דברי הכנסת

דברי הכנסת יז / מושב שני / ישיבות ק"י–קי"ב / ג'–ה' באדר א' התשע"ד / 3–5 בפברואר 2014 / 17 חוברת י"ז ישיבה ק"י הישיבה המאה-ועשר של הכנסת התשע-עשרה יום שני, ג' באדר א' התשע"ד (3 בפברואר 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 הצעות סיעות העבודה, ש"ס, חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד ויהדות התורה – מרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 8 1. דוח "מרכז אדוה" – הפערים העמוקים בחברה במדינת ישראל; 8 2. הפערים והיחס בין ספרדים ואשכנזים, נשים וגברים וערבים ויהודים המעידים על קשיות עורפה ואטימות לבה של הממשלה נוכח הבדלי המעמדות במדינה; 8 3. דוח "מרכז אדוה" חושף העמקה של הפערים החברתיים, העדתיים והלאומיים; 8 4. הידיעות על העמדות הסותרות של ראש הממשלה במשא-ומתן המדיני 8 משה מזרחי (העבודה): 8 יעקב מרגי (ש"ס): 15 דב חנין (חד"ש): 18 סגן שר האוצר מיקי לוי: 21 יחיאל חיליק בר (העבודה): 27 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 28 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 31 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 36 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 36 הצעות סיעות העבודה, ש"ס, חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד ויהדות התורה – מרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 36 1. דוח "מרכז אדוה" – הפערים העמוקים בחברה במדינת ישראל; 36 2. הפערים והיחס בין ספרדים ואשכנזים, נשים וגברים וערבים ויהודים המעידים על קשיות עורפה ואטימות לבה של הממשלה נוכח הבדלי המעמדות במדינה; 36 3. דוח "מרכז אדוה" חושף העמקה של הפערים החברתיים, העדתיים והלאומיים; 36 4. הידיעות על העמדות הסותרות של ראש הממשלה במשא-ומתן המדיני 36 עדי קול (יש עתיד): 38 יוני שטבון (הבית היהודי): 44 אברהם מיכאלי (ש"ס): 46 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 48 אלעזר שטרן (התנועה): 50 עיסאווי פריג' (מרצ): 51 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 52 מוחמד ברכה (חד"ש): 53 באסל גטאס (בל"ד): 54 ישראל חסון (קדימה): 56 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 58 דברי יושב-ראש הכנסת לזכרו של חבר הכנסת לשעבר עמוס הדר, זיכרונו לברכה 66 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 66 הצעות סיעות העבודה, ש"ס, חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד ויהדות התורה – מרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 67 1. דוח "מרכז אדוה" – הפערים העמוקים בחברה במדינת ישראל; 67 2. הפערים והיחס בין ספרדים ואשכנזים, נשים וגברים וערבים ויהודים המעידים על קשיות עורפה ואטימות לבה של הממשלה נוכח הבדלי המעמדות במדינה; 67 3. דוח "מרכז אדוה" חושף העמקה של הפערים החברתיים, העדתיים והלאומיים 67; 4. הידיעות על העמדות הסותרות של ראש הממשלה במשא-ומתן המדיני 67 הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני-משפחותיהם (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014 69 בנימין בן-אליעזר (בשם ועדת החוץ והביטחון): 70 הצעת חוק להסדרת תוצרת אורגנית (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014 72 אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 72 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 75 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 75 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 58), התשע"ד–2014 75 אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 76 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 78 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 78 הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 61), התשע"ד–2014 78 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 79 דב חנין (חד"ש): 80 דוד צור (התנועה): 83 הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 38), התשע"ד–2014 83 יריב לוין (בשם ועדת הכנסת): 84 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 86 צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת): 87 הצעת ועדת הכנסת בדבר פיצול הצעת חוק-יסוד: מועד התפטרות נשיא המדינה, שר או חבר הכנסת (תיקוני חקיקה) 87 צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת): 87 דב חנין (חד"ש): 88 הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (ייעול אמצעי הגבייה ודיווח), התשע"ג–2013 89 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים): 90 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 25), התשע"ד–2013 91 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 91 עיסאווי פריג' (מרצ): 92 באסל גטאס (בל"ד): 93 ניצן הורוביץ (מרצ): 94 מרב מיכאלי (העבודה): 95 מוחמד ברכה (חד"ש): 96 דב חנין (חד"ש): 97 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 98 עפו אגבאריה (חד"ש): 100 מאיר שטרית (התנועה): 101 נסים זאב (ש"ס): 102 שלי יחימוביץ (העבודה): 103 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 104 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 106 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 106 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 44) (שבתון ביום הבחירות הכלליות), התשע"ד–2014 107 שר התיירות עוזי לנדאו: 107 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – יום שבתון), התשע"ד–2013 108 ניצן הורוביץ (מרצ): 109 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – יום שבתון), התשע"ד–2013 110 פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 110 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – יום שבתון), התשע"ד–2013 111 שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו): 112 נחמן שי (העבודה): 115 דב חנין (חד"ש): 116 מאיר שטרית (התנועה): 117 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 121 אורי מקלב (יהדות התורה): 122 יעקב אשר (יהדות התורה): 124 נסים זאב (ש"ס): 125 הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012 128 אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 128 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 28) (כריות ביטחון לקרנות פנסיה ותיקות), התשע"ד–2014 130 סגן שר האוצר מיקי לוי: 130 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 132 מיקי רוזנטל (העבודה): 135 דב חנין (חד"ש): 138 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 113) (הוראות לעניין רישיון רכב הרשום כמונית), התשע"ד–2014 141 יריב לוין (הליכוד ביתנו): 141 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 51) (הגנה לעובדת או עובד העוברים טיפולי פוריות), התשע"ד–2014 143 אורית סטרוק (הבית היהודי): 143 נסים זאב (ש"ס): 144 הצעת חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, התשע"ד–2014 145 שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו): 145 נסים זאב (ש"ס): 146 סגן שר האוצר מיקי לוי: 148 שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו): 148 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ג' באדר א' תשע"ד, 3 בפברואר 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2125/19 וכלה בהצעת חוק פ/2148/19 – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הודעה לפני גביית חוב), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, מירי רגב, יריב לוין, גילה גמליאל, ניצן הורוביץ, דב חנין, נחמן שי, דב ליפמן, יעקב מרגי, עליזה לביא, אורי מקלב, יעקב אשר, איתן כבל, אליהו ישי, סתיו שפיר ומאיר פרוש; הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון – פיצוי לניזוק מעבירה שהיה קטין בעת שנפגע מהעבירה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב, אורלי לוי אבקסיס ואורית סטרוק; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – משך החקירה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת טלב אבו עראר, אברהים צרצור ומסעוד גנאים; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – הסרת הרב הצבאי הראשי וסגנו מהאספה הבוחרת), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת נסים זאב; הצעת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים (תיקון – קיצור תקופות התיישנות ומחיקה ומניעת השגת מידע בדרך לא הולמת), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק עידוד מיזמים לפינוי-בינוי (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – שקיפות תקציב הביטחון), מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, זהבה גלאון, תמר זנדברג, נחמן שי, מרב מיכאלי, מיקי רוזנטל, מיכל רוזין, פנינה תמנו-שטה, איציק שמולי, סתיו שפיר, איתן כבל ומשה מזרחי; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (איסור מכירת מזון פג תוקף), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יריב לוין ואמנון כהן; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת טובין ממוחזרים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין וזהבה גלאון; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – חוק זכויות התלמיד וחובותיו), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת משולם נהרי; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – מחלקות לעבירות מין), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, מרב מיכאלי, איתן כבל, עליזה לביא, משה מזרחי, זהבה גלאון, מירי רגב ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק רשות השידור (תיקון – ביטול חובת תשלום האגרה), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מדמי ביטוח לתלמידת מדרשה תורנית לבנות ולתלמיד ישיבה גבוהה ציונית), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, יעקב מרגי, משה זלמן פייגלין, יפעת קריב, עליזה לביא, רוברט אילטוב, אורלי לוי אבקסיס, יוני שטבון, אורית סטרוק, שמעון אוחיון, עמרם מצנע ואיילת שקד; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – רפואת שיניים לאנשים שמלאו להם 65 שנים), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – ביטול כריכה), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – זכות החלפת מתחזק מעלית), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מאיר שטרית, יעקב אשר, אבישי ברוורמן, מיקי רוזנטל, עליזה לביא, שמעון אוחיון, רינה פרנקל, יצחק וקנין, אברהם מיכאלי, נסים זאב, יריב לוין, איילת שקד וגילה גמליאל; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – אלימות נגד עובד הוראה וחבר בצוות מוסד חינוכי על-ידי תלמיד במוסד חינוך), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שמעון אוחיון, רוברט אילטוב, דוד רותם, חמד עמאר, גילה גמליאל, אורית סטרוק ומאיר שטרית; הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון – חובת עיקור כלבות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב ליפמן, יפעת קריב, רות קלדרון, מירי רגב, איתן כבל, בנימין בן-אליעזר, נחמן שי, יחיאל חיליק בר, מיכל רוזין ושאול מופז; הצעת חוק הסכמי קדם-נישואין, התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק יד יצחק בן-צבי (תיקון – נציגי הכנסת במועצה), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון – איסור המתת כלבים בריאים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב ליפמן, יפעת קריב, קארין אלהרר, רות קלדרון, גילה גמליאל, מירי רגב, איתן כבל, בנימין בן-אליעזר, יחיאל חיליק בר, נחמן שי, מיכל רוזין ושאול מופז; הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – שינוי הגדרת עבריין מין והוספת מגבלות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, רוברט אילטוב, שולי מועלם-רפאלי, קארין אלהרר, דב חנין, מירי רגב, מאיר שטרית ואיתן כבל; הצעת חוק העברת נפטרים, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת איתן כבל, מרב מיכאלי, אברהם מיכאלי, מירי רגב, ניצן הורוביץ, יפעת קריב ודב ליפמן. מכתבו של שר החינוך שי פירון בהמשך למסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת יפעת קריב בנושא: פגיעה בזכויותיהם של ילדים בעלי מוגבלויות במקומות ציבוריים; מכתבו של שר החינוך שי פירון בהמשך למסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת מסעוד גנאים בנושא: אבטלה גבוהה בקרב מורות ערביות,. החלטת ועדת הכנסת בדבר פיצול הצעת חוק-יסוד: מועד התפטרות נשיא המדינה, שר או חבר הכנסת (תיקוני חקיקה). תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות העבודה, ש"ס, חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד ויהדות התורה – מרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. דוח "מרכז אדוה" – הפערים העמוקים בחברה במדינת ישראל;> <2. הפערים והיחס בין ספרדים ואשכנזים, נשים וגברים וערבים ויהודים המעידים על קשיות עורפה ואטימות לבה של הממשלה נוכח הבדלי המעמדות במדינה;> <3. דוח "מרכז אדוה" חושף העמקה של הפערים החברתיים, העדתיים והלאומיים;> <4. הידיעות על העמדות הסותרות של ראש הממשלה במשא-ומתן המדיני> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, סדרת הצעות אי-אמון בממשלה. הראשונה שבהן היא: דוח "מרכז אדוה" – הפערים העמוקים בחברה במדינת ישראל, מטעם סיעת העבודה. המועמד להקים את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. מי שינמק את הצעת האי-אמון הוא חבר הכנסת משה מזרחי. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשות אדוני. <משה מזרחי (העבודה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, וטוב לראות אותך שוב חזרה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <משה מזרחי (העבודה):> – – ושניפגש רק בימים טובים. רציתי להגיד "חברי וחברותי לכנסת", אבל, חברי ניצן הורוביץ וחברתי שלי יחימוביץ, בא לי להביע אי-אמון בעצמי לנוכח המראית התוססת של המליאה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> חבר הכנסת מרגי. <משה מזרחי (העבודה):> סליחה. מתנצל בכל לבי. עכשיו אני רגוע. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <משה מזרחי (העבודה):> מילאת את המליאה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אפשר לעשות את ההצבעה עכשיו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הנה השר לביטחון פנים, בא להגן – – – <משה מזרחי (העבודה):> – – – איציק, אפילו לא הערתי על זה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – – לא נעים לי אבל אתה – – – <משה מזרחי (העבודה):> רוחך שרתה פה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני עומד פה, מה לעשות. <משה מזרחי (העבודה):> אני מודה. אבל עכשיו שבאת, באמת, זה מעודד אותי להתניע, כמו שאומרים. נורא קשה לעמוד פה. לא נורא. אדוני היושב-ראש, בימים האלה אין מלך בישראל ואיש העקום בעיניו יעשה. יד שר באחיו, ויד שר בראש ממשלתו. לאן הולכת הממשלה הזאת? איציק, אתה יכול להשיב לנו? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לכיוון הנכון. <משה מזרחי (העבודה):> עדר משונה, עדר משונה של זאבים וכבשים טורפים – – <נסים זאב (ש"ס):> אני זאב, אבל למה אתה מדבר עלי עכשיו? <משה מזרחי (העבודה):> ונטרפים – אתה נסים. בעדר הזה קורים גם נסים, זאב. <נסים זאב (ש"ס):> תודה. <משה מזרחי (העבודה):> – – טורפים ונטרפים ללא רועה. הרועה שלנו וירטואלי, נוכח נפקד. עדר ללא משכוכית וללא פעמון. העם שומע את הקולות האלה, שבוקעים מהממשלה הזאת; את המעשים הוא לא רואה. הקהילה הבין-לאומית נפעמת מאחדות השורה ומהסולידריות של ממשלת ישראל, מאחדות וחדות המטרה שלה. אובדן עשתונות ממשלתי גמור. ולתוך הכאוס הממשלתי הזה נעלם והתפוגג לנו המנהיג שלנו, שאין לו תחליף ואין לו מחליף. איפה אתה? השבוע במקרה ראיתי בטלוויזיה – באמת ציינו את המחלה, מחלת המאה ה-21 קוראים לה – אלצהיימר. שלא נדע. תוחלת החיים המתארכת שבו בזמן גם משאירה בעקבותיה שכבות מאוד נרחבות של אוכלוסייה מתבגרת, קשישה, טעונת סיעוד. ובאיזה כנס בין-לאומי, סביב הסכנה העתידית הזאת, של התפתחות האוכלוסייה הייחודית הזאת, עומד ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון ונושא נאום על הסכנות, על הנטל העתידי, על הצורך בהיערכות, על הצבת יעדים. הוא מציב תוכנית – הוא מציב תוכנית, הוא מציב תקציבים, הוא מציב אבני דרך ארוכות טווח, לנוכח האיום הזה, שמתרגש לבוא. אתה מביט בזה, במנהיג הבריטי. הוא מדבר על אלצהיימר. אתה מקנא. אתה ממש מקנא. ובינתיים, בזמן שהממשלה שלנו עסוקה בלהתקוטט עם עצמה ועם אחרונות ידידות האמת שלנו, כמו ארצות-הברית וחלק ממדינות אירופה, הולך ונפער לו בור הולך ומעמיק של אי-שוויון מחפיר, עוני מתרחב מול עושר בלתי נסבל, פערי שכר מזעזעים וחינוך ורפואה בלתי שוויוניים להחריד. הפנים שלנו על סף מדרון תלול, והחוץ הולך וסוגר את דלתותיו בפנינו ומחריף את התחושה שמשהו רע מאוד עומד לפתחנו. אז הייתה לנו הערכת המצב של הביטוח הלאומי, שהנחתם אותה בצד, ממשלת ישראל. בא לנו דוח העוני האלטרנטיבי, שפרס לנו את התמונה המזעזעת של העוני במדינת ישראל. הזזתם את זה הצדה. והנה עכשיו לפתחנו דוח "מרכז אדוה", שכולו מבוסס על נתוני – לא סרק – נתונים של הלמ"ס, נתוני אמת פרי יצירתן של הממשלה הזאת וקודמתה. איך מדינה בצמיחה, וגדלה בתמ"גה, מצליחה להגיע לתחתית טבלאות הדירוג בעוני? בשוויון? בהשקעה ברשת ביטחון סוציאלי לאזרחיה? איך זה קורה? לאן הלך הכסף, מיקי? שאלה שהביאה אתכם לפה, לכנסת, בענק. אז הכסף, גם לפי הדוח הזה, הלך לעוד כסף, לרווחים כספיים, במקום הגדלה והשקעה בכלכלה הריאלית. כמעט רוב ההון שנצבר בישראל בידי מיעוט קטן באוכלוסייה, שחלק ניכר ממנו – איפה משקיעים אותו, פה? כשאומרים לנו, הטייקונים, שמייצרים לנו פה מקומות עבודה, חבר'ה, שאם נפגע בהם התעסוקה תיפגע, פרנסה של משפחות – חלק ניכר מההון הזה משקיעים בחו"ל, לא פה. וההשקעה שלהם בחו"ל – לפי הדוח, אני לא מומחה – היא הרבה יותר גדולה מההשקעות של זרים במדינת ישראל. אלה הפרופורציות. את ההרפתקאות האלה, שמגלגלים על גבנו וכספנו, בעצימת עין של ממשלות ישראל, גם הנוכחית, אנחנו משלמים בענק. הבוקר, הנה כמה כותרות שממחישות בקליפת אגוז את הבעיה הזאת, בלי להיכנס אפילו לנתונים של דוח "מרכז אדוה", באיזה מלכוד הכלכלה והחברה הישראלית נמצאת, והממשלה הזאת עוצמת את העיניים, עסוקה בלהתקוטט עם עצמה. הסיפור הזה בחשיפה ב"גלובס", של חברת "צים", חברת הספנות הלאומית, זה סיפור שלא ייאמן. חברה ציבורית, שעומדת על סף מחיקה של 5.25 מיליארד שקל מכספי הציבור, שלנו, חברה ציבורית, ומה מסתבר? שאלה שקיבלו את הנכס הלאומי הזה, שהחזיקו אותו כדי שיפרח, מגלגלים על גבו את כל החובות של החברות הפרטיות שלהם בתוך עסקאות של ניגוד עניינים של בעלי עניין. החברות הפרטיות שלהם, שרשומות בלונדון, משלמות כמעט אפס מס, מרוויחים – משפחת עופר – מאות מיליוני דולרים בדיבידנדים – – <נחמן שי (העבודה):> מה רע? יהודי, לא יכול להיות שיהיה לו צ'ק פתוח לשבת? לחלה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <משה מזרחי (העבודה):> – – 1.1 מיליארד שקל הם משכו בדיבידנדים. פה הם מוחקים 5 מיליארד שקל ושם הם מושכים – לא פה אצלנו, חלילה. זה כל מי שמגלגל עיניים, אלה שמייצרים פה, כביכול, עשירי הארץ הזאת, פרנסה לאוכלוסיית מדינת ישראל. זה פשוט לא להאמין, הסיפור הזה. זה לא שקשוקה – איפה מיקי? הוא לא כאן. זה שוד וביזה, אין מילה אחרת. זה חברת ספנות לאומית, שלמדינה יש בה מניית זהב, אם אני לא טועה – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מבטלים אותה עכשיו. <משה מזרחי (העבודה):> – – זה זהב של האלכימאים ההם, כנראה. הנה, בקליפת אגוז, תראו באיזו קלות בלתי נסבלת – בלתי נסבלת – של אובדן מיליארדים, בזמן שהאזרחים שלנו פה נאנקים, באמת, תחת עול המע"מ, שבכזאת קלות משיתים אותו על השכבות החלשות בעיקר, השכר העלוב, ביטול קצבאות הילדים, ונאבקים על כל שקל מול יוקר המחיה שהממשלה שותפה להרמתו לשמים. ומה עוד אנחנו קוראים הבוקר? הייתה חברה ששלטה על זיכיון, על גז, בשם "רציו". לפני שלוש שנים השתלט עליה מר תשובה. ומי שהייתה שם ראשת הרשות להגבלים העסקיים – שזה לא קרטל, הסכימה להשתלטות הזאת. אז היום שתי חברות שולטות על הנכס האסטרטגי של מדינת ישראל – לא קרטל. הבוקר שמעתי שהיא הצטרפה כדירקטורית ל"רציו". ככה זה עובד. ככה זה עובד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מי זאת? <משה מזרחי (העבודה):> מי זאת? <עיסאווי פריג' (מרצ):> תיכנס ל"גוגל". <משה מזרחי (העבודה):> הבוקר הייתה גם כותרת, שהישראלי עובד הכי הרבה בעולם כדי להשיג דירה. 148 משכורות – דרך אגב, לעומת 138 בשנה שעברה, מיקי. הצלחתם, אין מה להגיד. מול 66 משכורות בארצות-הברית. אז על מה אנחנו נתלונן? תיתן לי עוד דקה, אדוני היושב-ראש? כי אני חייב את הסדרה, בכל זאת. הרעיון הוא הרי דוח "מרכז אדוה", אז בואו נקריא לכם בזריזות – על מה אנחנו נתלונן? שמשפחה אחת מחמש – ענייה; שהיקף העוני במגזר הערבי הוא 54.3%, כך גם במגזר החרדי. לגבי פנסיה – שימו לב, חבר'ה – זה דורות של קשישים שיחיו בחרפת עוני בעוד שנים. בחמישון הראשון משקיעים לפנסיה 64 שקל לחודש, מול 1,168 שקל בחמישון החמישי. מיעוט השקעות בפריפריה, מול – ואני אומר – מול תעדוף – הנה, זה גם כותרת של הימים האחרונים; 148 מיליון שקל, כמדומני – מול תעדוף של התנחלויות בכל מיני צנרות משונות כאלה ואחרות, שלא באמת נועדו לפיתוח ההתנחלויות, חבר'ה. הם הלכו למועצת יש"ע לכל מיני דברים כאלה ואחרים, בטכניקות שאני מקווה שייבדקו עד תום. ההשקעה ברשת הביטחון הסוציאלי באזרח – חבר'ה, אנחנו בתחתית הסולם, מקום אחרון מתוך עשרות מדינות, זה לא נורמלי, ותראו את הפערים; 15.8% השקעה מהתמ"ג שלנו מול המקום הראשון שהוא 33% של צרפת, לדוגמה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <משה מזרחי (העבודה):> אני רק אומר, חבר'ה, בואו תהיו, אדוני ראש הממשלה, תהיה דייוויד קמרון. בוא תצא מהמקום שאתה נמצא בו, תהיה נוכח פה, בוא דבר אתנו בעברית. ספר לנו לאן אתה הולך, לאן אתה מוביל את המדינה הזאת, ומה החזון והתוכנית שלך ומה הן אבני הדרך. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת משה מזרחי. קריאתך נענתה חלקית, והזמנו את דייוויד קמרון לנאום כאן, בפנינו, בעוד שבועיים; אז תוכל לשמוע את תורתו כאן, במליאת הכנסת, ואנחנו בהחלט כיוונו לדעת גדולים. <משה מזרחי:> אני אשמח לקבל דוגמה טובה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. הצעת האי-אמון הבאה היא של סיעת ש"ס: בשל הפערים והיחס בין ספרדים ואשכנזים, נשים וגברים וערבים ויהודים המעידים על קשיות עורפה ואטימות לבה של הממשלה נוכח הבדלי המעמדות במדינה. מי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת מרגי. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. בבקשה, אדוני. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי, כבוד השר, דוח של "מרכז אדוה" חושף פער ניכר בין השכר – חבר הכנסת מזרחי, אני אוסיף פן שמשום מה לא הזכרת אותו; הזכרת הרבה עוולות המופיעות בדוח, אבל אני אשים דגש על עוד נקודה אחת – – – <משה מזרחי:> אני יודע אפילו על מה – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – חושף פער ניכר בין השכר של עובדים ממוצא אשכנזי ועובדים ממוצא מזרחי. זה דוח "מרכז אדוה", רבותי, זה לא אנחנו, וזה גם לא שד ולא בקבוק. הדוח מציג ששכיר עירוני שנולד להורים ילידי אירופה או אמריקה מרוויח 42% יותר מההכנסה הממוצעת במשק, בזמן ששכיר שנולד להורים ילידי אפריקה או אסיה מרוויח רק 9% מעל ההכנסה הממוצעת. עוד עולה מהדוח כי הפער בין השכר הממוצע של יהודי לשכרו של ערבי גדל בעשור האחרון: שכיר ערבי מרוויח כיום 34% מתחת – מתחת, אני מדגיש – מתחת להכנסה הממוצעת במשק, לעומת הפרש של 24% לפני עשור. בהרבה תחומים אנחנו מציגים עלייה באחוזים, הן בחיובי והן בשלילי. שיעור העוני ביישובים הערביים קרוב ל-50%, לעומת פחות מ-15% ביישובים היהודיים. הדוח מגלה גם שאישה מרוויחה בממוצע שני-שלישים ממשכורתו של גבר. והחמור מכול – הדוח מלמד כי פערי השכר בישראל ממשיכים לגדול; לפי מדד "ג'יני", האי-שוויון בישראל הוא מהגבוהים במדינות ה-OECD. חברתי חברת הכנסת שלי יחימוביץ, לא הצלחנו, לצערנו הרב. אני יודע שהנושא הזה כואב ומבעבע בך, אם אפשר להתבטא כך, העלות הממוצעת של שכרו של מנכ"ל ב-100 החברות הגדולות הנשכרות בבורסה – 376,000 שקל – לא לשנה, בחודש. 65 שנה לאחר הקמת המדינה אנו מקבלים היום את התוצאות של מה שהיה כאן עם קום המדינה, ועד היום. הדוח חושף את הפערים בין אשכנזים למזרחים, כפי שאמרתי, ובין כלל הציבור היהודי למגזר הערבי בישראל, שזה חמור לא פחות. מחברי הדוח קובעים קביעה מדעית ברורה, כי השוק והמדינה משלבים ידיים כדי לייצר ישראלים שווים ושווים יותר. ואני מדייק; אני רוצה לומר, לחדד ולדייק: שווים ושווים פחות. אי-אפשר לומר "יותר", בנתונים האלה. הדוח מייצר לנו תמונה שמצדה האחד יש ציבור משכיל, חי חיי רווחה, הודות לכלכלה המתקדמת המספקת שפע של מקומות עבודה בשכר גבוה, ומהצד השני יש ציבור שמתקשה להגיע אל אותם מוסדות להשכלה גבוהה, ולכן גם אינו לוקח חלק ברווחה הכלכלית שהמדינה הזאת מייצרת. והחמור מכול, רבותי, חברי חברי הכנסת, מכל התמונה עולה מסקנה אחת נחרצת, כי ביישובים שבהם חי הציבור הראשון שדיברנו עליו, שיעור המתקבלים לאוניברסיטאות גבוה. יש קשר ישר, יחס ישר, לא יחס הפוך; זה עובר כחוט השני בכל הפרמטרים – שיעור גבוה של המתקבלים לאוניברסיטאות, ההכנסה גבוהה, והאבטלה כמעט שאינה קיימת באותם יישובים. לעומתם, ביישובים שבהם חי הציבור האחרון רמת ההשכלה נמוכה, האבטלה מגיעה כמעט לחצי מהמשפחות, וגם אלה שעובדים אינם מרוויחים – בדיוק מספיק כדי לשרוד. אדוני היושב-ראש, עוד עולה מהדוח כי רמות ההשכלה והתעסוקה בחלק מעיירות הפיתוח שנבנו – ואני מדגיש, שנבנו – כדי שיאוכלסו בעולים בשנות ה-50 של המאה הקודמת – ואני מדגיש את הנתונים האלה, כי אני בסוף רוצה לומר ולהקריא את הטור שפרסמתי בעקבות דוח "מרכז אדוה" – אותן עיירות פיתוח שנבנו כדי שיאוכלסו בעולים בשנות ה-50 של המאה הקודמת, רמות ההשכלה והתעסוקה בהן קרובות יותר לאלו של המגזר הערבי מאשר לאלו של היישובים המבוססים בארץ. כן, רבותי, אנחנו, שנלחמים יחד בצבא; כן, אותו צבא שקידשנו כדי לקבוע ולקבע כאן זכויות, והשיח בכנסת בשנים האחרונות חזק בכיוון הזה – קדושה זו כנראה לא עומדת; הקדושה הזאת של שירות בצבא לא עומדת לאוכלוסיות אלה שמתגוררות באותם יישובים שהוקמו כדי לשכן בהם את העולים. הדוח קובע במפורש שיש כאן, במדינה היהודית – אני מדגיש, במדינה היהודית – שתי כלכלות המתקיימות זו לצד זו, אבל לא מתַקשרות. אין קשר ביניהן. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שכירים עירונים אשכנזים – ואני חוזר על הנתון – מרוויחים 42% יותר, על-פי נתוני הלמ"ס, והם נכללים בדוח "מרכז אדוה". ההכנסה החודשית של שכירים עירוניים בשנת 2012 היא 42% מעל ההכנסה החודשית הממוצעת של כלל השכירים העירונים, וההכנסה של שכירים עירונים מזרחים הייתה באותה שנה 9% מעל ההכנסה הממוצעת, בעוד הכנסתם של שכירים עירונים במגזר הערבי הייתה 34% מתחת להכנסה הממוצעת. רבותי, אני יודע שיש כאלה שנעים באי-נחת כשאומרים "אשכנזים", "מזרחים", אבל תקשיבו לי. אני כתבתי לעצמי טור. ככה. לפני כן, יש מי שאמר לי, ברוב טיפשותו, אחרי פרסום הדוח: מה אתה רוצה, כנראה הם יותר מוצלחים, כנראה הם יותר מוכשרים, כנראה גם מבחינה קוגניטיבית ואינטליגנטית הם יותר מוצלחים מהמזרחים. ואני רוצה לומר לכם בצורה מפורשת: לא. יש לי מדע מדויק איך הגענו לזה. רק תקשיבו, רבותי, ואני אומר לכם את הטור שכתבתי לעצמי. מה ביקשנו? רק הזדמנות שווה לכל ילד. ואני אומר לכם, הם לא יותר מוצלחים, הם גם לא יותר חכמים, ורמת האינטליגנציה שלהם לא גבוהה יותר. אבל כן, מה לעשות, הם יותר משכילים. כן, הם יותר עשירים. כן, הם גם לא גרים בפריפריה. כן, הם עלו לארץ בהמוניהם לפנינו. כן, היו ממקימי הארץ, אבל לא לבד. כן, אבי ואביו היו באותה רמת השכלה. כן, ההורים שלנו עבדו באותו מקום עבודה; כן, אבל הם לא היו באותו תפקיד, אבא שלו היה מנהל עבודה ואבא שלי היה פועל. כן, אותנו שלחו למעברות ואותם לתל-אביב, גבעתיים ורמת-גן. <אלעזר שטרן (התנועה):> למעברות, למעברות. <יעקב מרגי (ש"ס):> אמרתי זאת. כן, הורינו הביאו – צריך להזכיר לפעמים. אני חוזר על זה, כי אנחנו לפעמים שוכחים, יש לנו זיכרון קצר. <אלעזר שטרן (התנועה):> גם אנחנו היינו במעברות. <יעקב מרגי (ש"ס):> כן, הורינו הביאו לעולם את דור העתיד. כן כן, הורינו גידלו דורות מלאים, ואני מדגיש, מלאים – כן, הכוונה למשפחה ברוכות ילדים; כן, בזכותנו המדינה יהודית היום, ודמוקרטית. דמוגרפיה – כולם קידשו את המושג הזה. כן, בגאווה נשאנו בנטל, ולא בנכס. כן, נשאנו בנטל, ולא בנכס. כן, הם הלכו לחוגים, ואנחנו עזרנו להורים. כן, סיימנו תיכון. כן, גם הלכנו לצבא, ונכון, כן, המשכנו את מסורת אבותינו, הלאה למפעלי הייצור; כן, הם הלכו לאקדמיה, ואנחנו בסוף הופענו בדוח "מרכז אדוה". ומאז, כל פעם שניסינו להסביר, אמרו לנו פה הרבה חכמים: אל תבכו, אל תוציאו את השד העדתי מהבקבוק. כן, אמרו לנו: תפסיקו את תרבות ה"מגיע לי". אמרו לנו, כן, תפסיקו לקטר. השתיקו אותנו פשוט. כן, הפחידו אותנו, זה לא נעים. ואנחנו, מה רצינו סך הכול? רצינו רק להסביר, שאם זה לא יתוקן היום, זה יופיע בדוח "מרכז אדוה" ב-2014. כן, לא אהבתם לשמוע. כן, גם לא רציתם לשמוע. כן, גם היום אנו רוצים לומר שאם לא נתקן עכשיו, זה ימשיך להופיע בדוח "מרכז אדוה", וגם בנתוני הלמ"ס וגם בדוח הביטוח הלאומי. כן, גם בעוד 50 שנה. אבל אז לא יהיה מי שיבקש סליחה כמו רבין, זיכרונו לברכה, או כמו אהוד ברק, שייבדל לחיים ארוכים. כי מי שאתו אנחנו מתעסקים היום לא יודע מה זה סליחה. כן, אבל גם הסליחה שלהם לא עזרה. ואנחנו מה רוצים? דבר אחד; אנחנו רוצים שתינתן הזדמנות שווה לכל ילד – אדוני היושב-ראש, מייד אני מסיים – ולא משנה למי הוא נולד, ולא משנה איפה הוא נולד, ולא משנה היכן הוא גר, ולא משנה כלום, ממש כלום. לא משנה כלום, רק הזדמנות שווה לכל ילד. האם הזדמנות שווה לכל ילד זה שד עדתי? אז שיהיה שד כזה. אדוני היושב-ראש, אני קורא לכולם, אל תפחדו, תאמרו: הזדמנות שווה לכל ילד. אנחנו פשוט ניראה יותר טוב. ועד אז אני מציע לכולם להסיר את המראות מהחדרים ומהבתים, כי אנחנו נראים גרוע. ואל תהיו בטוחים – לכל השאננים, אלה שמתעדנים על נתוני הצמיחה והכלכלה של מדינת ישראל, כי מה שהיה נכון ב-65 השנה האחרונות, שזה היה יכול לעבור כפי שזה עבר עד היום, לא בטוח שזה יהיה בעשור הקרוב. לכן, אם אנחנו מדברים בעידן של ספינים ואיומים אסטרטגיים, הפערים והאי-שוויון בחברה הישראלית הם האיום האסטרטגי הגדול שאני מכיר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. לפני שנעבור להצעה הבאה, אני מקבל בברכת "ברוכים הבאים" את תלמידי בית-הספר הבפטיסטי בנצרת, שנמצאים אתנו כאן ביציע. ברוכים הבאים לכנסת. לא לא לא, לא מוחאים אצלנו כפיים, אבל מתרשמים מן הדיון. דוח "מרכז אדוה" חושף העמקה של פערים חברתיים, עדתיים ולאומיים, מטעם חד"ש, רע"ם-תע"ל-מד"ע ובל"ד. מי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת דב חנין; בבקשה, אדוני. לאחר מכן תשובה מפי סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. המועמד להרכיב את הממשלה בהצעה הזאת הוא חבר הכנסת מוחמד ברכה; חשוב לציין. כמעט שכחתי, ונבהלתי. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני מצטרף לברכתך לתלמידי בית-הספר הבפטיסטי שמתארחים אצלנו בכנסת. הייתה לי גם זכות להיפגש אתם בקצרה, וזו ההזדמנות לברך אתכם על ההתעניינות, העניין והביקור שלכם בכנסת. אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להביא את הצעת האי-אמון של סיעת חד"ש. כמו שאמרת, אנחנו מציעים את תפקיד הטלת הממשלה על חברנו חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואני מציע לכנסת הפעם לקבל את הצעת האי-אמון שלנו, מכיוון שיותר מאי-פעם בעבר אני חושב שהנתונים מראים שהממשלה הזאת הולכת – פשוט נחושה ללכת בכיוון הלא-נכון. הדוח של "מרכז אדוה" הוא דוח חשוב; חשוב ללמוד אותו, חשוב להבין אותו, אבל במיוחד חשוב להסיק ממנו מסקנות מעשיות. הדוח הזה מלמד שהחברה הישראלית היא חברה מעמדית, אבל עם פער הולך ומעמיק בין המעמדות. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו רואים בצד האחד של המשוואה את בעלי ההון הגדולים, מנכ"לי התאגידים הגדולים, המאיון העליון – כל אלה נהנים מהכנסות גבוהות ביותר וממשיכים להתעשר. אבל מהצד השני ישנה ישראל של מטה, ובה שלושת-רבעי השכירים משתכרים פחות מהשכר הממוצע, ו-30% מהשכירים – עמיתי חברי הכנסת, שימו לב לנתון המזעזע הזה – משתכרים פחות משכר המינימום. מה זה אומר? שחוקקנו חוק יפה של שכר מינימום אבל 30% מהשכירים בישראל נמצאים מתחת לרף הזה. אנחנו רואים, אדוני היושב-ראש, כיסים גדולים של אבטלה ביישובים ערביים – בין 15% ל-30%. בעיירות פיתוח בין 10% ל-15% – במצב שבו נתוני האבטלה הרשמיים הם מאוד נמוכים, 5.8%. אבל בדיוק היום אנחנו קוראים שנתוני האבטלה הנמוכים האלה מושגים, בין היתר, על-ידי זה שגם אם בן-אדם עובד שעתיים בשבוע הוא נחשב לעובד, הוא לא נחשב למובטל. אדוני היושב-ראש, 100 מנכ"לי החברות הגדולות בישראל, שמניותיהן נסחרות בבורסה בתל-אביב, משתכרים בחודש 377,000 שקל בממוצע. בשנת 2012 עלות השכר הממוצעת של המנכ"לים הייתה פי-42 מהשכר הממוצע במשק, ופי-87 משכר המינימום; בשנת 2012. סך כל ההכנסות של עצמאים מהון בישראל הם 18 מיליארד, אבל המאיון העליון של העצמאים, לבדו, מקבל 74% מזה – 13.5 מיליארד שקלים. האי-שוויון בחברה הישראלית הולך וגובר משנה לשנה. בואו ניקח את ההשוואה הבאה: מאמצע שנות ה-80 ועד היום מדד האי-שוויון, שידוע בשמו "מדד ג'יני", גדל בארצות ה-OECD בממוצע ב-5.3%. בישראל מדד האי-שוויון עלה באותה תקופה ב-15.3%. ישראל שיאנית בקצב גידול האי-שוויון. לעוני, למצוקה, לפערים המעמדיים בחברה הישראלית יש דמות גם עדתית – וגם מאפיינים לאומיים. השכיר הערבי בישראל מקבל פחות מהשכיר המזרחי הממוצע; השכיר המזרחי הממוצע משתכר פחות מהשכיר האשכנזי הממוצע; השכירה הערבייה הממוצעת משתכרת פחות מהשכיר הערבי הממוצע; השכירה המזרחית הממוצעת משתכרת פחות מהשכיר המזרחי הממוצע; השכירה האשכנזייה הממוצעת משתכרת פחות מהשכיר האשכנזי הממוצע. <שלי יחימוביץ (העבודה):> בקיצור, עדיף להיות גבר יהודי אשכנזי. <דב חנין (חד"ש):> עדיף, אבל לא תמיד מספיק, חברת הכנסת יחימוביץ. נכון שיש מאפיינים לאומיים ועדתיים לעוני, אבל זה ממש לא אומר שאין הרבה גברים אשכנזים, לבנים, שגם הם נמצאים מתחת לקו העוני בחברה הישראלית. <מוחמד ברכה (חד"ש):> במיוחד קשישים. <דב חנין (חד"ש):> במיוחד קשישים, נכון; במיוחד בפריפריה. במיוחד בפריפריות החברתיות – הפריפריה היא לא רק הפריפריה הגיאוגרפית. כשמדברים על פריפריה זה גם כפר-שלם בתל-אביב, זאת גם פריפריה. אז יש בהחלט מצוקה קשה וקיצונית בציבור הערבי; באוכלוסייה הערבית שיעורי העוני הם גבוהים ביותר, שיעורי האבטלה חורגים מכל נתון אחר שהוא רלוונטי למגזרים אחרים בחברה הישראלית. יש כיסים של מצוקה ואבטלה בעיירות הפיתוח, בקרב הפריפריות הגיאוגרפיות והחברתיות; יש מצוקה גדולה בקרב הציבור החרדי, אכן. אבל, עמיתי חברי הכנסת, כאשר אומר לנו ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאם מנכים מהחשבון את החרדים ואת הערבים תמונת העוני בישראל היא תמונה אופטימית, אז – צר לי לומר שהוא או טועה או מטעה בעניין הזה, כיוון שגם בניכוי החרדים והערבים שיעור העוני בישראל, אדוני סגן שר האוצר, הוא מהגבוהים בעולם המערבי. אם אנחנו מדברים על תמונת ההכנסות של משקי-הבית לפני תשלומי ההעברה, 32.8% ממשקי-הבית, בכלל בישראל, נמצאים מתחת לקו העוני. אם אתה מנכה מזה חרדים וערבים, שיעור העוני הוא 29%. אז גם בלי הערבים, וגם בלי החרדים, עדיין שיעורי העוני בחברה הישראלית גבוהים מאוד, גבוהים מדי, גבוהים בצורה חריגה ביחס לחברות מערביות אחרות. התמונה הזאת היא קשה והיא מרגיזה מכיוון שלכאורה המשק הישראלי צומח. הרי המשק צומח, נתוני הצמיחה הם נתונים יפים. השאלה – לטובת מי פועלת הצמיחה הזאת? מי מרוויח מהצמיחה הזאת, ובמיוחד מי לא מרוויח מהצמיחה הזאת? מי נשאר מאחור, באופן שיטתי, לאורך כל הקו? כאשר אנחנו רואים את התמונה המדאיגה הזאת, של פערי שכר, כאשר אנחנו רואים את התמונה המדאיגה הזאת, של שכר ממוצע נמוך – ואדוני, סגן שר האוצר, אם אתה שואל אותי מהי בעיית הבעיות החברתית של מדינת ישראל, הבעיה היא בעיית השכר הנמוך. אם השכר בישראל היה גבוה יותר, אם שכר המינימום בישראל היה גבוה יותר, הרבה מאוד מהשאלות החברתיות של מצוקות מחירים ושל מצוקות חברתיות אחרות היו מוקלות במידה רבה. אבל כאשר השכר הוא שכר נמוך בהשוואה לעולם – השכר הוא שכר נמוך מאוד בהשוואה לעולם; שכר המינימום הוא שכר נמוך מאוד בהשוואה לעולם, ושכר המינימום הוא, כפי שראינו, רק המלצה אצלנו, כי 30% מהעובדים נמצאים מתחת לשכר המינימום – הבעיה היא בעיה של מצוקות חברתיות מאוד קשות. וכשלכך אנחנו מוסיפים את העובדה שממשלת ישראל מקצה לתחומים החברתיים הוצאות בהיקפים מצומצמים בהשוואה למה שמקובל בעולם; כשאנחנו רואים שההשקעה הלאומית הממלכתית לבריאות נמוכה יותר, וגם הולכת ומצטמצמת, כשההשקעה הפרטית לבריאות הולכת וגדלה; כשאנחנו רואים את מערכות השירותים החברתיים שלנו, שלאורך שנים – וזה לא רק עניינה של הממשלה האחרונה, אני בהחלט נותן את הקרדיט לרצף של ממשלות בכיוון הזה – אבל השירותים החברתיים לאורך שנים עוברים דיאטה רצחנית של צמצומים ברווחה, בבריאות, בשירותים החברתיים, במה שהמדינה מספקת לאזרחיה, המצוקות החברתיות הולכות והופכות להיות בלתי אפשריות. אדוני היושב-ראש, כשכל הדברים האלה קורים, וכשמדיניות המיסוי שלנו – על כל הדברים שאמרתי עד עכשיו צריך להוסיף כמובן את העובדה שיש לנו מדיניות מיסוי לחלוטין בלתי שוויונית, שבה המשקל של המסים העקיפים הוא גדול, וגם הולך וגדל, והמשקל של המסים הישירים, שמשקפים בכל זאת את העובדה שהעשירים משלמים יותר והעניים משלמים פחות, הולך ומצטמצם. אנחנו רואים שהממשלה, המדינה, במקום להתמודד עם המצוקות החברתיות באמצעות מדיניות המיסוי, באמצעות מדיניות ההקצאות הכספיות לשירותים החברתיים, רק מחמירה את המצב, רק מקשה את המצב, רק הופכת את המצב הזה לבלתי אפשרי, יותר מסוכן ויותר קשה. וכשכל הדברים האלה קורים, אדוני היושב-ראש, השאלה הגדולה היא איפה עומדת הממשלה. הצער הגדול שלי הוא שבמקום שהממשלה תציג פתרונות, תציג תשובות, תציג מענים, תקדם שינוי, הממשלה מתעסקת בספינים. אני שומע שראש הממשלה אפילו מעלה רעיונות שהמטרה שלהם היא לא לקדם משא-ומתן מדיני אלא לחשוף למה המשא-ומתן המדיני מתפוצץ. זאת דמותה של הממשלה הזאת, למרבה הצער. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני מציע שהפעם הצעת האי-אמון שלנו תתקבל, ואכן נטיל את הרכבת הממשלה על חבר הכנסת מוחמד ברכה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי, להשיב על שלוש הצעות האי-אמון ולעזור לנו לבחור בין שלושת המועמדים לראשות הממשלה שהציגו שלוש סיעות שונות. נשמע מה דעתו של סגן שר האוצר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – חבר הכנסת חנין, באמת אני משתדל להיזכר מתי כשעליתם לבמה זו לא ביקשתם להחליף אי-אלו מממשלות ישראל בעבר. <דב חנין (חד"ש):> זה קורה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בסדר, נו, אני אתן לך את הקרדיט. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה אתה – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אבל עכשיו אתה בטוח יודע כמה צדקנו. כי כל מה שבאתם ונגעתם – זה מקולקל. <דב חנין (חד"ש):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> עכשיו זה רק הממשלה הזאת, לא הקודמות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה רוצה להעביר את הזמן? איפה החברים? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתה יודע, אני, אין לי הגבלה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל שיבואו החברים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חברים, ולגופו של עניין, באמת, אני חושב שמה שנזכר פה בדברי קודמי לא נוצר לא אתמול ולא שלשום, ולא הממשלה הזאת המציאה את זה. אני חושב שכולנו חטאנו בעניין הזה, ועכשיו השאלה המרכזית היא באמת איך משפרים ואיך משנים את המגמה – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אם זה היה פעם ראשונה שלו – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתם 25 שנה הייתם, אז יכולתם לשנות הרבה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני לא – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כן, בסדר, הבנתי. מה אתה רוצה שאני אגיד לך? שאני אחזור על זה עוד הפעם ועוד הפעם שזה היה לפתחכם ולא עשיתם דבר, כי הייתם מפלגה סקטוריאלית שעניינה רק דבר אחד, הסקטור שלכם – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – ולא מעניין אתכם יותר שום דבר אחר אלא רק הסקטור שלכם? אבל התרגלנו לזה. מדובר במגמות שנוצרו במשך עשרות שנים, כשהייתם חברים בממשלות ישראל – אתם, אחרים, אנחנו, כולנו, אבל אנחנו בהחלט רוצים לקחת, להתמודד בצורה יסודית עם הנושאים האלה. כמו שאמרתי פעמים רבות בעבר, הדרך לצמצם את פערי השוויון עוברת בשוק העבודה, והנתונים מראים זאת בבירור; שיעור העוני בקרב משקי-בית עם שני מפרנסים במשרה מלאה נמוך במיוחד, ועומד על פחות מ-5%. אלה הנתונים. שני בני-הזוג שעובדים, רובם נמצאים מעבר למעגל העוני, רק פחות מ-5% בתוך מעגל העוני, ולהם צריך לתת תשומת לב מיוחדת ולראות איך לעזור. אכן, חבר הכנסת חנין, נתוני האבטלה נמוכים, 5.8%, ואכן נכללים בהם גם מי שעובדים חלקי משרה, אבל – אבל – המדידה הזאת נעשתה גם בעבר, כך שאין שוני בין המדידה הזאת לבין מדידות אחרות בעבר. המדידה נשארה באותה מתכונת. הרחבת השימוש במערכת הרווחה לטובת אוכלוסיות שלא משתתפות בשוק העבודה לא הביאה לצמצום האי-שוויון, אלא רק הגדילה את נטל המס והכניסה עוד ועד משפחות למעגל העוני. הפערים בין האוכלוסייה הערבית והחרדית לאוכלוסייה היהודית והלא-חרדית נובעים, בין היתר, מדפוסי תעסוקה שונים, מרמת השכלה נמוכה יותר, וכאן צריך לתת את תשומת לבנו – איך לצמצם את הפערים האלה, פערי ההשכלה, כדי לאפשר לאותם מגזרים לשנות את דפוסי התעסוקה הנוכחיים שלהם. כך אפשר לראות בניתוחי דוח טאוב, לדוגמה, כי התפתחות שיעורי התעסוקה של גברים חרדים תואמת משמעותית את התפתחות שיעורי התעסוקה של גברים לא-יהודים וגברים ערבים שלהם עד ארבע שנות לימוד, וזאת בין היתר בשל חוסר ההתאמה של השכלתם לשוק העבודה. מנועי הצמיחה הם בהשכלה ובחינוך, אין שום אפשרת אחרת. שם טמונה הבעיה. כדי להתמודד עם הבעיות האלה אנחנו פועלים – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – במגוון דרכים, בין היתר באמצעות מתן נקודות זיכוי לאבות לילדים עד גיל שלוש, הגדלת תקציבי המשרד, יישום חוק חינוך חינם מגיל שלוש והפעלת מרכזי השמה המותאמים למגזרי אוכלוסייה שונים. זה גם המקום להזכיר את התעקשותנו על הוראת מקצועות הליבה, שתאפשר בעתיד לצעיר החרדי להשתלב בשוק העבודה. וכאן סיעת ש"ס עשתה צעד מאוד מאוד משמעותי כאשר היא התחייבה להכניס את לימודי הליבה לכל מוסדות החינוך שלה. אני מברך אתכם על כך, אין לי בכלל ספק שאנחנו נקצור את הפירות האלה בשנים הבאות, כאשר אותם תלמידים שלמדו את לימודי הליבה, יהיה להם קל יותר להשתלב בשוק העבודה. כמו כן, ממשלת ישראל משקיעה משאבים רבים בפיתוח במגזרים הלא-יהודיים, ואפשר לראות שבזכות השקעה של 4 מיליארד שקלים בשנים האחרונות – אני אומר את זה בפירוש גם לטובת ממשלות קודמות – נרשמה עלייה של 10% בזכאים לבגרות, גידול של 40% במספר היצואנים ויותר מ-30% בסכומי היצוא בקרב המגזרים הלא-יהודיים. כמו כן נרשם גידול של 27%, שהם כ-18 מיליון שקלים, בהלוואות שהעניקה קרן ההלוואות לעסקים קטנים במגזרים אלו. באשר לפערי ההכנסות בין גברים לנשים ובין מזרחים לאשכנזים – יש להביא בחשבון שבמהלך השנים חלה התכנסות, והפערים הצטמצמו בצורה ניכרת, אם כי אני מסכים שהפערים קיימים, בפירוש קיימים, ולא השכלנו לעשות צעדי ענק כדי לצמצם אותם בשנים עברו, במשך כל 65 שנות קיום המדינה. פערים אלה, שעדיין קיימים, הם בלתי נסבלים, וחייבים לעשות עבודה משמעותית כדי להתמודד אתם. בקרב הנשים חלק מהבעיה נובע גם מאופי תעסוקה שונה, כמו העובדה שנשים מעדיפות על-פי רוב עבודות המאפשרות להן זמן שהייה ארוך יותר עם ילדיהן, ובדרך כלל העבודות האלה מתאפיינות במשכורות נמוכות יותר. יחד עם זאת, כאמור – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – אותה משרה. נשים משתכרות פחות באותה משרה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> יחד עם זאת, כאמור, למשל במגזר שלכם, כולן רוצות להיות מורות, אבל מה לעשות שאי-אפשר לשלב את כולן בשוק העבודה הזה; יש שוקי עבודה שצמאים לידיים עובדות, אבל מכורח התרבות הן אינן יכולות להשתלב בהם. אז אולי נפסיק להכשיר כל כך הרבה מורות במגזר הערבי, ונפנה את הנשים באמת למקומות ששם נוכל למצוא להן תעסוקה הולמת. <באסל גטאס (בל"ד):> תעשה אזורי תעשייה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> תביא אזורי תעשייה, אין בעיה. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כאמור, הן לא יפנו לא לחקלאות ולא לתעשייה, כי זה עניין של תרבות, ואתם, כמעצבי דעת קהל – כמעצבי דעת קהל – במגזר הערבי, אני מוכן לשבת אתכם, וגם ישבתי אתכם לא אחת, עם חלק מכם בנפרד וחלק מכם כמקשה אחת, כדי לטכס עצה יחד ולחשוב מה אפשר לעשות. היה אמור להגיע אלי דוח – הוא לא הגיע. עדיין קיימת התופעה המקוממת של תשלום משכורות שונות לגברים ונשים המועסקים באותה משרה, ושל שכר נמוך במקצועות שנחשבים מקצועות נשיים. אנחנו מנסים להתמודד עם הפערים הללו באמצעות שריון מקומות לנשים בכל הצמתים שנמצאים באחריותנו. אני יכול להגיד שמפלגתי יכולה להניף את הדגל, שהרי 40% מחברי הכנסת הם נשים. דוגמה נוספת: נבחרת הדירקטורים, גם כאן עשינו מהפך – פתאום אין מינויים פוליטיים במינוי דירקטורים בחברות ממשלתיות; הוצאנו את המכרזים האלה החוצה. על בין 800 ל-1,000 תפקידי דירקטור התמודדו 13,000 איש. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה זה קשור – – –? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> רגע. אני אגיד לך, תמתין בסבלנות, הסכת ושמע, הסכת ושמע – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> כמה מהם מונו? כמה מונו? כמה מונו? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הסכת ושמע: רק המתאימים התקבלו. אין פרוטקציות כמו שהיו בעבר, אין סיעות מתחת לשולחן, חבר הכנסת ליצמן, הכול שקוף, עם ידיים נקיות. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ולצורך העניין – לצורך העניין – הסכת ושמע, בניגוד למה שבמגזר שלך מקובל, 50% מתפקידי הדירקטורים שוריינו לנשים, וגם זו מהפכה לא קטנה, אתם חייבים להודות בזה. באשר לפערים העדתיים, אנחנו פועלים כדי להקטין את הפערים באמצעות תקצוב פרוגרסיבי לפריפריה, שכידוע מתאפיינת בייצוג רב יותר של בני עדות המזרח. אני משם בא. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – החרדית. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בדגש על הקטנת הפערים ברמות – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – החרדית. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> באשר לפערים העדתיים, אנחנו פועלים כדי להקטין את הפערים באמצעות תקצוב פרוגרסיבי לפריפריה, שכידוע מתאפיינת בייצוג רב יותר של בני עדות המזרח, בדגש על הקטנת הפערים ברמות ההשכלה. לסיום, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הפערים הללו, כאמור, נובעים מסיבות שונות ומגוונות, שכולנו חטאנו בהן, ועל כולנו לחפש את הדרכים ולעשות את המאמץ כדי לשנות. הנושאים האלה, שהם שונים, מגוונים, גם חברתית וגם היסטורית, נפרסים על פני עשרות שנים. אנחנו פועלים כדי לצמצם את הפערים הללו ולהקטין את האי-שוויון בין האוכלוסיות השונות בחברה הישראלית. אשר על כן, אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעת האי-אמון. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. אני מזמין, להנמקת הצעת האי-אמון האחרונה להיום, את חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס: הידיעות על העמדות הסותרות של ראש הממשלה במשא-ומתן המדיני, מטעם יהדות התורה ומרצ. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יעקב ליצמן. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי המועמד להרכיב את הממשלה הרב ליצמן, שרים, חברי כנסת נכבדים, כנסת נכבדה, הכותרת של האי-אמון שלנו, של סיעת יהדות התורה, היא: הידיעות על העמדות הסותרות של ראש הממשלה במשא-ומתן המדיני. בעצם הציבור הישראלי מבולבל מכל הנושא הזה. ראש הממשלה בנימין נתניהו מודיע מדי יום עמדות סותרות בנוגע למשא-ומתן המדיני: פעם הוא בעד קיום שיחות עם הפלסטינים ופעם הוא נגד. פעם הוא מציע שבמסגרת הסכם הקבע ייתכנו צעדים כואבים למתיישבי יהודה ושומרון, ופעם אחרת הוא מצהיר שאף מתיישב לא יפונה. פעם הוא היה בראש המתנגדים בכלל למדינה פלסטינית, וטען בלהט שהיא תסכן את קיומנו ויהודה ושומרון יהפכו ל"חמאסטן", כמו עזה, והיום הוא בראש המובילים לפתרון שתי מדינות לשני עמים. ראש הממשלה מציע השארת גושי התיישבות תחת ריבונות פלסטינית, ושר בכיר בממשלתו תוקף אותו בפומבי ונאלץ להתנצל. שרה אחת בממשלה מנהלת את המשא-ומתן, ושרים אחרים מתנגדים לעצם קיום המשא-ומתן. מפלגה מאוד מרכזית בקואליציה מפגינה תחת הססמה "נפרדים מהם", להיפרד מהפלסטינים, ואחיהם בקואליציה מפגינים בדיוק מהסיבה ההפוכה – להמשיך את אחיזתנו בכל שטחי ארץ-ישראל השלמה. חלק מחברי הכנסת של הקואליציה מצהירים הצהרות ימניות ומתחרים ביניהם מי יהיה ימני יותר, והחלק האחר בכלל תומך במשא-ומתן ובכל הסדר מדיני שרק לא יהיה. אדוני היושב-ראש, מדיניות הזיגזג הזאת של ראש הממשלה והממשלה הנוכחית אינה מתבטאת רק בתחום המדיני, אלא בכל תחום – המדיני, החברתי, הכלכלי. יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל, ובכל יום המדיניות משתנה לפי מצב הרוח והסקרים. בתחום הכלכלי, לא לפני הרבה זמן, בהגשת תקציב המדינה, הסבירו לנו שחייבים לחתוך ולקצץ בבשר החי, כי אנו נמצאים בגירעון של 40 מיליארד ש"ח, ואם לא נעשה צעדים דרסטיים, המדינה חלילה תפשוט את הרגל ותהפוך ליוון. לבסוף התברר שהגירעון אינו עמוק כל כך והכול היה אחיזת עיניים. הבטיחו תקציב שיסייע למעמד הביניים, ופגעו בו בהעלאת מסים ובהכבדות על העסקים הקטנים. הבטיחו הורדת מסים, ורק העלו את המסים. אמרו שיסייעו לציבור העובד, והגדילו את שיעור המס. הקשו על האימהות לצאת לעבוד באמצעות שינוי הקריטריונים לזכאות למעונות. בתחום הדיור הממשלה מצהירה השכם וערב על צעדים דרסטיים הנעשים להורדת מחירי הדיור – ראש הממשלה אף התפאר בעבר, אם אני זוכר, עוד לפני חמש שנים, בהקמת הממשלה הקודמת, אמר שהוא מביא תוכנית סופר-טנקר לדיור, באמצעות הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. מה יצא מכל הרפורמה? מכל האצת והגדלת מכירת מגרשים לדיור, הכנסות האוצר בחמש השנים האלה, 40 מיליארד ש"ח, קרוב ל-40 מיליארד ש"ח הכנסות – ממי? מאלה שקנו דירות. אם תיקחו פלוס – עוד 60% מס על כל יחידת דיור, 60% מס על כל יחידת דיור; אם היו עושים משק סגור, לוקחים את 40 המיליארד האלה וה-60% של יחידות הדיור, איזה סכום עתק היו יכולים להביא לכאן כדי לפתור את מצוקת הדיור. אבל מה, הכי קל לקחת את זה ולהכניס את זה לאותו מיקסר ששמו משרד האוצר, ולגלגל שם את הכספים. במקום לקחת את זה ממש לאותה מטרה, של דיור, ואז היו פותרים את הבעיות ולא היו צריכים את החוברות הכחולות ששמו לנו עכשיו על השולחן, מביאים עוד סופר-טנקר, פתרון לעוד כמה שנים. אדוני היושב-ראש, מכל תוכניות הדיור היום, מתברר לפי דוח של בנק ישראל שהתפרסם בסוף השבוע שמחירי הדיור, רק בשנה הזאת, עלו ב-8%. בשנה הזאת בלבד. בפחות משבע שנים זינקו מחירי הדירות ב-74%. כיום נדרשות 144 משכורות חודשיות מלאות כדי לממן רכישת דירה. זה שנים ארוכות קיים פער גדול מאוד בין ההיצע לביקוש, ובכל החשבונות החוסר בדיור הוא הגורם הראשון במעלה לעליית המחירים. על-פי נתוני משרד השיכון – אופיר אקוניס, נדמה לי שאתה הולך לענות לי, אז תשמע מה, כדי שתוכל לענות לי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה מתייחס אליך. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> לא, אתה הבאת פשוט איזה נאום מוכן, אני חושש, אז אני מבקש שתתייחס למה שאני מקריא לך עכשיו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אף פעם לא מביא נאום מוכן. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> לפי דוח בנק ישראל ודוח משרד השיכון, שאומר – נתוני משרד השיכון – שהתפרסם רק ביום שישי, חסרות היום בשוק לפחות 115,000 יחידות דיור. <קריאה:> אפילו יותר. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אפילו יותר. אם חלילה נתייחס לטיוטת מתווה ההסכם בין ישראל לפלסטינים לפי מרטין אינדיק, שחלילה וחלילה וחלילה, שלא תהיה השעה, שהולכים לפנות 80,000 מתיישבי יהודה ושומרון, לאן יפנו אותם? איפה יש בכלל דירות? אין לה שום בשורה, ואנו מבקשים בגין כך להצביע אי-אמון בממשלת הזיגזג הזו. ולבסוף, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנחם אותך על מות רעייתך היקרה. המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תדע עוד צער. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גם על הניחומים וגם על הנאום. ואני מתכבד להזמין את סגן השר חבר הכנסת אופיר אקוניס להשיב לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. בבקשה, אדוני. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה מאתגר אותי בדברים שאני לא יכול לסרב להם, כמו הרעיון שהעלית. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, סיעות מרצ ויהדות התורה מציעות אי-אמון בנושא הידיעות על העמדות הסותרות של ראש הממשלה במשא-ומתן המדיני. חברות וחברי הסיעות, כמו רוב אזרחי ישראל, יודעים שישראל נמצאת בעיצומו של אחד מהמשאים-ומתנים המורכבים, הקשים והמאתגרים ביותר מזה עשרות שנים. הוא נעשה תחת לחץ כביר, חבר הכנסת מוזס. לא זכורה לי, ואני מעריך שגם לך, מערכת לחצים אגרסיבית כל כך, שמלווה בהפחדות ובאיומים, גם מפיהם של טובי ידידינו. <דב חנין (חד"ש):> ההפחדות והאיומים בדרך כלל – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> וגם, חבר הכנסת חנין, גם, אם יורשה לי, עצה חינם לשר החוץ האמריקני וצוותו, וגם לגורמים אחרים בקהילה הבין-לאומית. <מיכל רוזין (מרצ):> אני לא חושבת שהם רוצים – – – <קריאה:> – – – חבר הכנסת אקוניס. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מציע שתקשיבי היטב לעצה, ואז אני מניח שתסכימי אתה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מציע שתקשיבי לה היטב – גם לג'ון קרי ולצוותו וגם לגורמים אחרים בקהילה הבין-לאומית, ובעיקר באירופה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – אתה יודע – – – חבר הכנסת אקוניס – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה לא פוליטיקלי קורקט לדבר על חרמות נגד יהודים במינכן. זה לא פוליטיקלי קורקט, זה לא נבון, זה לא מוסרי, זה לא צודק. לדבר במינכן על חרמות נגד יהודים? <דב חנין (חד"ש):> – – – על מה נדבר במינכן? על משהו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני הייתי מציע – – – <קריאה:> זה לא נגד יהודים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה נגד יהודים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> לא נכון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הישראלים בשומרון וביהודה הם יהודים. אתה יהודי בתל-אביב ובעוונותי גם אני גר בתל-אביב. חרמות נגד יהודים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> לא צריכים לשבת שם, שלא ישבו שם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> וזה מזכיר לי חרמות שהגיעו מגרמניה בשנות ה-30 נגד יהודים. זה התחיל בחרמות, זה התחיל בספרים, זה עבר לניפוץ בתי-כנסת, זה עבר להשמדה של כל העם היהודי. ואני מציע להתייחס, אני מציע להתייחס לזה בכבוד ההיסטורי הראוי לעניין הזה. לא לדבר על חרמות, ובמינכן. לא לדבר. <דב חנין (חד"ש):> מאה אחוז. אדוני סגן השר, אני רוצה רק להעיר לך שלפי הצעת חוק שהקואליציה תמכה בה אסור להשוות אנשים לנאצים, כולל את שר החוץ האמריקני. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> טוב. עכשיו אף אחד לא הושווה פה. אף אחד לא הושווה. הייתה עצת חינם לידידים. כמובן, גם ללא-ידידים. אני רוצה להתייחס לשתי נקודות עיקריות בנושא המדיני. הראשונה, אדוני היושב-ראש – ואני הולך להפתיע אתכם, חברת הכנסת רוזין וחבר הכנסת חנין – הראשונה, התייחסות ראשונה לדבריו של יושב-ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן מהיום שלעולם לא יכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. אני חושב שצריך לברך את אבו מאזן, צריך להודות לו על חשיפת האמת. ואני אומר את זה במלוא הכנות, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אפשר לרשום בפרוטוקול שבירכת את אבו מאזן? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני בירכתי, אני מברך אותו על אמירתו השקופה, הישירה והלא-מתפתלת שלעולם לא יכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, והיא מחזירה בעצם, חברת הכנסת רוזין, אותנו, את כולנו, את כל היהודים, כן? גם בתל-אביב וגם על גבעות השומרון, גם בגליל וגם בנגב – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא, היושב-ראש לרגע חשב – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – גם ביהודה וגם באילת, מחזירה את כולנו לנקודת – אולי ליסודות הסכסוך הזה, אדוני היושב-ראש. הוא איננו טריטוריאלי, חברת הכנסת יחימוביץ. הוא לא על שטח, הוא על זכות הקיום. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אבל ראש הממשלה – – – מוכן שיהודים יהיו תחת ריבונות פלסטינית. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תכף אני אתייחס לדבר הזה גם כן. <שלי יחימוביץ (העבודה):> למה אתה לא מגבה את ראש הממשלה שלך, חבר הכנסת אקוניס? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ראשית, אני מייד אתייחס לדברים ישירים שאמר ראש הממשלה בקולו, ואת מתייחסת לדברים שאמר גורם בכיר בסביבתו, שאני יודע וגם את יודעת מיהו, אבל כיוון שהוא פקיד אנחנו לא ניכנס אתו לעימות. אני מכבד אותו. אני חושב שהוא טעה גם, דרך אגב, אותו פקיד בכיר בלשכת ראש הממשלה או במשרדו, פשוט שגה. זה קורה, זה קורה גם לנו. אנחנו פוליטיקאים, ואנחנו צריכים לבוא ולומר את הדברים, וזה קורה גם לפקידים. <שלי יחימוביץ (העבודה):> כלומר, ראש הממשלה לא חושב כך? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני תכף אצטט אותו, ולכן אני חושב שזה ייתן את התשובה הברורה ביותר. עכשיו הנקודה השנייה: האיום הבלתי פוסק – וגם את זה אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להגיד לשבחו, וזה דבר שאני לא עושה פה רבות, אבל להגיד לשבחו של יושב-ראש הרשות הפלסטינית. באותו ריאיון, המצוטט היום בהרחבה בכלי התקשורת הישראליים, הוא אומר כך; הוא אומר, אבו מאזן, זה תרגום של דבריו, כן? בחיים שלי, ואם אאריך ימים, לעולם לא אשוב למאבק המזוין – סגור ציטוט. עכשיו, את זה אומר יושב-ראש הרשות הפלסטינית. ומה שומעים בבית הזה, מעל הדוכן הזה, בכלי התקשורת הישראליים, בשיח הציבורי הישראלי? אתם מאיימים ומפחידים את הציבור שאם לא יהיה הסכם תהיה אינתיפאדה, תפרוץ אינתיפאדה חמורה ביותר. אגב, יש גם, אדוני היושב-ראש, כל הלשעברים. יש, חלק מן הלשעברים הם מאז שאני הייתי בן חמש, וזה היה מזמן, לדאבון הלב. הם כבר סיימו את התפקיד שלהם, חבר הכנסת בן-אליעזר, והם חתומים על מודעות, כן? תת-אלוף ,z ,y ,x הוא עשה תפקיד כזה והוא מאוד רלוונטי בשיח הביטחוני, כן? והוא מאיים, הוא מפחיד את הציבור: חלילה, תפרוץ אינתיפאדה. ואני מברך את היושב-ראש, את יושב-ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן, גם על אמירתו, על האמת שלו. על זה אני מברך אותו, שחשף את האמת בפני הציבור הישראלי. ועכשיו לשאלתה של חברת הכנסת יחימוביץ. אני הבטחתי לענות לך ואני אשיב לך. לא אשיב על דברי גורם בכיר. אם ירצה הגורם הבכיר, אדוני היושב-ראש, הוא יכול לבוא לאחת מוועדות הכנסת, לא יודע איזה בדיוק ועדה מתאימה לזה, כן? אולי ועדת – אתה עדיין יושב בראשות ועדת חוץ וביטחון? אז אולי חבר הכנסת בן-אליעזר יעשה, יזמין אותו, ושם הוא יוכל להופיע, משום שפה הוא איננו יכול להופיע. אבל אני יכול לצטט, ובכך אסיים, את דבריו של ראש הממשלה בקולו בוועידת דבוס בסוף השבוע שעבר. אני מצטט: אני אמרתי, ואני חוזר ואומר, שאני לא מתכוון לפנות אף יישוב, אני לא מתכוון לעקור אף ישראלי. אני מבקש ממליאת הכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה לסגן השר אקוניס. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014. החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 61) (העלאת אחוז החסימה והגברת המשילות), התשע"ג–2013. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. <הצעות סיעות העבודה, ש"ס, חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד ויהדות התורה – מרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. דוח "מרכז אדוה" – הפערים העמוקים בחברה במדינת ישראל;> <2. הפערים והיחס בין ספרדים ואשכנזים, נשים וגברים וערבים ויהודים המעידים על קשיות עורפה ואטימות לבה של הממשלה נוכח הבדלי המעמדות במדינה;> <3. דוח "מרכז אדוה" חושף העמקה של הפערים החברתיים, העדתיים והלאומיים;> <4. הידיעות על העמדות הסותרות של ראש הממשלה במשא-ומתן המדיני> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברות וחברי הכנסת, אנחנו נעבור לדיון הסיעתי בהצעות האי-אמון. ראשון הדוברים – חבר הכנסת איציק שמולי מסיעתי, סיעת העבודה. אחריו – חברת הכנסת עדי קול. אם מישהו מסיעת יש עתיד רוצה לקרוא לה – היא מדברת עוד שלוש דקות. אחריה – חבר הכנסת יוני שטבון. בבקשה, אדוני. <איציק שמולי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני חושב שפחות או יותר בימים האלה אנחנו מסכמים שנה לתחילת כהונתה של הכנסת הזאת. הממשלה אומנם נכנסה לתפקידה קצת אחרי, אבל אולי זה זמן טוב לחשבון נפש, מכיוון שככל שעובר הזמן גדלה המבוכה וגדלה התחושה שישראל נכנסת למבוי סתום. כשאתה מסתכל רק על מה שהיה בשבוע האחרון, גם בתחום המדיני, איך ישראל הולכת ונהיית יותר ויותר מבודדת, איך ראש ממשלה מנסה להוביל מהלך אחד, "לקרוע את המסכות" הוא קרא לזה, והמסכה נקרעת מפניו שלו. אפשר להסתכל על זה גם בתחום החברתי-כלכלי; בתחום הזה פורסם השבוע הדוח של "מרכז אדוה", שמצטרף כמובן גם לדוחות הקודמים, של הביטוח הלאומי ומרכז טאוב, והדוחות מתפרסמים חדשות לבקרים, הכתובת כתובה על הקיר, כמו שאומרים, מבחינת העוני והאי-שוויון, אבל הממשלה בשלה. קוראים לזה מדיניות של שקר ומדיניות של צביעות. למה? מכיוון ששבוע אחר שבוע עולה לפה או שר האוצר או סגן שר האוצר ומדבר אתנו על יציאה לעבודה, אבל לא מזכיר לנו ש-70% מהמשרות במשק לאנשים בגיל שלי, שמסיימים את האוניברסיטה או את המכללה, השכר שמוצע בהן הוא פחות מ-6,500 שקל. שר האוצר מדבר אתנו על יציאה לשוק העבודה ושוכח להזכיר שמדינת ישראל היא המדינה המובילה במערב מבחינת שיעורי ההעסקה של עובדי קבלן. אפשר להמשיך כמובן. הצביעות הזאת נמשכת גם לעניין של הטבות המס. אני שומע את שר האוצר מדבר כל הזמן – כמה הוא רוצה שלום, כמה העניין חשוב לו, אבל בתוכנית הזאת, שאתם מקדמים, אדוני סגן השר מיקי לוי, לא פספסתם התנחלות אחת. את חצור-הגלילית, ערד, לוד ורמלה הוצאתם מהתוכנית, או לא שקלתם להכניס אותן, אבל אין קרוון אחד בהתנחלויות שהצלחתם לפספס. זו העדיפות הלאומית של יש עתיד? ועד מתי אתה תעלה לדוכן הזה, אדוני סגן שר האוצר, ותזכיר לנו שכל הבעיות האלה היו גם לפניכם? אנחנו יודעים את זה, אבל אתם הבטחתם לשנות, לא? אני, אדוני היושב-ראש, רוצה לסיים רק בנקודה אחת, כי מבחינתי זה הנתון המשמעותי ביותר; היום פורסם הנתון המדהים והלא-מפתיע שכדי לרכוש דירה בישראל אנחנו צריכים 148 משכורות שלמות. אדם צריך לעצור את חייו 12 שנה. ואני אגיד לכם מה הנתון האמיתי – הנתון האמיתי הוא 225 משכורות, לפי השכר החציוני. זה הנתון האמיתי. אדם אמור לעצור את חייו, ואולי יום אחד תהיה לו דירה. גם בתקופת הכהונה שלכם, אדוני סגן השר, מחירי הדיור ממשיכים לעלות, עלו ב-8%, ואתם מדברים אתנו על ותמ"ל ווד"ל ובבלל. תתמודדו עם הנתונים ועם המספרים; מדינת ישראל עושה על כל דירה שנמכרת בשוק מעל 50%. מחירי הקרקעות, כשמדינת ישראל היא הבעלים של 93% מהן, עלו בירושלים ב-400% ובתל-אביב ב-500%. עם הנתונים האלה תתמודדו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת שמולי. חברת הכנסת עדי קול, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת שטבון, ואחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי. בבקשה. שלוש דקות לרשותך. <עדי קול (יש עתיד):> Well, I just checked in the protocol of this parliament, and I am not supposed to speak English, because it is not the official language of this country, but I want to say just one sentence, because I am allowed to say a couple of phrases, I want to talk to Mr. John Kerry, I want – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> מה זה? <קריאות:> – – – <עדי קול (יש עתיד):> I am allowed to say a couple of words, just not to give all my speech in English. – – I just want to say one sentence to Mr. John Kerry: I want to thank him for his serious endeavor, for his effort to bring peace to the Middle East, and I am sorry for any inconvenience that he experienced in his last affairs in Israel. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני רוצה לדבר ביידיש. <עדי קול (יש עתיד):> מותר כמה הערות, מותר מילים. תמצאו את הפרשנות בתקנון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת אייכלר, נאפשר לך ביידיש, אם תרצה אחר כך. בסדר? <עדי קול (יש עתיד):> בדיוק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם תתעקש, אנחנו נאפשר. <עדי קול (יש עתיד):> אני מאוד מודה לכם. אני חושבת שלאחרונה אנחנו מנהלים דיאלוג דרך הכנסת, דרך התקשורת הישראלית, עם שר החוץ קרי, ואנחנו נוטים לנהל שיחות, התנצלות, אמירות, תקיפות, אירועים כאלה. רובי הוא אלוף התקנון, אתם יכולים לשאול אותו אם מותר לי להגיד כמה מילים באנגלית. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אם הן אינצידנטליות לדיון הזה – – – <עדי קול (יש עתיד):> זה היה ממש אינצידנטלי, יצא לי בתחילת הדיון פשוט. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> היא ממשיכה בעברית עכשיו, אז הכול בסדר. <ניצן הורוביץ (מרצ):> תתרגמי למי שלא הבין. <עדי קול (יש עתיד):> כן, נכון. לכל מי שלא למד לימודי ליבה, אני רוצה להגיד שרציתי לברך את שר החוץ ג'ון קרי על המאמצים שלו, הכבירים, להשיג שלום במזרח התיכון, ולהתנצל, כחברת ממשלת ישראל – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <עדי קול (יש עתיד):> – – על העובדה שאנחנו מביעים כפיות טובה נוראה וחוסר התייחסות לעובדה שיש בן-אדם אחד שפשוט נוסע – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> את לא יכולה להתנצל בשם הממשלה. <עדי קול (יש עתיד):> חברת כנסת – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בשם הממשלה את לא יכולה. <עדי קול (יש עתיד):> לא לא, חברת כנסת שהיא חברה בסיעה בממשלה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה כן. מותר בקואליציה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הם עדיין בקואליציה, סגן השר. <עדי קול (יש עתיד):> בדיוק. עדיין בקואליציה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא בשם הממשלה. <עדי קול (יש עתיד):> – – – על המאמצים הגדולים שהוא עושה – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> בפעם הבאה תדברי – – – <עדי קול (יש עתיד):> – – יום-יום, שעה-שעה, ועל העובדה שהוא דיבר כאן – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ההערות האלה מיותרות לחלוטין, לחלוטין. <עדי קול (יש עתיד):> אני חושבת שקרי אמר את מה שכולנו צריכים לבוא ולהגיד כאן: סכנה גדולה למדינת ישראל מפני חרם של העולם כולו – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברים, יש לה עוד דקה. אני מבקש לאפשר לה לדבר. תודה. <עדי קול (יש עתיד):> – – ואם לא נבין את זה – הוא לא אמר משהו שאף אחד לא יודע, הוא לא אמר משהו שמשרדי הממשלה לא מפחדים ממנו כבר זמן רב, הוא לא אמר משהו – זה יפגע מאוד מאוד קשה בכלכלה הישראלית, והעובדה שאנחנו ממשיכים לטמון את הראש בחול ולהגיד שאם לא תהיה אירופה יהיה מישהו אחר, ואם לא נמצא חברים כאן – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אף אחד לא אומר את זה. <עדי קול (יש עתיד):> החברות הטובה הזאת עם קנדה, שמאוד משמחת, וקמנו והתיישבנו, וקמנו והתיישבנו לנציג הקנדי – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אף אחד לא אומר את זה. <עדי קול (יש עתיד):> – – עדיין, אנחנו לא נוכל לקיים את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית אם לא נחתום על הסכם שלום עם הפלסטינים, וכולנו יודעים מה תהיה התוצאה; כולנו יודעים שיהיו פה שתי מדינות לשני עמים, וכל מה שקרי אומר: תמהרו – – – <באסל גטאס (בל"ד):> תסלחי לי, אופיר אקוניס לא יודע, הוא עולה ומדבר בשפה אחרת. <עדי קול (יש עתיד):> – – – תמהרו לעשות את זה, לעשות את זה עכשיו, כי אין לנו דרך אחרת, כי אין אופציה אחרת. זה לא כדי להפחיד, זה לא כדי לעשות נו-נו-נו, זה פשוט כדי לתאר את המציאות. אני עומדת פה כדי לדבר כחברת הקואליציה, מסיעה שהיא חברה בממשלת ישראל, ואני אומרת: אין לנו מה לעשות, זאת ההזדמנות האחרונה שלנו אם אנחנו לא רוצים להיות מנודים בעולם כולו, והגיע הזמן שתסתכלו על זה, שתראו את זה, שתדברו על זה. זה הכול. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת קול. העיר את תשומת לבי סגן מזכירת הכנסת, שכמו שחבר הכנסת ריבלין אמר, שאם זה משפטון או איזה phrase, אז אפשר. מי שרוצה לשאת נאום בשפה אחרת, צריך לקבל את אישור ועדת הכנסת לכך. <קריאה:> נו, באמת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה לעשות, זה התקנון. חבר הכנסת יוני שטבון, בהנחה שאתה נואם בעברית, אתה מוזמן. לאחר מכן – חבר הכנסת אברהם מיכאלי. אחריו – חבר הכנסת יעקב ליצמן, ואחריו יעלו חבר הכנסת אלעזר שטרן וחבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, אדוני. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מילה אחת, ביטוי, מותר ללא אישור. <יוני שטבון (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תכננתי באמת לדבר על דוח "מרכז אדוה" החשוב, המרחק שקיים, הפערים בחברה הישראלית, אבל אי-אפשר שלא להתייחס לדברים שנאמרו כאן לפני כן. שיח החרם שקורה גם במרחב הבין-לאומי וגם בתוככי מדינת ישראל – אני רק רוצה, לפני שאני אעבור לנושא המרכזי שעליו תכננתי לדבר – לצערי, יש היום שרים וחברי כנסת שיוצרים לגיטימציה לחרם על מדינת ישראל. חרם, ודאי – גם השמאל הציוני וגם הימין – ודאי – כולם מסכימים, למרות הוויכוח האידיאולוגי – – <באסל גטאס (בל"ד):> הממשלה שלך חתמה על הסכם שבמהותו הוא – – – <יוני שטבון (הבית היהודי):> דיברתי על השמאל הציוני. – – ודאי שחרם על מדינת ישראל, גם מי שחושב שצריך לעשות מדינה פלסטינית – – <באסל גטאס (בל"ד):> אתם חתמתם. <יוני שטבון (הבית היהודי):> – – וגם מי שמתנגד, ודאי שחרם על מדינת ישראל זה אמצעי לא לגיטימי. עכשיו, ברגע שחברי כנסת ושרים יוצרים את הפתח הזה פעם אחרי פעם, ומלחיצים פה את כל המדינה סביב סוגיית החרם הכלכלי, אתם מאפשרים לאותם גורמים שמחכים בפתח להוביל את אותו חרם. קחו אחריות, תבינו שגם כאשר יש מחלוקות אידיאולוגיות, אל תכניסו בדלת הקדמית את אותו חרם. זו הערה אחת. לגבי הדוח החשוב, ופה, ממש בקצרה, אדוני היושב-ראש, הדוח שחושף את הפער בתוך החברה הישראלית, בדגש – בין אוכלוסיית יוצאי עדות המזרח והאשכנזים. אני ראיתי שהדוח מדבר על אוכלוסייה שקרויה בלשונו "מעמד הביניים", ואשר משתכרת בין 9,700 לבין 16,300. אם היינו בודקים, אם הדוח היה בודק, וככה גם זה נאמר, היה בודק מה קורה בשכבות שמקבלות פחות, כולנו יודעים מה היו התוצאות, איזה אוכלוסייה הייתה ברובה סביב הנושא הזה. אמרתי את המילה "ספרדים"; הנה, אמרתי את זה פה על הדוכן, אמרתי "יוצאי עדות המזרח". אנחנו יודעים למה זה קורה – בגלל הגטאות שנוצרו החל משנות ה-50. הפתרונות הם בדרך. אני מאוד מאמין בחברה הישראלית, מאוד מאמין במדינת ישראל, שרוצה להשתנות, אבל יש שלושה דברים שאפשר לעשות ומהר. אחד מהם כבר קורה, זה התהליך שקורה עם משרד התחבורה, זה לקשר, להפסיק את ההבדלה בין פריפריה למרכז, הרכבת ותהליכים כאלה ואחרים. הנושא השני הוא כמובן חינוך: חוק חינוך חובה משום מה לא קיים באזורים מסוימים, והגיע הזמן להבין שהתהליך עצמו זה חינוך. הדבר האחרון – אספקת הצרכים הבסיסיים. פה יש לי מחלוקת, וזה ידוע, וגם לתוך המרחב הקואליציוני, לגבי התובנה – מי שחושב שאפשר להוציא אנשים לעבודה כשאתה שוחט להם את היכולת לחיות בדברים הכי בסיסיים, כמו קצבאות ילדים או כמו דברים אחרים, לא מבין שזאת הדרך בכלל לצאת. אתה לא יכול לדרוש מבן-אדם לצאת לעבודה כשאין לו ממה לחיות בבית, אין לו הלחם והמקרר. זה לא עובד, חברים, זה לא עובד. אז אני כן מציע מודל, ואני פה כן בקשר גם עם משרד האוצר, עם גורמים מהאוצר. דיברתי על זה עם סגן השר מיקי לוי וגם עם גורמים אחרים. קיצצנו בקצבאות הילדים, אפשר להוביל את זה בתהליך אחר. אפשר לייצר סל הטבות ייחודי שיגיע ישירות לילדים. גם אם ההורים לא יקבלו את זה ככסף שאנחנו לא יודעים לאיפה הוא הולך, להביא את זה כסל הטבות ייעודי למשפחה מרובת ילדים ולמשפחה קשה. זה לאו דווקא בכסף, זה בהטבות – רפואת שיניים, ורפואות אחרות שהילד יכול לקבל. אני חושב שהגיע הזמן לדבר על הבסיס. ההבדלים האלה חייבים להיפסק, וגם במרחב הקואליציוני, שבו יש חילוקי דעות בנושא, הגיע הזמן לומר דברים ברורים. המרחב הזה, המרווח הזה שקיים, הפערים בין ציבורים כאלה ואחרים – במקרה הזה זה מובלט, יוצאי עדות המזרח ואשכנזים – זה נגרם בגלל תפיסות כאלה ואחרות כך שלא השתנינו גם במרחב הכלכלי וגם במרחב החינוכי. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת אברהם מיכאלי. אחריו – חבר הכנסת ליצמן. אחריו יעלו חבר הכנסת אלעזר שטרן וחבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב בראש, יש פה שר? יש פה סגני שרים, כנראה הממשלה החליטה היום להוריד את הדרג של הייצוג הממשלתי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש פה שר. השר שמיר פה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני השר, חברי סגני השרים, חברי חברי הכנסת, דוח "מרכז אדוה", שהוא נושא עיקרי היום בשלוש הצעות אי-אמון במליאה, בעצם מצביע על הפערים בישראל בין אשכנזים ומזרחים ובין כלל הציבור הישראלי היהודי למגזר ערבי. הדוח הזה הוא בעצם המשך של דוחות אחרים שמתפרסמים מדי כמה חודשים והתקשורת מבליטה אותם, ואנחנו מביאים אותם פה לדיון בכנסת, כי מה לעשות, אלה החיים שנמשכים, לצערנו, כבר 65 שנים. יש קבוצות מובדלות האחת מהשנייה בצורה כל כך בולטת. ציבור אחד, משכיל, שחי חיי רווחה, שפע, הודות לכלכלה המתקדמת המספקת שפע של מקומות עבודה בשכר גבוה. ויש סיבה לכך: מערכת השכלה גבוהה שגרמה להם להגיע לאותן עבודות שהם עובדים בהן גם גורמת לכך שהם יחיו בתנאים טובים יותר. לעומתם, יש קבוצה שנייה, שמתקשה להגיע אל אותם מוסדות להשכלה גבוהה, ולכן גם לא לוקחת חלק ברווחה הכלכלית שחווה הציבור האחר. על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שנכללים בדוח "מרכז אדוה", עמדה ההכנסה החודשית של שכירים עירונים אשכנזים בשנת 2012 על 42% מעל ההכנסה החודשית הממוצעת של כלל השכירים העירונים, ואילו ההכנסה של שכירים עירונים מזרחים עמדה באותה שנה על 9% מעל הכנסה הממוצעת. כשאנחנו כבר מדברים בביטויים האלה, אשכנזים ומזרחים וספרדים, אנחנו יכולים להגיד: הנה עוד הפעם מוציאים שד עדתי, עוד הפעם מוציאים אותו נושא קלוקל, אותו נושא פופוליסטי, שאנשים כל הזמן לא נעים להם לשמוע, למה? כי זה עובר לידם וזה פוגע בהם. אבל מה לעשות, אדוני היושב-ראש? 65 שנה אנשים חיים בהבדלה הזאת, בפער הזה, ומי שמסתובב היום לא רחוק, במכללות הציבוריות והאקדמיות – אנחנו רואים מי הסטודנטים שלומדים שם. לצערנו, אלה סטודנטים שלא הצליחו להגיע לאוניברסיטאות; אלה סטודנטים שניסו להגיע לאותה רמה כלכלית שאולי אחרים חיים ולומדים בה. ואתה שואל את הסטודנטים האלה, למה הגעתם לפה? הם אומרים בצורה הכי ברורה: מה לעשות, לא אפשרו לנו להיכנס לאוניברסיטאות. זה לא מפני שהם פחות חכמים, ולא מפני שהם פחות מוכשרים, ולא מפני שהאינטליגנציה שלהם פחותה, אלא התנאים הכלכליים והחינוכיים והסביבתיים שלהם לא אפשרו להם להגיע לאותן אוניברסיטאות שאחרים כן מצליחים להגיע אליהן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. נא לסיים. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אנחנו יכולים להגיד "שד עדתי", "פערים חברתיים", יכולים לדבר ולדבר, אבל פתרונות, אם אנחנו לא נקרא לעצמנו – אנחנו המדינה, אנחנו לא יכולים להטיל את האחריות על מישהו אחר. הפתרון לפערים האלה הוא שנחליט, אולי פעם אחת, לאו דווקא על פריפריה גיאוגרפית, אלא פריפריה של ריכוזים מסוימים שאנשים נמצאים שם. קודם חברי דב חנין הזכיר, כפר-שלם, היא נמצאת בתל-אביב אבל היא פריפריה חברתית, פריפריה כלכלית, פריפריה מצוקתית. לכן, אם אנחנו לא נחליט, כמדינה, שאנחנו נפסיק כבר לדבר במושגים האלה של אלה ואלה, אנחנו לא נפתור את הבעיה הזאת, ואנחנו על הדיונים האלה, לצערנו, נחזור כאן מדי פעם. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. חבר הכנסת יעקב ליצמן, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בקריאות ביניים שאלתי קודם אם לפיד יודע אנגלית; הרי הוא עצמו אמר שהוא לא למד ליבה, מאיפה הוא יודע אנגלית? אבל גם עברית הוא לא יודע, כי עובדה שמה שהוא חשב פעם לאח, מתברר לו שזה בן-דוד בכלל. הוא אפילו לא יודע גם מה זה אח. אני מדבר אתו כל הזמן עברית והוא לא מבין, אז אני לא יודע איזה שפה, אולי הונגרית הוא מבין, יידיש ודאי שלא. אדוני היושב-ראש, להציג כאן אי-אמון בממשלה, זה רוטינה, כל שבוע. אבל מה שקורה היום בתוך הממשלה – בא שר החוץ קרי, הוא בא לכאן, הוא מדבר, מציע, מביא נייר. אני מניח שזה מדווח לקבינט לפחות. והאנשים אומרים שהם לא יודעים, כן יודעים. זה תוקף את זה, וזה תוקף את זה. אבל בדבר אחד, לצערי, כולם מאוחדים: השנאה לחרדים. יש קונסנזוס. אופיר, אני רוצה שאתה תשמע את זה. אתה יודע שיש – אני אבקש, אופיר, שתקשיב, הרי אתה מדבר – בשם ראש הממשלה דיברת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סגן השר, מבקשים את תשומת לבך. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אתה יודע שיש מה שנקרא "ויסקונסין". אתה יודע שוועדת הכנסת ביטלה את ויסקונסין. ועדת העבודה, בראשות חיים כץ, אמרה לא, חד-משמעית, לא יהיה. ביטלו את זה, נקודה. ביום ראשון שעבר – אני חבר ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ויש שם ועדת משנה בראשות מיקי רוזנטל. ואז בוועדת משנה, לא פחות ולא יותר, מביאים איזה סוג ויסקונסין קטן, רק של שמונה יישובים, ערים. ויסקונסין – רוצים לעשות עם שינויים פה ושם, ניסיון בשמונה יישובים. אתה יודע איזה שמונה? ירושלים, בני-ברק, אשדוד, קריית-ספר, אלעד וביתר-עילית, אום-אלפחם – יש ערבי אחד, יפה – נדמה לי עכו, או עוד משהו, אני לא זוכר איזה. אז אמרתי להם ביום ראשון שעבר, שהדיון הזה לא שייך לוועדת העבודה, זה שייך לדיון שהתקיים בו בזמן בממשלה על אנטישמיות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. בבקשה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> רק הזכרתי אנטישמיות – אני צריך לסיים? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, רק שהשעון אמר לי. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אז רק עוד דקה. מה זה אומר לכם, אם זאת לא רשעות לשמה? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לראש סיעה נותנים תמיד הנחה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן? אני מקשיב למורי ורבי. אין בעיה, בסדר גמור. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> האם זאת לא אנטישמיות לשמה? שמונה יישובים, שישה מהם רק לחרדים; אחד ערבי, ואחד לא יודע מה זה. ואתה בא לשכנע אותי, קרי – זה מעניין אותי כרגע? שותת דם אצלנו: קצבאות ילדים, ישיבות, הכול, סמינרים. מה לא? הכול – יש רק רשעות נגד החרדים. ואתם בליכוד עומדים כמו באו"ם, עומדים דום למפקד. ועל זה אני מוחה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת ליצמן. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. אחרוני הדוברים יהיו מוחמד ברכה, באסל גטאס וישראל חסון, ויסכם סגן השר אקוניס בשם הממשלה. <אלעזר שטרן (התנועה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, שני נושאים עלו פה בהצעות האי-אמון, הנושא החברתי-כלכלי, דוח "מרכז אדוה", והנושא המדיני. אני מודה שדוח "מרכז אדוה" כשלעצמו, הנתונים הם כמובן קשים ומעוררים דיון, אבל בשלוש הדקות שמוקצבות לי אני לא יכול לדבר על כל המשמעויות שלו. אני רק יכול לומר דבר אחד, שלצערי הרב, הנתון שהכי הרגיז אותי בדוח זה ההבדל בין עדות המזרח ליוצאי אשכנז. אני לא מבין איך מודדים את זה היום – בשום מקום וגם לא בדוח "מרכז אדוה". אני הייתי יכול לקבל שמודדים בין כאלה שלמדו מקצועות ליבה לבין כאלה שלא, בין ערבים לבין יהודים, בין משוחררי צה"ל לבין מי שלא שירת בצה"ל, בין פריפריה למרכז, בין עיירות פיתוח לערים מבוססות, בין הנגב או הגליל לבין המרכז, אולי גם בין עולים שהגיעו בחמש השנים האחרונות לארץ לבין הוותיקים. בין ספרדים לאשכנזים – הטרמינולוגיה הזאת, במיוחד כשלצערי הרב היא הופכת להיות גם כלי שרת פוליטי, אני לא יודע, ואני כבר אמרתי שיש לי המון חברים, ויש לי נכדים, שאני לא יודע אם הם ספרדים או אשכנזים, היום. לכן אני לא יודע איך מודדים אותם, ובאיזה צד של דוח "מרכז אדוה" הם; וגם אפילו שמעתי שעוד מעט כבר אין לנו גם רב ראשי ספרדי וגם רב אשכנזי, ויבואו ימים ואפילו לערים יהיה רק רב אחד, ולא ספרדי ואשכנזי – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא לא, שלא יהיו ספרדים ואשכנזים יותר, וכולם יהיו מעורבים, עדיין יהיה רב אשכנזי. <אלעזר שטרן (התנועה):> זה בגלל התפקיד והג'ובים, מה שפעם קראו. – – ואני כמובן מצר על כך שבמידה מסוימת הדוח מנציח את החלוקה הזאת. הדבר השני שאני רוצה רק להתייחס אליו זה כל מה שהיה פה מסביב לעניין הזה של התוכנית האמריקנית. אני חושב שהטרמינולוגיה שליוותה את הנושא הזה, של האם יישארו יישובים יהודיים, או מי שמציע את זה יש לו משבר ערכי או שהוא לא ציוני – אני מודה שהטרמינולוגיה הזאת עשתה לי עצוב. אני חושב, מי שרוצה יכול להציג את זה גם אחרת, שיציגו בפני חלק מהאנשים, אם בכלל לגיטימי להציג – גירוש, או תישארו. אלא אם כן אנשים אומרים שאין הסכם ולא יהיה פה הסכם. אני חושב, לצערי הרב, שהדיון הזה בכלל לא היה דיון כן, וודאי שהוא לא מיצה את עצמו. והמשפט האחרון, תמיד מבקשים ממני להגיד דבר תורה פה, על פרשת השבוע. אז פרשת השבוע פותחת במילים "ואתה תצוה את בני ישראל". אנחנו לא אוהבים את המושג של "תצווה". "אור החיים" הקדוש אומר ש"אתה תצווה" זה מלשון "צוותא". אז אני מקווה שגם את הסוגיות הכלכליות וגם את האתגרים המדיניים שנכונים לנו נפתור יותר מאשר בציוויים, בצוותא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אמן. תודה רבה, חבר הכנסת שטרן. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי מכובדי השר, למען האמת, אני לא יודע מאיפה להתחיל; האם להתחיל מהבעיות החברתיות, מהמצב המדיני, שכל אחד מנסה לקחת כותרת על העגלה ועל איך לייצר עוד אויב ועוד מלחמה עולמית? אבל מה לעשות, בואו נתחיל מהבית. לאחרונה התפרסמו פערי השכר בין אזרחי מדינת ישראל והזכירו לנו דבר שלי אישית הוא היה ידוע, אבל אני אגיד את זה: גילו שיש חצר אחורית א' ויש חצר אחורית ב'; אנחנו הערבים החצר האחורית של החצר האחורית של המזרחים. זאת עובדה שאמרו אותה בכותרת צועקת לשמים. זה – אחד. נעבור לחינוך. בשבועות האחרונים התבשרנו – ושר החינוך – תפסת מרובה לא תפסת – הביא לנו את הרפורמה עם כותרות בעיתונות, רפורמה שכותרתה: אני רוצה להפוך את הלימודים לחוויה לימודית. אז אני שואל את עצמי, האזורים המוחלשים והחלשים במדינה, על איזו חוויה, אדוני השר, אתה מדבר? איך אפשר ללמוד בכיתה דולפת מים, או בית-ספר שחי מערך אלימות יום ולילה? אין לך תנאים בסיסיים ללימודים, ואתה חולם על חוויה לימודית. נמשיך עם סדר עדיפויות הפוך שהממשלה מאמצת – כל משרד ממשלתי עם סדר-יום שמנוגד למציאות הקשה שאנחנו חיים. ומכאן אני מגיע לכך שאני לא יכול להתנתק מהמצב המדיני; כל שר עולה על העגלה ורוצה לגנוב איזו כותרת. כל אחד מתראיין, ויהיה שק חבטות – האירופים, האמריקנים; צריך לפתוח חזית מלחמות. שר הכלכלה, יושב-ראש הבית היהודי, תיאר את זה במשפט: ערכים לא קונים בכסף. אדוני השר, על אילו ערכים אתה מדבר? האם הערכים שלך הם להמשיך ולהנציח את הכיבוש – על הערכים האלה אתה מדבר? על אילו ערכים אתה מדבר עם הפערים החברתיים, שכל אזרחי המדינה, יהודים כערבים, משלמים עבור פרויקט הכיבוש שאתה וחבריך נאחזים בו? על אילו ערכים אדוני מדבר? שיבוא לכאן ויסביר לנו אילו ערכים, שנכניס לעצמנו, מה זה ערך, מה זה צדק, מפיו של יושב-ראש הבית היהודי – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – מונחים חדשים שנכנסים השכם והערב רק תחת המילה "סרבנות". הזמן אוזל, חברים, וההזדמנויות לא תמיד מונחות על השולחן, והסערה, כמו שאמרה את זה שרת המשפטים, בדרך. אז בואו ניזהר מהימים הקשים שמחכים לנו. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת מסעוד גנאים יעלה, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. אחרון הדוברים, חבר הכנסת ישראל חסון מקדימה, לפני סיכום סגן השר אקוניס. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תודה. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עוד הפעם, כאשר אנחנו קוראים דוח – במקרה הזה דוח "מרכז אדוה" החדש, שלפי דעתי הוא מראה צודקת ואמיתית של מצב החברה הישראלית ומצב מדינת ישראל, מתעוררת שאלת המדינה מהי. וניזכר באמרתו של אלברט איינשטיין, שהמדינה נוצרה למען האדם – לא האדם למען המדינה. הכוונה, שהמדינה צריכה לעשות הכול לרווחתו של האזרח, של התושב, של האדם שבה. אדוני היושב-ראש, ישראל, מתוך המראה האמיתית של דוח "מרכז אדוה" היא מדינה משוסעת, היא מדינה של עשירים ועניים, של אשכנזים ומזרחים, של יהודים וערבים, של אלה שנהנים ויש להם הכול ואלה שסובלים ואין להם. ראש הממשלה בנימין נתניהו בכל הזדמנות דורש, מבקש, מדגיש: מדינה יהודית. אבל מה עם מדינה שוויונית? מה עם מדינה צודקת, אדוני ראש הממשלה? מה עם מדינה שייהנו בה כל אזרחיה ותושביה באמת, ולא רק בססמאות? ההתרברבות המתמדת הזו בפני כל אורח מחו"ל, שמדינת ישראל היא אי של דמוקרטיה, של שוויון, של צדק, הנה, בא דוח "מרכז אדוה" כדי למוטט את האמירה הזו. כאשר אנחנו קוראים על שיעורי אבטלה גבוהים בקרב האוכלוסייה הערבית, בין 15% ל-30%; כאשר בקשר לחינוך, אדוני היושב-ראש, 37% ממסיימי תיכון הם יהודים, לעומת 18% שהם ערבים, והנתון הזה גם צריך לצרף אליו את הנתון של מבקר המדינה על אחוז הנשירה, שהוא 17% בקרב הנערים והתלמידים הערבים ו-7% בקרב היהודים; בקשר לאחוז העוני, שהוא יותר מ-50% זה לא חדש. אדוני היושב-ראש, בסוף, אם מתרגמים את האחוזים הגבוהים של העוני, של האבטלה, של הנשירה, צריך לדעת שזה מתורגם בשטח לאלימות ולפשיעה. לכן על הממשלה לשנות את המדיניות. שתהיה מדינת ישראל באמת מדינה שוויונית, מדינת רווחה לכל אזרחיה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, אדוני חבר הכנסת גנאים. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. בבקשה, אדוני. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אמרתו המפורסמת של ראש הממשלה, שבלי הערבים ובלי החרדים הנתונים נפלאים – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> אוכלוסייה – – – <קריאה:> – – – של ה-OECD. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא זה מופיע גם בדוח "מרכז אדוה", אבל לדעתי זו אחת מהאמרות הגזעניות. <יצחק כהן (ש"ס):> מוחמד, "בניכוי". <מוחמד ברכה (חד"ש):> נכון, "בניכוי". אתה צודק. לא "ללא". הכול זה שאלת חשבון. זה ביטוי מאוד גזעני, אף שראש הממשלה התיימר כאילו להתפאר במדיניותו. חברי חבר הכנסת דב חנין הפריך גם את העובדה הגזענית הזו, יש עוני גם אחרי שמנכים את הערבים ואת החרדים, אבל זה עוד לפני שמשלמים תשלומי העברה. אבל כשמשלמים תשלומי העברה, נראית התמונה במלוא כיעורה. זאת אומרת, כ-50% מהעניים היהודים עולים מתחת לקו העוני, אבל רק 14% מהעניים הערבים עולים מעל לקו העוני. זה אומר שהעוני הוא לא רק מספר אופקי, אלא יש לו מידת עומק, העומק של העוני, או העומק של הבור שנמצאים בו העניים הערבים. ועכשיו אנחנו שומעים על בשורה חדשה, שיש הסכמה בין ראש הממשלה לבין שר האוצר ללכת על ממשלה צרה – ממשלה צרה לא במובן הקואליציוני אלא במובן החברתי-כלכלי, זאת אומרת ממשלה שגובה פחות מסים ונותנת פחות שירותים. זו בעצם התפרקות מוחלטת מהמושג מדינה, ובעצם זה להפוך את המדינה למין לובי להון הגדול; לובי להפצת או לשמירת או להגנת האינטרסים של בעלי ההון הגדול. זאת אומרת שהם לא ישלמו מסים, ואז מטבע הדברים הכנסות המדינה יתמעטו, וכתוצאה מכך היכולת של הממשלה לתת שירותים כביכול תהיה פחותה, דבר שיפגע בעיקר בחלשים ויפגע בעניים. הדוח של "מרכז אדוה" הוא כתב אישום מעמדי, כלכלי, חברתי לממשלת ישראל. בכל מדינה מתוקנת ונורמלית ממשלות נופלות אחרי דוחות כאלה. אבל האמת, הדוח חשף מה שידוע: שהפער בין העוני לבין העושר במדינת ישראל הוא מהגבוהים בעולם המערבי. כראיה לכך, ישראל נמצאת במקום הרביעי במספר המיליארדרים בעולם, אבל היא נמצאת במקום השלישי מלמטה באחוזי העניים. זה אומר כמה מתחו את העניין החברתי, שהעשירים הם עשירים מופלגים והעניים הם עניים מרודים. על דברים כאלה באמת ממשלות נופלות ולא מקבלות אמון. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. אחריו – אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת ישראל חסון מקדימה. ישיב סגן השר אקוניס, ונעבור להצבעה על הצעות האי-אמון. בבקשה, אדוני, יש לך שלוש דקות. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני לא רוצה לדבר על פערים. הפערים ידועים. לא היינו צריכים וזקוקים לעוד דוח של "מרכז אדוה" בשביל להראות ששכיר ערבי מתפרנס ומשתכר 60% פחות משכיר יהודי. השאלה היא – ואף אחד לא מאשים את הממשלה הנוכחית בפערים האלה; זה תוצאה של הרבה ממשלות אחורה, מצב הפערים הנמצאים, הקיימים, הכרוניים כבר, במשק ובכלכלה ובחברה במדינה. השאלה מה הממשלה עושה. האם שמעתם מסגן שר האוצר, כשעלה לכאן, מה הוא מתכוון לעשות? הרי אתם מושלים, הממשלה מושלת. בשביל מה? מה התוכניות שלה? מה סדר העדיפויות שלה? מה היעד של הממשלה הנוכחית בצמצום הפערים האלה? והנה, הייתה לנו בשבועות האחרונים דוגמה; פתאום גילו שהגירעון, שכל כך הפחידו אותנו כשהצביעה הכנסת על התקציב, קטן ב-13 מיליארד שקל מאשר ציפו. <יצחק כהן (ש"ס):> אתה חושב שהם טעו או שיקרו? <באסל גטאס (בל"ד):> מה? <יצחק כהן (ש"ס):> הם טעו או שיקרו? <באסל גטאס (בל"ד):> אני חושב, אנחנו הוטעינו. הם לא טעו, אנחנו הוטעינו. הם ידעו בדיוק – – <יצחק כהן (ש"ס):> הם שיקרו. <באסל גטאס (בל"ד):> – – ואני כמה פעמים התווכחתי עם המספרים שלהם מעל הבמה הזאת ואמרתי: זה לא נכון. ואם 40 המיליארד היו – בטעות יסודם, או בשקר יסודם, מי אומר לנו היום שרק 12 מיליארד – העודף? מה עשו עם העודף הזה? מי קבע איך משתמשים בעודף הזה? למה לא הלכו והחזירו את המע"מ ל-1% פחות ואז זה היה ישר הולך לכיס של כלל האוכלוסייה? הבעיה, שלמדינה הזאת אין תוכנית, אין סדר עדיפויות, אין יעדים חברתיים שיכולים להוביל את הספינה שהם שולטים בהגה שלה לכיוון כלשהו. זה אותו המשך של מדיניות טלאי על טלאי על טלאי, להמשיך את הקיים בשביל להמשיך למשול ותו לא. גם על זה ממשלות צריכות ליפול, ובמקומן צריכות לקום ממשלות עם יעדים חברתיים-כלכליים לרווחת הכלל. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. תודה רבה. חבר הכנסת ישראל חסון, אחרון הדוברים, ואחריו ישיב סגן השר אופיר אקוניס. לאחר מכן נעבור להצבעה על הצעות האי-אמון. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, איך סגן השר ידע להשיב אם הוא לא נמצא? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שאלה טובה. <ישראל חסון (קדימה):> אה, טוב, אוקיי, זה לא כל כך חשוב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הנה, הנה, הוא בדיוק נכנס. סגן השר אקוניס, אחרון הדוברים. <ישראל חסון (קדימה):> הנה, סגן השר הגיע, אז אני שאלתי איך – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> רק בשבילך. רק כדי לשמוע. <ישראל חסון (קדימה):> זו סיבה מספיק טובה, אופיר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא אמרתי שלא. לא אמרתי שלא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מתחיל מעכשיו. <ישראל חסון (קדימה):> תודה. תודה לך, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני יושב ושומע כל היום, ואדוני סגן השר, שמעתי גם אותך מדבר על החרם. אני מציע לכולנו קצת להירגע. בואו נתחיל רגע ונירגע. ובעניין הזה של להירגע אני לא בטוח שאתה תירגע, אדוני סגן השר, משום שלטעמי מה שבוודאות כמעט יהיה – תהיה הפרדה בין יהודה ושומרון לבין מדינת ישראל. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא תהיה. <ישראל חסון (קדימה):> לפחות מהצד האירופי, או הצד של הקהילה הבין-לאומית. והשאלה הזאת תחדד דיון פה, שכדאי שנתחיל לחדד אותו, שכדאי שנתחיל לשאול אותו. ואתם יודעים מה? כדאי שנתחיל גם לענות עליו, משום שהעובדה שאנחנו גוררים רגליים, והעובדה שאנחנו משאירים את זה למין התנהלות טבעית של איזו אבולוציה כזאת טבעית, לא בטוח תוביל אותנו לאנשהו. וכאן אני מרשה לעצמי, ואדוני סגן השר, אל תחשוב שאני פה חוטא ביוהרה, אני מרשה לעצמי לתת עצה קטנה מעל הבמה הזאת. בסוף בסוף בסוף, עם מי שאתה תדבר או לא תדבר – אתה תצטרך להתנהל – זה עם השכן שלך. אני שומע אותך פה מדבר לא מעט סרה ביושב-ראש הרשות הפלסטינית. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נהפוך הוא, שיבחתי אותו. <ישראל חסון (קדימה):> לא לא, בסדר, אני – אתה יודע – אני שומע שמיעה סלקטיבית עם חוש מוזיקלי מסוים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> רק באוזן אחת. <ישראל חסון (קדימה):> אני מציע לנו – אני מציע לנו לשמור על כבודם של אלה שיושבים ומדברים אתנו ואמורים להיות השכנים שלנו. לא עולה כסף, לא ממעיט בערכנו ושומר על כבודו של הצד השני כשאנחנו באים לדבר. זה לא יכול להזיק לנו. זה לא מונע בעדנו לעשות את מה שאנחנו זקוקים – ונחוץ לעשות. אז אני בעניין הזה, לסיכום, שני משפטים: כדאי שכל אלה שעולים על פלטפורמת החרם, הן מהמחנה הזה והן מהמחנה הזה, תרדו בבקשה מגלשן הגלים הזה, אבל תתעוררו, הדיון מונח לפתחנו בצורה אחרת ממה שהיה מונח עד היום הזה. תודה רבה לך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חסון. סגן השר אופיר אקוניס יסכם בשם הממשלה, ולאחר מכן נעבור להצבעה על הצעות האי-אמון. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה כל כך גבוה? ישראל, אתה כל כך גבוה? לא שמתי לב שאתה כל כך גבוה. <ישראל חסון (קדימה):> יש לך לאן לחתור. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כן, תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש לסכם את הדיון ולהשיב למציעים ולמנמקים, למי שנמצא וגם למי שאיננו נמצא כאן. ראשון, חבר הכנסת מוזס, שדווקא לא נמצא פה, שהקדיש את מרבית דבריו לעניין הדיור, וצריך לומר ביושר שזו באמת סוגיה כואבת להרבה מאוד זוגות צעירים, שאו שאינם יכולים לקנות דירה, או שנאנקים תחת עול המשכנתה – זו בהחלט בעיה חברתית מן המעלה הראשונה. יש הרבה פתרונות, אדוני היושב-ראש, לעניין זה, קשים מאוד – אף אחד מהם אינו קל: הגדלת ההיצעים, שיווק מסיבי של קרקעות, פרויקטים – סגן שר האוצר מיקי לוי סיפר לי קודם שהתוכנית לפינוי מחנה צריפין מתגבשת בימים אלה, ושם ייבנו, כבוד שר הפנים, כ-32,000 יחידות דיור, וזה בהחלט דבר טוב. אבל צריך להגיד את האמת, חברת הכנסת יחימוביץ, ואני שמח שהיום, בעיתון "דה-מרקר" – באמת שמח – אני שמחתי לראות שבבנק ישראל, שלאיש מאתנו פה אין שליטה עליו, ברוך השם, בנק מרכזי, מהבנקים המרכזיים העצמאיים ביותר בעולם כולו, אומרים – בהחלט מודים שהבעיה נובעת מריבית נמוכה. זה דבר שבנק ישראל – אין פה בבית הזה איש אחד, לא מהקואליציה ולא מהאופוזיציה, שיש לו שליטה על גובה הריבית. נדמה לי שהריבית במשק היא מהנמוכות ב-25 השנים האחרונות. <איציק שמולי (העבודה):> איפה היית בשנתיים האחרונות? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא לא, אמרתי – אני עונה. זה בהחלט פרמטר, אמרתי. <איציק שמולי (העבודה):> עכשיו אתם שמים הכול על בנק ישראל? <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא הייתי מזכירה את דוח בנק ישראל. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי וידידי, ודאי שהייתי מזכיר את אמירתו של בנק ישראל, כי הוא בעצם מודה הבוקר לראשונה – ואני אומר לך, שמחתי לראות את הידיעה בשעת בוקר מוקדמת, שגם לו וגם למי – אגב, מוכרחים להגיד את זה, חבר הכנסת שמולי, הנגיד היה מצוין, אבל הריבית ירדה עד כדי כך – אומנם זה טוב למשכנתה אבל זה לא טוב למחירי הדיור. ואין לנו על זה שליטה. ואם הם מודים בזה, אני מוכרח להגיד, פה היה דבר בהחלט חדש, מעניין, שאולי יאזן קצת את השיח בין ההאשמה הגורפת בדבר אחריותה של הממשלה הזאת והקודמת בנושא הדיור לבין אחריותם של גורמים נוספים, בלתי תלויים – בלתי תלויים. <אראל מרגלית (העבודה):> בשביל זה גם במדינות מערב כאלה ואחרות ממשלות יוצאות ביוזמות של דיור בר-השגה – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון, אני מסכים. בהחלט. <אראל מרגלית (העבודה):> – – לכמה קבוצות – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יש חוק הווד"לים, ואני מעריך שכבוד סגן – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> מה וד"לים? הוא אומר לך 1 אתה אומר לו 7? נו באמת... <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> רק רגע, יהיה עוד סעיפים. אתם, פעם אחת, חוץ מהססמה של דיור בר-השגה – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> למה ססמה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא לא, זה כן ססמה. אני אגיד לכם למה. אני אשיב לכם. זה דווקא דיון מעניין, שלא התכוונתי בכלל לקיים אותו. תגדירו דיור בר-השגה. <אראל מרגלית (העבודה):> זה דיור ציבורי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> עכשיו, אם אנחנו רוצים להחזיר את צעירי ישראל לדירות "עמידר", זה עניין אחר. תגידו להם ביושר: אה, לא דיור בר-השגה ולא דיור ציבורי. תגדירו בצורה ברורה. <אראל מרגלית (העבודה):> לא. תבדיל בין דיור ציבורי לדיור בר-השגה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> קודם כול, דיור ציבורי – צריך לטפל. דיור בר-השגה בהחלט צריך להיות. <אראל מרגלית (העבודה):> זה משהו אחר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בהחלט. הכול צריך להיות. <אראל מרגלית (העבודה):> זה כשהמדינה בונה על חשבונה. דיור בר-השגה זה כשהמדינה מתמרצת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הכול צריך להיות, וזה הכול דבר אחד גדול – – – <אראל מרגלית (העבודה):> ויש גם המודל של שבדיה וגם המודל של מנהטן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מאה אחוז, חבר הכנסת מרגלית. יש הרבה מודלים. <אראל מרגלית (העבודה):> שלא תגיד שאין סוציאליסטים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יש הרבה מודלים. אני אמרתי לך ביושר שזו בעיה חברתית שצריך לטפל בה מבלי – – – <אראל מרגלית (העבודה):> זו בעיה של מדיניות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת מוזס העלה אותה, ואני משיב לו. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – וזה הכול. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> וחבר הכנסת רוזנטל, יש הפרמטר של הריבית הנמוכה. אתה לא יכול להתעלם ממנו. אל תתעלם ממנו. הוא בהחלט פרמטר שמקשה על כל ממשלה, שר הרווחה, להוריד את מחירי הדיור, והיום מודה בזה גם בנק ישראל. זו אמירה חשובה, שאני מציע לחברי האופוזיציה בהחלט להתייחס אליה. זו הייתה תשובה לחבר הכנסת מוזס, שאיננו נמצא כאן כרגע. חברי הכנסת ברכה וגנאים דיברו גם הם, בין היתר, על דוח "מרכז אדוה" ואמירות אחרות. אנחנו בהחלט רוצים – חבר הכנסת ברכה, האמירה על האוכלוסיות שנמצאות מתחת לקו העוני לא הייתה מתוך נימה גזענית. המדיניות של הממשלה היא שכל אוכלוסיית ישראל – חרדים, חילונים, יהודים ושאינם יהודים – יצאו לשוק העבודה. זה ניסיון אמיתי וכן, והוא לא בא, כפי שאתה טענת, לא מתוך פטרונות ולא מתוך גזענות; כפי שאתה טענת בדיון הזה, וטוען כל הזמן. זה בדיוק הפוך. זה בדיוק הפוך לטיעון הגזענות, חבר הכנסת זחאלקה – חבר הכנסת ברכה, שהעלה את הטיעון הזה. זה הפוך מטיעון הגזענות. אתה דיברת על קו העוני, וזה בדיוק הפוך. אני רוצה לספר לך – אתה יודע מה? אני לוקח על עצמי את הטעות שלא הזמנתי אותך, ואני לא צוחק – עכשיו ברצינות – שלא הזמנתי ביום חמישי בערב לעיר לוד. בעיר לוד חולקו, נדמה לי שבחלוקה שווה פחות או יותר, כמעט 100 טאבלטים, מחשבי לוח, לאוכלוסייה שהיא מה שאתה כינית מתחת לקו העוני. מחשבי לוח חדישים ביותר, לערבים וליהודים. לא הייתי מציע לזלזל בזה, חבר הכנסת גטאס. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – פוליטי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זו הזדמנות. אנחנו נותנים לילדים האלה את ההזדמנות להיות שווים. זו ההזדמנות שאנחנו נותנים להם להיות שווים. אתה יכול לזלזל, אבל הם לא זלזלו, חבר הכנסת ברכה. לכן זה בדיוק הפוך. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – ככה נלחמים בעוני? – – – <איציק שמולי (העבודה):> – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> נתתם לערבים מחשבים? לערבים – – –? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נתנו לערבים אזרחי ישראל, הם אזרחי שווי זכויות, ליהודים, לחילונים. אני אגלה לך סוד קטן, חברת הכנסת יחימוביץ: נותנים גם לחרדים, גם לילדים חרדים, לכו-לם. <שלי יחימוביץ (העבודה):> מדהים, מדהים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> את זוכרת את האמירה של ראש הממשלה ברק "ראש ממשלה של כו-לם"? אנחנו מאמינים באמרה הזאת. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לפני שאסיים, חבר הכנסת לוין, כמובן אתייחס גם לחברת הכנסת קול ולחבר הכנסת חסון בנושא השיח על החרמות נגד ישראל. כל פעם ישנו איזה מסע הפחדה מאורגן, שיטתי, לצערי גם כזה שמחלחל לדעת הקהל, איום אחר שמנסה להלך אימים על הציבור, והפעם בנושא החרם. אגב, חברת הכנסת יחימוביץ – אנחנו דנו בזה ביחד במוצאי-שבת בתוכנית; בשבוע האחרון ראיתי את כל השמאל נעמד על רגליו האחוריות למען זכותו של מורה להטיף נגד צבא הגנה לישראל ולחנך נוער שצה"ל איננו מוסרי. ובאורח פלא לא שמעתי עד רגע זה גינוי אחד לפסילתו של אריאל זילבר על רקע דעותיו הפוליטיות. זו הרי צביעות פוליטית במיטבה, לא מפתיעה ולא חדשה. השיח על החרמות זה באמת דבר שמוטב לא לעודד אותו. אני מבין שזה קשה, קשה לכם, כי זה מתאים לתפיסות הפוליטיות שלכם, אבל איך כל הזמן – איזה מין דבר זה, החרמות האלה? סליחה, חבר הכנסת, אני אענה, ובזה אני אסיים, אדוני היושב-ראש. <באסל גטאס (בל"ד):> למה ממשלת ישראל חתמה על חוזה עם האומות המאוחדות? יש פה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא. סליחה. השר לנדאו, אני צריך להשיב לסיום לחבר הכנסת חסון. <באסל גטאס (בל"ד):> אתם חתמתם – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת חסון, אני משיב לך. אם תשים לב – חבר הכנסת גטאס, אני משיב עכשיו לחבר הכנסת חסון, ובזה אני מסיים. אתה אמרת שהחרמות אינם נגד ישראל אלא נגד ההתנחלויות, כך אמרת. אבל התנועות הבין-לאומיות של ארגונים בין-לאומיים הן Boycott Israel. זה מה שהן אומרות. זה מה שהן אומרות. אתה יודע את זה טוב מאוד. אני יודע, ולשמחתי, שאתה לא מבין המעודדים. הם מדברים על החרמה טוטלית. ואני מציע לך גם בפעם הבאה להקשיב לדברי בהצעת האי-אמון. אני שיבחתי את יושב-ראש הרשות הפלסטינית, אדוני ראש הממשלה. זה הכה בתדהמה כמה אנשים. אבל דברי השבח שלי היו על אומץ לבו לחשוף את האמת שלו, כפי שאמר היום, שלעולם לא יכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. התשבחות היו על כך שהוא עזר לנו לחשוף את האמת שהוויכוח איננו טריטוריאלי אלא מהותי. אתה שמעת רק חצי אמת, ואני צריך להשלים לך את האמת. על כך היו דברי התשבחות. על כך היו דברי התשבחות ליושב-ראש הרשות הפלסטינית, ובאמת כדאי להודות לו, אדוני היושב-ראש, ואנחנו מודים לו על כך שאמר את האמת ביושר, ועכשיו לא רק הממשלה יודעת זאת אלא כל אזרחי ישראל יודעים זאת. אני מבקש מהמליאה לדחות את כל הצעות האי-אמון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר חבר הכנסת אופיר אקוניס. אני מבקש מחברי הכנסת לשבת. בינתיים, אני מקבל בברכת ברוכים הבאים את הקבוצה ביציע המיוחד, של אורחי, ידידי רשת החינוך "שובו". ברוכים הבאים לכנסת. אסור למחוא כפיים. אל תעשו סימנים של מחיאות כפיים, פן תוצאו מן האולם. חברי הכנסת, לפני שאנחנו נעבור להצבעה, א. אני אחרוג מהפרוטוקול והנוהג ופשוט אבקש להודות באופן אישי, גם בשם משפחתי, לכמעט כולם או לכולם בלי יוצא מן הכלל באולם הזה שהביעו תנחומים, הן כאן בכנסת והן אצלי במהלך השבעה. אני באמת מעריך מאוד את היחס של החברים לנושא הכאוב הזה. <דברי יושב-ראש הכנסת לזכרו של חבר הכנסת לשעבר עמוס הדר, זיכרונו לברכה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מעניין לעניין, לצערי הרב באותו עניין, לפני כמה ימים הלך לעולמו חבר הכנסת, עמיתנו עמוס הדר-הורביץ, ואני מבקש לכבד את זכרו בדקת דומייה כמקובל. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) נא לשבת. חברי הכנסת, עמוס הדר היה איש עשייה, מבני כפר נהלל, חייל בבריגדה היהודית, ולימים ממקימי חטיבת גולני ומפקד בשריון. כאיש ציבור וכבן לתנועת המושבים פעל עמוס ללא לאות לחיזוקה של ההתיישבות העובדת בכל מרחבי ארץ-ישראל. עמוס הדר שימש כמזכיר המושב נהלל, ובעקבות קריאתו של בן-גוריון עזב את נהלל והצטרף להקמת יישובים בנגב ולכיבוש השממה. נפילתו הכואבת של בנו, טייס בחיל האוויר, שמטוסו הופל במלחמת ההתשה, החזירה את עמוס ומשפחתו לנהלל, אך הותירה בו אובדן גדול, שניכר עליו בימים שבהם כיהן כחבר כנסת ומאוחר יותר כמזכיר תנועת התושבים. עמוס היה מנצי העבודה, וכיהן בכנסת יחד עם אחיו יגאל הורביץ שהיה בספסלי הליכוד. עמוס תמך בהתיישבות והתנגד בכל תוקף לקיומה של מדינה פלסטינית באותם ימים. כפי שהוא אמר באחד הראיונות, רק במקרה אחד יעזוב את מפלגתו, כך אמר, "אם יוחלט על הקמת מדינה פלסטינית ועל חזרה לקווי 67'". כחבר כנסת, תמך עמוס הדר בהסכם השלום עם מצרים ודאג ליישובם מחדש של מתיישבי פתחת-רפיח ולהקמתם של יישובים למפונים. אסיים בדברים שאמר עם עלייתו לקרקע מחדש של נתיב-העשרה, יישוב שכידוע נמצא כיום בקו האש הראשון של מדינת ישראל. כך הוא אמר, ואני מצטט: "אנשי נתיב-העשרה, שבאו להתיישב מחדש על הקרקע, ראויים לכל ההוקרה. עתיד הארץ בידי אלה שייאחזו בה בפועל". יהי זכרו ברוך. הכנסת שולחת תנחומים לבני המשפחה. <הצעות סיעות העבודה, ש"ס, חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד ויהדות התורה – מרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. דוח "מרכז אדוה" – הפערים העמוקים בחברה במדינת ישראל;> <2. הפערים והיחס בין ספרדים ואשכנזים, נשים וגברים וערבים ויהודים המעידים על קשיות עורפה ואטימות לבה של הממשלה נוכח הבדלי המעמדות במדינה;> <3. דוח "מרכז אדוה" חושף העמקה של הפערים החברתיים, העדתיים והלאומיים;> <4. הידיעות על העמדות הסותרות של ראש הממשלה במשא-ומתן המדיני> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות על הצעות האי-אמון בממשלה. ההצעה הראשונה היא מטעם סיעת העבודה: הפערים העמוקים בחברה במדינת ישראל. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 43 נגד – 56 נמנעים – אין הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 43 בעד, 56 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת סיעת העבודה לא התקבלה. מטעם ש"ס: בשל פערים והיחס בין ספרדים ואשכנזים, נשים וגברים וערבים ויהודים המעידים על קשיות עורפה ואטימות לבה של הממשלה נוכח הבדלי המעמדות במדינה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. מי בעד, מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 43 נגד – 56 נמנעים – אין הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 43, נגד – 56, אין נמנעים. גם הצעת סיעת ש"ס לא התקבלה. מטעם חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד: דוח "מרכז אדוה" חושף העמקה של הפערים החברתיים, העדתיים והלאומיים. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת מוחמד ברכה. מי בעד, מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 42 נגד – 54 נמנעים – אין הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 42, מתנגדים – 54, אין נמנעים. גם הצעת חד"ש, רע"ם-תע"ל-מד"ע ובל"ד לא התקבלה. חברי הכנסת, מטעם יהדות התורה – מרצ: הידיעות על העמדות הסותרות של ראש הממשלה במשא-ומתן המדיני. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יעקב ליצמן. מי בעד, מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעות יהדות התורה – מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 43 נגד – 55 נמנעים – אין הצעת סיעות יהדות התורה – מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 43 בעד, 55 מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת יהדות התורה – מרצ לא התקבלה. הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה. <הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני-משפחותיהם (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014> [מס' מ/780; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ"ג, עמ' 4527; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני-משפחותיהם (תיקון מס' 6), התשע"ד, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר יציג את הנושא בשם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. <בנימין בן-אליעזר (בשם ועדת החוץ והביטחון):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני-משפחותיהם (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014. חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני-משפחותיהם, התשס"ב–2002, נחקק במטרה להבטיח תשלום קצבאות לחיילי מילואים שנפגעו בתקופת שירותם ועקב שירותם ולבני-משפחותיהם של חיילי מילואים שנספו עקב שירותם, במקרים שחיילי המילואים או בני-משפחותיהם אינם זכאים לקצבה מקופת הגמל, או שזכאותם לקצבה מקופת הגמל פחותה מזכויותיהם שלפי החוק. סעיף 6(ה) לחוק מסמיך ועדה רפואית לקבוע כי במקרים חריגים של אובדן השתכרות בפועל, דרגת הנכות התפקודית של חייל תהיה גבוהה ביותר ממחצית מדרגת הנכות שנקבעה לו לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום). הסעיף נקבע בשל השונות התפקודית הפוטנציאלית בין מי שמשרת בצה"ל באופן קבוע, בשירות סדיר או בשירות קבע, לבין מי שהתייצב לשירות מילואים, שהוא מטבעו זמני, ולפציעתו עלולה להיות השפעה גדולה יותר על תפקודו במקום עבודתו הקבוע. סעיף 6(ה) נחקק בזמנו כהוראת שעה לחמש שנים, במטרה לאפשר למערכת הביטחון לבחון את הצורך בו מחד גיסא, ומאידך גיסא לאפשר לאוצר לעמוד על המשמעויות הכספיות הנלוות לסעיף. בשנת 2008 הוארכה הוראת השעה בחמש שנים נוספות, והיא פקעה ב-5 במאי 2013. בתחילה, לא הראתה הממשלה נכונות להמשיך את הוראת השעה, אך בעקבות לחץ של ועדת החוץ והביטחון הוגשה הצעת חוק ממשלתית, שביקשה להאריך את תוקפה של הוראת השעה בחמש שנים נוספות. במסגרת הדיון שהתקיים בוועדה התברר כי לאורך השנים הוגשו תביעות ספורות בלבד לוועדה הרפואית מכוח סעיף 6(ה). הוועדה סברה כי בנסיבות אלה, ומשחלפו קרוב ל-12 שנים מאז נחקק סעיף 6(ה) והצטבר ניסיון מספיק ביישומו, ניתן להפוך את הוראת השעה להוראת קבע. בנוסף, מאחר שהוראת השעה פקעה בחודש מאי, החליטה הוועדה להחיל את התיקון – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברי הכנסת, אני מבקש קצת לכבד את זקן חברי הכנסת כשהוא מציג חוק, אני ממש מבקש לשמור על השקט. תודה. <בנימין בן-אליעזר (בשם ועדת החוץ והביטחון):> – – – החליטה הוועדה להחיל את התיקון באופן רטרואקטיבי. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית. אני מודה לך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, אדוני. אין מסתייגים ואין דוברים. אנחנו נמתין לחבר הכנסת בן-אליעזר שישוב למקומו ואנחנו נעבור מייד להצבעה. אם כן, נא להצביע. ההצבעה החלה. מי בעד, מי נגד, בקריאה שנייה של הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני-משפחותיהם (תיקון מס' 6)? הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–2 – 35 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 35, ללא מתנגדים ונמנעים. אני קובע כי ההצעה עברה בקריאה שנייה. ואנחנו עוברים מייד להצבעה בקריאה השלישית על החוק. נא להצביע בקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 32 נגד – אין נמנעים – אין חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני-משפחותיהם (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, 32 בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. ואני קובע כי הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני-משפחותיהם (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <הצעת חוק להסדרת תוצרת אורגנית (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014> [מס' מ/792; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ"ג, עמ' 4686; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק להסדרת תוצרת אורגנית (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן. זהבה – אבישי. הנה הוא. אבישי ברוורמן, יושב-ראש ועדת הכלכלה, בבקשה, תעלה להציג את החוק. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת החוק להסדרת תוצרת אורגנית (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. החוק להסדרת תוצרת אורגנית, התשס"ה–2005, שאותו מוצע לתקן בהצעת חוק זו, מסדיר את הייצור, הייבוא, הייצוא והשיווק של תוצרת חקלאית המשווקת כתוצרת אורגנית. הצעת החוק שיזמה הממשלה נועדה בעיקר להבהיר את האיסור שבסעיף 2 לחוק, כנוסחו היום, בדבר הצגת תוצרת חקלאית כתוצרת אורגנית מבלי שזו סומנה בסמל הבקרה ובסמל האורגני האחיד. בסעיף 2 לחוק, אשר כותרתו "איסור הטעיה ואיסור שימוש בסמלים", נקבע בסעיף קטן (א) איסור הצגה או הצעה למכירה של תוצרת חקלאית כתוצרת אורגנית, "אלא אם כן גוף אישור ובקרה התיר את סימונה בסמל בקרה והיא נושאת את הסמל האורגני האחיד ואת סמל הבקרה". תכלית הסעיף היא להבטיח שתוצרת חקלאית המשווקת בישראל, אם יוצרה בישראל ואם יובאה אליה, תשווק כתוצרת אורגנית רק אם היא עברה בישראל את הליך הפיקוח באמצעות גוף שאושר לעניין זה, בלשון החוק "גוף בקרה", בהתאם לכללים שנקבעו בחוק ובתקנות לעניין זה. במהלך יישום החוק אשר נכנס לתוקפו בשנת 2008 נוכח משרד החקלאות ופיתוח הכפר כי חרף האיסור האמור משווקת בישראל תוצרת חקלאית כתוצרת אורגנית בלי שאושרה על-ידי גוף פיקוח ובקרה בישראל ובלי שסומנה בסמלים, וזאת תוך הימנעות מהשימוש במילה "אורגני" ובשימוש במילים חלופיות אחרות, שלכאורה אינן אסורות על-פי החוק: "תוצרת ביולוגית". מציאות זו כמובן אינה רצויה כלל וכלל, שכן יש בה כדי להטעות את הצרכן הישראלי, שלא תמיד מודע להבדל בין תוצרת אורגנית, המסומנת בסמלים, ועמדה בכל התנאים שנקבעו, אשר נועדו להבטיח כי המוצר אכן מוצר אורגני, לבין תוצרת המוצגת בפניו כתוצרת אורגנית, גם אם במילים חלופיות, והיא אינה מסומנת בסמלים ולא עברה כל פיקוח של גוף אישור ובקרה בישראל. לפיכך מוצע להוסיף ולקבוע כי איסור ההטעיה והצגת תוצרת כאורגנית ללא שסומנה בסמלים יכלול אף את השימוש במילה הנגזרת מהמילה "אורגני", ולעניין תוצרת מיובאת מוצע נוסף על האמור לעיל כי לא יהיה אפשר לעשות שימוש במילה שבארץ המקור משמשת לסימון תוצרת אורגנית אלא אם כן היא נושאת את הסמל האורגני האחיד ואת סמל הבקרה. אורגני זה אורגני זה אורגני. כן מוצע לתקן את סעיף 3 לחוק ולקבוע כי יבואן המבקש לייבא לישראל תוצרת אורגנית ממדינת חוץ, ובמסגרת זו לעשות שימוש באישור שקיבל מגוף אישור ובקרה במדינת החוץ ובסמלו, יוכל לעשות זאת בהתאם לתנאים שנקבעו בחוק, ובלבד שהיבואן יסמן תוצרת זו אף בסמל גוף אישור ובקרה בישראל ובסמל האורגני האחיד. סעיפים נוספים בהצעת החוק נוגעים באופן פרסום רשימת גופי האישור, הבקרה וההיתרים לשימוש בסמל הבקרה, וכן בהרחבת הסמכות של שר החקלאות ופיתוח הכפר להתקין תקנות לעניין מניעת ניגוד עניינים של גוף אישור ובקרה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעה זו תסייע, כך מקווה אני, בצמצום תופעה לא רצויה של הטעיית הצרכן הישראלי בכל הקשור לתוצרת חקלאית אורגנית. בכך נבטיח כי תוצרת חקלאית המשווקת בישראל כתוצרת אורגנית תהיה רק כזו העומדת בתנאים שנקבעו בחוק ובתקנות לעניין אופן ייצור ושיווק של תוצרת אורגנית. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ועל כן אני מבקש להצביע בעדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. לסיום, אני מבקש להודות לצוות ועדת הכלכלה המקצועי והמסור שעמל רבות על הצעת החוק שמונחת בפניכם, צוות הייעוץ המשפטי בראשות המשנה ליועץ המשפטי של הכנסת, עורכת-הדין אתי בנדלר ועורכת-הדין אביטל סומפולינסקי שפעלו בנושא; כמובן, מנהלת הוועדה לאה ורון ורכזות הוועדה דקלה, עידית וכוכי, ועוזרי, איתמר, נעמה ומרב, וכמובן, לצוות המסור של השר יאיר שמיר במשרד החקלאות. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן. אנחנו נעבור אם כן להצבעה על הצעת חוק להסדרת תוצרת אורגנית (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על החוק. נא להצביע. נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–6 – 31 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 31 בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. ההצעה עברה בקריאה שנייה. ואנחנו עוברים להצבעה על החוק בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 32 נגד – אין נמנעים – אין חוק להסדרת תוצרת אורגנית (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן, 32 בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק להסדרת תוצרת אורגנית (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 151), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 58), התשע"ד–2014> [מס' מ/795; "דברי הכנסת", חוב' ג', עמ' 5094; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו נקרא שוב ליושב-ראש ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן להציג את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 58), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. בבקשה, אדוני. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר אהרונוביץ, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 58), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. במסגרת הצעת חוק זו מוצע להחיל את ההוראות האוסרות על בעלי רישיון הפועלים בשוק הסלולר לבצע הגבלות או חסימות שונות על כלל בעלי הרישיונות. אסביר: במסגרת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, שהתקבל ביום 29 בדצמבר 2010, תוקן חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, כך שנאסר על חברות הסלולר לחסום או להגביל ציוד קצה רט"ן – השם של הטלפון הסלולרי – להגביל ציוד של המשתמשים. החוק אסר להגביל את האפשרות לעשות שימוש ביישומים המסופקים באינטרנט, הן "ניוון" או חסימה של התכונות המובנות של המכשיר, והן הגבלת האפשרויות להשתמש בציוד הקצה של המנוי בכל רשת בזק ציבורית של בעל רישיון. בהתאם להצעת החוק המונחת לפניכם, האיסורים האמורים יחולו על כלל בעלי הרישיונות הפועלים מכוח חוק התקשורת, ובכלל זה על ספקי שירות לאינטרנט. במסגרת הצעת החוק מוצע אם כן להגדיר "בעל רישיון" כך שההגדרה תכלול בעל רישיון, בעל רישיון לשידורים או מי שפועל מכוח היתר כללי לפי החוק, ולקבוע כי איסור ההגבלה או החסימה יחול לא רק על בעל רישיון כפי שהיה מוגדר עד כה, ומי שעוסק בסחר בציוד קצה שהוא ציוד טלפונים סלולריים, אלא, כאמור, על כלל בעלי הרישיונות, וכן על מי שעוסק בסחר בציוד תקשורת הכולל ייבוא, הפצה, מכירה, השכרה, השאלה או תחזוקה של ציוד תקשורת שבאמצעותו אפשר לקבל שירות מבעל רישיון. איסור ההגבלה או החסימה יחול אם הוא נגרם על-ידי בעלי הרישיון או באמצעות אחר, והוא חל גם על הגבלה או חסימה כאמור, הנעשית בדרך של קביעת תעריפים. עם זאת, במסגרת החוק הקיים יש כמה חריגים שלפיהם איסור ההגבלה או החסימה של מנוי לשימוש לא יחול. כך, למשל, כאשר הגבלה או חסימה מתחייבת מניהול תקין והוגן של מסרי הבזק המועברים של בעל הרישיון, כאשר מנוי או קבוצת מנויים ביקשו זאת או כאשר השר התיר זאת במקרים מיוחדים, לרבות לבקשת כוחות הביטחון. כעת מוצע להחיל את החריגים לגבי הגבלה או חסימה כך שיחולו על כלל בעלי הרישיונות, וכן להוסיף חריג המתיר הגבלה או חסימה כאשר נעשו לפי הוראה של גורם המוסמך לפי דין לתת הוראה כאמור, או בהתאם להחלטת של בית-משפט. בעניין זה חברי הוועדה ואני החלטנו לאפשר את הוספת החריג כפי שהציעה הממשלה, אף שהתוצאה יכולה להיות שהוראות דין שונות יאפשרו לתת הוראות בדבר חסימה או הגבלה הגורמות לפגיעה בנייטרליות הרשת, ללא שיהיה גורם אחד במדינה שיהיה בידיו מידע מרוכז על כל החסימות או ההגבלות שנעשו בפועל. במהלך הדיון בוועדה הציע משרד התקשורת להוסיף גם הוראות לעניין עיצום כספי, ונקבע כי אם היה למנהל הכללי לענייני פיקוח ואכיפה במשרד התקשורת יסוד סביר להניח כי מי שעוסק בסחר בציוד תקשורת גרם להגבלה או לחסימה של כלי תקשורת, רשאי הוא להטיל עליו עיצום כספי – אתה שומע, חבר הכנסת רוזנטל? אתה מומחה לתקשורת – בסכום של עד 234,390 שקלים חדשים. הסכום נקבע בדומה לסכום העיצום הכספי שניתן להטיל היום לפי החוק על מי שפועל ללא רישיון, היתר או אישור. כמו כן, נדרשו כמה התאמות בפרק העיצומים הכספיים, על מנת לכלול גם את ההסדר המוצע בתחולת הפרק. להצעת החוק, אדוני היושב-ראש, לא הוגשו הסתייגויות. לפיכך, אני מבקש שתאשרו את הצעת החוק המונחת בפניכם בקריאה השנייה והשלישית. לסיום, אני חוזר ומודה לצוות ועדת הכלכלה המקצועי והמסור, לעורכת-הדין אתי בנדלר ועורכת-הדין מירב תורג'מן, שפעלו בנושא, למנהלת הוועדה לאה ורון, לדקלה, עידית וכוכי, ולאיתמר נעמה ומרב, וכמובן – לצוות המסור של השר גלעד ארדן, שר התקשורת. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, אדוני. אנחנו נאפשר ליושב-ראש הוועדה לחזור למקומו ונעבור להצבעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 58), התשע"ד–2014. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על החוק. נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–13 – 28 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–13 נתקבלו <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 28 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. החוק התקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 30 נגד – אין נמנעים – אין חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 58), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 30 בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 58), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בנושא: אי-אכיפת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים ציבוריים, של חברי הכנסת מיכל בירן, זהבה גלאון, משה גפני ואחמד טיבי. תודה. <הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 61), התשע"ד–2014> [מס' כ/525; "דברי הכנסת", חוב' ז', עמ' 5917; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 61), התשע"ד–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת דוד רותם. בבקשה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 61), התשע"ד–2014, שעניינה הצבעת שליחי המוסדות הלאומיים בחוץ-לארץ. זוהי הצעת חוק פרטית של חברי הכנסת יריב לוין ודוד צור אשר נדונה ונתקבלה בקריאה ראשונה בחודש ינואר 2014, והועברה לוועדת החוקה. להצעת החוק אין הסתייגויות, אבל יש בקשות רשות דיבור. חוק הבחירות לכנסת קובע כי בוחר שהוא עובד המדינה או עובד של הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית העולמית, הקרן הקיימת או קרן היסוד, שנמצא במדינת חוץ עקב עבודתו, רשאי להצביע בבחירות בנציגות ישראל בחוץ-לארץ, וכך גם בוחר שהוא בן-זוג או ילד עד גיל 20 של אלו. עד השנים האחרונות היו כל נציגי המוסדות הלאומיים מועסקים ישירות על-ידי המוסדות הלאומיים כעובדיהם, אולם בשנים האחרונות השתנה אופן ההעסקה של נציגי המוסדות הלאומיים כך שחלקם מועסקים כעובדי המוסדות הלאומיים וחלקם מקבלים את שכרם מגופים אחרים. אף שמבחינה מהותית לא שונות שליחותם ופעילותם של מי שאינם מועסקים ישירות כעובדים במוסדות הלאומיים מאלו של עובדי אותם מוסדות, הם אינם נחשבים עובדים ולכן אינם רשאים להצביע בנציגויות הדיפלומטיות והקונסולריות של ישראל בחו"ל. כך נוצרה הבחנה לא מוצדקת בין שתי הקבוצות ונמנעת ממי שאינם מועסקים כעובדים הזכות לבחור בעת הימצאותם בחוץ-לארץ בשליחות אותם מוסדות. הצעת חוק זו נועדה להשוות בין כל נציגי המוסדות הלאומיים בנוגע לזכות הבחירה, ללא קשר לדרך ההעסקה, ובלבד שהתחולה לגבי מי שאינו מועסק ישירות תהיה רק על מי שנשלח לתקופה של שנה אחת לפחות. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות. אני קורא לכם לאשר אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה. ובכן, כמו שאמרת – אין הסתייגויות אך יש בקשות לרשות דיבור. אני קורא לחבר הכנסת מוחמד ברכה – שאינו נוכח; חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין – נוכח, עד חמש דקות. אחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה, שמוותר? אז לאחר חבר הכנסת דב חנין אנחנו נעבור להצבעה על החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. העיקרון המנחה בדיני הבחירות הישראליים הוא העיקרון הטריטוריאלי. בוחרים בישראל, אזרחי ישראל, שנמצאים בתחומיה של מדינת ישראל. אזרחי ישראל שנמצאים בתחומיה של מדינת ישראל. כל שחיקה ברעיון הזה היא שחיקה בעייתית, מוטעית ומסוכנת. היום באים ואומרים לנו: בואו נאפשר את זכות הבחירה לאנשי הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית. למה לעצור בהם? למה לא לאפשר זכות בחירה לאנשים שנמצאים בשליחות תרבותית או אמנותית בחוץ-לארץ? למה לא לאפשר זכות בחירה לאנשים שנמצאים בשליחות עסקית בחוץ-לארץ, או בענייני עסקים בחוץ-לארץ? למה לא לאפשר זכות בחירה לישראלים שלומדים בחוץ-לארץ? למה לא לאפשר להם זכות בחירה? למה לא לאפשר זכות בחירה לישראלים שבכלל החליטו לנסוע לכמה שנים מהארץ, אתה יודע, סתם, אולי ליהנות מהחיים בארץ אחרת? ‏<משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> למה לא – – – <דב חנין (חד"ש):> אני אענה לך למה לא, חבר הכנסת פייגלין. אני מתייחס לשאלה שלך במלוא הרצינות, לכן העליתי אותה בעצמי. התשובה על השאלה הזו היא שמי שצריך להחליט בשאלת עתידה של ישראל אלה הם האנשים שנמצאים בישראל. האנשים שנמצאים בישראל, אזרחי ישראל שנמצאים בישראל. מאוד קל להציע לנו, נניח, לצורך העניין, לספח את עבר הירדן המזרחי, כשאתה חי לך בגלות ברוקלין ולא צריך לשלם אחר כך את המחיר על ההחלטה לספח את עבר הירדן המזרחי. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> למה אזרח אמריקני יכול להצביע בשגרירות כאן, בישראל? <דב חנין (חד"ש):> אני חושב שהמנגנון האמריקני לא נכון. בהרבה מאוד דברים, אני אומר – בהרבה מאוד דברים, השיטה האמריקנית מבחינה זו היא לא טובה. היא לא טובה, היא לא נכונה, היא לא מועילה, לא לארצות-הברית ולא לאזרחי ארצות-הברית שנמצאים בארצות-הברית ושזכותם להחליט לגבי מה שקורה בארצות-הברית. אני אומר את הדברים מכיוון שאני רואה בהצעת החוק הזו, מעבר לוויכוח העקרוני שלי עם ההצעה הספציפית הזאת והשרירותיות בה – למה לעצור באנשי הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית ולא להמשיך למוסדות כאלה או אחרים? מעבר לשרירותיות הזאת, אני רואה בעיה ברמת העיקרון: מי שנמצא בישראל, אזרחי ישראל שבוחרים להימצא בישראל ביום הבחירות, הם אלה שמקבלים את ההחלטות, הם אלה שבוחרים, הם אלה שלוקחים על עצמם את האחריות להחלטות שהם מקבלים לגבי עתידה וגורלה של החברה הישראלית. אדוני היושב-ראש, אנחנו מדברים הרי בישראל על החלטות שלעתים המשמעות שלהן היא מלחמה ושלום. ושוב, כפי שאני אמרתי, האם אנחנו היינו רוצים שבשאלות של מלחמה ושלום יצביעו, ויכריעו ויקבעו למי שחי בארץ הזאת את עתידו, יכריעו, ישפיעו, יקבעו, אנשים שלא נמצאים כאן? האם הדבר הזה הוא נכון ברמת העיקרון? האם אנחנו רוצים שאנשים שלא נמצאים בישראל יוכלו לקבל הכרעות שהמשמעות שלהן היא שאלות של חיים ומוות למי שחי בישראל? אני חושב שהעיקרון הבסיסי של הדמוקרטיה הוא העיקרון הטריטוריאלי. מי שנמצא בתחומיה של המדינה, האזרחים שנמצאים בתחומיה של המדינה הם אלה שצריכים לקבל את ההחלטות לגביה, הם אלה שצריכים לקבוע את דרכה. אני חושב שאסור לערער על המסגרת הטריטוריאלית הזו, על הבסיס הטריטוריאלי הזה של הדמוקרטיה. אני חושב שכל ערעור על הבסיס הטריטוריאלי של הדמוקרטיה הוא לא ערעור על הטריטוריה, הוא ערעור על הדמוקרטיה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת חנין. אם כן, אנחנו נעבור להצבעה על החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. קודם כול, בקריאה שנייה. אני מבקש מחברי הכנסת לשבת – ההצבעה החלה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד סעיף 1 – 30 נגד – 10 נמנעים – 1 סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 30 בעד, עשרה מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע כי ההצעה עברה בקריאה שנייה. ואנחנו מייד עוברים להצבעה על החוק בקריאה השלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד החוק – 33 נגד – 12 נמנעים – 1 חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 61), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 33 בעד, 12 מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 16), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תיקון מס' 61, נכון. ואני מבקש את אחד מיוזמי החוק, חבר הכנסת דוד צור או אתה? דוד צור – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא ביקש, כן. דוד צור, לברך ולהודות. בבקשה, דוד. <דוד צור (התנועה):> אני רציתי להגיד מילה לדב: חבר הכנסת חנין, הצעת החוק הזאת נולדה בכלל מטרוניה ששמענו, מנוער, חבר'ה צעירים שנשלחו על-ידי המדינה. עושים עבודת קודש במוסדות אוניברסיטאיים כנגד ה-BDS, "הלל" – – <דב חנין (חד"ש):> – – – <דוד צור (התנועה):> – – אנחנו שלחנו אותם לשם. זה לא מתוך בחירה, שהם יכולים להיות פה; זה לא איזה טיול שהם יצאו אליו. בגלל זה העיקרון הטריטוריאלי שדיברת עליו – ואני מכבד אותו, אגב. אני חושב שזה נכון, אני לא חושב שצריך לפרוץ את זה מעבר לזה, אבל פה מדובר בחוק שעושה צדק עם אנשים שאנחנו שלחנו לשליחות ונבצר מהם בעצם למלא את הזכות והחובה האזרחית שיש להם. וטוב שחבר הכנסת, ידידי, חבר הכנסת לוין, התגייס להצעת החוק הזאת. אני מודה לוועדת חוקה, חוק ומשפט, לחבר הכנסת דוד רותם, על זה שלקח את העניין הזה, במהירות רבה העביר אותה, ולכל אנשי ועדת החוקה, שכן הנושא הזה היה ברור, נהיר. וההסתייגות שלך, חבר הכנסת חנין, לדעתי היא ממש לא לעניין. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת צור. <הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 38), התשע"ד–2014> [מס' כ/533; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 7505; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 38), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את ההצעה חבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש הקואליציה, בשם יושב-ראש ועדת הכנסת צחי הנגבי. בבקשה, אדוני. <יריב לוין (בשם ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש להציג בפניכם לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 38), התשע"ד–2014, העוסקת בהרכב ועדת האתיקה של הכנסת. ההצעה הוגשה על-ידי חברי הכנסת יריב לוין וחיליק בר. בהתאם לחוק החסינות, יושב-ראש הכנסת ממנה את ארבעת חברי ועדת האתיקה, שניים מסיעות הקואליציה ושניים מסיעות האופוזיציה, למשך תקופת כהונתה של הכנסת. מוצע לקבוע כי במקרה שחל שינוי בהרכב הקואליציוני של הכנסת כך שאין עוד שוויון במספר חברי הוועדה, ישנה יושב-ראש הכנסת את הרכב הוועדה כך שתישמר החלוקה בין חברי הקואליציה לבין חברי האופוזיציה. עוד מוצע לאפשר ליושב-ראש הכנסת למנות ממלאי-מקום לחברי ועדת האתיקה לתקופה מסוימת ואף לכל כהונת הכנסת או לעניין מסוים, וזאת כדי להבטיח שהוועדה לא תשב בהרכב חלקי ותוכל לתת מענה במצב שבו חבר הוועדה אינו יכול מסיבה כזו או אחרת לדון בעניין מסוים. ההצעה אושרה בוועדת הכנסת פה-אחד, לא הוגשו לה הסתייגויות, ואבקש את אישורה של הכנסת להצעה בקריאה השנייה והשלישית. אבקש לנצל, אדוני היושב-ראש, את ההזדמנות, וכמובן להודות לצוות המסור של ועדת הכנסת: לאתי, לנועה, לעאליה. כמובן לארבל אסטרחן, היועצת המשפטית. וכמובן גם לכל הצוות שמלווה אותי ואותך, אדוני, בעבודה השוטפת שלנו, לרבות על החוק הזה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. אני מצטרף לתודות האלה, כמי שיזם אתך את החוק. אנחנו נאפשר ליושב-ראש הקואליציה לחזור למקומו. נא לתפוס את המקומות, אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 38), התשע"ד–2014. נא להצביע. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה מסעוד גנאים – – – <דב חנין (חד"ש):> אדוני – – – זה במקום מסעוד גנאים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה? <דב חנין (חד"ש):> – – – הצבעה מס' 13 בעד סעיף 1 – 35 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי, בעד – 35, אפס מתנגדים ואפס נמנעים. חבר הכנסת דב חנין הצביע במקום חבר הכנסת מסעוד גנאים. אם כן, החוק עבר בקריאה שנייה. מסעוד? גנאים? <עפו אגבאריה (חד"ש):> בטעות – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בטעות. בטעות. ציינו. בוודאי. ואנחנו אם כן מייד נעבור להצבעה בקריאה השלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד החוק – 32 נגד – אין נמנעים – אין חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 38), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן, 32 בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. ואני קובע כי הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 38), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. וזהו בהחלט מעמד מרגש, כי זה החוק הראשון שלי שעובר בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <נחמן שי (העבודה):> בהצלחה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ויש בהחלט יתרונות בהגשת הצעות חוק עם יושב-ראש הקואליציה. אז אני מודה לך, אדוני יושב-ראש הקואליציה, על המעמד. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת צחי הנגבי. בבקשה. זה כרוך בהצבעה, אדוני? <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הודעה אחת שכרוכה בהצבעה והודעה אחת שלא כרוכה בהצבעה. בבקשה. שתי הודעות: על אחת נצביע ועל השנייה לא. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה, אדוני היושב-ראש. ההודעה שאין עליה צורך בהצבעה היא זו: לפי חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ממאגר מידע, התש"ע–2009, ועדת הכנסת קבעה את הרכב ועדת הכנסת המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט, לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת המדע והטכנולוגיה, לשם פיקוח על חלקים שונים של יישום החוק ואישור של תקנות וצווים לפיו. הוועדה תהיה בת שישה חברים. להלן הרכבה: כיושב-ראש הוועדה יכהן חבר הכנסת דוד רותם. חברי הכנסת מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט הם דוד רותם ושולי מועלם-רפאלי. חברי ועדת הפנים והגנת הסביבה הם תמר זנדברג ורינה פרנקל. מוועדת המדע והטכנולוגיה – חברי הכנסת משה גפני ומאיר שטרית. זו הודעה שאין צורך להצביע עליה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. <הצעת ועדת הכנסת בדבר פיצול הצעת חוק-יסוד: מועד התפטרות נשיא המדינה, שר או חבר הכנסת (תיקוני חקיקה)> [נספחות.] <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> הצעת חוק-יסוד: מועד התפטרות נשיא המדינה, שר או חבר הכנסת (תיקוני חקיקה), הצעת חברי הכנסת יריב לוין ומיכל בירן, אושרה בקריאה הטרומית ב-22 בינואר 2014 והועברה לדיון בוועדת הכנסת לשם הכנתה לקריאה ראשונה לפי סעיף 79(א) לתקנון הכנסת. ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום להציע לכנסת לפצל את הצעת החוק, בהתאם להוראות סעיף 79(ב) לתקנון, לשתי הצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול תיקונים לחוקי-יסוד וחלק אחר יכלול תיקונים לחוקים רגילים. אבקש את אישורה של הכנסת להצעה זו. תודה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. לפני שנצביע ביקש חבר הכנסת דב חנין הערה, מהצד – סליחה, לדבר שלוש דקות. התנצלותי. לאחר דבריך אנחנו נעבור להצבעה על ההחלטה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני ביקשתי את רשות הדיבור כדי להבהיר לכנסת הפעם, לקראת הפעם הבאה שיגיע נושא כזה, שהצעה כזאת, להביא לכנסת פיצול של הצעת חוק קיימת, כאשר הוועדה מציעה פיצול כזה, מחייבת דיון במליאה, והנה, אני מנצל את ההזדמנות כדי לקיים אותו, ולו בצורה קצרה הפעם; מחייבת דיון במליאה, ובעקבותיו הצבעה של המליאה. כשיש הצעה של פיצול, המליאה צריכה לדון בכך, ובעקבות הדיון היא תקבל החלטות. אני אומר את הדברים עכשיו, מכיוון שבעוד שבוע, שבועיים, שלושה שבועות – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – <דב חנין (חד"ש):> לא, אני אומר את זה למען הסדר, אני יודע שאין בינינו ויכוח. – – תגיע לכנסת הצעה של ועדת החוקה לפצל את שאלת אחוז החסימה משאלות אחרות שקשורות למימון מפלגות והתפלגות מפלגות, וכאשר הנושא הזה יבוא למליאת הכנסת, אני מכין גם אתכם, עמיתי השרים וידידי חברי הכנסת, יהיה בכנסת דיון ממושך, שאני מניח שרוב חברי הכנסת ישתתפו בו – על הפיצול. על הפיצול. יהיה פה דיון של שעות ארוכות ורבות על הפיצול. זאת תהיה גם הזדמנות להתווכח על הפיצול, אבל גם על הסוגיות המהותיות שביסודם של אותם חוקים. אני אומר את הדברים כדי שכולנו, חברי הכנסת, נהיה ערוכים מראש למצב הזה, שיכול לקרות בעוד שבועיים או שלושה שבועות, כשתגיע אותה הצעה, אם היא תגיע למליאת הכנסת, ואם הממשלה בכל זאת תחליט לקדם את הצעת החוק הלא-מוצלחת הזאת, של העלאת אחוז החסימה ושינויים במשילות. אם זה יקרה, אז יגיע גם הפיצול לכנסת. אנחנו נקיים על זה דיון גדול, אני מניח שהוא יהיה גם דיון מתוח, ובסופו של דבר אני מקווה שהכנסת תחליט בנושא הזה החלטה ראויה, ואנחנו נתקדם למקום קצת יותר טוב, ולא למקום קצת יותר גרוע, שזה מה שהממשלה כל הזמן מנסה לקדם אותנו אליו. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חנין. אם כן, אנחנו נצביע עכשיו בעד או נגד החלטת ועדת הכנסת בדבר פיצול הצעת חוק-יסוד: מועד התפטרות נשיא המדינה, שר או חבר הכנסת (תיקוני חקיקה). אני עובר להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 15 בעד הצעת ועדת הכנסת – 30 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת ועדת הכנסת בדבר פיצול הצעת חוק-יסוד: מועד התפטרות נשיא המדינה, שר או חבר הכנסת (תיקוני חקיקה) נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, 30 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת ועדת הכנסת בדבר פיצול הצעת חוק-יסוד: מועד התפטרות נשיא המדינה, שר או חבר הכנסת (תיקוני חקיקה) עברה. <הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (ייעול אמצעי הגבייה ודיווח), התשע"ג–2013> [נספחות.] <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להחלטת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (ייעול אמצעי הגבייה ודיווח), התשע"ג–2013, מ/771. יציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, השר, חברי חברי הכנסת, החוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה הוא כבד, ויש בו הרבה מאוד סעיפים, והוא בא לאחר חוק ההסדרים, אז עד שנדון בכולו, בינתיים רצינו להיטיב, ולכן אנחנו רוצים לפצל חוק אחד מתוכו, את סעיף 2(3) להצעת החוק, לפצל כדי להיטיב. המשמעות של ההטבה היא שעד היום, לעניין מע"מ, כל מי שהמחזור שלו יותר מ-2.5 מיליון לשנה מדווח דיווח מפורט ב-15 לחודש. דיווח מפורט הוא קשה, כי צריך להביא את כל החשבוניות ואת כל הדברים, ואנחנו רוצים בחוק הזה להקל, שבמקום ב-15 לחודש יוכלו לדווח ב-30 לחודש את הדיווח המפורט, ודיווח תקופתי, שהוא הדיווח רק של הוצאות והכנסות, יהיה ב-15 לחודש. זה בסך הכול לטובת האנשים – העוסקים, המעסיקים, ולכן אני מבקש שנוכל לפצל את זה כדי שבשבוע הבא כבר נוכל להביא את החוק לאישור הכנסת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה ליושב-ראש ועדת הכספים. אין בקשות דיבור. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בעד או נגד החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (ייעול אמצעי הגבייה ודיווח), התשע"ג–2013, מ/771. אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד או נגד ההחלטה. נא להצביע. הצבעה מס' 16 בעד הצעת ועדת הכספים – 32 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (ייעול אמצעי הגבייה ודיווח), התשע"ג–2013, נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 32 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגבלת האכיפה (ייעול אמצעי הגבייה ודיווח), התשע"ג–2013, מ/771, עברה. אנחנו עוברים להחלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ג–2012, מ/702. יציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אבישי ברוורמן. זהבה, איפה אבישי? פיצול. אנחנו ניתן לו דקה להגיע. <הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 25), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/820).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טוב, אנחנו נקפוץ להצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 25), התשע"ד–2013, קריאה ראשונה. יציג את ההצעה השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ. בבקשה. יש גם דוברים בהצעת החוק הזאת. אדוני השר, אנא הצג את החוק. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מטרת הצעת החוק לקבוע הסדרי קבע בחקיקה לטיפול במסיעי תושבים זרים השוהים בישראל שלא כדין. סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, להלן: חוק הכניסה לישראל, נוסף על חוק הכניסה לישראל בחוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (תיקוני חקיקה), התשנ"ו–1996, אשר קבע תיקוני חקיקה בחוק עובדים זרים, התשנ"א–1991, ובחוק הכניסה לישראל. חוק שהייה שלא כדין קובע, בין היתר, עבירות של מעסיקים, מסיעים ומלינים של תושבי אזורי יהודה, שומרון וחבל-עזה הנכנסים לישראל או השוהים בה שלא כדין, להלן: תושב זר, וכן על הנותנים רשות לתושב זר שאינו רשאי לנהוג בישראל לנהוג ברכב הרשום בישראל. זאת בשל הסכנה הנשקפת לביטחון תושבי ישראל הנובעת מעבירות אלה. בתיקון מס' 14 לחוק השהייה שלא כדין משנת 2012 הוחלט כי החוק שנקבע כהוראת שעה יהפוך להוראת קבע בחוק עובדים זרים ובחוק הכניסה לישראל. עם זאת, המחוקק קבע כי ההסדרים הנוגעים למסיע הבודד ולהסעה על-ידי נהגי מוניות, אשר קבועים בסעיף 12א(ג)(1) ובסעיף 12א(ד)(2) לחוק הכניסה לישראל, יישארו כהוראת שעה עד ליום כ"ט באדר ב' התשע"ד, 31 במרס 2014, ובמהלך התקופה ייבחן הצורך בהפיכתה להוראה של קבע. מאחר שהמצב הביטחוני שהביא לחקיקת החוק עומד בעינו, ולא נראה שינוי בעתיד הקרוב, מוצע לקבוע כי הוראות השעה האמורות ייקבעו כהסדרי קבע בחקיקה. אני מקווה שקביעת הסדרי הקבע, יחד עם מכלול הצעדים הננקטים על-ידי גורמי הביטחון הנוגעים בדבר, יסייעו לממשלה במלחמה בטרור. לפיכך אבקשכם לתמוך בהצעת חוק זו בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, כבוד השר. הדובר הראשון, אראל מרגלית – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. בבקשה, שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, בשעה טובה יש לנו חוק מבית היוצר של החוקים המקוממים. אחרי שבית-המשפט בארצות-הברית פסל את חוק ההגירה הגזעני של אריזונה, הגיעה המדינה ונתנה חיבוק לחוק גזעני נוסף במדינה, תורת הגזע. לתת לתורת הגזע לשלוט. אני קורא, אדוני השר, מהצעת החוק שאתה מעלה כאן – לנהג מונית. כתוב: "מוצע לקבוע בהוראת קבע את הוראת השעה, המאפשרת לנהג מונית לדרוש מנוסע מסמכים על אודות שהייתו בארץ כדין". אני שואל אותך, אדוני השר, נהג המונית, ממי הוא אמור לדרוש את המסמכים? מערבים, שהם יכולים להיות תושבי הרשות הפלסטינית, או מאתיופים, שהם דומים לסודאנים ואריתריאים. מהם נהג המונית צריך לבקש. פשוט מאוד, צריך לתת רישיון לאיש לבן, שאין לו חזות מזרחית, חזות ערבית, שאין לו חזות אפריקנית. לבן – מותר לך. הגזע שלך מאפשר לך שנהג המונית ייתן לך את הכבוד הראוי. אני שואל את עצמי, כאזרח ערבי במדינה – צריך לעלות למונית ולהוכיח את האזרחות שלי כאזרח ישראלי לנהג המונית בכדי שיסיע אותי. ולצורך העניין, אני צריך לשבת, לא לפתוח את פי, ואם אני מקבל שיחת טלפון אסור לי לדבר. למה? הוא ישמע שאני אדבר בערבית. נהג המונית, על-פי החוק המוצע, יש לו הזכות לעמוד ולבקש תעודת זהות, להשפיל אותי. אתה נותן לנהג המונית, לאנשים האלו, את הזכות להשפיל. אסור לך לדבר בטלפון, ואם אתה בעל חזות שאינה חזות אשכנזית לבנה, אתה צריך להתנהג בהתאם. כל החוקים האלה, חוקי גזע. תגידו את זה, זה תורת הגזע. אנחנו מתביישים להגיד את זה ומנסים לתת לזה כל מיני – מלל יפה. זה חוק אנטי-דמוקרטי, חוק גובל בגזענות, כי הוא מיוחד נגד אנשים ספציפיים – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – חוק גזע. אז אני פונה אליך, אדוני השר, זה לא מתאים לכנסת ישראל לאמץ חוק כזה. זה חוק – בארצות-הברית, באריזונה, זרקו אותו; אנחנו לא צריכים להיות החצר האחורית והמעבדה, שפן הניסיונות של חוקים שהם מבית היוצר הפסול שנקרא תורת הגזע. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת פריג'. והדובר הבא, חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, החוק הזה – וגם הוראת השעה כשלעצמה – שבא לקבע את הוראת השעה, הם פסולים מיסודם, כי הוא בא להתאים בעצם את מערכת החוקים במדינה דמוקרטית כביכול למציאות של כיבוש. זה מה שעושים. כל החוקים שנוגעים בענייני האזרחות והכניסה למדינת ישראל נובעים מהדבר הזה, ממציאות שהיא כשלעצמה – המציאות של הכיבוש של עם אחר ושל אדמות של עם אחר, צריכה לעבור מהעולם. אם אתם מסתכלים על מה שכתוב בחוק – ורק תדמיינו לעצמכם שזה כתוב במדינה אחרת. איפה נשמע דבר כזה? נהג מונית, נגיד שהוא עובר בין מדינה למדינה באירופה, בכל מקום. למה בכלל מישהו חשב על העניין הזה, שצריך כאילו להסדיר אותו? זה רק בגלל המציאות הלא-נורמלית, שצריכה לעבור מהעולם, המציאות של הכיבוש של עם אחר, שכאילו מגינים, וכבוד השר השתמש במילה, שהכול שיקול ביטחוני, משיקולים ביטחוניים. אז צריך לשנות, לא את החקיקה ולא את החוקים, צריך למחוק בכלל את הוראת השעה. צריכים בעצם לפתור את הבעיה היסודית, בעיית הכיבוש. צריך לסלק את הכובש מהמקומות הכבושים, ויהיו גבולות נורמליים, כמו שיש בכל מקום אחר בעולם, ואז לא צריך את הוראת השעה הזאת או את החוקים האלה. צריכים להגיד את האמת ולהסתכל למציאות בעיניים המציאותיות, וצריך לשאוף בעצם לנרמל את המצב, ולא למצוא מציאות חוקתית וירטואלית להתאים למצב הבלתי-נורמלי של מציאות הכיבוש. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת גטאס. הדובר הבא, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה – אינו נוכח. חבר הכנסת הבא – חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה; אינה נוכחת. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אנחנו מתנגדים לחוק הזה, להצעת החוק הזאת, שרוצה להפוך את ההוראות הללו, שהיו הוראות שעה בנושא של איסור סיוע בתחומים של הלנה, העסקה, הסעה, להוראות קבע. החוק הזה הוא עוד חוליה בשורה של חוקים שהופכים את האזרחים לשוטרים. פה מטילים נטל כבד ביותר. למשל, אני אתן דוגמה של נהגי מוניות. הם צריכים לבדוק, הם אחר כך נושאים באחריות, הם צריכים לפקח. למשל, בעבירות של הלנה לא תמיד האזרח יודע מי נמצא, איך נמצא. אלה דברים שבכלל אין להם מקום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אם נהג המונית הוא ערבי, מה נעשה? <ניצן הורוביץ (מרצ):> חבר הכנסת פריג', אתה ציינת נכון שזה גם מבוסס פה על מה שנקרא racial profiling. זאת אומרת שקובעים את העניין על-פי החזות והמוצא המשתמע של אותו אדם, וגם זה דבר שהוא לא ראוי ושלא צריך לעשות אותו, ובטח לא להטיל אותו על אזרחים, ובטח לא בשורה של התחומים שהחוק הזה מונה. לכן בעינינו זה חוק פסול, חוק שהוא אנטי-דמוקרטי ואנטי-חברתי. אני חושב שאין מקום לחוק כזה. אני רוצה לנצל את הדקה שנותרה לי כדי להגיד מילה באופן כללי על המציאות הכללית שהחוק הזה נמצא בה. הדרך להתמודד עם המצבים האלה – והדברים האלה נמצאים עכשיו סוף-סוף על סדר-היום – היא להגיע להסדר של שלום ושל פיוס עם שכנינו הפלסטינים. החוק הזה מדבר בפירוש על מה שמכונה שב"חים, שהם תושבי האזור שנכנסים לישראל בדרכים כאלה ואחרות. אנחנו מבקשים לנרמל את העניין הזה באמצעות הסכם שלום. כן, אני אומר פה את המילים האלה "הסכם שלום", מילה שכמעט הפכה למילת גנאי, למילה גסה, אבל את זה אנחנו מנסים להשיג. ברגע שהיחסים פה בינינו לבין הפלסטינים יוסדרו, יגיעו למצב של יחסים נורמליים, יחסים תקינים בין שתי מדינות ריבוניות שחיות בשלום האחת עם השנייה, אפשר יהיה להסדיר גם את הנושאים האלה של הכניסה וכל העניינים האלה בצורה אנושית ונורמלית בלי להזדקק לחוקים רעים כאלה. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת הורוביץ. הדוברת הבאה, חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. <מרב מיכאלי (העבודה):> תודה, אדוני, חברי וחברותי חברות הכנסת, הדוברים חברי כבר עמדו על הצדדים הבעייתיים מבחינת המכוּנה profiling והגזענות וסכנות נוספות שטמונות בחוק הזה. אני רוצה בעיקר להתרכז במה שהזכיר חברי ניצן הורוביץ, והוא היחסים בין אדם לאדם, או שמא עלינו לומר – בין אדם לחברו, בין נהג לנוסעו ונוסעתו וכו'. החוק הזה מנציח מצב שבו מותר לכל אחת ואחד מאתנו להיות שוטר ושוטרת של האחרת. לנהג מותר לדרוש מנוסע ומנוסעת מסמכים? מה פתאום? מי שמו? זאת אומרת, אנחנו עכשיו שמות ושמים אותו. אנחנו גם עושות את מה שאמר ניצן הורוביץ – מטילות על נהגי המוניות אחריות נוספת, כשאין להם לא הכשרה, לא הסמכה ולא סיבה לשאת באחריות הזאת; ואחר כך הם עוד יידרשו לתת עליה, חס וחלילה, את הדין. אני כבר רואה את נהג המונית שעומד לדין כי הוא לא ביקש, מי יודעת, את המסמכים. ונניח שביקש מסמכים; מה יעשה? יוריד מייד את הנוסע בצד? אולי ימסור אותו למשטרה? למה זה נעצר שם? למה רק מותר לו לבקש מסמכים? למה אסור לו בעצמו ללכת ולכבול אותו? הצעד הזה לוקח את החברה הישראלית הרבה יותר מדי רחוק. זה מעורר חשד שלנו האחד כלפי השני, האחת כלפי השנייה. זה מסוכן לחברה הישראלית ולמרקם העדין גם ככה שיש בין המגזרים השונים ובין החלקים השונים, שלעתים יש ביניהם מתחים מכל מיני סוגים גם כך. זה צעד מסוכן שאני מפצירה בכנסת ישראל לא לעשות אותו לטובת החברה הישראלית ומדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חברת הכנסת מיכאלי. הדובר הבא, חבר הכנסת איתן כבל – לא נמצא. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, בזמנה, כשזאת הייתה עדיין הוראת שעה, אנחנו הצבענו על הצדדים המסוכנים שחורגים מהמתכונת של המינהל התקין של הוראת השעה ההיא מעצם היותה נותנת סמכויות של שוטר למי שלא הוסמך להיות שוטר. בעצם הוראת השעה היא מעין רדיפה של אנשים שמחפשים פת לחם ומחפשים עבודה. אני הייתי המום מדבריו של השר אהרונוביץ על הפיכת הוראת השעה לחוק. בעצם המצב הזמני, שלשמו הומצאה הוראת השעה – השר בא ומודיע לכנסת שזה מצב של קבע. זאת אומרת, הכיבוש קבוע, המחסומים קבועים, הרדיפות קבועות – לכל החיים. לכן זה חוק. הדבר השני שהשר אמר, שזה יעזור לממשלה ולמשטרה להילחם בטרור. על איזה טרור מדובר? החוק הזה במתכונתו הוא חוק של טרור, כי הוא מוסיף על רדיפת האנשים שחיים תחת כיבוש ובתוך סגרים ובתוך מחסומים ובתוך שלילת כל זכות אזרחית ולאומית – גם הזכות להתפרנס. לכן זה חוק של טרור כלפי אנשים וכלפי פליטים וכלפי בני העם הפלסטיני, שחיים תחת עולו של הכיבוש הישראלי. לכן, רבותי חברי הכנסת, שאף אחד לא יתבלבל כאן: לחוק הזה אין שום נגיעה עם עניין של טרור. גם ככה מדינת ישראל והרשויות המפורסמות שלה כל הזמן מלעיטות אותנו בסכנה כזאת או אחרת. בגלל זה עשו את גדר ההפרדה הגזענית, בגלל זה עשו את הסגרים, בגלל זה עשו כבישים רק ליהודים בתוך השטחים הכבושים. ועכשיו רוצים לתת סמכויות של שוטרים לנהגי מוניות כדי לרדוף את אותם האנשים שתרים אחרי פת לחם. זה דבר שאין לו מקום. גם כשהייתה הוראת שעה לא היה לה מקום – על אחת כמה וכמה, האמירה מסוכנת עוד יותר כשנותנים להוראת השעה הזאת אופי של חוק. היום אנחנו דיברנו, רבותי חברי הכנסת, על העוני, על ממדי העוני ועל דוח "מרכז אדוה". אבל זה פשוט גן-עדן, מה שאנחנו מגדירים כאן עוני, לעומת המצב שחיים בו רוב בני העם הפלסטיני בשטחים הכבושים. זה לא מפני שהם לא יכולים או לא רוצים להתפתח, אלא בגלל המגבלות הקשות ובגלל הרדיפה והסגרים ובגלל הכיבוש שישראל כופה על העם הפלסטיני בשטחים הכבושים. לכן אי-אפשר לפתח כלכלה, אי-אפשר לפתח חקלאות, גם, בעידן של התנכלויות המתנחלים, ורק לפני יומיים קראנו על 1,625 עצי זית שנעקרו על-ידי מתנחלים בשטחי הגדה המערבית. כל המצוקה הזאת שישראל כופה שם על החקלאות ועל התעשייה ועל הפיתוח הכלכלי – עכשיו רוצים לגנוב מהם את פת הלחם שהם מחפשים בבתי-העסק ובמקומות עבודה בתוך מדינת ישראל – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – לקרוא לזה עוד "מלחמה בטרור" – זאת לא מלחמה בטרור, זה טרור כשלעצמו. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת ברכה. הדובר הבא, חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, עמיתי חברי הכנסת, יש כל כך הרבה סיבות להתנגד להצעת החוק הזו, אבל אני רוצה להתחיל, אדוני השר, מסיפורו של נהג מונית שהגיע אלינו, לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, כאשר הוראת השעה הגיעה. ואמר נהג המונית: מה אתם רוצים ממני? אני עכשיו אצטרך לבדוק את האנשים שנמצאים אצלי במונית? אני, יש לי הכשרה של שוטר? יש לי הכשרה של לוחם? אני צריך להיות החסם בפני טרוריסטים? הצעת החוק הזאת היא קודם כול הפרטה של אחריות של המדינה. אם יש בעיה ביטחונית, מי שצריך לטפל בבעיה הזו זו המדינה, לא נהגי המוניות. זו בעיה אחת שיש בחוק הזה. בעיה שנייה שיש בחוק הזה היא כמובן המנגנון של ה-profiling הלאומי האתני, הפרופיל האתני – לפי צבע, לפי מראה – שבו אנשים ייחשבו לחשודים, יצטרכו להתנהג אליהם כחשודים, אם הם נראים כמו ערבים, אם הם נראים כמו מזרחים, אם הם נראים כמו אנשים כהי עור. כל אלה יצטרכו לעבור מנגנון של סינון ובדיקה על-ידי נהגי מוניות, על-ידי מסיעי נוסעים. איזו מציאות אתם רוצים ליצור בארץ הזאת? הצעת החוק הזו הגיעה במקורה לכנסת בתקופה שהיו הרבה מאוד פיגועים. היא התחילה כהוראת שעה, ואז אמרו לנו: כן, אנחנו נמצאים במציאות יוצאת דופן, מציאות מאוד מיוחדת, ומציאות מאוד מיוחדת מחייבת אמצעים מאוד מיוחדים, אמצעים מאוד יוצאי דופן. בגלל הביקורת המשפטית הגדולה שהייתה על הצעת החוק הזו, הממשלה אמרה: אנחנו מבקשים אך ורק הוראת שעה, אנחנו מבקשים שהמנגנון הקיצוני הזה, המנגנון מרחיק הלכת הזה, הדרמטי, המסוכן הזה, יהיה מנגנון זמני, הוא יפעל רק כאשר אין לנו ברירה אחרת וזו הדרך היחידה להגן על שלומם וביטחונם של אזרחי ישראל. היום באה הממשלה ואומרת לנו: ההסדר הזה צריך להפוך להסדר של קבע. ואני חושב שדבר אחד צריך ללמוד מבקשתה זו של הממשלה, שהיא רואה את מצב העימות והמלחמה כמציאות קבועה בארץ הזאת. הממשלה לא הולכת לעשות פה שום פתרון שיביא לכאן שלום וביטחון, לא הולכת לקדם שום הסדר שיביא רגיעה ושקט ופחות פיגועים – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <דב חנין (חד"ש):> – – לאזרחי ישראל לטווח הארוך. היא מתייחסת למציאות הלא-נורמלית כמצב הנורמלי. ואני אומר: ממשלה שמתייחסת למציאות לא נורמלית כמצב נורמלי ומביאה לנו חוקים לא נורמליים כדי להתמודד עם המצב הזה, היא ממשלה לא נורמלית, שצריכה ללכת. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת חנין. הדובר הבא, חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו בפרשת "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלֹת נר תמיד". אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן, למה נמשלו ישראל לזית, לומר לך מה הזית לא מוציא שמנו אלא על-ידי כתיתה, אף ישראל אינן חוזרים למוטב אלא על-ידי ייסורין. אנחנו יודעים שארץ-ישראל נקנית בייסורים. אנחנו יודעים שאין עוד אומה ולשון שמערערים על עצם זכותם לחיות בעולם ובפרט לחיות בארץ מולדתם יותר מעם ישראל. וכל זה כדי שאנחנו נדע שאנחנו נמצאים כאן בנסים, אנחנו נמצאים כאן בידיים של הקדוש-ברוך-הוא. ואנחנו כ"גמֻל עלי אמו, כגמֻל עלי נפשי": כמו תינוק שנמצא על הידיים של האימא, ואף-על-פי שהיא מערסלת אותו, מנדנדת אותו, הוא לא פוחד שהוא ייפול, כי הוא יודע ובטוח בה – ככה עם ישראל בטוח שהקדוש-ברוך-הוא ישמור עליהם. כשאני שומע שיש פחד גדול על היהודים מחרם כלכלי עולמי נגד מפעלים ישראליים, אני אומר לעצמי, למה עשה ה' לנו ככה לארץ הזאת? ראיתם כבר פעם שמישהו יאיים על הספרדים שיעשו עליהם חרם כלכלי אם הם לא ייתנו עצמאות לחבל הבסקים? או על הבריטים, אם לא ייתנו עצמאות לאירלנד? או על הרוסים, שלא נותנים לצ'צ'נים עצמאות? אני חושב שהקשר בין צ'צ'ניה למוסקבה הרבה יותר רחוק מאשר יהודה ושומרון לירושלים. אז למה עשה לנו ה' ככה לארץ הזאת? כדי שאנחנו נתעורר ונבין שאין לנו זכות בארץ-ישראל; יש לנו מתנה שהקדוש-ברוך-הוא נתן לנו בשביל מטרה מסוימת, "בעבור ישמרו חֻקיו ותורֹתיו ינצֹרו", כך נאמר, "ויתן להם ארצות גוים ועמל לאֻמים". ואחרי שמדברים על חוק הכניסה לישראל וכולם מדברים על החרם, אני שואל את עצמי מה אנחנו עשינו כדי שלא נהיה ראויים לחרם הזה. האם החרמת ציבורים שלמים – היום אני שומע ששר האוצר כבר מחרים את תושבי יהודה ושומרון ומפסיק גם להם את התקציבים, כי הוא מצא איזה תירוץ לפגוע באחיו ובן-דודו. אבל מדינה, ממשלה שמחרימה ילדים קטנים, מחרימה את נציגיהם, מחרימה את תקציביהם – ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שכשאנשי מרצ לא נמצאים בקואליציה, אז זה עניין פוליטי, כי אף אחד מהילדים שלהם לא ייפגע בשום זכות אזרחית ובשום תקציב שלטוני מפני שהם באופוזיציה, אבל ילדים חרדים, כשנציגיהם אינם נמצאים בקואליציה, אין להם זכות לקבל את המינימום של ההכרה בחינוך היהודי שלהם. אז אנחנו באים לעולם בטענה למה מחרימים את ישראל בשל פשעי הכיבוש? חסרים פשעים שאומרים על הציבור החרדי: בשל פשעים אלה – א', ב' וג' – לא ניתן לילדים שלכם לחיות בארץ הזאת? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ולכן, אדוני היושב-ראש, מי שמתיימר לתת אישור כניסה לישראל, צריך קודם כול להיות ראוי בעצמו להיכנס ולחיות בארץ-ישראל, והתנאי הראשון זה לא להחרים את האחרים, לא לפגוע באחרים, כגר וכאזרח הארץ, ואז נעשה את דבר ה', נהיה משולים לזית, ונפיק שמן זית זך. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת מוזס – אינו נמצא. חבר הכנסת נחמן שי ישנו? אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חברת הכנסת גילה גמליאל – אינה נוכחת; יעקב ליצמן – אינו נוכח; חבר הכנסת אברהים צרצור – אינו נוכח. חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה. שלוש דקות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, כאשר אני שומע על התקנה הזו, שאתה רוצה שתהיה בגדר חוק, למנוע מזרים כאילו לשהות במדינת ישראל, אני שואל את עצמי לאיזה זרים אתה מתכוון באמת. האם אתה מתכוון לזרים או התיירים שבאים ונשארים במדינת ישראל לתקופה ארוכה מעל הזמן המותר ורואים אותם ופוגשים אותם והם עובדים? או לעובדים הזרים, שממלאים את תל-אביב ואת אילת ומקומות אחרים, ואתם רואים אותם כל יום? או שהכוונה היא בעיקר ובפרט לפלסטינים תושבי השטחים הכבושים, שמצד אחד מדינת ישראל כאילו מנהלת משא-ומתן עם האנשים האלה, ומצד שני איך היא חונקת אותם? לא מספיק כל המחסומים שהיא מציבה בשטחים, לא מספיק הדיכוי שעוברים האנשים האלה, לא מספיק שאין להם ממה לחיות, והאחריות הבלעדית היא של מדינת ישראל – היא אפילו לא נותנת להם את אישור הכניסה למדינת ישראל לעבוד, להתפרנס, לפרנס את הילדים שלהם בכבוד. אז מביאים גם עובדים זרים, והאנשים האלה, אין להם ממה לחיות. מצד אחד המתנחלים פוגעים בהם ב"תג מחיר" ועוקרים להם את המטעים שלהם ושורפים את הבתים שלהם, ומצד שני מדינת ישראל, באוזלת יד, לא יכולה לפגוע או אפילו להביא לדין את אנשי "תג מחיר"; היא עושה את ה"תג מחיר" לאנשים האלה, שלא יוכלו להיכנס למדינת ישראל לעבוד כדי לפרנס את המשפחות שלהם. זו אחריותה של מדינת ישראל כמדינה כובשת. אם לא, אז בואו תגידו – אתם שם נמצאים, תעבדו, תקבלו מכל מיני מדינות, תעשו לכם תעשייה, תעשו לכם בנייה, זו המדינה שלכם, ואל תיכנסו אלינו, אבל תגידו את זה. אז מדוע – זה גם כיבוש, וגם לאסור עליהם להיכנס, וגם לא לתת להם להתפרנס, לא לאכול, לא לשתות, אפילו את הבריאות שלהם לא להשיג, ופה עושים להם את ההגבלה, שהם, אסור להם להיכנס למדינת ישראל. זה חוק גזעני ממדרגה ראשונה, שמופנה אך ורק כלפי האוכלוסייה הפלסטינית, ולא לאף אחד אחר. לא לעובדים הזרים ולא לתיירים שבאים מאירופה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת אגבאריה. הדובר הבא, חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה. רשימת הדוברים סגורה. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני, כמו קאטו, עולה בכל הזדמנות, כשיש דיון בחוק הכניסה לישראל, לבמה זו כדי לומר שלצערי במדינת ישראל – חוקי הכניסה לישראל הם עדיין חוקים מנדטוריים אנכרוניסטיים. אני כבר הרבה זמן מנסה להעביר את חוק ההגירה בכנסת. הגשתי אותו בכנסת הקודמת, הגשתי אותו בכנסת הזאת, היה גם בוועדת שרים. ועדת שרים דחתה את זה למועד בלתי ידוע. עברה כבר חצי שנה מאז שמתי את החוק בוועדת שרים, ואני מחכה עדיין לממשלה, שאולי תביא חוק משלה. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שהגיע הזמן שמדינת ישראל תחוקק חוק מסודר, שיבטל את החוק האנכרוניסטי האנגלי, ושנעשה חוק כמו שמקובל בכל המדינות בעולם. חוק ההגירה שהגשתי לכנסת, שבזמנו נחתם על-ידי כל חברי סיעת קדימה, ובכנסת הזאת הוא נחתם על-ידי רבים מחברי הכנסת, הוא חוק שבא להסדיר את זה. כמו שמקובל בעולם, הוא קובע שני כללים עקרוניים. כלל אחד הוא שקשה בחוץ, קל בפנים. זאת אומרת, אדם שרוצה להיכנס למדינה מבחוץ, יש לו קשיים מאוד גדולים להיכנס למדינה. אבל מי שכבר חי במדינה, היחס כלפיו הוא שונה. יש יחס שקובע כללים, מה התנאים שצריכים להתקיים כדי שיהיה תושב ישראל, מה התנאים שצריכים להתקיים כדי שיקבל אזרחות. יש כללים מאוד ברורים, כמו שמקובל בעולם הרחב כולו, בעיקר בעולם המערבי המודרני. אגב, החוק עובד לא על-ידי לבד, אלא יחד עם ארגון מציל"ה, שכלל את פרופסור אבינרי, את השופטת רות גביזון, את אמנון רובינשטיין. עבדנו על החוק הזה תקופה מאוד ארוכה, יותר משנה. הוא בא לכסות את כל ההיבטים של הטיפול בפליטים, בעובדים זרים, בתושבי ישראל, באלה שרוצים להיכנס מבחוץ, בתיירים; קובע כללים מאוד ברורים ושקופים בעולם. אם החוק הזה היה עובר, זה היה מסדיר את כל נושא הכניסה לישראל, כמו שמקובל בעולם, ומבטל את כל החקיקה הבריטית, עם התיקונים שנעשו במשך השנים, טלאי על טלאי, כמו החוק שעושים עכשיו. רצוי, לדעתי, לעבור מחקיקה ספורדית, לא מסונכרנת, לחקיקה אחת מסודרת, שקובעת כללים מאוד ברורים. אני מאוד מצטער שהממשלה לא רק שלא נותנת יד, אלא גם דוחה את הטיפול בחוק הזה. אני לא ראיתי הצעת חוק – בכנסת הקודמת שר המשפטים דאז הבטיח שיביא הצעת חוק ממשלתית; זו לא יכולה להיות הצעת חוק פרטית. משרד המשפטים יביא הצעת חוק ממשלתית. אני מחכה. לא בא בממשלה הקודמת, לא בא בממשלה הזאת, אבל יש הצעת חוק שלי על שולחן הממשלה. אני פונה לשר לביטחון פנים, ואני מייעץ לך, אדוני השר, תסתכל על החוק הזה. אני מוכן להביא לך העתק ממנו. אני מציע לך להיות הגורם שידחף את זה בממשלה, כי לדעתי זה באמת יסדיר את הנושא, ולאף אחד לא תהיה טענה מולנו, לא גזענות, לא שום דבר אחר, כמו שמקובל בעולם. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <מאיר שטרית (התנועה):> אגב, החוק שהכנו הוא רך יותר מהחוק שמקובל בכל ורוב מדינות אירופה, אבל הוא פותר את כל הבעיות בהיקף אחד. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת שטרית. הדובר הבא, חבר הכנסת רוזנטל – אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כל עוד מדינת ישראל נמצאת במצב שהיא נמצאת היום, והפיגועים לא חדלו, ועדיין אוטובוסים יכולים להתפוצץ בבת-ים, צריך להבין שגם אותם התמימים, שנראים כתמימים, שבאים כאילו למצוא עבודה – תמיד יש ביניהם מחבלים. אז מה אפשר לעשות? איך אתה יכול לסנן? איך אתה יכול לקחת אחריות ולדעת שמי שעובד אתך הוא לא מחבל? לכן, מה הבעיה? אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, מדינת ישראל מפיקה רישיונות בעשרות אלפים לפלסטינים. אבל היא בודקת כל מקרה ומקרה לגופו. אם הבן-אדם לא שייך או לא חשוד שהוא משתייך לארגון כלשהו, אז אין לי ספק שהוא מקבל רישיון עבודה כדין. אז מה הבעיה? על מה המהומה פה? אנחנו שכחנו שיש עלייה תלולה בסיכולים המוצלחים מצד מערכת הביטחון של ישראל? ומה שמונע את כל החבלות זה הבדיקות המחמירות במחסומים, ובולמים לא מעט על-ידי אותן הבדיקות שנעשות באותן נקודות שצה"ל מוצא לנכון. שכחנו למשל את הנערים, בעשרות, שבאו להתאבד, אם בשוק הכרמל, אם בראשון-לציון – ילדים בגיל 16, וכולם באים מ"גדודי אל-אקצא". אז נכון, תמיד יש ביניהם גם אנשים, בוודאי, שמחפשים עבודה ורוצים עבודה, אבל איך אתה יכול לסנן את זה? איך אתה יכול לקבוע, אם לא שמערכת הביטחון תיתן את האישור אחרי בדיקה? אחרי בדיקה, אדוני, יכול להיות שצריכים אולי אפילו להקל. אני בעד להקל, שפלסטינים שנמצאו ראויים וכשירים לעבוד בתוך תחום הקו הירוק, ואין שום בעיה ביטחונית מבחינתם, שצה"ל ייתן להם את האישורים ואת הרישיונות. כפי שהוא עושה לעשרות אלפים, 30,000 או 40,000 כיום, יכולים להגדיל את זה ל-70,000, 80,000. אפשר אולי גם לחסוך את הבאתם של כל מיני, הייתי אומר, אנשים שאנחנו נזקקים להם לצורך סיעוד וחקלאות, לייבא אותם ממקומות אחרים. אבל כל עוד אנחנו נמצאים במצב של סיכון, ומדינת ישראל צריכה להתמודד למשל אפילו עם ילד בן 14 וחצי, שתפסו אותו עם חגורת נפץ לפני כמה שנים ושאלו אותו: למה הגעת להתפוצץ ולהתאבד? אמר: הבטיחו לי גן-עדן, הבטיחו לו את אותן הבתולות, והבטיחו לו גם 100 שקלים. זאת אומרת, בשביל 100 שקלים, בשביל אותו פיתוי, ילד בן 14 וחצי, שנראה תמים לכאורה, נכנס לתחום מדינת ישראל כדי לפוצץ ולהתפוצץ, להרוג וליהרג; אין להם שום חשבון. לכן אני חושב, בלית ברירה, החוק הזה, חייבים להמשיך אותו. הרי זה לא חוק שעכשיו אנחנו מציעים אותו, החוק הזה היה קיים, ונכון להיום, המצב הביטחוני של מדינת ישראל לא השתפר. לכן, אדוני היושב-ראש, נראה לי שגם האופוזיציה צריכה במקרה הזה לתמוך בחוק. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת זאב. הדובר הבא, חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אחרונת הדוברים, בבקשה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שלוש סיבות להתנגד לחוק: 1. מדובר בהוראת שעה, בתקנות חירום, שלא רק שאתם מבקשים להאריך את תוקפן, אתם מבקשים לקבע אותן בחוקי מדינת ישראל; 2. המאבק בטרור הוא חשוב ביותר, וכוחות הביטחון צריכים לעשות כל אשר לאל ידם כדי להיאבק בטרור, בכל דרך אפשרית, אבל מי שייאבק בטרור הוא לא נהגי המוניות, שעליהם יש להטיל את החובה הזאת; 3. השיקול של נהג המונית אמור להיות על-פי חזותו של הנוסע, והמילה "זרים" נתונה להרבה פרשנויות, לאו דווקא אזרחי הרשות הפלסטינית, תושבי הרשות הפלסטינית – אולי עובדים זרים? אולי פליטים? ויותר מזה, אני רוצה לומר לסיום: יש לי שני חברים טובים, אחד מהם איש עסקים, אחד מהם עוסק באימון גופני. הם אפילו לא ערבים, הם מזרחים, אבל צבע עורם שחום, והם נעצרים פעמים רבות על-ידי ניידות משטרה, ומבקשים מהם פרטים ותעודת זהות. סתם כך. ולפעמים השוטר עצמו הוא מזרחי, והוא מבקש מהם תעודות, פשוט כי צבע העור שלהם כהה. ועל כן, המיון לדרישת מסמכים על-פי צבעו של אדם וחזותו הוא פסול, הוא גזעני, הוא מגונה. משלוש הסיבות האלה אצביע נגד החוק. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חברת הכנסת יחימוביץ. השר לביטחון הפנים חבר הכנסת אהרונוביץ מבקש להשיב על הדברים. בבקשה, אדוני. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שמעתי את הדוברים, ואני, באמת, אני אומר, על מה אתם מתלוננים? אני לא הבנתי, מה בדיוק הבעיות? אני אומר לכם בהגינות – – <קריאה:> – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> רק רגע. – – זה שאנחנו מדינה לא כמו כל המדינות, זה ברור. זה שהמדינה הזאת עברה אירועים ועדיין תחת מעטה של טרור, זה ברור. זה שהיו שני אירועים בשנה האחרונה: אחד בבת-ים, חטיפת חייל, ורצח בעפולה, זה ברור. זה ששב"חים נכנסים, כל יום עשרות-אלפים של שב"חים, שרובם, אני אומר, רובם עובדים שמחפשים את מקום פרנסתם – אנחנו לא יכולים שלא לומר, רבותי, שימו לב, תפקחו עיניים, אנחנו מבקשים מכם, אם יש פה נהג או חייל או שוטר, תפקחו עיניים, תראו מה עוד אפשר לעשות. אי-אפשר – זו מדינה שספגה וסופגת, ועדיין יש התרעות על מעשי טרור. לבוא ולהגיד, רבותי – דקה, דקה – מסמנים אתכם, מסמנים רק אתכם, זה לא – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה הפתרון היחידי? אין פתרון אחר? זה הפתרון? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> זה חלק מהפתרון. זה חלק מהפתרון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בחקיקה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אי-אפשר – קודם כול, זו הוראת שעה. למה לא דיברת בהוראת שעה? למה אמרת: הוראת שעה אני מסוגל להעביר, חקיקה – זה לא? רבותי, אנחנו במצב לא נורמלי, ובמצב לא נורמלי, כשיש – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – עוד יותר לא נורמלי. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – – כשיש גם התרעות על טרור וגם חיילים נרצחים, וגם שוטרים נרצחים, רבותי, אנחנו כולנו צריכים להגן עליהם. החוק הזה גם מגן, נותן לנו מעטפת נוספת של ביטחון, ואני חושב שזו הצעת חוק טובה, והיא מאפשרת באמת למדינת ישראל, לעם ישראל, לחיות יותר בביטחון. יש עוד הרבה כלים, אבל לוותר על החוק הזה? אני לא הייתי מוותר. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, כבוד השר. אנחנו ניתן לך לתפוס את מקומך, ונעבור להצבעה. כן, בבקשה, רבותי, הצבעה. מי בעד? מי נגד הצעת חוק הכניסה לישראל? הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – 13 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 25), התשע"ד–2013, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> ובכן, 28 בעד, 13 נגד, אין נמנעים. הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 25) עברה ותידון בוועדת הפנים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 15), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 44), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 44) (שבתון ביום הבחירות הכלליות), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/833).] (קריאה ראשונה) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הצעת החוק הבאה: הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 44). אני מבין שמציג אותה השר עוזי לנדאו. הוצמדו אליה הצעותיהם של חבר הכנסת ניצן הורוביץ, חברת הכנסת מירי רגב וחבר הכנסת שמעון אוחיון, שגם הם במשך שלוש דקות יציגו את הצעותיהם אחרי השר. בבקשה, אדוני. <שר התיירות עוזי לנדאו:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשם השר גדעון סער – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> שקט באולם בבקשה. <שר התיירות עוזי לנדאו:> – – אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 44) (שבתון ביום הבחירות הכלליות), התשע"ד–2014. השלטון המקומי אמון על חיי היום-יום של התושבים, הוא אחראי לבניית העיר ותכנונה והוא אחראי לתשתית הקיומית, סלילת כבישים מקומיים, מערכות ביוב, תברואה ומים, וגם לתשתית הסוציאלית, שירותי רווחה, שירותי חינוך, תרבות וספורט. יש לציין בעניין זה כי מבחינה היסטורית השלטון המקומי בישראל קדם לשלטון המרכזי. רשויות מקומיות בעלות סמכויות מקומיות התהוו עוד בתקופת היישוב, והתעצמו בתקופת המנדט. לצערי, שיעורי ההשתתפות בבחירות נמצאים בירידה, כחלק ממגמה של ירידת העניין בפוליטיקה. הדבר ניכר גם בירידה החדה בשיעור ההשתתפות בבחירות הכלליות בישראל, אבל יותר בחומרה בשיעור ההצבעה לבחירות ברשויות המקומיות. ממוצע שיעור ההשתתפות בשנים האחרונות הוא קצת יותר מ-50%. אחוז ההצבעה בבחירות שנערכו באוקטובר השנה היה 51%. אין ספק כי יש כמה סיבות וגורמים לאחוז ההצבעה הנמוך. בין היתר גורמים לכך היעדר תחושת השפעה, היעדר תחרותיות, חוסר אמון, שחיתות, היעדר שקיפות, יזמות ושיתוף אזרחים, וכמובן סיבה נוספת היא היחס שלנו, כשלטון מרכזי, ליום הבחירות של השלטון המקומי. לאור החשיבות הרבה של השלטון המקומי בחיי היום-יום של האזרח, אין סיבה שבבחירות הכלליות יהיה יום שבתון ובבחירות לרשויות המקומיות סדר-היום יהיה כרגיל. קביעת יום שבתון תייחד יום זה, תגביר את המודעות הציבורית לבחירות – יום של בחירות צריך להיות יום של חגיגה לדמוקרטיה, ולכן צריך להקל על האזרחים במידת האפשר, מה שישפיע, כך אני מקווה, ויעלה את אחוז ההצבעה. כמו כן, קביעת יום הבחירות כיום שבתון נדרשת כדי ליתן מענה במצב שבו לצורך ניהול מערך הבחירות יש צורך במיקום חלק בלתי מבוטל של הקלפיות בבתי-ספר. בהיעדר יום שבתון עולה מחדש בכל מערכת בחירות לרשויות המקומיות הקושי המובנה בפעולת מערך הקלפיות האמור בבתי-ספר, על רקע פעולתם של מוסדות החינוך. נוסף על כך, השבתון יקל את גיוס החברים לוועדות הקלפי ויסייע באופן כללי להתנהלות יום הבחירות. לאור האמור לעיל, אודה על תמיכת הכנסת בהצעת החוק. תודה רבה. <קריאה:> חזק וברוך. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, כבוד השר. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – יום שבתון), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1927/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת ניצן הורוביץ) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> יציג עכשיו חבר הכנסת ניצן הורוביץ את הצעתו התאומה, המוצמדת. <ניצן הורוביץ (מרצ):> הצעת החוק הזאת, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, היא הצעת חוק חשובה וטובה, שנועדה לעודד את ההליך הדמוקרטי במערכה הזאת, של הרשויות המקומיות, שהיא, מבחינת האזרח בישראל, התושב, לא פחות קריטית, אולי אפילו יותר, מהבחירות לכנסת. אני רוצה כאן – שר הפנים לא נמצא? אז אני רוצה מכאן להביע הערכה לשר הפנים, שהביא את הדברים בצורה מהירה לכנסת. אני אומר כאן שהייתה לי הזכות בבחירות האחרונות, המוניציפליות, להתמודד בעצמי, זה היה בתל-אביב, על ראשות העיר, ונוכחתי באופן אישי – ראיתי את זה, עד כמה העובדה שלא היה יום שבתון בבחירות גרמה לכך שהרבה מאוד אזרחים בעלי זכות בחירה לא יכלו לממש את הזכות הזאת, שהיא בעיני חובה אזרחית מהמעלה הראשונה. אזרחים רבים עובדים הרחק מביתם, אזרחים רבים לא מודעים לבחירות כי אין אווירת בחירות, בגלל היעדר יום השבתון, אזרחים רבים לא מצליחים להגיע לקלפיות בזמן, ובמיוחד הדברים בולטים כשאתה משווה את זה לבחירות לכנסת; בבחירות לכנסת יום השבתון יוצר אווירה לאומית של התכנסות סביב הקלפיות, ואנחנו רואים את זה בהבדל עצום בשיעורי ההצבעה בין הבחירות לכנסת לבחירות לרשויות המקומיות. לכן, פעם בחמש שנים – והבחירות לרשויות המקומיות בישראל מתקיימות באמת פעם בחמש שנים – מוצדק, ראוי, נכון, לקיים יום שבתון, חגיגה לדמוקרטיה, כדי לאפשר את המיצוי של הזכות הזאת, שהיא בעיני, אני מניח שגם בעיניכם, זכות יסוד ממדרגה ראשונה. אני אומר את זה גם באופן אישי: כשהסתיימו הבחירות ונוכחנו בשיעורי ההצבעה הכל-כך נמוכים, במיוחד בערים הגדולות – בירושלים, בתל-אביב, במקומות נוספים, אמרתי והתחייבתי שאעשה כל מאמץ כדי לדחוף הצעה ליום שבתון בבחירות המוניציפליות, ממש כפי שקיים בבחירות לכנסת. אני שמח שהקואליציה שותפה לעניין הזה, אני שמח על הצעת החוק הממשלתית, אני מקווה שהעניין הזה יקודם מהר. נשלים את הליכי החקיקה, תהיה ודאות בעניין הזה, ואז, בבחירות הבאות, בעוד קצת פחות מחמש שנים, יהיה יום שבתון, והמטרה היא שאחוז ההצבעה יעלה באופן משמעותי, כי אחוז הצבעה בעיר כמו תל-אביב או ירושלים, שהוא 35% – 35% שיעור הצבעה עירוני, זו בושה לדמוקרטיה. באמת, זאת בושה. אנחנו צריכים לעשות – אנחנו, נבחרי העם בבית הזה – כל מה שאנחנו יכולים לעשות כדי להעלות את אחוז ההצבעה ואת ההשתתפות. יום שבתון – הניסיון הזה מראה שזה עובד – הוא גורם מפתח בעניין, לכן הגשתי את הצעת החוק, ולכן אני שמח שהיא עוברת היום, ואני מקווה שהיא תושלם מהר. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת הורוביץ. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – יום שבתון), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1978/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> את ההצעה המוצמדת הבאה, הצעתה של חברת הכנסת מירי רגב, תציג חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. בבקשה. שלוש דקות. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, השתתפות התושבים בבחירות לרשויות המקומיות, אין ספק, כבר נאמר פה לפני, נמוכה משמעותית, לאורך השנים, מהשתתפותם בבחירות לכנסת, והדבר ניכר היטב באחוזי ההצבעה. אפשר לראות שכמעט 20% פחות מבבחירות הכלליות. חברי חבר הכנסת ניצן הורוביץ, הצגת שבערים כמו תל-אביב אחוז ההצבעה, שעומד על כ-31%, זה פשוט לעג לרש. יתרה מכך, אפשר לראות שב-38 רשויות מקומיות לא הושגה הכרעה. אם אנשים באמת היו יוצאים מהבית כדי להצביע, והיה מה שיתמרץ אותם, הרי ברור שלא היינו צריכים סבב שני במקומות מסוימים, כפי שאמרתי, ב-38 רשויות. הבחירות לרשויות המקומיות משפיעות לא פחות, ואולי אף יותר, על חיי היום-יום של אזרחי המדינה, לכן יש לעודד את הציבור להשתתף בבחירות, ויש להקל עליו את התהליך, כדי לאפשר לאזרחי המדינה לנצל את זכותם הדמוקרטית ולהגיע לבחור ברשויות המקומיות. מוצע כי יום הבחירות לרשויות ייחשב כיום שבתון וכי שכירים יוכלו לקבל על כך את השכר שהיו מקבלים לולא שבתו, כפי שמתקיים ביום הבחירות לכנסת. עוד מוצע לקבוע כי ביום שבתון זה שירותים ציבוריים שיקבע השר ושירותי תחבורה יפעלו כסדרם. המשך שגרת העבודה ביום זה יוצר מצג שמשכיח מהציבור את קיום מערכת הבחירות, ואנחנו פשוט מפספסים את חגיגת הדמוקרטיה, שראוי שתהיה בבחירות המוניציפליות, בעוד הכרזה על יום שבתון תייחד יום זה ותגביר את המודעות לקיומן. בנוסף, לעתים קרובות אזרחים עובדים רחוק ממקום מגוריהם, ויש סיכוי סביר שהם לא יספיקו לממש את זכותם להצביע. מערכת הבחירות המוניציפליות מתרחשת אחת לחמש שנים, בדרך כלל בעקביות, ועל כן המשק מסוגל לספוג יום שבתון זה. אדם שירצה לבחור ולחזור לעבוד יוכל ליהנות מתשלום נוסף על עבודתו ביום השבתון. כיום נחשב יום הבחירות הארצי יום שבתון, ואין סיבה שלא יהיה כך גם לגבי הבחירות המוניציפליות. ראוי לציין שמי שהייתה אמורה להציג את ההצמדה הזאת, את הצעת החוק, היא חברת הכנסת מירי רגב, יושבת-ראש ועדת הפנים. אני מאחלת לה מכאן החלמה מהירה לאמה, היא כרגע שוהה אתה בבית-חולים. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – יום שבתון), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1979/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> את ההצעה המוצמדת האחרונה, של חבר הכנסת שמעון אוחיון, יציג חבר הכנסת אוחיון. בבקשה. <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הרשויות המקומיות במדינת ישראל אחראיות לחלק ניכר ומרכזי מהשירותים והצרכים של כלל תושבי מדינת ישראל, שאותם מקבל כל תושב ותושב מהשלטון המקומי, בראשם כמובן תשתיות, חינוך, רווחה, תרבות ועוד. העיריות והמועצות מרכזות עוצמה תקציבית וניהולית, ויש להן השפעה מכרעת על ההתנהלות היומיומית ועל איכות החיים בקהילה. בשל כך יש צורך להגדיל את המעורבות של תושבי הערים, והרשויות המקומיות בכלל, בקביעת גורלם ובבחירת הגופים שינהלו את ענייניהם במשך כחמש שנים. לפיכך, באמת, הרעיון הזה הוא בראש ובראשונה הוגן כלפי רבים וטובים המעוניינים לצאת ולהצביע אבל טרודים בגלל עבודתם ובגלל המחויבות שלהם לעבוד, ולכן אנחנו, בהצעה הזאת של יום שבתון, נאפשר להם לקחת חלק במערכת החשובה הזאת, של ההליך הדמוקרטי לקביעת ההנהגה ברשויות המקומיות, בצורה חופשית ונוחה. בוודאי ובוודאי אם גם אנחנו נפנה את תשומת הלב, וגם המערכות הציבוריות ומרכז השלטון המקומי יפתחו בהסברה מתאימה למען מעורבות האזרח בכל מה שקורה בבחירות, בוודאי ובוודאי גם נתרום למעורבות התושבים ברשויות המקומיות. גם מגוון המועמדים – עד עכשיו – אם בעבר ראינו מועמדים עתירי ניסיון שמגיעים גם מהצבא, ומגיעים מהתעשייה, וממוסדות חינוך, לאט-לאט, כמעט, אתה רואה שהמועמדות הזאת הולכת ופוחתת, כמעט אין עניין בתחרות, אולי חוץ – אני יכול לציין בבחירות האחרונות שני חברי כנסת, ניצן הורוביץ וחנין זועבי, שראו בזה הוקרה, וחשיבות רבה, ואתגר, לנהל עירייה כמו תל-אביב וכמו נצרת-עילית. חסר כאן הרי העניין – – – <תמר זנדברג (מרצ):> היא לא התמודדה בנצרת-עילית – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> נָצְרַת. <תמר זנדברג (מרצ):> – – היא התמודדה לנצרֵת. <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> לנָצְרַת, נָצְרַת, נצרֵת. תודה על התיקון. נכון. – – – בוודאי ובוודאי זה יתרום לעניין, למעורבות, וגם להכנסת כוחות מנוסים יותר לאתגר, שיציגו את מועמדותם. האחוזים הנמוכים שלהם באמת היינו עדים הם באמת, כמעט אפשר לומר, זלזול ובושה במידה כזאת או אחרת לכל מערכת הבחירות שלנו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> תודה. לכן, כמובן, אני מבקש לתמוך בהצעת החוק לאישור יום שבתון בבחירות המקומיות. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת אוחיון. לפני שנעבור לשמוע את רשימת הדוברים, אני מבין שנציג הממשלה – השר לנדאו, הממשלה תומכת בהצעות הנוספות? <שר התיירות עוזי לנדאו:> כפוף לכך שהכול יהיה – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> סליחה? <שר התיירות עוזי לנדאו:> אני אומר שהכול יהיה מנוהל ויקודם – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> שהכול מנוהל, מקודם ומתואם ונעשה בתיאום עם ההצעה הממשלתית. המציעים מוכנים לכך? <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> כן. להעביר לוועדת הפנים. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> לוועדת הפנים, כן. ניצן, מסכים? <ניצן הורוביץ (מרצ):> כן. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> מי עוד יש לנו? חבר הכנסת אוחיון? <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> כן. כן. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> מסכים. ובכן, הדובר הראשון, חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, טוב מאוחר מאשר אף פעם לא. השוני שנוצר בין יום הבחירות לכנסת לבין הבחירות לרשויות המקומיות הפלה בהכרח את המעגל המקומי, שהוא כל כך חשוב ורלוונטי לחיים שלנו, ויצר מצב שבו הנכונות, ולפעמים גם היכולת, לבוא ולהשתתף בבחירות לרשויות המקומיות, יצאה מקופחת, וזה גרם לכך שמעטים מדי השתתפו בתהליך הזה. בכך בעצם יצרו איזשהו מדרג, שהבחירות לכנסת הן הבחירות החשובות והבחירות לרשויות המקומיות הן שוליות. היה בזה איזשהו מסר שהמדינה שלחה לגביהן. אני מאוד שמח שהתיקון הזה בא היום, אני שמח שהוא בא גם מצד הממשלה וגם מצד חברי הכנסת, להביא את הדברים האלה למקום אחר ולומר שגם הניהול של רשות מקומית וגם החיים שלנו קרוב לבית חשובים לנו והם חיוניים לנו והם חלק בלתי נפרד מאתנו. הדבר הזה באופן טבעי יעלה את אחוז ההצבעה. אני הייתי אפילו נוקט צעדים יותר משמעותיים בקטע הזה, ואני מקווה שבדיונים שיהיו בוועדת הפנים והגנת הסביבה נדבר על כך, איך לוודא שאנשים באמת מנצלים את הזכות החשובה הזאת שניתנה להם; עכשיו היא גם זכות מתוגברת, כפולה, בכך שהיא גם משחררת אותם מעבודה באותו יום, יוצרת את הזמן הפנוי ואומרת להם: רבותי, אנחנו רוצים, אנחנו מבקשים – אני לא יודע אם אנחנו יכולים לחייב, עוד לא הגענו לחובה הזאת בארץ – אבל אנחנו מבקשים שתבואו להצביע ולהשתתף בניהול של הרשות, של העיר, של המועצה, של היישוב שבו אתם חיים. אני חושב שנצטרך למצוא דרכים כדי שהאנשים לא ישתמשו, הייתי אומר שהציבור לא ישתמש לרעה ביום החופשה הזה שעומד לרשותו, ואני באמת מאמין שבדיונים שיהיו בוועדה נוכל לחפש דרכים לממש את זה. אבל באופן עקרוני, אין לי ספק שהיום אנחנו עושים צעד אחד קדימה, מחזקים את הרשויות, מחזקים את ההשתתפות, ואומרים בעצם שבחירות לרשויות המקומיות – וראש רשות, סופו של דבר, הוא במעמד כמו של חבר כנסת ושר, לצורך העניין – אנחנו נותנים לו או לה את המעמד הבכיר הזה, ואנחנו נוכל להשתתף בבחירה שלהם כדי לנהל את היישובים. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת מוחמד ברכה – לא נוכח. חבר הכנסת עפו אגבאריה – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. שלוש דקות. <קריאה:> – – – <דב חנין (חד"ש):> ודאי שאני בעד. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו כולנו בעד, רוצים יום חופש, מה העניין. <מיקי רוזנטל (העבודה):> זה לא כל כך – יש מדינות שבהן מתלים את החופש בהצבעה – – – וככה צריך לעשות את זה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה, יש לי הכבוד להיות אחד מהיוזמים של הצעות החוק האלה. אני בהחלט תומך ברעיון הזה, אני חושב שזה רעיון נכון שהגיע זמנו. יום שבתון בבחירות עירוניות, בבחירות מקומיות, בא להעלות את ההשתתפות, להעלות את מספרם של אלה שמשתתפים בבחירות עירוניות, בבחירות מקומיות. אחת הבעיות הגדולות שלנו במערכת הפוליטית היא המגמה ההולכת ומחמירה של אי-השתתפות בפוליטיקה, אי-השתתפות בבחירות מקומיות, אי-השתתפות בבחירות ארציות. זו אחת הסכנות הגדולות ביותר שעומדות בפני כל מערכת דמוקרטית. מצב שבו אנשים לא משתתפים בבחירות הוא מצב שבו בסופו של דבר המערכת הנבחרת מאבדת את הלגיטימציה שלה, מאבדת את היכולת שלה לפעול בשם הציבור. אדוני היושב-ראש, הסוגיה הזו מובילה אותי לנושא אחר שנמצא בוויכוח קשה בכנסת, וזו הסוגיה של העלאת אחוז החסימה. כי העלאת אחוז החסימה היא דרך אחרת להקטין את ההשתתפות של אנשים בבחירות. העלאת אחוז החסימה בעצם מכוונת למנוע כניסה לכנסת של מפלגות קטנות, והיא בעצם אומרת לאנשים שרוצים להצביע בעד מפלגות קטנות: האופציה הזאת לא קיימת לכם, אין לכם אופציה להצביע בעד מפלגות קטנות. אם אתם רוצים להצביע בעד מפלגות קטנות, אתם פשוט תבזבזו את קולכם. זו בעצם אמירה לאנשים לא להשתתף בהצבעה, זו אמירה לאנשים לא להשתתף בבחירות. או, לחלופין, זו אמירה לאנשים: אל תצביעו הצבעה כנה, אל תצביעו בעד מה שאתם באמת רוצים לתמוך בו, תצביעו הצבעה אסטרטגית, תצביעו בעד משהו שאולי הוא לא מה שאתם חושבים בדיוק, אולי הוא אפילו לא כל כך קרוב למה שאתם חושבים בדיוק, אבל לפחות יש לו סיכוי להיכנס לכנסת ולהשפיע בפוליטיקה. לכן, ההצעה הזאת של העלאת אחוז החסימה, אחד הנזקים הגדולים שיש בה זה הפגיעה שלה בייצוגיות, הפגיעה שלה בהשתתפות, ובסופו של דבר – הפגיעה שלה בלגיטימציה של המערכת הנבחרת. עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שנכון אומרים אלה שאומרים שאנחנו צריכים לעודד השתתפות בבחירות מקומיות בדיוק כמו שאנחנו מעודדים השתתפות בבחירות ארציות, אבל בדיוק השיקול הזה, של הצורך לחזק את ההשתתפות, צריך להוביל אותנו למסקנה גם לגבי הבחירות הארציות, להוריד חומות סביב המועדון הפוליטי, לאפשר לאנשים להתארגן, לאפשר לאנשים להקים מפלגות, לאפשר לאנשים להיכנס לכנסת. זה טוב שאנשים ינסו להיבחר, זה טוב שאנשים ינסו להשתתף בתהליך הפוליטי, זה רע אם נייצר חומות ואם לא נאפשר בחירה והיבחרות לכנסת. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. הדובר הבא, חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; איציק שמולי – אינו נוכח. מאיר שטרית, בבקשה. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני תומך בכל לבי בחוק. אני חושב שנכון באמת ליצור יום חופש ביום הבחירות לרשויות המקומיות. למען ההיסטוריה צריך לומר שבעבר היה אכן יום חופש ברוב הרשויות המקומיות והוא בוטל, ולכן אני חושב שצריך לחזור ברוורס, ולתת אפשרות לאנשים ללכת להצביע בדיוק כמו ביום הבחירות לכנסת. הבחירות לרשויות המקומיות חשובות לא פחות מאשר הבחירות לכנסת. במידה רבה הן קובעות את אורח חייהם של אנשים בערים הללו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> למה הוא בוטל? <מאיר שטרית (התנועה):> רצו, אז אמרו שרשויות מקומיות זה פחות חשוב ואפשר לוותר על זה, יכולים להצביע אחר-הצהריים, זה מספיק. אנחנו רואים את התוצאות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – הבחירות – – – היה יום בחירות משותף לכנסת ולעיריות. כשזה נפרד, אז – – – <מאיר שטרית (התנועה):> נכון, עד 1978, וכאשר בוטל החוק, חשבו שרשויות מקומיות – זה פחות חשוב שיהיה שבתון, לכן בוטל יום השבתון. אני חושב שזה לא היה נכון, עובדה היא שאחוז ההצבעה בבחירות לרשויות המקומיות הולך ויורד. אם בתל-אביב בבחירות האחרונות – כמה אחוזים הצביעו? אם אני לא טועה, 35%. זאת אומרת, שאם מתוך ה-35% – חבר הכנסת ניצן הורוביץ קיבל כמה אחוזים מתוך ה-35%? <ניצן הורוביץ (מרצ):> 40%. <מאיר שטרית (התנועה):> 40%, זאת אומרת, ראש העיר קיבל 60% מתוך ה-35%, אז הוא קיבל סדר-גודל של 15%, 16% – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> 61%. <מאיר שטרית (התנועה):> 61%, אז הוא קיבל מתוך כלל קולות הבוחרים – 15%–20% מכלל קולות הבוחרים בחרו את ראש העיר תל-אביב. זה ממש לא תקין, ואני חושב שצריך ליצור מצב שאנשים אכן יוכלו להצביע ולהעלות את אחוז ההצבעה בצורה משמעותית, כי זה ישנה במידה רבה את המפה הפוליטית, יקבע כללים אחרים. לכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר, אני גם מגיש ביום ראשון הקרוב לוועדת שרים לחקיקה הצעת חוק שתשלים את החוק הזה, ואני מקווה שוועדת השרים אכן תאשר אותה ותתמוך בה. הצעת החוק שלי קובעת שמי שלא יבוא להצביע יישלל ממנו יום החופש, כי ממה נפשך? אם נותנים לאדם יום חופש ביום הבחירות כדי שיבוא להצביע, והוא מחליט לא ללכת להצביע, ללכת לים, למה לשלם לו שכר? אני חושב שזה יותר הגון להגיד: אדוני, קיבלת יום חופש בשביל להצביע, תבוא להצביע. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גם הבחירות – – – <מאיר שטרית (התנועה):> גם לבחירות לרשויות המקומיות וגם לבחירות לכנסת. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אחרת זה עוד יקטין את אחוזי ההצבעה, כי כולם ייסעו רחוק – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אתה מגיש גם על המוניציפלי וגם על – – – <מאיר שטרית (התנועה):> כן, על שניהם. אני חושב שזה נכון כדי להגדיל את אחוזי ההצבעה, כי זה ישנה בצורה דרסטית את המפה הפוליטית. אני חושב שאנשים צריכים להצביע, בגלל זה הם מקבלים יום חופש. יש, אגב, מדינות בעולם, לא אחת, שבהן יש קנס כספי. אם ועדת השרים לחקיקה תאשר את הצעת החוק ותביא אותה לכנסת, אני גם אשקול – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אז הוא יבוא עם תעודת הזהות, להוכיח למעביד שהוא הצביע? <מאיר שטרית (התנועה):> פרוצדורה, אגב – זאת לא הפעם הראשונה שאני מגיש את החוק, אדוני היושב-ראש. אני הגשתי את החוק כחבר כנסת לפני יותר מ-20 שנה, או 25 שנה, וזה עבר בקריאה טרומית ובתמיכת הממשלה. ועדת הבחירות והמפקח על הבחירות טענו שאי-אפשר לבצע את זה הלכה למעשה. היום אני חולק עליו, כי הייתי שר הפנים ואני מכיר היטב את כללי הבחירות. אני חושב שאפשר לבצע את זה. גם כשיבוא הנושא לוועדה, יכול להיות שכדאי להחליף את הטון, ולהגיד שבמקום ביטול יום חופש, לקבוע קנס. אוטומטית מוטל קנס אם אתה מראה – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> זה כבר לא. <מאיר שטרית (התנועה):> צריך לבדוק מה האופציה הכי טובה. מה שקיים היום בעולם – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> יש הבדל גדול בין שתי ההצעות. ההצעה השנייה היא בעייתית מאוד מאוד. <מאיר שטרית (התנועה):> לכן הלכתי על רך, על ביטול יום חופש. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> כשאתה לא נותן משהו – אבל אם אתה לוקח, זה סיפור אחר לגמרי. <מאיר שטרית (התנועה):> נכון. באוסטרליה, אגב, יש קנס. בבלגיה יש קנס. יש מקומות אחרים שבהם יש קנסות. אני חושב שצריך לעשות מהלך כדי להביא לכך שאנשים יצביעו. נראה לי ששלילת יום חופש היא דבר נכון. זאת אומרת, אם אדם לא בא להצביע ושללו לו את יום החופש, הוא צריך להוכיח שהייתה לו סיבה מוצדקת לכך שהוא לא הצביע. אם הוא היה בחוץ-לארץ, ייתנו לו חזרה. לא היה, הוא צריך להסביר למה הוא צריך לקבל יום חופש. תודה, אדוני. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת שטרית. הדובר הבא, חבר הכנסת רונן הופמן – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת ניצן הורוביץ – מוותר; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח; משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי כנסת, אני שומע שרוצים כל הזמן להעלות את מספר האנשים שמשתתפים בבחירות, אבל כשמדברים על הבחירות ברשויות המקומיות אני לא יכול שלא להביט אל הבניינים הסמוכים, של בית-המשפט העליון, שאגב נבנו על שטחי הכיבוש של אדמות השיח' באדר, אבל שם מכינים עכשיו את ההחלטה שאולי תכשיר את השרץ האנטי-דמוקרטי והאנטי-חרדי של פסילת הבחירות בבית-שמש. הם מחפשים אולי ק"ן טעמים כדי להכשיר את הדבר האנטי, נוראי, שכמותו הוא תקדים. ראינו את זה במצרים ובעוד מקומות כאלה, אבל בשום מדינה דמוקרטית בעולם, גם לא במדינת ישראל – לבטל בחירות בעיר בגלל 37 או אפילו 40 אנשים שהצביעו בתעודות זהות לא שלהם. לכאורה, אין לנו מה לחשוש מבחירות חוזרות בבית-שמש, כי עדיין לא שללו את זכות הבחירה מיהודים חרדים בארץ הזאת והרוב המסורתי והחרדי בבית-שמש יבחר שוב בנציג ש"ס, הרב משה אבוטבול. אבל אני חושש שביום מן הימים ישללו מהציבור החרדי את זכאותו לבחור, ולא יחסרו סיבות ונימוקים. בינתיים הבג"ץ עוד לא מצא נימוק משפטי לשלול את זכות הבחירה מיהודים חרדים כי הכול צריך להיות בשם הדמוקרטיה והשוויון, אבל אני מאמין שהיצירתיות המשפטית תאפשר את זה. איך אני יודע? אותה לוגיקה, שמדינה יהודית שדורשת מאבו מאזן להכיר בה כמדינת היהודים, איננה מכירה בחינוך היהודי התורני ורודפת באכזריות צינית את הילד החרדי והוריו בכל תחומי החיים, מהדיור ועד עבודה, משכר מורים ואפילו טיולים שנתיים. הכול אפשר לעשות בשם הדמוקרטיה והשוויון, לשלול את זכויות האדם הבסיסיות ביותר. אז למה יחששו לשלול את זכות הבחירה לכנסת ולעיריות ולמצוא נימוקים משפטיים מלומדים? הרי גם היום כל הזמן מחפשים עצות איך לשנות את שיטת הבחירות כדי שהדמוקרטיה הסובייטית השוררת במדינה לא תצטרך להתחשב במיעוטים ובאנשים שהם מיעוטים שהופכים לרוב, ולשנות את רצון הבוחר. גם התעמולה המדינית מנסה לשנות את תוצאות הבחירות, אבל זה כבר עניין של עוצמה של תקשורת, שאף אחד לא יכול ולא רוצה לשנות אותה. אבל כל זמן שמדברים על בחירות ורוצים שאנשים ישתתפו בבחירות לעיריות – למה אנשים לא מאמינים בבחירות האלה? למה בתל-אביב רק 35% הלכו להצביע? כי אנשים יודעים שהכול מכור מראש. אם מישהו רוצה באמת שאנשים ישתתפו בבחירות, צריך לתת תחושה שהנציגים הנבחרים, גם בכנסת ובעיקר ברשויות, יש להם אפשרות להיטיב עם הבוחר, יש להם אפשרות לייצג את הבוחר מול הביורוקרטיה האכזרית, שפוגעת בכולם, לא רק בחרדים ובמיעוטים. אין אזרח שנתקל בחומה הביורוקרטית ולא מרגיש חוסר אונים. חברי עיריות כבר מזמן מזמן חשודים באופן שאסור להם לעזור לאף אחד. כל פקיד יכול לעשות כל טריק אפשרי, אבל נבחר ציבור – שום דבר. אותו דבר חברי הכנסת, שרי ממשלה. אז למה שהציבור יאמין בבחירות האלה? לכן הציבור מצביע ברגליו. מי שרוצה לחזק את הדמוקרטיה ולהביא אנשים לבחור, צריך לתת סמכויות לראשי ערים, לחברי מועצת עיר. הם לא פחות ישרים מכל הפקידים שיושבים שם ומקבלים משכורת ולא נושאים בשום אחריות למעשיהם. אותו דבר חברי כנסת ושרים. כאשר השלטון הדמוקרטי יוכיח שהדמוקרטיה שולטת ולא הדמוקרטיה הקירגיסטנית, אז גם הציבור יבוא לבחור, ולא נצטרך לעשות חוקים מיוחדים לדבר. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נמצא; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יעקב אשר, ואחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב. אדוני, יש לך שלוש דקות. בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אין שר, אבל, מכובדי חברי הכנסת, קצת היסטוריה. כפי שאנחנו יודעים, היו תקופות רבות, שנים רבות במדינת ישראל שבהן הבחירות לרשויות המקומיות והבחירות לכנסת היו ביחד. לכן היה יום שבתון אחד גם לבחירות לרשויות המקומיות וגם לבחירות לכנסת. לאחר מכן, כשהחליטו להפריד ולעשות את הבחירות לרשויות המקומיות כל חמש שנים, ממילא נפרדו הכנסת והרשויות המקומיות והחליטו שבבחירות לרשויות המקומיות אין שבתון. ואנחנו היום באים ומבקשים להחזיר את יום השבתון. מה מביא אותנו להחלטה? למה הצעת החוק? למה מציעים ולמה הממשלה תומכת? האם השתנו נסיבות? האם יש דברים שלמדו מכך, שמה שהיה לא היה טוב? למה? עשו מחקר וקבעו שלא באים להצביע מפני שאין שבתון; אם היה שבתון, אנחנו בוודאי היינו מצביעים. הנה, עובדה היא שבבחירות לכנסת אחוז ההצבעה עולה; סימן שהשבתון עוזר. אבל אנחנו יודעים שלא זאת הסיבה. אנחנו רואים שגם אחוז ההצבעה לכנסת יורד מבחירות לבחירות, הגם שיש שבתון. אנחנו כאן באים ושואלים: האם אנחנו נקבע שבתון וזה מה שיביא את האנשים למודעות ולרצון לבחור? יש דברים מלאכותיים שאנחנו נעשה וזה מה שיביא את הציבור להצביע? יש מישהו שחושב שאנחנו צריכים בעניין הזה – אני חושב שחשוב מאוד להצביע ושתהיה השתתפות גדולה מאוד, אבל איך אנחנו מתמודדים עם הבעיה שאחוז ההצבעה יורד? האם אנחנו ניתן קנסות? תכף מישהו יגיד שאולי אנחנו ניתן גם בונוסים למי שבא להצביע, או עוד זכויות למי שבא להצביע. יש מי שהציע, כמו חבר הכנסת שטרית, שאמר שאנחנו ניתן, אנחנו לא ניקח את יום העבודה, לא נחשיב לו כיום עבודה אלא נחשיב לו כיום חופש; או, כפי שהוא רוצה להציע, כמו במדינות אחרות, אנחנו גם נטיל קנסות על אנשים שלא באים להצביע. רבותי, אי-אפשר להעלות את אחוז ההצבעה בדברים מלאכותיים, בדברים לא אמיתיים. הציבור מצביע או לא מצביע, זה בגלל הנכונות שלו, ההרגשה שהוא שותף בתהליך, שהוא מרוצה מכל הקונספציה, שהוא באמת חושב שהוא יכול להשפיע ברשויות המקומיות. חלק מהסיבה לכך שחשבו שלא צריך בבחירות לרשויות יום חופש, אלא צריכים יום – זה גם יכול להיות יום עבודה – זה מפני שהמודעות היא הרבה יותר גדולה, מפני שזה קרוב לבית שלו. זה לא דברים שהוא אומר: מה, אני רחוק, זה לא כפי השקפתי, אני לא יודע להחליט. ברשויות המקומיות זה ועד הבית הגדול שלי, אני רוצה להצביע. אנחנו רואים שהציבור לא משתתף. למה הוא לא משתתף? כי הוא לא מרוצה מכל התהליך, הוא לא מרוצה מכל מה שקורה. הוא רואה מה קורה עם ראשי הרשויות. יש כאלה שאומרים, וזה נכון, שהציבור החרדי מגיע באחוזים יותר גבוהים, שיש צו, וזה לא רק זה; כי המעורבות שלו יותר גדולה, כי הנציגים שלו הרבה יותר פועלים. הם עושים הרבה יותר, והתושבים מרגישים שיש להם מייצג, ולכן גם באים להצביע, ורואים את זה; תשאלו כל אחד בכל רשות מקומית שיש בה נציג חרדי, יגידו לכם איך הנציג החרדי מתנהג. הוא רואה בעבודה שלו עבודת קודש ושליחות. אני מציע הצעה – לא שאני מתנגד, אבל לקחת את אותה העלות של אותו יום שבתון, ולא רק את העלות של יום השבתון, אלא גם נשלם לכל האנשים האלה שיעבדו ביום השבתון תמורת שכר כפול, כי אנחנו רוצים שכל השירותים יפעלו, ואנחנו ניקח את זה ונשקיע את הכסף הזה ברשויות המקומיות, שהן יוכלו לעשות הרבה יותר למען התושבים, ולא שגזמי עצים מהשלג כבר חודשיים עדיין מונחים, או כל מיני דברים אחרים בכל הרשויות, ואז נראה שאחוז ההצבעה עולה. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה לחבר הכנסת מקלב. הדובר הבא, חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא מתנגד להצעת החוק הזאת, אבל אני חושב שעם העלויות הכספיות שלה יכול להיות שהיא מיותרת, ואולי אפשר היה למצוא גם איזו אפשרות נוספת, ידידי חברי הכנסת, ואולי ללכת על חצי יום עבודה, ולא יום עבודה שלם; לא מזמן דיברנו כאן על זה שבזמן השלג, כשאנשים לא יכלו להגיע לעבודה, בסופו של דבר הסכימו לשלם להם חצי מהמשכורת כשהם לא יכלו להגיע, וחצי על חשבון ימי החופש שלהם. אני חושב שהצבעה לרשות מקומית או הצבעה בכלל היא דבר שלוקח בדיוק שעה, לכל היותר. חגיגת הדמוקרטיה חשובה מאוד, אבל אני חושב שגם העלויות הכספיות הכבדות של השבתת המשק כולו ביום הבחירות מיותרות לגמרי. אולי אפשר כאיזון ללכת על חצי יום חופש. אולי אפילו אפשר לאמץ את זה גם ביום הבחירות לכנסת, שתהיה אפשרות של חצי יום, מי שפעיל ורוצה לעבוד במפלגה זו או אחרת יכול לקחת חופש על חשבונו. אני חושב שבמצבה הכלכלי של מדינת ישראל כל יום חופש כזה הוא הרבה מאוד מיליוני שקלים שהולכים לאיבוד, ואני גם לא בטוח שזה יביא את התוצאה, כי יום שבתון כזה יגרום לאנשים לקחת את משפחותיהם ולצאת לאיזו חופשה טובה בצפון או בדרום, תלוי במזג האוויר באותה תקופה; בדרך כלל זה יוצא במזג אוויר טוב, נייטרלי, בסתיו, כך שאני לא בטוח שזה ייתן את התשובה. דבר נוסף, שימו לב שרוב המקומות שבהם היו אחוזי הצבעה נמוכים הם דווקא אותם מקומות שבהם יש ראשי רשויות מוצלחים, שכבר קדנציה אחר קדנציה זוכים בבחירות, כי במקום כזה, במקום שהציבור מרוצה, הציבור פחות מצביע ברגליים. הוא יודע שיש ראש עיר מצוין, היה פה כבר קדנציה אחת, קדנציה שנייה, אולי שלישית – שימו לב, באותן ערים שבהן יש ראשי ערים בעלי ניסיון טוב, בעלי שם טוב, עם הצלחה, שם היה אחוז נמוך מאוד. במקומות אחרים הציבור יודע להיות ערני. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מציע, ואבקש גם בדיוני הוועדה בהכנה לקראת קריאה שנייה ושלישית – בין קריאה ראשונה לשנייה ושלישית, לנסות לצמצם את יום השבתון לחצי יום שבתון. אולי הכנסת תאמץ את זה גם לבחירות לכנסת. חבל על הכסף. חגיגת הדמוקרטיה תוכל להיות גם ככה, ובסופו של דבר מי שרוצה לבחור יבחר; מי שלא רוצה לא יעשה את זה גם אם יהיה לו יום חופש. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת יעקב אשר. אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו אומרים בתפילה: ברוך שנתן שבתות למנוחה ומועדים לשמחה, ועכשיו אנחנו נוסיף: וימי בחירות לבטלה. מישהו יכול להסביר לי למה צריך עוד יום של בטלה? אני מבין – מחפשים עוד יום חופש. תעשו חופש. מתי שנראה לכם, תעשו חופש. למה צריך איזו סיבה, ימי בחירות, דמוקרטיה, קשקושים? על מי זה עובד פה, באמת? אתם מאמינים בזה? כמה זמן לוקח ללכת מהבית לקלפי שסמוכה אליך? יותר מעשר דקות, רבע שעה? הרי יש תחרות כבר בסיעות, מי יביא את הקליינט כמה שיותר מהר. אפילו לא נותנים לו, חס ושלום, לנשום. הוא צריך כבר להיות קשור לאותה מפלגה שכבר מובילה אותו. אפילו להוביל חולה באמבולנס לבית-חולים לוקח לו יותר זמן מאשר כשמביאים את מי שרוצה לבחור לאיזו מפלגה, כדי להביא אותו ולהריץ אותו לקלפי, שרק יעשה טובה, שיבחר. אז אני אומר, אדוני היושב-ראש, אם ייתנו את ימי החופש, יעשו בדיוק אותו דבר כמו שעושים בבחירות לכנסת. מי שלא רוצה לבחור ולא מעניינות אותו הבחירות – במקרה הזה זה הנושא של הרשויות המקומיות, מה אכפת לו? הרי הוא יודע שכל ההבטחות יהיו הבטחות. בסופו של דבר הארנונה תעלה, מחיר המים עולה, סלילת הכבישים – עולה, הכול עולה. אז בסדר, ראש העיר יכול להצהיר מה שיצהיר. כולנו יודעים שהמצב הכלכלי – בפרט כשבמדינת ישראל הרשויות המקומיות יותר לוחצות. דבר נוסף אני רוצה לומר, איזה מין רעיון זה בכלל, שאומרים שבמסגרת החוק יש מי שינצל את זה לרעה. אני חושב שאסור לנו לנצל לרעה את החוק כדי לפגוע באזרח. אם אזרח לא רוצה לבחור, ואתה נותן לו יום חופשה על כורחו – הוא לא ביקש את זה; אתה היום בחקיקה אומר: מגיע לך חופש, כדי שיהיה לך זמן לחשוב במי אתה רוצה לבחור, אם בכלל אתה רוצה לבחור. אז אתה כופה עליו – אומר לו: אתה חייב לבחור, ואם לא תבחר נקזז לך את יום החופשה שלך? תחליטו: או שאנחנו רוצים באמת לתת לאנשים את הפריבילגיה הזאת, לתת להם את האפשרות של יום חופש שלם כדי לחשוב ולהחליט במי לבחור, ואם בכלל לבחור, ואולי לא רוצים לבחור – עכשיו, מה יעשו נטורי-קרתא, שבכלל לא רוצים לבחור? תכפה את זה עליהם? יש גם כאלה שעובדים. אתה סוגר להם את הביזנס שלהם על כורחם. אז אתה גם מעניש אותם – נותן להם חופש. הם אומרים: געוואלד; היום סוגרים את החנויות כי זה כמעט – יום קשה, כמו יום אבל בשבילם. אתה אומר להם: אני גם אקח לכם את הפרנסה שלכם. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שאסור לנו, או שאנחנו נותנים את זה בצורה מושלמת ומתוך רצון טוב כדי להמריץ את האנשים, אבל ודאי לא להרע להם. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת זאב. אתה אחרון הדוברים. נמתין שתשוב למקומך ונעבור להצבעה. ההצבעה תהיה על כל הצעות החוק המוצמדות להצעת החוק הממשלתית, זו אחר זו, כלומר תהיינה עכשיו ארבע הצבעות האחת אחר השנייה; ההצבעה הראשונה תהיה הצבעה על הצעת החוק הממשלתית, הצעת החוק הרשויות המקומיות (תיקון מס' 44) (שבתון ביום הבחירות) – הצעת הממשלה. הצבעה, רבותי. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 44) (שבתון ביום הבחירות הכלליות), התשע"ד–2014, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> 20 בעד, אחד מתנגד. הצעת החוק הממשלתית, חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 44), עברה, ותידון בוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אנחנו עוברים להצבעה על הצעתו המוצמדת של חבר הכנסת ניצן הורוביץ, הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – יום שבתון). הצבעה, רבותי. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 21 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – יום שבתון), התשע"ד–2013, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> 21 בעד, מתנגד אחד. הצעתו של ניצן הורוביץ עברה, וגם היא תועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. ואנחנו עוברים להצבעה על הצעתה המוצמדת של מירי רגב, הצעת חוק הרשויות המקומיות (תיקון – יום שבתון). הצבעה, רבותי. מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 21 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – יום שבתון), התשע"ד–2013, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> 21 בעד, מתנגד אחד. הצעתה של מירי רגב עברה ותועבר גם היא, כמובן, לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. ואנחנו עוברים להצעה המוצמדת האחרונה, הרביעית, הצעתו של חבר הכנסת שמעון אוחיון. מי בעד? מי נגד? הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 18 נגד – 1 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – יום שבתון), התשע"ד–2013, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> 18 בעד, מתנגד אחד, נמנע אחד. גם הצעתו של שמעון אוחיון עברה, ותועבר גם היא, כמובן, לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012> [נספחות.] <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו חוזרים עכשיו להצבעה על החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות). יציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן. בבקשה. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, השר לנדאו, חברי הכנסת המצוינים והחרוצים, על-פי הצעת – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> כן, יושב-ראש ועדת הכלכלה. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> תודה. ההחלטה בדבר פיצול, כמו שהודעת – הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012, מ/702, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. על-פי הצעת ועדת הכלכלה מחליטה הכנסת, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת ועדת הכלכלה לפצל את הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012, להצעות חוק נפרדות – דב חנין, אתה מקשיב? תפסיק לסמס – כך שחלק אחד מההצעה יכלול את ההוראות המתייחסות לבדיקות לגבי רמת התחרות בענפים השונים, כמפורט בסעיף 3(5) שבפרק ב': הגבלים עסקיים בהצעת החוק, וחלק אחר בהצעה יכלול את כל יתר ההוראות הכלולות בהצעת החוק. כמה מילות הסבר, כי אני רואה שיש פה הקשבה מרבית. אפילו חבר הכנסת טופורובסקי, שעסוק עכשיו בשיחה עם חברת הכנסת קלדרון. הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012, נדונה בקריאה הראשונה בכנסת השמונה-עשרה ביום י"ט בתמוז התשע"ב, 9 ביולי 2012. ביום א' בכסלו התשע"ד, 4 בנובמבר 2013, החליטה הכנסת התשע-עשרה להחיל על הצעת החוק דין רציפות בהתאם לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993. הצעת החוק כוללת הסדרים חדשים שעניינם הגברת התחרות בכמה תחומים: תחבורה, הגבלים עסקיים ויבוא. בפרק ב': הגבלים עסקיים בהצעת החוק, נכללו הוראות המתייחסות לבדיקות לגבי רמת התחרות בענפים שונים – אני לא רואה פה שום התייחסות לנושא "שראל". להוראות אלה חשיבות רבה, שכן הן יאפשרו לממונה על ההגבלים העסקיים לערוך בדיקות יזומות לגבי רמת התחרות בשווקים השונים ביוזמתו או לבקשות שר או גוף ממשלתי. חבר הכנסת פייגלין, אתה לא שר. הצעת החוק כולה מורכבת וארוכה, וסיום הדיונים בה ידרוש זמן נוסף שקשה להעריכו בשלב זה. פיצול ההוראות האמורות מהצעות החוק יאפשר התקדמות מהירה של הליכי החקיקה בנושא האמור. כך תתאפשר עריכת בדיקות כאמור, לרבות צורך בדיקת האפקטיביות של שינויים מבניים ורפורמות שבוצעו. שאר הנושאים שבהם עוסקת הצעת החוק יובאו לקריאה השנייה ולקריאה השלישית במועד מאוחר יותר. חבר הכנסת מזרחי, אם תתמוך בזה אני אבקש שהכנסת תאשר החלטה זו. תודה רבה, ותרשו לי עקב השעה והנעימות שכאן, וחיוכה של חברת הכנסת קלדרון, להוסיף מילה של הומור. כי בסופו של דבר אנחנו יושבים פה בתיאטרון שיש בו גם יופי, גם עצב וגם קצת בדיחות דעת. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חוץ מזה שאנחנו בחודש אדר ומשנכנס אדר מרבין בשמחה, חבר הכנסת ברוורמן. <רות קלדרון (יש עתיד):> שני אדרים. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> שני אדרים. אדר ראשון, אז יהיה לנו הרבה לשמוח. טוב, תודה רבה, חבר הכנסת ברוורמן. לא נרשמו חברי כנסת לדיבור. אנחנו נעבור ישר להצבעה על החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת החוק לשינוי חברתי-כלכלי. הצבעה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 22 בעד הצעת ועדת הכלכלה – 18 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות), התשע"ב–2012, נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> 18 בעד, אין מתנגדים. הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (הגברת התחרות) התקבלה. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 28) (כריות ביטחון לקרנות פנסיה ותיקות), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/831).] (קריאה ראשונה) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> ונעבור להצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 28) (כריות ביטחון לקרנות פנסיה ותיקות), קריאה ראשונה. יציג את ההצעה סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (כריות ביטחון לקרנות הפנסיה הוותיקות), אותן קרנות שב-2003 ספגו מכה קשה. לנוכח הגירעונות הכבדים של חלק מקרנות הפנסיה הוותיקות, אשר הסתכמו בשנת 2003 בסכום של 120 מיליארד שקל, החליטה הממשלה במרס 2003 על גיבוש תוכנית הבראה אשר תאפשר לקרנות אלו לעמוד בתשלומי קצבאות לעמיתיהן, תוך סיוע ממשלתי בהיקף חסר תקדים של 78.3 מיליארדי שקלים בערכי 2003, בתוספת סיוע בגין אי-העלאת גיל הפרישה לנשים ותוך הפחתה מסוימת בזכויות העמיתים. במקביל החליטה הממשלה גם על שינוי מדיניותה לגבי הנפקת איגרות חוב מיועדות לקרנות הפנסיה. במהלך הדיון אשר התקיים באותה עת בכנסת הועלה חשש מתנודתיות חדה בתשואה כתוצאה מהפסקת הנפקות איגרות חוב מיועדות לקרנות הפנסיה אשר בהסדר, וזאת על רקע ההסדר שנקבע והשתתפות שהושתה על העמיתים לצורך מימונו. לנוכח החששות האמורים הודיע משרד האוצר על כוונתו למנות ועדה ציבורית לבחינת הקצאת כריות ביטחון שתוקצה על-ידי הממשלה לצורך מענה על החששות האמורים. בהתאם להמלצות הוועדה הציבורית בראשותו של פרופסור אמיר ברנע, שמונתה לשם כך, מוצע כי תוקצה כרית ביטחון לקרנות הפנסיה שבהסדר, אשר לא תעלה על 11 מיליארד שקלים ו-320 מיליון. סכום זה יתעדכן לפי שיעור של 3.48% לשנה, צמוד מדד, החל בשנת 2008. העברת סכומים לקרנות האמורות מהכרית האמורה תיעשה בהתאם לתנאים שמפורטים בהצעה, ובכל מקרה רק לאחר שאזלו נכסי הקרן. נוסף על כך מוצע לכלול כרית ביטחון נוספת ונפרדת לקרנות הוותיקות שאינן בהסדר, בהתאם לעקרונות ולתנאים המפורטים בהצעה. הסכום המרבי של כרית הביטחון לכל הקרנות הוותיקות שאינן בהסדר יהיה 2.5 מיליארד ש"ח ויתעדכן לפי שיעור של 3.48% לשנה, צמוד למדד, החל בשנת 2011. מדובר בסכומים באמת גדולים. בין התנאים האמורים, כרית הביטחון לקרנות שאינן בהסדר מותנית בביצוע שני צעדים: 1. העלאת מדרגות גיל הזכאות לקבלת קצבה בקרנות האמורות ל-67 לגברים ול-62 לנשים, וכפי שיהיה מעת לעת. חבל שאין כאן אף חברת כנסת. אה, חברתי מהסיעה, ולא יהיה מנוס, ביום בהיר אחד, כי העול שמושת על הממשלה, על המדינה, על תקציב האוצר, בעצם התמיכה בקרנות האלה לא תחזיק מעמד. בסופו של דבר נצטרך להעלות את גיל הפרישה. עם כל הכבוד, דנו בזה בעבר, זה לא לפתחנו כרגע. אני מזכיר את זה עכשיו כי הסכומים שעכשיו המדינה משלמת לאותן קרנות פנסיה בגין יציאה מוקדמת לגמלאות היא אדירה. תמורת עוד שנתיים של עבודה יהיה אפשר לעשות רבות בתחום החינוך, בתחום הרווחה ובתחום התשתיות. באמת, בעניין הזה תצטרכו אתן, חברות הכנסת מהשדולה הנשית, להבין לגורלו של אוצר המדינה ושלנו, ולעזור להעלות את גיל הפרישה של הנשים, כי פשוט אין ברירה אחרת. אני אמשיך בענייני. 2. הפחתה בזכויותיהם של גמלאים בקרן, כך שהחל בשנת 2017 שיעור הפחתה שיהיה – לא גבוה מדי אבל בכל זאת פגיעה – 1.75%. מוצע כי קרן ותיקה שאינה הסדר, שלא הייתה בגירעון אקטוארי בסוף שנת 2011, תהיה זכאית לכרית ביטחון גם ללא ביצוע הצעדים האמורים, ובלבד שתבצע הפחתת זכויות עתידיות באותו שיעור הפחתה שהיה עליה לבצע לפי המוצע בהצעת החוק, ביחס להתחייבויותיה. בתמורה תהא זכאית הקרן לכרית ביטחון מופחתת בדיוק כמו קרנות הפנסיה הוותיקות, שהמדינה נתנה להן כריות ביטחון כדי שתהיה פנסיה לעמיתים. אבקש מחברי חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. אני מבקש גם להעביר אותה לוועדת העבודה והרווחה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, סגן שר האוצר מיקי לוי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מאיר שטרית – איננו. חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גם לזה אתה מתנגד? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> יישר כוח. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו מדברים עכשיו על נושאים של קרנות פנסיה ושל דברים שיקרו לאנשים שונים בעוד עשר שנים, לאחרים בעוד 20 שנה, ומצד שני אנחנו שומעים איומים שבעצם מדינת ישראל הולכת להתחסל בתוך כמה שנים על-ידי חרם כלכלי עולמי, אם וכאשר לא יקבלו את התכתיב האמריקני, של ג'ון קרי. אחרים אומרים שמדינת ישראל עומדת להתחסל אם חלילה יקבלו את התוכנית הנוראה של גבולות אושוויץ של 67', שראש הממשלה הולך לחלק את ירושלים. אז אני שואל את כל מי שמשקיע פה בפנסיות, משני הצדדים: ממה נפשך? איך אתם משקיעים כסף במקום הזה? מצד שמאל, אם לא יהיה הסדר מדיני, חבל על הכסף של הפנסיה. מצד ימין, אם יהיה הסדר מדיני, חבל על הכסף של הפנסיה. כשאני חושב על הדבר הזה, המסקנה שלי היא שבאמת בדרך הטבע חבל להשקיע פה פרוטה. אבל יש הנהגה אלוקית, כי ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה, שהוכחה; הייתה לי סבתא בת 92, שהייתה היחידה שאביה עלה לארץ הרבה לפני, ולא מסיבות ציוניות, אלא מסיבות יהודיות. שאלתי אותה בשעתה, והיא אמרה לי שכל המשפחה אמרה לאבא שלה: מה אתה הולך לשם? הערבים – אז הייתה שנת תר"פ; ב-1920 היו פוגרומים – לאן אתה הולך? שם לא פרנסה ולא שום דבר. הוא אמר: אני הולך לארץ-ישראל. היא אמרה לי שהיא היחידה מכל המשפחה, שהייתה בוורשה ובלודז', שנותרה בחיים. זה לא אומר שיש לנו ביטחון כלשהו שנוכל לעשות מה שאנחנו רוצים, חלילה, ולמרוד בקדוש-ברוך-הוא, הרי גם כתוב בתורה מה יקרה אם זה יקרה. אבל כל זמן שיש יהודים ששומרים תורה ומצוות, חלקם אנשים שחושבים שהם חילונים אבל הם שומרים הרבה מצוות מן התורה ועושים הרבה מעשים טובים, וגם ובעיקר אלה שבאמת מקפידים על מקסימום מתרי"ג מצוות ולומדים תורה – אז אפשר להשקיע בקרנות הפנסיה. אפשר להיות רגועים. אבל כדי שלא יצליחו כל אלה שרוצים להחרים מפעלים ועסקים ביהודה ושומרון ובירושלים, ביקשתי היום, אדוני היושב-ראש, וכבודו יוכל להצטרף לזה אם הוא ירצה, הצעת חוק פיצוי עסקים מוחרמים בשל מקומם הגיאוגרפי. אני רציתי לכתוב: יהודה ושומרון וירושלים ומעבר לקו הירוק, אבל דווקא אנשי ימין אמרו לי שאסור להכיר ב"מעבר לקו הירוק", אז הם הציעו לכתוב: "בשל מקומם הגיאוגרפי". החוק אומר כך: הממשלה תפצה בעלי עסקים וחברות ישראליות אם וכאשר ייפגעו מהחרמות בגלל היותם בבעלות יהודית או ישראלית ובשל מקומם הגיאוגרפי. גובה הפיצוי ייקבע על-ידי ועדה ציבורית שתקים הממשלה בתוך 30 יום מיום אישור החוק. סעיף נוסף ואחרון: הוועדה תהיה בת עשרה חברים – נציג משרד ראש הממשלה, משרד האוצר, משרד הכלכלה, משרד הפנים, וחמישה נציגי ציבור. החוק הזה בא להשיב לכל אלה שמאיימים עלינו בחרם כלכלי שימוטט עסקים, ועוד יותר מכך – לבעלי עסקים ומפעלים בין-לאומיים שלא ירצו להשקיע בארץ, שלא ירצו להשקיע בירושלים. נדמה לי שהר-חוצבים, על-פי החוק הבין-לאומי, כבר נמצא אי-שם מעבר לקו הירוק. אני זוכר שכשהייתי ילד, זה כבר היה מעבר לשטח ההפקר, כי אנחנו גרנו עד הפילבוקס שהיה ליד בית-הקברות של סנהדריה, ומשם והלאה זה היה ירדן. כל המפעלים שבאזור הר-חוצבים ומזרחה וצפונה יכולים להיכלל בהחרמות. אני לא יודע אם "אינטל" – אל תגלה, סגן שר האוצר, ל"אינטל" שיכול להיות שהם ממוקמים ממש על גבול הקו הירוק. לכן מדינת ישראל צריכה לומר: מי שינסה לפגוע כלכלית במפעלים או בעסקים בגלל היותם במקום גיאוגרפי כלשהו משום שהוא בבעלות ישראלית ויהודית, המדינה תפצה אותם בערך של הנזק שייגרם להם, ואני מניח שזה לא הרבה כסף, כי בסופו של דבר רוב אזרחי העולם לא יחרימו את המפעלים הישראליים, ואם באמת יהיה כזה מין נזק קטן – בשביל זה תהיה ועדה שמורכבת מנציגי הממשלה והציבור, והמפעלים יוכלו להמשיך ולהעסיק עשרות אלפי מתפרנסים, כפי שקורה היום. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת אייכלר. הדוברת הבאה, חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נמצאת. חבר הכנסת מיקי רוזנטל. <מיקי רוזנטל (העבודה):> תורי לדבר? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> לא האמנו שזה יקרה, אבל זה בא. <מיקי רוזנטל (העבודה):> על מה אני אמור לדבר, על שירותים פיננסיים? אתה יודע מה? אני בא לדבר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> שיהיה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תוותר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אתה מסוגל, אתה מסוגל. בוא. <מיקי רוזנטל (העבודה):> לא, אני רוצה לדבר אתך. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בבקשה. שלוש דקות לרשותך. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> תשאל מי מחברי הכנסת מכירים את החוק ומבינים אותו. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אתה רוצה שאני אסביר לך את החוק? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, תשאל את חברי הכנסת. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – החוק נועד לייצב את קרנות הפנסיה שבעקבות השינויים שנעשו לפני כמה שנים נמצאות היום בסיכון וצריך להנפיק להן איגרות חוב ייעודיות כדי לצמצם את ההפסדים של החוסכים. זה טוב. אבל אתמול בערב גם קראתי ב"גלובס" על אנשים אחרים שפגעו באופן דרמטי בחוסכים, ואני חושב שמדינת ישראל צריכה לפתוח בחקירה לאלתר בסוגיה הזאת. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> במי פגעו? לא הבנתי. <מיקי רוזנטל (העבודה):> סגן השר מיקי לוי, אני אסביר לך. חברת "צים" עשתה הסדרי חוב מרחיקי לכת בתקופה האחרונה על חשבון אנשים שהיא לוותה מהם כספים. פעילות עסקית היא מסוכנת; לפעמים אתה מצליח ולפעמים אתה נכשל. אלא שהתברר מהתחקיר של "גלובס" אמש, שחברת "צים", שהיא חברה ציבורית – אליה נווטו כל ההפסדים בגין הפעילות. לעומת זאת, משפחת עופר, שבבעלותה חברות פרטיות רבות, החכירה את האוניות הפרטיות שלה לחברת "צים". החברות הללו הרוויחו 1.5 מיליארד שקלים בשנה האחרונה מחברת "צים", ואנחנו, הציבור הישראלי, שילם את ההפסדים. אני חושב שמדינת ישראל חייבת לפתוח בדבר הזה בחקירה, משום שאני חושב שרוב השרץ הזה הוא חוקי, אבל חלקו הוא לא חוקי. אני אסביר גם מה לטעמי לא חוקי. ראשית, הדיווחים. זאת אומרת, עסקות בעלי העניין שנעשו בדבר הזה, לא יכול להיות – לא יכול להיות שהן חוקיות, מפני שאם חברה מדברת על הפסדים, מדווחת על הפסדים, ועושה תספורות לציבור, ובמקביל מושכת רווחים לחברות הפרטיות שלה, לא יכול להיות שהדבר הזה חוקי. ואם הוא חוקי, אדוני סגן השר, חייבים לשנות את החוק, חייבים לשנות את החוק. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> משפט אחרון. מה לעשות – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> תודה רבה לאדוני. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – מעניין מאוד, אבל – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> מאה אחוז. אנחנו לא סיימנו עם הפרשה הזאת. העניין הזה רק מתחיל. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> נצרף את זה ל"שראל". <מיקי רוזנטל (העבודה):> מאה אחוז. אתה יודע מה? מאה אחוז. אני בעד לבדוק את כולם – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> מאה אחוז. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – כל מי שלא בסדר, להעיף אותו מהציבוריות שלנו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת רוזנטל. הדובר הבא, חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נמצא. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה – – <נסים זאב (ש"ס):> מוותר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – ואחרון הדוברים, דב חנין, יסיים. <נסים זאב (ש"ס):> מוותר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אתה מוותר? <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אז חבר הכנסת דב חנין, אחרון הדוברים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> זה לפרוטוקול. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הסוגיה שאנחנו עוסקים בה, אדוני סגן השר, היא אחת הסוגיות החשובות ביותר, ואני מצטער על כך שהדיון איכשהו הגיע אולי לשעה כזו שחלק מחברי הכנסת כבר לא נמצאים, וגם לא כל הנמצאים אולי לגמרי דרוכים וערניים ומבינים עד כמה הנושא הזה חשוב וגורלי. האינטרס של כולנו הוא כמובן להבטיח את עתידן של קופות הפנסיה הוותיקות, ומבחינה זו, ככל מנגנון שייצר כריות ביטחון שתבטחנה את הקופות הוותיקות הוא כשלעצמו דבר נכון וראוי. השאלה הגדולה שאנחנו נצטרך להתמודד אתה היא מה יהיה אופיין הממשי של הכריות האלה, האם אנחנו בעצם בסופו של דבר נגיע למצב של פגיעה נוספת בזכויות של העמיתים בקופות הפנסיה הוותיקות. אני מכיר, למשל, עמיתים בקופות פנסיה ותיקות שונות, שמדי פעם בפעם כל מנגנון ביטחון כזה שאנחנו מייצרים מוביל לצמצום נוסף של אותה פנסיה לא גבוהה שאותם אנשים היו אמורים לקבל. המשוואה שאנחנו נמצאים בה מחייבת פתרון מאוד ברור. מי שצריכה להתגייס פה לתמונה זו המדינה, שצריכה לייצר לטובת קופות הפנסיה הוותיקות את המכשירים שיאפשרו להן לשמור על ערכן האקטוארי ככל הניתן, אחרת אנחנו נגיע למצב שבו אותם אנשים שחסכו לפני שנים, ואולי חלקם גם ממשיכים לחסוך היום בקופות הפנסיה הוותיקות, ימצאו את עצמם בסופו של יום עם פנסיות מקוצצות, דלות, לא מספיקות ולא מספקות. אני חושב שהסוגיה הזאת של הבטחת עתיד הפנסיות בחברה הישראלית היא אחת הסוגיות החברתיות החשובות ביותר, והגיע הזמן לקיים בשאלה הזו דיון מאוד רציני ומאוד מעמיק – איך אנחנו מבטיחים לחוסכים הפנסיוניים בישראל את הקיום ההוגן, איך אנחנו מבטיחים להם לפחות את המעט שהם חסכו לאורך חייהם כדי ליהנות מהכסף הזה בימי זיקנה וצורך. ואני הייתי מציע שבמסגרת הדיון בהכנת החוק לקראת הקריאה השנייה והשלישית, אנחנו לא נעסוק רק בהיבט המסוים של כריות הביטחון שמשרד האוצר מביא אלינו כאן, אלא נפרוס יריעה יותר רחבה של דיון בכלל המצב בקופות הפנסיה הוותיקות, ואני הייתי שמח על דיון רציני בשאלת המצב בתחום הפנסיוני בכלל, שבו רבים-רבים מאזרחי ישראל, כולל גם כאלה שחוסכים היום, לא יודעים שהם חוסכים אבל הכספים בפועל לא באמת נחסכים. איך אנחנו מבטיחים לאנשים בישראל – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <דב חנין (חד"ש):> – – קיום הוגן בעת זיקנה, זו שאלה מרכזית, רצינית, משמעותית ואפילו גורלית. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת חנין. ונעבור להצבעה על הצעת חוק הפיקוח על השירותים הפיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 28). הצבעה בקריאה ראשונה, בבקשה. מי בעד, מי נגד? <נסים זאב (ש"ס):> אבל מאיפה לוקחת הממשלה את הכסף? רק מהחרדים. איך היא תיתן כרית ביטחון אם לא ייקחו מקצבאות הילדים? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <קריאות:> – – – הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 28) (כריות ביטחון לקרנות פנסיה ותיקות), התשע"ד–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת זאב, 14 בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה – – <נסים זאב (ש"ס):> לוקחים מהחרדים ועושים כריות – – – <דב ליפמן (יש עתיד):> לקחנו מה? – – – <קריאות:> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – ותועבר לוועדת העבודה והרווחה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. אני רק אומר לך, חבר הכנסת זאב. לקריאתך, חבר הכנסת, איפה הכסף – – – <קריאות:> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת זאב, אני מדבר אליך. אם אתה שואל איפה הכסף בכל הנושא של הפנסיה, חצי טריליון שקל הולכת המדינה לשלם במשך כמה עשרות השנים הקרובות למה שמכונה פנסיה תקציבית, שם הכסף. לא נרחיב בזה עכשיו, אבל שם נמצא כל הכסף. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – זה השיא, אז תחול הירידה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> שם נמצא כל הכסף שאתה מחפש כדי להשלים אותן פנסיות עלובות של מי שלא נמצא באותו "סוציאליזם חזירי", כפי שאני מכנה אותו. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 113) (הוראות לעניין רישיון רכב הרשום כמונית), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/536).] (קריאה ראשונה) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בכל אופן, נעבור להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 113) (הוראות לעניין רישיון רכב הרשום כמונית), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת יריב לוין, קריאה ראשונה. בבקשה, חבר הכנסת לוין. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 113) (הוראות לעניין רישיון רכב הרשום כמונית). אדוני היושב-ראש, במדינת ישראל קיים הסדר זה עשרות שנים, הסדר מוזר מאוד, שלפיו לא ניתן לרשום על שם אדם רכב המשמש כמונית אלא אם הוא בעל הרישיון, מה שנקרא הרישיון הציבורי, כדי להפעיל את הרכב כמונית. התוצאה היא שבעידן שבו רבים מבעלי הרישיונות הציבוריים להפעלת מונית משכירים את הרישיון לאנשים אחרים שעובדים על המוניות, נוצרה מציאות כזאת: האדם שרכש את הרכב כמונית נאלץ לרשום את הרכב על שם בעל הרישיון הציבורי, ואז אם יש חס וחלילה עיקול על זכויותיו של בעל הרישיון הציבורי, מעקלים את הרכב, ששייך בכלל לאותו נהג. אם אותו נהג עושה עבירת תנועה, שולחים את הדוח לבעל הרישיון הציבורי; אם אותו נהג נוסע בכביש 6, שולחים את דרישת התשלום לבעל הרישיון הציבורי, וכן הלאה, בעיות מבעיות שונות, שיוצרות אבסורד מוחלט. הצעת החוק הזו באה לפתור את המצוקה הזו שממנה סובלים שני הצדדים על-ידי קביעה שבמרשם הרכב יהיה רישום הן של בעל הזכות והן של בעל הרישיון הציבורי, ויוכלו להירשם כבעלי הרכבים המשמשים כמוניות גם אנשים שאינם בעלי הזכות הציבורית אלא שוכרים אותה, כאשר השוק עצמו יקיים מנגנון של מתן ייפויי כוח וכן הלאה, כדי להבטיח כמובן את הזכויות של כל אחד מהצדדים באותה עסקת שכירות. ההסדר הזה יאפשר ליצור מצב שדוחות ודרישות תשלום שחלות על בעל הרכב יישלחו אליו. עיקולים, אם חס וחלילה יהיו, אז זכויותיו של בעל הזכות הציבורית לא יחולו על הרכב אלא רק על הזכות הציבורית עצמה. וכמובן, גם אם בעל הרכב רוצה לקחת הלוואה לצורך רכישת המונית, לא יצטרכו לרשום את ההלוואה, והלווה בפועל לא יהיה בעל הזכות הציבורית, כפי שזה עכשיו, אלא יוכל בעל הרכב לקבל הלוואה עבור רכישת הרכב, בשמו ובאופן מסודר. אני מקווה שההסדר הזה אכן יסייע לכל העוסקים בענף המוניות. אני כמובן מבקש את תמיכת הכנסת בהצעת החוק בקריאה הראשונה, על מנת שנוכל להשלים את חקיקתה ולהביא אותה גם לכאן לקריאה השנייה והשלישית. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת יריב לוין. אני עובר ישר לאחרון הדוברים, כי אני לא רואה מכל רשימת הדוברים שלפני שמישהו נמצא. אם משום מה פספסתי מישהו, נא להעיר. גם אתה מוותר, חבר הכנסת זאב? אם כן, אין לנו דוברים, ואנחנו נעבור ישר להצבעה. מי בעד? מי נגד הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה של חבר הכנסת יריב לוין? הצבעה, רבותי. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 113) (הוראות לעניין רישיון רכב הרשום כמונית), התשע"ד–2014, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <שמעון סולומון (יש עתיד):> אפשר להוסיף אותי – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> עכשיו כבר לא. אה, שהצבעת בעד, בבקשה, כן. ובכן, 12 בעד, חבר הכנסת סולומון ביקש להירשם גם כן כמצביע בעד. אין מתנגדים. הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 113) (הוראות לעניין רישיון רכב הרשום כמונית), של יריב לוין, עברה בקריאה ראשונה ותועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה. <הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 51) (הגנה לעובדת או עובד העוברים טיפולי פוריות), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/536).] (קריאה ראשונה) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> ואנחנו עוברים להצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 51) (הגנה לעובדת או עובד העוברים טיפולי פוריות), התשע"ד, של חברת הכנסת אורית סטרוק וקבוצת חברי כנסת, קריאה ראשונה. חברת הכנסת סטרוק, בבקשה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי הכנסת, השר, אעשה את זה קצר. הצעת החוק נועדה לתקן עוול או טעות שנעשו בעבר. בעבר נקבע שנשים שעוברות טיפולי פוריות יכולות לקבל סיוע מהמדינה לעבור את הטיפולים האלה בשני טיפולים בלבד, והן גם מקבלות הגנה מפני פיטורים לשני טיפולים בלבד. אין הצדקה לקישור של שני הדברים האלה. לא מספיק שנשים שיש להן מצוקה כל כך קשה שהן לא יכולות להביא ילדים לעולם, והן נאלצות לשלם בעצמן בעבור הטיפולים היקרים האלה ולעבור את כל הסבל הפיזי והנפשי שכרוך בהם – ודאי שלא צריכים להכביד עליהן עוד עם סכנה של פיטורים. ולכן הצעת החוק נועדה למנוע מהן את החשש הזה מפיטורים. הגענו להסכמה עם הממשלה שזה יחול לגבי טיפולי פוריות שעוברים אצל – זאת אומרת, אצל כל מעביד מותר יהיה לעבור שני טיפולי פוריות, ואם רוצים להמשיך ולא לעמוד בפני סכנת פיטורים, צריכים לעבור למעביד אחר. זה כרגע המצב של החוק בקריאה הזו. עד כאן. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חברת הכנסת סטרוק. אני מבין, חבר הכנסת זאב, שאתה מוותר גם – אה, מעוניין לדבר? בבקשה. אחרון הדוברים. ראשון ואחרון הדוברים. חבר הכנסת זאב, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, יש כאן תרתי דסתרי בהצעת החוק של חברת הכנסת סטרוק, שבאמת ראויה וודאי נתמוך בה, שמתחשבת באותן נשים שעוברות את הייסורים ואת התלאות בנושא הפוריות, ואנחנו יודעים בדיוק כמה אישה משתוקקת להביא ילד לעולם; ומאידך גיסא, אנחנו רואים את שרת הבריאות, שהגיעה למסקנה שאי-אפשר לתמוך כספית ביותר משמונה פעמים של ניסיונות פוריות. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, קיבלתי טלפונים מאנשים שאומרים לצאת ולמחות נגד הגזירה הזו, כי אנשים לא יכולים לעמוד בנטל התשלומים וההוצאות הרבות בעניין הזה. לנשים שהן מתחת לגיל 42 ויש להן סיכויים להביא ילדים, וברוך השם כבר היו מקרים שגם בגיל 50 ו-55 נשים זכו לפריון בטן, אין שום סיבה בעולם להגביל את זה. וכל עוד אישה לא זכתה לפרי בטן, צריכים לתת לה את כל האפשרויות כדי להתמודד עם הבעיה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת זאב. ובכן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק עבודת נשים (הגנה לעובדת או עובד העוברים טיפולי פוריות), של חברת הכנסת אורית סטרוק. הצבעה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 51) (הגנה לעובדת או עובד העוברים טיפולי פוריות), התשע"ד–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד ההצעה – 18, אין מתנגדים. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 51) עברה ותחזור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/536).] (קריאה ראשונה) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> ונעבור להצעת החוק האחרונה להיום, להלילה, הצעת חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, התשע"ד–2014, של חבר הכנסת שמעון אוחיון, לקריאה ראשונה. חבר הכנסת אוחיון, בבקשה. <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, הצעת החוק מתמקדת בקביעת יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ואיראן. עם קום המדינה היינו עדים לתהליך של יציאה וגירוש של היהודים ממדינות ערב. חלק גורשו וסבלו רדיפות ועינויים וחלק יצאו בעקבות לחץ ושינויים פוליטיים, אם בעקבות קבלת העצמאות ואם בעקבות לחצים מצד הליגה הערבית באותם ימים להצר את צעדיהם של בני הקהילה היהודית. הסיפור הזה, שנוגע למחצית מתושבי מדינת ישראל לפחות, כמעט שאיננו ידוע. ואם הוא ידוע, אז הוא ידוע במידה מועטת. והנה, הצעת החוק באה לתקן. קביעת היום באה לתקן את המצב ולציין יום מפורש, 30 בנובמבר כשהוא צמוד לכ"ט בנובמבר, דהיינו אמירה משמעותית ומכבדת. ובכך גם הכנסת תקיים כינוס מיוחד, דיון מיוחד, באותו יום, ל' בנובמבר. המשרד לאזרחים ותיקים, המופקד על החוק, יקיים טקס מרכזי בארץ. מערכת החינוך תקיים גם היא טקסים בבתי-הספר, וכמובן תיערך כדי ללמוד את הסוגיה. ואנשים, כאשר ישמעו על סוגיית הפיצויים לפליטים מארצות ערב, לא ישאלו מה זה, מה בדיוק, למה מתכוונים, מה פתאום מדברים על פיצויים ליהודים מארצות ערב. אם הסיפור הזה היה מסופר במשך 60 שנה, או 65 השנה מאז קום המדינה, אולי לא היינו זקוקים ליום הזה. עכשיו אנחנו באים ומציינים זאת במיוחד כדי לכבד, כדי לציין את הסיפור של אותן קהילות יהודיות, שהתחסלו למעשה. בתוך 25-20 שנה מקום המדינה כל הסיפור הזה של הקהילות היהודיות בארצות ערב נגמר, הסתיים; סיפור שנמשך קרוב לאלפיים שנה של יצירה, של חיים, של תרבות במסגרת המדינות הללו הסתיים. ורבים מבני-הנוער שלנו לא מכירים את הסיפור הזה ואת הדרך ארצה. קביעת יום בצורה מסודרת במסגרת חקיקה באה לתקן את העוול הזה, ועל כן אני מבקש את תמיכת הכנסת בחוק. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת אוחיון. ראשון ואחרון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב. מעוניין לדבר? בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ודאי שאני תומך בהצעת החוק, אבל פשוט לא יאומן כי יסופר, שאתה רואה פוליטיקה כל כך זולה בכנסת ישראל. אתה יושב פה ואתה לא מאמין שזה מול העיניים שלך. עכשיו תראו, את הצעת החוק הזאת אני הגשתי כמה שבועות לפני חבר הכנסת שמעון אוחיון, שאני מאוד מעריך ומכבד אותו. אין לי שום דבר – אתה פוליטיקאי, תיקח את הקרדיט לעצמך – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> למה שלא תצטרף? <נסים זאב (ש"ס):> – – אתה המוביל, כשאני כבר חמש ושש שנים נמצא בסוגיה הזאת, ותסתכלו – מילה במילה. את הצעת החוק הזאת הבאתי פה, על שולחן הכנסת – מעל לדוכן, ודיברתי והקראתי את כל מה שהוא אמר פה. בעצם יש פה העתקה שלמה. הצעת החוק שלי באה לציין את ציון היציאה, הגירוש של יהודים מארצות ערב ומאיראן, וגם כן – הדגשתי את 30 בנובמבר, שבאותו יום יקוים ציון היציאה וגירוש היהודים מארצות ערב ומאיראן. וגם, נוסף על כך, אמרתי שזה בהמשך להצעת החוק שהגשתי בזמני לגבי הפיצויים. זאת אומרת, החוק הזה בעצם בא בהמשך לנושאים שהעליתי בקדנציה הקודמת, עוד ב-2009 וב-2010. <מיקי רוזנטל (העבודה):> תעבור ליש עתיד. <נסים זאב (ש"ס):> אני לא רוצה לחזור על הדברים. אני רק אומר: יש פה – רגע, רגע, אני רוצה לומר לך: אני בעצם הגשתי את הצעת החוק הזאת גם בקדנציה שעברה, גם בקדנציה הנוכחית. מכיוון שאני עכשיו באופוזיציה, הורידו את זה. שכנעו אותי בעצם – תשמע, זה נעשה בלאו הכי, לא צריך חקיקה. שבועיים-שלושה אחרי זה חבר הכנסת אוחיון מעלה את זה. כן, יש תמיכת הממשלה, ואומרים שמעולם הנושא הזה והסוגיה הזאת, בכלל לא דנו בהם בכנסת ישראל. בוועדת החינוך זו האמירה שנאמרת, כאשר אני כבר שנים עובד בסוגיה הזאת. אני פשוט לא מאמין שאפשר לתעתע בצורה כזאת, לקחת, להעתיק הצעת חוק של מישהו אחר, וגם לא לתת לו להיות מחובר אליו. זאת אומרת, תיקח, תלווה, תוביל, אבל שאני גם לא אוכל להתחבר אליך, אתה לא מוכן להמתין שבוע-שבועיים כדי שהחוק שלי – – – <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> למה? תתחבר. <נסים זאב (ש"ס):> עכשיו, אני הבאתי הצעת חוק נוספת כדי להוכיח את כל העניין הזה, שכאילו החוק לא היה בדיוק – אולי לא הועתק בדיוק. אז אני אומר לך, חבר הכנסת שמעון אוחיון: יש לי הצעת חוק שמספרה היום 2129/19. אפשר להוביל יחד את החוק שלי ושלך כאחד, ואני חושב שגם יפה יהיה מצדך להמתין עד שאני אעביר את החוק שלי ואצטרף. אם לא תרצה, אנחנו – אתה תהיה מחר בוועדת האתיקה ותיתן את ההסברים. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת נסים זאב. אני יכול לנחם אותך שזו צרת רבים, לפחות, כי לי הדבר נעשה כבר עם שני חוקים שהגשתי – חוק רב ראשי, ועכשיו חוק הצינון לפוליטיקאים לפני הנשיאות. אבל חבר הכנסת, סגן השר מיקי לוי, ביקש עמדה מהמקום, לנסות למצוא פתרון לעניין. בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני דיברתי עם חבר הכנסת אוחיון, ונראה לי, חבר הכנסת אוחיון, הצעת גישור-פישור למען – זה בהחלט דומה, ואם תהיה דחייה של שבוע, ותוכלו להתחבר, זה יהיה מאוד מאוד יפה ו"מענטשי" מצדך. אני מציע את זה מכל הלב. <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> אני מבקש לענות. זו חוכמה, באמת, לעלות ולקרוא מה שאתה רוצה לקרוא, ולא לצטט במדויק, ולהגיד: זאת בדיוק הצעת החוק. אם זו הצעת החוק, אני שואל אתכם שאלה: אם הצעת החוק באמת זהה ודומה, מזכירות הכנסת הייתה אומרת במפורש, הייתה אומרת: יש פה הצעת חוק דומה, מדוע הוא לא יצטרף? הוא מדבר על הצעת חוק המורשת. אני באתי ואמרתי: קביעת יום. הצעת החוק מדברת על קביעת יום במפורש בנקודה זו. אין לי שום בעיה אם הוא היה מצטרף בעניין הזה, והיה בא ואומר מההתחלה – בנקודה הזאת. עכשיו הוא בא ואומר: לא, להתחיל לעכב – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני אראה לך – – – <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> לכן אני מבקש שההצבעה תתקיים היום. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אוקיי, חבר הכנסת אוחיון, אנא שב במקומך. <קריאות:> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת זאב – חבר הכנסת נסים זאב, אני בהחלט מבין ללבך, כמו שאמרתי, עברתי כבר כמה פעמים חוויה דומה, אבל תקנונית לא נראה לי שאפשר לבצע עכשיו את הדבר. אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו מצביעים עכשיו בקריאה ראשונה על הצעת חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, של חבר הכנסת שמעון אוחיון. הצבעה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 26 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, התשע"ד–2014, לוועדת החינוך, התרבות והספורט התקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 16, אין מתנגדים. הצעת חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, התשע"ד–2014, עברה בקריאה ראשונה ותחזור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ד' באדר א' התשע"ד, 4 בפברואר 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:16.>