דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י' ישיבה צ"ב הישיבה התשעים-ושתיים של הכנסת התשע-עשרה יום שלישי, י"ד בטבת התשע"ד (17 בדצמבר 2013) ירושלים, הכנסת, שעה 16:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 נאומים בני דקה 4 יצחק הרצוג (העבודה): 5 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 5 סתיו שפיר (העבודה): 6 משה גפני (יהדות התורה): 7 מיכל בירן (העבודה): 8 דב ליפמן (יש עתיד): 9 מוחמד ברכה (חד"ש): 9 משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 10 זהבה גלאון (מרצ): 11 שלי יחימוביץ (העבודה): 11 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 12 רינה פרנקל (יש עתיד): 13 מרב מיכאלי (העבודה): 13 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 14 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 14 ניצן הורוביץ (מרצ): 15 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 16 יעקב אשר (יהדות התורה): 16 יפעת קריב (יש עתיד): 17 דב חנין (חד"ש): 18 עמרם מצנע (התנועה): 19 מיקי רוזנטל (העבודה): 19 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 20 נחמן שי (העבודה): 21 אילן גילאון (מרצ): 21 תמר זנדברג (מרצ): 22 מאיר שטרית (התנועה): 23 שעת שאלות 23 אברהם מיכאלי (ש"ס): 24 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 24 תמר זנדברג (מרצ): 27 עמר בר-לב (העבודה): 28 אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו): 31 איציק שמולי (העבודה): 35 רונן הופמן (יש עתיד): 38 זהבה גלאון (מרצ): 39 נחמן שי (העבודה): 42 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 46 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 46 הצעות לסדר-היום 47 ציון היום הבין-לאומי להזדהות עם אנשים החיים בעוני 47 היו"ר חמד עמאר: 47 יצחק הרצוג (העבודה): 48 יוני שטבון (הבית היהודי): 50 אילן גילאון (מרצ): 53 שמעון סולומון (יש עתיד): 55 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 57 אברהם מיכאלי (ש"ס): 59 מאיר שטרית (התנועה): 62 אריה דרעי (ש"ס): 65 זהבה גלאון (מרצ): 65 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 151) (דמי לידה לעובד שבת-זוגו אינה מסוגלת לטפל בילד מחמת נכות או מחלה), התשע"ד–2013 66 קארין אלהרר (יש עתיד): 67 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 74) (ייצוג הולם לנשים בוועדה לבחירת שופטים), התשע"ד–2013 69 זהבה גלאון (מרצ): 69 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 71 הצעת חוק משפחות חד-הוריות (תיקון מס' 4) (החלפת מונח), התשע"ד–2013 74 מאיר שטרית (התנועה): 74 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י"ד בטבת תשע"ד, 17 בדצמבר 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת המלט (מס' 2) (משקלם של שקי מלט), התשע"ד–2013, של חבר הכנסת חיים כץ. לוח תיקונים להצעת חוק החברות (תיקון מס' 22), התשע"ד–2013. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <נאומים בני דקה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, כרגיל, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה לצורך הרשמה. בבקשה, אפשר להצביע. ואני מבקש, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, אתה רוצה להשתתף? בבקשה, אדוני יפתח, ואחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אומנם זה לא שגרתי שיו"ר האופוזיציה נושא דברים בנאומים בני דקה, אבל נפל דבר בישראל ואנחנו החלטנו כולנו להתייחס לדבר הזה. אני מדבר על התעלמות הממשלה והתעלמות ראש הממשלה בצורה מופגנת מהסוגיה שנקראת קהילת הלהט"ב בישראל – הלסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וכל כיוצא בזה. הסיפור האמיתי פה, אדוני היושב-ראש, הוא שראש הממשלה מסתתר. לא מגיב, לא מתייחס, נותן לממשלה שלו להתכתש, נותן לשרים שלו לריב, למפלגות המרכיבות את הקואליציה להתעלם מזכויותיה של קבוצה מאוד מאוד חשובה בציבור הישראלי, קבוצה שכבר מזמן עם ישראל תבע ותובע ואומר שהגיע הזמן שתקבל את כל זכויותיה האזרחיות כמו כל אחד אחר. ואני כאן בקריאה לכל חברי וחברותי כאן, חברי הכנסת, להתגייס ולהצטרף למאבק הזה ולתבוע מראש הממשלה לומר אמירה פומבית בנוגע לזכויות ההומוסקסואלים בישראל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת הרצוג. חבר הכנסת בועז טופורובסקי. אחריו – חברת הכנסת סתיו שפיר. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> קודם כול, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, אני תומך בהצעתך. <משה גפני (יהדות התורה):> אתם יכולים להתאחד. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, בשבוע שבין 10 ל-17 בדצמבר, השבוע של הסערה, הייתה תאונת דרכים קטלנית אחת ובכל ימי הסערה נהרג בן-אדם אחד. הוא נהרג ביום חמישי, 12 בדצמבר. שמו סאלם עראידה, בן 64 מכפר מע'אר. הוא נהרג בתאונה בצומת דיר-חנא, על כביש 805. יום לאחר מכן נפטר מפצעיו רזיאל זגר בן 17, שנפגע שבועיים לפני כן בתאונת דרכים בינו לבין רכב פרטי בכביש 444. הוא רכב על אופנוע. עם כל הטענות והביקורות שיש על הסופה שהייתה, אני רוצה להגיד גם מילה טובה. משטרת התנועה, ברדיו, בטלוויזיה, הזהירו את נהגי ישראל להיזהר בנסיעה בכבישים. והנהגים נזהרו. והיה אומנם הרוג אחד, סאלם, אבל יחסית לסופה שהייתה אחת מהגדולות בתולדות המדינה לא היו הרבה נפגעים בתאונות הדרכים. אנשים נזהרו בכבישים. נכון, הרבה פחות אנשים נסעו בכבישים, אבל יחסית לסכנות היו הרבה פחות תאונות ממה שחששנו שיהיו. והדבר הזה מוכיח טענה מאוד מאוד ברורה – אם שמים לב ומתייחסים לכלי רכב כאל כלי נשק אפשר להציל חיים, אפשר למנוע תאונות, אפשר למנוע מוות מיותר. ברצוני לברך את הנהגים ולקוות שגם היום, גם מחר ובכל יום מימות השנה אנשים ייזהרו כמו שהם נזהרו בסערה ובסופה שהייתה בימים האחרונים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת בועז טופורובסקי. חברת הכנסת סתיו שפיר, ואחריה – חבר הכנסת משה גפני. <סתיו שפיר (העבודה):> חוק ברית הזוגיות לבני ובנות אותו מין שהעליתי לפני יותר מחצי שנה ביחד עם כל הסיעה שלי נדחה בוועדת שרים לחקיקה. הצעת החוק החדשה של יש עתיד באותו נושא נעלמה מאז מסיבת העיתונאים האחרונה. וגם איסור הפליה מטעמי מגדר בקבלה למקום עבודה וחוק להשוואת תנאים במשכנתאות לזוגות חד-מיניים – כולם נדחו. והחוק להשוואת הטבות המס להורים חד-מיניים הופל כאן על-ידי הקואליציה לפני הצבעה. זה ברור, הממשלה הזו לא תומכת בקהילה הגאה. בזמן ש-70% מהציבור נמצא ב-2013, ממשלת ישראל משתרכת איפשהו במאה ה-19. הספין החדש של יש עתיד הוא להאשים בכישלון המוחץ שלהם את הבית היהודי. זה שכיח בין אחים שהם מתאמים ביניהם תחבולות, אבל חברי יש עתיד יקרים וגם שרי הליכוד שהביעו תמיכה בקהילה ושרי התנועה, יש דרך אחרת. השבוע שלחנו לכם, אני וכל סיעת העבודה, מכתב מפורט שכולל את כל השינויים שאתם יכולים להעביר כבר היום ללא צורך בחקיקה ואשר יקדמו שוויון זכויות לקהילה הלהט"בית. הרבה מאי-השוויון לקהילה הגאה מרוכז בתקנות ונהלים עתיקים, שנמצאים תחת אחריותכם הישירה – שרת הבריאות, שר הרווחה, שרת המשפטים, שר הפנים. אתם לא צריכים את הבית היהודי כדי לקדם שוויון. אתם יכולים פשוט לקום ולעשות את זה. כך נמצאת תחת אחריותכם היכולת לבטל את נוהל האימוץ שקובע כי זוגות מאותו מין יוצגו כמועמדים חד-הוריים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <סתיו שפיר (העבודה):> – – הנוהל שיכיר בהורות מכוח פונדקאות בחו"ל, שינוי רישום המין בתעודות רשמיות ועוד ועוד. חברי הסיעה שלי יפרטו בפניכם נהלים נוספים שאפשר עכשיו לעשות ולנקות מספר החוקים שרידים היסטוריים עוקפי-שוויון שלא מתאימים לנו. אני קוראת לכם לאמץ את ההצעות האלה באופן מיידי ולהוכיח לכולם אם אתם באמת תומכים בקהילה או שכל הדבר הזה הוא סתם דיבורים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. חבר הכנסת משה גפני, ואחריו – חברת הכנסת מיכל בירן. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותי חברי הכנסת, כשיושב-ראש האופוזיציה עלה באופן חריג לדבר על הפליה, אני הייתי בטוח מה הוא יאמר, והתפלאתי על מה שהוא אמר בסופו של דבר. היום בוועדת הכספים אתה אישרת שהוועדה תתכנס עכשיו, ואני חושב שזה לא בסדר. אנחנו רוצים להיות במליאת הכנסת, ואני ארוץ מייד לוועדה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לכן כל הדוברים הראשונים, אם שמת לב, הם חברי ועדת הכספים, שאני משחרר אותם אם ירצו להשתתף. <משה גפני (יהדות התורה):> כן, אבל אין צורך, הוועדה מיותרת מבחינת העניין הזה. אפשר לנהל אותה. אין פה שום שעת-חירום. מה שאני התכוונתי לומר, יש שני סעיפים בתקציב שנוגעים לתרבות, אחד שנוגע לציונות הדתית, קוראים לזה תרבות יהודית, ואחד שנוגע לציבור החרדי, קוראים לזה תרבות חרדית. התרבות החרדית נמצאת בהתמוטטות מוחלטת. כבר ישיבה שנייה – פעם אחת העבירו לתרבות היהודית של הציונות הדתית 15 מיליון שקל. היום העבירו 17.5 מיליון שקל. אני לא מבין איך עושים את זה. התרבות החרדית, נותנים לה להתמוטט. אנחנו כאילו נמצאים במדינה שוויונית. אנחנו לא במדינה שוויונית. אני הייתי בטוח שיושב-ראש האופוזיציה החדש, שהוא עולה לדבר על הקיפוח – הרי יושבות פה חברות בוועדת הכספים, שאחת, סתיו שפיר, גם דיברה – שידברו על האפליה הזאת, על הקיפוח, על כל הנושאים הללו. ובסופו של דבר כנראה שיש דברים יותר חשובים במפלגת העבודה תחת הנהגתו של יושב-ראש האופוזיציה החדש, ואני די מתפלא על זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <משה גפני (יהדות התורה):> גם אנחנו בני-אדם. אנחנו מופלים לרעה באופן חמור בכל הסעיפים של התקציב, ועל זה לא מדברים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת גפני. כאמור, חברת הכנסת מיכל בירן, ואחריה – חבר הכנסת דב ליפמן. <מיכל בירן (העבודה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, אני גם רוצה למחות על זה שאישרת לוועדת הכספים להתכנס במקביל למליאה. ולהגיד שאני וחברי נדבר בתחילת הדיון, זה לא תשובה מספיק טובה. אני רוצה לשמוע גם מה תגיד חברת הכנסת מרב מיכאלי. אתה מונע ממני את זכותי. הציבור שלח אותי, בין היתר, גם בשביל הפעילות הזאת. בשנים עברו הקפידו על זה מאוד, ואני מוחה נחרצות על קיומה של ישיבת ועדת כספים במקביל לשעות המליאה. זה פשוט מרוקן את המליאה מתוכן. לגבי הנושא שלנו היום, חברת הכנסת סתיו שפיר, יחד עם חברי סיעת העבודה, העלו כמה נקודות שמאפשרות לקדם, בלי חקיקה, את זכויות קהילת הלהט"ב. למשל, אחת מהן היא שינוי – אדוני שר הרווחה שנמצא כאן, חבר הכנסת מאיר כהן, שר הרווחה, אחד הדברים הוא קטן והוא בידיך. למשל, למנוע את האפליה של זוגות מקהילת הלהט"ב באימוץ ילדים. מסווגים אותם כחד-הוריים, ובזאת הם מודרים לסוף הרשימה, ורק אם לא נמצאים זוגות הטרוסקסואלים לפניהם, רק אז הם זוכים לאמץ ילד. וזאת, אף-על-פי שמחקרים מכל העולם כבר אמרו שזוגות הומוסקסואליים, הבית שהם מעניקים הוא טוב באותה מידה. אני מבקשת ממך להרים את הכפפה. זה משהו שנמצא בסמכותך. אי-אפשר להאשים את הבית היהודי שבגללם זה לא יקרה, זה אצלך. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מיכל בירן. חבר הכנסת דב ליפמן, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. <דב ליפמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, היום חוגגים בכנסת 60 שנה למשמר הגבול. אני גאה להיות מתנדב במג"ב. רציתי להגיד פה שגיליתי בתקופת השירות שלי אנשים ונשים מקסימים ומקסימות, וגם מתנדבים – אנשים שהולכים לעבודה באופן יומיומי וחוזרים הביתה ועוזבים את הכול כדי ללכת לשמור על הבתים שלנו ועל המשפחות שלנו, וגם בסוף השבוע הם עושים את זה. וזה באמת, אני חושב, הנכס של המדינה שלנו, שיש אנשים מקסימים כאלו שעושים את זה. גם בסופה, אני חייב להדגיש – יש המון סיפורים, אבל קיבלתי טלפון שבנס-הרים תקוע רכב, אבא עם ילד קטן, לאורך כל הלילה. השוטרים נסעו לשם. היה ממש סכנת נפשות, והם נסעו לשם והם הצילו אותם והביאו אותם הביתה. אני פשוט רציתי לברך אותם, לשבח אותם, ואני מקווה שנראה המון שנים של שירות ואנשים ששומרים עלינו. כל הכבוד לחבר הכנסת צור על היוזמה וכל הכבוד לכל אנשי מג"ב. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ליפמן. חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – חבר הכנסת משה זלמן פייגלין. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני שר הרווחה, חבר הכנסת מאיר כהן, שר הרווחה, היום הוא היום הבין-לאומי למלחמה בעוני, וזה עתה סיימנו כנס ביוזמתם של חברי הכנסת הרצוג, מקלב ואנוכי בנושא הזה, בהשתתפות של רבים, וגם שמענו עדויות כואבות של משפחות ושל אנשים, בעיקר של נשים, שביטאו את המצוקה האיומה. בלי להרבות במילים, אני חושב שעל מנת להציל אנשים שנפלו למעגל העוני וגם על מנת לתרום לכך שאנשים נוספים לא יתווספו לאותו מעגל, יש מקום לקדם, אדוני השר, שר הרווחה, שלושה חוקים. ראשית, אני חושב שיש מקום לקדם חוק שכולל ערכים חברתיים כשדנים ביעדי התקציב; לא רק יעד צמיחה, לא יעד אינפלציה, אלא יעד של תעסוקה, יעד של צמצום אבטלה, יעד של צמצום עוני. זה דבר אחד. אני חושב שהדיון על התקציב ייהפך נורמלי יותר והכנסת תהפוך לרלוונטית יותר. הדבר השני, יש מקום לקדם חקיקה של סל שירותי רווחה על מנת לאפשר מנגנונים לקיום בסיסי של אנשים. הדבר השלישי, חוק זכויות חברתיות. לדעתי, הגיע הזמן שבמדינת ישראל לא רק יבכו על העניים ויבקשו לחלוב אותם כשיש משבר כלכלי, אלא ייצרו מנגנונים בחקיקה. אני חושב ששר הרווחה, לפי איך שאני מרגיש – אני לא מכיר אותך מספיק, איך שאני מרגיש – אתה מחויב לעניין הזה. אני חושב שאחת המשימות שעומדות בפניך היא לקדם את המלחמה בעוני לא דרך הצהרות, כוונות והטפות אלא דרך כמה דברים שיהיו בבסיס ההתנהלות הפוליטית-חברתית של מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת משה זלמן פייגלין, ואחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האם מישהו מכם שמע איזושהי התנצלות מממשלת לבנון על הרג החייל הישראלי שלומי כהן, השם ייקום דמו? האם מישהו שמע דרישה חד-משמעית של ממשלת ישראל מממשלת לבנון להתנצלות שכזו? האם מישהו דרש מממשלת לבנון, באופן ברור וחד-משמעי, להעמיד לדין את אותו חייל? האם מישהו שמע את ממשלת ישראל דורשת מממשלת לבנון לפצות את משפחתו של החייל? הפכנו, אדוני היושב-ראש, לילד הכאפות של המזרח התיכון. אני חושב שמי שמתנצל כאשר פורעים אחרים – ב"מרמרה" פורעים טורקים, ואחרים – מנסים לרצוח את חייליו והוא זה שמתנצל, מוצא עצמו בסופו של דבר במקום שהוא אינו מסוגל לדרוש התנצלות כאשר רצח שכזה מצליח. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת משה זלמן פייגלין. חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חברת הכנסת שלי יחימוביץ. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את עמידתי כאן ולמחות על כך שאתה מאפשר לוועדת הכספים להתכנס עכשיו. אין שום מצב חירום, אין שום העברה שנדרשת עכשיו ומייד, דחוף-דחוף. אני ממש לא מבינה את שיטת העבודה הזאת. הכול נובע מזה שהקואליציה לא מסתדרת בינה לבין עצמה: יש עתיד רבה עם הבית היהודי, הבית היהודי עם יש עתיד, ואנחנו צריכים עכשיו להפסיק את הדיון במליאה וללכת לדיון בוועדת הכספים? אני לא מבינה את שיקול הדעת הזה. הערה נוספת, אדוני היושב-ראש, שהתכוונתי לומר מלכתחילה. אני מצטרפת כאן לחברי ופונה לראש הממשלה ומבקשת ממנו להפסיק לשמור על זכות השתיקה. כמה זמן עוד תשמור על זכות השתיקה, אדוני? אתה הרי יודע לדבר נהדר, בעיקר אתה מדבר נהדר באנגלית כשאתה מסביר לציבור בחו"ל איזה זכויות מדהימות יש כאן לקהילת הלהט"בים. איזה זכויות מדהימות. אבל כשזה מגיע לכאן, לכנסת ישראל, לא שמענו מה דעתך. מה דעתך על מתן זכויות לקהילה? מה עם נישואים אזרחיים? מה עם, למשל, חופשת לידה לבני-זוג מאותו מין? מה עם הלוואות לדיור לבני-זוג מאותו מין? ואיסור על אפליית תלמידים, החזר הוצאות כספיות למי שנישא בחו"ל. משום מה שמענו את כולם – שמענו את הבית היהודי, שמענו את יש עתיד, אחד עושה מניפולציה על גבו של השני, וכנסת ישראל משלמת את המחיר, והקהילה הגאה בוודאי משלמת את המחיר. ורק ראש הממשלה שותק? פתאום הוא שומר על זכות השתיקה? אז אני קוראת לו ומצטרפת לקריאה של קהילת הלהט"בים: אדוני ראש הממשלה ביבי נתניהו, הגיע הזמן שתצא מהארון. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואחריה – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אני רוצה לחזק את חברי, חברי הקהילה הגאה, שמפגינים עכשיו מחוץ לכנסת. אני רוצה לעודד אותם ולומר שההתכתשות הפוליטית סביב הקבוצה הזאת יש בה משהו מאוד מעודד ומעורר תקווה. כי כשזזים מהשוליים אל תוך הקונסנזוס וכולם פתאום רוצים להיות מעורבים וכולם משתמשים בחברי הקהילה הזאת ורוצים להיות האבא והאימא שלהם, זאת הדרך לקראת פריצה אמיתית בתודעה ושוויון זכויות מלא לאנשי הקהילה. המאבק על זכויות הקהילה הגאה הוא לא מאבק מבודל, הוא לא מאבק סקטוריאלי, הוא חלק ממאבק סוציאל-דמוקרטי על זכויות לבני-אדם ועל שוויון באשר הוא. ההתכתשות המדומה והמתוקשרת בין הבית היהודי ובין יש עתיד, כדאי לשים אותה בצד. איש מאתנו לא תלה יהבו מעולם בבית היהודי שהם יהיו מקדמי זכויות הקהילה הגאה. לא חיינו באשליה הזאת. לעומת זאת, יש כאן אופק חדש ואפשרות אמיתית פוליטית – הזדמנות יוצאת דופן לשיתוף פעולה אמיתי, בלי אגו, בלי קרדיטים, למפלגות העבודה, מרצ, יש עתיד, התנועה, חלקים בליכוד, בחד"ש, לחבור יחד ברוב בבית הזה ולקדם זכויות אמיתיות ושוויון מלא. בלי ספינים, בלי לגזור קופון, באמת. כל יוזמה כזאת, אנחנו נתגייס ונצביע בעדה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת יחימוביץ. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, ואחריו – חברת הכנסת רינה פרנקל. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, היום יצאתי מאפלה לאורה לאחר חמישה ימים של עלטה, ללא חשמל, ללא הסקה, ללא מים חמים; עם כל התלאות, ירושלים, עיר קודשנו ותפארתנו – המאוחדת – חמישה ימים ללא כל הדברים האלמנטריים האלה. מה שמפליא אותי, ואמרתי היום ליושב-ראש חברת החשמל מר יפתח רון-טל בוועדת הכלכלה – הוא סיפר שהגורם העיקרי להפסקת החשמל בירושלים רבתי הוא העצים שנפלו ביער ירושלים על כבלי מתח גבוה. ברור שאף אחד לא יסכים שילכו ויגזמו את כל העצים או יעקרו את העצים מיער ירושלים, אבל בטוח יש דרך להטמנת כבלים מתחת לאדמה, כמו בכל השכונות החדשות. אני חושב שהסכום הנדרש להטמנת כבלים ביער ירושלים יהיה פחות מעלות הנזקים שהסופה גרמה לנו היום בירושלים רבתי, עם כל עוגמת הנפש לכולם, ולא רק לי, ובעיקר לתשושים ולילדים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מוזס. חברת הכנסת רינה פרנקל, ואחריה – חברת הכנסת מרב מיכאלי. <רינה פרנקל (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום אנחנו מציינים בכנסת את היום הבין-לאומי למאבק בעוני. ראיתי גם שיש היום כנס שנקרא "מה יוציא אותי מהעוני?" בדיוק על זה רציתי לדבר כאן היום. מה יכול להוציא אנשים מהעוני? חלק מחברי הכנסת היו עונים ישר: יותר כסף לקצבאות. אני מאמינה שבאמת יש אנשים שקצבאות הן הדבר היחיד שמציל אותם. מצד שני יש אנשים רבים שקצבאות הן בדיוק מה שהשאיר אותם במעגל העוני. ביום חמישי האחרון נפגשתי עם נשיא התאחדות התעשיינים, מר צביקה אורן, במסגרת פעולתי להקמת שדולה לקידום תעשייה ותעסוקה בצפון בראשותי. בשיחה עלה כי במפעלים בצפון יש צורך בידיים עובדות, בעיקר בענף המתכת – מסגרים, כרסמים ועוד. אני רוצה לומר כאן שרק אם נדע לחבר בין המובטלים לבין התעשיינים נוכל להוציא אותם ממעגל העוני. כדי לחבר אותם צריך היום לעשות הכשרה מקצועית מתאימה גם לאנשים מבוגרים, גם לצעירים במסגרת בתי-ספר מקצועיים, והעניין ייראה אחרת. אני רוצה לומר פה שחשוב לתת לאנשים חכה ולא דגים, וכך אנחנו נוציא אנשים ממעגל העוני למעגל העבודה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת פרנקל. חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחריה – חבר הכנסת אייכלר. <מרב מיכאלי (העבודה):> חברי וחברותי, בשעה זאת ממש מחוץ למשכן הכנסת מפגינות ומפגינים חברים וחברות הקהילה הלהט"בית במחאה על כך שהם עדיין לא מקבלות או מקבלים במדינת ישראל שוויון זכויות אזרחי כמו שמגיע לכל אזרח ואזרחית הטרוסקסואלית. אנחנו תוהות ותוהים כאן היום, ראש הממשלה מר בנימין נתניהו – איפה אתה בסיפור הזה? אני יודעת שבחו"ל אתה אוהב להגיד שאזרחי ישראל מגלים אהדה מעצם טיבם כלפי התקדמות כנה ואמיתית של רפורמות דמוקרטיות; ולנו, אתה אומר באנגלית, יש קשר טבעי עם מדינות שבהן זכויות נשים, זכויות הומואים ולסביות או זכויות של מיעוטים זוכות לכבוד הראוי להן. אז איפה אתה? לגבי אוכלוסיית המסתננים, נגיד, אנחנו יודעות בדיוק מה דעתך. היום הם העזו להפגין ו-200 מהם נעצרו מייד, וזה מצבם כרגע. גם לגבי אוכלוסיית העניות והעניים אנחנו יודעות מצוין מה מצבך. הנה, היום חל יום המאבק בעוני. העוני בישראל הולך וגדל, והמדיניות הולכת ומגדילה אותו. אפשר לחשוב באמת על אוכלוסיות רבות נוספות, למשל אוכלוסיית המתגוררות מעבר לקווי 67' של מדינת ישראל, גבולה הרשמי של ישראל מפעם. הם קיבלו היום 88 מיליון שקלים לחטיבה להתיישבות בוועדת הכספים. אבל הקהילה הלהט"בית, אדוני ראש הממשלה, זאת שיש בה הומוסקסואלים, לסביות, טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות, טרנסקסואלים, ביסקסואלים וגם הדבר הכללי הזה שאנחנו קוראות לו "קוויר" – מה דעתך בקשר אליהם? למה, אדוני ראש הממשלה, תמשיך ותמנע מהם זכויות אזרח ואזרחית? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני לא אדבר על זכויותיהם של האנשים שישבו בעלטה במשך חמישה ימים ולאף אחד לא אכפת מהם; אני לא אדבר על העניים – היום התפרסם דוח העוני שהממשלה יצרה. אני רוצה לדבר על הארגונים באמריקה, ארגונים אקדמיים בארצות-הברית, כמו באירופה, שהחליטו להחרים את הפרופסורים הישראלים בגלל עוון הכיבוש. מה שמעניין, שמדובר בארגונים שמאלניים שהאליטה הישראלית אוהבת לדבר עליהם כמשאת נפש אינטלקטואלית שהלבנט האסיאתי צריך ורוצה להידמות אליהם ולהתבולל בתרבותם. הם עושים הכול כדי לבולל את עם ישראל בתרבות המערבית, כשפלות שבאומות, והנה, הם מקבלים מכה בפרצוף. מה אומרים הגויים? הממשלות אומרות: אתם ז'ידים, אנחנו לא רוצים אתכם. אובמה ואירופה לא מסתכלים על נתניהו כמו שהוא לא מסתכל על החרדים בארץ כשהוא זועק על איראן. כך היה גם בהיסטוריה, אגב, רק הנימוקים השתנו. והנה, עכשיו באים ומחרימים את ישראל על העוון הזה. אני אומר: מדינה שמחרימה ומבזה את לומדי תורת ישראל מקבלת את שכרה גם מידי שלטונות אובמה וג'ון קרי וכל הידידים, והלחי השנייה קיבלה סטירה מן האקדמאים הגויים, שאומרים לאקדמאים הישראלים: אנחנו לא רוצים אתכם. אני מציע בפסוק אחד: "אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה"; כך אומר הנביא. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הכפר או שכונת ראמיה בכרמיאל היא התרגום המכוער לכל תוכנית ולכל פרויקט שהכותרת שלו "פיתוח הגליל", "פיתוח הנגב". יש חברי כנסת שלא כל כך מוצא חן בעיניהם כאשר חברי הכנסת הערבים מתנגדים וחושדים בכוונות של כל תוכנית או חוק בשם "פיתוח", למשל פראוור. התרגום והדוגמה למובן של הפיתוח זה בראמיה – כ-150 בני-אדם ממשפחת סואעד שגרים עכשיו בכרמיאל – לפני שהייתה כרמיאל. זה מה שנשאר. אדמתם הופקעה, יש כאלה שעזבו, נשארו 150, ועכשיו הם נחשבים בעיני המינהל והשלטונות למטרד, להפרעה, לפולשים שמאוד לא עוזרים להתפתחות העיר כרמיאל. לצערי הרב, זה התרגום של פיתוח. בני-אדם שנחשבים לאזרחים בכרמיאל לא מקבלים את השירותים הבסיסיים, חונקים אותם, כדי שיעופו משם ויעברו למקומות אחרים. הם שוכחים שהעיר כרמיאל הוקמה על אדמתם של בני ראמיה שהופקעה לפני כ-60 שנה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואחריו – חבר הכנסת אברהים צרצור. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כסולידריות עם חברי לקהילה הגאה שמפגינים עכשיו מול משכן הכנסת אני רוצה לקרוא מכאן ולפנות אל ראש הממשלה בנימין נתניהו ולבקש ממנו לצאת מהארון ולהגיד לנו מה עמדתו בעניין הזכויות לקהילה הגאה. הוא ראש הממשלה, והוא במנזר השתקנים. השרים שלו מתקוטטים, המפלגות בקואליציה מתקוטטות, אבל הוא שותק. ואני מבקש ממנו לדבר אלינו. הרי בחו"ל באנגלית אין לו שום בעיה לעשות את זה. כמעט בכל נאום חשוב של ראש הממשלה בחו"ל בשנים האחרונות הוא גייס את קהילת הלהט"ב הישראלית כדי לתקוף את איראן. בשביל זה אנחנו בסדר – בשביל לצייר את ישראל כגן-עדן ליברלי. הנה, בנאום באיפא"ק הוא הצהיר שבישראל יש דמוקרטיה אמיתית וזכויות לגייז, וזה מה שצריך בכל המזרח התיכון. בנאום בפני ידידי ישראל באירופה הוא אמר – באנגלית כמובן – שלישראל יש קשר טבעי ועמוק עם המדינות שבהן מכבדים זכויות של הומואים ולסביות, כי ישראל – זה כך גם אצלה. אני שואל את ראש הממשלה: מה הוא עשה בעניין כאן? האמת היא שבחמש השנים האחרונות שבהן נמצא בנימין נתניהו בראשות הממשלה יש קיפאון קשה במסלול ההתקדמות של הקהילה הגאה לשוויון אזרחי מלא בחוק. העולם דווקא לא עצר. מהפכה בנישואין, במשפחה, בילדים, בחינוך, וישראל עכשיו מדשדשת מאחור. אז אני אומר לראש הממשלה: נאה דורש נאה מקיים, ואולי אני גם אגיד את זה באנגלית כדי שהוא יבין: Mister Prime minister, get out of the closet. Give equal rights to the GLBT community in Israel. תודה. Thank you. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. אני מזכיר לכולנו שנאומים בכנסת כדאי לשאת או בעברית או בערבית. חבר הכנסת אברהים צרצור – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יעקב אשר. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כבוד היושב-ראש, אני ממשיך בנושא של דוח העוני. היום שמענו שתי הצהרות מעניינות מאוד. האחת – של נשיא המדינה. כשהוא קיבל את הדוח הבוקר הוא התרעם על הנתונים, על הממצאים, ומתוך ההתרעמות הזאת הוא אמר את הדברים האלה, ואני מצטט: אזרחים עניים אומר עם עני. אני חושב שזאת הצהרה שצריכים לעמוד מולה ולבדוק אותה לעומק, ולדעת בדיוק איך אנחנו יכולים לפרש אותה ולהפוך אותה לתוכנית שתעזור לשכבות החלשות ואיך אנחנו יכולים לשכנע גם את השכבות החזקות לתרום מצדן כדי לעזור ולהציל את השכבות החלשות. ההצהרה השנייה המעניינת היא זו של מנכ"ל הביטוח הלאומי באותו מעמד. הוא אומר את הדברים האלה, ואני מצטט: עוני זה מחלה ועני הוא חולה. ממחלה, כבוד היושב-ראש, לא צריכים להתעלם, במחלה צריך לטפל, ומחולה לא צריכים להתעלם ולזרוק אותו לכל הרוחות; בחולה צריכים לטפל עד שהוא יחלים, עד כמה שאפשר מהר. ולסיכום, הסיפור הזה של העוני מזכיר לי שתי אמירות מהמורשת שלנו. האמירה הראשונה אומרת כך: לַוּ כּאן אל-פקר רג'ולן לקתלתֻהֻ. מה התרגום של המושג הזה? לו היה העוני בן-אדם, הייתי הורג אותו. והאמירה השנייה: עג'בּת לרג'לן לא יג'ד לקמת עישן, כּיפ לא יח'רג' שאהרן סיפה – אני מתפלא על אדם שלא מוצא פת לחם בבית שלו, שלא יוצא לרחובות עם חרב שלופה. דברים מעניינים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אברהים צרצור. חבר הכנסת יעקב אשר – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת יפעת קריב. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, בהמשך לסערה שפקדה את עם ישראל בכלל, ובאמת לצד התשבחות לעובדי הרשויות, עובדי חברת חשמל, עובדי משטרה, שוטרים, מד"א וכדומה, שבאמת צריך לשבח את עבודתם בתנאים לא תנאים, אולי צריך היה לתת את הדגש – מה שלא נעשה לצערי עד עכשיו – על אותם מאות ואולי אלפי מתנדבים וארגוני חסד שנטלו חלק פעיל מאוד, לא כחובה אלא כזכות לעשות את זה מעצמם. ובימים האלה ובלילות הטרופים הללו יצאו ועזרו ליולדות, לאנשים קשישים, בחלוקת אוכל אלמנטרי; עשו עבודת קודש. הרבה מאוד עמותות חסד ומתנדבים, חלקם הגדול מהמגזר החרדי והדתי, כגון ארגוני זק"א, "עזר מציון", "יד שרה", "איחוד הצלה", אשר ראו אותם מסתובבים ועושים את העבודה, עבודת קודש. ואני חושב שבימים כאלה, שבהם הציבור החרדי הוא למשיסה כל הזמן על נטל – שהוא לא לוקח על עצמו נטל – אולי שילכו אותם אנשים שכל הזמן מנצלים את הדברים הללו וישאלו את אותם חולים, את אותם קשישים, את אותם גלמודים, מי בא, מי חירף את נפשו, מי הגיע, מי עשה את זה, מזכות, לא מחובה, ואולי על-ידי זה ירד קצת, מעט מהביקורת הקטלנית והפוליטית הזאת כנגד הציבור החרדי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> והדבר האחרון, אני מתרעם על כך שבאותה מסיבת עיתונאים שראינו כולנו ושמענו כולנו לא הוזכר אפילו לא ארגון חסד אחד, לא הוזכרו הארגונים האלו שנותנים סיוע לעובדי עירייה, לעובדי המדינה, לא על-ידי ראש הממשלה ולא על-ידי ראש העיר ירושלים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. חברת הכנסת יפעת קריב, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין. <יפעת קריב (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקשת להקדיש את הדקה שלי גם היום לנשים מנהיגות מפלסות דרך ברחבי העולם. כיום יש 18 מדינות שבראשן עומדת אישה, האחרונה נבחרה לפני יומיים לנשיאת צ'ילה, לאחר שהתמודדה מול אישה אחרת על התפקיד. לפני בדיוק 120 שנים נשים הצביעו לראשונה בניו-זילנד ובחרו את ראש העיר הראשונה לתפקיד פוליטי. בעולם כיום פעילים כ-180 פרלמנטים, אך בשניים בלבד יש שוויון מגדרי בנציגות הגברית והנשית. בישראל אנחנו נאבקים כל יום בנושאים שונים ורחבים לקידום מעמדן של נשים, אנחנו חלק משינוי עולמי עצום שהחל לפני 120 שנים. רק לאחרונה קיבלנו פרס כמדינה על פעילות ענפה לחיזוק השוויון המגדרי בישראל. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולשלוח ברכות חמות מכאן, מהפרלמנט הישראלי, לנשיאה החדשה של צ'ילה, המצטרפת לנשיאות ברזיל, ארגנטינה וקוסטה-ריקה, לאותן נשים מנהיגות באמריקה הלטינית, ולכל אותן נשים מנהיגות אמיצות שמהוות מודל לשוויון מגדרי ברחבי העולם. אדוני היושב-ראש, אנחנו מדברים כל הזמן על זכויות אדם, אני רוצה לדבר על זכויות נשים. יש לנו כל כך הרבה מאבקים, כמו המאבק שמתרחש כאן בחוץ, מאבקים למען שוויון. אני מצדיעה מכאן לכל אותן נשים אמיצות בבית הזה ובעולם כולו שעושות שינוי אמיתי ומפלסות דרך חדשה, ולמרבה הצער הדרך עוד ארוכה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת יפעת קריב. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת עמרם מצנע. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה, אני רוצה לצרף את קולי לברכה לנשיאת צ'ילה החדשה, שעמדה בראש חזית השמאל, וזכתה לניצחון מרשים של 62% מהקולות. אני מאחל לעצמי ולעצמנו שחזית שמאל כזו תנצח גם בבחירות בישראל בעתיד, אנחנו ראויים לזה. אדוני היושב-ראש, לפני שעה פונו מכאן, מהרחבה שמול משכן הכנסת, באלימות רבה 200 מבקשי מקלט שעשו את הדרך הארוכה והגיעו לכאן ממתקן הכליאה הכביכול-פתוח בחולות. אם הייתה נכונה התעמולה הממשלתית ובאמת היה מדובר במהגרי עבודה, הם יכלו מזמן להתפזר בישראל. הם הגיעו לכאן, לכנסת, כדי להעביר מסר: אנחנו ברחנו מרצח עם בדארפור, אנחנו ברחנו ממשטר העריצות באריתריאה, תבדקו את הבקשות שלנו, תבדקו ותראו אם אנחנו ראויים למעמד של פליטים. אני חושב שלקול הזה הגיע הזמן להקשיב. במוצאי שבת, אדוני היושב-ראש, השתתפתי בהפגנה אחרת, הפגנה ספונטנית שהייתה בתל-אביב, של מאות רבות, אם לא אלפים, מבני קהילות הלהט"ב שבאו ודרשו את זכויותיהם, את השוויון המגיע להם, לא בחסד אלא בזכות, בחוקי מדינת ישראל. אני מצרף את קולי, אדוני היושב-ראש, לכל אותם חברי כנסת שפנו מכאן לראש הממשלה: השמע את קולך, הבע את עמדתך. כדאי לנו לשמוע אותך לשם שינוי גם בעברית צלולה וברורה – התייצב לצד שוויון קהילות הלהט"ב בחוקי ישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חנין. חבר הכנסת עמרם מצנע – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מיקי רוזנטל. <עמרם מצנע (התנועה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא אדבר על כך שעד היום, למרות כל כך הרבה שנים שחלפו, לא הסדירה המדינה, הממשלה, את האחריות לעורף במלחמה ובמקרים כמו המקרים של הימים האחרונים. אני גם לא אדבר על ההכנות שלא נעשו כנראה באופן רציני, אני לא אדבר על כך שהחלטות התקבלו קצת מאוחר מדי. אני רוצה, כפי שאני עושה בדרך כלל בדקה הזו, לומר שמגיע חיבוק ומילה חמה לכל אותם אלפי משרתי ציבור: שוטרים, חיילים, עובדים סוציאליים, עובדות סוציאליות, ארגוני רווחה למיניהם, ארגוני סעד, ארגונים אזרחיים, סתם אזרחים שחשבו מה קורה עם השכן. ואני חושב שכמו שקורה לנו בהרבה מאוד מקרים שמערכות העל קורסות, מגיע הרבה ציון לשבח לאלה שעוסקים במלאכה. אז באמת זו הזדמנות להודות לכל מי שבלילות האלה היה תלוי על עמודי חשמל, לשוטרים שלקחו ממכוניות תקועות תינוקות ובאמת דאגו לכך שבסוף האירוע הזה הסתיים עם מעט נפגעים והרבה נזקים לצערנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מצנע. חבר הכנסת מיקי רוזנטל – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שואל את ראש הממשלה: למה באנגלית להגיד gay זה בסדר, ומעולם לא נשמעה בקולו המילה הומוסקסואל בשום נאום רשמי? למה gay community זה סביר ולהט"בים לא? חברי הקהילה מפגינים עכשיו בחוץ, ואני כמובן מצטרף לקריאה של חברי לראש הממשלה להוציא אם לא את עצמו מהארון לפחות את דעתו מהארון, ושיאמר דברים ברורים על זכויות הקהילה הגאה. אבל לא רק, אלא על זכויות אדם בכלל. היום התפרסם דוח העוני. זה יום המאבק בעוני הבין-לאומי. ישראל משופעת בעניים, וחוקים אנחנו מחוקקים לרוב. טוב לקהילה הגאה שרבים על הקרדיט מי יקדם את החוקים שלה, אבל רע מאוד שהממשלה לא עושה את מה שהיא יכולה לעשות בלי חקיקה. לדוגמה, במשרד החינוך, אם השר פירון ייתן הוראה שנושא השוויון או שוויון בכלל וזכויות המיעוטים בפרט יהיה נושא מוביל בבתי-הספר – זה בסמכותו. לא צריך לשם כך חוק, לא צריך להפוך עולם, לא צריך לריב עם הבית היהודי, רק צריך להגיד: זכויות אדם הן בראש מעיינינו, ובואו נעשה מעשים ולא רק דיבורים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, "אולי נחכה לסערה האמיתית, הוד רשעותך", אמרה הציפור העייפה לווזיר הרשע ג'עפר ב"אלדין" של וולט דיסני – מי שלא ראה, שילך לראות – והסערה האמיתית הגיעה. אני לא חושב שמי שטיפלו בסערה הם אנשים מרושעים, אם כי אולי חלק מהם, אבל בוודאי הם אנשים שלומיאלים. איך יכול להיות שלחברת החשמל יש 200 גנרטורים ענקיים וחברת החשמל לא יודעת לספר לנו בכמה מהם נעשה שימוש? אני הייתי ביישוב עין-נקובא. כשהייתי שם הייתה הלוויה של מר עוודאלה עוודאלה. בזמן הלוויה הביאו גנרטור, והתושבים תהו: למה לא הביאו את זה יומיים לפני כן או שלושה ימים קודם? מה נעשה עם הגנרטורים האלה? למה לא הייתה היערכות אפילו לקניית ציוד או להשכרת ציוד או להפעלת ציוד? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני חושב שצריכה להיות ועדת חקירה פרלמנטרית – לא בשביל לעשות חשבון עם אנשים שפעלו, אלא בשביל לצפות את העתיד ולהיערך בהתאם. כי סערות, לא רק פוליטיות, יהיו הרבה בארץ. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, כמו בדימוי מהימים האלה, אני הולך בעקבות החריצים שחרצו כבר מפלסות השלג שהלכו לפני; כשאני יוצא מהבית יש לי כבר נתיבים מוכנים. אז היה הנתיב האחד של כל ההתארגנות והאי-התארגנות לשלג. מחר נדבר על זה בהרחבה, אני מניח את זה. נושא שני זה העוני, שעסקנו בו היום, ואני בטוח שהכנסת תשוב ותשקיע בו. אלה דברים שבמידה מסוימת קשורים האחד לשני, כי מי שעני, גם קשה לו מאוד ההתמודדות עם המחסור והלחץ שנופלים עליו פתאום. והדבר השלישי – אותה קבוצה של להט"בים, ואנחנו חשבנו שיהיה נכון היום להעלות את עניינם בצורה רחבה בפני הכנסת. אני בוחר באירוע שהתרחש לפני שבוע בבית הזה, שגם אתה, אדוני, נתת עליו את דעתך בצורה מהירה, הכרחית ונחרצת, נושא תרומות הדם של הקהילה. המדיניות של מגן-דוד-אדום, שמגובה גם במדיניות משרד הבריאות, שלא לקבל תרומות מהומואים, כמו גם מבני קבוצות מוחלשות נוספות, היא מדיניות אנכרוניסטית, מיושנת ולא יעילה. מדובר במדיניות שעוצבה בד בבד עם התפרצות מחלת האיידס, שלדעתי היא כבר לפחות בת 15, שסיבותיה לא היו ידועות באותה עת והיה קושי לאבחנה. במדינות רבות בעולם בוטלה המדיניות הזאת, ואף הוועד של הצלב-האדום הבין-לאומי הכריז שאין במדיניות זו צורך בעת הנוכחית. מדובר במדיניות המפלה בין דם לדם. אמרנו את זה בשבוע שעבר: ההבחנה על בסיס נטייה מינית, ולא על בסיס שאלות שהן יותר רלוונטיות, דוגמת שאלת קיומו של מין לא מוגן, היא אפליה בוטה, מאחר שקבוצת הסיכון המרכזית היא מי שקיימו יחסי מין לא מוגנים, לרבות הטרוסקסואלים. אני מציע שאת הנושא הזה תפתור שרת הבריאות. זה בתחומה, זה באחריותה, היא יודעת לעשות את זה, היא יכולה לעשות את זה. ואנחנו צריכים בכנסת להפחית ככל האפשר את קיפוחם של קבוצות, קבוצות ובודדים. אני חושב שזאת אחת הסוגיות שבהן הכנסת יכולה לעשות את שלה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני 20 דקות, אדוני היושב-ראש, הייתי כאן בחוץ בזמן שפוזרה ההפגנה של הפליטים, מבקשי המקלט, שבאו מהדרום לירושלים, והייתי עד לשימוש לא תבוני, לא נכון, בכוח, שאין לו בסופו של דבר שום מטרה. אני חושב שיש כאן איוולת ורשעות מחוברות יחדיו. הם מוחזרים עכשיו ל"קציעות". ומה יקרה? בעוד שלושה ימים הם יעלו שוב, ושוב ושוב. לא טוב שהדברים האלה קורים אצלנו. הם לא יכולים להתרחש כאן, משלוש סיבות, אדוני: האחת, כי יש לנו היסטוריה ארוכה, ולי יש כבוד למורשת שלנו, אנחנו, שעברנו שבר במצרים פעם, כפי שאתה זוכר; הייתה לנו גם היסטוריה יותר קרובה שהתדפקנו על דלתות שלא נפתחו לפנינו, וגם אותן אנחנו זוכרים; והכי חשוב – אנחנו חתומים, אדוני, על אמנת האו"ם לזכויות הפליטים, וחבל שאנחנו לא מקיימים את זה. בתור משפט אחרון, תראה, אדוני, חבל, חבל כל הזמן שאנחנו מתישים את עצמנו במאבקים, כי בסופו של דבר אנחנו פאזל של הומואים ולסביות וסטרייטים ופליטים, כולנו כאלה חלשים וחזקים. וגם אני רוצה לקרוא לראש הממשלה – אגב, אין לו שום בעיה לצאת מן הארון, כי הוא עסק בארונות. ראש הממשלה היה משווק של ארונות, כפי שאתה זוכר, במפעל "רים". אני מקווה שאלה לא היו ארונות מסיבית אלא ארונות מעץ מסיבי: צא גם אתה החוצה. ראיתי שחברי ניצן הורוביץ התחיל לומר את הדברים בשפות, אז אני התייעצתי עם חברי הטוב השר מאיר כהן, והיועץ הלשוני שלי, ואני רוצה להגיד את זה במרוקאית: "כּנש פי אל-מאריו". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה. נכריז על יום הבלשנות בכנסת. חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – אחרון הדוברים בנאומים בני דקה, חבר הכנסת מאיר שטרית. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להצטרף למחאה נגד הפינוי האלים שהתרחש לפני שעה קלה כאן מחוץ לכנסת של אנשים שהם לא פושעים, הם בסך הכול מבקשי מקלט שהגיעו לכאן. אני רוצה להזכיר לכולנו שגם אנחנו היינו פליטים, והיחס הזה, גם של כליאה במתקן שאנחנו יודעים שהוא לא פתוח – שהוא כלא והוא כלא והוא כלא – וגם המעצרים האלימים שראינו כאן, הם מבישים. אני רוצה עוד להתבייש במצב הקהילה הלהט"בית בישראל ולהצטרף לחברות ולחברים שקראו לפני לראש הממשלה בנימין נתניהו לצאת מהארון ולהביע את עמדתו. אני חושבת ששוויון זכויות לכל אזרחיות ואזרחי ישראל לא יכול שיישאר ויכוח בין יש עתיד לבית היהודי בלבד. זו לא קטטה בגן בין שני אחים, זה נושא של מדיניות לאומית, ומן הראוי שראש הממשלה יגיד את דברו, בעברית, לנו, אזרחיות ואזרחי ישראל, ויצהיר גם על עמדתו וגם מה הוא מתכוון לעשות בנדון. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. אחרון הדוברים הוא כאמור חבר הכנסת מאיר שטרית. בבקשה, אדוני. לאחר מכן – שעת שאלות לשר הרווחה. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בעקבות סופת השלג הגדולה והביקורות על ההיערכות וכו' אני חושש רק מדבר אחד: בדרך כלל אנחנו רגילים שמגיבים באיחור. זאת אומרת, עכשיו שהייתה סופה ומבינים שיש בעיה, יקימו ועדה ויחפשו פתרונות. עכשיו יקנו ציוד רב מאוד בכל הערים וגם בירושלים, במאות מיליונים, שישכב כאבן שאין לה הופכין ויחליד במשך עשר שנים, עד שתהיה הסופה הבאה, ואז תהיה עוד הפעם הביקורת; הם כבר לא יוכלו לעבוד, ותהיה עוד פעם ביקורת. אני מציע לכל העושים במלאכה לקבל את ההחלטות בזהירות, לבדוק מה באמת נחוץ ומה צריך, כמה ימים אפשר לסבול, איך מטפלים בעניין, בלי להיכנס לפניקה של רכישת "סופר-טנקר", זה נקרא, לשלג. לא צריך "סופר-טנקר" לשלג, מספיק דברים קטנים מתוכננים בזמן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר שטרית על דברי הטעם. חברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה. <שעת שאלות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד לבקש משר הרווחה והשירותים החברתיים, הלוא הוא חבר הכנסת מאיר כהן, לעלות לכאן, לדוכן, על מנת לפתוח את שעת השאלות. יש לנו מספר רב של חברי כנסת שמעוניינים לשאול. כן, אכן נמצא אתנו חבר הכנסת אברהם מיכאלי, אתה ראשון השואלים. הנוהג הוא כמו בשאילתות דחופות, להיצמד לנוסח השאלה ואז השר ישיב. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, דוח מבקר המדינה משנת 2011 קובע כי הקרן לטיפול בחסויים לא עומדת בחובותיה הבסיסיות. תחקיר שנעשה בערוץ 10 ב-15 ביולי 2013 מגלה שעל אף הדוח של המבקר מלפני כשנתיים לא נעשתה כל פעולה לתקן את ממצאי דוח המבקר. על-פי דוח המבקר ותחקיר ערוץ 10, במדינת ישראל ישנם כ-5,000 חסויים שכל ענייניהם הכספיים מנוהלים על-ידי הקרן לטיפול בחסויים. סך הסכומים נאמד ב-870 מיליון שקל. כפי שאדוני השר מכיר, מדובר באחת מהאוכלוסיות החלשות בחברה הישראלית, שהמדינה לוקחת את חסותה עליה, בטיפול בה ובנכסיה. כאמור, מהממצאים עולה שהתמונה עגומה מאוד. עד כדי כך עגומה שכספן של אוכלוסיות אלו נעשק בכך שנגבים מהן, מכספן, דמי עמלה לניהול ענייניהן הכספיים בסך של מאות שקלים בחודש, ומבלי לתת מענה ראוי ומינימלי על-ידי מוסדות הקרן לצורכיהם היומיומיים של הנזקקים, כפי שמתחייב על-פי החוק. הפיקוח אמור להיעשות על-ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים, ועל-פי הממצאים של הגורמים שהזכרתי קודם, אדוני השר, תהליכי הפיקוח לא נעשים כראוי ולעתים לא נעשים כלל, בניגוד להנחיות ברורות בחוק כאמור. אשר על כן, אדוני השר, אבקש לשאול: מה משרדך עושה לאור האמור לעיל והאם הנך מתכוון להיכנס בעובי הקורה לתיקון הליקויים הנ"ל? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מיכאלי. אדוני השר, בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, ראשית אני מציין לפניך, אדוני חבר הכנסת, כי בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, האחראי לפיקוח של האפוטרופוסים הוא האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים, ומתוך כך אחריותו לנושאים המועלים בהקשר של הקרן לטיפול בחסויים, שהתמנתה כאפוטרופוס לחסויים. אבל אני עונה בכל זאת כי יש לי שם חלק, כמו שציינת. מעורבות משרד הרווחה היא בשלבים הקודמים למינויו של האפוטרופוס, ומשניתן המינוי, האפוטרופוס הכללי הוא זה שמפקח. ככל הידוע לנו, האפוטרופוס הכללי אמור להתחיל בפיילוט בנושא הפיקוח על הגוף הזה בזמן הקרוב. יחד עם זאת, המשרד, מתוך דאגה לחסויים, העלה בפני מנכ"ל משרד המשפטים הצעה לדרך מימון חלקי של שכר הטרחה של האפוטרופוסים של חסויים חסרי אמצעים מתוך כספי העיזבונות. ישיבה נוספת בנדון עומדת להתקיים בשבועות הקרובים אצל מנכ"ל משרד המשפטים. אני אביא לפניך את סיכום הישיבה. ביחס למקבלי הגמלה, הקרן לטיפול בחסויים מונתה כמקבלת גמלה מכוח הוראות סעיף 304 לחוק הביטוח הלאומי עבור כ-1,800 מבוטחים אשר לא נמצא מי שיטפל בענייניהם. יש כ-1,800 איש כאלה, אין מי שיטפל. הקרן לטיפול בחסויים היא מקבלת המלגה. כ-1,200 מהמבוטחים שוהים במוסדות ציבוריים וזוכים לטיפול על-ידם, וכ-600 נמצאים בתוך הקהילה. במסגרת תפקיד הקרן כמקבלת גמלה, נדרשת הקרן לדאוג לצורכי המבוטחים ולחלוקת כספי הקצבה כך שצורכיהם הבסיסיים יתמלאו. עם זאת, הקרן מוגבלת על-פי דין ביכולתה לנהל את מלוא ענייניו הכספיים של המבוטח מאחר שאינה מתמנית כאפוטרופוס אלא כמקבלת גמלה בלבד, ואת הנקודה הזאת חייבים להדגיש, אדוני. על ביצוע תפקיד זה, כמקבלת הגמלה, משולמים לקרן דמי טיפול בשיעור של בין 92 ל-142 שקל בלבד, כל חודש, מתוך קצבת הנכות הכללית של 2,200 שקלים או קצבת הזיקנה. יחסית לאפוטרופוס, דמי הטיפול הנם פי-שניים, יותר ממחצית האנשים נמצאים במוסדות שממילא דואגים להם שם, והקרן מקבלת את הסכום הנמוך במצב הזה. באופן כללי, בכל מקרה פרטני שבו מתעוררת שאלה, או שבמוסד מתקבלת תלונה של מי שהקרן התמנתה עבורו כמקבלת גמלה, עורך המוסד בירור פרטני ויסודי של נסיבות המקרה. אני מבקש ממך, אם יש בידיך מקרים כאלה פרטניים, אנא העבר אותם אלינו. לעת עתה, המוסד לא מצא מעילה בכספי המבוטחים או אי-סדרים כספיים לעניין ניהול המבוטחים. התלונה היחידה שנמצאה הייתה כי הקרן אינה עושה די לניצול כספי המבוטחים לטובתם. זה דבר שעולה מהתשובה שלי, ואני אומר לך את זה בשקיפות מלאה: הקרן אינה עושה די לניצול כספי המבוטחים לטובתם, כך שכספים רבים נותרים כיתרת זכות. לעניין הבקרה והפיקוח שציינת, חבר הכנסת מיכאלי, שזה הדבר המהותי ביותר בעיני – אבקש לפרט את ההליכים שננקטו ויינקטו בעניין: 1. בעקבות דוח מבקר המדינה קיבל המוסד לביטוח לאומי מהקרן פירוט של כל המבוטחים אשר הקרן מונתה עבורם כמקבלת גמלה וכן נתונים בדבר מינוי נציג שמטפל מטעם הקרן; 2. נציגי המוסד בחנו, בשיתוף הקרן, כל מקרה ומקרה וביקשו הסברים מהקרן, ובכל מקרה שבו לא מונה נציג בשל אלימות מצד המבוטח או חוסר שיתוף פעולה – גם במקרים האלה עמד המוסד על כך שהקרן תעמוד בקשר עם גורם אחר מהקהילה או מגורמי הרווחה, שמהם ניתן יהיה לקבל נתונים על מצבו של המבוטח; 3. בימים אלה המוסד נערך לביצוע בקרה כספית על-ידי רואה-חשבון, ובמסגרתה ייבדק באופן עמוק ניצול כספי הגמלה. הבקרה תסתיים בסוף אפריל 2014, והיא מבקרת את אותם 600 השוהים בקהילה. גם את דוח הבקרה אני מתחייב להביא לידיך, אדוני חבר הכנסת. צוות בראשות משרד המשפטים, המוסד לביטוח לאומי ומשרד הרווחה בוחן בימים אלה אפשרות לתיקון סעיף 304 לחוק הביטוח הלאומי, באופן שיאפשר מתן סמכויות רחבות יותר למקבלי הגמלה לצורך טיפול במבוטחים, ובצדן – חובה של דיווח ובקרה רחבים ביותר. תפקידה של הקרן כאפוטרופוס – עיקר טיפול הקרן הנו בנכים אשר הקרן מונתה עבורם כאפוטרופוס. נושא זה אינו מצוי בתחום טיפולו של המוסד לביטוח לאומי. מכאן שרוב רובו של הסכום המצוין בשאלה, 870 מיליון ש"ח, מצוי בטיפולה של הקרן לטיפול בחסויים. תודה רבה, אדוני. <היו"ר חמד עמאר:> שאלה נוספת? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> תודה, אדוני השר. אני יודע שהביקורת לא הייתה בתקופה שלך, והייתה ביקורת לפני שנתיים, שלוש – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> זה לא משנה, לכן אני עונה ופועל. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – ואני אומר, אדוני השר, לפני כשבועיים קיימנו דיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט בסוגיה הזאת. הכנסת אמורה לפקח על זה. לצערי, גם הכנסת לא בסדר, היא לא מפקחת מספיק על אותם גורמים שאמורים לטפל באותם חסויים. אדוני השר, הובאו בפנינו עובדות ותלונות של חסויים שלא מבקרים אותם, שלא עומדים אתם בקשר, ואנחנו, כאנשי ציבור, לא יודעים כנראה להבין באיזה חסויים מדובר; אין להם שום יכולת לתפקד באופן עצמאי כי הם תלויים בכל דבר קטן באותו אפוטרופוס שמונה להם. אני יודע שזה תפקידו של האפוטרופוס הכללי, והוא גם ישב אתנו בדיון הזה, אבל מכיוון שמשרד הרווחה ומשרד המשפטים ביחד קשורים בזה, אני כן מבקש מאדוני השר, העומק שגילה בתשובה שלו, שהוא התעניין בדברים – הפיקוח הזה צריך להיות עליהם, שאנחנו לא נפקיר את החסויים האלה מבלי שיהיו להם אבא ואימא, כי זה אבא ואימא שלהם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני מודה לך על ההערה, כך אני פועל. אני חוזר שוב: אם יש דברים נקודתיים, ספציפיים, יכול להיות שאם תמסור לנו אותם ויסתבר שבאמת יש בעיה בפיקוח, אנחנו נטפל בזה וניתן לך דין-וחשבון. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. אנחנו עוברים לשואלת הבאה, חברת הכנסת תמר זנדברג. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, השאלה נוגעת למחסור בעובדים סוציאליים במזרח-ירושלים. המחסור הזה ידוע ונמשך הרבה מאוד שנים, וזאת אף ש-78% מתושבי ירושלים המזרחית וכ-84% מהילדים נמצאים מתחת לקו העוני. השאלה היא: האם קיימות תוכניות במשרד הרווחה לפתרון המחסור בלשכות רווחה ובעובדים סוציאליים בירושלים המזרחית, אשר לכל הפחות תשווה את מספר הלקוחות פר עובד או עובדת סוציאלית בין מזרח העיר ובין מערבה? וכן, האם קיימת תוכנית לפתרון המחסור במרכז חירום למגזר הערבי במזרח-ירושלים? תודה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ראשית כול, חברת הכנסת תמר זנדברג, הרשי לי לומר לך שאת צודקת, אין על זה ויכוח. לאורך שנים רבות הוזנחו השירותים הניתנים במזרח-ירושלים בין אם בתקני עובדים סוציאליים – ואני לא אחדש לך אם אני אגיד שגם בשירותים נוספים. אבל אני לא מתכוון לעצום עיניים, חייבים לעשות העדפה מתקנת ביישובים הערביים בכלל, לא רק במזרח-ירושלים. ואני אומר את זה מתוך היותי שר ומתוך אמונה שלמה שבסופו של יום הם חלק בלתי נפרד מהמדינה הזאת, גם לאלה שלא מסכימים לגבי מזרח-ירושלים – הם אזרחים. אחד היעדים של משרד הרווחה בראשותי הוא לבצע את ההעדפה המתקנת ולהוביל לשיפור המצב והשירותים שהמשרד נותן במזרח העיר ירושלים. ישבתי על כך עם אנשי המחוז, אנחנו פועלים לטובת העניין. משרד הרווחה, באמצעות אגף הרווחה במינהל קהילה בעיריית ירושלים, מטפל בלמעלה מ-102,000 פונים בשנה במצב של מחסור בכוח-אדם. המחסור בכוח-אדם הוא גם במערבה של העיר, אבל יש פער גדול מאוד בין מזרחה של העיר לבין מערבה של העיר. זאת תשובתי אלייך, אני מוכן להביא לך את המספרים. ב-2014 נוסיף לשם תקנים. אני חייב להוסיף שבמוצאי-שבת הייתי במטה החירום של עיריית ירושלים, ראיתי שם עובדים סוציאליים ממזרח העיר. שאלתי אותם, הסתבר שהיו מאות פניות. אני חייב לציין שברגע הזה של המשבר כולן טופלו, כך לפי עדותן של אותן עובדות סוציאליות. אבל בשגרה יש אפליה ברורה מאוד: בצד המערבי של העיר יש כ-400 עובדים סוציאליים, בצד המזרחי של העיר יש 70 עובדים סוציאליים. זאת לקות שאנחנו חייבים לתקן, ואין לי מה להוסיף על דברי אלה. <היו"ר חמד עמאר:> שאלה נוספת. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, אדוני השר. רק לאור הנתונים, שכמו שאתה אומר אין עליהם מחלוקת, שמעתי בדבריך גם על הצורך בהעדפה מתקנת וגם על התוכנית להוסיף ב-2014 תקנים במזרח-ירושלים. נשאלת השאלה: האם יש כבר תוכנית על-פי איזה מפתח להוסיף, לאור הפער בין 400 ל-70? כמה מהם יתווספו, מהתקנים החדשים, ב-2014, במזרח-ירושלים? האם יש איזושהי תוכנית אופרטיבית לעניין? כי 2013 כבר נגמרת, ואין ספק שהדברים כבר בפתח. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני מאוד מקווה לאגם 30 תקנים כדי להעביר במהלך 2014. זה תחילתו של תיקון. אני חייב להגיד לך שאין אפשרות לקבל בנציבות שירות המדינה את מה שאני ביקשתי, שזו הוספה של 140 תקנים. אם אני אצליח להוסיף את התקנים שציינתי, אני חושב שזאת תהיה התקדמות. בכלל זה אנחנו מוסיפים תקנים – ואני יושב עם חבר הכנסת טיבי ועם עיסאווי פריג' – תקנים במגזר הערבי, ובמיוחד בפזורה הבדואית בדרום. אלה המספרים, אני אומר את זה במלוא השקיפות. אני אשמח אם כל אחד ידבר בכל מקום כדי לקבל עוד תקנים, כי זה חשוב. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה. <עמר בר-לב (העבודה):> אדוני השר, קצבת הנכות עבור תושבים שאחוז הנכות שנקבע להם הוא 75% ומעלה עומדת כיום על סכום זעום של 2,299 שקלים לחודש. סכום זה, שאינו מתקרב אפילו לשכר המינימום, לא מספיק לרוב הנכים להתקיים וגורם לאלה שאין ביכולתם לעבוד ושאינם זכאים לקצבאות נוספות לצלול עמוק מתחת לקו העוני. אבקש לשאול: האם מתקיימים כיום במשרדך תהליכים לבחינת עדכון קצבת הנכות, ואילו? ובמידה שלא – על-פי אילו קריטריונים נקבעת הקצבה כיום, והאם לא הגיעה העת לבחון אותה מחדש? תודה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, קצבת נכות כללית במתכונתה הנוכחית, חבר הכנסת בר-לב, הנה קצבת קיום אשר באה לפצות את הנכים על אובדן כושר השתכרותם. קצבת נכות שווה לרבע מהשכר הממוצע – בהשוואה לקצבאות הקיום האחרות שמשלם הביטוח הלאומי: הבטחת הכנסה, מזונות וזיקנה. באוגוסט 2009 נכנס לתוקף תיקון 109 לחוק הביטוח הלאומי, להלן: חוק לרון. תיקון זה נועד לשפר את התנאים של מקבלי קצבת נכות היוצאים לעבוד מתוך כוונה לשפר את איכות חייהם, לשלבם בחברה ולשפר את תדמיתם בעיני הציבור. השינוי העיקרי שחל בעקבות התיקון היה לאפשר לנכה להגדיל את הכנסתו מעבודה בלי לשלול את זכאותו לקצבה, וכפועל יוצא גם את ההטבות הנלוות לקצבה, ולהבטיח כי הסכום הכולל שמתקבל מהעבודה ומקצבה יהיה תמיד גבוה מסכום הקצבה בלבד. חוק לרון מאפשר לנכים שיוצאים לעבוד להשתכר עד לסכום של 8,000 שקלים ויותר, ובמקביל ליהנות מהקצבה. ואכן, אנו רואים בשנים האחרונות מגמה הולכת וגוברת של נכים המשתלבים בשוק העבודה ומגדילים את הכנסותיהם מעבודה. ברצוני לפרט לגבי התשלומים שהמוסד לביטוח לאומי משלם בגין קצבת נכות כלכלית לכ-220,000 נכים בסכום של 8 מיליארד שקלים בשנה: נכה יחיד שנקבעה לו דרגת אי-כושר מלאה בשיעור של 75% לפחות אכן זכאי לקצבה חודשית בגובה של 2,299 שקלים. נוסף על קצבה זו, לנכים בדרגת אי-כושר מלאה שאינם שוהים במוסד ואשר אחוז הנכות הרפואית שלהם 50% לפחות, משולמת תוספת לקצבה החודשית בסכום שנע בין 247 שקלים ל-365 שקלים – 65% מכלל הנכים מקבלים את התוספת הזאת, שהם 81% ממקבלי הקצבה בעלי הדרגה המלאה. כמו כן, נכה זכאי גם לתוספת בעבור התלויים בו, דהיינו בני-משפחה, תוספת המהווה כלי חשוב במלחמה בעוני במשפחות שאחד ממפרנסיה נכה: א. בעבור בן/בת-זוג שמתקיימים בו תנאי הזכאות הקבועים בחוק הנכה זכאי לתוספת של 50% מקצבת היחיד המשולמת לו, זאת אומרת עוד 1,149 שקלים. 17% מהנכים מקבלים את התוספת הזאת. בעבור ילד שעונה להגדרות הביטוח הלאומי הנכה זכאי לתוספת של 40% מקצבת היחיד, שהם 919 שקלים – תוספת זו משולמת בעד שני הילדים הראשונים בלבד. עוד 27% מהנכים מקבלים תוספת זו. במילים אחרות, קצבת נכות עבור משפחה יכולה להגיע לסכום של 5,651 שקלים. יתרה מכך, נכה שמתקיימים בו כל התנאים וההגדרות בחוקים ובתקנות יכול לקבל יותר מגמלה אחת בעד אותו פרק זמן. הבולטות שבהן הן: א. קצבה לשירותים מיוחדים שנועדה לסייע לנכים התלויים בעזרת הזולת בביצוע פעולות היום-יום, או שזקוקים להשגחה מתמדת, לממן עזרה לקיום פעולות אלה. 13% מהנכים זכאים לקצבה זו, וסכום הקצבה נע בין 1,376 שקלים ל-4,674 שקלים. ב. גמלת ניידות – זאת עוד גמלה שמקבלים חלק מהנכים – משולמת למוגבלים בניידות לשם השתתפות בהוצאות הניידות שלהם מחוץ לבית. 7.5% מהנכים זכאים לגמלה זו, שגובהה עוד 2,138 שקלים בממוצע לחודש. בנוסף, מקבלי קצבת נכות זכאים לכלל הטבות מגופים ציבוריים נוספים: משרד הבריאות, משרד האנרגיה, בסכום שנע, בהערכה שלנו, בין 600 שקלים ל-1,600 שקלים. בשל מספר רב של פניות חברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית הנוגעות לשינוי במדיניות הקצבאות, גם אני וגם אנשי המקצוע במשרד הרווחה ובמוסד לביטוח לאומי בוחנים יום-יום את הדרכים להגדלת הקצבה. כל מה שאמרתי לא צריך למנוע מאתנו כל הזמן לבדוק דרכים לשפר את הקצבה ולהוסיף עוד כסף. תודה רבה, אדוני. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. שאלה נוספת. <עמר בר-לב (העבודה):> תודה, אדוני השר, בעיקר על הסיפה של דבריך, שכל מה שאמרת לא צריך למנוע – ולהפך, לעודד אותנו למצוא דרכים. בכל אופן, אתה יודע, באחוזים הדברים נשמעים, חלקם, הרבה, באמת באחוזים הם הרבה, אבל אפילו אם ניקח את המספר של נכה 100% נשוי עם שני ילדים – 5,600 שקל לחודש; כאשר הנכה עצמו לא יכול לעבוד, קשה להבין איך משפחה יכולה לחיות. לכן אני חושב, אני משוכנע שאני לא צריך לומר את זה לך, שחשוב – אני חושב – במסגרת משרדך לראות איך באמת מעלים את קצבת המינימום הזאת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני רק רוצה לענות שכל הגדלה של קצבת נכות חודשית בשקל, משמעותה 4.5 מיליון שקלים, חבר הכנסת עמר בר-לב. לכן מציאת המקומות היא מורכבת, אבל אתה צודק. <היו"ר חמד עמאר:> שאלה באותו נושא לחברת הכנסת אורלי לוי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> היא פה? <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אדוני שר הרווחה, אני רוצה לנצל את הבמה ובאותו נושא לקחת באמת זווית נוספת לדון בה, בעיקר כאשר מדובר בנכים. אדוני שר הרווחה מכיר את הנושא של הדיור הציבורי, את המחסור הגדול ביותר, ובמדיניות די מכוונת, חיסול המלאי של הדיור הציבורי והרצון היום לעבור למודל של עזרה בשכר דירה בשוק החופשי, שאותם זכאים יצטרכו לכתת רגליהם ולחפש מי ישכיר להם, מעצם זה שאין להם לא חשבונות בנק – ובטח לא מי שנתמך על-ידי קצבת קיום בגין נכות. האם שר הרווחה, ואני בטוחה שהוא קרא את עמדת העובדים הסוציאליים במשרד, את האזהרה, שחזרו עליה היום בוועדה לזכויות הילד, שדנה בעניין של ההשפעה על הילדים של בעיית הדיור הציבורי והמחסור החמור בדירות – האם אדוני מצפה שנכה יתחיל לחפש? מאחר שאין דירות, מי ישכיר לו? מאיזה תקציב? כי בסופו של דבר גם העזרה בשוק החופשי, עזרה בשכר דירה בשוק החופשי, היא עזרה מוגבלת: היא עד 3,000 שקלים. כמובן, רוב הזכאים, וביניהם הנכים, נהנים מהרבה פחות מכך. איך אמור אותו נכה למצוא לו דירה לשכור? איך הוא יכול להציג חוזה שכירות כדי לקבל את העזרה בשכר הדירה? האם אדוני לא מפחד מכאוס חברתי, כשמי שבעיקר ישלמו את המחיר, באופן המיידי ביותר, יהיו אותם נכים, שלא יוכלו לדאוג לעצמם? האם המשרד שלך ערוך לכך? האם יש לך מספיק עובדים סוציאליים? דרך אגב, הם איימו בכלל לא לקבל יותר זכאים של משרד – – – <היו"ר חמד עמאר:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני אשמח אם תדברי לאט, כי אני לא שמעתי את הסיפה של דברייך. בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> האם אדוני לא מפחד מהיום שאחרי שאותה כוונה, אם חלילה וחס תתממש – לעבור למודל של סיוע בשכר דירה בשוק החופשי לאותם זכאים של משרד השיכון, ביניהם גם הנכים הללו, שנאלצים היום להסתפק ב-2,299 שקלים. גם אם נוסיף להם, והיה ובאמת שפר עליהם מזלם והם מצאו בת-זוג וגם הביאו ילדים – אז יש להם 5,000 שקל, ובהם הם גם אמורים למצוא מי שישכיר להם. זה כבר לא ללכת למשרד השיכון, לא יהיו דירות במלאי של הדיור הציבורי. גם אם יעלו להם את ההשתתפות בשכר דירה, הרי זה מינימלי. אנחנו מדברים על עד 3,000 שקל, כאשר רוב הנכים זכאים להרבה פחות מכך. האם אדוני לא מפחד שאותם נכים יישארו בלי קורת גג ולא מפחד מהכאוס ומאותו יום שאחרי, שיביא לכך שהעובדים הסוציאליים – דרך אגב, היום הם התריעו אצלי בוועדה שהם לא רוצים עוד לקבל את אותם דיירים של הדיור הציבורי, מאחר שאין להם כלים ואין להם איך לעזור, והם הפכו להיות שק האגרוף של כל אותם אנשים מתוסכלים שהמדינה קצת שכחה מהם. מה יש בכוונת אדוני שר הרווחה לעשות בעניין הזה, כדי שלא נראה נכים הומלסים? תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חברת הכנסת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> את שואלת אותי שתי שאלות – לא זאת השאלה? <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> לחזור עליה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> לא, לא. זאת השאלה שאת שואלת אותי? <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> בוודאי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אוקיי, כן. א. אני פוחד כמו כל אזרח בישראל. אנחנו פוחדים מהיום שאחרי. אני מאוד מקווה שלא נגיע ליום שאחרי, ולא נצייר את כל המציאות כאפוקליפטית, שמחר מתרגשת על ראשנו. אחד. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> אפשר עוד לעצור את זה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני אומר לך, אני עונה לך. אכן, זו בעיה קשה, והיא בעיה של נכים. לפחות לגבי רוב הנכים שאני מכיר, מהמקום שבאתי, אנחנו דאגנו לדבר עם חברת "עמידר" או עם חברות משכנות אחרות, דאגנו שיפנו את הקומות הראשונות של הדיור הציבורי בשביל הנכים. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> כשיש דיור. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> כשיש דיור ציבורי. אני מסכים אתך לגמרי: אסור למכור את כל הדירות של הדיור הציבורי, אסור למכור – – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> צריך להוסיף למלאי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני חושב – אני רוצה לדבר על מה שקיים עכשיו, אני רוצה לדבר ולהסכים אתך ולהתחבר אלייך בזה שמאות דירות, אלפי דירות, של הדיור הציבורי מוזנחות כי אין כסף לשפץ אותן. אני אפילו אמרתי בזמנו למנכ"ל "עמידר", ואמרתי לשר השיכון, שמן הראוי ­– יש אנשים שגם אם ניתן להם את הדירות as is, הם יהיו מוכנים לשפץ, ונעזור להם לשפץ אותן. אני לא סותר את דברייך, את צודקת במאת האחוזים. החוק הזה של להשיל מעלינו את כל הדיור הציבורי הוא, בחלקו, אם לא נדע לשמור על חלק מהדירות לטובת המוגבלים, אני חושב שהוא חוק לא טוב. אנחנו צריכים להיאבק ולהסביר לשר השיכון – הסברתי לו את זה, והסברתי את זה גם לשר האוצר; אני מכיר בבעיה הזאת. זה שאנחנו נמצאים בתוך הקואליציה או זה שאני שר הרווחה, זה ממש לא אומר שאנחנו נסתכל על תופעות ונישאר אדישים. אני מתחבר עם מה שאת אומרת, ואני אומר את זה כאן בקול מאוד ברור: למכור את כל הדיור הציבורי זאת טעות גדולה מאוד. מה עוד שאני תמיד חושב שבעוד שנה-שנתיים עוד פעם נחדש את העלייה, ובעוד שלוש שנים. אנחנו חייבים להשאיר רזרבה גדולה מאוד של דיור ציבורי ולבנות עוד דיור ציבורי. זאת תפיסתי, אמרתי אותה בכל מקום; את צודקת. אני, כמוך וכמו עוד הרבה אנשים, מטייל או בדימונה או בתל-אביב או בקריית-שמונה ופוגש נכים שמספרים לי שהם מחכים כבר ארבעה חודשים, חמישה חודשים, לדירה של הדיור הציבורי; והדירה קיימת, אגב, אבל אומרים להם ב"עמידר": אנחנו לא הצלחנו לקבל תקציב של 25,000 שקלים. זה מה שמקציבים לשיפוץ והכנת הדירה לנכים. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> בסוף ימכרו אותה לעסקנים פרטיים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני גם יכול לספר לך ולשומעים שבדימונה, לפני כשמונה שנים, שבע שנים, מכרו דירות במכרז דיור ציבורי, ודירה נמכרה לקבלנים זריזים ב-30,000 שקלים. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> לקבלנים, לא לזכאים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> קבלנים – אמרתי. עשו מכרז – – <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> חשוב לחזור על זה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – ובאו וקנו ושיפצו את הדירות, והיום הם מקבלים על הדירות 2,000 שקל. זה היה הרווח הגדול ביותר שיכלו לעשות על גב של אנשים מהדיור הציבורי. ואגב, אני גדלתי עד גיל 22 בדיור הציבורי. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. השואל הבא – חבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת אילן גילאון, אתה השואל הבא. אתה מוותר? <אילן גילאון (מרצ):> אין לי שאלות. <היו"ר חמד עמאר:> השואל הבא – חבר הכנסת איציק שמולי. <איציק שמולי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, יום העוני הבין-לאומי היום. שיעור העוני בישראל הוא הגבוה בין המדינות המפותחות ועומד על 20.9%, לעומת ממוצע המדינות שעומד על 11% – כך לפי דוח ה-OECD ממאי 2013. בנוסף, בשבוע שעבר התפרסם הדוח השנתי של מרכז טאוב, ובו נתונים חמורים על שיעור העוני, שהתייחסו בין היתר לעובדה שאפילו לאחר תשלומי הרווחה כ-34% מהילדים בישראל חיים מתחת לקו העוני. אי לכך, רצוני לשאול, כבוד השר: מה הוא הסכום המינימלי למחיה בכבוד וליציאה ממעגל העוני שאותו מבקש משרד הרווחה להבטיח עבור מי שנמצאים מתחת לקו העוני ועבור מי שנמצאים בסיכון לעוני, ואילו צעדים נוקט המשרד על מנת להגיע ליעד זה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת הנכבדים, חבר הכנסת שמולי, אני רק רוצה להגיד, לפני שאני אגיד את תשובתי, שלנו זה יום העוני; לעניים יום יום הוא עוני. אנחנו אלופים בטקסים ובחגיגות. בשאלה שאתה שואל, חבר הכנסת שמולי, מתחבטים רבים וטובים. מדידת עוני או מחיה בכבוד הנה סוגיה מורכבת ושנויה במחלוקת, הן בארץ והן בעולם. בסקירה השנתית של מינהל המחקר, של 2012, בפרק הראשון, מוצעות כמה שיטות בין-לאומיות לקביעת המינימום למחיה הולמת. להבדיל מגישת המדידה המוחלטת, הרואה בעוני תופעה של היעדר אמצעים כלכליים לסיפוק צורכי מחיה בסיסיים, הגישה היחסית, שבה אנחנו משתמשים, רואה בעוני תופעה של מצוקה תלויה במקום ובזמן. גישה זו, שבה אנו משתמשים, כאמור, אומנם קצת מגדילה את המספרים ומציגה אותנו באור שלילי יותר, אך מאפשרת לנו לבצע מדידה אמיתית ולהשוות את מצבנו אל מול מדינות המערב האחרות, שלהן נרצה להידמות. על-פי שיטה זו, הנהוגה גם במדינות ה-OECD, קו העוני מוגדר במחצית מההכנסה הפנויה החציונית של האוכלוסייה. אסור לנו להישאב לשיח על המדידה בלבד, חבר הכנסת שמולי, אלא לפעול לצמצום העוני והפערים החברתיים. אמרתי כבר פעמים רבות: עוני הוא חוסר ביטחון תזונתי, ופערים חברתיים הם מתכון לאסון חברתי ויש לטפל בהם באופן מיידי. ואני אומר כאן, כשר הרווחה, ללא כחל ושרק, את מה שאני אומר כל הזמן ושומעים אותי אומר בכל מקום, ואתה יודע ואתה גם אומר את זה: לא האיום האיראני הוא זה שמאיים עלינו. אני חושב שהאיום הגדול עלינו הוא השלמה עם הנתונים. בזמן האחרון יש מבול של נתונים, ואחד הדברים שמדאיגים אותי זה שיש זילות – ואמרתי אתמול לכמה חברים: כל יום מוסד אחר נותן נתונים. זה אלטרנטיבי, זה המוסד לביטוח לאומי. ריבוי הנתונים גורם לכך שזה הופך להיות מין שגרה. השיח האקדמי ושיטות המדידה חשובים, אבל חשוב יותר לגבש דרכי פעולה וחזון בהתמודדות עם התופעה עצמה והטיפול בה, ולא רק לנהל ויכוחים אקדמיים על שיטות ומדידה, ואנחנו, בשבוע האחרון – כולם מתווכחים עם כולם של מי הדוח היותר נכון. אין ספק שקיים עוני, וראיתי אותו במו עיני. ראיתי אותו רק בשבוע שעבר בכפרים הבדואיים, במגזר הערבי, ביישובים היהודיים, בערים הגדולות. יש ילדים רעבים, ואני אומר את זה לכל אלה שאומרים שאין ילדים רעבים במדינת ישראל. יש ילדים רעבים. נתונים אלה הם קשים ומדאיגים ואין להשלים אתם. ממשלת ישראל רואה עצמה אחראית לשלומם ולרווחתם הפיזית והנפשית של כל הילדים בישראל. מה החזון של משרד הרווחה, אתה שואל? איך אני יכול לכמת אותו? אני אומר: הרבה מאוד שנים משרד הרווחה, והרבה מאוד משרדים בממשלת ישראל היו – אם נמשיל את העשייה, ואמרתי את זה כבר מעל לבמה הזו, לרכבת: הם היו אחד הקרונות, לא הקטר המוביל. יותר מדי פעמים נתנו לעמותות ולפילנתרופיה להיות בחזית ההתמודדות עם העוני. אנחנו לא עשינו את זה. אתמול הייתי בכנס "לתת". במידה לא מבוטלת – באתי ואמרתי להם: תראו, אני מבקש סליחה על הרבה שנים שבהן כל 147 העמותות היו עם חזה חשוף מול העוני, ואנחנו כממשלה דחקנו את זה קצת הצדה. במקום שהייתה פילנתרופיה, חשבנו שהם ימלאו את החסר והם ייקחו את האחריות. הקמתי את ועדת אלאלוף. בנוסף לכך, בדקתי באוצר – וחייבים להגיד את זה לזכותו של שר האוצר, אף-על-פי שאתם אנשי אופוזיציה – אבל בלי שאנחנו נרגיש הועברו לחינוך, לרווחה ולבריאות עוד 5 מיליארד שקלים. רק למשרד הרווחה הועברו 950 מיליון שקלים. פתחנו בתוכנית לביטחון תזונתי של 270 מיליון שקלים, תוכנית של העצמה וביטחון תזונתי, הארכת שנת הלימודים בעוד שלושה שבועות, שזו רווחה גדולה מאוד בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. אבל החשוב מכול הוא שהוועדה של אלאלוף אמורה לשים על שולחן הממשלה תוך 90 יום – זה כבר התקצר ל-80 יום – המלצות אופרטיביות איך נלחמים בעוני, והחשוב מכול, שהן יהיו מדידות ושהממשלה תתחייב בכל חצי שנה, בכל אבן דרך, לתת הסבר ברור מאוד לשרים שנוגעים בדבר; ראש הממשלה יצטרך להסביר למדינת ישראל ולתושבים מה הממשלה עשתה; אני לא מדבר על ראש הממשלה הנוכחי – כל ראש ממשלה שיהיה. שיבינו שכמו רוב המדינות המתוקנות גם אנחנו צריכים להציב לנו יעדים. כל תוכנית שנבנה ללא יעדים תהיה תוכנית שתיכנס לתוך המגירה. אני לא מבטיח לך שלא יהיו אנשים שלא יתגרדו באי-נוחות כאשר נציג תוכנית כזאת, אבל אנחנו צריכים להיאבק על זה, כי זה בנשמתנו. <היו"ר חמד עמאר:> שאלה נוספת. <איציק שמולי (העבודה):> תודה רבה על התשובה המפורטת, כבוד השר. איכשהו, כשאתה עומד על הפודיום הזה ואומר: אני מתחייב לפעול, אני נוטה יותר להאמין. זה נשמע יותר אמיתי. הערה ראשונה, אתה הזכרת את שר האוצר ואת התוספת, ואני מתקן שוב – זה דבר די מטעה להציג תוספת בבריאות או בחינוך בשעה שההוצאה האזרחית מדינת ישראל נמצאת בכלל במקום האחרון בין כל מדינות המערב, בהשקעה של 31% תוצר מול 44% תוצר. ההגדלה הזו שאתה מתאר היא הגדלה שהיא לא אמיתית, מכיוון שכאשר מסתכלים על התמונה האמיתית של ההוצאה האזרחית אנחנו במקום מאוד מאוד לא טוב. ועל זה עוד שר האוצר אומר שהוא צריך לקצץ את ההוצאות האזרחיות, כי הממשלה פה נהייתה מטורפת – זו אמירה שאין לה אחיזה במציאות. בכל מקרה, אני רוצה לשאול אותך, אדוני השר, והתייחסת לזה גם בדבריך, על הצבת יעדים חברתיים בחקיקה. איכשהו קורה שבימים האלה – יום העוני הבין-לאומי בעצם נותן לנו פעם אחת בשנה הזדמנות להגיד כמה העוני הוא דבר חמור וצריך לטפל בו, ובעצם 364 ימים בשנה לשכוח מהעניין הזה. ממשלה שיש בה מספיק אומץ לב, ואני חושב שאתה דווקא יכול להיות זה שמוביל את זה, שבאה ומציבה, כפי שעושים בצד הכלכלי, שמציבים יעד לאינפלציה ויעד לגירעון – אם היא תבוא ותציב גם יעד למיגור העוני והאי-שוויון, זו ממשלה שאני בוודאי אדע לתמוך בה בעניין הזה. יתרה מזו, אני בטוח שהיא תדע להשיג את התוצאות המקוות במיגור תופעת העוני. גם אם באבני הדרך אנחנו לא נגיע למספרים המדויקים שהצבנו, הרי שזה ייצור את אותה התכנסות לטובת צמצום מספר העניים, שכולנו מקווים אליה. לכן אני מאוד מאוד מקווה שאתם תפעלו בעניין הזה. תודה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני לא רוצה לחזור על דבריך. זו תהיה התשובה. <היו"ר חמד עמאר:> השואל הבא – חבר הכנסת רונן הופמן. <רונן הופמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, אני ראשית רוצה לנצל את ההזדמנות ולומר שאני מאוד מאוד מעריך את עבודתך, עבודת הצוות הנפלא שלך, שנמצא כאן, ועבודת המשרד. שאלתי היא כזו: החברה הישראלית חווה בעשור האחרון שינויים דרסטיים במשק העבודה ובכלכלה. באופן חיובי, אני חושב, אנחנו עדים לזרם של חזרה ליישום ערכים של ערבות הדדית, נתינה, חינוך והתנדבות, ובמסגרת הזו אני מבקש לדעת כיצד מתמודד משרד הרווחה עם הנושא החשוב עבור כל חייל משוחרר וכל חיילת משוחררת בישראל, פרויקט העבודה המועדפת. בפרויקט זה כרוכים תקציבים משמעותיים, והוא בעל תועלות רבות לחברה ולחיילים המשוחררים. לאור זאת אני מבקש לדעת מה הם הקריטריונים שלפיהם משרד הרווחה קובע מהי עבודה מועדפת ומתי עודכנו קריטריונים אלה בפעם האחרונה. תודה רבה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, סעיף 174, אדוני חבר הכנסת הופמן – לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, קובע כי חייל משוחרר שעבד בעבודה מועדפת או נדרשת ולא מיצה את זכותו לדמי אבטלה יהיה זכאי למענק בכפוף לתנאים הקבועים בחוק. עבודה מועדפת, או נדרשת, לעניין זה, היא עבודה מסוג העבודות המצוינות בלוח ח' של החוק. יש שם פירוט שבוודאי חלק מכם מכירים אותו. תכלית המענק לעבודה מועדפת היא הפניית חיילים משוחררים לעבוד בסוגי עבודות בלתי מקצועיות בעיקרן, בשל נחיצותן למשק המדינה ולכלכלתה, ולעודד עבודה ישראלית במקצועות המוגדרים עבודה מועדפת, כגון בניין, מפעלי תעשייה ומלאכה וחקלאות. לאור ריבוי הפניות בעניין הכללת ענפי תעסוקה נוספים, ובהמשך לדיון בנושא בוועדת שרים ביום 15 בינואר 2012, הוקם צוות משותף לבחינת הנושא, והוא הגיש לי את מסקנותיו. הצוות בחן את לוחות התעסוקה – מה מפרטים בהם – הקיימים כיום בחוק, מתוך מגמה להתאימם למציאות הקיימת של ישראל ב-2013. המסקנות – והדין-וחשבון – של הצוות הוגשו בפני, הוגשו לי, והן מאירות כמה נקודות וממצאים שיש לתקן ולשנות בחקיקה: 1. יש ענפי תעסוקה שאינם עומדים בתכלית החוק הנ"ל. אני חייב להגיד לך שאחת ההמלצות שאני ביקשתי היא להוריד את המתדלקים מעבודה מועדפת. החבר'ה מרוויחים מספיק כסף; לא המתדלקים – כל חברות הדלק. אני מקווה שיקבלו את המלצתי – פשוט להוריד. מה עוד שמסתבר לי בזמן האחרון – כשאני מגיע לתדלק אני נכנס לחנות שירות והעובד שם הוא איזה מתדלק, עושים סבבים. את זה אף אחד לא צריך לממן להם מכספי מדינה. ישנם גם ענפי תעסוקה שאינם קורצים לציבור החיילים המשוחררים ואותם אנחנו מעוניינים לתמרץ. אחת ההמלצות נגעה לענף הסיעוד, וברור לנו שכדי שחבר'ה צעירים אכן יפנו לתחום חשוב וחברתי זה יש לתמרצו כספית. על כן הועלתה הצעה על-ידִי ועל-ידי הוועדה לתמרץ את החבר'ה שעובדים בחצי הראשונה השנה בעוד 3,000 שקלים, ואם הם ימשיכו ויעבדו עוד שנה – יקבלו עוד 6,000 שקלים. כמו כן המלצתי לוועדה לבדוק את האופציה של הכפלת הסכום של השנה השנייה והשלישית. לתמרץ יותר ויותר חבר'ה לעבור לתחום הסיעוד – זו אחת הדוגמאות. ההמלצות יונחו על שולחן הממשלה בעוד לא יותר מחודש ימים. אני אביא אותן כאן לעיונם של חברי הכנסת. אבל יהיה שינוי בנושא. <היו"ר חמד עמאר:> שאלה נוספת? תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני השר, השאלה שלי נוגעת למתן תגמולים, מענק הסתגלות, לנשים מוכות שיוצאות מהמקלטים. אני מזכירה לכנסת שבנובמבר 2012, קצת לפני שהכנסת יצאה לפגרת בחירות, נכנס לתוקפו חוק שחוקקתי כאן עם קבוצת חברי הכנסת שמאפשר הענקת תגמולים לנשים שיוצאות מהמקלטים. אישה שיצאה מהמקלט, ששהתה במקלט ויצאה, תוכל על-פי החוק שחוקקתי בזמנו לקבל את סכום המענק, שזה כ-10,000 שקלים, אחרי 60 יום. כשהתברר שהעניין הזה לא הסתדר במשך חודשים ארוכים – פניתי גם לשר כמה פעמים – חוקקה חברת הכנסת עליזה לביא לפני כמה שבועות, לפני כשבועיים, תיקון לחוק שחוקקתי. החוק של עליזה לביא, שהוא הרבה יותר מתקדם, אומר שכאישה תצא מהמקלט היא תוכל לקבל את מענק ההסתגלות. אני רוצה לומר שעשיתי שיעורי בית, אדוני השר, לפני שהגעתי היום למליאה, ודיברתי גם היום עם כמה נשים. הן פונות אלי בתחנונים, בתחנונים: עדיין הכסף לא התקבל. אני רוצה לשאול: איך ייתכן ששנה אחרי שהחוק נכנס לתוקף, והתיקון נכנס, בעצם הייתי אומרת הממשלה מצפצפת על הכנסת – לא מיישמים חוקים שהכנסת מחוקקת? תודה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת, חברת הכנסת גילאון – גלאון, סליחה, גלאון, גלאון, סליחה – משרד הרווחה בראשותי רואה עצמו מחויב להגן, לסייע ולטפל בכל האמצעים העומדים לרשותו בנשים וילדיהן אשר סבלו מאלימות בחייהם, ומאמין ביכולתם להשתקם ולזכות בחיים של חירות, עצמאות וכבוד. מענק ההסתגלות הוא צעד מבורך שנעשה עבור אוכלוסייה זו בזכות חברת הכנסת גלאון והתיקון של עליזה לביא – של חברת הכנסת עליזה לביא, סליחה. חוק זה נועד לסייע לנשים עם צאתן מהמקלט בתקופה שבה הן זקוקות לכך יותר מכול, בעודן מתחילות בפרק חדש בחייהן. חשוב לומר כי הצורך לסייע לנשים היוצאות מן המקלטים לחיים עצמאיים עלה כבר לפני שנים. מאז הוראת השעה בשנת 2002 – שלך, חברת הכנסת זהבה גלאון – המשרד מפעיל תוכנית הכוללת מענק סיוע כספי לנשים יוצאות מקלטים בהתאם לתוכנית שיקום על בסיס תקציבים חד-פעמיים. אציין כי במהלך שנת 2013 קיבלו 70 נשים מענק כספי של 10,000 שקלים לאחר יציאתן מהמקלט. בסוף 2012 הסיוע הכספי לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות עוגן בחקיקה – שוב, על-ידך, גברתי. בשנת 2013, בהיעדר תקציב מדינה, עלו קשיים ביישום החוק. על מנת שלא לעכב את יישומו הוחלט במשרד לכתוב נוהל זמני המפרט את הפעולות הנדרשות ליישום החוק. במסגרת דיונים שהתקיימו בין כל הגורמים הרלוונטיים במשרד הוחלט כי יש להרחיב את ההתקשרות עם העמותה שמפעילה נכון להיום את תוכנית הסיוע. לשם כך הותאמו במהירות דרישות השירות של המשרד מהעמותה בהתאם לקריטריונים שהוגדרו בחוק. ההסכם במתכונתו המותאמת אושר על-ידי ועדת המכרזים במשרד הרווחה, אולם ועדת הפטור של החשב הכללי במשרד האוצר לא אישרה את ההתקשרות בטיעון שהתקורה של העמותה המפעילה – 15% – גבוהה מדי. חברת הכנסת גלאון, אין לי אלא להגיד לך שאת צודקת. סך הכול הסכום הוא קצת מעל מיליון שקלים. לצערי הרב, זה עוכב אצל החשכ"ל. הם טענו שהעמותה ביקשה יותר מדי תקורות, סכום גבוה – 15% מאותו מיליון שקלים. אנחנו בשבוע שעבר הגענו להסכם עם העמותה על 10% תקורה, ולא 15%. זה נמצא אצל החשכ"ל. אני מאוד מקווה, כמו שהבטיחו לי אצל החשכ"ל, שתוך יום או יומיים הנושא הזה ייפתר. אני אומר לך כאן, מעל במת הכנסת, זה מביש שמיליון שקלים עוכבו בגלל החלטות מינהלתיות אצל פקידות בגלל גובה התקורה. אין לי מה להוסיף. אני אשמע כל שאלה שלך. <היו"ר חמד עמאר:> שאלה נוספת. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני השר, ראשית אני רוצה לומר שאני מעריכה את הדברים שלך. אני גם מכירה את המחויבות שלך לנושא – לסוגיות רווחה בכלל ולנשים מוכות בפרט – ואני מעריכה את מה שאתה אומר, ואתה אומר כאן דברים נכוחים, שזה מביש. אני רוצה לפנות אליך בקריאה. אדוני השר, אתה מכיר את שר האוצר? אז תגיד לו משהו. זה לא יכול להיות. זה פשוט הרי לא מתקבל על הדעת שהחשכ"ל – לא רוצה לומר דברים לא פרלמנטריים – בגלל סכום כל כך נמוך תוקע, אין לי דרך אחרת להגיד את זה, נשים שאין להן דרך להסתדר בחיים. זה לא יכול להיות שיושבים פקידים, והם רבים על גובה התקורה, אם זה 15% או 10%. גם 10% וגם 15% זה כבשת הרש שלוקחים מאותן נשים. אני רוצה לבקש ממך ואני פונה אליך. כל פעם אומרים לי: עוד יומיים, עוד שלושה. אני יודעת שאתה עשית מהלכים ודיברת. אני רוצה לבקש ממך שתרים טלפון לשר האוצר ותגיד לו שיגיד למי שצריך להגיד. הדבר הזה צריך להיפתר לאלתר – מחר, אתמול זה היה צריך להיפתר. תודה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> תודה רבה. מיקי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מודה שאני לא מכיר – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני דיברתי עם שר האוצר. אתה מחר ב-08:00 תכיר את זה. אוקיי, אנחנו נפתור את זה. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין? חבר הכנסת דב חנין איננו נוכח. <קריאה:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> 1.2 מיליון שקלים, משהו כזה – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת נחמן שי – השואל הבא. <נחמן שי (העבודה):> אדוני השר, חברי חברי הכנסת, במסגרת מסמך – תכף אני אביא עוד כמה מסמכים – אשר גובש לאחרונה על-ידי מרכז טאוב עולה כי קיים פער משמעותי בין האי-שוויון הנגזר מההכנסה של אזרחי המדינה בשוק לבין האי-שוויון בהכנסה הפנויה, הנמדדת לאחר התערבותה של המדינה: קצבאות, הטלת מסים וכו'. לדוגמה, בעוד שיעור הקשישים העניים בישראל נמוך ביחס למדינות המפותחות בעולם – נמוך – בפועל ולאחר התערבותה של מערכת הרווחה קשישי ישראל מובילים במדד העוני. אני מניח שאתה למדת את הנושא, אז נסביר אותו, כי זה נשמע מוזר. לכן, אני מבקש לדעת כיצד מסביר השר את הפער המתואר בין האי-שוויון הנגזר מההכנסה המשולמת בשוק לבין האי-שוויון בהכנסה הפנויה. כיצד השר מתכוון לפעול כדי לשקם את מערכת הרווחה ולוודא את האפקטיביות של מוסדותיה על הציבור בישראל בכלל ועל אוכלוסיית הקשישים בפרט? תודה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, חבר הכנסת נחמן שי, בבדיקה שנערכה במינהל המחקר והתכנון, אשר פורסמה בדוח השנתי ב-2012, נמצא שרמת קצבאות הזיקנה הכוללת תוספת השלמת הכנסה לפי חוק הבטחת הכנסה ביחס לקו העוני, אינה נמוכה ממנו, כלומר הקצבה ליחיד נעה מ-109% מקו העוני עד 114% מקו העוני, בהתאם לקבוצות הגיל המוגדרות בחוק, והקצבה לבני 80 פלוס עומדת אצל כולם על 114% מקו העוני, כלומר עוד 14% מקו העוני. התערבות המדינה באמצעות קצבאות ומסים ישירים מקטינה את הפערים בכל מדינות הרווחה המפותחות, וכך גם בישראל. ככל שההתערבות רבה יותר כך גדלה האפקטיביות שלה. בישראל, למשל, תחולת העוני הייתה פי-1.5 אם לא הייתה התערבות של המדינה. הגדלת קצבאות הקשישים שנעשתה במתווה של השנים האחרונות הוכיחה כי ניתן להקטין את ממדי העוני באמצעות פעילות הממשלה. אך, חבר הכנסת נחמן שי, אני מסכים אתך שהמצב אינו משביע רצון. יש קשישים רבים החיים מן היד אל הפה, בעוני או בסיכון גדול לעוני. אני יכול להבטיח לך שמשימתי כשר הרווחה והשירותים החברתיים היא לדאוג לאותם אנשים. מאז כניסתי לתפקיד ביצעתי שורה של פעולות: טיפול בביטחון התזונתי – התחלנו עכשיו, בעלות של 270 מיליון שקלים – בראש ובראשונה של ילדים, של קשישים ושל ניצולי שואה. אחד הצעדים הראשונים שעשינו היה הקצאה של עוד 200 מיליון שקלים לטובת ניצולי השואה, ודווקא שם אנחנו מוצאים, לצערי הרב, כ-6,000 ניצולי שואה שאני מגדיר אותם במצב של עוני קשה מאוד, הרבה מתחת לאותם 102% או 114%. בנוסף, ואני חוזר שוב לפניך – הקמת הוועדה למלחמה בעוני, שנתבקשה ונדרשה על-ידי להתייחס לכל שאלת קצבאות הזיקנה. כי אם יש בכל התפיסה שלי – אני לא מעודד קצבאות באופן כללי, אבל לאלה שמגיע הרחבת הקצבאות, אנחנו חייבים להרחיב את הקצבאות. אנחנו מדברים הרבה על הוצאת אנשים למסגרת תעסוקתית. אנחנו מדברים על עבודה כמוציאה ממעגל העוני. זה נכון, אבל אחרי שנמצה את כל האפשרויות של הוצאת מוגבלים וחד-הוריות ונשים שמקבלות מזונות וכהנה וכהנה מגדרים ומגזרים שונים, אין לי שום ספק שנצטרך להעלות את הקצבאות לאותה אוכלוסייה שנשארת מאחור – אוכלוסיית הקשישים ואוכלוסיית המוגבלים שלא יכולים לצאת לעבוד, כי בכספים שהם מקבלים היום – אמרתי את זה בממשלה – הם לא יכולים להתקיים. <היו"ר חמד עמאר:> שאלה נוספת. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> כל הכבוד לשר. <נחמן שי (העבודה):> תודה. אני שמח על תשובתך, אדוני השר, ועל ההצהרה שתחתור להגדלת הקצבאות. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אפשר לשבח את השר. <נחמן שי (העבודה):> הוא שאמרתי. אמרתי שאני חושב שההצהרה שתחתור להגדלת הקצבאות לקשישים היא מאוד חשובה, בהנחה שאתה מנכה כל מיני מרכיבים. כי אתה תאתר, אני מניח, את הקבוצה החלשה ביותר, שבאמת זקוקה לכך. אני רוצה להוסיף שרק בשתי היממות האחרונות היו עוד שלושה סקרים שהדגישו את מצוקתם של הקשישים או הזקנים: יש סקר אחד שמדבר על כך שמחצית מבני ה-60 פלוס בישראל חיים מתחת לקו המחיה בכבוד. הדוח מהיום של הביטוח הלאומי מדבר על כך ששיעור הזקנים העניים עלה ל-22.7%. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> ב-4% בין 2011 ל-2012. <נחמן שי (העבודה):> נכון. אני רואה שכבר הספקת לקרוא אותו. <מיקי רוזנטל (העבודה):> סליחה, איך אתה מתייחס לעובדה שדווקא יש עלייה בעוני בקרב זוגות ששניהם עובדים? זה הכי מדהים. <מיקי לוי (יש עתיד):> מתוך שני בני-הזוג, רק אחוז – – – <היו"ר חמד עמאר:> סליחה, בואו ניתן לחבר הכנסת נחמן שי לסיים, והשר יענה. בבקשה, חבר הכנסת. <נחמן שי (העבודה):> הנתון השלישי, מסקר מטעם עמותת "לתת", מדבר על כך שכשמדובר בקשישים המצב נראה חמור אף יותר: 95% מהם דיווחו שקצבת הזיקנה אינה מאפשרת להם קיום בכבוד. זה משלים את דבריך. יש לך הרבה דאגות על הראש, אני לא מקנא בך. בטיפול באוכלוסייה הזאת, שחברי יצחק הרצוג ואני מגינים עליהם בכנסת באמצעות השדולה, יש לך איזה לוח זמנים, איזו הבטחה לנקודת אור בקצה המנהרה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> ועדת אלאלוף תציג את מסקנותיה בעוד 80 יום מהיום. אנחנו עושים את זה כהבטחתו של ראש הממשלה ליד שולחן הממשלה. תהיה שם התייחסות מאוד ברורה לקשישים. תהיה שם התייחסות גם לשאלת הביטחון התעסוקתי, חבר הכנסת רוזנטל. שאלו למה יש עלייה בעוני בקרב אנשים עובדים. אני אומר שאין סתירה בין היותי קפיטליסט לבין היותי אחד שחושב שצריך לעמוד בנחישות על זכויות העובדים. יש היום אלימות חסרת תקדים בשיח בין הנהלות מקומות עבודה לבין העובדים שלהם. בשבוע שעבר ראינו את זה בכי"ל, ראינו את זה ב"נייר חדרה". יש תכתיבים. להערכתי, אם לא נעשה משהו דרמטי בביטחון התעסוקתי, בשנה הקרובה תהיה מפולת. יש יד קלה על ההדק בפיטורי עובדים. מה שאנשים לא הרשו לעצמם לפני שנה ושנתיים, היום לאט-לאט אנחנו עוברים למין שיח של: אני, במקום להרוויח 200,000 דולר, הרווחתי רק 150,000 דולר, אז הראשונים שמשלמים הם העובדים. אני חושב שזה בא לידי ביטוי בכך שגם אנשים עובדים נכנסים למעגל העוני, כי אלה אנשים שעובדים בחלקיות משרה, ולא אוכפים את חוקי העבודה. זה דבר שאנחנו עושים – אני דיברתי עם השר בנט. יש הגברה של הפיקוח על חוקי עבודה, ואני מקווה שזה ייתן את פירותיו. כן, אמרתי, חבר הכנסת שי, נתייחס לקשישים. הדברים יוצבו לפניכם. אני מאוד מקווה שנהיה אנשי בשורה, אבל השאלה היא שאלה של נחישות; זה לא גזירה משמים. תודה רבה, אדוני. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, אדוני השר, שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן, על התשובות המפורטות. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 7), התשע"ד–2013, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014) (תיקון), התשע"ד–2013; הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2013 ו-2014 (תיקון), התשע"ד–2013. החלטת ועדת האתיקה בקובלנות נגד חברת הכנסת מירי רגב בקשר לניהול ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה. כמו כן הונחו על שולחן הכנסת המסמכים הבאים: הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין הרפובליקה הסלובקית בדבר שיתוף פעולה במחקר ופיתוח תעשייתי; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת מדינת פלורידה בדבר שיתוף פעולה דו-צדדי במחקר ופיתוח תעשייתי; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין הממשל המקומי של המחוז העצמאי של טרנטו בדבר שיתוף פעולה דו-צדדי במחקר ופיתוח תעשייתי; פרוטוקול המתקן את ההסכם בדבר רכש ממשלתי. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <ציון היום הבין-לאומי להזדהות עם אנשים החיים בעוני> <היו"ר חמד עמאר:> נעבור להצעות לסדר-היום מס' 1835, 1887, 1905, 1906, 1911, 1913 ו-1914 בנושא: ציון היום הבין-לאומי להזדהות עם אנשים החיים בעוני. חברי הכנסת, אנו מציינים היום את היום הבין-לאומי להזדהות עם אנשים החיים בעוני. התמודדות עם העוני היא התמודדות קשה, היא חוויה משפילה וכואבת. האדם החי בעוני מתמודד לא רק עם רגשות קשים, תחושת חידלון והיעדר תקווה, אלא גם עם תחושת רעב ממשית. חכמינו זיכרונם לברכה הגדירו את העניות כקשה במיוחד, והרחיקו לכת בתיאור מצבו של העני כאדם שחווה חוויית מיתה, עני חשוב כמת. בעידן המודרני אנחנו כמעט לא מדברים על עניים. אנחנו רגילים לדבר על קו העוני, עוני יחסי, מעמדות ואפילו שבטים סוציו-אקונומיים. אבל היום, ביום ההזדהות עם האנשים החיים בעוני, כדאי גם שנקדיש מחשבה ותשומת לב לאנשים הממשיים, לאלו הנמצאים מעבר לביטויים הסטריליים של קו העוני ומעמד סוציו-אקונומי. לאדם העני והסובל אין רעב לשוויון. הרעב שלו איננו רעב מופשט. הרעב שלו הוא רעב אמיתי וממשי, רעב שדורש מענה בדמות מרק חם, אוכל מבושל, וברוח הימים הללו – בית חם עם מקום להניח בו את הראש. ישנן דרכים רבות להילחם בעוני. רבים מדגישים את אחריות המדינה, אחרים מטילים הכול על ארגוני החברה האזרחית. אני סבור כי יש הכרח בחיזוק המערכת הכלכלית, לצד הרחבה והעמקה של הרשת החברתית בעזרת רשויות הרווחה וארגוני החברה האזרחית. טיפול בבעיית העוני לא יכול להיעשות ללא תיאום בין המקרו למיקרו. רק שילוב נכון בין פעילות ממשלתית להתגייסות קהילתית-חברתית יביא לצמצום סבלם של העניים במדינת ישראל ויאפשר להם חיים בכבוד. תודה רבה. חבר הכנסת יצחק הרצוג. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, יפה דרשת, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני חייב לציין שמדי שנה בשנה אני עומד כאן בפני המליאה ביום העוני הבין-לאומי, לציון יום העוני הבין-לאומי, ומדי שנה בשנה חוזר הריטואל: האולם ריק, רק חבר הכנסת ריבלין נמצא מטעם מפלגת הליכוד, כבר ארבע שנים, ואני אומר את זה באמת לזכותו. הוא היחיד שמגיע לדיונים האלה. עכשיו הצטרף גם חבר הכנסת פייגלין. אבל יש מפלגת שלטון, ואתה אף פעם לא רואה אותה בדיונים על העוני. היום היה כינוס של השדולה למאבק בעוני, שאני עומד בראשה יחד עם חברי מוחמד ברכה ואורי מקלב, ושוב, לא היה אף חבר כנסת מהליכוד. צריך לומר את זה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> פשוט היינו בוועדת הכספים. <מיקי רוזנטל (העבודה):> העניים מצביעים – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> כל מפלגת הליכוד? אדוני חבר הכנסת ריבלין, אתה לא הכתובת, באמת, תאמין לי. לא ייתכן, זה לא ייתכן, מפלגת השלטון; אז זה ייתכן, כי זה לא מעניין אותה. ואני רוצה לומר יותר מזה. אני אומר לידידי השר מאיר כהן: אתה לא הכתובת לטענות; אני הייתי במקומך, אני יודע מה זה. זה לא בעיה של שר הרווחה. זאת בעיה ברמה הלאומית הכוללת. כל אחד יודע. והסיפורים ששמענו היום בשדולה, שבאים אנשים ומתארים – אתה מכיר, הייתי אצלך בתור שר הרווחה, ואתה בתור ראש עירייה, ואתה מכיר. לא צריך ללמד אותך, אתה עושה ימים ולילות בנושא הזה. אבל זאת לא הבעיה של שר הרווחה, זאת בעיה בתפיסת העולם. ואני מודה, אני לא אוהב את ימי הציון האלה, את הימים המקודשים להתייחדות עם העוני. ימי ציון וחגיגות צריכים להיות מוקדשים למתן פרסים ואותות הוקרה, או כדי להתייחד עם זכרם של יקירים. העוני לא עומד באף אחת מהקטגוריות האלה. על העוני במדינת ישראל אף אחד לא צריך לקבל פרס, אין כל סיבה להתייחד עם זכרו, מכיוון שהוא כאן, הוא חי, הוא נושם, והוא גדל מדי שנה בשנה. והדוח שנחשף היום, הוא חוזר ומקבע את התודעה האמיתית, שאיך שלא נסתכל על זה, 20%, חמישית מאוכלוסיית המדינה נמצאת מתחת לקו העוני. וגם כשיש שני הורים שעובדים, קשה להם לשרוד, קל וחומר אדם אחד שמפרנס משפחה, וזה מחלחל כבר למעמד הביניים. זאת התוצאה של הדוח שפורסם היום. שנים ניסו גם לגמד את הדוחות הללו, להגיד שהם לא נכונים. היום זה כבר ברור, כי זה גם מאושר על-ידי ה-OECD. אנחנו פי-שניים מממוצע ה-OECD במצב העוני. הממוצע ב-OECD הוא 10%, ואצלנו 20%. ולצערי, אין לממשלה הזאת תוכנית כלשהי להתמודדות עם העוני. בתקציב האחרון הממשלה פגעה פגיעה אנושה במשפחות, בשכבות חלשות, במעמד הבינוני: העלאת מע"מ, גזירות וקיצוץ קצבאות ילדים – אלה צעדים שיגדילו את העוני. ותרשמו בפניכם, דוח העוני הבא יהיה הרבה יותר גדול, הרבה יותר חמור, והוא יכלול משפחות של המעמד הבינוני שיזלגו לעוני, כי כשאתה שומע את העדויות ששמענו היום, אתה רואה את המציאות. זה מאוד ברור, העלאת סל ההוצאות המשפחתי והקטנת סל ההכנסות המשפחתי. ולכן, אני חוזר וטוען מה שאני טוען כאן שנים: צריך לגבש תוכנית לאומית להתמודדות עם העוני, כשהיעד צריך להיות 10%. זה הרבה מאוד, זה אומר תוספת של 5% להוצאה הלאומית על פני x שנים, כמה שנים – אני טענתי, על פני עשור – של 4 מיליארד כל שנה להתמודדות עם העוני בכל המכלול, שכולל דיור ובריאות וחינוך ורווחה וכל המכלול, בכלים מכלים שונים, חלקם פורטו על-ידי שר הרווחה. מדינת ישראל מדברת על צמיחה, אבל העוני לא משתנה. כלומר, זה הנתון, הקטר דוהר, והעוני לא משתנה, להפך. וראינו פה כל מיני פרמטרים היום שנוגעים לשנת 2012. אבל אנחנו מוצאים שוב ושוב שחלק בלתי נפרד משכבות המצוקה היום מורכב מעובדים עניים, זה נאמר קודם על-ידי חברי, שעובדים קשה בעמל יומם ובסוף החודש ידם אינה משגת. זאת דילמה אדירה של חלוקת ההון בחברה הישראלית, של חלוקת ההכנסות בחברה הישראלית, של הגדלת ההכנסה מלמטה, עם צעדים שהם לא ביורוקרטיים. יש אדם אחד ששמו שזור וחקוק בכל עמוד ובכל פסקה בדוח העוני, זהו ראש הממשלה בנימין נתניהו. כשהוא היה שר האוצר, הוא התווה מדיניות אנטי-חברתית. הוא חתום על שורה של רפורמות שהחלישו את כוחה של המדינה. כראש ממשלה כעת הוא מוביל מדיניות הרסנית, ובעזרת שרי האוצר, הקודם והנוכחי, הוא סוגד לכלכלה תאצ'ריסטית. הוא חסיד שוטה של תיאוריית החלחול, שהעשירים יקבלו – אבל מה שבטוח קורה, העשירים באמת מקבלים ושום דבר לא מחלחל. האקוויפר יבש לגמרי, כמו סלע גרניט. ההון נעצר בשכבות מסוימות. וישראל, יש בה היום, זה מוכח – אנחנו מכים על חטא, הולכים לכותל, באים לפה – שוב ושוב, שיש בה את הפערים הכי גדולים במערב. ולכן, היות שעוני הוא לא גזירת גורל, הוא פרי מדיניות ממשלתית ופרי נסיבות חברתיות, שנובעות גם ממדיניות חברתית וממשלתית – הרי שהגיע הזמן לשינוי מדיניות משמעותי מאוד. לא להעלות את מחירי המים ולא להעלות את מחירי החשמל ולא להעלות מחירים של מוצרי יסוד, אלא לדאוג לכך שסל ההכנסות המשפחתי וסל ההוצאות יהיה מאוזן, עם הבטחת קיום בסיסי בכבוד, שזה דבר שתמיד נתקע מול עיני האוצר. האוצר שונא את זה, לא רוצה לדון בזה. פסק-הדין של השופטת דורנר מטריף אותו, והגיע הזמן שכולנו כאן נדון בכך. אני מסיים. קיצוץ קצבאות הילדים – אני, בעניין הזה, חוזר ואומר: זהו פשע. פשוט כך. זהו פשע. שר האוצר כינה את זה צעד היסטורי. זה לא יום היסטורי, זה נוגע ללב היכולת של משפחות להתקיים. בי זה בוער, מכיוון שכל מי שעוסק בעוני יודע שקצבאות הילדים מאזנות את ההכנסה המשפחתית. ובסוף, על מה אנחנו מדברים? על ילדים שכן אוספים אוכל מהרצפה, והוריהם כן מתלבטים מה לתת להם בבוקר. ולסיום, אם כן, עוני הוא פרי של ממשלה שלא עשתה תוכנית אפקטיבית אחת למלחמה בעוני, והמספרים הולכים וגדלים. ולא מאוחר. שנת 2014 טרם החלה, ואני קורא לממשלה: בואו נפתח את ספר התקציב ובואו נשנה אותו. בואו נוסיף בספר הזה חמלה, ערבות הדדית, דאגה אמיתית לשכבות המוחלשות ולמעמד הביניים. יש לכם עודף גבייה? תבטלו את הקיצוץ בקצבאות הילדים, תעצימו את הקשישים. אדוני שר האוצר, הקשב ליאיר לפיד, ששונא את התקציב הזה. אדוני ראש הממשלה, אנחנו מוכנים להקדיש כל שיידרש כדי לסייע לכם לבנות מחדש את תקציב 2014. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חבר הכנסת יצחק הרצוג. חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח. חבר הכנסת יוני שטבון. יש לך חמש דקות, בבקשה. <יוני שטבון (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, כבוד שר הרווחה, חברי חברי הכנסת, היום מתפרסם דוח העוני של הביטוח הלאומי. למעלה מ-439,000 משפחות עניות, שבתוכן יש למעלה מ-817,000 ילדים עניים. אני שמעתי את חברי, וכפי שגם מופיע בדוח עצמו, בפתיח הדוח, אני קראתי היטב שסך-הכול אין שינוי משמעותי מהשנה הקודמת. יותר מזה, יש אפילו שיפור. במספרים ריאליים יש פחות עניים. יותר מזה, גם מופיע שם, בתקציר ובדוח – כפי שאנחנו מכירים, במדינות ה-OECD – שמדינת ישראל ירדה מהמקום הגבוה השני למקום הגבוה השלישי. חברי חברי הכנסת, שכחנו דבר אחד. הדוח מתייחס לשנת 2012. <זהבה גלאון (מרצ):> מי היה ראש הממשלה? <יוני שטבון (הבית היהודי):> בשנת 2013 קרה שינוי דרמטי. אנחנו, משרד האוצר, הממשלה, קיצצנו בקצבאות הילדים. נכון, יבואו פה חסידי הכלכלה החופשית ויסבירו לי: להפסיק את התלות במדינה, תצאו לעבוד, להפסיק עם הקצבאות האלה. <אילן גילאון (מרצ):> אני מציע לך לקנות את הדוח הזה. <מאיר שטרית (התנועה):> רק הערה. בדוח של 2014, הדוח על העוני יגדיל את מספר הילדים מתחת לקו העוני. <יוני שטבון (הבית היהודי):> אני מתייחס לדבר הזה בדיוק, חבר הכנסת מאיר שטרית. <זהבה גלאון (מרצ):> עוד 40,000 ילדים אתם דוחפים מתחת לקו העוני. על מה אתה מדבר עכשיו? <יצחק הרצוג (העבודה):> אמרתי לך. אמרתי לך חד-משמעית. <יוני שטבון (הבית היהודי):> קיצוץ בקצבאות הילדים. לכל מי שמתנגד לקיצוץ הזה ויתנגד לקיצוץ הזה – אני אומר את זה פה, כחבר קואליציה, מספר לכם מה המשמעות של פגיעה בלחם ובחלב במקרר. מה המשמעות של קיצוץ בקצבאות הילדים. ניקח שכונה, ניקח עיירה, ניקח רחוב. שאף אחד לא יספר לי סיפורים. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> הוא אומר בדיוק מה שאתם אומרים. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <יוני שטבון (הבית היהודי):> האבא אומר לבן שלו – חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אני מחזק אותך, אז תקשיב. תנו לי לסיים, אני יכול להסביר. <משה מזרחי (העבודה):> הוא ממרק את המצפון שלו. <יוני שטבון (הבית היהודי):> אומר האב לבן שלו בשכונה, הוא אומר: לו, יא בני, אתה יודע שהמצב בבית קשה. אני עובד קשה, אימא עובדת קשה, תעזור. ככה זה קורה. הבן קולט את המסר תוך שניות. בן 16, 17, חוזר מבית-הספר, זורק את התיק והולך לעבוד במכולת או בסופר תמורת 15 או 20 שקלים בשוק השחור. עוברים כמה חודשים – אדוני היושב-ראש, זה לא משתנה. הוא רואה שהמצב בבית נשאר אותו דבר. קוראת לו אימא שלו, אומרת לו בשקט, שאבא לא ישמע: יא בני, תקשיב, המצב בבית קשה. הילד תוך שניות קולט את המסר. למחרת בבוקר אין תיק ללימודים, אין הגעה לבית-הספר, והוא הולך להיות עוזר של שיפוצניק או עוזר קבלן בשכונה. חברי חברי הכנסת, אני אומר את זה פה גם כחבר קואליציה. כשאנחנו פוגעים בבסיס של החיים, אי-אפשר לבקש או לטעון, לתבוע לצאת לחינוך ולהשכלה. כשאנחנו פוגעים ברמת החיים הבסיסית, שבתוכה קצבאות הילדים, אי-אפשר לבקש ולטעון את הטענות שנשמעות פה פעם אחר פעם. אני רוצה לנצל את הפודיום הזה כדי לדרוש מהממשלה ומחברי חברי הכנסת מהקואליציה, לשנות תפיסה. לבקש ולדרוש לחזור מהטעות של הקיצוץ בקצבאות הילדים. להוביל מאמצים ותהליכים כמו ששר הרווחה עושה – שנוגע בבסיס של החיים של אותן משפחות, כמו תוכנית התזונה המבורכת, שהתובנה המרכזית שלה היא שברגע שאתה מחזק את המקרר, את היכולת לחיות, אז אפשר לטעון ולבקש לצאת למעגל ההשכלה והעבודה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, האמת היא שאני, מעגל העוני לא מטריד אותי. אמר את זה יפה חברי יו"ר האופוזיציה. אחת לשנה אנחנו מקיימים את ה"יארצייט" של העוני. לא מדד העוני מטריד אותי, אדוני השר, אלא העוני הוא שמטריד, והוא בעיה ערכית. מטרידה אותי האחריות של המדינה לגבי אזרחיה. מטריד אותי סף הקיום האנושי של כל אחד מאתנו, ואני לא מאמין שהדבר הזה חייב להיות או צריך להיות מבוסס על חמלה, חס ושלום, אלא על ביטוח הדדי שנקרא מדינה. זה עניין ערכי לחלוטין. אני גם יכול להפליג בנתונים שמתווספים כל שנה. יש 1,800,000 עניים, וכל אדם חמישי הוא עני וכל ילד שלישי הוא עני. אבל יש גם פנים אנושיות לעוני הזה. ילד עני, אדוני השר, אדוני היושב-ראש, זה ילד שאין לו פינה לעשות את שיעורי הבית שלו כמו שצריך. הוא לא לבוש טוב כשהוא הולך לבית-הספר. לפעמים מזג האוויר חושף היטב את הדברים הללו. זה כמעט מובטח שזה יהיה אזרח חסר שוויון זכויות, שהוא לא יגיע שווה בפני החוק למירוץ שלו אל החיים כאזרח חיוני. אבא עני זה אבא שבדרך כלל לא נותן בבוקר את העיניים עם הילדים, כי לא נעים, כשעושים את הסנדוויצ'ים, לעשות את הסנדוויץ' הדלוח שהילד לוקח לבית-הספר. סבא עני, אדוני היושב-ראש, זה סבא שלפעמים אין לו כסף לקנות מתנה לנכדים שלו, או שלפעמים הוא מתלבט בין לקנות תרופה או להוציא את הכסף על הוצאות אחרות. השאלה למה? לא מטריד אותי העוני. העוני הוא מונח מאוד יחסי. אותי מה שמעניין, אדוני, זה חלוקת העושר הלאומי, האחריות, בסופו של דבר, ורשת הביטחון, שכאמור לא צריכה להיות בנויה על חמלה אלא צריכה להיות בנויה על ביטוח הדדי של מדינה. לכן, במקום להתחשבן עם העבר, כי אין לי שום כוונה לעשות את זה ולבזבז את המעמד הזה כאן, אני חושב שצריך פשוט לחשוב בצורה אחרת. זאת אומרת, כמה דברים שצריכים לחזור אליהם. אדוני, מי שהולך ומקצץ את הקצבאות ומעלה את המע"מ, סופו, בסופו של דבר, לקבל עוד 50,000 עניים. זה מתכון ידוע, בטוח. לא צריך להיות כלכלן גדול בשביל הדבר הזה. לכן, אני לא בטוח גם אם תשלומי ההעברה הם הבעיה. נניח שהקצבה יוצרת מצב לא טוב, לא נכון, לא מעודד – למרות שאומר על זה משהו. מה עם שירותי בריאות? מה עם דיור? מה עם חינוך? מה עם העלויות האלה, שלגבי השכבות העממיות, אלה שנמצאות מתחת לקו העוני, זה צריך להיות ברמה הכי נמוכה. מה הפופוליסטים אומרים לי? מה אתה רוצה לסבסד לחם? מי ייהנה מזה? דנקנר. היום דנקנר זאת דוגמה לא טובה, אני יודע, אבל לא חשוב. בדרך כלל זה מה שהם אומרים. כמה שווה הלחם בסל של האנשים העשירים האלה לעומת כמה הוא נמצא בסל של האחרים. בעיית חוק הכלים השלובים. צריך לקבוע את הרצפה, והרצפה היא תלוית תקרה, ואין מה לעשות. אדוני, אני הייתי הולך על חוק כלים שלובים שאומר את הדבר הבא: אני לוקח שני קריטריונים בלבד, ואתם אני עובד בכלכלה שלי; כמובן, חוץ מהתשתיות שהן הדבר הכי חשוב: חינוך, בריאות, תעסוקה וקורת גג. בחברה שהיא חברה פוסט-עתירת-עבודה, וצריך לחשוב עליה: מה קורה עם כל המפעלים האלה שקורסים, של אנשים גילאי 50 שאין מה לעשות אתם מבחינת השינוי המקצועי שאפשר לייצר בחברה שלנו היום? מה יהיה עם שעות הפנאי העתידיות ועם אוכלוסייה שמזדקנת? הייתי הולך על שני פרמטרים בלבד: מצד אחד מסים שמאוחדים למס אחד, והם על-פי ההכנסה, במדרגות שונות מאשר היום. אני יודע שמייד יגידו לי: ראית מה קרה בצרפת? אני שמעתי שז'ראר דפרדיה ברח מצרפת בגלל המסים האלה וזה באמת מטריד אותי, אבל אני חושב שלא נורא. אם ז'ראר דפרדיה יברח מישראל – אני לא מוטרד כל כך מהעניין הזה. ללכת לסוג אחר של מסים. לעשות הפרדה מוחלטת, אפילו לבטל את חוק לרון, אדוני. לבטל אותו, לבטל את התקרה לגמרי. לתת לאנשים קצבה על-פי הסטטוס שלהם, שילכו לעבוד, ולמסות כסף באופן אובייקטיבי. כל הכנסה של כסף, למסות אותה על-פי מדרגות, שאני יכול בהחלט להציע אותן. אין לנו פנאי פה לעשות את הדיון הזה. ואז נרוויח שני דברים: נייצר חוק כלים שלובים ונדע מה היא הרצפה שממנה אף אחד לא נופל; לא כתוצאה מחמלה אלא כתוצאה מזה שאף אחד מאתנו לא ירצה להיות מתחת לרצפה הזאת, וצריך שיהיה לו ברור לגמרי שהוא עלול להיות במקום הזה. ומצד שני נייצר מודל שקוף, שאדם, האזרחים שלנו, שחושדים במדינה, שחושדת בהם – כי אצלנו הנטייה לחשוב שכל אזרח שלא הוכיח את חפותו הוא בגדר נאשם – האדם יתחיל לתת את האמון. אדוני השר, אתה יודע, ההורים שלנו, הדור שלהם, הם קיבלו הרבה פחות, אבל הייתה להם תחושה שהם מקבלים הרבה הרבה יותר. המצב הסובייקטיבי הזה יש לו משמעות. אנחנו חיים במשבר אמון מוחלט, ואנשים יודעים שבסופו של דבר הם לבדם יצטרכו להילחם עם שאר העולם. ולכן כאשר אנחנו – באמת, 30 שניות, 20 שניות, עשר שניות – כאשר אנחנו חושבים באמת על הפנים האנושיות: שני ילדים במחוז ילדותם, במסלול לכתם אל בגרותם, מה שיקבע בסופו של דבר את השוויון של שניהם בפני החוק, ועל זה אף אחד לא חולק, זה הדברים הכי פרוזאיים, אדוני, כמה אבא ואימא מביאים הביתה, אם יש לו פינה לעשות שיעורי בית ומחשב ומחק עם ריח, ואם יש לאבא ואימא כסף לתת כדי שיהיה לו גם חוג במתנ"ס; ואולי את החוג במתנ"ס צריך לתת פרו-בונו, כי אנחנו כמדינה מעוניינים בהשקעה הזאת כי היא מניבה לנו. אולי צריך לחשוב בדרך הזאת. אני מאוד מעריך, קודם כול אותך. ואני יודע ששרי רווחה הם תמיד אנשים טובים עם לב רחום. העבודה הזאת איננה לשר העבודה והרווחה, העבודה הזאת היא לממשלה שלמה ולמשרד אוצר שלם, כי הבעיה היא מי מקבל כמה ולמה ומי משלם כמה ולמה. זה לא עניין של חמלה. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת שמעון סולומון. <שמעון סולומון (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, היום מציינת כנסת ישראל את יום המאבק בעוני. אנו מציינים יום זה פעם אחת בשנה, אך בשביל האנשים זה כל יום, כמובן, קשה. מי כמוני יודע – כילד וכמתבגר שצמח מתוך הסביבה, ומכיר את זה מקרוב ולא רק מדבר על זה. העוני מתחיל במצרך הקיומי הבסיסי של האדם, שהוא אוכל. כאשר אדם טרוד כיצד ילך לישון בלילה שבע, אין הוא מסוגל לחשוב על דברים נוספים. העוני בא לידי ביטוי בכל תחומי החיים: בחינוך, בבריאות, בתעסוקה ובדיור. אמש פורסמו נתוני העוני הקשים לקריאה של שנת 2012. הנתונים הקשים מתארים מצב חמור במגוון תחומים, ואולי לא צריך לפרט את כולם, אבל אני חושב שזה קשה מאוד לראות את הנתונים של 2012, ועוד לפני, זה מתחיל – כמובן, במשך שנים רבות. כ-40% מהילדים ניזונים מלחם וממרחים כמזון עיקרי. זה לא רק עוני, זה גם, כמובן, ילדים שלא כל כך מתברכים בבריאות, כי כשאין אוכל בריא זה גם יוצר, בסופו של דבר, איזושהי תלות מסוימת גם במחלות מסוימות. כ-70% מנתמכי הסיוע חיים באי-ביטחון תזונתי ומעידים כי על אף הסיוע שהם מקבלים מהעמותה אין להם את המזון הנדרש לקיום בסיסי. כשליש מנתמכי הסיוע אינם מקבלים סיוע במזון מהעמותות, בשל הקושי של העמותות לסייע לכל הפונים, כמובן. רבע מהילדים הקטינים נאלצים לצאת לעבוד כדי לסייע לפרנסת המשפחה. בדיור גם כן, למעלה מ-60% מקרב נתמכי הסיוע דיווחו כי במהלך 2012 לא הצליחו לעמוד בתשלומי משכנתה או שכר דירה של חודש אחד לפחות. וזה קושי שגם כן מוסיף. ברווחה, 95% מהקשישים הנתמכים מציינים כי קצבת הזיקנה אינה מאפשרת להם לחיות בכבוד. בחינוך גם, ל-70% מהילדים אין את כל הספרים והציוד הלימודי הנדרש ללימודיהם. הנתונים הקשים והכאובים אשר את חלקם מניתי בפניכם הם תוצאה של מדיניות ממשלות ישראל במשך שנים רבות. ואני מתייחס, כמובן, לדוח האחרון על 2012. המגמה בשלושת העשורים האחרונים במדינת ישראל ובחברה הישראלית ברורה: הפערים בין העשירים לעניים הולכים וגדלים, החזקים מתחזקים והחלשים הולכים ונחלשים יותר ויותר. מדינת ישראל לא השכילה להתמודד עם מגמה זו לאורך שנים, וכעת הבעיה תפחה ומגיעה לממדים המהווים איום אסטרטגי על החברה הישראלית, לא פחות. תהליך זה, אשר התחולל כאן ב-30 השנים האחרונות, הקשור באופן ישיר ליוקר המחיה הלא-הגיוני ולמעמד הביניים הנשחק, היה חלק מהסיבות שהובילו לתקומתה של מפלגת יש עתיד, כמובן. נכון, קיבלנו ירושה קשה מנשוא מהממשלה הקודמת, בדמות גירעון של כ-35 מיליארד שקלים, אך כמו שאמרתי קודם, עוני הוא עניין של מדיניות. זו לא גזירה משמים. לדוגמה, בתקציב האחרון, שהיה קשה מאוד לכולנו, גדל תקציב משרד הרווחה בכמיליארד שקל. בנוסף הוכפלה ההקצאה לתוכנית לביטחון תזונתי של משרד הרווחה בכ-30 מיליון שקל. הטיפול בעוני הוא באחריותה של המדינה, אך לאורך השנים האחרונות נראה כי העמותות התומכות באוכלוסיות החלשות הופכות לכתובות יותר ויותר, וזה הגרוע מכול. החל מינואר 2014 תצא לדרך התוכנית לביטחון תזונתי, בראשות חברי שר הרווחה מאיר כהן ובתמיכת משרד האוצר והעומד בראשו. מתוך 200 מיליון השקלים שהוקצו לתוכנית, 60 מיליון מיועדים לעמותות הסיוע לחלוקת מזון. הרוח החדשה הנושבת במשרד הרווחה תביא לכך שהאחריות תוחזר לידי המדינה והעמותות יחזרו לתפוס את מקומן החשוב בסיוע להוצאת מדיניות המשרד לפועל, ולא כדבר העיקרי. במהלך השבועות האחרונים החלה עבודת הוועדה למלחמה בעוני. ועדה זו תגיש את מסקנותיה בתוך 120 יום ותהווה בסיס לתוכנית עבודה רב-שנתית לאומית למיגור העוני בחברה. מעשים אלו מסמלים את שינוי המגמה של מדינת ישראל בכל הקשור להשקעות ברווחה, בחינוך, בבריאות, ובכל הקשור לשינוי סדר העדיפויות הלאומי. אני גאה לעמוד היום, אף שחובת ההוכחה עוד לפנינו, ולומר שאני חלק מהסיעה אשר מובילה את השינוי החברתי בישראל. את שינוי המדיניות של משרד הרווחה בהשוואה לשנים הקודמות ניתן לראות בטרמינולוגיה הפשוטה: אנו מציינים בכנסת את יום המאבק בעוני אך במשרד הרווחה הקימו את הוועדה למלחמה בעוני, והם צודקים. זה לא מאבק. זו מלחמה של ממש. זו מלחמה אסטרטגית על החברה הישראלית, וזו מלחמה שאין בה אופציה מלבד לנצח. ואני סומך על שר הרווחה שיוביל את זה. תודה. <אריה דרעי (ש"ס):> בינתיים כל שנה נוספו עוד 50,000. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <שמעון סולומון (יש עתיד):> רק התחלנו. מה שאתם יצרתם, אנחנו מנסים להילחם עם זה עכשיו. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <אילן גילאון (מרצ):> בינתיים – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אפשר לטעון הרבה טענות על העוני ועל דוח העוני. טענה אחת, חבר הכנסת דרעי, אי-אפשר להגיד – שאת זה עשתה הממשלה הקודמת, ואפילו זו שלפניה. כי בעשור האחרון נותן הטון במדיניות הכלכלית-חברתית בישראל הוא מר בנימין נתניהו. <אריה דרעי (ש"ס):> עד לפה הכול מוסכם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה התבשיל. בשנת 2003 מוחו הקודח הגה את התוכנית להבראה כלכלית – קיצוצים. הוא ניצל משבר כלכלי חולף כדי לעשות שינויים ארוכי טווח בכלכלה וברשת החברתית. המטרה הייתה: חיסול מדינת הרווחה. זו הייתה המטרה. הרבה רטוריקה, הרבה מילים: משבר כלכלי, הצלת הכלכלה, הבראה, אבל בסופו של דבר זו הייתה המטרה. וזו לא מטרה שבאה מתוך רוע או רשעות מכוונת, אלא זו האידיאולוגיה ותפיסת עולם. היום אנחנו רואים את התוצאות. שמעתי את השר מאיר כהן מציג את מדיניות הרווחה, ואני רואה איזו חלוקת עבודה טובה – ראש המפלגה שלו מקצץ את הקצבאות, מעלה את המע"מ, דופק את העניים, והוא בא כאן, אומר: אני ארפא אתכם. אני נותן לכם מילים, אני אדבר אתכם בעדינות. איך אומרים? אחד מכה והשני מנחם. אבל מה לעשות שהמכה היא פיזית והנחמה היא במילים. המספרים מדהימים – 0.5 מיליון משפחות מתחת לקו העוני; 1.75 מיליון אזרחים מתחת לקו העוני; 817,000 ילדים מתחת לקו העוני. והמכה הגדולה מכולן, הזועקת לשמים, היא מצבה של האוכלוסייה הערבית – 54.3% מהמשפחות הערביות מתחת לקו העוני; יותר מ-60% מהילדים הערבים מתחת לקו העוני, וזה נמשך. זו לא מכה שהגיעה, נגיד, בשבוע האחרון; הממשלה לא יודעת מה לעשות – או לפני חודשיים-שלושה. היו לכם עשר שנים לתקן את המצב ולא עשיתם כלום. נהפוך הוא, העוני מעמיק. מה קרה בעשר השנים האחרונות? האי-שוויון גדל בצורה דרמטית, תחולת העוני גדלה בצורה דרמטית, העוני יותר עמוק – גם בצורה דרמטית. זה מה שקרה בעשר השנים האחרונות, לא שתוקן המצב; המצב הולך ומידרדר. אפילו כשיש איזשהו תיקון קטן – אומרים לנו שמספר העניים ירד בכמה אלפים השנה – זה לא מנחם. הכיוון הכללי הוא רע מאוד. והיה משבר כלכלי, פעם היו משברים כלכליים. בסדר, אבל הייתה גם צמיחה. לאן הלכו כספי הצמיחה? בעשר השנים האחרונות התהדרה הממשלה שהיא עושה צמיחה, ועל זה לא שמעו ביישובים הערביים, על זה לא שמעו עניי הארץ שגרים בירושלים, שגרים בפתח-תקווה, שגרים בכל מקום – שגרים בנצרת, באום-אלפחם, בעילוט, ברהט. לא שמעו, לא הרגישו. יש צמיחה, אבל היא מכוונת למקום אחד – אל כיסם של העשירים. זה לא בא ככה סתם. ממשלה שרוצה לשנות את המצב יכולה, יש לה את הכלים. למשל, במדיניות גדולה. הנה, התבשרנו שהממשלה – רק דבר אחד, כבוד היושב-ראש, כי לזה לא שמו לב בוויכוחים הפוליטיים – הממשלה החליטה לפני כמה שנים להקצות 30 מיליארד שקל לשיפור התחבורה. אמרנו: מעולה. אבל למה עשו את זה? כי הם לא רוצים לפתח את הפריפריה. הפתרון שהם מציעים, שמי שגר באזור צפת או מי שגר בג'ש או במעיליא או בתרשיחא, שייסע לחיפה, תהיה לו תחבורה טובה יותר להגיע לעבודה בחיפה או בתל-אביב; גם מהדרום, גם מהצפון, במקום לפתח את התעסוקה שם. אז תשקיעו אותו כסף – לא רוצים. זה גם פערים גיאוגרפיים, גם פערים מעמדיים, גם פערים לאומיים. אני חושב, כבוד היושב-ראש, שהממשלה הנוכחית, אין – אני אפילו לא רוצה לבקש ממנה שום דבר, כי לא יצא ממנה כלום. יש אפשרות שהעוני יחלוף כשהממשלה הזאת והתפיסות שמנחות אותה יחלפו מן העולם. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת אברהם מיכאלי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אכן ריטואל קבוע, אדוני היושב-ראש. אכן, עולים פה, לצערנו, מדי שנה ביום הבין-לאומי ומנסים להשתתף בכאבם של העניים. אני מסכים שהיום הזה הוא לא יום שמוסיף כבוד לכנסת. היום הזה לא מוסיף כבוד לא לכנסת ולא לממשלה, כי מצבם של העניים, לצערנו, לא בנאומים האלה משתפר; לא תורם להם היום הזה, שכולנו מדברים פה וכולם משתתפים בדוחות השונים שמתפרסמים – לא משפר את מצבם. לצערנו, אדוני השר כבר דיבר קודם על דוחות שונים שהתפרסמו, אבל הדוח שכבר בדרך כנראה הרבה יותר חמור. הדוח שהתפרסם מטעם ארגון "לתת" מציג את הנתונים הקשים יותר, ופה אי-אפשר שהממשלה הנוכחית תגיד שזה לא בגללה ולא בגינה. הקיצוצים של הממשלה הנוכחית בתקציב ה"דרמטי", הטרגי, שאישרו אותו פה לפני זמן לא רב, התקציב הזה גרם להקצנה ולעלייה של מספר העניים במדינת ישראל, מה לעשות. הדוחות הם לפנינו, וחבל שנחזור על המספרים האלה. הילדים העניים, מספרם גדל, מה לעשות. קצבאות הילדים, שטענו שהן מקלקלות אוכלוסיות מסוימות, לא לצאת לעבודה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> סליחה שאני מפריע לך. הדוח הוא מ-2012, שעדיין אין קיצוץ קצבאות. הדוח הקשה שעליו אתה מדבר הוא לא על 2013 – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אז ב-2013, אדוני השר, המצב יותר גרוע. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אתה צופה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> זה מה שאני אומר. מה שהיה ב-2012, אני לא מתנחם ולא אומר שהממשלות הקודמות – בוודאי גם הן לא טיפלו בכך. הממשלות הקודמות לא עשו מספיק בשביל לשפר את מצבם של העניים. אבל מה לעשות שב-2013, במקום לשפר את מצבם של אלה שסובלים – הזכירו פה עשור, הזכירו פה 15 שנה – אבל ממשלה חדשה שבאה עם פוליטיקה חדשה, לבוא ולהיטיב עם המגזרים השלמים שהבטיחו להם בבחירות: נבוא ונשנה, מצב חדש בכנסת והכול. לצערנו, במקום לשפר את המצב, הגדילו את הפערים. הילדים, שהולכים לסבול כתוצאה מקיצוץ בקצבאות הילדים, מספרם גדל. רבותי, כולם הולכים לסבול יותר בגין הקיצוצים והגזירות בתקציב הנוכחי. מדובר פה בילדים, מדובר באנשים שעובדים – שני בני-הזוג. שני בני-זוג שעובדים, הם לא ה"בטלנים" שלא יוצאים לעבודה. מדובר פה בעניים שהם מבוגרים, קשישים, ניצולי שואה. רבותי, אנחנו לא נדבר פה רק על מספרים, מדובר פה בבני-אדם, ובני-האדם האלה סובלים יום יום. אתם יודעים שהיום אנשים כבר לא הולכים לרופא לקחת תרופות שהם חייבים לקחת אותן כחולים כרוניים? כי הרופא רואה שהמרשם שהוא הוציא, שהתרופות האלה לא הוציאו אותן מבית-המרקחת, כי אין להם כסף להוציא את התרופות האלה מבית-המרקחת. איך אנחנו יכולים להסתכל על האבות והאימהות שלנו, על הסבים והסבתות שלנו, שלא מסוגלים היום לקבל טיפול תרופתי? בסוף המדינה משלמת ביוקר על החמרת המצב הרפואי שלהם. רבותי, הממשלה, וראש הממשלה בראשה, הם שאחראים לכל המצב הגרוע הזה. אי-אפשר לגלגל אחריות. הזכירו פה – ראש הממשלה הנוכחי היה גם ראש הממשלה הקודם; אי-אפשר לגלגל אחריות. במקום לשפר את המצב, המצב מחמיר. ואי-אפשר להאשים את שר האוצר לבדו, ולא את שר הרווחה לבדו, הוא כראש המערכת אחראי לכל ההחמרה הזאת של המצב. אנחנו ככנסת יכולים היום בדיון ביום הבין-לאומי לבוא ולמחות, אבל אנחנו ככנסת צריכים לקום ולעשות מחאות מעשיות בחקיקות כאלה או אחרות שהממשלה מגישה: לא להיות רובוטים שמצביעים על כל קיצוץ ועל כל שינוי בחוקים הדרקוניים שמביאים פה מדי יום בכנסת, לעצור את החקיקה ולעצור את החוקים האלה שחשובים לממשלה, עד שלא יובאו תיקונים. אדוני שר הרווחה, אני יודע שאתה הולך להגיד לנו שיהיה שיפור בחודשים הקרובים, אבל השיפורים האלה לא מספיקים. מדובר פה בצעדים שחייבים – – – <אריה דרעי (ש"ס):> איפה השר? <קארין אלהרר (יש עתיד):> השר פה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> השר פה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני פה, אני פה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> השיפורים האלה לא מספיקים. כשיש מצב חירום מבחינת מצב העוני צריכים לנקוט פה תיקונים דרסטיים בתקציב, ואנחנו ככנסת, כולנו, צריכים לעשות הכול כדי שתקציב 2014 יתוקן מיידית; ואפשר לתקן, עדיין לא מאוחר. אף-על-פי שהתקציב כבר אושר עם הגזירות, אפשר עדיין לחזור ולתקן את אותן עוולות שגרמנו לציבור, והכנסת כן יכולה לעשות את הדבר הזה היום, ולא עוד חצי שנה, עוד שנה, בתקציב של 2015–2016. לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו, ביום הבין-לאומי הזה, אם נצא פה בקריאה לממשלה להתעטש ולעשות – לא הרבה; לעשות שיפור מצב בצורה כזאת שהעניים שסבלו עד היום, מצבם ישתפר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, התכוונת להתעשת אני מניח. תודה, חבר הכנסת מיכאלי. כבוד השר מעוניין להשיב, או שנסתפק בדברים שנאמרו עד עכשיו, שר הרווחה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני מסתפק, אמרתי את דברי. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> נסתפק. אוקיי, אז אנחנו עוברים – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא, אני קודם. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> צריך להצביע לאיפה להעביר את זה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת שטרית, ביקשת הבעת דעה נוספת, בבקשה. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לומר שהנושא של מלחמה בעוני הוא לא עניין שייפתר בדרך הרגילה והשוטפת של מתן עוד קצבאות. אני רוצה לומר, לחלוק על התיאוריה הזאת ולומר: אי-אפשר להוציא את האנשים מעוני באמצעות קצבאות. קצבאות קוברות את האנשים בעוני; לא קוברות רק אותם, אלא גם את ילדיהם ואת נכדיהם. בדרך כלל אדם שחי רק מקצבאות ולא יצא לעבודה, סופו שנשאר עני, וגם ילדיו, הסיכוי שהם יצאו ממעגל העוני הוא קטן. הדרך היחידה לשנות את המצב היא בגישה שונה לחלוטין, ואני רוצה לדבר עליה בדקה אחת, על הגישה הזאת. מה שאני אומר, רבותי, זה שחייבים לעשות כל דבר כדי להביא לכך שאנשים יעבדו. כדי שאנשים יעבדו לפעמים צריך אפילו להכריח אותם לטובתם ללכת לעבודה. אלא מה? הבושה הגדולה בישראל היא ש-40% מהאנשים שעובדים חיים מתחת לקו העוני. את זה אי-אפשר להסביר, כי איך אתה יכול לעודד מישהו לצאת לעבודה אם הוא נשאר עני אחרי שהוא עובד במשרה מלאה? לכן, הדרך היחידה לשנות את זה היא לגרום לכך ששכר של אדם עובד יביא אותו בכל מקרה מעל קו העוני, יבוא אותו למצב שהוא יכול לחיות בכבוד. אם אדם לא יכול לחיות בכבוד, אי-אפשר לבוא בטענות לאנשים למה הם לא עובדים. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <יוני שטבון (הבית היהודי):> קצבאות, קצבאות – – – <מאיר שטרית (התנועה):> אני מכיר את המספרים, תאמין לי, מיקי, היטב. אני, כמי שהיה אחראי במידה רבה בתקופה – עם נתניהו – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> עם גזירת הגזירות. <מאיר שטרית (התנועה):> בדיוק, יחד עם נתניהו הייתי שותף במשרד האוצר שבו עשינו את הגזירות הכי קשות. ואני אומר לך, זה לא מספיק לעשות גזירות. זה רע לבד. צריך לתקן את ההמשך. לתקן את ההמשך פירושו להביא לכך שאנשים שעובדים יחיו בכבוד. יש לזה שיטה. אם היושב-ראש ירשה לי, עוד דקה. השיטה שלי אומרת דבר נורא פשוט – דיברתי עליה בכנסת, אגב, בנאום הראשון שלי בכנסת – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הדקה כבר נגמרה. <מאיר שטרית (התנועה):> – – ב-17 במאי 1981. אני אחזור על מה שאמרתי אז. יש בליכוד חמש המ"מים. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> ממש משפט אחרון, בבקשה. <מאיר שטרית (התנועה):> חמש המ"מים: מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא, דהיינו, אוכל, מגורים, חינוך, בריאות ושיכון. כדי לספק אותם אפשר לעשות חשבון כמה עולה להחזיק נפש אחת בישראל. החשבון הזה יכול להיות – סתם, דוגמה, נגיד שיעלה 1,000 שקל בחודש. תפקידנו בממשלה להבטיח שאדם שעובד לא ירוויח פחות מ-1,000 שקל בחודש לנפש. זאת אומרת, לא משנה כמה ילדים יש לו, לא משנה איפה הוא עובד. התוצאה היא שאם אדם, יש לו שמונה ילדים ועובד במקום עבודה ומרוויח רק 4,000 שקל, מס הכנסה, במקום שייקח ממנו מס, יגדיל את המשכורת שלו על-ידי מס הכנסה שלילי לסכום הזה. לא את הדבר העלוב הקטן הזה שעושים עכשיו בשביל לקבל מס הכנסה שלילי – אתה צריך להיות נשוי עם ארבעה ילדים, להרוויח רק 3,000 שקל. זה לא טוב. לתת מצב שאדם ידע שאם הוא עובד משרה מלאה הוא יחיה בכבוד, לא משנה כמה ילדים יש לו. ואם יש לו, ברוך השם, 30,000 שקל לחודש, שיעשה חיים – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת שטרית. <מאיר שטרית (התנועה):> – – אבל הוא לא צריך לקבל מהמדינה כלום, גם לא קצבת ילדים. המטרה היא לעשות דיפרנציאציה, לתת למי שצריך את זה כדי לצאת ממעגל העוני. אם זה לא יקרה, אנשים יישארו במעגל העוני, ונמשיך לעשות יום העוני כל שנה בכנסת עוד עשרות שנים. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת שטרית. מייד אתן דעה נוספת לחבר הכנסת דרעי, אבל אני רוצה לומר, חבר הכנסת שטרית, וגם לך, חבר הכנסת שטבון: אנחנו במשך כל מושב הקיץ, המושב הראשון של הכנסת הנוכחית, דנו בנושא קיצוץ קצבאות ילדים. רבים מאתנו בקואליציה הצביעו בכאב רב על קיצוץ קצבאות ילדים. ואז התברר לי שיש קצבה נוספת בישראל – לא קצבת ילדים אלא קצבת מיליונרים. מיליארד שקל משולמים כל שנה לאנשים שמקבלים פנסיה תקציבית. זו בעצם קצבה בגובה של מעל 30,000 שקל בחודש. אני לא מדבר על מתחת ל-30,000 שקל. כל מי שמקבל מעל 30,000 שקל קצבה, תקרא לזה – פנסיה תקציבית זה שקר. זאת קצבה בדיוק כמו קצבת ילדים. מיליארד שקל, ושם אף אחד עוד לא מדבר על קיצוץ של שקל אחד. בבקשה, חבר הכנסת דרעי. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני שמח שחבר הכנסת מאיר שטרית ידידי דיבר לפני. אני רוצה להגיד לו, אני חותם על ההצעות שלו שמי שעובד יקבל פרנסה בכבוד, אבל אנחנו יודעים שלצערנו הרב זה לא קורה וזה לא יקרה גם בטווח הקרוב, כי אנחנו יודעים מה יהיה מחר בבוקר עם משרד האוצר ועם עוד אלף סיבות אחרות. בינתיים אלה שמתנגדים לקצבאות, שידעו שמדינת ישראל היא אחרי יוון – המקום האחרון באירופה שנותן קצבאות ילדים. כל אירופה ומערב-אירופה לא חושבים כמונו – אנחנו, היהודים הרחמנים בני רחמנים – ונותנים קצבאות גבוהות, לפעמים פי-חמישה ופי-שישה מאתנו, חוץ מיוון הענייה, ואנחנו היחידים. בהרמת יד שלכם, אתם הליכוד, הקואליציה, יש עתיד, מאיר כהן, שר הרווחה, אתם בידיים שלכם הכנסתם עוד 50,000 ילדים למעגל העוני. ותמשיכו להגיד: עובדים, לא עובדים. זאת המציאות. אתם מכניסים עוד ועוד ילדים, מאבדים להם את הסיכוי לחיות כמו כל ילד אחר במדינת ישראל. ממשלה – בושה – שלא יודעת להתמודד עם שלג, כן? היא גם לא מסוגלת להתמודד עם הסופה של העוני. אני מציע להעביר את זה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת דרעי. חברת הכנסת גלאון, בבקשה, הבעת דעה נוספת. דקה לרשותך. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה. אדוני, בעולם אוטופי, בעולם רצוי, היינו אומרים שקצבאות ילדים זה דבר מיותר. לדעתי מישהו כאן לא מבין, או יש כאן מדיניות שלא מבינה, שילדים רעבים זה לא מקור תקציבי, והמדיניות של הממשלה מתייחסת לילדים הרעבים כמקור תקציבי. מי שמקצץ בקצבאות הילדים, צריך לקחת על האחריות שלו שבשנה הזאת עוד 40,000 או 50,000 ילדים ירדו מתחת לקו העוני, נוסף ל-600,000 או יותר ילדים שכבר היום נמצאים מתחת לקו העוני. אז אני מציעה לחשוב על זה. במקום להתעסק במסים, אני מציעה לחשוב, לפני שמעלים מע"מ ולפני שמקצצים בקצבאות ילדים, איזה השלכות יש לזה על ילדים בחברה הישראלית. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חברת הכנסת גלאון. ובכן, נעבור להצבעה. בעצם הועלתה כאן האופציה להעביר את הנושא לדיון בוועדת העבודה והרווחה. אנחנו נצביע. מי בעד ומי נגד העברת הדיון לוועדת העבודה והרווחה? בבקשה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> ובכן, בעד – 12, אין מתנגדים. הנושא יעבור – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> אם אפשר לצרף אותי. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> כן, אנחנו מצרפים גם את חבר הכנסת הרצוג – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> גם אותי. אני פשוט מחכה לתור שלי. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – ואת חברת הכנסת קארין. אני מתנצל שלא אפשרתי לך להגיע, לא ראיתי אותך. 14, אם כך, בעד העברת הנושא לוועדת העבודה והרווחה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 151) (דמי לידה לעובד שבת-זוגו אינה מסוגלת לטפל בילד מחמת נכות או מחלה), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/529).] (קריאה ראשונה) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו עוברים עכשיו להצעות חוק. הצעת חוק הביטוח הלאומי (דמי לידה לעובד שבת-זוגו אינה מסוגלת לטפל בילד מחמת נכות או מחלה), של חברת הכנסת קארין אלהרר, שתציג את הצעת החוק. קארין, בבקשה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת השורדים בשעה 18:40, מדובר בהצעת חוק שמבקשת בעצם לתקן עיוות קיים בחקיקה הישראלית, להביא למצב שתהיה קוהרנטיות בחקיקה. חוק עבודת נשים קובע שתתאפשר חופשת לידה לאדם שבת-זוגו לא מסוגלת לטפל בילד מחמת מוגבלות או מחלה ובכפוף לאישור רפואי – שזה כמובן דבר מצוין, כי זה מאפשר לו לצאת לאיזושהי חופשה ולא להיות מפוטר מהעבודה. זה דבר טוב. אבל, חוק הביטוח הלאומי קובע היום, בסעיף 49(ה)(1)(ג), שעובד לא יהיה זכאי לדמי לידה במידה שאשתו או בת-הזוג אינה זכאית. מתי היא לא זכאית? כשלא מתקיימת תקופת האכשרה, היא לא עבדה שנתיים קודם למועד הבקשה לדמי לידה של בני-הזוג. נחשו, מי לא מסוגלת לעבוד בשלב הזה, בשנתיים שקדמו? מדובר כמובן גם בנשים עם מוגבלות, שזכאיות לקצבת נכות ואינן עובדות, כי נקבע להן אי-כושר השתכרות. כמובן, המצב הזה הוא מצב אבסורדי. ברור שיש צורך באדם, גורם, שיטפל ביילוד. ברור שהאם לא מסוגלת לעשות זאת, בשל המוגבלות או הנכות, בין אם היא נגרמה בזמן הלידה ובין אם לפני כן. מחקרים, כמובן, מראים שיילוד זקוק להוריו בתקופה הראשונה של חייו, אבל למרבה הצער כרגע מדינת ישראל לא מאפשרת לאב לקבל דמי לידה. היא אומרת לו בעצם – המדינה אומרת: אתה יכול לצאת לחופשת לידה, אבל זה יהיה על חשבונך. ברור שהמצב הזה דורש תיקון, וזה התיקון המוצע. כאמור, המוסד לביטוח לאומי אמור להוות רשת ביטחון סוציאלי, ומה בעצם מקרה טוב יותר מהמקרה הזה? אני מבקשת מכם, חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חברת הכנסת אלהרר. רשומים שניים לדיון, אבל אני לא רואה אותם פה, לא את תמר זנדברג ולא את ישראל אייכלר. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה. מי בעד ומי נגד הצעת החוק של חברת הכנסת קארין אלהרר? <קארין אלהרר (יש עתיד):> תוסיף אותי, אני לא אספיק להגיע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 151) (דמי לידה לעובד שבת-זוגו אינה מסוגלת לטפל בילד מחמת נכות או מחלה), התשע"ד–2013, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני מוסיף את קארין מלכתחילה. <מיקי לוי (יש עתיד):> גם אותי, לא הספקתי. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> לא הספקת, אוקיי. אם כך, בעד – 12, כולל קארין וכולל סגן השר מיקי לוי. אומרים לי שאתה אינך יכול מיקי. רשמנו שרצית להצביע. את קארין כמובן הוספתי. אז 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה, והמשך הטיפול בה יהיה בוועדת העבודה והרווחה. <הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 74) (ייצוג הולם לנשים בוועדה לבחירת שופטים), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/529).] (קריאה ראשונה) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 74) (ייצוג הולם לנשים בוועדה לבחירת שופטים), של חברות הכנסת זהבה גלאון ועליזה לביא וקבוצת חברות הכנסת. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת גלאון, בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מציגה את הצעת החוק גם בשמה של חברת הכנסת עליזה לביא, שלצערה לא יכלה להישאר לדיון במליאה. הצעת החוק שלנו מבקשת לייצר מצב שיש ייצוג הולם לנשים בוועדה למינוי שופטים, בעצם במעורבות במינוי שופטים. אנחנו יודעים שעשינו כאן כברת דרך מאוד ארוכה, וחברת הכנסת עליזה לביא, חברת הכנסת שולי מועלם ואני העברנו הצעת חוק שמדברת על ייצוג הולם לנשים בוועדה למינוי דיינים, ועכשיו אנחנו מבקשים להחיל את אותו עיקרון גם בוועדה למינוי שופטים. אני חוזרת ומדגישה, מדובר בהצעת חוק של עליזה לביא ושלי וקבוצת חברות כנסת מכל סיעות הבית, חוצה מפלגות. אני רוצה להעיר כמה הערות. אנחנו עדים לשורה של מחקרים מצערים, לדעתי, שחושפים גם דעות קדומות וגם עמדות, הייתי אומרת, שוביניסטיות, סקסיסטיות, גם במה שנקרא המוסד העליון – בית-המשפט העליון. רק לאחרונה קראתי מחקר בספר שהתפרסם, של ד"ר עירית נגבי, שבחנה פסקי-דין של בית-המשפט העליון – אומנם זה חל כמה שנים אחורנית, זה ספר שהתפרסם במסגרת עבודת הדוקטורט שלה. והדבר המדהים הוא, שכשהיא ניתחה את פסקי-הדין של השופטים, עדיין אנחנו רואים כששופטים מביעים עמדות – אנחנו מצפים משופטים שיתייחסו לערעורים ויסתכלו על זכויות האדם וזכויות הנשים ועל היבטים מגדריים ועל שוויון ועל צדק; עדיין אנחנו רואים – או הדברים שד"ר עירית נגבי חשפה, שגם שופטים שבויים בעמדות, הייתי אומרת, חשוכות, שוביניסטיות, אני חוזרת, סקסיסטיות, לגבי נשים, לגבי תפקידן. אנחנו זוכרים את המשפט המפורסם של נשיא בית-המשפט העליון, השופט ברק, בפרשת אזואלוס, שגבר רצח את אשתו, והוא אמר: דמו של הישראלי רותח כשהוא רואה את אשתו בוגדת בו עם מישהו אחר. מה שאני מנסה לומר בכמה הדוגמאות הקטנות האלה שאני נותנת, שככל שתהיינה יותר נשים מעורבות בוועדה למינוי שופטים, הפרספקטיבה שלהן בבחירת השופטים – אותם אנשים באמת מכובדים, בעלי ניסיון, רקורד בשיפוט, בעשייה בבתי-דין או בבתי-משפט בדרגות נמוכות יותר – נשים, ככל שנשים תהיינה יותר מעורבות בוועדה למינוי שופטים, הן תוכלנה לבחור שופטים ושופטות מתוך איזו ראייה רחבה יותר של שוויון, צדק ובעיקר פרספקטיבה מגדרית. אני חייבת לומר שעליזה לביא ביקשה ממני לדבר על דבורה הנביאה, אבל נראה לי שאני אוותר על זה. רק לפרוטוקול אני אומרת שעליזה לביא רצתה לציין את דבורה הנביאה, שהייתה שופטת, וכל השאר יודעים את הסיפור. תודה רבה, אדוני. אני קוראת לכנסת לתמוך בהצעה. ההצעה הזאת, יש לה תמיכת ממשלה. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו עוברים לדיון. ביקש לדבר חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. אגב, דבורה הנביאה נהייתה דבורה הנביאה לא בזכות איזשהו חוק, למיטב זיכרוני. <זהבה גלאון (מרצ):> אנחנו התקדמנו מאז. אז הייתה – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> לא היה צורך, היא נהייתה נביאה בזכות מי שהיא, לא? <זהבה גלאון (מרצ):> הטיעון הזה כבר אבד עליו הכלח, אתה יודע – בזכות מישהי. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני בכלל איש שאבד עליו הכלח, כנראה. <זהבה גלאון (מרצ):> לא הייתי מעזה להגיד. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> כן, חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, ביקשתי לדבר בעיקר על החוק הקודם שהעברנו פה עכשיו, בהסכמה כוללת של כולם, לגבי דמי לידה לעובד שבת-זוגו אינה מסוגלת לטפל בילד מחמת נכות או מחלה. למה רציתי לדבר? כי הנושא הזה הוא מאוד חשוב, וכמו שיש לכנסת הרבה חסרונות במתקפת חוקים בלתי אנושית ובלתי רגילה ובלתי צפויה, לדעתי גם זמנית מאוד, בקשר לטרנד שיש היום, מצד שני יש חוקים מאוד חשובים שעוזרים ומסייעים לאנשים. אני תמיד אומר, אנחנו יודעים רק מהרחוב, שהכנסת עושה דברים רעים, אבל שמתי לב שהדבר היחיד שכל הכנסת מתאחדת סביבו זה חוקים סוציאליים שאדוני שר הרווחה עוסק בהם, כי יש איזו הבנה בסיסית, עדיין, שלעזור לאימא או לאבא שאינם מסוגלים לעבוד מחמת נכות או מחלה – צריך לעזור להם. למה רציתי לדבר? כי בימים אלה שאנחנו מדברים על בריאות הציבור ועל סכנות לציבור, מתקיימת מלחמה נגד מתנדבים מ"איחוד הצלה" בכל רחבי הארץ. מנתקים אותם מהמידע והאינפורמציה על אירועים. בשבוע שעבר הייתה כתבה שלמה על אישה מבוגרת בפתח-תקווה שנפטרה כתוצאה ממלחמת מד"א ו"איחוד הצלה", כי מד"א לא רוצה אותם. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה צודק. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> עכשיו, אני מהאנשים המעריכים מאוד את מד"א, ובפרט את המתנדבים במד"א, גם בעלי משכורות אבל בעיקר המתנדבים, אבל לא ייתכן שבמדינה הזו כל דבר יהיה במלחמה. מדובר פה בהצלת חיים. מי יאמין לנו שאנחנו דואגים לעובד שבת-זוגו אינה מסוגלת לטפל בילד מחמת נכות כאשר אישה בפתח-תקווה נופלת בבית, מצלצלים למד"א והם מונעים את האינפורמציה, ואני מקבל דיווחים ממתנדבי "איחוד הצלה", איזה יחס עוין מצד אנשי מד"א שיש להם את האינפורמציה, ואיזה יחס באמבולנס, כשכבר מגיע. חייבים, אדוני שר הרווחה – ואתה לא ממונה על הבריאות אבל אתה ממונה על הרווחה – לטפל בעניין הזה. לא ייתכן שמה שנקרא "מלחמות היהודים" יגרמו לסכנת נפשות. ואני אומר לכל אלה שאומרים שהציבור החרדי צריך להשתלב בעבודה ובצבא ובכל מיני מקומות: שימו לב, אם יש דבר שהציבור החרדי רוצה להשתלב בו ומשתלב בו זה העניין של הסיוע וההתנדבות בכל ענייני ההצלה, וגם שם שמים להם חומות ניכור שכאלה. מה יהיה כאשר הם יהיו בצבא? יהיו יחידות וגדודים של מפקדים שלא יאהבו חרדים, ויהיו גדודים שכן יאהבו חרדים? וינטרלו אותם ולא יספקו להם את הנשק שצריך? אם לא מדווחים למתנדבי "איחוד הצלה" על אירועים שיש בעיר, ומונעים מהם אינפורמציה ומונעים מהם גישה לאמבולנס, מה יהיה בעת מלחמה, בצבא ובמקומות העבודה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> מה מקור המאבק הזה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מקור המאבק הוא אגו – בין מד"א ל"איחוד הצלה". מד"א רוצה להיות – אני לא רוצה לדבר בגנותו של מד"א כי אני בעד מד"א – רוצה להיות מונופול בענייני הצלה. וכבר מדינת ישראל למדה שאסור שיהיו מונופולים בשום דבר, ודאי שלא בארגוני מתנדבים, וזה לא ארגון ממשלתי. כשיש גוף ממשלתי אומרת הממשלה: בבקשה, אני אחראית. מד"א אינו גוף ממשלתי, הוא גוף עצמאי, פרטי, שזוכה להמון תמיכה, ובצדק, מהממשלה, אבל הוא לא יכול למנוע מאחרים דבר כזה. אני מבקש מהממשלה, מהכנסת, ממי שיש לו השפעה, קודם כול להחזיר מייד – את האינפורמציה להעביר לכל ארגוני המתנדבים, בלי אפליה בין "איחוד הצלה" לבין מד"א, בין חרדים לדתיים וחילונים. נושא ההצלה צריך להיות אוניברסלי – לכולם. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת אייכלר. זה נשמע לי כמו תחרות מקומית, לא עניין ממשלתי. <מיקי רוזנטל (העבודה):> לא, לא, לא, זה הרבה כסף, זה לא פשוט. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אוקיי. תודה. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 74). מי בעד? מי נגד? אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 74) (ייצוג הולם לנשים בוועדה לבחירת שופטים), התשע"ד–2013, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 10, מתנגד אחד, אין נמנעים. הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 74) (ייצוג הולם לנשים בוועדה לבחירת שופטים), התשע"ד–2013, עברה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> תוסיף אותי לחוק שלי. איזה חוסר – – – <קריאות:> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אוה, טוב, רושם לפרוטוקול שאת תומכת בהצעת החוק. <זהבה גלאון (מרצ):> אני מודה לך. <קריאות:> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אמרתי, היו עשרה בעד, אחד התנגד, ואני מוסיף להם, לפרוטוקול, את חברת הכנסת זהבה גלאון, וההצעה עוברת להמשך דיון והכנה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק משפחות חד-הוריות (תיקון מס' 4) (החלפת מונח), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/530).] (קריאה ראשונה) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> נעבור להצעת החוק האחרונה היום, הצעת חוק משפחות חד-הוריות (תיקון מס' 4) (החלפת מונח), התשע"ד–2013, של חבר הכנסת מאיר שטרית. חבר הכנסת שטרית נמצא פה, אני מקווה. בבקשה. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו באה לקריאה ראשונה אחרי שנדונה בקריאה טרומית והועברה לוועדה לקידום מעמד האישה, ושם הוכנה לקריאה ראשונה. ההצעה בעצם באה להסדיר, לפחות מבחינה סמנטית, את המונח, את השם "משפחה חד-הורית". עד היום אנחנו כינינו "משפחה חד-הורית" כל מי שלא נשוי, והאמת היא שזה לא המצב, כיוון שכשאתה אומר לאימא שהיא חד-הורית מכיוון שהיא גרושה, אתה בעצם מאיין את האבא, כאילו הוא מת, מה שלא נכון. היא אומנם אישה גרושה, יש לה ילדים, לילדים יש שני הורים, ההורים בחיים. לכן זו לא משפחה חד-הורית. משפחה חד-הורית היא משפחה של, נגיד, אלמנה, רווקה, שאין לה בעל. אבל במונחים הסמנטיים – למרות שאנשים חושבים שסמנטי זה לא חשוב, הסמנטיקה בחוקים חשובה. בהצעת החוק שלי הצעתי לשנות את המעמד, את השם "אימא חד-הורית", להפריד בין אימא חד-הורית לבין אימא גרושה. בדיון בוועדה היה ויכוח באיזו סמנטיקה להשתמש. התקבלה הצעה שמצאה חן בעיני כולם, של משרד המשפטים, שהציעו לקרוא במקום "הורה יחיד" – "הורה עצמאי". במקום "הורה יחיד", בכל מקום שקוראים "הורה יחיד", יהיה "הורה עצמאי". למה "הורה עצמאי"? כי זה חל גם על אלמנה, אבל גם על הורה גרוש. עדיין הוא יהיה הורה עצמאי, אישה או גבר, הם הורה עצמאי. אז אין פה איון של הבעל, מצד אחד, כאשר אומרים "אימא חד-הורית". המשפחה תהיה משפחה עם הורה עצמאי. זה שם שהתקבל על דעת כל ארגוני הנשים שהיו בישיבה, גם על דעתי, גם על דעת משרד המשפטים, גם על דעת הוועדה, ולכן הוועדה אישרה את הצעת החוק, בנוסח, בקריאה הראשונה – הוא כבר מונח, ואני קורא משפט אחד ממנו: "בחוק משפחות חד-הוריות, בשם החוק, במקום 'משפחות חד-הוריות' יבוא 'סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי'". אנחנו משנים אפילו את שם החוק, כדי להבהיר שאנחנו באים לתקן את המעמד של ההורה, שלא ייקרא "חד-הורי". "בחוק העיקרי, בכל מקום, במקום 'הורה יחיד', יבוא 'הורה עצמאי'. בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג–1963, בסעיף 49(א)(2), במקום 'הורה יחיד' יבוא 'הורה עצמאי', ובמקום 'משפחות חד-הוריות' יבוא 'סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי'". וכן החוק עובר, סעיף-סעיף, בכל החוקים שמוזכרת בהם "משפחה חד-הורית", הופכים את זה ל"הורה עצמאי". נראה לי שבזה תבוא ישועה לכל אלה שחששו שהם בעצם מתאיינים כי שמם לא קיים במשפחות האלה. לכולנו, למדינה ולילדים ולמשפחות יש אינטרס שלילדים יהיו שני הורים ולא הורה אחד. אני חושב שאף אחד לא רוצה לנתק, גם אם ההורים גרושים – ולצערנו אחוזי המתגרשים הולכים ועולים כל השנים; גם אם ההורים גרושים יש עניין רב שלהורים יהיה עניין בילדים שלהם, גם אם הם גרושים. ואגב, לשני בני-הזוג, גם לאישה וגם לגבר, זו העמדה. היו בוועדה, בדיון, אגב, גם נציגים של ההורים הגרושים, גם מהצד של הגרושות, גם של הבעלים הגרושים, וגם ארגוני נשים היו, וכולם תמכו בעמדה הזו, שזה שינוי שהוא לטובה. ואיך אומרים? טוב שם טוב משמן טוב. אני פונה לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה לחבר הכנסת שטרית. אני לא רואה במליאה אנשים שנרשמו לדיון, אז אנחנו עוברים מייד להצבעה. מי בעד? מי נגד? אנא תפסו את מקומותיכם. גם אני לומד לאט-לאט לקחת כמה שניות לפני ההצבעה. מי בעד ומי נגד הצעת חוק משפחות חד-הוריות (תיקון מס' 4) (החלפת מונח), התשע"ד–2013, של חבר הכנסת מאיר שטרית? הצבעה, רבותי. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק משפחות חד-הוריות (תיקון מס' 4) (החלפת מונח), התשע"ד–2013, לוועדה לקידום מעמד האישה נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 10, אין מתנגדים. הצעת חוק משפחות חד הוריות (תיקון מס' 4) (החלפת מונח), התשע"ד–2013, עברה, והיא חוזרת לדיון בוועדה לקידום מעמד האישה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ט"ו בטבת התשע"ד, 18 בדצמבר 2013, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:58. >