דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ט ישיבה פ' הישיבה השמונים של הכנסת העשרים-וחמש יום שלישי, כ"ד בסיוון התשפ"ג (13 ביוני 2023) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 4 נאומים בני דקה 4 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 5 שלי טל מירון (יש עתיד): 7 אבי מעוז (נעם): 8 יסמין פרידמן (יש עתיד): 8 גלעד קריב (העבודה): 9 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 11 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 13 צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): 14 צגה מלקו (הליכוד): 14 שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: 15 ציון יום ההוקרה למערך המילואים 22 משה טור פז (יש עתיד): 22 נעמה לזימי (העבודה): 24 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 26 סימון מושיאשוילי (ש"ס): 27 משה סולומון (הציונות הדתית): 28 יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): 29 שרון ניר (ישראל ביתנו): 30 ניסים ואטורי (הליכוד): 32 אבי מעוז (נעם): 33 שר הביטחון יואב גלנט: 37 ציון יום לגיל הרך 40 רון כץ (יש עתיד): 40 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 42 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 42 ציון יום לגיל הרך 42 יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 42 אליהו ברוכי (יהדות התורה): 45 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 46 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 47 שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: 49 המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הארכת תוקף ההכרזה על מצב חירום 50 יונתן מישרקי (בשם הוועדה המשותפת): 50 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 52 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי כ"ד בסיוון התשפ"ג, 13 ביוני 2023. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 37 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. עוד אבקש להודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיע חבר הכנסת ארז מלול כי הוא חוזר בו מהצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת הפעלת רכב ציבורי בימי מנוחה), התשפ"ג–2023, שמספרה פ/3417/25. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מודה מאוד למזכיר הכנסת, שגם פיצה אותנו על הודעתו הארוכה מאתמול בהודעה קצרה באופן יחסי. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הראשון שעל סדר-היום – נאומים בני דקה. אני מזמין את חברי הכנסת המבקשים להירשם להצביע בעד, מייד כשלוח ההצבעה יידלק. האם כולם ישובים במקומותיהם? אני רואה שכולם ישובים במקומותיהם. אם כן, הצבעה. יפה. עד שאקבל לידיי את תוצאות ההצבעה, ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת בועז טופורובסקי. ברשותך, חבר הכנסת טופורובסקי, לפני כן אני רוצה לברך את המשלחת שיושבת איתנו, שנמצאת איתנו ביציע. אולי נאפשר להם לשבת. Members of Knesset, It is my honor to welcome a special delegation visiting the Knesset today from the Assembly of the Republic of Kosovo, representing the Friendship Group with Israel, chaired by former Prime Minister, Member of Parliament Avdullah Hoti. On behalf of the Knesset and its Members, thank you for your visit and for your friendship with the state of Israel. Thank you very much. Thank you. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, אנא, הדקה לרשותך מתחילה כעת. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ברשותך אני אתחיל במשהו קטן: First of all, Hello to the delegation from Kosovo. I am the head of the friendship parliamentary group with Serbia, and I know it is not that easy, Kosovo and Serbia, but I hope, as we will have peace in the middle east, also we will have peace in the Balkan as soon as possible, and I wish you all a peaceful life and a great establishment of a great country and economy. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, המזכיר, סגנית המזכיר, השר התורן וחברי הכנסת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יש שרה תורנית. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם השבוע, כמו בכל שבוע, אפרט את תאונות הדרכים הקטלניות, שלא נפסקות וכל יום גובות חיים בכבישים במדינת ישראל. ביום שלישי 6 ביוני נהרג רוכב אופנוע בן 16 לאחר שהתנגש ברכב חונה בשפרעם. ביום חמישי 8 ביוני נהרג עוד רוכב אופנוע, בן 22, לאחר שהחליק בכביש 20 סמוך למחלף קק"ל. זה לא נגמר. ביום שבת 10 ביוני רוכב אופנוע נוסף, ירין רפאל טל, בן 17, החליק ופגע בעמוד בטון בתל אביב סמוך לכיכר אתרים. 16, 17, 22 – מתו. באותו היום נהרגה אישה בת 25 בתאונה קטלנית במעורבות שלושה כלי רכב בכביש 1. ביום ראשון 12 ביוני נהרג גבר בשנות השישים לחייו בתאונה במעורבות משאית סמוך לרהט. אדם נוסף נפטר השבוע מתאונה שהתרחשה ב-30 במאי. אנחנו מדברים על 166 בני אדם שנהרגו בדרכים מתחילת השנה, שישה רק בשבוע החולף. אנחנו חייבים, חייבים להתעורר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לך. וכעת יעלה ויבוא חבר הכנסת משה טור פז. לפני שיגיע למיקרופון, אני רוצה לברך עוד שתי קבוצות שנמצאות איתנו כאן ביציע. קבוצה אחת היא ראשי מערכת החינוך של עיריית נוף הגליל, שזכו במקום הראשון בפרס החינוך ומלווים אותנו היום, והקבוצה השנייה היא מאנשי המילואים של צה"ל. היום אנחנו מציינים בכנסת יום הוקרה מיוחד למפקדי וחיילי מערך המילואים, ואנחנו כמובן גאים שאתם נמצאים איתנו כאן ביציע. ברוכים הבאים לכנסת. ברוכים הבאים לירושלים. חבר הכנסת טור פז, אנחנו בנאומים בני דקה מהצד. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> קראת לי, חשבתי – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא. מהצד. אתה ביקשת, נכון? << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> לא – – – המילואים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא. רשום לי שהצבעת בנאומים בני דקה. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> אז זו טעות. סליחה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא הצבעת? << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא הצבעת. סליחה. אז אני מוחק. וכעת חברת הכנסת שלי טל מירון, ואחריה – חבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבכל שבוע אני רוצה לדבר על רצח נשים. אני רוצה להתלונן על אחים שלי שאיימו להרוג אותי. זאת, מכיוון שתפסו שאני דיברתי עם בחורה בקטע של בת זוג. אחי, שגילה זאת, הוא בן 30. לקח את הטלפון שלי ואיים עליי שישלם למישהו שיהרוג אותי. הוא אמר לי את האיום באותו היום כמה פעמים. דיברתי עם אבא שלי וסיפרתי לו: אני הבת שלך ואתה חייב לקבל אותי, ואמרתי לו שאני לסבית. והתחיל להגיד: את לא ככה, ואם האחים שלך ישמעו זאת, יהרגו אותך. הוא חושב שאפשר לשנות את זה ואמר שאני, יש לי משהו בראש רע, וצריך לשנות. אני זוכרת טוב שאחי גילה את הדברים בטלפון ואיים עליי. כמה ימים לאחר מכן אחי השני הגיע הביתה ושמעתי אותו ואת הוריי מדברים עליי ועל הסיפור עם הבחורה, והוא איים באותו רגע: אני איכנס לדקור אותה עם סכין בבטן ואחר כך אני אלך לשתות בירה כאילו כלום לא קרה. זוהי העדות המצמררת של הנערה שרית אחמד למשטרה. בעקבות התלונה, האחים נעצרו לחודשים בודדים בלבד. לפני כמה שבועות היא פנתה למשטרה וסיפרה שהיא חוששת מאחיה, ששוחררו מהכלא. ביום שישי האחרון היא נרצחה. הדם ממשיך לזרום ברחובות, ואני קוראת לממשלת ישראל לקחת אחריות ולפעול. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחברת הכנסת שלי טל מירון. יעלה ויבוא חבר הכנסת אבי מעוז, ואחריו – חברת הכנסת יסמין פרידמן. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 89, והפעם על מחנכת ומורה לאזרחות. מחנכת שהיא גם מורה לאזרחות בתיכון ליאו בק בחיפה כתבה מכתב אכזבה לתלמיד מחונן על דבקותו בכתבי קהלת, על התייחסותו ברצינות ל"תעמולת הכזב" בערוץ 14, כפי שהיא קוראת לזה, על ביקורתו כלפי בג"ץ ואהרן ברק ועל עמדותיו הלא-סובלניות. זוהי הנדסה תודעה משולשת. מחנכת? מחנכת זוהי מי שמגדלת ומצמיחה את תלמידיה, ולא מי שמביעה אכזבה מכך שהם חושבים אחרת ממנה. מורה לאזרחות? מורה לאזרחות זוהי מי שמלמדת מהי דמוקרטיה, שבה מותר לבקר את רשויות השלטון ואפילו את המורה לאזרחות ואת אהרן ברק. עמדותיו הלא-סובלניות של התלמיד? העמדות הלא-סובלניות הן של המורה החשוכה והקנאית. אני ממליץ למשרד החינוך לבדוק היטב מי המורים שהוא מעסיק ומי מהם ראוי לתואר המכובד הזה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. תעלה ותבוא חברת הכנסת יסמין פרידמן, ואחריה – חבר הכנסת גלעד קריב. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, מחר יציינו ברחבי העולם את היום הבין-לאומי למאבק במשלוחים החיים – ההובלה של עגלים וטלאים מאוסטרליה ואירופה על פני יבשות וימים רק כדי לפטם ולשחוט אותם בישראל. אני רוצה להקריא חלק מאחת הביקורות שבוצעו על אונייה פה, בארץ, שהגיע לידי עמותת אנימלס ב-27 במאי 2022. משלוח מפורטוגל: "חסר רפת, חסרים אבוסים להאכלה. תמותה: 16 כבשים. צפיפות ברוב התאים. על סמך התצפיות לא ניתן מזון לכבשים וכלי המים היו ריקים. בקומות 1 ו-2 נמדדה רמת אמוניה גבוהה ביותר. נצפו בעלי חיים חולים, ומכיוון שלא היה וטרינר על האונייה, לא ניתן היה לטפל בהם במהלך המשא. רוב הפרות היו מכוסות בצואה רטובה ויבשה על מעל ל-75% מגופן". חבריי חברי הכנסת, רק לפני כמה שנים ממשלת נתניהו תמכה בהצעת חוק שהוביל חבר הכנסת מיקי זוהר, לצד חברי כנסת נוספים מהקואליציה והאופוזיציה, להפסקה הדרגתית של המשלוחים החיים. מאז נכנסנו לסחרור פוליטי, ובינתיים תעשיית המשלוחים החיים משתוללת. אני קוראת לחבריי מהקואליציה בבקשה לשתף פעולה בנושא ולסייע לקדם את הצעת החוק הזאת. אני כבר הגשתי אותה לצד שותפים מהאופוזיציה, ואחרי שיחות עם משרדי הממשלה השונים, אין לי ספק שאפשר להגיע למתווה מוסכם. 86% מהישראלים תומכים בחקיקה הזאת. בואו נגרום לזה לקרות ונפסיק את הסבל המיותר. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחברת הכנסת פרידמן. יעלה ויבוא חבר הכנסת גלעד קריב, ואחריו – חברת הכנסת לימור סון הר מלך. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אתמול בשעות אחר הצוהריים צייצה השרה גלית דיסטל אטבריאן ציוץ חריף ובוטה נגד מחנכת בבית הספר ליאו בק בחיפה. לפני שבועות אחדים שלחה אותה המחנכת, מורה מצטיינת ומוערכת, מכתב פרדה אישי לכל אחד מתלמידיה. באחד מהמכתבים כללה המורה, לצד פסקאות שבח רבות, פסקה אחת לא ראויה ובלתי מקובלת, העוסקת בהבדלי ההשקפות בינה לבין התלמיד בעניינים פוליטיים. בעקבות זאת פנה התלמיד ישירות למורה וגם למנהל בית הספר, והוא התערב בעניין באופן מיידי. המורה התנצלה עמוקות בפני התלמיד ושלחה לו מכתב חדש, אך לשרת ההסברה, התהליך הראוי של התנצלות ולקיחת אחריות לא העלה ולא הוריד. אשת הסברה כמותה לא תפספס את ההזדמנות. << קריאה >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << קריאה >> גלעד – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> התנהלות סדיסטית, רוח פשיסטית, רדודה מהתלמיד שלה, ביריונית, חסרת מסוגלות מנטלית, התעללות בתלמידים – אלה מקצת הדברים שהטיחה במורה. כל אחד מהכינויים ומההשמצות מעידים, לצערי, על השרה ולא על המורה – – << קריאה >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – שלקחה אחריות והתנצלה על הטעות. אשרי הדור שמוריו יודעים גם לחנך וגם להתנצל כשצריך. << קריאה >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אבוי לדור ששרותיו מגדפות ומשמיצות. אשרי הציבור שלא ייתן לאותם שרים ושרות להלך אימים על המורים והמורות של ילדינו. לא יעזור לך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תעלה ותבוא כעת חברת הכנסת לימור סון הר מלך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב. חבר הכנסת קריב. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כל הנאום שלי, דקה שלמה, השרה מפריעה לי – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ממש לא נכון, וגם לא הפסקתי אותך כשתם הזמן. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> סליחה, לאורך כל הנאום. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם השרה תרצה גם להשיב בפורום אחר, אז אני אאפשר. אני אאפשר. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> מצוין. נאום קול המושתקים מס' 22. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברגעים אלו מפונים לבית החולים כמה פצועים מפיגוע ירי בצפון השומרון. אני מבקשת לשלוח להם איחולי רפואה שלמה. בשבוע שעבר התרעתי מעל בימה זו על הסרת המחסומים סמוך לנקודת הפיגוע שבו נרצח מאיר תמרי, והיום שוב מתרחש אירוע, פיגוע, 150 מטר בלבד ממקום הפיגוע הקודם. בשבוע שעבר סיפר לנו שר הביטחון על סדרי העדיפויות המעוותים שלו ביחס למדיניות המחסומים: קודם כול לרדוף אחרי נערי גבעות, ורק אחר כך – חייהם של התושבים. בכל שבוע אני ניצבת כאן לזעוק את זעקת תושבי יהודה ושומרון ולהעלות על נס את שורת הפיגועים שיש מי שבאופן מגמתי דואג להשתיק. לרוב מדובר בעשרות פיגועים שמסכנים את חייהם של עשרות אלפי תושבים וכמעט שהפכו שגרה אצל רבים מהם. בכל שבוע אני מתפללת שזה יהיה הנאום האחרון שלי, שיגיע שבוע שבו אין פיגועים, אך לצערי, התקווה שלי מתבדה פעם אחר פעם. בשבוע שעבר תושב הר ברכה שנסע לביתו דרך כפר המרצחים חווארה היה הקורבן התורן. טרוריסט ירה לעברו לפחות 20 כדורים, שניים מתוכם פגעו ברכב, ובחסדי שמיים פספסו אותו בסנטימטרים בודדים. שוב כיסא תינוק בתמונה והמחשבה הנוראה של מה יכול היה לקרות. זהו אינו אירוע הטרור היחידי שהתרחש השבוע בחווארה. ביום ראשון האחרון רכבים נרגמו באבנים סמוך לכיכר עינאבוס. ואם אתם חושבים שמדובר בפיגוע הירי היחיד השבוע, אתם טועים. ביום ראשון נמצא קליע סמוך לבית ברמת ממרא בקריית ארבע, שברוך השם לא פגע אף אחד. ככל הנראה הוא נורה ביום שישי האחרון. לכל טרוריסט יש את הגב שלו. בדרך כלל אלה המשפחה והחברים שלו שמעודדים אותו לרצוח יהודים. אבל בסוף השבוע האחרון נחצה קו נוסף, והגב של הטרוריסטים היה לא פחות מאשר חבר כנסת בכנסת ישראל. בתיעוד ההזוי של העיתונאי יאיר לוי מחדרי חדרים נראה בחור צעיר אומר לעופר כסיף כי חבריו נהרגו בפיגוע טרור. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> כסיף, חבר במפלגת חד"ש, ענה לו: "בקרוב אצלך". בושה. אין לתאר את רמת השפלות של האיש הזה. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> פניתי לוועדת האתיקה, ואני מקווה שהיא תנהג בו בחומרה הראויה. אנחנו יכולים לדבר הרבה על תמיכה בטרור, אך כאשר התמיכה מגיעה מתוך הבית הזה, כבר לא נותרות מילים. ובחזרה לטרור המושתק – מחובתנו כנבחרי ציבור ונציגי הימין בכנסת – – << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> – – לדאוג שתושבי יהודה ושומרון והבקעה לא יופקרו בשטח ויקבלו מענה ביטחוני הולם, אחרת, אם חלילה יקרה משהו, לא נוכל לומר שידינו לא שפכו את הדם הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עופר כסיף יהיה הדובר הבא, והוא ירצה גם להשיב לחברת הכנסת סון הר מלך וגם לדבר על נושא נוסף. בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה, כבודו. אני ארצה להתחיל בנושא נוסף. אתמול, ביוזמתי, יחד עם הקואליציה למען בריאות תעסוקתית, התקיים כנס בנושא של המאבק בתאונות העבודה ולמען בריאות תעסוקתית. רק השבוע נהרגו שני עובדים והיו עוד שני פצועים; אחד מהם ניצל לאחר החייאה – הוא כבר היה בלי דופק והיה על סף מוות. המספרים שהובאו אתמול על ידי חוקרים הם מדהימים: 1,200 איש מתים בשנה מתחלואה תעסוקתית ותאונות עבודה. בממוצע זה למעלה משלושה אנשים ליום – הרבה יותר מנפגעי והרוגי תאונות דרכים ואלימות. 100,000 עובדים חולים ונפצעים בעבודה שלהם מדי שנה. למעלה מ-81 מיליארד שקלים, שהם 4% מהתוצר המקומי הגולמי, מוקדשים לשיקום הנזק ממחלות ותאונות תעסוקתיות בשנה. אני קורא פה לכולם – גם יש לי הצעות חוק בנושא: בואו נתגייס. זה לא עניין של ימין או שמאל, קואליציה או אופוזיציה. בואו נתגייס ב-101 אחוז כדי להפסיק את מגפת תאונות העבודה והתחלואה התעסוקתית. זה לא יכול להיות שארבע שנים אני מנסה להעביר חוק שאין לו נגזרות תקציביות, שכולו יצירת רשות לבטיחות תעסוקתית, ואני לא מצליח להעביר את זה. זה לא יכול להיות. אני פונה פה לכולם – לא צריכה להיות פה מחלוקת בנושא. עכשיו, בתגובה למה שנאמר קודם: אז קודם כול, אני מציע לא לשקר, ואני מציע זאת לכולנו. אני לא איכנס לנאום של חמש דקות, אבל רק שיהיה ברור שברגע שאתה נמצא תחת מתקפה פיזית, כשאומרים לך שיש עליך דין רודף ודינך למות ומתקרבים אליך בצורה מאיימת במשך 20 דקות – 20 דקות רדפו אחריי המתנחבלים האלה, עם יריקות, עם איומי מוות, עם קללות ועם תחושה אמיתית של איום כתוצאה מהתקרבות פיזית עד כדי התקפה ממש על היועץ שלי. תיתנו לזה את תשומת הלב לפני שאתם מפריחים שקרים על מה אני אמרתי או לא אמרתי. מה שאתם אומרים זה פי אלף יותר גרוע. זאת שדיברה קודם יושבת בסיעה שתומכת במחיקה של כפרים שלמים. היא, היא זו שמדברת על "איחולי מוות"? זאת שתומכת בגירוש של עם שלם? זאת שתומכת במחיקה של כפרים? אין גבול לציניות ולאירוניה? טלו – ואת במיוחד, טלי קורה מבין עינייך. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת צבי ידידה סוכות, ואחריו – חברת הכנסת צגה מלקו. בסוף השרה תשיב בהתאם לסעיף 51ב לתקנון הכנסת. << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אנחנו מתבשרים בשעות האחרונות על עוד פיגוע ירי בצפון השומרון. לצערי, אנחנו אחרי למעלה מ-85 פיגועי ירי שיוצאים מהאזור הזה במדינת ישראל. זה דבר שאנחנו לא יכולים להשלים איתו. הדבר הראשון שאנחנו כממשלה מחויבים אליו הוא קודם כול לשמור על הביטחון של האזרחים בישראל. לא יכול להיות שתושבים בצפון השומרון – בשבועיים האחרונים, מאז הפיגוע שבו נרצח מאיר תמרי, השם ייקום דמו, הם מפגינים בכל ערב. בכל ערב הם יוצאים להפגין כדי שהמקום הזה ייחסם, כדי שתהיה שם נוכחות יותר גבוהה וכדי שיהיה מבצע צבאי רחב בצפון השומרון. לא יכול להיות שאנחנו, כממשלת ימין שנבחרה כדי להחזיר את המשילות, להחזיר את הביטחון, עומדים במצב שבו תושבים מפגינים ומפגינים ומפגינים, ו-150 מטר מאיפה שנרצח תושב לפני שבועיים, היום נפצע מישהו ועוד כמה חיילים. הדבר הזה לא הגיוני. אנחנו נבחרנו כדי לספק ביטחון, וזאת המחויבות שלנו. אנחנו צריכים לעשות הכול, הכול, הכול, כדי שהממשלה תורה על מבצע צבאי רחב בצפון השומרון, כדי לשמור על החיים של התושבים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת סוכות. תעלה ותבוא חברת הכנסת צגה מלקו. לאחר מכן, בהתאם לתקנון הכנסת, תשיב, במסגרת זמן של עד חמש דקות, השרה גלית דיסטל אטבריאן. בבקשה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, בדרך כלל מקובל לדבר על גזענות, על האדם ועל הגוף הזה, אבל במדינתנו, הגזענות הכי מסוכנת היא גזענות ממוסדת במוסדות הממשלתיים. לאחרונה נחשף סיפור של יוצאי אתיופיה שללא צורך, מיום היוולדם מקבלים חיסון לשחפת. את הדבר הזה היו צריכים להפסיק מזמן. פרופ' גרוטו הורה ב-2019 להפסיק את זה. אין צורך. הייתה תקופה שבאמת היו צריכים לתת את החיסון, לא רק לעולים מאתיופיה אלא גם לעולים מחבר המדינות, אבל עולים מחבר המדינות לא התבקשו, אף אחד לא שאל אותם; אותנו חיסנו, כי אי-אפשר לפספס, בגלל צבע עורנו. כתוצאה מזה, מחר יש לנו דיון בוועדת הבריאות כדי לחשוף את הדבר הזה, להפסיק. זאת לא פעם ראשונה. הגזענות הממסדית פוגעת בקליטה שלנו, בשילוב שלנו. אפילו הקהילה מפסיקה להאמין במוסדות האלה. לכן מחר יש לנו דיון, ואני מאוד מעריכה את יושב-ראש ועדת הבריאות חבר הכנסת בוסו. אני מזמינה את כל חבריי חברי הכנסת להגיע ולהשמיע את קולכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחברת הכנסת צגה מלקו. על פי סעיף 51(ב) לתקנון הכנסת, אני מזמין את השרה גלית דיסטל אטבריאן להשיב במסגרת זמן של עד חמש דקות. בבקשה, גברתי. << דובר >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. הייתי רוצה להאמין שיש לפחות מכנה אחד משותף בינינו – ביני לבינך, גלעד – וזה שפוליטיקה חייבת לצאת מכיתות בית הספר. הייתי רוצה להאמין שבמקרה שבו מורה מרמזת על חוסר שיפוט מנטלי או חוסר כשירות מנטלי, וכשהיא רומזת לו במכתב: אני חוששת למצבך – בדיוק לשם היא הולכת, רק בגלל שהוא מעדיף את הרפורמה או כי יש לו ביקורת על בית המשפט העליון או כי יש לו ביקורת ימנית או אוריינטציה ימנית. הייתי רוצה שתבין שהמקרה הזה הוא לא אפיזודה אחת חולפת נוכח עולם חינוכי, גם בהשכלה הגבוהה וגם בבתי הספר התיכוניים, שבהם באמת אנחנו רואים שאין פוליטיזציה. אלא שיש. אני קיימתי ועידה כשהייתי חברת כנסת – זה הכנס הראשון שעשיתי בכנסת. זימנתי, בהודעה קטנה, סטודנטים – עזוב תלמידי תיכון – שיבואו ויספרו אם הם נרדפים על רקע האוריינטציה הפוליטית שלהם. רשימת ההמתנה, מספר הסטודנטים מכל המוסדות להשכלה גבוהה; זה המצב לאשורו היום גם במוסדות ההשכלה הגבוהה וגם בבתי הספר התיכוניים. המורים או המרצים מתקשים להבין דמוקרטיה פורמלית. דמוקרטיה פורמלית אומרת: אני יכול לאחוז במה שאני מאמין בו ולהאמין בו מקודקוד ראשי עד קצות ציפורני רגליי. הכול בסדר. אני עדיין יכול להכיל את העובדה שהצד השני בעל לגיטימציה מוחלטת לחשוב ולקיים אורח חיים אחר. מהרגע – וזה התחיל מהמחאה, הגביר מאז המחאה – שאתם צבעתם את הצד השני כרשע המוחלט, כרודנות המוחלטת, כאפלה – ותן לי לצטט: ככוחות החושך, כמכונת הרעל, כאנשים שמדרדרים את ישראל לגיהינום, כחורבן הבית – מהרגע שאתה עושה את הדבר הזה, זה טריק מנטלי מעולה, כי מאותו רגע, חובתך לסתום לו את הפה, חובתך להיות מודאג מאוד כמורה מול ילד בן 16 ולחשוש למצבו המנטלי. כי מי שחווה את הימין ככוחות אופל חייב להציל נערים בבית ספר תיכון מכוחות האופל האלה. זה חוסר אוריינטציה, זה ליקוי מאורות, וזה לא כוחות. מורה בוגרת, עם ניסיון – וזאת לא הייתה הפעם הראשונה של הגברת, ולא השנייה ולא השלישית, שבה היא החדירה את משנתה השמאלנית מול תלמידים שבאו מבתים אחרים; יותר מזה, מול ההורים של התלמידים האלה שגם להם, רחמנא ליצלן, יש אוריינטציה ימנית. הם מפקידים את היקר להם מכול בבית הספר, בכיתה, למורה, והם מצפים ממנה לשמור על יושרה; לשמור על החקירה האינטלקטואלית של הילד. אם הילד הזה, מתוך חקירתו – ומדובר במוסקט, שהוא ילד מדהים, מחונן. הלוואי עליי, כשאני עומדת כאן, להתנסח כמוהו כשהוא נושא הרצאות בתוכנית המחוננים שלו. היא דואגת למצבו המנטלי? למה? כי הוא בעד הרפורמה, יחד עם עוד 64 מנדטים? המחשבה היא שההורים האלה מפקידים את היקר להם מכול בידי ידיים לא אחראיות, פשוט לא אחראיות. אני רוצה לומר לך, אני טובה במילים ואני טובה בטקסטים. כתבתי טקסטים למחייתי עד שהגעתי לכאן. ואני אומרת לך, גלעד, להביע חשש למצבו המדאיג של הילד זה לקחת בחור שמתפתח, שבונה את הביטחון שלו, את הביטחון האינטלקטואלי שלו, ולומר לו: אדוני, משהו אצלך לא בסדר. לא בחשיבה – מנטלית. זאת אומרת, אנחנו רואים פה חוסר סובלנות. אנחנו רואים פה אקט של בריונות – בריונות מנומסת, אבל בריונות מול ילד כזה. וזה לא הילד היחיד. מכל בתי הספר בארץ אני מקבלת לווטסאפ שלי הודעות מסטודנטים, הודעות מתלמידים. אנחנו מפרסמים את זה כל הזמן. לימין אסור לנשום; לשמאל מותר להתעמר בתלמידים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << דובר_המשך >> אתה יודע שהיום סטודנטים ימנים מזייפים עבודות סמינריוניות כי הם יודעים שאם הם יגידו את האמת, יורידו להם ציון. גם אומרים להם את זה: נוריד לכם ציון. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השרה דיסטל, העיקרון הזה חל גם בבתי הספר הממלכתיים-הדתיים, מה שאת מדברת? << דובר_המשך >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> גם חרדים? שטויות. << דובר_המשך >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << דובר_המשך >> לא. ואני אסביר לך למה. האקדמיה, האקדמיה, ברגע – גלעד, שאלת, אני עונה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב, אכן שאלת שאלה, והשרה משיבה. << דובר_המשך >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << דובר_המשך >> האקדמיה והתקשורת אמורות להיות השופט בין שתי הקבוצות, אך מתפקדות כשחקניות של קבוצה אחת, ומה שמותר לשמאל ברוחב לב – אם הימין רק יצייץ, הוא יחטוף על הראש. כולנו יודעים. כולנו יודעים, גלעד, שאם המורה הזאת הייתה מורה ימנית, אם המורה הזאת הייתה מורה ימנית – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> על מה את מדברת? על מה את מדברת? << דובר_המשך >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << דובר_המשך >> – – והתלמיד היה תלמיד שמאלני, המכתב הסדיסטי שהיא כתבה לו היה פותח מהדורות. אתה יודע את זה, אני יודעת את זה, המליאה יודעת את זה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << דובר_המשך >> מה שמותר לכם, אסור לנו, כי אם אנחנו נעשה, זה יפתח מהדורות, והמורה הזאת לא הייתה יוצאת מהבית. מה קרה במקרה שלי? רק אני מהדהדת את זה, וינון מגל, ואולי עוד כמה אנשים; אולי עוד כמה אנשים בטוויטר. זה לא חצה את המהדורות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השרה דיסטל, השרה דיסטל, למה לא – – – << דובר_המשך >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << דובר_המשך >> למה מכתב בוטה כזה של מורה שמאלנית לתלמיד ימני לא חצה מהדורות? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השרה, למה לא כתבת – – – << דובר_המשך >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << דובר_המשך >> יש לך ספק שזה היה פותח את החדשות ב-N12? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> היא התנצלה. << דובר_המשך >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << דובר_המשך >> יש לך ספק שזה היה פותח את החדשות בערוץ 11? יש לך ספק שזה היה פותח את המהדורות ומאכלס 24 שעות של פאנלים בערוץ 13? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – מה קורה בחינוך החרדי? << דובר_המשך >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << דובר_המשך >> שם נעוצה הפריבילגיה שלכם, גלעד. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, את טועה. << דובר_המשך >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << דובר_המשך >> שם נעוצה הפריבילגיה – בזה שהשופט הוא שחקן בקבוצה שלכם. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << דובר_המשך >> וכשאני חוטפת מזה, זה בסדר. אני בן אדם בגיר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> למה את לא – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב. << דובר_המשך >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << דובר_המשך >> ילד בן 16 או 17 לא צריך לחטוף מזה. אתם הורגים פה אינטלקט. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יש גם גבול של טעם טוב, חבר הכנסת קריב. מספיק, מספיק. חדל. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מה לעשות – – – << דובר_המשך >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << דובר_המשך >> אתם פוגעים פה באינטלקט, אתם פוגעים פה בחקרנות. אנשים שאמונים על השכלה פשוט באמת קוברים חקרנות, סקרנות, דעות אחרות. אפס יכולת להכיל פלורליזם. אפס יכולת. וזאת מגפה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << דובר_המשך >> אתה לא נותן לי. אדוני יושב-ראש הכנסת, אני לא מצליחה להוציא משפט אחד. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב, אני קורא אותך בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << דובר_המשך >> התופעה הזאת של אנשי אקדמיה ואנשי חינוך שמרשים לעצמם להתעמר בתלמידים בעלי אוריינטציה ימנית היא פשיזם. זה הפשיזם. כך הוא נראה. ימות המשיח. השמאל המכיל, הסבלני, הנאור והפלורליסטי – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה : << יור >> חבר הכנסת קריב, קריאה שנייה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת לזימי, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << דובר_המשך >> – – מביא את הפשיזם לתוך מוסדות ההשכלה על חשבון ילדים. זה לא כוחות, סליחה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לשרה. ורבותיי, במעבר חד, אנחנו עוברים – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – היא דיברה עם המפקח המחוזי. למה לא כתבת שהיא התנצלה – – – << קריאה >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב, אני אצטרך להוציא אותך בשלב הזה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – מאחור, הכול בסדר – – – << קריאה >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << קריאה >> – – – אתם אפילו לא – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אולי תרצה, חבר הכנסת קריב, להישאר לכבד את חיילי מערך המילואים, שזה היום המיוחד שאנחנו מתחילים כרגע. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני – – – מכבד אותם כמי שעשה מילואים, להבדיל מחלק גדול משרי הממשלה שלכם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז אתה גם יכול להישאר, אני עוד לא הוצאתי אותך. אני עוד לא הוצאתי אותך, אבל אתה בוחר לצאת. מאה אחוז. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני מכבד את חיילי המילואים בלעשות מילואים, לא בלדבר – – – << נושא >> ציון יום ההוקרה למערך המילואים << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז הנושא הבא על סדר-היום, כאמור – יום ההוקרה למערך המילואים. אני מזמין את חבר הכנסת משה טור פז לפתוח את היום המיוחד הזה. בבקשה, חבר הכנסת טור פז. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שר הביטחון יואב גלנט, ולפני הכול משרתות ומשרתי המילואים כאן ביציע, אנחנו מסיימים יום מילואים חשוב מאוד שהיה לי עונג להוביל יחד עם חבריי ראשי שדולת המילואים. ברשותכם, אני אשתף אתכם ברגע שאולי מספר את כל הסיפור. אני נוסע על גבי נגמ"ש לא ממוגן מלמעלה, רק שקי פק"ל שהוספנו. מבצע חומת מגן, מחנה הפליטים טול כרם. כמה שעות קודם לכן נהרג חייל מהפלוגה השכנה, אורן צלניק, זיכרונו לברכה, ואני וחבריי משמשים כסוג של פיתיון למחבלים שנמצאים שם בתוך המחנה. אורן, סמל המחלקה, מפקד על צוות צלפים בתוך "אלמנת קש". הוא אומר לי: קינלי, תוריד את הראש. אני מוריד את הראש, ממש כאילו מתכופף בצריח. ארבעה קלעים וצלפים יורים; ארבעה מחבלים נופלים, נפגעים. את אחד מהם אנחנו גם אוספים מפינת המחנה, לוקחים אותו איתנו. כן, חבריי חברי הכנסת וחבריי למילואים, מילואים זה לא גבעת חלפון; מילואים זה לא "באנו לעשות חיים". מילואים זה לקום ולצאת להגן על המדינה, לסכן את הנפש, ולפעמים גם למסור אותה. את דרגות הסגן-אלוף העניקו לי אשתי שלומית ושר הביטחון, שנמצא כאן, בכובעו אז כאלוף פיקוד דרום. בשנה ההיא עשיתי 101 ימי מילואים, וה-101 – רובם היו ימי עבודה. הייתי מנהל בית ספר. יותר מחצי שנה לא הייתי בבית הספר. באותם ימים הכנו את החיילים שלנו, אנשי המילואים, לעוד מבצע עופרת יצוקה, שרק הסתיים זמן קצר קודם לכן. פחות מ-1% מהחברה הישראלית הוא משרת מילואים פעיל, אבל אין אחווה נעלה מזו; אין משימה גדולה מזו. איש המילואים הוא לא איש פוליטי. לגביו לא צריכה להיות מחלוקת. מדובר בחובה, אבל מדובר בחובה שהיא זכות. במערכים רבים בצה"ל ובעת חירום שלושה מכל ארבעה חיילים יהיה איש מילואים או אשת מילואים, כי צריך לומר כאן שהחיילות במילואים הן כחמישית מהמערך – כך למדנו מדיוני כוח האדם שעשינו. ובכל רגע נתון, כאשר אתה יוצא למילואים, עובדים איתך אנשי הקבע. אמרתי פעם למח"ט שלי – זה היה עופר וינטר – כשהייתי מג"ד: אתה יודע מה ההבדל בינינו? שנינו עכשיו על מדים, אבל אצלך זו עבודה, ואצלי העבודה מחכה בבית ועל השולחן רק הולך ונערמים הדברים שאינני עושה. כי זה איש המילואים: כשהוא משרת, בבית יש משפחה, יש עבודה, יש חברה שלמה שהמשיכה הלאה. יום המילואים הזה הוא עוד אבן דרך בעבודה החשובה שהבית הזה עושה כדי לדאוג לאלה שנותנים את הכול יותר מכולם על מנת לשמור על המדינה היקרה שלנו. אין אחווה יקרה מזו. במקום הזה אין פוליטיקה. בשמי ובשם חבריי ראשי שדולת המילואים, בשמי ובשם הכנסת הזו, אני מצדיע לכם, נשות ואנשי המילואים, ואומר לכם תודה. אנחנו כאן בשבילכם. נמשיך לשרת אתכם. נמשיך גם לשרת במילואים ולעשות הכול על מנת שקודם כול תקבלו את ההוקרה שאתם ראויים לה, ושנית – תקבלו את התמורה על כל מה שאתם נותנים, ושלישית, וחשוב מכול – שתדע מדינת ישראל שהיא חייבת לכם את החשוב מכול. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אדוני סגן היושב-ראש, היושב-ראש קודם דיבר על חשיבות ההשתתפות בדיון – – – אני לא רואה חברי סיעת הליכוד כאן. יש פה יותר חברי אופוזיציה מקואליציה. איפה שרי הממשלה – – – את חיילי המילואים? אולי כי חצי מהם לא עשו לא סדיר ולא מילואים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איפה אתה סופר? תקשיב, זה יום בלי ויכוחים. חבר הכנסת גלעד קריב, תראה, קודם כול, אתה טועה, זה דבר ראשון. דבר שני, עזוב את הוויכוחים בצד כרגע. תעזבו את צה"ל, תעזבו את צה"ל בכל מה שקשור לפוליטיקה. תודה רבה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אני מקבל את עצת היושב-ראש. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד יו"ר ישיבה, כנסת נכבדה, שלום לכם, אורחינו חיילי וחיילות המילואים. כבוד גדול מאוד מאוד שאתם פה בכנסת. תודה לכם. זה מרגש אותי. מדינה מיוחדת היא ישראל, שבה צבא העם נשען בבסיסו לא רק על גיוס החובה אלא על חיילי וחיילות המילואים, שלצד החיים עצמם מתנדבים לשירות עבור ארצם. שירותי הצבאי כולו היה למען חיילי המילואים. הייתי מש"קית קישור ולאחר מכן קצינת קישור במשרד הביטחון, וכאשר עמדתי להשתחרר, התעקשתי לשרת במילואים. הגעתי לבקו"ם לשחרור, וחברה שלי רחלי, מקורס הקצינים, שהייתה זו שקלטה אותי בבקו"ם, אמרה לי: את ממשרד הביטחון וזה לפטור. התעקשתי שלא ייתכן. אני, שכל השירות הצבאי עסקתי במילואים, אשתחרר ולא אשרת במילואים? מפה לשם היא הבינה לליבי, וכך הגעתי להיות שלישה במילואים בפיקוד העורף, ואני גאה בזה מאוד, וחושבת שישראל מיוחדת בדיוק כמו שהיא הרבה בזכותכם. אני אוהבת את מערך המילואים. מופלאה בעיניי הנכונות הזו לעזוב הכול ולהיות שם עבור המדינה בכל משימה. מילואים בעיניי זה ערבות הדדית, זה שותפות גורל ותפיסה של אתוס משותף שעל כולנו לחלוק בו. כשהגעתי אל האקדמיה ונכנסתי להיות פעילה באגודת הסטודנטים, הייתי זו שיזמה לראשונה נקודות זכות על שירות מילואים פעיל באוניברסיטה בארץ, והגנתי על חיילי המילואים מאפליה במועדי ג' – היו ימים כאלה – ועמדתי לצד הסטודנטים משרתי המילואים בסוגיות שונות מול האקדמיה. הובלנו גם מהפכות. זה נראה אולי מובן מאליו, אבל סטודנטית, אב טרי או עצמאי שעוזבים את כל עולמם בצו מילואים, צריכים שנראה אותם ונעריך אותם. דווקא ימים אלו, שבהם חיילי המילואים הנלחמים על חזון רוח צה"ל, שבו המילה "דמוקרטיה" מוזכרת כמה וכמה פעמים, שאותו הם נשאו עליהם כל שנות שירותם, מותקפים וחוטפים גידופים – ואולי, גלעד, בגלל זה אנחנו לא רואים פה נוספים – ממש במקום הזה ומשולחן הממשלה, עלינו להצדיע להם – לכם, ולהודות לכם ולכן על השירות עבור המדינה, לא רק בצו רשמי אלא בצו אזרחי קריטי מאין כמותו, הצו לשמירה על הדמוקרטיה הישראלית. המילואימניקים והמילואימניקיות הם חלק מהישראליות והייחודיות שלנו כעם וכמדינה. בדרך כלל אנחנו מדברים ביום הזה על הצורך להרחיב זכויות או מענים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> סליחה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני רוצה לדבר על הבסיס, על החובה שלנו להוקיר ולזכור את תרומתם האדירה. עלינו לתקן את הרוח המבישה שנשבה פה בחודשים אלו כלפי מי שמתנדבים ומתנדבות בכל מצב וזמן עבור שמירה והגנה עלינו, ואני אומרת לכם מפה סליחה ותודה. אני אסיים בשירו של אביחי פרץ שנקרא "מילואים": "ילדים, אני יוצא למילואים / אבא בא, עכשיו הולך אל הצבא. // חשבתי מילואים זה כמו גבעת חלפון / הבנתי ששיקרו לי באימון הראשון. // יורד לדרום, פוגש ת'חברים / משאיר בצד עבודה, משפחה ולימודים. // חותם על נשק, עולה על מדים / מתעצבן ומקלל, אבל יוצא למילואים. // ילדים, אני יוצא למילואי ם/ אבא בא, עכשיו הולך אל הצבא. // כל פעם לקצין אני נשבע / זו פעם אחרונה שאני בא / עד מתי שמירות מארבים / עוד רגע אני בן ארבעים // נשבר לי כבר הגב מכל האימונים / בוכה ומתלונן אבל יוצא למילואים // ילדים, אני יוצא למילואים / אבא בא, עכשיו הולך אל הצבא. // ילדים, אני יוצא למילואים. / אבא בא, עכשיו הולך אל הצבא. // פתאום פורצת מלחמה / שוב ישראל בחרדה. / אצלו המדינה קרוב ללב / גם אם הוא בחו"ל הוא מתייצב. / חיבוק אחרון לאישה ולילדים, / נושא תפילה בלב ויוצא למילואים. // ילדים, אני יוצא למילואים / אבא בא, עכשיו הולך אל הצבא". תודה, תודה לכם. הכבוד הוא שלנו. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> כבוד היושב-ראש, שר הביטחון, כנסת נכבדה, משרתות ומשרתי מילואים, "כל העם במילואים, רק בישראל", כך שרה להקת חיל הים לפני למעלה מ-50 שנה. השיר התמים מבטא עבורנו את השינוי העצום שעברה החברה הישראלית ועבר צה"ל בשני הדורות שחלפו. בישראל 2023 לא כולם מתגייסים לצה"ל בכלל. כיום בוודאי לא כל העם במילואים; רחוק מאוד מזה. בינינו, גם בין המילואימניקים הרשומים, לא כולם, ממש לא כולם, מבצעים שירות מילואים פעיל במשך, נגיד, 20 שנה לפחות, כפי שהיה מקובל בישראל הצעירה. זאת ועוד, יותר ויותר נשמעת במחוזותינו הקריאה לכיוון צבא מקצועי סדיר במקום עקרון צבא העם, המבוסס על שירות חובה. יותר ויותר מרימים ידיים מהציפייה שצה"ל ושאר כוחות הביטחון יהוו את כור ההיתוך של מדינת ישראל. הולכת ומוטמעת המחשבה לוותר על עיקר כוחות המילואים, הן בגלל היקפי הצבא הסדיר, הן בגלל הפגיעה המשקית והן בגלל הקושי הכספי לשאת בנטל האימון ושמירת הכשירות של יחידות המילואים המתמרנות, המגינות והמסייעות. אני סבור, בלי להיכנס לפרטים, שמעבר לצבא מקצועי וויתור על יחידות המילואים כעיקרון יהיו מהלך שגוי מן היסוד. הפוך, גוטה, הפוך. עלינו לחזק את עקרון שירות החובה ולכונן מתווה מוסכם וכולל לשירות ביטחוני, לאומי, קהילתי, אזרחי. זה חיוני לשימור מספר המגויסים לכוחות הביטחון, החירום, ההצלה, הקהילה והחסד, וזה חיוני לחוסנה של החברה הישראלית, ללכידותה ולתחושת השוויון וההוגנות שבתוכה. צבא המילואים הוא הכרח מבצעי. צבא המילואים חיוני בוודאי במערכי האוויר, העורף והמודיעין, אבל הוא בעל חשיבות אסטרטגית גם בעוצבות היבשתיות הגדולות. אבל אבוי, החברה הישראלית, בחלקים גדולים שלה, אינה מתגמלת ערכית את המילואימניקים והמילואימניקיות: המנהלים לא תמיד מפרגנים, המרצים מקשים לעיתים את ליבם, לא אחת בני הזוג מחמיצים פנים, והחברים, לא עלינו, לפעמים מגחכים. מה עושים? מנהיגים מהלך עקבי, משמעותי ואופטימי של תמיכה מוסרית, חברתית וחומרית במשרתי המילואים. כסגנו של גנץ, שר הביטחון הקודם, הונחיתי לתאם את עבודת הממשלה להוקרת המילואים. התחלנו במשימה, ועל הממשלה הנוכחית להמשיך במשנה מרץ, והיא אכן החלה. אני מאחל לשר הביטחון התמקדות והצלחה גדולה בתוכניות החשובות שגיבשת. יש לגבש תוכנית למשרתי המילואים, לבני המשפחה: סיוע כספי מגוון, הקלות רגולטוריות והטבות ייחודיות, כולל למשפחה. היום קיימנו, שדולת המילואים חוצת הגושים הפרלמנטריים, את יום מערך המילואים. מטרתנו ברורה: טפיחה על השכם של המגויסים, שבמשך שנים עוזבים משפחה, עבודה, תחביבים, חברים, תוכניות אישיות, ונחלצים להגנת שמי המדינה, חופיה ואדמתה. על הדרך הם פוגשים את שותפיהם לעם ישראל, ואלה לעיתים רבות האזרחים שמפגינים בהפגנה שמנגד, אבל החוויה המשותפת, ההכרח המבצעי והרעות שנוצרת הם הגורמים החשובים שמאפשרים לישראל המקוטבת להתנהל ללא ריסוק איברים גם ברבעון הרביעי לחייה כעם ריבוני. אדוני היושב-ראש, משימתנו פשוטה: לטעת במשרתי המילואים את התחושה שהם מתגייסים שוב ושוב מסיבה מצוינת. אנחנו זקוקים להם, והם זקוקים לתחושה שאנחנו גאים בהם. מי ייתן שנשכיל לנקוט בחודשים הבאים מדיניות נחושה של הוקרת חיילות וחיילי המילואים, וכל המקדים וכל המרבה הרי זה משובח. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, אני אתרגל את זה בבית. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> או ביאכטה, בספינה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא יודע, בחיים לא שטתי. << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי כולם, אני שמח לנאום היום בנושא החשוב, החשוב ביותר במדינת ישראל – מערך המילואים. אין לי שירים – לא שאין, פשוט לא חיפשתי – אבל אני כן רוצה לנאום ולשתף אתכם בחוויה האישית שלי במילואים. כאשר השתחררתי משירות סדיר בחיל הים, ששם שירתי, עברתי ללמוד משפטים באנגליה. אני בטוח שכל מי ששירת בצה"ל והשתחרר לאחר שלוש שנות סדיר לא התגעגע כל כך בשנה הראשונה. לאחר שנת לימודים אחת חזרתי לארץ – ארץ שרבים מרגישים כמותי שהיא ארץ שאין כמותה ואף אין דומה לה בעולם כולו. לאחר נישואיי נקראתי למילואים. קשה, קשה מאוד, אבל חמש דקות לאחר שאנחנו מגיעים לשם, פוגשים את החברים, ואין שמח כמו זה. אני מבקש לומר לכם, בתחילת שנותיי כעורך דין ואף לפני זה, כשנקראתי פעם אחת למילואים בזמן ההתמחות שלי, אמרתי: ואו, פעם ראשונה אני שמח לצאת למילואים, אני בורח מהעבודה, אבל ברגע שפוגשים את החברים – אין כמו זה. אני יודע שאני תורם, אני יודע שאני עוזר, ואני רוצה לומר לכם תודה, תודה רבה, תודה גדולה. תודה לכולם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה סולומון. צריך לעשות מוזיקת רקע בזמן שאנשים עולים לדוכן. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד שר הביטחון, חבריי חברי הכנסת, לצערנו, גם ביום חגיגי, יום ההוקרה למערך המילואים, אנחנו מתבשרים על פגיעה בשגרה כל כך כואבת, על עוד פיגוע בצפון השומרון. אנחנו רוצים לאחל מכאן החלמה מהירה לפצועים והצלחה מהירה לכוחות הביטחון בתפיסת המחבלים. זו תזכורת כמה חשוב מערך המילואים, כדי לשמור על איזושהי שגרה של ביטחון לאזרחי מדינת ישראל. יום ההוקרה הזה מעלה על נס את פועלו של מערך המילואים. היופי במערך הזה הוא הגיוון בו. כשעולות טענות על הקרע החברתי והציבורי, מגיע צו המילואים ומוכיח אחרת. כולנו מתייצבים לקריאתו, גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, רווקים, בעלי משפחה, ימנים ושמאלנים, דתיים וחילונים. במהלך היום סקרו בפנינו את חשיבות מערך המילואים, וכך נחשפנו כי בסיסו של הצבא, המוכנות שלו בשגרה ובחירום, הוא מערך המילואים. המערך הזה, שביטחון המדינה תלוי בו, ראוי להוקרה ולסיוע כל יום ויום ולא רק ביום ההוקרה. אני קורא מכאן לחברי הבית: שימו את מערך המילואים מעל השיקולים הפוליטיים. אני רוצה לספר, אדוני היושב-ראש, סיפור אישי קצר שממחיש את המוכנות של מערך המילואים בשגרה. בשבת, לפני שנתיים, בזמן מבצע שומר חומות, ישבתי לסעודת שבת עם משפחתי ופתאום צלצל הטלפון, באמצע השבת: משה, תגיע למפקדת הנפה, נאמר לי בטלפון. זהו. ארבע מילים – לא נדרש יותר. מייד עזבתי את הכול, המשפחה, השבת, הקהילה, ויצאתי מייד להערכת מצב. אבל לא רק בזמן מלחמה – שירות המילואים מגיע גם ברגעים שלא חשבנו עליהם. 140 ימי מילואים בשנה אחת היו לי בתקופת הקורונה כמג"ד בפיקוד העורף, בפיקוד על בתי מלון בקורונה, 140 ימים חשובים מאוד. זהו סיפור קטן. הסיפור הזה קרה וקורה פעמים רבות. הינה, יושבים כאן גם במליאה אנשים שעושים מילואים ימים רבים, ותודה לכם על כל זה. שוב, זהו סיפור קטן. הסיפור הזה קרה וקורה פעמים רבות. הסיפור הזה ממחיש את מה שחווים אנשי המילואים ואת המסירות שלהם לעשות הכול כדי לשמור על ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל כולה. אך הסיפור הזה לא נגמר רק אצל משרתי המילואים, כי כשאנו מגיעים למילואים, אנו שומרים על הבית רחוק מהבית. המרחק מהבית, הפרדה ממנו, קשים, אך בעיתות שגרה, וביתר שאת בשעות חירום, דווקא בזמן הלחוץ הזה, משרתי המילואים יוצאים להגן על המדינה. תודה לכם, בני ובנות הזוג של משרתי המילואים, הילדים של משרתי המילואים. שלי ושלכם – שלהם הוא. תודה לכם. תמשיכו לעשות חיל למען המדינה כולה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי לשדולת המילואים, חברת הכנסת שרון ניר, חבר הכנסת קינלי טור פז, חבר הכנסת משה סולומון וחבר הכנסת אלון שוסטר, וכמובן מכובדיי, אנשי ובעיקר נשות מערך המילואים, האורחים החשובים, זכות עבורי להיות שותף היום יחד עם חבריי חברי שדולת המילואים בכנסת, כשציינו היום ביחד עם שר הביטחון והרמטכ"ל את יום ההצדעה לחיילי וחיילות מערך המילואים, ובעיקר להגיד לכם, בשם כולנו, בשם החברה הישראלית כולה, תודה. זכיתי אני לשרת בשתי יחידות מילואים – אחת עם הצוות שלי מהסדיר, והשנייה כלוחם בכיתת הכוננות המושבית. כמו שאתה מכיר, שנינו מהגולן, אז אתה מכיר את מערך כיתות הכוננות, אדוני היושב-ראש. כולנו גדלנו על הערכים המשותפים של אתוס הצבא כצבא העם. יצאנו מתוך כור ההיתוך של הצבא בתחושת שותפות קולקטיבית וערבות הדדית שכל כך מאפיינות אותנו כחברה. אבל אני נוגע כאן בנקודה שלי, אישית, כואבת, והיא מצערת אותנו כחברי הכנסת, ובכך אולי איעזר בך, אדוני שר הביטחון, על כך שאיננו יכולים להמשיך ולשרת בשירות מילואים. על כך פנינו אנחנו כולנו, אני וחבריי לשדולה, לבקש ולאפשר לנו להמשיך להיות חלק מאותה ערבות ההדדית, לא רק בכנסת, אלא גם כחלק ממערך המילואים. חבריי לשדולת המילואים בכנסת ואנוכי שמנו לעצמנו למטרה להשתמש בכל הכלים הפרלמנטריים העומדים לרשותנו כדי לפעול, כדי להוקיר וכדי להיטיב את מעמדם של משרתי מערך המילואים, לא רק יום אחד בשנה, אלא להיות שותפים באמצעות הכלים שלנו ולפעול דרכם למתן תגמולים לחיילי מערך המילואים, שהם מלח הארץ, העילית והמובחרים של החברה הישראלית. אנצל את זה ששר הביטחון נמצא פה כדי להודות באמת על כל העשייה שלך למען אנשי מערך המילואים, אם זה ההנחה בארנונה, מענק לקייטנות, הנחה בתשלומי חשמל, שזה חיזוק המעטפת המשפחתית, שהיא כל כך חשובה למי שיוצא לשירות המילואים. שירות המילואים שאליו אתם משתייכים – משתייכים גם עובדי משכן הכנסת, שמשרתים במילואים מתוך אהבה ומסירות ותוך כדי הקרבה אישית של הקפאת כל אורח החיים. שמים בצד הכול – מי שסטודנט, מי ששכיר, מי שעצמאי, מי שמעסיק לוחמים במילואים ואנשים שמשרתים במערך המילואים. וכמו שכל מי שיוצא למילואים – בטח גם אתה, אדוני היושב-ראש, מכיר את זה שאיך שאתה יוצא למילואים, תמיד קורה איזה משהו בבית ואתה תקוע רחוק מהמשפחה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ברור. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> ולכן, חיזוק למי שנשאר בבית, לבני ובנות הזוג, הוא חשוב מאוד. ולכן, כמו שגם אמרתי בשדולה – ואני אחזור על זה גם כאן, במליאה – הגשתי היום הצעת חוק שהיא חשובה, שהיא מכירה תודה לגיבורים והגיבורות האמיתיים, בני הזוג ובנות הזוג ובעיקר הילדים שנשארים בבית. ובאמת עליהם מוטל כל העומס – גם להיות לבד, אבל גם לחזק ולתמוך במי שיצא לשירות, לשירות המילואים, שהוא כה חשוב. תיקון לחוק עבודת הנשים – ההצעה הזאת בעצם באה לתקן ולהכניס לכלל המערך את בנות ובני זוג, הזכאים בגין שירות בני זוגם בשירות מילואים פעיל, וכמו שאמרתי, בכך לחזק את הבסיס, את הבית. אז עוד פעם, אני רוצה למסור תודה רבה לכם ולבנות הזוג. בשמי ובשם כלל החברה הישראלית, אנחנו מצדיעים לכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה, גם כן יושבת-ראש השדולה, חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שר הביטחון, אנשי ונשות המילואים היקרים, ביום המיוחד הזה אנחנו מצדיעים לכם, אנשי המילואים, על המחויבות, המסירות והנתינה האין-סופית. אתם בעיניי הדוגמה והמופת לערכים ולאתוס הציוני שעליו מושתתת מדינת ישראל. חיילי המילואים, אתם מהווים את עמוד התווך, את הכוח העיקרי בסדר הכוחות של הצבא. האדם יקר. צבא המילואים מורכב מאנשים מכל חלקי החברה הישראלית, אנשים שהשלימו את חובת השירות בגיל גיוס ובחרו להמשיך לשרת ולהתנדב במערכים השונים, לשמור על הכשירות לאורך שנים במסגרת תרגילים ואימונים, והחשוב מכול – לעמוד על המשמר ולהגן על המדינה בכל תרחיש מתוך תחושת שליחות עמוקה ואחריות גדולה. אנשי המילואים היקרים, אתם הלב הפועם של צה"ל. צה"ל הוא הצבא הכי מוסרי והכי חזק שיש, בראש ובראשונה בזכות האנשים שמשרתים בו; צבא שהחיילים המשרתים בו רואים בשירות לא רק חובה אזרחית אלא זכות עצומה ושליחות חשובה. בעת האחרונה אנחנו מזהים עליית מדרגה בכל הזירות – איראן מתקדמת בקצב שיא לפצצה גרעינית, ובעת הזאת יותר מתמיד עוצמתו של צה"ל טמונה באיכות ובמוטיבציה של האנשים שמשרתים בו. אתם, המילואימניקים, ראויים להערכה יום-יום, שעה-שעה, בזכות המחויבות העצומה שלכם, וזאת למרות המחירים הכבדים של חובת השירות במילואים – מחירים משפחתיים, מחירים כלכליים ועוד. אתם, אתם מלח הארץ, אתם ארץ ישראל היפה. המחויבות לחברים, ליחידה ולמשימה היא ערך עליון מבחינתכם, ואנחנו רואים זאת. השיח הפסול בימים אלו על חוק הגיוס מבחינת האפשרות למתן פטור גורף לאוכלוסייה שלמה מלבין בעיניי השתמטות, מנציח אי-שוויון ואפליה ופוגע אנושות בצבא העם – בצבא הסדיר ובצבא המילואים. אני סבורה שצריך לקבוע עיקרון פשוט וקל: אין זכויות בלי חובות. בזמנים מאתגרים כאלה המדינה שלנו צריכה מנהיגות חזקה ומאחדת שקובעת חובת שירות לכולם. לשמחתי, השבוע הוחלט לאשר שורה של הקלות והטבות למשרתי המילואים, בהובלתך, שר הביטחון – ההנחה המורחבת בארנונה, הנחה בחשמל, השתתפות בקייטנות, הטבות צרכנות, שתי נקודות אקדמיות לסטודנטים שמשרתים במילואים ועוד. כחברי כנסת אנחנו מחויבים לפעול למען המשאב האנושי החשוב ביותר של המדינה שלנו – האנשים שמגינים עליה. חובה זו מחייבת אותנו להפוך את ההוקרה למשרתי המילואים למעשים ולא רק לדיבורים. תודה לכם, חיילי המילואים בצה"ל. תודה על תרומתכם הבלתי-מעורערת. תודה על ההקרבה ועל השירות שלכם. אתם מעוררים השראה, ואנחנו נמשיך להילחם למען עתיד טוב יותר בחברה ישראלית חזקה יותר. תודה לכם. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי, בבקשה. << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, תודה שהחלפת אותי, קודם כול, כדי שאוכל לדבר. אני חושב שזה יום חשוב מאוד, ערכי מאוד, וזה מה שמאחד את החברה שלנו כאן, בעיקר בכנסת ישראל. אני רוצה להודות קודם כול לחברי וראשי השדולה. חבל שאני לא איתכם ביחד. אני חושב שחסר מישהו מהליכוד, אשמח שתצרפו אותי. אני רוצה להגיד לכם, קודם כול, נאמרו פה דברים, ואני חייב להגיב עליהם. אומרים: אנחנו עושים יותר צבא מאשר חברי הקואליציה – זה לא נכון, קודם כול. ראוי בפרט להשאיר את הוויכוח הפוליטי מחוץ לעניין הזה לגמרי. יש דברים שהם קדושים בישראל, יש דברים קדושים שאנו מכירים מבחינת הדת. צה"ל קדוש; לא לגעת בצה"ל, לא מבחינה פוליטית, לא להכניס אותו לוויכוח בכלל. כן מחאה, לא רפורמה, כן רפורמה – זה לא מעניין. מי שדואג לביטחון ישראל, צריך להוציא את צה"ל מהוויכוח הזה. לא צריך להכניס את זה בכלל לעניין, זה לא העניין בכלל. אנשים שמעודדים סרבנות – אני לא רוצה להיכנס לוויכוחים שהיו לי ביומיים האחרונים עם כמה אישים ציבוריים לשעבר. לא להכניס את הוויכוח הזה לצה"ל. אנשים שנמצאים פה ביציע לדעתי מרגשים את כולנו. זה מה שמאחד את העם, ושאף אחד לא יעשה טובה. מי שרוצה להתגייס לצה"ל – הוא צריך לשמוח על כך. אנחנו עושים לו טובה שהוא מתגייס, אם אתם מדברים על אלה שלא מתגייסים. עשיתי בדיקה, דרך אגב, סתם בהערה קטנה: חברי קואליציה עשו צבא יותר מאשר חברי אופוזיציה. אז בואו נשאיר את זה בצד. מי שרוצה, יש לי את המחקר אצלי בלשכה. המלחמות בינינו, נשאיר אותן בצד. חיילי המילואים ראויים לכל כבוד אפשרי. הטבות – לתת להם כמה שיותר. יש כמה הצעות חוק, שורת הצעות חוק שהגשתי שמיטיבות עם אנשי המילואים. לא צריכים לחפש. מי שלא עושה צבא, יש לו בעיה. הוא פראייר. הוא הפראייר, הוא המפסיד. מי שלא רוצה להיות בצבא – לא צריך. אני עשיתי צבא, אשתי עשתה צבא, עשיתי מילואים 20 שנה בפיקוד העורף – הייתי בחילוץ בחיל האוויר בסדיר. גם על זה, דרך אגב, ערערו כל מיני עיתונאים, אז הייתי במסלול, חילצתי טייסים. ואני חייב לציין את זה – כשבאו אליי טייסים ואמרו: תשמע, זה לא מתאים לנו, הרפורמה, אמרתי להם: תגידו רגע, כשלפיד היה ראש ממשלה, נתתי לכם להתרסק לתעלה? הרי חילצתי אתכם. כך צריכים לפעול, אני מאמין, כולם – ימין, שמאל, לא משנה מי. מי שנמצא במילואים, מי שנמצא בצבא, שש אלי קרב, ולא בגלל שאנחנו מחפשים מלחמה. אנחנו רוצים שלום, אבל כולנו רוצים להיות אלה שיעשו את המשימה הזאת, משימה בהתנדבות שעושים – עוזבים את המשפחה, עוזבים את הילדים, מתגעגעים. אבל עזבו רגע. בשקט, שהנשים שלנו לא ישמעו אותנו, והגברים של נשים שעושות מילואים – מאוד כיף לנו במילואים. אנחנו לא בורחים מהמשפחה, חס וחלילה, אנחנו אוהבים אותם, אבל כיף להיות בצבא, תודו. כיף להיות במילואים. אין כמו מילואים. אתה גם משרת את המדינה, גם נהנה, גם פוגש את החבר'ה. זה המקום הכי כיף. זה הגרעין של עם ישראל, הצבא, ומי שלא רוצה להיות, פראייר. הוא מפסיד. אנחנו לא צריכים טובות של אף אחד. אני רוצה להגיד לכם, קודם כול, אני מאוד גאה. אני אבא גאה גם לילדים שמשרתים בצבא. יש לי שלושה חיילים. אחד כבר השתחרר מיחידה קרבית. יש לי עוד ילדים – לא אציין כדי לא לטעות בלשוני, ויש לי ילד שעומד להתגייס. ארבעה. אשתי עשתה צבא. אני חושב שהכבוד כולו שלנו. אבל דבר אחד צריך לזכור: כולנו אחים – חרדים, חילונים, דתיים. יש כאלה שהאמונה שלהם היא לא לעשות צבא. שלא יעשו צבא. אני חושב שהם מפסידים. אבל אם זאת האמונה שלהם וטוב להם – ניתן יותר למי שעושה צבא. אנשי מילואים צריכים לקבל יותר, כי זה העניין. תדעו לכם עוד דבר אחד – אני מגיש הצעת חוק כרגע, אני עובד עליה, ומנסה להגיע להסכמה רחבה בבית הזה שמי שתורם למדינה, יקבל יותר. הוא יקבל העדפות גם במשרות ציבוריות. גם אם זה מוסלמי, נוצרי, שעושה צבא, הוא יקבל העדפה. בהעדפה מתקנת צריך לתת לאנשים שתורמים למדינה. כשאנחנו נדע להעדיף וכשכולם ידעו להעריך את הנושא הזה, אני חושב שנגיע למקום נכון יותר וטוב יותר. קודם כול, אני רוצה להגיד לכם – שלום בין אחים. יום המילואים הזה, לי הוא נותן דבר אחד – לזכור תמיד שאנחנו אחים. כשאנחנו נפגשים בצבא זה לא מעניין אם אתה בעד רפורמה, נגד רפורמה. אנחנו בעד מדינת ישראל. כולנו אחים. אני רוצה להגיד לכם, גם החברים שיושבים פה, יש לנו דעות שונות; הינה, אתם רואים, אנחנו לא חלוקים. כולנו ביחד. אני מציע לכל עם ישראל רגע לקחת אוויר, לקחת נשימה, לשתות כוס מים קרים ולזכור תמיד: אנחנו אחים. יש לנו ויכוח פוליטי, אין לנו ויכוח מהותי. תודה רבה לכם. אוהב את כולכם. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. אחרון הדוברים לפני סיכום השר – חבר הכנסת אבי מעוז. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני שר הביטחון, משרתי המילואים, כנסת נכבדה, שמענו בחודשים האחרונים על כל מיני סוגי מחאות: מחאת ההייטקיסטים, בה"א הידיעה, כאילו ההייטק שייך למחנה מסוים, וכל ההייטקיסטים מתנגדים לתיקונים הנצרכים במערכת המשפט, אבל על פי סקר שפורסם לפני כשלושה חודשים בישראל היום, רוב מוחץ מההייטקיסטים לא מתכוונים להשתתף במחאה ומתנגדים לכך שהחברה שלהם תיקח חלק פעיל בה; מחאת הטייסים, שאיימו בסרבנות – הטייסים, בה"א הידיעה, כאילו חיל האוויר שלהם וכאילו כל הטייסים מוכנים לאיים בסיכון האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל בניסיון לקדם את דעותיהם הפוליטיות. מהבירור שהתקיים והתפרסם עלה שהמיעוט הזה לא מייצג את רוב הטייסים, ובטח שלא את רוב אנשי חיל האוויר; ומעל הכול – מחאת המילואימניקים, בה"א הידיעה, כמובן, כי כידוע, רק אנשי שמאל בעלי ביביפוביה עושים מילואים במדינת ישראל. המציאות כמובן רחוקה מכך שנות אור. בקיץ שעבר פורסמה כתבה מקיפה בעיתון דה-מרקר. לפי הנתונים שהובאו בכתבה, מתוך כלל האוכלוסייה בגילאים הרלוונטיים, רק 17% מוגדרים כמשרתי מילואים, ו-4% בלבד מוגדרים כמשרתי מילואים פעילים. לגבי אופי המשרתים נאמר שם שמי שמרכיב בעיקר את שדרת אנשי המילואים הם אנשי הפריפריה ובני הציונות הדתית, בדגש על מתיישבי יהודה ושומרון. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה לא נכון. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> זה מה שפורסם. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> היית מגיע לוועדות ומקשיב. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת שרון ניר, תני לו, בבקשה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> חברת הכנסת שרון ניר, מותר לי לדבר ולהביא מה שפורסם. על פי פרופ' יגיל לוי, שמצוטט בכתבה – ואני מצטט – "המוטיבציה ללכת למילואים עומדת בסתירה לכך שהחברה הישראלית נהפכה לחברת שוק, שבה רווחיות, הישגיות, הכנסה גבוהה, צרכנות וחומריות עומדות במרכז ההוויה של המשפחה הישראלית". אז כשיאיר לפיד מסית על מיעוט המשרתים בצבא לעומת המשתמטים, לדבריו, ועל כך שרק הילדים שלו ושל חבריו יסכנו את חייהם, וכאשר ליברמן קורא לצאת למחות כי לדבריו – ואני מצטט – "צריך להבין שהוויכוח כרגע הוא לא בין שמאל לימין אלא בין אלו שמשרתים בצה"ל, עושים מילואים, עובדים ומשלמים מיסים, לבין משתמטים משיחיים" – עד כאן, סוף ציטוט. הם כנראה לא מסתכלים סביבם ולא שמים לב איזו חמאה ענקית מרוחה להם ולחבריהם על הראש. בתור מי ששירת בשירות מילואים קרבי עד גיל 50, כולל בתור אבא לעשרה ילדים וסבא לנכדים, אני מוחה נמרצות על הניכוס הלא-ראוי של תואר המילואימניקים על ידי מיעוט קטן מבין כלל המשרתים. ראוי היה שמי שרוצה למחות, באופן דמוקרטי וחוקי, כמובן, יעשה זאת בלי לנצל את דרגותיו ואת שירות המילואים שלו. ולגבי אחיי המשרתים, הגיע הזמן לשינוי משמעותי ביחסה של מדינת ישראל כלפיהם, ואני מברך על הצעדים המשמעותיים שהממשלה ושר הביטחון הכריזו עליהם. כאשר חיילי מילואים מתייצבים לשירות, מן הראוי שהם יפגשו שם את כלל חלקי החברה. הם אמורים לקבל את הציוד והתנאים הכי טובים שאפשר לתת להם, והאימון והתעסוקה שלהם חייבים להיות ממוצים כדי שהערך בוויתור על מה שהשאירו מאחור באזרחות יהיה ברור. כאשר תלמיד ישיבה או סטודנט קם מלימודו ויוצא לשירות מילואים, החברה אמורה לשאת אותו על כפיים ולשדר כלפיו יחס של הערכה עצומה, אם לא הערצה. כאשר שכיר או עצמאי עוזבים את מקום עבודתם או את העסק שלהם ויוצאים לבצע תעסוקה או אימון, הציבור בישראל אמור לבטא כיצד הוא מוקיר אותם, לא רק בכיסוי של המשכורת או ההכנסה הבסיסיות אלא הרבה מעבר לכך. כאשר בעל משפחה עולה על מדים ואשתו נשארת בבית להתמודד לבד עם אתגרי שגרת הבית והמשפחה במקביל להמשך עבודתה, החברה אמורה להעניק לה את כל המעטפת והתמיכה האפשריים כדי להקל, ולו במעט, על ההתמודדות הזאת. אני שמח לברך – – – << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני מקווה שאתה מתייחס גם לבעלת משפחה, גם לבעלת משפחה שעושה את זה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבריי, תנו בבקשה לסגן השר לסיים. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אם בעלת משפחה יוצאת ובעלה תומך בה, כדאי שתתייחס אליה. הן קיימות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת ניר, בבקשה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אבי, תדע שהדוברת שלי עכשיו קיבלה מצטיינת מילואים בכיפת ברזל. גם נשים עוזבות בתים. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הן רק 18% מהאוכלוסייה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> מצוין, גם, בוודאי. בוודאי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבריי חברי הכנסת. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הינה, היא יושבת כאן, תסתכל, עם הבן שלה, אחת שמשרתת, ועוד אחת – – << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> בוודאי. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – ועוד אחת, ועוד אחת. הן לא שקופות. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> סגן השר, אתה מוזמן לסיים. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הינה, ועוד אחת. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אני שמח להיות חלק מהממשלה בהנהגת ראש הממשלה ושר הביטחון אשר מחזירה את צבא המילואים להיות באמת צבא העם. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. יסכם את הדיון ויתייחס לדברים חבר הכנסת יואב גלנט, שר הביטחון. << דובר >> שר הביטחון יואב גלנט: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנשי המילואים שנמצאים איתנו, קהל נכבד, לאורך 75 שנות עצמאותה הייתה מדינת ישראל לפלא. אחרי אלפיים שנות גלות וכיסופים הפכנו את כמיהת הדורות למציאות חיה, הקמנו בית לאומי, יצרנו מדינה חזקה ופורצת דרך שאליה נישאות העיניים מכל קצוות תבל. היינו כחולמים. מאחורי היכולת להגשים, לבנות ולהפוך חלום בן אלפיים שנה למציאות ניצבים אנשים, אלה הנותנים ותורמים למען הכלל ועושים שלא על מנת לקבל תמורה. כל אחד מהם בתורו רואה עצמו חלק משרשרת הדורות הנמשכת. זוהי תמציתה של הישראליות. זה ייחודנו, זה סוד כוחנו, ועל כך גאוותנו. יום ההוקרה לאנשי המילואים משמעותי וחשוב בכל שנה, והשנה באופן מיוחד. אני מכיר ומוקיר את מערך המילואים. פיקדתי על אנשי מילואים לאורך עשרות שנים. הייתי מילואימניק בעצמי לפני כ-40 שנה במשך כשנתיים, מפקד צוות מילואים בשייטת 13. המילואימניקים הם אנשים ונשים שעזבו בית ומשפחה, ויתרו על לימודים, על עבודה, לפעמים על אירועים משפחתיים חשובים, ארזו תיק ובאו להגן על המדינה, מוכנים לעשות כל שנדרש ולסכן את חייהם, אם צריך. הנכונות שלהם להתייצב בכל עת שבה הם נקראים אל הדגל מבטאת את עוצמת המחויבות, האחווה והרעות. הברק שאני רואה בעיניהם בעת הסיורים, במפגשים, באימונים, בתדריכים לקראת פעילות מבצעית, מעיד על תחושת השליחות, האחריות, אהבת העם ואהבת הארץ. מאז ולאורך כל שנות שירותי הארוכות בצה"ל, והיום כשר הביטחון, אנשי המילואים הם בעיניי תמצית הישראליות היפה. מערך המילואים של ישראל הוא נכס ייחודי. אין ישראלי ממנו ואין ערכי ממנו. למערך המילואים, לכוחות המילואים, יש תפקיד מכריע בביטחון הלאומי שלנו. זהו אפוד המגן של ישראל, יחד עם המערך הסדיר; אלה הן הכתפיים שעליהן נשען ביטחונה של מדינת ישראל. אני אומר לכם כאן, מניסיוני בסדיר ובמילואים: אי-אפשר ללא מערך המילואים. ראינו זאת בכל המערכות שהיו לנו, בכל המבצעים, בביטחון השוטף, ולצערנו, גם בתשלום מחיר דמים כבד לאורך השנים. יתרה מזו, אם לא היה לנו את מערך המילואים, היינו צריכים להמציא אותו. זו החוליה החיונית והחשובה שמחברת בין צה"ל לבין החברה הישראלית כולה. זהו סמל לשותפות, לערבות הדדית, לחיבור חוצה מגזרים בתוך הצבא, ולמעשה, דוגמה לכל הציבור בישראל, שמתרחשת בתוך צה"ל, צבא העם. אנחנו תלויים ביחידות המילואים. לא נוכל לנצח בלי המילואים. לא נוכל להכריע את אויבינו במערכות הבאות בלי מערך המילואים. מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים ביטחוניים רבים. לשם כך אנחנו זקוקים לצבא מילואים כשיר, איכותי, חזק, זמין, מאומן ומיומן. כדי שזה יקרה בכל מצב ולנוכח כל עימות, אנו חייבים לטפל, ולהדגיש שלושה עקרונות: איש המילואים זכאי וחייב לקבל משימות ברורות לקראת מלחמה, וכמובן בשגרה; אנחנו חייבים להקנות לו את המשאבים על מנת לממש את המשימות; לבסוף, כל משרת מילואים זכאי ליחס הוגן ולתגמול ראוי. אם נתת את כל אלה לחייל המילואים, אז המערכת עובדת, הכול פועל. אנו חייבים להבטיח לאנשי המילואים, לילדים שלהם, להורים שלהם ולמשפחות שלהם כי ביום פקודה אנו שולחים אותם במוכנות מלאה. אנחנו צריכים לדעת שעשינו הכול למען מי שמוכן לעשות הכול בשבילנו. רק כך נוכל להכריע את המערכה הבאה. ובעניין אקטואלי, בשבוע האחרון עמלים בצה"ל על תחקור מעמיק של הפיגוע בגבול מצרים. מדובר באירוע קשה שלא היה צריך לקרות. חלק מעוצמתו של צה"ל היא יכולתו לתחקר, להפיק מסקנות ולקחים. כך חונכתי אני בצה"ל; כך חינכתי דורות. אני מאמין שתחקיר אמיתי, נוקב, שאינו מפחד להתעמת עם השאלות הקשות, הוא חובתנו לחללים, למשפחות, לחיילי צה"ל בסדיר ובמילואים המבצעים את משימותיהם וניצבים על המשמר גם בשעה זו. אני בטוח כי כל שרשרת הפיקוד של צה"ל מהרמטכ"ל ומטה תפעל לשם יישום המסקנות, ותיקון הכשלים שעלו בתחקיר כדי להבטיח שאירועים מסוג זה לא יתרחשו עוד. ובחזרה אל אנשי המילואים ואל התגמול. מאז כניסתי לתפקיד אני פועל יחד עם הרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי ויחד עם מנכ"ל המשרד האלוף במילואים אייל זמיר על מנת לתקן עוול היסטורי, ולתגמל כראוי את אנשי המילואים. מי שעושה יותר, מי שמוכן לתת יותר, ראוי שיקבל גם יותר, הרבה יותר. בישיבת הממשלה האחרונה, שבה הבאתי את הצעתי, אישרה הממשלה פה אחד את הצעתי לתת שורת הטבות חסרות תקדים לאנשי המילואים בשווי של כ-200 מיליון שקלים מתקציב מערכת הביטחון. מדובר בלא פחות מהגדלה דרמטית של פי 15. הסכום הקודם שננקט בידי הממשלה האחרונה לפנינו והממשלות שלפניה היה 15 מיליון שקל. הכפלנו אותו פי 15, ל-200 מיליון שקל. יש מספיק בשביל לתת לאנשי המילואים מתוך מערכת הביטחון, כי הם ראויים להכרה הזאת. << קריאה >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << קריאה >> היה 30 – – – << דובר_המשך >> שר הביטחון יואב גלנט: << דובר_המשך >> מסכום התקציב שיוחד לנושא בהחלטת הממשלה הקודמת יצאנו והכפלנו – 15 כפול 15, כמעט 200 מיליון שקלים. המהלך יאפשר הגדלה והרחבה של הטבות בתחומים רבים, בין היתר בארנונה, בחשמל, סבסוד קייטנות לילדי משרתי המילואים והגדלה של עשרות מיליוני שקלים למועדון "בהצדעה", המעניק הטבות בתחומים שונים. חבריי חברי הכנסת, בחודשים האחרונים נפגשתי עם אנשי מילואים רבים. ראיתי את מיטב האנשים מכל קשת החברה הישראלית – ממקומות שונים, עם תפיסת עולם שונה, עם השקפה פוליטית שונה. כשהם לובשים את המדים, הם נכנסים מתחת לאלונקה, והם כולם פועלים כיד אחת, משאירים את הוויכוחים מאחור ומהווים את אגרוף הברזל של צה"ל למען עם ישראל ולמען מדינת ישראל. אנחנו כאן, בכנסת ישראל, נציגיהם מכל הרבדים ומכל שכבות הציבור. אני מוקיר, מעריך ומגבה את חיילי המילואים ללא קשר לתפיסת עולמם ולעמדותיהם הפוליטיות, ואני מצפה מאנשי המילואים שגם הם יותירו את הפוליטיקה והמחלוקות מחוץ לשירות ומחוץ למשימות. כל פגיעה במערך המילואים היא פגיעה בביטחון הלאומי של כולנו. בשם מערכת הביטחון אני מבקש להביע את תודתי ואת הערכתי לכלל משרתות ומשרתי המילואים בצה"ל על היותכם מופת ערכי, דוגמה אישית שאין שנייה לה במדינת ישראל. תודה אחרונה שמורה לבנות ולבני הזוג, לילדיהם ומשפחותיהם של אנשי המילואים, שהם חלק בלתי נפרד מהמערך הנפלא הזה. כאשר איש או אישה יוצאים לשירות מילואים, התא המשפחתי כולו נושא בעול. אנשי המילואים, חבריי לדרך, הטוב שבעם ישראל – אני מצדיע לכם. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה לשר הביטחון. אנחנו חותמים בדברים אלה את ציון יום ההוקרה למערך המילואים. שוב, תודה רבה לאורחינו, אנשי המילואים. << נושא >> ציון יום לגיל הרך << נושא >> << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אנחנו מציינים היום גם את היום לגיל הרך. נעבור עכשיו, לפי סדר-היום, לרשימת הדוברים. יוזמי הדיון הזה – הראשון שבהם הוא חברי חבר הכנסת רון כץ, שעוסק רבות בתחום הגיל הרך, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו מציינים את היום המיוחד לגיל הרך. בישראל חיים כיום 550,000 פעוטות מגיל לידה ועד גיל שלוש, ורק כ-20,000 מתוכם לוקחים חלק מרכזי במערך הגיל הרך. המרכזים הם רשת ביטחון מרכזית לפעוטות בקהילה – מרכזים שנותנים שירות במגוון תחומים: מרכזי טיפות החלב, הדרכות ההורים, חוגים, טיפולים פארה-רפואיים ועוד. לפי מחקרים, עד גיל שלוש הילדים שלנו נמצאים בשלבי ההתפתחות החשובים בחייהם ואולי המרכזיים, אבל לצערי, במדינת ישראל עוד לא לקחו בעלות ואחריות אמיתית על כל מה שקשור לגיל הרך. היום, במדינת ישראל יש מחסור אדיר של מרכזים ברשויות המקומיות, וכרגע יש לנו רק 100 מרכזים כאלה בכל המדינה – 100 מרכזים ל-550,000 פעוטות במדינת ישראל. הורה שרוצה לקבל את השירות ממרכזי הגיל הרך, לרוב יצטרך לנסוע למקומות רחוקים מביתו כדי לקבל שירות כלשהו. המחסור האדיר הזה מוביל פעוטות רבים להיות ללא מעטפת טיפולית וחינוכית. אנחנו מקיימים על זה הרבה דיונים, ונמצא פה גם יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת. היום קיימנו דיון על זה בוועדה לזכויות הילד, ואנחנו חייבים – קואליציה ואופוזיציה – לקחת אחריות, בשיתוף פעולה אמיתי יחד עם הרשויות המקומיות, ולפעול למערך לאומי שיפתח את התחום כיעד אמיתי של מדינת ישראל. לא ייתכן שהמצב יימשך כך. במצב היום יש יעד אמיתי שמפלה על רקע גיאוגרפי, והגיע הזמן לשנות את זה. בממשלה הקודמת תחום הגיל הרך כולו היה במשרד הכלכלה – משרד שהקשר בינו לבין חינוך הוא מקרי בהחלט – ואני שמח שהיה לי חלק קטן בעזרה לשרת הכלכלה לשעבר, חברת הכנסת אורנה ברביבאי, שהחליטה מייד, ברגע שנכנסה לתפקיד, להעביר את הגוף הזה למשרד החינוך. היא העבירה אותו למשרד החינוך כי היא הבינה שהרצף הפדגוגי מגיל לידה ועד סוף הרצף החינוכי הוא קריטי, וחייבים להשקיע בגיל הרך. אנחנו נמצאים כרגע בשלבים שהמערכת כמעט על סף גסיסה. אחד הצעדים החשובים ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא להחליט עכשיו על תקציב דחוף בקול קורא ובכל אמצעי אחר שמדינת ישראל והמשרדים הרלוונטיים יודעים לתת לרשויות המקומיות, כי בפועל, מי שבאמת מרים את הכפפה הזאת הוא הרשויות המקומיות. אבל מה הבעיה? הבעיה היא שאם נבדוק באיזה רשויות זה עובד כמו שצריך, אז אני כנראה לא אפתיע אתכם – זה יהיה ברשויות שהדירוג הסוציו-אקונומי שלהן גבוה. איפה זה לא יהיה קיים? איפה שאין כסף. איפה שאין כסף, כנראה ראש הרשות יעדיף להשקיע בדברים קריטיים ליום-יום של העיר שלו. הפער הזה הולך וגדל, והוא גדל מגיל לידה. אז כשאנחנו מדברים פה על צמצום פערים ועל ניסיון אמיתי לחבר בין הפריפריה למרכז – ככה עושים את זה; מתחילים מהיום שהילד או הילדה נולדים ובונים את זה למעלה, בונים את זה הלאה. אדוני היה מנהל מינהל החינוך בירושלים. היום היה לנו דיון וקיבלנו נתונים גם על ירושלים, שכביכול נחשבת עיר חזקה. יש שבעה מרכזים כאלה בכל העיר; במזרח העיר אין בכלל. שתבינו, בתוך העיר יש שכונות שיקבלו הכול ויש שכונות שלא יקבלו כלום. אז עכשיו תאר לעצמך מה קורה במדינה. במדינה אתה תראה שבאזורים הכי חזקים יש הכול, ובאזורים החלשים אין כלום, והם גם לא יכולים לקבוע תורים, כי במקומות שהמרכזים קיימים, הם מאוד עמוסים. מפה אני פונה גם ליושב-ראש ועדת החינוך: בוא נרים את זה יחד, כי הגיל הרך זה משהו שמדבר לכולם. אין בו אופוזיציה, קואליציה; אין בו באמת פוליטיקה. הגיע הזמן. אני רואה שגם הזמן שלי הגיע – אני אסיים. הגיע הזמן שאנחנו נעשה הרבה יותר למען הגיל הרך. התחלנו לעשות פעולות אמיתיות. יחד עם חברי יושב-ראש הקואליציה אופיר כץ העברתי את החוק שימנע העסקה של מי שהורשע או הואשם בהתעללות בחסרי ישע; אנחנו מקדמים את חוק המצלמות. אנחנו מנסים לבנות מערך שלם, אבל זה לא מספיק. אני רוצה גם לפנות לשר החינוך מכאן. בתקציב המדינה משוריינים מיליארד שקלים לגיל הרך. במיליארד שקלים אפשר לעשות קוסמטיקה, ואפילו לא קוסמטיקה רצינית. אז אני באמת רוצה לקרוא מפה לשר החינוך ולמשרדים הרלוונטיים, משרד האוצר וכל המשרדים האחרים: תעצרו, תעשו חשיבה מחדש על מערכת החינוך במדינת ישראל, כי אם אנחנו נמשיך כך, מדינת ישראל כבר לא תהיה בירת ההייטק של העולם, והחינוך שלנו ילך ויידרדר עד לרמה שלא נוכל לתקן את זה יותר. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לפני הדובר הבא – הודעה של סגנית מזכיר הכנסת. בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת חווה אתי עטייה, יוסף עטאונה, זאב אלקין, אימאן ח'טיב יאסין ומשה טור פז בנושא: הגנה על זכויות הסטודנט ושכר הלימוד בעת שביתות של סגל אקדמי או מקצועי באוניברסיטאות. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. << נושא >> ציון יום לגיל הרך << נושא >> << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> הדובר הבא – יושב-ראש ועדת החינוך יוסף טייב, בבקשה. << דובר >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, הגיל הרך הוא במידה רבה התקופה המעצבת ביותר בחייו של אדם. זו תקופה משמעותית מאוד להתפתחות הילד – חינוך לסדר-יום וערכים, מעטפת רגשית וחברתית אשר יוצרת את התשתית להמשך החיים. בשל כך, ישנה תמימות דעים בקרב אנשי חינוך, כלכלנים, אנשי מדע וחברה, שההשקעה בחינוך לגיל הרך היא ההשקעה האפקטיבית ביותר. היא נותנת לילד חינוך, ערכים והתפתחות, ובד בבד תורמת לצמצום פערים חברתיים ויציאת ההורים לשוק העבודה, אשר תורמת לצמיחת המשק ושגשוגו. ממשלת ישראל הנוכחית, שתנועת ש"ס כתנועה חברתית שותפה בכירה בה, יזמה והוציאה תוכנית להרחבת חוק חינוך חינם לילדי ישראל וגם לתינוקות ולפעוטות מתחת לגיל שלוש. זאת, נוסף לשיפור תנאי השכר של המטפלות, שנדון בוועדת החינוך שבראשותי. וברוך השם, התנאים שופרו במשמרות שלנו. אך אנחנו, אופוזיציה וקואליציה, עדיין בשאיפה ורצון כן לשיפור משמעותי ורחב יותר. אנו עושים זאת מתוך הערכה והוקרה למטפלות אשר אנו מפקידים בידיהן את היקר לנו במסירות ובאהבה יום-יום, שעה-שעה. החלטות חשובות אלו נובעות מתוך ראייה רחבה, מתוך ראייה חינוכית על אודות החשיבות של חינוך ילדי ישראל מייד אחר לידתם, כדי שיתחילו את הצעד הראשון בחייהם במקום שבו יקבלו את החינוך הטוב ביותר. המחנך מקנה לילד ערכים וסדר-יום מלא וגדוש בחומר למידה, בעבודות יצירה, המושתתים על מסורת, דרך ארץ, מידות טובות, לצד הרגלים טובים של חיי חברה תקינים. המסגרות הללו נותנות להורים מנוחה מהשגרה, נותנות להם אפשרות ליציאה לעבודה כאשר הם יודעים שבמעון יש מטפלות עם לב ונשמה שעברו קורס חינוכי מקצועי שבו קיבלו את הכלים הראויים לחינוך הילדים. בד בבד, העמקת הסבסוד באה מתוך רצון להקל את העול הכלכלי המוטל על כתפי ההורים הצעירים, שדואגים לחינוך טוב לילדיהם במסגרת חינוך מפוקחת, טובה וראויה. אני מבקש להודות לכל מפעילי מסגרות החינוך לגיל הרך; לצוות החינוכי אשר מקדיש את זמנו וכוחו לגדל את הילד של האחר, ועליו נאמר: "כל המלמד את בן חברו – – – כאילו ילדו". אני רוצה להודות למטפלות, שבאמת לצערי לפעמים אנחנו שומעים עליהן דווקא כשקורה משהו, אבל רוב-רובן של המטפלות מסורות והן כאן כדי לחנך את ילדינו. אני שמח, חברי רון כץ וחברי אופיר כץ, על החוק שבאמת מתקדם בוועדה, על הצעת החוק למניעת העסקה. אני מקווה שבשבוע הקרוב הוא יהיה מוכן לקריאה שנייה ושלישית ונוכל באמת להביא אותו פה למליאה, ואין לי ספק שהוא יעבור פה אחד. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> הוא מתקדם בצורה באמת מרשימה. << דובר_המשך >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> נכון. אני רוצה באמת לומר, כי העלית פה כמה דברים. ישנן הרבה הצעות חוק בקנה שצריכים לקדם. אני מברך על היוזמה, ובאמת זה עבר למשרד החינוך, וחלק מהדברים עברו ממשרד הכלכלה, חלק ממשרד העבודה, ועוד חלק צריך לעבור ממשרד הרווחה. יש לי הצעת חוק בנושא, ואני בדין ודברים עם השר מרגי ועם השר קיש. אבל אני חושב שהגיע הזמן להקים מינהלת לגיל הרך במשרד החינוך. מספיק לטאטא. הכול מפוזר, הכול מפורד. כאן אני קורא גם לשר החינוך וגם לשרים אחרים: בואו יחד נקים את המינהלת הזאת. זו תהיה הבשורה הטובה ביותר גם למטפלות וגם לילדים. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אני אגיד לך רק, יוסי, מה הבעיה. היה אגף כזה שהמנהלת שלו התפטרה ביום שהמשרד התחלף וכל הצוות הלך. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נכון. זה בעצם שני אגפים שהופכים להיות מינהל, אבל צריכים את הסמכויות, את הכוח, את כוח האדם, הכול. << דובר_המשך >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> נכון. להעביר גם את התקציבים, גם את הסמכויות. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לנו אין בעיה להעביר סמכויות. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו איתך. << דובר_המשך >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> אנחנו, הממשלה הזאת, בעניין סמכויות, מעבירה חופשי-חופשי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אנחנו טובים בלהעביר, בדיוק. << דובר_המשך >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> רק לגבי זכות הדיבור, תצמצמו, כדי שנוכל לעבוד גם על דברים אחרים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> פחות, פחות. << דובר_המשך >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת אליהו ברוכי, בבקשה. << דובר >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, את הדקות שעומדות לרשותי אני מבקש להקדיש לצוות העוסק בגיל הרך בכל ימות השנה. לשון המשנה במסכת אבות: "הלומד ילד, למה הוא דומה" – "לדיו כתובה על נייר חדש". כשכותבים על נייר משומש, הכתב פחות קריא ופחות נשמר, וכשכותבים על נייר חדש, זה נשמר לדורות. זיכרונות הילדות מלווים את חיינו יותר מכל זיכרון אחר. אנחנו נוטים להתייחס לגיל הזה, הגיל הרך, כאל גיל חסר משמעות בעיצוב חיי הילדים שלנו. צוות המעונות לא נקרא בפינו "הצוות החינוכי"; אנחנו קוראים להן מטפלות, אולי אפילו בייביסיטר, במובן מסוים, אבל האמת צריכה להיאמר: הן מחנכות, והתרומה שלהן תלווה את כל חייהם של התינוקות שעברו דרכן. מצוקת ענף המעונות בישראל ידועה. הענף, שבמישרין תורם הכי הרבה למשק בישראל – כי הרי אין לנו אפשרות להפעיל משק בלי מעונות יום – נמצא במאבק הישרדותי על המשך קיומו, והמאבק הזה לא מתחיל ונגמר בשאלה של תקציב. ברור, הכסף הוא משמעותי כדי להציל את הענף, אבל בעומק יש פה מאבק תודעתי. אנחנו חייבים לחשב מסלול מחדש בכל היחס שלנו כלפי העוסקות במלאכה. תבדקו בבקשה מתי עבודת מטפלת במעונות יום עלתה לכותרות בישראל. עצוב לומר, אבל בבדיקה קלה בגוגל אפשר לראות שזה כמעט תמיד בהקשר פלילי – זה רק כשמוצאים מטפלת מתעללת. כך גם העיסוק שלנו כמחוקקים בנושא – העיסוק הוא סביב נושא המצלמות ועוד אמצעי בטיחות שיבטיחו להורים שהבייביסיטר לא תתנהג באופן חריג. חלילה, אני לא מזלזל באמצעים האלה, הם חשובים, אבל הם רחוקים מלספר את הסיפור של המסירות של המחנכות – כן, מחנכות במעונות היום, המחנכות שמגדלות את ילדינו, ויחד עם זה נושאות על כתפיהן את המשק הישראלי כולו. האם הן שם בגלל שהן בייביסיטר או שהן שם בגלל התפקיד החינוכי? כשנדע לענות אנחנו, פה, לעצמנו, את התשובה על השאלה המהותית הזו, נדע גם למצוא את מקורות המימון כדי שהן יוכלו להמשיך במלאכת הקודש שלהן. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אינה נוכחת. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> ברוכי, תתכווץ קצת, זה בזבוז לכדורסל הישראלי, תאמין לי. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, גברתי השרה, לפי נתוני המועצה לשלום הילד בשנת 2021, 853,000 ילדים, שהם 28% משיעור הילדים וכמחצית מהילדים הערבים והחרדים, חיו בעוני. ילד עני הוא ילד שהתפתחותו נפגעת, שבריאותו ורווחתו מצויים בסכנה תמידית, שהולך לישון וקם בבוקר רעב, שגם אם שפר עליו מזלו והצליח לצאת מהעוני, יישא עימו לעד את טראומת הרעב והמחסור. כשיוקר המחיה מאמיר, כשהמשפחתונים המפוקחים קורסים ושובתים, הילדים סובלים. 15,000 תיקים פליליים נפתחו בגין עבירות נגד קטינים, אך כשהאלימות ברחובות משתוללת, כל הילדים הופכים לנפגעי עבירה. לגדול בצל הפשיעה זה לגדול בצל טראומה מתמשכת והרגשה מתמדת של היעדר ביטחון, כפי שגילתה בת השלוש שנפצעה ביום חמישי האחרון מירי בכפר כנא. לכן, כישלון הממשלה ושר הבט"ל לחסל את ארגוני הפשיעה ולמחות את מגפת האלימות הוא קודם כול כישלון בהגנה על ילדים רכים. אך גם בין הילדים הרכים ישנם השקופים במיוחד, ילדים שלא רק סובלים מהזנחה מצד המדינה אלא גם מנחת זרועה האלימה; ילדים שסובלים ממשטר כיבוש, מפלישות לבתים באמצע הלילה של כוחות חמושים ואף ממוות לקול צהלות הפשיזם הגואה. פחות מחבל לעתיד – כן ירבו, זו התגובה שקיבלתי ועוד עשרות דומות לה ואף קשות ממנה, לאחר שביקרתי החודש בבית החולים את הילד מוחמד תמימי בן השלוש, זיכרונו לברכה, שנורה בידי כוחות הכיבוש בנבי סאלח. אך מוחמד תמימי אינו לבד. לפי נתוני בצלם, מעל 330 ילדים פלסטינים מגיל אפס עד חמש "סוכלו" על ידי כוחות הכיבוש מאז שנת 2000. למרבה החרפה, כנראה שרוב הציבור, לרבות רוב יושבי הבית הזה, מבקשים להתעלם מכך, אם לא להצדיק זאת במיני תירוצי הבל ועוול. על אפכם ועל חמתכם אמשיך לזעוק את זעקת הילדים השקופים: את זעקתו של תמים מחמוד דאוד, בן חמש מרצועת עזה, שליבו נדם מאימה במהלך הפגזה אווירית על שכונת מגוריו; את זעקתה של אלאא קדום, בת החמש, ש"חוסלה" בירי אווירי בדמי ימיה בעת שהלכה ברחוב הסמוך לביתה – נזק אגבי, בשפה המכובסת, שאת כתמי הדם והבושה לעולם לא תוכל לכבס ולהסיר מעל מצפונה ישראל; את זעקת ילדי הכפר בדרום הר חברון שנאלצים להצטופף בקרוואן דל כבית ספר יסודי לאחר עוד חורבן וגירוש; את זעקתה של אסיל בת השבע, שהותקפה באבנים על ידי פורעי הטרור המתנחבלים בביקור עם משפחתה באדמתה; את בכיו של בן השמונה בבית אומר, שעשה במכנסיו באימה כשהצבא פלש לביתו, וכשאימו ביקשה לכסותו בשמיכה, החיילים איימו כי יירו בה. "ילדים קטנים, ילדים גדולים, / ילדים טובים וילדים רעים, / את יודעת, אימא / כולנו ילדים של החיים", כתב שלום חנוך. בואו נביא עבור הילדים כולם, יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים, חילונים, דתיים וחרדים, את השלום ואת הצדק החברתי, כדי שבאמת יהיו ילדים של החיים. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. חברת לימור סון הר מלך, בבקשה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה לברך את חבר הכנסת אליהו ברוכי על העלאת המודעות לנושא החשוב והיקר הזה, הגיל הרך. היום אנחנו מעלים על נס את האוצרות שלנו, הדברים הכי יקרים לנו, הילדים שלנו. << קריאה >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << קריאה >> זה לא אני. << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> אמרו לי שזה אתה. אבל זאת מחמאה. זה דווקא מאוד התאים לי אליך. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> היא רצתה להביא גאולה. << קריאה >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << קריאה >> זה רון כץ. << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> רון כץ? אז רון כץ. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אפשר לפרגן לו. << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> אבל זה התאים לי, זה הסתדר. תודה, מברכת את מי שצריך לברך, אם זה רון כץ או כל אחד אחר. אנו מעלים על נס את האוצרות שלנו. הדברים הכי יקרים, הכי חשובים לנו בעולם הזה אלה הילדים, שבאופן אבסורדי הם גם אלו שמקבלים פעם אחר פעם מעט מאוד מהחשיבות התקציבית. בפתחו של הקיץ הקרב אני מבקשת שנזכור כי כמעט 1,000 ילדים נשכחו ברכב בעשור החולף, תופעה שקשה מאוד להסביר. מתוככי הנפש עולה זעקה: כיצד ייתכן שהורים ישכחו למוות את היקר להם מכול? אך האמת היא שבאופן קצת אחר, כולנו שוכחים את ילדינו ואת ילדי הגיל הרך יום אחר יום. ילדי הגיל הרך סובלים מהזנחה אשר אין לה מענה אמיתי, ואין הורה בישראל שלא קורס תחת העול הכלכלי הכרוך במציאת פתרון לילדים הרכים. נניח שכבר הורים עשו את השיקולים הכלכליים והחליטו לשים את ילדם במעון, לעיתים אף נדרש מהם להמתין בתור עד שיתפנה עבורם מקום. הורים רבים נדרשים לשנות את מקום מגוריהם על מנת למצוא מסגרת מותאמת לילדיהם. אחרים נמצאים בחוסר ודאות לגבי עתידם התעסוקתי ובחרדה יום-יומית על מנת להצליח ברישום ילדם הרך. אבל הכי מביך, וזה באמת הכי הכי מביך בכל הסיפור הזה, הוא שכר המטפלות הזעום והלא-מתגמל, אלו ששוקדות יומם ולילה על חינוך ילדינו, מלבישות, מחתלות, מחבקות, משגיחות, מפתחות את כישוריהם ואינן זוכות לשכר המגלם בתוכו את ההשקעה האדירה הכרוכה בעבודת הכפיים שלהן, ואף פחות מכך. מדובר באירוע מביש, לא מוסרי, המזמן כוח אדם בתחלופה גבוהה, אשר לא מאפשרת התמקצעות משמעותית. כאן עולה השאלה המתבקשת: אם תשלומי ההורים כל כך גבוהים ושכר המטפלות כל כך נמוך, לאן הולך הכסף? כולנו נדרשים ביום הזה לחשבון נפש כחברה. ייתכן שהרשתות לוקחות לעצמן יותר רווחים מהמגיע להן; ייתכן כי המנגנון מנופח כל כך עד שאינו מאפשר שכר הולם לעובדות בפועל. האם קיים עודף רגולציה בתחום? כי המעונות קורסים מהנטל הכלכלי הכרוך בדרישות הבטיחות, המזון, הבקרה והביטוחים היקרים. אסור לנו לזנוח את ילדינו. אסור לנו כחברה לשקוע במחשבה שלילדים שלנו זה לא יקרה. מיותר להזכיר כי לגיל הרך ישנה גם חשיבות מכרעת להתפתחותו הרגשית והמנטלית של הילד בעתיד, כמו גם ליכולת המובילית שלו. הפערים בישראל בין הפריפריה למרכז נפערים כבר בשלב החינוך שהילדים מקבלים. בואו נשקיע באיכות הגיל הרך. בואו נדאג לצוות מוכשר ואיכותי, ובעיקר מתוגמל ומוערך, גם בפריפריה החברתית. בואו נדאג לעתיד ילדינו. זה בידינו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את השרה גלית דיסטל אטבריאן לסכם בשם שר החינוך. << דובר >> שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. את הדברים האלה אני אומרת בשם שר החינוך. ציון יום הגיל הרך בכנסת הוא הזדמנות נפלאה לחבק ולהוקיר את ילדי ישראל העושים את דרכם לראשונה במערכת החינוך במעונות היום, בפעוטונים ובגני הילדים, ואת הוריהם, שמוסרים את היקר להם מכול למשמרת, לרכישת מיומנויות ראשונות, להכיר חברים חדשים ולהשלים פדגוגית את החינוך שניתן להם בבית. מערכת החינוך בישראל, עם הסמכויות המוגדרות עבורה בחוק, עומדת על המשמרת כך שכל ילד וילדה יקבלו את הכלים, המיומנויות האישיות, החברתיות והפדגוגיות, וילמדו בסביבה מוגנת שתותאם באופן מיטבי לצורכיהם. לפני כחודשיים השיק שר החינוך את תוכנית חינוך חינם לגיל לידה עד שלוש, יחד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ', שתשפר את המענים לפעוטות, להורים ולמטפלות. במסגרת התוכנית עתידה המדינה להגדיל בהדרגה את הסבסוד שיינתן למעונות הסמל, וכן להגדיל את הטבות המס שיינתנו להורים עובדים; זאת, בהתאם לקריטריונים שייקבעו ביחס לזכאויות השונות. ההורים יזכו להקלה מיידית ביוקר המחיה באמצעות מתן שתי נקודות זיכוי לכל הורה, מענק של עד 940 שקלים בחודש לכל פעוט מגיל לידה ועד גיל שלוש, וכן יונהג מס הכנסה שלילי לזכאים בהתאם לקריטריונים שייקבעו. נשפר את איכות הטיפול במעונות המורשים באופן מיידי על ידי שיפור היחס בין מטפלות לפעוטות, נעלה את שכר המטפלות ונעדכן את התעריף המפוקח. נרחיב את מערך ההכשרה וההדרכה למטפלות, וכפועל יוצא מכך – גם את מערך הפיקוח והפדגוגיה למטפלות. נרחיב גם את מערך המעונות בהליך מדורג. במסגרת תוכנית רב-שנתית מקיפה נבנה אלפי כיתות חדשות ונסב מבנים קיימים. נסיר חסמים באמצעות הקלות באסדרה, נגדיל את הסבסוד שיינתן למעונות הסמל ונתמקד באזורי הביקוש. עם זאת, הדרך עוד ארוכה. בפני החינוך הרך עומדים עוד אתגרים רבים, אם בכל הנוגע להגדלת אחוז הילדים במעונות הסמל, אם בגידול במספר הילדים הצפויים להשתלב בחינוך המיוחד, בכל הנוגע לאתגרים שמזמן המחר בתחומי הפדגוגיה, הטכנולוגיה והבינה המלאכותית, וכן אתגרים נוספים. במערכת החינוך כולה – בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד – יש אנשי צוות נהדרים, גננות, מטפלות, סייעות, אנשי מקצוע ואנשי מטה, העושים לילות כימים בדאגה רבה לתת את המענים הפדגוגיים והרגשיים הדרושים להתפתחותם של הילדים בגיל הרך. לילדי הגיל הרך וההורים היקרים, שר החינוך יואב קיש מאחל – ואני לצידו, מאחלת גם כן – קיץ בטוח. מערכת החינוך מכינה עבורכם לשנת הלימודים תשפ"ד את המענים הטובים ביותר כדי שדור המחר של ישראל יזכה לנקודת הפתיחה הטובה ביותר. בברכה, שר החינוך יואב קיש. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << נושא >> המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הארכת תוקף ההכרזה על מצב חירום << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נעבור לנושא הבא – המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הארכת תוקף ההכרזה על מצב חירום. מציג – חבר הכנסת משריקי. << דובר >> יונתן מישרקי (בשם הוועדה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני המליאה את המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום בהתאם לסעיף 69 לתקנון הכנסת. סמוך לאחר הקמת המדינה הכריזה מועצת המדינה הזמנית על מצב חירום במדינה. מצב חירום זה עדיין עומד בתוקפו. ב-1996 נחקק חוק-יסוד: הממשלה, שקבע כי סמכות ההכרזה על מצב חירום תהיה בידי הכנסת, ביוזמתה או על פי הצעת הממשלה, וכי תוקף ההכרזה לא יעמוד על יותר משנה. מאז האריכה הכנסת את תוקף ההכרזה מדי שנה או לתקופות קצרות יותר. להכרזה יש שתי השלכות עיקריות. ראשית, ההכרזה מקנה לממשלה סמכות להתקין תקנות שעת חירום, שבכוחן אף לגבור על חקיקת הכנסת, ותוקפן עד שלושה חודשים. ההשלכה השנייה נובעת מנוהג שהיה קיים בעשורים הראשונים למדינה, שבמהלכם נחקקו חוקים וצווים שונים שנקבע בהם כי יעמדו בתוקף כל עוד ההכרזה על מצב חירום בתוקף. באשר לתקנות שעת חירום, ככלל, בשני העשורים האחרונים מיעטה הממשלה להשתמש בסמכות החריגה שניתנה לה. ואולם, עם פרוץ משבר הקורונה, שהיה מצב חירום פשוטו כמשמעו, התקינה הממשלה 38 תקנות שעת חירום. חלק מתקנות שעת חירום אלה הוחלפו בהדרגה בחקיקה ראשית של הכנסת, ואחרות בוטלו או פקעו מאליהן. כאשר החל גל האומיקרון בשנת 2021 הותקן סט בודד נוסף של תקנות, ופקע כעבור ארבעה ימים, ומאז לא השתמשה הממשלה בסמכותה זו. כאמור, ההיבט השני של ההכרזה הוא החוקים והצווים השונים שההכרזה מקנה להם תוקף. בחוקים ובצווים השונים נקבעו הסדרים חיוניים הן מבחינה ביטחונית והן מבחינה כלכלית. אם הכנסת לא תשוב ותכריז על מצב חירום, הסדרים חיוניים אלה יפקעו. בין היתר כוללים הסדרים אלה את חוק המעצרים המינהליים ואת החקיקה המסדירה תפיסת מקרקעין בשעת חירום. לצידם יש גם צווים שהוצאו מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, שאף הוא חוק שתוקפו מותנה בהכרזה על מצב חירום. אף שאין קשר ישיר בין הצווים לבין מצב החירום, עדיין יש בהם צורך, שכן הם מסדירים ענפים שונים במשק, כגון יהלומים, דבש ומעליות. ב-2009 החלה הוועדה המשותפת – אני כבר מסיים, אדוני – לקיים פיקוח הדוק יותר על משרדי הממשלה, כדי להביא להחלפת החקיקה הזו בחקיקה שלא תהיה תלויה במצב חירום. המאמץ המשותף של הוועדה המשותפת ושל משרדי הממשלה נשא פירות: אם ב-2009 היו בתוקף 174 חוקים וצווים שתוקפם תלוי בהכרזה על מצב חירום, הרי שכיום נותרו רק 19 כאלה. הקצב בסדר, דניאל? במהלך השנה האחרונה לא הוסדרו חוקים וצווים חדשים עקב התפזרות הכנסת העשרים-וארבע ועצירת מהלכי חקיקה שהחלו. עם זאת, בכמה נושאים חלה התקדמות. הצעת חוק להסדרת כוורות וייצור דבש, שחקיקתה תאפשר את החלפתו של צו אחד, אושרה בשבוע שעבר בקריאה הראשונה. משרד הבריאות הפיץ לפני כשנה תזכיר חוק לתיקון פקודת הרוקחים במטרה להחליף צו אחר, ובדיון שקיימנו התבשרנו כי הצעת החוק צפויה להגיע לכנסת עד סוף כנס הקיץ. המשרד להגנת הסביבה עדכן כי הצעת חוק נוספת, הצעת חוק הסדרת העיסוק בקרינה מייננת, שתחליף שני צווים, תובא אף היא לאישור הכנסת עד סוף כנס הקיץ. בנוסף, משרד הכלכלה הפיץ במרץ האחרון את תזכיר חוק הפיקוח על ענף היהלומים ואבני החן במטרה להחליף צו נוסף. הוועדה המשותפת תמשיך לעקוב אחר התקדמות החקיקה, הן בממשלה והן בכנסת, במטרה להביא לסיומה באופן שיאפשר את סיומו של מצב החירום. כל עוד לא הסתיימה חקיקה זו, אין מנוס מלחזור ולהכריז על מצב חירום. ועל כן החליטה הוועדה המשותפת להמליץ לכנסת להכריז על מצב חירום לתקופה של שנה נוספת, עד ליום ו' בסיוון התשפ"ד, 12 ביוני 2024. אבקש מחברי הכנסת לאשר את המלצת הוועדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. רשימת הדוברים סגורה. אני אקרא את רשימת הדוברים. עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; יוסף עטאונה – אינו נוכח; שרון ניר – אינה נוכחת. עופר כסיף. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> היושב-ראש, חברי הכנסת, ההכרזה על מצב חירום היא דבר פסול ומנוגד למהות הדמוקרטיה. על עובדת היסוד הזאת קיימת הסכמה רבתי. מנחם בגין, למשל, עוד בזמנה של הכנסת הראשונה – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תראה, יש עליי פיקוח צמוד של יושב-ראש ועדת האתיקה. אני לחוץ. הוא מסמן לי שקט. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> שמתי לב לחיוכים המסתוריים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוא הזהיר אותי. קיבלתי אזהרה מראש. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> על עובדת היסוד הזאת קיימת הסכמה רבתי. מנחם בגין, למשל, עוד בזמנה של הכנסת הראשונה, כאיש אופוזיציה, השתמש בביטויים חריפים במיוחד נגד התקנות וקרא לבטלן. כך הוא אמר: "תקנות אלו קובעות סמכות שרירותית מוחלטת לרשות המבצעת כלפי כל אזרח ואזרח – – – קיומן של תקנות אלו מעלה סימן שאלה מעל זכויות היסוד של כל אזרח בישראל. וחופש שאול איננו חופש", אמר בגין. ואני לא אזכיר לאיזה משטר הוא השווה את התקנות האלה, כי אז באמת ועדת האתיקה תיכנס שוב לעבודה. בשנת 2021 קבע המכון הישראלי לדמוקרטיה כי מצב החירום הוא אחת האנומליות הגדולות של המשפט החוקתי בישראל, משום שהוא מעניק לממשלה סמכות להתקין תקנות שגוברות על חקיקה ראשית של הפרלמנט הריבון, בעיקר כשמדובר על מצב חירום שמתחדש פעם אחר פעם, ומהווה למעשה מצב חירום מתמיד, שבמסגרתו מתאפשרות עוולות דורסניות ורעות חלות כמו מעצר מינהלי. כלומר, הצ'ק הפתוח שיש לממשלה, גם אם היא לא משתמשת בו, עצם האפשרות שניתנת לממשלה, הוא הפגם. עם האנומליה הזאת חייבים לסיים. אין דמוקרט שיכול להתנגד לזה. אלא שבישראל ההצדקה, כפי שנובע מדברי חבר הכנסת משריקי, באמת – ההצדקה המרכזית להכרזה על מצב חירום היא כלל לא מצב חריג, אלא משום שיש צווים וחוקים שיפקעו אלמלא ההכרזה, כלומר אין מצב חירום שמצדיק את החקיקה, אלא החקיקה מצדיקה כביכול את מצב החירום. זה טירוף, עיוות על עיוות בתוך אנומליה אנטי-דמוקרטית. את מצב החירום יש לבטל קודם כול מפאת פגיעתו האנושה בדמוקרטיה, אבל גם מבחינת מה שנקרא ריאל פוליטיק. בסך הכול נותרו 19 צווים וחוקים שנסמכים על ההכרזה על מצב חירום. לכן, הגיעה העת להחליף אותם, לשים סוף לצווים, תקנות, חוקים, להסדיר אותם או לדחות אותם מספר החוקים – הכול לפי עמדה, כמובן – אבל באמצעות חקיקה ראשית, לא מתוקף הכרזה על מצב חירום. סך הכול 19 – זה לא עניין מסובך מדי. לכן אני קורא לחברי הבית, אלה שעדיין נותרו נאמנים באמת לדמוקרטיה, לזכויות אדם, להצביע נגד בקשת הממשלה להאריך, ולדרוש שהחוקים כאמור יועלו להצבעה ראשית או יימחקו בהקדם. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. איימן עודה – אינו נוכח; אחמד טיבי – אינו נוכח; אבי מעוז – אינו נוכח; עודד פורר – אינו נוכח; גלעד קריב – אינו נוכח; יצחק פינדרוס – אינו נוכח; מיקי לוי – אינו נוכח. אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה תהיה שמית – אלקטרונית, ברור. הצבעה. אנחנו מצביעים על המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הארכת תוקף ההכרזה על מצב חירום. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד המלצת הוועדה – 3 נגד – 1 נמנעים – אין המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר הארכת תוקף ההכרזה על מצב חירום נתקבלה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בעד – שלושה, אחד נגד. המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הארכת תוקף ההכרזה על מצב חירום אושרה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי כ"ה בסיוון התשפ"ג, 14 ביוני 2023, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 18:01. << סיום >>