דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ה' ישיבה ע"ו הישיבה השבעים-ושש של הכנסת התשע-עשרה יום שלישי, ט' בכסלו התשע"ד (12 בנובמבר 2013) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 נאומים בני דקה 4 אילן גילאון (מרצ): 5 רונן הופמן (יש עתיד): 5 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 6 משה זלמן פייגלין: 7 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 7 דב ליפמן (יש עתיד): 8 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 9 שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו): 9 אברהם מיכאלי (ש"ס): 10 יריב לוין (הליכוד ביתנו): 11 באסל גטאס (בל"ד): 12 יעקב מרגי (ש"ס): 12 נחמן שי (העבודה): 13 יחיאל חיליק בר (העבודה): 14 הודעת הממשלה על מינוי סגן שר 15 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 16 דברי יושב-ראש הכנסת לציון יום הילד הבין-לאומי 17 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 17 הצעת חוק נציבות זכויות הילד, התשע"ג–2013 18 אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו): 19 הצעת חוק נציבות זכויות הילד, התשע"ג–2013 22 דב חנין (חד"ש): 23 הצעת חוק נציבות זכויות הילד, התשע"ד–2013 25 עדי קול (יש עתיד): 26 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 28 הצעות לסדר-היום 31 ציון יום הילד הבין-לאומי 32 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 32 חנין זועבי (בל"ד): 34 עיסאווי פריג' (מרצ): 39 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 41 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 43 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 50) (הארכת חופשת לידה בשל אשפוז יילוד), התשע"ד–2013 50 יעקב אשר (יהדות התורה): 50 נסים זאב (ש"ס): 58 אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו): 60 שאילתות ותשובות 63 104. קטע הכביש 554 – טירה–שדה-ורבורג 63 באסל גטאס (בל"ד): 63 סגן שר האוצר מיקי לוי: 65 53. פקיד השומה בבאר-שבע 66 טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 66 סגן שר האוצר מיקי לוי: 67 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ט' בכסלו תשע"ד, 12 בנובמבר 2013, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי עם מינויו של חבר הכנסת אביגדור ליברמן לשר ביום ח' בכסלו התשע"ד, 11 בנובמבר 2013, נמחק שמו מהצעת חוק ייעול הפיקוח של ועדת החוץ והביטחון, התשע"ד–2013, פ/1782/19, שהוא היה בין יוזמיה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <נאומים בני דקה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כמצוות התקנון, אנחנו עוברים לנאומים בני דקה. מי שרוצה להירשם – נא להצביע. אני מפעיל את ההצבעה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> נגד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, נכבד את בקשתך ולא ניתן לך לנאום. תכף יביאו לי את התוצאות, ובינתיים אני מזמין את חבר הכנסת אילן גילאון לפתוח נאומים בני דקה. אחריו – חבר הכנסת רונן הופמן. <אילן גילאון (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היום קראתי בשורה טובה גדולה בעיתון על כך שמערכת הביטחון החליטה להפסיק את ייצור ערכות המגן – אותן מסכות, בעיקר מסכות וברדסים ידועים. ההחלטה הזאת נסמכת על ההצלחה של ההסכם עם הסורים לגבי הפסקת התהליך של הנשק הכימי. למרות שנאמר שזה עד 2014, עדיין שריר וקיים, כי נותרו עוד בערך כמה עשרות אלפי מסכות שצריך לחלק – אם לא יזיק, לא יועיל. זה יחסוך למשרד הביטחון סכום של 1.3 מיליארד. ונשאלת השאלה: כמה היה חוסך לנו – כי אנחנו סומכים כל כך על ההסכם עם הסורים; אני לא יודע על מה זה נסמך, אבל אנחנו סומכים על ההסכם עם הסורים. אז אם אנחנו סומכים על ההסכם עם הסורים, אז למה אנחנו לא סומכים גם על ההסכם עם האיראנים? כי אז היינו יכולים כנראה לחסוך עוד הרבה הרבה מאוד כסף. או שכל הסיפור הזה הוא בעצם חארטה, ואז אני ארגיש לא טוב, כי פעם עשיתי מעשה אלטרואיסטי, אדוני, ותרמתי את המסכה שלי לילדה של איזה שב"ח, כי לא הייתה לה מסכה והיא לא הייתה רשומה וחשבתי שעשיתי גבורה גדולה. ואז היום אולי מסתבר שבכלל כל המסכות האלה זה עורבא פרח, זה היה כדי להרגיע את האנשים. אז את האמת אני אומר לך, אני כבר לא יודע מה לעשות – לשמוח על כך שההסכם עם הסורים מתבצע? לפחד על זה שההסכם עם האיראנים לא יתבצע? למה אתם לא עושים מסכה נגד פצצת אטום? זה היה יכול להרגיע אותי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תשמח בשמחתו של אותו שב"ח, חבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת רונן הופמן – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. <רונן הופמן (יש עתיד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מדי שבוע חברי לסיעה חבר הכנסת בועז טופורובסקי מפרט כאן את מניין ההרוגים בתאונות הדרכים שאירעו בשבוע האחרון. לפני יומיים הפך בועז לאבא, ולכן – א. אני מברך אותו, אנחנו מברכים אותו; ב. אני עומד כאן במקומו במטרה להמשיך את השליחות החשובה שהוא לקח על עצמו. בשבוע האחרון נהרגו בישראל שישה בני-אדם בתאונות דרכים. ביום שלישי, 5 בנובמבר, נהרגה שרון קירה, בת 42, מזיכרון-יעקב, שנפגעה מרכב פרטי בזמן שניסתה להחליף גלגל בשולי הדרך בכביש החוף; ביום חמישי, 7 בנובמבר, נהרג אחמד עבוד, בן 20, מהכפר עילוט, בתאונה בין שתי משאיות בכביש 79; ביום שישי, 8 בנובמבר, נהרגה הולכת רגל כבת 50 מפגיעת רכב פרטי בתל-אביב; באותו היום רוכב אופנוע שטרם מלאו לו 20 נהרג בתאונה על כביש 1, סמוך למחלף לטרון; בשבת, 9 בנובמבר, נהרגה נופר הודיה שמעון, בת 16, מאלעזר, שנפגעה מרכב בכניסה ליישוב; אתמול, 11 בנובמבר, קשישה נפגעה מאוטובוס בחולון ונפטרה בבית-החולים לאחר מכן. מתחילת השנה נהרגו בתאונות הדרכים 257 בני-אדם. מי ייתן ומהשבוע הבא חבר הכנסת טופורובסקי יקריא כאן רשימות קצרות בהרבה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת הופמן. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת פייגלין. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, יש נושא מדאיג שמעסיק את הציבור הערבי בימים אלה, בעיקר סטודנטים, והוא: ההתקפות המסוכנות, שלוחות הרסן, של גלוחי ראש ניאו-נאצים באוקראינה נגד זרים, לרבות נגד סטודנטים ערבים. חלקם הותקפו פיזית – סטודנטים, סטודנטיות. הדבר כמעט לא בא לידי ביטוי בתקשורת הישראלית. היום הייתה כתבה ב-ynet, ונשאלת השאלה: מה היה קורה למשל אם המותקפים היו יהודים? כולם היו נרעשים, זה היה בפריים-טיים, בכותרות, עמודים ראשונים. מדובר בסטודנטים שהם אזרחי מדינת ישראל. אני פניתי היום לסגן שר החוץ, אלקין. פניתי גם לאנשים אחרים באוקראינה, במיוחד באודסה. במקביל, עם אותו עיקרון של התעלמות מהמצוקות של החברה הערבית, תארו לעצמכם, אדוני היושב-ראש, שזמר בקנה מידה של, בוא נגיד, משה פרץ, היה נרצח חלילה. כל המדינה הייתה נרעשת. הייתם מדווחים על זה, אמצעי התקשורת, בעמודים ראשונים, ואחר כך עושים follow up. לפני שבועיים נרצח זמר ערבי מכפר-קרע – אירוע טרגי – שפיק כבהא, עליו השלום. ynet עשה גם על זה כתבה, אבל חוץ מזה – כאילו כלום לא קרה. אנחנו לא קיימים, חצר אחורית; המצוקות שלנו לא מצוקות, הכאב שלנו לא כאב. עד מתי, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. מכיוון שאתה מעלה נושא חשוב, אני רק רוצה לעדכן אותך ואת הנוכחים במליאה, שלפני שעה קלה פניתי לגורמים רשמיים באוקראינה, ממש לפני שעה קלה, והובטח לי שמייד עם חזרתם לארצם הם ינחו את המשטרה ואת ראשי המחוז שם, באודסה העיר, לבדוק את הנושא לעומקו וימסרו לי את התשובה על כך. אני בטוח שגם חברנו זאב אלקין יפעל בנדון מטעם משרד החוץ. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני מודה לך, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> דרך אגב, את הפרסומים על זה ראיתי בכלי התקשורת. בבקשה, חבר הכנסת משה זלמן פייגלין, ואחריו – חבר הכנסת זחאלקה. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> תודה, אדוני היושב-ראש. אתה יודע, אדוני, שסולידריות פועלת בשני הכיוונים. צריך לזכור גם את זה. מי שרוצה סולידריות צריך גם לדעת להביע אותה ואז גם לקבל אותה בחזרה. אבל לא זה הנושא שרציתי לדבר עליו, אדוני. אנחנו מתבשרים בשבועות האחרונים על עוד ועוד מקרים של ריגול אמריקני אחר ראשי מדינות באירופה, בעולם המערבי, ובסופו של דבר גם ריגול אחר מדינת ישראל וראשיה; עוד ועוד פרסומים בעקבות דליפת מסכמים וכדומה. לאור הגילויים הללו, הגיע הזמן שמדינת ישראל תפנה לארצות-הברית ותאמר: עם כל הכבוד, אתם מחזיקים מרגל ישראלי – שהוכר כמרגל ישראלי לכל דבר ועניין – כבר 29 שנה בגין פעילות דומה שמדינת ישראל עשתה אצלכם בארצות-הברית. ובכן, טלו קורה מבין עיניכם. מתברר שגם אתם, בעבירה הנוראית הזאת שעליה אתם מקפידים להחזיק אדם בלי שיראה אור יום אפילו שנייה אחת מיום שנאסר – אם גם אתם חטאתכם וחוטאים בהיקף כל כך נרחב באותו פשע, בוודאי ובוודאי שהגיע הזמן שתשחררו את אחינו יהונתן פולארד מכלאו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת פייגלין. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת דב ליפמן. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, סיפור קצר עם מוסר השכל: לפני כמה ימים הופיעה הודעת פרסומת באינטרנט של חברת "מנורה", שהיא מחברות הביטוח המובילות בארץ, היא החברה הגדולה ביותר במגזר הערבי. הפרסומת כללה דברים פוגעניים כלפי האזרחים הערבים והבדואים בפרט. מופיע שם פסיכולוג בדואי כבדיחה, עם כאפיה על הראש, עם מסבחה. שואלים אותו: אתה בוחר קפה או אישה? הוא בוחר אישה, והאישה יודעת לבשל, יודעת לנקות, יודעת ככה. איך אומרים? רב-שימושית. ואני פרסמתי את העניין הזה בפייסבוק, ואתמול בשעה 16:00 התקשרתי לחברה, ובחברה אמרו לי, מהנהלת החברה, שהם ראו מה שאני פרסמתי בפייסבוק שלי והורידו את הפרסומת. הם התנצלו. מוסר ההשכל: אסור לשתוק. אפס סובלנות כלפי גילויים של גזענות ושל שנאה ושל השפלת האחר. אני קורא לאזרחים יהודים וערבים לתת פרסום. לא לשתוק על שום גילוי שהם רואים, אם זה בפרסומות או בדברים אחרים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת דב ליפמן, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. <דב ליפמן (יש עתיד):> צהריים טובים, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, ברצוני לעדכן אתכם בהתפתחויות משדולת "יום שני ללא בשר", שעובדת בשיתוף פעולה עם יוזמת Meatless Monday, שאותה מובילה מיקי חיימוביץ. יש שם הרבה דברים שאיננו מסכימים עליהם, אך יש שם דבר אחד משותף לכלל אזרחי העולם: כולנו גרים על אותו הכדור ובני אותו גורל סביבתי. תעשיית הבשר אחראית לכ-18% מפליטת גזי החממה, שזה יותר מתחבורה. ועל כן צמצום צריכת הבשר הוא חלק אינטגרלי מצמצום פליטת גזי החממה, זה הולך ביחד. וזה לפני שבכלל מדברים על הנזקים הבריאותיים של צריכה מוגזמת של חלבון ושומן מן החי, וכמובן על ההשפעה המוסרית, על בעלי-החיים. אני שמח לבשר לכם שביום ראשון האחרון הצטרפו ראש הממשלה נתניהו ורעייתו שרה ליוזמה, והם יקפידו על יום בשבוע ללא בשר. בנוסף, אתמול קיימנו פגישה מוצלחת עם היושב-ראש ומנכ"ל הכנסת ובה סוכם כי נפעל ביחד על מנת להעלות את המודעות ולנסות לשלב את מזנון הכנסת ביוזמה הסביבתית. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, על שיתוף הפעולה, ולשרים פרץ וארדן ולכל חברי הכנסת שהגיעו לתמוך ולחזק. כמובן, למיקי חיימוביץ על עבודת הקודש. יום אחד בשבוע אולי לא נשמע הרבה, אבל ביחד יש לנו את הכוח לעשות שינוי גדול. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב ליפמן. עם חיוך אני יכול לעדכן אותך שבפייסבוק שלי התקבלו כמה קריאות עידוד, לצד קריאות נזעמות של אוכלי בשר, למה אני משתף פעולה. אבל אנחנו נמשיך לשתף פעולה, זה בסדר. חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת אוחיון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, הכרתי אדם שלא רצה להיות מנוי בקופת-חולים כי הוא אמר: אם לא תהיה לי קופת-חולים אני אשאר בריא. שמענו היום שהוחלט להפסיק את חלוקת מסכות אב"כ. ואני תמיד חשבתי שמסכות האב"כ נועדו להרגעה נפשית יותר מאשר להגנה מפני נשק כימי, כמו המים של נחמן שי מימי מלחמת המפרץ הראשונה. אבל, סירובה של המדינה במשך שנים רבות לחלק מסכות לבעלי זקנים היה עבורי עוד הוכחה שבכל מבחן מעשי איש לא ידאג או ישקיע פרוטה עבור הגנתם של יהודים חרדים, כשהם יהיו בסכנה נפרדת משאר האזרחים. כך היה גם הבג"ץ שחייב הפסקת תקציב לבתי-ספר חרדיים על שהם לא נבחנים בבחינות המיצ"ב, כי מאוד מאוד חשוב לחנך את ילדינו בבחינות מיצ"ב. מה עשה הקדוש-ברוך-הוא? בא שר החינוך וביטל את בחינות המיצ"ב בכלל, ועכשיו ביטלו את חלוקת מסכות האב"כ, ולכן אנחנו לא צריכים לא מיצ"ב ולא מסכות. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת אוחיון, ואחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי. <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שר הרווחה, כנסת נכבדה, בימים אלה התפרסם דוח עגום על מצב האנטישמיות באירופה, ובמיוחד על חוסר תחושת הביטחון אצל חלק ניכר מן האוכלוסייה היהודית באירופה. והתופעה הזאת, של ביטויי האנטישמיות לסוגיה, אינה נחלת אנשים הנמצאים בשולי החברה – ואני מזדהה בוודאי גם עם המקרה שאחמד טיבי ציין והביא לפנינו כאן – אלא גם אצל חברי פרלמנט המובילים בוועדה חשובה של מועצת אירופה והמאמצים החלטה נגד ברית-מילה. למעשה, לאסור את ברית-המילה אצל הקהילה היהודית באירופה, זה הרעיון. אבל לא הכול נראה באמת נוגה, ולא הכול שחור, כפי שאנחנו אומרים. אפשר גם להצביע על נקודות אור. יצא לי לבקר במקדוניה. ובמקדוניה, ממשלת מקדוניה, כדי להילחם בתופעת האנטישמיות וכדי להזהיר מפניה ומההתגלגלות של מעשים כאלה, לא רק הקימה מוזיאון ליהדות מקדוניה, שנספתה כמעט כולה בשואה, אלא היא העבירה הנחיה לכלל התלמידים במדינת מקדוניה לבקר באותו מוזיאון. ומאז שהוא נוסד, לפני כשנתיים, כבר ביקרו בו קרוב ל-40,000 תלמידים. יש לנו, גם אנחנו, ממה ללמוד בעניין הזה, ויש גם לאירופה ממה ללמוד ולמנוע אנטישמיות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אוחיון. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ואחריו – חבר הכנסת יריב לוין. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, יש פה שרים? אני לא רואה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, יש. שר הרווחה והשירותים החברתיים, חבר הכנסת מאיר כהן. הוא שקוע בשיחה בענייני רווחה עם חבר ועדה, אילן גילאון. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אני מאוד מכבד אותו. אדוני השר, חברי הכנסת, לכבוד יום זכויות הילד, אני רוצה להצטרף לברכות ליוזמים של היום הזה, ואני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שלפני שבוע השתתפתי בדיון אצל חברתי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס בנושא של ילדים שנתקלים, לצערנו, בבעיות במעברים בין המדינות – ההורים לצערם נפרדו ויש להם בעיות במעברים. במעברים האלה – אני קיבלתי תלונות על בעיות שלא קורות דווקא בישראל, אבל לפעמים האזרחות הישראלית גורמת לבעיות להורים האלה במעבר בין מדינות באירופה, ובמיוחד בכניסה לארצות-הברית. השבוע חברת הכנסת אורלי לוי באמת העלתה את הסוגיה הזאת בצורה מאוד מפורטת, והגענו לכמה המלצות, ואני רוצה לציין את נציגו של שר הרווחה, שיושב פה, שהביע את הנכונות לשמש כמוביל בממשלה, איך לשמור על זכויות הילד ולעמוד שם בפתרון הבעיות המינהלתיות שיש שם, כדי להתוות איזשהו קו – שלא יקרה מצב שאימא נכנסת לארץ עם ילד שלה ומעכבים אותה, כי אומרים לה: איפה החתימות של האבא. הרבה פעמים הבעיות עם האבא הן שהאבא לא נמצא, או האבא נעדר, האבא נעלם. לכן, כשאנחנו מדברים על יום זכויות הילד – הילד לא צריך לסבול מהסכסוך של ההורים, ולצערנו הרבה פעמים הבעיות המשפטיות הן כאלה שהילד בטח לא יכול לפתור אותן. אנחנו צריכים, כמדינה, כרשות שלטונית, לחשוב איך להקל עליהם, כדי שהבעיות האלה גם לא תיצורנה כל מיני בעיות, לילד במיוחד. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת באסל גטאס – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה. אני כבר הכרזתי על יריב לוין. חבר הכנסת יריב לוין, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. סליחה, אדוני. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, לאחרונה אנחנו שומעים כל מיני רעיונות על הגעה להסכמי ביניים. הרעיונות האלה מזכירים לי, אדוני היושב-ראש, את אותם הורים עייפים שחוזרים מהעבודה הביתה ונתקלים בילדים שמנדנדים ורוצים ממתקים ורוצים כל מיני דברים. ואז בוחרים באותו פתרון קל: טוב, בואו ניתן להם חלק, ובזה מעבירים את המסר שאפשר להמשיך לנדנד ולהמשיך ללחוץ ואז מקבלים יותר ויותר, ובדרך גם גורמים נזקים נוראיים. אז אני מציע שלא נקנה שקט זמני, לא בהסכמי ביניים; לא נקנה בכלל שקט במסירה של אדמות ובמסירה של חלקים מארץ-ישראל; שנעמוד איתן על זכויותינו. ואם אנחנו נהיה כאן ולא כל מיני מדינות פלסטיניות ורעיונות מן הסוג הזה, בסוף גם נהיה בריאים יותר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין. חבר הכנסת באסל גטאס – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. <באסל גטאס (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא יודע אם אחד מחברי הכנסת לפני דיבר על העניין, אבל לאחרונה קיבלנו, הרבה חברי כנסת ערבים, תלונות שהגיעו מסטודנטים ערבים שלומדים באוקראינה, בעיקר – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, העלו את זה. <באסל גטאס (בל"ד):> דיברו? העלו את העניין? – – בחרקוב, באודסה, בעיקר. הם היו חלק, חלק מקורבנות של התקפות של ניאו-נאצים שהסתובבו ברחובות וממש הכו והרביצו עד זוב דם. חלק מהקורבנות היו סטודנטים ערבים מישראל, והם פנו אלינו בעניין. הם חוששים לחייהם. אם יש מסר מסוים מהעניין הזה, בנוסף לעובדה שצריך באמת גם לפנות באופן רשמי ממשרד החוץ וגם דרך הכנסת לפרלמנט באוקראינה בעניין הצורך ממש לשרש את התופעה הזו, לעקור אותה מהשורשים – אם יש עוד לקח, זה שפאשיזם וגזענות לא מבדילים: היו בין הקורבנות גם יהודים, גם בתי-כנסת, גם ערבים, גם אפריקנים, כולם היו קורבנות של אותו גל. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. כפי שעדכנתי את חבר הכנסת טיבי כששאל, כבר פניתי לפני שעה קלה לשלטונות באוקראינה, אני מקווה שיפעלו, וגם משרד החוץ, אני מקווה שיטפל בנושא. בבקשה, חבר הכנסת מרגי, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. <יעקב מרגי (ש"ס):> תודה, אדוני היושב-ראש. לפני שאדבר על מה שרציתי לדבר – בנושא הקודם, יש יוזמה שהסתובבה פה בכנסת בהחתמת חברי כנסת כנגד המפלגות האנטישמיות באוקראינה. הכנסת מציינת היום את יום הילד הבין-לאומי, והיום הוועדה לזכויות הילד קיימה דיון במחקר שנעשה באוניברסיטת חיפה, מחקר מקיף ומעמיק שנעשה בשיתוף משרד החינוך ומשרד הרווחה. בתמצית, עולה מהמחקר הזה תמונה עגומה מאוד, שכל אחד משני ילדים בישראל חווה פגיעה רגשית כזו או אחרת, נתון שמניף דגל שחור מעל ראשה של החברה בישראל. אין ספק שתיעשה עבודת מטה רב-מערכתית על מחקר זה, אבל זה הזמן לקרוא לך, אדוני יושב-ראש הכנסת, אולי זה הזמן לחשוב, עקב הממצאים והמחקר המעמיק, להפוך את הוועדה לזכויות הילד לוועדה סטטוטורית בכנסת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת היא שרציתי לדבר על שתי שדולות שהשקנו היום בכנסת: האחת ליחסי ישראל–ארצות-הברית, והאחרת של חברי חיליק בר לעניין אירופה, ואלה דברים חשובים וטובים. אבל האמת היא שאחרי ששמעתי את חברי יריב לוין, שנעלם, שעוסק במשחקי ילדים – יש לו ילדים בבית, אז הוא מרגיש עכשיו שהוא מחנך אותם – אני חושב שצריך קצת לחנך את הממשלה, אדוני היושב-ראש. אתה יודע, היית שר ההסברה, ואני גם מכיר את השקפותיך הפוליטיות, ואנחנו מתווכחים עליהן לא פעם, אבל אפילו אתה לא היית מייעץ שבתוך השלב הנוכחי של יחסי ישראל–ארצות-הברית, המשא-ומתן שמתנהל שם עם איראן, המשא-ומתן עם הפלסטינים, פתאום תיזרק לחלל האוויר איזה תוכנית גרנדיוזית לבנייה של 20,000 יחידות דיור ביהודה ושומרון, בנייה ב-E1, כשאנחנו יודעים שזה מקפיץ חצי מהעולם. א. אנחנו יודעים שזה לא יקרה, זה באמת לא יקרה; ב. למה אנחנו צריכים כל פעם לזרוק את זה לחלל האוויר, ליצור את כל ההתנגדויות שניתן, ולגרום לעצמנו נזקים – הלוא אנחנו רוצים להתייצב גם במשא-ומתן, גם בקטעים שבהם אנחנו זקוקים היום לאהדה עולמית, ואנחנו יודעים את זה היטב, בנושא של איראן – ולקלקל לעצמנו במו ידינו? אז אני חושב שיש ילדים נחמדים בממשלה שפשוט מקלקלים לאבא את העבודה. הם פשוט – הוא מסובב אליהם רגע את הגב, הם מוציאים איזה מכרז על יהודה ושומרון. הוא לא הרגיש, הוציאו לו איזה בנייה ב-E1. וראש הממשלה ביטל את זה, אגב בתבונה, במהירות, הוא מבין בעצמו את הנזק העצום – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <נחמן שי (העבודה):> הוא מנהל עכשיו קמפיין מאוד חשוב כלפי איראן, והם פשוט מקלקלים לו. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת יחיאל בר, בבקשה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> תודה, אדוני היושב-ראש. לא תכננתי לדבר, אבל בגלל שנחמן שי רצה לדבר על השדולה שלו ושלי ולא הספיק, אז אני, נחמן, אשלים אותך. אני באמת רוצה קודם כול להגיד ששתי שדולות עסקו היום בעצם ביחסים שלנו עם אחרים: האחת, השדולה של נחמן, יחסי ישראל–ארצות-הברית, ואולי ארצות-הברית היא החשובה שבשותפותיה של ישראל, והעבודה שלך, נחמן, בשמירה על הקשר הכל-כך חשוב הזה בינינו לבין בעלת הברית הגדולה והחשובה שלנו היא קריטית, ואני אשמח לסייע גם בעתיד, כמובן. השנייה, שנחמן מוביל יחד אתי, היא השדולה ליחסי ישראל–אירופה, הפורום האירופי בכנסת. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לך שבאת ונשאת שם דברים חשובים שיצאו מן הלב ונכנסו – גם ללב של האירופים, אני חושב. אנחנו חווים משברים לא פשוטים עם אירופה, הם לא קריטיים אבל הם לא פשוטים, ואם לא נטפל בהם הם יהפכו לקריטיים. אתה נגעת בכמה מהבעיות המאוד-גדולות שאנחנו מתמודדים עמן באירופה. המטרה של השדולה שלנו היא באמת לחזק את הקשרים עם בעלת הברית הגדולה הזו, האיחוד האירופי. אני מודה לך על חלקך, ואני מקווה שהכנסת גם תמשיך ותנהל את מערכות היחסים גם עם ארצות-הברית וגם עם אירופה בדרך הראויה לה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חיליק בר. עד כאן נאומים בני דקה להיום. ואנחנו עוברים לסעיף הבא, תודה לכל אלה שהשתתפו בדיון. ציון יום הילד הבין-לאומי – – – <הודעת הממשלה על מינוי סגן שר> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, כמעט גרמתי לחברנו, לחברי, חבר הכנסת זאב אלקין, להיות במתח עוד שעה. נכון, צודקת מזכירת הכנסת, קודם תבוא הודעת הממשלה על החלטתה בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, לאשר את מינויו של חבר הכנסת זאב אלקין על-ידי שר החוץ ובהסכמת ראש הממשלה לתפקיד סגן שר במשרד החוץ. מי שימסור את ההודעה הוא השר התורן מאיר כהן, בבקשה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> הנאשם לא צריך להיות כאן? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> כשנקריא את ההודעה הנאשם לא צריך להיות כאן? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה .In absentia <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אומרים: מזכים אדם שלא בפניו. <קריאה:> אתה הראשון שנתפס במילה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> מזכים אדם שלא בפניו, ברור שאפשר. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בוודאי. לא, הוא שאל אם הנאשם צריך להיות כאן, שאל חבר הכנסת ריבלין. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אומרים: מזכים אדם שלא בפניו. זה אפשרי, כבוד השר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת וחברות הכנסת הנכבדים, אני מתכבד להודיע לכנסת, בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, כי הממשלה החליטה לאשר את מינויו של חבר הכנסת זאב אלקין על-ידי שר החוץ ובהסכמת ראש הממשלה לתפקיד סגן שר במשרד החוץ. בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, ייכנס סגן השר זאב אלקין לתפקידו כסגן שר במשרד החוץ עם מסירת הודעה זו לכנסת. מזל טוב, בהצלחה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר מאיר כהן. כאמור, ההודעה הזאת על מינוי סגן שר לא טעונה אישור המליאה, לכן אנחנו בהחלט יכולים לברך את חברנו, חבר הכנסת זאב אלקין, עם כניסתו – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – קדנציה שנייה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כניסתו, כן, לקדנציה השנייה כסגן שר החוץ. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> נציין שרצינו להצביע בעד – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? מה? <נחמן שי (העבודה):> רצינו להצביע בעד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רציתם להצביע בעד, בסדר גמור, נציין את זה. <דברי יושב-ראש הכנסת לציון יום הילד הבין-לאומי> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, עכשיו אכן אנחנו עוברים לציון יום הילד הבין-לאומי. אנחנו מציינים את היום הזה היום, והיוזמה הברוכה היא של חברתנו חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. כל הכבוד על היוזמה. יאנוש קורצ'אק, המחנך האגדי, אמר פעם כי הרבה דמעות אפשר היה לחסוך אילו הכירו המבוגרים את הילד. כמחנך שלמד להכיר את נפש הילד הוא המליץ: לא מספיק לאהוב ילדים, צריך להבין אותם ולהתייחס אליהם כאל בני-אדם, להעניק להם את אותם הזכויות והכללים, אותן ההתחייבויות, אשר מחייבים את המבוגרים. ברוח מורשתו של קורצ'אק, ב-20 בנובמבר 1989 אישרה עצרת האו"ם את אמנת זכויות הילד. מדינת ישראל הצטרפה וחתמה על האמנה בשנת 1991. מאז, בכל שנה בתאריך 20 בנובמבר מציינים בכל העולם את יום הילד הבין-לאומי. המבט על הילד כאדם משנה באופן מהותי את אופן ההתייחסות שלנו אל הילד ואת הבנתנו את האתגרים והקשיים העומדים בפניו. אבל אסור לנו להסתפק בלהסתכל על הילד כאדם, אנחנו צריכים לבחון גם איך הילד מסתכל עלינו, להסתכל על העולם בעיניו של הילד, לבחון איך הוא בוחן אותנו ולמה הוא מצפה מאתנו. ילד קטן מתמודד ללא הרף עם עולם חדש ובלתי מוכר, עולם מרובה הפתעות, חלקן חיוביות וחלקן שליליות. הילד נמצא בתהליך לימוד מתמשך: הוא סוקר את העולם, בוחן את הסביבה, בוחן איך היא מגיבה אליו – האם היא מקבלת אותו או דוחה אותו. ילד המקבל תגובות חיוביות מן הסביבה, יהיה לו יותר קל לתת אמון בעצמו; אך ילד הסובל מן הסביבה מהר מאוד יאבד אמון בעולם ובעצמו. בשנים האחרונות מתמקד יום הילד בהעלאת המודעות לאסונותיה של האלימות כלפי הילדים. אלימות נגד ילדים היא תופעה קשה ורעה, תופעה שפגיעתה הרסנית בהווה, והיא שומטת את תחושת הביטחון ההכרחית כל כך לפריחתו של הילד ולהבטחת עתידו. אני רוצה לברך עוד פעם את כלל חברי הכנסת שהצטרפו לדיון זה ואת יוזמת הדיון, יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, על העלאת הנושא לסדר-יומה של הכנסת ועל התמיכה האיתנה בזכויות הילדים ורווחתם. כולי תקווה שהעלאת הנושא לדיון תביא למיצוי וקידום הטיפול באלימות כלפי הילדים. <הצעת חוק נציבות זכויות הילד, התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/810/19; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לפתוח את הדיון. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו – לכן אני תהיתי למה אין לי רשימת דוברים. זו הצעת חוק, נכון. אז אנחנו נזמין את חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס להציע את הצעת חוק נציבות זכויות הילד, התשע"ג–2013. בבקשה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אני רוצה גם להודות באופן אישי לכל אחת ואחד מחברי הכנסת שנוכחים פה היום, שמביעים בעצם נוכחותם פה כמה הנושא הזה באמת חשוב להם. אני רוצה לציין גם את חברת הכנסת עדי קול, יושבת-ראש הוועדה לפניות הציבור, גם על התגייסותה ליום הזה וגם על הפעילות שלה בתחום הילדים. זה חשוב, וככל שאנחנו נשתף פעולה, כל הגורמים – ישנו פה חבר הכנסת דב חנין, שעוד מהכנסת הקודמת אנחנו משתפים פעולה בכל הנושאים של הילדים. יריב לוין חסר לי, ויש חברים נוספים, אבל מרגי, ואורי מקלב ודוד אזולאי, אלו אנשים שהם באמת שותפים לפעילות הזאת. אני יכולה לציין גם חברת הכנסת קארין אלהרר, שהיא שותפה חדשה בכנסת הזאת, ואת מוטי יוגב. בקיצור, לאט-לאט אנחנו נהיה פה החבורה המובילה. גם חיליק בר חבר אצלנו בוועדה. אז יש עוד כמה אנשים שאני בטוחה שהם לא פה רק בגלל שיש להם איזושהי נבצרות זמנית, אבל זה באמת חשוב, ולא רק לנו. לאט-לאט אנחנו נהפוך להיות קבוצה מאוד חזקה ומאוד גדולה, ואני מאמינה שנצליח לקדם הרבה יותר ממה שעשינו עד עכשיו. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כנסת ישראל מציינת היום את יום זכויות הילד הבין-לאומי, יום שנועד להעלאת המודעות לחובתנו לדאוג לרווחתם, לבריאותם, של כל הילדים באשר הם; יום שמגן על הזכויות אשר מגינות על ילדינו מאלימות, מהזנחה, מניצול, מתקיפה, מהטרדה מינית, השפלה, התאכזרות ועוד תופעות פוגעניות. ילדים ובני-נוער הם שליש מהאנושות. ילדים הם התגלמות הטוב. הם שנונים, הם חכמים והם תמימים. הם נותנים לנו תקווה וכוח. היהדות מעמידה את הילדים בראש מעייניה, ואפשר ללמוד על כך ממאמר חז"ל: בשעה שעמדו בני-ישראל לפני הר-סיני לקבל את התורה אמר להם הקדוש-ברוך-הוא: הביאו ערבים שאתם משמרים את התורה. אמרו לו: אבותינו, אברהם, יצחק ויעקב יהיו ערבים. אמר להם הקדוש-ברוך-הוא: יש לי כנגד כל אחד מהם, הביאו ערבים אחרים. אמרו לו בני ישראל: בנינו ערבים. אמר להם הקדוש-ברוך-הוא: אלה ערבים טובים, שנאמר: "מפי עוללים ויֹנקים יִסדת עֹז". לכאורה, כל אלה הן סיבות מצוינות להפוך את יום הילד הבין-לאומי שאנחנו מציינים כאן היום ליום חג. ובכל זאת, אני מרגישה שאין לנו סיבות לחגוג כאן השנה. גם היום ישנם ילדים רבים החיים מתחת לקו העוני, ילדים שהולכים לישון רעבים; יש אלימות בקרב בני-נוער, תופעת שכרות ושימוש בסמים הקיימת בהיקפים גדולים; ילדים רבים לא הולכים לבתי-ספר; יש פערים שהולכים וגדלים בין הילדים שגדלים בפריפריה לבין ילדים שחיים במרכז הארץ וביישובים חזקים ואמידים. ומה אנחנו עושים כאן כדי להבטיח שהם יישארו פה, בארץ, ויחיו בכבוד וברווחה? התשובה ברורה: כנראה שאנחנו לא עושים מספיק. ברשותכם, אני רוצה להביא ציטטה קטנה מנאום הבכורה שלי, שבו הצהרתי על כוונתי להתמקד בנושא הזה, ואני מקיימת, הלכה למעשה. אני רואה בזה חובה, סוג של שבועה, ולכן אני לא אחדל גם בהמשך, עד כמה שירצה הציבור שאני אהיה כאן: "חברים, אני מכירה את הילדים האלה; צמחתי וגדלתי אתם. ילדים עם שמחות קטנות, עם חלומות, ילדים שאינם יודעים – לא הם ולא הוריהם – מה צופן להם העתיד. – – – בעת צמיחה כלכלית נוהגים לגלגל את האשם אל הוריהם, ובעת משבר התשובה ידועה מראש: 'אין מאיפה לתת'", או כמו שנהוג היום במטבע הלשון החדש: איפה הכסף? אני יודעת שנושא זכויות הילד איננו נמנה עם אלה שמגיעים לכותרות, אך עלינו לזכור ולהזכיר כי יש עוד פנים למראה – פרצופה האמיתי של החברה הישראלית; חברה שהיום בבית הזה, היום בוועדה לזכויות הילד, נחשף פרצופה המכוער. המכון לחקר החברה באוניברסיטת חיפה, בשיתוף עם משרד החינוך, חשף בפנינו היום, בישיבה מיוחדת של הוועדה לזכויות הילד לרגל ציון יום הילד הבין-לאומי, דוח חמור שמדיר שינה מעיני מרגע קבלתו. הדוח מציג תמונת מצב מטרידה ומדאיגה לגבי הפער העצום בין המצב לבין הדיווח על התעללות, הזנחה ואלימות כלפי ילדים ובני-נוער בישראל. המחקר נערך – מחקר ארצי, רחב היקף, ראשון מסוגו במדינת ישראל. הוא מביא לראשונה מידע עדכני על התופעה. המחקר בוצע בקרב מדגם ארצי מייצג של ילדים בגיל 12, 14 ו-16 במגזר היהודי והערבי. בין ממצאי הדוח החמורים ניתן לראות שכמעט 50%, או ליתר דיוק 48.5% מהילדים דיווחו שהם חוו סוג אחד או יותר של פגיעה. משמעות הדבר היא שאחד מכל שני ילדים נפגע מאלימות כלשהי. יש בכך כדי להצביע על כך שמספר הילדים שהיו קורבן לאלימות או להזנחה קשה לסוגיה מגיע לסדרי גודל עצומים ובלתי נתפסים. אני לא יכולה להפסיק לחשוב שהילדים הללו – חלקם בגילים של הילדים שלי. הם יכולים להיות הילדים והנכדים של כל אחד ואחת מאתנו. בשנת 2012 דווח לעובדים הסוציאליים לחוק הנוער על 48,992 ילדים עם חשד להתעללות ולהזנחה. אלו היוו 1.9% מכלל הילדים במדינת ישראל. לעומת זאת, 48.5% מכל הילדים דיווחו במחקר האחרון שהם סבלו ונפגעו מהתעללות ופגיעה. מדובר בנתון מטריד בכל קנה מידה. כאשר שאלו את הילדים: למי לא היית מוכן בשום פנים ואופן לספר שנפגעת פגיעה כלשהי? בראש הרשימה, לצערי הרב, ציינו הילדים את אנשי המקצוע; אנשים שזהו תפקידם. הנתון הזה לא יעלה על הדעת. תפקידנו לדאוג לילדינו. זעקתם של הילדים האלה חייבת להדהד באוזני כולנו. הישועה, חברים, לא תבוא להם לא מעמותות, עם כל הכבוד, ולא מפילנתרופים; הישועה צריכה לבוא מכאן. וביום חשוב זה, כשאנחנו מציינים את יום זכויות הילד, לא רק בשורות רעות יש לנו. אני שמחה להיות היום גם אשת בשורות: אתמול עברה בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק שלי שבכנסת הקודמת לא הצלחתי להביא אותה לכדי חקיקה, אבל הפעם הצלחנו, ואני כל כך שמחה בזה. כי הצעת החוק – ואותה בדיוק אני מביאה עכשיו כדי לבקש את תמיכתכם, חברי הכנסת, היא קיבלה את אישור ועדת השרים – היא להקמת נציבות לזכויות הילד במשרד המשפטים. זוהי נקודת אור למען דור העתיד. וזה המקום להודות, קודם כול, חברים, לסיעתי, סיעת ישראל ביתנו, שלאורך כל הדרך, מהיום הראשון שבאתי ואמרתי: אלה הנושאים שבהם אני רוצה לטפל, קיבלתי גיבוי מלא, פעם אחר פעם, בוועדת שרים. הם אלה שנעמדים כמו אריות ונלחמים על הנושאים הללו. בכל נושא שביקשתי לשים את זה בראש סדר-היום, קיבלתי גם את הגיבוי. אז נכון, הייתי צריכה לפעמים להיאבק, אבל בסופו של דבר ידעתי שיש לי את חברי הסיעה מאחורי ואת הכוח שלהם. וכמובן שבישיבת ועדת השרים האחרונה סיעת ישראל ביתנו עשתה את תפקידה, כרגיל. אני רוצה להגיד תודה רבה וענקית לשתי נשים – וכנראה שיש משהו בכוח הנשי – שישבו בוועדת שרים לענייני חקיקה, ומי שהיה שם אתמול יודע, וניהלו דיון ענייני ועקרוני בחשיבות הצעת החוק הזאת מול שרים שהתנגדו לה. אני מדברת על שרת התרבות והספורט חברת הכנסת לימור לבנת, וכמובן על שרת המשפטים הגברת ציפי לבני. הן הבינו את העומק של הדברים, הן לא נתנו לא לפוליטיקה ולא לחשבונות אישיים, ואפילו שהן לא חברות בסיעתי המצומצמת, הן ראו את הערך המוסף, בעיקר לקראת יום הילד הבין-לאומי, בעיקר, ובלי לדעת מה הם ממצאי הדוח – אני אפילו עוד לא העברתי להן אותו כי היה עליו אמברגו, כי לא יכולנו לפרסם את התמונה שעולה מתוך הדוח הנוראי הזה. והן הצליחו, אולי לא לשנות את ההתנגדות לתמיכה, אבל לפחות להסיר את ההתנגדות של מי שהתנגד, ועל כך אני מודה להן. אבל זה רק מראה שיש שותפים בדרך, צריך לזהות אותם ולגייס אותם למערכה הזו, ואני שמחה על השותפות האלו. אז היום, כשאני אבקש מכם להעביר את החוק בקריאה טרומית, אני רוצה להגיד לכם שאנחנו נהפוך להיות שותפים למהפכה. כיום החוסר העיקרי בפעולה השלטונית הנוגעת לילדים הוא בהיעדר פעולה כוללת ומתואמת. חסר תיאום בין זרועות השלטון, והאחריות לכך מוטלת על המדינה, חברים. הנציבות קמה ברוח אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, שישראל חתומה עליה, וברוח המלצותיה של ועדת רוטלוי – ולמי שלא יודע, זו ועדה בין-משרדית שהוקמה ביוזמת משרד הרווחה, ובראשה עמדה השופטת סביונה רוטלוי. אחת מההמלצות הגדולות ביותר, אולי המפורטות ביותר, הייתה הקמת הנציבות הזו. לצערנו הרב עבר כמעט עשור וזה לא יצא לפועל. אני שמחה להיות זו שלוקחת את הנושא הזה ודוחפת אותו קדימה ומצליחה להביא לכך שהיום הוא יעבור בקריאה טרומית, ביום החשוב הזה שמציין את יום הילד הבין-לאומי. הנציבות תפעל כיחידה עצמית במשרד המשפטים, והיא תהווה גוף-על שיעסוק בתיאום, בקרה, הסברה, גיבוש מדיניות ועוד. כל מבטו יהיה אל עבר ילדי ישראל. הנציבות תשנה את המצב מהיסוד ותעלה את נושא הילדים למרכז סדר-היום הציבורי. אני שמחה מאוד על ההישג הזה, ובמיוחד לאור הממצאים החמורים ששמענו הבוקר. כאשר אנחנו רוצים לבחון את עצמנו, אנחנו צריכים להסתכל על הילדים. מה קורה לילדים היום? האם הילדים הם כמו שאנחנו רוצים לראות אותם? זה בעצם הראי של החברה. הראי האמיתי של החברה איננו הטיפול רק במבוגרים, ובטח לא הטיפול בחזקים, אלא הוא הטיפול בילדים. באבות, פרק ד', משנה י"ט, התנא אלישע בן אבויה אומר: הלומד ילד למה הוא דומה? – הלומד, הכוונה למלמד – לדיו כתובה על נייר חדש; והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק. ראו איזה משל נפלא יש במשנה: כל ילד הוא נייר חדש, ותלוי באיזה דיו כותבים עליו, ותלוי מה כותבים עליו, ותלוי איך אנחנו שומרים על הנייר החדש הזה. אני נמצאת כאן היום בבית-המחוקקים למען אותם ילדים, עם שמחות קטנות, עם חלומות. הם העתיד שלנו. אני כאן היום מדברת בשמם ולמענם. אני לא אאפשר לממצאים המזעזעים שנחשפו כאן הבוקר – לעבור עליהם לסדר-היום. אני לא אאפשר לדוח החמור הזה לשכב על המדף ולהעלות אבק עד לדוח הבא. חובתנו לפעול יחד בבית הזה למען הצלת ילדינו ושמירה של דור העתיד שלנו. אסור לנו לשכוח למה נבחרנו ומה משימותינו כאן. אנחנו מחליטים באיזה עולם הילדים שלנו יגדלו. הבית הזה כולו יישפט על מעשיו, ולא על אמירותיו – אהבה וציון יום הילד לא מספיקים, חברים, צריך מעשים. וזה המעשה הראשון שיפתח את היום הזה ויפתח דרך חדשה. אני מבקשת את תמיכתכם בהצעת חוק נציבות זכויות הילד, ולהיות שותפים באמת לאיזושהי אבן דרך, אני חושבת, של שינוי מחשבתי מעמיק, של שיתוף פעולה בין כל הזרועות: אם זה רווחה, בריאות, חינוך, משפטים, ביטחון פנים וכל מה שכלול בזה. לכל אחד יש חלק קטן בפאזל הזה, אבל בשיתוף פעולה של כולם ביחד נוכל להביא לתמונה מושלמת, טובה יותר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <הצעת חוק נציבות זכויות הילד, התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/807/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כהוכחה לכך שהיא אמרה שיש קבוצה לא קטנה של חברי כנסת שהצטרפו למאבק הזה למען זכויות הילד, יש לנו לפחות שתי הצעות שהוצמדו להצעה שלה – האחת, הראשונה שבהן, הצעתו של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי כנסת. הצעת חוק נציבות זכויות הילד, התשע"ג–2013. בבקשה, אדוני יציג את ההצעה. עד שלוש דקות לרשותך. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בדבריה המרגשים, כללה תודות לשורה ארוכה של אנשים. שם אחד שחסר ברשימה הארוכה הוא כמובן שמה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שהיא לא רק יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד, אדוני, אלא גם לפני שהייתה יושבת-ראש וגם כשהיא איננה מכהנת בתפקיד רשמי הנושא של ילדים, זכויות ילדים, מעמדם של ילדים – ובמיוחד מעמדם של הילדים שאיכשהו החברה לא ספרה אותם, לא נתנה להם פתרונות ראויים, התגלגלו לשולי הדרך – אותם ילדים תמיד נמצאים במרכז עניינה, במרכז מעשיה, במרכז חשיבתה. ואני שמח, אני חושב בשם כל הכנסת, להודות לך; לנצל את ההזדמנות ולהודות לך על העבודה הרבה והמסורה וגם על התוצאות שאת מצליחה להשיג. אם אני כבר בענייני תודות, אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להגיד עוד תודה אחת, לחברת כנסת לשעבר שאיננה אתנו – חברת הכנסת תמר גוז'נסקי, שייסדה את הוועדה לזכויות הילד. מבחינתי, אני עומד היום כאן על הדוכן הזה כסוג של סגירת מעגל, כי אני יודע עד כמה הרעיון הזה של נציבות זכויות הילד היה חשוב לה ויקר לה, רעיון שבעצם בא מוועדת השופטת רוטלוי, שעשתה עבודה נהדרת והמליצה על הקמת הנציבות הזו. וכמו שאמרה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, הרעיון הזה היה קיים ונאבקו עליו, אבל עד עצם היום הזה לא הצלחנו לעשות את פריצת הדרך ולהעביר אותו. אני מקווה שפריצת הדרך הזו מסמנת דף חדש בהתייחסות לילדים בישראל. אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להזכיר עוד שם אחד, ובזה אני מסיים את שרשרת השמות, חברת הכנסת שנמצאת אתנו, עדי קול, שעבדה – ככל שאני יודע – כמסייעת לוועדה לזכויות הילד בראשית ימיה – – – <עדי קול (יש עתיד):> – – – <דב חנין (חד"ש):> עוד אפילו טרם ימי הוועדה. אז הנה, גם מבחינתך זו סגירת מעגל, אבל את בוודאי תאמרי את דברך בהמשך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> המיילדת של הוועדה לזכויות הילד. <דב חנין (חד"ש):> המיילדת של הוועדה לזכויות הילד. אז הנה, אנחנו כולנו סוגרים מעגל. אני רוצה, באמת ברוח דבריה החשובים של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שהציגה את התשתית הערכית, הרעיונית, החשובה של החוק הזה, לומר כמה מילים על החוק עצמו. הנציבות שתוקם על-ידי החוק מיועדת להיות גוף שיפעל במשרד המשפטים. תפקידי הגוף הזה יהיו להמליץ ולייעץ למשרדי הממשלה לגבי הגנה על זכויות ילדים וקידומן. הגוף הזה יצטרך להציע תיקוני חקיקה וחקיקה חדשה בתחומי הפעילות שלו. הנציבות תפעל להעמקת המודעות הציבורית בתחומי פעולתה של הנציבות, כלומר בענייני ילדים. הנציבות תגיש חוות דעת בנושאים כמו הצעות חוק, חתימה או אשרור של אמנות בין-לאומיות. הנציבות תאסוף ידע ונתונים בתחומי פעולתה ותפיץ אותם בקרב משרדי הממשלה. היא תגיש דין-וחשבון שנתי שיפרט את הפעילויות שלה וייתן תמונת מצב כללית, גם לממשלה וגם לכנסת. לצורך זה – – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> לוועדה לזכויות הילד. <דב חנין (חד"ש):> כמובן, לכנסת באמצעות הוועדה לזכויות הילד. לצורך הדבר הזה, לנציבות מוקנים כוחות, שהם כוחות מאוד חשובים, של יכולת לדרוש מגופים מבוקרים מסמכים, ידיעות, דינים-וחשבונות, כדי שהיא תוכל באמת למצות את תחומי פעולתה ולפעול בצורה אפקטיבית. בראש הנציבות יעמוד נציב לזכויות הילד. אני חושב שהחוק הזה בכללותו – אני לא נכנס לכל הפרטים הקטנים – הוא צעד עצום של התקדמות בהתייחסות לזכויות הילד בישראל. הוא צעד עצום קדימה מהבחינה הזו. החוק גם כולל מנגנונים של ועדה מייעצת, תקציב לנציבות וכדומה, כפי שהם מפורטים בחוק, אני לא אחזור עליהם כאן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <דב חנין (חד"ש):> אני רק רוצה לסיים ולומר, אדוני היושב-ראש, בהזדמנות זו, שזו גם הזדמנות להגיד תודה לאותם אנשים מסורים שבהיעדרה של נציבות היו סוג של נציבות לא פורמלית. הייתה לנו, ועדיין תהיה וגם תמשיך להיות ואולי אפילו תתגבר ותתחזק, המועצה הלאומית לזכויות הילד – – – <עדי קול (יש עתיד):> המועצה לשלום הילד. <דב חנין (חד"ש):> – – – לשלום הילד, בראשות ד"ר קדמן, שאני חושב שכולנו פה בהזדמנות הזו גם אומרים לו תודה על פעולתו המסורה והברוכה עד עכשיו, ומשוכנעים שבעזרת המנגנונים החדשים הפעולה הזו תוכל להתעצם, להתרחב ולהתגבר ולהפוך להיות לזרם המרכזי של החברה הישראלית. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. <הצעת חוק נציבות זכויות הילד, התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1723/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כפי שציינתי, הצעת חוק נוספת, שהוצמדה להצעתה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, היא הצעת חוק נציבות זכויות הילד, התשע"ד–2013, של חברת הכנסת עדי קול וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, גברתי, נא להציג את ההצעה שלך. עד שלוש דקות לרשותך. <עדי קול (יש עתיד):> תודה. שלום לכולם, אני מאוד מתרגשת, כי כפי שדב אמר, זו סגירת מעגל עבורי. מהיום הראשון שדרכתי כאן בכנסת, ב-1997, הצטרפתי לחברת הכנסת תמר גוז'נסקי, עם החזון שלה והחלום שלה, שתהיה ועדה בכנסת שתהיה הוועדה לזכויות ילדים. התחלנו בהקמת שדולה לקידום זכויות הילד בתור תהליך, ואני שמחה לראות שהיום היום הזה כל כך מובן מאליו וברור, ושיש לו מובילה כל כך משמעותית כמו חברת הכנסת אורלי לוי, שהיא לוחמת ללא חת ובאמת נציגה מדהימה לילדים. אני ממש שמחה להיות פה לצדך בגלגול הזה – שינוי מדהים מהכנסת ההיא, כי אז עוד היה צריך להזכיר שילדים קיימים. היום זה כבר מובן מאליו, ואנחנו כבר נאבקים על הזכויות, ועל נציבות. זו באמת באמת זכות גדולה. אני רוצה להודות לחברתי היקרה, חברת הכנסת קארין אלהרר, שהיא שותפה שלי להצעה הזאת ושותפה להמון מאבקים, ובחלקם אני הולכת מאחוריה ומנסה לעזור. התחלתי להתעסק בנושא של זכויות ילדים, זה התחום המקצועי שלי – הדוקטורט שלי הוא בתחום של זכויות ילדים. הכול התחיל מפגישה ראשונה שלי עם יצחק קדמן כשהייתי סטודנטית בשנה ראשונה בתואר ראשון באוניברסיטה העברית. דפקתי על הדלת במועצה לשלום הילד, שהייתה בקצה הרחוב שלי, שאלתי איך אני יכולה לעזור, והוא אמר לי: תסתכלי, יש פה ערמה של תיקים; תקראי אותם, את כולם, ותגידי לי אחר כך מה צריך לעשות. והתיקים היו כולם תיקים של תלונות של ילדים שחיו במשפחת אומנה ועברו התעללות על-ידי ההורים האומנים שלהם. הייתי בת 22, לא עשיתי דבר כזה לפני כן, וישבתי וקראתי 250 תיקים עם תלונות של ילדים ממשפחות אומנה. זה משהו שלא שוכחים, אף פעם. וככה נכנסתי, והתחלתי להיאבק ולהילחם. התחלנו עם נושא של אומנה – חברת הכנסת קארין אלהרר מקדמת חוק אומנה, ואין שמחה ממני על הדבר הזה. אבל התחלתי לנסות להבין למה לא ברור מאליו שלילדים יש זכויות, ומאז התעמקתי בזה המון. התחום האקדמי שלי התעסק באמת בשאלה מאיפה נובעת הזכות הזאת של ילדים: האם זה נובע מהם, מעצם היותם יצורים חיים, או כמו שבהרבה מקרים חושבים, כי הם בגיר פוטנציאלי, מי שהם יהיו פעם? הם יקבלו את הזכויות שלהם כשהם יהיו בני 18, ובינתיים יש להם זכויות בהשאלה; הם מקבלים אותן מהמדינה, מההורים, אבל by proxy, עם שליח. גם שאלות חדשות שמתעסקים בהן היום, של טובת הילד – מה היא אומרת? שוב, מה המשמעות שלה? מה הקשר שלה לצרכים של הילד? אלה שאלות שהעסיקו אותי המון וכתבתי עליהן. הגישה שלי תמיד הייתה להסתכל על ההורים עוד לפני הילדים ולנסות להבין מה הם רוצים. אני נורא נורא שמחה שיש פה ילדים. שלום לכם. אנחנו מציינים היום את יום הילד הבין-לאומי, ואנחנו שמחים שאתם אתנו, וזו כבר נאגלה שלישית, אז זה ממש משמח. אני חושבת שאחד הדברים החשובים שהאמנה הבין-לאומית עשתה – וכבר אמרתי את זה היום – הוא שהיא שמה את הסוגיה המשמעותית של השתתפות ילדים בקבלת החלטות שנוגעות אליהם. שאלת ההשתתפות, ובכלל שיתוף ציבורי, היא שאלה שמעסיקה היום את העולם בכלל: מה זה אומר? האם השתתפות זה רק להגיד להם: בואו תהיו חלק מהדיון, או שגם לתת להם ממש אפשרות להכריע – איזשהו מקום ואיזשהו מעמד. מהניסיון שלי, הרבה פעמים כששואלים את הילדים עצמם – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <עדי קול (יש עתיד):> – – מקבלים תשובות חכמות יותר. ואני מאוד הייתי שמחה אם בכל דבר שאנחנו מדברים פה עליו – דיברנו פעם על פרלמנט צעירים, פרלמנט של ילדים – לשמוע מה הם חושבים על ההצעות שלנו, כיוון שהם יהיו המבוגרים שיישאו באחריות בעתיד. ואני חושבת שזו הזדמנות. אשמח אם נמצא דרך לעשות את זה. המון דברים טובים. דבר אחרון קצת מטריד אותי. הלכתי ב-1997–1998 – לא הייתי בארץ כמה שנים, חזרתי, וב-1997 התמניתי לוועדה של סביונה רוטלוי, הוועדה לבחינת החקיקה הישראלית לאור האמנה הבין-לאומית. ישבנו המון שנים, כתבנו דוחות מאוד גדולים. עוד כשהייתי בחו"ל השלמתי חלק מהדוחות. חזרתי לכאן וגיליתי שכמעט כל ההמלצות לא התממשו. יש דוחות נורא נורא יפים, אמירות מדהימות על איך החקיקה הישראלית צריכה להיראות, והרבה מהדברים לא התקדמו. היום אנחנו עושים צעד מאוד מאוד משמעותי, באמת בזכות חברת הכנסת אורלי לוי. אנחנו הצטרפנו אליה, אבל היא עשתה את המאבק. אבל זה צעד אחד. יש עוד חקיקה מאוד משמעותית: חוק הורים וילדים, שמחכה כבר איזה זמן עם תזכיר חוק; חוק השמה חוץ-ביתית, שדורש השקעה כספית מאוד מאוד גדולה. יש הרבה חוקים שאנחנו מחכים להם, והמדינה כבר אמרה את דברה. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> זה עבר בכנסת הקודמת בקריאה טרומית, אבל משרד האוצר לא נתן להעביר בקריאה ראשונה. וכל כך רציתי. <עדי קול (יש עתיד):> אין כסף. זה עובר היום את אותו דבר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> נא לסיים. <עדי קול (יש עתיד):> אני מסיימת. אנחנו פה באווירה של שותפות, מחשבה קדימה, המון אופטימיות. אני מאוד מקווה שכולנו ביחד נמשיך להסתכל קדימה על הילדים ולנסות לשלב אותם בחקיקה. אני רק אסיים בציטוט קטן ומאוד מרגיז, האמת, שפעם מישהו אמר לי. סימון דה-בובואר, ואני מאוד מעריכה אותה, שאלה: מהו מבוגר? היא אמרה – סך הכול ילד נפוח משנים. אז תזכרו, אנחנו רק נפוחים משנים, אנחנו כולנו ילדים. בואו נחשוב ונישאר כאלה. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חברת הכנסת קול. אני מבקש מהשר כהן, שר הרווחה, להשיב על הצעות החוק. השר ישיב על שלוש ההצעות, אבל נצביע בנפרד עבור כל אחת ואחת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שלפנינו מבקשת להקים נציבות זכויות ילדים, גוף אשר יקדם את השמירה וההגנה על זכויות ילדים בישראל ויעסוק בתיאום בין משרדי הממשלה לגבי זכויות הילד. על-פי הצעת החוק, הנציבות תהא יחידה בתוך משרד המשפטים ותפעל, בין היתר, בתחומים הבאים: ייעוץ למשרדי הממשלה לגבי הגנה על זכויות ילדים וקידומן, ייזום תיקוני חקיקה בתחום פעילותה של הנציבות, הגשת חוות דעת בנושא הצעות חוק, חתימה או אשרור של אמנות בין-לאומיות ואיסוף מידע ונתונים והפצתם למשרדי הממשלה. כמו כן, הנציבות תגיש דין-וחשבון שנתי לשר המשפטים ולוועדה המיוחדת לזכויות הילד. אותו דין-וחשבון יפרט את פעולותיה ויספק מידע בעניין יישום האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד. כידוע, מדינת ישראל אשררה בשנת 1991 את האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד, ועם הצטרפותה של מדינת ישראל לאמנה היא בעצם התחייבה גם לפעול למען יישומה הלכה למעשה. השופטת סביונה רוטלוי עסקה במימוש מחויבותה זו של מדינת ישראל לפי האמנה. בדין-וחשבון של הוועדה, שהוגש בשנת 2003, נכללה המלצה בעניין אופן יישומה הכולל של האמנה ודרך ביצועה הארגוני-שלטוני, לרבות המלצה לעניין הקמת גוף אשר יעסוק במימוש זכויות ילדים – גוף כאמור אשר יוכל להבטיח כי יינתן משקל הולם לזכויותיהם של כלל הילדים והילדות במכלול השיקולים של האוכלוסייה הבוגרת ורשויות השלטון. הצעד הזה הוא צעד ראוי למימוש, והמדינה, ברגע שאישרה ב-1991 את הצטרפותה לאמנה, היא בעצם רמזה לכך שאנחנו תומכים. היום הממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה טרומית, ובלבד שהמציעה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, תמתין עם המשך קידום הליכי החקיקה להפצת הצעת חוק ממשלתית מטעם משרד המשפטים בעניין בתוך שישה חודשים. זה סוכם. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אם תהיה הצעת חוק ממשלתית עוד שישה חודשים, אז כן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> מאה אחוז. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני מבקש משני מציעי החוק הנוספים – האם הם מקבלים על עצמם גם כן את ההתניות הללו? עדי וחבר הכנסת חנין, בבקשה. <עדי קול (יש עתיד):> כן. <דב חנין (חד"ש):> כן. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אוקיי. תודה, אדוני השר. נעבור אם כן להצבעה. אנחנו מצביעים. ההצבעה הראשונה תהיה על הצעתה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. הצעת חוק נציבות זכויות הילד, התשע"ג, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – בבקשה, אפשר להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק נציבות זכויות הילד, התשע"ג–2013, לוועדה לזכויות הילד נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הצעתה של חברת הכנסת אבקסיס: בעד – 21, נגד – אפס. אני קובע שההצעה עברה, ותועבר לוועדה לזכויות הילד מן הסתם להכנה לקריאה ראשונה. נעבור להצבעה על הצעת חוק נציבות זכויות הילד, התשע"ג, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק נציבות זכויות הילד, התשע"ג–2013, לוועדה לזכויות הילד נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 20, נגד – 0. הצעתו של חבר הכנסת חנין, הצעת חוק נציבות זכויות הילד, עברה ותועבר לוועדה לזכויות הילד. תודה. חברת הכנסת קלדרון מבקשת לרשום שגם היא תמכה, ולכן מכאן נבע השינוי בין 21 קולות ל-20 שראינו קודם. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני חלמתי, אני לא הצבעתי. אני מצביע בעד, בבקשה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אתה קצת התמהמהת באותו רגע, כן. כן, התוצאה נותרת בעינה. גם אתה, סגן השר מיקי לוי – נרשם בפרוטוקול שגם סגן השר לוי תומך בהצעה. ונעבור להצעת החוק השלישית, של חברת הכנסת עדי קול. הצעת חוק נציבות זכויות הילד, של חברת הכנסת עדי קול – אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק נציבות זכויות הילד, התשע"ד–2013, לדיון מוקדם בוועדה לזכויות הילד נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> שוב 20, שוב שניים קצת התמהמהו. בעד – 20, נגד – אפס. גם הצעתה של חברת הכנסת קול עברה ותועבר לדיון בוועדה לזכויות הילד לקראת קריאה ראשונה. <הצעות לסדר-היום> <ציון יום הילד הבין-לאומי> <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנו נעבור עכשיו להצעות לסדר-היום מס' 1426, 1488, 1501 ו-1502. הצעה ראשונה – הצעתו של חבר הכנסת מרדכי יוגב. חבר הכנסת יוגב, בבקשה. חמש דקות לרשותך. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> כבוד היושב-ראש, כבוד שר הרווחה, חברי כנסת, חברי, האורחים שעוד נותרו, ואני אומר גם יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שהיום הזה הוא גם ביוזמתה. אורלי, היום הזה גם ביוזמתה, ואנחנו מצטרפים אליה, אם חברי הוועדה, אם חברי כנסת נוספים שהוזכרו ונמצאים פה כי אכפת להם. אני רוצה באמת לגעת בנושא של ילדים מחד ואלימות מאידך, כפי שהיום הזה בא לציין, ולהצטרף לדבריה של אורלי ולדברי קודמי. ילדים זה שמחה, כמאמר השיר, ילדים זה חיים, ילדים זה העתיד של עם ישראל והאנושות כולה. על כן, כל עם, בוודאי עם ישראל, מעודד ילודה, ונכון – אני אומר לכבוד השר – שנחזיר את קצבאות הילדים, לפחות באופן דיפרנציאלי ופרוגרסיבי, למשפחות ולהורים שמבקשים להביא ילדים לעולם ולגדלם ברווחה אבל מצבם הכלכלי מקשה זאת עליהם. הבאת ילדים זו המצווה הראשונה. נצטווינו עליה, גם הזכירו קודמי: "פרו ורבו ומלאו את הארץ". וילדים באים לעולם באופן טבעי על-ידי משפחה, אבא ואימא, קן חם ואוהב לילדים שיבואו, ומטבע גידולם הנם חסרי אונים עם לידתם וזקוקים לשמירה, גידול וטיפול על-ידי הוריהם ומבוגרים בכלל. לצערנו, אנו כאן ביום שמציין גם את שמחת הילדים יחד עם הקשר פחות נעים של מציאות קשה של אלימות. שלושה סוגי אלימות אנחנו מכירים כלפי ילדים: האלימות הראשונה היא אלימות במשפחה, ולצערנו כ-30% מהעבירות – המדווחות, כפי שראיתי בדוחות – נגד קטינים הן בתוך המשפחה. בפגיעות מיניות, מהמדווחות, למעלה מ-50% הן על-ידי קרוב משפחה. במובן זה טבע פעם השופט אהרן מלמד, שופט נוער, את הביטוי ואת שם ספרו: "המשפחה – ערש או הרס ילדיה". סטטיסטיקת האלימות המדווחת הגיעה בשנים האחרונות לארבעה עד חמישה ילדים שנרצחו במשפחה, מעל 2,000 ילדים שהגיעו לחדרי מיון בגלל פגיעות במשפחה ועוד אחוזים ניכרים בפגיעה הזאת. ביקשתי היום להוסיף על מחקרים שכבר נעשו במרכז למחקר ומידע של הכנסת, בקשה להבנה יותר עמוקה של הסיבות להתעללות ולפגיעה בילדים במשפחה ובאילו נסיבות וסיבות מתאפיינת מגמת עלייה זו. העבר דיבר על כמה דברים שאני אינני יודע להצביע עליהם באופן מדויק ומדעי היום. חלקם קשור במורשת שעברה, התנהגות שהם חוו אצל הוריהם וכך הם גיבשו גם אצלם ולקחו לעצמם להתנהג כך לבניהם ולבנותיהם; חלק, העידן המודרני, שיצר קרייריזם אצל שני בני-הזוג ומותיר את הילדים ללא השגחה וללא הוריהם בזמן מספיק, בסבלנות ובתנאי טיפול ותשומת לב, ומשאיר אותם גם לכיוונים אחרים; ואחרים ציינו תאי משפחה שלמים או שלמים פחות, שמקשים על גידול טבעי ויוצרים גם השפעות פחות טובות. האלימות השנייה היא האלימות בין בני-נוער, מילולית, פיזית ומינית, שכל דאלים גבר. לעתים היא קשורה גם בשתייה, בשכרות, בסמים. אני חושב שבאלימות הזאת אנחנו נדרשים כל הזמן להוסיף כלים. חווינו השבוע סיור, בזכות יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה חבר הכנסת יואל רזבוזוב, בתל-אביב, ונדמה לי שגם שם – עוד אמצעים, עוד יכולות, אם לשירות המבחן לנוער, אם למוסדות השיקום, גם למבוגרים, אם להכנה לצה"ל, כל מה שלאל ידנו לעשות כדי שנוציא את הילדים האלה, את בני-הנוער האלו, ממעגל האלימות ונפחית את הנפגעים ונטפל גם בהם. האלימות השלישית היא האלימות מצד מבוגרים, גם כלפי ילדים וגם כלפי קשישים חסרי ישע. נדמה לי שבאלימות הזאת כלפי חסרי ישע בכלל צריך להחמיר את הדין, להחמיר אותו מאוד ולהרתיע. וכמבוגרים תורנים של הדור הזה, וכחברי הכנסת, עלינו לדאוג לדור העתיד, לדאוג לריבוי ילדים, תוך דאגה לשלומם. זו אחריותנו וחובתנו. הנסיבות והסיבות הידועות נדמה לי שמחייבות, וישב פה קודם חבר הכנסת פייגלין, שאני לא רואה אותו כעת, שייצר גם שדולה לחיזוק המשפחה – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הוא נמצא לשמאלך. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אה, סליחה. ראיתי אותך קודם שם. – – לחיזוק התא המשפחתי, ואני רוצה לשבח אותך. אומנם לא הייתי שותף לכך, מחוסר זמן ועבודה במקביל, אבל נדמה לי שגם את המערכת הזאת צריך לחזק, כי תא משפחתי בונה טוב יותר, בפחות אלימות, ומחזק בכל זה את כל אותם הערכים. אני רוצה לסיים בנימה אופטימית מהשיר של הברירה הטבעית "ילדים זה שמחה". לא אקריא את כולו אלא רק שורות בודדות מתוכו: תביאו שניים, תביאו ארבעה, תביאו שישה, תביאו שמונה. ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה. וזה לא בדיחה, הארץ צריכה הרבה צעירים נחמדים. ובשביל זה חובתנו – ואני שמח על היותי שותף לוועדה לזכויות הילד – להשפיע ככל יכולתנו על בניית עולם של ילדים ללא אלימות, לחינוכם ולשלומם ולדאגה לרווחתם, עולם של ילדים שמחים. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת יוגב. ואם יורשה לי לציין באותו הקשר שהזכות הבסיסית ביותר של ילד היא לגדול במשפחה בריאה, עוד לפני זכותו להצביע. ונעבור להצעה הבאה לסדר-היום, הצעתה של חברת הכנסת חנין זועבי. בבקשה. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני חושבת שכל דיון על הנוער, כל דיון על הילדים, הוא דיון באפשרותה של כל חברה להתקדם, אפשרותה – וגם גורלה – של החברה, ואופציות ההתקדמות והשינוי שלה. לכן, הדיון הזה לא חשוב רק לילדים ולנוער אלא גם לחברה כולה. אני עוקבת ועקבתי אחרי הדיונים של הוועדה לזכויות הילד ואחרי דיוני המליאה בעניין זה, וכל הדיונים, כמעט כל הדיונים, התמקדו בענייני אלימות נגד הילדים, או הגנה על ילדים מפני אלימות – פיזית בעיקרה, אלימות בתוך מסגרת המשפחה או הסביבה הקרובה. זה דיון מאוד מבורך, מאוד חשוב וקריטי לזכויות הילד, אבל אני גם חושבת שיש בתפיסה הזאת מעין ראייה צרה, גם של הנושא וגם של הקונטקסט הפוליטי החברתי שאנחנו חיים בו וגם לעצם ההגדרה של ילד. כאשר מדברים על זכויות הילדים צריכים לדבר לא רק בריאות ועל אלימות ועל ההתנכלויות ועל השפלה וניצול ועל תנאי מחיה; צריכים גם לדבר על פוטנציאל, על מימוש עצמי, על שוני, על מנהיגות, על עצמאות, על זהות, על חינוך. אלה גם מושגי האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד, ואני חושבת שאלה מושגי השיח הנכון כאשר אנו מסתכלים על הילד לא בתור אובייקט מוחלש אלא בתור סובייקט עצמאי, שיש לו המקום שלו בעולם. יש לו מה להגיד, יש לו מה להשפיע. ואנחנו צריכים – המון מה להשפיע במציאות שלנו. עצם הגדרת האלימות בתור מכות והתנכלויות היא גם הדרה של מרחב גדול של אלימות לא פיזית אבל לא פחות מסוכנת ולא פחות הרסנית. אנחנו צריכים להרחיב את הראייה, לדבר על ילדים בתור סובייקטים שמגיעים להם זכויות פוזיטיביות, הגשמה עצמית, מימוש של הכישורים שלהם, מימוש הזהות שלהם, מימוש היכולת שלהם לגדול כאנשים עצמאיים, חופשיים מתכתיבי סטיגמות, חופשיים מדעות קדומות, חופשיים מפחדיה הלא-נורמליים של החברה שלהם. ובכל חברה יש פחדים לא נורמליים. בכל חברה יש פחדים, נגד השינוי, נגד ההתקדמות. הם הגורל של החברה שלנו, ואנחנו צריכים להגן על החופש שלהם, על חופש הדעה, על חופש הפעילות. אני חושבת שהילדים הם הפוטנציאל של התפתחותה של החברה האנושית. אנחנו צריכים אולי לבטוח בהם שהם אולי יגאלו אותנו מכל מיני עיוותים מוסריים שנמצאים בחברה. לכן חשוב לדבר על אווירה של חופש, על חינוך חופשי ועל דגש – לתת להם או להדגיש את הערך של חופש כערך עליון, וחופש הדעה וחופש הבחירה. זו גם אלימות, בעיני, לראות בילדים עדר שצריך לציית או לתכתיבי ההורים או לתכתיבים של כל מיני קונסנזוס – קונסנזוס חברתי, קונסנזוס פוליטי, קונסנזוס דתי, כל מיני ציפיות, ולהדיר אותם או להעניש אותם אם הם לא נכללים בתוך הציפיות האלה, כל עוד הם לא שומרים על טוהר של טיפוס מסוים: מה זה אזרח נאמן, מה זה ילד טוב, מה זה ערבי טוב, מה זה יהודי טוב. אני חושבת שזה השיח שאנחנו צריכים בכנסת. אני חושבת שזה השיח שאנחנו גם צריכים באווירה הפוליטית שאנחנו חיים בה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חברת הכנסת זועבי, סתם שאלה מעניינת: איך את מגדירה חינוך ראוי? <חנין זועבי (בל"ד):> חינוך שמושתת על ערכים, שבשבילי הם ערכי יסוד, של שוויון, של צדק ושל חופש ושל הכרה באחר; של שוויון בין האזרחים בתוך החברה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> לא שאלתי אותך – את הערכים שלך את מסבירה יפה, אבל מהו בכלל חינוך נכון? <חנין זועבי (בל"ד):> אלה הערכים שלי. אם אתה מפסיק את השעה – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> לא, אתן לך. אני סתם מתעניין. <חנין זועבי (בל"ד):> זה חינוך, זה ערכים. <עדי קול (יש עתיד):> המילה חינוך באה מהמילה הנחיה במקור. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> לא, כי אולי כל חינוך הוא אלימות, לפי ההגדרות שאני שומע כאן. <עדי קול (יש עתיד):> המילה חינוך קשורה במילה הנחיה – – – צריך לתת חזון, איזשהו קו אופק, לאן ללכת, לאן אתה מנחה את הבן-אדם. זה חינוך, בעיני. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – חברת הכנסת עדי קול. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הבנתי. בבקשה. <רות קלדרון (יש עתיד):> תחזיר לה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אתן לה, לא לדאוג. לא אגנוב שום דבר מחברת הכנסת זועבי. בבקשה. <חנין זועבי (בל"ד):> אפילו כאשר מדברים על אלימות פיזית, אפילו כשאנחנו מדברים מתוך הריבוע הזה, יש התעלמות מהאחר, והאחר הוא בקונטקסט שלנו הפלסטיני. למשל, הצורך בחיי משפחה. דיברת אתה, אדוני היושב-ראש, על משפחה תקינה. הזכות למשפחה תקינה היא זכות בסיסית. הפרדת הילדים ממשפחותיהם היא פשע. בישראל מבצעים את הפשע הזה בשם החוק, חוק איחוד משפחות. לפי החוק הזה יש 70,000 ילדים בלי הכרה ובלי זכויות. יש ילדים שאסור להם להגדיר את זהותם ההיסטורית, את זהותם הלאומית, ולומר שהם פלסטינים. כי יש גם ילדים אחרים שמחונכים שאלה הפלסטינים הם חסרי זהות, הם חסרי מוצא לאומי, הם חסרי תרבות, הם חסרי מולדת, הם חסרי קשר עם המולדת שלהם. בישראל מוחזקים 179 קטינים פלסטינים כעצירים וכאסירים ביטחוניים על-ידי שירות בתי-הסוהר. במתקני הכליאה של השב"ס כלואים 22 קטינים פלסטינים. מדברים על זה בוועדה לזכויות הילד? מדברים, חברת הכנסת אורלי? לא מדברים על זה. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> מה? <חנין זועבי (בל"ד):> בישראל 66% מהילדים הערבים מתחת לקו העוני – עלייה של 9% רק בעשור האחרון. 66% מהילדים הערבים הם מתחת לקו העוני, עם עלייה של 9% רק מ-2002. ישראל עומדת היום לגרש 20,000 ילדים תחת הכותרת של החוק להסדרת יישובי הנגב. מדברים על זה כאשר מדברים על זכויות הילדים? נזכרים בזה כאשר מדברים על זכויות הילדים? או שאלה אינם ילדים, או שאלה אינן זכויות? זה ההבדל. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> או שזה לא נכון. <חנין זועבי (בל"ד):> שמגרשים, זה נכון. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> טוב, תודה רבה, חברת הכנסת זועבי. <חנין זועבי (בל"ד):> את זה לא המצאתי. הלוואי שהייתה לי שליטה – אז זה היה לא נכון, אבל אין לי שליטה, וזה נכון. על זה, ואני מסיימת, משפט אחרון – – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> רגע, מה אמרת? <חנין זועבי (בל"ד):> על זה, כאשר מדברים על זכויות, לא להגדיר זכויות לפי הממדים הלאומיים שלנו, אלא לפי ממד אנושי, רחב, שבו יכולים לכנס את כל האנשים ואת כל הילדים. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> למה את חושבת שמישהו עושה הפרדה? – – – כשאנחנו אומרים זכויות – זכויות הילד, ולא זכויות הילד היהודי. <חנין זועבי (בל"ד):> עכשיו משפט אחרון, ברשותך. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> המשפט הקודם כבר היה משפט אחרון. <חנין זועבי (בל"ד):> אני מגינה על זכויות הילדים, לשנות את המציאות שלנו, שיהיה להם אומץ, שתהיה להם הכנות שאין לנו, שיהיה להם האומץ שאין לנו, להאמין בערכי אנוש, ולא להפלות, ולפעול למען מציאות טובה יותר. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה, חברת הכנסת זועבי. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. חמש דקות. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, חברת הכנסת אורלי, למה הוויכוח וחילופי הדברים? <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אין ויכוח. שאלתי איפה בדברים שלי – מה ממה שאמרתי התפרש כאילו אנחנו מדברים על זכויות למגזר מסוים תוך כדי הדרה של מגזר אחר? חלילה וחס. ילד הוא ילד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אנחנו מדברים על ילד שהוא ילד של כולם. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> ודאי, שלא יהיה ספק בכלל. ושלא יעלה מישהו בדעתו שאני נותנת יד לקיפוח או להדרה של מגזר מסוים. אוי ואבוי. <חנין זועבי (בל"ד):> אני דיברתי על המציאות, לא על חברת כנסת מסוימת. אני שאלתי שאלה, מתי נושאים כאלה הועלו בוועדה? <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אז אני יכולה לומר לך – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – חברת הכנסת אורלי, את לא כל העולם. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> לא – – – חנין, בוועדה שלי מדברים על הכול. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חברת הכנסת לוי, אני מבקש, בואו ניתן לחבר הכנסת פריג' לומר את דברו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני התכוונתי לדבר מאספקט אחר ומזווית אחרת. בכלכלה למדתי מושג, עלות מול תועלת. המושג הזה מתיישר בכל תחומי החיים, גם למי שיש לו חנות, גם למי שיש לו מפעל, וכולל אבא שיש לו משפחה ויש לו ילדים. לפי דעתי, חברים, ההשקעה הכי משתלמת זה בילד. זו השקעה בטוחה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אין ספק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אם ניקח מודלים של אנשים, אני רוצה – לשם השיח, ניקח שני מודלים. מודל ראשון, של אבא, עובד יום ולילה. יש לו שלושה, ארבעה ילדים, כל יום חוזר בערב, מביא בוחטות של כסף, דילים, עסקים, הכול רק טוב ויפה. חוזר, לא יודע מה הילדים שלו עושים. אין לו זמן לדבר אתם. בינתיים ילד הלך לכיוון אלימות, הלכו לכיוונים לא רצויים בחברה. ומודל שני, של אבא שנותן חלק מזמנו לעבודה ולהשגת כסף, ואת החלק השני משקיע בילדים. המודל הראשון, מה הוא יעשה עם הכסף? הביא מיליונים, אבל אין לו למי להעביר את המיליונים. ילד בבית-סוהר, ילד עבריין, כל מיני. והאבא שהשקיע בילדים קיבל ילדים, קיבל מוצר שהוא המשך לחיים. אני שואל את עצמי, לאבא הזה, שמחצית מזמנו נתן לעבודה והמחצית השנייה לילדים; היה לו נחת, היה לו מקום עבודה קבוע, מצבו הבריאותי של האבא היה טוב, האבא היה – יש לו מקצוע ביד. בגדול, יש לו תנאים כדי לייצר ולהבין את החשיבות של החינוך, כי הכול מסביב לחינוך. עכשיו נשאל את עצמנו את השאלה הבאה: במגזרים שלנו, במגזרים המוחלשים בחברה – שזה כולל את החברה שאני בא ממנה, המגזר הערבי – איך אנחנו יכולים להבטיח תנאים סביבתיים לאבא הזה, שיחזור הביתה עם המשכורת ועם הזמן לתת לילד? מכאן אני מגיע למסקנה שהכול – עניין אחד גורר את השני: העוני, האלימות, מצב המשפחה, מצב החברה, הפערים הכלכליים, כל זה מתנקז בסופו של דבר לקבלת ילד בהתאם. זה סטטיסטי. אנחנו לא יכולים לקחת ילד ולהתחיל לחלום ולפנטז: אני רוצה שהילד הזה יהיה לי רופא, עורך-דין, מהנדס, יהיה אובמה כזה. אני לא יכול. למה אני לא יכול? כי כדי לייצר את המצב הזה אני צריך לחזור אחורה, איך אני מייצר, מביא לעולם, עוזר לחברה, לטפח ילד בדמות כזאת. וכאן אנחנו מתעלמים מהבעיה. המשבר החברתי הכלכלי שאנחנו חיים בו, להעשיר ולתת יותר עושר לעשיר, ולעני לתת עוד סטירה ועוד סטירה – נמשיך לקבל ילדים עניים, נמשיך לקבל עשירונים עם פערים גדולים, והגיע הזמן לנגוע בנקודה האמיתית. כולנו חולמים על ילד מצליח, ילד שיגיע רחוק, אבל לא לשכוח שהכול זה שרשרת – אחד קשור בשני. בסופו של דבר, הכול מתחיל מחינוך. וחינוך – חלומו של כל הורה ושל כל אב וחלומה של כל חברה. שיהיה בהצלחה לנו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה, חבר הכנסת פריג'. שפתיים יישקו. אחרון המציעים, חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כחמישית מהילדים בישראל זקוקים לסיוע. השיעור הזה – 17%–19% מהילדים רשומים במחלקות רווחה ברשויות המקומיות כנזקקים לסיוע של מחלקות הרווחה. ביישובים הערביים כ-60% מהילדים נמצאים מתחת לקו העוני. מתוך המקרים של תאונות בחצר, רוב התאונות שבהן נפגעים ילדים, תאונות בחצר, הן ביישובים הערביים. ויש הסברים שונים לתופעה הנוראה הזאת שמקפחת חיי ילדים: היעדר תשתיות; היעדר מדרכות שעליהן בעלי המכוניות יכולים להחנות את הרכב בחוץ, ולכן מחנים את הרכב בחצר, בתוך הבית וכדומה; חוסר ערנות אחרי עבודה מייגעת וארוכה מחוץ לבית במקום מרוחק וכדומה. נקודה נוספת, שבדרך כלל כשמדברים על ילדים ומציינים את יום הילד הבין-לאומי לא מתייחסים אליה, היא מחלות ילדים באופן כללי. ולכן, צריך לשים את הדגש על כל ההיבטים של רווחת החיים ואיכות החיים של ילד באשר הוא ילד, הן רווחה פיזית והן רווחה נפשית. יש סימני מצוקה לילד במצוקה, והסימנים יכולים להיות או גופניים או רגשיים. לא תמיד קל לזהות ילד במצוקה. צריך אבחון, צריך אנשי מקצוע, והזיהוי המוקדם בהחלט יכול לעזור. כמובן שהשלב הטוב ביותר, המתאים ביותר, היעיל ביותר, לחנך אדם הוא בילדות. ככל שהחינוך בא בשלבים מוקדמים יותר, זה מקבע את הערכים, האלמנטים, המיומנויות שהילד מקבל. מהו חינוך? היושב-ראש שאל: מהו חינוך? חינוך הוא תהליך של למידה שבו האדם רוכש ערכים, ידע, מיומנות או עמדות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> וסקרנות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ו-? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> סקרנות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> החינוך מעורר סקרנות, אבל הוא מקנה ידע, מיומנות ועמדות. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> וגבולות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ו-? <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> גבולות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גבולות, אה. כל מה שאמרתם, גם סקרנות וגם גבולות, אלה תוצרי לוואי של החינוך והלמידה. אוטומטית, כאשר אתה מקנה לילד חינוך שבו הוא לומד להציג עמדה, עמדות, לקבל ולרכוש מיומנות, הוא יודע מה הגבולות, כך שזה הצעד השני או השלישי בדרך של הלמידה ושל החינוך. אמרתי שילדים ערבים, אדוני השר, נמצאים – 60% מתחת לקו העוני. שיעור העוני ביישובים הערביים הוא הגדול ביותר. תמיד ברשימת 20 היישובים העניים ביותר, שבהם שיעור האבטלה ודורשי העבודה הוא הגבוה ביותר, בדרך כלל 19 הם ערביים; לעתים משתרבב לו איזה יישוב יהודי מהדרום, מהפריפריה בדרך כלל. זה אומר משהו. זה אומר משהו על המדיניות, שיש בה הדרה של החברה הערבית, של היישובים הערביים, שאין תקציבים. ולכן התוצר של העוני הוא ילד במצוקה, משפחה במצוקה, סטודנט במצוקה, תלמיד במצוקה, אישה במצוקה, אישה שלא יכולה לצאת לעבודה. מי כמוך, אדוני השר, כשר הרווחה, מכיר את הנתונים האלה. אתה ער למצוקה הזאת. פנינו אליך, אתה נכנסת בעובי הקורה, ואני מקווה שנוכל לתת את הכלים ולהעניק את הכלים, בעיקר אם הממשלה תיאות לכך, כדי להוריד את שיעור הילדים במצוקה, ואם קיימים ילדים במצוקה והם רבים – למצוא את הבית החם, את המסגרת הטיפולית הנאותה כדי לעצור את הסחף ולבטל את המצוקה. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת טיבי. ישיב על ההצעות לסדר-היום שר הרווחה, בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת וחברות הכנסת הנכבדים והנכבדות, בתחילת שנת 2012 מנתה אוכלוסיית הילדים עד גיל 18 בישראל 2 מיליון ו-577,036 ילדים. יותר משליש מאזרחי המדינה הם ילדים, וזה נתון מעודד וחשוב. איך כולנו אומרים? כן ירבו, בלי עין הרע. וחשוב לציין – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> לא כולם אומרים את זה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> כולם אומרים את זה. כולם אומרים את זה. הנתון הזה משמח, וראוי להציג אותו דווקא היום, כשאנחנו מדברים על ילדים. אבל חשוב לחזור למציאות, ואני, ברשותכם, רוצה להציג את הנתונים הכואבים שנמצאים על שולחננו, כמדינה – נתונים שאסור לנו להשלים עמם. שימו לב, חברים: כמעט מחצית מהעניים בישראל הם ילדים. 860,900 ילדים הם עניים. כל ילד שלישי במדינת ישראל הוא ילד עני. בתוך המציאות שבה אנחנו חיים, בתוך האתגרים והמשימות, אני מוכרח לומר, כמו שאמרת, חבר הכנסת טיבי, שזו הבעיה הקשה ביותר של מדינת ישראל היום. אני אומר כאן כשר הרווחה ללא כחל ושרק: לא האיום האיראני הוא זה שמאיים עלינו. אני חושב שהאיום הגדול עלינו הוא זה, והנתונים האלה הם נורה אדומה שצריכה להיות דלוקה בכל שולחן בכל משרד ממשלה. 449,640 ילדים מוגדרים כילדים בסיכון. זה יותר מ-18%. זה 18.5% מהילדים החיים במדינת ישראל. הם נמצאים במצבי חיים המהווים סיכון נפשי ופיזי. ואני רוצה לעשות הפרדה ברורה ולנסות לצמצם את הנתונים האלה של 48%, והמחקר הוא טוב ומקיף ומצוין, אבל מהנתונים שלנו יש – והנתון הזה הוא הרבה יותר מהדהד – 18% הם ילדים שנמצאים בסיכון פיזי ונפשי. ילד עני, חברים, חש בשלב כזה או אחר כילד שקוף בחברה, וזה מטבע לשון שאני שומע הרבה מאוד כאן, בכנסת ישראל. אני חייב להגיד שפעם גם הייתי ילד שקוף כזה. הסכנה היא שילד שגדל במצב כזה בחברה, במצב כל כך קשה, הופך מהר מאוד להיות לדור שני – ואני חייב להגיד לכם שאני נתקל כבר בדור השלישי של משפחות מצוקה. חבר הכנסת מצנע, אני חושב שאתה יודע על מה אני מדבר. אתה היית שם, נגעת בדור השלישי של המצוקה, כי מדינת ישראל לא השכילה לעשות את מה שצריך. בלי סיכוי של ממש לגדול ולהתפתח באופן חיובי בחברה שלנו הם – הילדים האלה, ששמנו עליהם תווית של ילדים שחיים במדינה במציאות של פטאליזם, של אין מה לעשות, אני ילד שקוף, אף אחד לא מתייחס אלי – הם חווים אלימות, התעללות, הזנחה. ילדים כאלה גדלים במציאות נפשית קשה ובמצוקה שמלווה אותם לאורך כל חייהם. ולילדים האלה יש סיכוי נמוך מאוד להפוך ולהיות מבוגרים נורמטיביים שיכולים לממש את הפוטנציאל הגלום בהם. נתונים אלו הם קשים ומדאיגים ואין להשלים עמם. ממשלת ישראל רואה עצמה אחראית לשלומם ורווחתם הפיזית והנפשית של כל הילדים בישראל. אני חוזר ואומר, שאלו אותי: מה החזון של משרד הרווחה, איך אתה יכול לכמת אותו? ואמרתי – ושמעתי בנימת הדברים של חברת הכנסת לוי את הדברים האלה: הרבה מאוד שנים משרד הרווחה והרבה מאוד משרדים בממשלת ישראל היו, אם אני ממשיל את העשייה החברתית, החינוכית והבריאותית לרכבת, המשרדים היו אחד הקרונות. הם לא היו הקטר. נתנו לפילנתרופיה ונתנו לשתדלנות להוביל. ראיתי במשרד הרווחה איך הפרטנו את עצמנו לדעת. וכך אנחנו עושים במשרדים אחרים, גם במשרד הבריאות. ואני אומר שבראש ובראשונה אנחנו צריכים לאמץ את ההוויה החדשה שאנחנו צריכים לקחת אחריות, שמדינת ישראל צריכה להבין שהיא הקטר. משרד הרווחה הוא הקטר, לא הפילנתרופים. אין שר ופילנתרופ שהוא שר-על. ואין שר חינוך ופילנתרופ שהוא שר-על. המדינה היא זו שצריכה לקחת אחריות. ולכן אנחנו – ואני אומר את זה לחברי השרים, ואני מוצא אוזן קשובה אצל ראש הממשלה וגם אצל שר האוצר – שחייבים לשנות את המציאות הזאת. על מנת לטפל במציאות הקשה נדרש שילוב מערכות דרמטי מקצהו האחד של שולחן הממשלה ועד לקצה השני, לרבות ראש הממשלה. רק איגום משאבים ותחומי טיפול יביא לשינוי פני המציאות ולשגשוג כל ילדי ישראל, כפי שראוי לחברה שאנחנו כל כך שואפים להיות. הסברה, הגברת מודעות והצפת הבעיה כפי שראינו היום, אורלי, במחקר שהתפרסם. זה לא הנתונים אם זה 48% או 45% או 40%; בעיני זה לא הנתון החשוב. זה אולי מעורר פלצות, אבל עצם העובדה ששמים את זה על שולחן הכנסת ועצם העובדה שזה בא לדיון ועצם העובדה שמחר לא נשכח מזה ומחרתיים זה יופיע ובעוד שבוע זה יופיע, זה הפלוס הגדול של מחקרים מהסוג הזה, שהם משנים מציאות; לא בכניסה לאחוז כזה או אחר, אלא כי זה נמצא על סדר-היום הציבורי שלנו. אני רוצה להדגיש שמשרד הרווחה בראשותי ממוקד ומכוון מטרה לטיפול בילדים, עוני של ילדים, ילדים בסיכון, הזנחה והתעללות. אני רוצה לציין כמה תוכניות שהתחילו בהן קודמי בתפקיד – וחשוב לציין אותן – ואני ממשיך אותן ביתר שאת, וחלק מהתוכניות אני אף מחדש. התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, שנגעה ב-223,000 ילדים ובני-נוער בסיכון בכל היישובים – חבר הכנסת טיבי, נכון שזה בולט מאוד במגזר הערבי, אתה צודק, אבל זה לא פוסח עלינו. אין כמעט יישוב שאין בו היום ילדים בסיכון. אין כמעט מעמד חברתי כזה או אחר שאין בו ילדים בסיכון. אני בא מעוטף-עזה, ממועצה אזורית שיש בה קיבוצים מבוססים, וסיפרו לי האנשים שם שיש שם 165 ילדים ויותר שהם ילדים בסיכון; במקומות שבהם אתה לא מצפה שיהיו ילדים בסיכון. זה פוגע בכולם, זה חוצה את כל החברה הישראלית. השירות לילדים ונוער פועל ונוגע בילדים שנמצאים במצבי סיכון; אני לא רוצה לפרט אותם כאן, אבל במצבי סיכון שלצערי בחלק מהפעמים אנחנו נוהגים במדיניות של הסתר פנים. ומה זאת אומרת מדיניות של הסתר פנים? ואני אומר את זה כמנהל בית-ספר – החשש הגדול לדבר על הדברים האלה, שמא נאבד את הרייטינג – אורלי, את מכירה את זה – הופך אותנו לאנשים שמטאטאים בעיות מתחת לשטיח. מי רוצה לספר שיש לו סמים בבית-הספר? מי רוצה לספר שיש לו התעללות בבית-הספר? לא רוצים לספר. השירות לרווחת הפרט והמשפחה מטפל במקרים הקשורים לקשיים בתפקוד היחידה המשפחתית. אגב, השנה אנחנו מקדישים 150 מיליון שקל רק לשירות לרווחת הפרט והמשפחה, כי מסתבר שככל שאנחנו נעצים את המשפחות, ד"ר טיבי, שם אנחנו מאתרים את הבעיות; וככל שאנחנו פועלים לחידוד של משפחה ושל פתרונות הוליסטיים של רווחה, בריאות וכו' וכו', אנחנו מצליחים שם לטפל בילדים ובנוער בסיכון. טיפול בביטחון התזונתי: התחלנו עכשיו, בעלות של 270 מיליון שקלים. ואני רוצה לציין שבביקור ב-OECD שאלתי אם נכון הדבר לקצץ בקצבאות – כי נדמה לי, חבר הכנסת יוגב דיבר על קיצוץ. ואמרו לי: אכן, צריך לקצץ בקצבאות. מדינה מתוקנת לאט-לאט מורידה את התלות, מנמיכה את התלות של משפחות בקצבאות. אבל – וזה האבל – – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> הם ידעו שהערך של הכסף לילדים זה 140 שקל? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני חייב להגיד לך שכשבאים ל-OECD – – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> ביחס לאירופה אנחנו – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> כשבאים ל-OECD, חברת הכנסת לוי, הם יודעים עלינו יותר ממה שאנחנו יודעים על עצמנו. כן, הם יודעים. אבל הם אומרים – תשימי לב – הם אומרים: כן, להוריד את הקצבאות, אבל הכסף שיורד מהקצבאות חייב לחזור לאותן אוכלוסיות, לא כקצבאות אלא כהעצמה בחינוך, בריאות וכו' וכו'. ויש להם באמת – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> בכל אירופה יש קרן לקצבאות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני משער, מפגישתי עם שרת הרווחה של צרפת אני משער שבעוד שנתיים-שלוש גם במדינות האלה, מדינות הרווחה, לא תהיה ברירה אלא לקצץ בקצבאות, כי הם לא עומדים בזה. אבל שוב, שימו לב למוזיקה של דברי, היא מאוד חשובה. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אז דרשת את 4 המיליארד של הקיצוץ בקצבאות ילדים כדי שיגיע לרווחה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> כן, זה מה שאני אומר. זה מה שאני אומר. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> זה מה שצריך, את המשוואה השנייה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> זה מה שאומרים ב-OECD, וזה הדבר הנכון. <יעקב אשר (יהדות התורה):> השאלה מה שר האוצר אומר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> שהכסף הזה חייב לחזור לטיפול באותן משפחות. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> לצערנו הוא לא חוזר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> לכן אני אומר, כשאני מדבר על ביטחון תזונתי, וכשאני מדבר על מה שעשינו ממש בימים האלה עם ניצולי השואה, שהם חלק מהאנשים שנמצאים בחברה, וההעצמה התקציבית של משרד הרווחה בכמעט מיליארד שקלים, זה בדיוק הדבר שאני דורש. כשאני מדבר על הביטחון התזונתי – 270 מיליון ש"ח. אלו 270 מיליון ש"ח שהחל מינואר 2014 מגיעים לאותם ילדים בסיכון, אך ורק לאותם ילדים בסיכון. ובהזדמנות אני אפרט מה אנחנו מתכוונים לעשות. אני מוכן גם לבוא לוועדה שלך, אורלי, בשמחה גדולה לפרט שם. בבקשה. כל אלה, כל הפעילות, ועוד, מהווים את ה"אני מאמין" שלי וה"אני מאמין" של חברי לשולחן הממשלה, שמתחילים להבין שהסיפור הוא טיפול הוליסטי בילדים האלה. וכל אחד – מי שעסק, מי שהיה ראש רשות, מי שעסק בחינוך או מי שזה בוער לו בעצמות – כמוך, אורלי – יודע שבסופו של דבר אתה יכול לטפל בילד אחד ולדחוף אותו קדימה; אם לא תטפל בכל המשפחה, אם לא תטפל בכל הפלטפורמה שבה הוא חי, שום דבר – – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> – – – הבית – – – הדיור הציבורי, במקרים הקשים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> ואם אתה לא תטפל בדיור הציבורי – את צודקת – ובפערים בבריאות; עלה לשולחן הממשלה ביום א' האחרון הצורך המיידי להקים בפריפריה וביישובים הערביים חדרי מיון קדמיים, כי לא יעלה על הדעת שאנשים לא מקבלים טיפול רפואי כי הם גרים 80 קילומטר מבית-חולים כזה או אחר. ועדיין יש יישובים, לרבות במגזר הערבי, שאין בהם רופא תורן בלילה. בוודאי שילדים שחיים במקומות האלה, הסיכון לבריאות שלהם הוא הרבה יותר גדול. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> גם אצלנו אין. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> גם אצלנו אין. גם אצלנו. אבל אני חייב להגיד משהו מעומק לבי: ככל שאני נכנס לסוגיה הזאת – גם אצלנו אין, אבל אנחנו לא יכולים לעצום עיניים. חייבים לעשות אפליה מתקנת ביישובים הערביים. ואני אומר את זה מתוך היותי שר ומתוך אמונה שלמה שבסופו של יום הם חלק בלתי נפרד מהמדינה הזאת. ומה שאני רואה למשל בפזורה הבדואית – שחברת הכנסת זועבי קראה לזה שאנחנו מסלקים, ואמרתי שזה לא נכון – זה עוני אמיתי. שם אני ראיתי ילדים עניים ושם אני ראיתי ילדים שלא מגיעים לטיפול רפואי. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה, אדוני השר. נעבור עכשיו להצבעה על כל ההצעות לסדר-היום יחדיו. בבקשה. מי בעד העברת ההצעות לוועדה לזכויות הילד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לזכויות הילד נתקבלה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הצבענו לפני שידענו על מה, אבל הצבענו בעד. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> היום יש סולידריות. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> נגיע לוועדה כדי לתת פירוט. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד ההצעות לסדר-היום הצביעו 14, והן תועברנה לדיון בוועדה לזכויות הילד. <הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 50) (הארכת חופשת לידה בשל אשפוז יילוד), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/524).] (קריאה ראשונה) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 50) (הארכת חופשת לידה בשל אשפוז יילוד), התשע"ד–2013, של חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. בבקשה, עשר דקות לרשותך. עשר דקות, בבקשה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי שר הרווחה, חברי הכנסת, אני אולי דווקא אפתח בהמשך לדבריו של ידידי שר הרווחה. ידידי שר הרווחה, מר מאיר כהן, אני רוצה לשבח, בתור אחד שגם מכיר אותו שנים רבות, את אומץ לבו, שמגיע גם מסף הרגישות הגבוה שיש לו לאנשים בכלל. הוא עמד כאן ושם את הדברים על השולחן, והוא לוקח אחריות כממשלה, כשר; למרות שחלק גדול מהנתונים האלה, היה מתאים יותר שאנחנו, כחברי אופוזיציה, נביא אותם. אבל אני באמת רוצה לשבח את אומץ לבו ואת נכונותו לקחת את המעמסה הכבדה הזאת על הכתפיים. חבל רק ששר האוצר, שחבר באותה ממשלה, מעדיף במקרים כאלה לזרוק את האחריות דווקא על ההורים, ולא על המדינה, בשותפות כזאת או אחרת. ומי שמכיר, ומי שראה בחיים שלו עוני, יכול בהחלט להבין את זה יותר ממי שלא ראה את זה אף פעם. אני חושב שיש תוכניות מצוינות במשרד. התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון – אני יכול להגיד לכם כראש עיר שבפיילוט הראשון הובלנו בבני-ברק את התהליך הזה, ובערים אחרות גם כן, בצורה מוצלחת. זה אחד המקומות היחידים כמעט שחמישה משרדי ממשלה נרתמו, בלי אגו – שמו את משרד הרווחה כמוביל, והתוכנית הזאת הצילה נפשות והצילה ילדים. אני אומר לכם את זה clear cut. זו תוכנית נהדרת, ואני מבין שבשנה זו גם העצמתם אותה, אדוני השר, ועל כך תבורכו. יש הרבה מאוד דברים לעשות, אבל אני לא אכנס לזה, כי אני עליתי לכאן לצורך הצעת החוק שלי. אבל אני מברך אותך, כבוד השר, ומאחל לך שתצליח להגשים את מה שאתה רוצה באמת, כי אם תגשים את מה שאתה רוצה באמת, יהיה טוב פה במדינה. מעניין לעניין באותו עניין – חברת הכנסת אורלי, אני רוצה להזכיר אותך עכשיו. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> לא, אני יושבת. פשוט גיליתי שמתחילת הדיון היום אני מצביעה במקום יריב לוין. טוב שסגן שר האוצר הסב את תשומת לבי לשאלה איפה יריב לוין. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> את בחורה – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> לפני נאומים מגלגלים זכות – – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אז אני גם לא הצבעתי על החוק שלי. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני מבקש שיירשם – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> לפרוטוקול. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – בפרוטוקול שחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס הצביעה בטעות מן העמדה של יריב לוין. את כולנו הזיזו קצת – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> זה היה יום קשה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – לכן בהחלט זה מובן. גם אני בין אלה שנדחקו ימינה. <קריאה:> – – – על השדרוג שלה. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> זהו, זה עניין של הרגל. זה כבר הפך להיות שגרה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו בהחלט מבינים. הדברים ברורים. נא לרשום את הדברים בפרוטוקול. <מיקי לוי (יש עתיד):> טוב ששאלתי אותה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> שני דברים: קודם כול, מגלגלים זכות על-ידי זכאי – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אורלי, זה פלילי. זה פלילי. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – ודבר שני, אולי יש כאן – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כל מה שקשור בליברמן זה פלילי. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אולי יש כאן רמז – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כל מה שקשור בליברמן זה פלילי. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אולי יש כאן רמז על כך – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> למה – – – כל מה שקשור אליך זה בגידה במדינת ישראל. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – שחברת – איך הגעת מפה לבגידה במדינת ישראל? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> רבותי, בואו נשוב לדיון. בבקשה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אולי, אדוני היושב-ראש, יש רמז לשינויים בקואליציה. אולי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס תהיה יושבת-ראש הקואליציה, אם יריב לוין יהיה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> תודה רבה – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – אבל אני לא נכנס לעניין הזה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בבקשה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אלו עניינים של הקואליציה בשלב זה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להציג את החוק. אני מוכרח לומר שזכות היוצרים הראשונה והצעד הראשון הגדול של החוק הזה היו של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס בכנסת הקודמת. החוק מדבר על כך שבמקרה שבו נולד למשפחה ילד או ילדה פג, או שהם זקוקים לאשפוז ארוך טווח גם אם הם לא פגים – ויש גם ילדים כאלה – חופשת הלידה מתארכת בעשרה שבועות מעבר לחופשת לידה רגילה. אני יודע, ראיתי ב"דברי הכנסת", שבזמנו הייתה כוונה להאריך את החופשה יותר. זו הייתה פשרה אז. טוב שנעשה הצעד הראשון. אני מנסה ללכת – אני וחברי שהגישו את החוק הזה, ידידי הרב אורי מקלב, שנמצא כאן, והרב גפני – לעשות עוד צעד אחד כדי להביא יותר רווחה להורים. מדובר בדבר שהוא חשוב מאוד להורים של ילדים פגים. צריך להבין: בבדיקה שעשינו, מעבר לעשרה שבועות שבזמנו חוקקו, כמו שהזכרתי קודם – יש כ-392 משפחות, או ילדים פגים. זה הנתון בלי ילדים שמאושפזים – – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> מעבר לעשרה שבועות. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – מעבר לעשרה שבועות ועד 21 שבועות, כמו שאומרת הצעת החוק שלנו. אני חושב שכל ילד כזה – זה לא רק הילד, זה גם המשפחה. שנבין, הדילמה הכי גדולה של אימא במצב כזה היא אם לחזור לעבודה ולהזניח בצורה כזאת אחרת את הטיפול בילד. הילד בימים כאלה ובמקרים כאלה צריך מאוד את הקרבה ואת החום כדי לעבור את המשוכות שעוד מצפות לו, כי אנחנו יודעים שהתפתחות של פגים היא קצת יותר אטית וקצת יותר קשה ומסובכת מאשר של ילד רגיל. לכן יש חשיבות גדולה שהאימא תוכל להאריך את חופשת הלידה, או לבחור לפצל אותה ולהשתמש בה כשהילד חוזר, אולי, מהפגייה. בהצעת החוק כרגע מדובר על האפשרות לצאת לחופשת לידה, להאריך את חופשת הלידה. בדיון שהיה בוועדת הרווחה העלינו גם את הנושא – הוא יגובש בהכנה לקריאה השנייה והשלישית, ובוועדה יוחלט אם להחיל עליו גם את חוק הביטוח הלאומי, שזה גם התשלום עבור – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> עד כאן. – – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> למה? בנגזרת הראשונה – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> סליחה, אני מקריא לך ממה שהיה בוועדה. אני מזכיר, בוועדה: הצעת החוק – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – זה לא מופיע. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אתה צודק. דקה. אם היית מקשיב לי – אז תקשיב דקה. הצעת החוק מדברת על הסעיפים של החוק – סעיף (ד)(1) וסעיף (ד2), שכרגע שניהם לא קשורים לביטוח לאומי ולכסף. ציינתי רק שבוועדה – ואני אקריא לך מה שנאמר: בעת הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית תבחן ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת אם לתקן בהתאמה גם את חוק הביטוח הלאומי, כן או לא. לא נמצא בחוק – אנחנו הולכים לפי הסדר – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> עד כאן אני שקט, לא מארגן נגדך אופוזיציה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> יפה. ואני בטוח גם שכשתלמד את המספרים ותראה שהם לא מספרים גבוהים, גם כשזה יגיע לוועדה נגיע להסכמות בעניין הזה, אבל לא נעשה את זה עכשיו. אל תבטיח – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> חבר הכנסת אשר, אם תסדר לי 40 מיליארד שקל, אני אאשר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אל תבטיח. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> זה פחות מ-3 מיליון. <יעקב אשר (יהדות התורה):> קודם כול, 4 מיליארד כבר דובר – מהקצבאות, והם חוזרים ישר לתקציבים לילדים. גם זה תקציבים לילדים. אבל לא מדובר ב-40 מיליארד, מדובר אולי ב-1.2 מיליון או 1.3 מיליון לשנה, ונוכל לעמוד בזה. אבל לא כרגע, לא על כך אנחנו מצביעים כרגע, וזה בסדר. אני רוצה לומר שהייתה הצעת חוק, אני לא זוכר כרגע איפה היא אוחזת – אולי, מיקי, אתה זוכר – הצעת חוק לגבי חופשה של גברים. נדמה לי שהיא עברה אישור של הממשלה. <מיקי לוי (יש עתיד):> שמונה ימים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני מבקש שלכשיגיע האישור של זה, גם לסנכרן את זה, שאם מגיעים לגבר שמונה ימים בלידה רגילה, אם יש פג – לתת את האורך היחסי המתאים גם לעניין הזה. אבל בזה נדון בהמשך. שנבין דבר אחד – הורים לפגים יש להם משימה לא פשוטה. הם צריכים גם לרכוש הרבה ידע בטיפול בילד, ולכן הצעת החוק הזאת חשובה. אני רוצה להודות גם לחברי שהגישו יחד אתי את החוק, גם לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שהתייעצתי אתה לפני הגשת החוק, וגם ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת חיים כץ, שאישר את זה לקריאה של היום. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בחוק החשוב הזה. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת אשר. הראשון ברשימת הדוברים, חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה; אינו נוכח. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> נסים, יאללה, הצבעה. <קריאות:> תצביע, תצביע. נסים, תוותר. נסים, אנחנו נצביע בעד. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> רבותי חברי הכנסת, זכותו של כל חבר כנסת לדבר, וזה גם רצוי. הרעיון הזה של להאיץ בחברי הכנסת אינו רעיון ראוי. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול חשוב לדעת שהתקנון מחייב לצלצל שלוש דקות לפני ההצבעה. אז עכשיו אני נותן את שלוש הדקות, כדי שנעמוד קודם כול בתקנון. נכון או לא? <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> טוב, אחר כך אתה תסביר להם למה לא, אבל אני יודע ששלוש דקות לפני כן צריך להתריע. חברי הכנסת נמצאים בחוץ – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבל על זמנך, חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אל תדאג לזמן שלי. תראה, השעון עומד פה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני חס על זמנך. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר למה אשר הביא את זה – "ולאשר אמר, ברוך מבנים אשר". זה השם שלו. המשמעות, אדם שמבין בעניין של משפחות ברוכות ילדים והחשיבות הרבה של הנושא של חופשת הלידה, הארכת חופשת הלידה. מי שלא עבר את הסיוט הזה שנולד לו פג, ומבין שתינוק צריך להישאר חודשיים ושלושה – ברוך השם, גם אני עברתי את זה, חודשיים וחצי ושלושה חודשים, ואני יודע מה המשמעות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה היית פג? <נסים זאב (ש"ס):> כן, הבן שלי נולד פג. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> חשבתי שאתה היית פג. <נסים זאב (ש"ס):> לא, אני לא הייתי. אתה רואה כמה אני גדול. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אחמד, אתה היית רוצה שהוא יהיה פג. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר שזה מחייב את ההורים להופיע בבתי-החולים כמעט כל לילה, לשמור, לראות, לעקוב. אני אומר לך, אדוני, כמעט לא ישנים, לילות שלמים, לא האבא ולא האימא. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> מכיר היטב. <נסים זאב (ש"ס):> שניהם מגיעים. ועל אחת כמה וכמה כאשר נולד תינוק עם מום מולד, והתינוק צריך לעבור איזשהו ניתוח. אני אומר לכם, זו קטסטרופה, פשוט אי-אפשר להבין את הסיוט שההורים האלה עוברים. וזה לא רק ההורים, זה כל המשפחה – זה האחים, זה הסבא, זה הסבתא, כל המשפחה בצלחת ובקלחת הזאת. הייתי אומר, אם אפשר לתת גם לסבא ולסבתא חופשה, אם הם עובדים, גם זו מצווה. הם חלק מהעניין, אני אומר את זה בכל הרצינות, כי הם שותפים לאותה טראומה, ולליווי של הילדים שלהם. לכן יש חשיבות, זה לא סתם להאריך בגלל שכדאי להאריך. אגב, אני רוצה לומר שבמדינות רבות בעולם זה דבר אוטומטי. 20 השבועות, זה קיים בחוק בהרבה מדינות באירופה, נותנים את זה מלכתחילה, אפילו מבחינת ההשתתפות של הביטוח הלאומי. כמו שאנחנו נותנים השתתפות ב-12 שבועות, שם נותנים הרבה מעבר. אנחנו הולכים ומתקדמים למה שקורה במדינות אחרות בעולם. ותבוא ברכה על המחוקקים, שבוודאי שותפים להחלטה ולעשייה הברוכה הזאת. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת זאב. הדוברת הבאה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה. זהו, אחרונת הדוברים. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אני אנסה להיות מאוד מאוד קצרה. כיושבת-ראש הפורום למען פגים בכנסת – יש לנו כמה חברים מהקואליציה ומהאופוזיציה – אני רוצה לברך את חברי הכנסת המציעים, את חבר הכנסת אשר, את חבר הכנסת אורי מקלב. אורי עוד זוכר את הגלגול הקודם של הצעת החוק הזאת בכנסת הקודמת. שם כן הביטוח הלאומי – עד עשרה שבועות של אשפוז, בנוסף לחופשת לידה. את כל התנאים הסוציאליים הצלחנו להוציא, כולל התשלום של הביטוח הלאומי וכולל הפרשות, אם ישנה זכאות לכך. צריך לזכור, לא סתם קוראים לזה חוק עבודת נשים. רוב האימהות האלה של הפגים או של הילדים שנשארו באשפוז, מתבזבזת להן חופשת הלידה, ואז, כשהם צריכים לחזור הביתה אחרי האשפוז, זה נורא מבהיל. אני רוצה להגיד תודה לנסים זאב שהצליח להעביר חלק מהתחושות האלה. פתאום אתה לבד, בלי הצוות הרפואי, 24 שעות, על השעון. אני יודעת מה זה, אחותי ילדה תאומות פגות, רק אחת שרדה. רוב הנשים ויתרו על מקום עבודתן, אז זה גם נטל כלכלי על החברה וגם נטל כלכלי על המשפחה, שההוצאות שלה רק הולכות ועולות ברגעים האלה. זו הצעת חוק מבורכת. אשר, אתה צודק. בהצעת החוק המקורית שלי לא קצבתי את זה בזמן. לא הייתה לי ברירה. רצינו גם תשלום בעבור הימים האלה, אז קצבנו בזמן. תבורך, והלוואי שנצליח להפוך גם את ההארכה הזאת להארכה בתשלום. אני מאוד מקווה, זה באמת מינורי, זה 1.3 מיליון. זה ההבדל, זה הדלתא, חברים, צריך לזכור. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהגיד לכם, חברים, בשבוע הבא ייערך בכנסת יום הפג הבין-לאומי, שבדרך כלל הוא בסמיכות ליום הילד הבין-לאומי. אנחנו מובילים את זה. יהיו דיונים בוועדה לפניות הציבור, יהיו דיונים בוועדת העבודה והרווחה, יהיו דיונים בוועדה לזכויות הילד. אם שכחתי משהו, אתם תקבלו עדכונים. חשוב מאוד לקחת חלק ביום הזה ולהבין את המצוקה האמיתית, לא רק של ההורים. לצערי הרב, היום למערכת הבריאות אין מספיק נאונטולוגים שמטפלים בזה, ואנחנו הולכים להפוך להיות מדינה שבה הרופאים המומחים בתחום הולכים לצאת לפנסיה ואין מי שייכנס לנעליים שלהם. זה דיון חירום, מה שנקרא. בהצלחה גדולה מאוד, אני שמחה להיות בין אלה שיתמכו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> איזה רופאים? <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> הנאונטולוגים. הם הוכרזו כמקצוע במצוקה, היו אמורים לקבל הרבה יותר מתמחים, אבל אז אמר האוצר: נגמר לנו הכסף לקיום ההסכם, ואנחנו הולכים להיתקע בלי נאונטולוגים, רופאים מומחים לרפואה דחופה לתינוקות. תודה. מה? <מיקי לוי (יש עתיד):> 75 מיליון שקל בנוסף לתקציב – הוספנו עד לפני חודש. טעות. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אז יש לנאונטולוגים? זו ברכה גדולה מאוד אם אנחנו נקבל את התשובה הזאת בוועדה בשבוע הבא. <מיקי לוי (יש עתיד):> תשאלי את שרת הבריאות. אני לא יודע להגיד לך – – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אז אני מאמינה שעד – מנכ"ל משרד הבריאות, שאמור להיות באחת הוועדות, גם ייתן לנו סקירה ככה. <מיקי לוי (יש עתיד):> את תשאלי את שרת הבריאות. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> טוב. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. נעבור להצבעה על הצעת החוק. מי בעד? מי נגד? <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> גם אני אצביע, מהמקום שלי. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> כן, ראי שאת מצביעה ממקומך, חברת הכנסת אבקסיס. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 50) (הארכת חופשת לידה בשל אשפוז יילוד), התשע"ד–2013, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד הצעת החוק הצביעו 16, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 50) (הארכת חופשת לידה בשל אשפוז יילוד), התשע"ד–2013, של חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב עברה, ותידון בוועדת לזכויות – לא, סליחה, היא תידון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שהחלה בטיפול בחוק. <שאילתות ותשובות> <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו עוברים לשאילתות ותשובות לשר האוצר. אני מבין, אדוני סגן השר, שאתה עונה. אתה מתבקש לבוא ולעלות. אדוני סגן שר האוצר, בבקשה. אנחנו מתחילים בשאילתה מס' 104 של חבר הכנסת באסל גטאס. נושא השאילתה הוא: קטע הכביש 554 – טירה–שדה-ורבורג. חבר הכנסת גטאס, בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> צריך לקרוא? זו לא שאילתה דחופה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> פשוט לקרוא את השאילתה כפי שהוגשה. <104. קטע הכביש 554 – טירה–שדה-ורבורג> <באסל גטאס (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, סגן השר, בתשובת סגנית שר התחבורה על שאילתה: למה המשרד לא מבצע הרחבה של הכביש בקטע 554, טירה–שדה-ורבורג, שמוגדר כמוקד סיכון – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> סליחה, חבר הכנסת גטאס, אתה אמור לקרוא כלשונה בצורה מדויקת את ההצעה, כפי שהיא מופיעה – – <באסל גטאס (בל"ד):> בדיוק אני קורא אותה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – בטופס הירוק. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בטופס הירוק. <באסל גטאס (בל"ד):> אין לי הערות, אני קורא מה שכתוב. מה? <קריאה:> תן לו את הירוק. <באסל גטאס (בל"ד):> אני קורא מה שכתוב. בתשובת סגנית שר התחבורה על שאילתה: למה המשרד לא מבצע הרחבת כביש שמוגדר כמוקד סיכון למרות התחייבות המשרד שהדבר יבוצע עד סוף שנת 2010, היא ענתה שמשרד האוצר אינו משחרר תקציב. רצוני לשאול: 1. למה אין תקציב להרחבת כביש שגבה הרבה קורבנות? 2. מתי יהיה תקציב? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת גטאס. בבקשה, אדוני השר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – אדוני היושב-ראש, אני מבקש את רשותך לברך את משפחת אברמסון, חברים שלי מוושינגטון, תורמים ותומכים נלהבים, תומכי מדינת ישראל, יושבת-ראש מכון ויצמן למדע. אני מקבל אותם בברכה. Abramson family, Pennie and Gary, thank you for coming, thank you for supporting us. Thank you . 1–2. מוקד הסיכון על כביש 554, אדוני היושב-ראש, הסמוך לטירה, תוקצב במסגרת מוקדי הסיכון לשנת 2013 בסך 12.76 מיליון שקלים לשיפור הכביש. ידוע לנו שזה כביש דמים, ולכן ניתן תקציב לכך. במסגרת הפרויקט, בין היתר, תבוצע הפרדה קשיחה בקטע הכביש שבין רמת-הכובש לטירה, 6–7 קילומטר. הכביש תוקצב, מופיע בתוך תקציב משרד התחבורה, צריך רק לבדוק איפה בסדר העדיפויות הם שמו אותו. זה הסכום. אם תרצה את הסעיף, גם נספק את הסעיף, אדוני. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, אדוני השר. שאלה נוספת, יש, בעקבות תשובת השר? <באסל גטאס (בל"ד):> האם אני יכול להבין מזה שהעניין חזר ובידיים – באופן מוחלט בידיים של משרד התחבורה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הכביש תוקצב ב-12.76 מיליוני שקלים. תוקצב. בסדר העדיפויות של משרד התחבורה איני יכול להתערב. הוא מצוי בתוך התקציב שלהם, תרצה גם את הסעיף – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – אנחנו נספק אותו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה, חבר הכנסת גטאס. השאילתה הבאה והאחרונה להיום היא של חבר הכנסת טלב אבו עראר, בנושא: פקיד השומה בבאר-שבע. בבקשה, חבר הכנסת אבו עראר. <53. פקיד השומה בבאר-שבע> <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מכובדי היושב-ראש, מכובדי סגן השר, חברי חברי הכנסת, רצוני לשאול את סגן השר לגבי הטלת הקנסות. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> נא לקרוא במדויק, בבקשה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כן. 1. מה ייעשה לרענון ההנחיות לפקיד השומה בבאר-שבע, המטיל קנסות ללא הבחנה למאחרים בהגשת דוחות? 2. למה פקיד השומה מטיל קנסות באופן שרירותי וללא התחשבות באזרחי הנגב? 3. למה אין הנחיה מסודרת להסדר תשלומים של חובות אנשים לרשות המסים? 4. למה שיעורי התשלומים גבוהים מהנהוג בשוק? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת אבו עראר. בבקשה, אדוני השר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בהתאם להוראות סעיפים 188 ו-195ב לפקודת מס ההכנסה [נוסח חדש], 1961, מוטלים הקנסות ו/או עיצום כספי, בהתאמה, בגין הגשת דוחות באיחור. זאת אומרת שמי שמגיש דוחות באיחור, גם אני, גם – סלח לי, כבוד השר מאיר כהן, אני אשתמש בשמך – כבוד השר כהן, אם הוא מאחר בהגשת הדוחות שלו, בחוק מוטלים עליו עיצומים כספיים או קנסות. זה בהתאם לפקודת מס ההכנסה. בהוראות אלו נקבע גובה הקנס במטרה להרתיע את הנישומים ולעודד אותם להגיש את הדוחות שלהם במועד. זאת אומרת, הוא מוטל על מי שאיחר. הקנס מוטל באופן ממוחשב על כלל הנישומים שאיחרו בהגשת הדוח בהתאם לתקופת הפיגור ובהתאם לסכומים הקבועים בפקודה. זה אומר שאין לפקיד השומה אפילו נגיעה. זה אומר שהקנס מוטל על יהודי, דרוזי, ערבי, נוצרי, באשר הוא, בצורה שווה לחלוטין. בשלב הזה לפקיד אין נגיעה בכלל ואין שיקול דעת בהטלת הקנס על הנישומים שאיחרו במועד ההגשה, והקנס הוא אוטומטי. לנישומים יש אפשרות לפנות בבקשה לפקיד השומה כדי להקטין את המס. קרה ואדם היה בחו"ל, נפל למחלה, יש לו סיבה טובה – רשאי להגיש בקשה לפקיד השומה כדי להקטין או לבטל את הקנס. יש פרוצדורה לכך, היא קבועה בסעיפים 192 ו-195 לפקודה, וכאן לפקיד השומה כן יש סמכות שבשיקול הדעת להקטין את הקנס או לוותר עליו מכורח הוראות אלה. יש כמה קריטריונים מנחים להפעלת הסמכות האמורה, כגון במקרים שבהם הוכח כי לא התאפשרה הגשת הדוח – כפי שציינתי חלילה מחלה, שהייה בחו"ל, סיבות נוספות שבאמת הן תום לב וכו', ואם זה חד-פעמי ולא בצורת שרשרת. שיקול הדעת האמור תלוי בנסיבות, וכל מקרה ומקרה נבחן לגופו על-ידי פקיד השומה. שיעור תשלומי המס הוא פועל יוצא של ההכנסות ודוחות מס ההכנסה המוגשים. שיעור תשלומי המס הוא אחיד – אחיד – בבאר-שבע, באשקלון, בירושלים, בצפון הארץ, ושוב, ללא הבדלי דת, גזע ומין. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, אדוני השר. האם מבקש חבר הכנסת לשאול שאלות המשך? בבקשה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ברצוני לשאול: סגן השר דיבר על הסדר התשלומים – זה חוזר לשיקול דעתו של פקיד השומה, או שיש, בוא נגיד, הנחיות מסוימות, נוסחה מסוימת? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הקריטריונים כתובים וידועים לפקיד השומה. אם אני, לצורך העניין, איחרתי בהגשת הדוחות שלי, אני יכול לבקש שיפטרו אותי מתשלום הקנס אם זו פעם ראשונה ואם יש לי סיבה טובה. בדרך כלל, אני אומר לך, אדוני, שבדרך כלל פקיד השומה נעתר, ואם פקיד השומה איננו נעתר, ניתן לשלוח פנייה לפניות הציבור ברשות המסים והנושא הזה יטופל. גם אם יש משהו ספציפי והוא יגיע למשרדי, גם אני מוכן להטיל את כובד משקלי ולטפל בזה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. תודה רבה, אדוני השר. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה לחברי הכנסת. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י' בכסלו התשע"ד, 13 בנובמבר 2013, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:10.>