דברי הכנסת

דברי הכנסת ה / מושב שני / ישיבות ע"ה–ע"ז / ח'–י' בכסלו התשע"ד / 11–13 בנובמבר 2013 / ה חוברת ה' ישיבה ע"ה הישיבה השבעים-וחמש של הכנסת התשע-עשרה יום שני, ח' בכסלו התשע"ד (11 בנובמבר 2013) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס ורע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. כישלונה בתחום הכלכלי והחברתי; 7 2. הגדלת הפערים במערכת החינוך; 7 3. נקיטת צעדים וקידום תהליכים תוך הפניית עורף להלכה ולמסורת היהודית; 7 4. מדיניותה ביחס להקצאת קרקעות והקמת יישובים לאזרחים הערבים, לצד תשתיות לקויות והיעדר פיתוח כלכלי ביישובים הערביים הקיימים 7 יחיאל חיליק בר (העבודה): 8 סגן שר האוצר מיקי לוי: 12 יעקב אשר (יהדות התורה): 14 סגן שר החינוך אבי וורצמן: 17 יצחק כהן (ש"ס): 30 שרת המשפטים ציפי לבני: 42 טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 45 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 48 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 61 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 61 הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס ורע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 62 1. כישלונה בתחום הכלכלי והחברתי; 62 2. הגדלת הפערים במערכת החינוך; 62 3. נקיטת צעדים וקידום תהליכים תוך הפניית עורף להלכה ולמסורת היהודית; 62 4. מדיניותה ביחס להקצאת קרקעות והקמת יישובים לאזרחים הערבים, לצד תשתיות לקויות והיעדר פיתוח כלכלי ביישובים הערביים הקיימים 62 מיקי רוזנטל (העבודה): 62 דב ליפמן (יש עתיד): 63 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 64 יעקב מרגי (ש"ס): 67 מאיר פרוש (יהדות התורה): 69 אלעזר שטרן (התנועה): 72 עיסאווי פריג' (מרצ): 74 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 76 חנא סוייד (חד"ש): 77 חנין זועבי (בל"ד): 79 ישראל חסון (קדימה): 81 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 86 הצעת חוק ליישום הפרוטוקול בדבר זכויות יתר וחסינויות של הארגון האירופי למחקר גרעיני, התשע"ד–2013 100 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 100 דב חנין (חד"ש): 103 סגן שר החוץ זאב אלקין: 106 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ד–2013 106 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 107 הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשע"ד–2013 109 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים): 109 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 111 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 111 הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כשר החוץ, על צירוף שר לממשלה ועל הפסקת כהונתו של סגן שר 112 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 112 זהבה גלאון (מרצ): 114 ניצן הורוביץ (מרצ): 116 תמר זנדברג (מרצ): 118 מיקי רוזנטל (העבודה): 119 אילן גילאון (מרצ): 120 עיסאווי פריג' (מרצ): 121 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 123 קארין אלהרר (יש עתיד): 127 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 128 באסל גטאס (בל"ד): 129 חנא סוייד (חד"ש): 132 דב חנין (חד"ש): 134 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 135 מאיר פרוש (יהדות התורה): 140 מיכל רוזין (מרצ): 141 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 143 יצחק הרצוג (העבודה): 145 נסים זאב (ש"ס): 146 יחיאל חיליק בר (העבודה): 147 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 151 הצהרת אמונים של חבר הממשלה אביגדור ליברמן 160 אביגדור ליברמן (הליכוד ביתנו): 160 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת > <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ח' בכסלו התשע"ד, 11 בנובמבר 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 16) (עדות קרובים), התשע"ד–2013; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 73) (סמכות רשם בכיר), התשע"ד–2013; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 4) (איסור על ביזוי או השפלה מחמת הפליה), התשע"ד–2013. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 62) (הצבעת שליחי המוסדות הלאומיים בחוץ-לארץ), התשע"ד–2013, של חברי הכנסת יריב לוין ודוד צור. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/1783/19 וכלה בהצעת חוק פ/1826/19 – הצעת חוק יום העלייה, התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק-יסוד: מועד התפטרות נשיא המדינה, שר או חבר הכנסת (תיקוני חקיקה), מאת חברי הכנסת יריב לוין ומיכל בירן; הצעת חוק תג זיהוי רפואי מציל חיים, התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי; הצעת חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין (תיקון – הוצאת צו פיקוח חדש לאחר תום התקופה המרבית), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, מירי רגב, מרדכי יוגב, זהבה גלאון, יפעת קריב, עמרם מצנע, שולי מועלם-רפאלי, דב חנין, אלעזר שטרן, משה מזרחי, אורלי לוי אבקסיס ופנינה תמנו-שטה; הצעת חוק המוזיאונים (תיקון – מוזיאונים להנצחה והנחלה של זכר השואה והגבורה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – ביטול מבחן הכנסה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת עפר שלח, קארין אלהרר, דוד צור, יריב לוין ומיקי רוזנטל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכנסה מביטוח אובדן כושר עבודה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת הגדרת ילד לעניין ביטוח שאירים), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – רצף טיפולי לחולי כליות המטופלים בדיאליזה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת חיים כץ, אורלי לוי אבקסיס, איתן כבל, נחמן שי, מיקי רוזנטל ואילן גילאון; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – מספר ההיתרים להעסקת עובדים זרים) (הוראת שעה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון – הארכת התקופה המרבית למאסר כפייה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, שולי מועלם-רפאלי, זבולון קלפה, מרדכי יוגב, עליזה לביא, תמר זנדברג, זהבה גלאון ומירי רגב; הצעת חוק הנכים נפגעי הנאצים (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק הספורט (תיקון – מקום המיועד לפעילות ספורטיבית), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק זכויות תלמידים עולים, התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) (תיקון – איסוף נתוני זיהוי), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק העונשין (תיקון – פגיעה בבית-עלמין), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק חסינות רבנים, התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שירותים מיוחדים לילד נכה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק מעצרים מינהליים וצווי הגבלה (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – איסור על התקשרות קבלנית להעסקת עובדים), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון – ייחוד סמכות), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – בחירת רבני עיר), התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – כשרות בלבד ובית-אוכל הפתוח בשבת), התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – יום שבתון), התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת שמעון אוחיון; הצעת חוק לתיקון פקודת החברות (עילה לפירוק חברה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (איסור מתן שירותי רפואה פרטית בבתי-חולים ציבוריים), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, מיקי רוזנטל, משה מזרחי, מרב מיכאלי, מיכל בירן, סתיו שפיר ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק הגנת הסביבה (שימוש מושכל במשאבי הטבע – הפחתת מתח עודף ברשת חשמל במבני ציבור), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – עדכון שכר המינימום ביחס לעדכון שכר חברי הכנסת), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת אוויר נקי (תיקון – העדפת רכבים ידידותיים לסביבה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת דוד צור, יחיאל חיליק בר, עמרם מצנע, דב חנין, תמר זנדברג, נחמן שי, דב ליפמן, רינה פרנקל, רונן הופמן, איתן כבל, משה מזרחי ואבישי ברוורמן; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הגברת האכיפה בטיפול בפסולת זיהומית), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 42) (תיקון – חובת אזהרה בפרסום זירת סוחר), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – נקיטת אמצעים בידי מעביד), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק להגבלת כהונת ראש רשות מקומית (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת שמעון סולומון, יפעת קריב, משה מזרחי, יעקב מרגי, רינה פרנקל, רות קלדרון, פנינה תמנו-שטה, עליזה לביא, מאיר שטרית ורונן הופמן; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – חובת החזקת מכשיר לבדיקת אלכוהול באוויר נשוף בעסקים למכירת משקאות משכרים), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק חג המצות (איסור חמץ) (תיקון – איסור מכירת חמץ במקום ציבורי), התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי; הצעת חוק הדרכונים (תיקון – מתן דרכון לעולה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק חג המצות (איסור חמץ) (תיקון – איסור מכירת חמץ גם שלא בפומבי), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס על אספקת מים ושירותי ביוב), התשע"'ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – איסור פינוי ללא סידור חלופי), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, אורלי לוי אבקסיס, מירי רגב, איציק שמולי, אילן גילאון וסתיו שפיר; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – הוראות לעניין הסדר חוב), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, מירי רגב, אורלי לוי אבקסיס, אילן גילאון ואיציק שמולי; הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (עמלת פירעון מוקדם), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, גילה גמליאל, עפר שלח, מיקי רוזנטל, איתן כבל, ניצן הורוביץ, זהבה גלאון, תמר זנדברג, מיכל רוזין, עיסאווי פריג' ומרב מיכאלי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – בריאות השן לתלמידים), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק פרסום הודעות בעיתונים בשפה הרוסית והאנגלית, התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב ודוד רותם; הצעת חוק ועדה ציבורית מייעצת למינויי בכירים, התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת אבישי ברוורמן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס ורע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. כישלונה בתחום הכלכלי והחברתי;> <2. הגדלת הפערים במערכת החינוך;> <3. נקיטת צעדים וקידום תהליכים תוך הפניית עורף להלכה ולמסורת היהודית;> <4. מדיניותה ביחס להקצאת קרקעות והקמת יישובים לאזרחים הערבים, לצד תשתיות לקויות והיעדר פיתוח כלכלי ביישובים הערביים הקיימים> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, כמדי יום שני – הצעות אי-אמון בממשלה. הראשונה שבהן היא הצעת סיעת העבודה: כישלון הממשלה בתחום הכלכלי והחברתי. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת שלי יחימוביץ. מי שינמק את ההצעה הוא סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. המשיב הוא סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אדוני היושב-ראש, נכבדי, סגן השר מיקי לוי, טוב לפגוש אותך שוב אחרי הפגרה, התגעגענו. אני רוצה להגיד לך: הנושא של הדיון במקור היה מה שאנחנו קוראים הביזיון החברתי-כלכלי, אבל מכיוון שאתה היית מאלה שפעם החמיאו לי על הרצאה שנתתי, שהפתרון הכלכלי-חברתי הכי טוב שיש הוא לעשות שלום, ובזה אנחנו מסכימים, ומכיוון שאני מודאג מאוד בגלל מה שקורה בימים האחרונים, אני, ברשותך, אגיד כמה מילים על הסיפור הזה, אדוני סגן השר – כי אני מאוד מאוד מאוד מאוד מודאג. אני שמעתי אתמול את ראש הממשלה נואם נאום, ברובו יפה, על קבר דוד בן-גוריון באירוע לזכרו. ולא פחות, אמר ראש הממשלה שהמשא-ומתן תקוע, או שאין לו תקומה או שאין לו תקווה, כי עוד לא קם בן-גוריון פלסטיני. אתה שמעת את הדבר הזה? הוא אמר: צריך לקום בן-גוריון פלסטיני. הוא דואג להנהגה הפלסטינית, לא להנהגה שלנו, כי בהנהגה שלנו, כמובן, כולם בן-גוריונים; אף אחד לא פחות מזה. לא חלילה רבין או בגין, כולם בן-גוריונים כבר. ואני שואל אותך, סגן השר, האם לנו, בישראל, היום, בבואנו להביא שלום, בהימצאותנו בעיצומו של משא-ומתן שהרבה אנשים מימין ומשמאל אומרים שאולי הוא ההזדמנות האחרונה, האם בישראל של היום יש בן-גוריון ישראלי? האם יש מישהו שייקח איזה מנהיגות ויטה משמעת בקואליציה התומכת שלום שיש לנו ויהיה בן-גוריון ישראלי? אבל אתה יודע מה? כמו בן-גוריון לא היה. אבל אני שואל, לא אפילו אם יש לנו יצחק רבין ישראלי. הרי ראש הממשלה לא היה ממפלגתו של יצחק רבין, אז אני לא יכול לדרוש ממנו להיות יצחק רבין, זכרו לברכה. אבל האם יש לנו בגין ישראלי? האם יש לנו מנהיג ימני, שפועל מתוך השקפת עולם ימנית – שאני מכבד אותה, אני לא חולק אותה אבל אני מכבד אותה – שיגיד, אני אעשה כמעשה בגין, ואני, כמנהיג הימין – הרי יש התיאוריה הזו שהיא כבר מזמן לא נכונה, לדעתי, שרק הימין יכול להביא שלום – אני אביא שלום כי רק אני יכול, ואני אעשה את זה, כי אחרים לא יכולים; אני אאגד את כל הגורמים מימין ומשמאל סביבי ואביא את השלום הכל-כך נחוץ לכלכלת ישראל, אבל כמובן קודם כול לביטחוננו, לשלומנו, לחיינו, לעתידנו ולהבטחת מדינת ישראל כמדינה יהודית-ציונית ודמוקרטית. אז לא. לא רק שאין לנו בן-גוריון ישראלי. אין לנו גם רבין ישראלי ואין לנו גם בגין ישראלי, ולצערי, סגן השר, אתה יושב היום בקואליציה שמובילה אותה מפלגה מפוארת – הליכוד הוא מפלגה מפוארת, אבל היא לא הליכוד של בגין. היא לא הליכוד של בגין, היא לא הליכוד שיודע לקבל הכרעות או החלטות קשות, לא בנושא החברתי-כלכלי, ולצערי גם לא בנושא המדיני. כי כשראש הממשלה מחויב לדבריו, ואתה ואני תומכים בזה, לפתרון היחידי שיכול להיות במזרח התיכון לסכסוך הזה, והוא שתי המדינות – אתה מחויב לזה, אני מחויב לזה, רונן הופמן שם מחויב לזה, ויושבים גורמים בקואליציה שלא – נפתלי בנט, שר בכיר, אנשים אחרים; תכף אני אספר לך על הצעה לסדר-היום שהגיש מוטי יוגב, שמדהימה אותי, אבל נגיע לזה עוד מעט – ואומרים שהם נגד שתי מדינות לשני עמים, ואומרים שעל גופתם תקום פה מדינה פלסטינית, והם מתנגדים לחזון שתי המדינות שעליו דיבר ונאם לא פעם ולא פעמיים ראש הממשלה, בגבורה רבה. אגב, אני הולך, גם בארץ וגם בעולם, מייצג את נתניהו, לא חשבתי מעולם שאני אהיה פרקליטו של נתניהו, ואומר – יש אדם אחד אמיץ בימין שקם ואמר: אני אביא שלום, אני אעשה שתי מדינות, כי אני יודע שזה מה שטוב. אבל חוץ ממנו, לא רק אצל נפתלי בנט, גם בליכוד עצמו מתחרים חברי הכנסת מי יעשה יותר נזק. וכשאומרים חברי כנסת, סגן שר החוץ, ידידי, זאב אלקין, נפתלי בנט, שאם קרי לא יעשה כך וכך הם יחבלו במאמציו, אני לא יודע לאיזה מאמצים חושבים שהוא מתכוון; למאמצים שאיש אמריקני עושה בשביל שלנו, פה, עם הפלסטינים, מרחק אלפי מיילים מהמדינה שלו, יהיה שלום, ושנבטיח את עתידנו כבעלת-הברית היחידה אולי של ארצות-הברית במזרח התיכון. אני רוצה להגיד לך, הדברים האלה מדאיגים אותי. היום הייתה הצעה לסדר-היום. אני, בעוונותי, סגן יושב-ראש הכנסת, יש לי הכבוד להיות תחת היושב-ראש הנכבד, יולי, ואני ממעריציו וממוקיריו, והייתה הצעה לסדר-היום – רונן, תשמע, גם אתה – שהגישו כמה חברי כנסת מהימין, שהכותרת שלה הייתה: קרי לא מתווך הוגן. זה היה הנושא לדיון: קרי לא מתווך הוגן. עד היום, כשאני דיברתי עם פלסטינים, זה מה שהם אמרו לי: האירופים לטובתנו, הליגה הערבית לטובתנו, האמריקנים לטובתכם, ומה לעשות, הם צודקים. האמריקנים מזיעים. מזכיר המדינה, כאילו אין לו שום דבר אחר לעשות בעולם, מדלג בין ירושלים לרמאללה לוושינגטון, מהבוקר עד הערב, ואנחנו לא רק יוצרים אתו משבר בפומבי, שזה אחד הדברים הכי מסוכנים שיכולה מדינת ישראל לעשות, אסטרטגית, מוסרית, רעיונית, ביטחונית, בין-לאומית, אני לא יודע מה, ואנחנו מגישים הצעה לסדר-היום על זה שקרי לא מתווך הוגן. ואני שואל אתכם אם זה נראה לכם שפוי, ואני רואה אותך, רונן, מהנהן פה, ואני מקווה שאתה מבין כמוני את הסכנה שבדבר הזה. עכשיו, תראה, אני לא אדבר על התוספת הנכבדה שקיבלנו למערך החוץ הישראלי. היום נאשר את שר החוץ אביגדור ליברמן, ואני אגב אומר: אני מברך אותו על הזיכוי שלו, אני מכבד את החלטת בית-המשפט; שלושה שופטים בישראל יותר חכמים ממני. בין זה ובין להחזיר אותו לתיק החוץ בעידן שבו אנחנו במשבר עם ארצות-הברית, בעידן שבו אנחנו מבודדים באירופה – תכף אני אספר לך, אני חזרתי לפני שלושה ימים מביקור של יום בבריסל – להחזיר אותו, שהוא לא הדיפלומט והפנים הכי טובות בעידן הזה של משא-ומתן שיכולים להיות למדינת ישראל – זה לא קשור להרשעה שלו. ליברמן הוא איש ביצוע; לצערי, אגב, איש ביצוע טוב מדי. הוא יודע לעבוד. הוא גם היחיד שמבין ערבית, אבל הוא גם יודע לעבוד, והוא, בעבודה הזו שהוא יעשה או לא יעשה במשרד החוץ בתקופה הזו של המשא-ומתן, הוא לא האיש הנכון להוביל את שירות החוץ של מדינת ישראל. ואני כאילו מאמין שאני מתגעגע לתקופה שאלקין היה שם לבד, אבל זה קורה, אני מתגעגע לתקופה שאלקין היה שם לבד. לא האמנתי שזה יקרה. <איציק שמולי (העבודה):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אני ארשום ספר: "געגועי לאלקין". אבל אני רוצה להגיד לך, עכשיו בנימה רצינית, סגן השר, אני הייתי, יחד עם חברות הכנסת גילה גמליאל ומרב מיכאלי, ביום של דיונים בפרלמנט האירופי בנושא הסכסוך הישראלי–פלסטיני. מבהיל, מבהיל, כמה מצבנו באירופה גרוע. כל ה-libeling וההחרמות וה-boycotting זה כלום, זה כלום לעומת מה שהולך להגיע אלינו מאירופה. אנחנו מוקעים שם. לא רק שאנחנו מוקעים שם, הם כבר התחילו להיעלב מאתנו ברמה. עכשיו, לא שהאירופים מושלמים כלפי ישראל. אבל בכל זאת, זאת אירופה, זאת לא איזו לטביה, מדינה קטנה, אותן מדינות שליברמן בדרך כלל מתעסק אתן קדנציה שלמה. זה כל אירופה. וכשהם שומעים את שר הכלכלה אומר: אז לא נעשה כלכלה עם אירופה, נעשה כלכלה עם סין; אתה יודע כמה פעמים הם הזכירו את זה? הם אומרים לי: אתם רציניים? אתם מאפשרים לדבר הזה לקרות? שר הכלכלה אומר: אל תעשו עם האיחוד האירופי עסקים, תעשו עסקים עם מדינות ה-BRIC: עם סין, עם ברזיל, שחשוב מאוד לעשות אתן עסקים, אבל על חשבון אירופה? עכשיו, הם המומים, הם שואלים אותנו: תגידו לנו, שתהיה לנו תקווה, אם אתם רציניים, אם ישראל מוותרת על אירופה. ושוב, גם להם נתנו בראש. הם לא מושלמים. יש לנו עבר והיסטוריה באירופה, הרבה. אבל – ואני גם אמרתי להם את זה, בהרבה הרבה מקרים, ואתם יודעים שאני לא מהאופוזיציונרים שהצדיקו את החרמות, או את ה-libeling, או דברים אחרים. זה דבר גרוע, ואני מוקיע את זה. אבל בין זה לבין לזלזל בשותפות של מיליארדים עם אירופה כל שנה, שלא לדבר על סיוע שלהם, של יותר ממיליארד דולר בשנה לפלסטינים, שאם לא יבוא מהם יבוא מאתנו – מה לעשות, אנחנו נצטרך לכלכל אותם, אנחנו אלה ששולטים להם בחיים. זה פשוט מצב מסוכן. וזה עוד דוגמה, סגן השר מיקי לוי, איך הסכסוך הזה, בקרוב מאוד, בעקבות היחסים עם אירופה, הולך להשפיע גם על הכלכלה במדינת ישראל. ואני רוצה להגיד לכם: אותי מפחיד המשבר עם ארצות-הברית, לא רק על איראן. עושים כאילו זה רק על איראן, אבל זה גם עם הפלסטינים; ההיתקעות שלנו, חוסר המנהיגות שלנו. אם אתם חושבים שרק אנחנו פה, בישראל, יודעים שהקואליציה, כולל מפלגתו של ראש הממשלה, הם אלה ששמים מקלות בגלגלי תהליך השלום, כאשר היושבים באופוזיציה הם אלה שמסייעים לתהליך השלום – אז לא. יודעים את זה גם באירופה, יודעים את זה גם בארצות-הברית, וזה עצוב, וזה חמור. והמדינה הזאת, שסבא שלי וסבא שלך עלו אליה, שלי מפולין וממרוקו ושלכם אני לא יודע מאיפה; עלו לפה כדי לחיות במדינה ש-70 שנה לא יודעת לפתור סכסוך, ש-70 שנה חיה בסכסוך הלא-מוסרי הזה. והיום, רונן, אתה יודע, כשיש רוב בכנסת, רוב ברור ומוצק, לשתי מדינות, כשיש רוב בציבור, ברור ומוצק, לשתי מדינות – בשני המקומות, ביותר מ-60% או 70%, יש קואליציה שבה יש רוב נגד. פרדוקס פוליטי חמור ומסוכן, שמסוכן לביטחון ישראל, שמסוכן לעתיד ישראל, ושבוודאי – וזה קשור לנושא של האי-אמון שלנו – מסוכן, ויהיה יותר מסוכן, גם לכלכלת ישראל. <רונן הופמן (יש עתיד):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לכן אני מבקש גם מכם, בעיקר כאנשי המפלגה שיושבת באמצע, האחראיים, המתונים, גם לעשות מעשה ולהצביע היום אי-אמון בממשלה הזאת, אבל יותר מזה, להצביע גם נגד מינויו של חבר הכנסת אביגדור ליברמן לשר החוץ הבא של מדינת ישראל. אני יודע שזה תפקיד שולי בימין, אבל כלפי שאר העולם ושאר המדינה זה תפקיד חשוב מאוד, וכדאי שמישהו אחר ימלא אותו, ביתר אחריות. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יחיאל חיליק בר. אני מזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי להשיב. <רונן הופמן (יש עתיד):> חיליק, בצד הפלסטיני אין רוב לזה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מה? <רונן הופמן (יש עתיד):> אבל בצד הפלסטיני אין לזה רוב, לקונספט של שתי – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אתה טועה. אם היית בא עם השדולה – – – לרמאללה, היית שומע מהנשיא אבו מאזן שיש רוב גם בציבור וגם בפרלמנט. הבעיה ששם חושבים שלנו אין רוב, ופה חושבים שלהם אין רוב, אבל יש רוב בשני הצדדים, והם מצהירים על זה בכל הזדמנות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני, סגן השר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, חברי חיליק בר, מכיוון שלא נשאלה כמעט שום שאלה בנושא כלכלה, למרות הנאום שהכנתי, אני אשיב לך כמיטב יכולתי בתחום המדיני, על-פי תפיסות העולם של המפלגה שממנה אני בא. אני אוותר על הנאום הרחב בנושא כלכלה, ולכן זה יהיה קצר וקולע לחלוטין. אבל בלא כלכלה אי-אפשר, אז אני אומר חד וחלק: לא לחינם אנחנו חברים ב-OECD. אנחנו מחויבים למדינות אירופה, אנחנו רוצים להיקלט ולהיטמע בחבר העמים הזה, אנחנו רואים את עצמנו, גם מבחינה תרבותית, הרבה יותר קרובים למדינות אירופה מאשר לכל מקום אחר, ואוי ואבוי לנו אם אנחנו נשמוט את הקרקע מתחת לרגלינו. התשובה בפירוש היא: כן, אנחנו רוצים להיות שותפים, לעשות אתם עסקים, לשתף פעולה בתחום האקדמי, בתחום הטכנולוגי, בכל תחום שרק אפשר, וזה הקטע הקצר, לנושא הכלכלי שהעלית. מפלגת יש עתיד תומכת בצורה חד-משמעית, ואני אומר את זה מעל הבמה הזאת, בשתי מדינות לשני עמים. היא תתמוך במהלכים האלה. היא הצהירה את זה בכוונות שלה טרם הבחירות, זה חלק מתפיסת העולם שלנו. אנחנו לא רואים את האופק המדיני, את האופק לשלום ילדינו, בלי שתי מדינות לשני עמים. אנחנו תומכים בשלום. אני אישית, שראיתי ימים רעים מאוד, ואתה ירושלמי כמוני, והיית שותף, יחד אתי, בתוקף תפקידך כחבר במועצת העיר ירושלים ראית אתי את אותם מראות – אין לנו שום כוונה לחזור לאותה תקופה אפלה, שחורה, של עשרות או מאות הרוגים ואלפי פצועים. ולכן אני רואה את השלום כיעד, יעד מדיני; אני רואה את השלום כמנוע צמיחה לכלכלה הישראלית. כן, צריך לעשות עסקים עם הישות, המדינה הפלסטינית שתקום כאן. אני יכול להגיד לך שכבר היום יש עסקים שעוברים את הגבולות, יש מיזמים משותפים, יש תשלומים משותפים, ואנחנו, לפחות באוצר – שר האוצר קיים לפחות שתי פגישות עם השר המקביל לו, הפלסטיני. אחת הפגישות הייתה כדי להחזיר תשלומים של מע"מ, שאנחנו ראינו להחזיר אותם "במיידי", אותם תשלומים שמדינת ישראל עיכבה, ואז גרמה לכך שמורים לא יגיעו לבית-הספר כי לא היו משכורות, ששוטרים לא יצאו לרחובות, ואז היו זריקות אבנים, וכדומה, וכו' וכו'. ולכן – אנחנו בעד שיתופי פעולה. זה הצד הכלכלי שמתחבר לצד המדיני. תודה רבה לכולם. אני, כמובן, בעקבות מה שאמרתי, מבקש לדחות. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מיקי, שאלה: – – – להיות בוטים מהצד השני, כמו בנט, לאזן? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אין פה, אין פה צד שני בקואליציה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מייצג את יש עתיד ואת האוצר בצד המקצועי, ולשם כך אני עולה. אני אומר בצורה הכי ברורה, על דעת יושב-ראש מפלגת יש עתיד: אנחנו בעד שתי מדינות לשני עמים. בעד שיתופי פעולה. אנחנו בעד השלום. אני לא רואה שום כיוון אחר לעתיד ילדינו – מלבד הכיוון הזה. <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב אשר לנמק הצעת אי-אמון מטעם הסיעות יהדות התורה ומרצ: הגדלת הפערים במערך החינוך; במערכת החינוך, סליחה. המועמד להרכיב את הממשלה הפעם הוא חבר הכנסת מאיר פרוש. המשיב הוא סגן השר אבי וורצמן. הנה, הוא גם כאן אתנו. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. <יעקב אשר (יהדות התורה):> זה לא פייר שסגן השר צריך להשיב לי – אבי; הייתי משנה את הנאום מראש. אדוני היושב-ראש, "נתבשרנו" לאחרונה, לאחר ניתוח של מבחני המיצ"ב, שהפער בין תלמידים עשירים ועניים במדינת ישראל ממשיך להתרחב, ומעניין שגם הנתונים החיוביים של הדוח – שיפור הישגי התלמידים, הוא לרוב מנת חלקם של התלמידים המגיעים מרקע סוציו-אקונומי בינוני או גבוה, והפערים הולכים ומתרחבים בין שני הקצוות של העשירונים, הגבוהים והנמוכים. מעניין מאוד, באותו דוח, שגם בין ילדים יהודים וערבים – מתברר כי לרקע הכלכלי השפעה רבה יותר מאשר למוצא. זאת אומרת, היו ילדים מהמגזר הערבי שהגיעו להישגים גבוהים יותר, או לא פחות, משל ילדים מהמגזר היהודי, אבל בניתוח של הדברים התברר שזה תלוי מאיזה מוצא אתה מגיע – לא המוצא האתני שלך, אלא אם אתה מגיע מבית ברמה סוציו-אקונומית נמוכה או גבוהה, משכונה עשירה יותר או ענייה יותר. גם בשיעורי הנשירה, שהיא אחת התופעות היותר-מסוכנות בכל חברה, גם שם ההבדל בא לידי ביטוי; יש מתאם ברור בין שיעורי הנשירה לבין דירוג חברתי-כלכלי של יישוב המגורים או המצב המשפחתי. ככל שהמצב החברתי-כלכלי ירוד יותר כך שיעור הנשירה גבוה יותר. פערים בהוצאה על תלמיד – יש פערים של מאות אחוזים, כן, מאות אחוזים, בתקציב ההשתתפות של רשויות מקומיות בנושא חינוך. יש רשויות חזקות, שנותנות אלפי שקלים פר-ילד בשנה לחיזוק נושאים שהם סביב החינוך או בחינוך עצמו, ויש מקומות שאין להם האפשרות, ושוב, נוצרות כאן שתי מדינות, אדוני היושב-ראש, שני סוגי ילדים – ילדים שיכולים לקבל חינוך ברמה גבוהה יותר וילדים שאינם מקבלים זאת. ככל שעולה העשירון החברתי-כלכלי של התלמיד, כך גם עולה השתתפות ההורים; ממחקר של "מרכז אדוה" מתברר כי בישראל, בשונה מארצות רבות במערב, ההוצאה הממשלתית – אנחנו פה תמיד יודעים לספר על השקעה גדולה בחינוך, אבל המחקר הזה מראה שההוצאה הממשלתית על חינוך נמוכה יחסית מול מדינות במערב-אירופה, בעוד שההוצאה הפרטית, דהיינו ההורים או הרשויות, גבוהה, דבר שמגביר את האי-שוויון. ומה הפתרונות של משרד החינוך? לא ראינו בשורות גדולות; הרבה מאוד דיבורים גבוהים על רפורמות גדולות מאוד, אבל בינתיים רק דיבורים. אחד הפתרונות שבוצעו, לאו דווקא בממשלה הזאת אבל זה נמשך גם עכשיו, עשו ניהול עצמי של בתי-ספר, שבו המנהל צריך לגייס משאבים לבית-הספר. יש תופעה – מנהלים של בתי-ספר, מותר להם להשכיר מבנים של בתי-ספר לאחר שעות הלימודים לגופים פרטיים, סמי-חינוך, מסביב לחינוך, כדי שיוכלו להשתמש בכספים לצורך תגבור מקצועות יסוד. גם פה, אדוני סגן שר החינוך, גם הפעולה הזאת מנציחה הבדלים בין בתי-ספר בערים חזקות, בשכונות חזקות – קח את תל-אביב לבד, יש לך בתי-ספר במרכז העיר, בצפון העיר, ששם המנהל, שכבר הפך להיות חצי יזם נדל"ן, משכיר את בית-הספר לאירועים כאלה ואחרים בשעות אחר-הצהריים אבל ההכנסה היא גבוהה. לעומת זאת, אותו מנהל או מנהלת בדרום תל-אביב, ששם מחירי הנדל"ן נמוכים יותר, התוספת לאותן שעות לימודיות כאלה ואחרות היא מזערית. ואז מה קורה? בצפון מחכימים ובדרום פחות, בדיוק הפוך ממה שאנחנו יודעים, "הרוצה להחכים – ידרים". שוב הנצחה של מעמדות, שוב הנצחה על רקע כלכלי או חברתי. לא מכבר אישרה ועדת החינוך את תשלומי ההורים. אומנם לא שינו את התעריף, גם לא הורידו אותו, אבל תשלום התל"ן שמשרד החינוך קובע ולא מצריך את אישור הוועדה, השיעור הזה עלה. מחיר התל"ן – תוכנית לימודית נוספת – קפץ ועלה ביסודי מ-119 ש"ח ל-199 ש"ח, ובתיכון מ-149 ש"ח ל-230 ש"ח. אפילו מנכ"לית עמותת "הכול חינוך", שבראשה עמד עד לא מכבר שר החינוך דהיום בכבודו ובעצמו, יצאה נגד מהלך זה, אשר שוב, לדבריה, מגדיל פערים בין עניים ועשירים. הרי זה מלכוד להורים, שאין להם ברירה ומשלמים גם אם אין באפשרותם. גם תקציב הטיולים שמימן משרד החינוך – אדוני סגן השר, תקציב הטיולים – היה בשנה שעברה תקציב. השנה, למיטב ידיעתי, הוא נמחק מספר התקציב; ב-2013. אם אני טועה, אני אשמח אם תתקן אותי. הוצאות ההורים בגין חינוך הסתכמו ב-2012 ב-15 מיליארד ש"ח. זה 30% מההוצאה על חינוך במדינת ישראל בכלל. 15 מיליון ש"ח זה ההוצאה שהסתכמה ב-2012 – הוצאת הורים בגין נושאי חינוך. יש, אדוני היושב-ראש, כמה דברים שאפשר לעשות. יש נושא אחד שנקרא השקעת המשאבים הציבוריים בתקציבי חינוך ורווחה באופן דיפרנציאלי. לא יכול להיות שעיר חזקה, בעלת משאבים ובעלת יכולת, יהיה לה אותו מצ'ינג שיש לעיר אחרת, פריפריאלית, עם הכנסות כמעט אפס, ושוב, מה שיוצא, הילד שם מקבל פחות, הילד בעיר חזקה מקבל יותר. אבל מה, לממשלה אין אומץ לעשות את זה, כי מתייצבות 15 הגדולות, פורום ה-15, הערים החזקות, ואינן נותנות את זה. אז נכון שדובר שלקראת תקציב 2014 או 2015 תוקם עוד ועדה וינסו. רבותי, אם יהיה חינוך דיפרנציאלי יש סיכוי שלא יהיו שני סוגי ילדים במדינת ישראל. יבנו סל תלמיד, והסל הזה יהיה מחויב בכל רשות ורשות. לא יכול להיות שבמקום מסוים, מכיוון שיש רצועה של בתי-מלון, שם העירייה תשקיע יותר, ובמקום אחר לא, כי הילד הזה גר בפריפריה בדרום. אבל את זה אין לממשלה אומץ לעשות. ומה כן עושה הממשלה הזאת? הבאנו פה דברים שמעמיסים על משפחה. במקביל, הממשלה הרעה הזאת מגדילה פערים; מוסיפה מסים על השכבות החלשות, הורידה דרמטית את קצבאות הילדים, והיום הפער, הסכום שחסר למשפחה בעקבות הקיצוץ בקצבאות, יכול להיות בדיוק הסכום של השתתפות ההורים אם הילד, ההורים שלו משלמים עליו לטיול או לתל"ן, כן או לא. רק לאחרונה נתבשרנו שחצי מהשכירים במשק משתכרים פחות מ-6,000 ש"ח, כשהשכר הממוצע במשק הוא 9,149 ש"ח. מחירי הדירות עולים, ההכנסה יורדת, הממשלה הזאת גאונה – גאונית, לא יודע, יש פה – גאונית? אני אומר נכון? – בהגדלת הפערים ולא בצמצומם, כי כל הדברים האלה, הגדולים והקטנים האלה, גורמים לכך שיש משפחות שכורעות תחת הנטל. ובוודאי נשמע תשובות – בממשלה שוב ידברו – כדי להסיט את העניין, שוב ידברו על החרדים, על היעדר לימודי הליבה, כמה שזה מזיק לכלכלה, להסיט את הוויכוח, או שאם יהיה לנו קצת יותר מזל נקבל נאום על ימות המשיח של שר האוצר, נאום החדשנות ששמענו לא מכבר בכנס שהיה לפני כמה ימים. אני חושב שאפשר להכתיר את שר האוצר כאלוף העולם במילים, ומקום אחרון במספרים. אני רוצה להציע לשר החינוך, אולי סגנו יעביר לו את זה, ולכל חברי הממשלה: לפני שאתם דואגים לחינוכם של הילדים החרדים ולעתידם, קודם כול תסגרו מבצע אחד; בואו תסגרו קודם כול את הפערים הקיימים בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי. אני מוכן לחכות – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – וכשהפרויקט הזה יסתיים – אני מסיים, אדוני – תעברו לטפל בדאגה המרגשת לעתיד הילדים החרדים, שבינתיים רק מקצצים אצלם. רק היום בישיבת ועדת החינוך ראינו את ההבדל העצום בתקצוב ילד חרדי לתקצוב ילד אחר, בהפרשים אדירים, והכול, כמובן, מדאגה לילדים. המומחיות של הממשלה הזאת, אדוני היושב-ראש, עד עכשיו, זה הגדלת פערים, יצירת תהום בין מגזרים – גם בזה אתם מצטיינים. הצלחתם להרחיב את השסע והקרע בעם, וגם פה הרחבתם את הפערים. לצערי הרב, דרושה מנהיגות לממשלה הזאת, ואולי דרוש ראש ממשלה יותר מעורב. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. אני מתכבד להזמין את סגן שר החינוך, חבר הכנסת אבי וורצמן, להשיב על הצעת האי-אמון של הסיעות יהדות התורה ומרצ. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני לא יכול להתעלם מזה שכתוב פה שהצעת האי-אמון מטעם סיעות יהדות התורה ומרצ – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה כל שבוע. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – היא בנושא נקיטת צעדים וקידום תהליכים תוך הפניית עורף להלכה ולמסורת היהודית. זה חידוש. <יצחק כהן (ש"ס):> מה לא בסדר? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> לא, זה נפלא שסיעת מרצ הגישה את זה. זה נפלא. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אדוני השר, האחדות נובעת לא מאידיאולוגיה, אלא מהצורך לחבר עשרה חברי כנסת שיכולים להגיש הצעה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> לא, לא. יש פה טעות. רק קוריוז קטן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זו טעות במחשב. אנחנו מודים לסגן שר החינוך על הערנות. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> לא, אני שמח לראות את הדאגה של סיעת מרצ למסורת היהודית. זה עשה לי משהו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> להלכה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם הנכונות של חבר הכנסת יעקב אשר כל שבוע להציג את זהבה גלאון כמועמדת לראשות הממשלה ראויה לציון. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> משהו חדש מתחיל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> והפעם עיסאווי פריג' יתמוך במאיר פרוש עוד מעט לראשות הממשלה. זה לא – צריך לציין את הדברים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> זה צמצום פערים, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד כאן פינת הצחוק. סגן השר ימשיך. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> טוב, ברשותכם, אני רוצה להגיב לדברים. ובפתח הדברים, לפני התשובה הרשמית של המשרד, אני דווקא רוצה לומר את הדברים מכאב, מהלב שלי; ממקום שממנו דיברתי גם ביום הראשון שעמדתי פה, על הבמה הזאת, והדבר הראשון שדיברתי עליו היה הצורך בצמצום פערים. כי בעיני זה הדבר הכי חשוב במדינת ישראל. השיח על הפערים החברתיים עולה כבר שנים רבות, במיוחד כאשר מפרסמים דוחות כמו דוח העוני של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, או כדוגמת המיצ"ב, מבחני המיצ"ב של משרד החינוך, ועוד דוחות אחרים שעוסקים במגוון רחב של סוגי פערים שקיימים ברווחה, בבריאות, בחינוך, בתעסוקה ובכול. אבל אני רוצה להזכיר לכולם שלא מדובר פה רק במספרים וסטטיסטיקה, אלא בסוף מדובר באנשים, ובמקרה הנדון עכשיו מדובר בילדים. אני חייב לומר שגם באופן אישי, מהתפקידים שעשיתי עד היום, שכיהנתי בהם עד היום, אני מכיר חלק מהילדים האלה. נכון, יש פערים מאוד קשים בחינוך. זה לא סוד, במדינת ישראל יש פערים מאוד כואבים. ולצערי, זה לא התחיל בממשלה הזאת, זה התקיים בהרבה ממשלות במדינת ישראל, והסוגיה הזאת מציבה בפנינו, חברי הממשלה וחברי הכנסת, אתגר גדול, ואני גם אפרט. המשרד מתמודד עם הסוגיה הזאת כבר היום. אבל צריך לזכור, חברי חברי הכנסת, שאם מערכת החינוך תהיה היחידה שמתמודדת עם הבעיה, אנחנו לא נפתור את הבעיה. כי אם יש ילד שהולך לישון רעב בלילה כי בבית אין כסף לאוכל; או ילד שלפעמים לא ישן חצי לילה בחורף כי קר לו, ואין כסף להפעיל תנור חימום או להפעיל את החשמל; או ילד שלפעמים לא הולך לבית-ספר כי הוא חולה, כי אין כסף לקנות תרופות; או ילד שזקוק לאבחון ולהורים אין כסף לאבחון, פשוט אין כסף – הדברים האלה, לצערנו, מולידים פערים חמורים מאוד. אם ילד מגיע לבית-הספר רעב, ומה שמטריד אותו קודם כול זה הרעב שלו, כי על בטן ריקה קשה ללמוד – – <יצחק כהן (ש"ס):> נו? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> רגע, רגע, ברשותך. – – ומטריד אותו שלאימא, יכול להיות שאין עבודה, אז בוודאי יהיה מאוד קשה לצמצם פערים. יש כאן בעיה מערכתית, שמחייבת את הגיוס של כל משרדי הממשלה, שדורשת מדיניות כוללת של הממשלה ושל ראש הממשלה, שתשים את צמצום הפערים במקום הראשון כנושא שצריך לטפל בו. ומתוך ההחלטה הזאת ומתוך המגמה הזאת, צמצום פערים בחברה – לטפל בהרבה מאוד דברים שצריכים טיפול. אבל בניגוד אליך ואל החברים שהגישו את ההצעה, חבר הכנסת אשר ידידי, אני חושב ואני מאמין שדווקא הממשלה הזאת ודווקא הקואליציה הזאת – שכמו שאני באתי, גם הרבה חברים שיושבים היום בממשלה מבינים את הסוגיה הזאת וחשובה להם הסוגיה הזאת – אני מאמין שאנחנו נעשה שינוי משמעותי מאוד כדי לסגור ולצמצם פערים כאלה. אי-אפשר לסגור פערים כאלה, אבל נצמצם פערים כאלה. אני חושב שהקואליציה הזאת יכולה להביא לצמצום מאוד משמעותי בפערים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הנייר סופג את הכול, אדוני השר. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> שנייה, שנייה. <יצחק כהן (ש"ס):> בשידור חי הבטחת. בשידור חי הבטחת ולא קיימת. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> קודם כול, צמצמנו חלק, ועוד נצמצם עוד. <יצחק כהן (ש"ס):> כמה? כמה? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> צמצמנו חלק, ועוד נצמצם עוד. <יצחק כהן (ש"ס):> גורנישט, אפס. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> זה ש"ס, לא? זה לא אפס. <יצחק כהן (ש"ס):> לא, לא. אפס צמצום. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> זה אפס או ש"ס? אני לא מבין. <יצחק כהן (ש"ס):> אני אומר לך – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> הסימן זה אפס או ש"ס? רק תגיד לי. <יצחק כהן (ש"ס):> לא צמצמת בכלום. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אולי זה אותו דבר. <יצחק כהן (ש"ס):> הבטחת בשידור חי שאתה תצמצם, ולא צמצמת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת כהן. אני גם מזכיר לך שהשפות הרשמיות הן עברית וערבית. גורנישט – זו לא מילה באחת משתיהן. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> זה בערבית. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אם כבר יצחק כהן מדבר יידיש, זה משהו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא מדבר יידיש שוטפת. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אני רוצה לספר עוד חוויה קטנה – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> חבר הכנסת כהן, תן לי להשלים את המילים, ברשותך. אני רוצה לספר עוד חוויה אישית, שגם לי יצא לראות אותה לפני כמה שבועות, במסגרת הסיורים בארץ. הייתי ברשות חזקה במרכז הארץ, שיש לה הכנסות רבות מארנונה, ושמשקיעה הרבה כסף בחינוך, הרבה כסף בחינוך, ואני אומר את זה לשבחם. אבל אתה בא לכיתה – חבר הכנסת כהן, אתה מפריע לי – אתה בא לכיתה, ואתה רואה השקעה מדהימה במבנה, והילדים נמצאים כרגע בחוגי אומנויות, וחלקם לומדים ארכיטקטורה, כשברקע צלילי מוצרט ובאך, מוזיקה קלאסית בווליום נמוך, שיהיה גם נעים ללמוד בכיתה. השקעה מדהימה. וראש העיר עומד אתי ואומר: אבי, השקעתי פה והשקעתי פה והשקעתי פה. כמו שאמרת, חבר הכנסת יעקב אשר, יש להם הרבה כסף להשקיע כי יש להם הרבה הכנסות. ולמחרת אני הולך לבית-ספר בפריפריה ודן עם המנהלת על המזגן של הסוכנות, מזגן חלון, והיא אומרת לי שלעירייה אין כסף להשקיע 8,000 שקל בהחלפת המזגן. יש פה בעיה מאוד מאוד מאוד חמורה ויסודית, אבל אנחנו רוצים לטפל בעניין. בשביל זה אנחנו נמצאים פה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> תטפלו. תפסיקו לרצות, תתחילו לטפל. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אני רוצה, ברשותך, קודם כול לתת כמה נתונים על דברים שכבר היום מטופלים, וגם תוכניות ששר החינוך הצהיר עליהן, ואני כמובן מזדהה עם כל מילה שהוא העלה ודיבר, ואני תכף אפרט. דבר ראשון, צריך להביא את תוצאות המיצ"ב בצורה שקופה ואמיתית ולהתמודד עם העניין, וההתמודדות היא לא קלה; הנתונים אכן מציגים פערים בין תלמידים מרקעים חברתיים כלכליים שונים, לעתים פערים מאוד חריפים. בכל המבחנים ובכל השנים נמצאו פערים ניכרים בהישגים של תלמידים מרמות שונות על רקע חברתי-כלכלי, וככל שהרקע החברתי-הכלכלי גבוה יותר כך ההישגים של התלמידים גבוהים יותר. במבחנים בשפת-אם לכיתות ה', לדוגמה, גם בעברית וגם בערבית, נרשמו בשנתיים האחרונות פערי הישגים נמוכים מעט מהפערים שנרשמו בשנים קודמות. דווקא שיפור. מאידך גיסא, במבחנים במדע, בטכנולוגיה ובמתמטיקה לכיתות ח' בשנים האחרונות נרשמה התרחבות בפערים בין ההישגים של תלמידים מרקעים חברתיים-כלכליים שונים, גם בקרב דוברי העברית וגם בקרב דוברי הערבית. במבחן במתמטיקה לכיתות ח' חלה עלייה מצטברת בהישגי דוברי העברית – אך ורק תלמידים בעלי רקע סוציו-אקונומי בינוני וגבוה; לעומת זאת, הישגי תלמידים מרקע חברתי-כלכלי נמוך נותרו ללא שינוי לאורך שש השנים שבהן נמדדו ההישגים. עם זאת, כמו שאמרתי, צריך לזכור שהבעיה היא בעיה לאומית, מדינית וחברתית, שבאה לידי ביטוי גם במערכת החינוך וגם במערכות האחרות. פה אני רוצה להצטרף לידידי שר החינוך, שמייד עם כניסתו לתפקיד הציב את הנושא של הפערים כיעד המרכזי של המשרד בקדנציה הזאת – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – ואנחנו מתחילים מהלך רחב של העמקת התקצוב הדיפרנציאלי, כמו שהעלית, והדברים ייראו ויבוצעו, בעזרת השם. <יצחק כהן (ש"ס):> כמו בישיבות. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> מדובר במהלך אסטרטגי ארוך-טווח, שיותר מכל פרויקט נקודתי כזה או אחר יאפשר בסופו של דבר מתן הזדמנות נאותה יותר ושווה יותר לפריפריה. חברי חברי הכנסת, חשוב גם לציין שבשנים האחרונות – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> מתי המהלך הזה אמור להיות? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> חבר'ה, אנחנו מטפלים בו – – – <קריאות:> – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> זרקת לכאן פצצה. ספר לנו קצת פרטים – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – את הישיבות. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – מתי זה אמור להיות? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> זה אמור להיות בחודשים הקרובים, ואתם תשמעו על כך. איך אמרת? פצצה? זאת תהיה הפצצה, בעזרת השם. <מיקי רוזנטל (העבודה):> ספר לנו. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> זאת תהיה הפצצה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> ספר לנו. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אני רוצה לספר לך על דבר מוגמר ואמיתי, ולא סתם ססמאות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תחזיקו מעמד בחודשים הקרובים? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> נחזיק ארבע שנים, בעזרת השם. <קריאות:> – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> עיסאווי, אל תדאג. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> בלי המפלגות הערביות אין לכם סיכוי להישאר בממשלה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> על כל דבר יש לך מה להגיד. אפילו אתה ממציא מתחת לשולחן. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> בכל מקרה, אני כן רוצה, אבל, לספר על כמה צעדים חשובים שהמשרד עשה בשנים האחרונות, על פרויקטים חדשים שהמשרד חידש בשנים האחרונות, או הגדיל בהם את התקציב בצורה ניכרת – התקצוב היה דיפרנציאלי בהם בצורה מאוד משמעותית. אני יכול לתת כמה דוגמאות מאוד חשובות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת מסיעת ש"ס, אני מבין שאתם רוצים לקבל פרטים על תהליך השלום מהשרה לבני, אבל בכל זאת – יש דובר במליאה – – – <נסים זאב (ש"ס):> בקושי הספקנו להגיד לה שלום, לא תהליך. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> דוגמה ראשונה: שעות טיפוח לשכבות החלשות – המשרד מקצה יותר מ-100,000 שעות תקן, בעלות 750 מיליון ש"ח, לשעות טיפוח לשכבות החלשות. ככל שמדד הטיפוח של בית-הספר גבוה יותר, כך הוא מקבל תוספת של שעות הוראה. מדובר בתוספת גדולה מאוד – – – <יצחק כהן (ש"ס):> כל הכבוד לגדעון סער. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> כל הכבוד. <יצחק כהן (ש"ס):> לגדעון סער. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> דוגמה נוספת: המשרד צמצם את מספר המקסימום של התלמידים בכיתה ל-32 בחלק מהעשירונים; ככל שהעשירון גבוה יותר כך מספר התלמידים בכיתה קטן יותר. תוכנית נוספת: יש תוכנית להתאמת מערכת החינוך למאה ה-21, שנעשית כרגע במחוז הדרום ובמחוז הצפון; השקעה של 600 מיליון ש"ח – תשמעו טוב את הסכומים – מ-2011 עד 2013; תוספת תוכנית לשיפור ההישגים במקצועות הליבה ביסודי, בחטיבות הביניים; חיזוק ידע בשפה, מתמטיקה ומדעים – השקעה של 43,000 שעות – 310 מיליון ש"ח – – – <יצחק כהן (ש"ס):> כל הכבוד לגדעון. <אמנון כהן (ש"ס):> יישר כוח לגדעון. <יצחק כהן (ש"ס):> יישר כוח לגדעון סער. חבל שהוא לא פה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> קודם כול, דברים טובים של גדעון סער – אנחנו מברכים אותו. דברים של שר החינוך הנוכחי ושל הצוות הנוכחי – ממשיכים אותם ומרחיבים אותם – – <יצחק כהן (ש"ס):> כל הכבוד לגדעון. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – גם על זה צריך להגיד יישר כוח. <יצחק כהן (ש"ס):> כל הכבוד לגדעון. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <קריאות:> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> חבר הכנסת כהן, אני רק רוצה להזכיר לך שחלק מכל הטענות שאתה מעלה, אתה מעלה על השנים שאתה היית בממשלה בעצמך. אפילו היית שר בממשלה. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> בוא נהיה אמיתיים. בוא נהיה אמיתיים. כיתות אתג"ר ומדע – אני במקרה ממונה על אגף שח"ר – המשרד משקיע בסכומים של יותר מ-1.5 מיליארד ש"ח בכיתות מיוחדות רק בבתי-הספר האלה; ניהול עצמי, שהעלית, עלה ל-76 מיליון ש"ח; הגדלת מלגות למשלחות לפולין – ב-35 מיליון ש"ח. אני רוצה לבשר לך שתקציב המלגות לתלמידים על בסיס המצב הכלכלי של ההורים עלה מ-60 מיליון ש"ח השנה ל-100 מיליון ש"ח כבר ב-2013; תוכנית ההזנה – 200 מיליון ש"ח; תמריצים למורים בפריפריה – 220 מיליון ש"ח; תוכנית מיל"ת – 100 מיליון ש”ח – – – <יצחק כהן (ש"ס):> משרד החינוך, למה הרחיבו אותו? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אני יכול להמשיך – אני רוצה לקצר. יש פה שורה ארוכה של תוכניות שהמשרד עושה כדי לצמצם את הפערים, אי-אפשר להתעלם מזה, ומדובר בהשקעות של מיליארדים שהמשרד משקיע. אבל אני חוזר ואומר: השינוי האמיתי יהיה כאשר התקצוב יהיה דיפרנציאלי; כאשר רשות חלשה, שאין לה הכנסות ממקורות של ארנונה ושל עסקים, תקבל אחוזים גבוהים יותר ותקבל משאבים גבוהים יותר עבור התלמידים, שם יתחיל השינוי. שם יתחיל השינוי הגדול, והשינוי הזה, בעזרת השם, יתממש, והשינוי הזה יקרה. אני רוצה לומר לך, יעקב אשר, הדבר הזה הוא בנשמתנו, הדבר הזה הוא בנשמתי, ואנחנו נעשה הכול כדי שהפערים במדינת ישראל יצטמצמו. תודה רבה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> לפני הדוח הנוכחי לא עשו את זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר החינוך חבר הכנסת אבי וורצמן. אנחנו עוברים להצעה הבאה, של סיעת ש"ס; הנושא חשוב עד כדי כך שניסו לחטוף אותו מסיעת ש"ס, אבל לא הצליחו: נקיטת צעדים וקידום תהליכים תוך הפניית עורף להלכה ולמסורת היהודית. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. ינמק את ההצעה חבר הכנסת יצחק כהן. המשיבה היא שרת המשפטים חברת הכנסת ציפי לבני. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, סגן שר החינוך, אתה בדרך כלל אדם צנוע, אני מכיר אותך כאדם נעים הליכות וצנוע, לפחות היית אומר – מביא גאולה לעולם – אומר מה המקור של התקצוב הדיפרנציאלי, איך נולד המודל הזה, איך נעשה הפיילוט; היית אומר מה המקור של זה. הרי פה שיבחת את גדעון סער. חשבת שאתה משבח את שר החינוך? לא, אתה משבח את גדעון סער, כי כל מה שאמרת – סגן שר החינוך, אני מדבר אליך, קצת דרך ארץ – כל מה שאמרת זה בוודאי לא בחודשים הספורים שאתם עדיין לא התיישבתם, זה תוכניות העבר, שמשרד האוצר לשעבר ומשרד החינוך לשעבר עשו אותן. אז אתה מפרגן להם? <יעקב מרגי (ש"ס):> אנחנו אחראים רק לגירעון. <יצחק כהן (ש"ס):> אה, רק לגירעון. <יעקב מרגי (ש"ס):> אנחנו אחראים רק לגירעון. <יצחק כהן (ש"ס):> מודל התקצוב הדיפרנציאלי – – – <קריאה:> – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – הרצנו את המודל הזה במשרד הדתות, וזה עבד פנטסטי; עיריות חזקות ישלמו יותר, המדינה במצ'ינג שלה מול העיריות החלשות תשתתף ביותר, ואנא מכם, אל תקלקלו, תאמצו את זה גם בחינוך וברווחה. אני אודה לכם מאוד. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – – רק היום ידידי בן-דהן, שהעביר הצעת חוק רק לפני שבועיים – – – <יצחק כהן (ש"ס):> לא לא לא, הוא אשרר את הצעת החוק שלנו. אי-אפשר לשכתב את ההיסטוריה. אתם אלופים בלשכתב את ההיסטוריה, אבל אי-אפשר לעשות את זה. אתה גם הבטחת בשידור חי, חברי, שאתה תחזיר את סכום הקיצוץ לישיבות, ולא החזרת. לא עשיתם מאומה, אפילו קוסמטיקה לא הייתה פה. ואם נוח לכם עם זה, הבית היהודי, לראות איך ישיבות נאנקות תחת העומס הכבד שהטלתם עליהן – בלי שום סיבה. בלי שום סיבה. היום ראינו את האפליה שאתם יוצרים בין ישיבות של הציונות הדתית לבין הישיבות הקדושות. תקציב של ישיבה קדושה, בחור מקבל שם 240 שקל; ואצלכם משום מה זה מגיע ל-1,200 שקל. למה האפליה הזאת? למה? אתם לומדים יותר תורה? אתם יותר צדיקים? <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> זאת תורת – – – <יצחק כהן (ש"ס):> כן. אפרופו, חברי חבר הכנסת רובי ריבלין, הוויכוח העתיק על הפרדת דת מהמדינה, אז בן-גוריון כל כך התעקש – אתמול היה היארצייט שלו – לא להפריד דת ומדינה, כי – הוא אמר בפירוש, הוא אמר את האמת; אז מנהיגים אמרו את האמת – שהוא רוצה לשלוט ביהדות, הוא רוצה שזה יהיה בידיים שלו. אבל זה לא הולך, זה התנגשות בין ערכים, אתם יודעים את זה. אבל היחידים – היחידים – שיכולים לממש את האג'נדה הזאת זה הבית היהודי. אפשר לעקם כל דבר. כשיש התנגשות ערכית, אפשר לקחת מפה, לעקם משם, זה בסדר. אז הרב דב ליאור, שאני מאוד מכבד אותו, אמר שמותר – אולי, ככה היא טוענת, לא שמעתי את זה ממנו – לעלות להר-הבית. אבל באותו יום הוא גם שלח אליכם מכתב והוא ביקש מכם להתנגד לשני החוקים ההרסניים לכרם בית ישראל, בנושא הגיור ובנושא רישום הנישואים. שמעתם על הרב דב ליאור? מה זה רפורמים? רפורמים לוקחים את העניין ועושים אתו כפלסטלינה: מתי שנוח להם מעקמים לפה, מתי שלא נוח – זה לא יהדות, זה לא יהדות. זה לשלוט בתהליכים. <נסים זאב (ש"ס):> פעם הוא דוב ופעם זה לי אור. זה תלוי בנושא. <יצחק כהן (ש"ס):> לא, לא, אני מכבד אותו. <נסים זאב (ש"ס):> לא, בעיניהם אני אומר. <יצחק כהן (ש"ס):> אני מאוד מכבד אותו. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> מעולם לא הזכרת את הרב דב ליאור כל כך הרבה – – – <יצחק כהן (ש"ס):> לא, לא, לא, אתם נגדו, אתם נגדו, אתם פוגעים בכבודו של הרב דב ליאור, אתם מצפצפים על פסקי ההלכה שלו. הוא שלח לכם מכתב דחוף, ביקש: אל נא, תתנגדו. באותו יום הצבעתם בעד. זה יפה לעשות ככה לרבנים שלכם? זה לא יפה. עכשיו, אני גם רוצה לתת גם מילה טובה לראש הממשלה על העמידה האיתנה שלו מול מה שמתרחש בז'נבה. אבל כשראש הממשלה עסוק בדברים ברומו של עולם, אתם עסוקים בלהרוס את העולם, את העולם היהודי. תדע לך, חבר הכנסת וורצמן, עולם התורה נבנה פה אחרי החורבן בשואה בעמל רב. והצלחנו, כולם, להגיע למצב שארץ-ישראל, מדינת ישראל, כן – המרכז הרוחני הגדול ביותר בעולם. עכשיו, מה אתם עושים? אתם הולכים ומחריבים בית אחרי בית. הגעתם גם כן לישיבת "מיר", של תלמידי חוץ. ואתם מציעים להם, כן: בואו תעשו סדרת חינוך וניתן לכם. אתם יודעים שזה לא יהיה, אתה יודע שזה לא יקרה – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> זה חשוב לי ולחברים שלי יותר אפילו משזה חשוב לך, תאמין לי. <יצחק כהן (ש"ס):> אתה לא עושה כלום, אבל מבטיח. בשידור חי. אתה, בעימות אתי בשידור חי, אתה מבטיח ולא עושה כלום. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> עושים הרבה – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אתה אפילו לא עלית – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אפילו – – – <יצחק כהן (ש"ס):> מה, מה למשל? יכול להיות שאני טועה, תקן אותי. מה? כלום. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אבי – – – מה זה לא – – –? <יצחק כהן (ש"ס):> בשפה הרשמית זה גורנישט. כלום אתם לא עושים. אתם כן עושים – אתם עושים ומחריבים באטרף של חוקים שאתם יודעים שהוא הורס את הסטטוס-קוו; ואתם – ועוד יש החוצפה לרב בן-דהן לשגר איזה אס.אם.אס. לאחד ממנהיגי התנועה ולהגיד לו: תשמע, אם לא תשתקו, נצא בקמפיין. הוא מאיים. זה נקרא היום סחיטה באיומים. פחד פחדים. אתם מפחידים. אבל מה שטוב אצלכם, אתם מנצלים – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אתם עושים את זה – – – כל השנים – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אני לא שומע אותך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> מעולם לא הסברתם – – – <יצחק כהן (ש"ס):> מה? מה? מה? שהקמנו עולם תורה מפואר? מה עשינו? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> שמשפחות מורעבות ללחם? מה הפריע לכם, גברת שולי מועלם? חברת הכנסת מועלם – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> חברת הכנסת מועלם, את צועקת. מה הפריע לך – אתם הרי יהודים – מה הפריע לך שאברך עם חמישה ילדים יש לו קצת כסף לאוכל? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> בכלל לא הפריע לי. <יצחק כהן (ש"ס):> את פתחת לו את המקרר ושפכת את כל התכולה לפח. נתת להם מכה כל כך אנושה, 1,500 שקל לפחות בחודש גזלת למשפחות, את. מה תאמרו? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ברור, לא רק שאני רפורמית, חבר הכנסת כהן, אני גם שמאלנית. אם תמשיך ככה, בסוף יסתדרו לך – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אני עם העובדות מתווכח. אני עם העובדות מתווכח. אז מה הפריע לכם – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> עם העובדות אל תתווכח. אל תתווכח, מפני שאתה גרמת, ואתם גרמתם, לשנאה כל כך גדולה כלפי היהדות. דע לך, זה הדבר הכי גרוע שיכול היות. <יצחק כהן (ש"ס):> אז על זה אתה שונא אותי? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אז אתה שונא אותי, אתה פוגע בי, אתה רודף את המשפחות של האברכים. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> מה הפריע לך – מה הפריע לכם – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אתם תרמתם כל כך הרבה שנאה בעם היהודי. אתם גרמתם לציבור של מיליונים שמאסו ביהדות ותורה ומצוות. <יצחק כהן (ש"ס):> מה הפריע לך שאברך מקבל כמו אברך אצלכם בישיבות הציוניות? מה הפריע לכם? <נסים זאב (ש"ס):> אפילו לא. מה שהיה אז. מה שהיה אז. <יצחק כהן (ש"ס):> מה שהיה. מה זה הפריע לכם? מה הפריע לכם שישיבת "מיר" מארחת – – – <נסים זאב (ש"ס):> מי הגן על הבית היהודי כדי – – –? אנחנו. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> מה הפריע לכם שישיבת "מיר" מארחת תלמידי חכמים מחו"ל, מהתפוצה? מה הפריע לכם? למה לרדוף אותם? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> מה הפריע לך – – – הר-הבית – – – אנחנו – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא, כי בתורה לא מוזכרת – – – ש"ס. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – לא, לא, אי-אפשר, אי-אפשר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאני אפריע לך לדבר? אני לא רוצה להפריע לך לדבר. <יצחק כהן (ש"ס):> אי-אפשר, אי-אפשר, זה בלתי אפשרי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ברור. <יצחק כהן (ש"ס):> זה כואב, האמת כואבת. אבל לכם לא כואב שום דבר, האמת. בוא נעשה ספירת מלאי: פגיעה אנושה במשפחות ברוכות ילדים – אתם חיים עם זה בסדר, רוחצים בניקיון כפיכם, עושים עם האצבעות ככה. אבל פגיעה אנושה, אנשים הגיעו לפת לחם, בגללכם. הלאה: פגיעה קשה מאוד בעולם התורה, בגללכם; פגיעה קשה מאוד במעמד הביניים, בגללכם; שחרור מחבלים עם דם על הידיים, כשגם בעסקת שליט הרשימה הזו נגרסה, ואתם, הבית היהודי, אתם, הבית היהודי, בגללכם משחררים מחבלים עם דם על הידיים. איך אתם לא מתביישים? איך? אתה יודע מה? תתקנו. יש לך עוד שתי פעימות. עוד שתי פעימות. אל תשחררו מצד אחד ומצד שני תרוצו לי להפגין מול כלא "עופר", מול המתקן. זה צביעות. הלאה: פגיעה בסולידריות החברתית, כמו שצעקת קודם. תדעו לכם, אין אומה שיכולה להחזיק מעמד כששלטון רודף חלקים בתוכה, אין. אימפריות שלמות התמוטטו בגלל זה. אני מאוד חושש לחברה הישראלית. רדיפת האמוק שלכם אחרי הציבור החרדי זה פגיעה כל כך קשה. אחר כך אתה אומר לי – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> חתמתם על הסכמי אוסלו, שבגללם נרצחו 1,500 יהודים. <יצחק כהן (ש"ס):> או, אוסלו. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> 1,500 יהודים. <יצחק כהן (ש"ס):> אוסלו. להזכיר לך איפה גדל יגאל עמיר? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> גירשו 8,000 – – – <יצחק כהן (ש"ס):> הוא לא גדל ב"פורת יוסף". אוסלו. להזכיר לך איפה יגאל עמיר גדל, איפה הוא למד? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> לא, לא ב"פורת יוסף" ולא ב"חברון", לא בישיבת "חברון". <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> הם לא קיבלו אותו. <יצחק כהן (ש"ס):> הוא גדל ב"מיינסטרים" שלכם. הוא גדל ב"מיינסטרים". אז אל תגידי לי אוסלו. תתביישו לכם, הרסתם כל תהליך ואתם הורסים כל תהליך. <שרת המשפטים ציפי לבני:> אתה יכול להגיד שהיהדות היא בעד שלום, אתה – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אני כבר הולך להגיד את זה. אני כבר הולך להגיד לה את זה. עכשיו, הטירוף הזה לעלות להר-הבית, כשאתם יודעים שיצית אש, אתם יודעים שיהודים ייפגעו, אתם יודעים שחיילים ייפגעו; לא אכפת לכם, אתם רוצים לעלות להר-הבית. כמו שאתם כל החיים שלכם וכל ההיסטוריה שלכם, העגומה, התנגדתם לכל תהליך. אני אומר לך, גברת שולי מועלם, יותר ממחצית המלחמות היו מיותרות. ואפשר היה לעשות שלום כבר מזמן אלמלא הלאומנות שלכם. אבל אתם ממשיכים בזה, אתם רוצים לעלות להר-הבית. למה? ככה. אומרים לכם: רבותי, זה אסור הלכתית, בשום פנים ואופן, יש איסור חמור של כל גדולי הפוסקים. ואתם לא – לכם יש פוסקים משלכם, לא יודע, גבעות, בגבעת החרולים, בגבעת התפוזים, לא יודע, יש לכם פוסקים. אומרים לכם שזה מאוד מאוד מסוכן, זה יצית פה אינתיפאדה שלישית – לא אכפת לכם. אז אני שואל: אתם מדברים על שוויון בנטל, כאשר אתם מייצרים נטל בלתי נסבל. תבינו את זה כבר. תעזבי רגע את יגאל עמיר בצד, אוקיי. אתם מייצרים נטל בלתי נסבל, אתם הורסים תהליכים שיכולים להוביל לתהליכי שלום, אתם מעמיסים על העם הזה עומס ביטחוני כל כך כבד, בגללכם. וזה חוץ – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <יצחק כהן (ש"ס):> עכשיו, סליחה, הביטחון האישי. לא נדבר על משבר הדיור. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> הביטחון האישי. אתם שמים מקלות בביטחון האישי. היום אזרח, אני כאשקלוני, יכול להסתובב ברחוב בחופשיות? זה גם בגללכם. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אתה דואג לי שאני אסתובב בחופשיות בגוש-עציון? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יצחק כהן. <יצחק כהן (ש"ס):> אם היית משתתפת בתהליך השלום, מזכירה את תהליך השלום, אז כן. אבל אתם יצרני מלחמה, מחרחרי ריב. אתם סיקריקים. גם בבית השני היו כמוכם, והבית השני נחרב בגלל אנשים כמוכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> הבית השני נחרב בגלל שנאת חינם שלכם – – – <יצחק כהן (ש"ס):> סיקריקים, נמאסתם. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> שנאת חינם שאתה ושכמותך – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אתם שונאים, אתם הסיקריקים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יצחק כהן. אני כמעט עשיתי פליטת פה ואמרתי: בשם הבית היהודי תשיב השרה ציפי לבני. אבל אלה דברים שצריך למחוק מהפרוטוקול. בשם הממשלה תשיב שרת המשפטים, חברת הכנסת ציפי לבני. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <שרת המשפטים ציפי לבני:> אני אשיב בשם היהדות, לא בשם המפלגה הקרויה "הבית היהודי", אין מצב שאשיב בשמם. אני מוכרחה לומר ששמעתי את חילופי הדברים האלה, וכאילו היו כאן חילופי דברים בין אלה שהם דתיים יותר לבין אלה שהם דתיים אחרת, וכאילו זה אמור להיות מעל הראש שלנו. אני מודיעה לכם, הדיון הזה יפסיק להיעשות מעל הראש שלנו. לנו, לי, יש עניין ביהדות לא פחות מלכל אחד מכם, והפרשנות של היהדות לא תהיה – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אל תגידי "מכם", תגידי "מהבית היהודי". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת יצחק כהן, עכשיו נאמת במליאה, מספיק. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, הזמנו את שרת המשפטים להשיב. <שרת המשפטים ציפי לבני:> איציק, האמת היא שכשהסכמתי לדבר באי-אמון, לא ידעתי שאתה תציג אותו. זה עושה לי את זה קצת קשה יותר, כי אני חושבת שבהרבה – אני מקווה שאני לא הורסת לך – אבל אני חושבת שבהרבה מאוד נושאים, גם בתפיסה של היהדות וגם בתפיסת היהדות את השלום, אנחנו יכולים להסכים אולי יותר מאחרים בבית הזה, פה. אני מקווה שלא הרסתי לך שום דבר שקשור למפלגה שלך. אבל בדיון הזה, אני שומעת את הוויכוח הזה, הרי יש קבוצה במדינת ישראל שמוציאים שם פשקווילים על אלה שלא מקיימים מספיק את ההלכה על-פי דעתם, ויש גם אצלכם, בבית היהודי, הרבנים שלכם, שמוציאים פשקווילים נגד אלה שעל-פי תפיסתם פוגעים בעקרונות לאומיים, לאומניים, שלא קשורים בעיני להלכה. אתם החלטתם לשים את ארץ-ישראל מעל היהדות, מעל המדינה היהודית, במשך הרבה מאוד שנים, וזאת התוצאה שאנחנו רואים כאן היום. אני רוצה לדבר על עצמי: אני לא מוכנה שהמונופול על המילה "יהודית", או על העקרונות היהודיים, או על המסורת היהודית, יהיה נתון בידיכם. מילא הלכה – ראיתי את הצעת האי-אמון המדברת על הממשלה שמפנה עורף להלכה ולמסורת היהודית – הלכה, אני מודה, לא מתיימרת. באמת, יש רבנים שיכולים לפרש את ההלכה. דרך אגב, אני בספק, אחרי שדובר כאן על העובדה שמדינת ישראל יכולה להיות המרכז הרוחני הגדול בעולם – צריך לזכור גם מה קורה מבחינת היהודים במקומות אחרים בעולם, שמסתכלים על הפרשנות של היהדות כאן, על המונופול – לא ההלכתי, אלא הרבני, המפלגתי, הפוליטי – שקורה כאן, במדינת ישראל, והם מרגישים מנותקים, הם מרגישים שהם לא יכולים להתחבר, הילדים שלהם והנכדים שלהם כבר מתחילים להתרחק ממדינת ישראל, ואת המחיר הזה כולנו משלמים. אז העניין הוא לא על עולם הישיבות, שאני בעד לשמר אותו במדינת ישראל, שהיא המדינה היהודית והדמוקרטית – בעד לשמר את אותה מסורת, את אותם דברים ששימרו את העם היהודי בגולה במשך כל כך הרבה שנים. אבל מה הקשר בין שמירה על הישיבות לבין תרומה לחברה? לבין לצאת לעבודה? לבין ללכת לשרת? לבין לתרום לחברה שבה אתם חיים? כל כך הרבה שנים ניסיתי, באמת ניסיתי, מיומי הראשון בכנסת, לקבוע מכסות, לדבר אל אותם אלה שבאמת יכולים לשמור על עולם התורה, באמת, ולא על אלה שמסתובבים ברחובות, לא על אלה שמוצאים מקלט בישיבות. אבל הרצון להכיל את הכול היה בבחינת תפסתם מרובה לא תפסתם, והתוצאה הייתה אפקט בומרנג, שבו באמת אנשים שאכפת להם מהיהדות לא פחות מרגישים מנותקים, מרגישים שלוקחים את היהדות שלנו, כפי שאנחנו רואים אותה וחיים אותה, את המסורת שלנו, שאותה אני שומרת, לא כטובה למישהו מכם ולא כטובה למישהו בכלל, אלא כחלק מהערכים שלי, כחלק מהמסורת שלי, כחלק מהקשר שלי עם ההיסטוריה שלי, עם העם שלי. אבל פתאום יש כאן מונופול, הוויכוח כאן הוא רק בין שתי מפלגות, ואנחנו מחוץ לעניין הזה – אני לא אשאיר את העניין הזה מחוץ לעניין. לכן, בין היתר, גם בממשלה הזאת אני מתכוונת להמשיך להניח על השולחן חוקים שעוסקים, על-פי הבנתי, במסורת היהודית, כפי שאני מבינה אותה. אז לא, אני לא יכולה לשנות, ולא מתיימרת לפרש את ההלכה, אבל לפחות להקל, לעשות אותה יותר ידידותית לסביבה, לאפשר לכל אותם מאות אלפי עולים שהגיעו הנה על-פי חוק השבות, אנחנו קראנו להם לבוא, פתחנו את שעריה של מדינת ישראל, אפשרנו לבני העם היהודי ובני משפחותיהם להגיע הנה, ומוציאים להם את הנשמה בתהליך הגיור. עכשיו, נכון, אני לא יכולה לקבוע איך צריך להיות הליך הגיור, אבל יש דברים שאני באמת לא מבינה: למה לחייב ילד קטן, שעוד לא הגיע לגיל מצוות, לעבור מבית-הספר ומהסביבה הטבעית שלו ולהכריח אותו ואת משפחתו ללכת לבית-ספר שהוא או בית-ספר ממלכתי-דתי או בית-ספר חרדי? אפשר להקל במקומות שרוצים להקל בהם. לצערי, לא רוצים. לכן – אני באה לא מתוך – דובר כאן על שנאה, כעסים – אני כועסת על דבר אחד, אני כועסת על זה שהבחירה במדינת ישראל נעשתה בין תל-אביב לבין בני-ברק, ובאמצע הזה, שאיחד את המסורת היהודית, את המקומות שבהם אני גדלתי, את המסורת שאותה אני מבקשת להנחיל לילדים שלי – זה הולך ונעלם. וזה הופך להיות בעיה שלי, לא בעיה שלכם, כי בני-ברק תישאר בני-ברק, וממילא תשמור על עצמה כמקום סגור. לכן, בממשלה הזאת, אני לפחות אמשיך לקדם את אותם חוקים שבעיני יכולים להקל על אזרחי מדינת ישראל שרוצים להרגיש את החיבור למסורת ומרגישים מנותקים ממנה. אני אפעל להקלת הליכי הגיור ככל יכולתי. אני אפעל להקל בהליכי נישואים, או חיים משותפים, או ברית זוגיות, כל אחד יכול לקרוא לזה איך שהוא רוצה, כי אני לעולם לא אשכח את אותו חייל – ואני חושבת שסיפרתי כבר את הסיפור הזה על הדוכן: באחד מהביקורים שלי בקורס "נתיב" בצבא אומר לי חייל קרבי עולה מרוסיה: אם אני אמות בקרב אני רוצה לדעת שאני אקבר ליד החברים שלי, ואם אני אצא בחיים מהצבא ואתחתן אני רוצה לדעת שאני יכול להתחתן במדינת ישראל. זו החובה שלנו לכולם. לכן אנחנו נמשיך לפעול גם לאפשר נישואים, לכן אנחנו נמשיך ונפעל גם לפתוח אזורי רישום, וגם לאפשר לרבני ערים לגייר – כל דבר שיהפוך את הממסד הרבני הנוקשה למשהו שיותר מקבל, יותר פתוח, יותר מאפשר לכל אחד ואחד מאתנו להרגיש יהודי, להיות מחובר למנגינה היהודית בלי שמישהו כופה עליך בדיוק את המילים; להיות חלק ממדינת ישראל כמדינה יהודית, בלי שמישהו לוקח מונופול על היהדות של מדינת ישראל; להרגיש שמדינת ישראל מדינה יהודית בלי שמפרשים לי שהמשמעות של מדינה יהודית זה ארץ-ישראל, ובלי לעשות איזשהו תהליך שאולי יביא פה חיים טובים יותר, והדרך היחידה לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית. כי בסופו של דבר שני הדברים האלה בעיני קשורים, ובזה אני אסיים. אני לקחתי בממשלה הזאת שני תפקידים שלכאורה יש כאלה שהם ייראו להם שונים לגמרי; האחד היה משרד המשפטים והשני היה המשא-ומתן. זה נראה כאילו שני הדברים לא קשורים. שני הדברים, או שני התפקידים שלקחתי על עצמי, מבחינתי, במובן העמוק ביותר, הם שני הצדדים של אותה משוואה שמשמרת את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. האחד, להגיע להסדר, שזאת הדרך היחידה לשמור, בשלב הראשון, על אותו מספר שמאפשר למנוע התנגשות בין הערכים של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, באופן שבו אנחנו יכולים לחיות על-פי הערכים היהודיים שלנו, שאינם כוללים היום את כל מה שאנחנו רואים ביהודה ושומרון בשם רבנים. והחלק השני, במשרד המשפטים, לעגן ולקבע את הערכים של מדינת ישראל כמדינה יהודית, באופן שזו מדינת הלאום היהודי, באופן שזה נותן ביטוי להיסטוריה, למורשת, לתרבות, למסורת ולערכים היהודיים, ולא איזה עניין חד-ערכי שיש לו שליטה ומונופול, או של מפלגה דתית כלשהי או של רבנות שנבחרת על בסיס אותם הסדרים פנימיים בין המפלגות הדתיות לבין עצמן. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לשרת המשפטים, חברת הכנסת ציפי לבני. נעבור להצעת האי-אמון האחרונה להיום: מדיניות הממשלה ביחס להקצאת קרקעות והקמת יישובים לאזרחים הערבים, לצד תשתיות לקויות והיעדר פיתוח כלכלי ביישובים הערביים הקיימים; רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד. המועמד להקים את הממשלה הוא חבר הכנסת צרצור. יציג וינמק את ההצעה חבר הכנסת טלב אבו עראר. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אזרחים ערבים מודרים על-ידי ממשלות ישראל לדורותיהן בכל הקשור להקצאת קרקעות והקמת יישובים חדשים, או הכרה ביישובים קיימים, או הרחבת תוכניות מתאר ליישובים הערביים בכלל. לכן, הקצאת הקרקעות אינה שוויונית, ומפלה לרעה את האזרחים הערבים. לא רק – אלא שהמדינה מפקיעה את הקרקעות שבבעלותם ומשתלטת עליהן. דוגמאות לכך לא חסרות. אם ניגע ונדבר על מתווה פראוור שעבר בקריאה ראשונה. שם התוכנית או שם הצעת החוק: התוכנית להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. זה השם של התוכנית, שם ההצעה. אבל לא כתוב שם, לא ראינו שם, שההצעה הזו היא לעקור יישובים או לפנות תושבים וליישב במקומם אזרחים יהודים. לא מופיע שם, אלא רק הסדרת התיישבות. וכולנו ידענו שתוכנית פראוור או הצעת החוק שעברה בקריאה ראשונה מפקיעה מאות אלפי דונמים, עוקרת עשרות יישובים, הורסת אלפי או עשרות אלפי בתים. ולכן, איך ראינו באמת או איך אפשר להוכיח שתוכנית פראוור היא לא כמו שניסה חלק גדול, ניכר, מהשרים או מחברי הכנסת, או מי שחשב על התוכנית או תכנן אותה, לא ממש ידע או לא הזכיר שממש האדמה הזו מפנים אותה לטובת יישובים יהודיים. ואני רוצה לשאול כאן. השרה ציפי לבני לפני דיברה על מדינת ישראל יהודית דמוקרטית. יהודית – נכון, אבל דמוקרטית למי? זו השאלה. דמוקרטית לכל אזרחיה או רק ליהודים? ואם כבוד השרה רוצה להגיד לי שהיא דמוקרטית לכל אזרחיה, יהודים וערבים, איך את יכולה, גברתי כבוד השרה, להשיב לי על החלטת שר הבינוי והשיכון להקים חמישה יישובים בכביש 25, לעקור יישוב ערבי ולהקים במקומו יישוב יהודי? מה ההבדל בין יהודי לערבי? אם מדינת ישראל, אזרחי המדינה – אז איפה דמוקרטית? דמוקרטיה אולי רק לאזרח היהודי – נכון. אבל הערבי אין לו, אין לו שיקול דעת. כופים עליו, לא מדברים אתו. כל אלה תושבי אזור הסייג, שהוא בין באר-שבע לדימונה, כביש 25, אלה מפונים, היו כאילו גרים ומתגוררים מערבה לכביש 40. מדינת ישראל העבירה אותם לאזור הסייג. עכשיו באה שוב להעביר אותם למקום שהוא לא ידוע לאף אחד, ושבמקומם יתגוררו יהודים אזרחי מדינת ישראל. איפה השוויון? איפה הדמוקרטיה? מי שחשב על זה, כבוד שר הבינוי והשיכון, לא ידע שזה הערבי המפונה שהוא הולך לפנות אותו הוא לא אזרח מדינת ישראל? הוא לא אזרח מדינת ישראל? אלה שמתגוררים באזור הסייג לאורך כביש 25 מאז קום המדינה עד היום הם נטולי זכויות בסיסיות מינימליות; לא מים, לא חשמל, בקושי הקימו, הביאו כמה קרוונים לבית-הספר. החלטת הממשלה מאתמול בישיבתה בשדה-בוקר – נדמה לי שבן-גוריון, אם אני לא טועה, הכיר בשנת 1952 בזכויות הבדואים הערבים על אדמותיהם. לא יודע אם קראתי נכון או לא, נכון? <קריאה:> – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני חושב שהוא הכיר, ומר ריבלין יודע את זה. באו הממשלות, ובמיוחד הממשלה האחרונה בישיבתה בשדה-בוקר, היא לא מוכנה להמתין אפילו להחלטת בג"ץ. הרי כולם כאן מחוקקים, בית-מחוקקים, מבקשים לכבד, לאכוף את החוק, לכבד החלטת בית-משפט, לכבד את החלטות בג"ץ. אבל עדיין העניין הזה תלוי, של היישוב אום-אלחיראן, תלוי עדיין בבג"ץ ועדיין אין בו החלטה. מה, הממשלה לא יכלה להמתין עד להחלטת בג"ץ? הממשלה לא רוצה לעשות משהו גדול או משהו שיזיק או יפגע באוכלוסייה הערבית שם באום-אלחיראן. לא, רק מחקה את השם אום, והשאירה את השם חירן, היא היישוב האמיתי אום-אלחיראן. באה, אמרה: לא צריך את המילה אום, ואז נשאיר את חירן. מר ריבלין, תענה לי במקום שאתה עסוק, אם אפשר, אום-אלחיראן – וחבר הכנסת אקוניס אם מוכן להקשיב, בבקשה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כל שבוע אני מקשיב – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> הוא התייעץ אתי מה לענות לך. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אום-אלחיראן, ב-1952 המושל הצבאי החליט להעביר אותם ממקום מגוריהם שם, בשם שובלה, איפה שקיבוץ שובל. העבירו אותם למקום הזה ואמרו: חברים, אתם תישארו כאן. מה פתאום הממשלה עכשיו באה ומחליטה על עקירת היישוב הזה, פינויו מתושבים ערבים והקמת היישוב חירן אך ורק ליהודים? חברים, איפה הדמוקרטיה? הרי אנחנו עם תעודת זהות ישראלית, אזרחי מדינת ישראל. זו לא אפליה? מה, זו גזענות? מה זה? תענו לי. בא יישוב כאילו כסיף, החליט על הקמת לא יישוב אלא עיר, עיר החרדים. אני אומר: לא אהלן ולא סהלן עיר החרדים. למה אני לא זכאי שתכיר לי ביישוב שם בתל-ערד ליד כסייפה? אתה בא ומחליט על הקמת עיר, עיר לחרדים, בשם כסיף? מה זה אומר? מה זה נותן, החלטת שר השיכון, שמחליט על הקמת חמישה יישובים בנגב על אדמותיהם של ערביי הנגב? יש היום 63 חוות יחיד בנגב, ואחת מהן ליד, ממש קרוב וצמוד ליישוב אום-אלחיראן. אום-אלחיראן מונה בין 800 ל-1,000 נפשות; מנותקים מהחשמל, מים, טלפון. אין להם כלום. ליהודי שיושב בחווה – מזכיר לי ארמון מלך, כמו מלך, והוא אזרח רגיל, פשוט כמוני. יושב שם מחובר לחשמל, למים, כביש גישה. יעני, שמור. כל אלה הדברים, הדוגמאות שהבאתי, מוכיחים שיש פה, לא יודע מה, שנאה כלפי הערבים, גזענות. מה זה אומר? תתייחסו לבקשותינו, שימו לב למה שאנחנו אומרים. הרי הדבר הזה, אי-אפשר לסבול. הממשלה תישא בכל האחריות, בכל התוצאות, למה שיקרה בנגב. אי-אפשר. תן לי לחיות בשלווה, תן לי לחיות בשקט כמוך, אחרת לא נישאר חברים – ככה הבדואים אומרים. הגיע הזמן שמהממשלה תפעל ביושר, תפלה את הערבים לטובה, לא לרעה, אחרי עוול מתמשך מאז קום המדינה עד היום. יש שם צעירים, יש שם אקדמאים, יש שם אנשים מבינים עניין ויודעים בדיוק מה מסתתר מאחורי – מה הכוונות המסתתרות מאחורי כל התוכניות האלה. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ואז בהחלטת הממשלה, בהחלטת שר השיכון להקים את היישובים שם ממש נחשפו הפנים האמיתיים של הממשלה הזאת. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> חברים, כבוד היושבת-ראש, בזה אני מסיים, אבקש להפסיק עם תוכניות הכפייה על האוכלוסייה הערבית בנגב, לפתוח בדיאלוג, ערוץ הידברות עם האוכלוסייה שם. אני הייתי מעדיף, או מציע וממליץ לממשלה הזו, שבמקום שהיא תכיר באנשים שעדיין אינם שם, ביהודים שבאים להתגורר, עדיף להכיר בתושבים, באזרחים הקיימים שמבקשים הכרה ובזכויותיהם על אדמותיהם וביישוביהם. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. ישיב סגן השר המקשר בין הכנסת לממשלה, חבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אמרתי כאן בשבוע שעבר, גברתי, שהממשלה הזאת תבנה בכל מקום בארץ-ישראל, ביהודה, בשומרון, בנגב ובגליל, ובמישור החוף, באמת יש הרבה עבודה, גברתי, בנושא הדיור, בנושא הבנייה, בעיקר למי שבאמת זקוק לה, שאלה הזוגות הצעירים, גברתי, אנשים – משפחות שלמות שלא מצליחות להשיג דיור, פשוט לא מצליחות לקנות דירה במדינת ישראל. וזה דבר – אני קודם כול צריך לומר ביושר שהממשלה הזאת כמובן מטפלת בו, חבר הכנסת אבו עראר, לכל המגזרים, כמובן, היא מחויבת לכך, זו משימה קשה מאוד, אולי המשימה החברתית הקשה ביותר שעומדת בפניה – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אענה לך מייד על העניינים שלך, בוודאי. אני מדבר על הבנייה באופן כללי, ועל הדיור באופן כללי, ומייד ניגע גם בהקמת היישובים החדשים בנגב, אבל זוהי משימה של הממשלה, וזוהי משימה לאומית, ואנחנו רוצים לתת פתרונות דיור לכל אוכלוסיית ישראל, ליהודים הצעירים, לאלה שהשתחררו מן הצבא, לערבים אזרחי ישראל, לדרוזים, לצ'רקסים, לכולם. אנחנו – ממשלתנו נוקטת גישה ממלכתית. ובתוך הדבר הזה – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> סליחה? <באסל גטאס (בל"ד):> גישה ממלכתית מאוד. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה תמיד יש לך הערות, עוד לפני שאני בכלל אומר משהו. אז אני, אם תוכל, כיוון שהקשבתי לרוב דבריו של חבר הכנסת אבו עראר, אני גם רוצה להשיב לו, ובאמצעותו גם לבדואים תושבי הנגב וגם לערבים אזרחי ישראל. אין אפליה ברעיון הזה, שכל אזרחי ישראל צריכים לקבל עזרה. בעצם המדינה מחויבת – זה לא שהם צריכים לקבל עזרה – מדינה נורמלית מחויבת לתת פתרונות דיור – נמצא כאן חבר הכנסת אייכלר – גם לאוכלוסייה חרדית גדולה שנמצאת גם היא במצוקה בעניין הזה. אגב, כל האוכלוסיות – אני אומר לך, גם האוכלוסייה בעיר שאני בא ממנה, בתל-אביב, סובלת מהעניין הזה, וגם האוכלוסייה שחבר הכנסת אייכלר מייצג, ואני משתכנע שגם האוכלוסייה שאתה מייצג סובלת מהעניין הזה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> למה לא חשבת, בוא נגיד, על העברת חלק מהתושבים שיש להם מצוקת דיור ליישובי קבע, לכפרים? אתה מתכוון להקים ליהודים יישוב, לערבים – לא. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא לא לא, ממש לא. זה לא בדיוק. זה לא בדיוק. קודם כול, לגבי תוכנית פראוור, שאתה התייחסת אליה, התחלנו לקיים בבית הזה, בבית שבו מתקבלות ההחלטות, דיון. לצערי הוא התחיל בצורה מאוד לא פרלמנטרית, אתה זוכר, אתה היית חלק ממנו, אני באמת מצטער על זה. אני אומר לך במלוא היושר, הכנות והידידות, שאני מצטער על אופן הדיון שבו התנהלה הקריאה הראשונה של חוק פראוור. אפילו הדוכן המסכן הזה היה קורבן – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה נואם – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – והמיקרופונים האלה היו קורבן לאלימות. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא לא לא – – – אתה תקשיב. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שמע, אני גאה במה שעשיתי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה חבל מאוד. אני מצטער. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שמע, זו עובדה, כי אתה בא, ממש בצורה גזענית, אתה אומר – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אין פה שום דבר גזעני. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תקשיב, תקשיב, שמע, אתה הורס יישוב ערבי ומקים במקומו, על חורבנו, יישוב יהודי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שום דבר גזעני אין פה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תענה על זה, אל תסתתר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אין פה שום היבט גזעני. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תענה. תענה. אין לך תשובה. אין לך תשובה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הממשלה קיבלה אתמול החלטה על הקמת שני יישובים בנגב, והם יוקמו. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תהיה אמיץ, תביא תשובה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אומר לך – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תגיד לי: אין לי תשובה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אומר לך בצורה הברורה ביותר, שחלק מההסדרה – פעם היה, בכנסת הקודמת, לא היית כאן, הצבענו על חוק ההסדרה; זה דיבר על היישובים היהודיים ביהודה ושומרון. עכשיו, חוק פראוור, להבדיל אלפי הבדלות, גם הוא נותן סוג של הסדרה. הס-ד-רה. הסדרה ליישובים בלתי מוכרים. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה סוג של גזענות, סוג של שנאה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה קורא לזה גזענות. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> סוג של שנאה. תגיד את האמת, באמת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בוא, בוא, תאמין לי, אני לא מתלהב מתוכנית פראוור בדיוק או בערך כמוך. אני לא מתלהב בערך כמוך. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון. <באסל גטאס (בל"ד):> הוא ימינה מהבית היהודי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא לא לא, תירגע. <יעקב מרגי (ש"ס):> כשהוא מתנגד – – – <באסל גטאס (בל"ד):> הוא ימינה מהבית היהודי. <יעקב מרגי (ש"ס):> כשהוא מתנגד, ואתה מתנגד, ואני איש הנגב, אני מגבש – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> דעתך חיובית? <יעקב מרגי (ש"ס):> אני מגבש אותה לאט-לאט. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אוקיי. יפה מאוד. אני שמח שאנחנו עוזרים לך לגבש את עמדתך. בכל מקרה, תוכנית פראוור בדיוק באה לתת מענה על השאלות שאתה העלית פה. אתה – זה לא מוצא חן בעיניך, תנסה לשכנע. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> נותן מענה בהקמת יישובים יהודיים. יש לך יישובים ערביים, תכיר בהם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הרי גם בתוכנית פראוור יוקמו יישובים. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> יש לך יישובים ערביים מוכנים, תכיר בהם. מה הבעיה? תכיר בהם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אם יש יישובים שהוקמו בניגוד לחוק – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – הם לא יהיו. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה בונה יישוב חדש – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא יהיו יישובים שהוקמו בניגוד לחוק. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – אתה בונה יישוב חדש – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא תהיה התיישבות שהוקמה בניגוד לחוק. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא תהיה התיישבות שהוקמה בניגוד לחוק. לא תהיה. לא תהיה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה לא נותן לי לבנות, לא נותן לי לאשר. אתה מקבל את זה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> טוב, אנחנו נראה, בסוף תתקבל כאן החלטה ברוב קולות. בסוף תתקבל החלטה ברוב קולות. אגב, כאזרח ישראלי, כחבר בכנסת, כפרלמנטר, כאדם שנשבע אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, גם אם אתה תהיה במיעוט, ולא תצליח לשכנע את הבית שהתוכנית הזאת של פראוור היא לא טובה, אתה תהיה מחויב לה בדיוק כפי שאני לעתים מחויב להחלטות שאני פחות אוהב ומתקבלות בבית הזה. זוהי דמוקרטיה – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – זוהי דמוקרטיה. <היו"ר רות קלדרון:> – – – שאלה, יש עכשיו תשובה, ואחר כך סיעות הבית רוצות להגיב. בואו נחזור – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון מאוד, אנחנו גם רוצים לשמוע את הדיון, ועוד יש לנו דיון, גברתי, במינוי שר חוץ, וגם הוא ודאי יהיה מעניין, וגם עליו צריך להשיב, וגם עליו צריך להצביע. ובכל מקרה, גברתי היושבת-ראש, בתחום התכנון, הממשלה, באמצעות משרד הבינוי והשיכון, מקדמת בשנים האחרונות תוכניות מפורטות ביישובים רבים במגזר הערבי, הכוללות יותר מ-20,000 יחידות דיור. חלק מהתוכניות, חבר הכנסת אבו עראר, הן על קרקע מעורבת, חלק על קרקע פרטית וחלק על קרקע מדינה. לפחות 50% מהתוכנית הזאת הם על קרקע מדינה. בשנים האחרונות גיבשה הממשלה כמה תוכניות חומש ליישובים במגזר הערבי והבדואי בצפון, שכוללות טיפול בנושא הדיור הן בקרקע מדינה והן בקרקע פרטית, כפי שאמרתי, בכל היישובים, הן הערביים והן הבדואיים, ואני מדגיש, גברתי, שתכנון בקרקע פרטית הוא דבר ייחודי, שלא מקובל בכל הארץ, אלא רק במגזר הערבי, כדי לעודד פיתוח ובנייה ביישובי המגזר שבהם יש מחסור בקרקע זמינה לבנייה. החלטות הממשלה כוללות תקציבים מיוחדים לתכנון קרקע פרטית. חבר הכנסת אבו עראר, אני מציע לך להקשיב לתשובה – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הנה, אני פה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – כי היא אומרת לך מה הממשלה עושה. ביקשת תשובה, הנה התשובה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> החלטות ממשלה לא מתקבלות בצעקות, הן מתקבלות בנחת. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – להמתין עד החלטת בג"ץ קודם כול. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה תמיד מוזמן ללכת לבג"ץ. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אבל הם עתרו לבג"ץ. <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת אבו עראר, בבקשה תן לו להשיב. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> החלטות הממשלה כוללות תקציבים מיוחדים, כפי שאמרתי, לתכנון קרקע פרטית, ולכן תוספת תקציב לתכנון קרקע מדינה מרחיבה את תקציב התכנון שמשרד השיכון מקדם בתוכניות השוטפות. אני רק רוצה לצטט כאן – מתוך סעיף התכנון תקצבה הממשלה עד עתה – לתכנון קרקע פרטית כ-33 מיליון שקלים ב-14 יישובים; לתכנון קרקע מדינה יותר מ-17 מיליון שקלים, וזה, כאמור, גברתי, כתוספת – כתוספת – לתקציב. במהירות אני אולי אסקור שבהחלטת הממשלה 4192 לסבסוד פיתוח נכללים כ-60 יישובי מיעוטים, שהם 66% מכלל היישובים במפת העדיפות הלאומית, בהם 29 יישובים ערביים. היישובים זכאים לסבסוד פיתוח של 50% מאומדן עלויות הפיתוח לבנייה רוויה, ארבע יחידות דיור לדונם נטו ומעלה בקרקע מדינה. ויש עוד החלטה, עוד שתיים בעצם: 1539 ו-4432, חבר הכנסת סוייד – נכללו כל יישובי המגזר הערבי במסגרת סבסוד פיתוח לבנייה רוויה. נכללו בהם גם היישובים שלא נכללים במפת העדיפות הלאומית, כמו יישובים במרכז הארץ – יישובים ערביים במרכז הארץ. בתחום הקרקע הפרטית, בהחלטות הממשלה האלה נקבע תקציב סבסוד מיוחד לפיתוחה של הבנייה הרוויה בקרקע פרטית לכל יישובי המגזר הערבי, כדי לעודד את הבנייה בקרקע פרטית. בסעיף זה, גברתי, תוקצבו כ-52 מיליון שקלים ב-19 יישובים. האם לכך אתם מתכוונים, חברי חברי הכנסת מן הסיעות הערביות, כשאתם אומרים שהממשלה לא מטפלת בנושא? הנה, התקבלו החלטות ממשלה בצורה מאוד, הייתי אומר, שקופה, הגונה, לא מבוססות – לפי דבריך – לא על גזענות, ולא על דתיות, ולא על שיקולים כאלה. כל אזרחי ישראל זכאים לשירותה של המדינה. <באסל גטאס (בל"ד):> אין לנו בעיה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה קודם כול – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אין בעיה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> את דבריך בשבוע שעבר, יחד עם חבר הכנסת אגבאריה, אני עוד זוכר, מהדהדים. אני חושב שהתקיים פה דיון מאוד יסודי – מה אתה חושב על המדינה היהודית ואיך אתה רואה את עתידה; הרי אתה לא רואה את עתידה, אתה אמרת פה. <באסל גטאס (בל"ד):> אני רוצה מדינה לכל אזרחיה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה אמרת פה בשבוע שעבר, אני זוכר את הדיון הזה טוב מאוד. <באסל גטאס (בל"ד):> אני רוצה מדינה לכל אזרחיה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה לא תקבל. לא תהיה מדינת כל אזרחיה; שמעת, שמעת אותי? לא תהיה מדינת כל אזרחיה כי זהו ביטול של המדינה היהודית. <באסל גטאס (בל"ד):> לא נכון, זה רק בתפיסה גזענית. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> והאיש הזה, תסתכל טוב מאוד, תראה, תסתכל עליו, תראה מה הוא אמר. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ב-1897 תוקם מדינה יהודית. <באסל גטאס (בל"ד):> אין קשר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יש קשר, משום שאתה מבטל את המדינה היהודית. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – מדינה שווה לכל אזרחיה ועדיין יהיה בה רוב יהודי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ידידי, לא תהיה, שמעת? לא תהיה מדינת כל אזרחיה, תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית, זה מה שזה. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אין רוב בבית הזה לדרישה. לא יהיה, זה לא יקרה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> למה, למה לך, חבר הכנסת לוי, להתעצבן? למה לך להתעצבן? אני אומר לחבר הכנסת באסל גטאס, לא תהיה מדינת כל אזרחיה, משום שהמשמעות של מדינת כל אזרחיה היא ביטול המדינה היהודית והחזון הציוני שהקים את המדינה היהודית – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – זה הפרויקט הדמוקרטי היחיד, זה רחוק מהבנתך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תסלח לי. <היו"ר רות קלדרון:> חברים, אני מבקשת שנמשיך בסדר-היום. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני רוצה להגיד לך, אתמול ציינו, חבר הכנסת בן-אליעזר, אתמול ציינו כולנו 40 שנה לפטירתו של דוד בן-גוריון, שלא, אני לא נמנה על הזרם שלו, אבל אין אפשרות בכלל להעלות על הדעת שלא היה אחד מענקי הציונות, והוא עשה את הדבר הדרמטי ביותר – הוא הכריז על מדינת ישראל; והוא דיבר על מדינה יהודית ודמוקרטית, וכך היא תישאר. לא העלה על דעתו שתהיה מדינת כל אזרחיה, לא העלה על דעתו, וגם אנחנו לא מעלים על דעתנו. גברתי היושבת-ראש, כפי שאמרתי, הממשלה פועלת לקידום האוכלוסייה הערבית בישראל. אני אגיד את זה שוב, נדמה לי שאני כל שבוע צריך לחזור על זה, לא בזכות נבחריה שיושבים כאן באולם המליאה ומתרכזים בפעילות שלעתים עלולה להיתפס כלא ממלכתית, לא פרלמנטרית – לא כולם, חבר הכנסת סוייד – ולא מכבדת את הציבור שאותו הם אמורים, ואני מדגיש, גברתי, אמורים לייצג. אנחנו עשינו את הפעילויות שלנו למען הציבור הערבי, ותקצבנו את הציבור הערבי מתוך כבוד, ומתוך רצון לחיות ביחד, ולא האחד על חשבון על השני, אלא האחד לצדו של השני. זוהי מדיניות הממשלה, אני מבקש מסיעות הבית לדחות את הצעת האי-אמון. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רות קלדרון:> לפני דבר הסיעות, הודעה של המזכירות. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק ליישום הפרוטוקול בדבר זכויות יתר וחסינויות של הארגון האירופי למחקר גרעיני, התשע"ד–2013, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 9), התשע"ד–2013, שהחזירה הוועדה לקידום מעמד האישה. הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 6, 8, 21, 41, 60, 61, 64, 77, 90, 97, 102 ו-121 לתקנון הכנסת. כמו כן, הנני מתכבד להודיעכם כי חבר הכנסת משה זלמן פייגלין ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק הורים וילדיהם, התשע"ד–2013; פ/1764/19. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס ורע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. כישלונה בתחום הכלכלי והחברתי;> <2. הגדלת הפערים במערכת החינוך;> <3. נקיטת צעדים וקידום תהליכים תוך הפניית עורף להלכה ולמסורת היהודית;> <4. מדיניותה ביחס להקצאת קרקעות והקמת יישובים לאזרחים הערבים, לצד תשתיות לקויות והיעדר פיתוח כלכלי ביישובים הערביים הקיימים> <היו"ר רות קלדרון:> נתחיל בדברי הסיעות. אני מזמינה את חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דב ליפמן וחברת הכנסת שולי מועלם. בבקשה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, סגן השר מיקי לוי, הדיון הכלכלי לא מיצה את עצמו היום בהצעות אי-אמון, לכן אני מבקש לחדד איזה נקודה שלטעמי אנחנו כולנו החמצנו אותה פה, וזה הנתונים שמפרסמת הלמ"ס על השכר החציוני והשכר הממוצע. אני רוצה להגיד לכם שהבעיה בישראל, בעיית יוקר המחיה בישראל, היא הבעיה הפעוטה. בעיית השכר הנמוך היא הבעיה האמיתית במדינת ישראל. רק כדי לסבר את האוזן, אני אתן לכם מספרים ותבינו איפה אנחנו עומדים. כשאנחנו אומרים שהשכר הממוצע הוא 9,297 שקלים, נדמה לי, אם אני לא טועה, האדם הסביר מדמה לעצמו שרוב התושבים במדינת ישראל מרוויחים 9,200 שקלים. ובכן, מי שמשתכר 9,200 שקלים במדינת ישראל הם 100,000 אנשים בלבד, וכל הנתונים שאני אומר עכשיו, הם נתונים של הלמ"ס. לעומת זאת, המוני בני ישראל, עם ישראל, ותושבי מדינת ישראל, חלוקת ההכנסה שלהם היא כדלקמן: למשל, 180,000 עובדים משתכרים פחות מ-3,000 שקלים לחודש; 240,000 עובדים משתכרים פחות מ-4,000 שקלים לחודש; 330,000 עובדים במדינת ישראל – כן, כן, מיקי, תקשיב טוב, מיקי לוי, סגן השר – 330,000 עובדים במדינת ישראל, מפרנסים במשרה מלאה, משתכרים פחות מ-5,000 שקלים לחודש; 270,000 עובדים משתכרים בין 5,000 ל-6,000 שקלים בחודש – זאת התמונה האמיתית. התמונה הזאת מבשרת שזה נחמד מאוד שמתעסקים ביוקר המחיה, ברפורמות, ונוזיל לכם את התעופה, ונוזיל לכם את המזון, ונוזיל לכם, ונוזיל לכם, ונוזיל לכם. מהשכר הזה אי-אפשר להתפרנס לא בכבוד ולא לא בכבוד. התוצאה היא חמישה דברים, ואני אמנה אותם – – – <היו"ר רות קלדרון:> יש לנו חצי דקה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> וואו, זה איום ונורא. 1. זה לא יימשך לעד – אנשים יקומו על המוסדות של המדינה אם אנחנו לא נעשה רפורמת שכר אמיתית; 2. יש בעיה למערכת הבנקאות, כי האנשים לא מרוויחים את הכסף, אבל הם מוציאים את הכסף, והם לווים עוד ועוד כסף. ואם נדמה לכם שאין בעיה, כל אזרח במדינת ישראל חייב 180,000 שקלים למערכת, ועם רמות שכר כאלה זה לא יוכל להחזיק מעמד. לא הגענו עוד לפנסיה. ככל שהשכר נשחק ותוחלת החיים עולה, מעמד הפנסיה במדינת ישראל עומד בסכנה. ואני אומר לכם שאם אתם לא תעשו רפורמה אמיתית שבה תהיה קורלציה, התאמה בין רמת ההשתכרות לרמת המחיה, אנחנו נגיע למצב איום ונורא. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת דב ליפמן, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת מועלם וחבר הכנסת זאב. <דב ליפמן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להתחיל עם ברכות לאחי שחסר לנו, לחבר הכנסת בועז טופורובסקי, ברכות מזל טוב להולדת הבן; שבועז ורעייתו יזכו להמון בריאות ונחת ושמחה מהבכור שלהם. באופן שבועי, אנחנו מגיעים לפה וכמעט כל שבוע אנחנו שומעים איך הממשלה שלנו הורסת את היהדות, שומעים את זה במשך הדיונים על חוקים וגם בהצעת אי-אמון. אני עומד פה להגיד שלא רק שאנחנו לא הורסים את היהדות, אלא אנחנו כממשלה, לדעתי, מחזקים את היהדות. לאורך כל הקמפיין לפני שנה, בכל מקום שהיינו שמענו משהו עצוב מאוד מחילונים צעירים. שמענו שוב ושוב, אני שונא את היהדות, ואני שונא שאני שונא את היהדות. זאת אומרת, צעירים במדינת ישראל שמרגישים מרוחקים, מרגישים שדחו אותם מהיהדות, אבל הם לא רוצים את זה. הגיע הזמן שאנחנו נעשה להפך, שאנחנו נחבק, שאנחנו נמצא את הדרך, בחקיקה ובמדיניות, להביא לכלל היהודים במדינת ישראל, להרגיש שהם חלק, ושהם משהו, להיות גאים ביהדות שלהם. רק לקחת דוגמה, מה שאנחנו חווינו בעיר שלי, בבית-שמש, בחודשים לפני הבחירות, איך שהפכו יהודים טובים, איכותיים, אנשים מסורתיים, עם כבוד לדת, הפכו אותם ממש לרשעים. אפילו אמרו שיהודי טוב מצביע פלוני. מה זה "יהודי טוב מצביע פלוני"? יש דמוקרטיה, ויש מועמדים, והמועמד החילוני הוא בן-אדם עם המון כבוד לדת, והפכו אותו ואת כל הציבור שלו לרשעים. סוף-סוף יש לנו ממשלה שמסתכלת על כלל ישראל, על כלל ישראל, כולנו יחד, איך להביא את כלל ישראל לתוך המשחק, לתוך המשפחה, תוך שמירה על המסורת ועל ההלכה, וזה באמת מה שאנחנו עושים בכל מיני נושאים: בנישואין, בגיור, בעזרת השם, בסוגיה הכואבת של העגונות. אנחנו נעשה את זה, אנחנו נחבק, אנחנו נמצא פתרונות ולא ניצור בעיות, להראות לכל המדינה ולכל העולם איזו דת יפה יש לנו, עם ערכים בסיסיים שיכולים להביא אור – אור לכל העולם. אז בעקבות זה, במיוחד בעקבות הצעת האי-אמון שאומרת שאנחנו הורסים את התורה, את ההלכה, את היהדות, אני קורא לחברי הבית לדחות את הצעת האי-אמון. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חברת הכנסת שולי מועלם, ואחריה – חבר הכנסת מרגי וחבר הכנסת פרוש. חברים, אני רואה אתכם פה, בטלוויזיה שלימיני. אני לא רוצה לומר יותר מדי, אבל תשימו לב. תשימו לב. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> גברתי, חברתי היושבת בראש, חברות וחברי הכנסת, חברי הכנסת של ש"ס, שלא נמצאים פה הרבה מהם ברגע זה, מטיחים בנו, בממשלה ובעיקר בחברי הבית היהודי, שאנחנו נוקטים צעדים ומקדמים תהליכים תוך הפניית עורף להלכה ולמסורת היהודית. אני רוצה, לפני שאני משיבה על ההאשמה החמורה הזאת, להיזכר בסיפור על ריב שהיה בעיירה יהודית. חלק מהמתפללים, גברתי, היו עומדים בעת קריאת התורה וחלק היו יושבים, וכל הזמן היה ויכוח על זה. המתפללים כעסו אלו על אלו ואלו על אלו, והחליטו ללכת לאיש הכי זקן בעיירה, שישפוט ביניהם. הוא אמר להם: אינני זוכר מה המנהג. התחננו בפניו, אבל הוא כבר שכח מזמן. אמרו לו: אתה חייב להיזכר, חלק יושבים, חלק עומדים, וכולם צועקים זה על זה. אורו פניו של הזקן ואמר להם: כן, כן, כן, זה המנהג. אז, חברים וחברות יקרים, מחלוקות בסוגיות הלכתיות ומחלוקות מהו המנהג הנכון לנהוג בכל טקס דתי הן חלק מהדנ"א של היהדות, כל עוד המחלוקות האלה הן לשם שמים, כלומר המוטיבציה לוויכוח היא רצון כן לברר מה הדבר הראוי לעשות כדי להיות יהודים טובים יותר, בני-אדם טובים יותר. זהו ויכוח לגיטימי שבהכרח צריך להיעשות בכבוד הדדי בין הצדדים. כולנו מצווים לא רק לעשות את הדבר הנכון כלפי שמיא, כלפי הקדוש-ברוך-הוא, כלפי האמונה שלנו, כל אחד, אלא מצווים באותה מידה לנהוג באותו כבוד בין אדם לחברו. זה אומר בהכרח לתת מקום, לכבד, גם אחרים שאינם חושבים כמונו. אני בעיקר שואלת את חברי הכנסת של ש"ס, איפה ה"בין אדם לחברו" שלכם? האם הכול מותר? האם לקרוא לי רפורמית זה משהו שממש קשור להלכה היהודית? איך אתם לא מתביישים לזלזל ברבנים? איך אתם לא מתביישים לבזות תלמידי חכמים? איך אתם מעזים לקרוא לנו בכל מיני שמות – עמלק? הרי כל מי שלמד קצת תורה יודע את המשמעות של ההשוואה החמורה הזאת. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ברור שלא, חלילה. להפך, אני רק רוצה להראות להם, אלעזר, את אותו מדרון חלקלק שהם כל הזמן מפחידים אותנו ממנו. הם מתחילים בלקרוא עמלק וגומרים ברפורמי ומערבבים את כל החבילה הזאת יחד לצ'רקסייה כפולה. על מה כל זה? כי אנחנו, חברי הבית היהודי, ואנשים אחרים, אוחזים בדעה שונה. הרי כבר אמרנו, אין דבר יותר יהודי ממחלוקות לשם שמים, שצריכות להיראות ולהישמע כמו מחלוקות אמיתיות, כשכל הצדדים שואפים להתקדמות, מכבדים ומכילים את הצד השני, מתוך הכרה עמוקה שגם הוא שואף לטוב יותר. מיותר לציין שכל הצעדים והתהליכים שמפלגת הבית היהודי והכנסת הזאת והממשלה הזאת מקדמות הם על-פי ההלכה ועל-פי המסורת היהודית. אני שמחה על ההבנה הברורה של שרת המשפטים, על הרצון האמיתי של אנשים נוספים בבית הזה, שהיהדות היא חלק מהחיים שלהם. הבעיה היא לא של הבית היהודי, חברים, אלא של תנועת ש"ס, שמשום מה מסרבת להכיר בכך שיש גם רבנים אחרים, שיש דעות אחרות בהלכה. לציבור הדתי-לאומי ולציבורים נוספים יש רבנים, יש ראשי ישיבות, יש דיינים. המטען ההלכתי והיהדות לא נמצאים רק אצל ש"ס, אבל אצל ש"ס הבעיה היא שרק המטען הפוליטי מכריע מהי ההלכה, ומי רב, ומי הוא דיין. לא נדבר על מה שהיה רק בשבוע שעבר – הדרישה לקחת את כושר הדיינות של הרב דוד סתיו במועצת הרבנות הראשית; למה? כי הוא העז להתמודד על משרת הרב הראשי. אנחנו גאים ברבנים שלנו וגאים בדרך שלנו, בראשי הישיבות שלנו. אין לנו שום צורך שהם יקבלו הכשר; לא מחברי הכנסת של ש"ס. <היו"ר רות קלדרון:> נא לסיים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני מסיימת. והדבר האחרון שאני אומרת לחברי הכנסת של ש"ס: חבל שלא למדתם את הלקח ממה שעשו לכם כל השנים. כל השנים חברים בפלג החרדי האשכנזי לא ספרו אתכם בכלל, עד שהרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, הצליח באמת להחזיר עטרה ליושנה. לאן אתם לוקחים את זה? חבל שחברי ש"ס לא למדו מפסילת התורה שלהם דבר. מה שהיה שנוא עליהם הם עושים לאחרים. יש לנו על מי לסמוך, אין לנו שום צורך בחותמת הכשרות של אף אחד. חברי הכנסת של ש"ס, אתם אלה שמפנים עורף להלכה. אתם אלה שמרחיקים יהודים מהיהדות שלהם. <היו"ר רות קלדרון:> זה מעבר לזמן, לא כדאי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני מסיימת. אני קוראת לכם, חברים, להתעשת. הרי הציבור שבחר בכם ושלח אתכם לכאן הוא לא כזה; הוא נוהג בכבוד בין איש לרעהו. התנהגות כזאת, של שנאה והרחקה, היא נגד רצון הבוחרים שלכם. הגיע הזמן שתיקחו דוגמה מהם. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. בשם סיעת ש"ס יעלה חבר הכנסת מרגי. אני רק רוצה להעיר ש"רפורמי" זה לא מילה רעה. זאת מילה תיאורית, ולא שיפוטית. <יעקב מרגי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, גברתי חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, אני שמח שלאט לאט תתרגלי, ורף הרגישות שלך יקהה. אין מה לעשות, זה יקרה לך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני ממש מקווה שזה לא יקרה לי. <יעקב מרגי (ש"ס):> לגופו של עניין. חברי חברי הכנסת, יש כלל שאומר שהקדוש-ברוך-הוא מגלגל זכות על-ידי זכאי וחובה על-ידי חייב. למי שלא מבין, המשמעות היא שהקדוש-ברוך-הוא מזכה את הזכאי, שהוא ממילא זכאי, במעשים טובים, כדי להרבות את הזכויות שלו. אם הוא צריך להביא דבר רע, הוא מביא אותו דרך אדם שהוא חייב, כדי להרבות אתו חובות, כדי שרעתו וחובתו יהיו גדולות יותר. הנה, אני אומר לכם, רבותי, קמה לה כאן קואליציה, לצערי הרב, כולה חובה לרעה. חברו להם הבית היהודי ויש עתיד, הליכוד בראשם, כמובן, נהנה מכל רגע שיש מי שעושה להם את העבודה, והנה אחזתם בהלת חקיקה, חקיקה בנושאי דת ומדינה. אני אומר רק, דת ומדינה לכאורה, כי באמת, מה לעשות, שולי, החקיקה, בחלקה הגדול, מנוגדת להלכה. נעים לשמוע או לא נעים לשמוע, זו האמת. <דב ליפמן (יש עתיד):> יש דוגמה? <יעקב מרגי (ש"ס):> אליבא דרבותיכם, לא דרבי. רבותי, אני עוזב כרגע בצד, אליבא דרבותיכם, כי הם גם רבותי. ברגע שהוא רב בישראל, אין אצלי הבדל. אבל אליבא – אני הולך על השיטה הזאת – אלה שמוגדרים רבנים ציונים דתיים, גם אליבא של אותם רבנים החקיקה שאתם מובילים מנוגדת להלכה. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> מי הרבנים האלה? <יעקב מרגי (ש"ס):> אני רק תמה למה יש לכם רגישות ואתם לא מוכנים לשמוע את הביקורת. מילא, עם אנשי יש עתיד יש לי ויכוח על צמד המילים "זהות יהודית". יש בינינו ויכוח לגיטימי איך הם רואים ואיך אני רואה. אני חי עם זה, אני יודע לחיות עם זה, שולי. אבל אני לא יכול לשבת בממשלה, לעשות מעשה זמרי ולדרוש שכר כפנחס. <זהבה גלאון (מרצ):> איזה מילים? <יעקב מרגי (ש"ס):> כמושג מושאל, כמובן. אני לא יכול לעשות את המעשים של יש עתיד, ולהגיד שאני הבית היהודי שפועל על-פי ההלכה. מה לעשות שהרב דב ליאור לא סובר כמוך, שזה לפי ההלכה. אני מוכן, אדרבה, בואי נלך לרבותייך, אליבא, ככה בהגדרה, כי אני זהיר, הם גם רבותי, ונבדוק את כל החקיקה בשמונה-תשעה החודשים האחרונים. אתה יודע מה, יש צעד שהיו משתמשים בו. היה אפשר אפילו למראית עין להגיש ערר לממשלה. חובת המחאה, גם זו אין לכם. אתם יודעים למה? <דב ליפמן (יש עתיד):> על מה? <יעקב מרגי (ש"ס):> אני מקפיד בזמנים של הנאום. אבל, שולי, נתפסתם בקלקלתכם לפני כמה שבועות עם שחרור האסירים עם דם על הידיים. פעימה ראשונה – אפילו לא מחיתם. הלכתם עם זה. כשהתעוררתם מההלם, מהבולמוס של משאבים וג'ובים – מה שייחסתם לנו – מינהלת דיור, מינהלת זהות יהודית, עכשיו מינהלת תעסוקה, מה שהיה ויסקונסין. הכול מינהלות, מינהלות, להרבות ג'ובים ותקציבים. באחרונה יש דיונים פתאום גם על העדפה של המוסדות של הדתיים-לאומיים, ואני לא שומע לא את עמותת חדו"ש, לא את הדמוקרטים בבית הזה, לא את הליברלים; ושוויון, פתאום כנראה יש לו משמעות אחרת כשזה נוגע באחרים. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר פרוש, ואחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבר יותר מחצי שנה, בעצם מאז הוקמה הוועדה שאמורה להסדיר את מעמד בני הישיבות ביחס לצבא, אותה ועדה בראשותה של חברת הכנסת שקד, אני שואל כל הזמן ומתעניין לדעת, אם זו אכן ועדה שרוצה לעשות סדר בכל מה שקשור לשירות הצבאי. אם היא באמת רוצה להנהיג שוויון, מדוע הוועדה הזאת לא דנה ומלכתחילה לא הודיעה שלא תדון בכל מה שקשור לשירות הצבאי של בני המיעוטים? והאמת היא שגם שאלתי את היועץ המשפטי לממשלה – כתבתי לו, והוא כתב לי, וכתבתי לו שוב, ושוב הוא ענה. שאלתי, איך אפשר לנהוג איפה ואיפה, כאשר הוועדה הזאת אמורה לדון מדוע יש כאלה מהחרדים שלא משרתים, והוועדה הזאת לא חושבת בכלל לדון מדוע לא מחייבים את הערבים לשרת. התשובה של היועץ המשפטי לממשלה הייתה שהדיון בוועדה התבסס דווקא על אוכלוסיות שמהן באים משרתים – שבאוכלוסיות האלה יש כאלה שמשרתים, חלק במספר גדול יותר, חלק במספר קטן יותר, ולכן אצל החרדים, אולי מכיוון שיש ביניהם גם כאלה שמשרתים, עליהם באה וחלה השאלה, והם מבקשים לעשות את השוויון. זו הייתה התשובה. אני לא יכול לומר שהסכמתי עם מה שענה, אבל זו הייתה התשובה. ואז מי שנמצא ושומע אותי מפעם לפעם, שאלתי שוב ושוב מי החליט שנשים דרוזיות לא תשרתנה בצה"ל. הרי הדרוזים כבר יש להם ברית דמים עם היהודים, הגברים משרתים, ואם הגברים משרתים, ומדברים על אוכלוסייה שכן משרתת, מדוע ומי נותן את הפטור לנשים דרוזיות? בערך חצי שנה שאני שואל את השאלה. אתמול קיבלתי תשובה על הסוד הכמוס הזה – שהנשים הדרוזיות לא משרתות מטעמי דת. והייתי יכול לחשוב אולי, שמכיוון שמדובר במספר זניח – כמה עשרות או אולי כמה בודדות שלא משרתות – לכן הדבר הזה לא בא לדיון, ואף אחד לא שואל את השאלה, מה עם הנשים הדרוזיות? למה אותן לא מחייבים ללכת לצבא? הייתי מצפה גם שיהיה פוליטיקאי אחד שיקום ויצעק את הצעקה הזאת: איך זה שמשחררים נשים דרוזיות ונותנים להן פטור מטעמי דת? אני יודע שיש ויכוח ומנסים לעורר את השאלה לגבי בנות דתיות; יש כאלה שאומרים שיש כאלה שמתחזות לדתיות. אני יודע שיש כאלה שעוקבים אחרי השאלה הזאת. פה לא שמעתי אף פוליטיקאי, לא מהליכוד ולא ממפלגת העבודה, לא מישראל ביתנו, אף פוליטיקאי שידבר, מדוע נותנים פטור מטעמי דת לדרוזיות. אני רוצה לדעת מי נתן את ההוראה הזאת. <היו"ר רות קלדרון:> אני מבקשת לסיים. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אני לוקח דקה מחברת הכנסת שולי מועלם. <היו"ר רות קלדרון:> בעולם הבא צריך להחזיר. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> תני לי שתי דקות, חברת הכנסת שולי מועלם. גם יש אחד שאחראי להשנאה של החרדים במדינה – יאיר לפיד. <היו"ר רות קלדרון:> אני לא חושבת שאפשר לקבל שתי דקות בשביל לשון הרע. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> את יושבת-ראש של כל הבית. <היו"ר רות קלדרון:> אבל אתה לא בזמן שלך, אדוני. סיימת את הדקות שלך. <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אסיים. אולי יאיר לפיד הוא זה ששואל את השאלה – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – איך זה שנותנים לדרוזיות להשתמט מהצבא? יאיר לפיד בא לכפרים הדרוזיים לפני הבחירות, הוא בא לקושש קולות. איך הוא בא לקחת קולות אצל הדרוזיות, כאשר אצל הדרוזים לא משרתים בכלל? <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אתם רוצים לדעת מה המספר של הדרוזיות שלא משרתות, שמקבלות פטור מטעמי דת? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> כ-1,300 נשים דרוזיות מקבלות מדי שנה פטור מטעמי דת, ואין פוצה פה ומצפצף. אני מבין שטעמי דת זה סיבה לקבל פטור מהצבא, אבל למה אתם, שמשניאים את הדתיים כאן במדינה, למה אתם מחזרים אחרי הדרוזים? אתם צבועים. אתם פוליטיקאים צבועים. לכו מכאן. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גם לדתיות יש פטור מטעמי דת. אתה מסלף. <היו"ר רות קלדרון:> אני מזמינה את חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואני מזמינה את כל מי שלא רוצה לשרת בצבא, לשרת שירות אזרחי, לאומי, קהילתי, ולתת את החלק שלו, כולל דרוזיות. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> הם לא יכולים להסתכל עלינו. <היו"ר רות קלדרון:> שייתנו שירות לאומי, ציבורי, קהילתי, משהו. <אלעזר שטרן (התנועה):> הרב פרוש, משפט אחד רק – אי-אפשר פטור בלי כלום, כיוון שעל פניו – אולי קצת אפשר להבין – אני יודע שלא התכוונת לזה, אבל פגעת בחברים הדרוזים שלנו. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אני ודאי לא רוצה לפגוע בהם. למה אף אחד לא פותח את הפה, רק על החרדים? <אלעזר שטרן (התנועה):> תן לי לומר לך שני דברים. דבר אחד, אתה יודע כמוני שגם הנשים החרדיות, גם עכשיו כשמדברים על שוויון בנטל, לא תבוא אף אחת מהן לצבא. אם היא צריכה להביא חתימה של רב או לא צריכה להביא – זו פרוצדורה. לכן אני חושב שצריך לשים את זה על השולחן. והדבר השני, קצת בשפה שמקובלת על שנינו – אם הגברים של החרדים ישרתו כמו הגברים של הדרוזיות, אנחנו מסודרים בהיבט הזה. אני חושב שאפשר לרדת מהעניין הזה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> סגן שר האוצר אומר אחרת. מחר – – – האוצר רוצה לתת כסף. <אלעזר שטרן (התנועה):> הרב פרוש, ביקשת שלא אענה לך, ואני מתאמץ לא לענות בהקשר הזה. היה פה היום דיון, ועוד ימשיך ויהיה דיון, והמושב הזה, באמת לשמחתנו הרבה, מתעסק בסוגיות יסוד של דת ומדינה. אני חושב שזאת הזדמנות שעוזרת – אני מקווה – גם לחברי הכנסת החרדים שלנו, שיודעים שהדברים האלה צריכים להיראות אחרת, אבל הם לא יכולים להרשות את זה לעצמם כשהם בקואליציה. אז יש לנו חלון הזדמנויות, ואני מקווה שבאמת יטפלו בזה. גם אני חושב שהמדינה הזאת היא יהודית דמוקרטית ולא מדינת כל אזרחיה, ועכשיו אני מוסיף כשאני אומר את זה – יש לנו עוד הרבה מה לעשות במדינה יהודית דמוקרטית בשוויון מלא בין יהודים לבין מי שאינם יהודים, למיעוטים שחיים כאן. אני לא חושב שהמצב הוא אידיליה, אבל דווקא כמי שחושב שהמדינה הזאת צריכה להיות יהודית דמוקרטית – חייב לפעול עוד יותר למען הזכויות גם של המיעוטים שחיים אתנו. אבל כדי שהמדינה הזאת תהיה מדינה יהודית דמוקרטית – וכשאנחנו באים לסדר או לנסות לסדר את הנושא הזה, של יחסי דת ומדינה, כדאי שנדע שגם היהדות לא שייכת לאף אחד. אני חושב שהניסיון של ניכוס יהדות על-ידי מישהו פוגע בסוף ביכולת שלנו לקיים מדינה יהודית דמוקרטית. אני חושב שאפשר להיות יהודי גאה אם אתה לובש כיפה או ציצית כמוני, וגם אם אתה לא לובש כיפה וציצית כמוני; אם אתה שומר את השבת כמוני, וגם אם אתה שומר את השבת בדרך אחרת, אפילו בזה שאתה לא עובד ביום הזה. אני חושב שאתה יכול לאהוב את הארץ הזאת כשאתה גר בקריית-ארבע או בקדומים, ואתה יכול בדיוק אותו דבר לאהוב את הארץ הזאת כשאתה גר בכפר-שמריהו או בחניתה. אני חושב שקו המחשבה שעומד מאחורי הדברים האלה הוא קו מחשבה שמאפשר לנו לחיות יותר יחד. ואני אגיד עוד משפט ובזה אני אסיים את דברי: אני חושב שמי שהגיע למסקנה – ואני אחד מאלה – ומבין שהיכולת היחידה שלנו להתקיים כאן היא אם המדינה שלנו תהיה באותו זמן גם יהודית וגם דמוקרטית – מוכרח להבין שלפעמים כדי שזה יקרה, נכון, הדמוקרטיה עושה קידה קלה לכיוון היהדות, ולפעמים גם היהדות צריכה לעשות קידה לכיוון הדמוקרטיה, אחרת אנחנו פשוט לא נהיה כאן. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו – חבר הכנסת אברהים צרצור. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, יקירי, ידידי, עמיתי, השר יאיר, חברים, איפה סגן השר אקוניס? הוא רק זורק את מה שיש לו והולך? שיקשיב גם. אני רציתי לדבר בכלל בכיוון אחר, אבל סגן השר אקוניס מחייב אותי לצטט כמה דברים לפני שאני אגיע לגופו של העניין בנושא האי-אמון והטירוף שאנחנו חיים בו. סגן השר אקוניס ענה על הצעת האי-אמון של חבר הכנסת אבו עראר. הוא ציין כמה עובדות, אני רוצה לתקן את העובדות, פשוט מאוד. הקמתו של היישוב היהודי חירן בנגב, חברים – הוא בא במקום היישוב אום-אלחיראן. היישוב אום-אלחיראן – שסגן השר יקשיב – הוקם על-פי החלטת הממשל הצבאי, שמייצג את ממשלת ישראל, ב-1956. המסקנה – שהיישוב הוא חוקי, הוקם על-פי החלטת הממשלה, בניגוד למה שסגן השר אמר; 2. סגן השר חזר ואמר שזכותה של המדינה לבנות ליהודים בכל מקום. צודק. ואני אומר – וציטט את מגילת העצמאות, וציטט את בן-גוריון. כל אחד קורא מה שנוח לו – ואני אומר, במגילת העצמאות כתוב: תשקוד על פיתוח הארץ לכל אזרחיה. ו"לכל אזרחיה", אדוני, זה לא מתקיים. כתוב במגילת העצמאות: תקיים שוויון זכויות מדיני וחברתי לכל אזרחיה; אדוני סגן השר, גם זה לא מתקיים. אז כשאתה אומר את הדברים, דייק. עכשיו לענייננו ולמציאות שאנחנו חיים בה. חברים, אנחנו נמצאים בטירוף. לפני שעליתי רציתי לדעת על מה אני הולך לדבר – מה, איזה דברים אני אדבר באי-אמון. מרוב שיש דברים אתה לא מצליח לקבץ אותם למסר אחד וברור. מצאתי, פחות או יותר; בחרתי לדבר על הטירוף. ואני מודיע, ואני חושב שרבים מחברי יסכימו אתי: משרד הבינוי והשיכון, אנחנו צריכים לשנות לו את השם, להפוך אותו למציאות האמיתית שלו, נקרא לו משרד ההתנחלויות והשיכון. זה השם שצריך להיות לו. האובססיה שקיימת במשרד הזה, שמקריבים את כל האינטרסים של המדינה למען ההתנחלויות, זה זעקת שמים. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני עוד לא התחלתי את הנקודה. <היו"ר רות קלדרון:> שלוש הדקות שלך תמו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה זעקת שמים. אני אומר לעצמי, משרד השיכון הוציא, חברים, מכרז – הוציא מכרז, מכרז לבחירת משרדי תכנון, ויש התניה במכרז הזה, שכל מתכנן שרוצה להיכלל במאגר הזה חייב להתחייב, אדוני השר – שהוא מחויב לתת תכנון בשטחים. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> גם בשטחים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עכשיו, מה נעשה עם המתכנן הערבי? – – <היו"ר רות קלדרון:> אדוני, אני מצטערת, נגמר לנו הזמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – או עם המתכנן השמאלני, שיש לו תפיסה שההתנחלויות זה ההרס הגדול ביותר שקרה לנו אי-פעם? <היו"ר רות קלדרון:> אני לא רוצה לסגור לך את המיקרופון. אני מבקשת לכבד – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה יעשה? מה יעשה? אז אני אומר, חברים, רוצים להפוך את כולנו למתנחלים? די, די, די. מקריבים את כל האינטרסים, את כולנו, למען משרדי ההתנחלויות בראשות הבית היהודי. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הזעקה הזאת, צריך להגיד אותה, ולהגיד אותה בקול רם. זאת מציאות שקשה להסביר, אדוני השר. הבעיה היא לא ההסברה של המדינה. הבעיה – המציאות שיוצרים, שקשה להסביר אותה. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. חבר הכנסת צרצור, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת חנא סוייד. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אני חייב להודות שבכל פעם שהשר המקשר, חבר הכנסת אקוניס, עולה על הדוכן ומתחיל לדבר, אני נדהם. פעם אחר פעם. שני דברים מאפיינים את נאומיו של חבר הכנסת אקוניס; דבר אחד, הוא אף פעם לא מדבר בשם ממשלת ישראל, הוא אך ורק מדבר בשמו עצמו, ועל כן הוא מדבר על השקפת עולמו וכו' וכו'. והדבר השני, הוא אף פעם לא התייחס ברצינות לנושאים המועלים מעל הדוכן הזה. הוא נותן תשובות רחוקות מאוד מהתכנים המובאים על-ידי הנואמים מעל הדוכן הזה, ובמיוחד בכל הקשור לאוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, או בנושא של השלום עם הפלסטינים או עם מדינת פלסטין. ועל כן, כל הדברים שאמר חבר הכנסת טלב אבו עראר, אני חייב להגיד שאני מסכים עם כל מילה שלו. גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, מה יותר הוגן, רבותי חברי הכנסת, מה יותר צודק, מאשר חבר כנסת ערבי שיעמוד על הדוכן של הכנסת, של הפרלמנט הישראלי, וידרוש מממשלת ישראל, ממדינת ישראל, שתתייחס אליו בצורה שווה, כמו שהיא מתייחסת לעמיתו, לחברו, לשכנו היהודי באותו מקום שהם גרים בו, דהיינו הנגב? מה יותר צודק מזה, מה יותר הוגן מזה ביחס שבו ממשלת ישראל מתייחסת אליהם? מה יותר פוגע מאשר ממשלת ישראל אתמול, שבישיבה חגיגית בשדה-בוקר מקבלת החלטה על הקמת יישוב יהודי בשם חירן במקום יישוב הקיים באותו מקום, אום-אלחיראן, משנת 1956? צדקו חברי כשאמרו, גברתי היושבת-ראש, שאום-אלחיראן, היום, הוקמה במקום על-ידי החלטה – מתוקף החלטה – של ממשלת ישראל בשנת 1956, אבל הדבר שהערבים באותו מקום, של אום-אלחיראן ויישובים אחרים לא מוכרים לא שמו לב אליו – הדבר שצריכים היום לשים לב אליו – זה שממשלת ישראל, כשהיא העבירה אותם למקום, אלחיראן, היא לא נתנה להם מסמכים רשמיים שאכן הם יהיו פה, הם יגורו באותו מקום, לנצח נצחים. זרקו אותם שם ללא גושפנקה וללא מסמכים, וזה מסמל שמדינת ישראל אף פעם לא תתייחס לערבים במדינת ישראל כאל אזרחים שווי זכויות, שיש להם את הזכות הלגיטימית המלאה להתיישב במקום מסוים ולהמשיך להתיישב ולהתפתח כשאר אזרחי ישראל. אני אסיים רק בסיפור קטן מאוד. מתוקף תפקידי כראש העיר בכפר-קאסם הובא לידיעתי שראש-העין יוזמת תב"ע להרחבת בית-הקברות שם. כשעיינתי בפרטים התבררה התמונה הזאת, גברתי היושבת-ראש: עיריית ראש-העין, בתמיכה של כל משרדי הממשלה הרלוונטיים, החליטה, במקום להתרחב צפונה על חשבון אדמות המדינה, להתרחב מערבה על קרקעות של אזרחי ותושבי כפר-קאסם. אדמות מעובדות. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה בקצרה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בקצרה. אני הופעתי בפני הוועדה המחוזית ואמרתי: ריבונו של עולם, אני שמעתי על אלפי מקרים שבהם ממשלת ישראל הפקיעה קרקעות של ערבים שהם בחיים לטובת יהודים שהם בחיים. פעם ראשונה אני שומע, גברתי היושבת-ראש, שישראל מפקיעה קרקעות של תושבים ערבים שהם בחיים לטובת יהודים מתים. הגיע הזמן לשים קץ לעינוי הזה כלפי התושבים הערבים. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. <חנא סוייד (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים וחברי הכנסת, לפני כשבוע הסתיימה לה מערכת הבחירות המוניציפליות, נבחרו ראשי ערים, ראשי מועצות מקומיות, מועצות מקומיות ומועצות עיר, ואני רוצה לברך את כולם ולאחל להם הצלחה במילוי תפקידם. אבל בהזדמנות זו צריך להזכיר את הצרה שהשלטון המקומי בישראל חי בה ואת המחויבות של הממשלה לעזור ולהציל ולאפשר לשלטון המקומי לפרוח ולהתקדם. אני יודע על מספר רב של רשויות מקומיות שטובעות בים של גירעונות, ולא יארכו הימים והן יצטרכו בעצם לתת את הדין, במובן זה שאני צופה שבתוך שנה יפורקו 20–25 רשויות מקומיות בגלל המצב הכספי ובגלל הגירעונות הקשים, שיקשו על ההנהלות ועל ראשי הערים לפעול בתקופה הזאת ולספק שירותים נאותים וראויים לאוכלוסייה שלהם. הממשלה, השלטון המרכזי בעצם בורח מהאחריות שלו כלפי השלטון המקומי. אנחנו רואים כרסום מתמשך בתקציבי האיזון שהשלטון המרכזי מספק לרשויות המקומיות. היום הרמה של תקציבי האיזון היא רק 50% ביחס למה שהיה לפני כעשר שנים, וזה אומר דורשני. בעצם הממשלה מונעת מהרשויות החלשות בעיקר את המימון שהן צריכות כאוויר לנשימה כדי לספק את השירותים שלהן. <היו"ר רות קלדרון:> אני מבקשת לא לדבר בטלפון במליאה. לפחות במבוכה מסוימת, ולא כך. <חנא סוייד (חד"ש):> נוצר מצב שיש בו שני רבדים של שלטון מקומי: יש הקבוצה החזקה של 15–20 רשויות מקומיות שלא צריכות את הממשלה בכלל, בגלל ההכנסות העצמיות, בגלל מרכזי עסקים, בגלל אזורי תעשייה שיש להן, והן חיות באטמוספירה אחרת, עם הרבה כסף, והן יכולות להוציא הרבה כספים על כל מיני שירותים לאוכלוסייה שלהן, בעוד שבמרכז השלטון המקומי מאוגדות רוב הרשויות המקומיות החלשות, שאין להן מקורות הכנסה עצמיים. הממשלה נמנעת ומונעת כל יוזמה לאפשר מימון ולאפשר תקצוב נאות ושוויוני לאותן רשויות מקומיות. חובתה של הממשלה לפעול בעניין הזה בצורה אקטיבית, להגדיל את תקציבי האיזון לרשויות המקומיות ולחלק את המשאבים בארץ בצורה שוויונית. אני מזכיר כאן את המשאב של הקרקע. על הקרקע מקימים מפעלים ואזורי תעשייה. משאב הקרקע, שהוא המשאב העיקרי במדינת ישראל, לא מחולק בצורה שוויונית; הוא מחולק לרעת הרשויות המקומיות החלשות, כולל הרשויות המקומיות הערביות, דבר שמונע מהן לפתח מקורות הכנסה עצמיים בצורה של אזורי תעשייה ואזורי עסקים. לכן הממשלה צריכה להפסיק לדבר על דברים בעלמא; צריך לחוקק את חוק העיריות, שמעגן בחוקים חוקתיים את החלוקה הצודקת של המשאבים לרשויות המקומיות בכלל, לרבות חלוקה הוגנת של משאב הקרקע, שתאפשר לרשויות המקומיות לחיות מהכנסות עצמיות, וכך להוציא הוצאה ראויה על שירותים נאותים לאוכלוסייה שלהן. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חברת הכנסת חנין זועבי, ואחריה – חבר הכנסת ישראל חסון. אני מבקשת מחברי הכנסת להביט יחד אתי בשעונים, כדי שאני לא אצטרך להגיד להם להפסיק. אנחנו אנשים מבוגרים. אפילו הילד שלי כבר מתעורר לבד בבוקר. <קריאה:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> 14. <חנין זועבי (בל"ד):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להקריא לכם מכתב שקיבלתי מאזרחית יהודית, שכותבת לי ככה: "כאזרחית המדינה, הזדעזעתי לשמוע שממשלת ישראל החליטה להקים שני יישובים חדשים" – אזרחית יהודית – "בנגב, חירן וכסיף, על חשבון אדמותיהם של אזרחים ערבים בדואים. במיוחד מדובר ביישוב חירן, המיועד לאוכלוסייה דתית לאומית, שייבנה על אדמות הכפר הערבי הבלתי-מוכר אום-אלחיראן, שתושביו יגורשו מבתיהם ליישוב המוכר חורה. עם כל הכבוד לצורך בפתרון מצוקת הדיור בישראל, יש מספיק פתרונות לבעיה זו שאינם כוללים" – חבר הכנסת אקוניס, שאינם כוללים – "גירוש אזרחים מביתם. זאת ועוד, מדובר בהחלטה גזענית, מאחר שמדינת ישראל לא הייתה מעזה לגרש את תושביו של יישוב יהודי שלם כדי להקים במקומו יישוב חדש, אך יישוב ערבי הנו הפקר בעיני המדינה". <נסים זאב (ש"ס):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – איך גורשו. <חנין זועבי (בל"ד):> "רעיון הטרנספר של ליברמן מבוצע בידי הממשלה הזאת." אני מקדישה את המכתב הזה לחברי הכנסת היהודים. אני דווקא ביקשתי מחבר הכנסת דוד צור, בישיבת ועדת הפנים, לשאול את מר בגין מה הממשלה עומדת לעשות עם השטח שהיא מנקה ומרוקנת מהאזרחים הערבים. והנה, תחילתה של התשובה: הממשלה עומדת להקים 20 יישובים יהודיים על אותו שטח שהיא מנשלת מהבעלים שלו. אני עונה לגברת המכובדת שפנתה אלי באומרי שאני חושבת שהיא מכירה מה שמתרחש במדינה, והיא מכירה את מאפייני המשטר הישראלי שאנחנו חיים בו, הרבה יותר מרוב חברי הכנסת היהודים שיושבים במליאה, שמדברים יום-יום בוועדות, שמחליטים כל מיני החלטות לא מושכלות, אנטי-דמוקרטיות ומנוגדות לזכויות האדם ולחוק הבין-לאומי. בדרך כלל, חברי הכנסת, אנחנו האשמנו אתכם שאתם לא מכירים את ההיסטוריה של המולדת הזאת; אתם לא מכירים את ההיסטוריה מלפני קום המדינה. אני צריכה להתנצל בפניכם, אני מוכרחה להכיר בטעות שלי. אני חושבת שאתם לא מכירים גם את המדינה שהקמתם במו-ידיכם. אתם לא מכירים ולא יודעים באיזה שיטות המדינה שרציתם כל כך הוקמה, ומה היא עשתה ועוללה לילידים אחרי הקמתה, ולא רק לפני הקמתה. את ההיסטוריה של המדינה שלכם אתם לא מכירים. הבורות הזאת נמשכת עד עצם היום הזה. באותה דרך שהמדינה נישלה – והשתלטה על אדמותינו ב-1948, ככה היא ממשיכה לעשות עד עצם היום הזה. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <חנין זועבי (בל"ד):> לא רק מה שההורים שלכם ומה – – – מה אמרת לי, חבר הכנסת אילן, סבאים? <אילן גילאון (מרצ):> סבאים וסבתות. <חנין זועבי (בל"ד):> – – שסבאים וסבתות שלכם עוללו לסבא ולסבתא שלי, אתם ממשיכים לעשות בנו. אני מציעה לחברי הכנסת, במיוחד לאלה שמחשיבים את עצמם דמוקרטים, להכיר את המדיניות שאנחנו חיים בה. אני מסיימת. המדינה הניחה בסיס משפטי ממוסד לנישול הערבים מהקרקע שלהם. משטר הקרקע והתכנון בישראל מפלה בצורה עקבית את הערבים, הן במישור המשפטי והן במישור המוסדי. בג"ץ קבע שמדיניות הפרדה – כלומר אפרטהייד – נהוגה במקרקעי המדינה עד עצם היום הזה. מדינת ישראל מנהיגה בשמכם מדיניות של אפרטהייד, ואתם מסכימים למדיניות הזאת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חצופה. חצופה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת ישראל חסון, ואחריו – חבר הכנסת אופיר אקוניס, סגן השר. בבקשה. <ישראל חסון (קדימה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, השרים, אני בדרך כלל לא נוהג להשיב לאין חברת כנסת חנין זועבי, אז התשובה שלי בעניין הזה – – – <חנין זועבי (בל"ד):> אני דוחה שאתה תענה לי. <ישראל חסון (קדימה):> – – – התשובה שלי – – <חנין זועבי (בל"ד):> אני גם דוחה שאתה תשכנע אותי. <ישראל חסון (קדימה):> – – היא לחבר הכנסת עיסאווי פריג', שהעלה את אותו נושא בדיוק. גברתי היושבת-ראש, היישוב חירן, שזועקים פה מרות לגביו, הוא יישוב שכבר קיים שמונה שנים בתור היאחזות נח"ל, שפשוט מאוזרחת. זאת אומרת, שום דבר לא משתנה – לא בקו היישוב, בשום דבר – והשאלה למה זה מתעורר היום באופן הזה יכולה אולי להצביע על המגמה של ההנהגה המבוזבזת של אזרחי ישראל הערבים, שמכוונים את הנהגתם ואת מנהיגותם למדון ולא לחיפוש היכולת לחיות פה בצורה אזרחית סבירה. אבל, וכאן אני רוצה – – – <באסל גטאס (בל"ד):> איך אתה מסדר את העובדות. אתה יודע שהכוונה היא להסיר יישוב ערבי בשם – – – על ידו – – – <ישראל חסון (קדימה):> אני חושב – – – <באסל גטאס (בל"ד):> איך אתה – – – <ישראל חסון (קדימה):> אמרתי לך שהיה לי מאוד נוח שאתה תעלה את זה כי מאז ה"מרמרה", מבחינתי יש 119 חברי כנסת, אין 120, ואני אומר לך שאתה – – – <חנין זועבי (בל"ד):> תענה ל-119, אל תענה לי – – <ישראל חסון (קדימה):> אני אסביר לך למה אתה טועה. <חנין זועבי (בל"ד):> – – אני לא מחכה לתשובה שלך – – <ישראל חסון (קדימה):> אני אסביר לך למה אתה טועה. <חנין זועבי (בל"ד):> – – אני גם לא מכירה בך. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – תענה על השאלה. <ישראל חסון (קדימה):> אני עונה לך על השאלה. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <ישראל חסון (קדימה):> אני עונה לך על השאלה. <נסים זאב (ש"ס):> אפילו בנצרת לא רצו אותה – – – מסכנה – – – <היו"ר רות קלדרון:> טוב שבא יושב-ראש ועדת החינוך. <קריאות:> – – – <ישראל חסון (קדימה):> מאחר שאני הייתי בחירן לפני ארבעה ימים בדיוק, ואני אומר לך שהמקום מאוכלס וקיים כבר שמונה שנים, לא מהיום, המתווה הזה לא גולש לשום מקום. ולפיכך, נכון שאנחנו לא מכירים את ההיסטוריה שלנו ונכון שאנחנו לא יודעים כלום על עצמנו, אנחנו צריכים שיספרו לנו, ובטח מפי מורים דגולים, אבל עכשיו אני רוצה להפנות את דברי לחברי אופיר אקוניס. אופיר, אני מרשה לעצמי לקרוא לך אופיר כרגע. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בכבוד. <ישראל חסון (קדימה):> סגן השר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חופשי. <ישראל חסון (קדימה):> שמע. אני שמעתי אותך מדבר ואומר – אנחנו לא רוצים להיות מדינת כל אזרחיה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא נהיה. <ישראל חסון (קדימה):> לא נהיה. ואותי הרבה יותר מעניין לשמוע ממך מה אנחנו אמורים להיות בעוד 20–30 שנה – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> מדינה יהודית. <ישראל חסון (קדימה):> – – לאן – דרך אגב, אתה לא תוכל – – – <חנין זועבי (בל"ד):> אפרטהייד. מדינת אפרטהייד אתם. <ישראל חסון (קדימה):> אתה לא תוכל לאדות את אזרחי ישראל, לא הבדואים בנגב ולא הערבים, ותצטרך לתת מענה מאוד מאוד, נקרא לזה ככה, הומני-מוסרי לדו-קיום. יהיה מאוד מעניין לשמוע את התשובות, בפרט שיוצאת לי הזכות הגדולה לשבת כמשקיף מהצד בדיונים בוועדת שקד, בדיונים כאלה ואחרים, ואני שואל את עצמי לאן אנחנו מכוונים את הספינה הזו. תודה לך. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <חנין זועבי (בל"ד):> איזה ספינה? "מרמרה"? <היו"ר רות קלדרון:> יסיים את השיחה חבר הכנסת אופיר אקוניס – – – <חנין זועבי (בל"ד):> על איזה ספינה אתה מדבר, על ה"מרמרה"? אני יודעת לאן אתה – – – בפעם הבאה אני גם אגיע לשם. <היו"ר רות קלדרון:> יסכם את הדיון חבר הכנסת אופיר אקוניס מסיעת הליכוד – ישראל ביתנו. <חנין זועבי (בל"ד):> אובססיה – – – <קריאות:> – – – <חנין זועבי (בל"ד):> ה"מרמרה". תגידו "מרמרה" עשר פעמים כולכם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת צרצור, שאמר קודם שסגן השר המקשר חבר הכנסת אופיר אקוניס איננו מדבר בשם הממשלה, ידע חבר הכנסת צרצור, תדע חברת הכנסת זועבי, ידע חבר הכנסת זחאלקה, שכשאני אומר שישראל – – <חנין זועבי (בל"ד):> שאנחנו חיים במדינת אפרטהייד. שאנחנו חיים במדינת אפרטהייד – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – לעולם לא תהיה מדינת כל אזרחיה, אני מדבר בשם כל חלקי הממשלה, כל חלקי הממשלה, ולשמחתי – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – אני מסכימה. אנחנו חיים במדינת אפרטהייד. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – לעולם לא תהיה. לעולם לא תהיה מדינת כל אזרחיה, אחרת – – <חנין זועבי (בל"ד):> אתה גזען – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – הסתיים תפקידה של המדינה היחידה בעולם של העם היהודי. <חנין זועבי (בל"ד):> אתה גזען ואתה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי, את יכולה להמשיך לצעוק עוד שנים רבות – – <חנין זועבי (בל"ד):> לא רק לצעוק – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – עוד שנים רבות, שמדינת ישראל תהיה מדינת כל אזרחיה – – <חנין זועבי (בל"ד):> לא רק גזען – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – כפי שלימדך המרגל – כפי שלימדך המרגל עזמי בשארה, שברח לו – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – המרגל – – – <חנין זועבי (בל"ד):> חצוף. גזען. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני חצוף – – <חנין זועבי (בל"ד):> כן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אבל לא מרגל. <חנין זועבי (בל"ד):> אתה חצוף ואתה גזען. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אולי חצוף, אולי – וגם זה בוויכוח – – <חנין זועבי (בל"ד):> גזען. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אבל לא מרגל. זה גם לא קשור לגזענות; ריגול לא קשור לגזענות – אזרח ישראלי, חבר בכנסת הזאת, שנהנה מ-1999 עד בריחתו ב-2006 מחסינות, ריגל – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – למען מדינות אויב וארגוני טרור, ואת לא פחות גרועה ממנו – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – שהיית על הפלוטילה של ה"מרמרה" – – <חנין זועבי (בל"ד):> אני נלחמת בעד שוויון, ואתה גזען. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ובסוף, אחרי שאני פסלתי אותך – אחרי שאת נפסלת מלכהן פה – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – שקרן – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – בשם חוק-יסוד: הכנסת, סעיף 7א שאוסר על אדם שמשתתף או תומך במאבק מזוין – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – חסינות שלך, חבר הכנסת אקוניס. אני אמשיך – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – נגד ישראל, הלכת לבית-המשפט שאת לא מאמינה בו – הלכת לבית-המשפט – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – שאת לא מאמינה בו – גברתי, את הלכת לבית-המשפט שאת אינך מאמינה בו, בית-המשפט העליון, והוא ישב – – – <חנין זועבי (בל"ד):> תגידו "מרמרה" – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זהו חלק ממוסדות השלטון של המדינה היהודית הדמוקרטית – – <חנין זועבי (בל"ד):> תזכיר את "מרמרה", אל תשכח – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – ואת נהנית מהגיבוי שלו. אז כשאת רוצה, גברתי, את נהנית מגיבוי של המדינה – – <חנין זועבי (בל"ד):> מדינת אפרטהייד – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – היהודית הדמוקרטית, וכשאינך רוצה – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – אתה מגרש ערבים ואתה מיישב יהודים. <שר הפנים גדעון סער:> אדוני סגן השר – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כן, שר הפנים. <שר הפנים גדעון סער:> הייתי מתייחס לתוצאות הבחירות בנצרת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> למה אתה, הרי אני קלעתי לדעת גדולים – אדוני, אני קלעתי לדעת גדולים, ואני רציתי לבוא ולומר – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – אדוני השר – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – גברתי, לא עזר לך הפלוטילה ולא עזר לך ה"מרמרה", ובערך 10% – בערך 10% מתושבי נצרת השתכנעו שאת ראויה. בערך 10% מתושבי נצרת. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – אדוני השר – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ואדוני שר הפנים, והיא עוד אמרה בערוץ הכנסת – בערוץ הכנסת אמרת – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – בערוץ הכנסת, שיושב בבניין הכנסת – – <שר הפנים גדעון סער:> אדוני סגן השר – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – שאת מתביישת, מתביישת – – <חנין זועבי (בל"ד):> אתה צריך לתמוך בי שאני מסכימה עם שוויון – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – מתביישת שאת צריכה לחכות לקולותיהם של חיילי צה"ל כדי לקבל את התוצאות הסופיות. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אז למה את נמצאת פה בכלל, גברתי, למה את נמצאת פה? אם את לא מאמינה בשום ערך – – <חנין זועבי (בל"ד):> זו המולדת שלי – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אם את לא מאמינה בשום ערך – – – <חנין זועבי (בל"ד):> אני לא אוותר על הזכויות שלי – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> את יכולה לחיות פה, אין שום בעיה, אבל את לא רוצה לחיות פה לצדנו. את רוצה לחיות פה במקומנו – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – המולדת שלי גם שאני איאבק למען השוויון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ואת זה אנחנו לא ניתן לך. שמעתי, הקשבתי לרעיון המרתק – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – שקרן – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני שקרן? כשאני אומר שחברת הכנסת זועבי הייתה אשת טרור, האם זהו שקר, האם זו עובדה? האם היא מנעה – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – והכיבוש – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי, הרי יש צילומים. את מנעת מחיילי צה"ל – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> למה את מתווכחת עם תמונות? למה את מתווכחת עם תמונות? את מנעת מחיילי צה"ל להושיט עזרה – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – נגד בית-המשפט העליון – – – ליועץ המשפטי – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – לפצועים, טרוריסטים, שהיו על משט ה"מרמרה". <חנין זועבי (בל"ד):> הכיבוש – – – המדיניות שלך היא מדיניות של טרור. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בואי, גברתי, הרי דיברנו כבר על כיבוש יותר מפעם אחת, כן? הרי דיברנו. עם לא יכול להיות כובש בארצו – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ארץ-ישראל היא המולדת העתיקה וההיסטורית של העם היהודי, וכך היא תישאר, בין שתרצי בכך ובין שלא תרצי בכך, ואם את לא רוצה – – – <חנין זועבי (בל"ד):> לא ארצה, לא ארצה, לא רוצה – – – ניאבק נגד הכיבוש – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> סליחה. אם את חושבת – אם את חושבת – בחוצפתך, שישראל היא מדינת אפרטהייד, את תמיד מוזמנת, את לא חייבת להישאר. את לא חייבת – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אני לא אמרתי לך את זה, אבל – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – את לא חייבת. אם ישראל היא כל כך רעה כמו שאת מתארת, את לא חייבת להישאר – – <חנין זועבי (בל"ד):> זו החובה שלי להיאבק – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – לא חייבת, ואת, את מדברת על גירוש – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – מולדת – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה מספר לי מה זה מולדת? אתה מספר לנו מהי מולדת? אתה אומר לנו? אתה רוצה שאני אספר לך מהי המולדת של העם היהודי? הרי אני לא מפחד מכם. בואו, תשמעו. בואו, פה יש כללים חדשים. <באסל גטאס (בל"ד):> או שאתה מהגר, או שאתה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> פה יש כללים, חברים, חבר הכנסת גטאס, יש פה כללים – תקשיב טוב, יש כללים חדשים. <באסל גטאס (בל"ד):> אתה מגרש – – – ואתה מקים יישובים. <חנין זועבי (בל"ד):> אתה מגרש – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם באים לכאן, משמיצים את מדינת ישראל כל שבוע וחושבים שזה יעבור לכם בשתיקה. ואני אומר לכם, זה לא יעבור לכם בשתיקה. כל מסכת השקרים שמפזרים פה חבר הכנסת צרצור, חברת הכנסת זועבי, חבר הכנסת גטאס – – <איתן כבל (העבודה):> יש משחק. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – חבר הכנסת זחאלקה – כל השקרים לא יעזרו. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת כבל, אנחנו לא הולכים לשום מקום. קודם כול, סליחה, אני מאחל הצלחה לקבוצתי, "מכבי תל-אביב", וגם קבוצתך. אני מאחל הצלחה, אבל אנחנו עוד עומדים להצביע על מינויו של שר החוץ. חבר הכנסת כבל, אני בטוח שאתה עומד להישאר כאן ולהצביע על מינויו של השר ליברמן לשר החוץ. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. הוא לא מגלה איך הוא מצביע, אבל הוא יישאר להצביע. הוא יישאר להצביע. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, אני לא יודע. בכל מקרה, יש לנו עוד דיון ארוך. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, מחברות וחברי הכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת. אני מודה מאוד לסגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס. אין התעניינות בהצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת. טוב, לא רוצים, לא צריך. אנחנו נצביע על סדרה של הצעות אי-אמון בממשלה. ההצעה הראשונה היא: כישלון הממשלה בתחום הכלכלי והחברתי, מטעם סיעת העבודה. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת שלי יחימוביץ. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 40 נגד – 49 נמנעים – אין הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 40 בעד, 49 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון לא התקבלה. מה ההתלהבות? חברי הכנסת, ההצעה הבאה היא מטעם הסיעות יהדות התורה ומרצ: הגדלת הפערים במערכת החינוך. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת מאיר פרוש. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות יהדות התורה – מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 39 נגד – 50 נמנעים – אין הצעת סיעות יהדות התורה – מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 39 בעד, 50 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת האי-אמון מטעם הסיעות יהדות התורה ומרצ לא התקבלה. נקיטת צעדים וקידום תהליכים תוך הפניית עורף להלכה ולמסורת היהודית, של סיעת ש"ס. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 29 נגד – 49 נמנעים – אין הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 29 בעד, 49 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי ההצעה לא התקבלה. מדיניות הממשלה ביחס להקצאת קרקעות והקמת יישובים לאזרחים הערבים, לצד תשתיות לקויות והיעדר פיתוח כלכלי ביישובים הערבים הקיימים, מטעם הסיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אברהים צרצור. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 26 נגד – 50 נמנעים – אין הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 26 בעד, 50 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת אי-אמון זאת לא התקבלה. חברי הכנסת, המליאה דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה. <הצעת חוק ליישום הפרוטוקול בדבר זכויות יתר וחסינויות של הארגון האירופי למחקר גרעיני, התשע"ד–2013> [מס' מ/806; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' 5345; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נעבור לסדרה של חוקים לקריאה שנייה ושלישית. החוק הראשון הוא הצעת חוק ליישום הפרוטוקול בדבר זכויות יתר וחסינויות של הארגון האירופי למחקר גרעיני, התשע"ד–2013, כאמור, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה כפוף להנחתה על שולחן הכנסת. יציג את החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת דוד רותם. חברי הכנסת, קיימת בקשת דיבור אחת להצעת החוק הנ"ל. בבקשה, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת דוד רותם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברים, חברי הכנסת, הצעת החוק ליישום הפרוטוקול בדבר זכויות יתר וחסינויות של הארגון האירופי למחקר גרעיני היא הצעת חוק ממשלתית. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> לא שומעים. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אם לא תדבר עם ישראל אתה תשמע. הצעת החוק מבקשת לתת תוקף של חוק במשפט הישראלי לפרוטוקול המעניק לארגון האירופי למחקר גרעיני, CERN, לפקידיו, למנהל הכללי שלו ולנציגי המדינות הבאים להשתתף בפעילותו, קשת רחבה של חסינויות וזכויות יתר. הארגון הוא ארגון בין-לאומי למחקר חקר חלקיקים שמרכזו בז'נבה, בין היתר הוא מפעיל את מאיץ החלקיקים, וחברות בו 20 מדינות אירופה. משנת 2011 למדינת ישראל יש מעמד של חברות נלווית בארגון, והיא משתפת פעולה עם הארגון עוד שנים לפני כן. הפרוטוקול המצורף בתוספת להצעת החוק מעניק זכויות וחסינויות לארגון עצמו, לנציגי החברים בארגון, לפקידי הארגון ולמנהל הכללי של הארגון. בין היתר, לארגון ולרכושו תהיה חסינות מפני פעולה משפטית בביצוע תפקידים רשמיים, אלא אם כן מועצת הארגון מוותרת על החסינות, או במקרים אחרים המנויים בסעיף, והארגון יהיה פטור מכל מיסוי. רכוש הארגון לא יהיה נתון לחיפוש ולתפיסה או לכל התערבות אחרת, וחצרי הארגון וארכיוניו יהיו חסינים מפגיעה. לנציגי המדינות החברות בארגון מוענקת חסינות פונקציונלית לפי סעיף 9 לפרוטוקול – זה בלתי אפשרי, שזהבה גלאון תפסיק לצעוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אנסה. חברי הכנסת טיבי וגלאון. חברי הכנסת טיבי וגלאון. לא, גם אותי הם לא שומעים. חברת הכנסת זהבה גלאון, אבקש מגברתי לשבת. מי עוד יש לנו פה? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לנציגי המדינות החברות בארגון – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת, עדיין, אביגדור ליברמן. תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> הוא יישאר – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> היית רוצה. <זהבה גלאון (מרצ):> נכון, בטח שהייתי רוצה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> היית רוצה. זה לא יעזור לך, אבל. רצונותייך לא מכובדים. <זהבה גלאון (מרצ):> זה מה שהייתי רוצה, שהוא יישאר חבר כנסת ולא ימונה לשר החוץ. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> רצונותייך לא מכובדים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת גלאון, אולי אני אעדיף שתמשיכי לעמוד, אבל לא להפריע לדבריו של חבר הכנסת רותם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גם פקידי הארגון יקבלו חסינות דומה מפעולות משפטיות בשל ביטויים ומעשים שעשו תוך מילוי תפקידם או בהקשר של עבודתם, וכן יהיו פטורים ממס הכנסה וממסים אחרים. לבסוף, למנכ"ל הארגון מוענקות כל הזכויות הניתנות לנציגים דיפלומטיים באמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים. יצוין כי הזכויות המנויות לעיל יוענקו גם לאזרחי ותושבי מדינת ישראל. ככל שהפרוטוקול עצמו מאפשר למדינה החתומה על הפרוטוקול להחליט שלא להעניק זכויות יתר, הוועדה החליטה שלא יוענקו אותן זכויות – יוענקו אך ורק הזכויות הנדרשות כדי למלא את התחייבות מדינת ישראל כלפי CERN. כדי לעמוד במחויבויותיה שלה לארגון מדינת ישראל חייבת לקלוט את הפרוטוקול בתוך המשפט הפנימי בדרך של חקיקה. חקיקה זו היא תנאי מקדמי להצטרפות סופית לארגון, והתבקשנו לסיים את תהליך החקיקה עוד היום, כדי שהמדינה תוכל להודיע על כך לארגון ולהשלים את המהלכים הנדרשים כדי להצטרף לארגון כחברה מלאה. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, יש בקשת רשות דיבור של חבר הכנסת דב חנין, ואני קורא לכנסת להצביע בעד הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאישרה הוועדה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד ליושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת דוד רותם. כאמור, אין הסתייגויות אבל יש בקשת רשות דיבור של חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשות אדוני. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני אקדים ואומר: אני בעד שיתוף פעולה. אני אפילו מוכן לאפשר חסינויות כדי לקדם שיתוף פעולה בין-לאומי בתחום הגרעין. אבל אני רוצה לדבר על הנושא של שיתוף פעולה בתחום הגרעין מעבר להיבט הנקודתי, הצר, המצומצם, של החוק שעומד בפנינו, שאני אינני מתנגד לו. גבירותי ורבותי חברי הכנסת והשרים, בימים האחרונים אנחנו נמצאים במציאות של דיון וויכוח ציבורי חלקי וחסר בסוגיית הגרעין. אני שותף לרצונם של חברי הכנסת לראות מציאות ללא איומים גרעיניים, ללא איומים גרעיניים בכלל וללא איומים גרעיניים במזרח התיכון בפרט. השאלה הגדולה היא איך להתקדם ליעד הזה. ועל זה יש ויכוח. הדרך היחידה להתקדם למזרח תיכון ללא איומים גרעיניים היא דרך של הידברות, היא דרך של משא-ומתן בין-לאומי, היא דרך של ניסיונות להגיע להסכמים. אני מכיר את הביקורת על הגישה הזו. אני מכיר את אלה שאומרים: כן, דיבורים לא יובילו לתוצאות, ובסופו של דבר האיום של הנשק הבלתי-קונבנציונלי לא רק יישאר אלא אפילו יתחזק. אבל, גבירותי ורבותי, אנחנו היום למודי ניסיון. גם בסוריה, לפני כמה חודשים הסבירו לנו שהדרך היחידה להתמודד עם נשק כימי בסוריה היא להתקיף את סוריה. והנה אנחנו רואים שהושג הסכם, ויש מהלך של פירוק נשק כימי בסוריה. ולא רק הסכם קיים, אלא יש גם פירוק, והפירוק הזה כבר התחיל, ומתקני הייצור של הנשק הכימי בסוריה בוטלו, חוסלו, נהרסו. עדיין יש עוד לאן ללכת, וצריך להמשיך ללכת כדי לחסל, להשמיד את מאגרי הנשק הכימי. אבל הדברים האלה כבר נמצאים בערוץ הזה. את התוצאה הזו, עמיתי חברי הכנסת, אי-אפשר היה להשיג במלחמה, את התוצאה הזו אי-אפשר היה להשיג בעימות צבאי. ומה שהיה נכון לגבי סוריה נכון גם לגבי איראן. גם לגבי איראן נכון וראוי להתקדם בערוץ של הידברות מדינית, של הסכמים פוליטיים, של מהלך שבו האופציות הצבאיות הגרעיניות יבוטלו ויחוסלו, ואפשרות של פיתוח גרעין לצורכי שלום תתאפשר. ובהקשר הזה, עמיתי חברי הכנסת, אני שב ומעלה מעל במת הכנסת את ההצעה לקדם ולהתקדם למזרח תיכון חופשי מנשק להשמדה המונית. נשק גרעיני נמצא כבר באזור שלנו, במעגלים הרחוקים יותר, למשל בפקיסטן. לפי פרסומים זרים הוא נמצא גם במקומות נוספים במזרח התיכון. והשאלה היא מה מדינת ישראל רוצה ולאן מדינת ישראל רוצה להגיע. האם מישהו באמת חושב שרק באזור שלנו יתאפשר מצב שרק לצד אחד יש נשק גרעיני? הרי ההיסטוריה מלמדת שכשהיה נשק גרעיני בידי ארצות-הברית, הוא פותח במהירות גם בברית-המועצות; כשהיה נשק גרעיני בהודו, הוא פותח במהירות רבה גם בפקיסטן. האם מישהו באמת חושב שבמציאות המזרח התיכון, שרק במציאות המזרח התיכון, נשק גרעיני יהיה נחלתו של צד אחד בלבד? לכן, האינטרס האמיתי שלנו, האינטרס האמיתי של שכנינו, האינטרס האמיתי של האנשים שרוצים להתפתח, לחיות בשלום, בביטחון, באזור הזה, הוא אינטרס של פירוק נשק להשמדה המונית, וקודם כול נשק גרעיני; הוא אינטרס של יצירת הידברות במעגל האזורי, שבה ישראל צריכה לקחת חלק יוזם, ובה ישראל צריכה לקחת חלק חיובי, כדי לקדם הסכמה בין-לאומית ואזורית על מזרח תיכון חופשי מנשק גרעיני. נשק גרעיני איננו פתרון. נשק גרעיני הוא הבעיה. אנחנו אירחנו בכנסת לפני כמה חודשים מומחה שהסביר לנו מה תהיינה התוצאות בישראל של השלכת פצצה גרעינית ממקור כלשהו, למשל על עיראק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> התוצאות תהיינה קטלניות בישראל עצמה. לא בגלל נשק גרעיני שיופנה נגדנו, אלא בגלל אותו נשק שיופנה כלפי אחרים. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, זו ההזדמנות לקרוא, גם לנו בכנסת, לקיים דיון רציני, מעמיק ומקיף בתחום הזה, ולבחון בו גם את האפשרויות האחרות, חוץ מהאפשרות של המשך המצב הקיים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. כאמור, זאת לא הייתה הסתייגות אלא בקשת רשות דיבור. לכן, אין הסתייגויות לחוק, ונוכל להצביע. הצעת חוק ליישום הפרוטוקול בדבר זכויות יתר וחסינויות של הארגון האירופי למחקר גרעיני, התשע"ד–2013, כפי שהוצגה על-ידי יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט – קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. קריאה שנייה, נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–5 – 51 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 51. מתנגד אחד. אין נמנעים. אני אומר לפרוטוקול שחבר הכנסת דוד רותם הצביע בטעות ממקומה של סגנית השר, חברת הכנסת ציפי חוטובלי. אם כן, אנחנו קיבלנו את החוק בקריאה שנייה; יכולים לעבור להצבעה בקריאה שלישית. חבר הכנסת דוד רותם כבר יושב במקומו. ואנחנו נצביע בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 56 נגד – אין נמנעים – אין חוק ליישום הפרוטוקול בדבר זכויות יתר וחסינויות של הארגון האירופי למחקר גרעיני, התשע"ד–2013, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. חברי הכנסת, בעד – 56. אין מתנגדים. אין נמנעים. אני קובע כי החוק אושר כנדרש בשלוש קריאות. אני מזמין את סגן השר, חבר הכנסת זאב אלקין, להודות בשם אלה שעמלו וטרחו. סגן השר מיקי לוי, מה? לא הספקת להצביע. טוב, אנחנו, הפרוטוקול ירשום שגם סגן השר מיקי לוי ניסה לתמוך בחוק ולא הספיק להגיע למקומו. <סגן שר החוץ זאב אלקין:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי השרים וחברי הכנסת. אני מודה בשם משרד החוץ ובשם ממשלת ישראל לכנסת על האישור המהיר, בתוך שבוע, של החוק הזה, שלמעשה מסיר את המכשול האחרון לצירופנו למאיץ החלקיקים, ל-CERN. זה דבר גדול מאוד למדע הישראלי. זה אות הוקרה חשוב מאוד למדע הישראלי. אני מקווה שמכאן, בתוך כמה שבועות בעצם, אנחנו נהפוך לחברים מלאים ב-CERN, ודגל ישראל יעלה שם. מגיעה תודה מיוחדת ליושב-ראש ועדת חוקה, חבר הכנסת דוד רותם – הנה הוא פה עולה כבר להציג את החוק הבא – ולכל הצוות של ועדת החוקה, למנהלת הוועדה, לייעוץ המשפטי של הוועדה, על עמידה בלוח זמנים בלתי אפשרי. חשבנו, כשהתכוננו לתהליך הזה, שאנחנו מבקשים מהכנסת משהו שכמעט בלתי אפשרי לעשות אותו, וזה אכן קרה. אני מודה ליושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת יריב לוין, וליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת צחי הנגבי, ולחברי ועדת הכנסת, שהבינו את צו השעה, הבינו את הדחיפות, ועשו הכול כדי שהחוק הזה יעבור במהירות האפשרית. וכפי שאמרתי, יש מקומות באירופה שלא רק שלא דוחפים אותנו החוצה, אלא מזמינים אותנו להיכנס פנימה בזכות המצוינות המדעית, וטוב שכנסת ישראל תרמה את תרומתה הצנועה לתהליך הזה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר חבר הכנסת זאב אלקין. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ד–2013> [מס' מ/800; "דברי הכנסת", חוב' ג', עמ' 5098; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מבקשים מחבר הכנסת דוד רותם, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ד–2013. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להביא לפניכם את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ד–2013. לאחר תקופה של קרוב לעשור שהנושא בדיונים ולא היה מוסדר באופן מלא, חוקקה הכנסת השמונה-עשרה חוק שהסדיר באופן מפורט וברור את חלוקת העבודה בין הפרקליטות והתביעה המשטרתית. חוק זה חוקק על-ידי הכנסת כהוראת שעה לשלוש שנים במטרה לאפשר לגורמים הרלוונטיים לקדם את נושא איחוד התביעה המשטרתית והפרקליטות, איחוד שעליו המליץ מבקר המדינה והחליטה הממשלה עוד בשנת 2001. שלוש שנים אלה תמו, וכעת הצעת החוק הנוכחית מבקשת להאריך את הוראת השעה בשנה נוספת. במסגרת הדיונים שהתקיימו בוועדה הוצעו כמה תיקונים קטנים כלקחים מהפעלת הסדר בשנים האחרונות. ועדת החוקה סברה שיש מקום להוסיף שני תיקונים נוספים על אלה שהוצעו בהצעת החוק הממשלתית. ראשית, הוועדה סברה שיש מקום לבטל את הסמכות הקיימת כיום לפרקליט מחוז להעביר את הטיפול בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות כאשר אלו הן בגדר עבירות נלוות מטיפולה של הפרקליטות לטיפולה של התביעה המשטרתית, בשל החשש להעמדת תובע משטרתי שהוא שוטר בעצמו במצב של ניגוד עניינים ובמצב שבו שיקול דעתו המקצועי אינו נקי משיקולים מערכתיים וחבריים. חרף זאת, בשל בקשת הממשלה, הסכימה הוועדה להחליף את ההוראה האמורה בדיווח פרטני שיובא לפני הוועדה פעם בשנה, שיציג בפני הוועדה את הנתונים המלאים בכל הקשור לטיפול בעבירות של תקיפת שוטר, הן על-ידי הפרקליטות והן על-ידי התביעה המשטרתית. דיווח זה נועד לאפשר לוועדה להמשיך את הדיונים בנושא עם תום תקופת הוראת השעה, על בסיס נתונים מהשטח. שנית, כבר בעת הדיונים בכנסת השמונה-עשרה, בעת הכנת הוראת החוק, סברה הוועדה כי יש להגביל את סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה להסמיך שוטרים כתובעים, שכן הדבר עלול לשמש מסלול עוקף להסדר המפורט שקבע המחוקק. הוועדה נמנעה מלעשות זאת, ובמקום זאת דרשה מהיועץ המשפטי לממשלה דיווחים על היקפי הסמכות. במסגרת הארכת הוראת השעה סברנו שיש מקום לשקול את הנושא מחדש ולטפל גם בו, אך גם כאן, לבקשת הממשלה, נמנענו מלעשות זאת, כדי לאשר לממשלה לגבש עמדה מסודרת בנושא. גברתי שרת המשפטים – גברתי שרת המשפטים, הסבירו לנו בוועדה שאת מבקשת ללמוד את הנושא לעומקו, ואנחנו סמכנו עלייך שאת בתוך שנה תגיעי למסקנה, ואנחנו מניחים שאת – – <שרת המשפטים ציפי לבני:> – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – תאחדי את הגופים. לשם כך קבעה הוועדה כי הוראת השעה תוארך בשנה בלבד ולא בשנתיים כפי שנתבקש בהצעת החוק הממשלתית, תוך הבהרה כי בעוד שנה הוועדה תיכנס לעומק הנושא ותבקש להסדיר את הסוגיה של הסמכת תובעים על-ידי היועץ המשפטי לממשלה; הן הסמכה של שוטרים כתובעים והן, ואולי אף בעיקר, הסמכה של תובעים שונים במסגרת משרדי הממשלה, שאינם עובדי המדינה. להצעת החוק אין הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, בנוסח המוגש על-ידי הוועדה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דוד רותם, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. אנחנו נוכל להצביע בקריאה שנייה ושלישית. כאמור, אין הסתייגויות לחוק. אני אצרף את קולו של חבר הכנסת דוד רותם, אתה יכול לא למהר. חברי הכנסת, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ד–2013, קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד סעיף 1 – 41 נגד – אין נמנעים – 1 סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 42 – בצירוף קולו של חבר הכנסת דוד רותם – בעד, אין מתנגדים, יש נמנע אחד. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 36 נגד – אין נמנעים – אין חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ד–2013, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון), התשע"ד–2013, קיבלה בקריאה שלישית 36 קולות, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני מצרף את קולו של חבר הכנסת דוד רותם, וזה מביא את התוצאה ל-37 קולות. אנחנו אישרנו כנדרש את החוק בשלוש קריאות. <הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשע"ד–2013> [מס' מ/804; "דברי הכנסת", חוב' ג', עמ' 5096; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, כדי שיציג לנו את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשע"ד–2013, גם כן לקריאה שנייה ושלישית. גם כאן אין הסתייגויות להצעת החוק. בבקשה, אדוני. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, החוק הקובע היום – שקובעים את סכום ההשתתפות הרגיל של הממשלה בהוצאות התקציב של המועצות – הוא 90 יום מ-1 בינואר. החוק הזה בא לשנות שלושה דברים: א. במצב כמו השנה, שהבחירות היו באמצע השנה, אי-אפשר להגיש את זה מינואר, כי צריכים להגיש את זה אחרי הבחירות, אז שינוי ראשון שמתבקש – שהממשלה תגיש את זה או מיום הבחירות או מינואר, תלוי בכל שנה איך זה מסתדר. זה שינוי אחד, להוסיף את "מיום הבחירות"; ב. במקום 90 יום יהיה 120 יום, כדי שיהיה יותר זמן להכין; ג. וכאן רק טיפת זיכרון: במועצות הדתיות, בניגוד לכל שאר המשרדים, רווחה, חינוך, ששם המדינה משתתפת בסכום קבוע בכל הרשויות, כאן יש דירוג, יש סולם שמדרג. הרשויות הגדולות, החזקות, משתתפות בהרבה יותר מאשר הרשויות הקטנות, וזה נע בין 75% ל-25%. החוק הזה בא ואומר, מאחר שאנחנו עכשיו לקראת סוף השנה, ויש שש רשויות שעכשיו, בשל השינוי הזה, יצטרכו לשלם פתאום בבת-אחת סכום גדול של כל השבת ההפרש, באה הממשלה, לזכותה ייאמר, ואומרת: אנחנו, מכיוון שזה בבת-אחת עכשיו, ולא ידעו קודם, אנחנו מוכנים להשתתף בשלושה-רבעים מהתוספת ששש הערים האלה צריכות להוסיף על עצמן. בסך הכול החוק הזה הוא חוק מכובד, הוא מתבסס על חוק חשוב מאוד, והלוואי שגם בחינוך וגם ברווחה ילכו לפי אלכסון, והערים הגדולות ישתתפו יותר והערים הקטנות ישתתפו פחות. בסך הכול זה נשאר אותו סכום מבחינת המדינה. בכל אופן, במועצות הדתיות זה קיים, ופה, החוק הזה משנה את שלושת האלמנטים שאמרתי. אני חושב שהחוק ראוי ואני מבקש מחברי לאשר אותו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשע"ד–2013, אין הסתייגויות. לכן, עוברים להצבעה. הצבעה בקריאה שנייה החלה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–3 – 36 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 36 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 37 נגד – 2 נמנעים – אין חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשע"ד–2013, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 37, שניים מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשע"ד–2013, אושרה כנדרש, בשלוש קריאות. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות עדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בנושא: השוויון בנטל מול האי-שוויון בתקציבי החינוך החרדי, הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס; מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעקבות דיון בנושא: התגברות האנטישמיות בסידני, הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת אורי מקלב. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כשר החוץ, על צירוף שר לממשלה ועל הפסקת כהונתו של סגן שר > <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הסעיף הבא הוא הודעות הממשלה בדבר החלטותיה כדלקמן: בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, לשנות את חלוקת התפקידים בממשלה ולהחליט כי ראש הממשלה יחדל לכהן בתפקיד שר החוץ, ובהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, ועל-פי המלצת ראש הממשלה, לצרף את חבר הכנסת אביגדור ליברמן כשר נוסף לממשלה בתפקיד שר החוץ. ההודעה טעונה אישור מליאת הכנסת. מי שימסור את ההודעות על סעיפים 7 ו-8 – סגן השר המקשר בין הכנסת לבין הממשלה, חבר הכנסת אופיר אקוניס. בעצם – אני רק לא הודעתי שההודעה הנוספת שאתה תמסור היא הודעה בהתאם לסעיף 26(2) לחוק-יסוד: הממשלה, על הפסקת כהונתו של חבר הכנסת זאב אלקין כסגן שר במשרד החוץ, וזאת במועד שבו חדל ראש הממשלה בנימין נתניהו לשמש גם בתפקיד שר החוץ. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, לשנות את חלוקת התפקידים בממשלה כך שראש הממשלה יחדל לכהן בתפקיד שר החוץ. בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, מתבקש אישורה של הכנסת לכך. עוד החליטה הממשלה, בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, ועל-פי הצעת ראש הממשלה, לצרף את חבר הכנסת אביגדור ליברמן כשר נוסף לממשלה, בתפקיד שר החוץ. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – הפאשיסט. זה השם שלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זחאלקה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני, יש פה הפרעה להודעת הממשלה, בשיח אלים וחצוף של חבר כנסת. אלים וחצוף. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קורא לך לסדר בפעם הראשונה, חבר הכנסת זחאלקה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני, למענו של חבר הכנסת זחאלקה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני ימשיך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, אני אחזור, כי הייתה פה הפרעה. הממשלה החליטה, חבר הכנסת זחאלקה, בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, ועל-פי הצעת ראש הממשלה, לצרף את חבר הכנסת אביגדור ליברמן כשר נוסף – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הפאשיסט. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – בממשלה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זחאלקה, אני קורא לך לסדר בפעם השנייה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – בתפקיד שר החוץ. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת גם להחלטה זו. בהתאם לסעיף 9(א)(8) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, מודיעה הממשלה לכנסת, כי בהתאם לסעיף 26(2) לחוק-יסוד: הממשלה, נפסקה כהונתו של חבר הכנסת זאב אלקין כסגן שר במשרד החוץ, וזאת במועד שבו חדל ראש הממשלה לשמש גם בתפקיד שר החוץ, כאמור בסעיף א' לעיל. אני אבקש ממליאת הכנסת לאשר את הודעת הממשלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אופיר אקוניס, סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת. אנחנו, כנדרש, מקיימים דיון אישי בנושא. רשימת הדוברים סגורה. ראשונת הדוברים היא חברת הכנסת זהבה גלאון. אחריה – חברי הכנסת ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, מיקי רוזנטל, אילן גילאון וכן הלאה. עד שלוש דקות לכל דובר או דוברת. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני קוראת לכם להצביע נגד מינויו של חבר הכנסת אביגדור ליברמן לשר החוץ של מדינת ישראל. לשים היום את חבר הכנסת ליברמן במשרד החוץ זה כמו לשים מטען חבלה בתהליך השלום, חברי חברי הכנסת. לפחות כמו זה. <נסים זאב (ש"ס):> זה בדיוק מה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> זה כבר לא פיל בחנות חרסינה. אנחנו מכירים את תפקודו של השר ליברמן בפאזה הקודמת, איך השר ליברמן דרדר את יחסי החוץ של מדינת ישראל, הפך אותה למדינה מנודה, מצורעת. אנחנו זוכרים את ההשתלחויות שלו בקתרין אשטון. שר החוץ אביגדור ליברמן הביא את מדיניות החוץ של מדינת ישראל לתהומות, לשפל חסר תקדים. <שר התקשורת גלעד ארדן:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> היום, כשמדינת ישראל מבקשת לקדם את תהליך השלום עם הפלסטינים, כשיש שיחות עם הפלסטינים, והשיחות תקועות – להכניס את אביגדור ליברמן לשיחות האלה, או להכניס אותו למשרד החוץ? מה בדיוק הכנסת מבקשת לאותת בזה שהיא תאשר את המינוי של אביגדור ליברמן לשר החוץ? שמענו אתמול והיום את ראש הממשלה נתניהו, הייתי אומרת, כמעט משתלח בבעלת הברית האסטרטגית ביותר של ישראל, בארצות-הברית. לפעמים אני חושבת שראש הממשלה נתניהו חושב שארצות-הברית היא בת חסות של ישראל. <דני דנון (הליכוד ביתנו):> אנחנו גם – – – <זהבה גלאון (מרצ):> וכל המחלוקת הזו עם ארצות-הברית, חברי חברי הכנסת, היא איום קיומי על ישראל הרבה יותר מהפצצה שעוד לא קמה. העולם מציע סנקציות על איראן. העולם מציע מהלך דיפלומטי מול איראן. ארצות-הברית שותפה פעילה לקידום היחסים שלנו עם הרשות הפלסטינית כדי לקדם הסדר שלום. אז מה אנחנו שומעים – את ראש הממשלה נתניהו צועק "געוואלד". צועק "געוואלד", מה, געוואלד זה מדיניות? מדיניות זה לנסות לבודד את איראן באמצעות קידום ההסדר עם הפלסטינים. <דני דנון (הליכוד ביתנו):> מה הקשר? מה הקשר? <זהבה גלאון (מרצ):> אביגדור ליברמן במשרד החוץ זה מתכון בטוח לדרדור היחסים עם הפלסטינים. שמענו את ההצעות ההזויות שלו לחילופי שטחים. שמענו איך הוא דרדר את מדיניות החוץ של ישראל. שמענו מה הוא חושב על הפלסטינים. חברי חברי הכנסת, אני חושבת שראש הממשלה נתניהו, ששמר את תיק החוץ לחבר הכנסת ליברמן, היה צריך לעשות בהזדמנות הזאת reshuffle, אבל להכניס את ליברמן לתפקיד שר החוץ? קחו אחריות, המשמעות של זה – לחבל ביחסי החוץ של מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת גלאון. חבר הכנסת ניצן הורוביץ – בבקשה, אדוני. ואחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה דיון אישי, אדוני, לפי התקנון. הודעת הממשלה על צירוף שר. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני הבנתי מה רוצה חבר הכנסת רוזנטל. בבקשה, אדוני. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו מתנגדים למינויו של אביגדור ליברמן לשר החוץ משום שאנחנו חושבים שהוא לא מתאים לתפקיד הזה. <דני דנון (הליכוד ביתנו):> יש שופטים בירושלים, לא? <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן, ויש חברי כנסת בכנסת והם יצביעו. ואנחנו מביעים התנגדות למינוי של אביגדור ליברמן לשר החוץ. בגלל זה מביאים את זה כאן, להכרעת הכנסת. משרד החוץ הוא משרד מוכה, עובדיו מושפלים, סמכויותיו נקרעו ממנו והועברו לשלל שרים וגורמים עם כל מיני תארים משונים. קולו אינו נשמע. ואנחנו שואלים היום: האם ליברמן הוא התרופה לבעיות של משרד החוץ, או שהוא הבעיה בעצמו? האם ליברמן הוא המזור לחוליי הדיפלומטיה הישראלית, או שהוא רק יחריף אותם? אני לא מדבר בכלל על המשפט והחקירות והתיקים והחשדות. אני מדבר על ליברמן כשר חוץ, כי זה העניין כאן הערב. הרי אם ניזכר בתקופת כהונתו הקודמת במשרד החוץ – הוא התנהל שם כמו פיל בחנות חרסינה. היו הרבה הכרזות בוטות שיצאו מלשכת שר החוץ ליברמן, הקודם, על האירופים, ועל הערבים ועל האמריקנים, ועל מי לא. אנחנו זוכרים את המשבר ביחסים עם טורקיה, למשל, בזמן כהונתו של ליברמן כשר החוץ. אנחנו זוכרים את ההתנערות שלו מרעיון שתי המדינות לשני עמים. אנחנו זוכרים בכלל את המידור שלו מהמגעים עם האמריקנים, את העובדה שבאירופה הוא היה על גבול המוקצה. לא כך צריך להיות שר חוץ במדינת ישראל. הרי שר חוץ הוא הקול של המדינה בעולם. שר חוץ הוא גם, במידה רבה, הפנים של המדינה בעולם. האם ליברמן, אביגדור ליברמן, הוא הקול של ישראל בעולם? האם אביגדור ליברמן הוא הפנים של ישראל בעולם? הרי התפקיד של שר חוץ הוא לא תפקיד של איזה דובר במרכז מפלגה, נאמר במרכז הליכוד או במרכז ישראל ביתנו; הוא הדובר שצריך לייצג את קולה של ישראל, את דמותה, את פניה, את מטרותיה בעולם, ובזה כשר חוץ בכהונתו הקודמת – לטענתנו, לדעתנו, הוא נכשל. וכשאני מסתכל קדימה ורואה לנגד עיני את המשא-ומתן שמתקיים כעת עם הפלסטינים – האם ליברמן כשר חוץ הוא האדם המתאים להיות מעורב במשא-ומתן כזה, או שהוא ימשיך להיות ממודר מהמשא-ומתן כפי שגם היה בתקופת כהונתו הקודמת? האם ליברמן היום הוא האיש המתאים לנהל את הדיאלוג מול ארצות-הברית בנושאים המדיניים הרגישים כל כך עם הפלסטינים, עם איראן, עם תמורות אחרות שמתרחשות באזור, או שהוא יהיה ממודר מהעניין? האם ליברמן הוא האיש המתאים לנהל את יחסינו עם אירופה, עם חלקי עולם אחרים, על רקע מה שאנחנו זוכרים מהכהונה הקודמת שלו כשר החוץ? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. <ניצן הורוביץ (מרצ):> לטענתנו, לדעתנו, הוא לא מתאים לתפקיד. ואני תומך במה שאמרה כאן יושבת-ראש התנועה שלי – היה צריך לעשות reshuffle בממשלה ולמצוא מישהו ראוי לתפקיד שר החוץ. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת הורוביץ. חברת הכנסת תמר זנדברג – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת מיקי רוזנטל. זאת התשובה על שאלתו של חבר הכנסת דוד רותם. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברים, אני רוצה להצטרף לחברתי, יושבת-ראש מרצ זהבה גלאון, ולחברי ניצן הורוביץ ולהתנגד למינויו של חבר הכנסת אביגדור ליברמן לשר החוץ. אם שמתם לב לא נאמרה כאן – וגם אני לא אגיד כאן – אף מילה על המשפט, על השופטים, על הזיכוי או על הקלון, אלא אך ורק על המדיניות. ואני רוצה להצטרף לשורת השאלות שהעלה חבר הכנסת ניצן הורוביץ. אנחנו מתנגדים למינויו של חבר הכנסת ליברמן לשר החוץ בגלל המדיניות שהוביל; מפני שעמד על בימת האומות המאוחדות בעצרת האו"ם והתנגד למדיניות הממשלה שהוא עצמו חבר בה; מפני שאין מדינה ידידותית או אחרת בעולם שבזמן כהונתו של ליברמן כשר החוץ לא התקלקלו היחסים אתם, דורדרו, הורעו או סתם היו מלווים בכל מיני מבוכות מיותרות, ותמיד במדינות רגישות ובזמנים רגישים. בגלל הסיבות האלה אנחנו מתנגדות ומתנגדים ולא בגלל סיבות אחרות. והאמת, כשאנחנו מסתכלים על הלהיטות, על החדווה שבה הממשלה וחלקים מסוימים מהכנסת ששים למנות מחדש את המינוי הכושל הזה, עולה בלבנו ובראשנו השאלה – אולי זאת באמת מדיניות הממשלה? אולי המדיניות שמבטא ליברמן מבטאת גם את הממשלה שאליה הוא חוזר ומצטרף? ואז נשאלת השאלה: מה עושה שם השרה לבני? מה גורלן של השיחות שמובילה ממשלה שממנה את חבר הכנסת ליברמן שמתנגד להן בפועל ולהלכה? מה זה אומר עליה? האם המינוי של ליברמן מוסיף עוד יד ימין או יד שמאל לממשלה שיד ימין בה לא יודעת מה יד שמאל עושה? לכן יש לנו חשש כבד, כשאנחנו מסתכלים על הלהיטות ועל הריצה אל עבר המינוי הזה, שזאת כנראה בעצם מדיניות הממשלה, ובמקום להציע להחליף את השר ליברמן, כנראה צריך להחליף את הממשלה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת זנדברג. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, חברי והדוברים לפני דיברו על ההיבט של תפקיד שר החוץ ועל התאמתו של מר ליברמן לתפקיד הזה. אני כן רוצה לדבר על המשפט ומה שקדם לו. ובכן, מר ליברמן זוכה בבית-המשפט, ואין יותר טענות פליליות, חוקיות, על התנהלותו. אבל יש צל ענק, גדול מאוד, על התנהלותו הציבורית של מר ליברמן. בזמן היותו איש ציבור זרמו בחשבונות הקשורים אליו מיליוני שקלים שמר ליברמן לא נתן לגביהם הסבר סביר, ובטרם התמנותו לשר החוץ אולי יסביר לציבור מנין צצו המיליונים האלה, ומה הקשר של הכסף הזה אליו באופן ישיר. השופטים גם נתנו ציונים להתנהגותו הציבורית של מר ליברמן, וכל אלה יחד לא נותנים לו תעודת יושר. בטעות בציבוריות הישראלית, לאור המשפטיזציה של החיים הציבוריים שלנו – – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> פסק-דין מעניין אתכם? <מיקי רוזנטל (העבודה):> מאוד מעניין אותנו. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> לא, לא מעניין אותך. שלושה שופטים מצאו אותו זכאי – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> מאוד מעניין אותנו. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> – – ולך יש את החוצפה לדבר על המשפט. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אדוני, חבר הכנסת דודו רותם, יש היבט פלילי-משפטי ויש היבט ציבורי-אזרחי. יש דברים שאנשי ציבור, לא ראוי שיעשו אותם, והם לא פליליים. מה שמר ליברמן עשה – ואמרו השופטים, ואם אתה מכבד את השופטים אתה צריך גם להתחשב בדעתם בסוגיה זאת – שהתנהלותו הציבורית של מר ליברמן איננה ראויה. ועל כך אני מדבר. התנהגותו שקדמה למשפט וההתנהלות שלו בטרם הוחלט שלא להגיש כתב-אישום בעניינו אינן מזכות אותו מהמעשים המוזרים שהוא חייב עליהם דין-וחשבון לציבור. והוא חייב דין-וחשבון לציבור. הוא איש ציבור, והוא חייב דין-וחשבון לציבור, לא רק לבתי-משפט. המשפטיזציה שקיימת בעולמנו איננה מצדיקה מעשים מהסוג הזה. ניקיון הכפיים הציבורי ואמון הציבור בנבחריו נפגם שעה שאנשים כמו ליברמן זוכים למינויים בכירים כשר החוץ של מדינת ישראל. לכן אני מציע לחברי לדחות את המלצת הממשלה ולא לקבל את מינויו של מר ליברמן לשר החוץ, גם מהטעמים של פגיעה בתהליך השלום, דימויה של ישראל, תפקודו כשר החוץ בסיבוב הקודם, וגם מהטעמים של טוהר המידות והסכנה של פגיעה בציבוריות הישראלית. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לחבר הכנסת רוזנטל. הדובר הבא – חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <אילן גילאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, גברתי ורבותי השרים, אני בכל אופן הייתי רוצה שתהיו במתח – אני לא אגיד איך אני אצביע בסוף הדיון הזה כדי אולי להפתיע. האמת היא שהפיתוי קצת קשה לי אחרי שראיתי את חבר הכנסת ליברמן ליד הכותל עם הכיפה הסרוגה המצומצמת בסגנון בנט. קשה מאוד הפיתוי הזה, אני מתקשה. ובכל זאת, תמיד חשבתי שהמינוי הזה איננו מינוי מתאים בלשון המעטה, גם בממשלה הקודמת. אני רוצה רק לומר דבר אחד לגבי מה שהתרחש במשפט. היה זה מצעד של שחיתות ואיוולת, גברתי; שחיתות על התיק שנסגר ואיוולת על התיק שנשאר, ואיש לא היה יכול בעצם בסופו של דבר להביא אותו לשום מיצוי. כי קרו בתיק הקודם כמה דברים שיכלו לפרנס סרט ברמה יוצאת מן הכלל: עדים שנעלמו, עדים שחזרו בהם. אני מדבר על חברות הקש, למי שלא מבין. ואני – מה לעשות, אני לא חושד בכשרים, אבל בעניין הזה תרשו לי להרים גבה לגבי תמימותו של היועץ המשפטי לממשלה. אגב, הוא סגר עוד תיקים מן הסוג הזה ברשות המסים, במקומות אחרים. אבל יצא נשכר השר ליברמן, וזאת זכותו. אני רק אומר שהתחושה היא תחושה של החמצה ושל הרבה מאוד ייאוש מרוב אנשים זכאים שיש במסדרונות השלטון שלנו. יותר מדי זכאים. אני בא מבית-מדרש שבו אין אף תעודת זיכוי לאף אחד מאתנו, כי פשוט לא הגענו לבית-המשפט. מעולם. ואני יודע היום, גברתי, באופן ודאי, שאם אני אלך לפני הציבור ואומר, את שור מי עשקתי, וחמור מי גנבתי, וילדיו של מי כפכפתי, יסתכלו עלי כתימהוני ויגידו: האיש הזה לא מתאים לפוליטיקה. אביגדור ליברמן מתאים לפוליטיקה, כי אלה הנורמות שאופשרו, כי אלה הנורמות המעוותות שאופשרו – הנושא הפלילי. אבל אני בכל זאת אתייחס לעניין של המינוי לשר החוץ. הצלחותיו של חבר הכנסת ליברמן בתחום המדיני הן מן הנודעות. אבל כמה פעמים אפשר לחדש את הקשרים שלנו עם מולדובה? לכן, חברים וחברות יקרים, אני מציע לכם להצביע נגד המינוי הזה. אני בכלל בספק אם אני צריך לחשוש מפני הגרעין האיראני, מפני – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – האיום האיראני, גברתי, או מפני האיום המולדבי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת אילן גילאון. הדובר הבא – עיסאווי פריג', בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה. שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, חברים, מה אני אגיד לכם – כל הכבוד. ראש הממשלה – והממשלה הצליחה. אדוני ראש הממשלה, הצלחת. הציר שחלמת עליו, היה חלום – הפך להיות מציאות; הציר ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הכלכלה בנט, ועכשיו הציר הושלם: ליברמן. לא יעזור בית-דין, אדוני שר החוץ המיועד, שאני מתאר לעצמי שיצביעו ותקבל רוב – אתה בעיני הציבור עבריין. אתה בעיני הציבור עובר על החוק, אתה בעיני הציבור זורק את כל שלטון החוק לפח. זאת תעודת עניות שאנחנו צריכים לראות שר חוץ בדמות שאנחנו רואים עכשיו. צר לי מאוד שאני בכנסת הזאת ברגע כזה. חברים – – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> גם לי זה צר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שמעתי אותך. לכל אחד יש יתרון יחסי, ולכל אחד יש מה להגיד, ולכל אחד יש מה לתרום. אבל כשאני מסתכל על התרומה שהולכת להיות לנו, היא תרומה שאני קורא לה במשפט אחד: הרס, והרס והרס. אין שום יתרון יחסי למינוי אביגדור ליברמן לשר החוץ של מדינת ישראל. זה מוסיף בידוד, זה מוסיף הרס, וזה מוסיף חזרה אחורה. וצריך להגיד את זה בקול רם, כי זאת המציאות. כשהממשלה התחילה משא-ומתן הוא לא – ליברמן אמר את זה, ואמר את זה בקול רם – בנט ולפיד, שר האוצר, ילדים. הילדים האלה. עכשיו הילדים האלה, הפחדנים, במיוחד שר האוצר, שאני רוחש לו כבוד, הפחדנים צריכים לבלוע את המים ולשתוק – שהעדיף את החרדים עליהם, ועכשיו להגיד כן עם מחיאות כפיים. זאת המציאות. עכשיו, אני חושב קדימה. חושב באמת קדימה. הממשלה הזאת הגיעה לשיאים שאף ממשלה אחרת לא הגיעה אליהם, שיאים חבל על הזמן. אבל המדיניות משתלמת. אני בועט בשלטון החוק – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבקש לסיים, חבר הכנסת פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – החוצה, ואמשיך להיות ראש הממשלה. אני אתקע את התהליך המדיני, ואמשיך להיות ראש הממשלה – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> נא לסיים. בבקשה, חבר הכנסת פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אני אעשיר את העשירים, ואמשיך להיות ראש הממשלה. אם זה ככה, אני אמשיך להיות ראש הממשלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הצעירים ימשיכו לבכות על הדיור, ואני אמשיך להיות ראש הממשלה. אבל בסוף כולנו נשלם את המחיר. ולא פלא – מה אני הולך להצביע. בשאט-נפש אני אשב כאן ואצביע נגד. צר לי מאוד. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת פריג'. הדובר הבא – חבר הכנסת זחאלקה, ואחריו – באסל גטאס. זה לא יהיה נורא גם לפתוח בברכות על הזיכוי. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, את מר אביגדור ליברמן אני מכיר מאז היינו סטודנטים באוניברסיטה העברית, והוא היה חבר תנועת "קסטל", הימנית קיצונית. הוא היה נושא כליו של צחי הנגבי – – – <צחי הנגבי (הליכוד ביתנו):> סליחה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תן לי להמשיך, יכול להיות שתשמח לשמוע מה אני הולך להגיד. הוא היה נושא כליו – נושא כליו – של צחי הנגבי, לא יותר. הוא לא ידע לדבר, אנחנו שמענו ממנו תמיד קללות שלא הבנו, לכן היה קשה להגיב על הקללות שלו – – <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> עכשיו אתה מבין? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – אבל ברגע שהתחילו מכות, שהוביל צחי הנגבי באוניברסיטה, הראשון לברוח היה מר אביגדור ליברמן. הראשון לברוח. מינויו של מר ליברמן לשר החוץ מעיד על הממשלה, כלומר ממשלה שממנה את אביגדור ליברמן, עם דעות כמו שלו, לשר החוץ – זה מעיד יותר מכל דבר אחר על כוונותיה של הממשלה, על מדיניותה של הממשלה. ממשלה לא יכולה לטעון שהיא רוצה שלום כששר החוץ שלה הוא אביגדור ליברמן. לא יכולה. זה, איך אומרים, פרדוקס שלא ניתן לפתירה. או ליברמן או שלום; אתה לא יכול שניהם יחד. ולכן, זה מעיד כאלף עדים על כוונותיה של הממשלה, ואני קורא לרשות הפלסטינית, להנהגה הפלסטינית, להפסיק מייד את המשא-ומתן, כאשר המסר של מינוי אביגדור ליברמן לשר החוץ הוא מסר של סטירת לחי מצלצלת לכל משא-ומתן שמדברים עליו. אין מקום למשא-ומתן עם אביגדור ליברמן כשר החוץ. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> תמשיך, אתה טוב. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> האמת היא שהתיק הפלילי של מר ליברמן – אם אני עכשיו רוצה לכתוב כתב-אישום לליברמן, העניין הפלילי ועניין הכספים הם הדבר האחרון, אולי ההאשמה ה-11, את הסעיף הזה אפשר למחוק אפילו. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> צריך למחוק. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא משנה אם מחקו או לא מחקו, זה לא הבעיה, זה לא הבעיה עם ליברמן. הבעיה עם ליברמן, שהוא הכניס רוח רעה, מורעלת, של גזענות, של פאשיזם, פוליטיקה של שנאה. <רונן הופמן (יש עתיד):> למה אתה מסית? למה אתה מסית? למה אתה מסית? למה אתה מסית? למה אתה לא יכול להיות ענייני? למה אתה מסית? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מי שאומר שצריך – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת זחאלקה. <קריאות:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תסכם בבקשה, במשפט. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני רק אומר – – – <באסל גטאס (בל"ד):> היו לו 30 שניות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני נותנת לו לסכם במשפט, ואל תתערב בבקשה בעבודתי. אני יודעת – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כל המגן על ליברמן – כל המגן על ליברמן, דבק בו משהו מתפיסת עולמו של ליברמן – – <רונן הופמן (יש עתיד):> אתה, אל תסית – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – של שנאת ערבים, של עוינות כלפי האזרחים הערבים, של זריעת ריב ומדון, של פוליטיקה של שנאה – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – של גזענות, של פאשיזם ושל מאפיה. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר כנסת זחאלקה. <רונן הופמן (יש עתיד):> בושה וחרפה שאתה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הדובר הבא – חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – חבר הכנסת חנא סוייד. <זהבה גלאון (מרצ):> הוא אמר משהו לא נכון? <קארין אלהרר (יש עתיד):> כן, יש בית-משפט, זהבה. היה בית-משפט, אתם לא – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא, אני לא מדברת על זה – – – <רונן הופמן (יש עתיד):> אז מה אתם עולים ושופכים דם של בן-אדם? מה קרה? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> זה זילות של בית-המשפט. <זהבה גלאון (מרצ):> קרה. מה זה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> בית-המשפט זיכה אותו. <רונן הופמן (יש עתיד):> למה אתם מסיתים שם? מה אתם מנצלים את זה להסתה? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יש עתיד – ליברמן. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בואו נאפשר לחבר הכנסת גטאס – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יש עתיד – ליברמן. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברים, בואו נאפשר לחבר הכנסת גטאס להתחיל בדבריו. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> בזה אתם צודקים, הוא זוכה בבית-המשפט – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה. חבר הכנסת גטאס, אתה מוזמן להמשיך. <באסל גטאס (בל"ד):> איך אני אדבר? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני מתחילה את השעון. אתה מוזמן להמשיך, בזמנך. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <רונן הופמן (יש עתיד):> – – – <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת זחאלקה, אתה קיבלת רשות דיבור? אני מבקשת ממך להפסיק – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת זחאלקה, חבר הכנסת זחאלקה, אתה קיבלת רשות דיבור – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הוא גזען – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – אתה תאפשר לחבר שלך להתחיל בדבריו. תודה. <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אני נותן להם. על חשבוני. על חשבוני. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת זחאלקה, חבר הכנסת זחאלקה – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – חבר הכנסת זחאלקה, אני קוראת אותך לסדר, אתה לא מכבד – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת זחאלקה, אני קוראת אותך לסדר. אתה לא מכבד, חבר הכנסת זחאלקה, זה לא רק שאתה לא מכבד את החבר שלך, שעומד פה על הפודיום, אתה גם לא מכבד את הבקשות שלי, אז בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> את הבקשות שלך אני מכבד. <באסל גטאס (בל"ד):> נשאלתי היום בכלי התקשורת הערביים, כולל ב"אל-ג'זירה", על נושא מינויו של אביגדור ליברמן לשר החוץ ואיך זה עלול/עשוי להשפיע על המשא-ומתן. <זהבה גלאון (מרצ):> גן-עדן, גן-עדן יהיה לנו. <באסל גטאס (בל"ד):> ואני אמרתי, אני פה מביע דעה שונה מהדעה של חברי באופוזיציה, שאני הולך להמליץ לכל חברי הקואליציה להצביע עבורו. כי אני חושב שאביגדור ליברמן הוא המינוי הנכון לשר החוץ בממשלה כזו. אין סיבה שממשלה ימנית קיצונית, שמי שמדברר אותה מעל הבמה הזו, מישהו כמו אופיר אקוניס, מביע דעות ימניות קיצוניות אפילו מדעותיו של ראש הממשלה, הוא מאגף אותו מימין – אין סיבה שממשלה כזו תשים עלה תאנה בדמות השרה ציפי לבני ותציג מצג שווא לעולם, כאילו היא מחפשת שלום. בערבית יש פתגם שאומרים: זה הסיר שמצא את המכסה שלו. ואביגדור ליברמן – טֻנג'רה ולקת ע'טאאה. הסיר הוא הממשלה והמכסה המתאים הוא אביגדור ליברמן. זה ישקף לעולם את המציאות. לא צריך להוליך שולל את העולם ולהציג מצג שווא. אביגדור ליברמן יעשה את העבודה הנכונה ויציג את ישראל, את ממשלת ישראל, את דעותיה, נאמנה, כי היא, הממשלה הזו, בדעותיו. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת גטאס. אני מאוד מעריכה את זה שעמדת בלוח הזמנים. הדובר הבא – חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. תודה. <חנא סוייד (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, נראה שבסוף הדיון הזה תאשר הכנסת את המינוי של שר החוץ. עם אישור המינוי הזה, הכנסת תאשר את שר החוץ ואת שר החוצה; שר החוצה במובן שר הטרנספר. השר ליברמן בעצם טבע את המושג של טרנספר והביא אותו ל"מיינסטרים" של הפוליטיקה הישראלית. כתם הטרנספר דבק בשר החוץ ליברמן. הוא חייב, גם אם הוא מחזיק בדעות ימניות, להתנקות מהנגע הזה של טרנספר. לא יכול להיות מצב – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> הוא לא תומך בטרנספר. <חנא סוייד (חד"ש):> הוא תומך בטרנספר. הוא הביא את זה ל"מיינסטרים". <שר התקשורת גלעד ארדן:> – – – טרנספר, גבולות של ישראל – – – <חנא סוייד (חד"ש):> הוא הביא את זה ל"מיינסטרים" של הפוליטיקה הישראלית. הוא חייב להתנקות מזה. גם אתה, אם אתה רוצה להגן עליו, גם אתה צריך להתנקות מטרנספר. <שר התקשורת גלעד ארדן:> אני רוצה שתגידו את האמת – שאתם רוצים להישאר בישראל בכל מצב. <חנא סוייד (חד"ש):> אני רוצה. אני רוצה. אתה מוצא את הכתובת הלא-נכונה. אני רוצה ורק יש מישהו שאולי לא מוכן ולא רוצה לתת לי את האפשרות הזו. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אתה מוזמן להמשיך בדבריך. <שר התקשורת גלעד ארדן:> הוא לא תומך בטרנספר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> השר ארדן, אני מבקשת לאפשר לחבר הכנסת סוייד להמשיך בדבריו. תודה רבה. בבקשה. <ישראל חסון (קדימה):> אני אשתלט עליו. <חנא סוייד (חד"ש):> תודה, חבר הכנסת חסון. עכשיו, לראש הממשלה – אני עוד הפעם קורא לשר החוץ להתנקות מנגע הטרנספר. הוא יכול להחזיק בדעות ימניות, זה שכיח בכנסת, זה שכיח בקואליציה, אבל טרנספר זה דבר אחר. זה דבר מסוכן, זה מנוגד לעצם הקיום, עצם האזרחות של כ-20% מהאוכלוסייה של מדינת ישראל. עכשיו, לראש הממשלה יש חלוץ ימני. לא שהקואליציה חסרה, או שחסרים לקואליציה חלוצים ימניים, יש עוד הרבה: דנון, לוין וכל החבר'ה האלה. אבל שר החוץ עכשיו מוסיף חיזוק, הוא חלוץ ימני אמיתי לקואליציה הימנית הזאת. הוא בעצם יטרפד ויעשה ככל יכולתו לטרפד את תהליך השלום, דבר שיפגע בסופו של דבר במדינת ישראל ובאזרחי ישראל ובסיכויים להשיג שלום במזרח התיכון. מר דנון יכול לכתוב Op-Ed ב"ניו-יורק טיימס", אולי שר החוץ לא יכול ולא מעוניין לעשות את הדבר הזה, אבל בוודאי הוא יכול לפגוע בתהליך השלום – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת סוייד. <חנא סוייד (חד"ש):> – – ולכן הכנסת לא אמורה ולא צריכה לתת לו את האפשרות הזו. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת סוייד. הדובר הבא – חבר הכנסת דב חנין. אחריו יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, תודה, אכן, לא מהלך של שינוי כי אם מהלך של גילוי יש במינויו של חבר הכנסת ליברמן לשר החוץ של מדינת ישראל. לא מהלך של מפנה פוליטי, אלא מהלך של הסרת המסכות, כדי שנדע מה הן פניה האמיתיות של הממשלה ולאן היא מתכוונת ללכת. פני הממשלה הזו, גבירותי ורבותי, חברות וחברי הכנסת, כפני ליברמן. מה הם הפנים האלה ברמה הפוליטית? ביחס לפלסטינים – התכחשות; ביחס לתהליך השלום – שלילה והתנגדות; ביחס לאזרחים הערבים – התנתקות. אדוני השר ארדן, הרי חבר הכנסת ליברמן הוא שהמציא את הססמה להתנתק מאום-אלפחם. התנתקות מהאזרחים הערבים. ביחס לעולם הערבי – עימות, לא בהכרח דרך הפצצת סכר אסואן, יש גם עוד דרכים לעימות עם העולם הערבי; ביחס לעולם הגדול – צפצוף. הנה המסר: התכחשות, התנתקות, עימות, צפצוף. זה המסר. איך מבינים את המינוי הזה בעולם הערבי? איך מבינים את המינוי הזה בזירה הפלסטינית? איך מבינים את המינוי הזה אזרחי ישראל הערבים, ששר החוץ המיועד הטיף ועדיין מטיף להתנתק מהם? איך מבין את המינוי הזה העולם הגדול? מה העולם הגדול מבין מהמינוי של האיש הזה, עם הדעות האלה, לשר החוץ של ממשלת ישראל? ומה, רבותי וגבירותי, חברי הכנסת, המסר שאנחנו מעבירים לחברה הישראלית? מה המסר שאנחנו מעבירים לחברה הישראלית? לאן אנחנו רוצים להגיע? לאן אנחנו לא רוצים להגיע? מה דמות הערכים שלנו? מה סדרי העדיפויות שלנו? האם אנחנו באמת מעוניינים בשלום? האם אנחנו באמת מאמינים בשלום? האם אנחנו רוצים שהאזרחים הערבים בישראל יחיו במדינה הזו כשווי זכויות, במדינה שהיא גם המדינה שלהם? האם אנחנו רוצים שהעולם הערבי ינהל אתנו דיבור של שלום? האם אנחנו רוצים שהפלסטינים ינהלו אתנו דיבור של שלום? עמיתי, גבירותי, חברות וחברי הכנסת, היום הכנסת תיתן תשובה על כל כך הרבה שאלות, בדמות מינוי של אדם אחד. לצערי הגדול, התשובה הזו תהיה תשובה מסוכנת, תשובה מדאיגה, אבל היא לא תעשה שום דבר חדש. היא תגלה את מה שחלק מאתנו כבר רואים ויודעים, ואולי הגיע הזמן שידעו את זה, גם אצלנו וגם מחוץ לישראל, אנשים רבים נוספים. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לחבר הכנסת חנין. חבר הכנסת אחמד טיבי, הבמה לרשותך. אחריך יעלה חבר הכנסת מאיר פרוש. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גברתי היושבת-ראש, אני לא מבין מה ההתרגשות מהמינוי של ליברמן לשר חוץ. א. הדבר כבר היה; ב. בערבית אומרים: טֻנג'רה ולקת ע'טאאה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תרגום בבקשה. <שר התקשורת גלעד ארדן:> כבר אמר את זה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> סיר שמצא את המכסה שלו. <שר התקשורת גלעד ארדן:> כבר היה, כבר היה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אז קלעתי לדעת גדולים. קלעתי לדעת גדולים. <קריאות:> – – – יצירתי – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – – חבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> רבותי, אני לא רוצה להביך אף אחד. אמרתי את זה בקדנציה הקודמת, אתם חדשים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה, אתה יכול להמשיך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אבל אם שניים אומרים את זה, זה טלפתיה, וכנראה זה ממש נכון. ממש נכון. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> – – – <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אבל יפה שאתם זכרתם את הפתגם הזה, אפילו שהוא נאמר בערבית לפני כמה דקות. זה יפה, זה מעודד. אבל זה מעודד. <קריאות:> – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> מקשיבות. <קריאה:> אחמד, לא נורא. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא נורא, אוקיי. <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אז יש פתגם נוסף, אבל הוא מליצי: ואפק שן טבקה. זה אותו דבר, אני לא אסביר לכם, כי זה מסובך, אבל זה אותו דבר. זה אותו דבר. חנא סוייד פרץ בצחוק, אוקיי. זה ממש מתאים. זה ממש מתאים. עכשיו, אומרים המשיגים, שכאילו הקיצוני היחיד שיהיה בממשלה – יעני, ממשלת יונים, אנשים פרגמטים, ופתאום יש איזה אחד חריג. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא הוא: כולם מתחרים מי יהיה פנאטי יותר, מי יפגע בתהליך המדיני המדשדש, הריק מתוכן, יותר. אבל זה מעניין. לדעתי ליברמן הוא הפנים האמיתיות של מדיניות החוץ של מדינת ישראל, גם כשהוא בפנים, גם כשהוא בחוץ, וטוב שהוא שם, כי זה הייצוג האותנטי של – סליחה? <זהבה גלאון (מרצ):> יחד עם יש עתיד. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> טיבי – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הם יצטרכו – עכשיו, הוא מציג את הדעות האמיתיות של הממשלה. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> – – – מישהו צריך להגן על מדינת ישראל. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הוא מציג את הדעות האמיתיות של הממשלה. אומנם מבחינת דיפלומטיה – כמו פיל בחנות חרסינה. אני לא דואג לחרסינה במקרה זה, כי מדובר במדיניות קלוקלת, רדיקלית, קיצונית. אגב, זה האיש שהמציא ביטוי חדש ביחסים בין-לאומיים, על המהלכים הדיפלומטיים שאבו מאזן והרשות עושים: "טרור דיפלומטי" הוא קרא לזה. עלק טרור. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> "טרור דיפלומטי" הוא קרא לזה, על מהלכים לגיטימיים בין-לאומיים. <דני דנון (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גם זה טרור? הפנייה לאו"ם היא טרור? <דני דנון (הליכוד ביתנו):> זה טרור, זה לא דיפלומטי. זה טרור, לא דיפלומטי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת אחמד טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <דני דנון (הליכוד ביתנו):> ההסתה – ההסתה לטרור, ההסתה לטרור, חבר הכנסת טיבי. ההסתה. למה לא מגנים את הפיגועים? איפה הגינוי לכל הפיגועים? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לפנות לאו"ם זה הסתה לטרור? <דני דנון (הליכוד ביתנו):> איפה הגינוי לכל הפיגועים? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת טיבי, תודה רבה לך. הדובר הבא, חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה. אחריו יעלה חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, התמזל מזלי שדווקא אלה שדיברו לפני, כולם כולם, הזכירו את חטאי העבר של השר המיועד אביגדור ליברמן, והם התמקדו ב"חטאים" שלו, על התהליך המדיני, שהוא אולי גם אשם שזה תקוע, על כך שהוא צעק פעם שצריך להתנתק מאום-אלפחם, הזכירו כאן את האמירה "להפציץ את אסואן", או החרפת היחסים עם טורקיה; שלל של דברים שנאמרו כאן על-ידי אותם דוברים, נדמה לי עשרה או 12 חברים שכבר דיברו על העניין הזה. אלה שיושבים כאן בבית בוודאי יודעים לומר שאחד שהיה חבר הכנסת ונהפך להיות שר, זה בהגדרה שהוא עולה לגדולה; הוא גם חבר הכנסת, עד עכשיו, ועכשיו הוא הולך להיות שר, ודאי שהוא עולה לגדולה. ואצלנו חז"ל, חכמינו, אומרים שהעולה לגדולה, מוחלים לו על כל עוונותיו. אז אני לא בא לדבר על העוונות של אביגדור ליברמן בכל מה שדיברו חברי קודם, כי גם לי, גם לנו, כחברים בכנסת, פה, יש לנו מהעבר הלא-רחוק של אביגדור ליברמן כשר החוץ, בתחומים שונים – ואני לא דיברתי אתו על העניין הזה, לא בימים האלה ולא בחודשים האחרונים – יש לנו אתו איזה חשבון, ואולי גם איזה טעם מר בפה על פעולות שנעשו דווקא בתקופה האחרונה שהוא היה שר החוץ, וזה קשור לכל מה שאנחנו קוראים לו קריאת תיגר על עולם הישיבות, עם כל מה שהוא היה קשור לפעולה יחד עם חבר הכנסת לשעבר פלסנר וכדומה, ועד עכשיו אנחנו לא יצאנו מכל הפלונטר הזה, רק מישהו חשב לרגע שהוא יכול לצאת מהעניין הזה. אני חושב שאביגדור ליברמן, כאשר הוא יהיה שר החוץ, הוא יאמר את מה שאריק שרון אמר: את מה שרואים מכאן לא רואים משם. כאשר הוא יהיה שר – – – <זהבה גלאון (מרצ):> כבר היה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אבל אמרתי, חכמינו אומרים: העולה לגדולה, מוחלים על כל עוונותיו, אז הוא שכח ממה שהיה עד עכשיו, ואני אומר, הוא יאמר: את מה שרואים מפה לא רואים משם. למה אני אומר את זה? וזה ללא קשר לאביגדור ליברמן, זה ללא קשר לאף אחד, או – לכולנו יחד. כרגע מתנהל מאבק בכנסת, פה, ויש מצב שקוראים תיגר על עולם הישיבות, על תלמידי הישיבות. זה הדבר הכי חשוב ויקר לציבור החרדי. אנחנו רואים בדבר הזה בעצם דבר – רוצים למנוע מאתנו לחיות את החיים שלנו, למנוע מאתנו לחיות כאן, בארץ-ישראל, כיהודים מאמינים. אני רוצה לקוות שמה שרואים משם לא רואים מכאן, ועם האחריות שנופלת על כתפי אביגדור ליברמן היום, כשר החוץ במדינת ישראל, הוא ידע למצוא את הדרך שהיהדות החרדית תרגיש כאזרחים פה, במדינת ישראל, שיכולים לשבת וללמוד תורה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת פרוש. הדובר הבא, חבר הכנסת מנחם מוזס – איננו נמצא. אחריו – חבר הכנסת משה גפני; איננו נמצא. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. הבמה לרשותך. מי שאינו נוכח, לא תתאפשר לו הזכות לדבר. בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לא לדבר על המשפט, אני חושבת שנאמר רבות, גם פה, ואכן בית-המשפט אמר את דברו, ואנחנו אוהבים לכבד את החלטות בית-המשפט. אבל אני כן רוצה לדבר על המשמעות המדינית והלאומית של העניין. אני חושבת שהמינוי מחדש של אביגדור ליברמן לשר החוץ הוא עדות נוספת למה שאני קוראת לה מדי שבוע כאן על הדוכן: הסכיזופרניה של ממשלת ישראל. הדו-פרצופיות שאנחנו לא מצליחים – לא רק אנחנו, כל העולם לא מצליח לפענח. מצד אחד פרצוף ציפי לבני שמוצג לעולם לקידום המשא-ומתן, ופרצוף אביגדור ליברמן – התבדלות מהעולם. ואם אתם רוצים דוגמה מפיו של המועמד, אז רק דוגמה אחת קטנה – יש המון דוגמאות, ולא רציתי להלאות, והזמן קצר. דוגמה קטנה: צריך להגיד לאירופים בצורה הדיפלומטית הברורה ביותר, תפסיקו לבלבל את המוח. ואם אנחנו מדברים על דוגמאות מנציגי העולם שלנו, כשבא שר החוץ להופיע למשל באו"ם, אומרת שגרירת ישראל באו"ם: ליברמן עלה לבמה, ומול כל ראשי המדינות נשא נאום של ישראל ביתנו שמכוון לקהל שלו פה בארץ. הוא אמר דברים שמנוגדים לכל מה שאמרתי כאן במשך שנתיים. הוא סתר את מה שנתניהו הבטיח בנאום בר-אילן. הוא הודיע שאין סיכוי לשלום. התחלחלתי. כך שגרירת ישראל באו"ם. אז העובדות הן שממשלות שונות בעולם הפכו אותו למנודה ולא רצו לראות אותם אצלן. העובדות הן שהפעילות שלו כשר החוץ הצטמצמה למדינות ברית-המועצות לשעבר, אמריקה הלטינית ואפריקה. אבל אני רוצה לפנות לא לאביגדור ליברמן, אני רוצה לפנות לראש הממשלה. סליחה? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מה רע באפריקה, חברת הכנסת רוזין? <מיכל רוזין (מרצ):> חס וחלילה, אבל יש עוד קצת מדינות בעולם שמשפיעות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> להרחיב גם, להשקיע גם בעוד מקומות. <מיכל רוזין (מרצ):> נכון, אבל בסופו של דבר, כשאתה מאבד את האחיזה שלנו בארצות-הברית ובאירופה, אנחנו בבעיה קשה. אבל אני רוצה לפנות לראש הממשלה, שלא נמצא פה אבל אני מקווה שהוא מקשיב: או שאתה מפחד מאיווט האיום, כפי שהוא נקרא לא פעם, או שאתה מנסה בכוח להעביר לנו ולעולם מסר, ואנחנו מסרבים לקבל אותו. כנראה פשוט קשה לנו לקבל את המסר שראש הממשלה שוב ושוב מעביר לנו – לא לתהליך השלום, לא למדינה מתוקנת שוחרת שלום, חברה במועדון המדינות המתוקנות. ובעת הזאת, בזמן שתהליך השלום עם הפלסטינים עלול להיקלע למבוי סתום, ואין ספק שהאשמה והאחריות יתגלגלו לפתחנו, למדינת ישראל, כשנושא הגרעין מעסיק את כל העולם, ואין ספק שאנחנו במרכז הדברים גם פה, יש צורך בשר חוץ יעיל, מעורב, מקובל על אומות העולם, שמייצג אותנו בכבוד, ונראה שזה לא מה שעומד לקרות עם כניסתו של ליברמן לתפקיד שר החוץ. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חברת הכנסת רוזין. הדובר הבא – חבר הכנסת אייכלר ישראל, ואחריו – חבר הכנסת הרצוג. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, השרים, חברי הכנסת, חבר הכנסת ליברמן, שר החוץ בעוד כמה דקות, כולם אומרים שהם לא רוצים לדבר על המשפט, אלא על מדיניות החוץ של ישראל. אז הרשו לי לדבר כן על מערכת המשפט, שרדפה בן-אדם 17 שנים. רבותי, אביגדור ליברמן הוא איש חזק. הוכח, הוא עבר את הדבר הזה. אני לא מאמין שאיזה פקיד, איזה אזרח, כמעט אף אזרח לא היה עומד בזה. מדינת ישראל חייבת דין-וחשבון לכל אזרחיה איך קרה ש-17 שנה רדפו בן-אדם ובסוף הוא יצא זכאי. אפילו אם הוא לא היה יוצא זכאי, 17 שנים רודפים בן-אדם? אפילו לרוצח לא עושים כזה מין תהליך ייסורים והשמצות נוראיות. ולכן, כבר היום הגשתי הצעת חוק – אני מציע לכל מי שרוצה, להצטרף אלי – בפרט קטן, כי אני לא יכול לתקן את מערכת המשפט, אבל אם מייד עם תום בירור האשמה, זכאי או לא זכאי, לא יאוחר מ-30 יום לאחר מכן ימסור בית-המשפט את החלטתו לנאשם בדבר זיכויו או הרשעתו. כי מה שקורה, שהרבה אנשים ממתינים להחלטת בית-המשפט, ומערכת המשפט מחכה לחגיגה טקסית ותקשורתית של הקראת הכרעת הדין. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לא חיכו 17 שנים כדי להודיע את ההודעה; לא הייתה החלטה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> את זה אני לא יכול לתקן. על זה אמרתי שצריך לעשות חשבון איך מונעים את הדבר הזה. אבל אחרי שכבר הכרעתם, לא רק לגבי ליברמן, על כל משפט, מה זה ההמתנות האלה? אפשר לקבוע שכמו שבג"ץ אומר באותו יום מה שהוא מחליט, ושהנימוקים יינתנו במועד מאוחר יותר, צריך להיות בכל בית-משפט – החלטנו לזכות את הנאשם או לחייבו, נימוקים יינתנו במועד אחר. גם לגבי העניין הזה שמדברים על הבדידות בעולם ועל השלום. אני רוצה לומר גם לחבר הכנסת ליברמן, שר החוץ, וגם לראש הממשלה: השלום ייכון בארץ כאשר הקדוש-ברוך-הוא יברך את עמו בשלום, והקדוש-ברוך-הוא רוצה לברך את עמו בשלום ואנחנו בחטאנו, באיוולתנו ובמעשים הנוראיים שאנחנו עושים בארץ הזאת מונעים מאתנו שלום. כל אויבינו מסביב היו מכירים בעובדה שאי-אפשר לחסל את העם היהודי ששב לציון אם היינו מתנהגים כפי שהיינו צריכים להתנהג על-פי התורה, ואני לא אצטט עכשיו את התורה, את הנביאים ואת הכתובים. וכאשר באים – וזה אני כן מצפה משר החוץ החדש, שיעשה חשבון גם מה היה פה – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> נא לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – כאיש נרדף 17 שנה, שירגיש מה מרגישים אנשים נרדפים, ציבור חרדי גדול, קרוב למיליון אנשים שמרגישים נרדפים תחת יד השלטון שהוא חבר בו. אני מבקש מישראל ביתנו ומליברמן ללמוד מהכאב שהיה להם, לא לעשות כאב לאחרים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת אייכלר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לכן אני אומר: רבותי, השלום תלוי בנו, ואם נהיה בשלום ואחדות בינינו, גם אויבינו מסביב יהיו אתנו בשלום. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת אייכלר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> השם עוז לעמו ייתן, השם יברך את עמו בשלום. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אמן. הדובר הבא – חבר הכנסת יצחק הרצוג, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. <יצחק הרצוג (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, צר לי שחבר הכנסת ליברמן לא כאן, מכיוון שאני רוצה לשאול אותו כמה שאלות מאוד מהותיות. מחר בבוקר הוא ייכנס למשרד החוץ, תהיה לו קבלת פנים, המנכ"ל יקבל אותו, תהיה הרמת כוסית, חבר הכנסת ליברמן יגיד כמה הוא שמח לחזור להיות שר החוץ, אבל הוא לא ייתן מענה אמיתי לשאלה מהו החזון המדיני שהוא חושב שאתו אפשר יהיה לקדם את ענייניה המדיניים של ישראל בעולם. ואנחנו יודעים את האמת, אנחנו יודעים שתפיסת העולם של חבר הכנסת ליברמן ותפיסת העולם של מפלגתו היא כזאת שתחזיר אותנו אחורה. אל מול אתגרים אדירים אנחנו נראה במקום מתקפת חיוכים, מתקפת חיכוכים שלו ושל אלקין ביחד. זה הצוות הגרוע ביותר שישראל יכולה להעמיד למדיניות החוץ שלה. בסוף ינואר ייכנס לתוקפו הנוהל של האיחוד האירופי בדבר חרם של מוצרי יצוא מההתנחלויות. אנחנו נמצאים במצב שבו מזכיר המדינה האמריקני מודיע השבוע שאם לא תהיה פריצת דרך מדינית, אנחנו נסבול חלילה מאינתיפאדה ובידוד, והתשובה הישראלית היא מינויו של אביגדור ליברמן לשר החוץ. זה הפתרון? מי שעמד מעל במת האו"ם ואמר שאין סיכוי לחזון שתי המדינות? <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> כדי שמישהו – – – מה שאתה לא עושה. <יצחק הרצוג (העבודה):> מי שאומר תחת כל עץ רענן שאי-אפשר להתקדם למשא-ומתן עם אבו מאזן? ואיפה המקוריות ואיפה התחכום ואיפה התמרון המדיני ואיפה היכולת לבנות שותפויות בחזית המדינית והבין-לאומית כדי בסופו של דבר להטות את הכף גם לטובת האינטרס הישראלי וגם למען השלום? ואני חושב שהחזון שמוצע בעת מינויו של אביגדור ליברמן הוא חזון של קיפאון, הוא חזון של נסיגה, הוא חזון של אי-יכולת להתקדם לעבר פתרון שיציל את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. זו השאלה שהכנסת מתבקשת לאשר כאן היום, מכיוון שאביגדור ליברמן – ואני עוד מקווה שאולי אפילו נתאכזב, אבל בקוראי את מה שהוא אומר וכותב וחושב, אני סבור שזו תהיה טעות חמורה מאוד למנות את אביגדור ליברמן לשר החוץ. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יצחק הרצוג. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת חיליק בר. יסכם את הדיון סגן השר המקשר בין הכנסת לממשלה אופיר אקוניס. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לברך את חבר הכנסת אביגדור ליברמן, שמועמד להיות שר בממשלת ישראל, על זיכויו המוחלט. אחרי שנים רבות של מכאובי נפש, של רדיפה, כשהילכו עליו אימים עם כל החקירות המתמשכות, לצאת זכאי באופן מוחלט, אני אומר לך – איפה ליברמן? לא נמצא פה. כנראה הוא הלך עוד פעם לכותל להתפלל, אני בטוח – זה דבר חריג ביותר. אני בטוח שהוא הלך לכותל או לקברי האבות, כי לא יכול להיות שהוא יצא זכאי. כל כך הרבה שנים, כל כך הרבה תעמולת אנטי – איך הוא יצא זכאי? זה נס. זה דבר חריג, זה לא מתאים למשפט הישראלי, אל תספרו לנו סיפורים, אנחנו בדיוק מכירים איך המערכת שלנו מתנהלת. אני כבר לא מדבר על התקשורת, שלא חסכה את שבטה, בכל רגע להראות את ליברמן בפוזה כזאת, כאילו איזה דוב. איך אמרה הגברת הנכבדה? פיל בחנות חרסינה. הראו אותו כל הזמן שהוא פיל גם לא בחנות חרסינה, כאילו הוא מהלך אימים על המדינה, על המדיניות. תגידו לי, הוא המכשול לשלום? מה, 20 שנה מדינת ישראל מנהלת משא-ומתן עם הפלסטינים, הכול היה זוהר, הכול היה חלק, הכול היה מובן, פתאום ליברמן הוא המכשול למשא-ומתן? שמעתם את הבדיחה הזאת? אפילו בתור בדיחה לא הייתי אומר את זה. אני גם מציע להסיק את המסקנות הנכונות מכל העניין הזה. כל כך הרבה שנים של עינוי דין שאין לו אח ורע, לא במדינת ישראל ולא בעולם כולו, כל כך הרבה שנים של רדיפה, ואני אומר לכם, זו רדיפה פוליטית, שאף אחד פה לא יספר לנו פה סיפורים. עובדה שהוא יצא זכאי ונקי ללא כל רבב. המסקנה המתבקשת, שאת כל הפסטיבל שעושים על נציגי ציבור, ואת כל הרדיפה שרודפים אותם – כבר ברגע שהוא רק נחקר, כבר אז צריכים לתלות אותו לא בכיכר-ציון, אולי בכיכר-רבין. מה קרה? מה כל ההתלהמות הזו במשך כל כך הרבה שנים? אז אני רוצה לומר לכם מה הפתרון – ואני אמרתי את זה, אף אחד לא יקבל את זה. אני חושב שאם אנחנו כל כך דבקים במשפט האנגלי, הגיע הזמן שנלמד עוד דבר מהאנגלים. יש הנושא של חבר מושבעים. ואני אומר לכם, לא יכול להיות שהמדינה היחידה ה"נאורה", כביכול, שזאת מדינת ישראל, בנושא המשפט, שרק בה אין jury, אין חבר מושבעים. למה אין את זה? למה אנחנו מקבלים את כל דיני המשפט האנגלי, אבל את מה שקשור לחבר המושבעים אנחנו לא מוכנים לקבל? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> לכן, אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה לאחל הרבה הצלחה לליברמן, שעכשיו הולך להיות שר. אני אומר לכם, הוא לא יישאר לבד, יש לו עזר כנגדו, ציפי לבני תמשיך בכל מקרה ללוות אותו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. יעלה חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, אחרון הדוברים בדיון. אחריו נשמע את הסיכום של סגן השר המקשר חבר הכנסת אקוניס, ונעבור להצבעה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת ליברמן, אני רוצה להגיד לכם שרוב הזמן אני גאה להיות, מאוד גאה אפילו, להיות חבר אופוזיציה. היום טיפה פחות, ואני מדבר פה על חברי ולחברי לאופוזיציה. אני נאמתי היום באי-אמון, ובאי-אמון הקדשתי לא מעט דקות מעשר הדקות שנתן לי כבוד היושב-ראש, להסביר למה אני חושב שליברמן לא צריך להיות שר החוץ, ולמה אני חושב שכן יש נזק בהיותו שר החוץ, ולמה אני חושב שאין סיבה שבעיצומו של המשא-ומתן ייכנס גם ליברמן, שמה לעשות, דעותיו כנראה לא יקדמו את השלום, אמרתי את זה. <קריאות:> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> – – – גם בקדנציה הקודמת. מפלגת העבודה הייתה בממשלה ואיווט ליברמן היה שר החוץ – – – <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> כבוד השר סילבן שלום, אם אתה היית שר החוץ, לא הייתי רגוע, אבל הייתי טיפה יותר רגוע, אפילו הרבה יותר רגוע, בסדר? הנה, אני ממליץ פה למנות את חבר הכנסת שלום לשר החוץ. אבל אני רוצה להגיד לך, אביגדור ליברמן, שני דברים. קודם כול, אני, כאזרח מדינת ישראל, שמח ששר בממשלה, שחבר כנסת בכיר, בממשלה, זוכה, ונמצא שאינו מושחת. אני שמח, זה גורם לגאווה כאזרח, ואתה יודע מה, גם כאדם לאדם, אני שמח. עינו אותך 17 שנה, ויצאת זכאי, אני שמח בשמחתך, ואני גם שמח שאתה יושב בכנסת הזאת, ולא חושב שאתה צריך להיות שר החוץ. אבל מה שהכי מעצבן אותי, חבר הכנסת אילן גילאון – וזה בעיקר לחברי הכנסת הערבים. אני לא גאה להיות חבר באופוזיציה שקוראת לשר בממשלת ישראל "פאשיסט", ואני לא גאה להיות חבר באופוזיציה שקוראת לשר בממשלת ישראל "גזען". ואתם יודעים מה, אני לא ממעריציו הגדולים של אביגדור ליברמן, אני גם פירטתי היום במשך עשר דקות למה הוא לא צריך להיות שר החוץ. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אבל כשאנחנו יושבים פה, דו-פרצופיים, ומלגלגים כשחברים שלנו קוראים לשר נבחר במדינה דמוקרטית פאשיסט וגזען – – – <זהבה גלאון (מרצ):> איזה שר נבחר? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – זה מבייש אותי, זה מבייש אותי. וכשעשו את זה למנהיגים שלנו בשמאל – זה בייש אותי עוד יותר וכעסנו עוד יותר. <זהבה גלאון (מרצ):> זה מבייש – – – <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> וכשחברים באופוזיציה לא מוכנים לקבל הכרעה של בית-משפט עליון, אם יהודים ואם ערבים – ובית-משפט – זה מבייש אותי. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הגיע הזמן שנדע, בית-משפט הוא טוב תמיד. הוא טוב לנו כשהוא מקבל החלטות שטובות לנו, והוא טוב לנו כשהוא מקבל החלטות שרעות לנו. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> ולכן, אני אומר, אני ב-99% מהזמן מאוד גאה להיות חבר באופוזיציה הזאת, שמנהיגת המפלגה שלי מנהיגה באומץ ובשיקול דעת רב. אבל לשמוע פה את האמירות שנאמרו על אביגדור ליברמן, שאני לא מגדולי מעריציו, בלשון המעטה – מבייש אותי – – <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – כי הוא נבחר באופן דמוקרטי, והוא זוכה על-ידי בית-משפט, בשלושה שופטים, אז הוא זכאי. וכנראה, באופן דמוקרטי, הוא גם יהיה שר החוץ. זה לא טוב לנו, זה לא טוב לתהליך המדיני, אבל לקרוא לו גזען ולקרוא לו פאשיסט ולמחוא לעצמנו כפיים, זה קצת מבייש אותי. <חנין זועבי (בל"ד):> אתה לא מבייש – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יחיאל חיליק בר. אני מתכבד להזמין את סגן השר אופיר אקוניס לסכם את הדיון. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, חברים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זוהי הדמוקרטיה על-פי האופוזיציה. <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, הנה הדמוקרטיה על-פי האופוזיציה. <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תראה, תראה, שים לב – – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – ממפלגת העבודה, וזו הדמוקרטיה על-פי האופוזיציה. תראה, השר כהן, הדמוקרטים הגדולים. הדמוקרטים הגדולים. חברת הכנסת גלאון, חבר הכנסת גילאון, חבר הכנסת הורוביץ, חברת הכנסת זועבי, הדמוקרטית הגדולה. עולה אדם ממפלגה ציונית שאני חלוק עליה מחלוקת יסודית, אומר דברים שלא לרוחכם, ואתם אפילו לא מאפשרים לו לסיים את דבריו. חבר שלכם. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> את יודעת, בואי, בואי, את יודעת, אפשר – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה באמת יכול להמשיך – – – תשובת הממשלה. <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – בישראל בשם "לא נגענו". אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם אתה זוכר את התוכנית הזאת. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לכן אני גם לא מתערב. <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברים, אנחנו במליאה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, סגן יושב-ראש הכנסת, נא לשבת. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ניצן הורוביץ, שב במקומך. אנחנו עוד מעט נצביע. <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת בר. חבר הכנסת בר. חבר הכנסת בר, נא לשבת. תודה רבה. תודה. חברת הכנסת זהבה גלאון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת בר, נא לשבת. תודה רבה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת אופיר אקוניס עומד פה ורוצה לסכם את הדיון, אני מרגיש, אני חש את זה. אני במרחק קצר – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מוכרח להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שאחרי מופע הדמוקרטיה של האופוזיציה, סתימת הפיות אפילו בתוך המחנה שלכם – אתם לא מסוגלים לקבל דעה אחרת, אתם לא מסוגלים. ראינו את זה, הציבור ראה ­– מה את צועקת, חברת הכנסת זנדברג? – עלה אדם מן האופוזיציה, אמר עמדה אחרת; לא מסוגלים, הרי זאת הדמוקרטיה על-פי השמאל. <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זאת הדמוקרטיה על-פי השמאל עוד משנות ה-30 של המאה הקודמת. כן, תבדקו טוב, תפשפשו. <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תפשפשו. אתה גם, חבר הכנסת זחאלקה, מספיק לצעוק, הצעקות שלך כבר לא מרשימות אף אחד. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> השמאל – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הצווחות שלך לא מרשימות אף אחד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זחאלקה, אני רק – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתה לא מבין היסטוריה, אתה לא יודע מה אתה מדבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני רק מזכיר לך – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הצווחות שלך לא מרשימות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, רגע, סגן השר אקוניס. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תמשיך לצווח, בכל מקום שהוא מגיע הוא צווח, ואתה אל תלמד אותי היסטוריה. אתה, חבר הכנסת זחאלקה, האחרון שאני אלמד ממנו היסטוריה. האחרון. האחרון שאני אלמד ממנו היסטוריה. האחרון. תפסיק לצווח. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתה תלמד הרבה, אתה במקום הנכון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אולי תפסיק לצווח כבר? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כי אתה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה דעתך להפסיק לצווח? תלך לספרי ההיסטוריה ותראה, ואז תבוא אלי ותתנצל. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אחרי ששמעתי את האופוזיציה במשך שעה וחצי, הבנתי למה אין שלום במזרח התיכון במשך 100 שנה, וזה, כמובן – – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא, אני אגיד. בדמוקרטיה שלי מסיימים לדבר. בדמוקרטיה שלי מסיימים לדבר. <קריאות:> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, ברורה כשמש סיבת חוסר השלום במזרח התיכון, וזהו מינויו הצפוי של אביגדור ליברמן לשר החוץ של ישראל. <קריאות:> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יהודי לא מדבר ככה. יהודי אסור לו לדבר ככה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> למה אתה צווח כל כך? מה אתה מתרגש כל כך? מה אתה מתרגש? אדוני היושב-ראש, עד היום היה שלום אמיתי, יסודי, מתוך אהבת ישראל. 100 שנות שלום. שכנות טובה בינינו לבין הפלסטינים. ברור שהסיבה לזה שהשלום פרץ היא מינויו הצפוי של חבר הכנסת ליברמן לשר החוץ בעוד 60 שניות. אתם תמשיכו לצעוק ואתם תבינו שהיו בחירות לפני שנה אחת. היו בחירות, חבר הכנסת פריג', היו בחירות. בבחירות אנחנו נבחרנו, ואנחנו נבחרנו להקים קואליציה ואנחנו נבחרנו לחלק את התיקים בממשלה. אם הוחלט שאביגדור ליברמן יהיה שר החוץ, הוא יהיה שר החוץ. זה יקרה עוד 60 שניות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> למה פיטרתם את נתניהו מתפקיד שר החוץ? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כן, אני נאלצתי, בהודעת הממשלה, לפטר את ראש הממשלה מתפקיד שר החוץ. זה באמת היה קשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אמרתי, מתפקיד שר החוץ, ותפקיד שר החוץ יועבר בעוד 60 שניות לחבר הכנסת אביגדור ליברמן. אני בטוח שמליאת הכנסת תאשר, חבר הכנסת זחאלקה, את המינוי הזה ושר החוץ אביגדור ליברמן ייכנס לתפקידו הערב. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה גם לסגן השר אופיר אקוניס על זה שסיים ולא נתן לחבר הכנסת זחאלקה לעבור עבירה נוספת אחרי שני כרטיסים צהובים. אין דבר כזה בכדורגל, אבל – טוב, חברי הכנסת, נכון, שרת הספורט? אין דבר כזה שני כרטיסים צהובים – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, עכשיו האולם – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, כמו שאמרנו מלכתחילה, ההודעה הזאת שמסר לנו סגן השר המקשר לפני כשעה, הודעת הממשלה על החלטתה לשנות את חלוקת התפקידים בממשלה, על החלטתה כי רוה"מ יחדל לכהן בתפקיד שר החוץ ועל צירוף חבר הכנסת אביגדור ליברמן כשר נוסף בממשלה בתפקיד שר החוץ, טעונה הצבעה. אבל כל עוד ידברו ולא ישמרו על שקט במליאה אנחנו לא נצביע. בכל זאת, לא כל יום יש הצבעות על צירוף שר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כמה דקות עד שחברי מפלגת העבודה ייכנסו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ליברמן רוצה לראות אם תומכים במינוי שלו, אני לא יכול להחזיק אותו במתח כל הזמן. זהו? נרגענו? חברת הכנסת זהבה גלאון, תני דוגמה אישית לחברי סיעת מרצ. נרגענו? יפה מאוד. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו נצביע. מי שבעד הוא בעד אישור הודעת הממשלה, מי שנגד, מתנגד לאישור ההודעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד הודעת הממשלה – 62 נגד – 17 נמנעים – 1 הודעת הממשלה על צירוף שר לממשלה נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 62 בעד, 17 מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע כי הודעת הממשלה אושרה. <הצהרת אמונים של חבר הממשלה אביגדור ליברמן> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השר אביגדור ליברמן יעלה להצהיר אמונים. בבקשה, גברתי מזכירת הכנסת. לא להפריע, מספיק. בלי כל קשר בעדו או נגדו, יש בכל זאת נימוס מינימלי במליאה. <אביגדור ליברמן (הליכוד ביתנו):> אני, אביגדור ליברמן, בן לב, זיכרונו לברכה, ואסתר, תיבדל לחיים ארוכים, מתחייב כחבר הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ט' בכסלו התשע"ד, 12 בנובמבר 2013, בשעה 16:00. ישיבה זאת נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 20:15.>