דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ח' ישיבה פ"ז הישיבה השמונים-ושבע של הכנסת התשע-עשרה יום רביעי, א' בטבת התשע"ד (4 בדצמבר 2013) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 שאילתות דחופות 5 123. מכרז "רכבת ישראל" להפעלת מזנונים בתחנות הרכבת 5 תמר זנדברג (מרצ): 5 סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי: 6 סגן שר האוצר מיקי לוי: 8 122. השמדת מאגר הנשק הכימי 9 מיקי רוזנטל (העבודה): 9 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 10 דב חנין (חד"ש): 11 הצעת חוק הגשת עצומות לכנסת, התשע"ג–2013 13 יחיאל חיליק בר (העבודה): 13 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מתן נקודות זיכוי בגין ילדים לבני-זוג מאותו המין), התשע"ד–2013 18 עדי קול (יש עתיד): 19 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת תשלום למורה נהיגה בעד שימוש ברכבו במבחן נהיגה), התשע"ד–2013 22 חמד עמאר (הליכוד ביתנו): 23 סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי: 26 הצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (הקצבה לזכאי למזונות), התשע"ג–2013 27 קארין אלהרר (יש עתיד): 28 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 29 הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הגבלת מכירת מוצרים ושירותים בבתי-עלמין), התשע"ג–2013 30 עפר שלח (יש עתיד): 30 סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן: 31 הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – הרכב הוועדה המייעצת), התשע"ג–2013 32 יריב לוין (הליכוד ביתנו): 32 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 33 הצעת חוק האומנה, התשע"ג–2013 34 קארין אלהרר (יש עתיד): 34 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 36 שר החינוך שי פירון: 37 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שירותים מיוחדים), התשע"ד–2013 39 יעקב מרגי (ש"ס): 40 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 41 הצעת חוק העונשין (תיקון – גיל ההסכמה), התשע"ג–2013 42 נסים זאב (ש"ס): 42 הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – פירוט הזכאות למס הכנסה שלילי), התשע"ג–2013 45 משה גפני (יהדות התורה): 45 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית עסקה באופן התשלום), התשע"ג–2013 54 איתן כבל (העבודה): 54 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 57 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 58 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 58 חילופי גברי בוועדות הכנסת 58 צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת): 59 הצעת חוק הגנה על עתודות הגז למען עצמאות אנרגטית לישראל, התשע"ג–2013 59 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום: 59 דב חנין (חד"ש): 61 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 64 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שימוש בהפקעות לקידום דיור בר-השגה לצעירים), התשע"ג–2013 70 איציק שמולי (העבודה): 70 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שימוש בהפקעות לקידום דיור בר-השגה לצעירים), התשע"ג–2013 75 דב חנין (חד"ש): 75 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי: 77 איציק שמולי (העבודה): 78 דב חנין (חד"ש): 79 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 81 הצעת חוק היטל על דירת מגורים ריקה באזור היצע דירות מגורים נמוך, התשע"ג–2013 93 תמר זנדברג (מרצ): 93 הצעת חוק היטל על דירת מגורים ריקה באזור היצע דירות מגורים נמוך, התשע"ג–2013 96 איתן כבל (העבודה): 96 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי: 97 תמר זנדברג (מרצ): 98 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 99 הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – פיקוח על מחירי תעודת הכשר), התשע"ג–2013 114 ניצן הורוביץ (מרצ): 115 סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן: 119 ניצן הורוביץ (מרצ): 122 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום א' בטבת התשע"ד, 4 בדצמבר 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, התשע"ד–2013, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו פותחים בשאילתות דחופות. אני מזמין את סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים, חברת הכנסת ציפי חוטובלי, לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 123 מאת חברת הכנסת תמר זנדברג. הנושא הוא: מכרז "רכבת ישראל" להפעלת מזנונים בתחנות הרכבת. חברת הכנסת זנדברג, בבקשה, את יכולה לשאול את סגנית השר. <123. מכרז "רכבת ישראל" להפעלת מזנונים בתחנות הרכבת> <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי סגנית השר, "רכבת ישראל" פרסמה מכרז לבחירת זכיין יחיד שיפעיל את כל מזנוני תחנות הרכבת במשך שבע שנים. כתוצאה מכך, מחירי המוצרים במזנונים אלה יהיו גבוהים ביותר, שלא לומר מופקעים. ברצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע תנאי המכרז יוצאים לזכיין יחיד? 3. מדוע הם מאפשרים למכור במחיר הגבוה ביותר האפשרי? 4. האם האינטרס הציבורי במחירים הובא בחשבון בהחלטה? תודה. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת זנדברג, גברתי חברת הכנסת זנדברג, את מאוד נמרצת בהגשת שאלות שנוגעות לרכבת ישראל, וזה טוב. כולנו בעד רכבת נגישה ורכבת שהמחירים במזנונים שלה זולים. בהקשר של השאילתה שלך, אני חייבת להגיד שיש פער מאוד גדול בין המידע שהועבר לידי לבין הדרך שבה את תיארת את העניין, ואני אשמח להביא בפנייך את התגובה שהתקבלה מ"רכבת ישראל". ראשית, המכרז אינו לשבע שנים אלא לחמש שנים, עם אופציה להארכה של שנתיים. שנית, הקביעה שבעקבות זאת מחירי המוצרים יהיו גבוהים, אין לה על מה לסמוך. שלישית, בתנאי המכרז לא מאשרים למכור במחיר הגבוה ביותר, אלא בדיוק להפך, ואני מייד אפרט. "רכבת ישראל" רואה, כמובן, חשיבות עליונה במתן שירות איכותי לנוסעיה, ובהתאם לכך פרסמה מכרז ארצי להפעלת דוכני קפה כחלק ממאמציה לשיפור רמת השירות וליצירת האחדה של שירותי ההסעדה בכל התחנות בארץ. המכרז אשר פורסם התחשב מאוד בטובת הציבור, מאחר שהוא יאפשר לכל נוסעי הרכבת ליהנות מרמת שירות גבוהה ואחידה בכל התחנות בארץ, לרבות בחלק מהתחנות שבהן לא נפתחו בעבר דוכני קפה ומאפה בשל חוסר כדאיות כלכלית. זאת, מתוך תפיסה כוללת של "רכבת ישראל" להעניק מתן אפשרות שווה לכל נוסעי הרכבת באשר הם וכדי שכולם יוכלו ליהנות מאותה רמת שירות. במכרז זה קבעה הרכבת לראשונה רף עליון למחירים, כך שלא יעלו על מחירי מוצרים דומים הנמכרים על-ידי הזכיין במקומות אחרים בארץ. כלומר, נקבעה כאן תקרה למחירים. הרכבת אף סייגה את נמל התעופה כאתר בר-השוואה לנוכח רמת המחירים הגבוהה הנהוגה בו. מדובר בשינוי חיובי מהמצב הקיים, שבו לא היה קיים רף כאמור, ולפיכך מדובר בשיפור של תמונת המצב של מחירי המוצרים הקיימים כיום ברכבת. יובהר כי מחירי המוצרים ייקבעו על-ידי הזכיין בהתאם למדיניות המחירים שלו וכמקובל בתנאי שוק חופשי, אך הרכבת לא הסתפקה במנגנון זה וקבעה בחוזה זכות פיקוח מפורשת על המחירים, לרבות מתן אפשרות להורות על הפחתתם. בנוסף, החוזה כולל מנגנון קנסות אשר יושתו על הזכיין על-פי הצורך, במקום שבו לא ייענה לדרישתה של הרכבת להתאמת מחירים למחירים המקובלים. לסיכום, מתוך התחשבות בטובת הציבור החליטה הרכבת לראשונה להוסיף אמות מידה איכותיות לבחירת הזוכה, והוחלט בצעד חדשני לשתף את ציבור הנוסעים בקביעת הזוכה במכרז. בהתאם לכך, במסגרת המכרז וכחלק אינטגרלי מתנאיו, פורסם על-ידי הרכבת סקר שבו אפשרה הרכבת לציבור הנוסעים להצביע ולהיות שותפים להחלטה מי יהיה הזכיין אשר יפעיל את דוכני הקפה. בסיכומו של דבר, את רואה שיהיה פיקוח על המחירים ונקבע רף עליון למחירים. האפשרות שהמחירים יושוו, נגיד, למה שמקובל בנמל התעופה, שהמחירים בו הרבה יותר גבוהים, הוצאה מהחוזה. השילוב של כל הדברים האלה גם יחד – כמובן תיווצר האחדה של כל המחירים ושל האיכות של המוצרים, וכל אלו גם יחד בעצם ייצרו שירות טוב יותר לנוסעים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת? כן. שאלה נוספת לחברת הכנסת זנדברג. לאחר מכן, עם טיפונת כיפוף התקנון, אנחנו נאפשר גם לסגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי לומר משהו בנושא הנדון שלדעתו מאוד חשוב שחברי הכנסת ידעו. בבקשה, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, גברתי סגנית השר, על התשובה. אני מחזיקה בידי חשבון, צילום של קבלה, מאחת מתחנות הרכבת שבהן אחד משני המתמודדים היחידים מוכר קפה הפוך במחיר של 16 שקלים. לדעתי זה מחיר גבוה – לכל הדעות. אני מקבלת בברכה את ההודעה שלך, גם על מחיר המקסימום וגם על הפיקוח על המחירים. רק נשאלת השאלה: האם המחיר הזה, גם המקסימלי וגם המפוקח או הרצוי, שהיינו רוצים שיהיה – שזה ללא ספק נמוך מזה – הוא חלק מתנאי המכרז? האם אין בתנאי המכרז, לפי מידע שהובא לידי, מרכיבים אחרים, כמו מרכיבי השכירות וכו', שלמעשה מחייבים להעלות את המחירים על מנת לעמוד במחירי השכירות בתחנות, או תנאים אחרים שהרכבת דורשת ובעצם מחייבים מחיר גבוה על מנת לעמוד בתנאי המכרז, והמחיר לצרכן בסופו של דבר הוא לא הערך המוביל אלא העלויות האחרות? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת זנדברג. גברתי סגנית השר, בבקשה. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> הבאת לי נתון שאני לא מכירה, על מחיר מופקע לכל הדעות של כוס קפה. אני כן אשמח לראות, באופן מעשי, אחרי כל הפירוט שהובא כאן על התנאים ועל זה שבעצם יהיה פיקוח על המחירים, כמה עולה כוס קפה ברכבת. הרי בסוף זאת השאלה. מאחר שאין לי כרגע הנתון הזה בידי, ואת מביאה לי נתון שאני לא מכירה, אני אשמח לבדוק, ונראה ביחד מה אפשר לעשות, ולנצל באמת את תנאי החוזה, שבסך הכול באים לטובת הצרכן, כדי שבפועל הצרכן יוכל לקנות כוס קפה במחיר סביר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, את יכולה לרדת. תודה לסגנית שר התחבורה חברת הכנסת חוטובלי. סגן שר האוצר ביקש להוסיף משהו. אה, כבר – בבקשה, רק מיקרופון, כן. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תודה רבה, אדוני. סגנית שר התחבורה, בבקשה, תשומת לבך. צר לי – לא צר לי, אני שמח להצטרף לעמדתה של חברת הכנסת זנדברג, ואני אומר לך שאנחנו קהל שבוי ברכבת. יש לי ניסיון מר בעניין הזה מרשות שדות התעופה, מכל הטיסות שלי בתקופה האחרונה. בשדה התעופה באילת נאלצתי לשלם 17 שקלים על כוס קפה ו-12 שקלים על בקבוק קולה, ועוד כהנה וכהנה. גם ברכבת אנחנו קהל שבוי. אני שמח על תשובתך שהשירות יהיה שירות משופר וכדומה. אנחנו משלמים עבור השירות הזה, אבל אנחנו לא צריכים לשלם את המחיר המופקע של 17 שקלים לכוס קפה. שוחחתי גם עם מנכ"ל רשות שדות התעופה, והוא הבטיח לי, ואני מתכוון גם לבדוק את זה. אני אעצור ביום בהיר אחד בשדה התעופה ואני אנצל את זכותי להיכנס פנימה ולרכוש כוס קפה ובקבוק שתייה כדי לראות אם זה עדיין עומד על 12 ו-13 שקלים לבקבוק מים. אותו דבר אני אעשה גם ברכבת. כשאת אומרת מחירי תקרה, מקסימום, זה מדאיג אותי, מכיוון שאנחנו כבר יודעים שמוכרים כוס קפה ב-5 שקלים ומאפה ב-5 שקלים. אז נא לדאוג לציבור השבוי ברכבת ישראל. אני משוכנע שאתם יכולים לעשות את זה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר האוצר. תודה בוודאי גם לחברת הכנסת תמר זנדברג ולסגנית שר התחבורה ציפי חוטובלי. כנראה הקפה שם, התוספת של איזה ליקר משובח, כנראה "אייריש קרים" או משהו, מקפיצה את המחיר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> המחיר מחייב את זה, אבל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כנראה. טוב, אני מזמין את סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס, לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 122, שהופנתה אל ראש הממשלה, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל. הנושא הוא: השמדת מאגר הנשק הכימי. בבקשה, חבר הכנסת רוזנטל. <122. השמדת מאגר הנשק הכימי> <מיקי רוזנטל (העבודה):> אדוני סגן השר, פורסם כי ארצות-הברית מתכוונת להשמיד את הנשק הכימי הסורי בים התיכון, אחרי שמדינות רבות דחו את האפשרות שהנשק הזה יושמד באזורן או בתחומן. ההשמדה טומנת בחובה סכנה גדולה לחופים ולמקורות המים של ישראל. ברצוני לשאול: 1. האם ישראל מקבלת או קיבלה מידע על תוכנית ההשמדה? 2. מה היא עמדת ראש הממשלה בעניין? 3. כיצד ישראל מתכוונת לפקח על ההשמדה ועל האינטרסים שלה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת רוזנטל, כפי שקורה לעתים במקרים שבהם נושא הדיון הוא בעל אופי מדיני-ביטחוני, אני אשיב במליאה בצורה קצרה וממצה. אני מקווה – ואני אומר את זה שלא מן השפה ולחוץ, אדוני היושב-ראש – שבקרוב, חבר הכנסת רוזנטל, תהיה גם ועדת חוץ וביטחון מתפקדת, שבה, אני חושב, ראוי ביותר לדון בשאילתה שלך בצורה היסודית ביותר; כזאת שיכולה גם להעביר מידע שלא חייב, או לא טוב שיהיה חשוף בצורה כזאת או אחרת, אם להשתמש בלשון עדינה. 1–3. חבר הכנסת רוזנטל, ישראל איננה צד בתהליך השמדת הנשק הכימי הסורי. ארצות-הברית היא המפקחת על ביצועו של התהליך הזה. ישראל סומכת על ארצות-הברית שתעשה את כל מה שנדרש על מנת להבטיח את השלמת התהליך בדרך הטובה ביותר. פיקוח זה, והעובדה שישראל סומכת על ארצות-הברית של אמריקה בעניין הזה, כוללים גם את מניעת הסכנות המועלות בשאלות שלך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש שאלה נוספת, חבר הכנסת רוזנטל? <מיקי רוזנטל (העבודה):> אני התייחסתי להיבטים הסביבתיים, לא להיבטים הביטחוניים באו"ם. גם אני יודע שהם הולכים להיות נדונים בוועדה אחרת. בכל זאת, האם ישראל בכלל מודעת? האם יש לה מידע? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם חבר הכנסת דב חנין ביקש להוסיף שאלה – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אז בבקשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – ואז תוכל להשיב גם לחבר הכנסת רוזנטל וגם לחבר הכנסת דב חנין. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בבקשה. גם אנחנו הבנו את השאלה. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר אקוניס, השאלה של חבר הכנסת רוזנטל היא שאלה חשובה מאין כמותה. אבל לפני שאני אתייחס לעניין, אני רוצה, במשפט, לברך קודם כול על עצם השמדת הנשק הכימי הסורי בים התיכון. זו בהחלט חדשה טובה. אגב, זה מעיד ברמה העקרונית שהסכמים יכולים לעבוד. אפשר להשמיד נשק להשמדה המונית. ואני מאחל לעצמי ולעצמנו שבמזרח התיכון בכלל לא יהיה נשק להשמדה המונית, ושהאיומים האלה לא יהיו מעל ראשנו, ושהסכמים כאלה – אפקטיביות של הקהילה הבין-לאומית בעניין של השמדת נשק כימי, נשק אחר להשמדה המונית – באמת יעבדו בצורה אפקטיבית. אבל השאלה מעלה סוגיות שאין בהן שום סודיות, לטעמי. הנשק הכימי הסורי הוא ידוע. הוא ידוע בוודאי לסורים. אם הוא ידוע לסורים, אין שום סיבה לשמור עליו בסוד מפני אזרחי ישראל. התהליך של השמדת נשק כימי, ככל הידוע לי, הוא תהליך מורכב ומסובך, והמשמעויות הבטיחותיות והסביבתיות שלו עלולות להיות קשות. ולכן מדינת ישראל, כמדינה ששוכנת על חוף הים התיכון – יש לנו בהחלט אינטרס בהשמדת הנשק הכימי הזה, אבל יש לנו גם אינטרס שהתהליך הזה יתבצע באופן בטוח, שקוף ובתיאום אתנו, כמו עם מדינות אחרות שנמצאות על חופי הים התיכון, כדי שלא נינזק מזה באופן כזה או אחר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <דב חנין (חד"ש):> ולכן הפנייה שלנו – ואני מצטרף לפנייתו של חבר הכנסת רוזנטל בהקשר הזה – שמדינת ישראל תהיה מאוד פעילה, אקטיבית, ותדרוש גם שקיפות וגם מעורבות, כמו מדינות אחרות לחופי הים התיכון, כדי למנוע נזקים כאלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אשיב לכם במשותף, גם לחבר הכנסת רוזנטל וגם לחבר הכנסת דב חנין. אני חושב שאתם מעלים סוגיה חשובה ביותר. אין עליה שום ויכוח. אני מוכרח להגיד לכם, כתל-אביבי חובב ים, בעיקר בימי הקיץ, גם ההיבטים הסביבתיים וגם ההיבטים התיירותיים – הכול בוודאי חשוב. תראו, כאשר אני אמרתי שישראל סומכת על ארצות-הברית שתעשה את כל מה שנדרש על מנת להבטיח את השלמת התהליך בדרך הטובה ביותר, התכוונתי, חברי הכנסת חנין ורוזנטל, גם לעניין הזה, גם להיבט הסביבתי. זה כולל הכול. אני אזכיר כאן, אדוני היושב-ראש, שבשבועות האחרונים – זה בפרוטוקול, זה גם מצולם, אני אומר מעל הדוכן הזה פעמים רבות, לפעמים לקול לעגם של חלק מחברי הכנסת והעיתונאים – שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל ובין ארצות-הברית הוא מן ההדוקים שידענו במהלך עשרות שנים. ואת זה אני אומר לכם באחריות – כולל גם את העניין הזה. כפי שאמרתי כבר, כמובן גם אנחנו, חבר הכנסת חנין, מברכים על כך שסוריה לא תחזיק עוד – דב חנין, לא היא ולא בעלות בריתה יחזיקו – נשק גרעיני ונשק כימי. גם גרעיני, גם כימי, שום דבר מהסוג הזה. ואם ארצות-הברית הצליחה בעניין הזה, בדרכים דיפלומטיות, לבתר את סוריה מהחזקת הנשק הכימי שלה, ישראל בירכה. ואני הולך אולי להפתיע אתכם: אנחנו כבר אמרנו פעמים רבות – חבר הכנסת בר שמע את זה בכמה פורומים שהיינו בהם לאחרונה ביחד – שאם איראן תנותק גם היא מן הנשק הגרעיני שלה, תנותק לגמרי, לא בהסוואות, באופן מוחלט מן הנשק הגרעיני שלה בדרכים דיפלומטיות, אדוני היושב-ראש, ישראל תברך גם על העניין הזה. תודה. <ישראל חסון (קדימה):> – – – בין איראן ובין נשק גרעיני – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> איראן מתקדמת, אדוני, במהירות אדירה לנשק גרעיני. הסכם ז'נבה מקדם אותה במהירות לכך. ואני בטוח שאתה, כמוני, מתנגד לכך שהמדינה הטוטליטרית הזאת, שהודיעה שהיא תפעל להשמדתה של הישות הציונית, מדינת ישראל, יהיה בידיה נשק גרעיני. תודה וחג שמח. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר אופיר אקוניס. תודה גם לחבר הכנסת מיקי רוזנטל שהגיש את השאילתה. <הצעת חוק הגשת עצומות לכנסת, התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1372/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, מסיבות אלו או אחרות, אנחנו מיצינו את השאילתות הדחופות להיום, ואנחנו עוברים לחקיקה. הצעת החוק הראשונה היא הצעת חוק הגשת עצומות לכנסת, תשע"ג–2013. אין תשובת ממשלה. זאת הצעת חוק שנוגעת רק לכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, שיחד עם קבוצת חברי כנסת יזם את ההצעה, לנמק אותה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אני מודה לך. אני גם רוצה להודות לחברי הכנסת שיזמו אתי את ההצעה הזאת – ליפעת קריב, דוד צור, יואל רזבוזוב, אורלי לוי אבקסיס, זבולון קלפה ועיסאווי פריג'. אולי השם של הצעת החוק הזאת טיפה מבהיל או מטעה – יכול להיות שגם נשנה אותו – "עצומות לכנסת". זה לא עצומות במובן שאנחנו מכירים אותן, אלא זה חוק שמדבר, בגדול, על שיתוף ציבור לפי כלל שקיים בפרלמנטים בעולם, כולל בפרלמנט האירופי, שאומר שלא כל התבונה – מה לעשות, אני יודע שחלקנו חושבים שכל התבונה נמצאת אצל 120 חברי הכנסת או הפרלמנט, אבל כנראה תבונה נמצאת גם ברחוב, גם בציבור, אותו ציבור ששלח אותנו לכנסת. נכון, הציבור לא יכול לחוקק; מי שיכול לחוקק זה רק חברי הכנסת. אבל הציבור בפירוש יכול להיות חלק – לא רק בהעלאת רעיונות טובים לחקיקה ולדיון בכנסת, אלא גם בהעלאת מצוקות שקיימות והצפתן, כשהציבור מבקש מאתנו, חברי הפרלמנט שמייצגים אותו, ללכת ולדון על זה במסגרות כאלו ואחרות. אנחנו רוצים, באמצעות מנגנון שיהיה בכנסת, כפי שקיים במקומות אחרים, לאפשר לאזרח, לקבוצת אזרחים, להיכנס לאתר האינטרנט, להגיש עצומה, במירכאות או לא במירכאות, בבקשה לדון בנושא הזה, שלהם הוא חשוב וקריטי, באחת מוועדות הכנסת הרלוונטיות. אולי להעלות את זה לסדר-היום של המליאה. אולי בסופו של דבר גם יאמץ אחד מחברי הכנסת את הרעיונות האלה ויהפוך את זה לחקיקה. הם יעשו את זה בדרך שהכנסת תדע לפקח עליה, בלי, חלילה, לפגוע במוסד הנשיאות או בעבודת הפרלמנט או בכוחם של חברי הכנסת, שכן רק הם יוכלו לחוקק. אבל הם יוכלו לבקש מאתנו להציף בעיה. אנחנו, בוועדה מיוחדת שתהיה בכנסת – יכול להיות שזו תהיה ועדה – – – <עדי קול (יש עתיד):> יש ועדה לפניות הציבור. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא. אני יכול להסביר, כמו שהסברתי בהנהלת הקואליציה, למה זה לא אותו דבר. קודם כול, כי אני רוצה – – – <עדי קול (יש עתיד):> אז בוא ניתן לוועדה עוד סמכויות. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אוה, יכול להיות. אגב, חברת הכנסת קול, אני לא פוסל, חלילה. אחד הכללים שלי – וגם דיברתי על זה עם היושב-ראש וגם עם חברי בקואליציה – הוא חלילה לא לפגוע, לא בעבודת הנשיאות ולא בעבודת הוועדה לפניות הציבור. אבל תביני דבר אחד מאוד פשוט: הציבור לא יודע איך להגיע לכנסת באופן ממוסד. יכול להיות שיש מישהו שנכנס ועושה גוגל – בטח לא זקנה בת 70 – – <עדי קול (יש עתיד):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – ולא יודע להגיע מעבר לזה. חברת הכנסת קול, את יודעת שיש משבר אמון בין הציבור לכנסת, ויש לכנסת תדמית מאוד מאוד בעייתית בעיני הציבור. חברת הכנסת קול, אני פשוט עונה על טרדותייך. <עדי קול (יש עתיד):> יש – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> שר החינוך שי פירון, אתה מפריע לחברת הכנסת קול לשמוע את ההסבר שלי. <שר החינוך שי פירון:> אני? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> כן, באמת, הרב פירון. אנחנו, בין היתר, חברת הכנסת קול – ואני יודע, את כיושבת-ראש הוועדה לפניות הציבור, שהיא ועדה חשובה מאין כמוה – להפך, אני רוצה בחוק הזה להגדיל את סמכויות הוועדה. אני גם הצעתי שלא להקים, כמו בפרלמנט האירופי למשל, ועדה נפרדת לדבר הזה, אלא לקחת את הוועדה לפניות הציבור ולהפוך אותה למנגנון שבוחן את אותן עצומות. הרי ברור שיהיו הרבה עצומות לא רלוונטיות, הרבה עצומות פוליטיות והרבה עצומות אידיאולוגיות. אבל אם אבא לילד נכה, אני לא יודע מה, אין לו לוביסט ואין לו ידע איך לגשת לכנסת, לפי הצעת החוק הזאת אנחנו נפרסם לציבור שלראשונה בתולדות המדינה יש מנגנון חוקי, בחוק, שמחבר בין הציבור לכנסת; לא ועדה בכנסת אלא חוק שאומר: יש דרך חוקית שבה הציבור יכול לגשת לכנסת, להגיד למה הוא חושב. יכול להיות שב-90% מהמקרים אותה ועדה בכנסת תגיד: חבר'ה, זה לא רציני, יש חברי כנסת שמטפלים בזה. אנחנו גורסים את זה או מתייקים את זה לנצח בדברי הימים של הכנסת. ויכול להיות שב-10%, ב-5% או ב-50% תגיד אותה ועדה: אוה, יש פה נושא לדיון, גם אם אדם אחד בודד, שהוא מאוד נבון, העלה מצוקה שאנחנו לא עלינו עליה, וגם אם קבוצת אזרחים העלתה מצוקה שאנחנו לא עלינו עליה, ועל כן זה ראוי לעבור לוועדת החינוך של חבר הכנסת עמרם מצנע או לטיפול של משרד התחבורה עם סגנית השר ציפי חוטובלי, או לכאן או לכאן – יכול להיות שזה אמור לבוא לדיון בסדר-יומה של הכנסת. אנחנו נדאג שיהיה מנגנון שמחבר בין הוועדה המיוחדת הזאת לבין נשיאות הכנסת, לראות שחלילה אין כפילות, או אין פיחות בכבודה של הנשיאות או בכבודם של חברי הכנסת כמחוקקים. אבל הדבר הכי חשוב הוא שבפעם הראשונה אנחנו, ככנסת, נגיד: חוקקנו חוק שמביא את הכנסת לציבור, את הציבור אל הכנסת. לא כל דבר שתביאו לנו אנחנו נאמץ, אבל היום אתם יכולים לדבר אתנו; לא רק מי שמכיר את הוועדה לפניות הציבור של חברת הכנסת קול, לא רק מי שיש לו חבר בכנסת כי הוא פעיל באיזה מפלגה, ולא רק מי שיכול לשכור חברת לובי או לשלם הרבה כסף כדי להגיע אלינו. הרי בכל הדברים האלה, בכל הדרכים האלה, הם יכולים להגיע אלינו, חברי הכנסת, אבל סתם אזרח לא יכול להיכנס לאתר הכנסת ולהגיד: איך אני מדבר עם הכנסת, עם חברי הכנסת, מעלה רעיונות טובים? גם פה יהיה באמת מנגנון מאוד מאוד מהוקצע ומשומן, שיהיה בתיאום מלא, בעבודה שנעשה בוועדת הכנסת עם יושב-ראש הכנסת, עם נשיאות הכנסת, ונדאג, בין הקריאה הטרומית לקריאה הראשונה – ובוודאי בין הקריאה הראשונה לשנייה ולשלישית – ליצור את אותו מנגנון שגם יכבד את הכנסת אבל יגיד לראשונה לאזרחים: הכנסת מקשיבה לכם – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – הכנסת פתוחה להצעות שלכם. אנחנו מבינים שיש הרבה רעיונות חכמים בציבור. אגב, הרעיון הזה עצמו לא הגיע אלי מהתבונה האישית שלי. הייתי מאוד רוצה לקחת את הקרדיט, אבל פנו אלי שני חבר'ה צעירים מפורום חברתי בחיפה, דוד מגן וציון אדירי. אמרו לי דוד וציון: תשמע, זה קורה בפרלמנט האירופי. אגב, חברת הכנסת פנינה, באיחוד האירופי, אם מיליון אזרחים חותמים על עצומה, הם יכולים להגיש הצעת חוק. אני לא הרחקתי לכת, כי אני חושב שזה יותר מדי ישיר ויותר מדי מתערב בעבודת הכנסת. והרי למה נבחרת את לחברת כנסת? אז אני לא אומר שהציבור יוכל להציע הצעות חוק מעל ראשם של חברי הכנסת או חברות הכנסת, אבל הוא יוכל להיות חלק מהתהליך שמציע חומר למחשבה לוועדות, לסדר-היום, ואולי בסוף גם תחליטי – את או אני או חבר הכנסת חמד עמאר – לאמץ את אחד הדברים האלה, הרעיונות האלה, ולהוביל אותם לחקיקה, אבל רק אנחנו נוכל לעשות את זה. אני קודם כול רוצה להודות לחברים בקואליציה וגם בהנהלת הקואליציה – לא לכולם, כי לא כולם הסכימו – שאימצו את הדבר הזה, ראו את הגדולה הייחודית, את הייחודיות שיש בחוק הזה, והסכימו לתמוך בו. אני חושב שבסך הכול אם החוק הזה יעבור היום בקריאה טרומית, נעשה צעד נוסף להגעה לאזרחים ומהכנסת לאזרחים. על כן, אני מאוד מאוד מבקש מחברי הכנסת גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה לתמוך בהצעת החוק הזאת, שהיא באמת תקדימית ביחס שלנו לאזרחים שלנו, ששלחו אותנו לכנסת לדבר ולייצג אותם, והם לא רוצים שנשמע אותם בחוגי-בית פעם בארבע שנים אלא שנשמע אותם באופן ממוסד ומסודר גם במהלך אותן ארבע שנים, כשהם יוכלו להציע לנו באופן חוקי ומסודר הצעות חוק. אני מאוד מודה לכולם, וגם לך, אדוני יושב-ראש הכנסת, ואבקש את תמיכתכם בחוק. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חיליק בר. חברי הכנסת, נא לשבת. כאמור, אין עמדת ממשלה. אני אוסיף ואומר שטוב שאין עמדת ממשלה, כי אני לא חושב שוועדת שרים לחקיקה צריכה לקבוע בסוגיות מסוג זה מהי עמדת ממשלה. העניין נוגע רק לכנסת. לכן, חברי הכנסת יצביעו בקריאה טרומית על הצעת חוק הגשת עצומות לכנסת, התשע"ג–2013, של חבר הכנסת יחיאל חיליק בר וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> שר החינוך, אתם בעד. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 40 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגשת עצומות לכנסת, התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 40 בעד, מתנגד אחד ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת הכנסת לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מתן נקודות זיכוי בגין ילדים לבני-זוג מאותו המין), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1699/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מתן נקודות זיכוי בגין ילדים לבני-זוג מאותו המין), התשע"ד–2013, של חברת הכנסת עדי קול וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת עדי קול לנמק את הצעת החוק. <נסים זאב (ש"ס):> לא נשארה בושה. לא נשארה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> המשיב בשם הממשלה הוא סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. <נסים זאב (ש"ס):> אין בושה, אין. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך. <נסים זאב (ש"ס):> אין בושה. <עדי קול (יש עתיד):> שלום לכולם. יכולתי לעמוד כאן ולדבר על כל ה"דרמות" הפוליטיות של היום האחרון – – <נסים זאב (ש"ס):> מדינה יהודית על הניירות. <עדי קול (יש עתיד):> – – על נושאים סקסיים כמו דת ומדינה, יחסי האוכלוסייה הגאה ומוסדות המדינה, על יחסי יש עתיד והבית היהודי, אבל לא זה הנושא שלשמו התכנסנו. הנושא שעליו אדבר היום – והוא-הוא הנושא שעליו מושתתת הצעת החוק שלי – הוא נקודה קצת אפורה, נשכחת לעתים, כזאת שפעמים רבות מדברים עליה במערכת בחירות ושוכחים ממנה אחר כך: שוויון. אני מדברת על שוויון ואף אחד לא מקשיב. אולי בגלל זה אין לנו שוויון במדינה הזאת. מדהים. שוויון זו מילה שנהנים לנפנף בה, אבל למעשה יש לה שתי משמעויות, ואנחנו, כבני-אדם, כאזרחים, כנבחרי ציבור, יושבי הבית הזה, מתבקשים היום לבחור באחת המשמעויות, ובאחת בלבד: האחת – שוויון כמילה שמתארת אידיאל, ערך; כמה נחמד לשאוף לשוויון. כהגדרה, איזה מושג אמורפי ויפה; ספרים נכתבו עליו, מניפסטים, שיחות אין-ספור. השנייה – שוויון כמילה שמתארת מציאות, מציאות שלפיה כולנו שווים, כולנו בני-אדם, כולנו אבות ואימהות לילדים, שווים בפני החוק, בפני אלוהים. הבחירה הזאת תעצב במידה רבה את האופן שבו אנחנו רוצים לראות את המדינה שלנו, את החברה שלנו. רק כאשר האמנו שהמילה הזאת מתארת אמת שכולנו שווים, אז יכולנו לבנות חברה מתוקנת, נאורה ומוסרית. היום אנחנו צריכים לבחור האם אנחנו בוחרים להאמין בשוויון, לשאוף לשוויון, לרצות ממש שיהיה כאן שוויון, או שאנחנו מסתכלים על שוויון מנקודה אחרת, מוחלטת: לא של אמונה אלא כאל אמת. אנחנו שווים, שווים לגמרי, ולכן צריכים לקבל את אותן זכויות, את אותו היחס. החוק צריך להתייחס אלינו באופן שווה. כבר במגילת העצמאות נאמר שמדינת ישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין", אך ראו זה פלא: חוקי-היסוד שלנו, חוקי-היסוד העוסקים בזכויות אדם, אינם מזכירים את עקרון השוויון. חוקי השוויון אינם מעוגנים בחוקי-יסוד אלא רק בחוקים רגילים. ולמה בעצם? האם קיים חשש פה, בבית הזה, לאורך כל השנים, שעיגון עקרון השוויון עשוי להביא לשוויון – שוויון של ממש הלכה למעשה? לאפשר לכל אדם באשר הוא, על בחירותיו ונטיותיו, להיות שווה באמת, לקבל יחס שווה מהמדינה ומהחוק ככל בני-האדם? האם ההכרה בעקרון השוויון תפתח פתח כה נורא, שיסתכל לראשונה על הדבר הזה כעל אמת שמתארת מציאות, ולא כעל אידיאל שכל שנותר לנו הוא לשאוף אליו ולהסתכל אל האופק בעיניים נוגות, ולומר "כן, יום אחד יהיה פה שוויון"? אנחנו רוצים להיות חברה שוויונית, במקום לומר כולנו שווים, ולעשות במקום לדבר? לעשות במקום לדבר. כמה שנים עוד נדבר פה על הרצון והשאיפה לשוויון? הפרלמנט הזה, שמקור משמעותו "מילים", יכול רק לדבר, אבל מדי פעם יש לו הזדמנות נדירה גם לעשות. והנה היום יש הזדמנות נדירה עוד יותר – לתמוך בצעד שמוביל לשוויון. רבותי, לא מדובר פה על דת ומדינה, אף שגם על זה יש לי מה להגיד, וכשתהיה לי הזדמנות אני אגיד. העובדה שיש מונופול על הפרשנות למה זה דת ומדינה חורה לי וחורה לכל אזרחי מדינת ישראל. אבל היום אנחנו מדברים על זכויותיהם של ילדי הקהילה הלהט"בית לשוויון. אני מדברת על ילד אחד, על עירד. הוא פנה אלי, הוא פנה אלי בשם שני אבותיו וביקש את הזכות להיתמך על-ידי המדינה, לקבל נקודות זיכוי ממס גם לו. גם הוא ילד להורים גאים. אני גאה לייצג פה היום את עירד ואת רבים שכמותו – ילדים נפלאים להורים גאים שהמדינה שלנו מתעלמת מהם. האם אנחנו כמדינה מוכנים לומר לעירד, לילד הזה, שהוא שווה פחות? כי גם אם נאמר כאן בריש גלי, כפי שנאמר השבוע על-ידי גורמים מסוימים בהיתממות: אין לנו שום דבר נגד הקהילה הלהט"בית, אנחנו רק לא מוכנים להכיר בהם; אנחנו מוכנים לתת להם זכויות, רק אף אחד שלא יגיד את זה, ובשום אופן לא בחקיקה ראשית. הצבעה נגד החוק הזה – שיהיה ברור לכל מי שיושב כאן – היא הצבעה נגד הקהילה הלהט"בית והיא הצבעה נגד הילדים הקטנים, והיא הצבעה נגד השוויון. ואם אתם עושים את זה היום, אתם משדרים מסר למדינת ישראל, שהמדינה הזאת אף פעם לא תהיה שווה, ושאנחנו מסתכלים קודם כול על הדת של הבן-אדם ורק אחר כך על מי הוא. אני קוראת לכולם לתמוך בילדים ולהצביע בעד עקרון השוויון, בעד הצעת החוק שנותנת לזוגות מאותו מין הטבת מס שמגיעה לכל הורה במדינת ישראל. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת עדי קול. אני מזמין את סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי, להשיב בשם הממשלה, למסור את עמדת הממשלה בעצם. <קריאות:> – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> מיקי, תשובה והצבעה במועד אחר. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רגע, אם תשובה והצבעה במועד אחר אז למה להשיב? <קריאות:> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> מה זה הממשלה הזאת? מי מייצג את הממשלה, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, נמסר לי על-ידי יושב-ראש הקואליציה שתשובה והצבעה במועד אחר. אני מאוד אשמח אם בפעם – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> זה ביזיון של הממשלה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – הבאה יעדכנו אותנו קצת מראש על הנושא הזה – – – <נסים זאב (ש"ס):> סוף-סוף – – – את החרפה – – – <קריאות:> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת תשלום למורה נהיגה בעד שימוש ברכבו במבחן נהיגה), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1728/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת חמד עמאר) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת תשלום למורה נהיגה בעד שימוש ברכבו במבחן נהיגה) – – <איתן כבל (העבודה):> יריב, למה אתה עושה את זה למיקי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – התשע"ד–2013, של חבר הכנסת חמד עמאר. הנמקה מן המקום, חבר הכנסת עמאר. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת עמאר, הלך לאיבוד? חבר הכנסת חמד עמאר, אייכה? הנמקה מן המקום. נא לגשת למיקרופון באולם. חברי הכנסת, נא לשבת. <קריאות:> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – זה לא משחק. זה קרקס? – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה מה שהודיעו, הממשלה לא השיבה. מה אתה מציע שאני אעשה? <ניצן הורוביץ (מרצ):> הוא עלה להשיב – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני חושב שהוא רצה אפילו להשיב, אני אגלה לך סוד. אבל מה לעשות, אלה הסיכומים בקואליציה, הם לא מענייני. בבקשה, אדוני. אני סומך עליך שאתה יודע לפלס את הדרך. ככה אמרו לי, שאתה דווקא יודע לפלס את הדרך. שר החינוך וחברת הכנסת לביא. חברת הכנסת עליזה לביא ושר החינוך פירון, נא לשבת. <חמד עמאר (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת גפני. <קריאות:> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא יודע, זה אתה צריך לברר בהנהלת הקואליציה, לא אצלי. בבקשה, אדוני. <חמד עמאר (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני בקושי שומע את עצמי, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה צודק. תכף אנחנו נעשה סדר. <חמד עמאר (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק מדברת על כך שסכום הגבייה בגין שימוש ברכבו של מורה הנהיגה בעת מבחן מעשי של משרד הרישוי לא יעלה על סכומו של שיעור נהיגה רגיל. היום, כשמורה נהיגה מעמיד את הרכב שלו לתלמיד בזמן מבחן נהיגה, הוא גובה ממנו בין 400 ל-500 שקלים. נוסף על זה יש האגרה של 138 שקלים שהתלמיד אמור לשלם – – – <קריאות:> – – – <חמד עמאר (הליכוד ביתנו):> אני לא שומע את עצמי, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עצור, אדוני, אתה צודק. חברת הכנסת קול וחברת הכנסת שקד, תצאו להתווכח בחוץ. תצאו להתווכח בחוץ. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת הנגבי ואקוניס, נא לשמור על שקט. <חמד עמאר (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אני אחזור מהתחלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני גם אוסיף לך זמן מהתחלה. <חמד עמאר (הליכוד ביתנו):> הצעת החוק מדברת על כך שסכום הגבייה בגין שימוש ברכבו של מורה הנהיגה בעת מבחן מעשי של משרד הרישוי לא יעלה על סכומו של שיעור נהיגה רגיל. היום, כשמורה נהיגה מעמיד את הרכב לטובת התלמיד למבחן, הוא גובה ממנו בין 400 שקלים ל-500 שקלים. נוסף על זה, משרד הרישוי מחייב אותו ב-138 שקלים אגרה. יוצא, שבשביל 20 דקות של מבחן, התלמיד אמור לשלם 500–600 שקלים. הצעת החוק שלי מדברת על כך שמחיר המבחן לא יעלה על מחיר שיעור רגיל, שהנו בין 80 שקלים ל-130 שקלים. אנחנו יודעים שאין פיקוח על מחירים של שיעורי הנהיגה, וטוב שכך, התלמיד יחליט איפה הוא רוצה ללמוד, אבל מחיר העמדת הרכב למבחן נהיגה לא יעבור את מחיר שיעור הנהיגה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. בשם הממשלה תשיב על הצעת החוק חברת הכנסת ציפי חוטובלי, סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים. <נסים זאב (ש"ס):> בושה, בושה – – – <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בהצעת החוק מוצע לקבוע כי הסכום הנגבה עבור השימוש ברכבו של מורה הנהיגה בעת מבחן נהיגה מעשי לא יעלה על המחיר הנגבה עבור שיעור נהיגה בודד. בעבר, השימוש ברכבו של מורה נהיגה בעת מבחן נהיגה מעשי היה תחת פיקוח, אשר לא קבע סכום לתשלום, אלא אישר גביית תשלום השווה לסכום של שלושה שיעורי נהיגה. פיקוח זה בוטל בשנת 1996, והופסק הלכה למעשה בשנת 2001. הפסקת הפיקוח הביאה לעלייה משמעותית במחיר הנגבה על-ידי מורי הנהיגה עבור העמדת רכבם לשימוש במבחן נהיגה מעשי. למעשה, עם בחירת מורה הנהיגה הופך התלמיד ללקוח שבוי לעניין מחיר העמדת הרכב למבחן מעשי, שכן לימוד הנהיגה נעשה ברכבו של המורה שאליו התרגל התלמיד ואין לו חלופה אחרת לביצוע המבחן המעשי. משרד התחבורה מטפל בסוגיה זו, ובימים אלה נמצא בשלביו האחרונים של הליך לגיבוש מחיר מפוקח עבור העמדת רכבו של מורה נהיגה למבחן נהיגה מעשי. המחיר שמוצע על-ידי משרד התחבורה היום יהיה בגובה מחירם של שני שיעורי נהיגה, שיעוגן בצווי פיקוח. וכאן, חבר הכנסת חמד עמאר, חשוב לי לומר שעמדת הממשלה היא לתמוך בהצעת החוק, בכפוף לכך שהמציע ימתין כחודש ימים להסדרת הנושא, כאמור, על-ידי משרד התחבורה. אני מברכת אותך על זה שהעלית הצעת חוק כזאת חשובה. זה באמת גזל של תלמידים, שהם קהל שבוי של מורי הנהיגה שלהם. זה מחיר מופקע, זה לא מוצדק. שר התחבורה פרסם השבוע את הנכונות שלו ללכת בעקבות הצעת החוק שלך ולפקח על העניין. אני אומרת שהצעת החוק, אנחנו תומכים בה, בכפוף לזה שאתה תמתין חודש לעיגון רשמי של המשרד לתהליך הזה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגנית השר. חבר הכנסת עמאר, אתה מקבל את ההתניה? <חמד עמאר (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברור. זאת אומרת, שאם בתוך חודש זה יוסדר, בעצם זה יבטל את הצורך בהמשך החקיקה. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת תשלום למורה נהיגה בעד שימוש ברכבו במבחן נהיגה), התשע"ד–2013, קריאה טרומית – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 50 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת תשלום למורה נהיגה בעד שימוש ברכבו במבחן נהיגה), התשע"ד–2013, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 50, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכלכלה של הכנסת להכנה לקריאה ראשונה, אם יהיה בכך צורך. <הצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (הקצבה לזכאי למזונות), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1472/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (הקצבה לזכאי למזונות), התשע"ג–2013, של חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת – הנמקה מן המקום. בשם הממשלה ישיב השר יצחק אהרונוביץ. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי, חברי וחברות הכנסת, בישראל היום – כחצי מיליון ילדים להורים גרושים. כולנו מכירים את הסיטואציה: הנישואים מתפרקים, ואז אנחנו נדרשים לתשלום דמי מזונות על מנת שהילדים יוכלו להמשיך ולחיות ברווחה. תשלום דמי המזונות נקבע בבית-משפט לענייני משפחה לאחר ששקלו את מצבו הכלכלי של ההורה שאינו ההורה המשמורן. עכשיו, תתארו לכם סיטואציה שלהורה המשמורן, שמקבל את דמי המזונות מדי חודש בחודשו, שבמיטב יכולתו מספק את כל צורכיהם ורצונותיהם של הילדים תוך מאמץ לשמור על תקציב מאוזן – תתארו לכם שיום בהיר אחד מגיע אליו מכתב שאומר: מהיום זהו, אין בינתיים כסף, תסתדרו. וזה בדיוק מה שקרה לאם מיואשת מבאר-טוביה שפנתה אלי לפני כמה חודשים. בעקבות הפנייה הזאת אני גיליתי שעל-פי המצב הקיים היום בחוק, מרגע שאדם מגיש בקשה לצו כינוס נכסים ועד לרגע שנקבע שהוא פושט רגל, מוקפאים כל החובות שלו, לרבות חוב על מזונות, אותו תשלום שהילדים צריכים למעשה להתקיים בו. כך, ברגע אחד, כמו חוב לבנק, חוב לחברת חשמל או כל אותם תשלומים סדירים, בעצם חוב המזונות גם הוא מוקפא ולא משולם לאימא והילדים נאלצים להסתדר בלעדיו. תהליך הבחינה של הצו – אני מסיימת, אדוני – תהליך הבחינה יכול לקחת חודשים ארוכים, ובכל אותם חודשים בעצם נגזר על האם ועל המשפחה להיות ללא אותו תשלום מזונות. גם בפסק-דין של בית-המשפט העליון הכירו בצורך להסדיר את תשלום המזונות מייד עם הגשת צו הכינוס, וגם ההנחיות הרשמיות של כונס הנכסים הרשמי משנת 2008 מדברות על אימוץ הפסיקה. הצעת החוק תעגן את השינוי בחוק ותחריג את חוב המזונות משאר חובותיו של אדם המגיש בקשה לצו כינוס. היא תאפשר לבית-משפט להמשיך ולחייב את ההורה לשלם גם בתקופה הזאת דמי מזונות במתכונת שתיקבע. אני מציינת שאין באמירה שהורה חייב נקלע לקשיים כלכליים – אין בדבר הזה כדי לגרוע מחובותיו כלפי הילדים. התיקון הוא תיקון משמעותי, והוא תיקון של עוול כלפי כל אותם אימהות ואבות משמורנים שעלולים למצוא את עצמם יום אחד ללא התראה מוקדמת במשבר כלכלי חמור. אני מבקשת ומפצירה בכל חברות וחברי הכנסת להצביע בעד התיקון, שהוא חשוב. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. השר יצחק אהרונוביץ בשם משרד המשפטים. בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני השר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה תומכת בהצעת החוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (הקצבה לזכאי למזונות), התשע"ג–2013, של חברת הכנסת קארין אלהרר. פקודת פשיטת הרגל קובעת כי בית-המשפט רשאי להקציב תשלומי מזונות מנכסי פושט הרגל מרגע ההכרזה על החייב כפושט רגל. הצעת החוק מבקשת לתקן את פקודת פשיטת הרגל, ולקבוע כי בית-המשפט יהיה רשאי להקציב תשלומי מזונות כאמור בשלב מוקדם יותר של הליך פשיטת הרגל, קרי במועד מתן צו הכינוס, ולא להמתין עד להכרזה על החייב כפושט רגל כדי לעשות זאת. בהתאם להלכה הפסוקה, קציבת המזונות מבוצעת כבר עם מתן צו הכינוס ולא רק עם ההכרזה על החייב כפושט רגל, וזאת על מנת שלא לפגוע באיכות חייו ובמילוי צרכיו של הקטין. הנחיות הכונס הרשמי משנת 2008 אף אימצו את עמדת הפסיקה. הצעת החוק למעשה מבקשת לעגן את הפסיקה ואת נוהלי הכונס הרשמי בחקיקה, ולפיכך, כאמור, תומכת הממשלה בהצעת החוק. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר אהרונוביץ. אם כן, אנחנו יכולים להצביע. הצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (הקצבה לזכאי למזונות), התשע"ג–2013, של חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 50 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (הקצבה לזכאי למזונות), התשע"ג–2013, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 50 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הגבלת מכירת מוצרים ושירותים בבתי-עלמין), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1595/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הגבלת מכירת מוצרים ושירותים בבתי-עלמין), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת עפר שלח וקבוצת חברי הכנסת – הנמקה מן המקום. חבר הכנסת שלח, בבקשה. דקה לרשותך. <עפר שלח (יש עתיד):> הצעת החוק באה למנוע את המצב המצער שבו משפחות שנמצאות באבלן ומלוות את יקירן לקבורה נתקלות במצב שבו מיני רוכלים, שקשורים לעניין ושאינם קשורים לעניין, מסתערים עליהם בשערי בית-העלמין ובתוך בית-העלמין עצמו, ולמשפחות לא ברור – מה קשור לטקס, מה קשור לחברה קדישא, מה קשור בכלל לעניין הקבורה ומה איננו. ההצעה היא להסדיר את התחום הזה, למנוע בסופו של דבר מאנשים צער נוסף. המשך החקיקה יהיה בתיאום עם משרד הדתות, שהוא זה שאמור להסדיר את העניין. אני מבקש מהכנסת להצביע בעד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עפר שלח. סגן השר לשירותי דת, חבר הכנסת אלי בן-דהן – לא, אתה תעלה לדוכן ותשיב למציע. בבקשה, אדוני. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, בוקר טוב, שרים, חברי כנסת, כפי שאמר חבר הכנסת עפר שלח, אנחנו מסכימים להצעת החוק הזאת. אני רוצה רק לומר: לקריאה הטרומית מוגש גם סעיף נוסף שעוסק בענידת תגים לעובדי החברה קדישא. סיכמנו עם חבר הכנסת עפר שלח שהסעיף הזה ירד בגלל קשיים טכניים, ולכן אנחנו מורידים אותו. לסעיף השני, שיעסוק במכירת מוצרים או דברים או כל נושאים אחרים, אנחנו בהחלט מסכימים שהדבר הזה צריך להיות מוגבל ואנחנו נקבע בתקנות מה הם הדברים המותרים, מה הם הדברים האסורים. אני רק רוצה לומר שאנחנו מבקשים שמי שייתן את הרישיון להקמת דוכנים וגם יפקח על הקמת הדוכנים הללו יהיה הרשות המקומית שבה נמצאת החברה קדישא, כי החברה קדישא היא לא גוף שיש לו יכולת לאכוף או לפקח על הקמת דוכנים, ובאופן טבעי הרשות המקומית היא שתעשה זאת. בהגבלה או בתנאים הללו אנחנו מסכימים להצעת החוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר לשירותי הדת, חבר הכנסת אלי בן-דהן. למען הסר ספק – חבר הכנסת עפר שלח, חבר הכנסת שלח: ידוע לך מה הממשלה מבקשת ואתה מסכים לתנאים האלה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הגבלת מכירת מוצרים ושירותים בבתי-עלמין), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת שלח וקבוצת חברי הכנסת – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 49 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הגבלת מכירת מוצרים ושירותים בבתי-עלמין), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 49 בעד, אין מתנגדים, יש נמנע אחד. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. באופן אישי אני רוצה לומר יישר כוח, גם למציע וגם לסגן השר ולממשלה, על ההסכמה. זה מסוג הדברים הקטנים הגדולים שהכנסת יכולה לטפל בהם. אנחנו רשמנו בפרוטוקול שחבר הכנסת יואל רזבוזוב גם התכוון לתמוך בהצעת החוק, אך לא הספיק. <הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – הרכב הוועדה המייעצת), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1351/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יריב לוין) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – הרכב הוועדה המייעצת), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני, הנמקה מהמקום. בשם הממשלה ישיב השר אהרונוביץ, בהמשך. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, ראשית אני מוכרח לומר שאני מוכרח לתת קרדיט על הצעת החוק הזו דווקא לחבר הכנסת אחמד טיבי, משום שהוא הסב את תשומת לבי להרכב המעוות של הוועדה הזו כאשר הגיש הצעת חוק בעניין הזה בקדנציה הקודמת. הוא הציע לעוות את ההרכב עוד יותר, בהצעה שלו. אני מבקש להציע הצעה אחת אחרת, אבל הצעה שבעיקרון תואמת את הסמכויות של נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה. לגוף הזה יש גוף מייעץ, והגוף המייעץ הזה צריך להיות מורכב מנציגות של כל הגופים והמגזרים והסקטורים שזקוקים לסיוע של הנציבות ושהנציבות מוסמכת לטפל ולהבטיח שהם יקבלו זכויות מתאימות וישולבו במעגל התעסוקה. אנחנו מציעים להוסיף כאן שורה ארוכה של נציגים: למגזר החרדי, למגזר הערבי על היבטיו השונים, לגמלאים, אקדמאים וכן הלאה, על מנת שתהיה ועדה מייעצת רחבה, שתייצג את כלל הספקטרום של הצרכים בתחום החשוב הזה. אני מקווה שהכנסת אכן תיענה להצעה הזו ובכך תוכל לתרום ליתר שילוב של כל המגזרים בשוק העבודה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין, מציע ההצעה. השר יצחק אהרונוביץ, בשם שר הכלכלה, יעלה וישיב על הצעת החוק. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה תומכת בהצעת החוק בכפוף להתחייבות המציע לקדם את החקיקה בתיאום עם נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה, המשרד לאזרחים ותיקים ומשרד המשפטים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר על התשובה הממצה. חבר הכנסת לוין – ידוע לך מה ההתניות ואתה מקבל אותן? אוקיי. אנחנו יכולים להתחיל להצביע בקריאה טרומית. חברי הכנסת, הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – הרכב הוועדה המייעצת), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת יריב לוין – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 46 נגד – 1 נמנעים – 3 ההצעה להעביר את הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – הרכב הוועדה המייעצת), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 46 בעד, מתנגד אחד, שלושה נמנעו. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. סגן השר מיקי לוי מודיע שהוא בטעות הצביע נגד. <הצעת חוק האומנה, התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1478/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק האומנה, התשע"ג–2013, של חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חברת הכנסת קארין אלהרר, נא לנמק את הצעת החוק. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברות וחברי הכנסת, תראו, זה תמיד מאוד מרגש להגיע לדוכן ולהגיש הצעות חוק, אבל היום אני חייבת לומר שזה מרגש פי כמה, כי ההצעה הזו בעצם מסדירה לראשונה את נושא האומנה במדינת ישראל בחקיקה ראשית. ויש בהצעה הזו כדי להשפיע באופן ישיר ומשמעותי על חייהם ועתידם של אלפי ילדים ומשפחות בישראל. במדינת ישראל לא הוסדר עד היום בחקיקה נושא האומנה, דבר שהותיר משפחות רבות, שכל-כולן נתינה, עשייה ואהבה, ללא מסגרת חוקית שתסדיר את זכויותיהן ואת מערכת היחסים העדינה בינן לבין ילד האומנה ובינן לבין המשפחות הביולוגיות. תתארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: ילד מוצא מבית הוריו בשל קושי של ההורים. הוא לא נשלח לאימוץ, אבל הוא כן זקוק למסגרת שתיתן מענה לכל צרכיו. בניגוד לאימוץ, משפחת אומנה היא מסגרת משפחתית זמנית או קבועה שבה משולב ילד שהוריו הביולוגיים נמצאים בתמונה אך הם נמצאו בלתי כשירים לגדלו או שהם אינם מעוניינים בכך. במקרים רבים, גם אחרי שהילד מגיע למשפחות אומנה, המשפחה הביולוגית נשארת עדיין חלק מחייו, מה שיוצר מורכבות שמצריכה ליווי ועזרה ביצירת האיזונים הדרושים. כבר כמעט 30 שנה הגברת אנט ממן מבאר-שבע פותחת את ביתה ואת לבה ומשמשת – היא ובעלה ז"ל, וגם ילדיה – משפחת אומנה לעשרות ילדים שהוצאו מביתם באזור הדרום. במשך השנים ילדים רבים, לעתים כאלה בני ימים, בני שבועות, שננטשו בבתי-חולים, הגיעו למשפחת ממן לתקופות קצרות וארוכות. אנט טיפלה, נקשרה, אהבה, ולעתים גם נפרדה. כשהפרידות הפכו לה קשות מדי היא החליטה, לדבריה, לקחת רק ילדים קשים, כאלה שלא יצאו לאימוץ אחר כך, כאלה שאף אחד לא עומד בתור כדי לאמץ. כך, במהלך השנים קיבלו בביתה של אנט בית חם ואוהב עוד ועוד ועוד ילדים, חלקם הגדול ילדים עם מוגבלויות פיזיות וקוגניטיביות קשות, שבמצב אחר היו גדלים מגיל אפס במוסדות. כ-10,000 ילדים שהוצאו מבתי הוריהם מסיבה כזו או אחרת חיים בישראל במסגרות אחרות. חלקם, כמו ילדיה של אנט, זוכים להגיע למשפחת אומנה חמה ואוהבת, אך חלקם הגדול, לצערי, מגיע למוסדות. אלה ילדים שגדלים ללא החיבוק, ללא התמיכה והאהבה הפרטנית, שניתן לקבל רק במסגרת משפחתית. הסיבה לכך היא שבניגוד למגמות בעולם, דווקא בישראל נושא האומנה הונח עד היום בתחתית סדר העדיפויות. הסדרת הנושא, לרבות הגדרות משפחת אומנה, ילד אומנה, תהליך קבלת ההחלטות עבור ילדי האומנה, היחסים בין משפחת האומנה למשפחה הביולוגית, נעשתה רק בתקנון העבודה הסוציאלית, שהוא בבחינת נוהל פנימי של משרד הרווחה. אחריות המדינה לילדים ולמשפחות האומנה אינה מעוגנת, והתמיכה בהם מעולם לא הוכנסה לבסיס התקציב. הניהול השוטף של המערך מבוצע בעיקר על-ידי עמותות, תחת פיקוח של משרד הרווחה. מנגנוני הרישוי, התקצוב וההכשרה שמשרתים את המשפחות מסורבלים, ואפילו חלוקת הסמכויות בין הצדדים אינה מוסדרת. משפחות האומנה מוצאות את עצמן לא אחת חסרות אונים, כאשר להורים שמגדלים במשך שנים ילד בביתם אין הסמכות המוגדרת לקבל החלטות פשוטות ובסיסיות באשר לחייו ועתידו. המצב הקיים היום לא רק מקשה על משפחות ועל ילדי אומנה שנמצאים היום במערך האומנה, אלא גם מונע ממערך האומנה להתרחב ולספק בית לילדים רבים. חוק האומנה המוצע כאן היום מתבסס על מסקנות ועדת סביונה רוטלוי ומעגן לראשונה את אחריות המדינה. החוק מסדיר לראשונה את כל המערכות, והוא בעצם גם מיישם את עקרונות האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד, שמדינת ישראל חתמה עליה ואשררה אותה. סעיף חשוב נוסף בחוק מגדיר לראשונה קרובי משפחה כמו סבים, דודים, סבתות ודודות שמגדלים ילד שלא יכול לגדול אצל הוריו, והם מגדלים אותו כמשפחת אומנה. עד היום הילדים האלה קיבלו גמלת ילד נטוש, ולא קיבלו שירותים נוספים כמו ליווי מקצועי או סל הוצאות מיוחדות. ילדים רבים הוצאו מהמעגל המשפחתי והתרבותי שהגיעו ממנו גם כשהיו להם קרובי משפחה כשירים שהיו מעוניינים לגדל אותם. מקריאת סעיפי החוק מאוד קשה להבין את החשיבות ואת ההשפעה המכרעת על מערך האומנה ועל אופן הניהול של חייהם של ילדי האומנה. אבל עבור מי שחי את האומנה, גדל באומנה או מגדל ילד בביתו, מדובר בשינוי ענק, שיעגן ויבטיח לראשונה זכויות ויקל את ההתנהלות היומיומית. כמו שאמר לי אתמול עידו, אבא לילד באומנה זה חמש שנים: עבור משפחת אומנה מדובר ביום חג של ממש. כנבחרי הציבור זו הדרך שלנו להודות ולהוקיר את אותן משפחות שבחרו להיכנס למעגל של נתינה לשם הנתינה, גם בתנאים הקשים והבלתי-אפשריים היום. בנוסף, ההסדרה תאפשר למשרד הרווחה, כמו שאמרתי, להרחיב בעתיד הקרוב את המערך ולהפחית את מספר הילדים המופנים למוסדות. במעמד הזה אני רוצה להודות לשר הרווחה מאיר כהן – מאיר, אני יודעת שאתה באולם. אנחנו נשנה. אני רוצה להודות גם לצוות המשרד שלו, ובמיוחד לגברת שלוה ליבוביץ, האחראית לתחום האומנה, שתמכה מן היום הראשון, ואחרונים חביבים וחשובים מאוד – למועצה לשלום הילד, שהאירו את עיני לנושא. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. בבקשה, ישיב שר הרווחה והשירותים החברתיים, חבר הכנסת כהן. בבקשה, אדוני. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת ושרים נכבדים, מטרת החוק היא לעגן בחקיקה את זכויותיהם של ילדים בתהליך האומנה ואת חובת המדינה להבטיח את טובת הילדים ואת מימוש זכויותיהם ברוח עקרונות האמנה בדבר זכויות הילד. על-פי הצעת החוק, בכל פעולה או החלטה שמתקבלת טובת הילד תהיה שיקול ראשון במהלך. עם כניסתי לתפקיד שר הרווחה הבחנתי מייד בדברי ביקורת רבים, חלקם מוצדקים וחלקם לא, בגין יד קלה על ההדק בהוצאת ילדים מביתם – נושא שראוי לחקור ולבדוק לעומקו, וכך עשיתי. מייד ביצעתי כמה פעולות: 1. הקמתי את ועדת סילמן, בראשות מנכ"ל משרד הרווחה מר יוסי סילמן, שמטרתה לחקור, לבדוק ולהשוות למקומות שונים בעולם ולהמליץ לי על צעדים אופרטיביים לפתור את הנושא; החוק הזה, שהתחברתי בו לחברת הכנסת קארין אלהרר, מהווה אלטרנטיבה אמיתית להוצאתם של ילדים מהבית בשל התמיכה הרבה, הן הכספית והן הטיפולית, שהוא נותן למשפחה המורחבת כדי שתוכל להחזיק את הילדים בביתם. רק אתמול אישרנו במליאה את הצעת החוק של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, המנגישה לילדים ולמשפחות את הטיפול של גורמי הרווחה בשפתם. בשנת 2013 חיו בישראל 2,180 ילדים שהושמו באומנה בידי משרד הרווחה. העברתו של ילד לאחריות משפחה שאינה משפחתו הביולוגית, ובמיוחד העובדה שהעברה כזאת נעשית נוכח משברים וטראומות שעבר הילד במשפחתו הביולוגית, הופכות נושא זה לרגיש וחשוב במיוחד. עד היום לא הוסדר מערך הזכויות, החובות והאחריות של הצדדים לאומנה בחקיקה. הצעת החוק מבוססת על דוח ועדת המשנה בנושא השמה חוץ-ביתית של הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה. החוק יסדיר את התנאים לקבלת רישיון לאומנה, וכן יקבע דרכים להערכת כשירות לשמש כאומן. החוק יקבע נהלים להתאמת משפחת האומנה לילד, וכן את דרך העברת המידע הרלוונטי. עד עתה התמיכה במשפחות האומנה התקבלה רק עד היות הילדים בגיל 18. הצעת חוק זו נותנת תמיכה מקיפה ומלאה עד גיל 21. לצערנו הרב, ילדי אומנה סיימו בגיל 18, הלכו לצבא, ורוב משפחות האומנה הצהירו שהן מקבלות אותם בגלל הקשר החם. היום אנחנו מעגנים בחוק שמשפחת אומנה תקבל תקציב על הילד עד גיל 21, עד שהוא מסיים את שירותו הצבאי. עוד יקבע החוק כי משרד הרווחה יהיה אחראי להכשרה ולהדרכה של האומנים ולפיקוח עליהם. הממונה על הרישוי יהיה אחראי להארכה ולחידוש הרישיון בהתאם לתקנות שיקבעו על-ידי, על-ידי שר הרווחה. ועדת השרים החליטה לתמוך בחוק ראוי זה בכפוף לתיאום עם משרדי האוצר, המשפטים והרווחה. תודה רבה. בהצלחה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חברת הכנסת קארין אלהרר, אני חייב לשאול אותך: שר החינוך, חבר הכנסת שי פירון, מבקש להוסיף עמדה בשם משרדו. את מסכימה? אז אני מאפשר לו עד חמש דקות. בבקשה, אדוני. <שר החינוך שי פירון:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא מבקש להוסיף עמדה בשם משרדי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני פועל על-פי התקנון. <שר החינוך שי פירון:> כן. אני עומד כאן פשוט משום שאני רוצה להודות לחברת הכנסת קארין אלהרר ולשר מאיר כהן. יושב פה יושב-ראש האופוזיציה, ידידי חבר הכנסת בוז'י הרצוג. לפני הרבה מאוד שנים ישבתי במשרדו כאב אומנה שבא לבקש לחוקק את החוק הנצרך כל כך והנדרש כל כך, ומאז הייתי שותף לעשרות ישיבות בנושא הזה. אני חושב שמי שיושב כאן באולם ועוד מעט יצביע בעד, לא יודע שפעמים רבות לא רק הילדים הללו חווים ברמה הנפשית חוויה של הזנחה, אלא הרבה יותר מכך – ההורים, אותם אנשים שמכניסים את עצמם לאיזו הרפתקה שהם אף פעם לא יודעים מה סופה ומה מסתתר מאחוריה, חשים יתמות; חשים מוזנחים על-ידי המדינה; ברגעים הכי קשים של החיים חשים שהם לא מקבלים את התמיכה. ולכן, זה יום חג שקשה לי לתאר אותו. זה יום שבו אנחנו, הורי האומנה, מקבלים הכרה מהמדינה שלפחות מה שאנחנו עושים חוקי, ויש גיבוי, וזה לא רק מעשה התנדבותי של תנועת נוער אלא זאת הצלת חיים, במובן הפשוט ביותר של המילה, וזו בעצם נתינת תקווה לילדים רבים שלא היה להם עתיד בלי זה. אני רוצה לסיים ולנצל את ההזדמנות לקרוא מעל במה זו לאנשים רבים להצטרף למשפחת הורי האומנה. יש הרבה מאוד ילדים בישראל שמחפשים בית; יש הרבה מאוד ילדים בישראל שכשמשפחה תכניס אותם אל ביתה ותאפשר להם חיים נורמטיביים יהיה להם עתיד אחר – עתיד בהיר יותר, עתיד מוסרי, עתיד ערכי. הם יצליחו לבנות לעצמם חיים של משמעות, הם יתפרנסו, הם יהיו אזרחים תורמים. ככל שיותר אזרחים בישראל יצטרפו למעגל האומנה וייצרו מצב שאף ילד לא יישאר מאחור באותם תנאים שהשר דיבר עליהם – מצד אחד לא להוציא בקלות יתרה, אבל מצד שני מי שכבר החליטו שהוא צריך לצאת למשפחת אומנה, צריך שהטובות שבמשפחות תתגייסנה למשימה הקדושה הזאת. זאת הצלת חיים. זה יום חג. תודה לך, אדוני השר, ותודה לך, חברת הכנסת קארין אלהרר. זה גם בשם ההורים וגם בשם הילדים. <יצחק הרצוג (העבודה):> ואני מצטרף, היושב-ראש. אני מצטרף לברכות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת שי פירון, שר החינוך. שאל אותי יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת הרצוג, אם יש דרך תקנונית שגם הוא יברך. לא מצאנו דרך, לכן אני מודיע גם לכם וגם לפרוטוקול ששר הרווחה לשעבר, יושב-ראש האופוזיציה דהיום, חבר הכנסת יצחק הרצוג, רואה בהצעת החוק הצעה מאוד מאוד מבורכת, ויביע את עמדתו במהלך הדיון בקריאה ראשונה. חברי הכנסת, אנחנו יכולים לעבור להצבעה. הצעת חוק האומנה, התשע"ג–2013, של חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת – קריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 53 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק האומנה, התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 53 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים; אין גם מחיאות כפיים. אנחנו העברנו את הצעת החוק בקריאה טרומית, והיא תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. חברת הכנסת קארין אלהרר, גם ברכות, גם רציתי לומר: פעם שלישית גלידה, אבל הסתכלתי – אין לך יותר הצעות חוק היום, אז אני אשאר בלי גלידה כנראה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שירותים מיוחדים), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1689/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שירותים מיוחדים), התשע"ד–2013, של חברי הכנסת יעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת – בבקשה. המשיב הוא שר הרווחה והשירותים החברתיים, חבר הכנסת מאיר כהן. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, הצעת החוק לתיקון חוק הביטוח הלאומי המונחת לפניכם באה לתקן עיוות כלפי נכים שזכאים לקצבת שירותים מיוחדים – ואני אסביר במה מדובר – וכלפי בנות-זוג שרוצות להינשא להם. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בואי תשמעי למה הממשלה מתנגדת: היום, נכה שזכאי לקצבת שירותים מיוחדים, שזה במילים פשוטות יותר מטפל סיעודי או מטפלת סיעודית אם הוא עיוור 100%, והתמזל מזלו והוא רוצה להינשא, אומר לו הביטוח הלאומי: במידה שאתה נישא, ומטבע הדברים האישה תחיה אתך בבית, תחת אותה קורת גג, אתה מאבד את זכאותך לקצבת שירותים מיוחדים. זאת אומרת, האישה הופכת להיות המטפלת הסיעודית של אותו נכה, או הבעל לאותה הנכה. לפני שהגשתי את הצעת החוק בדקתי, כי אני לא מחוקק אובססיבי, שמתם לב. אחרי הקדנציה הרביעית אני לא כל כך ממהר להגיש הצעות חוק. אבל זו לקונה שהתיקון שלה לא עולה הרבה כסף. לא מסתבר שיהיו הרבה מקרים, וזה גם לא תוספת תקציבית; זו רק מניעת גריעת הקצבה. הרי מקבלים היום קצבת שירותים מיוחדים. זה לא מוסיף שקל של הוצאה נוספת, זה פשוט בא למנוע את הגריעה של אותה קצבת שירותים מיוחדים מנכה 100%, מאותו עיוור שצריך את הליווי, את הטיפול הסיעודי ביום-יום. אני חושב שזה דבר – מתבקש לעשות זאת. גם כבוד הנשים, כבוד הנכים, וזה לא עולה שקל יותר לקופת המדינה. זה פשוט בא למנוע את הגריעה של אותה קצבה. אבל חברי, סגן שר האוצר, הייתי שר בממשלה הקודמת והייתי חבר בוועדת שרים לענייני חקיקה. חבל שאין שם פרוטוקולים. יש הצעה שיהיו פרוטוקולים בוועדת שרים לחקיקה. אנחנו התרגלנו שהדיונים בוועדות שרים לענייני חקיקה לעתים קרובות, כמעט בכלל, ההצעה נדונה לגופו של המגיש ולא לגופו של עניין. אני לא מבין מה ההיגיון להתנגד להצעת חוק כזאת שבאה לתקן עיוות לטובת הנכים ולטובת הנשים – ואני מסכם בזה, אני לא אנצל את כל עשר הדקות – כי זה לא בא לאשר קצבה. הקצבה מאושרת. רק אומרים שמאחר שהנכה 100% הולך להינשא או הנכה הולכת להינשא, אמורה להינשא, לא תישלל ממנה קצבת שירותים מיוחדים. ידידי, מכובדי, כבוד שר הרווחה, אני מבקש שעדיין, אף שאני מכיר את העמדה הנחרצת – זה לא עולה עוד כסף. זה בא אך ורק למנוע את אותה גריעה. אם יש חשש לניצול, או לנצל איזו פרצה כזאת או אחרת, יש מנגנונים. אתה לא יכול לומר לעיוור שהולך להינשא, או לאותה בת-זוג שהוא הולך להינשא לה, שמרגע זה את מפסיקה לעבוד. אם את רוצה להתחתן אתו את לא תעבדי, את תהפכי להיות המטפלת הסיעודית שלו. זה לא יהיה. הוא יישאר בלי אישה, או שאנחנו נהפוך אותה מיצרנית, ממועילה, לאישה מובטלת שהפכה להיות מטפלת סיעודית של בעלה. אני מקווה לשמוע את תשובת השר ואני אשמח לכל פתיחות בנושא הזה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. ישיב בשם הממשלה שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן. אני רוצה לברך את המשלחת מסין ומאוניברסיטת USCB, שפועלים לקידום הקשרים בין ישראל לסין. Welcome to Jerusalem. (מחיאות כפיים) <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת הנכבדים, חוק הביטוח הלאומי קובע כי גמלת שירותים מיוחדים, שר"מ, תינתן לנכה לטיפול אישי, לעזרת בית, לשירותו האישי ולמשק-ביתו. לשם מתן הגמלה נבחנת מידת תפקודו של הנכה ותלותו בעזרת הזולת בביצוע פעולות היום-יום: אכילה, לבישה, רחצה ועוד. כל פעולה מפעולות אלה שהנכה אינו מסוגל לבצעה באופן עצמאי, מזכה אותו בניקוד, להלן: מבחן ה-ADL, ובהתאם לכך נקבעת זכאותו. נכה המתגורר לבדו או עם בן-זוג שהוא בעצמו נכה, זוכה בתנאים מסוימים לתוספת על הניקוד שנקבע לו במבחן ה-ADL. הצעת החוק מבקשת לקבוע כי התוספת האמורה תשולם גם לנכה שאינו מתגורר לבדו. יש לציין כי מבחן התלות בזולת בפעולות היום-יום, ה-ADL, חל גם בעניינה של גמלת הסיעוד שמעניק המוסד לביטוח לאומי למי שזקוק לסיוע בביצוע הפעולות היומיומיות וכבר הגיע לגיל זיקנה. משכך, התיקון המוצע עתה לעניין קצבת השירותים המיוחדים יחייב תיקון מקביל גם לעניין גמלת הסיעוד. עכשיו, אני מבקש ממך, חבר הכנסת מרגי, היות שאני אומר כאן, מעל הבמה, שאין שום ספק שיש לקות גדולה מאוד בחוק, אני מבקש, החוק יעלה – ועדת השרים החליטה להצביע נגד – אבל אני מבקש להמתין, לא יותר מעוד חודש, עד שפרופסור בן-יהודה יגיש את ההמלצות שמדברות על שינוי, שחלקו הוא שינוי כפי שאתה מתכוון בהצעת החוק. בינתיים, ועדת השרים החליטה להתנגד לחוק הזה, אבל אין לי שום ספק, ואני אומר את זה כאן, שאתה נוגע בנקודה מאוד חשובה שצריך לשנותה. אני מאוד מקווה שהוועדה והמלצות הוועדה יענו לך תשובה. תודה רבה. אנחנו מעבירים את זה להצבעה. <דב חנין (חד"ש):> רגע – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני עניתי, אז אתה יודע מה, מרגי? אני מסכים שההצבעה תהיה במועד אחר. בסדר. אנחנו נשב ביחד. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לשר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן שהסכים לדחות את ההצבעה. <הצעת חוק העונשין (תיקון – גיל ההסכמה), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1584/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק העונשין (תיקון – גיל ההסכמה), התשע"ג–2013. יעלה חבר הכנסת נסים זאב. גם כאן התשובה וההצבעה במועד אחר. עומדות לרשותך עשר דקות. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, בשבת הקרובה נקרא בפרשה "כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי". המשמעות היא, כאשר אבא מגדל בן ובסופו של דבר הוא לא נמצא עם המשפחה, ולא משנה מה הסיבה, ופתאום הילד מתנתק מהוריו ואין לו שום שליטה, שום דיבור, אין לו שום יכולת להחזיר את הבן הביתה, הרי זה מבחינתו אסון גדול. ועל מה אנחנו מדברים? הנושא מדבר בעיקר, כפי שהחוק אומר, על כך שלאחרונה מתרבים המקרים של קטינים מגיל 14 עד 18 שעוברים או עוברות לגור מחוץ לבית הוריהם בעקבות פיתוי או מעשים של בוגרים, ומוצאים את עצמם, או הבנות את עצמן, תחת השפעתו של אדם במסגרת של כת או של בני דתות אחרות בניגוד לרצון ההורים או האפוטרופוס החוקי. המטרה של החוק היא לקבוע שבמקרים שבהם הקטין הוא מתחת לגיל 18 ועוזב את בית הוריו או את האחראים לו, על-פי חוק דרושה הסכמתם של ההורים, ואם ההורים הם אפוטרופוסים, אין שום סיבה בעולם שהם לא יכולים לדרוש את החזרת הבן או הבת. אני רוצה לומר לכם על שני מקרים; יש פה איזה תצהיר לפני. אני לא אומר את השמות – מדובר דווקא במשפחה חילונית – אבל אבא זועק ואומר כמה חודשים: נוכחנו אני ואשתי שבתי מתנהגת בצורה מוזרה, בניגוד לדרך שבה נהגה עד כה, ופתאום היו לה מצבי רוח קשים. היא הזניחה את הופעתה החיצונית, הזניחה את לבושה והתחילה להגיע בבגדים שהיו נראים גדולים ממידתה. היא נשאה בתיקה הפרטי ממחטות מטונפות שדולף מהן ריח של טבק, וכן הפסיקה לאכול ארוחות רגילות והסתפקה בשקיות של ממתקים או אוכל זול אחר, תוך סיגופים שהביאו לידי ירידה משמעותית במשקלה הגופני. זאת אומרת, לא רק שהיא לא אוכלת, היא גם הגיעה לסיגופים קשים, והיא מנהלת פתאום אורח חיים שונה ומשונה. <מיכל רוזין (מרצ):> להכניס אותה לכלא? לא הבנתי. אז מה הענישה? <נסים זאב (ש"ס):> אני שואל – מדובר על כת. מדובר פה בנערות בנות 16–18. אז אולי מתחת לגיל 16 גם לעובדים הסוציאליים לא תמיד יש היכולת והכלים להתגונן, אבל אני מדבר על בין 16 ל-18. אגב, זה גם בנים וזה גם בנות. ידוע שלפני שנתיים גם נאבקתי נגד אחד שהקים כת עם עשרות רבות של בנות קטינות, שלמעשה גילן היה בין 16 ל-18, וגם שם לא היו שום יכולת וכלים משפטיים של העובדים הסוציאליים להציל את אותן בנות. אגב, בזמנו משה כחלון היה השר לענייני רווחה, וישבתי אתו כמה ישיבות, והוא אמר: צריך לשנות את החוק. צריך לאפשר כלים משפטיים. ואני רוצה להבין. הרי לפני כמה שבועות עבר בכנסת תיקון לחוק הנישואין שהעלה את הגיל מ-17 ל-18, מפני שסוף-סוף הבינה הכנסת שבת מתחת לגיל 18 לא אחראית למעשיה. היא לא יכולה לקבל החלטה שמחייבת אותה מבחינה משפטית למסור את עצמה, להקים את ביתה. מה לעשות, החוק הזה עבר. אבל כל מה שלא קשור למסגרת נישואין, כל מה שקשור למתירנות, כל מה שקשור למצבים שבהם בני-הנוער שלנו חשופים לניצול, להתעללויות – ולא רק להתעללויות מיניות; אני מדבר גם על כתות. ובסופו של דבר אותו נער, אותה נערה – כשההורים מבקשים להגן על ילדיהם, אין להם יכולת. יש מקרה נוסף של נערה שנכנסה לאיזה כפר – אסור להגיד "כפר ערבי" חלילה, כי זו גזענות, אבל מה לעשות, מי שנכנס לשם קשה לו לחזור לבית הוריו. זו המציאות. הייתה נערה בת 16.5 שהגיעה לאותו כפר והתנתקה פתאום מהוריה. אני התערבתי באופן אישי רק כדי לנסות לאפשר לבת לדבר עם ההורים – אבוי לה אם היא תדבר. ההורים חסרי אונים, מכיוון שמדובר בנערה שבכל זאת ­– היא אוהבת אותו, מה לעשות. להורים אין שום יכולת, שום כלים משפטיים, לבוא ולומר: בסדר, אבל בערב אנחנו רוצים את הבת שלנו אצלנו בבית. אנחנו רוצים לדבר על לבה. אנחנו רוצים לנסות לשכנע אותה שהיא טועה בדרכה. אז אני רוצה להבין. החוק שעבר לפני כמה שבועות הגביל אך ורק במסגרת הנישואים; כל מי שבא להינשא כדת וכדין על-פי תורת משה – זה אסור. מה לעשות, הכנסת הזאת החליטה להגן על הנשים כביכול, או על נערות במצוקה. אני אומר לכם, אין מצוקה יותר קשה, גם להורים וגם לבת, כשהיא לא מסוגלת פתאום לדבר עם ההורים שלה – לא מתוך שנאה אלא מתוך איום פנימי, אבל היא לא יכולה להביע את זה. אז אם ההורים הם האפוטרופוסים, גברתי היושבת בראש, אנא, לאפשר להם הגנה על הילדים שלהם, לאפשר להחזיר אותם לבתיהם. יש מקרים נוספים שנערות רבות ממש – איך קוראים לזה? מיני גואל רצון – הוא השתלט לא על נערות, על נשים בוגרות, אבל גם על צעירות, וראינו איך אותן נערות הפכו להיות שפחות. אני רוצה להקריא לפניכם איך זה בא לידי ביטוי כאשר אותה בת אומרת ומקבלת על עצמה כל בוקר: אני מבוטלת ומתבטלת, וכל מה שהוא אומר לי זה דברי אלוקים חיים. אני חייבת להעריך אותו במסירות אדירה. המסירות היא כל לילה, כל יום, כל שעה. הוא הפך אותה לשפחת הבית שעושה עבודת ניקיון בביתו. זה בתצהיר לבית-המשפט, גברתי היושבת בראש. היא מבשלת, היא עושה את הכביסות, צחצוח נעליים כאשר הנעליים נעולות לרגליו, היא מטפלת בילדיו. ואת כל הדברים האלה היא עושה תחת אותה השפעה שאותו ראש הכת – אני קורא לו – משפיע עליה באופן מוחלט ומשעבד את הנפש שלה כדי שיעשו את רצונו. אז, גברתי היושבת בראש, שלא יהיה ספק, כדי שגם לא יהיו אי-הבנות: מדובר בשתי צורות ואפשרויות. האחת – החלק המרכזי זה נגד הכתות שנערים ונערות – לפי כל הסקרים הוכח שהנערים בני העשרה נכנסים לאותן כתות ואינם יכולים לצאת בחזרה, והם משועבדים שעבוד גמור ומלא; האפשרות השנייה – כשבת עוזבת את הבית בניגוד להסכמת ההורים תהיה להם אפשרות לדרוש את חזרתה הביתה כאפוטרופוסים, ושרשויות הרווחה יחד עם משטרת ישראל יעשו את מה שמוטל עליהם. אני מודה לך, גברתי. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחבר הכנסת נסים זאב. התשובה וההצבעה יתקיימו במועד אחר, ועל כן נעבור לנושא הבא. <הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – פירוט הזכאות למס הכנסה שלילי), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/891/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – פירוט הזכאות למס הכנסה שלילי), התשע"ג–2013 – יעלה חבר הכנסת משה גפני. חבר הכנסת משה גפני? חבר הכנסת משה גפני. חבר הכנסת – טוב, אני אעבור – הוא מגיע? הוא מגיע. הצעת חוק הגנת השכר – עומדות לרשותך עשר דקות. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> מה זה, לא הצביעו על – – – <היו"ר גילה גמליאל:> במועד מאוחר יותר. <משה גפני (יהדות התורה):> הייתי מאחור. גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, השרים, אני מתכבד להגיש לכנסת הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – פירוט הזכאות למס הכנסה שלילי), התשע"ג–2013; הצעת חוק שהגשתי יחד עם חברי חבר הכנסת אורי מקלב וחבר הכנסת יעקב אשר. הצעת החוק המקורית אין לה עלות תקציבית – להצעת החוק שאנחנו מציעים אין עלות תקציבית. מדובר על מס הכנסה שלילי, שבקדנציה הקודמת שר האוצר בממשלה, ואני, בוועדת הכספים, הרחבנו מאוד את הנושא הזה של מס הכנסה שלילי, כדי לעודד אנשים לצאת לעבודה ולהשתכר. אף שמשתכרים שכר נמוך, לעודד את היציאה לעבודה באמצעות מס הכנסה שלילי. זה מתאים לכל האידיאולוגיות שדובר עליהן כל השנים, והנושא הזה הוא נושא שמעודד אנשים לצאת לעבודה. דא עקא, שאנשים לא יודעים את הזכויות שלהם. אנשים לא יודעים מתי מגיע להם מס הכנסה שלילי, כמה מגיע להם, באיזה שכר הם אכן זכאים לקבל את התוספת הזאת שמעודדת אותם, והם לא עוזבים את העבודה מכיוון שהם מקבלים את מס ההכנסה השלילי. אני הגשתי את הצעת החוק, והיה לי ברור שהממשלה תתמוך בחוק הזה. היה ברור. הרי מה אני מבקש, מה אנחנו מבקשים? אנחנו מבקשים שבתלוש השכר שהעובד מקבל יהיה כתוב פירוט הדברים. כמו שיש פירוט מלא על כל התנאים שיש לעובד וזה מופיע בתלוש השכר, יופיע גם כמה מס הכנסה שלילי מגיע לו. דבר נורא פשוט – רק שידע. רבים – במהלך חקיקת החוק בעניין מס הכנסה שלילי התברר לנו שרבים לא מקבלים מס הכנסה שלילי מכיוון שהם לא יודעים את הזכויות שלהם. ביררנו. למשל, בארצות-הברית לא צריך להגיש בקשה על מס הכנסה שלילי: בן-אדם עובד, משתכר שכר נמוך, הוא מקבל באופן אוטומטי, הממשלה נותנת לו מס הכנסה שלילי. לא הלכתי רחוק מדי – ידעתי שזה ייתקל בהתנגדות עזה, אף שאני לא מבין למה, אבל אמרתי: רק את המידע, את המידע. ואז קיבלתי מכתב, גברתי היושבת-ראש, קיבלתי מכתב ממשרד ראש הממשלה, מהרשות לקידום מעמד האישה. האמת היא שלא אני קיבלתי את המכתב, זה מכתב שהגיע לוועדת השרים לחקיקה. והיא אומרת: "הצעת החוק הנ"ל מבקשת להוסיף בחוק הגנת השכר פרטים בנוגע לזכאותו של העובד למס הכנסה שלילי" – למה זה נוגע לרשות לקידום מעמד האישה? <היו"ר גילה גמליאל:> אני גם מנסה להבין. <משה גפני (יהדות התורה):> "על-פי סקר הכנסות של שכירים שפורסם על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בהודעה לעיתונות מיום 5 בנובמבר 2013, עולה כי בחלוקת הכנסות השכירים לפי עשירונים נמצא כי בעשירון התחתון 67.3% הן נשים ו-32.7% הם גברים". מה שאנחנו יודעים, הסוד הידוע. אישה משתכרת במדינת ישראל פחות מגבר. אני דיברתי על זה המון פעמים כאן, אני גם ניסיתי לחוקק – חלק מהחוקים הצלחתי – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> 66%. <משה גפני (יהדות התורה):> 67.3% מהמשתכרים שכר הנמוך הם נשים. <מרב מיכאלי (העבודה):> הממוצע הוא 66%. <משה גפני (יהדות התורה):> כן. מכיוון שאני מדבר על מס הכנסה שלילי, וגם מי שכתבה לוועדת שרים, היא כתבה על אלה שמשתכרים שכר נמוך, כי מי שמשתכר שכר גבוה או ממוצע לא מקבל מס הכנסה שלילי – זה בעיקר אלו שעובדים, ולכן זה נוגע מאוד לעבודת נשים, מאוד מאוד; וכל הזמן מדברים כאן על עידוד נשים לצאת לעבודה ועבודת נשים וכל מה שנלווה לעניין הזה – צריך לתת לעובד, שזה בעיקר נשים במקרה הזה, לתת להם את המידע. "על רקע האמור" – אומרת הרשות לקידום מעמד האישה – "רואים אנו בלא כל ספק כי בעשירונים מוחלשים אלה קיים רוב של נשים שרמת השתכרותן נמוכה עד לכדי רמת השתכרות של שכר מינימום. עקב רמה זו של השתכרות, קבוצות מוחלשות אלה זכאיות על-פי דין למענקי מס. לנוכח חוסר המודעות אצל אותן קבוצות לסוג כזה של זכאות, הצעת החוק הנ"ל מבקשת לפרט את פרטי הזכאות בתלוש שכר. פירוט שכזה יוביל לשיפור ברמת המודעות לסכומי המענק, לדרך חישובו ולהשפעת כמות שעות העבודה שלהם על גובהו. לנוכח כל האמור, הרשות לקידום מעמד האישה תומכת בהצעה שבנדון." נשגב מבינתי למה ועדת השרים, שבראשה עומדת אישה, למה התנגדו לחוק הזה. למה? לא ביקשתי כסף, לא אמרתי שנחיה כמו בארצות-הברית, שבאופן אוטומטי, ברגע שהעובד – ברוב המקרים, כפי שהתברר, זה אישה – העובדת מקבלת שכר נמוך, אני כבר לא מדבר שצריך להוסיף לה את מה שהכנסת החליטה בחקיקה, מס הכנסה שלילי; זה ימות המשיח שהאוצר יסכים לזה. אולי המשיח יבוא מהר, אז אולי זה יסתדר. אבל לפחות להגיד לעובד, להגיד לעובדת: את זכאית, תגישי בקשה. הרי החלטנו שהיא צריכה להגיש בקשה והחלטנו שהיא תקבל. אז מה כל המליצות האלה של לעודד נשים לצאת לעבודה? כל היום מדברים על חרדים שיצאו לעבודה, על זה מדברים כל היום – לא משנה מה שגורמים באמירות האלה – אבל הנה, למה אתם מתנגדים, למה? הרי זה עידוד נשים לצאת לעבודה, זה גם עידוד גברים שמשתכרים שכר נמוך. למה אתם מתנגדים לכך שיגידו להם את הזכויות שלהם? כל האמירות על חרדים הן אמירות נבובות. אין לזה שום ערך, לא עושים בעניין הזה כלום, לא רוצים את זה בכלל, רוצים רק לנגח את החרדים. זאת אחת הדוגמאות: עידוד אנשים ונשים לצאת לעבודה. הממשלה מתנגדת – נשגב מבינתי למה. לא יודע להסביר את ההתנגדות. אולי כי כתוב "גפני" בחוק. אבל היו חוקים שלי שכן הסכימו – אז גם התשובה הזאת היא לא נכונה – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> למה אתה חושב, תגיד – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא יודע. אני הפסקתי כבר לחשוב. למה נגד, למה? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אם אני הייתי – – – היו מקבלים את זה? <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא יודע. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא אני – אחד מהליכוד היה מגיש את זה, היו מקבלים את זה? <משה גפני (יהדות התורה):> יכול להיות. <קריאה:> היה עובר. <משה גפני (יהדות התורה):> אם זה היה מישהו מיש עתיד זה היה עובר. אני אומר לך בוודאות. בוודאות: אישרו להם, לחברים מיש עתיד, חוקים שבחיים הכנסת לא הייתה מחוקקת חוקים כאלה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> כמו למשל? כמו למשל? <משה גפני (יהדות התורה):> מה שהיה פה היום. בחיים לא היה דבר כזה. אנחנו מהגרועים באומות העולם, אין את זה בעולם – במספר מדינות מצומצם יש את זה. אבל לא חשוב, רוצה שאני אביא לך דוגמאות על ועדת שרים לחקיקה, איך היא מאשרת? אני אראה לך. ציפי לבני בשירות יש עתיד, בסדר. כל אחד והדרך שלו בחיים. למה לא? למה, תגידי לי, יושבת-ראש ועדת השרים לחקיקה, למה את נגד נשים? למה? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – אולי תסביר לי אתה, אם אתה ממשלה, למה אתה מתנגד לחוק הזה? <משה גפני (יהדות התורה):> למה מה? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> למה מתנגדים לחוק הזה? <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא יודע, תאמין לי – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> דרך אגב, לפי חוק ההנמקות הם מחויבים לתת. זאת אומרת החוק הבסיסי, החוק החוקתי – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא יודע – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – כאשר יש מס הכנסה שלילי, בהחלט רשאים כל אזרח ואזרחית – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לדעת את הנושא הזה – – – <היו"ר גילה גמליאל:> תכף יעלה השר – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> ממש לא יודע. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא. זה שר הכלכלה. <היו"ר גילה גמליאל:> לא. עולה השר יצחק אהרונוביץ בשם – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא, לא. הוא לא עולה – אני דוחה. אני לא – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> למה לא הגשת את זה עם אחד מיש עתיד, ואז זה היה עובר. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה יודע מה, נתת לי רעיון. אני – – – <היו"ר גילה גמליאל:> השר יצחק אהרונוביץ, אתה עולה להשיב? <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני השר, היות ששר הכלכלה נמצא בחו"ל והיות שאני לא רוצה ליפול עם החוק הזה – אני חושב שזה חוק ראוי, אני חושב שמן הדין לאשר אותו – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לי יש הצעה. <מרב מיכאלי (העבודה):> מר גפני, אל – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – גפני, בוא נעשה את זה כהצעה לסדר-יום – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אתה מוכן שהתשובה וההצבעה במועד מאוחר יותר? <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אז אני מפסיד את – – – <היו"ר גילה גמליאל:> רגע, אתה מוכן שהצבעה – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> מה תפסיד? לא תפסיד כלום. <היו"ר גילה גמליאל:> סליחה, תשובת השר והצבעה במועד אחר? <משה גפני (יהדות התורה):> כן, כן. <היו"ר גילה גמליאל:> מעולה. אז תודה רבה לחבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> אני רוצה להעביר את זה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> לכן אני מציע, חבר הכנסת ריבלין, אם זה עובר להצעה לסדר-היום אני מאבד חודשיים. אני מחכה שהשר בנט יחזור – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> יריב, נדחה את זה. בסדר? <משה גפני (יהדות התורה):> חבר הכנסת ריבלין, אני מחכה שהשר בנט יחזור, אני אדבר גם עם משרד האוצר. אני חושב שזאת הצעת חוק ראויה, ואני – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא תקציבית בכלל. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, שום דבר. כלום, כלום, כלום. <היו"ר גילה גמליאל:> טוב, אני מודה לך – – – <משה גפני (יהדות התורה):> ולכן אני מודה לך, גברתי היושבת-ראש, על הסבלנות שלך. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת גפני. התשובה וההצבעה יהיו במועד אחר. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית עסקה באופן התשלום), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1500/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור להצעת החוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית עסקה באופן התשלום), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה. עומדות לרשותך עשר דקות. <איתן כבל (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי וחברותי השרים והשרות, חבר הכנסת גפני, אני רוצה לעסוק גם בעניין שאתה העלית. אני יכול לממן קפה בבית-קפה בד"ץ. ברשותכם, חבר הכנסת יריב לוין, אנחנו נפגשנו השבוע אצל יושב-ראש הכנסת – לפני שאני נוגע בחוק – והעליתי את העניין שהקואליציה עדיין לא התאוששה מזה שאישרה לאופוזיציה להעביר את חוק חופשת ההורות. ובעקבות כך כל דבר – אבל כל דבר – שהאופוזיציה מביאה בוועדת השרים נידון לכישלון מראש, לפי מי שהוא הראשון ברשימת החותמים. אינני, כמובן, מאשים את יריב לוין – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <איתן כבל (העבודה):> ברור, ברור, ברור – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> ספור כמה חוקים – – – <איתן כבל (העבודה):> אדוני סגן השר, באמת, אני לא רוצה להתווכח אתך. זה בדיוק כמו שקרה לך היום שחשבת שתביא את הצעת החוק בעניין נקודות הזכות, והסתבר שיש כוחות אחרים שפועלים פה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל תספור. <איתן כבל (העבודה):> עזוב לספור. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <איתן כבל (העבודה):> אדוני סגן השר, עסוק בתחום פעולתך ותעשה את המיטב. מסתבר שמעבר לכך יש כוחות נוספים שפועלים. אני מנסה לומר לחברי הקואליציה שצריך שיהיה – לא לעולם חוסן. מה שנראה בהתחלה פעילות קואליציונית כזאת או אחרת, בסוף אתה מוצא את עצמך בוועדות ובכל מיני מקומות, וחבל. זה ממש חבל. אני חושב שאני מבטא את עמדת כל חברי מהאופוזיציה. יש תקלות שלכם, ואתם מעבירים, אבל זה נהיה כמעט בעמדה של תקלות, לא מעבר – אדוני סגן השר, אני אומר את זה בכבוד. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <איתן כבל (העבודה):> אתה תבדוק באחוזים ויסתבר לך שזה ממש פליטות קולמוס שאתם מעבירים. תדע לך, היו כאן קואליציות עם מאבקים קשים יותר לאין שיעור, ובדקו דברים לגופם. נכון, אני מקבל שלפעמים יש הצעות חוק שהקואליציה אומרת לעצמה, אלה חוקים שחשוב לנו להביא אותם. אז תפעלו. אף אחד לא מנסה לקחת מכם את תהילתכם כי רבה היא, אלא לבוא ולתת גם לאחרים קצת. גם אנחנו חברי כנסת, ובסופו של עניין 95% מהנושאים שעולים בבית הזה אינם שאלה של ימין–שמאל, ערבים–יהודים, דתיים–חילונים, נשים–גברים. 95% מהנושאים שעולים כאן הם עניינים שנוגעים לכל בית ישראל באשר הם, יהודים וכל מה שאני פירטתי. אז בבקשה. זה פשוט לא הוגן ולא נכון לפעול כך. עכשיו לגופו של עניין. הצעת החוק שאני הנחתי כאן לפניכם היא דוגמה. היא לא מצריכה כסף, היא לא מצריכה שום דבר – היא מצריכה שכל ישר. אינני יודע מדוע ועדת השרים ביטלה אותה או פסלה אותה. במה דברים אמורים? יש אנשים שמסיבות כאלה ואחרות אין להם חשבון בנק. אני כמעט בטוח שאין כאן אחד מחברות וחברי הכנסת שלא מקבלים פניות ציבור שהעובדה שלאדם אין חשבון בנק – וברוב המקרים אלה אנשים קשי יום – נגזר עליו שהוא יוצא מכללי המשחק בחברה הישראלית. אם הוא רוצה להתחבר לכבלים או ללוויין אומרים לו: לא, אתה לא יכול לשלם לי חודש בחודשו במזומן. מה, באיזה אנשים מדובר? האם יקימו כאן מערך הלבנת הון דרך הכבלים והלוויין על 300-200 שקל של אזרח שבדרך כלל אנחנו גם יודעים מאין הוא בא, אדוני שר הרווחה? זה פשוט מביך. אומרים לי, זה יעלה את המחירים. כמה שמעתי את הטיעון הזה בכל מה שנוגע לשאלות הצרכניות. נכון, אדוני השר להגנת העורף, אתה שעסקת ועוסק בנושאים צרכניים ומהמובילים כאן בבית, יודע שהעניין הזה שתמיד כשהבאנו הצעות חוק צרכניות – מה הייתה התשובה הראשונה שנאמרה לנו? שזה יעלה את המחירים, זה ישבור את השוק. מה יקרה? לאן נלך? האם אותם אנשים שאין להם חשבון בנק או יכולת לשלם בכרטיס אשראי או בהוראת קבע – האם נגזר עליהם להיות מחוץ לחברה בישראל? בכמה אנשים מדובר? מה התשובה המגוחכת שזה יצריך ויעלה את המחירים של המוצרים האלה? אין תשובה יותר טובה מתשובה כל כך פשטנית? מישהו בדק את זה? מישהו יודע בכמה מדובר? הרי גם אני הייתי שר, אומנם לתקופה קצרה – ישבתי בוועדת השרים – ואני מודע לעובדה שאם אתה לא מוצא שר, השר אורי אורבך, שיילחם עבורך – איך כתוב בפרשת מקץ שקראנו בשבוע שעבר? "ולא נודע כי באו אל קרבנה". זה עובד ככה: כשאתה חבר כנסת ואתה מגיש הצעת חוק, זה כל עולמך; כשאתה נהיה שר אתה כבר מסתכל ואומר, מי חבר הכנסת המטומטם הזה שהגיש את הצעת החוק הזאת? זה עובד כך. אנחנו יודעים את זה. זאת אומרת, כל עוד אתה חבר כנסת אתה שייך לסקטור מאוד מסוים; כשאתה נהיה שר גם השכל נהיה יותר גדול. ובכלל, אם אתה חבר ועדת שרים לחקיקה שיש שם מגוון רחב של הצעות חוק – אנחנו מכירים את זה. בא פקיד – אני אומר את זה לא בלשון מזלזלת חס וחלילה – ממשרדי הממשלה השונים; הוא מכדרר את השרים ברחבה – רוב השרים שהיו בוועדת שרים יודעים את זה – וכולם עושים "כן", אין להם מושג על מה, אלא אם כן, חבר הכנסת יעקב מרגי, יש שר שאומר, ואללה, זה חשוב, ומבקש להתעניין ולוחץ. ומשום-מה דברים מן הסוג הזה בדרך כלל עוברים, אלא אם כן יש וטו פוליטי או משהו בסדר גודל כזה. מי צריך להשיב לי? איזה שר משיב לי? <היו"ר גילה גמליאל:> יצחק אהרונוביץ בשם שר הכלכלה. <איתן כבל (העבודה):> השר יצחק אהרונוביץ, אני חושב, באמת, אתה יכול לעלות ולכדרר אותי. תשמע, תגיד לי, אמרו לי לעמוד כך – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> יש אפשרות אחרת. <היו"ר גילה גמליאל:> כן, בואו נדחה את ההצבעה. <איתן כבל (העבודה):> – – ואני אומר, על זה אני מוכן לשבת. חבל, אין כאן שום עניין, זה לא מצריך לא את הנגידה ולא את הנגיד לשעבר לתת חוות דעת מייעצת ולא את השר. חבר'ה, על מה מדובר? אני מוכן להתחייב שאם יסתבר שכלכלת ישראל, דירוג האשראי שלה יֵרד כתוצאה מההצעה הזאת, אני אעמוד על הגג הכי גבוה ואומר, צדקו השרים מוועדת השרים; אני אידיוט, איך לא ראיתי את זה? <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת איתן כבל, אתה רוצה לדחות את מועד ההצבעה? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> איתן – מאחר שקראת לי יצחק, איתן – ההצעה היא מאוד חשובה, ואני רואה שאתה מדבר מדם לבך וזה חשוב לך מאוד. מאחר שאני אענה מה שהשר בנט ביקש ממני, אני ממליץ לדחות את ההצבעה, שהשר בנט ישמע את הדברים, הם בסמכותו, ולא יקרה כלום אם זה יתכנס לעוד שבוע. <איתן כבל (העבודה):> אני מקבל את ההצעה. <היו"ר גילה גמליאל:> מעולה. אני מודה לך, חבר הכנסת איתן כבל. התשובה וההצבעה במועד אחר. אנחנו נעבור להודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת צחי הנגבי – אינו נוכח. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר גילה גמליאל:> יש הודעה של מזכירת הכנסת. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק החברות (תיקון מס' 22), התשע"ד–2013, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 70) (הטלת התחייבות להימנע מעבירה לאחר ביטול הרשעה), התשע"ד–2013. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור להודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת צחי הנגבי. בבקשה. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> היושבת-ראש, תודה, אני מודיע בזה על חילופי אישים בוועדת הכנסת מטעם סיעת העבודה: במקום חבר הכנסת יצחק הרצוג יכהן חבר הכנסת איתן כבל. Welcome. תבוא, תביא אתך נרות, ונעשה לך טקס מיוחד. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת צחי הנגבי. <הצעת חוק הגנה על עתודות הגז למען עצמאות אנרגטית לישראל, התשע"ג–2013> [מס' פ/1119/19; "דברי הכנסת", חוב' ו', עמ' 5773.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור רק לתשובה והצבעה של שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום. בבקשה. השר סילבן שלום, אנחנו עוברים לתשובה והצבעה על הצעת חוק הגנה על עתודות הגז למען עצמאות אנרגטית לישראל, התשע"ג–2013. בבקשה. מייד לאחר תשובת השר תהיה הצבעה, אז בבקשה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הממשלה מתנגדת להצעת החוק של חבר הכנסת דב חנין מהטעמים הבאים: הצעת החוק סותרת את החלטת הממשלה מס' 442 מיום 23 ביוני 2013, אשר קיבלה משנה תוקף בהחלטת בג"ץ מיום 20 באוקטובר 2013 בעתירה נגד ייצוא הגז הטבעי. החלטת הממשלה, אשר אימצה את דוח ועדת צמח, עיגנה כמות של BCM 540 –Billion Cubic Meters – קרי, מיליארד מטר מעוקב – 540 מיליארד מטר מעוקב גז טבעי למען המשק הישראלי. ברגע שהכמות הזאת עוגנה, היא תאפשר אספקה של ביקוש הגז הטבעי במשק כמעט ל-30 שנה – 29–30 שנה. שמירת עתודות הגז החורגות מכמות זו לא תאפשר את פיתוח ענף הגז הטבעי בישראל ותפגע בכושר התחרות בשוק המקומי. כמו שאתם יודעים, אנחנו זכינו בזה שיש לנו גז. יצא לי לעבוד הרבה מאוד שנים עם שר האנרגיה דאז יצחק מודעי. שאלו אותו: איך זה שכל הקידוחים יבשים? הרי כל החברות היו אז חברות ממשלתיות, והשקיעו בזה סכומים אדירים. ניסו למצוא נפט באזור ים-המלח – הכול יבש. הוא אמר: תראו, מה אתם רוצים ממני? מה הבטיחו לנו? ארץ זבת חלב ודבש. מישהו כתב נפט? יש לכם בעיה? – למעלה. אבל ברוך השם הצלחנו למצוא גם גז – ואני מקווה שנמצא גם נפט בהמשך – והגז הזה מאפשר לנו באמת להגיע לעצמאות אנרגטית ולעצמאות כלכלית. אני שיניתי את המסקנות של דוח ועדת צמח, ובמקום לאפשר ייצוא של 53% מכמות הגז, אפשרתי כמות ייצוא של 40% בלבד. זה לא 13%, כמו שתמיד טועים; זה 13% מ-53%. זאת אומרת, רבע מכמות הגז שהתאפשרה לייצוא עברה לשוק המקומי, וזה – כדי להבטיח עצמאות אנרגטית, להבטיח אספקת גז לשוק המקומי, להבטיח מצב שבו אנחנו נוכל לפתח כאן תעשייה שמבוססת על גז. ואנחנו רואים היום שהולכת ומתפתחת תעשייה לנגד עינינו. דרך אגב, השר מאיר כהן, אתה היית יושב-ראש הרשות לפיתוח הנגב. אני רוצה שתדע שאנחנו היום מכשירים הנדסאי גז, גם במכללה הטכנולוגית בבאר-שבע, ונעשה זאת גם בתל-חי, כדי לאפשר באמת מצב שבו התעשייה תהיה מבוססת על כוחות מקומיים. מעבר לכך, בארצות-הברית גילו היום גז בכמויות אדירות. כמויות הגז האלה שינו גם את המפה הגיאו-פוליטית. היום ארצות-הברית אינה נסמכת עוד על הנפט המזרח-תיכוני, ובכך היא בעצם מאפשרת קבלת החלטות שונות מההחלטות שהיו קודם לכן. אנחנו נמשיך ונפעל בכל כוחנו כדי להביא לכך שהגז הזה יפותח, אבל אם אנחנו רוצים לפתח את השדה "לווייתן", אנחנו צריכים גם לאשר את ייצוא הגז. השוק המקומי, עם כל היותו חשוב, הוא עדיין שוק מאוד קטן, שלא מאפשר שיקולים כלכליים של אותן חברות שרוצות לפתח גז. מעבר לכך, חבר הכנסת חנין, במצרים יש יותר גז מאשר במדינת ישראל, אבל כולו קבור באדמה. וזה למה? כי השלטון הקודם במצרים החליט למנוע את ייצוא הגז, ובאותו הרגע כל החברות הבין-לאומיות פשוט יצאו מהמקום. אין להן כוונה להשקיע, לקדוח, לפתח, כשלאחר מכן לא יהיה מה לעשות עם הגז הזה. לכן, אנחנו קיבלנו החלטה שקולה, מדודה, סבירה, נכונה, שגם עברה את מבחן בג"ץ. וכן, כל האמירה הזאת שהחוק הזה הוא מ-1952 עוררה בי גיחוך רב. למה? אומרים: החוק ישן, הוא בן 61 שנים. החוקה האמריקנית חוקקה ב-1789, ומאז כל הפסיקה האמריקנית מבוססת על אותה חוקה, שכמעט שלא עברה תיקונים במשך 230 שנה. כך שכאשר אנחנו מדברים על חוק של 62 שנים, או 61 שנים, זה חוק כל כך צעיר – חוק שבסופו של יום עליו נסמכנו. אם זה היה מגיע לכנסת לא הייתה בעיה, זה רק היה דוחה את העניין בעוד שנה, שנה וחצי, והיה אולי מבריח את אחרוני המשקיעים הבין-לאומיים שעוד היו רוצים לבוא לכאן. לכן החלטתי – והממשלה קיבלה את ההצעה שלי – להביא לכך שהכמות כאן תגדל משמעותית, שכמות הגז שתישאר כאן תהיה 60% וכמות היצוא תצומצם ל-40%. הדבר הזה מאפשר גם שמירה על עתודות למשק המקומי, התבססות המשק המקומי על גז, מתן אפשרויות של פיתוח שדות וייצוא לעולם. רק עכשיו דנו באיטליה עם ממשלת איטליה, שרוצה להיות המדינה שתוביל את הגז הישראלי לכל אירופה, בכל האופציות הקיימות. אבל על זה אנחנו נדבר בפעם אחרת. אני מבקש לדחות את הצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לשר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום. חבר כנסת דב חנין, יש לך הזכות להגיב על ההתנגדות. עומדות לרשותך שלוש דקות. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אני האזנתי בקשב רב לדבריו של השר, ואני חייב לומר לכם, עמיתי השרים, חברי חברי הכנסת, שהשתכנעתי עוד יותר בנחיצותה של הצעת החוק הזאת. אנחנו מדברים, עמיתי חבר הכנסת, על ההחלטה הכלכלית הגדולה ביותר שמדינת ישראל קיבלה ותקבל בשנים הקרובות. הצעת החוק שלנו, שחתומה עליה שורה ארוכה של חברי כנסת, מהקואליציה ומהאופוזיציה, איננה מונעת לחלוטין ייצוא גז ישראלי, אלא היא קובעת את העיקרון שעניי עירך קודמים; שקודם כול עלינו לדאוג לצורכי האנרגיה של המשק הישראלי. הצעת החוק קובעת שייצוא גז משטח המדינה יאושר רק לאחר שתוכן תוכנית מפורטת בתחום הזה, שנוכל כולנו להשתכנע שצורכי הגז של מדינת ישראל אכן מסופקים באופן מלא. ההחלטה החפוזה שהממשלה קיבלה בעניין הזה היא החלטה שגויה מהרבה בחינות. זו קודם כול שגיאה כלכלית. אף אחד לא עשה אפילו את המאזן מה יותר כדאי למדינת ישראל – ייצוא גז עכשיו או שמירת העתודות עכשיו. המאזן הזה לא נעשה, תבדקו את החומר. שגיאה נוספת: אין תשובה על שאלות המיסוי. אני קראתי את הרעיון של היועצת הכלכלית של שר האוצר, והיא אומרת – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת חנין, מדוע לא לחוקק חוק, בהסכמה עם הממשלה, שכל החלטה של השר, שמותר לו לקבל אותה, תבוא לאישור ועדה מוועדות הכנסת? <דב חנין (חד"ש):> אני בהחלט מקבל אפילו את המנגנון שמציע חבר הכנסת ריבלין. אני אגיע לנושא הזה. אבל אפילו שיקול של המיסוי אין כאן. אתם אומרים: נדבר על המיסוי אחרי שנאשר ייצוא. אתם רציניים? אפשר לדבר על מיסוי עם חברות בין-לאומיות, עם מדינות שאנחנו נייצא אליהן גז, אחרי שנקבל את ההחלטה? לדברים האלה יש משמעות חברתית – כל העלויות האלה יושתו על הציבור. כן, אדוני השר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> משפט אחד אני רוצה להגיד לך. אתם טענתם כל הזמן שארצות-הברית לא מאפשרת ייצוא, והנה – – – <דב חנין (חד"ש):> מאפשרת, אבל בקנה מידה מוגבל. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> זה היה חלק מהטענות – – – <דב חנין (חד"ש):> בקנה מידה מוגבל. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> זה היה חלק מהטענות על הגז. והנה עכשיו, לאחרונה, ממשלת ארצות-הברית הגדולה, שגילתה את מאגרי הגז, לא רק שהחליטה לייצא, אלא לייצא כמויות אדירות. <דב חנין (חד"ש):> אבל איזה שיעור זה מכלל הגז שיש בארצות-הברית? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> יש לה 330 מיליון בני-אדם. <דב חנין (חד"ש):> לארצות-הברית יש עוד, יש נפט ויש גז – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> יש לה 330 מיליון בני-אדם. <דב חנין (חד"ש):> – – וארצות-הברית נמצאת במצב גיאו-פוליטי שונה מישראל. איך אפשר להשוות? אתה יודע מה, אדוני השר, אני מוכן שמדינת ישראל תתנהל – בנושא ייצוא הגז תלמד מארצות-הברית. הם לפחות יודעים להגן על האינטרסים של עצמם. השגיאה החברתית היא כי בסופו של דבר העלויות של הייצוא הזה תתגלגלנה אל הציבור במחירים יותר גבוהים של אנרגיה בישראל, במחירים יותר גבוהים של התעשייה הישראלית והמוצרים שלה. יש כאן שגיאה סביבתית. בסופו של דבר, כשלא נסתמך על גז נקי, התוצאה תהיה זיהום אוויר ופגיעה בסביבה ובבריאות של כולנו. ויש כאן, כמו שאמר חבר הכנסת ריבלין, גם שגיאה דמוקרטית, כי נושא כל כך כבד אתם מבקשים להעביר בלי שום החלטה, בלי שום פיקוח, בלי שום ביקורת של הכנסת. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת חנין, סליחה, השר שלום צודק בכך שזו סמכותה של הממשלה, אבל כדי שיהיה השימוע הציבורי, כדי שחלילה לא יעמוד שר – אנחנו סומכים עליך במאה אחוז, אבל תאר לך שאני שר; תאר לך שאני שר ואני מקבל החלטות שיכולות להיות בהן נגיעה של הון ושלטון – תבוא בפני הוועדה שבתוך שבועיים תצטרך לאשר או לדחות. <אבישי ברוורמן (העבודה):> זאת הייתה הבקשה גם כשהלכנו לבג"ץ – – – אתה תחוקק חוק, זה יבוא לוועדת כלכלה. קדימה, רק תביא לביקורת. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <קריאות:> – – – <דב חנין (חד"ש):> לא. בג"ץ החליט שאין חוק שאוסר, אז אנחנו אומרים: אולי הגיע הזמן שהכנסת תקבע מסגרת ראויה, חוקית, לעניין הזה, כדי שתתקבלנה פה החלטות נכונות, גם ברמה הכלכלית, גם ברמה החברתית, גם ברמה הסביבתית וקודם כול ברמה הדמוקרטית. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. מכיוון שהגיעה אלינו כמות החתימות המתבקשת, נעבור להצבעה שמית. בבקשה. רק אם אפשר, שיהיה קצת יותר שקט במליאה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח עפו אגבאריה – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד יצחק אהרונוביץ – נגד שמעון אוחיון – נגד אורי אורבך – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח אבישי ברוורמן – בעד מוחמד ברכה – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת דני דנון – נגד אריה דרעי – אינו נוכח רונן הופמן – נגד ניצן הורוביץ – בעד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח אבי וורצמן – אינו נוכח יצחק וקנין – בעד נסים זאב – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד ציפי חוטובלי – נגד דב חנין – בעד ישראל חסון – אינו נוכח בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת משה יעלון – נגד אליהו ישי – אינו נוכח איתן כבל – בעד אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד עליזה לביא – נגד ציפי לבני – אינה נוכחת לימור לבנת – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – נגד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח דב ליפמן – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח עוזי לנדאו – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד שאול מופז – בעד משה מזרחי – בעד אברהם מיכאלי – בעד מרב מיכאלי – בעד עמרם מצנע – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – בעד משולם נהרי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח שמעון סולומון – נגד אורית סטרוק – נגד ניסן סלומינסקי – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח חמד עמאר – נגד משה זלמן פייגלין – נגד שי פירון – נגד מאיר פרוש – בעד יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – אינו נוכח רינה פרנקל – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח דוד צור – נגד אברהים צרצור – אינו נוכח עדי קול – נגד פניה קירשנבאום – אינה נוכחת רות קלדרון – נגד זבולון קלפה – נגד יפעת קריב – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד דוד רותם – אינו נוכח יואל רזבוזוב – נגד ראובן ריבלין – אינו נוכח יוני שטבון – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח מאיר שטרית – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – נגד עפר שלח – נגד איציק שמולי – בעד יאיר שמיר – נגד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד פנינה תמנו-שטה – אינה נוכחת <היו"ר גילה גמליאל:> סיבוב שני של הצבעות, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח מיכל בירן – בעד בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח מוחמד ברכה – בעד באסל גטאס – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת אריה דרעי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח אבי וורצמן – אינו נוכח נסים זאב – בעד חנין זועבי – נמנעת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ישראל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת אליהו ישי – אינו נוכח אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת לימור לבנת – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – בעד ניסן סלומינסקי – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח פניה קירשנבאום – אינה נוכחת מירי רגב – אינה נוכחת דוד רותם – אינו נוכח ראובן ריבלין – אינו נוכח יוני שטבון – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – נגד נחמן שי – אינו נוכח פנינה תמנו-שטה – נגד <היו"ר גילה גמליאל:> יש מישהו שלא קראו בשמם? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – בעד <היו"ר גילה גמליאל:> יש עוד מישהו? לא. נעבור לספירה. 46 נגד, 25 בעד, אחד נמנע. על כן, הצעת חוק ההגנה על עתודות הגז למען עצמאות אנרגטית לישראל לא התקבלה. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שימוש בהפקעות לקידום דיור בר-השגה לצעירים), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1185/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שימוש בהפקעות לקידום דיור בר-השגה לצעירים), התשע"ג–2013. יעלה חבר הכנסת איציק שמולי. עומדות לרשותך עשר דקות. בבקשה. <איציק שמולי (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בפתח הדברים, בכל זאת נושא אחר שאי-אפשר שלא אפשר להתייחס אליו. אתמול בלילה הלך מאתנו עוד אחד מגדולי התרבות של המדינה הזאת, ספי ריבלין, זכרו לברכה, שגם אני ובני דורי גדלנו עליו ועל הבדיחות שלו. צחקנו ממנו ואפילו הברזנו מכמה שיעורים בבית-הספר, עשינו את עצמנו חולים כדי לראות עוד תוכנית שהוא מככב בה. זה באמת כואב. מכאן אנחנו שולחים תנחומים למשפחה, כמובן. אני, גברתי היושבת-ראש, מעלה כאן הצעה שנוגעת, לדעתי, לבעיה הדחופה ביותר והחמורה ביותר שהיום נמצאת ומטרידה את החברה הישראלית, וזאת כמובן בעיית הדיור. אני, בעצם, מגיש הצעת חוק שיש לה תמיכה מנציגים כמעט מכל סיעות הבית הזה. יחד אתי יזמו את הצעת החוק גם חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת יריב לוין, חברת הכנסת אורלי לוי, חבר הכנסת עמרם מצנע, חבר הכנסת מרגי, חבר הכנסת הורוביץ ואחרים. כאמור, היא מציעה דרך אחת, אפקטיבית מאוד, להתמודד עם המשבר הזה של בעיית הדיור. אני מזכיר לכולנו שמחירי הדיור עלו בחמש השנים האחרונות ב-45%. גם שוק השכירות היום לא מספק שום פתרון לצעירים, כיוון ששם עלו המחירים בחמש השנים האחרונות ב-49%. חלק גדול מהמצב הזה נופל כמובן על כתפי המדינה, שעושה הון עתק מהקרקעות. המחירים של הקרקעות עלו רק בתל-אביב ב-500%, בירושלים – ב-400%. עם המצב הזה צריך להתמודד. במצב הזה, דירה ממוצעת היום במדינת ישראל עולה 1.3 מיליון שקל. זה אומר שאנשים בגיל שלי צריכים להביא 400,000 שקלים מהבית ועוד 4,000 שקלים בכל חודש למשכנתה או לשכר דירה. זאת מציאות שכמובן לא ניתן להשלים אתה. שבוע אחר שבוע עומדים פה נציגי הממשלה ומדברים במילים מאוד מאוד גדולות על מידת המחויבות שלהם לפתור את בעיית הדיור. רק מה לעשות שחוץ מבועה של מחירים, מתנפחת לנו כאן גם בועה של מילים. בועה של הצהרות, בועה של התחייבויות, שעד עכשיו אין מאחוריהן דבר וחצי דבר. המחירים, גברתי היושבת-ראש, ממשיכים לעלות גם ברבעון הראשון של 2013, עת תחילת כהונתה של הממשלה הזאת. למיטב שיפוטי, כשזה נוגע לבעיית הדיור, אז יש חלק מסוים בבית הזה שחושב שצריכים להיעשות מעשים נחושים יותר ואגרסיביים יותר, שיש להם פתרון של כאן ועכשיו. יש חלק אחר בבית הזה, שלצערי כרגע הוא הרוב, שחושב שניתן לחכות שהשוק יעשה את שלו, עד שנת 2024, כאילו הצעירים יוכלו לחכות עד שנת 2024 שתהיה להם דירה. לתת לשוק לעשות את שלו כי אולי מתישהו ירדו המחירים. אז מה בעצם אומרת הצעת החוק? הצעת החוק אומרת דבר מאוד פשוט: היא מבקשת להוסיף לרשימת השימושים שמנויים בחוק התכנון והבנייה ככאלה שמוגדרים כצורכי ציבור – מה שנקרא בעגה המקצועית "שטחים חומים" – ייעוד אחד נוסף: דיור בר-השגה לצעירים. הצעת החוק קובעת שבסעיף 62א(א) לחוק העיקרי ייכתב בנוסף: "(13) בניית דיור בר-השגה לצעירים בשטחים המיועדים למטרה ציבורית, ובלבד שהשטח הכולל המותר לבנייה לא יעלה על השטח הכולל המותר, ויהיה לפי תוכנית שאושרה", כמובן, "על-ידי הוועדה המחוזית". בנוסף, אולי באופן חסר תקדים, מבקשת ההצעה להגדיר דיור בר-השגה לצעירים. דיור בר-השגה זה מושג שהרבה מאוד משתמשים בו פה בבית הזה, אבל בכל מקרה שמגיעה יוזמה שמבקשת לעגן בחקיקה את המושג הזה, יש חומה בצורה שמגיעה מכיוון הקואליציה, מכיוון הממשלה, שפשוט מסרבת להכיר במושג הזה. אז דיור בר-השגה לצעירים מוגדר כדיור המיועד למכירה או להשכרה לזוגות צעירים או לסטודנטים, חסרי דירה, במחיר שייקבע על בסיס שיקולים חברתיים ובהתאם למצב הכלכלי של הקונה או השוכר לפי העניין. יש הרבה מאוד טעמים למה צריך לתמוך בהצעת החוק הזאת. הצעת החוק הזאת היא פתרון אחד מרכזי שניתן לעשות בו שימוש. ראשי העיריות יוכלו לעשות בו שימוש כדי לפתור את הבעיות הקשות בעירם. אני לא מבין מה הבעיה הגדולה שאם בונים מתנ"ס בשכונה מסוימת על קרקע חומה, והתשתיות באותו אזור, למיטב שיפוטו של ראש העיר, מתאימות להוספת תושבים באותה שכונה – מה הבעיה שמעל אותו מתנ"ס ייבנו כמה קומות של דיור בר-השגה לצעירים? אני שמעתי גם כמה פעמים את שר השיכון והבינוי בעצמו מתבטא בעד הצעות מהסוג הזה. ולכן תמוהה בעיני ההחלטה של ועדת שרים לענייני חקיקה להתנגד להצעת החוק הזאת. הצעת החוק, צריך להגיד בבירור, לא דורשת תקציב נוסף מהממשלה. הצעת החוק מבקשת להוסיף תיקון טכני, פרוצדורלי בחקיקה – כמובן, יש מאחוריו המון מהות – שמתיר לראשי הערים להחשיב את השימוש הזה של דיור בר-השגה לצעירים – להשתמש בקרקעות חומות גם לטובת השימוש הזה. בניגוד ליוזמות אחרות שמסתובבות בשטח, כפי שאמרתי, שמבטיחות לנו פתרונות בשנת 2024, ו-150,000 יחידות דיור, אלוהים יודע מתי, את הפתרון הזה, חברי וחברותי, ניתן ליישם מחר בבוקר. זה גם מרכיב נוסף, כי אי-אפשר לבוא שבוע אחר שבוע, נציגי הקואליציה, להגיד לנו שבעיית הדיור היא הבעיה החמורה ביותר, הדחופה ביותר מבחינה חברתית-כלכלית, וספינת הדגל של הממשלה הזאת בכל מה שקשור לפתרון הבעיה זה לשווק לנו 150,000 יחידות דיור להשכרה בעשר שנים עד שנת 2024. זה פשוט לא מסתדר עם המציאות. תחשבו גם על העובדה שבמקום שהממשלה – אני שומע כל הזמן שהממשלה, יש לה פטנט חדש: היא שולחת אנשים לגור בפריפריה. רק היא שוכחת שבפריפריה – ואני אומר לכם את זה כמישהו שגר בלוד – בפריפריה צריך גם מקומות תעסוקה, וצריך תחבורה נאותה, וצריך מערכות חינוך חזקות ומערכות רווחה ובריאות חזקות. אז כפי שאמר שר האוצר באחד מנאומיו בקמפיין הבחירות: לפני שאתם שולחים אנשים צעירים לפריפריה, תדאגו שבפריפריה יינתנו כל אותם שירותים חברתיים לאותם אנשים. הצעה זו באה ואומרת, באה ומבקשת, להוסיף לרשימה של הצרכים הציבוריים מהיום את המטרה של דיור בר-השגה לצעירים. היום כמעט לא מקודמות שום תוכניות של דיור בר-השגה, לא בשכירות ולא בבעלות. ושהממשלה לא תבלבל אתכם וששר הפנים לא יבלבל אתכם בחוק הווד"לים; כשאומרים דירות קטנות זה לא דיור בר-השגה, כי דירות קטנות בתל-אביב או בירושלים או בערים אחרות כמו ראשון-לציון – זה שבונים דירות קטנות לא אומר שום דבר על עצם המחיר שבו הן נמכרות בשוק, כך שלעשרות-אלפי זוגות צעירים בישראל זו באמת יכולה להיות בשורה גדולה. תשימו לב בבקשה, רוב סיעות הבית – חתומים פה על ההצעה הזאת נציגים מרוב סיעות הבית. מעבר לזה, ראשי הערים תומכים בהצעה הזאת, הקבלנים תומכים בהצעה הזאת, וחשוב מכול – הציבור תומך בהצעה זאת. זה מעלה שאלה מאוד גדולה: איך קורה שהממשלה כל כך רוצה להוריד את מחירי הדיור, אבל דווקא הממשלה היא היחידה שמתנגדת להצעת החוק הזאת? אתם יודעים, אני קיבלתי – ובזה אני אסיים – שיעור חשוב, כי אמרו לי: באמת, אתה חבר כנסת חדש, צעיר; ההצעה שלך היא טובה, היא מעולה, אפילו אנשים מוועדת השרים אמרו לי את זה: אנחנו אפילו מסכימים להיגיון שנמצא בה, אבל אתה פשוט יושב בצד הלא-נכון של האולם כרגע. אני אומר לכם, זה בהסכמים הקואליציוניים שעליהם חתומה הממשלה. בנספח ד', עמוד 33–34, פרק הדיור, ההצעה שלי מופיעה. אני חושב שאם אתם היום דוחים את ההצעה הזאת אך ורק מסיבות פוליטיות, אין לכם יותר זכות מוסרית לעלות על הדוכן הזה ולהגיד שאכפת לכם ממצב הדיור, כי הנה, זה ה"אני מאמין" שלכם. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה. חבר הכנסת איציק שמולי, השאלה אם אתה מעוניין – מכיוון ששר הפנים לא נמצא כאן היום, ואמור להשיב בשמו השר יעקב פרי – שהתשובה וההצבעה יהיו במועד אחר במקום שיפילו לך את ההצעה היום. <איציק שמולי (העבודה):> כן, אני מעוניין שהצעת החוק תועלה היום, ואני גם מבקש שההצבעה תהיה הצבעה שמית. <היו"ר גילה גמליאל:> אתה צריך בשביל זה חתימות. <איציק שמולי (העבודה):> יש חתימות. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תקדם את ההצעה. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אתה רוצה הצבעה עכשיו או פעם אחרת? <איציק שמולי (העבודה):> הצבעה עכשיו. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אתה מעדיף להפסיד עכשיו? <קריאות:> – – – <קריאה:> – – – חבל. <איציק שמולי (העבודה):> אני יודע טוב מאוד מה כדאי לי. תודה. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שימוש בהפקעות לקידום דיור בר-השגה לצעירים), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/249/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> יעלה להציג את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שימוש בהפקעות לקידום דיור בר-השגה לצעירים) המוצמדת חבר הכנסת דב חנין. לרשותך יעמדו שלוש דקות. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, גם אני מתכבד להביא הצעת חוק באותו נושא חשוב שדיבר עליו לפני חבר הכנסת שמולי, ואני רוצה להקדים לדברי שתי הבהרות. הסמכויות, עמיתי חברי הכנסת, שהחוק מאפשר בהפקעות מתייחסות אך ורק לשטחים ציבוריים שמיועדים כבר היום למטרה ציבורית. לא מדובר פה בפגיעה בשטחים פרטיים; לא מדובר פה בהפקעה של שטחים פרטיים. חשוב להבהיר את הנקודה הזאת. הדבר השני שגם אותו חשוב להבהיר זה בעצם מה שהצעת החוק הזאת קובעת: עיקרון מאוד חשוב, שאומר שאחת המטרות הציבוריות הלגיטימיות שלשמן יש לנו שטחים ציבוריים היא גם המטרה הזאת של דיור בר-השגה. במציאות שבה אנחנו נמצאים, כשצורכי הדיור – כשמצוקת הדיור היא כל כך קיצונית, החוסר בדירות בנות-השגה, המחסור בדיור ציבורי, הופכים את המטרה הזאת למטרה ציבורית מאין כמותה. ואני אומר, עמיתי חברי הכנסת: יש בישראל יישובים שלמים, למשל היישובים הערביים, שאין בהם בכלל לא דיור ציבורי ולא דיור בר-השגה, ולא שום דבר מהסוג הזה; יש יישובים בישראל שהרשויות המקומיות שם מוגבלות ביכולת שלהם לקדם דיור בר-השגה מכיוון שאין להן את הקרקעות הנדרשות לדבר הזה. הממשלה הרי באה ואומרת: אנחנו רוצים לקדם דיור בר-השגה. אז איפה תקדמו דיור בר-השגה אם לא נאתר למטרה הזאת של דיור בר-השגה שטחים ולא נגדיר את המטרה הזאת כמטרה שלשמה ניתן להפעיל את סמכויותיה של הרשות כדי לקדם את הבנייה ואת הקיום של הדיור הזה בפועל? עמיתי חברי הכנסת, ברור לנו שהמנגנון הזה מחייב איזון מאוד עדין. אין לנו מטרה לפגוע בבתי-ספר, אין לנו מטרה לפגוע בגני-ילדים, אין לנו מטרה לפגוע בגנים ציבוריים. ישנה כאן הגדרה מאוד ברורה, חדה, מתוחמת. אנחנו גם, אם נצליח להעביר את החוק הזה בקריאה טרומית, ואני מקווה שכך יהיה, אנחנו נעמוד על כך שהאיזון הראוי בין יתר המטרות הציבוריות, מטרות חינוכיות, בתי-ספר, גני-ילדים, שטחים פתוחים, לבין צורכי הדיור בר-ההשגה יישמר. אותו דיור בר-השגה שלשמו ניתן יהיה לבצע את ההפקעות יהיה דיור לטווח ארוך. אנחנו איננו מדברים כאן על דירות קטנות, איננו מדברים כאן על סתם דיור להשכרה. אנחנו מדברים פה על מנגנון ציבורי, וטיבה של ההפקעה – וההצדקה לקיומה של ההפקעה היא בהישארות הדירות האלה בתוך המסגרת הציבורית, בתוך המערכת הציבורית, כמאגר קבוע, יציב ונתון של דיור בר-השגה. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת דב חנין, אני מבינה שגם מבחינתכם – – – <דב חנין (חד"ש):> גם אנחנו מעוניינים בהצבעה. <היו"ר גילה גמליאל:> אף ששר הפנים לא נמצא פה היום. <דב חנין (חד"ש):> כן, גם אנחנו מעוניינים בהצבעה שמית. <היו"ר גילה גמליאל:> אוקיי, אם זה כך, השר יעקב פרי – כן, החתימות שלכם לא הוגשו – יעלה וישיב בשם שר הפנים. השר יעקב פרי, בבקשה, ולאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה שמית. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> צריך לברך את שר הפנים על הולדת בנו. <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו בהחלט מברכים את שר הפנים על הולדת בנו. מזל טוב לשר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני מתכבד להשיב בשמו של שר הפנים, ולשגר לו מהדוכן, לו ולרעייתו, ברכת מזל טוב להולדת בנם. ובכן, הצעת החוק כוללת שני תיקונים מרכזיים. תיקון סעיף 188 לחוק התכנון והבנייה: סעיף 188(ב) לחוק התכנון והבנייה קובע רשימת שימושים לצורכי ציבור אשר בגינם מוסמכת רשות מקומית, על-פי תוכנית, להפקיע מקרקעין לצורך שימושים אלו. במסגרת הסעיף נקבע כי שר הפנים רשאי להוסיף מטרות ציבוריות לאלו המנויות בחוק. ההצעה הנה לתקן את הסעיף הזה באופן שתורחב סמכות ההפקעה גם להפקעת מקרקעין לצורכי דיור בר-השגה לצעירים. לאחרונה הודיע שר הפנים כי בכוונתו להפעיל את סמכותו מכוח סעיף 188(ב) לחוק האמור ולהוסיף מטרה של "דיור להשכרה בהישג יד" לרשימת המטרות המנויות בסעיף. בהתאם לכך נערכו דיונים על-ידי צוות מקצועי וגובשו העקרונות לשם חתימה או חתימתו של השר על הצו כאמור. לאור קיומה של הסמכות האמורה, אין הצדקה להצעת החוק, וודאי שאין מקום לעיגון המטרה הציבורית במתכונת המוצעת, אשר מצד אחד הנה רחבה ויוצרת אי-בהירות, ומהצד השני הנה צרה, בהיותה מצומצמת לדיור בר-השגה לצעירים. זאת ועוד, סוגיה מורכבת כאמור נכון להקדים ולהסדיר במסגרת צו, באופן שיאפשר את ההסדרה והתנאים הנדרשים להפעלת הסמכות האמורה, תוך איזון נכון וראוי בין הצרכים הציבוריים במתן דיור בר-השגה לבין זכות הקניין, בהיותנו מדברים על סמכות להפקעת מקרקעין. דברים אלו בוודאי נכונים עד להסדרה כוללת בחקיקה של נושא דיור בר-השגה, אשר בהתאם לחקיקה כאמור, ככל שתקודם על-ידי הגורם הממשלתי המוסמך, ניתן יהיה לבחון את ההתאמות והשינויים הנדרשים. לעניין תיקון סעיף 62א המוצע, יש להבהיר כי במסגרת תיקון מס' 102, שנדון בימים אלה בוועדת הפנים, ניתן מענה שהתמקד בעיקרו בתוספת סמכויות לצורך הוספת דיור להשכרה, וזאת, בין היתר, בשים לב למצב החוקי הקיים ולאי-קיום מערך הסדרה כולל בחקיקה לדיור בר-השגה. רק לאחר הסדרה כוללת בחקיקה של נושא דיור בר-השגה, לרבות קביעת הגורם המוסמך לקביעת הסדרה בתחום ולפיקוח על הפעלתו, ככל שתקודם, ניתן יהיה לבחון אם ועד כמה נדרשים התאמות ושינויים בסמכויות הוועדות המקומיות בנושא זה ומה נדרש לצורך יישומם. לפיכך, הממשלה מתנגדת להצעת החוק, ואני קורא לחברי הכנסת להתנגד לה. תודה, גברתי. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לשר יעקב פרי, ואנחנו נעבור – כן, אתם רוצים להגיב? להגיב שלוש דקות, אתה מעוניין? טוב, אז חבר הכנסת איציק שמולי מבקש להגיב על ההתנגדות של הממשלה. <איציק שמולי (העבודה):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר גילה גמליאל:> שלוש דקות לרשותך. <איציק שמולי (העבודה):> תודה רבה, אדוני השר, שאני מכבד מאוד, וככה, תודה שלקחת על עצמך את המשימה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> זה הדדי. דרך אגב, זה הדדי. <איציק שמולי (העבודה):> אבל אני רק טיפה מאוכזב מהתשובה – של שר הפנים, כמובן, לא שלך – משתי סיבות. כשאומרים לי, בעניין של דיור בר-השגה, שהממשלה תבחן בהמשך אם יש הצדקה לקדם חקיקה מהסוג הזה, אז אני שואל את עצמי, איזה צרכים יותר דחופים בשוק הדיור קיימים, כשדירה עולה 1.3 מיליון שקל. צעירים לא יכולים לא לקנות דירות ולא לשכור דירות, ותשובת שר הפנים היא שבהמשך אנחנו נצטרך לבחון אם יש לזה מקום בחקיקה. ודבר אחד נוסף, להסב את תשומת לבכם, רבותי השרים: אני הייתי בדיון על הווד"לים בוועדת הפנים, ושם באמת נדון הסיפור של דירות להשכרה במחיר מפוקח. צריך לומר על זה שני דברים: 1. עד היום, במסלול של הווד"לים לא אושרה אפילו דירה אחת במחיר מפוקח, כלומר, בדיור בר-השגה, לא בשכירות ולא בבעלות; שנית, באותו דיון התנגד שר הפנים נחרצות – עמד על הרגליים האחוריות – לכך שאנחנו נקבע סף מינימום בחקיקה; כמה דירות במחיר מסובסד יהיו במסלול הזה, של הווד"לים, כלומר, אם 25% מהדירות במסלול הווד"לים נחשבות דירות מיוחדות, דירות להשכרה, דירות קטנות, או דירות להשכרה במחיר מפוקח. שר הפנים וועדת הפנים, לצערי, פשוט התנגדו לכך שנקבע כמות מינימלית באחוזים, נגיד: שליש-שליש-שליש, של כמה דירות במחיר מפוקח תהיינה בשנים הבאות. זה אומר, לדעתי, משהו על רצונה של הממשלה לקדם פתרונות מהסוג הזה, שמחייבים מעורבות ממשלתית גדולה יותר. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. גם חבר הכנסת דב חנין מבקש להגיב על התנגדות הממשלה. עומדות לרשותך שלוש דקות. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני הצטערתי לשמוע את תשובתה של הממשלה, מכיוון שאני מזהה כאן איזשהו דפוס קבוע שהוא דפוס לא טוב. לכאורה, הממשלה, כמו הממשלה הקודמת, לא מתנגדת לעיקרון של דיור בר-השגה. גם בחוק הווד"לים הקודם הממשלה הסכימה, אחרי הרבה מאבקים שניהלנו בכנסת, להוסיף את המטרה של דיור בר-השגה בתוך המטרות של החוק. בפועל, במדינת ישראל לא מקיימים דיור בר-השגה. כשאנחנו באים ומציעים מנגנונים מעשיים שהמטרה שלהם לתרגם את ההסכמה הרעיונית הכללית הזאת שיהיה דיור בר-השגה בישראל לשפה פרקטית, כדי שיהיה דיור בר-השגה במציאות, בשטח, הממשלה תמיד באה ומסבירה לנו למה זה לא ראוי, למה זה לא מתאים, למה זה לא עכשיו, ולמה זה לא אצלנו. כך אנחנו עדיין נמצאים בשנת 2013, במדינת ישראל, במצב שאין דירות של דיור בר-השגה. שנתיים אחרי המחאה החברתית הגדולה אין דירות. לא בונים דירות, לא קונים דירות, לא עושים דירות שהן דיור בר-השגה במחיר מפוקח להשכרה של אזרחים, במיוחד של אנשים צעירים. יש כאן, גברתי היושבת-ראש, בעיה מאוד מאוד קשה. זכותה של הממשלה לבוא ולהגיד לנו: אנחנו לא מאמינים בדיור בר-השגה, אנחנו חושבים שזה עניין לשוק החופשי, ומי שלא מסתדר בשוק החופשי, בעיה שלו, או שיעזוב את הארץ, או שיגור באוהל או שיגור ברחוב, זו המדיניות. אפשר להגיד את הדברים ביושר. ישפוט הציבור ויחליט אם המדיניות הזו נראית לו. אי-אפשר לבוא ולזרות חול בעיני הציבור פעם אחר פעם. להגיד, אנחנו בעד דיור בר-השגה, אנחנו מעוניינים בדיור בר-השגה, רק מה, לא בחיי המציאות. לא יהיו מנגנונים שיאפשרו את זה. זה לא הולך לקרות. זה לא הולך להתרחש. זה יישאר ברמה הרעיונית, כאותם ספרי קודש שאנחנו משתמשים בהם, אבל רק לצורכי תפילה, ומחזירים אותם אחר כך לארון, כי אין להם שום שימוש אחר בחיי היום-יום. אני חושב שהגיע הזמן שהכנסת תגיד בנושא הזה אמירה ומילה מאוד מאוד ברורה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאני על הבמה כדי להבהיר עוד נקודה אחת. נעשו בישראל בעבר הפקעות לצורכי ציבור שלא נעשה בהן שום שימוש. חברי לסיעה, חבר הכנסת סוייד, הציע הצעה מאוד יפה שאומרת: איפה שנעשתה הפקעה לצורכי ציבור ולא עשיתם בה שימוש, תחזירו אותה; תוותרו על ההפקעה הזו. הצעה מצוינת. הנה, אתם לא רוצים, תחזירו את האדמות האלה לאנשים שאתם הפקעתם מהם. אבל אי-אפשר גם לשמור על הפקעה לצורכי ציבור וגם לא לבצע שם שום דבר. אנחנו מדברים, גברתי היושבת-ראש, על בנייה להשכרה לצורכי ציבור לאנשים שיושבים באותו יישוב; לאנשים שאם הפקיעו להם אדמות, לפחות שיבנו להם דירות לצורכי האנשים שגרים באותו מקום. הרי העיניים כלות. אני רוצה לתת שוב את הדוגמה של יישובים ערביים – – <היו"ר גילה גמליאל:> לסיים בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> – – שבהם הופקעו אדמות, שטחים חומים. אנשים מסתכלים בעיניים כלות. אין דירות. אין פתרונות דיור. יש שטחים חומים, הפקעתם אותם. אתם לא רוצים להחזיר אותם, אתם מחזיקים אותם בני ערובה, ואפילו לא מאפשרים לבנות שם דיור בר-השגה לצורכי האנשים הצעירים מהיישוב עצמו. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שחייבים לתמוך בהצעה הזו. אני חושב שההצעה הזו היא מבחן אמיתי לשאלה אם אנחנו באמת רוצים לקדם פה דיור בר-השגה או לא. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. אנחנו נעבור להצבעה שמית על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שימוש בהפקעות לקידום דיור בר-השגה לצעירים), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת איציק שמולי. בבקשה, אפשר להתחיל את ההקראה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח עפו אגבאריה – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד יצחק אהרונוביץ – נגד שמעון אוחיון – נגד אורי אורבך – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח מיכל בירן – בעד בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח אבישי ברוורמן – אינו נוכח מוחמד ברכה – בעד עמר בר-לב – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – בעד יעל גרמן – אינה נוכחת דני דנון – אינו נוכח אריה דרעי – אינו נוכח רונן הופמן – נגד ניצן הורוביץ – בעד צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח אבי וורצמן – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח נסים זאב – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד ציפי חוטובלי – נגד דב חנין – בעד ישראל חסון – נמנע בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת משה יעלון – נגד אליהו ישי – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת לימור לבנת – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – נגד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח דב ליפמן – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח עוזי לנדאו – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד שאול מופז – בעד משה מזרחי – בעד אברהם מיכאלי – בעד מרב מיכאלי – בעד עמרם מצנע – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – בעד משולם נהרי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח שמעון סולומון – נגד אורית סטרוק – נגד ניסן סלומינסקי – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח חמד עמאר – נגד משה זלמן פייגלין – נגד שי פירון – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – אינו נוכח רינה פרנקל – אינה נוכחת עמיר פרץ – אינו נוכח דוד צור – נגד אברהים צרצור – אינו נוכח עדי קול – נגד פניה קירשנבאום – אינה נוכחת רות קלדרון – נגד זבולון קלפה – נגד יפעת קריב – אינה נוכחת מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד דוד רותם – נגד יואל רזבוזוב – נגד ראובן ריבלין – נגד יוני שטבון – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח מאיר שטרית – נגד אלעזר שטרן – נגד נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – נגד עפר שלח – נגד איציק שמולי – בעד יאיר שמיר – נגד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד פנינה תמנו-שטה – נגד <היו"ר גילה גמליאל:> קריאה חוזרת של שמות מי שלא הצביעו. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח עפו אגבאריה – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח אבישי ברוורמן – בעד באסל גטאס – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת דני דנון – אינו נוכח אריה דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח אבי וורצמן – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת אליהו ישי – אינו נוכח איתן כבל – בעד אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד עליזה לביא – נגד ציפי לבני – אינה נוכחת לימור לבנת – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח ניסן סלומינסקי – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח שי פירון – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח רינה פרנקל – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח פניה קירשנבאום – אינה נוכחת יפעת קריב – נגד מירי רגב – אינה נוכחת יוני שטבון – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח <היו"ר גילה גמליאל:> יש מישהו באולם או מישהי שלא קראו בשמם? לא. תמה ההצבעה. אנחנו נעבור לספירת הקולות. 21 בעד, 47 נגד ואחד נמנע. הצעת החוק של חבר הכנסת איציק שמולי לא התקבלה. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת החוק של חבר הכנסת דב חנין. גם כן התקבלו 20 חתימות, ועל כן ההצבעה תהיה שמית. ההקראה מתחילה. בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> לא יכולה להיות הצבעה אלקטרונית. ההצבעה היא שמית, מכיוון שיש כאן 20 חתימות. תודה. עברנו להצבעה על הצעתו של חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח עפו אגבאריה – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח יצחק אהרונוביץ – נגד שמעון אוחיון – אינו נוכח אורי אורבך – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח אבישי ברוורמן – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – בעד יעל גרמן – אינה נוכחת דני דנון – אינו נוכח אריה דרעי – אינו נוכח רונן הופמן – נגד ניצן הורוביץ – בעד צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח אבי וורצמן – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח נסים זאב – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד ציפי חוטובלי – נגד דב חנין – בעד ישראל חסון – נמנע בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת משה יעלון – אינו נוכח <היו"ר גילה גמליאל:> השר יעלון, בבקשה. <שר הביטחון משה יעלון:> נגד. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה יעלון – נגד אליהו ישי – אינו נוכח איתן כבל – בעד אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – נגד ציפי לבני – אינה נוכחת לימור לבנת – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – נגד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח דב ליפמן – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח עוזי לנדאו – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד שאול מופז – בעד משה מזרחי – אינו נוכח אברהם מיכאלי – בעד מרב מיכאלי – בעד עמרם מצנע – נגד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח שמעון סולומון – נגד אורית סטרוק – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח חמד עמאר – נגד משה זלמן פייגלין – נגד שי פירון – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – אינו נוכח רינה פרנקל – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח דוד צור – נגד אברהים צרצור – אינו נוכח עדי קול – נגד פניה קירשנבאום – אינה נוכחת רות קלדרון – נגד זבולון קלפה – נגד יפעת קריב – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח דוד רותם – נגד יואל רזבוזוב – נגד ראובן ריבלין – אינו נוכח יוני שטבון – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח מאיר שטרית – נגד אלעזר שטרן – נגד נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – נגד איציק שמולי – בעד יאיר שמיר – נגד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד פנינה תמנו-שטה – נגד <היו"ר גילה גמליאל:> עכשיו נחזור שוב על ההצבעה, למי שלא הצביע. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח עפו אגבאריה – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד שמעון אוחיון – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח מיכל בירן – בעד בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח אבישי ברוורמן – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח באסל גטאס – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת דני דנון – אינו נוכח אריה דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח אבי וורצמן – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת אליהו ישי – אינו נוכח אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת לימור לבנת – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח משה מזרחי – אינו נוכח אראל מרגלית – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח אורית סטרוק – נגד ניסן סלומינסקי – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח פניה קירשנבאום – אינה נוכחת מירי רגב – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח ראובן ריבלין – אינו נוכח יוני שטבון – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח <היו"ר גילה גמליאל:> תודה. יש עוד מי מהנוכחים שלא הצביע? לא, אז אנחנו נעבור לספירת הקולות. בבקשה. 19 בעד, 41 מתנגדים, אחד נמנע. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שימוש בהפקעות לקידום דיור בר-השגה לצעירים), של חבר הכנסת דב חנין, לא התקבלה. <הצעת חוק היטל על דירת מגורים ריקה באזור היצע דירות מגורים נמוך, התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1218/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק היטל על דירת מגורים ריקה באזור היצע דירות מגורים נמוך, התשע"ג–2013, של חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה. עומדות לרשותך עד עשר דקות. <באסל גטאס (בל"ד):> מה הייתה התוצאה? <ניצן הורוביץ (מרצ):> מה הייתה התוצאה של – – – <היו"ר גילה גמליאל:> הקראתי. 41 התנגדו ו-19 הצביעו בעד, אחד נמנע. <תמר זנדברג (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברות וחברים, אני שמחה – אני גם שמחה וגם עצובה לעלות לכאן אחרי שתי ההצעות הקודמות שהוצגו בנושא הקצאת שטחים לדיור בר-השגה. אני שמחה מפני שהבית הזה נדרש לשאלת הדיור באופן אינטנסיבי ובאופן שנותן מענה למשבר החריף והעמוק שמדינת ישראל נמצאת בו. אני עצובה – אני עוד לא עצובה – אני גם שמחה ששתי ההצעות האלה מועלות על-ידי ועל-ידי חבר הכנסת איציק שמולי וחברי הכנסת דב חנין ואיתן כבל, שיעלה אחרי, שכולנו מהאופוזיציה. אני עצובה מפני שההצעות האלה לא מועלות מהצד הזה של הבית, ואני עוד יותר עצובה שההצעות האלה מקבלות התנגדות בעמדת הממשלה, וזאת אף ששתי ההצעות שעולות כאן לפניכם בנושא דיור הן לא הצעות תקציביות, הן לא הצעות בנושאי דת ומדינה, כך שאין שום סיבה לווטו. הן לא הצעות בנושא שוויון זכויות להומואים ולסביות, רחמנא ליצלן, כך שאין שום סיבה להתנגדות הזאת. מדובר על הצעות שהן או רק משנות את המצב הסטטוטורי בנוגע לדיור במטרה לשפר אותו, כמו ההצעות שלפני, או באות להכניס כסף לממשלה ולעיריות; כך שאני באמת לא מצליחה להבין את הסיבה להתנגדות, ואני עוד יותר לא מצליחה להבין את הסיבות להתנגדות מהטעמים שאני עוד רגע אפרט. בואו נתחיל בנתונים. נתונים מאתמול – סליחה, משלשום. שלשום פורסם בעיתונות הכלכלית שברבעון השלישי של שנת 2013 חלה ירידה חדה של 18% ברכישת דירות, יחסית לרבעון הקודם. הנתון הזה הוא הירידה החדה ביותר מאז שנת 2008. עוד נתון שפורסם שלשום בא אולי להסביר את הירידה הזו, והוא שהשכר הממוצע של משק-בית שרוכש דירה בתל-אביב הוא – אני מקווה שאתם יושבים; סגן שר האוצר מיקי לוי, תשב בבקשה כדי לקבל את הנתון הבא שאני עומדת להציג בפניך, כי אם לא תשב אתה תיפול. השכר הממוצע של משק-בית שרוכש דירה בתל-אביב הוא 57,000 שקלים בחודש. ניסיתי לעשות אתמול את החישוב האם מדובר בעשירון העליון – לא; האם מדובר בחמישון העליון – גם לא; מדובר בשכר שהולך ומתקרב לשכר של המאיון העליון, וזה מה שנדרש ממשק-בית על מנת לרכוש דירה בתל-אביב. נדמה לי שלא היינו צריכים את הנתונים האלה כדי לדעת את מה שכבר כל הבית הזה יודע, שמדינת ישראל נתונה במשבר דיור חריף כבר כמה שנים. זאת מציאות שהיא כבר גלויה מאז 2011. משבר הדיור הזה מתבטא בכל הרמות. הוא מתבטא בדלדול הולך ופושה של מלאי הדיור הציבורי ובמצב הדירות בדיור הציבורי, ובחוסר נכונות לחדש ולתחזק את מלאי הדיור הציבורי; זה בא לידי ביטוי בפינויים, זה בא לידי ביטוי בעליית שכר דירה וזה בא לידי ביטוי בעוני, שהולך וגובר. הוא מתבטא גם בעליית מחירים מטורפת, היסטרית, פסיכית – סליחה על הביטויים הלא-פרלמנטריים, אבל אני חושבת שהם מאוד מציאותיים – של מחירי הדיור לקנייה, שזו עדיין צורת הדיור המועדפת על רוב מכריע של תושבי ותושבות ישראל, ועוד להוסיף חטא על פשע, שעליית מחירי הדיור הבאמת מטורפת-פסיכית-היסטרית הזאת מלווה גם בירידת משכורות וגם בעליית יוקר המחיה הכללי, כך שהמצב אפילו מחריף. זה מתבטא אפילו – ואני חייבת להביא כאן לשולחן מצב מכמה דיונים בוועדת הפנים בזמן האחרון – זה מתבטא בתכנון מרחבי שלצערנו הרב מעדיף בנייה על שטחים פתוחים, וליהודים בלבד, על פני חיזוק אמיתי של תושבי הפריפריה בנגב ובגליל לטובת כלל התושבים. וזה גם מתבטא בהיעדר מוחלט – לחלוטין, אפס – של רגולציה בשוק השכירות. אנחנו שומעים הרבה פעמים מכיוון הממשלה, מכיוון אידיאולוגיה ליברלית, ניאו-ליברלית – איך שלא נקרא לה – שבמדינת ישראל יש הרבה חסמים רגולטיביים וביורוקרטיים בשוק הדיור. כנראה הכוונה היא למבנה הבעלות על הקרקע או לביורוקרטיה, כביכול – גם עליה אפשר להתווכח – בהליכי התכנון. אבל בתחום השכירות, נדמה לי שאפשר להסכים באופן מוחלט וגורף ושאין עליו מחלוקת, שלא קיימת רגולציה במדינת ישראל. אין פיקוח על שכר דירה, אין שום הסדרה של היחסים בין השוכרים למשכירים, מעבר להסדרה מאוד מאוד כללית במסגרת חוקי החוזים הכלליים. אבל דיור, שלא דומה למוצר רגיל – וחוזה דירה אינו דומה לחוזה רגיל בשוק, כמו כשאנחנו קונים איזה מוצר תקשורת או מינוי לכבלים, או משהו כזה – אין עליו שום הסדרה ושום רגולציה. ממשלת ישראל בעצמה הכירה במצב הזה והקימה, עוד בקיץ 2011, את ועדת טרכטנברג, שחלק ניכר מהמסקנות שלה נגעו לשוק הדיור ולשוק השכירות, והיא הציעה דרכים להתמודד עם המצב הזה. אחת הבעיות האקוטיות בשוק הדיור ובשוק השכירות שוועדת טרכטנברג נתנה עליה את הדעת, זה הנושא של מה שאנחנו קוראות וקוראים "דירות רפאים". דירות רפאים הן דירות ריקות שמהוות אבסורד כלשהו. האבסורד הוא שהן נמצאות באזורי הביקוש, אזורים שבהם לא אמורות להיות דירות ריקות, כי יש ביקוש גבוה. אז למה, למרות זאת, יש דירות ריקות באזורי הביקוש? בגלל עליית מחירים קיצונית מאוד, שמביאה מצד אחד לדחיקה של אוכלוסיות מאזורי הביקוש, בעיקר במרכזי הערים, אל השוליים, אל מקומות אחרים, ומצד שני מביאה אוכלוסייה אמידה, אפילו אמידה מאוד, אפילו עשירה, אפילו עשירה מאוד, שעבורה כסף הוא לא הבעיה, והיא קונה בכל מחיר. וכך המחירים עולים. תושבות ותושבי ישראל לא יכולים להרשות לעצמם לגור, אבל תושבי חוץ קונים, וקונים הרבה, והם גם לא זקוקים לדמי השכירות, ולכן יכולים להשאיר את הדירות האלה ריקות. שלא תבינו, אין לנו בעיה, עיננו אינה צרה באף אחד, ומי שיש לו כסף שיקנה כמה דירות שהוא רוצה, ואין לנו בעיה עם זה. השאלה מה דירות הרפאים האלה עושות – א. להיצע הדירות, ואין ספק שהן מקטינות אותו; וב. מה הן עושות לעיר, לשכונה, למרחב הציבורי. כאשר יש יותר ויותר מתחמים שבהם דירות ריקות שנרכשו על-ידי תושבי חוץ או אנשים עשירים מאוד, זה מוריד את האיכות של העיר ושל המרחב הציבורי עבור כלל התושבים. זה גורם לזה שהרחוב הוא כבר לא הומה כמו שהוא היה, זה גורם לזה שהשכנים הם לא השכנים שאתם יש לנו אינטראקציה חברתית, וזה פוגע במרקם החברתי ובאיכות השירותים הציבוריים האחרים שניתנים באותו מקום, כמו חינוך, דיור, רווחה וכו', כך שהמרחב העירוני מאבד מתפקודו; המרקם החברתי נפגע, והפגיעה היא קשה לכל הדעות, וזה חוץ מעליית המחירים עצמה והקטנת ההיצע. סיכמנו שהפגיעה קשה. בואו נשאל בכמה מדובר. האם מדובר בבעיה שולית שהבית הזה לא צריך לתת עליה את הדעת? ובכן, היה קשה להשיג את הנתונים האלה. אני אספר לכם, בתור חברת מועצה לשעבר – אין גוף שממנו אפשר לקבל את הנתון כמה דירות ריקות קיימות במדינת ישראל, אבל ועדת טרכטנברג עשתה עבודה, עשתה עבודת מחקר וגילתה שבמדינת ישראל, נכון לזמן עבודתה של ועדת טרכטנברג, קיימות 47,000 דירות ריקות, מהן 4,746 בתל-אביב, 3,445 בחיפה ו-3,429 בירושלים. נדמה לי שמדובר לפחות בבעיה שהבית הזה צריך לתת עליה את הדעת, מה גם שהצעת החוק מציעה הצעה פשוטה, זמינה ומיידית, והיא – להטיל היטל מס על דירה ריקה; דירה שעומדת ריקה יותר מדי זמן, להטיל עליה מס שיוקצה להקמת דיור בר-השגה. וכאן אני מתחברת להצעות שהיו לפני, כך שההכנסה הזו תחזור לציבור, ותחזור לא רק לציבור, אלא לשוק הדיור. אני רוצה, לסיום, לצטט את רן מלמד, סמנכ"ל עמותת "ידיד", שיזמה וסייעה בניסוח של הצעת החוק הזו. הוא אומר, בצדק, הרי ממשלת ישראל, סיכמנו כבר בהתחלה, הכירה במשבר הדיור. ממשלת ישראל נותנת את דעתה בשורה של פתרונות – 90 הימים, אלף הימים, וד"לים וכו'. ממשלת ישראל לפחות טוענת, מצהירה, שהיא מתכוונת לייצר פתרונות. על חלק גדול מהפתרונות האלה – דרך אגב, למען הגילוי הנאות – יש לנו מחלוקת, אבל אין מחלוקת על כך שכמעט 100% מהפתרונות האלה ייקחו שנים רבות. לעומת זאת יש כאן – ובאמת, אני חייבת לצרף את ההצעות שהיו כאן לפני, וגם ההצעה שלי, של היטל על דירות רפאים, מה שנקרא – יש כאן הצעה שתייצר כסף נוסף עכשיו ומייד, וגם תקטין את המוטיבציה להשאיר דירות ריקות. אז אולי השר שיענה לי יסביר לנו למה אתם מתנגדים. מה רע בזה? זה הופיע בהמלצות טרכטנברג, זו הצעה טובה, היא תכניס מיידית כסף, שיוקצה לדיור. נדמה לי שאין סיבות טובות מאלה לתמוך בהצעת החוק. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. <הצעת חוק היטל על דירת מגורים ריקה באזור היצע דירות מגורים נמוך, התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1247/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> יעלה חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. ההצעה מוצמדת – הצעת חוק היטל על דירת מגורים ריקה באזור היצע דירות מגורים נמוך, התשע"ג–2013, של חבר הכנסת איתן כבל. ההצעה מוצמדת, ועל כן עומדות לרשותך שלוש דקות. אני כבר מודיעה לכם: קיבלתי שני סטים של 20 חתימות להצבעה שמית בשתי ההצבעות הבאות. <איתן כבל (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני מצטרף לכל אשר אמרה חברתי. פשוט אנחנו מנסים להבין מה עומד מאחורי התירוץ או הסיבה לא לתמוך בהצעות החוק האלה. הייתי שמח אם הממשלה הייתה לוקחת על עצמה ומביאה את התיקון הזה. אנחנו החלטנו להעלות את הצעת החוק הזאת אף שאין לה רוב, כנראה, אבל מפאת חשיבותה ומבחינת האמירה הציבורית שלה, אנחנו נשמח – חברי הכנסת מהקואליציה לא נמצאים, אז אולי בכל זאת נצליח. תודה רבה לכם. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. השר, בבקשה. השר, בשם שר הפנים. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש להשיב בשמו של שר הפנים. הצעת החוק מבקשת לקבוע כי באזור שבו היצע דירות נמוך, כפי שתקבע הממשלה לפי הצעת שר הבינוי והשיכון, תהיה רשות מקומית רשאית להטיל היטל דירת מגורים ריקה, וזאת בגין דירת מגורים שמיום שהסתיימה בנייתה והיא ראויה לשימוש לא שימשה למגורים במשך תקופה רציפה של חמישה חודשים. מוצע כי שר הבינוי והשיכון, שר הפנים ושר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, יקבעו בתחילת כל שנת כספים את שיעור ההיטל, ובלבד שההיטל ישמש את הרשות המקומית לפיתוח תשתיות ולקידום דיור בר-השגה. על-פי דברי ההסבר, מטרת ההצעה היא לקדם דיור בר-השגה באזורים בעלי היצע דירות נמוך באמצעות הטלת היטל על דירות ריקות אשר גורעות מהיצע הדירות. נטען כי ישנו תהליך של ריבוי רכישת דירות על-ידי בעלי אמצעים, פעמים רבות תושבי חוץ, אשר אינם מתגוררים בדירות דרך קבע ואף אינם משכירים אותן, וכך נוצרים במרכזי הערים אזורי רפאים הפוגעים באיכותו של המרחב הציבורי סביבן. הממשלה מתנגדת להצעת החוק, וזאת מהטעמים הבאים: משמעות הצעת החוק היא כי תוטל סנקציה עונשית, תשלום שבמהותו הנו קנס, בגין דירת מגורים העומדת ריקה, זאת תוך פגיעה בזכויות היסוד של הפרט הבוחר שלא לגור בדירת המגורים ולא להשכירה. למעלה מזאת, לפי הצעת החוק תשלום זה יושת על בעל הנכס גם אם עשה מאמצים להשכיר את הדירה והדבר לא צלח בידו. מנגד, נכון לציין כי בהמשך להחלטת הממשלה, שרי הפנים והאוצר נקטו צעדים לשם צמצום התופעה של דירות ריקות. בהמשך להחלטת הממשלה בעניין הרחבת היצע הדירות בבנייה קיימת באמצעות שינוי כללי הארנונה, וזאת במסגרת יישום המלצות דוח טרכטנברג, גובש על-ידי שרי הפנים והאוצר תיקון לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז–2007, כך שייקבע סיווג חדש של מבנה מגורים שאינו בשימוש, מבנה שלא התגורר בו איש דרך קבע בתשעה מבין 12 החודשים שקדמו למועד החיוב בארנונה, בתעריף מרבי הכפול מהתעריף המרבי הקבוע לסיווג מבנה מגורים רגיל, למעט, כמובן, דיור ציבורי. הוצע להתקין תקנות אלה כהוראת שעה לתקופה של שנתיים. התקנות הוגשו לאישור ועדת הכספים של הכנסת אך טרם נקבע דיון בהן. ההסדר האמור של תיקון תקנות ההסדרים הנו הסדר מידתי, שמאזן בין האינטרסים השונים, וזאת בניגוד להסדר המוצע במסגרת ההצעה, או הצעות החוק. כאמור, הממשלה מתנגדת להצעות החוק. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לשר יעקב פרי. אנחנו נעבור להצבעה כפי שאמרה – את מבקשת לענות? בבקשה. שלוש דקות. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני השר, תודה על התשובה. נדמה לי – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> צריך להיות פה שר הפנים, רק – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אז מסור את תודתנו בצירוף ברכות מזל טוב לשר הפנים. נדמה לי שהתשובה שלך, היה בה חלק, נקרא לזה אידיאולוגי, והיה בה חלק פרקטי. על החלק האידיאולוגי אפשר להתווכח, כלומר, שזה פוגע בזכות הפרט וכו'. נדמה לי שלא היינו רוצים להגיע למצב שבו זכות הפרט מתנגשת עם האינטרס הציבורי מעבר למה שהיא כבר מתנגשת. כלומר, החיים בחברה – ואני נכנסת כאן לפילוסופיה של מדע המדינה – החיים בחברה משמעותם שחופש הפרט הוא לא מוחלט, חופש הפרט כפוף לאינטרס הציבורי. ובמקרה הזה, בדברים שלי תיארתי את האינטרס הציבורי ומדוע הוא נפגע מקיומן של דירות רפאים. ונדמה לי שבסיפה של דבריך אפילו הכרת בכך שהממשלה מכירה בזה, וועדת טרכטנברג הכירה בזה והממשלה כמובן קיבלה את ההמלצות וכו'. אבל החלק השני של דבריך, על המובן הפרקטי: הרי מדובר בדירות שנמצאות באזורי ביקוש, לא מדובר על דירות שאי-אפשר להשכיר אותן מטעמים של היעדר ביקוש, כך שאם הממשלה מתכוונת שאדם, שכמו שציינת ניסה להשכיר את דירתו ולא הצליח, ומדובר באזור ביקוש, אז הנה מצאנו עוד דרך להורדת המחירים. הרי אם – ודווקא לשיטה האידיאולוגית שלך – אם המחיר נקבע לפי כללי ביקוש והיצע, מדובר באזור ביקוש, במרכז הארץ, אז כנראה שאותו אדם לא מעוניין להשכיר את דירתו ומעוניין רק לקנות אותה להשקעה בלבד, שזו תופעה לא רצויה, או שהוא נקב במחיר שהוא גבוה מדי ולכן הוא לא הצליח, והנה מצאנו עוד דרך להורדת מחירים, שהיא כל כך רצויה בשוק הדיור. כן, ובהחלט להשית עליו קנס, להשית עליו היטל. הרי יש הרבה מאוד היטלים שמושתים על אדם, מכל מיני סוגים, ונדמה לי שאם אנחנו באמת רוצים לפתור את משבר הדיור, שסיכמנו שהוא חריף, אז אין דרך טובה מאשר להתחיל עם הפתרונות הזמינים והמיידיים. ואם חמישה חודשים או תשעה חודשים זו הבעיה, נדמה לי שאני מתחייבת בשם כל המציעים שאנחנו כמובן לא – לא על כך יקום וייפול דבר. יש לנו עכשיו חצי שנה עד שנוכל להעלות את ההצעה הזו מחדש, אני ממש מאיצה בממשלה לנצל את חצי השנה הזאת כדי להביא פתרון משלה לסוגיה, ואני מבטיחה שאנחנו לא נהיה אופוזיציה לפתרון דיור. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה. כפי שאמרה סגנית היושב-ראש חברת הכנסת גילה גמליאל, הוגשו שני סטים של 20 חתימות, גם על הצעת החוק של תמר זנדברג וגם על הצעת החוק של איתן כבל. גברתי, מזכירת הכנסת, אפשר להתחיל. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח עפו אגבאריה – בעד יולי יואל אדלשטיין – <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, אם אפשר הערה לצורך העניין של זמן. יש חשיבות לחברים אחרים שרוצים להעלות הצעות לסדר-היום, הזמן עומד להיגמר וההצבעות האלה בעל-פה סתם גוררות זמן, בשביל מה זה טוב? – – – <היו"ר אורי מקלב:> אתה רוצה לדבר פה בתור קואליציה? אתה רוצה – אנחנו בכל אופן באמצע הצבעה, זה אפילו לא הצעה לסדר. בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> אין לנו הרבה כלים – – – <היו"ר אורי מקלב:> תודה, תודה. לא, אין צורך לענות לו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> סליחה, אין צורך לענות לו, אנחנו ממשיכים בהצבעה. <קריאות:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> רבותי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יצחק אהרונוביץ – נגד שמעון אוחיון – נגד <מיכל רוזין (מרצ):> לא מדובר באמצע הלילה. עכשיו – – – <מאיר שטרית (התנועה):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת שטרית, באמצע הצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אורי אורבך – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח מיכל בירן – בעד בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח אבישי ברוורמן – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – בעד יעל גרמן – אינה נוכחת דני דנון – אינו נוכח אריה דרעי – אינו נוכח רונן הופמן – נגד ניצן הורוביץ – בעד צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח אבי וורצמן – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח נסים זאב – בעד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת דב חנין – בעד ישראל חסון – אינו נוכח בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת משה יעלון – נגד אליהו ישי – אינו נוכח איתן כבל – בעד אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת לימור לבנת – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח דב ליפמן – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח עוזי לנדאו – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד שאול מופז – בעד משה מזרחי – בעד אברהם מיכאלי – בעד מרב מיכאלי – בעד עמרם מצנע – אינו נוכח אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח שמעון סולומון – נגד אורית סטרוק – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח חמד עמאר – נגד משה זלמן פייגלין – נגד שי פירון – אינו נוכח מאיר פרוש – אינו נוכח יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – בעד רינה פרנקל – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח דוד צור – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח עדי קול – אינה נוכחת פניה קירשנבאום – אינה נוכחת רות קלדרון – נגד זבולון קלפה – נגד יפעת קריב – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח דוד רותם – נגד יואל רזבוזוב – נגד ראובן ריבלין – אינו נוכח יוני שטבון – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח מאיר שטרית – נגד אלעזר שטרן – נגד נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – נגד איציק שמולי – בעד יאיר שמיר – אינו נוכח סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד פנינה תמנו-שטה – אינה נוכחת <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה. אם אפשר לעשות סבב שני. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח <קריאות:> – – – <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) סליחה. יולי יואל אדלשטיין – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח אבישי ברוורמן – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת דני דנון – אינו נוכח אריה דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח אבי וורצמן – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת ישראל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת אליהו ישי – אינו נוכח אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – נגד ציפי לבני – אינה נוכחת לימור לבנת – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח עמרם מצנע – נגד אראל מרגלית – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח אורית סטרוק – נגד ניסן סלומינסקי – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח שי פירון – אינו נוכח מאיר פרוש – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח דוד צור – נגד אברהים צרצור – אינו נוכח עדי קול – נגד פניה קירשנבאום – אינה נוכחת מירי רגב – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח ראובן ריבלין – אינו נוכח יוני שטבון – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח יאיר שמיר – אינו נוכח פנינה תמנו-שטה – אינה נוכחת <היו"ר אורי מקלב:> עדיין, אחרי שני סבבים, האם יש חברי כנסת שעדיין לא הצביעו? יש להם אפשרות עכשיו. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) שי פירון – נגד <היו"ר אורי מקלב:> אם כך, תמה ההצבעה. נא לבצע ספירה. זה סיבוב שני, החוק הראשון. יש חוק גם עם 20 חתימות להצבעה שמית. תוצאות ההצבעה: בעד – 22, נגד – 37. אם כך, הצעת החוק של חברת הכנסת תמר זנדברג בקשר להיטל על דירת מגורים ריקה באזור היצע דירות מגורים נמוך לא עברה. אנחנו נעבור, ברשותכם, חברי הכנסת, להצעת החוק הבאה של חבר הכנסת איתן כבל. גם בהצעת חוק זו הוגשו 20 חתימות להצבעה שמית. אנחנו נבקש ממזכירות הכנסת להתחיל בהצבעה. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח עפו אגבאריה – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח שמעון אוחיון – אינו נוכח אורי אורבך – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח מיכל בירן – בעד בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח אבישי ברוורמן – אינו נוכח מוחמד ברכה – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – בעד יעל גרמן – אינה נוכחת דני דנון – אינו נוכח אריה דרעי – אינו נוכח רונן הופמן – נגד ניצן הורוביץ – בעד צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח אבי וורצמן – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח נסים זאב – בעד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד ציפי חוטובלי – נגד דב חנין – בעד ישראל חסון – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד שלי יחימוביץ – אינה נוכחת משה יעלון – אינו נוכח אליהו ישי – אינו נוכח איתן כבל – בעד אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – נגד ציפי לבני – אינה נוכחת לימור לבנת – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח דב ליפמן – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח עוזי לנדאו – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד שאול מופז – בעד משה מזרחי – בעד אברהם מיכאלי – בעד מרב מיכאלי – בעד עמרם מצנע – אינו נוכח אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח שמעון סולומון – אינו נוכח אורית סטרוק – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח חמד עמאר – נגד משה זלמן פייגלין – אינו נוכח שי פירון – אינו נוכח מאיר פרוש – בעד יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – אינו נוכח רינה פרנקל – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח דוד צור – נגד אברהים צרצור – אינו נוכח עדי קול – אינה נוכחת פניה קירשנבאום – אינה נוכחת רות קלדרון – נגד זבולון קלפה – נגד יפעת קריב – אינה נוכחת מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – נמנע דוד רותם – נגד יואל רזבוזוב – נגד ראובן ריבלין – אינו נוכח יוני שטבון – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח מאיר שטרית – נגד אלעזר שטרן – נגד נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח עפר שלח – נגד איציק שמולי – אינו נוכח יאיר שמיר – נגד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד פנינה תמנו-שטה – אינה נוכחת <היו"ר אורי מקלב:> אודה לכם על סבב שני, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד יצחק אהרונוביץ – נגד שמעון אוחיון – נגד דוד אזולאי – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח אבישי ברוורמן – אינו נוכח מוחמד ברכה – בעד עמר בר-לב – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת דני דנון – אינו נוכח אריה דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח אבי וורצמן – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ישראל חסון – אינו נוכח בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת משה יעלון – אינו נוכח אליהו ישי – אינו נוכח אמנון כהן – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת לימור לבנת – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח עוזי לנדאו – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח עמרם מצנע – נגד אראל מרגלית – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח חנא סוייד – אינו נוכח שמעון סולומון – אינו נוכח אורית סטרוק – נגד ניסן סלומינסקי – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח משה זלמן פייגלין – נגד שי פירון – נגד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח עדי קול – נגד פניה קירשנבאום – אינה נוכחת יפעת קריב – אינה נוכחת מירי רגב – אינה נוכחת ראובן ריבלין – אינו נוכח יוני שטבון – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח סילבן שלום – אינו נוכח איציק שמולי – אינו נוכח פנינה תמנו-שטה – נגד <היו"ר אורי מקלב:> יש עדיין מישהו באולם שלא הצביע? <מיקי רוזנטל (העבודה):> אני נמנע, נמנע. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי כנסת) כתבתי בסיבוב הקודם. יעקב אשר – בעד <היו"ר אורי מקלב:> אפשר לבצע את הספירה. כולם נמצאים, כולם הצביעו או שלא. תמה ההצבעה. בבקשה, גברתי. רבותי, אני מבקש להקריא את תוצאות ההצבעה על הצעת חוק היטל על דירת מגורים ריקה באזור היצע דירות מגורים נמוך, של חבר הכנסת איתן כבל. להלן התוצאות: בעד – 22, נגד – 36, נמנע אחד. אם כך, הצעת חוק זו לא אושרה. ברשותכם, קודם כול אנחנו מודים לכם, מזכירת הכנסת וכל צוות העוזרים, על ביצוע ארבע הצבעות שמיות, האחת אחרי השנייה – חמש – חמש הצבעות שמיות, האחת אחרי השנייה. <הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – פיקוח על מחירי תעודת הכשר), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/406/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר אורי מקלב:> אם כך, אנחנו מגיעים היום, עכשיו, כבר לעשר הדקות האחרונות של הישיבה. נשארה לנו הצעת חוק של חבר הכנסת ניצן הורוביץ: איסור הונאה בכשרות (תיקון – פיקוח על מחירי תעודת הכשר). ישיב סגן השר, הרב אלי בן-דהן. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר אורי מקלב:> בבקשה, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> שאלת הבהרה. <היו"ר אורי מקלב:> כן. <דב חנין (חד"ש):> מתוך היכרות עם חבר הכנסת הורוביץ, אני יודע שיש לו גם הרבה הנמקות לחוק הזה. אני מניח שעשר דקות יביאו אותנו לשעה 15:00, ואז אני מבין שאדוני ידחה את המשך התהליך – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לא, לא, לא. לא יידחה שום דבר. יהיה דיון ונסיים את זה ונצביע כמו שעשינו תמיד, גם אם זה חורג בכמה דקות – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – אני מוסר לך את החתימות. <היו"ר אורי מקלב:> אתה רוצה על זה הצבעה? <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן. <היו"ר אורי מקלב:> יש גם הצבעה שמית אם אנחנו נרצה לבצע את זה. בבקשה, אדוני. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מביא לכאן היום מתמודדת עם הכשלים הקשים שמציבה הרבנות הראשית בפני הצרכן הישראלי, בעל העסק, הציבור בכלל והחברה שלנו. יוקר מחיה לציבור, סחטנות, נטל כלכלי על בעלי עסקים, אפליה, כפייה דתית, גזענות – כל הדברים האלה מוגשים לנו בחסות הרבנות הראשית לישראל, שכידוע היא גוף רשמי שגם ממומן על-ידינו. אני משתמש במילים האלה, ביזיון ועושק, כי אין מילים אחרות לתאר מה שעוברים בעלי עסקים מול הרבנות, מול המשגיחים, בכל רחבי הארץ. ואני אתן כמה דוגמאות. יש בנס-ציונה חנות שנקראת "תבליני חסיד", בבעלות חיים חסיד, והוא נאלץ להסיר את תעודת הכשרות מהעסק שלו אחרי שיום אחד הוא קיבל הודעה – אדוני השר בן-דהן, תקשיב – שמחיר התעודה זינק מ-300 שקל ל-12,000 שקל. אני יודע שבדברי תשובתך לי אתה תגיד שיש כבר תקנות חדשות עם פירוט הסכומים. אני בדקתי בתקנות שלכם, ולפי התקנות שלכם לחנות או מחסן שהם לא סיטונאיים דמי תעודת הכשרות: 1,369 שקלים בשנה. ואותו חסיד מ"תבליני חסיד" בנס-ציונה קיבל 12,000 שקל. אז אני באמת רוצה לשמוע איך דבר כזה יכול להיות. 12,000 שקל לשנה עבור תעודת כשרות זה פשוט בלתי נתפס. ועוד לחוק הזה, שמעניק את המונופול לרבנות, קוראים "חוק איסור הונאה בכשרות". אני רוצה כאן להגיד, ואני אומר גם לכבוד היושב-ראש: אני לא שומר כשרות. אני, מבחינתי, גם הולך וקונה בחנויות שהן לא כשרות. לי זה פחות נוגע, אם כי גם לי זה נוגע בכיס, כי יש מוסדות שבהם יש חובה לשמור כשרות ואז העלות מתגלגלת גם עלי. אבל הדברים האלה נכונים, בראש ובראשונה, לציבור שומרי הכשרות שנאלצים פה לשלם סכומים בלתי מתקבלים על הדעת. או הנה, למשל דוגמה אחרת: בחור בשם צחי, הבעלים של מסעדת "ללו" בשכונה א' באילת – 4,500 שקל בחודש. 4,500 שקל בחודש למסעדה באילת, והוא שילם את זה. אבל הקש ששבר את גב הגמל היה דרישת המועצה הדתית שירכוש רק כרוב של "קטיף". וגם פה יש איזו התניה שהיא בעיני לא מתקבלת על הדעת, לרכוש מספקים מסוימים. דוגמה נוספת – עוד בעל עסק מוכר בשכונה א' מספר: אני העסק הכי כשר בעיר; משגיחי הכשרות של המועצה בעצמם אוכלים אצלי, אבל מכיוון שסירבתי לשלם סכום כספי גדול לא קיבלתי תעודת כשרות. יש, חברי חברי הכנסת, משגיחי כשרות שמתנים את תעודת הכשרות בכך שהם יהיו מועסקים על-ידי המסעדה ולא על-ידי הרבנות, וככה גם יקבלו דברים נוספים, דרך ההעסקה באמצעות המסעדה. יש משגיחי כשרות מסוימים שמחייבים מסעדות לרכוש ירקות "מהדרין", שהם יקרים בהרבה, תמורת תעודת הכשרות, ובדרך כלל זה מלווה גם בדרישה לרכוש את ירקות ה"מהדרין" ממקומות ספציפיים וגם להראות קבלה שהם נרכשו שם. אני רוצה לומר שהדברים האלה נוגעים לעניין הכספי ולנטל הבלתי-נסבל שמוטל על בעלי עסקים, שהם לפעמים בעלי עסקים מאוד קטנים. יש כאן גם דברים נוספים שנובעים מהביזיון הזה שמביאה על ראשנו הרבנות הראשית: קודם כול, התניית תעודת הכשרות בדברים שבכלל לא קשורים למזון. ואני אפילו לא מדבר – תכף אני אגיד על עובד לא יהודי שנוגע באוכל. אבל אני מדבר, למשל, על מסיבות בחגים לא יהודיים. הנה, עוד שבועיים יבוא עלינו הסילבסטר, שהוא ראש השנה האזרחית, ויהיו מקומות שבהם יתקיימו אירועים, ומניסיון של שנים קודמות אני יודע שאני אקבל את המכתבים מבעלי עסק שאיימו עליהם שלא יערכו מסיבת סילבסטר ויתנקמו בהם בתעודת הכשרות. או מקומות שבהם יש ריקודי נשים – ריקודי נשים – או מקומות שבהם יש אירועים לרפורמים; גם כן, דרך תעודות הכשרות מתנקמים באותם בעלי עסק. והמסמר האחרון בארון המחפיר הזה, שהכול נובע מכפיית הכשרות – הגזענות. ראינו אתמול את הכתבה בערוץ 2. לי זה לא חידש, אני מכיר את הסיפור הזה: אי-העסקת גויים. מתנים תעודת כשרות באי-העסקת "גויים", או במילים אחרות – ערבים. אומרים במועצות דתיות: אתם תעסיקו ערבים, לא ניתן לכם תעודת כשרות. גם כשאין שום נימוק הלכתי, ואני מכיר את הסיפור ההלכתי עם יין וכו'. גם זה לא מקובל עלי, אבל מי שלוקח על עצמו מה שנקרא הלכה יכול לעמוד בזה. אבל פה מדובר בגזענות בוטה וברורה. אנחנו מדברים הרבה פה בכנסת ובציבור על יוקר המחיה, על ביטול הריכוזיות, על ניסיון לשבור מונופולים במשק. ומה שאני מציג כאן היום הוא מונופול שלא זוכה לשום טיפול, שיש לו פה לובי פוליטי, ותכף אנחנו נראה את ההתגייסות של הלובי הפוליטי פה להגן על מנגנון הכשרות המסואב במדינת ישראל. והרבנות הראשית ורבנים ומשגיחים שהוסמכו לכך על-ידי הרבנות הם אלה שחולשים על המטמון הגדול הזה. ומי שנופל קורבן זה הציבור שמבקש את הכשרות. אגב, חלק מאלה – – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> – – – ציבור ששומר כשרות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני, תאמין לי שאני דואג יותר מחלק גדול מהאנשים פה, שהם בעצמם אפילו לא אוכלים "רבנות", אבל הם מתיימרים להגן על הרבנות הראשית לישראל. יש פה אנשים שגם כשהקימו את הרבנות, אגב, ישבו פה שבעה. זה עוד היה לפני, אתה יודע, בתחילת המאה, אבל על הרבנות הראשית לישראל. אני בכלל, אתה יודע, אני בעד הפרדת דת ומדינה. אבל מה שקורה כאן עם הכשרות זה דבר שפוגע בכיס של מיליוני אזרחים ישראלים וגורם לעלייה קשה ביוקר המחיה. ואני נתתי לכם את הסכומים, ואתם מבינים שאחר כך זה מגולגל על הצרכן. הסיפורים שאנחנו שומעים בנושא הזה הם סיפורים מדהימים, הם בלתי פוסקים, הם מכל רחבי הארץ, ואני אפילו לא מדבר, סגן השר אלי בן-דהן, על מקרים של שחיתות, של עבירה, שזה עניין למשטרה, של סידור, והמשגיח סוגר, מה שנקרא, קופה לכיס. גם על זה אני שומע הרבה, אבל אני לא אומר את זה פה. פה אני אומר על דברים שהרבנות באופן רשמי דורשת. ודאי אתה תגיד בתשובתך לי שיש תקנות חדשות. כמו שאמרתי, אני ראיתי את התקנות – תקנות שירותי הדת היהודיים (אגרות ושירותים), ונקבעו הסכומים. למשל – ואני אגיד את זה כאן כדי שבעלי עסקים ישמעו – אולם שכושר הקליטה בו עד 20 איש צריך לשלם 517 שקל לשנה לתעודת כשרות. ובעקבות הדברים שלי כאן אני אקבל את הפניות, ואני אגיד לכם מה הסכומים האמיתיים. אמרתי לכם: חנות או מחסן לא סיטונאיים – 1,360 שקל בשנה. אני אישית יודע על מקרים שבהם בחנויות מהסוג הזה – תבלינים, מזון וסחורות אחרות, משלמים פי-עשרה מהסכום הזה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, השעה 15:00. <ניצן הורוביץ (מרצ):> לכן אני רוצה לקרוא לחברי הכנסת לתמוך בהצעה. היא הצעה נכונה בראש ובראשונה לשומרי מצוות ולאנשים דתיים. אין לה שום קשר עם נושאים של הלכה ורוח וערכים ודת ואמונה. זה עניין של ממסד כוחני עתיר ג'ובים שסוחט את הציבור הדתי עבור תעודות הכשרות האלה; מחזיק אותם כבני-ערובה. אפילו אני לא מדבר, אדוני היושב-ראש, על כשרויות מהסוג שאולי אתה תומך בו, אוכל ממנו, שהן לא כשרויות רשמיות. אני מדבר על הכשרות הרשמית של מדינת ישראל, מטעם הרבנות הראשית לישראל. אני קורא לכל הסיעות שטובת הצרכן והציבור לנגד עיניהן לתמוך בהצעת החוק, לאפשר פיקוח יעיל על מחירי תעודות הכשרות, להוריד את יוקר המחיה, לתת לבעלי עסקים לנשום, להוריד מאתנו את הכפייה הזאת, ולהתקדם בצורה טובה. אני גם רוצה להגיד משהו לחברי מסיעת הבית היהודי. שמירת כשרות בבתי-עסק חשובה לכם. אני אומר – לי היא לא חשובה, מצדי שלא יהיו מסעדות כשרות, אני לא אוכל במסעדות כשרות. אני אוכל גם במסעדות כשרות, אין לי התנגדות, אבל אתם הרי הולכים רק למסעדות כשרות; תחשבו על אותו חיים חסיד מנס-ציונה – "תבליני חסיד" – שאני סיפרתי כאן – – <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – שדורשים ממנו 12,000 שקל בשנה על חנות לתבלינים, והוא לדעתי מצביע לכם ולא מצביע לי. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> למה הוא צריך לסבול את הדבר הזה בשם כשרות – – <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו מודים לך על דבריך. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – שאין לה שום קשר להלכה ושום קשר למצוות? תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. סגן השר הרב אלי בן-דהן, בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> הזמן עבר, אדוני היושב-ראש. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> לקצר? לא להצביע? <היו"ר אורי מקלב:> אתה יכול לענות, זכותך לענות. אנחנו נגמור את הנושא הזה, ובזה נסיים את הישיבה. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, שרים, חברי חברי הכנסת, ההצעה הזאת היא כאילו המציע חי בעולם אחר. אני לא יודע, המצאות שלא קיימות. אדוני חבר הכנסת הורוביץ, האגרות האלה מפורסמות באתר האינטרנט של המשרד לשירותי דת, פורסמו ברשומות – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> נו, אז מה? <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> מה זה "נו, אז מה"? <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> מה אתה רוצה, שאני אהיה שומר הסף של כל אחד ואחד? <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> סליחה. תקשיב רגע. הקשבתי לך בסבלנות, תקשיב לי גם אתה. אני אינני שומר הסף של אף אחד. האגרות מפורסמות, כולן סכומים סבירים, נורמליים. בעצמך אמרת, 500 שקל בשנה. סביר לחלוטין. אם מישהו גובה סכום יותר גבוה – הוא כבר לא מכיר את מדינת ישראל? אין משרד לשירותי דת? אין משטרה? אין יועץ משפטי לממשלה? אין מבקר המדינה? כולם נאטמו, נעלמו – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> הוא מפחד. הוא מפחד – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> תקשיב בסבלנות – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – אתה יודע את זה שהוא מפחד. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> תקשיב בסבלנות. מותר לך להקשיב בסבלנות. אין – רשויות אכיפת החוק נגמרו, נעלמו כולן? רק בנושא כשרות הם לא מכירים? הם יכולים לטפל בכל הנושאים האחרים – בנושא הזה הם לא מכירים. בבקשה, עם כל הכבוד, אם יש מישהו שגבו ממנו סכום יותר גבוה – ואמרתי, הסכומים הם גלויים, כל אחד יודע מה הם, יכול לראות אותם. גבו מהם סכום יותר גבוה – הוא יודע מי הרגולטור. הוא יכול לפנות אלינו, לפנות ליועץ המשפטי לממשלה, למבקר המדינה. אני מבטיח לך, לא יהיה מקרה אחד שתגיע אלינו תלונה, והיא לא תטופל כראוי. אני רוצה לומר עוד דבר: בהצעה שלך אתה מדבר על כך שרב שנותן תעודת הכשר, אם הוא לוקח יותר מהתעריף, אז ישללו ממנו את האפשרות – אתה לא מכיר את המציאות – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> למה לא? <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אני אגיד לך, רבנים לא עוסקים בקבלת האגרות. האגרות משולמות למועצות הדתיות. הרבנים בכלל לא עוסקים בכך, אין להם שום מגע בזה. אבל מה, כדי להכפיש את הרבנים אז מכניסים אותם, למה לא? רב לא עוסק בגבייה, אין לו שום קשר לעניין. זה סתם לערבב מין בשאינו מינו. לעצם העניין, אנחנו במשרד לשירותי דת שוקדים עכשיו על הכנת הצעת חוק מקיפה בנושא כשרות, שתבוא מצד אחד לשפר את הכשרות, למנוע – ואני מסכים אתך מאוד – את ניגוד העניינים שהמשגיח מועסק על-ידי המושגח. זה דבר לא ראוי, לא צריך להיות ככה. הגיע הזמן שמדינת ישראל תשנה את המצב. המשגיחים לא יועסקו על-ידי הגופים המושגחים, אלא על-ידי רשויות אחרות. יש כמה הצעות, והדבר הזה יבוא, בעזרת השם, בקרוב לפתרונו. אני מקצר; תודה רבה לכם. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לסגן השר. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה אחרי 15:00, ניצן. צריך להדליק נרות. <היו"ר אורי מקלב:> אין לנו בעיה שהוא לא אוכל כשר, יש לנו בעיה שהוא לא מדליק נרות. זאת הבעיה. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> ניצן, עזוב אותי עם כשרות – – <היו"ר אורי מקלב:> הוא לא אוכל כשר, אבל לא מדליק נרות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> היות שבאנו חושך לגרש, אני אעשה את זה קצר, ונעשה גם הצבעה אלקטרונית, והכול יהיה בסדר. אז אני אחסוך מאתנו את העניין. אני רק רוצה להגיד לכבוד השר בן-דהן, אדוני, אני לא באתי עם המספרים האלה, לא המצאתי אותם מהראש. המספרים האלה, אני עומד מאחוריהם. אמרתי לך את הסכומים – זה פי-20 מהתקנות שאתה פרסמת. אז תשמע, אני לא יודע ממה נפשך – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – או שאין לך פיקוח, ואתם לא מסוגלים לפקח על זה, או שיש איזה שלטון של פחד, שמפחדים להגיש את התלונה. גם על זה אתה יודע מה אני מדבר – על ההתנכלויות. הרי לפעמים, כמו שאמרתי, הסיבות לשלילת התעודה מצוצות מהאצבע, בעיני, ולפעמים מאוד קשה להילחם בשרירות כזאת. שים לב גם לעניין הזה, ותקל על בעלי עסקים ועל הצרכן הישראלי. זה הציבור שלך יותר מאשר הציבור שלי. אני מבקש בכל זאת להצביע על הצעת החוק בהצבעה רגילה, לא שמית. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני אומר את זה ברוח חג החנוכה – להקל על הציבור שנאנק תחת המחירים האלה, ולתעודות הכשרות יש בכך חלק מרכזי. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. כפי שאמר המציע וכפי שהתקבלה החלטה, אנחנו נעבור להצבעה אלקטרונית ולא להצבעה שמית. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – פיקוח על מחירי תעודת הכשרות), התשע"ג–2013. בבקשה, הצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 13 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 29 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – פיקוח על מחירי תעודת הכשרות), התשע"ג–2013, נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 13, נגד – 29, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק זאת לא אושרה. אם כך, הגענו לסוף סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ו' בטבת התשע"ד, 9 בדצמבר 2013, בשעה 16:00. ישיבה זאת נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 15:09.>