דברי הכנסת

דברי הכנסת טו / מושב שני / ישיבות ק"ה–ק"ז / י"ט–כ"א בשבט התשע"ד / 20–22 בינואר 2014 / 15 חוברת ט"ו ישיבה ק"ה הישיבה המאה-וחמש של הכנסת התשע-עשרה יום שני, י"ט בשבט התשע"ד (20 בינואר 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 הצעה לסדר-היום 6 חוקי המשילות ושיבוש הדמוקרטיה 6 נחמן שי (העבודה): 6 הצעה לסדר-היום 12 כוונת הממשלה להעלות את אחוז החסימה 12 מאיר פרוש (יהדות התורה): 12 הצעה לסדר-היום 15 חוק המשילות והעלאת אחוז החסימה 15 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 15 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 19 עפו אגבאריה (חד"ש): 23 ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): 28 אלעזר שטרן (התנועה): 31 יחיאל חיליק בר (העבודה): 32 הצעה לסדר-היום 34 שיטת פייסבוקים וספינים מוליכי שולל ומהלכי אימים תחת התנהלות כלכלית שקולה ושקופה ובעיקר צמודה לאמת 34 יצחק כהן (ש"ס): 35 סגן שר האוצר מיקי לוי: 39 ישיבה מיוחדת לכבוד ראש ממשלת קנדה, הוד מעלתו סטיבן הרפר 42 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 42 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 42 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 47 יצחק הרצוג (העבודה): 52 ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר: 56 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 63 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012 64 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 64 הצעת חוק לצמצום הגירעון ולשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה) (תיקון), התשע"ד–2014 65 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים): 65 ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): 67 משה גפני (יהדות התורה): 70 אורי מקלב (יהדות התורה): 73 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 74 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 76 יעקב אשר (יהדות התורה): 78 דב חנין (חד"ש): 80 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים): 82 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 84 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 85 הצעת חוק להקלות בשוק ההון ולעידוד הפעילות בו (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014 85 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים): 85 הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 11), התשע"ד–2014 88 יריב לוין (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 88 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 74), התשע"ד–2014 91 יריב לוין (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 91 גילה גמליאל (הליכוד ביתנו): 92 עליזה לביא (יש עתיד): 94 הצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014 95 שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: 95 הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 13), התשע"ד–2013 96 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 97 איתן כבל (העבודה): 98 הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 19) (הרכב הוועדה המייעצת), התשע"ד–2014 99 יריב לוין (הליכוד ביתנו): 100 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 112), התשע"ד–2013 101 סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי: 102 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י"ט בשבט התשע"ד, 20 בינואר 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2071/19 וכלה בהצעת חוק פ/2099/19 – הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – לימודי יסוד ביהדות ומורשת ישראל בבתי-הספר), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה לבתי חיילים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עמרם מצנע, מאיר שטרית, אלעזר שטרן, איציק שמולי, יפעת קריב, נחמן שי ודוד צור; הצעת חוק קביעת מועדים לגבי ועדות רפואיות לניצולי השואה (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן ודב חנין; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה לארכיון ציבורי), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יריב לוין, עליזה לביא, מיקי רוזנטל ונחמן שי; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – אישור מליאת הכנסת לשינויים בתקציב בסכום העולה על 50% מהסכום המקורי), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון ומיקי רוזנטל; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה למוסדות להכשרה טכנולוגית), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שמעון אוחיון, דוד רותם, רוברט אילטוב, בועז טופורובסקי, יריב לוין, אברהם מיכאלי, יעקב מרגי, אורית סטרוק וגילה גמליאל; הצעת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014) (תיקון – ביטול פרק הרשויות המקומיות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, גילה גמליאל ואבישי ברוורמן; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – אישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת לתקנות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת חיים כץ, מיקי רוזנטל, אילן גילאון, אורלי לוי אבקסיס, יעקב מרגי, מיכל בירן ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק בקעת-הירדן, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב, יריב לוין, אליהו ישי, גילה גמליאל, דוד רותם, אורלי לוי אבקסיס, זבולון קלפה, שמעון אוחיון, איילת שקד, נסים זאב, יצחק וקנין, אברהם מיכאלי, שולי מועלם-רפאלי, אורית סטרוק, יוני שטבון, ניסן סלומינסקי, ראובן ריבלין, רוברט אילטוב וחמד עמאר; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – דיווח עם קבלת התמורה לעסקים יצרניים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת איילת שקד, מאיר שטרית, אראל מרגלית, משה גפני, אורלי לוי אבקסיס וגילה גמליאל; הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון – ביטול התמיכה הכספית במרכזי הספורט), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג' ואיתן כבל; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – נכס המשמש למגורי נכה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת חיים כץ, מיקי רוזנטל, אילן גילאון, אורלי לוי אבקסיס, יעקב מרגי, מיכל בירן ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק דמי הבראה, התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק דמי קיום לחייל בשירות סדיר וזכאות להטבות כלכליות בתקופת מאסר (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עדי קול, מאיר שטרית, עפר שלח, עליזה לביא, יואל רזבוזוב ומירי רגב; הצעת חוק המים (תיקון – קביעת תעריפים ופיקוח על המים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מירי רגב, משה גפני, חמד עמאר, יריב לוין, אלעזר שטרן, דוד אזולאי, דב חנין, עפו אגבאריה, מסעוד גנאים, תמר זנדברג, ניצן הורוביץ, איתן כבל, אילן גילאון, מרב מיכאלי, חיים כץ, עמר בר-לב, משה מזרחי, מיקי רוזנטל, באסל גטאס, עליזה לביא, נחמן שי, ישראל אייכלר וזבולון קלפה; הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת אברהם מיכאלי; הצעת חוק הדיינים (תיקון – כשירות דיינים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן ועליזה לביא; הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – מענק לעצמאי בעד הכנסה מפוקחת), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי בגין הוצאות טיפול בילדים), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (ביטול העבירה של סירוב או הימנעות למלא שאלון), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, מיכל רוזין, מנחם אליעזר מוזס, מיקי רוזנטל, משה מזרחי, דב חנין, איילת שקד וניצן הורוביץ; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הודעת התנתקות משירות כהודעת סירוב לקבל פרסומות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, יריב לוין, עליזה לביא, פנינה תמנו-שטה, ניצן הורוביץ, איציק שמולי, מרב מיכאלי, איתן כבל, ישראל אייכלר, מיכל רוזין, דב חנין ודב ליפמן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סיכום פנייה), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת עדי קול; הצעת חוק המים (תיקון – הוועדה לאישור תעריפי המים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב ליפמן, מאיר שטרית, יריב לוין, ניסן סלומינסקי, עפר שלח ורוברט אילטוב; הצעת חוק המים (תיקון – קביעת כללים לניתוק או צמצום אספקת מים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב ליפמן, מאיר שטרית, יריב לוין, ניסן סלומינסקי, איילת שקד, עפר שלח ורוברט אילטוב; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב ליפמן, מאיר שטרית, יריב לוין, ניסן סלומינסקי, איילת שקד, עפר שלח ורוברט אילטוב; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – נקיטת אמצעים בידי מעביד), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון – בעל השפעה מהותית והוראות שונות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, אילן גילאון, איתן כבל, סתיו שפיר, משה מזרחי, ישראל חסון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, תמר זנדברג, יפעת קריב, דב חנין, עמר בר-לב, מרב מיכאלי, איילת שקד, יעקב ליצמן, ראובן ריבלין, מאיר שטרית, דוד צור, שמעון סולומון, צחי הנגבי ופנינה תמנו-שטה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת הגדרת ילד לעניין ביטוח שאירים), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת נסים זאב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום אספקת מים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, גילה גמליאל, תמר זנדברג, אורי מקלב, דוד צור וניצן הורוביץ. עוד הונח על שולחן הכנסת לוח תיקונים להסתייגויות ובקשות רשות דיבור להצעת חוק לצמצום הגירעון ולשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה) (תיקון), התשע"ד–2014. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעה לסדר-היום> <חוקי המשילות ושיבוש הדמוקרטיה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, שימו לב, עקב ביקורו של ראש ממשלת קנדה מר סטיבן הרפר ונאומו בכנסת, סיעות האופוזיציה ויתרו על הצעות האי-אמון, ואנחנו עוסקים בהצעות לסדר-היום. הראשונה שבהן, של חבר הכנסת נחמן שי: חוקי המשילות ושיבוש הדמוקרטיה, מס' 2363. בבקשה, אדוני. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> מי משיב? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אופיר אקוניס, גברתי. סגן השר. עד עשר דקות לרשות אדוני. <נחמן שי (העבודה):> תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי – כמה, שניים? – חברי הכנסת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם זה חברות אז יותר. <נחמן שי (העבודה):> וחברות. לא לא, לצורך ההסבר הטכני אני צריך לומר שגם אני יצאתי מאספה – או מישיבה – נדירה – יש שלושה – של האופוזיציה, שהתכנסה באולם "גליל" ומוחה על החוק החדש הזה ועל השינויים שנעשים בו. אז היא לא מחרימה את מליאת הכנסת, שיהיה ברור, אדוני היושב-ראש, אלא פשוט אנחנו רוצים להחליף דברים בינינו, איך להיערך לקראת הדיון ולקראת המחאה הציבורית שתגיע אחריו. בשום אופן אין פה ולא תהיה פגיעה בכנסת, כמובן. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> איזה חוק? <נחמן שי (העבודה):> חוק המשילות, החוק שעומד על סדר-היום. חוק שלך, למפלגתך, יש זכויות יסוד בו, בחוק הזה. אני רוצה לומר דבר אחד מאוד ברור, חברי. הבעיה היא לא משילות, הבעיה היא מנהיגות. זה שורש העניין. אין בעיית משילות במדינת ישראל. לשולחן הזה, במרכז המליאה, אין שום בעיה לנהל את עצמו ואת מדינת ישראל, כפי שהוא מתחייב וכפי שהוא אמור לעשות. אין שום בעיה. וזה אנחנו יודעים. האם לראש הממשלה או לראשי ממשלה בעבר היה קושי לקבל החלטות? לא. הם קיבלו החלטות קשות ביותר. החלטות של שלום, החלטות של מלחמה, החלטות כלכליות, החלטות חברתיות, ולא התלוננו. אני זוכר כמה וכמה ראשי ממשלה, שזכורים לנו היטב, שהובילו את מדינת ישראל, תרתי משמע, במדבריות, בכוח המנהיגות שלהם, והם לא התלוננו שהם צריכים לתקן את מספר השרים, ש-24 שרים קשה להם, או טוב להם, ו-22 או 18 שרים קל להם – וזה, אגב, נמתח כמו חבל אלסטי, כמו גומי. זה נפתח פעם יותר, פעם פחות. זה בכלל לא משנה שום דבר. וכל ממשלה, כמו שיודע ידידי חבר הכנסת רותם – הוא יודע שאפשר, כשרוצים, הלוא, להגיד שהחוק הזה לא תופס, או לעשות מייד שינוי בחוק ולהגדיל את מספר השרים. לכן, כשחוקרים ובודקים ונכנסים לעומק העניין, מגלים שבעצם יש פה סעיף אחד בעל משמעות – אחד – והוא העלאת אחוז החסימה. וכל החוק הזה נועד לפגוע באחוז – או לשנות את אחוז החסימה, כדי להקטין ייצוג של סקטורים מסוימים בכנסת הזאת. כלומר, שאותן מפלגות קטנות, שמספר חבריהן הוא שניים או שלושה, אולי גם ארבעה, נראה איך זה ייערך, לא יוכלו להיות מיוצגות בכנסת. זאת – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> ארבעה כן. <נחמן שי (העבודה):> בסדר, אני – בין שלושה לארבעה. בין שלושה לארבעה. למה זה בא? כי מישהו, לא מצא חן בעיניו שיש פה יותר מדי מפלגות קטנות, אולי, אבל בעיקר כי לא רצו מפלגות מסקטורים מסוימים. אני יכול לחשוב על הסקטור שקרוי ערביי ישראל, אני יכול לחשוב על הסקטור שקרוי חרדי ישראל, אני יכול לחשוב על הסקטור של השמאל – מרצ, שהיו בכנסת הקודמת שלושה. היה להם אירוע משמח, הם עלו לשישה. ומה אם הם ירדו שוב לשלושה? <ניצן הורוביץ (מרצ):> עוד נהיה יותר בכנסת הבאה. <נחמן שי (העבודה):> ואפילו ניצן הורוביץ חושב שיותר. אל תדאג, אנחנו נטפל בזה, לא יהיה גידול פרוע שם. זה באחריות שלנו כבר. אנחנו נשים אתכם – אבל בשום אופן לא הייתי רוצה שגם אם למרצ יש שלושה מנדטים – והיו ימים כאלה למפלגה הזאת, קשים – אז ייגרע מקומה בכנסת. אנחנו פוגעים במו-ידינו, חברים וחברות, בדבר שאני מאמין שהוא הכי יקר לנו, וזו הדמוקרטיה. כל הבית הזה קם – אני לא אגיד נופל, הוא לא נופל, הוא לא ייפול – על הדמוקרטיה. זאת תמצית הדמוקרטיה. ואנשים, חברים שמגיעים לבית הזה, מייצגים את האוכלוסייה, את הציבור הרחב, המורכב, המגוון, שחי במדינת ישראל. וכאן מישהו רוצה לפגוע בעיקרון הזה, של הייצוגיות, הוא רוצה לפגוע בו. כי אם נגדיל את אחוז החסימה, נגביה, יהיו קבוצות שלא תהיינה מיוצגות בבית הזה, או שקבוצות אחרות יתחילו להתחבר אחת לשנייה, וגם בזה אני לא בטוח שיש משום חוכמה גדולה מדי. אני לא חושב שצריך למנוע מקבוצות של מפלגות חרדיות, או מהקבוצות הערביות, כל אחת לעמוד עם דעתה ועם השקפתה. למה צריך לערבל אותם? לכל אחד מהם – זה שהם באים ממגזר מסוים זה לא אומר שהם חושבים אותו דבר, והם זכאים לראות בכנסת מקום שבו הם יביאו לידי ביטוי דעות שונות. זאת הדמוקרטיה. זה המקום שבו הדעות האלה צריכות להיות מיוצגות. ואני אומר שזו תהיה התוצאה הברורה של התהליך הזה. ישראל היא מדינה מאוד מגוונת. מאוד מגוונת. יש לה מרכז ויש לה פריפריה, יש לה פריפריה דרומית ויש לה פריפריה צפונית, ויש לה עולים ויש לה ותיקים, וגם בעולים יש קבוצות שונות. אנחנו יודעים את זה. וכל אחד רוצה שיהיה לו ייצוג, מה לעשות. אנחנו לא – אין לנו שיטה דו-מפלגתית, או תלת-מפלגתית. בחלק מהמדינות גם הדו-מפלגתית התמוטט. הקבוצות האלה יש להן משקל, גם משקל מספרי. הוא לא יבוא לידי ביטוי בכנסת. זאת אומרת, אנחנו נדיר אותם מהחיים הדמוקרטיים של מדינת ישראל. וכל החלום הזה – היה לנו חלום, נכון, של אותו סיר גדול שבתוכו הכול, melting pot כזה, שבסופו של דבר עושים איזה דייסה ויוצא עם אחד. אז אנחנו עדיין קבוצות, שבטים, אז מה? זה עדיין לא מונע – יש הרבה מאוד מכנה משותף בין כולם, וכולם חיים פה, וכולם ממלאים את הארץ הזאת בדינמיות ותסיסה נפלאות. אבל למה לקחת מהם את הזכות להיות מיוצגים בכנסת ישראל? <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> למה שניים כן? למה לא אחד? <נחמן שי (העבודה):> לא, אז היינו שם באחד, אדוני השר. היינו כבר באחד, אני זוכר את התקופה הזאת. אז עלו לשניים. גם שניים זה נדיר, בדרך כלל זה שלושה פה; איכשהו קרה שנכנסו שניים. למי זה מפריע השניים האלה? <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אין להם שום משקל. <נחמן שי (העבודה):> למה? <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אין להם שום משקל. <נחמן שי (העבודה):> מה זה משנה? אם היית לוקח אותם לקואליציה – הם כבר היו על סף כניסה לקואליציה – אז היה להם יותר משקל. יש להם משקל. ככה לא סופרים, באמת. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אבל אז היה להם משקל-יתר. <נחמן שי (העבודה):> כשהם היו 28? <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> שניים – פתאום יש להם משקל-יתר. <נחמן שי (העבודה):> למה? מה זה משקל-יתר בדמוקרטיה? אני לא מבין. יש להם בדיוק את המשקל – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> הם האיזון, הם האיזון. אם הם האיזון, פתאום אתה נותן להם משקל-יתר. אני זוכר שבגרמניה היה גנשר, שעם אחד היה לו יותר משקל מאשר לכל האחרים שהיו להם שלושה. <נחמן שי (העבודה):> א. אני לא רואה את השניים האלה בתוך הממשלה. הם, דווקא בכנסת – מצא יושב-ראש הכנסת לתת להם ייצוג מכובד, גם פרסונלי, וגם הוא חשב שזאת מפלגה לגיטימית שצריכה לקבל את הייצוג שלה, והם מיוצגים בוועדות הכנסת. ­<שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> לא, הטיעון שלך נופל פה. <נחמן שי (העבודה):> למה? <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> כי אין הבדל בין שניים לשלושה או לארבעה. אין הבדל. <נחמן שי (העבודה):> לא, כי ככל שזה גבוה יותר, יותר קשה להשיג את זה, ואז אנחנו משאירים מאחור יותר בוחרים שלא ימצאו את המפלגה שלהם בבית. הרבה יותר קולות ילכו לאיבוד, מפני שאנשים לא ירצו לבוא להצביע, מפני שהם לא יראו את עצמם מיוצגים באחת המפלגות שמתמודדות. אנחנו רוצים להגדיל את אחוז ההשתתפות. הדמוקרטיה הישראלית רואה בדאגה את הירידה של אחוז ההצבעה מבחירות לבחירות. אם אנחנו נלך בדרך הזאת, יהיו יותר אנשים שיאבדו עניין, שיגידו: למה אני אלך להצביע? הקבוצה הזאת, אני לא רואה בה מישהו שעונה על הציפיות שלי, וגם אם הוא היה אז הוא נבלע כבר – או היא נבלעה – במפלגה אחרת. אני לא רוצה להצביע, אני לא רוצה להשתתף. ואני חושב שתמצית העניין היא שאנשים כן יבואו וכן יצביעו וכן יהיו חלק מהמשחק הדמוקרטי. לכן אני חושב שהחוק הזה הוא חוק רע, והכנסת לא יכולה לתת לו יד. אני לא נגד הגבלות כאלה ואחרות – אמרתי – על הצעות אי-אמון, על מספר השרים, על עוד כל מיני דברים. אבל בלב העניין, זה העיקרון שעליו הכול מתקיים – עקרון הייצוגיות, שבא לידי ביטוי בבניין הזה. ואנחנו נתנגד. הרוב יחליט: אנחנו הולכים לפגוע ביסוד מיסודותיה של הדמוקרטיה הישראלית, ולכך אנחנו לא יכולים להסכים. ואני חוזר ואומר מה שאמרתי קודם, כי אני רוצה לסכם בזה: לא בעיית משילות מתקיימת בישראל, אלא בעיית מנהיגות. ואם השולחן הזה ירצה להנהיג את מדינת ישראל בדרכים, בכיוונים שהוא מאמין בהם, שאנחנו מאמינים בהם, הוא יוכל לעשות את זה גם בכלים הנכונים, ולא צריך לשבור את הכלים לשם כך. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. סגן השר אופיר אקוניס ישיב לאחר שנשמע שלוש הצעות דומות, או בנושאים דומים, לסדר-היום. <הצעה לסדר-היום> <כוונת הממשלה להעלות את אחוז החסימה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לכן אני מזמין את חבר הכנסת מאיר פרוש – הצעה לסדר-היום בנושא: כוונת הממשלה להעלות את אחוז החסימה, מס' 2364. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ולאחר מכן – תשובת סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני עומד כאן, ניצב, בשם סיעת יהדות התורה, במסגרת הצעה לסדר-היום, אבל אותם דברים יכולים להיאמר גם במסגרת אי-אמון; על כל פנים, במסגרת ההצעה לסדר-היום מטעם יהדות התורה – וסיעת מרצ אם זה היה מוגש כאי-אמון – בעיקר בגין הניסיונות שאנחנו עדים להם, הניסיונות לסתימת פיות בדרך של העלאת אחוז החסימה. האמת היא שבמדינה שמצהירה על כך שהיא דמוקרטית, מתקיים המשחק הדמוקרטי: באים לכנסת, מבקשים לשנות את החוק, וכאמור, במקרה הזה מבקשים לשנות את החוק בין השאר כך שייקבע שיש צורך להעלות את אחוז החסימה, ומי שמתמודד בבחירות לכנסת צריך להגיע לאחוז גבוה יותר ממה שאנחנו עדים לו היום. ובמקרה כזה הקואליציה מגייסת את החברים, הקואליציה תומכת והאופוזיציה מתנגדת. אני חושב שאני לא אגלה סוד אם אומר שלדעתי גם בתוך הקואליציה יש מספיק חברי כנסת – אולי גם תנועות ומפלגות – שבסתר לבם, בסתר לבם היו מעדיפים שלא יעלו את אחוז החסימה, והסיבה היא מאוד מאוד ברורה. אני אקח לדוגמה את מפלגת קדימה בקדנציה הקודמת. היא הייתה מפלגה עם 28 מנדטים. חבריה, ראשיה, יזמו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סגן השר. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – יזמו, האיצו, דחפו, דחקו לחוקק חוק להעלאת אחוז החסימה. קדימה של אז, עם 28 מנדטים, מפוצלת כיום לשני ראשים – קבוצה אחת נמצאת בקואליציה וקבוצה אחת באופוזיציה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שני מנדטים. שני מנדטים. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אבל לשניהם ביחד יש שמונה חברי כנסת. אין לי ספק שבסתר לבה של מפלגת התנועה בראשותה של הגברת לבני – הם לא רוצים, ואולי גם היו מתנגדים אם היו שואלים אותם; אם היה פה חופש הצבעה הם היו מתנגדים להעלאת אחוז החסימה. אבל מחוסר ברירה, כחלק מהקואליציה, הם כנראה ייאלצו לתמוך. ואם אני צריך לחשוב לרגע מה אומרים – מה חושבים אלה שמובילים את הדרישה להעלות את אחוז החסימה; הם בוודאי לא אומרים שזה מכיוון שיש להם עניין לסתום פיות. הם לא רוצים שיהיו כאן במליאה חברי כנסת שיש להם דעות שונות, עמדות שונות, עקרונות מסוג אחר, והם לא אומרים שבגלל זה הם מבקשים להעלות את אחוז החסימה. הם גם ודאי שלא אומרים שהם עושים את זה כדי לסתום את הפיות, זה הרי לא מתאים, וכאשר אומרים משפט כזה זה בהחלט לא נשמע אקט דמוקרטי. אבל – ואת זה אנחנו שומעים – הם בהחלט חושבים, וגם טוענים, שיש צורך לצמצם את השיח הפרלמנטרי. לטעמם השיח הפרלמנטרי שאנחנו עדים לו הוא רב מדי. כמובן הם מלבישים זאת גם באמירות שהרב-שיח הזה פוגם בכבוד הפרלמנט. ומאידך גיסא, אלה שעוסקים בעבודת הכנסת – ואני מרשה לעצמי לומר שכשהוא לא נמצא כאן במליאה, שלדעתי חבר כנסת כמו רובי ריבלין, גם אם הוא בקואליציה וגם אם הוא באופוזיציה, העמדה שלו לדעתי היא תמיד זהה, ואין לו כל עניין חלילה שלא יהיו פה מפלגות קטנות יותר. כי כל מי שהוא פרלמנטר מובהק שעושה את עבודתו נאמנה, וזה לא משנה אם הוא בקואליציה, לא דוגל בגישה שצריך להעלות את אחוז החסימה. אותו פרלמנטר יודע גם יודע שהחוק להעלאת אחוז החסימה מטרתו לסתום פיות. אלה מהקואליציה שכמעט לא מורגשים בעבודה הפרלמנטרית הם התומכים הנלהבים ביותר בהעלאת אחוז החסימה, כי חשוב להם לסיים – מבחינתם יש דברים ברורים, יש דברים מסוימים מאוד, מאוד מסוימים, שאותם הכנסת צריכה לעשות, אבל כל הרב-שיח הזה שמתקיים כאן, כל הרעיון שאפשר להעלות אי-אמון מדי שבוע – דבר שקיים פה כבר 65 שנה – יש קבוצה של חברי כנסת שהם תומכים נלהבים בהעלאת אחוז החסימה כי להם באמת חשוב לסתום, ולסיים את העבודה של הכנסת מה שיותר מהר, והם כמובן לא רוצים להיות כבולים לתכתיבים ותרגילים שהאופוזיציה יכולה לעשות; לטעמם זה גוזל יותר מדי זמן, והם באמת במהות לא בנויים להיות משרתי העם. אנחנו יודעים שמפלגות קטנות, סיעות קטנות, חוששות מהעלאת אחוז החסימה. אבל אני בהחלט שלא אתפלא אם אני אשמע, למשל, שמפלגה כמו התנועה, עם שישה מנדטים, כן תתאחד, תתמזג – היא תתמזג עם מפלגה אחרת. והיו בעבר כאלו דברים, שמפלגות שהיו יותר במרכז התמזגו. אני לא רואה מצב שהליכוד ומפלגת העבודה מתמזגים, בכל אופן עדיין, עדיין כאילו כל אחד יש לו דרך אחרת, דרך שונה, אבל אלה קטבים מאוד רחוקים מכדי לומר שאנחנו רואים אותם מתמזגים. אבל במרכז אנחנו יכולים לראות כאלה שהתמזגו בעבר, אבל אני לא אתפלא אם אני אראה גם שמפלגה כמו התנועה בראשותה של לבני כן תתמזג ותתאחד עם מישהו אחר, ולו כדי להינצל מגזירה, אם היא תבוא חלילה, של העלאת אחוז החסימה. למה זה? כי בפועל, מפלגות מהסוג הזה אין להן עקרונות, עקרונות שקשה להן לוותר עליהם. הם דוגלים – לימדו אותם בצעירותם, גדלו עם רעיונות מסוימים, אבל אחר כך, כאשר הם מגיעים לחיי היום-יום, הם יכולים גם לוותר על עקרונות שכביכול היו להם בעבר. אני רוצה לומר, שלא ככל המפלגות מפלגות אגודת ישראל ודגל התורה, שאני מייצג – בשמם היום את מה שאני אומר כעת. אני אומר שבוויכוח שהיה לפני קום המדינה – צריך לזכור שבעצם כל הזכות שלנו להיות כאן, בארץ-ישראל – כל הזכות שלנו זה מכוח התורה, כי התורה אומרת – התורה היא זו שנותנת – הקדוש-ברוך-הוא – וכך נאמר בתורה – נתן לאברהם אבינו, ויש לנו הארץ הזאת מכוח ההבטחה הזאת. ואת הוויכוח הזה ניהלנו עם התנועה הציונית עוד לפני קום המדינה, כאשר האנגלים הכירו בתנועה הציונית כזו שמדברת בשם העם היהודי, ואגודת ישראל דאז, כשעוד לא הייתה ש"ס, עוד לא הייתה דגל התורה, היהדות החרדית אמרה: אנחנו לא מסכימים שהתנועה הציונית היא זו שתייצג את העם. למה? כי לתנועה הציונית לא הייתה בכלל בעיה ללכת עם חוקים שמנוגדים לתורה. אנחנו, בהיותנו התנועה שמייצגת את המסורת היהודית, גם אם יחוקקו חוק, אם הוא נגד התורה, מבחינתנו הוא לא יכול להיות מקובל על העם היהודי. מבחינתנו, לבוא ולומר על הציבור החרדי שיעלו את אחוז החסימה והוא לא יוכל להשמיע את דעתו, את דעת התורה, את דרישות ההלכה, בכל צעד ושעל, זה מצב – לכנסת אסור לקבל החלטה כזאת, שאפשר לגרום לתנועה שמייצגת את ההיסטוריה, שלה לא יהיה ייצוג פה, בכנסת. הדבר הזה חזר ונשנה, ואני אומר את זה כדוגמה, ואני מנסה להבדיל את יהדות התורה אפילו לעומת ש"ס. כאשר לפני 80, 90 שנה היה פה בירושלים חרם על לימוד אנגלית בבתי-הספר, החרם הזה שהרבנים הוציאו לא חל על מוסדות של עדות המזרח. לא חל. על היישוב הישן, על הציבור החרדי – כן. לומר לכם שהאותנטיות שיש בתוך מה שיש ליהדות החרדית, היא דבר שאי-אפשר שמישהו אחר ייצג אותו. יכול להיות שש"ס, גם היום, יכולה לקבל החלטות לפי ההכוונות של מועצת חכמי התורה, אבל דבר שהוא אצל מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל או של דגל התורה הוא דבר שלא מתקבל. ואם מנסים להיות במצב של לסתום לנו את הפה, ליהדות התורה, לסתום לנו את הפה, שלא נוכל לומר פה מהי דעת התורה, מהי דעת הלכה, זה דבר שמלכתחילה לא יכול להיות שיעבור פה בכנסת. אני רק אומר במשפט מסיים, עם קום המדינה, או אחרי שהכריזו בכ"ט בנובמבר על האפשרות להקים מדינה, אבל עד שהצביעו באו"ם אחר כך היה צורך לתנועה הציונית להביא הסכמות מהארגונים שהיו כאן בארץ-ישראל, ובין השאר היו צריכים להביא את ההסכמה של אגודת ישראל, גם אם היא הייתה מיעוט פה, מכיוון שהיא מייצגת את האותנטיות ואת המסורת היהודית. לכן, כל מה שינסו לעשות, אנחנו לא יכולים להיות במצב שמעבירים פה חוק שיעלה את אחוז החסימה וליהדות התורה לא יהיה פתחון פה. דבר כזה, גם אם הוא יתקבל, הוא לא יוכל להיות מבוצע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת פרוש. <הצעה לסדר-היום> <חוק המשילות והעלאת אחוז החסימה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ההצעה הבאה לסדר-היום היא: חוק המשילות והעלאת אחוז החסימה, מס' 2367, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הצעת החוק להעלאת את אחוז החסימה נועדה, לדברי מגישיה, להגביר את המשילות. אני שמעתי הרבה טענות היום בוועדת החוקה, ובזמן האחרון, מתומכי ההצעה. לא אני ולא אף אחד מחברי הכנסת שנקי מכוונות פוליטיות, או רוצה, בגלל מפלגתו – לא שמענו אף טענה אחת שזה אכן מגביר את המשילות. אין. מקור הטענה הזאת, אם אני רוצה לנתח – בדרך כלל, כמעט בכל כנסת באה קבוצת חברי כנסת או מפלגה כלשהי ומביאה את ההצעה האולטימטיבית, לשנות את שיטת הממשל. ככה היא מדברת בזמן הבחירות, ואחר כך – מי לא עשה את זה? שינוי עשתה את זה, קדימה עשתה את זה, יש עתיד עושה את זה, גם בליכוד היו גורמים שעשו את זה. בסופו של דבר, מקול תרועה רמה, לשנות את שיטת הבחירות, בחירות אזוריות, לשנות הכול, נשאר רק העניין של העלאת אחוז החסימה. עד עכשיו זו הפעם הרביעית שהעניין הזה בא לכנסת. ובכל פעם זה נכשל. למה זה נכשל, אדוני היושב-ראש? בוא נדבר דוגרי – בגלל המפלגות החרדיות. הן שמו את זה כתנאי לכניסה לקואליציה, וכל ראש ממשלה, שדיבר, ברטוריקה רהוטה או לא רהוטה, בסופו של דבר נכנע לסעיף הקטן בהסכם הקואליציוני עם משה גפני. היום החרדים אינם בקואליציה, ומנסים לנצל את ההזדמנות כדי להעלות את אחוז החסימה. קודם כול, יש פה משהו לא דמוקרטי באופן מהותי. באות מפלגות גדולות, שיש להן אינטרס ישיר, פוליטי, לא ממלכתי, לא נייטרלי; הן רוצות להרוויח יותר מנדטים. חשבון פשוט – כשאתה מחסל את המפלגות הקטנות, הגדולות גדלות. גדלות, יש יותר מנדטים, יש יותר כסף, יש יותר זה – זו הכוונה האמיתית. אבל במציאות, כשאתה רוצה לתרגם את ההצעה, היא פוגעת בעיקר בייצוג של הציבור הערבי. כאן הפגיעה העיקרית. פה יש תמהיל של אופורטוניזם פוליטי שקוף ושל מניע גזעני. האופורטוניזם הפוליטי, כבוד היושב-ראש, הוא שהימין רוצה להעלות את אחוז החסימה בהדרגה, ובסופו של דבר להביא לצמצום ניכר בייצוג של הציבור הערבי, ולשנות בכך את מאזן הכוחות בכנסת, ולהנציח את שלטון הימין. המניע הגזעני – פחות ערבים. מי שרוצה לעשות טרנספר לערבים, למה שלא יעשה טרנספר לנציגים הפוליטיים שלהם בכנסת? ההסתה נגד חברי הכנסת הערבים מעידה על כוונת המשורר, או לא המשורר – כוונת מי שמציע את הצעת החוק. יש שיטות רבות, לכל שיטה פוליטית יש היגיון פנימי משלה. בשיטות הפוליטיות השונות מנסים לדאוג לייצוג של המיעוט. יש כמה דרכים, כבוד היושב-ראש. יש מדינות שהבחירות האזוריות מביאות לייצוג של המיעוט. למה? כי המיעוט נתון באזור מסוים, ובחירות אזוריות מביאות לייצוג של המיעוט. יש שיטה של קווטה, של שריון מקומות בפרלמנט למיעוט, לדאוג לכך שיהיה להם לפחות כך וכך מנדטים. ואת זה אין, וגם את ההוא אין – לא אזורי ולא קווטה. יש מדינות שיש בהן אחוז חסימה נמוך שמאפשר מטבע הדברים ייצוג למיעוט באופן ישיר – על-ידי אחוז חסימה. יש אפילו שיטות שעושות אחוז חסימה דיפרנציאלי. ואני זוכר את הימים שבהם היה ויכוח בוועדת החוקה עם נשיא האוניברסיטה העברית דהיום, פרופסור בן-שושן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בן-ששון. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בן-ששון, סליחה. ואני העליתי את הטענה הזאת בפניו, והוא היה רהוט – לא רהוט, להוט, רצה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם רהוט. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא. הוא היה רהוט, אבל בעניין הזה הוא היה להוט, רצה להעלות את אחוז החסימה, וכשהצגתי את הטענה הזאת בפניו הוא אמר לי: אתה צודק. אם אנחנו מעלים את אחוז החסימה צריך להיות אחוז חסימה דיפרנציאלי. יש דוגמה מובהקת לאחוז חסימה דיפרנציאלי: כאשר איחדו את גרמניה מחדש היו כוחות פוליטיים ואזורים מסוימים שהיה קשה להם לעבור את ה-5% ולהגיע לבונדסטאג, ואז נעשה אחוז חסימה של 2% לאזורים של מזרח-גרמניה בלבד, וזה הביא לייצוג של מפלגות שלא היו נכנסות שם, כולל מפלגת השמאל הדמוקרטי, שהייתה ההמשך של המפלגה הקומוניסטית המתחדשת בגרמניה המזרחית, וזה ציבור שדאגו, שלא רצו שהוא יהיה מחוץ למשחק הפוליטי. יש שיטה אחרת, של ההכלה – אם אנחנו הולכים לשיטה ההודית או הולכים לשיטה האמריקנית. מה יש בשיטה ההודית? הודו, קודם כול, זו הדמוקרטיה הגדולה בעולם – יותר ממיליארד אנשים – ואפשר ללמוד מהודו, בניגוד למה שאנשים חושבים כאן; הרבה מאוד. קודם כול – מהאתוס ההודי. האתוס של מפלגת הקונגרס בהודו פותח את הדלת בפני כל אדם, כל אזרח בהודו, להיכנס למפלגה זו. למה? מפני שהיא מפלגה חילונית, כלומר, חילונית במובן המצומצם של המילה – לא חילוני כמנוגד לדתי, אלא חילוני כנייטרלי בין דתות ובין קבוצות, וזה דבר אחד שמאפשר. למשל, 95% מהמוסלמים בהודו תומכים במפלגת הקונגרס. כמעט כל המיעוטים בהודו תומכים במפלגת הקונגרס, ולא בימין, שרוצה שהודו תהיה מדינת הינדית כמו שישראל מדינה יהודית. אז האתוס של מפלגת הקונגרס זה אתוס חילוני ואתוס של בנייה אומה הודית אחת, כלומר היא פונה לציבור בהודו, לכל האזרחים מכל הדתות, מכל הקבוצות – ויש מאות קבוצות בהודו: בואו ניכנס ביחד, נבנה את האומה ההודית, שהיא Territorial Nation; כמו בדרום-אפריקה, מה שעושה הקונגרס הלאומי האפריקני – אותו דבר, אומת הקשת, אומה טריטוריאלית שכולם יכולים להיכנס אליה. יש המפלגה הדמוקרטית בארצות-הברית, וגם היא, באתוס שלה, באתוס האמריקני שלה, עם כל הביקורת עליה, נותנת מקום לייצוג של כל הקבוצות בארצות-הברית כמעט, כל המיעוטים הקטנים. גם מוסלמים נכנסים אליה וגם "פנתרים שחורים" נכנסו אליה וגם שחורים וגם כל הקבוצות. היא יכולה להכיל אותם כי היא נותנת להם מקום של כבוד שהם יכולים לחיות אתו. אז בשיטה הזאת מיעוטים יכולים לבוא לידי ביטוי בתוך מפלגות גדולות. מה יש בישראל? מה שיש בישראל זה אחוז חסימה קטן יחסית; יש מדינות שיש אחוז יותר קטן מזה, אבל יחסית. זה לא כמו השיטה הטורקית הדורסנית של 10%, אבל זה לא כמו שיטות של 1%, או שכל אחד יכול להיכנס – 2%. רוצים להעלות את זה, רוצים להעלות את זה בלי לתת לנו דרך מילוט. מה נעשה? חבר הכנסת הופמן נתן לנו היום עצה: תצטרפו לליכוד ולמפלגת העבודה. אפילו לא הציע לנו ליש עתיד. לא הציע, אמר מפלגת העבודה. הוא התגעגע, דיבר בגעגועים ובערגה לימים שבהם היו חברי כנסת ערבים במפלגת העבודה. זו הדוגמה שלו, מה לעשות. אני אומר לך: תודה, לא רוצים את זה. הציבור שלנו לא רוצה את זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לצערי אתה צריך לסיים. זה מאוד מעניין, אבל הזמן. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני רק רוצה לסיים במשפט הסיום הזה. אני יכול להמשיך ולתת ניתוח כיצד אפשר – אני אומר טענה אחרונה שאני חושב שכבוד היושב-ראש צריך להתייחס אליה: עד היום כאשר הדברים נגעו לבחירות לכנסת ולכנסת, הממשלה נתנה חופש הצבעה לחברי הכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא הייתה עמדה של ועדת שרים לחקיקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בדיוק. ולכן, אני קורא שלא תהיה עמדה לוועדת השרים ולתת חופש הצבעה לחברי הכנסת. כפי ששמעתי היום, הרבה מחברי הקואליציה מתנגדים להצעת החוק. חופש הצבעה יהיה הגון. אם מקבלים דבר כל כך משמעותי, שלפחות ייעשה בדרכים – – – <רונן הופמן (יש עתיד):> – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> חלק מהם מתנגדים לחוק כי הם דואגים למפלגות שלהם, שלא יהיו במצב – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא אמר את זה. הוא אמר את זה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – את אחוז החסימה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא אמר את זה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> נכון. לכן, כבוד היושב-ראש, אני קורא לחברי הכנסת כולם לעשות חושבים; לא למהר, לא לרוץ, לא להיות כמו הארנב מעליסה בארץ הפלאות, אלא ללכת צעד אחר צעד, בחשיבה לפחות. אני חושב שהדיון בנושא הזה לא מוצה. הנה, עובדה, אתם פעם ראשונה שומעים את הטענות שלי בנושא הזה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. ישיב על שלוש ההצעות לסדר-היום חבר הכנסת אופיר אקוניס, סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת. הנה רגע היסטורי. חבר הכנסת הופמן יגיד שגם יש עתיד מזמינים חברי הכנסת מן המפלגות הערביות. חבל שאין לי פה מצלמה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אדוני, אני חושב שמתקיים כאן דיון חשוב מאוד, יסודי מאוד, דיון שחשוב שיתקיים בפורום הזה ובפורומים אחרים. בכלל, נושא המשילות הוא נושא בעל משמעות חוקתית. הוא זוכה לתשומת לבם של פרלמנטים רבים בעולם, ולא רק של הפרלמנט שלנו, אדוני היושב-ראש. גם במדינות העולם הנאורות ביותר, אלה שבדרך כלל חברי האופוזיציה מכוונים את כל יהבם אליהן במרבית הנאומים – כי הם אומרים: תהיו כמו כל מדינות העולם. למה לא כך ולמה לא אחרת? גם שם, חבר הכנסת זחאלקה, מקיימים דיונים ולעתים עורכים שינויים במבנה השלטוני. זה חלק מהותי מסגנונה של דמוקרטיה חיה, מתקדמת, משתפרת, משתכללת. במקרה שלנו, אדוני היושב-ראש, סיעות האופוזיציה עוסקות בעיקר בשני היבטים של חוק המשילות: בנושא העלאת אחוז החסימה ובשינוי מבנה הצעות האי-אמון. נתחיל דווקא בנושא השני, בנושא הצעות האי-אמון. החלטת ועדת השרים לחקיקה היא על אי-אמון קונסטרוקטיבי מלא, כלומר הבעת אי-אמון בממשלה תיעשה בהחלטה של הכנסת ברוב חבריה להביע אמון בממשלה אחרת לאחר שהודיעה על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בה בין השרות והשרים. אדוני, זו דרך טובה מאוד, או אחת הדרכים, לדאוג ליציבות הממשלה – כל ממשלה – ולהביא לכך שבחירות בישראל תתקיימנה אחת לארבע שנים ולא בתדירות גבוהה יותר. וזה בהחלט, בהחלט – בבקשה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> השר אקוניס, גם היום אי-אמון חייב להיות קונסטרוקטיבי – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אנחנו משכללים, אדוני היושב-ראש, מנסים למצוא שיטה סבירה כדי שהאופוזיציה באמת תבוא עם ממשלה חלופית, עם אלטרנטיבה לשלטון. ואגב, אני מוכרח להגיד שהטיעון הזה נגד הצעות אי-אמון תמיד בא מאלה שתמיד אומרים שבישראל אין יציבות שלטונית. כאשר כבר רוצים להביא למצב שיש בו – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אתה יודע באמת איזה כבוד גדול היה מביא לי ראש הליכוד כראש האופוזיציה – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בוודאי. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – כאשר היה אומר מדי שבוע דברים, עד שקלטו את זה אנשים – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון, עד שהציבור קלט הכול. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – והעבירו אותנו מהאופוזיציה לקואליציה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה נכון. זה נכון. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> בגין למשל עשה זאת 37 שנה. מה כל כך מפחדים מזה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מנחם בגין? 29 שנה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> 29 שנה, בסדר. אז היו לו בעיות עם – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אלא אם כן אתה מוציא – הוא הרי לא היה ראש אופוזיציה במחתרת, משום שלא הייתה מדינה, לכן הוא לא היה. לא, הוא לא היה – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> מ-1933. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הוא לא היה שם. אה, אופוזיציה למוסדות הלאומיים, טוב. טוב. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> פעם הוא היה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הוא לא היה במוסדות הלאומיים. האופוזיציה הייתה של מישהו אחר. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> הוא היה שר ב-1967. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> למעט השנים שבהן הוא היה שר בממשלת האחדות הלאומית. בכל מקרה, טוב שאתה מתייחס, חבר הכנסת פרוש, כי שמעתי שאמרת בדיון שיש כוונה לצמצם או להשתיק את השיח הפרלמנטרי. אין כוונה כזאת. זאת לא הכוונה. אפשר לקיים את השיח הפרלמנטרי באמצעים רבים – גם בהצעות לסדר-היום, גם בשאילתות, גם בדיונים בוועדה, גם בדיונים מהירים. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> לא נהיה פה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תכף נגיע לזה. עכשיו אתה כבר מגיע לטיעון השני, לגבי אחוז החסימה, וזה דבר שמקובל בדמוקרטיות רבות בעולם. כרגע נמצאת ישראל, לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה – לא מכון שמרבה לתמוך בהשקפותיה של הממשלה שלנו, אם להשתמש בלשון המעטה – כרגע ישראל היא אחת מארבע המדינות עם אחוז החסימה הנמוך ביותר בעולם, יחד עם מדינות טובות כשלעצמן, כמו הולנד או דנמרק. לעומת זאת, יש מדינות רבות בעולם שבהן אחוז החסימה גבוה יותר, למשל נורבגיה ושבדיה, שתי מדינות שפעמים רבות האופוזיציה מביאה אותן לדוגמה על התנהלותן הכלכלית-חברתית. אז אם הן טובות בהתנהלות כלכלית-חברתית – הרי לא היה יום, אדוני היושב-ראש, שהאופוזיציה לא הזכירה את נורבגיה למשל במאבק על תמלוגי הגז, כאילו דינה של נורבגיה ודינה של ישראל חד הם. <קריאה:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא. הדוגמה של נורבגיה – שם – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> דווקא אחוז חסימה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אחוז החסימה בנורבגיה ובשבדיה, חברים, עומד על 4%. 4%. <עפו אגבאריה (חד"ש):> תשווה גם בגז. מה הבעיה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ברוך השם, קיבלנו הכרעה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – יש הרבה דברים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> רגע. יש לי שאלה. יש לי שאלה. אם נסכים על כל הדברים הללו – נגיד לשיטתכם הגז – תסכימו להעלות את אחוז החסימה ל-4%? <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יש פה התקדמות, אדוני היושב-ראש. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אם כל התנאים החברתיים יהיו כמו בנורבגיה, לא תהיה בעיה של אחוז חסימה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת הורוביץ וחבר הכנסת אגבאריה, אי-אפשר לקחת רק כמה מן הדברים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> זה מה שאתה עושה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, זה מה שאתם עושים. בדיוק הפוך. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אתה לוקח רק – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בדיוק הפוך. <ניצן הורוביץ (מרצ):> יש שם גם חוקה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בדיוק הפוך. גם הדיון על חוקה כבודו במקומו מונח. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל אני רוצה להגיד, כיוון ששמעתי – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בשבדיה יש שבדים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> וגם שבדיות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אין השסעים שיש כאן. אתה לא יכול לדבר. זה דמגוגיה, מה שאתה עושה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ודאי, יש שבדים ויש שבדיות ויש "וולבו" ויש להקת "אבבא" ויש חורף, גם חורף יש בשבדיה – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אין קיץ. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – וגם בנורבגיה. אצלנו אין. אצלנו יש רק דברים אחרים. אבל אני רוצה, חבר הכנסת בר, להתייחס גם ליושב-ראש האופוזיציה, שאיננו נמצא כאן, וגם ליושב-ראש סיעת העבודה וגם לחבר הכנסת שי, שנימק. חבר הכנסת שי, נימקת בנימוק עמוק מאוד את הצעתך, והקשבתי לרובה המוחץ. אתה ואני וחבר הכנסת הרצוג וחבר הכנסת כבל, כולנו ביחד חתמנו בדיוק לפני שנה, אולי קצת יותר משנה, בכנסת הקודמת, על הצעת חוק שמעלה את אחוז החסימה ל-3%. 3%, זו למשל הצעתה של סיעת העבודה מן הכנסת הקודמת. מה השתנה, חבר הכנסת בר, מן הכנסת הקודמת לכנסת הזאת, או מה השתנה בעמדתו של חבר הכנסת שי או של יושב-ראש האופוזיציה? מדוע, אדוני היושב-ראש, מה שהיה טוב בכנסת הקודמת איננו טוב בכנסת הזאת? אני, למשל, אדוני היושב-ראש, עומד באופן מוחלט מאחורי חתימתי על הצעת החוק להעלאה ל-3%. אני רוצה להודיע לכנסת, אדוני היושב-ראש, שעד לרגע זה אין הסכמה בקואליציה על אחוז החסימה; אין עדיין, אנחנו צריכים להגיע להסכמה הזאת, וכשתגענה ההסכמות בקואליציה, נודיע כמובן לחברות וחברי הכנסת מה האחוז או מה המספר שיהיה אחוז החסימה לקראת הבחירות לכנסת העשרים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני מציע מספר אי-רציונלי, שורש של 2. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מאה אחוז. כל אחד יכול להציע, חבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת שי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אל תסבך אותנו, את אנשי מדעי הרוח, עם ההצעות האלה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת שי, אני מקווה שאתה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ייקח לי שעתיים עכשיו לחשב. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מקווה שאתה וראש האופוזיציה וראש סיעת העבודה יפסיקו עם מסע הצביעות שלהם ויעמדו מאחורי חתימתם על הצעת החוק מן הכנסת הקודמת – לפחות ל-3%. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני סגן השר, מכיוון שאלו הצעות לסדר-יום, מה אתה מציע – להסתפק, למליאה, לוועדה? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> זה סיום טוב. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כיוון שאני לא רוצה חלילה שחבר הכנסת פרוש יאשים אותנו שוב בסתימת פיות, או הייתי אומר במניעת השיח הפרלמנטרי, אנחנו נהיה הליברלים ביותר שאפשר – מה שיציעו המציעים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> המציעים תמיד מציעים מליאה, אבל תכף נשמע. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לך, אדוני סגן השר. חבר הכנסת ראובן ריבלין מבקש להביע עמדה נוספת. בבקשה, אדוני. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> מכובדי יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין, הנושא שאנחנו דנים בו לא שייך לא לקואליציה, לא לאופוזיציה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> וודאי לא לממשלה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – שכן אני זוכר צעיר, עול ימים, בעל כישרונות רבים, ששימש כדובר הליכוד, שמו היה אופיר אקוניס, שהופיע כרגע מטעם הממשלה בחן ובחסד ובעוצמה רבה, והביא לידיעת הציבור כל יום שני את דבריו של יושב-ראש האופוזיציה אריאל שרון, וראה זה פלא, בתוך תקופת הקדנציה של הכנסת החמש-עשרה הוא היה לראש ממשלה. הוא היה לראש ממשלה, כי במשטר דמוקרטי הדיאלוג, הוויכוח, הליבון, הוא לבה של הדמוקרטיה, ואין כאן לא נגד הממשלה ולא בעד הממשלה, ובכלל הממשלה לא צריכה לדון בנושאים כאלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> היא לא צד בזה. נכון. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> בהחלט צריך לשפר את שיטת הממשל, צריך לשפר. אבל ראה נא, בהחלט חברי הכנסת הערבים בכנסת ישראל מאוחדים בגלל מוצאם האתני, בלי שום סייג, כחל ושרק, והם גאים על כך. אני גאה להיות יהודי; הם גאים להיות ערבים. <קריאה:> – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> רק רגע. הם כהוגי דעות, כאנשים, כפוליטיקאים, לא חושבים אותו דבר גם במסגרת אחדותם המלאה כערבים בתוך מדינת ישראל, שמוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית, והם מבקשים לשנות זאת. כל עוד הם פועלים לפי החוק, הכול בסדר. אבל תגיד לי, מה יעשו מסעוד גנאים ואברהים צרצור, שהצליחו למצוא שפה משותפת עם אחמד טיבי ועם נציג הבדואים היקר שלנו – מה יעשו הם עם עפו אגבאריה, שהוא באמת מוסלמי ובהחלט עם זיקה מאוד עמוקה למוצאו ולאמונתו, ועם זאת הוא קומוניסט? מה אפשר לעשות, יש כאלה; לא כולנו מושלמים. אתה רוצה שהם יתחברו יחד, ואני אומר לך, אני אומר לךְ, ממשלת ישראל: הם יתחברו יחד, כי לא תוציא אותם מהכנסת. אני גם אומר לך מבחינת היותנו הציבור היהודי, שכשהם יהיו כולם יחד הם יקבלו 16 מנדטים, כי אז הם לא יריבו בין עצמם, ואז הם יביאו את כולם לבוא ולהצביע. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> מה רע בזה? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אני לא אומר. לא אמרתי שזה רע או טוב. אני רוצה שלליכוד יהיו 80 מנדטים, זה רק לא עוזר לי תמיד. אני רוצה לומר לעוד כמה סיעות: אורי אריאל והמפד"ל התאחדו, והוויכוחים ביניהם הם ויכוחים עמוקים ביותר, וייתכן מאוד שהם לא יגיעו לעמק השווה, אז אתה רוצה שאורי אריאל לא יוכל להביע את עמדתו הנחרצת, שפעמים היא עם תמיכה, פעמים היא עם ביקורת קשה – לא יוכל להביע את עמדתו רק מפני שנבוא ונעשה 5%, 4%? באמת אמרתי ששלושה חברי כנסת זה דבר שהוא הגיוני – שהמינימום יהיה שלושה חברי כנסת. אז באתי וביקשתי והתחננתי כחבר הקואליציה. רק אני לא חושב שבעניין זה צריכה להיות משמעת קואליציונית, צריכה להיות משמעת של השכל. רבאק, הרי אנחנו מתווכחים האחד עם השני. הרי אקוניס, חלילה – כי אני איש ליכוד, כך הייתי, כך נולדתי, וכנראה כך אפרד מהעולם – לא רוצה שהליכוד פתאום ימצא את עצמו במצב שבו חלילה הוא לא יוכל לעבור את אחוז החסימה. אני אשמע את אקוניס צועק מעל הבימה: איכה? איך אתם מעזים לא לשמוע את דעתנו? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אנחנו נדאג שזה יקרה, אל תדאג. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> מנחם בגין פעמים רבות בא ואמר: אנחנו מיעוט, אבל נשכנע את העם. אם לא היו נותנים לו לשכנע את העם, איך היה משכנע את העם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מאוד מודה לך על סבלנותך. אני פשוט קורא את זעקתך, כי אתה כיושב-ראש אסור לך לומר את הדברים שאני אומר. מילא, 3%, זה טוב שסיימת, יש בזה איזה היגיון, כי גם חברי הכנסת שיושבים כאן, עם קצת מאמץ, כאלה שהיו קצת פחות, יגיעו ל-3%. אבל לא להגיע למצב שבו באמת אנחנו מעקרים את יסודות הדמוקרטיה מהדמוקרטיה הפרלמנטרית שלנו. אני אומר שלושה, אני חושב שלא צריך לשנות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה דיברת על שלושה מנדטים כל הזמן. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> שלושה זה עוד איזשהו היגיון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, אני הודעתי לכנסת שעדיין אין הסכמה בממשלה לגבי האחוז. יכול להיות שיהיה 3, יכול להיות 3.5, ואולי יותר. עוד אין הסכמה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אלעזר שטרן ביקש למסור עמדה נוספת. בבקשה, אדוני. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הליכוד יתאחד עם חד"ש. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אנחנו לא יותר טובים מכם ואתם לא יותר טובים מאתנו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה זוכר את "ללא חרות ומק"י"? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תורו של חבר הכנסת שטרן. אני עומד על זכותו להביע את עמדתו. בבקשה, אדוני. <אלעזר שטרן (התנועה):> חברי חברי הכנסת, רובי ריבלין, מהפעמים היחידות – אני עליתי בשביל לחלוק קצת, כיוון שאמרת שזאת נשמת אפה של הדמוקרטיה. הייתי במיעוט בהרבה מקומות; הייתי דתי, ככה קראו לזה, בכל מיני מקומות. פעם רצו לעשות שיהיה מינימום של קצינים דתיים פה, וחבר אחד דתי לפחות במטכ"ל. פעם הוא דרוזי, ופעם הוא צריך להיות דתי, ופעם זו צריכה להיות אישה, וכל מיני דברים כאלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אפשר למצוא דרוזי דתי, זה פותר את הבעיה. <אלעזר שטרן (התנועה):> זה נכון. אני מסתכל על הכנסת הזאת, שכאילו יש בה מפלגה של הציונות הדתית, הבית היהודי, ואני רואה ציונים דתיים בהרבה מפלגות. ואני יודע שגם חברינו הערבים – מי אמר שערבי צריך להיות רק עם ערבי? כאילו יש פה סוג של הנחת עבודה כזאת, של איך יתאחד הנוצרי עם המוסלמי, ואיך יתאחד הקומוניסט עם – אני יודע איך להגיד את ההפך? אני לא רוצה לבחור פה משהו. אולי קפיטליסט, לאו דווקא, לא רציתי, ידעתי שאפשר. אני אומר את זה למה ההווה אמינא היא – למה ההווה אמינא שבמדינה שיש בה כל כך הרבה ערבים – אני אומר לשמחתי, שמעשירים אותנו בהקשרים האלה – למה ההווה אמינא היא שהם צריכים להיות רק במפלגה ערבית? אותה הווה אמינא בדיוק הייתה כשאני גדלתי, ותסתכלו עכשיו איפה יש אנשים שלבושים כמוני, עם כיפה וציצית, ובכמה מפלגות אנחנו נמצאים. לכן אני אומר, רק בשורה התחתונה, שגם את הוויכוח הזה, שהוא ויכוח לגיטימי, על אחוז החסימה, על 2%, 3%, 4%, ויש כאלה שרצו יותר, אני חושב שנעשה טובה לעצמנו אם נשתדל לפחות לצמצם את השיח היהודי–ערבי, שכמעט נהיה חלק מהאוטומטיות שכשדנים על חוק המשילות דנים על יהודים וערבים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן, ואני מזמין את אחרון בעלי ההצעה הנוספת, חבר הכנסת חיליק בר. בבקשה, אדוני. לאחר מכן נצביע, ונשמע את חברנו יצחק כהן, ואני אוחלף כאן על-ידי סגניתי חברת הכנסת רות קלדרון. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> ידידי חבר הכנסת אלעזר שטרן, לא תכננתי לדבר, אבל מכיוון שדיברת, אני רוצה להגיד לך שאני מסכים לגמרי עם חברי יושב-ראש הכנסת לשעבר רובי ריבלין. אני רוצה להגיד לסגן השר אופיר אקוניס, כמו שאמר בן-גוריון, כאן יסדתי את מדינת היהודים, בחוק הזה אתם תייסדו את המפלגה הפלסטינית הכי גדולה. אני אגיד לך, אלעזר שטרן, למה אתה טועה. כי כשאתה לוקח את הוויכוח הפנימי הלגיטימי בתוך החברה הערבית, בין הקומוניסטים לסוציאליסטים, לליברלים וכו', אתה משאיר להם ברירה אחת בלבד, וזה להתאחד סביב הלאומיות שלהם, בעיקר בימים שבהם יש סכסוך ישראלי–פלסטיני, ומה לעשות, כנראה עד שהחוק הזה יעבור אנחנו לא נפתור את הסכסוך הזה. <אלעזר שטרן (התנועה):> חצי מהערבים לא שם, חצי מהערבים לא מצביעים להם. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> זאת בדיוק תהיה ההזדמנות שלהם להגיד: אוקיי, דפקו אותנו ברמה הדמוקרטית מלהביע דעות בתוך החברה הישראלית, נתאחד, קודם כול נגמור את הבעיה הלאומית, נכיר בפלסטיניות שלנו פה, בארץ-ישראל, נייסד מפלגה שתקבל 16, 17, 18 מנדטים, שזה קרוב לאחוז של ערביי ישראל, הפלסטינים הישראלים בתוך ישראל – זה בסופו של דבר יוביל לדבר הזה. כמו רובי ריבלין אני אגיד דבר אחד – אני לא אמרתי שזה דבר רע, אני רק רוצה שהימין יזכור שאמרנו לו שלזה זה יוביל. <אלעזר שטרן (התנועה):> אתה לא מבין דבר אחד, שאי-אפשר שהוויכוח הדמוקרטי יהיה על יהודים וערבים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הדיון החשוב הזה עוד לא הסתיים, אני בטוח שנמשיך אותו בפורומים שונים. נא לשבת, חברי הכנסת. אנחנו נצביע. חברי המציעים. חבר הכנסת נחמן שי נעלם לנו. חבר הכנסת מאיר פרוש, אותו דין. לכן אנחנו כולנו בידיים של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. מליאה או ועדה? מה אדוני מציע? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> ועדה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אצלך, רותם? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא לא, מליאה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סגן השר אקוניס, הרווחת נקודות. מליאה. מליאה או להסיר. מי שבעד מצביע בעד דיון במליאה. מי שנגד – להסיר מסדר-היום. חברי הכנסת, ההצבעה החלה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 17 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, אנחנו מבינים שההצבעות במליאה לא באות לדיון. אני חושב שיש מקום דווקא בנושא הזה להביא זאת לדיון לפני קריאה שנייה ושלישית. אני רוצה לקבל הזדמנות לשכנע את חברי הכנסת. תיתן לי את הזכות הזאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, נשאת פה נאום מאוד מעניין ומנומק. קודם כול, בוא נוודא – 17 חברים רוצים דיון במליאה, ולעומת זאת, שלושה מתנגדים לקיום דיון במליאה. אני קובע שהנושא יידון במליאה בזמן שהנשיאות תקבע. המקום נקבע, ועכשיו נקבע את הזמן הראוי. <הצעה לסדר-היום> <שיטת פייסבוקים וספינים מוליכי שולל ומהלכי אימים תחת התנהלות כלכלית שקולה ושקופה ובעיקר צמודה לאמת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת יצחק כהן – בבקשה, אדוני. הצעה לסדר-היום בנושא: שיטת פייסבוקים וספינים מוליכי שולל ומהלכי אימים תחת התנהלות כלכלית שקולה ושקופה ובעיקר צמודה לאמת; מס' 2365. קודם כול, אני דורש אולטימטיבית מחבר הכנסת יצחק כהן לפרש ולהסביר לנו את שם ההצעה, כי לא ועדת ההסכמות ולא הנשיאות הגיעו לדעה אחידה – לכוונת המשורר. <יצחק כהן (ש"ס):> אם יהיו לך שאלות אחרי הנאום, אני אפרש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני הייתי שמח אם אתה היית נשאר, אבל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מצטער, אבל אני הולך לקבל את האורחים הקנדים. <יצחק כהן (ש"ס):> כן, ברוכים הבאים. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בפרשת השבוע עקבנו בהשתאות אחר ההצעה של המבנה המשפטי שיתרו מציע למשה. הוא אומר לו: אתה תחזה מכל העם אנשי חיל, יראי אלוהים, אנשי אמת – אנשי אמת – שונאי בצע. משה רבנו מקבל את ההצעה הזאת. אומנם הוא עושה שינוי די מהותי – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> שוויון בנטל – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אנשי חיל. הוא עשה עוד שינוי. אני מתפלא עליך, אלעזר, אתה היית צריך לעמוד על זה מייד. יתרו מציע לו: את כל הדבר הקשה – סליחה, סליחה: את "כל הדבר הגדֹל יביאו אליך וכל הדבר הקטֹן ישפטו הם". הוא בא מערכאות של גויים, שם יש כמויות: בית-משפט שלום זה עד מיליון וחצי, מחוזי – עד 2, 10, 5 מיליון וכו'. זה גדול וקטן. משה רבנו ישנה את זה: כמו הדבר הקשה – "יביאו אלי הדבר הקטֹן ישפטו הם", כי לפעמים יש מצבים שהם קטנים אבל קשים, ויש מצבים שלפעמים זה גדול אבל קל. מה אני רוצה לומר? כשבאו אנשי אמת – תסלחי לי, גברתי היושבת-ראש, יסלח לי חברי מיקי, בכנסת הזאת, אדוני מר רובי ריבלין, יש סינדרום, אני קורא לזה "סינדרום יש עתיד". יושב-ראש יש עתיד הגיע לא מהקבוצה הזאת שציינו פה; הוא הגיע מעולם של "מאסטר שף", מעולם של "כוכב נולד". אבל זה לא עובד במנהיגות של עם, זה לא עובד במנהיגות כלכלית של עם שנמצא במצב לא פשוט ולא קל. לא יכול להיות ולא יעלה על הדעת – כבל איתן, תקשיב. לא יעלה על הדעת שהתייצב שר אוצר עם נתונים שלא שהם מוטעים – הם שקריים. בכישרון של "מאסטר שף", בכישרון של "כוכב נולד", העולם שממנו הוא הגיע, הוא מצליח לשכנע – תסתכל בטלוויזיה – הוא מצליח לשכנע לא מעטים שאכן הוא קיבל ירושה קטסטרופלית, שאכן הוא קיבל ירושה עם גירעון עצום, ושהוא חייב לעשות צעדים כדי לכסות את הבור. הוא קרא לזה בור; אתה זוכר, איתן, איך הוא קרא לזה? <איתן כבל (העבודה):> הבור. <יצחק כהן (ש"ס):> הבור. אז יצאו למסע, בכיסוי תקשורתי, מכיוון שהתקשורת בשיא תמימותה האמינה – מה, שר האוצר מציג נתונים – נתונים שקריים, בגיבוי התקשורת, ואני מלמד עליה זכות; היא שמעה מהאינסטנציה המקצועית הכי גבוהה, כן? משר האוצר – ממי היא תשמע? – שיש גירעון עצום, ויש קטסטרופה, יש בור. ואז יצאו למסע אכזרי של פגיעה במשפחות שלא תיאמן, פגיעה קשה בקצבאות הילדים למשפחות שגם כך בקושי גמרו את החודש, עליית מס מטורפת שפגעה קשה בצמיחה, פגעה קשה מאוד במעמד הביניים, כמובן בציבור החלש, ולצערי הציבור החלש אפילו לא מגיע לסף המס, וכל זה בשביל לכסות את הבור – יש בור. <אמנון כהן (ש"ס):> איזה בור? <יצחק כהן (ש"ס):> איזה בור? עכשיו, לא קיבלנו את זה, חבר הכנסת אמנון כהן, מאיזה עיתונאי שולי, אזוטרי, מאיזה עיתון, מקומון; שר אוצר, הוא התייצב פה ליד כל מיקרופון נייד, מול כל מסך, וצרח כמו כרוכיה: השאירו לי גירעון, השאירו לי קטסטרופה, אני חייב. תראו זה פלא, פתאום נחשפים הנתונים האמיתיים, אי-אפשר להסתיר אותם. "אמת מארץ תצמח", חבר הכנסת רובי ריבלין, "וצדק משמים נשקף". שר האוצר הקודם ד"ר יובל שטייניץ ואנוכי במשך קדנציה שלמה – ב-2009 אנחנו באמת קיבלנו בור, קיבלנו אבטלה דו-ספרתית, משהו פחד פחדים; קיבלנו משבר גלובלי משתולל, שאיים פה ברוח סערה על המשק בישראל. לאט-לאט, בסייעתא דשמיא גדולה, עקב בצד אגודל, בתוכניות, עשינו לילותינו כימים – ופה מגיעה מילה טובה לד"ר יובל שטייניץ – בשקט מופתי, במקצועיות מדהימה, וברוך השם, איזו ירושה נתנו להם? איזו ירושה העברנו לשר האוצר שבא מ"סינדרום יש עתיד"? – צניחה של 14.7%, מאבטלה דו-ספרתית לאפס אבטלה כמעט, 6.5%. יחס חוב–תוצר, ששיבח את הכלכלה הישראלית בכל העולם – מדינות ה-OECD עמדו והצדיעו לכלכלה הישראלית; יחס חוב–תוצר שכל מדינות אירופה וארצות-הברית היו מתקנאות בו, היו חולמות להגיע אליו, מה שהקטין את תשלומי הריבית בצורה מאוד משמעותית – אה, כן, גם הנחלנו כלל פיסקלי שבעיקרו, במהותו, אמור לחלחל את פירות הצמיחה להוצאה הציבורית. גברתי היושבת-ראש, אורחים חשובים, מקבלים אותם בברכה, את הקהילה היהודית מקנדה. ברוכים הבאים. גברתי היושבת-ראש, עם נתונים ומספרים אי-אפשר להתווכח. <היו"ר רות קלדרון:> נותרו שתי דקות. תחשב את זמנך. <יצחק כהן (ש"ס):> לא, אבל הם הפריעו לי. כפי שאמרתי, חברי רובי ריבלין, אתה יושב בוועדת כספים ואתה מכיר את הכלכלה הישראלית לפני ולפנים. יחס חוב–תוצר, בלי עין הרע – אני מדבר על הירושה. הסתבר שגם הגירעון הוא לא 5.1%; 4.9%; בהתחשב בנסיבות, גירעון סביר; שלוש נקודה – פחות, לגמרי סביר. אגב, חברות דירוג האשראי הבין-לאומיות, חיליק, במהלך 2012, ישבו אתנו וקיבלו את הנתונים ואת הצעדים, והם ידעו על הגירעון, וראה זה פלא – העלו את דירוג האשראי של ישראל; כשלכל העולם הם מורידים, לישראל הם מעלים. זה תעודת כבוד לכלכלה הישראלית. כמה זמן נותר לי? <היו"ר רות קלדרון:> דקה אחת. <יצחק כהן (ש"ס):> גברתי, מסים מיותרים שהוא לא היה צריך להעלות, גזירות על משפחות אומללות שגם כך היה להן קשה – לא היה צריך לעשות; לדחוק 40,000 ילדים מתחת לקו העוני, זה היה מיותר; לדחוק משפחות, מאות אלפי משפחות מתחת לקו העוני, זה היה מיותר; להעלות מסים למעמד הביניים, זה היה מיותר. לשקר זה חמור מאוד, זה חמור מאוד. לפיכך, אני דורש משר האוצר יאיר לפיד – לא מחברי מיקי. יש לי בעיה אתו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גם לי אתך. <יצחק כהן (ש"ס):> יש לי בעיה אתו, מיקי, יש לי בעיה. שר האוצר צריך להתייצב פה, על הדוכן הזה, ולהישיר מבט אל ד"ר שטייניץ ולבקש ממנו סליחה, ולפני כל הממשלה ולפני כל הבית הזה ולפני עם ישראל – להגיד: סליחה, שיקרתי. זה מה שהוא צריך לעשות, ויפה שעה אחת קודם. לפיכך, אנחנו מבקשים להביע אי-אמון בממשלה – ודאי אחמד טיבי יסכים אתי. אני מקווה שכל חברי לפחות, למעלה מ-61 חברים יצביעו אתי, ואז נוכל להחליף את הממשלה הרעה הזאת. אתה אתי? <קריאה:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת יצחק כהן. אנחנו לא בהצעת אי-אמון אלא בהצעה לסדר-היום. ישיב סגן שר האוצר מיקי לוי, בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני רק מצר על זה שהוא היחידי מש"ס, ואני, חבל לי לחבוט בו, הוא איש יקר. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> תהיה מקורי פעם אחת. כל פעם אותן תשובות. אבל רק אל תגיד – – – שמונה חודשים פה, את זה אני לא מוכן לשמוע. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הפעם, אתה יודע, אני מוכן לספוג, ומפאת כבודו של חבר הכנסת כהן, שהוא חבר טוב, אני אשתדל להיות – קצר? מה פתאום. אני לא יכול קצר. גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, באמת, חבל שאתם לבד. שניכם אנשים טובים, באמת, אבל כשקראתי את האי-אמון – ואני אומר, בואו נקרא אותו – חשבתי אם בכלל לענות לכם. אני מבין שכבר אין לכם על מה לכתוב, ואתם מדברים על פייסבוקים ושאר נושאים מוזרים שנמצאים בעולם, אבל לשיטתך, חבר הכנסת כהן – באמת ידידי, וחבל שאני חובט בך. אתה עולה לכאן, ומה שלא כתוב בכלל פתאום מעלה כאן, אבל אני לא אתחמק מתשובה, ואני אענה לך. אנחנו לא מתכוונים להתנצל, כי כל מה שאמרנו הם דברי אמת. הסכת ושמע. יעד הגירעון ב-2013 היה 4.65% מהתמ"ג, והגירעון בפועל היה 3.15% מהתמ"ג. ההפרש הוא כ-1.5% תמ"ג. במונחים שקליים – ושיירשם בפרוטוקול – ואני, נכון, אמרתי כל הזמן 40, ועיגלתי כלפי מעלה, ושר האוצר אמר 35 מיליארד – במונחים שקליים יעד הגירעון הוא 33.2 מיליארד שקלים. אלה המספרים האמיתיים. אני מזמין כל אחד לבדוק את זה. גירעון של 33.2. שמעתי גם את השר שטייניץ אומר – מפאת כבודו לא רציתי לענות לו, לא בטלוויזיה ולא מעל גלי האתר, אבל אי-אפשר להישאר אדיש כשאתם מוכרים נתונים שקריים. מי שמוכר את הנתונים השקריים זה אתם, כי בפועל – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בפועל, ידידי חבר הכנסת כהן, 4.65% תמ"ג זה המתוכנן, היה 3.15%. סך הכול 33.2 מיליארד שקל גירעון. עכשיו בוא נלמד את כולם – ואתה ישבת במשרד שאני יושב בו היום – למה הירידה הזאת הייתה. לא כי אתם קוסמים, לא כי עשיתם נפלאות ופלאים. שינוי שיטת התמ"ג, שמבוצעת על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – השיטה שונתה; ביום שהיא שונתה זה ירד מ-4.65 ל-4.3. רק שינוי השיטה, לא יותר מזה. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> עסקאות גדולות במשק, שכתוצאה מהן שולם מס חברות בסכום גדול מהצפוי, הביאו לגידול ניכר בהכנסות, כגון מכירת Waze ל"גוגל", גביית רווחים כלואים בסך 4.4 מיליארד שקל, הכנסות ממסים – 6 מיליארד שקל, סך הכול 240 מיליארד במקום 234. זה אומר 6 מיליארד שקל הבדל. לא עשיתם שום נפלאות. השארתם בור גדול. הבור היה 35 מיליארד. הבור היה 35 מיליארד, הוא ירד ל-33 מיליארד שקל בגלל מה שמניתי. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> שינוי המדידה, גבייה גוברת של מסים, גביית רווחים כלואים, ודבר אחרון חשוב מאוד, הוצאות משרדי הממשלה, מכיוון שלא היה תקציב, היו 1 חלקי 12. חבר הכנסת רובי, אתה הוותיק בינינו, ואתה מבין מה זה אומר; זה אומר שהם לא יכולים להתחייב, הם לא בזבזו כסף, וגם כאן חסכנו הרבה מאוד כסף. לכן 33.2 מיליארד שקל זהו המספר האמיתי, הבור האמיתי שהשארתם, וההפרש בינו לבין 40 המיליארד שטענתי נבע מאותן ארבע סיבות. עכשיו, באמת חבל לי שאתה עלית לכאן, ואני באמת – אתם מדברים על שקיפות, על ידיים נקיות. באמת, נו, אבל מצעד הנחקרים של אותם חברי כנסת שכבר אינם פה – היו מהסיעה שלכם. על כן אני מבקש לדחות את הצעת האי-אמון. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, סגן שר האוצר מיקי לוי. חבר הכנסת יצחק כהן, האם אתה – – – <יצחק כהן (ש"ס):> ועדת הכספים. <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו נצביע. מי שמצביע בעד – העברת ההצעה לסדר-היום לוועדת הכספים. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> עשרה בעד, אחד נגד. ההצעה תועבר לדיון בוועדת הכספים. חברי חברי הכנסת, בבקשה תקשיבו רגע. אני רוצה להודיע על הפסקה בדיון. אנחנו נחזור לכאן בדיוק ב-18:00, שלא יהיה לנו חוסר כבוד כמו בשבוע שעבר, לקבל את פני ראש הממשלה הקנדי. ברוכים הבאים לכל אורחינו מקנדה. Welcome, if you don't speak Hebrew. ברוכים הבאים. חבר הכנסת בועז טופורובסקי בטעות הצביע במקום חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, והוא מבקש להצביע בשם עצמו. תודה רבה. <(הישיבה נפסקה בשעה 17:16 ונתחדשה בשעה 18:06.)> <ישיבה מיוחדת לכבוד ראש ממשלת קנדה, הוד מעלתו סטיבן הרפר> <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> אבקש מחברי הכנסת והקהל לכבד בקימה את כניסת ראש ממשלת קנדה הוד מעלתו סטיבן הרפר ויושב-ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין. (חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני ראש ממשלת קנדה ויושב-ראש הכנסת.) ראש ממשלת קנדה הוד מעלתו סטיבן הרפר ויושב-ראש הכנסת. (מחיאות כפיים) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד לחדש את ישיבת הכנסת ולקיים ישיבה מיוחדת לכבוד ראש ממשלת קנדה הוד מעלתו סטיבן הרפר. (מחיאות כפיים) ראש ממשלת קנדה הוד מעלתו סטיבן הרפר והגברת לורין הרפר. (מחיאות כפיים) כל חברי המשלחת האורחת הנכבדה מקנדה – שרים, חברי פרלמנט, סנטורים, ראשי אוניברסיטאות, שגרירים, מנהיגי הקהילה היהודית, אנשי עסקים – Welcome to Israel, Welcome to the Knesset, Bienvenue à Jérusalem. (מחיאות כפיים) ראש הממשלה בנימין נתניהו והגברת שרה נתניהו, שרי הממשלה, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג ורעייתו הגברת מיכל הרצוג, שופט בית-המשפט העליון חנן מלצר, חברות וחברי הכנסת בהווה ובעבר, יושבת-ראש הכנסת השבע-עשרה הגברת דליה איציק, מכובדי סגל א' של המדינה, ראשי הנציגויות הזרות בישראל, ראשי העדות הדתיות בישראל, משפחות שכולות, שוטרים, סוהרים, אורחים יקרים, אזרחי ישראל, אדוני ראש ממשלת קנדה, אנחנו שמחים לארח אותך בבית הדמוקרטיה הישראלית, משכן הכנסת שבירושלים המאוחדת, בירת ישראל. מכובדי, הבית הזה מייצג יותר מכול את אופייה של הדמוקרטיה הישראלית ואת הרוח המפעמת בה, רוח השוויון והצדק, רוח החירות, חופש הביטוי וההזדמנות השווה. כאן, במקום הזה, שוכנת הדמוקרטיה הישראלית על שלל עמדותיה המגוונות. נציגי הציבור מייצגים באמונה את שולחיהם, אזרחי מדינת ישראל. יש לנו נציגים של כלל הזהויות הדתיות, הלאומיות, האתניות והמגדריות של תושבי ישראל. באולם לפניך יושבים חברי כנסת יהודים וערבים, בדואים ודרוזים, אנשי ימין ואנשי שמאל, בני הארץ לצד עולים חדשים, נשים וגברים, דתיים וחילונים. כולם זוכים כאן ליחס שווה, לזכות להביע את דעתם וליכולת להצביע כצו מצפונם. הוויכוחים כאן חריפים וחדים ונוגעים בשאלות יסוד ביטחוניות, לאומיות וכלכליות המונחות לפתחנו יומם וליל. אנו גאים בדמוקרטיה שלנו, ואנחנו נחושים להמשיך לשמור עליה, לייצב אותה וגם לשפר אותה. אדוני ראש ממשלת קנדה, זהו כבוד גדול עבורנו לארח אותך כאן, בישראל ובכנסת, כראש ממשלתה של ידידתנו קנדה וכמי שהפגין תמיכה נחושה ועקבית במדינת ישראל, בזכותה להגן על עצמה ובזהותה כמדינה יהודית ודמוקרטית. דבריך הברורים והצלולים, שאתה משמיעם באומץ מעל כל במה, וללא חשש מהשלכות פוליטיות אפשריות, הם עבורנו מקור לתמיכה, לגאווה ולידיעה שישראל איננה ניצבת בודדה במערכותיה. לפני שנים מספר ישבתי לא רחוק ממך בכנס שהוקדש למאבק באנטישמיות ונערך בבירת קנדה, אוטווה. התרגשתי למשמע דבריך, ואני מצטט: "כל עוד ישראל, המדינה היחידה בעולם שעצם קיומה נתון למתקפה, מסומנת לגינוי באופן עקבי ובולט, אנו מחויבים מוסרית לנקוט עמדה נגד דה-לגיטימציה, סטנדרטים כפולים ודמוניזציה". "קנדה", כך אמרת, "תנקוט תמיד עמדה מוסרית ותהיה נכונה לשלם על כך מחיר". אני סבור, אדוני ראש הממשלה, שמי שמאזין לדרך שבה אתה מתבטא כלפי מדינת ישראל לא ימצא אצלך רק שיתוף של אינטרסים, ריאל-פוליטיק או אפילו מחויבות מוסרית גדולה לקידום החברה הפתוחה והעצמת הדמוקרטיה. מי שיאזין לדבריך על ישראל ברוב קשב ימצא בהם אהבה גדולה. אם לצטט שורה מלהקת ה"ביטלס" שכל כך אהובה עליך, Remember to let her into your heart than you can start to make it better. (מחיאות כפיים) אין ספק שמדינת ישראל נמצאת בתוך לבך, ורק משם אתה פועל כדי שהמציאות כאן תהיה טובה יותר. מאז הקמתה, מדינת ישראל ניצבת מול אתגרים קיומיים. גם כיום, כשאנו מציינים יותר מ-65 שנים לקיומה, הלגיטימיות של ישראל מותקפת ומעורערת על-ידי גורמים אנטי-ישראליים במרחב המזרח התיכון ובעולם כולו. מדינת ישראל מאוימת על-ידי מדינות החותרות להשגת נשק להשמדה המונית, כמו איראן; היא מותקפת בידי ארגוני טרור החוסים בצלה של איראן. היא נרדפת על-ידי האנטישמיות החדשה, המאשימה את ישראל, חדשות לבקרים, בפשעים שמעולם לא בוצעו על-ידינו. לפני יותר מ-66 שנים, ב-29 בנובמבר 1947, נפלה החלטה היסטורית, ששינתה מקצה לקצה את המציאות במזרח התיכון ואף השפיעה עמוקות על תולדות העידן החדש. עצרת האומות המאוחדות קיבלה את החלטת החלוקה, עם סיום המנדט הבריטי על הארץ הזאת, ועל הקמת בית לאומי לעם היהודי אחרי אלפיים שנות גלות ופזורה, הלוא הוא מדינת ישראל. ללסטר פירסון, מי שהיה אז דיפלומט, ולימים ראש ממשלת קנדה וחתן פרס נובל לשלום, הייתה השפעה אדירה על ההסכמה הבין-גושית שהביאה לפריצת הדרך לאימוץ תוכנית החלוקה. בדרכים דיפלומטיות הוא פעל להכרה שפתרון יהיה חייב לכלול הכרה בזכותו של העם היהודי למדינה, כאן, במולדתו ההיסטורית. בזיכרונותיו הוא כתב: "מעולם לא היה לי ספק שאי-אפשר לפתור את הבעיה בלי להכיר במדינה יהודית מסוג כלשהו בארץ-ישראל. בשבילי היה זה תמיד לבו של העניין. מדינה יהודית בארץ-ישראל, בית לאומי, משהו שחשתי שהוא תנאי בל יעבור לכל הסדר"; סוף ציטוט הדברים של פירסון. 65 שנים אחר כך, ודבריו של פירסון מקבלים משנה תוקף ומשמעות. בבסיס כל ההסדרים, לבו של העניין הוא הכרה במדינה יהודית בארץ-ישראל. בסיס שהוא תנאי בל יעבור לכל הסדר. אדוני ראש ממשלת קנדה, אני מאמין גדול ב-P2P; אני מאמין גדול ב-people to people, בקשר הבלתי-אמצעי בין אנשים ברמת השטח, בשיתופי פעולה אזרחיים, באזורי תעשייה שעובדים בהם פועלים פלסטינים לצד ישראלים, הנהנים כולם מן העשייה יחד. מקצת שיתופי הפעולה הללו קיימים היום בינינו לבין הפלסטינים, והם עדות לכך שיש תקווה לעתיד. כיושב-ראש הכנסת אני מאמין גדול ב-P2P נוסף, parliament to parliament. כחבר הכנסת הייתי במשך תשע שנים יושב-ראש אגודת הידידות ישראל-קנדה, וגם כיום אני מנחה את הכנסת לפעול להעצמת הקשרים עם פרלמנטים אחרים ברחבי העולם. עם עשרות רבות של פרלמנטים ברחבי העולם יש לנו יחסים ושיתופי פעולה טובים ויעילים, אולם לצערי הרב ולצער רבים בבית הזה, יחסים אלו אינם קיימים עם רוב הפרלמנטים של מדינות ערב. הכנסת בראשותי פתוחה לשיתופי פעולה אמיתיים עם כל הפרלמנטים באזור. כי ללא P2P ,parliament to parliament, לא נוכל לבנות בסיס איתן לעתיד משותף באזורנו. ויש מרכיב שלישי ל-P2P, והוא: partner to partner. כשרוצים להתחיל בתהליך שלום, צריך פרטנר. כיום, לצערי, הרשות הפלסטינית והנהגתה אינן דווקא פרטנר. כל עוד נמשכת ההסתה הפרועה, הכוללת שימוש בסמלים נאציים, תוך עידוד הדור הצעיר בבתי-הספר ובגני-הילדים – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה מטעה את הציבור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – כל עוד נשמעות התבטאויות אנטישמיות בכלי התקשורת הפלסטיניים – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה מרעיל את הציבור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – ובכיכרות העיר, וכל זה בהנחייתה ובתמיכתה של הרשות – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שתוק. שתוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – שאמורה לשמש פרטנר – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אומרים סמלים נאציים על הפלסטינים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אין אפשרות לדבר ברצינות על תהליך השלום. אלו העדויות המצביעות על היעדר פרטנר כרגע. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו צריכים שלושה P2P כדי לבנות בסיס איתן ליחסים. אנחנו צריכים שלושה P2P בשביל להניע תהליך שלום אמיתי. אנחנו צריכים שלושה P2P, אחרת לא יהיה סיכוי לשלום אמת. אדוני ראש הממשלה, הדמוקרטיה הישראלית עמדה לאורך שנות קיומה במבחנים קשים וכואבים, ויכלה לכולם; היא שרדה מלחמות עקובות מדם וטרור רצחני. היא צמחה מפרשת "אלטלנה" ועד להסכם השילומים עם גרמניה, מרצח ראש ממשלה יצחק רבין, זיכרונו לברכה, ועד לעקירת אלפי מתיישבי צפון השומרון וחבל-עזה מביתם ומאדמתם. הדמוקרטיה הישראלית, שרק ב-1948 שירתה כ-800,000 אזרחים, משרתת היום יותר מ-8 מיליון אזרחים. מעגל לקוחותיה גדל פי-עשרה ב-65 שנים, נתון שאין לו אח ורע במדינות המפותחות בעולם. הדמוקרטיה הישראלית איננה חסרת פגמים, ואיננה מושלמת, אך היא דמוקרטיה אמיצה, נחושה ויציבה. היא זרקור של שפיות וקידמה בלבו של מזרח-תיכון מדכא ואכזרי. מכובדי ראש הממשלה, אנחנו מעריכים את עמידתכם לצדנו לאורך דרכנו, ומאמינים שעוד נכונו לנו שנים רבות של ידידות כנה ואמיצה. כפי שנאמר בקהלת: "טובים השנַיִם מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם. כי אם יִפֹלו האחד יקים את חברו. ואילו האחד שיִפול ואין שני להקימו". תודה רבה לך. (מחיאות כפיים) אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל, חבר הכנסת בנימין נתניהו, לשאת דברים. (מחיאות כפיים) <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, שרים, חברי כנסת, יושב-ראש האופוזיציה, שופט בית-המשפט העליון חנן מלצר,distinguished visitors from Canada, Ministers, Senators, everyone else is distinguished too, but above all my dear friend, Israel's great friend, the Prime Minister of Canada Stephen Harper, – – (מחיאות כפיים) – – the warmest welcome to you Stephen, to your dear wife Lauren and to your entire delegation. The People of Israel deeply appreciate your steadfast support, your sincere friendship. Welcome to Israel, dear friend. ברוך הבא לישראל, חבר יקר. (מחיאות כפיים) סטיבן, אתה בחרת לפתוח את הביקור שלך בישראל בתצפית על ירושלים מהר-הזיתים. זוהי אותה ירושלים שהיא בירת הנצח של העם היהודי מאז ימיו של המלך דוד לפני 3,000 שנה. בקהילה הבין-לאומית יש כאלה שמנסים להכחיש את הקשר שלנו עם ירושלים ועם ארצנו. לא אתה; אתה מכיר היטב את העובדות, גם של העבר וגם של ההווה. אני רוצה לומר לכם, חברי הכנסת, שבקהילה הבין-לאומית יש גם אחרים שמכירים את העובדות, אבל להבדיל, סטיבן, לך יש האומץ לעמוד על האמת ולך יש האומץ לומר את האמת. (מחיאות כפיים) אנחנו חיים בעידן של צביעות. בעידן הצביעות יש כאלה שבמקום להתמודד עם הבעיות האמיתיות של המזרח התיכון – עם הטבח של רבבות, עם הרמיסה של זכויות האדם, הדיכוי השיטתי של נשים, של מיעוטים, של דתות – בעידן הצביעות יש כאלה שבוחרים להפנות אצבע מאשימה דווקא לישראל, הדמוקרטיה היחידה באזור שמכבדת את זכויות האדם, ששומרת על שלטון החוק ושמבטיחה את חופש הפולחן לבני כל הדתות בלי יוצא מן הכלל. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הכיבוש היחיד בעולם. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בעידן הצביעות שאנו חיים בו קנדה תחת הנהגתך היא מצפן מוסרי ומגדלור של הגינות. אתם נלחמים בניסיון לשלול את הלגיטימיות ממדינת ישראל; אתם ניצבים לצדה של ישראל במלחמה נגד הטרור; אתם – ואתה במיוחד, סטיבן – נלחמים בתקיפות באנטישמיות ללא מורא. אני חושב שאתם גם מבינים, מכירים, את רצוננו בשלום, שלום אמת, שלום שמבוסס בשורשו על הכרה פלסטינית בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי – כי זה שורש הסכסוך, ותמיד היה, ואני מקווה שייפתר יום אחד ואולי בקרוב – ושלום שמושתת על סידורי ביטחון איתנים. סטיבן, אתה עשית גם את הדרך מירושלים לרמאללה. אני בטוח שהתרשמת שהמרחק הוא לא כל כך גדול. נדמה לי שיש רחובות בטורונטו שהם יותר ארוכים. If I'm not mistaken, Young street is longer than the state of Israel. (מחיאות כפיים) <זהבה גלאון (מרצ):> – – – שם הכיבוש. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גם אין מחסום קלנדיה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה ממחיש מדוע אנחנו שואפים לשלום – כי אנחנו גרים בצמידות זה לצד זה. אבל זה גם ממחיש מדוע אנחנו זקוקים לסידורי ביטחון איתנים – כי במרחקים כל כך קצרים אין לנו מרווח לטעויות. I'm not sure they translated this right. We have no margin of error. We have to be very precise. אנחנו צריכים להבטיח שלאחר הסדר, מה שיפרוץ מן הקרקע ברמאללה אלה מגדלי מגורים, ולא רקטות וטילים, כפי שקרה וקורה היום בעזה. מכובדי, אלפי קילומטרים מפרידים בין קנדה השלווה, העצומה בגודלה, לבין ישראל – פחות גדולה. טוב, אני אומר: גדולה מהחיים, אבל היא פחות גדולה מקנדה; ישראל, שמתמודדת ללא הרף עם איומים קיומיים. המרחק הגיאוגרפי בינינו הוא רב והוא עצום, אבל הקרבה בין העמים היא אמיתית, היא מצמצמת את המרחק והיא מושרשת בלבבות. קנדה הייתה בין 33 המדינות שתמכו בהצעת האו"ם להקים מדינה יהודית בארץ-ישראל. כשקמה ישראל בסערת המלחמה, הגיעו אליה מתנדבים מקנדה להילחם במלחמת העצמאות. אחד הבולטים שבהם הוא בן דונקלמן, יהודי יליד טורונטו, שהיה גיבור מלחמה בצבא הקנדי. הוא השתתף בפלישה לנורמנדיה, והוא רצה לבוא ולעזור למדינת היהודים העוברית על-ידי שימוש בניסיון הקרבי שהוא רכש במלחמת העולם השנייה. הוא נלחם בפריצת הדרך לירושלים, ואחר כך פיקד על חטיבת שריון ששחררה את הגליל העליון. הנה מה שהוא כתב בזיכרונותיו: הייתי בו-זמנית קנדי ויהודי. גם בילדותי וגם בהיותי לאיש לא מצאתי ניגוד כלשהו בין השניים. זוהי הרוח המיוחדת של יהודי קנדה, שאני פוגש בה כל פעם שאני מבקר אצלכם. זו קהילה חמה, תוססת, גאה ביהדותה וגאה בקנדה. ראש הממשלה הרפר, ידידי סטיבן, קנדה וישראל צועדות יחד כתף אל כתף לאורך שנים רבות. שני עמנו מאמינים בעתיד – עתיד של קידמה, של טכנולוגיה, של יוזמה ושל חופש. אלה עקרונות שאני יודע שהם מנחים אותך בקנדה, ואלה העקרונות שמנחים אותנו כאן בישראל. אנחנו דנים בביקור הזה על הדרכים להדק עוד יותר את הקשרים בינינו, כי שיתוף הפעולה בינינו תורם להפיכת המדינות שלנו לחזקות עוד יותר, משגשגות עוד יותר, מתקדמות עוד יותר. אני מקווה שיגיע היום שנמצא שותפים לחזון שלנו גם פה, במזרח התיכון – הרבה שותפים – וגם שלך, אדוני היושב-ראש; אתה מקווה לשיתוף פעולה בין פרלמנטים. אני מקווה שיהיו פרלמנטים אמיתיים, למשל בסוריה. פה בפרלמנט, כפי שראית, סטיבן, כל אחד יכול להגיד את דעתו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ממש תודה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יכולים לקום, לומר, לצעוק, לקנטר, אבל את זה אי-אפשר לעשות בדמשק – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ממש תודה. אוּ-ואה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – את זה אי-אפשר לעשות במקומות אחרים. (מחיאות כפיים) אי-אפשר. החופש – רק כאן, בישראל. לכן, אני מקווה שאותה רוח ואותו חופש – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> There is no water and no electricity in his village. No water, no electricity. In Syria – maybe – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני יכול להגיד לך שלא מצאתי שחברינו ערביי ישראל רוצים להיפרד ממדינת ישראל. כולם רוצים להיות כאן, ובצדק. אני מבין אותם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא בגללך. This is our homeland. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת טיבי, המסר עבר במלואו. לא חייבים גם לומר תודה על זכות דיבור. לקחת זכות דיבור. לא צריך לומר תודה. עכשיו ראש הממשלה ידבר. תודה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> I think I made my point about the robustness of Israeli democracy. That's easy. אבל בהביטנו קדימה – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אבל הוא – – – <קריאות:> די, די. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – רגלינו חייבות להישאר נטועות בקרקע המציאות. המזרח התיכון, מחוץ לבית הזה, מחוץ למדינה הזאת, רוגש וסוער. אבל מה שמאיים יותר מכול על השלום, על היציבות ועל הביטחון – ואני מוסיף: גם על הקידמה במזרח התיכון – זהו ניסיונה של איראן להשיג נשק גרעיני. היעד של הקהילה הבין-לאומית חייב להיות למנוע מאיראן להשיג יכולת זו, ויעד זה עדיין לפנינו. הסכם הביניים שנכנס לתוקף היום אינו מונע מאיראן לממש את כוונתה לייצר נשק גרעיני. ייצור החומר הבקיע, שזהו הלב של פצצה גרעינית – ייצור החומר הבקיע משול לרכבת שעוברת בשלוש תחנות: תחנה של העשרת אורניום ל-3.5%, תחנה של 20% ותחנה סופית של 90%. ההסכם בז'נבה ביטל את התחנה של ה-20%, אבל הוא השאיר את הרכבת על המסילה, והוא אף אפשר לאיראן לשדרג ולשפר את הקטר על-ידי פיתוחן של צנטריפוגות חדשות, כך שבבוא היום איראן תוכל לזנק – לזנק בזמן קצר יותר, במסלול אקספרס – בלי להתעכב בתחנת הביניים. בהסדר קבע הקהילה הבין-לאומית חייבת להוריד את הרכבת הגרעינית האיראנית מהפסים. אסור שאיראן תישאר עם יכולת לייצר פצצות אטום. אני מאמין, סטיבן ומכובדי, שהגיע הזמן שהקהילה הבין-לאומית, שנותנת לאחרונה הקלות ולגיטימציה לאיראן, גם תדרוש ממנה להפסיק את קריאותיה להשמדת ישראל ואת חימוש ארגוני הטרור – ה"חמאס", ה"חיזבאללה" ו"הג'יהאד האסלאמי", וגם אחרים. אין שום סיבה לתת לגיטימציה למשטר שממשיך במדיניות הרצחנית של איראן, וישנן כל הסיבות לדרוש ממנה להתפרק מיכולותיה הגרעיניות וממדיניותה הקיצונית. אני יודע, סטיבן, שהדאגות שלנו הן גם הדאגות שלך. אתה שותף מלא לרצון לראות מזרח-תיכון יציב, בטוח ושלו. קנדה בראשותך היא אחת מבעלות-הברית הטובות ביותר של ישראל, ואתה תגלה פה שיש לנו ארץ מרתקת – אנחנו אומרים בינינו "ארץ נהדרת" – ואנחנו שמחים שמזדמן לך ולרעייתך היקרה לורין לבקר בחלקים שונים של ארצנו. בכל אשר תפנה תחוש באהדה העמוקה של אזרחי ישראל כלפיך וכלפי ארצך. תמיד נראה בקנדה ידידה קרובה, ובך אישית חבר ומנהיג משכמו ומעלה, ששמו יישמר וייזכר בגאווה בתולדות היחסים בין שני עמינו. ברוך בואך לירושלים. Welcome to Jerusalem .Bienvenue à Jérusalem. (מחיאות כפיים) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש ממשלת ישראל, חבר הכנסת בנימין נתניהו. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג, לשאת דברים. בבקשה, אדוני. <יצחק הרצוג (העבודה):> מכובדי יושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין, מכובדי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו והגברת שרה נתניהו, מכובדנו ואורחנו ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר ורעייתו הגברת לורין הרפר, welcome to Israel, שופט בית-המשפט העליון חנן מלצר, שרי ממשלת ישראל, שרי ממשלת קנדה, ראשי הקהילה היהודית מקנדה, יושב-ראש הקרן הקיימת לישראל אפי שטנצלר, יושבת-ראש הכנסת לשעבר דליה איציק, חברי הסגל הדיפלומטי, אורחות ואורחות מקנדה ומישראל, קהל נכבד. לפני 53 שנים בדיוק, בינואר 1961, באולם מלא מפה לפה באוניברסיטת מקגיל שבמונטריאול קנדה, התחולל ויכוח פומבי שזכה להתעניינות עולמית חסרת תקדים. האירוע, המוכר כ"וויכוח הרצוג–טוֹיְנְבִּי", התרחש בין שגריר ישראל בקנדה באותם הימים, דודי ד"ר יעקב הרצוג, זכרו לברכה, ובין ההיסטוריון הנודע ורב-ההשפעה של אותם הימים, ארנולד טוינבי. השגריר הרצוג הוא שיזם את העימות לאחר שטוינבי הפיץ בדברי בלע ואנטישמיות את דיבת עמנו וכפר שוב ושוב בצדקת הקיום של מדינת ישראל. הוא השמיע את אותן הטענות שחוזרות על עצמן מדור לדור, וגם בדור הזה, בדמות קמפיין שטוף שנאה שבצדו קריאות לחרמות, לנידויים ולסנקציות כלפי מדינת ישראל. כך עשה גם בפתח העימות הפומבי ההוא בקמפוס הדחוס במקגיל. הוויכוח עורר עניין עולמי, שודר מחוף אל חוף והכה גלים עצומים. הוא השפיע דרמטית על דור שלם של צעירים יהודים מרחבי תבל שהאזינו לו והפיח בהם רוח עמוקה של גאווה יהודית וציונית. אחד הצעירים היהודים שנכחו באולם כיהן לימים כשר המשפטים בממשלת קנדה, הפרופסור ארווין קוטלר, שנמצא אתנו כאן באולם היום. (מחיאות כפיים) כן, מגיע לו. השגריר יעקב הרצוג הציג בלב הוויכוח את תפיסתו לגבי נצח ישראל, וכך אמר, בדברים שכאילו נאמרו היום, ואני מצטט: "את מושגינו על חיינו במשך הדורות יכולתי למצות בפסוק אחד מספר תהילים: "לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה". מכל עמי הקדם במזרח התיכון אנו העם היחיד החי כיום ברציפות במזרח התיכון; העם היחיד המדבר את אותה לשון, המחזיק באותה אמונה דתית. אחרי שעברנו גיא צלמוות במשך הדורות קמנו לתחייה בימינו לעינינו. אין בנו איבה לשכנינו הערבים. יש צער וכאב, אבל גם תקווה לשלום. קיבצנו יהודים מ-70 ארצות, ויחד כוננו אומה משותפת, ואנו הדמוקרטיה היחידה באזור. ואני שואל אותך, פרופסור נכבד", פנה והתריס כלפי טוינבי עמיתו, "האם אינך סבור שכל היסודות האלה מניחים בסיס לאפשרות שתשתנה דעתך עלינו מהמונח 'שריד מאובן'?" אורחנו הנכבד, ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר, תכף תישא את דבריך בפני בית-המחוקקים שלנו, שאגב, השפות הרשמיות בו הן עברית וערבית, ולא אנגלית. אנו כאן יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים, מכל הזרמים והעדות בחברה רב-תרבותית, המביאים לידי ביטוי את מגוון הדעות המרתק ביותר שאפשר לחשוב עליו באיזשהו פרלמנט בתבל. תחשוב על כך שכל כך הרבה דעות קדומות, דברי בלע והסתה מופצים כלפי המקום הזה משונאינו, גם בעצם היום הזה, שנים כה רבות אחרי אותו הוויכוח, בלי שיש להם מושג על הדמוקרטיה השוקקת המתקיימת כאן, בלי שיש להם מושג על חירויות הביטוי והפרט המוגנות בפסיקותיו של בית-המשפט העליון שלנו ועל כמיהתנו האמיתית והכנה לשלום. בביקורך זה אנו כולנו מכירים לך תודה מיוחדת על עמידתך האיתנה, שבבסיסה בהירות מוסרית כלפי מה שאנו בבית הזה מייצגים וכלפי החזון הציוני בכללותו. לא פעם שמעתי בהתרגשות מידידי היהודים בקהילה בקנדה על החיבור הרגשי העמוק שלך לעם היהודי ולמדינת ישראל. במיוחד מרגש הקשר המיוחד-מאוד של אביך היקר עם בני הקהילה בטורונטו, ועל המורשת והקשר המיוחד שהנחיל לך עוד בילדותך. בימים הקרובים תראה יחד עם רעייתך לורין לראשונה את צפונות ארצנו ותעמוד מקרוב אחר המיוחד שבה. תבקר באתרי הטבע והנוף הייחודיים שלנו, וכולנו מברכים אותך על כך ששמך יונצח על-ידי הקרן הקיימת לישראל. אם בכל זאת יהיה לך קצת זמן, מומלץ שאתה ורעייתך תיהנו מקצת שקט, ממוזיקה יפה וארוחה טובה, כי גם את זה תוכל למצוא אצלנו. הכבוד שאנו חולקים לך ולמשלחת המרשימה של שרים ומנהיגים קנדים הוא מעבר להיבט האישי. הוא ביטוי של ידידות עמוקה עם מדינתך, קנדה, מדינה שקלטה רבבות מבני עמנו שנמלטו מסבל ורדיפה ומשואה. לא בכדי נלווים אליך מנהיגיה של הקהילה היהודית מרחבי קנדה, מדינה שהייתה לצד מדינת ישראל משחר קיומה, מדינה שקשרינו אתה אמיצים, פתוחים וידידותיים. קנדה שותפה של מדינת ישראל בכל כך הרבה תחומים, שתקצר היריעה מלתארם. אנחנו חולקים יחדיו חזון של מדינות מתקדמות ונאורות, אנחנו חולקים יחדיו חזון של שלום, אנחנו חולקים יחדיו את הדאגה מתוכנית הגרעין האיראנית ומשמעויותיה, ומודים לך ולממשלתך על עמידתכם האיתנה והנחושה בזירה הבין-לאומית נגד מהלכיה של איראן לפתח נשק להשמדה המונית. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – דבר על גזענות כלפי ערבים. <יצחק הרצוג (העבודה):> אורחנו הנכבד – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – אורחנו הנכבד – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה אתה משבח? מחלק שבחים היום? <יצחק הרצוג (העבודה):> – – אורחנו הנכבד – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה, אתה אופוזיציה? <יצחק הרצוג (העבודה):> – – אתה מגיע אלינו בעיצומו של רגע משמעותי מאוד – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – בתולדות מדינת ישראל והאזור. אתה מגיע אלינו ברגע חשוב מאוד, בעיצומו של רגע מרגש וחשוב בתולדות מדינת ישראל והאזור. היות שאתה כבר נחשב חלק מהמשפחה, לא אסתיר ממך את חילוקי הדעות והוויכוחים הלוהטים שבתוכנו. בדיוק לפני שנה הלכו אזרחי ישראל לקלפיות, והוקמה ממשלה שאנו חולקים עליה בתחומים רבים וחשובים. אני ניצב כאן היום כראש אופוזיציה הכוללת מגוון של מפלגות, המייצגות ציבורים רחבים וחשובים בעם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא, אתה לא מייצג אותם. <יצחק הרצוג (העבודה):> אנחנו מציעים לאזרח הישראלי אלטרנטיבה החותרת לצדק חברתי, לתפיסת עולם כלכלית וחברתית שוויונית יותר, לחלוקת הון צודקת יותר בחברה הישראלית, למאבק בעוני ולחיזוק מעמד הביניים. אנחנו מאמינים בצורך החיוני להיפרד מן הפלסטינים תוך שמירה על ביטחון ישראל. זאת אומרת שעמדתנו היא שמוכרחה לקום מדינה פלסטינית לצדה של מדינת ישראל, על בסיס קווי 1967 – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> – – תוך סיפוח גושי התיישבות גדולים וחילופי שטחים. מדינה פלסטינית היא לא סכנה למדינת ישראל, בניגוד למה שאמר היום שר בכיר בממשלה ישראל, אלא להפך, ואנו תובעים מראש הממשלה בנימין נתניהו ומראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס להבין את גודל השעה כשותפים לאתגר היסטורי, ואת ההזדמנות הנדירה שנקרתה בפני העמים, להתקדם לשלום באומץ ובנחישות. לא לפחד מקולות מבית וקולות מן החוץ. אני חוזר ואומר לראש הממשלה בנימין נתניהו: יש רוב מוצק בעם, וגם בכנסת הזאת, ליישום החזון הזה. מדינה יהודית ודמוקרטית היא לב החזון שלנו כאן. כבר יותר משני עשורים מתקיים משא-ומתן בינינו לבין הפלסטינים. ידענו בו עליות ומורדות, חווינו אינתיפאדה וטרור. אני מאמין ששני העמים מבינים שהגיעה העת לדרך אחרת ואין ברירה אחרת. יש לפרוץ כל סדק וכל חריץ לעבר השלום, ויש לגבות את המאמץ העצום שמזכיר המדינה של ארצות-הברית ג'ון קרי משקיע ולתת לו סיכוי. לא לרפות את ידיו, אלא לעזור לו. די כבר, enough is enough. יש לשחרר את היונה, כפי שניסח זאת בצורה מרגשת מאוד, ואלמותית, המשורר והיוצר הנערץ בן עמך, הקנדי, ובן העם היהודי, ליאונרד כהן, בשירו המיוחד "המנון": "אה, המלחמות/ יילחמו אותן שוב/ היונה הקדושה/ היא תיתפס שוב/ תירכש ותימכר/ ותיקנה שוב/ היונה לעולם אינה חופשייה// צלצל בפעמונים שעדיין יכולים לצלצל/ שכח את ההצעה המושלמת שלך/ יש חריץ בכל דבר/ כך האור נכנס פנימה// אתה יכול לחבר את החלקים/ אבל לא תקבל את השלם". אורחנו הנכבד, ראש ממשלת קנדה, אנחנו מייחלים לכך שהאור ייכנס פנימה, שנחבר את החלקים ונשחרר את היונה, לטובת השלום באזורנו, לטובת השלום בינינו ובין שכנינו, ולמען עתיד ישראל. ברוכים תהיו, אתה, רעייתך ואורחיך, בביקורכם במדינת ישראל. תודה רבה. (מחיאות כפיים) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יצחק הרצוג, יושב-ראש האופוזיציה. חברי הכנסת, אני מתכבד להזמין את אורחנו, הוד מעלתו ראש ממשלת קנדה, מר סטיבן הרפר, לשאת דברים. בבקשה, אדוני. (מחיאות כפיים) <ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר:> (נושא דברים באנגלית ובצרפתית; להלן תרגומם הסימולטני לעברית) תודה רבה. אדוני יושב-ראש הכנסת, תודה, ראש הממשלה, יושב-ראש האופוזיציה, שופט בית-המשפט העליון, גבירותי ורבותי, שלום, ותודה רבה על ההזמנה לבקר בארץ הנהדרת הזאת, במיוחד ההזדמנות לדבר בכנסת. זה בהחלט כבוד גדול. אני מודה לכם גם על הכבוד של הענקת מפתח הכנסת; עכשיו אני יכול לבוא ולצאת בכל זמן שאני רוצה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> Whenever you choose. <ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר:> וברשותך, אדוני היושב-ראש, בשמי ובשם אשתי לורין, ובשם המשלחת הקנדית כולה, אני רוצה להתחיל בדברי תודה לממשלת ישראל, לאזרחי ישראל, על ההרגשה הטובה, על קבלת הפנים. אנחנו מרגישים בבית. גבירותי ורבותי, קנדה וישראל הן ידידות טובות ביותר, בעלות ברית טבעיות, וברשותכם, אני רוצה לדבר על הקשר הזה, ועל מה שהופך את הקשר הזה, בין קנדה ובין ישראל, לכל כך חשוב ומיוחד, מכיוון שהקשר בינינו הוא קשר חזק מאוד. הידידות הזאת שבינינו שורשה בהיסטוריה. היא ניזונה מערכים משותפים, והיא מחוזקת שוב ושוב בדרגים הגבוהים של הממשלה, בקשרי מסחר, וכן באמונות משותפות, חזקות. למשל, בין ישראל לקנדה נחתם הסכם סחר חופשי, והוא קיים כבר שנים רבות, הסכם שבהחלט הוכיח את כדאיותו: הורדת תעריפים בתחומים שונים, ואנחנו אכן הכפלנו את ההכנסות שלנו. אבל זה רק מגרד את השטח מבחינת האפשרויות הכלכליות בינינו, ואני הייתי שמח לראות העמקה של הקשר הכלכלי הזה. מבחינה צבאית אנחנו חולקים טכנולוגיה, מודיעין, וזה כמובן מועיל לשני הצדדים. למשל, במהלך השליחות של קנדה באפגניסטן, הציוד הישראלי הציל רבים מהחיילים הקנדים. הקשרים האלה – – – (מחיאות כפיים) קשרים שכאלה – ואני יכול להזכיר עוד הרבה קשרים, למשל, במדע, בטכנולוגיה – כולם בונים קשרים יציבים בינינו. כדי להבין לעומק את הקשר המיוחד בין ישראל לקנדה צריכים להסתכל מעבר לסחר ולמוסדות – על הקשרים האישיים של חברות וידידות. היהודים נמצאים בקנדה יותר מ-250 שנה. דור אחרי דור, בעבודה, בהתמדה, המהגרים היהודים שהתחילו הרבה פעמים מכלום שגשגו מאוד. כיום יש 350,000 קנדים שחולקים אתכם את המסורת שלהם, את האמונה שלהם. הם קנדים גאים. אבל כיוון שפגשתי באמת אלפים מהקהילה היהודית, אני יכול לומר לכם את הדבר הבא: הם גם גאים מאוד במה שהשיגו כאן, בישראל. האומץ שלכם במלחמה, הנדיבות בשלום, הפריחה של הנגב והמדבר תחת ניהולכם. לורין ואני חולקים אתם את הגאווה הזאת. אנחנו גאים ומבינים שמה שהושג כאן בישראל היה בצל מאורעות השואה, מבינים שלתמוך בישראל זה הדבר הנכון, מכיוון שלאחר דורות של רדיפות היהודים זכאים למדינה משל עצמם, זכאים לחיות בשלום ובביטחון במדינה שלהם. (מחיאות כפיים) אני רוצה לחזור על הדבר הבא: קנדה תומכת בישראל כיוון שזה נכון לעשות זאת. (מחיאות כפיים) זה בהחלט מאפיין מאוד קנדי, לעשות משהו בלי שום סיבה אחרת, פרט לעובדה שזה הדבר הנכון לעשות, אף שאין אולי גמול מיידי. פעמים רבות הקנדים אפילו נלחמו ומתו כדי להגן על החירות של אחרים במדינות רחוקות. כדי להבהיר, עשינו גם טעויות נוראות לעתים, למשל כשסירבנו בשנות ה-30 של המאה ה-20 להקל את מצוקת הפליטים היהודים, אבל כמדינה, קנדה תמיד בחרה – אפילו שהעלות הייתה לפעמים גדולה – לעמוד עם המתנגדים לאי-צדק ולהתמודד עם כוחות הרשע של העולם. ולכן, זו מסורת קנדית לעמוד על מה שנכון באופן עקרוני, ולא משנה אם זה נוח או פופולרי. אבל אני עדיין טוען, וכפי שאתה יודע, אדוני ראש הממשלה, אני עשיתי זאת גם בעבר, שהתמיכה במדינת ישראל, המדינה היהודית, יותר משהיא ציווי מוסרי היא עניין של חשיבות אסטרטגית, עניין של אינטרס לטווח ארוך מבחינתנו. (מחיאות כפיים) גבירותי ורבותי, אמרתי לפני רגע שהידידות המיוחדת בין קנדה לישראל שורשה בערכים משותפים. ואכן, ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שנטועים בה אידיאלים של חופש, דמוקרטיה ושלטון החוק. ואלו לא רק הגיגים; אלו הדברים שבמשך כל הזמן וכנגד כל המכשולים, הוכחו כיחידים שמאפשרים זכויות אדם, יציבות פוליטית וכלכלה משגשגת. זה לא קשור לעם אחד. אלה לא ערכים שקשורים לאומה אחת או שהם משאב מוגבל. להפך, ככל שמפיצים אותם הם מתחזקים וגדלים יותר ויותר. בנוסף, כשמאיימים עליהם, האיום הוא למעשה כלפי כולם. ומי מהווה את האיום? או ליתר דיוק, מה כיום מאיים על החברות שמאמצות ערכים כה חשובים ואת הקידמה? אלו שמזלזלים במודרניות, אלו שמזלזלים בחירות של אחרים, אלו שכל הזמן בזים להבדלים בין עמים, בין תרבויות. אלו מתחילים בשנאת היהודים, אבל ההיסטוריה מלמדת אותנו שבסופו של דבר הם שונאים כל מי שאינו כמותם. (מחיאות כפיים) אותם כוחות שאיימו על ישראל, על מדינת ישראל, בכל אחד מימי קיומה, ה-11 בספטמבר בהחלט הראה לנו שהם מאיימים על כולנו. ולכן יש לנו אפשרות, או לעמוד על האינטרסים ועל הערכים שלנו בישראל, על קיומה של מדינה יהודית חופשית ודמוקרטית, או שהנסיגה של הערכים והאינטרסים שלנו בעולם תתחיל. (מחיאות כפיים) גבירותי ורבותי, בדיוק כשם שאנחנו מסרבים לסגת מהערכים שלנו, אנחנו חייבים לקיים את החובה לקדם את אותם ערכים, להעמיק אותם. אם נשאל את הקנדים מה הדבר הנכון לעשות – הוא דבר אוניברסלי. הוא קשור לפלסטינים בדיוק כפי שהוא קשור לישראלים. בדיוק כפי שאנחנו תומכים בזכותה של ישראל להגן על עצמה, קנדה תומכת בעתיד צודק ובטוח לעם הפלסטיני. ואני מאמין שאנחנו חולקים עם ישראל תקווה אמיתית שהעם הפלסטיני והמנהיגים שלו יבחרו בדרך של קיום מדינה דמוקרטית המחויבת לחיים של שלום ושלווה לצד ישראל. כפי שאמר ראש הממשלה, כשהפלסטינים יעשו שלום עם ישראל, ישראל לא תהיה האחרונה שתקדם את המדינה הפלסטינית באומות המאוחדות, אלא תהיה הראשונה. לצערי, לא הגענו לזמן הזה, אבל הנקודה הזאת בזמן חייבת להגיע. ואני רוצה לומר לכם שישראל עשויה להיות הראשונה לקדם בברכה מדינה פלסטינית ריבונית, וקנדה תהיה מייד אחריכם. (מחיאות כפיים) גבירותי ורבותי, תמיכה, תמיכה מוצקה ויציבה, אין פירושה שבעלי-ברית, חברים, יסכימו תמיד על כל הנושאים. אתם יודעים זאת, וראש הממשלה ואני יודעים זאת. אין מדינה שהיא מעבר לביקורת לגיטימית, וישראל היא בהחלט מדינה דמוקרטית, והיא מעבירה ביקורת כחלק מהחיים הלאומיים. אבל התמיכה שלנו פירושה לפחות שלושה דברים: הראשון, קנדה לא מוכנה לקבל את העובדה שחלק מהקהילות הבין-לאומיות עדיין מערערות על הלגיטימציה של קיומה של מדינת ישראל. (מחיאות כפיים) אנחנו מאמינים שלישראל יש זכות להתקיים כמדינה יהודית, ואין מקום למשא-ומתן לגבי הנקודה הזאת. (מחיאות כפיים) הנקודה השנייה, קנדה מאמינה שישראל צריכה להיות מסוגלת להיות חברה באומות המאוחדות, עם זכויות מלאות. לפיכך קנדה דיברה בכמה הזדמנויות – תמכה במעורבות של ישראל, ביחס שווה כלפי ישראל. אני רוצה גם להזכיר שאנחנו מקדמים בברכה את כניסתה של ישראל לקבוצת המדינות המערביות באו"ם. הנקודה השלישית, אנחנו מסרבים לבודד את ישראל כמושא לביקורת. עם מדינה אחת יהודית, קל מאוד לבודד את ישראל, להפוך אותה מושא לביקורת. אבל דבר כזה אינו מעיד על גישה מאוזנת כלל וגם לא על גישה מתוחכמת. בפשטות, מדובר פה בחולשה, בטעות מוחלטת. (מחיאות כפיים) לרוע המזל, גבירותי ורבותי, אנחנו חיים בעולם שבו אותה יחסיות מוסרית מתקיימת, ובגן של מוסריות יחסית, הזרעים ניתנים בקלות לשתילה. ואנחנו רואים בשנים האחרונות את המוטציה של המחלה הישנה הזאת, של האנטישמיות, את הצורה החדשה שהיא תפסה. אנחנו יודעים שאנטישמיות הייתה תוצר של בורות, והובילה למחנות המוות. בהרבה מקומות אפלים היא עדיין קיימת, אבל ברוב העולם המערבי תרגמו את זה לשפה יותר מתוחכמת, שבה החברה יכולה להשתמש. אנשים שלעולם לא יאמרו שהם מאשימים את היהודים בבעיות העולם כולו, מצהירים שהם שונאים את ישראל ומאשימים את המדינה היחידה של היהודים בבעיות המזרח התיכון. בעבר החרימו, וגם כיום מחרימים, עסקים מסחריים בישראל. יש קמפוסים שבהם יש טיעונים נגד מדיניות ישראל, והם מסתירים את המציאות. המציאות היא שיש חרם על אקדמאים ישראלים, והדבר הבזוי ביותר הוא שיש המכנים את ישראל באופן גלוי "מדינת אפרטהייד". נסו לחשוב על הדבר הזה. נסו לחשוב על ההיגיון המעוות, על הרשעות שמאחורי קריאה כזאת. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר:> מדינה המבוססת על דמוקרטיה, חירות וחוק – – – <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מים וחשמל, והוא יפסיק לצעוק. מים וחשמל, והוא יפסיק לצעוק. <ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר:> – – – המדינה הזאת הוקמה כדי שהיהודים יוכלו לשגשג כיהודים, יוכלו למצוא מפלט מהניסיונות המרושעים ביותר בהיסטוריה – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> You should sit there, in the Likud. This is your place. <ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר:> – – – מגנים את זה, ומגנים את זה בשפה אנטי-גזענית. (מחיאות כפיים) חברים, מדובר פה בדבר שהוא מחליא לחלוטין. (מחיאות כפיים) אבל אלה הפנים של האנטישמיות החדשה. המטרה שלה היא היהודים, על-ידי תקיפת מדינת ישראל, והיא הופכת את הצביעות למקובלת. הביקורת על ממשלת ישראל, על המדיניות, אינה דווקא אנטישמית, אבל איך אנחנו יכולים לכנות ביקורת שבאופן סלקטיבי מגנה רק את מדינת ישראל, אינה מכירה בזכות מדינת ישראל להגן על עצמה ובאופן סיסטמטי מתעלמת מהאלימות והדיכוי שמסביבה? מה אנחנו יכולים לומר כשאנחנו רואים שבאופן שגרתי ישראל מבודדת באומות המאוחדות? גבירותי ורבותי, כל הערכה שהיא, כל שיפוט של הפעולות של מדינת ישראל, צריכים להתחיל בהבנה הבאה: ב-65 השנים שמדינת ישראל היא אומה מודרנית היו עליה התקפות רבות מספור, ולא עבר יום שבו היה שלום-אמת. אנחנו, הקנדים, מבינים שהישראלים חיים עם אותו חשבון מתמטי בלתי אפשרי. אם אתם רוצים להגן על עצמכם, אתם תסבלו מגינוי שוב ושוב ושוב. אבל אם לא תגיבו, אתם בעצמכם תסבלו מהתוצאות של חוסר הפעולה שלכם. התוצאה הזאת תהיה סופית. היא תהיה ההרס שלכם. האמת, שקנדה מבינה, היא שהרבה מהכוחות העוינים שישראל מתמודדת אתם, מדינות מערביות אחרות מתמודדות אתם. אתם פשוט קרובים יותר אליהם. מובן שאין אומה מושלמת, אבל הקיום של ישראל או המדיניות של ישראל אינם אחראים לחוסר היציבות במזרח התיכון כיום. (מחיאות כפיים) יש להסתכל מעבר לגבולות ישראל כדי למצוא את הסיבות לדיכוי, לעוני ולאלימות ברוב האזור. הסבל של הפליטים הסורים, האלימות כלפי המיעוטים, במיוחד הנוצריים, והמהפכות מבית בכל כך הרבה מדינות. אם כן, מה נשאר לנו לעשות? הכי חשוב, אנחנו חייבים להתמודד עם העולם כפי שאנחנו מוצאים אותו. האיומים כאן הם אמיתיים, מושרשים, איומים קטלניים. ליותר מדי מדינות קל מאוד לעשות את ישראל שעיר לעזאזל, יותר מאשר לחקות את ההצלחה; הרבה יותר קל לגנות מאשר לתת את אותן זכויות דמוקרטיות, זכויות חופש לאזרחים שלהם. אני מאמין שמדינה פלסטינית תקום, ואחד הדברים שיהפכו את המדינה למציאות הוא ההבנה שהדרך לשלום אינה עוברת באלימות; וזה מוביל אותי לממשלת איראן. העולם החליט לנקוט גישה דיפלומטית חדשה כלפי טהרן. קנדה מאמינה שכל צעד דיפלומטי צריך להינקט כדי להבטיח שהמשטר שם לא יגיע לנשק גרעיני. (מחיאות כפיים) לכן אנחנו בהחלט מעריכים את המאמצים של חמש החברות הקבועות של מועצת הביטחון וגרמניה. קנדה תעריך את ההצלחה של הגישה הזאת לא על בסיס המילים, אלא על בסיס יישום ווידוא של המעשים. אנחנו מקווים שיהיה אפשר להניא, להסיג, את ממשלת איראן מייצור נשק גרעיני, אך כרגע הסנקציות שקנדה נוקטת יישארו במקומן. (מחיאות כפיים) אם התקוות שלנו לא יתממשו, אם נראה שההסכם אינו יוצא לפועל, קנדה תהיה קול חזק בעולם לחידוש הסנקציות. אני רוצה לסיים במחשבה הבאה: אני מאמין שהסיפור של ישראל הוא דוגמה מצוינת לעולם; סיפור של עם שהתגובה שלו על סבל הייתה לנוע מעבר לשנאה, ולבנות חברה דמוקרטית, מדינה אוהבת חירות ושלום, מדינת חוק, מדינת סטרט-אפ מובילה. אתם השתמשתם בזיכרון שלכם על מוות ורדיפות כדי לבנות חברה משגשגת. לפעמים אתם מוכנים לשחרר אלפי טרוריסטים כדי להציל אחד משלכם. ישראל מייצגת ערכים שהממשלה שלנו רואה בהם עקרונות חשובים, שגם הם יכולים לקדם את חיינו הלאומיים. ולכן, באש ובמים, קנדה תעמוד לצדכם. (מחיאות כפיים) תודה רבה, חברים. אני יודע שמספיק לי עד כאן, אתם הייתם בהחלט נדיבים בזמן, בתשומת הלב. לורין ואני מודים לכם, גם בשם המשלחת, על קבלת הפנים. תודה רבה, ואני מקווה ששלום יבוא על ישראל. (מחיאות כפיים) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לראש ממשלת קנדה, הוד מעלתו, מר סטיבן הרפר. אדוני, ראש ממשלת קנדה, כפי שאמרתי לך, בבית הזה אתה לא ידיד ולא אורח, אתה בן משפחה, כי אצלנו רק לבני משפחה קוראים קריאות ביניים. לא עושים את זה בדרך כלל לידידים או אורחים, אבל כפי שנאמר כבר, זאת הדמוקרטיה. אנחנו מאוד גאים ומאוד שמחים שבחרת לשאת את הנאום המרכזי שלך כאן, בישראל, בביקורך, לפני כנסת ישראל. מזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> אבקש מחברי הכנסת והקהל לקום. מכובדי ראש ממשלת קנדה הוד מעלתו סטיבן הרפר ויושב-ראש הכנסת. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת ראש ממשלת קנדה מאולם המליאה.) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מכריז על הפסקה של חמש דקות, ולאחר מכן הישיבה תתחדש. (מחיאות כפיים) <(הישיבה נפסקה בשעה 19:15 והתחדשה בשעה 19:24.)> <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012> [מס' מ/673; "דברי הכנסת", הכנסת ה-18, מושב רביעי, חוב' כ"א, עמ' 27789.] <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי כנסת נכבדים, שרים יקרים, אני מחדשת את ישיבת הכנסת. ההצעה לסדר-היום מס' 2366 בנושא: הממשלה מדברת בשני קולות, מצד אחד מתיימרת לנהל משא-ומתן ומצד שני חותרת תחתיו, יורדת מסדר-היום בהסכמה עם חברת הכנסת תמר זנדברג. אני עוברת לנושא הבא: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012. בבקשה, סגן השר אופיר אקוניס. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה מבקשת להודיע לכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012, שבמסגרתה מוצע להקים ועדה פסיכיאטרית מיוחדת שתדון בעניינם של נאשמים ברצח ובניסיון לרצח שבית-משפט הורה על אשפוזם, ויוענקו לה סמכויות פיקוח ובקרה בנוגע לנאשמים אלה בעת יציאתם לחופשה ולאחר שחרורם. הפרת הוראות הוועדה תאפשר לשנות את תנאי השחרור, לבטלם או להורות על אשפוז מחדש. מוצע להבנות את שיקול הדעת של הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת באמצעות קביעת אמות מידה. עוד מוצע להסמיך את הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית להמיר צו אשפוז בצו לטיפול מרפאתי, או לעכב את ביצוע החלטתה כדי לתת ליועץ המשפטי לממשלה אפשרות לשקול הגשת ערעור או העמדה לדין של נאשם. מוצע לקבוע שהתקופה המרבית של אשפוז לפי צו שניתן בהליך פלילי לא תעלה על תקופת המאסר המרבית הקבועה בחוק בעבירה שבכתב האישום. כמו כן מוצע שבית-משפט שמחליט שנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין יקבע אם יש ראיות לכאורה לביצוע העבירה שבכתב האישום או עבירה אחרת ולאפשר העמדה לדין של חולה כאמור, גם אם הוא מצוי בטיפול מרפאתי, וזאת במקרים המתאימים וכשאינטרס הציבור מצדיק זאת. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לך, סגן השר אופיר אקוניס. <הצעת חוק לצמצום הגירעון ולשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה) (תיקון), התשע"ד–2014> [מס' מ/830; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 7468; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק לצמצום הגירעון ולשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה) (תיקון), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. מי שיציג את הצעת החוק הוא יושב-ראש ועדת הכספים ניסן סלומינסקי, ולאחר מכן – בקשות רשות דיבור. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, שוב, פעם שנייה, שהממשלה הולכת לקראת הציבור הרחב, ובעיקר הפעם לקראת המעסיקים – בעיקר המעסיקים הקטנים – והולכת להיטיב. על-פי החוק שהתקבל, שאושר במסגרת תקציב 2013–2014 והתחיל ב-1 בינואר 2014, מעסיק צריך להפריש בגין עובדיו לביטוח הלאומי בשתי רמות: על העובדים שמשתכרים עד 60% מהשכר הממוצע במשק, שהוא 5,300, משלמים 3.45%. לעומת זאת, על שכר שעולה על השכר הזה ועד תקרה של חמש פעמים השכר הממוצע, שזה 42,000, מפריש המעסיק שיעור של 6.5%. זה הנכון ל-2013. ב-1 בינואר 2014, ה-6.5% שמעסיק מפריש בגין עובדיו לביטוח הלאומי, היה צריך לעלות ב-0.5% ל-7%, וב-2015 היה צריך שוב לעלות בעוד 0.5% ל-7.5%. באה ממשלת ישראל, על-פי בקשת ראש הממשלה ושר האוצר, ואישרה להיטיב עם המעסיקים, ובמקום שהמס יעלה – ההפרשה תעלה – ב-0.5%, מ-6.5% ל-7%, ב-2014, ההפרשה תעלה רק ב-0.25%, מ-6.5% ל-6.45%, כלומר הטבה של 450 מיליון שקל. ב-2015, כלומר בשנה הבאה, תתבצע העלאה של 0.5%, וב-2016 זה יעלה בעוד 0.25%. זה המתווה. המעשה הזה, כלומר ההטבה הזאת, צריכים לדעת שהיא הטבה גדולה מאוד למעסיקים, כי את המס הזה, בניגוד למס חברות או לדברים אחרים – מס חברות משלמת חברה רק כשהיא מרוויחה, ואם היא לא מרוויחה היא לא משלמת. את המס הזה משלם כל מעסיק. לא חשוב אם העסק מרוויח או מפסיד, את זה הוא משלם לביטוח הלאומי, ולכן ההטבה פה היא הטבה לכל המעסיקים, ובעיקר למעסיקים הקטנים, שבשבילם זה לפעמים יכול להיות חיים ומוות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> על כמה עומדת ההטבה? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> ההטבה עומדת בסך הכול על 450 מיליון, סך הכול. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אנחנו נפגשנו, שמענו את נציגי המעסיקים, והם באו באמת בהתרגשות גדולה ואמרו – פעם ראשונה זה הרבה זמן שהם מרגישים שמתייחסים אליהם, שמתחשבים בהם ומיטיבים להם. ולכן, גם, ההטבה הזאת, כהטבה, עברה פה-אחד בוועדה, ואני מקווה שגם במליאה היא תעבור פה-אחד. נכון שהיו הרבה לבטים, מאחר שיש כאן אולי פגיעה בנושא של הביטוח הלאומי, שיקבל פחות, אבל בסופו של דבר כל חברי הוועדה באמת הצביעו בעד. המקור לכספים האלה הוא באמת הפחתה רוחבית בכל סעיפי הרזרבה, כמעט ברוב סעיפי הרזרבה של התקציב, כך שבאופן מעשי זה לא פוגע במשרדים עצמם, אלא רק ברזרבה, שבין כך ובין כך מיועדת לאוצר, שעושה בה שימושים לפי ההתפתחויות. עכשיו, אני פונה שוב לחברי חברי הכנסת ואומר להם, ההטבה הזאת היא טובה, כולנו רוצים לעודד את המעסיקים, בעיקר את המעסיקים הקטנים, נקרא לזה כך. ההטבה הזאת היא טובה מאוד, ולכן אני מצפה מהם – מקווה שגם חברי הכנסת יתלכדו, לאחר שכל אחד באמת ידבר, ובאמת ימחה, אולי, בנושא של הביטוח הלאומי, אבל בסופו של דבר כולנו התלכדנו לעצם העניין, וגם לא נרשמו שום הסתייגויות לחוק בגין זה. אז נכון שצריכים לטפל בנושא של הביטוח הלאומי, ואת זה אנחנו נעשה בנפרד באחת מהישיבות הקרובות שלנו. סך הכול אני שוב פונה ומבקש שכולנו נאשר את זה אפילו פה-אחד. ובהזדמנות זו אני רוצה להודות – אני רוצה להודות, כי אני לא יודע אם אחרי ההצבעה בקריאה שלישית יהיה זמן – להודות לחברי. קודם כול, להודות לחברי הוועדה, שבאמת לאחר דיון ארוך – אבל כולם הצטרפו לזה, אז אני רוצה להודות לכל חברי הוועדה, קואליציה כאופוזיציה, כאחד, להודות לייעוץ המשפטי שליווה אותי, ליווה אותנו, את הוועדה: לעורכת-הדין שלומית ארליך ולעורך-הדין אייל לב-ארי, להודות לחברי שלא עוזבים אותי, בלעדיהם לא הייתי עושה את זה: לרועי וולף, להילה סובול ולאלדד עוזרי, וכמובן לצוות המסור, למנהל הוועדה טמיר כהן, לליאת קרפטי, לאורית ארז, לאילנה, ולדובר המסור שלנו אייל קציר. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת סלומינסקי. אנחנו עוברים לבקשות רשות דיבור, לאחר שאנחנו מבינים שאין הסתייגויות. חבר הכנסת הראשון שעולה לדבר – חבר הכנסת ראובן ריבלין, ואחריך – חברת הכנסת גילה גמליאל. בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו נעבור הלאה אם היא לא תהיה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> גברתי סגנית יושב-ראש הכנסת המכובדת, אני ביקשתי את רשות הדיבור בעניין זה כדי להעיר את תשומת לבה של הממשלה, אשר את השר ה – אה, השרה נמצאת פה. גברתי השרה הנכבדה, אני ביקשתי להפנות את תשומת לב הממשלה לתהליך הולך ומתגבר שבא לידי ביטוי ודנו בו בדיון בראשות יושב-ראש הוועדה ניסן סלומינסקי בכובד ראש, ואני חושב שצריך לומר זאת לפרוטוקול הכנסת, שכן כאשר אנחנו מצמצמים את המס המוטל על המעסיקים, כמובן אנחנו בראש ובראשונה פוגעים בביטוח הלאומי, והביטוח הלאומי הוא לא איזשהו מס המוטל על הציבור, ששייך למדינה והיא יכולה לעשות בו ככל העולה על רוחה. גברתי, את ואני, אני קצת יותר שנים, משלמים ביטוח לאומי כביטוח, וביטוח לאומי הוא ביטוח לכל דבר, והכספים המצטברים בביטוח הלאומי נועדו לשלם גמלאות ומלגות וכל מיני תשלומים אחרים לאנשים כאשר הם יצטרכו, אם יצטרכו זאת מכורח שנכפה עליהם בשל איזושהי תאונה, או יצטרכו זאת בימים שבהם הם לא יעבדו, יצאו לפנסיה, ויהיו זכאים לקצבת זיקנה. למשל, כשהגעתי לגיל 67, ועדיין עבדתי בכנסת, כפי שאני עושה זאת היום, והריני כמעט בן 75 שנים – עד גיל 70 בהסכמה, ומתוך כך שהכנסת קבעה זאת, אני לא קיבלתי את אותה קצבת זיקנה בין 67 ל-70. אבל בגיל 70, קבעו האבות המייסדים, והלכו אחריהם כל חברי הכנסת שאמרו: הואיל ומדובר בכסף של כל אזרח ואזרח, שהוא חסך והצטבר בקופת הביטוח הלאומי, גם אם הוא עובד בגיל 70 מגיעה לו הקצבה שלו. אני עשיתי לי מנהג, ואני יודע מה לעשות עם הקצבה ואיך להועיל בצורה האזרחית הטובה ביותר, אבל אנחנו לא צריכים לשכוח שהכספים המופקדים בביטוח הלאומי הם כספים של הציבור, הם לא כספים של הממשלה. ואנחנו רואים תהליך הולך וגובר – חבר הכנסת גפני, אשר כבר העיר והזהיר על כך בקדנציה הקודמת – אנחנו רואים תהליך של שחיקה בכספים הנמצאים ברשות הביטוח הלאומי כאשר אנחנו משתמשים בהם לצורכי המדינה ולתקציב המדינה. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> נכון, המדינה אומרת: אנחנו נפצה, אנחנו נשפה. אבל הדברים הולכים ומחמירים, וככל שתוחלת החיים עולה – וטוב שכך, וככל שאדם בגיל שבין 70 ל-80 יכול במלוא חיוניותו לעבוד ולהתקיים במשק, ודאי שאנשים בגיל זה, אשר יצאו לפנסיה, חיים חיים מלאים, ואנחנו צריכים להיות אלה המסתכלים והאחראים לדורות הבאים, כדי לשמור על איתנותו של הביטוח הלאומי, ולאזן את תקציבו, כך שלא רק דב חנין, כשיגיע לגיל 67, אני מקווה שגם אז הוא יוכל לוותר על הקצבה, כי הוא יהיה עדיין אחד מראשי המדינה ומהמחוקקים שלה, אם לא יותר מזה, אני חושב שגם בגיל 70 מגיע לו. הוא יעשה בכסף מה שהוא רוצה, ואנחנו צריכים להיות אחראים לכך, עמאר, שאנחנו באמת נהיה כאלה ששמים לבנו לדורות הבאים, כפי שהדורות הקודמים נתנו את לבם אלינו. אסור לנו בשום פנים ואופן לעבור לסדר-היום. אנחנו נצביע כמובן בעד החוק הזה, אין לנו בעיה אתו, אנחנו מבינים את כורח המציאות, אבל התהליך הזה, שבא לידי ביטוי גם בחוק זה, בהחלט חייב לעמוד לנגד עינינו, ואנחנו מזהירים את עצמנו, קודם כול, ומבקשים מהממשלה לתת את דעתה איך לאזן את תקציב הביטוח הלאומי. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה, חבר הכנסת ריבלין. הדוברת הבאה, חברת הכנסת גילה גמליאל – אינה נוכחת; חבר הכנסת בועז טופורובסקי – מוותר על רשות הדיבור; חברת הכנסת שלי יחימוביץ – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק הרצוג, יושב-ראש האופוזיציה – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן כבל. <איתן כבל (העבודה):> מוותר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מוותר על רשות הדיבור. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה, רשות הדיבור. <עמר בר-לב (העבודה):> לא ביקשתי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אתה רשום. מוותר על רשות הדיבור. חברת הכנסת סתיו שפיר – אינה נוכחת; חבר הכנסת אבישי ברוורמן – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת. נראה לי יותר קל להקריא מי נוכח. חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת משה מזרחי – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח; חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה, הבמה לרשותך. אתה מוותר על רשות הדיבור? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> כן. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת משה גפני? מציל את כבוד הנוכחים. בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מאיר פרוש, שכרגע אינו נוכח. בבקשה, חמש דקות לרשותך. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, אין הסתייגויות לא בגלל שאין הסתייגויות – מכיוון שהתעוררנו מאוחר מדי, אבל לקחנו בחשבון שהקואליציה תגייס רוב וממילא ההסתייגויות ייפלו, אז ביקשנו הסתייגויות דיבור. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> תגיד שזה טוב. <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר. זה טוב, טוב. הקשבתי לנאום שלך בגלל שאני תמיד לוקח את הדברים שלך ברצינות. הקשבתי ברוב קשב והגעתי למסקנה שאנחנו חיים בשווייץ של המזרח התיכון – רק טוב. הכול מצוין, באמת. אתה תטפל בעניין של הביטוח הלאומי בהמשך; עכשיו אתה רוצה שכולם יצביעו בעד. אני אצביע בעזרת השם נגד. זה חוק רע, רע; אחד מהדברים הרעים שהממשלה הזאת עושה בגלל שאין לה שום רגישות לא למעמד הביניים ולא לשכבות החלשות. אתם גזרתם גזירות על הציבור לפני כמה חודשים. אמרתם: יש חור תקציבי. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, אמרת: 40 מיליארד שקל. צחקתי. אמרתי: זה לא נכון. אתם אמרתם: לא, אתם אישרתם גירעון ויש חור תקציבי, ולכן צריך לפגוע בכל מה שזז – במס הכנסה, להעלות אותו גם לכאלה שהם מעמד ביניים ושכבות חלשות, כאלה שמשתכרים 5,300 שקל או 5,200 שקל; העליתם את המע"מ, את המסים העקיפים, שזה פוגע בשכבות החלשות ובמעמד הביניים. אמרתם: חור תקציבי, אחרת אנחנו נתמוטט, כלכלת ישראל תתמוטט. ואז לפתע התברר שמה שאמרתי היה נכון ויש כסף. מה הייתי מצפה ממך, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, כשאתה היית זה שעמד בחזית? הרי אתה זוכר את הדיונים בוועדת הכספים, איך היית צריך להתמודד עם משרד האוצר ועם חברים במפלגת השלטון של שר האוצר על כל מיני גזירות שגזרו על הציבור. עכשיו יש כסף. מה הייתי מצפה ממך? שתהיה אדם חזק ותגיד להם: רבותי, עם כל הכבוד, השיגעונות של ראש הממשלה לא מענייני, ולתת כסף למנהלי בנקים זה גם לא מענייני – וזה מה החוק הזה עושה. לתת כסף למנהלי משרדים גדולים של עורכי-דין או רואי-חשבון זה גם לא מענייני, אבל כל הגזירות שגזרתם על מעמד הביניים, שגזרתם על השכבות החלשות – חלק מהן תפסיקו, תבטלו. לא, את זה לא מבטלים, לא נוגעים. ממשיכים את הגזירות נגד השכבות החלשות. המשפחה בשכונת-הארגזים, כשהיא הולכת לקנות לחם או חלב, היא תשלם את המע"מ שהעלית לה. אתה לא נוגע בזה, אתה לא מפחית לה. אתה מפחית למנכ"לי הבנקים, להם אתה מפחית את מס המעסיקים. אתה מפחית למנהלי משרדים ענקיים שמעסיקים עובדים, שאפשר לחשוב שבלי הפחתה שלך הם יפטרו עובדים. איזה שיגעון זה? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> גם למעסיק. <משה גפני (יהדות התורה):> איזה שיגעון זה? איזה טמטום? אתם משגעים פה את המדינה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> גם למעסיק של אותו אדם, שתהיה לו עבודה. <משה גפני (יהדות התורה):> גם למעסיק. אבל קודם כול תטפל בשכבות החלשות שפגעת בהן, תטפל במעמד הביניים שפגעת בו; תחזיר להם את זה. יש לך כסף – תחזיר. אתה רוצה שאני אצביע בעד? עכשיו, לא דיברתי על החוצפה הגדולה הזאת – מאיפה אתה לוקח את הכסף הזה? מהביטוח הלאומי. ואתה יודע כמוני שיבוא יום, והוא לא רחוק, ויבואו פקידי האוצר לוועדת הכספים ויגידו: רבותי, נכון שאסור לפגוע בקצבאות הזיקנה, ונכון שאסור לפגוע בקצבאות אבטלה, שלא לדבר על קצבאות ילדים, אסור לפגוע בהן – אבל אין כסף. רוקנו את הקופה. מי שמצביע היום בעד החוק שאתה מביא, מעבר לנושא המוסרי, שלא החזרת לשכבות החלשות ולא החזרת למעמד הביניים, אתה לוקח כסף מקצבאות הזיקנה – לא היום; בעוד שנה, בעוד שנתיים, בעוד שלוש. מאיפה אתה לוקח את הכסף הזה שאתה נותן למנהלי הבנקים? מהביטוח הלאומי, מהכסף ששייך לקצבאות. הוא בכלל לא שייך למדינה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> לא לוקח – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אתה לוקח, תאמין לי. אתה יודע את זה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אתה מוסיף לו פחות. <משה גפני (יהדות התורה):> היית בוועדת הכספים גם לפני שתי קדנציות וגם אני הייתי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אתה מוסיף לו פחות. <משה גפני (יהדות התורה):> לא נכון. כשהאוצר הלאים את הביטוח הלאומי – יושבים נציגי הביטוח הלאומי בוועדת הכספים, יושב עו"ד קרת, יושבים כל האנשים שעוסקים בעניין בביטוח הלאומי, ומתנגדים. הם לא יודעים מה שהם מדברים? רק אתם יודעים? רק שר האוצר יודע? רק אתה יודע? יושבים האנשים של הביטוח הלאומי ואומרים: אתם לוקחים כסף מהקצבאות, אתם לוקחים כסף מהקשישים – בגלל שזה מה שיהיה בסוף. ולמי אתם נותנים? למנהלי הבנקים. מסכנים, הם צריכים עוד כסף, סבסוד מהמדינה. לא עשיתם הבחנה בין העסקים הקטנים לבין העסקים הגדולים והעשירים, כמו שלא עשיתם הבחנה בהפחתה של מס הכנסה בין אלה שמשתכרים 100,000 שקל בחודש לבין אלה שמשתכרים 10,000 שקל בחודש. אתם לא עושים הבחנה, בגלל שאתם ממשלה רעה, אתם ממשלה ללא לב, אתם ממשלה שלא אכפת לכם ממעמד הביניים, לא אכפת להם מהשכבות החלשות, אכפת לכם רק מהכיסאות שלכם. לא אכפת לכם מכלום. אתם תיתנו לעשירים ולא תיגעו במה שפגעתם בשכבות החלשות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הזמן תם. אבקש לסיים. <משה גפני (יהדות התורה):> אתם אכזרים. לא יסולח לכם. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת גפני. הדובר הבא, חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה, ואחריך – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. בבקשה, חמש דקות לרשותך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה. גברתי היושבת בראש, מכובדתי השרה, חברי חברי הכנסת, יש חוקים שעוברים ואין להם מזל אפילו לקבל את המחאה הנכונה. כמו שלכל פרח יש המלאך שצריך להביא אותו לגדול, ולפעמים הוא לא אמור לגדול, גם החוקים – יש חוקים שהם גרועים, הם גרועים, והם היו צריכים לעבור – אם הם היו עוברים, גם אם הקואליציה הייתה מעבירה אותם, והיו צריכים באמת לשקף את האמיתות, את האמת שיש מאחורי החוקים האלה – והחוק הזה לא מקבל את העוול שעושים לאנשים, שהם אלה ששילמו את המחיר בגזירות ובתקציב של 2014–2015. וכל בן-אדם – ולא צריך להיות כאן איזה שופט ולא צריך להיות כאן מומחה בכלכלה – להחליט: מה שלקחת מאנשים, תחזיר. ואם אתה לא יכול להחזיר לכולם, תחזיר לאנשים שהכי נפגעו, שהם האנשים החלשים. תחזיר להם. למי מחזירים? לא רק זה שמחזירים רק לקבוצה החזקה, גם מחזירים להם את מה שלא לקחו מהם. וההשלכות בעקבות הגזירות ובעקבות התקציב – והתקציב נבע מכך שהייתה בעיה בתזרים, בהכנסות, בגירעון המצטבר, וכשהתברר שלא, ישבו – אני מנסה לדמיין לעצמי מה היו השיקולים כשישבו – ובא האוצר ואמר: בזה אני רוצה להחזיר את מס המעסיקים, שמי שירוויח בעיקר זה המעסיקים הגדולים, אלה שהכי פחות נפגעו. הם נפגעו מהעלאת מס ערך מוסף, או שהם הרוויחו מהעלאת מס ערך מוסף? מי נפגע מהעלאת מס ערך מוסף שהייתה בעקבות השינוי והגידול בגירעון? האנשים שהם הכי חלשים, שמשלמים הכי הרבה מס עקיף, ואצלם עלו מצרכי היסוד. רק עכשיו התבשרנו שהתחבורה הציבורית עלתה ב-5%. מי המשתמשים בתחבורה הציבורית – לא האוכלוסייה החלשה, לא אלה ששילמו את המחיר? אז מה היה צריך לעשות, מה היה יותר נכון לעשות – מקצועית, רווחתית, אנושית, חברתית, מכל הסיבות שבעולם – מה היו צריכים לתת, על מי היו צריכים להגן? היו צריכים לקחת, לדוגמה, העלאה – למתן את ההעלאה בתחבורה ציבורית, או לבטל את ההעלאה בתחבורה הציבורית. אנחנו יודעים מי הם המשתמשים. לא. זה לא נעשה. וזה נעשה לעת עתה, זה לא שצריך להחזיר אחורנית דברים; אלה דברים שהיו עכשיו, שנעשו עכשיו, בתחילת השנה הזאת. מה קרה עוד? איפה אנחנו ראינו עוד? הנושא הכי חשוב – העלאת מצרכי היסוד, אבל נושא הדיור – אנחנו יודעים את הקשיים הרבים. אנחנו יודעים שבכל התוכניות שיש זה לא בא לידי ביטוי, הן לא מביאות לידי הורדת מחירים. אנחנו שומעים חזור ושמוע מכל המומחים, מכל המומחים שיודעים, מכל החברות שמתמחות בזה, שמחיר הדירות לא ירד. צריך לעשות כאן מעשה הרבה יותר – להכניס את היד לכיס ובכך לשפר את מצב הדיור ולפתור את קשיי הדיור שיש במדינת ישראל לזוגות הצעירים. את זה לא עושים; מעלים שוב פעם את המשכנתאות, מכבידים את המשכנתאות, וכשיש עכשיו כסף – מס מעסיקים, זה מה שהם מוצאים לנכון להוריד. למי? למעסיקים הגדולים. ואני רוצה להגיד לכם עוד דבר. מה הביטוי המעשי שיהיה בזה שאנחנו מחוקקים את החוק הזה ומקטינים את תקציב הביטוח הלאומי? מי אלה שיסבלו? בסופו של דבר יסבלו אלה שצריכים להגיע לביטוח לאומי או בימי זיקנתם, שיהיו בעוד כמה שנים, או כבר עכשיו. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, כבר עכשיו יקשיחו. אני אומר לכם, הביטוח הלאומי יקשיח שוב את מתן הקצבאות והגמלאות וכל מה שהוא נותן, כדי שהוא יצטמצם, כדי שבסופו של דבר הוא יוכל להדביק את מה שעכשיו לקחתם ממנו. מה עשיתם עכשיו במקרה הזה? שוב פגעתם באוכלוסיות הקשות, בקבוצות החלשות, באנשים הנכים, בילדים החריגים, בהורים שלהם; זה מה שאתם עושים עכשיו. אין בזה הוקוס פוקוס ואף אחד הוא לא קוסם. מי שמקטין לביטוח הלאומי יקטין מצד אחד – ימצא את זה מי שנמצא בתוך הקופה של הביטוח הלאומי, שזה האזרחים, ולא אף אחד אחר, והם ישלמו. ומי ישלם? מי שהכי נזקק לביטוח הלאומי, מי שהביטוח לאומי נועד בשבילו – הכי הרבה. אלה שוב ישלמו, והם ישלמו את זה הרבה יותר מהר מכפי שאנחנו חושבים. זה לא יהיה בעוד כמה שנים כשהקופות יידלדלו. כבר עכשיו הם ישלמו את המחיר. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת מקלב. הדובר הבא – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, ולאחר מכן – חבר הכנסת ישראל אייכלר. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> שלום, כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כמו שלכל אדם יש שני כיסים על-פי רוב, אותו הדבר במשרד האוצר – יש לו שני כיסים. הכיס האחד הוא הביטוח הלאומי; הכיס השני הוא מינהל מקרקעי ישראל. לשני הכיסים האלה הכי קל לאוצר להכניס את הידיים ולרושש את הכיסים האלה. מה שקורה כאן – אני דווקא אדבר מתחום הדיור, כי אני ראיתי מסמך, שלא פחות ולא יותר, בחומש האחרון, בחמש השנים האחרונות, הכנסות האוצר, הכנסות מינהל מקרקעי ישראל שהועברו לאוצר הן לא פחות מקרוב ל-40 מיליארד שקל, כמעט 40 מיליארד שקל, ואת זה האוצר לקח בשביל הגירעונות, בשביל כל התקציב שלו, בשביל כלל התקציב. תארו לעצמכם אילו האוצר היה מנהל משק סגור עם 40 מיליארד שקל – כמה פתרונות דיור היו יכולים כבר להיות, גם דיור בר-השגה, גם לחסרי דיור, גם לזוגות צעירים? איזה פתרונות היו יכולים להיות? אבל לא. לוקחים את 40 המיליארד האלה, מכניסים את זה לתוך הפול של התקציב הכללי, ואחר כך באים ואומרים: הרי הגירעון הוא בשנה אחת 40 מיליארד, וככה עובד כל המשחק הזה. ואז זה לא פלא שהיום אני רואה בעיתון "דה-מרקר", על כמה עמודים, סקר ומחקר מאוד מעניין שלכלל הציבור אין בעיה להשיג דירות; בעיית הבעיות זה דווקא הציבור החרדי – תסתכלו, היום, מחקר מקיף ביותר. כי מה קורה? הרי לא מעוניינים שהציבור החרדי יבוא ויתגורר בלב הערים, כפי שקוראים לזה, הערים החילוניות. כמו שאתם תראו על גבול בני-ברק, על יד בית-העלמין – האם מישהו יכול להסביר לי מדוע צריכים שם בניינים של 25 קומות? מה, רואים שם את הנוף של בית-העלמין הנפלא? אפילו ברושים אין שם, בבית-העלמין הזה, אפילו לא עצי נוי. אבל מה, בניינים על מנת שלא יזלגו חרדים מבני-ברק לרמת-גן. אז הנה הפתרון, בניינים של 25 קומות. איזה חרדי יכול לבוא לגור שם? מה, אין שבת? בלי עין רע, משפחות ברוכות ילדים, הדירות שם – ביקרתי במקרה – ממש קוביות, לא מיועדות לציבור הזה. כנ"ל בכל מקום שמגיעים. לא מזמן הייתה כל המהומה הגדולה הזאת, אבל אני גם קראתי ב"גלובס", ראיתי בעיתון שם על השתלטות חרדים בכל מיני ערים, על אזורים מתחרדים, קוראים לזה. נו, מה הפלא? האם אתם מוכנים לעזור משהו? למשל בחריש – ורק עכשיו שלחתי שאילתה לשר הפנים, ידידי מר גדעון סער – האם ידוע לו שוועדת ערר החליטה עכשיו לקחת חלק נכבד מאוד מחריש, שזה כבר לא בידי "חרדים", ולבנות שם בניינים רבי-קומות עבור הציבור הכללי, כדי שיוכלו לבוא ולהגיד: חריש היא כבר לא חרדית? אז מה אתם מתפלאים אחר כך שאנחנו דווקא כן מגיעים לערים האלה? אם היו לוקחים את הכסף שאמרתי לכם, את 40 המיליארד האלה, ומכניסים את זה דווקא כמשק סגור רק לדיור, אז הייתה ישועה גם לציבור הכללי וגם לציבור החרדי, אבל לא מחפשים פתרונות. כנ"ל לגבי הביטוח הלאומי. כאשר קם הביטוח הלאומי – וקראתי דווקא ביסודות הביטוח הלאומי – אז היה מדובר שזה משק סגור, הביטוח הלאומי. אחר כך באו חוקי ההסדרים למיניהם – זה עוד היה לפני 25 שנה, כשהביטוח הלאומי עוד היה קדוש, ואף אחד לא העז לעשות כדבר הזה – וראו ב"דברי הכנסת" איזה דברי מחאה על כך שהאוצר הולך ומממן את התקציב שלו מהביטוח הלאומי, שזה מיועד לפנסיונרים, למשפחות שנזקקות לכך. אבל הדבר הזה נהיה היום דבר כפשוטו. ואני רוצה לומר לכם, בארצות-הברית דיברתי עם מישהו – אוי ואבוי אם מישהו יעז לנגוע בזה, או שהאוצר של ארצות-הברית יבוא וייקח מזה לצרכים אחרים. זה מיועד פר-אקסלנס לציבור הנזקקים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. אבקש לסיים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> יש לי עוד שנייה. רק לציבור הנזקקים. ואני מצפה שכבר יגיע הזמן שיביאו גם כאן, שיבינו כאן שכל החוקים האלה, כל הסיבובים האלה, לא מביאים טובה לאף אחד – לא לנזקקים, לא לנזקקי הדיור, וגם לא לממשלה, וגם לא לאוצר. ולבסוף, הלוואי שאתבדה. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת מוזס. חבר הכנסת ישראל אייכלר, רשות הדיבור היא שלך. לאחר מכן – חבר הכנסת יעקב אשר, שבינתיים אינו נוכח, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, היה לנו פה הערב – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> ברשותך, המסך מעודכן, יש אנשים שביקשו להסיר את רשות הדיבור שלהם. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – היה לנו פה הערב תענוג גדול לשמוע את ראש ממשלת קנדה – כנראה הוא לא קורא עיתונות ישראלית – שמדבר בצורה כל כך חמה כלפי מדינת ישראל, ו-כל אחד יכול לשמוע משהו אחר. כתוב: "וישמע יתרו"; יתרו שמע את נסי יציאת מצרים ובא והתקרב לישראל, ונאמר "ויבא עמלק". עמלק גם שמע, ובא להילחם בישראל. הווי אומר שהשמיעה היא – כמו שאדם רוצה, כך הוא שומע. אני שמעתי בדבריו של ראש ממשלת קנדה כמה תובנות שכדאי שכל יהודי בארץ-ישראל יבין. הוא שאל שאלה: למה יש אפליה? למה יש יחס שונה – בשפתנו קוראים לזה צביעות – בין היחס למדינות אחרות שעושות כל מיני דברים לאזרחיהן ולאחרים לבין מדינת ישראל, שמקפידים אתה הרבה יותר מאשר עם כל מדינות האזור? תשובתו הייתה שקל מאוד לבודד את ישראל כמדינה יהודית יחידה. מנסים לבודד אותה ולהצביע עליה כעל אשמה. פה אמרתי שהוא צודק, עכשיו אני מבין. כשמבודדים אוכלוסייה מסוימת, אם זה יהודים, אם זה מישהו אחר, אפשר למצוא בה כל קלון וכל דבר. פעם מישהו אמר שאם מישהו ישב באיזה בית, בתוך סלון, על הספה, וכל הזמן יעקוב אחרי בעל הבית, על כל החולשות שלו, וידווח את זה לעולם כולו, הוא לא יוכל לצאת לרחוב. אבל, חשבתי לעצמי, למה באמת עם ישראל נידון למצב כזה שכל אומות העולם יבודדו אותו, ולא מהיום, ויסמנו אותו ויקפידו עליו יותר מאשר על כל אומה ולשון? משה רבנו כבר שאל את השאלה הזאת כאשר הוא ראה איך נוגשים ומכים את אחיו. הוא ראה אחד מהם מכה את רעהו, והוא אמר: "אכן נודע הדבר". הרבה הצטערתי לחשוב למה העם בישראל סובל מכל אומות העולם, עד שראיתי שיש בהם דלטורין ומלשינים אחד על השני, והבנתי למה. יכול להיות שמדינת ישראל לא חשה בתוך הסיר של המדינה הקטנה הזאת, שראש הממשלה היטיב להגדיר אותה, איך בתוך המדינה גם מבודדים אוכלוסיות מסוימות, לא פחות מאשר מדינות העולם. שימו לב כמה טונות של מילים וביקורת יש על הציבור החרדי במדינת ישראל, ואנחנו שואלים את עצמנו: למה רק הציבור החרדי מסתכלים עליו ככה? התשובה היא: כך מסתכלים גם על מדינת ישראל. מדינת ישראל היא ארץ מוקפת אויבים, מוקפת גדרות תיל, ואני שומע שבשעות אלה יש רקטות על העיר אילת, אני לא בדקתי אם זה נכון. זאת אומרת, אין מקום במדינת ישראל הקטנה שלא מכוונים נגדה טילים וחצים, וחצי מוות, ובכל זאת, בתוך המדינה מבודדים רוב הישראלים, או רוב התקשורת הישראלית, את הקבוצה החרדית, ומחפשים בה כל פשע וכל קלון, וכמובן כל קיפוח. וכאן אני מגיע לחוק הביטוח הלאומי, אף-על-פי שהזמן כבר נגמר לי כמעט. הביטוח הלאומי היה אחד מזכויות היסוד של קיומה של מדינה יהודית. אומרים שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, ולפעמים אני שואל את עצמי במה היא יהודית ובמה היא דמוקרטית. אחד הדברים שהיא יהודית זה החסד של איש לרעהו, וזה היה הביטוח הלאומי, שזה היה גאווה וגאון למדינת ישראל, שדואגים לחלש, דואגים לילדים, דואגים לזקנים. מאז שמדינת ישראל, כבר מ-2003, אימצה מדיניות של קפיטליזם אכזרי, אז לא זאת בלבד שהם פוגעים בעניים ובחלשים, הם מאשימים את העניים בעוניים, בחוצפה שלא תיאמן. למה היהודי בארץ-ישראל הוא עני, כי הוא לא עובד? הרי רוב האנשים העניים עובדים. למה אלה שלא עובדים לא עובדים? כי הם לא רוצים להיות פקידים ממשלתיים, לבוא בבוקר ולהעביר כרטיס ולשבת על הכיסא על חשבון המדינה, העירייה והג'וב השלטוני של 700,000 משרות? או, בגלל שהוא לא יכול לקבל אותם? אז באים ולוקחים ומאשימים את העניים. ראיתי את זה כבר עשר שנים, את התהליך, שמאשימים את העניים בעוניים. לא זאת בלבד, אלא שמדינת ישראל לוקחת מסים מאותם עניים ומעלה את המחירים. הרי יש מדינות עשירות בעולם שלוקחות מסים גבוהים, יש מדינות עניות בעולם שבהן לא לוקחים כמעט מסים. אבל מדינה שאזרחיה עניים והמסים שמוטלים על המזון, על הדיור ועל כל הוצאות המחיה הם גבוהים כמו במדינות עשירות, זה הגזלת וגם רוששת. לכן – הביטוח לאומי היה איזשהו עוגן. בשנים האחרונות גזלו את כספי הביטוח הלאומי, והיום, כשמדברים כבר על איזושהי חמלה, מדברים על זקנים. ילדים – הס מלהזכיר. ואני יודע בדיוק למה, כי רוב המשפחות ברוכות הילדים הן חרדיות ודתיות. לכן אני בא ואומר, שאם מדינת ישראל מאבדת את הזכות הזאת, של הרווחה שהיא נותנת, היא מאבדת את זכות הקיום שלה. בדברים אחרים אני בכלל לא יודע כמה היא יהודית, במה היא יהודית. כולם שואלים פה מיהו יהודי, ואף אחד לא שואל מה הוא יהודי. אבל בואו נסכים שענייני חסד ורווחה הם בוודאי מידה יהודית: רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אם את זה הם לוקחים, והופכים אותם לעם אכזר, לעם אנוכי, לעם רע, לעם ששונא – איך אמר ראש ממשלת קנדה? שונאים את הדתות האחרות. הנה, יש פה אפשרות לשנוא את הדת היהודית בתוך מדינת ישראל. לכן אני מקווה לתיקון הדבר הזה. כשיבוא התיקון על הדבר הזה יבוא גם התיקון על הכלכלה. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת אייכלר. הדובר הבא – חבר הכנסת יעקב אשר, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה. חמש דקות. <יעקב אשר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לשאול אותך שאלה, ידידי יושב-ראש ועדת הכספים. הצגת כאן את החוק; האם היה, או: כמה זמן ישבו בוועדת הכספים, או אתך, לפני שחשבו על הרעיון הזה? האם הייתה איזושהי ישיבה, שבה ניסו לשבת ולבחון יחד אתך, אדוני? עמדת כאן והגנת על החוק. ראיתי קצת לפי תנועות הגוף שלך שאתה לא בדיוק מגן על הדבר הזה. בוא ספר לנו קצת על התהליכים שקורים בממשלה. כמה זמן ישבו וחשבו מה עושים עם עודפי התקציב שיש? האם זה הדבר הנכון והראשון? האם אפשר היה לעשות אותו נכון יותר, אולי ממוקד יותר, כדי שיגיע באמת לאותן אוכלוסיות שנפגעו? מה ההשלכות כלפי הביטוח הלאומי בעתיד? האם ישב מנכ"ל הביטוח הלאומי, למשל, בצוותים האלה? למיטב ידיעתי, זה הגיע כאיזו הנחתה מלמעלה, מה שנקרא. וועדת הכספים היא לא רק חותמת גומי, אדוני היושב-ראש. אני חושב שהיא הייתה צריכה לקיים דיון מאוד מפורט. לא רק דיון אחרי שזה הובא, אלא לשבת לפני שזה מובא ולחשוב מה עושים בעודפי התקציב. מה הדבר הנכון לעשות? אולי להחזיר חלק מקצבאות הילדים, כפי שנאמר קודם? אולי לחפש מנועי צמיחה אחרים על-ידי התקציב הזה? האם נעשה תהליך כזה? תרשה לי לנחש, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, שלא היית חלק בהחלטה הזאת. אתה מפריע ליושב-ראש להקשיב לי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אני מקשיב למה שאתה אומר וגם נותן הסברים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני בטוח, אדוני היושב-ראש, שלא היית חלק בהחלטה הזאת אלא רק לאחר שהיא הוחלטה. היית חלק בביצוע שלה. זה דבר אופייני מאוד לממשלה הזאת, לעשות דברים ולהשאיר את העתיד לוט בערפל. למשל, הקיצוץ בקצבאות הילדים. כולנו שמענו בזמנו את מנכ"ל הביטוח הלאומי, שמענו את המומחים שאמרו שהקיצוץ הזה יגרום להאצה של העוני, יביא עוד ילדים ועוד משפחות לקו העוני. אבל כדי להרגיע אותנו באו ואמרו: אנחנו מקצים 200 מיליון שקל, נקים ועדה – הוקמה בינתיים ועדה, זה מאוד נחמד, הילדים, בינתיים קוצצו כבר הקצבאות, המשפחות נאנקות תחת העול, עם המע"מ שעלה ועם קיצוץ הקצבאות. יושבת ועדה, והוועדה מקימה עכשיו את בית-החולים ליד הגשר. השיטה הזאת, של היעדר חשיבה תוצאתית, לבדוק למה הולך הכסף הזה – מס המעסיקים, יכול להיות שהוא עוזר גם קצת להאצה של חברות, ולהאצה כלכלית, אבל הוא מסייע יותר ויותר לאותם גופים גדולים, לאותן חברות גדלות, פחות לאיש הקטן, פחות גם למעסיק הקטן, שאצלו זה זניח יחסית לעומת הגופים הגדולים. אני חושב שהגיע הזמן שהממשלה הזאת תבדוק את עצמה לא אחרי שנה או שנתיים או שלוש, אלא תבדוק את עצמה קודם, לפני שהיא מקבלת החלטה כזאת. אבל אולי אני כבר מתחיל להאמין שבאמת, משלל האפשרויות שהיה אפשר לעשות עם אותו עודף תקציבי, כל מה שקשור לילדים, לעוני, לדברים הללו, לשם זה עדיין לא מגיע; זה מגיע למקומות אחרים. זה לא מגיע – אפילו לא למע"מ, שיכול להגיע גם להרבה משפחות עניות, שקונות כל יום מוצרים בסיסיים ומשלמות על זה יותר מע"מ. לכן אני אומר, הממשלה הזאת ממשיכה בדרכיה, ואדוני יושב-ראש ועדת הכספים, כמה שתסביר את זה, אני יודע שאם זה היה תלוי בך יותר, ואולי אם ועדת הכספים הייתה מנהלת דיון ענייני, אמיתי, בטרם התקבלה ההחלטה הזאת, הייתם מביאים בשורה אחרת למשפחות, בשורה אחרת לעם ישראל, גם כשפתאום מוצאים את העודפים האבודים, שעמד כאן שר האוצר במשך חודשים ולא ידע עליהם. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת אשר. הדובר הבא, חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח. חבר הכנסת ניצן הורוביץ – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. נוכחות מלאה של מרצ. חבר הכנסת אליהו ישי – אינו נוכח. חבר הכנסת אריה דרעי – אינו נוכח. חבר הכנסת אריאל אטיאס – אינו נוכח. חבר הכנסת יצחק כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת משולם נהרי – אינו נוכח. חבר הכנסת אמנון כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת דוד אזולאי – אינו נוכח. חבר הכנסת יצחק וקנין – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב – אינו נוכח. חבר הכנסת אברהם מיכאלי – אינו נוכח. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים. <משה גפני (יהדות התורה):> אפשר להצביע, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> יש לנו המשך לבקשות רשות הדיבור. חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נוכח. חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. רשות הדיבור נתונה לך. חבר הכנסת גפני, אולי בפעם הבאה. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, תודה, בדרך כלל נהוג שמעל הדוכן הזה, חבר הכנסת גפני, חברי כנסת לעתים מפרגנים לחברי כנסת אחרים, אבל הפעם אני רוצה לפרגן לסיעה שלמה, סיעת יהדות התורה, שבאמת, אני חושב, לא רק בנוכחות מלאה, אלא בדברי טעם שלצערי לא כל חברי הקואליציה הקשיבו להם, יהדות התורה ודגל התורה, על שני מרכיביה, הגיעו לכאן ונאבקו על עניין שאינו עניין רק של הציבור שהם מייצגים, אלא עניין שהוא עניין חברתי כלכלי שראוי לייצוג וראוי לדיבור. ועמיתי חברי הכנסת, החוק הזה, שאנחנו מתבקשים לאשר היום, איננו חוק קטן ואיננו חוק טכני, אלא יש בו מהות ויש בו סכנה מאוד גדולה. מה בעצם החוק הזה עושה – הוא מבקש להפחית את תשלומי המעסיקים למוסד לביטוח לאומי. והתוצאה – שהמימון העצמאי של המוסד לביטוח לאומי ייפגע. אומנם הממשלה מבטיחה שהשנה תקציב המדינה יישא בעלויות שיחסרו בקופת הביטוח הלאומי, אבל מי מבטיח לנו, עמיתי חברי הכנסת, שהדבר הזה יקרה בשנה הבאה, ובעוד שנתיים ובעוד שלוש שנים? עמיתי חברי הכנסת, כל אחת ואחד מאתנו, בכל שבוע, מקבל פניות של נכים, של עניים, של מובטלים, של קשישים, של נפגעים, של אנשים שצריכים מענה נכון יותר, טוב יותר, הוגן יותר, צודק יותר, מהמוסד לביטוח לאומי. ואז מה אנחנו עושים? אנחנו פונים למוסד לביטוח לאומי, אנחנו מביאים בפני אותם אנשים בדרגים המקצועיים את הבעיה, ובדרך כלל התשובה שאנחנו מקבלים היא הרי: אתם לגמרי צודקים, העוול הזה הוא בלתי נסבל, המצוקה הזאת היא בלתי אפשרית, צריך לעזור לאישה הקשישה הזאת, צריך לעזור לאותו נכה מבת-ים, צריך לטפל באותו ניצול השואה שאין לו מענה, צריך להתייחס לאותו חסר דיור שנמצא ברחוב; אבל מה לעשות, אין לנו כסף, קופת הביטוח הלאומי ריקה, אין לנו אפשרויות. היום, עמיתי חברי הכנסת, בהצבעה של הכנסת, אנחנו נחריף את המצוקה הזאת של המוסד לביטוח לאומי. אנחנו נצמצם את מעט המשאבים ומעט הכספים שיש בידי המוסד לביטוח לאומי כדי לתת מענה לכל אותן מצוקות שכל אחד – כל אחת מאתנו – נתקל בה ביום-יום, בכל שבוע, בפניות הציבור שאנחנו מקבלים. הפנייה שלי אליכם, חברי הכנסת, גם חברי הכנסת מהקואליציה וגם חברי הכנסת מהאופוזיציה – אל תיתנו יד למהלך המסוכן הזה. המעסיקים אכן צריכים להפריש, וטוב שהם מפרישים, לביטוח הלאומי. אחד הנזקים הגדולים ביותר שקרו לנו, בחברה הישראלית, היה צמצום המס המקביל, התשלום של המעסיקים למערכת שמחזיקה, בסופו של דבר, את מערכות הבריאות שלנו. הדבר הזה פגע – יש לו השלכות, יש ממנו נזקים. אסור לנו לייצר מהלך כזה בביטוח הלאומי. אנחנו חייבים להבטיח שלמוסד לביטוח לאומי יהיו מספיק תקציבים כדי לתת גם בעתיד מענה לכל המצוקות הרבות שקיימות בחברה הישראלית. זו רשת הביטחון האחרונה של אלה שאין להם כבר מענה. זהו הביטוח החברתי שלנו, שדרכו אנחנו יכולים לתת מענה ותשובה למצוקות הקשות ביותר. עמיתי חברי הכנסת, הדברים האלה חמורים במיוחד בשעה שאנחנו מתמודדים עם ממשלה שהתוצאות של המדיניות שלה פוגעות בעניים ומחלישות אותם עוד יותר. אנחנו רואים את הנתונים של המגמות החברתיות בחברה הישראלית; אנחנו רואים את השחיקה הנמשכת בשכבות הביניים, אנשים שיורדים למטה בסולם החברתי ומתקרבים לסף העוני. אנחנו רואים יותר ויותר אנשים עובדים שנמצאים היום מתחת לסף העוני. הכלים, היכולות, של המוסד לביטוח לאומי, יהיו חשובים בחברה הישראלית מחר אפילו יותר ממה שהם היו חשובים אתמול. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני פונה לכולכם: נצביע נגד המהלך הזה, נגד המסר הבעייתי הזה. נחזק את התקציבים שלו, נחזק את העצמאות התקציבית שלו. נשמור על הפרשות המעסיקים למוסד לביטוח לאומי. ואם הממשלה רוצה לתת מתנות למעסיקים, שתיתן אותן ממקומות אחרים, לא מכספי הביטוח הלאומי. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת חנין. הדובר הבא, חבר הכנסת עפו אגבאריה – אינו נוכח. בשל כך אנחנו עוברים לסיכום הדיון על-ידי יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> נצביע. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> נגיע להצבעה, חבר הכנסת גפני. אל דאגה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> גברתי סגנית היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, נאמרו כאן בדיון דברים שאני לא יכול להגיד שהם לא נכונים – הם נכונים, רק יש שני צדדים למטבע, ותלוי איך מסתכלים על המטבע. אז קודם כול – בזהירות אני אומר – הביטוח הלאומי יקר לכולנו, והוא פצצה מתקתקת שתתפוצץ בפנינו יום אחד. יכול להיות שזה יהיה בעוד 30 שנה, אבל היא תתפוצץ. הם נמצאים, נדמה לי, בגירעון של 50 מיליארד, 52 מיליארד, וזה הולך וגדל, ולכן – הבעיה של הביטוח הלאומי היא בעיה אדירה. וכשאני אמרתי פה שנקיים דיון נפרד, זה לא היה סתם, כי הנושא של הביטוח הלאומי, אי-אפשר להעלות אותו אגב הנושא הזה. הוא נושא כבד בפני עצמו, ואנחנו נקיים על זה דיון, כי הגירעון שם הוא עצום, והוא הולך וגדל. שוב, אסור להגיד את זה, אבל עוד 450 מיליון או פחות כמעט לא משחק, לא מדגדג אפילו. אז זה דבר אחד. דבר שני, אני רוצה שנדע, החוק הזה, עבור 0.25% שמקלים על המעסיקים, לא לוקחים את הכסף הזה מהביטוח הלאומי. אולי אנשים לא מבינים; לא לוקחים. את הסכום הזה לוקחים מהרזרבות שמורידים מרוב המשרדים. מה שנכון זה שאם רצו להוסיף לביטוח הלאומי, להוסיף 0.5% ב-2014, להגדיל אותו, הכוונה, במקום זה יוסיפו לו רק 0.25%. זאת אומרת, א. לא לוקחים מהביטוח הלאומי, אנחנו אישרנו העברה כספית שכבר קיימת, שלוקחים מהרזרבות של המשרדים. ב. מ-1 בינואר 2014 מוסיפים לביטוח הלאומי 0.5%. ועכשיו החוק הזה אומר – במקום 0.5% נוסיף להם רק 0.25%. כלומר זה לא שלוקחים מהביטוח הלאומי, אלא מעבירים לו פחות ממה שתוכנן. זה הצד האחד, וגם זה – אני לא מאושר מזה. אני מודה, לא מאושר מזה. אבל מצד שני נמצאת בפנינו התועלת הגדולה למעסיקים, ואנחנו צריכים להבין, כשאני מדבר על מעסיקים, זה לא מס חברות; מס חברות משלמים רק אם מרוויחים. מי שמפסיד לא משלם. פה כל מעסיק משלם. כל מעסיק, גם אם הוא מפסיד, גם אם העסק שלו מפסיד. גם אם הוא מפסיד הוא משלם לביטוח הלאומי. לכן, ההנחה הזאת, של 0.25% למעסיקים, זה ברכה ובשורה גדולה בשבילם. והם הופיעו בפנינו ושמענו את זה, ובאמת, הרבה זמן לא עודדו אותם. לכן אני חושב שבמאזן הזה – ואני אומר שוב, חבל לי. הייתי שמח אם זה היה בלי לפגוע בכלל בביטוח הלאומי, אבל אם זה המצב, אני חושב שאנחנו צריכים להעדיף, נכון לעכשיו, כן לעזור למעסיקים, ומצד שני נדון באמת בכל הנושא של הביטוח הלאומי, שהוא בעיה כבדה, פצצה מתקתקת. ושוב, אני פונה לחברי ואומר להם – כן, רב מוישה, גם לך – אני חושב, בשקלול עצמו – הרי אנחנו מצביעים עכשיו כדי להיטיב עם המעסיקים, וכולנו רוצים את זה. וכמו שבוועדת כספים, כולם בסופו של דבר, עם כל הלבטים הצביעו בעד, אני מציע לחברי, וגם לאיתן אני אומר – לאיתן כבל אני אומר: חברי, נצביע בעד, כי אנחנו רוצים לעזור. את הנושא של ביטוח לאומי נצטרך לפתור באופן אמיתי ועמוק הרבה יותר מאשר בדרך הזאת. תודה רבה לך. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת סלומינסקי. היות שאין הסתייגויות אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק לצמצום הגירעון ולשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה) (תיקון), התשע"ד–2014, כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. בבקשה. הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 1–5 – 28 נגד – 8 נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> התוצאה – 28 חברי כנסת בעד, שמונה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית, בבקשה, כולל לוח תיקונים. הצבעה מס' 4 בעד החוק – 28 נגד – 8 נמנעים – אין חוק לצמצום הגירעון ולשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה) (תיקון), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 28 חברי כנסת בעד הצעת החוק, שמונה מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית. הצעת חוק לצמצום הגירעון ולשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה) (תיקון), התשע"ד–2014 – הצעת החוק תיכנס לספר החוקים. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> את התודות כבר אמרתי. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> סגן מזכירת הכנסת, בבקשה, ולאחר מכן אנחנו נמשיך להצביע על הצעות החוק. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 44) (שבתון ביום הבחירות הכלליות), התשע"ד–2014. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: מימון סייעת שנייה בגני-הילדים לגילאי שלוש-ארבע על-ידי הרשויות המקומיות, של חברות הכנסת תמר זנדברג, קארין אלהרר ומרב מיכאלי. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. <הצעת חוק להקלות בשוק ההון ולעידוד הפעילות בו (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014> [מס' מ/816; "דברי הכנסת", חוב' ז', עמ' 5916; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק להקלות בשוק ההון ולעידוד הפעילות בו (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים ניסן סלומינסקי. בבקשה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> גברתי סגנית היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אנחנו יודעים שבשוק ההון ובבורסה, כמו שאומרים, הייתה בעיה קשה. היו כמה סיבות אולי, אבל חלק מהסיבות אמרו שיש too much, כלומר יותר מדי רגולציה, עד כדי כך שכבר קשה. נכון שאנחנו בוועדת הכספים במגמה – איך אומרים – לנסות לאחוז את החבל בשני הקצוות, כלומר מצד אחד כן ללחוץ להקלות ברגולציה ובכל מה שיש בשוק ההון, הקלות, אבל מצד שני, באופן מאוד מבוקר, כדי לא לאפשר את אותם דברים שגרמו במדינות אחרות למשברים. כלומר, שכן תהיה שליטה, אבל שליטה מבוקרת. מה שצריך בשליטה צריך, ומה שלא, אנחנו רוצים להקל. והנה עכשיו אני מביא לאישור, לקריאה שנייה ושלישית, רשימה של הקלות בשוק ההון, כדי לעודד את הפעילות בשוק ההון. בדרך כלל הייתי מסתפק בזה שאמרתי שיש הקלות, ולכולם יש את זה, אבל אולי אני אקריא רק כמה דוגמאות, כדי שזה יירשם לפרוטוקול. תיקון חוק ניירות ערך – הארכת התקופה שבמהלכה אפשר להציע ניירות ערך לפי תשקיף מדף ל-12 חודשים נוספים, ובסך הכול 36 חודשים – אני אפילו לא אסביר את זה, אני אקרא את זה מהר, וכל מי שמתמצא יודע את ההקלות שפה. דבר שני, תאגיד שניירות הערך שלו רשומים למסחר בחו"ל, אך אינו פטור מדיווח לפי הדין הישראלי, רק משום שניירות ערך אחרים שלו, כמו איגרות חוב, רשומים למסחר בבורסה בישראל, יהיה רשאי עכשיו לדווח כמו תאגיד שכל ניירות הערך שלו רשומים למסחר בבורסה בחו"ל, אם ניתן לו פטור מהרשות לניירות ערך. גם זו הקלה. תאגיד שניירות הערך שלו היו רשומים למסחר בבורסה בחו"ל והוא מכר את ניירות הערך שלו ממסחר בבורסה בחו"ל, יוכל לדווח לפי הדין הזר במשך שישה חודשים נוספים בטרם יחל לדווח לפי הוראות הדין הישראלי, ובלבד שבפרק הזמן של ששת החודשים יכללו הדיווחים של התאגיד כל פרט העשוי להיות חשוב למשקיע הסביר. אני רואה שההתעניינות היא גדולה, אז אולי אני אסמוך על זה שלכולם כבר יש הנייר. אני רק רוצה להודיע – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אתה מוזמן להמשיך ולהקריא. בסופו של דבר, יש פה חברי כנסת. יש נוכחות. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> לא, זה נמצא אצל כל אחד. אני רק מודיע שהיו הצעות שהייתה טמונה בהן גם החמרה, ולכן סירבנו לאשר את אותם דברים. בסך הכול יש כאן רשימה יפה של הקלות בשוק ההון. כפי שאמרתי, זו תחילת הדרך. אנחנו בוועדה מצד אחד נלחץ להקלות, אבל מצד שני כן נלחץ שתהיה שליטה על המערכת כולה. שוב, אני מבקש – בוועדה אני חושב שזה אושר פה-אחד, ולכן אני מצפה גם מחברי בכנסת פה לאשר את זה פה-אחד. רק רגע, אני אנצל את ההזדמנות כבר להגיד תודה, כדי שלא אצטרך לחזור עוד פעם. בנושא הזה, תודה לפרופסור שמואל האוזר, שהוא יושב-ראש רשות ניירות ערך בשוק ההון: לעו"ד אמיר וסרמן, ולעו"ד שרה קנדלר – שוק ההון; לייעוץ המשפטי שלנו, שמלווה אותנו בנאמנות גדולה ובעזרה גדולה, לעו"ד שלומית ארליך ולעו"ד אייל לב-ארי; לחברי שמלווים אותי, רועי וולף, הילה סובול ואלדד עוזרי; ולאנשי הוועדה, שזה בלתי אפשרי בלעדיהם – למנהל הוועדה טמיר כהן, לליאת קרפטי, אורית ארז, אילנה זינאתי, ולדובר המסור שלנו אייל קציר. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת סלומינסקי. אין הסתייגויות להצעת החוק ואין בקשות רשות דיבור, ולכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק להקלות בשוק ההון ולעידוד הפעילות בו (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014 – בבקשה, לתפוס את המקומות. אני מפעילה את ההצבעה. קריאה שנייה, כהצעת הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–3 – 29 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 29 חברי כנסת בעד החוק, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. הצעת חוק להקלות בשוק ההון ולעידוד הפעילות בו (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, כהצעת הוועדה, בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 29 נגד – אין נמנעים – אין החוק להקלות בשוק ההון ולעידוד הפעילות בו (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 29 חברי כנסת בעד החוק, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית, בשעה טובה, ותיכנס לספר החוקים. <הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 11), התשע"ד–2014> [מס' מ/682; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 4969; הכנסת ה-18, מושב רביעי, חוב' כ"ו, עמ' 28670; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 11), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אתה מציג? את מה אתה מציג? את מה אתה מציג, איזה חוק? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> את חוק הפטנטים. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברים. כן, בבקשה. <יריב לוין (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, וכממלא-מקומו לצורך העניין הזה, אני מתכבד להציג לכנסת את הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 11), שמובאת כאן לקריאה השנייה והשלישית. פטנט, כידוע, מעניק מונופול לבעליו, בין היתר כדי לאפשר לממציא לקבל החזר על השקעתו ולעודד את המשך פיתוחן של המצאות. מונופול זה מוגבל, מטבע הדברים, בזמן. ואולם, הליך קבלת היתר שיווק מוצר רפואי אורך על-פי רוב זמן רב מאוד, וכך לעתים מגיע המוצר לשוק זמן רק אחרי רישום הפטנט. משכך, ניתנים לפטנטים בתחום המוצרים הרפואיים צווים להארכת תוקף הפטנט על-פי התנאים הקבועים בחוק. אחד התנאים למתן צו הארכה הוא שניתן צו הארכה מקביל במדינות שבהן ניתנו היתרי שיווק לאותו מוצר. הצווים בישראל ניתנים לתקופה השווה לתקופה הקצרה ביותר מבין תקופות ההארכה שניתנו באותן מדינות, ובכל מקרה מוגבלים ל-14 שנים מיום מתן רישיון השיווק הראשון, לכל היותר חמש שנים מתום תקופת הפטנט שהוארך, ויפוגו לכל המאוחר במועד שבו פגה תקופת ההארכה באחת המדינות הנזכרות. בהצעת החוק מוצע לצמצם את מספר המדינות שאליהן משווים לצורך מתן צו הארכה מ-21 מדינות לשש מדינות בלבד, וזאת בהתאם למסמך ההבנות שנחתם בין ממשלת ישראל לנציג הסחר של ארצות-הברית ביום 18 בפברואר 2010 בעניין היקף ההגנה על ציוד ותכשירים רפואיים. נוסף על כך, מוצע לתחום ולצמצם את המועדים לבקשת צווי הארכה ולהחלטות בבקשות לצווי הארכה ובהתנגדות להן. בין היתר, מוצע לקבוע כי בקשה לצו הארכה תוגש סמוך למתן היתר השיווק, אף אם טרם ניתן הפטנט הבסיסי שאותו מבקשים להאריך. כמו כן נקבע כי במקרה כזה תינתן עדיפות ותוקדם הבחינה של הפטנט הבסיסי, וכן נקבע כי ההחלטה בבקשה לצו הארכה תתקבל, ככל הניתן, טרם פקיעתו של הפטנט הבסיסי. בכך יוגברו הוודאות ואפשרויות תכנון תקציב המדינה לתכשירים וציוד רפואי, ויימנעו מצבים שבהם ניתנים צווי הארכה כסעד ביניים או כסעד זמני ללא הצדקה. ועדת החוקה, חוק ומשפט דנה באריכות בהוראות המעבר ביחס לבקשות לצווי הארכה במקרים שבהם טרם ניתן פטנט. במקרים אלו, שבהם עד היום לא ניתן היה להגיש בקשה לצו הארכה מאחר שטרם ניתן הפטנט הבסיסי, ביקשו – וקיבלו – מבקשי פטנט בסיסי הארכות מועד להגשת בקשה לצו הארכה. מובן מאליו כי עתה, כאשר קיים הסדר המאפשר הגשת בקשות לגופן, אין עוד צורך בהארכות המועד שניתנו על-ידי רשם הפטנטים. אלו תבוטלנה, ומבקשי פטנט יוכלו לבקש צווי הארכה בתוך 90 יום מיום התחילה. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, בשמו של יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם. אני מבקש מן הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני גם כמובן אקדים תודה גם ליושב-ראש הוועדה, שהוביל את מלאכת החקיקה, וגם לצוות הוועדה בראשותה של מנהל הוועדה דורית ואג, וכמובן – לצוות המשפטי בראשותה של עו"ד סיגל קוגוט. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת לוין. כאמור, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות ואין בקשות רשות דיבור. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה ושלישית על הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 11), התשע"ד–2014. בבקשה לתפוס את המקומות. אנחנו – לקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 11), בבקשה. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–16 – 28 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–16 נתקבלו. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 28 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית, כנוסח הוועדה. בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 29 נגד – אין נמנעים – אין חוק הפטנטים (תיקון מס' 11), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 29 חברי כנסת בעד הצעת החוק, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה, בשעה טובה, בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים. <הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 74), התשע"ד–2014> [מס' כ/529; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' 6636; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 74), התשע"ד–2014. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה. להצעת חוק זו הוגשו בקשות רשות דיבור, אך אין הסתייגויות. <יריב לוין (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, שוב בשמו של יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 74), התשע"ד–2014, לקריאה השנייה והשלישית. הצעת החוק ראשיתה ביוזמתם של חברות וחברי הכנסת עליזה לביא, זהבה גלאון, שלי יחימוביץ, מיכל רוזין, גילה גמליאל, תמר זנדברג, מרב מיכאלי, פנינה תמנו-שטה, דב ליפמן, יפעת קריב, רינה פרנקל, שולי מועלם-רפאלי, עדי קול, יצחק הרצוג, סתיו שפיר, איציק שמולי, שמעון סולומון וקארין אלהרר. להצעה הצטרף גם חבר הכנסת בועז טופורובסקי. בוועדה לבחירת שופטים תשעה חברים: שלושה שופטים של בית-המשפט העליון, שני שרי ממשלה, שני חברי כנסת ושני נציגים של לשכת עורכי-הדין. אין היום חובה סטטוטורית ברורה לגופים השולחים את נציגיהם לוועדה לבחור נשים. לחברות של נשים בוועדה זו חשיבות רבה, הן מההיבט הציבורי, של שוויון בין גברים לנשים, והן מבחינת תרומתן של נשים לעבודת הוועדה. כדי להבטיח ייצוג הולם לנשים בוועדה, הצעת החוק מבקשת כי לפחות אחד מהנציגים בוועדה של כל אחד מהגופים ששולחים לוועדה את נציגיהם, דהיינו שופטי בית-המשפט העליון, הממשלה ולשכת עורכי-הדין, יהא אישה. כך לפחות ארבעה מתוך תשעת חברי הוועדה יהיו נשים. כדי למנוע פגיעה בנציגים מכהנים, נקבעה הוראת מעבר שלפיה התיקון יחול לראשונה על הבחירות הקרובות של נציגים לוועדה מטעם כל אחד מהגופים הללו. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ועל כן אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוגש על-ידי הוועדה. אני אבקש שוב להודות גם ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת דוד רותם, למנהלת הוועדה דורית ואג, לסיגל קוגוט ולכל הצוות המשפטי שטיפל בהכנת החוק לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת לוין. אנחנו עוברים לבקשות רשות דיבור. הדוברת הראשונה, חברת הכנסת גילה גמליאל – אינה נוכחת. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> כן. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה. <מרב מיכאלי (העבודה):> את נוכחת. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אחריה – חבר הכנסת אילן גילאון. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, השרה, כבוד השר, חברי וחברות הכנסת, אני חושבת שהיום זה יום חשוב מאוד, שבו בשעה טובה ישכילו, גם אנחנו כאן בבית הזה, להעביר החלטה שתהיה נציגות לנשים בוועדה למינוי שופטים. עכשיו, בואו נחשוב: זה לא דבר מובן מאליו, שאנחנו צריכים לחוקק את זה כאן כחוק? למרות זאת, לצערנו, כל עוד החוק לא נחקק, הייצוג לא מקבל ביטוי, למרות שבכל הגופים מדובר בגופים הנאורים ביותר ששולחים את הנציגות שלהם לבחירת השופטים והשופטות במדינת ישראל. אני רוצה, ראשית, לברך את כל היוזמים והיוזמות של החוק, זה חוק שהוא קונסנזוס בבית הזה. בשעה טובה. יש גם בשורות טובות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חברת הכנסת גמליאל. הדובר הבא, חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח. חבר הכנסת ניצן הורוביץ – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 74), התשע"ד–2014, כנוסח הוועדה. בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–2 – 23 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <איתן כבל (העבודה):> תוסיפי אותי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 23 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים. אבקש להוסיף לפרוטוקול את חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה, כמי שמצביע בעד. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 74), התשע"ד–2014, כנוסח הוועדה. בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 25 נגד – אין נמנעים – אין חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 74), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> 25 חברי כנסת בעד, אפס מתנגדים. הצעת החוק עברה, בשעה טובה, בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים. אנחנו נאפשר לאחת מיוזמות החוק, חברת הכנסת עליזה לביא – בבקשה, רשות הדיבור נתונה לך. <עליזה לביא (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי, חברותי, חברי הכנסת, חברות הכנסת, את ההצעה הזאת, יחד עם חברת הכנסת זהבה גלאון וחברים וחברות נוסיף, החלטנו לדחוף ולקדם ביתר שאת וזריזות, לאור פניות המתנגדים להצעת החוק הקודמת שיזמתי, יחד עם חברתי חברת הכנסת שולי מועלם, בדבר ייצוג הולם לנשים בוועדה למינוי דיינים. והנה, היום אנחנו גם מעבירים פה את החוק. לדעת המתנגדים, באופן ספציפי חברי הכנסת מסיעת הבית היהודי, שמא אני מנסה לחבל במזיד בכוחם של בתי-הדין הדתיים, או לפגוע באופן ספציפי בכוחם של הדיינים – מובן שלא, נהפוך הוא. אני וחברתי חברת הכנסת זהבה גלאון סבורות שנורמות של ייצוג הולם, ראוי והכרחי שיהיו בכל מוסד בישראל, ובוודאי ובוודאי במוסדות חשובים ונכבדים כמו אלה, אשר משפיעים על כלל אזרחיות ואזרחי – תושבות ותושבי – המדינה. אנו בטוחות שהייצוג ההולם של נשים בוועדות, שאין בהן ייצוג כזה כבר היום, רק ייטיב וישפר את הוועדות ואת השיקולים שנלקחים בעת קביעת ההחלטות בהן, בסוגיות מגדריות אלה ובכלל. אני מודה מאוד ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, חבר הכנסת דוד רותם, על הקידום והטיפול המסור בהצעת החוק הזאת. אנו מודים לחבר הכנסת יריב לוין על הצגת החוק, לצוות ועדת החוקה, חוק ומשפט: דורית ואג – מנהלת הוועדה, תמי ברנע, נטלי שלף וחופית עלפי, ולייעוץ המשפטי של הוועדה, סיגל קוגוט ואלעזר שטרן. אני מודה לצוות שלי: לעורכת-הדין עמלה שרייר, יועצת החקיקה, למיטל ממו, העוזרת הפרלמנטרית שלי. אני רוצה להודות במיוחד היום לדובר שלי, בני דורון, שמחליף תפקיד והופך לדובר מליאת הכנסת, וזהו בעצם היום הראשון שלו כאן, גברתי היושבת-ראש, בתפקיד החדש. בני, היה תענוג גדול לעבוד יחדיו מיום כניסתי לכנסת ישראל. תודה על העבודה המשותפת, ואני מאחלת – ובטוחה בהצלחתך פה בהמשך, כדובר המליאה. תודה, גברתי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חברת הכנסת לביא. <הצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/832).] (קריאה ראשונה) <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר. בבקשה. לאחר מכן אנחנו נעבור לדיון. נרשמו חברי כנסת. לאחר מכן ההצבעה. <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, אני צריכה להגיד שבשנת 2000 אנחנו העברנו כאן חוק על ותיקי מלחמת העולם השנייה, כפי שזה נקרא ברוסית: וטרנים ובלוקדניקים. בלוקדניקים זה אנשים שנלחמו על לנינגרד, שהיום היא העיר סנט-פטרסבורג. היה שם מצור, ועוד כמה ימים אנחנו נגיע לתאריך של 70 שנה להורדת המצור מעל סנט-פטרסבורג, ואנחנו נכבד כאן את הבלוקדניקים האלה, שנלחמו כדי לשבור את החיה הנאצית בסנט-פטרסבורג, בלנינגרד. אני רוצה להגיד שהחוק הזה עבר, והחוק הזה נותן הטבות ומענק לווטרנים ולבלוקדניקים, לוותיקי מלחמת העולם השנייה. חייבים לציין כאן שבעצם במלחמת העולם השנייה נלחמו מיליון וחצי יהודים כתף אל כתף, אלה שניצחו את החיה הנאצית, אלה שהרסו את החיה הנאצית, ואלו שחיים היום במדינת ישראל. ממיליון וחצי יהודים שנלחמו ברחבי המדינה הזאת, ונלחמו נגד הנאציזם ונגד הנאצים, נשארו היום במדינת ישראל ונרשמו במדינת ישראל זכאי חוק ותיקי מלחמת העולם השנייה, כמעט 5,000 איש, בהם וטרנים ובלוקדניקים, ממצור סנט-פטרסבורג. אני רוצה להגיד שהמענק שהם מקבלים לא עודכן במשך שנים רבות. אני פניתי לשר האוצר, וקיבלתי אישור שלו. כאן אני צריכה לציין שגם שר האוצר, באישור שר הביטחון, אישרו את התוספת והתיקון לחוק הזה, שבמקום 25% ממשכורת ממוצעת אנחנו ניתן הטבה ומענק – נגדיל אותו ב-10%. אני חושבת שהם ראויים לכך. סכומי הכסף שהם יקבלו, וסכום הכסף שהם מקבלים פעם אחת בשנה, בחודש מאי, יעזור להם בחיים, לתרופות ולדברים נוספים, ולפעמים, לעתים קרובות, גם למזון ולשכירות. אני חושבת שהם ראויים, ואני מבקשת, כמו שביקשה ואישרה ממשלת ישראל, לאשר את תיקון החוק הזה, ושבחודש מאי אנשים שמקבלים את המענק יקבלו מענק ראוי, עם תוספת של 10%. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשרה סופה לנדבר. נעבור לרשימת הדוברים. מי שעוד רוצה להירשם – זה הזמן. הרשימה תיסגר מייד. חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. רשימת הדוברים הסתיימה, ועל כן נעבור להצבעה. ההצבעה החלה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 21 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון מס' 2) עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. <הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 13), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/828).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים להצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 13), התשע"ד–2013, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר יצחק אהרונוביץ. בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 13), התשע"ד–2013. בהצעת חוק זו מוצע לבצע כמה תיקונים בסעיף ההגדרות בחוק ובפרק השביעי. התיקונים המרכזיים מפורטים להלן: הוספת הגדרה של אתר הנצחה מקומי לצד הגדרות קיימות של אתר הנצחה ממלכתי ואתר הנצחה חילי. פישוט דרכי מינוי המועצה הציבורית לאתרי הנצחה. מוצע כי המועצה תתמנה על-ידי שר הביטחון לפי הצעות הארגונים השונים, ללא הבאת המינוי לאישור הממשלה. באתרי ההנצחה מתקיימת גם פעילות להנצחת זכר הנופלים. פעילות זו נוספת על פעילות החזקת האתר השגרתית, ולפיכך מוצע, למען הבהר ספק, כי תקציב ההוצאות הקבוע בסעיף 46(א) לחוק יכול שייועד למימון פעילות זו בידי המדינה או בידי התאגיד שקיבל היתר להחזקת אתר ההנצחה. כמו כן מוצע להבהיר כי משרד הביטחון יעביר תקציב לבעלי היתר להחזקה של אתרי הנצחה ממלכתיים ושל אתרי הנצחה חיליים בסכום התקציב שייקבע לפי סעיף 46(א). תיקון מרכזי נוסף עוסק במישור האחריות לאחזקת אתר ממלכתי ואתר הנצחה חילי. מוצע לעגן סטטוטורית את האפשרות ששר הביטחון יעניק היתרים לתאגידים המתאימים לאחזקת אתר הנצחה ממלכתי, אתר הנצחה חילי או אתר הנצחה מקומי. באופן זה התאגידים אשר קיבלו את ההיתרים מאת השר הם ידו הארוכה של משרד הביטחון במשימת אחזקת האתרים ומסייעים למימוש אחריותו באופן אפקטיבי. יובהר כי מתן ההיתרים לתאגידים כרוך במענה על תנאי הסף, כדי לוודא כי התאגידים אכן מתאימים למילוי משימה חשובה זו. יודגש כי תנאי הסף המנויים בסעיף הם תנאים התחלתיים שיש לבחון, וכי הסעיף מותיר שיקול דעת בידי שר הביטחון לבחון תנאי סף נוספים אשר נראים לו לנכון. אני מציע כי כל התיקונים הללו יידונו בעת הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוץ והביטחון. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לשר אהרונוביץ. נעבור כרגע לרשימת הדוברים. חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. אחרון הדוברים, חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. <איתן כבל (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, האמת היא שעל פניו התכוונתי להצביע בעד. הצעת החוק נראית תמימה, וכמי שגם עוסק הרבה בנושא ההנצחה, כשחברתי יושבת-ראש מרצ הסבה את תשומת לבי ושאלה אותי: כיצד תצביעו בהצעת החוק הזאת? אמרתי לה: בעד. הרי אנחנו רוצים לפשט את התהליכים ולאפשר ליחידות ולאפשר לכל מיני גופים מערכתיים לבצע הנצחה בלי כל הזמן לעבור את המסלול הארוך והסיזיפי של משרד הביטחון, עד ששר הביטחון מתפנה בכלל. אבל מה? אדוני השר, כשנתנו לך להקריא כאן – הרי זה לא תחום הסמכות שלך, זה תחום הסמכות של שר הביטחון – ככה, בין השורות, יש מה שנקרא איגוף כזה: תאגידים, עמותות, ופתאום אורו עיני. הרי אנחנו מבינים כך שההנצחה מופרטת ובעצם כל גוף, כמו עמותת אלע"ד, כשיש מאבקים גדולים ושלמים על מקומה של ההנצחה – מי אחראי להנצחה. רוצה עמותה פרטית לבצע הנצחה, זו זכותה, כל אחד ינציח את מה שהוא רוצה, אבל כל עוד זה נוגע לעניינים הקשורים לעמותה. ברגע שאתה נותן לעמותה לעסוק או להנציח דברים שהם ברמה הלאומית – זאת לא הכוונה. זו לא הכוונה, ואני באמת אומר את זה. זה מובא – שעת לילה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לשר יש שיקול דעת לאיזה תאגיד לתת. <איתן כבל (העבודה):> זה הדובדבן שבקצפת. זאת אומרת, לא רק שזה יתאפשר, אלא גם עכשיו השר יחליט מי ב-line ומי לא; מי מתאים לו ומי לא מתאים לו; מי יוגדר כמנציח נכון ומי מוגדר כמנציח טועה. ולכן, בשעה כזאת, למרות הכול ואף-על-פי-כן, אני פונה לחברי לשקול שוב. אנחנו נצביע נגד בעניין הזה. על זה נאמר בחלום לכוזרי: כוונותיך רצויות, מעשיך אינם רצויים. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. אנחנו נעבור להצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – 8 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 13), התשע"ד–2013, לוועדה המשותפת לתקציב הביטחון נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 14 בעד, שמונה נגד. אוסיף לפרוטוקול את שולי מועלם ואת אלי בן-דהן. ההצעה עברה – הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה – וזה יעבור לוועדה המוסמכת לדון, שזו הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון. <הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 19) (הרכב הוועדה המייעצת), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/534).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> נעבור להצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 19) (הרכב הוועדה המייעצת), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת יריב לוין, לקריאה ראשונה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה הראשונה את הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 19) (הרכב הוועדה המייעצת). ועדה מייעצת לנציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה אמורה להעניק לנציבות ייעוץ וליווי שוטף בפעילות שלה, ואמורה להיות מורכבת מנציגים של כל אותם מגזרים וסקטורים שהנציבות אמונה על הטיפול והדאגה לכך שיזכו להזדמנויות הולמות ולשוויון בתחום החשוב הזה של תעסוקה. הרכב הוועדה כפי שהוא קיים היום בחוק איננו משקף את כלל הציבורים והאוכלוסיות האלה, ציבורים שלמים, לרבות ציבורים דוגמת הציבור החרדי, אשר ממשלות ישראל כבר הגדירו את שילובו בתעסוקה כאחד מיעדיהן המרכזיים, ולמרות זאת לא נמצא עד היום נציג של הציבור הזה בוועדה הזאת. כך גם ניתנה נציגות למגזר המיעוטים ללא הבחנה בצרכים הייחודיים והצורך בייצוג נפרד לקבוצות שונות, כמו האוכלוסייה הדרוזית, כמו הציבור הנוצרי. ההצעה שמובאת כאן בפניכם היא באמת להרחיב ולגוון את הרכב הוועדה המייעצת כך שייכללו בה נציגים של כלל האוכלוסיות הרלוונטיות – נציגים של העולים, נציג של ארגון העוסק בקידום תעסוקתם של המשרתים במילואים, נציגות של ארגון שעוסק בתעסוקת מבוגרים, כמובן בתעסוקת נשים, ובאופן הזה יש תקווה שהגוף המייעץ הזה אכן יוכל לכסות את כל קשת הפעילויות שהנציבות אמונה עליהן. ועל כן אני כמובן מבקש את תמיכת הכנסת בהצעת החוק בקריאה ראשונה, כדי שנוכל להמשיך בהכנתה לאחר מכן גם לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין. רשימת הדוברים נסגרה. אני עוברת לרשימת הדוברים. חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. ועל כן אנחנו עוברים ועוברות להצבעה. ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 19) (הרכב הוועדה המייעצת), התשע"ד–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 22 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 19) עברה בקריאה ראשונה ותוחזר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אוקיי, חברת הכנסת אורית סטרוק, לפרוטוקול יצוין שאת בעד. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 112), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/826).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור להצעה האחרונה לסדר-היום, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 112), התשע"ד–2013, קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים חברת הכנסת ציפי חוטובלי. <סגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים ציפי חוטובלי:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מציגה בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 112), התשע"ד. הצעת חוק זאת היא חשובה וחיונית למאבק בתאונות הדרכים ולשיפור הליכי האכיפה נגד עברייני תנועה. התחבורה היבשתית מתאפיינת בדינמיות רבה. היא נוגעת לציבור כולו ומושפעת מתופעות חברתיות כלליות, משינויים בתשתיות הדרכים ומהתפתחויות בטכנולוגיות כלי הרכב. אלה, נוסף על שינויים בעלי אופי חוקתי במשפט הפלילי ושינויים בטכנולוגיות ובתהליכי העבודה המשמשים לאכיפה, מחייבים תיקון שוטף של דיני התעבורה והסדרי האכיפה לגביהם. ועדת השרים לענייני בטיחות בדרכים בישיבתה ביום כ"ח בטבת התשע"א, 4 בינואר 2011, החליטה לאמץ החלטות של צוות משפטנים בראשות כבוד השופט אביטל חן בתחום של החמרת אמצעי האכיפה ושיפורים בסדרי הדין בבתי-המשפט לתעבורה. בין הנושאים המוסדרים בהצעה: דירוג הענישה על עבירת נהיגה בשכרות, החמרת הענישה על עבירות נהיגה בזמן פסילה ומעבר אסור על מסילת ברזל, שינוי מדרג הפסילות המינהליות על-ידי קצין משטרה לעברייני תנועה, ביטול סמכויות מעצר בלי צו לנהג שאינו מציג רישיון נהיגה, קביעת עונש מינימום בהרשעת על עבירות קנס שבגינן הוגשה בקשה להישפט והסדרת פירעון בתשלומים של קנסות תעבורה. במילים אחרות, אנחנו מגישים בפניכם את הרפורמה המשמעותית ביותר, שמחריפה ענישה של עברייני כביש כבדים. החוק גם מציין שיש מציאות שנקראת "בריונות כביש", ואנחנו ניאבק בתופעה הזאת דרך החרמת רכבים ושימוש הרבה יותר גדול באמצעי ענישה שעד כה היו נתונים לשיקול דעתם של שופטים, ואנחנו נצמצם את שיקול הדעת הזה דרך ענישת מינימום. הצעת החוק משקפת עבודה ארוכה ויסודית בלימוד הבעיות הקיימות ובפיתוח הפתרונות להן. השתתפו בוועדה לצד נציגי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים גם נציגים של משרד המשפטים והפרקליטות, הנהלת בתי-המשפט, משטרת ישראל, משרד הבריאות והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. לאור חשיבות הצעת החוק הזאת אבקשכם לאשר אותה בקריאה ראשונה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לסגנית שר התחבורה והבטיחות בדרכים חברת הכנסת ציפי חוטובלי. רשימת הדוברים נסגרה, ואנחנו נעבור לרשימה. חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. ועל כן אנחנו עוברים ועוברות להצבעה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 112), התשע"ד–2013, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 23 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 112), התשע"ד, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לדיון בוועדת הכלכלה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ' בשבט התשע"ד, 21 בינואר 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:05.>