דברי הכנסת

דברי הכנסת יג / מושב שני / ישיבות ק'–ק"ב / ה'–ז' בשבט התשע"ד / 6–8 בינואר 2014 / 13 חוברת י"ג ישיבה ק' הישיבה המאה של הכנסת התשע-עשרה יום שני, ה' בשבט התשע"ד (6 בינואר 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות העבודה, ש"ס, יהדות התורה – מרצ ורע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. עליית המחירים הבלתי-מרוסנת והמקוממת ב-1 בינואר 2014; 7 2. הממשלה מוזילה שמנת לעשירים ומייקרת תחבורה ציבורית לעניים; 7 3. עליית המחירים המיותרת המהווה הידוק החבל על צוואר הציבור העני הנאנק; 7 4. מדיניות התכנון והבנייה במגזר הערבי ואי-הקמת עיר ערבית חדשה 7 מיקי רוזנטל (העבודה): 7 אילן גילאון (מרצ): 11 אמנון כהן (ש"ס): 14 סגן שר האוצר מיקי לוי: 18 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 25 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 31 יחיאל חיליק בר (העבודה): 34 נסים זאב (ש"ס): 37 משה גפני (יהדות התורה): 39 עיסאווי פריג' (מרצ): 40 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 42 דב חנין (חד"ש): 44 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 46 דוד צור (התנועה): 47 יריב לוין (הליכוד ביתנו): 48 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 52 הודעה אישית של חברת הכנסת סתיו שפיר 69 סתיו שפיר (העבודה): 69 הודעת הממשלה על העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד 73 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 74 הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014 82 עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 82 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 36), התשע"ד–2013 84 אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 84 יוני שטבון (הבית היהודי): 87 הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 10), התשע"ד–2013 88 עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה): 88 יפעת קריב (יש עתיד): 92 הצעת חוק לצמצום הגירעון ולשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה) (תיקון), התשע"ד–2014 93 סגן שר האוצר מיקי לוי: 94 באסל גטאס (בל"ד): 94 איציק שמולי (העבודה): 96 יצחק כהן (ש"ס): 102 אמנון כהן (ש"ס): 106 יעקב מרגי (ש"ס): 108 נסים זאב (ש"ס): 111 דב חנין (חד"ש): 112 ניצן הורוביץ (מרצ): 113 משה גפני (יהדות התורה): 114 סגן שר האוצר מיקי לוי: 117 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 148), התשע"ד–2013 123 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 124 איתן כבל (העבודה): 127 נסים זאב (ש"ס): 129 פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 132 הודעה אישית של חבר הכנסת נסים זאב 134 נסים זאב (ש"ס): 134 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 149), התשע"ד–2013 136 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 136 ניצן הורוביץ (מרצ): 139 נחמן שי (העבודה): 139 דב חנין (חד"ש): 141 נסים זאב (ש"ס): 142 אורי מקלב (יהדות התורה): 144 הצעת חוק הסנגוריה הציבורית (תיקון מס' 19) (ייצוג אסירים בהליכי הפרדה), התשע"ד–2013 147 שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: 147 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (ייצוג אסירים בהליכי הפרדה), התשע"ג–2013 148 דב חנין (חד"ש): 148 נסים זאב (ש"ס): 151 דוד אזולאי (ש"ס): 152 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 70) (הטלת התחייבות להימנע מעבירה לאחר ביטול הרשעה), התשע"ד–2013 154 שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: 154 נסים זאב (ש"ס): 156 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 160 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 161 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 47), התשע"ד–2013 161 השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך: 161 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 41) (תעסוקת אסירים), התשע"ד–2013; 164 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012; 164 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון), התשע"ב–2012; 164 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012; 164 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 65) (הסדר טיעון), התש"ע–2010 164 דב חנין (חד"ש): 165 מיכל בירן (העבודה): 169 שאילתות ותשובות 174 אלעזר שטרן (התנועה): 174 134. יושב-ראש ועדת הבחינות של הרבנות הראשית 175 סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן: 176 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ה' בשבט התשע"ד, 6 בינואר 2014, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 11), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לצמצום הגירעון ולשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה) (תיקון), התשע"ד–2014. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 6) (התיישנות ממועד זכות התביעה), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת מאיר שטרית; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 19) (הרכב הוועדה המייעצת), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת יריב לוין. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/19/2023 וכלה בהצעת חוק פ/19/2043 – הצעת חוק דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות מופחתים למי שיצא לפרישה מוקדמת (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, ניצן הורוביץ ודב חנין; הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – קביעת כשירות לשחרור על-ידי בית-המשפט), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל (תיקון – אות מנטרל, סיוע בדיור, הנחה ברכישת תרופות למנטרל נזקק והוראות נוספות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, דוד רותם, חמד עמאר ושמעון אוחיון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב דמי לידה לפי ממוצע שנת עבודה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, איתן כבל, מיכל רוזין, דב ליפמן, עפו אגבאריה, אברהים צרצור, עמרם מצנע, דב חנין וניצן הורוביץ; הצעת חוק דמי מחלה (תיקון – איסור פיטורים בעת היעדרות בשל מחלת ילד), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, חיים כץ, משה גפני, יעקב אשר, יריב לוין, ישראל אייכלר, איתן כבל, קארין אלהרר, איציק שמולי ועדי קול; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל מחלה קשה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, חיים כץ, משה גפני, יעקב אשר, יריב לוין, ישראל אייכלר, קארין אלהרר, איציק שמולי ועדי קול; הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – שכר אחיד לעובד צעיר), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, אבישי ברוורמן, עיסאווי פריג', יריב לוין, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר ויצחק כהן; הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון – אלימות מילולית שלא בפני המטפל), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת שמעון סולומון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – הוספת גופים שעליהם ניתן להגיש תלונה ועובדים נוספים הזכאים להגנה), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – הגדלת סכום הפיצוי בלא הוכחת נזק), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו-שטה, מרב מיכאלי, אלעזר שטרן, עפר שלח, מירי רגב, יריב לוין, יחיאל חיליק בר, חמד עמאר, נסים זאב, דב ליפמן, עליזה לביא, דב חנין, יפעת קריב ואמנון כהן; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – סנקציה על הפליה מחמת גיל), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת רינה פרנקל וחיים כץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מטרות החינוך), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שמעון אוחיון, רוברט אילטוב, אורלי לוי אבקסיס, רות קלדרון, ניצן הורוביץ, מירי רגב, שמעון סולומון, משה גפני, ישראל חסון, יריב לוין ואלעזר שטרן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לכפל גמלאות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, דוד אזולאי, אורלי לוי אבקסיס, אליהו ישי ואורית סטרוק; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון – מימון בחירות שבוטלו), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת משה גפני, איתן כבל, זהבה גלאון, יריב לוין, עפר שלח, איילת שקד ואריאל אטיאס; הצעת חוק רשות השידור (תיקון – חובת הודעה לפני חיוב בריבית והפרשי הצמדה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, איתן כבל, מיכל רוזין, דב חנין, דב ליפמן, יפעת קריב, אבישי ברוורמן, עפו אגבאריה, אברהים צרצור, ניצן הורוביץ ועמרם מצנע; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – הגבלה על דרישת סיווג קבלני), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת רוברט אילטוב; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – התקשרות לעבודות הנדסה בנאיות על-פי חוזה מדף ממשלתי), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת רוברט אילטוב; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – משלוח חשבונית בשל אספקת חשמל ומים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, אבישי ברוורמן, עיסאווי פריג', יריב לוין, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר ודב ליפמן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הגבלת זמן המתנה בשירות טלפוני), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת איתן כבל, דב חנין, מירי רגב, מאיר פרוש, יריב לוין, מאיר שטרית ואחמד טיבי; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – שלילת אפוטרופסות מאדם שהורשע בעבירות מין ואלימות נגד ילדיו), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יפעת קריב, דוד צור, עליזה לביא, יואל רזבוזוב, קארין אלהרר, שמעון סולומון, רות קלדרון, דב ליפמן, מרדכי יוגב, מאיר שטרית, תמר זנדברג, גילה גמליאל, שמעון אוחיון, שולי מועלם-רפאלי, מיכל רוזין, ניצן הורוביץ, בועז טופורובסקי, איתן כבל, דב חנין, משה מזרחי, חמד עמאר, נחמן שי, אורית סטרוק ומירי רגב; הצעת חוק תאגידים לניהול משותף של זכויות יוצרים ומבצעים, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עמרם מצנע, מרב מיכאלי, יריב לוין, גילה גמליאל, ניצן הורוביץ, נחמן שי ואיתן כבל; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – בחירת נשיא בית-המשפט העליון), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת צחי הנגבי; הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – הצמדת שכר המינימום למדד המחירים לצרכן), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת חנא סוייד וקבוצת חברי הכנסת. עוד הונח על שולחן הכנסת מכתבו של שר החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת שי פירון, בהמשך למסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה בנושא: דוח הוועדה לתכנון ולתקצוב בעניין הנגשת השכלה גבוהה לחברה הערבית והחסמים בפני הסטודנטים הערבים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות העבודה, ש"ס, יהדות התורה – מרצ ורע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: > <1. עליית המחירים הבלתי-מרוסנת והמקוממת ב-1 בינואר 2014>; <2. הממשלה מוזילה שמנת לעשירים ומייקרת תחבורה ציבורית לעניים;> <3. עליית המחירים המיותרת המהווה הידוק החבל על צוואר הציבור העני הנאנק;> <4. מדיניות התכנון והבנייה במגזר הערבי ואי-הקמת עיר ערבית חדשה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, כמה הצעות אי-אמון על סדר-היום. הראשונה שבהן היא מטעם סיעת העבודה: עליית המחירים הבלתי-מרוסנת והמקוממת ב-1 בינואר 2014. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק בוז'י הרצוג. מי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת מיקי רוזנטל. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. אנחנו נשמע הנמקה של שלוש הצעות אי-אמון, וישיב על כולן במשולב סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, אדוני. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אדוני שר הביטחון, אדוני סגן שר האוצר, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להתחיל מהסוף ולהגיד לתושבי ישראל היקרים: רימו אתכם. הממשלה הזאת רימתה אתכם. אני חשבתי להשתמש בביטוי יותר מעודן, אולי הטעיה. אבל הטעיה לא ממש מבטאת את מה שקורה כאן. ראש הממשלה הזה עובד עליכם, ושר האוצר מבלף אתכם. הגיע הזמן להגיד את האמת הפשוטה הזאת. אני יודע שכולכם חולמים לקנות פעם דירה, יצאתם להפגין במחאה כדי שתוכלו לרכוש דירה. החלום הזה נגוז. הדירות לא יוזלו. הממשלה מבטיחה שתוזיל, אבל אף אחד לא מאמין לה, כי היא גם לא מאמינה לעצמה. לא הוזלה תהיה כאן, אלא אוזלת יד, כי למי יש מיליון וחצי או 2 מיליון שקלים כדי לקנות דירה? ואם המחיר של הדירה ירד ב-20,000 שקלים, אז מה? מי יכול במדינה הזאת לקנות דירה מיגיע כפיו? אין לממשלה מדיניות רצינית בתחום הזה. הכול פלסטרים לחולה סרטן. אין לה מדיניות בנוגע לדיור ציבורי, אין לה מדיניות רצינית בנוגע לשוק השכירות, אין לה יכולת לייצר עשרות אלפי דירות כדי שההיצע הזה יוריד את המחירים. הממשלה הזאת משקרת לכם. אתם יצאתם למחות נגד יוקר המחיה, נו, ומה קרה באמת? הלכתם לסופר, המחירים עכשיו יותר זולים? לא. ואפילו נאמר שהבטחות הממשלה הזאת להוזיל את יוקר המחיה במעט, נאמר שהן יתגשמו בעוד שנה, אבל את המחיר גובים מאתנו כבר עכשיו – עכשיו, למפרע. הממשלה כבר מכניסה את היד לכיס ולוקחת ולוקחת; עוד ועוד לוקחת, ופחות ופחות נותנת. יש יותר ויותר התייקרויות כל הזמן, בפועל, עכשיו. כל יום, כל שעה. אתם מרגישים את זה ואתם כועסים, ובצדק אתם כועסים. נכון, הממשלה ביטלה לאחרונה את העלאת מס הכנסה ב-1%. אני עוד אשאל בהמשך למי זה טוב, העניין הזה, ביטול המסים, אבל גם השמנת הוזלה, וזה גם יופי, אבל זו רק טיפה בים, כי מנגד, שורה ארוכה ארוכה של גזירות כבר נופלות עלינו אחת אחרי השנייה, האחת אחרי השנייה. הנסיעה באוטובוס התייקרה? התייקרה. הארנונה – עולה. הבנזין התייקר, או-טו-טו הולך להתייקר. השכר שלנו נשחק ב-2%, לא מעדכנים ב-1 בינואר את מדרגות המס, ולא את נקודות הזיכוי, והמשמעות היא שחיקה של 1.8% בשכר של כל אחד ואחד. שר האוצר כינס מסיבת עיתונאים לספר לכם על זה? ברור שלא. ועל העלייה בארנונה הוא לא סיפר לכם? גם על זה הוא לא כינס מסיבת עיתונאים, עד כמה שאני זוכר. והחשמל יתייקר שוב באפריל, ואנחנו לא שכחנו את העלאת המע"מ ואת הביזה של קצבאות הילדים – כל זה ערמה של גזירות שקורות בפועל; בעתיד אולי יהיה יותר טוב, עכשיו, קודם ניקח לכם כסף. הייתה מחאה, אתם זוכרים? על מה יצאו מאות אלפי ישראלים לרחובות? מה צעקנו? צדק חברתי. הרי ראש הממשלה נבהל והקים את ועדת טרכטנברג. ראש הממשלה הבטיח שהוא יאמץ את כל המלצות ועדת טרכטנברג, אבל מה הוא עשה? בדיוק הפוך; טרכטנברג המליץ לצמצם את תקציב הביטחון, ראש הממשלה עשה ההפך; טרכטנברג המליץ להגדיל את ההשקעות בחינוך ובבריאות, הממשלה עושה בדיוק ההפך – מקצצת בחינוך, מקצצת בבריאות ומקצצת ברווחה. ראש הממשלה עובד עליכם, בטוח. אבל מה עושה שר האוצר? הוא אשכרה מבלף. לפיד הרי רכב על גב המחאה הזאת. הוא אימץ את הססמאות של המחאה הזאת. זה היה קמפיין הבחירות שלו, הוא נבחר על גב המחאה הזאת, ועכשיו הוא עושה בדיוק הפוך מרצונם של רוב הישראלים, ובניגוד להמלצות ועדת טרכטנברג – הוא עושה ממש הפוך. ואם לעשות דבר הפוך ממה שהבטחת זה לא נקרא לרמות, אז אני לא יודע מה נקרא לרמות. טרכטנברג אמר: יותר שירותים לציבור, שר האוצר מקצץ בשירותים; טרכטנברג אמר שצריך לקחת יותר מסים, שר האוצר עושה בדיוק ההפך; טרכטנברג אמר לקחת ממי שיש לו ולצמצם פערים, הממשלה הזאת עושה בדיוק ההפך: מגדילה את הפערים, מעשירה את החזקים ומחלישה את החלשים. ובכל זאת אני רוצה להגיד לכם, חברי, שיש הבדל בין שר האוצר הזה לראש הממשלה שלו. ראש הממשלה מבין את התוצאות של המעשים שלו וממשיך במדיניות שלו, כי הוא מאמין בה. הוא מאמין שאם ניתן כסף לעשירים זה יחלחל לשאר האוכלוסייה. אין בעולם המודרני אף אחד שמאמין עוד בתיאוריית החלחול הזאת חוץ מנתניהו, אבל הוא לפחות מאמין במשהו. ואני רוצה לשאול, במה מאמין שר האוצר? ראש הממשלה מאמין, למשל, בשתי מדינות לשני עמים. הוא מאמין בזה, והוא גם הבטיח, והוא גם יקיים; הוא כבר מקיים. יש פה שתי מדינות – יש מדינה של עשירים, אלה שחיים בקרחנה, נוסעים במכוניות יוקרה, טסים ב"ביזנס", ממלאים את המסעדות – אלה, הממשלה אוהבת אותם, וגם מחלקת להם צ'ופרים, עוד ועוד ועוד. ולצד המדינה הזאת יש עוד מדינה. לצד המדינה הצוהלת והנחמדה הזאת, שבאמת כיף לחיות בה, יש פה עוד מדינה, מדינת הנאנקים, אלה שלא גומרים את החודש, אלה שחלמו פעם להגיע לדירה, אלה שצריכים לעתים לבחור בין אוכל לתרופה. כן, ממש כך. שתי מדינות לשני עמים. ראש הממשלה מהתל בנו, אבל כאמור מאמין בדרכו. ואני שואל: במה מאמין שר האוצר שלו? אולי סגן שר האוצר יסביר לי פעם אחת במה מאמין שר האוצר. מה שווה המילה שלו? בקיץ הוא הרי הבטיח שבשנה הבאה יהיה יותר טוב. נכון? הבטיח? בחורף המעשים שלו מבטיחים שבשנה הבאה יהיה הרבה יותר רע. הרבה יותר רע. בוודאות. זה שר אוצר שהבטיח לנו שנוכל לקנות דירה במחיר סביר, וההישג הכי חשוב שלו עד עכשיו, חוץ מהרבה מילים, זה שאחרי חודשים של עבודה מאומצת באוצר הוא הצליח לייצב את השמנת על מחיר סביר. הממשלה קיבלה את אחת ההחלטות הדרמטיות ביותר בשנים האחרונות בלי בכלל לשתף את הציבור, ובניגוד מוחלט למה שהציבור הישראלי רוצה וחושב. בעולם המערבי קיימים שני מודלים: יש מודל של ממשלה רחבה, כן, שבה נותנים הרבה שירותים ולוקחים הרבה מסים. כמו המדינות האירופיות – רוב המדינות האירופיות נוהגות כך. ויש מודל הפוך, של הוצאה ציבורית נמוכה, כמו בארצות-הברית, ומסים נמוכים. השאלה היא, למי אנחנו רוצים להידמות? הרי הוצאה גדולה משמעותה פערים קטנים, והוצאה נמוכה פירושה חברה שבה הפערים יותר ויותר גדלים, כמו בארצות-הברית. הציבור הישראלי רוצה מודל אירופי – נתניהו נותן לו מודל אמריקני, אבל יותר גרוע, כי הפערים אצלנו עוד יותר גרועים מאשר בארצות-הברית, והממשלה הזאת החליטה, כמעט, כאמור, בלי דיון ציבורי, לקצץ עוד בהוצאות, שגם כך הן הנמוכות ביותר במדינות המפותחות, קיצוץ של 6 מיליארד שקלים. אני לא יודע איך להגיד לכם, אני מנסה באמת להבין מה שר האוצר הזה רוצה. אני חושב שבסך הכול הוא מנסה להתחנף לבוחריו, שנטשו אותו, למעמד ביניים מזויף. וזה דורש כאמור הסבר. שיעורי המס בישראל נמוכים, כאמור, מבכל המדינות המפותחות. ההוצאה הלאומית שלנו נמוכה מאשר בכל המדינות האלה. זו אחת הסיבות לפערים האלה בין עשירים לבין עניים שיש בישראל. מה שצריך לעשות זה כמובן הפוך ממה שהחליטה הממשלה – להעלות את המס ולהגדיל את ההוצאה הלאומית. את הכסף הזה צריך להשקיע בחינוך, ברווחה ובבריאות, שבהם אנחנו משקיעים הרבה פחות מכל מדינה מתוקנת שאנחנו רוצים להידמות אליה, חבר הכנסת מיקי לוי. אין מדינה כזאת. ואנחנו כל הזמן מדברים על חינוך, ועל בריאות, ובפועל אתם נותנים פחות. ומה המשמעות של הקומבינה הזאת? שהציבור ייאלץ להכניס את היד לכיס הפרטי ולשלם יותר, למשל על תרופות שהמדינה הייתה צריכה לממן; או לשלם לשיעור פרטי לילדה – במקום שהמדינה תשקיע יותר בחינוך ובמקום להגדיל את השירותים, נתניהו ולפיד החליטו בדיוק להפך מכל היגיון. עכשיו תראו, ברור שהאוכלוסייה גדלה ויש צורך להגדיל את ההוצאות לפחות לפי גידול האוכלוסייה, זה המינימום שמתבקש. אז מה יקרה עכשיו? הרי יש יותר ילדים; נולדו יותר ילדים, נכון. במקום לפתוח עוד כיתות ולגייס עוד מורים – לא יעשו את זה, כי החליטו לקצץ בהוצאות; המשמעות היא שהילד שלכם, שלמד בכיתה עם 34 תלמידים, עכשיו ילמד בכיתה עם 38 תלמידים, המורה לא תשתלט על הכיתה הזאת, הילד שלכם ישלם, אתה תשלם, ההורים ישלמו מכספם הפרטי את מה שמערכת החינוך הייתה צריכה לשלם בעצמה. וזאת התוצאה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <מיקי רוזנטל (העבודה):> בסדר. אדוני, תן לי עוד שתי דקות. דקה, בסדר? אני מבקש עוד דקה. אי-אפשר להסביר, כאמור, את הצעדים האלה, אלא במדיניות הפופוליסטית של שר האוצר, שהוא חנפן, הוא מנסה לבלום את הירידה בפופולריות שלו בכסף שלנו. המסים שלו, שלא נשלם, יעלו לנו הרבה הרבה יותר. המדיניות הזאת היא הרת אסון. המשמעות שלה – ובזה אני באמת אסיים – יצירה של חברה מעוותת, שבה אדם מקבל טיפול רפואי לפי מצבו הכלכלי ולא לפי מצבו הרפואי. לשם אתם מובילים אותנו. גם בחינוך אתם יוצרים במדיניות שלכם את אותו עיוות. זאת מערכת חינוך שבה בסוף ההישגים יהיו לפי גודל החשבון של ההורים והיכולת הכלכלית שלהם, ולא לפי הצרכים של התלמיד. זאת ממשלה שאי-אפשר לתת בה אמון, ואני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת האי-אמון שלנו ולהצביע נגד הממשלה הזאת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל, שנימק את הצעת האי-אמון מטעם סיעת העבודה. בהמשך דבריו, רק בצורה יותר מפורטת, יש הצעה כדלקמן: הממשלה מוזילה שמנת לעשירים ומייקרת תחבורה ציבורית לעניים, מטעם מרצ – יהדות התורה. ינמק את ההצעה חבר הכנסת אילן גילאון. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד שר הביטחון, חברי חברי הכנסת, סגן השר הריבאונדר התמידי של השר שלו – מה שלומך, אדוני? הכול קצפת עכשיו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הכול שמנת מוזלת, הכול בסדר. <אילן גילאון (מרצ):> אני לא יודע מה לאחל, אדוני, לאריק שרון. לאחל למישהו משהו זה דבר שאתה רוצה שיקרה לך או שלא יקרה לך? אני אומר לך, אדוני, אני לא מבין את מחזה התעתועים הזה שאנחנו נמצאים בו – אני מדבר על אריאל שרון, תכף אחבר אותו לדיון עצמו. כלומר, לו אני הייתי במקומו לא הייתי רוצה שיעשו לי דבר כזה. לו היו שואלים אותו, אני מניח שהוא לא היה רוצה שיעשו לו דבר כזה. למה עושים לו את זה? תראה, אנחנו בני-פלוגתא שנים, אבל מגיע לו כבוד אחר, לדעתי. ואתה יודע, במסורת שלנו אין מלינים את המת, וכאן מלינים אדם במשך שמונה שנים בביזוי. אני כבר לא רוצה להגיד כמה ההלנה הזאת עולה, כמה אלי קובלונים היה אפשר להציל בכסף הזה, אבל מעבר לכך, איזה מין מעשה הוא זה, של החי-המת, להחזיק אותו בצורה כזאת? זה חוסר כבוד מוחלט לאדם. אני לא מבין, אני שומע את התקשורת – ראש הממשלה לשעבר נלחם כארי, אתה יכול לבאר לי את הדבר הזה? כי אני לא מבין את כל התעתוע הזה. אני מזכיר את אריק שרון משום שאני רוצה לחבר אותו למצב העכשווי שלו. אדוני יודע שהיינו בני-פלוגתא. אני בא מקבוצה שהייתה בת-פלוגתא מרה לאריאל שרון, ובכל זאת, דבר אחד אי-אפשר להכחיש – אומץ לבו של האיש הזה, גם בתקופה הצבאית שלו, ובעיקר כאשר הוא היה הראשון מתוך קבוצה שהעמיקה כל כך את הביצה הזאת, של ההתיישבות בשטחים; שמעון פרס החל אותה – הוא המתחיל שלה, ואריק שרון המעמיק שלה. והוא הגיע יום אחד למסקנה המפוכחת – אני תמיד מעדיף שמגיעים למסקנות מתוך תפיסה אידיאולוגית, ולא מתוך איזו תפיסה שהיא תפיסה מתפשרת, אבל הוא הבין את המציאות – הפרגמטית, ואז הוא היה הראשון להגיד, היה לו האומץ להגיד, ואני מעריך את האומץ הזה מאוד, "די לכיבוש"; ממש במילים האלה. אולי צריך ללמוד משהו מזה. אולי ראש הממשלה הנוכחי צריך ללמוד משהו מזה, כי לאריאל שרון היו ורידים, אדוני. הוא ידע והיה לו האומץ לקבל החלטות. אבל ההחלטה שלו לא הייתה שלמה, והיא הייתה שגויה, במהלך החד-צדדי שנעשה, עם הנסיגה שלנו מגוש-קטיף, וזה רק העמיק את דוקטרינת ה"אין פרטנר". האינטרס שלנו בדוקטרינה, או בתפיסת עולם, או באידיאולוגיה, הוא שיש פרטנר, כי זאת המציאות שבה אנחנו חיים, וזה האינטרס שלנו בראש ובראשונה. לו נעשו הדברים אחרת היה אפשר אולי לחזק את אותו פרטנר, שכל כך החלשנו, שהוא עדיין הפרטנר היחיד שיש לנו, את אבו מאזן, ואולי לא היינו צריכים להרוס את הבתים שעזבנו, ויכול להיות שהיה אפשר להעביר אותם ולקבל בעבורם תמורה, ולזרוע ניצני שלום כלשהם. נדמה לי שמשם ועד עכשיו לא למדנו כלום, אדוני. כלומר, היכולת עכשיו לתפוס את הדברים מחוץ לקופסה, ולהבין שהבעיה המרכזית היא החלוקה – גם של העושר הלאומי, גם של ארץ-ישראל, גם החלוקה בין דת ומדינה – עדיין היכולת הזאת לא הגיעה אלינו. כאשר אני מסתכל על הדברים שקורים היום, שקרי שוב הגיע, וקרי מגיע – אנחנו כבר לא מסוגלים לעקוב כמה פעמים קרי מגיע, ונוסע, ומגיע, ויש לו non paper – והוא לא paper – אני לא כל כך מבין את המשחק הנסוג הזה, כל הזמן, כאילו, אנחנו צריכים להסכים – אנחנו נסכים על נייר שהוא לא החלטה, אבל הוא הנייר כבסיס לדיון. את מי אנחנו מרמים, אדוני? והיום בכלל שמעתי, ככה, בשורה גדולה, שגם השר, שר החוץ אביגדור ליברמן, תומך בקרי, כמובן עם התניה לעשות החלפת שטחים, או מה שהייתי קורא לו טרנספר ללא אוטובוסים. וכל פעם שאני שומע את הדברים האלה ואת האמירות של ליברמן אני תמיד חושב שאני נמצא במדינה כלשהי של הברון מינכהאוזן, איזה משל גרוע של לה-פונטיין של שועל וחסידה, והוא תמיד השועל במקרים האלה. ואני אומר לך, אדוני, בסופו של דבר, בעיסוק הזה שאנחנו עוסקים השאלה היחידה שנשאלת, אדוני סגן שר האוצר, היא מי מקבל מה כמה ומי משלם כמה. ואמר את זה יפה ראש ממשלת אוסטרליה. הוא אמר: My friends, the bottom line is greediness. אמרתי את זה כבר מעל דוכן הכנסת פעם אחת ואני אומר את זה שוב כי עכשיו זה משפט חשוב. בסופו של דבר, אדוני, הכול הוא חמדנות, בשלוש החלוקות האלה. מי שרוצה לבלוע את הכול כמו איזה אבו נפחא, ומי שצריך, כמו שאמר חברי מיקי רוזנטל, לחשוב בבוקר אם הוא ייקח פרוסה או תרופה, אם הוא ימיר פרוסה בתרופה; מישהו שצריך לקנות שמנת מתוקה, מצד אחד, כי היא הוזלה, או להסתכל על התחבורה הציבורית, שהתייקרה. ובכלל, הבעיה המרכזית היא בתרבות הפוליטית הזאת של פרזנטורים, אדוני. יש לי ראש ממשלה פרזנטור. הוא מצטלם עם כל מיני מפלסות שלג. יש לי שר אוצר פרזנטור. הוא עכשיו פרזנטור של מוצרי חלב, פעם הוא היה של בנקים. מה השלב הבא? שר האוצר יתקשר, יגיד: שלום, כאן יאיר לפיד ממפעל הפיס. אני שמח להודיעכם שזכיתם במיליון קופסאות של שמנת מתוקה 330 מיליליטר, אדוני? ההוצאה הציבורית, שהולכת להצטמצם ב-6 מיליארד שקלים, הולכת להיות אסון למדינת ישראל. ובתוכה נמצאה רזרבה. אגב, אני שמח שהיא נמצאה, גם אם נמצאה בבלי דעת. אתה יודע מה, סגן השר? אני שמח שנמצאה רזרבה כזאת. ללכת לחלק אותה בצורה שאתם מבקשים לחלק אותה, אני חושב שתהיה לנו בעיה מאוד גדולה. אז כמו שאומרים: הכול לא דבש והכול לא גן-עדן. אבל, אדוני היושב-ראש, הכול כנראה קצפת. הקצפת, אתה יודע, יש בה מרכיב גדול של אוויר וגם היא כל הזמן מתפוגגת כזאת. אבל אנחנו נחיה בתוך הקצפת הזאת ובתוך מדיניות שבה שר האוצר מצטלם עם כל 2 מיליון שקלים ועם האנשים האמונים על כך, השרים שלו, כאילו הדוד העשיר בא מאמריקה ועושה עמדנו חסד. בכל עניין וסיפור, הסטודנטים פתאום קיבלו להשכלה הגבוהה, וזה יפה מאוד, אבל זה חלק מן המציאות שצריכה להיות בתוך תוכנית התקציב, אדוני, ולא בתור מסע פרסום עצמי למישהו. אבל אתה יודע מה? גם עם זה אין לי בעיה, לו הפרופורציות היו אחרות, לו הייתה התקרה יותר נמוכה והרצפה יותר גבוהה, כי כאשר אני מדבר אתך על greediness, כאשר אני מדבר אתך על חמדנות, אני בעצם מן הצד השני בא ואומר לך: אפשר היה שכולם יהיו מבסוטים. אנחנו איננו דוגלים, כמובן, בכלכלה אלא בכלכלה של מדינה דמוקרטית וכלכלת שוק, אבל לא בחברת שוק. ובכלכלה הזאת, סגן השר, אני לא רוצה את אותו האדם, אותו זקן, שמדבר עליו חבר הכנסת רוזנטל, שחושב בבוקר אם הוא ייקח פרוסה או תרופה, לא מטעמים אלטרואיסטים; אנחנו לא יפי נפש. ואם יפי נפש, עלא כיפאק, אבל עם חולצות אקסטרה-לארג', שיהיה לך ברור; אלא מן הטעם הפשוט שאנחנו, כל אחד מאתנו, באופן אוניברסלי, עלול להתגלגל אל תוך המקום הזה. וכאן מתקבלות החלטות שלא מתייחסות למציאות שבתוכה פחות אנשים מקבלים יותר ויותר מקבלים פחות כל כך הרבה שנים. אגב, לא ציינתי, טוב שיש שר ביטחון שהוא איש צנוע, והוא באמת לא פרזנטור. אני רוצה באמת לומר את זה לזכותך ואני אומר את זה ללא שום מירכאות. יש לי ויכוח גדול אתך, אבל מבחינת מופת ותרבות פוליטית אתה יכול פה ללמד כמה אנשים, כי אתה לא כמו חבריך, שרוצים להיות בכל מילה הנימול ובכל הלוויה המת, אם לא – הוא לא משתתף. וזאת דוגמה לתרבות פוליטית של אגואים חזקים שהם חסרי אחריות. ואני מתבשר בשורה גדולה. שמעתי אתמול על כך שהשר לשעבר משה כחלון ורמי לוי הולכים שוב לפתוח מפלגה, חבר הכנסת רוזנטל. כאילו עוד סופרמרקט שאיננו עושה שום קשר בין תפיסותיך החברתיות, שצריכות להיות הבסיס לתפיסותיך המדיניות, שצריכות להישען על אותן חלוקות שברגע שהן לא מתקיימות הן מייאשות כאן את הציבור ואת האזרחים, ובעיקר את הצעירים. אנחנו כבר אכזבנו גם את הורינו וגם את ילדינו: ללכת מסיבות כלכליות, להתייאש מתהליך השלום, ובחלוקה השלישית – לא לרצות לחיות, אדוני, במדינה אזרחית שיש לה כל הסיבות וכל הנתונים הפוליטיים לא להיות כזאת מסוגרת ודתית וכופה, והיא בכל זאת כזאת. ואנחנו כולנו יודעים את הדבר הזה וזה עניין של בני-אדם. והכול בידינו. מאיר יערי – היום היה כנס תנועות הנוער, זה באמת המשפט האחרון, לא אגנוב דקה – אמר פעם, שאם אנשים רוצים, הם יכולים להזיז הרים, רק שהם צריכים לרצות. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. ואם תרצו אין זו אגדה, אומר חבר הכנסת אילן גילאון. תודה. הוא נימק את הצעת האי-אמון מטעם מרצ – יהדות התורה. ועכשיו נשמע את חבר הכנסת אמנון כהן בהצעת האי-אמון מטעם סיעת ש"ס: עליית המחירים המיותרת המהווה הידוק החבל על צוואר הציבור העני הנאנק. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. <אמנון כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, סגן שר, חברי חברי הכנסת, אכן אנחנו שומעים מתחילת השנה שיש העלאת מחירים. זה התחיל בתחבורה הציבורית, כאשר שר בממשלה שהוא שר התחבורה מבקש מהממשלה ומשר האוצר קצת חמלה, שנמנע את העלאת המחיר הזאת, כי הממשלה הבטיחה לטפל ביוקר המחיה והקימה ועדות. לפעמים מקימים ועדות, אמרו לי פעם, אדוני היושב-ראש, בשביל להרוג נושא. אני מקווה שזה לא – בכל פעם מקימים ועדה, ועדה, בסוף אנחנו לא רואים תוצאות. אבל עד אז כנראה השיקול של שר התחבורה היה לא להעלות כרגע מחירים, ונמתין עד שהוועדות האלה יסיימו את עבודתן, ואז באמת נראה בראייה כוללת מה יעלה, מה לא יעלה, ומה נסבסד, מה נכניס לפיקוח על המחירים. אבל אף אחד לא אכפת לו. גם שר האוצר אמר: לא מעניין אותי; צריך כרגע להעלות, נעלה. זה מזכיר לי, אדוני היושב-ראש, שלפני שנה שאלו את שר האוצר: אתה יודע כמה עולה נסיעה באוטובוס עירוני? אז הוא אמר את האמת. הוא אמר: אני נוסע ברכב, אני לא יודע את המחירים. אבל הוא שר האוצר, הוא צריך לדעת, אף שהוא לא נוסע. גם אנחנו אולי נוסעים פחות, אבל יש הרבה מאוד אנשים, ציבורים, קשישים, מבוגרים, עולים חדשים, שלא יכולים לאפשר לעצמם לרכוש רכב. רכב היום הוא לא מותרות, אבל גם להחזיק אותו זה הרבה כסף. לכן, הם נעזרים בתחבורה הציבורית, וכל שקל שישלמו שם בתחבורה הציבורית לנסיעות היום-יום – זה לפעמים לשוק, לפעמים זה לעבודה, לפעמים זה לקחת את הילד לחוגים – זה למעשה מסתכם בסוף החודש ב-200–300 שקל, כאשר הוא צריך לעשות שיקול על איזה אוכל הוא יוותר, על איזה סנדוויץ' הוא יוותר, על איזה סוג גבינה הוא יוותר בשביל לתת לילד, כי התחבורה הציבורית כרגע התייקרה. ואם זו משפחה גדולה, משפחה שבה גם ילדים נוסעים, אז הסיכום הכלכלי של תא משפחתי יכול להגיע ל-500–600 שקל, וזה כמובן המון כסף. אבל הממשלה הזאלת, ממשלה קפיטליסטית, לא מעניין אותה שום דבר. היא מסתכלת רק מאזן, הכנסות, הוצאות, זה מה שמעניין אותה. אנחנו הולכים גם לנושא השני, נושא הדלק. אומנם דלק יש לו מחיר שוק, מחיר עולמי, עדכונים. אנחנו מכירים את זה. אבל יחד עם זאת, היו מקרים שגם ראש הממשלה, במחאה הציבורית ראינו, הוא אמר: הפעם לא נעלה את מחירי הדלק, והוא יכול, והוא עצר. גם כאן אני חשבתי, כל עוד הוועדות האלה לא סיימו, יש כוונות טובות, יש ועדות שעובדות, בודקות כל נושא של יוקר המחיה, הכול בודקים; אבל עד שלא יגמרו את העבודה, אני חשבתי, מן המצופה, אחריות ממשלתית, גם כאן לא מעלים כרגע את מחירי הדלק, אנחנו נמתין לסיום העבודה. זה ייקח עוד שבוע, עוד שבועיים, עוד חודשיים, ואז תחליטו להעלות את זה קצת יותר אולי, אבל תורידו משהו אחר. אבל ככה לא להתחשב בשום דבר – מה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – אז הייתם צועקים – – – <אמנון כהן (ש"ס):> לא, אז אני אומר: לא נכון, סגן שר האוצר, אתה ראית פה כנסת אחראית, ואם באים עם מכלול דברים, ומורידים כאן ומעלים כאן, זה בסדר, אבל לא יגידו שמורידים מחיר של שמנת מתוקה ומעלים לנו מחירים של עשרות מוצרים. את זה מכניסים לפיקוח, ועשרות מוצרים מאוד מאוד חיוניים, לא מתייחסים אליהם. חאפ-לאפ זה נקרא, כל פעם עוד משהו. רוצים עבודה מסודרת – תעצרו את הכול, תעשו עבודה. אנחנו בעד, נשתף פעולה בוועדות הכנסת. אבל בכל פעם לנסות להעלות עוד משהו, שזה פוגע בכיס של האזרחים, על זה כמובן אנחנו מתרעמים, וזה תפקידנו, להתריע בפני הממשלה. אדוני, שנדע, אדוני היושב-ראש, שנושא האנרגיה, הנושא של מחירי החשמל, אנחנו, אזרחי מדינת ישראל, ב-2013 שילמנו עלייה ריאלית של 7.2% במחיר החשמל, שהובילה לעלייה של 230 ש"ח להוצאה המשפחתית בחודש על צריכת אנרגיה לעומת 2012. זאת אומרת, בשנת 2013, אנחנו כבר שילמנו עלייה של 7.2%. מה שאמר יושב-ראש המכון לאנרגיה – הוא טוען שהרגולטור הוא זה שצריך כעת להתערב ולעצור את עליית המחירים. ראינו שחברת חשמל, בגלל הגירעונות שלה, גם עכשיו, תמיד היא רוצה להעלות את המחירים, וכאן באמת נדרש מצב שהרגולטור, שהוא המדינה, משרדי הממשלה, כל אחד בתחומו, יתערבו ויעצרו את עליית המחירים המטורפת הזאת בכל דבר ועניין. אנחנו גם מסתכלים – מצד אחד אתה מסתכל, משרד הכלכלה העלה – הוא אמר, לא יהיה יותר 2.99, 3.99, יהיה מחיר עגול. על פניו זה מבורך, כי זה מבלבל וזה כאילו 3.99, סך הכול 4, אבל לתדהמת המסתכל, כל רשתות השיווק שינו את המחירים כלפי מעלה – כולם כלפי מעלה. אף אחד לא אמר, אם זה 3.99, נעשה 3.90, או נעשה 3.95; כולם עיגלו את זה כלפי מעלה. אם זה 9.99, אז זה 10. אם אתה מסתכל במצטבר, גם זו עליית מחיר, שבלי להרגיש – רצינו לעשות דבר טוב, אבל מכיוון שאנחנו לא מנחים אותם איך לעשות, כל אחד הישר בעיניו יעשה והמחירים עולים. לא מזמן, בעליית המחירים, העלו גם את מחירי הסיגריות. אנחנו אומרים, בוודאי, סיגריות זה פגיעה בבריאות הציבור, אבל יש אנשים שקשה להם בחיים, והם התרגלו לסיגריות, רוצים לעשן, והכי קל, שר האוצר מביא צו, מייד מעלים את מחירי הסיגריות, ואנחנו מתבשרים, עכשיו, מכיוון שהאנרגיה תעלה וזה יעלה, גם מחירי הסיגריות יעלו. אז כמובן אנחנו מבקשים, כל עוד לא סיימנו את העבודה של הוועדה ליוקר המחיה, גם את הנושא הזה לעצור, ולא לתת לנושא הזה להתפתח. כמובן, גם נושא המע"מ. לא מזמן העלינו את המע"מ לציבור, וזה למעשה נגע בכל כיס בבית, בכל השכבות החלשות, בעיקר בשכבות החלשות, וכל הנושא של קצבאות הילדים, שראינו שמנענו וגזלנו את התקציב שלהם, כאשר הכנסנו עוד ועוד ילדים אל מתחת לקו העוני, כאשר לא בהכרח ההורים לא עובדים – בהרבה מאוד מקרים, אחוז גבוה מאוד, 40% מההורים, שהם בעל ואישה עובדים, עדיין נכנסים בהגדרה של מתחת לקו העוני. ואנחנו יודעים ש-850,000 ילדים, מהדוח של 2012 – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לפחות דע את הנתונים. <אמנון כהן (ש"ס):> – – – 2012 מדבר על 850,000. כשנקבל את הדוח של 2013, אני חושב שנברח מכאן, כי נראה שהגידול עוד יותר גבוה, כי הקיצוץ האחרון לא הובא בחשבון בדוח העוני הבא, שאנחנו נשמע אותו. כמובן התבשרנו גם בשבוע שעבר, שהמדינה, הממשלה, מקצצת בהוצאה הממשלתית, שזה למעשה פגיעה באמון הציבור בממשלה ופגיעה בשכבות החלשות. כאשר אתה הולך לפגוע בחינוך, ברווחה, בבריאות, לא מספיק שהציבור משלם יותר מסים, עכשיו גם בהוצאה, אתה נותן לו פחות שירותים, זאת אומרת אתה מעניש אותו פי-שניים. לכן, גם הדבר הזה, בלי שום שכל, בלי לבחון את הדברים, בלי לעשות עבודת מטה. כל פעם דוח מבקר המדינה מסביר: למה עושים את הדברים האלה בשליפה, כל פעם עוד נדבך ועוד נדבך, בלי עבודת מטה מקצועית, בלי דוחות ודיווחים כלכליים, לראות את המכלול של הדברים – וכמובן מטפלים כמו בשיטת הסלאמי, כל פעם מורידים עוד משהו, כדי להעלות את יוקר המחיה לציבור. בוועדה לביקורת המדינה, לפני כשבוע, עשרה ימים, דנו בכך שיש רזרבות בתקציב של המדינה, מעל לרזרבות הקיימות. יש לנו הרי מסורת, שאנחנו שמים 3% תקציב מרזרבות המדינה – שמים את זה ברזרבה, כל משרד ומשרד, יש משרדים עם קצת יותר אחוזים, משרדים עם קצת פחות, כי אנחנו חיים במדינה דינמית, מדינה מוקפת אויבים, לא פעם אנחנו צריכים את הרזרבה לתרחיש כזה או אחר, או אסון של חורף – היו פה שלגים, תמיד צריכים לתקצב פעילות כזאת ופעילות אחרת, וזה מבורך. אבל מה אנחנו מגלים? – ואני רוצה לשבח את עבודתו של חבר הכנסת שאול מופז, שבאמת העיר את תשומת לבי ועשינו על כך דיון בוועדה לביקורת המדינה – מתברר שיש ברזרבה תוספת של 13.2 מיליארד שקל, מעל 24 מיליארד שקל שגם כך שמו ב-2014–2015. זה נוסף, אדוני היושב-ראש – כאשר תקציב המדינה אושר באמצע שנה, ובאמצע שנה אין הסכמים חדשים שאפשר לחתום, כל עוד אין תקציב מדינה. זאת אומרת, מינואר עד אותו מועד שאישרנו בו את התקציב באמצע השנה, לא היו התקשרויות חדשות. זה אומר שאם המדינה תכננה לעשות פעילויות חדשות היא לא הייתה יכולה לעשות אותן, אלא השתמשה ב-1 חלקי 12 לפי שנה קודמת. זה מראה שלקראת סוף השנה אתה מגיע לתת-ביצוע, וזה משאיר לך תקציבים לשנה אחרי זה, עכשיו 2014 – השנה אנחנו נזכה בהרבה מאוד תקציבים. אז יש לנו פה שנה שהיא יותר לביצוע, שנה שיש לנו יותר רזרבות, שנה שיש לנו פה הרבה מאוד תקציב שלא נוצל, אז למה כרגע לחנוק את האזרחים? למה כרגע להעלות את מחירי החשמל, להעלות את מחיר הדלק, להעלות את כל המחירים שאפשר להסתדר בלי להעלות אותם, כי יש לנו ברוך השם רזרבה? – סיימתי את הזמן שלי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. <אמנון כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, יש לי עוד הרבה דברים לומר, אבל אם הגיע הזמן – אני חושב שהממשלה הזאת היא באמת ממשלה אכזרית, ממשלה שלא מתחשבת באזרחיה, לא משנה באיזה מעמד הם. מעמד הביניים מזמן איבד את מעמד הביניים שלו, הוא כבר הפך להיות המעמד החלש. אני חושב, את הממשלה הזאת הגיע הזמן ואנחנו צריכים להחליף. לכן אני מבקש לתמוך בהצעת האי-אמון של הסיעה שלנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אמנון כהן. ישיב על שלוש הצעות האי-אמון סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא יודע להגיד אם הופתעתי או לא הופתעתי לקרוא את הצעות האי-אמון שהוגשו נגד הממשלה השבוע. אני חושב – אתם יודעים מה, אני בטוח – שהן נגועות במידה לא מבוטלת של אי-דיוקים ואמירות פופוליסטיות חסרות שחר. כמו תמיד התעלתה מעל כולן הצעתן של מרצ ויהדות התורה, החברות האידיאולוגיות, האוהבות והנאהבות – – <אילן גילאון (מרצ):> אחוקיות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – המפלגות שמאז הבחירות חתמו על איזו ברית אידיאולוגית לא ברורה והולכות יחדיו, ראו זה פלא – אולי תתאחדו ותרוצו יחד בפעם הבאה? <אילן גילאון (מרצ):> אחרי שיש עתיד וישראל ביתנו – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הרי אתם מסכימים, ידידי אילן, אתם מסכימים כמעט על הכול. אין שום הבדל אידיאולוגי ביניכם. שום דבר. <מיקי רוזנטל (העבודה):> לפחות יש להם אידיאולוגיה. מה יש לך? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> וכך, חבר הכנסת רוזנטל, אין לנו צורך בדאגה שלך לבוחרינו, אנחנו מסתדרים לבד. אולי תדאג לבוחרי מפלגתך, כפי שבאו לידי ביטוי אתמול בסקר של ערוץ 2. כדאי ששם תדאג. לך, חבר הכנסת כהן, לידיעתך, העלייה במחירי התחבורה הייתה צריכה להיות בשנה שעברה. אתה, שהיית חבר בממשלה הקודמת – הייתם צריכים להעלות את המחירים ערב הבחירות, ואתם מנעתם את זה משיקולים זרים, שיקולי בחירות. אז מי כאן הצבוע? אתם לא העליתם את המחיר. אכן, שר התחבורה שלח מכתב לשר האוצר, שבו הוא אומר לו: אולי לא תעלה, ותיתן לנו. אבל נושא העלייה אינו לפתחו של שר האוצר. נושא העלייה קשור לשר התחבורה, ועליות המחירים נמצאות בתוך תקציבו של משרד התחבורה. ולכן, אם לא הייתה צריכה להיות עלייה, לו החליט שר התחבורה – היה צריך לסבסד את ההפרש מתקציבו. אז זה נחמד לגלגל הכול לפתחנו, אבל אולי תלמדו את הנתונים, אתם מספיק ותיקים בבית הזה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אתה חושב שהציבור אכפת לו אם זה שר התחבורה או שר האוצר? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתם צבועים. כאשר מחיר הדלק יורד אני לא שומע מאף אחד מכם: אל תורידו, תנצלו את הפרש הירידה לכל מיני נושאים אחרים. לא שומע את זה מכם. <ישראל חסון (קדימה):> אתה לא יכול. אתה לא יכול. <אילן גילאון (מרצ):> דלק זה מוצר בר-קיימא, אולי אתה לא יודע את זה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> שמעתי מישהו שביקש שלא נעלה – עניתי לו. אני יודע בדיוק, אני מכיר את נושא השוק, את העליות והירידות. <ישראל חסון (קדימה):> לא להעלות אתה יכול; להוריד אתה לא יכול. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כן, כי אז אני מועל בתפקידי, אתה צודק. אבל יש שני צדדים למטבע. הופתעתי לקרוא שאתם מבקרים את שר האוצר – אה, כן שכחתי משהו, חבר הכנסת כהן; לפני שאתה יוצא, לפחות תדע את הנתונים: רק 4.2% מבין המשפחות שבהן שני בני-הזוג עובדים מוגדרות במעגל העוני. רק, ולא 40%. <אמנון כהן (ש"ס):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לפחות תלמד את הנתונים, תבוא לכאן מוכן, עם נתוני אמת. הנה, יגיד לך ידידי, חבר הכנסת כהן: רק 4.2%. 40% מבין שני בני-זוג שעובדים? <מיקי רוזנטל (העבודה):> "רק"? אתה מבין מה אתה אומר? 5% מתושבי מדינת ישראל, שני בני-הזוג עובדים, עניים – ואתה אומר "רק"? תתבייש. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הופתעתי לקרוא – תכף אני אתייחס אליך, רוזנטל – הופתעתי לקרוא שאתם מבקרים את שר האוצר על המהלך האחרון שהוביל – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – תסתכל על עצמך – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – ביחד עם שר החקלאות, להכניס את הגבינה הלבנה והשמנת, כן, לפיקוח. הרי רק בשבוע שעבר עמדה פה ראשת מפלגתך, ידידי אילן – – <אילן גילאון (מרצ):> תגיד לי אתה – – – שמנת מתוקה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – ושאלה אותי – ושאלה אותי אם אני יושב. לא הבנתי מה קרה. ואז, להפתעתי, היא בירכה אותי על המהלך. אז אולי תהיו מתואמים. אז למי להאמין, למיסיס גלאון של השבוע שעבר, או למר גילאון של השבוע? הרי ברור שכאשר ישנו כשל שוק שפוגע באזרחי ישראל, כזה אשר גורם להם לשלם מחיר מופקע על מוצר בסיס כמו גבינה לבנה, תפקידנו להתערב, וזה מה שעשינו. אז גם את זה אתם מבקרים? <אילן גילאון (מרצ):> מה עם ה"במבה"? מתי תגיעו ל"במבה"? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> רק בשבוע שעבר, חבר הכנסת גילאון, כולנו התבשרנו על הורדת מחירים של "תנובה" בשורה של מוצרי חלב שאינם תחת פיקוח – כי ההורדה הזו גררה הורדת מחירים. וזה תפקידנו. כן, זה היה כתוצאה מהיוזמה שלנו להכנסת הגבינה הלבנה והשמנת המתוקה לפיקוח. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יש תרופות שירד המחיר שלהן, למה אתה לא מזכיר אותן? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הגעת? איזו הפתעה. ברוך הבא. אתה עוד בעמידה מתחיל לצעוק. המשכנו בהורדת מכסים, לענייננו – אה, כן, חבר הכנסת רוזנטל: כשאתה עומד כאן וטוען שקיצצנו בחינוך וקיצצנו בבריאות, ראוי שתתעדכן – ואתה יכול לבדוק אותי, כי אמרתי את זה מספר רב של פעמים – לפחות תשלוט בנתונים. לידיעתך, הוספנו 8 מיליארד שקל לחינוך ו-1.2 מיליארד שקל לבריאות. <מיקי רוזנטל (העבודה):> 1.2 מיליארד לבריאות? זה אפילו לא הגידול הטבעי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ואני רוצה להזכיר לך, אני רוצה להזכיר לך – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> על מי אתה עובד? זה אפילו לא הגידול הטבעי. קופות-החולים קורסות בגללכם. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני רוצה להזכיר לך, אני רוצה להזכיר לך כי פעמי משיח עדיין לא נשמעים – הלוואי – ועדיין אנו זקוקים – – – <אילן גילאון (מרצ):> החמור של המשיח נמצא. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> עדיין אנו זקוקים להשקעה בביטחון, אף שאתם טוענים אחרת. לענייננו, המשכנו בהורדת מכסים על מגוון מוצרי מזון, כמו גבינות קשות וטונה. כן, טונה, ששנים אתם, שישבתם בבית הזה, הייתה בפיקוח, שימו לב, מטעמים פוליטיים לא ענייניים, כי היבואן של הטונה תרם פה לאחת ממפלגות הבית. אז אתם מלינים עלינו? תתביישו לכם. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מיקי, אתה מאמין בכל מה שאתה אומר? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מאמין באמונה שלמה. תבדוק את הטונה, אתה לא היית בבית הזה, אתה לא יודע, אז כדאי שתאמין למה שאני אומר. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> גם אתה לא היית בבית. <מיקי רוזנטל (העבודה):> עזוב אותנו, תקשיב למה שאומרת נגידת בנק ישראל – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אנחנו ממשיכים בהורדת מחירים, וכמעט שאין מכסים, רק שתבינו – – <אילן גילאון (מרצ):> תגיד לי, איזה טונה אתה – – –? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – והיד עוד נטויה – אתה רואה? אתה לא יודע. היד עוד נטויה בהקשר הזה. במקביל, אנחנו מקדמים את ביטול הפטור מהסדר כובל על משווקי תוצרת חקלאית בישראל – אולי לא שמעתם – שימנע תיאום מחירים והתארגנות בין חברות שונות במשק שפועלות כקרטל המעלה את מחירי המוצרים לצרכן הישראלי. רק היום ניהל יושב-ראש ועדת הכלכלה של הכנסת – חבל שהוא לא פה, כי בהחלט מגיעה לו מילה טובה – ישיבה נוספת בעניין, ואני מברך על כך. לא ייתכן שהצרכן הישראלי ישלם מחירים מופקעים, שנקבעים בחדרי-חדרים, ללא תחרות, והכול תחת עיננו הפקוחה, בידיעתה מלאה ובחסותה של כנסת ישראל. זה בהחלט חייב להיפסק. ופטור בלא כלום הרי אי-אפשר: כמובן, במשך השנה האחרונה קידמנו במרץ את חוק הריכוזיות, שעבר פה לפני כמה שבועות ברוב גדול, ויש לו משמעות רוחבית חשובה מאוד לפתיחת המשק לתחרות. ומעבר לפעולות ארוכות הטווח ורפורמות מתבקשות, אנחנו לא נמנעים גם מלפעול בצורה מהירה ונקודתית כשיש צורך. רק אתמול סיכם שר האוצר עם שר החקלאות על ייבוא פטור ממכס של ירקות ופירות, בעקבות ההתייקרויות האחרונות. מזג האוויר הסוער שפקד אותנו בחודש שעבר פגע בגידולים רבים, הביא למחסור בירקות ובפירות וכתוצאה מכך לעליית מחירים, וללא ספק הצריך את התערבותנו, ואכן כך עשינו. <ישראל חסון (קדימה):> מיקי, מיקי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חברי מן האופוזיציה, לא זכור לי רצף פעולות נמרץ שכזה על-ידי ממשלות עבר, שאתם הייתם חברים בהן. ויש השלכות חיוביות והורדת מחירים כבר עכשיו כתוצאה מהמהלכים הללו. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> חבל שהאזרחים לא – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הדברים הללו קורים יום-יום, ואנחנו נמשיך ונילחם ביוקר המחיה בכל זירה, ומול כל גורם, כי לנגד עינינו נמצא הצרכן הישראלי. את יוקר המחיה, חברים, מורידים בעבודה מתמשכת, מוצר אחר מוצר, שקל אחר שקל. ככה מוזילים את העגלה בסופר, ככה מורידים את יוקר המחיה. אדוני היושב-ראש, אבקש מהכנסת לדחות את הצעות האי-אמון בממשלה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי. יש לנו הצעת אי-אמון נוספת, מטעם סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד: מדיניות התכנון והבנייה במגזר הערבי ואי-הקמת עיר ערבית חדשה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אחמד טיבי. מי שינמק את ההצעה הוא גם כן חבר הכנסת אחמד טיבי. אתה לא סומך על האחרים, או שהם שולחים אותך בתקווה לנצח? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, הרכב מנצח לא מחליפים וההרכב לא ניצח בשנה האחרונה, אנחנו הולכים על הרכב חדש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נותנים לך צ'אנס, אבל בכל זאת גם שולחים אותך לנמק את זה. תודה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, נושא התכנון והבנייה ביישובים הערביים הוא אחד הנושאים החשובים ביותר ביחסה של המדינה, ביחסי הגומלין בין המדינה לבין המיעוט הערבי. נושא האדמה, הקרקע וכל ההשלכות: שיכון, בנייה, הפקעת קרקעות, דיור, זוגות צעירים, הקמת יישובים או אי-הקמת יישובים, הקמת עיר ערבית או אי-הקמת עיר ערבית – זה נושא שמעסיק אותנו ביום-יום. לאורך שנים כולכם מכירים את התלונה על היעדר תוכניות מתאר ביישובים הערביים, על היעדר ייצוג הולם בוועדות תכנון ובנייה אזוריות, ארציות בעיקר. האמירה הברורה, שהוכחה פעם אחר פעם, היא שתכנון ובנייה במדינת ישראל הם אמירה אידיאולוגית, הם עשייה אידיאולוגית. כאשר אומרים: תכנון ובנייה במטרה לייהד את הנגב, לייהד את הגליל, לייהד את המשולש, זו אמירה אידיאולוגית פוליטית, שמטרתה לפתח לטובת הרוב ולהדיר או להזניח את הצרכים האנושיים הבסיסיים של המיעוט, של מי שאינו יהודי. אדוני היושב-ראש, עוד לפני שנכנסתי לכנסת המפלגה שלי הייתה הראשונה שבמצע שלה דיברה על הצורך בהקמת יישובים ערביים חדשים. אני זוכר שכשעשיתי את זה בפעם הראשונה נמתחה עלי ביקורת על-ידי קולגות שהיום תומכים בהצעה שהפכה להיות צורך. ואני תוהה מה ההסבר לכך שזה יותר מ-60 שנה לא הוקמו יישוב או עיר ערבית חדשה בגליל או במשולש. עיר היא מקור קרינה תרבותית, היא לא רק פתרון של שיכון ודיור אלא אמירה של התפתחות, של צורך, מענה לזוגות צעירים, לאנשים שמחפשים איכות חיים אחרת – תיאטרון, ספרייה, מערכת כבישים חדשה. דברים כאלה איפה יש? יש ביישובים היהודיים, כי שם, מקימים יישובים יהודיים חדשים. מודיעין – יש, מכבים – יש, כוכב-יאיר – יש, אבל יישוב ערבי חדש במשולש או בגליל – אין. נשאלת השאלה, אדוני, מה, אנחנו לא מתרבים? אין לנו צרכים? ריבוי טבעי יש רק אצל מתנחלים? בהתחלה גם הממשלה התנגדה. בשלב מסוים, נדמה לי כאשר חבר הכנסת שטרית היה שר הפנים, הוא תמך בהצעה הזאת, והנושא אפילו עלה בישיבת ממשלה, אבל מאז הנושא נזרק הצדה, הוזנח. זו דרישה חשובה ביותר. הנושא השני בתכנון ובנייה הוא יחסי הגומלין בין תוכנית מתאר לבין מה שקרוי "בתים ללא רישיון", או "בתים לא מורשים". ביישובים הערביים לא בונים בלי רישיון בגלל נטיות גנטיות, כי ערבים אוהבים לבנות ללא רישיון, כי זו נטייה גנטית, אלא כי אין אפשרות. כאשר אין תוכנית מתאר, אין הקצאות של קרקע, חונקים את היישוב הערבי – זכות יסוד אלמנטרית היא דיור, שיכון – אנשים נאלצים לבנות, אגב, על אדמתם הפרטית, כי הרוב המוחץ של האדמות ביישובים הערביים הן אדמות פרטיות. יש מחסור ומתפתח מחסור גם באדמות הפרטיות, כי המאגר הוא מצומצם. ולכן יש צורך ודרישה להקצות יותר מה שקרוי "קרקע מדינה" ליישובים הערביים בכל מקום. אני בא מיישוב שסובל מהעניין הזה של היעדר תוכנית מתאר שתענה על הצרכים העתידיים של עיר בגודל של טייבה. יש צרכים עתידיים של התפתחות: מזרחה, מערבה, צפונה, דרומה, והתוכנית המוצעת ממש לא עונה על הצרכים האלה. נכון, אני מודה שלאחרונה היה צעד חיובי, הישג של החזרת 23 דונם באזור דרום טייבה, באזור התעשייה, לאחר מאבק של שנים רבות, ציבורי ושל בעלי הקרקעות והמפעלים, ואני רוצה להודות לשר גדעון סער על שחתם על ההעברה הזאת והגריעה הזאת. אבל זה צעד קטן. אנחנו מדברים על צרכים עתידיים של יישוב שלם. אגב, בכל פעם שיש משהו ארצי: כביש 6, כביש 444, קו הגז, קו הרכבת – תמיד טייבה, והאפשרות היא שתיפגע על-ידי הפקעה של קרקעות, ממכלול קרקעות שהוא דל. ולכן לא נרשה, לא נתיר פגיעה נוספת במה שנשאר מהאדמות של טייבה. אין אדם שלא רוצה בהתפתחות תחבורתית, אבל לא על חשבון ציבור אחד, יישוב אחד, שסבל רבות. ואני חוזר ואומר: קו רכבת וקו הגז, צריך לבדוק איפה הקו הזה עובר, ושלא יעבור בקרקע פרטית של טייבה. לפני כמה ימים ענה לי שר הפנים לגבי הבתים באום-אלפחם ואמר שהוחלט שהפרקליטות תפנה אל בתי-המשפט. ואכן, הפרקליטות פנתה כדי לדחות צווי הריסה שקיימים לבתים האלה, כאשר אני ער, במגעים שאנחנו מקיימים, לרצון, בסופו של דבר, להסדיר את הבתים האלה. אבל מה עם הבתים שנהרסו? מה עם הצווים שעדיין קיימים לגבי בתים רבים באזור ואדי-עארה, בתים רבים באזור ואדי-עארה? הנושא הכאוב ביותר של מה שקרוי תכנון, בנייה, קרקע, הוא תוכנית פראוור. דיברנו עליה רבות, נמשיך לדבר עליה. חשבנו שהמלצתו של השר בגין לגנוז את החוק תתקבל; הוא לא נגנז, אפילו ממנים שר חדש, השר יאיר שמיר במקום בני בגין. אנחנו חוששים שתהיה הרעה, ולכן המחאה תימשך, גם פה, גם ברחוב, גם מול גופים בין-לאומיים. כולנו מאוחדים בנושא הזה. כאשר אני אומר "תוכניות מתאר", הרי לגבי יישובים יהודיים השלטון המרכזי מטפל ביישובים האלה בכל מיני מנגנונים. השלטון המקומי הערבי, היישוב הערבי, אם יש לו תוכנית מתאר, כך הוא פועל – הוא יכול להתפתח פה ושם; כאשר אין לו, הוא חנוק. זה תהליך של סטרנגולציה בהחלטה מרכזית לא לאפשר התפתחות של יישובים כאלה. שלא לדבר על המצוקה של מה שקרוי "ערים מעורבות" – שיכון, חינוך וכדומה. הכול נגזר מעניין התכנון, כך גם ביישוב ראמיה, שהיינו בו לאחרונה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> יש שמועות שזה עומד להיפתר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני אוהב שהשמועות יתממשו בכיוון האינטרס של התושבים. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> בסדר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אם יש לך דברים חדשים לעדכן אותנו על ראמיה, אני אשמח. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> יש לי רק שאלה: למה שונים האינטרסים של התושבים בוואדי-עארה מהאינטרסים של התושבים בשטחי C? הרי הם אותו עם, לא? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> איפה? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> בשטחי C. למה האינטרסים שלהם שונים? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה משווה אזרחים של מדינת ישראל לאזור כיבוש? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לא השוויתי כלום, שאלתי על האינטרסים של התושבים, האם הם שונים? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה שואל על אזור כבוש – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אה, לא אותו עם, לא אותו עם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בוא נהפוך את כל מדינת ישראל לאזור C, מה דעתך? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לא יודע, זאת אפשרות, אבל יש עוד אפשרות אחת. יש אפשרות אחת להפוך את אזור C למדינת ישראל, מה אתה אומר? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> נראה אותך. הנה, אתם בממשלה, יאללה, תפאדל – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אני שואל אותך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – אתם הממשלה? תספחו את עזה והגדה, ואחר כך יהיו בחירות. תספחו את עזה ואת הגדה, ואחר כך יהיו בחירות מהים עד הנהר, נראה אתכם. מה אתה חושב, אתה מפחיד אותי בזה? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת אחמד טיבי, נא להמשיך, כי בינתיים הזמן – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה מפחיד אותי בזה? הנה, הצגת אתגר, אני מאתגר אותך בחזרה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אבל, חבר הכנסת טיבי, אם אצלך ואדי-עארה, זה כל כך חשוב שיהיה חלק ממדינת ישראל, למה אתה מקפח את אחיך משטחי C? למה? למה? תן גם להם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בכוונה לא רציתי – ההצעה הזאת, של חילופי אוכלוסין, היא הצעה הזויה, היא לא רצינית, לא הוצעה לא על-ידי הממשלה שלך, לא על-ידי האמריקנים, וגם אם היא תוצג היא תידחה על הסף על-ידי הרשות הפלסטינית. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לא דיברתי על חילופין, התכוונתי שבשטחי C – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ולא בגלל הנחמדות שלכם. אגב, השפה הערבית היא השפה היחידה שבה – תשאל את אבא שלך – המילה אזרחות, "מוואטנה", השורש שלה זה "ווטן", מולדת. בכל שאר השפות זה מילים שונות. יש לזה משמעות – יש לזה משמעות אצלנו. תלמד גם ערבית, אתה תלמד מה מניע אותנו גם. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> זה – חבר הכנסת טיבי, להבדיל ממך, אני את השיעור הזה כבר למדתי. עכשיו, אחרי שעברנו את שלב לימוד השפות – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> למה – – – המשולש כדי לחזק את העורף היהודי? יש הגליל, יש נצרת, יש יפו, ואז נגיע להחלטה 181. אם תקבלו את הצעה 181, תתקשר. אתה יודע מה מספר הטלפון שלי. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אבל אני שואל אותך למה לא בשטחי C? למה אתה מקפח אותם? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לחבר הכנסת טיבי. ישיב, חבר הכנסת סגן השר אופיר אקוניס. בבקשה. <רונן הופמן (יש עתיד):> אבל לא את התשובה הקבועה. תחדש לנו משהו, סגן השר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, שר הביטחון, חבר הכנסת טיבי, היה לך פה – אני מוכרח להגיד שהתרחש פה שיח מרתק בינך לבין חבר הכנסת לוין, אבל כיוון שדבר עוד לא סוכם, דבר עוד לא סוכם, ועוד לא הוצג נייר, כפי שהאמריקנים רוצים להציג, אנחנו לא יכולים לפתח את הדיון הזה, האחרון שהתקיים כאן, מעבר להצעות שעולות. אני גם לא הייתי, חבר הכנסת טיבי, מכניס לכל דבר ועניין את סוגיית הכיבוש, כי נדמה לי – אני מייד אענה לך. אני חושב שההצעה שהגשת היא הצעה חשובה, ואני אענה לך עליה בשם משרד הפנים. אתה מכיר את השקפתי; בארץ-ישראל אין כיבוש, אם כי לאחרונה כמה מחברי אזרחי העיר תל-אביב, שמתעוררים להם לפתע פתאום להפגנות של מסתנני עבודה בלתי חוקיים בכיכר-רבין, הם רואים כיבוש, כיבוש אפריקני בכיכר-רבין, כולל, באופן חצוף, על האנדרטה לזכר השואה של תומרקין. חצוף, דבר – לא אתה – הדבר הזה הוא כל כך – אין מדינה בעולם שהייתה מסכימה לקבל את הדפוס הזה; גם הסתננו בצורה בלתי חוקית, גם מקיימים הפגנה בכיכר-רבין, וגם בצורה כל כך – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בוא נזכיר שחלק מהם הם גם פליטים? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, גברתי. את לא תקבעי את זה. את לא תקבעי את זה – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> כי מדינת ישראל לא בדקה, כי מדינת ישראל לא בדקה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – הדבר הזה ייקבע, אם ייקבע, אם בכלל יעלה לדיון, על-ידי מדינת ישראל. ברגע זה מעמדם של האנשים שנכנסו למדינת ישראל בצורה בלתי חוקית דרך גבול מצרים – אז לא הייתה גדר, ולכן היו יכולים להיכנס בהמוניהם – הם מסתננים בלתי חוקיים. אגב, הפליטות – חבר הכנסת חנין, שמעתי אותך אומר: מבקשי חיים. מבקשי החיים. תגיד לי, עד לאן מכבסת המילים שלכם תגיע? קודם הם היו פליטים, אחר כך הם היו מבקשי מקלט, ועכשיו הוא אומר, חבר הכנסת חנין: מבקשי חיים. מישהו גזל את חייהם פה? מישהו עשה את זה? מישהו מתכוון לעשות את זה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תכנון ובנייה, זאת הייתה ההצעה שלי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אענה לך עכשיו. כיוון שהיה דיון מרתק בינך לבין חבר הכנסת לוין, אני חושב שלא הייתה אפשרות שלא להתייחס לעניין הזה. הכיבוש היחיד בארץ-ישראל הוא הכיבוש האפריקני באילת, בדרום תל-אביב, בערד, ואפילו בירושלים, חבר הכנסת בר, אתה יכול למצוא בסביבת שוק מחנה-יהודה את הכיבוש הזה, הולכים להם שם המסתננים הבלתי-חוקיים. כפי שאמרתי לך, חבר הכנסת טיבי, לסוף שיחתך עם חבר הכנסת לוין, במשא-ומתן המדיני טרם הוצג נייר. בכלל לא הוצג נייר עדיין. אולי בעיתונות הוצגו ניירות, אבל לא הוצג נייר, כלום עוד לא סוכם, ולכן – יעלו דברים במשא-ומתן, וגם ירדו. ועכשיו לעניין הצעת האי-אמון שאתה נימקת פה: ממשלת ישראל מקדמת ומפתחת את היישובים במגזר הלא-יהודי בכלל והערבי בפרט. נכון להיום, במגזר הלא-יהודי יש 11 ערים קיימות, ועיר ערבית חדשה בדרך. העיר הזאת, שנמצאת בשלבי תכנון מתקדמים, כידוע לך, עתידה להיבנות בצפון הארץ, על גבעת טנטור, בשטח של כ-2,700 דונם, מהם 2,000 דונם בבעלות המדינה. אתה אמרת קודם שרוב הבנייה הערבית החוקית – הבלתי-חוקית בעיקרה – היא על אדמות פרטיות. ובכן, בעיר המתוכננת הזאת, המתוכננת, הבנייה תהיה על 2,000 דונם של שטחי מדינה. הערת גם כמה הערות גם על קו הרכבת, גם על כביש 6, גם על כביש 444, וגם על – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> צינור הגז. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – קו צינור הגז. אני חושב שבסופו של דבר ייהנו מהשירות הזה – נהנים, אני רואה, אני נוסע בכביש 6. אנחנו נוסעים גם ברכבת. כולם נהנים מההתפתחות הזאת, של ארצנו, וגם מהכבישים, מהרכבות ומצינור הגז. בסוף נהנים כולם, וזה חשוב. גם אתה, אני מניח – אפילו, חבר הכנסת טיבי, היו לך הצעות ייעול – אני מוכרח להגיד לך בסוד, אחת ההצעות שלך, שנגעה בכביש 6, הייתה אפילו הצעה טובה; בכנסת הקודמת הגשת הצעת חוק טובה, שאומרת שבכביש 6, אם אתה לא מקבל את השירות של נסיעה מהירה, ונתקע בפקק ונבלם, אתה לא צריך לשלם. לדאבון הלב – אני אומר את זה בצער – הממשלה התנגדה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> היא עברה בממשלה, ואחר כך השר הגיש ערר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> היה ערר, אוקיי. חבל, דווקא הייתה הצעת חוק טובה, והיא לא נגעה ליהודים ולא נגעה לערבים. כפי שאמרתי לגבי העיר החדשה, העיר הזאת היא בתהליכי תכנון מתקדמים, והיא גם תוקם – כבר ישבו והתכנסו בנושא ועדות של תמ"א, ואני מקווה – אני מעביר פה את עמדת משרד הפנים, אדוני – ברבעון הקרוב תגיע התוכנית לדיון. אומנם לוקח זמן להקים ערים, לוקח זמן לבנות מדינה, גם רומא לא נבנתה ביום – זה ייקח זמן, אבל זוהי תוכניתנו, זאת עמדתו של שר הפנים, וזאת גם תוכניתו של משרד הפנים. אגב, רק הערה, גברתי היושבת-ראש – תוכניות המתאר כוללות גם הצעות לתוספי שטח מעבר לתחום השיפוט, כדי להתחשב בצורכי גידול גם של יישובים קיימים – אתה הזכרת את היישובים הקיימים, אפילו נתת פה מחמאה לממשלה, לשר הפנים, על שיפוץ השטח, או הגדלת השטח, של טייבה. אני חושב שמעבר לבנייה, גברתי היושבת-ראש, של עיר חדשה לחלוטין, היישובים במגזר הלא-יהודי גדלים ומתפתחים בתמיכה ובליווי של הממשלה. הייתי שמח, כמובן, אם רוב הבנייה, חבר הכנסת טיבי – כיוון שיש בעיה – לא בעיה; הייתי אומר שההיבט המסורתי – שבמגזר הערבי אין בנייה רוויה, אין בנייה לגובה, על-פי רוב, אנחנו לא רואים בנייה של ארבע, חמש, שש, שמונה קומות כמו ברוב הערים במדינת ישראל, אז יש בעיה של בנייה בלתי חוקית. זה דבר מצער. אני הייתי מציע לכם, כמנהיגי המגזר הערבי, לבוא להידברות ולקיים בנייה חוקית, זה היה עוזר לכולם, משום שאנחנו רואים – כולנו נוסעים בכבישי ישראל, אנחנו רואים את היקפי הבנייה הבלתי-חוקית, בעיקר במגזר הערבי בצפון, ביישובים רבים שנמצאים על אם הדרך. זאת בעיה שצריך לטפל בה. אגב, גם תוכנית החומש של תקצוב היישובים הערביים בתוקפה. היא לא התקבלה בשום ממשלה, חבר הכנסת ריבלין, שמזוהה עם המרכז ושמאלה, היא התקבלה בממשלה שלנו, והיא בתוקפה. יש אגף שלם במשרד ראש הממשלה – ואתה יודע את זה, חבר הכנסת טיבי – שמקדם אותה, ואין לנו שום עניין לבלום אותה או לקצץ בה, משום שאנחנו רואים באזרחי ישראל הערבים אזרחי ישראל. זוהי מדיניותנו – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – שייבנה מהצד המערבי של כביש 6. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כן. אתה לא היית פה, אבל בעניין הזה עסקנו – בעניין הזה עסקנו; אמרתי שבמשא-ומתן המדיני עוד לא הוגש נייר ועוד לא סוכם שום דבר. אתה לא באמת רוצה שאני אפתח עכשיו את הדיון הזה. מכיוון שאני גם מסכם את ההצעה, יהיה זמן לדון גם בזה. אני מבקש מחברות וחברי הכנסת לדחות את הצעת האי-אמון. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לסגן השר אקוניס. אנחנו עוברים לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים, מסיעת העבודה – חבר הכנסת יחיאל בר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת שמעון סולומון, חבר סיעתי, יש עתיד. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, את יודעת, אני שמעתי פה את חברך לסיעה, מיקי לוי, מפליג בשבחו של האוצר ובשבחה של הממשלה, על כמה נלחמים בעליית המחירים. וכמו אופוזיציונר לא טוב הלכתי החוצה וניסיתי לבדוק את הדברים, כי אני לא יודע, כמו כל האזרחים במדינת ישראל, על מה הבן-אדם מדבר, ויש לי אליו הרבה כבוד. אז רשמתי; רובי, אחר כך אני אראה לך שזה אמיתי. רשמתי "העלאת מחירים בחודשיים האחרונים", ב"גוגל". קיבלתי סדרת כתבות, האחת אחרי השנייה. אז זה מתחיל ככה: קודם כול, ייקור במחירי הרכב, אבל בסדר, מה אנחנו מפונקים? מי שיש לו כסף לרכב, יש לו, מי שאין לו, אז אין לו, ומי שיש לו, יכול להוסיף עוד כמה שקלים. אז לא נקנה רכב, ניסע באוטובוס. כתבה אחרי – לא נגעתי, רובי, אני אראה לך שזה אמין. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אם יורשה לי, אני הייתי מצפה ממך לומר שיצאת החוצה ובדקת עם משרד האוצר, ולא דווקא רשימת כתבות. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> נכון, יצאתי החוצה – לא, אני סומך על "גלובס" יותר מעל משרד האוצר. כתבה שנייה בסדרה: "התחבורה הציבורית תתייקר ב-4.7% בתחילת ינואר". בסדר, אז ניסע באוטובוס, הכול בסדר, מה עושים כשמחכים באוטובוס, גברתי הסגנית מעשנת, מדליקים איזה סיגריה עד שהאוטובוס מגיע. כתבה שלישית: "גזירה נוספת על המעשנים, הסיגריות יתייקרו שוב". אז לא נעשן, גברתי, סגנית היושב-ראש. מה נעשה אם לא מעשנים? מדברים בפלאפון, עם החברה, עם האישה, עם האימא. "פלאפון מייקרת את מחירי השיחות", ומפורט פה כמה לאס.אם.אסים וכו'. כתבה רביעית בסדרה, לא נגעתי: מגיע הביתה, אחרי יום עבודה שאליו הוא נסע באוטובוס, שהוא לא עישן בו ולא דיבר בטלפון, לפחות לראות איזה סרט טוב ב-VOD – לא: "yes מייקרת את ה-VOD ב-33%, מ-15 ל-20 שקל בחודש". אז לא נראה VOD, נראה תחנות רגילות בטלוויזיה, גם ערוץ 1 זה בסדר, על איזה פופקורן וחטיף טוב. אז גם זה אי-אפשר, כי "בדיקת 'גלובס': אריזת חטיפי 'פרינגלס' הוקטנה, והמחיר לא". גם החטיפים לטלוויזיה שאת רואה אחרי יום עבודה שנסעת אליו באוטובוס ולא עישנת, ולא דיברת בטלפון, כבר אי-אפשר לאכול, אז נאכל מוצרים בסיסיים. אבל "דיפלומט" שוב מעלה מחירים, כתבה שביעית בסדרה: "שבעה מוצרי מזון", בסיסיים, "יתייקרו ב-6%". ואני עובר וממשיך לעוד כתבה – התייקרות הגבינה הלבנה. זה כבר לא "פרינגלס", זה כבר לא מותרות. עלתה הגבינה הלבנה. "מהחודש הבא הדלק צפוי להתייקר ב-10 אגורות לליטר." <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – – בפיקוח והמחיר יורד. <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> כן, כן, והשמנת. את רוצה גם שנדבר על השמנת. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חשוב מאוד – – – במקומות מסוימים לשבח. – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> הכול עלה, אבל הגבינה בסדר. – – – הכול יקר – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אבל תסכים אתי, רגע, לפני: "מחיר העוף לקמעונאי זינק ב-5%", אז גם העוף שהוא לא מותרות זינק, וככה ממשיכים. כשאין עוף, מה עשינו בצבא? אכלנו פסוליה. את זוכרת שאכלנו פסוליה? אז לא, תקשיבי: "מחיר השעועית היבשה לקמעונאים נסק", ב-40%, לא פחות, וככה, אחרי זה, עוד מוצרים בסיסיים. האלכוהול, אתה יודע, האזרחים אומרים: כבר הכול יקר, נדפוק את הראש באיזה כוסית טובה – גם את זה מעלים להם. זאת אומרת, לא נותנים לאף אחד לחיות, ואפילו לא להשתכר, כדי קצת לשכוח מהמצב הזה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת חיליק בר. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אז אני רוצה להגיד לסגן השר מיקי לוי – בכל הכבוד לך – שכל שבוע עולה לפה ואומר: אנחנו רק שלושה חודשים בשלטון; ואז עולה שבוע אחרי זה: אנחנו רק שלושה חודשים ושבוע בשלטון; ואז כבר: אנחנו רק ארבעה חודשים, ורק חמישה חודשים. ואתם מנהיגים, מובילים אותנו עם הגירעונות, ואז מוצאים כסף, ויש כסף. ואיפה הכסף? פשוט הטעיה של הציבור. דבר אחד אני רוצה להגיד לו על כל הנתונים המאוד-מרשימים האלה שהוא נתן פה לציבור: עם נתונים כמו שהוא נתן לא הולכים למכולת. הציבור בישראל נמק תחת הנטל, העלייה של המחירים זה דבר שערורייתי. ולכן אני מצטרף וקורא, יחד עם חברי, להפיל סוף-סוף את הממשלה הגרועה הזאת ולשלוח אותה הביתה. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת בר. אני רק ממליצה שלהבא, אם אתה כל כך רציני ויוצא מחוץ למליאה כדי לבדוק את הדברים, אז כדאי לבדוק עם גורמים רשמיים ולא בעיתונות. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אמרתי לך שאני סומך על – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הדובר הבא, חבר הכנסת נסים זאב מש"ס, בבקשה. חבר הכנסת זאב, אם אינך מוכן אני מוכנה לנסות לקרוא בשמות של הדוברים הבאים – אולי כן מוכן לעלות – – – <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אני כל כך לא מוכן לנאום אבל אני אשתדל, תתחשבו בי אם אני לא אמלא לכם את הראש. קודם כול, אני רוצה לומר, בנושא התחבורה הציבורית – מה הבעיה? צריכים למצוא חלופות, גברתי, את יודעת. עד היום נסענו באוטובוסים, במוניות. היום, ברוך השם, יש חמורים, גמלים, סוסים, רק שלא יעלו את המחירים. אני מבקש שאם האנשים יחליטו על חלופה, שלפחות, המחיר של סוס וחמור – לא יעלו את המחיר שלו. <מיקי רוזנטל (העבודה):> המספוא עלה. <נסים זאב (ש"ס):> המספוא, לא נורא. יש שמנת מתוקה שירדה, אז שיאכלו החמורים גם כן שמנת מתוקה, זה כבר ירד, כל כך בזול. אני רק רוצה להבין, מה הבלוף הזה של שמנת מתוקה? כמה כבר אנשים אוכלים שמנת מתוקה? תסתכלו על עליות המחירים. כפי שאמר קודמי חבר הכנסת, יוקר המחיה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> סטייק צרפתי בשמנת מתוקה. אתה רוצה את המתכון? <נסים זאב (ש"ס):> אני לא יודע, אני לא יודע על מה אתה מדבר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – אל תעליב את השמנת המתוקה. <נסים זאב (ש"ס):> אבל התחבורה הציבורית עלתה ב-4.7%. וצריך לזכור שבעולם, באיחוד האירופי, זה ירד ב-6%. דווקא התחבורה הציבורית ירדה, כאשר בישראל זה עלה. אבל בואו נדבר על כלל המחירים. מה שקורה, יוקר המחיה, עליית המחירים – בשנים האחרונות עלו מוצרי המזון בישראל פי-ארבעה מעליית המחירים של מוצרי המזון באיחוד האירופי, למשל. בשנתיים האחרונות, לדוגמה, זה עלה ב-2.5%, כאשר באירופה זה עלה בקושי ב-1%. אז אם אנחנו עושים את ההשוואה בין עליית המחירים, שבשנים האחרונות זה עלה פי-ארבעה מול האיחוד האירופי, זה ממש קטסטרופה. ההוצאה למשק-בית ותצרוכת מזון וכו', קודם כול הממוצע במשק לתצרוכת ביתית, שזה כולל מזון וכל הדברים האחרים, הוא בערך 14,000 שקלים. אני רוצה לדעת, מי מרוויח, איזו משפחה ממוצעת מגיעה בכלל לשכר הזה של 14,000 שקל. ההוצאה על המזון היא 2,251, שהם היו עד לפני זמן 16% מסך התצרוכת החודשית של משק-בית. היום זה עלה לכמעט 25%. אז לכן אני רוצה לומר, כשאנחנו מדברים על הדברים שאולי יש בהם כעין-בשורה, זה פשוט זריית חול בעיניים, כי כשאנחנו מסתכלים על הארנונה, על קצב עליית מחירי הנדל"ן בישראל, שהם הגבוהים בעולם – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אני כבר מסיים. כל שנה זה עולה כמעט ב-7%, מה שמציב את מדינת ישראל במקום התשיעי בעולם, מהגבוהים ביותר בעולם. כאשר השכירות הממוצעת היא בין 4,000 שקלים ל-5,000 שקלים, אני רוצה לדעת מהיכן משפחה יכולה אולי להגיע לצרכים הבסיסיים שלה, הקיומיים שלה בחיי היום-יום. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת נסים זאב. הדובר הבא – חבר הכנסת משה גפני, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, "פרות מעמד הביניים נקראות לחליבה: ועדת הכספים צפויה לאשר מחר תיקון חקיקה שיתיר לעיריות לגבות עוד אלפי שקלים בארנונה על חדרי מדרגות וחניה", כתבה שמתפרסמת עכשיו ב"גלובס". אני נאלץ להסכים אתה. הפרות, שהן מעמד הביניים, הן נקראות לחליבה כל פעם מחדש על-ידי הממשלה הזאת. אישרו לעיריות האיתנות לקחת הלוואה, וכתוצאה מזה הן יוכלו, על-פי הסכמת הממשלה, להעלות את הארנונה ב-0.3%, וכולם הרגישו את זה, את ההעלאה בארנונה. ועדת השרים לחקיקה, רבותי חברי הכנסת, דנה אתמול בהצעת חוק שלי; אביא אותה בעזרת השם ביום רביעי. הצעת החוק אומרת שעיוורים ונכים שקיבלו פיצויים, והם חיים מהריבית על הכסף הזה, היות שלא עדכנו את הפטור מהריבית לאותם עיוורים ונכים, פשוט לעדכן את הפטור, שזה – עד סכום מסוים יש להם פטור מתשלומי ריבית, ומסכום מסוים, שזה סכום גבוה, אין פטור. כמה אטומים צריכים להיות השרים שהצביעו נגד? כמה? כמה אטומים צריכים להיות במשרד האוצר כדי לבוא, על חוק כזה, של עיוורים ונכים, של העדכון של הפטור מריבית, שאנחנו קבענו בעבר, כמה אטומים צריכים להיות על הדבר הזה? כמה לא מתחשבים? וכל אחד שהוא חבר בקואליציה הזאת צריך לתת לעצמו דין-וחשבון. אין לי הרבה זמן; אני יכול לתת שורה ארוכה של נושאים הומניים מן המדרגה הראשונה שהממשלה לא מאשרת. אבל תראו מה שיש בסדר-היום עם פטור מחובת הנחה: מנהלי הבנקים, להוריד להם מס מעסיקים; משרדי עורכי-דין גדולים, להוריד להם מס מעסיקים. העיוור שחי מהריבית, על הפיצוי שהוא קיבל, או נכה מתאונת דרכים, שחי מהריבית שעליה יש לו פטור – לא מעדכנים את זה. אין כסף. צריך להעביר את הכסף מהעשירים. זה הולך להיות כאן. מחר ועדת הכספים, בהוראה של הממשלה, תסמיך את שרי האוצר והפנים להעלות את הארנונה, שכולם ישלמו, למה לא? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> נא לסכם. <משה גפני (יהדות התורה):> הסיכום הוא ששר האוצר אין לו לב והוא צריך ללכת הביתה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת גפני. הדובר הבא – חבר הכנסת עיסאווי פריג', סיעת מרצ. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברים, חבר הכנסת לוין, זה מאוד נחמד שאתה במליאה בזמן שאני הולך להגיד לך כמה משפטים. חברים, מפלס הלחץ אכן עולה, וסרט האימה ששמו תהליך השלום מתקרב לרגעי ההכרעה. בכל הסדרות שהיו בסרט הזה, כל פעם הממשלה שלנו, עם כל ההובלה הקיצונית של אנשי הימין, כל פעם שפן חדש נשלף. בכל סדרה, ביקור, חרדת קרי. כשקרי בא לאזור, שפן נשלף. כפיים של מירי רגב, בקעת-הירדן, או חברת הכנסת שקד להתאבדות לאומית, סגן השר זאב אלקין מרחיק לכת, ומבית היוצר משווה את גבול 67' לאושוויץ, ועכשיו – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה ציטוט – אתה יודע של מי? שלכם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה – משוכתב. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא נכון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> משוכתב. עכשיו, כל השפנים האלה לא עוזרים. נזרקים לסל האשפה, ונזכרים: יש לנו מטען חבלה שהכנסנו לתהליך השלום. מטען החבלה הזה, הכשרנו אותו, עכשיו הוא קיים. ואכן, בא תורו של הכוכב הישן-חדש – בואו נקבל אותו, שמו: שר האוצר, המציל הלאומי – שר החוץ, סליחה. שר החוץ, המציל הלאומי. קבלו: אביגדור ליברמן. או בכינויו: איווט הבריון. עכשיו קם לתחייה. נשלף השפן. ומה אנחנו יכולים – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני חושבת שזה לא ראוי לכנות פה אנשים על הבמה הזאת בצורה הזאת – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תשאלי את שר החוץ מה ראוי – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – כפי שלא היית רוצה, חבר הכנסת פריג', שיכנו אותך בצורה כזאת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שר חוץ שאומר: אני אטפל בערבים, אל ידאגו, זמנם יגיע – זה לא מכובד ששר החוץ של המדינה שלי יגיד לי: זמנך עוד יגיע, ואני אטפל בך. בעיני הוא בריון פוליטי, ועוד איך בריון פוליטי. אבל מה אפשר לצפות מיושב-ראש מפלגה שהמפלגה שלו מדממת? המפלגה מדממת. מנוף מיוחד צריך כדי להרים אותה מהקרשים. מה צריך? מפלגה שאין לה זכר. אז איך אני מקים מפלגה כזו? שנאת ערבים. שנאת ערבים, חברים. ובא ואומר: אני אראה להם. אני אטפל בהם, ערביי ישראל. שלא ידאגו. אז אני רוצה להזכיר לשר החוץ: אני לא צריך שתזכיר לי שאתה תטפל בי. 65 שנה מדינתי דאגה לטפל בי. אני שואל אתכם, 65 שנה שיעור העוני הגבוה ביותר נמצא במגזר הערבי; שיעור הרצח הגבוה ביותר 65 שנה נמצא במגזר הערבי. מתעקשים להשאיר את המגזר הערבי בחצר האחורית. אז אני לא צריך תזכורת משר החוץ, שהוא יטפל בי. מה שאני בא ואומר כאן, חברים: המתווה המדיני, כולם יודעים אותו, וכל הניסיונות והשיח הפנימי בקרב חברי הכנסת מהימין, אין להם מקום. התוצאה ידועה. קרי יודע את זה, ביבי יודע את זה, ואבו מאזן יודע את זה. זה גבולות 67' עם חילופי שטחים מוסכמים ופשרה בירושלים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה מה שהולך להיות, ואת זה כולם יודעים, וכל השפנים מיותרים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת פריג'. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שאלה חשובה מאוד היא שאלת משבר הדיור והבנייה בחברה הערבית, אבל לפניה אני רק אגיד שהתושבים הערבים אינם אבני שחמט, שכל שחקן שיבוא רוצה להעביר אותם לפה או לשם. זו פחדנות. ממשלה פחדנית לא רוצה להכריע, לא רוצה להגיד שההתנחלויות הן הבעיה והשקעה בהתנחלויות היא הבעיה, והן חלק מהכיבוש, וכדי לבוא לשלום, וכדי שבסוף יהיה באמת שלום – מדינה פלסטינית שם, מדינת ישראל פה – צריך לפרק את ההתנחלויות. אז במקום, בא ליברמן, ואחרים, אומרים: לא, יש פתרון אחר: תפאדלו, כ-300,000 ערבים שילכו לשם. וככה אנחנו, כפי שאמרו הערבים, הפתגם "עס'פוריין בחג'ר", שתי ציפורים באבן אחת: שמרנו על יהדותה של המדינה והשארנו את ההתנחלויות. זה לא הולך. זו משוואה של אנשים שלא רוצים שלום, אלא באמת חושבים – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> מה הבעיה? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> מה הבעיה? <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> אתה – – – בישראל – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אין בעיה, אין שום בעיה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כאשר – – – מה זה "שמה"? – – – למי הארץ הזאת? <עיסאווי פריג' (מרצ):> על-פי התפיסה שלך, אתה לא – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הוא מתכוון ל-67'. גברתי היושבת-ראש, בקשר למשבר הדיור, שהוא עניין חשוב מאוד, ועדת אור, אחרי האירועים של אוקטובר 2000, קבעה שמשבר הדיור והבנייה במגזר הערבי הוא הבעיה, משום שהאוכלוסייה הערבית מתרבה ומתרחבת והשטח לבנייה מאוד מצומצם. אי-אפשר בסוף לבוא לערבים בטענות – אתם בונים בנייה בלתי חוקית; כאשר מפקיעים את רוב האדמה הערבית, מה נשאר לערבים במדינה? 2.5% מכלל המדינה? כאשר מפקיעים את אדמתם, לא מרחיבים, לא מפתחים. וכאשר ערבי מעז לגור באיזה יישוב קהילתי יש לך ועדות קבלה שלא נותנות לו, וכאשר ערבים הולכים לערים המעורבות, כמו כרמיאל, כמו נצרת-עילית, באו לך הזרמים הלאומיים והמפלגות ואומרים להם: אתם פולשים. את הצבע – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – שהיהודים יגורו – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה בעד? אתה בעד? כן, שיבואו, למה לא? למה לא? דווקא יש לי שכן יהודי, הצדיק רבי יהושע דסכנין, מלפני אלפיים שנה, בשכונה שלי, העתיקה. גברתי היושבת-ראש, אני חושב שאין צדק תכנוני ובנייתי בישראל; אין ייצוג הולם לערבים בכל ועדות התכנון והבנייה, אין אישור הרחבה של גבולות המתאר של היישובים הערביים, ובסוף מתלוננים – בסוף אומרים שהערבים הם הפולשים. וכאשר שרים בישראל – הייתה ועידה, ועידת הגליל, בטבריה, נדמה לי, לפני שבועיים או שבוע, ושם היעד: ייהוד הגליל. זה מופנה נגדי, כערבי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה אומר שאתה לא אזרח, אתה אויב. האזרח הלגיטימי זה היהודי. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת גנאים. הדובר הבא – חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. שלוש דקות. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, רבים בציבור שואלים לאן הממשלה הזאת בעצם הולכת, ובתחום המדיני אין ספק שממשלת נתניהו מתאפיינת באיזה נשף מסכות בלתי פוסק. אני מציע לכולנו, עמיתי חברי הכנסת, פחות להתייחס לדיבורים, ויותר להתייחס למעשים. הדיבורים של ממשלת נתניהו רבים ומגוונים, הספינים מתחלפים מדי יום, אבל המעשים מאוד עקביים, שיטתיים, והולכים בתלם מאוד מוגדר. המעשים האלה מתבטאים קודם כול במהלכי הבנייה בהתנחלויות, שהם מהלכים מסיביים, גדולים, משמעותיים – זה מאמץ שנועד לשנות את המציאות בשטח, לקבוע עובדות מוקדמות, לחזק את המכשולים בפני כל הסדר בין ישראל והפלסטינים ולהנציח מצב שבו הסדר כזה יהיה רק שאיפת לב ושום דבר יותר מזה. אבל בעוד שבתחום המדיני יש איזו אי-בהירות, כי לכאורה יש משא-ומתן, ורק במקביל לו נעשים מעשי ההתנחלויות, בתחום הכלכלי-חברתי, עמיתי חברי הכנסת, לא יכול להיות שום ספק; כאן לגמרי ברור שאנחנו מתמודדים עם הממשלה הימנית ביותר, מבחינה כלכלית-חברתית, מזה הרבה מאוד שנים. בואו נראה ממי הממשלה הזאת לוקחת. אז הממשלה מקבלת החלטה על שינוי כלל ההוצאה. המשמעות של ההחלטה הזאת היא הפחתה ריאלית בהוצאות הממשלתיות על שירותים ציבוריים. זה אומר פחות הוצאות על בריאות, פחות הוצאות על חינוך, פחות הוצאות על רווחה, פחות הוצאות על שירותים שאזרחי ישראל צריכים אותם יום-יום, פחות תמיכה בנכים, במוחלשים, פחות פתרונות של דיור ציבורי ופתרונות דיור בכלל – מהם לוקחים. אבל במקביל, עמיתי חברי הכנסת, גם נותנים. נותנים למשל הטבות מס לטייקונים, שהגיעו השנה למספר חסר התקדים של 8 מיליארד שקלים. 8 מיליארד שקלים רק הטבות המס לטייקונים בשנה הזאת – השנה החולפת, 2013. ועוד לא דיברנו על משאבי הטבע שהמדינה הפקיעה – הגז, הפוספטים, משאבי ים-המלח, שעדיין בעלי הון ממשיכים לעשות מהם כספים עצומים, והחברה הישראלית מקבלת במקרה הטוב נזיד עדשים דל. היום אנחנו נשמע, יותר מאוחר, על עוד מהלך של הממשלה לטובת המעסיקים, השינוי בהפרשות המעסיקים לביטוח הלאומי. אנחנו נדבר על כך בהמשך. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת חנין. אבקש לסיים. <דב חנין (חד"ש):> אבל, עמיתי חברי הכנסת, כשאנחנו רואים את התמונה המצטברת, היא תמונה ברורה. הממשלה הזאת לוקחת מהרוב ונותנת באופן שיטתי למיעוט, ולכן הממשלה הזאת צריכה לסיים את דרכה. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת חנין. הדובר הבא – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת דוד צור. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, המחירים עולים, והכול במגמת עלייה. יש רק מוצר אחד שמחירו ירד משמעותית; לא מדברים על זה הרבה, אבל גם את זה הממשלה הזאת עושה בצורה מאוד מוזרה – מדובר במחיר גלולת ה"ויאגרה", שירד מ-50 שקל ל-23 שקלים ל-50 מיליגרם, מ-70 שקל ל-30 שקל ל-100 מיליגרם. בתור רוקח, אני אומר – וכמי שעבד ברוקחות שנים ארוכות – אני לא ממליץ לכולם לרוץ לרכוש, אבל הממשלה, ממשלת ישראל, הייתה האחרונה בעולם להוריד את המחיר. המחירים ירדו באירופה לפני שישה חודשים, מאז שפג תוקף הפטנט והגנריקה נכנסה לשוק, וכאן התאמת המחירים נעשתה רק בחודש האחרון. המקום האחרון בעולם שאסור עדיין לייצר בו את ה"ויאגרה", כי יש פטנט שמור עד אמצע שנת 2014, זה ישראל. אפילו יש חברה אחת, נדמה לי "יוניפארם", שייצרה גלולה ישראלית, שנקראת "תרים", אבל עדיין היא לא יכולה לשווק את זה. יש מאבק משפטי אדיר. אני אומר, זה הדבר שנעשה בלי התערבות של ממשלת ישראל, ואם היא התערבה בכלל, זה כדי לא להוריד את המחיר. למה הממשלה לא מתערבת באמת כדי להוריד מחירים כשהיא יכולה לעשות זאת? כשבאפשרותה לעשות זאת? כשהיא יכולה לפנות לחברות ולשאול אותן את השאלה הפשוטה: מדוע המחירים בארץ הם הכי גבוהים? היא לא עושה זאת. למה היא לא עושה את זה? כי הממשלה הזאת, עם האידיאולוגיה שלה, של הקפיטליזם שלוח הרסן, הקפיטליזם שמישהו אמר – החזירי – זו האידיאולוגיה שלה; אידיאולוגיה תאצ'ריסטית קיצונית מאוד, הרבה יותר קיצונית מתאצ'ר, אין בראש שלה אפילו לעשות את הדבר הפשוט ביותר, לשים יעד של הורדת אחוז מתוחלת העוני, הקטנת הפערים החברתיים. אין יעדים כאלה. וכשאין יעדים כאלה, נותנים לכוחות השוק לעשות את שלהם. הנה, כוחות השוק הצליחו להוריד את מחירו של מוצר אחד, חבר הכנסת ריבלין, וזה מחיר ה"ויאגרה", בגלל כניסת הגנריקה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבקש לסיים, חבר הכנסת זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני אומר, צריך מה שנעשה ל"ויאגרה" לעשות לשאר המוצרים. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת זחאלקה. הדובר הבא – חבר הכנסת דוד צור, ואחריו – חבר הכנסת יריב לוין. <דוד צור (התנועה):> גברתי היושבת-ראש, קודם כול אני שמח לראות שהצרות נגמרו ואנחנו דנים בנושא ה"ויאגרה". אז אין לי הרבה תובנות להוסיף על מה שחבר הכנסת זחאלקה אמר על הנושא. גם אני בעד הורדת מחיר ה"ויאגרה" – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתה לא צריך להיות בעד. זה לא בגלל הממשלה שלך. זה למרות הממשלה. <דוד צור (התנועה):> – – אבל לא נראה לי שאנחנו נשקיע בעניין הזה. אני דווקא רציתי לדבר על נושא כאוב, נושא כאוב. אנחנו אחרי סוף שבוע סוער מאוד דווקא בנושא האלימות. בפתח-תקווה נרצח נער בן 16 בדקירות סכין – חבורה של נערים, קטטה, הלומי אלכוהול, על כלום – מה שנקרא בעגה המקצועית "דרכו לו על הצל" – והלך ילד עם חלום, משפחה – גם של הרוצח, וגם, בטח, של הנרצח; תאונת דרכים פגע-וברח, שאף אחד לא לוקח אחריות, נמלט, מן הסתם המשטרה תתפוס אותו ותביא אותו לדין; לפני שבועיים נחשפנו לזוועה של אונס קטינה בת 12, ילדה בת 12, שבעצם הילדים שאנסו הם מבית-הספר שלה, או בית-ספר סמוך. מה שמשותף, אולי, לכל האירועים האלה, זה אי-כיבוד החוק, למעשה המחשבה שבעצם הכול הולך על הניואנסים המשפטיים. יש לנו שתי מערכות שלדעתי הן יחסית חלשות, שבהן אנחנו לא מספיק משקיעים: אחת היא אכיפת החוק, שכל מדינה חפצת חיים, דמוקרטית, יודעת שהיא חייבת אפילו לוותר על חלק מהזכויות שבעולם אוטופי אולי היינו מעדיפים שהן לא יישללו מהאזרח, תמורת זה שנחיה בחברה בטוחה. לצערי, בעניין הזה, גם מעמדו של אוכף החוק, אם שוטר, אם תובע, אם שופט – ולאחרונה אנחנו רואים גם תופעה של איומים על אנשי אכיפת החוק, שזה דבר שבטח צריך לנהוג ביד קשה כדי לקעקע אותו וכדי לעקור אותו מהשורש. המערכת השנייה שלצערי אנחנו חלשים בה היא מערכת החינוך, כי בסופו של דבר מערכת אכיפת החוק מקבלת תוצר שהוא תוצר של חינוך או לקוי, או חלש, או בחסר. לכן הסוגיות האלה הן סוגיות שבעיני – ולא שאני מזלזל בסוגיות המאיימות עלינו, והאיום הביטחוני הוא איום ביטחוני אמיתי וחמור, ואין לי ספק שאנחנו נצטרך שנים לחיות על חרבנו, אבל – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אולי קודם כול צריך באמת מה שנקרא שלום-בית. <דוד צור (התנועה):> – – אני חושב שהאיום מבפנים – במובן הזה שתהיה לנו חברה שגם שומרת ומכבדת חוק, שמכבדים בה האחד את השני, בטח את חייו של האחד והשני – חשוב לא פחות. לגבי האמירות על התהליך המדיני, אני דווקא חושב שאתם צריכים לברך על ההתקדמות הזאת. אני חושב שאני שומע מספסלי האופוזיציה ביקורת כל הזמן. אנחנו נמצאים דווקא במקום ובשלב שאנחנו כולנו צריכים לקוות שנקודת ההכרעה בסופו של דבר תגיע, ותתקבלנה כאן באומץ הכרעות קשות, עם מנהיגות משני הצדדים. אני בטוח שבצד שלנו נמצא את המנהיגות הזאת, לגבי הצד השני אני קצת מפקפק, לצערי. אני מקווה שאני טועה. תודה רבה, גברתי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת צור. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתה נשמע כאילו אתה לא מבין מה אתה אומר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הדובר הבא הוא חבר הכנסת יריב לוין. אחריו לא יהיו דוברים סיעתיים נוספים. האם סגן השר אקוניס יעלה לסכם את הדיון? אני שומעת כבר את הצלצול. תודה לך, חבר הכנסת רובי ריבלין. בבקשה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת אחמד טיבי, אתה יודע, יש חיה שנקראת טווס. אתה מכיר אותה? חיה שמתהדרת בנוצותיה, ככה, הן נפתחות ביהירות. אני רוצה לומר לך בגילוי לב שאני לא תומך בהצעה של שר החוץ. אני מאמין בזכותנו על הארץ, אני חושב שאסור לנו להציע לוותר על אדמתנו, אבל אני מוכרח לומר שבהצעה הזאת יש בכל אופן אלמנט מעניין אחד. היא, כמו הפעולה הזאת שעושה הטווס, חשפה במלואה את הצביעות, את נוצות הצביעות, שבהן אתם מתהדרים כל הזמן. תראה איזו צביעות מדהימה; כל כך רע פה, במדינת ישראל, אני שומע את הנאומים שלכם על קיפוח, על כך שלא משקיעים במגזר הערבי, ועל אזרחים סוג ב', סוג ג' וסוג ד', וטענות כל כך רבות. אני גם שומע על הלאומיות הגדולה והמתפרצת שלכם – לוחמי החירות הגדולים למען העם הפלסטיני המסכן והמדוכא. ופתאום, בלילה אחד, מין פליק-פלאק מדהים כזה לאחור; פתאום הכול כחול-לבן. הנוצות מתחלפות להן – – <באסל גטאס (בל"ד):> שקר. אף אחד לא אמר – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – צבעים חדשים. לא רוצים להיות שם. רוצים להיות פה. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לא רוצים, חבר הכנסת באסל גטאס, להיות חלק מהעם המדוכא המקבל את עצמאותו – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – רוצים להיות חלק מהמדינה המדכאת, ממדינת היהודים הנוראית הזאת. <באסל גטאס (בל"ד):> בכלל לא, בכלל לא. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אבל אני רוצה להגיד לכם משהו – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – את כל הקרקעות – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה לא הבנת – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – הטווס הזה – הטווס הזה פותח מניפה עוד יותר רחבה של הנוצות שלו – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – דמוקרטיה – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> תראו איזה דבר מדהים; יש שני נרטיבים לעם הפלסטיני עכשיו: יש הפלסטינים הנעלים, אלה שלא נאה להם להיות חלק מהמדינה הפלסטינית, אלה שרוצים להישאר כאן, ויש הפלסטינים סוג ב' – תסתכל מי יוצר אזרחים סוג ב' – אלה תושבי שטחי C המסכנים – – <באסל גטאס (בל"ד):> תעביר גם את – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – שבמקום לתמוך בהצעה שלנו לספח אותם לישראל – – <באסל גטאס (בל"ד):> תעביר את הקרקע מהמשולש ונעבור יחד – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – ולתת להם את אותן הזכויות שלכם יש, אתם מתנגדים, ורוצים להפוך אותם לאזרחים מסכנים במדינה הפלסטינית הנוראה הזאת. נכון, חבר הכנסת גטאס? <באסל גטאס (בל"ד):> אנחנו והמשולש – – – מה דעתך? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> תאמין לי, חבל – חבל שאין באולימפיאדה – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> החלטה 181. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – מקצוע של צביעות – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> יריב, אתה לא הוגן. 181. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – הייתם מרכיבים נבחרת שהייתה זוכה במדליית זהב בפער עצום. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת לוין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – לא מאמין למה שאתה אומר, לוין. לא מאמין למה שאתה אומר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> יעלה לסכם את הדיון סגן השר אופיר אקוניס. בבקשה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי הכנסת, שמענו כאן בשעתיים האחרונות את מיטב ההלקאות של האופוזיציה את הממשלה במסגרת נימוקים של חברי הכנסת בהצעות האי-אמון. גם חבר הכנסת זאב וגם חבר הכנסת אמנון כהן התייחסו, גברתי היושבת-ראש, לעניינים כלכליים. אני חושב שבבית הזה, בכנסת הזאת, וגם בכנסת הקודמת, אין ויכוח על כך שיוקר המחיה בישראל הוא גבוה. הוא גבוה – זה לא עניין פוליטי, חברת הכנסת יחימוביץ. זה לא עניין מפלגתי. <שלי יחימוביץ (העבודה):> למה אתה פונה אלי? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה לא עניין של קואליציה ואופוזיציה. יוקר המחיה בישראל הוא גבוה והוא בלתי נסבל. נושא הדיור הוא נורא. זוגות צעירים נאנקים תחת מחירי העתק של דירות, של קופסאות, של כלום שמציעים להם. בראש ובראשונה זה מתחיל בתל-אביב, הולך ומתפשט דרומה, מרכזה, מזרחה, לכל מקום בישראל. יש גישות שונות לטפל בעניין הזה. אני מוכרח להגיד ששמעתי גם את חבר הכנסת זחאלקה; שיטתכם – כן, חבר הכנסת זחאלקה – שיטתכם הכלכלית נוסתה, ולא בהצלחה, שנים ארוכות בעולם כולו. אתה דיברת על קפיטליזם חזירי. יש גם סוציאליזם חזירי. יש קומוניזם חזירי – קומוניזם שבו שכבה קטנה חיה בעושר מופלג, אבל 99.9% מן האזרחים חיו בעוני מרוד. זאת השיטה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אז בוא וניקח את השיטה הסקנדינבית. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זאת השיטה. זאת השיטה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בוא ניקח את סקנדינביה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני, בוא, סקנדינביה איננה מתמודדת – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא. למה? לא חזיר זה ולא חזיר זה. בוא ניקח חיה אחרת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה הצעת את השיטות האלה. אתה הצעת את השיטות הסוציאליסטיות הקיצוניות, הקומוניסטיות החזיריות, ולא הקפיטליזם החזירי. אגב, הכלכלה הישראלית, עם כל הטענות שלך, עמדה במבחנים הכי קשים. יושבים פה חברת הכנסת שפיר וחבר הכנסת שמולי. הם הפגינו. הם רצו דירה ברוטשילד פינת שינקין. זה מה שהם רצו. הם הופעלו – – <איציק שמולי (העבודה):> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא לא לא, כן, שם רצית. <איציק שמולי (העבודה):> בוא ללוד ליום אחד. אתה תטיף לי? אתה גר ברמת-אביב ג' ואני גר – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם תגידו לי מי מימן את כל ההפגנות שלכם. <איציק שמולי (העבודה):> אתה תטיף לי? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מי מימן את כל ההפגנות שלכם? מי – – – <איציק שמולי (העבודה):> תבוא ליום אחד ללוד. אתה תטיף לי? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – הפגנות הממומנות על-ידי מדינות זרות – – <איציק שמולי (העבודה):> אתה חברתי? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – זה מה שקורה. גם במסתננים, גם בפראוור, גם במחאה שלכם – – – <איציק שמולי (העבודה):> תבוא ליום אחד ללוד. ליום אחד תבוא ללוד. <נחמן שי (העבודה):> – – – האנשים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כיוון שאני נאנק – – – <איציק שמולי (העבודה):> אתה חברתי? – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – כיוון שאני יותר חברתי מכולכם יחד. מכולכם יחד אני יותר חברתי – – <נחמן שי (העבודה):> תגיד תודה שיש אנשים שמפגינים בארץ לפני שהם עוזבים אותה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – מכולכם – כל הגוש הזה. גם חבר הכנסת רוזנטל, גם ממנו. חברתי. <איציק שמולי (העבודה):> – – – יום אחד. <נחמן שי (העבודה):> יותר טוב שהם יפגינו מאשר – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חברתי זה מה עושים, ולא מה צועקים. <איציק שמולי (העבודה):> אתה תגיד לי? אתה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא לדרוש דירה ברוטשילד פינת שינקין, לא שם – – <קריאה:> מה אכפת לי מאיפה הכסף הגיע – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – לא שם לדרוש דירה. זה לא צדק חברתי. <איציק שמולי (העבודה):> איפה אתה – – –? <נחמן שי (העבודה):> אנשים צעירים רוצים לחיות פה בארץ – – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני משלם. אתה שואל אותי שאלה. אני נאנק תחת עול המשכנתה, תחת עול משכנתה, כמו כל זוג צעיר. <נחמן שי (העבודה):> תהיה מבסוט שהם מפגינים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כמו כל זוג צעיר. נאנק, נאנק, נאנק – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – נאנק. אה, אתה רוצה שאני אגיד מאיפה אתה? – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> לא עשית שום דבר חוץ מלדבר – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה? אני לא עשיתי שום דבר חוץ מלדבר? כי נדמה לי שאתה בנית קריירה שלמה על דיבורים וכתיבה, וגם לא מוצלחת במיוחד, אני מוכרח להגיד לך – – <נחמן שי (העבודה):> תהיה מבסוט שהם מפגינים – – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – וגם לא מוצלחת במיוחד, אם אתה כבר רוצה להיכנס לזה. אם אתה כבר רוצה להיכנס לזה. <נחמן שי (העבודה):> הם מפגינים במקום דור שלם של אנשים צעירים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, אני סיימתי את העניין הכלכלי-חברתי, ואנחנו יכולים לבוא ולומר לכם אחד לאחד – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> אתם לא סיימתם, לא תתחמקו – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מאה אחוז, אתה רוצה דיון על הדבר הזה? אתה רוצה דיון, בבקשה, תזמין 40 חתימות – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> איך אתם כל הזמן – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תזמין 40 חתימות על העניין הכלכלי-חברתי, ונעשה – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ואחד לאחד נראה איך הטיעונים שלכם נופלים – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – את אותן תשובות – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – נופלים, נופלים, נופלים – – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא לא, זה ממש לא. אתה רצית תשובה אחרת? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> כן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> קיבלת תשובה אחרת. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – פעם אחת – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חכה, עוד לא הגעתי לחבר הכנסת פריג'. <נחמן שי (העבודה):> אתה מזלזל באנשים הצעירים שחיים בארץ הזאת – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא מזלזל באף אחד. בכלל לא, ממש – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ממש, ממש מזלזלים. הרי השיטות שלכם נוסו והשיטות שלכם נכשלו. <נחמן שי (העבודה):> איזה שיטות – – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> השיטות הכלכליות שלכם נוסו והן נכשלו. הן נכשלו. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אתם 20 שנה בשלטון – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה לעשות, מה לעשות שהשיטות שלכם נכשלו. עכשיו, חבר הכנסת פריג', אתה – עכשיו סיימנו את הדיון הכלכלי-חברתי. התייחסות אחת, התייחסות אחת לדברים של חבר הכנסת פריג', שגם נוגעים לצביעות של מפלגת העבודה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה איום – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> עכשיו תקשיב טוב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא לא. אתה תקשיב טוב. אתה ציטטת – זה לא איום, אתה תקשיב. תקשיב. <אראל מרגלית (העבודה):> בסוף כל דבר מגיע לצביעות של מפלגת העבודה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה לעשות, הרי הוא השתמש, הוא השתמש – – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תכף, אתה לא היית פה, חבר הכנסת מרגלית, אבל חבר הכנסת פריג' השתמש באמרה הידועה "גבולות 1967 הם גבולות אושוויץ" – ציטוט שלך מלפני חצי שעה פה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זאב אלקין אמר את זה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה לא זאב אלקין – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – זה לא אופיר אקוניס, זה לא בנימין נתניהו. בוא תקשיב, תלמד – – – <קריאות:> – – – <איציק שמולי (העבודה):> – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אל תגיד אבא אבן – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אגיד – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אל תגיד אבא אבן – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, חבר הכנסת רוזנטל. ידידי – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – אלף פעמים, השקרים שלך לא יעבדו – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אל תכניס לי מילים לפה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> סליחה, אדוני היושב-ראש, נאמר כאן משפט שצריך לבוא על דיוקו. צריך להעמיד את חבר הכנסת פריג' וחברי סיעת העבודה – ובכן, אני אספר לך, אני אספר לחבר הכנסת פריג', ואז ניגש להצבעה. "גבולות 1967 הם גבולות אושוויץ", כך נאמר על-ידי שר חוץ מוערך בישראל – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – יש המכנים אותו – יכול להיות שבצדק – הדיפלומט מספר אחת. קוראים לו אבא אבן, והוא לא היה איש הזרם המרכזי במפלגת העבודה, הוא היה איש הזרם היוני במפלגת העבודה. והוא צדק. האיש הזה, עליו השלום – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – הוא צדק. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> השתנו דברים מאז, תתחברו למציאות, עברו 40 שנה מאז. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אומר לך, זאת אמירה שלכם – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – עברו 40 שנה מאז. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – הם אכן גבולות, הם באמת גבולות – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> זה שלא שיניתם כלום 40 שנה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – שיביאו להשמדת ישראל. אתה, אתה בכלל, אתה לאחרונה מתכחש לכל דבר שמפלגת העבודה – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – כל דבר שמפלגת העבודה עד לפני כמה שנים האמינה בו ודבקה בו – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – כל מיני דברים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם לא מתביישים? אין לכם כבוד למנהיגים שלכם? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מה הקשר לאבא אבן – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת בן-אליעזר, חבר הכנסת בן-אליעזר, אני מציע להגיד – שתלמד בשבוע הבא את הצעירים במפלגת העבודה מה אמר על הדוכן הזה בנאומו האחרון בכנסת יצחק רבין; מה הוא אמר על ירושלים, מה הוא אמר על בקעת-הירדן, מה הוא אמר על הדברים האלה. מה הוא אמר – – – <נחמן שי (העבודה):> אל תלמדו אותנו אהבת מולדת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תסלח לי, זה לא אהבת מולדת – – <נחמן שי (העבודה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – זה לא ויכוח על אהבת המולדת – – <נחמן שי (העבודה):> אצלכם תהיה מדינה דו-לאומית – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אין לי ספק, אדוני, אין לי ספק – הנה אני הולך להפתיע אותך, תראה איזה סקופ: אין לי ספק שאתם לא אוהבים את המולדת פחות ממני. <נחמן שי (העבודה):> יפה מאוד – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אין לי שום ספק, אני אומר את זה – – <נחמן שי (העבודה):> ולכן אנחנו רוצים לשמור עליה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אף אחד בספסלים האלה של מפלגת העבודה. אבל תן כבוד למנהיגים שלך, תן כבוד למורשת. עומד פה חבר כנסת, לוקח ציטוט של איש שלכם, חבר הכנסת הרצוג, מעוות אותו – והוא איש שלכם, מה אני יכול לעשות. הם צדקו גם בעניין ירושלים, גם בעניין בקעת-הירדן וגם בעניין קווי 67'. אני מבקש מחברות וחברי הכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר אופיר אקוניס. חברי הכנסת, נא לשבת. הצבעות. הצעת האי-אמון מטעם סיעת העבודה: עליית המחירים הבלתי-מרוסנת והמקוממת ב-1 בינואר 2014; המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. מי בעד, מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 39 נגד – 56 נמנעים – אין הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 39, נגד – 56, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון של סיעת העבודה לא התקבלה. הממשלה מוזילה שמנת לעשירים ומייקרת תחבורה ציבורית לעניים; מרצ – יהדות התורה. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון. מי בעד, מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות מרצ – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה– 39 נגד – 57 נמנעים – אין הצעת סיעות מרצ – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 39, 57 מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת מרצ – יהדות התורה לא התקבלה. עליית המחירים המיותרת המהווה הידוק החבל על צוואר הציבור העני הנאנק – ש"ס; המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. מי בעד, מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 39 נגד – 57 נמנעים – אין הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 39 בעד, 57 מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת סיעת ש"ס לא התקבלה. מטעם רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד: מדיניות התכנון והבנייה במגזר הערבי ואי-הקמת עיר ערבית חדשה; המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אחמד טיבי. מי בעד, מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 40 נגד – 57 נמנעים – אין הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 40, 57 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד לא התקבלה. הכנסת דחתה את הצעות האי-אמון בממשלה. <הודעה אישית של חברת הכנסת סתיו שפיר> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה אישית לחברי הכנסת סתיו שפיר ואיציק שמולי. סתיו שפיר, בבקשה, הודעה אישית. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה שמת לב איזו הצעה קיבלה הכי הרבה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בהחלט. יש התקדמות. בבקשה, גברתי. <סתיו שפיר (העבודה):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אופיר אקוניס, התייחסת אלי באופן ספציפי בנאומך עכשיו. אתה מתייחס לא בפעם הראשונה. בכל פעם שאתה עולה פה במסגרת נאומי האי-אמון, אתה מתייחס בדיוק לאותם פרטים. והאמת שנמאס לי קצת לשמוע את השקרים האלה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אז תחשפי. <סתיו שפיר (העבודה):> ואני אחשוף. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אז תחשפי. <סתיו שפיר (העבודה):> אני אחשוף. חבר הכנסת אקוניס – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – אני לא גרה ברוטשילד, אני גרה בדירת שותפים ביפו. עלות כל הדירה היא 7,000 שקל, אף שהעלו לנו השנה את השכירות – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> תגורי בנתניה, מה הבעיה – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – – עם עוד שלושה שותפים – – – <קריאות:> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> חבר הכנסת שמולי, שהזכרת גם אותו, מתגורר בלוד. אולי זה מפתיע אותך, גם לוד לא נמצאת ברוטשילד. <נחמן שי (העבודה):> אתה מוזמן לעבור ללוד. <סתיו שפיר (העבודה):> חבר הכנסת אקוניס, דיברת על מקורות המחאה – – – <קריאות:> – – – <נחמן שי (העבודה):> תעשה weekend בלוד. <איציק שמולי (העבודה):> איפה אתה גר – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – איך קנית את הדירה – – – <סתיו שפיר (העבודה):> חברי, מקורות – כבוד היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אבל אני לא יכול להגן עלייך מפני חברי סיעתך, רק מפני הקואליציה. <סתיו שפיר (העבודה):> חברי סיעתי היקרים, אני מבקשת שגם אתם תקשיבו לי. חבר הכנסת אקוניס, אתה בזת למקורות המימון של המחאה החברתית. אני מבינה שהמחאה החברתית – שחצי מיליון אזרחים ישראלים יצאו אליה – יש בעיה עם מקורות המימון שלה. אז בוא, תן לי לספר לך. את הפגנות המחאה החברתית מימנו, בין היתר, תנועות הנוער והתאחדות הסטודנטים – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – גופים לא לגיטימיים, אולי גם נגדם תוציא חוק. יכול להיות שצריך להרחיב את חוק העמותות ולחוקק חוק נגד כולם – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – כי כל מי שמממן מחאה נגד המדיניות האכזרית של ממשלת ישראל, צריך להוציא חוק נגדו. באופן כללי אולי צריך גם להוציא חוק נגד מחאות חברתיות. הרי מחאות חברתיות פוגעות באמון הציבור, כנראה, בממשלה. אבל תן לי לספר לך, חבר הכנסת אקוניס: אני לא ראיתי, מאז שאנחנו יצאנו לרחובות במאות אלפים, שבוע אחרי שבוע, שינוי אחד חיובי שהממשלה הזו, שעדיין עומד בראשה אותו ראש הממשלה, בנימין נתניהו – שהממשלה הזו עשתה משהו לטובת אותם מוחים. לא ראיתי עדיין צעד אחד. ועל זה אני שואלת אותך, חבר הכנסת אקוניס, איך אתה לא מתבייש? איך אתה לא מתבייש לעמוד פה ולפזר שקרים – שקרים – על המוחים – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תחשפי. <סתיו שפיר (העבודה):> – – על חברי כנסת שיושבים כאן שיצאו מהמחאה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> השמנת החמיצה מרוב השקרים שלך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תחשפו. <סתיו שפיר (העבודה):> איך אתה לא מתבייש, בזמן שכל השקרים האלה נועדו להסתיר מדיניות שלא השתנתה במילימטר, במילימטר. שום דבר לא השתנה מאז שאנחנו יצאנו לרחובות. ובגלל זה אנחנו נמצאים כאן, כדי לדרוש מכם לעשות את השינוי הזה ולהחליף אתכם ולעשות את השינוי בעצמנו. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה; מוותר. <הודעת הממשלה על העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מזמין את סגן השר אופיר אקוניס – לא, לא לפתח דו-שיח עם חברת הכנסת סתיו שפיר – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> הוא רק יספר איפה הוא גר ומי מימן את הבית שלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אלא למסור את הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> יש שמועות. אתה חייב להזים את השמועות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – על החלטתה להעביר את שטח הפעולה של המטה ליישום התוכנית להסדרת התיישבות הבדואים בנגב ואת שטח הפעולה של הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב ממשרד ראש הממשלה למשרד החקלאות ופיתוח הכפר. שימו לב, אין צורך בהצבעה, אין צורך באישור מליאה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני מתכבד להודיע לכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(11) ו-(ב) לחוק הממשלה, התשס"א–2001 – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מה זה? מה זה? מה זה? מה זה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה זה הסעיף הזה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה זה הסעיף הזה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – נדמה לי שחברי כנסת – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מה זה הסעיף הזה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תסלח לי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה קרה? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> צריך לבטל, החוק בוטל. אתם הודעת שהחוק בוטל. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אולי אדוני ישתיק את חבר הכנסת זחאלקה? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מה אתה רוצה לעשות? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה זה, פגיעה בדמוקרטיה? סתימת פיות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, סליחה, סליחה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה פגיעה בדמוקרטיה וסתימת פיות? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתם הודעתם. מה זה, ממשלה שקרנית? אתם שיקרתם לכולם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה זה? אתה תשב במקום. אתה צריך לשבת עכשיו במקום. חצוף. חצוף אחד – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – מקריאים פה הודעה. אתה חוצפן. ואם לא מוצא חן בעיניך, תצא. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתה חצוף. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אם לא מוצא חן בעיניך, תצא. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני חצוף? אתה חצוף. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אם לא מוצא חן בעיניך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סגן השר אקוניס. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חצוף. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סגן השר אקוניס, רק רגע. קודם כול, רק אני יכול לומר למישהו לצאת – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה נכון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – או לשבת במקום. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מסכים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז, אדוני, בכל זאת יש – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מקבל, אני מקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> דבר שני, לחבר הכנסת זחאלקה, לסגן היושב-ראש אחמד טיבי ואחרים: היום הגישו שורה של חברי כנסת – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – הצעה דחופה לסדר-היום, שאושרה בנשיאות, בדיוק בנושא הזה. אז אני מבקש להוריד כאן את אלמנט ההפתעה. כולנו ידענו שיש העברת סמכויות. אישרנו לכם לדון בנושא ביום רביעי, אז אני לא מבין כרגע את פרץ הרגשות ואת ההפתעה. הנשיאות אישרה לכם דיון בנושא הזה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הממשלה הודיעה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הממשלה מעולם לא הודיעה את זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בסדר, אז ביום רביעי – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – ביום רביעי – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה לא נכון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – ביום רביעי אתה מקבל זמן לדון על זה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתה יודע למה אני צועק? כי אין דיון על זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> באישור הנשיאות. יש דיון שאישרנו לך, בדיוק בהתחשב בזה. תודה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אין דיון. לא ביום רביעי, לא, עכשיו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> קודם כול – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אין דיון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. עכשיו סגן השר מדבר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> קודם כול, אני רוצה להבהיר, אדוני – סליחה, אדוני היושב-ראש, אני הודעתי, נדמה לי לפני עשרה ימים – נדמה לי, אבל אני לא זוכר את התאריך המדויק, אדוני ראש הממשלה, הודענו באולם הזה שהממשלה מעולם לא הודיעה – הממשלה לא הודיעה לכנסת שהיא חוזרת בה ממתווה פראוור. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתה לא דובר אמת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת זחאלקה, אתה היית באולם; חבר הכנסת טיבי, אתה שאלת וקיבלת תשובה, וקיבלת תשובה כנה, ישירה, שקופה: הממשלה לא חזרה בה ממתווה פראוור. ועכשיו, אדוני, אני מבקש להקריא את ההודעה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> קרא את ההודעה, זה יעזור. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אקריא אותה לאט כדי שחבר הכנסת זחאלקה ישמע: אני מתכבד להודיע לכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(11) ו-(ב) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, כי הממשלה החליטה, בהתאם לסמכותה לפי סעיף 31(ד) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר את שטח הפעולה של המטה ליישום התוכנית להסדרת התיישבות הבדואים בנגב ואת שטח הפעולה של הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב ממשרד ראש הממשלה למשרד החקלאות ופיתוח הכפר. זו הייתה הודעת הממשלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ואני אחזור לטובת חבר הכנסת זחאלקה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני רוצה להציע – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה יכול להציע. אבל עם כל הכבוד – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני אציע – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תציע. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> או דיון. – – – אתה עושה הצעה שפוגעת בי. – – – זו הבעיה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> סליחה, נדמה לי שחבר הכנסת זחאלקה לא הבין שהממשלה לא רק שלא חזרה בה מן ההודעה, בזה הרגע היא העבירה סמכויות לשר החקלאות ופיתוח הכפר, היושב שורה אחת לפניך. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר אופיר אקוניס. <הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014> [מס' מ/807; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 6854; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ואנחנו עוברים להצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ד–2013, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת עמרם מצנע. <עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת והשרים, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ד–2013, שיזמה הממשלה. סעיף 11(ב) לחוק הקולנוע קובע כי במסגרת תחום תרבות בסעיף תקציב משרד התרבות והספורט יוקצו לתקציב הקולנוע 50% מסכום התמלוגים המועברים לאוצר המדינה בהתאם לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, וכן 50% מסכום התמלוגים המועברים לאוצר המדינה בהתאם לחוק התקשורת (בזק ושידורים). נוכח הירידה המתמדת בהכנסות הגופים המשדרים ובשיעור התמלוגים שהם מחויבים בהם, הושגה בשנת 2004 הסכמה בין משרד האוצר לבין משרד המדע, התרבות והספורט, שלפיה תוקפא תחולתו של סעיף 11(ב) לחוק עד לשנת 2009, ותקציב הקולנוע בתקופה זו יעמוד על סך 58 מיליון שקלים חדשים לשנה. הסכמה זו באה לידי ביטוי בחוק הקולנוע (הוראת שעה), התשס"ה–2004. בשנת 2009, בהתאם להסכמת משרד האוצר ומשרד המדע, התרבות והספורט, בהסכמת מועצת הקולנוע ובתמיכת נציגי הארגונים השונים הנתמכים במסגרת תקציב הקולנוע, הוארכה הוראת השעה בחמש שנים נוספות, עד שנת 2013. בתקופה זו עמד תקציב הקולנוע על סך 67 מיליון שקלים חדשים לשנה. העברת הסכומים באופן שוטף וקבוע לקולנוע הוכיחה את עצמה, ובתקופה זו התפתח הקולנוע הישראלי כפי שלא היה מעולם והגיע להישגים מרשימים ביותר. לאחרונה הגיעו משרד האוצר ומשרד התרבות והספורט, בהסכמת מועצת הקולנוע ובתמיכת נציגי הארגונים הנתמכים, להסכמה שלפיה תוארך הקפאת התחולה של סעיף 11(ב) ותחולתה של הוראת השעה בחמש שנים נוספות, עד לשנת 2018, והסכום שיוקצה לתקציב הקולנוע בהצעת התקציב השנתי שתובא לאישור הממשלה והכנסת במהלך תקופה זו לאורך חמש שנים יעמוד בכל שנה על 79.5 מיליון שקלים חדשים לשנה. ההצעה אושרה בוועדת החינוך, התרבות והספורט ללא הסתייגויות, ואני מבקש את אישור הכנסת לנוסח שהביאה הוועדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת עמרם מצנע. רבותי, להצעה זו אין הסתייגויות ואין בקשות לדיבור. אנחנו עוברים להצבעה, רבותי, בקריאה שנייה. הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ד–2013, קריאה שנייה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–2 – 42 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 42 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. רבותי, אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד, רבותי? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד החוק – 45 נגד – אין נמנעים – 2 חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 45 בעד, אין מתנגדים, שני נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. רבותי, הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 10), התשע"ד–2013, קריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, חברת הכנסת עליזה לביא. חברת הכנסת עליזה לביא? רבותי, חברת הכנסת – אני אמשיך בסדר-היום, רבותי. חברי הקואליציה, חבר הכנסת יריב לוין – אני ממשיך בסדר-היום, רבותי. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 36), התשע"ד–2013> [מס' כ/523; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 7310; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 36), התשע"ד–2013, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת אבישי ברוורמן. חבר הכנסת ברוורמן, בלי פלאפונים. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 36), התשע"ד–2013, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אזרחים רבים במדינת ישראל מחזיקים ברשותם תווי קנייה. במרבית המקרים תווי קנייה אלו ניתנים כשי לעובדים במקומות העבודה. על-פי אגף המחקר במשרד הכלכלה, 80% מכלל המתנות לחג ניתנות כיום באמצעות תווי קנייה. נוסף על כך, תווי קנייה מחולקים לעתים על-ידי עמותות למשפחות נזקקות, ומי כמוך יודע את זה, כבוד היושב-ראש, חבר הכנסת וקנין. תווי הקנייה מונפקים על-פי רוב על-ידי רשתות המזון הגדולות, ומכובדים ברשימה ארוכה של חנויות. התווים נרכשים מהמנפיקים בהנחה, כששווי המימוש שלהם גדול מהסכום ששולם עבורם. בפועל, תווי הקנייה כוללים רשימה של תנאים המגבילים את השימוש בהם, ואף תקופת מימושם מוגבלת, על-פי רוב לשנה. תווי הקנייה מתאפיינים גם בערכי מימוש שונים עבור חנויות שונות או עבור סניפים הנושאים שמות מותג שונים של אותה רשת. כך, לדוגמה, ברשת מזון – ואני כרגע לא נותן דוגמאות ספציפיות, אבל המבין יבין, הנושאת שם מסוים תו הקנייה יכובד במלוא ערכו, אך בחנויות המוזלות של אותה רשת, הנושאות שם שונה, אף שזאת אותה בעלות, לפעמים בדרך של הוספת מילה אחת אחרי השם המשותף, התו יכובד, חבר הכנסת שטבון, רק ב-90%, או אף פחות, מערכו הנקוב. ערכי המימוש השונים, ריבוי התנאים המגבילים והעובדה שתנאים אלו על-פי רוב כתובים באותיות קטנות, יוצרים מציאות לא ראויה שבה הצרכן מגלה רק בקופה, להפתעתו, שהוא לא יכול להשתמש בתווים, או שהתווים לא מכובדים במלוא ערכם ולכן עליו להוסיף כסף מכיסו כדי להשלים את הרכישה, או לוותר על חלק מהמוצרים שהתכוון לרכוש. מצב זה גורם מבוכה, אם לא בושה, לצרכן, וכל זה לאחר שהוא השקיע זמן ומאמץ כדי להגיע דווקא לאותה חנות המכבדת את תו הקנייה ולאתר מוצרים בסכום תווי הקנייה שברשותו. תופעה זו ראויה לגינוי במיוחד כשתו הקנייה ניתן למשפחות מעוטות יכולת, שאינן יכולות להוסיף כסף מכיסן להשלמת הרכישה, ואנחנו יודעים, לצערנו, שמדינת ישראל יש לה כלכלה נהדרת לקבוצה קטנה, יש לה כלכלה שלא נותנת את הסחורה למעמד הבינוני ומכבידה עד מאוד על הקבוצות המוחלשות. הצעת חוק זו, שיזם חבר הכנסת יוני שטבון – ובהזדמנות זו אני רוצה לברך אותו על יוזמתו ורגישותו – נועדה להסדיר נושא זה ולקבוע הוראות שימנעו מעוסקים להטיל הגבלות מסוימות על אפשרות המימוש של התווים. מוצע לקבוע כי מי שמנפיק תווי קנייה ומבקש להגביל את תקופת תוקפם יוכל לעשות כן רק אם יציין בבירור על התו את מועד ההנפקה ומועד הפקיעה שלו. בכל מקרה, תקופת תוקפו של תו שהוגבל בזמן לא תפחת מחמש שנים, אלא אם כן ניתן נגד המנפיק צו פשיטת רגל או צו פירוק. כמו כן מוצע לקבוע כי הסכום הנקוב בתו קנייה יהיה אחיד לכל העוסקים המנויים בו, וכי צרכן המקבל מעוסק שובר זיכוי כעודף, לאחר שמימש תו קנייה, יהיה רשאי להשתמש בו בכל אחד מסניפיו של אותו עוסק, ואולם הוראה זו לא תחול על סניף הנושא שם מסחרי שונה. עם זאת, מוצע כי עוסק שנתן לצרכן שובר זיכוי כנגד החזרת מוצר שנרכש בתו קנייה יהיה רשאי להגביל את האפשרות לממש את שובר הזיכוי באותם תנאים מגבילים המופיעים על תו הקנייה, ובלבד שיופיעו על שובר הזיכוי שהוא נותן לצרכן בעת החזרת המוצר שנרכש בתו הקנייה – התנאים האלה חייבים להופיע גם כאן. עוד מוצע כי שר הכלכלה, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, יהיה ראשי לקבוע הוראות בנושא תווי קנייה, ובכללן לסייג את האפשרות לקבוע הגבלות שלא נאסרו בהצעת החוק על מימוש התווים, כגון מימוש במכירה מיוחדת או בקניית מוצרים מסוימים. כדי לאפשר לעוסקים להיערך כראוי ליישום הצעת החוק מחד גיסא, וכדי לאפשר לציבור הצרכנים ליהנות מפירות הצעת החוק כבר בחגי תשרי הבאים, בשנת תשע"ה הבאה עלינו לטובה, מאידך גיסא, החלטנו שהתיקון המוצע יחול על תווי קנייה שיונפקו מיום 1 ביולי 2014 ואילך. חברי הכנסת, כפי שהזכרתי, את הצעת החוק הזאת יזם חבר הכנסת יוני שטבון. ישבנו בוועדה, בחוכמה של כולנו שיפרנו, בעזרת חברי הכנסת והמשרדים, ואני שוב מבקש, יוני – אתה חבר כנסת צעיר, אני פה כבר שבע וחצי שנים, וזה נראה כבר, אתה יודע, אלפי שנים – לברך אותך, לא רק כי מדובר בהצעה צרכנית שיהיו לה השלכות על ציבור גדול, אלא גם כי זו, כפי שהובא לידיעתי, הצעת החוק הראשונה שיזמת והגיעה לכלל גמר. יישר כוח. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ולפיכך אני מבקש שתאשרו אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שהכינה הוועדה. לסיום, אני מבקש להודות לצוות ועדת הכלכלה המקצועי והמסור שעמל רבות על הצעת החוק שמונחת לפניכם, צוות הייעוץ המשפטי בראשות עורכת-הדין אתי בנדלר, המשנה ליועץ המשפטי לכנסת, ועורכת-הדין אביגל כספי, שפעלו בנושא; כמובן מנהלת הוועדה לאה ורון, רכזות הוועדה דקלה, עידית וכוכי, וכמובן הצוות הצמוד אלי, המסור: איתמר, נעמה ומרב. ברוכים תהיו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אבישי ברוורמן. אם כן, רבותי, כפי שנאמר, אין הסתייגויות להצעת החוק, וגם לא רשות דיבור. אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 36), התשע"ד–2013, קריאה שנייה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–2 – 38 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 38 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אדוני יושב-ראש הוועדה, אני עובר לקריאה שלישית. רבותי, הצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד החוק – 41 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 36), התשע"ד–2013, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 41 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני רוצה להזמין את יוזם הצעת החוק, חבר הכנסת יוני שטבון, שיאמר מילות ברכה לכל צוות הוועדה שעבד על הצעת החוק ולחברי הכנסת. <יוני שטבון (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתם יודעים, לכל חוק יש איזה מנוע כזה שמניע אותך, למה אתה עושה אותו. גם אם הוא עוזר להרבה אנשים, או אולי יש כאלה שטוענים שהוא פוגע בהרבה אנשים, אבל יש – לכל חבר כנסת יש איזה מנוע שמניע אותו לקדם את אותה הצעת חוק שהוא מקדם. הצעת החוק הנוכחית נבעה אצלי מסיורים בשטח ותובנה שיש המון משפחות מעוטות יכולת, משפחות חלשות, משפחות נזקקות, שנעזרות באותם תלושים, אותם תווי קנייה, מה שקרוי בלשון העממית, וכשלפעמים אותם 100 שקלים, 200 שקלים, משתנים, ושמגיעים לסופר, לרשתות, זה פתאום הופך להיות 60 שקלים – זה ההבדל במקרר אצלם. וזה המנוע שממנו ניגשתי לאותה הצעת חוק. ודאי שגם לקראת החגים יש הרבה שכירים – כולנו מכירים את התופעה הזאת – שיכולים וצריכים ליהנות מאותם תווי קנייה. אני רוצה להודות בהזדמנות זו לשר הכלכלה נפתלי בנט ואנשי הצוות שלו, בראשם עמית פרסיקו, שקידמו ועזרו לקדם את החוק, וודאי ליושב-ראש הוועדה, ועדת הכלכלה, חבר הכנסת פרופסור אבישי ברוורמן, ולצוות הנפלא שלו: מנהלת הוועדה לאה ורון; אתי בנדלר, היועצת המשפטית; גיל ברינגר, יועץ החקיקה של הבית היהודי, ולצוות הנפלא שלי: ורדית דוד, אוהד כהן, נעמה וקנין, והיושב-ראש שיושב כאן, חבר הכנסת יצחק וקנין, שבדיונים בוועדה תמך ועזר מאותה תפיסה – להיות מחוברים ולעזור לאותן שכבות חלשות. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יוני שטבון. <הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 10), התשע"ד–2013> [מס' כ/516; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ"ג, עמ' 4689; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים – אנחנו חוזרים להצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 10), התשע"ד–2013, קריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, חברת הכנסת עליזה לביא. <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, חברותי, אדוני היושב-ראש, בשם הוועדה לקידום מעמד האישה אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 10), התשע"ד–2013. הצעת החוק היא הצעת חוק פרטית שיזמו חברת הכנסת יפעת קריב וחברי כנסת נוספים. חברת הכנסת קריב, זאת הצעת החוק הראשונה שלך, וברכות – הצעת חוק פורצת דרך שמכניסה את החוק של ההטרדה, החוק נגד הטרדה מינית, לעידן הנוכחי. בסעיף 3 בחוק למניעת הטרדה מינית מפורטת רשימה של התנהגויות המהוות הטרדה מינית, דוגמת מעשים מגונים, סחיטה באיומים למעשה בעל אופי מיני, התייחסויות מבזות ומשפילות בעלות אופי מיני והצעות חוזרות בעלות אופי מיני, כשהמוטרד הראה למטריד כי אינו מעוניין. החוק מכיר בכך שמדובר בהתנהגויות שכיחות ונותן הגנה למוטרדות ולמוטרדים. בעת האחרונה, נוכח ההתפתחות הטכנולוגית והקלות היחסית בהפצת תוכן באינטרנט, דרך הרשתות החברתיות או באמצעות טלפונים חכמים, הולכת ומתפשטת תופעה של פרסום תצלומים, סרטים, הקלטות בעלות אופי מיני, שלא בהסכמת המצולמות והמצולמים. המעשים האלה מהווים, על-פי החוק הקיים, פגיעה בפרטיות בלבד, וגם רשויות אכיפת החוק התייחסו אליהם עד היום ככאלה. מטרת התיקון המוצע היא לכלול התנהגויות אלה בחוק למניעת הטרדה מינית, כך שיהיו חלק ממשפחת עבירות המין, שכן הפגיעה הנגרמת בשלהן היא חמורה ביותר ובעלת מאפיינים של פגיעה מינית. בהתאם לכך קובעת הצעת החוק פורצת הדרך כי פרסום של תצלום, סרט או הקלטה של אדם, לרבות עריכה, שילוב תצלומים, סרטים או הקלטות, המתמקדים במיניות של אדם, ונועדו להשפילו, לבזותו, ללא הסכמתו לכך, מהווים הטרדה מינית לפי החוק למניעת הטרדה מינית. אני מבקשת לציין כי העונש המרבי שנקבע לעבירה זו הוא כעונשו של הפוגע בפרטיות, כלומר חמש שנות מאסר, בשונה מהעונש המרבי הקבוע לעבירה של הטרדה מינית, שהוא שנתיים בלבד. בלי להיכנס לשאלת הלימות העונש הקיים היום בחוק למבצע עבירה של הטרדה מינית, סברה הוועדה כי לאור העובדה שהתנהגות זו מהווה כבר היום עבירה פלילית שעונשה חמש שנות מאסר, לא יעלה על הדעת לתקן את החוק באופן שיפחית את העונש דווקא בנסיבות החמורות האלה של פרסום בעל אופי מיני. לקביעת האיסור בחוק למניעת הטרדה מינית משמעויות פליליות וגם אזרחיות. במסלול הפלילי תיחשב העבירה כעבירת הטרדה מינית, וככזאת יחולו על נפגעי העבירה הוראות מיוחדות, המגינות על נפגעי העבירה, כגון זכות למלווה בחקירה, איסור חקירה על עבר מיני, איסור פרסום שם הנפגעת או הנפגע, אפשרות למסור עדות שלא בנוכחות הנאשם ועוד. בהליך האזרחי תתאפשר פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק עד סך 120,000 שקלים, הן בשל ההטרדה עצמה והן בשל התנכלות למתלונן עליה או למי שסייע לו. נוסף על כך ייכלל האיסור בתקנון למניעת הטרדה מינית, ויחולו גם לפיו החובות שהוחלו לפי החוק למניעת הטרדה מינית על מקומות עבודה ועל מוסדות להשכלה גבוהה – – <היו"ר יצחק וקנין:> סיעת ש"ס, אתם עושים יותר מדי רעש. אנא מכם. <נסים זאב (ש"ס):> יש פה הטרדות מיניות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> בסדר. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת נסים זאב, קולך נשמע עד לכאן. <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה):> – – כגון החובה למנות אחראי לטיפול בהטרדות מיניות ולבירורן, החובה לקבוע דרכי בירור וטיפול בתלונות והחובה לאפשר לעובדים להשתתף בהדרכה בנושא. גם אם תופעה זו אינה אופיינית דווקא למקומות עבודה, הרי שהיא יכולה להתרחש שם, ובוודאי במוסדות להשכלה גבוהה. מכל מקום – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה):> – – יהיה בכך כדי לתרום להעלאת המודעות לקיומו של האיסור, וליצירת שיח בנושא. חשוב להדגיש כי בדיוני הוועדה לקידום מעמד האישה עלו חששות מפני פגיעה בחופש הביטוי ומפני הרחבת יתר של האיסור. לפיכך נכללו בסעיף המוצע הגנות שיחולו על פרסום שנעשה בתום לב או למטרה כשרה. כן נקבעה הגנה לפרסום שיש בו עניין ציבורי המצדיק אותו, ובלבד שהוא אינו כוזב או שאין בו ביקורת על בעל תפקיד ציבורי בקשר לתפקידו, כל עוד לא חרג מתחום הסביר. הגנות אלה יחולו הן במשפט האזרחי והן במשפט הפלילי, והן דומות להגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות ובחוק איסור לשון הרע ומשקפות איזונים ראויים שיבטיחו יישום מדויק של החוק. אני מבקשת לציין כי החוק למניעת הטרדה מינית התקבל בכנסת לפני 15 שנים, ומאז חלה התקדמות משמעותית במאבק בתופעת ההטרדות המיניות. אף-על-פי-כן, ההתקדמות הטכנולוגית המהירה מציבה אתגרים רבים ומדגישה כי לא די בתגובה של המחוקק כדי למנוע פרסומים כאלה. דרוש וראוי לטפל בתופעה הפסולה הזאת בכלים מגוונים, כגון הסברה לציבור, ובכלל זה להורים, למשפחות, בפרט, והתאמת מערכת החינוך ומערכי החינוך המועברים לבני-הנוער ולצעירים בנושאים הללו. אדוני היושב-ראש, להצעת החוק אין הסתייגויות, ואני קוראת לכם, חברי וחברותי, לתמוך בנוסח שאושר על-ידי הוועדה. אני מבקשת להודות לצוות המוכשר והחרוץ של הוועדה לקידום מעמד האישה: בראש ובראשונה לעורכת-הדין תמי סלע, היועצת המשפטית של הוועדה, שעמלה קשות על הצעת החוק הזאת; למנהלת הוועדה דלית אזולאי; לרכזים שלנו, אריאלה אהרון ואמל ביבאר, ולצוות שמלווה אותי, עורכת-הדין עמליה שרייר, בני דורון ומיטל ממו. ולחזור ולברך אותך, חברת הכנסת יפעת קריב, על החוק החדש, החוק פורץ הדרך. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה חברת הכנסת עליזה לביא. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. כפי שנאמר, אין הסתייגויות להצעת חוק זו. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה – הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 10), התשע"ד–2013, קריאה שנייה. רבותי, מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–2 – 32 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 32 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים, רבותי, לקריאה שלישית. מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד החוק – 31 נגד – אין נמנעים – אין חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 10), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 31 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה שלישית, גם היא תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת יפעת קריב, יוזמת החוק, לומר מילות ברכה. <מרב מיכאלי (העבודה):> זו ההצעה הראשונה שלך שעוברת? מזל טוב. <יפעת קריב (יש עתיד):> תודה. אני רוצה להודות לכל חברי הבית. האמת שלא ידעתי איזו תחושה מיוחדת זו להעביר הצעת חוק ראשונה שהיא משמעותית ונוגעת לכל בית ובית בישראל, ובעצם גם הצעת חוק שאין לה הסתייגויות ואין לה מתנגדים, כך שהתחושה היא הרבה יותר משמעותית. אדוני היושב-ראש, אני חושבת שזה כבוד גדול לכולנו היום, כי זאת הצעת חוק שמתאימה את עצמה למציאות המתקדמת, האינטרנטית והפייסבוקית. אני רק רוצה לומר שההצעה הזאת נולדה תודות לבחורה בשם י', באמת פניית ציבור שהגיעה אלי, מקרה של נערה שנהרסו לה החיים בעקבות פרסום של תצלום שלה באינטרנט, ואולי הצעת החוק צריכה להיות קרויה על שמה. אני חושבת שהצעת החוק הזאת תגיע להרבה מאוד בתים בישראל ותשפיע על הרבה נשים, נערות, ותמנע צילומים ותמונות והפצת סרטונים. מבחינתי, זה סוג של מהפכה, כי כל בן-אדם שישתמש פה בסמארטפון שלו ידע שהוא עלול להיות עבריין מין והוא עלול להיכנס לכלא לעשר שנים אם יפיץ תמונות שאסור להפיצן. ומעבר לזה, מי שתופצנה תמונות שלה תדע שהיא תקבל את הטיפול – או הוא ידע שהוא יקבל את הטיפול שהוא צריך. אני רוצה להודות לחברת הכנסת עליזה לביא, תודה רבה לך, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, על העברת הצעת החוק הזאת. זאת הייתה הצעת חוק לא פשוטה, ולו בגלל הצורך לשמור על ההגנות על מי שצריך להגן עליו. בנוסף, לעורכת-הדין תמי סלע, היועצת המשפטית של הוועדה לקידום מעמד האישה, שזו הייתה הצעת החוק האחרונה שלה ולא נתנו לה ללכת עד שהיא לא העבירה אותה. אז בכל מקרה, תודה לה; לכל צוות הוועדה לקידום מעמד האישה ולדלית אזולאי. אני מודה לכל חברי הכנסת היוזמים והמצטרפים, וגם למשרד המשפטים ולמשרד לביטחון פנים, שבהתחלה לא ידעו איך לעכל את ההצעה ולא ידעו איך נצליח לאכוף אותה אחר כך, אבל בסופו של דבר הצלחנו. ואחרונים חביבים, לכל ארגוני הנשים באשר הם, שהיו שותפים, שמבינים עד כמה ההצעה הזאת חשובה. תודה רבה, אמן ונצליח. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת יפעת קריב. <הצעת חוק לצמצום הגירעון ולשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה) (תיקון), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/830).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק לצמצום הגירעון ולשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה) (תיקון), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה. הצעה זו קיבלה פטור מחובת הנחה בכפוף להנחה על שולחן הכנסת. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי. רבותי, רשימת הדוברים – – – <דב חנין (חד"ש):> רגע, רגע. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה רשום, אני חושב, לא? רוצה שאני ארשום? רבותי, מי עוד רוצה להירשם לדבר בהצעת חוק זו? ניצן וחבר הכנסת דב חנין. רבותי, הרשימה סגורה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק זו עוסקת בצמצום העלאת שיעור הפרשות המעסיק לביטוח לאומי שהייתה מיועדת לחול החל מ-1 בינואר. לשם הקלת נטל המס על אזרחי מדינת ישראל מוצע למתן את מדרגות תוספת מס המעסיקים בביטוח לאומי, כך ששיעור דמי הביטוח הלאומי של חלק המעסיק יעמוד על 6.5% במקום 7% בשנת המס 2014; על 7.25% במקום 7.5% בשנת המס 2015 ויגיע ל-7.5% החל משנת המס 2016. המהלך נועד להקל על המגזר העסקי, ובייחוד על העסקים הקטנים והבינוניים, באמצעות הוזלת עלויות השכר של עסקים, ובכך לעודד את התעסוקה והמשך הצמיחה במשק. המהלך יאוזן תקציבית על מנת להמשיך ולשמור על אחריות פיסקלית, ובהתאם תתבצע הפחתה בסעיפי הרזרבה בתקציב המדינה. במסגרת הערכות מצב שבוצעו במשרד האוצר לקראת שנת הכספים 2014, עלתה הוודאות בדבר היקף המחויבויות התקציביות, כך שמתאפשרת הפחתה בשיעור העלאת המס, ובמקביל הפחתה ברזרבה לעמידה במגבלות ההוצאה בהיקף כולל של כ-450 מיליון שקל בכל אחת מהשנים 2014 ו-2015. אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק. רבותי, הדובר הראשון – חבר הכנסת באסל גטאס, ולאחריו – חבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת באסל גטאס, לרשותך שלוש דקות. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, אני מודה לך על הביטוי הנכון של השם שלי, כך שאני לא נאלץ לתקן אותך כמו את האחרים. <אריאל אטיאס (ש"ס):> רק בש"ס יודעים – – – <באסל גטאס (בל"ד):> כן. חברי חברי הכנסת, כבוד השר, אין לי בעיה עם הכוונה להקל על העסקים או על המגזר העסקי. יש לי בעיה עם חוסר המדיניות שבמהלך. תן לי להסביר. דיברנו בשבוע שעבר או לפני שבועיים על עניין הרזרבות והתיקון לחוק ההסדרים, התיקון לחוק התקציב. שוב עמדתי על אותה תופעה, בעצם, של חוסר תכנון, והשוויתי את העודפים הפתאומיים כביכול, שהופיעו, מבחינת חומרת הדבר, לאותם 40 מיליארד שקל שגם כן הופיעו בשנת 2012 כ"חור תקציבי". ככה לא מנהלים, סליחה, משק. ככה לא מנהלים משק. <היו"ר יצחק וקנין:> ככה לא בונים חומה. <באסל גטאס (בל"ד):> ככה לא בונים חומה וככה לא פורצים חומה. נוסף על חוסר התכנון – העמימות; כמה זה יעלה? אתה עמדת כאן – תגיד לכנסת כמה יעלה הדבר הזה. אמרת בסעיף: החוסר בתקציב יכוסה מתקציב רזרבות שאושר בתקציב המדינה, בגובה 30 ומשהו מיליארד שקל. <היו"ר יצחק וקנין:> אני במקום זה הייתי לוקח 300–400 מיליון, שם אותם בסל התרופות – שנה אחת, מה יש? נציל חיים. <באסל גטאס (בל"ד):> לא, הייתי מעודד. היה מוצא דרך לעודד את העסקים הקטנים שבאמת זקוקים לסיוע, אבל לא בהפחתה רוחבית כזאת בביטוח לאומי למעסיקים. מה עם העסקים שהם רווחיים מעל ומעבר ויכולים לשלם את אותו מס – שזה מס לכל דבר ועניין, שזה הביטוח הלאומי? למה, שוב, כשיש עודף תקציבי מיטיבים עם אלה שיש להם על חשבון אלה שאין להם? לכן אנחנו מתנגדים להצעה. אני מקווה שבוועדת הכספים לקראת קריאה שנייה ושלישית זה יעבור שינוי מהותי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. יעלה אחריו חבר הכנסת איציק שמולי, ואחריו – חבר הכנסת יצחק כהן. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת שמולי. <איציק שמולי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני חושב שההצעה כשלעצמה היא הצעה מבורכת, אנחנו כן רואים את הלחץ ואת הקושי האמיתי שנמצאים בהם העסקים הקטנים והבינוניים. לכן ההצעה כשלעצמה היא מבורכת, ונצביע בעדה כמובן. אבל אחרי שאמרנו את זה, אי-אפשר להתעלם מהמסגרת כולה. וכשמסתכלים על האופן שבו מנוהלת ומתנהלת המדיניות הכלכלית במדינת ישראל מחודש פברואר האחרון, אי-אפשר שלא להעלות תהיות על רמת הביטחון, הידע, של מי שאמור לנווט את המערכת הזאת – האם הוא יודע לאן כל הסיפור הזה הולך. אדוני סגן השר, אתה יודע, אני שומע אותך שבוע אחר שבוע, עולה לפודיום הזה ומעיר לאנשים שהם לא בקיאים בנתונים, והם לא יודעים על מה הם מדברים – אז אני אביא לך כמה דוגמאות לכך שאתם לא יודעים על מה אתם מדברים. קודם כול, הרי על מה אנחנו מדברים? מה סיבת ההתכנסות? אתם באתם לכנסת הזאת בחודש יולי ואמרתם: תשמעו, יש פה גירעון עצום, של – – כן, אדוני. <יצחק כהן (ש"ס):> 5%. <איציק שמולי (העבודה):> תיקנת אותי בבוקר, עכשיו אני מקבל את התיקון. – – של 5% תוצר כמעט, כמעט 50 מיליארד שקל, וזאת הסיבה שכנסת ישראל – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זה מספר – תהיה פייר, אף פעם זה לא נאמר. תהיה ישר עם עצמך. <איציק שמולי (העבודה):> בוא תגיד לי אתה מה המספר שנאמר. 4.65? זה לא מקל את העניין, תאמין לי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> בכל מקרה נאמר: כ-45 מיליארד. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא נכון, אדוני היושב-ראש. <יצחק כהן (ש"ס):> בור, בור. <היו"ר יצחק וקנין:> בור גדול. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא נכון, אדוני היושב-ראש. <אמנון כהן (ש"ס):> 4.9. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא נכון, אדוני היושב-ראש. המספר הזה לא נאמר אף פעם. כדאי לבדוק את זה. <יצחק כהן (ש"ס):> בור. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אתן לך להתמודד עם הנואמים האחרים. אני מרים ידיים. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> למיטב זיכרוני, ואני חושב שהייתי יכול להגיד כשר האוצר לשעבר, נאמר שנמצא גירעון של כמעט 5% – 4.9%. <היו"ר יצחק וקנין:> כמה במיליארדים אמרו לנו, אדוני? <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> זה לא נאמר במיליארדים, אבל 4.9% זה 49 מיליארד. <היו"ר יצחק וקנין:> 49 מיליארד שקל גירעון. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זה לא נכון. זה פשוט לא נכון. <היו"ר יצחק וקנין:> 40 מיליארד אמרו? אמרו. <איציק שמולי (העבודה):> אז 40 מיליארד. זה לא הופך את הסיפור ליותר פשוט. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> נכון להיום, נא לבדוק באוצר, המספר הוא 30 מיליארד. לא השתנה. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> גירעון תמיד הוא באחוזים. 4.9% זה 49 מיליארד. <איציק שמולי (העבודה):> אדוני שר האוצר לשעבר – אתה יודע, אני כבר צריך לבחור מהמקום הזה, אדוני היושב-ראש, לאיזה שר אוצר להאמין. אני קצת מבולבל, אני לא יודע. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תאמין לעובדות. <איציק שמולי (העבודה):> העובדות. אדוני – אתה מוסיף לי, נגמר לי הזמן. <היו"ר יצחק וקנין:> יש לך עוד דקה. הנה, עוד דקה בשבילך, איציק. <איציק שמולי (העבודה):> אדוני סגן השר, אני באמת לא יודע מה יותר – – – <משה מזרחי (העבודה):> שמולי, זה יותר גרוע שלא יודעים מאשר שיודעים. <איציק שמולי (העבודה):> נכון, ואני לא יודע מה יותר גרוע, חברי חבר הכנסת מזרחי – – <משה מזרחי (העבודה):> מה זה לא יודע? <איציק שמולי (העבודה):> – – מה יותר נמוך היום, רמת המקצועיות או האמינות במשרד האוצר. עוד סיפור. בא שר האוצר ואומר לנו – אתה גם כן עשית את זה היום, אתה עושה את זה שבוע אחר שבוע – הוספנו לחינוך, הוספנו לדיור, הוספנו לבריאות. בוא נגיד את האמת, שר האוצר אמר – חוזר ואומר בשבועות האחרונים – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אמרתי "הוספנו לחינוך"? אולי – – – <איציק שמולי (העבודה):> – – חוזר ואומר: ההוצאה הציבורית במדינת ישראל – תקשיבו טוב, חברים – היא גדולה מדי, והיא עולה בקצב מטורף. עכשיו, אני עוד לא פרופסור, כולה סטודנט במקרו-כלכלה שנה ראשונה, אפילו אוניברסיטה עוד לא סיימתי. הלכתי לבדוק. אז תודיע לשר האוצר שלא רק שההוצאה האזרחית לא גדלה, היא הלכה ופחתה בקצב הכי מהיר בעולם המערבי בשנים האחרונות, ומבחינת הוצאה ציבורית – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <איציק שמולי (העבודה):> – – אנחנו על 31% תוצר, מול 44% ב-OECD, ובמציאות הזאת אתם באים ומשנים את הכללים הפיסקליים כדי שהמדינה תוציא פחות. ואני אסכם ואומר, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <איציק שמולי (העבודה):> – – קצת מוזר – אומנם הצעד עצמו הוא מבורך ואנחנו נתמוך בו, אבל קצת מוזר שבמציאות שבה משרד האוצר בא פעם אחת עם צעד כזה ופעם שנייה בצעד הפוך, בא ומבקש פעם אחר פעם מהכנסת אמון לצעדים שלו, ויותר מזה, עומד על הדוכן הזה ומטיף גם לאמנון כהן – אדוני יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה, עוד לא דיברנו על הרזרבות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. אדוני, אתה כבר חורג מעל הגבולות. אני לא רוצה – – – <איציק שמולי (העבודה):> חצי מהזמן אני נהניתי מההצגה. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <איציק שמולי (העבודה):> אז באמת, טלו קורה מבין עיניכם. לפני שאתם מעירים לחברי הכנסת על האמינות ועל המקצועיות, כדאי שאתם תעשו את העבודה בעצמכם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. יעלה חבר הכנסת יצחק כהן. אחריו – חבר הכנסת אמנון כהן, אחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. אשריכם. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת כהן. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני, לא סגרת את הרשימה? <יצחק כהן (ש"ס):> לשם שינוי, אדוני סגן שר האוצר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יש גם אחריהם, שתדע, שלא הוספתי אותם, הם היו ראשונים. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, לשם שינוי אני רוצה לברך את שר האוצר יאיר לפיד. באמת, הוא עשה צעד דרמטי, צעד מדהים. כולנו היינו בהשתוממות – צעדים שעושים אותם רק אבירי כוח עם שאר רוח: הוא הוזיל את השמנת המתוקה. וואו, איזה צעד. צמצום פערים. השמנת המתוקה – רבותי, תהיו רגועים – יש הוזלה – לא הוזלה, יש פיקוח – על השמנת המתוקה. תלכו בבקשה לשדרות, תלכו לדימונה, תשאלו את עקרות הבית – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא מכירים את זה בשדרות. זה אוכל של אשכנזים. <יצחק כהן (ש"ס):> – – אם הם יודעים מה זה שמנת מתוקה. אין להם מושג מה זה שמנת מתוקה. אוקיי, אז ברכות, אבל בנוהג שבעולם, חבר הכנסת הרב אריאל אטיאס, בנוהג שבעולם, אדם שטועה ומטעה את הציבור צריך לבוא ולהתנצל. יושב פה שר האוצר לשעבר ד"ר יובל שטייניץ – כבוד השר, יאיר לפיד צריך לבוא אליו ולהתנצל: אני מתנצל על ההשתלחות, אני מתנצל על אותן מסיבות עיתונאים בומבסטיות שאמרתי בהן שהשארתם לנו בור, בור תקציבי, גירעון. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הוא עומד על 30 מיליארד. <יצחק כהן (ש"ס):> סליחה, סליחה, סליחה, זה לא מה שאמרתם. בור. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> סליחה, אחרי הצמצום הוא 30 מיליארד. <יצחק כהן (ש"ס):> עכשיו בוא אני אגיד לך משהו, מיקי, אני אסבר לך את האוזן. תרשה לי, אתה על הבמה הזאת חופשי – אתה יודע שאתה חבר שלי ואני אוהב אותך. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גם אני חבר שלך. הוא עומד על 30 מיליארד. <יצחק כהן (ש"ס):> אז תן לי, אני אסביר לציבור שאנחנו אומרים פה את האמת, ועם העובדות אי-אפשר להתווכח. אי-אפשר. ב-2012 הגיעו לכאן חברות דירוג האשראי הבין-לאומיות וישבו עם שר האוצר ושאלו אותו כיצד הוא מתכונן להתמודד עם הגירעון. שר האוצר הראה להם תוכנית, ואתה יודע מה הפלא? זה אותו מספר. זה אותו מספר שהתוצאה הסופית הביאה, מה שיובל הסביר להם. ולא רק שהם לא באו בביקורת, כמו שר האוצר יאיר לפיד, אלא הפוך, הם העלו את דירוג האשראי של מדינת ישראל בגלל הצעדים ששר האוצר יובל שטייניץ עשה. אז לבוא ולהשמיץ ולהכפיש – זה מפלט החלשים. כשאתה לא יודע מה אתה רוצה לעשות, אתה רוצה לפגוע בציבור גדול שהוא ציבור חלש, במיוחד כשזה מתאים לאג'נדה שלכם – הציבור החרדי. אתם מייצרים איזה כסת"ח, אתם מייצרים איזה אליבי שהשאירו לכם בור. היום בוועדת הכספים – איציק שמולי, לא הזכרת את זה – הייתה נגידת בנק ישראל קרנית פלוג, והיא הסבירה ונתנה קומפלימנטים על הירושה שקיבלתם. הלוואי שכל ממשלה תקבל את הירושה שאתם קיבלתם מד"ר שטייניץ. מה שצריך לעשות זה דבר פשוט: להיות הגונים, לבוא ולהתנצל; להתייצב פה בדוכן הזה ולבקש סליחה. <איציק שמולי (העבודה):> היא גם אמרה, בניגוד למה ששר האוצר אומר, שב-2015 וב-2016 יידרשו העלאות מסים נוספות – – – <יצחק כהן (ש"ס):> נכון, גם את זה היא אמרה – נגידת בנק ישראל, לא אני; לא איציק כהן מהאופוזיציה. <קריאה:> – – – יהיה טוב. <יצחק כהן (ש"ס):> דקה, אני חייב לסיים. <היו"ר יצחק וקנין:> שלא יפריעו. <יצחק כהן (ש"ס):> על כל פנים, בנוהג שבעולם תבואו וקודם כול תתנצלו בפני ד"ר יובל שטייניץ: סליחה, נתת לנו ירושה מדהימה, נתת לנו 15% צמיחה, נתת לנו יחס חוב–תוצר שלא היה בהיסטוריה ולא יהיה. אתה בעצמך הודית שתשלומי הריבית היו נמוכים; זה לא בזכותכם, זה בזכותו. אתה בעצמך הודית שנתוני האבטלה לא היו כאלה מעולם; זה לא בזכותכם, זה בזכותו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> מיקי, לא נעים להגיד, אתם שיקרתם לציבור. שיקרתם לציבור – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – שקר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – להתנצל – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> 30 מיליארד שקל – – – אתה ושר האוצר הקודם. 30 מיליארד שקל. תרשום את זה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת – – – <יצחק כהן (ש"ס):> זה כלום. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זה כלום? <קריאות:> – – – זה לא 5. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אמנון כהן. אחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, חברי הכנסת מש"ס, מה קורה לכם היום? <יצחק כהן (ש"ס):> רוצים שיתנצלו, זה הכול. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת כהן. <אמנון כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, חברי חברי הכנסת, אני מברך על ההחלטה הזאת, זה בסך הכול הטבה. אבל אמרתי בהצעת האי-אמון שמבחינת ראייה מערכתית כוללת לא צריך כל פעם להוציא משהו. אתם בגזירות הקשות הבאתם חורבן על השכבות החלשות בקיצוצי תקציב, ועכשיו אתם נותנים איפה שלא צריך. אתם הורדתם קצבאות ילדים, אתם הורדתם בכל מה שקשור למע"מ – העליתם את המע"מ – ועכשיו אתם נותנים במקום אחר. לכן אמרתי: תעשו תוכנית; תעשו את כל הנושא הזה בוועדה לענייני יוקר המחיה, לראות את כל התמונה, ואז לבוא ולהגיד. אנחנו גילינו ברזרבות במשרד הבריאות המון כסף. באתי למנכ"ל, אמרתי לו: יש עכשיו ועדת גרמן שהולכת לטפל בכל נושא הבריאות, יש לך שם 200 מיליון שקל. הוא אומר: אמנון, זה לא כסף שלי, זה כסף של האוצר. סתם שמו את זה אצלי. כשנוח להם – ייקחו. ראיתי גם בתקציב משרד הרווחה סכום מכובד מאוד. חשבתי לתומי שהכסף הזה מיועד לשר הרווחה – לצמצום פערים חברתיים. הוא הקים עכשיו ועדה לנושא דוח העוני וכל הסיפור הזה. <קריאה:> – – – <אמנון כהן (ש"ס):> אז אני אומר: כבוד השר, תשמע, יש לך ברזרבה שם הרבה כסף. הוא אומר: אמנון, זה לא הכסף שלי, זה שייך לאוצר. אז על מה הצביעו פה בבית? הצבענו על תקציב שהוא כאילו-תקציב, ויש לכם קופה של האוצר, ואתם מנווטים את הכסף הזה לאן שאתם רוצים. אנחנו אומרים: במקום שקיצצתם – שם תיתן. הורדת קצבאות ילדים? גילית עכשיו רזרבה? כמו שאתה נותן – אני מעריך אותך על המהלך שעשיתם, אבל זה לא לאותו מקום שלקחת. אתה צריך לתת את זה למקום שגזלת ממנו; לקחת במע"מ 3, 3.5 מיליארד שקל, ויש לך הכנסה – תיתן את זה שם. גיליתם רזרבה? תשייך את זה לשם, שכל אזרחי מדינת ישראל ייהנו מזה, לא קבוצה קטנה כזאת או אחרת שאתה רוצה לרצות, ואתה חושב שאלה הבוחרים שלכם. והכול פוליטי פה ולא מערכתי. זאת הנקודה, שאתם צריכים לראות את הדברים האלה בפרספקטיבה כוללת, לאחר דיון ומחשבה. הרבה דוחות נכתבו על הדברים האלה. ממשלות מתחלפות, ומשרד האוצר ממשיך לעבוד, ושוב – שלוף על שלוף על שלוף. חשבתי שהבאתם פוליטיקה חדשה, כבוד סגן השר; פוליטיקה חדשה, נקייה, עם עבודת מטה, מסודרת, שהכול יעבוד כמו שצריך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ידיים נקיות. <אמנון כהן (ש"ס):> נקיות? לא ראיתי נקי. אם אתה גוזר על ילדים שאין להם מה לאכול, שאין להם סנדוויץ' לקחת לבית-הספר – הידיים האלה לא נקיות. הידיים צריכות להיות נקיות ברגע שגילית רזרבה – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתה רוצה להגיד לי – – – <אמנון כהן (ש"ס):> – – ואותם ילדים שגזרת מהם – תחזיר להם קודם כול. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <אמנון כהן (ש"ס):> זה ידיים נקיות. אתה אומר: כשאין כסף, לקחתי ממך, ועכשיו אני צריך להחזיר לך כי גיליתי רזרבה. זה ידיים נקיות. תודה רבה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני שמח שחתמתם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אמנון כהן. חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות לרשותך. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, הצעת החוק לצמצום הגירעון ולשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה) (תיקון). ידידי סגן השר, האמת צריכה להיאמר: יש כאן מצד אחד צמצום בהוצאה הממשלתית שייצור – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אמנון כהן, נא לא להפריע לחברך שמדבר מהדוכן. <יעקב מרגי (ש"ס):> יש כאן מצד אחד צמצום בהוצאה הממשלתית, שיביא כפועל יוצא קיצוצים קשים במשרדי הממשלה, יפגע ישירות באזרח על-ידי מניעת פעולות ויוזמות חקיקה חברתיות כאלה ואחרות ויביא את הממשלה לצמצם את יעד הגירעון, אבל מצד שני הצעת החוק מבקשת להקטין את תשלומי המס של המעסיקים לביטוח לאומי. היא שאמרנו: שר האוצר עמד כאן – לא נעים לשמוע, מיקי, אבל אתה כאן, מה נעשה – עמד כאן, הטיף לנו על הגירעון הגדול, המאיים, הבור התקציבי הזה, התהום הפעורה לפנינו. הממשלה הקודמת – כמה פעמים אמרת לנו: אתם הייתם שם? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני עומד על זה. <יעקב מרגי (ש"ס):> הממשלה הקודמת. יצרתם דעת קהל מטעה, הילכתם עליהם אימים: יוון, ספרד, כלכלות מדינות עולם שלישי – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> 30 מיליארד. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – קיצצתם, גזרתם בסכין חדה בשכבות החלשות, במעמד הביניים שעל הגב שלו נבחרתם. באותה נשימה דחפתם את ידיכם לכיסו של כל אזרח. הוספתם 1% מע"מ על כל כושר הקנייה של מעמד הביניים והשכבות החלשות במצח נחושה. אני אומר לכם – לא נעים לשמוע: שדדתם את האזרח. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אנחנו? <יעקב מרגי (ש"ס):> כן. שדדתם את החלשים לטובת החזקים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתם שנים – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> רגע, רגע. לפני חודש עומד שר האוצר, שלאחרונה חביבה עליו התקשורת; יש לו ג'וב חדש: מסיבות עיתונאים. פעם הוא היה כותב בפייסבוק, עכשיו כל שני צעדים – מסיבת עיתונאים; כל איזה שינוי קטן – מסיבת עיתונאים. במקום להמשיך את תוכנית מדרגות המס ב-2014 ביטלתם את העדכון, שזה פועל יוצא של הטבה לשכבות מסוימות שמשלמות מס הכנסה, ולא בחרתם להחזיר את אותו 1% מע"מ שנלקח מהשכבות החלשות וממעמד הביניים. בעקביות, גם היום, באותה נשימה, אתם מביאים את זה יחד. מצד אחד צמצום יעד הגירעון – זה נשמע טוב. איך אתם קוראים לזה? שינוי נטל המס. אחיזת עיניים. זאת הדרך שבחרתם בה לאורך כל הדרך. אחיזות עיניים במסיבות עיתונאים הזויות. הציבור לא מטומטם. הציבור לא ישכח לכם – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יעקב מרגי (ש"ס):> מייד, אני מסיים. – – כי הציבור משלם זאת יום-יום, שבוע-שבוע, בכיסו בכושר הקנייה, ואתם לא תצליחו להטעות את הציבור. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. יעלה חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות לרשותך. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני סגן השר, אני חייב לומר לך שפרשת השבוע היא פרשת המן. בני ישראל אכלו את המן 40 שנה במדבר. שם לא היה צריך להתמודד לא עם התזונה, לא עם המאכלים, יוקר המחיה – כולם אכלו את אותם המאכלים 40 שנה, בכיף. אולי הגיע הזמן שאנחנו נאכל את המן, אבל לא את הלוקשים של הממשלה הזאת. אני אומר לך, סגן השר, אתה אדם מאוד ישר, אתה מאוד חביב, אני אוהב מאוד את החיוך שלך. תאמין לי, אני אומר לך, קשה לי לתקוף אותך. כשאני רואה אותך מולי אני אומר: רגע, מה, חבר כזה, אי-אפשר אף פעם לבוא אליו בתלונה. גם אם הוא אומר משהו, אולי מתוך אמונה תמימה, אני כך קורא לזה. וזה טוב שזה כך, אגב. אני רוצה לומר לך שהנושא של צמצום הגירעון, שפתאום הממשלה מגלה שמתחת לאדמה, איך אומרים, החביאו בקעקוע, איך אומרים, מתחת לאדמה, כמה מיליארדים. זה ברכה. כתוב שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, והממשלה באמת רצתה שתהיה ברכה, אז אמרה: מה, אני אלך לפרסם כמה מיליארדים יש לנו בקופה? לא. אני אחביא כמה מיליארדים, בינתיים אני אגזור את כל הגזירות, כי אין ברירה, חייבים להדק חגורה, אבל לא עד כדי כך שהבטן גם תתפוצץ – כשאתה מהדק את החגורה יותר מדי אתה יכול גם להזיק לעצמך, וזה מה שעשה שר האוצר. גם שמעתי את השר כהן, שאמר לא מזמן שהוא לא מתחרט על תמיכתו בהחלטה על קיצוץ הקצבאות. אז שר הרווחה מאמין ש-200 מיליון השקלים שהקצו לטובת פרויקטים – זה נקרא "ביטחון תזונתי" – שמעתם את הבלוף הזה? ביטחון תזונתי. לוקחים את הלחם ואומרים לך: תיקח ממרח שוקולד, זה הביטחון שלך. אבל על מה אני אמרח את השוקולד? אם אין לי פת לחם, מה אתה נותן לי שוקולד? זה מה שעושים בעצם. אז האם זה באמת יוציא את גל העוני? והוא קורא לזה "צעדים משלימים". אם אין לי את הצעדים הבסיסיים, אם אין לי את הבסיס, אז על מה אתה רוצה להחיל את ההשלמה שלך? ואני רוצה לומר דבר נוסף, והוא חשוב מאוד; אם פעם חשבנו שהעוני קיים רק בקרב המשפחות שלא עובדות, צריך לזכור שדווקא משפחות שצד אחד של בני המשפחה עובד, או הבעל או האישה, כמובן, אנחנו רואים שהם לא מסוגלים לפרנס את המשפחה. זוג, אם שכרו לא עולה על 4,000 – זוג, שאין לו ילדים בכלל – 4,512 שקלים לחודש, הם נחשבים עניים. ומי שיודע את המצב במשק, להגיע ל-4,500 זה חלום של כל אחד. ודאי אם בני-זוג יכולים להרוויח במקביל את אותו סכום, זה דבר עצום. <היו"ר גילה גמליאל:> משפט סיום. <נסים זאב (ש"ס):> אני רק אומר, המספר של המשפחות העניות בישראל גדל – מיליון 750,000 – מיליון אנשים נמצאים מתחת לקו העוני, 817,000 ילדים, ולכן אני אומר, עם כל הכבוד לממשלה, שרוצה לצמצם את הגירעון, אל תיקחו את פת לחמן של אותן משפחות נזקקות, רעבות ללחם. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. יעלה חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, תודה, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, הקודמים לי בדיון הזה ניצלו את ההזדמנות כדי להתחיל לעשות חשבון עם מדיניותה הכלכלית-חברתית של הממשלה. אני רוצה בהקשר הזה להעיר שתי הערות. הערה ראשונה היא שהמדיניות הכלכלית-חברתית היא לא מדיניות כלכלית חברתית של שר האוצר. במקרה של ממשלת נתניהו הנוכחית אין שום ספק שמי שמוביל את המדיניות הכלכלית-חברתית זה ראש הממשלה נתניהו. יש לו קבלן ביצוע נמרץ, פרזנטור מוכשר מאוד, כך אני שומע, שיודע להציג ולמכור מדיניות, אבל מי שמנהל את הקו ומי שמבטא את האידיאולוגיה האמיתית שביסודה של הממשלה הזאת בתחום הכלכלי-חברתי הוא ראש הממשלה נתניהו. אנחנו רואים את זה שוב באותה החלטה על שינוי כלל ההוצאה, שהיא החלום המתוק של נתניהו, שהוא באמת לא הסתיר אותו גם בשנים קודמות, אבל פשוט היה קצת קשה יותר להעביר אותו פוליטית. היום, למרבה הצער, יש עתיד הפכו להיות לאנשים שמוכנים בצורה מאוד צייתנית ומאוד, איך להגיד, מסורה, להעביר את קו הפעולה הכלכלי-חברתי של נתניהו. אז זו ההערה הראשונה שלי. ההערה השנייה שלי – אני לא מתכוון בדיון הזה לעשות חשבון עם מדיניותה הכלכלית-חברתית של הממשלה, לא מכיוון שאין לי מה להגיד, אלא מכיוון שיש לי יותר מדי להגיד, ומסגרת זמן של שלוש דקות לא תספיק לי לעשות את החשבון הזה. במקום זה אני רוצה להתווכח עניינית עם הקו הרעיוני שהצעת החוק הזאת מציעה. הצעת החוק הזאת מציעה בעצם הקטנה של הפרשות המעסיקים לביטוח הלאומי. זו הקלה למעסיקים, אבל הכבדה על קופתו המדולדלת של הביטוח הלאומי. אנחנו כולנו, עמיתי חברי הכנסת, יודעים – כל אחד מאתנו נתקל באותן פניות של נכים, של מובטלים, של קשישים, של נזקקי השואה, של כל מיני ציבורים שצריכים את הביטוח הלאומי, ואנחנו נפגשים עם פקידים ועם אנשי הביטוח הלאומי, וכולם בסופו של דבר מסכימים אתנו, אבל אומרים לנו: תשמעו, חברים, קופת הביטוח הלאומי לא תוכל להכיל את כל הדרישות החברתיות האלה. אי-אפשר, אין כסף. אז הנה אתם רואים שהממשלה, ומשרד האוצר כמבטא שלה, מובילים מהלך שלוקח כסף מקופתו המדולדלת של הביטוח הלאומי, משאיר אותו אצל המעסיקים, על חשבון אותם מסכנים, על חשבון אותם נכים, על חשבון אותם עניים, על חשבון אותם אנשים חסרי כול; על חשבון אותם נכים, על חשבון אותם אנשים שצריכים את הסיוע וצריכים את ההתגייסות של המוסד לביטוח לאומי. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שהצעת החוק הזאת, בקליפת אגוז, מבטאת – ואני חוזר לדברים שבהם התחלתי – את השקפת העולם הכלכלית-חברתית של נתניהו, השקפת עולם של קפיטליזם לא רק חזירי, אלא אכזרי. לעשירים יישאר יותר כסף, ומי צריך את העניים? תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת ניצן הורוביץ. בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הזדמנות לדבר על מגזר – על קבוצה שאנחנו בדרך כלל לא מזכירים אותה הרבה כאן, ואלה בעלי העסקים הקטנים. אנחנו מדברים הרבה פה בכנסת על הטייקונים, אנחנו מדברים על שכירים, אנחנו מדברים על מרוויחי שכר מינימום, ועל אותו מגזר, של בעלי עסקים קטנים, אנחנו כמעט לא מדברים. תמונת המצב הכלכלית בישראל היא שלמרות כל החברות הגדולות, שמעסיקות את הכותרות, השלד – עמוד השדרה של המשק – רוב האנשים שמועסקים מועסקים בעסקים קטנים, בינוניים, בכל מיני משרדים, בשירותים שונים, ובעלי אותם עסקים פשוט נחנקים תחת העול. אני אפילו יכול – אני הייתי איזה תקופה קצרה, לפני שנבחרתי לכנסת, עוסק מורשה לאיזה תקופה של שנה, ופשוט – כמות המכתבים וההתעסקות עם המע"מ ועם מס הכנסה ועם הביטוח הלאומי הייתה פשוט בלתי נסבלת. ואני לא העסקתי אף אחד, רק העסקתי את עצמי. ואני רק חושב על אותו בעל חנות קטנה, עם מה הוא מתמודד. יש דבר ספציפי שהייתי רוצה להעלות כאן, שמאוד מעיק על עסקים קטנים, וזה סיפור הארנונה. הארנונה במדינת ישראל, בטח באזור המרכז ובתל-אביב, היא פשוט נטל בלתי נסבל על עסק קטן. לפעמים הארנונה יותר יקרה משכר הדירה שבעל העסק צריך לשלם. יש עיוותים קשים בארנונה, הן עבור בעל העסק והן עבור בעל הנכס, והדברים הם לחלוטין לא הגיוניים. כשמשווים את החלק היחסי של תשלומי הארנונה שצריכים לשלם בעלי עסקים קטנים לחלק היחסי של תשלומי ארנונה של בעלי עסקים גדולים – מתחמים, קניונים, בנקים, באמת מקומות שתופסים גם שטח גדול – רואים שזה בלי שום פרופורציה. מדוע הגבייה הזאת מעסקים קטנים, הנטל הזה, העול? משום שזה קל; משום שהם משלמים, משום שזה קל לגבות. האם זה צודק? ממש לא. אני חושב שכשבאים במדיניות כלכלית ובאמת רוצים לעודד את המשק, צריך קודם כול לחשוב על אותם בעלי עסקים קטנים, שהם רחוקים מאוד מטייקונים ומכל מיני בעלי הון. הם אנשים שגם עובדים קשה מאוד בעצמם – הם עובדים בעסק של עצמם, הם משקיעים בזה את כל חייהם, ואין להם שום רשת ביטחון. אם העסק שלהם קורס, הם מפטרים את שלושת העובדים, אבל הם בעצמם מגיעים למצב קשה ביותר, ואף אחד, אף אחד לא בא לעזרתם. אין להם דמי אבטלה ואין להם ימי מחלה ואין להם חופשה. אין להם שום דבר. באלה צריך להתחשב. לכן אני אומר, אדוני סגן השר וחברי חברי הכנסת, שצריך ללכת לקראת העסקים הקטנים במדינת ישראל – אני מסיים – ובראש ובראשונה לטפל בחלק הזה שנקרא ארנונה על עסקים קטנים במדינה. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. אחרון הדוברים מחברי הכנסת – חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. אחריו יסכם סגן שר האוצר מיקי לוי. גם אנחנו ניהנה לשמוע אותו. עומדות לרשותך שלוש דקות. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת, אדוני סגן השר – אני רוצה לדבר אתך בארבע עיניים: אם היה עכשיו כסף מיותר, מה היית עושה אתו בסדר עדיפויות אמיתי? מה היית עושה אתו? היית נותנת אותו לשכבות החלשות? לקשישים? לנכים? לילדים עם מוגבלויות? מה היית עושה עם הכסף הזה? <אלעזר שטרן (התנועה):> תן לה לענות. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מדבר אתה בארבע עיניים, מה אתה מתערב? היית מורידה מס הכנסה? מורידה, לא משאירה; מורידה מס הכנסה לאלה שמשתכרים מ-5,200 עד 14,400, מעמד ביניים חלש, בכלל מעמד הביניים? היית דואגת למעמד הביניים? היה לך כסף, פתאום התברר שקיבלת כסף. היית נותנת את זה לעשירים? היית נותנת את זה למנהלי בנקים? לא. אני מכיר אותך. אבל שר האוצר כן. הגיע אליו כסף – כסף שאגב לא הגיע אליו. אני ידעתי שהוא היה קיים קודם, הוא לא ידע. בסדר, מה לעשות, בן-אדם לא יודע. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> איך לא ידע? <משה גפני (יהדות התורה):> הוא לא ידע. הוא לא מבין בכלכלה בכלל. הוא נכנס לתפקיד הזה בגלל שביבי הכניס אותו לשם. <קריאה:> הוא לא למד ליבה? <משה גפני (יהדות התורה):> לא רלוונטי. אם הוא לא למד, היה אומר שהוא כן למד. לא חשוב. זה פשוט בושה וחרפה – ההתנהלות הזאת. למה זו בושה וחרפה? מכיוון שבאו ושכנעו אותנו שאין כסף, יש חור תקציבי, בור תקציבי של 40 מיליארד שקל. הגיעו – אני מכיר את הפקידים ממשרד האוצר. הם אנשים חכמים. ראו שמגיע מישהו שלא מבין בכלכלה, הוציאו מהמגירות את כל מה שהיה להם – מה שהביאו לי, אגב, לפני חמש שנים; הביאו את זה, את כל המגירות, ואמרתי: תסגרו את המגירות חזרה. הביאו קצבאות ילדים וקצבאות זיקנה – ומידע, ומשרד התמ"ת. אין לי זמן, אבל אני יכול לספר לכם סיפורים איך הם מעבירים החלטות בממשלה. אמרתי להם: לא בא בחשבון. יתרה מזאת, אמרתי שמעמד הביניים – נפחית להם 2% ממס הכנסה. הפחתנו. אני לא מספר לכם סיפורים בתיאוריה, מה היה אם. זה מה שהיה. היו גזירות, אני מודה שהיו גזירות, אבל כל היטל שהם הטילו על דירות, אני בתמורה העברתי בוועדה סעיף נוסף בחוק שעזר לזוגות צעירים במעמד הביניים. נכנס השר שטייניץ, היה שר האוצר. כמה פעמים דיברתי אתו על כך שאני מבקש להפחית 2% ממס הכנסה למעמד הביניים. הוא אמר: נכון, והעביר החלטות. עכשיו, אחרי שהוא משמיץ את השר שטייניץ והוא אומר שהוא השאיר לו גירעון, פתאום מתברר שהכסף נמצא. הנה, הכלכלה מצוינת. <מיקי רוזנטל (העבודה):> לשטייניץ אף פעם לא הייתה תקופה טובה כמו התקופה הזאת. הוא בכלל לא ידע שהוא כזה. <משה גפני (יהדות התורה):> האמת היא, האמת שהיית שר אוצר טוב. זו האמת. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אז איפה הכסף? <משה גפני (יהדות התורה):> גם היריבים שלך אומרים: היום אנחנו חושבים ששטייניץ היה באמת טוב. גם היריבים שלך. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – תשנה את דעתך. <משה גפני (יהדות התורה):> אני? <היו"ר גילה גמליאל:> אתה אומר: חלומו של כל שר שיהיה שר כזה אחריו. <משה גפני (יהדות התורה):> לא במקרה הזה. על כל פנים, מה עושה עכשיו שר האוצר? הוא מביא לנו חוק, והחוק הזה אומר – – <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת גפני, רק משפט לסיום. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מסיים. – – את העניים אנחנו משאירים עניים, במעמד הביניים אנחנו לא נוגעים – פגענו בו ונמשיך לפגוע בו. עכשיו ניתן כסף למנהלי הבנקים, למנהלי משרדים גדולים של עורכי-דין; פה ושם יהיו גם בעלי עסקים, אבל עיקר הכסף הולך לזה. איזו אטימות של שר אוצר, בלי לב, שצריך להתפטר. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת משה גפני. יעלה סגן שר האוצר מיקי לוי, שהוא רק צריך לספוג את הדברים, למרות שהמדיניות שלו בדיוק כמו שלך, גפני. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> היידה ביבי. <משה גפני (יהדות התורה):> מה היידה ביבי? אנחנו הולכים לחטוף. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גברתי היושבת-ראש, מכובדי, כל חברי הכנסת מכלל הסיעות, מכלל סיעות הבית, ביניהם חבר הכנסת גפני, אני אומר לך שלא קיצצנו – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הוא ידידי משכבר הימים. הוא עזר לי כמה וכמה פעמים. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> היה נשמע שלא, אבל אתה רחוק מדי. <משה גפני (יהדות התורה):> איפה היית, אדוני שר האוצר, כשצריך אותך? <שר האוצר יאיר לפיד:> אני תמיד פה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אז אני באמת לא מבין אתכם כבר. גם כשעוזרים לעסקים הקטנים זה לא טוב? פעם אחת שמעתי מכם מילה טובה על הכיוון, חבר הכנסת גפני ויתר חברי הכנסת? <משה גפני (יהדות התורה):> מה עם המע"מ? מה עם המע"מ? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הוספנו 8 מיליארד ש"ח לחינוך, 1.2 מיליארד ש"ח לבריאות ועוד כהנה וכהנה. שמעתי כאן כמה מחברי הכנסת מדברים על נושא המע"מ. אני עוד הפעם מודיע לכם, אני מודיע לך עוד הפעם שזה מחוֹסר הבנה. אבל אני אסביר: ביטול הצד של הורדת מס, ביטולו של מס ההכנסה שווה בערך ל-0.5% מכלל ההכנסות של המע"מ. אשר על כן, אם אתה תיקח ותוריד 0.5% על כל מוצר, הוא לא היה מגיע למדף והוא לא היה מגיע לכיסו של הצרכן. זו הסיבה היחידה, ידידי. זו הסיבה היחידה. אשר על כן, אני אומר עוד הפעם: מהלך כזה פשוט לא היה אפשרי. אני אומר עוד הפעם, מעל במה זו, למרות שכולכם מבינים וכולכם הייתם באוצר עכשיו, בכל הישיבות, ואני אומר לכם עוד הפעם חד-משמעית: הגירעון המצטבר היה מעל 30 מיליארד שקל, שיירשם בפרוטוקול. <איציק שמולי (העבודה):> אמרת 40 לפני חצי שנה. אל תעשה לי ככה עם היד. אמרת 40. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אומר לך וגם אמרתי נכון. <איציק שמולי (העבודה):> ככה, 10 מיליארד. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חברים נכבדים, קפריזות, ססמאות אשר אינן מתאימות למציאות הכלכלית – זה מה שאני שומע פה. ה-OECD, רק לפני חודש ימים – אני שולח אתכם לקרוא את זה – שיבח את שר האוצר על הצעדים הכלכליים. כדאי שתלכו ותעיינו, כי אתם מפריחים מעל בימה זו ססמאות שווא, אז כדאי שתתעדכנו. <יעקב מרגי (ש"ס):> דיבר על מערכת הבריאות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חברת דירוג האשראי "פיץ'" דירגה את ישראל ל-A חיובי. גם את זה תלכו ותלמדו, מה לעשות. העלינו את המס בפריפריה ל-9%, ובמרכז – ל-16%. אין יותר פטורים. נושא משאבי הטבע, שבמשך 65 שנה לא העזתם לטפל בו, והם שילמו כמעט 0% למדינת ישראל – אותם משאבי טבע, למן מים מינרליים, ששייכים לכולנו, אף אחד לא נגע בהם. שר האוצר הנוכחי מינה ועדה בראשות מנכ"ל משרד האוצר על מנת לבחון את זה – כמה הם אמורים לשלם למדינת ישראל. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה מדבר ברצינות? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תכף, גפני. אני מדבר אתך, עוד שנייה אני אדבר אתך. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – שאתה מדבר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> עוד שנייה אני מדבר אתך. אני אומר לכם כי הבור התקציבי שריר וקיים, וגם לאחר שסגרנו פערים, נכון להיום הוא עומד, הבור התקציבי, על 30 מיליארד שקל. חברי הכנסת מהאופוזיציה, אני שומע אתכם פעם אחר פעם, כבר כמה חודשים, מדברים על גל פיטורים. נו, מה יהיה? הרי לא קרה דבר עד עתה, לא פיטורים ולא כלום. מצב התעסוקה בישראל טוב, האבטלה עומדת על 5.6% – הנמוכה מזה 30 שנה. תרשמו לעצמכם את הנתון הזה, כדי שלא תחזרו על זה פעם נוספת. <איציק שמולי (העבודה):> אבל כמה השכר? כמה השכר? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> המדיניות הכלכלית סדורה ומתוכננת, אבל – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה עם – – –? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> רגע, אני אענה. אני לא ארד, אני אענה. <משה גפני (יהדות התורה):> מה עם הממשלה? אולי – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבר הכנסת דב חנין, כשאני דיברתי לא היית פה, ואני מצטער על כך, אבל אמרתי שזה לא יהיה על חשבון הביטוח הלאומי. זה יהיה על מי? האוצר ישלים את הפער הזה מתקציב הרזרבות. חבר הכנסת ניצן, מינינו ועדה להצעת רגולציה – אתה צודק – הקטנת העול הפרוצדורלי על העסקים הקטנים. ראוי שהארנונה ומס השילוט וכל ההוצאות האלה ייבדקו. חבר הכנסת גפני – – <משה גפני (יהדות התורה):> כן, אני פה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – אני מבקש לדבר אתך בחדר סגור, חשוך, אתה ואני. <קריאות:> לא, לא, לא. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתה ואני בחדר חשוך, סגור. אתה באמת מאמין במה שאתה אומר? <משה גפני (יהדות התורה):> התשובה היא כן. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> מיקי, אל תיתן – לא רוצה עוד חוקים של עדי קול. עזוב את זה עכשיו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ברוך השם יש גם עסקים קטנים חרדיים שייהנו מהמהלך הזה. כאשר אתה היית בוועדת הכספים לא העברת שקל אחד למשרד הרווחה – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה לא העברתי? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – אנחנו העברנו מיליארד שקל. תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לסגן שר האוצר מיקי לוי. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק לצמצום הגירעון ולשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה) (תיקון), התשע"ד–2014. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה, וכרגע זה עובר להצבעה בקריאה ראשונה. ההצבעה החלה, בבקשה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 45 נגד – 15 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לצמצום הגירעון ולשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה) (תיקון), התשע"ד–2014, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 45 בעד, 15 נגד. הצעת החוק תעבור להידון בוועדת הכספים – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה פתאום? בוועדת הכלכלה. <היו"ר גילה גמליאל:> – – להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <יצחק כהן (ש"ס):> לוועדת האתיקה. <היו"ר גילה גמליאל:> יש בקשה לוועדת האתיקה. זה יעבור לוועדת הכנסת להכרעה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 148), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/802).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 148), התשע"ד–2013, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן, בבקשה. ההצעה הבאה היא הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 149). השאלה היא האם השר מעוניין לאחד את שתיהן. אחת-אחת? אוקיי, בסדר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, חוק הביטוח הלאומי קובע כי גמלת שירותים מיוחדים, שר"מ, תינתן לנכה לטיפול אישי, לעזרת בית, לשירותו האישי ולמשק ביתו. לשם מתן הגמלה נבחנת מידת תפקודו של הנכה ותלותו בעזר הזולת בביצוע פעולות היום-יום. כל פעולה מפעולות אלו שהנכה אינו מסוגל לבצע באופן עצמאי מזכה אותו בניקוד, ובהתאם לכך נקבעת זכאותו. התיקון המוצע מתייחס לאוכלוסיית הנכים בעלי סעיפי ליקוי שכלי או נפשי – חברי הכנסת מש"ס. <היו"ר גילה גמליאל:> חברי הכנסת, בבקשה להיות קצת יותר בשקט. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> התיקון המוצע מתייחס לאוכלוסיית הנכים בעלי סעיפי ליקוי שכלי או נפשי, אשר אינה זכאית בדרך כלל לתוספות קצבה נוספות בשל שירותים רפואיים מיוחדים, שכן נכותם אינה בעלת אופי פיזי, ולכן אינה מצריכה את עזרת הזולת בביצוע רוב פעולות היום-יום. על-פי החוק, שיעור הנכות הרפואית המינימלי לצורך זכאות לקצבה חודשית נוספת הוא בין 50% ל-69%. בעבור שיעור זה משולמת קצבה חודשית נוספת בשיעור של 11.5% מקצבת יחיד מלאה. יוצא מכך כי אף שנכותם הנפשית או השכלית של נכים אלה היא בעלת השפעה תפקודית ניכרת, הם זכאים לקצבת נכות בשיעור בסיסי בלבד. כחלק מהחובה שלי כשר הרווחה, אני שוקד על החוק הזה ועל חוקים אחרים המיטיבים עם אוכלוסיית המוגבלים, הן פיזית והן נפשית. מטרת החוק היא לעגן בחקיקה את זכויותיהם של נכים הסובלים מליקוי שכלי או נפשי ואת חובת המדינה להבטיח את טובתם ואת מימוש זכויותיהם. תיקון חוק זה מיטיב עם בעלי סעיפי ליקוי שכלי או נפשי וקובע כי נכים אלה יזדקקו אך ורק לשיעור של 40% על מנת לקבל את הקצבה החודשית. אשר על כן, אני מבקש את תמיכתכם בהצעת החוק הזאת. עכשיו אני מבקש להגיד משהו, היות שיש לי עוד כמה דקות. גברתי היושבת-ראש, לצערי בזמן האחרון – השר לעניינים אסטרטגיים, למרות שזה לא שייך, השר יובל שטייניץ. <היו"ר גילה גמליאל:> השר יובל שטייניץ. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> ושר הרווחה לשעבר. <היו"ר גילה גמליאל:> חברי וחברות הכנסת, יש יותר מדי רעש במליאה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני מנצל את הבמה להגיד כמה דברים, ואני מאוד מבקש מחברי הכנסת להקשיב. בימים האחרונים אנו עדים להשתלחות חסרת רסן של גופים רבים נגד פקידות הסעד והעובדים הסוציאליים. לצערי, חבר הכנסת נסים זאב – תקשיב בבקשה – כינה את פקידי הסעד "חוטפי ילדים". בנוסף לכך, יש כלפי פקידות הסעד כינויי גנאי שחצו את מחסום הלגיטימציה של הביקורת. אני, כשר הרווחה, דוחה בשאט נפש את ההתבטאויות האלה וקורא מעל במה זו: אני תובע את עלבונם של אותם עובדים סוציאליים ופקידות סעד. מדובר בהשתלחות חסרת רסן. מדובר באוכלוסייה של אנשים שעושים מלאכת קודש ופועלים, חבר הכנסת זאב, במרחבים הקשים ביותר בחברה הישראלית. הם מתמודדים עם המציאות המרה באופן חזיתי ונאלצים להכריע בשאלות קשות, שספק אם לכל אחד, כולל מהיושבים כאן, יש את האומץ והיכולת לקבל החלטות כאלה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הם לא חסיני ביקורת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> הם עושים את זה בצורה נחושה. הם עושים את זה בצורה נחושה – אל תפריעו לי בבקשה – וחרף האיומים היומיומיים על העובדים הסוציאליים ופקידות הסעד, הם שהולכים ומטפלים בחצרות האחוריות של החברה הישראלית; ואני לא רואה אתכם שם. הם נכנסים לבתים של אנשים אלימים ומגינים בחירוף נפש על הילדים. ולקרוא לפקידות סעד ולעובדים סוציאליים "חוטפי ילדים"? אני מבקש ממך – ואני מכבד אותך – לחזור בך מהאמירה הזאת. <יצחק הרצוג (העבודה):> חד-משמעית. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אסור. להפסיק את ההסתה הזאת כנגדם. חייבים לעצור את השיח הבוטה כנגד פקידות הסעד. חובה לבקר, חובה להיות שקופים, חובה לתקן ולשנות את הדרוש תיקון, אבל מעל הכול חלה חובת ההגנה על העובדים האלה. הם נשלחים על-ידינו, הממשלה וחברי הכנסת, לחזית, אותם עובדים סוציאליים. תיזהרו שההסתה הזאת לא תהפוך לפגיעה פיזית. רק בשבוע שעבר, חברי הכנסת, שרפו משרד של עובדת סוציאלית. מה אנחנו רוצים, פקידי סעד שהולכים מאוימים? אז מותר לבקר, מותר לדרוש שקיפות, אבל אני מבקש מכם, כשר הרווחה: היו זהירים בכבודם, היו זהירים בנפשם. אנחנו צריכים לתת להם מרחבי פעולה טובים, בטוחים, ולהעריך את העובדים הסוציאליים ואת פקידות הסעד על העבודה הקשה שהם עושים. תודה רבה לכם. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן. <מיקי רוזנטל (העבודה):> כל הכבוד, מאיר. כל הכבוד. <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת זהבה גלאון; חברת הכנסת זהבה גלאון אינה נוכחת. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. <איתן כבל (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, גברתי הקצרנית, עליתי לכאן רק כדי להתייחס לכל המהומה סביב העובדות הסוציאליות. <נחמן שי (העבודה):> עובדים ועובדות סוציאליות. <איתן כבל (העבודה):> זה קודם כול עובדות סוציאליות. זה לא שאין עובדים, אבל אנחנו גם מקפידים להשתמש בשפה הזאת. תראו, העובדות הסוציאליות עושות, אדוני השר, עבודת קודש, במצבים כמעט בלתי אפשריים, אדוני השר. מצבים בלתי אפשריים, ואני גם התבטאתי בעניין הזה, אני לא מתבייש להגיד, ב"ישראל היום", ואמרתי שהנושא הזה זקוק לבדיקה. וכשאמרתי שהנושא זקוק לבדיקה לא התכוונתי שאני בעד מי מהצדדים, אלא הנושא, כיוון שנמצא על סדר-היום הציבורי יותר מדי פעמים, אני סברתי שראוי אולי לתת חיזוק לעובדות הסוציאליות, אולי לשנות את הכללים, כי בסופו של עניין נמצא המצב שרוב הנטל נופל עליהן, וככל שגם נכנסתי בעובי הקורה – הן מוצאות את עצמן יותר מפעם אחת במצב בלתי אפשרי כמעט לחלוטין. זה לא שאלה אם אני בעד או נגד, יש כאן שאלות מאוד קשות לשני הצדדים. אני יודע שאדוני השר מינה את מנכ"ל משרדו, חברי יוסי סילמן, לעמוד בראש ועדה שנדמה לי או מסיימת או עומדת להגיש – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> סיימה. <איתן כבל (העבודה):> – – עומדת להגיש לך את ההתייחסויות שלה. אני מניח שהוועדה, כפי שגם הבנתי משיחה שהייתה לי, כדי לברר איפה הדברים עומדים, אכן השתדלה להתעמק במה ששנים לא עסקו בו. שנים לא עסקו בעניין הזה, והמציאות כפתה עלינו גם לבצע את הבדיקה שאתה הורית עליה. אני מאוד מקווה, וגם רוצה להאמין, אדוני השר, שבעקבות הדוח הזה, שיילמד, יוסקו המסקנות ויינתנו הכלים כדי לעשות את מה שנכון שייעשה, כי אינני יודע להסביר במילים מה זו ההחלטה לנתק ילדים מהוריהם, בלי לקבוע מי צודק יותר; אין כאן צודק יותר או צודק פחות. ההחלטה היא קשה. אבל לפחות שמקבלי ההחלטות ידעו שהם עושים את עבודתם בידיים נקיות, בלב פתוח – – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> יש גם מקרים שלא. <איתן כבל (העבודה):> לכן אינני – – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה. <איתן כבל (העבודה):> אני מסיים. חברת הכנסת, אני לא שופט, אינני יכול לקבוע מסמרות באופן גורף על כל המקרים. אם יש או קרו מקרים, אני מקווה שמה שהוועדה החליטה יוריד בצורה עוד יותר גדולה את האפשרות לשגיאות, לטעויות ולמעשים שלא ייעשו. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. מי שעוד רוצה ומעוניין לדבר – אני סוגרת ברגעים אלו את הרשימה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת ניצן הורוביץ – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אני תומך בחוק. <היו"ר גילה גמליאל:> אוקיי. תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח; חברת הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – – – <נחמן שי (העבודה):> אני פה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מצטערת, כבר עברתי הלאה. חבר הכנסת באסל גטאס – מוותר. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, אחרונת הדוברים. עומדות לרשותך שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, מה שאמרתי עוד לא אמרתי, ועוד אתה תשמע הרבה דברים. אם אתה חושב – טוב, זו חובתך, לדחות בשאט נפש. הכול מאוד טוב ויפה. זה פופולרי. עושה אותך פופולרי כלפי העובדים הסוציאליים. אני 30 שנה במערכת, אני לא ניזון מכתבה, ואין לי שום השפעה מכתבות. אני חי את אותם הורים שזועקים חמס, "זעקת סדֹם ועמֹרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאֹד". אתה לא מבין באיזה סדר גודל של כאב, של צער, חיים אותם הורים, שכן היה אפשר ללכת לקראתם. אתה רוצה לקחת את הילד? קח אותו לאומנה, למה לאימוץ סגור? למה לא לאימוץ פתוח? למה לגזור גזירה כל כך אכזרית על אותם הורים? אני אומר לך, צריכים לשנות את תפיסת העולם, ואני רוצה להתחיל בכמה נקודות. אני חושב שמגיעות לי יותר משלוש דקות – יש לי שלוש דקות פלוס חמש, כי הוא הזכיר את השם שלי. <היו"ר גילה גמליאל:> נותרו לך דקה ו-35. <נסים זאב (ש"ס):> לא, לא נכון, אני מצטער לומר לך. <היו"ר גילה גמליאל:> אתה צריך לבקש בקשה. אי-אפשר עכשיו – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני מבקש בקשה מיוחדת. הוא הזכיר את השם שלי. <היו"ר גילה גמליאל:> לאחר ההצבעה. <נסים זאב (ש"ס):> טוב, אז אני אומר – את מרשה לי אחרי ההצבעה? <היו"ר גילה גמליאל:> לאחר ההצבעה. <נסים זאב (ש"ס):> אז אחרי ההצבעה. אני אדבר לעצם החוק הזה. אני אומר שתי מילים על החוק. אדוני השר, היה מקרה – ואני תומך בחוק במאה אחוז, אני מכיר את הבעיה הזאת – מקרה שפנו אלי, אישה שאחרי מאבק קיבלה אישור נכות, הכירו בנכות שלה, והיא קיבלה קצבת נכות של 2,500 שקלים, פלוס שלושה ילדים או חמישה ילדים, היא הגיעה ל-2,800. בעלה הוא אברך שלומד בישיבה, והוא קיבל קצבה של 1,040 שקלים. אני רוצה לומר לך, אדוני השר, אחרי שהביטוח הלאומי מצד עצמו בא ואמר לאותה גברת: אני מכיר בבעיה, אני יודע שהתעלמנו ממך במשך שנתיים, אני מאשר לך רטרואקטיבית שנתיים קצבאות נכות שמגיעות לך על-פי חוק. עכשיו, היא קיבלה את הכסף, הייתה לה חתונה, שתי חתונות, באותם חודשים, בזבזה את הכסף, ופתאום מקבלת הודעה ממשרד הדתות: נא להחזיר רטרואקטיבית 1,040 שקלים כל חודש. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> מהמשרד? <נסים זאב (ש"ס):> מהמשרד. משרד הדתות. למה? כאילו זה כפל – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> קצבאות. <נסים זאב (ש"ס):> – – כפל קצבאות. אני רוצה לומר, אדוני השר, ואני רוצה שתיקח את זה לתשומת לבך, 1,040 השקלים זה מענק, זה לא קצבה של הביטוח הלאומי. זה קצבה שמשרד הדתות נותן, מענק למשפחות שתורתן אומנותן. לכן, אני חושב שאסור שזה יעמוד באותה קטגוריה. אני אומר לך, יש פה זעקה של אישה עם חמישה, שישה ילדים, שאומרת: קיבלתי קצבת נכות, השתמשתי בזה גם לתרופות במשך השנים האלה, בשנתיים האלה שלא הכירו בי, קניתי כל מיני מכשירים, ועכשיו אומרים לי להחזיר 25,000 שקלים. לכן אני אומר, לתשומת לבך, אדוני, אני תומך בחוק כי זה בעצם כמעט עונה על אותם קריטריונים שאדוני אומר, שצריכים לאפשר עוד קצבה נוספת להשלמה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> אני כבר מסיים. אם קצבת נכות נועדה אך ורק, כמו שאדוני אמר, לתרופות, למכשירים, לעזרה רפואית לנכה, לא יכול להיות שקצבה של 1,040 שקלים, שזה נועד לאוכל של הילדים, למשפחה – לבוא ולומר: נא להחזיר. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. תעלה חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, הדוברת האחרונה. אדוני השר, אתה רוצה להגיב או שנעלה להצבעה? <נסים זאב (ש"ס):> אני מבקש לעלות אחר כך לחמש דקות. מותר לי. <היו"ר גילה גמליאל:> אז בחוק הבא, בסדר. אם אפשר, להפעיל את הצלצול. עומדות לרשותך שלוש דקות. בבקשה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אדוני שר הרווחה, חברי כנסת נכבדים, אני חושבת שעולה פה סוגיה מאוד מאוד חשובה. כמובן שאני תומכת בחוק, אבל חשוב לי להתייחס לדברים שנאמרו פה בכל הנושא של מתיחת הביקורת על עובדות סוציאליות ופקידי סעד. זה נושא שאני עוסקת בו ביתר שאת לאחרונה, ואני בטוחה שמי מכם שמע אותי גם בתקשורת בנושא הזה. ברור מאליו שאף אחד לא מנסה לשפוך את התינוק עם המים, אבל צריך להבין: במדינה דמוקרטית אין מי שעומד מעל החוק; אין מי שלא נתון לביקורת. לכן אני חושבת שככל שניתן וככל שראוי, כאשר מדובר בדיני נפשות ובהוצאת ילדים מהבית, כן צריך לבדוק את עצמנו, בייחוד כשמדובר באלפי ילדים שמוצאים מהבית. אדוני שר הרווחה, ראשית, אני כן מעודדת ורואה אור בקצה המנהרה, גם בעצם העובדה שמינית את ועדת סילמן. זה אומר שהנושא הזה ראוי לבדיקה. אני מאוד שמחה שבימים הקרובים ועדת סילמן תגיש את הדוח לשר הרווחה – כדי שנבדוק את עצמנו: האם אנחנו מוציאים ילדים בשנת 2014 בישראל מתוך הסתמכות על חוקים מנדטוריים ישנים, או שבאמת מתוך מקסום כל האלטרנטיבות שקיימות בקהילה? הרי כולנו מבינים שאין מספיק אופציות בקהילה, אין מספיק אופציות בתהליכי הביניים. אנחנו צריכים להבין שכל ילד כזה חשוב לכל משפחה באשר היא. אני לא יודעת אם אתם קראתם את הכתבה שפורסמה היום; זאת עוד זווית שאני מנסה להעלות בימים האחרונים. היום התפרסמה כתבה – ושוב, אני מסייגת את הדברים שלי ובזהירות יתרה אומרת – ברור לי שלא מדובר במאסה העיקרית של העובדים הסוציאליים ופקידי הסעד. אבל לא ייתכן – רק הבוקר התפרסמה כתבה על פקידת סעד שהוציאה תינוקת ממשפחה אתיופית, ומה שהיא טענה בבית-משפט בישראל – במעמד צד אחד, בלי שהמשפחה נמצאת – זה שהסבתא האתיופית פרימיטיבית שבאה מכפר באתיופיה, שמדובר בחמולה, שהמנהג שלהם הוא לשטוף את התינוק במים קרים. כאילו שהיא יכולה לבוא ולנתח מנהגים של הקהילה. בכלל לא קיים דבר כזה. אני אומרת, אבוי לי, פקידת סעד שמטפלת בכל כך הרבה משפחות יוצאות אתיופיה, והיא נמצאת באזור כזה – אני אומרת לכם, על כל אחד כזה, על כל ילד כזה צריך להילחם. אני יודעת שפקידות סעד ועובדות סוציאליות עושות את עבודתן נאמנה, אבל זה לא משנה את העובדה שיש לפעמים מקומות שטועים בהם, ואנחנו צריכים לבדוק את עצמנו. האם אנחנו מצליחים להביא לכך שיש כלים לאותן עובדות סוציאליות ולאותן פקידות סעד והן מצליחות להבין או לגשר על הפערים התרבותיים? האם משפחות מוחלשות מקבלות את יומן במסגרת הרווחה? בסופו של דבר כולנו מבינים שאותה חוות דעת של פקידת הסעד ושל העובדת הסוציאלית היא שמכריעה חיים; היא שתכריע אם הילד יישאר בבית או שהוא יצא מביתו. האם, למשל, נשים שלוקות בנפשן או לוקות בדיכאון אחרי לידה והילד הוצא מרשותן – מה קורה ברגע שהן מחלימות? את כל הדברים האלה חשוב לבקר וחשוב להעיר עליהם. אדוני השר, אתה לקחת את הנושא הזה כבר כשנכנסת לתפקיד ואתה רואה בזה חשיבות מרבית. אני רואה את זה גם בכך שהקמת את ועדת סילמן. עם זאת, נכון שצריך שהביקורת תיעשה בצורה מקובלת, אבל אי-אפשר שכל פעם שיבקרו את פקידות הסעד ואת רשויות הרווחה אנשים יצקצקו וירימו גבה. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 148), התשע"ד–2013, בקריאה ראשונה. ההצבעה החלה, בבקשה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 148), התשע"ד–2013, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <איתן כבל (העבודה):> תוסיפי אותי להצבעה, בבקשה. <היו"ר גילה גמליאל:> 34 בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ולהכנה לקריאה שנייה ושלישית. חבר הכנסת איתן כבל גם הוא תמך ולא הספיק להצביע. נוסיף זאת לפרוטוקול. <הודעה אישית של חבר הכנסת נסים זאב> <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת נסים זאב, עומדות לרשותך חמש דקות על מנת להגיב על פנייה אישית שהייתה כלפיך מצד שר הרווחה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני השר, אני באמת מלא הערכה אליך, שלא יהיה לך ספק. גם ברמה האישית אני מרגיש ידיד וחבר שלך, ואני לא תוקף אותך אישית. אני 30 שנה במערכת. כשמדברים על שפיכת דמם של העובדים הסוציאליים כביכול, במירכאות – אתה מבין מה המשמעות שאתה לוקח תינוק מזרועות אמו כאשר האישה עדיין בהיריון. אני אומר לך עובדות, ולא סיפורים בעלמא. היא בחודש השישי, החמישי. משכנעים אותה לעשות הפלה. האישה לא רוצה לעשות הפלה. אומרים לה: דיר באלכ, תיזהרי, אם לא תעשי הפלה אנחנו לוקחים לך את התינוק – בזמן צירי הלידה שלה. אני אספר לך רק סיפור אחד מעשרות רבות. בזמן צירי הלידה שלה אומרים לה: אל תדאגי, זה קצת כאב, אבל אנחנו עוד ניקח לך את הילד, את תרגישי הקלה. אתה יכול לתאר לך, רק המילים האלה שנאמרות, איזו מידה של אכזריות, אטימות ורשעות יש בזה? אם אתה לא מאמין לי, אני יכול להביא לך את השם של האימא, את שם המשפחה; דווקא מרוקאים. ומה לעשות, מאבק – – – <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> יש לך שר – יכול להיות שזה מדבר אל הלב שלו. מאיפה זה? <נסים זאב (ש"ס):> אדוני השר, אני פניתי אליו רק לפני שבועיים בבקשה, נכון או לא? באתי אליו עם מקרה מאוד חמור, כאשר העובדים הסוציאליים עושים את כל מה שאפשר כדי להשאיר את הילד בחזקת האם, במשמורת האם, כשהאימא היא סוחרת סמים number 1, סוחרת בגופה number 1. יש את כל ההוכחות שבעולם. העובדים הסוציאליים מתהפכים על הראש שלהם, גם אחרי צו של בית-משפט. נכון להיום הם עושים את הכול ומגינים על האם. אני לא תמיד אומר שאני בעד האב או בעד האם; כל מקרה לגופו. לפעמים אתה רואה שהמלחמה של העובדות הסוציאליות היא מלחמת אגו: אנחנו חייבים לנצח פה במערכה; אנחנו החלטנו וכך זה צריך להיות. ולכן, אדוני השר, סמכויות עצמאיות בלתי מוגבלות אסור לתת לשום עובדת או פקידת סעד, ואסור לפעול ללא בית-משפט. אם בתביעות קטנות על מאות שקלים צריך החלטת שופט, אז לקחת ילד, לקחת אותו לאומנה או לאימוץ, לקחת אותו רק בעקבות צו חירום, ואחר כך צו ביניים, ועוד צו ביניים, עוד 30, ועוד 30, ועוד שבעה, על-ידי פקידת הסעד, ואחר כך יש ועדת החלטה, שהכול תפור שם, חורצים גורלות של משפחות. כל מה שקשור להמלצות, אדוני השר, יש רשימה של מומחים, שבית-המשפט, הוא יקבע מי מהם ייתן את חוות הדעת. כמעט אין דיון, כאשר למשל לגבי שמאות, בית-המשפט קובע מי יהיה השמאי; כשיש ויכוח בין הצדדים, וכל אחד הביא שמאות שונה, בית-המשפט מחליט, אני רוצה את השמאי מתוך רשימה שאני כרגע מציג בפניכם, ובית-המשפט קובע. אז למה במקרים כאלה, של חוות דעת של פסיכולוגים, של פסיכיאטרים, אי-אפשר שבית-המשפט יקבע מי ייתן את חוות הדעת? המדינה, שבמקרה הזה זה פקידות הסעד, הן לא צריכות לחוות דעתן כאילו הן בעלות דין. הן לא בעלות דין, הן רק צריכות להציג את העובדה. התסקיר שלהן, אסור שיחייב. דבר נוסף, שיהיה אפשר להעמיד לדין עובדות סוציאליות כאשר הן חורגות מסמכויותיהן. בדיוק כמו שיש נציב תלונות הציבור, יש מח"ש, המשטרה לא חסינה, אפילו שופטים לא חסינים, רק עובדות סוציאליות חסינות? ולכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שצריכים לשנות את כל תפיסת העולם שלהן, השגויה והלקויה. צריכים לצאת מהנחה שכמעט כל ילד יכול לחיות בקהילה, ולא צריך להיות באימוץ סגור. ואם זאת תהיה ההנחיה, אני חושב שאנחנו נחסוך הרבה הרבה צער וכאב של הרבה הורים שצריכים לשלם מדמם, ואת דמם, כדי לראות את הילדים שלהם באמצעות קשר כזה או אחר, ומרגישים שהם בעצם לא שווים, והם גם לא בני-אדם, וחבל. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב על ההודעה האישית. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 149), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/803).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו חוזרים לסדר-היום. הצעת חוק הביטוח הלאומי – עכשיו מדובר על תיקון מס' 149, התשע"ד–2013, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן. בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, על זה נאמר, חבר הכנסת זאב, אתה קצת טובל ושרץ בידך. <נסים זאב (ש"ס):> אני אבקש שוב הודעה אישית. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אתה תקבל כמה שאתה רוצה הודעות אישיות, אבל אתה עולה לכאן, אתה מנסה להישמע כאיש הכי צודק, ואתה ממשיך בדברי ההסתה חסרי התקדים נגד עובדים סוציאליים ופקידות סעד. הרי בכל גוף, בכל מקום, עושים טעויות, וכאן לא עושים טעויות? ובבתי-ספר לא עושים טעויות? מה בין זה לבין הסתה שלוחת רסן? מה אתה עושה? אתה חבר הכנסת, מחר מישהו יירצח. אתה לא מבין מה המשמעות שאתה קורא להם חוטפי ילדים? אתה לא מבין מה המשמעות ש-99.9% עושים את עבודתם נאמנה, וכל ה-100% עושים את עבודתם בידיים נקיות – טועים בדרך. יש ועדת סילמן, אנחנו מאפשרים לבדוק ולבדוק. חברת הכנסת תמנו-שטה, מישהו אמר לך לא לבקר את המערכת? שמעתם ממישהו, מהעובדים הסוציאליים שמעתם אמירה שהם לא רוצים שיבקרו אותם? אבל, ריבונו של עולם, אתם יודעים מה קורה כשהורה שומע את הדברים שלך והוא לא מסכים עם ההחלטה? והכול יצרי, והכול מכעיס, והוא מחר ניגש לאותה עובדת אומללה, שנמצאת בחזית של העבודה החברתית של מדינת ישראל, ותוקף אותה, ויש לו אליבי, כי אנחנו מכשירים את הדבר הזה. מותר לנו לבקש כל ביקורת, אסור לנו להסית. מעל הבמה הזאת נשמעים יותר מדי דברי הסתה. היום בבוקר פגשתי עובדת סוציאלית שאומרת לי: אני הולכת לעבודה ואני מאוימת. יש עובדת סוציאלית בבאר-שבע שכל פשעה היה שהוציאה ילדים ממשפחה של אבא אלים. היא הולכת עם אבטחה צמודה 24 שעות. זה מה שאנחנו רוצים? באמת, אתה מצייר עובדות סוציאליות שעומדות ליד אישה בהיריון ומשכנעות אותה לעשות הפלה? איזה מין דבר זה? <נסים זאב (ש"ס):> – – – אתה לא חי במציאות, אני אתן לך את העובדות, חבל. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> תקשיב, אני דבר אחד רוצה להגיד לך – – <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת נסים זאב. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – שני דברים אני אבקש ממך לא להגיד עלי, השאר תגיד מה שאתה רוצה: זה שאני מנותק מהמציאות – כי אני לא; וזה שאני מחפש פופוליזם – כי אני לא. אני לא עומד כאן כי אני מחפש פופוליזם. אני עומד כאן כדי להגן על אנשים שעושים עבודת קודש, ואני שומע את זה, ואני שותק. ועוד פעם, ואמר עכשיו חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בסוף זה ייגמר ברצח של מישהו. היו זהירים בדבריכם. כל דבר צריך להגיע לעיתון? ממה נפשנו, מה היה צריך היום את הכתבה הזאת, על אותה עובדת סוציאלית שטעתה, למרוח אותה בעיתון? עוד שמן למדורה? מה זה עוזר? יום לפני קיבלנו את המקרה הזה. יש ועדה קטנה שעובדת עשר שעות, מביאה את המסקנות, קוראים למי שצריך, מטפלים בו. אבל כשרוצים לחפש כותרות אז זה מגיע לעיתון, ובשביל כותרת אחת ייפגעו עובדים סוציאליים, וזה יהיה על נפשנו. אחרי זה תגיד כמה שאתה רוצה, אבל אני אומר את דברי, ואני מבקש מכם. <היו"ר גילה גמליאל:> אני רק מזכירה לכבוד השר להציג גם את החוק. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> כן, סליחה. ועכשיו, חבר הכנסת נסים זאב, אני בטוח שתתמוך בחוק הזה – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 149). גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, חוק הביטוח הלאומי קובע כי בנסיבות שבהן נפטר מבוטח בלי שקיימת מכוחו זכאות לגמלת שאירים או תלויים, המוסד לביטוח לאומי לא יהיה זכאי לגבות חוב של דמי ביטוח שהנפטר היה חייב. עד היום המוסד לביטוח לאומי גבה חובות מנפטרים מבוטחים בשל זכאותם לגמלת שאירים או תלויים. מבחינתי, זה אינו ראוי כלל, ולכן אנחנו פועלים לחקיקת החוק הזה. משמעו, לא לגבות חוב של דמי ביטוח גם בנסיבות שבהן הנפטר היה מבוטח והייתה לו זכאות לגמלת שאירים או תלויים. לפיכך מוצע לתקן את סעיף 363 לחוק ולהחליט כי המוסד לביטוח לאומי לא יגבה חוב של דמי ביטוח גם כאשר קיימת מכוח הנפטר זכות לגמלת שאירים או תלויים. אני מבקש לקבל את ההצעה ולאשר אותה בהצבעה. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן. אנחנו נעבור לדוברים. מי שמעוניין / מעוניינת להירשם, זה הזמן, כי אני נועלת את רשימת הדוברים. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. בבקשה, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, עומדות לרשותך שלוש דקות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לחזק את הדברים שאמר שר הרווחה מאיר כהן בעניין העובדים והעובדות הסוציאליות. קודם כול בואו נזכור – נראה את המציאות, אלה אנשים שמקבלים שכר לא גבוה, עובדים עבודה מאוד קשה, אולי הכי לחוצה, אולי הכי כפוית טובה שיש, מנסים לעזור לאנשים מול רשויות שלפעמים הן אטומות, במציאות מאוד מאוד לא נעימה לפעמים, קרועים לפעמים בין בני-זוג שרבים אחד על השני, בין ילדים, במצבים של עוני ומצוקה, ועושים – והשר אמר את זה נכון – עבודת קודש. ודאי שיש טעויות, ודאי שלפעמים יש שיקול דעת לא נכון. אבל מכאן ועד להכפיש ציבור שלם, וממש להתבטא בביטויים שהם התרת דם – אין מילה אחרת, זאת התרת דם. גם ככה הם חשופים לאיומים על גבול האלימות, ולפעמים לאלימות, כמעט כל יום. הם גם מטפלים לפעמים באוכלוסיות ובאנשים במצבים מאוד גבוליים. אנחנו מכאן צריכים לחזק אותם, צריכים להוקיר את עבודתם וצריכים להודות להם. וזה שבאים ומפה אומרים: עובדות סוציאליות חוטפות ילדים – מה זה חוטפות ילדים? איזה מין ביטוי בכלל? הרי עובדים דרך בית-משפט, הכול זה באישורים שיפוטיים. הדברים שהם עושים – אני גם מכיר את זה מקרוב; כמה מחברי הם עובדים סוציאליים. כשעבדתי בבית-משפט ראיתי את התסקירים מקרוב. אני מכיר את ההוויה הזאת. אז אני מכאן קורא לנו, לכולנו, חברי הכנסת, להפסיק עם השיח הזה, להפסיק לתקוף עובדים ועובדות סוציאליות. הם אנשים טובים, הם פועלים מתוך שליחות. לא מזמן נפגשתי עם סטודנטים לעבודה סוציאלית – אני חייב לספר לכם את זה – ושאלתי אותם: אני חייב לשאול אתכם, למה אתם הולכים ללמוד? אתם באמת רוצים לעסוק בזה? הייתה הרי שביתה גדולה. והם אמרו לי שהם רואים בזה שליחות. הם יודעים שאין בזה כסף, הם יודעים שיש בזה הרבה תסכול. הם רוצים לעזור לאנשים. אז אנחנו צריכים לעזור להם, ותודה לשר על דבריו. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות מעכשיו. <נחמן שי (העבודה):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להצטרף בפה מלא לדבריו של שר הרווחה. אני רוצה לומר לך, נסים זאב, שאני עוקב אחריך בכנסת, ולפעמים אתה מגזים, לפעמים אתה מאוד מגזים, ועכשיו אתה יצאת משליטה לגמרי, גם בדברים שאמרת באותו דיון וגם עכשיו במליאה. אני אפילו מתקשה להבין איך הגעת לרמה הגבוהה כל כך הזאת של התקפות על עשרות-אלפי אנשים במדינת ישראל שמשקיעים את כל מה שיש להם, את כל זמנם, את כל שימת לבם, לפעמים את חייהם, כדי לשמור על החלשים, על הנצרכים ועל הנזקקים בחברה הישראלית. אני לא יודע מאיפה אתה לוקח את הדברים האלה, כי צריך להביא אותם ממקום אחר, שלא קיים פה. הלוא לא יכול להיות שאדם שחי בארץ הזאת כמוך לא רואה את לוחמי הקו הראשון של העבודה הסוציאלית במדינת ישראל. לוחמי הקו הראשון. אני לא יכול לתאר לעצמי את החברה הישראלית בלעדיהם. ואני לא רוצה להגיד לך שבסביבה הקרובה שלך ובסביבה הרחוקה שלך זקוקים להם, מדברים אתם, מקבלים את העזרה שלהם ותלויים בהם. מה שאתה עושה פה ובמקומות אחרים – ואתה גם מעודד, כי אתה חבר כנסת, אתה חבר כנסת, ואנשים נותנים משקל לדברים שאתה אומר. זה שאתה מעודד גם אחרים לומר את הדברים האלה, כי יש להם אילן גבוה – אולי לא כל כך גבוה אבל בכל זאת אילן להיתלות בו, ואז הם אומרים: אם חבר כנסת אמר כך, ומאשים אותם בסחר בילדים, בהוצאת ילדים בכוח, לחלק אותם למשפחות עשירות או בעלות אמצעים – מאיפה אתה לוקח את זה? מאיפה אתה לוקח את זה? אני שמח על הדברים שאמר היום השר פעמיים. ואני עוקב גם אחריו. לא ראיתי אותו, באמת – מדבר בלהט כזה לטובת העניין הזה; מפני שהוא פוגש אותם, והוא יודע במה מדובר, כל יום. אלה האנשים שלו, זה הצבא שלו, אבל צבא לא מפונק, עובד בתנאים קשים, מקבל את אחת המשכורות הנמוכות ביותר במדינת ישראל – שזה עניין חמור בפני עצמו. הם עמדו פה לפני שנתיים, שלוש וצעקו והפגינו, עשרות-אלפי אנשים. בסוף זרקו להם עצם, שלחו אותם הביתה, ובגלל שהם מרגישים אחריות למקצוע שלהם הם חזרו לעבוד. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> עובדים סוציאליים מקבלים השלמת הכנסה. <נחמן שי (העבודה):> נכון. יש משהו נחמד בזה שאתה מקרב את העובדות והעובדים הסוציאליים לאוכלוסייה שהם מטפלים בה; אין להם קושי להבין אותם. אבל, למען השם, לפחות אנחנו צריכים לתת להם את כל הכבוד וההערכה והגיבוי, כדי שידעו לעשות את העבודה שלהם. אני לא יכול לתאר את החברה הישראלית בלי העובדים והעובדות הסוציאליות. אני מבין את כאבה של חברתי תמנו-שטה, אני מבין את זה, אבל זה מקרה אחד, וגם הוא עד שהוכרע הראה כל מיני היבטים כאלה ואחרים. אבל אסור להקיש מן הפרט אל הכלל, והכנסת הזאת כולה צריכה להתייצב פה-אחד למענם ולטובתם, כי אנחנו מגינים על עצמנו קודם כול, לא עליהם; אנחנו מגינים על עצמנו. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. ותלמדו מחבר הכנסת נחמן שי לעמוד בדיוק בזמנים. שלוש דקות מעכשיו, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> תודה. גברתי היושבת-ראש, אני אפילו אהיה יותר קצר, אבל מצאתי לנכון לעלות גם אני לדוכן ולהתייצב גם אני לימינם של העובדות והעובדים הסוציאליים. אמרו את זה לפני, וחשוב לומר את הדברים האלה: האנשים האלה נמצאים בשליחות ציבורית ועובדים בתנאים קשים. אנחנו שולחים אותם להתמודד עם המצבים המסובכים ביותר, עם המצבים הקשים ביותר. הם עושים את זה באמונה, הם עושים את זה לתועלת הציבור. חבר הכנסת זאב, יכול להיות שהם טועים. כולנו טועים; מי מאתנו לא טועה? אבל אפשר לבקר ואפשר להתייחס, ואפשר להתייחס גם בביקורת על החלטה כזאת או אחרת שמתקבלת. אבל אני באמת פונה גם אליך מתוך הערכה, ואני גם יודע שאתה תדבר בעקבותי בדיון הזה. אני חושב שהמסר הזה, חשוב שיעבור. גם כשיש ויכוח, אנחנו צריכים כולנו לכבד את אלה שאנחנו מתווכחים אתם. אנחנו צריכים להבין שהאנשים האלה לא עושים את המעשים – גם אם הם טועים במשהו, הם לא עושים את זה מתוך רצון להרע למישהו, הם לא עושים את זה מתוך רצון לפגוע במישהו. וכיוון שאני מכיר גם את המתחים שקיימים וגם את הכעסים שקיימים, נורא נורא חשוב במצבים האלה להעביר את המסר של לנהל דיון – גם אם יש בו ביקורת – בצורה ראויה, בצורה אמיתית, בצורה בונה, בצורה קונסטרוקטיבית. ולגופה של הצעת החוק הזאת – אדוני שר הרווחה, אני רוצה לברך אותך על הצעת החוק הזאת. אני חושב שבהצעת החוק הזאת אתם בונים מידה של התחשבות, מידה של אנושיות, שתאפשר גמישות שהמערכת רוצה וצריכה אותה. לא תמיד צריך ללכת אחרי כל חוב קטן, אחרי כל מי שנפטר, ולא תמיד צריך לדרוש את מה שלפעמים לא ראוי לדרוש, וטוב שמקנים למערכת את הסמכות לגמישות הזאת. אני מברך על הצעת החוק הזאת, היא בכיוון הנכון. אני מקווה שתהיינה עוד רבות כאלה. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – מוותרת; חבר הכנסת באסל גטאס – מוותר. חבר הכנסת נסים זאב, במגבלות שלוש הדקות שלך אתה גם רשאי להשיב להם על הדברים. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אורי מקלב. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כשניצן הורוביץ אומר: התרת דמן של פקידות סעד, איזה מין אמירה זאת? מאיפה הוא לקח את זה? מאיזה דמיון הזוי הוא אומר את המשפט הזה? אסור לבקר עובדות סוציאליות? אני רוצה להבין. כאשר משטרת ישראל עומדת פה לביקורת – לא פעם בשנה ולא פעמיים; עשרות פעמים. לפעמים מגיעים כל הבכירים של משטרת ישראל לוועדת הפנים, ואתה שומע שם ביקורת קשה. אז מישהו אומר שאנחנו מתירים את דמם? לא הבנתי. מה, הם חסינים? הם מעל החוק? הם מעל הקדוש-ברוך-הוא? אז לא. אז בבקשה, לא לקחת את דברי כאילו אני בא, מכפיש את כל העובדות הסוציאליות. הן עושות עבודת קודש. מישהו אמר שהן לא עושות עבודת קודש? אני לא מדבר על רובן הגדול של העובדות הסוציאליות, שהן 90 וכמה אחוזים, שעוסקות באמת בענייני משפחה, במעונות, בדברים אחרים, בקשישים. אני מדבר בסוגיה הכאובה ביותר – הוצאת ילדים מהבית, ששם צריך להגביל את הכוח הבלתי-נלאה שיש להן. ואני אחזור על זה עד שהדברים יחלחלו בתוך תוכם של מי שצריך לקבל פה את ההחלטות. דבר נוסף – – – <נחמן שי (העבודה):> לעולם לא תדע מי ניצל מכך. לעולם לא תדע כי דבר שלא קרה, אנחנו אף פעם לא יודעים. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני חבר הכנסת הנכבד שי, תמיד יש כאלה שאתה לא יודע מי ניצל ומי לא ניצל. אני עכשיו מדבר על עשרות רבות של מקרים, ואני מלווה את זה 30 שנה. אין מצב כזה שבית-משפט יקבל החלטה ללא דיוני הוכחות. זה דבר שקורה. איך זה יכול להיות? מדוע בבתי-המשפט לנוער אין? עמותות האומנה, אגב, שמקבלות בונוס על כל הוצאת ילד לאומנה כל חודש וחודש. אני רוצה לדעת, האם דמי העמלה האלה הם דבר שהוא תקין? אני אומר לך שלא. זה הופך את הדבר למין ביזנס כזה, ואסור שזה יקרה. אני אומר לך, צריכים להסתכל על כל נקודה ונקודה. לקבל את הביקורת שלנו, לא מתוך שאנחנו מסתערים על העובדות הסוציאליות ואנחנו רוצים לפגוע בשמן הטוב. אני אומר לך, אדוני השר, אתה מופקד היום על המערכת הכי רגישה במדינת ישראל, ומחובתך לתקן את העוול – ויש עוול, ויש הרבה עוולות שצריך לתקן במסגרת החוק, ואתה לא יכול להתחמק מהן. ואל תביא את הביקורת שלי ושל חברת הכנסת שטה כאילו אנחנו באים להתנפל ולהתגולל בעלילות שווא. אנחנו חברי כנסת, זה מחובתנו, זה מתפקידנו, אנחנו נאמר את זה בצורה כי פשוטה והכי לבבית ואמיתית, מקרב לבנו. מנהמת לבנו. אני לא בא פה, עומד על הבמה כדי להכפיש איזושהי אוכלוסייה. אני אומר את הזעקה והכאב של אותם הורים. אני אומר לך בהחלטיות. אתה חושב שסתם השופטת בן-עמי, שיש לה ניסיון כל כך רב, והיא אומרת דברים – היא אומרת, נעלמה ממנה חוות דעת של עובדים סוציאליים במקרים שילדים הוצאו מחזקת אם שלא הואשמה בהתעללות. היא אמרה דברים הרבה יותר חריפים. היא אמרה אפילו שעובדות סוציאליות מאוימות כאשר הן לא נותנות חוות דעת לפי מה שהבוסית רוצה לראות בחוות הדעת שלהן. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> אתה רוצה להגיד לי שהכול בלוף? שהכול שקר? אין דברי אמת? אז אנא, נחפשה דרכינו ונשובה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> וזה התפקיד שלנו. אם לא אל השם, לפחות עם מעשינו. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה; אחרון הדוברים. השר רוצה להשיב או שאנחנו נוותר על זה? מצוין, תודה. אחרון הדוברים, ואחריו הצבעה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה. גברתי היושבת בראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו חוזרים ואומרים שאנחנו מעריכים את העבודה החשובה, את העבודה הקשה, את השליחות, את עבודת הקודש של העובדים הסוציאליים, אבל יחד עם זה הם לא חסיני ביקורת. ולא רק זה שהם לא חסיני ביקורת – אני קצת מודאג מהתהליך של לקיחת משפט אחד מתוך 100 משפטים שנאמרו בוועדה ובזה להיתלות, במקום קצת להפנים, ובלי להיפגע מהדברים שנאמרו. וזה לא דברים שנאמרו בעקבות איזה תחקיר שהיה בטלוויזיה; זה דבר שמצטבר במשך זמן רב אצל ציבור גדול מאוד. מצד אחד, נציגי ציבור שמקבלים את אותה חצר אחורית שאתה מדבר עליה, ואנחנו כן נפגשים אתם; הם ממלאים את הלשכות שלנו. אנחנו נפגשים אתם במקומות שבהם אנחנו מקבלים קהל, ואנחנו יודעים אם זו אוכלוסייה קשה, ואיך מתמודדים אתה, אבל אנחנו גם שומעים אותם, ושומעים אותם מדוע הם מרגישים וחשים – ואנחנו לפעמים גם מזדהים אתם, שלא שומעים אותם. הם מתחילים תהליך מסוים, ואז, כשהתחיל תהליך, אין דרך חזרה. שום דבר לא יכול לעצור תהליך של רווחה, גם אם מוכיחים שגם אם ההורה טעה, הזכות להורות היא הזכות הכי חזקה שיש. כדי להוציא ילד מהורים, להוציא ילדים מאימא שלהם – ואנחנו נפגשנו בהרבה מקרים כאלה – צריך להיות משהו מאוד מאוד דרמטי. להורה מותר לטעות פעם אחת, ומותר לטעות פעם שנייה, ומותר לו אולי אפילו לטעות פעם שלישית. ובמשוואה הזאת לעובד הסוציאלי יהיה אסור לטעות, או כמה שפחות – מכיוון שהם דנים דיני נפשות ממש. זה לשבט ולחסד, זה לקרוע ילדים מהורים. זה לנתק הורים מילדים. ואני רוצה להגיד לך, אדוני השר, אנחנו גם מגינים עליהם. אנחנו חושבים, אבל, שיש פה לא רק 99% שהם בסדר, ה-100% הם בסדר. אבל יש משהו שאנחנו חושבים – שיש, עם השנים, איזה קהות בגישה, או בתפיסה; שיש לפעמים יעד להוציא את הילד מהבית. זה איזה שליחות קודש להוציא אותו, מכיוון שנקבע להם, ונראה להם, כי בתחילת הדרך הייתה איזה התרשמות לא טובה, או גם תהליך לא טוב מול העובדים, מול הסביבה, ובטעות גם – בטעויות שנעשו, ואז אין דרך חזרה. ומי שאומר את זה – זה משום שאין שום גוף שמבקר. וזה לא יכול להיות. גם אותנו מבקרים. הציבור מבקר. לא יכול להיות גוף שמשתמש בסמכות שלו ובכוח שיש לו שימוש יתר. ואני רוצה להגיד לך שבאמת דיברו על משרד הרווחה, דיברו על המנכ"ל שלך, ודיברו על הגישה, ודיברו באופן כללי על כולם. וזה לא אחד. ותדע לך שהדימוי שלהם נפגע, וזה הכי גרוע; היום הדימוי של העובדים הסוציאליים הוא דימוי גרוע, ובזה צריך להיאבק, לא באמירה כזאת או אחרת. והדימוי הזה נוצר כי אנשים נמנעים היום מלהגיע ללשכות הרווחה, אנשים לא רוצים את המפגש הראשון, וכשלא מקבלים את הטיפול בתחילת הדרך, אחרי זה אנחנו רואים את אותם המקרים הקשים. ולמה הם לא רוצים לקבל את הטיפול? מכיוון שמפחדים מהמגע הראשוני; מפני שמפחדים שבגלל הבעיה שהם רוצים להעלות, או העזרה שהם רוצים לקבל, זה יביא אותם לתהליך של התנתקות מהילדים. יש פחד נורא. לא אצלי, אצל קהל היעד שלהם, אצל הצרכנים, אצל האוכלוסיות הקשות; יש דימוי מאוד לא טוב בעניין הזה. ואם לא נדבר עכשיו – אנחנו רוצים לגנות משהו, לא להתיר את דמם. וצריך להגן עליהם. הם עושים – אני בטוח שהם מאוימים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> תגידו את זה בקול ברור. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אנחנו אומרים את זה, אנחנו אומרים, אבל לא יכול להיות שאנחנו נתעלם. אני רוצה שגם אתה תגיד את זה, שאנחנו יחד, שאנחנו רוצים להפנים את הדברים, שאנחנו רוצים ללמוד מהדברים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> הקמתי ועדה שבודקת את זה. 50 שנה לא הקימו. אנחנו מקבלים את הביקורת ואנחנו עובדים בשביל הביקורת. אתם תגידו שאתם שומרים על כבודם ואתם לא – – – זה חשוב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> שומרים על כבודם, שומרים על זכותם, ואנחנו חושבים שיש כאלה שגם מאוימים באמת – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה. משפט סיום. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – אבל יחד עם זה אני חושב שהתהליך הזה – שבסופו של דבר ההצלחה שלהם תהיה – ההצלחה שלהם צריכה להימדד: כמה שפחות ילדים יתנתקו מההורים. זאת ההצלחה האמיתית, ולא שהיעד הוא הפוך. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. אנחנו עוברים ועוברות להצבעה. הצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 149), התשע"ד–2013, בקריאה ראשונה. ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 149), התשע"ד–2013, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 30 בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. חבר הכנסת נחמן שי – נוסיף את הצבעתו לפרוטוקול. תודה רבה. <איתן כבל (העבודה):> תוסיפי את חבר הכנסת נחמן שי. הוא חשב שזה אמור להידלק לבד. <הצעת חוק הסנגוריה הציבורית (תיקון מס' 19) (ייצוג אסירים בהליכי הפרדה), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/829).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק הסנגוריה הציבורית (תיקון מס' 19) (ייצוג אסירים בהליכי הפרדה), התשע"ד–2013, קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק בשם שרת המשפטים השרה סופה לנדבר. בבקשה. להצעת החוק הזאת יש גם הצעה נצמדת, של חבר הכנסת דב חנין, שלאחר השרה יציג גם כן את החוק. בבקשה. <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> תודה. גברתי היושבת-ראש, שרים, חברי כנסת, הצעת חוק הסנגוריה הציבורית (ייצוג אסירים בהליכי הפרדה), של שנת 2013, מבקשת לתקן את חוק הסנגוריה הציבורית של שנת 1995, את פקודת בתי-הסוהר [נוסח חדש], של שנת 1971, ולקבוע חובת ייצוג של אסיר המובא לפני בית-משפט להארכת החזקתו בהפרדה. הצעת החוק קובעת כי בית-המשפט לא יורה על הארכת החזקתו של אסיר בהפרדה אלא אם כן האסיר מיוצג על-ידי סנגור, או שהאסיר הודיע לבית-המשפט כי אין ברצונו להיות מיוצג. עוד קובעת הצעת החוק כי אם לא היה לאסיר סנגור אף שהוא מעוניין להיות מיוצג, ימונה לו סנגור ציבורי. הצעת החוק נועדה לקדם את זכויותיהם של האסירים המצויים בהפרדה, והיא חלק מעבודת מטה הנערכת במשרד המשפטים בנושא זה. יצוין כי מדוח הסנגוריה הציבורית בנושא החזקת אסירים בהפרדה, שפורסם בספטמבר 2012, עולה כי כמחצית מהאסירים אינם מיוצגים בהליך זה, ומכאן החשיבות הרבה של החוק והצעת החוק. הממשלה תומכת בהצעת החוק הזאת. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשרה סופה לנדבר. <הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (ייצוג אסירים בהליכי הפרדה), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/94/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר גילה גמליאל:> יעלה חבר הכנסת דב חנין. הצעת החוק הסנגוריה הציבורית היא הצעה מוצמדת. עומדות לרשותך שלוש דקות. ההצעה שלך היא לתיקון פקודת בתי-הסוהר (ייצוג אסירים בהליכי הפרדה), התשע"ג–2013, פ/94/19. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, רבותי השרים ועמיתי חברי הכנסת, אני נרגש לעמוד כאן היום, כי מבחינתי העברת הצעת החוק הזאת – הצעת החוק הממשלתית והצעת החוק הטרומית, הפרטית, שצמודה לה – היא השלמת מעגל. אנחנו מנהלים על הנושא הזה מאבק זמן רב, ואני מברך את הממשלה ואת משרד המשפטים על הצעת החוק הממשלתית. אני שמח שאנחנו השלמנו פה ומשלימים פה מהלך שיש לו חשיבות גדולה מאוד. עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להסביר במה אנחנו מדברים. אסירים שנמצאים בבידוד – אנחנו קוראים לזה בידוד או הפרדה – הם אסירים שתנאי החיים שלהם, המעמד שלהם, הזכויות שלהם, מצטמצמים ונפגעים במידה מאוד מאוד רבה. החזקה בהפרדה היא חוויה קשה וטראומטית במיוחד עבור האסיר. המשמעות של הדברים היא בידוד של 23 שעות ביממה, לבד בתא ללא תעסוקה, ללא השתלבות במסגרת חינוכית וטיפולית, ללא מגע אנושי מעבר לאותה החלפת דברים מינימלית עם הסוהרים. הכליאה בהפרדה יוצרת אצל אסירים תגובות מאוד קשות. יש לנו מחקרים שמראים שלעתים זה מגיע ממש לתגובות פסיכוטיות. ככל שעובר הזמן, גדֵל החשש שלאותם אסירים תיגרם פגיעה נפשית ארוכת טווח. לכן, עמיתי חברי הכנסת, חייבת להיות בנושאים האלה ביקורת משפטית אפקטיבית. אנחנו יודעים את הנתונים; אנחנו יודעים שבכל רגע נתון יש עשרות אסירים בהליכי הפרדה. חלקם נמצאים בהפרדה תקופות ארוכות ביותר, עד כדי שש, שבע, שמונה ואפילו 13 שנים ברציפות. והנתונים המדאיגים האלה מעוררים חשש שהמסננת הזאת של הדיון בבית-המשפט איננה ממלאת את המטרה שלה ואיננה מגינה כראוי על זכויות האסירים, איננה מפקחת בצורה מספיק הדוקה על שימוש רשויות הכליאה בסמכויות ההפרדה. כאן מגיעה הצעת החוק שלנו. אנחנו מציעים שהליכי הפרדה יידונו בבית-משפט כאשר האסיר מיוצג על-ידי סנגור. הנתונים שלפנינו אומרים שחלק גדול מהאסירים שנמצאים בהליכי הפרדה לא מיוצגים על-ידי סנגור. במצב כזה הם לא יכולים להציג את טיעוניהם כראוי בפני בית-המשפט. לכן, הצעת החוק הזאת, יש לה משמעות גדולה מאוד לא רק לסוגיה של הייצוג אלא לסוגיה של ההפרדה, הבידוד והפגיעה הקשה בזכויות האדם, בזכויות האסירים, שיש בסיטואציה הזאת. עמיתי חברי הכנסת, אני חייב להודות לשורה של גורמים שעבדו יחד אתנו, נאבקו יחד אתנו, שוחחו יחד אתנו, ודיברו ושכנעו יחד אתנו גם את גורמי המקצוע במשרדי הממשלה. ראשית, לסנגוריה הציבורית: יישר כוח; לארגוני זכויות האדם, וקודם כול ל"רופאים לזכויות אדם"; לקליניקה למשפט פלילי באוניברסיטת תל-אביב; לקליניקה לאסירים ועצורים במרכז האקדמי למשפט; לרחלה הראל שהיא ראש הקליניקה הזאת וגם יושבת-ראש ועדת שירות בתי-הסוהר בלשכת עורכי-הדין, ומלווה את נושא זכויות האסירים באופן עקבי ושיטתי בכנסת לאורך שנים. <היו"ר גילה גמליאל:> בבקשה לסיים. <דב חנין (חד"ש):> עמיתי חברי הכנסת, אני קורא לכולנו להצביע בעד הצעת החוק הזאת. זו הצעת חוק חשובה. זו בשורה באחת הפינות האפלות של החברה שלנו, כי זכויות אדם לא יכולות להיעצר בשערי הכלא. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. אני עוברת לרשימת הדוברים. ראשונת הדוברים היא תמר זנדברג. מי שעוד רוצה להירשם זה הזמן, כי אני נועלת את הרשימה. תמר זנדברג אינה נוכחת. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת באסל גטאס – מוותר. חבר הכנסת נסים זאב, מוותר? <נסים זאב (ש"ס):> לא, לא, לא. <איתן כבל (העבודה):> למה? מה קרה? <היו"ר גילה גמליאל:> זו הייתה שאלה רטורית. זה כדי להעיר אתכם ואתכן קצת. <קריאה:> זה בניגוד לתקנון. <איתן כבל (העבודה):> נכון. אפילו חמור של המשיח עוד לא ראינו. <היו"ר גילה גמליאל:> אחריו – חבר הכנסת דוד אזולאי, אחרון הדוברים. <איתן כבל (העבודה):> גברתי, אני חושב שזה מנוגד לתקנון. דוד אזולאי לא יכול להיות אחריו. <היו"ר גילה גמליאל:> הוא צריך לנעול את רשימת הדוברים. <דוד אזולאי (ש"ס):> איתן, קיבלתי היתר. <היו"ר גילה גמליאל:> בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, החוק הגיוני, מתחייב, אבל תראו איזה דבר מוזר קיים בדמוקרטיה שלנו. אפשר להשאיר אדם שישה חודשים בבידוד ולקרוא לזה: הביטחון האישי שלו. אנחנו מכירים מקרים כאלה של מעצרים מינהליים, גם של יהודים, ששמו אותם בהפרדה מוחלטת ומשום שלומו של האיש. הוא אומר: רבותי, אני לא צריך את ההגנה הזאת. אני רוצה את החברה סביבי. אני רוצה לראות את האנשים. אני רוצה להתפלל עם כולם. אני רוצה להיות עם כולם. אני חושב שעצם החוק הזה, שמאפשר להשאיר אדם שישה חודשים בבדידות מוחלטת נוגד זכויות אדם, שלא יהיה פה ספק. זה גם בסיס לפרשיות האפלות של האסיר x ו-y, שבסופו של דבר בדיעבד שמענו שהוא לא בין החיים, ואז מתחילים את החקירות – איך צצה הפרשה הזאת ומה קרה בעצם. אני אומר לכם דבר נוסף. אנחנו אומרים שאם הוא לא מבקש, חבר הכנסת דב חנין, או אפילו אתה יודע מה? כשהוא אומר: אני לא רוצה ייצוג, אני חושב שצריכים לחייב אותו בייצוג, ולא צריכים לשאול אותו על הייצוג הזה. אני חושב שמי שלא רוצה ייצוג כבר נמצא במצב נפשי של דיכאון, במצב שכבר לא אכפת לו מהחיים שלו – תעשו מה שאתם רוצים – כי לוקחים לו את החירות בצורה מושלמת. אפשר לקחת את החירות של בן-אדם בעצם הדבר שהוא במאסר ומרצה את עונשו. אבל להכניס אותו למצב בלתי נסבל שהוא צריך להיות בארבע אמותיו ומסביב ארבעה קירות, כשאין חברה ואין סדר והוא נמצא רק בינו לבין קונו – ולא כולם מאמינים בבורא עולם. לפחות מי שמאמין עוד אומר: הקדוש-ברוך-הוא אתי. אבל מי שלא מאמין רואה רק את הקירות סביבו. איך אדם כזה יכול להחזיק מעמד? לכן אני חושב ואני אומר לתקן את זה, שאפילו מהיום הראשון, אם רוצים להחזיק אותו בבידוד, ולא אכפת לי מה, שתהיה החלטה של בית-משפט על החודש הראשון, על השבוע הראשון. אי-אפשר לבוא ולהטיל עונש כבד שהוא כפול ומכופל ולומר: אנחנו מתייחסים לזה רק לאחר שישה חודשים. צריך להתייחס לזה כבר בימים הראשונים שאדם נכנס לכלא ויש כוונה להכניס אותו לבידוד מוחלט. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. <קריאה:> נסים, יישר כוח. <נסים זאב (ש"ס):> אני נהייתי יותר גרוע מהשמאלנים. <קריאה:> יישר כוח. <דוד אזולאי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה בראש ובראשונה לברך את חברי חבר הכנסת דב חנין. אני חושב שזאת הצעה ראויה; איך אומרים אצלנו – יגעת ומצאת תאמין. רק מי שביקר אי-פעם, וראה מה זה תא הפרדה, יכול להבין מה המשמעות של החוק הזה. רבותי, באחד הביקורים, בהיותי יושב-ראש ועדת הפנים, ביקרתי בתא הפרדה. זה פשוט מזעזע, אני מודה שבאותו יום שראיתי את זה לא ישנתי. אני חושב שאדם – גם בהמה שנמצאת בכלוב, או באיזשהו מקום, חיה בתנאים יותר טובים מהתנאים של אותו אסיר שנמצא בהפרדה, ולא פעם אותו אסיר נמצא בהפרדה אך ורק בשם המשפט "מידע מודיעיני", על סמך זה הוא יושב בהפרדה עוד שבוע ועוד שבוע. אני חושב שהצעת החוק הזאת באה לעזור אחת ולתמיד לאותו אסיר. נכון, הוא אסיר, הוא מרצה עונש, משלם מחיר לחברה, אבל צריך לזכור, בסוף בסוף הוא בן-אדם, וצריך לתת לו את האפשרות – ואני חושב, טוב עושה הממשלה שבחוק הזה היא נותנת לו את האפשרות – לקבל ייצוג הולם על-ידי הסנגוריה הציבורית, ואני חושב שטוב שהחוק מדבר על שבעה ימים, ובכל שבעה ימים יצטרכו לבוא לפני בית-המשפט ולהגיד למה האסיר הזה צריך להיות בהפרדה. אני חושב שבכך – זוהי תרומה קטנה לאותם אסירים, שלצערי הרב, לא פעם הם יוצאים אנשים בלתי שפויים מאותו מקום שנמצאים שם. לכן, אני רוצה גם לברך את היוזמים בחוק הזה, את חבר הכנסת דב חנין וחבריו, וכמובן את הממשלה, שעושה מעשה ראוי בכך שהיא מאפשרת לאותו אסיר, המנותק מכל העולם, לקבל ייצוג הולם, כדי שהוא יוכל להגן על עצמו ולצאת מאותו תא הפרדה. תודה רבה, גברתי. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד אזולאי. אנחנו נעבור לשתי הצבעות נפרדות. נתחיל בהצעת החוק הממשלתית, ואחריה – הצעת החוק הפרטית של חבר הכנסת דב חנין. ההצבעה החלה. הצעת חוק הסנגוריה הציבורית (תיקון מס' 19) (ייצוג אסירים בהליכי הפרדה), התשע"ד–2013, בקריאה ראשונה. בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הסנגוריה הציבורית (תיקון מס' 19) (ייצוג אסירים בהליכי הפרדה), התשע"ד–2013, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 24 בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקראת קריאה שנייה ושלישית. אנחנו נעבור להצעת החוק המוצמדת, הפרטית, של חבר הכנסת דב חנין: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (ייצוג אסירים בהליכי הפרדה), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, ההצבעה החלה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (ייצוג אסירים בהליכי הפרדה), התשע"ג–2013, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 24 בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקראת קריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 70) (הטלת התחייבות להימנע מעבירה לאחר ביטול הרשעה), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/822).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 70) (הטלת התחייבות להימנע מעבירה לאחר ביטול הרשעה), התשע"ד–2013, קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק, בשם שרת המשפטים, השרה סופה לנדבר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אם לא, אני אציג – – – <היו"ר גילה גמליאל:> היא מגיעה? כן, היא מגיעה. אם לא, השר פרי התנדב להציג במקומה. <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הטלת התחייבות להימנע מעבירה לאחר ביטול הרשעה), שנת 2011, מבקשת להסמיך את בית-המשפט להטיל על נאשם התחייבות להימנע מעבירה כאמצעי ענישה נוסף במקרים שבהם בית-המשפט חוזר בו מהרשעת הנאשם. לאחרונה תוקן חוק העונשין באופן שמסמיך את בית-המשפט להטיל על הנאשם התחייבות להימנע מעבירה במקרה של אי-הרשעה. לפיכך ראוי לקבוע כי גם במקרה של ביטול הרשעה בית-המשפט יהיה רשאי להטיל על נאשם התחייבות להימנע מעבירה, נוסף על האפשרויות הקיימות כיום בסעיף, להטיל עליו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור. לפיכך, ממשלת ישראל רואה בחוק הזה חוק ראוי, והממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשרה סופה לנדבר. רק הבהרה – ההצעה הקודמת, של חבר הכנסת דב חנין, עברה בקריאה טרומית ותועבר להכנה, לאחר הצמדה, לקריאה שנייה ושלישית. אני עוברת לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן כבל, עולה או מוותר? <איתן כבל (העבודה):> – – – <קריאה:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת ניצן הורוביץ – אינו נוכח. חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים. <איתן כבל (העבודה):> נסים, אתה ראית, הוא כמו בהזנקה באולימפיאדה. <היו"ר גילה גמליאל:> אחרון הדוברים. אבקש – את הצלצול להצבעה. <איתן כבל (העבודה):> אפשר לסדר לו תא פה? <היו"ר גילה גמליאל:> בהחלט. <איתן כבל (העבודה):> לסדר לידכם עוד תא. <היו"ר גילה גמליאל:> עומדות לרשותך שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אתם לא יודעים כמה אנחנו עכשיו חוסכים, שישבו פחות אנשים בכלא, גם לאחר הרשעה, אבל פה לא מוגדר איזה סוג של הרשעה – האם הרשעה זה מסוג הדברים שבית-המשפט היה יכול לחייב בשנת מאסר, ובסופו של דבר בית-המשפט מחליט, במקום שנת מאסר אני נותן צו מבחן – בדרך כלל זה בנוער, שירדו לסמים, מכרו סמים – אנחנו מכירים את המקרים האלה, שיש קצין מבחן שעוקב, ובסופו של התהליך הוא נכנס למעגל של שיקום, ואנחנו מרוויחים אותו, שישתלב בחברה, ואני בעד זה. אבל פה, בחוק הזה, אני לא הבנתי בדיוק, האם הכוונה היא גם למי שהורשע ועבר עבירה, וזו אולי עבירה חמורה, ובית-המשפט מצא לנכון אחרי ההרשעה – זאת אומרת לפני גזר-דין יש פסק-דין; בפסק-הדין הוא הורשע. כשבאים לגזר-דין, אומר: לא, בית-המשפט חוזר בו. האם הוא גם ימחק את ההרשעה? זאת אומרת שבמקום ההרשעה הוא בעצם עושה שירות לציבור, אנחנו מכירים את זה, עד שישה חודשים רשאי בית-המשפט לתת שירות לציבור לכל עבריין. האם גם ההרשעה עצמה תימחק או לא? דבר נוסף, אם כבר אנחנו הולכים כברת דרך, בוא נשחרר גם אסירים מהכלא. אולי נשקם אותם. <משה מזרחי (העבודה):> העבירה לא נמחקת. <נסים זאב (ש"ס):> מה? <משה מזרחי (העבודה):> ממירים את ההרשעה וזה הופך להיות מבחן ללא הרשעה – התחייבות להימנע מעבירות ללא הרשעה. <נסים זאב (ש"ס):> נכון. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אבל זה לא – – – <משה מזרחי (העבודה):> סנקציה ללא הרשעה, במקום לתייג את הבן-אדם עם הרשעה. <היו"ר גילה גמליאל:> כן. <נסים זאב (ש"ס):> הבנתי. אני אומר שבדרך כלל זה קורה עם בני-הנוער. <משה מזרחי (העבודה):> זה דווקא טוב, מתאים לפוליטיקאים. <נסים זאב (ש"ס):> לא, אני אומר: בדרך כלל זה קורה עם בני-נוער, וזה מאוד מצליח. אני מסכים אתך, אני בעד זה. <משה מזרחי (העבודה):> שאלת שאלה אז עניתי לך. <נסים זאב (ש"ס):> כן, אני שאלתי. אני שאלתי כי אני רציתי להבין אם זה מעבר. <משה מזרחי (העבודה):> כי מומחים למשפט הפלילי בקרב השרים לא יושבים פה, אז עניתי במקומם. <נסים זאב (ש"ס):> נכון. <היו"ר גילה גמליאל:> זה על חשבון הזמן היקר שלך. <נסים זאב (ש"ס):> בסדר, הזמן של כולנו יקר. זה בסדר, אני לא – לא, זו סוגיה שבאמת צריך להבהיר אותה – – <היו"ר גילה גמליאל:> בהחלט. <נסים זאב (ש"ס):> – – כי בסופו של דבר יהיו דיונים, אני מאמין, בוועדת החוקה, חוק ומשפט, והחוק הזה לא כל כך נהיר ובהיר כפי שאני קראתי אותו. אגב, אני אומר שאולי צריכים להרחיב את זה יותר. גם האסירים שכבר ישבו בכלא – אולי להמיר להם את זה בשירות לציבור ושיתחייבו התחייבויות, אם זה עד שנת מאסר. למה להכניס אנשים לכלא? אנחנו חייבים לחסוך אולי בהוצאות, בפרט במצב הזה שהממשלה חוסכת אפילו בקצבאות ילדים, בקצבאות לקשישים. אני חושב שיש מקום לחסוך בקצבאות לעבריינים האלה ולתת להם יותר אפשרות להתמודד ולתקן את מעשיהם. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא נגענו בקצבאות קשישים. <נסים זאב (ש"ס):> לא, אני אומר – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> מאיפה אתה מביא את זה? <נסים זאב (ש"ס):> לא, אבל גם הקשישים נמצאים במצוקה. אתה אולי לא קראת את דוח העוני על הקשישים. יש מצוקה קשה גם בקרב אוכלוסיית הקשישים. <היו"ר גילה גמליאל:> כן. משפט סיום, חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אז אני אומר – – <היו"ר גילה גמליאל:> משפט סיום בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> – – בואו אנחנו ננסה לעזור עד כמה שניתן, ואני בוודאי תומך בחוק. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. אנחנו עוברים ועוברות להצבעה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 70) (הטלת התחייבות להימנע מעבירה לאחר ביטול ההרשעה), התשע"ד–2013, בקריאה ראשונה. ההצבעה החלה, בבקשה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 70) (הטלת התחייבות להימנע מעבירה לאחר ביטול ההרשעה), התשע"ד–2013, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 26 בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר גילה גמליאל:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות על דיון מהיר בנושאים הבאים: אי-הכנסת תוכנית הסאטירה של "לאטמה" ללוח השידורים של הערוץ הראשון, של חברת הכנסת איילת שקד; שכר המורים בישראל נמוך ב-25% בהשוואה לשאר עובדי המדינה, של חברי הכנסת שמעון אוחיון, יעקב אשר ויוני שטבון; משמעות חינוך מיני בבתי-הספר – חינוך מיני והיבטים אחרים הקשורים למיניות ולהתנהגותם המינית של בני-האדם, כגון מניעת היריון, מחלות מין והימנעות מאונס, של חברת הכנסת יפעת קריב. כמו כן אודיעכם כי חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, מיכל רוזין ועיסאווי פריג' ביקשו להסיר את שמם מהצעת חוק אחריות המדינה לחינוך ציבורי, התשע"ד–2013; פ/1667/19. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לנאזם. <הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 47), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/824).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור להצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 47), התשע"ד–2013, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק, בשם השר לביטחון הפנים, השר לאזרחים ותיקים, השר אורי אורבך. בבקשה. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, היו פעם שני חברי כנסת – אחד על כל נושא היה יכול לדבר שעה, השני אפילו נושא לא היה צריך. אני אקרא לקונית ככל הניתן – כדי שלא לפתות את כולם להגיב – את הדברים של השר לביטחון הפנים. הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 47), התשע"ד–2013. הצעת חוק זו באה להבהיר את מעמדו של עצור בנוגע לאותם עניינים שלגביהם הוא רשאי להגיש עתירה לפי סעיף 62א לפקודת בתי-הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב–1971, להלן: פקודת בתי-הסוהר, ובנוגע ליציאתו ממקום המשמורת לפי בקשתו למטרות שונות, לרבות לצורך השתתפותו באירוע. בסעיף 1 לפקודת בתי-הסוהר מוגדר "אסיר" כמי ש"נתון כדין במשמורת בית-סוהר". בהתאם להגדרה זו גם עצורים המוחזקים במתקני הכליאה של שב"ס, בין שהם עצורים לצורכי חקירה ובין שהם עצורים עד תום ההליכים, הם בגדר "אסיר" לעניין הוראות הפקודה. חשיבותה של הגדרה זו התחדדה בשנים האחרונות לאחר שהושלמה העברתם של כלל העצורים למשמורת שב"ס, לאחר שבעבר הוחזקו במתקני משטרת ישראל. לנוכח ההגדרה של "אסיר" בפקודת בתי-הסוהר, קיימת בשנים האחרונות אי-בהירות לגבי ההליך המתאים לבירור בקשות של עצורים ליציאה מבית-הסוהר, והוגשו לעניין זה הן עתירות אסיר לפי סעיף 62א לפקודת בתי-הסוהר והן בקשות לעיון חוזר בתנאי המעצר. החוק המוצע בא לתקן הן את פקודת בתי-הסוהר והן את חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996, להלן: חוק המעצרים. מטרת התיקון המוצע היא להבהיר כי דיונים בבקשות שעניינן שינויים עקרוניים בהחלטת המעצר עצמה, אין מקומם בפני בית-משפט מחוזי הדן בעתירות אסירים, ואילו החלטת המאסר על כל משמעויותיה היא החלטה שיפוטית, אשר הדרך לתקוף אותה היא בפני בית-המשפט שדן במעצרו של המבקש לפי חוק המעצרים. בנוסף מוצע לקבוע כי במהלך תקופת המעצר, וכל עוד החלטת בית-המשפט בעניין מעצרו של החשוד עומדת בעינה, כל יציאה ממקום המשמורת תהיה רק בהתאם להוראות הקבועות בפקודות נציבות בתי-הסוהר לעניין יציאה באבטחה, ולא במסגרת בקשה ל"חופשה מיוחדת" לפי פקודת בתי-הסוהר. לפיכך אבקשכם לתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה ולהעבירה לוועדת הפנים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <משה מזרחי (העבודה):> לא נתקל אותך בשאלות. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשר אורי אורבך. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה – מוותר; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת ניצן הורוביץ – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין – – <דב חנין (חד"ש):> מוותר. <היו"ר גילה גמליאל:> – – מוותר. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח. אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב – מוותר. יש פה רגע היסטורי. <קריאה:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> רגע היסטורי. אנחנו עוברים להצבעה – – <נסים זאב (ש"ס):> השר אורבך – – – <היו"ר גילה גמליאל:> – – על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 47), התשע"ד–2013, בקריאה ראשונה. ההצבעה החלה, בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 47), התשע"ד–2013, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 23 בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 47) עברה בקריאה ראשונה, ותועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 41) (תעסוקת אסירים), התשע"ד–2013;> <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012;> [מס' מ/621; מ/704; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"א, עמ' 1188.] <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון), התשע"ב–2012;> <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012;> <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 65) (הסדר טיעון), התש"ע–2010> [מס' מ/670; מ/697; מ/536; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' 5325.] <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעות החוק הבאות – ההודעה נמסרה ב-8 במאי 2013: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 41) (תעסוקת אסירים), התשע"ב–2011, מ/621; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012, מ/704; הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון), התשע"ב–2012, מ/670; הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012, מ/697; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 65) (הסדר טיעון), התש"ע–2010, מ/536. ראשון הדוברים יעלה – המנמקים, לא הדוברים – חבר הכנסת דב חנין. עומדות לרשותך עד 25 דקות. בבקשה. <קריאה:> 25 דקות. <היו"ר גילה גמליאל:> עד 25 דקות. אחריו – חברת הכנסת מיכל בירן. <דב חנין (חד"ש):> תודה לגברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני לא מתכוון – – – <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> אל תישבר. <דב חנין (חד"ש):> לא לא, אני, להפך, אני רוצה ללכת לקראת עמיתי חברי הכנסת ולהגיד שאני לא אנצל את כל הזמן העומד לרשותי. אני אנסה להיות תמציתי ולהתייחס לכמה עניינים שאנחנו מתבקשים היום לאשר את הסכמתנו לדין רציפות בהם. עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הראשונה שעומדת לאישור בפנינו היא הצעת החוק שעוסקת בתעסוקת אסירים בבתי-הסוהר, ואומר כבר בתחילת הדברים, ברמה העקרונית – תעסוקת אסירים בבתי-הסוהר היא דבר חיובי, היא דבר ראוי, היא דבר רצוי. אני בעד שאסירים יעבדו בבתי-סוהר. זה נכון, זה גם חלק מהתהליך השיקומי, ראוי שאסירים יעבדו, נכון יותר שאסירים יעבדו, וכדומה. הבעיה שלי, הבעיה שלנו, עמיתי חברי הכנסת, היא עם פרטי הצעת החוק הזאת. הכללים, ההגנות, המעמד, שניתנים לאסירים, אינם מספקים ואינם ראויים. אם אנחנו רוצים שאסירים יעבדו בבתי-סוהר אנחנו צריכים לספק להם תנאים ראויים, הגנה מתאימה, אנחנו צריכים לספק להם שכר ראוי, ואנחנו צריכים לספק להם סדר סביר של זכויות סוציאליות סובבות. אחרת, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו נגיע למצב שבו האסירים בבתי-הסוהר שלנו יעבדו עבודת כפייה. זה מצב שאיננו מעוניינים בו; איננו מעוניינים ליצור בבתי-הסוהר בישראל מצב של עבודת כפייה, של מסלולים שבהם יאלצו אנשים לעבוד בלי שיינתנו להם התנאים הראויים, השכר הראוי והזכויות הסוציאליות הנלוות. לכן, עמיתי חברי הכנסת, לגבי הצעת החוק הראשונה, אנחנו דבקים בהתנגדות שלנו לדין הרציפות. אנחנו נציע לכנסת להצביע נגד החלת דין רציפות על הצעת החוק הזאת. הצעת החוק השנייה שעומדת בפנינו עוסקת בפיקוח על שירותים פיננסיים, ובמיוחד על שירותים פיננסיים בתחום הביטוח ובקופות הגמל, כדי לאפשר לגופים מוסדיים מרחב פעולה לפיתוח תוכניות ביטוח ולשינוי של תקנוני קופת הגמל ולהעברת הניהול של קופות הגמל, בהתאם להוראות שיורה המפקח על שוק ההון, הביטוח והחיסכון. שוב, המטרה היא כאן לעודד את ההתפתחות המהירה של שוק הביטוח ושוק הגמל. עמיתי חברי הכנסת, מה שקרה בתחום הזה מחייב אותנו לפעולה בדיוק בכיוון ההפוך. אנחנו לא צריכים היום יותר גמישות ויותר מרחב אפשרויות בשוק הביטוח ובשוק קופות הגמל. אנחנו צריכים להפך – יותר בקרה, יותר פיקוח, יותר שליטה ציבורית על כספים שהם הכספים שלנו שמושקעים במסלולים לטווח ארוך. מה שקרה בתחום הביטוח, מה שקרה בתחום קופות הגמל בשנים האחרונות, צריך להדאיג את כולנו. אנחנו מדברים על מהלכים שבהם קופות הגמל, קרנות הפנסיה, הפכו לחלק מהמשחק הבורסאי, אנשים לא יכולים להיות בטוחים בהשקעות שלהם לטווח הארוך, לא יכולים להיות בטוחים שהכספים שהם הפקידו בקופת גמל, שנועדו לאפשר להם פרישה בכבוד וחיים ראויים גם לאחר סיום שנות העבודה שלהם, אכן יישמרו, אכן יאובטחו ואכן יבטיחו להם חיים ראויים בשלב המתקדם של החיים שלהם. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו חושבים שראוי לקדם רפורמה אחרת לחלוטין בתחום הביטוח, ובמיוחד בתחום הביטוח הפנסיוני, בתחום קופות הגמל. אנחנו צריכים מערכת חזקה יותר של בקרה ציבורית, אנחנו צריכים מערכת ציבורית פנסיונית שתיכנס לתחום הזה, אנחנו צריכים להוציא ככל האפשר את אזרחי ישראל משלטון הרולטה של הבורסה כשאנחנו מדברים על השקעות כספיות ביטוחיות לטווח הארוך. קופות הגמל הן מכשיר חיסכון שהמדינה צריכה להיות מעורבת בו, צריכה לפקח עליו, ובמובנים מסוימים צריכה לקבוע לו תחומי גזרה מאוד מוגדרים כדי להבטיח שהכספים האלה לא ישמשו למטרות אחרות, כדי להבטיח שהשקעות שאנשים עושים לטווח הארוך אכן יישמרו להם, לפחות הקרנות ורווחים סבירים על הקרנות האלה. עמיתי חברי הכנסת, בהקשר הזה צריך לומר גם שהעובדה שבישראל אנשים לא יכולים לחסוך כסף לטווח ארוך, לא כדאי לחסוך כסף לטווח ארוך, היא עובדה שיש לה השלכות על תחומים נוספים; בין היתר, כשדיברנו על משבר הביקושים בתחום הדיור דיברנו גם על כך שכשלאנשים אין אופציות להשקיע לטווח בינוני וארוך, ויש להם איזשהו סכום כסף, הדרך היחידה שהם יכולים לנקוט כדי – פסיכולוגית לפחות – להבטיח את הישמרות הנכסים שלהם, הרכוש שלהם, הכסף שלהם, היא לקנות דירות. וכל עוד המדינה לא תייצר ולא תעודד מסלולים בטוחים אבל רווחיים במידה סבירה של חיסכון לטווח בינוני וארוך, המגמה הזאת של העברת הכספים שיש בידי הציבור ליצירת ביקושים נוספים בתחום הדיור ולרכישת דירות נוספות תימשך, ויחד אתה משבר הדיור שאנחנו מכירים אותו. לכן גם הצעת החוק הזאת, עמיתי חברי הכנסת, היא בעייתית, חלקית וחסרה. לעניין הצעת חוק מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון) – זו הצעת חוק ראויה, אנחנו נתמוך בה, ואני מודיע מעל במה זו שאנחנו לא נתנגד להצעה זו, ואנחנו מציעים לחברי הכנסת לתמוך בה יחד אתנו. הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 4) מעלה בפנינו שאלות רחבות ועקרוניות של בטיחות משק הגז הישראלי. אלה הן שאלות שאנחנו צריכים לעסוק בהן לא רק באספקלריה של משק הגז כפי שהכרנו אותו עד השנים האחרונות, אלא גם לבחון אותן נוכח התגליות החדשות של גז ליד חופי ישראל. עמיתי חברי הכנסת, מעל לבמה הזו צריך לומר את הדברים בצורה ברורה וחד-משמעית: ישראל איננה ערוכה לתקלות בקידוחי גז, איננה ערוכה לתקלות בקידוחי נפט, אנחנו מתנהלים בקידוחי הגז והנפט שלנו על בסיס חקיקה ישנה. חוק הנפט הוא משנת 1952; הוא חוק לא טוב, הוא חוק לא מספק, הוא חוק שנחקק בישראל כאשר לא היה בישראל נפט, וכאשר לא ידעו, לפחות, שבישראל יש גם סביבה, ולכן החוק איננו כולל הגנות סביבתיות. אבל, עמיתי חברי הכנסת, זה החוק שעל-פיו נעשים היום קידוחי הגז והנפט בחופי הים התיכון. זה מצב לא ראוי, לא נכון, מסוכן, וזו ההזדמנות לקרוא לממשלה לעשות בתחום הזה תיקון מהיר, כולל, מקיף, ולאמץ חוק נפט וגז מודרני, שיכלול הגנות סביבתיות אמיתיות שיחולו בכל הקשור לקידוחי הנפט והגז שנעשים בחופי הים שלנו. עמיתי חברי הכנסת, כשמדברים על תקלות בקידוחי נפט וגז, כולנו כמובן נזכרים מייד בתאונה הקשה שאירעה במפרץ מקסיקו בארצות-הברית, שם הייתה תקלה בקידוח נפט, תקלה קטסטרופלית. עד היום הנזקים הסביבתיים בחופי דרום ארצות-הברית, מפלורידה דרך לואיזיאנה ועד טקסס, לא תוקנו. הנזקים עדיין קיימים שם, וכשאנחנו חושבים על קידוחי נפט ראוי שנחשוב גם על תקלות כאלה. אבל, עמיתי חברי הכנסת, חשוב להבין שאי-אפשר באמת להשוות את הקידוחים שמתבצעים בים התיכון לאלה שהתבצעו במפרץ מקסיקו, וכוונתי ל"אי-אפשר להשוות" במובן הזה שהקידוחים בים התיכון רגישים יותר, מורכבים יותר ומסוכנים יותר מאלה שנעשו במפרץ מקסיקו. אני רוצה להציב בפניכם, עמיתי חברי הכנסת, שלושה הבדלים עיקריים שצריכים לעמוד לנגד עינינו כשאנחנו חושבים על תקלת קידוחי נפט בים התיכון. שלושה הבדלים עיקריים בינינו, בים התיכון – ישראל שוכנת על חופי הים התיכון – לבין מה שקרה במפרץ מקסיקו. ההבדל הראשון נעוץ בכך שמפרץ מקסיקו הוא חלק מהאוקיינוס האטלנטי; מפרץ מקסיקו הוא נקודת המוצא של אותו זרם מים עצום, המסוע האטלנטי – בשפת העם זה נקרא זרם הגולף, זרם שיוצא מאזור מפרץ מקסיקו ומזרים מים החוצה מן המפרץ, במגמה צפונית-מזרחית, עד חופי צפון אירופה. הזרם הזה הוא בעצם מערכת ניקוי של מפרץ מקסיקו. לעומת זאת, הים התיכון הוא בעצם אמבטיה סגורה; הים התיכון סגור מכל הכיוונים; יש לו נקודת מוצא אחת במצרי גיברלטר, נקודת מוצא שנייה בתעלת סואץ, אבל בעיקרו, הים התיכון הוא ים סגור. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, תקלת נפט, אם וככל שתקרה בים התיכון, תהיה מסוכנת וחמורה יותר מהתקלה שאירעה במפרץ מקסיקו. זה ההבדל הראשון. ההבדל השני נעוץ בכך שהקידוחים, קידוחי הנפט שמתוכננים בים התיכון, עמוקים הרבה יותר מאלה שהיו במפרץ מקסיקו. אנחנו מדברים במפרץ מקסיקו על תקלה שאירעה בקידוחי נפט שהיו בעומק של פחות מ-2,000 מטר. אצלנו מדובר בקידוחי נפט שהם מתחת לשכבת הגז – ultra deep water – 5,000 מטר עומק. אלה הם קידוחים שמאוד מאוד מורכב לטפל בתקלה שמתרחשת בהם, אין באמת בעולם מספיק ידע בשאלה של טיפול בתקלות בקידוחים בעומקים כאלה גדולים, ולכן גם מהבחינה הזאת קידוחי הנפט שמתוכננים סמוך לחופים שלנו הם קידוחים מורכבים יותר ומסובכים יותר מהקידוחים שהתנהלו ומתנהלים במפרץ מקסיקו. וזה ההבדל השני, שגם הוא לרעתנו. ההבדל השלישי, עמיתי חברי הכנסת, הוא, שעם כל הצער שבדבר אנחנו צריכים לומר לעצמנו שישראל היא אומנם מדינה שיש בה יכולות רבות, אבל היא בוודאי איננה האימפריה האמריקאית, ואין למדינת ישראל את היכולות הכלכליות, התקציביות, הלוגיסטיות, להעמיד לרשות הטיפול בתקלה שמתרחשת או בתאונה שמתרחשת בקידוח נפט בים התיכון את אותם אמצעים עצומים שממשל אובמה ידע להעמיד כדי להתמודד עם תאונת הנפט שאירעה במפרץ מקסיקו. אז אם כן, עמיתי חברי הכנסת, שלושה הבדלים, שלושתם מצביעים לפנינו שקידוחי הנפט אצלנו מורכבים, מסובכים יותר, קשים יותר לטיפול: גם הים התיכון הוא ים סגור, גם הקידוחים עמוקים בהרבה מהקידוחים שנעשו בארצות-הברית, וגם אין לנו היכולת. נמצא אתנו סגן שר האוצר, והוא ידע להגיד על אילוצי התקציב של מדינת ישראל. אין בתקציבה של מדינת ישראל אותם מיליארדי דולרים פנויים שבעזרתם אפשר להתמודד עם תקלת נפט אם היא מתרחשת או תאונת נפט אם היא מתרחשת. כל הדברים האלה היו מחייבים אותנו, צריכים לחייב אותנו, עמיתי חברי הכנסת, להתנהל בסוגיית קידוחי הנפט במידת זהירות גדולה יותר. כל הנתונים האלה היו צריכים להוביל אותנו להתנהל עם נורמות יותר הדוקות, עם סטנדרטים יותר גבוהים, ככל שהדברים נוגעים בקידוחי נפט בחופי ישראל. אבל למרבה הצער, במקום שהנורמות שלנו תהיינה יותר מחמירות, יותר גבוהות, יותר דורשניות, אנחנו מתנהלים עם אותו חוק נפט מ-1952, אותו חוק נפט ישן, אנכרוניסטי, בלתי מספק. אני אומר את הדברים כאן כי אני חושב שהכנסת חייבת לדרוש מהממשלה שינוי דרמטי בהתנהלות בתחום הזה. אסור לנו גם בסוגיה הזאת להמתין לאסון הבא ואז לקונן שלא הייתה היערכות מתאימה. הכדור הזה לא יטופל על-ידי הממשלה – אני אומר את זה בצער, אחרי שלוש-ארבע שנים של ויכוחים עם משרד התשתיות בעבר, היום זה משרד האנרגיה והמים ומשרדי ממשלה אחרים. התוכנית הממשלתית לטיפול בתאונות ובזיהומים ימיים היא תוכנית מאוד מינימליסטית, אבל גם היא, עמיתי חברי הכנסת, איננה מתוקצבת בצורה ראויה. אני אומר את הדברים כאן, במליאת הכנסת, כי אנחנו חייבים, ככנסת, לדרוש מהממשלה שינוי יסודי בתחום הזה, והזמן לעשות את זה הוא עכשיו, לפני שיהיה מאוחר ולפני שתקלה כזאת תתרחש. הסוגיה האחרונה שעומדת בפנינו, עמיתי חברי הכנסת, לדין רציפות היא הצעת חוק סדר הדין הפלילי שעוסקת בהסדרי טיעון. אנחנו מצטרפים למגמה שמציעה תיקון בנורמות ובכללי ההתנהגות של הסדרי טיעון היום. יש נושאים רבים שצריכים להיות מוסדרים בצורה ראויה יותר כשאנחנו מדברים על הסדרי טיעון; אחד הנושאים המרכזיים, שאני שמח שבא לידי ביטוי גם בהצעת הממשלה, הוא המקום להשמעת דעתו של נפגע העבירה. זה חשוב. זה ראוי. אנחנו כולנו יודעים שבהיעדר מנגנון שמבטיח שמיעה של נפגע העבירה, התוצאה נפגעת. היא נפגעת ברמה המשפטית, אבל חשוב מזה, היא נפגעת גם ברמה המוסרית והערכית. בכך אני אסיים. תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. אנחנו נתנגד לאותן הצעות שדיברתי עליהן במפורט, וההצעות האחרות, אנחנו לא נצביע נגדן. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחבר הכנסת דב חנין. תעלה חברת הכנסת מיכל בירן. גם היא תנמק – את הרצון של הממשלה להחיל דין רציפות. בבקשה. עומדות לרשותך חמש דקות תמימות. <מיכל בירן (העבודה):> אני אפילו אקצר. <היו"ר גילה גמליאל:> כן. נברך אותך. <מיכל בירן (העבודה):> אני מתכוונת להתנגד להחלת דין הרציפות על ההצעה המדוברת, שמטרתה דה-רגולציה בשוק הפיננסי, של קרנות הפנסיה. אין ספק שההצעה הזאת שהממשלה מעלה עולה מתוך צורך אמיתי; באגף שוק ההון יש איזשהו צוואר בקבוק, שמקשה מאוד על קרנות הפנסיה כשהן באות לשנות את התקנונים שלהן. מכאן ועד להצעה המדוברת יש פער מאוד גדול. צריך להביא בחשבון שכשקרנות הפנסיה משנות את התקנונים שלהן יש השפעה – השפעה עצומה על כולנו. כולנו, הכסף של כולנו נמצא שם. רובנו לא מתעסקים יומיומית במה קורה עם הכסף שלנו שבחיסכון הפנסיוני. כמעט 70% מהציבור לא יודע בכלל כמה דמי ניהול הוא משלם. במצב כזה, שהציבור לא בקי בפרטים הקטנים, מי שצריך להיות כלב השמירה על הזכויות שלנו הוא אגף שוק ההון. זה אומר שאם יש בעיה טכנית, ויש צוואר בקבוק, בהחלט צריך לחשוב איך משחררים אותו, איך נותנים לקרנות הפנסיה והמשקיעים המוסדיים תשובות יותר מהירות, יותר זריזות, כדי לאפשר להם לשנות תקנונים. אפשר גם לדבר על שינוי של דברים טכניים מסוימים. אפשר גם את זה לשחרר. אבל דברים מהותיים, שיכולים להשפיע באופן קריטי על היכולת שלנו להזדקן בכבוד, גם אם זה לא נוח, גם אם יש צוואר בקבוק, בשביל זה יש רגולטור. והצעה כל כך גורפת של דה-רגולציה, שיהיה אפשר לשנות את התקנונים בכלל בלי אישורו של אגף שוק ההון, אלא רק להודיע לו בדיעבד, נראית לי הצעה חסרת אחריות, ולכן אנחנו נתנגד לה. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל בירן. אנחנו נעבור להצבעות. אנחנו נעבור להצבעה ראשונה על החלת דין הרציפות. יש חמש הצבעות. נתחיל בהצבעה הראשונה על החלת דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 41) (תעסוקת אסירים), התשע"ב–2011, מ/621. ההצבעה החלה, בבקשה. הצבעה מס' 18 בעד הודעת הממשלה – 17 נגד – 1 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 41) (תעסוקה אסירים), התשע"ב–2011, נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> בעד – 17, מתנגד אחד. ההצעה עברה ותחזור לדיון לוועדת הפנים והגנת הסביבה. אני עוברת להצבעה הבאה, החלת דין רציפות על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012, מ/704. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 19 בעד הודעת הממשלה – 19 נגד – 4 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012, נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 19 בעד, ארבעה מתנגדים. הצעת החוק תחזור לדיון בוועדת הכספים. אנחנו עוברים להצבעה הבאה, החלת דין רציפות על הצעת חוק להצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון), התשע"ב–2012, מ/670 – – – <מיכל בירן (העבודה):> גברתי, זה לא מעודכן במסכים שלנו. <היו"ר גילה גמליאל:> עכשיו זה מעודכן – הנמקת ערעור על הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון). יש לכם עדיין בעיה? <מיכל בירן (העבודה):> עכשיו זה מופיע, אבל בכל ההצבעות הקודמות הופיע תיקון פקודת בתי-הסוהר. <היו"ר גילה גמליאל:> היא טוענת שההצבעות הקודמות לא הופיעו להם בלוח. אין בעיה. אם כך, על מנת שלא יהיו בעיות לעתיד לבוא, אנחנו נחזור על כל ההצבעות הקודמות, מכיוון שהייתה בעיה טכנית במסכים. אנחנו נתחיל. נתחיל מהחלת דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 41) (תעסוקת אסירים), התשע"ב–2011, מ/621. מי בעד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 20 בעד הודעת הממשלה – 22 נגד – 1 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 41) (תעסוקת אסירים), התשע"ב–2011, נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 22 בעד, אחד נגד. ההצעה עברה, ותחזור לדיון לוועדת הפנים והגנת הסביבה. אנחנו נעבור להצעה הבאה. מופיע? הכול בסדר? <מיכל בירן (העבודה):> לא, מופיע שוב בתי-הסוהר. עכשיו בסדר. <היו"ר גילה גמליאל:> אמורה להופיע הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה). מופיעה? החלת דין רציפות על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012, מ/704 – ההצבעה החלה. הצבעה מס' 21 בעד הודעת הממשלה – 18 נגד – 5 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ב–2012, נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 18 בעד, חמישה מתנגדים. ההצעה עברה והיא תחזור לדיון לוועדת הכספים. אנחנו נעבור להצבעה הבאה, החלת דין רציפות על הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה – אתם רואים את זה? הכול בסדר? הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון), התשע"ב–2012, מ/670. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 22 בעד הודעת הממשלה – 23 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון), התשע"ב–2012, נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 23 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה, והיא תעבור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו נעבור להצבעה הבאה, החלת דין רציפות על הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012, מ/697. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 23 בעד הודעת הממשלה – 23 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 4), התשע"ב–2012, נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> בעד – 23, אין מתנגדים. ההצעה עברה, והיא תחזור לדיון לוועדת הכלכלה. ההצבעה האחרונה – החלת דין רציפות על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 65) (הסדר טיעון), התש"ע–2010, מ/536. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 24 בעד הודעת הממשלה – 22 נגד – אין נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 65) (הסדר טיעון), התש"ע–2012, נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 22 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה והיא תחזור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <שאילתות ותשובות> <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור לנושא האחרון על סדר-היום: שאילתה לשר לשירותי הדת. אני מזמינה את סגן השר לשירותי דת להשיב על השאילתה. השואל, חבר הכנסת אלעזר שטרן, שאילתה מס' 134: יושב-ראש ועדת הבחינות של הרבנות הראשית. בבקשה, המיקרופון לרשותך. <אלעזר שטרן (התנועה):> תשמע, זה קשור אליך קצת, לפחות בתפקיד הקודם. <היו"ר גילה גמליאל:> זה הנושא האחרון וזה קצר, אז אתם יכולים להישאר. <מיקי רוזנטל (העבודה):> תהיה תשובה משהו-משהו? שלא נפריע לכם. בוא נראה. <היו"ר גילה גמליאל:> בבקשה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. <אלעזר שטרן (התנועה):> מיקי, אני מאמין שאותך כן. אני חושב שגם את חבר הכנסת איתן כבל. <134. יושב-ראש ועדת הבחינות של הרבנות הראשית> <אלעזר שטרן (התנועה):> אדוני סגן השר, הרב הראשי לחיפה, הרב שלמה שלוש, כיהן בתפקיד יושב-ראש ועדת הבחינות של הרבנות הראשית לישראל. כעת הוא מועמד שנית לתפקיד חשוב זה. נגד הרב שלוש הומלץ להגיש כתב אישום, ובעניינו, לצערי, מתנהלות חקירות פליליות. במסגרת אחת הוא נחקר באזהרה ובאחת הגיש תשובה שקרית לכאורה. רצוני לשאול: 1. כיצד ייתכן שרב שעומד ותלוי נגדו כתב אישום ואשר עניינו נדון אצל היועץ המשפטי לממשלה יכול להיות מועמד לתפקיד חשוב כל כך ברבנות הראשית? 2. מה מתכוון השר לשירותי דת לעשות בנדון? <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. ישיב סגן השר אלי בן-דהן, בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> יש תשובה אחת: לפטר אותו. <מיקי רוזנטל (העבודה):> מאה אחוז. הוא רק חשוד, יש חזקת חפות במדינת ישראל. <היו"ר גילה גמליאל:> סגן שר הדתות עכשיו ישיב לנו. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> שמעת? 1. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסיקת בתי-המשפט, החלטה על הגשת כתב אישום עשויה להצביע על קיומן של ראיות מינהליות מספיקות לצורך השעיית נושא משרה ציבורית מתפקידו או לצורך אי-מינויו של אדם לכהונה ציבורית. ואולם, בהיעדר החלטה כאמור, קביעה שלפיה נושא משרה אינו ראוי להתמנות לתפקיד מחייבת שלב מקדים של גיבוש עמדה ביחס לחומר הראיות ומשקלן. בנסיבות הנתונות, הואיל וטרם התקבלה החלטה בעניינו של הרב שלוש, ולו לכאורית, והואיל ולא ניתן בשלב זה, מטבע הדברים, לעיין בחומר הראיות המצטבר לצורך גיבוש עמדה בנדון, אין מניעה משפטית למנות את הרב שלוש נכון לעת הזאת לכהונת יושב-ראש ועדת הבחינות. 2. ככל שמינוי זה יעמוד על הפרק – והוא עדיין לא עומד על הפרק – מועצת הרבנות הראשית תתבקש לשקול את ההיבטים הציבוריים של הסוגיה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לסגן שר הדתות אלי בן-דהן. הרשות לשאול שאלה נוספת מוקנית רק לחבר הכנסת אלעזר שטרן, אז אם יש לך עוד שאלה, בבקשה. <אלעזר שטרן (התנועה):> אדוני השר, באמת ציפיתי לתשובה אחרת. באמת לא ציפיתי. תראה, אנחנו דנים פה על ראשי ערים. לא מזמן היה פה דיון – אני יודע שמעמד הרבנות חשוב לשנינו באותה מידה, אולי לרב אפילו יותר ממני. אולי. ודווקא בגלל זה אני קצת מתפלא על התשובה הזאת. כיוון שהרי אנחנו מדברים ברב בישראל, ואנחנו יודעים שהתלונות האלה גם הן באות מרבנים בישראל, ואנחנו חפצים באמת בשמירת המעמד, שלצערי הרב בשנים האחרונות, גם בגלל דברים כאלה, קורה לו מה שקורה. <היו"ר גילה גמליאל:> רק לזכור את סימן השאלה. <אלעזר שטרן (התנועה):> כן. פרקליט המדינה היוצא, עורך-הדין משה לדור, החליט כי יש להגיש כתב אישום נגד אותו הרב. למרות זאת, בעת התכנסות מועצת הרבנות הראשית, נכון לעכשיו עדיין לא הוחלט על מינוי של יושב-ראש חדש לוועדת הבחינות, כך שבפועל הרב שלוש עדיין מכהן בתפקידו הרגיש. הוא גם קובע – אתה יודע מה המשמעות של ועדת הבחינות, הרב בן-דהן, ברבנות הראשית. האם השר מתכוון לאפשר למועצת הרבנות הראשית להמשיך בביזוי מוסד הבחינות או בביזוי כל מי שמאשרים ולא מאשרים כמי שעמד או לא עומד בבחינות? תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. ישיב, בבקשה, סגן שר הדתות אלי בן-דהן. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> דווקא הדוגמה שלך מראה עד כמה תשובתי נכונה. גם לגבי ראשי ערים, זה חוק שעכשיו הכנסת הזאת חוקקה, נקבע במפורש שפתיחת חקירה משטרתית איננה מהווה עילה להשעיית ראש העיר. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> שאלתם, תנו לי את המינימום – לענות. רק בהגשת כתב אישום. <אלעזר שטרן (התנועה):> זה מה שהחליט לדור. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> לא נכון, סליחה. כתב אישום לא הוגש. לו היה מוגש – תן לי, אני אשלים לך – – <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת אלעזר שטרן, יש נוהל לסוג השאילתה שהצגת. נשאלו השאלות, לכבד את סגן השר שישיב. תודה. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> – – בעניינו של הרב שלוש לא הוגש כתב אישום, ועניינו אכן דומה. לא הוגש כתב אישום, ולכן עניינו דומה לראשי ערים. גם לגבי ראשי ערים, שניהם נבחרים, הוחלט שרק כאשר יוגש כתב אישום הם יושעו מתפקידם. חקירה משטרתית איננה מחייבת. ואני רוצה לומר לך דבר נוסף, שמתאים לראש המפלגה שלך; הרב שלוש הוא גם ראש אבות בתי-הדין, הוא דיין, ואף-על-פי-כן ראש המפלגה שלך, שרת המשפטים, הבינה שכדיין – אי-אפשר להשעות אותו מתפקידו כדיין אלא רק לאחר שיוחלט להגיש נגדו כתב אישום. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לסגן שר הדתות אלי בן-דהן. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ו' בשבט התשע"ד, 7 בינואר 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:22.>