דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת י"ב
ישיבה צ"ח
הישיבה התשעים-ושמונה של הכנסת התשע-עשרה
יום שלישי, כ"ח בטבת התשע"ד (31 בדצמבר 2013)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 5
איתן כבל (העבודה): 6
חמד עמאר (הליכוד ביתנו): 6
מיכל רוזין (מרצ): 7
מרדכי יוגב (הבית היהודי): 8
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 8
שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו): 9
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 10
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 10
דב ליפמן (יש עתיד): 11
טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 11
מיקי לוי (יש עתיד): 12
עמרם מצנע (התנועה): 12
נחמן שי (העבודה): 13
דוד אזולאי (ש"ס): 14
משה מזרחי (העבודה): 14
עליזה לביא (יש עתיד): 15
יעקב אשר (יהדות התורה): 17
הצעות לסדר-היום 18
ציון יום ההוקרה למערך כיבוי האש 18
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 18
דוד אזולאי (ש"ס): 19
שמעון סולומון (יש עתיד): 21
שלי יחימוביץ (העבודה): 23
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 24
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 25
מירי רגב (הליכוד ביתנו): 36
שאילתות ותשובות 38
76. אסירים בגין עבירות תנועה 39
מירי רגב (הליכוד ביתנו): 38
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 40
118. מעצרו של ראש עיריית נצרת-עילית 41
מוחמד ברכה (חד"ש): 41
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 42
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 44
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 44
שעת שאלות 45
נחמן שי (העבודה): 45
שר התיירות עוזי לנדאו: 46
נסים זאב (ש"ס): 48
שמעון סולומון (יש עתיד): 49
פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 51
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום כ"ח בטבת התשע"ד, 31 בדצמבר 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 36), התשע"ד–2013, שהחזירה ועדת הכלכלה.
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 13), התשע"ד–2013; הצעת חוק הסנגוריה הציבורית (תיקון מס' 19) (ייצוג אסירים בהליכי הפרדה), התשע"ד–2013.
מסקנות ועדת המדע והטכנולוגיה בעקבות דיון מהיר בהצעה של חבר הכנסת נחמן שי בנושא: החרם האקדמי על ישראל של האגודה ללימודים אמריקניים – ASA. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, יום שלישי היום, נתחיל בנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה לצורך ההרשמה. אפשר להצביע על מנת להירשם. בינתיים אקרא לחבר הכנסת בועז טופורובסקי לפתוח, בבקשה.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת והכבאים, בשבוע שבין 24 ו-31 בדצמבר נהרגו שישה בני-אדם בדרכים. חמישה מההרוגים נהרגו ביום שישי האחרון: גבר בן 62 מת מפצעיו לאחר שנפצע אנושות יום קודם לכן מפגיעת רכב פרטי שסטה מנתיב הנסיעה. הרכב עלה על המדרכה ופגע בהולך הרגל. התאונה התרחשה ברחוב היינריך היינה בתל-אביב; פעוט בן שנתיים נהרג מפגיעת רכב פרטי בסמוך לגן-ילדים בשכונת ארנונה בירושלים; מיתר הרטוב, בן 35, תושב אלפי-מנשה, נהרג מפגיעת משאית כאשר יצא לטפל ברכבו הבוער בשולי כביש 5 סמוך למחלף מורשה; אולגה עטר, בת 71, תושבת תל-אביב, נהרגה מפגיעת אוטובוס בעת שחצתה במעבר חציה בפינת הרחובות קרייתי ומשה דיין בתל-אביב; רוסלן שפילר, בן 36, תושב עפולה, נהרג בתאונה בין תומקאר לאופנוע בשטח פתוח ברמות-מנשה. כל אלו נהרגו ביום שישי האחרון.
ביום ראשון, 29 בדצמבר, נהרג אייל שטרית, בן 41, עובד רכבת ישראל. אייל נהרג מפגיעת הרכבת בסמוך לתחנת לוד.
אנחנו בסוף שנת 2013, וזה זמן טוב לסכם בתמצית את השנה. השנה נהרגו 303 בני-אדם בתאונות דרכים, 5% יותר מאשר בשנת 2012, שבה נהרגו 287 בני-אדם. שיעור הולכי הרגל שנהרגים בישראל הוא הגבוה בעולם. השנה נהרגו 38 נהגים צעירים, לעומת 18 ב-2012. השנה נהרגו 48 רוכבי אופנוע, לעומת 36 אשתקד. 61 תאונות קטלניות שבהן מעורבת משאית היו השנה, לעומת 50 בשנה שעברה. במגזר הערבי נרשמה השנה עלייה של כ-10% במספר ההרוגים מתאונות דרכים ביחס לשנה הקודמת. כל הרוג שלישי בתאונות דרכים איננו יהודי.
יש לציין ולהדגיש כי לצערנו, עד כה לא קיים מאגר אחד, רשמי וברור של המדינה בנוגע למספרי ההרוגים והפצועים בדרכים, מכיוון שההגדרות של תאונת דרכים אינן ברורות. התבשרנו שזה עומד להשתנות.
אומנם בראייה רב-שנתית מצבנו מבחינת הבטיחות בדרכים משתפר, למרות העלייה בהרוגים השנה, אך עדיין לפנינו עבודה רבה. כל נפש שניתן להציל בדרכים – עלינו לעשות הכול בשביל להצילה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת טופורובסקי. מאחלים לך ולעצמנו שבשנה הבאה עלינו לטובה תצטרך לחשוב על נושאים אחרים לדבר עליהם בנאומים בני דקה, אבל לצערנו, זה לא בטוח.
חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, שר האוצר יאיר לפיד, אני מבקש להתנצל: שפטנו אותך מהר מדי. קפצנו למסקנות שגויות לחלוטין בקשר אליך. היינו חסרי סבלנות. אחרי אתמול אני לא יודע להחליט מה אתה יותר – גאון או קוסם. כי רק לגאון או לקוסם הייתה מספיקה רק שנה בתפקיד כדי למצוא פתרון למצוקת הדיור וליוקר המחיה. שמנת 38% תעלה עכשיו 1.5 ש"ח פחות. זו בשורה מרעישה לכל אלו שלא גומרים את החודש. אם אין לחם, תאכלו עוגות שמנת, אבל רק שמנת 38% שומן. זה בריא וזה נורא משביע. יעזור לכם להתגבר על הרעב. עכשיו יוכלו סוף-סוף משפחות שלמות לחסוך ולקנות את הבית שעל הקופסה של הקוטג'.
ובכלל, זה הולך להשפיע על כל המשק: בצבא ימלאו את המימיות בשמנת במקום במים, בקייטנות יחלקו לילדים שמנת ולחמנייה, ונתניהו יוכל למלא את הבריכה שלו בהמון שמנת ולחסוך בהוצאות המים. אז מי אמר שהמחאה החברתית נכשלה? בזכותה נבחר שר האוצר, ובזכותה קיבלנו את מהפכת השמנת.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת חמד עמאר, ואחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
הוא שכח: נרות שמנת.
<חמד עמאר (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, אני קודם כול רוצה לברך את לוחמי האש שנמצאים אתנו היום, לאחל להם בהצלחה, להודות להם על כל מה שהם עושים למען אזרחי מדינת ישראל. אני רוצה גם לפנות למפקדים: תתחילו לקלוט חבר'ה צעירים דרוזים, חיילים משוחררים.
אדוני היושב-ראש, השבוע קיימנו דיון בוועדה המיוחדת שהקמנו כדי לבדוק את כל הנושא של התכנון והבנייה במגזר הדרוזי. התברר, מאנשי מקצוע שנכחו במקום, שיש פיגור בכל נושא התכנון והבנייה במגזר הדרוזי – פיגור של 25 שנים. פיגור של 25 שנים, כי כל גורמי התכנון התרשלו ולא עבדו ולא קידמו את נושא התכנון. רק השבוע הגיעה אלי משפחה מחורפיש, בשם אבא שהיה קצין בצה"ל, גם הבן שלו עכשיו קצין בצה"ל. בגלל בנייה בלתי מורשית הוא נשפט בבית-משפט השלום ל-280,000 שקל. לא הסתפקו בזה. התביעה ערערה, והיא דורשת עכשיו 900,000 שקל. אותו צעיר, מה יעשה? איך הוא יכול לשלם את הקנס שדורשים עכשיו, שנשפט ל-280,000 שקל ודורשים 900,000 שקל?
לכן אני חושב, כל הנושא של התכנון והבנייה, כל המשפטים, צריך להקפיא ולהתקדם. אולי בטיסה נוכל את הפיגור של 25 שנה – אני לא יודע איך להגיד את זה – נוכל להגיע לנקודה הנכונה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לצמצם. תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריה – חבר הכנסת מוטי יוגב.
<מיכל רוזין (מרצ):>
בימים האחרונים מתנהל מסע אלים שאין לתארו אלא כציד אדם ברחובות דרום תל-אביב ובאתרים אחרים בישראל שבהם שוהים מבקשי מקלט.
אני רוצה לשתף אתכם בהתארגנות שנוצרה לאחרונה, של מאות אנשי חינוך מרחבי הארץ, בדרישה להעלות לסדר-היום החינוכי את היחס כלפי מבקשי המקלט. וכך הם כותבים: "כבוד שר החינוך הרב שי פירון, האם גם הפליטים נכללים בקטגוריית 'האחר הוא אני'? אנא השמע דעתך למורות ומורים נבוכים. הנושא השנתי שבחרת לקדם במערכת החינוך השנה הנו 'האחר הוא אני'. נושא מעורר תקווה והשראה לדיונים ערכיים רבים, אך גם למבוכה רבה – מבוכה שעליך לתת עליה מענה בקול ברור וצלול.
"למשל, מה היית מייעץ למחנכת כיתה ב' הנכנסת לכיתתה אחרי ההפסקה ושומעת את דני אומר ליוסי, יוצא אתיופיה, שאתו רב בהפסקה: 'ראיתי בטלוויזיה שוטרים לוקחים המון אתיופים לבית-סוהר, חבל שהם לא לקחו אותך'? הם לא אתיופים, המורה מתקנת אותו, הם היו סודאנים. למה שמו אותם בכלא? מתעניין יוסי. זה לא בדיוק כלא, משיבה המורה. אז למה שמו אותם ב'לא בדיוק כלא?' מתעקש יוסי, 'ולמה בכלל הם הגיעו לישראל?' 'אם הם יישארו בארץ שלהם, אז יהרגו אותם, הם מנסים להציל את החיים שלהם', אומרת אחת הילדות. 'אז למה שמים אותם בכלא?' שואל דני, ומביט אל הלוח שעליו כתוב באותיות קידוש לבנה: 'האחר הוא אני'. 'הנושא מורכב מדי', מתפתלת המורה ומבקשת מהילדים להוציא ספר חשבון." שר החינוך – תידרש לנושא.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת מוטי יוגב, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<מרדכי יוגב (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, כבוד שר התיירות, חברי לכנסת, אני מבקש לפתוח בנוכחות המרשימה פה של לוחמי האש, מערך כיבוי האש, הכבאים, שחלק הארי שלהם מקבלים שכר וחלקם מתנדבים שמפסיקים את שגרת יומם, ביום ובלילה, רצים בכל מזג אוויר – רק בשבוע שעבר ראיתי אותם ברוחות סערה – לכבות שרפות ולהציל חיים. המערך כולו, אנחנו יודעים, מאז אירוע השרפה הקשה בכרמל עלה מדרגה, ותודה לכולכם.
אני עדיין בטראומה של אתמול בחצות, וחש בושה על שנאלצנו לשחרר רוצחים. לבי עם אותן משפחות השכול, ובקשת סליחה מהנרצחים, כפי שעושים בסיומה של הלוויה – מבקשים סליחה מאותם נקברים; חש בושה שירדנו על ברכינו לשחרור הרוצחים הללו, וזה מלחצים לא מוסריים של ידידתנו הגדולה ארצות-הברית, של הנשיא אובמה ושליחו ג'ון קרי, מזכיר המדינה, שעם מדיניות אנטי-ישראלית לוחצת, ברצונם לנשלנו מחבלים מארצנו ולמוסרה לארגוני מרצחים, לוחצים אותנו לעשות את הצעדים הללו כצעדים מקדמיים של מתן עוד בטרם יש בכלל משא.
יש רגע שבו מדינת ישראל צריכה לומר גם לידידתה ארצות-הברית ולעומד בראשה: די, אתם לא מוסריים. לא נשחרר יותר רוצחים. זה לא קורה בשום מקום בעולם. ואת יונתן פולארד עליכם לשחרר ללא כל תנאי. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יוגב. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת שמעון אוחיון.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, אתמול בחניון של תחנת הרכבת "להבים–רהט", זה שמה, חולקו כרוזים שעליהם כתוב: החל מה-12 בינואר תותר החניה אך ורק לתושבי להבים. על החתום: המועצה המקומית להבים. החניון הוא אזור ששייך לרכבת ישראל, שהיא רשות רשמית. שם התחנה הוא "להבים–רהט", רוב הנוסעים הם תושבי רהט, ולכן המודעה הזאת, הכרוזים האלה הם כרוזים יהירים, חצופים, שמפלים את תושבי רהט.
במקביל, שלשום פרסם ראש מועצת עומר, פיני בדש, הודעה שבה הוא קובע שהוא יסגור בעצמו את סניף הדואר בעומר, כי מגיעים לשם תושבים בדואים – תושבי תל-שבע, לקיה והכפרים הלא-מוכרים. הם מפריעים לו כי הם חונים על המדרכה, לא נשאר מקום לרכבים של תושבי עומר, והבדואים שמגיעים מלכלכים את האזור, כך הוא אמר. נדמה לי שלפני 60 שנה, אם הדברים היו נאמרים בגרמנית, הם היו אפקטיביים.
יש לשים קץ ללכלוך היוצא מפיהם של אנשים כאלה ולהחלטות נלוזות, מסוכנות, של מועצת להבים. יש להחזיר את המצב כפי שהיה. מותר לכל תושב שמגיע למקום להשתמש בחניון, אבל כנראה, זה מעבר לתווי חניה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת שמעון אוחיון, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס.
<שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, ראשית, ברוכים הבאים לכל האורחים שלנו, לוחמי האש.
בעיון בדין-וחשבון על הוצאות השכר של גופים ציבוריים ומשרדי ממשלה לשנת 2012, אשר הונח על שולחננו, גיליתי לתדהמתי את אחד הנתונים המכאיבים ביותר: שכר המורים במדינת ישראל, אדוני סגן שר האוצר, נמוך ב-25% משכרם של עובדי מדינה, וזה אחרי "אופק חדש"; וזה לאחר שציבור זה נדרש להוסיף שעות עבודה שכללו לא רק שעות הוראה פרונטליות, אלא גם שעות פרטניות. וכדי להוסיף עלי מכאוב, אתמול השתתפתי בכינוס במכון ון-ליר שעסק בנושא עובדי קבלן בהוראה. והנה, לא רק ששכרם הכללי של המורים הוותיקים, הקבועים, נמוך ב-25% משל יתר עובדי המדינה, אלא גם יש קבוצות שלמות של אלפי מורים המועסקים באמצעות גופים מתווכים, ללא ביטחון תעסוקתי, ללא אופק מקצועי ברור, ולחלקם גם לא ניתנות הזכויות הסוציאליות המלאות.
האם כך נבנה את עתידנו החינוכי? האם כך נחזק את מערכת החינוך? האם כך נחזק את מעמד ההוראה במדינת ישראל?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שמעון אוחיון. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, מחר, 1 בינואר, יירשם כיום האפליה החמורה ביותר של ילדי המגזר החרדי – המגזר היחיד שלא יקבל חשמל, מים וניקיון לבתי-ספרו על חשבון המדינה, וזה בגלל ביטול חוק נהרי. זה גם כולל בתי-ספר מוכרים שאינם רשמיים, שלומדים לפי תוכנית הלימודים של משרד החינוך. אני חושב שמדינה המתעמרת בחרדים ובילדיהם אינה מדינה דמוקרטית כפי שהיא מתיימרת להיקרא – המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון – אלא דווקא מדינה דיקטטורית, בולשביקית. לרושש משפחות ברוכות ילדים רק בגלל שהם חרדים, בגלל אמונתם ואורחות חייהם, בגלל ששאיפות חייהם הן לא אלימות בבית-ספרם, לא שתייה לשוכרה, ובוודאי לא הכאת מוריהם.
אנחנו, בעזרת השם, נתגבר גם על מכה זו, אך אני שואל: איפה כל הדואגים לזכויות הילד בשעה שממחר עושקים מילדינו את הדברים הבסיסיים ביותר: חשמל, מים וניקיון? חרפה ובושה לממשלה זו ולראש הממשלה, שאינו נוקף אצבע למען הילדים האלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת דב ליפמן.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בבוקר היה דיון בוועדת החינוך על הסעות תלמידים בחינוך המיוחד, ושמענו דברים מזעזעים על רשלנות והתנהגות לא הולמת, אפילו פרועה, מצד הנהגים. לצערי הרב, יש נהגים בהסעות האלה שהפכו את ההסעה למונית שבה הם לוקחים מאנשים כסף כדי להסיע אותם, בדרכם לחיפה או לאיזה מקום אחר. יש כאלה שאפילו מעשנים או מעשנים נרגילה, ויש כאלה, שמענו גם, שאין להם אפילו רישיון. את ההתנהגות הפרועה הזאת של אנשים שאמורים להיות אחראים לילדים עם צרכים מיוחדים צריך להפסיק. ולצערי, האנרכיה הזאת היא בכל המגזרים, בכל החברות, גם בחברה הערבית.
אני קורא מפה למשרד החינוך, לרשויות, לעקוב, לפקח, בעיקר אחרי החברות וקבלני ההסעות האלה שזוכים במכרזים, ולדאוג לסטנדרטים ולתנאים של משרד החינוך. אי-אפשר רק לתת את התקציב, ולהגיד בסוף: האחריות על הרשות המקומית. צריך לפקח, צריך לעקוב וצריך לתמוך בילדים כאלה ובהורים שלהם, ולא להשאיר אותם להתנהגות פרועה כזאת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת דב ליפמן, ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, קודם כול, גם אני רוצה להצטרף ולהגיד ברוכים הבאים לאורחים הנכבדים שלנו ובאמת להגיד תודה רבה על מה שאתם עושים עבורנו באופן יומיומי במדינת ישראל.
אדוני היושב-ראש, לפני שבוע זכיתי להשתתף בכנס "לימוד" באנגליה, וראיתי משהו מדהים. יהודים מכל האוכלוסיות שהגיעו ביחד, באלפים, ללמוד, לדבר, ללמוד תורה, ללמוד על יהדות, ואני באמת חוויתי בעצמי את האחדות ואת היכולת שלנו כעם לאחד. אני באמת חשבתי על "איש אחד ולב אחד" בהר-סיני. אחרי זה הלכנו לשבטים ולדגלים כשכולנו במחנות במדבר, אבל יש משהו שבאמת מאחד את כולנו.
קודם כול, אני רוצה להצדיע למארגנים, שרובם, כמעט כולם, מתנדבים, והם מאמינים באמונה שלמה שזה יכול לאחד אותנו. יש סניפים בארץ, בירושלים, בגליל וכו'. אני מצדיע להם, והלוואי שכולנו נלמד מזה שלמרות כל הוויכוחים שיש בינינו, יש משהו שבאמת מאחד אותנו, וזה התורה, המסורת, הספרים הקלאסיים שלנו. הלוואי שאנחנו נמשיך הלאה לפי הדוגמה שלהם שם. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. הדוגמה שלהם התפשטה להרבה מדינות, ויש "לימוד" באוסטרליה, בארצות-הברית, ברוסיה ובאוקראינה. במובן הזה הקהילה באנגליה נתנה דוגמה טובה לרבים.
חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת סגן השר מיקי לוי.
<טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשנים האחרונות נוהגים חיילי צה"ל להתאמן ביישובים ערביים בכלל וביישובי הנגב הערביים בפרט, ונוכחותם של חיילים חמושים הפכה למחזה נפוץ. ברוב המקרים הם נכנסים לשטח פרטי באזור חשוך, וגם מסתובבים בשכונות וברחובות בין התושבים – דבר שפוגע בשלוותם של התושבים וגורם לתחושות של פחד וחרדות קשות דווקא בקרב האימהות והילדים הקטנים. אני שואל כאן: אם אחד התושבים הנבהלים יקום ממיטתו בלילה ויפגע, חלילה וחס, באחד החיילים שפרץ לעולמו השקט, משרד הביטחון וצה"ל יהיו האחראים הבלעדיים למה שיקרה. לא ייתכן שיישובים ערביים בישראל יהפכו למחנות אימונים לחיילי צה"ל. אם יש כוונה כזו, רוצים לדעת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת סגן השר מיקי לוי, ואחריו – חבר הכנסת עמרם מצנע.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, האמת היא שאני לא מנצל את זכותי לנאומים בני דקה כי יש לי מספיק דקות מעל הדוכן. אני מבקש את רשותך – אני עליתי רק לברך את מערך לוחמי האש וכיבוי האש. נדמה לי שנכנס שחר, ידידי משכבר הימים, שאתו ביליתי שנים רבות במשטרת ישראל. לי יש ניסיון אדיר, לפחות עם המערך בירושלים. התנסיתי גם בשרפה הגדולה בהרי ירושלים וגם בקריסת "אולמי ורסאי". אני יודע להעריך את היכולות שלהם ויודע להעריך את אומץ לבם. בשנה האחרונה בוצע שינוי מבני עמוק, כאשר מתוקף היותי בתפקידי הנוכחי עמדתי על כך שלא לפגוע בתקציב של המערך ולא לפגוע בכלל בתקציב של המשרד לבט"פ, כדי לאפשר לכם את ארגז הכלים הנאות לבצע את התפקיד שלכם. אני מעריך מאוד את התרומה שלכם, את אומץ לבכם, ואת כלל השירות לקהילה. עלו והצליחו. תודה רבה לכם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי, סגן שר האוצר. חבר הכנסת עמרם מצנע, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
<עמרם מצנע (התנועה):>
קודם כול, גם אני מצטרף ומוסיף את הצדעתי ללוחמי האש, למערך הכיבוי. באמת שינוי משמעותי עברתם, ונאחל לכם שתהיו מחוסרי עבודה.
אני משתמש, כדרכי, בדקה שניתנת כדי לספר על משהו חיובי, כי על הדברים השליליים יש לנו מספיק זמן לדבר בכנסת. ביום ראשון ועדת החינוך ביקרה בעיר צפת. באנו ללמוד יחד אתם על נזקי הסופה ועל ההתנהגות של העירייה וכוחות העזר השונים בזמן הסופה. אני רוצה לומר לכם שהעיר צפת במלחמת לבנון השנייה הייתה סמל להתנהגות מביישת ובעייתית, ולעומת זאת ההתנהגות, הפעילות והעבודה של המערך העירוני, עם הגופים השונים ומערך המתנדבים, הייתה באמת יוצאת מן הכלל. נדמה לי שהם בעצמם חשים שהם עברו דרך ארוכה מאז מלחמת לבנון השנייה ועד היום ביכולת שלהם לגייס כוחות פנימיים ולעמוד בפני סערה, סופה וצורך לעזור – עזרה הדדית – האחד לשני. אני מציין את זה כי אני באמת חושב שמגיע להם כל הכבוד. הם לא היו הרבה בכותרות ובחדשות, והעיר ירושלים לקחה את כל הכותרות ואת כל החדשות, אבל השלג שם והנזקים – מדהים לראות מה עבר עליהם. אני מאחל להם הצלחה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עמרם מצנע. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת דוד אזולאי.
<נחמן שי (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כל אחד מאתנו, בצדק, מביע הבוקר או היום אחר-הצהריים את הוקרתו ללוחמי האש – אני אוהב מאוד את השם הזה – שמתכנסים היום בכנסת, והכנסת מכבדת אותם והם בעבודתם היומיומית כמובן מכבדים את כולנו. אנחנו מדינה שמצטיינת במצבי חירום וכוננות, ולוחמי האש הם באמת בקו הראשון. לא תמיד אנחנו מצטיינים בהכנות לקראת, וראינו את זה בשלג האחרון. חברי מצנע הזכיר את צפת, אבל אנחנו יודעים שבסך הכול זה לא הסתיים בדיוק בהצלחה, ועכשיו אנחנו מקיימים על כך דיונים רבים. אני רוצה, ומקווה גם שנצליח להגיע לאיזשהו ארגון יותר בהיר ונהיר בסוגיה הזאת.
אני רוצה רק להוסיף שהכנסת התכנסה, דנה והתאחדה בשבוע שעבר בנושא של פולארד. הסוגיה הזאת ממשיכה לעמוד על סדר-היום. מחר אנחנו – עמיתתי איילת שקד ואני – נעביר את המכתב המשותף שלנו לנשיא המדינה, שהחליט להיכנס לעומק הסוגיה הזאת. גם היושב-ראש יעביר את המכתב ממנו ליושב-ראש בתי-המחוקקים האמריקניים, לסגן הנשיא ביידן. שגריר ארצות-הברית כבר קיבל אותו. אנחנו צריכים להמשיך ולהיאבק בעניין הזה שעלה עכשיו על סדר-היום. אני אומר לכולנו שיש פה איזשהו רגע של חסד. יש פה איזושהי הזדמנות להביא את הפרשה הקשה והכאובה הזאת לידי סיום. אנחנו נמשיך במגוון של אמצעים כדי לשמור את הנושא הזה בראש הכותרות. חילופי – לא "חילופי", אלא שחרור המחבלים מאתמול היה איזשהו צעד אחד, אבל זה לא מספק. אנחנו חייבים לעשות מאמץ משותף של כל חברי הכנסת ומעל כל במה כדי להביא את הנושא הזה לידי סיום. תודה, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת דוד אזולאי, שמי שלא יודע, הוא בעצם עומד מאחורי יום ההוקרה למערך הכבאות, ללוחמי האש. אחריו ידבר חבר הכנסת משה מזרחי.
<דוד אזולאי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה, גם בזמן של נאומים בני דקה, להודות לך על שנתת את חסותך והתאפשר לנו להצדיע למערך הכבאות, וזו הפעם הראשונה שהבית הזה על נבחריו אומר תודה לכבאים. התרגלנו כאן, בבית הזה, לעתים קרובות, לחבוט בהם, אבל לשמחתי הרבה, מאז עבר החוק החדש כמעט שאין דיונים, ואני מברך על כך.
אבל, אדוני היושב-ראש, היום גיליתי דבר שאני מודה שלא ידעתי: שבמדינת ישראל אפשר להקים עיר חדשה מודרנית ומתוכננת, אבל אפשר שתקום עיר כזו בלי תחנת משטרה, בלי תחנת כבאות. הייתכן כדבר הזה? כן, אדוני, ייתכן במדינת ישראל של היום. אני מאוד מקווה שכפי שיושבת-ראש ועדת הפנים הבטיחה, אכן בדיוני הרפורמה הדבר הזה יתוקן, ולא יקרה כדבר הזה במדינת ישראל. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דוד אזולאי. כנראה העיר כל כך מודרנית שאף פעם לא יהיו בה שרפות. זאת החשיבה התכנונית.
חבר הכנסת משה מזרחי, ואחריו – חברת הכנסת עליזה לביא.
<משה מזרחי (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, גם אני קמתי להצדיע למערך כיבוי האש ולוחמי האש במראיתו היום. אני רוצה להגיד עוד מילה לחבר הכנסת דוד אזולאי. היום גיליתי שאתה ועוד חברים בבית הזה במשך שנים נאבקתם כדי שהמערך הראוי הזה, הלאומי, יקום על רגליו. אני מודה לך גם מפה על המעשים. חבל מאוד ש-44 איש מטובי בנינו היו צריכים להיהרג כדי שהמערך הזה, שהיה מתאים לעולם השלישי, יביא להקמתו לתפארת של מערך ראוי. אני מודה גם לשר לביטחון פנים וגם לידידי שחר איילון, שעשו צעד ענק, וזה מראה את היכולת.
במעבר חד מהפרגון הראוי הזה לשתי כותרות היום; אחת, אדוני השר לביטחון פנים, על 11 ניסיונות חיסול שטרם פוענחו, ולצד זה, הפלא ופלא, משטרה חדשה קמה לנו – משטרת הרבנות. משטרת כשרות. הנה חידוש מרענן במקומותינו, כאילו לא חסרות לנו צרות במדינת ישראל. לבושי מדים עם סמכויות של חקירה וחיפוש. וזה מיועד למי, חברים טובים? כמובן למגזר החילוני, כי המגזר החרדי לא נסמך על מערך הכשרות הרבני; יש להם הרבנויות שלהם. והכלי הזה, שהפך למונופול כדי לסחוט בעלי עסקים – אלוהים אדירים, לאן הגענו? עכשיו גם משטרה מקימים כדי לפקח, במקום לזרום עם המגמות של הכשרות האלטרנטיבית שנוהגות במקומותינו? כי כולנו רוצים לאכול במקומות כשרים, אבל לא כאלה שמעמידים את בעלי העסקים עם הגב – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<משה מזרחי (העבודה):>
זה איזשהו מהלך שבמקום לזרום עם המודרניזציה של הדת, לוקחים כלי כזה כדי להכות בראש של בעלי העסקים. מספיק עם זה, חבר'ה. רק זה חסר לנו, משטרת רבנות. סוף העולם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת משה מזרחי. חברת הכנסת עליזה לביא – בבקשה, גברתי. אחריה – אחרון הדוברים בנאומים בני דקה יהיה חבר הכנסת יעקב אשר.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
תודה. אדוני היושב-ראש, גם אני רוצה להצטרף ולהצדיע ללוחמי – אבל גם, אדוני היושב-ראש, לוחמות – האש. יש לנו גם לוחמות אש, אומנם לא מספיק. היום בוועדה לקידום מעמד האישה שמענו והכרנו כמה מלוחמות האש. אבל הן בסך הכול 1% מכלל הלוחמים. שמענו הצהרה על כך שיהיו תמריצים ותהיינה אפשרויות. מה שיותר חשוב מזה – ופה אני רוצה לנצל את הבמה הזאת – זה לספר את זה לדור הצעיר ולבנות שחושבות איפה להמשיך. אז יש אפשרות לשרת גם במערך האש, ובכך לתת יד נוספת.
<קריאה:>
יש פה גם מתנדבים שהגיעו.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
יש פה גם מתנדבים ומתנדבות, ואת יודעת שיש צעירים ויש צופי אש.
למדנו היום הרבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להודות לכם, כמובן, כמו כולם, ולהצטרף לדברים של משה מזרחי, חבר הכנסת, ידידי.
כן, אדוני היושב-ראש, משרד הדתות, לצערי, הפיץ תזכיר חוק שמטרתו להילחם בכשרות הפיראטית. אבל, אדוני, צריך להפריד בין שני דברים שונים. אם המטרה של סגן השר בן-דהן היא להילחם באלה המזייפים, אני אתו, אבל, לצערי הרב, הכוונה היא לצאת כנגד אותם בעלי עסקים, בעיקר קטנים, שהם אינם לא שומרי כשרות, אלא למעשה אומרים: אנחנו שומרים כשרות, אבל לא רוצים תעודה. חברי סגן השר אלי בן-דהן, כדאי שתבחין בין שני הדברים. אם יש אנשים שהם שומרי כשרות – אין תעודה על חזית החנות או על חזית בית-העסק, אבל יש לנו הרבה מאוד מודלים קהילתיים, מודלים של רבנים מקומיים שהם מכשירים. אני מציעה לעזוב את האנשים הללו ולבוא ולבדוק למה כל כך הרבה אנשים מבקשים להיפרד מהרבנות הראשית, מה עשתה הרבנות הראשית כדי שהאנשים האלה לא יעזבו אותה. באמת לחשוב מחדש.
רק לפני חודש הנחתי הצעת חוק שמבקשת להסדיר את מערך הכשרות ולהגביר את השקיפות. אין לנו שקיפות במערך הכשרות במדינת ישראל. על מנת להחזיר את אמון הציבור – הציבור הישראלי, שרובו מבקש לאכול כשר. כן, אנחנו רוצים מערך יותר נקי, יותר תקין, יותר שקוף, ולהחזיר את האמון ברבנות הראשית ובמערך הכשרות. הצעת החוק שלי מבקשת לחייב את הרבנות הראשית לפרסם באופן פומבי ולאסור עבודה במקביל במערכת הכשרות. כולנו מכירים את התופעות הקיימות – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
– – כולל את ההמלצות איפה לקנות חסה. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת יעקב אשר – בבקשה, אדוני.
רק כדאי כאן לדייק. מי שיצא מן הדיון הזה ויחפש בקהל אנשים לבושים במדי שוטרי הרבנות – דייקת ואמרת: הופץ היום תזכיר חוק. כך שגם אם הכול יעבור חלק, מניסיוני, אני מבין שאולי אם זה יקום, אז זה יקום בעוד חודשים רבים, אם לא שנים רבות. בכלל עדיין אין – – –
<עליזה לביא (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, אתה תעזור לי – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
זה אפילו לא עלה עדיין לפורום הראשוני ביותר, הופץ תזכיר חוק. אז כדאי לדייק בנושא. בבקשה.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
אבל זה כבר שווה נאום, אדוני היושב-ראש.
אדוני היושב-ראש – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
יפה שעה אחת קודם, אדוני.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
מי כמוך יודע את זה, אדוני.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
– – אני רוצה להצטרף – אומנם בישיבה המיוחדת שהייתה בוועדת הפנים כבר בירכנו את לוחמי האש ואת מפקדיהם. צריך גם להגיד מילה טובה לשר לביטחון פנים, שמוליך את המהלך הזה בצורה מצוינת, ולהודות להם בשם כל עם ישראל.
בהמשך למה שכבר נאמר קודם היום בדיון על הרפורמה בתכנון ובנייה, חברת הכנסת מירי רגב ואנוכי דאגנו שייכנס העניין הזה שבערים חדשות יהיה תקן: כמה תחנות כיבוי יצטרכו פר-נפש וכו', כך שהדברים כבר עוברים לעשייתם.
אני רוצה לנצל את שארית הדקה הזאת שנשארה לי. עברנו כולנו את הסופה לפני שבועות מספר. יצאה הנחיה של משרד האוצר, של נציב שירות המדינה, לשלם חצי משכורת לעובדים שלא יכלו להגיע לעבודה בגלל השלג על כל יום עבודה – חצי יום משכורת וחצי יום ניכוי מהחופשה השנתית. אני פניתי כבר באמצע הסופה לשר הכלכלה, ובאמצעותו גם לשר האוצר: יש עובדי קבלן, יש עובדים זמניים, שלא נכללים בהנחיה הזאת. האנשים האלה לא יחרפו – ואסור שיגיעו לקונפליקט כזה, שבו הם ייחשבו לחרף – את נפשם ויסכנו את עצמם ויצאו בשלג לעבודה כדי שלא לאבד את יום העבודה. אני מבקש ששר האוצר ייתן הנחיה שגם עובדי קבלן וגם עובדים זמניים במשרדי הממשלה או בכל השירות הכללי של מדינת ישראל יקבלו את אותה מחצית שכר. אגב, גם להם יש את החצי השני של יום חופשה. לא לכל עובד יש רכב 4X4 כמו שאולי יש לחלק מהשרים, ואולי אף לשר האוצר. חייבים לתקן את הדבר הזה. זה עוול משווע שאסור שיקרה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. תודה לכל הנואמים בנאומים בני דקה. עד כאן הפרק הזה.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום ההוקרה למערך כיבוי האש>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו עוברים, כפי שכבר רמזו כמה וכמה, וכפי שגם רומזת הנוכחות ביציע האורחים שלנו, לציון יום ההוקרה למערך האש, בסימן בטיחות באש, כאן, בכנסת ישראל, הצעות לסדר-היום מס' 2029, 2044, 2079, 2103, 2104 ו-2108. כבר בירכנו, אבל חובה נעימה לברך עוד פעם את היוזמים, חברנו חבר הכנסת דוד אזולאי, לשעבר יושב-ראש ועדת הפנים של הכנסת, והיושבת-ראש הנוכחית, חברת הכנסת מירי רגב.
חברי הכנסת, לפני קצת יותר מחודש ציינו את יום השנה לאסון השרפה בכרמל, אסון שבו אבדו לנו מטובי בנינו, צוערי שב"ס, לוחמי אש, מתנדבים ואזרחים. מדינת ישראל, המנהלת סדר-יום ביטחוני מורכב בתושייה, באומץ, בחוכמה, נתפסה באסון הכרמל בלהבות האש כשהיא לא ערוכה ולא מוכנה. היא נתפסה עם מערך כבאות לקוי, כבאיות מיושנות ומעטות, מחסור בכוח-אדם ומיעוט תחנות לכיבוי אש; היא נתפסה ללא תוכנית מעשית להתמודדות עם אסון טבע בממדים כאלה.
כיום פועל מערך הכבאות ליישומה של רפורמה מקיפה, שעברה בחלקה שלבי חקיקה כאן בכנסת לאחרונה. הרפורמה תוכננה עוד לפני השרפה הנוראית, אבל האסון בכרמל חשף את הבעיות התפקודיות של מערך הכבאות דאז והאיץ את ביצועה. בין היתר, מערך הכבאות הפך להיות מערך הייררכי, יוזם, התקפי, מערך שלוחם באש ולא רק מכבה את האש כשצריך; מערך שפועל כגוף אחד, מיומן, מקצועי, תוך שהוא משתלב כזרוע ביצועית מרכזית לכל דבר במערך החירום וההצלה של מדינת ישראל.
מערך הכבאות הוא מערך המורכב מגיבורים של חיי היום-יום, וחלק מהם – לוחמים, מפקדים – נמצאים אתנו כאן היום ביציע האורחים; אנשים המרכיבים בגופם את רשת הביטחון וההצלה של כולנו מפני אסונות טבע, ובמיוחד שרפות.
לוחמי האש המסורים לא נולדו כגיבורים והם אינם מחפשים את הגבורה. לוחמי האש הם אנשים אוהבי חיים שהקדישו ומקדישים את חייהם בשביל החיים עצמם. חלק גדול וניכר מזמנם הם משקיעים בניסיון המתמיד למנוע מהאש להתפרץ, בהנחלת עקרונות הבטיחות באש, בזיהוי המכשולים הקטנים והגדולים במקרה של סכנה ובהדרכה כיצד לנהוג במקרה שאיום האש מתפשט והולך.
היום הנוכחי עומד בסימן בטיחות באש, כפי שכבר ציינתי, והוא מדגיש באופן מיוחד את בטיחות האש כדרך למנוע אסון. כולי תקווה כי לצד ההוקרה למערך הכבאות הארצי וללוחמי האש, נדע, נלמד ונתכונן למנוע מן האש להתפרץ באופן לא ראוי.
במסורת היהודית אנו נוהגים לברך בכל מוצאי-שבת ברכה מיוחדת על עצם בריאת האש. האש, כך מסבירים חכמינו, יש בה ברכה, ולצד הסכנה היא מרכיב הכרחי של חיי האדם והציוויליזציה האנושית כולה. זאת בתנאי, כמובן, שהאדם יודע כיצד להשתמש באש בבטיחות ובחוכמה.
תודה, עוד פעם, לכל המפקדים, לנציב שחר איילון, לכל הלוחמים, בני המשפחות, שנמצאים אתנו כאן. כפי שכבר אמרו כמה חברי כנסת, אנחנו מאחלים לכם הכי פחות עבודה והרבה הדרכה של כולנו, במיוחד של צעירינו וילדינו, בנושא בטיחות באש, על מנת שלא נדע עוד אסונות.
חברי הכנסת, הציון הזה במליאה, כרגיל, הוא במסגרת הצעות לסדר-היום. יש לנו כמה חברי כנסת שידברו, הראשון שבהם הוא ודאי יוזם האירוע, חבר הכנסת דוד אזולאי. בבקשה, אדוני. אחריו – דב חנין, אורי מקלב, שמעון סולומון וכן הלאה.
<דוד אזולאי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, זה יום מיוחד לכנסת, לבית הזה, לחברים, ובאופן אישי אני מאוד מתרגש שסוף כל סוף אפשר בבית הזה לקיים יום הצדעה ותודה לכל אותם לוחמי האש, שעושים מלאכת קודש יום-יום, שעה-שעה, במסירות נפש, והכול כדי להציל חיי אדם. על כך אני מודה לכם. אנחנו מאחלים לכם שברוב הזמן, או כל הזמן, תעסקו בעיקר בהדרכה ולא יותר מכך.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שירותי הכבאות עברו מהפך, הן בתחום ההסברה, בתחום ההדרכה וההכשרה, והן בתחום השירות שהם מעניקים לאזרח. וודאי שכמי שהיה שותף לרפורמה הזאת, לרפורמה הגדולה, שבמשך שנים דיברו עליה ובסופו של דבר יושמה, הרפורמה הזאת – זו התרומה הגדולה לכל מערך הכבאות.
ראיתי את המהפכה היום בתחום הטיפול בחומרים המסוכנים. מדובר בטיפול מקצועי ומהיר, דבר שעד היום לא היה. עד היום, כאשר היו צריכים לכבות שרפה באחד המפעלים שמייצרים חומרים מסוכנים, התיאום היה בין שני משרדים ובינתיים האש הסתיימה. הדבר הזה נגמר, לשמחתי. שמעתי היום מהשר לביטחון פנים שהוא מנצח על המלאכה, באמת, שהנושא הזה נגמר וכל המערך של חומרים מסוכנים עבר בצורה מסודרת לתוך מערך הכבאים. אני חושב שזו אחת התועלות הגדולות והברכות לאותם אנשים שעוסקים בנושא של כיבוי אש.
אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להעלות נושא חשוב. אחת הבעיות היום היא שבמערך הכבאות יש כסף – אני מקווה שבמשרד האוצר לא שומעים אותנו. יש כסף ויש תקנים, אבל בכל פעם שצריך להוציא ולנצל את התקציבים, פשוט מוציאים להם את הנשמה. אני שואל למה. האם מערך הכבאות לא זכאי לחשב נפרד שילווה את מערך הכבאות, ולא יהיה תמיד של משרד האוצר? שם נוצרת הבעיה, שקודם צריך לעמוד להתחנן ולהסביר למה צריך את התקציבים, למה צריכים את התקנים האלה. אני חושב שהגיע הזמן שבעניין הזה יהיה חשב למערך הכבאות, על מנת שהם יוכלו לתפקד כראוי ולנצל את התקציבים העומדים לרשותם.
נושא אחרון, ובזה אני רוצה לסיים: היום הייתה בשורה לאזרחי המדינה, שהשר לביטחון פנים עושה כל מאמץ על מנת לאחד את מוקדי החירום, כלומר את שירותי הכבאות, את שירותי המשטרה ואת שירותי מד"א. אדוני השר, אני בטוח שבעניין הזה תמצא אוזן קשבת בבית הזה, ואני בטוח שתהיה לך אוזן קשבת גם בממשלה. האירועים האחרונים, הסופה שהייתה כאן הוכיחה שהדבר הזה הוא הכרחי ונחוץ. פשוט אני מתפלא איך עד היום הדבר הזה לא קרה. אני מקווה שזו תהיה אחת הפעולות המבורכות שנעשה.
הדבר האחרון, ובזה אני מסיים, אדוני השר: חוקקנו חוק, חוק מצוין, חוק נפלא, אבל נדמה לי שחסר משהו, ואני הולך להגיש הצעת חוק בעניין הזה, וזה הנושא של הדרכה. אותה רשות כבאות ארצית – כפי שיש משמרות הזה"ב בבתי-הספר בנושא זהירות בדרכים – לדעתי בנושא הזה חסר היום וצריכים לפעול יותר, להתפרס יותר, להיכנס יותר לכל מיני תחומים על מנת לתת הדרכה לאזרחי מדינת ישראל. אני חושב שזו השלמה לאותו חוק חשוב שעבר כאן, בבית הזה.
אדוני השר, אני מאחל לך שתצליח בתפקיד הזה ותצליח לעשות מהפך יותר טוב בשירותי הכבאות.
אני רוצה לנצל גם את הבמה הזאת – לנציב שירותי הכבאות, אני לא רואה אותו כאן – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הוא נמצא.
<דוד אזולאי (ש"ס):>
נמצא. אז אני רוצה לברך אותך ולאחל לך הצלחה. אני יודע שאתה הזרוע המבצעת של השר כדי לקדם את הנושאים האלה. יישר כוח, ותודה רבה, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דוד אזולאי. חבר הכנסת שמעון סולומון – בבקשה, אדוני.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, אורחים נכבדים, היום הוא יום שכולו מוקדש להערכה והוקרה, ואני שמח לומר כמה משפטים בנושא. רק תזכורת: קבוצת הכבאות הראשונה, ואני לא מחדש כאן, הוקמה ב-1897 בזיכרון-יעקב שעל הר הכרמל, ושם גם הייתה אותה שרפה גדולה, שכילתה יערות וגם נספו בה כל כך הרבה אנשים, 44 אנשים, וזה שינה את התודעה והביא, אני חושב, לתאוצה יותר גדולה בכל מה שקשור לנושא. אני מציין את שני האירועים האלה, כי כמו שבאותם ימים הקימו את קבוצת הכבאות, ואני מניח שבאותה עת זה היה דרמטי וחשוב ושינוי תפיסה, גם באותה עת שהייתה השרפה הגדולה זה הכניס את כולם למעגל של חשיבה של ארגון ושל חוסר הזנחה, ואני שמח מאוד שבימים האלה אנחנו נמצאים במצב הזה.
יום זה מוקדש להוקרה ולהערכה למערך הכבאות ולוחמי האש, שמסכנים את חייהם כדי להציל חיי אדם, ובדרך גם רכוש. האומץ והתעוזה של לוחמי האש הישראלים מתגלה מפעם לפעם באירועי שרפה גדולים, אז שומעים על תעוזתם, על מקצועיותם ועל נתינתם הבלתי-מתפשרת על מנת להציל חיים ורכוש. כמובן, הרוב לא מתפרסם, אבל אנחנו יודעים שהם עושים את עבודתם ביום-יום, כל הזמן. למרות זאת, צריך לציין שלוחמי האש וההצלה אינם מחכים עד שהמצב יהיה אופטימלי אלא פועלים ביום-יום, עם הציוד וכוח-האדם הקיים, מכל הלב, ולא חושבים באותו רגע אם יש לי או אין לי ציוד מתאים, ולכן גם מסכנים את עצמם. ולכן זה הזמן של כולנו, נבחרי הציבור והציבור כולו, לומר תודה על ההקרבה והמסירות האין-סופית.
בשרפה בכרמל לפני כשלוש שנים כולנו קיבלנו תזכורת מרה עד כמה מערך הכבאות חיוני למדינת ישראל ועד כמה חשוב לדאוג ולטפח כל הזמן ולשמור על מערך כבאות חזק, עם ציוד נדרש. גם היום, שוב, למרות שזהו יום ההערכה וההוקרה, חייבים לציין כי המצב רחוק מלהיות מושלם. למשל, אנחנו יודעים שזמן התגובה בזמן שרפה הוא קריטי, ואנחנו יודעים שבהרבה מקומות שצריכים בהם תחנות כיבוי – רק לשם הדגמה, אם יש תחנת כיבוי בגבעת-מרדכי ומשם צריך להגיע לאזור הסטף, לאזור "הדסה", ליישובים באזור, אני מניח שאם הייתה תחנת כיבוי בקריית-היובל, זמן התגובה היה הרבה יותר קצר, והייתה יכולת להציל גם אנשים; ולכן צריך לחשוב גם על זה. כמובן, כשחושבים על המצב האופטימלי גם צריך להוסיף את הדברים האלה. כמו כן, ברמה הכללית יש מחסור בציוד בתחנות כיבוי האש וההצלה ברחבי הארץ, ועלינו לתת את הדעת על כך לפני האסון הבא ולא אחריו.
אשתף אתכם בזווית אישית. בעת השרפה הגדולה בכרמל נפלה בחלקי הזכות לעזור ולהיות עם הלוחמים בשעתם הקשה. אני הייתי בעין-הוד, ליד ניר-עציון, בכפר-הנוער "ימין אורד", שבו גדלתי. כמובן, כשראיתי את כפר-הנוער שלמדתי בו לפני 20 שנה נשרף, לא יכולתי לשבת בסלון ולבכות, ולכן מייד נסעתי לשם, ויומיים הייתי שם וראיתי איך באמת לוחמים, ואיך הלב מתכווץ מלראות את הפער בין המציאות לבין הרצון, בגלל שלא היה מספיק ציוד מצד אחד, ומצד שני היה צריך להציל חיים.
אחרי השרפה בכרמל, כמובן, ראש הממשלה הטיל על המערך האווירי ועל כל מי שצריך לעשות – וטוב מאוחר מאשר בכלל לא, כמובן. במסגרת החוסרים – אנחנו יודעים שהיום יש שבעה מטוסים בפועל, וצריכים להגיע ל-15 מטוסים כדי להגיע למצב אופטימלי. מחובתנו כנבחרי ציבור ללחוץ איפה שצריך ללחוץ כדי שלכיבוי האש וההצלה יהיה הציוד הנדרש.
כמו כן, ידוע לנו שיש תוכנית עבודה למערך הכבאות אשר החלה לפעול השנה, שהולכת ומסתיימת – 2013 – ואמורה להסתיים ב-2018. מהשיחות שלי עם אנשים מתוך המערכת, וגם מחוץ לה, עולה שהם מבקשים דבר אחד: שיאפשרו להם להשלים את התוכנית עד 2018 בלי חריקות באמצע. ואנחנו, כנבחרי ציבור, חברי הכנסת, שחלקנו, כמוני, בוועדת הכספים וגם בוועדת החוץ והביטחון, צריכים להיות עם יד על הדופק כדי לאפשר את הדברים, גם כאשר יש בעיות תקציביות. יחד עם זאת, יש בקשה, כמו שאמרתי, שצריכים לעמוד בה.
שוב, הצדעה והערכה והוקרה למערך הכבאות, מהמפקד העליון ועד החיילים האחרונים. יישר כוח. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שמעון סולומון. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת שלי יחימוביץ לשאת את דברה. בבקשה.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, ראשית – להצדיע ללוחמי האש, להודות להם על העבודה המסורה שלהם. מדובר באחד המקצועות המסוכנים ביותר בעולם, וגם באחד המקצועות המורכבים ביותר, שהטכנולוגיה סביבו הולכת ומשתכללת ודורשת גם אינטליגנציה, גם תושייה, גם אומץ לב. אתם גם עובדים עכשיו קשה יותר, עוסקים גם בניטור חומרים מסוכנים. היו ברוכים, ובהצלחה בכל מעשה ידיכם.
אנחנו ציינו החודש, כפי שאמר היושב-ראש כאן בדבריו, שלוש שנים לאסון הכרמל, שהיה אירוע מכונן ביותר בתולדות שירותי הכבאות. ביום חמישי, 2 בדצמבר 2010, מישהו השליך כמה גחלים לוחשות במזבלה בעוספיא ותוך זמן קצר ביותר בער הכרמל כולו, כפי שלא בער מעולם. ארבעה ימים הכרמל עלה בלהבות, 44 אנשים טובים מאוד נספו, 17,000 בני-אדם פונו מבתיהם, 50,000 דונם של יער נדיר עלו באש, 200 בתים ניזוקו או חרבו. הרבו לדבר כאן על ועדות חקירה סביב נזקי הסופה האחרונה, סופה שמתרחשת פעם ביותר מ-100 שנה; כל אלה מתגמדים לעומת האסון הכבד שהיה בכרמל.
זה אירוע כל כך מכונן, כי עד ליום האסון הזה שירותי הכיבוי היו קורבן של ייבוש שיטתי ודלדול והקטנה בכוחם, והיו למשל ולשנינה. וכשכבאים היו מגיעים באיחור לדלקה כדי לכבות, בחוסר אמצעים מוחלט, את האש, עוד היו מקללים אותם וצועקים עליהם והם היו צריכים להסביר שזו לא אשמתם, שאי-אפשר בסולם בגובה מסוים להגיע לקומה גבוהה, ופשוט אין להם את הסולם המתאים. והיחידים שהתריעו שוב ושוב, בדמעות, על כך שהמערך הזה זקוק לניעור יסודי ולהשקעה הייתם אתם, הכבאים, שוב ושוב ושוב. הדברים האלה נפלו בדרך כלל על אוזן ערלה, אבל אתם ידעתם מה שאחר כך הממשלה הייתה צריכה להסיק, רק אחרי האסון הנורא הזה. והאסון הזה והזעזוע גרמו לאותו שינוי מבורך שאנחנו עדים לו, 446 כבאים נוספו ועוד כהנה וכהנה, ציוד משוכלל.
אני רוצה גם לברך את השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ, שמלווה את השינוי הזה בנאמנות, במקצועיות, וגם, צריך לומר, תוך דאגה לכבאים עצמם, כפי שאתה דואג גם לשוטרים. ובאמת הם בורכו בשר שדואג לענייניהם ומקדם אותם, מנסה להסיר חסמים ביורוקרטיים ואכפתי באמת למה שמתרחש שם. זה לא מובן מאליו, תאמינו לי, בעניין הזה מדובר ביתרון גדול מאוד.
השבוע עבר, כמעט בלי תקשורת ובלי תשומת לב, השינוי בכלל ההוצאה, בכלל הפיסקלי. אני יודעת שצמד המילים הזה "כלל פיסקלי" מטיל שינה ושעמום על רוב מי ששומע אותו, אבל אני מבטיחה לכם שאותה תרדמת ואותו שעמום אחזו את כולם בעת הדיונים החוזרים ונשנים שעשה חברי חבר הכנסת דוד אזולאי לפני אסון הכרמל בעניין שירותי הכבאות. שוב ושוב, דיונים שנשמעו נורא נורא משעממים, גם לא הגיעו אליהם כמעט חברי כנסת, ואתה, בעקביות ובשיטתיות כינסת אותם והיית קשוב לקולות שעלו. אז מי שנרדם משעמום כשהוא שומע את המילים "כלל פיסקלי" או "שינוי בכלל ההוצאה", עלול להתעורר בבעתה ביום שאחרי כשהוא יראה את התוצאות.
והדברים האלה קשורים זה בזה, כי המשמעות בעברית של שינוי הכלל הפיסקלי והקטנת ההגדלה המתוכננת, הדרושה כל כך, כאוויר לנשימה, מ-4% ל-2.6% – כלומר 6 מיליארד שקלים פחות לתקציב המדינה – המשמעות שלה היא אותו ייבוש, ואותו פירור ואותה הוצאה של תוכן ושל יכולת מהבריאות, מהחינוך, מהרווחה וגם מביטחון הפנים. זה יתגלגל שוב על המשרד לביטחון פנים ויתגלגל גם על שירותי הכבאות.
והשאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא: מהי מדינה ומהי האחריות שלה, והאם אנחנו נמשיך להלום בתקציב המדינה; האם הייבוש שנגזר על שירותי הכיבוי ובסופו של דבר הופסק רק בגלל אסון כל כך כל כך כבד, שלא היה אפשר להתעלם ממנו – האם אותו אסון התרחש במערכות אחרות שגם הן נועדו להצלת חיים? מערכת הבריאות הציבורית נועדה להצלת חיים. אמר חברי חבר הכנסת אילן גילאון, שמסוכרת מתים יותר אנשים מאשר מהאיום האיראני. אני יודעת שזה משפט שנשמע בעייתי, אבל זו עובדה. ועל כן, אני מבקשת, למרות שהנושא הזה הוא לא סקסי, כמו שאומרים, שינוי כלל ההוצאה – המשמעות שלו לחייהם של בני-אדם היא דרמטית מאוד. הנה כאן, לנגד עינינו, הדוגמה החיה של מה שעושה ייבוש, במה שהוא מדינה, לחייהם של בני-אדם.
שוב לסיום, עלו והצליחו, גם יואב גדסי, ראש הארגון, שליווה את מאבקם של הכבאים, וגם שחר איילון, בהצלחה לכולכם. תצילו הרבה חיים, הצלחתכם היא הצלחתנו. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, אני מודה לך. אני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת דוד אזולאי, שיזם את היום הזה. לא כל יום, אדוני היושב-ראש, אני עומד על הדוכן כדי לחלוק שבחים ללובשי מדים. זה עוד לא קרה. כאן מדובר בלובשי מדים שלא מציתים אש אלא מכבים אש, שלא נוטלים חיים אלא מצילים חיים, ולכן אני בטוח שהפעם אני מדבר בשם כל הכנסת, גם מכאן וגם משם. תודה רבה לכם.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, פניתי אליך בעבר, ולפני שנתיים גם למכבי האש, כדי שיהיו יותר תחנות ביישובים הערביים. זה שירות חיוני ממדרגה ראשונה, ויש דרישה של רשויות רבות, גם באופן אזורי, גם באופן מקומי, לספק את השירות הזה. על כן, בכל פעם שתובא הצעה להגדיל את התקציב, כמו שאתה מבקש באופן תמידי, אדוני השר, למכבי האש, לשירות החשוב הזה שמאחוריו עומדים אנשים המסכנים את חייהם כדי להציל חיי אדם, אנחנו נהיה שם כדי לתמוך בדרישה הזאת – נדמה לי, כל סיעות הבית.
אני אסיים באומרי, אדוני – אני רופא, והם אנשים שלוחמים יום יום כדי להציל חיים. זה אולי המשותף לרופאים ולמכבי האש – השליחות והאומץ והרצון תמיד לעזור להציל חיים, גם רכוש; אנשים לעתים מסכנים את חייהם כדי להציל רכוש, לא רק בני-אדם. ולכן, תודתנו נתונה לכולכם. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אני מזמין את השר לביטחון פנים, חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ, להשיב על ההצעות לסדר-היום של חברי הכנסת.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנציב, מפקדי המחוזות, לוחמי האש ולוחמות האש שנמצאים ביציע, יום חג היום, ותודה לך שוב, היושב-ראש, שהואלת והזמנת את האנשים הנפלאים האלה למשכן הכנסת, וכמובן ליוזמים, לחברת הכנסת, יושבת-ראש הוועדה מירי רגב, וכמובן לחבר הכנסת דוד אזולאי, תודה על היום הגדוש הזה, אבל המעניין, בהכרת הטוב והתודה, ומגיע לכם יישר כוח על כל מה שאתם עושים.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מירי ברגע זה מדליקה אש במקום כלשהו.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אתה יודע איפה זה?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
לא יודע.
<איתן כבל (העבודה):>
אני חושב שהיא בבקעה.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
חבר הכנסת טיבי, הייתי מבקש את המשפט הזה שוב כאשר מירי תיכנס. תגיד את זה עוד פעם.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
היא תשמע והיא תגיע מייד.
<יחיאל חיליק בר (העבודה):>
אז באמת תצטרכו את הכבאים.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
הערה, חברי חבר הכנסת משה מזרחי, שלא קשורה – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אדוני השר, העיקר שאנחנו ערוכים.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
כל הזמן, כל הזמן. הערה על הנאומים בני דקה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
הנה, חברת הכנסת מירי רגב נכנסה במלוא הדרה.
<מירי רגב (הליכוד ביתנו):>
באתי לשמוע אותך, מזמן לא שמעתי אותך היום.
<קריאה:>
– – –
<מירי רגב (הליכוד ביתנו):>
לא יעזור לך, אחמד.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
תגיד לה, אמרתי לך. מירי, אני חייב להגיד לך שחבר הכנסת אחמד טיבי החמיא לך.
<מירי רגב (הליכוד ביתנו):>
ואללה? לא יכול להיות. זה לא יכול להיות.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
הכול יחסי, מירי, הכול יחסי.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
הוא אמר שאת יכולה להצית אש בלב כל אדם, מה אתם רוצים?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
זו הפרשנות של חבר הכנסת ריבלין.
חברי חבר הכנסת מזרחי, בנאומים בני דקה נשמעה ביקורת בנושא מפקחים, פקחים, בנושא הכשרות. אני רוצה להגיד ואני רוצה להבהיר: מי שנותן את ההסמכה זה השר לביטחון פנים. אני לא מכיר את זה, אני לא יודע על מה זה, וכל עוד אני השר לביטחון פנים, הסיכויים לכך הם קלושים מאוד. אני אומר את זה כאן. אני עוד לא ראיתי את הצעת החוק, את טיוטת החוק. אני מאוד קמצן בלתת סמכויות לאחרים.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
קראו לזה "משטרת הרבנות".
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני לא יודע, אני שמעתי פה, עם סמכויות שלי. אני לא נותן סמכויות לא לחיפוש – סמכויות של חיפוש או עיכוב זה בבית, ואני לא ממהר לחלק סמכויות.
חבר הכנסת יעקב אשר, לענייננו, נמצאים פה אנשים, ואני רוצה להתייחס למערך הכבאות. בעקבות אסון הכרמל הקשה והנורא החליטה ממשלת ישראל כי מערך הכבאות וההצלה יועבר למשרד לביטחון פנים, ומאז קבלת ההחלטה הזאת נעשו פעולות רבות, וביניהן: החוק, שהוא דרמטי בעיני, שעבר – אני יודע ושמעתי היום את חברי חבר הכנסת אזולאי, כמה פעמים הוא ניסה להעביר הצעת חוק פרטית כזאת; תמיד הכנסת התפזרה. החוק הזה עבר, ולמעשה הוא מוביל אותנו לכל התהליך של הרפורמה.
הדבר השני, שבעיני גם הוא דרמטי וחשוב מאוד, הוא הנושא התקציבי: לבנות תוכנית לא לשנה – לחמש, שש שנים, ולתת פרוסה תקציבית, חלוקה תקציבית לכוח-אדם, לרכב, לאמצעים, למטוסים, לכל מה שצריך. וזה מעוגן, אמרתי. אני לא מעביר את החוק הזה ולא מקבל את האחריות ללא חתימה של ראש הממשלה. החתמנו אותו ואני חתום על זה וההסכם קיים עם אגף התקציבים שנה-שנה. להגיד לכם שזה מה שרציתי? לא קיבלתי את הכול, אבל יש 1.2 מיליארד בפריסה של חמש, שש שנים, וכבר שנתיים מאחורינו ואנחנו בכיוון הנכון.
נקודה נוספת – חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אני זוכר את הדאגה שלך. כל הזמן דיברת על דאגה, גם את וגם חבר הכנסת אזולאי, שלא לפגוע בלוחמים עצמם, בזכויות הלוחמים. אמרתי שאני אשמור עליהם, ואני לא אתן שיפגעו בהם, רק להוסיף, ועמדתי במשימה הזאת, כי גדסי, שהיה יושב-ראש הוועד, וגם אחרים – אמרתי: אנחנו לא נפגע בלוחמי האש; רק תוספת ותוספת כוח-אדם ואמצעים, וזה יהיה חלק מותנה בתוך החוק ובתוך הרפורמה, ולא נאפשר פגיעה ונשמור על הזכויות שלהם. אנחנו עומדים בזה בצורה דווקנית, ולא נאפשר פגיעה באותם לוחמים.
מטה הנציבות של כב"ה הועבר לאחריות מלאה. הוקמה מינהלת להקמת מערך הכבאות בראשות מנכ"ל המשרד, שמגיע לו באמת יישר כוח. הוא מוביל את המהלך. התחיל בזה יעקב גנות וממשיך בזה רותם פלג, ועושים את העבודה. אושרו 50 תקנים לנציבות לצורך הקמת מטה הנציבות ומיסוד תפקידים קבועים בבית-הספר הארצי. בית-הספר הארצי, בנושא ההדרכה, עובר מהפך, מהפך גדול מאוד, לחזק את בית-הספר ולתת לו את האמצעים הדרושים.
מערך הכיבוי וההצלה הארצי עבר ועובר מהפכה. במאמצים משותפים של נציב כב"ה שחר איילון, שנמצא אתנו ביציע, ומטה הנציבות, המפקדים, כל הלוחמים, באמת כולם רתומים וחדורי משימה.
הוקמו שבעה מחוזות: צפון, חיפה, מרכז, דן, ירושלים, יהודה ושומרון ודרום, בהתאם לחלוקה של מחוזות המשטרה. גויסו עד היום, מאז תחילת הרפורמה, 471 לוחמי אש, ועוד 80 נוספים יגויסו במהלך 2014. ואני מקווה שב-2014 – ושחר שומע אותי – אני מקווה שנגייס עוד מחזור; לא רק מחזור אחד, אלא ניכנס גם למחזור השני, ככה שיהיה לנו מספיק. ואני אומר, כל נושא התקציב, אני נושא באחריות ואני אדחוף, כדי באמת – מחזור נגמר, מחזור מתחיל, ולקדם את זה. זאת השאיפה. בינתיים ערכנו שבעה מחזורי גיוס, והשמיני, כפי שאמרתי, מתחיל.
אושרו תקנים לגיוס במסגרת שירות לאומי אזרחי. זה מאוד מעניין, מה שדיברנו, חבר הכנסת אזולאי – בני מיעוטים, חרדים. נכון לעכשיו נקלטו 50, מהם לתפקידים ברשויות הכבאות, ואני מקווה שגם החוק לשוויון בנטל וכל הדברים האלה ייתנו עוד פוש גדול מאוד גם למערך הכבאות, כמו ליתר המערכים שאני אחראי עליהם.
מערך המתנדבים הוא אחד המערכים היותר-טובים שנמצאים. היותר-טובים. אני רוצה לחזק אותם. כרגע יש 1,600 מתנדבים: 750 ביחידות העצמאיות ו-250 בתחנות, ועוד 600 צופי אש. המתנדבים הבוגרים מופעלים ב-24 יחידות ב-20 יישובים, וגם ביהודה ובשומרון.
מתקיימים קורסים והכשרות גם בארץ וגם בחו"ל. בחודש ספטמבר 2011 התקיימו שני מחזורים של קורס חילוץ ממים זורמים במתקן ייעודי בצרפת, לדוגמה. כל הזמן יוצאים, לומדים, חוזרים ומכניסים עוד קורסים לתוך הכבאות.
נוסף על עשרות רבות של רכבי כיבוי אשר כבר הוחלפו, הוזמנו 89 כלי רכב חדשים. 36 מהם יגיעו עד חודש מרס, כלומר עוד שלושה חודשים, ו-53 הנותרים יגיעו עד סוף חודש יוני 2014. כלומר, כמויות של כלי רכב. הרכבים החדשים מחליפים את הישנים שיוצאים מהשירות. את אלה שבקושי נוסעים ומקרטעים אנחנו שולחים בעיקר לקצוות. לא – אנחנו יכולים להיפטר מהם. עד שיגיעו החדשים אנחנו שומרים אותם ומטפלים, אבל אנחנו פותחים הרבה נקודות הזנקה, תחנות כיבוי ונקודות הזנקה.
חבר הכנסת טיבי, נמשיך לפעול במגזר הערבי. דוגמה בולטת זו באקה, אבל זו רק דוגמה. אנחנו פותחים תחנה בעוספיא, פותחים אותה כבר. עוד, בכל מקום ומקום בפריפריה, נחזק את הפריפריה כדי להקטין את זמן התגובה. וכמעט יש לנו – כרגע עשרות כאלה שנפתחים, נפתחו וייפתחו, ואנחנו ממשיכים בעבודה כדי לקצר את זמן התגובה.
לצורך שיפור הפיקוד והשליטה הוכנסו אמצעים טכנולוגיים, דבר שעלה גם בדוח המבקר וגם אחרי אסון הכרמל. פותחו תוכנות מחשב ייחודיות. ציידנו את הרשות הארצית לכבאות והצלה ב-750 מכשירי קשר נוספים כדי להדק את הקשר בין המשטרה לבין הכבאות לבין מד"א. כולם מדברים בשפה אחידה. המפקד הוא המשטרה, כולם מסביב, והם מדברים ושומעים אחד את השני. פעם לא היה אפשר; ניידת פה, ניידת שם, לא מדברים ביניהם, אין קשר, ואף אחד לא יודע על השני. הדברים האלה כבר סודרו וניתנו מכשירים. וגם אם יש נפילה של מכשירי קשר, נתנו גיבוי במכשירים נוספים כדי שיוכלו – לווייניים – כדי שיוכלו לעמוד בזה.
יחידת הכיבוי האווירית זה דבר יוצא מן הכלל. יש כרגע שמונה מטוסים שפועלים; עשרות, אולי מאות גיחות מבצעים, אבל זה לשטחים הפתוחים. אנחנו רוצים להגדיל את היחידה הזאת. יש תוכנית שאני צריך להציג לראש הממשלה. אבל אני מחזק גם את המערך האווירי של משטרת ישראל בכסף קואליציוני שלקחתי, מחליף את כל המסוקים של משטרת ישראל, מחזק אותה בחדשים, ונותן לפחות שניים מתוך השישה שייתנו גם יכולות לכב"ה להרים ולהוריד מחלצים. כלומר, השילוב שחברת הכנסת מירי דיברה עליו, השילוב של כב"ה והמשטרה, גם בתחום המסוקים – אנחנו משלבים ידיים כדי לאפשר אחד לשני.
אנחנו כרגע גם מתעסקים בהמון תרגולות, בכל הנושא, לא רק בשטחים הפתוחים אלא בשטחים האורבניים – מגדלים, חלילה וחס אסון במגדל, בניין גבוה בוער, איך מחלצים, מה מחלצים, מהאוויר, בסולמות, בסנפלינג. כל הדברים האלה כרגע, התרגולות האלה – מבצעים אותן, כמו גם תרגולות במנהרות. וראינו היום את האופנועים שהכנסנו, שנכנסים לתוך המנהרה, כי הרכבים לא זזים, הם תקועים כולם בפנים; נכנסים, ולאופנוע יש את כל האמצעים לכיבוי וגם לחיתוך המכוניות עצמן כדי לחלץ את הנפגעים מתוך המנהרה. תרגלנו את זה, ראינו את זה בעולם. אופנועים כאלה כבר קיימים אצלנו, ארבעה כאלה. נכניס עוד כאלה כדי לחלץ במנהרות שיש גם בצפון וגם באזור ירושלים, והדברים האלה כבר נמצאים.
שיתופי פעולה רבים עם – כרגע אני סוגר במסגרת שיתוף הפעולה עם מדינות באגן הים התיכון, בדגש על אגן הים התיכון – יוון, בולגריה, צרפת, רומניה, גרמניה; שיתופי פעולה בהסכמים כדי לקבל סיוע, איך אומרים, בהרמת טלפון, מטוסים מייד, וכוחות ההצלה שיגיעו. הדברים האלה נסגרים ומתורגלים. התרגילים כרגע ביוון. הנציבות שולחת נציגים להיות בתרגילים שלהם, גם ביוון, גם במדינות אחרות, לראות איך הם פועלים במקרים של שרפות. הדברים האלה מתבצעים, כמו גם שיתופי פעולה עם הפלסטינים. גם באסון הכרמל הם שלחו לנו כוח. אנחנו משתפים אתם פעולה. יש שיתופי פעולה מצוינים עם הפלסטינים ועם הירדנים, ושיתופי הפעולה האלה קיימים ביום-יום. אנחנו מתרגלים אתם, בודקים, רואים אחד את השני, וזה נכון לעשות את הדברים.
להבנתי, זאת רפורמה אמיתית. אני אומר – איפה היינו ואיפה אנחנו נמצאים. וצריך לומר באמת, אנחנו כולנו רתומים למשימה, כי באמת כל הנושא הזה של לוחמי האש הוא מרכיב מאוד מאוד חשוב בחירום והצלה. אני אמרתי את זה גם היום. השלב הבא יהיה מרכז חירום לאומי שצריך להקים, ולתת מספר אחד לכולם, שנכנסים פנימה ומדברים בשפה אחידה, כולל מד"א, שעוברים אלי לאחריות מבצעית, ובעתיד גם פיקוד העורף צריך לראות את זה. הכול נכנס, נותן הרבה יותר פעילות, כדי להיות ערוכים לתרחישי הייחוס של מדינת ישראל – והם רבים וקשים, וצריך להתכונן אליהם. אני תמיד רואה את האירוע הבא, מה עושים לקראת האירוע הבא.
עברנו את השלגים לפני שבועיים–שלושה. סך הכול, אני אומר, המערכות תפקדו נכון, כי נכנסנו ופעלנו מיידית. הדברים האלה, צריך לראות שהכול מרוכז ומנוהל במשרד אחד, וככה אני רואה את הדברים.
אני רוצה, ברשותכם, להודות כמובן לכל העוסקים במלאכה: א. לכל היציע המכובד וללוחמים שנמצאים ביחידות ועושים עבודה מצוינת, מסוכנת, מצילת חיים. אני רוצה להודות לחברת הכנסת – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אפשר למחוא כפיים, אדוני היושב-ראש?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
סליחה?
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני מאפשר. כן.
<קריאה>
– – –
(מחיאות כפיים)
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני רוצה להודות לחברת הכנסת מירי רגב על היוזמה, ועל הדחיפה, ועל הליווי – באמת יישר כוח. תמשיכי בעבודתך. ויתר הגופים – אמרת שזה הסנונית הראשונה היום – ואחר כך יש לנו את המשטרה ואת השב"ס – –
<מירי רגב (הליכוד ביתנו):>
שב"ס, מד"א.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
– – ואת מד"א ואת כל הדברים. חבר הכנסת דוד אזולאי, תודה רבה לך. אני יודע כמה אתה רתום-משימה. וגם היום מונית, מחר זה יהיה רשמי, לוועדת משנה שתפקח על העבודה, על אותם דברים, כי יש עדיין השלמות. אני מודיע שיש עדיין מה לעשות. יש לנו עדיין מה לעשות, ודיברנו על זה היום כמה פעמים. אני חושב שאנחנו בכיוון הנכון.
אני רוצה להודות על התמיכה של חברי הכנסת – חבר הכנסת אמנון כהן שנמצא, שליווה אותי ברפורמה עצמה, בחקיקה, שהייתה קשה, ותמיד נתן כתף ואומר לי: איציק, יהיה בסדר. אני הייתי מודאג – – –
<אמנון כהן (ש"ס):>
כבוד השר, אני אומר, אני אומר, אם לא תיישמו, תבואו אחר כך לביקורת למה לא יישמתם.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אתה יודע על מי מאיימים – לא עלי, אמנון. אני – – –
<אמנון כהן (ש"ס):>
– – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
איך אמרו לי? כשהתחלתי את הסערה ביום שישי, ראש הממשלה מודיע לי: איציק, קח את הפיקוד, והתחילו המבקר וכל מיני אנשים. אמרתי: לא אצלי. המבקר שיעשה את עבודתו, ואני מכבד את המבקר. אני רתום-משימה, אני צריך להתעסק עם המשימה. אתה, כיושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, תמשיך לבקר אותנו וזה בסדר גמור. וטוב שיש מבקר המדינה וטוב שיש את ועדת הביקורת. אני מכבד אתכם ואנחנו נפתח את הכול להראות לכם את כל מה שיש, אני לא מסתיר שום דבר.
חברי חברי הכנסת, אני גאה בלוחמים, אני כמובן אמשיך לעמוד לימינם לעזור להם, כי באמת הסיוע שאני אתן להם – זה לטובת מדינת ישראל ואזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה. אדוני השר, מאחר שזו הצעה לסדר-היום, מה אדוני מציע? רבותי, אני הייתי מציע – –
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
– – לאור הדברים שנאמרו, להסתפק בתשובתו של השר. אני מציע – – –
<מירי רגב (הליכוד ביתנו):>
מסתפקים בתשובת השר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
מסתפקים?
<מירי רגב (הליכוד ביתנו):>
כן.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא הבנתי.
<מירי רגב (הליכוד ביתנו):>
מסתפקים בתשובת השר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא, לא, מירי, אני לא שומע מה שאומר חבר הכנסת סולומון.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
שזה יעבור לוועדת הפנים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אתם רוצים שזה יעבור – – –
<דוד אזולאי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
כן. אתה מסתפק?
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
אני מסתפקת.
<דוד אזולאי (ש"ס):>
כן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
מסתפקים. מסתפקים. סולומון, אני מציע, אפשר לעשות את זה, לאור – – –
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
רבותי, עברנו יום שלם. אני חושב שהיושב-ראש צודק, עברנו יום שלם, ועדת הפנים הקימה ועדת משנה לפקח, אני חושב שבאמת – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
ואנחנו מודים לשר, מודים לכל צוות מערך הכיבוי, יהי רצון שבכל אשר תפנו, תעשו, תשכילו ותצליחו, שלא יהיו שרפות, שלא יהיה לכם גם מה לכבות, יהי רצון שחפץ השם בידכם יצלח. אבל לפני כן אני חייב לתת, מירי, מאחר שאני הייתי צריך לתת לך – – –
<קריאה:>
אין הצבעה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
כן, מאחר שאין הצבעה, למרות הכול, לפנים משורת הדין, מירי רגב, אני אאפשר לך מהדוכן.
<מירי רגב (הליכוד ביתנו):>
מה אתה אומר?
<היו"ר יצחק וקנין:>
למרות שאני עוקף פה מה שלא צריך – תעלי לדוכן ותדברי.
<מירי רגב (הליכוד ביתנו):>
אתה עושה דבר שאסור לעשות לפי התקנון.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני חושב שמגיע לך לדבר מעל הדוכן בכל זאת.
<מירי רגב (הליכוד ביתנו):>
אני את זה אעשה בדקה בדיוק.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
כל היום היא מדברת מעל דוכן.
<מירי רגב (הליכוד ביתנו):>
האמת היא שהם כל כך עייפים מדיבורים כבר, רוצים להגיע הביתה. תודה, כבוד היושב-ראש, אני מאוד מאוד מעריכה את זה. כבוד השרים שנמצאים פה, כבוד השר לביטחון פנים, יושב-ראש הכנסת לשעבר, חברי חברי הכנסת – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
– – – לשעבר.
<מירי רגב (הליכוד ביתנו):>
– – דוד אזולאי – איפה הוא? ידידי שהוביל אתי את היום החשוב הזה. באמת דיברנו המון במהלך היום הזה, היה יום מאוד מאוד גדוש, החל מהתערוכה בבוקר, דרך ישיבות הוועדות שקיימנו, ועדת הפנים שעסקה ברפורמה, בפערים שהוצגו על-ידי שחר בצורה מאוד אמיתית ועניינית, בלי להסתיר את הפערים; גם אתה וגם השר שמתם – איפה ההתקדמות, איפה הפערים ולאן אנחנו צריכים להמשיך להגיע; הטקס המרכזי שהיה באודיטוריום והדיון פה במליאה שהשתתפו פה חברי כנסת שונים.
אני חושבת שמה שחשוב זה לזכור שקודם כול הכנסת, שלראשונה קיימה את יום ההוקרה הזה, באה ואומרת לכם: לוחמות ולוחמי האש, אנחנו מצדיעים לכם, אנחנו סומכים עליכם, אנחנו גאים בכם, אנחנו יודעים שאתם תעשו את הכול כדי להציל חיים, גם אם מדובר בזה שאתם את החיים שלכם נותנים כדי להציל את החיים של אחרים, וראינו את זה.
אנחנו ניקח את היום הזה קדימה, זה לא מספיק לבוא ולהגיד את הדברים שאמרנו כאן היום. ולכן, מהרגע שהוצגו הפערים, מחר בבוקר אנחנו נאשר בהצבעה את ועדת המשנה של ועדת הפנים בראשותו של דוד אזולאי, שתיקח את שבעת הפערים שדיברתם עליהם ותבחן אותם. עוד לפני שנצא לפגרת הקיץ אנחנו נדון בטיוטה ראשונה לגבי אותם פערים, נקדם את הדברים כדי שבאמת נבוא אליכם במהלך השנה הבאה עם תוצאות ותוצרים – אנחנו לא רק באים לבקר, אלא באותם מקומות שאנחנו צריכים לסייע, אנחנו פה כדי לסייע.
אני מודה לכל מי שהגיע, לכל מי שהשקיע ביום הזה, מודה לכם על כך שהשקעתם יום שלם בדיונים ובדיבורים רבים וארוכים, אבל הכול זה לטובת המערך הזה. הרבה מאוד חברי הכנסת השתתפו בדיונים היום, זה לא רגיל ביום שלישי, והם עשו את זה בגלל שהם מוקירים אתכם.
ולך, השר, אני מודה שוב על הכול, באמת על כל ההובלה של היום הזה; יום שלם באת, הקדשת, לטובת המערך הזה, בגלל החשיבות שאתה רואה בזה, ואני מודה לך על כך מאוד.
וליושב-ראש הכנסת, ליולי אדלשטיין, שזאת הסנונית הראשונה במהלך שבו אנחנו בעצם נצדיע לארבעת מערכי ההצלה – הכבאות, מד"א והשיטור – כי אנחנו צריכים להבין שיש תמיד שניים: משרד הביטחון, שמוביל את הקטע המבצעי-הביטחוני, והמשרד לביטחון פנים, שצריך להוביל את כל מה – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<מירי רגב (הליכוד ביתנו):>
– – שקשור לעורף. תודה רבה לכם.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה ליושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חברת הכנסת מירי רגב. אני מודה לשר, לשר לביטחון פנים, שעושה את עבודתו נאמנה. עלו והצליחו.
<שאילתות ותשובות>
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו נמשיך בסדר-היום. רבותי, שאילתות לשר לביטחון פנים. אדוני השר יעלה לדוכן וישיב על שאילתות. מירי. אנחנו נאפשר לאורחים לצאת.
<מירי רגב (הליכוד ביתנו):>
השאילתה הראשונה שלי? אני לא צריכה להקריא, נכון?
<היו"ר יצחק וקנין:>
אם היא נמצאת פה היא צריכה להקריא.
<מירי רגב (הליכוד ביתנו):>
אני לא צריכה להקריא, נכון?
<היו"ר יצחק וקנין:>
אדוני השר לביטחון פנים ישיב על שאילתה מס' 76: אסירים בגין עבירות תנועה, של חברת הכנסת מירי רגב.
<מירי רגב (הליכוד ביתנו):>
אני מקריאה את השאילתה? לא. אני לא מקריאה את זה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא, לא, לא – – –
<מירי רגב (הליכוד ביתנו):>
אני רק מקריאה את השאלה הנוספת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אז אני אאפשר לך אחרי שהוא יסיים להשיב לך.
<מירי רגב (הליכוד ביתנו):>
כן, אם אני – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
להקריא, אוקיי.
<76. אסירים בגין עבירות תנועה>
חברת הכנסת מירי רגב שאלה את השר לביטחון פנים
ביום י' באב תשע"ג (17 ביולי 2013):
עבירות תעבורה ותאונות הדרכים הן מכת מדינה שגובה את חייהם של מאות אזרחים מדי שנה. אחד הכלים להתמודדות עם עברייני התנועה הוא הטלת עונשי מאסר משמעותיים.
רצוני לשאול:
1. כמה אסירים כלואים כיום עקב הרשעות בעבירות תעבורה?
2. האם חלה עלייה במספרם בשנים האחרונות?
3. האם שירות בתי-הסוהר מקיים עבורם תוכניות שיקום בתחום הבטיחות בדרכים?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אפשר?
<היו"ר יצחק וקנין:>
כן, כן.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי ברצוני לציין כי בהתאם לבקשתה של חברת הכנסת רגב נשלח אליה מענה בכתב לשאילתה במהלך פגרת הקיץ. חברת הכנסת רגב ביקשה לאחר מכן לקבל זאת כמענה במליאת הכנסת, ואני מכבד את בקשתה ואני אשיב.
1. בבתי-הסוהר כלואים עתה 434 אסירים שהורשעו בעבירות רישוי ותעבורה.
2. דבר שני, אציין כי אכן חלה עלייה מתמדת בשיעור הנהגים שהורשעו בגין עבירות תעבורה ונידונו למאסרים; משנת 2005 ועד היום ישנה עלייה של 260%.
3. הדבר השלישי, במתקני הכליאה כיום קיימת תוכנית של שיקום עברייני התנועה הנורמטיביים, אולם היא מוצעת לעברייני התנועה המרצים את עונשם כתוכנית רשות בלבד.
בבקשה, חברת הכנסת מירי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
שאלה נוספת לחברת הכנסת מירי רגב.
<מירי רגב (הליכוד ביתנו):>
האמת היא, כבוד השר, שענית לי באמת על שלוש השאלות, גם ענית על זה בכתב, אבל בגלל החשיבות שאני רואה בעניין הזה חשבתי שנכון להשיב על זה במליאה.
יש אלי הרבה מאוד פניות של הציבור, שבעצם אומרות שעברייני תנועה לא נענשים כראוי ואין אכיפה של העונשים. לכן אני חושבת שחשוב מאוד להדגיש בפני נציב שירות בתי-הסוהר, שתוכנית השיקום שהם יעברו תהיה כזאת שנוכל גם לעקוב אחרי אותם אנשים – האם הם חוזרים לכלא בגין אותן עבירות, כי הרי אותם עבריינים הם רוצחים על הכביש, ואנחנו צריכים לצמצם את מספרם. מה גם שהורדנו את הגיל לקבלת רישיון לגיל 16. בעיני זו הייתה טעות, אבל הורדנו את זה לגיל 16. נער צעיר מקבל את הרכב, מקבל את הרישיון, הוא נוהג בכבישים בצורה לא תמיד אחראית, והתפקיד שלנו – כשהם מגיעים לבית-הסוהר זה לא כדי לשים אותם בבית-הסוהר אלא כדי להפוך אותם לאזרחים טובים יותר ולנהגים טובים יותר בעתיד.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, חברת הכנסת מירי רגב. אדוני השר ישיב.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני מקבל לחלוטין, חברת הכנסת רגב, אני מקבל לחלוטין, אני אפנה לנציב, לראות תוכנית ולראות את הרצידיביסטים, אלה שחוזרים פעם שנייה ופעם שלישית. אני מקבל את הבקשה, אני אקיים אותה.
<מירי רגב (הליכוד ביתנו):>
תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לשר לביטחון פנים. שאילתה מס' 118: מעצרו של ראש-עיריית נצרת-עילית, של חבר הכנסת מוחמד ברכה. אדוני, רק תדע שעל-פי התקנון, אם אתה נמצא באולם, צריך להקריא את השאלה. זה כמו שאילתה בעל-פה, כי אחרת הציבור שמסתכל לא מבין על מה הוא עונה. לכן, אני יכול לאפשר לך, אם כבודו ירצה, אתה יכול לשאול את השאילתה, להקריא אותה בהתאם למה שכתוב. כך נהגנו בכל התקופה האחרונה.
<118. מעצרו של ראש עיריית נצרת-עילית>
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, בתאריך 5 בנובמבר נעצר ראש עיריית נצרת-עילית.
רצוני לשאול:
1. האם צו המעצר היה תלוי ועומד נגד ראש העיר עד אחרי הבחירות?
2. אם כן – מי הם הגורמים שהתערבו למענו, אם ישנם כאלה, על מנת לדחות את מעצרו?
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. ישיב אדוני השר לביטחון פנים.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
1–2. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כנגד ראש עיריית נצרת-עילית לא הוצא צו מעצר. חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) קובע כי ניתן לעצור אדם או על-פי צו מעצר שהוצא על-ידי בית-המשפט או מכוח סמכות של שוטר. לפיכך, מעצרו של ראש עיריית נצרת-עילית ב-5 בנובמבר 2013 בוצע מכוח סמכות קצין משטרה, לאחר שעוכב לחקירה שבמהלכה הוחלט על המעצר. הוא הובא אל בית-משפט, כאמור, עוד באותו היום. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לשר לביטחון פנים. שאלה נוספת לחבר הכנסת מוחמד ברכה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כידוע, בית-המשפט הדיח את ראש עיריית נצרת-עילית לפני הבחירות, ולמרות זאת הוא לא אסר עליו להתמודד בבחירות לעיריות שהיו ב-22 באוקטובר. ה-5 בנובמבר היה התאריך של הסיבוב השני, זאת אומרת היום שבו מסתיימות לחלוטין הבחירות המוניציפליות. לפי מידע שהגיע אלי, המעצר הזה, העיכוב הזה, היה אמור להתבצע לפני, ויש ריח של התערבות פוליטית; מה גם שכבודו יודע שרק לפני כמה שבועות יושבת-ראש ועדת הפנים זימנה דיון אישי לטובתו בוועדת הפנים, דבר שעלה לה בנזיפה של ועדת האתיקה. לכן אני מאוד מודאג מהערבוב הזה בין פליליות, בין תיקים פליליים לבין פוליטיקה. אני חושב מפלגת השלטון תיראה טוב יותר, אף שמדיניותה אינה מקובלת עלי לחלוטין, אם היא לא תיתן מטרייה ומחסה לאנשים שמואשמים בדברים פליליים. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. ישיב השר לביטחון פנים.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
חבר הכנסת ברכה, אם אתה רומז, אומר ולו ברמז, שהייתה פה התערבות פוליטית שלי או של מישהו אחר – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
לא שלך.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
– – אני דוחה אותה.
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
לא שלך.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני אומר, אם אתה רומז – אני לא יודע. אתה אומר "התערבות פוליטית" – אני לא יודע. אני יכול להגיד לך, כפי שאני מכיר את המשטרה, ואני מכיר אותה טוב, אני בא מתוכה, אני לא מאמין שהיו פה שיקולים פוליטיים. לא מאמין. אני יכול להגיד לך, מבחינתי – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
כבוד השר, כל הדברים היו ידועים מקודם: נושא החקירה והעיכוב. למה ה-5 בנובמבר, שזה היום של הסיבוב השני של הבחירות המוניציפליות?
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
אני, כידוע לך חבר הכנסת ברכה, מוציא את עצמי במתכוון מכל נושא החקירות במשטרת ישראל. אני לא רוצה להתעסק בזה, אני לא צריך להתעסק בזה, ואני רק מקבל דיווח על התחלת חקירה ועל סיום חקירה. אני לא שואל, לא לגבי אישי ציבור ולא לגבי אנשים אחרים – – –
<מוחמד ברכה (חד"ש):>
אני שאלתי.
<השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:>
לא, אני אומר לך – פה אתה שואל שאלה נקודתית: האם המשטרה שם קיבלה הנחיה, או שהתערבה ועשתה את זה אחרי יום הבחירות; אני אומר לך, כפי שאני מכיר את המשטרה, אין לי שום ספק שידיה נקיות. אבל כדי להיות בטוח במאה אחוז, ואתה לא שלם עם התשובה, אני מציע לך הצעה: תפנה למפקח הכללי. מאחר שהשר לא מתעסק בנושא החקירות ולא מעורב בנושא חקירות של אישי ציבור, תפנה אליו, תקבל תשובה אישית ממנו. אני מאמין שזה לא כך, אבל כדי להיות שלם תפנה אליו ישירות, תסביר לו שזאת התשובה. אני חושב שהמשטרה נהגה על-פי שיקול החקירה ולא מעבר לכך, אבל כדי להיות שלם – תפנה אליו. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. תודה לשר לביטחון פנים. השאילתה הבאה – השואלת איננה נוכחת. אם כן, זה לפרוטוקול; מיכל רוזין, חברת הכנסת מיכל רוזין איננה. אם כן, רבותי, אני מודה לשר לביטחון פנים, השר אהרונוביץ, ואני שוב אומר לך יישר כוח גדול על כל הפעולות שאתה עושה, גם במערך הכיבוי, גם במשטרת ישראל. עלה והצלח, אדוני.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יצחק וקנין:>
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 38) (הרכב ועדת האתיקה), התשע"ד–2013, של חברי הכנסת יריב לוין ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 59) (חדשות מקומיות), התשע"ד–2013, של חבר הכנסת אבישי ברוורמן.
מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס ויחיאל חיליק בר בנושא: מערכת הבריאות הישראלית בראי דוח ה-OECD; ומסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חבר הכנסת מסעוד גנאים בנושא: מעמד מזכירי בתי-הספר וזכויותיהם. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<שעת שאלות>
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני עובר לנושא הבא: שעת שאלות לשר התיירות, השר עוזי לנדאו. אדוני השר יעלה לדוכן וישיב לשאלות של כמה חברי כנסת. מאחר שחלק מחברי הכנסת השואלים אינם נוכחים, מי שנמצא פה כרגע זה רק חבר הכנסת נחמן שי, אני – – –
<נחמן שי (העבודה):>
אני אשאל בשם עוד כמה חברי כנסת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
זה אפשרי, וגם אפשרי שחברי כנסת אחרים – אם ירצו, אם השר יסכים. אבל בכל אופן, אני מזמין את ראשון השואלים, חבר הכנסת נחמן שי.
<נחמן שי (העבודה):>
אדוני השר, לאחרונה התגבר הלחץ הבין-לאומי על ישראל באמצעות הטלת סנקציות ומעשי חרם מסוגים שונים. האם משרדך מבחין בפעילות כזו גם בתחום התיירות לישראל, בפעילות כולה? ואם כן, כיצד הוא הוא נערך?
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. ישיב שר התיירות.
<שר התיירות עוזי לנדאו:>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, למרות הדינמיקה המוזכרת בשאלה, אנחנו כמעט שלא נפגשים ולא נתקלים בסוגיה הזו מצד חברות עסקיות ומשווקים פוטנציאליים. בסך הכול אנחנו מבחינים במקרים שאינם בולטים של חרם בתחום התיירות, ואני אגיד – אנחנו לא מבחינים באופן ישיר בכך. על-פי מספר התיירים שמגיעים, אתה, אדרבה, מרגיש אמון גובר והולך במוצר התיירות הישראלי, כאשר רוב ההחלטות מונעות משיקולים עסקיים. מעבר למצוין כי אין כל תופעה של חרם מאורגן כזה או אחר בתחום התיירות, יש כמובן בידול בין המדינות וקהלי היעד השונים. יש מדינות שבהן הסוגיה בכלל לא על הפרק. לעומת זאת, בכמה מדינות מערב-אירופיות, ובעיקר בסקנדינביה, בריטניה וכדומה, יש אווירה כללית מסוימת של גינוי מרחף באוויר. במקרה שמתעורר סימפטום נקודתי, הטיפול בכך נעשה על-ידי מנהל הלשכה במקום והנו נקודתי, אישי וישיר אל מול הגוף העסקי. רק אני אומר, לא הובא לידיעתי, אף ששאלתי, על בעיה מן הסוג הזה.
אני רוצה לציין שלמרות האתגרים הגיאו-פוליטיים של שנת 2013, שאנחנו כרגע בסיומה, שנה זו מסתמנת – ועדיין לא קיבלנו את מלוא הנתונים – כשנת שיא בתיירות לישראל; עלייה מסוימת, קטנה אומנם, ביחס לשנת 2012, שגם היא עצמה הייתה שנת שיא בתיירות.
אנחנו מקפידים להיות עם היד על הדופק, ויחד עם זאת, כשאנחנו משווקים את ישראל כיעד תיירותי, אנחנו משתדלים להפריד ככל הניתן בין עניינים מדיניים ופוליטיים לבין ענייני תיירות.
לאחרונה הצלחנו להביא תקציב נוסף של כ-12 מיליון שקל לתקציב השיווק, וניסיון העבר מלמד כי תקציבי שיווק מוגברים מסייעים לשמר את רמת התיירות לישראל גם סביב עתות משבר. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. תודה לשר התיירות עוזי לנדאו. מאחר ששאר השואלים אינם נוכחים – – –
<נחמן שי (העבודה):>
רגע, אני אולי אשאל שאלה נוספת?
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני יכול לאפשר שאלה, אם השר יסכים לשאלה נוספת.
<שר התיירות עוזי לנדאו:>
בוודאי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
בוודאי.
<נחמן שי (העבודה):>
השר הקדיש את כל זמנו, ואנחנו לא – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
יש לך אפשרות לשאלה נוספת, חבר הכנסת נחמן שי.
<נחמן שי (העבודה):>
בנושא התיירות, השר, מה בדבר תיירות מוסלמית לישראל? אני יודע שתיירים יהודים מגיעים, יש גם רגש וזיקה. תיירים נוצרים נמשכים יותר למקומות – מה בדבר תיירות מוסלמית לישראל, או מארצות מוסלמיות או מוסלמים שמתגוררים בארצות לא מוסלמיות? איך אתם מפתחים את התיירות אתם?
<שר התיירות עוזי לנדאו:>
לא צריך לפתור בעיה שאיננה קיימת. יש תיירות מוסלמית, אומנם לא גדולה, למדינת ישראל. אין בידי מספרים על כך כרגע. אבל אני אשמח לספק.
<נחמן שי (העבודה):>
כן, זה מסקרן אותי.
<שר התיירות עוזי לנדאו:>
אני רוצה רק להוסיף. אני רק השבוע עמדתי לחתום על תעודה, כפי שניתנת לתיירים רבים, לעתים צליינים נוצרים לעתים אחרים, שבאים לביקור בישראל, ואני מתכוון גם להעניק תעודות כאלה למוסלמים, למשל שבאים מצרפת. אבל בוודאי ישראל פתוחה לכל תייר, מבני כל הדתות. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לשר התיירות. חברי הכנסת, אם השר יסכים, אני אאפשר.
<שר התיירות עוזי לנדאו:>
בוודאי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, מאחר שחלק מחברי הכנסת היו אמורים לשאול על פיתוח התיירות, צפרות, אופניים ועוד, השקעות בתיירות בפריפריה, שיווק דיגיטלי, אם אחד מחברי הכנסת ירצה לשאול שאלה בנושא זה, אני אאפשר.
<נסים זאב (ש"ס):>
אני רוצה להתייחס לנושא שעולה כל הזמן, מתחם הר-ציון. אם אפשר לשאול את אדוני? אם זה דבר שהוא חורג, אני אוותר על השאלה, אבל אני חושב שזה נושא שהוא כל כך בוער – – –
<שר התיירות עוזי לנדאו:>
מה הנושא?
<נסים זאב (ש"ס):>
הנושא הוא אם יש איזושהי הסכמה של הממשלה, בעל-פה או בצורה כזאת או אחרת, כן להעביר את מתחם הר-ציון, בחלק שדובר עליו כמה פעמים, גם על-ידי, בהצעות לסדר-היום – חדר הסעודה זה נקרא – לנוצרים, שבעצם דורשים את זה מאז ומעולם וכל פעם זה נדחה. לאחרונה אמרו שכמחווה אולי רוצים לתת להם את זה לקראת השנה החדשה. האם יש בזה אמת או שמץ של דברים, או שזה סתם, איך אומרים? עוד כתבה ועוד שמועה, שבאמת אין לה שום אחיזה במציאות?
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אדוני השר ישיב.
<שר התיירות עוזי לנדאו:>
חבר הכנסת זאב, אין לי מושג על כך, אינני יודע על כך. אני גם אינני חסיד של אותה תפיסת עולם שמוכנה לוותר על דברים שהם בריבונות ישראל או בידי ישראל ולהעבירם לידי אחרים. ככל שיש לי עניין מדי פעם לעשות מחוות – לא בתחום הזה. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לשר התיירות. חבר הכנסת סולומון ישאל את השר. אבל שוב פעם אני מבקש, אם אפשר במסגרת השאלות שאני הצגתי פה. אדוני, חבר הכנסת סולומון.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
אני לא יודע אם זה כל כך קשור, אבל אני אתחיל, ואם זה לא, תעצור אותי. בעניין תיירות – אני יודע שהשאלה שלי אולי נוגעת יותר למשרד החוץ. במסגרת העידוד של תיירים, בעיקר מאפריקה – אני יודע, מאפריקה, למרות הסטיגמה, מי שבא לטייל בא עם הרבה כסף, כי מי שבא לטייל הוא באמת במעמד גבוה והוא מוכן והוא שופך הרבה כסף כשהוא בא לפה. אני יודע שבכמה מדינות יש שגרירים שממונים על כמה מדינות, ולפעמים כדי להוציא ויזה וכדי להוציא אישור צריך ללכת בתוך אפריקה, ממדינה למדינה, ואז זה בכלל גומר את כל הרצון ואת כל הכמיהה לבוא לפה לטייל, במיוחד בחגים. אני יודע, למשל, שאחת הבעיות נפתרה. מגאנה צריך ללכת לאבוג'ה, למדינה אחרת, כדי להוציא ויזה, אחר כך לחזור; אז היום פתרו את זה כי בגאנה יש קונסוליה, ואישרו להם להוציא את הוויזה. ולכן אני חושב שלמרות שזה קשור מאוד מאוד באופן ישיר למשרד החוץ, אני חושב שזה בעקיפין גם שייך אליך. השאלה, מה אפשר לעשות בעניין הזה?
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת סולומון. אדוני השר ישיב.
<שר התיירות עוזי לנדאו:>
חבר הכנסת סולומון, יש מספר מדינות לא קטן בעולם שכדי להגיע מהן לישראל כתייר דרושה ויזה. חלק ממדינות אפריקה, בוודאי אלה שציינת, הן בכלל זה, אבל לא רק. סין, למשל, היא מדינה באסיה, אבל דרושות ויזות למי שמבקש לבקר בישראל, וכך אם ירצה מישהו מאינדונזיה או מן הפיליפינים או מתאילנד, או לצורך זה מקזחסטן או – – –
<קריאה:>
גאורגיה.
<שר התיירות עוזי לנדאו:>
גאורגיה. נדמה לי שעם גאורגיה היה הסכם מסוים, שנחתם לא מזמן. את פרטיו אינני מכיר, אבל נדמה ששם יש נגיעה מסוימת לגבי הוויזות.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<שר התיירות עוזי לנדאו:>
אבל עד לא מזמן גם מגאורגיה לא היה אפשר להגיע ללא ויזה, וכך מבלרוס, וכך ממולדובה. ולכן, Welcome to the club, כמעט, כמו שהייתי אומר. ברוך בוא הכול לאותו מועדון. וזה כולו באחריות משרד החוץ. תשובה מסודרת אני מציע שתקבל ממי שמופקדים על כך.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
– – – את השאלה שלי, אז אני אחדד.
<שר התיירות עוזי לנדאו:>
כן.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
לא התכוונתי בנושא של להוציא ויזה. ויזה צריך להוציא. זה תלוי בהסכמים של המדינות וזה בסדר גמור. אני רק אומר, כדי להוציא את הוויזה, אלה שכבר רוצים לבוא לפה הולכים ממדינה למדינה בתוך אפריקה כדי להוציא את הוויזה.
<שר התיירות עוזי לנדאו:>
תראה, אם אתה רוצה כך לדעת עד כמה המצב מורכב עוד יותר, לפחות באחת מהמדינות שאני מכיר, את הבקשה שולחים מאותה מדינה אפריקנית אל משרד הפנים, משרד נוסף במדינת ישראל; מי שנותן את הוויזה או מאשר את האפשרות לבוא ולבקר בארץ – זה בסמכות משרד הפנים. ואז הוא מחזיר את זה לקונסוליה שישנה באותה ארץ שבה נעשתה הבקשה, והקונסוליה מעבירה את זה. אני מסכים עמך בכל לב. התיירות למדינת ישראל, ככזאת, משלמת מחיר לא קטן. אבל פעם אחת כמעט אמרתי: תחי הביורוקרטיה הממשלתית, ופעם שנייה אמרתי: זו גם בעיה כספית. הלוואי שמדינת ישראל יכולה הייתה לפתוח קונסוליה בכל מקום נחוץ, ועדיין הקומץ שקיים לא משביע את הארי. היינו מבקשים, היינו רוצים, לפתוח קונסוליות ושגרירויות במספר גדול הרבה יותר של מדינות בעולם. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לשר התיירות. שאלה, אני מבין, של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. וחבר הכנסת דב ליפמן גם רצה? לא. אז השאלה האחרונה לשר על-ידי סגנית יושב-ראש הכנסת פנינה תמנו-שטה.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
אדוני השר, אני חושבת שאתה מבין הבודדים עתירי הניסיון וזקני הבית הזה, כדי להבין עד כמה המשרד שלך הוא כל כך חשוב בכל מה שקשור לפיתוח תיירות בפריפריה ככלי שיכול גם לייצר מקומות עבודה וגם ככלי שיכול אפילו למגר את ההגירה של צעירים מהפריפריה, ככלי שיכול לבוא ולחזק את הערים והיישובים בפריפריה. והייתי רוצה לדעת, מעבר לשאלה אם אתם משקיעים – כי בטוחה אני, ולא סתם פתחתי בכך שאתה עתיר ניסיון, אני בטוחה שאתה כמובן חשבת על זה – האם אתה רואה את זה כמשימה ברורה, ביתר שאת, השקעה בתיירות בפריפריה, כדי שנראה שם צמיחה, שזה האינטרס של כולנו? תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. ישיב שר התיירות.
<שר התיירות עוזי לנדאו:>
חברת הכנסת תמנו-שטה, חברי הכנסת, אחד מהיעדים של המשרד הזה, עם התקציבים המצומצמים שלו, הוא להדגיש דווקא את הפריפריה. אני מדבר, למשל, על ערים כמו טבריה, כמו אילת, כמו צפת. אנחנו מדברים על אזורים, אילת למשל, ש-75% עד 80% מן ההכנסות והפעילות הכלכלית שמעורבת בתוכה, שנעשית בתוכה, קשורה בדרך זו או אחרת לתיירות. צליינים – אם אינם עוברים דרך העיר טבריה המצב שם הופך להיות בוודאי קשה הרבה יותר. ולכן, בתחום הזה משרד התיירות הוא לא משרד שעניינו אך ורק הבאת אנשים לחופשות, לבילוי, לחוויות מיוחדות למיניהן במקומות שונים. באמת זהו משרד, איך הייתי קורא לו? זה משרד העבודה. זה משרד שמביא, בוודאי לפריפריה, אפשרות של פרנסה של רבים.
אני רוצה להוסיף, אחד הדברים שלא הצלחנו – לא רק אני אלא רבים משרי התיירות בממשלות ישראל הקודמות – זה להנחיל בתודעה של מקבלי ההחלטה בישראל שתיירות איננה רק כיף. בתחום הכלכלי זה מנוע צמיחה של המשק. בישראל, בתוצר הלאומי המקומי, חלקה של התיירות הנכנסת והתיירות הפנימית הוא כ-2%; טיפה יותר.
אבל אם אנחנו מסתכלים על מדינות כמו צרפת, היום התרומה של התיירות אצלה היא 9%, יוון – 17%, מצרים – 14%, קפריסין – 18%. אומנם הדוגמאות שאני מביא הן ממדינות שנמצאות במשבר כלכלי חריף, שכמה מן הענפים המרכזיים בתעשייה שלהן הוכו קשה, ולכן חלקה של התיירות שם קפץ עוד יותר, אבל במדינות האלה – עם צרפת, ככל שהמצב שם פחות טוב משהיה בעבר, עדיין 9% מצביעים על תרומה ניכרת ביותר של התיירות לכלכלה שם. וזה דווקא במצב כלכלי קשה ביתר שלוש המדינות.
אני אומר את הדברים האלה משום שגם במדינת ישראל התיירות יכולה להגיע לא ל-2% אלא לתרומה של 3% ו-4% לכלכלה הלאומית שלנו. הדבר הזה מחייב השקעות. הדבר הזה גם מאפשר עבודה לא רק בהיי-טק. אי-אפשר שבמדינה כל העבודות יהיו מסוג של היי-טק. זה גם מאפשר עבודות ביניים וגם עבודות פשוטות שעבורן לא צריך להכשיר אנשים במשך זמן רב ובעלות גבוהה. הם יוכלו להתחיל לעבוד בתיירות והכשרות יוכלו לקבל אחר כך, גם בתחומים אחרים.
אבל אני מסכים ואני שמח, חברת הכנסת, ששאלת את השאלה הזאת. תיירות היא בוודאי פוטנציאל גדול וחשוב, ונדבר בכך עוד ועוד כדי שנוכל להשקיע גם בשיווק ולהביא לכאן אנשים ממקומות אחרים. ואגב, חבר הכנסת סולומון, יש לא רק אנשים עשירים באפריקה. גם "עמך" מגיע, בעיקר צליינות נוצרית, והיא מגיעה במספרים לא קטנים.
אבל אני רוצה להוסיף, מעבר לנושא ההשקעה בשיווק, כדי שבכלל אנשים במדינת ישראל ייקחו בחשבון לקראת הבחירה לאן הם ייסעו בפעם הבאה – צריך שנשקיע השקעה ניכרת ביותר במלונאות ובאטרקציות תיירותיות. וזהו צוואר בקבוק לא קטן שיש בו לא רק בעיה כספית. המדינה איננה תומכת שם די הצורך אלא כיד הביורוקרטיה הממשלתית הטובה עלינו. גם כשאתה רוצה כבר להשקיע וקנית פיסת קרקע – איך אמר אקירוב על "ממילא"? 20 שנה לקח לו להשלים את הפרויקט. היום הוא נמצא בפריז. צריך, אם כן, טיפול שורש ראוי. חריש עמוק. אחרת, לא משנה כמה כסף נשקיע – פירות לא נראה.
אני מודה לכם, ואני מקווה שבעזרתכם נשכנע את ראשי המדינה ואת ראשי האוצר שתיירות היא השקעה במנוע צמיחה כלכלי והמבט צריך להיות לטווח ארוך. ותיירות זה פריפריה, ותיירות זה עבודה ותעסוקה. שר התיירות הוא שר התעסוקה. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברי הכנסת השואלים, ותודה לשר התיירות עוזי לנדאו. אני מודה לכל חברי הכנסת.
רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ט בטבת התשע"ד, 1 בינואר 2014, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 17:53.>