דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י"א
ישיבה צ"ה
הישיבה התשעים-וחמש של הכנסת התשע-עשרה
יום שלישי, כ"א בטבת התשע"ד (24 בדצמבר 2013)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
עמרם מצנע (התנועה): 4
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 5
משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 5
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 6
רונן הופמן (יש עתיד): 8
מוחמד ברכה (חד"ש): 8
רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו): 9
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 10
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 10
נסים זאב (ש"ס): 11
שמעון סולומון (יש עתיד): 12
יצחק כהן (ש"ס): 15
עליזה לביא (יש עתיד): 16
ניצן הורוביץ (מרצ): 17
פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 17
הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 6, 8, 21, 41, 60, 61, 64, 77, 90, 97, 102 ו-121 לתקנון הכנסת 18
צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת): 19
הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 62 לתקנון הכנסת 23
צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת): 23
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 24
צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת): 25
חילופי גברי בוועדות הכנסת 29
צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת): 29
הצעת חוק התאמת יצירות, ביצועים ושידורים לאנשים עם מוגבלות (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013 29
שר התקשורת גלעד ארדן: 30
דב חנין (חד"ש): 31
נסים זאב (ש"ס): 35
הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון – נגישות יצירה ספרותית לאדם עם מוגבלות), התשע"ג–2013 39
אילן גילאון (מרצ): 39
הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 17) (מעצרים), התשע"ד–2013 44
שר התקשורת גלעד ארדן: 44
דב חנין (חד"ש): 45
נסים זאב (ש"ס): 49
הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 7), התשע"ד–2013 53
עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 53
מוחמד ברכה (חד"ש): 55
הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2013 59
עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 59
איתן כבל (העבודה): 62
הצעות לסדר-היום 63
ציון יום הזמר העברי 63
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 63
אלעזר שטרן (התנועה): 64
זבולון קלפה (הבית היהודי): 66
מרב מיכאלי (העבודה): 70
רות קלדרון (יש עתיד): 72
יעקב מרגי (ש"ס): 74
דב חנין (חד"ש): 76
שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 78
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 81
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 82
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום כ"א בטבת התשע"ד, 24 בדצמבר 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חבר הכנסת מאיר שטרית בנושא: חובת לימוד השפה העברית בכלל בתי-הספר.
הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממלכת בלגיה בדבר העסקה בשכר של בני-משפחה תלויים של חברי משלחת דיפלומטית או נציגות קונסולרית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, יום שלישי, נאומים בני דקה. אני מבקש מכל חברי הכנסת להצביע לצורך ההרשמה; אני מפעיל את ההצבעה. בינתיים אבקש מחבר הכנסת עמרם מצנע לפתוח את סדר נאומים בני דקה.
<עמרם מצנע (התנועה):>
מכובדי יושב-ראש הכנסת, תודה רבה, כבוד השר, חברי הכנסת, עמיתי, הבוקר השתתפתי בכנס בנושא טכנולוגיות במערכת החינוך, כנס שאורגן בירושלים על-ידי "כלכליסט" והמיזם "ססמה לכל תלמיד". וכאשר נשאלתי את השאלה הנצחית, האם השפעת המחשוב, הטלפונים החכמים, האינטרנט, המסרונים, על מערכת החינוך היא השפעה שלילית או חיובית, סיפרתי שבאחד הימים, אחרי שבירוחם השתלבנו בצורה מאוד מאוד מלאה בתחום המחשוב, ב"ססמה לכל תלמיד", במחשב לכל ילד, במחשב לכל מורה, נכנסתי לאחת הכיתות והילדים בכלל לא הרגישו שנכנסתי, הצלצול, הם לא שמעו אותו, הם היו מרותקים וקשובים למורה ולאמצעי הטכנולוגיה, לוח חכם ומערכת מחשוב, ואמרתי לעצמי, בעצם הגיעו הימים הטובים שבהם התלמידים מרכזים את כל האנרגיות ואת כל תשומת הלב שלהם בחומר הנלמד. ולכן התשובה שלי היא שבסופו של דבר, שילוב נכון של טכנולוגיות חדשות, של שיטות הוראה מתקדמות, בתוך כיתת הלימוד, זוהי הדרך הנכונה כדי לקדם את מערכת החינוך וליצור אצל התלמידים יצירתיות, הרבה סקרנות והרבה שיתוף פעולה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מצנע. אנחנו נלך לפי הרשימה – חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת משה זלמן פייגלין.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, למרות שעבר כמעט חודש מאז ההפגנות נגד חוק פראוור, שהיו במיוחד בכפר חורה בנגב, עדיין יש צעירים שהם עצורים. ולא רק זה, אלא המשטרה היום ביצעה מעצרים בכפרים אלסייד וחורה, ושם נעצרו כ-18 צעירים, חלק מהם נערים וקטינים. מעצרים אלה, כבוד היושב-ראש, מטרתם היא רק ההפחדה, כדי למנוע מהצעירים האלה להשתתף בעתיד בהפגנות. הזכות להפגין ולמחות היא דבר בסיסי בדמוקרטיה. מעצרים כאלה לא ירתיעו צעירים ולא ירתיעו אנשים מלהתנגד לחוק פראוור, או – אם, כפי ששמענו, השר שמיר, הוא עכשיו אמון על ביצוע החוק – או החוק של שמיר. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת משה זלמן פייגלין, ואחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, שוב אנחנו אבלים ומשתתפים בצער משפחתו של אזרח ישראלי שנרצח הבוקר בגבול עזה, על-ידי צלף מכיוון עזה, ושמענו מין תגובה מפוהקת שכזו, שצה"ל יגיב בעוצמה, והתרגלנו להתהפך לצד השני ולחזור לנום את שנתנו. אין תגובה ואין עוצמה כשמושג הניצחון, המילה ניצחון עוקרה, סורסה, מתוך הלקסיקון הצה"לי, ולא יכול להיות ניצחון כששכחת שזו ארצך.
אז החלטתי להזכיר לעצמנו ולהזכיר למפקדי צה"ל ולמנהיגותה של מדינת ישראל את הרוח שהייתה פעם, בצה"ל של פעם, כשהיה הרבה פחות נשק אבל הרבה יותר עוצמה. ואני רוצה להקריא לכם, חברי חברי הכנסת, מסמך מדהים שכתב אבא קובנר המפורסם והידוע, שהיה הפוליטרוק של חטיבה 7, דף קרבי לחיילי החטיבה העומדים לכבוש את עזה ערב מבצע "קדש", ב-1956. והמשפט הראשון שהוא כותב הוא כך, וכדאי מאוד שחיילי צה"ל יפנימו זאת היטב היום: "הרצון לנצח הוא תנאי ראשון לנצח" – והוא אומר כך, ואני מדלג כדי לקצר – "הלילה יפרצו כוחותינו לרצועת-עזה, עזה, איבר חי מגופה של מדינת ישראל שנקרע ממנה, אגרוף שלוח אל מול המדינה, בסיס לשליחי מצרים המרצחים, מרכז ה'פדאיון', איום מתמיד על ביטחוננו, וממול נחל-עוז, בארי, כיסופים, נירים, שרשרת יישובים פורחים מול גבול עוין. יישובי הנגב, היום הגיעה שעתכם. לוחמים, הלילה נמחץ ונשטוף את משלטי האויב עד נעקור שערי עזה ובריחיה. נתמודד עמה במלוא שיעור קומתנו הצבאית והאנושית. לוחמים, הכו באויב, חזרו והכו בו עד ימוגר בחרב לוחמי החטיבה, קדימה לקרב ולניצחון".
כשזו הרוח, אפשר לדבר על תגובה הולמת ועל ניצחון. כשאין זו הרוח, לא יעזרו לך כל המזל"טים וכל הנשק המודרני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת פייגלין. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, ואחריו – חבר הכנסת רונן הופמן.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, מה בין בית-שמש לנצרת? שופטת בית-המשפט המחוזי בנצרת קיבלה אתמול את ערעורו של המפסיד בבחירות; על 22 קולות הוא הפסיד לראש העיר שנכנס לתפקידו. היא החליטה לעשות ספירה מחודשת ב-47 מעטפות בלבד. וככה צריך להיות. בבית-שמש הפער הוא קרוב ל-1,000 קולות בין הרב אבוטבול לבין מי שמערער על כך. שם בא היועץ המשפטי לממשלה והצטרף לדרישה לעשות בחירות חוזרות בכל העיר. ומדוע? כי מדובר בבית-שמש, כי מדובר במי – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
בחרדים.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
בחרדים, בניצחון של חרדי. אחרת, אני לא יכול להבין.
כשעומדים על פער של 22 קולות, לא מצטרף היועץ המשפטי לממשלה; זה הגיע לשולחנו, והוא גלגל את זה לבית-המשפט. וכאן, עדיין התיק לא נסגר, החקירה של המשטרה לא נגמרה, המשטרה הודיעה שהיא עוד לא גמרה את החקירה, ואנחנו יודעים מבית-שמש מה זאת אומרת תיק, כשנסגרה כבר החקירה – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
– – – כאשר עמד כאן על במת הכנסת לפני שבועיים השר לביטחון פנים והודיע שהיריקה בבית-שמש על ילדה בת שבע – לא היה ולא נברא – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
– – לא היה ולא נברא, ועל תיק שני, גם כן לא היה ולא נברא. כאן עוד לא נגמרה החקירה, אדוני היושב-ראש, וכבר היועץ המשפטי בא ומחליט שזו הדרך. אני לא מבין איך הוא הגיע לתובנה הזאת. ליועץ המשפטי פתרונים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת רונן הופמן, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה.
<רונן הופמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אנחנו מציינים היום את יום הזמר העברי. המשורר שאול טשרניחובסקי כתב: "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". וללא ספק, תבנית נוף מולדתנו משתקפת היטב בזמר העברי. קובי לוריא כתב: "בוא שיר עברי, מן הגיא, מן העמק / והבא אתך את טעם הניגון הישן. / בדרום פורח רגב בצפון נמס השלג / חזור שיר עברי, אל תהיה ביישן. // הבוקר כבר עלה והציף את העמק / מלאו האסמים ועמוס הדגן / כבדים לעייפה האשכולות שבכרם / והבשילו הפירות שבגן // פרושה כמרבד כחולה הכינרת / ומעל נישאים ההרים / ורועה קטנה מול הגיא מזמרת / זמר קט לעדרים. // בוא שיר עברי, מן הגיא, מן העמק / והבא אתך את טעם הניגון הישן. / בדרום פורח רגב בצפון נמס השלג / חזור שיר עברי, אל תהיה ביישן". תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת רונן הופמן על השירה היפה. בבקשה – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, איך הוא מארגן זמרה בציבור?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
ביקשו אולי לכבוד יום הזמר העברי לארגן במליאה. אבל אמרתי שבמליאה אני אלך בדרך קודמי, ובמליאה אנחנו נדבר ולא נשיר.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, חבר הכנסת מוחמד ברכה. ואחריו – חבר הכנסת רוברט אילטוב.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום הוא ערב חג המולד. בעוד כמה ימים תפרוץ השנה האזרחית החדשה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולברך לרגל שני החגים קודם את חברי בכנסת, חברי הכנסת חנא סוייד ובאסל גטאס, וגם את החוגגים הנוצרים מבני עמי, גם בארץ, וכל הנוצרים בעולם. אני מקווה ומאחל לכל האנשים ולכל האנושות שהשנה הבאה תהיה טובה יותר, שנת שלום ואושר לכל בני-האדם.
הבוקר, במסגרת העבודה שלי בוועדה למאבק בנגע הסמים, אדוני היושב-ראש, נדרשנו לשאלה של השימוש ב"ריטלין" כתרופה. מסתבר – והאמת שזה נחשף בצורה מדאיגה מול העיניים שלי – שמידת השימוש בתרופה או הסם – אם זה דרך הרופא, זו כמובן תרופה, אבל אם לא, זה סם לכל דבר ועניין; מסתבר שמידת השימוש הלא-חוקי ללא מרשם רופא, או בדרך עקיפה של שימוש במרשמים מזויפים, היא תופעה רחבה מאוד ומדאיגה מאוד. יש כל מיני דברים ותקלות, לדעתי, בתיאום בין המשרדים השונים שאמורים לעסוק בעניין.
ולכן היום, אחרי ששמענו את אנשי משרד הבריאות, את אנשי משרד החינוך, משרד הרווחה והרשות למלחמה בסמים, וגורמים אחרים בקופות-החולים, כולם, אנחנו החלטנו לחבר דף שיהיה מין קו מנחה לגורמים השונים על מנת שהטיפול בעניין הזה יהיה מתואם. התופעה רחבה הרבה יותר ממה שחשבתם וממה שיכול לחשוב כל חבר כנסת. כמובן, אתם יודעים את עמדתי. אני לא מאמין בסמים קלים ולא מכיר במושג הזה. אבל כאשר משתמשים ב"ריטלין" מחוץ להיבט הרפואי ולמרשמי הרופאים, זה הופך להיות משהו מסוכן להרבה תלמידים, להרבה סטודנטים. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת רוברט אילטוב, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):>
כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, חברי חברי הכנסת, השבוע הייתה בעיתון "הארץ" התבטאות גזענית ומכוערת שאין מקומה בציבוריות הישראלית, של איש תקשורת ידוע, גדעון לוי, שבה הוא השווה את 1.2 מיליון עולי – אמר שבדמם של עולי רוסיה, 1.2 מיליון איש, זורם פשע ואלכוהול. אני חושב שבציבוריות הישראלית אין מקום להתבטאויות כאלה. הבן-אדם הזה ידוע כאחד שמסית נגד עולי חבר המדינות באופן קבוע וסיסטמטי. העיתון "הארץ", שטוען שהוא עיתון פלורליסטי, דמוקרטי ושומר זכויות, נותן לו את הבמה להסתה פרועה וגזענית נגד קהל כה רחב שהגיע לישראל בהמוניו. הוא חי פה, עובד פה, מפתח את הכלכלה, את מדינת ישראל, את ביטחונה, בכל תחום ותחום. אפשר לראות בישראל רופאים, מהנדסים, מדענים, פיזיקאים, ארכיטקטים, מורים – כל דבר שלא תיגע, האוכלוסייה הזאת נוגעת בו. היא משקיעה בישראל, עובדת, נאמנה. ההתבטאות הזאת בעיתון הזה, אני חושב שאין לה מקום. אני קורא לעיתון הזה להפסיק עם ההסתה נגד ציבור כה רחב.
אני מצדי מודיע שאני מסיים את ההתקשרות עם העיתון הזה. אני מפסיק להזמין אותו אלי הביתה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת רוברט אילטוב. אני חייב לומר לך, חבר הכנסת אילטוב, שהתלבטתי כשראיתי את הדברים אם להגיב או לא. אבל החלטתי שלעיתון הזה ולאדם הזה במיוחד, שכותב בעיתון – קשה לי לקרוא לו עיתונאי – אני לא מגיב. אבל ודאי שעם תוכן הדברים שלך אני מאוד מסכים.
בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי. אחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, אנחנו ערב חג המולד. אני בהזדמנות זו רוצה לשלוח ברכת חג המולד לכל חברי, אחי הנוצרים, לכל בני עמנו. "מִלאד סעיד". "מִלאד מַג'יד". בדרך כלל, הנוצרים נוהגים לומר בערבית – ואני אתרגם – "אל-מג'ד ללּה פי אל-עלא, ועלא אל-ארץ' א-סלאם, ופי א-נאס אל-מסרה". התהילה לאלוהים במרומים, ועל הארץ שלום, ולאנשים אושר.
היום שמעתי את ברכתו של ראש הממשלה ב"יוטיוב" לנוצרים. אני מתפלא איך ראש הממשלה מצא לנכון להפנות ברכה לחג המולד דרך איש אחד; לגמד את כל הקהילה הנוצרית ואת כל הנוצרים בגבריאל ההוא, ולהפנות את הברכה של חג המולד של הנוצרים באמצעות נדאף. זה כאילו משהו שהתנדף, הברכה התנדפה. לכן אני חוזר ואומר לאחי הנוצרים, לכל הנוצרים "מִלאד מג'יד וכּול עאם ואנתּום בּח'יר".
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת בועז טופורובסקי. ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, בשבוע שבין ה-17 וה-24 בדצמבר נהרגו 12 בני-אדם כתוצאה מתאונות דרכים. ביום רביעי, 18 בדצמבר, נהרג דניאל יצחקי בן ה-78 בהתהפכות רכבו על גשר נרקיס בירושלים. ביום חמישי, 19 בדצמבר, נהרג רוכב אופנוע בן 38 מפגיעת משאית בצומת טמפו בחולון. באותו היום נהרג הולך רגל בן 60 מפגיעת אוטובוס בציר ז'בוטינסקי בפתח-תקווה. שוב מוות בציר ז'בוטינסקי. ביום שישי, 20 בדצמבר, נהרג נהג משאית בן 50 כאשר רכב פגע בו כשירד לתקן פנצ'ר בשולי כביש 1. ביום שבת, 21 בדצמבר, נהרגו ארבעה בני-אדם: פאבל סימורטין, הולך רגל בן 49, מת מפגיעת רכב פרטי בשדרות-הפרחים באשדוד. בנוסף, מת מפצעיו רוכב אופנוע אשר נפגע כמה ימים קודם לכן מפגיעת רכב בסמוך למחלף הכפר-הירוק בכביש 5. ילד, הולך רגל בן 12, נהרג מפגיעת רכב פרטי בכביש 1 סמוך למעלה-אדומים. נהגת בת 18 נהרגה בהתנגשות רכבה עם משאית בכפר-קאסם. ביום ראשון, 22 בדצמבר, מתה תינוקת בת שנה מפגיעת רכב פרטי בתל-שבע; באותו יום נפטרה נאוה רוזנבאום (הוילנד), סטודנטית לתקשורת ומדעי המדינה, שנפגעה באופן אנוש בזמן הסערה; ביום שני, 23 בדצמבר, נהרג גדי פטרוב, בן 40, תושב טבריה, בתאונת שרשרת בין שלושה כלי-רכב בצומת-הזורעים שבגליל התחתון; באותו היום נהרג גבר בן 60 בהתנגשות רכבו בקיר ברחוב צה"ל בפתח-תקווה.
איך שנגמרה הסופה החלו אנשים להיזהר פחות והמוות בדרכים היה מזעזע. בשבוע האחרון ניתן היה להבחין כי בתאונות הדרכים היו מעורבים הולכי רגל רבים, הנחשבים למשתמשי הדרך הפגיעים ביותר. בארבע השנים האחרונות נהרגו בישראל 589 הולכי רגל, 101 מהם תינוקות וילדים עד גיל 14, 195 מביניהם היו מעל גיל 65.
הולכי הרגל פגיעים במיוחד וכל תאונת דרכים שבה הם מעורבים, אפילו הקטנה ביותר, יכולה להורגם או לפוצעם קשה. על הולכי הרגל לציית לחוקי התנועה ולהיות ערניים בסביבת הכביש, על הנהגים לשים לב ולהבין שהולכי הרגל אינם מודעים לכל המתרחש סביבם. זה לא כל כך מסובך, אנחנו חייבים לשים לב למתרחש סביבנו כאשר אנו נמצאים בדרכים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת בועז טופורובסקי. אכן עולם הפוך, לפני שבוע לא היה כל כך על מה לדווח בגלל השלג והכבישים החסומים, ולצערנו איך שזה נפתח, הדיווח שלך ארוך.
בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת שמעון סולומון.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, היום התקיימה ישיבה מאוד חשובה בראשותו של חבר הכנסת דוד צור. אני חושב, ישיבה מאוד מעניינת, מקיפה ורצינית ביותר. אני אומר שכאשר ראש הממשלה – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תגיד על איזה נושא, לא הבנתי.
<נסים זאב (ש"ס):>
רגע, אני אומר. כאשר ראש הממשלה הכריז על שתי מדינות לשני עמים הוא לא ידע שהמדינה כבר חולקה על-ידי ארגוני הפשיעה, על-ידי המאפיה הרוסית, והבדואית והקווקזית. היא כבר מחולקת לאזורים הרבה יותר רחבים, כאשר כל מלחמת הכנופיות היא בעצם על אזורי השליטה, מי ינגוס יותר, למי מגיע יותר, מי שולט יותר בשטח.
לכן, אדוני היושב-ראש, צריך לומר את הדברים, והציבור חייב לדעת את האמת, מה אנחנו חשים במדינתנו. אלפי עסקים במדינת ישראל משלמים דמי חסות, זה נקרא "פרוטקשן", למשפחות הפשע, כאשר המדינה מחולקת לפי ערים, אזורים, בשליטתם של ארגוני הפשע. קוראים לזה "זכויות". כבר כל אחד יש לו את הזכויות שלו, את המיקום שלו. במה לא עוסקים – ממכירת ארטיקים בחופים, ונמשיך בבקבוקי מיחזור, כמובן, וזה תחת אפה ובידיעתה של משטרת ישראל ואין לאל ידה לעשות. ההיקף של הביזנס הזה מגיע ליותר מ-30 מיליארד שקלים.
השאלה שלי רק בנושא אחד, שאולי אנחנו נותנים בו גיבוי חוקי, וזה הנושא של ניכיון הצ'קים. כאשר, אדוני, יש לך איזשהם צ'קים, במקום לפנות דרך ההוצאה לפועל, יש את העולם התחתון שמבצע את זה. אני אומר לך, גם אם אנחנו לא שומעים על אנשים שנהרגו, כתוצאה מהפחד שלהם – אני מכיר מקרים רבים שאנשים קיבלו התקפי לב. לכן אני חושב שצריך למנוע את זה אפילו בחקיקה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת שמעון סולומון, ואחריו – חבר הכנסת יצחק כהן.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, לגבי חג המולד, כמובן אני מאחל לכל הנוצרים בעולם, בפרט בישראל – ולהגיד מילה טובה למשטרת ישראל, שבתוך המצב הלא-פשוט עם הפליטים והעובדים הזרים, שכל הזמן נרדפים, בצדק או לא בצדק, אז לפחות ביום הזה הבטיחו שלא ירדפו אותם, כדי שיוכלו לגשת לכנסיות ולחגוג כמו כל בן-אדם נורמלי.
הדבר הנוסף הוא העלאת שכר חברי הכנסת ונושאי משרה ציבורית. כמו שאנחנו יודעים, בימים הקרובים, בינואר הקרוב, אמור לעלות שכר חברי הכנסת ואתו גם שכר נושאי משרה בכירה, ואני כמובן לא רואה בזה היגיון. זה לא נכון בתקופה הזאת, שהמצב לא כל כך פשוט – הידוק חגורה, כל המילים היפות. אני חושב שמן הראוי שאנחנו, נבחרי ציבור, לפחות, נהווה דוגמה אישית ולא נעלה. בהתאם לזאת ביקשתי במכתב ליושב-ראש הכנסת לכנס את הוועדה המיוחדת, ועדת גרונאו, כדי לדון בעניין הזה. אותו הדבר כלפי יו"ר הכנסת כמובן, גם כן, כי אומרים שזה לא קשור; יש ועדה ציבורית ונושאי משרה, ולכן זה שזור אחד בשני. אז אני אומר שאפשר להפריד. אפשר לדון בוועדת הכנסת, אפשר לבקש שלנבחרי הציבור לא יעלה ושאחרים יכולים, ואנחנו לא צריכים לקשור זה בזה.
לאלה שכל הזמן אומרים לי שזה לא יפתור את הבעיה – אכן, זה לא יפתור את הבעיה. הקיצוץ של 3% לנו לא יפתור את הבעיה, אבל אני חושב שדוגמה אישית, כמו שהתחנכנו עליה, כל אחד מאתנו בכל מקום שהוא נמצא, אם זה בצבא או במקום אחר, דוגמה אישית היא חשובה.
בהזדמנות זו אני מבקש מיושב-ראש הכנסת באמת לכנס את הוועדה. שוב, דוגמה אישית היא חשובה, ואני חושב שאנחנו צריכים למנוע בכל מחיר, כדי להציל את כבודה של הכנסת וכבודם של נבחרי הציבור, ולא להעלות את השכר. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שמעון סולומון.
על מנת שחברינו ידעו את המציאות, ועדת גרונאו, ועדה בראשות פרופסור גרונאו, סיימה את דרכה, את שתי הקדנציות, ואנחנו מודים להם על כל הפעילות. בימים אלה מסיימת הלשכה המשפטית לבדוק את המועמדים, שלושת המועמדים, להחליף אותם כוועדה חדשה. אני לא אסתיר שאני לא חושב שראוי שאנחנו בעצמנו נעסוק בהעלאות שכר, בהורדות שכר, בתנאים של עצמנו. בשביל זה יש בדיוק ועדה ציבורית, על-פי ההמלצות, והיא פעלה שנים רבות, ועכשיו תהיה ועדה חדשה. ברגע שהיא תהיה, כל חבר כנסת רשאי לפנות לשם עם יוזמות אלה או אחרות. ודאי שגם אני אפנה לשם את הבקשה. למיטב ידיעתי, בתקופה הקרובה ועדת הכנסת תאשר אותה כנדרש והוועדה תתחיל לפעול.
דרך אגב, אני לא בטוח שאתה צודק בהבחנה שלך בין חברי כנסת לשאר הצמודים אליהם. אם אנחנו רוצים רק לתת דוגמה אישית, אז אין שום בעיה. אם אנחנו רוצים גם שיישארו עוד כמה מיליונים טובים בתקציב מדינת ישראל, אז כדאי גם לאלה שכותבים את החקיקות האלה לתת דוגמה אישית ולהצטרף למאמץ הלאומי.
<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אפשר לעשות מנגנון פרוגרסיבי, שחלק מהח"כים ירד להם יותר וחלק פחות?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אמרתי – – –
<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אפשר להציע את זה לוועדה הציבורית – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
השר גלעד ארדן, אתה גם חבר כנסת – – –
<קריאה:>
לשרים, לשרים – – –
<שר התקשורת גלעד ארדן:>
שהוועדה הציבורית – – –
<קריאה:>
לשרים במיוחד.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אמרתי, השר גלעד ארדן, אתה גם חבר כנסת, ואתה ככזה יכול גם לפנות לוועדה החדשה – אני לא יודע על שם מי היא תיקרא – אבל תוכל לפנות עם יוזמות מעניינות. זה נשמע מאוד מאוד מעניין.
חבר הכנסת יצחק כהן, אני מתנצל בפניך, אבל הייתי חייב להגיב לדבריו של חבר הכנסת סולומון. אחריך תדבר חברת הכנסת עליזה לביא.
<יצחק כהן (ש"ס):>
תודה, אדוני היושב-ראש, אין על מה להתנצל.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לאחרונה התפרסמו נתוני הגירעון לשנת 2013 והם סביב אותו מספר ששר האוצר הקודם, ד"ר יובל שטייניץ, פחות או יותר אמר – שזה יהיה בסביבות 3%. אבל שר האוצר הנוכחי, מר יאיר לפיד, מייד עם היכנסו לתפקיד פתח במתקפה היסטרית על שר האוצר הקודם ועל הממשלה הקודמת, בהפצת בדיות שהגירעון הוא סביב ה-5%, ושהשאירו לו בור גדול, כאשר הנתונים היו ידועים גם לחברות דירוג האשראי הבין-לאומיות, שידעו במהלך 2012 בדיוק, פחות או יותר, כמה יהיה הגירעון.
אני חושב שהמעשה שעשה שר האוצר לפיד הוא מעשה לא ראוי במדינה מתוקנת. אני חושב שלאחר שהתפרסמו הנתונים – והוא בסך הכול קיבל ירושה מאוד מאוד מאוד טובה, אני חושב שהרבה מדינות בעולם במהלך המשבר הגלובלי המתמשך היו שמחות לקבל כאלה נתוני מקרו, של צמיחה של כמעט 15%, של נתוני אבטלה כמעט אפס, של יחס חוב–תוצר בממדים היסטוריים; לא היה דבר כזה. ובכל זאת הוא הלך והכפיש והשמיץ, ועשה צעדים כתוצאה מכך ומשפחות רבות נפגעו מכך. הוא פגע בקצבאות הילדים, הביא מאות אלפי משפחות אל מתחת לקו העוני, למעלה מ-40,000 ילדים, דרדר אותם אל מתחת לקו העוני, במצג שווא, שהיום התברר שלא היה ולא נברא.
אני חושב ששר האוצר יאיר לפיד צריך להתנצל בפני האומה, להתנצל על השקרים שהוא הפיץ, להתנצל בפני ד"ר יובל שטייניץ על ההשמצות וההכפשות, ולבוא גם פה לכנסת ולהתנצל בפני חברי הכנסת וועדת הכספים על הצעדים שהוא עשה שלא היו צריכים לעשות אותם – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<יצחק כהן (ש"ס):>
– – רק בגלל מצג שווא שהוא הציג. תודה, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יצחק כהן. כאמור, חברת הכנסת עליזה לביא, ואחריה – חבר הכנסת ניצן הורוביץ.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כמה ימים נפטר אדגר ברונפמן, פילנתרופ אוהב ישראל, אדם יקר שכדאי לכולנו להתבונן עליו וללמוד מסיפור החיים שלו ומהמחויבות העמוקה שלו לעם היהודי, מהעשייה המתמשכת לאורך הדורות. ב-1981 הוא נבחר לתפקיד נשיא הקונגרס היהודי העולמי, ותחת ידיו, באמת, התאגדו הרבה מאוד קהילות כדי לבוא ולחזק את מדינת ישראל, לחזק יהודים בעולם. עבור עבודתו הממושכת למען יהודים בכל רחבי העולם הוא מקבל את מדליית החירות מהנשיא לשעבר קלינטון, ואני מצטטת, כך אומר קלינטון, הנשיא לשעבר: "להבטחת זכויותיהם הבסיסיות של יהודים ברחבי העולם".
אדגר ברונפמן מקשיב כל הזמן לפעימות הלב, גם המתקדמות והמודרניות, וגם למציאות החיים היהודית לאורך השנים, והוא מקים עוד ועוד מיזמים, כמו מיזם אינטרנטי לגבי הזהות והשיוך היהודי; הוא תומך בארגון "הלל"; הוא קורא לקבל את הזוגות המעורבים לקהילה, זוגות שבהם גם לא-יהודים, מתוך החשש הזה ומתוך ההבנה הזו שצריך לבוא ולקבל את כל מי שרוצה להיכנס לקהילות; הוא עושה את החיפוש הגדול בתוך יהדות חבר המדינות בשנים שזה לא היה אפשרי; וגם עובד עבודה קשה מאוד מול הבנקים השוויצריים, שחלקם עדיין מחזיק באוצרות שלא שייכים לו.
אדגר ברונפמן באמת השאיר צוואת חיים, והיום, בנתק הגדל בין יהדות העולם לבין מדינת ישראל, ראוי לכולנו ללמוד מהקשר, ויותר מזה – מהחיות של הקשר, שמתכתבת עם מציאות עכשווית, עם אמצעים טכנולוגיים משתנים, בטח ובטח במציאות חיינו אנחנו. תודה, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת לביא. אני מודה לך גם על כך שהעלית את הנושא, כי הוצאתי היום מכתב תנחומים למשפחתו של אדגר ברונפמן, כמי שחב לו חוב, בין היתר, על שחרורי מברית-המועצות דאז. אז תודה רבה שהעלית את זכרו.
בבקשה, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואחריו, אחרונת הדוברים היא חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה נוהג בצורה דו-פרצופית. בצד אחד הוא מקיים תהליך מדיני, שעליו מופקדת ציפי לבני, עם שיחות עם הפלסטינים, ובצד השני אותה קואליציה מעבירה עכשיו את חוק-יסוד: משאל עם. אני עכשיו חוזר מישיבה של הוועדה המשותפת לדיון בהצעת חוק-יסוד: משאל עם. נימקנו את ההסתייגויות. אני רוצה להדגיש שזה יהיה חוק-היסוד הראשון שתקבל הכנסת מזה 21 שנה. חוק-היסוד הקודם היה חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שפתח את הדרך למהפכה חוקתית של זכויות אדם ואזרח. לעומת זאת, חוק-היסוד הזה, שתעביר הקואליציה הזו, כל מטרתו לפגוע בשלום.
העיקרון של משאל עם פוגע בייצוגיות ובריבונות של הבית הזה, והכוונה הפסולה שבחוק הזה מודגשת בכך שהוא נועד אך ורק לנושא של החזרת שטחים – לא נישואים אזרחיים, לא זכויות חברתיות, לא צדק מסוג אחר, אך ורק החזרת שטחים. אני חושב שהעניין הזה יכה בנו כחרב פיפיות, יפלג את העם. אנחנו נראה את זה בשנים הקרובות. נשלם מחיר חברתי ומדיני כבד על החוק הזה, שהוא קוניוקטורה פוליטית ואין לו מקום, בטח לא כחוק-יסוד.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. כאמור, אחרונת הדוברים להיום – חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אני רוצה להתריע בפני הבית הזה על תקדים מסוכן בפסק-דין שיצא אתמול מבית-המשפט העליון, בהרכב של שבעה שופטים, שנאלצו להכריע בעניינו של פעוט – כנראה כולכם נחשפתם לסיפור הזה – שנולד בדיוק לפני שלוש שנים לאימא פגועת נפש, שלה אחיות ומשפחה מורחבת. הילד הוצא מביתו על-ידי שירותי הרווחה כי האימא לא הייתה מסוגלת לגדל אותו. המשפחה ביקשה כמעט מיום היוולדו לקבל אותו לחזקתה. הם נתקלו בחומות. גם כאשר הוא הועבר למשפחה אומנת בגיל שנה וחודשיים הם סורבו, ולא קיבלו לרשותם את האחיין. הדודה, קצינה בצה"ל, והמשפחה, לא ויתרו, התרוצצו במסדרונות בית-המשפט בחיפוש אחר צדק. רק לפני כחצי שנה הוסבר לה כמה זה אגואיסטי מצדה לבקש אותו. אבל אז הוכרע. כולם מבינים שכן, הייתה פה החמצה, שהיא ראויה לגדל את האחיין שלה, ובכל זאת, עבר זמן – כך הטענה – וטובת הילד היא להישאר עם אותה משפחת אומנה שאליה הוא התרגל.
ואני שואלת, היכן זכות האימא פגועת הנפש? האם זה לא מסוכן להתעלם ממנה למרות שהיא ראתה אותו מדי שבוע-שבועיים, מאז היוולדו, ולה הוא קורא "אימא"? היכן זכויות משפחות מוחלשות, אשר זכויותיהן נרמסו ברגל גסה? היכן מוצאים בדיוק צדק, אם לא בין כותלי בית-המשפט? איפה הזכויות של משפחות ביולוגיות? האם משהו היטשטש בימינו אנו? היכן הזכות הטבעית של ילד לגדול במורשתו, בתרבותו ובחיק משפחתו הביולוגית, תוך הסדרת העניין באופן הדרגתי? היכן אמנת האג, שעליה אנחנו חתומים? ואיפה בדיוק אותם אנשים צריכים לחפש את הצדק? אני מתריעה בבית הזה. ברור שאנחנו נחפש איך אנחנו יכולים להדק את החקיקה ולתקן על מנת להגן על האנשים הכי מוחלשים, אבל ראוי שזה גם יישמע כאן. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. כאמור, עד כאן נאומים בני דקה.
לסיכום, אני מניח שבשם כולנו אני אשלח מכאן תנחומים שלנו – אותו אזרח עובד צה"ל שנהרג היום בעוטף-עזה, תנחומים למשפחה.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, אנחנו בוודאי כולנו מצטרפים לברכות שחלק מחברי הכנסת שלחו לבני העדה הנוצרית, לחלק לפחות – אלה שחוגגים היום את הכריסטמס, את חג המולד, ויש עוד כנסייה יוונית-אורתודוקסית וכנסיות נוספות שיחגגו בעוד שבועיים, ב-7 בינואר. ברכת הכנסת שלוחה לכל החוגגים, אזרחי ישראל וגם ברחבי בעולם.
<הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 6, 8, 21, 41, 60, 61, 64, 77, 90, 97, 102 ו-121 לתקנון הכנסת>
[נספחות.]
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת צחי הנגבי. הצעת ועדת הכנסת לתיקון תקנון, סעיפים 6, 8, 21, 41, 60, 61, 64, 77, 90, 97, 102 ו-121. העניין טעון אישור של מליאת הכנסת בהצבעה. בבקשה, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת.
<צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, תודה, ידידי חברי הכנסת, אני רוצה להציג בפניכם תיקונים שנדונו בוועדת הכנסת בעשרה עניינים שונים. אלה תיקונים שלמעשה נצברו ונאספו מזה זמן ושילבנו אותם יחד לתיקון אחד. הנחנו את ההצעה על שולחן הכנסת, עם דברי הסבר מפורטים לכל סעיף, ואני אתייחס לנושאים בקיצור רב. כמובן, ניתן יהיה להגיש השגות, כמקובל. למעשה, הוגשה רק השגה אחת בעניין אחד. אני אתחיל בנושאים שעליהם לא היו השגות.
התיקון הראשון בא להבהיר כי הזכות המסורה ליושב-ראש הכנסת להשתתף בכל ישיבות ועדות הכנסת, הגם שאינו חבר בהן, חלה גם על ישיבות של ועדות משנה וועדות חסויות. זה למעשה היה המצב בעבר, ואנחנו רק עיגנו אותו בתקנון.
התיקון השני עוסק בשמות הסיעות במקרה של התפלגות וקובע כי ועדת הכנסת לא תאשר לסיעה שהתפלגה לשאת שם שעלול להטעות, או שם הדומה – עד כדי כך שהוא יוכל להטעות – לשם של סיעה או מפלגה אחרת. זאת בדומה להוראות הקיימות לגבי שמן של מפלגות שרשומות אצל רשם המפלגות.
התיקון השלישי בא להבהיר כי בקשת הממשלה לכנס את הכנסת בפגרה תימסר בכתב למזכיר הכנסת, בדומה לדרך מסירתן של הודעות אחרות מהממשלה לכנסת.
עניינו של התיקון הרביעי הוא התנהגות של חברי הכנסת במליאה ובוועדות, והוא קובע, בהשלמה להוראה האוסרת שיחות טלפון או צלצולי טלפון, כי חברי הכנסת יקפידו שכל מכשיר אלקטרוני שיש ברשותם לא ירעיש במהלך הדיונים, ולא רק מכשיר הזימונית שהיה קבוע בתקנון מאז העת ההיא, שנקבע לגבי הזימונית, ביפר בעגתנו. כבר יש מכשירים אחרים ורבים, אייפד ואייפון, וכו' וכו', ולכן אנחנו שינינו את הנוסח להוראה כללית, כאמור, שלא תותיר עוד לקונות, עד שימציאו דברים שעליהם לא הצלחנו לחשוב בוועדת הכנסת.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
יש תקנה שקובעת שיושב-ראש הישיבה, ודאי יושב-ראש הכנסת, ברגע שהוא רואה אדם מדבר בטלפון הוא חייב להוציא אותו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
ללא שיקול דעת.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
ללא שיקול דעת.
<צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):>
ואם רואים אותו גולש באייפד? הוא לא יכול להוציא אותו, כי זה לא כתוב. אז לכן עשינו עדכון אלקטרוני – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
זה קל וחומר. אז לא היה אייפד, ולכן הוא לא נכנס.
<צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):>
בדיוק, ומי יודע מה יהיה בהמשך. אבל כרגע זו הוראה שאנחנו מקווים שלפחות תחזיק מעמד במאה הנוכחית.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – –
<צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):>
זה נכון, יש כבר שעונים כאלה.
התיקון החמישי עניינו דיונים מהירים. מוצע לקבוע כי חברי כנסת מאותה סיעה לא יוכלו להגיש הצעה לדיון מהיר באותו נושא, כפי שקבוע לגבי הצעות דחופות לסדר-היום. עוד מוצע להבהיר כי חבר כנסת לא יגיש הצעה דחופה והצעה לדיון מהיר בנושא דומה באותו שבוע. בנוסף, מוצע להסמיך את יושב-ראש הכנסת לקבוע במקרים מיוחדים דיון במליאה במסקנות ועדה בעקבות דיון מהיר.
התיקון השישי, אדוני היושב-ראש, עוסק בבחירת נציגי הכנסת לפי חוק הרבנות הראשית לישראל, שיכולה לפי החוק להיעשות במליאה או בוועדה. התיקון מסדיר את מועד בחירת נציגי הכנסת וכן את אופן הבחירה כשמתבצעת בחירה בוועדה, כפי שכבר קרה בכנסת הנוכחית.
התיקון השביעי נוגע להליך החקיקה ומתייחס לאפשרות של חברי כנסת להסיר הצעת חוק פרטית מסדר-היום בדיון מוקדם כאשר הממשלה תומכת בה או לא מביעה עמדה. מוצע להבהיר כי בקשה כזאת תוגש בעת הדיון במליאה על-ידי אחד מחברי הכנסת במליאה ולא מראש, וכן לקבוע כי אם כמה חברי כנסת מבקשים להציע להסיר את ההצעה, יושב-ראש הישיבה הוא שיקבע מי מהם יקבל את רשות הדיבור.
התיקון השמיני נוגע לסדרי ההצבעה על הסתייגויות בקריאה השנייה במליאה. מוצע לעגן את הנוהג שלפיו אפשר להעמיד להצבעה במרוכז סעיף שנרשמה לו הסתייגות שנדחתה יחד עם סעיף רצוף שלא נרשמה לו כל הסתייגות. כמו כן, מוצע להבהיר כי אם מתקבלת הסתייגות למחיקת סעיף שלם או להוספת סעיף שלם חדש, די בהצבעה על ההסתייגות ואין להצביע שנית בקריאה השנייה על הסעיף שנמחק או שנוסף.
התיקון התשיעי נועד לאפשר גם לסגן שר המשמש כמקשר בין הממשלה לבין הכנסת להציג את עמדת הממשלה בענייני רציפות, בנוסף לשר או לסגן השר הנוגעים בדבר.
התיקון העשירי והאחרון מתייחס לסוגיית בחירת חברי ועדות הכנסת בתחילת הקדנציה ולמצב כפי שאירע בכנסות האחרונות, שבו חל עיכוב בהודעת הסיעות בדבר שיבוץ חבריהן בוועדות שבהן יש לסיעה מקום. מוצע לקבוע כי במקרה כזה במשך 60 ימים יוכלו כל חברי הסיעה להשתתף בדיוני הוועדות כממלאי-מקום, ולאחר מכן לא יוכלו להצביע בדיוני הוועדות.
זהו הנוסח שמונח בפניכם. חברי ועדת הכנסת הצביעו עליו למעשה פה אחד, השגות לא הוגשו, ואני מבקש מכבוד היושב-ראש להביא בפני הכנסת את ההצעה לתיקון התקנון כפי שהציעה הוועדה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אתה רוצה להישאר על הדוכן על מנת אחר כך להציג נושא נוסף, אז אני אוסיף את קולך.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הוועדה, ב-60 יום יכול אחד מחברי הסיעה להצביע, בסיעה?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן, כן.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
יכול.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כל חבר כנסת מאותה סיעה ישמש ממלא-מקום. לאחר 60 יום, לא יוכל.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
מאה אחוז – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן, התיקון ברור וטוב ששאלת, אדוני, על מנת להבהיר את זה.
חברי הכנסת, אנחנו אכן נצביע על הודעת ועדת הכנסת כפי שנמסרה באמצעות יושב-ראש הוועדה. מי בעד התיקונים? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת ועדת הכנסת – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 6, 8, 21, 41, 60, 61, 64, 77, 90, 97, 102 ו-121 לתקנון הכנסת נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
התוצאה היא: 17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי מליאת הכנסת אישרה את כל התיקונים כפי שפירט יושב-ראש הוועדה, ועדת הכנסת, חבר הכנסת צחי הנגבי. יש לו עכשיו עוד נושא להציג, נושא נפרד – סליחה? אה, סליחה, אדוני רצה להצביע בעד ודאי, אז 18, בצירוף קולו של יושב-ראש ועדת הכנסת, שנשאר אתנו על הדוכן.
<צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):>
אנחנו נעשה אולי תיקון לתקנון שפה תהיה אפשרות להצביע ויהיה במעטפה כפולה – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אל תסבך לנו את מערכת המחשבים.
<צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):>
במעטפה כפולה, ואחרי זה יבדקו שלא הצביעו גם במושב שלי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כשתהיה ימאי, אדוני, אז תוכל.
<הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 62 לתקנון הכנסת>
[נספחות.]
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 62 לתקנון הכנסת, גם כן דרוש אישור בהצבעה. בבקשה, אדוני.
<צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):>
תודה.
אדוני, אני אבקש להציג את ההצעה של ועדת הכנסת לתיקון התקנון בעניין נציגי הכנסת בוועדה לבחירת דיינים. בעקבות תיקונים שהוכנסו בזמן האחרון בחוק הדיינים, נדרשת התאמתו של התקנון בשני הקשרים: אחד טכני, הוא נוגע לשינוי שם הוועדה, מ"הוועדה למינוי דיינים" ל"הוועדה לבחירת דיינים"; השני עניינו בייצוג נשים בוועדה.
כזכור, בחודש יוני האחרון נקבע בחוק כאן בכנסת שמבין שני נציגי הכנסת בוועדה הזו חייבת להיות לפחות אישה אחת. כעת נדרשת השלמה שתבהיר כיצד תיעשה הבחירה שתבטיח את הייצוג הזה. הייתה התלבטות – אני יכול לומר, לא פשוטה אלא מורכבת – בוועדת הכנסת בנושא הזה. לבסוף ההחלטה שנפלה היא לקבוע בתקנון כי במקרה שלא נבחרה חברת כנסת בהצבעה הראשונה שתהיה, תתקיים מייד הצבעה נוספת, שבה יועמדו לבחירה חברות כנסת, או חברת כנסת, תלוי כמה יהיו שהתמודדו בהצבעה הראשונה; מי מביניהן שתזכה ברוב הקולות תהיה נציגת הכנסת בוועדה לצד חבר הכנסת שקיבל את מספר הקולות הגבוה ביותר בהצבעה הראשונה.
כאמור, החלטה שהתקבלה לאחר דיון פה אחד, לא הוגשו השגות לאחר שהונחה ההצעה הזאת על שולחן הכנסת. אבקש את אישור הכנסת לתיקון התקנון.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת.
חברי הכנסת, אנחנו נצביע – תיקון סעיף 62 לתקנון הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד הצעת ועדת הכנסת – 14
נגד – אין
נמנעים – 1
הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 62 לתקנון הכנסת נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אם כן, 15, כולל קולו של יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת הנגבי, בעד, אין מתנגדים, יש נמנע אחד. אני קובע כי התיקון אושר כפי שהציג אותו יושב-ראש הוועדה.
<הצעת יושב-ראש ועדת הכנסת> בדבר שינוי שמה של ועדה לעניין מסוים ובדבר סמכויותיה
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
יש לך גם להציג: הצעת ועדת הכנסת לתיקון החלטת הכנסת מיום כ"ט בניסן התשע"ג, 9 באפריל 2013, בדבר שמה וסמכויותיה של הוועדה למאבק בנגע הסמים, שהיושב-ראש שלה גם נמצא כאן אתנו. בבקשה, אדוני, תציג לנו את ההודעה.
<צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):>
תודה.
אדוני, ב-9 באפריל 2013 הקימה הכנסת ועדה לעניין מסוים על-פי סעיף 108 לתקנון, ושמה הוועדה למאבק בנגע הסמים. אתמול דנה ועדת הכנסת בפנייתו של חבר הכנסת מוחמד ברכה, שהוא יושב-ראש הוועדה הזו, להוסיף לסמכויות הוועדה גם את נושא השימוש לרעה באלכוהול, וגם לשנות את שם הוועדה, למעשה להוסיף לשם הוועדה את השינוי כפי שאני אקריא – אנחנו מציעים שהוועדה תיקרא הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול, ובהתאמה לתקן גם את סמכויותיה בהתאם לנוסח המונח לפניכם. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת הנגבי.
אנחנו נצביע גם על ההצעה הזאת של ועדת הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד הצעת ועדת הכנסת – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת בדבר שינוי שמה ובדבר סמכויותיה של הוועדה למאבק בנגע הסמים נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
17, כולל חבר הכנסת צחי הנגבי, בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעה זו של ועדת הכנסת קיבלה את אישור המליאה.
אדוני יציג גם הצעת חוק – לא, סיימנו, סיימנו.
<צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):>
לא, יש לנו – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מה יש לנו?
<צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):>
יש לי למעשה, אולי זה לא מופיע, אני מבקש לנצל את ההזדמנות שאני פה, זו בקשה להביא בפני הכנסת המלצה לשנות ועדה, כפי שאנחנו קיבלנו החלטה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
זה צריך להופיע בסדר-יום, אני חושש.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
זה מצריך הצבעה?
<צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):>
כן.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הודעה או הצבעה?
<צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):>
יש לי שלוש הודעות, אבל יש לי גם הצבעה. סך הכול ארבע, אחת מחייבת הצבעה. בסדר, הודעה רגילה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן, בבקשה.
<צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):>
הכנסת החליטה ביום רביעי, 11 בדצמבר 2013, להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – קריאה טלפונית ממספר גלוי), של חבר הכנסת חיים כץ, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם הכנתה לקריאה ראשונה. יו"ר ועדת הכלכלה ביקש להעביר את הצעת החוק האמורה לדיון בוועדת הכלכלה מן הנימוק שנושאי הצרכנות הם בליבת תחומי עניינה של הוועדה, וכך גם חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, על תיקוניו הרבים, שנדונים תדיר בוועדת הכלכלה. זאת הייתה גם עמדתה של הלשכה המשפטית של הכנסת. הוועדה החליטה להמליץ לכנסת לשנות את ההחלטה הקודמת ולהעביר את הצעת החוק האמורה מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדיון בוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה ראשונה. על כך מתבקשת הצבעה בכנסת.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
כבוד היושב-ראש, כבוד יושב-ראש הכנסת הנכבד, אנחנו לא יכולים להצביע על דבר שהוא לא על סדר-היום מאחר – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
זה היה בדיוק החשש שלי.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
ייתכן מאוד שאלה שהצביעו קודם לכן היו אומרים: אם היינו יודעים היינו באים קודם כול – – – אנחנו יכולים לנמק, אנחנו יכולים לשכנע.
<צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):>
מה שיחליט היושב-ראש.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
כל אדם רשאי להתנגד.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
גברתי היועצת המשפטית של ועדת הכנסת, מה עמדתך, מותר לנו להצביע אם הנושא לא היה על סדר-היום?
<צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):>
אין היום שום משחק, אני יכול להישאר אתכם עד הבוקר.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
חברים, הרי בכל פעם שיש הצבעה, יש רשות להתנגד. כל אדם יכול להתנגד.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לאחר קבלת הייעוץ המשפטי מהיועצת המשפטית המנוסה של ועדת הכנסת, אנחנו נוכל להצביע על הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת, כפי שהוא מסר אותה.
מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד הצעת ועדת הכנסת – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – קריאה טלפונית ממספר גלוי), התשע"ג–2013, מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעד – 14, בצירוף קולו של חבר הכנסת צחי הנגבי, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת אושרה.
<צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):>
תודה. ההודעה הזאת לא דורשת הצבעה: ועדת הכנסת קבעה היום כי ועדת הכספים תדון בהצעות החוק הבאות: 1. הצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013–2014) (תיקון), התשע"ד–2013 ; 2. הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2013–2014 (תיקון), התשע"ד–2013; 3. הצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013–2014) (תיקון – ביטול העלאת שיעורי המס על הכנסתו של יחיד), התשע"ד–2013. זאת רק הודעה.
<חילופי גברי בוועדות הכנסת>
<צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):>
הודעה נוספת. אני מודיע בזאת על חילופי אישים מטעם סיעת העבודה בוועדת הכספים: חברת הכנסת מיכל בירן תכהן כחברה קבועה במקום חבר הכנסת אראל מרגלית שכיהן כחבר קבוע. חבר הכנסת אראל מרגלית יכהן כממלא-מקום קבוע במקום חברת הכנסת מיכל בירן כממלאת-מקום קבועה.
הודעה אחרונה, אדוני היושב-ראש, אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת הכנסת לדיון בהצעת חוק-יסוד: משאל עם. מטעם ועדת הכנסת: במקום חבר הכנסת יצחק הרצוג יכהן חבר הכנסת איתן כבל.
בהזדמנות זו, לפני שאני נפרד, אני רוצה להודות לצוות ועדת הכנסת, שהכינו בעיקר את התיקונים לתקנון, כמובן הלשכה המשפטית, היועצת המסורה והמנוסה לוועדת הכנסת ארבל אסטרחן, מנהלת הוועדה אתי בן-יוסף וכל צוות הוועדה, שעמדו לצדנו. תודה רבה לכם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת צחי הנגבי ולצוות הוועדה על העבודה על כל התיקונים החשובים לתקנון.
<הצעת חוק התאמת יצירות, ביצועים ושידורים לאנשים עם מוגבלות (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/823).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הצעת חוק התאמת יצירות, ביצועים ושידורים לאנשים עם מוגבלות (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013 – לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר גלעד ארדן, בשם שרת המשפטים. בבקשה, אדוני.
<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנשים בעלי מוגבלויות ראייה או לקויות למידה סובלים מהיעדר נגישות ליצירות תרבות, השכלה ומחקר. זאת, בשל חוסר בפורמטים נגישים של אותן יצירות, לדוגמה ספרי ברייל, ספרי שמע או ספרים בכתב מוגדל עבור לקויי ראייה או דיסלקטים, או היעדר כתוביות עבור בעלי מוגבלויות שמיעה. יצירת פורמטים נגישים היא בגדר זכותו של בעל זכות היוצרים, ולכן עשייה של פורמטים כאלה ללא רשותו עלולה להיחשב כהפרה של זכות היוצרים. החוק המוצע נועד לאפשר יצירת העתקים מונגשים לאנשים בעלי מוגבלות מבלי להיזקק לאישורו של בעל זכויות היוצרים או מבלי לשלם תמלוגים, וזאת כהחרגה של דיני זכויות היוצרים בתנאים שנקבעו.
על מנת לאזן בין הצורך בביצוע התאמות ביצירה לצורך הנגשה לאדם עם מוגבלות לבין זכויותיהם של בעל זכות היוצרים ביצירה ושל יוצר היצירה, הצעת החוק מתנה את ביצוע התאמות הנגישות ביצירה בתנאים המצטברים הבאים: א. ביצוע התאמות יהא מותר רק ככל שהוא דרוש על מנת להנגיש את היצירה לאדם עם מוגבלות; ב. מבצע ההתאמות הוא מוסד ללא כוונת רווח או אדם עם מוגבלות, בעצמם או באמצעות אחר; ג. ביצוע ההתאמות מותר שלא למטרת רווח כאשר מדובר בארגון, או לשימוש פרטי, כאשר מדובר באדם פרטי, וזאת משום שלא ראוי כי גורמים אלה יפיקו רווח משימוש ביצירה שזכות היוצרים בה אינה שייכת להם; ד. הפעולה נעשית בעותק חוקי של היצירה; ה. היצירה פורסמה פרסום ראשון על-ידי בעל זכויות היוצרים בה וניתנה לו שהות של שלושה חודשים להוציא לאור גרסה מותאמת של היצירה; ו. השינויים שייעשו ביצירה לצורך התאמות הנגישות לא יעלו על השינויים הדרושים לצורך ביצוען, וזאת על מנת שלא לשנות מאופייה של היצירה יותר מההכרחי לצורך התאמתה; ז. ביצוע ההתאמות ביצירה מותנה בכך שלא ניתנים לרכישה בשוק, בתנאים סבירים, העתקים של יצירה מותאמת.
אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשר גלעד ארדן, שהציג לנו את הצעת חוק התאמת יצירות, ביצועים ושידורים לאנשים עם מוגבלויות (תיקוני חקיקה). יש לנו רשימת דוברים, גברתי? כן. אני כבר עם הרשימה ביד: חברי הכנסת נחמן שי, אראל מרגלית, איתן כבל. איפה איתן כבל – מוותר על זכות הדיבור. תמר זנדברג. מיכל רוזין – ראיתי אותה; מוותרת על זכות הדיבור. זהבה גלאון – לא. ניצן הורוביץ, אדוני רוצה לדבר או שמוותר? מוותר על זכות הדיבור. מרב מיכאלי – לא. מאיר פרוש. דב חנין, אדוני רוצה לדבר?
<דב חנין (חד"ש):>
אני רוצה לדבר, אדוני, אבל מבחינה תקנונית לא צריך לנמק הצעה שמוצמדת – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
היא לא מוצמדת, היא נפרדת.
<דב חנין (חד"ש):>
אם כך, כן.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אז, אדוני חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. הצעתו של חבר הכנסת גילאון עומדת בזכות עצמה.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני, בסדר-היום שנמצא בפנינו כתוב בסעיף מס' 6 שהצעתו של חבר הכנסת גילאון הוצמדה להצעת החוק הממשלתית מ/823.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא מופיע אצלי, אבל לא משנה, בכל מקרה – – –
<דב חנין (חד"ש):>
שאלה פרוצדורלית.
אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, אני רוצה לברך על הצעת החוק שהממשלה מביאה בפנינו. אני חושב שזה מנגנון נכון, ראוי, ובהחלט זכויות היוצרים, שהן זכויות חשובות, צריכות לסגת מפני זכויות בסיסיות יותר כמו זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות ליהנות מיצירות ולהפיק גם מהן תועלות לעצמם, ליהנות מהן, להתרגש מהן. אני מברך על הצעת החוק הזאת.
אני גם רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שמבחינתי יש פה במידה מסוימת סגירת מעגל, כי כשנדון חוק זכות יוצרים בכנסת לפני-הקודמת, העלינו את הסוגיה הזאת במסגרת הדיון בחוק. היו אז לבטים, לא הצלחנו, למרבה הצער, לשכנע את כל גורמי המדינה להכניס את החריג הזה, ואני מאוד שמח שהדברים הבשילו לכך שהממשלה עצמה מביאה לנו תיקון כזה.
אני גם מברך באותה הזדמנות את חבר הכנסת גילאון, שגם את הצעת החוק שלו באותו עניין אנחנו נאשר בהמשך. ואני מנצל את ההזדמנות הזו כדי לפנות, אדוני השר, באמצעותך, גם לאנשי משרד המשפטים – ישנן עוד כמה סוגיות באותו חוק זכות יוצרים שגם בהן לא הצלחנו לשכנע את הממשלה עד תום, ואני מקווה שגם הן תבואנה לתיקון בהמשך הדרך. אז אנא, העבר את המסר הזה לשרת המשפטים יחד עם ברכתנו. ואני מקווה שהכנסת תאשר את החוק הזה ותביא אותו להשלמה במהרה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. אני גם מודה לחבר הכנסת דב חנין על הערנות שלו. הוא צודק. ההערה שהחוק של אילן גילאון הוצמד לחוק הראשון הייתה הערה נכונה, אבל זה לא משנה. אנחנו נמצה עכשיו את הדיון בחוק הנוכחי, אז ניתן לחבר הכנסת גילאון להציג את החוק שלו והשר ישיב לו.
חברי הכנסת ישראל אייכלר, גילה גמליאל, יעקב מרגי, מנחם אליעזר מוזס, אילן גילאון – אדוני, אילן גילאון, רוצה לדבר? בבקשה, אדוני.
<אילן גילאון (מרצ):>
– – – הצעת החוק המוצמדת.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אתה תדבר – בסדר גמור.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – – בוודאי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
החלטה נבונה ונכונה. באסל גטאס – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
הוא יכול עכשיו להציג את – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
– – יעקב ליצמן. זהו. אין לנו דוברים נוספים.
<נסים זאב (ש"ס):>
רגע, אני. איפה אני?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אה, לא רשום לי, אבל, בבקשה, אתה יכול. אני לא סגרתי את הרשימה, אז אתה יכול.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני נרשמתי, אבל פשוט – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני – – – רק באמצע.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
זה תקנון-על שנסים זאב ישתתף בכל – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן. ומי שלא מסכים, עיין סעיף א' – – – ידוע.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – –
<אילן גילאון (מרצ):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
הוא משתתף בכל דיון אלא אם הוא החליט אחרת.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
זה סעיף בתקנון שידוע לכל יושבי-הראש לדורותיהם מאז – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – – חבל על הזמן.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
– – 1996, נכון? או 1999.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
חוק נסים זאב.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אתה מ-1996 או מ-1999 בכנסת?
<נסים זאב (ש"ס):>
לא, מ-1999.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מ-1999 זה סעיף שידוע לכל יושבי-הראש. כן. בבקשה, אדוני, שלוש דקות.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, למעשה מדינת ישראל אשררה את אמנת האו"ם בדבר זכויות אנשים עם מוגבלות ביום 28 בספטמבר 2012. האמנה קובעת אמות מידה בין-לאומיות של שוויון, השתתפות מלאה, השתלבות בחברה, ביצוע התאמות, קבלת החלטות על-ידי האדם עם מוגבלות. האמנה מחילה אמות מידה בתחומי החיים השונים: בעבודה, בחינוך, במגורים, בקהילה וכדומה. לאמנה יש חשיבות רבה לקידום וביסוס זכויות האנשים עם מוגבלות בישראל. מדינת ישראל חתומה על האמנה מ-31 במרס 2007, והיא אשררה אותה ב-28 בספטמבר 2012. החלטת ממשלה שמספרה 5100 מינתה את נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לשמש כגורם מרכז ומנגנון תיאום לעניין האמנה, והטילה עליה לקדם את האמנה, להגן עליה ולפקח על יישומה. האמנה מחייבת את המדינה להגיש דוח מקיף, ראשון, על זכויות האנשים עם מוגבלות בישראל לוועדה לזכויות אנשים עם מוגבלות של האו"ם. הדיווח חייב להתבצע עד חודש ספטמבר, בערך בעוד שנה, בספטמבר 2014.
אני רק רוצה מהנקודה הזו, אדוני היושב-ראש – ישנם נושאים נוספים באמנת האו"ם, כמו בנושא ילידים, בנושא תרבות של שלום, שמדינות העולם וגם אנחנו מחויבים להם בחקיקה. ואני לא הבנתי מדוע, למשל, כאשר אני הבאתי את חוק הילידים, שזה זכויות של אזרחי מדינת ישראל, ביהודה ושומרון, כמובן, שהם גם נחשבים כילידים, לפחות כמו הפלסטינים – ההגדרה של ילידים, על-ידי האו"ם, אני אומר, גם היהודים תושבי יהודה ושומרון נחשבים כילידים. ומה זה הילידים?
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אלה שנולדו שם.
<נסים זאב (ש"ס):>
אלה שנולדו שם, אבל גם אלה שבאו בגלל העבר ההיסטורי שלהם. כי מה נחשב יליד? זה אדם שהשפה, והדיבור, וההיסטוריה שלו – הוא יכול להוכיח שהוא שייך לאותו אזור. זאת אומרת, אף אחד לא יכול לחשוב לרגע שהיהודים לא היו בשילה או שהיהודים לא היו בחברון או שהיהודים לא היו בבית-לחם או בשכם, בכל המקומות האלה.
עכשיו, מה שקורה, הבעיה שלנו היא בהסברה; אני הייתי בברלין בשבוע שעבר, אדוני היושב-ראש, ואני חושב שההסברה שלנו מאוד מאוד לקויה בכל מה שקשור לזכויות של היהודים ביהודה ושומרון. ודווקא אני לוקח כנגזרת – החוק הזה, שאני אומר: אחד על אחד הוא מצוטט, ויש לי פה את כל הסעיפים, ובעצם אנחנו מאשררים את מה שהתחייבנו באו"ם. אנחנו מביאים את זה כהצעת חוק – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – בפרלמנט שלנו. אני אומר, אם אנחנו לא נאמץ את כל מה שהאו"ם אומר, כולל תרבות של שלום, אז אנחנו לא נוכל לבקש ממדינות אחרות, ממדינות אירופה, שיכירו בנושא תרבות של שלום.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה.
<אילן גילאון (מרצ):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
למה – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<נסים זאב (ש"ס):>
טול קורה – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – מבין עיניך.
<אילן גילאון (מרצ):>
ברור.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
זה לא קשור לנושא.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<נסים זאב (ש"ס):>
זה קשור מאוד.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה.
<אילן גילאון (מרצ):>
– – –
<נסים זאב (ש"ס):>
כי אם אתה הולך על אמנה – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת נסים זאב – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
– – ואתה מאמץ אמנות של האו"ם, אז תאמץ גם נושאים אחרים – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – שחשובים למדינת ישראל לא פחות.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון – נגישות יצירה ספרותית לאדם עם מוגבלות), התשע"ג–2013>
[הצעת חוק פ/641/19; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת אילן גילאון)
<היו"ר אחמד טיבי:>
הצעה מוצמדת של חבר הכנסת גילאון.
<אילן גילאון (מרצ):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
מה שאתה רוצה.
<אילן גילאון (מרצ):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
שלוש דקות מכאן.
<אילן גילאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
בבקשה, אדוני.
<אילן גילאון (מרצ):>
– – כבוד השר גלעד ארדן, חברי חברי הכנסת, האמת היא שזו הצעת חוק שאני כבר הנחתי בכנסת הקודמת. אלוהים עדי שהממשלה לא שילמה לי על זה זכויות יוצרים, וזה בסדר גמור, משום שגם אני לא שילמתי זכויות יוצרים לאמריקנים, ומן החוק האמריקני לקוחה רוחה של הצעת החוק. היא תפתור בעיה לכ-200,000 אנשים במדינת ישראל שיש להם קשיים, הן ליקויי ראייה והן ליקויי קריאה. בהנגשה הזאת, בטכנולוגיות הנוכחיות אפשר לצמצם טווחים בין אנשים המוגבלים ברמות שונות. והיום בסך הכול מונגשות כ-5% מהיצירות הספרותיות, בסך הכול. אנחנו, על-ידי החקיקה הזאת נוכל להגיע להיקף הרבה-הרבה יותר רחב.
כמובן, כפי שנאמר כאן, ללא מטרות רווח. בדרך כלל, הטכנולוגיה שקורית עכשיו – אנחנו מזמינים את היוצרים, מבקשים מהם את הרשות, הרשות נתונה. אבל אנחנו נוכל לחסוך את המהלך הזה. וזה עונה באופן יוצא מן הכלל על עקרון הנגישות, חברות וחברים, שאומר בעצם שלכל אדם יש את הזכות, מן המקום שבו הוא נמצא, להגיע למחוז חפצו בצורה מכובדת ועצמאית, ובעצם לחוות את עיקר חוויית החיים. ככה אנחנו יכולים לעשות. הטכנולוגיה מאפשרת לנו היום דברים יוצאים מן הכלל בצמצום טווחים.
אני רק רוצה לברך את הממשלה ואת עצמנו, כי אנחנו מצטרפים למדינות כמו ארצות-הברית ובריטניה ואוסטרליה, ואני חושב שזו בהחלט התקדמות. יש בכלל התקדמות בתחום הנגישות. נגישות זה state of mind, זו תפיסת עולם; זו תפיסה ערכית בסופו של דבר, כיצד אנחנו מסתכלים על הפרט, כיצד אנחנו מגדירים את אחריותו של הכלל. ולכן בעניין הזה, לכבודו של הבית ולכבודה של הממשלה על קבלת ההחלטה הזאת. ואני כמובן מצמיד את עצמי – מקדימה, מאחורה, לא חשוב מה, העיקר שהחוק הזה יצא אל הפועל. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה, אדוני. השר גלעד ארדן עונה – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
הוא מסכים – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
בבקשה?
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
הוא מסכים – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
הצעת החוק. יש עמדה, אין עמדה של הממשלה?
<שר התקשורת גלעד ארדן:>
לא יודע. לא אמרו לי שיש הצעת חוק – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
הצעת חוק יצירות, ביצועים ושידורים לאנשים עם מוגבלות.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – – הצעת חוק ממשלתית – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – –
<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אה, אוקיי. אז אנחנו מסכימים.
<היו"ר אחמד טיבי:>
מסכימים.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אז, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
שתי הצבעות.
<היו"ר אחמד טיבי:>
ההצבעה הראשונה היא על הצעת החוק הממשלתית.
<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אילן, מברוכ.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בבקשה.
<שר התקשורת גלעד ארדן:>
זה חוק שאני מקריא את התשובה עליו במקום ציפי, אז לא ידעתי שיש – לא ידעתי שיש הצעת חוק שלך, אחרת הייתי – – –
<אילן גילאון (מרצ):>
אחרת לא הייתם מעלים אותה.
<שר התקשורת גלעד ארדן:>
לא, אחרת הייתי מברך אותך.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק התאמת יצירות, ביצועים ושידורים לאנשים עם מוגבלות (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2013, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 16. אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר אותה לוועדת הכלכלה להמשך דיון. תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעתו של חבר הכנסת אילן גילאון שהוצמדה – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
שתידון יחד.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון – נגישות יצירה ספרותית לאדם עם מוגבלות), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אוקיי, 17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר אותה להמשך דיון בוועדת הכלכלה.
לפרוטוקול, בשתי ההצבעות האחרונות, כאשר אני כאן משמש כיושב-ראש הישיבה, הצבעתי פעמיים ועל המסך הופיע השם יולי אדלשטיין, יושב-ראש הכנסת, אז אני מבקש לתקן ולרשום ששתי ההצבעות האלה היו שלי ולא של יושב-ראש הכנסת. תודה רבה.
<הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 17) (מעצרים), התשע"ד–2013>
[רשומות (הצעות חוק מ/815).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 17). בבקשה. יציג את ההצעה כבוד השר גלעד ארדן.
<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בתחילת שנת 2011 התקבל בכנסת תיקון מס' 8 לחוק המעצרים, ולפיו הוסמך בית-המשפט להאריך את מעצרו או לצוות על מעצרו מחדש של נאשם שהוכרע דינו עד למתן גזר-דין בעניינו לתקופה שלא תעלה על 90 ימים. כמו כן, נקבע כי בית-המשפט העליון יוסמך להאריך את מעצרו של נאשם שטרם הוכרע דינו לפרק זמן שלא יעלה על 150 ימים אם סבר כי לא ניתן לסיים את הליכי המשפט בתוך התקופה הקבועה בשל סוג העבירה, מורכבותו של התיק או ריבוי נאשמים, עדים או אישומים.
עם זאת, במסגרת תיקון מס' 8 לא נעשו ההתאמות הנדרשות לקטינים, ומכיוון שחוק הנוער קובע כי חוק המעצרים יחול על קטינים בשינויים שייקבעו בחוק וטרם נקבעו הסדרים מיוחדים לקטינים, התעורר ספק אם חל חוק המעצרים גם על קטינים או על בגירים בלבד. לפיכך, נדרש לערוך את ההתאמות הנדרשות.
לאור זאת קובעת טיוטת החוק האמורה המונחת בפניכם – חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 17) – כי הארכת מעצר של קטין שהוכרע דינו או מעצרו מחדש לא יעלו על תקופה של 45 ימים, וכי בית-המשפט העליון, בעצם רק בית-המשפט העליון, יוסמך להאריך את מעצרו של קטין שטרם הוכרע דינו לפרק זמן שלא יעלה על 75 ימים בנסיבות הקבועות לגבי בגיר. בקשת התביעה להארכה אחרונה תוגש בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה או גורם בכיר בפרקליטות שלו תואצל הסמכות.
אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעה בקריאה הראשונה. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לך, אדוני השר. ראשון הדוברים, אראל מרגלית – חבר הכנסת לא נמצא; חבר הכנסת נחמן שי – לא נמצא; חבר הכנסת איתן כבל.
<איתן כבל (העבודה):>
מוותר.
<היו"ר אחמד טיבי:>
מוותר. חברת הכנסת תמר זנדברג – לא נמצאת; מאיר פרוש – לא נמצא; חבר הכנסת מוחמד ברכה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
מוותר. חבר הכנסת חנא סוייד; חבר הכנסת דב חנין – רוצה לדבר. אחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון מנהיגת מרצ.
<זהבה גלאון (מרצ):>
באיזה נושא?
<היו"ר אחמד טיבי:>
תשאלי את העוזרים שלך.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה, אני תומך בהצעת החוק הזו; הצעת חוק נכונה, שבאה לתקן את התקלה שאירעה בכנסת כאשר תיקנו את חוק המעצרים הכללי. יצרנו כלים וסמכויות נוספות לבתי-משפט, לא תיקנו במקביל את החוק הנוער, נוצר ספק, ולכן צריך לחזור ולייצר הסדרים ספציפיים לענייני מעצר קטינים ובני-נוער.
אדוני היושב-ראש, ביקשתי לעלות ולומר כמה מילים פה במליאת הכנסת כדי להביע תרעומת על כך שגם היום המשטרה ממשיכה, כך אני שומע, לעצור ילדים ובני-נוער בעניין של הפגנה שהתנהלה בנגב לפני כשלושה שבועות. דרך אגב, נערים שנעצרו, נערים וילדים שנעצרו בהפגנה הזאת מוחזקים והוחזקו במעצר תקופות ממושכות ביותר. כמובן, כל אדם שעובר עבירה צריך וראוי לברר את אשמתו, אין ויכוח על זה, אבל כאן אנחנו לא מדברים על מישהו שהורשע בדין; אנחנו מדברים על מעצר שהוא עוד לפני משפט, ובוודאי בטרם הרשעה, ואנחנו לא מדברים על בגירים, אנחנו מדברים על בני-נוער.
ואני חושב שהאינפלציה הזו של שימוש בכלי מעצר לבני-נוער – שבסופו של דבר השתתפו בהפגנה, ואולי זו הייתה הפגנה קשה ואולי היו בה תקריות בעייתיות ואולי למשטרה יש טענות, יכול להיות, אני לא בא כרגע לפסוק פה, מעל במה זו, אם למשטרה יש או אין טענות על דברים שקרו בהפגנה. אני יודע שיש לבני-נוער ולנערים ולילדים ולמפגינים הרבה טענות כלפי המשטרה, אבל אני חושב שברמה העקרונית, מבלי להיכנס לפרטי-הפרטים של העניין, עצם ההחזקה של נערים, של ילדים, של בני-נוער, צעירים, במעצר תקופות כל כך ממושכות – בגין אירוע שבסופו של דבר היה אירוע מחאה פוליטי – זה מעבר על נורמות בסיסיות גם בהתייחסות למוחים, אבל עוד יותר בהתייחסות לקטינים ולבני-נוער.
ואת הדברים האלה חשוב לומר דווקא ביום שהממשלה מציעה בו תיקון חשוב וחיובי שבא לקבוע מסגרות וגבולות למעצרם של בני-נוער. חשוב מאוד לקבוע את זה בחוק, וחשוב מאוד, מעבר למה שקבוע בחוק, שהממשלה, רשויות הממשלה השונות, המשטרה, תקפדנה מאוד לעשות את הכול כדי שבני-נוער לא יהיו במעצר, בוודאי לא תקופות ארוכות וממושכות, בוודאי ובוודאי לא תקופות ארוכות וממושכות לפני משפט. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לך, חבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת גלאון.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני, אני מוותרת.
<היו"ר אחמד טיבי:>
מוותרת. חבר הכנסת אייכלר – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני, תמחק אותי בכל הרשימות.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני בחיים לא חלמתי למחוק אותך, זהבה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אה?
<היו"ר אחמד טיבי:>
לא יכול למחוק אותך.
<קריאה:>
אין אפשרות למחוק אותך.
<שר התקשורת גלעד ארדן:>
מכל הרשימות.
<היו"ר אחמד טיבי:>
חברת הכנסת גילה גמליאל – איננה; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – איננו; חבר הכנסת מוזס – איננו; חבר הכנסת גטאס – איננו.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אינו נוכח, אינו נוכח.
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת ליצמן – –
<שר התקשורת גלעד ארדן:>
הוא מדבר מהרהורי לבו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
– – מֻש מַוג'וּד. מרב מיכאלי.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
מַוג'וּדה, אבל מוותרת.
<היו"ר אחמד טיבי:>
מווג'ודה, אבל לא רוצה לדבר; חבר הכנסת נסים זאב, תפאדל.
<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אולי אתה תגיד משהו.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
למה אתה לא שואל, אולי גם הוא לא רוצה?
<היו"ר אחמד טיבי:>
אין סיכוי, אין סיכוי – – –
<איתן כבל (העבודה):>
אם נסים זאב יגיד לא, זה כמו החצב לסתיו, זו הבשורה למשיח.
<אילן גילאון (מרצ):>
זה קץ הדמוקרטיה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
כן.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אשכרה, אשכרה, זה פעמי משיח אשכרה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
כן.
<איתן כבל (העבודה):>
– – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
בארבע בבוקר פעם שכנעתי אותו.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, באמת הצעת חוק לכאורה טובה, נכונה, ראויה, אסור להשוות עבריין בגיר, בוגר, לקטין. אבל אני רוצה לשאול אתכם, אדוני היושב-ראש, איפה הקטינים שלנו? איפה הנוער שלנו? לאיזו הידרדרות אנחנו הולכים? איזה תהום, כאשר אנחנו מתבשרים בשבוע האחרון על 20 קטינים, מה לעשות, קטינים, קוראים לזה "אונס קבוצתי", אבל תתארו לכם שאנחנו צריכים להקל אתם מכיוון שמדובר בקטינים. אז מה לעשות, גם כל שיטת החקירה וכל הצורה של ההתייחסות שלנו – קוראים להם "בני טובים", בני טובים. מה זה בני טובים? מי שיש להורים שלו יכולות כלכליות, ושהאבא אולי ניסה לתת את כל מה שהוא צריך לילדיו, והבן יכול להיות הגרוע שבגרועים, אבל הוא נקרא בן טובים.
אני רוצה לומר לכם, אנחנו הולכים ומאבדים את הנוער שלנו.
<זהבה גלאון (מרצ):>
איזה נוער?
<נסים זאב (ש"ס):>
הנוער, הנוער שלך, שאת אחראית עליו, אבל גם אני – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
אה.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – אנחנו אנשי ציבור, יש לנו, לפחות בנושא מסוים, שותפות ואחריות כוללת. לך אכפת כל כך מהליבה, נכון? שהנוער שלנו חלילה וחס לא יהיה בור, אני מבין אותה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
ליבה? ליבה אמרת?
<נסים זאב (ש"ס):>
ליבה, ליבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
ליבה, אה.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
ליבה.
<נסים זאב (ש"ס):>
גם ריבה וגם ליבה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
ליבה, ליבה.
<נסים זאב (ש"ס):>
ליבה, ליבה. שלא תטעו, זה ליבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אוקיי, לא, היום – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
זה לא מלעיל, זה מלרע, אני יודע.
<היו"ר אחמד טיבי:>
היום היה יום השפה העברית, לכן – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
לא. תאמין לי שאנחנו מעל השפה.
ולכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו בעצם מתעסקים לפעמים בשוליים – שהם גם חשובים – איך להקל. אני קראתי פה את הסעיפים וסעיפי-הסעיפים, איך צריכים להתנהג אם זו פעם ראשונה, אם זו פעם שנייה, אם זה סוג של עבירה כזאת או אחרת, בלי להיכנס לפרטים, ואני חושב שבכול יש פה שיקול דעת מקצועי, ענייני.
אבל אנחנו רואים שיותר ויותר נוער באלימות, יותר בסמים, יותר באלכוהול, יותר בברים, בפאבים, ואנחנו רואים אותם שם עד שעות הלילה הקטנות. לכן, אדוני היושב-ראש, כשאנחנו דואגים אולי להקל בעונשם, אולי בצדק, ואני בעד זה ואני בעד החוק הזה, אנחנו צריכים במקביל גם לעשות חשיבה רצינית, ויש לנו את יושב-ראש ועדת החינוך, שאני יודע שכמעט כל יום הוא עושה, ברוך השם, דיונים רציניים ומעמיקים בכל מיני סוגיות, הוא מקדם אותן – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
נא לסיים.
<נסים זאב (ש"ס):>
– – אבל אנחנו כחברה חייבים לעשות חשבון נפש כי הילד איננו ואני אנה אני בא.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<איתן כבל (העבודה):>
ואני, אנה אני בא.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו עוברים, רבותי, להצבעה.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 17) (מעצרים), התשע"ד–2013, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 21, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את ההצעה לוועדת חוקה, חוק ומשפט. תודה רבה.
<הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 7), התשע"ד–2013>
[מס' כ/527; "דברי הכנסת", חוב' ח', עמ' 6066; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו עוברים להצעה הבאה: הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 7). יציג את הצעת החוק יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת מצנע. בבקשה, אדוני. לקריאה שנייה ושלישית, כמובן. יש הסתייגויות – – –
<עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
כן, אבל אני אגיד – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אוקיי, בבקשה. בבקשה.
<עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
אדוני היושב-ראש, חברי לכנסת, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 7), התשע"ד–2013, שיזמתי יחד עם חברי הכנסת דוד צור, מאיר שטרית, קארין אלהרר, דב חנין, ניצן הורוביץ ואיציק שמולי.
חוק השאלת ספרי לימוד, התשס"א–2000, קובע כי כל בית-ספר רשאי להיכלל בתוכנית השאלת ספרי הלימוד, בתנאי ש-60% לפחות מהורי התלמידים הסכימו להשתתף בתוכנית. הניסיון לימד שמצב דברים זה עיכב מאוד את הפעלת התוכנית בבתי-ספר רבים, ובהצעת החוק הזו, שאני מביא כאן להצבעה בקריאה שנייה ושלישית, מוצע להפוך את הפעלת התוכנית מעניין שברשות לחובה, חובה המוטלת על כלל בתי-הספר, וזאת על מנת להביא לפריסה רחבה יותר של התוכנית ולהקל על ההורים הנדרשים לשאת בעלויות של רכישת ספרי לימוד חדשים.
לפיכך, מוצע לקבוע כי בכל בית-ספר תפעל תוכנית השאלת ספרי לימוד בהתאם להוראות החוק, וכי על הורי התלמידים יהיה להודיע רק אם אינם מעוניינים בהשתתפות ילדיהם בתוכנית; כיום עליהם לתת את הסכמתם להשתתפות כאמור. לשם כך, מנהל בית-ספר שלא מופעלת בו כיום התוכנית יודיע להורים לפני תחילת שנת הלימודים על הכוונה להפעילה, והם יוכלו, אם ירצו בכך, להודיע כי אינם מעוניינים שילדם ישתתף בתוכנית.
לפי הוראות החוק, מימון הפעלת התוכנית בבית-ספר מסוים מקורו בהשתתפות ראשונית בסכום חד-פעמי מצד משרד החינוך, ובהמשך בהשתתפות ההורים. מוצע להסמיך את המנהל הכללי של משרד החינוך או מי מטעמו לקבוע שהתוכנית לא תפעל בבית-ספר מסוים, אם מצא שאין כדאיות כלכלית לעשות כך, בין היתר בגלל מספר רב של הורים שאינם מעוניינים שילדיהם ישתתפו בתוכנית.
מוצע כי התיקון יחול בהדרגה במשך שלוש שנים, החל משנת הלימודים הקרובה, תשע"ה, ובמשך שלוש שנים תושלם ההיערכות בכל בתי-הספר במדינת ישראל.
להצעת החוק הוגשה הסתייגות של חברי סיעת חד"ש, ולפיה סכום הסיוע הראשוני של משרד החינוך לבית-ספר ייקבע על-פי אמות מידה חברתיות וכלכליות. בזמן דיוני הוועדה לא אישרנו את ההסתייגות הזו, אבל פניתי לאחר מכן לשר החינוך – הוא אינו מתנגד להסתייגות. לפיכך אני מבקש מחברי הבית להצביע בעד ההסתייגות ולאשר את נוסח החוק עם ההסתייגות בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
אני רוצה להעיר שבמסמך שאצלך, אדוני היושב-ראש, כתוב סעיף קטן (2)(א) והתיקון צריך לבוא בסעיף קטן (2)(ה) – פשוט טעות טכנית.
<היו"ר אחמד טיבי:>
של ההסתייגות?
<עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
כן. אז אני מבקש כמובן מחברי הבית לאשר את הצעת החוק הזו, שתביא הקלה גדולה מאוד להורים, גם בתשלומים וגם במירוץ אחרי קניית ספרי לימוד כל שנה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לך, חבר הכנסת מצנע.
ובכן, אנחנו נעבור להנמקת הסתייגות. לסעיף 1 אין הסתייגויות. חבר הכנסת ברכה מנמק את ההסתייגות שלו. חמש דקות.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
יש הסכמה על – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
נכון, יש הסכמה. הוא יגיד את זה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
יושב-ראש הוועדה אמר לי.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לשבח את הצעת החוק שבאה לאישור בקריאה שנייה ושלישית. אני חושב שזו הצעת חוק מאוד מאוד חשובה לכלל התלמידים במדינת ישראל, אבל במיוחד לשכבות החלשות.
העניין של השאלת ספרי לימוד היה, כפי שאמר חבר הכנסת מצנע, יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות והמציע העיקרי של הצעת החוק – החוק הזה – העניין של השאלת ספרי לימוד היה ברשות, עכשיו זה הופך לכלל אלא אם יש סייגים, שיהיו מעין חריגים.
אני הגשתי, כאמור, הסתייגות, שהסכום הראשוני שיינתן לבתי-הספר על מנת לפתוח בתוכנית יהיה כפוף לשיקולים סוציו-אקונומיים. אני מאוד שמח, אדוני יושב-ראש הוועדה, ששר החינוך קיבל את ההסתייגות הזו. אני חושב שזה רק מוסיף לתוכנית ונותן לה את האופי החברתי הנוסף שנדרש.
אני מברך אותך ואת עמיתיך שיזמו את הצעת החוק. אני חושב שעל אף הדיון, שהוא כמעט מנומנם, זו אחת מהצעות החוק הכי חשובות למערכת החינוך בשנים האחרונות. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חברי הכנסת הנוספים של חד"ש, אתם רוצים? לא.
אז אנחנו עוברים להצבעה. לסעיף הראשון, לסעיף 1, אין הסתייגויות. מצביעים על סעיף 1 כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 9
בעד סעיף 1 – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 21, אין מתנגדים, אין נמנעים. ולכן סעיף 1 עבר והתקבל כהצעת הוועדה.
לסעיף 2 הסתייגות של חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה. מציעים בסעיף קטן – – –
<עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
ההסתייגות, אדוני היושב-ראש, ההסתייגות היא בתוך סעיף 1, בסעיף (ה). סעיף קטן (ה).
<היו"ר אחמד טיבי:>
זה לא מה שאמרה היועצת המשפטית ולא מה שהונח.
<עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
זאת המשמעות.
<היו"ר אחמד טיבי:>
לא. המשמעות – אי-אפשר להצביע על משמעות, אדוני היושב-ראש.
אני מצביע על ההסתייגות לסעיף 2, ואני מתכוון להסתייגות של חברי הכנסת של חד"ש, שהציעו: "בסופו יבוא: 'לפי אמות מידה כלכליות-חברתיות שעליהן יורה'". מי בעד?
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
להצביע בעד ההסתייגות.
<עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
בעד ההסתייגות.
<היו"ר אחמד טיבי:>
מי בעד ההסתייגות ומי נגד?
הצבעה מס' 10
בעד ההסתייגות – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה לסעיף 2 נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 20, אין מתנגדים, אין נמנעים, אין נוכחים – אין נוכחים שלא הצביעו. ההסתייגות התקבלה.
עכשיו אנחנו מצביעים על סעיף 2, כולל ההסתייגות שהתקבלה.
הצבעה מס' 11
בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 2, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 21, אין מתנגדים. ובכן, סעיף 2, כולל ההסתייגות, התקבל.
לסעיפים 3–6 אין הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה. להצביע על סעיפים 3–6 ועד בכלל, כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 12
בעד סעיפים 3–6 – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 3–6 נתקבלו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 20, אין מתנגדים, אין נמנעים. הסעיפים 3–6 התקבלו ללא הסתייגויות, כהצעת הוועדה.
היות שהתקבלה ההסתייגות, אדוני יושב-ראש הוועדה, האם אתה מעוניין שנמשיך ונעבור לקריאה השלישית?
<עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
כן.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה לך, אדוני. ובכן, ההצעה התקבלה בקריאה שנייה.
עכשיו אנחנו עוברים לקריאה שלישית על הצעת החוק, כולל ההסתייגות.
הצבעה מס' 13
בעד החוק – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 7), התשע"ד–2013, נתקבל.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 20, אין מתנגדים, אין נמנעים. ובכן, הצעת חוק השאלת ספרי לימוד (תיקון מס' 7), כולל ההסתייגות, התקבלה בקריאה שנייה ושלישית.
אני מברך את יוזמי ההצעה. תודה רבה.
<הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2013>
[מס' כ/464; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ"ג, עמ' 4688; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, יש לנו עוד הצעת חוק אחת, הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 9), קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת חינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת עמרם מצנע. בבקשה, אדוני. אין הסתייגויות להצעת החוק, למיטב הבנתי. ולאחר מכן אנחנו נעבור לציון יום הזמר העברי.
<עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה באמת להודות לכל מי שטרח ועמל והשתתף ויזם – בהצעת חוק השאלת ספרים. זה חוק באמת חשוב. הוא עושה צדק מוחלט בנושא של השתתפות הורים במערכת החינוך, גם הוצאה כספית, גם טרחה וטרדה, ואני מקווה מאוד, באמת, שנמשיך בחקיקות שיהפכו את חינוך החובה במדינת ישראל לחינוך שהוא באמת חינם. אני רוצה להודות לצוות שלי בוועדה, וכמובן לחברי הכנסת שהשתתפו ביוזמה.
הצעת חוק צער בעלי-חיים – אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2013, שיזמו חברי הכנסת איתן כבל, דב חנין וניצן הורוביץ. מטרת הצעת החוק היא לאפשר פיקוח שוטף על קיום הוראות חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים), התשנ"ד – להלן: חוק צער בעלי-חיים. כיום החוק מסמיך את הממונה, שהוא רופא וטרינר עובד השירותים הווטרינריים, מסמיך אותו לתפקיד הזה, ומפקח שמונה לפי החוק או שוטר מוסמכים להיכנס לכל מקום ולערוך בו חיפוש, אם יש להם יסוד סביר להניח שנעברה פה עבירה על החוק. ואולם, לא די במתן סמכות זו לשם פיקוח שוטף על קיום הוראות החוק, שכן כדי לקיימו מתחייבות ביקורות פתע של הרשויות במתקנים השונים שבהם מוחזקים בעלי-חיים. לפיכך מוצע להחליף את ההוראות הקיימות בדבר פיקוח ואכיפה בהסדר חדש, המקובל היום בהרבה מאוד דברי חקיקה אחרים, ולהעניק לממונה ולמפקחים – לאחר שיזדהו, בהתאם להוראות החוק – להעניק להם סמכויות פיקוח גם ללא חשד מוקדם לביצוע עבירה, כגון כניסה למקומות, למעט מקומות מגורים, ללא צו בית-משפט, דרישת הזדהות ומידע ועריכת בדיקות או מדידות. כמו כן מוצע להעניק להם סמכויות אכיפה לאחר שהתעורר חשד לביצוע עבירה, כגון סמכויות חקירה, תפיסת חפץ ובקשת צו חיפוש מבית-המשפט, בהתאם להוראות החוקים המסדירים נושאים אלו.
מוצע כי סמכויות הפיקוח וכן סמכויות האכיפה, שהן מרחיקות לכת יותר, יינתנו למפקחים מקרב עובדי משרד החקלאות ועובדי המשרד להגנת הסביבה, שבהם מצויות מחלקות מקצועיות האמונות על הנושא, ואילו סמכויות פיקוח בלבד יינתנו גם לעובדי משרדי ממשלה אחרים, נוספים, ככל שיעלה הצורך.
כיום יש אפשרות לתובע, מנהל שירותים וטרינריים או ארגון למען בעלי-חיים, לבקש צו מניעה מבית-משפט שיאסור ביצוע או המשך ביצוע עבירה על-פי חוק. עם זאת, תוקפו של צו זה מוגבל לשנה בלבד. מאחר שלעתים אין שום הצדקה להגבלה בזמן הצו, ולבית-המשפט נתונה ממילא סמכות להגבילו או לבטלו, מוצע לבטל כליל את ההוראה הזו.
עוד מוצע שהפיקוח על-פי חוק זה יחול גם על מערכת הביטחון, בהתאם לכללים שייקבעו לעניין.
להצעות החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הבית לאשר את הנוסח שהביאה הוועדה בקריאה שנייה ושלישית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עמרם מצנע, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. הוועדה, כידוע, ממונה על חוק צער בעלי-חיים.
חברי הכנסת, כפי שאמר לנו יושב-ראש הוועדה, אין הסתייגויות. לכן אנחנו נצביע על שם החוק וכל הסעיפים בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2013, קריאה שנייה.
הצבעה מס' 14
בעד סעיפים 1–6 – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–6 נתקבלו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
והתוצאה: 21 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה.
ואנחנו עוברים להצביע עליה בקריאה שלישית; שם החוק וכל הסעיפים, ללא הסתייגויות, בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 15
בעד החוק – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2013, נתקבל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בקריאה שלישית אותה תוצאה: 21 בעד, אין מתנגדים ונמנעים. אני קובע כי החוק אושר כנדרש בשלוש קריאות.
ואני מזמין אחד מן היוזמים, חבר הכנסת איתן כבל, להודות לאלה שעסקו במלאכה – כמעט אמרתי "החשודים המיידיים" – חברי הכנסת כבל, דב חנין והורוביץ.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
ראש שדולת בעלי-החיים בכנסת.
<איתן כבל (העבודה):>
כן, הוא יודע, היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אתה מספר לי?
<איתן כבל (העבודה):>
אתה מספר – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אלמלא היה מדובר בחוק צער בעלי-חיים, הייתי אומר לך כמה סוסים גנבנו ביחד אתו בתחום הזה.
<איתן כבל (העבודה):>
נכון, לגמרי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אבל זה צער בעלי-חיים, אז – – –
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, תודה. אני באמת רוצה להודות לחברי דב חנין וניצן הורוביץ שסייעו לי במלאכה. אני רוצה בהזדמנות הזאת להודות גם לחברי כנסת שחלקם כבר שרים וחלקם כבר לא בכנסת – השר אורי אריאל, חבר הכנסת לשעבר זבולון אורלב וחבר הכנסת יואל חסון. באמת, למרות כל העבודה המאומצת שלנו, אני רוצה להודות בתודה מיוחדת לך, אדוני יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, חבר הכנסת עמרם מצנע, שמאותו רגע שהנחנו לפתחך את הצעת החוק, לקחת על עצמך להוביל אותה בכל הכוח, אתה והצוות שלך בוועדה. ואני רוצה באמת להודות גם למנהלת הוועדה וגם ליועצת המשפטית של הוועדה על העבודה הטובה והמאומצת, וכמובן אני רוצה להודות גם לעוזרים שלי, למיקה ולדניאל, על כל אשר עשו ופעלו למען קידום עוד חוק חשוב בכל הנוגע לזכויות בעלי-החיים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איתן כבל.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום הזמר העברי>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נעבור להצעות לסדר-היום מס' 2008, 2005, 2010, 2012, 2015 ו-2018 בנושא: ציון יום הזמר העברי.
חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום את יום הזמר העברי, שמטרתו עידוד היוצרים והיצירה בתחום הזמר העברי ומציאת דרכים לשימור ולהפצה של המורשת המוזיקלית והלירית של הזמר העברי.
שירה הייתה מאז ומתמיד אחת הדרכים המרכזיות שבאמצעותן הונחל הזיכרון הלאומי מדור לדור. אפוסים מחורזים ומיתוסים מכוננים של קבוצות אתניות, לאומיות ודתיות נלמדו והושרו בעל-פה במשך אלפי שנים. הם מכילים מבנים לשוניים עתיקי יומין שנוצרו עוד בטרם למדה האנושות את סודות הכתב. גם כיום כוחה של השירה, כוחו של הזמר רב ביצירת אתוסים מכוננים וגיבוש הזיכרון הלאומי.
הזמר העברי, ימיו כימי הציונות ותחיית השפה העברית. הוא כולל בתוכו סוגות רבות, ז'אנרים בלעז, של שירים: שירי ערש לצד שירי קוממיות, שירי כאב לצד שירי שמחה, שירים ששר היחיד בבדידותו לצד שירי עם, מילים ומנגינות לריקוד "הורה" סוער.
"את המנגינה הזאת אי-אפשר להפסיק", כך אמר בני פלד ז"ל, מפקד חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים, בנאום שהפך לשיר על-ידי יאיר רוזנבלום, מגדולי הפזמונאים. אך כדי שהמנגינה הזו תמשיך, צריך לשמור עליה, לטפח אותה, לתעד אותה ולהגן עליה.
כיום הספרייה הלאומית מחויבת על-פי חוק לתעד ולשמר את היצירה המוזיקלית היהודית – גם זו העברית – אך ישנם גם אזרחים רבים המשקיעים מזמנם, לבם והונם בפיתוח אתרים המוקדשים לזמר העברי, כמו אתר "זמרשת", ואתרים ומיזמים נוספים. אני מאמין שכחברי כנסת יש לנו יכולת להשפיע על שימורו ועתידו של הזמר העברי לטובת כולנו.
ואי-אפשר בלי זה, כמילה אחרונה: אריק איינשטיין ז"ל, שהדיון היום גם מוקדש, בין היתר, לתרומתו האדירה לזמר העברי, תרם גם הוא רבות לשימורו של הזמר העברי העתיק, כאשר הוציא את סדרת התקליטים "ארץ-ישראל הישנה והטובה", שכללה עיבודים לשירים כמו "הן אפשר", "דוגית" ועוד. בכך תרם אריק תרומה מכרעת לחילוצם של שירים אלו מתהום הנשייה ולהשבתם להיסטוריה העכשווית.
אני מזמין את המציעים הצעות לסדר-היום בדיון הזה. הראשון שבהם, בעצם מי שיזם את ציון יום הזמר העברי, הוא חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה, אדוני. אחריו – זבולון קלפה, מרב מיכאלי, רות קלדרון, יעקב מרגי, גילה גמליאל ודב חנין.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שבמילות הפתיחה שלך אמרת הכול, את העושר, וגם למה אנחנו כאן. ובני פלד, כשאמר "את המנגינה הזאת אי-אפשר להפסיק, מוכרחים להמשיך לנגן" – גם במילותיו אלה נתן ביטוי לרוח הלחימה. צריך לזכור איפה הוא אמר את זה, באילו ימים קשים של אמצע מלחמת יום הכיפורים, וגם הוא השתמש בביטוי של מנגינה ושיר בשביל אולי לתת או ליצור את המשותף ולעורר במקרה ההוא את רוח הלחימה ואולי גם את הגאווה הלאומית של כולנו.
אני חושב שלא היינו נדרשים לדיון הזה לו היינו יודעים באמת שאותם אירועים שעטפו את מותו של אריק איינשטיין הם אירועים לא חד-פעמיים, ואותם גילאים שהשתתפו באירועים האלה גם הם גילאים שמשקפים את המקום של הזמר העברי, על כל שכבות גילאי האדם. לצערי הרב, לו יהי, אבל אנחנו לא יודעים לומר שזה המצב.
הזמר העברי, אולי להבדיל מהתיאטרון ומהקולנוע ומדברים אחרים, עדיין אין לו חוק. והמשמעות שאין לו חוק היא שגם אין משאבים מוקצים לשימור שלו, כמו שדובר כאן.
אין ספק שהזמר הזה מחבר אותנו אחד לאחד, מחבר בין העדות, מחבר אותנו למקומות, מחבר אותנו להיסטוריה הרחוקה יותר והקרובה, מחבר אותנו לשמות. לא משנה מה אנחנו שרים, כשאנחנו שרים בעברית, גם כשאנחנו נותנים יד או מחבקים, אנחנו מחבקים את מי שכאן. גם כשאנחנו הולכים אל השוק, אנחנו הולכים לשווקים שכאן. גם כשאנחנו שרים על עין-גדי ועל ים המוות, על תל-אביב וירושלים, על ים תיכון וים כינרת, אנחנו רואים את זה בעיניים. אנחנו מרגישים שאנחנו חלק מהם, והם חלק מאתנו.
אני חושב שבמקום הזה אנחנו צריכים לומר שאותה יצירה, שהייתה פעם, ומהווה עבור כולנו כל כך – שיעורים שלמים – נכון שנשלב ידיים בשביל לוודא שגם בקרב הילדים שלנו יש לה אותו מקום. אני יכול רק לומר שבשולחן השבת שלנו בבית זמירות שבת, שפעם היו של יוצאי אשכנז – והיו "יה ריבון עולם" ו"יום זה מכובד" ו"השומר שבת" – נוספו אליהן בשלב מאוחר יותר שירי עדות המזרח של חלק מבני המשפחה שהצטרפו, וגם ככה, ובתוך הברכון שלנו, בחלק של השירונים, יש היום גם זמר עברי. אני אומר את זה כיוון שבשבילי, בשבילנו, זה חלק משולחן השבת שלנו, זה חלק מהתרבות שלנו, ואני לא עושה כרגע שום השוואה, אלא לכל אחד יש המקום שלו.
אני חושב שמטרת הדיון הזה או הדיון שנקיים בהמשכו, בין אם בשדולה שהקמנו ובין אם בוועדת החינוך והתרבות, נצטרך לא רק לשמוח במה שיש לנו ולבכות את מה שאולי אין לנו מספיק, או קצת הולך ונעלם, אבל לוודא איך היוצרים, איך האמנים – אנחנו שומעים בחודשים האחרונים אפילו על מצוקות כלכליות של גדולי היוצרים והאמנים שהם נכסי צאן ברזל עבור כולנו, באיזה חיים או באיזה מקום הם נמצאים היום.
אנחנו מסתכלים על מועדוני הזמר, ואגיד כך: בפסטיבל עין-גדי, שאני משתתף בו כל שנה, אני לא תורם להעלאת הגיל אלא להורדתו. ואני חושב שהאתגר הזה של הבאת הנוער למקומות האלה הוא אתגר של כולנו.
אני חושב שההגדרות בתוך התרבות, או חיובים בערוצי הטלוויזיה של מה זה סוגה עברית או סוגה עילית – מציעים להכניס לתוך זה גם את הזמר העברי, ובעיני, אני לא חושב שזה המקום להיכנס למה זה הזמר העברי, מה זה שירי מסורת ומה זה ספרות מתקדמת יותר או שירה מתקדמת יותר או שירה מודרנית יותר. אני חושב שלכולם יש מקום.
אני מוכרח לומר רק הערת ביניים. התכנסנו פה לעניין הזמר העברי, אבל אני חושב, ואני אומר את זה פה גם ליושב-ראש עכשיו, שאני חושב שנכסי תרבות יש לנו, לעם העברי היהודי שגר פה, אבל יש גם לעמיתינו בני עדות ודתות אחרות, וגם את הדברים האלה צריך לקחת בחשבון כשאנחנו מדברים על הדברים האלה.
אני חושב שכשאלתרמן עוד כתב: "עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא / והדרך עודנה נפקחת לאורך / וענן בשמיו ואילן בגשמיו / מצפים עוד לך עובר אורח" – אנחנו עוברי האורח, שמצפים לנו אותם דברים. אני חושב שביטויים כמו "על הדבש ועל העוקץ, על המר והמתוק", שכל כך מאפיינים את החיים שלנו, או "לחיות על פני ובתוכי האדמה", המשמעות, שבמקום שלנו כאן חיים גם אלה שעל פני האדמה, אבל גם אלה שבתוכה, כדי שאנחנו נחיה, הדברים האלה הם כל אחד כשלעצמו שיר חינוכי עבור כולנו. ובשביל ללכת קצת יותר אחורה, אז אנחנו שרים גם את "שתלתם ניגונים בי אמי ואבי / ניגונים מזמורים שכוחים".
אני חושב שזה הצו שלנו כאן, של כולנו יחד. ואני שמח להקדיש את הדיון הזה לאריק איינשטיין, כיוון שלא רק שיש לו את הזכות בפני עצמו, אלא לשמחתנו הרבה הוא גם הפך כלי בשימור הזמר העברי.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<אלעזר שטרן (התנועה):>
אני מקווה שאת הדברים האלה, כולנו נדע יחד לקחת אותם כדי באמת לתת לזמר העברי, ליוצריו ולאמניו, את המקום שראוי להם בחיי היום-יום שלנו. לו יהי. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה, חבר הכנסת שטרן. חבר הכנסת קלפה. חמש דקות. בבקשה.
<זבולון קלפה (הבית היהודי):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו די מתגעגעים לעולם שבו חיינו כילדים, כנערים, ונדמה בעינינו שהעולם שלתוכו אנחנו הולכים ונכנסים בשנים האחרונות, ב-10, 20, 30 השנים האחרונות, שונה בצורה משמעותית.
בעולם שבו גדלנו, תמיד התרגלנו שבעצם מכלול שלם של דברים מחנך ומעצב את הזהות של כל אחד ואחד מאתנו, ולא משנה בני כמה אנחנו; יושבים פה צעירים יותר, צעירים פחות. ודאי שעולם השירה והזמרה היווה חלק משמעותי מהעיצוב של הדמות של כל אחד ואחד מאתנו, שגדל פה, בארץ הזאת. אם זה במסגרת השירים, שפעם זה היה מקובל מאוד, כשהיינו תלמידים בתיכון, היה מאוד מקובל לשבת, עם שקופיות, והיינו יושבים ושרים, נהנים מזה שעות ארוכות מאוד.
<איתן כבל (העבודה):>
היום יש קריוקי.
<זבולון קלפה (הבית היהודי):>
היום יש קריוקי. ההבדל בין קריוקי לבין זה, שאז הייתה שירה של כל הקבוצה ביחד. קריוקי – כל אחד מחפש להתבלט, להיראות, אה, אני. זה ההבדל, יחי ההבדל, והוא משמעותי מאוד בחוויה.
אבל אני חושב, מעבר לכך, השירה, היא נגעה בהרבה מאוד דברים, ודרך הדברים האלה עיצבה כל מיני דברים. אני, קודם כול, מודה לחבר הכנסת שטרן על ההזדמנות, יש לי חולשה, אנשים לא מודעים – אני נראה טיפוס כזה, ככה קשוח, כזה גדול – מאוד רגיש. שולחן שבת אצלי יכול להימשך שעות. אני לא מדבר על כמה דקות שאני מנקר תוך כדי. חוץ מזה, במסגרת השירה, אוהב מאוד לגוון בקשת גדולה מאוד של שירים, קשת מאוד מגוונת. ותמיד החזקתי – אני חושב ששירה זה דבר יפה, מרומם, מיוחד ומחבר בין קצוות שונים.
ואני מוצא את עצמי בכל מיני אירועים כאלה ואחרים, בוודאי בשמחות המשפחתיות, למשל בבר-מצוות של הילדים, או בשבתות-חתן של הילדים, מוצא את עצמי – מעבר לזה שתקופות מסוימות ניהלתי מוסד חינוכי, ואז הייתה לי ההזדמנות לעשות את זה בגדול יותר, עם 300 או 400 תלמידים – עומד מול 300 או 400 תלמידים, או מול 100 אורחים בשבת, ומלמד אותם שיר, כולם ביחד. ואנשים היו פתאום ככה – כי הם לא מכירים את הזווית הזו כל כך.
אבל אני בחרתי שיר מיוחד של אריק איינשטיין, שלטעמי יש בו איזושהי אמירה, ובעצם איזשהו קו גבול, שאני חושב שבשנים האחרונות הוא הולך ונחצה ברגל גסה, ואנחנו כחברה משלמים עליו מחיר כבד מאוד; שיר מאוד מאוד מוכר, מאוד מוכר, והוא מכוון לאוכלוסייה מסוימת, שיש לה כלי עוצמתי מאוד ביד, ודרך הכלי הזה, חבר הכנסת חנין, היא יכולה להרוג או להחיות אנשים. אני מתכוון לשיר "עיתונאי קטן". אני אומר לכם, בזמנו, כשהשיר הזה הושר בפעם הראשונה, הייתי בחור צעיר מאוד; בכלל, אריק איינשטיין היה דמות מיוחדת אצלנו בחברה, במושב שבו גדלתי. ואני אקרא כמה בתים, כדי שנשים לב למילים שכתובות בשיר הזה. המילים הן של אריק איינשטיין, הלחן של מיקי גבריאלוב – – –
<דוד צור (התנועה):>
– – –
<זבולון קלפה (הבית היהודי):>
תכף, תכף, דוד צור, אנחנו נעשה פה גם את זה.
"הם כותבים בעיתונים מה שהם רוצים / מסרסים, מלכלכים, בלי שום רחמים / נכנסים אל המיטות, מציצים מהחורים / ואין מה לעשות, אין פה רחמים. // מלבינים את הפנים, פוגעים במשפחה / אם היום היה תורי, אז מחר יהיה תורך / המלך הוא עירום, כולנו ילדים / שרואים לו את הטוסיק, שותקים ולא קמים. // אז איך אתה ישן בלילה, עיתונאי קטן שלי / איך אתה נרדם / על מה אתה חולם בלילה, אחרי שפיכת הדם / איך אתה נרדם / בן-אדם, איך אתה נרדם." והשיר ממשיך הלאה, ואני חושב – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<זבולון קלפה (הבית היהודי):>
סליחה?
<מיכל רוזין (מרצ):>
מכל השירים, זה השיר של אריק איינשטיין שבחרת?
<זבולון קלפה (הבית היהודי):>
שאת בחרת?
<מיכל רוזין (מרצ):>
לא, אתה בחרת. וגם צריך להכניס את זה בקונטקסט, למה הוא כתב את זה. אבל לא נורא, לא נורא.
<זבולון קלפה (הבית היהודי):>
אז אני אגיד לך.
<מיכל רוזין (מרצ):>
אני יודעת למה הוא כתב.
<זבולון קלפה (הבית היהודי):>
למה אני בחרתי את יודעת?
<מיכל רוזין (מרצ):>
לא, תגיד לי למה אתה בחרת.
<זבולון קלפה (הבית היהודי):>
אני אסביר לך. כי אני חושב שהשיר הזה מסמן איזשהו קו גבול של חברה שהיינו, ובמידה מסוימת איבדנו את התום. איבדנו את ההבנה שיכולה להיות גם מציאות של ענייניות בין אחד לשני. בכל דבר אנחנו מחפשים לראות: רגע, אם הוא עושה את הדבר הזה, למה הוא מתכוון? בטח יש לו איזה אינטרס, הוא הולך להרוויח מזה משהו. במקום לחשוב בצורה פשוטה, ישרה, ישירה ודוגרית שאני ענייני לגמרי. לצערנו, בשנים האחרונות אנחנו הולכים ורואים – וחלילה, זה לא בא להגיד שהתקשורת פסולה – חברת הכנסת מיכל, אני עונה לך כרגע.
<מיכל רוזין (מרצ):>
יש לי פה גילוי, חבל לך על הזמן, אבל – – –
<זבולון קלפה (הבית היהודי):>
אני אגמור אתו את החשבון אחר כך, ביום שישי.
אז אני רוצה לומר לך, זה לא בא להגיד שהתקשורת, אין לה מקום. יש לה מקום. אבל אני חושב שבמידה מסוימת, צריך לדעת, כמו כל דבר בחיים, כמו שדמוקרטיה זה כלי חשוב ומשמעותי, ואני האחרון שאתקוף את הדמוקרטיה, אבל גם לדמוקרטיה יש קווים אדומים. גם לתקשורת – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
זו לא הייתה הכוונה של אריק איינשטיין.
<זבולון קלפה (הבית היהודי):>
גם לתקשורת יש קווים אדומים.
<מיכל רוזין (מרצ):>
הוא כתב את זה על רכילאית. הוא כתב את זה על רכילאית, ובדיוק לזה הוא התכוון. הוא לא התכוון לתקשורת ולעיתונאים באופן כללי – – –
<זבולון קלפה (הבית היהודי):>
אז אני אומר לך, אני יודע, אני זוכר את הסיטואציה. אני זוכר את הסיטואציה, ולכן אני אומר לך, עדיין, שאחרי הכול, מאז השתנה הרבה, והתקשורת זזה בצורה משמעותית. תסכימי אתי שהדברים היום לא כמו שהיו נראים אז, כשהשיר נכתב – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת קלפה.
<זבולון קלפה (הבית היהודי):>
אני מסיים, משפט אחרון. לכן אני חושב שבמידה מסוימת, בשיר הזה, מבחינתי לפחות, יש פה איזשהו געגוע לימים עברו, לחברה שהיינו פעם. ודרך אגב, אני מוצא את עצמי בשיחות, גם עם אנשים פה בתוך המשכן, שבהן כולם מדברים בערגה על אותם ימים. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה, חבר הכנסת קלפה. חברת הכנסת מרב מיכאלי.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
אני רוצה לדבר על הקשר בין הזמר העברי לשירה. פעם, ולא נעים לי להישמע מתלוננת על הזמנים שעברו ואינם עוד – –
<יעקב מרגי (ש"ס):>
תחרגי ממנהגך.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
– – אבל פעם היה מקובל במקומותינו להלחין שירה; שירים שנכתבו לא כפזמונים ולא כזמר, אלא שירה ממש, שאיכשהו – צריך להגיד שבשירים, שירים שמולחנים, בפזמונים, בזמר עברי ובכלל, המילים, הן מדברות לראש, והמוזיקה, היא נכנסת ישר לבטן. זאת החלוקה.
השר גלעד ארדן, אני בטוחה שאתה בנושא, רק אם תוכל – פשוט, הפרעת הקשב שלי.
<שר התקשורת גלעד ארדן:>
צודקת.
<מרב מיכאלי (העבודה):>
אני אומרת שהמילים בדרך כלל הולכות לראש והמוזיקה נכנסת ישר לבטן. ובכל זאת, המילים, הן דרושות לנו, הן כאילו בשביל בני ובנות האדם, שרובנו לא מוזיקליות עד כדי כך, ולא יודעות לשיר סולפג', המילים הן כמו קביים בשביל שנוכל להביע את המוזיקה. כי מילים אנחנו יודעות, כל אחת יודעת לדבר, אז כאילו אם יש מילים, אפשר להישען עליהן בשביל להשמיע את המוזיקה ולחוות אותה יותר מבפנים, או להעביר אותה בגוף ולהוציא אותה החוצה, ושהיא תעשה לנו עוד משהו חוץ מאשר כשאנחנו מקשיבות לה. ובמובן הזה, הזמר העברי, מצד אחד הוא מביא לנו שירה, מילים מדהימות, ומצד שני, הוא קצת עושה לה עוול. מאיר ויזלטיר אמר לי פעם בריאיון שהוא שונא שמלחינים שירים שלו. הוא אמר, קודם כול, כי ככה, אני יכול לשמוע רדיו פתאום או לעבור באיזה מקום, ופתאום שיר שלי קופץ עלי באופן שאני לא מוכן אליו, אז לא טוב לי. ושתיים, הוא אמר, אני כותב שיר, יש לו מוזיקה של עצמו, ופתאום באה מוזיקה והיא עושה לו מוזיקה אחרת, לא מוזיקה שאני התכוונתי.
ובכל זאת, משום שבזמר עברי עסקינן, אז אני אקרא לכם שיר שלפי דעתי, גם המוזיקה של יוני רכטר עושה לו – לא, סליחה, אוי ואבוי, מוזיקה של מיקי גבריאלוב. תראו אותי, כל כך הייתי בטוחה שזה של יוני – גם המוזיקה של מיקי גבריאלוב עושה לו חסד גדול, אבל הוא שיר נפלא של אברהם חלפי, והוא השיר שקפץ לי לראש ברגע שנודע שאריק איינשטיין נפטר ואבד לנו.
"אקנה לי תוכי ושמו יהיה יוסי. / עמו אשוחח עת איש לא ישמע. / ואז אומר לו, אומר: / העצבות כמו כוס היא / ובה יין מר / מענבי הנשמה. // התדע, תוכי יוסי, אתה ילד לירי. / צפוי לך מוות שקט. / כה שקט. / ואז אנוכי בתוגת המאירי / אלחש לקירות: יוסי מת, / יוסי מת. // וישוב אפרך מהכלוב למולדת – / מן הכלוב הלבן לעפר הצהוב, / ערירי, בלי אישה תוכייה ויולדת / לתוכי שכמוך אסור לאהוב. // אתה לא תאהב, יוסי, יוסי / אף פעם. // כמוך נולדו להנעים פטפוטים / עם כל משורר, שלבו אש וזעם / בין לבבות אדישים וחוטאים. // כמוך הם רק צעצוע בבית, / למען יוכלו ילדים לשחק. / פטפט, תוכי יוסי, / נחמני כזית, / לבי היום ריק."
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לחברת הכנסת מיכאלי. חברת הכנסת קלדרון, בבקשה.
<רות קלדרון (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
בבקשה, גברתי.
<רות קלדרון (יש עתיד):>
– – אני רוצה לפתוח בווידוי. כבר כמה שנים קיננה בי מחשבה מדאיגה – מה יהיה אם אריק איינשטיין ימות? אני לא יודעת מאיפה זה בא, אבל ממש הייתי יושבת וחושבת מה יקרה אם הוא ימות. דאגתי שעמוד יסוד, עמוד תווך כזה של התרבות העברית הישראלית ישאיר חלל כל כך גדול שלא נוכל לעמוד בו. אחרי מותו ניסיתי להבין ממה פחדתי, ואני חושבת שחששתי שהפרידה ממנו תהיה מפגש כואב מדי עם הפרידה מתקופה, מתקופות שלמות של חיינו, שהמוזיקה והמילים שלו היו פס הקול שלהן. הוא חלק משמעותי מהסידור החילוני, מהעל-פה המשותף הישראלי, העברי.
אני משתתפת בהערת השוליים שנאמרה קודם, שהלוואי שידעתי יותר שירים בערבית. אני מקווה שיש לכם את הזכות לשמור ולהוקיר את התרבות הערבית, כמו שלנו יש. כי זאת זכות של כל אזרח.
אני רוצה לומר שפגשתי השבוע במקרה, אצל הירקן, חבר טוב של אריק איינשטיין, שעבד אתו על כמה מהתקליטים הגדולים. אני לא יודעת אם אני יכולה להזכיר את שמו, אבל אני רוצה לספר כמה מהדברים שהוא אמר לי. אריק איינשטיין היה אמן וירטואוז. הוא ידע לזהות ולחבור לכישרונות עצומים כמו שלום חנוך, שם-טוב לוי, יוני רכטר ורבים אחרים. הקשר שלו עם כל אחד מהם היה קשר כמו נישואים, של כמה שנים, של יום-יום. וכמו שאמר החבר הזה, הוא לא היה כל הזמן כל כך קל. הוא ידע להכיר בעוצמות הגלומות ביוצרים אחרים וליצור ביחד אתם סוגים שונים לגמרי של מוזיקה ושירה. הוא השתנה ביחד אתם, ומולם, והתחדש תמיד.
כל כך הרבה נאמר על אריק איינשטיין לאחר מותו. לו יכולתי הייתי משמיעה שיר, אבל זה לא בחוקים של הכנסת, ותודה לך, מרב.
אני רוצה לתת תשומת לב מיוחדת דווקא לא לשירים אלא לפזמונים שאריק איינשטיין כתב בעצמו – אנחנו לא מדברים עליו מספיק כיוצר כותב – פזמונים שביטויים רבים מתוכם נעשו למטבעות לשון ישראליות מובהקות: כמו "שלוש-ארבע לעבודה", כמו "אוהב להיות בבית", כמו "אני ואתה נשנה את העולם", כמו "זומטי ולבטי". מי היה מאמין שמישהו כתב את זה בכלל? כמו "זו אותה אהבה", כמו "חמוש במשקפיים", כמו "יד אחת עושה את זה", או "יושב על הגדר", או "כתבו עליו בעיתון הרבה דברים, והוא בכלל לא ידע שהוא כזה", או "יושב בסן-פרנסיסקו על המים", או "סע לאט"; מילים שהפכו להיות ממש השפה שלנו.
האמת והכנות שעברו במילים של אריק איינשטיין היו בעיני עיקר עוצמתן, וכפי שיצאו מהלב, נכנסו אל הלב.
זיקנתו של אריק איינשטיין לא הייתה קלה. הרדיו משמיע פחות ופחות שירים של בני דורו, גם הגדולים ביותר בהם. התמלוגים פוחתים. ולא בטוח שהייתה לו הרגשה שאוהבים אותו ושהוא יקר לתרבות הישראלית, שזוכרים לו את הטוב שנתן כל חייו, עד לרגע מותו, כמו שאנחנו נוכחנו אחרי מותו. אני מבקשת שנזכור את היוצרים המפוארים שעשו, ועושים, את התרבות הישראלית, המתבגרים. הבית הזה צריך לזכור את זכותם ולשמור עליהם בזיקנתם, שתהיה ראויה לנעוריהם. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי. אולי משהו על דייוויד ברוזה? משהו.
<איתן כבל (העבודה):>
אני רוצה שהיושב-ראש יציין לטובה את סיעת העבודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בהקשר של הזמר העברי, נוכחות מרשימה.
<איתן כבל (העבודה):>
לא חשוב. לא חשוב באיזה הקשר – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אגב, גם בחוק הקולנוע הנוכחות שלכם הייתה ראויה לציון.
<איתן כבל (העבודה):>
תודה. אתה לא היית פה, נכון?
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני הייתי – – –
<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אתם מאוד מתורבתים.
<קריאה:>
הוא היה בכס היושב-ראש.
<קריאה:>
צודק.
<היו"ר אחמד טיבי:>
הוא מתגרה בי ובעוד מישהי. בבקשה.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, הכנסת מציינת היום את יום הזמר העברי. על מנת להתייחס לזמר העברי – –
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
– – – ברכה – – –
<יעקב מרגי (ש"ס):>
– – תולדותיו וגלגוליו, עלינו להגדיר תחילה מהו הזמר העברי. אני רוצה לקחת את הדיון גם למקום נוסף, מקום אחר. ברוב המקרים הצלילים המופקים בזמרה מותאמים למילים, שאליהן משויכת המנגינה. לעתים ישנם סוגי זמרה הכוללים הפקה של צלילים ללא מילים מסודרות. הפקת צלילים מבלי לפתוח את הפה היא בהגדרה זמזום. זמרה מתבצעת לעתים קרובות בקבוצה, למשל במקהלה, לעתים קרובות בליווי כלים מוזיקליים, להקה או תזמורת שלמה. ובענייננו היום, שהוא ציון יום הזמר העברי, לא יהיה נכון לדבר או לדון על הזמר העברי מבלי לדבר על השירה העברית. והשאלה הנשאלת, האם הקשר עם המילים הוא שיוצר את הזמר העברי? והאם כל שירה שהיא בשפה העברית תיחשב לזמר עברי? והאם יהיה נכון לומר על הזמרה היונקת מהגלויות שמהן באנו שהיא הזמר העברי?
אין ספק שיש זיקה בין שירה לזמרה, אף על-פי שזמרה ללא מילים היא, כפי שאמרנו, זמזום. גם במקורות של השירה העברית, עוד מהמקרא, דרך משוררי ימי-הביניים שקמו לעם היהודי, אנחנו מכירים את הכתיבה. לצערי הרב, אנחנו לא מכירים את הלחן ואת הזמרה מאותה התקופה. אין לנו עדויות על לחן מסוים שהוא אכן מאותה תקופה. אבל הייתה שירה, הייתה זמרה. הייתה כתיבה. את הכתיבה יש לנו. בתפילה אנחנו אומרים: "הבוחר בשירי זמרה מלך אל חי העולמים". אמן. אין לנו ספק שדוד המלך, נעים זמירות ישראל, לא היה רק משורר אלא גם פזמונאי, כי הוא פיזז וכרכר סביב ארון ברית השם. זה לא היה מלמול בלבד, אלא שירה בקצב, עם לחנים מובנים. גדולי המקוננים שקוננו על החורבן חיברו קינות, אבל חיברו להן גם לחנים. את השירה בתנ"ך, בימי חז"ל, נוכל לייחס לזמר העברי.
והשאלה הנשאלת, כפי שאמרנו קודם: האם על השירה החסידית, הנשענת על הלחנים מגלות המערב; האם על פיוטי התפילה של עדות ספרד ויוצאי עדות המזרח, הנשענים על לחנים מקומיים ממדינות מושבם; האם על השירה העברית משנות ה-60, היונקת מהמארשים הרוסיים – האם לכל אלה נקרא זמר עברי? אני חושב שכן. כי אני לא יכול לנתק את הזמר מן המלל. המלל הוא הגוף לשירה והזמרה, והזמר הוא המלבוש לאותו גוף.
היום אנחנו מביעים את הערכתנו לכל העוסקים בשירה ובזמרה, על כל גווניה, צבעיה וקצביה. זה הזמן והמקום לחזק את הכותבים ואת היוצרים בתחום השירה. וזה המקום להודות על העבר, גברתי השרה, ולבקש לעתיד. וזה המקום לבקש לקבל – לבקש לקבל ולהכיל כל שירה וזמרה. ודאי, היום אנחנו מציינים את יום הזמר העברי, אבל גם שירה אחרת בשפה אחרת. ומי מילל ומי פילל שברחבי מדינת ישראל – וכאן אני נותן לך את הקרדיט, גברתי השרה – ינגנו את השירה העברית בלחנים האנדלוסיים תזמורות הנתמכות על-ידי המדינה בהיכלי תרבות, בנגינת תווים. נכון, התקדמנו היטב. אנחנו עם כותב ויוצר, וטוב שכך.
אסיים בהתייחסות למחאתו של הזמר הכותב והיוצר אביהו מדינה, שאין חולק על מקומו ושביתתו בַליבה של הזמר העברי בעשורים האחרונים. לפני כחצי שנה הוא התרעם בכלי התקשורת על הגדרתו "גדול הזמר המזרחי", ואני חושב שבצדק. כי אני חושב שאחרי שבעה עשורים שהמדינה קיימת, אם יש זמר מזרחי, יש זמר מערבי. אין זמר מזרחי והמקביל שלו זמר ישראלי או עברי. לא יכול להיות. ואני מסיים בדרישה שיותר לא נגדיר כך ונכנה זמר אחד "ים-תיכוני" בגלל הגדרה מסוימת של מקורו של הזמר, ובאותה נשימה נגדיר "זמר ישראלי" ונתעלם ממקורו של הזַמר או של הזֶמר, במקרה הזה. לכן מבחינתי גם אביהו מדינה וגם שלמה ארצי הם גדולי הזמר העברי, כי היוצר, הכותב והמלחין הם עבריים, בני אברהם העברי. ותודה רבה לכם, לכולם.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, נאמרו פה בדיון לפני דברי טעם רבים. בהתלבטות על מה לומר מעל הבמה הזאת החלטתי אולי הפעם לא לומר ניתוח משלי על מצבו של הזמר העברי, אלא אולי להביא שני שירים ולהסתפק בהערות שוליים מאוד אישיות על כל אחד מהם. שני שירים של אריק איינשטיין, שהאבל עליו, כמו שאמרו לפני, היה לא רק אבל על מישהו גדול שהלך לנו, אלא במובן מסוים אבל על עצמנו.
אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להתחיל בשיר שאותו שמעתי לראשונה, אותו כולנו שמענו לראשונה, אני הייתי אז ילד, 1971, ימי האימפריה של בין 1967 ל-1973. בחברה הישראלית שלט אז קונסנזוס שמרני, מחניק, והנה שמענו קול צלול ובהיר ורב-עוצמה של מה שנשמע כלא-פחות מהמנון מהפכני: "אני ואתה נשנה את העולם, / אני ואתה אז יבואו כבר כולם, / אמרו את זה קודם לפני, / זה לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם. // אני ואתה ננסה מהתחלה, / יהיה לנו רע, אין דבר זה לא נורא, / אמרו את זה קודם לפני, / זה לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם".
אני רוצה להמשיך בשיר נוסף של אריק איינשטיין, המילים הן של עלי מוהר, וגם כאן זה שיר שחשוב לשמוע את המילים שלו מעבר למה שנשמע בשמיעה הראשונה – "אמרו לו": "זהו סיפור עצוב על ילד, / אחר כך נער / היום כבר איש / הוא לא שמע קולם של אלה / שהזהירוהו הוא נשאר אדיש. / הוא לא שמע מה שאמרו לו / לכן היום הוא בעסק ביש. // אמרו לו שהחיים זה לא משחק / וקונצים פה אין / אמרו לו שהוא מוכרח להיות חזק / כי אוי לו למסכן / אמרו לו שיהיה כבר מעשי / רמזו לו שיתבגר / אז הוא לא למד שום לקח / ואין לו שכל גם להצטער. // עוד כשהיה כולו רק ילד / בבית-הספר העממי / עוד כשתלה בשמי התכלת / מבט עצוב קצת וחולמני / כבר אז עינו הייתה פוזלת / אל חבצלת האדמונית. // אמרו לו שיתרכז בלימודים / כי זה החשוב / אמרו לו שמבנות וריקודים / יהיה סוף עצוב / אמרו לו שיהיה כבר מעשי / רמזו לו שיתבגר / אז הוא לא למד שום לקח / ואין לו שכל גם להצטער. // גם כשהלך לכדורגל / הוא לא חיפש לו רק ניצחון / ובהתלהבות של עגל / ויתר על שקט וביטחון / ועד היום הוא עם הדגל / ועם הצבע הלא-נכון. // אמרו לו שהחולצה האדומה / זאת לא מציאה / אמרו לו שהוא נכנס פה לצרה / ואין יציאה / אמרו לו שיהיה כבר מעשי / רמזו לו שיתבגר / אז הוא לא למד שום לקח / ואין לו שכל גם להצטער".
אדוני היושב-ראש, השיר הזה נתפס כסוג של המנון של קבוצתו של אריק איינשטיין. בגילוי נאות, זו גם הקבוצה שאני אוהד אותה, אוהב אותה ומתלהב ממנה – "הפועל תל-אביב".
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מתנצל על השבוע שעבר.
<איתן כבל (העבודה):>
לא נורא.
<דב חנין (חד"ש):>
ההתנצלות לא מתקבלת במקרה הזה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תכננו שזה יהיה שתיים ל"בית"ר" ושתיים ל"הפועל", יצאה חלוקה לא צודקת.
<דב חנין (חד"ש):>
ההתנצלות לא מתקבלת במקרה הזה.
<איתן כבל (העבודה):>
אני לא מתנצל.
<דב חנין (חד"ש):>
זה אכן שיר על "הפועל תל-אביב", בוודאי זה שיר על "הפועל תל-אביב". זה שיר שאוהדי "הפועל תל-אביב" שרים אותו בהתרגשות ובהרבה הרבה אנרגיה, עד היום. אבל זה לא רק שיר על "הפועל תל-אביב". זה שיר שהמסר שלו הוא לא לוותר על שאיפות, לא לוותר על אידיאלים, לדעת לפרוץ את הקופסה הסגורה של המעשיוּת, לשאוף, להאמין, להתלהב, לחלום, לחשוב על משהו אחר, להאמין שאת העולם הזה צריך לשנות ואפשר לשנות. ואנחנו נעשה את זה – אמרו את זה קודם לפני, זה לא משנה. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. גברתי השרה לימור לבנת, שרת התרבות, תשיב.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה קודם כול להודות לחבר הכנסת אלעזר שטרן על היוזמה לציון יום הזמר העברי כאן, ואני מבינה שאתה עומד בראש השדולה ועוד יהיה לנו כנס של השדולה כאן, שדולת הזמר העברי. כמה טוב.
"אם כבד לבבכם כעופרת / אם אבלה בגופכם הנשמה, / האזינו לשיר התוצרת, שאבו מתוכו נחמה"; נתן אלתרמן כתב את המילים האלה ואריק איינשטיין – מי שאנחנו מציינים השבוע גם שלושים למותו – שר את זה בצורה כל כך מופלאה. כמאמר אותו שיר, המטרה שלנו במשרד התרבות היא לעורר אהבה וכבוד וחיבה וקנאה לתוצרת הארץ, אך לא רק לחלב, לחצץ, לעוגות, לריבה, לגבינה מתוצרת הארץ, אלא גם לדבר הכל-כך בסיסי הזה, שירי הזמר העברי.
הזמר העברי הוא לא רק מילים מרטיטות ומנגינות מרגשות אלא גם ביטוי למורשת, לסיפור, להיסטוריה שלנו כאן. השירים שלנו מספרים לנו איפה היינו, מה כבר עשינו. וכך כולנו יודעים ש"ב-48' לא היה כאן" – כמעט – "כלום, לא היה ירוק, היה רק חום"; "ב-51' המדינה בת שלוש, בן-גוריון צעיר, אבל עומד על הראש". אתם זוכרים. הזמר העברי מספר לנו על צריחי המגדלים בירושלים, וסמטאות השוק הצבעוני, על גגות הרעפים של גבעתיים הניבטים מבעד חלוני, על האביב בתל-אביב, על החלה ועל נרות השבת, על ים-המלח מול אדום ואשת לוט צופה לסדום, ועם הקיץ על בואנו לאילת. על מימיה הכחולים של הכינרת, על הרי הגליל והשומרון, על הפרדסים שבשרון, וילדים בגן המושבה, על הכרמל ועל הים, ועל השיר "התופסת", ו"תל אל-קאדי", על החצבאני, והבניאס והדן, שאימא שלי, הזמרת שולמית לבנת, שרה אז. על כל אלה, על הדבש ועל העוקץ, אנחנו אומרים: שלום לך ארץ נהדרת, עבדך הדל נושא לך שיר מזמור.
אלה השירים שמספרים לנו על החיים שלנו כאן בישראל, על החוויה הישראלית כשיש יום בהיר של שמש. אין שום עננים, כשיש "אני וכל החבר'ה אל הים נוסעים". אלה שירים שמזכירים לנו שאין כמו יפו בלילות, בלילותֶ, אין כמו יפו בעולם, אז בוא נצא עכשיו עם לוטֶה, לטייל על שפת הים. השירים הישראליים מדברים על המציאות המוזרה לפעמים של החיים בישראל, כשאנחנו יושבים בבתי-קפה, אוכלים עוגת גבינה, מרגישים בתוך בועה, מדברים על המצב, ושואלים: מה לא עשינו? איפה טעינו? ומה נשתנה?
השירים הישראליים הם לא רק פסקול החיים שלנו, הם גם שירי הילדות שלנו – "אבא כאן / אימא שם / כאן נשארתי / מה שהייתי פעם מזמן / מה שעכשיו / ילדות נשכחת".
אבל אסור לנו לתת לשירים האלה לרדת לתהום הנשייה. אנחנו, במשרד התרבות, לא ניתן שהשירים האלה יהפכו לילדות הנשכחת שלנו. ולכן הקמנו במשרד התרבות ובמועצה לתרבות ולאמנות לידנו את המדור לזמר עברי, הפועל בשיתוף פעולה עם הגוף, שגם אותו אני הקמתי, "תרבות לישראל", הגוף הפועל בפריפריה. ובמדור נמצאים אמנים מתחום הזמר העברי, ותיקים. הוא החל בפעילותו עכשיו, לפני כחצי שנה, עם תקציב של חצי מיליון שקל, ואנחנו מקווים להגדיל אותו בבוא העת.
הוא חרת על דגלו כמה עקרונות: הנגשת הזמר העברי ליישובים בפריפריה, בעיקר במעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר, כאשר מעל ל-10% מאוכלוסיית היישוב הנם גמלאים, וביישובים האלה יתקיימו ערבי זמר עברי, שייערכו על-ידי שני אמנים מבוגרים יותר ואמן צעיר, שילוב כזה יפה. בין האמנים יש כאלה ששמותיהם לא יאמרו מאומה כי הם צעירים, ויש כאלה שהם ותיקים יותר.
הפרויקט השני שהמדור יוביל הוא פרויקט לדיגיטציה ושימור של אוצרות התרבות של הזמר העברי. הוא יוביל את הקמתו של מאגר מידע ממלכתי לשימור הזמר העברי ויוצריו תחת קורת גג אחת, כי שירי הזמר העברי מספרים את הסיפור של התנועה הציונית, את החיים שלנו כאן, ולכן חשוב שיהיה מאגר אחד שיספר את הסיפור שלנו וינחיל לכל אחד מה קרה כאן.
המדור יעבוד גם בשיתוף עם מערכת החינוך כדי לגבש תוכניות לשילוב הזמר העברי במסגרת הלימודים בבתי-הספר, לדוגמה על-ידי פרויקט אמן ויוצר אורח, שבמסגרתו יוצרים או מבצעים יגיעו לבתי-הספר ויבצעו שיר, שירים מנכסי צאן הברזל של הזמר העברי, ויספרו על עבודתם האמנותית ועל יצירתם, כדי לטפח את אהבת הזמר העברי בקרב תלמידים הלומדים במערכת החינוך.
המדור יפעל גם לקיומם של ערבי משוררים, לזכרם של המשוררים הגדולים של הזמר העברי, כמו נתן יונתן, אלתרמן, סשה ארגוב ואחרים.
והיו גם מבין הגדולים שבזמרינו שהלכו ולא שבו. היו, ואחד מאלה שאינם יותר אתנו הוא גדול זמרי ישראל אריק איינשטיין, שהיום, השבוע, אנחנו מציינים גם, למעשה, שלושים לפטירתו. אריק איינשטיין, ולא צריך לומר הרבה יותר, כי כל אחד מכיר וכל אחד יודע. שירו של אריק האהוב ביותר עלי, לפחות, הוא שירו של אברהם חלפי "עטור מצחך". אינני יודעת אם מישהו קרא את זה קודם, לפני זה, במהלך הדיון פה היום, אז אני רק אקרא את הבית הראשון מתוך השיר: "עטור מצחך זהב שחור / אינני זוכר אם כתבו כך בשיר / מצחך מתחרז עם עיניים ואור / אינני זוכר אם חרזו כך בשיר / אך למי שתהיי / חייו מלאי שיר". שיר, ועוד שיר, ועוד שיר, ועוד שיר – כמה שירים השאיר לנו אריק איינשטיין אחריו. פשוט, עושר אדיר, אוצר נדיר של כל כך הרבה שירים השאיר אחריו.
אולי אין עוד אנשים כמו האיש ההוא, כמו אריק איינשטיין, אבל יש לנו עוד ענקי תרבות בארץ הזאת, עוד רבים וטובים, מוכשרים, שהקדישו את חייהם לתרבות הישראלית, וחובה עלינו להגיד להם היום תודה, תודה על כל מה שנתתם לנו. ולכן החלטנו במשרד התרבות להנציח את מורשתו של אריק איינשטיין ולהעניק פרס מפעל חיים על שמו במסגרת פרויקט מיוחד לוותיקי התרבות הישראלית, שייקרא "פרס הוקרה לאמנים ותיקים, על שם אריק איינשטיין ז"ל, לגדולי התרבות הישראלית", והפרס הזה יסייע להנצחת זכרו ופועלו של אריק. באמצעות הפרס הזה אנחנו רוצים להוקיר את פועלם של אלה שתרמו לתרבות שלנו כל כך הרבה. אנחנו אומרים היום לאמני ישראל: אתם נתתם לנו כל כך הרבה, ועכשיו הזמן שלנו להגיד לכם תודה. פרס ההוקרה החדש הזה שיזמתי יהיה בגובה של מיליון שקל לשנה, ויוענק מדי שנה ל-20 אמנים ותיקים על-פי אמות מידה, ועד נאמנים, כמובן ועדות שיפוט. 20 אמנים ותיקים בתרבות הישראלית בחמישה תחומים: מחול, תיאטרון, ספרות ושירה, מוזיקה אמנותית וכמובן, גם – הזמר העברי. בכל קטגוריה יהיו מדי שנה ארבעה זוכים. כל זוכה יקבל 50,000 שקלים.
אני יודעת, עוד רבה הדרך, אבל אתם זוכרים את השירים, כי לכם ולי עוד נשארו מילים לזכור איך היינו כאן. ומשהו חדש מתחיל אצלי עכשיו וכמה רעשים הופכים כבר למקצב. את המנגינה הזאת אי-אפשר להפסיק. מה לעשות, זו ארצנו היחידה, ואין זו אגדה, ואנחנו לא, אנחנו לא, אנחנו לא נפסיק לשיר. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה. האם מפסיקים לשיר או מצביעים?
<קריאות:>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
מסתפקים בתשובת השרה, רבותי? לא.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
לא.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
– – – ועדת חינוך.
<נחמן שי (העבודה):>
ועדת חינוך.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אוקיי, אנחנו מפעילים את ההצבעה. בעד זה ועדה, נגד – זה הסרה.
הצבעה מס' 16
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את זה לוועדת החינוך.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר אחמד טיבי:>
הכרזה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
דין-וחשבון על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים ומשרדי הממשלה לעובדי קבלן כוח-אדם בשנת 2012, דוח מס' 4; דין-וחשבון על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים לשנת 2012 – דוח מס' 20 – חלק א'.
מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בנושא: הכנסת תרופה המגבירה את ספיגת המעי ותרופות דומות לסל התרופות, הצעתם של חברי הכנסת יחיאל חיליק בר ומיכל רוזין. תודה.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, שאלה. אפרופו, אתה ניהלת את הישיבה: איזה שיר של אריק איינשטיין אתה אוהב?
<היו"ר אחמד טיבי:>
"אני ואתה נשנה את העולם", חבר הכנסת כבל. תודה רבה.
<איתן כבל (העבודה):>
בעיקר כשזה אתה ואני.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
– – – אוהב את שירי ארץ-ישראל.
<איתן כבל (העבודה):>
אל תתחילו שניכם, עוד פעם.
<היו"ר אחמד טיבי:>
השרה לימור לבנת, אני גם אוהב שירים סוריים שהם שירים טובים. שירים מסוריה אני אוהב.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה, אני אוהב שירים – ס'באח פח'רי, למשל. זה האמן הסורי הכי טוב.
<שרת התרבות והספורט לימור לבנת:>
יחד עם בית-הספר שהופצץ היום שם, אני מבינה.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
אחרי ששרדתם כל כך יפה כשהיא הייתה על – – – ועכשיו – – –
<איתן כבל (העבודה):>
הצלחתם לעבור את השעות ביחד.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני ולימור לבנת לא נשנה את העולם. תודה רבה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, 25 בדצמבר 2013, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:28.>