שם? – שלושה ימים ומייד מעבירים את זה, אז ממה נפשך? למה אתם מזדעקים? אין תשובה. אנחנו רוצים לתת שירות לקבוצות. אנחנו אומרים כאן באופן ברור: מרכזי הספורט – בהתחלה הם איימו שהם ישללו את השירות מהקבוצות. ואז נאלצתי לומר: אם אתם תשללו את השירות הזה מהקבוצות, אני אביא חקיקה שתבטל לכם גם את ה-4%. ואז הם אמרו: לא לא לא לא, אנחנו לא נשלול את השירות מהקבוצות. נמשיך לתת שירות. אמרתי: יפה, בסדר גמור. אל תחזיקו את הקבוצות כבני-ערובה. עכשיו אני אומרת לקבוצות – אני שומעת את הקבוצות הקטנות. הם דיברו עם חלק מחברי הכנסת כאן, דיברו עם חלק מהשרים – עם כולם או עם רובם, אני לא יודעת. דיברו גם אתי, גם אני שומעת אותם, וחלק מהקבוצות הקטנות, בפריפריה ובמקומות אחרים, מודאגות – אולי גם מהבינוניות – ואומרות: רגע, מה יהיה אתנו? אם עכשיו המרכזים לא יעשו עבורנו את הביטוח הכללי ולא יקנו תלבושות במרוכז, מה נעשה? אני אומרת לכם: קודם כול, המרכזים כן יעשו. למה שלא ימשיכו? יש להם 4%. אדרבה, שיעשו ביטוח במרוכז, יקבלו הנחה מרוכזת וימשיכו לתת לכן שירותים. אבל אני אומרת עוד דבר: אל תדאגו. אנחנו דואגים לקבוצות בפריפריה לא פחות ממה שאחרים דואגים. אנחנו נמצא פתרונות לכל הבעיות. שלא יהלכו אימים על אף אחד. שלא יבהילו אף אחד. אנחנו נמצא פתרונות. אנחנו קשובים לדברים שאומרות הקבוצות הקטנות ולבעיות שהן מעלות. ואנחנו נשב גם בוועדת החינוך, התרבות והספורט, וכשזה יגיע לוועדה נשמע את הדברים, ואיפה שצריך נמצא גם פתרונות. נדאג שימשיכו וייתנו שירותים וימשיכו ויינתנו שירותים. חברי חברי הכנסת, זאת רפורמה חשובה ביותר. אני מרשה לעצמי לומר, כך חושבים לא רק חברי ועדת – תיקן אותי חבר הכנסת נחמן שי, ד"ר נחמן שי, אז אני אומר – לא רק הוועדה בראשותו של פרופסור זליכה, אלא כך חשבה גם הממשלה. זה היה במליאת הממשלה – לא רק בוועדת שרים לחקיקה אלא במליאת הממשלה. חוץ משני שרים שהתנגדו, השרים תמכו. כך סבורים גם גורמי אכיפת החוק. זאת רפורמה חשובה ביותר שתסייע ותביא את הספורט בישראל למקום אחר לחלוטין. אני מניחה שעוד נשמע פה דברים, ואני גם אשיב על זה, אבל צריך לזכור: עיקר המימון, או חלק ניכר מהמימון, מגיע גם מהרשויות המקומיות. הקבוצות הן שצריכות לקבל ישירות את הכסף והן שצריכות למעשה לנהל אותו כפי שהן רואות לנכון. לכן, חברי חברי הכנסת, אני מבקשת לתמוך בהצעת החוק הזאת ולהעביר אותה לדיון ולהכנה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה לשרת התרבות והספורט לימור לבנת. רשימת הדוברים נסגרה ברגע זה. חבר הכנסת איתן כבל, ראשון הדוברים – אינו נוכח. יעלה חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר וגברתי השרה, חברים, שלום. בואו אני אגיד גילוי נאות לצורך העניין: אני שימשתי כחמש שנים יושב-ראש קבוצת כדורגל, עד שנבחרתי לכנסת. <מרב מיכאלי (העבודה):> איזו? <עיסאווי פריג' (מרצ):> מ"ס כפר-קאסם. עכשיו אנחנו בליגה א'. נגיע גם, יריב, ל"הפועל תל-אביב". <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אבל תפסיד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא בטוח. יש לנו נציג טוב. וליד עשה רבות שם. ראשית, אני תומך בהצעת החוק, ואני אפילו אומר שהצעת החוק עדינה מדי. כיושב-ראש קבוצת כדורגל חמש שנים הייתי שייך לאחד המרכזים. חברים, אני ויושבי-ראש רבים כמוני היינו לפעמים צריכים לעבור רגעי השפלה, ממש ככה – אני אומר במילים האלה. אני שואל את עצמי: מה המרכז המתווך, האיש הזה שנקרא מרכז, מה הוא אמור לתת לקבוצת כדורגל כשהוא מקבל את הכסף? לא קיבלנו כלום. יוק. לא קיבלנו כלום מלבד העברת הכספים, וגם כשקיבלנו העברת הכספים זה היה מין תהליך שאני עושה לך טובה – לא דברים שמגיעים לך, אלא: תראה, אני עושה לך טובה. אני, אני, אני, אני. אנחנו לא קיבלנו כלום, שהדברים יהיו ברורים. מלבד זאת, אני שאלתי את עצמי ושאלתי את יושבי-ראש המרכזים שישבתי אתם: מה יוצא לי מהתהליך הזה? – אני דואג לך לביטוח קולקטיבי לשחקנים. אני דואג לך לתלבושות. אני לא צריך את התלבושות שלך, יש לי תורמים שמביאים לי את זה. נכון, סוגיית הביטוח היא סוגיה בעייתית, ואני חושב, השרה, שאנחנו צריכים לשים לב לסוגיית הביטוח. היא הסוגיה היחידה שראויה שנשים לב אליה. למה? כי אף אחד לא ירצה לבטח שחקנים. שחקנים מקבלים פגיעות. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, יש בעיה. אז המרכזים דאגו, עם חברות הביטוח, גם לצד המסחרי שבדבר. יוצא להם כסף, מסחר. דאגו עם חברות הביטוח לעשות ביטוח קולקטיבי, שהקבוצות יבואו דרכם. אז מצד אחד נתתי לך שירות, ומהצד השני עשיתי את הרווח הכספי. אבל גם לזה אנחנו חייבים למצוא פתרון. ואני שואל שאלה: עם כל מה שאני אומר, המרכזים ממשיכים לקבל 4% מכספי ההימורים. 4% אמרה השרה – 16 מיליון שקל. מה הם עושים בכסף הזה? הם מחויבים – ואני אומר שוב – הם מחויבים לתת לקבוצות את השירות. <היו"ר גילה גמליאל:> נא לסיים. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אסיים. <היו"ר גילה גמליאל:> משפט סיום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> משפט סיום. חברים, המהפכה שמתחילה עכשיו בעצירת ההזרמות למרכזים רק תביא ברכה ותביא תנופה לכדורגל – אני אומר לכם את זה באחריות של מי שבא משם – תפתח אופקים חדשים ותצמצם את הפוליטיקה – והפוליטיקה הזולה בהרבה מהמקרים – בכל המרכזים ואיגודי הספורט. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מצטרף לשרה ותומך בחוק, ואני חושב שצריך לקדם אותו וגם להרחיב את הרפורמה. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה. תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח. חבר הכנסת דוד צור, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. <דוד צור (התנועה):> גברתי היושבת-ראש, השרה, איתן, אני אפילו אגיד למה החוק של השרה הוא כל כך נכון, כל כך נדרש – בגלל חבר הכנסת איתן כבל. איתן כבל, חבר מפלגת העבודה, אבל אוהד שרוף של "מכבי תל-אביב"? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה גם נגד? <דוד צור (התנועה):> מה הקשר היום בין הזהות – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> יריב לוין של "הפועל תל-אביב". <דוד צור (התנועה):> ויריב לוין של "הפועל תל-אביב". זה בכלל כאילו – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – זה להבדיל אלף אלפי הבדלות "מכבי תל-אביב". <עיסאווי פריג' (מרצ):> תוזמן לוועדת משמעת עכשיו. <דוד צור (התנועה):> לכן אני אומר לו: המצב האנכרוניסטי היה נוהג שנים, שהכספים, כספי ציבור, כספי המועצה להימורים, עוברים דרך המרכזים ולא דרך האגודות ישירות. אני חד-משמעית אומר: חייבים להסתכל אחורה. כמי שגם היה ספורטאי ושיחק הרבה מאוד שנים, אומנם כדוריד וכדורסל ולא כדורגל – אמרת שזה ייטיב עם הכדורגל, ואני אומר לך שזה ייטיב עם הספורט בכלל. אז זה לסעיף זה. לגבי הסעיפים האחרים, שמדברים גם על השקיפות, זה בדיוק הניקיון הציבורי שחייבים לחתור אליו, וטוב שהחוק הזה מאפשר את זה. אולי רק אגיד, כמי שעמד בראש ועדה ציבורית שהשרה מינתה לפני כשנתיים בתחום הזה של מניעת האלימות בספורט, שחלק גדול מההמלצות של הוועדה שלי יושמו, גם במסגרת החוק הזה, בנושא של עידוד גורמים של אוהדים, קבוצות אוהדים, להתארגן כקבוצות, ובמיוחד כשיש פה תמיכה כספית בקבוצות האלה, שזה דבר יוצא מן הכלל. זה אימוץ של מודלים שנוהגים באירופה והצליחו מאוד, כי דרך זה גם אפשר לנתב אותם לאפיקים חיוביים של עידוד ולקעקע אלימות וגזענות בספורט. בנושא האלימות בספורט אני חייב להגיד, כמי שעוקב אחרי הסוגיה הזאת – גם כיושב-ראש ועדה משותפת שמונתה על-ידי חברי יושב-ראש ועדת הספורט עמרם מצנע וחברתי מירי רגב מוועדת הפנים – שהוועדה שלנו בעצם עובדת כתמונת ראי אולי לעשייה של המועצה למניעת אלימות בספורט, ואנחנו מתכוונים בעוד עשרה ימים לכנס ישיבה יחד עם המועצה כדי לקבל מהם את הדיווח בנושא הזה. בסך הכול אנחנו רואים ירידה באלימות בספורט. אומנם יש עדיין מקרים של אירועי קיצון, וגם אתם צריך להתמודד, אך בסך הכול שיתוף הפעולה שיש היום, גם עם גורמי האכיפה וגם גורמי עם החינוך וקבוצות ואגודות הספורט, הוא טוב מאוד, ולדעתי אנחנו בכיוון הנכון. אני כמובן מאוד תומך בחוק הזה. יישר כוח לשרה על העשייה הזאת. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד צור. יעלה חבר הכנסת נחמן שי, אחרון הדוברים. בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. <נחמן שי (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להצטרף לתמיכה שהובעה פה במליאה בהצעת החוק הזאת. לפני שנים, 13 שנה, שימשתי מנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט שהיה אז, ונתקלנו באותן בעיות שמזכירה עכשיו השרה. אני מודה שלא הצלחנו להתמודד אתן. כלומר, זיהינו אותן, ומסקנות ועדת מליניאק היו מונחות לפנינו, והן היו עוד יותר טריות מאשר היום. הקדנציה הייתה מלווה בהתנגשויות בלתי פוסקות, גם עם מרכזי הספורט, גם עם ראשי ההתאחדויות למיניהן – בדיוק מה שהשרה עוברת בימים האלה, ועומדת בזה בכבוד. אולי משהו פוררנו בחומה הזאת וקצת השפענו, אבל אותו טון, אותם איומים, אותו סגנון ואותה תחושה שהספורט הוא בבעלות של כמה בעלי-בית. לכן, אני שמח על המהלך הזה שיזמת, כי הספורט חולה וזקוק לריפוי. יכול להיות שתהליך הריפוי יהיה ארוך. אנחנו רואים את זה – אנחנו רואים את זה בהישגים הדלים ורואים את זה בכסף הרב. יש הרבה כסף, ויחד עם זאת הוא לא מיתרגם להישגים. אנחנו רואים את זה גם בזירה הפנימית וגם בזירה החיצונית – קבוצות ישראליות שמתמודדות, ועכשיו לאחרונה זה היה כדורסל, ועל הכדורגל אנחנו יודעים. אלה נבחרות לאומיות, הרבה כבוד. הציבור אוהב אותם, העם אוהב אותם, לובש את החולצות ומתרגש, ובסוף – מפח נפש. אנחנו יודעים שבסוף זה תשתית. זה מתחיל מלמטה. אם זה לא מתחיל מלמטה, זה לא צומח הלאה. העצים האלה לא מתחילים מלמעלה. אי-אפשר לייבא שחקנים כמו שעושות חלק מהקבוצות. לכן, אני חושב שהרעיון של העברה ישירה לקבוצות הוא רעיון נכון, ואני מקווה שזה ייעשה גם בפיקוח ותחת עין ציבורית, כלומר שגם הקבוצות יודעות שזה כסף ציבורי, כי הכסף של הטוטו הוא כסף ציבורי, בסופו של דבר. המרכזים ממשיכים לקבל את מנת חלקם, והם אחראים לדברים שהם היו אחראים להם עד עכשיו והם לא יכולים להתנער מזה. בקצה הדרך אני שוב חוזר ואומר: אני מקווה שהספורט הישראלי, במהלכים שאת יוזמת, באמת יצא לאיזו תנופה חדשה ונראה ברכה, כי זה דבר מופלא, הספורט, ונדמה לי שכל אחד מאתנו אוהב את הספורט – פעם לעשות ספורט, פעם לצפות בספורט ופעם לעודד ספורט; זה חלק בלתי נפרד מחיינו. תודה, ואני כמובן אתמוך. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. אנחנו עוברים ועוברות להצבעה על הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 7), התשע"ד–2013, בקריאה ראשונה. ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 7), התשע"ד–2013, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> בעד – 25, אין מתנגדים. ההצעה עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החינוך, התרבות והספורט. <הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 57) (הרשות והמועצה לשידורים מסחריים), התשע"ג–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/784).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 57) (הרשות והמועצה לשידורים מסחריים), התשע"ג–2013, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר התקשורת גלעד ארדן. בבקשה. <שר התקשורת גלעד ארדן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, תחום התקשורת המשודרת הוא ענף פעילות בעל השפעה מהותית על ההתפתחות הכלכלית של המשק הישראלי, השיח הציבורי ודמותה של החברה והדמוקרטיה הישראלית. כיום תחום השידורים מתאפיין בריבוי רשויות אסדרה: המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, בסיועה של מינהלת הסדרת השידורים לציבור במשרד התקשורת, היא הגוף שמסדיר את תחום שידורי הטלוויזיה הרב-ערוצית למנויי הכבלים והלוויין; הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ומועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו מסדירות את תחום שידורי הטלוויזיה והרדיו המסחריים הניתנים לציבור. בנוסף, כידוע, רשות השידור ומוסדותיה פועלים כגוף מבצע ומסדיר בתחום שידורי הטלוויזיה והרדיו הציבוריים. הצעת חוק זו באה למעשה להקים גוף רגולטורי אחד שירכז תחת כנפיו את סמכויות האסדרה המצויות כיום בידי הרשות השנייה ובידי מועצת הרשות השנייה והמועצה לשידורי כבלים ולוויין. בעבר נטען שיש הצדקה עניינית להפרדה בין הגורמים העוסקים באסדרה – מה שאנחנו מכנים רגולציה – של שידורים קרקעיים של ערוצי broadcast, הממומנים באמצעות פרסומות, ובין הגורמים העוסקים באסדרה של שידורי כבלים ושידורי לוויין, הממומנים באמצעות דמי מנוי ומציעים ערוצי נישה, וזאת בשל המאפיינים הייחודיים של כל אחד מסוגי השידורים האמורים, אופן ההפצה השונה שלהם ואמצעי המימון השונים. בהמשך לרפורמות שנערכו בתחום בשנים האחרונות התחדד הצורך לראות את שוק השידורים המסחריים בשלב זה כשוק אחד שבו פועלים גורמים שונים המשפיעים זה על זה ולהסדירו מתוך ראייה כוללת של כלל הגורמים הפועלים בו. בנוסף, קיומם של שני רגולטורים העוסקים באסדרת אותו תחום יוצר כפילות מיותרת, וגם כמובן עלות מיותרת. שני הגורמים עוסקים באסדרת נושאים דומים, דוגמת הפקות מקור, כללי אתיקה בשידורים ובפרסומות והגנה על ילדים, אולם כל אחת מהמועצות קובעת כללים שונים; וגם אם הכללים זהים, לעתים הם מיושמים באופן שונה על-ידי כל אחת מהמועצות, ובשל כך נוצר חוסר אחידות באסדרה. אשר על כן, מוצע בהצעת חוק זו המונחת בפניכם לאחד את גופי האסדרה של שוק השידורים המסחריים כדי שיפעל רגולטור אחד שיבצע את מלאכת האסדרה מתוך ראייה כוללת של השוק. להסדר המוצע בהצעת החוק הזאת קדמו כמה ניסיונות לאיחוד הרשות והמועצות האמורות בהחלטות ממשלה, שלצערנו מעולם לא יושמו. על-פי הצעת החוק תוקם הרשות לשידורים מסחריים, ובמסגרתה תפעל המועצה לשידורים מסחריים ובידיה יהיו הכלים להסדיר את תחום השידורים, מתוך ראייה כוללת של הענף, כפי שהסברתי, תוך מתן מענה לצרכים המיוחדים של אסדרת ההיבטים התוכניים של השידורים. מינהלת ההקמה תכונן רשות מקצועית חדשה תחת קיומה של רשות סטטוטורית – במקום הרשות הסטטוטורית ושתי המועצות הציבוריות הקיימות – כדי שהשינוי המבני ישמש מנוף לקידום ענף השידורים, לפיתוח התחרות בו ולרווחת הציבור בישראל. אני רוצה להדגיש שפעילותה של הרשות האמורה תעוצב כמובן על-פי עקרונות ציבוריים וחברתיים, והדבר יבוא לידי ביטוי בתפקידי המועצה החדשה, במבנה הרשות ובנציגי הציבור אשר ירכיבו את המועצה. כדי שלא להאריך, אני רק אציין כמה עקרונות או עיקרים במבנה של הרשות החדשה: הרשות תוקם כרשות מאוחדת; הרשות תוקם כרשות פנים-ממשלתית במסגרת משרד התקשורת, ובמסגרתה תוקם מועצה אשר תוקנה לה מרב העצמאות – חשוב להדגיש את זה – לצורך מילוי תפקידיה והפעלת סמכויותיה לפי דין, והיא תונחה אך ורק משיקולים מקצועיים וציבוריים. המועצה תמונה על-ידי הממשלה כמועצה ציבורית המורכבת משמונה נציגי ציבור ושני נציגי ממשלה. בראש המועצה יעמוד יושב-ראש אשר יהיה עובד מדינה. הרכב המועצה ישקף את הניסיון והידע המקצועיים והציבוריים הנדרשים לאסדרת תחום השידורים. המועצה תהיה הגוף שיקבע מדיניות וכללי אסדרה בנוגע לתוכני השידור, והרשות היא שתוציא לפועל את המדיניות שתיקבע על-ידי המועצה. פה יש נקודה חשובה שאני רוצה להדגיש: מובן שהאיחוד הזה גם אמור לייעל ולהוזיל משמעותית את הרגולציה שמושתת היום על השחקנים הקיימים בתחומי השידור, ולכן זה גם יאפשר להפחית משמעותית את העלויות. לכן, כבר במסגרת הצעת החוק מוצע לבטל את דמי הזיכיון ואת דמי הרישיון השנתיים שמשלמים בעלי הזיכיון לפי חוק הרשות השנייה. בעצם, תהיה חשיבה ובחינה מחדש שלי, בהתייעצות עם המועצה, מה יהיה גובה האגרות השנתיות של שידורים מסחריים שהמשדרים ישדרו, וזה כמובן יהיה במגמה של הפחתה משמעותית. כמובן, זה דבר שאמור להשאיר הרבה יותר כסף בידי הגופים המשדרים, שאותו אנחנו מצפים שהם ישקיעו בהפקות ישראליות, בעידוד היצירה המקורית הישראלית, וזה כמובן דבר שהציבור הרחב ייהנה ממנו. אסור לשכוח כמובן שלעובדים הקיימים, גם ברשות השנייה וגם במועצת הכבלים – יש שם עובדים, חלקם עובדים ותיקים, עובדים טובים ומקצועיים. וגם אם מדובר בתהליך של איחוד מועצות, שאולי חלק ממנו יחייב התייעלות, צריך יהיה לדאוג לאותם עובדים. ולכן אני מדגיש שבמקביל לקידום החוק המוצע אני גם מקים, אקים בקרוב, צוות אשר חבריו יהיו הממונה על השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר או סגנו, יושב-ראש מועצת הכבלים והלוויין, מנכ"ל הרשות השנייה, מנכ"ל משרד התקשורת, נציב שירות המדינה והממונה על התקציבים, כדי שהם ינהלו או יקדמו דין ודברים עם נציגי העובדים שמועסקים ברשות השנייה, במועצת הכבלים והלוויין או במינהלת השידורים, גם כדי לעדכן אותם וגם כדי לנסות ולהגיע אתם כמובן להסכמות, כדי שנוכל לצאת לדרך כמה שיותר מהר לאחר שהחוק יעבור, עם הקמת הגוף המאוחד והפעלתו, בדרך שתהיה הדרך הנכונה יותר, שתעשה סדר ברגולציה בשידורים המסחריים בישראל. אני מבקש את תמיכת חברי הכנסת בהצעת החוק בקריאה הראשונה ואת העברתה לוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לשר התקשורת גלעד ארדן. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. <מיקי רוזנטל (העבודה):> מכיוון שחנין איננו יש לו ארבע. <איתן כבל (העבודה):> מה? <מיקי רוזנטל (העבודה):> אמרתי: מכיוון שחנין איננו, חבר הכנסת חנין איננו, אתה מקבל ארבע. <איתן כבל (העבודה):> אני מקבל חנינה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מניח, אדוני השר, שאתה קיבלת גם את הפנייה של פרופסור קרמניצר, את ההתייחסות שלו לעניין. <שר התקשורת גלעד ארדן:> לא. <איתן כבל (העבודה):> חבל. <מיקי רוזנטל (העבודה):> ספר לו, אבל. <איתן כבל (העבודה):> לא, לא משנה, תשמע. <מיקי רוזנטל (העבודה):> הוא עדיין יכול לקבל את זה. <איתן כבל (העבודה):> כן, בסדר. <שר התקשורת גלעד ארדן:> אבל עד השנייה והשלישית חזקה עלי שאני אקבל ואלמד. <איתן כבל (העבודה):> נכון, אני מסכים. <שר התקשורת גלעד ארדן:> מה הייתה הפנייה? <איתן כבל (העבודה):> הפנייה ברמת – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> כי קראתי את תגובת רשות השידור. <איתן כבל (העבודה):> כן, גם אני ראיתי את תגובת רשות השידור, שהפכה להיות מה שנקרא גוף עצמאי בשטח. אתה יודע, כששרים – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> רק לאופוזיציה מאוד חשוב שהגופים המשדרים יהיו עצמאיים. <איתן כבל (העבודה):> נכון. רשות השידור נהייתה עצמאית לגמרי. אתה מבין, זה כמו אותו לוויין שמסתובב לו בחלל והוא כל הזמן בצד של הירח. אתה מוסתר. אבל, גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, תראה, אני בסך הכול בעד הסדרת העניין, ואני חושב שגם פרופסור קרמניצר כותב בדבריו שיש תמיכה מלאה. כמי שמלווה יחד אתך הרבה מאוד שנים את כל הנושא הזה, הגיע הזמן באמת להסדיר את העניין. אין ויכוח על הנקודה הזאת. יחד עם זאת, לפחות – אני מודה שאני עוד לא התעמקתי בחוק, ובוודאי תינתן לי הזכות בוועדת הכלכלה לעסוק בשאלות האלה – לטענתו הכוונה רצויה אך המעשה אינו רצוי. ומשמעות הדבר שבסופו של תהליך, מצד אחד אתה בא להסדיר עניין, אבל מצד שני אתה נותן כוח כמעט בלתי מוגבל לממשלה או לכוחות פוליטיים – אני לא רוצה להגיד ממשלה אלא כוחות פוליטיים – לנהל בסופו של עניין את מערכות התקשורת במדינת ישראל. אני מבקש מאדוני השר, ואני גם אשמח באופן אישי להעביר לו את הפנייה הארוכה, המפורטת, שעוסקת בשאלות האלה, וגם אשמח מאוד אם תהיה התייחסות עניינית לשאלות הענייניות, המקצועיות, הנובעות מן המסמך של פרופסור קרמניצר. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. רשימת הדוברים נסגרה. <נחמן שי (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מרגיש כמו במסע זיכרונות, כי עכשיו אני צריך לחזור לפרק אחר בחיי ולספר לכנסת הזאת שבשנים 1991–1998 הייתי מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, ועמדתי ליד העריסה שממנה צמח התינוק הזה שקוראים לו הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו והזיכיונות בטלוויזיה וברדיו בישראל. והמערכת הזאת חיה ותופסת עד היום הזה. ואני רוצה קודם כול להגיד לשר שהיוזמה שלו היא יוזמה חשובה והיא בכיוון הנכון. באמת, צמחו בהדרגה מערכות שונות של רגולציה, של אסדרה, בתחום הזה, בצורה הפרועה האופיינית למדינת ישראל, כשיד אחת איננה יודעת מהיד השנייה – פעם זו מועצת הכבלים, פעם זו הרשות השנייה, לפעמים זו רשות השידור, וכאשר ברקע בכלל גדל ומתפתח עולם תקשורתי חדש, שעליו בכלל אין אסדרה כי עוד לא יודעים איך להסדיר אותו; אני מדבר על מערכות האינטרנט וכן הלאה, שבהדרגה גם הופכות להיות מערכות שידור לכל דבר. אז צריך להסתכל על התמונה הכוללת ולעשות פה סדר. אבל מה ששר התקשורת מציע היום זה ללכת אחורה, ואני חושב שהשר הזה לא רוצה ללכת אחורה – הוא רוצה ללכת קדימה, אם אני מכיר אותו. מה שהוא רוצה מאתנו זה בעצם להחזיר את הפיקוח או האסדרה על גופי השידור במדינת ישראל לידי הממשלה. בדיוק כך. אין לזה הגדרה אחרת. אם הוא היה מציע שהגוף המשותף – שאמרתי, אני תומך בו עם כל הדברים שעוד יקרו בו – יהיה במתכונת של הרשות השנייה, כלומר גוף עצמאי; אומנם הממשלה ממנה את המועצה, והממשלה גם משפיעה על התקציב, ומשפיעה על כוח אדם, ויש לה ברוך השם מידת מעורבות, ואני אפילו רואה מידת מעורבות גדולה יותר, ניחא. אבל לקחת את שני הגופים האלה ולהכניס אותם לתוך הממשלה, והם יהיו באחריות ישירה של השר, ויהיה – אין שר ואין ממשלה שיכולים להתגבר על התיאבון שלהם להתערב בשידורים. אין, זה בגנים, זה ככה, אין מה לעשות, אני מכיר את זה. הניסיון שלי ברשות השנייה מלמד, עם שורה של שרים ממפלגות שונות ושונים באופיים – כולם רצו, וגם מאז, יד ורגל בתוך השידורים. אני לא מוכן לחשוב על מצב ששר תהיה לו השפעה ישירה על תכנים. אני לא מוכן לחשוב על ממשלה שיש לה השפעה ישירה על חדשות בטלוויזיה, שזה לב בעניין. ואמרתי קודם: כולם רוצים את זה. ולכן, אם השר רוצה – ואני מאוד מכבד את השר ארדן, הוא יודע את זה, ואני מכבד את הרצון שלו והדינמיקה שלו למשוך את הדברים ולקחת את הדברים קדימה – בוא נחשוב על אותה רשות שאתה רוצה להקים. תקים אותה עכשיו, אל תחכה, אל תעשה מהלך כפול, כי לא תגיע למהלך הבא. תקים את הרשות הלאומית לתקשורת שאתה רוצה עכשיו ותכניס לתוכה הכול, ויהיה לנו גוף שיראה גם את התוכן וגם את הכלים של התקשורת במדינת ישראל. המהלך הזה איננו נכון. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. אתה אחריה. <מרב מיכאלי (העבודה):> איפה אדוני השר? <קריאה:> הוא פה. <מרב מיכאלי (העבודה):> היי. אני רוצה להצטרף, גברתי היושבת-ראש וחברותי וחברי, אני רוצה להצטרף להסכמה שאכן יש להסדיר מחדש את כל זירת, עולם, שוק השידורים במדינת ישראל. רישוי התקשורת במדינת ישראל הוא מעוות, לא פחות ממעוות. הוא באמת מגונה, וריבוי הפיקוחים והחוקים השונים שאליהם כפוף כל גוף שידור, או גופי שידור אחרים, הם באמת מקור להרבה בעיות בעולם התקשורת שלנו. ברם, אולם, כמו שאמר חברי נחמן שי, זה לא רק הולך אחורה; זה באמת – מה שקורה הוא, הרעיון למזג את מועצת הרשות השנייה והרשות השנייה לתוך מועצת הכבלים, כשמועצת הכבלים היא למעשה סניף של משרד התקשורת, עם כל המשמעויות של מה זה אומר על הכפיפות שלה לשר ולפוליטיקאים אחרים, לרבות כמובן ראש הממשלה של השר, זה באמת – ככל שהשר הנוכחי באמת איש יקר, וברור לי שלא יעלה על דעתו לעשות שימוש לרעה באפשרות כזאת שניתנת לו, בכל זאת לצערי עלה גם עלה כבר על דעתה בראשותו של ראש הממשלה המכהן לעשות כרצונו נזקים גדולים ברשת שידור שנתונה לכפיפותו, לסמכותו, והשאריות שנותרו מפרפרות מרשות השידור מעידות כאלף עדים כמה אסור לנו להכפיף עוד ועוד גופי שידור לממשלה. מה שנדרש לנו באמת, מפקחת עצמאית ומקצועית, משהו כמו המבנה של נגידת בנק ישראל, יושב-ראש רשות ניירות ערך, הממונה על ההגבלים העסקיים וכו'; רשות עצמאית מקצועית שיש לה סמכויות שהן כפופות לשיפוט של בתי-משפט. הן שתנהלנה את שוק התקשורת לטובת כל אזרחיות ואזרחי ישראל, לרבות כמובן הממשלה והכנסת, ולא, שוב, להכפיף את כל גופי התקשורת לכוחם הלא-פרופורציונלי של הפוליטיקאים שיהיו ממונים עליהם. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח; חבר הכנסת אברהם מיכאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק וקנין – אינו נוכח. אחרון הדוברים, חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> תודה רבה לך. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני שר התקשורת, אני משוכנע שכוונותיך טובות. אני גם רואה באיחוד הרשויות כשלעצמו מהלך מבורך; הכפילויות מיותרות כמובן, הן גורמות לבזבוז. אבל אני קראתי והתעמקתי קצת בסעיפי החוק ואני פשוט מזועזע. מעבר למה שאמרו קודמי, שיש פה באמת – אני לא רוצה לומר שיש פה ניסיון להכפיף את גופי השידור לפוליטיקאים, אבל התוצאה היא בהתאם. זאת אומרת, במקום למנות גוף חיצוני – מה שקורה, אגב, בכל העולם. בכל העולם מקימים רשויות מקצועיות שמוצאות מידי הפוליטיקאים, ויושבים בהן אנשי מקצוע, כי מדובר באחד הענפים הסבוכים ביותר שיש. לא צריך להכביר מילים ולראות מה פוליטיקאים עשו. מצבה של רשות השידור הוא תולדה של מעורבות פוליטית בשידורים. וזה לא מתבטא רק בעובדה שתקציב הרשות הזאת כפוף לשר האוצר, או לאוצר, ומינוי היושב-ראש יהיה מינוי של אדם פוליטי, אלא השינויים בתוך החוק כשלעצמם הם מרחיקי לכת ומדאיגים. אין לי הרבה זמן, אבל רק כדי להדגים ולסבר את האוזן אני אדגים את המצב האבסורדי שהחוק הזה מבקש לייצר. היום בדירקטוריונים של חברת החדשות של ערוץ 2 וערוץ 10 יושבים נציגי ציבור, והם דואגים לאינטרס הציבורי. ההצעה הזאת מבקשת לבטל את המצב שבו נציגי הציבור מייצגים את האינטרס הציבורי בדירקטוריונים של ערוצים 10 ו-2, ותקציבם יאושר על-ידי יושב-ראש המועצה או המועצה, ויושב-ראש המועצה ממונה על-ידי שר התקשורת. אני לא צריך לספר לכם שגורלם של פוליטיקאים תלוי בגופי תקשורת. אני לא צריך לספר לכם שעד היום הרגולציה כשלה לחלוטין, מפני שהגופים המשדרים מפעילים לחץ עצום על הפוליטיקאים, והרגולציה לא מצליחה לעמוד בין היתר מהסיבה שפוליטיקאים תלויים בגופי התקשורת הללו. רק מהלך שירחיק את הגוף המפקח הזה מהפוליטיקאים עשוי להבטיח לו הצלחה. אדוני השר, אני באמת חושב שאתה מתכוון לטוב. אני אומר לך שאם אתה מבקש להסדיר את נושא התקשורת במדינת ישראל אתה צריך לעשות מהלך שירחיק מאתנו, הפוליטיקאים – כולם, לא חשוב מאיזו מפלגה, לא חשוב מאיזה תפקיד; היום אתה שם, מחר מישהו אחר שם. אם אנחנו לא נסיר את ידנו מהתקשורת אנחנו פשוט נהפוך אותה למשהו שהוא תלוי בפוליטיקאים. זו לא תהיה תקשורת חופשית, זו תהיה תקשורת מסחרית עגומה שמשרתת פוליטיקאים. ואם אתה מתכוון לטוב, אנא, אני מציע לך לחשוב מחדש על המבנה כולו, ואני מציע לחברי חברי הכנסת להצביע נגד הצעת החוק הרעה הזאת. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה. תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. שר התקשורת גלעד ארדן מבקש לסכם את הדיון. בבקשה. <שר התקשורת גלעד ארדן:> אין הרבה מה לסכם. בסך הכול יש תמימות דעים שהכוונה היא לאחד את הגופים המאסדרים, וגם לעשות איזו אחידות ברגולציה וגם להפחית עלויות. אני חושב שכל חברי הכנסת תמימי דעים. נקודה אחת שעולה – דרך אגב, היא הטרידה גם אותי כשקיבלתי את ההחלטה לקדם באופן נחוש עד להשלמת המהלך הזה, שבואו נודה על האמת, הוא שכב על שולחנם של שרי תקשורת רבים במשך שנים רבות. בסך הכול, מה רע לנו? יש שני גופים, וואלכ, יש שרים, אתה יכול למנות גם פה חברי מועצה, גם פה חברי מועצה. ובואו אני אגלה לכם, ידידי, שבאמת באים עם כוונות כנות, מחברי מפלגת העבודה – אני מקווה שלא תהיו בשלטון בשנים הקרובות – אבל אם הייתם – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – נהיה. נהיה. <שר התקשורת גלעד ארדן:> – – – אבל אם הייתם, מיקי, אם הייתם – – <נחמן שי (העבודה):> אנחנו מטפלים בזה. <שר התקשורת גלעד ארדן:> – – היית מבין – בוא, אני אתן לך טיפ: אין שום קשר – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> – – איפה הגוף נמצא. המבחן – תשמע לי, תאמין לי – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> – – – המבחן הוא מי ממנה את המנכ"ל של הגוף. <מיקי רוזנטל (העבודה):> לא נכון, הפוליטיקאים ממנים אותם. <שר התקשורת גלעד ארדן:> תרשה לי, תרשה לי. נו, תן לי משהו מהניסיון שלי, בכל זאת. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> אתה היית שם. סיפרת לנו איך לחצו עליך ואיך לוחצים – דרך אגב, לא פוליטיקאים, בעלי ההון – סיפרת בוועדה איך בעלי ההון, לא הפוליטיקאים, לוחצים ומשפיעים על הגופים המשדרים, שלפעמים הם גם הבעלים שלהם. הנה, לדוגמה, רשות השידור: כולנו פה מדברים עליה כל כך הרבה. היא המודל האולטימטיבי של גוף חיצוני, נכון? היא גוף חיצוני. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> היא לא בתוך משרד ממשלתי. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> היא ממומנת ישירות על-ידי אגרה מהציבור. זה החלום שלכם. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> זה מה שהצגת. האם אתה תגיד – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> אבל אתם – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> שים לב על מה – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> אתה כנראה לא מבין מה הביקורת שלכם. אתם אומרים – מה הבעיה שלכם עם הצעת החוק? – שהגוף המאוחד יהיה חלק ממשרד התקשורת – – <נחמן שי (העבודה):> זה נכון. זה נכון מאוד. <שר התקשורת גלעד ארדן:> – – ואני מנסה להסביר לכם שהמבחן הוא לא אם גוף הוא חלק – המבחן לעצמאותו של גוף זה לא אם הוא חלק או לא. אני אתן לך דוגמאות: הרשות לניירות ערך – היא חלק ממשרד ממשלתי? כן. היא עצמאית? כן. אותו דבר רשות ההגבלים העסקיים. רשות השידור – היא לא חלק ממשרד ממשלתי, היא לא, וכל המימון שלה הוא לא דרך המשרד הממשלתי. <מיקי רוזנטל (העבודה):> מי שממנה את הרשות הוא ראש הממשלה. וזהו. <שר התקשורת גלעד ארדן:> האם היא עצמאית? לא. המבחנים הם אחרים לגמרי. המבחן זה אם יש יועץ משפטי עצמאי – – <נחמן שי (העבודה):> – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> – – אם יש חשב עצמאי. אני יכול לתת לך הרבה מאוד דוגמאות. ואני, דרך אגב, אומר עוד משהו: אני לא נעול על המודל הזה. אין לי בו שום יתרון. הסיבה המרכזית שלא רציתי להתחיל את כל העיסוק מחדש היא כי במנגנונים הממשלתיים – ואיתן יכול להגיד לך – אם הייתי מבקש עכשיו לפתוח את זה מחדש, זה שנה דחייה. אני מוכן לשמוע בוועדת הכלכלה את כל העניין הזה ולדון בו מחדש. אני לא נעול על המודל הזה – – <קריאה:> – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> – – וכמי שבעבר נאבק הרבה פעמים על עמדות שהן לא היו הפופולריות והשולטות – והיום אני פה ואולי מחר לא – אין לי שום עניין שהשלטון ישלוט בכלי התקשורת. אני חושב שהבעיה שלנו היום זה לא שהשלטון שולט בכלי התקשורת. קשה לי להגיד על, אני לא יודע, ערוץ 10 – או אני לא רוצה להתחיל לתת פה סופרלטיבים – שהם לא נשכניים ולא ביקורתיים כלפי הממשלה. איפה ההשפעה הזאת שאתה מדבר עליה בגופים המשדרים? אז – לא דיברתם היום על ערוץ 1, נכון? <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> דיברתם על הגופים המסחריים. <מיקי רוזנטל (העבודה):> דיברנו – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> לא, אבל החוק הזה – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> החוק הזה לא עוסק כרגע בערוץ 1. אז אני לא רואה את ההשפעה הזאת. אני מוכן לשים את כל הביטחונות – – <נחמן שי (העבודה):> – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> – – בחוק כדי לוודא שזה יהיה גוף עצמאי. מי שהחליטו על המודל הזה, עוד לפני כניסתי, אלה בכלל משרדי המשפטים והאוצר, שדווקא היו מאוד חרדים לעצמאות שלו. והבעיה, כמו שאתה ציינת, היא יותר הלחץ שבא מהערוצים על הפוליטיקאים כדי לעשות ויתורים. זה לא בדיוק מה שקשור למודל הזה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> זה קשור מאוד. לא נכון, זה קשור מאוד. קשור מאוד. <שר התקשורת גלעד ארדן:> שוב אני אומר: אני לא נעול על זה. אני מוכן לשמוע את זה בפתיחות. ואני מבקש בכל זאת את תמיכתכם. אם יצא מוועדת הכלכלה משהו שתחשבו שהוא לא, תמיד אפשר להצביע נגד בקריאה השנייה והשלישית. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשר התקשורת. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 57) (הרשות והמועצה לשידורים מסחריים), התשע"ג–2013. ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 נגד – 5 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 57) (הרשות והמועצה לשידורים מסחריים), התשע"ג–2013, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 17 בעד, חמישה מתנגדים. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 57) עברה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה. <הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 58) (איסור הגבלה או חסימה), התשע"ג–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/795).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 58) (איסור הגבלה או חסימה), התשע"ג–2013, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר התקשורת גלעד ארדן. בבקשה. <שר התקשורת גלעד ארדן:> תודה. גברתי, חברי חברי הכנסת, במסגרת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 נקבעו בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, איסורים לבצע הגבלות או חסימות שונות שהוחלו על גורמים הפועלים בשוק הסלולר. איסורים אלו נועדו לאפשר, בין היתר, שמירה על עקרון הנייטרליות של רשת האינטרנט, תוך הכרה בצורך של בעל רישיון לנהל את התעבורה ברשתו באופן תקין והוגן. לאיסור הגבלה או חסימה כאמור נקבעו חריגים בחוק התקשורת, ולפיו האיסור לא חל במקרים האלה: החסימה או ההגבלה מתחייבות מניהול תקין והוגן של מסרי הבזק המועברים ברשת של בעל הרישיון; מנוי או קבוצת מנויים ביקשו זאת בבקשה פרטנית ומפורשת; שר התקשורת התיר זאת במקרים מיוחדים, לרבות לבקשת כוחות הביטחון. משרד התקשורת סבור היום – וזו בעצם מהות הצעת החוק המונחת בפניכם – כי עקרון הנייטרליות ברשת רלוונטי, והיום עוד יותר מתמיד, גם לגבי גורמים נוספים הפועלים בשוק התקשורת, ובכלל זה גורמים העוסקים במתן שירותי גישה לאינטרנט ובמתן שירותי תשתית אינטרנט נייחת, רחבת פס, כמו גם חברות השידורים הרב-ערוציים. בעצם, הכוונה היא שכאשר אנחנו רוצים היום להנגיש את תשתית האינטרנט לכמה שיותר שחקנים חדשים בתחום, כולל שחקנים שאנחנו בשאיפה שיציעו שידורי טלוויזיה על גבי האינטרנט – שידורים כאלה יכולים לפעמים להתחרות בשידורים הרב-ערוציים, למשל של "הוט" או yes, שהם בבעלות אותן חברות תשתית אינטרנט, כלומר אנחנו נאלצים לבקש מ"הוט" ומ"בזק" לאפשר לשדר שידורי אינטרנט על התשתית של "הוט" ו"בזק" שיתחרו בחברות הטלוויזיה הרב-ערוצית של אותן "הוט" ו"בזק". ולכן אנחנו היום מבקשים לתקן את חוק התקשורת כך שהאיסור לבצע הגבלה או חסימה והחריגים לאיסור האמור יחולו נוסף על חברות הסלולר על כלל בעלי הרישיונות הפועלים מכוח חוק התקשורת, וכן על מי שעוסק בייבוא, החזקה, הפצה, מכירה או תחזוקה של ציוד תקשורת אשר נועד או נדרש לצורך קבלת שירותיו של בעל רישיון. התיקון המוצע יאפשר לצרכנים מיצוי של כלל היכולות המובנות בציוד התקשורת שברשותם, כמו גם שימוש בציוד תקשורת שברשותם ברשתות אחרות, ככל שהדבר אפשרי מבחינה הנדסית. בנוסף, מוצע להוסיף לחריגים הקבועים כיום בחוק התקשורת חריג שלפיו איסור החסימה או ההגבלה לא יחול ככל שהחסימה או ההגבלה נעשו לפי הוראה של גורם המוסמך לפי דין להורות על ההגבלה או החסימה, או שנעשו על-פי הוראת בית-משפט. אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת חוק בקריאה הראשונה ולהעבירה לוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשר התקשורת גלעד ארדן. רשימת הדוברים נסגרה. הדובר היחיד שאמור עוד לדבר, חבר הכנסת ישראל אייכלר, אינו נוכח, ועל כן אנחנו עוברים ועוברות להצבעה. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 58) (איסור הגבלה או חסימה), התשע"ג–2013, קריאה ראשונה – ההצבעה מתחילה. בבקשה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 58) (איסור הגבלה או חסימה), התשע"ג–2013, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 17 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק התקשורת עברה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה. <הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70) (חקירת סיבות מוות), התשע"ג–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/772).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור להצעה הבאה, הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70) – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> זה יירשם בפרוטוקול. הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70) (חקירת סיבות מוות), התשע"ג–2013, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק שרת המשפטים ציפי לבני, בשם משרד הביטחון. בבקשה. <שרת המשפטים ציפי לבני:> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבדת להביא לאישור המליאה בקריאה ראשונה את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70). הצעת החוק נועדה להתאים את הליך מינוי שופט חוקר לעריכת חקירת סיבת מוות במערכת הצבאית להליך המקביל במערכת האזרחית. במערכת האזרחית, שופט בית-משפט שלום הוא שמחליט על עריכת חקירת סיבת מוות. על-פי חוק השיפוט הצבאי בנוסח היום, הפרקליט הצבאי הראשי הוא שצריך להחליט על מינוי של שופט חוקר. התיקון המוצע שאנחנו מבקשים לאשר הוא שבמקום המצב הקיים שבו הפרקליט הצבאי הוא המחליט, תהיה סמכות ההחלטה על מינוי שופט חוקר נתונה בידי נשיא בית-הדין הצבאי לערעורים. מוצע לקבוע כי אם מת חייל שלא בקרב ויש יסוד סביר לחשש שסיבת מותו אינה טבעית או שמותו נגרם בעבירה, רשאי הפרקליט הצבאי הראשי, או אדם מעוניין לבקש מנשיא בית-הדין הצבאי לערעורים, להורות על חקירת סיבת המוות, ולא יחול חוק חקירת סיבות מוות האזרחי אלא אם כן ציווה היועץ המשפטי לממשלה שהחקירה תיערך על-פי החוק האזרחי. אני מבקשת לאשר את הצעת החוק ולהעבירה לדיון בוועדת החוץ והביטחון. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשרת המשפטים ציפי לבני. רשימת הדוברים נסגרה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. אחרון הדוברים גם כן. <איתן כבל (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת דווקא בעניין הזה, ולדבר, אפרופו, על חקירות בצה"ל. אני חושב שבאמת – זה העלה אצלי נשכחות ורעיון שאני מסתובב אתו הרבה זמן, שהגיע הזמן שחקירות שנעשות בתוך צה"ל על תקלות כאלה ואחרות יוצאו מתוך המערך הצבאי הרגיל, כדי שתתבצע בדיקה הכי עניינית שאפשר. אני מכיר את המערכות של צה"ל, ואני מניח שהן עושות את הכול כדי להוציא את האמת, אבל בסופו של עניין אלה מערכות שמכירות האחת את השנייה, פועלות האחת עם השנייה, ויש קושי מאוד מאוד גדול, חבר הכנסת שטרן, ואתה מכיר את הדברים האלה מקרוב. אני חושב שהגיע באמת הזמן לשקול להקים ליד המערכת של צה"ל סיירת מיוחדת, שמורכבת מאנשי מילואים שכבר סיימו את התפקידים שלהם בתוך המערכות – הם כבר לא נמצאים תחת המורא או החבורה או משתייכים לחבורה בתוך המערכת – ולהם תהיה היכולת לבצע את החקירות על כל תקלה ותקלה, על כל מיני סוגי תקלות שקורות לעתים בתוך המערכות האלה. נתקלתי יותר מפעם אחת בסוג של תקלות, שבסוף, אתה יודע, מגיע החוקר, וההוא היה חייל שלו, הוא היה מפקד שלו, הוא יהיה מפקד שלו, ההוא יהיה חייל שלו, ואלה בעיות שכדאי להתמודד אתן. אני יודע שלמערכת קשה עם הדברים האלה, קשה לה לטפל ולחשוב בכלל במושגים האלה. ההצעה הזאת לא באה חס וחלילה ממקום שהרצון שלי הוא לפגוע במערכת, אלא באמת מתוך אותה נקודה שיכולה רק לסייע ולקדם ולעשות את הדברים טוב יותר. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70) (חקירת סיבת מוות), התשע"ג–2013, בקריאה ראשונה. ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70) (חקירת סיבות מוות), התשע"ג–2013, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 19 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70) עברה בקריאה ראשונה והיא תידון בוועדת החוץ והביטחון. <הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 27), התשע"ג–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/779).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים ועוברות לנושא הבא: הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 27), התשע"ג–2013, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק שרת המשפטים ציפי לבני בשם משרד הביטחון. <שרת המשפטים ציפי לבני:> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבדת להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 27). מוצע לתקן את חוק הנכים ולקבוע כי נכים בדרגת נכות מיוחדת יקבלו באמצעות אגף שיקום נכים, על חשבון המדינה, טיפול דומה לזה שניתן בשל נכות מוכרת בכל עניין, גם אם הטיפול הנדרש לא נובע מהנכות האמורה. סעיף 43 לחוק הנכים קובע כי נכה לפי חוק יקבל טיפול במחלה שחלה בה, בחבלה שנחבל או במחלה שהחמירה בתקופת השירות, וזה ניתן באמצעות אגף שיקום נכים. דרגת נכות מיוחדת היא דרגת הנכות הגבוהה ביותר הנקבעת לנכים שנפגעו תוך כדי ועקב שירותם הצבאי, ובשל מורכבות הפגיעה ומצבם הרפואי הם סובלים מבעיות רפואיות נוספות, גם אם אינן קשורות ישירות לפציעה. אני מבקשת שמליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ותעביר אותה להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשרת המשפטים ציפי לבני. רשימת הדוברים נסגרה. אנחנו נעבור לדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה – מוותר; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת מרב מיכאלי – מוותרת. את רשומה. חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. על כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 27), התשע"ג–2013. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 27), התשע"ג–2013, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 20 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 27) עברה בקריאה ראשונה ותעבור להידון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 19), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/804).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים ועוברות להצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 19), התשע"ד–2013, קריאה ראשונה. יעלה סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן. בבקשה. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת נועדה לעשות קצת סדר בחלוקת התקציבים בין הממשלה לבין הרשויות המקומיות. על-פי החוק הקיים היום, החלוקה בין הרשות המקומית לבין הממשלה היא כך שהרשות המקומית נושאת ב-60% מתקציב המועצה הדתית והממשלה – ב-40%. ואז יש מקומות שבהם הרשויות המקומיות – בעיקר באזורים בפריפריה, באזורים שמרוחקים ממרכז הארץ – אינן יכולות לשאת בעלות הזאת של 60% מתקציב המועצה הדתית. לעומתם, יש יישובים חזקים במרכז הארץ שבהם לעיריות יש עודפים של תקציב והן יכולות לשאת באחוז גבוה יותר מהתקציב של המועצה הדתית. הצעת החוק הזאת נועדה לחלק חלוקה שוויונית יותר בין רשויות חזקות לרשויות חלשות יותר, דהיינו רשויות שבהן יש אפשרות תקציבית ויכולות לעמוד בכך ישלמו עד 75% מתקציב המועצה הדתית והמדינה תשלם 25%, ולעומת זאת ביישובים בפריפריה, יישובים שבהם הרשויות המקומיות נמצאות בגירעונות, הממשלה תשלם הפוך – 75% – והרשות המקומית תשלם 25%. התיקון שמוצע כאן הוא כמובן תיקון שנעשה על-פי אמות מידה שוויוניות בין שר הפנים, שר האוצר והשר לשירותי דת, וועדת הכספים של הכנסת מאשרת את אמות המידה. אבל התברר לנו שהחוק הקיים מאפשר לעשות את זה רק 90 יום מיום תחילת התקציב. החוק לא צפה מציאות כפי שקרתה לנו השנה, שהתקציב אושר רק שבעה חודשים מתחילת שנת התקציב. לכן אנחנו מציעים כאן תיקון שיאפשר לנו לבצע את השינוי באחוזים בין רשויות חזקות לרשויות חלשות לא רק 90 יום מתחילת שנת התקציב אלא 90 יום מיום שהתקציב אושר, כך שאנו יכולים לבצע את זה גם השנה הזאת, ונקל על יישובים חלשים כדי שיוכלו לשאת בתקציב של המועצה הדתית. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לסגן השר לשירותי הדת אלי בן-דהן. רשימת הדוברים נסגרה, ומכיוון שאף אחד לא נרשם לדבר, אנחנו עוברים ועוברות להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 19), התשע"ד–2013, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 14 בעד, שני מתנגדים. ההצעה עברה והיא תידון בוועדת הכספים. שלום לסגן שר האוצר מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> נא להוסיף את שמי. <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נוסיף לפרוטוקול את שמך. אוקיי. <הצעת חוק לתיקון תקנות ההגנה (שעת-חירום) (ביטול תקנות), התשע"ג–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/782).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים להצעה הבאה, הצעת חוק לתיקון תקנות ההגנה (שעת-חירום) (ביטול תקנות), התשע"ג–2013, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק שרת המשפטים ציפי לבני. בבקשה. <שרת המשפטים ציפי לבני:> גברתי היושבת-ראש, שוב, חברי הכנסת, בהצעת החוק לתיקון תקנות ההגנה (שעת-חירום) (ביטול תקנות), הממשלה מבקשת להביא לביטול של חלק ניכר – קרוב למחצית – מתקנות ההגנה (שעת-חירום), שנחקקו בתקופת המנדט הבריטי בשנת 1945 ועומדות בתוקפן מאז ועד היום. רבות מן התקנות הנכללות בתקנות ההגנה, שהותקנו כאמור לפני קרוב ל-70 שנה, משקפות תפיסה שונה בתכלית של יחסי שלטון–פרט מאלה שראוי שישררו בין מדינה דמוקרטית ריבונית לבין אזרחיה. בהתאם לכך, רבות מהתקנות כוללות הסברים מרחיקי לכת בנושאים שונים, ובכלל זה הענקת סמכויות נרחבות לרשות המבצעת, ללא קביעה של איזונים ראויים, ולכן צריך לבטל או לתקן או לשנות. במהלך השנים האחרונות גובשה במשרד המשפטים הצעת חוק המאבק בטרור, שעברה בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת והממשלה הנוכחית קבעה שיש להחיל עליה רציפות. בהצעת חוק זו נכללים כמה סעיפים שנועדו להחליף חלק מההסדרים הנכללים בתקנות ההגנה ולעגן הסדר עדכני ומידתי יותר מהסעיפים המנדטוריים. אנחנו ממשיכים לקיים במשרד המשפטים עבודת מטה במטרה לאפשר את ביטול התקנות ההיסטוריות. זה צעד חשוב בדרך לביטול המלא של תקנות ההגנה ולהחלפתן בהסדרים העולים בקנה אחד עם ערכי היסוד של מדינת ישראל ועם הנורמות המשפטיות. ולכן, הממשלה תומכת בהצעת החוק ומבקשת לאשר אותה. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לשרת המשפטים ציפי לבני. נסגרה רשימת הדוברים, ומכיוון שאף אחד ואף אחת לא נרשמו לדבר, אנחנו עוברים ועוברות להצבעה על הצעת חוק לתיקון תקנות ההגנה (שעת-חירום) (ביטול תקנות), התשע"ג–2013, בקריאה ראשונה. ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון תקנות ההגנה (שעת-חירום) (ביטול תקנות), התשע"ג–2013, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> הצעת החוק עברה. 18 בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק לתיקון תקנות ההגנה (שעת-חירום) (ביטול תקנות) תעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (חלוקת הטיפול בחומר חקירה בין הפרקליטות לתביעה המשטרתית), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/800).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק סדר דין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (חלוקת הטיפול בחומר חקירה בין הפרקליטות לתביעה המשטרתית), התשע"ד–2013, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק, שוב, שרת המשפטים ציפי לבני. <שרת המשפטים ציפי לבני:> מאוד מצליח לי הערב. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חלוקת הטיפול בחומר חקירה בין הפרקליטות לתביעה המשטרתית). אנחנו מבקשים להאריך את הוראת השעה בחוק סדר הדין הפלילי, שנחקקה ב-2010. הוראת השעה עוסקת בחלוקת הטיפול בתיקים בין הפרקליטות לתביעה המשטרתית, וקובעת כי ככלל עבירות פשע תהיינה בפרקליטות ועבירות עוון – בתביעה המשטרתית. נקבע גם שתיקים מסוימים בעבירות פשע יטופלו על-ידי התביעה המשטרתית ולהפך, בהתאם לרשימה ספציפית שעוסקת במורכבות של התיקים ובחומרת העבירות. האמת היא שהסדר החלוקה נקבע תחילה כהוראת שעה לשלוש שנים, כדי לאפשר מעקב אחרי היישום. ההוראות אמורות לפקוע ב-15 בנובמבר 2013, דהיינו בחודש הבא. אנחנו מבקשים להאריך את הוראת השעה בשנתיים נוספות, כי בכוונתי – האמת היא שהיו כאלה שביקשו להפוך את זה לחוק, ולא כהוראת שעה, אבל אני חושבת שהדיון הזה הוא דיון ראוי, וצריך לבחון אם נכון לאחד, על מנת שלא יהיה מצב, שהוא די אבסורדי, של תהליכים שמתקיימים במקביל, גם אם על עבירות שונות, בתביעה המשטרתית ובפרקליטות. אני מתכוונת לבחון את זה, ובינתיים מבקשת להאריך בשנתיים. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לשרת המשפטים ציפי לבני. רשימת הדוברים נסגרה, ומכיוון שאף אחד או אף אחת לא נרשמו, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (חלוקת הטיפול בחומר חקירה בין הפרקליטות לתביעה המשטרתית), התשע"ד–2013, בקריאה ראשונה. אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (חלוקת הטיפול בחומר חקירה בין הפרקליטות לתביעה המשטרתית), התשע"ד–2013, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 20 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) עברה בקריאה ראשונה ותועבר לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. אנחנו עוברים לנושא הבא – שאילתה לשרת המשפטים, של חברת הכנסת תמר זנדברג. מכיוון שהיא אינה נוכחת, אנחנו עוברים לנושא הבא, ואני מודה לשרת המשפטים. טוב, אני מזמינה את שרת המשפטים בכל זאת לעלות לדוכן. שרת המשפטים ציפי לבני, שאילתה על האפוטרופוס הכללי ועיזבונות לטובת המדינה ונכסים נטושים, של חברת הכנסת תמר זנדברג. <נחמן שי (העבודה):> היא לא צריכה להשיב. <היו"ר גילה גמליאל:> גם לדעתי לא צריך, נכון? – מספר השאילתה הוא 39 – מכיוון שהיא אינה נוכחת. תודה רבה על עצם נוכחותך כאן, וכך התבקשתי לפי הפרוטוקול. <שרת המשפטים ציפי לבני:> אין בעד מה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשרת המשפטים ציפי לבני. באותה הזדמנות נודה לך על ערב פורה בכל פעילותך היום. <הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון) (הקדמת מועד תשלום המענק), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/522).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים להצעה הבאה, הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון) (הקדמת מועד תשלום המענק), התשע"ד–2013, של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת, קריאה ראשונה. בבקשה, תציג את הצעת החוק חברת הכנסת עליזה לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, גברתי. בשבוע שעבר נרצחה עוד אישה בישראל. נאוה חן, בת 42, מתל-מונד נרצחה על-ידי בן-זוגה לשעבר. בתה בת ה-17 היא שמצאה אותה ללא רוח חיים. נאוה היא האישה ה-50. כן, 50 נשים נרצחו בישראל על-ידי בני-זוגן בשנתיים האחרונות. המציאות הזאת חייבת להשתנות. אנחנו, חברות וחברי הכנסת, לא יכולים לשקוט עוד עד שלא נסייע בכך ככל יכולתנו. בחודש הבא נציין כולנו בכנסת את יום המאבק באלימות נגד נשים, ב-26 בחודש. אני קוראת לכל אחד ואחת מאתנו לחשוב ולגבש את סדר-היום האישי שלה, שלו, במאבק באלימות. הוועדה לקידום מעמד האישה תשמח לשמוע את ההצעות של כל אחת ואחד מכם ולסייע עד כמה שניתן בפיתוח הרעיונות. בחרו לכם את הדרך שמדברת אליכם: לקיחת חלק בעיצוב התפקידים המגדריים מחדש לילדים ולבני-נוער, הקמה של תוכניות מניעה ושיקום, תקצוב בנייה של מקלטים חדשים, שיפור מערך צווי המניעה וההרחקה, שיקום של גברים שנמצאים במעגל האלימות, ועוד ועוד. הצעדים שיש לנקוט רבים, ומניתי רק כמה מהם על קצה המזלג. על כל אחד ואחת מאתנו מוטלת החובה לעשות משהו, משהו קטן כגדול, לשנות את המציאות הזאת שבה בני משפחה אלימים זה כלפי זה וזו כלפי זה, שבה נשים מוכות ונרצחות וילדים נשארים יתומים. אנחנו יכולים לעשות המון כדי לסייע, אנחנו רק צריכים לשים את זה בראש סדר-היום הלאומי שלנו, ולהחליט שנאוה תהיה האישה האחרונה להירצח. הצעת החוק שאני מבקשת את תמיכתכם בה מנסה להבטיח תמריץ קטן לאישה שמבקשת לפתוח דף חדש בחייה מייד עם היציאה מהמקלט לנשים מוכות. ההצעה מפתחת את הצעת החוק החשובה שהעבירו בכנסת חברי הכנסת זהבה גלאון וחבר הכנסת דב חנין ואחרים. ההצעה מבקשת לוודא שנשים שיוצאות ממקלט יקבלו סכום כסף שיסייע להן להתחיל דרך חדשה ועצמאית בנקודת הזמן הקריטית ביותר עבורן – ערב היציאה מן המקלט. אני מבקשת מכם לתמוך בהצעה, ולמשרדים הרלוונטיים, בעיקר למשרד הרווחה, להבטיח את יישום החוק בשטח בפועל. הצעת החוק היא עוד אבן אחת קטנה בשביל ארוך וחשוב שעלינו, כולנו, לסלול יחד. ואני קוראת לכולנו לפתח ולפתוח ולמקם את האבנים הנוספות. אין דרך אחרת. תודה, גברתי. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. נסגרה רשימת הדוברים. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. על כן אנחנו עוברים ועוברות להצבעה על הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון) (הקדמת מועד תשלום המענק), התשע"ד–2013, בקריאה ראשונה. ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון) (הקדמת מועד תשלום המענק), התשע"ד–2013, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 19 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון) (הקדמת מועד תשלום המענק), התשע"ד–2013, תעבור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) (תיקון מס' 3) (זקיפת ימי מחלה ללא תלות בגיל ההורה), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/521).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים להצעה האחרונה בסדר-היום: הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) (תיקון מס' 3) (זקיפת ימי מחלה ללא תלות בגיל ההורה), התשע"ד–2013, של חברת הכנסת רינה פרנקל וקבוצת חברי הכנסת, קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת רינה פרנקל. בבקשה. <רינה פרנקל (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק באה להקל על ילדים לטפל בהורים תלויים. על-פי החוק שאני מציעה, ניתן יהיה לטפל בהורים תלויים שישה ימים בשנה על חשבון חופשת מחלה של הילדים המגיעה להם על-פי החוק. עד כה הייתה בחוק הגבלה – גיל ההורה. ניתן היה לטפל בהורה תלוי רק כשמלאו לו 65 ומעלה. אני מבקשת לבטל את הגבלת הגיל כדי שילדים להורים צעירים יותר יוכלו לטפל בהורים במצבים קשים. אני מבקשת לתמוך בהצעת החוק שלי. החוק הזה הוא חברתי, ונותן מענה להורים תלויים ברגעים הכי קשים בחייהם. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחברת הכנסת רינה פרנקל. נסגרה רשימת הדוברים, ומכיוון שאף אחד ואחת לא נרשמו אנחנו עוברים ועוברות להצבעה על הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) (תיקון מס' 3) (זקיפת ימי מחלה ללא תלות בגיל ההורה), התשע"ד–2013, בקריאה ראשונה. ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 26 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) (תיקון מס' 3) (זקיפת ימי מחלה ללא תלות בגיל ההורה), התשע"ד–2013, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 18 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) (תיקון מס' 3) (זקיפת ימי מחלה ללא תלות בגיל ההורה) עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ה בחשוון התשע"ד, 29 באוקטובר 2013, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:34.>