דברי הכנסת

דברי הכנסת ד / מושב שני / ישיבות ע"ב–ע"ד / א'–ג' בכסלו התשע"ד / 4–6 בנובמבר 2013 / 4 חוברת ד' ישיבה ע"ב הישיבה השבעים-ושתיים של הכנסת התשע-עשרה יום שני, א' בכסלו התשע"ד (4 בנובמבר 2013) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות העבודה, ש"ס, יהדות התורה – מרצ, רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6 1. כישלונה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי; 6 2. מדיניותה בשטחים; 6 3. החלטתה לשחרר מחבלים תמורת בניית בתים; 6 4. כוונתה לבנות מאות יחידות דיור בהתנחלויות ובירושלים 6 מרב מיכאלי (העבודה): 7 ניצן הורוביץ (מרצ): 10 אריאל אטיאס (ש"ס): 13 באסל גטאס (בל"ד): 16 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 18 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 39 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 39 הצעות סיעות העבודה, ש"ס, יהדות התורה – מרצ, רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 39 1. כישלונה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי; 39 2. מדיניותה בשטחים; 39 3. החלטתה לשחרר מחבלים תמורת בניית בתים; 39 4. כוונתה לבנות מאות יחידות דיור בהתנחלויות ובירושלים 39 מיכל בירן (העבודה): 39 פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 42 יצחק כהן (ש"ס): 43 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 47 עמרם מצנע (התנועה): 48 עיסאווי פריג' (מרצ): 49 טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 51 מוחמד ברכה (חד"ש): 54 ישראל חסון (קדימה): 55 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 62 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון), התשע"ב–2012 66 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012 66 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק משק הדלק, התשע"ב–2012 66 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 65) (הסדר טיעון), התש"ע–2010 66 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 67 הצעת חוק לתיקון פקודת מחלות בעלי-חיים (מס' 6), התשע"ד–2013 67 אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 67 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 73 יריב לוין (בשם ועדת הכנסת): 74 השלמת הרכב ועדות הכנסת 74 יריב לוין (בשם ועדת הכנסת): 74 חילופי גברי בוועדות הכנסת 75 יריב לוין (בשם ועדת הכנסת): 75 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 75 יריב לוין (בשם ועדת הכנסת): 75 הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון מס' 6), התשע"ד–2013 76 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 76 משה גפני (יהדות התורה): 78 אורי מקלב (יהדות התורה): 85 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 87 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 89 נסים זאב (ש"ס): 96 אברהם מיכאלי (ש"ס): 109 זהבה גלאון (מרצ): 111 דב חנין (חד"ש): 113 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 115 יריב לוין (הליכוד ביתנו): 119 חנין זועבי (בל"ד): 120 הצעת חוק ליישום הפרוטוקול בדבר זכויות וחסינויות של הארגון האירופי למחקר גרעיני, התשע"ד–2013 121 סגן שר החוץ זאב אלקין: 121 דב חנין (חד"ש): 123 הצעת חוק תחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013 124 סגן שר האוצר מיקי לוי: 124 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 126 עיסאווי פריג' (מרצ): 127 דב חנין (חד"ש): 128 הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3), התשע"ג–2013 129 שרת הבריאות יעל גרמן: 130 דב חנין (חד"ש): 132 נסים זאב (ש"ס): 135 משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 136 שרת הבריאות יעל גרמן: 136 הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 28), התשע"ד–2013 139 שרת הבריאות יעל גרמן: 140 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012 141 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"א–2011 143 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון) (סמכות חיפוש לשוטר לשם מניעת אלימות), התשע"א–2011 143 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 70) (שופט עמית), התשע"ב–2012 145 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 38) (מימוש תווי קנייה), התשע"ד–2013 146 יוני שטבון (הבית היהודי): 146 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום א' בכסלו התשע"ד, 4 בנובמבר 2013, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 50) (הארכת חופשת לידה בשל אשפוז יילוד), התשע"ד–2014, של חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/1762/19 וכלה בהצעת חוק פ/1782/19 – הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – חובת הודעה למנוי על ניצול חבילת גלישה), התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת נחמן שי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הצבת מכשיר שקילה במכר טובין לפי משקל), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק הורים וילדיהם, התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת גילה גמליאל, מאיר שטרית, אמנון כהן, רוברט אילטוב, שאול מופז, שמעון אוחיון ומשה זלמן פייגלין; הצעת חוק תגבור אבטחה במוסדות חינוך, התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק כהונתם של ראשי גופים ביטחוניים, התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, איתן כבל, דוד צור ועפר שלח; הצעת חוק היטל על משאבי טבע, התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, דוד אזולאי, ניצן הורוביץ, איתן כבל, מיקי רוזנטל, אורי מקלב, זהבה גלאון, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, אילן גילאון, נחמן שי, מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – פטור חתן משירות מילואים), התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה בשל הובלת עגלת ילדים), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, תמר זנדברג, אילן גילאון, זהבה גלאון ואיציק שמולי; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – חובת סינון אתרים פוגעניים), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו-שטה, אורית סטרוק ויואל רזבוזוב; הצעת חוק חניה לנכים (תיקון – דמי חניה לנכה בחניון), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת מיקי רוזנטל, אילן גילאון וקארין אלהרר; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (שקיפות המידע לצרכנים בתחום הבשר), התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת זבולון קלפה; הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 10 והוראת שעה) (תיקון – הרחבת הזכאים להנחות לתשלומים מופחתים והפיכתן להוראת קבע), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת נחמן שי, ניצן הורוביץ, מירי רגב, דב חנין, משה מזרחי, מרב מיכאלי, מיכל רוזין, אראל מרגלית ואליהו ישי; הצעת חוק איסור שימוש בתקשורת בביטויים מעודדי אלימות, התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – שקיפות הליכים משפטיים בעתירות בעניינים ציבוריים) (הוראת שעה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת יריב לוין וזהבה גלאון; הצעת חוק לייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון – אחריות לתשלום דמי תיווך), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, ניצן הורוביץ, זהבה גלאון, אילן גילאון, מאיר שטרית, דוד צור, אורי מקלב, מירי רגב, נסים זאב, דב חנין ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הגדרת אלמן ושכול), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אבישי ברוורמן, עפר שלח, מיקי רוזנטל, זהבה גלאון, איציק שמולי, דב חנין, דוד צור, עמר בר-לב, מרב מיכאלי, נחמן שי ומשה מזרחי; הצעת חוק אנרגיה מתחדשת, התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק אנרגיה מתחדשת, התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, תמר זנדברג וזהבה גלאון; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – ביטול איסור בדבר הפעלה עצמית של שירותי מים וביוב), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, שלי יחימוביץ, מיקי רוזנטל, מיכל רוזין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק ייעול הפיקוח של ועדת החוץ והביטחון, התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אביגדור ליברמן, מאיר שטרית, עפר שלח, איתן כבל, ראובן ריבלין, עמר בר-לב, אליהו ישי, רונן הופמן ומרדכי יוגב. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות העבודה, ש"ס, יהדות התורה – מרצ ורע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. כישלונה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי;> <2. מדיניותה בשטחים;> <3. החלטתה לשחרר מחבלים תמורת בניית בתים;> <4. כוונתה לבנות מאות יחידות דיור בהתנחלויות ובירושלים> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הצעות אי-אמון, כרגיל בימי שני. הראשונה שבהן – מטעם סיעת העבודה – כישלון הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ומי שתנסה לשכנע את הכנסת להפוך של שלי יחימוביץ מיושבת-ראש האופוזיציה לראשת הממשלה היא חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה. עד עשר דקות לרשות גברתי. <מרב מיכאלי (העבודה):> תודה רבה, אדוני, אני מודה – תכף אני אסביר, אולי באמת, במה באתי לשכנע. חברי – אין חברות כרגע באולם – חברי חברי הכנסת, באתי לנמק את הצעת האי-אמון של מפלגתי, מפלגת העבודה, בממשלה הימנית הבאמת-כושלת שלנו בכל התחומים: המדיני, החברתי והכלכלי. יש תקלה בסאונד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כבר טופל. <מרב מיכאלי (העבודה):> לא. גם לך יש הד, אדוני היושב-ראש. echo. יש? התאריך היום, חברי וחברותי, הוא 4 בנובמבר, התאריך שבו נרצח ראש ממשלה שלנו, יצחק רבין. רצח יצחק רבין הוא אחד הדברים האלה שמרוב שהוא גדול הוא ממלכתי, ומזכירים אותו ומדברות עליו כל כך הרבה, דומה שהוא נשחק והופך לעוד אחת מהקלישאות של ההיסטוריה והתרבות בישראל. אבל האמת היא, חברות וחברים, שהרצח של יצחק רבין הוא פצע פעור ומדמם בלבה של החברה הישראלית. אני באמת לעתים רחוקות משתמשת במילים כל כך של פתוס כמו "פצע מדמם", אבל הוא מדמם ופעור משום שכל הרעות החולות שהביאו לרצח הזה לא זו בלבד שלא מוגרו ולא נעלמו, אלא הן משגשגות ומצליחות היום יותר מתמיד. קו ישר מתוח בין הרצח של יצחק רבין לבין האי-אמון שאני מביעה היום בממשלת ישראל, ממשלת ישראל של היום; קו ישר וחד-משמעי שכדי לסרטט אותו בבהירות אני רוצה לקרוא לכן ולכם את הנאום האחרון של יצחק רבין, בכיכר מלכי-ישראל בתל-אביב, הערב הזה לפני 18 שנה. אלה היו הדברים: תרשו לי לומר שגם אני מתרגש, שאני גם מתרגש. אני רוצה להודות לכל אחת ואחד מכם שהתייצב כאן כנגד האלימות ובעד השלום. הממשלה הזו, שיש לי זכות לעמוד בראשה יחד עם חברי שמעון פרס, החליטה לתת הזדמנות לשלום; לשלום שיפתור את מרבית בעיות מדינת ישראל. הייתי איש צבא 72 שנים. נלחמתי כל עוד לא היה סיכוי לשלום. אני מאמין שיש סיכוי לשלום, סיכוי גדול, וחייבים לנצל אותו למען אלה שעומדים פה, למען אלה שאינם עומדים פה, והם רבים בעם. תמיד האמנתי שמרבית העם רוצה בשלום, מוכן ליטול סיכון לשלום, ואתם כאן, בהתייצבותכם בעצרת הזו, מוכיחים, עם רבים אחרים שלא הגיעו לכאן, שהעם באמת רוצה בשלום ומתנגד לאלימות. אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. יש דמוקרטיה, יכולות להיות מחלוקות, אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות, כפי שהיו ב-1992 ונתנו לנו את המנדט לעשות את מה שאנחנו עושים, ולהמשיך בכך. אני רוצה לומר שאני גאה בכך שהופיעו ויופיעו כאן נציגי המדינות שאנו חיים אתן בשלום: מצרים, ירדן ומרוקו, שפתחה לנו את הדלת לשלום. אני רוצה להודות מפה לנשיא מצרים, למלך ירדן, למלך מרוקו, שהם מופיעים כאן ומביעים את שותפותם אתנו בצעידה לשלום. אבל מעל לכול, עם ישראל בשלוש השנים ויותר של קיום הממשלה הזו הוכיח שאפשר להגיע לשלום, שהשלום נותן פתח לכלכלה וחברה מתקדמת, שהשלום הוא באמת, לא רק בתפילות. הוא קודם כול בתפילות, אבל הוא שאיפת העם היהודי, שאיפה אמיתית לשלום. יש אויבים לשלום, המנסים לפגוע בנו במטרה לטרפד את השלום. אני רוצה לומר בלי כחל ושרק: מצאנו שותף לשלום גם בין הפלסטינים, את אש"ף, שהיה אויב והפסיק טרור. בלי שותפים לשלום אין שלום. נתבע ממנו למלא את חלקו בשלום כפי שאנו נמלא את חלקנו בשלום, כדי לפתור את המרכיב המסובך, הארוך, הטעון רגשית יותר מכול בסכסוך הערבי–ישראלי, הפלסטיני–הישראלי. זה כרוך בקשיים, גם במכאובים. אין דרך לישראל בלי מכאובים. עדיפה דרך השלום מדרך המלחמה. אומר לכם את זאת מי שהיה איש צבא ושר ביטחון ורואה את כאבי המשפחות של חיילי צה"ל. למענם, למען בנינו – ונכדינו, במקרה שלי – אני רוצה שהממשלה הזו תמצה כל שמץ, כל אפשרות לקדם ולהגיע לשלום. עצרת זו חייבת לשדר לציבור הישראלי, לציבור היהודי בעולם, לרבים רבים בעולם הערבי ובעולם החיצוני, שעם ישראל רוצה בשלום, תומך בשלום, ועל כך תודה רבה לכם – אמר יצחק רבין בכיכר מלכי-ישראל לפני 18 שנה. ממשלת ישראל של היום והעומד בראשה ממשיכים לחרב את אותו שלום שיצחק רבין וממשלתו, באומץ לב ובגדלות נפש, ניסו להביא למדינת ישראל. ממשלת ישראל מנהלת מראית עין של משא-ומתן, כשרצונה איננו בשלום, אלא רצונה הוא רק להרוויח זמן, מתוך תקווה שהפריץ ימות, או הכלב ימות, או שבדרך נס אחרת ייעלמו מכאן 3 מיליון פלסטיניות ופלסטינים, בני ובנות אדם, ילדות וילדים שישראל של נתניהו, בנט ולפיד ממשיכה לראות בהם אך ורק אויבים. במקום שבו יצחק רבין מקדם בברכה ראשי מדינות אויבות לשעבר ורואה אפשרות לשלום עם שכנות נוספות, נתניהו רואה רק אויבים וסכנה קיומית, ואינו מכיר בשום אפשרות של הידברות ודיאלוג עם איש מאויבינו. במקום שבו יצחק רבין הבין שהשלום נותן פתח לכלכלה ולחברה מתקדמת, נתניהו, בנט ולפיד תוקעים אותנו שוב ושוב עם אותו סדר עדיפויות שלוקח אותנו שוב ושוב לאחור, עם יותר כסף למלחמה ופחות כסף לחברה, לתשתיות, לשוויון ולשלום, שיביא ביטחון. חמור מכך, ממשלת ישראל והעומד בראשה ממשיכים להסית ולאפשר הסתה כלפי כל מי שמעז או מעזה לנסות להביא שלום, גם אם הם חלק מהממשלה עצמה או מהקואליציה שלה. במקום שבו יצחק רבין הבין ששאיפת העם היהודי לשלום, מי שקורא לעצמו "הבית היהודי" עושה כל שביכולתו כדי לוודא שלעולם לא יהיה לנו פה שלום. מי שהיו שותפים אז להסתה ולאלימות שהובילו לרצח של ראש הממשלה רבין ולגינוי של כל מי שמדבר על שלום או פועל למען שלום, מעולם לא לקחו אחריות לכך, מעולם לא התנצלו, מעולם לא חזרו בהם. אותם אנשים ממשיכים ועושים את זה ביתר שאת, משרישים בישראל אלימות, הפחדה וגזענות. במקום שבו יצחק רבין הזהיר אותנו שאלימות היא כרסום יסודות הדמוקרטיה, וקרא לגנות אותה, להוקיע אותה ולבודד אותה, ממשלת נתניהו-בנט-לפיד מעצימה את האלימות ומשתמשת בה בדיוק כדי לכרסם את יסודות הדמוקרטיה. החוקים הגזעניים, המפלים והאנטי-דמוקרטיים שהממשלה הזאת מביאה, מאיימים לחסל את הדמוקרטיה הישראלית. במקום שבו יצחק רבין נלחם בגזענות ועשה צעד היסטורי לעבר שילוב האזרחיות והאזרחים הערבים כשוות ושווים בחברה הישראלית, ממשלת לפיד-בנט-נתניהו קוראת לאזרחים האלה "זועביז" ומדירה אותם ואותן מהחברה בכל דרך חוקית וכלכלית. ועם זאת, גם הילדות והילדים הערבים, מצבם טוב יותר אם הצליחו להגיע למצב שלהורים שלהם יש כסף. כי במקום שבו יצחק רבין השקיע כספים בחינוך ילדות וילדי ישראל, בממשלת לפיד-נתניהו-בנט חוסר ההשקעה בחינוך ובחברה מתבטא שוב, רק השבוע, בפערים גדולים מאי-פעם בין ילדות וילדים להורים עם כסף לבין אלה שלהורים שלהם אין כסף. כאילו אין מדינה, כאילו אין ממשלה. מי שיש לה כסף, תהיה לה השכלה וידע; ומי שאין לה, תישאר בורה וענייה. אבל עם ישראל עדיין רוצה בשלום ותומך בשלום, ורוצה לחיות בביטחון ובשקט, ולהתפרנס בכבוד מעבודתו ומעבודתה, ולאפשר לילדות ולילדים שלו חינוך ראוי ושוויוני, בלי קשר לכמה כסף יש להם. ולכן עם ישראל לא יסלח לממשלה הזאת בקרוב, ובקרוב מאוד הוא יחליף אותה בממשלה שמחויבת לטובתו האמיתית של העם ולרווחתו. אי-אמון כאן, בבית הזה, הוא שם לאקט אופרטיבי – מוסד שיכול להפיל ממשלה ולהביא לבחירות חדשות. אקט טכני שכזה, כמעט חסר תוכן, מין הרגל, שהממשלה הזאת לא אוהבת אותו, ומנסה, תחת חוק שקוראים לו משילות, לבטל את מוסד האי-אמון הזה. אבל אי-אמון הוא דבר מאוד עמוק. אי-אמון משמעותו חוסר מוחלט של אמון, משמעותו שאין לנו אמון בממשלה, מראש, משום שכל דבר שהיא עושה מתברר כמביא יותר אי-שוויון במקום שוויון, כי היא משרתת את החזקים במקום את המוחלשות והמוחלשים; מעורר מדון, מריבה וגזענות, במקום שלום, סולידריות ושיתוף פעולה; ומביא מלחמה במקום שלום. ראש ממשלה שאפילו היועץ שלו לביטחון לאומי מזהיר אותנו שהוא מביא אותנו לסכנה של חרם ובידוד בין-לאומי; ראש ממשלה שמתעקש להישאר ביצהר ולהעלים את בושהר, וימצא את עצמו עם בושהר ובלי יצהר. מורשתו של יצחק רבין היא זאת שצריכה לחזור ולמשול במדינת ישראל. הממשלה הרעה הזאת, חברות וחברים, צריכה להתפזר, ויפה שעה אחת קודם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הבאה, מטעם הסיעות מרצ ויהדות התורה: מדיניות הממשלה בשטחים. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון, ומי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת ניצן הורוביץ. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול עברתי ליד מצבת הזיכרון, במקום שבו נרצח יצחק רבין, למרגלות מדרגות העירייה ברחוב אבן-גבירול בתל-אביב, והיו שם נרות וזרים. גם אחרי 18 שנה מגיעים למקום הזה בני-נוער, ילדים, שאפילו עוד לא נולדו כשרבין נרצח, ומבינים את העניין. תנועות נוער עומדות שם, מקיימות מפקדים, שיחות – ממש ליד המקום או בקרבת מקום. ואני חושב שהרצח הזה והלקחים הציבוריים שנובעים ממנו צריכים להטריד אותנו מאוד, גם בימים האלה. כי גם בימים האלה אנחנו חוזים בהסתה פרועה – בהסתה פרועה כלפי תהליך השלום, כלפי משכיני שלום וכלפי מי ששואפים לשלום. וצריך גם לומר שבמסגרת ההתמודדות שלנו עם רצח רבין, אני רואה בשנים האחרונות שחיקה; ובהרבה בתי-ספר ובכל מיני תוכניות לנוער מעלימים, או איך נאמר, מסתירים או מטייחים את ההסתה הפרועה שהייתה אז, ושלצערי קיבלה גיבוי מגורמים פוליטיים, חלקם מרכזיים. ועל רקע ההסתה הזאת אירע הרצח. ועוד דבר שאני רואה, שבזמן האחרון ככה גם כן מעדיפים ומנסים לדחוק לקרן זווית, ומנסים להעלים או להשתיק או לטייח את העובדה שרבין נרצח בגלל השלום, שהוא נרצח כדי לעצור את תהליך השלום שהוא הוביל. אני רואה בכל מיני מסגרות נוער ובתי-ספר שמעבירים תוכניות על רבין, ופרויקטים, ואז באמת מדגישים את דמותו האישית, ושהיה מפקד בפלמ"ח, ורמטכ"ל, ושגריר בארצות-הברית, ושר, וראש ממשלה בישראל, ומנהיג מפלגה; ובאיזה מקום זה הופך להיות איזה יום זיכרון אישי כזה; או שזה מקבל כותרות להגנה על הדמוקרטיה או למען הסובלנות. ואני חושב שאנחנו צריכים, במיוחד לילדים, להגיד את האמת: יצחק רבין נרצח בגלל חתירתו לשלום, הוא נרצח כדי לעצור את השלום שהוא הביא. אני חושב שזה צריך להיות הלקח הציבורי שכולנו חייבים ללמוד, גם היום, בהקשר של הרצח הזה. אני פתחתי ברצח רבין כי נושא האי-אמון שלנו בממשלה הוא מדיניות הממשלה בשטחים. והדברים האלה קשורים האחד בשני: יצחק רבין והממשלה שלו, שבה התנועה שלי הייתה שותפה, ניסו לשחרר אותנו מהבור הזה, מלפיתת החנק של הכיבוש בשטחים. יצחק רבין הוביל תהליך שנועד לשחרר אותנו מהכיבוש, ולכן הוא נרצח. ולכן מה שאני אומר כאן קשור באופן הדוק לרצח הזה. רבין גם ראה קשר, שבעיניו היה בלתי ניתן להפרדה, בין המדיני לחברתי. רבין, שרים בממשלתו, כולל כמובן שרים שלנו, של מרצ, היו בין אלה שהובילו את המהפכה בחינוך, את הקצאת המשאבים המסיבית לשינוי בבתי-הספר, מהפכת התשתיות. אפילו כאן, באולם הזה, יושבים כמה אנשים שהיו שותפים לרבין אז, באותם ימים. והוא עשה את זה, והוא גם הסביר את זה במילותיו שלו, משום שהוא ראה את הקשר בין החברתי למדיני, והוא הבין ששני הדברים קשורים האחד בשני. כדי להגיע לשלום אנחנו צריכים שינוי בתוכנו: אנחנו צריכים סובלנות, אנחנו צריכים מאבק בגזענות, אנחנו צריכים מאבק באפליה. וכדי שיהיה כאן שינוי חברתי אנחנו חייבים שלום. משום שבלי שלום, ועם ההשקעות האדירות שאנחנו שופכים בשטחים, לא נוכל להגיע לשינוי חברתי בתוך ארצנו. והנה באה הממשלה הזאת, שנמצאת באיזה תהליך – ותכף אני אתייחס לזה – עם הפלסטינים, ועושה איוולת כפולה; וזה המהלך האחרון שקרה בימים האחרונים: גם משחררת אסירים וגם בונה בשטחים. מה שנקרא: lose-lose. או פצע וחבורה. גם משחררים אסירים, רוצחים, וגם בונים בשטחים. באמת, זה צריך – אם יש הגדרה לאיוולת, אני חושב שזאת איוולת, lose-lose situation. ואם הייתה אופציה, אדוני היושב-ראש, לא לשחרר אסירים אבל להקפיא את הבנייה בשטחים, אני חושב שזאת אופציה כל כך הרבה יותר טובה מבחינת האינטרסים הישראליים מאשר מה שעשתה הממשלה הזאת. מתנהל עכשיו משא-ומתן עם הפלסטינים. אני לא בטוח מה טיבו של המשא-ומתן. אני גם לא כל כך מבין למה המשא-ומתן מתנהל בעצלתיים; למה הפגישות, יש ביניהן כל כך הרבה רווחים. כשהסיעה שלנו ביקרה ברמאללה ונועדה עם אבו מאזן, הוא למשל אמר לנו שהוא לא מבין מדוע השיחות מתנהלות רק פעם בשבוע או פעם בעשרה ימים. הרי רמאללה וירושלים כל כך קרובות, מדוע לא ניתן לקיים זאת יום-יום או לפחות כל יומיים, מדוע לא ניתן להאיץ את המשא-ומתן. בכלל, כשאני מסתכל כאן, סביבי, אני מרגיש שהמשא-ומתן הזה, בעיני חלקים נרחבים מהממשלה ומהקואליציה, זה איזה כורח, איזה משהו שחייבים לעשות בשביל התהליך, אבל לא באמת רוצים בו. מתייחסים אליו כמו אל איזה כורח מגונה. ואני אפילו זוכר שבדיון קודם שהתנהל כאן ידידי השר נפתלי בנט, שיושב פה, אפילו אמר שזה דבר שלא יצא ממנו שום דבר והוא מיותר לחלוטין, המשא-ומתן הזה. אז בעיני המשא-ומתן הזה איננו מיותר, המשא-ומתן הזה צריך שיאיצו אותו, וניתן להגיע להישגים. חברתי, ראשת התנועה שלנו זהבה גלאון, אמרה שלפי מה שהיא שמעה, בסוף השנה הזאת או בתחילת השנה הבאה יציגו האמריקנים מתווה, או במילים אחרות, יניחו איזו הצעה על השולחן וילוו אותה גם בלחץ כדי לקדם את המשא-ומתן לאיזה מקום. ואני רוצה לשאול: מדוע לחכות לסוג כזה של תכתיב אמריקני שאנחנו יכולים להסתדר בלעדיו? מדוע גם לחכות לשנה הבאה כדי להגיע לכך? מדוע שאנחנו, על-פי האינטרסים שלנו, על-פי האינטרסים הישראליים של חתירה לשלום, לא נקדם את המשא-ומתן הזה בינינו לבין הפלסטינים? ואני חושב שאנחנו יכולים לעשות את זה. העקרונות הרי ידועים, המתווה ברור, המטרה ברורה – שתי מדינות לשני עמים; אפילו ראש הממשלה הזה הצהיר על כך. מדוע לחכות ללחץ חיצוני? מדוע להסתכסך לשם כך עם בעלת-בריתנו ארצות-הברית? למה לא לעשות את זה על-פי האינטרס שלנו, שהוא כל כך מובהק, אם אנחנו רוצים לשמור על המדינה הזאת כמדינה יהודית ודמוקרטית ולהגיע לשלום, שזה הדבר האמיתי שיבטיח יציבות, גם יציבות חברתית? וזה מה שרבין אמר, ובגלל זה הוא גם נרצח, וצריך גם להגיד את זה. עברו 18 שנה מאז הרצח, ואני חושב שחלק גדול מהלקחים לא נלמדו. אני לא רוצה שיעברו עוד 18 שנה מדממות, עם הוצאות בלתי סבירות, עם בנייה במקומות שבהם אין לנו עתיד, עם הסתכסכות עם הקהילייה הבין-לאומית, ובראש ובראשונה עם ארצות-הברית. הדברים האלה אינם נחוצים. זה נושא לאי-אמון, כי הממשלה מנהלת את המשא-ומתן בצורה לקויה. אפילו שר חוץ אין פה כבר כמעט שנה. אז ברור שהדברים האלה מתנהלים בצורה לקויה מאוד. אגב, אני שומע עכשיו שיש כבר מירוץ יורשים שרוצים להיכנס למשרד הזה. עם כל הכבוד, אסור היה לראש הממשלה להפקיר משרד כל כך חשוב במשך זמן כל כך רב. אני רוצה לסיים בכמה מילים על יצחק רבין. יצחק רבין לא היה, לפי הגדרתו, אם היו שואלים אותו כמה שנים קודם – אני לא חושב שהוא היה מגדיר את עצמו איש השלום. הוא היה מגדיר את עצמו איש ביטחון, הוא היה מגדיר את עצמו איש פלמ"ח, איש תנועת העבודה אולי – היו יכולות להיות לו כל מיני הגדרות עצמיות. אני לא בטוח שאיש שלום זאת הייתה הגדרה שהוא היה בוחר בה אם היינו מדברים אתו כמה שנים לפני כהונתו. אבל קרה דבר באמת מרתק ויפה בצורה בלתי רגילה, שהאיש הזה, שהוביל חטיבות בפלמ"ח ובנה את צה"ל, והיה קברניט הניצחון במלחמת ששת הימים, והיה שר ביטחון ובא מתוך מערכת הביטחון, הבין שאפילו לצורך הביטחון השלום נחוץ; ואפילו לצורך הביטחון והבטחת היציבות שלנו יש צורך בשלום, בראש ובראשונה עם הפלסטינים. רבין גם חתם על הסכם שלום עם ירדן, רבין חיזק את השלום עם מצרים, וגולת הכותרת הייתה אותה השלמה או ניסיון השלמה היסטורי עם העם הפלסטיני. ההסדר עם הפלסטינים, עם העם השני שחי כאן בארצנו, הוא לא קל; הוא לא היה קל לרבין, לא קל לנו, הוא לא פשוט לאף אחד. אבל בעיני הוא יסוד קיומנו, הוא יסוד עתידנו. ללא הסדר עם הפלסטינים – שיבוא מתוך האינטרס הישראלי, מתוך ההכרה שלנו בחשיבות שלו, לא בגלל לחץ בין-לאומי, לא כדי לרצות את אומות העולם, לא כדי שייתנו לנו לעשות משהו בארץ אחרת אז אנחנו חייבים, נאלצים, אנוסים לעשות את השלום עם הפלסטינים. לא. מתוך הכרה שהפתרון של שתי מדינות לשני עמים, הפתרון של חלוקת הארץ הזאת בהסכמה, שהוא לא קל לא לנו ולא להם, ובין שאנחנו מהימין ובין שאנחנו מהשמאל הוא לא קל לאיש, אבל הוא הדבר היחיד שיכול להבטיח באמת את עתידנו כאן. אני חושב שרבין הבין את זה, התנועה שלי שהייתה שותפה לו הבינה את זה, רוב העם היום – אני מאמין – מבין את זה, ואני מאמין שגם רוב הפלסטינים מבינים את זה. ואני חושב שאנחנו לא צריכים לחכות יותר מדי; אנחנו לא צריכים לחכות ללחץ בין-לאומי או לסנקציות או שיגידו לנו כל מיני דברים. ואתה יודע מה, אדוני היושב-ראש, זה גם לא מרשים אותי שאומרים ככה או אומרים אחרת. לא בשביל מה שיגידו אנחנו צריכים לעשות את זה. אנחנו צריכים לעשות את זה בשביל עצמנו, בשביל האינטרס שלנו להגיע לשלום אמיתי בארץ הזאת. זאת מורשתו של יצחק רבין. ואם אנחנו רוצים שהדור הזה והדורות הבאים ילמדו משהו מרצח רבין אנחנו צריכים לקיים את צוואתו – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כמשפט סיום היה נהדר. חבל להמשיך. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – וכמו שכתוב על האבן השחורה על המצבה למרגלות בניין העירייה: "השלום צוואתו, והשלום שליחותנו". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ שנימק הצעת אי-אמון מטעם סיעות מרצ ויהדות התורה. אנחנו עוברים להצעת סיעת ש"ס: הממשלה משחררת מחבלים תמורת בניית בתים. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. ינמק את ההצעה חבר הכנסת אריאל אטיאס. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשות אדוני. <אריאל אטיאס (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו מגישים הצעת אי-אמון בממשלה בשל התקדים החמור מאוד שקרה פה בשבוע שעבר, שראש הממשלה בנימין נתניהו הורה לשחרר מחבלים רוצחים שרצחו יהודים; ואחרי שהם משתחררים הם מסוגלים לרצוח שוב יהודים, כפי שהיה במקרים אחרים ששחררו מחבלים עם דם על הידיים. בתמורה לכך אפשר יהיה לא להקפיא את הבנייה ברמה של הצהרה אף שיש הקפאת בנייה דה-פקטו חוץ מאשר כשמשחררים אותם. זאת אומרת, מאז הקמת הממשלה לא בונים ביהודה ושומרון כמה שרוצים או כמה שצריכים – בונים לפי ניצול הזדמנויות: או כשמשחררים מחבלים או חלילה כשקורים דברים אחרים שדרכם אפשר לשחרר מחבלים. אני זוכר שבממשלה הקודמת, שבה אני הייתי חבר ותנועת ש"ס הייתה שותפה בכירה בקואליציה, גם אז היה תהליך מדיני וגם אז ניסו להתחיל תהליך מדיני והיו צריכים לשלם מחירים לאמריקנים שימכרו אותם לפלסטינים, כי מושיבים סביב שולחן אחד את ישראל ואת הפלסטינים אף שיש בעיית אמון, בלשון המעטה. וגם אז עלתה הצעה – מה המחיר שנותנים לאמריקנים שישלמו לפלסטינים כדי לפתוח את המשא-ומתן? וגם אז היו אסירים פלסטינים עם דם על הידיים שישבו בבתי-הכלא. אבל אנחנו, תנועת ש"ס, לא העלינו על דעתנו שישחררו רוצחים כדי שייתנו לשר השיכון דאז לבנות. לא היה דבר כזה בכלל; אפילו לא עלה על דעתנו, ולא העלינו על דל מחשבתנו דבר כזה – לסחור ברגשות של משפחות, לסחור בדם של יהודים כדי שנוכל לספר שאנחנו בונים עוד 1,000 יחידות. ואז לא הייתה ברירה לראש הממשלה, והוא קיבל החלטה שהתנגדנו לה בקבינט – גם אני וגם בזמנו השר אלי ישי התנגדנו בקבינט להקפאת הבנייה, אבל הייתה הקפאת בנייה לתקופה של עשרה חודשים. לא נעים, לא נורא – בנו אחר כך. הרוצח שהשתחרר חוזר רק אם הוא רצח שוב. הרוצח שהשתחרר זה קפיץ שכשאתה משחרר אותו אתה מסכן חיים של יהודים. רוצחים תמורת בתים? יש דבר כזה? היה דבר כזה? איך ייתכן? וראש הממשלה נותן לזה יד? אני שמח שיושב פה שר הכלכלה, יושב-ראש הבית היהודי, נפתלי בנט, שהם ככה, אתם יודעים, זעקו, יללות תנין: איך ייתכן שמשחררים רוצחים? אבל אני יודע שעמדה בפניהם, בפני הבית היהודי ובפני השר בנט, שהוא חבר הקבינט, החלופה לא לשחרר את הרוצחים האלה, ולהגיד, כמו שבממשלה הקודמת הייתה הקפאת בנייה לתקופה מוגבלת שאחריה בנו אלפי יחידות דיור ביהודה ושומרון – ונכון, יכולנו יותר וגם עכשיו אפשר יותר, אבל אנחנו שילמנו מחירים כדי שהאמריקנים יוכלו למכור את זה לפלסטינים. אבל פה פתאום אנחנו מקבלים איזה גלגול עיניים לשמים: אנחנו מתנגדים לשחרור רוצחים בשביל הזכות המפוקפקת שציפי לבני תשב עם עריקאת. דחילק, מה, אנחנו ילדים קטנים? אנחנו לא יודעים לקרוא בין השורות? אנחנו לא מבינים מה היה פה? לא נעים לכם שמקפיאים בנייה בתקופה שאתם יושבים בממשלה. על בנייה אתם תעשו משבר. הרי ברור שהודעתם לראש הממשלה שאם תהיה הקפאת בנייה רשמית, מוכרזת – לא בפועל, בפועל יש הקפאת בנייה – אם תהיה הקפאה רשמית, מוכרזת, אתם לא תעמדו בלחץ של הציבור שלכם ואתם תעשו משבר קואליציוני. אבל אם ישחררו רוצחים, אתם תפרסמו איזה סטטוס בפייסבוק, אתם תגישו איזה הצעת חוק, אתם תעשו קצת רעש וצלצולים – ובזה זה ייגמר. ואני פה כדי למחות על הסחר שעשו ברגש של המשפחות, שהרימו גל כזה גבוה על זה שכאילו יש פה אנשים שהם בעד שחרור מחבלים בתוך הממשלה ואנשים שהם נגד שחרור מחבלים בתוך הממשלה. והממשלה הזאת, כולה כקולקטיב – ואני לא בא בטענה על זה שאומרים: מאחר שהתקבלה החלטת ממשלה, אז כולם צריכים להתיישר אתה. סליחה, מדובר בהחלטה שגובתה על-ידי כל השותפות הקואליציונית. אולי לא ברבים, אבל באותו חדר קבינט ביום שישי ב-15:00, כשישבו ועלו החלופות – או 67', או שחרור רוצחים או הקפאת בנייה – אמרו כל הנציגים, כולל שר הכלכלה נפתלי בנט, יושב-ראש הבית היהודי: עם זה אנחנו יודעים לחיות, ועם הקפאת בנייה אנחנו לא יודעים לחיות. מה המשמעות? שיותר חשוב לבנות מלהחזיק רוצחים, שזה כוח ההרתעה של המדינה, לא לשחרר אותם, להשאיר אותם בבתי-הכלא. זה אנשים שמסוגלים לרצוח. אני הייתי שותף ללא-מעט דיונים בקבינט כשהיו הדיונים האלה על שחרור גלעד שליט; ואני שמח שהוא שוחרר, וש"ס תמכה בזה, גם בקבינט וגם בהחלטה שהגיעה אחרי זה לממשלה. מדינת ישראל שחררה רוצחים בשביל חיילים, בשביל אנשים חיים; היא לא שחררה בשביל מחוות. וזה שראש הממשלה נותן לזה יד – זה לא מנקה אותו. במקום שהוא יציג את החלופות, הוא היה צריך להיות האיש המוסרי פה ולהגיד: אני לא מסכים לשחרר רוצחים. זה שאחרי זה אומרים "זה אחד מהימים הכי קשים שהיו לי" – כבר שמעתי כמה ימים קשים כאלה. מה זה הסיפורים האלה? צריך לקבל החלטה: אנחנו משחררים רוצחים בשביל חיילים. כמו שהיה לגבי גלעד שליט. היה קונסנזוס. אנחנו לא משחררים רוצחים בשביל שאפשר יהיה לבנות – דבר שאפשר לעשות אותו גם אחר כך. לא תבנה היום – תבנה מחר, לא מחר – בעוד שנה. וכי הבנייה חשובה מחיי אדם? אז זה שיש שיקול דעת לקוי, זה שיש שיקול דעת מוטעה, זה שיותר חשוב – האנשים שנמצאים ברחוב ולא מכירים את כל הפרטים, זה כבר – גם ככה קשה לנו לקבל את זה. אבל יותר גרוע גלגול העיניים לשמים; זה להשתמש בשכול של המשפחות, לתת להן את התחושה שנלחמים בשבילן, בעוד שהם נפלו כמו זבובים, בלי קרב בכלל, ולהגיד להם שהם הלבנים שיבנו בעוד – אתם יודעים מתי יבנו את הדירות האלה? מדובר בהחלטה לצאת למכרז. המכרז עדיין לא פורסם. לכשיפורסם יש לו 60 יום, ואחרי שיזכו בו יצטרכו לעשות מכרזים לפיתוח, ואחרי שיעשו את הפיתוח, במקרה בעוד שנתיים, ימסרו את המגרשים, ובעוד ארבע שנים יקבלו מפתח לדירה. אז בשביל פעולה שתשפיע בעוד ארבע שנים משחררים רוצחים היום. ועל זה אני מוחה, ובגלל זה אנחנו מגישים אי-אמון בממשלה, כי הממשלה הזאת לא ראויה לאמון; היא מתעתעת בציבור, ומרכיבי הקואליציה מתעתעים בציבור שלהם, שמוחה נגדם, והולכים ומתגלגלים על שותפים אחרים בקואליציה. ולבוא וככה לשחק ברגש של המשפחות? מישהו יכול למחול על זה? מישהו יכול לסלוח על זה? וככה הממשלה ממשיכה בדרך הזו בדברים נוספים. מביאים עכשיו חוקים כדי לטשטש את החידלון העצום של הממשלה הזאת בתחום הכלכלי החברתי. וכדי לטשטש את כל הכישלונות ואת ההבטחות לציבור הבוחרים בבחירות שהיו לפני פחות משנה, שהופרו אחת לאחת ברגל גסה, אז עכשיו לוקחים ומעבירים פה – מנסים להעביר – סדרה של חוקים שמשנים ומקעקעים את כל היסודות האיתנים שנבנו כאן ואת הסטטוס-קוו הרגיש בנושא דת ומדינה. רוצים להידבר? אפשר להידבר. רוצים לשפר? אפשר לשפר. אבל לבוא ברגל דורסנית ולשנות כאן את כל הכללים שהיו נהוגים כאן, בנושא הנישואים, בנושא גיור – זה הבסיס של העם היהודי. ואף מפלגה לא יכולה לנקות את עצמה, בין שיש להם כיפות בין שאין להם כיפות. המשמעות שלנו כיהודים שנמצאים פה, במדינת העם היהודי, היא אם אנחנו שומרים על היהדות. והיהדות הבסיסית של העם היהודי זה איך נכנסים תחת כנפי השכינה. ואם כל אחד עושה את זה, וזה לא עובר תחת בקרה של הרבנות הראשית לישראל, ואם הרבנים הראשיים לישראל ונשיאי בית-הדין העליון לא נמצאים כאן כחומה בצורה ולא נותנים להם את הכוח בחוק, כפי שהיה עד היום – אז אנחנו מגיעים למצב שיכולים להיכנס לכאן כביכול יהודים, שיכולים בקצה, בשלב השני, לגרום פה להתבוללות. מדינת ישראל עצמה נאבקת דרך הסוכנות ודרך גופים אחרים בהתבוללות בעולם, אז להביא אותה לכאן, לארץ-ישראל, בסמכות וברשות, בדלת הראשית, רק כדי לנסות לטשטש את הכישלונות של הממשלה בנושאים כלכליים וחברתיים? כל הדברים האלה ביחד גורמים לנו לצעוק בקול גדול, שהממשלה הזאת אינה ראויה לאמון, וצריך להפיל את הממשלה הזאת, וצריך להפסיק את הצביעות בתוך הממשלה הזאת, שמגלגלת עיניים לציבור. הציבור לא טיפש, וכשהוא טיפה לא שם לב, אנחנו פה כדי לצעוק בקול רעש גדול: רימו אתכם, מרמים אתכם, שחררו מחבלים כדי לבנות בתים. אפשר היה לא לשחרר מחבלים, והרוצחים האלה, השפלים, היו נשארים עד סוף ימיהם בבתי-הכלא כדי לכפר במשהו, לשלם במשהו, על הדם היהודי שנשפך. כי דם יהודי אינו הפקר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אריאל אטיאס, שנימק הצעת אי-אמון בממשלה מטעם סיעת ש"ס. חברי הכנסת, הצעת אי-אמון מטעם הסיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל-מד"ע וחד"ש. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. מי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת באסל גטאס. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשות אדוני. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, ממשלת ישראל מנהלת בימים אלה משא-ומתן עם האיחוד האירופי בעניין ההצטרפות לתוכנית המסגרת האירופית של המחקר והפיתוח. ישראל מצטרפת באופן קבוע מזה שני עשורים לתוכניות האיחוד האירופי, שנקראות תוכניות המסגרת, ופועל יוצא – ישראל זוכה מהאיחוד האירופי במענקי מחקר ופיתוח גדולים מאוד ביחס לתרומה שישראל תורמת לקרן האירופית של המו"פ. כלומר, מימון אדיר למחקר ופיתוח. הכול מוסכם, מוכנים לחתימה, חוץ מדבר אחד: שהפעם האיחוד האירופי עומד על הרגליים האחוריות ואומר שישראל צריכה לחתום על פרוטוקול שיבטיח שאף שקל ממענקי המחקר האלה לא יזרום להתנחלויות. כמובן, ישראל מנסה להתחכם, להמציא פטנטים כדי לעקוף את הגזירה הקשה. רבותי, בכל מצב ובכל ניסוח, מפולפל ככל שיהיה, חתימה ישראלית על אותו פרוטוקול יש לה שתי משמעויות: הראשונה, הודאה ישראלית שמפעל ההתנחלויות הוא אכן לא חוקי על-פי הדין הבין-לאומי; והשנייה, שממשלת ישראל מחרימה דה-פקטו את ההתנחלויות. המסקנה המיידית מהחתימה הישראלית היא שיש או לקבור את החוק, חוק החרם על ההתנחלויות, במקום היאה לו: סל הזבל של ההיסטוריה; או שצריך להעמיד את ממשלת ישראל מייד לדין על-פי אותו חוק. בונים בהתנחלויות ומשתתפים במשא-ומתן. האמרה הנודעת, מיתוס ישראלי, שבונים כאילו אין משא-ומתן ונושאים ונותנים כאילו אין התנחלויות – אין שקר והעמדת פנים וצביעות גדולה מזאת. בפסטיבל השקרים הזה השתתפו כל ממשלות ישראל, על כל מרכיביהן, במשך ההיסטוריה. מה שפעם קראו שמאל וימין, כולם יודעים, או שמחלקים את הארץ הזאת לשתי מדינות או שתהיה מדינה אחת מהים לנהר. אז תהיו כנים עם העם שלכם, קודם כול, לפני שתהיו כנים עם העולם והפלסטינים, ותודו שמה שאתם עושים יום-יום מביא לתוצאה אחת, שלדעתי היא כבר קיימת בשטח: לא יהיה פתרון גיאוגרפי לסכסוך. וכל האמירה של נתניהו על שתי מדינות, בעצם היא הונאה, לאמריקנים ולעולם, אבל היא הונאה בראש ובראשונה לעם שלו. אתם, רבותי חברי הממשלה, וההתנחלויות שלכם, מביאים למצב של מדינה אחת. תודו בעובדות. התוצאה המיידית של כך היא מדינת הפרדה גזעית בנוסח אפרטהייד ישראלי מתובל באמונות דתיות משיחיות ולאומנות קנאית של עם השולט בעם אחר. ברור לכולם שזה עניין של זמן עד שיתפוגג הערפל של המשחק הרע הזה, שנקרא "המשא-ומתן". עד שכולם יתפכחו, יתברר שישראל ניצלה את השנה הזאת, שנת המשא-ומתן, כדי לבנות אלפי יחידות דיור בהתנחלויות, כאשר ערנות העולם מדוכאת משהו בגלל מצג השווא הזה שנקרא משא-ומתן. אחרי הסיבוב הזה, העולם יתפכח ויקום למציאות חדשה. וזה, צריך להודות, אינו אחריותו הבלעדית של נתניהו; מציאות שבה העולם יתחיל לדרוש לא חזרה למשא-ומתן, לא תהליך שלום, אלא יתחיל לדרוש הפסקה של הגזענות, הפסקה של ההפרדה הגזעית, החלת משפט דמוקרטי שיש בו צדק לכול, צדק חלוקתי, הפסקת שליטה של עם בעם אחר. והעולם יתחיל להטיל חרם וסנקציות למיניהן, שאת ניצניהם אפשר לראות בימים אלה, כפי שאמרתי בפתח דברי; כבר רואים מה אירופה מוכנה לעשות כדי למנוע את ניצול כספיה לחיזוק ההתנחלויות. כמובן תתעורר ביתר שאת סוגיית שיבת הפליטים למדינה האחת הזאת. שלא תהיה אי-הבנה – שלא תהיה אי-הבנה, חלק הארי של העם הפלסטיני עדיין כמה לעצמאות ולשחרור לאומי ולהקמת מדינתנו, אפילו על חלק קטן מהמולדת. אותם חלומות, אותם מאוויים, שלמענם הוא נלחם והקריב הקרבה אדירה, יחסית יותר מכל עם אחר על פני כדור-הארץ, אבל מה לעשות, גם העם הפלסטיני יתפכח. בגלל יחסי הכוח ומימושם בכל העוצמה לטובת הצד החזק, ללא מעצורים, ללא שכל, וכיבוש כל חלקת אדמה טובה, גם העם שלי, העם הפלסטיני, יכיר באפשרות שהמאוויים הלאומיים שלו יבואו לידי מימוש במדינה אחת משותפת, שבה שני העמים יצליחו לממש את הגדרתם העצמית, שזה הפתרון היחיד, שגם יביא לפתרון צודק של מימוש זכות השיבה לפליטים הפלסטינים. אני אישית חושב שפתרון של מדינה אחת הוא כבר היום הפתרון היחיד האפשרי. הממשלה הנוכחית לא מובילה לכך, לצערי, אלא לסיבוב נוסף של אלימות וסכסוך עקוב מדם, ועל כן היא צריכה ללכת. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת באסל גטאס. על כל הצעות האי-אמון ישיב סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה, אדוני. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, חברת הכנסת מיכאלי, ישראל לא זקוקה לאישור של שום מדינה בעולם כדי לבנות בארץ. שום מדינה בעולם. אנחנו בנינו, בונים ונבנה – בשומרון, ביהודה ובכל מקום אחר ברחבי הארץ. אנחנו נעשה זאת, אדוני היושב-ראש, בכוח הזכות, ולא בזכות הכוח. ברוב חוצפתם – ברוב חוצפתם – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – את הממשלה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ברוב חוצפתם – ואחרי ששחררנו מחבלים רוצחים מתועבים – הפלסטינים לא מסתפקים בכלום. לא מסתפקים בכלום. הם מחפשים כל תירוץ כדי לפוצץ את המשא-ומתן. התירוץ היומי, אדוני היושב-ראש, הוא הבנייה בשומרון וביהודה. אם דברי, חבר הכנסת אבו עראר, לא הובנו, מדיניות הממשלה, הממשלה הזאת, הממשלה הקודמת, במידה רבה כל ממשלות ישראל מאז ממשלתה, נדמה לי, חבר הכנסת ריבלין, של גולדה מאיר, בסוף שנות ה-60, שאישרה בנייה, למשל את חידוש היישוב היהודי בחברון – זו לא ממשלת הליכוד, גברתי חברת הכנסת מיכאלי, זו ממשלת המערך, היא אישרה, וטוב עשתה. גם בממשלתו של יצחק רבין, שהוזכר כאן, גם בממשלתו הראשונה וגם בממשלתו השנייה, הייתה בנייה. אבל אין ספק, אדוני היושב-ראש, שמרב התרועות, הייתי אומר, ומרב הקרדיט – לממשלות הליכוד, שמאמינות בבנייה בשומרון וביהודה. כל ממשלות הליכוד – שאלת, אני עונה לך – זוהי ממשלתו של בנימין נתניהו, השלישית במספר, שמאמינה בבנייה בשומרון וביהודה; מובן שממשלותיהם של יצחק שמיר ומנחם בגין, זכרם לברכה – – – <חנא סוייד (חד"ש):> הם בנו גם בעזה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ואתם מדברים על כיבוש? אתם מדברים על כיבוש. הכיבוש היחיד שאני מכיר בארץ-ישראל המערבית הוא הכיבוש האפריקני בדרום תל-אביב, באילת ובערד. זהו כיבוש. אנחנו אומרים לכם עוד הפעם: אנחנו מוכנים לשלום, מושיטים יד לשלום. אנחנו יצאנו, אדוני היושב-ראש, רק בשבוע שעבר, במחווה חסרת תקדים לפלסטינים. קשה ביותר. אגב, אני אומר לך את האמת, אני פגשתי אנשים רבים שהצביעו למפלגות שמאל, גם הם לא הבינו את הדבר הזה; איך שחררנו רוצחים מתועבים שכאלה. רצחו – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אתה יודע שזה חלק מהסכם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני לא יודע שזה חלק מהסכם. חלק מהסכם – זה עדיין לא עושה את זה דבר מוסרי. <באסל גטאס (בל"ד):> לא קשור למשא-ומתן, תפסיק לבלבל את המוח. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה לא צריך לספר לי שזה חלק מהסכם, משום שכאשר ההחלטה התקבלה בממשלתנו הדמוקרטית, במדינתנו הדמוקרטית, היא מחייבת את כל שרי הממשלה, והיא מחייבת את כל חברי הקואליציה, גם אם אנחנו איננו אוהבים אותה, ותאמין לי שאיננו אוהבים אותה. רוצחים מתועבים; הם רצחו – כן, איזה מין תירוץ זה – הם רצחו לפני אוסלו. אז מה, זה עושה את הרצח שלהם פחות גרוע? זה עושה את הרצח שלהם פחות גרוע? <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה אתה מתעצבן? אתה שחררת, למי אתה בא בטענות? בשביל מי אתה מצטדק? זה לא מובן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני בדאבון לב – אמרתי לך – זה עדיין לא עושה אותם אנשים טובים. זה עדיין לא עושה אותם אנשים טובים. אמרתי לך, בשם האחריות הקולקטיבית – אמרתי לך, אני לא יודע אם אתה מאמין בדמוקרטיה, חבר הכנסת אגבאריה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני מאמין בדמוקרטיה, השאלה אם אתה מאמין. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא בטוח, אני שומע אותך, לא בטוח. אבל אם אתה מאמין – אני מאמין לך שאתה אומר שאתה מאמין, אף שאתה בא ממפלגה קומוניסטית, אם אינני טועה, שהדמוקרטיה – שזה בסדר – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה יודע, מפלגה קומוניסטית – זה מעניין, חבר הכנסת אגבאריה; מפלגה קומוניסטית יכולה לחיות רק במדינה דמוקרטית, ואילו מפלגה דמוקרטית איננה יכולה לפעול במדינה קומוניסטית. מה אתה עושה ככה, מר רוזנטל? חבר הכנסת רוזנטל, האם היו מפלגות דמוקרטיות במדינות קומוניסטיות? <מיקי רוזנטל (העבודה):> מה הקשר? <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – אתה בא להטיף מוסר – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני לא מטיף מוסר, אני אומר רק עובדות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל זה רק – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אומר רק עובדות, לא הטפתי לך מוסר. אני מעריך מאוד – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא, לא. אתה בא להטיף לנו מוסר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני צריך לענות לכם על כל שקר, כן? זו עבודה לא פשוטה. זו עבודה לא פשוטה. זה תפקיד שלא קל לעשות אותו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה אתה משקר, אתה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה לא תפקיד קל כל יום שני, אדוני היושב-ראש, לרסק את השקרים המושמעים בכנסת ישראל כשדגל ישראל פה מאחורינו והרצל חוזה בנו כל הזמן. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – של הממשלה שלך. <מרב מיכאלי (העבודה):> אמר ועוד האף שלו הולך ומתארך, הולך ומתארך, הולך ומתארך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני, אומרת חברת הכנסת מיכאלי שאפי הולך ומתארך. אני לא מבחין בזה, חברת הכנסת מיכאלי. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – להתפאר חוץ מהשחצנות שלך. <מרב מיכאלי (העבודה):> ברור שאתה לא תבחין בזה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא מבחין, וגם אם אני נוגע לא קורה כלום. זה נשאר באותו מצב. היה יכול להיות אף יותר יפה, זה נכון. אבל זה מה שהטבע נתן, אין מה לעשות. אלוהים לא יכול לתת את הכול, לחלק את זה בין האנשים. <מרב מיכאלי (העבודה):> יופי, יופי, יופי זאת לא הבעיה שלו, השר אקוניס. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> כבוד השר אקוניס, אני חי – – – <באסל גטאס (בל"ד):> הוא לא שר, מה שר? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני סגן שר. נכון, אתה צודק. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – רק בגלל שחצנות, רק בגלל – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> חושב שהוא שיהיה ראש ממשלה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> על זה לא חשבתי. על זה – ואללה. <קריאה:> אתה אולי חושב את זה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אולי אתה חושב את זה. אולי אתה חושב את זה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת אקוניס, אני חי במדינה דמוקרטית לא מפני שהאחרים לא דמוקרטים או כן דמוקרטים. אני חי במדינה דמוקרטית כי אני לא יכול לחיות במדינה שהיא לא תהיה דמוקרטית. זה לא צריך להיות – – – זה דבר שהוא מובן מאליו, מובן מאליו – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, אני מסכים אתך, מסכים אתך במאה אחוז. אני מסכים, ואנחנו דיברנו, המדינה הזאת היא יהודית, ודמוקרטית. זוהי מדינת ישראל, כך היא הוקמה. כך כתב דוד בן-גוריון, כך כתב דוד בן-גוריון. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה יכול להוריד את המילה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> סלח לי – – – האם אתה בא בטענות לדוד בן-גוריון? הרי – – – לא היו חתומים על מגילת העצמאות? – – – לא היו חתומים עליה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל שיהיה לך האומץ, אין לך – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תשאל את חבר הכנסת הורוביץ. הוא תושב תל-אביב. "היכל העצמאות" בשדרות-רוטשילד 16, ב"היכל העצמאות". אגב, לא צריך להרחיק לשם. אפשר פה בכניסה לקרוא את מגילת העצמאות – יהודית ודמוקרטית. ואני מודה לך, חבר הכנסת ריבלין. אני מאמין גדול בדמוקרטיה. אני בהחלט איאבק על המשך קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית. רק אמרתי לחבר הכנסת אגבאריה את העובדה הפשוטה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – אזרחים במדינה דמוקרטית. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל אין ספק שהם אזרחים במדינה דמוקרטית. אבל האם אתה מתקן אותי? או, היושב-ראש, היושב-ראש אדלשטיין, שחי שנים ארוכות במדינה קומוניסטית, אני אמרתי שלמפלגה קומוניסטית יש מקום במדינה דמוקרטית ואילו למפלגה דמוקרטית לא מצאו מקום במדינה קומוניסטית. לא אמרתי מילה אחת שאיננה אמת. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אבל אין קשר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל לא אמרתי שיש קשר, חבר הכנסת רוזנטל. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז אם אין קשר אז מה אתה מביא – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני לא אמרתי שאין קשר. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה בא לענות בשם ממשלה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה נכון, ואני אמרתי – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה מוריד את הרמה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לגבי הרמה – תרשה לציבור הצופים לקבוע מי רמתו גבוהה ומי רמתו נמוכה. אני לא חילקתי לך ציונים, כן? כן, אדוני שר הכלכלה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> רק לתקן. במגילת העצמאות לא כתוב מדינה יהודית ודמוקרטית. <קריאה:> נכון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אם אינני טועה, ישראל הוכרזה כמדינה יהודית. נדמה לי שהיא הוכרזה כמדינה יהודית ודמוקרטית. מדינה יהודית ודמוקרטית. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית. <מרב מיכאלי (העבודה):> שוויון – – – דת, גזע, לאום. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שוויון – בוודאי. קיבלו זכות הצבעה מן היום הראשון. אף אחד לא מדבר על זה, גברתי. זה בכלל לא על הדעת של מישהו, ואתם אל תכניסו רעיונות לאף אחד. מישהו פעם העלה את זה? מישהו מטעם תנועתי העלה את הדבר הזה? <מרב מיכאלי (העבודה):> של מה? לא לקחת מהם את זכות ההצבעה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> של שלילת זכות הבחירה. <מרב מיכאלי (העבודה):> וזהו, בזה מתמצה השוויון מבחינתך? גמרנו, עשינו "וי"? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי, אני אמרתי בשבוע שעבר ואני אחזור על דברי, משום שאני מאמין בזה: המדינה הטובה ביותר לערבים לחיות בה היא מדינת ישראל, היא מדינה שהכי טוב לחיות בה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – די כבר, תקליט שחוק – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ואם כל כך לא נוח לך – חבר הכנסת אגבאריה, אתה שומע? אם כל כך לא נוח לך – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני לא רוצה להזמין אותך, אתה יודע מה לעשות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אגיד את זה עוד פעם ועוד פעם, כי אתם חוזרים על השקרים שלכם כאן כל שבוע, כן? שיהודה ושומרון הם תחת הכיבוש הקלגסי של חיילי צה"ל. ובאיזה ביטויים. פה היה חבר כנסת שאמר שהוא בכלל מייצג את הפלסטינים. הוא פלסטיני, הוא צריך להחליט – או שהוא חי תחת המשטר של הרשות הפלסטינית, או שהוא חי במדינת ישראל, או שהוא חי – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> אתה לא מארח כאן את האזרחים הערבים; הם לא אורחים שלך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אין, צריך להחליט. בסוף מחליטים. אי-אפשר להחליט גם להיות חבר כנסת בכנסת ישראל, גם להישבע אמונים למדינת ישראל ולחוקיה – כל אחד שיושב בבית הזה, כל אחד – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – אם הוא עבר על החוק – – – במדינה דמוקרטית אם הוא עבר על – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אז תחליט. או שאתה ברשות הפלסטינית או שאתה במדינת ישראל. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אגב, אני אמרתי את דברי. לא נמצאת כאן חברת הכנסת זועבי שראיתי שהיא זכתה באמת לקולות רבים בנצרת. ממש היא לקחה את העיר בהליכה. מרוב שהיא לקחה את העיר בהליכה לא היו לה 10%. אני עשיתי – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> מה זה קשור? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה קשור, הכול. תני לי לסיים את התזה, אז תשמעי מה זה קשור. <מרב מיכאלי (העבודה):> אה, תזה, לא פחות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אומר לחבר הכנסת אגבאריה, שבשם הדמוקרטיה הישראלית הטובה אפילו חברת הכנסת זועבי שנפסלה על-פי חוק-יסוד: הכנסת – לא המצאה שלי, היו פה קודמי, קודמים לי, היו פה בבית הזה – נפסלה על-פי חוק-יסוד: הכנסת, הוחזרה על-ידי הבג"ץ, ואנחנו מכבדים את הכרעת הבג"ץ, קשה ככל שתהיה, קשה ככל שתהיה. <מרב מיכאלי (העבודה):> היא לא נפסלה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> היא נפסלה על-ידי ועדת הבחירות המרכזית. היא נפסלה על-ידי ועדת הבחירות המרכזית. <מרב מיכאלי (העבודה):> להפך, להפך. לפי החוק היא הוחזרה, אדוני אקוניס. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אמרתי, אני אמרתי, אני אמרתי, חברת הכנסת מיכאלי, ואתם לא שומעים האחד את השני – אני אומר לך שהבג"ץ החזיר אותה ולכן היא פה. <מרב מיכאלי (העבודה):> בג"ץ החזיר אותה לפי החוק. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> ההבחנה שאדוני מנסה לעשות, כאילו החוק ובג"ץ שני דברים שונים הם, היא מאוד מאוד מסוכנת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חברת הכנסת מיכאלי, כיוון שעסקתי בזה שלוש שנים בכנסת הקודמת והתבססתי על סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת, שאני זוכר אותו בעל-פה, אדם שתומך, חבר הכנסת חסון, תומך או משתתף, במאבק מזוין נגד ישראל איננו יכול להיות חבר כנסת, וכך הוא נפסל – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> זה לא היה מאבק מזוין – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, ה"מרמרה" הרי היה משט של שלום. כולם שם רצו שלום. <מרב מיכאלי (העבודה):> הוא היה משט של מחאה, הוא לא היה משט של מאבק מזוין, עם כל הכבוד. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חיילי צה"ל שהוכו ובמזל לא נפצעו קשה יותר, באמת היו על משט של שלום. אם את מאמינה בזה אני מעריך את זה, אבל נדמה לי שהיום אין עוד אדם אחד בציבור שמאמין בדבר הזה. <מרב מיכאלי (העבודה):> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> למה לא תקפתם את טורקיה? משתפים אתם פעולה כדי להפציץ מדינה אחרת. למה? – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אנחנו, אנחנו נחזור – – – <ישראל חסון (קדימה):> בשביל להציל את המדינה שלא יחסלו את האזרחים שלה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת חסון, אתה בוודאי לא מסכים עם חברת הכנסת מיכאלי שה"מרמרה" היה משט של שלום. <ישראל חסון (קדימה):> לא, אבל אתה לא שמעת מה אמרתי? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא שמעתי. <קריאות:> – – – <ישראל חסון (קדימה):> שאנחנו מנסים להציל את אותה מדינה שהמשטר לא יחסל את אזרחיה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מעניין, כדאי אולי לספר את זה לחבר הכנסת אגבאריה. בכל מקרה, אדוני היושב-ראש, כפי שאמרתי, אנחנו ממשיכים. אין שום ניגוד בין עמידתנו על עקרונותינו לבין השאיפה שלנו לשלום. כל מי שרוצה אתנו שלום מתקיים אתו שלום, זו עובדה. זו עובדה היסטורית והיא גם תהיה עובדה עתידית אם ירצו בכך, לא אם לא ירצו בכך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – מס שפתיים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> למשל, אדוני היושב-ראש, כאשר אנחנו רואים את השמחות, את החגיגות, כן, השמחה, של היושב-ראש, של יושב-ראש הרשות הפלסטינית, כאשר משחררים את אותם רוצחים מתועבים, ואנחנו לא שומעים מהם את הגינויים למעשי הטרור – שעלו. זאת עובדה, בחודש האחרון יש עלייה במעשי הטרור נגד ישראלים ביהודה ושומרון. זאת עובדה. את זה לא מגנים, לא מגנים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – מחלקת פרחים שם. שבעה פלסטינים הרגו החיילים שלכם והמתנחלים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא שמעתי שום גינוי. אגב, סליחה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה לא שמעת? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת אגבאריה, האם אתה אומר שהסכסוך החל ב-11 ביוני 1967? אתה הרי יודע שהוא לא החל ביוני 1967, אתה אדם נבון. אתה אדם משכיל, אתה יודע שהוא לא החל אז. אתה בתוך-תוכך יודע את האמת, אבל אתה תמיד תיאחז בטיעון העלוב הזה והכל-כך חבוט: הוויכוח הוא על יהודה ושומרון, על ההתנחלויות. ולפני שהיו התנחלויות היה שלום? בוא, אני שואל אותך. הדממה שלך אומרת הכול, הדממה אומרת הכול. אנחנו יודעים מתי החלו הפרעות של הערבים בארץ-ישראל; יש לזה תאריך, יש לזה תאריך. זה החל בחג הפסח ב-1920 בפרעות האלימות בכותל המערבי ובירושלים. שם החל הסכסוך האלים. היו התנחלויות? איזה התנחלויות היו ב-1920? איזה התנחלויות היו ב-1921? <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> איזה התנחלויות היו ב-1929? <עפו אגבאריה (חד"ש):> מי התחיל – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מי התחיל? אתה באמת חושב – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> מי התחיל את המשבר – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה באמת רוצה שנתחיל בזה, מי התחיל? הרי זה לא הוויכוח, מי התחיל. השאלה מי יסיים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון, אנחנו התחלנו, אתה צודק. אני באמת – אין מה לומר – אין מה לומר, אדוני היושב-ראש, הציונים החלו את הסכסוך היהודי–ערבי, וכל מה שקשור זה החזרה של עם ישראל לארצו. זה הסכסוך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מאוד מודה לחבר הכנסת אגבאריה, שמול פני האומה חשף מה חושב חבר כנסת בישראל על הסכסוך הישראלי–ערבי; התנועה הציונית אשמה בו, ואם לא היינו פה בוודאי לא היה סכסוך. נכון? <עפו אגבאריה (חד"ש):> כמובן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כמובן, הנה, בבקשה, מול המצלמות. אם לא היינו פה, לא היה סכסוך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <חנא סוייד (חד"ש):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני סגן השר, אני ממש לא רוצה להפריע לך, ואני גם מסיר את הכובע בפני היכולת המדהימה שלך להפיח רוח חיים מדי שבוע בהצעות האי-אמון בממשלה ולגרום לתגובות ערניות. רק אבקש ממך אולי בעוד כמה משפטים להתייחס לדברים נוספים, ולסיים. יש לנו עוד סדרה ארוכה של חוקים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אשמח, אדוני, אני מקבל את עצתך הטובה. אני מאוד שמח – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> נמאס מהתקליט השבור – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה לא תקליט שחוק ולא דיסק שחוק ולא קסטה, שמעת? אתה חשפת פה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני סגן השר, תתייחס לתוכן הנאומים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אתה חשפת את האמת שלכם, וזה היה הדבר הכי חשוב, אדוני היושב-ראש. אתה חשפת את האמת שלכם. זאת האמת שלכם. עכשיו, כפי שהיושב-ראש ציין – – – <קריאה:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מאה אחוז. בתוקף זכותו הדמוקרטית, הוא סגן היושב-ראש, הוא נבחר על-ידי ציבור הרבה פחות מתלהם מאומרי הדברים שבאים לידי ביטוי בספסלים של הסיעות הערביות – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <חנא סוייד (חד"ש):> מה קרה לך? אתה יודע מה אתה עושה? ירדת מהפסים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה, מה, מה קרה? כבר אמרתי את זה בשבוע שעבר, חבר הכנסת סוייד, זה נאמר כבר. ציבור הערבים אזרחי ישראל הוא הרבה פחות פנאטי מכם. הוא הרבה פחות פנאטי מכם. <קריאות:> – – – <חנא סוייד (חד"ש):> אתה יודע מה אתה עושה? אתה ירדת מהפסים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אומר לך את האמת – כן, הוא הרבה פחות פנאטי מכם. <חנא סוייד (חד"ש):> אתה ירדת מהפסים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ובכן, אדוני היושב-ראש – היושב-ראש טיבי, שהחליף את היושב-ראש אדלשטיין, לפי הצעתו של היושב-ראש אנחנו עוברים – אף שהכותרת של האי-אמון שלכם הייתה, חברת הכנסת מיכאלי, "כישלון בכל התחומים", את העדפת להתייחס ל-4 בנובמבר, שהוא בהחלט תאריך קשה לכולם, גם חבר הכנסת הורוביץ התייחס. חבר הכנסת הורוביץ, יצחק רבין היה ראש ממשלה של כולם כאשר הוא נרצח, והמעשה המתועב הזה כאב לכולם, גם לי. לא הצבעתי עבורו ב-1992 ולא תכננתי להצביע עבורו ב-1996, אבל אל תנכס את העניין הזה למחצית מהעם ותמשיך לפלג. אל תתחיל עם זה, זה לא רעיון טוב. פשוט לא רעיון טוב. הרצח הוא רצח הוא רצח, והוא מגונה על-ידי כולם, ודאי על-ידינו. גם את דיברת על זה, ואתם הגשתם אי-אמון על כישלונה של ישראל בכל התחומים – – <מרב מיכאלי (העבודה):> לא נכון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ומכיוון שהיושב-ראש אדלשטיין ביקש שאני אתייחס גם לדבר הזה, אני בהחלט אשמח להתייחס. הרי אצלכם הכול קטסטרופה, המדינה על סף קריסה, ובכל זאת, ישראל, אדוני היושב-ראש, איננה רק מדינה של הסכסוך הישראלי–ערבי או הסכסוך הישראלי–פלסטיני. יש פה, ברוך השם, היי-טק, יזמות, טכנולוגיה, יש גם אקזיטים מבורכים – – <מרב מיכאלי (העבודה):> יש גם סייבר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> את רוצה? יש גם סייבר מעולה. מה את רוצה? יש עוד דברים שאת רוצה לספר כמה הם מעולים במדינת ישראל? אני שמח – בסוף את גם תשתכנעי – – <מרב מיכאלי (העבודה):> ראש הממשלה גילה את הסייבר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – בסוף תשתכנעי שטוב לחיות פה. בסוף גם תשתכנעי שטוב לחיות פה. יש פה, כפי שאמרה חברת הכנסת מיכאלי, בהחלט סייבר שאפשר להתגאות בו, שמדינות מכל העולם לומדות מאתנו ורוכשות מאתנו טכנולוגיות חדישות. שמעתי פה, אדוני היושב-ראש, שישראל מבודדת – ישראל מבודדת וישראל תוחרם, כך אמר חבר כנסת באולם הזה. אם חלילה לא נקבל את הכפייה של ההסכם שעלול להתרחש עלינו, אנחנו נוחרם. אז בינתיים, אדוני היושב-ראש, ישראל לא מוחרמת. נכון שיש מאבקים קשים ביותר, גם מול שרת החוץ של דרום-אפריקה – באמת נוגע ללב היחס שלה, מאוד נוגע ללב; אני מציע לה לא להטיף לנו מוסר. ובכל זאת, אדוני היושב-ראש, רק החודש צפויים להגיע לישראל 21 אח"מים, רמי מעלה, מנהיגים של מדינות, ביניהם שני נשיאים – כבר נמצא פה נשיא אחד כרגע, נשיא פולין, ובשבוע הבא יגיע – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> מיקרונזיה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מציע לך לא לזלזל במיקרונזיה. למה לך לזלזל? – – – יגיע לכאן נשיא צרפת, מגיעים ארבעה שרי חוץ, וזה עוד לפני שנסגר באופן סופי ביקור של האפיפיור, שאמור להגיע בחצי השנה הקרובה. אנחנו מדברים על 300 אירועי חשיפה של אגף קשרי תרבות ומדע במשרד החוץ, 140 אירועי חשיפה גם בתחום שקרוב ללבה של חברת הכנסת מיכאלי, בתחומי התיאטרון והתרבות, מכל העולם, וכולם מגיעים לכאן כדי ליצור קשרי תרבות וקשרי מסחר עם ישראל, וגם אפילו, אדוני היושב-ראש, אני מוכרח להגיד לך, אפילו פסטיבלים בין-לאומיים משותפים; כל זה בתוך מדינת ישראל המוחרמת, מדינת ישראל הכובשת – לדברי המציעים כמובן. המדינה אינה כובשת, המדינה אינה מוחרמת. אנחנו נדחה את הצעות האי-אמון היום, בעזרת השם, ונמשיך לפתח ולבנות, לבנות את ישראל לכל אורכה ולכל רוחבה. תודה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אחמד טיבי:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק ליישום הפרוטוקול בדבר זכויות יתר וחסינויות של הארגון האירופי לחקר גרעיני, התשע"ד–2013. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <הצעות סיעות העבודה, ש"ס, יהדות התורה – מרצ, רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. כישלונה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי;> <2. מדיניותה בשטחים;> <3. החלטתה לשחרר מחבלים תמורת בניית בתים;> <4. כוונתה לבנות מאות יחידות דיור בהתנחלויות ובירושלים> <היו"ר אחמד טיבי:> עוברים לדיון. חברת הכנסת מיכל בירן, העבודה, שלוש דקות. בבקשה. <מיכל בירן (העבודה):> טוב, באמת, שלום – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חן חן. <מיכל בירן (העבודה):> יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, אחרי שחברי כבר תיארו כל כך הרבה כשלים של הממשלה כמעט לא נעים לי לבוא ולהוסיף עוד תחום, אבל מה לעשות שנראה שזה כמעט מספר אין-סופי, כל הכשלים של הממשלה הזאת. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <מיכל בירן (העבודה):> ממשלת ישראל, חוץ מכל הדברים שהיא לא עושה טוב, גם כושלת בהבטחת הזכות שלנו להזדקן בכבוד. ביבי נתניהו, כשהיה שר האוצר, עשה דבר שהיה מאוד מפתיע למי שמכיר את משנתו ואת האידיאולוגיה שלו, הוא הלאים את קרנות הפנסיה. זה גם נשמע מוזר, דווקא הוא מכל האנשים הלאים משהו. אבל אל דאגה, זה לא שהוא איבד את שפיות דעתו. הוא מייד לאחר מכן הפריט את קרנות הפנסיה והעביר את מי שמחזיקות את החיסכון הפנסיוני של כולנו לשוק הפרטי. ומה עשו עם הכסף שלנו, שאולי חלק מהאנשים היו מעדיפים שזה יהיה מתחת לבלטה, גם אם זה לא רעיון כל כך טוב? ישר לשוק ההון. לרולטה. אז – אנחנו עומדים בפני – מצחיק אותי שאנשים קוראים לזה בעיה – עלייה בתוחלת החיים. זאת לא בעיה, זה דבר טוב, זה טוב שיהיו לנו עוד הרבה שנים לחיות וליהנות. מה שכן, זאת תופעה שצריך להתארגן אליה. כשהתחילו את זה, פעם, לא תכננו שאנשים יחיו כל כך הרבה זמן ויצטרכו לחיות מהחיסכון הזה עשרות שנים. אז אל מול המצב הזה, דבר ראשון, יש לנו כמעט 36% מהאזרחים שבכלל אין להם חיסכון לפנסיה; רק 12% מהאנשים טוענים שהם יודעים כמה הם יקבלו כשהם יפרשו לפנסיה, אבל גם הם למעשה טועים. הם רק חושבים שהם ידעו. מה נוגס לנו בפנסיה? גם דמי הניהול המופקעים שיכולים להגיע כמעט עד רבע מהחסכונות – וזה באמת הורג אותי שאנשים בשביל הנחה של 5 שקלים בחניון בתל-אביב נוסעים עוד 100 מטרים אבל לא יודעים בכלל כמה הם משלמים בדמי ניהול – 68% מהאנשים לא יודעים כמה דמי ניהול הם משלמים, ואם הייתי עושה פה סקר קצר – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא רבע, לא צריך להגזים. <מיכל בירן (העבודה):> זה יכול להגיע. על-פי הנתונים של מחלקת המחקר בכנסת זה בין 15% ל-25%. זה יכול להגיע לרבע. מי משלם את הרבע? התחקיר המצוין של שאול אמסטרדמסקי מ"כלכליסט" מראה ש-66% מהחוסכים משלמים את דמי הניהול המרביים, ונכון, הם לא יושבים בחדר הזה. למרבה האירוניה, המנקות של משכן הכנסת משלמות יותר דמי ניהול מחברי הכנסת, כי הן חלשות ולא מאוגדות ואין להן כוח מיקוח. על כל הנוהל הזה – מה אני רוצה שהממשלה תעשה? יש קריאה של יושבת-ראש האופוזיציה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ושל חבר הכנסת חיים כץ לוועדת חקירה פרלמנטרית שתכנס את כל המומחים, שתמצא פתרונות מערכתיים, כי אי-אפשר פה לתת פתרון רק לנקודה כזאת ואחרת, זה ממש כשל רב-מערכתי. אני קוראת לממשלת ישראל. האחרון – בדיוק אנחנו מדברים פה על יום השנה להירצחו של ראש הממשלה, זיכרונו לברכה, יצחק רבין – הוא היה האחרון במדינת ישראל שהצליח לעשות תוכניות ארוכות-טווח, ואני עדיין שומעת את זה בכל מקום שמסתובבים, של תשתיות, של מחשבה לטווח ארוך. אני קוראת לממשלת ישראל – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <מיכל בירן (העבודה):> – – לנסות לעשות צעד בכיוון ולנסות לפתור את משבר הפנסיה הקרב ובא. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת יצחק כהן מש"ס. שלוש דקות. בבקשה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, השר בנט, אני רוצה לפתוח את דברי דווקא בפרישתו של היועץ לביטחון לאומי יעקב עמידרור ובסקירה שלו אתמול לפני השרים והקבינט הביטחוני. אדם שיש לו ככל הנראה כל כך הרבה ניסיון צבאי וביטחוני, בוחר להצהיר הצהרות מסוימות בפרישתו. אני חושבת שבסופו של דבר הדברים שנאמרו אתמול, ראוי שניקח אותם ברצינות בבית הזה. עמידרור אמר שכישלון המשא-ומתן שמתנהל עם הפלסטינים, אם יהיה כישלון, יוביל לבידודה של ישראל בזירה הבין-לאומית, ויהיו לכך השלכות בין-לאומיות. ואני אומרת שיש פה בבית הזה הרבה אנשים שמחזיקים בעמדה שהמשא-ומתן הזה מלכתחילה נועד לכישלון, שהמשא-ומתן הזה הוא פיקטיבי. למה למהר? למה למהר להספיד את המשא-ומתן כאשר אנחנו מבינים שאם הוא ייכשל יהיו לכך השלכות כל כך כבדות וקשות על ישראל? אני חושבת שאף אחד בבית הזה לא יכול לטעון שהיועץ היוצא הוא אדם קיצוני, מפחיד, אדם שנוטה ללכת לכיוון מסוים. מדובר באדם מאוד מאוד אחראי, וכשהדברים, כפי שאמרתי, נאמרים מפי אדם עתיר ניסיון מבחינה ביטחונית, כאמור כדאי שניקח את זה מאוד ברצינות. ואני לא מתעלמת מאותם דברים שאמר אבו מאזן בשבוע שעבר. אני עדיין לא התאוששתי, אף שעדיין יש פה אנשים שאומרים שמדובר במנהיג כריזמטי, בעל אחריות. נכון, זה מאוד מצער שכאשר שוחררו המחבלים, המרצחים, הוא בחר דווקא לבוא ולומר שהוא ימשיך לפעול במהלך המשא-ומתן הזה עד שחרור האסיר האחרון, המחבל, המרצח האחרון. הרי ברור לכולנו שאין לזה אחיזה במציאות. עם זאת ואף-על-פי-כן אנחנו כן צריכים לתת כל שביכולתנו, במסגרת המגבלות, כדי שהמשא-ומתן הזה יצליח – – <היו"ר אחמד טיבי:> מאז לא התאוששת? <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – כי אפשר לנהל מדיניות – – – <היו"ר אחמד טיבי:> מאז לא התאוששת? <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> מה? <היו"ר אחמד טיבי:> הספקת להתאושש? <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> עדיין לא התאוששתי. האמת שזו הייתה אכזבה, אכזבה רצופה, וכאשר אני, כמי שיש לה ניסיון, מבחינת הסברה – עשיתי הסברה עשר שנים בחו"ל – אני יכולה לומר לכם שאנחנו יכולים להחזיק במדיניות פנים, אבל אם אנחנו לא נתייחס לעובדה שאנחנו ממשיכים להיות מבודדים, אף שסגן השר אקוניס אמר שאנחנו לא מבודדים, הרי גם ההתבטאות והדברים שאמרה שרת החוץ של דרום-אפריקה, ותוסיפו לזה את ההתרעמות של כולנו על הסנקציות שהטיל האיחוד האירופי, הרי ברור שמדינת ישראל לא יכולה להתעלם מהעובדה שמבחינת הזירה הבין-לאומית אנחנו כן נמצאים במקום שאנחנו לא רוצים למצוא בו את עצמנו. אף אחד מאתנו לא שואף לנישואים מוצלחים, וכפי שאמר יושב-ראש סיעתי, יאיר לפיד, אנחנו בסך הכול רוצים גירושים הוגנים. ויותר מזה, אני חושבת שישראל צריכה לתת אופק לישראל חזקה עם תקווה, כדי שגם הדור הצעיר ירגיש שהוא יכול לחיות כאן ממקום של תקווה ולא ממקום של אותם משפטים כמו "אנחנו חיים בשכונה קשה". נדמה לי שבנימה הזאת כדאי להודות לעמידרור על כל מה שהוא תרם מהבחינה הביטחונית, ואני בטוחה שעוד היד נטויה. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> ואני מודה לך. חבר הכנסת יצחק כהן. אחריו – חבר הכנסת ליצמן. למרות הכול, רק שלוש דקות. <יצחק כהן (ש"ס):> ואף-על-פי-כן. אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, הנושא של הצעת האי-אמון מטעם סיעת ש"ס מוגדר פה בדף שאני מחזיק ביד: הממשלה משחררת מחבלים עם דם על הידיים תמורת בניית בתים. יש סתירה פנימית במשפט הזה, כיוון שהממשלה משחררת מחבלים עם דם על הידיים בלי שום תמורה. אין פה שום תמורה. ולו הייתה איזו חלופה אחרת, למשל הקפאת בנייה בהתנחלויות המבודדות, כנראה לא היו משחררים מחבלים עם דם על הידיים, וכן היו בונים בירושלים ובגושי ההתיישבות, כיוון שאיכשהו זה בקונסנזוס הבין-לאומי. אבל גם אוכלים את הדג המסריח, גם חוטפים מכות וגם מגרשים מהעיר ואחרי זה מוחים. הבית היהודי מוחה, הוא לא רוצה לשחרר מחבלים. יש עוד שתי פעימות, יש לו הזדמנות נהדרת בשתי הפעימות הבאות, אדוני כבוד השר בנט, לעצור את התהליך. על כל פנים, הזכירה פה הדוברת הקודמת את דבריו של עמידרור. האלוף עמידרור לא בא משורות השמאל, הוא לא בא משורות המרכז, הוא בא דווקא מקבוצה שמזוהה יותר עם הימין. <ישראל חסון (קדימה):> לא מזוהה. <יצחק כהן (ש"ס):> לא חשוב, לא מזוהה, אבל לפחות על-פי הצורה החיצונית שלו. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> על כל פנים, הוא אמר דברים כל כך נכונים. אחד שישב סביב השולחן ושמע ויש לו המידעים אמר: אני מציע לקחת את הרשות ברצינות. לגבי הדיור הציבורי, אדוני חבר הכנסת רובי ריבלין, אני לא מבין; כשהקימו את המדינה, יהודים טובים בארצות-הברית תרמו כסף לסוכנות היהודית שתבנה פה בתים. היא אכן עשתה את זה בצורה יוצאת מהכלל. היא הקימה את חברת "עמידר", "עמיגור", ובנתה פה בתים לעולים חדשים. אף אחד לא ציפה שיבוא יום שהיא תדרוש את הכסף הזה חזרה. כל הכסף מהדיור הציבורי חוזר לסוכנות. דבר הזוי. במקום לבנות אתו בתים חדשים לדיור הציבורי, יש פה תהליך הזוי, כי אף אחד לא ביקש את הכסף הזה. אותם יהודים שבשנות ה-50 המוקדמות תרמו – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> עזוב את החוק האמריקני, הוא לא מעניין אף אחד. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא האמריקני, החוק שנתקבל פה בכנסת, נתקבל בהסתייגות שהגיש מי שהגיש אז, כולנו התנגדנו לו והוא עבר. <יצחק כהן (ש"ס):> אנחנו לא. זה חמור מאוד. זה חמור מאוד. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> הוא לא עבר את ועדת הכספים. <יצחק כהן (ש"ס):> אני הבאתי את זה פעם אחת, כשזה יצא לדרך, לוועדת ביקורת המדינה. היום יותר ויותר חברים בבית הזה מבינים שהדיור הציבורי הולך ואוזל, והכסף משום מה זורם חזרה לסוכנות. מה היא עושה עם זה? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> הם תרמו לדיור הציבורי. <יצחק כהן (ש"ס):> תרמו את זה. תרמו. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> צריך להשקיע את זה בדיור הציבורי. <יצחק כהן (ש"ס):> בדיור ציבורי חוזר. זה התהליך. אם היו שואלים את אותם יהודים שתרמו, היו אומרים: תמשיכו לבנות דיור ציבורי. 2.4 מיליארד שקל חוזרים לסוכנות. מישהו בבית הזה יכול להסביר לי מה זה? <מיקי לוי (יש עתיד):> איפה הכסף? <יצחק כהן (ש"ס):> אצל הסוכנות. יותר הזוי. יותר הזוי. מגיע נציג משרד השיכון, מבקש מוועדת הכספים אישור על 20 מיליון שקל. למה? – זה כמו הבדיחה של "הגשש" – לשפץ דיור ציבורי, הוא רוצה למכור אותו. המדינה תשקיע עכשיו 20 מיליון בשיפוץ הבתים, תמכור אותם. לאן ילך הכסף? לסוכנות. אתה יכול להסביר לנו, סגן השר? <היו"ר אחמד טיבי:> אני אסביר לך בהזדמנות אחרת. <יצחק כהן (ש"ס):> עכשיו עוד מילה אחת. היה היום בוועדת הפנים דיון הזוי לגמרי בנושא הר-הבית. רבותי, אני אומר מעל הדוכן הזה: העלייה להר-הבית אסורה ליהודים על-פי ההלכה. כל גדולי הדור, בראשם הרב עובדיה יוסף שליט"א, זכר צדיק וקדוש לברכה – עוד קשה לי לדבר עליו בלשון עבר – פסק בספרו "יביע אומר" שהעלייה להר-הבית אסורה. היו פה חברים מהבית היהודי שהביאו את הפסק של הרב דב ליאור, כך הם אמרו, שהוא כן מתיר, אבל הם לא שומעים לרב דב ליאור, מכיוון שאני מחזיק פה מכתב של הרב דב ליאור שכותב כך: "אני מוצא לנכון להודיע בזה שלדעתי, על-פי תורתנו הקדושה, אין לתמוך לא בחוק רישום הנישואין ולא בחוק הגיור העומדים על הפרק, זאת כדי לשמור על קדושת המחנה של עמנו בדור הזה ובדורות הבאים"; על החתום: הרב דב ליאור. אז מתי שנוח להם הם שומעים לרב דב ליאור, מתי שלא נוח להם, לא שומעים לרב דב ליאור. אז בבקשה, עשה לך רב וקנה לך חבר. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, חבר הכנסת איציק כהן. חבר הכנסת ליצמן. אחריו – חבר הכנסת מצנע. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, את החוקים שחברי כנסת מסיעות שונות יוזמים בימים האחרונים על הגיור, על הנישואין, על כל מיני דברים אחרים – לציבור החרדי זה לא יזיק, כי אתם תגרמו לעצמכם שאנחנו נעשה ספר יוחסין. זה מה שאתם הולכים לעשות עם כל החוקים. אנחנו, הציבור החרדי, אם תמשיכו בכל החוקים האלה, אין מנוס, נצטרך לעשות את ספר היוחסין. מובן שהדברים האלה תלויים במועצת גדולי התורה, זה לא שאלה של פוליטיקאים, לא שאלה שלי, לא של אף אחד, אנחנו לא מחליטים על זה, אבל זה ברור, לאור ההתייחסות בימים האחרונים, בשבועיים האחרונים, לכל מיני חוקים, אני בטוח שהדבר הזה יגרום לשיקול רציני על הנושא הזה. אני רוצה להתייחס לנושא הכלכלה. לאור זה שההכנסות פתאום גדלו – מה זה גדלו? הייתה טעות, בכלל, בחישוב כמה ההכנסות. והייתה טעות גם בגירעון – התחילו ב-40 מיליארד, 35 מיליארד, ירד ל-30 מיליארד, אנחנו אפילו – גם האוצר לא יודע על מה מדובר, עד כמה הגירעון. אם שר האוצר – מיקי, ברוך הבא, סגן שר האוצר – אם משרד האוצר לא יודע כמה הגירעון – הוא התחיל עם 40, ירד ל-35, ירד לעוד פחות, יותר, ואם הוא לא יודע מה הצפי של הכנסות המדינה, שפתאום זה עלה דרמטית – לא דרמטית, פשוט זה היה תכנון של המס, אז – איך הוא יכול לנהל את האוצר? אז פתאום הוא אומר עכשיו שהוא רוצה לעזור לשכבות החלשות, כביכול, בחינוך, בגנים, אבל מתברר שמה שהוא רוצה לעזור, הוא עוזר רק לעשירים. אני חושב שבמדינה לא היה אף פעם מצב כזה שכל יום מביאים את הקללה, חלילה וחס, על היום הקודם, גזירות הן בכלכלה והן בדברים אחרים. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. רשמית סיימת את דבריך. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> רשמית? אני אסיים. לכן אנחנו נצביע בהחלט נגד הממשלה. אין לנו אמון, לא בראש הממשלה, לא בשר האוצר, ואנחנו חושבים שהאשמה היא בראש הממשלה לא פחות מאשר בשר האוצר. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת עמרם מצנע – בבקשה, אדוני. <עמרם מצנע (התנועה):> מכובדי היושב בראש, עמיתי חברי הכנסת, השרים, כן, לא התבלבלתם, אני חבר בקואליציה, ואני גם אצביע אמון בממשלה, אבל יש לי בהחלט ביקורת בלא-מעט נושאים. הנושא שאני רוצה לדבר עליו זה האופן שבו אושר בשבוע שעבר הקיצוץ בקיצוץ של תקציב הביטחון. אני מאלה שחושבים שאכן צריך לרסן את תקציב הביטחון. אני מאלה שחושבים שללא קיצוץ בתקציב הביטחון לא יהיה אפשר באמת לטפל בבעיות החברתיות – חינוך, רווחה, בריאות, יוקר המחיה, דיור, וכל הדברים האלה שאנחנו עוסקים בהם כל כך הרבה, ובעצם משתמשים הרבה במס שפתיים אבל לא עושים את סדרי העדיפויות האמיתיים הנובעים מכך. אני חושב שזהו הכרח, כי אני מאמין שהמציאות הביטחונית, האיומים המיידיים, הקונבנציונליים, על מדינת ישראל בעת הזאת הם הנמוכים ביותר מאז שאני זוכר את עצמי, ולכן זו הזדמנות, וצריך לנצל אותה כדי להעתיק תקציבים מתקציבי הביטחון לאותם נושאים חברתיים. אבל – ופה יש לי שני אבלים מרכזיים: האחד, כל מי שחושב שאפשר רק על-ידי הורדת "שומנים" וטיפול בנקודות של ויכוח ציבורי בעצם להביא תשובה, ואפשר לקצץ את תקציב הביטחון בלי לפגוע בביטחון – אני חושב שאנחנו טועים ומטעים. ולגיטימי לקצץ בתקציב הביטחון, ולגיטימי שמערכת הביטחון תציג בפני הממשלה את המשמעויות הביטחוניות, שכן יש לזה משמעויות ביטחוניות. סך הביטחון או השירות הביטחוני שאנחנו ניתן לתושבי מדינת ישראל לשנים האלה יהיה נמוך יותר, בהתחשב כמובן באיומים ובסיכונים, ואנחנו תמיד מוכנים לקחת איומים וסיכונים, ואני מציע לא ללכת לפתרונות הקלים של: בואו רק נפגע בשימונים, בשמנים, בשומנים, בדברים שאנחנו כאילו מסתכלים ולא מבינים, בדברים הצדדיים, ועל-ידי כך נפתור את הבעיה. אבל הדבר היותר-חשוב שאני רוצה לומר: אני נדהמתי, נעלבתי ונפגעתי מהאופן שבו מרשים לעצמם לא רק פקידי האוצר אלא גם שרים בממשלה להשתלח באנשי הקבע, בחיילים ובצבא. זו לא הדרך. זה דבר שהוא לא ראוי, לא נכון ולא מוצדק. צריך לפגוע בתקציב, צריך לקצץ אותו, צריך לבדוק בדיוק במה ואיך, יש הרבה מאוד פרות קדושות שאפשר בהחלט לשים על השולחן לדיון, אבל אני לא מוכן לקבל בשום אופן את ההתלהמות הזאת על אנשי הקבע, על חיילי הצבא הסדיר, על העובדים אזרחי צה"ל, וכל היתר, שנושאים במשימה הכבדה הזאת של מתן ביטחון לכל אחד מאתנו יום-יום. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר (אומר בשפה הערבית: המכונה אבו חד'יפה. אצלנו בסיעה יש כינויים). שלוש דקות. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, יצא לי לשמוע, איך שהתחילו הנאומים, את חברת הכנסת מהקואליציה, שטה, שמזכירה את פרישתו של האלוף עמידרור, את הסקירה שהוא נתן לשרים ולממשלה על התקופה ואת האמירה שקיבלה כותרות על החרם הבין-לאומי שיהיה אם המשא-ומתן ייקלע לקשיים. אני שואל את עצמי שאלה: כשמינו את עמידרור כדמות מדינית, ביטחונית, הכי מקורבת לראש הממשלה, מינו אותו כאיש סודו של ראש הממשלה. אם אתם ממנים יועצים, אז תקשיבו לקולות שלהם, תקשיבו להצעות שלהם. אז למה אתם ממנים אותם לתפקידים ולא מקשיבים להם? אז מה יצא? האיש הקרוב ביותר לראש הממשלה אומר עצה, אבל הוא אומר את העצה לקראת הסוף, לא בהתחלה. הוא אומר את זה הכי ברור, באופן שלא משתמע לשתי פנים – כישלון המשא-ומתן יביא לחרם בין-לאומי. לא זהבה גלאון אמרה את זה ולא איש שמאל ולא איזה איחוד אירופי. אמר את זה האיש הקרוב ביותר לראש הממשלה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – עמידרור. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עמידרור, ומעמידרור – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני ככה יוצא מנקודת הנחה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אתה יכול להביא פה לסכסוך גדול בשולחן הממשלה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, חבל שהשר בנט לא נמצא, כי לא צריך יועץ לביטחון לאומי. צריך יועץ לביטחון התנחלויות, וזה מה שיוביל. אז כולנו צריכים לשלם את המחיר כדי להשיג ביטחון להתנחלויות. וכאן, איך אומר? כאן קבור הסוד של כל מה שאנחנו רואים. אנחנו עוקבים שבוע אחרי שבוע – אנשים בתוך הממשלה, במיוחד הבית היהודי וכל סמני הימין שנמצאים מצד שמאל שלנו, נמצאים בתוך הממשלה ומדברים נגדה. היום ראינו בסיעת הליכוד – הפחד האיראני. מתחיל ראש הממשלה את הנאום שלו, הרגיל: אסור לי לתת לאנשים לעזוב את ההזיה האיראנית והפחד; אחרת אין לי הצדקת קיום. ממשיך עם אותו פחד איראני. בינתיים אנשים מתים יותר מההפחדה של ראש הממשלה מאשר האיום בפוטנציה. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז מה שאני אומר, כל מי שמעז לדבר על חשיבות תהליך השלום, מייד שמים לו פלסטר על הפה. עכשיו החברים מיש עתיד, אני רוצה לפנות אליהם ישירות, וכבוד השר נמצא כאן. אני אסיים, אדוני, ולא – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תעשה פנייה דרמטית ותסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לעשות פנייה דרמטית? <היו"ר אחמד טיבי:> כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> צווי ההריסה שמחלקים במזרח-ירושלים – אנחנו קראנו. הכי קל, אדוני השר וחברים, לעשות את זה. נכון שיש בנייה בלתי חוקית. אני מודה. אבל האם יש בנייה חוקית בכלל? מה שמקומם אותי, שהחוק לפני המוסר, וזה הדבר שהממשלה הזו מתפארת בו. המוסר, היא קברה אותו בטענה שצריך לתת חיזוק לחוק הפסול שהם מנסים לייצר לעצמם. תודה לך, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, חבר הכנסת פריג'. חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואחריו – חבר הכנסת ברכה. (אומר בשפה הערבית: המכונה אבו סעיד.) <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, אני רוצה להתחיל בדבר שמופנה לכל השפויים שבמדינה הזו, וגם לצעירים כמו אופיר אקוניס – שהחזק לא יישאר חזק והחלש לא יישאר חלש. אתה צריך להאמין אמונה עמוקה במה שאני אומר בקטע הזה. <היו"ר אחמד טיבי:> (אומר בשפה הערבית: משפט חזק.) <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ולכן אנחנו – האמת שהממשלה הזו כוונתה להמשיך את הבנייה בהתנחלויות. ככה אמר חברי באסל גטאס, שהיא מתכוונת. היא לא מתכוונת, היא כבר התחילה וממשיכה לבנות בירושלים ובהתנחלויות. בכוונת הממשלה לחלק את מסגד אל-אקצא, שאתם קוראים לו "הר-הבית". אני לא יודע מאיפה המצאת את הר-הבית, השם הר-הבית. לא יודע. זה מסגד אל-אקצא. (אומר בשפה הערבית: "ישתבח שמו של המסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש אל המסגד הקיצון אשר נָתַנו ברכתנו על סביבותיו"). <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה צריך ללמוד היסטוריה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה אל תפריע לי, אדוני. אל תפריע לי. אתה לא יודע כלום בקוראן. (אומר בשפה הערבית: "ישתבח שמו של המסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש אל המסגד הקיצון אשר נָתַנו ברכתנו על סביבותיו".) <נסים זאב (ש"ס):> הכול שלכם, גם הטרור שלכם. <מיקי לוי (יש עתיד):> אין לך מושג בהיסטוריה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ולכם יש שר שיושב פה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אין לך מושג. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – שהוא יקרא, הוא אומר באמצעות – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> בסורה חמישית פסוק 26 אומר מוחמד, הנביא הנערץ, למי שייכים ארץ-ישראל והר-הבית. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מסגד אל-אקצא מקום קדוש אך ורק למוסלמים. ומר ריבלין, תפנה, תפנה – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אני אומר לך – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אל תפריע לי. אתה מפריע. תפנה – – – ותשאל אותם. אפילו אסור לעלות להר-הבית – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – <רונן הופמן (יש עתיד):> – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – באמצעות – – – שבאה היום בישיבת ועדת הפנים בראשות חברת הכנסת מירי רגב, שניהלה את הדיון בצורה סוערת לחלוטין, ממש בצורה מתלהמת, בלתי אחראית. ממש, כמעט הכריזה מלחמה על כל המוסלמים, על כל הערבים. לחברי כנסת ערבים גם לא ניתנה הזדמנות לדבר בצורה הולמת. ממש מוזר. מה קרה, השתגעתם או מה? מה קרה? אתם מזמינים באמת דברים מאוד חמורים. ככה הבית היהודי מתנהג. – – – בערבית אני אדבר. הבית היהודי, אם ימשיך, בּיח'רבּ בּיותכּם, בּיח'רבּ בּיותכּם ממש. הרי הבית היהודי מחלק את התפקידים. אחד רוצה לחלק את מסגד אל-אקצא והשני הולך ממש לעקור יישובים בדואיים-ערביים בנגב ולהקים על חורבנם ממש יישובים יהודיים. מה זאת אומרת, לקחת את האדמה, לנשל ממנה את אחמד ולהעביר את זה למשה? מה, אתם מדינה דמוקרטית? תתביישו לכם. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד ברכה. אחריו – חבר הכנסת ישראל חסון. בבקשה, חבר הכנסת ברכה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עצם האמירה של ראש הממשלה שאין ניגוד בין המשך ההתנחלויות לבין תהליך השלום, כמובן לא מבטא בורות. זה יכול לבטא צביעות, זה יכול לבטא חוצפה. קורה – כאילו יש מצב שאנשים משני צדדים נושאים ונותנים על נושא מסוים, וצד אחד לועס וגוזר וקוצץ מדי פעם, כל יום וכל ערב, את השטחים שעליהם מתנהל הדיון. אני רוצה לומר לכם, רבותי, שאין מצב שיהיו התנחלויות ותהליך שלום ולא-שלום, כמובן. אבל מה שהפנה את תשומת לבי, האמירה שחוזר עליה ראש הממשלה בתקופה האחרונה, גם אתמול, גם היום, גם בפתיחת מושב החורף, שהבעיה העיקרית היא שהפלסטינים אינם מכירים בישראל כמדינה יהודית. אם בזמנה, ב-2007, בזמן אנאפוליס, כשציפי לבני אמרה את זה – לא נתנה לזה פרשנות, השאירה את הפרשנות לשומע כביכול – אחר כך גם אולמרט, וגם ראש הממשלה נתניהו, בנאומו בבר-אילן, דיבר על התניה, שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינה יהודית, אבל בו בזמן הוא דיבר על נכונות לקבל הקמת מדינה פלסטינית, כמובן מפורזת וכל השאר. ההצהרות האחרונות של ראש הממשלה הן בעצם מחיקה של נאום בר-אילן. נאום בר-אילן, שישראל מתהדרת בו בכל העולם כדי להראות שהיא כאילו קיבלה את הפתרון של שתי מדינות וכאילו הממשלה הנוכחית מנהלת תהליך שלום וחותרת לשלום – באו ההצהרות האחרונות ובעצם מחקו לחלוטין את הדבר המינימליסטי שהיה בנאום בר-אילן. למה? כי ראש הממשלה אומר: אנחנו לא צריכים את ההכרה של הפלסטינים בישראל כמדינה יהודית, אלא אנחנו רוצים שדרך ההכרה הזאת יוותרו הפלסטינים על הדרישות הלאומיות שלהם, כולל זכות השיבה. זאת אומרת, לא רק על זכות השיבה, אלא על הדרישות הלאומיות. מה הדרישה הלאומית המרכזית לצד זכות השיבה? – הקמת מדינה. בעצם נתניהו נסוג מהדבר הפעוט, הזעום, המינימליסטי, שהוא דיבר עליו בנאום בר-אילן. הממשלה הזאת היא ממשלה מסוכנת. היא חושבת שיש לה שעת כושר, שאנשים מקשיבים לה, יש בעולם הערבי מצב של חוסר יציבות, של הר געש פה ושם, והיא רוצה להפנות את העניין לנושא האיראני, אבל יום יבוא, ואכן יבוא, שישראל תצטרך לתת את התשובה על מהות השלום עם הפלסטינים. נתניהו, דרך האמירות האלה, בעצם מביא אותנו לעימות הבא. ואני, אף שאני לא נוהג לבקר כניסה למשא-ומתן, אף שאני יודע שהיסוד של המשא-ומתן הוא רעוע, ואף שאני יודע שהרשות הפלסטינית הלכה למשא-ומתן הזה תחת לחץ, בלי לקבל שום התחייבות רצינית מממשלת ישראל, על אף זאת, בעצם ההצהרות של נתניהו מרוקנות את התהליך המדיני מכל תוכן, גם התוכן הסמי-קולוניאליסטי, ציוני, אני לא יודע מה – אפילו מזה הוא מתרוקן, ונשאר שהפלסטינים, בעצם, דרך הדרישה מהם להכיר בישראל כמדינה יהודית, נדרשים לוותר על השאיפות הלאומיות שלהם, כולל זכות השיבה. דבר כזה לא רק שלא מקדם שלום, אלא יביא לעימות הבא, והאחריות תהיה כל כולה על ממשלת ישראל ועל בנימין נתניהו. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת ישראל חסון; אחרון הדוברים, אם לא יהיה נציג של ישראל ביתנו. סגן השר אקוניס יסכם. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני ממש מצטער שחבר הכנסת טלב אבו עראר לא נמצא – – – <קריאה:> הוא כאן. <ישראל חסון (קדימה):> או, הנה הוא הגיע. חבר הכנסת טלב אבו עראר, שמעתי אותך בקשב רב, ואני חייב לומר לך שהאופן שבו אתה דיברת פה, או שהוא פוליטי – בכל אופן, על-פי ההלכה המוסלמית, על-פי הפרשנים הגדולים ביותר של הקוראן, אין דיון לגבי קיומו של ה"הייכל". ואתה יודע את זה, ב"תפסיר אלטברי" – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> יש, יש דיון. <ישראל חסון (קדימה):> אין שום דיון. אני אגיד לך יותר מזה, גם ב-100 השנים הראשונות – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> יש, אבל לא ידוע, במקום לא ידוע – – – ועד שיבוא המשיח, יגיד לכם איפה הוא. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> יבוא המשיח נשאל אותו. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה בדיוק כתוב כך – – – עד שיגיע המשיח – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> יבוא המשיח נשאל אותו. <ישראל חסון (קדימה):> טלב – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <ישראל חסון (קדימה):> טלב, אני מזמין אותך – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שיבוא, יגיד לך איפה, בסדר – – – <קריאות:> – – – <ישראל חסון (קדימה):> – – אני מזמין אותך, תקשיב לי – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> תשאל אותו – – – <נסים זאב (ש"ס):> המשיח נמצא פה בכנסת, הוא יושב על הדוכן. <ישראל חסון (קדימה):> – – אני מזמין אותך לערב שאני מוכן – אני מוכן בערב שתקדיש לי – – <קריאות:> – – – <ישראל חסון (קדימה):> – – תקדיש לי לא יותר משלוש שעות, אבל גם לא פחות, ואני אביא לך את כל המובאות בהלכה האסלאמית לקיומו של ה"הייכל" על הר-הבית. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <ישראל חסון (קדימה):> על הר-הבית. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <ישראל חסון (קדימה):> רגע, חכה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <ישראל חסון (קדימה):> תקשיב – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – נתונים בשטח. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <ישראל חסון (קדימה):> עזוב, זה מעבר לפסוק, כל הפירושים. יש לי בשבילו ספר שלם של איזה אחד, מאוד חכם – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מי האחד הזה, יהודי או ערבי? <ישראל חסון (קדימה):> תקשיב, תקשיב, אתה יכול לצעוק, אבל אני רוצה שתיתן לי להשלים; א. אני יכול לקיים את אתך את הדיון הזה ולהביא לך את המובאות ההלכתיות האסלאמיות, ספר שקוראים לו – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לפי מה שאתה אומר זה בניגוד לפסק הלכה שלך, זה בניגוד להלכה שלך. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לאפשר לחבר הכנסת חסון להמשיך. אל תפנה את הדברים אליו אם אתה לא רוצה שהוא יפריע לך. <ישראל חסון (קדימה):> תקשיב. אני אפנה. <היו"ר אחמד טיבי:> אוקיי. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הוא שואל – – – <ישראל חסון (קדימה):> בסדר, אבל תן לי גם להגיב. <היו"ר אחמד טיבי:> טלב אבו עראר הוא אדם מנומס – כשאתה שואל, הוא עונה. <ישראל חסון (קדימה):> טלב, תקשיב. אני ממליץ לך לחפש ספר שנקרא "פדאיל אלקודס". תקרא את "פדאיל אלקודס"; כך קוראים לזה. תקרא, זה ספר מעניין מאוד שבו תמצא הרבה מאוד מאוד מאוד אסמכתאות להכרה האסאלמית בקדושת ירושלים ליהדות. תקרא, נדבר אחרי זה. הדבר השני, ביום שאתה עומד פה, מעל הבמה הזאת, ואתה אומר את האמירה שלך, שהיא ברמת אמונה, אני מציע לך: אף פעם אל תקיים דיון על אמונה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <ישראל חסון (קדימה):> רגע. לך יש אמונה שאני צריך לכבד אותה, ולי יש אמונה שאתה צריך לכבד אותה. ביום שאתה מבטל את האמונה שלי, אז נפתלי בנט צודק. אני אומר לך, כל עוד אתה לא מבטל את האמונה שלי, אני יכול להתווכח עם נפתלי בנט; השר בנט, סליחה. ביום שאתה מבטל את האמונה שלי, אז הוא צודק. ואני אומר לך, אל תתחיל בעניין הזה, בדיון ברמה האמונית, כי אני אומר לך, לאף אחד לא יצמח טוב. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זו אמונה – – – של המוסלמים ולא של היהודים – – – תאמין או שלא תאמין – – – אל-אקצא של המוסלמים – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת ישראל חסון, אני אתן לך עוד חצי דקה. <ישראל חסון (קדימה):> לא, זה לא פייר. זה לפחות עוד דקה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. <ישראל חסון (קדימה):> ואני אומר לכם את הדבר הבא – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> רוב המוסלמים – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת אבו עראר, אנא, תן להמשיך עוד דקה. בבקשה, חבר הכנסת חסון. <ישראל חסון (קדימה):> הדבר השני שאני מוכרח לומר, כמו שחברי חבר הכנסת מצנע אמר שהוא חבר הקואליציה והתבטא, אני חבר האופוזיציה, ואני מופתע מחברי לאופוזיציה. אני אומר לכם למה. מתקיים תהליך – האופוזיציה לא מתנגדת לתהליך; שמעתי את חבר הכנסת ברכה, אני לא מבין את מה הוא תוקף, על מה הוא תוקף, מה התקיפה. מישהו מאתנו יודע מה מתרחש היום בשולחן המשא-ומתן? על מה אנחנו תוקפים? טוב, להוציא יוצאים מהכלל. על מה אתם תוקפים? על מה הדיבור פה? מה ההתנפלות הזאת? לשאול – כל אחד מדבר פה מהרהורי לבו. אני אומר לכם, במקום לשבת כאופוזיציה שרוצה להגיע להסכם, לפי תפיסתה, ולחזק את ראש הממשלה, עומדים פה ותוקפים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. <ישראל חסון (קדימה):> תודה לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ישראל חסון. אני מזמין את סגן השר חבר הכנסת אופיר אקוניס, המקשר בין הממשלה לכנסת, לסכם את הדיון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, אני מבקש לפתוח בתיקון, ואני רוצה להודות לשר הכלכלה שהסב את תשומת לבי. אכן, במגילת העצמאות אין הגדרה. ההגדרה "יהודית ודמוקרטית" איננה קיימת, אבל הרוח כמובן נשמרת. המגילה בהחלט מדגישה, אדוני היושב-ראש, יותר מפעם אחת, את הקשר ההדוק, הבלתי ניתן לניתוק, בין העם היהודי לארץ-ישראל, שבה הוא עוצב לעם, ומתוך הקשר ההיסטורי והמסורתי, כפי שנאמר, חזרו היהודים להיאחז במולדתם העתיקה, והמדינה הוקמה ופועלת כמדינה יהודית ודמוקרטית. והתיקון הזה אני חייב בו ראשית לפרוטוקול ושנית לציבור, שאותו הטעיתי, שלא בכוונה, בניסוח המדויק של הדברים. אדוני היושב-ראש, נדמה לי שהתקיים פה הערב אחד מהדיונים החשובים ביותר, אולי, שהתקיימו במליאה בשנים האחרונות, דיון חשוב ביותר, שבו נחשפו העמדות האמיתיות של כמה מחברי הכנסת מן הסיעות הערביות. הדברים האלה הם חשובים, חבר הכנסת ריבלין, משום שאפשר להתייחס אליהם כאל קצף על פני המים, ואני לא הייתי מציע לאף אחד מאתנו – לא אלה שישבו כאן, אדוני היושב-ראש, ולא אלה שלא ישבו כאן – להתייחס אליהם כך, משום שנחשפו פה אמיתות רציניות ביותר לגבי התפיסה של חלק מחברי הכנסת מן הסיעות הערביות. אדוני היושב-ראש לשעבר ריבלין, זה לא משנה אם המפלגה היא קומוניסטית או אינה קומוניסטית. זו הייתה רק הערת אגב על התפיסות. זה ממש לא משנה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא דיברתי על המפלגה. דיברתי – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> על התפיסות של חבר הכנסת אגבאריה. זה בסדר. אין בעיה. הבעיה היא לא אם הוא מביע אותן במפלגה קומוניסטית או מביע אותן במפלגה אחרת. הבעיה היא מה הן העמדות. אדוני היושב-ראש, אנחנו נחשפנו, ואני מציע – אני יודע שהדיונים הללו עוברים, הם לא מסוקרים, לא מתקיים עליהם, אדוני היושב-ראש, שום דיון ציבורי, אבל חשוב מאוד לכל אחד, השר פרי, לקחת את הסטנוגרמה ולקרוא על מה אנחנו מדברים. האם הסכסוך כפי שאתה אולי, וחבריך, חלקם, חושבים שהוא על קווי 67', או שהסכסוך הוא הרבה יותר עמוק. השר פרי, אתה לא היית כאן כדי לשמוע שבתפיסתם של חברי כנסת מן הסיעות הערביות הסכסוך איננו על קווי 67', הסכסוך הוא על קווי 47'. הסכסוך הוא על עצם קיומנו כאן. אתה צריך לקרוא – אני יודע שאתה נדהם. זה מדהים אותך. אתה עסקת גם בדברים חשובים ביותר, בשירותי הביטחון, אינני יודע כיצד זה היה בשלהי שנות ה-80, כאשר מונית, ובתחילת שנות ה-90, אבל כדאי מאוד מאוד להקשיב לדברים. בעצם, במידה מסוימת, אדוני היושב-ראש, הוויכוח איננו על שתי מדינות לשני עמים; הוויכוח שנחשף כאן אחר-הצהריים הוא על שתי מדינות לעם אחד, כאשר חלק מחברי הכנסת הערבים רוצים – זה מה שאתה רוצה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> או מדינה אחת לשני העמים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אגב, אני מודה לך. חבר הכנסת אגבאריה, אני מאוד מודה לך. אני חושב שעשית היום – אגב, אני מדבר בשיא הרצינות – שירות חשוב מאוד למיליוני ישראלים. זה לא יגיע. הוויכוח שהיה פה היום לא יגיע למיליוני ישראלים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה לא תשים מילים בפי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני לא שם מילים בפיך. אתה שמת מילים בפיך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> תחזור לפרוטוקול ותבדוק מה אני דיברתי. אתה לא – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה, וחבר הכנסת אבו עראר, וחבר הכנסת באסל גטאס, וחבר הכנסת ברכה, ואחרים, בעצם חשפתם על מה הדיון האמיתי: האם תהיה מדינה פלסטינית לשיטתכם, נקייה מיהודים, בקווי 67', ומדינה דו-לאומית, לא מדינה יהודית, בקווי 47'. אדוני היושב-ראש, במידה רבה אני רוצה להודות לחברי הכנסת הערבים על שחשפו את האמת הזאת, ואנחנו כולנו נדע כיצד לבוא גם להמשך הדיון בנושאים הבין-לאומיים שעומדים על סדר-היום. אדוני, אני אבקש מחברות וחברי הכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לסגן השר חבר הכנסת אופיר אקוניס. חברי הכנסת, אנחנו נתחיל להצביע על הצעות האי-אמון. נא לשבת. מי שמעוניין ודאי להצביע, נא לשבת. כישלון הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי – מטעם סיעת העבודה. והמועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת שלי יחימוביץ. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 32 נגד – 56 נמנעים – אין הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 32 בעד, 56 מתנגדים, ואין נמנעים. הצעת האי-אמון מטעם סיעת העבודה לא התקבלה. מטעם מרצ ויהדות התורה: מדיניות הממשלה בשטחים. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות מרצ – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 34 נגד – 56 נמנעים – אין הצעת סיעות מרצ – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 34, מתנגדים – 56, ואין נמנעים. גם הצעת האי-אמון מטעם מרצ ויהדות התורה לא התקבלה. הממשלה משחררת מחבלים תמורת בניית בתים – מטעם ש"ס, והמועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 29 נגד – 54 נמנעים – אין הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 29 בעד, 54 מתנגדים, ואין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת האי-אמון מטעם סיעת ש"ס לא התקבלה. ההצעה האחרונה היא: כוונת הממשלה לבנות מאות יחידות דיור בהתנחלויות ובירושלים – בל"ד, רע"ם-תע"ל-מד"ע וחד"ש. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 36 נגד – 56 נמנעים – אין הצעת סיעות בל"ד–רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 36 בעד, 56 מתנגדים, ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון מטעם סיעות בל"ד, רע"ם-תע"ל-מד"ע וחד"ש לא התקבלה, ולכן הנשיא לא יבקש מחבר הכנסת זחאלקה להרכיב את הממשלה. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון), התשע"ב–2012> [מס' מ/670; "דברי הכנסת" ה-18, מושב רביעי, חוב' כ"א, עמ' 27672.] <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012> [מס' מ/697; "דברי הכנסת" ה-18, מושב רביעי, חוב' ל"ד, עמ' 30166.] <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק משק הדלק, התשע"ב–2012> [מס' מ/708; "דברי הכנסת" ה-18, מושב רביעי, חוב' ל"ו, עמ' 30889. ] <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 65) (הסדר טיעון), התש"ע–2010> [מס' מ/536; "דברי הכנסת" ה-18, מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 12209.] <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו נמשיך בסדר-היום: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות חוק מסוימות. מי מוסר את ההודעה? סגן השר אופיר אקוניס. בבקשה, אדוני. כרגע מדובר רק בהודעה מטעם הממשלה. בבקשה, אדוני. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, הממשלה מבקשת להחיל דין רציפות על הצעות החוק כדלקמן: ההצעה הראשונה היא הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון), התשע"ב–2012; ההצעה השנייה היא הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012; ההצעה השלישית היא הצעת חוק משק הדלק, התשע"ב–2012 – הצעת חוק – מספרה לא חשוב, והצעת החוק הרביעית היא הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 65) (הסדר טיעון), התש"ע–2010. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אופיר אקוניס. ברור שאנחנו נשמע את עמדת הסיעות ונוכל להצביע לאחר מכן, כשיעבור פרק הזמן הנדרש. <הצעת חוק לתיקון פקודת מחלות בעלי-חיים (מס' 6), התשע"ד–2013> [מס' מ/770; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ', עמ' 4067; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק לתיקון פקודת מחלות בעלי-חיים (מס' 6), התשע"ד–2013, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת פרופסור אבישי ברוורמן. אבישי ברוורמן, פעם ראשונה. בבקשה. יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת אבישי ברוורמן יציג את הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת מחלות בעלי-חיים (מס' 6), התשע"ד–2013, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק, שיזמה הממשלה, נועדה בעיקרה לקבוע הסדר חדש לעניין מתן פיצוי בשל המתת בעל-חיים הנגוע במחלה. פקודת מחלות בעלי-חיים [נוסח חדש], התשמ"ה–1985, שאותה מוצע לתקן בהצעת חוק זו, מסדירה את סמכויות השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר – אני לא רואה פה את השר שמיר, אני מבין שהוא בווייטנאם או ביפן, אבל בטוח שנציגיו פה – בכל הקשור למניעת הפצתן של מחלות בקרב בעלי-חיים והעברתן לבני-אדם. במסגרת סמכויות אלה רופא וטרינר ממשלתי רשאי להורות על המתת בעל-חיים הנגוע במחלה, או להביא להמתתו. הפקודה קובעת הסדר של פיצוי ממשלתי במקרה זה, ולפיו אוצר המדינה מחויב לשלם פיצויים לבעליו של בעל-החיים שהומת, המוגדר בפקודה כמי שהיה רשאי למכור את בעל-החיים טרם המתתו. מאחר שברוב המקרים מדובר בחקלאים העוסקים בגידול בעלי-חיים בהיקף רחב, ניתן לראות בהסדר הפיצויים הקבוע בפקודה הן תמריץ לשיתוף פעולה עם הרשויות למניעת התפשטותן של מחלות והן סיוע לחקלאים שנקלעו למצוקה כלכלית עקב התפרצות המחלות. עם זאת, יובהר כי אין מדובר בפיצוי נזיקי, אלא בפיצוי הנועד להשיב לבעלים את ערכו הכלכלי של בעל-החיים טרם המתתו, בכפוף למגבלות תקציביות כפי שאפרט בהמשך דברי. הגורם המוסמך היום לקבוע את סכום הפיצויים הוא רופא וטרינר ממשלתי, שמעריך את שוויו של בעל-החיים שהומת ומחליט בהתאם לכך על סכום הפיצויים שיינתנו בכל מקרה ומקרה, בכפוף לתקרה, אדוני שר החקלאות לשעבר – סכום מרבי של פיצויים – שקובע שר החקלאות ופיתוח הכפר לגבי כל סוג או מין של בעל-חיים. ההסדר לעניין פיצויים מאזן, אם כן, בין הצורך למתן את הפגיעה בזכות הקניין, הנגרמת לבעליו של בעל-החיים שהומת, בפרט לאור מעמדה החוקתי של זכות הקניין, לבין שיקולים תקציביים הבאים לידי ביטוי בקביעת תקרה לפיצוי. מאחר שלצורך הערכת שווי נדרשת גם מומחיות כלכלית, התפתח בשנים האחרונות נוהג שבו רופא וטרינר ממשלתי מעריך את שוויו של בעל-חיים שהומת וקובע את סכום הפיצויים בהתייעצות עם ועדה מקצועית במשרד החקלאות ופיתוח הכפר. בהצעת החוק מוצע לעגן בחקיקה את הקמתה ועבודתה של ועדה מקצועית זו, שתיקרא הוועדה לבדיקת בקשות לתשלום פיצויים, ולהעביר אליה את הסמכות להעריך את שווי בעל-החיים שהומת ולקבוע בהתאם לכך את סכום הפיצויים. הוועדה תורכב מאנשי מקצוע שיהיו עובדי משרד החקלאות ופיתוח הכפר. בעת הדיון בהצעת החוק החליטה ועדת הכלכלה, לבקשת נציגי החקלאים, להוסיף להרכב הוועדה משקיף שימונה בהתייעצות עם הארגון המייצג את רוב החקלאים. המשקיף יהיה איש סגל אקדמי בכיר שאינו רופא וטרינר, והוא יוזמן לכל דיוני הוועדה, אך לא תוקנה לו זכות הצבעה. לפי המוצע, הוועדה תקבע את סכום הפיצויים שיינתנו בהתאם לנוסחאות ואמות מידה שייקבעו בתקנות שיתקין שר החקלאות ופיתוח הכפר, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת. עוד מוצע לקבוע כי על החלטת הוועדה לבדיקת בקשות לתשלום פיצויים ניתן יהיה לעתור לבית-המשפט לעניינים מינהליים. בשנים האחרונות הוגשו לא אחת בקשות לפיצויים בעקבות מגפות המוניות שהביאו להמתת מספר רב של בעלי-חיים נגועים וגרמו להשתת עלויות כספיות משמעותיות, בהיקפים חריגים ובלתי צפויים, על אוצר המדינה. לצד הצורך להקל את הנטל התקציבי שעלול להיות מוטל על המדינה במקרים האלה, יש לעודד את המגדלים לשתף פעולה עם הרשויות ולנקוט את כל הצעדים הנדרשים למניעת מחלות, שכן האחריות לגידול בעלי-החיים מוטלת בסופו של דבר על כתפיהם. לפיכך מוצע לקבוע הסדר חדש לעניין סייגים למתן פיצויים לפי הפקודה. ראשית, מוצע לקבוע כי לא ישולמו פיצויים כאמור אם שר החקלאות ופיתוח הכפר קבע בתקנות, לגבי סוג מסוים של בעל-חיים ולגבי מחלה מסוימת, כי ישנו הסדר ביטוחי חלופי שמכוחו יקבלו החקלאים פיצוי נאות בשל המתת בעלי-החיים שבבעלותם, וכן כי השתתפות המדינה בדמי הביטוח היא בשיעור הולם. נכון להיום, שיעור השתתפות המדינה בפרמיה לעניין ביטוח מחלת הניוקסל בענף העופות הוא 80%. ההסדר המוצע עשוי לשפר את מערך התשלומים לחקלאים, שיוכלו לקבל את הפיצויים המגיעים להם מחברת הביטוח עם קרות האירוע וללא תלות בתקציב המדינה. בנוסף, יש בתיקון המוצע כדי ליצור ודאות תקציבית עבור המדינה, שכן שיעור ההשתתפות של המדינה בדמי ביטוח יהיה קבוע וידוע מראש, ללא קשר להיקף הנזק. שנית, מוצע לתקן את הסייגים הקיימים היום למתן פיצויים לפי הפקודה. הפקודה קובעת היום כי לא יינתנו פיצויים למי שהפר, לדעת מנהל השירותים הווטרינריים, הוראות לפי הפקודה, והצורך בהמתת בעל-החיים נובע מהפרת הוראות כאמור. ההסדר הקיים יצר בקרב החקלאים תמריץ שלילי לנקיטת אמצעים למניעת מחלות, שכן לא אחת הופרו הוראות הפקודה, כגון הוראות לעניין ניקוי וחיטוי מבנים, אך היה קושי להוכיח קשר סיבתי קונקרטי בין הפרת ההוראות לבין הצורך להמית את בעל-החיים הנגוע. בהקשר זה יצוין כי במרבית המקרים לא ניתן להצביע על גורם אחד להתפרצות מחלה. על רקע זה המליץ צוות מקצועי במשרד החקלאות ופיתוח הכפר להקל את נטל ההוכחה הנדרש ולא לדרוש קשר סיבתי כאמור. בהתאם לכך, מוצע לקבוע כי הוועדה לבדיקת בקשות לפיצויים תוכל לדחות בקשות לפיצויים, או להורות מטעמים מיוחדים על פיצויים בשיעור חלקי, אם קבעה כי הופרה הוראה מהותית לפי הפקודה – ציפי, זה יכול לעזור לך במשא-ומתן אם תקשיבי – והוכח להנחת דעתה שההפרה תרמה באופן מהותי להפצת המחלה שבשלה הומת בעל-החיים. מאחר שמדובר במתן שיקול דעת רחב ביותר לוועדה זו, שיש בו כדי להכריע בעניין עצם הזכאות לקבלת פיצויים ולגבי סכומם, החליטה ועדת הכלכלה כי סמכויות הוועדה לבדיקת בקשות לתשלום פיצויים בעניין זה יופעלו בהתאם לתקנות שיתקין שר החקלאות, באישור ועדת הכלכלה. בתקנות אלה ייקבעו סוגי הוראות שיראו אותן כהוראות מהותיות לעניין זה, וכן אמות מידה למתן פיצויים בשיעור חלקי. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק כוללת נושאים נוספים שאזכיר בקצרה, מפאת קוצר היריעה. הנושא הראשון נוגע לחקיקת משנה מכוח הפקודה. לפי המצב המשפטי היום, כל הפרה של הוראות הפקודה או תקנות לפיה היא עבירה פלילית שלצדה עונש של שנת מאסר, ולפיכך, בהתאם להוראות סעיף 2(ב) לחוק העונשין, התשל"ז–1977, מובאות כל התקנות לפי הפקודה לאישור ועדת הכלכלה. כדי לקבוע ענישה מידתית יותר ולהימנע מהצורך להביא כל תיקון תקנה לפי הפקודה לאישור ועדת הכלכלה, ביקשה הממשלה להסמיך – – – <היו"ר אחמד טיבי:> דקה, דקה, חבר הכנסת ברוורמן, דקה. רבותי, הדיון לא יכול להימשך ככה. תראו, כל אחד – זה הפגנות צד, עומדים בצד. רבותי השרים. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> תושיב אותם – – – <היו"ר אחמד טיבי:> רבותי השרים, נא לשבת או לצאת. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני מודה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא לכבד את הדובר. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני מודה לחבר הכנסת, היושב-ראש, אחמד טיבי, שכבוד הצעת החוק הזאת – – <היו"ר אחמד טיבי:> הצעת חוק חשובה. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – כבוד החקלאים וכבוד בעלי-החיים המומתים עומד בה על הפרק. מובן שהמשא-ומתן לגבי מי יהיה שר החוץ הבא או אם יהיה שר החוץ הבא, הוא מאוד חשוב, אבל עדיין אנחנו רוצים, אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר רובי ריבלין, למלא אחר תפקידנו כחברי כנסת. אתה תורה לי, אדוני היושב-ראש, מתי להמשיך, אני – – – <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, אדוני, נא להמשיך. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> נא להמשיך. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אם כך, אני חוזר. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מזכיר, הצעת החוק כוללת כמה נושאים שאזכירם בקצרה, מפאת קוצר היריעה. הנושא הראשון נוגע לחקיקת משנה מכוח הפקודה. לפי המצב המשפטי היום, כל הפרה של הוראות הפקודה או תקנות לפיה היא עבירה פלילית שלצדה עונש של שנת מאסר, ולפיכך, בהתאם להוראות סעיף 2(ב) לחוק העונשין, התשל"ז–1977, מובאות כל התקנות לפי הפקודה לאישור ועדת הכלכלה. כדי לקבוע ענישה מידתית יותר ולהימנע מהצורך – אני וחברי לא אוהבים עודף רגולציה וביורוקרטיה, אנחנו רוצים רק את הכללים להעביר בוועדת הכלכלה – להביא כל תיקון תקנה לפי הפקודה לאישור ועדת הכלכלה, ביקשה הממשלה להסמיך את שר החקלאות ופיתוח הכפר לקבוע בתקנות כי הפרת הוראות מסוימות לפי הפקודה לא תהווה עבירה כלל, או כי בשל הפרה כאמור ניתן יהיה להטיל עונש ברמת חומרה נמוכה יותר – מאסר עד שישה חודשים או קנס בסכום שאינו עולה היום על 14,400 שקלים. ועדת הכלכלה אישרה תיקון זה, אך החליטה להחיל פיקוח פרלמנטרי – בזמן האחרון, כמו ששמתם לב, מייתרים קצת את הכנסת, זה הוויכוח שהיה לנו בנושא הגז – לגבי תקנות בכמה נושאים מהותיים, כגון תקנות לעניין חיטוי בני-אדם וייבוא וייצוא של בעלי-חיים, גם אם ייקבע כי הפרתן אינה מהווה עבירה פלילית. נושא נוסף שנכלל בהצעת החוק נוגע לאגרות לפי הפקודה. רשויות מקומיות מוסמכות היום לגבות אגרות בעד בדיקות וטרינריות של מוצרים מבעלי-חיים המוכנסים לתחומן, וחלקן עיגנו את סמכויותיהן בחוקי עזר. במקביל, מוסמך שר החקלאות לקבוע אגרות במסגרת תקנות, שלפי התיקון המוצע יובאו לאישור ועדת הכלכלה. כדי למנוע גביית כפל אגרה בשל אותה פעולה, מוצע לאסור על רשות מקומית לקבוע אגרה מכוח חוק עזר בעד פעולה שלגביה קבע השר אגרה שתשולם לרשות המקומית. במסגרת הדיון בנושא זה החליטה ועדת הכלכלה לבטל את החלתה של פקודת המסים (גבייה) על גביית אגרות כאמור ולקבוע מנגנון מידתי ועדכני יותר לקביעת האגרות, באמצעות החלת הוראות חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה–1995. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת בפניכם תסייע, כך מקווה אני, בבלימת התפשטותן של מחלות בקרב בעלי-חיים ותביא לשקיפות רבה יותר בהליך מתן פיצויים בשל המתת בעלי-חיים. אני סבור כי ההסדר המוצע, כפי שיצא מתחת ידיה של ועדת הכלכלה, כולל את האיזונים הראויים לטובת ציבור החקלאים כמו גם לטובת הציבור כולו. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. ואני מודה לכל אנשי משרד החקלאות ומשרד המשפטים ולצוות הנאמן בוועדת הכלכלה, שעושה מלאכתו נאמנה והביא את החוק להצבעה. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך, חבר הכנסת ברוורמן, יושב-ראש ועדת הכלכלה. היות שאין הסתייגויות אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–10 – 48 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–10 נתקבלו. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 48, וגם חבר הכנסת רותם, 49 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים בקריאה שנייה. עכשיו עוברים לקריאה שלישית. <שמעון סולומון (יש עתיד):> אפשר להוסיף – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תצביע עכשיו בקריאה שלישית. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 54 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת מחלות בעלי-חיים (מס' 6), התשע"ד–2013, נתקבל. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 54, פלוס חבר הכנסת רותם – 55. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה ושלישית כהצעת הוועדה. הצעת חוק לתיקון פקודת מחלות בעלי-חיים (מס' 6) עברה בקריאה שנייה ושלישית. ברכות. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת יריב לוין – הודעה; יושב-ראש הקואליציה, בשם יושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת לוין. <יריב לוין (בשם ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, להלן הודעות מטעם ועדת הכנסת. תחילה, אדוני היושב-ראש, הודעות שאינן מחייבות הצבעה. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה. <יריב לוין (בשם ועדת הכנסת):> מליאת הכנסת החליטה בישיבתה ביום כ"ד באב התשע"ג, 31 ביולי 2013, להעביר לוועדת הכנסת את הצעות החוק הבאות לשם קביעת הוועדה אשר תדון בהן: הצעת חוק-יסוד: משאל עם – מ/794, והצעת חוק-יסוד: משאל עם, של חבר הכנסת יריב לוין וקבוצת חברי הכנסת – פ/1551/19. ועדת הכנסת קבעה כי הצעות החוק הנ"ל תועברנה לדיון בוועדה משותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת הכנסת, כדלקמן: מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט חברי הכנסת יריב לוין – יושב-ראש, דוד רותם, אורית סטרוק, אלעזר שטרן ואברהים צרצור, ומטעם ועדת הכנסת – חברי הכנסת צחי הנגבי, יפעת קריב, יצחק הרצוג, יצחק וקנין ואילן גילאון. הודעה שנייה: ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום כי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעת חוק זכויות התורמים למדינת ישראל, התשע"ג–2013, של חבר הכנסת יריב לוין – פ/1596, לשם הכנתה לקריאה הראשונה. <השלמת הרכב ועדות הכנסת> <יריב לוין (בשם ועדת הכנסת):> הודעה שלישית: הנני מתכבד להודיע כי במקום הפנוי לממלא-מקום קבוע בוועדת החוץ והביטחון מטעם סיעת הליכוד – ישראל ביתנו תכהן חברת הכנסת עליזה לביא. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <יריב לוין (בשם ועדת הכנסת):> הודעה רביעית: אני מודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות מטעם סיעת הליכוד – ישראל ביתנו, כדלקמן: בוועדת המדע והטכנולוגיה, במקום חבר הכנסת משה זלמן פייגלין יכהן חבר הכנסת מאיר שטרית; ובוועדת החינוך, התרבות והספורט, במקום חבר הכנסת יריב לוין יכהן חבר הכנסת משה זלמן פייגלין. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <יריב לוין (בשם ועדת הכנסת):> ההודעה האחרונה, אדוני היושב-ראש, מחייבת הצבעה. הכנסת החליטה ביום רביעי, כ"ו בחשוון התשע"ד, 30 באוקטובר 2013, להעביר את ההצעות לסדר-היום בנושא: התגברות האנטישמיות בסידני – הצעות חברי הכנסת זבולון קלפה, אמנון כהן ואורי מקלב – לוועדת הפנים והגנת הסביבה. יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ביקש להעביר את ההצעה האמורה לדיון בוועדת העלייה, ומן הנימוק שהנושא הוא בתחום סמכותה של הוועדה. יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה נתנה את הסכמתה להעברת ההצעה לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. לפיכך ממליצה ועדת הכנסת, בהתאם להוראות סעיף 57(ג)(4) לתקנון, לשנות את החלטת המליאה ולהעביר את ההצעה האמורה מוועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, ואבקש כמובן את אישור המליאה להמלצה זו. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. עוברים להצבעה, רבותי. מי שבעד ההודעה, מצביע בעד, מי שנגד, מצביע נגד. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> זה חשוב ליושב-ראש הוועדה? <היו"ר אחמד טיבי:> חשוב, כן. הצבעה מס' 7 בעד הצעת ועדת הכנסת – 40 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הנושא: התגברות האנטישמיות בסידני מוועדת הפנים והגנת הסביבה לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 40, אין מתנגדים, אין נמנעים. נוכח אחד. ההודעה אושרה. תודה רבה. <הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון מס' 6), התשע"ד–2013> [מס' כ/470; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ח, עמ' 2604, "דברי הכנסת" ה-18, מושב רביעי, חוב' ל"א, עמ' 29550; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון מס' 6), קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם, בבקשה. יש הסתייגויות. בבקשה, אדוני. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק שיוזמיה הם חברי הכנסת דב חנין, עפו אגבאריה, מוחמד ברכה, חנא סוייד, זהבה גלאון, ניצן הורוביץ, אילן גילאון, יריב לוין, חנין זועבי וג'מאל זחאלקה. כיום גיל הנישואין המותר לפי חוק הוא 17, ובית-המשפט לענייני משפחה רשאי להתיר לנערים ונערות מתחת לגיל 17 להינשא במקרה של היריון או לידה, או אם מלאו לנער או לנערה 16 שנים ולדעת בית-המשפט קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. קביעות אלה, שנחשבו למתקדמות בעת חקיקתן בשנות ה-50 של המאה הקודמת, אינן עולות כיום בקנה אחד עם נורמות בין-לאומיות מקובלות ועם התפתחויות במשפט ובמחקר בכל הקשור לנישואי קטינים. במטרה להגן על קטינים וקטינות ולהילחם בתופעה של נישואי קטינים וקטינות, הצעת החוק מבקשת להעלות את גיל הנישואין ל-18. נוסף על כך, מוצע להחליף את הוראות סעיף 5 לחוק, המאפשרות לבית-משפט לענייני משפחה לתת היתר לנישואין מתחת לגיל 18, ולקבוע כלל גורף שלפיו בית-המשפט יהיה רשאי לתת היתר נישואין רק אם קיימות נסיבות מיוחדות הקשורות בטובת הקטין או הקטינה המצדיקות מתן היתר זה, וגם אז, רק אם הקטין או הקטינה הם מעל גיל 16. כמו כן, בין הגילים 16 ו-17 יידרש בית-המשפט – חברים, אתם מפריעים לי. <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני השר וחבר הכנסת דב חנין. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> במסגרת דיוני הוועדה בהצעת החוק התברר לה כי יש בעיה של ממש בתחום אכיפת החוק, ולמעשה אפשר לומר שיש תת-אכיפה של החוק. כדי לנסות לקדם גם היבט זה, הצעת החוק מחייבת את כל הגורמים הממשלתיים המעורבים בנושא, דהיינו משרד המשפטים, המשרד לביטחון הפנים, המשרד לשירותי דת, משרד הרווחה ומשרד הפנים, לדווח לכנסת פעם בשנה על ההיבטים השונים של הטיפול בנושא, מתוך תקווה כי יהיה בכך כדי לקדם את היישום בפועל של הנורמה שאנחנו מבקשים לחוקק היום. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות רבות. כל אחת מהמפלגות החרדיות, כל חברי הכנסת שלה הגישו הסתייגות. עכשיו, אני מניח שכשהם יעלו לנמק הם יסבירו שזה עניינים של דת. זה לא עניינים של דת, זה עניינים של פוליטיקה. כל ההסתייגויות שלהם דינן להידחות. כפי שהן עולות, כך הן צריכות להידחות. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הגיע הזמן שכל ההסתייגויות האלה יידחו, ואני מבקש מהבית לדחות את ההסתייגויות ולאשר את החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוגש על-ידי הוועדה. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, חבר הכנסת רותם. ובכן, אנחנו עוברים להסתייגויות. חבר הכנסת יעקב ליצמן – איננו. חבר הכנסת משה גפני, אתה מעוניין? בבקשה, אדוני. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> שאחד ידבר חצי שעה ונגמור. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, אדוני. על-פי התקנון, עד עשר דקות. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אנחנו לא מבקשים, כמו בשבוע שעבר, לרדת ולעלות על כל הסתייגות. לא עושים את זה, הפעם זה לא – עניין השבוע שעבר היה יותר חמור. על כל פנים, אני אשתדל לדבר רק עכשיו, בחלק שעליו, מקצועית, אני חושב שצריכה להיות הסתייגות. אני נמצא פה, בכנסת, אני עד לשינויים אידיאולוגיים בכל מה שנעשה בכל הצעת חוק, ואני שומע את יושב-ראש ועדת החוקה מדבר על זה שצריך – לא דת – צריך לדחות את ההסתייגויות. עכשיו, אני לא מבין. בחור בן 17 – – – <אריאל אטיאס (ש"ס):> בחורה. החוק לא מבדיל בין – – – <משה גפני (יהדות התורה):> בחור או בחורה – יכולים לעשות רישיון נהיגה, יכולים לעשות את כל הדברים שבעולם, אין עליהם מגבלה. הם יכולים להצביע בבחירות לרשויות המקומיות, הם יכולים לעשות כל דבר, לשרת בצבא, הכול – ללכת למלחמה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אתה באמת משווה בין רישיון נהיגה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני חושב שזה החוק. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <ראובן ריבלין:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אבל זה החוק. אני לא יודע. אני יודע שאם היה עולה בדעתי להגיש הצעת חוק כזאת, והייתי אומר שאסור לבת להתחתן בגיל 17, והייתי אומר – זה על-פי ההלכה, אסור לה להתחתן בגיל 17 – לא שזו האמת, אלא הייתי אומר – הבניין היה רועד מרוב צעקות; אני יודע, אני אנטי-דמוקרטי, אני נגד זה שבת או בן יכולים לעשות בגיל 17 מה שהם מוצאים לנכון. מתערבים בחיים הפרטיים שלהם. <קריאות:> – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אתה צודק. למה אתה עושה מידה כנגד מידה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא עושה מידה כנגד מידה. לא עושה מידה כנגד מידה. אני רוצה להראות כמה אתם מצחיקים. בת רוצה להתחתן בגיל 17. אלא מה? כולם יודעים למה הכוונה. כולם יודעים למה הכוונה. כולם יודעים למה הכוונה. עכשיו, אני לא אומר – גם בציבור החרדי לא מתחתנים לפני גיל 18, אבל יש מקרים שבהם כן. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אז אין בעיה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אז אין בעיה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני נגד זה שלא תהיה דמוקרטי, שלא תיתן לבן ובת לחיות כמו שהם רוצים. באמת, הרי – תשמעו את עצמכם, תשמעו. יש מקרים שבהם – גם חבר הכנסת רותם יודע את זה, אבל זה לא מעניין אותו – יש מקרים של בנים, של בנות, במשפחות כאלה, של אדמו"רים, לא חשוב. לא יאפשרו להם? הם יצטרכו ללכת לבית-המשפט? אז אמרנו – בסדר, אמרנו – ילכו לבית-המשפט, ובמקרים האלה ילכו לבית-דין, בית-הדין הרבני שהוא בעדה שלהם, ויבדקו את זה, יביאו תזכיר, יביאו מה שצריך – לא ייאמן כמה הבניין הזה צבוע, לא ייאמן. חבל, חבר הכנסת מוזס, חבל שלא הבאנו הצעת חוק שעל-פי ההלכה אסור לבת להתחתן בגיל 17. חבל שלא הבאנו את זה. דודו רותם לא היה מביא את החוק הזה בשום אופן. הוא כבר היה מתקיף אותנו, על ההלכה, ו"אתם החרדים אנטי-דמוקרטים, לא נותנים לבת לחיות כמו שהיא רוצה". חבל שלא הבאנו את זה. תאמין לי, אנחנו צריכים לעשות גם דברים מצחיקים בבניין הזה. הבניין היה רועד, התקרה הייתה נופלת. אנחנו החשוכים, החרדים, פוגעים בזכויותיו של בחור בן 17 ובזכויותיה של בת 17, לא מאפשרים להם להתחתן. זה לא אותו הדבר, בטח לא אותו הדבר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> בטח לא אותו דבר. אמרתי שאותו דבר? בטח שלא. מה אתם מתעלמים? באמצעות חקיקה דורסנית אתם מאפשרים לנער ונערה בוגרים, בני 17, מאפשרים להם ללכת למלחמה, מאפשרים להם להצביע בבחירות. אגב, היה כישלון גדול בבחירות האלה. למה? אמרו שעכשיו יהיו יותר נשים. ומה שקרה, נבחרו שתי נשים לראש רשות. שתי נשים מתוך, נדמה לי 200 – – – <קריאה:> מחכים, מחכים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, במועצות האזוריות עוד לא היו – בערך 200; 196. שתיים נבחרו. חילונים צבועים כאלה. אנחנו לא אומרים, אנחנו לא אומרים שנשים מתמודדות מטעמנו, אבל אתם אומרים שוויון. שתיים בחרתם. אחת מתמודדת מחר בסיבוב שני; אולי יהיו שלוש. יטיפו לנו מוסר שאנחנו עושים הדרת נשים. אתם עושים הדרת נשים. למה לא בחרתם נשים? כמה חברות מועצה יש מתוך 6,000? כמה? 300 בקושי. עושים צחוק מכולם. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה, מיקי? מה אמרתי? <מיקי לוי (יש עתיד):> הן נבחרו – – – לא לראש רשות. <משה גפני (יהדות התורה):> מה אמרתי? <קריאות:> לא אמרת כלום. <משה גפני (יהדות התורה):> מה אמרתי? אמרתי ששתי נשים נבחרו לראש רשות. למה, למה לא יותר, למה? <מיקי לוי (יש עתיד):> דמוקרטיה. <משה גפני (יהדות התורה):> דמוקרטיה. אם דמוקרטיה, מה אתה מתערב בחיים של בחורה בת 17? הרי היא רשאית לבחור את ראש הרשות. היא רשאית לבחור, היא רשאית להילחם, היא רשאית לעשות רישיון, למה אתם מתערבים בחיים שלה? הבנתי, יש בעיה. הסבירו לי, יש בעיה. יש מקרים שבהם אסור לתת לנשים או לבנים האלה להינשא. בסדר. אבל יש מקרים שלא, למה שם אתם לא מאפשרים? היא יכולה ללכת לבית-דין. למה? אבל מה, אני כבר התרגלתי שבבניין הזה אפשר לגלגל בלשון באופן יוצא מן הכלל. באמת. אם אני אביא הצעת חוק שאסור להינשא בגיל 17, רק עם תזכיר – תקראו את החוק. השר לביטחון פנים צריך להגיש תזכיר, ושר הדתות צריך להגיש תזכיר, ושר הפנים – תזכיר, ושר הרווחה; שישה שרים צריכים להגיש תזכיר על הבת הזאת שרוצה להתחתן, זאת שיכולה ללכת למלחמה. אם אנחנו היינו מגישים הצעת חוק כזאת, היינו השחורים, הלא-דמוקרטים. אתם דמוקרטים. חבר הכנסת רותם דמוקרט. איך שהוא מנהל את הוועדה זה דמוקרטיה. המציאות הזאת היא מציאות של צביעות. אנחנו, אני מסכים: זה לא נושא של דת, זה לא נושא של פוליטיקה, זה נושא שברור לי מה כוונתו, ואני חושב שבאמת יש דברים שצריך לטפל בהם; אני לא אומר. אז זה גם מקרה שבו אי-אפשר לתת להם החלטות אחרות, במקרים שעליהם מדובר – אבל, לא רוצה להיכנס לזה. אבל לא לאפשר לבת שהיא, אין ספק לגבי העניין הזה, לא לאפשר לה במקרים חריגים שבהם היא יכולה – וזה מקרים בודדים. מה שעליתי לומר, אני יודע שאני לא אשנה את ההחלטות. אתם פנאטים, מקובעים בהחלטות שלכם. אי-אפשר לשנות ואי-אפשר להסביר לכם. אבל רק שתדעו שאתם צבועים. אם אני הייתי מגיש את הצעת החוק הזאת הייתי הופך להיות שחור, אנטי-דמוקרט, מתערב בחיים של בת 17, של בן 17. לכם הכול מותר. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> תדעו רק שאנחנו יודעים שאתם צבועים. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת פרוש? לא נמצא. חבר הכנסת מקלב, אתה רוצה לדבר? <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> בהחלט. <נסים זאב (ש"ס):> זה ההסתייגות? שתי הסתייגויות. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת אורי מקלב, הסתייגות. סליחה? <נסים זאב (ש"ס):> כי יש לנו שתי הסתייגויות. זה ביחד או – – – <קריאה:> לא משנה. <היו"ר אחמד טיבי:> ביחד, ההסתייגויות. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> ואחריו מי? מי אחריו? <נסים זאב (ש"ס):> אני מבקש עשר דקות לכל הסתייגויות. – – – יש לך עשר דקות. <היו"ר אחמד טיבי:> היות שהודעת לו, אז דבריך מוסמכים. <נסים זאב (ש"ס):> אני סומך עליך שאתה סומך עלי. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, אדוני. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> מי אחריו, אדוני היושב-ראש? <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי השר וחברי חברי הכנסת, כאחד שהשתתף בדיוני הוועדה, בכל דיוני הוועדה, בנושא העלאת גיל הנישואין, אני אומר את האמת בצורה שקופה – שהתוודעתי למקרים קשים, נישואין שלא מרצון, או נישואין בהכרח, או נישואין מכורח המציאות העגומה של נערות לפני גיל 18; תופעה שקיימת רבות במגזר הערבי, במגזר הבדואי. שאף אחד לא יחשוב שהחוק הזה ימנע משהו מהנישואין או מהמצב הקיים היום. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> שום דבר לא ימנע. ועוד תופעות שיש אולי במגזרים שונים – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – או יכול להיות שכורח הנסיבות, שקרה דבר שלא ראוי שיקרה לבת, והיא בסוף – הדרך היא להתחתן, או שההורים מחייבים להינשא בגיל יותר צעיר. והיה עוד ויכוח בוועדה, או בדיונים: האם לאפשר לשופט להתיר לפני גיל 16 – במקרים מסוימים להתיר נישואין לפני גיל 16, והמציעים התנגדו. המשטרה והרווחה ביקשו, בכל אופן, שכן יש מקרים, נסיבות מיוחדות שצריך לאשר זאת. כל הדיונים בוועדה היו על מקרים שהם באמת בעייתיים, מקרים קשים, או עובדות לא טובות, תוצאה של התנהגות והתנהלות לא ראויה, לא של הבת שעומדת לפני נישואין, ולא של הסביבה שלה, ולא הדרך לנישואין האלה. אנחנו העלינו בפני הוועדה עובדה שקיימת. אומנם היא לא רחבה, היא לא גדולה, היא מועטה, אבל מדובר בנישואין לא רק נורמטיביים, לא רק עם בשלות, לא רק ברצון, עם הכנה בריאה והכנה ממושכת. בחוג מסוים. וגם לא רק בחוג, אלא בקבוצה, במנהיגות של אותם חוגים, ששם שורשית, דבר שהוא כבר דורות, לדורותיו, מתחתנים, יודעים, כפי שגם ראוי להיות, במנהיגות, מחתנים יותר מוקדם. זו הנורמה. איך אנחנו היום – ואין על זה שום טענה, וגם לא הייתה שום טענה. ואין מי שהיום בא ואומר: יש בעיה עם הנישואין האלה, והתוצאות הן לא טובות. דבר שמתמשך דורות, ואין לי שום בעיה. ואני שואל: איפה זכויות האזרח? איך מונעים? איך על-פי חוק אתה מונע זאת במקרים נורמטיביים? נישואין מרצון של אדם, מרצון של משפחה, מרצון של סביבה, ואין בזה שום בעיה, איך אתה מונע? איפה זכויות האזרח המינימליות? איך אנחנו מונעים דבר כזה? באיזו זכות אנחנו מונעים דבר כזה? אני לא ראיתי שמישהו הגיש הצעת חוק למנוע מבחורה בת 17, מבחור בן 17, לגור יחד. זה הרבה פחות נורמטיבי, הרבה פחות סביר. למה אתם לא מונעים את זה? וזה קיים, התופעה קיימת. אם הדבר לא בריא, מה הבעיה? אם הנישואין הם לא טובים, אז למה לגור ביחד זה כן בסדר? איך אני – למה אני לא מונע את זה ואני נכנס לזה? מה היינו עושים היום? היינו מחוקקים חוק בכל הנושאים של הביחד, של חיים כאלה ואחרים, שמגיע לחיים מאוד מאוד מאוד אישיים ביחד, בגיל מאוד מאוד מוקדם. ולא ראיתי אף אחד שהוא נגד זה, שחושב שהתופעה הזאת לא טובה, ואף אחד לא מעז לחוקק חוק. מה יגידו לו? אתה מתערב בזכויות האזרח? אתה מונע ממישהו להיות ביחד? למה אנחנו לא מחוקקים חוק, שהיה מאוד מתאים לחוק הזה, להגביל או לקבוע גיל הורות. לפני גיל 19 אי-אפשר להיות הורה. למה אתם לא מחוקקים כזה חוק אם אין בעיה? תחוקקו חוק שלפני גיל 19 הוא לא יכול להיות הורה. מה הבעיה בנישואין? הבעיה בנישואין או הבעיה אחרי זה בהורות? אז תעכבו עד הסוף. את זה אף אחד לא עושה. איך אמרת, חבר הכנסת גפני? צביעות. זה לא מתאים, זה לא ילך טוב. אבל לפני גיל 18 זה בסדר. יש לזה איזה משהו, אקסנט של משהו שיכול להיות, ויכולים להיות באמת מקרים לא טובים ומקרים קשים. לכן אנחנו הולכים גם על הנורמה? לא זו אף זו. כדי לפתור, כדי לא לפגוע בכאלה שבאמת אולי צריך למנוע מהם – ואני לא חושב שהתופעה הזאת תימנע, וגם אין אפשרות לפקח על העניין הזה; זה ייעשה במחתרת, ואף אחד לא ימנע מאף אחד לחתן. אבל אנחנו יכולים כן לעשות דרך. מצאנו דרך. יש בתי-דין רבניים. יש בית-הדין הגדול. בבית-הדין הגדול יושבים דיינים שהם אחראים למה שהם אומרים. ובאים, יבואו, אותה נערה שרוצה להתחתן לפני גיל 18, כפי שעד היום היה – מגיל 17; אם רוצים, גם אמרתי: אם צריך גם תסקיר, אז יהיה גם תסקיר. ואנחנו בעד תסקיר של עובד סוציאלי, שיאפשר לבית-הדין לאשר את זה. למה אנחנו צריכים לא לאפשר את זה? יש איזו סמכות, שהיא מוכרת, שמבקרת אחרי הנישואין האלה. גם לזה התנגדו. אמרו לי שבית-הדין השרעי, חבר הכנסת צרצור, ימנע, ייתן לכל אחד. אני לא חושב ככה. אני לא קיבלתי. לא, כבר אמרתי שאני לא מקבל את זה. אנשים אחרים ידעו, ולא תהיה – התופעה הזאת תיעצר אם היא תימצא בסיטונות. ואני מניח – במיוחד שמבקשים גם שיהיה דיווח לוועדה – אני מניח שיש ביקורת על זה. לא זו אף זו. אמרנו: אתם יודעים, גם את זה אתם לא רוצים, אז תנו לבית-הדין, תנו לבית-דין רבני, לבית הדין הרבני הגדול, שהוא יהיה זה שיביא, ישלח, בסופו של דבר, לשופט לענייני משפחה. גם על זה ביקשנו. הולכים עוד צעד. אבל המשפחה שרוצה להסביר תבוא בפני המקום המוכר לה, לפני בית-דין רבני, ולא תצטרך לבוא לפני מקום אחר, להסביר מדוע במקרה הזה יש לאפשר נישואין לפני גיל 18. זה גם נמצא בחלק מההסתייגות שלנו. ואחרי זה חבר הכנסת רותם יגיד שאין כאן, אין כאן שום דבר, יש כאן פוליטיקה. על מי אני עושה פוליטיקה? אף אחד מהמצביעים שלי לא מתחתן בגיל 18. אז על מי אני עושה פוליטיקה? לבוא ולהגיד: זו לא הלכה, זו פוליטיקה. להתנגד לבית-דין, זה – מה זה נקרא? זו לא פוליטיקה? זו הלכה. זו פוליטיקה שהפכת להלכה, להתנגד לכל בית-דין או לכל אפשרות של פתרון לדבר. בממשלה הזאת אפשר לעשות הכול. זה גם נכנס כחלק מסדרת חוקים שאפשר להעביר. החוק הזה לא היה נולד בקדנציה הזאת, זה חוק שכבר היה בקדנציה הקודמת ולא התקדם, ולא בכדי. אבל עכשיו אפשר – איפה שיש משהו שקשור לנישואין, שיש לזה קונוטציה מסוימת שאולי זה קשור לדת, מייד יש חוק שאפשר לעשות אותו, ומצטרפים לזה כולם, ובקלות זה עובר. לכן – אנחנו לא באנו להתריס, גם בחוק הזה. ביקשנו שאנשים שזה ההרגל שלהם, זו ההנהגה שלהם, כשמדובר במקרים נורמטיביים לחלוטין, עם בשלות מלאה, עם הכנה טובה שהוכיחה את עצמה. ואנשים שיש לאפשר להם, שרוצים לעשות את זה – אנחנו לא מונעים הרבה דברים גרועים; הרבה תופעות שקיימות היום שלא היו קיימות פעם, אנחנו לא מונעים את זה, וכאן זה לשנות חוק, ובדיוק כאן אנחנו באים למנוע שינוי חוק שהתיר להם את זה. לכן אנחנו כן ביקשנו להחריג קבוצות מסוימות על-ידי הליך מתוקן של בית-הדין הרבני הגדול, שיאפשר להם במקרים מסוימים – ולא ביקשנו מגיל 16, ביקשנו מגיל 17, דיברנו על 17 וחצי, גם, וגם את זה לא אפשרו. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אחריו חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, אם הוא רוצה. עומד על שלו? גם אתה תקבל עשר דקות. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני לא צריך עשר דקות, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> זכותך עד עשר דקות. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם, הייתי בחוץ-לארץ, חזרתי מחוץ-לארץ, רק שאנחנו נראה במראה איך אנחנו נראים שם. <היו"ר אחמד טיבי:> איך? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> איך? כולם מתפלאים איך מדינה שנמצאת בכאלה סכנות, כמו איראן, כמו כל האביב הערבי, מדינה, ובמרכזה כנסת הזויה, תסלחו לי. הכותרות שאתה רואה בעיתונות הישראלית – שבוע אחד עוסקים בחוק אזורי רישום נישואין; שבוע שני – במערך הגיור; שבוע שלישי – חוק חיים משותפים; שבוע רביעי – תחבורה ציבורית בשבתות. ממש מדינה שאין לה שום בעיות; שום בעיות אין למדינה הזאת – לא התגברות אלימות הנוער, ואני שמח שהיושב-ראש הכיר בדחיפות של הנושא הזה ויהיה עליו דיון; הנוער המשתכר, הנוער הצורך סמים – דברים אמיתיים, בעיות אמיתיות. אז מתעסקים כאן בכאלה חוקים. ועכשיו החוק הזה, שבא לומר שהדמוקרטיה היא רק במירכאות. דמוקרטיה במירכאות. כבר דובר על זה הרבה; רישיון נהיגה – כל אחד מגיל 17, יודעים שהוא כבר בגיר, והוא ראוי – גם רישיון נהיגה; כל מיני חוקים יש שרק באו ואמרו לנוער, אתה כבר בגיר ומתבגר. למשל, אפילו משקאות חריפים – ממתי אסור? עד גיל 16 – 17 כבר בסדר; מה נטפלתם כאן לבן 18 לחופה? מה נטפלתם כאן לכל הסיפור הזה? אני רוצה לומר לכם, ממש כנסת הזויה. מי שנמצא בחוץ ורואה מה קורה כאן, לא מבין מה קורה כאן. אכן, אני חושב שראוי – דברי נעים זמירות ישראל: חוקים ומשפטים בל ידעום. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך על התמצות ועל הדברים הברורים. חבר הכנסת אייכלר, אתה בכל זאת רוצה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בטח. <היו"ר אחמד טיבי:> אין בעיה. זאת זכותך. עד עשר דקות שלמות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, הצעה לסדר. אני חושב שחוק המשילות צריך להפסיק לתת את זכות ההסתייגות לחברי הכנסת. הם מפריעים לחקיקה הזאת, אתם שמים לב? עשר דקות על כל הסתייגות. אולי יושב-ראש ועדת החוקה, שמציע את חוק המשילות שרוצה לבטל את האי-אמון, יבטל גם את הזכות הזאת, ופשוט יעבירו את החוקים כפי שרוצה הקואליציה בלי לתת רשות דיבור בכלל. זה רעיון מצוין. אני לא רוצה להגיד את זה פעמיים כי תכף יקבלו את זה. <נסים זאב (ש"ס):> יש בזה הרבה היגיון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יש בזה היגיון. אדוני היושב-ראש, דיברו פה חברי על עניין הצביעות. מדברים על חופש; חופש הפרט וחופש הפרט. כמה שעות שידור יש בכלי התקשורת הדמוקרטיים על כל אדם שרוצה להיות שונה ורוצה דווקא להירשם כפי שהוא רוצה. למשל, מי שרוצה דרכון לא בירושלים, רק בחיפה – חופש הפרט. ייתנו לו? סליחה, לא, לא ייתנו לו. הוא רוצה פקיד מס הכנסה נוח הרבה יותר ונמצא במקום אחר – לא ייתנו לו. הוא רוצה בביטוח הלאומי לגשת לאיזו ועדה לקבל זכויות – שם דווקא מעבירים אותו למקום אחר, כי אולי יש לו קשרים פה, והם קובעים – הוא לא יכול לקבוע מי הפקיד. דווקא כשזה מגיע לענייני הרבנות הראשית, רישום נישואין – – – <זהבה גלאון (מרצ):> מה קשור האחד לשני? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מגיע לעניין הזה. האבסורד הנורא פה, מכיוון שמישהו גוי רוצה להתחתן כיהודי ולרמות את המערכת, מאפשרים לו. הכול בשם החופש. פה החוק הזה בדיוק הפוך. איך אמר נכון הרב גפני? אם אנחנו היינו מציעים הצעה כזאת – ירעדו אמות הספים; מה זה להתערב בחיים הפרטיים של הבן-אדם? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> הסיעה החליטה – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זה לא יאומן. חס וחלילה אם מישהו היה אומר שצריך לשמור מה שהיה בתקנון של "השומר הצעיר", מי שזוכר ומי שלמד היסטוריה – היו מגבלות על היחסים האישיים שם. היום שמישהו יציע דבר כזה? קלריקלי, יצעקו לו, נורא ואיום; מתירנות, חופש. למה כשמישהו רוצה להתחתן מתחת לגיל 17, תתערבו לו? איזה מין חוצפה? אם יש מקרה סוציאלי, שעובדת סוציאלית או שופט יודעים שפה עלול לצאת מקרה לא טוב, אז אפשר לאפשר בחוק שבמקרה כזה השופט יגיד שהם לא בגירים מספיק ללכת להתחתן. אבל בחוק לאסור על כל מדינת ישראל לעשות דבר כזה? זה אבסורד נורא. וזה חלק בלתי נפרד – אתם יודעים מה? איך אמר דודו רותם? זה לא עניין הלכתי. כי ההלכה בכלל לא מחויבת לעניין הזה. אני רוצה לומר לכם, שכשעם ישראל היה עם קדוש, ששמר על קדושתו ועל קדושת המשפחה, כתוב בגמרא על מישהו שהתחתן בגיל 16 ואמר, אם הייתי מתחתן בגיל 13 הייתי אומר לשטן "חץ בעיניך", ולא הייתי חס וחלילה נקלע לחטא. אבל היום, כשהכול מותר, ודווקא הדבר הזה אסור, זה ממש מצחיק. לכן יש אנשים שכן רוצים להתחתן, ומשום הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו – אני לא רוצה לפרט למה הוא צריך להתחתן – אז בוודאי צריך לאפשר דבר כזה. במקרה הזה, דודו רותם, זה כבר כן חוק כפייה אנטי-דתית, במקרה שאדם רוצה מטעמי קדושה להתחתן, כי הוא לא יכול לחיות כמו מופקר, כמו שקורה בחברה המודרנית המערבית. אבל בואו נעזוב את הנושא הזה, אני רוצה לעבור לנושא אחר, שגם בו רואים את האבסורד הגדול. יש עכשיו אופנסיבה, הרפורמים משלמים על זה, להעביר חוקים אנטי – לעקור את הצביון היהודי של מדינת ישראל. אנחנו, היהודים החרדים – כבר אמרתי בכל מקום, ואני אומר גם כאן – נמשיך ונחיה לפי התורה שלנו גם אם החוק יהיה כך או אחרת, גם אם יהיה רישום פה או יהיה רישום שם. אבל המדינה כמדינה, כשהיא באה לומר: אני מדינה יהודית, היא לא יכולה להיות אנטי-יהודית. לא לחינם כל מייסדי המדינה רצו שיהיו נישואים וגירושים; רוב אזרחי הארץ רוצים חתונה יהודית, קבורה יהודית ובר-מצווה יהודי. הולכים עכשיו לעשות "עליהום" כזה כדי לעקור את הצביון היהודי של המדינה. אז בשביל מי עובדים? אתם יודעים בשביל מי? בשביל שיח' באדר. רבותי, כאב לי היום לראות ש"נשות הכותל", מה שנקרא – מיעוט הולך לכפות עצמו על ציבור שלם, על מקום קדוש, ומדינת ישראל עומדת לצדן נגד כל האלפים והרבבות שזה כואב להם. ובאותו היום ישבו היושב-ראש, חבר הכנסת אחמד טיבי, וחבריו הערבים בוועדת הפנים. הם דיברו שם על הר-הבית – וכאן אני רוצה לומר שעל-פי ההלכה אסור לנו היום לעלות להר-הבית – והם אמרו: אין לכם זכויות, זה לא הר-הבית. איך קראתם לזה? שריף אל-אקצא? – – <נסים זאב (ש"ס):> תראה איזה נחת רוח אתה עושה לאחמד טיבי. <היו"ר אחמד טיבי:> אל-חרם א-שריף. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> חרם אל-שריף. אמרתי: אולי משמים שלחו לנו את אחמד טיבי וחבריו להזכיר לנו שמי שמחלל את הכותל המערבי, אין לו זכויות בהר-הבית. כל הזכות שלנו בהר-הבית – מפני שאנחנו מקדשים את האמונה שלנו, מקדשים את מקום המקדש, עד כדי כך שיהודים לא עולים להר-הבית מפני קדושתו. ואז בוודאי שצריך לשמור על קדושת הכותל המערבי. וכל יהודי וכל אפילו לא-יהודי – כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים – יכול לבוא להתפלל בכותל המערבי: יהודים, ערבים, מוסלמים נוצרים – כל אחד בכבוד; אבל לפי הכללים של קדושת המקום. באים לעשות ריב ומדון, ולהוציא לעולם את האמירה הנוראה שהכותל המערבי, במקום שיהיה מקום שמאחד את עם ישראל, שמאחד את העולם כולו, את כל המאמינים בתנ"ך וב-Bible בכל האמונות, הפך למוקד ויכוח ואלימות ומשטרה ודברים כאלה. מה זה עושה למדינת ישראל? תחשבו רגע. לנו זה לא עושה כלום, אני יכול לבוא לכותל המערבי אחרי שהן הולכות. אבל מה זה עושה למדינת ישראל? <זהבה גלאון (מרצ):> מה, מה זה עושה למדינת ישראל? אי-אפשר לשמוע את זה – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זה מציג את מדינת ישראל כמי שאין לה יכולת לשמור על המקומות הקדושים. ולכן תחזור הדרישה לבינאום ירושלים ולשמירה בין-לאומית על המקומות הקדושים. לזה אתם רוצים להגיע? אני בטוח שהרפורמיות רוצות להגיע לזה. אבל היהודים החילונים והדתיים לא רוצים להגיע לזה. אני מדבר על יהודים לאומיים שאינם דתיים. הם רוצים שהכותל המערבי יהיה מקום שמאחד את כולם. אז אתם באים והורסים את כל היסודות של הקיום של המדינה הזאת. כשאני אמרתי שפה שיח' באדר, אני אומר שברגע שאתם מנסרים את הענף היהודי האמוני התורני שאתם עומדים עליו, שהלאומיות היהודית עומדת עליו, אז יבואו ויגידו: איפה הנכד של שיח' באדר שיבוא לדרוש את הבניין של הבג"ץ? ביישוב שמצאתם איזה ערבי שדורש בעלות על היישוב – איך קוראים ליישוב הזה שבג"ץ הורה לפנות, שגרים שם – לא מגרון, השני. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> גבעת – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא משנה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> גבעת – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – גבעת-האולפנה – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גבעת-אסף, בית-אל, מגרון – כל אלה, מכיוון שיש ערבי שטוען שזה שלו. אין היום נכד לשיח' באדר שיגיד שהבניין הזה הוקם על אדמה שלו? <דני דנון (הליכוד ביתנו):> אל תיתן להם רעיונות, אל תיתן להם רעיונות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז לכן אני אומר: יש לנו בסיס אחד איתן. אנחנו יש לנו התורה, והתורה אומרת שארץ-ישראל שייכת לנו; התורה אומרת ששם היה מקום המקדש; התורה אומרת שמקום המקדש, צריך לשמור על קדושתו; התורה אומרת שלא זזה שכינה מהכותל המערבי וצריך לשמור על קדושתו. ברגע שאנחנו מפרקים את הבסיס הזה, אז מה אנחנו נענה לעולם כולו? <זהבה גלאון (מרצ):> איך זה קשור לגיל הנישואים? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בדיוק לזה זה קשור. אתם מדברים על דמוקרטיה, על חופש הפרט, ובשמו אתם רוצים לבטל את כל הערכים היהודיים. בא החוק הזה להוכיח שאתם לא באמת דמוקרטיים. <זהבה גלאון (מרצ):> זה ערכים יהודיים לכבד – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בא החוק הזה להוכיח שאין לכם שום כבוד לנער ונערה שרוצים להתחתן, אתם מתייחסים אליו כאל – איך אני אגיד לכם, איך אתם מתייחסים אליו? אתם הרי יודעים בדיוק למי אתם מתכוונים. אין לכם כבוד לבדואים, אין לכם כבוד לערבים, אין לכם כבוד לעמים שהמסורת שלהם היא המסורת הזאת של נישואים מוקדמים. אז לפחות שידע העם כולו שכשאתם זועקים "איראן זה כאן", "באנו חושך לגרש", על כל מיני דברים, שלא מסכימים עם כל סטייה וכל פשע וכל דבר שהתורה אוסרת – אתם באים וזועקים געוואלד. אז עכשיו תגידו: מי שאוסר נישואים לפני גיל 17 – "איראן זה כאן", "באנו חושך לגרש". אבל, אדוני היושב-ראש, בשניות האחרונות שנשארו לי אני רוצה לומר: לא יעזור לכל המהרסים האלה שמנסרים את הקיום. יש רצון קולקטיבי של 8 מיליון האזרחים, כולל האוכלוסייה הערבית, לחיות ביחד, לחיות בשלום, לחיות ביחסי כבוד הדדיים. ואסור להרוס את זה, לא לעשות פרובוקציות, לא בהר-הבית למעלה ולא בכותל המערבי למטה, וודאי שלא בחקיקה ובבג"צים פרובוקטיביים שרוצים למנוע מישיבות לקבל פת לחם הכי עלובה מכל תקציב המדינה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – של כסף שלקחו מאתנו. וכשכולם, כשכל האזרחים, הרוב הגדול, הרוב הדומם, יתגבר על כמה פרובוקטורים, כולנו נוכל לחיות בשלום במדינה הזאת. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. חבר הכנסת אלי ישי – איננו. חבר הכנסת אריה דרעי – איננו. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אינו נוכח. "איננו" זה מילה קשה. <היו"ר אחמד טיבי:> לפחות שניהם שותפים באותו דבר הפעם. חבר הכנסת אריאל אטיאס. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> "איננו" זה מילה קשה. אינו נוכח. <היו"ר אחמד טיבי:> הם לא נוכחים. בהחלט. <זהבה גלאון (מרצ):> איננו וגם לא יהיה. זה – – – יעני, נוכח. <היו"ר אחמד טיבי:> זה לא נכון. זה לא נכון מבחינת השפה. "איננו" – זה יכול להיות גם זמני. חבר הכנסת אטיאס, האם אתה מעוניין? <אריאל אטיאס (ש"ס):> לא, תן להם שם. <היו"ר אחמד טיבי:> מוותר. חבר הכנסת יצחק כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת משולם נהרי – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת וקנין – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב? <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> לא, לא, לפי הסדר. לפי הסדר של מה שרשום אצלי. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אתה רוצה לדבר? <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה לדבר אבל – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אז תעלה, הוא קרא לך. <היו"ר אחמד טיבי:> מי שלא עולה מאבד את זכותו, חבר הכנסת נסים זאב. <קריאות:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אין הסתייגויות. זה לא – – – <אריאל אטיאס (ש"ס):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> לא, נסים זאב – יש עניין בדבריו של נסים זאב, תמיד. אפילו אני מעניק לו עשר דקות שלמות. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שנה לקחו בשבי בחורה בת 16 וחצי לכפר חוסיין. שבויה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> חוסאן. <נסים זאב (ש"ס):> ההורים בוכים, רוצים רק לדבר אתה. <זהבה גלאון (מרצ):> מי לקח אותה בשבי? מי לקח אותה בשבי? <נסים זאב (ש"ס):> את יודעת מי נמצא בכפר חוסאן, לא? ההורים פנו אל משטרת ישראל. אנחנו לא יכולים, יש גיל הסכמה, הנערה כבר בוגרת, היא אחראית למעשיה, היא יודעת – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אתה אמרת שלקחו אותה בשבי? <נסים זאב (ש"ס):> היא יודעת מה שהיא עושה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת נסים זאב, אתה צריך לדייק. היות שאני מכיר את המקרה היטב, ואתם פניתם גם אלי, מדובר באישה שעל-פי בחירתה ברחה עם בחיר לבה, בן-זוגה, לגור אתו באותו יישוב. לא נלקחה בשבי. אז תדייק. <נסים זאב (ש"ס):> אגב, כל הבנות הישראליות היהודיות הן בשבי בכפרים של הערבים, שיהיה לך ברור. גם אם היא הולכת מרצונה היא בשבי. <היו"ר אחמד טיבי:> אני – – – <נסים זאב (ש"ס):> ואנחנו גם שבויים בידכם היום, בכנסת הזאת. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת נסים זאב – – – <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תן לי לדבר, באמת – – – <היו"ר אחמד טיבי:> לא, לא, לא – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני מבטיח – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אל תפריע לי, אני היושב-ראש. <נסים זאב (ש"ס):> אז אל תחשיב את הזמן. תדבר מה שאתה רוצה, אני אתך. <היו"ר אחמד טיבי:> אני אתן לך. גם כיושב-ראש אני אומר לך שהדברים שלך הם דברים גזעניים, דברים בוטים. אתה רשאי לחזור בך, אתה רשאי לא לחזור בך, זו החלטה שלך. אבל זה מביך. <אריאל אטיאס (ש"ס):> אתה רצית שהוא יעלה ראשון. <נסים זאב (ש"ס):> אתה יודע מה גזעני? שאתה יושב פה על הדוכן כיושב-ראש, ואתה שר ברמאללה עם הזמרת, עם זמר, נגד מדינת ישראל. ואני יכול להקריא לך את השיר. אני אביא את זה עכשיו מהלשכה שלי ואני אראה לך את השיר. <היו"ר אחמד טיבי:> לך תביא מהלשכה, אנחנו נחכה לך. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לך, זה מזעזע. תיתן לי חמש דקות, אני אלך ואני אראה לך את זה גם בסרט, שאתה מופיע שם ומוחא גם כפיים. ואתה שותף למחיקתה של מדינת ישראל, בצורה של זמר ושירה. אתה נותן לי מוסר מה זה שבי? כן, אנחנו שבויים. עכשיו תראו רגע אחד – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה הקשר של הדברים? <נסים זאב (ש"ס):> אני אגיד לך מה הקשר. תאמין לי שאני יודע איך לקשר את הדברים. הדברים מאוד מקושרים, אל תהיו תמימים. קודם כול אני אגיד לכם מה האג'נדה – אגֵ'נדה אומרים, נכון? <היו"ר אחמד טיבי:> סוף-סוף למדת. <נסים זאב (ש"ס):> סוף-סוף למדתי. <היו"ר אחמד טיבי:> בדרך כלל הוא אומר אגָ'נדה, הפעם – תשמע, אתה ההוכחה הטובה ביותר שיצור חי, בן-אדם, הוא טיפוס ויצור שניתן ללמידה. <נסים זאב (ש"ס):> או, ויש כאלה שזה דמה-חי, והם בעצם מנהלים פה אפילו את הישיבה. אז בוא נתחיל מההתחלה. למה בחור ערבי בכלל רוצה יהודייה? למה הוא ירצה דווקא יהודייה? אז בואו תבינו, יש כמה סיבות. הסיבה הראשונה: קודם כול הבחורה היהודייה היא מטרה עבורו, להשיג אותה, כדי לבלות אתה. הלוא עם מוסלמית הוא לא יכול. הלוא ברגע שהוא יבלה אתה, אתה יודע, אחת דתו להמית. אתה יודע מה זה המשמעות של כבוד המשפחה, ואתה יודע שאין מצב כזה לבלות. מה פתאום לבלות? אבל – – – <קריאה: > – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא יפה? אתה אומר לי לא יפה? אתה יודע על מה אני מדבר בכלל? אתה יודע שיש 30,000 שבויות בכפרים הערביים? על מה אתה מדבר. אני רוצה לפרט, כך אני רוצה, כי אני לא מדבר עכשיו בישיבת "חברון" ולא בישיבת בעלז. אני מדבר פה בדיוק, עם אנשים שצריכים לדבר בשפה שלהם. עכשיו, ברור שבחורה מוסלמית שלא תשמור על כבודה, על כבוד המשפחה, דינה מוות, וגם – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> בגרמניה הנאצית היו מדברים כך על היהודים. <מיקי רוזנטל (העבודה):> תתבייש לך, איזה דעות קדומות אתה מפיץ פה. תתבייש לך. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> בגרמניה הנאצית היו אומרים מדוע אסור להתחתן עם יהודים, או מדוע אדם יהודי שלוקח חלילה גרמנייה עושה איזה פשע. <נסים זאב (ש"ס):> אמרתי עכשיו משהו על פשע? דיברתי על פשע? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אז לא מבינים אותך. <נסים זאב (ש"ס):> לא מבינים? תאמין לי שמבינים טוב. אם אתה בא ואומר – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – חברי – – – <נסים זאב (ש"ס):> תסלח לי, אתה משווה השוואה ממש לא לעניין. ואני מאוד מכבד אותך, אבל מין בשאינו מינו. חד וחלק. <היו"ר אחמד טיבי:> תמשיך, חבר הכנסת נסים זאב. אני רוצה לאפשר לך להמשיך ולהרחיב בדברים. <זהבה גלאון (מרצ):> איזה זמר, זמרת? <נסים זאב (ש"ס):> באופן אוטומטי, אין בעיה לקחת יהודייה, כי הלאום הולך אחר האב. אתם לא יכולים לשמוע את האמת, אתם רוצים להמשיך להיות עיוורים ולחיות בעיוורון, תמשיכו ככה. <זהבה גלאון (מרצ):> זה ממש מזעזע. <חנין זועבי (בל"ד):> כבר אי-אפשר לשמוע אותך, זה מגעיל מה שאתה אומר. <נסים זאב (ש"ס):> תגידי לי, איך לא בחרו אותך בנצרת? מה את באה לכאן עכשיו, באמת. חשבתי שתהיי שם ראש העיר. לפחות, איך אומרים, קצת ננוח ממך. <חנין זועבי (בל"ד):> דברים מגעילים, מה שאתה אומר. <נסים זאב (ש"ס):> הדבר הנוסף, אדוני היושב-ראש – – – <קריאה:> אין לי לגמרי מושג, כל הדברים האלה – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני אגיד לך מה זה קשור. זה קשור שגיל ההסכמה – אתה בא ואומר רק, אפשר כבר מגיל 16. זאת אומרת, תיאורטית, נערה יהודייה שהולכת לכפר מוסלמי, יכולה להישאר שם, לחיות אתו, אין שום בעיה. ההורים לא יכולים לעשות שום דבר. אני אומר, לאו דווקא מוסלמית, גם כן אדם בוגר בן 40, נערה בת 16 ומעלה, זכותה לעזוב את בית הוריה, רק לא בנישואין. זאת אומרת, הכול מותר, הכול מופקר. אבל כשמדובר בנישואים, זה כבר אסור; צריך להטיל על הרב מעצר, מאסר של שנה או שנתיים, כי הוא עשה פה פשע נורא. אני רוצה לומר לכם, אנחנו לא יכולים לחיות בתרתי דסתרי. לא יכול להיות שמצד אחד אתם אומרים שהנערה אין לה שליטה על עצמה, היא לא יכולה לבחור את הדרך, רק אחרי גיל 18, כי היא עדיין לא מספיק בוגרת, אבל כשנערה עוזבת את בית הוריה בגיל 16 ומעלה היא יכולה לחיות באותם כפרים, והמשטרה אומרת: אין לנו היכולת המשפטית להתמודד, להוציא את אותה נערה מהכפרים. <זהבה גלאון (מרצ):> אה. <נסים זאב (ש"ס):> אז עכשיו הבנת את הקשר, או לא הבנת? <זהבה גלאון (מרצ):> עכשיו הבנתי את הקשר. <נסים זאב (ש"ס):> אז אם את מסכימה אתי, תבורכי פי-מיליון. <זהבה גלאון (מרצ):> עכשיו הבנתי. זה לא אומר שאני מסכימה אתך. עכשיו הבנתי את צרות המוחין שלך, את ההסתה שאתה עושה כאן ואת חוסר הקשר במה שאתה מדבר. יד ימין שלך לא יודעת מה יד שמאל שלך אומרת ומה שהפה שלך אומר. די. אי-אפשר לשמוע את זה יותר. די, אי-אפשר לשמוע את זה יותר, הסתה זולה, פרועה. <נסים זאב (ש"ס):> הסתה נגד מה? נגד מה ההסתה? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> לשמור על העם היהודי. האם לשמור על נערות ובנות ישראל זו הסתה? <היו"ר אחמד טיבי:> אתה בדיוק חוזר – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – של ילדה יהודייה בת 16, שיכולה ללכת עם בחור יהודי בן 16 או בן 18 משום שהיא לא – זה כבר לא יהיה אונס חוקי אלא – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני לא אומר ללכת, אני אומר לגור. להתגורר. היא חיה בכפר. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> למה בכפר? היא יכולה גם – – – למה בכפר? <נסים זאב (ש"ס):> כשמדברים, כשאומרים שהחוק בא למנוע אצל הבדואים, זה הבלוף הכי גדול, וכי הבדואים צריכים חוק כדי ללכת עם בנות ישראל? הם לא צריכים את זה. הם חיים איך שהם רוצים, זה לא מגביל אותם. לכן אני אומר שהחוק הזה בא להגביל – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת נסים זאב, אתה מדבר בדיוק כמו שהטיף מאיר כהנא, ועל זה – זו אחת הסיבות שהוציאו אותו מחוץ לחוק, בגלל אמירות כאלה, גזעניות, שמזכירות – תשאל את ההורים שלו, את ההורים שלו, מה זה מזכיר. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לך מה מזכיר ומה תזכור. אנחנו צריכים לזכור שאנחנו, העם היהודי, נישאר כעם יהודי ואנחנו צריכים לשמור על בנות ישראל. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> ואל תעשו את עצמכם שאתם לא מבינים. כשאני בא ומגדיר ואומר שבת, אם היא יכולה לחיות, ולא משנה אם הוא מוסלמי, נוצרי או יהודי, זה לא משנה; אם היא יכולה לחיות בלי נישואין, בצורה מופקרת, ואין אפשרות בחוק להוציא את אותה ילדה מאותה מלכודת, אז איך אתם באים להגביל פה בנישואין? זאת אומרת, שלא בנישואין – אין שום מגבלה. כל המגבלה שלנו, אך ורק אם זה נעשה כדת משה וישראל. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> לכן אני בא אומר, פה אסור להיות צבועים. אם אתם רוצים לבוא ולהגביל, אני אתכם, אפילו מגיל 20. תחליטו שחוק ההסכמה יחול מגיל 20, מגיל 18. אבל לא יכול להיות שאתם תגידו, חוק ההסכמה מגיל 16, או מגיל 14, ותלוי, ורק בנושא הזה, של עניין של נישואין, פה תהיה המגבלה. דבר נוסף, יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת דוד רותם, אמר במפורש: אני מוכן להתחייב; אז הוא אמר. אם אנחנו נביא את ההמלצה שלנו, שגם בית-הדין יוכל, או נאמר בית-הדין העליון, חבר בית-הדין העליון יוכל – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אני כבר מסיים. <היו"ר אחמד טיבי:> היות שהזמן הסתיים, בניגוד לעמדתה של חברת הכנסת גלאון, אני אוסיף לך חצי דקה. <נסים זאב (ש"ס):> אוקיי. אני רק רוצה לסיים בעניין הזה. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה מכיר במושג אהבה בין בני-אדם, גם כשיהודים–מוסלמים, מוסלמים–יהודים, אנגלו-סקסים. אתה מכיר את המושג הזה? <זהבה גלאון (מרצ):> מה זה אהבה? <נסים זאב (ש"ס):> אני לא מדבר על אהבה. אני מדבר על חיים משותפים כאשר ילדה בת 16 וחצי הולכת לגור אצל אדם בוגר בן 40 ו-50. <היו"ר אחמד טיבי:> זה לא מה שאמרת קודם. <נסים זאב (ש"ס):> לא, זה מה שאמרתי. <היו"ר אחמד טיבי:> לא, זה לא מה שאמרת. <נסים זאב (ש"ס):> אל תעשה את עצמך שלא הבנת. עכשיו, רק דבר אחד, ההסתייגות – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אתה סיימת, אתה סיימת את הדברים. <נסים זאב (ש"ס):> אני מסיים. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לרדת. <נסים זאב (ש"ס):> אני רק מסיים. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה סיימת, נא לרדת. אתה סיימת, נא לרדת. <נסים זאב (ש"ס):> רק שנייה אחת. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה סיימת, נא לרדת. סיימת את הדברים, נא לרדת. <נסים זאב (ש"ס):> אני יורד. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מבקש ממך לרדת. <נסים זאב (ש"ס):> אני יורד, רק שנייה. <היו"ר אחמד טיבי:> לא, לא. אתה סיימת את הדברים, נא לרדת. <נסים זאב (ש"ס):> רק תראה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני מציע לך לא לטעות. אני מציע לך להתאפק. <נסים זאב (ש"ס):> רק תראה שאתה נוהג איפה ואיפה. <היו"ר אחמד טיבי:> הוספתי לך דקה וחצי. תודה רבה. קיבלת זכויות יתר. חבר כנסת מיכאלי. אני רואה את המבוכה על פניהם של מנהיגי הסיעה שלך אפילו. <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אמרתי מנהיגֵי, לא מנהיג. עשר דקות, בבקשה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, גבירותי השרות, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, החוק הזה הובא בקדנציה הקודמת, ואכן, דיונים ארוכים התקיימו בחוק הזה. אני אומר, דעתי, שאני נגד נישואין לפני גיל 18, ואני, שלא יבינו לא נכון, לא מעודד, אני לא מעודד נישואין לפני גיל 18, אפילו שזה לא כתוב היום בחוק. יחד עם זאת, הניתוחים בוועדה – א. לא הראו לנו באיזה מספר מדובר. אני מבין שיש פה יוזמה של כמה חברים בכנסת, ממגזרים מסוימים, שניסו לעודד את הבנות במגזר שלהם לא להתחתן לפני גיל 18. אני מכבד את הרצון שלהם, אבל כשבאנו לניתוח החוק ונכנסנו לפרטים – אנחנו רואים פה שבעצם קבוצת אוכלוסייה אחת מכתיבה לקבוצת אוכלוסייה אחרת איך לחיות ואיך לנהוג. ולא מדובר פה באמונות זהות ושוות אצל כל אחד; יש קבוצה אחת שמנסה כנראה להכתיב במגזר שלה, מסיבות שלה, ואפשר להסתכל מי הם מציעי החוק באותה קבוצה. יש קבוצה דתית בתוך המגזר שלא בדיוק תמכה בחוק הזה; יש קבוצה אחרת במגזר, שהם פחות דתיים, והם עודדו את החוק הזה, כדי שהחוק הזה יעבור. הצטרפה גם קבוצה אחרת של חברים שמסתכלים על אותן אוכלוסיות באיזה עליונות, באיזה התנשאות, כביכול הם פרימיטיביים והם יותר משכילים ונאורים. ולכן, כשמגיעים בסוף לחקיקה, אנחנו, עם כל הליברליות שלנו, בסוף אנחנו כופים את אמונותינו על קבוצות אחרות. ופה נשים לב מה אנחנו ביקשנו בהסתייגות שלנו. לא ביקשנו כרגע לשנות את הגיל; ביקשנו – מי יהיה המתיר לאותה אוכלוסייה שמאמינה שבדרך שבה הם נהגו הם יוכלו לבוא ולבקש את ההחרגה. קבעו שזה בית-המשפט לענייני משפחה. לצערנו, בית-המשפט לענייני משפחה לא מדבר לכל האוכלוסיות, לפחות בעניינים החריגים, כשהם באים לבקש היתר נישואין. אנחנו יודעים, בעולם המשפט, עד עכשיו היה הגיל 17, וכשבאו לבקש היתר נישואין, אנחנו יודעים כמה בעיות היו בבתי-משפט, במקרים הכי מוצדקים, כדי לקבל היתר נישואין לאותם מקרים חריגים. המשפטנים שבחבורה יודעים שבבתי-משפט, כשהופיעו לבקש היתר נישואין למקרים הכי מוצדקים, הרבה פעמים הייתה אי-הבנה בין המבקש לבין השופט או השופטת, ואת זה אנחנו ניסינו כרגע להחריג. אמרנו: רבותי, בית-המשפט לענייני משפחה מקובל, אבל שתהיה סמכות מקבילה לבית-הדין. אנחנו ביקשנו, בית-הדין הרבני בדרג הכי גבוה, בית-הדין הרבני הגדול, שיוכל לשמוע ולהבין יותר את המבקש בנסיבות שבהן יבואו לבקש את היתר הנישואין. אבל אני אגיד לכם את תחושתי. כשהגשתי את ההסתייגות הספציפית הזאת לגבי סמכות בית-הדין, ישר הרגשתי, איך שהזכרתי את השם של בית-הדין, רוב חברי הוועדה קמו ישר ואמרו לא; בלי לבחון, בלי להקשיב. למה זה מוצדק שבית-הדין כן יהיה? כי אמרו, בית-דין רבני, לא רק שלא ניתן לו סמכויות, הלוואי שנוכל לקחת ממנו גם את הסמכויות שיש לו. רבותי, תבינו שמדובר פה באיזו אווירה אנטי-בית-הדין הרבני, בלי להביא בחשבון את הענייניות שבהצעה. להגיד: בית-הדין הרבני פסול מכול וכול לדון בדברים האלה, זה מה שמקומם אותי בכל ההתנהגות הזאת בהחלטה בוועדה. אני חושב שאנחנו פה, בתיקון הזה, גורמים לחתונות פיראטיות; אנחנו גורמים לזה שיהיו פה נישואין במגזרים מסוימים, שלא יהיה להם למי לפנות, כי הם לא ילכו לבית-המשפט לענייני משפחה לבקש היתרים. יהיו אוכלוסיות שלמות שבתוכן יתחתנו בגיל צעיר ולא יבואו לבקש היתר נישואין, ואז אנחנו במקום לתקן נקלקל. ופה אנחנו כמחוקקים אסור לנו לפעול בצורה רגשית, צריך לפעול בצורה שכלית ועניינית. ההסתייגות הזאת – מישהו אמר לי: בסדר, אבל לא יכול להיות שנתיר רק לבית-דין רבני, צריך להתיר גם לבית-דין אחר. רבותי, אני כרגע לא נכנס לעניין של בית-דין אחר במגזר אחר, אבל כשאנחנו פוסלים את בית-הדין הרבני לא מתוך העניין הזה שכרגע מישהו נימק לי, אלא מפני שבית-דין רבני אסור לתת לו סמכויות מקבילות לסמכויות של שום בית-משפט, זה מה שמקומם אותי. אנחנו רואים את המגמה הזאת, לצערי, כבר שנים רבות. המגמה הזאת תגרום לכך שבעצם בסוף האוכלוסיות השונות במדינה – במקום לאחד ביניהן, במקום לגרום לקירוב ביניהן, בסוף נגרום לפילוג גדול ביניהן. אני חושב שהחוק הזה בדיוק משיג את זה. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. אנחנו נעבור לבקשות הדיבור. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת. חבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת חנא סוייד. חברת הכנסת גלאון, את מעוניינת בבקשת דיבור? בבקשה. חמש דקות. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה, ברשותך, לברך את חברי לכנסת שחתומים על הצעת החוק הזאת להעלאת גיל הנישואין ל-18. זו הצעת חוק שהעלתה בזמנה חברת הכנסת לשעבר אתי לבני בכנסת החמש-עשרה. אני מנסה לקדם את הצעת החוק הזאת מהכנסת השש-עשרה, וזה לזכותה של הכנסת שהיום סוף-סוף תובא ההצעה הזאת להצבעה, והיא תעבור; והיא תפיל, הכנסת הזאת תפיל גם את ההסתייגות – אני אומרת בצער – של חברי הכנסת החרדים. זה היה ממש מחפיר לשמוע דברים שנאמרו כאן מעל הדוכן, דברים שבאים להגן? זה מה שאתם עושים, להגן על הזכות של נשים להינשא – נשים? קטינות – בגיל 16? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> את לא הקשבת לנו, את לא הקשבת בכלל. <זהבה גלאון (מרצ):> אני הקשבתי. אני לא מתייחסת רק אליך, חבר הכנסת. אני שמעתי שאתה אמרת שאתה מתנגד, אני שמעתי אותך. אבל אני מדברת על שאר חבריך. חברי הכנסת, יש כאן חופש בחירה? נערה בת 14, 15 – אתם יודעים, הרי, שיש עדות שבהן משיאים נערות בנות 14 ו-15 ורושמים אותן רק בגיל 17 במשרד הפנים; הרי אתם יודעים מה קורה בעדות מסוימות ובקבוצות מסוימות. זה חופש בחירה? זו זכות בחירה של נערה בת 15? היא בכלל מסוגלת לבחור אם להינשא כשבאים ומעמידים אותה לקיר ואומרים לה שהיא צריכה להינשא? השתגעתם? זה מה שאתם רוצים, שמדינת ישראל ככה תיחשב, כמדינה שחתומה על אמנות בין-לאומיות שבאות לבקש להגן על זכויות של קטינות וקטינים? אם אנחנו רוצים להידמות לנאורות שבמדינת אנחנו צריכים להתאים את עצמנו לסטנדרטים בין-לאומיים, והסטנדרטים האלה קובעים שקטינות וקטינים זכאים לזכות לחינוך עד גיל 18, ולעבור את מערכת החינוך, ולא להינשא בגיל 16, ולא בגיל 17, אלא להתפתח ולחיות ולקיים חיים של אנשים מתוקנים בגירים. הרי מה הנתונים מלמדים? שהנערות האלה סובלות אחר כך מעוני ואלימות, ובסופו של דבר גם מתגרשות, כי כופים עליהן, כי יש כאן אנשים לא מפותחים, עדיין לא מפותחים. כששמעתי את דברי ההסתה של נסים זאב ואייכלר והאחרים שמשווים את "נשות הכותל" לגיל הנישואין – כן, אתה יודע מה, חבר הכנסת אייכלר? יש משהו אחד דומה. זו אותה תפיסה שמבקשת להדיר נשים מהמרחב הציבורי. <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> נשים צריכות להיות בבית, כבודה בת מלך פנימה. בנות 17-16, הן כבר תהיינה נשואות בבית. ואחר כך הן גם לא תלכנה להתפלל בכותל, לממש את זכות הבחירה לפולחן, לשוויון ולכל דבר אחר. לכן, חברי חברי הכנסת, אני חושבת שהיום זה יום חשוב לכנסת – – – <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> מה? <אריה דרעי (ש"ס):> עכשיו – – – <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה לך, חבר הכנסת דרעי. גם אני מעריכה אותך, חבר הכנסת דרעי. <אריה דרעי (ש"ס):> למה את לא מעריכה את ההשקפה שלי? למה את פוגעת? סליחה, למה את פוגעת? <זהבה גלאון (מרצ):> אל תתווכח אתי בכלל, זה חברי כנסת מהסיעה שלך, עומדים לי פה ומצדיקים את זכותן של נשים להינשא בגיל 12. <אריה דרעי (ש"ס):> למה את פוגעת? למה את פוגעת בהשקפות של אימא שלי וסבתא שלי? – – – <זהבה גלאון (מרצ):> זה היה דור אחר וזמנים אחרים. תאפשר לי, חבר הכנסת דרעי, ותעשה את ההבחנה בין נורמות שהיו בדור אחר, בזמנים אחרים, לבין מדינת ישראל 2013, מדינה מתוקנת. <קריאה:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לכן, חברי חברי הכנסת – אני מסיימת, אדוני – החוק הזה הוא לכבודה של הכנסת ולכבודם של חברי הכנסת המציעים, ואני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת החוקה, שקידמת את היוזמה הזאת והבאת את זה להצבעה היום. חיכינו לזה הרבה שנים, יותר מעשור. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. חמש דקות. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, יש לי זכות גדולה לעמוד כאן היום בפניכם כאחד מיוזמי החוק הזה, ואני אקריא את רשימת היוזמים בהמשך, ולהביא בפניכם כמה נימוקים, בקצרה, לתמוך בחוק החשוב הזה, שמעלה את גיל הנישואין ל-18. שלושת הטעמים היסודיים שעומדים מאחורי החוק הזה הם: 1. הגנת קטינים; 2. זכויות נשים; 3. הגנה, עמיתי חברי הכנסת החרדים, על מוסד המשפחה. דווקא מכיוון שאנחנו חושבים שמשפחה היא מוסד חשוב, אנחנו חושבים שההחלטה להקים אותו היא החלטה שצריכה להתקבל על-ידי בגירים ולא על-ידי קטינים. זו הגישה הנכונה, זו הגישה הנוהגת בארצות העולם המתקדמות וזו הגישה שצריכה לנהוג גם בישראל. עמיתי חברי הכנסת, יש משהו אופטימי בדיון הזה שלנו היום, כי הצעת החוק הזאת, חברת הכנסת גלאון תיארה את תחילת דרכה. אני אתאר קצת את המשך הדרך. בכנסת הקודמת, הכנסת השמונה-עשרה, אני העליתי את הצעת החוק הזאת לקריאה טרומית ביום 9 באוגוסט 2011, ולצערי הגדול הכנסת הכשילה את הצעת החוק והיא לא עברה. באותו יום הגשנו את הצעת החוק הזאת פעם נוספת, ואני שמח שהיום אנחנו משלימים את המהלך באמת בשותפות פוליטית מרשימה. אני רוצה להביע הערכה לכל אחד מהשותפים, חברי סיעת מרצ, חברת הכנסת גלאון, כמובן; חברי סיעתי, חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, עפו אגבאריה; חבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש הקואליציה, שהתגייס למערכה הזאת, ובאמת, במרץ ובנחישות סייע להעביר את הצעת החוק; חברי הכנסת מסיעת בל"ד, גם הם הצטרפו. כיוון שאני לא אנצל את הזכות להודות בשם יוזמים למי שצריך להודות אחרי ההצבעה, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כבר עכשיו ולהודות גם ליושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת דוד רותם, שיש לי אתו ויכוחים רבים בדרך כלל בהרבה נושאים, ובנושא הזה הוא קידם את הצעת החוק בתבונה ובשום שכל וגם בנחישות. אני רוצה להודות ליועצים המשפטיים של הוועדה ולצוות הוועדה על העבודה המסורה שלהם. אני רוצה לסיים בהתייחסות לנקודה שנראית לי לא פחות חשובה מאשר עצם העלאת גיל הנישואין, וזו הסוגיה של האכיפה. במסגרת הדיונים בהצעת החוק התפלאנו לשמוע סוג אחד ומיוחד של התנגדות שבא מצד רשויות מדינה, שבאו ואמרו לנו שיש קשיים באכיפה ויש בעיות באכיפה, וממילא חוק גיל הנישואין איננו נאכף כראוי. אני מניח שאולי הביקורת הזאת נועדה לשכנע אותנו לעשות צעד אחד אחורה ולוותר על החוק, אבל מה שאנחנו עשינו, ואני חושב שזה הצעד הנכון, היה דווקא ללכת צעד קדימה ולדרוש חיזוק של האכיפה באמצעות מנגנון מפורט ומחודד של דיווח לכנסת, לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, דיווח בכתב על יישום הוראות חוק זה; דיווח שנתי, דיווח שייעשה על-ידי שר המשפטים, שיסביר בדיוק מה קורה, במקרה שלנו שרת המשפטים – ואני מברך את שרת המשפטים שהצטרפה אלינו – דיווח שמפרט מה קורה, איזה היתרים ניתנים על-ידי בתי-משפט, איך נעשית האכיפה; דיווח של השר לשירותי דת, דיווח של שר הפנים, דיווח של שר הרווחה והשירותים החברתיים, דיווח של השר לביטחון פנים, כדי שהחוק הזה, עמיתי חברי הכנסת, יהיה לא רק חוק ראוי, מתקדם ונכון, אלא הוא יהיה גם חוק שייאכף בפועל. אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שבאישורה של הצעת החוק הזאת יש מסר נכון וראוי לחברה הישראלית על כל חלקיה, על מגוון הגישות, העמדות, המסורות שקיימות בחברה שלנו. אנחנו מכבדים את המסורות השונות, אנחנו מכבדים את הציבורים השונים. אין בהצעת החוק הזאת – לא לקנטר אף אחד, לא לפגוע באף אחד, לא לצמצם את יכולתו של אף אחד לשמור מסורת, אלא להפך, לקבוע שכל המסורות צריכות להתקיים ויכולות להתקיים במסגרת נורמטיבית – – <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. <דב חנין (חד"ש):> – – שמכבדת זכויות אדם, שמכבדת את זכויות הנשים, שמכבדת את זכויות הקטינים. ולחברי הכנסת החרדים, אני רוצה לסיים באמירה מתוך המשנה. במשנה הרי כתוב: בן שמונה-עשרה לחופה. אני חושב שעל העיקרון הזה אנחנו מסכימים היום גם בכנסת ישראל, וברוח החיובית הזאת אני מציע לכולנו להתאחד בתמיכה בהצעת החוק החשובה הזאת. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. יש עוד בקשת דיבור של חבר הכנסת עפו אגבאריה, שאינו נוכח. ישיב על הדברים יושב-ראש ועדת חוקה דוד רותם. בבקשה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, הרב אייכלר והרב גפני, אני מוכרח לומר לכם דבר אחד: ללמוד מכם דמוקרטיה עוד ייקח לנו כמה שנים, אף-על-פי, חבר הכנסת אייכלר, שאתה יודע לדבר ערבית. כשאתה רוצה, אתה יודע. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ישראל ביתנו דמוקרטית. <יצחק כהן (ש"ס):> דמוקרטיה מדודו רותם. איזה יופי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> דמוקרטיה אצל פוטין. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אנחנו נלמד מכם מה זה דמוקרטיה. עכשיו, אחד המתנגדים היה חבר הכנסת נסים זאב, שאני מוכרח לומר שהפתיע אותי. הרי אם היינו מקבלים את כל ההסתייגויות שהגישו חברי הכנסת החרדים היה קורה מצב שהשבויות, כמו שאתה קורא להן, מספרן היה גדל בהרבה, כי כל בחורה בת 16 הייתה יכולה לעבור לחיות עם בן-זוגה, ואז היו לך הרבה שבויות. <נסים זאב (ש"ס):> אתה ממש מסלף את הדברים. חבל שיש לך קושי בהבנה – – – בוא נשנה גם את גיל ההסכמה במקביל לגיל 20. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> יש לי קושי בהבנה, חבר כנסת זאב, מה אני יכול לעשות? אני אקח מחר "ריטלין" כדי שאני אתחיל להבין, אבל יש לי קושי בהבנה, נכון, כי כשאני שומע אותך מדבר אני פשוט לא מבין. ואני לא חושב שאני היחיד שלא הבין מה אמרת. על כל פנים, רבותי, החוק הזה הוא חוק טוב. החוק הזה יבוא ויציל הרבה מאוד בחורות ונשים צעירות שלא רוצות להתחתן עדיין, אבל לפעמים אין להן ברירה, כי מכריחים אותן. לכן קבענו גיל שמתחתיו אין אפשרות לבית-משפט או לבית-דין או לאף אחד להתיר. לכן, רבותי חברי הכנסת, אני מבקש לדחות את כל ההסתייגויות ולהצביע בעד החוק כפי שהביאה אותו הוועדה. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד רותם. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון מס' 6), התשע"ד–2013. אנחנו נעבור סעיף-סעיף. לסעיף 1 לחוק יש לנו הסתייגות של חברי הכנסת יעקב ליצמן, משה גפני, מאיר פרוש, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר ויעקב אשר – להלן: קבוצת סיעת יהדות התורה, וחברי הכנסת אליהו ישי, אריה דרעי, אריאל אטיאס, יצחק כהן, משולם נהרי, אמנון כהן, יעקב מרגי, דוד אזולאי, יצחק וקנין, נסים זאב ואברהם מיכאלי – להלן: קבוצת סיעת ש"ס. מי בעד ומי נגד ההסתייגות? בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 11 נגד – 51 נמנעים – 1 ההסתייגות של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> 51 נגד, 11 בעד, נמנע אחד. ההסתייגות לא מתקבלת. אנחנו נעבור להצבעה על סעיף 1 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 52 נגד – 11 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יוני שטבון:> 52 בעד, 11 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 1 התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו נעבור לסעיף 2 – להצבעה. אין הסתייגויות. נעבור להצבעה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד סעיף 2 – 54 נגד – 11 נמנעים – אין סעיף 2 נתקבל. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 54, 11 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 2 התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 3 של קבוצת יהדות התורה וקבוצת ש"ס. מי בעד ומי נגד ההסתייגות? בבקשה. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 11 נגד – 52 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת יהדות התורה וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> 52 מתנגדים, 11 בעד, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו נצביע על סעיפים 3, 4 ו-5, כיוון שאין עליהם הסתייגות. בבקשה. הצבעה מס' 12 בעד סעיפים 3–5, כהצעת הוועדה – 54 נגד – 11 נמנעים – אין סעיפים 3–5, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יוני שטבון:> סעיפים 3, 4 ו-5 התקבלו. 54 בעד, 11 נגד. הסעיפים התקבלו. החוק עבר בקריאה שנייה ושלישית, כנוסח הוועדה. <קריאות:> שנייה. <היו"ר יוני שטבון:> סליחה, קריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. בבקשה. קריאה שלישית כנוסח הוועדה. בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד החוק – 55 נגד – 11 נמנעים – אין חוק גיל הנישואין (תיקון מס' 6), התשע"ד–2013, נתקבל <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 55, 11 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון מס' 6), התשע"ד–2013, התקבלה בקריאה השלישית. יש לנו פה תודות של חברי הכנסת היוזמים, חברי הכנסת יריב לוין וחנין זועבי. בבקשה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, זה באמת רגע מיוחד, אני חושב, אחרי עשרות שנים של ניסיונות, שעלה בידינו להעביר את החוק הכל-כך חשוב הזה, שהרי נאמר שמי שמציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו, ואנחנו כאן מצילים ונציל מדי שנה אלפי קטינים, בעיקר נערות, מחיים של כפייה, מחיים, באמת, שאני לא מאחל, ואף אחד מאתנו לא היה מאחל, לא לבניו ולא לבנותיו. אני רוצה לומר תודה בראש ובראשונה, וקודם כול ולפני הכול, לחברתי חברת הכנסת גילה גמליאל, אשר בעת שכיהנה כסגנית שר בקדנציה הקודמת בעצם הביאה לפריצת הדרך הגדולה בחוק הזה כאשר הצליחה להעביר אותו ולשכנע את הממשלה לתמוך בו. אני יכול להעיד שהיא רתמה אותי למהלך הזה, ואני יכול לומר לך, גילה, את חתומה, אולי לא בשמך אבל במעשייך, ראש ובראשונה, לפני כולם, על ההישג החשוב והגדול הזה. תודה רבה, אני חושב, בשם רבים רבים. אני רוצה להודות לכל השותפים ליוזמה של הצעת החוק: לחברי הכנסת דב חנין, עפו אגבאריה, מוחמד ברכה, חנא סוייד, זהבה גלאון, ניצן הורוביץ, אילן גילאון, חנין זועבי וג'מאל זחאלקה, ואתם גם לחברי כנסת שהיו שותפים ליוזמה הזאת בעבר ולא מכהנים בכנסת הנוכחית. תודה גדולה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חברי חבר הכנסת דוד רותם, שבאמת גם בקדנציה הקודמת, גם בקדנציה הזאת, הוביל את החוק הזה במקצועיות, בנחישות, ואפשר את השלמתו. תודה גדולה לצוות המקצועי של ועדת החוקה, חוק ומשפט, בראשות מנהלת הוועדה דורית ואג; לייעוץ המשפטי של ועדת החוקה, בראשותה של עורכת-הדין סיגל קוגוט, ובפרט לעורכי-הדין רות גורדין ואלעזר שטרן, שבאמת עשו בחוק הזה גם מלאכה מקצועית וגם מלאכה מסורה. תודה גדולה לעוד שני גופים: למרכז רקמן, בראשותה של מנכ"לית המשרד, עורכת-הדין עטרה קניגסברג, ועורכת-הדין עדי בלוטנר, ראש תחום חקיקה ומדיניות, שעמדו, עזרו וסייעו לנו ובעצם היו הכוח הדוחף והמניע מאחורי ההצעה הזאת, ולמועצה הלאומית לשלום הילד ובראשה ד"ר יצחק קדמן, שגם הם היו שותפים מלאים למאמץ הגדול הזה; ובאמת תודה לכל מי שתמך בחוק לאורך כל שלביו. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת יריב לוין. חברת הכנסת חנין זועבי מוזמנת לתודות – לחוק שעבר. בבקשה. <חנין זועבי (בל"ד):> תודה. אני רוצה לברך על החוק, אני חושבת שזה אחד החוקים הנדירים, הטובים, שעוברים בכנסת. אני רק רוצה להגיד משהו שמאוד חשוב לי בתור אישה: נישואים זה לא זכות קולקטיבית, נישואים זה זכות אינדיבידואלית. כאשר אנחנו מדברים על זכות האישה לבחור את הבעל שלה, אנחנו לא מדברים על כבוד קולקטיבי, כבוד החברה, כבוד המסורת, כבוד המשפחה. המסורת היא דבר דינמי, ולא דבר סטטי. אנחנו קובעים מהי מסורת. אני לא רוצה – לאף חבר כנסת פה – להגדיר מה זו מסורת בחברה הערבית; אנחנו רוצים להגדיר אותה. אני חושבת שמעמדה של החברה תלוי – והאינדיקציה למעמדה של החברה – במעמד האישה בחברה. אנחנו רוצים נשים שיכולות לבחור בכל מה שקשור לחייהן החופשיים, גם לחייהן הפרטיים וגם לחייהן הציבוריים. השאת נשים, נערות, מתחת לגיל 16 אינה בחירה חופשית; זו השאה, זה נישואים בכפייה. לכן אנחנו אומרים שזה חוק מאוד חשוב, שזו אמירה חברתית מאוד חשובה. יש לנו בעיה איך לממש את החוק הזה, וזו בעיה שאינה קשורה לחוק עצמו, אלא לנושא של אכיפת החוק. אנחנו גם צריכים לתת תשומת לב מאוד גדולה איך מממשים את החוק, היות שגם החוק הקודם, שדיבר על זה שאין אפשרות להיות נשואים מתחת לגיל 16 אלא במקרים חריגים, גם הוא לא מומש בצורה הטובה ביותר. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת חנין זועבי. <הצעת חוק ליישום הפרוטוקול בדבר זכויות וחסינויות של הארגון האירופי למחקר גרעיני, התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/806).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק ליישום הפרוטוקול בדבר זכויות וחסינויות של הארגון האירופי למחקר גרעיני, התשע"ד–2013 – לקריאה ראשונה. יציג את החוק סגן השר חבר הכנסת זאב אלקין. בבקשה. <סגן שר החוץ זאב אלקין:> אדוני היושב-ראש, חברי השרים וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג כאן הצעת חוק ממשלתית ליישום הפרוטוקול בדבר זכויות יתר וחסינויות של הארגון האירופי למחקר גרעיני, התשע"ד–2014. ארגון CERN, הארגון האירופי למחקר גרעיני, נוסד ב-1949 על-ידי 12 מדינות אירופיות במטרה ליצור שיתוף פעולה בין-אירופי בתחום מחקר פיזיקת החלקיקים. הארגון הוא מוסד מדעי ומחקרי מוביל, שבמסגרתו משתפים פעולה פיזיקאים ומהנדסים מהשורה הראשונה במטרה לרדת לחקר סודות היקום, לרבות באמצעות עבודה עם מאיץ החלקיקים, מכשיר יחיד מסוגו בעולם אשר נבנה במסגרת ולמטרת המחקר בארגון. ב-17 באפריל 2011 התקבלה החלטת הממשלה מס' 3159 בדבר הצטרפות ישראל לארגון כחברה מלאה. בהתאם להחלטת ממשלה חתמה מדינת ישראל בספטמבר 2011 על הסכם עם הארגון המעניק לה מעמד של חברות נלווית בארגון, כשלב מקדים לחברות מלאה. כעת מצויה מדינת ישראל בישורת האחרונה של תהליך הצטרפותה לארגון כחברה מלאה. כדי להשלים את תהליך ההצטרפות נדרשת ישראל להצטרף לפרוטוקול בדבר זכויות יתר וחסינויות של הארגון, שאליו הצטרפו כלל המדינות החברות בארגון. הפרוטוקול מקנה זכויות יתר וחסינויות לארגון או לבעלי תפקידים הפועלים מטעמו, וזאת כדי לאפשר את פעולתו היעילה של הארגון ואת מילוי תפקידו מתוך שיתוף פעולה עם המדינה הנוגעת בדבר. למען הסר ספק, ההצטרפות לפרוטוקול מהווה תנאי הכרחי להצטרפות מדינת ישראל לארגון כחברה מלאה. חקיקת החוק המוצע נדרשת כדי לתת להוראות הפרוטוקול תוקף בדין הישראלי, והיא הכרחית, כאמור לעיל, לשם הצטרפותה של מדינת ישראל לארגון כחברה מלאה. החוק המוצע יעגן את כל החסינויות וזכויות היתר המוקנות לארגון ולבעלי התפקידים הפועלים מטעמו. לכן, מהנימוקים האלה, הממשלה, לאחר השלמת המשא-ומתן עם הארגון, מביאה בפני הכנסת את הצעת החוק שמהווה חסם אחרון להצטרפות שלנו לפרויקט מדעי זה שהוא בעל חשיבות עליונה, ולכן אנחנו גם נבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק ולהשלים את תהליכי החקיקה עד למועד שמדינת ישראל נדרשת לסיים את כל ההליכים של ההתארגנות הפנימית, קרי עד 15 בנובמבר. אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק, לאפשר למדע ישראלי להשתמש בכלי, אולי החשוב ביותר הקיים היום בעולם לצורך מחקר מדעי, ולהשלים בשביל זה את התהליך המשפטי הנדרש במועד הנקוב. אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק, ולהשלים את הדיון בה מהר ככל האפשר, עד כמה שאני מבין – בוועדת החוקה, כפי שהמליץ הייעוץ המשפטי של הכנסת. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לסגן השר, חבר הכנסת זאב אלקין. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. הרשימה סגורה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. שלוש דקות. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני תומך בהצעת החוק הזו, אבל כמובן, כשסוף-סוף מביאה הממשלה לכנסת נושא שעוסק בסוגיה של גרעין, וגם בסוגיה של שיתוף פעולה, זו הזדמנות שאי-אפשר לדלג עליה מבלי להגיד כמה מילים על ההיבט היותר רחב של גרעין ושיתוף פעולה. עמיתי חברי הכנסת, המזרח התיכון נמצא במצב לא פשוט, ואחד הממדים המדאיגים ביותר של המצב המסובך שהאזור שלנו נמצא בהם, זה אותו ממד של מירוץ נגד הזמן, כאשר כלי נשק חדשים מכל מיני סוגים נכנסים לאזור הזה מכל הכיוונים. וזו ההזדמנות, עמיתי חברי הכנסת, במבט רחב לשאול את עצמנו איך אנחנו מתמודדים עם המציאות הזאת, איך נכון להתמודד עם המציאות הזאת, איך נכון להבטיח לעצמנו ולשכנינו, לילדינו ולילדי שכנינו עתיד בטוח באזור הזה. הכיוון שאני מציע, עמיתי חברי הכנסת, הוא בדיוק הכיוון של שיתוף פעולה בין-לאומי גם בסוגיה הגרעינית. שיתוף פעולה בין-לאומי גם בסוגיה הגרעינית, כאשר המטרה צריכה להיות ויכולה להיות מזרח תיכון חופשי מנשק להשמדה המונית. אני יודע, עמיתי חברי הכנסת, על הדברים האלה נאמר בעבר, לפני שנה ושנתיים, ואפילו לא מזמן, אפרופו המשבר שהיה סביב השימוש בנשק כימי בסוריה – על דברים כאלה נאמר בעבר שהם דברים תמימים ואין להם קשר עם המציאות. אבל הנה, עמיתי חברי הכנסת, רק בשבוע שעבר כולנו ראינו את הדין-וחשבון שהתפרסם על סיום ההשמדה של מתקני הייצור של נשק כימי בסוריה. כמובן, הדרך לחיסול הנשק הכימי בסוריה עוד ארוכה. בינתיים חיסלו את מתקני הייצור, אבל עדיין צריך להשמיד, לחסל, לנטרל את המחסנים ואת החומרים שמאוחסנים בהם. אבל ההוכחה שהייתה אולי חסרה לכמה מהאנשים בבית הזה, הנה היא לפנינו. אפשר במהלך מדיני חכם, ראוי, לייצר התפרקות מנשק להשמדה המונית. ומה שנכון לגבי הנשק הכימי להשמדה המונית, נכון גם לגבי הנשק הגרעיני להשמדה המונית. ומה שנכון לגבי נשק להשמדה המונית שנמצא מחוץ לישראל, נכון גם לגבי נשק להשמדה המונית שנמצא בידי ישראל. וכל זה צריך, עמיתי חברי הכנסת, צריך ונכון שיהיה כחלק ממהלך כולל של חיסול, ויתור, בהוצאה אל מחוץ לתחום של כל סוגי הנשק להשמדה המונית באזור שלנו. זו הדרך להבטיח לנו ביטחון, זו הדרך להבטיח לנו שלום, זו הדרך להבטיח לנו קיום. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת החוק ליישום הפרוטוקול בדבר זכויות יתר וחסינויות של הארגון האירופי למחקר גרעיני, התשע"ד–2013. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ליישום הפרוטוקול בדבר זכויות יתר וחסינויות של הארגון האירופי למחקר גרעיני, התשע"ד–2013, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> 25 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה ותועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק תחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/771).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה: הצעת חוק תחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן השר, חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מערכות הסעת המונים הן נדבך חשוב, מרכזי, ברשת תחבורה ציבורית כוללת. הניסיון הנצבר בעולם וניתוח צורכי הקיבולת הנדרשים מלמדים על כך שרכבות ואוטובוסים מרובי קיבולת הם אמצעי התחבורה העיקרי היכול להוות חלופה לרכב פרטי ולהתמודד עם בעיית העומס בכבישים, כן, גם בארץ, וגם ראינו את זה בירושלים ובחיפה, בסידור הנוכחי, כמה זה הקל על המצב. הצעת חוק זו נועדה להקל את הקמתן של מסילות ברזל ארציות ומקומיות ולהאיץ את קצב פיתוחן, וזאת באמצעות התמודדות עם כמה חסמים בתחומי הביצוע והתכנון. מוצע לקבוע מנגנון שיסדיר את כניסתם של מקימי ומפעילי מסילת ברזל למקרקעין שונים לצורך ביצוע פעולות נדרשות, כגון בדיקת בקרה על מצב המסילה או המקרקעין וביצוע עבודות הדרושות לשם חיזוק מבנים, או – מפעיל מסילת ברזל אשר יבקש להיכנס למקרקעין לצורך ביצוע הפעולות האמורות יידרש לתת הודעה מראש לבעל המקרקעין. במקרים הדורשים את הסכמתו של בעל המקרקעין וזו לא ניתנה, או במקרים שבהם בעל המקרקעין התנגד לכניסה למקרקעין שבבעלותו, ניתן יהיה להביא את המחלוקת להכרעתו של המנהל לפי פקודת מסילות הברזל, והחלטה זאת תהיה נתונה לערעור בפני בית-המשפט בלבד. הצעת החוק קובעת מנגנון לרכישת זכויות במקרקעין אשר בבעלותה של רשות מקומית, במקרה שבו יראה שר התחבורה בהתייעצות עם שר הפנים כי הדבר נדרש לצורך הקמתה או הפעלתה של מסילת ברזל מקומית. מקים או מפעיל מסילה אשר מצא כאמור צורך, יפנה לשר התחבורה בבקשה לרכוש זכויות, ויעביר העתק מבקשתו לרשות המקומית, והיא תגיש את תגובתה לשר התחבורה. עוד מוצע לתת בידי שרי הפנים והתחבורה סמכות לקבוע כי מתקנים ובניינים אשר נדרשים במישרין להפעלת דרך ייכללו תחת המנגנון אשר מאפשר את הקמתם באמצעות מתן הודעה לרשות המקומית ולוועדה המקומית הנוגעת בדבר. הצעת החוק מעניקה לרשויות המקומיות סמכות להציב ולתפעל מצלמות לצורך אכיפת עבירות קנס הקבועות בפקודת התעבורה. רשויות אשר יציבו מצלמות כאמור יהיו רשאיות למסור הודעת תשלום קנס למי שביצע עבירה בהתאם לתיעוד המצולם. בשלב זה ההסדר המוצע כולל רק את העבירה של נסיעה שלא כדין בנתיב תעבורה ציבורית. אבקש מחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לסגן השר חבר הכנסת מיקי לוי. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח. חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שכל חוק שמטרתו לשפר את התחבורה הציבורית הוא חוק ראוי. אני לא בדקתי את הפרטים בחוק הזה, אבל לפי מה שמונח לפנינו נראה שזה ראוי, וזה נותן לי הזדמנות לדבר על הבעיה הקשה של התחבורה הציבורית. אני יודע שיש אזרחים ושכבות שלמות שאינם יודעים מה זה אוטובוס. יש להם כלי רכב פרטיים, יש להם ליסינג, יש להם לפעמים שתי מכוניות למשפחה, אבל מאות אלפי אזרחי ישראל צריכים ונזקקים לאוטובוסים. גם נערים, גם צעירים, גם קשישים, יום-יום ושעה-שעה. ומערך התחבורה הציבורית בישראל נמצא בפיגור אדיר, ממש כמו במדינות מזרח-אירופה. מי שהיה אי-פעם בארצות-הברית או באירופה, ורואה את מערך התחבורה הציבורית, יודע שאוטובוס לא חייב להיות מלא כקופסת סרדינים. להפך, שם הוא כמעט אף פעם לא מלא, ולמרות זאת נוסעים אוטובוסים 24 שעות ביממה, גם באירופה, ורכבות עם קרונות שלמים ריקים או שיש בהם נוסע אחד או שניים. לא עושים חישוב אם צריך לתת אוטובוס או רכבת, אלא לפי הצרכים, ולאו דווקא לפי הצרכים של הודו, אלא לפי הצרכים של כל אזרח שיוכל, בכל זמן נתון, לקבל את שירות התחבורה הציבורית. בעוונותינו, במדינה הזאת יש קווים – ואני קובע את זה מתוך ידיעה ומתוך סבל רב של אנשים שנוסעים באוטובוסים – שעד שלא מתמלא האוטובוס כקופסת סרדינים, לא שולחים אוטובוס נוסף. וגם התכנונים מראש בנויים באופן כזה שצריכים לשלוח, למשל, אוטובוסים עירוניים בקווים בין-עירוניים בשל העומס. בערב שבת הזאת קיבלתי טלפון, אוטובוס נתקע בדרך לאשדוד, בהראל, מכיוון שהתקלקל, ולא נשלח אוטובוס אחר. במשך 40 דקות אנשים חיכו, פשוט סכנת נפשות, ותפסו טרמפים ואוטובוסים אחרים ומילאו אותם, אבל חברת התחבורה לא דאגה לשלוח אוטובוס חלופי. יש זלזול עצום ונורא בציבורים שלמים, בעיקר דלת העם, שנוסעים הרבה באוטובוסים. אני לא רוצה להגיד רק דברים שליליים. יש הרבה הרבה התפתחות והרבה רצון טוב גם בחברות התחבורה הציבורית. יש חברות ממש יעילות, יש חברות שמשתדלות, אבל בקו הכללי, גם חברות התחבורה טוענות שאין להן מספיק אוטובוסים, אין להן מספיק משאבים, אין מספיק תכנון. אומנם המדינה מסבסדת במיליארדים את התחבורה הציבורית, אבל זה לא יעיל וזה לא בסדר. אני פונה לשר התחבורה: אתם משקיעים מיליארדים בקווים לאילת, אתם משקיעים מיליארדים בכבישים, וזה מאוד מבורך – – <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – תשקיעו קצת בעידוד התחבורה הציבורית על-ידי מתן שירות ולא על-ידי העמסת אוטובוסים כקופסאות סרדינים. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי, חברים, ראשית כול, בואו, אני אתחיל מהסוף – אני תומך בחוק בקריאה הראשונה, אבל כשאני בא וקורא את המלל אני שואל את עצמי: מה, זה הולך להיות דבר מעניין: הסרת חסמים. הרי כשאנחנו מדברים על חסמים מייד אנחנו נזכרים בחברה הערבית, שהיא כל הזמן – כל משרד ממשלתי, כל פקיד ממשלתי בכיר שנפגשתי אתו, תמיד המילה "חסם", "חסמים", עלתה. למה החברה הערבית לא מקבלת? חסמים, חסמים. כשאני עכשיו קורא את המלל אני שואל את עצמי שאלה לעומק: האם זה חוק שבאמת בא סוף-סוף להסיר חסמים של תחבורה ציבורית בחברה הערבית? אני שואל את עצמי. ומהצד השני, למה הממשלה צריכה הסרת חסמים? הרי יש מדיניות הממשלה. מדיניות הממשלה מסירה כל חסם שהיא רוצה, מה מסתתר בהסרת חסמים? אנחנו סובלים מהחסמים, בחברה הערבית, בכל תחום. אני לא צריך לחכות לתחבורה ציבורית כדי להסיר חסמים. החסמים נמצאים בכל משרד ממשלתי. למה דווקא בתחבורה ציבורית? למה דווקא בתחבורה ציבורית הסרת חסמים? אם אנחנו מסתכלים על כל המדינה, במיוחד על יישובי הפריפריה, ובמיוחד המגזר הערבי, ומדברים על הסעות המוניות – מוניות, אוטובוסים וכל אמצעי הנסיעה – אנחנו רואים שהמגזר הערבי כמעט לא קיים. אז אני שואל את עצמי, יכול להיות שעכשיו השמים נפתחים והגשם מתחיל לרדת, וסוף-סוף אנחנו נזכה להסרת חסמים של תחבורה, ונזכה לאוטובוסים מכל הכפרים הערביים לכל המרכזים המסחריים? וסוף-סוף אנחנו רואים דברים חיוביים? אני שואל את החברים. על פניו, החוק נראה אחלה חוק – הסרת חסמים. במקביל, אני ציינתי, מדיניות הממשלה לא צריכה זאת. הסרת חסמים, מזכיר לי את המדיניות הממשלתית ואת חלום השוויוניות. אני אמשיך לעקוב אחרי החוק הזה. בשלב ראשון אני בעד החוק הזה, אבל כשאומרים "הסרת חסמים", שנתכוון לתוכן המילה – הסרת חסמים לכלל אזרחי מדינת ישראל בכל מגזר, באשר הוא. ושהמלל הזה יקבל הלכה למעשה, בפועל נראה אותו. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת דב חנין, אחרון הדוברים, בבקשה. שלוש דקות. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> גברתי השרה, אדוני סגן השר, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לחרוג ממנהגי ולברך את הממשלה על הצעת החוק הזאת, אבל אני רוצה לנהוג בגילוי לב – אני רוצה לנהוג בגילוי לב ולומר לכם שכשאני מברך על הצעת החוק הזאת, ואני באמת מברך עליה, אני גם במידה מסוימת מברך את עצמי. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, איך הדברים יוצאים כך. אחד הפרקים החשובים בהצעת החוק הוא תיקון פקודת התעבורה. זה סעיף 4, אבל זה בעצם סעיף ענק בהצעת החוק, שעוסק – ואני מאוד שמח שהממשלה מקדמת את ההצעה הזאת, זה נושא שאני מנסה לקדם אותו, אני מודה, בחוסר הצלחה כבר חמש שנים בכנסת. ועדת שרים לענייני חקיקה לא מזמן דחתה הצעת חוק פרטית שלי בדיוק בנושא הזה, אבל טוב שהממשלה לוקחת על עצמה לקדם את זה, ואני מוכן לתת לכם גם את הקרדיט, ובלבד שתשלימו את זה. אני רוצה להסביר לכם, עמיתי חברי הכנסת, במה מדובר. בערי ישראל יש נתיבי תחבורה ציבורית. הבעיה הגדולה היא שנתיבי התחבורה הציבורית האלה אינם נאכפים. למשטרה יש הרבה משימות – יושב אתנו סגן שר האוצר, שהיה בעברו הלא-רחוק אחד ממפקדיה הבכירים של משטרת ישראל – יש הרבה מאוד נטלים ומשימות על משטרת ישראל, ואין להם יכולת לבצע אכיפה של נתיבי התחבורה הציבורית במובן הזה של למנוע מכלי רכב פרטיים לנסוע באותו נתיב שמיועד אך ורק לתחבורה ציבורית. הפתרון לדבר הזה לא מסובך – לאפשר לרשויות המקומיות שמעוניינות בכך, והן מעוניינות בכך, לבצע בעצמן את האכיפה הזאת. אגב, אתם מציעים בהצעת החוק מנגנון מצוין, מנגנון של מצלמות שתופעלנה על-ידי הרשויות המקומיות, ובאותו היגיון, שהיה גם בהצעת החוק הפרטית, שהאכיפה הזאת, שנעשית על-ידי הרשות המקומית, הכסף שנגבה ממנה ילך לקופת הרשות המקומית, כדי שלרשות המקומית יהיה גם אינטרס לבצע את האכיפה הזאת. הדבר הזה הוא נכון, הדבר הזה מתבקש, הדבר הזה יאפשר סוף-סוף לבצע אכיפה אמיתית בנתיבי התחבורה הציבורית, כי רק כאשר תהיה אכיפה כזאת, ורק כאשר נתיבי התחבורה הציבורית באמת יהיו נתיבים לתחבורה ציבורית, אנחנו נוכל לייצר לתחבורה הציבורית את היתרון היחסי של מהירות גדולה יותר, יעילות גדולה יותר, בסופו של דבר נוחות רבה יותר לנוסע, כדי שבאמת אזרחי ישראל יעדיפו תחבורה ציבורית לא בגלל איזו השקפת עולם סביבתית כזאת או אחרת, אלא מכיוון שהתחבורה הציבורית פשוט יותר נוחה, יותר זמינה, יותר מהירה, הדרך הקלה והטובה יותר להגיע ממקום למקום. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני מאוד מברך על הצעת החוק הזאת. יש לי כמה הערות בפרקים או בסעיפים אחרים של הצעת החוק, אבל הן כמובן תוכלנה להידחות לדיון בהכנה לקריאה שנייה ושלישית, ואני מקווה שבדבר הזה אנחנו באמת נביא בשורה ונאפשר לנתיבי התחבורה הציבורית, לנת"צים, באמת סוף-סוף להיות נת"צים. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. סגן השר מעוניין להשיב על הדברים? חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק תחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013. בבקשה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק תחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> 18 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק התקבלה ותועבר לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3), התשע"ג–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/785).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה, הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3), התשע"ג–2013. יציג את הצעת החוק סגן שר הביטחון דני דנון; סליחה, שרת הבריאות. בבקשה. אני מקווה ששרת הבריאות לא בוחרת לעבור למשרד אחר. <שרת הבריאות יעל גרמן:> לא, ממש לא. ביקש ונעניתי. <היו"ר יוני שטבון:> טוב. <שרת הבריאות יעל גרמן:> ערב טוב, אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברות וחברי הכנסת, אנחנו מבקשים להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת החוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים. מטרת החוק היא עיגון הסמכות העולה בקנה אחד עם הוראות המשפט הבין-לאומי ההומניטרי לכלוא אדם שנטל חלק בפעולות איבה נגד מדינת ישראל או אדם שנמנה עם כוח שמבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל, שלא מתקיימים לגביו התנאים המקנים מעמד של שבוי מלחמה במשפט הבין-לאומי ההומניטרי. מטרת ההצעה שלפנינו היא לקבוע הסדר מיוחד, המתאים את הוראות החוק למצב של לחימה בהיקף נרחב. לפי המוצע, ייווסף לחוק סעיף הקובע כי במקרה שבו הכריזה הממשלה על התקיימותן של פעולות לחימה בהיקף נרחב, יחולו הוראות מיוחדות, נוכח האילוצים והקשיים הנגזרים ממצבי לחימה בהיקף נרחב כאמור. תוקפה של ההכרזה יפקע כעבור שלושה חודשים, או במועד מוקדם יותר שנקבע בה או שנקבע באישור הוועדה, אלא אם כן החליטה הממשלה, באישור הוועדה, להאריך את תוקף ההכרזה בתנאים הקבועים בסעיף. החוק נדרש כדי להבטיח כי במקרה שבו יתקיים מצב לחימה אשר יצריך מענה מהיר ואפקטיבי לכליאתם של לוחמים בלתי חוקיים כאמור בחוק, תתקיים תשתית משפטית תקפה אשר תאפשר הכרזה של הממשלה, באישור הכנסת, על התקיימות פעולות לחימה כאמור וכניסתו של ההסדר המיוחד לתוקף למשך תקופה מוגבלת, ללא צורך בהליך חקיקה מיוחד נוסף בשעת חירום. אני מבקשת, אם כן, לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעביר אותה להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוץ והביטחון. <איתן כבל (העבודה):> – – – רציתי להבין, מה זה "לוחמים בלתי חוקיים"? <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת כבל, אתה יכול לעלות ולדבר. <שרת הבריאות יעל גרמן:> שאלות והבהרות בוועדה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה לשרת הבריאות יעל גרמן. אנחנו נעבור לדיון בהצעת החוק ולרשימת הדוברים. חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> אינה מעוניינת לדבר. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מוותר, מחקתי – – – <היו"ר יוני שטבון:> אינו מעוניין לדבר. חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב – – – <דב חנין (חד"ש):> נוכח. <היו"ר יוני שטבון:> סליחה, חבר הכנסת דב חנין, איך אפשר לפספס אותך. אני רואה את השם שלך מופיע גם בבאות, אז קדימה. <נסים זאב (ש"ס):> הזאב בא תמיד אחרי הדוב. <היו"ר יוני שטבון:> בבקשה. שלוש דקות. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, עמיתי חברי הכנסת, בקצרה, אני מציע לכם להתנגד להצעת החוק הזאת. כבר היום קיימת סמכות, קיים חוק שמאפשר כליאה של לוחמים בלתי חוקיים, והשאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו, כאשר הממשלה מביאה תוספת לחוק הזה, היא: למה צריך את זה? למה צריך את זה? משהו לא עובד? משהו לא קיים? חסרות סמכויות? היכן חסרות סמכויות? אין אפשרות לכלוא לוחמים בלתי חוקיים? <חמד עמאר (הליכוד ביתנו):> מה זה "לוחם בלתי חוקי"? <דב חנין (חד"ש):> מה זה "לוחם בלתי חוקי"? תראה, חבר הכנסת עמאר, זה נושא – לוחם בלתי חוקי מוגדר בחוק. החוק כבר קיים. אני, אגב, יש לי הערות גם לחוק הקיים וגם להגדרה של "לוחם בלתי חוקי", אבל החוק הזה כבר קיים, ואני לא מציע כרגע לפתוח את הוויכוח. אני שואל שאלה: למה צריך עוד סמכויות, מה לא בסדר? האם יש איזושהי בעיה לכלוא מישהו? נתקלנו באיזשהו מקרה שבו – – – <איתן כבל (העבודה):> דב, סליחה שאני מתפרץ. האם יש כאן באולם מישהו – אני לא פותח את החוק, לא פותח שום דבר, אני רק מבקש לדעת, כי זה נראה לי בעברית, האם זו כותרת בין-לאומית? יכול להיות של סוג מסוים שאומרים עליהם "לוחם" – כי נראה לי ש"לוחם בלתי חוקי" זה משהו שיש בו איזה תבנית. אני שואל כדי לדעת. <היו"ר יוני שטבון:> מה אתה מציע? <דב חנין (חד"ש):> חבר הכנסת כבל, השאלה שלך מאוד מאוד במקום. <שרת הבריאות יעל גרמן:> התשובה היא כן, זה בהחלט עם הוראות המשפט הבין-לאומי ההומניטרי. בהחלט. מדובר על אדם שנטל חלק בפעולות איבה נגד מדינת ישראל, או אשר נמנה עם כוח המבצע פעולת איבה נגד מדינת ישראל, שלא מתקיימים לגביו התנאים המקנים מעמד של שבוי מלחמה במשפט הבין-לאומי ההומניטרי. <איתן כבל (העבודה):> אה, הבנתי. <דב חנין (חד"ש):> ההגדרה ששרת הבריאות הקריאה כרגע היא, אגב – למען הפרוטוקול – לא הגדרה של המשפט הבין-לאומי, היא הגדרה של החוק העיקרי, שהחוק הזה בא להוסיף לו סמכויות. זו הגדרה שכבר נמצאת במשפט הישראלי. אגב, לי יש ויכוח עם התפיסה הזאת, אני חושב שהתפיסה הזאת היא תפיסה מלאכותית ולא נכונה, אבל אני לא נכנס לוויכוח הרעיוני הזה. אני שואל שאלה אחרת: למה צריך היום להוסיף סמכויות, לאפשר הארכה של משך הכליאה הזמנית? למה? האם הסמכויות הקיימות מכוח חקיקת הביטחון של מדינת ישראל לא מספיקות? האם חסר משהו? האם לקוי משהו? כשאנחנו באים להוסיף עוד סמכויות ועוד כוחות ולהאריך את תקופת המאסר, השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא קודם כול – למה? מה הסיבה? מה מקולקל במערכת הנוכחית שלא מאפשר לה לעבוד נכון ולכן צריך להוסיף סמכויות? על השאלה הזו, עם כל הכבוד, שרת הבריאות לא ענתה, ולדעתי גם הממשלה לא יכולה לענות, מן הסיבה הפשוטה: מערכת הביטחון כבר היום יש לה כל הסמכויות ויש לה כל הכוחות הנדרשים כדי לפעול בסוגיה הזאת בצורה מאוד מאוד נחרצת. אין שום סיבה ואין שום הצדקה להוסיף סמכויות כאלה. <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אני מסיים. עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם שבסופו של דבר כל הסוגיות האלה, שאנחנו עוסקים בהן, הן סוגיות של זכויות של אנשים. זה נכון שקל מאוד לבוא ולשלול זכויות של אנשים שאנחנו מגדירים אותם כלוחמים בלתי חוקיים. היום שוללים את הזכויות מאותם אנשים שמוגדרים כלוחמים בלתי חוקיים, ומחר ישללו את הזכויות מאנשים אחרים שיקראו להם פעילים בלתי חוקיים. כך זכויות האדם של כולנו תתכרסמנה. אני, לכן, מתוך הנימוק היסודי הזה שאומר שכשבאים לפגוע בזכויות יסוד אזרחיות צריך לפחות לנמק למה הפגיעה נדרשת, אני מציע לכם, עמיתי חברי הכנסת, להתנגד לחוק הזה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. השרה – השבה לדברים בסוף הדיון. שרת הבריאות? <שרת הבריאות יעל גרמן:> יש – – – <היו"ר יוני שטבון:> יש עוד דוברים בדיון. חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת משה פייגלין, שהוא אחרון הדוברים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – שיהיה מה להגיד. <קריאה:> – – – להשיב. <היו"ר יוני שטבון:> – – – לא קראו לזה לוחמי חופש. לוחמים זה מושג שכבר קיים. בבקשה. שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במאבק כל כך ממושך של מדינת ישראל מול הטרור המתמשך וגואה אומרים שהמאבק הוא לא רק מול לוחמים שבאים עם נשק. יש הרבה לוחמים בלתי חוקיים שבעצם קשורים לארגוני טרור, שהם שותפים. אני חושב שההגדרה הזו של לוחמים בעצם מאפשרת גם את ההקלה. אני ראיתי שדב מתייחס לעניין של נטילת זכויות. כאשר אתה מדבר, למשל, על שחרור של לוחמים, יש הבדל אם אתה מדבר על קבוצה שהיא לוחמת ובעצם הם נתפסו על-ידי צה"ל ואתה משחרר אותם בתנאים כאלה ואחרים, או שאין להם שום מעמד משפטי או בין-לאומי. אני חושב שההגדרה הזאת נכונה. אני זוכר שכבר לפני שנתיים או שלוש שנים דיברו על זה שיש צורך בחקיקה, כי אי-אפשר לצאת למאבק מול טרור שהוא מאוד מאוד מגוון, שהייתי אומר שאת חלקו הגדול – אתה לא רואה אותם נושאים נשק אבל הם שותפים לאותם ארגונים. כשהם נלכדים ומדינת ישראל לוכדת אותם ושמה אותם במעצר, אתה צריך לתת להם הגדרה. אם אתה לא מגדיר אותם שהם לוחמים לא חוקיים, אז על סמך מה אתה בעצם עוצר אותם ומחליט להאריך גם את מעצרם? לכן אני חושב שטוב שהמחוקק הגיע למסקנה הזאת כדי גם להגן על עצמנו כמדינה שצריכה להגן על עצמה מפני האויב האכזרי, הטרוריסטי, שאנחנו מוקפים בו, וגם אני חושב לתת הגדרה, מאידך גיסא, לזכויות שמגיעות לאותם לוחמים. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת משה פייגלין, אחרון הדוברים, ואחריו תשיב שרת הבריאות, חברת הכנסת יעל גרמן. בבקשה. שלוש דקות. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כאשר רוצח מתועב חודר לביתה של משפחה שנמה את שנתה ורוצח את ההורים ואת הילדים, דבר שקורה, מה לעשות, בארצנו, הוא נתפס ונשפט כעבריין פלילי בבית-משפט ישראלי. אחר כך הוא משוחרר באיזו עסקה כשבוי מלחמה. אז מה הוא – עבריין, רוצח או לוחם חופש? אמר כאן חבר הכנסת חנין שזכויותיו נשללות. ההפך הגמור הוא הנכון. הוא זוכה בכל העולמות. הוא גם מתנהג כרוצח מתועב ושפל שאין למטה ממנו וגם זוכה – לא רק מחבריו ששלחו אותו, או אנשי עמו שגאים במעשיו ומממנים את משפחתו – לכבוד מלכים, הוא זוכה ממדינת ישראל למעמד של שבוי מלחמה, שהרי הוא ניחן והוא משוחרר על בסיס לחץ צבאי. הדיכוטומיה הזאת, הדיסוננס הזה, הסתירה הפנימית הזאת היא לא הבעיה של אותם רוצחים מתועבים; היא הבעיה שלנו. אנחנו צריכים להבין שיש לנו – אם הכרנו בכך, אני אישית לא הכרתי בכך, אם מדינת ישראל הכירה בכך שיש עם, יש דבר כזה עם פלסטיני כביכול, אז הם לא לוחמים חוקיים או לוחמים לא חוקיים. הם לוחמים, ובמלחמה כמו במלחמה. ואם אין עם, אז הם פושעים. אבל חוסר היכולת שלנו להכריע כלפי עצמנו בעניין הזה מביא אותנו לצורך לנסות למצוא נוסחאות ביניים כלשהן שלא תפתורנה שום דבר ולא תעזורנה לשום דבר, משום שהבעיה תישאר בעינה. הבעיה היא לא הם. הבעיה היא אנחנו. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת משה פייגלין. תשיב על הדברים שרת הבריאות, חברת הכנסת יעל גרמן. בבקשה. שרת הבריאות דואגת לחבר הכנסת משה פייגלין שחזר מפציעה. ברוך רופא חולים. <שרת הבריאות יעל גרמן:> תאונה עם אופניים. <היו"ר יוני שטבון:> תאונה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אני רואה שבינתיים חברי דב חנין איננו. היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא יודעת, יכול להיות שדב חנין היה ממילא מצביע נגד, אבל הסיבה שהוא נקב בה פשוט אינה נכונה מפני שבצה"ל לא סתם מביאים חוקים. אוה, דב, הנה חזרת, כדי שאבוא ואומר לך, ואני חוזרת ואומרת: יכול להיות שממילא תצביע נגד, אבל לפחות תדע מדוע אתה מצביע נגד. זה לא מפני שהחוק הקיים מאפשר את מה שהחוק הזה רוצה. <דב חנין (חד"ש):> לא. אתם מוסיפים סמכויות והשאלה היא למה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> לא, לא, לא. <דב חנין (חד"ש):> למה? <שרת הבריאות יעל גרמן:> לא, לא. <דב חנין (חד"ש):> כן. <שרת הבריאות יעל גרמן:> מדובר על שינוי. מדובר על כך שהסמכויות הנתונות לרמטכ"ל לפי סעיפים 3 ו-4 להוציא צו כליאה או להורות על ביטול יהיו נתונות לקצין בדרגת תת-אלוף, והסמכויות הנתונות לקצין בדרגת סגן-אלוף לשמוע את טענותיו של הכלוא יינתנו לקצין בדרגת סרן. מדובר על שינויים, ובסך הכול – – <דב חנין (חד"ש):> אני יודע. השאלה למה צריך אותם. למה? <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – אם אנחנו מדברים על שמירת החוק, והנה אני נותנת לך תשובה – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש – – – אם כך – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – כי צה"ל מקפיד לשמור על החוק. <דב חנין (חד"ש):> למה? למה? <שרת הבריאות יעל גרמן:> כאשר משנים זאת, אז צה"ל מבקש להביא זאת לכנסת. <דב חנין (חד"ש):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> תודה לשרת הבריאות חברת הכנסת יעל גרמן. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3), התשע"ג–2013. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3), התשע"ג–2013, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 16, שלושה מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החוץ והביטחון להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 28), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/800).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 28), התשע"ד–2013 – לקריאה ראשונה. תציג את החוק שרת הבריאות, חברת הכנסת יעל גרמן. בבקשה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקשת להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 28). סעיף 43 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), שעניינו טיפול בנכים, קובע כי שר הביטחון יקבע בתקנות בין השאר את התגמולים שישולמו לנכים המקבלים טיפול לפי הסעיף, ובשל הטיפול הם אינם מסוגלים לעבוד. בהתאם, בתקנות הנכים נקבעו התנאים למתן התגמול ושיעורי התגמול, שמשתנים לפי מצבו התעסוקתי והאישי של הנכה. במסגרת זו התקנות קובעות גם את האפשרות לשלם תגמול טיפול רפואי לנכה שבשל נכותו הוא מסוגל לעבוד בהיקף משרה חלקי. סעיף 7ג לחוק קובע את הסמכות לשלם לנכה בן 55 שנים ומעלה תוספת לתגמול בשיעור שנקבע בתקנות. קיים בו סייג, שלפיו התוספות האלה לחוק לא ישולמו לנכים המקבלים תגמולים כמחוסרי פרנסה או תגמולים מיוחדים לנצרכים, מהטעם שהתגמולים המוענקים לפי סעיפים אלה גבוהים מהתגמול הבסיסי. כעת מוצע לתקן את החוק ולקבוע כי על אף הסייג האמור, התוספת לנכה בן 55 שנים ומעלה תשולם גם לנכה שאינו מסוגל לעבוד ואשר מקבל בשל כך תגמול טיפול רפואי לתקופה שאינה עולה על 90 ימים רצופים, קרי לתקופה קצרה ומוגבלת, וגם תשולם גמלה לנכה שעקב נכותו מסוגל לעבוד בהיקף משרה חלקי ומקבל עקב כך תגמול טיפול רפואי, שכן נכה זה נמצא במעגל העבודה, הגם שבאופן חלקי, ולכן אין מקום לשלול ממנו את התוספת לפי סעיף 7ג לחוק. עוד בהצעה, הסדרים טכניים למניעת כפל תשלומים. אי לכך אני מבקשת כי המליאה תאשר את ההצעה בקריאה ראשונה ותעביר אותה להכנה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לשרת הבריאות, חברת הכנסת יעל גרמן. נעבור לדיון ולרשימת הדוברים. חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חברת הכנסת חנין זועבי. <חנין זועבי (בל"ד):> לא לא, אני – – – <היו"ר יוני שטבון:> אינה מעוניינת לדבר. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 28), התשע"ד–2013. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 28), התשע"ד–2013, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> 17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012> [מס' מ/702; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ד, עמ' 1614.] <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות החוק הבאות ולהודעות הממשלה הבאות: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012, הצעות חוק מ/702; ההודעה נמסרה ב-27 במאי 2013. ההודעה הבאה: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"א–2011, הצעות חוק מ/611; ההודעה נמסרה ב-1 ביולי 2013. הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון) (סמכות חיפוש לשוטר לשם מניעת אלימות), התשע"א–2011, הצעות חוק מ/584; ההודעה נמסרה ב-30 ביולי 2013. הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 70) (שופט עמית), התשע"ב–2012, הצעות חוק מ/649; ההודעה נמסרה ב-31 ביולי 2013. על כל ההודעות הנוכחיות אנחנו נבצע הנמקות בדיון משולב, נשמע את ההתנגדויות ברצף, ולאחר מכן נבצע הצבעה על הודעה-הודעה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת דב חנין. <קריאה:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת אורי מקלב וחבר הכנסת משה גפני. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההודעות אחת-אחת לפי הסדר. הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012, הצעות חוק מ/702. מי בעד, מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 18 בעד הודעת הממשלה – 18 נגד – 2 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012, נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 18, שני מתנגדים, אין נמנעים. בקשת הממשלה להחלת דין רציפות התקבלה והצעת החוק תועבר חזרה לקביעת ועדה בוועדת הכנסת. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"א–2011> [מס' מ/611; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ט, עמ' 2685.] <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו עוברים להצבעה על הודעת הממשלה הבאה: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"א–2011, הצעות חוק מ/611. מי בעד, מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 19 בעד הודעת הממשלה – 20 נגד – 3 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"א–2011, נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 20, שלושה מתנגדים. הודעת הממשלה התקבלה, והצעת החוק תועבר לדיון חוזר בוועדת החוקה, חוק ומשפט. אני מתקן את הניסוח: הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון) (סמכות חיפוש לשוטר לשם מניעת אלימות), התשע"א–2011> [מס' מ/584; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ"ג, עמ' 4453.] <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו נצביע על הודעת הממשלה הבאה: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון) (סמכות חיפוש לשוטר לשם מניעת אלימות), התשע"א–2011, הצעות חוק מ/584. מי בעד, מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 20 בעד הודעת הממשלה – 20 נגד – 3 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון) (סמכות חיפוש לשוטר לשם מניעת אלימות), התשע"א–2011, נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 20, שלושה מתנגדים. הודעת הממשלה התקבלה. הצעת החוק חוזרת לוועדת החוקה, חוק ומשפט. אנחנו נעבור להודעת הממשלה הבאה: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון) (סמכות חיפוש לשוטר לשם מניעת אלימות). <קריאה:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> על זה הצבענו הרגע, סליחה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> יש לי זכות דיבור פה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת מקלב, כבר אנחנו את – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> הדיון היה משולב. היה דיון משולב, הקראתי את שמות כל הנוכחים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אבל כולנו פספסנו – – – דיון משולב – – – אין הצבעה – – – <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 70) (שופט עמית), התשע"ב–2012> [מס' מ/649; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ"ג, עמ' 4481.] <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 70) (שופט עמית), התשע"ב–2012, הצעות חוק מ/649. מי בעד, מי נגד? בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> יצאתי לשתי דקות החוצה – – – הצבעה מס' 21 בעד הודעת הממשלה – 21 נגד – 1 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 70) (שופט עמית), התשע"ב–2012, נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 21, מתנגד אחד. הודעת הממשלה התקבלה. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. בבקשה. חבר הכנסת חמד עמאר יחליף אותי כדי שאני אוכל להציג. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 38) (מימוש תווי קנייה), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/523).] (קריאה ראשונה) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 38) (מימוש תווי קנייה), התשע"ד–2013. חבר הכנסת יוני שטבון. <יוני שטבון (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק שמתקדמת דווקא בצורה יפה על מנת לאפשר לאותם שכירים, משפחות נזקקות שמקבלות תווי קנייה, תלושים בשפה העממית, לממש את זכותם המלאה. 100 שקלים יישארו 100 שקלים, לתקופה של חמש שנים, זו המגמה שאליה אנחנו הולכים. התחלנו עם הצעת החוק למרות ההתנגדות של רשתות המזון והחברות הגדולות. לפעמים חוקים שהם קטנים עושים שינוי משמעותי לאותו שכיר או לאותה משפחה נזקקת; לפעמים זה ההבדל של אותם 20 שקלים שיורדים להם ברשתות המזון השונות וברשתות האחרות ביחס למקרר או לצרכים אחרים. אני קורא לכם להצביע בעד החוק. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת מרב מיכאלי – איננה נוכחת; חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – איננו נוכח; חבר הכנסת דב חנין – איננו נוכח. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 38) (מימוש תווי קנייה), התשע"ד–2013, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 23, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ב' בכסלו התשע"ד, 5 בנובמבר 2013, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 20:31.>