דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ו'
ישיבה פ'
הישיבה השמונים של הכנסת התשע-עשרה
יום שלישי, ט"ז בכסלו התשע"ד (19 בנובמבר 2013)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 5
אברהם מיכאלי (ש"ס): 5
דב ליפמן (יש עתיד): 6
איציק שמולי (העבודה): 7
חמד עמאר (הליכוד ביתנו): 7
עיסאווי פריג' (מרצ): 8
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 8
נחמן שי (העבודה): 9
משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 10
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 11
שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו): 11
עמרם מצנע (התנועה): 12
עפו אגבאריה (חד"ש): 13
רונן הופמן (יש עתיד): 13
באסל גטאס (בל"ד): 14
שעת שאלות 14
יעקב מרגי (ש"ס): 15
שרת הבריאות יעל גרמן: 15
מרב מיכאלי (העבודה): 18
נחמן שי (העבודה): 20
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): 22
משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 26
אלעזר שטרן (התנועה): 29
אברהם מיכאלי (ש"ס): 32
באסל גטאס (בל"ד): 34
עפו אגבאריה (חד"ש): 39
סתיו שפיר (העבודה): 40
הצעות לסדר-היום 41
ציון יום הפג הבין-לאומי 41
היו"ר יחיאל חיליק בר: 41
אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו): 44
עפו אגבאריה (חד"ש): 49
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 50
שרת הבריאות יעל גרמן: 52
הצעות לסדר-היום 55
ציון יום החירש 55
היו"ר יחיאל חיליק בר: 55
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 56
עפו אגבאריה (חד"ש): 60
באסל גטאס (בל"ד): 61
קארין אלהרר (יש עתיד): 64
נסים זאב (ש"ס): 66
שרת הבריאות יעל גרמן: 67
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום ט"ז בכסלו תשע"ד, 19 בנובמבר 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
אני רק מבקש לשים לב שהיום, בשל יום החירש, אנחנו מלווים בתרגום לשפת הסימנים לאורך כל הישיבה, ומודים לגברת תמי שמע על כך שהיא מאפשרת גם לכבדי שמיעה לעקוב אחר ישיבת הכנסת היום.
הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ד–2013, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה.
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 17) (מעצרים), התשע"ד–2013; הצעת חוק להקלות בשוק ההון ולעידוד הפעילות בו (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013.
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברת הכנסת איילת שקד בנושא: אי-הכנסת תוכנית הסאטירה של "לאטמה" ללוח השידורים של הערוץ הראשון.
החלטת ועדת האתיקה בעניין הגשת הצהרות הון בתחילת הכנסת התשע-עשרה – החלטת המשך להחלטה מס' 4/19. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, כרגיל, נאומים בני דקה – יום שלישי. אני מפעיל את ההצבעה. נא להצביע על מנת להירשם. עד שיביאו לי את הרשימה אני מבקש מחבר הכנסת אברהם מיכאלי לפתוח בנאום בן דקה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, ראשית אני מציין לשבח את הכנסת ואת יוזמי הימים המיוחדים, וזה בעצם כפול היום, גם יום הפג הבין-לאומי וגם יום החירש. לכבודם ולכבודנו ימים מיוחדים כאלה, אדוני היושב-ראש.
אדוני היושב-ראש, אני לא אוהב להביא נאומים מהסוג הזה, אבל היום הזדעזעתי. שלח לי כתב לענייני חרדים של העיתון "ישראל היום" הודעה שכזאת: כך נראית אפליה נגד ילדים חרדים. הוא אישית נתקל במקרה. ביום ראשון האחרון בערב, בשעות הערב, הוא הגיע למגרש העירוני החדש בגבעת-שמואל. בחוץ עמדו, הוא כותב לי, שלושה ילדים בלבוש חרדי, ובזמן שכל הילדים נכנסו למגרש בלי בעיה ובלי שהמאבטח שאל אותם משהו, את הילדים החרדים הוא התעקש לא להכניס למגרש, למרות שהמגרש היה ריק לחלוטין, הוא כותב לי. הילדים אמרו לו: בגלל שאנחנו באים לפה בלבוש חרדי לא מכניסים אותנו למגרש. כותב לי הכתב שהוא לא התאפק, ניגש למאבטח ושאל אותו: איך אתה מסביר את הסיפור הזה? בהתחלה המאבטח התחמק והתחמק, ואחר כך הוא אמר: אני לא מכניס אותם בגלל שהם ילדים חרדים. הוא פשוט מאוד הזדעזע, הכתב, ואמר לו: האם זה יכול להיות? הוא אמר לו – התחיל לגמגם. המאבטח השני שמע את זה אז הוא אומר לו: בוא, בוא נכניס אותם פנימה, וקרא מילות גנאי כלפי הכתב, שאנחנו מכירים אותו מהעיתון "ישראל היום".
אדוני היושב-ראש, בואו נחשוב שזה ילדים שלנו שהולכים למקומות כאלה ומתנהגים אליהם כך, פה, במדינת ישראל, בעיר שהיא במרכז הארץ, עיר מכובדת. זו בושה לנו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. אכן סיפור, בלשון המעטה, לא נעים.
חבר הכנסת דב ליפמן – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת איציק שמולי.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, כנסת נכבדה, צהריים טובים. ברצוני לאחל מזל טוב לפרופסור מלכה שפס, הדיקנית החרדית הראשונה בישראל. פרופסור שפס מונתה לתפקיד דיקנית הפקולטה למדעים מדויקים באוניברסיטת בר-אילן. ההצלחה שלך היא הצלחה של כולנו. פרופסור שפס, אישה חרדית מבני-ברק, מוכיחה לכולנו שהדלתות פתוחות גם לחרדים וגם לנשים להגיע לרמות הגבוהות ביותר, ובכך היא מצטרפת לשורה ארוכה של יהודים אורתודוקסים שבחרו במתמטיקה.
לדוגמה, בתקופת המשנה היה זה רבי נחמיה, דור רביעי של תנאים וכותב הספר "משנת המידות", הספר העברי הקדום ביותר על גיאומטריה. מאוחר יותר, בתקופת הראשונים, היה זה אברהם אבן עזרא, שכתב את "ספר האחד" ואת "ספר המספר", שניהם ספרים חשובים במתמטיקה. לבסוף, בתקופת האחרונים, הגאון מווילנה כתב את הספר "איל משולש", ואף עודד את תלמידו רבי ברוך משקלוב לתרגם את הספר של אוקלידס לעברית.
פרופסור שפס ממשיכה את דרכם והיום היא מחזיקה את הלפיד. אני מקווה מאוד שההצלחה שלה תהווה דוגמה לנשים חרדיות רבות לצאת לאקדמיה ולשאוף להגשים את חלומן. עלי והצליחי. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ליפמן. נקווה רק, חבר הכנסת מיכאלי, שיכניסו אותה למגרש ספורט אם תרצה ללכת לשם. חבר הכנסת איציק – – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
להכניס – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת איציק שמולי, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר.
<איציק שמולי (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, וכבר לזהות את זה כגל שככה הולך וצובר תאוצה. במובן הזה, אי-אפשר שלא להתייחס לנושא גל הפיטורים, ההצהרות הדלות-משהו של שר האוצר הבוקר הן כבר מאכזבות.
אבל אני רוצה לדבר על נושא מאכזב אחר שהיה אתמול – שוב עניין הדיור. אני חושב שהבשורה שהביאה הממשלה אתמול היא בבחינת מכה אנושה לזוגות הצעירים, ואני אסביר מדוע. קבינט הדיור אישר אתמול שתי תוכניות, האחת יוזמה של שר השיכון והשנייה – יוזמה של שר האוצר. בפרויקט הראשון, פרויקט בינוי-פינוי-בינוי, מוצע כי דיירים יפנו את המתחם הישן שבו הם גרים, יעברו למתחם חדש ובעצם יקבלו דירות במחיר מסובסד, רק שכחו להגיד שמי שאמור בעצם לסבסד את אותן הדירות המוזלות זה בעצם הזוגות הצעירים באותו הפרויקט. לא אומרים את זה; אני אומר לכם את זה.
הפרויקט השני, שמציע שר האוצר, וזה פרויקט הדגל של יש עתיד – יש עתיד התחייבה בבחירות האחרונות לפרויקט של דירות מושכרות אבל בדגש על תמהיל חברתי, ולא פחות חשוב, על שכר דירה מפוקח בפרויקט הזה. בסוף לא קיבלנו לא את זה ולא את זה. רק 20% מהדירות בפרויקט יינתנו במחיר מסובסד, ומה זה משנה אם יבנו עוד מגדל של דירות לשכירות בירושלים או בתל-אביב אם ממילא הצעירים לא יוכלו לשלם את שכר הדירה באותם מקומות? תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת חמד עמאר – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'.
<חמד עמאר (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מעלה שוב את נושא התכנון והבנייה במגזר הדרוזי, כי היום במקרה קיימנו עוד דיון בוועדת הפנים בנושא. אני מעלה את הנושא כי זה נושא מאוד מאוד כואב, והתברר לי היום בוועדה שהקנסות שאנשים כבר מקבלים – 100,000 שקל זה כבר כסף קטן, התחילו קנסות מ-300,000 ומעלה. חיבורי חשמל – לא התקדם שום דבר, לעומת ההבטחה של ראש הממשלה בעצמו, שבמקרים שהופקדה תוכנית יחברו לחשמל; גם את זה לא ביצעו.
לכן, יש שני דברים שיכולים להקל על האנשים: הדבר הראשון זה להחליט, וזה באפשרותו של שר הפנים, שבמקום שהופקדה תוכנית – להקפיא את ההליכים המשפטיים נגד התושבים המסכנים, החיילים המשוחררים; אני לא רוצה לחזור עוד פעם על "חיילים משוחררים", כל אחד שבנה – להקפיא את ההליכים. הדבר השני, וזה בידיים של שר הפנים, ויש לו האפשרות, ויש לו הסמכות, וזה בחוק: לפי סעיף 157, הוא יכול, בנסיבות מיוחדות, לחבר בתים לחשמל. זה בידיים שלו. הוא יכול לעשות את זה מחר. הוא צריך, בסך הכול, לקחת 4A אחד, לחתום עליו ולהוציא את הצו. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עמאר. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברים. היום פורסם שה-OECD מוריד את תחזית הצמיחה של המשק הישראלי מ-3.9% ל-3.7% וממליץ לממשלה לנהוג במדיניות של ריסון תקציבי. במילים אחרות: אל תירדמו בשמירה. ה-OECD המליץ על ריסון תקציבי.
אני, לימדו אותי ולימדו את האחרים בכלכלה שבשביל לשמר ולשמור על קצב הצמיחה צריך לנצל את הפוטנציאל שיש לך. מצב שבו המדינה לא מנצלת את 100% הפוטנציאל שעומד לרשותה, זה קטסטרופה בדרך. למה אני מתכוון? כשיש לך 20% מאוכלוסיית המדינה שלא מנוצלים בקצב הצמיחה שלה ובקצב העבודה, אז לא פלא שאנחנו בדרך לקטסטרופה כלכלית. וכשאני אומר קטסטרופה כלכלית, אני מדבר – מונחי שנים בעידן הכלכלה זה דבר של ימים.
נתון – אני רק רוצה לסבר את האוזן: מכל העובדים שיש בישראל בתחום ההיי-טק, שהם יותר מ-80,000, 1,200 בלבד הם ערבים – 1.5%. 20% מאוכלוסיית מדינת ישראל – המוחות שנמצאים, שלא מנוצלים. ואנחנו נבכה שקצב הצמיחה ימשיך לצעוק: אנא, עזרה. וזה ביכולתנו. תודה לכם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת בועז טופורובסקי – בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, בשבוע האחרון, שבין 12 ועד 19 בנובמבר, היו שבע תאונות קטלניות, ובהן נהרגו שבעה בני-אדם. ביום שלישי, 12 בנובמבר, מת מפצעיו עובד תברואה של עיריית רמת-גן שנפגע בעת נפילה מרכב תברואה יום קודם לכן. ביום חמישי, 14 בנובמבר, נהרג הולך רגל בשנות ה-50 לחייו מפגיעת אוטובוס ברחוב לוינסקי בתל-אביב. ביום חמישי, 15 בנובמבר, נהרג אליהו מלכה, רוכב אופנוע בן 50 משדה-דוד, מהתנגשות עם רכב פרטי בכביש 352. באותו יום שישי מתה מפצעיה אישה אשר נפגעה יום קודם לכן ברחוב ז'בוטינסקי בבני-ברק. ביום שבת, 16 בנובמבר, מתה מפצעיה הולכת רגל בת 80 שנפגעה מרכב באופקים כשלושה שבועות לפני כן. ביום שבת, ב-16 בנובמבר, נהרג אשרף חאיק, רוכב אופנוע בן 29, תושב שפרעם, מפגיעת רכב פרטי בכביש 784 באזור משגב. ביום ראשון, 17 בנובמבר, נהרגה אישה בת 35 בהתהפכות רכב בכביש 90, דרומית לצומת באר-מנוחה.
השבוע אנו מציינים את יום הילד הבין-לאומי. לצערנו, ישראל היא בין המדינות שבהן שיעור הילדים הנהרגים בדרכים הוא הגבוה ביותר – כ-40 ילדים הרוגים בממוצע בשנה. יש לפעול להגברת בטיחות ילדינו על-ידי הגברת האכיפה באזורים שבהם תנאי בטיחות ירודים ובאזורי ריכוז של ילדים, כגון בתי-ספר וגני-משחקים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת בועז טופורובסקי. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת משה זלמן פייגלין.
<נחמן שי (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, טרם יבש הדיו מההחלטה על מינויו הצפוי של שי ניצן לפרקליט המדינה, וכבר מתחוללת סערה. אז קודם כול, תמיד כשמקדמים מישהו במדינת ישראל, מספר אויביו מתרבה, או אויביה, באופן מוחלט. זה נכון תמיד, אז צריך להירגע.
אבל כאן נוסף לביקורת הזאת גוון פוליטי מסוכן ביותר. לצערי, גם חברים אחדים שיושבים בבית הזה הצטרפו לקמפיין נגד שי ניצן. אני רוצה להגיד שמי שרוצה להילחם במדיניות של הממשלה או גם במדיניות של מערכת אכיפת החוק, שיילחם בה; שלא יילחם באנשים, שלא יילחם באנשים שעושים אותה. הם באים לשם כדי לעשות את תפקידם במלוא היכולת האישית והמקצועית שלהם. זה – קודם כול. אז לא להיתלות באנשים.
והדבר הבא הוא – כמובן, אני דוחה את הביקורת הזאת מכול וכול. זה מזכיר לי את שיטת "גם יורים וגם בוכים". קודם כול פוגעים באנשים האלה, ואחר כך מתלוננים שמעמדה של מערכת החוק והמשפט במדינת ישראל נחלש. כמו שמנסים לעשות, לצערי הרב, לבית-המשפט העליון ולא מצליחים – אני מקווה, לא מצליחים – אותו הדבר למערכת הזאת. יש לה חולשות, יש גם לאנשים שממלאים בה תפקידים חולשות. אבל היא חיונית ממדרגה ראשונה כדי להבטיח שהמדינה הזאת תתנהל על-פי עקרונות דמוקרטיים ועל-פי עקרונות של מדינת חוק.
אני מאחל מקרב לב לשי ניצן שהממשלה תאשר את מינויו, ושייכנס לתפקיד, וכולנו נתאחד ונסייע לו. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת משה זלמן פייגלין, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):>
מינויו של שי ניצן קובר את שרידי אמון הציבור במערכת המשפט, חבר הכנסת נחמן שי. אם באמת אכפת לך ממערכת המשפט, היית צריך להתנגד למינוי הזה. זה בדיוק כמו למנות – אני לא יודע מה – את איתמר בן-גביר לנשיא בית-המשפט העליון.
אדוני היושב-ראש – ולנושא שעליו רציתי לדבר: השבוע אנחנו מצרפים לרשימת הנזקים של מה שמכונה הסיוע האמריקני את מפעל "בריל" ואת עובדיו. מי מאתנו ששירת בצבא לא זוכר את נעלי "בריל" המיתולוגיות? כחבר ועדת הכלכלה אני יכול לומר שלפני כן היה זה מפעל "עוגן פלסט", שייצר יריעות של אחסנה יבשה לכלי-רכב צבאיים, וגם הוא נסגר כתוצאה ממה שמכונה "הסיוע האמריקני".
הגיע הזמן, אדוני היושב-ראש, ואנחנו צריכים ליזום דיון רציני בוועדת הכלכלה, וגם כאן, במליאה, על נזקי הנוהל הזה שמכונה "הסיוע האמריקני". על הפגיעה הביטחונית, או ביכולת, או בעצמאות הביטחונית של מדינת ישראל, העצמאות הביטחונית והמדינית של מדינת ישראל, כתוצאה מאותם אחוזים בודדים, פחות מ-4%, חבל להכביר מילים, הדברים ברורים ופשוטים. מי מאתנו לא היה מוותר על אחוזים בודדים כאלה כדי להפסיק לקבל הוראות מהחותנת, למשל?
אבל אני מדבר עוד על הרבה יותר מזה: אני מדבר על עצם המוסריות בכך שמדינה איתנה כלכלית, מן האיתנות שבעולם המערבי, ממשיכה לקבל סיוע ממדינה, שאומנם היא עצומה וגדולה הרבה יותר מאתנו, אבל באופן יחסי נמצאת בצרות כלכליות פי כמה וכמה ממדינת ישראל. יש כאן בעיה מוסרית בעצם נטילת הכספים הללו. וכאמור, בסופו של דבר נגרם נזק כלכלי, והאבטלה הולכת וגואה כתוצאה מהמשך הנוהל שראש הממשלה, כבר לפני כעשר שנים, הבטיח לשני בתי הקונגרס שהוא ייפסק. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת פייגלין. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת שמעון אוחיון.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת. היום מציינים בכנסת את יום החירש; ובימים האלה גם משרד החינוך משיק תוכנית, "האחר הוא אני", בבתי-הספר ובקרב מאות אלפי תלמידים. החירשים הם גם אחר. וכל אחד שלא דומה לי הוא אחר, וכל אחד מאתנו, נדמה לי, הוא גם אחר. לכן, לפי דעתי, החינוך להכרה וקבלה של האחר צריך להיות המטרה העליונה של החינוך בישראל, במיוחד לאור גילויי השנאה והגזענות כלפי האחר, ובמיוחד האחר הערבי-פלסטיני. אי-הכרה בשוני ובלגיטימיות של השוני, ובייחוד של האוכלוסייה הערבית-פלסטינית במדינה, היא המקור הבסיסי לאפליה ולגזענות נגדם בכל התחומים. שורש הבעיה טמון בדעות ובמנטליות, ושם צריך לעשות את התיקון ואת השוני. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת שמעון אוחיון, ואחריו – חבר הכנסת עמרם מצנע.
<שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, כנסת נכבדה, קודם כול ברכות לכנסת וליושב-ראש לציון יום הפג הבין-לאומי וכמובן לציון יום החירש.
אני רוצה, במסגרת יום הילד הבין-לאומי, לומר מילה אחת או שתיים על זכויות הילד. היום שמענו בחדשות על הילדה הפצועה שהובאה מסוריה, והיא מצטרפת לאותם מאות שזוכים כאן לטיפול רפואי הומני, ודואגים גם לזכויות הילד. אנחנו גם שומעים על נכדתו של אסמאעיל הנייה, הידוע באהבתו לישראל, הזוכה לטיפול ולהתייחסות בבית-חולים ישראלי, בית-חולים "שניידר".
מצד שני, בשבוע שעבר הייתי בליסבון, במסגרת הדיונים של האספה הפרלמנטרית של מועצת אירופה. מדברים על ברית המילה, לאסור את ברית המילה – פגיעה בזכויות הילד. הנה לכם. מדוע? זה לא הומני. ומי רוצה ללמד אותנו מה הן זכויות הילד? אנשים שעל אדמתם, על יבשתם, לא עשו דבר כדי למנוע רצח והשמדה של למעלה ממיליון ילדים. הרי לכם צביעות ופרופורציה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שמעון אוחיון. חבר הכנסת עמרם מצנע, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה.
<עמרם מצנע (התנועה):>
בראשית דברי, יושב-ראש הכנסת, אני רוצה להחמיא לך על נאומך אתמול, כאשר היה פה נשיא צרפת. ברוב שכל ובהרבה רגישות, כל הכבוד.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה רבה.
<עמרם מצנע (התנועה):>
היום, בדרכי לשדרות, במסגרת ישיבת ועדת החינוך בשדרות בנושא הפערים הבלתי-נסבלים בתחום החינוך בין מרכז לפריפריה, שמעתי ברדיו שיחה עם מפוטרת משדרות בשם דניס. היא סייעת לילד בחינוך מיוחד והודיעו לה על פיטוריה, על שימוע לקראת פיטורים, כתוצאה מכך שעיריית שדרות פשטה את הרגל. שמעתי גם את האימא של הילד, את אפרת חג'בי, מדברת על הילד, שללא סייעת איננו יכול לצאת מפתח הבית ולו לשעה קלה.
אני רוצה שהבית ידע שמשרד החינוך מעביר תקציב מלא למימון השכר של הסייעות ושל גורמים נוספים, אבל כשעירייה פושטת את הרגל היא כנראה פוגעת גם בכאלה שמקבלים את המשכורת דרכה אבל ממומנים באופן מלא על-ידי הממשלה.
זה כמובן דבר בלתי אפשרי. לאחר מכן קיימנו דיון ארוך על הפערים, ולא הייתי צריך הרבה דוגמאות נוסף על הריאיון המאוד-מאוד מכעיס, המבייש והמרגיז הזה. אני מקווה מאוד שנצליח לטפל בזה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עמרם מצנע. חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת רונן הופמן.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרה, שרת הבריאות, אני מנצל את ההזדמנות שהיום נמצאת פה שרת הבריאות, וכנראה היום הוא יום הבריאות בכנסת: אנחנו מציינים את יום הפג, יום החירש, והיום היה גם כינוס של השדולה – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
וגם שעת שאלות לשרת הבריאות.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
כן, וזה הכול יום בריאות. היה כינוס של השדולה להתמודדות עם מחלות גנטיות נדירות, או מחלות יתומות. קודם כול, אני רוצה לברך את השרה על כך שמינתה ועדה שתבדוק את העניין. אני מאוד מקווה שהדברים שהובאו לשדולה ימצאו אוזן קשבת, גם בוועדה וגם אצל השרה, היות שלפי כל הסטטיסטיקות, מה שעכשיו ידוע לנו זה כ-65,000 אנשים, אבל כל המומחים שהיו היום בשדולה אמרו שהמספרים הם הרבה יותר גדולים; זה לא 0.5%, זה מעל 2% או 3% שסובלים ממחלות נדירות שלא מקוטלגות בשום קטגוריה של מחלות, הן בביטוח הלאומי והן אצל הרופאים. זה דבר שגורם סבל רב לחולים, לאנשים, שיכולים גם לסבול ואפילו למות מזה, כאשר אין – קודם כול, הבקשה היא טיפול כדי למנוע את הדברים האלה, ויש אפשרות להביא זאת למודעות בציבור כדי למנוע, ואולי זה יותר בחברות סגורות כמו החברה הערבית והחברה החרדית. הדבר השני – אפשרות למחקר, ולהגיע לתרופות מצילות חיים לאנשים כאלה, וקיימות כאלה כיום. הבקשה היא לאשר לאוכלוסיות כאלה – והן לא גדולות, ממש עשרות בודדות – להגיע לטיפול שמציל את החיים שלהם ומקטין את הסבל. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה; ד"ר עפו אגבאריה, צריך להוסיף. אני מבקש מחבר הכנסת רונן הופמן לשאת נאום בן דקה, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס, ולאחר מכן נעבור לשעת שאלות לשרת הבריאות.
<רונן הופמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראינו בכלי התקשורת כיצד אביו של החייל המנוח שנרצח על-ידי מחבל, עדן אטיאס, נאלץ להגיע להלוויית בנו במדי אסיר. שמענו את שירות בתי-הסוהר, הבנו שמדובר בשיקולי ביטחון. אני מעריך שיקולי ביטחון אבל אני חושב שישנם רגעים יוצאי דופן, רגעים מסוימים, רגעים טרגיים, אולי הרגע הכי טרגי בחייו של אדם, שבהם בכל זאת, על אף שיקולי המערכת, המערכות שלנו צריכות לגלות או להפגין קצת חמלה, קצת יותר רגישות וקצת יותר התחשבות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת רונן הופמן. חבר הכנסת באסל גטאס – בבקשה, אדוני.
<באסל גטאס (בל"ד):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השרה, בשבוע שעבר התפרסמה ידיעה מאוד חשובה, דרמטית בעיני, שלא זכתה להד תקשורתי, והיא שממשלת ישראל הסכימה לחתום על המסמך הנלווה של האיחוד האירופי, שהוא הציב אותו כתנאי להצטרפות ישראל לתוכנית המו"פ של האיחוד האירופי. בעצם, אותו מסמך שישראל חתמה עליו מבטיח שכל הכסף שיזרום למו"פ בשלוש השנים הבאות, אף שקל ממנו לא יגיע להתנחלויות. אני מסכים, ומברך על אותו מסמך שהאיחוד האירופי הציב כתנאי.
השאלה שעומדת בפנינו: מה הטעם עוד בחוק שחוקקה הכנסת ואשר נקרא "חוק החרם"? האם מישהו יתבע את ממשלת ישראל על-פי אותו חוק שהיא מחרימה את ההתנחלויות? האם לא עדיף, אפילו מטעם של כבוד עצמי, שחברי הכנסת ייזמו את ביטול אותו חוק?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. עד כאן נאומים בני דקה.
אני מזכיר לכולנו שלכבוד ציון יום החירש, במהלך כל הישיבה גברת תמי שמע מתרגמת את כל הנאומים לשפת הסימנים, ואנחנו מודים לה על כך.
<שעת שאלות>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו עוברים לשעת שאלות לשרת הבריאות חברת הכנסת יעל גרמן. גברתי השרה, את מוזמנת לעלות לכאן. חבר הכנסת מרגי יהיה ראשון השואלים, בנושא: מצבן של קופות-החולים. בבקשה, אדוני.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, לנוכח הפרסומים על גירעונות כבדים שרובצים על הקופות, הייתי רוצה לדעת מה הפעילות שמשרד הבריאות מתכוון לנקוט על מנת לצמצם, לבטל גירעונות אלו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. גברתי השרה, בבקשה.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברתי חברת הכנסת, אכן צודק חברי יעקב מרגי. בשנים האחרונות הולכים וגדלים גירעונות קופות-החולים, והם הסתכמו בשנת 2012, כפי שראיתם בפרסומים, ב-2 מיליארד ש"ח, לפני העברות ולפני תמיכות. אנחנו מקווים שלאחר ההעברות והתמיכות הם יסתכמו בכמיליארד ש"ח.
הסיבה העיקרית לגידול בגירעונות היא אי-התאמה של מדד יוקר הבריאות ומדד הדמוגרפיה. אלה שני המדדים שאינם מתאימים וגורמים לעיקר הפערים, אבל לא רק הם. מדד יוקר הבריאות, שעל-פיו מקודמת עלות סל הבריאות, אינו תואם את תמהיל הוצאותיהן, בעיקר במדדי השכר, שעלו מאוד לאחרונה בעקבות כל הסכמי השכר, הן עם הרופאים והן עם האחיות, וגם לא מתאים להוצאות האשפוז בבתי-החולים.
כפי שציינתי, בשנים האחרונות נחתמו הסכמי שכר בעלי משמעות כספית גדולה במערכת הבריאות – שני הסכמים עם הרופאים, שני הסכמים עם האחיות – והם משפיעים הן על הוצאות השכר בקופות והן על הוצאות השכר בבתי-החולים. הוצאות השכר בבתי-החולים משפיעות על עליית מחירי יום האשפוז. לעומת זאת, באותה תקופה, בתקופה הזהה, מדד השכר במגזר הבריאות מהווה רק 36% ממדד יוקר הבריאות, לעומת הוצאות השכר, שהן 65%; זה אחד הפערים. נוסף על כך, מדד הדמוגרפיה, שמייצג את הגידול הדמוגרפי, הותאם בערך בין 0.4% ל-0.5% מהמדד הדמוגרפי האמיתי. כלומר, המדד הדמוגרפי עלה בסביבות 2.2, 2.4 ובתקופה הזאת הוא הותאם רק ב-1.2, 1.4, ורק בשנים הקרובות הוא יותאם ל-1.5, 1.55, 1.6 – עדיין הרבה פחות ממדד הדמוגרפיה האמיתי, שבו עולה באמת גידול הדמוגרפיה במדינה. שני מרכיבים אלה, בתוספת גידול בתחלואה כרונית, שימוש מוגבר של הציבור בשירותים – כל אלה הובילו כאמור לגירעונות של קופות-החולים.
במסגרת חוק ההסדרים לשנים 2013–2014 שונה הרכב סל הבריאות, שונה המקדם הדמוגרפי, כאמור אנחנו העלינו את זה ל-1.5, 1.55 ו-1.6, ובכוונת משרד הבריאות לא להסתפק בשינויים שנעשו אלא לקיים דיונים עם נציגי משרד האוצר כדי למצוא דרך לגשר על פערי המדדים ולתקצב באופן ריאלי את קופות-החולים. עבודה זו נועדה למנוע את המשך הגידול בגירעונות של קופות-החולים ולוודא כי תיעצר השחיקה במקורות קופות-החולים. במקביל, בכוונתנו לקיים דיונים על העמדת מקורות תקציביים לכיסוי הגירעונות הקיימים שנצברו בשנים האחרונות. כל זאת – לצד ביצוע צעדי התייעלות שגם קופות-החולים תצטרכנה לקחת על עצמן, בלי לפגוע באיכות השירות למבוטחים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
האם יש שאלה נוספת לחבר הכנסת מרגי? בבקשה, אדוני.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
תודה רבה. גברתי השרה, הייתי רוצה לשים דגש מיוחד – לפני כשלושה עשורים אמרתי זאת גם בדיון שהיה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא הפגיות והפגים. הרגשנו מצוקה קשה בתחום התשתיות, והייתה לנו תחושה שאנחנו לא מדביקים את הקצב של התפתחות המדינה מול – בשנים האחרונות, הממשלות, ממשלות ישראל האחרונות, לקחו את נושא התשתיות ושמו אותו בפרונט, ואנחנו באמת חשים ורואים כך.
בקדנציה הקודמת, בממשלה הקודמת, שהייתי חבר בה, נושא החינוך וההשכלה הגבוהה היה על סדר-היום, והממשלה החליטה והעבירה מיליארדים, והתוצאות נראות. אני חושב שמצב מערכת הבריאות – אני יודע כמה אתם עושים, אני יודע כמה משרד הבריאות חסר אונים בין הרצון לבין הצרכים, אבל אנחנו נמצאים במקום לא טוב בהרבה תחומים בתחום הבריאות; לא בגלל שמשרד הבריאות לא עושה. משרד הבריאות רוצה, יש לו את התקינה, אפילו בחלק מהמקרים הוא לא יכול לפרסם את התקינה, כי הוא לא יוכל לעמוד בה.
אני חושב שצריך לפעול ביחד, גם הכנסת, גם חברי הממשלה – כולם ביחד. יש עכשיו הגדרה – יש הצהרה שיהיו עודפים בתקציב בגלל עודף הכנסות, וצריך לפעול כדי שהאוצר ישים את תחום הבריאות, את מערכת הבריאות, על שולחן העבודה בשנה הזאת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מרגי. לפני שהשרה תשיב, אני אאפשר גם לחבר הכנסת ראובן ריבלין לשאול.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אבל אני רוצה בנושא אחר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אז אנחנו נשאיר – יש פה פרק. כשהיא תסיים עם התשובות, אז תוכל לשאול. בבקשה, גברתי השרה, לחבר הכנסת מרגי.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
חבר הכנסת מרגי, לכך קוראים: הרמה להנחתה.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
זאת הייתה המטרה.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
תודה לך.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
סגן שר האוצר הגיע, הוא הביא צ'ק.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אין ספק שהממשלה השכילה להשקיע בחינוך בשנים האחרונות, לאחר שהיא ראתה שההישגים של תלמידי ישראל הולכים ויורדים, הן במבחנים הבין-לאומיים והן, דרך אגב, במבחנים הפנימיים: גם פיז"ה, גם TIMSS וגם מבחני המיצ"ב, מה שנקרא. הממשלה השכילה והשקיעה מיליארדים בחינוך. אני מסכימה אתך לחלוטין: הגיעה העת להשקיע בבריאות.
אני רק רוצה לתקן: העודפים שבהם ניתן יהיה להשתמש הם עודפים של אי-מימוש ההוצאות, כי, כידוע לך, האוצר מפריד בין הוצאה להכנסה ואינו מערבב. זה שיש יותר הכנסה לא יגרום לכך שאנחנו נוכל להוציא יותר, אבל זה שהוציאו פחות בשנה – וכנראה שמסתמנים עודפים של הוצאות, אין ספק שחלק הארי צריך ללכת לבריאות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשרת הבריאות, חברת הכנסת יעל גרמן, ולחבר הכנסת מרגי. אני מזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי. שאלה, גברתי, בבקשה.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
תודה, אדוני, תודה לכבוד השרה. אני מצטטת מכתבה שפורסמה בעיתון "הארץ", ב"דה מרקר", בסוף אוקטובר השנה, שהכנסות בתי-החולים מתיירות רפואית בשנת 2012 עולות על 0.5 מיליארד שקלים. כמו שאנחנו יודעות, המערכת הרפואית הציבורית סובלת כבר היום מצפיפות גדולה במחלקות האשפוז ומתורים ארוכים לשירותים ציבוריים בבתי-החולים. ברור שכל מיטה שבה מצוי או מצויה תייר או תיירת שהגיעו לקבל טיפול רפואי בישראל היא מיטה פחות עבור ישראליות וישראלים. זאת ועוד, יוצא שבעקיפין המדינה מסבסדת בכספי הציבור, או בכספי המדינה, בכספי הביטוח הלאומי של הציבור, את הטיפול בתיירות ובתיירים הרפואיים. עוד צוין בכתבה הזאת שמשרד הבריאות, יש בידיו רק נתונים חלקיים על כל מה שנוגע לתיירות הרפואית. שאלתי אלייך, כבוד השרה: מה מדיניות המשרד בעניין התיירות הרפואית לישראל ומה בדעתך לעשות בנושא?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת מיכאלי. גברתי השרה.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אדוני היושב-ראש, חברותי – עכשיו הצטרפו – חברות הכנסת וחברי חברי הכנסת, כן, את צודקת, חברת הכנסת מיכאלי. תיירות רפואית אכן, כנראה, מביאה כ-500 מיליון, כחצי מיליארד ש"ח. התיירות היא נושא מאוד מאוד מורכב, התיירות הרפואית, מפני שמחד גיסא התשתיות שלנו אכן מצומצמות, הן במיטות, הן ברופאים, הן באחיות, ולכן עלול להיווצר מצב שבו התייר הרפואי גוזל מיטה, רופא ואחות מהפציינט, מהתושב הישראלי, ומצד שני, אין ספק שאם אכן יש מקום, אנחנו צריכים לעודד את התיירות הרפואית. היא גם נותנת מענה ויוצרת קשרים טובים עם השכנים שלנו – חלק מתיירות המרפא נוצרת על-ידי כך שהשכנים שלנו מגיעים – והיא גם מביאה למיצוי של רמת הרפואה המאוד-מאוד גבוהה שלנו, שמוערכת בכל העולם.
בגלל המורכבות של הנושא – זו אחת הסיבות לכך שביקשתי לדון, במסגרת הוועדה שהקמתי כמעט מייד כשנכנסתי לתפקידי, גם בנושא הזה של תיירות המרפא, שנראה שנכון לעכשיו רב הנסתר בו על הנגלה, ובאמת אין לנו עדיין כל הנתונים. אנחנו הקמנו – אני הקמתי – תת-ועדה בראשותו של פרופסור יוג'ין קנדל, והוא הממונה על אותה ועדה שתדון בכל הנושא של תיירות רפואית. אנחנו כן השגנו נתונים ואנחנו ממשיכים לקבל נתונים. הוועדה תשב על המדוכה, תראה את כל המורכבות, תלמד את הנתונים ובהתאם תגבש המלצות, החלטות – המלצות ומסקנות שיועברו למליאה, והיא תקבל בהתאם את המסקנות וההמלצות שלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
שאלה נוספת לחברת הכנסת מרב מיכאלי.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
תודה רבה לשרה. אני מאוד מעריכה את ההסתכלות המעמיקה שאת מקדמת, אבל אני כן מתעניינת לדעת – מה היא העמדה הערכית הבסיסית שאִתה את ניגשת להסתכל על הנושא הזה? איפה את רואה את מרכז הכובד של חשיבות הדברים?
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
כן, בהחלט, אני חושבת שהחזון, שנכתב כבר לפני שנים רבות, חזון משרד הבריאות שמדבר על שוויון, צדק וערבות הדדית, הוא החזון שיש לקיים. אלה לא מילים ריקות מתוכן. כל החלטה, כל מסקנה, כל המלצה תצטרך לעמוד בהתאם לחזון הזה, תצטרך לשמור על השוויון, על הצדק ועל הערבות ההדדית בחברה הישראלית.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשרת הבריאות וגם לחברת הכנסת מרב מיכאלי. אני מזמין את חבר הכנסת נחמן שי; בבקשה, אדוני.
<נחמן שי (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי שרת הבריאות, כיצד מתכוונת השרה לפעול כדי להתמודד עם עלויות החניה הגבוהות במיוחד הכרוכות בהגעה לכל בתי-החולים ברחבי הארץ? תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שי. בבקשה, גברתי.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
מהרגע הזה, אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי – ראו כאילו אמרתי. אני פונה ישר לתשובה. שירות החניה בבתי-החולים מהווה שירות ציבורי מאוד מאוד חשוב, ועם זאת צריך כמובן לשמור על מידתיות במחיר של השירות הזה. עבור שירות זה מורשה בית-החולים לגבות מחיר הוגן למקומות החניה באזור שבו ממוקם בית-החולים, וזאת, כמובן, תוך התחשבות בציבור הנדרש לשירותי בית-החולים.
ההוראות שלנו כמשרד הבריאות בנושא הפעלת מגרשי חניה בבתי-החולים מפורטות בחוזר מינהל רפואה שיצא ביום 17 באוגוסט 2011, והוא חל על בתי-החולים הממשלתיים. אף-על-פי שאין בסמכות משרד הבריאות להטיל הוראות בנושא השימוש בקרקע של בתי-חולים שאינם ממשלתיים, בכל זאת בתי-חולים ציבוריים – דהיינו כל בתי-החולים של "שירותי בריאות כללית" ובתי-חולים "הדסה", "שערי צדק", לניאדו וכו' – קיבלו על עצמם את הוראות החוזר.
המחיר המקסימלי לחניית רכב במשך 24 שעות, על-פי החוזר, נקבע על-ידי המשרד ועומד על סך של 20 ש"ח, ללא הגבלת מספר הכניסות והיציאות של המבקרים. כדי למנוע ניצול החניון ומחירו על-ידי נהגים שלא באים לבית-החולים, יכול בית-החולים לבקש אישור לגבות תשלום במודל או במחיר שונה. עם זאת, מאז שנת 2011 לא התקבלו בקשות להעלאת מחירים.
כמו כן, אנחנו קבענו פטורים מתשלום לקבוצות הבאות: מטופלים בדיאליזה, במחלקות האונקולוגיה ומלוויהם, מטופלים אמבולטוריים החייבים להגיע לבית-החולים לטיפול למשך חודש לפחות בתדירות של פעמיים בשבוע לפחות, בני-משפחה המבקרים מטופלים שמאושפזים מעבר לתקופה של 30 יום, הורי פגים מאושפזים, נכים בעלי תעודת נכה, רכב ציבורי, בני-משפחה של חיילים מאושפזים, משפחות בכפוף להמלצות השירות הסוציאלי של בית-החולים.
בכוונתנו לבצע עבודת מטה בראשות מנכ"ל משרד הבריאות ובשיתוף עם חבר הכנסת מאיר שטרית, אשר העלה הצעה בנדון – כפי שאתם יודעים, הוא העלה הצעת חוק – שכן מטרתנו לבחון מחדש את הסדרי החניה בכל בתי-החולים ולבדוק אפשרויות להוזילם, להרחבת הפטורים ולשינוי נהלים ואולי אף להביא חקיקה בנדון.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
האם יש שאלה נוספת לחבר הכנסת שי? בבקשה, אדוני.
<נחמן שי (העבודה):>
תודה, גברתי, אני בהחלט מעריך את – – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<נחמן שי (העבודה):>
אמר חברי, אברהם מיכאלי, אנחנו בטוחים – כל אחד מאתנו צורך בתי-חולים, לצערנו – שהדברים החשובים והיפים שאמרת לא נשמרים, שלא יהיה ספק. התעריף של 20 ש"ח הוא בשמים, הוא על הקרקע, אפילו היושב-ראש שיושב לידך יודע – בתי-החולים לא שומרים על זה. זאת אומרת, המחירים הם הרבה הרבה יותר גבוהים. יתרה מכך, גם הקטגוריות שהזכרת, שהן קטגוריות נכונות ללא ספק, אנשים לא יודעים על כך, הם באים – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נכון.
<נחמן שי (העבודה):>
– – הם מבקרים את קרוביהם, גם אם הם באונקולוגית וגם אם – והם משלמים מחירים הרבה יותר גבוהים, אין לי ספק בכך. לכן, אני מקבל בברכה את הרעיון שהמנכ"ל, יחד עם חבר הכנסת שטרית – גם אני ניסיתי לקדם הצעת חוק, ואני התכוונתי – נצטרף לכל – – –
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אתה מוזמן.
<נחמן שי (העבודה):>
לא מוכרחים, זה כבר בדרך, אז יהיה כך. א. האם יש לך איזשהו לוח זמנים? כי אני חושב שראוי שהדבר הזה ייעשה בהקדם; ב. המידע הזה, החשוב, שיש פה, בוודאי יחזור על עצמו, וצריך לחשוב על דברים שייעשו כדי שהחולים או המטופלים או בני-המשפחות ידעו על כך, כי הם לא יודעים והם לא יודעים לעמוד על זכויותיהם. בדרך כלל אנשים שבאים לבתי-חולים כל כך טרודים בעניין הרפואי שהם לא מנהלים משא-ומתן, אבל המחירים האלה הם באמת גבוהים מאוד והם הופכים למעמסה על משפחות רבות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת שי. גברתי השרה, כנראה הנושא כל כך חם שכמה חברי כנסת ביקשו לשאול שאלה נוספת. לא נהוג, אבל מכיוון שכמה ביקשו, אני לפנים משורת הדין אתן לחבר הכנסת ראובן ריבלין שאלה נוספת בנושא הזה. בבקשה, אדוני. ונחזור לנוהל הרגיל אחר כך, שרק הח"כ ששאל את השאלה יוכל להוסיף ולשאול שאלה. בבקשה, אדוני.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
מכובדי יושב-ראש הכנסת, ובאמצעותך רפואה לכל חולי עמנו.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
אמן כן יהי רצון.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
גברתי השרה, נכון, בבית-חולים "הדסה" בירושלים יש חניון ציבורי. בית-חולים "הדסה" בירושלים הוא לא בית-חולים ממשלתי, אבל אין בית-חולים – ולכן ביקשתי להסמיך את שאלתי לשאלתו של יושב-ראש הלובי למען ירושלים, נחמן שי, וגם על דעתו – אבל בית-חולים "הדסה" נמצא במשבר גדול ביותר, ואין בית-חולים ציבורי יותר מאשר בית-חולים "הדסה", שכן עליו, על בית-החולים הזה ועל בית-החולים "שערי-צדק", נשענת כל הרפואה בירושלים, כל ביטחוננו הרפואי והרפואה לכל חולי עמנו.
לפני כשבועיים הגשנו, כמה חברי כנסת – חבר הכנסת עפו אגבאריה, חבר הכנסת אראל מרגלית, חבר הכנסת ליצמן, חברת הכנסת רות קלדרון וחבר הכנסת אחמד טיבי – הצעה לסדר-יום שגם צריכה להיות מועברת לוועדת הכספים, שזועקת: מה אנחנו נעשה עם "הדסה", שנמצא במשבר גדול, ויהיו האשמים אשר יהיו? אין רפואה ציבורית לבית-החולים "הדסה" בירושלים, בית-חולים שהוא זעיר אנפין של כל חיינו בארץ הזאת, שכן הרופאים יהודים וערבים, החולים יהודים וערבים, העובדים יהודים וערבים. כל המפגש של חיינו המשותפים בחוויה הישראלית ובחוויה של הסכסוך נמצא כאן בירושלים, ובא לידי ביטוי ב"הדסה", ששם כולנו משתפים פעולה.
אני יודע שסגן שר האוצר גם כן נמצא באותו סוד עניינים. אנחנו מחויבים לעזור ל"הדסה", ואנחנו נותנים לך גם את כל הגיבוי, כי אנחנו יודעים עד כמה אנחנו צריכים לעזור לך כדי שנוכל לעזור לכל אזרחי ישראל, על כל עדותיהם, על כל הדעות שלהם. ואנחנו סומכים עלייך סמיכה מוחלטת לחלוטין, ואנחנו יודעים שהסכמי ה-capping וכל הדברים האלה שאת חייבת להיות בתוכם גם משליכים על העניין, אבל מחויבים אנחנו בשימת לב רבה לראות איך אנחנו פותרים יחד עם האוצר את הנושא הזה, ויפה שעה אחת קודם, כי היא בנפשנו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ראובן ריבלין. גברתי השרה, לא יודע אם שמת לב שסגן שר האוצר – אני לא רוצה לומר "נחלץ לעזרתך", נחלץ לעזרת בית-החולים "הדסה" – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
יש לו בשורה אולי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
– – ואפילו אמר: אולי אני אשתתף בתשובה. אבל אני מבקש שאת בכל זאת תשיבי – –
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
בהחלט.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
– – זאת שעת שאלות לשרת הבריאות – –
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
נכון.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
– – ונראה, אחר כך אולי נאפשר לו מן המיקרופון להתייחס.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
ראשית, אתייחס כמובן להערתו של חבר הכנסת נחמן שי. אחת הסיבות לכך שיש באמת שעת שאלות לכל שר היא בדיוק הסיבה שאתה אמרת: להביא לידיעת הציבור נושאים שהוא לא יודע. ואכן אני מאוד מאוד שמחתי שהייתה שאלה שבמסגרתה יכולתי להביא לידיעת הציבור מה הן זכויותיו, כי אתה צודק, הציבור לא יודע מה זכויותיו, לא יודע מה מגיע לו. מן הראוי שאנחנו באמת יותר נפרסם את זה ויותר נביא את זה לידיעתו. אז אני שמחה שהשאלה שלך הביאה לכך שהתשובה שלי הביאה לכך שלפחות כאן, על הבמה הזו של הכנסת, ואני מקווה שמכאן לכל עם ישראל, לפחות ידעו את הנתונים האלה. אבל גם בהקשר זה – אני חוזרת על תשובתי – נצטרך לשבת ולראות מה עושים כדי לפרסם את זה יותר, כדי שאנשים ידעו.
חברי חבר הכנסת ריבלין, המצנט הגדול של הרבה נושאים וגם של "הדסה", באיזו אמנות תפרת את החניה לבעיית "הדסה". פשוט פנטסטי.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כי יש באמת מצוקת חניה ב"הדסה".
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
חייבים להקפיד על התקנון, שלא להכשיל את היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מה?
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
חייבים להקפיד על התקנון ולא להכשיל – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נכון, נכון. נכשלתי בשמחה בנושא הזה.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אבל אתה יודע מה? אמר היושב-ראש שהוא נתן את זה באופן יוצא מן הכלל, ואני שמחה להשיב לך גם ללא תמיכתו ועזרתו של סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. כן, יש בעיה רצינית ל"הדסה". ואני חייבת לומר בכאב לב שחלק מן הבעיה אינו טמון במה שעשתה ממשלת ישראל, ובית-חולים "הדסה" צריך יהיה לפשפש במעשיו בשנים האחרונות, לערוך חשבון נפש, בדק בית, ובעיקר – תוכנית הבראה.
ממשלת ישראל נחלצת כבר כמה חודשים לעזרתו של בית-החולים. אם עד היום שולמו המשכורות – אומנם לפעמים חלקן בתחילת החודש וחלקן ב-9 בחודש, אבל המשכורות שולמו – הרי זה בזכותה ובסיועה המלא של ממשלת ישראל, שמצאה את הדרכים הנכונות לסייע לבית-החולים ולא לתת לו ליפול ולאפשר לכל העובדים שם לקבל את המשכורות כראוי. ממשלת ישראל – בעיקר משרד האוצר, נציגי משרד האוצר, נציגי משרד הבריאות – וכמובן נציגי בית-החולים יושבים באופן אינטנסיבי כדי למצוא פתרון שיהיה, כפי שאמרתי כבר בפעם הקודמת, פתרון לטווח ארוך, פתרון בר-קיימא. כי זו לא תהיה חוכמה שממשלת ישראל היום, בין שיש לה עודפים ובין שאין לה עודפים, תרשום צ'ק, תיתן ל"הדסה", ובעוד שנה "הדסה" יבוא עם אותה בעיה בדיוק, ואם לא בעוד שנה אז בעוד שנתיים או בעוד שלוש. זו העת ללמוד את הנושא, לקבל החלטות כואבות, אולי אפילו כואבות מאוד, אבל להביא לידי כך שתהיה תוכנית הבראה יציבה לטווח ארוך, שבמסגרתה קרוב לוודאי שכל אחד יצטרך לתת את שלו, אבל בעיקר בית-חולים "הדסה" יצטרך לבוא ולתת את שלו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשרת הבריאות חברת הכנסת יעל גרמן. אני מזמין את חבר הכנסת משה זלמן פייגלין לשאול את השאלה הבאה.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, גברתי שרת הבריאות, בריאיון שנערך אתך טענת כי הדרך הנכונה להתרת השימוש בקנאביס רפואי היא הפיכתו לתרופה. לצורך זה, אמרת, דרושה השקעה כספית גדולה, שתייקר את המוצר וכפי הנראה גם תפחית מיעילותו. שאלתי: באיזו זכות את מונעת מחולים את המזור לכאבם וחוליים בקנאביס כפי שהוא – זול, יעיל, מתת אלוהים?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת פייגלין. בבקשה, גברתי השרה.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
חברי חבר הכנסת משה פייגלין, הנה פעם נוספת אנחנו חוזרים לנושא שאינו יורד מסדר-היום. אתה שואל ואני משיבה, אני משיבה ואתה שואל, ופעם נוספת אשיב.
אישית, איני מונעת דבר, כידוע לך. לא זו אף זו – אנו עושים הכול במשרד הבריאות על מנת להקל את מתן הקנאביס הרפואי ולהנגישו לאותם חולים שיכולים וצריכים לקבל אותו.
כשאנחנו מדברים על קנאביס, צריך להפריד בין לגליזציה לבין מתן קנאביס לצרכים רפואיים. בנושא הלגליזציה אין למשרד הבריאות כרגע יד ורגל, ואני לא עוסקת בכך. יכול להיות שיום אחד הכנסת תחליט שהיא רוצה לדון בזה. בסדר, זה לגיטימי ואולי צריך באמת שהיום הזה יגיע, ואני אפילו פונה אליך. אני יודעת שאתה בעד לגליזציה. בוא, אני מרימה לך כפפה: תגיש הצעת חוק ללגליזציה, כפי שאתה מאמין בה, תדון הכנסת בנושא, ידונו הוועדות ונראה לאן הרוח נושבת.
אבל כל עוד אנחנו מדברים על קנאביס רפואי, כאן מוטלת עלי אחריות גדולה. הקנאביס הרפואי הנו תחום שבו אנחנו עוסקים כמשרד הבריאות. זה תחום שבו אנשים שנמצא על-פי קריטריונים מסוימים שהקנאביס מביא להם מזור, יכולים לקבל רישיון לצריכתו.
כמה מילים לגבי הקנאביס: עדיין הקנאביס לא הוכר כתרופה. אכן, יש מקרים שבהם רופאים, ובוודאי חולים, באים ואומרים שהקנאביס מביא מזור, אבל הוא לא הוכר כתרופה על-פי הגדרת תרופה כתרופה. כדי להגדיר תרופה כתרופה נדרשים שלושה פרמטרים: איכות, בטיחות ויעילות. תהליך של פיתוח תרופה ואישורה אורך שנים רבות, שבמהלכן נבדק החומר הפעיל במספר רב של ניסויים קליניים מבוקרים, מדוקדקים, שמטרתם לבדוק את בטיחות התרופה תוך מעקב וזיהוי של כל תופעות הלוואי. כמו כן, נבדק טווח המינונים הנדרש לקבלת אפקט פרמקולוגי הָדיר ועקבי שניתן לצפות לו בכל פעם שתינתן אותה תרופה. יתר על כן, נבדקת הצורה, אופן המתן, כך שיהיו יעילים ועקביים. גם בגמר שלב הניסויים הקליניים ממשיכה התרופה להיבדק כל העת בתהליך הייצור שלה באותם פרמטרים קפדניים. לצערנו הרב, צמח הקנאביס לא עבר תהליך כזה. הוא לא עבר תהליך מסודר של פיתוח תרופה, ולכן לא ניתן לקבוע אותו כתרופה ולא ניתן לבוא ולומר לרופאים מה, מתי, כמה, למה ומה הן תופעות הלוואי. אכן, אמרתי אז ואני אומרת גם היום שאילו הקנאביס היה עובר את התהליך שעוברת כל תרופה אזי ניתן היה לתת אותו כתרופה, ובאמת זה היה יכול להיות פתרון טוב, אולי הפתרון הטוב ביותר. אך יש להבין שמשרד הבריאות אינו מנהל תהליכים אלה, מעולם לא ניהל, אין לו האפשרות ואין לו האמצעים לנהל תהליך של הפיכת מוצר מסוים לתרופה.
בכנסת הזאת הוגשו כמה הצעת חוק – אחת מהן שלך – שמטרתן להסמיך כל רופא לרשום מרשם של קנאביס רפואי. אז כפי שהסברתי, קנאביס אינו תרופה, ורופא אינו יכול לתת מרשם כשאינו יודע כאמור למי לתת, כמה לתת, מה הן תופעות הלוואי, האם עלולות להיות השפעות מתנגשות עם תרופות אחרות שאותו פציינט, שאותו לקוח חולה לוקח וכו'. בנוסף, אנו חוששים – והסתדרות הרופאים הישראלית שותפה לחששנו – כי אם נאפשר לכל רופא לרשום קנאביס ללא הגבלה או התוויה, במקום השיטה הקיימת היום של חובת קבלת רישיונות והתוויות מוגבלות, תהפוך כל מרפאה ויהפוך כל רופא יעד למשתמשים רבים שמשתמשים היום בקנאביס לאו דווקא לצרכים רפואיים, שינסו – וסביר להניח שגם ימצאו את הדרך – לקבל את האישור המיוחל, וזאת כאמור בהיעדר כל הצדקה רפואית.
על-פי הוראת פקודת הסמים המסוכנים קנאביס הוא חומר שעדיין מוגדר כסם מסוכן, ולכן אינו נגיש לציבור הרחב, להבדיל מחומרים אחרים שאינם נחשבים לסמים מסוכנים, כגון אלכוהול.
<אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):>
– – –
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
מאז כניסתי לתפקיד פעלנו על מנת להקל ככל הניתן מבחינה מקצועית את הליך מתן הרישיון לצריכת הקנאביס. הוכנסו התוויות חדשות, הגדלנו את מספר המנהלים המאושרים משישה ל-21, ומספר הרישיונות עלה רק בשנה האחרונה מקצת למעלה מ-10,000 לפני שנה לכ-14,000 היום.
בחודש הקרוב, בתוך חודש, תונח בממשלה הצעת מחליטים בנושא. כמו כן, בכוונתי להמשיך ולפעול להסרת חסמים ככל האפשר להנגשה של הקנאביס לציבור החולים שזקוק לו, שאכן יש בסיס רפואי לאישור השימוש על-ידם.
לסיום, אני חוזרת ופונה: אם אתה מאמין שקנאביס הוא מתת אלוהים, אני חוזרת ומציעה לך, תגיש הצעה ללגליזציה ונדון בה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. שאלה נוספת למשה זלמן פייגלין – בבקשה, אדוני.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):>
כיוון שגברתי קוראת מחשבות, ככל הנראה, ומניחה שהגשתי את ההצעה לקנאביס רפואי כדי להגיע ללגליזציה, גם אני ארשה לעצמי לחטוא בקריאת מחשבות ולומר שבעקבות היכרות מעמיקה עם המצב בשטח, ואכן דיאלוג מתמשך אתך, גברתי, בנושא הזה, גם אני מרשה לעצמי לקרוא מחשבות ולומר שאת פשוט לא רוצה את הקנאביס – לא ברפואי, וכמובן שלא בלגליזציה. יש כאן איזושהי סיבה שאיני מבין, פשוט אינני מסוגל להבין מדוע חולים כה רבים בישראל צריכים לסבול.
אני יכול לומר לך, גברתי, שהתנאים במציאות לא הפכו קלים יותר; הפכו קשים הרבה יותר. אני לא רוצה להתחיל לתת כאן דוגמאות שונות ומשונות לדרכים שבהן אותן ועדות ומערכות ביורוקרטיות מסובכות שהקמתם רק מקשות על החולים יותר ויותר, ולא להפך. זה המצב בשטח. אני רק מקווה באמת, בעקבות ההצעה שלי, שהוגשה לפני חודש פחות יום, ובה הוצע דבר מאוד פשוט, גברתי: הוצע שרופא שכן עבר הכשרה בנושא, ולא פוחד לעסוק בנושא, ומרגיש שכתפיו רחבות מספיק מבחינה מקצועית כדי לתת את המרשם הזה לחולה שהגיע אליו, אכן יוכל לעשות זאת – ולא פקיד, שמעולם לא ראה את החולה, אי-שם בוועדה ביורוקרטית שכל מטרתה לייצר סחבת.
שם, באותה ועדת שרים לענייני חקיקה, את נלחמת בחירוף נפש נגד הרעיון. איני יודע מדוע, אבל מה שאני כן יודע הוא מה שהוחלט בסופו של דבר – שבתוך 45 יום, כפי שציינת, תוגש הצעה חלופית של משרד הבריאות. שאלתי היא: כיצד מתקדם העניין? יש פחות או יותר שבועיים להגשת אותה הצעה. כיצד זה מתקדם?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת פייגלין. גברתי השרה.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
ראשית, יכול להיות שזה מתוך חוסר מידע, ואשמח מאוד להביא בפניך את העובדות, אבל משרד הבריאות עושה הרבה ומקל בצורה משמעותית על קבלת ההיתרים מאז שדיברנו. כל יום שעובר אנחנו מקלים. בשבוע הקרוב אנחנו נעלה לאתר לוח זמנים שבו אנחנו מתחייבים לתת, תוך זמני שהייה מאוד מאוד ברורים, מתן מענה לכל בקשה, לרבות כל הפרוצדורה שכרוכה בכך.
קיצרנו בצורה משמעותית – ממשך של חודשים של תשובה למשך שלא עולה על 30 יום, ולעתים אף פחות מ-30 יום, אפילו עשרה ימים. במקרים מסוימים, כמו במחלות חשוכות מרפא, כמו מתן קנאביס לחולי סרטן, אנחנו מגיעים לתקופות של מקסימום שבעה ימים, ופעמים רבות גם 24 שעות ו-48 שעות. צר לי שאינך יודע זאת. אולי זאת אשמתי, אני אביא את הדברים לידיעתך. משרד הבריאות עושה רבות ומקל, וכל אדם שלא מקבל את הקנאביס בזמן המתאים מסיבה כזו או אחרת, יודע שיש לו דלת פתוחה במשרד הבריאות. יש לי יועצת אישית שמטפלת בנושאים באופן אישי, ומנסה לסייע לכל אדם ואדם באופן אישי.
ובאשר לקנאביס כתרופה, אני חוזרת ואומרת – היו שלוש שאלות, ואענה עליהן לפי הסדר שבו הן נשאלו. זאת הייתה הראשונה. השנייה הייתה הסיפור של קנאביס כתרופה, ובסוף – מתי אנחנו מגישים את זה לממשלה. קנאביס כתרופה, חשבתי שהבהרתי את זה – בלתי אפשרי. תרופה, כדי שתהיה תרופה, צריך לעבור את כל ההליך שציינתי, ואני לא רוצה לחזור עליו. תרופה, כדי שאפשר יהיה לתת אותה, צריך שיהיה מינון לכל התוויה – למי לתת, למי לא, מה הן תופעות הלוואי, עם איזו תרופה אחרת היא מתנגשת. אין את זה בקנאביס. לא ניתן לתת את זה לרופאים. הרופאים מתנגדים, הסתדרות הרופאים הישראלית מתנגדת לכך, ובצדק. לא ניתן להטיל על גבם של הרופאים מעמסה בלתי אפשרית של מתן קנאביס כתרופה, כאשר הוא אינו תרופה. כן ניתן להקל, כן ניתן להרחיב את המרשמים, כן ניתן אולי להוסיף רופאים. ובאמת, בהצעת המחליטים שאנחנו מגבשים, ואני מקווה שהיא תגיע לממשלה או בעוד שבועיים או בעוד שלושה שבועות, אני מקווה שאפילו בתוך שבועיים היא תגיע, באותה החלטה בהחלט נציג את המתווה, את המודל, את לוחות הזמנים, את מספר הרופאים, את כל מה שנעשה וצריך לעשות.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה רבה, גברתי השרה. נעבור לשאילתה של חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה, אדוני.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
ערב טוב, גברתי השרה. באמנות פחות ותיקה מאשר של חבר הכנסת רובי ריבלין, אני אקח טרמפ על ברית המילה. רק לומר שהשבוע באופן אנונימי נתקלתי בבית-חולים "העמק" בסוג של טיפול. אף אחד לא יודע – – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
חבר הכנסת שטרן, הנוהל הוא להיצמד לשאלה.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
עכשיו אני נצמד. אני יודע, אני לא יודע לעשות את זה טוב כמו רובי.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
הוא לא מספיק מוכשר. לא כמו רובי.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
אני רק רוצה להגיד שמגיע להם, מבחינתי, ציון לשבח.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
צל"ש. תודה.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
השאלה שלי קשורה לנושא ברית המילה. אני חושב שדווקא בזמנים האלה, כשאנחנו כולנו עסוקים בשליחות של הכנסת בניסיון לשנות את ההחלטה באירופה – כיום אין הסדרה חוקית של ברית המילה, וכשאני אומר "הסדרה חוקית", אני, כמובן, לא מתכוון חלילה שיהיה חוק לעשות ברית מילה. הרב עמיטל אמר פעם שאם יהיה חוק, אז הרוב לא יעשו. תפקיד המוהלים, כשירותם והפיקוח עליהם: יש ועדה בין-משרדית של משרד הבריאות והמשרד לשירותי דת, שפועלת מתוקף החלטה מינהלית ומאגדת תחתיה את רשימת המוהלים המוסמכים. אי-הסדרה של נושא המוהלים פותחת פתח מסוכן לכך שכל אזרח על פניו יכול לשמש מוהל מבלי שיש עליו פיקוח חוקי מטעם משרד הבריאות – מה שעלול לסכן את בריאות הציבור. השאלה שלי היא: מה ניתן לעשות כדי לשפר את הנושא הזה? תודה.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
חבר הכנסת שטרן מעלה שאלה חשובה, שדורשת התעמקות בנושא, יכול להיות שאפילו בחינה מחדש של המדיניות. כיום פקודת הרופאים אינה מגדירה ברית מילה כעיסוק רפואי. היא מוגדרת כפעולה דתית. זאת, פרט למקרים שבהם ברית המילה מבוצעת על-ידי רופא, וכנראה זה מה שראית בבית-החולים האמור. עם זאת, עקב הצורך להתחשב בהיבטים הרפואיים – – –
<אלעזר שטרן (התנועה):>
– – – בכלל, על טיפול, על היגיינה, בלי קשר לברית מילה. סליחה אם לא הובנתי.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
שיגעון. לקחנו את הצל"ש. עקב הצורך להתחשב בהיבטים רפואיים של הנושא, הפיקוח עליה מוסדר, על הפעולה הזאת, כפי שתיאר חבר הכנסת שטרן, הפיקוח מוסדר על-ידי ועדה בין-משרדית המורכבת מנציגי הרבנות הראשית ומשרד הבריאות, בניהול הרבנות הראשית. הפיקוח על המוהלים מוסדר באמצעות מנגנון הסמכה וולונטרי, שעל-פיו מוהלים מקבלים הסמכה לאחר שהם עוברים בהצלחה תהליך של לימודים אצל מומחה, מבחנים של הוועדה הבין-משרדית וביצוע של 30 בריתות תחת פיקוח של מומחה. ההערכה היא שבישראל יש כיום כ-650 מוהלים, מתוכם 450 בעלי הסמכה.
קיים מנגנון דיווח של בתי-החולים למשרד הבריאות על מקרים של יילודים המגיעים לקבלת טיפול רפואי כתוצאה מסיבוך לאחר ברית מילה. כל מקרה מדווח, ועובר לוועדה בין-משרדית, ונבדק כמובן על-ידי משרד הבריאות. בתקופה שבין 2007 ל-2013, מספר המקרים לשנה נע בין 35 ל-65. רוב המקרים התאפיינו כסיבוכים קלים ביותר, כגון דימום שנוצר כתוצאה מברית המילה, ודרשו טיפול שמרני פשוט על-ידי הגורמים הרפואיים בבתי-החולים. מתוך כלל הסיבוכים שצוינו, מספר הסיבוכים המשמעותיים לשנה עומד היום על כחמישה מקרים.
כפי שציינתי בפתח דברי, יש צורך לבחון את הנושא לעומקו. אני מודה לך על כך שהעלית אותו, ויכול להיות שיש אף מקום לשנות את קורס ההסמכה כך שלא יהיה על בסיס וולונטרי.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה רבה, גברתי השרה. אנחנו נעבור לחלק השני של שעת השאלות, שבו יציגו חברי כנסת שאלות בנושאים שאת הסכמת להשיב עליהם. הנושאים יהיו: התוכנית הלאומית למניעת אובדנות, התוכנית הלאומית לאורח חיים פעיל ובריא וסירוב רופאים לטפל בנשאי HIV. אנחנו נעבור לנושא הראשון: התוכנית הלאומית למניעת אובדנות. אני רק אציין שבשבוע הבא אנחנו נקיים יום מיוחד בנושא האובדנות, שיזם חבר הכנסת מיכאלי. ואני אבקש מחבר הכנסת מיכאלי לשאול את השאלה שלו לשרה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב בראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אכן בשבוע הבא יתקיים פה ציון היום הבין-לאומי למניעת התאבדויות, ואני מתאר לעצמי, גברתי השרה, שבשבוע הבא נרחיב עוד יותר ועוד יותר. אבל מכיוון שהנושא הוא נושא של פיקוח נפש, ויש לנו פה דבר – לצערנו, הרבה חששו לדבר על זה, הרבה חששו להתייחס לנושא הזה, ואני כבר אומר את זה לכבודך ולזכותך, שאת מן השרים הראשונים שנתקלתי בהם, בקדנציות שאני נמצא פה בכנסת – שלקחה את הנושא הזה ללבה ועושה כרגע הכול כדי לסייע לנו, לשדולה, לקדם את הסוגיה הזאת. ואין ספק – – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אדוני, רק זאת שעת שאלות, לא שעת מחמאות.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
זה הולך יחד.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
מה כואב לך?
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אבל אין לי שאלות כתובות. זה לא הקטע. הפעם זו לא שאלה כתובה שאני צריך להקריא לה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אתה יודע שהשרה נהנית, אין ספק. אבל בסדר.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אני הייתי מודה לשרה אם נוכל, עם המעורבות שלך בחודשים האחרונים – את כבר מעורבת בסוגיה כשרה בממשלה – לתת לנו תקווה, לשדולה, ואנחנו יכולים לראות אולי פירות מהיוזמה, שלך ושל כמה שרים בממשלה, בנושא של קידום התוכנית הלאומית למניעת אובדנות. ואני אשמח לראות גם את החזון שלך וגם את התחזית שלך כמימוש בפועל של התוכנית הזאת, גם בתוכנית וגם בתקצוב.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, חבר הכנסת מיכאלי. בבקשה, גברתי.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
חבר הכנסת מיכאלי, אני חייבת להחזיר לך מחמאה ולומר לך שאתה נשאת את הלפיד בשנים האחרונות פה בכנסת, כאשר עמדת בראש השדולה למניעת אובדנות, והיית באמת היחיד ששמר על הלפיד ודיבר על הנושא.
משום מה יש איזושהי סטיגמה שדבוקה לנושא האובדנות, שגורמת – א. לכך שאנשים נמנעים מלדבר על הנושא; ב. לכך שאנשים לא נעים להם, הם מרגישים מאוד לא נוח לדבר על הנושא; וג. לכך שהם סבורים, גם בעקבות דעות כאלו ואחרות, שאם מדברים על הנושא הרי שבצורה כזו או אחרת מעודדים אותו. המחקרים האחרונים מעידים על כך שלא היא. דווקא חשיפה של הנושא, דווקא דיבור עליו, לדעת את הנתונים הקיימים במדינה ולטפל בנושא – זו הדרך למנוע אותו. אי לכך, חברנו יחד, חמישה שרים – אני מקווה שעוד שרים יצטרפו – שר החינוך, שר הרווחה, אנוכי, שרת הבריאות, השר לאזרחים ותיקים ושרת הקליטה – חברנו יחד, יחד עם משרד רוה"מ ויחד עם גורמים נוספים, יחד אתך, חבר הכנסת, יחד עם חבר הכנסת טופורובסקי, ואני מקווה שחברי כנסת נוספים יצטרפו. ואנחנו הכנו תוכנית שאנחנו רוצים להגיש כהצעת מחליטים לממשלה, כדי שהממשלה תרים את הכפפה ותצא עם תוכנית לאומית למניעת אובדנות.
כל שנה אנחנו מאבדים קרוב ל-500 אנשים שמתאבדים. אנחנו מאבדים כ-285 אנשים בתאונות דרכים, ויש לנו תוכנית לאומית למניעת תאונות דרכים שהצליחה בצורה בלתי רגילה, תוכנית שעליה ובה השקיעה הממשלה 400 מיליון. אנחנו נבקש הרבה הרבה פחות מ-400 מיליון, אבל כן נבקש להרים את זה כתוכנית לאומית. הניסיון מוכיח שכאשר צה"ל לקח את הנושא הזה לידיו, הוא הוריד בצורה דרסטית את מספר המתאבדים. כנ"ל גם שירות בתי-הסוהר, השב"ס. אבל לא רק זה. ממדינות העולם אנחנו מגלים שכל מדינה שלקחה לעצמה את הנושא והעלתה אותו למודעות, והכינה תוכנית לאומית עם תקציבים בצדה, הורידה את מספר המתאבדים ב-25%–40%. אז זה הדבר שהיום אנחנו צריכים לעשות.
אני מודה לך על כך שאתה מודע לכך. אני מודה לך על כל שיתוף הפעולה, ומקווה, אכן, שבשבוע הבא, ביום למניעת האובדנות, תהיה לנו בשורה, נציג את התוכנית הלאומית, שלה שותפים, כאמור, כל המשרדים שציינתי, ואני מקווה שנוכל גם לבשר שיש לנו תקציב כדי לצאת לדרך.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, גברתי השרה. אנחנו נעבור לנושא השני: התוכנית הלאומית לאורח חיים פעיל ובריא. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה.
<באסל גטאס (בל"ד):>
כבוד היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, העניין של אורח חיים פעיל ובריא מביא אותי לסוגיה מאוד מרכזית בכל מדיניות הבריאות בארץ ובעולם, וזה: כמה המדינה משקיעה במניעה, לעומת כמה מושקע בטיפול.
הפתגם הערבי המפורסם, ולדעתי יש פתגמים מקבילים בכל תרבות, הוא שגרם אחד של מניעה שווה טונה של טיפול. ובאמת, מחקרים מדעיים מראים ששקל או דולר שמושקע במניעה, חוסך לפחות 10 שקלים או 10 דולרים בטיפול.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
5.
<באסל גטאס (בל"ד):>
השאלה שלי: האם התוכנית הזאת באה מאותה תפיסה של השקעה במניעה כדי לחסוך לאורך זמן בטיפול, והאם מה שבאמת מושקע היום במשרדך, לדעתך משביע רצון, בראייה הזו, האסטרטגית, של עידוד המניעה – ואחר כך להביא לחיסכון בחיי אדם, כמובן, לא רק בכסף, אלא טיפול? והאם התוכנית הזו היא רב-מערכתית, או רק בתוך משרד הבריאות?
לדעתי, אחד הגורמים שאמור להיות מאוד אינטרסנטי בעניין הוא המוסד לביטוח לאומי. אני, אישית, ניסיתי לשכנע אותם בעבר במימון תוכניות. לדוגמה, את יודעת, הסוכרת, מחלת הדור, או מחלת המאה הנוכחית – –
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
מגפה.
<באסל גטאס (בל"ד):>
– – במגזר, באוכלוסייה הערבית, היא מכה, ובתחום המניעה היה אפשר לעשות ולחסוך ממש אלפי מקרי מוות בשנה. לצערי, הביטוח הלאומי לא שם את זה במקום גבוה בסולם העדיפויות. הוא נועד, כנראה, רק לממן את הטיפול, אחרי שהאדם נעשה נכה או נעשה חולה וכו'. השאלה היא אם אפשר לשלב את הביטוח הלאומי גם במאמץ הלאומי הזה, או בתוכנית הלאומית הזאת. תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, חבר הכנסת גטאס. בבקשה, גברתי.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
חבר הכנסת באסל גטאס, כן, לשאלה אם עוד גופים שותפים לזה, בהחלט. התוכנית היא תוכנית לאומית, ושותפים לה גם משרד החינוך וגם משרד הספורט, שלא צריך להיות חכמים יותר מדי כדי להבין שזה באינטרס שלהם, וכמה הם יכולים באמת לשנות את אורח החיים בגני-הילדים, את צורת האוכל, מה אוכלים הילדים, גם בגני-הילדים, גם בבתי-הספר; כמובן, עידוד של פעילות ספורטיבית על-ידי משרד הספורט, ואנחנו, עד כמה שאנחנו יכולים, במשרד הבריאות, למנוע.
מסתבר שבכל העולם גילו, ממש כמו שאתה אמרת, שכל דולר או שקל, זה לא משנה, שמושקע במניעה, בסופו של דבר מביא תשואה של בין 4 ל-7 דולר בהמשך הדרך. אבל אם אנחנו שמים רגע בצד את הכסף, זה מביא קודם כול לכך שאוכלוסייה חיה בצורה בריאה יותר, ויש לזה ערך אדיר מבחינה חברתית ומבחינת איכות החיים. זו הסיבה שאנחנו יצאנו לדרך. אנחנו יצאנו לדרך בתוכנית רב-מערכתית שמדברת על שטחים רבים מאוד, ובין השאר מתמקדת בנושא הסוכרת.
ומכיוון שאתה ציינת את הסוכרת אני חייבת לומר – אתה יודע, האומר דבר בשם אומרו מציל עולם ומלואו. לאחרונה היו פרסומים על כך שאנחנו מתכוונים – שאני מתכוונת ומקדמת את הפיקוח על המחירים בצורה כזאת שיהיה פיקוח על הלחם המלא ועל החיטה המלאה במקום על הלחם הלבן. אני חייבת לומר שאת הרעיון הזה אני שמעתי מד"ר בשארה בשאראת, מנהל בית-החולים בנצרת, שמקדיש חלק ניכר מחייו ומעבודתו הרפואית לצמצום פערים בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה היהודית, והוא שהביא לתשומת לבי את הבעיה של הסוכרת, שאכן היא כמעט מגפה באוכלוסייה הערבית.
ד"ר בשאראת בא ואמר ששינוי קטן כזה, אם באמת כל האוכלוסייה, ובפרט האוכלוסייה הערבית, תשנה את הרגלי הצריכה והאוכל שלה ובמקום לאכול לחם לבן ופיתה מקמח לבן היא תאכל לחם מלא, הדבר ישנה באחוזים ניכרים את מספר חולי הסוכרת בעתיד, וגם ישנה את מספר חולי הסוכרת בהווה. לחם מלא גם ישנה את שיעור התמותה מסרטן המעי הגס ומטרשת העורקים. לכן אנחנו היום יושבים במשרד וחושבים איך ניתן לשנות את הפיקוח על המחירים כך שאנשים יפסיקו לאכול את הלחם הלבן. הפיקוח יעבור מהלחם הלבן אל הלחם המלא, ואם צריך – גם על-ידי סבסוד.
אבל בזה לא די. אנחנו נמצאים בקשר עם תעשיות המזון והמסעדות כדי שהן יורידו מרצונן את כמות הנתרן, המלח שנמצא במזון שלנו. גם הנתרן התגלה כאחד מסיבות המוות וכאחד מסיבות החולי, במיוחד לחץ-דם וגם מחלות דם. אנחנו פועלים בערוצים רבים כדי באמת לשנות את אורח החיים של הישראלי; שהאדם יוכל לקבל החלטה מושכלת מה הוא אוכל. בין השאר, אנחנו מקדמים בוועדת ערו"ב את התקנות של Front of Package, כדי שבקדמת האריזה כל אדם יוכל לראות מהי כמות הנתרן שהוא אוכל באותה חפיסת מזון, מהי כמות הסוכר ומהי כמות הטראנס – אותו טראנס שעכשיו ה-FDA אסר בארצות-הברית.
אנחנו מתכוונים להמשיך בתקנות בהסברה על אורח חיים בריא ובעידוד פעילות ספורטיבית – להביא לידי כך שאדם ינהל אורח חיים בריא ועל-ידי כך ימנע מחלות בעתיד.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה רבה, גברתי. הנושא השלישי הוא סירוב רופאים לטפל בנשאי HIV. אני מבין שאתה לא מדבר בנושא. האם את רוצה להגיב בנושא או שאת לא מעוניינת?
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
כן.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
החלטה שלך, אז בבקשה.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
בהחלט. חבל שאף אחד לא מעלה את זה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
יש מישהו מחברי הכנסת שרוצה לומר על זה משהו לשרה – סירוב רופאים לטפל בנשאי HIV?
<מרב מיכאלי (העבודה):>
במה?
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
סירוב רופאים לטפל בנשאי HIV. האם יש חבר כנסת שרוצה לומר על זה משהו לפני תשובת השרה?
<מרב מיכאלי (העבודה):>
יש על זה איזשהן סנקציות, על מצב כזה?
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
רק רגע, נגיד לפרוטוקול ששאלה חברת הכנסת מיכאלי אם יש סנקציות על הדבר. אוקיי.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אם יש סנקציות – כן. בכל מקרה שרופא אינו עושה את חובתו הרפואית, ניתן להעמיד אותו בפני ועדת משמעת ולהטיל עליו סנקציות. במקרה הזה באמת היו תלונות, אבל לטעמי ההחלטות לא היו חריפות דיין.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
מה הן היו?
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אז אני אספר, אולי באמת אני אספר דבר דבור על אופניו. לאחרונה הגיעו לידיעתי כמה מקרי שימוע שנערכו בשנת 2012 לרופאי שיניים אשר על-פי הטענות סירבו לטפל בנשאי HIV. במסגרת הליכי השימוע ציין צוות השימועים כי ידוע שפרקטיקות פסולות מסוימות, כגון הזמנה לסוף היום, נהוגות במוסדות ציבוריים וממשלתיים, ולכן הוא מצא שקשה למצות את כל חומרת הדין עם רופא בודד במרפאתו הפרטית כשהוא נוהג בדרך דומה.
קביעה זו הטרידה אותי מאוד, שכן היא מעידה על כך שמדובר בתופעה שכנראה נהוגה במחוזותינו, ולא רק בכמה מקרים בודדים וחריגים שהובאו לידיעתנו, ולכן מצאתי לנכון להבהיר את תפיסתי בגילוי דעת שהפצתי לכלל גורמי הרפואה. במסגרת גילוי הדעת ציינתי כי שבועת הרופא מצווה "ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה, אם גר, אם נוכרי ואם אזרח, אם נקלה ואם נכבד". אמרה זו מבטאת את המחויבות של צוותי הרפואה להעניק מזור וטיפול לכל אדם באשר הוא אדם. מערכת הבריאות שלנו מבוססת על עקרונות הצדק, השוויון והעזרה ההדדית, אשר מהווים עקרונות יסוד העומדים כנר לרגלינו בכל פעולה שאנחנו נוקטים. האמונים על הבריאות ועל הרפואה לא יכולים לעמוד מנגד ולסרב להעניק מזור וטיפול לאלו הנמצאים במצוקה. סירוב להעניק טיפול או שירות רפואי לאדם רק בשל היותו חולה או נשא של מחלה מידבקת, נוגד את כל העקרונות שעליהם מבוססת מערכת הבריאות שלנו. צוותי הרפואה צריכים לנקוט את כל האמצעים כדי להגן על עצמם מפני פגיעה על-ידי אמצעי הגנה הנדרשים בטיפול בכל חולה, אך סירוב להעניק טיפול והשארת מטופל או חולה לגורלו אינו יכול להוות אמצעי לגיטימי.
הסירוב להעניק טיפול לנשאי HIV חמור כפליים, שכן הוא גם סירוב לטפל באדם במצוקה וגם מעשה המחזק סטיגמה חברתית חמורה, לא הוגנת ולא מוצדקת, וכל זאת ללא כל הצדקה רפואית. אי לכך כתבתי: אני רואה בחומרה רבה סירוב לטפל בנשאי HIV אשר סובלים מאפליה כלפיהם ומיחס חברתי משפיל ומפלה. אנו במערכת הבריאות צריכים לשמש דוגמה חברתית ליחס מקצועי שוויוני וצריכים להעניק לאוכלוסייה זו כמו לכל אוכלוסייה אחרת טיפול תומך ומקבל. מערכת הבריאות צריכה להעניק שירות רפואי לכל מי שזקוק לו אך ורק על בסיס מקצועי וללא אפליה.
אישית אני מאמינה כי למערכת הבריאות יש תפקיד חשוב בצמצום פערים ובקידום שוויון בחברה הישראלית. שינוי זה מתחיל באופן שבו אנו, כמערכת, תופסים את המטופלים וביחס שאנו מעניקים להם כמטפלים ומרפאים. אחת מהבעיות הקשות ביותר שאתה נדרשים להתמודד נשאי HIV היא הסטיגמה החברתית הקשה שמופנית כלפיהם. אסור למערכת הבריאות להזין סטיגמה זו, ועלינו למלא את תפקידנו בביעורה מהחברה הישראלית.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
חבר הכנסת אגבאריה, אתה רצית לומר משהו בנושא? כן, בבקשה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אני מוכרח להוסיף משהו בעניין הזה. אני חושב שבתקופה הראשונה, כאשר התגלה האיידס – או ה-HIV – אני חושב שאז היה הפחד הכי גדול. הרבה רופאים ואחיות לא היו מודעים לנושא והיו פשוט נזהרים יותר, יתר על המידה. הדבר הכי מחריד שאני ראיתי בתקופת עבודתי בבית-חולים היה שרופאים לא היו מוכנים לטפל בחולים או לבדוק חולים ממוצא אתיופי, כאילו יש ביניהם אחוז של נשאי איידס או חולי איידס הרבה יותר גדול מאשר אצל אחרים; ואתם זוכרים את התקופה שזרקו את מנות הדם שלהם.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
כן.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אבל אני חושב שאחרי זה – העניין הוא לא כל כך. נכון שנזהרים יותר, וחובת הרופא וחובת הצוות להיזהר יותר, אבל אני חושב שבזמן האחרון אין כמעט התופעות האלה, במיוחד בבתי-החולים ובבתי-החולים הציבוריים. לי ידוע שהרבה חולים נשאי הנגיף עברו ניתוחים, וניתוחים גדולים, ולא היה מזה פניקה גדולה.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אני שמחה לשמוע.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה רבה, חבר הכנסת אגבאריה.
<סתיו שפיר (העבודה):>
שאלה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
הערה בנושא? בבקשה. לא, לא, מהמיקרופון.
<סתיו שפיר (העבודה):>
תודה. שאלה קצרה שלא על הנושא הזה. אני ביקשתי אישור. אני מקווה שתוכלי לענות. לגבי עמדתך בנוגע לרפורמת הסיעוד שקידם סגן השר ליצמן ומופיעה גם במצע של יש עתיד. האם זה הולך להיות מקודם? מתי וכיצד? תודה.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
רפורמת הסיעוד – אף-על-פי שזה לא נמצא בשאלות – – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
את רשאית להתייחס ורשאית לא להתייחס, לפי הבנתך, אבל זו זכותך, כמובן.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
לא, זה בסדר, אני אתייחס בקצרה. שאלה קצרה ותשובה קצרה. רפורמת הסיעוד היא לא בעיה של מה בכך. אי-אפשר להשיב על כך בחטף. זו בעיה רצינית, בין השאר בעיה אקטוארית. לשר ליצמן הייתה נוסחה מסוימת. יש על כך ערעור, אם הנוסחה הזו אכן תהיה נכונה בהתחשב בתוחלת החיים הקיימת. לא ניתן להשיב על זה כך סתם. זוהי בעיה שצריך יהיה לשבת עליה. דרך אגב, אני חושבת שבכלל, בעיית הזיקנה היא בעיה כלל-ארצית שצריכים לשבת עליה, לא רק משרד הבריאות, אלא משרדי הבריאות והרווחה והחינוך והגמלאים ועוד משרדים רבים – כמובן, ביטוח לאומי – כדי לשבת ולראות איך אנחנו מתכוננים להזדקנות האוכלוסייה שלה אנחנו צפויים.
<סתיו שפיר (העבודה):>
יש כוונה לקדם אותה?
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
בבקשה?
<סתיו שפיר (העבודה):>
יש כוונה לקדם אותה?
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
יש כוונה לקדם כל דבר, אבל לא כפי שהיא.
<אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):>
מה עם הכסף שכבר שולם והולך ללכת לאיבוד בעניין של הסיעוד?
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אין לי מושג.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה לחברת הכנסת שפיר על השאלה. תודה, גברתי השרה, על הזמן הרב שאת משקיעה, ועוד תשקיעי. עוד צפוי לך. תודה רבה.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה רבה.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום הפג הבין-לאומי>
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אנחנו עוברים, ברשותכם, לחלק האחר של היום הזה, והוא ציון יום הפג במליאת הכנסת בהצעות לסדר-היום מס' 1142, 1515, 1544 ו-1577. אכן, חברות וחברי הכנסת, אנחנו מציינים היום את יום הפג, ביוזמתה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. זה הזמן לומר לך תודה על היוזמה של היום החשוב הזה. אני, חברת הכנסת אבקסיס, כחבר בוועדה שלך, יכול להעיד על הימים והלילות – – –
<אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):>
מגיע לרוב הוועדות – – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
– – – על הימים והלילות שאת משקיעה למען ההגנה על זכויותיהם של הילדים וקידומן – העוללים הרכים, וגם הנוער המבוגר יותר. אנחנו בהחלט מורידים בפנייך את הכובע על העבודה המאוד-חשובה שאת עושה.
היום הזה נועד להעלות למודעות של חברות וחברי הכנסת ולמודעות של כלל הציבור את מצבם של הפגים והפגות בישראל. אני מכיר את הנושא הזה מקרוב כי אמי טובה, שתחיה, היא כבר שנים ארוכות ורבות אחות בכירה במחלקת פגייה, או איך שקוראים לזה, טיפול נמרץ יילודים במרכז הרפואי על-שם רבקה זיו בצפת. אני יודע כמה קשה העבודה הזו, וכמה היא חשובה ועדינה. ועל כן אני עוד יותר מודה לך.
<אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):>
וכמה חסר שם כוח-אדם.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
וכמה חסר שם כוח-אדם. אני רואה את המשמרות שאימא טובה עובדת, ובגללן אנחנו לא רואים אותה הרבה. זה גם כן נושא שאני מקווה שנקדם יחד בוועדה.
עם התקדמות הרפואה, יותר ויותר יילודים נולדים במשקלים יותר ויותר קטנים, עד רמות ממש מזעזעות ומסוכנות. אבל הם מצליחים לחיות, הם מצליחים לגדול ולהיות מבוגרים בריאים, שבסופו של דבר הופכים לחלק מהחברה בישראל. אלא שלצערנו הטיפול בפגים ובפגות במדינת ישראל מפגר מבחינות רבות אחרי המקובל במערב. בישראל נרשמת תמותת תינוקות גבוהה יותר. בישראל נרשמים זיהומים ותופעות רפואיות נוספות שיכולים לפגוע בבריאות העתידית וביכולות הקוגניטיביות של הפג או הפגה. יחידות הטיפול הנמרץ ביילודים קורסות, ממש קורסות – בהמשך למה שדיברנו – תחת העומס והיעדר התקנים.
במקביל, גם ההורים נאלצים לבלות חודשים ארוכים לפעמים בצמידות לבתי-החולים, כאשר הם מפסידים ימי עבודה וחופשה, ואף אחד לא חושב על זה או מתייחס לזה. אני חייב לציין שבכנסת השבע-עשרה יזם יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת יולי אדלשטיין, חוק להארכת חופשת הלידה בגין אשפוז היילוד, חוק שניסה לתת מענה חלקי להורים שנאנקים תחת אשפוז היילוד, צורכי המשפחה והעבודה שלהם. הצעת החוק הזאת עברה בסופו של דבר בצורה מתוקנת ומקיפה יותר רק בכנסת השמונה-עשרה.
<אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):>
אני העברתי אותה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אני לא הייתי חבר בכנסת השמונה-עשרה, אז – – –
<אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):>
אני אומרת, כל הכבוד ליולי שהציע אותה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
בהחלט. זה גם המקום לפרגן ליושב-ראש הכנסת על העבודה שהוא עשה בנושא הזה. זה רק מראה לסיעה שלו ולסיעה שלך שאסור לנו להתייאש מהמאבקים שעוד נכונו לנו כדי לשפר את מצב הפגים והפגות. ואני מקווה שנמשיך לפעול למען הציבור החלש הזה גם בעתיד. יש צורך אמיתי לשמוע ולהשמיע את קולם של העוללים הקטנים האלה, שהם קטנים כל כך עד שקולם לא נשמע. תודה לכם.
אנחנו נעבור לדבריה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה.
<אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אני רוצה במסגרת הזו להודות לך על הפעילות שלך באופן שוטף בוועדה לזכויות הילד, בעניין, בחוכמה, ברצינות, וגם לסדר את הדברים לגבי הצעת חוק – –
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
– – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
את רואה? אותה לא עצרתי.
<אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):>
– – הארכת חופשת לידה בגין אשפוז יילוד. הצעות החוק האלו הן כל כך חשובות, שגם אם הח"כים מתחלפים או מקבלים תפקידים כאלו ואחרים, שווה לנסות לקדם אותן. אני שמחה להודיע שבכנסת הקודמת הצלחתי להעביר – לא בהיקף שרציתי, אבל עד עשרה שבועות, כולל תשלום מלא, כולל תנאים סוציאליים וכדומה. ובכנסת הזו, מי שלוקח שוב פעם את ההצעה – יש מי שעושה את זה ומנסה להרחיב אותה עד כמה שיותר – הוא חבר הכנסת יעקב אשר, ביחד עם חבר הכנסת אורי מקלב, ואם אינני טועה, גם גפני. זה כבר עבר את הקריאה הראשונה בשבוע שעבר. אני מקווה מאוד שבעניין ה-1.3 מיליון, שזה הפער לגבי – כולל התשלום, זה בסך הכול. אבל זה גם ימנע מנשים לעזוב את מקום עבודתן. כי תחשבו על זה, עד שהן משתחררות מבית-החולים עם הפג או עם התינוק החולה הביתה, כבר נגמרת כמעט חופשת הלידה הקבועה בחוק. לכן אני אשמח מאוד לראות גם את הצעתו של יעקב אשר עוברת את הקריאה השלישית, כולל התקציב בצדה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, חברי מארגון לה"ב, איגוד הנאונטולוגים בישראל, היום ציינו את יום הפג הבין-לאומי. הנחת היסוד שלנו היא שכל בני-האדם נבראו ממקור אחד וכולם שווים וזכאים ליחס שווה. סעיף 1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, 1998, קובע עקרון יסוד: "זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות".
אנחנו מציינים היום, ביחד עם מדינות העולם, את שבוע הפג הבין-לאומי, כמו בכל שנה מאז כניסתי לתפקיד – לצערי הרב, הייתה לנו הפוגה קטנה של שנה אחת בשנה שעברה, כי היינו בפגרת בחירות, אבל המשכנו לעבוד גם תוך כדי תנועה, גם אם הכנסת לא התכנסה. נושא הפגים הוא נושא חשוב מאוד שדורש טיפול לאורך כל השנה, כי מדובר כאן בחשיבות של ערך החיים, ערך חשוב בחברה היהודית. הצלת חיים היא ערך עליון. כולנו יודעים לצטט: כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו.
כלי התקשורת מלאים בכל כך הרבה עניינים ונושאים, אך ציון יום הפג מאפשר לנו להעלות את רמת המודעות בקרב הציבור הרחב לצורכיהם המיוחדים של תינוקות שנולדו טרם זמנם – אנחנו מכנים אותם "פגים", לשים על סדר-היום הממשלתי את הנושאים הדורשים טיפול ממלכתי ולהעניק חשיפה רחבה לנושא. זהו יום חשוב לחשבון נפש ולבחינה מדוקדקת ואחראית של הנושא, הן מאחר שמדובר בהצלת חיים והן משום שלפעולותינו בתחום יש השלכה ישירה לא רק על החיים או לא, אלא בהחלט על איכות חייו של הרך הנולד.
לידת פג היא מאורע לא פשוט להורים. פעמים רבות השמחה על לידת הפג מהולה בחרדה ובתפילה לבריאותו. בשנה האחרונה נולדו בישראל כ-160,000 תינוקות; 10% מתוכם הם פגים שנולדו לפני השבוע ה-37 להיריון. עקב הגידול בילודה, השיפורים הטכנולוגיים והגידול בטיפולי ההפריה המוצלחים בעשור האחרון, קפץ מספר הפגים בישראל ביותר מ-45% – מגמה שרק הולכת וגוברת, ולצערנו הרב היא אינה עולה בקנה אחד עם צורכי הפגים, הן מבחינת כוח-האדם הרפואי, הן מבחינת תקנים והן מבחינת ציוד. הפועל היוצא מכל הנתונים הללו הוא עלייה מדאיגה מאוד של כ-18% בשיעור תמותת הפגים במדינת ישראל.
סקירת מצב הפגים בישראל בשנת 2013 מצביעה על תמונת מצב קשה ומדאיגה. מנתוני דוח מבקר המדינה, איגוד הנאונטולוגים בישראל, ארגון לה"ב ומחלקת המחקר של הכנסת, ניתן לראות שמצבה של ישראל בתחום ביחס למדינות המערב הוא בכי רע. שיעור התמותה בקרב פגים בישראל גדול פי-שניים משיעור התמותה בארצות-הברית. מספר הפגים הסובלים מזיהומים בישראל גדול ב-50% מבמקבילותינו במערב. כמו כן, בשל ההבחנה בין קבוצות פגים, מה שקורה הוא שרבים מן הפגים בישראל אינם זוכים לטיפול ראוי ומלא אף בתקופת המעקב שלאחר השחרור מבית-החולים.
אנחנו דנו בזה בוועדה – לגבי השירות בקהילה, מתן המענים. ושם אנחנו מגלים שאין בכלל נאונטולוגים שיודעים להבחין בין הצרכים האמיתיים של אותם פגים שמגיעים הביתה, שהם לא מתאימים לעקומה של התינוקות שנולדים בשבוע ה-38–40, ואת זה צריך להתאים. הם לא זוכים לקדימות, לצערי הרב, לא באבחונים וגם לא בטיפול, מה שאומר שבעיות מסוימות יכולות להיות מושרשות ואחר כך להופיע בצורה כזאת או אחרת בלקויות שילוו אותם הלאה בהמשך חייהם.
גם, למשל, חיסון מפני נגיף ה-RSV, המהווה סכנת חיים של ממש בעבור הפגים הללו, לצערנו הרב ניתן רק לפגים הקטנים, עד השבוע ה-32 פלוס שישה ימים. אבל אני רוצה להזכיר שגם פה חלה התקדמות, ומהרגע שהפכנו את זה לנושא מרכזי פה בכנסת – אני חושבת שמהרגע שנכנסתי לכנסת, בכנסת הקודמת – הצלחנו להעלות את זה בעוד שבוע. אבל, אדוני היושב-ראש, מתן החיסון הזה כל כך חשוב, לא רק להצלת החיים אלא בסופו של דבר גם לאיכות החיים של אותו פג. ולמה זה? כי כל מערכת הנשימה, שאיננה מפותחת דייה אצל הפגים, לא מתפתחת, ואם אנחנו לא נותנים את החיסון הזה, בעיקר בחודשי החורף, שאז הנגיף הוא קטלני, אנחנו יכולים לגרום לכך שיהיו אשפוזים חוזרים, מחלות כרוניות. בסופו של דבר בתהליך הזה המדינה מוציאה הרבה יותר כסף גם על ימי אשפוז וכדומה.
אבל יותר מכך. אני רוצה להסב את תשומת לבכם לכך שאותם פגים קטנים לפעמים משוחררים הביתה על-ידי הרופאים עם המלצה לתת את החיסון הזה גם כאשר הסל לא מכסה. הרופא אומר: אני ממליץ, אבל מבחינת סל התרופות, הוא לא נכלל. עכשיו, מה עושה אותו הורה? צריך לגייס אלפי דולרים, כי לא מדובר במנה אחת אלא בכמה מנות. ולפעמים קורה שיש שני פגים, תאומים, ואחד מקבל לפי הסל והשני לא. האבסורד הוא שההורה בסוף רואה את הילד שכביכול הוא חזק יותר – בסוף הוא חוטף את המחלה והופך להיות כל כך חלש ופגוע. וההורים שידם אינה משגת? הולכים לקבץ נדבות, ממש ככה. ארגון לה"ב סיפר לנו על הבקשות – שהם מוצפים בבקשות, והשנה למשל הם הצליחו לגייס תרומות רק בעבור ארבעה פגים. ארבעה פגים מכל הפניות. כואב הלב, כי אתה גם צריך להחליט למי אתה נותן ולמי לא.
אני באמת באמת באמת מקווה שהפעם בוועדת הסל שעכשיו מתכנסת – ואני שמחה מאוד שוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שהיום חבר הכנסת השר לשעבר יעקב מרגי ניהל את הישיבה שם בשום שכל ובאחריות, וגם הביא את הניסיון שלו כשר איך הדברים אמורים להיות – המלצנו, כהמלצה של הוועדה, להאריך את מספר השבועות שלגביהם יהיה כיסוי לאותו חיסון. זה שווה למדינה מבחינת כסף. אתה מוציא קצת בעבור התרופה ואתה חוסך המון לאורך החיים בטיפולים ובאשפוזים החוזרים.
אני רוצה לומר שבסופו של דבר – – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אני מבקש לסכם.
<אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):>
אני צריכה לסיים?
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
כן.
<אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):>
אז אוקיי, לא אמשיך יותר מדי.
אבל בשורה התחתונה, חסר לנו – חסרים לנו נאונטולוגים. גם התמריצים שהיו בהסכם הרופאים האחרון לא מספיקים כדי להביא כוח אדם חדש למערכת. אנחנו רואים איזה שיפור קטן, כי אם לפני כן היו רק שני מתמחים חדשים בשנה, אז עכשיו אנחנו רואים עשרה. אבל עדיין, אם הם באותו תעדוף בדיוק כמו המרדימים – למרדימים יש יכולת לעשות השלמת הכנסה בקהילה, גם במרפאות הפרטיות, ולנאונטולוגים לא. אנחנו צריכים לשפר את איכות הרפואה הזאת בקהילה; אנחנו צריכים לעשות עוד הרבה דברים.
חשבתי שיש לי עשר דקות, אלא אם כן דיברתי עשר דקות – – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
חמש.
<אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):>
אוקיי, אז לא תכננתי נכון את הדברים.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אבל בגלל שאת יזמת את היום עשינו לך – – –
<אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):>
אז אני רוצה להגיד – אנחנו גם אנשי בשורה היום. מהישיבות שהתקיימו, גם בוועדה לביקורת המדינה, גם בוועדה לזכויות הילד וגם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, יצאנו עם כמה בשורות. אני מודה מאוד לפרופסור רוני גמזו, שהבטיח ככה: אחת הבעיות הגדולות שהמדינה זיהתה היא הקושי הרב של המחלקות האלה ושל המערכות – גם הקופות וגם משרד הבריאות – להקדיש את הכספים הראויים. מצאו מקור, שהוא בעצם הביטוח הלאומי, ומשם אמורים להביא כספים בעבור כל פג שמשקלו מתחת ל-1.750 ק"ג. לצערנו הרב אנחנו מגלים שזה מגיע לבתי-החולים, המנהלים עושים בזה כבשלהם ולפגיות זה לא מגיע. לכן יש צפיפות ויש חוסר בכוח-אדם, שגורמים לזיהומים ולתמותה וכדומה. זה גלגל שכזה. ביקשנו לצבוע את הכסף הזה – כסף שלא יוצא ממשרד הבריאות – שאמור להגיע לפגיות, כי לשם הוא נועד. הובטח לנו על-ידי מנכ"ל משרד הבריאות שעכשיו גם יקיימו את העיקרון של הצעת החוק שהגשנו – כמה חברים בוועדת הבריאות ובפורום הזה למען הפגים בכנסת – בכנסת הקודמת, והבטיחו לנו ליישם את עיקרי החוק עד סוף דצמבר 2013, לאכוף אותם ולהבטיח שבתי-חולים שיחזקו את הפגיות ושיעבירו את הכספים לשם יקבלו תמריצים נוספים וכספים נוספים כדי להבטיח את שלום הקטנים הללו.
עוד משהו נורא משמעותי זה הנושא של חלב אם. דיברנו על זה בוועדה. מסתבר שהחשיבות היתרה – והנה, חברת הכנסת שולי מועלם מהנהנת בראש. היא יודעת, היא הייתה – אחות?
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אחות אחראית. זכיתי להיות מן המובילים שהובילו את בית-החולים "סורוקה" להיות baby friendly hospital, במובן הזה שפשוט פתרנו את נושא שאיבת חלב אם, והתחלנו את זה בפגייה.
<אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):>
אז זהו. אחת הבעיות הגדולות היא, שבחלק מהמקרים האימהות הללו, בגלל הטראומה, בגלל שהגוף עדיין לא מוכן, בגלל שזו לידה מוקדמת, הגוף לא מייצר מספיק חלב, ולעתים אפילו לא ניתן לשאוב. בואו לא נשכח שלפעמים מדובר בניתוח, מה שמעכב עוד יותר את יצירת החלב. אבל לפי כל המחקרים זה המזון הטוב ביותר לתינוקות, מכל הבחינות, כי תחליפי החלב יכולים לגרום להם לנמק במערכת העיכול, במעיים, ולא אכביר מילים.
במשרד הבריאות – ותודה רבה גם לשרה שנמצאת פה אתנו – החליטו לאמץ את המודל של בנק חלב אם צמוד לכל בתי-החולים. העלות של זה היא באמת מינימלית. התחזוקה השנתית היא בין 150,000 ל-200,000 שקל. אבל אותם פגים, רובם – בעיקר הקטנים – סובלים קשות מבעיות בריאותיות, ולעתים עוברים גם ניתוחים כאלה ואחרים בגלל חוסר ההתאמה, ואנחנו מגלים שוק שחור של חלב אם שלא עובר סטריליזציה, שלא עובר בדיקות. אנחנו לא רוצים להתעורר לעוד מקרים כמו המקרה שקרה בבית-החולים "שניידר", שגילינו שבגלל טעות כזאת או אחרת החלב היה נגוע באיידס ויכול היה להדביק את התינוק, שבטעות ניתן לו חלב אחר.
אני רוצה להגיד תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה, שזו כבר השנה הרביעית ברציפות שהוא מוביל, יחד אתי, את היום הזה – תמיד יש לו מה להוסיף, ואנחנו מקדמים דברים ביחד – ולברך אותו על הקמת השדולה להתמודדות עם מחלות נדירות. צריך שיהיה לנושא הזה ייצוג, כי חברות התרופות לא יעשו את זה, כי אין להם אינטרס כלכלי. ובמקום שאין אינטרס כלכלי צריך שיהיו אנשים עם אינטרס אנושי, ואתה אחד מהם, חבר הכנסת עפו אגבאריה. בהצלחה, ומה שתצטרך.
יש עוד דבר אחד נוסף שהובטח על-ידי משרד הבריאות, וזה פיתוח השירותים בקהילה. אנחנו נמשיך ונעקוב. אלו הבשורות להיום. תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה רבה, חברת הכנסת לוי אבקסיס. יישר כוח. אנחנו מקווים שהסיכומים וההבטחות של משרד הבריאות יעברו מהבטחות למימוש.
חבר הכנסת עפו אגבאריה. רק אציין שחברת הכנסת לוי אבקסיס קיבלה חריגה בזמן כי היא באמת יזמה את זה. אני מבקש מהדוברים האחרים לשמור על מסגרת הזמן של חמש דקות לכל דובר, שנוכל להמשיך את סדר-היום לפי המתוכנן. בבקשה, אדוני.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
כמעט אין סדר-יום.
אני רוצה להמשיך מהמקום שסיימה חברת הכנסת אורלי לוי, וקודם כול אני רוצה להודות לה. היא הודתה לי, אבל לא בגלל זה; בגלל שהיא עושה באמת את העבודה על הצד הטוב ביותר.
דבר שני, אני מאוד מצטער שיש נוכחות דלה מאוד של חברי כנסת ביום הזה. כנראה שהעניין – כמו שהיא אמרה, שיש עניין כספי בעניין של הפגים – כנראה שזה האי-פופולריות של הנושאים הבריאותיים, שלא מביאים קולות; זה לא מועיל לחברי הכנסת, לא בפריימריז ולא בבחירות. אז כנראה שבגלל שעניין הבריאות לא כל כך פופולרי, הנוכחות היא כזאת דלה. וכנראה זה גם קשור לאותם נושאים שקשורים לפגים.
עניין הפגים מציג כמה פנים: הפן האנושי של הצלת חיים של דבר שהוא מאוד מאוד קטן, שבחברות או במדינות מסוימות אין לו כל סיכוי לשרוד ולחיות. זה שנותנים את האפשרות לטפל באנשים כאלה, בפגים, כדי שבעתיד הם יהיו באמת אנשים שווי ערך לכולם – זה הצד האנושי, וזה רק מראה את הרמה הרפואית הגבוהה שיכולה באמת לתת את האפשרות לטפל באנשים כאלה. ובשני הצדדים יש איזושהי גאווה במערכת הרפואה.
אבל הגאווה הזו לא תוכל להתקיים לבדה, ללא הצד התמיכתי-הכספי. לפני השביתה ידענו שלא היו כמעט מתמחים. הוכרז על הנאונטולוגיה כמקצוע במצוקה, ניתן עידוד על-ידי מענקים ודברים כאלה, כדי שאפשר יהיה להפנות לשם רופאים ומתמחים. כיום אולי יש קצת יותר מתמחים; היום נודע לנו מיושב-ראש הסתדרות הרופאים, ד"ר אידלמן, שיש כ-20 מתמחים בנאונטולוגיה בכל המחלקות בארץ. אני חושב שזה דבר מאוד מבורך, אבל מכאן ועד להגיע לרמה הדרושה, שמתאימה לרמת הרפואה בארץ בכלל, אני חושב שזה עדיין רחוק. יש מקום להמשך השקעה, הן במשאבים, כדי לתת את התקנים, קצת יותר, להרחיב את זה, ולתת את האפשרות להרחיב את הפגיות גם בפריפריה, אפילו אם צריך לעשות קצת אפליה מתקנת לפריפריה, כדי שאנשים מהפריפריה לא יצטרכו לנסוע מצפת או מרמת-הגולן לחיפה. הדבר השני, לאפשר להרחיב את התקינה בתוך הפגיות עצמן. יכול להיות שעל-ידי מדדים מסוימים יש אפשרות לעשות את זה. יכול להיות שקיימת אפשרות גם על-ידי סימון הכסף, מה שהזכירה חברת הכנסת אורלי לוי, ואת המשאבים האלה באמת לסמן למטרה כזו.
ואני רוצה להסב את תשומת לבך לכך שיש כיום איזשהו עודף בתקציב המדינה, ואני חושב שלא יזיק למדינה אם תקציב הבריאות – גם התקציב של סל הבריאות, סל האשפוז, התקנים – באפליה מתקנת, קצת ישתפר; אם יש, כשיש עודף. אז זו אפשרות שאני מקווה – ואני מבקש משרת הבריאות לעמוד על זה. אנחנו לצדך, אנחנו נילחם כדי שעודף הכספים הזה ילך לרווחה ולבריאות, כי שני הכיוונים האלה כל הזמן היו מופלים לרעה, לדעתי. מופלים לרעה. לא ייאמן שעד היום סל התרופות במדינת ישראל עומד על הסכום הזעום הזה, כאשר יש תרופות חדשות, יש תרופות חדישות, שלא רק מצילות חיי אדם אלא גם מאפשרות לבן-אדם לחיות כרגיל. במדינה מתוקנת, שמתגאה כל יום ברמת הטיפול הרפואי וברמת הרפואה – ומקדמים פרויקט ענק של תיירות רפואית – שלא תהיה מזה איזושהי אפשרות להרחיב את סל הבריאות, את סל התרופות, לרווחת התושבים ולא על חשבונם?
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה רבה, חבר הכנסת עפו אגבאריה. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בבקשה. ואחריה תשיב שרת הבריאות. בבקשה, גברתי, חמש דקות לרשותך.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
תודה, אדוני.
חברי היושב-ראש, גברתי השרה, חברי וחברותי, חברי, ד"ר עפו אגבאריה, אני הגשתי הצעה לסדר-היום, ומחר אנחנו נדבר עליה כאן במליאה, ובה ביקשתי ודרשתי ואמרתי שכשיש עודפים, המערכת הראשונה שצריכה לקבל אותם זו מערכת הבריאות, בגלל שנים רבות של שחיקה בלתי פוסקת – סגן השר, בלתי פוסקת – בתקציבי המערכת. ואולי הפגיות, שעליהן אנחנו מדברים עכשיו, הן נושא שיכול לתת, ככה, יותר הבנה לעניין. מצד אחד, במהלך השנים, רבים נולדים מוקדם. לפי ארגון הבריאות העולמי, פג הוא כל מי שנולד לפני השבוע ה-37. לפעמים נדמה לחלק מהאנשים שאם תינוק נולד בשבוע ה-36 או ה-37 מצבו הרבה יותר טוב משל תינוק שנולד בשבוע ה-32. זה נכון, זה גם הרבה יותר טוב אם הוא נולד בשבוע ה-37 ולא בשבוע ה-28, אבל עדיין, לפי כל המחקרים, גם מי שנולד בשבועות יחסית מאוחרים וקרובים ל-37 צריך לקבל את הטיפול האמיתי שמגיע לפגים: טיפול נשימתי, טיפול תזונתי, טיפול תומך בקהילה. המצב היום בפגיות, גברתי השרה, הוא שתינוקות שנולדים במשקל מעל 1.750 ק"ג, ובחלק מהמקומות גם מעל 1.500 ק"ג, מועברים למחלקות תינוקות. במקומות שיש בהם מחלקות ביניים, הם במחלקות ביניים, ובחלק מהמקומות הם מועברים למחלקת תינוקות ומשתחררים בלי כל הטיפול התומך ובלי כל ההכוונה בנושא שהוא כל כך בסיסי להתפתחות כמו תזונה.
הדבר הזה בדיוק יוצר את חוסר היכולת, או הריצה אחרי משהו שאנחנו כבר בקושי אוחזים בקצהו. יש היום הרבה יותר ילודת פגים. הפגיות היום לא מאורגנות לזה. אני רוצה לדבר על ממד אחד – ממד כוח-האדם, הציוד והתשתיות. היום הפגיות סובלות מחוסר ניכר של מיטות אשפוז, חוסר ניכר של תקני רופאים וחוסר ניכר ביותר של תקני אחיות. זה כמעט מביך להשוות אותנו למדינות מתקדמות במערב ביחס לפגים. פגים, חברי שאולי פחות מתמצאים – פגים זה טיפול נמרץ. יש סטנדרטים ידועים – כמה צוות צריך לטפל בכמה מטופלים. אנחנו בארץ לא מצליחים להגיע, אפילו לא קרוב, למציאות שהוגדרה במדינות מפותחות.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – – תקנים. אחיות לא רוצות לעבוד – – –
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
יכול להיות שאדוני צודק. בפועל, הניסיון להביא עוד אחיות שזו התמחותן – נאונטולוגיה הוגדרה מצד אחד כמקצוע במצוקה ומצד שני כמקצוע של התמחות; היום גם האחיות עוברות התמחות בטיפול נמרץ פגים. ובאמת, אני מרגישה שזה יוצא מדם לבי: הובלתי לפני יותר מ-15 שנה את ההתמקצעות של אחיות בטיפול נמרץ פגים ובטיפול נמרץ ילדים. ואחיות באמת לא רוצות לבוא. המחשבה צריכה להיות גם להגדיל את מספר התקנים וגם לנסות לראות איך בעצם יוצרים מצב שמגיע לשם צוות שהוא מקצועי לעילא ולעילא ושהוא לא נשחק. והוא נשחק כי אין מספיק צוות, ואז הסבב של משמרות ושבתות וחגים הוא גדול. הוא גדול יותר מאשר במקומות אחרים, בחלק מהמקומות. וכמובן, כמו תמיד, בפריפריה המצב יהיה הרבה יותר קשה מאשר במרכז. והמצב הזה הוא בעצם גורם לזה שאנחנו לא מצליחים ליצור קאדר מקצועי אמיתי, לא של רופאים ולא של אחיות, שנשארים לאורך זמן בתחום. אז אני יודעת שאפשר לדבר הרבה על המצוקה של הפגיות, ואני ביקשתי להאיר את זה דרך המצוקה הזאת.
ההשפעה של צוות מועט היא כמובן השפעה ישירה על הטיפול שניתן לפגים; היא כמובן השפעה ישירה על היכולת שלנו לקלוט את הפגים עצמם ואת ההורים שלהם. האירוע הוא טראומטי. הוא טראומטי בראש ובראשונה לזוג, לאישה שמתעוררת מניתוח קיסרי ומובלת בכיסא גלגלים אל הפגייה, ומה שהיא רואה זה פחות או יותר את הדבר האחרון שהיא ציפתה לראות אחרי שיחלפו תשעה חודשים והיא תלד בשמחה, וישימו לה את התינוק מייד על הבטן וכולם ילכו הביתה אחרי 48 שעות. היא רואה בעיקר הרבה צינורות, היא רואה ילד קטן קטן קטן – חלקם שוקלים פחות מחבילת סוכר – ושומעת המון צפצופים ברקע. ואין לנו זמן, לצוות המקצועי, להתייחס למצוקות של ההורים; ושלא לדבר על איך מכניסים אחים ואחיות לתוך הפגייה וכן הלאה.
אני מבקשת דרך הפגיות להאיר את מצוקת כוח-האדם במערכת הבריאות כולה ובעיקר במקצועות של טיפול נמרץ, שהוגדרו מקצועות במצוקה. תודה רבה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה רבה, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. אני מבקש מכבוד שרת הבריאות יעל גרמן להשיב. לאחר מכן אנחנו נעבור לציון יום החירש. בבקשה, גברתי.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אדוני היושב-ראש, חברתי חברת הכנסת, חברתי הנוספת חברת הכנסת, חברי הכנסת היקרים, נושא הטיפול בפגים וקידומן של היחידות לטיפול ביילוד נמצא בסדר-יומו של משרד הבריאות ובעדיפות מאוד מאוד גבוהה.
ראשית אבקש לפרט כמה נתונים בנוגע לרפואת ילדים. בשנת 2012 נולדו כ-175,000 יילודים בישראל, מתוכם כ-2,600 היו פגים על-פי קריטריון אשפוז פג של הביטוח הלאומי. עוד כ-14,647 תינוקות אושפזו בפגיות, רובם מפני שנולדו לפני השבוע ה-37 או שנולדו עם מומים מולדים או שסבלו מסיבוך בעת הלידה.
בשנים האחרונות אנו רואים ששיעור הלידות בישראל הוכפל, ודבר זה תורם כמובן להגדלת הביקושים ביחידות לטיפול ביילוד. בנוסף, מדינת ישראל ידועה בשיעור הגבוה של טיפולי הפוריות הניתנים בה, וגם הם גורם סיכון של לידה מוקדמת ולידת פגים. כתוצאה ממגמות אלו הלכה והחריפה – כפי שאמרו כל חברי הכנסת קודמי – במרוצת השנים מצוקת מיטות האשפוז ותקני כוח-אדם רפואי וסיעודי, שהתבטאה בסגירת פגיות עקב עומס חדשות לבקרים, וכתוצאה מכך לוויסות ולניוד יולדות ויילודים מבית-חולים אחד למשנהו, הן במרכז והן בפריפריה. כמו כן, נצפתה בשנים האחרונות עלייה מסוימת בתמותת פגים שנולדו בגבול החיות ועלייה בתחלואת פגים מזיהומים נרכשים, ייתכן עקב הדבקה צולבת הנובעת מהצפיפות ומהחוסר בכוח-אדם, גם רפואי וגם סיעודי.
הפגים הם קבוצה בסיכון גבוה יותר בהשוואה לשאר התינוקות, ולכן הם מצריכים טיפול אינטנסיבי והשקעה רבה בכוח-אדם ומשאבים. משרד הבריאות ער לצרכים המיוחדים הנדרשים לטיפול בפגים, והוא משקיע בשנים האחרונות משאבים ייעודיים מיוחדים לקידום איכות הטיפול, כולל בהיקף התקנים של רופאים ואחיות, הרחבת ההכשרות והשקעה בתשתיות הקיימות ביחידות לטיפול ביילוד. בעזרת התפתחויות טכנולוגיות מתקדמות ברפואת הילדים, נאונטולוגיה, אנו מצליחים להאריך משמעותית את משך האשפוז, והצלחנו להוריד את גבול החיות של יילוד – מ-27 עד 28 שבועות במשקל לידה של 900 גרם עד 1,200 גרם, והצלחנו להוריד עד כדי 23 עד 25 שבועות ומשקל לידה, כפי שאמרת, פחות מקילוגרם סוכר, 500 עד 600 גרם. ואני חייבת לציין שזה למרות כל המצוקות; אז מגיעה גם באמת מילת שבח לרופאים, שעושים את הבלתי-אפשרי.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
ולאחיות.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
ולאחיות, נכון מאוד. לאחיות, לרופאים, לכל הצוות, לכל הצוות שעוסק ביילודים הרכים, בפגים. במסגרת הפעילות לקידום הטיפול בפגים אנו מכשירים אחיות בקורס על-בסיסי בטיפול נמרץ פגים. הכשרה זו מקנה תוספת ידע ותוספת סמכויות טיפול בפגייה. עד כה הוכשרו 1,543 אחיות בקורסים אלו. כמו כן, משרד הבריאות מימן בשנים האחרונות, כחלק מהניסיון לתמרץ את המקצוע, שכר לימוד לאחיות תמורת מחויבות לעבודה בתחום. במקביל פועל משרד הבריאות יחד עם איגוד הרופאים הנאונטולוגים לפיתוח הכשרה של "אחות מומחית פגים". היא תעניק טיפול מקצועי ואיכותי לפג, למשפחה, ותפחית את עומס עבודת הרופאים בפגיות.
בשנים 2011–2016 יוקצו לפגיות 240 מיטות. בגין המיטות יוקצו גם 70 תקני רופאים ו-336 תקני אחיות. בין 2011 ל-2013 הוקצו למערכת 130 מיטות, ובשנים הבאות, 2014–2016, תוקצינה עוד 110 מיטות לצורך זה בלבד. במסגרת הדיונים לקראת תקציב המדינה לשנים 2013–2014 הוסכם בין משרדי הבריאות והאוצר על תוספת של 80 מיליון ש"ח לתחום המיילדות והיילודים, שתתפרס על פני ארבע שנים; על מנת לחזק את הפגיות בישראל הוסכם כי תוספת זו תופנה במלואה לתחום הפגיות.
החל משנת 2014 המשרד יתחיל להעביר את התוספת הזאת על-פי מודל תמרוץ לפגיות, מודל שאנו קוראים לו "מודל הכוכבים" – מודל שמתייחס למידת איוש התקנים, הן של רופאים, הן של אחיות, למידת ההשקעה בציוד המתאים והמתקדם, לתשתיות וכמובן למניעת זיהומים. בתי-חולים שיזכו בציון משוקלל גבוה בהתאם לקריטריונים שציינתי, בתי-חולים שישקיעו יותר בפגיות, יזכו לתוספת תשלום על זה הניתן היום עבור הפגים מביטוח לאומי. במקביל להפעלת "מודל הכוכבים" יפורסם חוזר שהוכן בשיתוף איגוד הנאונטולוגים, המציין את סטנדרט האיכות בפגיות בהיבט כוח-אדם ותשתיות, כך שנדע מהו הסטנדרט הנכון והמתאים. צוות היחידה הארצית למניעת זיהומים עורך ביקורים בכלל היחידות לטיפול נמרץ ליילוד ולפג וממליץ המלצות בהיבט של מניעת זיהומים, בהתייחס לבקרת תשתיות ולנוהלי עבודה בתחום. בנוסף, צוות היחידה הארצית למניעת זיהומים מכין מסמך הנחיות למניעת זיהומים בפגיות, מסמך שיפורסם לאחר השלמתו כחוזר המשרד.
להערכתנו, כל הצעדים שמנינו, ועוד רבים שנמנו היום בוועדה על-ידי המנכ"ל, יביאו לקידום הטיפול בפגים ואיכות הטיפול הניתן להם.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה רבה, גברתי השרה. אנחנו עוברים – גברתי, מה את מציעה מבחינת ההצבעה? ההצעה לסדר-היום – אולי תמשיך לדיון בוועדה?
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אני מציעה שזה יעבור בחזרה לוועדת ערו"ב.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
ועדת ערו"ב? זה מקובל, חברי הכנסת שמציעים את זה? אוקיי, אז אנחנו נעבור להצבעה. בעד יהיה בעד להעביר את הנושא להמשך דיון בוועדת ערו"ב, ונגד – נגד. נא להצביע.
<באסל גטאס (בל"ד):>
ועדת?
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
ועדת ערו"ב, בריאות, עבודה ורווחה.
נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
בעד – 12, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע, אם כן, שהנושא הזה יעבור להמשך דיון בוועדת ערו"ב. תודה למציעים ותודה לשרה על הסבלנות ועל התשובות המפורטות.
לפרוטוקול, ועדת ערו"ב – העבודה, הרווחה והבריאות. צריך להגיד ועדת ערו"ב, ערו"ב – חושבים שזה "הרוב", גברתי השרה, לא מבינים מה זה "ועדת הרוב", באיזה ועדה יש רוב?
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום החירש>
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אנחנו עוברים, אם כן, לציון היום השני שיש לנו היום, וזה ציון יום החירש – הצעות לסדר-היום מס' 1143, 1538, 1564, 1576, 1578 ו-1581.
גברתי השרה, חברות וחברי הכנסת, אנחנו מציינים היום את יום החירש וכבדי השמיעה, ואף חגגנו היום במשכן הכנסת 20 שנה למכון לקידום החירש. אני חייב לומר שאוכלוסיית החירשים וכבדי השמיעה נמצאת בעצם באמצעו של עידן שיכול להביא לכדי שינוי משמעותי באורח החיים של החירשים וכבדי השמיעה בישראל. מחד גיסא, חירשים רבים מופלים על רקע לקותם זו, מתקשים בתקשורת חופשית וסובלים מהעלמת עין ומהכחשה של החירשות. מאידך גיסא, דווקא העידן הטכנולוגי יכול לאפשר לחירשים השתלבות נכונה יותר בחברה, הן בפיתוח אמצעי שמיעה מתוחכמים יותר ויותר והן במעבר לתרבות של תקשורת כתובה: מיילים, אס.אם.אסים, סטטוסים וציוצים בטוויטר. היכולת לתרגם דיבור לטקסט וטקסט לדיבור, שקיימת כמעט בכל מכשיר חכם היום, יכולה בעתיד לאפשר לחירשים רבים תקשורת דו-צדדית – תקשורת שלא תסתמך רק על השמיעה שלהם אלא על מגוון של אמצעים טכנולוגיים.
אלא שהחירשים הנאבקים במגבלות החירשות לא יכולים לחכות לאותו עתיד ורוד, שאיש אינו יודע מתי יגיע וכיצד ייראה. החירשים שמתמודדים יום-יום עם חירשותם צריכים וחייבים פתרונות עכשוויים לשלל המצוקות הרפואיות והחברתיות שהם נתקלים בהן יום-יום, שעה-שעה, מצוקות כמו אפליה בקבלה לעבודה, הדרה מהמרחב הציבורי וקשיים לסטודנטים חירשים בעמידה במבחנים וברכישת תארים מתקדמים; ואלה הם רק חלק מהבעיות שעלו הבוקר בוועדות הכנסת השונות, מתוך תקווה באמת למצוא פתרון נכון יותר ובריא יותר לשילוב אוכלוסיית החירשים במעגל העבודה ובמעגלים חברתיים נוספים.
אני חושב שדגש מיוחד צריך להינתן בחינוך ובהכנת הדור הצעיר של החירשים – הדור שכבר גדל בתרבות שממירה דיבור ושיח לכתב ותמונה – ולהקל עליו להשתלב בשוק העבודה העתידי, במיוחד בתחומים שבהם יתרונו היחסי של החירש יבוא לידי ביטוי ותגמול.
מטרת-העל שאליה עלינו לשאוף היא לא להכניס עוד ועוד חירשים למעגל הקצבאות ומעגל האבטלה, אלא לעזור לאוכלוסיות האלה, לאוכלוסיית החירשים, להיות עצמאית יותר ולחיות חיים מכובדים יותר. הדרך הנכונה היא בהחלט לספק לאוכלוסיית החירשים את אותם כלים שבאמצעותם היא לא תתקשה להשתלב באופן מלא בתוככי החברה הישראלית. זאת החובה שלנו וגם הזכות שלנו לעזור להם.
אני מברך על היום המיוחד הזה, ואני מאחל לנו המשך דיון מוצלח בנושא החשוב הזה.
אני מבקש להזמין את חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי שוב אל הדוכן לשאת דברים לרגל ציון יום החירש. אחריה – חבר הכנסת עפו אגבאריה, שבהחלט גם מככב היום. אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס, וחברת הכנסת קארין אלהרר תנעל את הדיון הזה. לאחר מכן תשיב השרה יעל גרמן בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים. גברתי, בבקשה, חמש דקות לרשותך.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אדוני, תודה רבה, חברי וחברותי, חברתי השרה, אני רוצה לקדם בברכה את הגברת תמי שמע, המתורגמנית שלנו לשפת הסימנים.
אירחנו היום בכנסת 300 חירשים וכבדי שמיעה. הם באו לכאן ממועדון קהילתי בחולון, מבתי-ספר שמשלבים ילדים חירשים ולקויי שמיעה, "יהוד" ו"גאולה", ואירחנו קבוצת נשים מכפר-קאסם וסטודנטים חירשים וכבדי שמיעה ממוסדות לימוד שונים.
אחד מעקרונות היסוד של החוק לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות הוא: "זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלו מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות".
חברי וחברותי, ההמלצה של חז"ל – חכמינו זיכרונם לברכה – כי "חביב אדם שנברא בצלם" היא לא המלצה ריקה. יש מאחוריה אמירה שלנו כחברה; אמירה שלנו כחברה על זכותו של כל אחד ואחת, ילד וילדה, נער ונערה, מבוגר ומבוגרת, להביא לידי ביטוי ומיצוי את כל היכולות שלהם. לאנשים האלה, חברים, אין צבע או ריח; זה לא שחור או לבן; זה לא עירוני, מושבניק או קיבוצניק; זה לא ערבי או יהודי; זה לא גבר או אישה; זה לא עשיר או עני, חילוני או דתי. האנשים האלה הם חלק מאתנו. הם נמצאים וגדלים עם כולנו. הם עובדים, הם מבלים, ואנחנו מכירים אותם, פחות או יותר. וישנם רבים כאלה.
כל אחד מאתנו נפגש במהלך חייו עם אדם חירש או כבד שמיעה. 750,000 איש ואישה נמצאים בינינו, והם כבדי שמיעה או חירשים – קהילה גדולה שבאה מכל שכבות האוכלוסייה, מכל מוצא ורקע. הם מרכיב בלתי נפרד בחברה הישראלית. אבל חלק ניכר מהזמן אנחנו פשוט לא רואים אותם. אנחנו בעיקר לא שומעים אותם. כי להיות חירש או כבד שמיעה – זה אדם רגיל. אנחנו בעצם לא נחשפים לחירשות או לכבדות השמיעה אם לא התחלנו אתו איזה שיח. ובעיקר, התחושה שלי היא שאנחנו פשוט לא מספיק מכירים.
לפני כמה חודשים נקראתי על-ידי חברי, סגן השר אבי וורצמן, לפגישה במשרד שלו עם קואליציית ארגוני החירשים וכבדי השמיעה. ישבנו שם ושמענו ארגונים שהתעלו מעל הדברים שמבדילים ביניהם והחליטו לחבר את הכוח וללכת קדימה במטרה להיטיב עם חירשים וכבדי שמיעה; בעצם במטרה להיטיב אתנו, עם החברה הישראלית כולה. הם הציפו אותנו בבעיות, בצרכים. נשארנו פעורי פה למול הדברים שעלו שם.
בחשיבה משותפת נראה היה לנו שהדבר הראשון והנכון הוא פשוט להגביר את המודעות, פשוט להעלות את החירשים ואת כבדי השמיעה אל התודעה הציבורית. החלטנו שהצעד הראשון הוא להביא אותם לכאן, לכנסת, וכך נולד היום הזה, היום שמטרתו היא להעלות למודעות של הציבור הישראלי את החירשים וכבדי השמיעה. התחייבנו לתת להם את מה שאנחנו רק יכולים, ויחד, חברי חבר הכנסת אבי וורצמן ואני, בעידודו של יושב-ראש הכנסת ועם כל עובדי הכנסת, לארח 300 כבדי שמיעה וחירשים בכנסת. חברים, הדבר הזה דרש התארגנות מיוחדת של כל הוועדות, של כל הכניסה – של מי שמתווך את הכניסה של אנשים שהם חירשים אל הכנסת. האודיטוריום אורגן היום בהתארגנות מיוחדת. אני מכירה תודה והערכה גדולה לכל עובדי הכנסת, בראשות יושב-ראש הכנסת והמנכ"ל.
בשיתוף עם ארגוני החירשים החלטנו להציף חלק מהבעיות, והיום הזה הוא התחלת הדרך. דנו בוועדה לזכויות הילד, בניהולה של חברתנו פנינה תמנו-שטה, בנושא של אבחון מוקדם ועלייה מוקדמת ככל הניתן אל המסלול של שיקום שמיעתי. שמענו בוועדת העבודה והרווחה על הנוהל הקיים, המופלא, של משרד הבריאות, ואיך הוא מתורגם בשטח ומה עוד צריך לעשות אתו; איך אנחנו בעצם יוצרים מצב שאנשים שיש להם זכות לפי החוקים של מדינת ישראל – משנת 2011 יש זכות לקבל מכשירי שמיעה – איך אנחנו עושים את התהליך הזה נגיש יותר, מזמין יותר, מתאים יותר לכל אחד ואחת.
ודנו אתמול – כיוון שוועדת החינוך היום הייתה בכנס שדרות, דנו כבר אתמול בוועדת החינוך בהנגשת ההשכלה הגבוהה. אבל בכל ועדה שהגענו אליה בעצם גילינו שאנחנו הבאנו נושא, אבל הדרך להנגיש את התארים המתקדמים בהשכלה הגבוהה בעצם נתקלת בחומה בצורה בדמות הבחינה הפסיכומטרית, שכלל וכלל אינה מותאמת לאנשים כבדי שמיעה וחירשים. גילינו שבמערכת החינוך של מדינת ישראל יש עקב אכילס גדול, וזה השפה האנגלית. בסוף גילינו את זה דרך החלק של האנגלית בפסיכומטרי. בעצם הבנו את זה אתמול, וסגן השר לקח על עצמו לטפל בשני הנושאים האלה בתוך משרד החינוך.
היום קיבלו על עצמו מנכ"ל משרד הבריאות והעובדים שתחתיו את התהליך של התאמת מכשירי השמיעה: לעשות אותו נכון יותר, טוב יותר, מיטבי. ואנשי משרד הרווחה, שבעצם הם המובילים את הנושא של סל שיקום – המחשבה צריכה להיות שיש לנו היום טכנולוגיות. אמר את זה חברנו קודם: אנחנו נמצאים בעולם של תמונה ומילים, אבל איפה חברות הסלולר בעניין הזה? האם אדם שהוא חירש ובעצם לא יכול להשתמש בפלאפון בשמיעה, האם אנחנו יכולים להביא את החברות ללכת אתו ולבנות לו תוכנית אישית? זאת בעצם המטרה של היום. יש שני קווים מקבילים שבהם אנחנו רוצים להתקדם: הקו האחד הוא הקו של מדינת ישראל, מדינת ישראל שאומרת שיש זכות לכל אדם למצות את היכולות שלו, ויש לנו תפקיד במדינה ובבית הזה, להביא את החוקים ואת המרחב הציבורי לשם, אבל במקביל אנחנו צריכים לדעת שבסוף צריך גם לתפור חליפה אישית לכל אחד מהאנשים.
נכון שאנחנו לא מחוקקים פה חוקים אישיים, אבל אם אנחנו מדברים על אבחון מוקדם, זה נכון לכל ילד וילדה שנולדים במדינת ישראל. גברתי השרה, אנחנו יודעים את זה ממערכת הבריאות. ככל שנשקיע יותר במניעה ובאבחון מוקדם ובעלייה של ילדים אל מסלול שיקומי יותר מוקדם, כך מדינת ישראל תצטרך להוציא עליהם פחות כסף בהמשך. כך גם המערך החברתי של החיים שלהם יהיה יותר טוב, כי כשהם לא שומעים נוצרות בעיות אחרות, של בידוד, של מתחים חברתיים, של ילדים שבעצם נדחקים לשולי החברה וגדלים להיות מבוגרים דחוקים לשולי החברה ופחות מביאים לידי ביטוי את היכולות שלהם.
המשך החוק אומר: "להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים". אני מבקשת שנפסיק להסתכל על האנשים המוגבלים, ובתוכם על חירשים וכבדי שמיעה, רק דרך הפריזמה של התעסוקה. אדם חירש וכבד שמיעה גם יכול ללמוד לתואר שבסוף לא נותן לו לתעסוקה, אלא מהמקום שהוא רוצה ללמוד. זכותו גם ללכת להצגה וזכותו לנהל גם חיים חברתיים, לא רק דרך העיניים של התעסוקה, כל תחומי החיים. "וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד תוך מיצוי מלוא יכולתו."
אני מקווה שהתחלנו את הדרך היום ולא ניעצר אלא רק נתקדם בהנגשה מלאה, בקבלה של האחר. אני חייבת להגיד ששמחנו לשמוע היום בוועדה לזכויות הילד את האחראית מטעם משרד החינוך, שאמרה שהיום, באופן מקרי, או לא מקרי לפי אמונתי, היום התחילה התוכנית "האחר הוא אני" במשרד החינוך. התוכנית הזאת היא חלק בסיסי בהבנה של המרחב שבו אנחנו חיים. כל אחד מאתנו הוא אחר באופן עצמי.
אני מבקשת שוב להודות לחברי הטוב סגן השר אבי וורצמן, להודות לראשי הוועדות, לחבר הכנסת עמרם מצנע, לחבר הכנסת חיים כץ, לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, שניהלה את הדיון היום. בעיקר אני רוצה להודות לקואליציית הארגונים.
אני חושבת שהיום אני פגשתי אנשים – אני רוצה לתת רק דוגמה אחת מ-300 האנשים. פגשתי היום אדם בן 34 שהוא גם עיוור וגם חירש. ניהלנו שיח דרך המתרגמת שלו, שמתרגמת לו את שפת הסימנים במגע, כי הוא גם לא רואה. דיברנו על הקושי: למי הוא שייך, לחירשים או לעיוורים? מי לוקח עליו אחריות? שאלתי אותו בשלב מסוים בשיחה מה הוא עושה, והוא אמר שהוא מורה למחשבים לילדים עיוורים. הוא אחראי על הספרייה של העיוורים בארגון שמטפל באנשים שיש להם לקות כפולה, והוא גם מתנדב במשפחות שיש בהן ילדים עם לקות כפולה. סיימתי אתו את השיחה, וכך אני מבקשת לסיים את דברי, שאני חושבת שאנשים כמוהו הם ההשראה שהייתה לי כשרציתי לבוא לכנסת ישראל. תודה רבה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה לחברת הכנסת מועלם-רפאלי. הדובר הבא – עפו אגבאריה.
חשוב לציין, עד שחבר הכנסת יעלה, שאחד הדברים שעלו זה שבעצם יש שני מבחני סינון: המבחן הראשון, כאשר תינוק נולד לעולם, ב-48 השעות הראשונות, והמבחן השני הוא בעצם רק בכיתה א'. גם זה נושא שכנראה צריך לבדוק לעומק ולראות אם לא ראוי וכדאי שבפער הזה של שש השנים כן לתת מענה של מבחן נוסף שיכול ללא ספק לעזור בהנגשה ובשיקום של אותם ילדים. בבקשה.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
תודה. יש מבחן נוסף, אחרי גיל 65, כאשר כבר מאפשרים לכבדי שמיעה מבוגרים לקבל את מכשיר השמיעה. זה דבר טוב. זה נגיש רק בשנים האחרונות.
קודם כול, אני מברך על המבחן הראשון שגם כן נכנס לא מזמן, ב-24 השעות הראשונות, גילוי מוקדם של כבדות-שמיעה. אני כמובן מסכים לכל מילה שאמרה חברת הכנסת שולי מועלם על כל העניין. אני לא אוסיף דברים ולא אחזור על דברים, אבל אני רוצה לדבר על הצד שלא כל כך קיבל מענה באמת. האנשים האלה, כבדי השמיעה, כאשר הם כבר מתחילים להתפתח, עוד בגיל צעיר, האם הם באמת מקבלים את מלוא הטיפול הדרוש להם בגיל כזה?
אני רוצה לדבר על האוכלוסיות החלשות שצריכות ללמוד – למשל, דובר פה על המבחן הפסיכומטרי וגם על האנגלית. אני חושב שבאוכלוסייה היהודית השפה האנגלית היא שפה שנייה, אבל במגזר הערבי היא שפה שלישית או שפה רביעית, וכנראה בעניין הזה אין מספיק משאבים ואין מספיק מוסדות שמטפלים באנשים האלה בצורה הדרושה.
כידוע לך, גברתי השרה, באוכלוסיות יותר סגורות יש אחוזים יותר גבוהים של מחלות, כפי שאמרנו, נדירות, אבל יש גם חירשים. זה בגלל נישואי קרובים. יש לנו שני כפרים אנדמיים בעניין הזה, כפר קלנסואה וכפר עין-מאהל; יחסית, בשני הכפרים האלה יש אחוזים די גבוהים של אנשים כבדי שמיעה, חירשים. כבדי שמיעה – אני חושב שאלה אנשים שעם הגיל מתקשים לשמוע, ואנשים שלא שומעים הם חירשים. בגלל זה הם גם לא מדברים. הבעיה שלהם היא שהם גם לא יכולים ללמוד בבתי-ספר רגילים, ואז הם צריכים מסלול מיוחד. הם צריכים ללמוד גם ערבית, גם עברית וגם אנגלית. האנשים האלה, המחסום בפניהם – הם יכולים בקושי להגיע עד כיתה י"ב, או ללמוד איזה מקצוע. אבל יש בתוכם אנשים שאינטלקטואלית הם מאוד – הם יכולים להגיע להישגים הרבה יותר גבוהים מזה, והמחסומים בפניהם הם מחסום השפה, מחסום הפסיכומטרי. אנחנו בעצם מונעים מהם להגיע לתואר ראשון וודאי לתואר שני. אני לא מכיר אנשים שבאמת היה באפשרותם להגיע לכך, בגלל כל המחסומים האלה, במיוחד במגזר הערבי. אני רואה ששם כל ההתפתחות של עניין הטיפול בחירשים עדיין בחיתוליה. זה מצב מאוד לא תקין.
הייתי מציע שמשרד הבריאות יעשה פיילוט בשני מקומות. יש שם ארגונים שמאגדים את האנשים החירשים, בקלנסואה ובעין-מאהל, היות ששם האחוז הכי גבוה. אם אפשר להתחיל ללמד או לתת אפשרות שבמקומות האלה, ולא רק במקומות האלה, בכלל בבתי-הספר – אפשרות לאנשים אולי להגיע לרמה קצת יותר גבוהה, ולא רק לדבר בשפה הרגילה.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
זה עניינו של משרד החינוך.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
כן, כן. אני מדבר אל הממשלה. היות שאת פה, את פה בשם הממשלה. צריך לעשות את זה, בהחלט זו חובה.
ודבר אחרון, אני חושב שטוב מאוד שמציינים במדינה את היום הזה לאנשים חירשים. זאת אומרת, להכריז על שוויון באוכלוסייה. כאשר מכריזים על שוויון באוכלוסייה גם לאוכלוסיות האלה, אז כמה יש צורך – אם האוכלוסייה הזאת שייכת למגזר שגם ככה הוא חלש וגם ככה הוא לא שווה. אז באמת – לעשות את השוויון לכולם בכל המגזרים. תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, חבר הכנסת עפו אגבאריה. חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – חברת הכנסת קארין אלהרר. היא פה.
אני אנצל את הזמן להודות שוב לגברת תמי שמע, שמתרגמת אותנו כל היום לשפת הסימנים. הרבה תודה על העבודה. אנחנו מעריכים את זה. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.
<באסל גטאס (בל"ד):>
אני מוכרח להודות שאני נרגש במיוחד. הייתי כל היום בהרגשה שאני עומד להיבחן בבחינה – אולי הראשונה, כמו הרגשה של בחינה ראשונה, בזה שאני עומד לפתוח את הדברים שלי בכמה משפטים בשפת הסימנים.
גיליתי ששפת הסימנים בארץ ליהודים וערבים היא אחת, אז הערבים החירשים בארץ מבינים את שפת הסימנים הישראלית, אבל הם לא מבינים את שפת הסימנים שמרבית העולם הערבי משתמש בה. היות שיבינו אותי גם יהודים וגם ערבים חירשים, אז אני אדבר בערבית, כך שתמי לא תוכל להבין מה שאני הולך לומר. אז אני אומר (נושא דברים בשפה הערבית ובשפת הסימנים; להלן תרגומם לעברית: שלום. שמי בּאסל גטאס. ברצוני לברך את כל החירשים ואת כבדי השמיעה בברכת ברוכים הבאים לכאן, לכנסת – –)
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
כל הכבוד.
<באסל גטאס (בל"ד):>
(– – ערבים ויהודים.) אני אתרגם לעברית: אני בירכתי – – –
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
הבנו, הבנו.
<באסל גטאס (בל"ד):>
הבנתם. זה היה מרגש להגיד את השם שלי בשפת הסימנים. אני מציע לכל אחד באמת ללמוד לפחות להגיד את השם שלו בשפת הסימנים.
לענייננו – – –
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אני רוצה למחוא לך כפיים – – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
כן, אתם יכולים כולכם למחוא כפיים – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
למדנו בזכות המחאה. בזכות המחאה למדנו את – – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
– – בלי לעבור על תקנון הכנסת.
לענייננו, אני רוצה להגיד שהייתי מעורב בשנים האחרונות בכל נושא בעלי המוגבלויות הערבים, מהחברה הערבית, ונדהמנו ממציאות שהיא קשה במיוחד. כמובן, החירשים הם חלק מאותו מגזר של בעלי מוגבלויות – כמעט רבע מהאוכלוסייה הערבית מוגדרת כבעלת מוגבלויות.
החירשים הערבים, או כל אלה שיש להם בעיות שמיעה, מגיעים ל-14% עד 15%, שזה קרוב לממוצע הארצי. חירשים וכבדי שמיעה, רק לסבר את האוזן, ד"ר עפו, יש לנו 25,000 שזה בערך 3.5%, גם זה בדומה לממוצע הארצי. איפה הבעיה? הבעיה שאין אבחון מתאים במיוחד לכבדי שמיעה, במיוחד כשמדובר על מבוגרים. לא מגיעים ולא יודעים שהם כבדי שמיעה ושיש להם את האפשרות, אם יאובחנו בצורה נכונה – הם זכאים למכשירי שמיעה ולתמיכה בסל הבריאות.
ממה סובלים החירשים הערבים? הם מודרים בכמה רבדים, כמה פעמים – הדרה משולשת או פי-ארבעה. א. הם מודרים בהיותם חלק מהחברה הערבית, שממילא סובלת מאפליה ומתשתיות נמוכות ומשירותים נמוכים, כפי שכולנו יודעים; הם מודרים פעם שנייה בגלל המוגבלות שלהם; הם מודרים פעם שלישית בגלל חוסר המודעות – הם מודרים בתוך המשפחות ובתוך החברה עצמה בגלל חוסר מודעות וחוסר הקשבה וחוסר תמיכה וכו' וכו'. כמובן, המצב משתנה. לשמחתנו המצב משתנה, במיוחד בעניין המודעות; והם מודרים פעם רביעית על-ידי המדינה, על-ידי המחסור המשווע בשירותים שמוגשים לאותה שכבה.
היום הייתה לי זכות גדולה להיפגש במשרדי עם נציגות של הקבוצות שהגיעו מנצרת, מכפר-קאסם ומאום-אלפחם. מדהים, משהו מדהים; נשים שהתחתנו ויש להן ילדים והקימו משפחות ויש להן מקצוע – היו שלוש מורות – והן נאבקו, רק תתארו לעצמכם איך הן הגיעו לאותם הישגים.
אני אמנה כמה מהמכשולים ומהמחסומים העיקריים: א. מחסור גדול בכוח-אדם מקצועי – קלינאי תקשורת, קלינאיות תקשורת וכו' – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
לסיים.
<באסל גטאס (בל"ד):>
אני מסיים. – – מחסור במכלול השירותים – הנגישות והאבחנה לדוגמה, אבחון מוקדם; חוסר ידע של הזכויות – מה הם יכולים לקבל; כמובן, תוסיפו לזה את עניין נישואי הקרובים וכל המחלות הגנטיות שדיבר עליהן גם ד"ר עפו; חוסר השתלבות בחברה וכו' וכו' וכו'. כל אלה חסמים – ותוסיפו גם שאין לנו את המערך האזרחי, הארגונים האזרחיים, שראינו היום מאוגדים – קואליציה של ארגונים שעובדים עם החירשים. אין לנו ארגון ארצי אחד. ואני מודה לאותם ארגונים שגם תומכים בחירשים הערבים, אבל מתוך החברה הערבית אין ארגון אחד שמתמחה ושתומך בחירשים הערבים, חוץ מארגונים מקומיים כמו קבוצות באום-אלפחם וכפר-קאסם שהתארגנו בשביל לשרת את עצמן.
אני מקווה שהיום הזה יהיה קריאה גם לחברה הערבית לצאת ולתמוך באותם חירשים ערבים כדי להשתלב ולהנגיש להם את השירותים.
לבסוף אני רוצה להודות לדועא מחאג'נה, מורה לשפת סימנים, שלימדה אותי איך להגיד את אותם משפטים. תודה רבה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, חבר הכנסת גטאס. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. אחריה תינתן דקה מהמיקרופון לחבר הכנסת נסים זאב לפני שתענה השרה, ואז נעבור לתשובת השרה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת האמיצים שנשארו עד לסוף היום, אני רוצה קודם כול להודות לחברתי חברת הכנסת שולי מועלם על הארגון, בכלל על היוזמה המבורכת ועל הארגון, שברור שלוגיסטית הוא לא קל ולא פשוט, ואני רוצה לאחל לך ולכולנו שלא נצטרך לציין ימים כאלה ולא נצטרך להיערך כל כך הרבה בשנה הבאה, כי זה יהיה מובן מאליו, כי הנגישות תהיה משהו שלא צריך להתארגן אליו כל כך.
כמו הקודמים לי, אני רוצה שוב להודות לאישה יקרה, לתמי שמע, שמלווה אותנו כל היום. אני באופן אישי נעזרת בשירותיה בכל אירוע שאני מקיימת כאן בכנסת, מתוך אמונה שהנגישות מגיעה לא רק בימים מסוימים אלא בכל ימות השנה ולכל אדם.
אז תראו, זו לא הפעם הראשונה שאני ניצבת כאן, על דוכן הנואמים, ומדברת על חשיבותה של נגישות. ברור לכולנו שנגישות היא המפתח לשילוב בחברה. הנגישות היא בדיוק אותו הבדל קטן שרוב האנשים בכלל לא ישימו לב אליו; זה הדבר הקטן הזה שקובע אם אדם ירגיש חלק מהחברה או ירגיש שונה, אם הוא יוכל להשתתף או לא יוכל להשתתף. הוא קובע בכל תחומי החיים – תחשבו על הקניות בסופר, תחשבו על בית-הספר, תחשבו על האוניברסיטה, על מקום העבודה, על מקומות הבילוי, על הפנאי ואפילו על הטלוויזיה.
יכולתי לדבר כאן שעות רבות על חשיבות הנגישות לשילובו של אדם בחברה, אבל בדקות המעטות שיש לי אני רוצה לעסוק דווקא בנושא אחד שבו חוסר הנגישות הוא לעתים גם שאלה של חיים או מוות, והנושא הזה הוא מוקד 100 של משטרת ישראל, אותו מוקד שאמור לספק מענה טלפוני מיידי לכל אדם שנקלע לבעיה או לצרה, לכל אזרח שמעוניין לדווח על אירוע פלילי או על איזושהי מצוקה. היום, סוף שנת 2013 בישראל, המוקד הזה, שמספק ביטחון אישי למיליונים מתושבי ישראל, לא נותן מענה לאוכלוסייה של 800,000 אנשים חירשים וכבדי שמיעה וגם אילמים. בזמנים שאנחנו יכולים לומר בבטחה שלכל ילד בן 10, 12, כבר יש מכשיר סלולרי – והנתונים מדברים על כך שלכל אדם יש יותר ממכשיר אחד, ושניתן לבצע באמצעותו פעולות מאוד פשוטות כמו שליחת אס.אם.אס. כדי לדעת מתי יגיע האוטובוס הבא או דברים מאוד מאוד קטנים החשובים בחברה הישראלית – אין עדיין מוקד פניות חירום שמותאם באופן מלא וזמין, בכל שעות היום, לאנשים עם צרכים מיוחדים, לאנשים חירשים. הם לא יכולים לפנות למוקד הטלפוני, ובעצם הם נותרים חשופים, הם נותרים חסרי מענה.
אני רוצה לספר לכם שני סיפורים. שני, בחורה חירשת בת 24, סיפרה לי שהיא הלכה ברחוב והיא חשה שמישהו עוקב אחריה, הולך אחריה בצורה מאוד חשודה. היא נאלצה לרוץ הביתה ולשהות בבית לבד ובפחד מבלי שיכלה לשתף מישהו מכוחות ההצלה כדי שיבוא ויסייע לה וידאג שאין באמת מישהו שעוקב אחריה. בישראל יש היום 170,000 חירשים וכבדי שמיעה קשים ועוד מאות אלפי כבדי שמיעה בדרגות פחות משמעותיות, שעלולים למצוא את עצמם בעת מצוקה לבד, ללא מענה, מופקרים לגורלם.
דוגמה נוספת היא של שירלי, שאותה פגשתי אתמול, סטודנטית מבריקה למשפטים, גם היא חירשת, והיא סיפרה שלאחרונה ממש היא ראתה מקרה של רוכב אופניים שנפצע, הוא נפגע בתאונה, והיא רצתה להזעיק עזרה אבל לא היה לה איך. הסיפור הזה גרם לי להבין שחוסר העצמאות לא רק פוגע בזכות הבסיסית של האדם לביטחון האישי שלו, הוא גם מונע מאוכלוסיית החירשים וכבדי השמיעה לקחת חלק פעיל בהתנהלות החברתית התקינה, בסולידריות החברתית שכולנו מדברים עליה, העזרה ההדדית. המצב הנוכחי הופך את אותם אנשים לכאלה שיכולים רק לבקש עזרה ולא לתת אותה, ובכך אנחנו למעשה מדירים אותם עוד יותר מהחברה הישראלית ומונעים מהם להשתלב בה.
אני רוצה שכל אחד מאתנו ישים רגע לב למצב ששתי הבחורות נקלעו אליו, מצב שבו הוא או אחד מהסובבים אותו נמצא בסכנה ואין מי שיושיע.
אני יודעת שנערכו ונערכים גם היום מיזמים ופיילוטים שונים להנגשת מוקדי המשטרה. למיטב הבנתי, הפיילוטים האלה נערכים באמצעות מכשיר הפקס. תראו, זה אולי טוב ונכון למקרה שאנחנו מתאמים את האירוע החריג הזה: מישהו עוקב אחרי, אצטרך לתאם אתו שיהיו לי דף ועט, שיהיה מכשיר פקס זמין; כמובן, זה לא עומד במבחן המציאות, בעיני זה אפילו מזלזל.
האס.אם.אס. הוא דבר בסיסי לכולנו, הוא זמין, לא יכול להיות שהוא לא יהיה זמין ונגיש גם למוקדי ההצלה. ואני רוצה להגיד עוד דבר: אם יש כזה דבר, אז זה דבר חמור שבעתיים, כי הוא לא ידוע, לא מיידעים את הציבור שזקוק לאותו שירות, ואם הם לא יודעים עליו אז אין באמת צורך בקיומו.
תקנות נגישות השירות מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות נכנסו לתוקף לפני כמה שבועות, ומדובר שם במפורש על החובה להפעיל מוקד חירום טלפוני. לכאורה הדבר בא על פתרונו, אך לא כך הוא. מדובר שם על החלה הדרגתית, ועד לחודש יולי 2014 לא יהיה מוקד טלפוני זמין, נגיש, לאוכלוסייה שאנחנו מדברים עליה. שימו לב, מדובר בעוד כ-223 ימים שבהם האנשים החירשים וכבדי השמיעה מופקרים הלכה למעשה.
אני מבקשת לנצל את ההזדמנות הזאת, את היום הטקסי הזה, את היום שבו אנחנו כולנו מתאחדים סביב הצורך להנגיש, ואני קוראת לחבר הכנסת יצחק אהרונוביץ, לשר לביטחון פנים, להתערב באופן מיידי ולדאוג למענה ראוי עבור חירשים וכבדי שמיעה וגם אילמים בכל מוקדי המצוקה הטלפוניים בכל מדינת ישראל, ויפה שעה אחת קודם. השעון מתקתק והספירה לאחור כבר החלה, והאסון – הספירה לגביו החלה כבר מזמן. תודה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
יש להם תקציב לעניין הזה – – – והם אמורים לבצע את זה מייד.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה על ההערה של סגן השר מיקי לוי; שמחים לשמוע. תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת נסים זאב, כמה דברים מהמיקרופון בצד, ולאחר מכן תשיב השרה יעל גרמן בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, בהחלט חשוב להעלות את הרעיון הזה, את הנושא. אני לא חושב שכל חירש בסופו של דבר זוכה לקבל את המכשיר האידיאלי שהוא צריך לקבל, ואני יודע על הרבה מקרים שהיו צריכים מכשירי שמיעה ובגלל שהמכשיר גס ונראה לעין, לעיני הרואים, האדם העדיף להוציא את המכשיר כדי שלא יראו שהוא חירש, כי מבחינתו זוהי פגיעה. ולכן אני אומר, אם יש היום ברוך השם טכנולוגיה, להביא את המכשירים החדישים ביותר, שהם בגודל חצי סיכה בקושי, והם נותנים את אותה תפוקה. אז גם אם זה עולה למעלה מ-1,000 שקלים – בפרט לילדים, שהם פגיעים מאוד, חייבים לעזור להם דרך הביטוח הלאומי.
דבר נוסף, אדוני היושב-ראש – זה עוד חצי דקה – אני מציע שכבוד השרה תמציא את מכשיר השמיעה – כי בדרך כלל סתם חירש שדיברו בו חכמים, זה לא מדבר ולא שומע; הממשלה הזאת, ברוך השם, היא חירשת, אבל היא מדברת הרבה. ולכן צריך להמציא מכשיר שיהיה יעיל, שהממשלה הזאת תוכל גם לשמוע ולא רק לדבר, ותבוא עלייך ברכה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה רבה, חבר הכנסת זאב. אני מקווה שלמרות שהממשלה חירשת היא שמעה אותך בכל זאת. גברתי שרת הבריאות חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, תשובתך, לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה על ההצעות לסדר-היום.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
כבוד היושב-ראש, כבוד חברי הכנסת שנותרו: חברת הכנסת שולי מועלם, חבר הכנסת נסים זאב, חבר הכנסת אברהם מיכאלי, סגן השר מיקי לוי, חברת הכנסת חברתי קארין אלהרר, חבר הכנסת באסל גטאס, חבר הכנסת ד"ר עפו אגבאריה, אני פשוט מאוד מעריכה אתכם שנשארתם.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
גם אני פה, מה זאת אומרת?
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אמרתי, כבוד היושב-ראש, היית הראשון.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אה, אמרת.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – –
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
השר מאיר כהן מתנצל על ההיעדרות מהדיון הכל-כך חשוב הזה, אך בשעות הללו ממש הוא מייצג את הממשלה בכנס שדרות, ולכן הוא ביקש ממני להקריא את תשובתו. אז ראו כל דבר שנאמר בלשון זכר, לא כאילו אני הפכתי, אלא זה בשמו.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת וחברות הכנסת הנכבדים והנכבדות, בראשית דברי אני מחויב לתקן את הנתון אשר הוצג בהצעה לסדר-היום של ידידתי חברת הכנסת שולי מועלם. קהילת החירשים, על-פי סקר של מכון ברוקדייל, מונה 384,000 חירשים וכבדי שמיעה, ובתוכם כ-140,000 איש בגילי העבודה.
לקות שמיעה מתבטאת באובדן חלקי או מלא של יכולת השמיעה. חירשות תיתכן מלידה או בשלבים מאוחרים יותר בחיי האדם כתוצאה ממחלה או מתאונה. כאשר השמיעה נפגעת הקושי בתקשורת הוא הקושי העיקרי הניצב בפני האדם עם לקות שמיעה. בעיות התקשורת יוצרות בעיות רבות אחרות, כמו בידוד חברתי, קושי ביצירת קשרים חברתיים, קושי בהשתלבות בפעילות חברתית, קושי להשתלב בעולם העבודה, קושי במיצוי זכויות – זכויות אזרח, וקשיים גם בתוך המערכת המשפחתית.
חירשות הִנה מוגבלות סמויה מן העין, ולכן היא מקשה על המוגבלים לקבל את ההכרה, מפני שהיא דורשת את הטיפול המתבקש.
לפני כשבוע עמדתי – שר הרווחה מאיר כהן – מעל במה זו והצהרתי באופן ברור את שעל לבי. האיום האיראני הוא אומנם איום ביטחוני ומוחשי על מדינתנו, אך איום גדול לא פחות הוא דור גדול מאוד של ילדים ונערים בסיכון, של ילדים שקופים בחברה שלנו. קשיי תקשורת אצל חירשים וכבדי שמיעה חושפים אותם לסיכון כבד מאוד להיות נערים כאלה, להיות נערים שקופים, ולזה לא אתן לקרות. עם כניסתי לתפקיד – שר הרווחה מאיר כהן – אני פועל ומחויב להמשיך לפעול כדי לסייע לאוכלוסייה היקרה הזאת לגשר על פערי התקשורת, להצליח ולהשתלב גם בשוק העבודה, וכמובן גם בקהילה.
קיימתי כמה ישיבות עם קואליציית ארגוני החירשים והבנתי את הבעיות העומדות בפניהם. בשנת 2002, בעקבות הפגנות הנכים, נחתמו הסכמים בין ארגוני החירשים לממשלה ולאוצר, ובמסגרתם הקצו תקציבים נוספים לסל התקשורת לחירשים. עד לשנת התקציב הזאת הסכומים שעליהם סוכם לא נוספו לבסיס התקציב ולא ניתנו כמובטח לטובת אוכלוסייה יקרה וחשובה זו. בשנת התקציב הזאת, בעת קיצוצים חדים בכל אגף, בכל משרד, נאבקתי כדי לקיים את ההסכם ולהגדיל את תקציבי סל התקשורת המיועד לחירשים וכבדי שמיעה כחלק מההסכמים. ואכן, בשנה זו משרד הרווחה בראשותי הכפיל את בסיס התקציב לסל השירותים, שכיום עומד על כמעט כ-12 מיליון שקל. סל זה מעניק סיוע ברכישת אביזרי עזר לתקשורת כגון מכשירי שמיעה ומערכות הגברה, ולמעשה בכך אנו מגשרים על בעיות התקשורת והשפה שיוצרת הלקות.
נוסף לסל ישנם כמובן שירותים נוספים שהמשרד מעניק: דמי תקשורת – סכום חודשי ישיר המיועד לסיוע במימון הוצאות שוטפות שמקורן בחירשות. בשנת 2014 נמשיך לתת דמי תקשורת לכ-5,750 זכאים; החזר עבור רכישת גלאי בכי – החזר בגובה חמש נקודות זיכוי להורים לפעוט עד גיל שלוש עבור רכישת גלאי בכי; שירותי תרגום, תמלול והעתקת סימנים – שירותי תרגום משפת הסימנים ולשפת הסימנים ותמלול לצרכים שונים בקהילה. בשנת 2014 נמשיך לספק שירות זה לכ-3,000 זכאים; תחנות מידע לאנשים עם לקות שמיעה – התחנות מספקות מידע למתחרשים על זכויותיהם ועל תוכניות שיקום. נותני השירות הם אנשים בעלי לקות שמיעה בעצמם שעברו את תהליך השיקום. בשנת 2014 נמשיך לספק שירות זה לכ-1,600 אנשים מכלל האוכלוסייה. שירות זה אינו תלוי זכאות והוא פתוח לקהל הרחב; זימוניות לשעת-חירום – אגף השיקום, בשיתוף עם פיקוד העורף, מחלק זימוניות לשעת-חירום לזכאים מגיל 12. בשנת 2014 נמשיך לספק זימוניות לכ-1,300 זכאים, בצפי שנתי, במימון של פיקוד העורף.
נוסף על התקציבים והשירותים הללו, בימים אלו שוקד משרד הרווחה על הגשת חוק ממשלתי רחב אשר לראשונה ייתן מענה מקיף בכלל אוכלוסיית המוגבלים, הן שכלית והן פיזית, ובתוכה גם אוכלוסיית החירשים, כחלק מהחלטת הממשלה. כולי תקווה שחוק זה והשירותים הללו יעזרו להפוך את חיי החירשים וכבדי השמיעה לקלים ופשוטים יותר ויתרמו לשילובם המלא בקהילה.
תודה רבה לכולכם. שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אני מודה לשר מאיר כהן, שהעביר את דבריו נאמנה באמצעות השרה גרמן. השרה גרמן, את מציעה משהו? השר מציע משהו?
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אין הצעה, אבל ניתן, כרגיל, להעביר את זה לוועדת הרווחה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
ועדת ערו"ב, נכון?
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
ערו"ב – עבודה, רווחה ובריאות, למי שלא יודע.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
נכון. נצביע על העברת הנושא לוועדת ערו"ב – עבודה, רווחה ובריאות. נאפשר לשרה לחזור. מי שבעד יהיה בעד להעביר את זה, ומי שנגד – נגד להעביר את זה.
אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה, להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אם כן, בעד – 10, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע שהנושא יעבור להמשך דיון בוועדת ערו"ב.
לפני שננעל אני שוב רוצה להודות לגברת תמי שמע, המתרגמת לשפת הסימנים, לנאזם, למתמללת, לח"כים ששרדו, לסדרנים ולסדרניות.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"ז בכסלו התשע"ד, 20 בנובמבר 2013, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:56.>