דברי הכנסת
דברי הכנסת
ו / מושב שני / ישיבות ע"ח–פ"א /
ט"ו–י"ז בכסלו התשע"ד / 18–20 בנובמבר 2013 / 6
חוברת ו'
ישיבה ע"ח
הישיבה השבעים-ושמונה של הכנסת התשע-עשרה
יום שני, ט"ו בכסלו התשע"ד (18 בנובמבר 2013)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 2
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 2
הצעות סיעות העבודה, מרצ – יהדות התורה, ש"ס וחד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 4
1. כישלונה בניהול המשא-ומתן המדיני והובלתה לבידוד בין-לאומי; 4
2. היותה ממשלה שנעה ממשבר למשבר, החלטות שמתקבלות על-ידי שר השיכון בצהריים מתבטלות על-ידי ראש הממשלה בערב – יד שמאל לא יודעת מה יד ימין עושה והכול על חשבוננו; 4
3. הקפאת כל הליכי התכנון של הבנייה העתידית ביהודה ושומרון; 4
4. המכרזים לבניית 24,000 יחידות דיור חדשות בגדה המערבית 4
עמר בר-לב (העבודה): 5
עיסאווי פריג' (מרצ): 8
יצחק וקנין (ש"ס): 12
מוחמד ברכה (חד"ש): 15
סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 18
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום ט"ו בכסלו תשע"ד, 18 בנובמבר 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון מס' 4) (הגדלת הסיוע לניצולי שואה), התשע"ד–2013; הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 54), התשע"ד–2013; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 198), התשע"ד–2013; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 150) (מימון פעולות לפיתוח שירותים לילדים בסיכון), התשע"ד–2013.
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/1827/19 וכלה בהצעת חוק פ/1862/19 – הצעת חוק הפיקוח על איכות המזון במוסדות חינוך והגנה על בריאות התלמיד, התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – שלילת תקצוב וקביעת אזורי רישום), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (שירות בחירת רופא), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון – איסור עישון בגן-שעשועים ציבורי לילדים), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת יואל רזבוזוב, בועז טופורובסקי, אלעזר שטרן ומרדכי יוגב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – חשבונות בעלי יתרה צבורה נמוכה) (הוראת שעה), התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק יום המשפחה הלאומי, התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות גאורגיה (גרוזיה), התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי; הצעת חוק העונשין (תיקון – מרמה והפרת אמונים), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת יריב לוין, מאיר שטרית ומיקי רוזנטל; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פיגועים פליליים, התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – חובת ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון – רוב מיוחס), מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – ביטול אחוז החסימה ותיקון הסכמי עודפים), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, בנימין בן-אליעזר, מיכל רוזין, דב חנין, אברהים צרצור ויעקב ליצמן; הצעת חוק לתיקון פקודת מניעת טרור (החרמה והריסה של רכוש של אדם שביצע מעשה טרור), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון – אישור הכנסת למשא-ומתן על המקומות הקדושים), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור למוסדות להשכלה גבוהה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אבישי ברוורמן, עמרם מצנע, איציק שמולי, גילה גמליאל, באסל גטאס, מירי רגב, עיסאווי פריג', נחמן שי, אברהים צרצור, אברהם מיכאלי ודוד צור; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – הרחבת חובת העדכון), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – עבירת רשלנות ואחריות נושא משרה בתאגיד), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, עמרם מצנע, ראובן ריבלין, מירי רגב, איתן כבל, דב ליפמן, ישראל חסון, זהבה גלאון, מרב מיכאלי, אחמד טיבי, נחמן שי ותמר זנדברג; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור הטפה ושידול להמרת דת), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק תקופת הסתגלות להורה יחיד שנישא (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק החזר הוצאות כספיות בגין עריכת נישואין אזרחיים בחוץ-לארץ למי שאינם רשאים להינשא על-פי הדין הדתי, התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, תמר זנדברג ואילן גילאון; הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שוטרים, התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי, אברהם מיכאלי, מירי רגב, יריב לוין, יעקב מרגי ואורי מקלב; הצעת חוק נציבות תלונות אסירים, התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי, אברהם מיכאלי, דב חנין, יצחק וקנין ואיתן כבל; הצעת חוק נציב לתלונות כלואים ולביקורת על מתקני הכליאה, התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי, אברהם מיכאלי, יעקב מרגי ואיתן כבל; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – חובת רכישה ממפעל מוגן), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק הגברת המשילות במינהל הציבורי, התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (דיבורית רכב), התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת חמד עמאר; הצעת חוק למתן קצבאות ילדים והטבות מס בעד ילדים המשרתים בשירות סדיר (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סידורי חניה מיוחדים), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (דיווח על שינוי לרעה בכושר הראייה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת תשלום בעד חניה במוסד רפואי), התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש בטלפון נייד או באוזניות במעבר חציה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק ברית הזוגיות האזרחית, התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, רות קלדרון, עפר שלח, דב ליפמן, רינה פרנקל, שמעון סולומון, עדי קול, בועז טופורובסקי, פנינה תמנו-שטה, יפעת קריב, רונן הופמן, קארין אלהרר ויואל רזבוזוב; הצעת חוק השתלת אברים (תיקון – שינוי ברירת המחדל), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון וישראל חסון; הצעת חוק אמות המידה לזכאות לסיוע מאגפי השיקום והמשפחות במשרד הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק לתיקון פקודת זכות יוצרים (גמול העתקות פרטיות), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית, אורלי לוי אבקסיס, גילה גמליאל, עמרם מצנע ורינה פרנקל.
החלטת ועדת הכנסת בדבר מועדי ישיבות הכנסת בחגים במושב השני של הכנסת התשע-עשרה.
מכתבו של שר האנרגיה והמים סילבן שלום בהמשך למסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת חנא סוייד בנושא: קרינה מסוכנת מקווי מתח גבוה בקרבת בתים; מכתבו של שר האוצר יאיר לפיד בהמשך למסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת נחמן שי בנושא: הממשלה מנסה לעקוף את עיצומי העובדים במשרד החוץ. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<הצעות סיעות העבודה, מרצ – יהדות התורה, ש"ס וחד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. כישלונה בניהול המשא-ומתן המדיני והובלתה לבידוד בין-לאומי;>
<2. היותה ממשלה שנעה ממשבר למשבר, החלטות שמתקבלות על-ידי שר השיכון בצהריים מתבטלות על-ידי ראש הממשלה בערב – יד שמאל לא יודעת מה יד ימין עושה והכול על חשבוננו;>
<3. הקפאת כל הליכי התכנון של הבנייה העתידית ביהודה ושומרון;>
<4. המכרזים לבניית 24,000 יחידות דיור חדשות בגדה המערבית>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, הצעות אי-אמון, כרגיל ביום שני. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת עמר בר-לב לנמק את הצעת האי-אמון מטעם סיעת העבודה: כישלון הממשלה בניהול המשא-ומתן המדיני והובלתה לבידוד בין-לאומי. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת שלי יחימוביץ. עד עשר דקות לרשות אדוני. בבקשה.
<עמר בר-לב (העבודה):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, תודה רבה, אין צלצול צורם יותר מצלצול השעון המעורר בבוקר, וסביר שגם אתה כמוני מכיר היטב את הכפתור הנודניק הזה בשעון המעורר, שכשאנחנו לוחצים עליו, בזכותו אנחנו מרוויחים עוד חמש דקות ועוד שתי דקות. ומתי אנחנו בבעיה? כאשר האוזן שלנו מתרגלת להתעלם מהקול הצורם של השעון ואנחנו כבר לא קמים. בתור אחד שכן קם היום, ובזמן, אני מניח שאתם תוהים למה אני מספר לכם את כל זה. לצערי, הממשלה בוחרת שלא להתייחס לקריאות ההשכמה החוזרות ונשנות. הממשלה בתרדמת ובוחרת שלא לשמוע את הצלצול שצועק לה להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי. רק מה שמוזר הוא שהממשלה מנמנמת ועוצמת את העיניים לא מפני שהיא מתעלמת מהנודניק, אלא מפני שהיא מתעלמת מהעובדה שהיא עצמה נחשבת לנודניק.
כן, חברי חברי הכנסת, זה לא חדש לכם. צפצף פעם, צפצף פעמיים, ובפעם השלישית כבר יצפצפו עליך. והנה עכשיו, מדינות רבות מדי, כולל חברתנו האמריקנית, מפסיקות להקשיב לנו. עד כדי כך שבסוף השבוע האחרון התבשרנו על כך שמזכיר המדינה קרי תדרך את הסנטורים האמריקנים שלא להקשיב לישראל בנושא האיראני. וכשאף אחד לא שומע אותך, זה לא משנה אם מה שאתה אומר הוא נכון או לא נכון, והממשלה ממשיכה לישון ולחלום חלומות.
ראש הממשלה חוזר ואומר שההסכם הדיפלומטי המתגבש הוא רע לישראל. וכנגד אפשרות רעה זו מתקבלת, אולי אפילו ניתנת התחושה כאילו קיימת אפשרות אחרת שהיא אפשרות טובה. אתם יודעים מה, גם אני רוצה איראן בלי כל בדל של יכולת גרעינית, אבל אני גם ער למציאות, ובמציאות אין אפשרות אחת רעה ולעומתה אפשרות שנייה מושלמת. צריך לומר לציבור הישראלי את האמת, והאמת היא שלצערנו לאיום האיראני אין פתרון קסם, ואין שתי אופציות, אחת גרועה ושנייה טובה. כנגד האיום האיראני ישנן שתי אופציות, איך נאמר זאת? זו דבר והשנייה כולרה. ולמי מביניכם, חברי הכנסת, שאיננו ממש בעניינים, אני אומר: האופציה הצבאית לא תהיה "זבנג וגמרנו" ולא תדמה לתקיפת הכור בעיראק לפני כ-30 שנה.
המציאות המצערת והלא-נעימה היא שמדובר בשתי אפשרויות, בלשון המעטה, רחוקות משלמות. לא הסכם דיפלומטי ולא תקיפה צבאית ימגרו את האיום באופן מוחלט ולנצח. ושלא תבינו אותי שלא נכון – אני בעד מניעת יכולת גרעינית מאיראן, ובלית ברירה אני גם בעד, במחיר של תקיפה ישראלית, אם זה יהיה דרוש, על כל המשתמע מכך, ותאמינו לי, אני מבין מה עלול להשתמע מכך, אבל אני ער לכך שאין פתרון קסם וששום הליך לא ימגר את התופעה, וצריך לומר את זה כאן לציבור הישראלי, ובאומץ.
לכן, במערכה הזאת הגיע הזמן להפסיק את היבבה התמידית "אכלו לי, שתו לי". ראש הממשלה צריך להפסיק לומר מה לא לעשות וצריך להתחיל לומר מה כן לעשות, גם בסוגיה האיראנית וגם בסוגיה הפלסטינית. ומה כן? במקום לצאת בקריאה הכוללת והגורפת כנגד תוכנית אירופית-אמריקנית-איראנית שמתגבשת, יש להתמקד בכיצד להשפיע עליה, להפעיל לחץ קונסטרוקטיבי על בעלות-בריתנו ולהשיג אותה. ובמקביל, בתחום הצבאי כמובן יש להמשיך ולהכין את האופציה הצבאית.
אין לישראל הרבה בעלות-ברית. הסיוע והתמיכה האמריקניים חשובים לנו – אם סיוע תקציבי לביטחוננו ואם תמיכה מדינית בהצבעות באו"ם, שלא לדבר על התמיכה האמריקנית במדיניות העמימות הישראלית בנושא הגרעין, ועד למניעת מהלכים פלסטיניים חד-צדדיים. וכן, נודה על האמת, במקרה הזה בוודאי יש תמורה לאגרה, לתמיכה האסטרטגית של ארצות-הברית בישראל. אבל לאגרה הזו כמו לכל אגרה יש גם מחיר. שותפות אסטרטגית משמעותה שותפות, הדדיות. היה כאן הנשיא אובמה ואמר לנו: אזרחי מדינת ישראל, אני לצדכם, ופרס בפנינו האזרחים את רשת הביטחון, כולל רשימת המכולת שארצות-הברית מעניקה לישראל. ועכשיו, אחרי שנדמה לאמריקנים שממשלת ישראל לא ממש מבינה מה זו הדדיות, אמר לנו זאת בשבוע שעבר מזכיר המדינה קרי במילים קצת יותר ברורות, שנבין, You need two to tango, ועל ישראל למלא את חלקה, ולא – תישאר מבודדת.
חברים, בעוד שעה ינאם כאן על הבמה שעליה אני ניצב נשיא צרפת פרנסואה הולנד; אותה צרפת, שרק לפני חודשים מספר מיהרו שרי הממשלה לקטרג עליה ועל כלל האיחוד האירופי כאשר הם הודיעו לישראל שהם לא מוכנים שתקציבים שלהם יגיעו ליישוב היהודי שמעבר לקו הירוק. ראש הממשלה רץ, אולי אפילו זחל לנשיא ארצות-הברית וביקש ממנו לעצור את האירופים בטענה שזה פוגע במשא-ומתן, ומזכיר המדינה קרי רץ ועשה, והרגיע את האיחוד האירופי. והנה עכשיו התהפכו היוצרות. ראש הממשלה שלנו מנסה לעשות זובור; מנסה לעשות זובור בפרהסיה לנשיא ארצות-הברית, ובעוד רגעים מספר נשמע אותו כאן מהלל את נשיא צרפת.
אני מכבד את נשיא צרפת ומודה לו, אבל – ויש כאן אבל גדול – זו דו-פרצופיות וצביעות של ממשלת ישראל, של שרי הימין ושל ראש הממשלה. אי-אפשר להמשיך ולטעון כנגד אירופה ונגד צרפת שהם אנטישמים כשהם מבקרים אותנו, ולהלל אותם כשהם לצדנו. אי-אפשר לאטום את האוזניים לביקורת האירופית, כשזה לא נוח לנו, ולסגוד להם כשהם תומכים בנו. אי-אפשר לבקש מהאמריקנים סיוע כנגד האירופים כשמתאים לנו, ולבוז להם כשהם לא בדיוק עושים מה שאנחנו רוצים שהם יעשו. ואתם, חברי הממשלה, תפסיקו לזגזג. ואתה, ראש הממשלה, אנא ממך, ממש אני מבקש, אנא ממך – תתחיל להנהיג.
לצערי, הממשלה הזו איננה כשמה, ממשלת ישראל, אלא ממשלה סקטוריאלית. תחשבו כמה זה מגוחך כאשר שרה אחת מנסה לקדם תהליך מדיני עם הפלסטינים, בעוד האחרים חושבים שהם קוצים; כשיד שמאל של הממשלה משחררת אסירים ויד ימין בונה בשטחים; כששר בממשלה תומך במהלך בחדר סגור, ואז יוצא כנגדו בתקשורת. נראה כי אפילו ראש הממשלה הבין בסופו של יום שכך אי-אפשר להמשיך ונזף בשר השיכון על החלטתו לתכנן בנייה מסיבית בהתנחלויות דווקא בזמן כל כך רגיש.
אבל, אדוני ראש הממשלה, אין די בנזיפה. אם אתה רוצה להוביל את מדינת ישראל, עליך לגדוע את הסקטוריאליות בתוך הממשלה, ובהקשר זה, לפטר את השר אריאל, שאין לי חצי דבר נגדו ברמה האישית, אך ברמה הלאומית, הפעולות שלו פעם אחר פעם פוגעות ומתנגשות עם הקו שעליו אתה, ראש הממשלה, חוזר ומכריז השכם והערב.
נכחתי בשבוע שעבר בטקס לזכרו של בן-גוריון בשדה-בוקר והקשבתי לדברי ראש הממשלה. הופתעתי שציין שהוא חולם שיקום בן-גוריון פלסטיני. אבל בן-גוריון לא המתין, לא לבן-גוריון פלסטיני ולא לבן-גוריון בריטי. הוא קם, עשה והוביל. משתמע מדבריך, ראש הממשלה, כי במקום שתוכיח מנהיגות וקבלת החלטות כדוגמת דוד בן-גוריון, זיכרונו לברכה, אתה מעדיף שהצד השני יהיה המחליט. יחליט בלעדיך, יחליט עבורך, יחליט עבורנו. אני, בניגוד לראש הממשלה, מעדיף שהיוזמה תהיה בידינו. הדרך לצאת מהתרדמת תלויה בנו. התחושה כאילו גם אם המשא-ומתן ייכשל נוכל להמשיך לעמוד במקום, שגויה. המציאות משתנה ללא הרף, ולא לטובה. וזו הסיבה שבחרתי לפרוס תוכנית מדינית שתתווה מתווה המחזיר את היוזמה והתבונה לידיים שלנו, יוזמה כזו שתבטיח בראש ובראשונה את צביונה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וזה לחלוטין בידיים שלנו.
כן, אני יודע, ייתכן שזו בקשה מוגזמת מהממשלה שהלכה לישון בחלומות על כך שיש עתיד ושתהיה תנועה, אבל קמה עם אח בבית היהודי שחושב שישראל ביתנו, גם כשהבית שנבנה הוא מאחז בלתי חוקי. כבוד השרה לבני, אני יודע שעד עכשיו ניסית לקדם את המשא-ומתן, ואין לי ספק שאת עושה כמיטב יכולתך, גם כשאת כבר מבינה שאת ממלאת את תפקיד עלה התאנה. הגיע הזמן להכיר בעובדות, והעובדות הן שאין לממשלה הנוכחית כל כוונה להגיע להסדר מדיני עם הפלסטינים. הגיע הזמן לחשוף בפני הציבור הישראלי את האמת על ממשלת ישראל, לחשוף את הצביעות שעל פניה. אני קורא לך, השרה לבני, ולחברייך לסיעה, וגם לכם, חברי ממפלגת יש עתיד, כמי שמבינים שישראל דוהרת בדרך ללא מוצא לקראת מדינה דו-לאומית בעלת רוב מובהק שאיננו יהודי, כמי שמבינים שאנחנו נלחמים עתה על המשך הציונות, על המשכה של מדינת ישראל כבית הלאומי לעם היהודי – דווקא משום שהתהליך המדיני חשוב לכן, התנועה ויש עתיד, אני קורא לכן לעזוב את הממשלה ולחשוף את פרצופה האמיתי בפני הציבור הישראלי. שר ההיסטוריה יודה לכם, כי זו הדרך האמיתית והיחידה להציל את הציונות ולהציל את מדינת ישראל. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב. אנחנו עוברים להצעת אי-אמון מטעם סיעות מרצ ויהדות התורה: ממשלה שנעה ממשבר למשבר, החלטות שמתקבלות על-ידי שר השיכון בצהריים מתבטלות על-ידי ראש הממשלה בערב – יד שמאל לא יודעת מה יד ימין עושה והכול על חשבוננו. המועמדת להרכיב את הממשלה בהצעה הפואטית הזו היא חברת הכנסת זהבה גלאון. מי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, אדוני.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
מי ניסח את – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא יודע, אבל היה בזה משהו פואטי. תודה שהיה בזה משהו פואטי.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
עיסאווי, זה אתה – – –?
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
זהבה עזרה לי בניסוח. איפה היא? היא אפילו לא שומעת אותי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, אדוני.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, שלום, מכובדי השר, אני תמיד שמח שנופל בחלקי שאתה מקשיב לי בזמן שאני מדבר, זה מוסיף לי עוצמה וכבוד.
חברי חברי הכנסת, ראשית כול, ברכות על ביקורו של נשיא צרפת בעוד כשעה. שירבו הנשיאים שיבואו לכאן ויגידו את דבריהם ויבקרו אותנו, ושניקח את הטוב בדבריהם.
חברים, תקופת ההיריון – תשעה חודשים. היא התחילה לפני שלושה חודשים אצלנו, באזור, אבל איך שהדברים מתנהלים הולך להיות היריון מאוד מיוחד ומאוד קשה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
מחוץ לרחם.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
סגן השר אקוניס כבר נתן את התשובה – מחוץ לרחם.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לא – – – מייד הסכימו.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן, זה קצת נראה לי – – – נכון.
<נחמן שי (העבודה):>
צריך גינקולוג? – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מילא שטיבי נמצא – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אז, חברים, בואו, אני ישבתי – אני חוזר בי. יושבת-ראש מפלגתי, גברת זהבה גלאון, יש צדק במה שאת אומרת. אני רוצה יחד אתכם לסכם את שלושת החודשים. בשישי-שבת, כשישבתי בבית, אמרתי: מה אני הולך להגיד ביום שני? זה תורי לעלות ולתת את הנאום של האי-אמון. והגעתי למסקנה. וסגן השר אקוניס, אתה אמור לענות, אז אנא ממך, הקשבה. המסקנה משלושת החודשים שאליה הגעתי היא שיש מעצמה ויש מדינה, אבל לשם שינוי היוצרות התהפכו. יש מעצמה, אנחנו מעצמה, מעצמת ישראל, ויש מדינה קטנה, שמה ארצות-הברית. ככה הדברים התנהלו בשלושת החודשים האחרונים. ככה הדברים.
וכאן שורש הבעיה: ראש הממשלה ומקבלי ההחלטות בתהליך כל כך גורלי הגיעו למסקנה – תהליך היותנו מדינה כבר מאחורינו, עכשיו אנחנו בתהליך המעצמה. וכך אפשר להגיד לנציג המדינה הקטנה, מר ג'ון קרי, שר החוץ: אתה מנותק מהמציאות. להשתלח בו על שמאל ועל ימין. מה, אני מעצמה, מי אתה בכלל? אתה מנותק מהמציאות. אתה מתווך לא הוגן. אין בך הגינות. זו המסקנה שאליה אני הגעתי. אחרת, איך אני אתן הסבר על כך שחלק משרי הבית היהודי והימין שבליכוד יוצאים בהצהרות נגד שותף מכבד לאורך כל השנים, שהפך בן-לילה לא הוגן? כדי שהשותף הזה יהיה הוגן הוא צריך להכשיר את השרץ של ההתנחלויות. כדי שהשותף הזה יהיה הוגן הוא צריך למחוא כפיים על שיגעון ההתנחלויות ההזויות וההיסטריה של הבנייה בהתנחלויות. אם ימחא כפיים, הוא יהיה שותף הוגן. לאורך כל 65 השנים הוא לא היה שותף הוגן. הוא מנותק מהמציאות. אז בואו, חברים, בואו נחזיר אותו למציאות, בואו נחזיר אותו למציאות ונגיד לו את זה בצורה הכי פשוטה: אנחנו לא רוצים שלום. אנחנו סרבני שלום. בואו נגיד לו את זה.
היום, במהלך היום, השתתפתי בישיבת הוועדה על חוק התורמים, בוועדת – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
חוק התורמים למדינה.
<קריאה:>
– – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
חוק התורמים למדינה. לא יצא לי לדבר, אבל השתתפתי – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – – כי לא הגיע תורי.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
עבודה ורווחה זה היה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – ועדת הרווחה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
כן.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
חוק התורמים, שבא לתת חותמת הכשר לאפליה הממסדית הקיימת כאן נגד אזרחי המדינה הערבים. אני רוצה שהאפליה הזאת – למסד אותה במה שקרוי חוק התורמים. ואיך אני אמסד את סרבנות השלום? בקצב ההתנחלויות והבנייה הבלתי-מובנת שנמצאת. זה אותו דבר. אני רוצה לתת הכשר, הכשר ממש, חוק התורמים, הכשר לאפליה המתמשכת נגד אזרחי המדינה הערבים לעומת ההתנחלויות, שעכשיו קיבל כותרת. מה הכותרת? חוק משאל העם, או יוזמת חוק משאל העם. חוק משאל העם, שזה סרבנות השלום, בא אלינו בהמצאה ישנה-חדשה מבית-היוצר של הבית היהודי.
כשאני רואה ממשלה שמצד ימין בה יושב שר האוצר לפיד, מצד שמאל יושב שר הכלכלה בנט, באמצע יושב לו ראש הממשלה, ועכשיו הצטרפה הצלע השלישית, שר החוץ ליברמן. אני שואל, יש חוק-יסוד: הממשלה. חוק-היסוד הזה מעניק לראש הממשלה את הזכות, על-פי חוק-היסוד, לפטר שרים. מה אני צריך את החוק הזה? ראש הממשלה יכול לפטר אחד מהשרים שלו? הם יפטרו אותו והוא לא יעז לעשות כלום. אז אני מציע כאן, אין צורך בחוק-יסוד זה, ובואו ניקח את הסמכות הזאת מראש הממשלה, לא צריך, אבל נשאיר את הפרק שאפשר לפטר ראש ממשלה, כי זה דבר – אנחנו צריכים את הדבר הזה.
חברים, מהניתוח של שלושה חודשים אני אגיד את המשפט שעם הזמן אני הולך ומאמין בו: בשנים האחרונות, צר לי מאוד, אין פרטנר ישראלי לשלום. כל מה שאנחנו רואים זה צחוק בעיניים. אין פרטנר ישראלי לשלום. ואם נמשיך לשחק אותה הילדים הטובים, אני לא רואה שום הבדל – אני לא רואה שום הבדל בין ישראל, בין ביבי נתניהו, בין ראש הממשלה שלי, לבין המנהיג האיראני, שכל מה שהוא עושה אנחנו קוראים לו הונאה. הונאה. כל רצון לעשות משהו – הונאה. אני מטיל ספק בכל הכוונות. אז למה שהעולם יאמין בכל מה שראש הממשלה יגיד? ימשיך להתנהל אותו הדבר. יטיל ספקות. אחרת אין הסבר לכל התעתועים שאנחנו רואים. אין הסבר, זה אותו דבר.
למה אני אומר את זה? אני נגעתי בנושא האיראני, ואני רוצה להגיד משפט בסוגיה הזאת: שלשום, בעיתון "ישראל היום", שיטת ההפחדה של ראש הממשלה באיום האיראני עבדה. התפרסם סקר: 68% מאזרחי מדינת ישראל מאמינים שאפשר לתת מכה צבאית לאיראן לבד. זה הסקר של "ישראל היום" לפני שלושה ימים. תראה, שטיפת המוח שראש הממשלה מנהל זה חמש-שש שנים, מה היא עשתה לאנשים; מדיניות החרדה והפחד, מה היא עשתה לאנשים, ש-68% אמרו: כן, אפשר להפציץ לבד. זה מזכיר לי בדיוק את סוריה – להפציץ את סוריה, להפציץ את סוריה, ואז ארצות-הברית ורוסיה הגיעו להסכם, ופירקו את הנשק הכימי. היום אין נשק כימי. חסכו לנו כמה עודפי תקציב, מסכות המגן עכשיו. צריך גם לעשות חשיבה מחודשת בנוגע לכל עודפי התקציב שיש לנו.
מכאן אני, חברים, מגיע למסקנה: אתה יכול לצחוק על האנשים פעם אחת, פעם שנייה, אבל בפעם השלישית יגידו לך: אתה שקרן, ואנחנו לא מאמינים לך ולא מקשיבים לך. אז די להתייחס בטמטום הזה. ראש הממשלה, אתה הנהג, אבל אנחנו הנוסעים. אתה לא יכול להסיע אותנו איך שאתה רוצה ולאן שאתה רוצה, כי יש לך גם אחריות, ואנחנו חלק ברכב הזה. תודה לכם.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. ההצעה הבאה, הצעת האי-אמון הבאה, של ש"ס: הקפאת כל הליכי התכנון של הבנייה העתידית ביהודה ושומרון. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. ינמק את ההצעה חבר הכנסת יצחק וקנין. בבקשה. עד עשר דקות.
<יצחק וקנין (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זה כשבוע וחצי אני שומע התקפה גדולה של מרבית חברי הכנסת, במיוחד באופוזיציה, גם עכשיו שמענו, שתוקפים את העניין הזה של הבנייה בשטחים; החלטה של שר הבינוי והשיכון לקדם תכנון של עוד 20,000 יחידות. אני חייב להגיד לכם משהו, שלא תטעו: ראשית, אני חושב שצריך להתקדם במשא-ומתן עם הפלסטינים בצורה רצינית, ולא לגמגם, ולא להתנהל בצורה של "קנה ומכור".
<נחמן שי (העבודה):>
זיגזג.
<יצחק וקנין (ש"ס):>
אני אומר לכם: לא בונים. יש הקפאה מוחלטת אפילו של תוכניות. כל ההצגה שנעשית פה היא לכסות על הערווה, רבותי, סליחה שאני אומר את זה, של הבית היהודי. כל ההתנהלות היא אחת בלבד: איך יצדיקו חברי הכנסת של הבית היהודי את הצבעתם בעד שחרור מחבלים עם דם על הידיים. ואני אגיד את דעתי האישית, רבותי. דעתי האישית: אסור לשחרר מחבל אחד. אני בעד להתקדם לתהליך שלום אמיתי, ולהגיע להסכמה, ובתוך מסגרת ההסכם להגיע להסכמים סופיים. אבל בתוך תהליך של שיחות שאנחנו, אף אחד מאתנו אינו יודע לאן זה מתקדם, לשחרר מחבלים עם דם על הידיים – רבותי, אני נגד התהליך הזה. אני חושב שזו טעות חמורה באסטרטגיה של ממשלת ישראל.
אי-אפשר, רבותי, בשביל להסיח את הדעת ולהגיד שאנחנו משחררים תוכניות בנייה, או אם היום זה דברים שהוקפאו בתהליך הבנייה, כדי שהבית היהודי תוכל לבלוע את הצפרדע ולהישאר בתוך הממשלה, ובתמורה להגיד שאנחנו עושים איזה שחרור, או אם הייתה איזו הקפאה אנחנו כבר נוריד את ההקפאה הזאת ונוכל להתחיל לבנות. רבותי, זאת צביעות. זה למכור, רבותי, דברים שהם קדושים לנו.
אני חושב שלא יעלה על הדעת – לא יעלה על הדעת – אני אמרתי את זה גם, רבותי, כאשר רצו לעשות את ההסכמים בגוש-קטיף. אמרתי: רבותי – אני התנגדתי לתהליך. התנגדתי לתהליך לא כי חשבתי שאנחנו צריכים להישאר שם; אני חשבתי שאם כבר אנחנו רוצים לפנות את כל גוש-קטיף, הדבר הזה צריך להיעשות בהסכם מסודר. אני כבר – משחרר את הכול. ורבותי, זו לא הייתה איזו ממשלת שמאל. מי שישב בממשלה היה אריק שרון. אתה רוצה – אפילו האמריקנים היו מופתעים ממה שהוא עשה.
גם פה, רבותי, אנחנו הולכים לאיזשהו תהליך. גם כאשר רצו לשחרר את גלעד שליט, רבותי, הייתה מחשבה עמוקה מאוד אם לשחרר את אלה; לא רצו לשחרר אותם בעסקה של גלעד שליט. אני אומר לכם, רבותי, תבדקו את הדברים: לא רצו לשחרר את המחבלים האלו. והיום תמורת זה שתהיה איזה כותרת – מסירים את הקפאת הבנייה – אולי ייתנו עוד כמה יחידות דיור; בשביל זה אנחנו צריכים לשחרר מחבלים עם דם על הידיים?
רבותי, הבושה תכסה את פנינו. רבותי, זה דבר שהוא – מישהו צריך להבין, כולנו רואים לאן התהליך הזה הולך. לו אני הייתי יודע, רבותי, שבאמת הולכים פה להתקדם בתהליך השלום בצורה רצינית, אמיתית, מתוך מגמה אמיתית של ללכת לתהליך שלום – רבותי, הייתי אומר: אולי אנחנו עושים פה איזה משהו, איזה מחווה לפלסטינים. אבל, רבותי, זה הכול אחיזת עיניים. כל השיחות האלו לא מובילות לשום מקום. אין פה איזה תהליך רציני, דיבור רציני לשלום. עושים איזה מחווה קטנה כדי אולי להשתיק את האמריקנים. שום דבר לא מתנהל על-פי האמת שצריכה להיות, אלא הכול זה שליפות מהמותן. וככה שולפים לנו על ההקפאה, וככה משחררים מחבלים, וככה, רבותי, אנחנו מתנהלים.
ובסוף – אני אומר את זה לאנשי הימין, אוקיי? – אמרתי את זה כל הזמן: מי שהחזיר את גוש-קטיף יחזיר גם את יהודה ושומרון. הם בממשלה הזאת. זאת הממשלה שבסופו של תהליך נגיע למצב, שכמה שהם – עכשיו העגלה לא נוסעת כל כך טוב, יגיע רגע שהממשלה הזאת תתפרק. ומי שייתן לה את הפלטפורמה לכל התהליך עד סוף התהליך זה הבית היהודי. הבית היהודי הוא נותן את הפלטפורמה. ולא רק בקטע הזה הוא נותן פלטפורמה, רבותי, גם בכל הנושאים של פגיעה בדת. הבית היהודי הורס כל חלקה טובה; לא השאיר כלום, רבותי. עם המסכה של הבנייה בשטחים הם מוכנים למכור את הכול, גם דברים שהם קדושים לעם ישראל. ואני אומר את זה לאורך כל הדרך: על מה אבדה הארץ הזאת? רבותי, לא על יהודה ושומרון, לא על גוש-קטיף – על עוזבם את תורתי.
כל זמן – אני אומר את זה – הנה, נכנס זבולון ידידי מהבית היהודי. כל זמן שהם ישמשו הפלטפורמה לכל מיני תהליכים שאנחנו רואים, רבותי – והם תופסים אותנו במסדרונות, רבותי, הם, ואומרים לנו: תשמעו, מתחיל להיות מוגזם החקיקה הזאת; הפגיעה בנושא של הגיור, רבנות ראשית, כל נושא שאתם יכולים לקחת שהיו לגביו איזשהן הסכמות ששמרנו עליהן כל השנים, נפרצים פריצה גדולה עם הדחיפה של הבית היהודי. והם אומרים לנו מאחורי הקלעים: תשמעו, אני חושב שכבר עברנו כל גבול.
אני אומר לכם: תזכרו, הפגיעה בדת תמיט אסון על יהודה ושומרון, כמו שהמיטה אסון על גוש-קטיף. ואתה מאלה, ידידי, שהיו בגוש-קטיף. לך אני אומר את זה, אתה יודע למה? כי הייתה אותה ממשלה, אותה ממשלה בדיוק. ישב פה אריק שרון עם טומי לפיד, עם ליברמן ועם המפד"ל, אפי איתם ויצחק לוי. הם היו הפלטפורמה לכל ההסכם של פינוי גוש-קטיף, והם יהיו הפלטפורמה של פינוי יהודה ושומרון. אל תטעו. אתם יודעים למה? רק בגלל דבר אחד: כי החלטתם לעקור כל נושא דתי. כל דבר שאפשר לפגוע בו, אתם פוגעים בו.
תזכרו את מה שאני אומר פה, ואני לא טועה: זה ימיט עליכם אסון. ואתם לא תבנו בית אחד ביהודה ושומרון, ואתם תשחררו את המחבלים עם דם על הידיים, אבל אתם תשימו מסכה על הפנים – אתם לא שומעים ולא רואים.
אני יודע שאני אומר דברים קשים, ידידי זבולון, אני אומר דברים קשים. אבל אני אמרתי אותם, גם אז אמרתי אותם. אתה יכול לקחת – יש ב"דברי הכנסת", הכול מוקלט, הכול כתוב, מילה במילה. אמרתי דברים יותר קשים אפילו. אמרו לי: בוא'נה, תגיד לי, אתה נורמלי? אמרתי: אני נורמלי לחלוטין. אני אומר לכם: זאת המציאות שתהיה.
ואני יכול להגיד לך – אני מקריא – הדרג המדיני: המינהל האזרחי מונע קידום תוכניות ביהודה ושומרון. המינהל האזרחי, מי נתן לו את ההוראה? הדרג המדיני. אז מה עושים? הם הרי טועים. חברי מהאופוזיציה שהם אתי, טועים – הם תוקפים את אורי אריאל. חבר'ה, הוא לא בונה כלום, זה הכול מסכה לשחרר עוד, לשחרר עוד מחבלים עם דם על הידיים. כל זה כדי שיהיה לכם איזה פלטפורמה להצדיק את מה שאתם עושים. אמרתי, כששחררו את גלעד שליט, המחבלים האלו היו אמורים להשתחרר ולא רצו לשחרר אותם; אמרו: בשום פנים ואופן. כמה זמן היה ויכוח את מי משחררים, את מי? אתם משחררים אותם בלי כלום. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה, חבר הכנסת יצחק וקנין. האי-אמון הבא, של חד"ש, רע"ם-תע"ל-מד"ע ובל"ד: המכרזים לבניית 24,000 יחידות דיור חדשות בגדה המערבית. המועמד להרכיב את הממשלה הנו חבר הכנסת מוחמד ברכה. ינמק את ההצעה חבר הכנסת מוחמד ברכה. יש לך עד עשר דקות.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שלושה חודשים ושבועיים בדיוק עברו מאז אותו יום שראש הממשלה בנימין נתניהו זוכר אותו לרעה, עד כדי כך שהוא מתאבל על אובדן גדול שהתחולל ב-4 באוגוסט 2013. זה היה היום שבו יצא הנשיא האיראני הקודם אחמדינג'אד מכס הנשיאות באיראן והחליף אותו הנשיא החדש רוחאני. אם לחזית הסירוב היה מטבע באזור, למטבע הזה היה צד אחד שקוראים לו אחמדינג'אד ולצד השני קוראים בנימין נתניהו. ולכן, במשך שנות כהונתו של אחמדינג'אד בנשיאות של איראן, אנחנו ראינו שראש הממשלה בילה במחיצת הצהרותיו ההזויות ירח דבש שהוא כנראה מתגעגע אליו. אחרת איך אפשר להסביר, רבותי חברי הכנסת, את הרצח השיטתי של הסבירות, של ההיגיון הפשוט והסביר?
אם יש אפשרות של עימות או של התלקחות, ואז נפתח אופק של הסדרת העניין בדרכי שלום, מה האדם הסביר היה עושה? היה אומר: כן, ללכת להסדיר את זה בדרכי שלום. בממשלת ישראל – וראש ממשלת ישראל מדבר במילים האלה בדיוק על הסכנה הטמונה באפשרות להשגת הסכם בין המערב לבין איראן.
במשפט הזה יש שלושה מרכיבים. קודם כול, סכנת השלום. דבר שני, מדינות המערב הן לא מדינות צדדיות אלא הן נותני החסות של ישראל ושל הכיבושים שלה ושל ממשלות ישראל לדורותיהן – גם ארצות-הברית וגם אנגליה.
אבל מעבר לכל זה, הדיבור על פתיחת צוהר או אפשרות של הסדרת עניין שאמור להתלקח בלי שזה יתלקח, זה מקור לדאגה אצל ממשלת ישראל. איפה נשמע כדבר הזה במקום כלשהו בעולם? אם נשיא אורוגוואי היה מתרעם על ההסכם הזה, היינו אומרים: טוב, הוא רחוק. הוא לא דואג. אבל ראש ממשלת ישראל יקים עולם על כך שיש אפשרות למנוע התלקחות?
ואני רוצה להגיד את מה שכולם יודעים: אני נגד כל תוכנית גרעינית שמטרתה מלחמתית-צבאית, אם בטהרן ואיראן ואם במדינת ישראל. העמדה שלנו מוכרת וידועה, אנחנו בעד פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני. אגב, מי שמסרבות לחתום על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני אלה ממשלות ישראל לדורותיהן.
אבל נניח לכל זה. אם תהיה התלקחות, ואני שמעתי את חבר הכנסת עמר בר-לב שאומר שלא תהיה שיטת ה"זבנג וגמרנו". ואם זה לא ככה, מה יהיה? מה שיכול להיות שדווקא האזרחים במדינת ישראל, האזרחים באזור, הם שישלמו את המחיר של ההתלקחות שאתה יודע איך היא תתחיל אבל אתה לא יודע איך היא תסתיים. זאת אומרת, אדם שעומד בראש ממשלה משתוקק לכך שאזרחיו יהיו במטווח של התלקחות הרסנית, שאתה יודע איך היא תתחיל ולא יודע איך היא תסתיים. זה סביר? זה נורמלי? זה נשמע היגיון? אני לא פונה לחברי הכנסת כמוהם אבל אני פונה לכל אדם בציבור בישראל: זה נשמע נורמלי? מצעד רצח הסבירות, רצח החשיבה הממוצעת, הפשוטה.
ואז אנחנו רואים שראש הממשלה נשאל על עמדתו של נשיא צרפת. נשיא צרפת, שיופיע כאן עוד מעט ויגיד לכם כמה הוא בעד ישראל ובעצם הוא בעד ממשלת ישראל, ויכול להיות שאפילו ישתמש בכמה מילים בעברית וכולם יתמוגגו מנחת. אני לא צריך לא את ממשלת ישראל ולא את ממשלת צרפת ולא את ממשלת ארצות-הברית שתבוא ותספסר בחייהם של אזרחי האזור כולו, כולל האזרחים במדינת ישראל. לא. אגב, יכול להיות שבגלל זה הוא רשם לזכותו את אחוז התמיכה הנמוך ביותר בנשיא צרפתי מזה 50 שנה. אבל נניח גם לזה. אם כל כך מתמוגגים מדבריו של הנשיא הולנד, שיקשיבו למה שהוא אמר היום בצהריים ברמאללה. אם טוב מה שהוא אומר בעניין האיראני ורואים שהוא בעל-הברית וקוראים לו לא לוותר ולהמשיך אפילו מול בעלת-הברית האסטרטגית, ארצות-הברית – אם מבקשים מהולנד שיעשה את זה, תקשיבו למה שהוא אמר היום בצהריים ברמאללה. תקשיבו למה שהוא אמר על ההתנחלויות. תקשיבו למה שהוא אמר, שביטחון מדינת ישראל לא ייכון אלא אם תקום מדינה פלסטינית, איך אומרים? בת-חיים?
<זהבה גלאון (מרצ):>
במעמד קבע.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אני לא אוהב את המושג הזה. מדינה היא מדינה על כל מה שמשתמע – – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
בת-קיימא.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
בת-קיימא. ולכן, יש מפלסים גדולים של צביעות בהילול הולנד שלא רוצה הסכם שישמור על חיי אזרחי האזור, ויש צביעות בלא להקשיב לו כשהוא מדבר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל ההתנחלויות.
ראש הממשלה נזף בשר השיכון והורה לו להקפיא את המכרזים שיצאו. ואם מישהו חשב שראש הממשלה עשה את זה על מנת לקדם את תהליך השלום, לייצר אווירה של ניהול שיחות שלום, הוא בא אל הדוכן הזה ואמר: לא ולא ולא, אנחנו מקפיאים רק כדי לא לפגוע במעמדה של ישראל בעניין האיראני. ריבונו של עולם, אין גבול לציניות? אין גבול לספסרות בחיי אדם? אין גבול להתכחשות לעקרונות הבסיסיים של תהליך שלום? היה צריך את ג'ון קרי כדי לבוא ולהגיד שאין זכות לישראל לבנות על אדמה שהיא לא שלה. כל העולם אומר את זה. רק בבית כאן אומרים אחרת, ואפילו כשבאים לספור ולמנות את המתנחלים אומרים: 300,000, 350,000, אבל בעצם המפעל ההתנחלותי המפלצתי מגיע לקרוב ל-600,000, כולל המתנחלים בירושלים המזרחית, שגם זה אזור כבוש.
ממשלת נתניהו איבדה את הלגיטימיות לשלוט. ממשלה באה לשלוט על מנת להיטיב עם האזרחים, לשמור על חייהם. גם בנושא הכלכלי-חברתי, עכשיו בישרו לנו שחברת "טבע" ועוד חברה החזירו קצת מהרווחים הכלואים. אז למה להמשיך את הקיצוץ של קצבאות הילדים? החזירו קרוב ל-4 מיליארד מרווחים כלואים, הקיצוץ בקצבאות הילדים הוא 2.9 מיליארד, אז בבקשה, שיבטלו את זה. אבל לא. לא קצבאות ילדים, לא תקציבים לתשתיות, לא שוויון, לא מדיניות של רווחה, אלא מדיניות של תמיכה בהון, וזה נגד הרוב בעם. המשך הכיבוש והרחקת השלום, זה בניגוד לאינטרסים של העם. חרחור מלחמה עם איראן, זה בניגוד לאינטרסים של העם. ממשלה לא יכולה להשתמש באזרחים כמטווח לצורך מדיניותה ההרפתקנית והמסוכנת.
ועל כן אנחנו, אדוני היושב-ראש, מגישים אי-אמון בממשלה, שבלאו הכי לא ראויה לשום אמון. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. ישיב על הצעת האי-אמון בשם הממשלה סגן השר המקשר בין הכנסת לממשלה, חבר הכנסת אופיר אקוניס.
<נחמן שי (העבודה):>
ממלכתי, אין לך הרבה זמן.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להביע צער עמוק בשמי ובשם הממשלה כולה על הירצחו של החייל עדן אטיאס, השם ייקום דמו.
אדוני היושב-ראש, הרצח המתועב הזה בלבה של עיר בישראל על-ידי שוהה בלתי חוקי פלסטיני, בוצע רק לפני חמישה ימים. שוחחתי עם אמו של עדן, זכרו לברכה, איליה, ושלחתי לה את תנחומי על הטרגדיה הנוראית שפקדה את המשפחה. קם בבוקר אזרח בישראל, אזרח, האזרח הזה היה חייל בצבא ההגנה לישראל, וכמו רבים מאתנו, אדוני היושב-ראש, אולי מאות אלפים מאתנו, מנמנם לו, ישן לו בדרך מביתו אל הבסיס שבו הוא משרת, ובשיטה האכזרית ביותר, הברברית ביותר, בסכין, נדקר למוות.
הדוקר, המחבל המרצח, נער בן 16 משטחי הרשות הפלסטינית, אמור היה, אדוני היושב-ראש, להיות באותה עת, באותן דקות – אגב, לא אחז בו טירוף באותן דקות, לא אחז בו טירוף. אם היה אוחז בו טירוף הוא היה בבית-משוגעים. הוא פשוט קם בבוקר והחליט לרצוח ישראלי, לרצוח יהודי. הרוצח המתועב הזה אמור היה להיות באותה עת בבית-ספרו בכפר סמוך לג'נין או בעיר ג'נין עצמה. אבל אם הוא היה שם, מה הוא היה לומד שם? מה הוא היה לומד בבית-הספר של הרשות הפלסטינית? היו מחנכים אותו לשנאת ישראל. היו משווים את שכניו הישראלים – ג'נין מרוחקת, נדמה לי, 20 דקות נסיעה מעפולה פחות או יותר – במערכת החינוך היו משווים את השכנים הישראלים לבעלי-חיים, היו מראים לו את מפת פלסטין כולה, בין הים לבין הירדן, כי הרי פלסטין עתידה להיות מוקמת – ברשת החינוך הממלכתית הפלסטינית – לפי המפה הזאת במקום ישראל ולא לצד ישראל.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
זו תשובה על איזו הצעת אי-אמון?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
נוסף על כך, אדוני היושב-ראש – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
נו, תענה, מה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
נוסף על כך למדנו הבוקר – אני מוכרח להגיד, אדוני, לתדהמתנו כולנו, לתדהמתי בוודאי, חבר הכנסת טיבי, שכל מרצח ששוחרר לאחרונה ומגיע לרשות הפלסטינית זוכה למענק כספי, לצ'ופר כספי, של 50,000 דולר, גם כן, אדוני, מתקציבה של הרשות הפלסטינית. אז אני שואל, חבר הכנסת טיבי, האם אלה הם – זה באמת, שאלה אמיתית, היא לא שאלה מתריסה; היא עלולה להישמע מתריסה, אבל היא לא מתריסה – בעקבות מה שהתרחש פה בחמשת הימים, בשבוע האחרון – האם אלה שכנים שפניהם לשלום? האם אתם יהיה שלום? peace במובן המקובל והמוכר והידוע בקרב בני תרבויות במדינות המערב? יכול להיות ויכוח טריטוריאלי; אנחנו מכירים הרבה מאוד אומות שקיימו ויכוח טריטוריאלי עשרות שנים, מאות שנים. ויכוח טריטוריאלי הוא לגיטימי. יש לי תפיסתי האישית לגבי הוויכוח הטריטוריאלי עם ערביי ארץ-ישראל, אבל הוא לא משנה כרגע.
<זהבה גלאון (מרצ):>
זאת העמדה של ממשלת ישראל, מה שאתה אומר עכשיו?
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
עכשיו אתה עונה בשם הממשלה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני עונה בשם הממשלה. הממשלה גינתה את הרצח המתועב בעפולה, ואני מאוד מקווה – אגב, הממשלה, ממשלת ישראל, ואני מאמין שגם ראשת מרצ עשתה זאת, אם כי לא ראיתי, אני מודה, אין לי ספק שגינית את הרצח המתועב הזה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
מה זה קשור?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
ואני מניח, חבר הכנסת טיבי, שאתה כרופא, כאדם שמביא חיים לעולם ומסייע להבאת חיים לעולם, גם כן מגנה את הרצח המתועב הזה בסכין. בעניין הזה אין חילוקי דעות.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
היכולת לקיים איננה קיימת, גברתי, ותכף נגיע לזה. אמר חבר הכנסת עיסאווי פריג': ההתנחלויות מכשול לשלום. כך אמרת, חבר הכנסת פריג'. אני אגיד לך, הפלסטינים הם מכשול לשלום. הפלסטינים הם מכשול לשלום. זה לא יעזור כמה סטיקרים תדפיסו בבתי-הדפוס של מרצ או של "שלום עכשיו" או של כל עמותות השמאל שלכם. תכתבו על סטיקרים, כן, ההתנחלויות מכשול לשלום. אנחנו גם יכולים להדפיס סטיקרים כאלה. ואני אומר לך: הפלסטינים מכשול לשלום.
אדוני היושב-ראש, סיעת העבודה – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
מה זה על סטיקר: ההתנחלויות הן מכשול לשלום? זאת אומרת, העם לא אחראי לשלום.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
מבחינתך?
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
כן. אלה שיושבים פה, אלה מכשילי שלום.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני לא מתפלא, אדוני.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אלה מכשילי שלום ומחרחרי מלחמה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת זחאלקה, אני ממש לא – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
שרי הממשלה. אתה והעמיתים שלך. מפלגתך.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני לא מתפלא עליך. אני פסקתי להתפלא ממך.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אל תאשים את הפלסטינים. אל תאשים עם שלם. תתבייש לך. זה גזענות.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני אאשים את מי שאני רוצה. אני אאשים – זה ממש לא גזענות, זה עובדה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
הפלסטינים. הפלסטינים.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
הפלסטינים מכשול לשלום. אתה מאשים את ישראל שהיא מכשול לשלום.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
לא, אני מאשים את הממשלה הזאת.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אתה הרי אמרת את זה לפני דקה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אני מאשים את ישראל הרשמית.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אתה אמרת את זה לפני דקה.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
העם רוצה שלום, אתם לא רוצים, המנהיגים לא רוצים.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
זה נכון, אגב. העם הישראלי רוצה שלום, אתה צודק. אני מקבל.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
נכון. העם הפלסטיני – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אתה יודע מה?
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אתם המכשול לשני העמים.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אתה יודע מה? אני מקבל שגם רבים – – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אתם כיבוש.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
עכשיו אני אפתיע אותך. לא לא לא, מספיק עם זה. אני אפתיע אותך – –
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אתם גדר הפרדה. אתם גזענות. אתם מלחמה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – אני מאמין שגם רוב הפלסטינים רוצים שלום, אבל ההנהגה הפלסטינית איננה בשלה לשלום. נו, מה אני יכול לעשות.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
אז תחזור בך – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לא, ממש לא.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
– – מהמשפט: הפלסטינים הם מכשול לשלום. תחזור בך.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אמר חבר הכנסת פריג': ההתנחלויות מכשול לשלום.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
תתנצל. תחזור בך.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לא מתכוון להתנצל אפילו על אות אחת.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
בושה וחרפה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אפילו על אות אחת. על אות, לא על מילה. אות.
אדוני היושב-ראש, סיעת העבודה מאשימה את הממשלה בכישלון המשא-ומתן ובהובלתה לבידוד בין-לאומי. שמעתי קשב רב את נאומו המנומק של חבר הכנסת בר-לב. כידוע לך, חבר הכנסת בר-לב, בעוד פחות משעה יעלה לדוכן הזה נשיא צרפת. הוא בא לכאן, הוא בא לכנסת, הוא בא לירושלים; ביום רביעי ראש הממשלה נתניהו ייפגש עם נשיא רוסיה – במוסקבה; הקשר עם ארצות-הברית – התיאום עם הממשל האמריקני, חבר הכנסת בר-לב – ונדמה לי שאתה יודע זאת, כי בקיאותך בענייני ביטחון היא טובה – הקשר עם הממשל האמריקני מתקיים בכל הרמות, ושיתוף הפעולה הביטחוני עם ארצות-הברית של אמריקה הוא מן הטובים שידענו מאז קום המדינה. ונכון, אתה צודק, לעתים יש אי-הסכמות עם ארצות-הברית של אמריקה; זה קרה בממשלות שמפלגת העבודה עמדה בראשן, זה קרה בממשלות שהליכוד עמד בראשן בעבר. יכול להיות, אני לא כל כך זוכר את האפיזודה הקצרה של ממשלת קדימה, לא בטוח, אבל יכול להיות שגם אז היו אי-אלו חילוקי דעות. זה לגיטימי, זה בסדר, יש חילוקי דעות בין ידידים. אתם מציירים את זה כמשבר, ואתם מנסים להעמיק את המשבר. אין משבר, את האין-משבר אתם מנסים להעמיק לצרכים פוליטיים. לצרכים פוליטיים.
אנחנו לא מבודדים, חבר הכנסת בר-לב, ואני מציע שתפסיקו לפעול לבידודה של ישראל כדי להרוויח כמה נקודות. מטבע הדברים, האינטרס הלאומי הישראלי מחייב את הממשלה לנקוט לעתים עמדה שונה מעמדת ארצות-הברית, ובכך אין כל חדש. המטרות המשותפות קיימות, האסטרטגיה המשותפת היא ברורה, ולעתים – לעתים – יש חילוקי דעות על הדרך. מכאן ועד לצייר משבר ולבודד את ישראל, ואתם – בחדווה – תמיד החדווה שלכם, הגדולה: ישראל מבודדת – ישראל איננה מבודדת, אדוני היושב-ראש, בוודאי נשמע זאת בעוד פחות משעה. כפי שאמרתי, ביום רביעי ראש הממשלה ייפגש עם הנשיא הרוסי במוסקבה, הקשר עם המדינות הידידות נמשך, ויימשך. אני מקווה שאתם – אדוני היושב-ראש – גם מפלגת העבודה תומכת בקיום קשרים טובים עם מדינות העולם לטובתה של מדינת ישראל ולטובתו של האינטרס הישראלי, כי, חבר הכנסת זחאלקה, אם לאיראן תהיה פצצת גרעין, היא לא תבדיל בין יהודים לבין ערבים. היא לא תבדיל.
אני מבקש מסיעות הבית לדחות את הצעות האי-אמון.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לסגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת אופיר אקוניס. חברי הכנסת, נא לשבת.
אנחנו עוברים להצבעות. נצביע קודם כול על הצעת האי-אמון מטעם סיעת העבודה: כישלון הממשלה בניהול המשא-ומתן המדיני והובלתה לבידוד בין-לאומי. המועמדת להרכיב הממשלה היא חברת הכנסת שלי יחימוביץ. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 37
נגד – 57
נמנעים – אין
הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, 37 בעד, 57 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון של סיעת העבודה לא התקבלה.
ממשלה שנעה ממשבר למשבר, החלטות שמתקבלות על-ידי שר השיכון בצהריים מתבטלות על-ידי ראש הממשלה בערב – יד שמאל לא יודעת מה יד ימין עושה, והכול על חשבוננו, מטעם סיעות מרצ – יהדות התורה. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת סיעות מרצ – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 41
נגד – 60
נמנעים – אין
הצעת סיעות מרצ – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
41 בעד, 60 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון של סיעות מרצ – יהדות התורה לא התקבלה.
הקפאת כל הליכי התכנון של הבנייה העתידית ביהודה ושומרון – מטעם סיעת ש"ס. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 27
נגד – 60
נמנעים – אין
הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
27 בעד, 60 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת האי-אמון מטעם סיעת ש"ס לא התקבלה.
המכרזים לבניית 24,000 יחידות דיור חדשות בגדה המערבית – מטעם חד"ש, רע"ם-תע"ל-מד"ע ובל"ד. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת מוחמד ברכה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 35
נגד – 61
נמנעים – אין
הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, 35 בעד, 61 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת חד"ש, רע"ם-תע"ל-מד"ע ובל"ד לא התקבלה. הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום בשעה 17:45 – ישיבה מיוחדת לכבוד נשיא הרפובליקה של צרפת, הוד מעלתו פרנסואה הולנד. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 17:02.>