דברי הכנסת

דברי הכנסת ח / מושב שני / ישיבות פ"ה–פ"ז / כ"ט בכסלו – א' בטבת התשע"ד / 2–4 בדצמבר 2013 / 8 חוברת ח' ישיבה פ"ה הישיבה השמונים-וחמש של הכנסת התשע-עשרה יום שני, כ"ט בכסלו התשע"ד (2 בדצמבר 2013) ירושלים, הכנסת, שעה 13:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 הצעות לסדר-היום 5 אי-מינוי יושב-ראש לוועדת החוץ והביטחון 5 איתן כבל (העבודה): 5 ניצן הורוביץ (מרצ): 10 ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): 14 מאיר שטרית (התנועה): 15 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 18 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 18 הצעה לסדר-היום 18 התעמרות במגזרים החלשים בארץ – לפי דוח טאוב 20% מהישראלים מוותרים על מזון 18 אברהם מיכאלי (ש"ס): 19 סגן שר האוצר מיקי לוי: 22 הצעה לסדר-היום 31 הממשלה מחוקקת חוקים ייחודיים ומפלים נגד האזרחים הערבים 31 טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 31 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 34 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 49 מאיר שטרית (התנועה): 50 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 53 צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת): 53 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 53 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 54 הצעת חוק הרשויות המקומיות (השעיית ראש רשות) (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013 54 שר הפנים גדעון סער: 54 מיקי רוזנטל (העבודה): 57 דוד אזולאי (ש"ס): 58 מאיר שטרית (התנועה): 60 נסים זאב (ש"ס): 62 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 63 הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 27), התשע"ד–2013 66 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 66 הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 28), התשע"ד–2013 68 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 68 הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון), התשע"ד–2013 71 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 71 דב חנין (חד"ש): 72 עליזה לביא (יש עתיד): 74 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 50), התשע"ד–2013 75 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 76 יעקב אשר (יהדות התורה): 79 הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 10), התשע"ד–2013 79 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 80 אורי מקלב (יהדות התורה): 82 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 83 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 84 הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14), התשע"ד–2013 84 שר הכלכלה נפתלי בנט: 84 מאיר שטרית (התנועה): 86 הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 9) (צו זמני), התשע"ג–2013 88 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 89 מאיר שטרית (התנועה): 90 הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 25), התשע"ג–2013 91 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 92 מאיר שטרית (התנועה): 93 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 150) (מימון פעולות לפיתוח שירותים לילדים בסיכון), התשע"ד–2013 94 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 94 מאיר שטרית (התנועה): 95 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"ט בכסלו תשע"ד, 2 בדצמבר 2013 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/1910/19 וכלה בהצעת חוק פ/1923/19 – הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (איסור מתן שירותי רפואה פרטית בבתי-חולים ציבוריים), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – רצף טיפולי לחולי כליות המטופלים בדיאליזה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם, התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – חישוב ניצול ימי חופשה בעת פדיון ימי חופשה), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת מיכל בירן, חיים כץ, משה מזרחי, מרב מיכאלי, אורלי לוי אבקסיס, יריב לוין, מיכל רוזין, איציק שמולי, סתיו שפיר, נחמן שי, אילן גילאון ותמר זנדברג; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – חדשות מקומיות), התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת אבישי ברוורמן; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה במוסדות חינוך והחלת אחריות אישית על מנהלי בתי-ספר), התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת שמעון סולומון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מחיר מרבי ואחיד לדמי חניה בחניון הסמוך למוסד רפואי), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת נחמן שי, חיים כץ, יעקב אשר, מיקי רוזנטל, יריב לוין, עיסאווי פריג', איציק שמולי, מיכל רוזין, שלי יחימוביץ, פנינה תמנו-שטה, רינה פרנקל, ניצן הורוביץ, דב ליפמן, באסל גטאס, עמר בר-לב, גילה גמליאל, משה מזרחי ודב חנין; הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון – מזונות בגיר שאינו מסוגל או מנוע מלכלכל את עצמו), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת עדי קול, גילה גמליאל, עליזה לביא, קארין אלהרר ואלעזר שטרן; הצעת חוק החברות (תיקון – הקמת ועדה לבחירת דירקטורים חיצוניים בחברות ציבוריות), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, מיקי רוזנטל, יצחק כהן, משה גפני ואלעזר שטרן; הצעת חוק הנגשת רשת אינטרנט אלחוטית במוסדות ממשלתיים וגופים ציבוריים לציבור הרחב, התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת נחמן שי, דב חנין, איתן כבל, תמר זנדברג, מירי רגב, מיכל בירן ומשה מזרחי; הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון – תשלום עד גיל 22), התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון – הפקעת זכויות), התשע"ד–2013, מאת חבר הכנסת דב ליפמן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת הנגשת שיחה מוקלטת), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת נחמן שי, דב חנין, איתן כבל, תמר זנדברג, מירי רגב, איציק שמולי, מיכל בירן ומשה מזרחי; הצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014) (תיקון – ביטול העלאת שיעורי המס על הכנסתו של יחיד), התשע"ד–2013, מאת חברי הכנסת ישראל אייכלר ואמנון כהן. לוח תיקונים להצעת חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ד–2013. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <אי-מינוי יושב-ראש לוועדת החוץ והביטחון> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, שימו לב, אין היום הצעות אי-אמון של האופוזיציה מכיוון שראש הממשלה שוהה בביקור ממלכתי מחוץ לגבולות המדינה, וסיעות האופוזיציה הפכו את הצעות האי-אמון להצעות לסדר-יום, כמקובל במקרים האלה. ההצעה הראשונה היא של סיעת העבודה, הצעה לסדר-היום מס' 1736 בנושא: אי-מינוי יושב-ראש לוועדת החוץ והביטחון. חבר הכנסת איתן כבל הוא בעל ההצעה. בבקשה, אדוני. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר הנכנס, חברי המעטים במליאה, חברי חברי הכנסת, קצרניות נכבדות, חנוכה שמח לכולם. הנושא שביקשנו להעלות כהצעה לסדר-היום – בהתחלה כאי-אמון, ואחר כך ביקשנו להפוך אותו להצעה לסדר-היום; עסקנו בה היום אצלך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אכן. <איתן כבל (העבודה):> אי-מינוי יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון הוא ליקוי שחייב לבוא על פתרונו. זה לא "בהקדם"; זאת מילה, אדוני היושב-ראש, שהיא מילה מכובסת. זה חייב להיעשות, ומייד. במידה רבה יש כאן אפילו לקח מסוים, ואדוני אפילו העלה את העניין הזה בפגישתנו היום: יש מצב שבו יושב-ראש כנסת – וצריך לחשוב על כך – במצבים כאלה כלפי ועדת החוץ והביטחון, שאין יושב-ראש מכהן, וחס וחלילה נדרשת פעולה כזאת או אחרת שדורשת יושב-ראש שיכנס את הוועדה, אנחנו מוצאים את עצמנו בלי ועדה. למקרים קשים כאלה, שלא יבואו, אין לי ספק שצריך לחשוב ברצינות על תיקון שלפיו יושב-ראש הכנסת ייכנס בנסיבות כאלה או אחרות לנעליים של היושב-ראש המכהן. אני תומך בזה. אני חושב שזאת מחשבה נכונה, וצוק העתים מביא אותנו לחשוב על הדברים האלה בצורה הזאת. אבל אני אומר לך, כמי שבאמת לא אוהב את ההתערבות של הכנסת בעניינים של הממשלה: תפקידה של הכנסת הוא לפקח על עבודת הממשלה; הוא לא לבוא במקום הממשלה. ואני מאוד נזהר ומאוד מזהיר את חברי ואת עצמי שלא לבוא ולקבוע ולהתערב בעניין של מי יהיה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, כי זו חרב פיפיות, והיא יכולה בפירוש, חבר הכנסת יריב לוין, להתהפך לפתחנו במועד אחר. אבל יחד עם זאת אי-אפשר להמשיך ולתת לסאגה הזאת להתקיים. וכמו שאמרת – ואני מציע לך, אדוני היושב-ראש, להוציא כאן אולטימטום, ממש כך. אין דרך אחרת לבוא ולהציג את חומרת העניין לפתחם של ראש הממשלה ושל שר האוצר שעוסקים בעניין, שניהם. מדובר, אני רוצה להזכיר, באנשים מכובדים, גם בחברי מזה שנים רבות, חבר אמת שלי, עפר שלח, וגם ידידי חבר הכנסת צחי הנגבי, גם הוא חבר הרבה שנים. שניהם אנשים רציניים ומכובדים, אבל זה חייב להיפתר, ולא על-ידי הכנסת. אם אדוני יראה לנכון שתוך שבוע – או כמה שתחליט, אבל זה צריך להיעשות במהירות אפשרית – לא יהיה הסדר לעניין הזה, לא תהיה ברירה. זה מסוג הדברים שעושים אותם כמי שכפאו שד, לא מעבר לכך. לא תהיה ברירה ותצטרך להתערב, וכנסת ישראל תצטרך להתערב בעניין הזה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות, אדוני היושב-ראש, ולמרות שהעניין הזה כבר עסקנו בו בימים האחרונים כל כך הרבה – בעניין החשיפה ב"ידיעות אחרונות", על-ידי הכתב יוסי יהושע, בקשר לאותם חיילים דרוזים שנמנע מהם להיכנס לכור. אני רוצה שאדוני ידע שאין זו הפעם הראשונה. באופן אישי יצא לי לעסוק לפני כמה חודשים במקרה כזה, שקצין בכיר דרוזי יחד עם חייל הגיעו לאסוף איזה אלוף מאיזה בסיס, בסיס חיל האוויר, ונמנעה ממנו הכניסה. ואני שואל את עצמי, אדוני היושב-ראש: עוד כמה קברים על הדרוזים בישראל למלא על מנת שאנחנו באופן סופי נסכים לקבל אותם כשותפים מלאים? אין לי ספק שהאמירה הן של ראש הממשלה, הן של שר הביטחון והן של כל מי שנתן את תגובתו הברורה בעניין הזה באה מן הלב, אבל היא איננה מספיקה, כי ברור שנאמנות למדינה איננה עניין של צבע או גזע. ואני מכיר, לצערנו, יותר מדי יהודים, אדוני היושב-ראש, ואם נבחן ונבדוק את מספרם של אלה שהוגדרו כבוגדים והועמדו לדין, אני לא בטוח שמי שמוביל את הרשימה אלה הדרוזים וערביי ישראל. מסתבר שרובם ככולם יהודים כשרים מבטן ומלידה, ויגיד את זה מי שעסק בזה הרבה שנים, השר יעקב פרי – אני בכלל לא בטוח, לפחות אם זיכרוני אינו מטעני. ולכן, זה מסוג הדברים שצריך וראוי לחתוך אותם בעודם באבם. אולי במידה מסוימת האירוע הקשה, המצער הזה, יהיה התחלה של שינוי דרמטי. ובמעבר חד, אדוני היושב-ראש, באמת מעבר חד – חברי הכנסת, ברשותכם. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת טלב אבו עראר. <איתן כבל (העבודה):> אני מבין ערבית, ולא נעים לי לשמוע את השיחה ביניכם. ברשותכם, אני מריח ריח של נרות, ואני לא מבין מאיפה הריח הזה בא. ראש הממשלה לא בארץ. האם בכל זאת מדליקים גם בהיעדרו נרות בחדרו כדי להנעים את הריח כשישוב בשבוע הבא? אדוני היושב-ראש, ברשותכם, באמת – ואני אומר זאת בהן צדק, כמעט בשבועה, שלא רציתי לעסוק בעניין הזה, ופנו אלי כמעט מכל כלי התקשורת כדי שאגיב בעניין הזה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> והנה, אתה עוסק. <איתן כבל (העבודה):> תני לי עד הסוף. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אסור להדליק נרות ריחניים בחנוכה. <איתן כבל (העבודה):> אתה צודק. ראיתי את תגובת לשכת ראש הממשלה, שמה שהיה להם לומר זה: חברים, השתפרנו; בשנה שעברה היה יותר גרוע. מי זה שנתן ללשכת ראש הממשלה את העצה לתת תגובה כזאת? תירגעו, הציבור בישראל יכול להירגע. בשנה שעברה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר פרי, היה יותר גרוע. אני שואל את עצמי, באמת – אני יודע שבמידה רבה יש איזה סוג של התנפלות על ראש הממשלה. אבל 80,000? אני לא מאמין, אין דבר כזה, אלא אם כן הם דו-חיים – שלראש הממשלה יש חיים כפולים. 80,000 שקלים למים, המשמעות היא שראש הממשלה עוזב כאן את המליאה, לובש את חליפת הצלילה ועד היום שלמחרת הוא משייט בבית; או שכולנו חתיכת נבלות – הוא בכלל יש לו פיצוץ בצינור; זה הכול עניין של פיצוץ בצינור. או, שצריך כל כך הרבה מים כדי לכבות נרות ב-6,000 שקלים? באמת, אני אומר זאת, כי התשובה של לשכת ראש הממשלה, שבשנה שעברה – חברים, תירגעו, המים שהשתמשנו בהם גלשו לשכנים; השנה זה כבר לא. כי כשאנחנו רואים – קפה, 13,700? אלוהים ישמור. 13,700 שקלים? מה זה? אני יודע שזה נשמע קנטרני, אבל אתה אומר לעצמך – אוקיי, שלושה בתים. בעצם עכשיו אנחנו מבינים למה צריך שלושה בתים. כי בית אחד בשיפוץ, בית אחד מלא במים, אז צריך מקום לגור. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, צריך לסיים את העניין הזה. זה נשמע מפי כמו איזה סוג של הלצה או סטנד-אפ שאני עושה, אבל זה לא סטנד-אפ, זאת המציאות. <מאיר שטרית (התנועה):> מה עם ועדת חוץ וביטחון? דיברת על זה? <איתן כבל (העבודה):> דיברתי. אדוני היושב-ראש, אני מציע לך לפנות – – – <מאיר שטרית (התנועה):> אני רציתי כמה דקות. <איתן כבל (העבודה):> יש לי עשר דקות לדבר, צריך למלא אותן. כמה אפשר לדבר על חוץ וביטחון? אני אומר לך, אדוני היושב-ראש. אני מציע לנו, לכולנו, שבמקום תגובה שבשנה שעברה היה גרוע יותר, שראשי הממשלה בישראל – מה שנקרא הצנע לכת. אני באמת, אין לי שום רצון לחזור לימים של בגין ושל בן-גוריון. באמת שלא, אני לא מאלה. העולם התקדם ואין לי טיפת געגוע, למרות השירים היפים של אריק איינשטיין, בסדר? אבל בתוך כל הסיפור הגדול הזה, למען השם, קצת קצת מסתכלים, מביטים עליך. אני באמת לא אמרתי: אל תאכל גלידה, אל תאכל סטייקים, ולא אמרתי שלא תשתה כל כך הרבה קפה, אף שזה לא בריא, אדוני היושב-ראש. למרות כל זאת, צריך שייקבעו כללים ברורים. עם כל הקושי לייצר מהו פרטי ומהו ציבורי, אני בטוח שאדוני היושב-ראש בביתו – משום מה, לא יודע, יש לי הרגשה כזאת, שהוא יודע מה הפרטי ומה הציבורי. <מאיר שטרית (התנועה):> הוא לא יודע כלום. אני לא מאמין שראש הממשלה יודע באמת מה החשבונות. <איתן כבל (העבודה):> חבר הכנסת מאיר שטרית, זה חלק מהעניין. יש מקרים שכתוב לנו: אי-ידיעה אינה פוטרת. זה לא חוקית, יש כאן עניין ציבורי מהמדרגה העליונה. לא אמרתי שבבית תחזיק צלחת סוכר שכתוב עליה ציבורי וצלחת שכתוב עליה פרטי. בוא לא נגזים. אבל יש כאן הרבה מעבר למראית עין. אדוני היושב-ראש, תודה רבה. חנוכה שמח לכולם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. להזכיר לכולנו, ההצעה לסדר-יום היא בנושא: אי-מינוי יושב-ראש לוועדת החוץ והביטחון. <איתן כבל (העבודה):> זה גם עניין של ביטחון, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעה דומה: אי-מינוי יושב-ראש לוועדת החוץ והביטחון – הצעה לסדר-היום מס' 1737. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> תודה, אדוני. אגב, מי ישיב על ההצעות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אין תשובה של הממשלה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אבל זה היה אמור להיות הצעות אי-אמון והפכנו את זה להצעות לסדר-היום. לפחות שתהיה תשובה. אני לא חושב שזה ראוי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נכון. הממשלה הודיעה שהיא לא מעוניינת. אנחנו התייעצנו גם בנשיאות, מכיוון שהנושא הוא לכאורה – אומנם כולנו מכירים את המציאות, אבל לכאורה המינוי נעשה על-ידי ועדת הכנסת של הבית הזה, כך שהממשלה בחרה לא להשיב. המציאות שכולנו מכירים, אתה יכול להתייחס אליה בדבריך. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אולי גם אין לה כל כך מה להשיב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יכול להיות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> לא רק על הנושא הזה, העגום, של ההפקרה המתמשכת של הוועדה הזאת החשובה בכנסת, אלא על ההתנהלות המדינית, הדיפלומטית האומללה של הממשלה, שאנחנו רואים את פירות הבאושים שלה בכל החזיתות. אגב, אם להשתמש בדימוי, שאני מבין שהוא דימוי מקובל בימים האחרונים, שום נר ריחני לא יוכל לפוגג את החשכה והריח הרע שמפיצה הממשלה בהתנהלות שלה. אני חושב שהעניין הזה, אדוני היושב-ראש, של אי-מינוי יושב-ראש לוועדת החוץ והביטחון מבטא את ההתנהלות הקלוקלת של הממשלה בחזיתות השונות. אנחנו נתחיל בעניין החשוב ביותר שהוא העניין האיראני. אמר, נדמה לי זה היה תיאודור רוזוולט, שעיצב את מדיניות החוץ האמריקנית, אפילו אפשר לומר התקיפה, בתחילת המאה ה-20; הוא אמר: תדבר בשקט אבל תחזיק מקל גדול. בנימין נתניהו מדבר בקול גדול מאוד ואני לא בטוח איזה מקל בדיוק יש לו ביד ושל מי המקל הזה. כעת הקהילה הבין-לאומית, בראשות ארצות-הברית, האיחוד האירופי וגורמים נוספים, מובילה מהלך דרמטי רחב היקף מול איראן. אגב, אני רוצה להגיד שנשמעו קולות הנהי פה גם ביחס לסוריה, והנה אנחנו רואים שההסכם שהקהילה הבין-לאומית מוליכה מול סוריה לפירוק הנשק הכימי קורם עור וגידים וכנראה הוא דבר טוב. זה עוד תלוי בביצוע, אבל אני כבר מבין שמדברים על שיטות הפירוק והטכניקה של העניין, מה שלא הצליחו לעשות הרבה מאוד שנים בדרכים אחרות. ההסכם הזה שמתגבש מול איראן, שהוא הסכם ביניים לתקופת המשא-ומתן, הוא לא ההסכם הקבוע. בסך הכול צריך גם לראות את הנקודות החיוביות שבו, ולא להפוך אותו לסלע מחלוקת, לאיזו התנגשות מטורפת בין ראש ממשלת ישראל לנשיא ארצות-הברית, לשר החוץ האמריקני, לשר ההגנה האמריקני ולכל מערכת הממשל בוושינגטון. ההתנגשות הזאת כשלעצמה, אפילו אם נשים לרגע בצד את ההסכם עם איראן, היא הרת אסון. היא מזיקה למדינת ישראל, היא מטופשת, היא אווילית; אני חושב שהיא אפילו חסרת תקדים בחריפותה. אבל בואו, בכל זאת, נדבר גם על הנקודות בהסכם עם איראן, שכאן מציגים אותן כאילו זאת שואה שלישית, לא פחות. ראשית, צריך לראות שהסכם הביניים הזה עם איראן מקפיא את תוכנית הגרעין. נכון, הוא אולי לא מסיג אותה לאחור ולא מפרק אותה, זה הסכם ביניים, אבל הוא מקפיא אותה. זאת נקודה שהיא בעיני נקודה חיובית. שנית, הוא מכפיף את התוכנית הגרעינית האיראנית לפיקוח חסר תקדים על בסיס יומיומי של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית. אדוני, יש פתגם כזה שאומר שאדם שיש לו גוש חמאה על הראש, מוטב שלא יעמוד בשמש. אני חושב שבעניין הזה מדינת ישראל צריכה קצת איזה סוג של תפיסה יותר מרוסנת בבואה לבקר בצורה כל כך חריפה, כפי שעושה ראש הממשלה, הסכם שמכפיף את התוכנית האיראנית לפיקוח חסר תקדים של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית על בסיס יומיומי. אני חושב שאנחנו מבינים על מה אני מדבר. ההסכם הזה מדבר על הפסקת ההעשרה של האורניום ברמה המסוכנת של 20%; נטרול המאגר הקיים של הרמה הזאת; איסור על העשרת אורניום מעל הרמה האזרחית של 5%, על השבתת חצי מהצנטריפוגות בנתאנז, השבתת 75% מה צנטריפוגות בפורדו; הקפאת המשך הבנייה של הכור באראכ, שיועמד גם הוא תחת פיקוח בין-לאומי. והדברים האלה הם דברים שיש בהם הישגים של ממש. נכון, זה לא מושלם, זה לא מפרק את תוכנית הגרעין האיראנית. זה לא מונע אולי מאיראן בעתיד, לכשההסדרים הללו ייכשלו, לשוב שוב לדרך של ההצטיידות בתוכנית צבאית. אבל בתוכנית הזאת ובהסכם הזה, כפי שהוא מונח כיום על השולחן, יש מקל וגזר ברורים מאוד, ואני חושב שראש הממשלה עושה שגיאה חמורה, גם מבחינת מדינת ישראל והאינטרסים שלה וגם לגופו של עניין, בהתנהלות הבין-לאומית מול איראן, כשהוא מציג את ההסכם הזה כהסכם שכולו שחור וכולו שלילי. יש פה נקודות בעייתיות, אבל גם במצב הנוכחי, אדוני היושב-ראש, יש נקודות בעייתיות רבות ביותר. הרי איראן התקרבה למעמד של מדינת סף גרעינית למרות הסנקציות הגדולות שהתנהלו נגדה, והרי אליבא דראש הממשלה עצמו, וגם ראשי מערכת הביטחון בישראל, איראן תוכל להמשיך במסלול הזה גם אם יימשכו הסנקציות נגדה. אז כאן יש ניסיון, שהוא ניסיון מאוד רציני, וכפי שאני פירטתי כאן גם מעמיק, להביא את הדברים למסלול אחר. תמיד, אם ההסדרים הללו ייכשלו, ניתן יהיה לשוב למשטר הסנקציות. אבל במצב הנוכחי ההסכם הזה פותח פתח להתקדמות. והרי מה האלטרנטיבה? בואו נשאל את עצמנו. אני שומע את הצעקות מלשכת ראש הממשלה. מה האלטרנטיבה? או איראן גרעינית, שתגיע למעמד הגרעיני על אפה וחמתה של הקהילה הבין-לאומית תחת משטר סנקציות, כפי שהיא התנהלה בשנים האחרונות, או פעולה צבאית. לבדנו, אדוני היושב-ראש, פעולה צבאית? לבדנו? בלי גיבוי בין-לאומי? בלי סיוע אמריקני? תוך התנגשות עם ארצות-הברית כנגד הסכם בין-לאומי שהקהילה כולה שותפה לו? בוודאי שיש דברים במחלוקת, בוודאי שיש אינטרסים שצריך להבטיח. ככה מתנהלים מול בעלת ברית? מול ידידה? מנסים ללכת לגורמים בארצות-הברית, כולל גורמים יהודיים, ואומרים להם: נשיא ארצות-הברית מסכן את ביטחון מדינת ישראל? כך בונים אמון בין ממשלת ישראל לממשלת ארצות-הברית? כך מבטיחים את האינטרס הישראלי הקיומי? אבל העניין הזה הוא לא מפתיע, אותי בכל אופן, משום שגם בעניין קיומי אחר, שהוא ההסדר עם הפלסטינים, הממשלה הזאת, בראשות ראש הממשלה, מתנהגת כמו פיל בחנות חרסינה. ורק הסיפור האחרון שהיה עם האיחוד האירופי והסכם המחקר ממחיש מי מנהל את מדיניות החוץ הישראלית. הגיע המשבר עם האיחוד האירופי. עמדו להפסיק את ההזרמות העתידיות לקרנות מחקר ופיתוח. ליברמן, שר החוץ, ראש הדיפלומטיה הישראלית, מה אומר? צריך לפוצץ את זה, שהאירופים יישאו בתוצאות. נעמיד אותם למבחן. איזה גיבור גדול – "צריך לפוצץ את זה". ומי יסבול? האוניברסיטאות, מכוני המחקר, הסטודנטים, הפרופסורים, הלומדים. צריך לפוצץ את זה, שהאירופים יישאו בתוצאות. באמת, באירופה יהיה קשה מאוד להתמודד עם הפסקת הזרמת התקציבים למחקר ופיתוח במדינת ישראל. באמת יהיה להם מאוד קשה להתמודד עם זה. אפילו יש מי שהציעו באגף הזה של המליאה להטיל על אירופה, אדוני היושב-ראש, חרם נגדי. חרם נגדי. שמדינת ישראל היא תחרים את אירופה. והבעיה היא שהרעיונות המשוגעים האלה מדריכים ומכוונים את מדיניות החוץ הישראלית הן מול איראן והן מול הפלסטינים והן מול האיחוד האירופי. וההחמצה בנושא הפלסטיני היא אולי, אני חושב, הקשה והגדולה. לשר השיכון, שאגב, הוא שר בממשלת ישראל; אני לא ראיתי שהוא חבר באיזה ממשלה אחרת. אגב, פה צריך גם להגיד – אם שר השיכון אורי אריאל הוא חבר בממשלה ועושה את מה שהוא עושה על דעת עצמו בלי גיבוי, אז נתניהו לא שולט בממשלתו. ואם הוא עושה את זה עם גיבוי, אז המדיניות שלו היא מדיניות של נתניהו. ואם אתם כאלה חכמים עכשיו על הבדואים ואתם אומרים: הם בונים בכל מקום והם משתלטים על קרקעות וזה, מה אתם עושים בשטחים, לעזאזל? מה אתם עושים בשטחים? ואני לא מדבר על מה שאתם עושים נגד הפלסטינים בשטחים, אלא מה אתם עושים בשטחים נגד האינטרס הישראלי, שהוא היפרדות מהשטחים האלה. אתם מכניסים אותנו יותר ויותר עמוק לבור השחור הזה, גם כן, אותו סיפור, תוך התנגשות בלתי נסבלת עם הקהילה הבין-לאומית שאת הפירות הבאושים שלה כולנו אוכלים, לא רק המתנחלים. והשאלה היא, אדוני היושב-ראש, בהסתכלנו על אופן הפעולה של הקהילה הבין-לאומית ועל אופן המענה הכושל כל כך של ממשלת ישראל כלפיה, האם אנחנו מחכים גם במישור הפלסטיני לתכתיב בין-לאומי שיונחת פה על השולחן ויגידו לישראל: עכשיו אתם מקבלים את זה או חוטפים סנקציות על הראש והולכים נגד כל העולם? מדוע אנחנו צריכים לחכות למצב כזה? והרי המצב הזה יגיע. אם אנחנו, על-פי האינטרס שלנו, לא נקדם את המשא-ומתן לפי הפרמטרים הישראליים של היפרדות מהפלסטינים על בסיס גבולות 67' תוך פתרון בירושלים – אם אנחנו לא נעשה את זה בעצמנו, יכפו את זה עלינו בתנאים הרבה פחות טובים. ומה אז נעשה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. תודה, אדוני. <ניצן הורוביץ (מרצ):> לסיום, אדוני היושב-ראש, יבוא ליברמן ויגיד: נפוצץ, נפוצץ. אבל מהפיצוץ הזה ניפגע כולנו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. כאמור, המתכונת היא של הצעות רגילות לסדר-יום, לכן יש אפשרות להביע עמדה נוספת. חבר הכנסת ראובן ריבלין ביקש להשמיע עמדה נוספת. בבקשה, אדוני. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> מכובדי יושב-ראש הכנסת, נוצר רושם בציבור שמא יש אפשרות שהממשלה לא רוצה שתהיה ועדת חוץ וביטחון מסודרת. אולי נוח יותר שלא צריך להגיע כל חודש ולתת דוח, להישאל שאלות, פעמים מביכות, לענות תשובות. אבל בסימפוזיון שנתקיים כאן, שיושב-ראש הכנסת גם נתן לו חסות, בנושא מלחמת יום הכיפורים, נשאלה הכנסת שאלה על-ידי אנשי האקדמיה: כאשר הבלבול בין שרי הממשלה היה רב, איפה הייתה ועדת החוץ והביטחון כאשר היה צריך לשמוע את קולה ולהאזין לדברה? אולי היא הייתה מונעת חלק מאותם מחדלים שאנחנו מבכים אותם כבר 40 שנה? אדוני היושב-ראש, אני יודע שהייעוץ המשפטי בא וקובע שאין סמכות ליושב-ראש הכנסת לבוא ולחייב את הממשלה לעשות את המוטל עליה, שכן הממשלה לא פועלת כאן מכוח סמכותה כממשלה אלא מכוח היותה מנהיגה של קבוצות פוליטיות כאלה או אחרות. אדוני, יושב-ראש הכנסת הנכבד ביותר, לא יכול להית מצב שכנסת ישראל תתנהל כאשר אין ועדה אשר מחויבת בעניינים יומיומיים, לא רק לפקח אלא גם לאשר לצה"ל. תקציב הביטחון ל-2014, אשר אמור להתחיל להיות מיושם ב-1 בינואר, חודש פחות יום מהיום, מחייב אותנו לבוא לממשלה ולומר לה: הרף. ועדת החוץ והביטחון – תמצאו את הפתרון – חייבת להתנהל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ראובן ריבלין. גם חבר הכנסת מאיר שטרית מבקש להשמיע עמדה נוספת. בבקשה, אדוני. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, קודם כול, אני תומך בכל מילה שאמר ידידי חבר הכנסת רובי ריבלין, כמי שהיה יושב-ראש הכנסת. מאז היותי בכנסת, זה 32 שנה, אדוני, אני לא זוכר מצב שלא היה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון אפילו יום אחד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בכנסת הקודמת. <מאיר שטרית (התנועה):> בכנסת הקודמת לא. אני אזכיר לך מה קרה בכנסת הקודמת. ביום שמופז – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טיפלתם יפה מאוד. כן. <מאיר שטרית (התנועה):> ביום שמופז נבחר ליושב-ראש הוא התפטר, ומייד לאחר מכן מונה רוני בר-און ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, כדי שלא יהיה מצב של פער אפילו של יום אחד. נדמה לי שהמצב באמת חמור, בעיקר לנוכח המתרחש, שאין ועדת חוץ וביטחון. אני מבין, הבעיה בידי ראש הממשלה. הוויכוח בין סיעת יש עתיד לבין הליכוד מי יהיה יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון הוא דבר שצריך להכריע בו. זה לא בלתי פתיר. מישהו פשוט צריך לקבל החלטה. ואני באמת קורא מפה לראש הממשלה לכנס את הצדדים הנוגעים בדבר ולהכריע, כי זה בלתי נסבל שוועדת חוץ וביטחון לא יכולה להתכנס ולא יכולה לדון. בעניין הזה חייבים – אני מוכרח להגיד, כיושב-ראש, אני מציע, אדוני היושב-ראש, באין ברירה יכול להיות שאתה צריך ליזום כינוס של הוועדה וכל ישיבה בחירת יושב-ראש זמני אחר או יושב-ראש זמני עד שייבחר יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון. בשום מקרה אסור להשאיר את המצב כזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. כן, קודם כול, אני מודה לחברי הכנסת שהציעו הצעות לסדר-היום וגם לחברי הכנסת ריבלין ושטרית שהביעו עמדה נוספת. רק לעדכן את המליאה, למרות שאני לא נוהג לדבר מכאן, אבל לעדכן את המליאה בנושא החשוב הזה. כפי שציין מציע ההצעה, חבר הכנסת איתן כבל, היום העליתי את הנושא הזה בוועדת ההסכמות. עם כל ההבנה לנושא, שחבר הכנסת ריבלין תיאר, מדובר פה בעצם בנושא פוליטי של קואליציה. אני נוהג בהגינות כלפי הממשלה, בוודאי כלפי ראש הממשלה. הודעתי לו לפני צאתו לאיטליה שהכנסת לא תוכל להמשיך לחיות במצב הנוכחי ושאני מתחיל בתהליך התייעצות עם הגורמים הרלוונטיים בכנסת על מנת למצוא פתרון בנושא הזה. התחלנו את זה היום בוועדת ההסכמות. כולנו מבינים שפה אי-אפשר להשתגע, מדובר בוועדת החוץ והביטחון, וצריך למצוא פתרון, רצוי קבוע. אפרופו מה שציין חבר הכנסת ריבלין, חברי חבר הכנסת מאיר שטרית, אי-אפשר למנות על-פי החוק לפחות משלושה חודשים. נכון שיש פתרונות יצירתיים, אז הוא יפקיד מכתב התפטרות וכו', אבל מאוד לא רצוי לעשות שם את המשחק הזה שאחד קופץ והשני בא. אז אנחנו נמצא פתרון, לרבות שינויים בחוק, שציין גם חבר הכנסת כבל, שאולי במצבים כאלה יושב-ראש הכנסת יוכל לכנס את הוועדה במקרה הצורך, אולי בהתייעצות גם עם נשיאות הכנסת, למנוע בוודאי גם כאן מצבים לא רצויים. אנחנו מחפשים פתרון, ותוך מספר ימים, אני גם בטוח שנמצא פתרון. אני לא אומר שאני מצטרף לקריאות לראש הממשלה, אבל אני מעביר לראש הממשלה – גם באמצעות השר הנכבד – עוד פעם את מה שאמרתי לו גם בשיחה שלנו, שהכנסת לא תוכל להמשיך לחיות לאורך זמן במצב הזה ללא יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, מאלף ואחת סיבות, כולל סיבות של עבודה שוטפת וחס ושלום גם דברים שעלולים להגיע אליהם, ומוכרים לכולנו, של מצבי חירום, שפתאום נמצא את עצמנו לא מוכנים, וגם משימות של פיקוח. עד כאן העדכון. במהלך השבוע הזה, חלק מן הנוכחים כאן במליאה, אני בוודאי אמצא דרכים להתייעץ גם אתם איך אנחנו מוצאים פתרון לסוגיה. חברי הכנסת, איפה המציעים של ההצעות? חבר הכנסת כבל לא נמצא. בעצם אין הצעות אלטרנטיביות וההצעה היחידה – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אולי יהיה דיון בוועדת החוץ והביטחון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. המצב התקנוני אומר שבעצם אין על מה להצביע, כי המצב הוא של דיון במליאה. המציעים הצעה לסדר-היום יכולים לבקש רק דיון במליאה. הממשלה לא השיבה, כך שלא קיימת הצעה אחרת. זה המצב התקנוני. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אז אנחנו מצביעים על זה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, בעצם דיון במליאה מול להסיר. אלא אם – אני הייתי שואל אם אתם מסתפקים אולי, אבל אין במה להסתפק, לא הייתה תשובה של הממשלה. חברי הכנסת, הצבעה. אנחנו מצביעים רק על ההצעה של חבר הכנסת ניצן הורוביץ, שכן נמצא כאן אתנו. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. בעד – דיון במליאה, נגד – להסיר מסדר-היום של הכנסת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 17 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 17, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי המליאה החליטה לקיים את הדיון בנושא בהזדמנות שהנשיאות תקבע. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 12), התשע"ד–2013. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 15) (עידוד לימודים בתחומי ההנדסה, המדעים והטכנולוגיה), התשע"ד–2013, של חברי הכנסת רוברט אילטוב ודוד רותם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעה לסדר-היום> <התעמרות במגזרים החלשים בארץ – לפי דוח טאוב 20% מהישראלים מוותרים על מזון> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו נמשיך עם הצעות רגילות לסדר-היום שבאו, להזכיר לכולנו, במקום הצעות אי-אמון עקב השהייה של ראש הממשלה בשליחות ממלכתית מחוץ לגבולות המדינה. הצעה לסדר-היום מס' 1738 בנושא: התעמרות במגזרים החלשים בארץ – לפי דוח טאוב 20% מהישראלים מוותרים על מזון; הצעה של חבר הכנסת אברהם מיכאלי. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשות אדוני. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, לפני הכול, אפשר לומר חנוכה שמח. אנחנו בחג החנוכה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נר חמישי. בציבורים מסוימים אפילו זה חג בתוך חג. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אבל במליאה לא היינו מאז השבוע שעבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נכון, נכון. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אז היום אפשר לומר במליאה בפעם הראשונה חנוכה שמח. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בהחלט. אמרתי את זה לחיוב, שנר חמישי, כידוע, זה עוד יותר. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> בסדר גמור. אדוני היושב-ראש, לפני כמה ימים, בסוף השבוע, פורסם דוח של מרכז טאוב. המרכז הזה, מרכז לחקר המדיניות החברתית בישראל, הדוחות שלו מפורסמים ואנחנו קוראים אותם מדי שנה לפחות. לצערנו, אפשר לומר שהדוח הנוכחי מאוד חמור. המצב המתואר בדוח לא מתייחס רק לשכבות החלשות. הוא מדבר על המעמד הנמוך, שלצערנו מתרחב – מהשכבות החלשות למעמד הביניים. על-פי הדוח, 35% מהאזרחים הישראלים הגיעו למצב של מצוקה חומרית, וכל זאת בשל מצבם הכספי ומצבם הכלכלי, והאזרחים האלה מוותרים על חימום או קירור בדירה. הנתון הנוסף שעולה מהמחקר הוא שכ-20% מהישראלים ויתרו על מזון בגלל מצוקה כלכלית, ו-13% ויתרו על הפעלת מוצרי חשמל או טלפון. מישהו יכול לומר שטלפון זה לוקסוס היום, אבל הטלפון חיוני לתקשורת בין-משפחתית או לתקשורת בין ההורים המבוגרים לילדים. עוד מעט אנחנו נתייחס אליהם במיוחד. עוד עולה מהדוח, אדוני היושב-ראש, שאזרחים שנזקקו לשירותים רפואיים, כמעט 40% מהם ויתרו על טיפולי שיניים משיקולים כלכליים, 16% ויתרו על טיפול רפואי אחר ו-15% ויתרו על תרופות. בקטע הזה, אדוני היושב-ראש, אני מדגיש את המצב האבסורדי שנוצר, שחולים כרוניים במיוחד וחולים עם מרשם קבוע – כך זה מוגדר בשפה הרפואית – שמגיעים לקופת-החולים לקבל את התרופות החודשיות שלהם, הרופאים מספרים שהם עוקבים במחשב אחרי לקיחת התרופה. הם נותנים מרשם, ועדיין החולה אמור להתייצב בבית-המרקחת, והיום המחשוב מאפשר לראות מי משך מבית-המרקחת את התרופות. רופאים מספרים שבמעקבים שלהם הם רואים שאותם חולים שאמורים היו לקחת תרופות כדי לטפל במצב הלא-נעים שלהם מבחינה רפואית – הם הרי חולים כרוניים ובלי התרופות האלה מצבם עלול להידרדר – החולים האלה לא לוקחים תרופות, אדוני היושב-ראש, כי אין להם כבר כסף לקחת את התרופות. מדובר בתרופות שמשלמים עליהן. אפילו שהמחיר מופחת, עדיין מדובר בחולים שכמות התרופות שלהם היא די גדולה והם צריכים לשלם על כל תרופה כסף, ובסוף הסכום מצטבר. למה זה גורם? בואו נחשוב לאיזה מצב אבסורדי זה מגיע בסוף. אותו חולה שהיה אמור לקבל טיפול רפואי, לא לוקח את התרופה, מצבו הרפואי מחמיר, ובסוף נאלצים להוציא על טיפול רפואי בו במצב של החמרה – אשפוזים בבתי-חולים או אשפוזים ממושכים בבית; ולראות מה זה גורם מבחינת החמרה רפואית אצל אותם חולים – כולנו מבינים שהמצב הזה הוא בלתי נסבל. אם אנחנו מנתחים לפי הדוח, הדוח מחלק את האזרחים הישראלים לפי מצבם הכלכלי לרבעים – רבע ראשון, והרבע השלישי והרביעי, והרבע השני, שזה כאילו המצב היותר טוב. לצערי, אנחנו רואים בדוח שהמצב הכלכלי החמור שמתבטא מאוד מאוד אצל השכבות החלשות, שהן הרבע הראשון בדוח – הם נחשבים כבר עניים. לצערנו העניים האלה כמעט לא נחשבים, הם הוגדרו כאזרחים שקופים, ומה שלא יעשו בשלב הזה, כנראה לא יצליחו לשפר את המצב שלהם. כך חושבים כותבי הדוח. אבל מה מתברר? מהרבע הזה זה עובר כבר לרבע השני, שהיה אמור פעם להיחשב למעמד הביניים, אנשים עובדים ומשתכרים, שיש להם הכנסות מעבר לקצבאות ביטוח לאומי, כאלה או אחרות. והרבע השני כבר מתחיל לסבול מהמצב הכלכלי החמור, וזה כולל קצבאות ילדים, וזה מודגש בדוח. קיצוץ קצבאות הילדים פגע במצב הכלכלי שלהם, והאנשים האלה מתחילים לסבול מאותן תופעות שהגדרתי קודם, של חוסר במזון, חוסר בטיפול רפואי או צמצום של חיי משפחה סדירים שהם נאלצו לבצע כתוצאה מהמצב. כפי שאמרתי גם קודם, אדוני היושב-ראש, מאחורי המספרים האלה יש פנים ויש שמות ויש מציאות אמיתית, ואנחנו רואים איך הם סובלים. האנשים האלה, שמעמדם הכלכלי נשחק, זה אומר גם שמצבם המשפחתי והבריאותי נשחק, והם מידרדרים אחורה. הדוגמאות שכל אחד מאתנו מכיר בשטח, הדוגמאות שלפעמים גם מצטטים אותן בתקשורת, הן חלק קטן מאותם אזרחים רבים, לפי האחוזים שהגדרתי קודם, שסובלים מהמצב הזה. כל זה נובע, לצערנו, בגלל חוסר מדיניות מתוכננת של הממשלות השונות – ואני לא מאשים רק את הממשלה הנוכחית, אדוני היושב-ראש – איך להוציא את אותם אנשים מהמצב הכלכלי העגום שלהם. לא מספיק לחלק מזון על-ידי עמותות ולתת להם סיוע כזה או אחר לקראת חגים. זה אולי, אולי, נותן הרגשה זמנית, לאותה תקופה, שהאנשים האלה מקבלים את מה שהם מקבלים. אבל אין ספק פה שהתוכנית צריכה להיות תוכנית מקיפה למיגור העוני, או שייעשו צעדים דרסטיים, צעדים מתקנים דרסטיים, כדי שאותם אנשים שנקלעו ונקלעים, לצערנו, כעניים חדשים – כך אני קורא לזה, שלא היו קודם במעגל הזה – והממשלה פה, במצב של היום, כשאפשר כבר לומר שמצד אחד היו גזירות, והיו גזירות מאוד קשות לפני כמה חודשים בתקציב שאושר, אבל מצד שני הממשלה כבר מתחילה לראות שאולי האסון לא היה כל כך גדול; הגירעון שחשבו וחששו ממנו ומצב המאזן הם לא כאלה חמורים. הממשלה צריכה היום לבוא ולנקוט את אותם צעדים מתקנים כדי שאנשים יצאו מהמצב הזה – בדרך אטית אולי, ולא בדרך של מהיום להיום; שיראו את האור בקצה המנהרה. קבוצה ייחודית שאני רוצה להדגיש, אדוני היושב-ראש, היא קבוצת הזקנים, שאני קורא להם "המבוגרים", שלצערם חיים מפנסיה, כשכולנו יודעים היום שקצבה מקסימלית של ביטוח לאומי, לכמה מגיעה? 2,700 שקל. בואו ונחשוב איך אדם מבוגר שאין לו הכנסות אחרות מפנסיה שהוא צבר ממקום העבודה שהוא עבד בו קודם, איך בן-אדם יכול לחיות מ-2,700 שקל בחודש, לנוכח המצב שתיארתי – גם תרופות, גם טיפולים רפואיים כאלה או אחרים, גם מזון שאדם מבוגר גם צריך לחיות ולאכול. ברוך השם, צריך לומר תודה לאל שהיום תוחלת החיים מתארכת, וזה אומר שהנטל החברתי או הנטל הכלכלי כרגע נופל על הציבור, והציבור צריך להתעורר – איך אפשר להחזיק את האנשים האלה בגילים מבוגרים כאלה במצב של חוסר הכנסה בכלל. אני יודע שהמשק יצטרך להיערך לזה, כי אם לא, חלילה, אנחנו לא נגזור קיצור חיים על אנשים שמגיע להם לחיות בתנאים סבירים. אבל המדיניות הכלכלית הכוללת שאני חושב שצריך לעשות במסגרת הרווחה, במסגרת כלל המשרדים הממשלתיים, היא איך לטפל באותם אנשים שהם באחוזים – לצערנו, אומרים שאנחנו נמצאים אולי באבטלה במקום טוב, אבל פריון העבודה פה בארץ ואנשים שיכולים להתפרנס ממשכורתם או ממקורות מחייתם הם לא כאלה גבוהים. אנחנו במקום לא נעים בעולם מבחינה זו, ותמיד כשאנחנו משווים את עצמנו למדינות מערביות אחרות, מדינת ישראל אינה במקום טוב. אני חושב שהיום, בחג החנוכה, אנחנו צריכים לחשוב לא רק להיות אור לגויים. אנחנו צריכים לחשוב קודם כול שנהיה אור לעצמנו, שניתן עידוד ליהודים ולישראלים בכלל שחיים פה בישראל, שחג החנוכה הוא חג שמביא גם אור ושמחה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. מי שמשיב בשם הממשלה הוא סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ברשותך, בפתיחת דברי אני רוצה לברך את חברתי לסיעה, חברת הכנסת עדי קול, על הצעת החוק השוויונית והצודקת שהיא הגישה, אשר אושרה אתמול בוועדת שרים לחקיקה. הצעת החוק הזאת תביא סוף לאפליה שהתקיימה במשך שנים כלפי זוגות מאותו מין, כלפי זוגות ההומואים, שנמנעה מהם קבלת נקודת זיכוי במס הכנסה כפי שקיבל כל זוג אחר בישראל. זו הצעת חוק חשובה, ויש בה אמירה ברורה של שוויון כלפי הקהילה הגאה וכיבוד זכויותיו של כל אדם לבחור את בן או בת זוגו. מדובר בזכות בסיסית ולא באיזו טובה שאנו עושים למישהו. אני מקווה שהליך החקיקה יתקדם מהר ככל האפשר. אדוני היושב-ראש, בימים האחרונות אני קורא כותרות המדברות על גל פיטורים כביכול במשק. אני חושב שחשוב להרגיע את הציבור ולא לעורר פניקה מיותרת. אחוז האבטלה במדינת ישראל עמד בחודש אוקטובר על 5.9%, והוא הנתון הנמוך ביותר ב-30 השנים האחרונות. הנתון הזה מרשים עוד יותר אם משווים אותו לממוצע בגוש היורו שבו הממוצע הוא 12.2%, ואף לממוצע במדינות ה-OECD, העומד על 7.9%. המספרים של השנים האחרונות אף מראים כי בחודש ממוצע מפוטרים או עוזבים את עבודתם בישראל בין 10,000 ל-12,000 עובדים. זהו שוק עבודה מאוד מאוד דינמי. מאידך גיסא, כ-20,000 איש בממוצע מצטרפים לשוק העבודה. זאת אומרת, מי שרוצה – אף אחד לא נותר ללא מקום עבודה. המשמעות היא שהמשק הישראלי דינמי ומייצר יותר ויותר מקומות עבודה, והשינויים האלה הם מצב טבעי. כמו כן, שיעורי ההשתתפות בשוק העבודה עלו בעשור האחרון בצורה עקבית בכ-4%, ועומדים נכון לשנת 2012 על 63.58%. הפיטורים שאנו שומעים עליהם בכמה מפעלים בהחלט כואבים, ומספרים סיפור אנושי קורע לב. כל אדם שאיבד את מקום עבודתו הוא עולם ומלואו, ואין לי ספק שהוא נכנס למערבולת אישית קשה מאוד. יחד עם זאת, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כמי שאמונים על המדיניות, חשוב גם לראות את התמונה הרחבה. הפיטורים הנקודתיים באותם מפעלים אינם נובעים מבעיה כלל-משקית. החברות הספציפיות הללו נקלעו לקשיים, וזה דבר שיכול לקרות; ניהול כושל, בעיות תקציביות, פיתוח וכו'. כשאנחנו יכולים, כממשלה, כמשרד האוצר, אנחנו מסייעים, אך לא תמיד הדבר אפשרי, ואין לנו תמיד היכולת להיכנס לנעליו של אותו בעל מפעל, בעל מניות פרטי, ולהתעסק ולנהל את המפעל במקומו. מדינה לא יכולה להתערב בכל מפעל ומפעל. אנחנו תומכים בעובד עצמו, באדם העובד, והאנשים שיפוטרו – יש מסגרת ויש תוכנית לשילובם מחדש בשוק העבודה. באשר להצעת אי-אמון של ש"ס, באמת, לא נעים לי להגיד כי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אין היום הצעות אי-אמון, אדוני סגן השר, פשוט לדייק. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אם אין הצעות – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זאת הצעה לסדר-היום. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – אז אני אפסיק כאן. נראה לי שהשבתי כמו שאני אמור להשיב. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> רגע, רגע, זה לא נעים להשיב על הנתונים החמורים של דוח טאוב? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אז אני אשיב לך – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> בשביל זה לא הכתיבו לך את הקטע הזה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – אני אשמיט את המילה – חבר הכנסת מיכאלי, מפאת כבודך אני אשמיט את המילה – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> מה זה קשור לש"ס? טאוב לא מש"ס. טאוב הוא ממכון מחקר מאוד חכם – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אוקיי. אני אגיד משהו שמייד ירגיז אתכם בוודאי – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> מרגיז אותי? – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – לא אנחנו יצרנו את העוני – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – לא אנחנו; גם אם תחזרו על זה אלף פעמים, שבוע אחרי שבוע. בהחלט מדובר בכישלון מתמשך, לא רק שלכם, של כל ממשלות ישראל. הדרך ליציאה ממעגל העוני עוברת דרך כניסה לשוק העבודה, אני לא מכיר שום פתרון אחר, והנתונים לא משקרים. האחוז של משפחות שבהן שני – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> קראת את דוח טאוב? אני לא מבין. אלה העובדים שסובלים, לא אלה שלא עובדים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> האחוז של משפחות שבהן שני בני-הזוג עובדים והן נמצאות מתחת לקו העוני עומד על 4.6%. אם תרצה, אני אחזור על הנתון הזה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אבל זה נראה לך הגיוני – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לעומת – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> זה לא קשור, תקרא את הדוח. <מיקי רוזנטל (העבודה):> נראה לך הגיוני ששני אנשים עובדים במשרות מלאות והם מתחת לקו העוני? <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אז אני אומר שיש אנשים – חבר הכנסת מיקי, אני אומר שרק 4%, וזה המון בתפיסת העולם שלי; 4.6% כששני בני-הזוג עובדים. <מיקי רוזנטל (העבודה):> ועניים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מבדיקת עומק שעשינו, אחד מבני-הזוג עובד רבע משרה או חצי משרה ואינו מרוויח משכורת מלאה. מצאנו גם אנשים שנכללו בקטגוריה הזו שמרוויחים 800 שקלים, מסיבותיהם הם – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני סגן השר – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מסיבותיהם הם. תפקידנו כמשרד האוצר – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> מה המסקנה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – וכחברי כנסת לעודד יציאה לעבודה, כי אם הוא יעבוד – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> בשכר כזה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – אם הוא יעבוד משרה מלאה – – <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – הוא לא יהיה בקטגוריה של ה-4.6%. <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – הוא רוצה לעבוד משרד מלאה. אדוני סגן השר, הוא רוצה לעבוד משרה מלאה, הוא לא יכול. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – לסף המס – – – <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תראו, אתם יכולים לצעוק, אבל אלה הנתונים. <אילן גילאון (מרצ):> אנחנו לא צועקים, אנחנו שואלים – – <יצחק וקנין (ש"ס):> אנחנו לא צועקים. <אילן גילאון (מרצ):> – – כאשר אתה מדבר על תעסוקה ואתה מדבר על 6.5% אבטלה, אולי התעסוקה שאתה מדבר עליה היא של רבעי משרות? <יצחק וקנין (ש"ס):> זה בדיוק. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני רוצה להגיד לך משהו – החל מתחילת שנה זו יוצרו במשק הישראלי 71,000 משרות. אין שום בעיה, אם רק רוצים, להשתלב בשוק העבודה – – <אילן גילאון (מרצ):> משרות מלאות או רבעי משרות? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – אין שום בעיה. ישנה תוכנית להסבה מקצועית. הוקמו – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – בתחילת שנת הלימודים הנוכחית חמישה בתי-ספר מקצועיים. חסרים במשק הישראלי מכונאים, מסגרים, אלקטרונאים, רתכים, פועלי שטח, ועוד ועוד ועוד, והלוואי שיכולנו לייצר גם פועלי בניין; אותם אנחנו מייבאים מסין. ומי שרוצה לעבוד, בהחלט יש מקומות עבודה. השר מאיר כהן, שר הרווחה, הקים ועדה שאמורה להמליץ על צעדים, וצעדים דרסטיים, למיגור העוני. זה לא פשוט, זה ייקח זמן. אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים לעשות את זה. כפי שאמרתי, אנו רואים מגמה הולכת ומתמשכת של חזרה לשוק העבודה, ובכך משפחות שלמות יצאו ממעגל העוני. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה כבוד סגן השר מציע? זאת הצעה לסדר-היום. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> ועדה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> דיון במליאה? דיון בוועדה? להסיר מסדר-היום? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לוועדה. אין – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> ועדה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> דיון בוועדה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אין בעיה, בוועדה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי. המציע, חבר הכנסת מיכאלי, מסכים לדיון בוועדה? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. סגן השר ירד ואנחנו נצביע על קיום דיון בוועדה בנושא. אני אגלה לכם סוד, חבר הכנסת מיכאלי וסגן שר האוצר מיקי לוי, אנחנו בנשיאות היום אישרנו גם את הנושא הזה לדיון במליאה, כך שסביר מאוד להניח שגם ביום רביעי נצרף לדיון בוועדה עוד דיון על דוח טאוב, ואז הוועדה ביחד תסתער על הממצאים. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> תשים את זה בסוף סדר-היום. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – כותרות כל כך גדולות. כמה שיותר ידונו, אולי יפתרו משהו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מצוין. חברי הכנסת, אם כן, ההצעה לסדר-היום של חבר הכנסת מיכאלי: התעמרות במגזרים החלשים בארץ – לפי דוח טאוב 20% מהישראלים מוותרים על מזון. בעד – דיון בוועדה, נגד – להסיר מסדר-היום של הכנסת. בעד – דיון בוועדה, נגד – להסיר. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 20, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא אושר ויידון בוועדת העבודה והרווחה. <הצעה לסדר-היום> <הממשלה מחוקקת חוקים ייחודיים ומפלים נגד האזרחים הערבים> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, ההצעה הבאה היא של חבר הכנסת טלב אבו עראר: הממשלה מחוקקת חוקים ייחודיים ומפלים נגד האזרחים הערבים, מס' 1739. בבקשה, אדוני. המשיב הוא סגן השר אופיר אקוניס. עד עשר דקות לרשות אדוני. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אתחיל בזה שהיום פורסם בעיתון "הארץ" שבמשרד ראש הממשלה אומרים: 80% מהבדואים מסכימים לפינוי, ואני מצטט גם את האלוף במילואים דורון אלמוג שאומר: הרוב תומך אך חושש לדבר. והוא גם אומר: בין הבדואים למדינה ישנו משבר אמון גדול ומתמשך שצריך לשקם אותו. אלמוג גם מאשים את חברי הכנסת הערבים שבחרו במחאה באמצעים של התססה והסתה. מכובדי היושב-ראש, אני אשיב לאלוף אלמוג וגם לאחרים כמוהו שטוענים ומשדרים כל הזמן שהאוכלוסייה הבדואית ברובה מסכימה לחוק פראוור, לפינוי. אני מאמין שהשקרים האלה לא יועילו, לא יכסו על חקיקה כל כך פוגענית, דורסנית, שהורסת כפרים, מפקיעה אדמות, מגרשת אנשים מבתיהם, ולא מציעה שום פתרון לבעיות האמיתיות של חוסר השוויון של האוכלוסייה הערבית בנגב. והייתי מציע, כדי להגיע לאמת, להקים ועדה נייטרלית, עצמאית, שתכלול קואליציה, אופוזיציה, גם נציגים מהמגזר הבדואי בנגב. לשבת עם האנשים ולהביא לנו תוצאה; להביא לנו תמונה נכונה, אמיתית, מי נגד החוק, מי בעד החוק. שיפסיקו אלמוג ובגין ואחרים – מחברי הכנסת גם, כמו אקוניס – להגיד שהמגזר או האוכלוסייה הערבית בנגב והבדואים מסכימים, מקבלים את מה שמציעה הממשלה. לכן, החקיקה הזו, לדעת כולם, לא תמצא בין הבדואים מי שבעדה. כולם מתנגדים, והחקיקה הזו היא שהבעירה את שדה הקיפוח של האוכלוסייה הערבית בנגב. ולכן, פעמים רבות אני הזהרתי מעל בימת הכנסת שהממשלה, אם תמשיך בחקיקתה זו, תגרום לאי-יציבות באזור הנגב, לעימותים מיותרים, עימותים שאנחנו לא רוצים בהם ולא מחפשים אותם. אנחנו, כחברי כנסת ערבים, לא כמו שאומר אלמוג שאנחנו מסיתים, אלא אנחנו כנבחרי הציבור מעבירים לכאן את התמונה האמיתית של ערביי הנגב, את המצוקה האמיתית. הרי כשיש יישובים בדואיים קיימים ממשלת ישראל לא מכירה בהם, והולכת להקים יישובים יהודיים בלי להכיר בהם. מה זה אומר? זו דמוקרטיה? זו אפליה, זו גזענות ברורה. אפילו כל מדינות העולם – העניין הזה לא רק באזור הנגב, לא רק בארץ, אלא כל מדינות העולם כבר יודעות על חוק פראוור, ומגנים חקיקה כזאת, כל כך הורסת ולא בונה. קידום חוק פראוור בזמן שהבדואים עצמם מתנגדים באופן גורף ודורשים להידבר אתם, זה מראה מהלך כוחני. אנחנו לא יכולים להילחם במדינה; אנחנו נאבקים באמצעים שעומדים לרשותנו בצורה לגיטימית, בצורה חוקית. אבל לא יכול להיות שהרוב, הממשלה הזאת תנצל את הרוב שלה ותפגע במיעוט, שנדמה לי ששכחו שהם אזרחי המדינה. אחרי אירועי השבת בהפגנה – שהייתה הפגנה חוקית, לגיטימית, שהשתתפו בה אלפים – ראש הממשלה אומר שזה קומץ קטן של אנשים. ומה גם, הוא אומר: הניסיון של מיעוט אלים וקולני למנוע עתיד טוב לאוכלוסייה הוא חמור. אני באמת לא קורא בחוק ולא במציאות עתיד טוב. איזה עתיד טוב יש לערבים הבדואים בנגב או לצעיר שאתה הורס לו את הבית, מפקיע לו את האדמה, עוקר את היישוב שלו בכלל, מוחק אותו מהמציאות, מההיסטוריה בכלל, כאילו הוא לא קיים, והולך לייהד את האדמה, את הנגב? איזה מין עתיד טוב יש לצעיר הזה? הצעירים שהשתתפו בהפגנה הביעו את התנגדותם הנחרצת. <דוד צור (התנועה):> באבנים או בפה? <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הביעו את מחאתם נגד תוכנית פראוור. כשבאה המשטרה – האמת, נדהמנו מאוד ממספר השוטרים שהגיעו למקום ההפגנה, מצוידים בכל אמצעי הנשק: רימוני הלם, גז מדמיע, זרנוקי מים, מסוקים, סוסים. אתה מסתכל, כאילו במלחמה ממש מול אוכלוסייה, מול אזרחי מדינת ישראל. הם לא אויב ולא מדינה אחרת ולא צבא אחר. מראה מקנטר, מראה שמלמד על שנאה, על משטר צבאי, על כוחנות. מה זה אומר שנתת לי אישור להפגנה ובו בזמן אתה בא, במקום לשמור עלי, על ביטחוני כאזרח, אתה בא ומתקרב, מתקרב ממש, עד שאתה נצמד למפגינים? באתי מתוך אחריות, כנציג ציבור, כנבחר ציבור, ביקשתי, שאלתי: מי המפקד שם? מי מפקד הכוחות האלה? אמרו לי: פלונית. פניתי אליה: גברתי, אם אפשר להתרחק, כדי שנימנע מחיכוכים מיותרים. תני להם להביע דעה, תני להם להתנגד, להפגין, זה חופש ביטוי. אמרה לנו: זה בסדר, זה בסדר, זה בסדר. התקרבה התקרבה המשטרה עד שממש כמעט נגעה במפגינים. ודרך אגב, למי שלא יודע, השתתפו הרבה מסתערבים. יש לי הרבה סרטוני וידיאו. כשאתה תופס באקדח, מחזיק באקדח, מצמיד אותו לראש של צעיר שהוא מתחת לרגליך – זו התנהגות משטרה שאמונה על ביטחוני? אתה באת לשמור עלי, לתת לי באמת למחות, או באת להרוג, באת למנוע ממני? מה באת לעשות כמשטרה? ולכן היא התחילה בגל מעצרים. הייתכן שילד בן 12 או בן 11 ייעצר? על מה – זרק אבן? אני לא מכחיש, היו זריקות אבנים, בסדר, אבל בוא נחפש, בוא נשאל מה הסיבה. אתה פוגע בי, מתקרב אלי, מקנטר אותי. מה, זה אסון, זה צונאמי, אם אני אסגור כביש או רחוב? זכותי. ביקשנו מהמשטרה כשבאנו לבקש את האישור, ואמרו: תשמע, זה תלוי בנסיבות, תלוי במקום. ביום ההפגנה נחליט – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסכם. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – נחליט אם לסגור את הכביש או לא. בוא נגיד סגרו את הכביש. מה האסון בכך? יכולה הייתה המשטרה באמת להימנע מכל מה שקרה, מכל האירוע הזה. ולכן, המעצרים לא ירתיעו אותנו, לא ירתיעו צעירים שמבקשים לחיות בכבוד, מבקשים לבנות להם עתיד טוב. ולכן גל המעצרים – ואני פונה מעל בימה זו לשחרר את כל העצורים. הרי בית-המשפט שחרר חלק גדול מהם. אחרי ששחרר בית-המשפט עצורים, באה המשטרה ועצרה חדשים. מה זה אומר? אם בית-המשפט משחרר, ערערת והערעור לא תפס, באת ועצרת שוב – מה קרה? הרי אתה כמשטרה – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. נא לסיים. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – כמשטרה, אתה אמון על ביטחוני, ולא אמון על משהו אחר. לסיום אני מבקש, אני פונה לממשלה, לבטל את חוק פראוור. קודם כול, להקים ועדה נייטרלית, עצמאית, שתבדוק בדיוק; לפחות שהיא תביא לנו את האמת. בניגוד מוחלט למי שחושב ומאמין ש-80% מסכימים, 1% לא תמצא במגזר הבדואי, באוכלוסייה הערבית, שמקבלים את ההצעה הזאת. וחוץ מזה אני מבקש לפתוח בהידברות, בדיאלוג, עם בעלי הקרקעות. שלא תמצאו סיבה –חברי הכנסת מפריעים, נציגי הציבור מפריעים. תפנו אליהם ישירות – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – עם ועדה שתכלול בתוכה כל המרכיבים – אופוזיציה, קואליציה, נציגי ציבור ערבים, בדואים, כולם, לפני שתתקדמו עם החוק הזה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. ישיב סגן השר אופיר אקוניס. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תודה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולשלוח מהבית הזה איחולי החלמה מהירה לשוטרי משטרת ישראל שנפצעו בהתפרעויות במוצאי שבת – ולאחל להם החלמה מהירה וחג שמח. אדוני היושב-ראש, מדיניות הממשלה הזאת, כמו מדיניות קודמותיה, היא לשנות את פני הנגב, לפתח אותו ולהסדיר את ההתיישבות בו. כל ישראלי שעיניו בראשו ונוסע בכבישי הדרום רואה את המצב הבלתי-נסבל הזה, הבלתי-אפשרי הזה – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> איזה מצב? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – שבו ישנה השתלטות בלתי חוקית שנמשכת שנים ארוכות של חלק מהאוכלוסייה הבדואית על אדמות המדינה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אז זו הכוונה – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ההשתלטות הזאת, אדוני היושב-ראש – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – לא התפתחות – פיתוח. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ההשתלטות הזאת, אדוני היושב-ראש, ברובה המוחץ היא בלתי חוקית. זוהי השתלטות בניגוד לחוק. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טלב אבו עראר, אני אפשרתי לך להמשיך לדבר מעל הדוכן אפילו יותר משתי דקות, אבל אתה לא יכול להפריע לסגן השר. הוא לא הפריע לך כשאתה דיברת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> רוב האדמות, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, רוב האדמות בנגב הן אדמות מדינה. כולם רואים את הדברים. כולם נוסעים בכבישי הנגב, ובכל פעם כשאנחנו נוסעים בדרכנו לדימונה או לערד או לירוחם או לאילת אנחנו רואים עוד ועוד, בעצם התפתחות של ההתיישבות הבלתי-חוקית בהשתלטות בלתי חוקית על אדמות המדינה. אדוני היושב-ראש, הדבר הבלתי-נסבל הזה צריך להגיע להסדרה. הגיע זמן ההסדרה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה מתכוון להסרה, בלי הדל"ת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הסדרה. אגב, אדוני היושב-ראש, זה כבר קרה בעבר. אנחנו מכירים את העיר רהט, היא לא הייתה קיימת עד שנת 1972. היא לא הייתה קיימת עד 1972. <עפו אגבאריה (חד"ש):> היא ממש משגשגת. זו שכונת עוני. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> היא לא הייתה קיימת עד 1972, היא הוקמה לפני כ-40 שנה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז תקבלו שהם לא רוצים עיר כזאת, עוד שכונת עוני. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> העיר רהט, וגם חורה, דרך אגב, אדוני היושב-ראש, שבה ראיתי התקבצות מאוד אגרסיבית של התפרעויות במוצאי שבת, כפי שכל אזרחי ישראל ראו בשידורי הטלוויזיה ושמעו בשידורי הרדיו – גם חורה היא התיישבות חדשה יחסית, והקמתן, גם של רהט, גם של חורה, גם של תל-שבע, אדוני היושב-ראש, הקמתן נבעה מהסדרה של התיישבות הבדואים בדרום בתחילת שנות ה-70. לא הייתה הממשלה "הגזענית" – אני מצטט בציניות כמובן – לא הייתה הממשלה "הגזענית", איך אתם תמיד אומרים: מחוקקת חוקים וכדומה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> הפאשיסטית גם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> "הפאשיסטית", "הבלתי-דמוקרטית", "סותמת את הפיות" – הכול זה בלשון סגי נהור, לפרוטוקול כמובן. אני מצטט את הציטוטים הפבלוביים של התגובות הפבלוביות תמיד כשמוקמות ממשלות ליכוד. אבל מה לעשות, לפני למעלה מ-40 שנה, בהסדרה הקודמת, ההסדרה התבצעה, ובצדק, על-ידי ממשלת מפלגת העבודה. ובצדק. ואגב, גם תחילת ההסדרה הזאת, חבר הכנסת אבו עראר, יושב כאן שר הפנים לשעבר, חבר הכנסת מאיר שטרית, גם ההסדרה הנוכחית שבאה לידי ביטוי בממשלה הזאת, החלה בזמן כהונתה, לא של ממשלה – חבר הכנסת אגבאריה – פאשיסטית, סותמת פיות ובלתי דמוקרטיות – בציניות, כן – בלשונכם, ממשלות הליכוד, אלא בזמן ממשלת קדימה. והנה אני אומר לך, כך היה צריך לנהוג. מדינה מסודרת עובדת בסדר, עובדת על-פי החוק. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אף אחד לא אמר שממשלת קדימה הייתה הדמוקרטית. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אצלכם הרי אין ממשלה שהיא טובה. אין ממשלה שהיא טובה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> גם ממשלות המערך היו גזעניות, אבל עכשיו, אצלכם יש מי שרוצה להיות יותר גזעני. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תן לי להגיד לך משהו: זה כבר לא עובד על אף אחד. זה לא עובד כבר על אף אחד, עוד פעם תגידו גזענות, עוד פעם תגידו סותמת פיות, עוד פעם תגידו – איך זה נקרא – סכנה לדמוקרטיה. אתה יודע, ראיתי השבוע דיון – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, אתה מאלץ אותי לקרוא לך לסדר: אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני חייב לפתוח סוגריים. ראיתי השבוע בהזדמנות דיון שהתקיים בבית הזה, נדמה לי במחצית שנות ה-70. היה כאן חבר כנסת בשם מאיר פעיל. מאיר פעיל, חבר כנסת, אדם רב-זכויות, היסטוריון אדיר, הוא בא מהזרם – הייתה לו מפלגת סיעת יחיד, אם אינני טועה, חבר הכנסת גילאון, ואז הוא צעק מהספסלים: אם תעלה ממשלת ליכוד – הוא אמר את זה באמצע שנות ה-70 – יבוא הסוף לדמוקרטיה הישראלית. ברוך השם, אנחנו כבר עוד מעט 40 שנה בשלטון והדמוקרטיה חיה, בועטת ומשגשגת. <עפו אגבאריה (חד"ש):> הוא צדק. <מיכל רוזין (מרצ):> לא משהו הדמוקרטיה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זו הייתה הערת אגב, כן. <עפו אגבאריה (חד"ש):> בשבילכם הדמוקרטיה. ליהודים יש דמוקרטיה, לערבים – לא. עצם העובדה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה לא יעזור, אתה יכול – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה רוצה שאני אקרא לך לסדר פעם שנייה ופעם שלישית? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה תחזור על השקר הזה פעם אחר פעם, כל שבוע, ואני כל שבוע אחזור על האמת. והאמת היא שממערכת הבחירות הראשונה לכנסת, אזרחי ישראל הערבים יש להם הזכות להיבחר וכמובן הזכות לבחור. לכן, הדמוקרטיה שלנו לא זקוקה להכשר של אף אחד. של אף אחד. וכך גם היא תימשך. כך היא גם תימשך, תהיו בטוחים. עכשיו, לא שברהט ובחורה ובמקומות אחרים, אדוני היושב-ראש, אין מה לשפר, יש הרבה מאוד, כמו בהרבה מאוד מערי ישראל, אבל כפי שהתרחשה ההסדרה לפני כ-40 שנה כך תתרחש, חבר הכנסת אבו עראר, ההסדרה גם כעת. אתה התייחסת לרוב רובה של האוכלוסייה בנגב, האוכלוסייה הבדואית, שהיא מתנגדת להסדרה הזאת המכונה חוק פראוור. אני מאמין שרוב האוכלוסייה בדרום היא אוכלוסייה שקטה, אוכלוסייה שלווה ואוכלוסייה שרוצה לחיות בדו-קיום עם ישראל – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> היא נגד גזענות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – כך אני מאמין. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אבו עראר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני יותר ממאמין, אני אגיד לך, אני לא רוצה לראות בשנת 2014 המתקרבת – סוף 2013, 2014, אנחנו – הממשלה הזאת לא רוצה לראות אזרחים ישראלים גרים בפחונים או בצריפים ושאינם מחוברים לרשת החשמל – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אז 65 שנים, למה לא טיפלתם בהם? 65 שנים מה עשית? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טלב אבו עראר, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ושאין להם כבישי גישה. אנחנו רוצים לראות אותם שווי זכויות, וגם שווי חובות, אגב. גם שווי זכויות וגם שווי חובות. לכן מגיע להם, מגיע לרוב גדול מאוד של האוכלוסייה השקטה והשלווה בנגב – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תעשה את זה בהסכמתם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> רובם מסכימים. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הם מסכימים? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> רובם. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אז בוא נבדוק. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ולכן אנחנו רוצים להביא את תוכנית ההסדרה, שבה יוקמו ערים חדשות, מודרניות, שיש להן רשת כבישים, רשת חשמל, כבלים, מים, ביוב, מה שאתה לא רוצה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ולהקים במקומם יישובים יהודיים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא, יישובים שאינם יהודיים. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טלב אבו עראר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם מתעקשים לא לשמוע. למה אתם מתעקשים לא לשמוע? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טלב אבו עראר, אתה דיברת פה 12 דקות, הוא לא הפריע לך. גם אם זה לא מוצא חן בעיניך, תקשיב. אני מאפשר לך, פעם אחר פעם, אבל אני לא רוצה להוציא אותך. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ולשמוע שקרים? <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא רוצה להוציא אותך, אתה רוצה בכוח שאני אוציא אותך? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, אני מוכרח להגיד לך שגם בקרב סיעות הקואליציה, או לפחות אצל חלק מחברי הכנסת של סיעות הימין, ישנה התנגדות לכמה מסעיפי חוק, בראש ובראשונה בשל העובדה שהוא עלול להיתפס כמקבע את העיקרון של "רשע וטוב לו". אני אומר את זה בלשון פרוזאית, חבר הכנסת אבו עראר, לא בלשון של רשע וטוב לו. כלומר, אדם יהודי או שאיננו יהודי, בדואי, דרוזי או ערבי מוסלמי או ערבי נוצרי, שהשתלט – זה לא קורה, לדאבון הלב זה קורה בעיקר באוכלוסייה הבדואית בדרום – שהשתלט בצורה בלתי חוקית על אדמות שאינן שלו, הוא יקבל פיצוי – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הוא לא השתלט, הוא בעל הקרקע, לא אתה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה החלטת שהוא בעל הקרקע. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הוא לא השתלט, הוא בעל האדמה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בהשתלטות בלתי חוקית? הוא לא בעל הקרקע, מה אפשר לעשות. ההתנגדות נובעת מכך שיש הרואים בהסדרה הזאת שמציע פראוור פיצוי יתר, פיצוי עצום על מה שאמורים לקבל. אני לא מדבר על דונם קרקע שמקבלים. דונם קרקע יחד עם פיצוי נדיב שמתחיל ב-150,000 שקל ויכול להגיע גם ל-450,000 שקל ויותר, תלוי בגודל הפחון או הבנייה הבלתי-חוקית שהתרחשה. אלה הם דברים, חבר הכנסת שמולי, שלא מקבלים חיילים משוחררים שיוצאים מן הצבא. הם אינם מקבלים את התנאים האלה. אין חייל בישראל ששירת שלוש שנים בצבא ומקבל אחר כך דונם אדמה בחינם מהמדינה, מקבל מענקי עתק שמתחילים ב-150,000. <עמר בר-לב (העבודה):> אתה מעוות את המציאות, הנתונים הם לא כאלה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מתחילים ב-150,000 שקל. אין. אולי צריך, אגב, לעשות את זה. יכול להיות שצריך ליזום דבר כזה, אבל כרגע זה לא קורה. <עמר בר-לב (העבודה):> הנתונים בנושא הבדואים הם ממש לא כאלה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה בדיוק הנתונים, תאמין לי. תאמין לי שאנחנו יודעים את הנתונים. <עמר בר-לב (העבודה):> המדינה מכירה בתביעות שלהם, לכן היא רוצה לתת חוק. זה לא שהם מקבלים בחינם, הם מקבלים בתמורה לאיזשהי תביעה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מעניין. אני מוכרח להגיד לך שהיו הרבה תביעות ובית-המשפט לא קיבל אפילו תביעת בעלות אחת, מה לעשות. עובדה, בית-המשפט בישראל לא קיבל אפילו תביעת בעלות אחת. <עמר בר-לב (העבודה):> אם כך, לא צריך חוק, <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ואגב הידברות, יושב כאן חבר הכנסת ריבלין, יושב-ראש הכנסת לשעבר, ואנחנו יודעים שהשר בני בגין – אני מקווה שאתם לא חולקים על הגינותו, שקיפותו ויושרו האישי – קיים מאות שעות, בקדנציה הקודמת, כאשר היה ממונה מטעם ראש הממשלה על ההידברות, ואתם גם יודעים זאת. הוא קיים מאות שעות של הידברות עם האוכלוסייה הבדואית. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני אשאל אותך: בני אומר בעיתון, הוא מכחיש שאמר שהבדואים מסכימים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני לא במסיבת עיתונאים, אתה לא יכול לשאול אותי. זה לא מסיבת עיתונאים, אני עונה לך. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – לקרוא בעיתון מה אומר בגין, תקרא בעיתונים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני עונה לך: מר בגין קיים את ההידברות, והגיע הזמן לחקיקה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הוא מכחיש שאמר שהבדואים מסכימים. תקרא את העיתונים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני לא אמרתי שהוא אמר שהם מסכימים או לא מסכימים. אני אמרתי את העובדות, שהוא קיים מאות שעות של דיונים. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הוא אמר שהבדואים מסכימים? תגיד מה אמר בני. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל אני רוצה להגיד דבר אחד שקשור להליכי הדמוקרטיה, והחקיקה, ושלטון החוק במדינת ישראל: אנחנו ראינו את הדיונים, אדוני היושב-ראש, במליאת הכנסת כבר בחודש מאי האחרון, בהצעת אי-אמון שאתם העליתם, שאני עניתי עליה – והופרעה באלימות, כמעט פיזית, על-ידי כמה מחברי הכנסת הערבים. לאחר מכן ראינו את הדיון בקריאה הראשונה. הדיונים האלימים הללו, שהובילו כמה מחברי הכנסת של הסיעות הערביות, ששיאם היה, אדוני היושב-ראש, בקריאתו של חבר כנסת, כך הוא אמר, כן – חבר הכנסת גטאס, אם אינני טועה – שאם החוק הזה יעבור, אזי תהיה זו הכרזת מלחמה – זוהי הסתה של ציבור שלו, זו התססה של ציבור גדול – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ציבור שלו. וכך הבינו, ככל הנראה. האמירה הזאת של חבר הכנסת באסל גטאס על הכרזת מלחמה, יכול להיות שכמה מן המפגינים-המתפרעים במוצאי שבת, זה מה שהם הבינו, ככל הנראה, מקריאתו של חבר הכנסת גטאס – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ומהדיון האלים שהיה כאן לפני כחצי שנה. אנחנו בישראל לא נאפשר לשנות מציאות באלימות ובאיומים ובהנפת דגלי אש"ף, ובהנפת דגלי אש"ף ביפו או בחיפה. מה זה קשור? מה הקשר? תסבירו לי. מה קשורה הנפת הדגלים של הארגון הזה? אגב, שמעתי "דגלי פלסטין" – אין מדינה כזאת, פלסטין, לכן הדגל הוא דגל אש"ף. איננו דגל פלסטין. אפילו בכלי התקשורת הישראליים טועים ואומרים: דגלי פלסטין. אין מדינה כזאת. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ואם זה תלוי בי, גם לא תהיה. אם זה תלוי בי, גם לא תהיה מדינה כזאת. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה לא חוקי. זה לא חוקי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> דגלי אש"ף, ההנפה שלהם – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – וההתססה הלאומנית, מה היא קשורה לדיון על חוק פראוור? <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה היא קשורה לדיון? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה היא קשורה לדיון? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תשמע, שאלת – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה הטיעונים על הסכסוך הישראלי–פלסטיני – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שאלת – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – קשורים לדיון? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שאלת – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> רק תן לי לשים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא אישרתי – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ולכן, אדוני היושב-ראש – – – <קריאה:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ולכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו לא מתכוונים להיכנע או לפחד או להתרגש מן האיומים. אנחנו נמשיך ונכין את חקיקת חוק פראוור, כפי שאנחנו עושים, לקריאה שנייה וקריאה שלישית בוועדת הפנים של הכנסת, והוא יעבור, אדוני, בבית הזה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מה אדוני מציע לגבי ההצעה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – והוא יעבור בבית הזה או לא יעבור ברוב קולות. איומים לא יפחידו אותנו, לא נתרגש מהם. ואני מציע לכם להפסיק את הלשון הזאת, משום שאת הדבר הזה, את הסגנון הזה, אנחנו לא נאפשר. אדוני היושב-ראש, כידוע לך, מדיניות הממשלה היא לאפשר הצעות לסדר-היום על-פי עצת המציעים, ואנחנו ממשיכים ועומדים במדיניותנו. אם הם רוצים דיון במליאה, אנחנו מסכימים. ואם הם רוצים להעביר לדיון בוועדה, אף שוועדת הפנים מקיימת כל הזמן דיונים בחוק הזה, גם לזה אנחנו מסכימים. בכל מקרה, כהרגלנו, אנחנו הולכים עם המציעים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תודה וחג שמח. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן השר אופיר אקוניס. עמדה נוספת לחבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת מאיר שטרית, גם כן עמדה נוספת. דקה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמענו עכשיו מחבר הכנסת אקוניס את הדיסק הישן. גם אמרו אותו ממשלות ישראל ב-1976, ביום האדמה; ב-2000 – אירועי אוקטובר; וגם היום. לא קוראים ולא קראו את המפה ואת המציאות נכון. יש התנגדות. האנשים בנגב ובכל ישראל, כל היישובים הערביים מוכנים להתנגדות, להפגין בכל הכוח נגד הצעת החוק הזו. אל תטעו. אל תטעה, חבר הכנסת אקוניס. אני לא מאיים, אני רק קורא לך לקרוא נכון מה קורה בשטח. האשמת חברי הכנסת הערבים – כבר נמאס לנו. חברי הכנסת הערבים מייצגים את מה יש בשטח. ומה שהיה בשטח, לפני יומיים, ההפגנות האלה – ואתה תראה הפגנות אולי גם יותר גדולות. בקשר לשוטרים הפצועים, דרך אגב, חבר הכנסת אקוניס, בבית-המשפט בבאר-שבע אמרו למשטרה: תביאו את הפצועים, איפה הם? תמונות. לא הביאו פצועים ולא הביאו תמונות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אז תפסיק עם השקרים האלה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת מאיר שטרית – דעה נוספת. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כמי שיזם את התוכנית לטיפול בבדואים – בממשלת אולמרט אני הייתי ממונה על הכנת התוכנית הזאת; אני הכנתי את התוכנית, אני הקמתי את ועדת גולדברג, הצעתי את הקמת ועדת גולדברג, ואני זה שהצעתי שהתוצאה הסופית של ועדת גולדברג תעבור בחקיקה. מדוע? כיוון שבעבר ניהלו משא-ומתן על כל תביעה בדואית לבד. רוב התביעות, אגב, נדחו. ופעם נתנו לאחד, נגיד, סתם, 10 שקלים, ולשני נתנו 20 שקל. ואז מי שקיבל 10 שקלים חזר בו מייד מההסכם ואמר: מה זאת אומרת? למה הוא 20 שקל ואני 10 שקלים? אז הוא ביטל גם את ההסכם שלו, והוא נפגע פעמיים. לכן, הרעיון היה לעשות חוק כדי שיהיה פיצוי אחיד לכולם; שלא יהיה מצב שאחד יקבל x, כי יש לו קשרים וזה, והשני יקבל y. אני אומר בצער, מאז שהעניין יצא מידי כשעברתי למשרד הפנים, אחרי שנה, אני לא יודע מה קרה בהמשך הדרך. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אני מעיד על כך, ואני מוכן להביא את ראשי השבטים לכנסת שיעידו על כך, שכשהכנו את התוכנית הייתה הסכמה מלאה של ראשי השבטים הבדואיים אתי על התוכנית, כך שעשיתי את זה בהסכמה מלאה עם הבדואים. ההמשך של הידרדרות התהליך – אני לא מבין למה הוא מגיע לשם. אני אומר לחברי חברי הכנסת הערבים: צריך לפתור את הבעיה בדרך נכונה, ואני אומר את זה גם לכנסת, גם היום, בוועדת הכנסת, עוד לא מאוחר. צריך בוועדת הכנסת לנהל דו-שיח במשא-ומתן עם ראשי השבטים הבדואיים ועם הנציגים שלהם, ולהגיע להסדרה. חבל ליצור מצב של עימות מיותר, שלא יביא תועלת לאף אחד, בין הקהילה הבדואית לבין מדינת ישראל. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה אנחנו מסכימים – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <מאיר שטרית (התנועה):> רבים מהבדואים, אגב – – – רבים מהבדואים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה – – – <מאיר שטרית (התנועה):> תן לי לסיים. עוד דקה. רבים מהבדואים משרתים בצה"ל. למרות שלצערי חלק מהמורים שמגיעים מהצפון ללמד בבתי-הספר הבדואיים מסיתים אותם נגד הצבא ונגד המדינה, אני חושב שרבים מהבדואים רוצים לשרת בצה"ל. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מאיר שטרית (התנועה):> הם אנשים חיוביים. ואני מאמין בהידברות. אני עוד מאמין שאפשר להגיע לפתרון הוגן. צריך להתייחס נכון, לשמוע את הכאב שלהם, לפתור את הבעיות. לדעתי, יש הרבה מאוד. ואני אומר כמי שביקר ברוב היישובים הבדואיים, ונפגשתי עם רוב ראשי השבטים, שניתן להגיע, לדעתי – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מאיר שטרית (התנועה):> – – להסדר המניח את הדעת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. אתם מעוניינים במליאה או בוועדה, רבותי? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ועדה, ועדה. <היו"ר יצחק וקנין:> ועדה, אוקיי. אנחנו מצביעים. רבותי, מי שבעד ועדה – מי בעד, מי נגד? <נסים זאב (ש"ס):> אני מבקש להזמין אותי לוועדה הזאת. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 22 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 22 בעד, אחד מתנגד. אם כן, רבותי, הנושא יועבר לוועדת הפנים של הכנסת לדיון, להמשך דיון. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת צחי הנגבי. הודעה זו אינה מצריכה הצבעה. הודעה בלבד. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה את הוועדות הבאות לדיון בהצעות כדלקמן: ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – הוספת סמכות בנושא דתו של המאומץ), התשע"ג–2013, של חברת הכנסת עדי קול וקבוצת חברי הכנסת. ועדת המדע והטכנולוגיה תדון בנושא: זוכי פרס נובל לכימיה ובריחת מוחות מישראל – הצעות לסדר-היום של חברי הכנסת שמעון אוחיון, נחמן שי, דב חנין, אברהם מיכאלי וישראל אייכלר. ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעה לסדר-היום בנושא: רצח החייל תומר חזן הי"ד תוכנן מתוך הכלא – בדק-בית והשלכות מחייבות – הצעות לסדר-היום של חברי הכנסת מרדכי יוגב ויריב לוין. ועדת הכספים תדון בנושא: הצטברות עודפים תקציביים והצורך לפקח על אופן חלוקתם – הצעות לסדר-היום של חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, מירי רגב, עיסאווי פריג', עפו אגבאריה ויעקב מרגי. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת צחי הנגבי. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לתיקון פקודת המסים (גבייה) (הוראת שעה), התשע"ד–2013, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (השעיית ראש רשות) (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/819).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק הרשויות המקומיות (השעיית ראש רשות) (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר הפנים גדעון סער. <שר הפנים גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת חוק הרשויות המקומיות (השעיית ראש רשות) (תיקוני חקיקה). הצעת החוק הזאת באה, כידוע, בעקבות פסיקת בג"ץ בעניינם של שלושה ראשי רשויות, שיצרה שני פערים. הפער הראשון הוא הפער בין היכולת או הזכות להיבחר לכהן כראש רשות לבין סימן השאלה המרחף מעל היכולת לכהן כשאנחנו מדברים על ראשי רשויות שהוגש נגדם כתב-אישום. כזכור, בית-המשפט העליון אפשר לראשי רשויות אלה להתמודד בבחירות, אך יחד עם זה סמכות שקיימת למועצת העיר והאופן שבו פורשה בפסיקה העלתה סימני שאלה, אם לנקוט לשון המעטה, לגבי היכולת להוסיף ולכהן לאחר הגשת כתב-האישום. הפער השני שנוצר בעקבות הפסיקה הוא הפער בין הגשת כתב-אישום לבין הרשעה. דהיינו, אם החוק מסדיר השעיה כהסדר שננקט כלפי ראשי רשויות שהורשעו ובית-המשפט קבע שיש בעבירה שבגינה הם הורשעו גם קלון, זו סנקציה פחות חמורה מזו שננקטת על-ידי הפסיקה כלפי מי שהוגש נגדו כתב-אישום. כמובן שהדברים לא יכולים לדור בכפיפה אחת מבחינת ההיגיון – שכתב-אישום נושא אתו תוצאות יותר חמורות מאשר הרשעה שיש עמה קלון. לכן נוצר צורך להסדיר בחקיקה את הנושא באופן שגם מייצר איזון נכון בין הערכים המתנגשים וגם מייצר מידה רבה יותר של ודאות מכפי שקיימת כיום. הצעת החוק הזאת גובשה אחרי דיונים מקצועיים בראשותי עם נציגי משרד המשפטים, השתתפו בהם גם נציגי מרכז השלטון המקומי, ולפי דעתי היא משקפת איזון ראוי בין הערכים של טוהר המידות ואמון הציבור בשלטון המקומי לבין הממד הדמוקרטי שגלום בבחירה הישירה של ראש הרשות והזכות לבחור ולהיבחר. הצעת החוק קובעת לראשונה אפשרות של השעיית ראשי רשויות במקרה שמוגש נגדם כתב-אישום חמור שבגינו לא ראוי שראש הרשות ימשיך בכהונתו בזמן המשפט הפלילי. לצורך ההחלטה האם כתב-האישום מצדיק השעיית ראש רשות, תוקם ועדה בראשות שופט מחוזי בדימוס, שתבחן את חומרת העבירות בכתב-האישום, היקפן, התמשכותן, פרק הזמן שחלף מהמועד שבו נטען שהעבירות בוצעו לכאורה והזיקה שלהן לתפקיד ראש הרשות. כאמור, בראש הוועדה יעמוד שופט בית-משפט מחוזי בדימוס, שימונה על-ידי שר הפנים ושרת המשפטים, ויהיו בה שני חברים נוספים – משפטן הכשיר לשמש שופט של בית-משפט מחוזי ואדם שכיהן בעבר כראש רשות מקומית. הוועדה תוכל להחליט על השעיה של שנה שתחול במהלך המשפט המתנהל כנגד ראש רשות, והיא תהיה רשאית להאריך את התקופה בתקופות נוספות של שנה כל אחת. אם החליטה הוועדה שלא להאריך את תקופת ההשעיה בשנה נוספת, ראש העיר המושעה יחזור לתפקידו אף שהליכי המשפט לא הסתיימו. הדבר הזה, כמובן, ייצר תמרוץ לסיום מהיר של ההליכים, ובמקרה שהעיכוב נגרם בגין הנאשם, אז בוודאי שזה נתון שהוועדה תוכל לכלול בשיקול הדעת שלה, האם להאריך או לא להאריך את תקופת ההשעיה. כמובן, במידה שראש העיר יזוכה מאשמה – קרה, אפילו לאחרונה – הוא יוכל לחזור לתפקידו עוד טרם חלוף השנה. אני כמובן מציין את הברור מאליו, שגם החלטות הוועדה נתונות לביקורת שיפוטית. במקרה של השעיית ראש רשות מכהן, תבחר מועצת הרשות ממלא-מקום לראש הרשות. אם במהלך תקופת ההשעיה של ראש הרשות חל מועד בחירות, וראש הרשות העמיד את עצמו שוב לבחירה, השעייתו תימשך לאחר הבחירות, ומי שימלא את מקומו יהיה מי שהיה מספר שתיים ברשימה שלו. באופן הזה גם יתאפשר לציבור להשתתף בהכרעה הזאת, מקום שאחריו – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> הוא יוכל מראש – – – <שר הפנים גדעון סער:> הוא מועמד כמושעה. ברור שהוא לא יכול להמשיך בכהונתו, אלא אם הוא יזוכה וכדומה, ומספר שתיים ברשימתו נבחר. אם אנחנו נמצאים אחרי נקודת הבחירות, ההכרעה עוברת למועצת העיר כפורום הנבחר אשר יכול לקבוע זאת. בהצעת החוק קבועות גם הוראות שעניינן תנאי שכר בתקופת ההשעיה. ראש רשות שהושעה יהיה זכאי במהלך ששת החודשים הראשונים למחצית משכרו ותנאיו, וממועד זה ואילך יהיה זכאי ל-70% – הסדר שונה מהתנאים החלים על עובד מדינה ועובד רשות מקומית מושעים, שזכאים בששת החודשים הראשונים למחצית שכרם ותנאיו, ואחר כך זכאים ל-100%. אני מוצא לנכון לציין כי על-פי הדעה המשפטית אשר הובעה, גם בדיונים אצלי וגם בהודעת המדינה היום בהליכים שמתקיימים בפני בג"ץ, החוק יחול גם על ראשי הרשויות שעניינם נדון בבג"ץ בימים אלה, כמובן בכפוף לקיום אותם הליכים שצריך לקיימם. כאמור, יש צורך בהסדרה של הנושא בהיבטים שדיברתי עליהם בראשית דברי. סיכמתי עם יושבת-ראש ועדת הפנים, שבהנחה שהצעת החוק תעבור היום בקריאה הראשונה, יתקיימו כבר בשבוע הבא דיוני ההכנה לקריאה השנייה והשלישית, ואני חושב שאומנם בסיטואציה שנשאבנו אליה כתוצאה מפסיקת בית-המשפט העליון, אנחנו גם נגיע להסדר שהוא הסדר נכון ומאוזן בסך הכול. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הפנים, השר גדעון סער. רבותי, ראשית אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק. אני סגרתי את רשימת הדוברים, אני לא אאפשר עוד דוברים. וגם, רבותי, דובר שלא יהיה נוכח במליאה בזמן שאקרא את שמו, לא יקבל את רשות הדיבור. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח. חברת הכנסת זהבה גלאון – איננה. חבר הכנסת באסל גטאס – איננו. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו. חברת הכנסת חנין זועבי – איננה. חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה. חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה. חבר הכנסת איתן כבל – איננו. חבר הכנסת – – – <איתן כבל (העבודה):> נמצא. אני מוותר. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה פה? <איתן כבל (העבודה):> אתה עושה לי את זה לא בפעם הראשונה, זה כבר נהיה אישי. <היו"ר יצחק וקנין:> כי אתה לא במקום. חבר הכנסת איתן כבל. <איתן כבל (העבודה):> אני מוותר. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה מוותר. חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו. חבר הכנסת דב חנין – איננו. חבר הכנסת חנא סוייד – איננו. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, ואחריו – חבר הכנסת דוד אזולאי. שלוש דקות לרשותך. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, אדוני שר הפנים – אתה הולך? אם אתה יוצא, תבורך. לא חשוב, ניפגש בוועדה, אני אגיש את ההסתייגויות שלי בוועדה. אבל קודם כול, באמת חשוב מאוד שמונח חוק כזה על שולחן הכנסת. זאת בעיה שמלווה את המדינה הזאת מזה שנים ומטילה צל גדול גם על ניקיון הכפיים הציבורי וגם פוגעת באיזון שבין הזכות להיבחר לבין החובה שלנו כחברה לברר מי רשאי להצטרף לשירותנו ואת מי יש לדחות. ובכל אופן, ההצעה לטעמי לוקה לפחות בשני סעיפים. בזמן הקצר שיש לי – ראשית, למה יש צורך בוועדה שבראשה עומד שופט מחוזי וחבר בה גם ראש עיר לשעבר ואדם שרשאי להתמנות לשופט וכו' וכו'? מדוע לא לקבוע בחוק באופן ברור אילו עבירות חמורות גורמות להשעיה מיידית של ראש עיר? אם ראש עיר מואשם בקבלת שוחד במסגרת תפקידו, אם ראש עיר חשוד בגנבה במסגרת תפקידו, אם ראש עיר חשוד בעבירות חמורות מעין אלה שקשורות למילוי תפקידו, יושעה לאלתר. משום שההליך הזה של ועדה, שבמסגרתה יידרשו אנשים להופיע בפניה, ואחר כך ירצו להביא הוכחות כמו לבית-משפט וכו' וכו' – הדבר יאריך את ההליך ויחזיר את האי-אמון השורה בקרב הציבור כלפי נבחרי ציבור חשודים. זה סעיף אחד שהייתי מוותר עליו בשמחה, וקובע באופן – אולי רק ועדת חריגים שתשקול עניינים מיוחדים שאינם מתוארים בחוק לענייננו. והדבר השני נוגע לזהות מחליפו של ראש העיר המושעה בזמן שמתנהל נגדו הליך פלילי. אם ניתן למועצה לקבוע מי יהיה ראש העיר, הרי שלא ננתק באופן חד את הזיקה שבין ראש העיר החשוד לבין מחליפו, ובעצם אדם שמואשם בפלילים יוכל באופן מעשי להמשיך ולשלוח את ידו הארוכה לתוך החלטות מועצת העיר והעיר. לפיכך יש לבחור באופן אוטומטי את מי שמועצת העיר מינתה כממלא-מקום ראש העיר בבחירות, ולא להיכנס להליך שבו מועצת העיר בוחרת את מי שראש העיר המודח או המושעה מציע – על-ידי האדם שמואשם בפלילים. להוציא שתי ההסתייגויות האלה ועוד כל מיני תיקונים, אני חושב שהחוק הוא בסופו של דבר טוב. אבל היה חוק טוב יותר שחבר הכנסת מזרחי ואנוכי הגשנו, והוא אומר שראש עיר שמוגש נגדו כתב-אישום בעניינים חמורים במסגרת תפקידו יושעה לאלתר, ובא לציון גואל, ולא צריך את כל המנגנון המסובך הזה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. יעלה חבר הכנסת דוד אזולאי, ואחריו – חבר הכנסת מאיר שטרית. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני, ראשית, רוצה לברך על הצעת החוק הנוכחית שאני מקווה שמטרתה היא אחת ויחידה – להמשיך ולחזק את השלטון המקומי, מפני שהשלטון המקומי הוא הקשר הישיר בין האזרח לבין בוחריו. יחד עם זה אני לא יכול להתעלם מהחלטת בג"ץ שקבעה מה שקבעה ממש כמה ימים לפני הבחירות לרשויות. אני חושב שזה לא היה חכם, זה לא היה נבון לעשות את מה שעשו. לא היה קורה שום דבר לו היה בג"ץ נותן לציבור להגיד את דברו, ואחרי הבחירות בג"ץ יכול היה להגיד את שלו, ולא היינו מוצאים את עצמנו בעימות הזה בין הציבור שבחר בראש הרשות לבין בג"ץ שאמר את דברו נגד ראש הרשות. חבל שכך. לעניין החוק הזה, מה שאני רוצה להגיד – יש כאלה שמנסים להשוות בין כתב-אישום שהוגש נגד שר לכתב-אישום שהוגש נגד ראש רשות. לצערי הרב, עושים השוואה לא נכונה, כי כאשר הוגש כתב-אישום נגד שר הוא מושעה, אבל הוא ממשיך לכהן כחבר כנסת, ממשיך לקבל שכר וממשיך להצביע. כאן זה לא קורה. כאשר ראש רשות מושעה, שמעתי עכשיו מהשר – ועל כך אני מברך – שראש הרשות יקבל מחצית משכרו, ואם ההליך יימשך הוא יקבל גם יותר. אני מברך על הדבר הזה, אבל יחד עם זה אני לא מבין למה ראש רשות לא יכול להמשיך לכהן כחבר מועצה. אין לו סמכויות. למה שלא יצביע? בדיוק כמו ששר שהושעה מתפקידו יכול להמשיך לכהן כחבר כנסת. <אלעזר שטרן (התנועה):> אולי שיקוליו בעייתיים. <דוד אזולאי (ש"ס):> סליחה? <אלעזר שטרן (התנועה):> שיקוליו, כנראה, בעייתיים – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> אני חושב שפה זה קיים. כל עוד זה לא ישתנה זה קיים. אני שואל למה ראש רשות – לא להשאיר אותו. הדבר החמור יותר שקורה כרגע בחוק הזה – עד היום מי שקבע את ממלא-מקומו היה המועצה באישור ראש הרשות. ראש הרשות המליץ מי יהיה ממלא-המקום והמועצה בחרה. בחוק החדש ראש הרשות, בכלל אין לו stand, הוא לא יכול למנות את ממלא-מקומו למרות שהוא היה מספר שתיים ברשימה שלו, והציבור רצה אותו. כאן אנחנו מתערבים בתהליך דמוקרטי שהציבור אמר את שלו, ואנחנו באים ומכתיבים לו מי יהיה ממלא-מקום כאשר הציבור רצה ממלא-מקום מסוים. הדבר האחרון, אדוני היושב-ראש – והחשש הגדול שלי הוא מה יקרה – ואנחנו מכירים את מערכת המשפט שלנו – טחנות הצדק טוחנות לאט-לאט. מה יקרה אם העסק הזה יימשך כל כך הרבה זמן? למה לא לבוא ולהגיד בחקיקה – עם כל הכבוד לבית-המשפט – להגביל אותו בזמן? לגמור את הדיון הזה כמה שיותר מהר, לתת לזה קדימות, כדי שהציבור יוכל לקבל תוצאה וידע אם האיש חייב או זכאי, אחרת אנחנו עושים כאן עוול. מה יקרה? אם בסופו של יום הקדנציה נגמרה, ואותו ראש רשות יצא זכאי, מי יחזיר לו את כל הקדנציה? בית-המשפט יחזיר לו את זה? בעניין הזה צריך לתקן, ואני מתכוון ללוות את הדיון הזה גם בוועדת הפנים כדי לתקן את התיקונים הללו. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דוד אזולאי. יעלה חבר הכנסת מאיר שטרית, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. שלוש דקות לרשותך. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ברור פה שמה שקרה בבחירות האחרונות הוא שבית-המשפט העליון הסתבך בהחלטות של עצמו. מצד אחד הוא קבע שהוא מדיח את ראשי הערים ממש כמה ימים לפני הבחירות, ומאידך הוא לא מנע מהם להתמודד בבחירות. ואני אומר, ממה נפשך? אם הם פסולים לכהן כראשי רשויות, מה הטעם לאשר להם לרוץ לבחירות? זה שבג"ץ לא קיבל החלטה זה עוד יותר עקום, ואני אסביר מדוע: מכיוון שמה שקרה בפועל זה מה שחששתי שיקרה – הרי הם ייבחרו מחדש. ועובדה, הם נבחרו מחדש. נגיד שעכשיו יש עתירה ומבקשים להדיח אותם, ונגיד שבית-המשפט ידיח אותם שוב – על-פי חוק הרשויות המקומיות, אם ראש רשות מודח בשנתיים הראשונות לכהונתו מתקיימות בחירות חדשות לראש הרשות. רק לראש הרשות. אז מה, עכשיו ייתנו להם שוב להתמודד? נעשה עוד סיבוב כזה? <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <מאיר שטרית (התנועה):> כל ההחלטה, אני מוכרח להגיד, בטעות יסודה, ולכן טוב שבא החוק הזה לטפל בסוגיה. אדוני היושב-ראש, יש לי כמה הערות לעצם החוק. א. אני חושב שיש בעיות עם החוק, הוא לא פשוט לגמרי. כשאתה מקים ועדה בראשות שופט שתקבע אם להשעות ראש רשות או לא, לפי מה שכתוב פה בחוק, מה הוועדה הזאת תיקח בחשבון לצורך השעיה? את מספר הפרשות המיוחסות לראש הרשות בכתב-האישום. מה זה שייך המספר? ואם זאת רק פרשה אחת אז הוא לא יודח? נגיד שיש רק פרשה אחת – מה שייך המספר לעניין? את חומרת העבירות. בחומרת העבירות המשמעות היא שאם הוועדה מחליטה להשעות אותו זה בעצם כבר חצי מורשע, כי אם שופט ישב בראש הוועדה, והוא אומר, אנחנו החלטנו להדיח את ראש הרשות בגלל חומרת הפרשה, ברור שהוא ישפיע על בית-המשפט בבואו לדון בעניינו. אז זה כאילו חצי השעיה. הדבר השלישי, כתוב: "פרק הזמן שחלף מהמועד שבו בוצעו העבירות המיוחסות לראש הרשות בכתב-האישום". מה זה שייך? הרי כל השיקולים האלה נעשים על-ידי היועץ המשפטי לממשלה עוד לפני שמוגש כתב-אישום. מתי נעשתה העבירה, מה חומרתה – אחרת לא היה מוגש כתב-אישום. לכן אני מוכרח להגיד שבחוק יש אומנם ניסיון לפתור את התסבוכת שבג"ץ יצר, אבל אני חושב שהרבה יותר פשוט היה לומר שכשיש כתב-אישום נגד ראש רשות הוא לא יכול לכהן, נקודה. <היו"ר יצחק וקנין:> צודק לחלוטין. <מאיר שטרית (התנועה):> אני אסביר לך מה הבעיה. אני מבין את הבעיה בעניין כי זה כמו שחל לגבי שרים – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> ללא הגבלה? <מאיר שטרית (התנועה):> אני אגיד לך מה אולי הפתח לעניין – הוא יכול להישאר חבר מועצה, כמו שהציע חבר הכנסת דוד אזולאי. היה ויתברר מחר שהוא זוכה, הוא חוזר להיות ראש הרשות. עד אז הוא יישאר חבר מועצה, ואפילו, מצדי, שיקבל תנאי שכר בשיעור 50%. לא צריך ועדה, לא צריך כלום, זה פשוט, זה מובן מאליו, לא צריך שום סיבוך. אומרים: אדוני, יש לך כתב-אישום, אתה מושעה. ניקח את ראשי הרשויות הנוכחיים – הם לא יכולים להיות ראשי רשויות. אגב, אם הייתי שר הפנים – והייתי שר הפנים – אני לא הייתי מסכים שראש רשות יהיה במצב הזה. אתה מושעה? אתה יכול להישאר חבר מועצה. מחר יתברר שאתה זכאי, אדוני – תחזור לכהונתך. וזה בסדר גמור. זה פותר את הבעיה בלי ועדות, בלי כלום. אני מציע גם לוועדה לשקול את הדברים מחדש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. הוא אמר דברי טעם, לדעתי. חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר, אחרון הדוברים. שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, דווקא מהפרשה הגדולה, מהחשדות בעבירות החמורות שהיו נגד השר ליברמן, והוא הושעה, השעה את עצמה מתפקידו כשר, ובסופו של דבר אנחנו רואים שהוא זכאי. נכון להיום – יהיה ערעור, לא יהיה ערעור – המציאות מדברת בעד עצמה. כולל ראש הממשלה אהוד אולמרט – היו פרשיות חמורות, נכון להיום כבר מתנהל משפט במשך שנים. לא הבנתי, עכשיו אנחנו באים לחרוץ דינו של אדם שנבחר בשנית כדת וכדין כאשר כל החשדות נגדו היו בפני הציבור והציבור אומר: גם נכון להיום אני רוצה לבחור בו. במידה שיצא מורשע, אפילו בבית-משפט קמא, הרי הוא מודח. הוא מושעה, הוא מודח. אבל לא יכול להיות שעכשיו יש קדם-משפט עם שופט בדימוס שבעצם חורץ את דינו, מחמיר, אומר שזה הרשעה לכאורה, בעצת המשטרה, הפרקליטות. זה הופך אותו בעצם לחייב בלי דיון בבית-משפט. אני חושב שזה תקדים שלא היה. אגב, חברי כנסת – אם יש נגדם כתב-אישום והמלצה להעמדה לדין אז הם מפוטרים מלהיות חברי כנסת? לא. נכון, דיברו פה כולם על שרים שעדיין יכולים להמשיך ולכהן כחברי כנסת. אבל חברי כנסת שיש נגדם הרשעה, עד שלא הוכח שהוא חייב, הוא לא חייב. זאת אומרת, הוא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שיש נגדם כתב-אישום, כבודו מתכוון. כתב-אישום. עדיין לא הורשעו. <נסים זאב (ש"ס):> כן, כתב-אישום. עדיין לא הורשע. אני אומר, אם יש כתב-אישום והוא לא הורשע, עדיין הוא מכהן כחבר כנסת. אני אומר, החוק הזה יכול להתגלגל הלאה גם לחברי כנסת. כי מה ההבדל בין ראשי ערים לחברי כנסת מבחינה של נציגי ציבור או נבחרי ציבור? זה אותו הדבר. אז אני אומר, חכם עיניו בראשו. אם אנחנו רוצים פה לחרוץ דין ללא משפט ולתת את זה לשיקול דעת של שופט בדימוס, שיגיד אם זו הרשעה חמורה או לא חמורה, כשבעצם אני רוצה לדעת מה יותר גרוע לראש עיר שהוא מושעה – האם זה לא נקרא עריפת ראשים? אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, כשאתה אומר לראש עיר שנבחר רק לפני שבועיים: אתה עכשיו מושעה, אתה בעצם חרצת את דינו. אין מכה יותר קשה מבחינתו. תן לו להתמודד בבית-משפט. אל תאמר שהוא חייב לפני שבית-המשפט קבע זאת. ואני חושב שאנחנו נסחפים יותר מדי. אנחנו יותר מדי כבר רוצים להראות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> כן, אדוני. דבר נוסף, אני אומר שכן ניתן לתת לו את כל הזכויות המגיעות לו על-פי דין, כולל פנסיה, כולל פיצויים, במידה שהוא רוצה זאת. הוא אומר: אני לא רוצה להתמודד, לא רוצה את כאב הראש הזה. אני חושב שגם זה, צריכים לקחת את הסוגיה הזאת בחשבון. והנושא של הזכויות שלו עד להרשעה, ה-50% שדיבר עליהם כבוד השר, עם כל הכבוד, אני חושב שאם הוא לא הורשע בפועל ואין לו שום הרשעה צריך לשמור עד כמה שניתן על הזכויות של ראש העיר גם אם הוא לא מכהן בפועל. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. יעלה חבר הכנסת ישראל אייכלר, אחרון הדוברים. שלוש דקות לרשותך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, השרים, חברי הכנסת, נאמר: ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה. משפט זה דבר הכי חשוב, כי יש הרבה אנשים טובים ויש הרבה אנשים רעים, ואם לא יהיה משפט אז כל אחד יוכל להתנכל לחבריו ולא יהיה אפשר לחיות ביחד. אנחנו דנים עכשיו בחוק שבא לספר לנו שלציבור אין אמון בנבחריו, ולכן יכול להיות מצב שאנשים בחרו בראש עיר, אבל יש איזה פקיד בפרקליטות שהחליט שיש תלונה של איזה יריב פוליטי שלו שנראה סביר להגיש בגללה כתב-אישום. אפילו הפרקליט לא אומר שהוא גנב או לא גנב, שהוא לקח שוחד או לא לקח שוחד. הוא מגיש כתב-אישום כדי שבית-המשפט יכריע. החוק הזה בא ואומר שהיריב הפוליטי מצליח לחסל ראש עיר, לשנות את רצון הציבור באמצעות פרקליט שמגיש כתב-אישום וועדה שתחליט האם רצון הציבור יתקיים והוא יהיה ראש עיר או לא. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> אבל לא מגישים כתב-אישום אם אין שום דבר, כי רק מישהו כתב מכתב. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אבל עושה את זה פרקליט או פרקליטה שיכולים להיות בעלי אינטרסים או יכולים לא לאהוב את ראש העיר כי הוא מזן זה או מזן אחר. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> – – – אז כולם יכולים – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לכן, יש דמוקרטיה, והדמוקרטיה אומרת שהציבור יבחר את ראשיו, ולא פקידים ופרקליטים. המערכת המשפטית כבר יותר מדי שולטת בשרי הממשלה, בחברי הכנסת, בפקידי השלטון. אני לא רוצה להאריך, אבל אני רוצה לומר לכם שישבתי בישיבה עם שר, ישיבה פומבית גדולה, וכל משפט שני של השר היה: היועץ המשפטי אישר לי את זה. במעלית בחוץ שאלתי את השר: תגיד לי, היועץ המשפטי שלך נבחר לשר או אתה? אז הוא אמר: אני יודע, אתה רוצה לראות אותי בבית-סוהר. אמרתי: חס וחלילה, למה? מה, אתה לא מבין למה אני צריך להגיד כל רגע היועץ המשפטי אישר? אחרת אני הולך לבית-הסוהר. שר בכיר ולא חרדי. ולכן אני אומר כך, מדינת ישראל חייבת לשמור ולהגן שלא תהיה שחיתות, ולכן צריך לעשות כל דבר כדי שראש עיר מושחת לא יכהן. ואני לא מקבל את הדבר הזה שלציבור אין אמון במערכת הפוליטית בגלל שהאנשים השפלים ביותר במדינה בוחרים דווקא בשליחות ציבורית. אני חושב שלהפך. דווקא האנשים האכפתיים ביותר והפעילים ביותר זוכים לאמון הציבור לשמש שליחי ציבור גם בכנסת וגם בעיריות. אלא מה? כמו בכל ציבור, יש צדיקים, בינוניים ורשעים, ולכן צריך לבער ראשי ערים שהם מושחתים. צריך להעמיד אותם לדין, אבל אסור לתת לכל יריב פוליטי לחסל את ראש העיר באמצעות פרקליטי מדינה שנותנים כתבי-אישום. זה הדבר הספציפי לחוק. אבל אני רוצה לומר משהו כללי שמתחבר לדיון שהיה קודם בעניין הבדואים. רבותי, מדינה דמוקרטית איננה יכולה לנהל מלחמות נגד מגזרים באוכלוסייה שלה. היא צריכה לדבר. כל ההבדל בין דיקטטורה לדמוקרטיה זה הידברות, זה ניסיון להגיע לקראת. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני לא נכנס לכל מה שנעשה על-ידי השר בגין עם הבדואים. אני לא אומר שבאו אליהם בכוח גדול וביד חזקה. אבל התוצאות של ההתנתקות מגוש-קטיף מלמדות אותנו. וכך גם אני מדבר לגבי היחס לציבור החרדי. מדינה שמנהלת כל הזמן מלחמות נגד מגזרים אצלה איננה מדינה דמוקרטית. ואם היא איננה מדינה דמוקרטית, אז לא רק המגזרים האלה יסבלו, אלא אף אחד לא יוכל לחיות באופן דמוקרטי במדינה שמתנהלת במלחמות. אותה מלחמה שמתנהלת נגד ראשי ערים ונגד אישי ציבור ונגד ערבים, ונגד חרדים, ונגד טייקונים, ונגד עניים – כל הזמן מלחמות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> רבותי, תנו קצת מנוחה. למדינה הזאת יש מספיק אויבים מבחוץ. לפחות בתוך המדינה תנו לנו לשבת בשלום. ונסיים שוב בפסוק שבו פתחתי: ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרשויות המקומיות (השעיית ראש רשות) (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013, קריאה ראשונה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 נגד – אין נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (השעיית ראש רשות) (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 33 בעד, שני נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 27), התשע"ד–2013> [מס' מ/779; "דברי הכנסת", חוב' ג', עמ' 5096; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 27), התשע"ד–2013, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. רבותי, להצעה זו אין הסתייגויות וגם אין בקשות לרשות דיבור. אם כן, מייד עם סיום דבריו אנחנו עוברים להצבעה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 27), התשע"ד–2013, מטעם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט–1959 [נוסח משולב], קובע את זכאותם של נכי צה"ל לתגמולים ושיקום בגין נכות שנגרמה להם בעת שירותם הצבאי או עקב שירותם. סעיף 43 לחוק קובע את זכאותו של נכה צה"ל לקבל טיפול רפואי על-ידי המדינה ובמימונה בכל הנוגע לנכות שנגרמה לו או שהוחמרה בעת השירות ועקב השירות. במקרים שבהם הנכות היא בשיעור של פחות מ-10%, או שהנכה זכאי למענק לפי החוק, הטיפול הרפואי ניתן על-ידי קופות-החולים. הצעת חוק זו קובעת כי נכה בעל דרגת נכות מיוחדת יהיה זכאי לקבל טיפול רפואי על חשבון המדינה, גם אם הטיפול האמור אינו נובע בהכרח מבעיה רפואית שקרתה או החמירה בתקופת השירות ועקב השירות, למעט טיפול קוסמטי, שאינו נדרש כחלק מהטיפול. ההצעה עוסקת בנכים בעלי דרגת הנכות הגבוהה ביותר שנקבעת לנכי צה"ל. לגביהם קיים קושי להפריד בין הנכות הקשה שנגרמה בשירות ותופעות הלוואי שאותה נכות יכולה לגרום, לבין תחלואים שאינם קשורים. לפיכך מוצע להקל באותם מקרים קשים של נכות ולאפשר לאותו נכה לקבל את כל הטיפולים הרפואיים במקום אחד. מוצע לקבוע כי הזכאות לקבלת השירותים הרפואיים על-ידי המדינה לא תגרע מזכאותו של הנכה לקבל טיפול באמצעות קופת-החולים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי או לפי כל דין או הסכם המקנה זכאות לטיפול. יובהר כי במקרה שבו מומשה הזכאות שלא באמצעות אגף שיקום נכים במשרד הביטחון, וחלה על הנכה חובת השתתפות עצמאית במימון הטיפול, יתקבל החזר מהמדינה לפי כללים שייקבעו. להצעת חוק זו אין הסתייגויות, ולפיכך אני פונה לחברי הכנסת ומבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני רוצה להודות ליושבת-ראש הוועדה המיתולוגית, וילמה מאור, לצוות ועדת העבודה והרווחה – אתי, ענת, מעיין ואורי. תודה ליועצת המשפטית של הוועדה ענת מימון, וכמובן תודה לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אבירם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 27), התשע"ד–2013 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–2 – 34 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 34 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים, רבותי, לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד החוק – 35 נגד – 1 נמנעים – אין חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 27), התשע"ד–2013, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 35 בעד, אחד מתנגד. אם כן, הצעת החוק עברה גם בקריאה שלישית. הצעה זו תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 28), התשע"ד–2013> [מס' מ/800; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' 5352; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 28), התשע"ד–2013, לקריאה שנייה וקריאה שלישית – יציג את הצעת החוק חבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני מציע שתישאר פה. גם להצעת חוק זו אין הסתייגויות ואין בקשות לרשות דיבור. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אדוני, הצבעתי משום מה בקריאה שנייה בעד ובקריאה השלישית נגד. כנראה אני רגיל, בתור אופוזיציה, להצביע נגד כל הזמן. אני מבקש לומר שהתכוונתי להצביע בעד. <היו"ר יצחק וקנין:> ברור שהכוונה הייתה בעד ולא נגד. תמכת בחוק, בוודאי. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 28), התשע"ד–2013, מטעם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. סעיף 5 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט–1959 [נוסח משולב], הוא הסעיף הבסיסי הקובע את הזכאות לתגמולים לפי אחוזי הנכות. כמו כן כולל החוק סעיפים שונים העוסקים בתגמולים נוספים ומיוחדים שיינתנו לנכים, במצבים שונים. סעיף 7ג קובע כי במצב שבו זכאי לתגמול הוא בן 55 שנים או יותר ודרגת נכותו אינה פחותה מ-50%, תשולם לו תוספת בהתאם לגילו. בהמשך קובע סעיף 7ה לחוק סייג שלפיו התוספת לנכה בגיל 55 לא תחול על נכה שמקבל תגמולים שונים, וביניהם תגמול לפי סעיף 43(ב)(1), אשר עוסק בתגמול לנכה בתקופה שהוא מקבל טיפול רפואי בשל נכותו. הצעת החוק הזו מציעה לתקן את סעיף 7ה לחוק ולקבוע כי במצב שבו נכה שמקבל טיפול רפואי אינו מסוגל לעבוד במשך תקופה שאינה עולה על 90 ימים רצופים, או עובד בהיקף משרה חלקי בלבד ובשל כך משולם לו תגמול לפי סעיף 43(ב)(1), כן יחול סעיף 7ג לעיל, ואותו נכה, אשר נמצא למעשה במעגל העבודה, יהיה זכאי לתוספת שניתנת לנכה שהגיע לגיל 55. מוצע לקבוע כי תחולת החוק תהיה רטרואקטיבית מיום 1 בינואר 2011, וזאת בשל הסכם שנערך בין הנכים לבין משרד הביטחון באותה שנה ואשר קבע את הזכאות האמורה. יוער כי מאז שנת 2011 הוראת נוהל של אגף השיקום קובעת את הזכאות של נכה לתוספת מעל גיל 55 במצבים שבהם הוא מקבל תגמולים בשל טיפול רפואי לתקופה שאינה עולה על 90 ימים. לגבי נכים אלו יחול החוק מיום הפרסום, ואת התוספת ששולמה להם בעבר יראו כאילו היא ניתנה מכוח חוק זה. גם להצעת חוק זו אין הסתייגויות, ולכן אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. שוב, בשביל לחסוך זמן, תודה למנהלת הוועדה המיתולוגית וילמה מאור ולצוות הוועדה – אתי, ענת, מעיין ואורי. תודה ליועצת המשפטית של הוועדה, במקרה הזה, ענת מימון, וכמובן תודה לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אבירם. אני מקווה שחברי הכנסת יאשרו גם את הצעת החוק הזו בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אם כן, רבותי, עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 28), התשע"ד–2013 – קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–2 – 34 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 34 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוסיף את שמך. נא להוסיף את שמה של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> לא הצבעתי, לא הספקתי להצביע. <היו"ר יצחק וקנין:> לא הספקת להצביע. זה טכני. את תומכת. אני רק אומר לפרוטוקול שחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה תומכת בחוק. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד החוק – 33 נגד – אין נמנעים – אין חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 28), התשע"ד–2013, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 33 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. <הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון), התשע"ד–2013> [מס' כ/522; "דברי הכנסת", חוב' ג', עמ' 5099; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון), התשע"ד–2013, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. שוב, יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון), התשע"ד–2013, שיזמו חברת הכנסת עליזה לביא ועוד רשימה לא מעטה של חברי כנסת. הצעת חוק זו נועדה להקדים את מועד תשלום מענק ההסתגלות שזכאיות לו נשים בעת יציאתן ממקלט לנשים מוכות. מענק ההסתגלות מיועד לסייע בידי נשים מוכות להשתקם ולהתקיים בחודשים הראשונים לאחר יציאתן מהמקלט ולאפשר להן שלא לשוב לביתן הקודם. החוק הקיים קובע כי המענק ישולם עד תום 60 ימים מיום יציאתה של האישה מהמקלט. מועד תשלום זה איננו נותן מענה לצרכים הכלכליים המיידיים של האישה וילדיה. לפיכך מוצע להקדים את מועד תשלום המענק ולקבוע שהמענק ישולם לאישה לא יאוחר מ-60 ימים מיום שהגישה בקשה לקבלת המענק, דבר המאפשר לה להגיש את הבקשה מבעוד מועד ולקבל את המענק כבר בעת יציאתה מהמקלט. מאחר שהמענק מיועד לשימושה של האישה לאחר יציאתה מהמקלט, הרי שבכל מקרה המענק לא ישולם בטרם יציאתה, וזאת אף אם עברו כבר 60 ימים מיום הגשת הבקשה. במצב זה היא תהיה זכאית לקבל את המענק בעת יציאתה מהמקלט לנשים מוכות. גם להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות, ואני פונה אליכם ומבקש מכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. ושוב, תודה למנהלת הוועדה המיתולוגית וילמה מאור, וכן לעובדות הוועדה אתי, ענת, מעיין ואורי. תודה ליועצת המשפטית של הוועדה נועה ברודסקי-לוי. וכמובן, תודה לעוזרי הפרלמנטריים קורל אבירם, לפי בקשתה של מרב מיכאלי, ואפילו תודה לאילן מרסיאנו. אני מקווה שיאשרו את זה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת חיים כץ. אם כן, רבותי, יש כמה בקשות לרשות דיבור. חבר הכנסת מוחמד ברכה – איננו; חבר הכנסת חנא סוייד – איננו; חבר הכנסת דב חנין, יש בקשה שלך לרשות דיבור. ואחריו – עפו אגבאריה. אם יהיה, נאפשר לו. שלוש דקות לרשותך. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש הוועדה, החוק הזה הוא עוד חוליה אחת בשינוי ההתייחסות שלנו לנשים ששוהות במקלטים לנשים מוכות. ואני חייב לומר – אני שמח לומר – שצעד-צעד הכנסת אכן מפנימה את ההבנה שהטיפול בנשים שמגיעות למקלטים לנשים מוכות חייב להיות טיפול מערכתי. הוא צריך להיות טיפול כולל. המקלט הוא מוסד חשוב, הוא מוסד ראוי, הוא מוסד משמעותי, אבל עצם השהות במקלט איננה מספקת מענה על כל המורכבויות החברתיות הגדולות שיש בעקירתה של אישה מביתה ובחובה שלה להימלט ולהגיע – כדי לשמור על חייה, כדי לשמור על עצמה – למקלט לנשים מוכות. הצעת החוק הזאת מחזקת את הנשים הללו בקביעה שמענק הסתגלות לנשים ששוהות במקלט לנשים מוכות ישולם עד 60 יום ממועד הבקשה שלהן, כמובן לאחר שהן יוצאות מן המקלט הזה. מענק ההסתגלות הוא כלי מאוד הכרחי, מכיוון שהיציאה מהמקלט בעצם מחייבת את האישה במקרים רבים לבנות מחדש את חייה, לבנות מחדש לפעמים את הקריירה המקצועית שלה, לעתים למצוא לעצמה מקום עבודה אחר. ולכן אותו סיוע כספי בסיסי שניתן בדמותו של מענק ההסתגלות מאוד חיוני ומאוד חשוב. אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להביע הערכה ליוזמי ויוזמות החוק. בין כל השמות אני אזכיר במיוחד את שמה של חברת הכנסת זהבה גלאון, שלאורך שנים רבות – אני חושב, אפילו עוד לפני שאני בכלל נבחרתי לכנסת – מנהלת מאבקים ופעילות בנושאים האלה. אני חושב שצעד-צעד את יכולה לראות שאותה מערכה שאת התחלת בה אכן מולידה פירות ראויים וטובים, ואני מברך אותך ומברך את כולנו על ההישגים האלה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת עפו אגבאריה ביקש רשות דיבור – איננו. רבותי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון), התשע"ד–2013 – קריאה שנייה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד סעיף 1 – 31 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 31 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים, רבותי, לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? קריאה שלישית, רבותי. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 32 נגד – אין נמנעים – אין חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון), התשע"ד–2013, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, תמתין רגע, כי חברת הכנסת עליזה לביא, שהיא בין היוזמים של החוק, ביקשה לברך. קודם אני אכריז על התוצאה. רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית. 32 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חברת הכנסת עליזה לביא רוצה לברך. היא בין היוזמות של החוק, או יוזמת החוק. <דב חנין (חד"ש):> היא ראשונת היוזמים. ראשונת היוזמים. <היו"ר יצחק וקנין:> נכון. לכן אני מאפשר לה. שלוש דקות לרשותך. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי, חברותי, אני שמחה, נרגשת, שהצעת החוק עוברת היום. רק לפני כמה ימים ציינו כאן את יום המאבק באלימות נגד נשים, ובישיבה מיוחדת שקיימנו – הוועדה לקידום מעמד האישה – במתקן השב"ס, שמענו בצורה פוצעת, כואבת, שאינה משתמעת לשני פנים, מה המשמעות של אלימות בחברה הישראלית. הצעת החוק נוסחה בעקבות קושי שהעלו נשים במקלטים בסיור שערכנו, הוועדה לקידום מעמד האישה, בתחילת המושב הקודם. כעת, בזכות עבודת חברי כנסת – דב חנין, זהבה גלאון ואחרים – בכנסת הקודמת, ובזכות תיקון זה בכנסת הנוכחית, המנגנון מוסדר, ויש לוודא שהכסף יועבר לנשים בהקדם האפשרי. שר הרווחה מאיר כהן בישר לי שזה יקרה בהקדם. זהו עוד תיקון אחד, חברי, מני רבים, שעליהם אני ואחרים עובדים יחד בבית הזה, ללא הבדל קואליציה–אופוזיציה. אבל כמו שכולכם שמעתם ביום המאבק באלימות נגד נשים, אני מזכירה שמה שנדרש הוא מערכתי יותר. נדרשת תוכנית לאומית למיגור האלימות נגד נשים. שר הרווחה ושר האוצר כבר נרתמו לנושא, ואנו עמלים על כך יחד במלוא הכוח. כן ירבו התיקונים והפניית משאבים לנושא כאוב זה של המאבק באלימות. תודה רבה לכולכם על התמיכה בהצעת החוק. תודה לחברי יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חים כץ על קידום הנושא במלוא תשומת הלב בוועדת העבודה והרווחה ועל העצות הטובות לאורך הדרך. תודה למנהלת הוועדה וילמה מאור ולשאר הצוות – ענת כהן, מעיין בן-עמי ואתי שבתאי. תודה ליועצת המשפטית של ועדת העבודה והרווחה, עורכת-הדין נועה ברודסקי-לוי, ותודה ליועצת החקיקה שלי, עורכת-הדין עמליה שרייר, ולצוות הנפלא שלי, בני דורון ומיטל ממו. תודה גדולה לשר הרווחה מאיר כהן, שתמך בתיקון החוק ומסייע ככל יכולתו. ותודה מיוחדת, כאן מהבית הזה, מהבמה הזאת, לנשים השוהות במקלטים ולצוותי המקלטים על העלאת הבעיה בפני. בכך נתנו לי את הזכות לנסות לקדם ולסייע. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. <הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 50), התשע"ד–2013> [מס' כ/524; "דברי הכנסת", חוב' ה', עמ' 5550; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בחקיקה, רבותי. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 50), התשע"ד–2013, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 50), התשע"ד–2013, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת חוק זו היא הצעת חוק פרטית שיזמו חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב. אני מבקש לברך אותם על יוזמתם. יעקב אשר, במהלך הדיונים הבנתי שזו הצעת החוק הראשונה – והנה אתה חבר כנסת שנרשם בין אלה שחוקקו במדינת ישראל. יש הרבה חברי כנסת שלא זכו לזכות הזאת, שתדע, גם אם הם גמרו קדנציה או שתיים. בייחוד אם הם התחילו כשרים הם לא יכולים לחוקק. הם גמרו את הכנסת ולא רשמו, ולו גם חוק אחד. יש גם חברי כנסת שלא הצליחו. <היו"ר יצחק וקנין:> תשאל אותו מה הוא מעדיף. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> להיות חבר כנסת ולחוקק. <יעקב אשר (יהדות התורה):> בגלל זה לא הסכמתי להיות שר... <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> להיות חבר כנסת ולחוקק. כשאתה שואל אותי, הייתי שם והציעו לי להיות שר ואמרתי: לא, אני רוצה להיות יו"ר ועדה. אז הייתי שם. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> יש מי שזוכה לשני הדברים. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> סעיף 6 לחוק עבודת נשים קובע את זכאותה של עובדת שילדה לחופשת לידה. הסעיף קובע כי אם תינוקה אושפז בבית-החולים במהלך חופשת הלידה לתקופה העולה על שבועיים, היא זכאית להאריך את חופשת הלידה למשך תקופת האשפוז ולתקופה של עד עשרה שבועות. חוק הביטוח הלאומי קובע זכאות לתשלום דמי לידה בעד תקופת ההארכה. בהצעת חוק זו מוצע לקבוע את זכאותה של עובדת שילדה אושפז למשך תקופה העולה על עשרה שבועות ולהאריך את חופשת הלידה לתקופה של עד 20 שבועות. כלומר, בהתאם למוצע, תקופת ההארכה המרבית תעמוד על 20 שבועות במקום עשרה שבועות כיום. חשוב לציין כי כל זכויותיה של העובדת במקום עבודתה יישמרו בתקופת ההארכה, לרבות הפרשות לקופות גמל על-ידי המעסיק וזכויות התלויות בוותק, וכן עובדת שצברה תקופת אכשרה מלאה בביטוח הלאומי תהיה זכאית לדמי לידה בעבור כל התקופה שבה הוארכה תקופת חופשת הלידה. הצעת חוק זו תסייע להורים של פגים או של תינוקות הזקוקים לאשפוז מסיבות אחרות במהלך חופשת הלידה ואשר אושפזו בבתי-חולים לתקופה העולה על עשרה שבועות, אשר כעת יוכלו להתרכז ולהשקיע את מלוא זמנם ומרצם לטובת טיפול בתינוקם הזקוק לזה. גם אם לא היו משלמים להם, אני בטוח שהם היו משקיעים את כל לבם ומרצם בטיפול בתינוק, אבל זה יחזק ויעזור לאותן משפחות. יצוין כי הצעת החוק תחול גם על עובדת שנמצאת כבר בחופשת לידה ביום פרסומו של החוק. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני פונה לחברי הכנסת – אני בטוח שהם יעשו את זה – לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. ושוב תודה למנהלת הוועדה וילמה מאור, לצוות הוועדה – אתי, ענת, מעיין ואורי. תודה ליועצת המשפטית של הוועדה שמרית גיטלין-שקד, שאמורה ללדת בימים האלה, ואני מקווה ובטוח שהיא לא תזדקק לחוק הזה. וכמובן תודה לעוזרי הפרלמנטריים קורל – אלמוגית אבירם ואילן מרסיאנו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. אם כן, רבותי, גם להצעת חוק זו אין הסתייגויות ואין בקשות לרשות דיבור. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השנייה. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 50), התשע"ד–2013 – קריאה שנייה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 1–3 – 30 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <עמר בר-לב (העבודה):> תצרף אותי. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מצרף. 31, כולל קולו של חבר הכנסת עמר בר-לב, שבריצה הספיק. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הפגין כישורים אתלטיים. <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת החוק עברה בקריאה השנייה, רבותי. אנחנו עוברים לקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד החוק – 31 נגד – אין נמנעים – אין חוק עבודת נשים (תיקון מס' 50), התשע"ד–2013, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 31 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה השלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת יעקב אשר, יש לך את הרשות לברך ולהודות למי שצריך. שלוש דקות לרשותך. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שמח מאוד להיכנס היום לספר החוקים של מדינת ישראל בחוק שבא לפתור את אחת הדילמות הכי קשות שיש לאימא לילד שהוא פג או לילד שמאושפז תקופה ארוכה, והדילמה היא בין העבודה והפרנסה ובין הילד וטובתו. לכן אני שמח על החוק הזה, שעבר, ואני חושב שהוא יהיה לרווחת הציבור, אותו ציבור שמזדקק לזה. אותן משפחות שצריכות את זה, בשבילן זה יהיה עולם ומלואו. ונאחל באמת שלא יזדקקו לזה הרבה. זאת תפילתנו, כדי שכולם ייוולדו בריאים ושלמים. אני רוצה להודות בראש ובראשונה ליושב-ראש הוועדה, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות הבלתי-נלאה, ידידי חבר הכנסת חיים כץ, שבשכל ובחוכמה הוליך את הדיון והגענו עם התוצאה החיובית הזאת; למנהלת הוועדה, הגברת וילמה מאור; לעורכת-הדין שמרית גיטלין-שקד מהלשכה המשפטית של הוועדה, שסייעה; לחברי הח"כים היוזמים, חברי למפלגה, חברי הכנסת הרב משה גפני והרב אורי מקלב; לחברת הכנסת אורלי לוי, שבקדנציה הקודמת העבירה חוק שאנחנו משפרים בכנסת הזאת ­– תודה על העזרה שלה; ולעוזרי הפרלמנטריים דודי זלץ ויוני מרטין. אני מודה לכם על האישור. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. <הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 10), התשע"ד–2013> [מס' כ/505; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ז, עמ' 2368; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בחקיקה. הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 10), התשע"ד–2013, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 10), התשע"ד–2013, שהיא מיזוג של הצעות חוק שהגישו חברי הכנסת אורי מקלב ודב חנין ביחד עם חברי כנסת נוספים. הצעת חוק זו מציעה לשפר בצורה ניכרת את זכויותיו של עובד שהוא הורה של אדם עם מוגבלות להיעדרות מהעבודה לשם מתן סיוע אישי לילדו. ראשית, מספר הימים שיוכל עובד להיעדר מעבודתו על חשבון תקופת החופשה והמחלה שלו יגדל בשלושה ימים, כלומר מעתה יהיו נתונים לו 18 ימים בשנה לזקוף על חשבון תקופות המחלה או החופשה, ובנוסף עד 18 ימים נוספים לזקוף כאמור במקרה שהוא הורה יחיד, או שהילד הוא בחזקתו הבלעדית, או שבן-זוגו לא ניצל – באמצעות היעדרות מעבודתו או ממשלח ידו לשם סיוע אישי לאדם עם מוגבלות – את כל אותם ימים או חלקי ימים בהתאם לתנאים הקבועים בחוק. שנית, תוכר במפורש זכאות להיעדר חלקי ימים שיחושבו לפי יחס שעות ההיעדרות לשעות שבהן היה העובד אמור לעבוד. וחשוב מכך – הזכאות לתשלום דמי המחלה תחול כבר מהיום הראשון להיעדרות, ולמעשה מחלק היום הראשון להיעדרות; גם כן מהלך דרמטי במערכת יחסי העבודה, אבל אני לא רואה את זה מתקבע בחוקים אחרים שנמצאים על שולחננו, ולצערי זה הולך יותר מדי קשה. ואחרון, ומשמעותי ביותר, בנוסף לימי ההיעדרות על חשבון תקופת המחלה והחופשה הצבורה, ניתנת לעובד מכסה של 52 שעות בשנה, שאינן ניתנות לצבירה משנה לשנה, שבהן הוא רשאי להיעדר מעבודה ללא כל ניכוי משכרו, והוא רשאי לנצל שעות אלה באופן בלתי תלוי בניצול ימי ההיעדרות האחרים הנתונים לו לפי חוק זה. לרשות העובד יעמדו, בנוסף לכך, עד 52 שעות נוספות בשנה לניצול למטרה זו ללא ניכוי משכרו – אם העובד הוא הורה יחיד, או שהילד בחזקתו הבלעדית, או שבן-זוגו הוא עובד שכיר או עצמאי, וככל שהוא לא נעדר מעבודתו או ממשלח ידו למימוש זכות זו. כך גם לגבי שעות אלה, יכול התא המשפחתי לחלוק את הנטל, הסיוע האישי לאדם עם המוגבלות, באופן שאם נותרה יתרה של שעות שבן-הזוג לא ניצל, היא תעמוד לטובת העובד. אם העובד במשרה שאינה משרה מלאה, יהיה זכאי למספר שעות יחסי להיקף משרתו, וזאת הן לעניין השעות הנתונות לו כשלעצמו והן לעניין השעות הנוספות שהוא עשוי להיות זכאי להן מכוח בן-זוגו. אציין כי הסדר זה עדיף על ההסדר שהוצע בקריאה הראשונה ואפשר לעובד לצבור יותר ימי מחלה מעובד רגיל, זאת משום שלפי הצעת החוק שבפניכם, עתה שעות אלה ניתנות לניצול ולא רק לצבירה, באות בנוסף לזכאויות האחרות לפי החוק ומוקדשות למטרה של סיוע אישי לאדם עם המוגבלות. עם כל זאת, ודווקא לנוכח השיפור המשמעותי בסל הזכויות, הביעו נציגי המעסיקים חשש מפני ניצול של הזכויות האמורות בידי מי שלא עבורו הן נועדו, אף שהוא נכלל בהגדרה הרחבה של אדם עם מוגבלות. לאור זאת הסכימה הוועדה כי הזכאויות להיעדרות עובד לשם סיוע אישי לאדם עם המוגבלות לא יחולו באותם מקרים שבהם מדובר במוגבלות זמנית, קצרת מועד וחד-פעמית מטבעה, שצפויה לחלוף בתוך 60 ימים לכל היותר ממועד הופעתה. גם להצעת חוק זו לא הוגשה הסתייגות. אני פונה אליכם, חברי הכנסת, לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית. תודה, ושוב תודה למנהלת הוועדה המיתולוגית וילמה מאור – עוד מעט את תקבלי להדליק משואה ביום העצמאות מרוב הצעות החוק שאת מעבירה לנו פה. <אראל מרגלית (העבודה):> מה – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני כלום. ולצוות הוועדה המסור של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – הם עושים לי את העבודה, אני רק השליח. אני מקריא – צוות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות: אתי, ענת, מעיין ואורי. ותודה ליועצת המשפטית של הוועדה נועה בן-שבת, וכמובן, תודה לעוזרי הפרלמנטריים, ועכשיו, לפי בקשתה של מרב מיכאלי, אני מחליף את הסדר – אז קודם כול אילן מרסיאנו ואחרי זה קורל אבירם. תודה רבה, ואני מקווה שתאשרו את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה שלישית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חיים כץ. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 10), התשע"ד–2013 – קריאה שנייה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1–3 – 34 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 34 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד החוק – 33 נגד – אין נמנעים – אין חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 10), התשע"ד–2013, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 33 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. יברך אחד מהיוזמים, חבר הכנסת אורי מקלב, סגן יושב-ראש הכנסת. גם לך יש שלוש דקות להודות למי שצריך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> שלוש דקות לא מספיק, כי רבים הם, אבל בכל אופן ננסה לקצר. ראשון שאנחנו מודים לו, זה יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ, שלא רק יזם אלא שכלל, שיפץ והביא את החוק להצבעה סופית באופן מושלם. וכפי שאמר היושב-ראש, הצעת החוק הזאת היא רפורמה בנושא חופשות המחלה של הורים לילדים בעלי מוגבלויות. אנחנו כאן רואים את זה כעוד אחת מהסדרות שהבאנו כאן, אבל ברגע זה רבים מההורים לילדים האלה יודעים איזה מהפך זה עושה להם בנושא חופשות המחלה בשביל ילדים בעלי מוגבלות. אולי בזכות זה הם יוכלו להמשיך ולהתמיד בעבודתם, כי הרבה פעמים הם צריכים להפסיק את העבודה בגלל שהם מלווים ילד חולה. אם כן, מגיעות התודות למנהלת הוועדה, הגברת וילמה מאור, ולכל צוות הוועדה. ליועצת המשפטית, עורכת-הדין נועה בן-שבת, שהתמסרה ועשתה עבודה מקיפה ומקצועית לקידום החוק. חבר הכנסת דב חנין, מגיעה לך תודה מיוחדת, כי במושב הזה כיוזם הראשון – זה הרי חוק שחל עליו דין הרציפות; אנחנו התחלפנו במקום הראשון, כך שאנחנו שותפים מלאים בעניין הזה, והפעם לך הבכורה. כמובן, לחברי חבר הכנסת משה גפני, ליעקב אשר, ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת יריב לוין, אשר תרמו באופן מיוחד לקידום מיוחד. ולעוד רשימה של חברי כנסת מכל חלקי הבית ששותפים להצעת החוק הזו: חברי הכנסת דוד אזולאי, אורלי לוי אבקסיס, שלי יחימוביץ, קארין אלהרר, עדי קול, נחמן שי, אילן גילאון, איתן כבל, עמרם מצנע, איילת שקד, איציק שמולי; וגם מצטרפים – מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה. תרשה לי גם להודות, אדוני היושב-ראש, לפורום ארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלות, למרכזת הפורום מ"בית איזי שפירא", עורכת-דין ולרי זילכה, שיזמה, דחפה, גישרה ותרמה רבות ממרצה, החל מכתיבת הצעת החוק, וההשתתפות בכל הדיונים המקדימים, והדיונים בוועדה, והפשרות בין הארגונים. עוד דבר אחרון לקראת הסוף, פנתה העמותה לקידום ולשמירת זכויות חולי הכליות בטענה או בדרישה או בתובנה שזה לא מספיק להורים לילדים חולי דיאליזה. אנחנו הבטחנו להם שאנחנו, היוזמים של החוק הזה, נביא עוד הצעת חוק. אני בשבוע הבא, אם ירצה השם, מתכונן להחתים את חברי חברי הכנסת, שלמקרים מיוחדים, כמו חולי דיאליזה, להוסיף עוד ימי מחלה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> גם לך, חבר הכנסת אורי מקלב. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של ארגנטינה בדבר העסקה בשכר של בני משפחה תלויים של חברים דיפלומטיים, מינהליים, קונסולריים, וטכניים במשלחות דיפלומטיות או משרדים קונסולריים; וכן הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של פרו בדבר העסקה בשכר של בני משפחה תלויים של חברי משלחת דיפלומטית או נציגות קונסולרית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן מזכיר הכנסת. <הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/801).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בחקיקה. הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14), התשע"ד–2013, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר הכלכלה נפתלי בנט. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בימים שאנחנו עוסקים ביוקר המחיה, יש מס נסתר שאנחנו לא מצליחים לראות ביום-יום, זה מס המונופולים ומס הקרטלים של חברות שבהסתר מונעות מהציבור תחרות אמת והורדת מחירים. כשאנחנו מטפלים בזה, המחירים יורדים. אני מביא בפניכם היום מספר תיקונים לחוק ההגבלים העסקיים בקריאה ראשונה. אלה תיקונים משמעותיים שבעזרתם אנחנו מתקדמים בעוד צעד להגברת התחרותיות – באמצעות כמה דברים שחסרו עד היום בחוק. חוק ההגבלים העסקיים הוא אבן יסוד בשמירה על תחרות בשווקים, ובסופו של דבר על טובת הצרכן. הצעת החוק שעל הפרק מבצעת בחוק כמה תיקונים שמשפרים את יכולתו להתמודד עם פעולות שפוגעות בתחרות. ראשית, אנחנו רוצים להשוות את הדין שחל על חברות תעופה זרות שטסות לישראל לדין שחל על חברות התעופה הישראליות. במצב הנוכחי יש פטור בחוק שמאפשר לחברות תעופה זרות לעשות ביניהן הסדרים כובלים אם הטיסה לישראל או ממנה אינה עניין עיקרי של ההסדר. המשמעות של המצב הקיים היא שכאשר הסדר שמשפיע על התחרות בטיסות לישראל הוא חלק מהסכם בין-לאומי רחב יותר בין החברות הזרות, גם אם מדובר בהסדר אנטי-תחרותי מובהק שפוגע באופן משמעותי בצרכן הישראלי, אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר בעניין. תיקון החוק יבטיח שגם הסדרים כאלה יהיו תחת פיקוח מערך ההגבלים העסקיים הישראלי, בדיוק כמו החברות הישראליות. זה גם ימנע חוסר הוגנות כלפי חברות התעופה הישראליות. התיקון מבטיח את קידום רפורמת השמים הפתוחים ויבטיח את איכות השירות ואת המחיר הנמוך גם בטווח הארוך. עוד תיקון משמעותי הוא קביעת האפשרות לפיצוי מוגדל בתביעות פרטיות של צרכנים וחברות שניזוקו מהפרה של חוק ההגבלים העסקיים, בגובה של פי-שלושה מהנזק שנגרם. המטרה היא לעודד גורמים פרטיים לתבוע את מפרי החוק ולבסס היטב את תביעתם וכך לייצר הרתעה משלימה חשובה לפעילות רשות ההגבלים העסקיים. במילים אחרות, אנחנו מאמינים בחוכמת הציבור. צריכים להעצים את האינסנטיב, את התמריץ של הציבור לאתר סיטואציות לא-תחרותיות ואז לטפל בהן. תיקון נוסף שישפר את האכיפה הפרטית של החוק הוא הרחבת סמכותו של הממונה להוציא קביעות בעניין של הפרות החוק, מה שיחזק את היכולת של תובע להוכיח את ההפרה בכל הליך משפטי. כמו כן, הצעת החוק קובעת באופן ברור וחד-משמעי, שכל הסכם לחלוקת שוק הוא הסדר כובל, לא רק הסדרים הקשורים לסוגים מסוימים של חלוקות שוק. בעצם, כל חברה תדע שאם היא פועלת מאחורי הקלעים ומחלקת את השוק כדי שיהיה מונופול מקומי פה ומונופול מקומי שם, זה יהיה דבר לא חוקי. זה חשוב מאוד. הצעת החוק כוללת תיקונים נוספים לשיפור וייעול אכיפת החוק, ולפיהם הפרת צווים שניתנו על-ידי בית-הדין להגבלים עסקיים או צווים מוסכמים, תיחשב מעתה עבירה על חוק ההגבלים העסקיים וניתן יהיה לאכוף זאת כעבירה פלילית, וכן הוראות שעוסקות בהליכי הדיון בבית-הדין להגבלים עסקיים בבקשות אישור הסדר כובל. אבקש ממליאת הכנסת כי תצביע בעד החוק וכי החוק יועבר לוועדת הכלכלה להכנתו לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הכלכלה נפתלי בנט. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי, מעוניינת לדבר? <מרב מיכאלי (העבודה):> לא. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מאיר פרוש; חברת הכנסת תמר זנדברג; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן כבל – נוכח ואינו מעוניין לדבר; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר שטרית – אחרון הדוברים. שלוש דקות. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני כמובן אתמוך בהצעת החוק. אני עליתי כדי לומר שצריך מאוד להיזהר בהפעלת עניין של הסדרים כובלים לגבי ההובלה האווירית לישראל או ממנה. בחוק כתוב שבעצם עיקר החוק, אחד מענייניו העיקריים, ואני מקריא מסעיף 2: "אחד מענייניו העיקריים של ההסדר הוא הובלה אווירית לישראל או ממנה והכבילות". אני מניח, כמובן, שיש רצון לכל מדינה ולכל אחד להגן על חברות התעופה המקומיות מפני הסדרים כובלים של חברות תעופה זרות. לישראל יש בעיה כפולה מכיוון שאנחנו לא hub, ולכן קשה מאוד לחברות ישראליות לעשות הסכמים עם חברות בחוץ-לארץ ולהגיע להסדרים עם חברות גדולות, להיות חלק ממועדון. קיווינו שזה יקרה כאשר יהיו שמים פתוחים. אז הסיכויים של חברות ישראליות להתחבר לרשתות של חברות תעופה וליצור קשרים הרבה יותר טובים, הרבה יותר גדולים. אני פשוט מבקש להזהיר, כי הייתי פעם שר התחבורה ואני ער למלחמה שעושות החברות הישראליות נגד כל ניסיון לתפוס איזה קו טיסה לאיזה מקום. אני חושב שצריך מאוד מאוד להיזהר בתחום הזה כדי לא ליצור מצב הפוך, שתהיה הגנה גדולה מדי שתפגע בסופו של דבר בנוסע הישראלי. עובדה שכבר היום אנחנו רואים שינוי במדיניות של החברות הישראליות. העובדה ש"אל על" מחליטה היום להקים חברות טיסה, להקים קווי טיסה לברלין, לפריז ולמקומות אחרים במחירים מוזלים, ללא מזוודה, ללא אוכל וכן הלאה ולהתחרות ב"איזי ג'ט" ובכל החברות הזולות, מעידה שגם הם מתחילים להבין שלמרות שאנחנו לא hub, העולם לא סגור. העולם פתוח, בעיקר באמצעות מטוסים. אני מקווה, באמת, שהחוק לא רק שלא יביא לפגיעה, אלא יביא תועלת. זאת אומרת, שיהיה מצב שחברות ישראליות יצטרכו אכן לעמוד בתחרות מול החברות הזרות. הגורם האחרון שירוויח בסוף המסלול הוא בעצם הצרכן הישראלי. הדבר השני, אדוני היושב-ראש, מאחר שעסקינן בהסדרים כובלים, יש, לצערי – ואני אומר את זה בצער, זה מפורסם בעיתונים יום אחרי יום – פריטים רבים שהצרכן הישראלי קונה במחיר כפול ולפעמים יותר ממחיר אותם פריטים במקומות אחרים בעולם, כולל מוצרי מזון. איזו סיבה בעולם יש שצרכן ישראלי ישלם על מוצרי חלב בישראל פעם-וחצי או פעמיים ממה שאותם מוצרים עולים בלונדון, וכן קפה או כל מוצר אחר? נדמה לי שפה צריך לעשות אחד משניים: או להטיל פיקוח על המחירים במידה רבה; הדבר גם תלוי במידה רבה בך, ליצור מצב שיהיה איזה פיקח על רמת המחירים. בסופו של דבר, אלה שאין להם ולא יכולים לגמור את החודש, משלמים על הרבה מאוד פריטים – אני רואה בעיתונים, אני כל פעם מזדעזע – מחיר כפול ממה שאנשים משלמים בחוץ-לארץ על אותו מוצר. הייתה הצעת חוק פרטית של אחד מחברי הכנסת מהאופוזיציה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לפני כשבוע וחצי והפילו אותה. <מאיר שטרית (התנועה):> הממשלה הפילה אותה, לצערי, ואני חושב שלא בצדק. הוא הציע לקבוע תקרה של רווח מקסימלי, כי זה מה שנקרא עשיית עושר ולא במשפט. לא יכול להיות שאדם יביא מוצר מסוים ב-5 שקלים וימכור אותו ב-20 שקלים. זאת גנבה, זה 300% יותר. לדעתי, הצעת החוק שלו הייתה במקומה. יכול להיות שלא רציתם שהוא יחוקק, אז אולי שהממשלה תחוקק. אולי אתה תוכל ליזום חוק ממשלתי שייתן תשובה, שרמת המחירים בארץ תהיה הגיונית, בעיקר לנוכח המצוקה הכלכלית שאנחנו חיים בה כש-33% מתושבי הארץ מתחת לקו העוני. נדמה לי שאתה רק תעשה מצווה גדולה אם תיכנס בעובי הקורה ותעשה איזו פעולה שאכן תבטיח שלא תהיה פה עשיית עושר ולא במשפט. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר שטרית. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14), התשע"ד–2013, קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14), התשע"ד–2013, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפרוטוקול אני אומר שחבר הכנסת אלעזר שטרן הביע את תמיכתו בחוק. מעבר לזה אני לא יכול לעשות. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> גם אני. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 9) (צו זמני), התשע"ג–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/781).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 9) (צו זמני), התשע"ג–2013, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר ישראל כץ, שר התחבורה, בשם שרת המשפטים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על-פי החוק הקיים, הקפאת רכוש שמדינת ישראל מבצעת בעקבות בקשה ממדינה זרה לפני הגשת כתב-אישום מוגבלת לתקופה של חצי שנה, ולאחר כתב-אישום – לשנה אחת. החוק הקיים אינו מעניק לבית-המשפט את הסמכות להאריך את ההקפאה מעבר לתקופה זו. ככל שלא מתקבלת החלטה עד סוף שנה זו בעניין חילוט הרכוש, בית-המשפט נאלץ לשחרר את הכספים. מאחר שהליכי חילוט לוקחים תקופה ארוכה משנה, כמעט שלא מבוצע שימוש בחוק האמור, דבר שמגביל את יכולתה של מדינת ישראל לשתף פעולה עם מדינות אחרות. לפיכך מוצע להקנות שיקול דעת לבית-המשפט להאריך את תוקף הצו הזמני לתקופות נוספות בנסיבות מתאימות – לפני כתב-אישום בתקופות של תשעה חודשים; אחרי כתב-אישום בתקופות של שלושה חודשים. עוד מוצע לקבוע אפשרות לעיון חוזר, כך שאם ישתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות, רשאי כל צד המעוניין לפנות לבית-המשפט לעיון מחודש בבקשה. הממשלה תומכת בהצעת החוק. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר התחבורה, השר ישראל כץ. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק. אני שוב הפעם נאלץ לקרוא את השמות. אני הייתי מעדיף לא לקרוא, רק לראות אם חברי הכנסת נמצאים. חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו; אראל מרגלית – איננו; באסל גטאס – איננו; ג'מאל זחאלקה; חברת הכנסת חנין זועבי – איננה; חברת הכנסת מרב מיכאלי – נמצאת אבל לא מעוניינת לדבר; חבר הכנסת מאיר פרוש; חברת הכנסת תמר זנדברג; חבר הכנסת מסעוד גנאים – – – <קריאה:> – – – מי נמצא ורוצה לדבר. <היו"ר יצחק וקנין:> דב חנין, חבר הכנסת דב חנין – ככה אני אדלג – לא מעוניין לדבר; זהבה גלאון – איננה; איתן כבל – איננו; מנחם אליעזר מוזס; חבר הכנסת יעקב מרגי. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה. אצלי לא רשום, אבל האמת, סגן המזכירה אמר לי שאתה מעוניין לדבר על כל החוקים. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת מאיר שטרית. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, אני מברך את הממשלה על הצעת החוק הזו. הצעת החוק הזו היא בעצם המשך של הצעת חוק שאני יזמתי כשר המשפטים, חוק המלחמה בפשע המאורגן, שמאפשר למשטרה – נותן כלים מאוד מאוד חזקים כדי להילחם בפשיעה המאורגנת, כולל חילוט כל הרכוש שלהם, הבתים, את כל מה שהם עשו בפשיעה וכן הלאה וכן הלאה. אלא שמסתבר באמת שהכלים שהיו מקובלים עד כה בארץ לא מספיקים, בעיקר לצורך משא-ומתן עם מדינות אחרות שבהן יש פושעים שבורחים משם לפה או מכאן לשם. במצב הנוכחי היום באמת – כפי שהציג השר ישראל כץ, המצב הנוכחי, שכאשר מוגש כתב-אישום נגד אדם כזה בפשיעה מאורגנת ומוצא צו לחילוט, הצו מוגבל לשישה חודשים בלבד עם אפשרות הארכה נוספת לשישה חודשים. ולפני הגשת כתב-אישום, כשמבוקש חילוט לפני כתב-אישום, זה מוגבל לשלושה חודשים עם הארכה לשלושה חודשים. החוק בעצם בא להאריך את הצווים האלה כמעט לתקופה אין-סופית, כי בית-המשפט יכול להאריך את זה כל פעם בתשעה חודשים נוספים, כך שאין לזה מגבלה בשני הכיוונים, בשני הצדדים. לזה, אדוני, יש חשיבות גדולה מאוד, כי מה שקורה בדרך כלל במלחמה בפשיעה המאורגנת, כאשר מחלטים רכוש של אדם, אם הוא מצליח לסחוב את הזמן הדרוש עד הסוף מבוטל החילוט ואז צריכים להחזיר את כל מה שחילטו ולעתים גם לשלם על החילוט, על נזקים שנגרמו לו כתוצאה מהחילוט. לכן, לדעתי, זה רק מחזק את הכלים שיש בידי זרועות החוק להילחם בפשיעה המאורגנת. ואני אומר, אדוני, לצערי, בגין העובדה שבישראל, לצערי, אנחנו רואים היום את התוצאות של הפשיעה, שהולכת וגוברת, של רצח ברחובות, של פיצוץ מכוניות, של פגיעה בפרקליט ופיצוץ המכונית שלו או ניסיון לפגיעה בפרקליט – הדברים רק מחריפים. וככל שנחזק את ידי זרועות החוק יהיה יותר סדר בארץ. אני מצטער לומר, אדוני היושב-ראש, אמרתי את זה בעבר כשהייתי שר משפטים, לכן אין לי בעיה לומר את זה גם היום, החוק בישראל בהרבה מאוד מקרים הוא צחוק, הוא לא חוק. הכול בפשרות. הכול מסתיים בפשרות. אין אכיפה רצינית, לא נגד פשיעה אלימה ולא נגד זה. אנשים חוששים. הביטחון האישי נפגע קשות. הדרך היחידה לאזן את זה היא על-ידי חיזוק האכיפה והענישה. אין דרך אחרת. יש היגיון לגזר בצד אחד בתנאי אחד; כל עוד אנשים הולכים בצד של החוק אני בעד גזר, הסברה, עידוד. הכול בסדר. אבל זה לא יעבוד אם בצד השני של החוק, של הכביש, אם מישהו עובר על החוק צריך לחכות לו שם עם נבוט ענק שירד לו על הראש. אחרת כל מה שאנחנו עושים בחינוך ובהסברה לא שווה כלום. זה בלי זה לא שווה. לכן אני תומך בחוק. אני חושב שצריך לחזק את האכיפה בכל הכיוונים. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה – הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 9) (צו זמני), התשע"ג–2013. קריאה ראשונה, רבותי. מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 9) (צו זמני), התשע"ג–2013, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 30 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 25), התשע"ג–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/785).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 25), התשע"ג–2013, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר ישראל כץ, שוב בשם שרת המשפטים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק המוצע נועד לערוך כמה שינויים חשובים בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה–1975, שנועדו להבטיח כי החוק ישמש לתכליתו העיקרית – פיצוי הוגן ומהיר בהליך יעיל לנפגעים בתאונות דרכים. התיקון המרכזי הקודם לחוק, משנת 1990, הביא לריבוי הידיינויות סביב השאלה האם אירוע מסוים הוא תאונת דרכים או לא. כל אלה הקשו מאוד על הבנת החוק, יצרו חוסר ודאות וזכו לביקורת רבה בפסיקת בית-המשפט העליון. השינויים המרכזיים בהצעת החוק: מחיקת החזקות המרובות הקבועות כיום בהגדרה "תאונת דרכים" בחוק; שינוי החזקה הממעטת בהגדרת "תאונת דרכים" והבחנה בין מי שנפגע משימוש מכוון בכלי הרכב לבין מי שנפגע משימוש אקראי בכלי הרכב; שינוי הגדרת "שימוש ברכב מנועי"; הגדרת "שימוש ברכב מנועי" והבהרה כי טעינה ופריקה של מטען כשהרכב עומד תיכנס בגדרי ההגדרה; הגדרת "רכב מנועי" בהתאם לכשרותה הנורמטיבית של המכונה הניידת לפי דיני התעבורה, דהיינו האם מותר לה לנוע בכביש, ולא כשרות פיזית; יצירת רשימה – בתוספת – של כלים ממונעים שלא ייחשבו כ"רכב" לצורך החוק; נוסעים מחוץ לרכב: מוצע לעגן את הפסיקה ולקבוע כי מי שנסע ברכב ונאלץ לעצור עקב תקלה ייחשב כמי שנפגע תוך כדי "תיקון דרך" של הרכב, ומי שהמתין מחוץ לרכב ייחשב כהולך רגל. הממשלה תומכת בהצעת החוק. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר התחבורה, השר ישראל כץ. אם כן, רבותי, אני עובר לדיון. אני עובר ישר לדב חנין. אם הוא יבטל, זה יהיה טוב. מוותר. חבר הכנסת איתן כבל – גם מוותר. חבר הכנסת מאיר שטרית. <איתן כבל (העבודה):> שטרית נהיה זאב החדש. נסים, תסתכל איך אתה נראה. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כבודו יקצר זה יעזור לנו. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, אני כמובן תומך בהצעת החוק. אין ספק שיש לה מקום, להצעת החוק. היום כשאדם פורק ציוד מרכב ונופל עליו ארגז, זה נחשב משום-מה תאונת דרכים ודנים בתאונת הארגז כאילו הייתה לו תאונת דרכים. זה לא תאונת דרכים. במקרה הכי טוב זה תאונת עבודה, אבל ודאי לא תאונת דרכים. כנ"ל כל מיני חוכמות והתחכמויות במטרה להפוך את תאונות הדרכים לכלי שמשלם פיצויים לכל מי שנפגע. ברור שבסוף הדרך, אדוני, יש לזה השלכה. ההשלכה היא העלאת הפרמיות למבוטחים. גם ככה הפרמיות כל כך גבוהות, אנשים משלמים הון עתק על ביטוח חובה ועל ביטוח מקיף. רכב ממוצע היום, ביטוח החובה שלו מגיע – על נהג צעיר אני בכלל לא מדבר. זה מגיע לאלפי שקלים. 2,000, 3,000 אלפים שקל לשנה רק על ביטוח חובה. ביטוח מקיף יכול להגיע לעשרות אלפי שקלים, ל-10,000 שקל, 13,000 שקל. זה מטורף לגמרי. ככל שהדברים האלה מתרבים באפשרות לתבוע את הביטוח זה מעלה את הפרמיה, והכוונה צריכה להיות הפוכה. אז אני שמח ששר התחבורה פועל בעניין, כי מעבר למטרות של באמת לא להעמיס על הציבור, לא להעמיס על הפיצויים על תאונות דרכים, גם לא להעמיס על הציבור פרמיה גבוהה. מה עוד שאנשים ידעו מה זה באמת תאונת דרכים ומה זה לא תאונת דרכים; נבדיל בין השתיים, ואין סיבה לשלם למי שלא מגיע לו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה – הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 25), התשע"ג–2013. קריאה ראשונה. רבותי, מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 25), התשע"ג–2013, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 150) (מימון פעולות לפיתוח שירותים לילדים בסיכון), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/814).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת החוק האחרונה, רבותי, ביום זה – הביטוח הלאומי (תיקון מס' 150) (מימון פעולות לפיתוח שירותים לילדים בסיכון), התשע"ד–2013, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר הרווחה והשירותים החברתיים, השר מאיר כהן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בביטוח הלאומי יש קרן לסיכון לילדים, 15 מיליון שקלים, שאתה אנחנו עושים מצ'ינגים עם כל מיני חברות ציבוריות, עם כל מיני גופים, רשויות, שמטפלים בנוער בסיכון עד גיל 18. אני מבקש לקבל את האישור להעלות את סכום הקרן מ-15 מיליון ל-20 מיליון. רק כדי לסבר את האוזן, עם הקרן הזאת הקמנו בשנה החולפת 12 מרכזים לקטינים שנפגעו מינית, שעוברים למשרד הרווחה. אומנם הכסף בא מהביטוח הלאומי, אבל היות שאנחנו עוצרים את כל שאלת ההפרטות של משרד הרווחה, זה עובר אלינו ואנחנו מתפעלים. זה עבר בוועדת השרים, ואני מבקש לאשר את הצעת החוק. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר מאיר כהן, שר הרווחה והשירותים החברתיים. חבר הכנסת נסים זאב? לא מעוניין. חבר הכנסת מאיר שטרית לא יוותר – – – <נסים זאב (ש"ס):> בעד הקרן, אני מודיע לפרוטוקול – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, מייד עם סיום ההצבעה על חוק זה יש הדלקת נרות בטרקלין, בקומה 4. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> כבר 16:00. <היו"ר יצחק וקנין:> נכון, אנחנו באמצע החקיקה ולכן לא יכולתי להפסיק. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית אני מברך את השר על הצעת החוק; היא הצעה טובה ונכונה. אני רוצה לומר, השר, חבל שאתם לא מגדילים אותה יותר. אני רק רוצה להמליץ לפניך לבטל את המצ'ינג. אתה היית ראש עיר ואתה יודע כמה זה רע. כי מה קורה במצ'ינג? כאשר אתה מתנה את התקציב שלך לרשות מקומית במצ'ינג, אם לרשות המקומית אין כסף למצ'ינג היא לא תוכל לקבל את התקציב שלך. התוצאה: הרשויות הכי חלשות, ששם לא מן הנמנע, כמעט בלי ספק שיהיו שם הכי הרבה ילדים בסיכון, במספרים הכי גדולים, ושם לא יהיה להם תקציב. המחקר שעשה דוד – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> תרשה לי רק להפריע: במקומות כאלה אין יותר מצ'ינג בקרנות של הביטוח הלאומי. <מאיר שטרית (התנועה):> יופי, גם בזה צריך לעשות. גם בקרן הזאת. צריך לבטל את המצ'ינג. אתה אמרת פה מעל הבמה שאתם עושים מצ'ינג. אני מציע שברשויות החלשות – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> זאת קרן שהיא מחוץ, זאת קרן – ביקשו ממני לקצר ולא לקרוא את כל הצעת החוק. <מאיר שטרית (התנועה):> אין דבר. על כל פנים, אני ממליץ שאחרי הקריאה הראשונה תבטלו את המצ'ינג הזה לשכבות החלשות, לאוכלוסיות החלשות. יש בזה היגיון, כיוון שאחרת לאוכלוסיות החלשות לא מגיע כלום בגלל הסיפור של המצ'ינג, כי זה לא תלוי בילדים. כאן הרעיון הוא להציל את הילדים ולא את הקרן ולא אף אחד אחר. אני בטוח שכוונותיך טובות, אני חושב שאפשר לחדד אותן עוד יותר על-ידי ביטול המצ'ינג. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 150) (מימון פעולות לפיתוח שירותים לילדים בסיכון), התשע"ד–2013, בקריאה ראשונה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 150) (מימון פעולות לפיתוח שירותים לילדים בסיכון), התשע"ד–2013, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. רבותי, אני שוב חוזר, מייד בתום הישיבה יש טקס הדלקת נרות בטרקלין. כל חברי הכנסת ועובדי הכנסת מוזמנים להדלקת הנרות. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ל' בכסלו התשע"ד, 3 בדצמבר 2013, בשעה 13:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 16:03.>