דברי הכנסת

דברי הכנסת יח / מושב שני / ישיבות קי"ג–קט"ו / י'–י"ב באדר א' התשע"ד / 10–12 בפברואר 2014 / 18 חוברת י"ח ישיבה קי"ג הישיבה המאה-ושלוש-עשרה של הכנסת התשע-עשרה יום שני, י' באדר א' התשע"ד (10 בפברואר 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל: 9 1. ישראל מאבדת את התמיכה המדינית בארצות-הברית ובאירופה; 9 2. כישלונה במשא-ומתן המדיני והיחסים המעורערים בין חבריה; 9 3. היותה ממשלה מקובעת ללא חזון מדיני, חברתי וכלכלי; 9 4. כמעט שנה לממשלה והתחייבויותיה לאזרחים, בעיקר באשר לעניים ולמבקשי קורת גג, שוות כקליפת השום 9 נחמן שי (העבודה): 9 תמר זנדברג (מרצ): 20 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 24 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 26 יצחק כהן (ש"ס): 32 סגן שר האוצר מיקי לוי: 44 עמר בר-לב (העבודה): 48 יפעת קריב (יש עתיד): 50 אמנון כהן (ש"ס): 52 אורי מקלב (יהדות התורה): 56 עיסאווי פריג' (מרצ): 58 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 60 דב חנין (חד"ש): 61 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 62 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 63 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 44), התשע"ד–2014 70 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים): 70 הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014 72 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 72 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 150), התשע"ד–2014 74 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 75 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 151), התשע"ד–2014 77 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 77 דב חנין (חד"ש): 78 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 81 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 81 הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014 82 מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 82 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 83 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 135), התשע"ד–2014 85 מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 86 שר הפנים גדעון סער: 87 יריב לוין (הליכוד ביתנו): 89 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 59 והוראת שעה), התשע"ד–2014 90 אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 90 הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014 93 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 94 רינה פרנקל (יש עתיד): 95 הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 15), התשע"ד–2014 96 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 96 רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו): 98 הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 22), התשע"ד–2014 99 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 100 פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 102 הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 61) (העלאת אחוז החסימה והגברת המשילות), התשע"ג–2013 103 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 103 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 110 זהבה גלאון (מרצ): 114 דב חנין (חד"ש): 116 מוחמד ברכה (חד"ש): 120 חנא סוייד (חד"ש): 121 עפו אגבאריה (חד"ש): 122 זהבה גלאון (מרצ): 124 נחמן שי (העבודה): 125 תמר זנדברג (מרצ): 126 מרב מיכאלי (העבודה): 128 רונן הופמן (יש עתיד): 129 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 133 אורי מקלב (יהדות התורה): 134 מיקי רוזנטל (העבודה): 136 יעקב אשר (יהדות התורה): 137 עיסאווי פריג' (מרצ): 138 טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 139 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 141 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 142 משה גפני (יהדות התורה): 144 מיכל רוזין (מרצ): 148 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 149 באסל גטאס (בל"ד): 151 איתן כבל (העבודה): 152 נסים זאב (ש"ס): 155 יחיאל חיליק בר (העבודה): 157 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 159 הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 11) (מימון בחירות חדשות), התשע"ד–2014 163 משה גפני (יהדות התורה): 163 דב חנין (חד"ש): 166 נסים זאב (ש"ס): 168 הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014 169 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 169 נסים זאב (ש"ס): 171 דב חנין (חד"ש): 178 דוד אזולאי (ש"ס): 180 הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014 182 סגן שר האוצר מיקי לוי: 182 יצחק הרצוג (העבודה): 184 עיסאווי פריג' (מרצ): 185 תמר זנדברג (מרצ): 187 דב חנין (חד"ש): 188 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 191 איתן כבל (העבודה): 191 נסים זאב (ש"ס): 195 ניצן הורוביץ (מרצ): 199 נחמן שי (העבודה): 201 הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014 203 סגן שר האוצר מיקי לוי: 203 יצחק הרצוג (העבודה): 205 מיכל בירן (העבודה): 206 נסים זאב (ש"ס): 209 נחמן שי (העבודה): 210 דב חנין (חד"ש): 211 הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 16) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2014 213 סגן שר החינוך אבי וורצמן: 213 איתן כבל (העבודה): 217 משולם נהרי (ש"ס): 220 נסים זאב (ש"ס): 225 סתיו שפיר (העבודה): 231 דב חנין (חד"ש): 234 סגן שר החינוך אבי וורצמן: 236 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 200), התשע"ד–2014 237 סגן שר האוצר מיקי לוי: 238 דב חנין (חד"ש): 240 נסים זאב (ש"ס): 242 הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014 244 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום: 245 דב חנין (חד"ש): 246 הצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 5) (ממשל תאגידי בשותפות מוגבלת ציבורית), התשע"ד–2014 248 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום: 248 הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014 249 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום: 250 הצעת חוק הגבלת השימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014 252 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום: 252 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י' באדר א' תשע"ד, 10 בפברואר 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 16) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2014; הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה), התשע"ד–2014; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 56) (מסירת מידע מרשויות המדינה לקופות-החולים), התשע"ד–2014; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 118) (איסור על צריכת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין), התשע"ד–2014; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014; הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 152) (דרישה לתשלום דמי ביטוח בתוך שבע שנים), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 11) (מימון בחירות חדשות), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק שמספרה פ/2149/19 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/2185/19 – הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – הגנה מפני עיקול ושעבוד תשלומים לחיילים בשירות סדיר), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק מינוי יועץ משפטי למשטרה ולשירות בתי-הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת אמנון כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זכאות לנקודות זיכוי להורה במשפחה חד-הורית שנישא מחדש), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת משה גפני, חיים כץ, יריב לוין, אורי מקלב ויעקב אשר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת נכות לעקרת-בית), התשע"ד–2014, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון, גילה גמליאל, שולי מועלם-רפאלי, מיכל בירן, תמר זנדברג ומיכל רוזין; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – הצהרה על חשבונות בנק בחוץ-לארץ), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה) (תיקון – תשלומים למוציא לאור), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ; הצעת חוק להסדרת התיירות הרפואית בישראל, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, אלעזר שטרן ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ועדת איתור בשירות הציבורי), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יריב לוין ואיילת שקד; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – סנקציה על הפליה מחמת גיל), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הספורט (תיקון – קביעת מחיר נקוב לכרטיס לפעילות ספורט מאורגנת), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב דמי לידה למבוטחת עצמאית), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת גילה גמליאל; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – שיעורי שכר טרחת עורך-דין מרביים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דוד רותם, רוברט אילטוב, שמעון אוחיון, מאיר שטרית, מרדכי יוגב, שולי מועלם-רפאלי ואלעזר שטרן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הליך טיפול מזורז על-ידי גוף ציבורי בחולה הנוטה למות, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, דב חנין, משה מזרחי, אילן גילאון, מיכל רוזין, דוד צור, נחמן שי ומירי רגב; הצעת חוק סל תרבות ארצי, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, עמרם מצנע, איתן כבל, פנינה תמנו-שטה, אורלי לוי אבקסיס, שולי מועלם-רפאלי ושמעון אוחיון; הצעת חוק להארכת זכאותו של בן-הזוג של ניצול שואה שנפטר לתגמול (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יצחק הרצוג, חיים כץ, נחמן שי, מאיר פרוש, מירי רגב, איציק שמולי, משה גפני, מיקי רוזנטל, דב חנין, ניצן הורוביץ, יצחק כהן, יחיאל חיליק בר ומשה מזרחי; הצעת חוק הודעה בדבר קבלה או אי-קבלה למקום עבודה, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת חיים כץ, מיקי רוזנטל, יריב לוין, אורלי לוי אבקסיס, אילן גילאון, שולי מועלם-רפאלי, יעקב מרגי, נחמן שי, מיכל בירן, איתן כבל, אורי מקלב, שמעון סולומון, ניצן הורוביץ, עדי קול, מרב מיכאלי, שמעון אוחיון, מירי רגב ובועז טופורובסקי; הצעת חוק שמירת הסביבה החופית (תיקון – התאמת תוכניות ישנות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, ראובן ריבלין, מירי רגב, יריב לוין, עליזה לביא, איילת שקד, מאיר שטרית, יצחק הרצוג, איתן כבל, שאול מופז, אריה דרעי, משה גפני, מוחמד ברכה, אחמד טיבי, דוד אזולאי, גילה גמליאל, אורלי לוי אבקסיס, רוברט אילטוב, דוד רותם, יפעת קריב, זבולון קלפה, ניסן סלומינסקי, עמרם מצנע, שלי יחימוביץ, מרב מיכאלי, סתיו שפיר, מיקי רוזנטל, נחמן שי, בנימין בן-אליעזר, מיכל בירן, יצחק וקנין, זהבה גלאון, נסים זאב, אמנון כהן, יצחק כהן, אברהם מיכאלי, יעקב מרגי, מנחם אליעזר מוזס, אורי מקלב, ניצן הורוביץ, אילן גילאון, קארין אלהרר, רונן הופמן, דב ליפמן, שמעון סולומון, עדי קול, רינה פרנקל, רות קלדרון, יואל רזבוזוב, פנינה תמנו-שטה, מרדכי יוגב, שולי מועלם-רפאלי, אורית סטרוק, יוני שטבון, ישראל חסון, עפו אגבאריה, חנא סוייד, אבישי ברוורמן, עמר בר-לב, משה מזרחי, אברהים צרצור, מסעוד גנאים, תמר זנדברג, ג'מאל זחאלקה, באסל גטאס, עיסאווי פריג', יחיאל חיליק בר, איציק שמולי, מיכל רוזין, דוד צור, אלעזר שטרן, חנין זועבי, מאיר פרוש, שמעון אוחיון, אראל מרגלית וישראל אייכלר; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס על מתן שירותי בנייה לפי תוכנית חיזוק בדרך של הריסה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יוני שטבון, מאיר שטרית וחמד עמאר; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חינוך ביתי), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שמעון אוחיון, רוברט אילטוב ודוד רותם; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – העברת תלמידים בין אזורי רישום), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שמעון אוחיון, רוברט אילטוב ודוד רותם; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – תגמולים של עמית שנפטר), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בפגיעה מינית בעבודה כתאונת עבודה), התשע"ד–2014, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון, גילה גמליאל, שולי מועלם-רפאלי, מיכל בירן, תמר זנדברג ומיכל רוזין; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי לחושפי מעשי שחיתות, עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין במקום עבודתם), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מיקי רוזנטל ומשה מזרחי; הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – נשיא מאחד), מאת חבר הכנסת משה זלמן פייגלין; הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות מין במשפחה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עדי קול ויריב לוין; הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון – דבר מה נוסף), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, רוברט אילטוב, יריב לוין, יעקב מרגי, יחיאל חיליק בר, מיכל רוזין ופנינה תמנו-שטה; הצעת חוק להסדרת תשלומים ליוצרי תוכן ברשת האינטרנט, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אראל מרגלית, איתן כבל, אילן גילאון, מיכל רוזין, משה מזרחי, טלב אבו עראר, דב חנין, סתיו שפיר וניצן הורוביץ; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – חובת הסדרי ראייה נרחבים) (הוראת שעה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, אורלי לוי אבקסיס, קארין אלהרר, פנינה תמנו-שטה, שלי יחימוביץ, מיכל רוזין, מרדכי יוגב, מיכל בירן, שמעון סולומון, יפעת קריב, שולי מועלם-רפאלי, סתיו שפיר, אורית סטרוק, דב ליפמן, מירי רגב, רונן הופמן, רות קלדרון, איילת שקד, שמעון אוחיון, מאיר פרוש, אברהם מיכאלי ורינה פרנקל; הצעת חוק הטיפול בחולה הסיעודי (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת יעקב ליצמן; הצעת חוק ועדת שמיטה ממלכתית (תיקון – סמכויות הוועדה, הרכבה וסדרי עבודתה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת רות קלדרון, אלעזר שטרן, מרב מיכאלי, עליזה לביא, מאיר שטרית, עדי קול, שמעון סולומון, קארין אלהרר, רונן הופמן, סתיו שפיר, פנינה תמנו-שטה, מיקי רוזנטל, יפעת קריב ויואל רזבוזוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון – איסור הנפת דגל שיש בו כדי לגרום להפרת הסדר הציבורי באירועי ספורט), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק להגברת התחרותיות בתחום האשראי (הפרדת הבעלות בחברות כרטיסי אשראי מהבנקים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת גילה גמליאל, באסל גטאס, שמעון אוחיון, מיקי רוזנטל, דב חנין ומסעוד גנאים; הצעת חוק שירותי תיירות (תיקון – מורה דרך מורשה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת רונן הופמן, יריב לוין, אברהם מיכאלי ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – פטור מטעמי מצפון), התשע"ג–2013, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – מתן מידע), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מירי רגב, אורלי לוי אבקסיס, אילן גילאון ואיציק שמולי; הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – פיזיותרפיסט וקלינאי תקשורת ותיקים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שמעון אוחיון, דוד רותם, רוברט אילטוב, יריב לוין, דוד צור, אברהם מיכאלי, אורית סטרוק ודב ליפמן; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (חובת סימון ויטמין K), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת איתן כבל, מירי רגב ודב ליפמן. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד וש"ס להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ישראל מאבדת את התמיכה המדינית בארצות-הברית ובאירופה; 2. כישלונה במשא-ומתן המדיני והיחסים המעורערים בין חבריה;> <3. היותה ממשלה מקובעת ללא חזון מדיני, חברתי וכלכלי; <4. >כמעט שנה לממשלה והתחייבויותיה לאזרחים, בעיקר באשר לעניים ולמבקשי קורת גג, שוות כקליפת השום> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נעבור להצעות אי-אמון. חבר הכנסת נחמן שי אתנו, ואני מזמין אותו לנמק את הצעת האי-אמון של סיעת העבודה: ישראל מאבדת את התמיכה המדינית בארצות-הברית ובאירופה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. בבקשה, אדוני. אני מציע להתחיל בחיפושים אחרי שר תורן, אף שסגן השר אקוניס נמצא אתנו – – – <נחמן שי (העבודה):> לא, תן לי זמן. אז אני יכול לדבר חופשי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה יכול להתחיל לדבר. <נחמן שי (העבודה):> אולי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה – – – <נחמן שי (העבודה):> אני אדבר על הצעות החוק שהפילו לי השבוע – או שאני כבר אתחיל. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא כל כך הרבה זמן. <נחמן שי (העבודה):> אוקיי. למה? אין – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש לנו סדר-יום ארוך. <נחמן שי (העבודה):> אבל אין שר, אז אני חופשי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני יתחיל והשעון יופעל כשיופיע – – <נחמן שי (העבודה):> טוב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – שר תורן, כמיטב המסורת במליאה. <נחמן שי (העבודה):> אוקיי. הייתי אומר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אף שסגן השר אקוניס מקשיב לכל מילה, והוא אמור להשיב לך מטעם הממשלה. אבל אתה רשאי, כפי שאומרים – – – <נחמן שי (העבודה):> מה זה, אקוניס הוא הגיבור האישי שלי. אני עומד לצטט אותו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – <נחמן שי (העבודה):> זה לא דבר של מה בכך שאני מצטט את אקוניס. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> א. אתה יכול לצטט הרבה כל הזמן. זה טוב. זה טוב. תמשיך. <נחמן שי (העבודה):> טוב, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השר שאיננו, אנחנו חושבים שהממשלה הזאת מועלת בתפקידה, ובמקום לשריין ולחזק את מעמדה הבין-לאומי של מדינת ישראל, היא עושה בדיוק ההפך: מחלישה אותו, פוגעת בו ופוגעת ממילא באינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל. קם לנו אויב. כאילו אזלו האויבים בסביבה הקרובה שלנו, קם לנו אויב. מי האויב החדש שלנו? ג'ון קרי. מזכיר המדינה האמריקני הוא האויב התורן של מדינת ישראל. בו אנחנו עכשיו צריכים לטפל. עכשיו, מי הוא ג'ון קרי? אמר עליו – תכף אני אצטט ציטוטים ארוכים מדבריו – שר החוץ אמר שיש לו רקורד. אגב, כמו שאדוני היושב-ראש יודע, באמריקה נהוג לשמור רקורד על חברי קונגרס, וזה לא ריגול; בודקים איך הם הצביעו לאורך תקופה ארוכה. גם אצלנו, אגב, עושים את זה, ואז מחליטים אם אתה עומד בימין או בשמאל או באמצע או אם אתה סוציאליסט או אתה קפיטליסט וכו'. אז לקחו את הרקורד של ג'ון קרי ומצאו שב-29 השנים שהוא משמש כסנטור, לפני שהוא הפך להיות מזכיר המדינה, יש לו רקורד מאוד חיובי מנקודת ראותה של מדינת ישראל. מה לעשות, הוא ידיד. ידיד לעת צרה. ידיד. אבל במדינת ישראל זה לא טוב, זה לא מספיק. כי אם הוא עוד ידיד זה בכלל יקלקל את הסיפור. אם היינו מוצאים אולי שהוא יצא נגדנו, הצביע נגדנו – מי שעורך את המעקב, נגיד איפא"ק או מי שהיה אומר לנו בלחישה: תשמעו, זה אסון למדינת ישראל – ניחא. אבל הוא לא. ואני באמת ובתמים מאמין בכנות כוונותיו לבוא ולמצוא פתרון לסכסוך הישראלי–פלסטיני, שנמשך עד בלי תום ועולה בחייהם של אנשים – עלה ועולה, וחלילה וחס עוד יעלה. הוא רוצה לנסות לפתור. אולי הוא לא יצליח. וגם הוא נוקט, צריך לומר לשבחו – באומץ לב הוא פועל. למה? כי מי שמכיר את הסוגיה הזאת יודע שמי שנכנס אליה שובר את הראש. כך קרה לנשיאים, כך קרה למזכירי מדינה, כך קרה לשליחים למיניהם. תקראו את ההיסטוריה: כמה שליחים מונו, נכנסו, פעלו וברחו מפה? ברחו. הם לא רוצים להיות פה. למה להם? למה להם? וג'ון קרי, בשנה הראשונה לתפקידו, שהיא השנה שקובעת את הטון, קובעת את המסגרת לתפקיד שלו, באמת, הוא בחר להתמקד במזרח התיכון, והוא, אני חושב, רוצה או חושב או מאמין שאפשר להגיע להסדר. אולי הוא טועה. אגב, אולי הוא טועה. אבל לפחות לנסות מותר לו. אז הוא התחיל להופיע פה באזור פעם ראשונה, פעם שנייה, פעם שלישית, רביעית, חמישית, שישית, שביעית. הוא כבר היה פה למעלה מעשר פעמים. אנחנו מתגעגעים אליך, ג'ון קרי, תבוא לארץ. היית בא כל שבועיים, או מעביר כרטיס בשדה התעופה בלוד, נכנס, עושה סיבוב והולך. עכשיו הוא כבר לא היה פה איזה שלושה שבועות. איפה קרי? נעלם. אולי כבר נמאס לו קצת. כי אדם לא אוהב שהוא בא לכאן ואומרים עליו שהוא משיחיסט, אובססיבי – תכף נגיע לציטוטים. הוא חושב שהוא עושה דבר שטוב למדינת ישראל. אגב, בשיא סופת השלג, אם אתם זוכרים, הייתה איזו שיירת מכוניות שנעה בערפל מפינה אחת של ירושלים לפינה השנייה; זה ג'ון קרי. הוא היה אתנו אפילו בשלג. אז אני לא אומר שקרי הוא כליל השלמות, לא. אבל הוא מזכיר המדינה של ארצות-הברית, וזאת עדיין המדינה החשובה ביותר בעולם, והוא החליט בגיבוי הנשיא להוביל את המשא-ומתן. ואז, כשהוא מתחיל לגבש הצעה כלשהי – וגם אני לא בטוח שזו הצעה טובה, ועוד לא התחייבנו לקבל אותה, ואנחנו לא יודעים לאן היא הולכת בכלל; אנחנו בטח לא יודעים, אני מקווה שמנהלי המשא-ומתן יודעים – אז מסתערים עליו מכל הכיוונים. סוף-סוף מצאנו מי מאיים על מדינת ישראל. מכל השחקנים בסביבה, הוא מאיים על מדינת ישראל. אומר עליו שר הביטחון, לא פחות: קרי משיחי ואובססיבי. שייקח נובל וילך. זה לא "נובל אנרג'י", זה פרס נובל. שייקח נובל. זאת אומרת, קח צל"ש ותצא לנו מהעיניים. איך? כך אומר שר הביטחון. תכף אני אדבר על מערכת היחסים ישראל–ארצות-הברית. אומר עליו שר הכלכלה, אדם שמבין שניים-שלושה דברים – אני חושב, אני מקווה – במסחר, ביחסים החשובים הללו, הכלכליים; הוא אומר: מצפים מידידותינו בעולם לעמוד לצדנו מול ניסיונות החרם ולא להיות השופר שלהם. הוא השופר שלהם עכשיו. אומר ידידנו חבר הכנסת אופיר אקוניס, שבדרך כלל מצטט את בגין – הפעם אנחנו מצטטים את אקוניס. <קריאה:> – – – <נחמן שי (העבודה):> הוא אומר: קרי מנהל – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – <נחמן שי (העבודה):> תקשיבו, תקשיבו לי. יש לי העונג לצטט את אופיר אקוניס. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יש לי העונג על ההשוואה. <נחמן שי (העבודה):> זה לא דבר שקורה לי כל יום. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> טוב. <איתן כבל (העבודה):> תן לנו ליהנות, צטט. <נחמן שי (העבודה):> קרי מנהל מדיניות אגרסיבית נגד ישראל, שלא רק שלא מקרבת שלום, אלא מרחיקה אותו. לא פחות ולא יותר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה ציטוט מדויק, אבל סליחה, נא לצטט את סוף המשפט. <נחמן שי (העבודה):> אין לי, זה כל מה שיש לי; ערוץ 7. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אגיד לך. אני יכול? אני אגיד לך: היינו פה לפני ג'ון קרי, ונהיה פה גם אחריו. זה היה סוף המשפט. אם זה – – – <נחמן שי (העבודה):> נכון, נכון. מופיע בכותרת, אתה צודק. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ואני עומד על עמדתי, לא חוזר במילה. סתם 4,000 שנה. סתם. <נחמן שי (העבודה):> אז מה? אז מה אם היינו – נהיה פה. אגב, זה לא ויכוח שהיה עם ראש הממשלה, עם אחד מחברי הכנסת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> החלק הראשון לא נכון, והחלק השני – – – <נחמן שי (העבודה):> נכון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> והחלק השני גם לא נכון. <נחמן שי (העבודה):> אז לא עם קרי. תעשה את הוויכוח הזה עם חברי הכנסת הערבים כשמישהו מנסה לנשל אותך מההיסטוריה שלך. זה משהו אחר. אבל לא עם קרי. למה עם קרי? עכשיו, האבסורד, האבסורד הלוא מגיע לשיאו – תכף אני אומר איך ישראל פועלת עכשיו בשביל להסביר לארצות-הברית את עמדתה, כי האמריקנים לא יצאו מפה נקיים, אנחנו נסביר להם כמה דברים. תראו מי קם להגן על קרי: שר החוץ אביגדור ליברמן. הוא תפס – אפילו ליברמן תפס שיש גבול. אני שמח, אגב, על כך, כי הוא יושב היום במשרד החוץ ומוקף באנשים שמסבירים לו – מסבירים לו, אם הוא אולי לא יודע; אני חושב שהוא יודע היטב – שג'ון קרי, לא רק שיש לו רקורד; אומר ליברמן: קרי הוא ידיד אמת של ישראל. מה החוכמה בלהפוך ידידים לאויבים? אתה שומע, ידידי חבר הכנסת אקוניס? הוא לא מנהל מדיניות אגרסיבית נגד ישראל. הוא ידיד ישראל, לפי דברי שר החוץ. ג'ון קרי מוביל את התהליך בצורה נכונה; אנחנו מייצרים עכשיו עקרונות מול האמריקנים כדי לנהל על בסיסם משא-ומתן ישיר עם הפלסטינים – את זה אומר שר החוץ, שאף אחד לא יכול לחשוד בו שאין לו השקפה לאומית. נכון? אני מקווה שאתה חושב כך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – אני לא חושד, אני מתווכח. <נחמן שי (העבודה):> מי חושד בו? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא יודע, לא אני. <נחמן שי (העבודה):> עשיתי היום דוקטורט. מי חושד בו? השר בנט. או, שלום, שרת הבריאות, זה מצוין. נעבור מייד לדבר על "הדסה". <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה עומד על כל הזמן? <נחמן שי (העבודה):> היושב-ראש הפעיל את השעון במהירות, כבר נמאס לו לשמוע אותי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, לא. אני נהנה. אני גם רואה שכל אחד מצוטט ממקור אחר. לא יודע אם יש לזה משמעות, אבל משום מה – דברי אופיר אקוניס, כתוב: ערוץ 7; דברי ליברמן, כתוב: "הארץ". אני לא יודע אם יש משמעות לדברים האלה, אבל – – – <נחמן שי (העבודה):> ודאי, ודאי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא טוב להיות בעמדה שאתה יכול להציץ בניירות. <נחמן שי (העבודה):> כל אחד יש לו ציטוט. ליברמן, אגב, הוא הגיבור של "הארץ" בעניינים האלה. מה זה, אימצו אותו אל לבם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני בלי פרשנות. אני רק הודעתי מאיפה המקורות. <נחמן שי (העבודה):> אומר השר בנט – קודם כול יש לו מה להגיד על קרי, כבר אמרנו. עכשיו, הוא אומר – מה הוא אומר? מה המרחק בין השר בנט לשר – אולי שלושה כיסאות, ארבעה כיסאות עור הצבי. הוא עכשיו אומר, חבר שלו, עליו: ליברמן מזגזג, הוא אומר. מה הוא אומר עליו? אומר עליו, רגע, רגע: ליברמן מפחד, ואף יותר מזה – אומר: ליברמן מפחד מבנט, אומרים מקורביו; היום ברור שאין הבדל בין ציפי לבני לליברמן. שניהם בעד הסדר ובעד חלוקת הארץ. רק שליברמן – נעלמה השרה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תצטרך לדבר על פרשת רב–ניצב כי השר אהרונוביץ עכשיו השר התורן. <נחמן שי (העבודה):> או, בבקשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא פשוט הודיע לשרת הבריאות שתכף הוא ידבר על "הדסה", אז היא יצאה. <נחמן שי (העבודה):> אני אעבור. יש לי שיחות כל בוקר עם השר אברמוביץ – סליחה, אהרונוביץ, השר אהרונוביץ, וכל בוקר אנחנו דנים בשיבוצים במטה המשטרה. יכול להיות – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> או, אל תגלה סודות. <נחמן שי (העבודה):> לא. זה בשיחה לא פורמלית. בבקשה, אדוני, אני אוכל להמשיך בנוכחותך. אז מה הוא אומר? הוא אומר ככה: היום ברור שאין הבדל בין ציפי לבני לליברמן. ליברמן איגף את ציפי לבני משמאל. הוא בעד כביש 6 כגבול ישראל, ואנחנו מציעים – כך אומרים חבריו לממשלה – שלקראת הבחירות הבאות יבטא את עמדותיו השמאליות לפני הבחירות ולא אחריהן. חברים. שני אלה הם שני שרים מובילים בממשלת ישראל. שניהם ראשי סיעות, אחת בתוך הליכוד, אחת מחוץ לליכוד. הם לא מדברים באותה שפה. אגב, שר החוץ גם אמר את זה, שהממשלה הזאת לא מסוגלת להגיע לדעה מוסכמת על שום דבר – לא בצד המדיני, לא בצד הכלכלי, כי יש בה תפיסות הפוכות לגמרי. בזה אני נאלץ להסכים אתו. ואני רוצה לדעת איזה אמצעים ישראל מתכננת עכשיו כנגד ארצות-הברית. האם אנחנו שוקלים עכשיו אם להמשיך את הסיוע הישראלי לארצות-הברית בגובה של 3 מיליארד דולר בשנה? האם זה נמצא עכשיו אצלנו בדיונים? כי יכול להיות שאם המצב הזה יימשך, נפסיק לסייע סיוע כלכלי לארצות-הברית. יכול מאוד להיות שלא נעזור להם יותר לפתח מערכת בשם "כיפת ברזל", שנועדה ליירט טילים שנורים מקנדה או ממקסיקו לתוך ארצות-הברית. נפסיק את הסיוע. ואם זה רק בגובה בינוני זה יהיה "שרביט קסמים", וגם נפסיק לעזור להם בפיתוח ה"חץ" שנועד ליירט טילים מברית-המועצות, אולי, בליסטיים, לארצות-הברית. נפסיק. אנחנו לא רוצים. לא ניתן יותר לארצות-הברית את המטרייה שלנו באו"ם. לא נעזור להם יותר במועצת הביטחון. ובעיקר, נפגע בהם כלכלית כמה שאנחנו יכולים יותר. למשל, אם מישהו ינסה להטיל חרם על ארצות-הברית, אנחנו לא נמנע את החרם הזה. להפך, אנחנו נפתח את הדלת ונגיד לארצות-הברית: תראו כמה אתם פגיעים וכמה אתם חלשים. אבל כל האמת היא הלוא הפוכה. האמת היא שהמדינה היחידה בעולם שעומדת היום לצדנו בכל מבחן שאנחנו עומדים בו, בכל מבחן, זו ארצות-הברית. ולפני שנתיים וחצי הפלסטינים היו במרחק נגיעה מהחלטה של מועצת הביטחון בעד מדינה פלסטינית. מרחק נגיעה. וארצות-הברית נכנסה לעומק הסוגיה הזאת רק בשניות האחרונות, ובשבועיים-שלושה הצליחה להפוך את הקערה על פיה, ולא נתנה להם את הרוב במועצת הביטחון, ואחר כך ממילא גם במליאה הם בסוף העדיפו שלא להעלות את העניין, אף שבמליאת האו"ם הם יכולים להעביר כל החלטה שהם רוצים; אנחנו יודעים שיש להם שם רוב אוטומטי. זו הייתה דווקא ארצות-הברית, לא מדינה אחרת, שעדיין – אם יש בה ממשל שאוהד את ישראל פחות, אוהד את מדינת ישראל יותר – הוא עדיין הממשל הכי אוהד לישראל בכל מדינות העולם. אז מה אנחנו רוצים מהשר קרי, שמגיע הנה ומקווה להגיע להסדר? מה אנחנו רוצים ממנו? ולמה אנחנו צריכים להביא את הבית הלבן ואת מחלקת המדינה ואת השגרירה באו"ם וכל שליח אמריקני – כי שם, בניגוד לנו, זו מדינה קטנה, עם מעט מאוד תושבים, וממשלה קטנה; הם מתואמים ביניהם. אז הם יודעים להגיד תמיד אותו דבר. אצלנו זו מדינה גדולה, אף פעם השרים לא יודעים להתנבא באותה לשון; הבאתי לכם עכשיו כמה דוגמאות. אז למה אנחנו צריכים לקומם את ארצות-הברית ברגע הזה? אולי הכול יתמוטט? אפילו לשיטתך, אדוני היושב-ראש. יתמוטט, לא יצליח. אז מה, באותו רגע אנחנו שורפים את הבית ובורחים? האם לא נזדקק הלאה לתמיכה בין-לאומית? אנחנו עומדים עכשיו במתקפה מאוד קשה של אותה מערכת שנקראת BDS: Boycott Divestment and Sanctions. עומדים בה. היא לא חדשה, היא כבר מתנהלת כמה שנים; אני מניח שאתה עסקת בזה כשאתה היית שר הסברה, אני מניח – או תפוצות והסברה. אבל אני לא בטוח שזה היה באותה עוצמה שזה היום, כי זה מתחזק. ואני נגד, כמובן, מיותר להגיד, כי זה תחליף של הפלסטינים, אולי גם של ערבים, אחרים, וחוגי שמאל בעולם לערער את הלגיטימציה של מדינת ישראל. וברור שאנחנו נגד. ברור. וזה הולך ותופס תנופה. הולך ותופס תנופה. זה תופס תנופה באירופה, בכמה מדינות; זה תופס תנופה בארצות-הברית. מי היה מאמין ששני ארגוני אקדמאים אמריקניים יעבירו החלטה של חרם נגד ישראל? אומנם הם מייד חטפו גינויים מהאוניברסיטאות, אבל שתי ההחלטות האלה קיימות. אנחנו רואים שחברת האבטחה הכי גדולה מבטלת את החוזים שלה עם ישראל – אלה שקשורים לאבטחת התנחלויות; אנחנו רואים שיש ירידה ברכישת מזון שמיוצר בבקעה בבריטניה ובסקנדינביה; אנחנו רואים שקרן הפנסיה הגדולה של הולנד מחרימה בנקים בישראל בשל מימון התנחלויות; ראינו את הוויכוח שהתנהל סביב התוכנית "הורייזן 2020", שהאיחוד האירופי הוביל, ובסוף התפשרנו – ואני לא בטוח שהתפשרנו לשיטתך, אדוני היושב-ראש, או לשיטתו של השר אהרונוביץ או של אקוניס, אלא אני חושב שיותר לשיטתנו. כתבו מכתב; אמרו: תכתבו מכתב. אנחנו נעשה את מה שאנחנו מאמינים, ואתם תכתבו את מה שאתם רוצים. אני חושב שיש פה אמירה אירופית מאוד מאוד ברורה, ואני שמח מאוד שהממשלה בעניין הזה הבינה את המציאות וקלטה שהיא הולכת להפסיד מאות – מאות מיליוני יורו, והיא צריכה את התוכנית הזאת, וטוב עשינו. אבל יש לכם – ממשלת בריטניה מפרסמת הודעה רשמית שאין להשקיע בבתי-עסק מעבר לקו הירוק. חברת המים הגדולה בהולנד הפסיקה לעבוד מול "מקורות". רומניה מאשרת ייבוא עובדים לענף הבנייה אך ורק בתוך גבולות הקו הירוק. היעדר פטור ממכס על מוצרי התנחלויות בכל אירופה. יש פה פעולה מאורגנת שהולכת ומתפשטת, באופן טבעי, בעולם, ואנחנו, שמתנגדים – אני חושב שהיום בצדק אומרים: בואו נפריד, אל תפגעו לנו בכיס, אל תפגעו לנו בפעילות המסחרית שלנו. אתם רוצים לנהל מולנו מערכה מדינית, ננהל מערכה מדינית, אבל זה לא עובד כך, כי אין לנו כל הכלים. אנחנו לא הנגנים היחידים בתזמורת הזאת. ובמקום שאנחנו ננסה להרגיע את הרוחות ולהרגיע את האירופים, בין היתר – אני רוצה להגיד לכם – מפני שרוב היצוא שלנו הוא לאירופה. נכון שהשר בנט מתכנן את השווקים במזרח. בינתיים השוק הכי חזק של מדינת ישראל הוא אירופה, גם ביצוא וגם ביבוא. ותארו לעצמכם שזה מתפשט לכיוון אירופה, מה אנחנו עושים אז? לאן אנחנו הולכים? אז לכן, הממשלה – אני חוזר לדברים שפתחתי בהם – מנהלת את מדיניותה בחוסר אחריות. זה לא רק גוונים; מנהלת בחוסר אחריות, כי אם ראש הממשלה לא יכול – וכנראה אז ניסה לעשות את זה ולא הצליח – לקרוא לשרים שלו ולהגיד להם: שבו בשקט – שבו בשקט – כולל סגני השרים שלו, שהם מאוד פופולריים בזמן האחרון, כולל סגן השר דנון, ידידי; הוא אמר שארצות-הברית מצמידה לישראל אקדח לרקה. זאת אומרת, זה דימוי מעולם של מעשי שוד. וגם סגני שרים אחרים, כולל ידידי חבר הכנסת אקוניס, שעוד מעט ירצה להשיב לי. אז אם הוא לא מסוגל להטיל את מרותו עליהם – לא צריך בשביל זה חוק משילות ולא לפגוע באחוז החסימה. לא צריך. צריך מנהיגות. צריך להגיד: רבותי, זה הקו שלי, בנימין נתניהו. או שאתם הולכים עם הקו שלי, או שאתם הולכים הביתה. אני רוצה לראות מי יהיה השר הראשון ומי יהיה סגן השר הראשון שילך הביתה. בסופו של דבר כולם צריכים ללכת הביתה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. <אבישי ברוורמן (העבודה):> השאלה, לאן הולכים? איפה הבית? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נשמע עכשיו הצעת אי-אמון: כישלון הממשלה במשא-ומתן המדיני והיחסים המעורערים בין חבריה, של מרצ ויהדות התורה. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון. חברת הכנסת תמר זנדברג תנמק את ההצעה, ותשכנע אותנו לתמוך בהצעה הזאת. <תמר זנדברג (מרצ):> אני בטוחה שכל היושבים עומדים להשתכנע בתוך דקות ספורות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש לך 50% מזמנו של נחמן שי. מצטער. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, הנושא המדיני – התקשורת בנושא הזה, אולי כדרכה, כי ככה זה תקשורת, יש קשב קצר, אבל אולי זה גם כי לא נשמעים – אין איזה משק כנפי היסטוריה כאן באזור לאחרונה, לא נשמעים פעמוני שלום באוויר, ולכן התקשורת בימים ובשבועות ואולי אפילו בחודשים האחרונים מסקרת את המשא-ומתן המקרטע כסוג של איזה "טוטו" פוליטי, איזה משחק "מונופול" שחיילים זזים על המגרש, רובו הוא פנים-פוליטי, פנים-ממשלתי, פנים-ישראלי, והשאלות שעל הפרק הן כאלה: מי יפרוש ולמה ומתי, מי יישאר בממשלה, מי יכופף למי את היד ומי יתנצל, ואיזו התנצלות זאת תהיה, מי עוקף את מי מאיזה כיוון – האם ליברמן עוקף את לבני משמאל, או שבנט עוקף את נתניהו מימין? וחוזר חלילה. ככה נראה לצופה הבלתי-מעורב, כמו שאומרים, המשא-ומתן המדיני בשבועות האחרונים. אבל האמת היא שאם נרד לפרטים, המציאות בשטח, גם הפוליטית, היא הרבה יותר מורכבת והרבה יותר מדאיגה. את שר הביטחון משה יעלון שמענו רק לפני כמה שבועות עולב במזכיר המדינה ג'ון קרי, באמת בהתבטאות שאני לא יודעת אם היא יותר הזויה או יותר מביכה, שבכל מדינה אחרת בעולם הייתה מסתיימת בלא פחות מהתפטרות של שר הביטחון. הוא כינה אותו: משיחי, אובססיבי, שילך ויעזוב אותנו; לא צריך לחזור על הדברים. והנה, עיתון "הארץ" מהיום מגלה לנו ששר הביטחון לא רק מדבר, אלא גם עושה. וכך, בניגוד לדיווח לבית-המשפט העליון, שר הביטחון נמנע זה זמן ארוך מלפנות בנייה לא חוקית בגדה המערבית. מה, הוא אידיוט? להסתבך עם המתנחלים? באמת הגיוני. אני מצטטת: "בנייה כזאת זוכה לטיפול נחוש", מצהיר שר הביטחון בפני בית-המשפט, אבל בשטח: בית, קרוון אחד לא פונה. בואו נמשיך הלאה לשר אחר, נפתלי בנט, שמחובר למציאות לא יותר מעמיתו. עזבו את המדיני, הכלכלה בפריחה, ניסה שר הכלכלה למכור לנו מעל כל במה, בכל פורום, שנייה לפני שהדיווחים על חרם התחילו לצוץ מכל פינה. ושלא נטעה, החרם הוא לא חרם כלכלי, והוא גם לא חרם אנטישמי. ישראל במשך יותר מדי זמן דווקא הצליחה לחמוק מכל איום ומכל סנקציה ומכל גינוי בין-לאומי, והדבר הזה היה בעוכרינו. אבל עכשיו העולם ככל הנראה משדר לנו מסר שהוא לא יכול לשתוק יותר. מניתוח של מכון "מולד" עולה שבארצות-הברית ובאירופה יש רצון אמיתי ביחסים – גם כלכליים וגם מחקריים – עם ישראל, והמכשול המרכזי לכך, נחשו מה הוא? ההתנחלויות. הנתונים של "מולד" מראים שבשנה האחרונה השר בנט ביקר בכל העולם, ניסה בכל כוחו לפתח יחסים כלכליים, בעיקר עם המזרח, אף-על-פי שכפי שציין לפני חבר הכנסת נחמן שי, ובצדק, ליחסים הכלכליים עם אירופה אין תחליף וגם לא נראה תחליף בעתיד הנראה לעין. אבל לעומת כל נסיעותיו למזרח, השר בנט לא נסע ולו נסיעה אחת לאירופה במסגרת תפקידו, וצריך לשאול את השאלה: ממה אתה מפחד, אדוני השר? אתה מפחד לשמוע באירופה משהו שלא יהיה לך נעים לאוזן? אם כן, זה לא יהיה כלכלי, זה יהיה פוליטי, ובצדק. נעבור לכוכב הבא, הכוכב העולה הבא, שר החוץ החדש-ישן אביגדור ליברמן, שהצליח בזמן קצר מאוד לעבור טרנספורמציה מאוד מאוד מהירה, מפרסונה נון-גרטה, מאדם שלא רצוי בשום מקום בעולם, מאדם שהפך את שלילת האזרחות הגזענית למדיניות המרכזית של המפלגה שלו, פתאום הוא שוחר שלום, שנהנה ממחמאות אמריקניות ונמצא ברומן חדש ומחודש עם ארצות-הברית, והנה, אולי יש לנו מישהו חדש שיוביל את המשא-ומתן המדיני, כי נראה שאף אחד אחר בממשלה הזאת לא מוכן ולא מסוגל לעשות את זה. עוד בתוך ממשלת ישראל – בשבועות האחרונים – רשימת מכולת קצרה: ועדת השרים אישרה הצעת חוק לסיפוח בקעת-הירדן, השטח שברור לכול שאין מדינה פלסטינית בת-קיימא בלעדיו. אז באמת אולי הגיע הזמן לעצור רגע ולשאול, חברי לקואליציה, מה עם זה באמת? מה עם ההצעה הזאת? אנחנו כאן, בכנסת, יושבים ומחכים, אדוני סגן השר אקוניס, אולי תוכל להתייחס, איפה עומדת הצעת החוק לסיפוח הבקעה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני הסברתי את זה בצורה מאוד ברורה. את אולי לא היית כאן, אני הסברתי את זה בצורה מאוד ברורה. <תמר זנדברג (מרצ):> אנחנו שמענו שיש ערר, יש ערעור בממשלה. אתמול הצעה אחרת נפלה. אז בואו, אנחנו באמת מחכים בקוצר רוח לשמוע את עמדת הממשלה. הרי ועדת השרים אישרה את סיפוח בקעת-הירדן. אנחנו כאן במליאת הכנסת מחכים בקוצר רוח, הרי ברור שאם זה יקרה זה משול להודעה רשמית של ממשלת ישראל שהיא פורשת מהמשא-ומתן, לקול צהלות – אולי – כמה מחברי הכנסת, במיוחד כאן, אבל זה יהיה לאסוננו כולנו, שאר אזרחיות ואזרחי המדינה. עכשיו בואו נסתכל אל אמריקה; הדיווחים מהיום ואתמול, חברות וחברים, הם מאוד מדאיגים. כנראה קרי הוא לא עד כדי כך אובססיבי כפי ששר בממשלה כינה אותו. מסתבר בימים האחרונים שיש נסיגה מדאיגה וכרסום מדאיג גם בעמדה האמריקנית. אובמה, לפי הדיווח של אתמול, שם ברקס לקרי ופרסם נייר שיהיה אפשר להסתייג ממנו עד אין-סוף והוא לא כולל חלק מהדברים החשובים, והנה, מסתבר שזה כבר לא הסכם מסגרת מחייב, זה איזשהו נייר טנטטיבי שלא ברור מה סיכויי ההצלחה שלו, ומכאן הדרך לכישלון מאוד קצרה. עכשיו, אני בטוחה שעבור כמה מחברות וחברי הכנסת כאן, אולי גם עבורך, השר אקוניס, שאני מבינה שעוד מעט אתה תענה – יכול להיות שזה חדשות משמחות בשבילכם. יכול להיות שעוד מעט נשמע צהלות שמחה ותרועות ניצחון, קרב הקרדיטים והספינים ירקיע שחקים, מי היה הראשון שטרפד את הסיכוי למשא-ומתן אמיתי וכן שיביא כאן שינוי לאזור. אבל האמת היא שאלה חדשות מאוד מאוד רעות. צהלות השמחה הילדותיות שנשמע מכאן, מספסלי הקואליציה, לא יצליחו לטשטש את העובדה שמדובר פה בעתיד של כולנו. מה שמונח על הפרק פשוט חשוב מדי, ולא ייתכן שזה רק עניינה של האופוזיציה אם מדינת ישראל בוחרת בחיים, ובוחרת בהמשך של שגשוג, ובישראל בת-קיימא שתוכל להתקיים לאורך זמן כאן באזור הזה, או שאתם מובילים אותנו להמשך של כיבוש, של סבבי אלימות חוזרים ונשנים, של עוני, של בידוד מדיני ובין-לאומי. אנחנו לא צריכים את קרי כדי לדעת שהשקט כאן הוא שברירי; רק לפני שבועיים ילדות וילדים באשדוד ישבו בבית ולא הלכו לבית-הספר בגלל עוד ניסיון חיסול של צה"ל ובגלל איזו הכנה מונעת. אנחנו יודעים, אנחנו כאן למודי אלימות, ונשאלת השאלה, האם זה הדבר הטוב ביותר שיש לממשלה להציע לנו? כשהתכוננתי לנאום הזה רציתי להעלות כאן את השאלה – אנחנו שומעים את כל השרים, ושומעים בעיקר את הימין הקיצוני, אבל אנחנו לא שומעים את ראש הממשלה עצמו, ורציתי להעלות את השאלה, באמת, איפה ראש הממשלה בנושא הזה. ואז הסתכלתי, וברוך השם יש "גוגל", אז חיפשתי מה שמענו מראש הממשלה בשבועות האחרונים, כדי לעשות קצת סדר בדברים, ואז שמעתי ככה: גוש בית-אל – ראש הממשלה הקים גוש חדש; זה כבר לא הגושים, זה כבר לא אריאל, שבעצמו שנוי במחלוקת, וזה לא ברור, בכלל לא מדובר בגוש, אבל זה גוש חדש, גוש בית-אל. אחר כך שמענו אותו מפרסם מכרז חדש ל-1,400 יחידות דיור – עוד 1,400 יחידות דיור בשטחים. אחר כך שמענו את ראש הממשלה מצהיר במפגיע שלא יפונה אף ישראלי; אחר כך שמענו אותו אומר, או את מקורביו, שזה בעצם היה בלון ניסוי לבחון אם אפשר להשאיר ישראלים בריבונות פלסטינית. אז מצד אחד לא שמענו את ראש הממשלה נותן לנו איזה נאום פרוגרמטי, בזמנים כל כך חשובים, בזמנים שייתכן שהם תקופה היסטורית, לא שמענו את ראש הממשלה אומר לנו לאן הוא מוביל אותנו, לאן אנחנו הולכים מכאן, מה המדיניות של הממשלה הזאת באשר למיקום של ישראל כאן באזור ואל מול הכיבוש על העם הפלסטיני. אולי ממך, חבר הכנסת אקוניס, שידוע שאתה קרוב לראש הממשלה והיית היועץ שלו, אולי נצליח לשמוע לאן כוונת ראש הממשלה. כי אני רוצה להגיד לך שהרמזים המצטברים מסביב הם מאוד מאוד מאוד מדאיגים. אם אנחנו לא נשמע בזמן הקרוב, או נראה, יותר נכון, בזמן הקרוב משהו אחר, אין לנו אלא להסיק שלראש הממשלה מאוד מאוד נוח לתת לימין הקיצוני לנהל את הממשלה במקומו. נראה שגם ראש הממשלה, בניגוד לכמה הערכות שהיו כאן, משתייך פנימית אידיאולוגית – אמיתית – לימין הקיצוני, שהוא אף פעם לא יצא ממנו, ואף פעם לא הצליח לחצות את הרוביקון הזה, שיעביר כאן את המדינה שהוא עומד בראשה למקום טוב יותר, וכנראה לא תהיה ברירה, כנראה משא-ומתן ושלום אנחנו לא נראה מהממשלה הזאת, ולא תהיה ברירה אלא להפיל אותה ולהחליף אותה באחרת. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. אני מזמין את חבר הכנסת מסעוד גנאים להציג הצעת אי-אמון מטעם הסיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד: ממשלה מקובעת ללא חזון מדיני, חברתי וכלכלי. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אברהים צרצור – אם יספיק להגיע. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אם יספיק, הוא יהיה ראש הממשלה. אם לא, אז נחליף אותו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם לא, אז – כן. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, האמת, הצעת האי-אמון שלנו, שלי, היום היא הצעת אי-אמון לאו דווקא על המדיניות הפרקטית היומיומית של הממשלה, אלא על הרקע הרעיוני והאידיאולוגי שמסתמכת עליו ויוצאת ממנו המדיניות החיצונית של ממשלת ישראל, שהיא נהפכת – לא נהפכת, שהייתה גם – שהיא שחצנית ואלימה, וגם המדיניות הפנימית, כלפי האזרחים הערבים, שהכותרת שלה היא ייהוד בכל מקום. יש תשדירים בטלוויזיה, אדוני היושב-ראש, של משרד המשפטים, שאני מברך עליהם, האמת, שנלחמים באפליה ובגזענות. ושם יש כל מיני, יש אתיופים, רוסים, ערבים. אישה ערבייה עם כיסוי ראש נוסעת – עולה לאוטובוס, ואישה בלונדינית שמה את התיק שלה כדי שהיא לא תשב לידה. האמת, אני מברך על תשדירים כאלה. אבל למעשה, בסוף, האפליה בשטח היא יום-יום, ואין מי שיאכוף, אם במקומות עבודה, אם בתחבורה ציבורית, אם בעניין של חלוקת המשאבים והאדמות. אפליה, גזענות, בכל מקום. זה מראה שהעניין לא עניין של חוק, לא עניין משפטי, אלא העניין הוא עניין רעיוני, אידיאולוגי. יש שם מחשבה אידיאולוגית, ויש גם לב שמניע את היד המבצעת, והלב הזה והמחשבה הזאת והרעיונות האלה – הייתי מכנה אותם, וקראתי את הדבר באחד המאמרים על השיח הפוליטי וחופש הביטוי בבתי-הספר – הייתי אומר, הצדק היהודי. הממשלה מתנהלת על הרקע הזה, השקפת העולם הזאת. והשקפת העולם הזאת – הדוגמה האחרונה שנתנה לנו הממשלה, בהסכמתה להצעת חוק של חבר הכנסת שמעון אוחיון, לחנך ולחזק את החינוך שעל ערך מדינת ישראל, מדינת הלאום היהודי. בכלל, מדינת הלאום היהודי. למה, מערכת החינוך מה לימדו? אנחנו למדנו במערכת החינוך, ולימדתי גם, אם באזרחות, אם בהיסטוריה, אם בהצהרת בלפור, אם מגילת העצמאות, מה לא? מה עוד יהודי רוצים לתת במערכת החינוך, אדוני היושב-ראש? באמת, כל העניין הזה של הזהות, יהדות בכל מקום, במערכת החינוך, ברחוב, בכול, זה מראה – פסיכולוגים אומרים שאלה סימנים של תקופת הבגרות; בהתבגרותו של האדם, בגיל ההתבגרות, הוא רק מדגיש את ה"אני", את הזהות שלו: אני, אני, אני. אבל עכשיו המדינה היא בת 65, חלאס, זהו, התבגרתם. עוד שנתיים קצבת זיקנה. מה עוד יהודי, יהודי, יהודי, יהודי? יש השמנת יתר ב"יהודי" על חשבון ה"דמוקרטי". כי כל החוקים האלה נובעים ממטרה אחת, לנסות לעשות דמוקרטיה ישראלית, שהיא מההתחלה לא מושלמת, ולא טבעית מאה אחוז, אלא היא על-תנאי, כדי שתהיה דמוקרטיה דיאט, לייט, צמחונית, ולהעצים את היהדות של המדינה. אדוני היושב-ראש, ההתנהגות והמדיניות של ממשלת ישראל נובעות מהרעיון שאמרתי, הצדק היהודי, ומתוך זה הם לא יוותרו לפלסטינים ולא יגיעו לשום מקום במשא-ומתן. משום שלפי הצדק היהודי, הישראלים שם, בגדה המערבית, הם לא כובשים. זה טבעי. הם שם כי הם צריכים להיות שם. לכן קרי, אני לא רואה שהוא יגיע, לא לתוכנית מתאר ולא אפילו למפורטת, משום שישראל – וממשלת ישראל – לא מוכנה למחיר. ונדמה לי שכולנו הבנו בסוף, שהרבה מהנושאים ונותנים, ובראשם ישראל, הם בכלל רוצים את התהליך, וזהו. יש סקר שנעשה בישראל, 70% או יותר רוצים תהליך שלום, אבל אותו אחוז לא מאמין שיהיה שלום. אז ממשלת ישראל רוצה שלום כתהליך, אבל להגיע לפתרון, להגיע לסוף, היא לא רוצה. ובכלל, את השקפת העולם של הצדק החברתי – היא רואה שהארץ הזאת, הם אדוניה, היהודים, אדוני הארץ המובטחת, והם צריכים להחזיק אותה, לגאול אותה מהערבים. לכן, מי זה הקרי הזה שיקרא להם לוותר? בכלל, קרי הוא ראש מדינה שהיא נטל על ישראל, ולא נכס. לאחרונה ראינו שחצנות שלא הייתה כמוה, אדוני היושב-ראש. את העניין של הצדק היהודי אנחנו רואים, לצערי, גם במדיניות הפנים כלפי האוכלוסייה הערבית, וזה מה שמכונה מדיניות הייהוד. באחד מהדיונים בוועדת הפנים חברינו חברי הכנסת היהודים התרעמו וכאילו אמרו: מה, אנחנו לא אזרחים? אנחנו לא נתיישב בגליל? אבל כאשר אתה מגדיר את המדיניות שלך "ייהוד הגליל", כערבי מה אני צריך להבין? אני צריך להבין שאני אויב, שאני נטל, או שאני סכנה דמוגרפית, לכן היהודים צריכים להיות הרוב, למשל בגליל, כדי לנטרל את הסכנה הזאת. במיוחד כאשר רוב האדמות המופקעות מאז קום המדינה – חד-סטרי – הופקעו מהערבים לידי המושבות, המושבים והערים היהודיים שסובבים אותם, אדוני היושב-ראש. משנת 1948 לא הוקם אף יישוב ערבי או עיר ערבית, יישוב ערבי אחד. זה אומר שמדיניות הייהוד מופנית נגדי. גם העניין בנגב – תוכנית פראוור – מה שמכונה תוכנית פראוור, שאני שמח על זה שהיא מוקפאת, ואני אשמח יותר אם היא תישאר בפריג'ידר, אינשאללה, ושתקפא שם מתחת לאפס ולא יבצעו אותה – היא גם תוכנית של ייהוד, למה? כי כאשר שר החוץ אומר שהאדמה הזאת, הערבים פלשו אליה, הם שודדים, זו אדמת היהודים, ואנחנו צריכים להציל אותה מידי הערבים; כאשר אום-אלחיראן, שהוא כפר ערבי, נהפך לחירן, כי רוצים לבנות במקומו יישוב יהודי – מה זה? זה ייהוד. זה ייהוד גזעני, משום שאתה אומר לבן גזע מסוים, שהוא ערבי, תסתלק, ומביא במקומו יהודי. זה השם של המדיניות הזאת. אנשי הצדק היהודי וממשלת ישראל רואים בביטחון גם מוסר. הביטחון הוא דבר קדוש. לכן מדינת ישראל יכולה לעשות מה שהיא רוצה. אם אתה מבקר את המדיניות שלה, או מתנגד, אתה אנטישמי, אתה מערער על קיומה. ומאיפה שואבים את זה, אדוני היושב-ראש? עכשיו פסיכולוגיה – שואבים את זה מזה שהיהודים תמיד היו חלשים, הם קורבן, לכן לא צריך לשפוט אותם, לא צריך להתנגד להם. ישראל יכולה לעשות מה שהיא רוצה, משום שהיהודים בהיסטוריה נרדפו, פוגרומים, שואה, אז בשם החולשה הזאת, בשם הקורבנות הזאת, מדינת ישראל לא מוכנה לשמוע את הביקורת ולא את העניין של חרם, כאילו היא מעל החוק האוניברסלי. הצדק היהודי, אדוני היושב-ראש, לא מכיר – לא מכיר בצדק אוניברסלי או הומניטרי. להפך, מדינת ישראל חוששת, מפחדת, מכל טיפת מים דמוקרטית, חופשית או ליברלית. המדיניות הזאת, שממשלת ישראל מובילה על הרקע הרעיוני הזה, בסוף תביא לסגרגציה לאומית, לקיצוניות ולגזענות. צדק בסוף, אדוני היושב-ראש, מי שאמר על ישראל שהיא מתנהגת כמו גוליית הבריון, אך מתעקשת לזכות בתהילת דוד. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. אני מזמין את סגן השר אופיר אקוניס להוסיף כמה ציטוטים כדי שיהיה חומר לחברי הכנסת בפעם הבאה. סגן השר אופיר אקוניס ישיב על שלוש הצעות האי-אמון מטעם סיעות העבודה, מרצ, יהדות התורה, רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד. בבקשה, אדוני. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי וחברותי – חברותי וחברי חברי הכנסת, טוב, אדוני, אנחנו נמצאים כאן כל יום שני באותה שעה, כמו באותו מערכון של "הגשש החיוור", המערכון הסאטירי, פארודי, אשר מסביר בכל שבוע איך אתם שואלים אותן שאלות ואנחנו עונים אותן תשובות. זאת האמת. "הגששים" אמרו את זה כבר לפני 40 שנה, אבל מכיוון שאנחנו בדיון רציני – אם כי גם "הגשש החיוור" היה בהחלט הרכב רציני – אני נאלץ – לא נאלץ, זו חובתי הפרלמנטרית, להשיב על האשמות השווא של האופוזיציה, אדוני, כל שבוע. <עפו אגבאריה (חד"ש):> ואתה עונה, כמו בגשש, "כאילו". <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ממש לא "כאילו", כי עוד לא שמעת את תשובתי. קודם כול, אדוני, אני מצטער שחבר הכנסת שי לא נמצא כאן. אגב, לדאבון הלב, לחבר הכנסת שי יש מנהג, שהוא בא, מנמק את הצעות האי-אמון ולא נמצא להקשיב לתשובות. לפחות שלח אותך – – – <איתן כבל (העבודה):> כי הוא יודע מה תהיינה התשובות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גם אני יודע מה השאלות, אדוני. באותה מידה אני יכול לא לשבת כאן כשהוא מנמק. אבל אני בא מזרם שההדר הוא מרכיב מרכזי בתפיסה שלו, ואני מתכוון להמשיך – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בגלל זה לא היה שר בהתחלה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אל תיסחף, חבר הכנסת אקוניס. אל תיסחף. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> האם אני לא בא מהזרם שקידש את ההדר, חבר הכנסת טיבי? אתה יודע שכן. <איתן כבל (העבודה):> אני, דרך אגב, לא מסכים אתו, תגיד מה שאתה רוצה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת שי צייר כאן תמונה עגומה ביותר של היחסים בינינו לבין ארצות-הברית של אמריקה. אני, באופן אישי, לא שמעתי איש בממשלת ישראל – הוא ציטט כאן שרים, הוא ציטט כאן סגני שרים, הוא ציטט כאן חברים בקואליציה – מעולם, לפחות אני מקווה ששמעתי טוב, אבל לא שמעתי אדם אחד, איש או אישה, שמגדירים את ארצות-הברית אויבת, חברת הכנסת זנדברג, או את שר החוץ האמריקני אויב, enemy. אין, זה לא היה. <תמר זנדברג (מרצ):> אני לא אמרתי אויב – – – משיחי ואובססיבי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, אני מחבר את תשובותי. עכשיו, אנחנו, הרי לפני כמה ימים נודע לנו שבסוף החודש הזה, אדוני היושב-ראש, ייסע ראש הממשלה נתניהו לארצות-הברית, ושם הוא ייפגש עם הנשיא האמריקני ברק אובמה. הידידות עם ארצות-הברית היא אבן יסוד במדיניות החוץ של ישראל, כך הייתה, כך תישמר. עכשיו, אדוני היושב-ראש, לפי האופוזיציה, משמעותה של דיפלומטיה, משמעותם של יחסים בין-לאומיים, הם כאלה – זו בהחלט המצאה ישראלית, "הראש היהודי ממציא לנו פטנטים"; זה היה שיר גם כן, ואת זה אפשר לצטט על חברי האופוזיציה, חבר הכנסת כבל – הדיפלומטיה לפי התפיסה שלכם היא להגיד כן לכל דרישה של מדינה ידידה, אני לא מדבר בכלל על מדינות פחות ידידות. כלומר לבוא ולומר: הכול בסדר, אתם מציעים – נאמר, אדוני היושב-ראש – אני לא רוצה להפוך את זה לדיון אישי, אבל נסיגה לקווי 1967, שמשמעותם גירושך מהבית שלך, זו המשמעות של המשפט הזה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שר החוץ מוכן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מאה אחוז. שר החוץ, תזמין אותו לשאלות ותשובות ותקבל ממנו תשובה. אני חושב שהיושב-ראש, אני לא רוצה לומר בשמו, אבל לא נראה לי שהוא רוצה להיות מגורש מביתו. האמריקנים באים עם תפיסותיהם ועם המסמך המתגבש. האם אנחנו אוטומטית צריכים לומר להם כן? או שאנחנו צריכים להיאבק על עמדותינו, חברת הכנסת זנדברג? הרי עמדותינו הן עמדות ידועות. הממשלה הזאת אמרה – אגב, גם ראש הממשלה אמר, בחדר הסגלגל, ולדעתי אז הוא הגיע לשיא הפופולריות שלו בציבוריות הישראלית, מול המצלמות, בפגישה עם הנשיא אובמה במאי 2011, שקווי 1967 אינם קווים בני-הגנה. אמר את זה, והמדיניות שלנו היא לא לחזור לקווי 4 ביוני 1967. האם הדבר הזה אומר שיש משבר חסר תקדים עם ארצות-הברית? התשובה היא לא. יש בהחלט חילוקי דעות נוקבים ויסודיים בנושא המסמך המתגבש, המסגרת להסכם, או הסכם המסגרת, או איך שלא יקראו לזה בסופו של דבר. זאת בדיוק החובה שלנו. מנהיגות אחראית נאבקת על עמדותיה, ולא מתרפסת על עמדותיה – וזאת המדיניות שלכם. עכשיו, כיוון שחבר הכנסת שי אומנם לא נמצא פה אבל הוא ציטט, גם אותי – אני יכול להתייחס לזה בהמשך ובסיכום לדיון הזה. יש תשובה אחת שחשבתי עליה תוך כדי הציטוט, חבל שחבר הכנסת שי לא נמצא פה. בשלהי 1981, בבית הזה, אדוני היושב-ראש – הוא הזכיר את מנחם בגין. בדצמבר 1981 הביא לבית הזה ראש הממשלה מנחם בגין את החלת החוק הישראלי על רמת-הגולן. ביום אחד, בשלוש קריאות. לא היה דבר כזה לפני כן, ואם אינני טועה, המזכירה, גם לא היה דבר כזה לאחר מכן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> היו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שלוש קריאות. אולי היה. לא חוק מז'ורי כזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא חוק מז'ורי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ואז, חברת הכנסת זנדברג, הודיעה ארצות-הברית של אמריקה שהיא משעה את ההסכם לשיתוף פעולה אסטרטגי בין ארצות-הברית לישראל. השגריר האמריקני, היושב בתל-אביב, נקרא ללשכת ראש הממשלה, הסמוכה לכאן, פחות מקילומטר, ואמר לו ושאל אותו – אמר-שאל: האם אנחנו מדינת וסלים שלכם, או רפובליקת בננות? נדמה לי שלאחר זמן קצר ההשעיה הופשרה. מאז ארצות-הברית של אמריקה לא רק שלא כעסה עלינו, היא העריכה אותנו עוד יותר, כי כאשר באים ומתייצבים ואומרים באומץ, ועומדים על העמדות, לא רק ארצות-הברית, אדוני היושב-ראש, מעריכה אותך יותר, כל מדינה אחרת בעולם, באירופה, במזרח הרחוק, ובוודאי באזורנו, מעריכה אותך יותר כאשר אתה עומד על עמדותיך, וכך אנחנו עושים. ואני מציע בכלל להפסיק להכניס את הציבור לפניקה. כן, האופוזיציה, מבוקר עד לילה, גם בבית הזה, אדוני, גם בוועדות הכנסת, גם בעיתונות, וגם בתקשורת האלקטרונית, כל הזמן מפחידה את הציבור: מה יקרה אם ישראל לא תיסוג לקווי 4 ביוני 67' ותסכים להקמת מדינה פלסטינית על גבעות יהודה ושומרון? מה יקרה? יהיו סנקציות, יהיו חרמות. מה יקרה? <יצחק כהן (ש"ס):> – – – שר החוץ – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה יקרה, חבר הכנסת כהן? אני מציע לשמור על קור רוח. <יצחק כהן (ש"ס):> לא, שר החוץ אביגדור ליברמן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בסדר, אני שמעתי את דבריו. שמעתי את דבריו. אבל אני מציע פשוט לא להכניס את הציבור לפניקה, חבר הכנסת בר-לב, עם האיומים בחרמות. ולפעמים גם, אדוני היושב-ראש, נדמה שיש איזה תשוקה, אצל חלק מדוברי האופוזיציה, להתסיס את החרמות הללו, להתסיס אותם. ושמעתי, אגב, מגוון דוגמאות מחברי הכנסת. <קריאה:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ממש לא. <עמר בר-לב (העבודה):> שר האוצר הוא זה שמציג את זה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שר האוצר, עם כל הכבוד, אני חלוק עליו בעניין הזה. היצוא לאירופה לא רק שלא קטן – – – <עמר בר-לב (העבודה):> – – – עוד דבר ששנינו מסכימים עליו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מאה אחוז. אגב, אתה יודע, במסגרות דמוקרטיות כמו שאתה ואני חיים בהן, ואני אומר את זה לזכותה של מפלגת העבודה – טוב שיש דמוקרטיה, ואני אומר את זה גם לזכותה של מפלגתי, אפשר לחלוק גם על ראש התנועה וגם על החברים האחרים בתנועה, ואין איום שתודח באבחת חרב. מותר לחלוק. אני לא יודע על מפלגות אחרות, אני יודע איך זה אצלנו. בעניין הזה אני גם חולק על שר האוצר. זה בסדר. ואני מציע, אדוני היושב-ראש, בזמן כזה, שנדרשת אחדות רחבה, נדרשת חזית רחבה, אני סומך דווקא בעניין הזה על מפלגת העבודה, שתעמוד לימין הממשלה בעניין הדיפת החרמות הנוראים האלה, פשוט דברים נוראים – לעמוד לימין הממשלה ולסייע לנו להדוף את – – – <עמר בר-לב (העבודה):> תעמוד משמאל לממשלה, אבל אתכם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אתקן. – – – לימינה של המדינה ולהדוף את האיומים בחרמות ואת מסע ההפחדות המתנהל בחלק ממדינות אירופה, ובאופן כללי אני מבקש מכם פשוט להתנגד – מכם זה קצת קשה, ושם אין אף אחד – אני מבקש מהכנסת להסיר את הצעות האי-אמון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר אקוניס. וחבר הכנסת בר-לב, אל תתחייב, כי לעמוד משמאל לממשלה בקרב הזה זה לחטוף ראשון כל הזמן, אז לא בטוח – – – <עמר בר-לב (העבודה):> אני רגיל לחטוף ראשון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת אי-אמון נוספת, שעומדת בנפרד כי היא בנושא אחר: כמעט שנה לממשלה והתחייבויותיה לאזרחים, בעיקר באשר לעניים ולמבקשי קורת גת, שוות כקליפת השום – מטעם סיעת ש"ס. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי, וינמק את ההצעה חבר הכנסת יצחק כהן. עשר דקות לרשותך. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני, ברשותכם, אפתח בפסוק מפרשת השבוע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה תמיד טוב. <יצחק כהן (ש"ס):> הרב ליפמן, פרשת השבוע. כבוד השר, פרשת השבוע, פרשת כי-תישא, יש בה אירוע מרכזי, בתוך הפרשה, פרשת העגל, עגל הזהב – התפרקות מכל ערך, הידרדרות לתהומות בלתי נתפסים. אבל יש בפרשה איזה פסוק אחד שמושך את העין, חברי מיקי, וכך הפסוק: "וישכימו ממחרת" – השכמה, השכמה זה בדרך כלל אנשים מאוד רציניים, שקמים מוקדם, במסירות נפש כזאת; אתה יודע, יש להם אידיאל, אז הם משכימים – "וישכימו ממחרת ויעלו עלת", אתה יודע, מיקי ידידי, עולה זה הכול, כליל למזבח, אין לו למקריב כלום מזה. זה עולה תמימה. "וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים"; שימו לב, השלב הבא זה שלמים. מה זה שלמים? זה כבר חצי חצי; זה כבר חצי למזבח וחצי למקריב, שהוא אותו אדם שהביא את השלמים. וזה ממשיך: "וישב העם לאכל ושתו". זאת אומרת, כבר האידיאל מחוץ לתחום. נמצאים רק עושי העגל, רק הם עכשיו מרכז העניין. הם כבר יושבים לאכול ולשתות, הם כבר זנחו את האידיאל, הוא כבר לא מעניין אותם. אבל השלב האחרון בפסוק הוא הכי מדהים: "ויקֻמו לצחק". הם כבר קמים, אחרי ההידרדרות הזאת, והם בועטים באידיאל ומתחילים לצחוק. לצחוק זה לזלזל. "ויקמו לצחק" – יש הרבה היקשים למילה לצחק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נכון. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש ודאי יודע אותם. על כל פנים, אנחנו זוכרים את כינון הממשלה הזאת, באיזה רעש, באיזה תרועה – אחים, אחי, אחי, אחו, אחי – חיבור בלתי אפשרי בעליל בין שני מפלגות: יש עתיד – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שתי. ראוי שיושב-ראש ועדת האתיקה – – – <יצחק כהן (ש"ס):> שתי מפלגות. זה סוג של בריונות מה שעשית עכשיו. – – – בין שתי מפלגות שאין ביניהן שום קשר, אבל לצורך עניין אחד פתאום הן התאחדו, מצאו איזה מכנה משתף: ראו את החרדים מול עיניהם, ויאללה, אודרוב, בואו נכה. הכה בחרדים ותקים ממשלה. <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> זה עגל הזהב. אנחנו נגיע אליו, נחזור אליו. <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> נחזור אליו, נחזור אליו, נחזור לעגל. <עפו אגבאריה (חד"ש):> הזהב, הזהב. <יצחק כהן (ש"ס):> כן. אדוני היושב-ראש, זה ממשלה של ספינים, מסיבות עיתונאים, כל בוקר משכימים, הופה, רפורמה. רשימה קצרה של הרפורמות: שר החינוך פירון ביטל את מבחני המיצ"ב – והפכו לשוט כרפורמה. מסיבת עיתונאים, רעש, צלצולים, רפורמה. נגמרו העיתונאים, נגמרה המסיבה, יש כתבה, שתיים-שלוש, כותרת, יאללה, הביתה. עוד רפורמה: צומצמו הבגרויות, מקצועות חולקו לאשכולות, למידה משמעותית, בום-בם-טראח, מסיבת עיתונאים, עוד כותרת. יאללה, יש כותרות? הביתה. הסכם לרפורמה בחברת החשמל בתוך ארבעה חודשים – מסיבת עיתונאים, כותרות, נגמר. אין רפורמה, יש כותרות. הלאה – רפורמה בנמלי ישראל. שר האוצר לפיד: הקמת נמל נוסף שיתחרה בנמל אשדוד. מסיבת עיתונאים, אין רפורמה, אבל יש כותרת. אנחנו מנקים את החברות הממשלתיות מהפוליטיקה – במסיבת עיתונאים שנערכה הבוקר בתל-אביב הכריז אורי יוגב, מנהל רשות החברות הטרי, על הרפורמה המקיפה בחברות הממשלתיות. שר האוצר יאיר לפיד: אין ביטוי מובהק יותר של פוליטיקה חדשה מניתוק צינור החמצן מהג'ובים למקורבים. יאללה רפורמה, כותרת, מסיבת עיתונאים – יאללה. <קריאה:> הכול ספין? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> סחריר, יעני. סחריר – – – <יצחק כהן (ש"ס):> בדיוק. מהפכת הכשרות – רפורמה בכשרות, הגברת השקיפות, חיזוק – פם, פם, פם – – – כותרת, מסיבת עיתונאים, יאללה, הביתה. יש כותרות? הלאה, לרפורמה הבאה. השר בנט: נרחיב את הרפורמה בחלב לייבוא יוגורט, חלב ושמנת. איזה יופי, עוד רפורמה, עוד מסיבת עיתונאים. הלאה, יש כותרת, הביתה. <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש היגיון. קודם כשרות אחר כך – – – <יצחק כהן (ש"ס):> לא, יש עוד אחת, חכה, עוד רפורמה: ייקבעו שלוש דרגות לכשרות, תעודת כשרות תהיה מעודכנת. מסיבת עיתונאים, יש כותרת, יאללה, הביתה. הופה – רפורמת הפרגולות אושרה בראשונה. הממשלה אישרה פה-אחד את הרפורמה בתכנון ובנייה. לדברי השר סער, זהו צעד ראשון, חשוב, בשינוי פני המערכת – יש עיתונאים, יש מסיבת עיתונאים, יש כותרת, יאללה, הביתה. <יעקב מרגי (ש"ס):> כבר עשה חצי. <יצחק כהן (ש"ס):> רגע, רשימה חלקית. רשימה חלקית. חכה, חכה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הפרגולות זה היה אצלכם. <יצחק כהן (ש"ס):> ביום ראשון – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הפרגולות זה היה אצלכם. <יצחק כהן (ש"ס):> ביום ראשון הקרוב, במסיבת עיתונאים, אישרה הממשלה את הרפורמה בענף הרכב. יאללה, יש כותרת, הביתה. או-אה, לבני הכריזה על שורת רפורמות – זה כבר שורה של רפורמות, זה כבר לא רפורמה, זה שורה של רפורמות – לטיפול בסחבת בבתי-המשפט. במסגרת השינוי יורחב הליך הגישור ותונהג משמרת שנייה בבתי-משפט. שרת המשפטים: הסחבת אינה מכת טבע, היא מכת מדינה. רפורמה. מסיבת עיתונאים, הביתה. <יעקב מרגי (ש"ס):> עוד לא הגעת למהפכות – – – <יצחק כהן (ש"ס):> רגע, רגע, יש פה עוד הרבה. כולה שנה, חכה. זו שנה לממשלה, אל תגזים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זו לא עבירה על החוק. <יצחק כהן (ש"ס):> ואה-ואה-ואה, הממשלה אישרה פה-אחד – פה-אחד – את הרפורמה בתכנון ובנייה. הרפורמה בתכנון ובנייה – הרפורמה נועדה להקל על אזרחי ישראל, להפחית את הביורוקרטיה והריכוזיות במערכת התכנון. יא ווילי. מה הם הצעדים הכלולים? זה העתיקו ממסיבת העיתונאים; הייתה מסיבת עיתונאים, היו כותרות, יאללה, הביתה. <דב חנין (חד"ש):> יותר חמור, היום מביאים לכנסת חוק שאומר שבעצם הדבר הזה לא הועיל בכלום וצריך ועדה חדשה שתעקוף אותו. <יצחק כהן (ש"ס):> בבקשה, עוד רפורמה – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> עוד רפורמה. <יצחק כהן (ש"ס):> – – עוד כותרת, עוד מסיבת עיתונאים. אני מתפלא על העיתונאים, איך הם נופלים בפח פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כי זה סחריר. <יצחק כהן (ש"ס):> רגע, רגע, קבינט הדיור – שימו לב – אישר את הרפורמה – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> איציק, רק אצלך אין רפורמות. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני מחכה בקוצר רוח, נו, מתי יגיע? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תחושת קיפוח מתחזקת בך. <יצחק כהן (ש"ס):> רגע, רבותי, פה משהו משמעותי, מאוד משמעותי. רפורמה שחוט השדרה שלכם יזוז. שימו לב, אתם תתרגשו. קבינט הדיור אישר את הרפורמה המשמעותית, תוכנית הדיור הלאומית של לפיד, וואי וואי וואי, במסגרת התוכנית יוקמו 150,000 יחידות דיור בתוך עשור באמצעות מוסד תכנון אחד עליון וחברה ממשלתית חדשה לדיור. לפיד: הצעדים שאושרו הם אומנם אגרסיביים, אך מידת האגרסיביות תואמת את עומק המשבר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יאללה, הביתה. <יצחק כהן (ש"ס):> יאללה. יש מסיבת עיתונאים, יש רפורמה, יאללה, הביתה. רשימה חלקית. אני באמת אומר לכם שזאת רשימה חלקית, פשוט העוזרים שלי כבר התחילו – – – <דב חנין (חד"ש):> המון רפורמות. כל הרפורמות נפגעות ממך. <יצחק כהן (ש"ס):> איך אומר ידידי עופר עיני, ייזכר לטוב – דיבורים כמו חול ואין מה לאכול. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> או-אה, כלאם פאד'י. עוד רפורמה – אבל דבר אחד, חברי העיתונאים, איפה הם? יש פה נציגי תקשורת? איך אתם נופלים בפח פעם אחר פעם אחר פעם, עוד מסיבת עיתונאים ועוד מסיבת עיתונאים, ואתם עוד פעם נופלים בפח ועוד פעם? אז התחלנו בפרשת השבוע, פרשת העגל, את התהליך. אדוני היושב-ראש, בתור איש יודע ספר, פרשה מאוד קשה, פרשת כי-תישא. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מרוב רפורמות לא רואים את העגל. <יצחק כהן (ש"ס):> הבטחתי להביא לכם את נתוני הגירעון האמיתיים. באמת ב-2009, כשהממשלה הקודמת נכנסה לתפקיד, הגירעון היה 5.2, וזה הלך וירד, ירד, ירד עד המתווה של 2013. ידידי מיקי לוי, הגירעון לא כמו שאתם אמרתם, בוא – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> עוד פעם? <יצחק כהן (ש"ס):> גירעון – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> שאני אחזור על זה עוד הפעם? <יצחק כהן (ש"ס):> חכה, ביום רביעי יש לך 40 חתימות. על מה אתה מדבר? אני לא אהיה פה, לצערי, אבל ביום רביעי יהיה פה ראש הממשלה. 40 חתימות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אחזור שוב בשבילך. בשבילך אני אחזור על זה עוד הפעם – 33.2. <יצחק כהן (ש"ס):> עוד רפורמה. תעשו עוד רפורמה. אתה יודע מה? תעשו עוד רפורמה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בשבילך ובשביל – – – <יצחק כהן (ש"ס):> על כל פנים – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אחזור עוד הפעם. <יצחק כהן (ש"ס):> דבר אחד אני לא מבין, אחי היקר. אנחנו הנהגנו כלל פיסקלי. מה זה הכלל הפיסקלי? הכלל הפיסקלי אומר שלוקחים את פירות הצמיחה, חבר הכנסת צור, ומחלחלים אותם למטה, לציבור. <דוד צור (התנועה):> שיעור בכלכלה? <יצחק כהן (ש"ס):> כן. אז איך עושים את זה? ויש צמיחה מרשימה. סך הכול, בארבע שנים, יעיד ידידי, 15% צמיחה. צריך להוריד את זה לעם. מה עושים? עושים כלל פיסקלי שמגדיל את ההוצאה. מגדיל את ההוצאה, כן, מיקי, בנוסחה שמביאה בחשבון – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> נוסף על הגירעון? <יצחק כהן (ש"ס):> איזה גירעון, דחילק, די, הציבור כבר יודע, חלאס. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תאמין לי, כבר די, התשובות שלך ושל השר שטייניץ – – – <יצחק כהן (ש"ס):> איזה גירעון? איזה גירעון? באיזה "לה-לה-לנד" אתם חיים? "לה-לה-לנד". איזה גירעון? תגידו תודה רבה על הירושה שקיבלתם. אתם עדיין חיים בכוח האינרציה של הקדנציה הקודמת. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אנחנו עדיין – – – <יצחק כהן (ש"ס):> חכו, עוד מעט זה ייגמר, תתחילו להידרדר. דיר-באלכ. איזה גירעון? על מה אתה מדבר? כל ילד צוחק עכשיו. כל ילד מתפוצץ מצחוק, איזה גירעון? איזה גירעון? על כל פנים, ידידי היקר פואד, רוצים שפירות הצמיחה יחלחלו לעם, עושים כלל פיסקלי שמביא בחשבון את ממוצע הצמיחה, מגדיל בנוסחה את סך כל ההוצאה הציבורית. למשל, ועדת טרכטנברג, שהייתה בתקופתנו, כי אנחנו הקמנו אותה – חינוך חובה בגיל שלוש. מה קרה, לא טוב? <בנימין בן-אליעזר (העבודה):> טוב מאוד. <יצחק כהן (ש"ס):> מצוין, כמה התפארו בזה. באה ממשלת הרפורמות – הולכת לבטל את זה. ידעת, גברתי היושבת-ראש? הם הולכים לבטל את החינוך חינם מגיל שלוש. למה? <היו"ר גילה גמליאל:> לא ניתן להם. <יצחק כהן (ש"ס):> ודאי שלא ניתן. אני אמרתי: תקציב 15 הם לא יגישו. למה לבטל את זה? לא יודע. על כל פנים – עוד כמה זמן נשאר לי, גברתי? <היו"ר גילה גמליאל:> אתה יכול – – – <יצחק כהן (ש"ס):> משפט סיום, גם פרשת השבוע. משפט סיום, פרשת השבוע – – – <בנימין בן-אליעזר (העבודה):> תן לנו עוד כמה רפורמות. <יצחק כהן (ש"ס):> קח. כל זה רפורמות, כל זה מסיבות עיתונאים. מסיבת עיתונאים. יאללה – על כל פנים, נסיים בפרשת השבוע. משה רבנו יורד מהר-סיני, חברי הרב נסים זאב, עם לוחות הברית בידו, ומכתב, מכתב אלוקים. לוחות שלא היו כמותם ולא יהיו כמותם. הקדוש-ברוך-הוא כתב אותם. משה יורד מההר, מה הוא רואה? הוא רואה מחולות סביב העגל. מה הוא עושה? הוא שובר את הלוחות, לוחות שקיבל מפי הגבורה, שהגבורה כתבה אותם, הקדוש-ברוך-הוא כתב אותם. שובר אותם. <עפו אגבאריה (חד"ש):> ממה היו הלוחות? <יצחק כהן (ש"ס):> חז"ל אומרים לו: יישר כוחך ששיברת את הלוחות. הלוחות אשר שיברת – יישר כוחך. למה? הוא יכול היה לתת את הלוחות למשמרת אצל יהושע בן נון, לרדת לעשות סדר, כמו שהוא עשה, ולקחת אותם חזרה. למה הוא שבר אותם? ועוד חז"ל משבחים אותו על זה. אני אסביר לכם למה. כשמשה רואה את המחולות סביב העגל הוא כבר לא יכול לסבול יותר, ומה שחסר – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> יש שאלה – – – <יצחק כהן (ש"ס):> דקה. דקה. דקה. – – – מה שחסר שיחטפו מידיו את הלוחות, ועם הלוחות ירקדו סביב העגל. היום שמעתי את גברת שקד אומרת שהממשלה הזאת החליטה על הערך של לימוד תורה. עכשיו אתה מבין מה זה? ללכת לרדוף את עולם התורה בכל פינה, את הציבור היקר הזה, ציבור בני התורה, לרדוף אותו, להכריז מכל פינה: חרדים, חרדים, חרדים – דרך אגב, גם אתם, הערבים, בדרך כלל זה הולך יחד, חרדים וערבים – ועוד לומר שהממשלה, זאת אומרת שקד ומפלגת הבית היהודי, החליטו על הערך של לימוד תורה. איזה ערך לימוד תורה? אתם פוגעים בכל דבר יקר וקדוש ואחר כך אתם עוד באים בטענות שיכירו כמדינה יהודית? מה יהודי? מה דמוקרטי פה? אתה מבין, מה שהיה חסר – שייקחו את הלוחות וירקדו סביב העגל. עגל כבר יש. אותם מחולות סביב העגל, זה מה שקורה. תודה, גברתי היושבת-ראש. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא ענית על השאלה ממה עשו את הלוחות – – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה לחבר הכנסת יצחק כהן – – <יצחק כהן (ש"ס):> אני מתכבד להגיש לך את כל הרפורמות שלי. <היו"ר גילה גמליאל:> – – סגן שר האוצר לשעבר, ועכשיו נזמין את סגן שר האוצר העכשווי, את מיקי לוי, בבקשה, להשיב בשם הממשלה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> היה אלמנט של בריונות בנאום שלך. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, שוב, כבכל שבוע, סיעת ש"ס, שהפעם שלחה דווקא את ידידי, שאני באמת רוצה להעריך, אבל לאור מה שהוא אמר, צר לי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל הוא נתן נאום טוב. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אדבר גם על הנאום. – – – מאירה את עינינו ומגלה שעד לפני שנה לא היו עניים במדינת ישראל, חבר הכנסת כהן – חברת הכנסת קלדרון, תני לו לשמוע מה אני אומר לו – עד לפני שנה, היא מגלה את עינינו, לא היו עניים במדינת ישראל, כי סיעת ש"ס פתרה את העניין, ולא הייתה בעיה כזאת, והמחאה החברתית לא פרצה מעולם, כי לא היו בעיות חברתיות וכלכליות במדינת ישראל. ועד לפני שנה יכולנו לקנות דירה באלפי שקלים בודדים, ללא צורך במשכנתה, כי היו אלפי דירות בשוק הדיור הציבורי. לא הייתה בעיה לרכוש דירה – חבל שאתה לא שומע מה יש לי להגיד לך, חבר הכנסת כהן – לא היו בעיות, כי היו אלפי דירות בשוק הדיור, מכיוון ששר השיכון מטעם ש"ס עשה את עבודתו נאמנה, כך שלא היו שום בעיות. מה אני אגיד לכם, חברים, הלוואי, הלוואי שזה היה המצב. אלא שכולנו יודעים מתי ואיך עלו מחירי הדיור. הרי מחירי הדיור, חבר הכנסת כהן, לא עלו בשנה האחרונה. אם הייתם מייצרים או בונים אלפי דירות לא הייתה עליית מחירים כי שר השיכון מש"ס לא עשה את עבודתו. וכולנו יודעים עד כמה העוני הוא תוצאה של מגמות שלצערנו נוצרו במשך עשרות שנים. גברתי היושבת-ראש, כפי שאמרתי לא אחת, במידה לא מבוטלת זוהי הבעת אי-אמון של מגישי ההצעה בעצמם, ואולי זו הסיבה שהם יושבים בצד הזה, של האופוזיציה, ולא בצד הזה, של הקואליציה, כי הבוחרים שלהם שלחו אותם למושבים הפחות-נוחים. חבר הכנסת כהן, חברי הטוב, זה לא אישי, אבל חוץ מאשר סטנד-אפ קומדי לא היה בדבריך דבר, כי גם המרפסות, שאתה היית חבר בממשלה שעשתה לכאורה את הרפורמה – הזכרת משום מה שגם הן מונפות על גבנו. לא כך, לא מתאים, אבל – אני האזנתי לך בכובד ראש, אבל באמת, בדבריך לא היה דבר חוץ מאשר להצחיק קצת את הצד הימני, שנמצא מצדי. עכשיו לנושא הגירעון, שבכל זאת, בפעם קודמת אמרת ויצאת מהר, אז עוד הפעם אני אגיד לך, והנה, אני אגיד גם לשר יובל שטייניץ, שהגירעון, אחרי שקיצצנו אותו, עומד היום על 33.2 מיליארד שקלים, ותבדוק אותי, כי גם לך וגם ליובל יש מהלכים אצל החשבת הכללית באוצר. <יצחק כהן (ש"ס):> אבל – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני לא אמרתי משפט כזה אף פעם, תבדוק. <יצחק כהן (ש"ס):> בוא – מה זה "בוא"? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני לא אמרתי את המשפט הזה, אני לא אמרתי, לא יעזור לך. <יצחק כהן (ש"ס):> אז מי אמר? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אף אחד. אל תמציא, אני מחזיק ממך – – – <יצחק כהן (ש"ס):> יש פרוטוקולים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – אני מחזיק ממך אדם ישר. בבקשה, תבדוק את הפרוטוקולים. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בבקשה, תבדוק את הפרוטוקולים. אם הוזכר המספר שאתה אמרת, אני מפסיד לך מה שאתה רוצה. אז בוא, באמת, קצת יושר אישי – ולך יש יושר אישי, תתעלה מעל הפוליטיקה הזולה. ועכשיו לעצם הבעיה והנתונים, חברי חברי הכנסת, עוני, חוסר ביטחון תזונתי ופערים חברתיים הם בהחלט מתכון לאסון חברתי, ויש לטפל בהם באופן מיידי, ומהיכרות ושיחות שלי עם שר האוצר, בהחלט יש לנו מחויבות אמיתית ועמוקה לנושא. לא לחינם יש עתיד לקחה על עצמה את המשרדים החברתיים בממשלה: רווחה, חינוך, בריאות, ואת משרד האוצר כמשרד כלכלי שחוצה את כל המשרדים. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זה יעמוד לו לעד. אני יכול רק להצביע על דברים חיוביים. מה שטוב טוב, מה שלא טוב לא טוב, אין מה לעשות. אין ספק שקיים עוני, ואנחנו רואים אותו במו-עינינו, בכפרים הבדואיים, במגזר הערבי, ואף בקרב היישובים היהודיים והערים הגדולות. בכלל, לא מסתדר לי איך אתם נדבקים לצד הזה, איך חוברים אידיאולוגית, כשאין אידיאולוגיה, לכל מיני נושאים. תתעלו קצת, באמת, תתעלו קצת, לך בפרט זה כל כך לא מתאים. הנתונים הללו קשים, מדאיגים, ואין להשלים אתם. בכוונתנו לחזור ולקחת את האחריות וההובלה במאבק בעוני, ולא כמוכם, שאתם פשוט, בטיפול הלוקה שלכם, רק השלמתם אתו, ולא להמשיך לתת לארגונים וגופים פילנתרופיים – חשובים, שעושים עבודת קודש – להיות הקטר במאבק בעוני. בהחלט, חייבים לשנות את המציאות הזאת במהרה. כדי לטפל במציאות הקשה הזאת נדרש שילוב מערכות דרמטי מקצה האחד של שולחן הממשלה ועד לקצה השני, לרבות ראש הממשלה. רק איגום של משאבים ותחומי טיפול יביא לשינוי פני המציאות ולשגשוג של כל ילדי ישראל, כפי שראוי לחברה שאנחנו כל כך שואפים אליה. אני רוצה להדגיש שמשרד הרווחה, בראשות השר מאיר כהן, ממוקד ומכוון מטרה לטיפול בילדים, עוני של ילדים, ילדים בסיכון, הזנחה והתעללות. אבל, חבר הכנסת – חבל שגם הוא לא פה, כדרכם בקודש של מגישי ההצעות גם חבר הכנסת כהן ישב חצי דקה ויצא החוצה. סימן שזה באמת לא חשוב, הדברים שנאמרו כאן. הוא איננו באולם, חבל לי בכלל להשיב על העניין הזה. ובכל זאת, מפאת כבודכם, אני אמשיך. כדי לטפל במציאות הקשה הזאת נדרש שילוב מערכות דרמטי מקצה לקצה של השולחן הממשלתי, לרבות, כמו שאמרתי, ראש הממשלה. אני רוצה להדגיש שמשרד הרווחה, עם השר מאיר כהן, ממקד את המטרות שלו בטיפול בילדים, בעוני של ילדים, בילדים בסיכון, הזנחה והתעללות. וחשוב לציין כמה תוכניות שהתחילו קודמיו בתפקיד – השר כהן ממשיך אותן ביתר ואף מחדש חלק מהן; לא בא ואומר: מה שעשו עד עתה לא טוב, נהפוך הוא, ממשיך את אותו הקו. התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון שנגעה ב-223,000 ילדים ובני-נוער בסיכון בכל היישובים – אין כמעט יישוב ומעמד חברתי בישראל שאין בו היום ילדים בסיכון. בימים אלה שוקדת הוועדה למלחמה בעוני בראשות אלי אלאלוף על מציאת פתרונות ומתן המלצות לעניין צמצום היקפי העוני בישראל. המטרה היא לצמצם בתוך עשור את שיעור המשפחות העניות לכ-11%, בדומה לשיעור העוני הממוצע במדינות ה-OECD. רק לידיעה, בשנת 2011 – לא אנחנו היינו בממשלה – שיעור המשפחות העניות היה 19.9%, כמעט 20%, במדינת ישראל. המלצות הוועדה יכללו צעדים אופרטיביים ומדידים וייקבעו בתוך 90 יום מיום הקמתה. הממשלה התחייבה לקדם את המלצות הוועדה, ואני סמוך ובטוח שנמצא את המקורות התקציביים המתאימים לטפל בנושא חשוב זה. וכמובן, אמרנו שלא יהיו ילדים רעבים במדינת ישראל במשמרת שלנו, והתחלנו טיפול בביטחון תזונתי בעלות של 270 מיליון שקלים, אלו 270 מיליון ש"ח שמינואר 2014 מגיעים לאותם ילדים בסיכון ולמשפחות קשות יום. לסיכום, חברי חברי הכנסת, איננו מעוניינים לבוא חשבון עם ממשלות קודמות ועם מי שיצרו ממדים כאלה של עוני. לא הם היו האחראים. הם היו אחראים להתרחבות הפערים החברתיים בעשורים האחרונים, ולא טיפלו ביוקר המחיה, שהגיע לרמות מבהילות. הממשלה הנוכחית – כן, אנחנו, מפלגת יש עתיד, מחויבים ועובדים כדי לפתור את הבעיות האלה; מצד אחד, להפסיק את תרבות הקצבאות ולהביא לשילוב האוכלוסיות בישראל במעגל העבודה, ומצד שני, בשורה של תוכניות ממוקדות, כמו אלה שתיארתי לפניכם, שיטפלו באלה שנשארו מאחור ובאמת זקוקים לעזרה. לפיכך אבקש מן הכנסת לדחות את הצעות האי-אמון בממשלה. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לסגן שר האוצר מיקי לוי. אנחנו נעבור עכשיו לכל ההודעות של הסיעות. ראשון הדוברים יהיה נציג מפלגת העבודה, חבר הכנסת עמר בר-לב. בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות מעכשיו. <עמר בר-לב (העבודה):> מעכשיו. <היו"ר גילה גמליאל:> מעכשיו. <עמר בר-לב (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, האמת היא שאני מגיע לנאום האי-אמון בממשלה – אני לא יודע אם אני מתכוון לנאום אי-אמון בממשלה או נגד אחד השרים, כי כאן כל רגע איזה שר אחר אומר משהו אחר, ולא ברור כל כך מה הממשלה אומרת. וכשאני כבר מתייחס לממשלה כמכלול, אני שואל: האם זו ממשלה שרוצה להגיע להסכם היסטורי על סיום הסכסוך עם הפלסטינים? האם זו ממשלה שרוצה לצמצם את הפערים הקיימים בין מרכז לפריפריה, אולי באמצעות החינוך – ראיתי קודם את שר החינוך נכנס – או שזו ממשלה שרוצה להקנות הרגלי למידה לילדי השכבות המבוססות בלבד, ולא לשכבות החלשות – – <קריאה:> – – – <עמר בר-לב (העבודה):> גם וגם. – – או ממשלה שרק תעצים את העוינות בין המגזרים השונים? ובאמת, על השאלות האלה, לי לפחות, אין תשובה. בבוקר שר א' אומר דבר אחד, בערב שר ב' אומר דבר אחר, ולך תבין מה עמדת הממשלה. ואת מי אנחנו לא שומעים? אנחנו לא שומעים את ראש הממשלה. ראש הממשלה שלנו, של כל מדינת ישראל, יודע לדבר אנגלית רהוטה מעל בימות מכובדות בעולם, אבל כאן, במדינה שלנו, אנחנו לא שומעים אותו; יושב ספון במשרדו בזמן ששר האוצר בועט וחובט בתהליך החיובי שהחל בשנים האחרונות של שילוב החרדים בשירות בצה"ל ובתעסוקה; יושב ושותק ראש הממשלה בזמן שחברי ממשלתו סונטים ומקניטים את שר החוץ של ארצות-הברית, ידידתנו הגדולה; שותק כאשר יותר ויותר אזרחים יורדים מתחת לקו העוני. אם כן, המסקנה שלי היא – אף שראש ממשלתנו, חוץ מלדבר מעל אותן בימות יוקרתיות בארץ ובחו"ל באנגלית רהוטה – הוא לא באמת עושה הרבה דברים. חברים וחברות, השבוע נצביע בוועדה לשוויון בנטל על נוסח החוק שנועד להגדיל את השוויון. ואני שואל את הממשלה ואת הציבור: האם באמת התוצאה תהיה יותר שוויון? האם בני ישיבות ההסדר, שימשיכו לשרת פחות ממחצית מהתקופה שאנחנו, הנושאים בנטל, משרתים – האם זה נקרא שוויון? האם זה שווה בכלל לאותו שירות שאנחנו משרתים? האם הממשלה הזאת שונה במשהו מממשלות העבר, שגם הן הזניחו את התופעה הזאת? ומובן שהתשובה שלי, לצערי, היא לא. ההסכם הקואליציוני שומר על האחים, שומר על ישיבות ההסדר, והשוויון בינתיים ימתין. ושוב, גם בהקשר הזה אני שואל: איפה ראש הממשלה? מה עמדתו? לא שמענו אותו. נראה שהוא באותו מקום שהיה כששר הביטחון קרא לשר החוץ האמריקני "משיח" ו"אובססיבי"; באותו מקום שהיה כשהוחלט על העלאת המע"מ – איפה היה ראש הממשלה? ובאותו מקום שהוא נמצא כעת כאשר אחד מבתי-החולים המרכזיים במדינת ישראל, בית-החולים "הדסה", קורס, והעובדים, כולל העובדים קשי-היום בבית-החולים הזה, לא קיבלו שכר. ראש הממשלה פשוט לא במגרש. נכחד ונפקד. <היו"ר גילה גמליאל:> משפט סיום, בבקשה. <עמר בר-לב (העבודה):> נראה לי שזה משפט סיום נכון. ראש הממשלה פשוט לא במגרש. נכחד ונפקד. לכן אני מבקש מחברי להצביע אי-אמון בממשלה. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. תגיע נציגת יש עתיד, חברת הכנסת יפעת קריב. בבקשה, עומדות לרשותך שלוש דקות. <יפעת קריב (יש עתיד):> חברי חברי הכנסת, אני יושבת כאן ומקשיבה להצעות האי-אמון, ואני רוצה לומר לכם, חברי באופוזיציה: התבלבלתם. התבלבלתם שוב. מדינת ישראל – קודם כול אני בכלל רואה שחלק מהדוברים יצאו. כנראה הם בכלל לא מחכים לשמוע מה התשובות שמשיבים להם. מדינת ישראל היא נכס אסטרטגי-מדיני עבור ארצות-הברית. הניסיונות של מזכיר המדינה קרי במסעותיו לישראל לחזק את תהליך השלום רק מוכיחים דאגה ומחויבות למדינת ישראל. האביב הערבי שהתחולל באזור הזה בשנים האחרונות רק ממחיש יותר ויותר שההבנה שארצות-הברית מגלה כלפי מדינת ישראל מחזקת את ישראל כמדינה הדמוקרטית היחידה באזור. עם כל הכבוד לכם, חברי לאופוזיציה, אני לא מבינה על מה אתם מלינים. נכון שיש לא אחת חילוקי דעות מעל במה זו, אבל חזרנו ואמרנו שוב ושוב: שתי מדינות לשני עמים. למטרה הזאת אנו חותרים. אנחנו נפרדים לשלום. אנו רואים בתהליך השלום מנוע צמיחה כלכלי אשר יפתח את ישראל לשווקים חדשים, הן במדינות ערב והן במדינות אירופה השונות. לשם אנחנו מכוונים ולשם אנחנו חותרים, ואתם מוזמנים להיות חלק מזה. צר לי לספר לכם, חברי לאופוזיציה, אבל למרות חילוקי הדעות, הקואליציה הזאת חזקה מתמיד. ראו איזה מהלכים חשובים אנחנו מעבירים בימים אלה ממש. מפלגת העבודה, בזמן שהייתם בשלטון, בזמן שהייתם בקואליציה, דיברתם על שוויון בנטל, אבל לא הצלחתם להביא אותו לכדי מימוש. ברגעים אלה ממש השוויון בנטל קורה. אחד מהרגעים אולי היותר-קשים שהיו לי פה במליאה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> זה חלק – – – <יפעת קריב (יש עתיד):> אני רוצה לספר, זה בדיוק קשור אלייך. אני מגיבה אליכם, ועכשיו אלייך. אני זוכרת, הגברת זנדברג, חברת הכנסת זנדברג, איך בהצבעה על שוויון בנטל קמתם, סליחה, והצבעתם נגד. מרצ הצביעו נגד. אני כל הזמן שואלת את עצמי: האם הבוחרים שלכם יודעים שאתם הצבעתם נגד שוויון בנטל? <תמר זנדברג (מרצ):> זה בסדר, אתם תומכים – – – <יפעת קריב (יש עתיד):> האם הבוחרים של מפלגת העבודה יודעים שברגע האחרון הם נזכרו מה להצביע? <תמר זנדברג (מרצ):> – – – בגאווה. בגאווה נצביע נגד. בגאווה. <יפעת קריב (יש עתיד):> תצביעו נגד השוויון בנטל, אוקיי. <תמר זנדברג (מרצ):> זה לא נטל – – – <יפעת קריב (יש עתיד):> אני זוכרת איך הצבעתם נגד הצעת החוק של עדי קול. יצאתם והצבעתם נגד זכויות הלהט"בים. כנראה מילה בצד אחד, והתנהגות בצד אחר. כנראה אתם אלה שאיבדתם את הדרך. ש"ס, חברי, אתם מדברים על העוני? אני רואה שגם הנציג שלכם יצא החוצה, מי שדיבר על האי-אמון. הרי כל נושא העוני נולד הרבה הרבה לפני שאנחנו היינו פה. אנחנו לא הבעיה, אנחנו הפתרון. אנחנו מתקנים את הבעיה שאתם יצרתם. אפילו לבוחרים שלכם לא דאגתם. הלוא אתם יושבים 25 שנים בממשלת ישראל, ועכשיו, כאשר עומדת בפנינו ההזדמנות האמיתית לשוויון בנטל, הן בחובות והן בזכויות, אתם מאיימים לצאת נגד המגמה הזאת, שחיכינו לה 65 שנים? <היו"ר גילה גמליאל:> משפט סיום בבקשה. <יפעת קריב (יש עתיד):> לצאת ממעגל העוני – יש לי עוד כמה, לא? <היו"ר גילה גמליאל:> את קיבלת אותם. <יפעת קריב (יש עתיד):> אז רגע אחד. אני רוצה לומר שהתמונות הקשות שראינו בימים האחרונים בעיתונות ובתקשורת מזעזעות אותנו. חברי חברי הכנסת מש"ס, אתם מתבלבלים; השוויון בנטל זה ההזדמנות לצאת מהעוני, לצאת ממעגל הקצבאות, לצאת למעגל העבודה, וזאת ההזדמנות שלכם. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחברת הכנסת יפעת קריב. יעלה חבר הכנסת אמנון כהן מש"ס. בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. <אמנון כהן (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, כן, אנחנו דנים בנושא של האי-אמון בממשלה. כמו שאמרה היושבת-ראש, יש הרבה נושאים שאפשר להביע עליהם אי-אמון, למשל דווקא היום היה דיון בוועדה לביקורת המדינה בנושא רשות החברות הממשלתיות, ועלו שם המון ליקויים בכלל בנושא של חברות ממשלתיות. אנחנו כמובן בירכנו על כך שסוף-סוף יש מנהל לרשות החברות הממשלתיות, אבל גם המנהל הזה הוא למעשה – מדברים על פוליטיזציה בחברות ממשלתיות ורוצים להרים דירקטורים נקיים, נטולי פוליטיקה, אבל מי שמינו למנהל רשות החברות הממשלתיות, הוא איכשהו מקורב לראש ממשלה – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <אמנון כהן (ש"ס):> – – מקורב לשר האוצר – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <אמנון כהן (ש"ס):> – – ועכשיו הוא, המקורב הזה, צריך למנות – לעשות קודם כול מאגר של כל הדירקטורים, שכמו שהוא לא קשור, ככה גם הם יהיו לא קשורים, ואז הוא ימנה בכל החברות הממשלתיות את אלה שהם לא פוליטיזציה – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> סוף-סוף לא מחלקים ג'ובים. <אמנון כהן (ש"ס):> – – כשהוא דיבר על פוליטיקה נקייה, ופוליטיקה נקייה – הוא אמר שלא יהיה. <פנינה תמנו-שטה:> סוף-סוף לא מחלקים ג'ובים – – – <היו"ר גילה גמליאל:> חברת הכנסת פנינה. <אמנון כהן (ש"ס):> לכן אנחנו אומרים: אחד אומר בפה ואחד בלב. <היו"ר גילה גמליאל:> נצטרך להוסיף לו זמן. <אמנון כהן (ש"ס):> אז אני אומר, יוקר המחיה – לא ראינו ששינו משהו ביוקר המחיה. מהשנה הקודמת עד עכשיו, אני לא רואה ששונה משהו. אותו זוג צעיר ממעמד הביניים, שדיברו עליו כל כך הרבה שנים ואמרו: סוף-סוף יש לנו מושיע, שר האוצר של מדינת ישראל יטפל במעמד הביניים. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> חבר הכנסת כהן – – – <אמנון כהן (ש"ס):> בינתיים ב-17% עלה; הדירות עלו ב-17%. אני לא רואה שקוטג' או – חוץ משמנת לעוגה, שעושים קצפת לעוגה – – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה – – – <אמנון כהן (ש"ס):> למה היא מפריעה? אני מבקש לקבל עוד שתי דקות, אני לא יכול ככה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> הרבה כבוד יש לי אליך – – – <היו"ר גילה גמליאל:> חברת הכנסת פנינה, את מפריעה לחבר הכנסת אמנון כהן לדבר. אני מבקשת להפסיק בבקשה, שלא אצטרך לקרוא לך לסדר על דבר כזה. זה לא ראוי. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> כמה אפשר לספוג? תן כבוד לציבור. <אמנון כהן (ש"ס):> את צריכה להוסיף לי דקה לפחות. <היו"ר גילה גמליאל:> תקבל דקה תמימה בנוסף. <אמנון כהן (ש"ס):> תמשיכי להפריע, פנינה, כדי שאני אקבל עוד דקה. אני אומר שאותו מעמד ביניים שביקשו לעזור לו ואמרו, סוף-סוף נוריד את המחירים, הקימו כבר איזה 20 ועדות, ועדה של יוקר המחיה – בפועל אותו זוג צעיר מוסיף כסף בסופרמרקט. דיברו שיוזילו דירות, אמרו שייתנו 150,000 יחידות דיור. את מי ממנים? את מי ממנים עכשיו למנהל הרשות שיקים? אחד שהוא גם פוליטי – פוליטי שהיה פעם בחווה, פעם היה פה, פעם היה שם, ועכשיו הוא יהיה שם. מה קרה ל"עמידר"? חברה ממשלתית לדיור, יודעת לעשות את העבודה. תטילו עליה משימה – תביא 150,000 יחידות דיור. למה צריכים עוד חברה? עוד 10 מיליון לתת שם? ואז – זה בהתחלה 10 מיליון, עוד כסף ציבורי. מאיפה זה בא? מכספי משלם המסים. <יעקב מרגי (ש"ס):> ההוא מהחווה, אין לו שם? <אמנון כהן (ש"ס):> מה אתה אומר, אדוני? <יעקב מרגי (ש"ס):> ההוא מהחווה, אין לו שם? <אמנון כהן (ש"ס):> מפאת כבודם של אנשים. כולם יודעים על מי מדברים. לכן אנחנו לא צריכים להקים עוד חברה ממשלתית ולהגיד: פה יש משהו ברמה לאומית. מדינת ישראל הקימה חברות ממשלתיות; אפשר לעבות אותן, אפשר לתת להן משימות, או שתסגור אותן. אם אתה סוגר א' ואתה פותח ב', אז בסדר. אבל למה להקים עוד חברה ממשלתית שתטפל במשהו שחברה אחרת כן יכולה לעמוד בו? אז דיברנו על נושא הדיור, ששקל אחד לא ירד. אנחנו רואים בסטטיסטיקה שהמחירים דווקא עלו בכל רחבי הארץ. עכשיו, רוצים להביא היום איזה חוק – אנחנו נדון בו יותר מאוחר – ואני חושב שאנחנו לא ניתן שכנסת ישראל תאשר אף חוק כזה; חוק שעוקף את כל הוועדות, עושה עבודה, יבנה על שטחים ירוקים, יבנה על שטחים פתוחים, וחושבים שהדבר הזה יעבור. ודאי וודאי שאנחנו לא ניתן לגזירה הקשה הזאת לעבור. אני מבקש, לכן, להביע אי-אמון בממשלה ולהצביע נגדה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת אמנון כהן. יעלה חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. נציג מטעם יהדות התורה, בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה. גברתי היושבת בראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו הגשנו הצעת אי-אמון משותפת ליהדות התורה ולמרצ. חברת הכנסת תמר זנדברג דיברה על המשא-ומתן המדיני, ואני אקח את החלק השני שבדברי ההסבר להצעת האי-אמון, שזה היחסים המעורערים בין חברי הממשלה. זה לא שאנחנו בעמותת או בחבורת עושי שלום, אלא שאם זה לא היה שלנו – הממשלה במדינה שאנחנו חיים בה – היינו יכולים להגיד להם: הצלחה לכל הצדדים, כל אחד יריב עם השני. אבל זאת ממשלה שלוקחת אחריות עכשווית, מיידית ועתידית על ילדינו, עלינו, על עצמנו בכל הנושאים שיש. לכן אני רק אצטט לכם בקצרה מבחר, בקציר האומר, מבחר ציטוטים של דברי שרים האחד על השני. אני אתחיל ממה שהיה לאחרונה. הציטוט הראשון, חברי חברי הכנסת, מה אומר בנט נגד ליברמן: ליברמן מזגזג את עצמו לדעת, הוא איגף את לבני משמאל. בושה – אומר בנט על ליברמן – בושה לראות איך ליברמן מתמוגג מהמחמאות האמריקניות. מה אומר ליברמן נגד בנט? שלמות העם חשובה משלמות הארץ. לא סתם ג'ון קרי – התהליך של ג'ון קרי – הוא אומר לבנט: הוא ידיד ישראל שמוביל את התהליך בצורה נכונה. נמשיך. מה אומר לפיד נגד בנט? הוא כבר לא אח. אומר בנט נגד לפיד: יש עתיד דיקטטורה, זה לא סוד. את זה אומר בנט נגד לפיד: כבר לא אח. נתניהו נגד בנט. מה אומר נתניהו נגד בנט? אין בממשלה זאת פורום תשיעייה. למה? בגלל בנט, בגלל התנהלות הקפיצה בראש שלו, בגלל אובססיית הכתיבה בפייסבוק. אין אינטימיות ביחסים מולו. אי-אפשר לייצר אינטימיות כזאת. בממשלה אי-אפשר למצוא אינטימיות, ולכן לא היה ניתן להקים את פורום התשיעייה. אם הוא לא רוצה, בנט, אומר נתניהו, הוא מוזמן לפרוש. בנט נגד נתניהו: אובדן עשתונות ערכי, ולאחר מכן: אני מתנצל. עוד לא סיימתי. בנט נגד לבני: הציפים שמסתובבים בעולם, אומר בנט נגד לבני, הם חיים באיזו שכבה דמיונית. מה לעשות, השטח יודע לעשות שלום פי-אלף יותר טוב מהציפים והביילינים. אומרת לבני על בנט: אני לא אוהבת את הצבועים, אלה שאומרים שהם לא אוהבים את מה שכתוב במסמך. אדוני השר, גם אתה נמצא ברשימה, שטייניץ נגד לפיד; אני מכבד אותך, אתה נמצא פה, אני לא יכול לקפח אותך: הפריז בחוסר האחריות וגרם נזק ממשי לכלכלת ישראל. הוא שחצן ויהיר וסבור שמגיע לו הכול. גורם לפניקה מיותרת. לבני נגד דני דנון: ראש הממשלה יצטרך להחליט אם הוא נותן לדנוניזם, שרוצה להשתלט על עמדת הממשלה – אומרת חברת ממשלה נגד סגן, ובעקיפין נגד ראש הממשלה. יש כאן בנט נגד ליברמן: עתיד ילדינו חשוב ממחמאות ידידינו. ארדן נגד יעלון: משרד הביטחון פוגע בביטחון העורף. יעלון נגד ארדן: המשרד להגנת העורף הוא בזבוז כספי ציבור. תוצאה טובה לא תצא מזה. רבותי, אם היו לי יותר משלוש דקות, הנייר לא היה מסתיים בזה. לכן זאת הצעת אי-אמון. רבותי, זה נכון. איך אמר מישהו חכם? אמר: אני מאחל הצלחה לכל הצדדים, תמשיכו לריב. אבל כפי שאמרתי בתחילת דברי, זאת ממשלה שהיום היא בשלטון, האחריות שלה היא לכולנו. איך יכול להיות? לא יכולה להיות מערכת יחסים כזאת גרועה בין חברים, שיכולה ממשלה, ביחד יכולה, לקחת את האחריות לנו. לכן אנחנו מביעים אי-אמון בממשלה. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. יעלה חבר הכנסת עמרם מצנע בשם התנועה. חבר הכנסת עמרם מצנע אינו נוכח, ולכן יעלה חבר הכנסת עיסאווי פריג' מטעם מרצ. בבקשה. יש לך שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברי, מאיפה להתחיל ואיך להתחיל? זה מאוד מסבך. מרוב עצים לא רואים את היער. זה מאוד מקשה עליך, מרוב המחדלים והכישלונות שאתה רואה בהתנהלות הקואליציה המלאכותית; בעל כורחה נהייתה ביחד. נשתדל להזכיר כמה סוגיות. היום הייתה מחוץ למשכן הפגנה של עובדי "הדסה", עובדי ועובדות "הדסה". ב"הדסה" יש 6,000 ומשהו עובדים, כולל 1,200 רופאים. העובדים לא קיבלו את מחצית שכרם בחודשיים האחרונים, הם קיבלו 50%. "הדסה" נמצאת במשבר של 1.5 מיליארד חוב, גירעון מצטבר שהצטבר במשך שנים. למה אני מזכיר את זה? היום נכחתי בהפגנה ויצא לי גם להגיד כמה דברים שם. אני אומר שחוב של 1.5 מיליארד שקלים במשך כמה שנים בגוף ציבורי שאמור להיות מפוקח ותחת בדיקה של משרדי ממשלה – מי נרדם בשמירה, אני שואל. משרד הבריאות נרדם בשמירה או משרד האוצר, שלא פיקח ולא עשה את העבודה שלו כראוי? ובסוף מה קורה? האחות ועובד הניקיון, שמקבלים 6,000 או 7,000 שקלים, צריכים לשלם את המחיר של מחדלים של אחרים. אבסורד כזה עוד לא ראיתי. איך החוב הזה נוצר, ומה תפקידם של משרדי הממשלה, אני שואל. אולי אנחנו נמצאים בקואליציה – סגן השר מיקי, אולי אנחנו נמצאים בקואליציה שאתה נמצא בה רק שנה – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זה לא – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אז החלק היחסי באחריות שלכם קיים, אבל הממשלה הזאת, בראשות הליכוד, הייתה גם בקדנציה הקודמת. ושריה – נמצא אתנו שר האוצר לשעבר, שגם יש לו חלק – הוא נרדם בשמירה. החוב הזה, אני רואה אחריות ישירה – אני, כנציג הציבור, רואה את משרד הבריאות ומשרד האוצר כאחראים ישירים להיווצרות החוב הזה. והחוב הזה, שבסופו של דבר אתם תשלמו אותו – לא יעזור, הקפאת הליכים, פשיטת רגל – תשלמו את זה. לא היה פיקוח במשך שש שנים. חוב נרקם, מדי שנה 200 ו-300 מיליון, ואתם שתקתם והמשכתם. <היו"ר גילה גמליאל:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני בחרתי את הסוגיה הזאת; זו סוגיה של מחדל שלא מתאים לממשלה שמתיימרת לשנות את סדר העדיפויות. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. משפט סיום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> משפט סיום. אנחנו מדברים בחיי אדם. כל יום שיש עיצומים ויש הפגנות ויש אחיות בחוץ, חיי האנשים בסכנה בבית-החולים. זו סיבה מאוד חזקה להצביע אי-אמון בממשלה. תודה לכם. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. יעלה חבר הכנסת אברהים צרצור, בבקשה, מטעם רע"ם-תע"ל-מד"ע. עומדות לרשותך שלוש דקות. בבקשה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, רבותי חברי הכנסת, אני חייב להגיד לכם שלעניות דעתי אין סיכוי ליציבות במדינת ישראל כל עוד אין שלום בינה לבין אוכלוסייתה הערבית ובינה לבין העם הפלסטיני. זאת אקסיומה שאני ממליץ בפני ממשלת ישראל לקחת ברצינות הראויה. גברתי היושבת-ראש, יש שתי יוזמות לשלום במזרח התיכון, ואני לא מגזים: יש יוזמת השלום הערבית, שהחלה בשנת 2002, ואין ספק שהיא יוזמה אמיצה ביותר, שבאה להשכין שלום-אמת צודק ובר-קיימא בין ישראל לעולם הערבי והמוסלמי. יש בה הקרבה ללא גבולות מהצד הערבי, המוסלמי והפלסטיני, לטובת עשיית שלום-אמת במזרח התיכון, לטובת מדינת ישראל. ועל אף העובדה הזאת, לצערי הרב, ממשלות ישראל לדורותיהן, מאז 2002 עד עכשיו, דורסות ברגל גסה את היוזמה הזאת בכך שהן מסכנות את האזור כולו, בכך שהן דוחפות את האזור לכיוון של התנגשות דמים, חלילה, ורק אלוהים יודע לאן זה יכול להתגלגל. זה מצד אחד, גברתי היושבת-ראש. מצד שני, יש יוזמה שאני יכול להגדיר אותה כך: יוזמת שלום של האוכלוסייה הערבית, יוזמת שלום תכנוני ואורבני, ולמה אני מתכוון? בשנת 2007 המגזר הערבי, החל בוועדת המעקב, דרך הוועד הארצי והרשויות המקומיות הערביות וכלה בנו, חברי הכנסת הערבים בכנסת – עשינו מה שנקרא שיעורי-בית בנושא של בעיית התכנון והבנייה הבלתי-חוקית, ובסופו של דבר הגענו ליוזמה שהגשנו לממשלת ישראל, שכוללת שלושה יסודות: האחד, שממשלת ישראל תקפיא את כל צווי ההריסה בכל תחומי מדינת ישראל, החל בגליל וכלה בנגב; עיקרון שני: התחייבות של קברניטי המגזר הערבי, ראשי רשויות, חברי כנסת, ועדת המעקב, הוועד הארצי, כולם יתחייבו שמאותו רגע שממשלת ישראל תכריז על הקפאה של כל צווי ההריסה, שהם לא ירשו בנייה בלתי חוקית, אפילו בלוק אחד, ואם יהיה דבר כזה, אנחנו נהיה אלה שנהרוס, ולא מדינת ישראל; והעיקרון השלישי, גברתי היושבת-ראש, זה יוזמה של כינוס שני גופים, אחד מייצג את המגזר הערבי והשני מייצג את הממשלה, אני מתכוון לגופים מקצועיים ביותר, שייכנסו למסלול של חתירה בלתי נלאית לכיוון של הכנת תוכניות מתאר שיענו בצורה חיובית על כל הצרכים האמיתיים של המגזר הערבי, שבתוך שנתיים כל תוכניות המתאר האלה יאושרו, ובכך נשים קץ לבעיה שנקראת היום בעיה של בנייה בלתי חוקית במגזר הערבי. לצערי הרב, מאז 2006 ועד היום, כמו שישראל רמסה ברגל גסה את היוזמה הערבית, היא ממשיכה לרמוס גם את היוזמה של האוכלוסייה הערבית לשלום תכנוני ואורבני, וזה חבל מאוד. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת אברהים צרצור. יעלה חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, תודה לך, באחת מהצעות האי-אמון שנשמעו פה נסקרה רשימה ארוכה של כביכול רפורמות שהממשלה מנסה לקדם, ואין שום ספק שהממשלה הזאת שברה כל שיא בהיסטוריה של מדינת ישראל במספרם של הספינים והבלופים ויתר התרגילים שמאחוריהם לא נמצא שום דבר חוץ מאוויר חם ומסריח. אבל הממשלה הזאת לא רק מבזבזת את הזמן, כי מאחורי אותו מסך עבה של ספינים ובלופים הממשלה ממשיכה להזיק: משבר הדיור בישראל לא נפתר, וממשיך להחמיר – מחירי הדירות ממשיכים לעלות למרות כל ההבטחות. מערכת הבריאות קורסת – אנחנו רואים מה שקורה בבית-החולים "הדסה", אבל, עמיתי חברי הכנסת, אם תראו מה קורה בבתי-החולים האחרים, אתם תראו שגם בבתי-החולים הציבוריים האחרים המצב לא טוב. הפערים החברתיים הולכים ונעשים יותר קיצוניים – השכר ברצפה, וכשהשכר ברצפה המחירים הם בשמים. במקביל לזה, הממשלה הזאת ממשיכה במלחמה – מלחמה נגד השלום. אני מניח שיענה לנו סגן השר אקוניס ויסביר לנו עד כמה הבל הבלים הם כל הדיבורים על השלום, כמה אין שום שחר לדבר הזה וכמה רק חלום ארץ-ישראל השלמה הוא הדבר היחיד שהממשלה דבקה בו, למרות אמירות לא ברורות כלשהן של כמה שרים שלא הבינו בדיוק את תפקידם בכוח. אחד הדברים החמורים ביותר שהממשלה מנסה לקדם במקביל לתקיעת תהליך השלום זה הבנייה המואצת בהתנחלויות, וכשבונים בהתנחלויות ברור שאין שום כוונה להגיע להסדר, וכשאין שום כוונה להגיע להסדר ברור לחלוטין שהמצב שאליו אנחנו מתקדמים – והממשלה הזאת מובילה אותנו לשם – הוא מצב של עימות חדש במזרח התיכון, עימות עם הפלסטינים, עימות עם העולם הערבי. אם לא יהיה שלום – ודיבר לפני חבר הכנסת צרצור על יוזמת השלום הערבית, יוזמה היסטורית, שכל ממשלה הגיונית בישראל הייתה קופצת על המציאה, מתחילה בהידברות, מודיעה על נכונות. הממשלה הזאת עושה הכול כדי למנוע התקדמות בתהליך הזה. ועניין אחרון, גברתי היושבת-ראש, שעליו עוד נדבר רבות הלילה, זה ההתקפות החמורות של הממשלה הזאת על הדמוקרטיה, הניסיון להעלות את אחוז החסימה, לחסל את המפלגות הקטנות, להקים חומות גבוהות מסביב לכנסת, לפגוע בייצוג המיעוטים, לשנות לגמרי את כללי המשחק. השאלה הקשה שאני שואל את עצמי עדיין היא לא מה עושה בממשלה הזאת סיעת ישראל ביתנו, ואפילו לא מה עושה סיעת הליכוד; אני שואל את עצמי, מה עושים בממשלה הזאת כל התמימים והנאיבים למיניהם? למשל, איש חיובי ביסודו כמו חבר הכנסת מצנע, שנמצא אתנו כאן באולם. למה הם עדיין בממשלה הזאת? הרי ברור שהם אנשים חיוביים, אנשים טובים. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אנחנו אנשים שליליים בעיניך? <דב חנין (חד"ש):> אתם מקדמים בגלוי פוליטיקה שלילית. חבר הכנסת מצנע, אני שומע אותו מדבר על שלום, מדבר על דמוקרטיה, מדבר על דברים מאוד ראויים, ואני שואל את עצמי מה הוא עדיין עושה בממשלה הזאת. ואני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שבחשבון ההיסטורי יבואו חשבון לא רק עם מי שעשה את המעשים הרעים מתוך השקפת עולם רעה – לא שזה אנשים רעים, אלא שהשקפת עולמם היא השקפה רעה – יבואו חשבון גם עם התמימים ועם הנאיבים, שרוצים ללכת לגן-עדן ומובילים את כולנו לגיהינום. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה. תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה, אחרון הדוברים, ואז ישיב סגן השר אופיר אקוניס. בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גברתי היושבת בראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה להביע אי-אמון בממשלה הפעם בגלל הקלות – קלות הדעת וקלות המעשה של תמיכה בחוקים ימניים קיצוניים, שוביניסטיים, פאשיסטיים, לעתים גזעניים. וכאשר באה ועדת השרים המייצגת את הממשלה ומביעה תמיכה בהצעת חוק לשינוי מטרות החינוך בארץ, זה פשוט מעשה שנועד לחנך דורות נגד כל פשרה, לחנך דורות למלחמה. זו הצעה מסוכנת שתגרום לשפיכות דמים, כי בעצם היא נועדה להגיד שלפלסטינים אין זכויות, אין להם מה לעשות פה. וצעיר שילמד במערכת חינוך שמחנכת אותו ככה, שאין זכויות לאחרים, לעמדות ימניות קיצוניות, שוביניסטיות, גזעניות, נגד ילידי הארץ, בקלות הוא יכול להילחם בהם, בקלות הוא יכול להרוג אותם, כי בעצם אין להם זכויות. הזכויות הן רק שלו. במקום לחנך, לטפל בבעיות האמת של מערכת החינוך, שכן על-פי כל הסקרים נראה שהרוב של תלמידי התיכון מחזיקים בעמדות, לצערנו, גזעניות, שלערבים אין זכויות, שיש לעודד אותם להגר, שלא מוכנים לגור ליד ערבים וכו' וכו' וכו'; במקום להזדעק ולהביא תוכנית חירום לטפל בבעיה של התפשטות התפיסות הגזעניות, הדעות הגזעניות, של התפיסות, העמדות העוינות את האזרחים הערבים, באים ומוסיפים למטרות החינוך, שזה דבר שאמור לחלחל בכל מערכת החינוך, את המטרה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי והקשר המיוחד של העם היהודי לארץ-ישראל ורק לארץ-ישראל. נאומו של חבר הכנסת אוחיון וההסבר לחקיקה הזאת לא מביישים אף פאשיסט באף מקום בעולם. האדרת המדינה, פטישיזם של המדינה. במקום האדרת האדם – האדרת המדינה. אין זכר לזכויות אדם, אין זכר לזכויות אזרח. הכול נועד לעשות את האזרחים עבדים למדינה, ולא את המדינה כמשרתת את האזרחים. <היו"ר גילה גמליאל:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אנחנו מתנגדים להצעה הזאת ואנחנו רואים בה צעד עוין של הממשלה כלפי הציבור הערבי. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. יעלה סגן השר המקשר בין הכנסת לממשלה, חבר הכנסת אופיר אקוניס, להשיב בשם הממשלה. בבקשה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי, אולי ניתן לחבר הכנסת ריבלין לסיים את הדו-שיח עם חבר הכנסת זחאלקה? <היו"ר גילה גמליאל:> כן, בבקשה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, כמדי יום שני הקשבתי למרב הדיון – מודה שלא לכולו, לכן אני אומר "למרב הדיון" – ואני אשתדל להשיב על כל הנקודות שהועלו כאן על-ידי חברות וחברי הכנסת. אולי נתחיל, חבר הכנסת ריבלין, דווקא מאחרון הדוברים, מחבר הכנסת זחאלקה, שלדאבון הלב – חבר הכנסת זחאלקה – מעצים את השיח של השנאה במיטב הביטויים הקיצוניים ביותר. אתה חבר בפרלמנט הישראלי, זה בסדר, זו זכות מוקנית למיעוט הערבי בישראל מאז 1948. אין אדם שחלק על כך. אולי יש בשוליים של החברה הישראלית שחולקים על כך. בממשלה הזאת אין מחלוקת על הדבר הזה – אזרחים שווי זכויות, והייתי שמח אם גם היו שווי חובות. היינו שמחים אם גם חוק השוויון בנטל היה מחיל גם שירות לאומי, לפחות, על הערבים אזרחי ישראל. אגב, "הערבים אזרחי ישראל", ידידי, זה ספר, חבר הכנסת ריבלין, שאני למדתי ממנו לבחינות בגרות בכיתה י"ב. זה היה בתחילת שנות ה-90. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> עברת את הבחינה? עברת את הבחינה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בהחלט. באזרחות, בוודאי, קיבלתי ציון מאוד גבוה. אני לא סונט. אתה יודע, אני לא סונט. ואני אגיד לך משהו, גם לא שונא. אני לא חי בפוליטיקה של שנאה. אגב, יש ויכוח, חבר הכנסת טיבי, ויכוח מעניין, מאתגר, מורכב ביותר, יש ויכוח עם חבר הכנסת צרצור, עם חבר הכנסת זחאלקה, אתך. יש ויכוחים. אפשר להתווכח. אבל חבר הכנסת זחאלקה, לדאבון הלב, חבר הכנסת ריבלין, מתסיס בכינויים, בכינויי גנאי ממיטב הלקסיקון שלו, וזה חבל. אני גם שמעתי שאתה מדבר בהרחבה על חינוך לשנאה וגזענות בישראל נגד המיעוט הערבי בישראל. אני אגיד לך, חבר הכנסת זחאלקה, במערכת החינוך הישראלית אין חינוך לשנאה, אין חינוך לגזענות, אין הסתה. אתה יודע איפה אפשר למצוא את כל זה? במערכת החינוך של הרשות הפלסטינית; שם אתה יכול למצוא בעצם את כל הפרמטרים שאתה אמרת, שאתה האשמת בהם את מערכת החינוך הישראלית. ואתה יודע, השר שטייניץ הפיץ את הדוח לגבי ההסתה ברשות הפלסטינית, וגם לפניו ידענו, קראנו; אנחנו רואים טלוויזיה. יש מעקב אחרי הטלוויזיה הפלסטינית – אתה יודע, דבר שלא התייחסו אליו כהוא-זה, חבר הכנסת זחאלקה. לפני, נדמה לי, שבוע וחצי או שבועיים, אחד מחברי הוועד הפועל של ה"פתח" אמר בטלוויזיה – זה מעניין מאוד; שלום לך, אדוני היושב-ראש – שהתוכנית הזאת שמתקיימת עכשיו תהיה צעד ראשון – אם תהיה, כמובן, אם יהיה הסכם, אם תהיה נסיגה, חלילה אם תהיה נסיגה ישראלית לקווי 67' – תהיה רק צעד ראשון במימוש תורת השלבים. עכשיו, זה לא נאמר – חבר הכנסת גנאים, שמעתי גם אותך מנמק, ואני מקשיב לכם; תדע לך, אני אומר לך, מקשיב טוב, ואני חושב שזה ראוי. אגב, אני הולך להגיד – אולי לפקוח קצת את עיניהם של אזרחי ישראל, שאדישים למה שמתרחש פה. הם לא מקשיבים. יש רבים שצופים אבל רובם לא מתעמקים בטקסטים, ממש, בעומק הטקסטים של דברים שאתה אמרת, שהם גם דברים חמורים ביותר נגד המדינה, שמצטרפים לדברים של חבר הכנסת זחאלקה. אגב, לדאבון הלב, אתה יודע, הדברים האלה רק מקצינים כל הזמן. במקום ללכת לכיוון השני ולהרגיע את השיח הציבורי בישראל, אתם הולכים ומקצינים אותו. ואותו אדם, חבר הכנסת זחאלקה, מהוועד הפועל של ה"פתח" אמר ביושר, וחשוב שהוא אמר, שזה יהיה רק צעד ראשון. אם אכן יהיה הסכם שישראל תיסוג בו לקווי 67'. וזוהי בעצם – ככל הנראה על זה המאבק, על זה המאבק, על שורש הקיום של העם היהודי. חבר הכנסת צרצור, אדוני היושב-ראש, מזהיר בצורה מפורשת, בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים, משפיכות דמים באזור כולו. חבר הכנסת צרצור, כך אמרת כאן לפני עשר – כך אמרת, שפיכות דמים. קודם כול, הבט, יש הרבה מקומות בעולם שאין בהם הסכמי שלום. אגב, אני הייתי מציע לכולנו – לערבים, ליהודים, לחילונים ולדתיים, לכולם – להבדיל הבדלה, חבר הכנסת צרצור, בין הסכם שלום לבין שלום; בין Peace Agreement ל-Peace. עכשיו, האם אנחנו צריכים להגיד את האמת? קשה לראות פה ממש שלום אמיתי. קשה לראות את חזון "וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות". כי רק היום, אדוני, רק היום, אולי יותר נכון ב-24 השעות האחרונות, נורו רקטות אל העיר אשקלון ואל המועצה האזורית חוף-אשקלון. עכשיו, חבר הכנסת צרצור – השרה לבנת, השרה לבנת, אני עומד להפנות שאלה לחבר הכנסת צרצור, שאיים פה בשפיכות דמים – תגיד לי בבקשה, אדוני, האם אשקלון או מועצה אזורית חוף-אשקלון, לשיטתך – זה באמת דבר חשוב – הן תחת כיבוש? אני שואל אותך. <קריאה:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אה, לא. יפה. אבל כנראה הפלגים ברצועה חושבים שהן כן תחת כיבוש. למה? כי הרי ברצועת-עזה, חבר הכנסת בן-אליעזר, אתה יודע שמימשנו את התפיסה של חזרה מוחלטת לקווי 4 ביוני 67', ולכאורה – גם לשיטתו של חבר הכנסת זחאלקה, ולשיטתו של חבר הכנסת גנאים, ושלך, חבר הכנסת צרצור, היינו אמורים לקבל את חזון וכיתתו חרבותם ברצועת-עזה. אבל זה ככל הנראה לא יהיה, משום שהטילים ממשיכים לעוף, וגם התגובות ממשיכות להינתן. עכשיו דבר אחד, אדוני, לסיום. אני מנסה לשאול – אדוני יושב-ראש האופוזיציה, אני רוצה, אדוני היושב-ראש, רגע, רגע, אני רוצה לשבח את יושב-ראש האופוזיציה. אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אל תפגע בו, לא צריך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – חבר הכנסת הרצוג, אני משבח אותך. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שעשית נכון, אדוני, כאשר הצהרת ביום שישי בכלי התקשורת שאתה תומך – אדוני היושב-ראש, ראש האופוזיציה תומך בדרישה להכרה פלסטינית בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. עשית דבר יפה, רק חבל, אדוני היושב-ראש, שהיום בבוקר מספר שתיים במפלגת העבודה עולה לשידור ביומן הכי חשוב בבוקר ואומרת בדיוק הפוך ממך, אדוני יושב-ראש האופוזיציה. אז עם אופוזיציה כזאת אתם רוצים להוות אלטרנטיבה? <אראל מרגלית (העבודה):> אתה צריך להתעדכן במספרים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא לא, הכול פה. יש טקסט – – – <אראל מרגלית (העבודה):> לא, אתה צריך להתעדכן במספרים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מעודכן מצוין. יושבת פה נציגתה, חברת הכנסת בירן, היא לא יכולה להכחיש זאת. אז מצד אחד אנחנו משבחים את היושב-ראש, מצד שני רואים שהקרע במפלגת העבודה גדל, ככה, לאטו. זה מעניין – – – <נחמן שי (העבודה):> מה אתה מוטרד? מה אתה מוטרד? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הופה, הגעת? <נחמן שי (העבודה):> אוי, איזה דאגה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> סלח לי, איפה היית? <נחמן שי (העבודה):> אוי, איזה דאגה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> איפה היית קודם? איפה היית קודם? <נחמן שי (העבודה):> – – – עקבתי אחריך, אני לא מפסיד מילה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני שואל אותך, עם אופוזיציה כזאת אתם רוצים לנהל מדינה? התשובה ברורה. אני מבקש מחברות וחברי הכנסת לדחות את כל הצעות האי-אמון. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לסגן השר, חבר הכנסת אופיר אקוניס. חברי הכנסת, נא לשבת. מי שבוודאי מעוניין להצביע, נא לשבת. חברי הכנסת, יש לנו סדרה של הצעות אי-אמון, על כל הצעה בוודאי נצביע בנפרד. לפני שאנחנו מצביעים, אני רק מזכיר לכל הנוכחים באולם המליאה את הדבר שהם ודאי וודאי יודעים וזוכרים – ביום רביעי, בעזרת השם, מחרתיים, בשעה 13:00, יופיע בפנינו נשיא הפרלמנט האירופי מרטין שולץ וינאם כאן במליאת הכנסת. לא צריך לעשות שום מאמץ מיוחד להגיע לכנסת, כי זה יום רביעי. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> הוא מגלה אהדה רבה לישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ידיד ישראל, אכן, צודק חבר הכנסת ריבלין, ולכן מן הראוי שכל חברי הכנסת וחברות הכנסת יכבדו את האירוע כאן, במליאה בשעה 13:00; חברי הכנסת, לרבות השרים. נכון, אדוני שר החוץ? לא מקשיבים לי, לא רוצים לשמוע את מרטין שולץ. נכון, אדוני שר החוץ, אתה מצטרף לבקשתי לכבד את נוכחותו של מרטין שולץ, נשיא הפרלמנט האירופי, כאן ביום רביעי, וכל השרים, אנחנו בטוחים, יכבדו את האירוע בנוכחותם. בבקשה, חברי הכנסת, אנחנו נצביע: ישראל מאבדת את התמיכה המדינית בארצות-הברית ובאירופה, מטעם סיעת העבודה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 36 נגד – 56 נמנעים – 3 הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 36, 56 מתנגדים, שלושה נמנעים. הצעת האי-אמון של סיעת העבודה לא אושרה. כישלון הממשלה במשא-ומתן המדיני והיחסים המעורערים בין חבריה – מטעם מרצ ויהדות התורה. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות מרצ – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 41 נגד – 56 נמנעים – אין הצעת סיעות מרצ – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 41, נגד – 56, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת מרצ – יהדות התורה לא התקבלה. ממשלה מקובעת ללא חזון מדיני, חברתי וכלכלי – רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אברהים צרצור. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 39 נגד – 55 נמנעים – 1 הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, יש לנו 39 תומכים, 55 מתנגדים, נמנע אחד. גם הצעת סיעות רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש ובל"ד לא התקבלה. כמעט שנה לממשלה והתחייבויותיה לאזרחים, בעיקר באשר לעניים ולמבקשי קורת גג, שוות כקליפת השום – מטעם סיעת ש"ס. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 40 נגד – 55 נמנעים – אין הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 40 תומכים, 55 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת סיעת ש"ס לא התקבלה. הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 44), התשע"ד–2014> [מס' מ/771; "דברי הכנסת", חוב' י"ז, עמ' 8252, מושב ראשון, חוב' כ"ג, עמ' 4686; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק מס ערך מוסף – שימו לב, יש חקיקה רבה היום. הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 44), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. אין הסתייגויות או בקשות דיבור להצעה זו, זאת אומרת שמייד בתום דבריו של חבר הכנסת סלומינסקי יש הצבעות. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי חברי הכנסת, מאחר שלפני שבוע בדיוק הצגתי את החוק הזה בבקשת הפיצול, אני מניח שכולם שמעו וזוכרים את מהות החוק, ולכן אני יכול לקצר ולומר את עיקריו. מדובר בכך שעסק קטן, פרטי, מ-2.5 מיליון, וחברות – בשנת 2014 מ-2 מיליון, וב-2015 מ-1.5 מיליון, ידווחו דיווח מכוון, מפורט. ההטבה שאנחנו עושים פה לציבור זה שבמקום לדווח באמצע החודש הם יוכלו לדווח בסוף החודש. אני חושב שזה עבר פה-אחד בוועדה, ואני מבקש מחברי לאשר את זה פה-אחד בקריאה שנייה, ולאחר מכן בקריאה שלישית. תודה לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת סלומינסקי. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 44). אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים. קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע על כל החוק – שם החוק וכל הסעיפים. קריאה שנייה. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–6 – 41 נגד – 27 נמנעים – 1 סעיפים 1–6 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, בקריאה שנייה, 41 בעד, 27 מתנגדים, יש נמנע אחד. החוק אושר בקריאה שנייה. אנחנו יכולים להצביע בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 38 נגד – 22 נמנעים – אין חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 44), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 38 בעד, 22 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 44), התשע"ד–2014, אושרה כנדרש בשלוש קריאות. <שר הפנים גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, אני מבקש להודיע שבקריאה שלישית הצבעתי בטעות נגד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השר גדעון סער בטעות הצביע נגד בקריאה שלישית. אנחנו בוודאי רושמים בפרוטוקול את טעותו, אך לא משנים את תוצאות ההצבעה. <הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014> [מס' מ/811; "דברי הכנסת", חוב' ז', עמ' 5912; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. אדוני, בבקשה. גם כאן, למיטב הבנתי, אין הסתייגויות או בקשות דיבור. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, מטעם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. חוק הטבות לניצולי שואה, התשס"ז–2007, קובע שורה של הטבות ומענקים לניצולי שואה, ומטרתו לסייע לניצולי שואה החיים בישראל. הצעת חוק זו מטרתה להגדיל את הסיוע הניתן לניצולי השואה החיים בישראל על מנת לשפר, ולו במעט, את מצבם ואת איכות חייהם. עד היום ניצולי שואה נזקקים אשר קיבלו גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה היו זכאים גם למענק הטבות שנתי בסכום של כ-4,000 ש"ח. מוצע במסגרת הצעת חוק זו להגדיל את אוכלוסיית הזכאים למענק ההטבות השנתי ולקבוע כי מענק זה ישולם גם לניצולי שואה יוצאי מחנות וגטאות אף אם אינם נזקקים ואינם מקבלים גמלת הבטחת הכנסה. המענק השנתי ישולם מעתה גם לניצולי שואה יוצאי מחנות וגטאות הזכאים לקבלת קצבה חודשית מהמדינה וגם לניצולי שואה – – <היו"ר גילה גמליאל:> סליחה. חיים, בדיוק דקה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אתה יודע איך יאיר לפיד נלחם על הצעת החוק הזאת, והוא לא מקשיב. <היו"ר גילה גמליאל:> סליחה. חברי וחברות הכנסת, יש כאן קצת הגזמה עם הרעש. אני מבקשת מכולם להתיישב במקומות. מי שלא מעוניין, שיצא לדבר בחוץ. תודה רבה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – כאמור, אשר מקבלים קצבה חודשית לפי הסכם עם גרמניה, ללא קשר לשאלת היותם נזקקים לגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה. תיקון נוסף בהצעת החוק מתייחס למענק החודשי שניצולים יוצאי מחנות וגטאות זכאים לקבל מהמדינה. לפי החוק כיום, ניצול שואה יוצא מחנות או גטאות זכאי לקצבה חודשית בסך כ-1,200 ש"ח. בנוסף, כיום, יחד עם הקצבה החודשית ניתן לאותה אוכלוסייה שובר שירותים מיוחד בשווי של כ-600 ש"ח. מוצע להגדיל את סכום הקצבה החודשית המשולמת לאותם ניצולים לפי החוק ב-600 ש"ח לסכום של כ-1,800 ש"ח, וזאת במקום שובר השירותים שניתן להם עד היום. צעד זה נועד להקל על הניצולים במימוש זכויותיהם. תחילתם של התיקונים האמורים היא מיידית, והתשלומים יינתנו לניצולי השואה כבר בשנת 2014. בנוסף, נקבע כי ניצולי השואה שיוכרו או שהוכרו כזכאים לקבלת מענק הטבות לפי החוק בגין 2013, יקבלו כעת את מענק ההטבות השנתי בעבור שנת 2013 יחד עם המענק בעבור שנת 2014. מדובר בהצעת חוק חשובה מאוד, שמטרתה להקל ולסייע, ולו במעט, לאוכלוסיית ניצולי השואה. להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות. לפיכך, אני פונה לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה לכל מי שלקח חלק בקידום הצעת החוק: תודה למנהלת הוועדה המיתולוגית וילמה מאור ולצוות המסור של הוועדה – אתי, ענת, מעיין ואורי; תודה ליועצת המשפטית של הוועדה ענת מימון, ותודה כמובן לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אבירם. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לך, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. להצעת החוק לא הוגשו בקשות רשות דיבור, ועל כן אנחנו עוברים ועוברות להצבעה. ההצבעה הראשונה היא בקריאה שנייה לפי נוסח הוועדה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–7 – 66 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו. <היו"ר גילה גמליאל:> 66 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור כרגע להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 63 נגד – אין נמנעים – אין חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר גילה גמליאל:> 63 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שלישית. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 150), התשע"ד–2014> [מס' מ/802; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 7479; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 150), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג שוב יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 150), התשע"ד–2014, מטעם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. סעיף 200א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, קובע את זכאותם של נכים לקצבה חודשית נוספת בשיעורים משתנים, בהתאם לשיעור הנכות הרפואית שנקבעה להם. כיום זכאי לקצבה חודשית נוספת רק מי שנקבעה לו נכות רפואית בשיעור של 50% לפחות. מטרתה של הצעת החוק המונחת בפניכם היא להעניק את הקצבה החודשית הנוספת, בשיעורה הנמוך, גם לנכים בעלי נכות נפשית או שכלית שאינם מגיעים לסף הנכות הרפואית של 50% המזכה בקצבה חודשית נוספת, וזאת אף שלנכותם השפעה ניכרת על יכולתם התפקודית. לפיכך, מוצע לתקן את חוק הביטוח הלאומי כך שגם מי שנקבעה לו נכות רפואית נפשית או שכלית בשיעור שבין 40% ל-49%, בהתאם לרשימת הליקויים שבפרטים 33 ו-91 שבחלק א' לתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז–1956, יהיה זכאי לקצבה חודשית נוספת בשיעור של 11.5% מקצבת יחיד מלאה. בעת הדיונים בוועדה בהצעת החוק עלתה בקשה להרחיב את תחולת התיקון המוצע גם לנכי נפש נוספים, לפי פרט 34 לרשימת הליקויים. ואולם, נמסר לוועדה כי הפגיעה ביכולת התפקודית של נכים בקבוצה זו קטנה מהפגיעה ביכולת של קבוצת הנכים שנכללה בתיקון, וכן כי המשמעות התקציבית של הוספת קבוצה זו היא של עשרות מיליונים. עם זאת, הוועדה מקווה שבעתיד יינתן מענה לאוכלוסיות נוספות הנזקקות לקצבה חודשית נוספת. מדובר בהצעת חוק חשובה מאוד, שמטרתה לתת סיוע נוסף לקבוצת אוכלוסייה זו במטרה להקל עליה, ולו במעט, באתגרים הרבים שאתם היא נאלצת להתמודד. להצעת חוק זו אין הסתייגויות, ולפיכך אני פונה לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק החשובה הזאת בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה לכל מי שלקח חלק בקידום החוק: תודה למנהלת הוועדה וילמה מאור ולצוות המסור אתי, ענת, מעיין ואורי. תודה ליועצת המשפטית של הוועדה יעל סלנט, וכמובן תודה לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אבירם. <היו"ר גילה גמליאל:> שוב, תודה לך, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות וגם לא הוגשו בקשות רשות דיבור, ועל כן אנחנו עוברים ועוברות להצבעה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–3 – 55 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר גילה גמליאל:> 55 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים ועוברות להצבעה בקריאה שלישית. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 58 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 150), התשע"ד–2014, נתקבל. <שר האוצר יאיר לפיד:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> 58 בעד. שר האוצר מציין כי הוא רצה להצביע, והוא הצביע בעד גם כן. ההצעה עברה בקריאה שלישית – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 150), התשע"ד–2014. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 151), התשע"ד–2014> [מס' מ/803; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 7483; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים להצעה הבאה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 151), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג שוב היושב-ראש החרוץ, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, דרך אגב, המקבץ השני של החוקים היום יהיה אחרי קצת הפסקה, שלא תחשבו שזה רק אני. אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 151), התשע"ד–2014, שהגישה הממשלה. סעיף 363 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, קובע כיום כי המוסד לביטוח לאומי לא יגבה חוב של מבוטח שנפטר במצב שבו לא קיימת מכוחו זכאות לגמלת שאירים או לקצבת תלויים. נוסף על כך, סעיף 370 לחוק הביטוח הלאומי מאפשר למוסד לביטוח לאומי לוותר על הפרש, קנס, תוספת או ריבית לגבי מבוטח שנפטר, בין שקיימת מכוחו זכאות לגמלת שאירים ובין שלאו, אך, כאמור, סעיף זה אינו עוסק בחוב דמי הביטוח עצמו, אלא רק בחיובים שנוספו לו. מטרת הצעת החוק המונחת בפניכם היא לתת שיקול דעת למוסד לביטוח לאומי להחליט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, המצדיקים זאת בנסיבות המקרה, כי המוסד לא יגבה חוב דמי ביטוח של מבוטח שנפטר, גם אם קיימת מכוח הנפטר זכאות לגמלת שאירים או תלויים. ההחלטה יכולה להתייחס לחוב כולו, לרבות החיובים שנוספו לו, או לחלק מהחוב בלבד. מוצע כי סמכות הוויתור על החוב כאמור תחול הן על חובות שנוצרו לפני כניסת החוק לתוקף והן על חובות מכאן ואילך. להצעת חוק זו אין הסתייגויות, ולפיכך אני פונה לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה למנהלת הוועדה המיתולוגית וילמה מאור, לצוות המסור של הוועדה – אתי, ענת, מעיין ואורי, תודה ליועצת המשפטית של הוועדה יעל סלנט, וכמובן תודה לעוזרי הפרלמנטרים, קורל אבירם ואילן מרסיאנו. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה, שוב, ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. אכן, להצעת החוק אין הסתייגויות, אך כן הוגשו בקשות לרשות דיבור. חבר הכנסת מוחמד ברכה – חבר הכנסת מוחמד ברכה אינו נוכח; חבר הכנסת חנא סוייד – חבר הכנסת חנא סוייד אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, עומדות לרשותך חמש דקות תמימות. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אני ביקשתי את רשות הדיבור ראשית כדי לברך על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון 151). עמיתי חברי הכנסת, כמו בנושאים אחרים, גם כאן אני מרגיש סגירת מעגל מסוימת. אנחנו נאבקנו על העניין הזה, של מתן שיקול הדעת למוסד לביטוח לאומי לפטור חובות של דמי ביטוח מאנשים שנפטרו, בנסיבות מסוימות. אנחנו נתקלנו בתשובה של הביטוח הלאומי שאומרת שהחוק איננו מאפשר, איננו מתיר פטור כזה, ואנחנו חשבנו שאכן צריך לתקן בעניין הזה את החוק כדי ליצור תוצאה יותר צודקת, שתאפשר למוסד לביטוח לאומי לא לגבות חוב של דמי ביטוח מאנשים שנפטרו, כאשר נסיבות המקרה – כאשר הצדק מחייב פטור כזה. אין שום סיבה ללכת לקרוביו של הנפטר ולגבות מהם דמי ביטוח לאומי של אנשים שנפטרו. אני שמח שהממשלה הגיעה גם היא למסקנה שאת הדבר הזה צריך לתקן, ואני שמח גם שהתיקון הזה סוף-סוף מושלם, עכשיו כשאנחנו מגיעים לקריאה שנייה ושלישית בכנסת. זו הזדמנות, עמיתי חברי הכנסת, לומר דבר אופטימי: אפילו ממשלה שכושלת באמת בכל אחד מהתחומים בעבודתה, ומכשילה את כולנו בתחומים של היעדר שלום, היעדר צדק חברתי, התקפה על הדמוקרטיה, אפילו ממשלה כזאת, מדי פעם, אולי בטעות, מסוגלת לעשות מעשים טובים. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שזה מסר שאנחנו צריכים לקחת אותו כאמירה אופטימית, שצריכה לחזק אותנו במאבקים נגד העוולות ומעשי האיוולת שהממשלה מקדמת בתחומים אחרים. אנחנו בהמשך הדיונים היום נעסוק באחד המהלכים החמורים והמסוכנים ביותר של הממשלה, המתקפה החמורה שלה נגד הדמוקרטיה, מתקפה שמתבטאת בחבילה של חוקים שמכונים חוקי משילות, ובמרכזם הרעיון האנטי-דמוקרטי של העלאת אחוז החסימה, מהלך שנועד לחסום את הכניסה לכנסת בפני מפלגות קטנות, נועד ליצור חומות גבוהות מסביב למועדון הפוליטי כך שכוחות חדשים לא יוכלו להיכנס פנימה, נועד למנוע ולהקשות את הייצוג הפוליטי הפלורליסטי של האוכלוסייה הערבית, נועד להקשות ולפגוע ביכולתן של קבוצות מיעוט להיכלל בזירה הפרלמנטרית ולהשפיע בתוכה. כל המהלכים המסוכנים האלה, עמיתי חברי הכנסת, מנומקים בצורך לחזק את המשילות בישראל, אבל האמת היא שבישראל אין בעיית משילות אמיתית. ראש ממשלה בישראל שיודע לאן הוא רוצה ללכת מסוגל, אם הוא רוצה, להוביל את מדינת ישראל למלחמה. ראינו את זה במלחמת לבנון השנייה, ראינו את זה במלחמת עזה הראשונה, ראינו את זה במלחמת עזה השנייה – כאשר ראש ממשלה רוצה להוביל למלחמה הוא יכול והוא מוביל את ישראל למלחמה גם בלי החלטת ממשלה, גם בלי החלטת כנסת. כאשר ראש ממשלה רוצה ללכת למהלך, למשל, של פינוי חבל-ארץ שלם מיושביו במסגרת של תוכנית התנתקות, הוא יכול גם את זה לעשות, והוא עושה את זה, גם כאשר הרוב בממשלה נגדו, גם כאשר הרוב בכנסת מטיל ספק בכוונותיו, אבל ראש ממשלה שיודע לאן הוא רוצה ללכת יכול ללכת לאן שהוא רוצה. ולכן, אין בישראל בעיה אמיתית של משילות, ואין בישראל גם בעיה אמיתית של יציבות. אין בעיה של יציבות של המערכת הפוליטית השלטונית, כי אם אנחנו נבחן את מדינת ישראל, עם עומס הבעיות החברתיות, הכלכליות, הפוליטיות, הכל-כך גדולות שיש במדינה הזאת, אנחנו נראה שהמערכת הפוליטית בישראל באופן יחסי היא דווקא מערכת פוליטית יציבה. ישראל הולכת לבחירות אחת לשלוש שנים, זה בערך הממוצע – – <היו"ר גילה גמליאל:> משפט סיום בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> – – במדינות שיש בהן משטר פרלמנטרי, ולכן, אין בעיה של משילות, אין גם בעיה אמיתית של יציבות. הבעיה נמצאת במקום אחר, בכך שהממשלה בישראל מפחדת מהדמוקרטיה – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה. <דב חנין (חד"ש):> – – מתקיפה את המרחב הדמוקרטי, מתחילה במפלגות הקטנות ותמשיך גם בהתקפה על מישורים נוספים של המרחב הדמוקרטי בישראל – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. <דב חנין (חד"ש):> – – ולזה, עמיתי חברי הכנסת, חשוב להתנגד. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. אנחנו עוברים כרגע להצבעה, אז כולם לשבת בבקשה. כולם וכולן לשבת, אני מתחילה את ההצבעה, הצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 151). ההצבעה החלה. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 1–2 – 60 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר גילה גמליאל:> 60 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה בקריאה שנייה. ועכשיו אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 12 בעד החוק – 58 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 151), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר גילה גמליאל:> 58 בעד, אין מתנגדים. חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 151), התשע"ד–2014, עבר בקריאה שלישית. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר גילה גמליאל:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת – נאזם, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברי הכנסת מנחם אליעזר מוזס, מיכל בירן ושמעון סולומון בנושא: מחירים מופקעים וצרכנים שבויים בבתי-החולים וברכבת ישראל. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לנאזם, סגן מזכירת הכנסת. <הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014> [מס' מ/827; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 7267; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה, הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חברת הכנסת מירי רגב. בבקשה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כבוד היושבת-ראש, תודה לך, חברי כנסת, שרים, בן-דהן – איפה זבולון קלפה? זבולון – הוא בדיוק יצא – רציתי להודות לך, כי אתה הובלת את החוק הזה בוועדה. בוא, בוא, זבולון. חברים, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. על-פי חוק הרבנות הראשית, בין תפקידי מועצת הרבנות לתת כשירות לכהונתם של דיינים, רבני עיר ורבנים רושמי נישואין. לצורך ביצוע תפקידה ומתן כשירות כאמור, נדרשת המועצה לערוך בחינות במקרים מסוימים. עריכת הבחינות בידי המועצה כוללת כתיבת הבחינות, התקשרות עם גורמים מקצועיים בעלי מומחיות מתאימה לשם בדיקת הבחינות, שכירת מקומות לעריכתן, שכירת שירותי השגחה על המבחנים ועוד. כל אלה כרוכים בעלויות כספיות לא מבוטלות. לשם עמידה בעלויות אלו, הצעת החוק מבקשת להסמיך את השר לשירותי דת לקבוע אגרות עבור בחינות שעורכת מועצת הרבנות הראשית במסגרת תפקידה. במהלך הדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה הסתבר כי למעשה, אף שאפשרות זו אינה מוסדרת כיום בחוק, הרבנות הראשית גובה בפועל אגרות מסוימות בעד בחינות שהיא עורכת, והצעת החוק באה להסדיר גם את התופעה הקיימת היום. על מנת שיהיה פיקוח אמיתי ויעיל על האגרות שייקבעו וסכומיהן, החליטה ועדת הפנים כי קביעת האגרות כאמור תהיה באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. הצעת חוק זו עברה ללא הסתייגויות. אני מבקשת לתמוך בהצעת החוק הזאת. אני מבקשת להודות לחבר הכנסת זבולון קלפה, חבר ועדת הפנים, שהוביל את החוק; לצוות הוועדה בראשותה של יפה וליועצים המשפטיים בראשותו של תומר, גלעד ויוטל. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחברת הכנסת מירי רגב, יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. אכן אין הסתייגויות לחוק. יחד עם זה, יש בקשת רשות דיבור לחבר הכנסת דוד אזולאי. חבר הכנסת דוד אזולאי – אינו נוכח. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. עומדות לרשותך חמש דקות. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> סליחה, לא אמרתי תודה לסגן השר בן-דהן. כבוד השר בן-דהן. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, השרים, חברי הכנסת, כשאנחנו מדברים על הרבנות הראשית, אני זוכר ימים מקדם, כאשר היו תנועות שלמות שטענו שיש כפייה דתית במדינת ישראל ולא ייתכן שאפשר לכפות את מצוות הדת היהודית על המדינה, על אזרחיה, והמציאו את המושג – במקום "חופש הדת", שמופיע במגילת העצמאות ובכל אמנות האו"ם, עשו "חופש מדת". הייתה תעמולה שלמה במשך דור שלם להשתחרר מהכפייה הדתית. ואז החלו לשבור את החומות של הרבנות הראשית. אלה היו אנשי התרבות שהתחילו, שהם לא רוצים לרקוד על מדרגות הרבנות, והיו להם פה חברת כנסת או שתיים שניהלו מלחמה נגד הכפייה הדתית. כי בדור ההוא חשבו שמדינה יהודית צריכה שיהיו לה סממנים דתיים. מאז עברנו כברת דרך כזאת, והיום באות תנועות שלמות לעקור את דת ישראל, לכפות כפייה אנטי-דתית. על זה לא חלמו אפילו הלוחמים הגדולים בשם זכויות האזרח וזכויות האדם, שהיו נגד הכפייה הדתית ונגד הרבנות, והצליחו להכפיש ולהשחיר את שמה של הרבנות, עד שאפילו אנשים דתיים היו צריכים כל הזמן להצטדק ולהוכיח שהרבנות היא לא כל כך נוראה. היום הם משתמשים במערכת תקשורתית משפטית, בשיתוף בית-המשפט העליון, לכפות אורחות חיים על אוכלוסייה דתית, להפוך אותה מדתית-חרדית למשהו רפורמי, פולקלוריסטי; להפוך את היהדות לאיזו דת בלתי מחייבת, לאלוהים שלא קיים, האלוהים האחרים שלהם, עגל הזהב. אלוקינו ואלוקי אבותינו חי וקיים לעד ולעולמי עולמים, אבל הם רוצים לעקור את האמונה הזאת, שיהיה ספק. עמלק בגימטריה – ספק. אולי כן, אולי לא; רפורמים, קונסרבטיבים, כאלה שאומרים שכל אדם יקבע את אלוהיו, ממש כמו עובדי האלילים. ואז הם באים לכפות על ציבור. והשיא, עכשיו הם שלפו נשק נגד לומדי התורה, הם רוצים להכניס אותם לבתי-הסוהר. אני מצטער, אבל אני חייב לומר מילה טובה על ראש הממשלה, שהיום בפעם הראשונה אמר שבמדינת היהודים לא ייקחו לכלא יהודים על לימוד תורה. הוא חיכה שנה שלמה עד שהוא הוציא את המילים האלה מהפה בלי פחד. ואין לך, אדוני ראש הממשלה, מה לפחד. זה שיאיר לפיד מאיים שהוא יפרוש מהממשלה ויפיל לך את הממשלה, זה פשוט לא נכון. גם אם לא תעשה סנקציות פליליות. ואני מציע, אגב, לבטל את הסנקציות הפליליות בעניין גיוס החובה בכלל. אף אחד לא צריך חיילי כפייה – ולא רק לחרדים, לאף אחד. המדינה תמיד יכולה לומר: מי שמשרת מקבל העדפות א', ב' וג', ומי שלא רוצה לא יקבל. אבל היא לא יכולה לעשות כפייה, סנקציות פליליות. אבל אין לך מה לפחד, ראש הממשלה, לפיד לא יוותר על משרד האוצר. באמצעותו הוא בונה עכשיו נבחרת דירקטורים ל-25 שנה, שרק מי שתואם את האליטה התל-אביבית האשכנזית, חילונית, מלומדת, מבוגרת, יכול להיכנס לנבחרת הזאת כדירקטורים, לפי קריטריונים שהם יבחרו. אז הוא לא יתפטר, הוא לא יפרק את הממשלה גם אם לא תעשה סנקציות פליליות. אני לא רוצה לומר מה יקרה אם ועדת שקד כן תקבל החלטה על סנקציות פליליות על לומדי תורה, אני רק רוצה לומר מה יקרה אם לא. לא יקרה שום דבר, הממשלה לא תתפרק; אנחנו לא ניכנס לקואליציה ממילא. יש מספיק גזירות שהממשלה עשתה שלא מזכות אותה שאנחנו נשב בקואליציה שלה. אבל לפיד לא יפרוש, הוא לא יוותר על התיקים שלו, הוא לא יוותר על השלטון שלו. ראש הממשלה צריך לקרוא לו ולומר לו: אם אתה רוצה להיות בקואליציה, אתה חייב לקיים את ההסכם הקואליציוני שלך, של בנט, של לפיד ושל נתניהו, ששם כתוב מפורשות שלא יהיו סנקציות פליליות בחוק הגיוס של בני הישיבות. ולסיום, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לומר שכולם מתעלמים מהבעיה האמיתית שיש בעניין גיוס הכפייה. מדינת ישראל כבר עברה 65 שנה, והגיע הזמן לבחון מחדש את עניין הגיוס. צה"ל צריך חיילים טובים, הוא לא צריך המוני חיילים שאין לו מה לעשות אתם. ולכן, כמו כל הצבאות היעילים בעולם, הוא צריך לעבור להיות צבא יותר ויותר מקצועי, לשלם שכר הגון לחיילים. אין שום סיבה שמדינה עשירה כמו מדינת ישראל, והאוצר עשיר יחסית, לא תשלם כהוגן לחייל מקצועי שעומד בקריטריונים, שעושה את מלאכתו נאמנה. ואם ישחררו עשרות אלפי חיילים שהצבא אינו זקוק להם, יהיו לה מספיק משכורות לחיילים שהצבא רוצה אותם. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. אנחנו עוברים ועוברות להצבעה. כולם לשבת. כל חברי וחברות הכנסת, לשבת. ההצבעה החלה, בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 13 בעד סעיף 1 – 35 נגד – 4 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר גילה גמליאל:> 35 בעד, ארבעה נגד. ההצעה עברה בקריאה שנייה. ואנחנו עוברים לקריאה שלישית. הצבעה מס' 14 בעד החוק – 31 נגד – 3 נמנעים – אין חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר גילה גמליאל:> 31 בעד, שלושה נגד, אין נמנעים. הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שלישית. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 135), התשע"ד–2014> [מס' כ/444; "דברי הכנסת", מושב ראשון חוב' כ"ג, עמ' 4730; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור להצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 135), התשע"ד–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חברת הכנסת מירי רגב. בבקשה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כבוד סגן השר בן-דהן, תודה רבה לך, אם לא שמעת את אמירתי קודם. תודה רבה לך על כל שיתוף הפעולה עם הוועדה, ועוד יש לנו הרבה מה לעשות בנושאים של הרבנות ושל שירותי הדת במדינת ישראל. חברים, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 135), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יריב לוין – אפשר להגיד בשעה טובה, אפשר בהחלט להגיד בשעה טובה. הצעת החוק שלפנינו הוגשה בכנסת הקודמת על-ידי חברי הכנסת זאב בילסקי, יריב לוין, יעקב אדרי, אריה אלדד, זבולון אורלב וגדעון עזרא, זיכרונו לברכה, ומאז לא הצלחנו להביא אותה לידי בשלות ולידי דיון בוועדת הפנים. חשבנו שנכון וצריך להוביל מהלך שעיריות איתנות יוכלו להתנהל באופן עצמאי יותר, ולא יהיו תלויות בשלטון המרכזי, ועל כך מגיעות כל התודות לשר גדעון סער. גדעון סער, שר הפנים, שלום, אני מדברת אליך, תודה רבה לך שהצלחת להביא הצעת חוק שבמשך שנים לא הצלחנו להביא אותה לידי הסכמה בתוך ממשלת ישראל. הצלחת להביא חוק לוועדה, חוק שבעצם מאפשר לעיריות, לרשויות מקומיות איתנות, שמנהלות ומקיימות ניהול יעיל ותקין, לפעול באופן עצמאי, תוך ביזור הסמכות של השלטון המרכזי לשלטון המקומי. כולנו יודעים כמה קשה לשלטון מרכזי לבזר סמכות לשלטון מקומי, והנה בא שר הפנים ואמר: אנחנו עושים את זה, כמובן תוך פיקוח, ובקרה, ודיווח לכנסת, ודיווח לוועדה, אבל מתוך נקודת מוצא שאותן עיריות שיכולות להתנהל בעצמן יעשו את זה, ואותן עיריות שלא יכולות לעשות את זה, כמובן השלטון המרכזי ימשיך לתמוך בהן. אני חושבת שההצעה הזאת, שהיא הצעה מאוד חשובה לעיריות – הגיעו לכל הדיונים, יריב, אם אני לא טועה, השלטון המקומי, גם בדמות הקודמת שלו וגם הדמויות החדשות שמובילות אותו. התיקון הזה הוא תיקון מבורך, הוא תיקון נכון. אני חושבת, שר הפנים, שההצעה הזאת היא הצעה חשובה. אני רוצה להודות לכל מי שלקח חלק בהצעה הזאת – ליריב לוין, שלא ויתר, שניסה להגיע לכל הסכמה אפשרית; לוועדת הפנים, שהוסיפה את ההערות שלה, וכמובן לשר, שהביא את ההצעה הזאת לידי בשלות. עם זאת, השר, אני קוראת לך להביא הצעת חוק, עכשיו, שתסייע לרשויות החלשות. הרשויות החזקות והאיתנות יכולות להתנהל. עכשיו התפקיד שלנו הוא לסייע ולכוון גם את הרשויות החלשות. אני רוצה להודות לצוות הוועדה בראשותה של יפה, ליועץ המשפטי תומר, לעוזרים שלו, יוטל המתמחה וגלעד, לכל הצוות שעזר וקידם את הצעת החוק הזאת. הצעת החוק הזאת הוגשה ללא הסתייגויות, ולכן אני מצפה שהכנסת כולה, אופוזיציה וקואליציה, תירתם ותצביע בעדה. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה ליושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חברת הכנסת מירי רגב. אכן, להצעה לא הוגשו הסתייגויות, אבל הוגשה בקשת רשות דיבור על-ידי חבר הכנסת דוד אזולאי. חבר הכנסת דוד אזולאי אינו נוכח, ועל כן יעלה שר הפנים. שר הפנים, חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה. <שר הפנים גדעון סער:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני בראשית הדברים רוצה להודות לשניים – ליוזם החוק, יושב-ראש סיעת הליכוד ויושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת יריב לוין, וליושבת-ראש ועדת הפנים חברת הכנסת מירי רגב, על המהלך שהם הובילו וקידמו. ואני קיבלתי החלטה, כדי שהדבר הזה יתבצע במהירות, בהתחלה דרך דין הרציפות, במושב הקודם, ועכשיו בהשלמה מהירה של החקיקה לקריאה שנייה ושלישית, אבל מאוד יסודית, כמו שמקובל בוועדת הפנים, כדי לחולל שינוי מאוד משמעותי בכיוון של דה-רגולציה בשלטון המקומי, שזה כיוון הכרחי. אנחנו חיים עדיין מכוח פקודת העיריות, מכוח דינים שמקורם במנדט הבריטי, עם ריכוזיות יתר מיותרת. ומי שחושב שפיקוח יתר הוא פיקוח אפקטיבי – אני אומר: פיקוח יתר הוא הפיקוח הכי גרוע, כי הוא איננו מאפשר להבדיל בין העיקר והטפל. ואגב, זה גם עוזר לרשויות חלשות, מכיוון שזה מאפשר למקד את תשומת הלב איפה שצריך. ההצעה הזאת היא הצעה מאוד מדודה, מאוד שקולה, עם פרמטרים ברורים מה זאת עירייה איתנה, מה מביא להגדרה, ומה התוצאה של זה מבחינת ההקלות. היא צעד בכיוון הזה, אבל זה צעד חשוב, שאנחנו נמשיך אותו בצעדים נוספים, שאנחנו כבר מבצעים – לא כולם בחקיקה, דרך אגב; חלקם בנהלים של משרד הפנים, חלקם בתקנות. אני פניתי גם ליושבת-ראש ועדת הפנים לפני כמה ימים בנושא של משרות אמון בשלטון המקומי, כדי גם שם להרחיב את מתחם שיקול הדעת של ראשי הרשויות המקומיות, והכול במטרה להביא לאותה מגמה – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – – <שר הפנים גדעון סער:> – – – וכאשר אתה מוותר על סמכות שהיא סמכות לא נכונה, שהיא סמכות מיותרת, אתה מקדם – ואני קורא גם לשרים אחרים, בתחומי משרדיהם, כשהדבר הזה נחוץ, לא להסס ולעשות את זה. אני חושב שזה צעד מאוד חשוב שהכנסת עושה היום לכיוון שלטון מקומי יותר עצמאי, יותר חזק, שהוא יותר טוב לאזרחי ישראל. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשר הפנים גדעון סער. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 135), התשע"ד–2014. קריאה שנייה, לפי נוסח הוועדה. בבקשה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 15 בעד סעיפים 1–15 – 46 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–15 נתקבלו. <היו"ר גילה גמליאל:> 46 בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים ועוברות להצבעה בקריאה שלישית. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 16 בעד החוק – 46 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 135), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר גילה גמליאל:> 46 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 135), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שלישית. דברי תודה מפיו של יושב-ראש סיעת הליכוד, יושב-ראש הקואליציה והיוזם של ההצעה, יריב לוין. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, באמת סיימנו היום דרך ארוכה, של כמה שנים, בחקיקת חוק מהפכני ממש, שנותן בידי הרשויות המקומיות, פותח בפניהן דרך לנהל את ענייניהן באופן עצמאי יותר, יעיל יותר, וכמובן גם מעודד אותן להתייעל ולהגיע למעמד של עירייה איתנה. אני רוצה להודות קודם כול, בראש ובראשונה, למי שהוביל יחד אתי את החוק בכנסת הקודמת, חבר הכנסת לשעבר וראש העיר רעננה דהיום, זאב בילסקי. <שר הפנים גדעון סער:> – – – ייהנה מהחוק. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> נכון. אני רוצה לומר תודה גדולה לך, אדוני, גדעון סער, שר הפנים. אתה יודע, יש הרבה שמדברים על מאבק בביורוקרטיה; אתה עושה. אני חושב שהחוק הזה הוא אמירה וגם פעולה מרחיקת לכת, שנזקפת לזכותך. תודה גם לראש הממשלה, שסייע לנו בקדנציה הקודמת לקדם את החוק הזה. תודה גדולה מאוד לחברת הכנסת מירי רגב, יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. את יודעת, מירי, היום זה בדיוק חמש שנים, אני חושב, מאז הבחירות לכנסת שבהן נבחרנו; זה גם החוק ה-55 שאני מעביר בקריאה שנייה ושלישית, אז יש לנו שלוש פעמים חמסה פה, בסימן למזל לדברים הבאים שנעשה, ובאמת, תודה על עבודה מקצועית, מהירה ויעילה. תודה למנהלת הוועדה יפה שפירא וכל הצוות, לייעוץ המשפטי בראשותו של תומר רוזנר. תודה גדולה מגיעה גם למנכ"ל פורום ה-15, עורך-הדין איתן אטיה, שהיה הכוח המניע והדוחף בקידום הצעת החוק הזאת; לנציגי משרדי הממשלה, יהודה זמרת, יגאל צרפתי, שוקי אמרני, מרדכי כהן, מטעם משרד הפנים, לעוזי סלמן, מטעם עיריית תל-אביב, שסייע רבות, לראשי ערים שהיו שותפים, ליונתן, ערן ויוסי ממשרד האוצר, ובכלל, לכל הגורמים הרבים שהיו שותפים וסייעו בידינו במלאכה החשובה הזאת. אני רוצה לומר תודה גם לצוות שלי, ללילך שלי, מיכל גרסטלר, ליאור פרבר ואוהד אפריאט. תודה. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת יריב לוין. <הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 59 והוראת שעה), התשע"ד–2014> [מס' כ/533; "דברי הכנסת, חוב' י"ב, עמ' 7316; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 59 והוראת שעה), התשע"ד–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת אבישי ברוורמן. בבקשה. אין הסתייגויות להצעה. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 59 והוראת שעה), התשע"ד–2014, בעניין החדשות המקומיות, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק היא יוזמה שלי, שלשמחתי חברי הוועדה וחברי כנסת נוספים מהקואליציה והאופוזיציה תמכו בה. ראשיתה של הצעת החוק המונחת לפניכם היא בהצעת חוק פרטית שהגשתי בתחילת חודש דצמבר 2013, עוד בטרם פקעה החובה לשדר חדשות מקומיות בכבלים ובלוויין. אני רואה חשיבות גדולה בקיום שידורי חדשות מקומיות, בעיקר בפריפריה. ענייני הפריפריה ברובם אינם מסוקרים במהדורות הראשיות בערוצי הטלוויזיה השונים. באמצעות סיקור סוגיות מקומיות בחדשות המקומיות ומתן ביטוי לצרכים הנוגעים לאזור מסוים, קיימת האפשרות לקדם את הטיפול בנושאים השונים של אותו אזור, ולעתים קרובות גם להשיג תוצאות חיוביות לטובת תושבי האזור. אוסיף שב-16 השנים שכיהנתי כנשיא אוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע – וזכיתי גם שחברת הכנסת גמליאל, שלשמאלי, הייתה שלוש קדנציות יושבת-ראש התאחדות הסטודנטים – ראינו את המשמעות של חדשות מקומיות, כי, לצערי, לעתים כשמשדרים מתל-אביב לא מבינים מה שקורה בדרום ובצפון. לצד הנושא הכללי של עצם החשיבות של שידור חדשות מקומיות, קיים גם נושא עובדי חברת ההפקה של החדשות המקומיות, החברה שהפיקה אותן עד תום שנת 2013, אשר רובם עיתונאים וטכנאים המתגוררים בפריפריה. מדובר ב-70 עובדים שחשבתי לנכון לסייע להם להמשיך ולהיות מועסקים. במסגרת הדיונים עם בעלי הרישיונות, "הוט" ו-yes, ביקשתי מהם לשכור את שירותיהם של עובדי חברת ההפקות, הגם שברור שלא חלה עליהם חובה חוקית לעשות כן. אני חוזר, בהזדמנות זו אני שב ופונה אליהם בבקשה – והם מבינים היטב, ושמעתי את הרוח החיובית – שההפקה לא תהיה באמצעות אולפן מתל-אביב, אלא באמצעות אולפן בדרום ואולפן בצפון, ולקלוט כמה שיותר עובדים שעסקו עד כה בהפקה ובשידור החדשות המקומיות, כך שיתאפשר המשך העסקתם. ועדת הכלכלה קיימה כמה דיונים בנושא בניסיון להגיע להסדר שיהיה מקובל על כלל הגורמים. מטבע הדברים, הדיונים היו סוערים ומלאי אמוציות. הסוגיה העיקרית הייתה סוגיית המימון. כידוע, הממשלה הסכימה לתמוך בהצעת החוק שהגשתי אך ורק – אך ורק בתנאי שלא תושת עליה החובה לממן חדשות אלה אלא על בעלי הרישיונות לשידורי כבלים ולשידורי לוויין. מכיוון שהיה ברור לי שאם אנחנו נבקש מה שרצינו בתחילה, שאכן האוצר יממן, לא יהיו חדשות מקומיות בישראל – לכן הסכמתי להתניה זו. עם זאת, במהלך הדיונים הציעו חברי הוועדה כמה הצעות, בין היתר, פעם נוספת, שהאוצר ומשרד התקשורת יישאו בחלק מעלות הפקת שידורי החדשות המקומיות. אני חוזר ואומר: נציגי משרד האוצר התנגדו בתוקף – להקצות כספים לטובת העניין. בסופו של דבר הוחלט על הסדר, ובכלל זה לעניין המימון, שיעמוד בתוקפו למשך שנתיים בהוראת שעה, כפי שאפרט בפניכם. במסגרת הצעת החוק המונחת לפניכם מוצע לחייב את בעלי הרישיון שציינתי, חברות "הוט" ו-yes, לשדר חדשות מקומיות ותוכניות מקומיות בענייני היום הנוגעות לאזור מסוים בלבד. לשם קיום שידורי החדשות המקומיות יקצו שתי החברות מדי שנה סכום שלא יפחת מ-5 מיליון שקלים. כל בעל רישיון יישא בתשלום חלק מהסכום באופן יחסי למספר המנויים שלו ביחס לכלל המנויים של שתי החברות. עוד מוצע להסמיך את המועצה לשידורי כבלים ולוויין לקבוע בכללים הוראות לעניין תוכנן, רמתן, היקפן ומתכונתן של החדשות המקומיות, את אופן הפקתן, את מועדי השידור ואת אופן העברת הסכומים וחישוב מספר המנויים. לבקשת בעלי הרישיונות, אפשרנו להם להגיש למועצה בתוך 30 ימים מתוך תחילתו של התיקון שלפנינו הצעה לעניין חלוקת הפקת שידורי החדשות המקומיות ביניהם, לפי אזורים או בדרך אחרת, שכן חשוב לציין שבעלי הרישיון לא יפיקו את החדשות המקומיות במשותף. החדשות ישודרו במשך שנתיים, החל מכ"ב בניסן התשע"ד, 22 באפריל 2014, מייד לאחר חג הפסח, וזאת על מנת לאפשר מחד גיסא התארגנות והגשת הצעות למועצה לשידורי כבלים ולוויין, ומאידך גיסא לבדוק את האפשרות להטיל חובה זו בתום עוד שנתיים, אותן שנתיים, על השידור הציבורי. השר איננו כאן. אני תפילה שאכן אנחנו מגישים, ויקרה חוק השידור הציבורי, ואז כמות הכספים וההקצאות שתעבורנה לנושא החשוב של חדשות מקומיות אכן גם תגדלנה. בנוסף, במסגרת הצעת החוק קבענו הוראה לעניין עיצום כספי וכן הוראות נוספות לענייני תוכן שידורי הכבלים – שפקעו בתום שנת 2013. אני מבקש להודות לחברי הוועדה כולם ובמיוחד לחברת הכנסת גילה גמליאל, שפעלה נמרצות כדי לסייע במציאת פתרונות לסוגיית המימון. אני מבקש גם להודות לחברות "הוט" ו-yes – שכנענו אותן לא ללכת, לא לבית-משפט ולא לשום מקום אחר – שניאותו לממן את המשך קיום החדשות המקומיות. כמו שאמרתי, אני מצפה שאותן חדשות מקומיות יופקו על-ידי אולפן בצפון ועל-ידי אולפן בדרום. מדובר בהצעת חוק חשובה, ואין לי ספק שתתמכו בה כולכם פה-אחד. בכך אנחנו מכירים בחשיבות של העלאת נושאים ומתן ביטוי לפריפריה. לסיכום, אני מבקש להודות לצוות המקצועי של ועדת הכלכלה, המסור, שעמל רבות על הצעת החוק שמונחת לפניכם: צוות הייעוץ המשפטי בראשות עורכת-הדין אתי בנדלר, המשנה ליועץ המשפטי לכנסת – הָמִשְנָה, סליחה – ועורכת-הדין מירב תורג'מן, שפעלו בנושא; כמובן, מנהלת הוועדה לאה ורון ורכזות הוועדה דקלה, עידית וכוכי, ולצוות העוזרים שלי – מרב, איתמר ונעמה. להצעת החוק הוגשה בקשת דיבור אחת, ולא הוגשו הסתייגויות. לפיכך, אני מבקש שתאשרו את הצעת החוק המונחת בפניכם בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני מודה לך, גברתי היושבת-ראש. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, הפרופסור חבר הכנסת אבישי ברוורמן. אני זו שהגישה את בקשת רשות הדיבור, ומכיוון שאני מנהלת את הישיבה אני אוותר על רשות הדיבור בנושא הזה. על כן, אנחנו מתחילים בהצבעה. הצבעה על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 59 והוראת שעה), התשע"ד–2014, לפי נוסח הוועדה. ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד סעיפים 1–6 – 34 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 1–6 נתקבלו. <היו"ר גילה גמליאל:> 34 בעד, נמנע אחד. ההצעה עברה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 18 בעד החוק – 33 נגד – אין נמנעים – 1 חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 59 והוראת שעה), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר גילה גמליאל:> 33 בעד, נמנע אחד, אין מתנגדים. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 59 והוראת שעה), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שלישית. <הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014> [מס' כ/521; "דברי הכנסת", חוב' ג', עמ' 5099; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור להצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק – חזר אלינו – יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014, שהגישה חברת הכנסת רינה פרנקל. מזל טוב – זו הצעת החוק הפרטית הראשונה שלך שתעבור בקריאה שנייה ושלישית. ואללה, יש עתיד, גוף פורה שדואג לחבריו לחקיקה. יפה לכם. חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה), התשנ"ד–1993, קובע את זכאותו של עובד להיעדר על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו עד שישה ימים בשנה בשל מחלת הורה, שלו או של בן-זוגו, שחלה והפך להיות תלוי לחלוטין בעזרת הזולת לביצוע פעולות היום-יום, ואולם כיום הזכאות מותנית בכך שלהורה מלאו כבר 65 שנה. בהצעת החוק מוצע לקבוע כי הזכאות האמורה תחול גם אם להורה שחלה והפך תלוי לחלוטין בעזרת הזולת לביצוע פעולות היום-יום טרם מלאו 65 שנה. עוד מוצע כי בזקיפת ימי המחלה לצורך הטיפול בהורה יהיה העובד זכאי להביא בחשבון, לפי בחירתו, גם חלקי ימים שבהם נעדר. חלקי הימים יחושבו לפי היחס שבין שעות ההיעדרות לבין שעות העבודה של העובד באותו יום אילולא נעדר; כך העובד שנדרש לעזור להורהו בחלק משעות העבודה לא יאבד בשל כך יום מחלה שלם, וגם המעסיק ייהנה מעבודתו של העובד ביתרת הזמן. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ולפיכך אני פונה לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה לרינה פרנקל על היוזמה. תודה למנהלת הוועדה וילמה מאור, לצוות המסור של הוועדה – אתי, מעיין, ענת ואורי. תודה ליועצת המשפטית של הוועדה נועה ברודסקי-לוי, וכמובן תודה לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אבירם. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. לא הוגשו הסתייגויות וגם לא הוגשו בקשות לרשות דיבור. על כן אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה לפי נוסח הוועדה. בבקשה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 19 בעד סעיף 1 – 41 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר גילה גמליאל:> 41 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה בקריאה שנייה. עכשיו אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 20 בעד החוק – 42 נגד – אין נמנעים – אין חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר גילה גמליאל:> 42 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שלישית. חברת הכנסת רינה פרנקל, בבקשה. מזל טוב, ברכות על החוק הראשון שלך. <רינה פרנקל (יש עתיד):> תודה רבה. חברי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה להודות לצוות הוועדה, ליושב-ראש הוועדה חיים כץ, ולכל המסייעים בחוק, לשר הרווחה מאיר כהן ולכל התומכים בחוק שלי. תודה רבה לכולכם, תודה לכם על התמיכה. <נחמן שי (העבודה):> בשעה טובה. <הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 15), התשע"ד–2014> [מס' כ/528; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 6873; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה, הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 15), התשע"ד–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. שוב, היושב-ראש המצטיין, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ, בבקשה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 15) שהגישו חברי הכנסת רוברט אילטוב ודוד רותם. מכוחו של סעיף 7א לחוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ"ד–1994, הוקמה קרן לעידוד לימודי השכלה גבוהה במסגרת הקרן לקליטת חיילים משוחררים. מטרתה של הקרן לעודד חיילים משוחררים הזכאים לכך והמתגוררים באזורי סיוע שהחליטה עליהם הממשלה, ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה באמצעות הפעלת תוכניות ופעילויות שמטרתן עידוד חיילים כאמור, ובאמצעות השתתפות בשכר הלימוד לאותם חיילים משוחררים במוסדות להשכלה גבוהה ובפעילות והכשרה לקראת לימודי השכלה גבוהה, כגון במכינות קדם-אקדמיות. כמו כן, מטרתה לעודד חיילים משוחררים הזכאים לכך ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה שמצויים באותם אזורי סיוע באמצעות מימון השתתפות בשכר הלימוד באותם מוסדות. בסעיף 7א(ג) הוסמכה שורת שרים, שר הביטחון, שר האוצר, שר החינוך והשר לפיתוח הנגב והגליל, בהתייעצות עם השר הממונה על ענייני שירות אזרחי-לאומי, באישור ראש הממשלה ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, לקבוע הוראות בנושאים שונים הנוגעים – אתה לא. אני מבין שהשר לביטחון פנים נעלב למה הוא לא – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> בוודאי. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני בפעם הבאה אדאג שגם אתה תהיה. אני אשמור לך על האינטרסים. אני חושב שבאמת פקששנו הפעם, אבל בפעם הבאה, אני מקווה שתעלה את זה בממשלה. זה נראה מגוחך, נכון? זה נשמע מגוחך שכולם נלחמים להיות שם, בתוך הרשימה, ואתה לא מבין איזו מלחמה הייתה שם שגם השר הזה יביע את דעתו, וגם ההוא, יתייעצו בו, וגם זה ייתן את דעתו. הצעת החוק המונחת לפניכם מציעה לקבוע כי בעת קביעת תחומי לימוד שלגביהם יחולו התוכניות שתבצע הקרן לעידוד לימודי השכלה גבוהה, ייקבעו ההוראות תוך שימת דגש על תחומי ההנדסה, המדעים והטכנולוגיה. עוד מוצע לקבוע כי קביעת הוראות אלה, כמו ההוראות לפי פסקה (3), תיעשה גם בהתייעצות עם שר המדע, הטכנולוגיה והחלל. להצעת חוק זו אין הסתייגויות. לפיכך אני פונה לחברי הכנסת – לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאישרה הוועדה. ושוב, תודה למנהלת הוועדה המיתולוגית וילמה מאור ולצוות המסור של הוועדה: אתי, ענת, מעיין ואורי. תודה ליועצת המשפטית של הוועדה נועה ברודסקי-לוי. תודה לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אבירם. תודה רבה לכם. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. מכיוון שאין הסתייגויות ואין בקשות לרשות דיבור אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 21 בעד סעיף 1 – 31 נגד – אין נמנעים – 1 סעיף 1 נתקבל. <היו"ר גילה גמליאל:> 31 בעד, נמנע אחד. הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 15), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שנייה. על כן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 22 בעד החוק – 32 נגד – אין נמנעים – 1 חוק חיילים משוחררים (תיקון מס' 15), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר גילה גמליאל:> 32 בעד, נמנע אחד. ההצעה עברה. אני רוצה לברך את היוזמים, חברי הכנסת רוברט אילטוב ודוד רותם. חבר הכנסת רוברט אילטוב יעלה לברך על הצעת החוק המבורכת, של החיילים המשוחררים. חברי חבר הכנסת חיליק בר, הבמה שלך. <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, אני יודע עד כמה נושא חיילים משוחררים והלימודים שלהם חשוב, ואפילו קידמנו ביחד הצעת חוק ממשלתית והצעת חוק של דודו רותם ושלי בנושא חיילים משוחררים. הצעת החוק הספציפית הזאת מדברת בעצם על עידוד לימודי הנדסה וטכנולוגיה. ואנחנו מברכים, עם דודו רותם, את כל אלה שעזרו לנו. כבוד השר איציק אהרונוביץ, אנחנו מתנצלים שאתה לא אחד החתומים על החוק, אבל גם על זה התווכחנו, מכיוון שבאמת יש שם שורה ארוכה מאוד של שרים. אבל אין מה לעשות, כנראה אלה הם הכללים ואלה הם התנאים. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אסור לשר להיות המציע בחוק. <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> לא לא, הוא לא מציע בחוק. הם חתומים בסוף החקיקה, והם גם נותנים את העמדות שלהם בחוק ובתקנות, וכל הדברים האלה. והייתה מלחמה. אני חושב שעברנו את המלחמה הזאת, החוק יוצא לדרך. אני רוצה להודות לכולם, בין היתר לעובדי הוועדה שעזרו ותמכו ועמלו, וליהודה זיסאפל, שהיה הוגה הרעיון כשהיה יושב-ראש איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, ולאסתי פשין, שמלווה את שדולת ההיי-טק בכנסת שאני עומד בראשה, ושם זה נולד, בפעילות אינטנסיבית שלנו מול השטח. אני חושב שהחיילים ייהנו מהחוק. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מודה לחבר הכנסת אילטוב. <הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 22), התשע"ד–2014> [מס' כ/526; "דברי הכנסת", חוב' ח', עמ' 6061; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 22), התשע"ד–2014, קריאה שנייה ושלישית. יציג אותה יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חיים כץ. בבקשה, אדוני. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> הוא משתלט פה על הכנסת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה מליאה לכבודו, פשוט. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 22), התשע"ד–2014, שיזמה חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. עד כמה שאני מבין, זו גם הצעת חוק ראשונה שלך שעוברת בקריאה השנייה והשלישית, אז הנה, את רואה, את גם נכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. ויפה לכם איך שאתם עובדים – אחד אחרי אחד אחרי אחד. אתם דואגים שחברי הכנסת שלכם ייכנסו לספר החוקים – יפה. הצעת החוק נועדה להבטיח כי הליכים לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך–1960, יתנהלו באופן המאפשר לקטין ולאחראי לקטין להבין את ההליכים המתקיימים בעניינם ולהביע את עצמם בשפה שהם דוברים, ובכך גם יימנעו אי-הבנות שמקורן בפערי שפה. מוצע לקבוע כי קיום קשר בין עובד סוציאלי לבין קטין ואחראי לקטין, בכל עניין לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), ייעשה בשפתם או בשפה שהם מבינים ודוברים, או בתרגום לשפה כאמור, תוך מתן הזדמנות לכל אחד מהם להשמיע את דברם בשפה זו. התרגום ייעשה על-ידי מתורגמן או על-ידי עובד סוציאלי לפי החוק הנוער (טיפול והשגחה) או מי מטעמו. כשמדובר באמצעי חירום הננקטים לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), עשויה להיות לעיכוב בהליכים השלכה חמורה על שלומו של קטין, ועל כן מוצע לקבוע שאם אין בנמצא עובד סוציאלי או אדם אחר הדובר את השפה, לא יהיה בכך כדי לעכב נקיטת אמצעי חירום או אמצעים זמניים שאינם סובלים דיחוי לפי סעיף 11 או 12 לחוק, ובלבד שבסמוך לכך תימסר לקטין ולאחראי לקטין הודעה בדבר נקיטת אותם אמצעים בשפה שהם דוברים כאמור, והם יוכלו גם להביע ולהשמיע את דברם בשפה הזו. בנוסף, מוצע כי על אדם המסייע בתרגום כאמור תחול חובת הסודיות הקבועה בחוק. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני פונה אליכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. ושוב, תודה למנהלת הוועדה וילמה מאור, לצוות המסור של ועדת העבודה והרווחה – אתי, מעיין, ענת ואורי. תודה ליועצת המשפטית של הוועדה נועה ברודסקי-לוי, וכמובן תודה לעוזרי הפרלמנטריים קורל אבירם ואילן מרסיאנו. מקווה שגם הצעת החוק הזאת תעבור בקריאה השנייה והשלישית ותירשם בספר השיאים – החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. זה אתה שתירשם בספר השיאים כמי שהעביר הכי הרבה. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה. אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור. הצבעה על הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 22), התשע"ד–2014, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 23 בעד סעיפים 1–3 – 35 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 35, ללא מתנגדים ונמנעים. ואנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק – הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה כמובן, ואנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 24 בעד החוק – 35 נגד – אין נמנעים – אין חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 22), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 35, ללא מתנגדים ונמנעים. ואני קובע כי הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 22), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. ואנחנו עוברים להחלטת ועדת החוקה – – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אה, בבקשה. אני מזמין את חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה לומר מהצד מילות תודה. את רוצה מהפודיום? בבקשה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, ובייחוד חברי הכנסת שהצביעו עבור הצעת החוק הזאת, אני חייבת להודות, אני מאוד מתרגשת, לא מפני שזו הצעת החוק הראשונה שלי אלא מעצם העובדה שאני יודעת שזה בא לתת מענה להרבה מאוד אנשים חלשים ומוחלשים, שסוף-סוף יזכו להיות נראים, שסוף-סוף ירגישו שבדבר הכי חשוב להם, בנושא הכל-כך רגיש לכל אחד ואחד מאתנו, שזה הילדים, בדריסת רגל שיש לרשויות – כי אנחנו מקנים להן את זה מכוח חוק – עדיין נקנה להם את הזכויות הבסיסיות שלהם כבני-אדם, כאזרחים שווי זכויות במדינת ישראל. ואני מתרגשת מעצם העובדה שאני יודעת שאם בעבר נתקלתי, לא רק בפניות ציבור אלא באמת באנשים שגם בהיכרותי אתם, אם במקום מגורי, ואנשים שהם עולים חדשים, ואני מאוד מקווה שהחוק הזה, אם הוא ייושם כמו שצריך, ברור לי שזה ימנע הרבה מאוד טעויות, וכמו שאמרתי, יעניק את הזכויות הבסיסיות. אני רוצה להודות במעמד הזה ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חיים כץ – תודה רבה על היעילות והזריזות, וגם למנהלת הוועדה וילמה, וכמובן, לשר הרווחה, שלמרות העלות התקציבית הסכים והבין את המהות והחשיבות של החוק הזה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת תמנו-שטה, ומזל טוב על החוק הראשון. <נחמן שי (העבודה):> בשעה טובה, פנינה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בשעה טובה. <הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 61) (העלאת אחוז החסימה והגברת המשילות), התשע"ג–2013> [נספחות.] <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים, חברות וחברי הכנסת, להחלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 61) (העלאת אחוז החסימה והגברת המשילות), התשע"ג–2013; כ/515. ימסור את ההחלטה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת דוד רותם. ואם יש מישהו שרוצה עוד להתווסף לרשימת הדוברים, יאמר לי עכשיו. אם לא, אני נועל את הרשימה בזה הרגע. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, החלטת הוועדה נתקבלה ביום שלמחרת חזרת משלחת הכנסת מפולין. לצערי הרב, היו חברי כנסת ששמו לב שיושב-ראש הוועדה סובל מעייפות, והם החליטו לנצל את זה. אני מבקש להסביר מדוע אני סבור שהמליאה צריכה לדחות את בקשת הפיצול המונחת בפניכם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתה צריך להציג בעד, למה אתה מציג נגד? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כי אני רוצה להציג נגד. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, אבל זה לא יכול להיות. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זה לא יכול להיות – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה לא מתקבל על הדעת. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זה מתקבל על הדעת. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הוועדה – אתה מציע משהו – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני הצבעתי נגד ההחלטה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. תודה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, סליחה, סליחה. אני רוצה הצעה לסדר, ברשותך, כבוד היושב-ראש. כבוד היושב-ראש, לא, יש פה הצעה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא לא לא, רגע, סליחה, חבר הכנסת זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לפני – – – אני רוצה להגיד את עמדתי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו באמצע הדיון. הוא יציג את הדברים ואנחנו ניתן לך לומר מה שאתה רוצה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אבל הוא צריך להציג. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אבל הוא התחיל לדבר, סליחה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הוא יושב-ראש ועדה, הוועדה החליטה, הוא צריך לייצג את הוועדה, לא את עצמו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש פה עשרות דוברים – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – את חברי הוועדה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר, אבל הוא כבר התחיל לדבר. ניתן לו – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, מי שמציג – הוא יכול לפטור את עצמו מלהציג. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת זחאלקה, הוא מציג את ההחלטה. לאחר שיסיים נשמח לשמוע – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> יש מקום להסביר במה מדובר. התיקונים – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> פעם ראשונה שיש דבר כזה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> התיקונים בענייני המשילות כוללים גם תיקונים לחוקי-יסוד וגם תיקונים לחקיקה רגילה. ממילא התיקונים לחוקי-היסוד הובאו כהצעת חוק-יסוד, נפרדת, עוד בקריאה הראשונה, וכך זה יימשך ביתר הליכי החקיקה. התיקונים לחוקי-היסוד דורשים רוב של 61 חברי כנסת בכל אחד משלבי החקיקה, והדברים ברורים. כאן מוצע לעשות פיצול נוסף שעניינו התיקונים לחוקים הרגילים. התיקונים הללו כוללים הן תיקונים לחוק הכנסת, שעניינם התפלגויות, הן תיקונים לחוק מימון מפלגות, שעניינם ככלל הפחתת מימון של החלקים המתפלגים על חשבון סיעת האם, הן התיקון בעניין אחוז החסימה. מוצע כאן להפריד את התיקון בעניין אחוז החסימה ולהביאו למליאה כחוק נפרד. היה רגע שבו שקלתי אפשרות להביא למליאה את הנושא של אחוז החסימה לקריאה השנייה והשלישית בנפרד, ולאחר מכן הגעתי למסקנה שאין לכך מקום. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> סעיף – – – לתקנון, כבוד היושב-ראש. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ראשית, מבחינה מהותית ומבחינתי כמציע, כל החבילה המוצעת היא חלק מאותו עניין של הגברת יכולת הממשלה לתפקד באופנים שונים והפחתת התמריצים לסיעות קטנות. איני רואה סיטואציה שבה אוותר על התיקון בעניין אחוז החסימה, כך שאין צורך לדון בכך בנפרד מכל יתר המרכיבים של ההצעה. שנית, גם מהותית יש קשר בין הרעיון של הגדלת אחוז החסימה לבין הרעיונות שמובאים בתיקונים לחוק הכנסת ולחוק מימון מפלגות. כל התיקונים הללו עוסקים בצורך שלא לעודד יתר על המידה התפלגויות ורסיסי סיעות, תוך איזון רעיון זה עם הייצוגיות ועם האפשרות שניתנת לחבר הכנסת לפעול לפי הבנתו ומצפונו. כדי ליצור גושים גדולים מעט יותר בכנסת מוצע להעלות את אחוז החסימה ולמנוע תמריצים מימוניים ואחרים להתפלגויות יתר. לכן יש מקום שכל הרעיונות הללו יידונו ביחד. הם נועדו לקדם את אותה תכלית. גם מבחינת סדרי הדין במליאה, בקריאה השנייה והשלישית אין תועלת בפיצול. ממילא התיקון בעניין אחוז החסימה דורש אישור ברוב של 61 חברי כנסת – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> מה זה? יושב-ראש ועדה בא לנמק למה להצביע נגד הוועדה. זה אבסורד לחלוטין. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה בניגוד ל-82(א). <דב חנין (חד"ש):> זה לא בתקנונים, מה שקורה כאן. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זה סיכון שאני לוקח על עצמי. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לפנים משורת הדין, היית צריך ללתת למישהו אחר לנמק. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני מעדיף לקחת אותו, וודאי שאי-אפשר לטעון שהעובדה שאני מוכן להכבדה – ולכן שגם התיקונים לגבי המימון וההתפלגויות יעברו ברוב של חברי כנסת – היא פסולה; להפך. ומהצד השני, מאומה לא ייגרע מזכותו של כל חבר כנסת המתנגד למי מהתיקונים להסתייג ולהביע את דעתו במליאה לגבי כל רכיב ורכיב. כך שאין כאן כל פגיעה בזכויות אלה אלא רק הכבדה כמציע. לכן אני מציע לחברי הכנסת להתנגד לבקשת הפיצול. אני רוצה להזכיר לכם, ניצלתם את העובדה שראיתם שאני לא מרגיש טוב ורצתם להצבעה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה לא מה שאמרת אז. אתה אמרת: אני מודע היטב למה שהצבעתי. אני ודב חנין שאלנו אותך, וזו הייתה התשובה. לא אמרת שאתה חולה. אין סעיף כזה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני לא אמרתי שיש סעיף בתקנון, אני אמרתי מה אתם ניצלתם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אין בתקנון סעיף של מחלת יושב-ראש ועדה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני אמרתי שאתם ניצלתם את העובדה הזו כדי להביא אותי לבלבול. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה עמדתך? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני חושב שלא צריך לפצל את זה, מכל הנימוקים שנתתי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אף שביקשת לפני כן לפצל. אתה פיצלת. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בהתחלה ביקשתי לפצל, הייתה על זה רוויזיה והרוויזיה נתקבלה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אז אתה מפוצל או לא? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא. אני לא חושב שצריך לפצל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת רותם. חבר הכנסת זחאלקה, יש לו זכות, בעשר דקות שלו, להצגת החוק, או לקרוא אותו פורמלית או להגיד מה שהוא רוצה. אתה לא יכול להגיד לחבר כנסת מה להגיד. אתה רשום לרשות דיבור ואתה תגיד מה שאתה רוצה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זו הערה לסדר, תקנונית. <מוחמד ברכה (חד"ש):> יש לו הערה. זה בניגוד לתקנון – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, סליחה, זה לא בניגוד לתקנון, כי בדקנו את התקנון. יכול היה יושב-ראש הוועדה להקריא את ההצעה כלשונה, והוא החליט להתנגד לה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אז תן לי למצות את ההצעה לסדר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אבל אין הצעה לסדר, יש דיון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא מחזיק תקנון ביד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני אאפשר לך, לפנים משורת הדין. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני רוצה שכל חברי הכנסת ישמעו, גם חבר הכנסת ריבלין. מה פירוש המשפט בעברית: "הדיון האישי בקריאה ראשונה ייפתח בהנמקה של הצעת החוק". מה זה המשפט "הנמקת הצעת החוק"? האם זה להסביר את הצעת החוק ולייצג את הוועדה, או לשכנע את המליאה להתנגד להצעת החוק? הנמקה בעברית פירושה, האדם הסביר מהיישוב יגיד שאתה תבוא ותסביר במה מדובר, לפחות. עמדה נייטרלית, המינימום שבמינימום. אבל לא לעמוד כאן ולהטות את הדיון מלכתחילה ולהגיד: אני נגד, תצביעו נגד, הייתי חולה, ולהתמסכן, והתבלבלתי, ואתם ניצלתם את העובדה, וכל הדברים האלה. אני חושב שהם מטים את הדיון בצורה לא ראויה, ולכן אני מציע להפסיק את הדיון מייד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> קודם כול, אתה צודק שרשום "הנמקה". מצד שני, אתה יודע, חבר הכנסת זחאלקה, אתה חבר כנסת יותר ותיק ממני ואתה יודע שכשעולה חבר כנסת לדוכן הוא יכול לדבר על מה שהוא רוצה. כן, תפתח לו את המיקרופון, בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לחלופין, ההצעה שלי, אם לא מפסיקים את הדיון, אחד מחברי הכנסת שתומך בהצעה, שמייצג נאמנה את עמדת הוועדה – זה לא עמדה אישית, זה עמדת הוועדה – יעלה על הדוכן ויינתנו לו עשר דקות להסביר את הצעת החוק. אני מציע את חבר הכנסת דב חנין. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת זחאלקה, הניסוח של הוועדה נמצא בסדר-היום של הכנסת. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני רוצה חוות דעת של היועץ המשפטי של הכנסת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא נמצא בסדר-היום של הכנסת, והקראתי אותו לפני שהתחיל הדיון. בחר יושב-ראש ועדת חוקה לעלות ובמקום לנמק אותו, להתנגד לו. אתה יכול להגיד שאתית זה לא תקין, אבל תקנונית, תקנונית – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, אני רוצה שחבר כנסת ינסה לשכנע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מישהו צריך להסביר את החלטת הוועדה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אבל בשביל זה יש 20 ומשהו דוברים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא לא, להציג. להציג את הצעת החוק. להציג את הפיצול, את הבקשה. להציג את הבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <קריאה:> זה תרגיל – – – <דב חנין (חד"ש):> זו בעיה של חוסר משילות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, הוועדה ישבה והחליטה לפצל את הצעת החוק. עלה יושב-ראש הוועדה, ניסה לשכנע אותנו למה לא לפצל. מן הדין, לפחות, שיעלה מישהו שיסביר מדוע צריך לפצל, ואז מתחיל הדיון. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יקירי, הפיצול בנוסחו, כנוסח הוועדה, הוצג על שולחן חברי הכנסת, נמצא בסדר-היום של המליאה. אני הקראתי אותו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גם הצעת החוק – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נכון. אבל סליחה, אני לא יכול להכניס מילים לפה של יושב-ראש הוועדה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני מבקש, כבוד היושב-ראש – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בחר יושב-ראש הוועדה להגיד מה שהוא רוצה ואני לא יכול להגיד לו מה להגיד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה דעת היועץ המשפטי? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> היועץ המשפטי יחליט. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא לא, חבר הכנסת זחאלקה, סליחה, היועץ המשפטי לא מנהל את הדיון, אני מנהל את הדיון. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זהבה, זהבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מודה לך. לא לא לא, חברת הכנסת גלאון, לא לא לא. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, משפט אחד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני עובר לדיון. אני עובר לדיון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה בניגוד לתקנון, <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה לא בניגוד לתקנון, ואם זה בניגוד לתקנון אתם רשאים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הצעה שהוצעה על-ידי הוועדה, צריך מישהו לנמק אותה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אבל אני הקראתי אותה כלשונה – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, לנמק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – ויש עכשיו 20 ומשהו דוברים שמדברים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא רק להקריא. לנמק. <תמר זנדברג (מרצ):> למה הנימוק – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 35 דוברים. חברת הכנסת גלאון, אני אתן לך ממש לפנים משורת הדין, אבל באמת, זו הערה אחרונה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, חצי משפט, ברשותך. בנסיבות כאלה, בדרך כלל, אם יורשה לי, היושב-ראש מבקש את חוות הדעת של היועץ המשפטי של הכנסת. זה מקובל, היו כבר מקרים כאלה. זו סיטואציה לא רגילה. אני פונה אליך בבקשה לאמץ את ההחלטה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טוב. אני איעתר חלקית לבקשה. אנחנו נתחיל את הדיון, ונבקש בינתיים את חוות דעת היועץ המשפטי של הכנסת על זה שיושב-ראש לא נימק לפי 82(א) ובחר להתנגד להצעה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לשיקול דעתך, אתה יכול לאפשר לאחד מחברי הכנסת, זה בידך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת זחאלקה, האמן לי שדעתי האישית, דעתי האישית היא דעתך בחוק הזה, בסדר? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, לא, אני מדבר על סדרי הדיון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אבל אני לא יושב פה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה אתה לא לוקח את הסמכות? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מנצל את סמכותי רק בשביל להוציא את חברת הכנסת זנדברג מהמליאה. חוץ מזה לא ניצלתי את סמכותי עד עכשיו לכלום. <תמר זנדברג (מרצ):> זה הפנמה של – הפנמת את הדיכוי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה לא – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טוב, אני פותח את הדיון. סגן מזכירת הכנסת מתבקש לקרוא ליועץ המשפטי לכנסת לכאן, להתייעצות. ראשון המדברים – חבר כנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. אחריו – חבר הכנסת חנא סוייד. בבקשה. הנה, בגללכם הזעיקו את יושב-ראש הכנסת, שחשב שאני לא משתלט על זה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אה, בסדר, אוקיי, אז השתלטנו. בבקשה, חבר הכנסת חנין. בבקשה, חבר הכנסת חנין. נאזם, חמש דקות? <מיכל רוזין (מרצ):> 13 דקות. 13. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שלוש דקות לרשותך. <דב חנין (חד"ש):> רגע, עוד לא התחיל. <עפו אגבאריה (חד"ש):> למה? הוא צריך להסביר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה? <מיכל רוזין (מרצ):> 13 דקות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> עשר דקות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שלוש דקות. <דב חנין (חד"ש):> אדוני, אני מבקש בכל זאת להגן על כבודה של הוועדה ועל החלטתה של הוועדה, ולכן אני מבקש קצת גמישות בלוח הזמנים שאתה קבעת. אדוני היושב-ראש, אנחנו ראינו פה ללא ספק בעיה שממחישה חוסר משילות: כאשר ועדה של הכנסת מחליטה החלטה, ויושב-ראש הוועדה עולה ומנמק התנגדות להחלטה הזאת, יש לנו בעיה של חוסר משילות. מקורה של הבעיה הזאת במפלגות הגדולות, ולכן יש כאלה שיציעו אולי לסלק את המפלגות הגדולות מהכנסת, מכיוון שהן מתנהגות בצורה שמנוגדת לכל עקרונות המשילות וגם בניגוד לעקרונות הדמוקרטיה. אני, עמיתי חברי הכנסת, מתנגד לרעיון של לסלק את המפלגות הגדולות מהכנסת, למרות הנזקים שהן עושות גם לדמוקרטיה וגם למשילות. אדוני היושב-ראש, ההחלטה על הפיצול שוועדת החוקה קיבלה הייתה החלטה הגיונית, נכונה ומחויבת. והיא הייתה החלטה הגיונית, נכונה ומחויבת מכיוון שאין שום קשר בין העלאת אחוז החסימה לבין שאלות של משילות. אין שום קשר בין העלאת אחוז החסימה לבין שאלות של משילות מכיוון שהמפלגות הקטנות לא יצרו, לא יוצרות ולא ייצרו אף פעם בעתיד בעיות של משילות בישראל. אני, אגב, טוען, עמיתי חברי הכנסת, שבישראל אין בעיה של משילות, יש בעיה של מושלים, יש בעיה של ממשלה שלא יודעת לאן היא רוצה ללכת, ואז היא באה בטענות לאחרים. אבל אם הממשלה יודעת לאן היא רוצה ללכת, יש לה כל הכלים, כל היכולות ללכת בדרך הזאת. ואין בישראל גם בעיה אמיתית של יציבות. המערכת הפוליטית הישראלית היא יחסית יציבה, יחסית לכל מערכת פרלמנטרית אחרת, בוודאי אם אנחנו מביאים בחשבון את הוויכוחים הקשים שקיימים בישראל על שאלות של שלום ומלחמה, על שאלות של סופר-קפיטליזם או צדק חברתי, על שאלות של שוויון או אפליה. זו מערכת מפולגת בהרבה מאוד צירים של דיון, ויש בה, באופן יחסי, יציבות גדולה, שמושגת בגלל העובדה, או בזכות העובדה, שכולם נמצאים בכנסת וכל הקולות יכולים להישמע בכנסת. נכון, אחת לשלוש שנים יש בישראל בחירות מוקדמות. זה קורה. זה, אגב, לא מעיד על חוסר יציבות, כמו שאמרתי, אבל גם כאשר זה קורה, זה לא קורה בגלל המפלגות הקטנות, זה קורה בגלל בעיות בתוך המפלגות הגדולות או בין המפלגות הגדולות. המפלגות הקטנות הן לא אלה שהביאו לכנסת את הפריימריז המושחתות; לא המפלגות הקטנות הביאו לכנסת חברי כנסת שממונים על-ידי היושב-ראש, המנהיג הגדול של המפלגה. המפלגות הקטנות תרמו לכנסת דיון אידיאולוגי; המפלגות הקטנות תרמו לכנסת חברי כנסת בעלי השקפת עולם, בעלי ערכים, בעלי עמדות. מה שאתם מציעים בהעלאת אחוז החסימה – וצריך לומר את זה בצורה ברורה – זו התקפה קשה על המרחב הדמוקרטי בחברה הישראלית. אתם מציעים להפוך את הפוליטיקה למועדון סגור שמסביבו חומות גבוהות ובלתי אפשריות. אתם מציעים מנגנונים שימנעו מכוחות חדשים בכלל להיכנס לכנסת. אתם מציעים להוציא מהכנסת את המפלגות האידיאולוגיות, המפלגות שמגובשות מסביב להשקפת עולם. אתם מציעים לפגוע ביכולות של ציבורי מיעוט בחברה הישראלית להתארגן, להיאבק על השקפתם ולהיות מיוצגים כאן. אתם מנסים להתקיף את זכותו של הציבור הערבי בישראל לקיים פלורליזם מפלגתי, פלורליזם של עמדות, לבחור בין מפלגות שונות ולהצביע לכנסת לפי הערכה ולפי השקפותיו. אדוני היושב-ראש, ברור לי לחלוטין מדוע ליברמן תומך בחוק הזה. ליברמן רוצה לגרש מישראל את האזרחים הערבים, והדרך לטרנספר של האזרחים הערבים מחוץ לחברה הישראלית מתחילה בטרנספר של חברי הכנסת הערבים ושל חברי הכנסת שמייצגים את האוכלוסייה הערבית החוצה מהזירה הפוליטית הישראלית. כוונתו של ליברמן ברורה, אבל מדוע אתם, חברי כנסת ממפלגת התנועה, ממפלגת יש עתיד, מדוע אתם נותנים לזה יד? מדוע חברי כנסת מהליכוד, מפלגה שבעבר, לאורך שנים הגנה על הפרלמנטריזם הישראלי, גם כשהיא הייתה באופוזיציה וגם כשהיא הייתה בשלטון, מדוע אתם נותנים יד למהלך האנטי-דמוקרטי המסוכן הזה, שהורס את התשתית לדיון, לקיומה של הכנסת כמסגרת שמייצגת את כלל הכוחות הפועלים בחברה הישראלית? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <דב חנין (חד"ש):> ואדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים באזכור דבריה של השופטת דליה דורנר, שהייתה פה בכנסת לפני כשבוע. היא אמרה: בכנסת יש הרבה חוקים, ולא כל החוקים האלה הם חשובים, אבל לפעמים יש חוקים שהם חשובים במיוחד. והחוקים שהם חשובים במיוחד הם החוקים שמשנים את כללי המשחק. כשמשנים את כללי המשחק – בשינוי של כללי המשחק מייצרים שינוי מערכתי, מייצרים שינוי שהופך את הכנסת לאחרת לגמרי, לכנסת פחות מייצגת, לכנסת שיכולה לקדם דברים אחרים לגמרי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <דב חנין (חד"ש):> אתם משנים את הרוב הפוליטי באמצעות מהלך כוחני שמטרתו להפוך את המיעוט לרוב. כנסת שתיבחר בדרך הזאת תהיה כנסת פחות מייצגת, אבל לא פחות מזה, היא תהיה כנסת עם הרבה פחות לגיטימציה. כנסת שאיננה מייצגת את הציבור היא כנסת שלא מסוגלת לקבל החלטות ולא ראוי שהיא תקבל החלטות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <דב חנין (חד"ש):> כנסת שאיננה מייצגת את הציבור, אין לה זכות להיות הגוף המרכזי, המוביל והקובע בחברה דמוקרטית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת חנין. חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה וחברת הכנסת זהבה גלאון. אני מבקש לשמור על מסגרת הזמן. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בוא נעשה תרגיל – לא תרגיל, מין ניסיון להיזכר באופן קולקטיבי איך הוקדמו הבחירות האחרונות, נגיד ארבע המערכות האחרונות. הבחירות האחרונות, של 2013, הוקדמו על-פי יוזמה של ראש הממשלה, ולא אחר, מר בנימין נתניהו. הבחירות של 2009 הוקדמו בעקבות החקירה של ראש הממשלה דאז אולמרט. הבחירות של 2006 – 6 או 7? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 6. <מוחמד ברכה (חד"ש):> 6. הבחירות של 2006 הוקדמו בעקבות הפילוג בתוך הליכוד והקמת קדימה. הבחירות ב-2003 לא הוקדמו, כי אז היו הבחירות הישירות לראשות הממשלה, אבל הוקדמו הבחירות לראשות הממשלה בעקבות משבר של אהוד ברק, ראש הממשלה. ואתם רוצים לגלגל את המשברים האלה, של המפלגות הגדולות, של השלטון בכבודו ובעצמו, על הסיעות שהן נאמנות לערכיהן, שהן נאמנות לדרכן, שהן נאמנות לבוחריהן, ואינן עושות מיקח וממכר על עמדותיהן, ובאים לנופף היום באחוז החסימה ולקרוא לזה משילות. זה לא יכול להיקרא משילות בשום פנים ואופן, לא הנושא של אי-אמון בממשלה ולא הנושא של אחוז החסימה. אני חושב, חברי חברי הכנסת, כל אחד, מהקואליציה ומהאופוזיציה, מי שיש בראשו קצת היגיון – קצת היגיון – יֵדע שהמטרה של ליברמן, שמוביל את העניין הזה, היא לא לחסום את בן-ארי, כי יש בן-ארי אחר בתוך המפלגות הקיימות, ולא לחסום אפילו את כהנא בקברו, כי יש כהניסטים למיניהם גם בכנסת, אלא לחסום את הקול של האוכלוסייה הערבית, של האזרחים הערבים. זו המטרה האמיתית – לא משילות, אלא גזענות; לא יציבות, אלא גזענות. זה החוק, זו מטרתו, זו תכליתו. ולכן, אם עדיין יש בקואליציה אנשים שיש להם גישה דמוקרטית מינימלית, יש להם כבוד לריבון הזה שנקרא הכנסת, יש להם כבוד לעניין של הפלורליזם בחברה בישראל, של ערבים ויהודים וחילונים וכל המנטרה הזאת, אם יש להם כבוד לעצם הדבר הזה, הם צריכים לבוא ולהתייצב כאן ולהגיד לרותם, שליחו של ליברמן: אנא, תרדו לנו מהגב ותלכו הביתה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, אדוני. אני רק אעדכן את הנוכחים, את מי שנוכח פה, שהיועצת המשפטית ארבל אסטרחן אמרה שהדיון יכול להימשך, שיושב-ראש הוועדה דודו רותם אומנם לא נימק, אבל הוא נימק את דעתו נגד, ואגב, כמו שהיא לא אישרה, אותה אישה יקרה, את הרוויזיה שביקש יושב-ראש הוועדה בזמנו, וזה היה טוב לצד הזה, ככה היא גם עכשיו אומרת שהדיון הזה חוקי, כפי שהוא מתקיים. ועל כן אנחנו נמשיך בדיון. אני מצטער על הבשורות למי שזה לא מוצא חן בעיניו, אבל ככה זה וזה התקנון. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אגבאריה, ואחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אומנם הדיון הזה יכול להיות חוקי, אבל הוא מגוחך. תיאטרון האבסורד שראינו כאן, שבו יושב-ראש ועדה בא לשכנע את הכנסת להצביע נגד ההחלטה של הוועדה שלו, שהוא עמד בראשה, הוא ממש תיאטרון אבסורד, והוא מגוחך, וככה הם פני החוק הזה. ולכן אין לי אלא לחזור על העמדה המסורתית שלנו כלפי החוק הזה, שאנחנו חושדים בו, אנחנו חושבים, אנחנו משוכנעים, שהמטרה האמיתית שלו היא להיפטר מהייצוג של האוכלוסייה הערבית בכנסת. מדובר בהצעת חוק אנטי-דמוקרטית, כפייתית, אנטי-פלורליסטית. אנטי-דמוקרטית, כי היא רוצה להשיג את המטרה, כפי שאמרתי, שלא תיוצג החברה הערבית, האוכלוסייה הערבית, המיעוט הערבי בישראל בכנסת. ולכן זה חושף את המדיניות, או: פן אחר מהמדיניות של מפלגת ישראל ביתנו של ליברמן, שבכלל רוצה להיפטר פיזית מהאזרחים הערבים, ואם זה לא יצא אז הוא רוצה להיפטר מהנציגים שלהם כאן, בכנסת. נשאלה השאלה, ויש כאלה ששואלים: תראו, מה אכפת לכם? אם בסופו של דבר החוק הזה יעבור, המפלגות שמייצגות את הציבור הערבי, את החברה הערבית, יכולות לחבור יחד ולהיות מיוצגות כאן, בכנסת, למרות הכול. מה רע בזה? אני אומר שעצם העובדה שהמפלגות שמייצגות את החברה הערבית יתאחדו היא שאלה שאולי היא שאלה אקוטית, ואנחנו מתעסקים עם הנושא הזה, ויש עמדות לכאן ועמדות לכאן בעניין הזה. מה שלא מקובל זה הכפייה, הכפייה שהחוק הזה רוצה ליצור. אני אומר לכם, אולי גם ליברמן בונה על כך שלא תהיה אחדות, שלא יהיו סיכום והסכמה בין המפלגות השונות ללכת ברשימה אחת, ואז ייפלו כולן. אני מאוד בטוח שזה לא יקרה, אבל יכול להיות שהוא בונה על האפשרות הזאת. לכן אני אומר, גם מטרה שהיא כביכול מטרה רצויה ותכלית רצויה, אם אתה משיג אותה בדרך אנטי-דמוקרטית, היא מטרה בסופו של דבר לא טובה, כי למה צריך לנקוט צעדים שהם אנטי-דמוקרטיים כאילו להשיג את המטרה שמצדנו אנחנו לא מתנגדים לה? לכן, עוד הפעם, ההצעה הזאת, או – החוק הזה הוא חוק אנטי-דמוקרטי, כפייתי, ואנחנו נמשיך להתנגד לו. אנחנו בעד ההחלטה על פיצול שהתקבלה בוועדת החוקה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חנא סוייד. חבר הכנסת עפו אגבאריה יעלה, ואחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. אחריה יעלה חבר הכנסת איתן כבל. לא – אה, אוקיי – משה מזרחי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום זו הייתה עוד הצגה ממטבחו של חבר הכנסת, השר ליברמן, בדורסנות הפוליטית שלו במשכן הזה. אומנם הוא בזמן האחרון לבש עור של כבש כלפי ארצות-הברית וכאילו הוא נהיה יותר פרגמטי, ואדם נורמלי, אבל הוא שלח את הזאב שלו, שבאופן דורסני רוצה לבטל את החלטת הוועדה – – – <נסים זאב (ש"ס):> הוא לא שלח אותי – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> יש עוד. אתה זאב טוב, אבל יש זאבים טורפים. <נסים זאב (ש"ס):> מסכים אתך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> בסדר? אז הוא שלח בשביל לבטל את ההחלטה. למה הוא רוצה לבטל את ההחלטה? כי באמת הוא רוצה בסוף להגיע לכנסת בלי ערבים; כמו שהוא אמר בזמנו, שהוא רוצה מדינה בלי ערבים. אפילו שכלפי חוץ הוא התחיל להגיד שהוא בסדר ואין לו הדעות הקדומות האלה, אבל הנה, עובדה מה אנחנו רואים ואת מי הוא שולח לכאן ומה הם רוצים לעשות. מדוע הממשלה מזגזגת כל כך? לא רק בעניין הפוליטי ובעניין השיחות עם הפלסטינים היא מזגזגת, גם בזה היא מזגזגת. מה הבעיה של ממשלה גדולה, יציבה, לבוא ולהגיד, אנחנו לא רוצים מיעוט ערבי בכנסת? שיגיד את זה, למה לא? הוא לא יכול? הוא אומר שהוא דמוקרט והוא אומר שהוא פופולרי בעולם. אז שיבוא ויגיד את הדברים כמו שהוא אומר את זה, כמו שאתם מנסים לזגזג ולהטעות את כל העולם ולהראות שאתם כאלה דמוקרטים, אבל מצד שני אתם מדירים כל שמץ של דעה אחרת שיכולה להתפתח במשכן הזה. אני רוצה לשאול שאלה אחת: מתי המפלגות הערביות או הפועלות במגזר הערבי באמת הפילו ממשלה, או עשו איזו בעיה במשילות בממשלות הקודמות? אף פעם. אז מדוע אתם רוצים את זה? זה נקרא טרנספר פוליטי. לא רק טרנספר שאתם עושים לפלסטינים בשטחים, גם פה רוצים לעשות את זה. אז בואו תגידו את האמת לא רק לעם ישראל, גם לכל העולם. והדבר שאני רוצה לשאול את חברי הכנסת, אתם חושבים שבעניינים האלה אתם תורידו אותנו מהכנסת? אז אני אומר לך, דוד רותם, לא. תראה, במדינת ישראל יש מיליון וחצי, מיליון ו-400,000 פלסטינים אזרחי מדינת ישראל. ואם אתם תלכו גם בעניין הזה, אז תדע לך, אנחנו נמצא את השיטה כדי שנהיה לא רק עשרה או 11, נהיה 17 ו-18 חברי כנסת. זו תהיה התשובה לדורסנות הפוליטית והטרנספר הפוליטי הזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת אגבאריה. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה – – – <נסים זאב (ש"ס):> חברת הכנסת זהבה גלאון, אני מקווה שאת לא הולכת לבכות עוד הפעם על הבמה. <קריאה:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רק לפני כמה דקות היינו עדים לאחת הפארסות שידעה מליאת הכנסת. עומד ראש ועדת החוקה על דוכן הכנסת ושם ללעג ולקלס את תפקידו כיושב-ראש הוועדה. מה זה הרעיון של חוקה? כל הרעיון של חוקה בא להגן על מיעוט מפני עריצות הרוב. עומד יושב-ראש ועדת החוקה כאן ומסביר למליאה למה לא לקבל את עמדת ועדת החוקה שדרשה לפצל את הסעיף של העלאת אחוז החסימה מכל אותם חוקי משילות, ובעצם מה שעשה כאן היום חבר הכנסת דוד רותם ממחיש בצורה הכי ברורה איך משתמשים בבית-המחוקקים בכוח הרוב בצורה שרירותית ועריצה כדי בעצם – בוא נקרא לילד בשמו – לא מבקשים כאן לעשות משילות נכונה יותר, טובה יותר, הוגנת יותר; מבקשים לטרנספר מהבניין הזה את חברי הכנסת הערבים. הרי מה רוצים להשיג? רוצים להשיג איחוד כדי שאחר כך יהיה פיצול? אמר חבר הכנסת עפו אגבאריה עכשיו: אם נתאחד הרי רק נביא יותר מנדטים. אבל אני בכלל גם לא רוצה לקבל את השיח הזה. צריך להגיד את זה בצורה ברורה ביותר: חבר הכנסת רותם הוא שליחו של ראש מפלגה שהתפיסה שלו מתייחסת לאזרחי ישראל הערבים כאל סחורה עוברת לסוחר, שאפשר בכוח לשלול את האזרחות שלהם על-ידי זה שיציעו להעביר שטחים. אם זה לא טרנספר במובן המדיני, התודעתי והפוליטי, אני לא יודעת מה זה טרנספר. אז קודם רוצים לעשות טרנספר לאוכלוסיות ועכשיו רוצים לעשות טרנספר לנציגות של האוכלוסייה, לנציגות של אזרחי ישראל הערבים בכנסת. חוץ מהרעיון האווילי הזה של הפגיעה בעקרונות הייצוג, בכל אותם דברים שכנסת מתוקנת ודמוקרטיה מתוקנת צריכות לעמוד עליהם, באה הכנסת הזאת, עם קבוצה של חברים שאני לא יודעת מה מניע אותם – זדון, נאיביות או רשעות. אני כבר לא יודעת מה גרוע יותר ממה. מה מניע את ליברמן – גזענות, כבר אמרנו. מה מניע את ראש הממשלה – סוחבים אותו, גוררים אותו, והוא מנסה לתמרן בין כל הצדדים. אבל מה מניע את יש עתיד? מה מניע את יש עתיד? הרי המפלגות הראשונות להיעלם אחרי שמעלים את אחוז החסימה הן אותן מפלגות מצב-רוח, שיש להן תאריך תפוגה ידוע מראש. אז באים עכשיו לכאן לבניין ומסבירים לנו שדואגים למשילות, שדואגים לעקרונות הדמוקרטיה? זאת משילות? זאת דמוקרטיה? חברי חברי הכנסת, אני חושבת שממשלת נתניהו וליברמן, נתניהו-ליברמן-לפיד, אפשר להגיד, לא הפנימה את העיקרון הכי בסיסי בדמוקרטיה, שזה לא רק על שלטון הרוב. ואנחנו רואים איך הציבור כבר מזמן, חברי חברי הכנסת, איבד את הריבונות שלו למתנחלים, לקיצונים. ליברמן, נתניהו, בנט וכל החבורה כאן. ויש עתיד גרורה שלהם, של הציבור המתנחלי הקיצוני, שרוצה לראות את ישראל עולה בלהבות. ואת מי מעלים בלהבות ואת מי רוצים לטרנספר ואת מי רוצים לזרוק מהמשכן? את חברי הכנסת הערבים. חברי חברי הכנסת, זו הצעה מחפירה שאין לה מקום. אני רוצה לומר, אני כמובן אתמוך בהצעת הפיצול, אבל אנחנו מתנגדים להעלאת אחוז החסימה, ואנחנו חושבים שמה שעשה כאן – גם אם העובדה, ואני רוצה להודות לך, אדוני, שבדקת עם הייעוץ המשפטי – הגם שהייעוץ המשפטי אמר שאפשר להמשיך בדיון, זאת אחת הפארסות שבוודאי לא מכבדת את הדיון הזה היום. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה לחברת הכנסת גלאון. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, יכול להתקבל רושם מהנאומים האחרונים כאילו חברי הכנסת הערבים לא יוכלו לחיות בלי שיעמדו על הדוכן הזה. אני מודיע לכנסת בחגיגיות: אנחנו נמשיך להתקיים, אבל הבושה תישאר בתוך המקום הזה. זה לא תענוג גדול לנאום מתחת לתמונה של הרצל, שתדעו לכם. זה לא התענוג הכי גדול שיש לי, אבל זה מחיר מסוים של אזרחות. מי שרוצה לשלול את זה, בבקשה, נשחק משחק אחר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, חבר הכנסת שי. <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, תראו איך החוק הפיטרי עובד. זאת אומרת, שדבר רע אחד גורר דברים רעים אחרים. כל החוק הזה מיותר. עכשיו, מחוסר יכולת להתמודד אתו הפרידו חלק, והוא ממשיך להיות רע, לא שיפרו אותו. זה נשאר רע, רק הגבירו את הרע שבדבר, כאילו – נתחכם. גם החצי שנשאר וגם החצי המופרד, גם זה שהלך ימינה וגם זה שהלך שמאלה, מיותרים. לא צריך את החוק הזה. זה בניגוד לדברים היסודיים האמיתיים הכי חשובים, וזה זכות מינימלית שתהיה לאזרחים ולקבוצות במדינת ישראל להתארגן ולקבל ייצוג במוסדות הנבחרים. ואם אנחנו חוקרים את ההיסטוריה הארוכה, וידידי פרופסור שלמה אבינרי כתב על כך מאמר מרתק, זה גם סיפורה של הציונות, ואני בטוח שחברי חברי הכנסת הערבים לא ציונים בדיוק, אבל הציונות, בחשיבה שלה איך לערוך את המוסדות של המדינה בדרך, דיברה על בחירות יחסיות. מה תכלית המילים "בחירות יחסיות"? שנותנים לקבוצות קטנות אפשרות לייצוג. זה כל כך טבעי ונכון. אנחנו מדינה שנאבקת יום ולילה לשכנע את העולם שהיא מדינה שוות זכויות. מילא, יכול להיות, אנחנו כבר יודעים את האמת: ערביי השטחים, ערביי עזה, שבכלל יש להם נסיבות, הם לא שווי זכויות, לא לנו, לא למישהו אחר, זה סיפור שונה. אבל בתוככי מדינת ישראל, בתוך הקו הירוק, שכבר מחקו אותו, כי לא רוצים לדבר עליו, גם שם לא יהיו זכויות שוות? גם שם אנשים לא יהיו שווים האחד לאחר? אני מבין את רצונה של הממשלה לחזק את כוחה, אף שאמרתי כמה וכמה פעמים: אין לה בעיה של כוח. יש לה כוח; היא צריכה רצון להזיז דברים, היא צריכה רצון לנהל, את היתר כבר אפשר למצוא. לא הסמכויות קובעות. אבל אפילו אם זה כך, מה אתם רוצים מהחרדים שיש להם כמה מפלגות עם מספר קטן של חברים, ומהערבים – מה רוצים מהם? מה זה ישנה אם תהיה מפלגה ערבית אחת גדולה ומפלגה חרדית אחת גדולה? האם זה יעשה איזה שינוי בחיים הפוליטיים במדינת ישראל? זה יעשה רק דבר אחד, ימנע מקבוצות שראויות לייצוג, שהדמוקרטיה שלנו בנויה עליו, לקבל את המקום שלהן בכנסת. זה מה שזה יעשה. זה לא יהיה לכבודה של הכנסת, זה לא יהיה לכבודה של מדינת ישראל, ואנחנו, שנאבקים כל כך קשה לשכנע את העולם שיש פה אנשים עם זכויות שוות, נפסיד גם במערכה הזאת. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חברת הכנסת מרב מיכאלי. אחריהן – חבר הכנסת רונן הופמן. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברים, זה לא הדיון הראשון וכנראה גם לא האחרון שאנחנו מנהלות ומנהלים פה בנושא חוק המשילות, כאשר בלב הדברים עומד הנושא של אחוז החסימה. הדיון הזה, הדיון בפיצול, ממחיש את זה בצורה הטובה ביותר, כי חברי חבר הכנסת רונן הופמן, מיוזמי הצעת החוק הזאת, בכל הדיונים שניהלנו על זה, אתם, חברי יש עתיד – ואני באמת מאמינה שבתמימות ומתוך כוונה טובה – ניסיתם למהול את כל הדיון סביב האי-אמון הקונסטרוקטיבי, סביב הקטנת מספר השרים, סביב כל מיני דברים שאין לי שום ספק שכולנו נתאחד סביבם ונסכים להם. אבל לב לבו של הדיון הוא העלאת אחוז החסימה. ועכשיו, זה המקום. כאן אנחנו בדיון על זה, על העלאת אחוז החסימה, וכבר ניהלנו באמת את הדיונים בציבור, בתקשורת, בוועדה וכאן בכנסת, וכבר הבנו, וגם אתם: יש הסכמה, אין על זה מחלוקת, אחוז החסימה לא תורם למשילות. יתר על כן, אין קשר בינו ובין המשילות. אחוז החסימה מכוון נגד מפלגות קטנות, נגד מפלגות אידיאולוגיות, נגד מפלגות שלרוב יושבות כאן, בחלק הזה של הבית, באופוזיציה, ובאקלים הפוליטי הנוכחי, גם ספציפית נגד מפלגות שמייצגות מיעוט לאומי, שהוא גם כך מופלה לרעה בציבור וגם כאן בבית הזה. הסחטנות, חוסר היציבות, כל הדברים האלה, באים מכאן, מהמפלגות הגדולות. ההיסטוריה הישראלית מראה את זה, וגם דוגמאות, דרך אגב, ממקומות אחרים מראות את זה. רק מהזמן האחרון יש לנו שתי דוגמאות מהעולם. ארצות-הברית, שתמיד שאפנו למשילות שלה, שאפנו לשלטון הדו-מפלגתי, והנה, אנחנו רואים שמתוך שלטון כזה, דו-מפלגתי, אפשר לעשות את המוות לנשיא מכהן ולפגוע במשילות בגלל קבוצה קטנה ואינטרסנטית בתוך מפלגה גדולה, והדבר הזה גם קרה כאן עם קבוצות המורדים בעבר ועם ה"מיצובישי" וכו', מהמפלגות הגדולות. ודוגמה שנייה מגרמניה. עכשיו קמה ממשלה בגרמניה – מי שעקב אחרי הפוליטיקה האירופית – ובגלל אחוז חסימה גבוה של 5%, מפלגה ימנית שהייתה שותפה של מרקל בקואליציה שלה, קיבלה 4.9% ונשארה מחוץ לפרלמנט הגרמני ונמנעה המשילות הימנית השמרנית של מרקל. לא הייתה לה ממשלה מפני שמפלגה שותפה שלה קיבלה 4.9%, ואם היא הייתה נכנסת לפרלמנט היא הייתה שותפה שלה והייתה ממשלה ימנית לתפארת. אז ממה נפשכם? אני עדיין תחת השפעות השעות על המטוס עם החברים החרדים, ולמדתי כמה ביטויים. אני באמת רוצה לשאול, אולי כאן זה סוף-סוף המקום לקיים את הדיון המהותי. בואו גם נדבר על עוד דבר, על 3.25%. בואו נדבר רגע על 3.25%. מה זה אם לא לחפש את המפלגות, בדיוק את שלוש המפלגות שהן טיפה מתחת ל-3.25% הזה, שמגרדות את ה-3%, לרוב מלמטה, ולהגיד: כאן אנחנו שמים את קו הכניסה לכנסת? ואני עכשיו אומרת את זה ממקום בטוח; אני אומרת את זה והמפלגה שלי לא נמצאת על הרף הזה, אף שאתה יודע מה, בכנסת הקודמת גם המפלגה שלי נמצאה מתחת לרף הזה. כנסת בלי מרצ, כנסת בלי ייצוג ערבי, זה כנסת טובה יותר לדעתכם, או טובה פחות? <עיסאווי פריג' (מרצ):> כמה שפחות ערבים זה טוב. <תמר זנדברג (מרצ):> רונן, אני ראיתי שאתה ברשימת הדוברים. אני אשמח לשמוע ממך איך אתה ישן בלילה עם ה-3.25% הזה. עם מפלגות של 2.9%, 3%, שמייצגות מיעוט לאומי, שבלעדיו – וההערה של חבר הכנסת ברכה שדיבר כאן קודם מהמקום, ראוי שתישמע גם מכאן. הבית הזה חסר בלי המיעוט הלאומי, כי חברי הכנסת, הייצוג הערבי של המיעוט, ימצאו לעצמם ייצוג ברחוב, במקומות אחרים, ואז אתם תוכלו להסית ולהגיד שאלה קיצונים – כי הוא לא מיוצג כאן. להיות מיוצג כאן זאת לא רק זכות לאותן קבוצות שמיוצגות; להיות מיוצג כאן, בבית הזה, זאת גם חובה של הבית הזה להכיל ולשמוע את כל הקולות. אז איך אפשר למנוע את הייצוג הזה, בעוד זה גם לא תורם – העלאת אחוז החסימה הזאת לא תורמת לשום דבר אחר. אני באמת אשמח לשמוע תשובה על השאלה הזאת בהמשך הערב המעניין הזה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת זנדברג. חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחריה – חבר הכנסת רונן הופמן, שאולי ישיב לחברת הכנסת זנדברג. בבקשה. <מרב מיכאלי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברות הכנסת, אני רוצה להודות לחברתי חברת הכנסת זנדברג שהעלתה באמת את עניין המשילות, איך להגיד, המאוד-מאוד מפוקפקת בארצות-הברית בימים אלה; כי הרי זאת הפנטזיה, משם זה שואב. נבחר נשיא לארבע שנים, אי-אפשר להפיל אותו, ולא נותנים לו לעבוד. יש לי שתי מילים בשבילכם: shutdown. אני הייתי בארצות-הברית בזמן ה-shutdown, אין חוסר משילות גדול מזה. אין הדגמה והפגנה יותר מובהקת מזה לתקיעות ולאימפוטנציה שמביאה איזה מין תחרות למשילות יתר, איזה מין כיפוף ידיים כוחני למשילות, ההפך הגמור. ובתווך, האחד אחרי השני נשיאים שלא מסוגלים להוציא לפועל את המדיניות שלהם, לא משנה אם מימין או משמאל. אבל אני, ברשותכם וברשותכן, אחרי שבכל זאת מצאתי להוסיף ולשים שוב זרקור על המופרכות בפנטזיה הזאת של משילות – כי במדינת ישראל באמת יש לראש ממשלה הרבה יותר חופש פעולה ממה שיש כבר הרבה שנים לנשיא אמריקני, למרות תחושת הכאילו חוסר משילות הזה – אני רוצה לדבר על שתי נקודות נוספות שהן מאוד בעייתיות, אם לומר בלשון המעטה, בסיפור העלאת אחוז החסימה. האחת היא באמת התפיסה הכי בסיסית של דמוקרטיה. כל הרעיון הוא שכל אחת ואחד מהאזרחיות והאזרחים מקבלת לבחור את מי שהיא רוצה או הוא רוצה שתייצג אותה, שתחליט עבורה, שהיא מקבלת על עצמה להיות כפופה אליו או אליה, כנציגה שלה. ככל שאחוז החסימה גדול יותר, אנחנו זורקות לפח יותר ויותר אזרחיות ואזרחים, את הדעות שלהם, את ההצבעה שלהם, את הבחירה שלהם, את הייצוג שלהם, פשוט משליכות אותם בצד הכביש. זורקות לפח קולות כשרים; ציבור שיצאה מהבית, הלכה להצביע, בחרה מי היא רוצה שייצג אותה. זאת הזכות האלמנטרית הכי בסיסית של פעם בארבע שנים או שלוש, או שנה וחצי, לצורך העניין, גם זה יכול לקרות, וזה לא מעיד על חוסר משילות. הבסיס הדמוקרטי הזה, הנזק לבסיס הדמוקרטי הזה, שהולך וגדל ככל שאנחנו מעלות ומעלים את אחוז החסימה, מסוכן, לא טוב לנו, לא צריך ללכת לשם. לא צריך למנוע מכל אחת ואחד מאתנו לבחור את הייצוג שלה, לבחור את מי שהיא מוכנה להכפיף את עצמה או את עצמו אליו. והדבר השני הוא שמדינת ישראל, כמו שאמר מזווית אחרת חברי נחמן שי, מדינת ישראל נאבקת בימים אלה במה שהיא תופסת כניסיון לעשות לה דה-לגיטימציה. מדינת ישראל רואה ממש בכל ביקורת לגיטימית, בכל ביקורת חלקית עליה או על המדיניות שלה, או על המעשים שלה, נקודתית ככל שתהיה הביקורת, מייד איום בדה-לגיטימציה, ונעמדת, ומעמידה את כל ידידיה או ידידותיה בעולם להתריע שמנסים לעשות לה דה-לגיטימציה. והעיוורון שאנחנו לוקות ולוקים בו, בלא לראות שמעשים כמו העלאת אחוז החסימה, שתמנע ייצוג ראוי למיעוטים בתוך מדינת ישראל, היא מעשה שעושה דה-לגיטימציה למיעוטים בתוך המדינה שלנו – העיוורון הזה מפחיד אותי. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת רונן הופמן. חבר הכנסת זחאלקה, אני רק רוצה, בשביל להרגיע אותך עוד יותר, אני לא מדבר על האתיקה של הדברים, בדקנו עוד הפעם בתקנון עם היועצת המשפטית. 79(ב) אם תראה, מדבר – הרי אתה מדבר על הצעת חוק לקריאה ראשונה; 79(ב) מדבר על פיצול, ורשום "ועדה רשאית, באישור הכנסת, לפצל הצעת חוק – – – הצעת הפיצול תונח על שולחן הכנסת עם דברי הסבר, ויפורטו בהם החלקים" וכו'. זאת אומרת, שאת הפיצול לא בהכרח צריך לנמק. אבל זה ככה, ניתנה אפילו תוספת, עכשיו בדקו את זה עוד יותר, אחרי שעוררנו את המצפון – אז אני רק מבקש ממך לקרוא גם את הסעיף הזה. בבקשה, אדוני; שלוש דקות. <רונן הופמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, אנחנו לא דנים רק באחוז החסימה, לא היום ולא בתקופה האחרונה. בדיוני ועדת החוקה אנחנו דנים באופן עמוק ויסודי בכל הצעת החוק הזאת, שהיא הצעת חוק להגברת המשילות, ויש בה כמה מרכיבים מאוד משמעותיים. מרכיב מרכזי מאוד משמעותי ומאוד חיוני הוא צמצום מספר שרי הממשלה: לא צריך כאן ממשלה עם יותר מ-18 שרים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <רונן הופמן (יש עתיד):> לא צריך שרים ללא תיק, ולא צריך גם יותר מארבעה סגני שרים. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <רונן הופמן (יש עתיד):> המרכיב השני, שהוא מרכיב מאוד משמעותי, הוא המרכיב של האי-אמון הקונסטרוקטיבי. האי-אמון הוא מוסד מכובד, האי-אמון הוא מוסד שיכול וצריך, אם יש רוב בכנסת להחליף ממשלה, לבוא לידי ביטוי באופן הזה. והצעת החוק הזו קובעת שכדי להפיל ממשלה קיימת, תתכבד הכנסת, או – רוב חברי הכנסת, ויתמכו בממשלה חלופית. הצעת החוק הזו כוללת בתוכה גם את הגברת או את העלאת אחוז החסימה. בהקשר הזה אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לקרוא שני משפטים מדברי ההסבר להצעת החוק להעלאת אחוז החסימה: אחוז החסימה הנמוך מעודד מפלגות קיקיוניות להתמודד בבחירות וליהנות ממימון המדינה. המבנה המפלגתי הנוכחי של הכנסת כיום מקשה על העבודה הפרלמנטרית, ויותר מכך פוגע ביכולת הממשל בשם פירוש מוגזם לעקרון הייצוגיות. מטרת הצעת חוק זו להעלות את אחוז החסימה כדי להביא למצב שלא תהיה סיעה בכנסת ישראל עם פחות מארבעה מנדטים. בכך ניתן יהיה לשמור על עקרון הייצוגיות, ובו-זמנית לייעל את עבודת בית-המחוקקים והממשלה – זו הצעת חוק מהכנסת החמש-עשרה של סיעת מרצ. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – לראשות הממשלה, אז אל תנתק את זה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – לא משנה – – – <רונן הופמן (יש עתיד):> קראתי את דברי ההסבר של הצעת מרצ, קראתי והשתכנעתי. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – הצעות חוק – – – <רונן הופמן (יש עתיד):> אני קורא לחברי הכנסת לדחות את הצעת הפיצול של סעיף אחוז החסימה משאר סעיפי החוק. תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת הופמן. סיימת לפני הזמן, כל הכבוד. <תמר זנדברג (מרצ):> אני ממש מאוכזבת. זה הטיעון הכי טוב שיש לך? – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת ניצן הורוביץ. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב, חבר הכנסת ישראל אייכלר, וחבר הכנסת מיקי רוזנטל אחריו. <מיכל רוזין (מרצ):> אני שמעתי את כולם ולא הבנתי – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רק רוצה להעיר, בתגובה על דבריו של חבר הכנסת הופמן, שהצעת החוק שהציעה מרצ לפני יותר מ-15 שנה, הייתה בתקופה שהייתה בחירה ישירה, שיטת הבחירות בישראל הייתה שונה, היו במקביל אליה הצעות חוק רבות שדיברו על אחוז חסימה הרבה יותר גבוה. בסך הכול זה נועד למנוע מצב שבעינינו הוא מצב מסוכן. ואנחנו מדברים כאן ועכשיו על הצעת חוק שבעינינו היא הצעת חוק מסוכנת. אני אומר מדוע: מפלגות קטנות הן לא הבעיה במדינת ישראל; הן נכס פרלמנטרי, משום שהן מייצגות ציבורים שראוי שהקול שלהם יישמע כאן. <רונן הופמן (יש עתיד):> – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> סליחה, אבל כל השיטה, חבר הכנסת הופמן, הייתה שונה. כל הקונסטלציה הייתה שונה לחלוטין. אתה לוקח כאן דבר שעלה לפני יותר מ-15 שנה ובא לנמק עכשיו את מה שאתם מנסים לעשות? מה שאתם מנסים לעשות כאן זה פשוט לסלק מהכנסת שורה של מפלגות שבמקרה או שלא במקרה הן מפלגות ערביות. הרי זאת המטרה, זה כל כך שקוף. בגלל זה נקבע אחוז מסוים, שתואם בדיוק את האחוז שמייצגות המפלגות הערביות, שלוש מהן, וגם מפלגה שנקראת קדימה. אגב, גם היא הייתה מאוד גדולה בכנסת הקודמת ומצאה את עצמה בסיטואציה שונה לחלוטין בכנסת הזאת. לכן אנחנו גם אומרים לכם: אתם היום יושבים ככה בצורה מאוד בטוחה, אתם מאוד בטוחים בעצמכם. אתם יכולים למצוא את עצמכם בכנסת הבאה בדיוק במצב שקדימה נמצאת בכנסת הזאת, ולא תיכנסו. אני רוצה לומר כך: מפלגות קטנות לא יוצרות בעיה של משילות. להפך, אם מסתכלים מנקודת מבט של משילות, ואני בעד משילות, הן מאפשרות יותר מרווח תמרון. דווקא מפלגות גדולות יוצרות את הבעיה. הרי תראה, עכשיו, בעניין של התהליך המדיני, מי מערים הכי הרבה מכשולים בדרכו של ראש הממשלה, אם הוא אכן בדרך של התהליך המדיני? דווקא אנשים מתוך מפלגתו הגדולה. הבעיה הגדולה של המשילות במדינת ישראל היא שהכנסת חלשה מדי, שאין לנו פיקוח אמיתי למשל על התקציב. הרי, חבר הכנסת הופמן, אתה יודע את זה. אין לנו פיקוח על מערכת הביטחון, אין לנו פיקוח על מערכות המינהל. אם אנחנו משווים את זה לארצות-הברית, זה הדבר המרכזי שהקונגרס האמריקני עושה – הוא מפקח על הממשל בעיקר דרך הנושא של התקציבים והכסף, מה שאנחנו בכנסת לא עושים. לכן, מי שרוצה להגביר את המשילות ולהגביר באמת את ההתנהלות התקינה של הדברים במדינה, צריך לתת לפרלמנט הישראלי יכולת פיקוח על התקציב הממשלתי. זה מה שיגביר את המשילות ויהפוך את המקום הזה להרבה יותר אפקטיבי. אני מקווה שההצעה שלכם להעלות את אחוז החסימה לא תעבור. פופוליזם הוא בעיני לבוא ולהגיד: יש המון מפלגות קטנות, הן לא משפיעות, בואו נעשה שני גושים גדולים כמו בארצות-הברית. אתם יודעים מה עוד יש בארצות-הברית שאין לנו? יש חוקה בארצות-הברית, שקובעת הפרדת רשויות, שקובעת זכויות אדם, שקובעת חירויות בסיסיות. בואו נתחיל בדרך המלך. נקבל חוקה, ייווצרו כאן הגנות ראויות על החירויות השונות שאנחנו רוצים להגן עליהן, ואז, אחר כך, נלך ונבדוק מה קורה במפלגות. פה הולכים לדבר שבעיני הוא באמת הכי פחות חשוב והכי פחות מהותי, ולוקחים אותו ממקום שהוא מאוד פוגעני. אני גם מציע – אני שמח שחבר הכנסת ברכה חזר. אני שמעתי, חבר הכנסת ברכה, את מה שאמרת. אני חושב שההערה שלך ראוי שתישמע. לחברי הכנסת הערבים לא קל לעמוד כאן. חבר הכנסת ברכה דיבר על דיוקנו של האיש, כאן, שנמצא מאחורי. לא קל, הם לא ציונים, יש להם טענות כלפי המדינה, ובכל זאת הם כאן. האם אנחנו רוצים בכוח לדחוף אותם החוצה מהמקום הזה? האם בכך אנחנו נשיג יותר משילות ויציבות במדינת ישראל, או בדיוק ההפך? לכן, מי שרוצה מדינה שיש בה שוויון אזרחי, שכל אזרח בה מרגיש שהוא חלק מהמדינה, צריך להוריד את ההצעה הזאת מעל סדר-היום. היא הצעה מסוכנת, היא הצעה לא ראויה והיא הצעה לא דמוקרטית. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב; אחריו – חבר הכנסת מיקי רוזנטל, ואחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מדברים הרבה שאחוז החסימה המוצע כוונתו להוציא את המפלגות הערביות מהכנסת. אני לא בטוח שרק זאת הכוונה. אני חושב שיש פה כוונה הרבה יותר עמוקה. הם רוצים לשלול את זכות האזרח לקבוע את ההנהגה, את הכנסת, שתבחר את הממשלה, שתמנה את הפקידים שישלטו בחייו. הם החליטו – כשאני אומר "הם", זה המיעוט האליטיסטי השליט – הם רוצים להעביר לבית-המשפט העליון, לפקידות הבכירה, ליועצים המשפטיים. הכנסת, הדמוקרטיה והאזרחים הם דברים מיותרים בעיניהם, זה משהו – צריך לעשות איזה טקס בחירות, אבל הם רוצים לתפור את הבחירות, את תנאי הבחירות, לפי הצרכים שלהם. הייתה לנו הוכחה לכך היום. היום החליט בית-המשפט העליון לדחות עתירה של ישיבות שטענו שבפסק-דין מהשבוע שעבר לא שאלו בכלל את הנפגע – את תלמידי הישיבות; הם בכלל לא צד בוויכוח בין בג"ץ לכנסת מתי החוק החדש של הגיוס יתקיים או לא יתקיים. איך פגעו בהם בלי לשאול אותם, בלי שהם יהיו צד בעתירה, כמשיב? בית-המשפט דחה את העתירה והורה לממשלה להשיב למה הם לא הביאו את המשיבים, את הנפגעים. אני רוצה לצטט, אדוני היושב-ראש, את השופט גרוניס בנושא ביטול חוק טל. הוא אמר כך: דעתי, בניגוד לדעת חברי, כי עדיף היה לו לבית-המשפט שלא להידרש כלל לסוגיה, ולהותירה במרחב הציבורי מחוץ לתחומו של בית-המשפט. הוא מנמק פה מאוד יפה, אני לא אקריא את הכול, אבל הוא אומר: כאשר הרוב פועל בדרכים דמוקרטיות ומקבל חוק הנותן עדיפות למיעוט, אין מקום שבית-המשפט יהפוך לפטרונו של הרוב. בדרך כלל בית-המשפט צריך להגן על המיעוט מפני הרוב. במשפט נוסף הוא אומר: האם פסק-דין שיקבל את העתירה יביא את הגיוס המיוחל? דומה שהתשובה מתבקשת מאליה. את זה אנחנו רואים. בשבוע שעבר בית-המשפט החליט לפגוע באלפי תלמידי ישיבות, ושום דבר לא יזוז בגללו. הוא ממשיך – וזה דבר שמאוד חשוב לדמוקרטיה: ההתעסקות החוזרת ונשנית של בית-המשפט בנושא של גיוס חרדים ודאי שאינה תורמת למעמדו של בית-המשפט. זאת ועוד, זו אשליה לצפות שהחלטה שיפוטית תביא לגיוסם של חרדים לצה"ל ולכניסתם לשוק העבודה. שינויים חברתיים וכלכליים עשויים להביא לתוצאה המקווה, אבל היכולת של בית-המשפט להשפיע במקרה הזה היא מועטה. הוא מסיים ואומר שהתרומה של בית-המשפט לשינוי בהתנהלות החברתית של מגזר שלם מצומצמת ביותר ואינה מצדיקה את מעורבותו של בית-המשפט בנושא. ואני שואל את השופט גרוניס: מה נשתנה לאחר שהוא כתב את הדברים בני-הדעת האלה שהוא החליט מה שהחליט בשבוע שעבר? אדוני היושב-ראש, בשניות האחרונות אני רוצה שוב לומר: אם הכנסת תלך בדרך של צמצום המפלגות וצמצום זכויות האזרח, אנחנו נמצא עצמנו בדיקטטורה שהולכת ומתהווה לנגד עינינו, ונוכל לצעוק רק ברחובות. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת רוזנטל, חבר הכנסת מוזס אחריו, ואחריו – חבר הכנסת יעקב אשר וחבר הכנסת פריג'. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, מכובדי, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו דנים כרגע בבקשת הפיצול או החלטת ועדה על פיצול החוק. אנחנו עדיין לא מדברים על החוק. אני רוצה להגיד שזאת ההוכחה הכי מוכחת, הכי נכונה והכי מציאותית שיש לנו עכשיו, עד כמה המציעים לא מתכוונים למשילות ולא מדברים על אפשרות, באמת, שהחוק הזה יגביר את המשילות, אלא שכל מה שהם מבקשים עכשיו זה לבטל את הפיצול, וזה רק כי אין משילות. נסתכל ב"דברי הכנסת" ונעשה סדר בדברים. מדוע ביקשו פיצול ועכשיו מתחרטים על הפיצול? מה היה נכון לפני חודשיים או קצת יותר, כשהחוק הזה פוצל, ומה השתנה עכשיו שהם מבקשים לא לפצל? דבר אחד: החשש שלא יהיה בכנסת רוב כדי לאשר כל חוק בנפרד. זאת הסיבה היחידה לכך שמבקשים עכשיו לאחד את החוקים האלה. אין סיבות מקצועיות, לא השתנו דברים. דבר אחד השתנה – החשש שאולי לא יצליחו לגייס את ה-61 שצריכים בשני החוקים האלה. זה נקרא שמעבירים חוק, שרוצים משילות? איזה ממשלה מעבירה את זה, ממשלה שבקושי יכולה להעביר את החוק הזה, ואתם דורשים משילות? ואתם רוצים היום לקחת ולהגדיל את אחוז החסימה כדי לאפשר משילות יותר חזקה? שקר דבריכם, לא דברי אמת דבריכם. כל הסיבה היא רק דבר אחד – אולי נצליח להעביר את זה יחד. ומי שישב בוועדה – וישבנו בוועדה; לא הצליחו גם מציעי החוק, שגם עומדים בראש הוועדה, לא הצליחו להביא מומחים. כל המומחים שהביאו, דברי כולם נהפכו על פיהם, וכל ההסברה שלהם הייתה רק מדוע הגדלת אחוז החסימה לא תביא משילות. כל דברי ההסבר לחוק הזה: בגלל היציבות, בגלל הסחטנות של המפלגות הקטנות, בגלל העלאת אחוזי ההצבעה – כולם הופרכו. אפילו דבר אחד לא נשאר, דבר מקצועי אחד לא נשאר, שבאמת הצדיק, שאמר שהיה איזה משהו, איזה ראיה, איזה תמיכה להצעת החוק או לדברי ההסבר. אז אנחנו יודעים שכל הדברים לא היו נכונים. אין שום אסמכתה, לא מקצועית ולא מעשית. ומה שקורה, כל מה שהוסבר בוועדה – ממשיכים לרוץ, כאילו לא נאמר שום דבר. כאילו מה שדיברנו, שימשנו איזה תפאורה להצעת החוק. קיימו כמה ישיבות, נגיד שדנו, וכל ההצבעות וכל ההחלטות שרוצים להביא לדיון – וכל הצעת החוק עכשיו היא הפוכה מכל הדברים שנאמרו. זה נקרא משילות? יש יותר אי-משילות. אלא שראש הממשלה שבוי בידי מפלגות, כמו בקדנציה הזאת, כמו הממשלה הזאת – יש עוד ממשלה שהוכח שחוסר היציבות, חוסר המשילות, זה בגלל שתי מפלגות בינוניות שסוחטות את ראש הממשלה על כל דבר, וכך הדיבורים שלו בכל נושא? יש הוכחה יותר טובה מזה שדווקא כשאין מפלגות קטנות, אלה הן שגורמות לחוסר משילות, לחוסר יציבות, ובכל אופן לעריצות? וכאן הם משתמשים בדבר הזה לעריצות של הרוב נגד המיעוט; זה בדיוק מה שהם עושים בחוק הזה. הם באים בשתלטנות. זה נקרא משילות? זה נקרא שתלטנות. זה דורסנות. זה דורסנות של הרוב על המיעוט. הרי הוכח כאן ונאמר פה כמה מפלגות ייעלמו. יש חשש מאוד רציני, מפלגות שקיימות – לא קדנציה אחת; קיימות עשרות שנים – ייעלמו. מפלגות שאולי מאוחדות עכשיו, אבל מכיוון שיש בעיה כזאת – הסברנו את זה הסבר היטב, מדוע גם מפלגות שעכשיו מאוחדות, בגלל הבעיה של העלאת אחוז החסימה, המפלגה היותר-גדולה לא תלך יחד, כי היא תחשוב שתקבל את הקולות האחרים. כל מה שנאמר, שום דבר לא מצדיק את דברי ההסבר. אם רוצים באמת להיאבק בבעיית המשילות, בואו נראה אתכם עושים חוק משילות. יש בעיה של משילות? יש בעיה של שלטון. הפקידות, זה השלטון, על זה תביא חוק, מה זה ממשלות. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת מקלב. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אליעזר מוזס, חבר הכנסת יעקב אשר וחבר הכנסת עיסאווי פריג'. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אדוני השר, אדוני חבר הכנסת הופמן, מציע החוק, אני בתחילת הדיונים על החוק הצטרפתי לוועדת החוקה, חוק ומשפט כדי לשמוע כיצד החוק הזה משפיע על משילות. אני מודה שישבתי כמה ישיבות, שאלתי שוב ושוב ושוב כיצד החוק הזה, על מרכיביו השונים – האי-אמון, מגבלת השרים, וכמובן אחוז החסימה, ישפיע לטובת המשילות במדינת ישראל. ואני מודה – והאשימו אותי בהרבה מאוד דברים; בזה עוד אף פעם לא האשימו אותי, שיש לי בעיה בהבנת הנשמע. בזה לא האשימו אותי. יכול להיות שיש לי בעיה, אבל לא הצלחתי עד היום להבין כיצד החוק הזה ישפיע על המשילות במדינת ישראל. חבר הכנסת הופמן, אתה יודע שאני מנסה להיות ענייני סביב הסוגיה הזאת, באמת לא הצלחתי להבין כיצד הממשלה תקבל החלטות טובות יותר, כיצד ראש הממשלה יצליח לנווט את ממשלתו בצורה טובה יותר, וכיצד השרים יהיו להם פררוגטיבות שיובילו אותם למשילות טובה יותר. אני מצטער, לא הצלחתי להבין. מה כן אני מצליח להבין מהחוק בין השורות? שהוא נועד לפגוע במוסד האי-אמון. יכול להיות שהאי-אמון איבד את האפקטיביות שלו. מה שמתרחש פה מדי יום שני זה די פארסה, אני מודה, אבל דיברנו על זה שבמקום הדבר הזה תביאו לכנסת ישראל ולחברי הכנסת כלים אחרים כדי שיוכלו למלא את תפקידם ביתר הצלחה. אז את הסיפה ראיתי. מה לא יהיה – הבנתי, אבל מה כן יהיה? <רות קלדרון (יש עתיד):> – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> אבל אי-אפשר לגרוע בלי להגיד מה אנחנו מוסיפים, אני חושב. אחרת זה נראה כמו הפרשנות שנותנים לזה רבים מחברי הכנסת, כניסיון להתנכל למפלגות ערביות, כניסיון להדיר קבוצות בחברה הישראלית מהכנסת. כך זה מתפרש. אני לא בטוח שזו הכוונה, אבל כך זה מתפרש אם אתם מביאים את הסיפה בלי הרישה או להפך. כלומר, אם אתם אומרים מה לא – בסדר, אבל מה כן? איזה כלים תביאו לכנסת ישראל כדי שנוכל למלא את תפקידנו טוב יותר כמפקחים על פעולות הממשלה? אילו דברים תורמים למשילות? השאלה עדיין נותרה באוויר, והיא מהדהדת. מה שיוצא, אני אומר לכם, החשד הוא כזה – וכך זה מסתמן – שמדובר פה בשלושה ראשי מפלגות, אקדוחנים, שסוחטים זה את זה. ראש המפלגה שלך מוציא אקדח, חבר הכנסת הופמן, ואומר להם: תראו, אם לא תקבלו את חוק הגיוס כפי שאני רוצה אותו, אני יורה. ואז מגיע חבר הכנסת ליברמן עם חוק המשילות שלו, בעזרת ידידו חבר הכנסת רותם, ואומר: תראו, אם לא תקבלו את חוק המשילות שלי, אני יורה. ואז מופיע ראש הממשלה ואומר: אתם כאלה גיבורים? גם אני יודע לירות. אם לא תעבירו את חוק משאל עם, גם אני אירה. ככה זה נראה. אין שום קשר בין המילים לבין המעשים. מה הקשר בין החוק הזה למשילות? אין. <מוחמד ברכה (חד"ש):> למה אתה מקפח את בנט? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת רוזנטל. חבר הכנסת מוזס נמצא? לא נמצא. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר, וחבר הכנסת אברהים צרצור אחריו. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שאולי מציע החוק באמת התכוון לתקן דברים ולעשות דברים ולחזק את המשילות, אבל אני חושב שאין בדיחה יותר גרועה בימים של ממשלה באמת ללא משילות, לבוא לבית הזה ובכוחנות לנסות ללמד את כולנו משילות מהי, בלי להתייחס ולהסתכל על החברה הישראלית בעיניים הנכונות, על שבטיה ועל חוגיה, שלא לדבר על ציבורים מסוימים שבהם כדי לבוא לידי ביטוי יהיה יותר נכון מפלגות קטנות, ממוקדות מטרה. ובאמת, כשאנחנו מנסים להסתכל בימים אלה ולראות משילות מהי, כשממשלה או כשראש ממשלה לא מושל, אני חושב שעוד לא היה בהיסטוריה של הכנסת הזאת, ואני לא כל כך ותיק כאן, שממשלה לא מצליחה למנות יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, שזה אחד הדברים הכי קריטיים בכנסת; אחד הכלים הכי אפקטיביים, הכי חשובים. אבל הממשלה הזאת, שאין בה שום מפלגה קטנה מתחת לארבעה מנדטים, לא מצליחה למנות יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, ובאים האנשים האלה, והאנשים האלה מטיפים לנו משילות מהי. אני לא רוצה לחזור על מה שנאמר, אבל אי-אפשר שלא לחזור. הממשלה התלת-ראשית – הרי הציבור מבולבל, כי כשהוא שומע אחד, ולמחרת או באותו יום הוא שומע את השני, שחולק עליו לגמרי: יום אחד הארץ היא ארץ-ישראל השלמה; יום אחד אנחנו חוזרים לקווי 67'; ביום השלישי אנחנו בכלל נמצאים כבר על כביש 6 עם החלפה כזאת או אחרת. קורים דברים פה. את ראש הממשלה לא שומעים בגלל אותה משילות של שלוש מפלגות גדולות שיושבות ולוחצות כל אחת על אצבע אחרת של ראש הממשלה, ויש על שולחן הכנסת סוגיות כבדות משקל, והכול נגמר באיזו כוחנות או באיזו פשרה כזאת או אחרת, בלי להתייחס לעניין עצמו. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שראוי שיפסיקו למקד את הדברים באיזה חוק משילות, שאין לו התחלה ואין לו סוף. אם רוצים לעשות משילות אחרת, צריך לעשות משילות שבה הממשלה וראש הממשלה, ודעותיו ודעות השרים שלו שקופות. ולא פתאום, כששר האוצר רוצה להתחבא, אחרי כישלון כלכלי, הוא מתחיל לדבר על דברים מדיניים ושובר שמאלה; וכשמישהו מתחרט על שותפות עם איזה אח, לוקח את המדינה, שובר ימינה, ומגיע השלישי ולוקח את זה לכיוון אחר. חברים, נאה דורש, נאה מקיים. אתם מבקשים משילות, תתחילו למשול. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת אשר. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואחריו – חברי הכנסת אברהים צרצור, מסעוד גנאים ואחמד טיבי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, שוב משילות, אחוז חסימה. אני שנה בתפקיד חבר הכנסת וכל שבוע שאני בא לכנסת, מסתכל על סדר-היום, אני אומר: עם איזה חוק אנטי-דמוקרטי אנחנו צריכים להתמודד ומה צריך להגיד? כי זה הפך להיות מנטרה. אני שואל אותך, כבוד חבר הכנסת דוד רותם, על איזה משילות אתה מדבר? הרי כל חוק שאתם רוצים להעביר, מעבירים. כל החלטה שאתם רוצים לקחת, לוקחים. אפילו מטאטא, אם אתם תחליטו שהוא צריך לירות, תעשו אותו יורה. על איזה משילות? מה חסר לך? מה חסר לך? על איזה משילות אתם מדברים? כל הצעת חוק, אפילו שהיא בניגוד לכל היגיון, אתם מעבירים. היד מורמת והיד לוחצת. ואתם לא מסתפקים. לא מסתפקים. עדיין לא שבעים. אני שואל אתכם, הרי לכל הצעת חוק יש יעד. מה אתם רוצים? עם קום המדינה אחוז החסימה היה 1%. למה? קיבוץ גלויות. בואו ניתן לכל הקבוצות להיות מיוצגות. נאפשר לכולם. בשלב יותר מאוחר, בכנסת השתים-עשרה, זה עלה ל-1.5%. אחרי זה, עלה ל-2%. עכשיו אין קיבוץ גלויות, סדר העדיפויות משתנה, עלה כוכב חדש לכאן, והוא לחזק את היהדות של המדינה. סדר עדיפויות. לא צריכים אחוז חסימה. עכשיו הסתפקנו. נעבור למתקפה אחרת על הדמוקרטיה. וכל זה תחת, או בשם הדמוקרטיה. על מי אתם באים לצחוק? על מי? ואתם מדברים על משילות? תסתכלו בקואליציה, מה אתם עושים, איזו משילות ואיזו כפייה ובאיזו שיטת חיסול אתם משתמשים, באיזו שיטת חיסול אתם משתמשים. בתוך הקואליציה יש מפלגה בשם התנועה, שישה חברים. אתם מצמידים להם אקדח לרקה ואתם אומרים: אתם חייבים להצביע בעד איחוד החוק, אחרת אתם עפים מהקואליציה. החבר'ה נמצאים במצב לא פשוט. הם צריכים להצביע בעד חיסולם הפוליטי בעוד שנה או שנתיים או שלוש שנים. על המשילות הזו אתם מדברים. בבית היהודי יש האיחוד הלאומי, ארבעה מנדטים, שמחר יחליט להתמודד לבד. לאן הלכת, חבר הכנסת קלפה? בוא תשמע. מחר כבוד השר בנט לא ירצה אותך. עכשיו אתה צריך להצביע על חיסולך הפוליטי. דיר באלכ. <זבולון קלפה (הבית היהודי):> אל תדאג. אל תדאג. <עיסאווי פריג' (מרצ):> דיר באלכ. על זה אתם מדברים, משילות? זאת בושה. אין לכם מושג מה זה דמוקרטיה. הדמוקרטיה הפכה להיות מושג שמעוצב על-ידי המוחות ההזויים שיש לכם. צריך להצביע בעד ההפרדה. תודה לכם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת פריג'. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. אחריו – חברי הכנסת אברהים צרצור, מסעוד גנאים, אחמד טיבי ומאיר פרוש. בבקשה, חבר הכנסת אבו עראר. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין ספק שהחוק הזה הוא מבית-מדרשו של ליברמן, תפור על מידותיו. שומעים על המושגים האלו בישראל: ייהוד הגליל, ייהוד הנגב, ייהוד המדינה, ייהוד השטחים הכבושים, כמו שמבקשת מירי רגב. <מוחמד ברכה (חד"ש):> ייהוד החומוס. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ייהוד החומוס. ייהוד ירושלים. ואנחנו מחכים למישהו שיציע הצעת חוק על ייהוד השמים, על ייהוד האוויר. אולי תצליחו לייהד את הכול. אותי לא תצליחו לייהד, כערבי, כפלסטיני בארץ הזו. ולכן זה סופה של הדמוקרטיה. ריסוק הייצוגיות והחלת משטר דיקטטורי. חיסול לייצוג הערבי. אנחנו כל הזמן דיברנו והזהרנו מפגיעת הרוב במיעוט. ככה נהוג בכל המדינות הדמוקרטיות הנאורות, שהן שומרות, דואגות – דואגים למיעוט. כאן זה לא עניין של פגיעה אלא חיסול מכוון נגד האוכלוסייה הערבית. ואולי אנחנו, באחד הימים, אחרי שהחוק הזה יעבור ואחרי שאחוז החסימה יועלה, אולי נגיד תודה לליברמן. על מה? יש פתגם בערבית שאומר: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: בראקש הזיקה לעצמה.). בראקש, למי שלא יודע, היא כלבה, כלבה שבעליה לימד אותה, חינך אותה לשמור על הבית: כשמתקרב שודד או גנב, שתנבח, אבל כשנכנס ידיד או חבר, שלא תנבח. ואז יש לסיפור הזה המשך. אני מציע לכל חבר כנסת ערבי או יהודי כאן שיחזור לספרים ויקרא את הסוף. אבל בסוף גרמה הכלבה הזו, שנקראת בראקש, לעצמה ולבעליה ליהרג. ולכן ליברמן יצטער על היום שבו הציע את החוק הזה, כשהוא יראה כאן 20 חברי כנסת ערבים, בעזרת השם. ולכן, חסבי אללה עליכם. וא-סלאם עליכם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת אברהים צרצור, בבקשה; לא נמצא. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. חבר הכנסת אבו עראר, למה להיות כזה פסימי שלא יצליחו לייהד אותך. יש תהליך. תהיה אופטימי. תהיה אופטימי שיצליחו לייהד אותך. אמרת שלא יצליחו לייהד אותך. תהיה אופטימי. יש תהליך. <מוחמד ברכה (חד"ש):> החלק הכי כואב בתהליך הוא כבר עשה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה בשני המקומות עושים. נכון. בבקשה, אדוני. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, באמת אין קשר בין אחוז החסימה למשילות. וצריך לפצל אותם, משום שאם אתה רוצה יותר משילות זה לא תלוי באחוז החסימה. זה לא תלוי בחסימת מפלגות או מגזרים להיות מיוצגים אלא להפך. אנחנו עברנו בעידן החדש לדמוקרטיה הייצוגית, אז ככל שהייצוג יותר הולם, ככל שהדמוקרטיה יותר הוגנת ויותר מייצגת – אני חושב שישראל לא כל כך זקוקה ליותר משילות, משום שהחוק הזה לא רוצה משילות, אלא יותר שתלטנות; שתלטנות של הרוב על המיעוט, שתלטנות של הקואליציה על האופוזיציה, שתלטנות של הרשות המבצעת על הרשות המחוקקת. ולכן, מה שזקוקים לו באמת בישראל זה תרבות משילות. תרבות משילות, זאת אומרת שתפקידו של נבחר ציבור, שהוא משרת העם, הוא מייצג אותם נאמנה ועליו לעשות את זה. אדוני היושב-ראש, אם היוזמים של החוק, במיוחד ליברמן, חושבים שהמפלגות הקטנות יותר, המגזריות, הן יותר סחטניות, או יותר נצלניות, העובדות בשטח מראות את ההפך, שהמפלגות הגדולות הן כאלה. הן שמנצלות והן הסחטניות. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שאין מקום לחוק הזה, של המשילות, או של העלאת אחוז החסימה, משום שבסוף הוא יביא להגבלת הדמוקרטיה והמרחב הדמוקרטי בפני יותר מגזרים שלא יהיו מיוצגים בפרלמנט וברשות המחוקקת. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת אבו עראר. <אבישי ברוורמן (העבודה):> איזה אבו עראר – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> גנאים. סליחה, סליחה, סליחה. סליחה. סליחה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת פרוש. אם מישהו רוצה לקרוא לו, זה תורו, ואחריו – חבר הכנסת משה גפני וחברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריהם – חבר הכנסת זחאלקה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אקדים ואומר כי תמיד תמכתי בהקמת רשימה ערבית אחת, שתרוץ כבלוק טכני בבחירות. תמכתי אז, ואני תומך עכשיו ביתר שאת. אני העדפתי אז שזה יבוא מתוך החלטה פנימית, ולא מכורח המציאות, כלומר אילוץ של העלאת אחוז החסימה. בהתחלה הציעו להעלות את זה ל-4%. כל חבר כנסת בבית הזה – אופוזיציה, קואליציה – יודע שהרוח החיה מאחורי זה הוא שר החוץ הזכאי, אביגדור ליברמן, שמטרתו הברורה היא להדיר את רגליהם של חברי הכנסת הערבים מהכנסת. הוא לא מסתיר את זה, חבר הכנסת גפני. הוא לא מסתיר את זה. <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> נכון, אתייחס גם ליש עתיד, לחבר הכנסת הופמן. אני חושב שהם עושים מעשה לא מכובד, לא רציני – – – <זהבה גלאון (מרצ):> קוראים לזה: מעשה זמרי, ומבקשים שכר כפנחס. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא יקבלו שום שכר, לא הם ולא המציעים. אחד מחברי הכנסת סיפר לי שהוא דיבר עם אחד מאלה שעומדים מאחורי הצעת החוק – אם הוא ירצה הוא יגיד את זה מעל הדוכן – והוא אמר לו: אני בונה על זה שהערבים לא יתאחדו. א. אין ספק שהעלאת אחוז החסימה ל-3.25, וכנראה זו ההחלטה שהתגבשה בקואליציה, תביא להרכבים חדשים – רשימה אחת, שתי רשימות, אני מעדיף רשימה אחת – ויכול להיות שנצליח לשכנע את הציבור להעלות את שיעור ההצבעה. זו משימה קולקטיבית. אבל מה שעומד מאחורי ההצעה הזאת, הקדים חברי טלב אבו עראר ואמר: ייהוד. ייהוד הארץ – – סליחה, אדוני, לקחת זמן פציעות, כי תראה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה, חברת הכנסת רגב וחבר הכנסת רוזנטל, אתם מפריעים. תודה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – ייהוד המרחב, ייהוד של כל דבר. אמרת: ייהוד הגליל, ייהוד הנגב, ייהוד ירושלים. "תהוויד אל-קודס", "תהוויד אל-ג'ליל", "תהוויד א-נקב". אבו סעיד אמר: ייהוד אל-חומוס, ייהוד הזעתר. לא רק כבשו את האדמה, אבל כבשו גם את הזעתר וגם את החומוס – וייהוד הכנסת. ייהוד הכנסת זה מי שרוצה חברי כנסת ללא חברי כנסת ערבים, או ללא הסוג הזה של חברי כנסת ערבים, שמייצגים באופן אותנטי את הציבור ששלח אותם. לכן אני תוהה אם מישהו חושב שהוא עושה לנו טובה שאנחנו בכנסת. אני חושב ההפך, להיות בכנסת זו פשרה לא קלה, אדוני היושב-ראש, כי – הקדים אותי חברי מוחמד ברכה – לעמוד על הדוכן הזה – ואני רוצה להיות כן אתך ועם חברי – לעמוד על הדוכן הזה, מול הכנסת הזאת, שהיא לעומתית מבחינתנו, מאחורי הסמלים והתמונות האלה, אתם חושבים שזה דבר קל? זה תענוג? זאת פשרה כואבת שאנחנו עושים עם עצמנו. והאמת, הפשרה הזאת, שאנחנו עושים, עושה לכם טובה. אנחנו עושים לכם טובה, ולא תמיד אנחנו שלמים עם עצמנו. הנה, אני אומר לכם בגילוי לב, אני לא תמיד שלם עם עצמי, אבל זו שליחות. החיוב מבחינתי גובר על השלילה – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסכם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – ולכן אני אומר שהציבור שלנו ממשיך לתת אמון כל פעם יותר מאשר בפעם שעברה, למרות כל הגזענים, למרות אלה שלא רוצים שנהיה לא בארץ הזאת וגם לא בפרלמנט הזה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת מאיר פרוש – לא נמצא. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, חברת הכנסת חנין זועבי, חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריהם – חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת אחמד טיבי, אני, כמו תמיד, התרשמתי מהנאום שלך, בעיקר מחלקו האחרון, ככה, שהסתובבת באופן הזה – אני לא יודע, יש פה חברים בבית הזה שאני לא יודע את מי הם שונאים יותר, אותך או אותי. אז אנחנו עוד נקיים על זה דיאלוג, בעניין הזה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני מוכן לוותר על ההשתתפות בדיאלוג הזה. <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר, אבל אנחנו נדבר על זה בהקשרים אחרים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הבעת חלום ותקווה מסוימת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> כן, כן. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לא לחזור על הדברים שנאמרו קודם, עד כמה שאני יכול. אני רוצה לספר לכם, יש תחרות בין מרכיבי הקואליציה, בעיקר בין הליכוד, ישראל ביתנו ויש עתיד. התנועה, כל אחד מחברי הכנסת שלה עוסק בדברים אחרים, אבל ביניהם יש תחרות. הממשלה הזאת לא הצליחה בכלום. כלום. לא קידמה תהליך מדיני; לא עשתה כלום בנושא הכלכלי, רק נזק; לא קידמה את מעמד הביניים, ודאי לא את השכבות החלשות – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא שמעת את הרפורמות של איציק כהן. <משה גפני (יהדות התורה):> כן כן, בסדר, הכול בסדר. אני אזרח במדינה הזאת. אני מכיר את המצב, כולנו מכירים את המצב. אפשר לדבר עד מחר בלילה עם כל מיני שטויות. נזק בלתי רגיל. ואז יושבת כל סיעה ועושה את החשבון לעצמה, מה היא מקדמת כדי שהיא תקבל כותרות, שיגידו שהיא עשתה משהו. אז ישראל ביתנו, אני מבין, אומרת: אנחנו נעלה את אחוז החסימה, נשנה את המשילות, וזה הדגל שלנו, ועם זה נלך לבחירות. באה יש עתיד ואומרת: רגע, בסדר, אנחנו גם נצטרף. אבל לא זוכרים את חבר הכנסת הופמן, זוכרים את חבר הכנסת רותם, את איווט ליברמן. יש עתיד לא יכולה לעלות טרמפ על העלאת אחוז החסימה. זה לא רלוונטי מבחינתה. אז הם עושים את החשבון. מה עושים? מדברים על השוויון בנטל, ועכשיו מדברים, נגד ההסכם הקואליציוני, שזה יהיה פלילי, שאם מישהו לומד תורה זה יהיה פלילי. בסדר, גם כן רעיון טוב. בא הליכוד ואומר: אנחנו נעשה חוק על משאל עם. בסדר, גם רעיון טוב. <נחמן שי (העבודה):> זה גם רעיון. <משה גפני (יהדות התורה):> גם רעיון. התנועה – אני לא מתייחס אליה, מפני ששם, כל חבר כנסת עובד על משהו אחר. אלעזר שטרן עובד נגד ישיבות ההסדר. לא חשוב, כל מיני כאלה. כל אחד – אבל אין משהו דרמטי. <נחמן שי (העבודה):> שישה סוסים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> שלושת אלה הם משהו דרמטי. עכשיו אני רוצה לספר לכם מה יקרה. אם מישהו משלה את עצמו שהמפלגות הללו יקבלו קול אחד נוסף בגלל זה – פשוט טועים. ניקח את הערבים. הרי הכוונה של ישראל ביתנו זה נגד הערבים. הם לא נגד החרדים. אנחנו דווקא ביחסים טובים אתם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה יודע את – – –? <משה גפני (יהדות התורה):> אני יודע, אני יודע. לא חשוב, אני אומר. מה, אני צריך לדעת? נגד הערבים. הערבים, עד כמה שאני הכרתי אותם, 25 שנה בכנסת, הם לא אנשים טיפשים. יותר מזה, ה-IQ הממוצע שלהם יותר גבוה. מה הם יעשו? בסדר, אז אלה קומוניסטים, ואלה אסלאמים דתיים וזה. אין ברירה, אנשים פרקטיים – איך עשית את זה, אחמד טיבי? הסמלים פה מאחורה. אמרת, יש פשרה כואבת. תהיה פשרה כואבת. תשבו יחד. תלכו לבחירות. איך ההוא אמר? בעזרת השם 20 חברי כנסת. את זה תעשה ישראל ביתנו. הציבור בישראל, עד כמה שאני מכיר אותו, לא טיפש. הוא יבין שזה מה שקורה. יש עתיד תבוא עם – פלילי – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר, אז אני אסיים ביש עתיד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפטיים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הוא רק התחיל. הוא רק התחיל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפטיים. הנה, נתתי לך עוד משפט בגלל אחמד. אין בעיה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מסיים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תשאף לסיום. <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר. – – – יבואו עם פלילי. אם יעשו פלילי, לא יהיה אחד נוסף. יש רבים שמתגייסים – בסדר. אם יהיה פלילי, תהיה מלחמת עולם. מה אנחנו נגיד? מה אני אגיד? אני אעמוד פה על הדוכן ואגיד: מאז ימי רומי, שבהם מי שלמד תורה היה עבריין – מדינת ישראל עכשיו עושה את זה. וגם אלה שמתגייסים לא יתגייסו. מה זה משנה? אבל הוא חושב שעכשיו, בחמישה ימים האלה, יהיו לו יותר קולות. אני לא אדבר על הליכוד מפני שאין לי זמן, אבל אני רוצה לפנות ליש עתיד. אני רואה שאף אחד מהם לא פה – שיעבירו להם את מה שאמרתי. מי שהעלה את אחוז החסימה בסוף לא עבר אותו. מי שהעלה את אחוז החסימה ל-1.5% היה התחיה, גרשון שפט; הייתי צריך להתווכח אתם. הוא העלה מ-1% ל-1.5%, והתחיה לא עברה את אחוז החסימה. לאור מצבה של יש עתיד, אם מעלים את זה ל-3.25%, אין לנו יש עתיד בכנסת הבאה, וזה הפסד שאי-אפשר לעמוד בו. <מיכל רוזין (מרצ):> אני לא יכולה לעלות אחריך. זה לא פייר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. אתה בסוף תשכנע אותי להצביע בעד. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> זה לא פייר אחריו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אחריה – חבר הכנסת זחאלקה, חברת הכנסת זועבי וחבר הכנסת גטאס. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד היושב-ראש, זה כל כך קשה לעלות לדבר אחרי חבר הכנסת גפני. אני אגיד לך מה: הבעיה היא שגם חבר הכנסת רותם וגם חבר הכנסת הופמן לא נותנים לעובדות לבלבל אותם. אנחנו ישבנו שעות על גבי שעות בוועדת חוקה ושמענו לא רק את טיעוני חברי הכנסת אלא גם את המומחים והפרופסורים, וזה לא מצליח לבלבל אותם. הם החליטו משהו, הם באו עם זה, הם טיפסו על העץ הכי גבוה, ואין להם מושג איך לרדת מהעץ הזה. פשוט אין להם מושג. אז תנו לנו לעזור לכם, באמת. אנחנו נוציא אתכם מזה. תמצאו איזה תירוצים שלא תהיו פה במליאה. חשבתי אפילו להציע לחבר הכנסת הופמן – אולי הוא מתקנא בוועדת שקד – כל מיני הצעות של "ועדת הופמן", אולי לשוויון באקדמיה, ועדת הופמן לעצמאות משרדי הממשלה מהאוצר, ואפשר לחשוב יצירתי, לחברה, לסביבה. יש הרבה רעיונות. תנו לו איזו ועדה, תנו לו להתעסק אתה, כמה כותרות, ותרדו מעניין אחוז החסימה. כל הנחת היסוד של הצעת החוק שלכם היא, שאם נעלה את אחוז החסימה נצמצם את הסחטנות הפוליטית, נצמצם את המשא-ומתן הקואליציוני הגדול, נחזק את המשילות, את היציבות. אנחנו ראינו, וכל המומחים מעידים שוב ושוב – וגם אנחנו מומחים לא קטנים, מה לעשות, אחרי הרבה שנים בתוך הפוליטיקה והמערכת הפוליטית והאקדמיה – כאשר ראינו את הבחירות האחרונות: לא היו חרדים בממשלה, אין סחטנות פוליטית של החרדים, והערבים מעולם לא הוזמנו לממשלה ולא היו חלק מהמשא-ומתן הקואליציוני, ועדיין התארך והתארך המשא-ומתן הקואליציוני. כל שבוע יש פה מאבקים עזים בתוך הקואליציה, משיכת השמיכה מכל הכיוונים וכיפופי ידיים, והכול בלי שום מפלגה קטנה ובלי שום מפלגה אידיאולוגית בממשלה. אז בעצם מה? זה נראה שזו עוד אבן דרך, כמו שהיה הניסיון של הבחירה הישירה, להפוך אותנו לדמוקרטיה נשיאותית, לפרק את נושא הדמוקרטיה הפרלמנטרית, שבעיני הוא אחד מאבני היסוד של הדמוקרטיה הישראלית, והוא כל כך חשוב, ומייצג פה קבוצות אדירות באוכלוסייה. דרך אגב, יש קבוצות באוכלוסייה שאינן מיוצגות, ואם הן יהיו מיוצגות, אנחנו לא נפגוש אותן בכיכרות וברחובות, כי הן יהיו פה ויהיה מי שייצג אותן, ואני בעד גם לצאת לרחובות, כמובן. אז אולי אנחנו מתקנאים ברוסיה, שיש בה חסימה של 7%, או בטורקיה – 10%, אבל זה בהחלט יבטל את הדמוקרטיה הפרלמנטרית והייצוגית שלנו ואת האותנטיות שלנו ואת היכולת באמת שהעם ישמיע את קולו פה במליאה. אז הבעיה העיקרית שלנו היא לא הסחטנות הפוליטית והיא לא חוסר היציבות. הבעיה שלנו, ושוב ושוב אני אומרת את זה, היא חוסר המנהיגות, חוסר החזון, וממשלה, קואליציה, שאין בינה לבין עצמה שום דבר משותף. אין חזון משותף. אין דרך משותפת. זה מה שמתסכל את האזרח ברחוב. לא מתסכל אותו אחוז החסימה. לא מתסכל אותו ריבוי המפלגות. מתסכל אותו שאין דרך, שאין חזון. הוא לא יודע מה הממשלה רוצה. אחד אומר ככה, והשני אומר הפוך, וזה לא רק מסיעות שונות אלא גם בתוך הסיעות. אתם רוצים סיעות גדולות. בתוך הסיעות הגדולות הם סותרים את עצמם. אנחנו לא יודעים מה ראש הממשלה רוצה. אנחנו שומעים רק את סגני השרים שלו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <מיכל רוזין (מרצ):> אז בואו – ברשותך, אני מסיימת – אז בואו נעלה את אחוז החסימה ל-15%, 20%. גם נפתור ככה את הסקטוריאליות, נפתור את הבעיה של ריבוי מפלגות, ואולי נפתור את הבעיה הקשה ביותר במדינת ישראל, והיא שיש לנו דמוקרטיה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת רוזין. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת חנין זועבי, ואחריה – חבר הכנסת באסל גטאס. אחריו – חבר הכנסת כבל וחבר הכנסת מזרחי. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מי? חנין לא? אוקיי. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, עניין העלאת אחוז החסימה עלה בכל הכנסות האחרונות, ונקבעו בדיונים שלא הסתיימו שני עקרונות שוועדת החוקה או יושב-ראש הוועדה או הקואליציה חרגו מהם. האחד הוא שכל העלאה של אחוז החסימה או שינוי בשיטת הבחירות ייעשו בהסכמה רחבה; זה שינוי קונסטיטוציוני שאי-אפשר לקבל אותו, או לא ראוי לקבל אותו, על-ידי המיוריזציה של רוב מזדמן, אלא הוא צריך לקבל הסכמה רחבה. היה ויכוח כמה פעמים מה זו הסכמה רחבה. אני זוכר שבוועדת החוקה, כשהיו 17 חברים בוועדה, נאמר שתשעה מול שמונה זה לא הסכמה רחבה, אבל 11 מול שישה זה, איך אומרים, הסכמה רחבה. אפשר להגיד שזו הסכמה רחבה. העיקרון השני הוא שאם מעלים את אחוז החסימה, זה ייעשה בהדרגה. אני הייתי מייעץ ליושב-ראש הוועדה להיוועץ לא רק ביושב-ראש מפלגתו אלא בשני יושבי-ראש מכובדים, מוכרים, עם ניסיון רב: האחד הוא נשיא האוניברסיטה העברית דהיום, פרופסור בן-ששון, וחבר הכנסת מיקי איתן. שניהם היו קנאים בעניין הזה. <דב חנין (חד"ש):> גם חבר הכנסת לשעבר יצחק לוי. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> וגם חבר הכנסת יצחק לוי. הם קבעו את שני הכללים האלה: אנחנו לא הולכים לשנות אחוז חסימה בלי הסכמה רחבה, ואנחנו לא נעשה את זה בבת-אחת. גם כשיש פרשנות להסכמה רחבה, הייתה פרשנות לדירוג. נאמר שמדרגה מעל 0.5% זה שינוי דרמטי, המקסימום של המדרגה צריך להיות 0.5%. ככה הם קבעו בזמנו. והנה באה הוועדה ומציעה, או יושב-ראש הוועדה ומי שעומד מאחוריו, חבר הכנסת אביגדור ליברמן, רוצים להעלות את אחוז החסימה ל-3.25%. העלאת אחוז החסימה בצורה זו, בשיטת הממשל הנהוגה במדינה, בהינתן הקבוצות הפוליטיות והאתניות בארץ, היא בעצם דבר שמונע, או יכול למנוע, ייצוג הולם ואמיתי של המיעוט. במה דברים אמורים? עקרון הייצוגיות – הרי באים אלינו בשם המשילות. הצעת החוק – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – פוגעת בייצוגיות ואינה עוזרת למשילות. אני מציע, ברשותך, כבוד היושב-ראש – כי אני רוצה להציע הצעה פרקטית: אנחנו הגענו לישורת האחרונה בהצעת החוק. יש לי הצעה, לעשות ניסיון אמיתי להגיע להסכמה רחבה. הניסיון הזה ייעשה על-פי העקרונות הבאים; שני דברים: דיון מחדש – לא הסכמה רחבה בעלמא, אלא דיון מחדש בהצעה, שלא נדונה בוועדה בכלל, של המתווה המדורג של המכון הישראלי לדמוקרטיה; ו-2. החלת השינוי – אם יתקבל בהסכמה רחבה – לא בכנסת הבאה, אלא בכנסת שאחריה – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – ככה שיינתן מספיק זמן למפלגות להיערך. אני אומר, בואו נערוך את הדיון הזה ברצינות; אם אפשר בהסכמה, אז למה בכפייה? תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה, והדובר הבא – חבר הכנסת באסל גטאס. בבקשה. שלוש דקות. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ברור כשמש שהחלטת הוועדה לפצל היא החלטה אובייקטיבית, היא החלטה מתבקשת, אז למה הקואליציה מתעקשת להמשיך במתווה הראשון ולחבר בין עניין אחוז החסימה לבין שאר הדברים? מסיבה אחת פשוטה, ועמד על זה לפני חבר הכנסת אורי מקלב: הקואליציה פוחדת שלא תגייס את הרוב הדרוש, 61, אלא אם תביא אותם למליאה באריזה אחת, במארז אחד, כי קשה לה כנראה להעביר את עניין אחוז החסימה אם הוא יובא במנותק משאר הדברים. זו האמת, וכפי שאמר חברי חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אם בתוך הקואליציה קשה לגייס רוב של 61 לעניין אחוז החסימה, דבר שמנוגד להסכמים שהיו בכנסות שעברו, שדווקא שינוי כה דרמטי, כה מהותי, צריך לעבור בהסכמה רחבה, אז העניין ברור כשמש, שפה מנסים לעשות מחטף בגלל אילוצים קואליציוניים, בגלל התחייבויות שכפו אביגדור ליברמן וישראל ביתנו על הקואליציה הנוכחית, לא משום סיבה אחרת. וכנראה, אם מדברים על הקואליציה הנוכחית – ודיברו בשבועות האחרונים על קריסת מערכות, עניין קריסת המערכות – יש כאן קריסת מערכות טוטלית, קואליציה שמנסה בכל דרך אפשרית – בכל דרך אפשרית – מתעלה כל פעם על עצמה, כדי להוכיח את גזענותה, את מידת הכפייה שהיא מובילה. ואני מביא לדוגמה את עניין גיוס הנוצרים והמאמץ שעושים הממשלה הנוכחית ויושב-ראש הקואליציה להביא לעולם יצור חדש, שנקרא נוצריות ישראלית, שמנותקת מהעם הערבי, מנותקת מהעבר, מהמורשת, מהתרבות, מאלפי השנים שהנוצרים חיו באזור יחד עם המוסלמים כחלק מהאומה הערבית, ומחברת מקורות ממשלתיים ותמיכה ממשלתית לכמה גורמים בשוליים – בשוליים של החברה שלנו – ועושה רעש ונותנת במות, והימין הישראלי ו"אם תרצו" מתגייס – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <באסל גטאס (בל"ד):> – – רק בשביל לפצל, רק בשביל להפריד ולמשול, רק בשביל להמשיך, כמו שעשה כל שלטון קולוניאלי בעבר. כפי שזה לא יצלח – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני מבקש לסיים. <באסל גטאס (בל"ד):> – – גם הניסיון להעביר את הייצוג הערבי מהכנסת, גם זה לא יצלח. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת גטאס. הדובר הבא, חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי הקצרנית, אנחנו יושבים כאן – נושא שאמור היה לזעזע את אמות הספים – זה שינוי אחוז החסימה בישראל; היו תקופות שעל אחוז החסימה, אדוני השר, אדוני השר מאיר כהן, ישבו פה – האולם היה מלא, אני זוכר את זה גם כאיש צעיר. ואני אומר לכם, אני מוכן להישבע שלא המגישים ולא אף אחד יודע בכלל על מה הגישו את ההצעה הזאת. אף אחד לא זוכר, אף אחד לא מבין, אף אחד לא מבין מה התכלית, אף אחד לא יודע מה אמור החוק הזה להגשים, מה הוא אמור להציע. אפילו אין לכם יכולת לקבל היום מקהל המצביעים שלכם מחיאות כפיים כלשהן על מה שאתם עושים. את מי זה בכלל מעניין אפילו? ומה רוצים להשיג? ומה באמת רוצים להשיג? בעבר הייתי חתום על כמה מההצעות, ויש כאן חברים שהיו חתומים. זה בא לתוך קונטקסט אחר, לאמירה אחרת, להתייחסות אחרת, כנסת אחרת, חברה אחרת. והיום, מה? האם מישהו חושב – זה ככה בא תמיד, ואני אומר את זה, חבר הכנסת דודו רותם ידידי, ובאמת אתה חבר שלי. אפילו שקשה לי להגיד את זה, אתה באמת חבר שלי – – <קריאה:> – – – <איתן כבל (העבודה):> – – ואני יכול לומר לכם באמת – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – לא צריך להגיד – – – <איתן כבל (העבודה):> – – שבסופו של עניין, אלה שמתכננים להביא את החוקים כדי לשנות מצב, הם – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני בטוח שגם חבר הכנסת רותם הוא חבר שלך – – <איתן כבל (העבודה):> נכון. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – ואני לא יודע אם קשה לו או לא קשה לו להגיד. <נחמן שי (העבודה):> זה חבר מביא חבר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> זה מה שנקרא "עם חברים כאלה" – – – <נחמן שי (העבודה):> חבר מביא חבר. <איתן כבל (העבודה):> – – – ואני לא צריך לשנות אחוז חסימה כדי שהוא יהיה בחוץ. ואני אומר את זה לכם, אדוני היושב-ראש, חברי השרים, שינוי אחוז חסימה ושינוי שיטת ממשל זה עניין דרמטי בחברה. וזה נהיה עניין, אתה יודע, יש דיונים, מישהו הביא הצעת חוק, צריך לשנות את שיטת הממשל, האם יש שינוי שיטת ממשל? האם עם ההצעות האלה דברים ישתנו? דודו, ידידי, לא באל"ף רבתי. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אתה לא קראת – – – <איתן כבל (העבודה):> אני קראתי את החוק, וקראתי את השטויות שכתבתם בחוק הזה. אין לזה שום – איך אני אומר את זה – שום דבר שיוביל באמת לאותה פוליטיקה שאתה חולם עליה, אפילו לשיטתך. אפילו לשיטתך, אם אתה חושב שלא תראה כאן מפלגות ערביות, או שלא תראה כאן אולי אפילו מפלגות ימין שאמורות לפגוע בכם, לא יהיה לא זה ולא זה. אנשים לא מתאדים כל כך מהר, דודו. ובסופו של עניין, זה יוביל רק לכך שכל מי שתכנן ובנה לפרק את הפוליטיקה הישראלית ולהרכיב אותה בצלמו ובדמותו, יקבל בדיוק את ההפך. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת כבל. הדובר הבא, חבר הכנסת משה מזרחי, בבקשה. חבר הכנסת מזרחי – איננו. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני מבקש שם שקט בירכתיים. <נסים זאב (ש"ס):> – – כנסת נכבדה – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> סליחה. רק רגע, רק רגע. סליחה. אני מבקש לצאת מהאולם שם. הגברת שמדברת בטלפון, תצאי בבקשה מהאולם עכשיו. עכשיו לצאת. עכשיו לצאת – כן, את. <נסים זאב (ש"ס):> למה תמיד מפריעים כשאני עולה? אני לא יודע למה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> לא. סליחה, רבותי, לחברי הכנסת אסור לדבר בטלפון, ולעוזריהם מותר לצעוק שאתה שומע אותם – – – <נסים זאב (ש"ס):> אבל למה תמיד כשאני עולה, תמיד יש סקנדל כלשהו, יש משהו. <נחמן שי (העבודה):> תנשום אוויר פסגות. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <נחמן שי (העבודה):> זה לדחות סיפוקים, נסים. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כל הנושא של חוק המשילות זה דבר היסטורי. כאשר אחי יוסף חשבו שיוסף רוצה לשלוט בהם, אמרו לו: "המלֹך תמלֹך עלינו אם משול תמשֹל בנו? ויוספו עוד שנֹא אֹתו". כל העניין של הרצון למשול בכוח רק מגביר את השנאה. ואני רוצה לדעת, באמת ראש הממשלה, יש לו איזו משילות פה? על מי הוא מושל? אפילו לא על עצמו. איזו משילות? הוא יכול לשנות משהו ממה שבנט רוצה או ממה שלפיד רוצה? יש לו בכלל שליטה עליהם? הוא מסכן, שבוי בידם. אבל מה, רוצים חוק המשילות. אני רוצה לומר לכם: הלל הזקן, תמיד בליל פסח, היה לוקח את המרור וכורך אותו עם המצה ושם אותו ב"חילק". "חילק" זה הסילאן שאתם מכירים, הדבש המתוק שיוצא מהתמרים. למה? כדי שלא להרגיש את טעם המרירות. לקחו את החוק הזה של המשילות ואמרו: בואו נתבל את זה, את המרור הזה, בדברים אחרים, מין בשאינו מינו בכלל. מה קשור אחוז החסימה עם צמצום הצעות האי-אמון בכנסת? מה, זה קשור אחד לשני בכלל? מישהו יודע להגיד לי שיש בכלל איזה קשר? או למשל צמצום מספר השרים, שיהיו 18. אנחנו יודעים שבסופו של דבר מספר השרים תמיד עולה, תלוי איזה הרכב של קואליציה יש. הרי כבר כמה פעמים החוק הזה שונה – לא מפני שרצו לשנות אותו; מפני שלא הייתה ברירה, אבל שינו אותו בסופו של דבר. אז לכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר שמה שקרה בעצם, שדוד רותם, חבר הכנסת, ידידי, נרדם בשמירה, ופתאום עשו פה איזה מחטף, איזה מהלך, והייתה הצבעה על פיצול החוק. ופתאום הוא ראה שמה קרה, חרבה הארץ. איך יכול להיות שהוא, הסמל של יושב-ראש ועדת החוקה, שנשלח מטעם המפלגה שלו שמובילה את החוק, נרדם באמצע השמירה? ולכן, אפילו כיושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, כשבעצם הוא צריך להביא את דברי הוועדה כיושב-ראש הוועדה, והוועדה החליטה כן לפצל, הוא בא לכאן בצורה אנטי-דמוקרטית ואומר: רבותי, אני לא מוכן לזה. אני אומר לכם מה הסייעתא דשמיא שיש פה, ובזה אסיים. יש מאמר ששערי דמעה לא ננעלו. ומאז שחברת הכנסת זהבה גלאון עמדה פה על הדוכן ובכתה בגלל חוק המשילות, אתם רואים שכל העסק הזה השתבש לגמרי. אז אני מקווה שככה זה יימשך. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת זאב. אחרון הדוברים, חבר הכנסת חיליק בר, ישנו? בבקשה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חבל שידידי חבר הכנסת הופמן – אה, הנה הוא, נמצא כאן. אני רוצה להגיד לך משהו, רונן, אתה אחד מחברי הכנסת שאני מאוד מעריך, ואנחנו גם משתפים פעולה, וזה בעיקר מפני שאתה איש העבודה בעברך ובמקורך, ורובנו רציניים. אבל תשמע, לנו, כחברי מפלגת העבודה, החוק הזה טוב. החוק הזה לא רק טוב, היה יותר טוב אם הייתם מעלים ל-10%, כי כנראה מרצ הייתה נמחקת, אולי תמר זנדברג הייתה מתמודדת אצלנו במפלגה. אנחנו כנראה נקבל יותר מ-10% בבחירות הבאות. אבל אני רוצה להגיד לך משהו: אם המפלגה הגדולה בכנסת בבחירות שעברו ובבחירות שקדמו לה – לא השנייה בגודלה, כמוכם, הגדולה בכנסת, זאת שקיבלה 32 מנדטים ו-28 מנדטים, קדימה – הייתה מעבירה את החוק הזה, גם שני חבריה הבודדים לא היו נמצאים היום בכנסת. מפלגה שהייתה במשך שתי מערכות בחירות הכי גדולה בכנסת ואף הרכיבה את הממשלה בפעמים הללו, נמחקה – הייתה נמחקת מהכנסת אם החוק הזה היה עובר. ואמרו פה גם קודמים לי, שכנראה, יכול להיות, שאתם גוזרים על עצמכם גזר-דין מוות בעתיד כאחת מאותן מפלגות אופנה שבאות והולכות. ואני מאחל לכם הצלחה, שלא תבינו, אבל אני אומר לכם שזה במובן של האינטרס האישי. אבל בוא נדבר רגע על הריח – אחרי שאמרתי שזה טוב לנו במפלגת העבודה – על הריח הלא-מוסרי, יש אומרים גזעני, אני אפילו אתן את הקרדיט שלא אתה ואפילו לא ליברמן ורותם התכוונו – אתן את הקרדיט – להיות גזענים. אבל, רונן הופמן, יקירי, אנחנו לא גרמניה, שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו 5% או אפילו את אותם 3.25%. אנחנו מדינה שכל עוד אנחנו חיים בסכסוך עם שכנינו הפלסטינים, וערביי ישראל שחיים בתוכנו חיים באותה דילמה, באותה דילמה שאני לא תמיד יכול להאשים אותם על כך, של נאמנות – ושמענו את חבר הכנסת טיבי מדבר פה וגם את חברי הכנסת האחרים. אנחנו בסכסוך ואין אינטגרציה אמיתית ואין נאמנות אמיתית של כל תושבי המדינה למדינה, וריח חוסר המוסריות שעולה מהצעת החוק הזאת הוא ריח לא טוב, רונן, ואני בטוח שאתה לא התכוונת שזה מה שיקרה. אבל אפילו – – – <רונן הופמן (יש עתיד):> בוז'י, נחמן – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> נכון נכון נכון, אני מכיר את זה, רונן, אבל אנחנו עכשיו מדברים על הצעת חוק. לא אתה ולא אני היינו בכנסות של בוז'י ונחמן, אנחנו לא יודעים מה הם התכוונו. אנחנו יודעים מה אתם מציגים, וכנראה החוק הזה יביא לכאורה לפגיעה או למחיקה של אותן מפלגות, שאולי לזה התכוונו ליברמן ורותם, אני לא יודע. אבל אני רוצה להגיד גם לרותם, חבר הכנסת רותם, יושב-ראש ועדת החוקה, ולליברמן, שגם אם הכוונה היא למשול יותר טוב או לצמצם את כוחם של הערבים, דיברו פה חברי הכנסת הערבים על הרצל. הרצל אמר: בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים. אני אומר לכם, שבחוק הזה ובתיקון החוק הזה אתם ייסדתם ותייסדו את המפלגה הפלסטינית, ואמרתי את זה כבר, הכי גדולה בכנסת. כי מה שאתם עושים – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – זה לקחת אותם, שלהם יש שינויים – משפט אחרון – שינויים בתוכם, שינויים חברתיים, שינויים אחרים באידיאולוגיה, ואתם הולכים ומצמצמים אותם לדבר אחד פשוט, וזה להתאחד סביב לאומיות, לאומיות שהיא בהרבה מובנים אנטי-ישראלית, נגדי ונגדך, חבר הכנסת רותם. והמפלגה הזאת תעודד את ערביי ישראל, ואולי בצדק, לצאת ולהצביע באחוזי הצבעה שאנחנו לא רואים היום במגזר הערבי. ואנחנו בהחלט נקבל מפלגה ערבית, אולי פלסטינית, שתהיה גדולה וחזקה ותשקף את אותם 20% של ערביי ישראל הפלסטינים באוכלוסייה בישראל. ואני בטוח מהיכרותי אתך שלא לזה התכוון המשורר. ועל כן, מכל מקום – מוסרית, אתית וגם דמוקרטית – ההצעה הזאת היא גרועה, גרועה, ואני קורא להתנגד לה. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת בר. ויסכם את הדיון חבר הכנסת דודו רותם כיושב-ראש הוועדה. בבקשה. אני מבקש מחברי הכנסת שהחלו זורמים אל האולם לתפוס את מקומם. בבקשה, רבותי. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני לא יודע על-פי איזה סעיף בתקנון הוא עולה עכשיו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הוא עוד לא התחיל לדבר, אתה כבר מפריע לו? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> על-פי איזה סעיף? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הוא מסכם את הדיון. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אמרתי, חבר הכנסת זחאלקה – אני הסברתי שחבר הכנסת רותם מסכם את הדיון כיושב-ראש הוועדה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אדוני, סעיף 79 לא אומר דבר כזה. נתנו לו לדבר שלא כדין ונותנים לו לסכם שלא כדין. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הוא מדבר כדין, על-פי סעיף 84, ואם תרצה נתווכח על כך אחר כך. אני מבקש עכשיו לאפשר לו לדבר. תודה רבה. ואני מבקש מחברי הכנסת לשבת. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אין סעיף כזה, בעניין פיצול לא. זה לא דיון בחוק, זה דיון בפיצול. ככה אמרתם לנו בהתחלה. כשנוח זה פיצול – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – לפי בקשתו של חבר הכנסת דב חנין, שבוודאי לא רוצה למנוע ייצוג של ערבים בכנסת – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת ברוורמן, בבקשה לשבת. כבוד השר שמיר, אני מבקש לשבת. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – אנחנו פנינו לפרופסור סמי סמוחה, לפרופסור אסעד גאנם ולד"ר נוהאד עלי, מאוניברסיטת חיפה, כדי שיבואו וישתתפו בדיונים, לפי בקשתו של חבר הכנסת דב חנין. הם שלחו לנו נייר עמדה, ובנייר העמדה הם כותבים ככה: – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> ממתי אתה מאמין לאנשי שמאל? ממתי? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – ההשלכות הצפויות של העלאת אחוז החסימה על האוכלוסייה הערבית הן: העלאת שיעור ההצבעה. העלאת אחוז החסימה תכפה על האוכלוסייה הערבית ללכד שורות ולרוץ ברשימה משותפת. בכל הסקרים שביצענו בקרב הציבור הערבי בעשר השנים האחרונות הסתמן רוב ברור בעד רשימה ערבית משותפת ועלה אחוז המתכוונים להצביע לכנסת. למשל, בסקר שנערך לקראת הבחירות לכנסת התשע-עשרה תמכו 76% מהנשאלים הערבים ברשימה ערבית משותפת. העלאת שיעור ההצבעה של הערבים תגדיל את ייצוגם בכנסת. אם שיעור הצבעת הערבים יעלה לשיעור הצבעת היהודים, עשוי ייצוגם בכנסת לעלות מ-12 ל-16 או 17 מטעם רשימה משותפת. <מוחמד ברכה (חד"ש):> בגלל זה אתה מציע את הצעת החוק. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אתה יודע איפה הבעיה שלכם? שאתם כל הזמן נמצאים במצב של חושדים. אי-אפשר בכלל לדבר אליכם בהיגיון. <עפו אגבאריה (חד"ש):> גם אתה לא מדבר בהיגיון. זו הבעיה. גם אתה לא רק חשדן, אתה גזען. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה האדם הכי הגיוני בכנסת. הכי הגיוני בכנסת. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני רק אומר דבר אחד: כל המומחים פה, שדיברו על כך שעם העלאת אחוז החסימה אנחנו מוציאים את הערבים מהבניין – גם פרופסור סמי סמוחה וגם אסעד גאנם חושבים בדיוק ההפך. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – הם לא רוצים להתאחד. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הוא אומר שתהיה להם הצבעה יותר גדולה, והם יהיו יותר נציגים בכנסת. אז אפשר לחלוק על פרופסור סמי סמוחה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה מה שאתה רוצה? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אין לי עם זה שום בעיה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> סליחה, חבר הכנסת רותם, אתה מוגבל בחמש דקות. אני מבקש – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בסדר. אני מבקש מחברי הכנסת להחליט שלא לאמץ את החלטת הוועדה. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה לחבר הכנסת רותם. אנחנו נעבור עכשיו להצבעה. אני מבקש מכולם לשבת. ההצבעה היא בעד או נגד החלטת הוועדה בדבר פיצול הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 61). מי בעד ומי נגד? נא לתפוס את מקומותיכם. הצבעה מס' 25 בעד הצעת הוועדה – 32 נגד – 42 נמנעים – אין הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 61) (העלאת אחוז החסימה והגברת המשילות), התשע"ג–2013, לא נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 32, נגד – 42, ואני מוסיף כמובן את חבר הכנסת רותם, שלא הספיק לתפוס את מקומו. ובכן, הכנסת החליטה לדחות את הצעת הוועדה לפצל את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 61), החלטת הוועדה בדבר פיצול הצעת חוק הבחירות לכנסת. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 11) (מימון בחירות חדשות), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/537).] (קריאה ראשונה) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> נעבור להצעה הבאה, הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 11) (מימון בחירות חדשות), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת גפני. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש לכנסת את הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 11) (מימון בחירות חדשות), התשע"ד–2014, שהגשנו כמה חברי כנסת, בעיקר ראשי סיעות, שעניינה מימון בחירות חוזרות. בראשית דברי אני רוצה לשבח את חברת הכנסת מירי רגב, יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, שקידמה את החוק במהירות וקיבלה החלטות במהירות, ואני רוצה גם לשבח את שר הפנים, שתמך בהצעת החוק. עכשיו אני רוצה לומר לחברי הכנסת – עדיין לא התקבלה החלטה אם יתקיימו בבית-שמש בחירות חוזרות. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת גפני, עצור רגע בבקשה. רבותי, חברי הכנסת, אי-אפשר ככה להתנהל. חבר הכנסת סולומון. אני מבקש לשבת, רבותי חברי הכנסת. אדוני שר החוץ – אני מבקש לשבת. חבר הכנסת פריג', חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני פונה אליך. אנא, תפוס את מקומך. אפשר לנהל דיון ער ומעניין מן המקום. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, עדיין לא התקבלה החלטה, ואני מקווה שתתקבל החלטה שלא צריך בחירות חוזרות, ולכן עניינו של החוק הזה זה לא בית-שמש. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אם יש דובר נוסף שרוצה לדבר, שיירשם עכשיו, כי עוד מעט אני סוגר את הרשימה. <משה גפני (יהדות התורה):> עניינו של החוק הוא רשויות שכבר התקבלה לגביהן החלטה שיש בחירות חוזרות, ויש לקונה בחוק, וכולם הבינו שזו העובדה, ושאי-אפשר. אם בית-המשפט – זה לא קרה עד היום, אבל מה שהולך לקרות עכשיו זה שתהיינה בחירות חוזרות, ללא מימון, עם פתח גדול לעבירות חוקיות. איך יממנו את זה? ואנחנו הגשנו את הצעת החוק הזאת כדי להיכנס לעניין. המחיר של הדמוקרטיה שבה עברו מערכת בחירות רגילה, ורוב הסיעות גם התנהלו ביושר, גם אם יש החלטה על בחירות חוזרות, והן הוציאו את הכספים שהוציאו על מערכת הבחירות שניהלו, ועכשיו, על כורחן, נכפתה עליהן מערכת בחירות חדשה, דומה, גם לראשות העיר וגם לסיעות שמרכיבות את המועצה. מאיפה הם יממנו את זה, מתרומות? מקבלנים? מכל מיני דברים שהם על גבול הפלילי? מחליטים על בחירות חוזרות, צריך גם לממן אותן. אנחנו, כשהעברנו את זה בקריאה הטרומית, הסכמתי עם שר הפנים שזה ייעשה בהסכמה. במשרד הפנים טענו שהסכום צריך להיות נמוך יותר, מכיוון שמערכת הבחירות קצרה יותר, והסכמנו. בוועדה העברנו את זה במימון נמוך יותר מאשר של הבחירות הרגילות. התגלע ויכוח בין מבקר המדינה ומשרדו ואנשיו ובין משרד הפנים ומשרד האוצר. מבקר המדינה הוא האיש בשטח; הוא האיש שעובר על הדוחות, הוא מבקר את ההוצאות הכספיות של המפלגות – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הרשימה סגורה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – והוא יודע את התוצאות. מה עושים בפועל? זה לא יודע משרד האוצר; זה לא יודע משרד הפנים. והוויכוח התנהל כדלהלן: טענו במשרד הפנים, ובעיקר משרד האוצר, שצריך לנהל את זה כמערכת בחירות אחת. כלומר הייתה מערכת בחירות לפני חצי שנה, החליטו עכשיו על בחירות חוזרות. בינתיים לא מקבלים מימון. אחרי חצי שנה יש בחירות, עכשיו יש מימון, והכול יהיה יחד, ובעוד שנה יקבלו את הכסף, וספקים יחכו. אמר מבקר המדינה: לא יכול להיות דבר כזה. חייבות להיות שתי מערכות נפרדות: האחת מתנהלת כפי שהתנהלה, ואפילו שהחליטו על בחירות חוזרות אנשים לא צריכים לסבול – לא ספקים ולא אנשים שצריכים לקבל את שכרם ולא כל המערכת הזאת. היא תצטרך לחכות שנה שלמה רק כי החליטו על בחירות חוזרות. וצריך לזכור שבכל המקרים – אני לא מכיר משהו אחר – יש סיעה אחת שלגביה טענו שהיה זיוף, כל האחרים התנהלו כדין. ולפעמים זה בכלל לא נוגע לזה, אלא זה נוגע לזה שלא ספרו נכון. אז מה רוצים מאתנו? עכשיו אמרו לנו בחירות חוזרות, למה אנחנו צריכים לסבול? היה ויכוח בעניין הזה, ומכיוון שאנחנו, המציעים, התחייבנו בקריאה הטרומית שאנחנו לא נלך נגד הממשלה, נעשה את זה בהסכמה, הציעה יושבת-ראש הוועדה – היא אמרה שהיא הייתה נוהגת אחרת, אבל מכיוון שאנחנו, המציעים, אמרנו שנעשה את זה יחד עם הממשלה, החוק שמונח לפניכם לקריאה ראשונה הוא חוק על מערכת בחירות אחת, שלדעת כולנו זה לא נכון, אבל בעיקר לדעת מבקר המדינה, שמכיר את המערכות האלה. הוא אומר: מה יקרה, יחכו שנה לקבל את התקציב של הבחירות שהתקיימו שנה קודם? החליטה יושבת-ראש הוועדה, ואנחנו הסכמנו לזה, שכרגע מה שמוצע כאן זה מה שהממשלה אמרה. אבל אנחנו, אם המליאה תאשר – ואני מבקש שהמליאה תאשר את זה בקריאה ראשונה – לקראת הקריאה השנייה והשלישית אנחנו נעשה מאמץ להגיע להסכמה. דיברנו, גם את, חברת הכנסת רגב, וגם אני, עם שר הפנים. הוא בודק את זה עם היועצים המשפטיים אצלו, שתהיינה שתי מערכות בחירות. ואני מתכוון בוועדה להציע שאם אכן יגידו שהבחירות הראשונות, יש עליהן כתם, אז האחוז הנמוך יותר יהיה על הבחירות ההן, ועל הבחירות החדשות יהיה האחוז הגבוה יותר. אבל אנחנו נבקש בקריאה השנייה והשלישית להפוך את זה, כמו שמבקר המדינה מבקש, להפוך את זה לשתי מערכות נפרדות, שיהיה עליהן דוח של מבקר המדינה מבחינת ההוצאות החוקיות, עם מי שמקבל דוח חיובי או מי שמקבל דוח להפך, והמערכת השנייה תהיה מערכת נפרדת. אני בכל מקרה, מירי רגב, חברת הכנסת מירי רגב, מודה לך על המהירות. אם מליאת הכנסת תאשר, ואני מבקש שהיא תאשר את זה, אני מבקש את המשך המהירות שלך כדי לסיים את זה, כי יש כבר רשויות שהחוק הזה נוגע אליהן עכשיו; לא נגע, לדעתי, מקום המדינה בשום מערכת בחירות אחרת. אני מודה על ההקשבה, ואני מבקש את התמיכה בקריאה ראשונה. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת גפני. יש לנו שלושה דוברים. הראשון הוא חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה; מוותר. חבר הכנסת מקלב מוותר. חבר הכנסת דב חנין? בבקשה, שלוש דקות לרשותך. <דב חנין (חד"ש):> אם אפשר להתחיל לספור מעכשיו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני חייב לך חמש שניות. כן. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני תומך בהצעת החוק הזאת כיוון שבסופו של דבר אנחנו צריכים ליצור מנגנונים שיאפשרו לציבור להשמיע את קולו, ואם בבחירות הראשונות נפל פגם, ויש צורך לקיים בחירות נוספות כדי שהציבור אכן ישמיע את קולו ויוכל להשפיע על המערכת הפוליטית, זה מה שצריך לעשות, ולדבר הזה צריך להינתן גם מימון. בדיוק העיקרון הזה של שיקוף רצונו האמיתי של הבוחר מוביל אותי לסוגיה נוספת שחשוב שהכנסת תהיה ערה לה, בנושא הזה, שהתחלנו לעסוק בו בראשית הערב: העלאת אחוז החסימה, ונמשיך לעסוק בו לאורך הלילה הזה בכל הדיונים, בכל החוקים. אחת התוצאות המרכזיות של העלאת אחוז החסימה היא פגיעה ברצונו של הבוחר, ואני אתן לעניין הזה כמה דוגמאות. הדוגמה המוכרת יותר לכולם היא הדוגמה של טורקיה. בטורקיה מפלגתו של ארדואן הגיעה לשלטון בפעם הראשונה כאשר היא זכתה ב-35% מהקולות; 35% מהקולות, אבל שני-שלישים מחברי הפרלמנט. הדבר הזה קרה בגלל אחוז חסימה גבוה. אחוז החסימה הגבוה השאיר מחוץ לפרלמנט הטורקי את המפלגות החילוניות. רוב המפלגות החילוניות נשארו מחוץ לפרלמנט בגלל אחוז החסימה הגבוה, והתוצאה – שמפלגה שהייתה מיעוט בפרלמנט הטורקי הרכיבה ממשלה בלי צורך בקואליציה ועם רוב מוחלט. הדוגמה השנייה שאני רוצה לתת של עיוות רצון הבוחר בגלל העלאת אחוז החסימה היא הדוגמה הגרמנית. בגרמניה היו בחירות ממש לא מזמן. בבחירות האלה ניצחה המפלגה הנוצרית-דמוקרטית, והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית, מפלגת האופוזיציה, הוכתה מכה קשה והפסידה חלק גדול ממצביעיה וממספר חברי הפרלמנט שלה. זו הייתה התוצאה האלקטורלית של הבחירות, אבל התוצאה הפוליטית של הבחירות הייתה בדיוק הפוכה. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית מאוד התחזקה פוליטית: היא הצטרפה לממשלה עם קבוצה מכובדת של שרים, עם כמה וכמה תיקים עיקריים, מרכזיים וחשובים. לנוצרים-הדמוקרטים לא הייתה ברירה אלא לצרף את הסוציאל-דמוקרטים לממשלה. למה זה קרה? זה קרה שוב בגלל אחוז החסימה. אחוז החסימה בגרמניה יצר מצב שהשותפים הקואליציוניים הפוטנציאליים של הנוצרים-הדמוקרטים, המפלגה הליברל-דמוקרטית, לא עברו את אחוז החסימה. כתוצאה מזה מצביעיה נזרקו לפח, וכתוצאה מזה הסוציאל-דמוקרטים, שנחלשו אלקטורלית – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <דב חנין (חד"ש):> – – התחזקו פוליטית. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <דב חנין (חד"ש):> אני נותן את שתי הדוגמאות האלה – אני מסיים בזה, אדוני היושב-ראש – כדי להמחיש לחברי הכנסת שהרעיון הנכון של שיקוף רצון הבוחר הולך להיפגע קשות מהעלאת אחוז החסימה. בנאום הבא שלי, בנושא של חוק אחר, אני אביא דוגמאות ישראליות מאותו עניין. תודה רבה. <איתן כבל (העבודה):> בוא נשאיר משהו לווד"לים, דב. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת חנין. אני סומך עליך שלא תותיר אבן לא הפוכה בנושא הזה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. <איתן כבל (העבודה):> נסים הולך לדבר על איפה נעלמו חברי הכנסת של ש"ס. נסים, תבקש לדבר בשם כולם – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש פסוק: "כי יַבְעֶר איש שדה או כרם וְשִׁלַּח את בעירו וּבִעֵר בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם". חבר הכנסת גפני, אני קודם כול מודה לך שהבאת את הצעת החוק. מה שעשה היועץ המשפטי זה בדיוק "כי יבער איש שדה או כרם". הוא עשה את הבעירה, והבג"ץ הלך בעקבותיו כאשר הוא החליט שיש צורך לחזור על הבחירות בבית-שמש; דבר מיותר לחלוטין. למשל, בנצרת היו בחירות נקודתיות. כאשר מדובר ב-30 איש בלבד או 26 אמרו פעם, וידוע שזה בשכונה מסוימת, ויודעים שלא היה זיוף בכל העיר הזאת – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אפשר לפזר שם את הפרלמנט שבתוך הפרלמנט? תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> – – ובכל זאת אנחנו אומרים "בשם הדמוקרטיה", אבל יש "מחיר הדמוקרטיה", ויש גם מחיר לעוינות הזאת נגד החרדים. ולכן הממשלה הזאת – נכפה עליה, כמו שהיא כופה עלינו. היא כופה את הבחירות האלה, המיותרות, אבל גם צריכים לכפות עליה שהיא גם תשלם את המחיר הזה. ולכן אני מאוד מודה לחבר הכנסת גפני שהצליח לשכנע את הממשלה שלפחות תישא בהוצאות, ש"בשם הדמוקרטיה" – וזה טוב – לא יהיה על חשבון העיר, שגם ככה סובלת מגירעונות. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני בוודאי אשמח לתמוך בחוק הזה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת זאב. חבר הכנסת גפני, מעוניין לסכם את הדיון או שנעבור להצבעה? ובכן, אנחנו נעבור להצבעה. מי בעד, מי נגד הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 11)? הצבעה מס' 26 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 11) (מימון בחירות חדשות), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> ובכן, 30 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק הרשויות המקומיות עברה, והיא תועבר להמשך דיון בוועדת הפנים. <הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/843).] (קריאה ראשונה) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> נעבור להצעת החוק הבאה: הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 4). יציג את הצעת החוק השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ, בבקשה. מי שעוד רוצה להירשם לדבר מוזמן לעשות זאת עכשיו. עוד מעט אני סוגר את הרשימה. בבקשה, אדוני. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) – הוראת השעה של התשס"ט–2009 – מסמיך את שירות בתי-הסוהר לבצע את הפעולות הנדרשות לניהול פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר. כחלק מהתמודדות המשרד לביטחון הפנים עם המחסור במקומות כליאה ועם הצורך בהפחתת הצפיפות בהם ובשיפור תנאי הכליאה של האסירים והעצורים, וזאת מבלי לפגוע בשמירה על ביטחון הציבור, קידם המשרד חלופות מעצר ומאסר. במסגרת זו יזם המשרד תוכנית לפיקוח אלקטרוני אשר הוחלה על עצורים המשוחררים בערובה ועל אסירים המשוחררים על-תנאי. החוק נקבע בכנסת כהוראת שעה למשך 18 חודשים מיום תחילתו, עם אפשרות להאריך את תוקפו לתקופה אחת נוספת, וזאת על מנת לאפשר השלמת הליכי החקיקה אשר יוסדרו בעתיד לשימוש בפיקוח אלקטרוני וכדי לאפשר לממשלה להשלים את גיבושה של הצעת חוק רחבת היקף אשר תסדיר באופן יסודי את נושא הפיקוח האלקטרוני. תוקפה של הוראת השעה הוארך שוב מזמן לזמן, ולאחרונה עד יום כ"ט באדר א' התשע"ד, 1 במרס 2014. לאחרונה גובש תזכיר החוק, לאור הניסיון המצטבר בנושא מאז הוחל ביישומה של תוכנית הפיקוח האלקטרוני, בהתאם להוראות הממשלה בנושא ובתום דיונים ממושכים של צוות בין-משרדי, שכלל את כל הגורמים המשתתפים ביישום התוכנית. צוות זה בחן את הלקחים והסוגיות השונות הנוגעות להפעלת תוכנית הפיקוח האלקטרוני והדרכים לפתרונן. במסגרת תזכיר החוק הנ"ל הוצע להסדיר הן את מעמדו של הפיקוח האלקטרוני והן את המנגנון ליישומו, ובכלל זה הבניית שיקול הדעת השיפוטי באשר למעצר נאשמים בפיקוח אלקטרוני או שחרור על-תנאי של האסירים בפיקוח כאמור, פרטי תוכנית הפיקוח האלקטרוני, סמכויות גורמי שב"ס לצורך ניהול תוכנית הפיקוח האלקטרוני והסדרת המנגנון להפסקת הפיקוח האלקטרוני לגבי מפוקח שהפר את תנאיו. ב-19 בינואר 2014 אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את הצעת החוק בנוסח מוסכם וחדש, והיא עולה היום להצבעה בקריאה ראשונה במליאת הכנסת. מאחר שטרם הושלמו הליכי החקיקה כאמור, ולאור חשיבותו של הפיקוח האלקטרוני במערכת אכיפת החוק במדינת ישראל, נדרשת הארכת תוקפה של הוראת השעה עד שתושלם מלאכת החקיקה בנושא. לפיכך מוצע להאריך את תוקפו של החוק לתקופה של 12 חודשים נוספים, עד יום י' באדר התשע"ה, 1 במרס 2015. אבקשכם לאשר הצעת חוק זו בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, כבוד השר. ראשון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. הרשימה סגורה. עוד שני דוברים. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הרי מדובר פה בעיקר במשוחררים על-תנאי ממאסר או משוחררים בערבות כספית, שבדרך כלל עדיין לא עמדו לדין והם נמצאים תכף אחרי חקירות. בדרך כלל – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לא. <נסים זאב (ש"ס):> מה אתה אומר לי לא? אני מכיר כאלה שעד שעמדו לדין ועד שנשפטו היו באזיקונים אלקטרוניים במשך חודשים רבים. אני יכול לתת לך את השמות שלהם גם. זה קיים. השאלה שלי, שאני שואל אותך, אדוני השר, ואני אז התייעצתי עם היועץ המשפטי לממשלה הקודם ושאלתי אותו: מדוע מי שנמצא במעצר-בית עם אזיקונים אלקטרוניים לא יכול לצאת מביתו, למה – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – – הוא יכול לצאת. <נסים זאב (ש"ס):> לא יכול לצאת. אני מדבר אתך על מעצרי-בית עם אזיקונים במגבלה כמו שהוא נמצא במאסר. מדוע לא להחשיב לו את זה? בדברי ההסבר שלך, אדוני השר, זה מובן שמכיוון שאנחנו רוצים לחסוך במקומות מאסר, כי אם לא הייתה אפשרות כזאת הרי היינו צריכים להגדיל את מספר האסורים שם, ואין מקומות, פשוט, וצריכים למצוא אלטרנטיבות – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> חלופת מעצר. <נסים זאב (ש"ס):> נכון, תקופת מאסר. אז אני אומר ככה – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> סליחה רגע, אני רוצה להבין: מדובר באנשים שנשפטו או שטרם נשפטו? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> נשפטו. עכשיו יש כאלה, הוא מדבר על מעצרי-בית, שהם עם אזיקונים. על מעצרי-בית – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אבל גם מעצר-בית, אנשים שנשפטו והורשעו או שעדיין לא נשפטו? <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מי ששם אזיקון הוא אחרי משפט. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> זאת הבהרה חשובה. <נסים זאב (ש"ס):> אבל אני רוצה לומר לך שיש גם כאלה שעוד קודם משפט או קודם סיום משפט, לפני גזר-דין, ודאי לפני גזר-דין – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני לא מכיר כאלה. <נסים זאב (ש"ס):> אני מכיר, אני לא רוצה לומר את השמות כי לא נעים אבל אני מכיר אנשים שהיו שמונה ועשרה חודשים, אדוני השר, ואני לא אומר לך את זה בהגזמה – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לפני משפט? <נסים זאב (ש"ס):> לפני משפט, לפני גזר-דין, בכל אופן. יכול להיות שהיו בהליכים משפטיים אבל לפני גזר-דין ועד שהשופט – – – <דוד צור (התנועה):> במעצר עד תום ההליכים. <נסים זאב (ש"ס):> בסדר, מעצר-בית עם אזיקונים. אז מה אני שואל? תשמע מה אני מבקש, אדוני. <דוד צור (התנועה):> שיתחשב בתקופת – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני מבקש להתחשב בתקופת המאסר הזאת. אל תיתן לו את זה כעשרה חודשים, תחשיב לו את זה כחמישה חודשים, לפחות מחצית מהזמן. יש בזה היגיון או לא? אני שואל אותך. <דוד צור (התנועה):> זה נחשב. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> מעצר עד תום ההליכים זו החלטה שיפוטית. זה עונש למעשה. <נסים זאב (ש"ס):> זה לא נחשב. אני הצעתי להביא הצעת חוק כזאת שלפחות ייחשב, דיברתי עם יעקב נאמן. הוא אמר לי שיש בזה הרבה היגיון, ואני חושב שרצוי להביא את זה כהצעת חוק, שאולי ייחשב כ-30%, כ-50% מתקופת המאסר. הנפקא מינה, כאשר בית-המשפט גוזר עליו בסופו של דבר שנתיים, אז אותה תקופה של שנה או חצי שנה תיחשב לו כמחצית מהזמן שבו הוא היה במעצר-בית. אגב, הייסורים האלה הם כמעט, לא פחות מאשר בהיותו בתוך בית-הסוהר. ואני אומר לך, אדוני השר, שוחחתי עם האנשים האלה והם אומרים לי: תאמין לי שאני מרגיש הרבה יותר מבוזה, הרבה יותר קשה לי מאשר בתקופה שהייתי בבית-הסוהר כאשר אני בבית עם כל המגבלות האלה. אז אני אומר: אני מעלה רעיון, העליתי אותו בעבר ויכול להיות שאני אביא אותו למצב של חקיקה, שאדוני יחשוב, כי בסופו של דבר יצטרכו גם את חוות הדעת שלך, אדוני השר, עם היועץ המשפטי של הממשלה, כמובן – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> – – – זה לא קשור להצעת החוק. <נסים זאב (ש"ס):> אבל אני מעלה את זה כיוון שמדברים פה באזיקונים, אני מעלה את הרעיון ברמת העיקרון. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אז אני מודיע, אבל אני אצטרך בסופו של דבר – את יודעת מה ההשפעה של השר אהרונוביץ בוועדת השרים? אין לך מושג. אני לא סתם מדבר אתו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> יש לו כוח השפעה גדול, ולכן אני מנסה עכשיו להשפיע עליו כדי לקבל את התוצאה בעתיד. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת זאב, אנחנו כבר הרבה מעבר לזמן. המתן, בעיני זה נושא מאוד חשוב, ולכן אני מאפשר לך להמשיך ולדבר. אני מקווה שכבוד השר אהרונוביץ, כשיעלה לסכם את הדיון לפני ההצבעה, יבהיר שוב בצורה חד-משמעית ומדויקת – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני לא מסכם שום דבר. הוא ביקש להעלות הצעה, תן לי, אני רוצה – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני רק רוצה להבין, שנדע על מה אנחנו מצביעים, זה הכול. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לא, זה לא קשור האחד לשני. <נסים זאב (ש"ס):> לא קשור. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני לא מתייחס להצעה שלו. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אני מבקש. ההצעה כרגע, החקיקה נמצאת לקראת קריאה שנייה ושלישית אצל הרב גפני – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא אצלי, בוועדת המדע. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אתה היושב-ראש, לא? <משה גפני (יהדות התורה):> באופן זמני. <נסים זאב (ש"ס):> אני לא מאמין שהנושא של המעצרים נמצא אצל גפני. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> עכשיו, אני ביקשתי להאריך את הוראת השעה בשנה. זו הייתה הבקשה שלי. הוא מעלה בקשה לבחון את הדבר, אני מוכן לבדוק את זה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הבנתי. אני מודה לך. תודה. <נסים זאב (ש"ס):> תודה, אדוני. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אוקיי. אני מודה לך. תודה. הדובר הבא, חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. עד שחבר הכנסת מגיע, אני אומר לך, אדוני השר, יש נטייה במשטרה, כשניתן לה כלי דוגמת כבילת עצירים, להשתמש בו באופן אוטומטי גם כשלא צריך. החשש שלי – – – <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> למשל כשמובילים אדם כשהוא כבול כשאין שום חשש שיברח ממעצר. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מה זה קשור? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> לא, זה קשור, משום שאם האזיק האלקטרוני הופך למכשיר שאפשר להשתמש בו גם לפני משפט וגם בצורה נגישה, בסופו של דבר על כולנו יהיו אזיקים אלקטרוניים. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> מה זה קשור להובלה לבית-משפט? אתה מדבר על משהו אחר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני חושש שהשימוש יהיה מעבר לכוונה, ברגע שהמכשיר הזה יהיה נגיש מדי וקל מדי. זה קשור מאוד. זה קשור מאוד. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> זה לא קשור. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בבקשה, חבר הכנסת חנין. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני שותף לדאגתו של היושב-ראש של הישיבה בהיבט אחד. המכשיר הזה של איזוק אלקטרוני הוא מכשיר שאכן, כמו שאמר בצדק חבר הכנסת צור – וגם השר – הוא חלופת מעצר, וכחלופת מעצר מובן שעדיף שאדם לא יהיה במעצר אלא באמצעי שהנזק שלו הוא פחות. אבל יש סכנה שהאינפלציה בשימוש בכלי, באפשרות של האיזוק האלקטרוני, תפגע בסופו של דבר בחירויותיהם של בני-אדם. ומכאן, אדוני – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה שיקולו של בית-המשפט. <דב חנין (חד"ש):> מאה אחוז. ומכאן אני מגיע לפגיעות הנוספות של הממשלה הזאת. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> המציאות היא לא בהכרח כזאת, מיקי. בדרך כלל זה לא עובד כך. <דב חנין (חד"ש):> אני אומר, אני מכאן מגיע לפגיעות הנוספות של הממשלה הזאת בדמוקרטיה, שכמובן המרכזית בהן, ועסקנו בזה בתחילת הערב, זו העלאת אחוז החסימה. אני הבטחתי בהופעה הקודמת שלי להביא לכם דוגמאות ישראליות של מצב שבו העלאת אחוז החסימה משבשת את רצונם של הבוחרים. הבאתי את הדוגמה הטורקית, הבאתי את הדוגמה הגרמנית, ועכשיו דוגמאות ישראליות. הדוגמה הישראלית המוכרת ביותר של עיוות רצון הבוחרים בגלל העלאת אחוז החסימה היא כמובן בחירות 1992. בחירות 1992, כפי שכולנו יודעים – אם נספור את קולות המצביעים, רוב המצביעים ב-1992 הצביעו בעד גוש מפלגות הימין, ובכל זאת יצחק רבין יכול היה להקים ממשלה עם רוב פרלמנטרי, כי הרוב הפרלמנטרי היה שונה מהרוב האלקטורלי. הדבר הזה נגרם בזכותה של מפלגה שנקראה בשם מפלגת התחיה, שהובילה בשנת 1991 להעלאה באחוז החסימה מ-1% ל-1.5%. היא עשתה שני מעשים טובים: גם העלתה את אחוז החסימה וגם לא הצליחה להיבחר עם אחוז החסימה שהיא בעצמה העלתה. הקולות של התחיה הלכו לאיבוד, והתוצאה הייתה שמצביעי ימין רבים לא נספרו, לגוש המרכז והשמאל היה רוב בכנסת, ומכאן ההיסטוריה, שהיא דווקא הייתה היסטוריה של ניסיון חיובי – הסכמי אוסלו ודברים אחרים מבורכים, שבסופו של דבר נקטעו בצורה טרגית. מקרה הפוך, אדוני היושב-ראש, קרה בבחירות האחרונות. בבחירות האחרונות רוב המצביעים בישראל הצביעו למפלגות המרכז והשמאל, ובכל זאת אנחנו, למרבה הצער, נמצאים פה בממשלת ימין קיצוני, אחת הממשלות המסוכנות ביותר בהיסטוריה של ישראל, אף-על-פי ששותפים בה גם אנשים ממחנה המרכז, אנשים שאפילו סובייקטיבית מאמינים שהם מתונים. אני חושב שהם טועים, אני חושב שהם מובילים אותנו למקום רע. אבל הממשלה הזאת היא ממשלת ימין קיצוני, ממשלה של בנייה בהתנחלויות, ממשלה שעושה בדיוק את ההפך ממה שרוב בוחרי ישראל, לטעמי, רצו להצביע עבורו. הדבר הזה נגרם בגלל קולות שהלכו לאיבוד. בבחירות האלה הלכו לאיבוד 370,000 קולות של אנשים שהצביעו עבור מפלגות במחנה המרכז והשמאל. המפלגות שלהם לא עברו את אחוז החסימה, והם נשארו חסרי ייצוג. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <דב חנין (חד"ש):> אני רוצה לסכם בזה ולומר שאנחנו שמענו בוועדת החוקה של הכנסת את אזהרתה של פרופסור מיכל שמיר, חוקרת הבחירות החשובה מאוניברסיטת תל-אביב, שהזהירה אותנו שאם אחוז החסימה יעלה פעם נוספת, מספר הישראלים שקולם לא ייספר יהיה גדול הרבה יותר. וכשמאות אלפי ישראלים קולם לא ייחשב, התוצאה תהיה לא רק כנסת פחות ייצוגית, שזו בוודאי תהיה התוצאה; התוצאה תהיה גם כנסת עם פחות לגיטימציה. וכיוון שכולנו רוצים שהכנסת תהיה מוסד חזק, שיודע להחליט החלטות – גם החלטות קשות וגם החלטות שנויות במחלוקת – התוצאה הזאת של כנסת ללא לגיטימציה בגלל אנשים רבים – רבים יותר, רבים הרבה יותר – שקולם לא ייספר תהיה נזק גדול לדמוקרטיה בארץ הזאת, נזק גדול למשילות בארץ הזאת ונזק גדול לחברה בארץ הזאת. תודה רבה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> איך זה קשור לאזיקונים? רק תסביר לי. <דב חנין (חד"ש):> נתתי את זה כדוגמה לפגיעה הרבה יותר קשה בדמוקרטיה, הרבה יותר קשה בדמוקרטיה, שהממשלה מקדמת. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני הבטחתי שחבר הכנסת חנין לא ישאיר בנושא אבן שהוא לא הפך אותה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> לא הבנתי כלום. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הוא גם ייצר כמה אבנים חדשות. תודה, חבר הכנסת חנין. ואחרון הדוברים, חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, בקשר לעניין של האזיקונים, אני רוצה להסב את תשומת לבו של השר לכך שהיום זה הוראת שעה. אדוני השר, אני אומר, הנושא הזה – היום אנחנו מאשרים אותו להוראת שעה נוספת, ובעצם כבר עשינו את זה כמה פעמים. השאלה שלי היא, האם מפני שזו הוראת שעה יש ביורוקרטיה מסובכת לקבלת אותו אזיק אלקטרוני אחרי שבית-המשפט קבע. אני מכיר כמה מקרים של אנשים שפשוט עוברים תהליך ארוך ומייגע עד שהם "זוכים" לקבל את האזיק האלקטרוני. זה דבר אחד. הדבר השני – אני רוצה להצטרף לדברי חברי חבר הכנסת נסים זאב. נסים זאב בעצם טען טענה, והיא נכונה. מי שבסופו של יום קובע אם זה אזיק אלקטרוני או מעצר-בית או חלופה אחרת זה כמובן בית-המשפט, וכאן יש בידי נתון שאומר שרוב אלה שמקבלים את האזיק האלקטרוני הם עצורים, ולא אסירים. הנתון שיש בידי לגבי השנה האחרונה הוא של 658 עצורים לעומת 88 אסירים שזכו באזיק האלקטרוני. אני שואל, אדוני השר, למה לא לקחת את אותם ימים שאותו אדם נמצא באזיק אלקטרוני, הוא לא יכול לצאת מהבית, הוא נמצא בתוך הבית, וזאת המטרה – למה לא ייחשבו הימים האלה בתוך המכלול של ימי המעצר? אני חושב שהגיע הזמן שייתנו על כך את הדעת, על אותם אנשים. זה מעצר-בית לכל דבר, הוא לא יכול לצאת. בעיה נוספת שאני מבקש להסב את תשומת לב אדוני השר אליה היא הנושא ההלכתי. התייעצתי קצת עם מכון צומת בנושא הזה, ומתברר שיש תיאום בין השב"ס לבין מכון צומת, אבל יש כמה בעיות. עיקר הבעיות הן לא בחלון – שאותו אסיר יכול לצאת מחוץ לבית, אלא גם בתוך הבית יש לפעמים תזוזות, וכתוצאה מזה נגרם חילול שבת. מה שהייתי מבקש, אדוני השר, זאת ההזדמנות, לקראת האישור הנוסף להארכת הוראת שעה, להתייעץ עם מכון צומת, שהוא מומחה, ולשב"ס יש ניסיון בהתייעצות אתו. אני מבקש פשוט לחדש אתם את הדיון בנושא ולראות אם יש מה לתקן בעניין הזה על מנת למנוע חילול שבת. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה, חבר הכנסת אזולאי. אנחנו נעבור להצבעה. תפוס את מקומך, בבקשה. <נחמן שי (העבודה):> על מה מצביעים? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו מצביעים על הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 4). מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בעד – 29, אין מתנגדים, אין נמנעים. חבר הכנסת גפני, לאיזו ועדה אתה רוצה שזה יעבור? <משה גפני (יהדות התורה):> מדע. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אתה רוצה שזה יישאר בוועדת המדע. יש למישהו הצעה אחרת? ובכן, החוק יידון בוועדת המדע. <הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/841).] (קריאה ראשונה) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר האוצר יאיר לפיד. ישנו? יציג את זה סגנו, חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נושא הדיור הוא האיום הגדול ביותר על דור שלם של ישראלים, והוא גם המסובך ביותר. זה האתגר הכי גדול והכי קשה שעומד בפנינו. זה הנושא המרכזי שאנחנו עוסקים בו מדי יום ביומו. אף-על-פי שמדובר בנושא מאוד מסובך, המטרה שלנו מאוד פשוטה: שזוג צעיר ממעמד הביניים יוכל להרשות לעצמו לרכוש דירה – כן, בעבודה קשה, וזו עדיין תהיה ההוצאה הגדולה ביותר שהם יעשו בחייהם, אבל זה יהיה אפשרי ובמחיר אפשרי. אנחנו צריכים להוריד את מחירי הדיור, ויש רק דבר אחד שיוריד את מחירי הדיור: לבנות, לבנות ולבנות הרבה מאוד. לבנות עשרות אלפי יחידות דיור בשנה, הרבה מעל הגידול הטבעי, גם לקנייה וגם להשכרה. אנחנו חייבים לצמצם את הפער הגדול שנוצר בהתחלות הבנייה ולייצר עלייה משמעותית בהיצע, וזה מה שאנחנו מתכוונים לעשות: לבנות, לבנות ועד פעם לבנות. הצעת החוק תיכנס לתוקף כהוראת שעה למשך ארבע שנים עם אפשרות להארכה בשנה. היא קובעת כי יוקם מוסד תכנון חדש, ותמ"ל – ועדה לתוכנית מועדפת לדיור. לוותמ"לים יהיו סמכויות לאשר תוכניות של עשרות אלפי יחידות דיור למגורים, בין היתר במרכז הארץ, בזמן קצר יחסית. הוועדה תטפל בכל שלבי התוכנית המאושרת, הליך שיקצר משמעותית את משך הזמן שבין איתור המתחמים שיפותחו לבין תחילת הבנייה. המהלך המוצע יהווה מסלול מהיר, במטרה להאיץ את כל התחלות הבנייה, בנוסף למערכת הקיימת היום בחוק התכנון, ולא יבוא על חשבון המשאבים הקיימים לרשות מערכת התכנון הרגילה. בנוסף, נקבע בהצעת החוק כי יועצמו יכולות המדינה בכל הנוגע להשבת קרקע חקלאית השייכת לה לטובת פרויקטים בשולי הערים. הליכי פדיון קרקע מוחכרים, חקלאיים או בעלי זכויות אחרות נמשכים היום שנים רבות ומהווים גורם מעכב משמעותי לשיווק מתחמי קרקע לדיור. על-פי הצעת החוק, המשא-ומתן בין הגוף המקדם את התוכניות לבין בעל הזכויות בקרקע יתנהל בפרק הזמן שבין קליטת התוכנית בוועדה לבין הפקדתה. הפיצויים שישולמו יהיו בהתאם להחלטת מועצת מקרקעי ישראל, אשר תקבע פיצוי מוגדל בשל השבה מוקדמת של הקרקע. הליך זה יאפשר לסכם עם בעל הזכויות על השבת הקרקע למדינה עוד טרם שינוי הייעוד. אין לי ספק שחלקכם יראו בצעדים הננקטים במסגרת הצעה זו צעדים אגרסיביים במידת-מה. מידת האגרסיביות של הצעדים הללו תואמת את עומק המשבר הגדול בשוק הדיור. אני רוצה להזכיר לכולנו כי נושא הדיור הוא האיום הגדול ביותר על דור שלם של ישראלים. זה האתגר הכי גדול והכי קשה שעומד בפנינו. זה הנושא המרכזי שאנחנו מתעסקים בו מדי יום. בהזדמנות זו אני מבקש להודות לחברי קבינט הדיור על ההתגייסות המוחלטת למציאת פתרון הולם למשבר הדיור במדינת ישראל, על הפשלת השרוולים ועל העבודה המאומצת והמשותפת להסרת החסמים בדרך לפתרון משבר הדיור בישראל. אני רוצה להודות גם לחברי צוות 90 הימים בראשות הממונה על התקציבים במשרד האוצר אמיר לוי, צוות שמסקנות עבודתו באות לכדי ביטוי בהצעת חוק זו. אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק ולהעבירה לוועדת הפנים והגנת הסביבה בראשותה של חברת הכנסת מירי רגב – מירי, תקשיבי בבקשה. אני מבקש להעביר את זה לוועדת הפנים והגנת הסביבה בראשותך מתוך ביטחון מוחלט שתקדמי את הצעת החוק במהירות האפשרית להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה לסגן השר לוי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יצחק הרצוג, בבקשה. הרשימה סגורה. רשימת הדוברים סגורה. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, עוד ועדה. הנה, הממשלה מצאה את הפטנט לפתרון מצוקת הדיור: עוד ועדה, עם ראשי תיבות יפהפיים, שכבר כל כך מסובך, כי זה מזכיר לי את הוולקחש"פ – זו ועדה אחרת להאצת מתחמי דיור. הבעיה בכל המתווה שמוצע בחוק הזה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> זו דווקא ועדה טובה. שלא יבטלו את הוולקחש"פ בטעות, אל תכניס להם רעיונות. <יצחק הרצוג (העבודה):> אני חושב שהבעיה העיקרית בהתמודדות של הממשלה עם סוגיית הדיור, שהיא משתבללת בתוך עצמה במתווה ביורוקרטי שלא יביא לשום תוצאה, ונשלם עליו מחירים, כמו מחירי שלמת בטון ומלט של שנות ה-50 בשכונות שהפכו להיות בסופו של דבר שכונות מצוקה. אני חושב שהפתרונות נמצאים בהישג יד. אתם לא עושים שום צעד אמיתי להוזלת הקרקע. מחיר הקרקע הוא רכיב מרכזי. אתם לא עושים שום צעד להורדת עלות המשכנתה. יש כלים שהמדינה, כמדינה שלקחה אחריות על אזרחיה – בוודאי אלה שזכאים לדיור פעם ראשונה – היו זכאים לקבל בשנים עברו. זה אומר השתתפות בסבסוד המשכנתה, בעלות המשכנתה ללוקחי המשכנתאות פעם ראשונה, ובוודאי עלות הקרקע, כולל ב"בנה דירתך", כולל בפרויקטים שהם קובעים את המחיר, שהיה צריך להיות בערך 800,000 שקל לדירה. מה שמוצג כאן בחוק הזה רק יסבך את העניינים, לא יביא פתרון. זה ייצור מצב שבו תהיינה מלחמת דיאדוכים בעולם התכנון והבנייה, פגיעה בערכי טבע ונוף ופגיעה בזכויות קניין של גורמים מחזיקי קרקע, בעוד שאם המדינה הייתה מנהלת אתם את המשא-ומתן, נותנת ליזמים על-פי החוקים שקיימים היום והסמכויות שיש לה את הקרקע בעלות נמוכה, ניתן היה לבנות הרבה יותר מהר וללא בעיה גדולה, מכיוון שהתב"עות קיימות. אשר על כן, אדוני שר האוצר, סגן שר האוצר, אתם מביאים מתווה – אני גם ראיתי את המודעה למנכ"ל החברה שתבנה דיור להשכרה, עוד מנגנון מנופח של מנכ"לים ועורכי-דין וסמנכ"לים ופקידים שבסופו של יום, לדעתי, ייתקל באותן ביורוקרטיות עצמן, ורק יסתבך עוד יותר, בגלל המורכבות של חוק התכנון והבנייה ועולם התכנון ומינהל התכנון. אני מבקש מכאן להתריע, כי אני חושב שבמלאות שנה לכהונת הממשלה, זה כישלון קולוסלי שמחירי הדיור בכל רחבי הארץ מגיעים למצב שבו זוג צעיר צריך לעבוד 12 שנים ולא להוציא גרוש על אוכל, על מים, על שתייה ועל חיים; 12 שנות עבדות, בדיוק כמו השם של הסרט: "12 שנים של עבדות". לכן, אתם נכשלתם כישלון חרוץ. הציבור יודע את זה, ומה שמוצע כאן זו כבשת הרש. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת הרצוג. הדובר הבא, חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי, חברים, החוק הקודם שהכנסת וכל החברים דיברו עליו התרכז סביב המשילות; משילות, כדי שהדברים יזרמו בקלות כיפית כזאת. ואנחנו מדברים על משילות, ועכשיו מתווסף ללקסיקון שם שאנחנו צריכים לשבור שיניים כדי ללמוד אותו. לקח לנו זמן ללמוד את הוועדה הקודמת שהוקמה, וד"ל, ועכשיו אנחנו מתבשרים על עוד ועדה שייקח לנו קצת זמן לחזור ולהפנים את זה: ותמ"ל. ותמ"ל? ותמ"ל, נכון? נכון, תמי, ותמ"ל? <תמר זנדברג (מרצ):> מדויק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איך? ותמ"ל. היה לנו וד"ל – ועדה של וד"ל עוקפת, עוקפת חסמים – ועכשיו הקמנו ועדה חדשה ששמה ותמ"ל, עוקף של העוקף. הוועדה הראשונה עקפה חסמים תכנוניים, עקפה את כל המערכת, לא סיפקה, ועכשיו אנחנו ייצרנו עוד ועדה. במוח הקואליציוני מבית היוצר של המטה לדיור לאומי, שכפוף למשרד האוצר, באמת יש לכם יצירתית ראויה לציון. ועדות ועוד ועדות, והמטרה: לעקוף חסמים. ואנחנו נתבשר על הקמת ועדה שעכשיו תקבל פטור מכל דבר. בואו נקרא לה "המוסד העליון של התכנון והבנייה". אין ערעור, אסור לערער על החלטות הוועדה. הוועדה, הפסיקה שלה סופית, רצה – מורכבת מנציגי ממשלה; כל מה שהמשילות והממשלה תחליט – הוועדה תרוץ. משילות, ועדה, דיקטטורה מבית היוצר של הכנסת התשע-עשרה, הממשלה שאנחנו מתכוונים. חברים, מה אנחנו רוצים? לאן רוצים להגיע – לדיור בר-השגה? למחירים סבירים שאנשים יכולים להתמודד אתם, לקנות בית? ההצעה שאתם מציעים, נשיג בה את זה? אני אומר לכם: לא. לא, לא נשיג. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> דבר עם – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הדיור הציבורי לא שם, דיור בר-השגה לא שם, כולם לא שם. הדירות לא יוזלו. אתם יוצרים – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> איזה סלט. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איזה סלט? זאת המציאות, על כך אתם מדברים. אתם יוצרים מין אשליה לציבור שהנה, אנחנו באים, אנחנו באים, אנחנו באים – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אנחנו המומחים לעקיפת חסמים. יבושם לכם, אבל הציבור לא מטומטם. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת פריג'. הדוברת הבאה, חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת משה גפני, אם יהיה. בבקשה, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברים, אני רוצה להתחיל מהמקום שהתחיל חברי עיסאווי פריג', ואפילו לחזור עוד אחורה. הרי בראשית היה הוול"ל, אחר כך היה הוות"ל, אחר כך בא הווד"ל, שהיה הבייבי של גדעון סער, ועכשיו הוותמ"ל, הבייבי של לפיד. ועדה אחרי ועדה, ומחירי הדיור לא יורדים. אז בואו נשאל למה מחירי הדיור לא יורדים. אדוני השר, יש לי חדשות בשבילך; אני בטוחה שאתה מכיר אותן, אבל בוא נדגיש אותן: אין מחסור ביחידות דיור מתוכננות בישראל. אין מחסור. אתם, יש עתיד, במהלך הבחירות זרקתם את המספר 150,000 יחידות, נתתם את זה כהתחייבות בחירות, עזבתם את כל שאר ההתחייבויות. הרי שוויון בנטל לא יהיה, ו"באנו לשנות" – שום דבר מההתחייבויות שלכם לא יהיה, אז עכשיו צריך לנופף במספר 150,000. יש עשרות ומאות אלפי יחידות דיור בתכנון על הנייר. הן מחכות להתחלת בנייה. הבעיה של מצוקת הדיור היא לא תכנונית. המלאי קיים ועוד ועדה לא תשנה את זה. רק מה? מה כן יעזור להוריד את מחירי הדיור, וזה הדבר שאתם לא עושים בכלל? שני דברים: 1. לא מספיק להתמקד בהיצע, צריך להתערב גם בתוכן. אם נבנה עוד ועוד ועוד ועוד יחידות דיור על אלה שכבר יש – דירות זה לא עגבניות, המחיר שלהן לא נקבע בזה שבסוף היום ביום שישי המחיר בשוק יורד בגלל שנשאר יותר. דירות מגורים זה דבר הרבה הרבה יותר מורכב מזה. המחיר של הדירות ירד אם נציע קשת של פתרונות, שמתחילים בחיזוק המלאי של הדיור הציבורי – שעל זה לא נתתם את הדעת בכלל; על פתרונות של דיור בר-השגה – שזה לא קיים בכלל בהצעה הזאת; על פיקוח על שכר דירה, על שוק השכירות – שזה לא קיים בכלל בהצעה הזאת; על פתרונות למגזרים המוחלשים, למיעוטים החרדי והערבי – שזה לא קיים בכלל בהצעה הזאת, התמודדות עם הפתרונות האלה. כל הדברים האלה לא קיימים. מה כן קיים? עוד ועוד ועוד בניית יחידות דיור מאותו סוג, על שטחים פתוחים, אדוני השר. קודם כול, אתם מכלים את השטחים הפתוחים לדורות הבאים, ואחר כך אתם מקימים שכונות שהן שכונות הומוגניות, מבוססות רכב פרטי, שאין בהן מוסדות ציבור ראויים; עוד ועוד יחידות דיור בנות חמישה חדרים, עם שתי חניות, מחסן ומעלית, שמיועדות למעמד הביניים, שגם הוא הולך ומתרושש ואין לו כסף לקנות את יחידות הדיור האלה. ובמקום לספק פתרונות לכל הקשת, מדיור ציבורי ועד הפתרון לבעיית המשכנתאות, שהולכת ומסתבכת – כן, גם זה חלק משוק הדיור, וזה שאתה לא רואה את הקשר בין הדברים זה רק מראה שבעיית הדיור לא עומדת להיפתר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> אתם מייצרים עוד מאותו דבר, ולא זה מה שיוריד את מחירי הדיור. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חברת הכנסת זנדברג. הדובר הבא, משה גפני – אינו נמצא. חבר הכנסת מיקי רוזנטל ישנו? לא נמצא. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. את נושא אחוז החסימה סיימנו, נכון? <דב חנין (חד"ש):> לא, לא, יש עוד הרבה מה להגיד בעניין. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> גם אתה חושב שיש מספיק דירות, חבר הכנסת חנין? <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, לא סיימנו את נושא אחוז החסימה, זה נושא מאוד ארוך, אבל יש לנו עוד הרבה חוקים שנוכל לדבר עליהם, כי החוק הזה, אדוני היושב-ראש, ללא ספק מדגים שיש לנו בישראל בעיית משילות. ואני רוצה להגיד את זה בצורה הרבה יותר קשה. כשאני רואה את יער הוועדות שהממשלה מייצרת – רפורמת המרפסות, ורפורמת הפרגולות, ואחר כך הווד"לים, והווד"לים המחוזקים עוקפי הווד"לים, ועכשיו הוותמ"לים, שעוקפים את הווד"לים המחוזקים – ברור לי לגמרי, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת כבל, חברת הכנסת כבל, חבר הכנסת כבל. חבר הכנסת הרצוג. <דב חנין (חד"ש):> יש פה דיון בנושא אחר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> סליחה, רבותי. חבר הכנסת הרצוג. הוא לא שומע. חבר הכנסת הרצוג. <איתן כבל (העבודה):> אנחנו בוועדה – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> קודם כול, זה פרלמנט בתוך פרלמנט, ואתה מפנה את גבך לדובר, זה לא נאה. <תמר זנדברג (מרצ):> זו הוועדה לשוויון בנטל. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חוץ מזה, חשבתי שאתה לא מרגיש טוב, שלחתי לך כוס מים קודם לכן. אז אנא. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> תודה, אדוני היושב-ראש. עמיתי חברי הכנסת, כשאני מסתכל על היער העצום של אותם מוסדות תכנוניים שהממשלה הזאת ייצרה – מה שהתחיל ברפורמת המרפסות והמשיך ברפורמת הפרגולות והתקדם להקמת הווד"לים ואחר כך לווד"לים המחוזקים, שבאו לעקוף את הווד"לים, והיום הוותמ"לים שבאו לעקוף את הווד"לים המחוזקים – ברור לי לחלוטין, אדוני היושב-ראש, ואני אומר את זה בצער מעל הדוכן הזה, אדוני סגן השר – ותבדוק את הדברים – נראה לי, אדוני היושב-ראש, שבשקט בשקט חבורה של אנרכיסטים השתלטה על ממשלת ישראל, והם יוצרים בוקה ומבולקה במערכת התכנון. יער כל כך עבות של מוסדות תכנוניים, שכל אנשי התכנון באמת כבר לא יודעים לאן ללכת: האם ללכת לוועדה המחוזית, לוועדה המקומית, לווד"לים, לוול"לים, לווד"לים החדשים, לווד"לים הישנים, לוותמ"לים אולי, ואולי מחר בבוקר יוקם גוף חדש שיעקוף גם את הוותמ"לים, כי יסתבר שגם הוותמ"לים אינם עוקפים מספיק את מה שצריך לעקוף. אדוני היושב-ראש, אני אומר את הדברים בצער, מכיוון שאני חושב שנגרם נזק למערכת שבלעדיה אי-אפשר לבנות. ומערכת התכנון היא מערכת הכרחית. כדי לייצר דירות אסור להרוס את מערכת התכנון, צריך לחזק את מערכת התכנון. ולחזק את מערכת התכנון זה לחזק קודם כול את ועדות התכנון הקיימות: להוסיף כוח אדם מקצועי, להוסיף משאבים, לייצר תוכניות יותר מעמיקות ויותר רציניות, לשלב יותר נכון בין המשרדים הממשלתיים השונים. מה שאתם עושים למשל בתוכנית הזאת – אתם מוציאים החוצה את המשרד להגנת הסביבה, אתם מפריטים את הייעוץ הסביבתי. זה דבר הרסני, זה דבר פוגע. אתם קובעים שיועצי הוועדה, יועצי הוותמ"לים, לא יהיו בכלל עובדי מדינה, הם יהיו יועצים פרטיים. זו דרך המלך להתיר ולעודד שחיתות. זה מייצר תוכניות שאתם מציעים שהן תתגברנה על כל תוכנית אחרת, כולל תוכניות מחוזיות ותוכניות ארציות שהושקע זמן רב, ידע עצום לאורך השנים כדי לייצר אותן. למה לזרוק את הכול לפח? ואתם עושים את הדברים – וזה מצער אותי במיוחד, אדוני סגן השר – לא רק בשביל החברה הלאומית לדיור ולהשכרה, ואני חושב שדווקא החברה הזאת היא רעיון טוב. אתם באותה הזדמנות נותנים את הכלים האלה של הוותמ"לים עוקפי התכנון גם למינהל מקרקעי ישראל, גם למשרד השיכון. אני מבין שזו פשרה פוליטית, כי הרבה דברים בממשלה הזאת יוצאים עקומים כי כל אחד מושך את זה לכיוון אחר. אבל בשביל לקדם את החברה הלאומית לדיור ולהשכרה אתם נתתם כלי למינהל מקרקעי ישראל, למשרד השיכון, לקדם דברים שלא במסגרות של תוכנית. והדבר האחרון, ובזה אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש – בכל הסיפור הזה מה שחסר זה עוד פעם, דיור בר-השגה, דיור ציבורי, מעני דיור אמיתיים לאנשים שאין להם דיור בחברה הישראלית, ועל כך מאוד מאוד חבל. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבר הכנסת חנין, לא – – – את ההחלטות – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת חנין. הדובר הבא, חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נמצא. אחריו – חבר הכנסת חנא סוייד; אינו נוכח. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת. חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח. חבר הכנסת בועז טופורובסקי נוכח גם נוכח. בבקשה, שלוש דקות. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, זה לא יעזור לכל המתנגדים, אנחנו נבנה ונבנה הרבה. הצעת החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור היא הצעת חוק מעולה. הבעיה בדיור במדינת ישראל היא מאוד מאוד פשוטה, והיא בעיה של היצע, היצע של דירות. אז אומרים שיש הרבה מאוד דירות בצינור והרבה מאוד דירות שאפשר לקיים ולבנות, אבל עובדה שלא בונים, ולא בונים הרבה מאוד שנים. זו לא עוד ועדה; זו ועדה שסוף כל סוף תשים סוף לביורוקרטיה. זו ועדה שתעקוף את כל המכשולים, את כל הבעיות, ותבנה הרבה מאוד דירות. ואם מסתכלים באמת על בעיית הדיור כבעיה לאומית, כמצב חירום לאומי, אז אין סיבה שלא לאשר את החוק הזה, אין סיבה שלא נבנה הרבה, הרבה מאוד, וכמה שיותר מהר. הצעת החוק הזאת לא מבטלת מסלולים אחרים אלא יוצרת מסלול נוסף. היא יוצרת תחרות בין כל הליכי התכנון והבנייה הקיימים, ויוצרת מסלול טוב יותר, מהיר יותר, שמטפל במצב חירום לאומי. אי-קבלת הצעת החוק שווה קבלת ביורוקרטיה, שווה עוד פעם חמש, עשר ו-20 שנה של הליכי תכנון והמשך עליית מחירי הדיור. קבלת החוק שווה הפסקת הביורוקרטיה, שווה בנייה, שווה הורדת מחירי הדיור, שווה פתרון למצב החירום הלאומי שאנחנו נמצאים בו. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת טופורובסקי. וחבר הכנסת איתן כבל מוזמן להפסיק לדבר בטלפון ולהתחיל לדבר מעל הבימה. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש פה שר? כן, יש פה. אדוני השר, אדוני סגן שר האוצר מיקי לוי, אני צריך לדבר פה עם מישהו כדי שלא יהיה לי משעמם. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> כולנו פה – – – חבר הכנסת כבל – – – <קריאות:> – – – <איתן כבל (העבודה):> סליחה, חברים יקרים. אני מצטער, אם יש כאן מומחה בעניינים האלה זה אפילו לא אתה, חברי עפר. אני מדבר עם מי שחושב שהוא מבין, עם מיקי. <עפר שלח (יש עתיד):> אחרי – – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> איתן, אחרי שאתה – – – <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבר הכנסת כבל, תקשיב רגע, תשאל את בן-דודתך, שהוא ראש העיר ראש-העין – 16,500 יחידות דיור נחתמו אך לפני שבוע. לך תשאל אותו. <נחמן שי (העבודה):> באמת – – – <איתן כבל (העבודה):> אתה לא יודע לאיזה שדה נכנסת, אדוני סגן השר. תקשיב לי טוב טוב עכשיו. פה אני אומר לך את זה לפרוטוקול. אתה יודע במה אתה מתגאה? לא זרעת, לא חרשת, לא שתלת, לא נטעת. אתה יודע מי נטע, מי חרש? אז אני אספר לך. במקרה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <איתן כבל (העבודה):> סליחה, תסלח לי. אל תתהדר במה שלא שייך לך. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <איתן כבל (העבודה):> סליחה, אדוני סגן השר. אני תובע, אדוני היושב-ראש, שהוא לא יפריע לי. ואני אומר לך כדי – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בתור אחד שאף פעם לא מפריע – – – <איתן כבל (העבודה):> נכון. ואני אומר לך גם על מה. בשנת 1994, אדוני סגן השר, כן, 1994, בא עוזי וכסלר, שהיה מנהל המינהל אז, ואמר את – – – תסלח לי, אל תיתלה במה שלא שייך לך. יש גם גבול. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מי חתם? <איתן כבל (העבודה):> מה זה? אתה חתמת? נו, בחייאת רבאק, על מה אתה מדבר? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> שר האוצר. <איתן כבל (העבודה):> אתה אפילו לא סגן מפקד חוליה מצומצמת בתהליך. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> שר האוצר חתם. שר האוצר חתם. <איתן כבל (העבודה):> בחייך, על מה אתה מדבר? איפה אתה? בחייך. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לך תבדוק, אתה לא יודע. <איתן כבל (העבודה):> עפר, אתה חבר שלי. תציל אותי, אתה יושב-ראש הסיעה שלו. <קריאה:> הוא לא יכול. <איתן כבל (העבודה):> אני אומר, אני לא רוצה להתבטא בצורה לא יפה. אני רוצה לומר לכם באמת את הדבר הבא. אדוני סגן השר, אנחנו כבר כאן שנה. הממשלה הזאת תמלא לה שנה במרס, ואתם לא מפסיקים לבנות במילים. אתה כל פעם יושב פה ואומר: אתם לא מבינים, אתם לא יודעים, אתם לא מבינים, אתם לא יודעים. במה אתה מבין? יחידת דיור אחת נבנתה? מי למען השם מפריע לכם לבנות? נכון, לא המצאתם את זה, אני מודה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <איתן כבל (העבודה):> סליחה, אני לא באתי להפיל את כל חטאי הממשלה עליכם. ממשלות ישראל. אבל אני אומר את זה: לא תיבנה יחידת דיור אחת, בועז טופורובסקי, כי הבעיה היא לא המסלול. הבעיה היא לא המסלול. הבעיה היא ההחלטה של הממשלה שהיא באמת רוצה לבנות, למען השם. אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, היו כאן שנים יותר קשות אפילו. שנות ה-90 היו מהקשות ביותר. הארץ מלאה אוהלים מדן ועד אילת – לא כקלישאה אלא באמת מדן ועד אילת – וישבו שרים וראשי ממשלה והחליטו לעשות את השינוי, והם לא ישבו פה להתברבר פה על ועדות, הם פשוט קיבלו החלטות. הגיע הזמן שתקבלו החלטות. והפרויקט בראש-העין – אולי חתמת עליו, אבל לפחות תן קרדיט למי שהוביל אותו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני לא אומר שלא. מי חתם, שאלתי. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה לחבר הכנסת כבל. הדובר הבא – נו, עכשיו המריבה היא על קרדיט? הדובר הבא, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. <קריאות:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, עוד מעט פורים, בעזרת השם. אנחנו קוראים את המגילה. לקח לי זמן ללמוד את עשרת בני המן: פרשנדתא, דלפון, אספתא, אדליא, ארידתא. עכשיו תראו: יש פה, יש פה – – <קריאות:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – יש פה עשר תוכניות, מפרשנדתא עד ויזתא. ועדת וד"לים, פתמ"לים, ול"לים, ותמ"לים. אינני יודע – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> חבר הכנסת – – – <נסים זאב (ש"ס):> מה? <אלעזר שטרן (התנועה):> אתה צריך להגיד את זה ברצף, כמו – – – <נסים זאב (ש"ס):> כן, צריך להיות בנשימה אחת, אני בטוח. אבל תשמע, זה פשוט מדהים. אני רק לא מבין בשביל מה צריך בכלל חוק. תלמדו, תסלחו לי, מהבדואים. הם לא צריכים בכלל חוק. הם בונים מתי שהם רוצים, איך שהם רוצים, איפה שבא להם. <נחמן שי (העבודה):> רעיון – – – <נסים זאב (ש"ס):> בשביל מה חוק? בשביל מה אנחנו מסבכים את העולם? תראו מה שקורה כאן. אנחנו רוצים בעצם להוריד את מחירי הדירות, אז מה אנחנו עושים? מורידים את רמת התכנון. זה בדיוק כמו שאני רוצה להוריד את מחיר הנעליים אז אני אומר: בוא נוציא רק הסוליה, שתהיה נעל בלי סוליה. זה אותו דבר. אם מישהו פה לא מבין שהתכנון זה המרכיב המרכזי כדי לבנות דירות באיכות, שכונה באיכות – מי שלא היה בוועדת תכנון לא מבין, אדוני היושב-ראש, מה המשמעות. אני אומר לך, היינו יושבים שעות על קומה נוספת, על מרפסות כאלה בגודלן וברוחבן. את המשמעות של רמת התכנון והאיכות – זה בדיוק הוועדה שצריכה לתכנן. עכשיו, מה באים ואומרים? אומרים דבר והיפוכו: כדי שאנחנו נרוץ בתכנון, אנחנו צריכים שזה יהיה מעל 500 יחידות דיור, ואז בואו נחסוך את כל הוועדות, נעשה ועדה אחת, וענו כל העם ואמרו אמן. איזה דבר, הדבר הכי טוב. אני פשוט לא מאמין. זה פשוט הדבר הכי מטורף שראיתי בחיים שלי. אבל מה לעשות, זו הממשלה שלנו, ממשלה מטורפת, מביאה דברים הזויים, ואנחנו צריכים לחיות עם זה ולרוץ אחריהם. תראו, הוא דיבר על תקופת 1994; קצת לפני, בתקופת שרון, אני זוכר שבא מבקר העירייה בזמנו, השופט עוזי סיון בזמנו, ואמר: רגע אחד, יש פה ממש עבריינות בנייה. בא לטדי קולק ואומר: תשמע, מה שקורה כאן – אני מוציא דוח. אומר לו: שר הבינוי והשיכון – הוא החליט על זה. הוא אומר: לא מעניין אותי, אני מגיש דוח של מבקר העירייה ומעביר את זה למבקר המדינה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> אמר לו: אדוני, אתה לא מעביר שום דבר. פה בונים איך שרוצים. עכשיו יש עלייה, שעת חירום. יא חראם עליכום. אני אומר לכם: החירום הזה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זו שעת חירום. זו שעת חירום. <נסים זאב (ש"ס):> החירום הזה זה חראם, זה אסור. אני אומר לך, אי-אפשר להפוך את המדינה הזאת שכל השנה וכל הזמן זה חירום. מה שאתם צריכים לעשות – – – <קריאות:> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – על כניסת השבת. <נסים זאב (ש"ס):> מה שאתם צריכים לעשות – את הדבר הנכון: להוזיל את הקרקעות. <תמר זנדברג (מרצ):> הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת זאב, תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> אל תעלו את מחירי הקרקעות. במינהל מקרקעי ישראל לא מוותרים כהוא זה, כי האוצר דורש את זה. אתה, מיקי, אתה דורש שהמחירים יעלו, כדי שתהיה יותר הכנסה לאוצר – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא, לא יותר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת זאב, מה שלא סיימת – – <נסים זאב (ש"ס):> זה האינטרס של המדינה. זה לא ברמה האישית. אני ממש סיימתי. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – תמשיך בחוק הבא. <נסים זאב (ש"ס):> אבל הוא לא נותן לי לרדת. סליחה, מיקי, אתה לא נותן לי לרדת מהבמה. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מציע שהחוק הזה יהיה בהיגיון: לא מה שמעל 500 דירות, יחידות דיור, מחייב פחות תכנון. זה מחייב יותר תכנון, כי השגיאה הגדולה והנוראה שבונים שכונה שלמה בצורה חפוזה, אנחנו בסופו של דבר נקבל את התוצאה שאיכות הבנייה תהיה גרועה ביותר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת זאב. הדובר הבא – אורי מקלב. נמצא? <נסים זאב (ש"ס):> אינו נוכח. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אינו נוכח. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. ואחריו – סוגר את הרשימה, חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה, אדוני. <ניצן הורוביץ (מרצ):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין צורך בשום ועדה נוספת ובשום טריק והמצאה, וכבר קודמי פה להטטו בשמות השונים. התשובה מאוד פשוטה: במדינת ישראל רוב הקרקע, כמעט כולה, היא קרקע ציבורית, שהיא בידי המדינה או הרשויות המקומיות, והמדינה או הרשויות צריכות פשוט לבנות, ממש כפי שעשו את זה בשנות ה-50, וה-60, וה-70, וה-80 וה-90. כשהיה צורך בבנייה לעלייה, כשהיה צורך להקים יישובים, כשהיה צורך לפתח אזורים מסוימים, כשהיה צורך לפתח שכונות מסוימות, המדינה פשוט בנתה בעצמה. קוראים לזה "מחיר למשתכן", או עכשיו "מחיר מטרה", וראינו את הדברים. למשל בחריש, העיר החדשה, דירת ארבעה חדרים מקבלן – 650,000 שקל כמחיר למשתכן. ידידי סגן השר מיקי לוי, אין שום בעיה תכנונית שמחייבת אתכם להקים ועדות חדשות. יש במדינה מחסום ביצועי, אתה יודע את זה. יש מלאי תכנוני גדול מאוד של עשרות אלפי דירות בשנה, ולא מבצעים. למה לא מבצעים? כי קבלנים שאתם, הממשלה, נתנה להם את הזיכיונות לדברים האלה שומרים את הקרקע ולא בונים. למה? כדי שהמחירים יעלו ויעלו. בדיוק כמו שקורה עכשיו לנגד עינינו, למשל בבית-החולים "הדסה", שנתנו משאב ציבורי, בעצם הפריטו, כך גם עם הקרקעות. מחירי הדירות בישראל טיפסו לשיא עולמי ממש בגלל השיטה הזאת. זאת אומרת, המדינה צריכה להחזיר לעצמה את יכולת הביצוע. הקרקע היא ממילא שלה, היא פשוט צריכה לבנות. אתם יודעים, פעם קראו לדבר הזה "שיכון". מאז קצת התבגרנו ובונים דירה בסטנדרט קצת יותר גבוה. הנה, למשל, ידידי היושב-ראש ודאי יודע, בהתנחלויות למשל עדיין קיים סוג כזה של בנייה, מה שנקרא "בנייה ציבורית", עם מחיר מסוים שבסוף המדינה או הרשות קובעת. כך צריך לעשות בכל המדינה. אין שום צורך במסלול עוקף תכנון; אין שום צורך לדרוס כללים סביבתיים לצורך העניין הזה; אין שום צורך לדרוס את מוסדות התכנון הקיימים. הם בסדר גמור, ויש בהם אנשי מקצוע שעובדים, הכול כמו שצריך. אתם מחפשים מה שנקרא "לשלוף קסמים מהשרוול", וזה לא יעבוד. כפי שלא עבד הווד"ל, כפי שלא עבד הוול"ל, כפי שלא עבר הוותמ"ל, וכל הדברים האלה, גם זה לא יעבוד, כי הפתרון נמצא פשוט במקום אחר: אתם צריכים לבנות בעצמכם. המדינה הזאת, יש לה את המשאבים. היא ידעה לעשות את זה יפה מאוד. הפעם האחרונה שזה קרה, אדוני היושב-ראש, הייתה כשבא גל עלייה גדול מברית-המועצות. היה צריך לבנות הרבה מאוד דירות בזול ומהר, ועשו את זה באמצעות בנייה ציבורית. אז ניצח על זה השר אריאל שרון. גם היה פה אחד, כצל'ה, שכל הזמן דיבר ואמר, בצדק, שצריך לבנות מהר, בזול ובצורה שמיועדת לעם, מה שנקרא. בונים בנייה ציבורית, זה מה שחסר. לא צריך להמציא את הגלגל מחדש. ידענו לעשות את זה בעבר ואנחנו יודעים לעשות את זה גם עכשיו. השאלה היא רק – והיא שאלה פשוטה: – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני מבקש לסיים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – האם אנחנו רוצים שהדירות האלה בסוף יגיעו לציבור במחיר סביר – ואמרתי מהו מחיר סביר: 650,000 שקל ארבעה חדרים מקבלן, כמו בחריש – או שאנחנו רוצים דירות שיעלו מיליון וחצי, 2 מיליון, 2 מיליון וחצי, מקבלנים ספסרים, שהמדינה מאפשרת להם לספסר? זאת השאלה. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת הורוביץ. אחרון הדוברים, חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כל פעם נדמה לי שמיצינו את שלב הקסמים וההוקוס-פוקוסים של הממשלה, אבל אין גבול לכך. מה שקורה בתחום הדיור – מצד אחד הצורך הוא עצום, הוא באמת עצום. הבעיה היא אקוטית, מחירי הדירות מזנקים. אנחנו מדברים היום על 148 משכורות שנדרשות לזוג צעיר כדי לרכוש את הדירה הראשונה שלו. אין דבר כזה בעולם. בעולם אין דבר כזה שזוג צעיר צריך לעבוד 12 שנים רק כדי לרכוש את דירתו הראשונה, ובאמצע לא לאכול, לא לשתות ולא לעשות שום דבר אחר. הצורך הוא עצום. מצד שני, מחפשים כל פעם בכובע: אולי נמשוך עוד משהו קטן, עוד פתק קטן. הפתק האחרון שמשכו, היה כתוב עליו: מתחמים מועדפים לדיור. כל מיני קיצורים. כל כך אהבתי את הקיצורים, ה"בלבל" וה"מלמל" ו"הדלדל" וה"בלבל" שלא לוקחים אותנו לשום מקום. מה עושים פה? מאחר שלא מצליחים לפרוץ את הדרך העיקרית – שהיא, אגב, בבעלות הממשלה, היא לא בבעלות של איזה מדינה אחרת, היא לא ברשות הפלסטינית, היא שלנו – אז הולכים לעשות קיצורי דרך. לקיצורי דרך יש תכונה רעה מאוד: הם מזיקים, הם פוגעים, הם הולכים לא בדרך הישרה והם משחיתים כל נקודה שהם נוגעים בה, אם זה בתוכניות, אם זה בשטח, אם זה בקבוצות אוכלוסייה שזכאיות ורשאיות לקבל הקלות והתחשבות מהממשלה, כי הדחפור עכשיו לא יכול לפרוץ את הדרך העיקרית, אז הוא הולך בצדדים. זה הכישלון העיקרי של הממשלה הזאת, שכבר מחזיקה את ההגה למעלה משנה, שצעקה ולכאורה האזינה לקולות הציבור – אנחנו הולכים לפתור את הבעיה. לא מסוגלת להתמודד. ממציאה המצאות – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> איך למעלה משנה? <נחמן שי (העבודה):> – – ממציאה המצאות. סגן השר, ממציאים המצאות. ואני מבטיח לך, ידידי הטוב, שבעוד שנה, במקום ה"בלמל" הזה, הוותמ"ל הזה, יופיע ה"ווגל"ל" הזה, שזה יהיה ועדות גיוס לאומיות הפוכות. אני אמציא לך קיצורים, בקיצורים אנחנו טובים מאוד, אתה יודע, יש לנו מסורת. יש גם קיצורים לקיצורים. זו לא הבעיה של הקיצורים. הבעיה היא שהממשלה תיקח אחריות על עצמה ותבין שהיא צריכה לדאוג לדיור לאנשים במדינה הזאת, והיא צריכה לעבוד בשבילם, כולל בנייה. ואני מסכים, הממשלה צריכה בעת חירום להיכנס לבנייה עצמה. כמו שבעבר היו גלי עלייה והיו ביקושים ואפשר היה לתת להם מענה, את זה צריכה לעשות הממשלה עכשיו. יש לה היכולת. ובמקום להשקיע בכל מיני חידודי לשון וססמאות, קחו את ההגה בידיים, קחו את הדחפור, תיסעו בדרך הראשית ותבנו את הבתים שצריך לבנות. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת נחמן שי. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 28 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 נגד – 13 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> ובכן, בעד – 19, מתנגדים – 13. אני קובע כי הצעת החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור עברה, ותועבר להמשך דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. אני מבקש לרשום לפרוטוקול שחבר הכנסת דב חנין לא הצביע. <דב חנין (חד"ש):> אני מבקש לצרף את התנגדותי. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני מבקש לצרף את התנגדותו – לא הצביע והתכוון להצביע נגד. <הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/847).] (קריאה ראשונה) <היו"ר משה זלמן פייגלין:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. יציג את ההצעה סגן השר מיקי לוי. בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, על-פי כלל מגבלת ההוצאה הקיים כיום בחוק, בשנים הקרובות שיעורי הגידול המותרים של ההוצאה הממשלתית צפויים להיות גבוהים משמעותית משיעורי הגידול בעבר. חשוב לזכור שבכלכלה אין ארוחות חינם. על כן, אם כלל מגבלת ההוצאה לא ישונה בשנים הקרובות יידרשו התאמות בהיקף נרחב בצד ההכנסה. התאמות בהיקף נרחב בצד ההכנסה עלולות לסכן במידה מסוימת את המשך הצמיחה במשק, וזאת בתקופה רגישה המתאפיינת בצמיחה עולמית נמוכה ובסיכונים גבוהים מאוד. חוסר ההלימה בין מגבלת ההוצאה הנוכחית לתקרת הגירעון – זה אשר יחייב את העלאת המסים הנרחבות, חלילה – מטיל בספק את יכולתה של הממשלה לעמוד במסגרות הפיסקליות בשנים הבאות, ועל כן פוגע באמינותה הפיסקלית של הממשלה. לאור האמור, לצורך מיתון העלאת נטל המס בשנים הקרובות ולשם שמירה על אמינותה הפיסקלית של הממשלה, מוצע למתן את שיעור גידול ההוצאה על-ידי שינוי כלל מגבלת ההוצאה הקבוע בחוק. על-פי הצעת הממשלה יתבסס הכלל החדש לקביעת מגבלת ההוצאה על ממוצע גידול האוכלוסייה בשלוש השנים האחרונות. התבססות על הגידול הדמוגרפי באוכלוסייה נועד להבטיח כי רמת ההוצאה הממשלתית הריאלית לנפש לכל הפחות לא תיפגע. יתרה מזו, מוצע להוסיף לגידול הדמוגרפי תוספת אשר מטרתה להגדיל את רמת ההוצאה הריאלית לנפש מדי שנה. שיעורה של תוספת זו ילך ויגדל ככל שהממשלה תקטין את יחס החוב–תוצר. חשוב לציין שעל-פי הכלל המוצע, שיעור הגידול הריאלי בהוצאה לשנת 2015 צפוי לעמוד כ-2.6% – שיעור דומה לגידול אשר נקבע בתקציב המדינה לשנים 2011 ו-2012, אשר נחשב בעבר לתקציב מרחיב. לא מדובר בקיצוץ, אני חייב להדגיש את זה. לא מדובר בקיצוץ. חשוב לזכור שתקציב המדינה בשנה הבאה יגדל. ההוצאה הממשלתית הריאלית לנפש צפויה לגדול גם היא, כך שהשירותים שהממשלה מעניקה לאזרחים צפויים להשתפר, וזאת בלי קשר להתייעלות המתמדת שהממשלה מחויבת לה. אשר על כן, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש לתמוך בהצעת החוק ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אדוני סגן השר, אני חייב לומר שלא הצלחתי להבין. אם אתה יכול לחזור בכמה משפטים פשוטים שלא מן הכתב. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> משנים את תקרת ההוצאה פר-נפש. כדי לא לפרוץ אותה, כמו בשנים הקודמות, היא תהיה מחושבת על-פי הנפש באוכלוסייה פלוס הגידול באוכלוסייה על-פי הצפוי, על-פי הממוצע של 2011–2012. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יצחק הרצוג. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני מזהיר אתכם מפני החוק הזה. אני חוזר: אני מזהיר אתכם מפני החוק הזה. תזכרו את החוק הזה בדיוני התקציב הקרובים. אדוני היושב-ראש, יש פה איזה הסתובבות והתרוצצות, אז אני רוצה שהח"כים יקשיבו. החוק הזה מכניס את תקציב המדינה לחליפת לחץ, למונח stray jacket – חליפה שקושרת אותך ואתה לא יכול לתפקד. אני רוצה להסביר. הממשלה אימצה כלל הוצאה שבו היא מחשבת את ההוצאה הלאומית בבניית התקציב העתידי על בסיס הצמיחה הממוצעת – הצמיחה במדינה, במשק, בעשור שקדם לאותה שנת תקציב. זה עבד יפה מאוד כבר שלוש, ארבע שנים, ולכן ההוצאה הייתה אמורה לגדול ב-4%. כאן מגיעים שר האוצר וראש הממשלה ובונים נוסחה אחרת – אגף תקציבים הלחיץ אותם – והנוסחה מבוססת אך ורק על הגידול הטבעי – כמובן הנוסחה היא נוסחה מתמטית – כפול יחס חוב–תוצר פלוס 1%. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חברת הכנסת מועלם, אני מנסה להבין, באמת מנסה, ואת מקשה עלי. <יצחק הרצוג (העבודה):> ולכן, מה שיקרה – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אתה יכול בבקשה לחזור? <יצחק הרצוג (העבודה):> כן. הנוסחה הקודמת הייתה מבוססת על ממוצע של הצמיחה במשק בעשור שקדם לאותה שנת תקציב חלקי יחס חוב–תוצר וכיוצא בזה. זה נתן למשל לשנה הבאה 4% גידול בתקציב. עכשיו הנוסחה החדשה שמוצגת כאן על-ידי משרד האוצר – בגלל שאגף התקציבים נכנס להיסטריה, למרות שהנוסחה היא נורא הגיונית ועובדת יפה – אז היא מבוססת כבר לא על ממוצע הצמיחה אלא על הגידול הטבעי באוכלוסייה, שהוא בערך 1.8%, כפול יחס חוב–תוצר פלוס 1%. זה נותן בערך 2.6% במקום 4%. זה אומר שיהיה קיצוץ במה שהיה אמור להיות בשנה הבאה של 15 מיליארד שקל. ואני אומר לכם, אתם לא יודעים על מה אתם מצביעים, כי זה יפגע קודם כול בשירותים החברתיים, בהוצאה על חברה, על רווחה, על בריאות, על חינוך, על שירותים לאזרח. זה ברור, זה מדיניות קפיטליסטית מוחלטת של קיצוץ תקציב שפוגעת קודם כול באזרחים; מדיניות מסוכנת בצורה בלתי רגילה. מאכילים את האזרחים לוקשים באמצעות נוסחאות שהציבור לא מבין והח"כים לא מבינים. אני מבקש כאן לבוא ולהתריע ולומר לחברי ולחברותי חברי הכנסת: אל תסכימו לחוק הזה. לא קיימתם עליו דיון רציני. אני אומר לכם שגם בוועדת הכספים – אני מזהיר את יושב-ראש ועדת הכספים: זה מסע הונאה אחד גדול. קיצוץ – אתה אומר, אדוני סגן שר האוצר, שיש תוספת. ברור שיש תוספת, בטייס אוטומטי תמיד יש תוספת, אבל אתה לוקח את התוספת ומוריד ממנה 15 מיליארד שקל. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> התוספת תהיה ב-2014 – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת הרצוג. הדובר הבא, אבישי ברוורמן – אני מבין שאיננו נמצא. אחריו – חברת הכנסת מיכל בירן. בבקשה. <מיכל בירן (העבודה):> כנסת יקרה, אני לא צריכה להגיד לכם שמבחינתי לתת מחמאה לבנימין נתניהו ראש הממשלה זאת תחושה לא נעימה, שגורמת לי להתהפכות קלה של הבטן. אך מה? זה היה כמעט לפני שנתיים: שינו את כלל ההוצאה ונאלמנו דום, לא הייתה ברירה. סוף-סוף אפילו בנימין נתניהו הבין שאת התקציב צריך להגדיל בנוסחה הגיונית. מה הנוסחה הקודמת אמרה? בסופו של דבר היא התחשבה בממוצע הצמיחה. כשניסו ככה לספר לך מה עושים עכשיו בנוסחה החדשה אמרו: כן, זה שיעור הגידול הדמוגרפי, ממוצע של שלוש שנים כפול יחס חוב–תוצר הרצוי חלקי מה שיש. המטרה של זה היא תקציב רגרסיבי, שאומר: כל עוד אנחנו לא נמצאים ביחס של חוב–תוצר שאנחנו רוצים להיות בו – ואף מדינה בעולם המערבי לא נמצאת ב-50% – כל עוד אנחנו לא נמצאים שם, ואנחנו לא נמצאים שם, זה תקציב שחונק, וחונק וחונק. אנחנו מדברים על קיצוץ בין 5 ל-10 מיליארד שקלים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חברת הכנסת בירן, אף אחד לא רוצה להגיע ל-50%. <מיכל בירן (העבודה):> יו"ר ועדת כספים, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, אתה הולך להיות התליין – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אף אחד לא רוצה להגיע ל-50%. הממוצע וההמלצה של ה-OECD זה 60%. חוב–תוצר במדינת ישראל – 68.5%. אל תכניסי מספרים שהם לא מהעולם הזה. <מיכל בירן (העבודה):> אז זו בדיוק השאלה. אז למה בנוסחה אתם מכניסים 50% כשאף אחד לא רוצה להגיע לשם? כל עוד אנחנו לא מגיעים לשם התקציב הזה הוא מקצץ. בדיוק חיזק את דברי סגן שר האוצר מיקי לוי, שאמר: אף אחד לא נמצא ב-50% ואף אחד לא רוצה להגיע ל-50%. אבל כל עוד זה מה שנמצא בנוסחה, התקציב הזה הוא תקציב שמקצץ. מה שהיה בנוסחה הקודמת – שוב, זה לא אני ושלי יחימוביץ ישבנו ותכננו אותה; תכננו אותה פקידי האוצר, אישר אותה ראש הממשלה. הדבר היחיד שהוא אמר, שחוץ מעניין הגידול הדמוגרפי יש בזה גם חישוב של ממוצע הצמיחה בשנים האחרונות. זה אומר שאם המשק גדל, אם התוצר גדל, אז בצורה אחראית אפשר להגדיל גם את ההוצאות. זה לא אומר שישבו כמה אנשים בחדר ויגדילו את התקציב בכמה שבא להם. זאת הייתה נוסחה מאוד רצינית, מאוד אחראית. שינו אותה רק לפני כל כך מעט זמן. אתם פשוט ממשלה חסרת אחריות. הדבר הזה – חברי הכנסת שיושבים פה ומדברים תוך כדי לא מבינים שאחרי כל הגזירות שהפילו על הציבור – כל הגזירות שהפילו על הציבור הולכות להיות כאין וכאפס מול הקיצוץ הזה של בין 5 ל-10 מיליארד שקלים בתקציב המדינה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> את יודעת כמה – – – <מיכל בירן (העבודה):> אתם מאכזבים את הבוחרים שלכם, מיקי לוי. אתם בושה גם לכנסת הזאת וגם למדינת ישראל. תודה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אוי, אוי, אוי, באמת. אוי, אוי, אוי. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה לחברת הכנסת בירן. סגן השר, אתה תוכל להשיב. אני אשמח לשמוע. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> שאלתי אותה אם היא יודעת מה ההוצאה לגבי – – – לגבי חובות מדינת ישראל? המטרה שלנו היא להקטין את זה. <מיכל בירן (העבודה):> אתה אמרת בעצמך שאף אחד לא רוצה להיות ב-50%. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> את יודעת כמה מיליארדים נזרקים בשנה? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בבקשה, חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני כמעט הבנתי את החוק, אפילו שאני כמעט רדום. אני אומר לכם את האמת. תמיד מביאים לנו חוקים כל כך מסובכים ומורכבים לקראת חצות הלילה, כשכולם כבר עייפים ולא מבינים אפילו על מה הם מצביעים. זאת הזדמנות של הממשלה להעביר חוקים, מה לעשות, גם אני לא הבנתי מספיק, אבל אני מנסה להבין. אני רק רוצה לשאול את סגן השר מיקי לוי: כאשר אנחנו מדברים על הפחתת הגירעון ועל הגבלת ההוצאה, אלה שני דברים נפרדים או שזה אותו דבר? האם הגבלת ההוצאה בעצם מביאה להפחתת הגירעון, או שזה שני דברים שונים? כתוב פה הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה. אני רוצה לומר לך שאלה שני דברים שונים. יש הפחתת הגירעון בגלל שיש יותר הכנסות – ויש יותר הכנסות. הרי אנחנו יודעים שגם בינואר היו יותר הכנסות מהצפי. אז יש הפחתת גירעון. אז למה אנחנו צריכים לתת מכה נוספת – הפחתת ההוצאה, שמשמעותה פחות לתת בבריאות, פחות לתת ברווחה, פחות לתת לאותם עניים? כי אתה עכשיו קובע מראש שאני כבר מצמצם את האחוז הזה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זה לא נכון. <נסים זאב (ש"ס):> אתה כבר קובע מראש ואתה כבר פוגע. הפגיעה היא מיידית. אם אתה לא הולך על אותו מתווה שהממשלה החליטה קודם לכן והסכימה לתת את ה-4% והיום אנחנו יורדים ל-2.6%, כפי שאדוני אמר, המשמעות באופן מעשי היא שאנחנו נותנים פחות שירותים לציבור. אני רואה בזה פגיעה חמורה. לכן, אדוני היושב-ראש, כאשר אומרים על החרדים: תלכו לעבוד, למה אתם לא עובדים? השוק מחכה לכם. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לכם, אם מישהו חי באשליה שחרדים יכולים לעבוד, אני אומר לך שלא. הם רוצים לעבוד אבל הם לא יכולים לעבוד, כי אין מי שיקבל אותם לעבוד. תודה, אדוני. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת זאב. חבר הכנסת אורי מקלב – מוותר. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת דב חנין. <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה מבוסס על הזיכרון הקצר של הציבור, יש דבר כזה. ברוך השם, צרות לא חסרות, ואז אם לא בוער משהו ממש בידיים, מתעלמים וממשיכים הלאה. הציבור הישראלי, יש לו רמת סבל גבוהה ובאמת ראויה להערכה. לכן הממשלה יכולה לשכוח עכשיו את מאות האלפים שצעדו ברחובות לפני קצת יותר משנתיים, שנתיים ורבע, מאות אלפים שמחו מחאה גדולה; מאות אלפים שבין היתר הביאו את מפלגת יש עתיד – הם גם יורידו אותה, אבל הביאו אותה למקום מאוד גבוה; רצו לראות שינוי במדינת ישראל; האמינו שהתנופה שלהם מוכרחה לחולל שינוי גדול. את התוצאות אנחנו רואים עכשיו לא רק בחוק הרע הזה אלא גם – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> רבותי חברי הכנסת, נא לשבת. <נחמן שי (העבודה):> – – במשאלי דעת קהל, שבגללם שנתם של חברי ביש עתיד נודדת, אם הם חרדים למשהו. הם חרדים, ודאי, כי כך נמדדת אי-שביעות הרצון מהם – לא במפתיע, מפני שהם שכחו מי שלח אותם לכנסת. מה הציבור רצה? הציבור רצה להיות צמוד להבטחתו של ראש הממשלה: ייתנו – יקבלו. ייתנו – יקבלו. אם אתה נותן, אתה משלם במסים, אתה משלם בכספים שלך למדינה – אתה מצפה שהמדינה תיתן לך בחזרה. זאת נוסחה מצוינת, היא נוסחה קלאסית, היא בכלל לא זקוקה לכל החישובים המפולפלים האלה ששמענו פה – שהם כמובן משמעותיים, אני לא מזלזל בחישובים האלה – אבל היא אומרת דבר אחד: אזרחים רשאים לקבל מהמדינה שירותים. הם רשאים לקבל חינוך, רשאים לקבל רווחה, רשאים לקבל הגנה, רשאים לקבל משטרה, ביטחון פנים. הם רשאים להרגיש שהמדינה שומרת עליהם, מגנה עליהם, חפצה בהם, הם יקרים לה. מה שאנחנו רואים עכשיו זה בדיוק ההפך. על מנת לזכות באיזו תהילת עולם קצרה מאוד, כי לכל אחד יש איזה שעון מתקתק ברקע, כשהוא רואה שאו-טו-טו הוא הולך למבחן הבא שלו לפני הציבור, אז מקצצים בהוצאה, מקטינים אותה, משנים את החישובים. אף אחד לא מבין כל כך מה קורה פה, כי זה באמת רחוק, זה בעולמות גבוהים. אבל בפועל, כל אחד מאתנו, כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל, הולך להרגיש בשנה הבאה יותר רע. יש גם עתיד לזה, כי בשנה שתבוא אחריה יהיה עוד יותר רע, ואחר כך יהיה עוד יותר רע. ואז, כשיהיה רע מאוד, אולי אולי יתחולל השינוי. אבל אז כבר תבוא ממשלה אחרת ויבוא איזה גאון חדש, והוא יהפוך עוד פעם את החישובים האלה, ואפשר יהיה עוד פעם להטעות ולשקר לעם ישראל. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת נחמן שי. אחרון הדוברים, חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אכן החוק הזה שאנחנו עוסקים בו בשעת לילה מאוחרת הוא אחד המהלכים המסוכנים והבעייתיים שהממשלה מקדמת. הגבלת כלל ההוצאה, המשמעות שלה היא פחות הוצאות על מה שהציבור הישראלי צריך. הציבור הישראלי צריך יותר הוצאות לרווחה; הציבור הישראלי צריך יותר הוצאות למערכת הבריאות; אנחנו צריכים יותר הוצאות למערכות החינוך; אנחנו צריכים יותר הוצאות חברתיות. כשאנחנו בוחנים את ההוצאות החברתיות האזרחיות של ישראל בהשוואה בין-לאומית, אנחנו רואים שמדינת ישראל נמצאת בתחתית הליגה העולמית בין המדינות המפותחות. במקום להגדיל את ההוצאות הציבוריות – שזה, אגב, מה שהמליצה גם נגידת בנק ישראל – הממשלה הולכת בכיוון התאצ'ריסטי, הקפיטליסטי הקיצוני, שבנימין נתניהו מקדם וקידם בקביעות לאורך שנים. ועכשיו יש לו ממשלה סופר-קפיטליסטית בתחום הכלכלי, ממשלה שאומנם עלתה על גלי המחאה החברתית, אבל מקפידה להביא לציבור בדיוק את ההפך: הציבור רצה צדק חברתי – הממשלה מציעה פחות צדק; הציבור רצה פתרונות חברתיים לדיור, לרווחה, לבריאות, לחינוך – הממשלה מציעה הרבה פחות. עמיתי חברי הכנסת, יש כאן איזשהו שיבוש מערכות בממשלה הזאת: יש שיבוש מערכות בזה שמפלגה שנכנסה זה עתה לכנסת מנסה לקדם הכפלה של אחוז החסימה באופן שימנע ממפלגות חדשות אחרות להיכנס לכנסת; יש כאן שיבוש מערכות בזה שאנשים שרואים עצמם שייכים למחנה המרכז נמצאים בממשלה ימנית קיצונית, שממשיכה לבנות בטירוף התנחלויות מבודדות, ממשיכים לממן את ההתנחלויות האלה, ממשיכים לתקצב אותן, ממשיכים לאשרר ולהכיר באותם מאחזים של אתמול, מאחזים בלתי מורשים של אתמול, כהתנחלויות חוקיות של היום, שאפילו זוכות להעדפה תקציבית. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה להתחיל לסיים. <דב חנין (חד"ש):> יש לי עוד 40 שניות. והמהלך האחרון שהממשלה מקדמת היום, אותו קיצוץ בתקציבים החברתיים תחת השם המקצועני כביכול "שינויים והתאמות בכלל ההוצאה", זה מהלך שכל אזרחי ישראל ירגישו על בשרם – כל אזרחי ישראל ירגישו אותו על בשרם בקיצוצים החברתיים של השנה הבאה. צריך לומר לאזרחים שהדרך היא בידיהם והאמצעי הוא בידיהם: להעביר את ממשלת הזדון הזאת מן הארץ ולחולל במקומה ממשלה שתוביל אותנו באמת לכיוון אחר, של צדק חברתי, של שלום ואפילו של דמוקרטיה. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. נעבור להצבעה. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 29 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – 11 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> היחדה, בעד – 22; הנגדה, נגד – 11. הצעת החוק התקבלה ותעבור לוועדת הכספים. <הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 16) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/838).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו ממשיכים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 16) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה, שקיבלה פטור מחובת הנחה בכפוף להנחה על שולחן הכנסת. יציג את הצעת החוק סגן שר החינוך חבר הכנסת אבי וורצמן. בבקשה. יש חמישה דוברים כרגע, וסתיו שפיר, אבל רשום חמישה כי אחד נמחק. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> גברתי היושבת-ראש, ערב טוב, אדוני סגן המזכיר, חברי חברי הכנסת, ערב טוב לכולם. ביום ראשון האחרון, 9 בפברואר 2014, אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה על דעת הממשלה את התיקון לחוק לימוד חובה. בתיקון מבוקש לדחות את יישום חוק לימוד חובה לגילאי שלוש עד ארבע בשנה אחת, קרי עד תחילת שנת הלימודים תשע"ו. אני רוצה להדגיש, אני לא בטוח שכולם מבינים על מה מדובר: בעקבות דוח ועדת טרכטנברג החליטה הממשלה הקודמת להתחיל בשני דברים. דבר ראשון, היא החליטה שמהזמן שמיישמים את החוק – ילדים גילאי שלוש–ארבע יוכלו ליהנות מחינוך חינם. צריך להבין שהיישום של החוק, שבעצם מאפשר לילדים מגיל שלוש לקבל את החינוך חינם – הוא מיושם בפועל. היום ילדים בגיל שלוש, בשונה ממה שהיה לפני כמה שנים, לא משלמים. לא משלמים. בעצם הממשלה הקודמת החליטה שמאחר שיישום החוק הזה ידרוש בניית כמעט 2,700 גנים – תשמעו את הכמות – וידרוש שינוי מבני מאוד גדול, כי המון ילדים יעברו מהחינוך הפרטי לחינוך הציבורי, הוחלט את החובה, כלומר את יישום חוק לימוד חובה, לדחות בשלוש שנים כדי לאפשר למערכת להתארגן בינתיים. קודם כול צריך לדעת שבשלוש השנים הללו חל מהפך אדיר: נבנו כמעט 2,000 גנים. אפשרו גם לגנים רבים – כדי לאפשר לביקוש הגדול – שרצו להצטרף לקבלת החינוך חינם, אפשרו לגנים פרטיים דרך החינוך המוכר שאינו רשמי, המוכש"ר, להצטרף ולקבל את ההטבה הזאת של מתן חינוך חינם להורים. אבל מה שקרה בפועל, שעם כל הגידול העצום, עם בנייה של כמעט 2,000 גנים, עם שיפור כל כך משמעותי בחייהם של מאות אלפים, מאות אלפים של משפחות בישראל, עדיין לא השלמנו את האפשרות כדי לעבור לחוק לימוד חובה. מה זאת אומרת לא השלמנו? צריך להבין שכדי לחייב כל ילד לצאת מהבית – בעצם משמעות החוק היא שכל ילד בגיל שלוש, המדינה חייבת לתת לו חינוך והוא חייב לבוא לחינוך. כמו שילד חייב לבוא לכיתה א', כי יש חוק לימוד חובה, כך כל ילד בגיל שלוש יהיה חייב, מרגע יישום החוק, ללכת לגן. <היו"ר רות קלדרון:> שלוש שנים על מיכאל עברו בריקודים – צריך לשנות את השיר. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> כן. ומאחר שעדיין המדינה, רשויות רבות – וצריך להבין, אנחנו שותפים של הרשויות – למרות שקיבלו הקצאה, לא השלימו עדיין את בניית כל הגנים, ההיערכות לא הושלמה בשטח, עם כל ההתקדמות האדירה. אלפי גנים כבר פועלים בפועל והילדים מקבלים חינוך חינם, אבל עדיין אי-אפשר להחיל את זה על כל ילדי ישראל, כי בעצם המערכת – וחלק גדול יש גם לרשויות המקומיות – לא הספיקה להיערך לעניין. אנחנו מבקשים לדחות את זה בשנה. זה הכול. צריך להבין, מבקשים לדחות בשנה, נחמן, אבל הילדים מקבלים לימוד חינם. צריך לזכור את זה. שוב, יש פה שתי חלקים בחוק: אחד, חינם – – – <זבולון קלפה (הבית היהודי):> אמרת שתי. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> שני חלקים. חלק ראשון – שהלימוד הוא חינם. זה קורה מרגע יישום החוק. <סתיו שפיר (העבודה):> פחות או יותר. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אז איפה שזה לא קורה, את יכולה להגיד לנו ונטפל בזה. <סתיו שפיר (העבודה):> בגנים שיש בהם 35 ילדים או 40 ילדים, ויש בהם גננת או סייעת אחת, זה לא אומר שזה חוק חינוך חינם; זה אומר שיש פה זילות והפקרות של הילדים האלה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> חברת הכנסת שפיר, יש עוד הרבה שיפורים לעשות במערכת. <סתיו שפיר (העבודה):> איזה שיפורים? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> זה שיפור משמעותי. דרך אגב, בנושא הזה אנחנו פועלים ופעלנו השנה כשצירפנו 500 בנות שירות לאומי לגני שלוש, ואנחנו הולכים להרחיב את זה בשנה הבאה. <סתיו שפיר (העבודה):> אבי, למה אנחנו עושים את החוק הזה לכתחילה? אנחנו עושים אותו כי אכפת לנו מהחינוך בגיל הרך, כי אנחנו יודעים שזה מה שמשפיע על ההתפתחות של הילד בעתיד. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אז אני לא מבין. <סתיו שפיר (העבודה):> עושים את זה לא טוב. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> רגע, אבל אני לא מבין מה שאת אומרת. אז מה שאת אומרת – מה להצעת החוק? אם לא הייתה הצעת החוק של הממשלה, היו חייבים להחיל את חוק לימוד חובה מגיל שלוש. <סתיו שפיר (העבודה):> מה שאני אומרת, שצריך פעם אחת ולתמיד, אחרי 30 שנה שהדבר הזה מתעכב, לבצע את זה כמו שצריך. זה מה שאני אומרת. זה הכול. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אוקיי. אז קודם כול אני שותף שלך בזה שאני רוצה לעשות את זה כמו שצריך. את שואלת אותי – הרי היה מי שאמר לפני שלוש שנים: בואו לא נתחיל את היישום של החוק עד שהכול יהיה תפור מכל הכיוונים; זה אומר במספר אנשי הצוות וכו' וכו' וכו' ועוד הרבה דברים מסביב. שנייה. הייתה אפשרות לדחות את יישום החוק. את שואלת אותי – אני מצטער שלא יישמו אותו לגמרי. אבל אם את שואלת אותי אם טוב שיישמו אותו והאם המדינה התקדמה? היא התקדמה מאוד. <סתיו שפיר (העבודה):> למה זה או–או? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> זה לא או–או. היא התקדמה מאוד. <סתיו שפיר (העבודה):> אז אולי תיתן בגן – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אדרבה, אדרבה, לפי מה שאת אומרת שווה לדחות בשנה את יישום החובה. <סתיו שפיר (העבודה):> לא, זה לא מה שאני אומרת. מה שאני אומרת זה לעשות כמו שצריך במקום לעשות ככה, על הדרך. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אז אוקיי, כדי שנעשה יותר טוב וכדי שנוכל לדאוג לילדים יותר טוב, בדיוק מהסיבה הזאת הממשלה מבקשת לדחות בשנה את יישום חוק לימוד חובה. ושוב פעם אני מזכיר: מתן גנים מגיל שלוש חינם כבר מיושם בפועל, וניתנות גם אפשרויות למסגרות פרטיות להצטרף דרך המוכר שאינו רשמי כדי לקבל את ההטבה הזאת. שימו לב לחלוקה הזאת, כי היא מאוד חשובה. לאור האמור, אני מצפה ומבקש מחברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולהצביע בעד טיוטת החוק בקריאה הראשונה. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לסגן שר החינוך אבי וורצמן. רשימת הדוברים נסגרה, והיא מתחילה עם חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת משולם נהרי וחבר הכנסת נסים זאב, ואחר כך עוד שלושה. שלוש דקות, בבקשה. <איתן כבל (העבודה):> מה זה שלוש דקות? רק להוריד את הבמה לוקח דקה. <היו"ר רות קלדרון:> עוד לא התחלתי לספור לך. <איתן כבל (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ברשותכם, התייחסות לעניין הזה, אדוני סגן השר. תראה, הרי אתה זה מקרוב הגעת, וכבר מסנג'רים אותך לעשות דחיות. זאת אומרת, מה העניין הזה בכלל? <נחמן שי (העבודה):> – – – אחורי. <איתן כבל (העבודה):> כן. אתה מבין? רק הגיע, אתה מבין? אתה כבר מדבר פה כאילו אתה החלטת, אתה בנית, אתה עיכבת. למה לך? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אמרתי: בממשלה הקודמת. <איתן כבל (העבודה):> למה לך? למה לך? ברצינות אני אומר את זה. נכון, יש רציפות שלטונית, יש את כל הדברים האלה. אחד הדברים המרכזיים שהייתי כאילו – אתה יודע – – – <משולם נהרי (ש"ס):> מלאכה נקראת על שם גומרה. <איתן כבל (העבודה):> א. אתה צודק. אבל זה – – – <היו"ר רות קלדרון:> – – – הוא מנסה לקחת אחריות. <איתן כבל (העבודה):> אבל הדגש הוא על "גומרה". הוא יודע אם הוא יגמור אותה? הוא מקווה. אוקיי, עכשיו פה כבר שלוש שנים או שנתיים – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> בשנה האחרונה התקדמו המון, המון, המון ביישום החוק הזה. המון. <איתן כבל (העבודה):> אדוני סגן השר, אני שמח שאתה אדם אופטימי. אופטימיות זה מים לנשמה, אוקיי? אני לא נגדך. אנחנו באים מאותו מקום. רק אני, יחד עם זאת, בא ואומר: סליחה, אי-אפשר כל פעם – זה תהליך של ממשלה. במערכת היחסים שמתקיימת – והנושא הזה הוא מעבר לקואליציה–אופוזיציה – ההחלטה שלנו, לפחות גם בסיעה שלי אמרתי שצריך להתנגד, כי יש תהליך שבו ממשלה, כשהיא מושלת, היא חושבת שהיא יכולה הכול, לא משנה מאיזה צד. היא באה ומבטיחה תמיד: בשנה הבאה אנחנו נעשה את מה שלא היה. נמצא כאן סגן מזכיר הכנסת, נאזם. <היו"ר רות קלדרון:> הוא ראה כמה ממשלות. <איתן כבל (העבודה):> כל כך הרבה פעמים הוא שמע את ההבטחות האלה פה. אנחנו, הממשלה, בפעם הבאה אנחנו נעשה את זה כפי שזה מעולם לא היה. <נחמן שי (העבודה):> תבטיח אתה עכשיו. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> מה אתה מציע? – – – <איתן כבל (העבודה):> לא, אני רציתי לתת – קודם כול, אדוני סגן השר, אל תכעס עלי. אני לא זה שעמד כאן וביקש את הדחייה כי הממשלה לא עמדה בתהליכים שהיא קבעה לעצמה. אני רק בא ואומר לך באמת: אתה, אתה היית צריך לבוא לכאן ולהזהיר את עצמך מלקבוע לעצמכם את הסנקציות. זאת אומרת, הייתי יודע לבוא – ברצינות אני אומר את זה – שממשלה יודעת לתחום לעצמה את הכללים ואומרת: אני יודעת שלא הייתי בסדר, אבל אני אומרת לעצמי: אלה הכללים שאני קובעת לעצמי. סגן השר, שוב, אתה לא אשם בזה, אבל יחד עם זאת אני בא ואומר: הייתי רוצה לשמוע כאן אמירה ערכית בעניין הזה. לנו כחברי הכנסת – ובעזרת השם אתה תשוב להיות חבר כנסת מן השורה, ואתה תראה שאתה תעמוד כאן ותידרש לשאול את אותן שאלות. יבטיחו לך הבטחות, יאמרו לך שבשנה הבאה הכול ייראה בסדר. <היו"ר רות קלדרון:> חצי דקה אחרונה. סיום. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> מדיניות או כלכליות? <איתן כבל (העבודה):> משולב. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת כבל. חבר הכנסת נהרי, בבקשה. אחריו – חברי הכנסת נסים זאב ואורי מקלב וחברת הכנסת סתיו שפיר, ויחתום – חבר הכנסת דב חנין. זה השעה של המוסר. <משולם נהרי (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, חברי הכנסת, רבותי, למי שלא יודע, 30 שנה חלפו מאז שחוקק החוק שבו הורחב חוק לימוד חובה והוחל על ילדים גילאי שלוש–ארבע. <היו"ר רות קלדרון:> 30 שנה? <משולם נהרי (ש"ס):> 30 שנה, למי שלא יודע. מי שחושב שההמצאה הזאת היא רק בשנים האחרונות, טועה. אני אחזיר אתכם ללפני 30 שנה. היה התיקון הזה, ומאז ועד היום יישומו נדחה שבע פעמים. <נחמן שי (העבודה):> אין שר. אתה יכול לדבר שעה עד שיופיע שר. <היו"ר רות קלדרון:> האם יש שר במליאה? תכף ייכנס. <נחמן שי (העבודה):> אם יש שר – יופע מייד, כמו שנאמר בכתובים. <היו"ר רות קלדרון:> השר שלום יצא לרגע ואנחנו ניתן לו כמה שניות להיכנס. <נחמן שי (העבודה):> נא לעצור. קח את הזמן שלך. <משולם נהרי (ש"ס):> נו, מהרו והביאו את השר. <נחמן שי (העבודה):> הביאו את השר, כמו בספרות. <היו"ר רות קלדרון:> אפשר לשיר. <נחמן שי (העבודה):> קח את הזמן שלך. <משולם נהרי (ש"ס):> מהרו והביאו את השר. <היו"ר רות קלדרון:> וכל הכבוד לשר. <נחמן שי (העבודה):> איפה השר מהיחדה? כי אחרת השר מהנגדה – – – <היו"ר רות קלדרון:> הו, הגיע השר. ברוך הבא, אדוני השר. עכשיו אדר א', פורים קטן. <נחמן שי (העבודה):> השר שמייצג את היחדה. <היו"ר רות קלדרון:> נכון. תודה רבה לחברי הנגדה ששמו לב, האירו את עינינו ושיפרו את דיונינו. <נחמן שי (העבודה):> יש יחדה ונגדה. <היו"ר רות קלדרון:> יש יחדה ונגדה. אתה מהיחדה. <משולם נהרי (ש"ס):> כן. מ-1984, רבותי חברי הכנסת. מ-1984, מאז חוקק החוק, הוא נדחה שבע פעמים, וכל פעם הסיבה הייתה חוסר תקציב. לממשלה לא היה תקציב. בינואר 2012 החליטה הממשלה לאמץ את דוח ועדת טרכטנברג ולממן את חינוך החובה. עכשיו אין שום סיבה לא להחיל את החוק, לא ליישם אותו. יש כסף, ברוך השם, גם עכשיו. אנחנו התבשרנו שמדינת ישראל, מצבה הולך ומשתפר. הגירעון ב-2013 – התברר שהוא לא כמו שהפחידו אותנו והבהילו אותנו, ובינואר בכלל התעשרנו ויש לנו עודף הכנסות של כ-5 מיליארד שקלים. היום, ברוך השם, יש כסף. אפשר להשקיע בגיל החשוב ביותר, גילאי שלוש–ארבע, שכולם מודים וכולם מבינים שזה הגיל שצריך להשקיע בחינוך. זה הגיל שיכול להניב תוצאות; זה הגיל שיכול להשפיע על העתיד. אם אין גדיים, אין תיישים. החוק הזה היה צריך לחול בתשע"ה, ועכשיו באה הממשלה בפעם השמינית ומבקשת לדחות אותו בעוד שנה. ואני אומר לך, סגן השר, אני הייתי שותף להחלטה הזאת של 2012 והייתי בממשלה. ואני שאלתי אז את מינהל הפיתוח: כאשר מדובר בכ-2,700 גנים, אתם תעמדו בזה? אמרו: אין בעיה. יש כסף, אנחנו נעמוד בזה וניישם את זה במהירות האפשרית. עמדת פה מעל הדוכן – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – – <משולם נהרי (ש"ס):> עמדת פה מעל הדוכן ואמרת שנעשה צעד ענק: מתוך כ-2,700, כ-2,000 גנים נבנו. מה נשאר? <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <משולם נהרי (ש"ס):> 700? מדוע אנחנו צריכים להמתין שנה וחצי בשביל 700? אם בתוך שנה וחצי נבנו 2,000 גנים, מדוע אני צריך עוד שנה וחצי בשביל 700 גנים? הרי בסופו של דבר גם לפי טענתכם רוב התלמידים נמצאים בגנים. לפי הנתונים שלכם אני בכלל לא מבין מה הבעיה. אתם טוענים ש-92% כבר מיושם בהם חוק חינוך חינם. אז מה נשאר, 8%? <היו"ר רות קלדרון:> משפט סיום, בבקשה. <משולם נהרי (ש"ס):> אני אומר – לדבריכם, 8%. 8% – אני צריך להמתין שנה וחצי? מדוע? מדוע שלא נסיים את זה עכשיו? רבותי חברי הכנסת, אסור לנו לתת לנושא הזה דחייה נוספת בעוד שנה. יש מספיק זמן ליישם את זה גם לגבי ה-8% ובהחלט לתת את הדעת, אם כבר, לאלה שכבר נמצאים – לגנים המלאים, לגנים המפוצצים. אנחנו רוצים להיטיב עם הילדים ולא להקשות. אנחנו רוצים להגיע לכל ילד – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <משולם נהרי (ש"ס):> – – ולא שילדים ילכו לאיבוד. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה מאוד. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מוותר. <היו"ר רות קלדרון:> אז אחריו – חברת הכנסת סתיו שפיר וחבר הכנסת דב חנין. <קריאה:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> סליחה, קודם חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אני יודע שאת אוהבת הרבה תנ"ך. <היו"ר רות קלדרון:> מאוד. <נסים זאב (ש"ס):> אז אני אגיד לך שני פסוקים, אחד של שלמה המלך ואחד של דוד. שלמה המלך אומר: "תַּחת גערה במבין מהכות – – <זבולון קלפה (הבית היהודי):> – – – תֵחת – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – כסיל מאה". <היו"ר רות קלדרון:> הוא רק בדק שאתם מקשיבים. <נסים זאב (ש"ס):> תודה רבה שאתה מתקן אותי. איך התעוררת? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> זו השעה של דברי תורה. <זבולון קלפה (הבית היהודי):> מהכות – – – <נסים זאב (ש"ס):> "תַחת גערה במבין – – <היו"ר רות קלדרון:> תֵחת. <נסים זאב (ש"ס):> – – מהכות כסיל מאה". <היו"ר רות קלדרון:> אני הבנתי אותו. <נסים זאב (ש"ס):> את הבנת אותי? הנה, היא הבינה. תראה, אפילו היא הבינה. סימן שיש לה חוכמה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> אפילו אישה הבינה, תראי מה זה. <זבולון קלפה (הבית היהודי):> על זה נאמר – – – <נסים זאב (ש"ס):> ודוד המלך אומר: "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עִמָּךְ". אז תראו, אני אגיד לכם את האמת, כשראיתי את החוק הזה חשבתי שזה מתייחס לממשלה הזאת, שבאמת צריכה חוק חינוך חובה. הממשלה הזאת, כל עוד לא תקבל חינוך, היא לא תבין את המצוקה של משפחות ברוכות הילדים. כי תראו מה שקורה. לגופו של עניין, אבי, סגן השר, אני מסכים אתך שהחוק הוא חוק חינוך חינם, ולא צריך להיות חובה; ולדעתי לא רק בדחייה של שנה. <משולם נהרי (ש"ס):> חוק חובה זה חינם. <נסים זאב (ש"ס):> תסלח לי, אני יודע בדיוק מה שאני אומר. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת זאב, אתה משקיע את הזמן שלך בשיחות. <נסים זאב (ש"ס):> מה אני אעשה? לא מבינים אותי. זה לא צריך להיות, סגן השר, גילאים שלוש–חמש, גילאי שלוש–ארבע – תשמע, חבר הכנסת נהרי, זו העמדה שלי, גם אחרי גמר החוק אני חושב שההצעה המקורית לא צריכה להיות חוק חינוך חובה לגילאי שלוש–ארבע ולא צריך לתלות הא בהא, שאם זו חובה אז זה חינם, ואם זה לא חובה זה לא חינם. זו הטבה סוציאלית. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אבל את החובה כבר קיים. <נסים זאב (ש"ס):> רגע. <משולם נהרי (ש"ס):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אז אני בעד שזה יהיה חינם. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה להתחיל לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> אני בעד שזה יהיה חינם, אבל שזה לא יהיה חובה. <משולם נהרי (ש"ס):> חובה זה חינם. <נסים זאב (ש"ס):> אתה לא מבין מה אני מדבר. <משולם נהרי (ש"ס):> אני מבין. <נסים זאב (ש"ס):> אתה לא מבין. אני לא מבין, גם אתה לא מבין אותי, כי אני לא רוצה לתלות את "חובה" ב"חינם", כי אני יודע שחוק חינוך חובה זה חינם. <משולם נהרי (ש"ס):> למי תיתן? למי שישב בבית? <נסים זאב (ש"ס):> אבל אני אומר שזה לא יהיה חובה וזה יהיה חינם. <משולם נהרי (ש"ס):> למי? <נסים זאב (ש"ס):> לגילאי שלוש–ארבע. <משולם נהרי (ש"ס):> למי שיושב בבית? <נסים זאב (ש"ס):> לשלוש–ארבע. <משולם נהרי (ש"ס):> אבל למי שיושב בבית? <היו"ר רות קלדרון:> כן. שמי שרוצה לבוא ללמוד שיבוא – – <נסים זאב (ש"ס):> מי שרוצה, שיבוא. <היו"ר רות קלדרון:> – – ומי שלא רוצה יישאר בבית. <נסים זאב (ש"ס):> הרי עכשיו מדברים על מחסור בגנים, שהרשויות – – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת זאב, תם הזמן שלך. <נסים זאב (ש"ס):> את הבנת אותי או לא? <היו"ר רות קלדרון:> אני הבנתי אותך. <נסים זאב (ש"ס):> תראה, היא פעמיים הבינה אותי ואתם עוד לא הבנתם אותי. <היו"ר רות קלדרון:> זה סימן שאנחנו צריכים לעשות קואליציה. <נסים זאב (ש"ס):> אז תראו, "חכמת נשים בנתה ביתה". <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת זאב. באמת הבנתי. נדמה לי. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. חבר הכנסת דב חנין. <סתיו שפיר (העבודה):> ערב טוב. <היו"ר רות קלדרון:> ערב טוב מאוד. <סתיו שפיר (העבודה):> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חוק חינוך חינם חובה נחקק ב-1984. לי זה מרגיש כאילו זה היה לפני הרבה מאוד זמן, אבל יכול להיות שזו תחושה סובייקטיבית, פשוט עדיין לא נולדתי ב-1984, אבל נראה שלממשלת ישראל, לממשלות ישראל, לא מדובר במספיק זמן, לפחות לא במספיק זמן כדי ליישם חוק שכבר נחקק. כמעט 30 שנה. אז יכול להיות שצריך לחכות עוד 30; בסך הכול שהורים ייאזרו בסבלנות. מה זה חוק חינוך חינם? מה זה אומר? במדינה שיש בה חברה מתוקנת, הצורך לתת, לספק שירותי חינוך מגיל צעיר – ופה אני אוסיף את התקווה שזה לא יסתיים בגיל שלוש אלא יתחיל מגיל אפס, כפי שזה צריך להיות – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – כך זה צריך להיות – מבוסס על הרצון שלנו לכונן חברה טובה, מתוקנת, בריאה, שבה כל ילד וילדה יכולים למצות ולממש את הפוטנציאל שלהם, ללא קשר למקום שבו הם נולדו, ללא קשר לרמה הכלכלית של הוריהם וכו' וכו'. בישראל, בעקבות הפרטה מכוונת, אטית אבל ברורה, של מערכת החינוך, אנחנו יוצרים מערכת נפרדת – מערכת אחת לעשירים ומערכת אחת לעניים. זו המגמה שבה אנחנו הולכים, והחוק הזה הוא משהו שנועד להקל במעט את הסיפור הזה. ולמה הוא מתמסמס? הוא מתמסמס בגלל ביורוקרטיה, בגלל היעדר נורמות בחקיקה עצמה, בהגבלות ובמגבלות שנמצאות על החוק הזה, בחוסר יכולת לקבל החלטות. פשוט סחבת. משרד החינוך, אבי – אני שמעתי את חבר הכנסת וורצמן, שמעתי את טענותיך, אני גם מכירה את מה שנאמר בתקשורת. משרד החינוך טוען שהחוק מתקיים היום על 92% מהילדים, אבל המצב הזה פשוט לא נכון, מאחר שהחוק לא מתקיים כפי שהוא צריך להתקיים. היום מה שקורה זה שאנחנו רואים גני-ילדים שיש בהם 35 ילדים ולפעמים 40 ויש בהם גננת אחת וסייעת אחת. שני אנשים מבוגרים – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – על כל כך הרבה ילדים. זה פשוט לא ייאמן. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> תן לי לומר לך, זה לא חוק חינוך חינם; זה חוק חינוך זול. זה חינוך רע. ואני גם אסביר לך למה זה חינוך רע. כי כשילד מבין שהוא צריך לבכות ממש ממש חזק כדי שישמעו אותו, זה חינוך רע; וכשילד מבין שאין לו מה לדבר כי אף אחד לא ישים אליו לב, זה חינוך רע; וכשילדים חוזרים הביתה עם מכנסיים מלוכלכים מצרכים בגלל שהגננת לא החליפה להם כי היא לא שמה לב, זה חינוך רע. ואני מקבלת פניות כאלה מהורים שהסייעת התקשרה אליהם באמצע היום בגלל שהיא לא יכולה להחליף את החיתול והיא מבקשת מההורים לבוא לגן ולעשות את זה. זה חינוך רע, זו פשוט הפקרות. וזה עוד לפני שהתייחסנו לסייעות, הסייעות שנכנסות לאותם גני-ילדים. מה נדרש מאדם על מנת להפוך לסייעת? 12 שנות לימוד, זה הכול. זאת אומרת, תנסו לחשוב על ההקבלה הבאה, שהרופא לתינוקות יהיה סטודנט לרפואה בשנה הראשונה, כאילו שלגיל צעיר אפשר לתת מישהו עם פחות ניסיון. הרי זה בדיוק הפוך – הגיל הצעיר הוא הרבה הרבה הרבה יותר חשוב. אנחנו מוכרחים לשים את מיטב המשאבים לאותו גיל. ממש הבוקר שוחחתי עם כלת פרס ישראל לחינוך פרופסור רינה קליין, והיא פורסת בפנינו ומפצירה בנו להסתכל באותם מחקרים שמוכיחים שחור על גבי לבן שמה שאנחנו מקדישים והמשאבים שאנחנו נשים לאותם ילדים בגילים הצעירים ביותר הם שיקבעו את עתידם, התפתחותם הקוגניטיבית – – <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <סתיו שפיר (העבודה):> – – התפתחותם החברתית; אפילו התפתחותם הנפשית תלויה במה שנשקיע בהם באותן שנים רכות. זו האחריות שלנו, זה מה שהמדינה חייבת לעשות. ב-OECD הבינו את זה, ולכן בשנים האחרונות משקיעים תקציבי עתק בחינוך לגיל הרך. בארצות-הברית הבינו את זה, ולכן אובמה שופך כספים על חינוך בגיל הרך ועל טיפול בגיל הרך. זה מה שיראה מה שיקרה, וזה מה שיטפח את הילדים האלה לשנים הבאות. דאגה לעתידה של החברה הישראלית זו דאגה לחינוך בשנים המוקדמות. זו חובתנו כמדינה. למסמס את החוק הזה במשך 30 שנה זה פשוט בושה. זה לא סתם שאנחנו דרשנו את החוק הזה במחאה החברתית כאחת הדרישות המובילות. זה לא סתם שדוח טרכטנברג המליץ על יישום ההחלטה הזאת. הכול לא קרה סתם. לא סתם, סליחה, מפלגת השלטון התפארה בחוק הזה בקמפיין הבחירות האחרון שלה. זה לא סתם. אנחנו יודעים כמה זה חשוב. הגיע הזמן שתיישמו. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חברת הכנסת שפיר. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחרי דבריך נעבור להצבעה. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, אדוני סגן השר ועמיתי חברי הכנסת, אכן ממשלות ישראל לאורך שנים רבות נוקטות מסורת שגויה ובעייתית. אדוני סגן השר, אתם לא הראשונים שמבקשים ארכות ומבקשים הארכות. אני הייתי מציע לך לקרוא את דברי קודמיך שעלו על הדוכן הזה ושבע פעמים ביקשו מנימוקים שונים, לפעמים גם משונים, לדחות את ביצוע החוק. החוק שהכנסת חוקקה במקור עבר טלטלות ותהפוכות, ועד עצם היום הזה אותה חקיקה עקרונית וחקיקה שמדברת על חינם ועל חובה לא הושלמה. אני רוצה להזכיר מעל הדוכן הזה גם את חברתי חברת הכנסת תמר גוז'נסקי, חברת הכנסת המצטיינת, שקידמה חוקים רבים בענייני ילדים והייתה גם יושבת-ראש הוועדה למעמד הילד, וגם היא הצליחה להעביר את החוק הזה באחת הפעמים – ואני מדבר על 1994–1995 – אבל גם היא נתקלה בחסימה ובדחייה. אז, בפעם ההיא, זה עוכב בחוק הסדרים, ולאחר מכן זה חזר למתכונת של הארכות משנה לשנה. אני מציע לכנסת שלא ללכת בכיוון הזה. אני מציע לכנסת הפעם לקבל החלטה ברורה שהחוק נכנס לתוקף, נקודה, ואין הארכות נוספות, ומה שהוא חינם הוא גם חובה, ואנחנו מתכוונים ברצינות למה שאנחנו מחוקקים. אנחנו לא מחוקקים חוקים כדי שאחר כך יסבירו לנו פעם אחר פעם שאי-אפשר לבצע את החוקים האלה וצריך לדחות את מועד התחילה שלהם. גברתי היושבת-ראש, מצער לראות שבזמן שהממשלה מוכנה לדחות חוק כמו חוק חינוך חובה לילדים בגיל שלוש, היא מאוד להוטה, ולא רוצה לדחות אפילו קצת, חוק מאוד מזיק ובעייתי כמו החוק להעלאת אחוז החסימה. זה מאוד מפתיע שאותה ממשלה שכל כך נדיבה בדחייה של חוקים חברתיים, ידה כל כך קלה על ההדק בשינויים קונסטיטוציוניים מאוד מרחיקי לכת. הרי בדרך כלל כשאנחנו מדברים על שינויים קונסטיטוציוניים אנחנו אומרים שהשינויים האלה לא יחולו – – <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <דב חנין (חד"ש):> – – על הבחירות הקרובות אלא רק על הבחירות שאחריהן. למה הממשלה לא הולכת בדרך הזאת בשינוי שהיא מציעה בחוקי המשילות? למה פתאום הנושא הזה נעשה כל כך דחוף ובהול ואי-אפשר לדחות אותו כדי לאפשר מידתיות, היערכות, וכדי לאפשר לכולנו איזושהי הסתגלות לשינויים שאתם מציעים? גברתי היושבת-ראש, לי אין פתרונים לשאלה הזאת. נדמה לי שגם לממשלה אין. אני מקווה שלציבור יהיו לאט-לאט פתרונים, והציבור פשוט יבין שממשלה כזאת, פשוט דינה לעבור מן העולם. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. סגן השר וורצמן מבקש להשיב. אני שואלת: האם מישהו יודע מי הראשון שהביא את החוק הזה לכנסת? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> מישהו יודע, חבר הכנסת חנין? <דב חנין (חד"ש):> אחת הראשונות הייתה תמר גוז'נסקי. <היו"ר רות קלדרון:> אבל מי זה היה ב-1980 ומשהו? תמר גוז'נסקי. יישר כוחה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, דווקא בגלל הדברים שנאמרו פה – סתיו שפיר, באמת הצגת את זה בצורה מכובדת. אני מסכים אתך בכל מה שאמרת: היפוך הפירמידה, חשיבות ההשקעה בגיל הרך. אנחנו עובדים על זה. אנחנו עובדים על תוכנית-אב לגיל הרך. אנחנו עובדים על פרויקטים מחוללי שינוי לגיל הרך. אנחנו מדברים על תוספת של סייעות לגיל הרך. אנחנו מדברים על כל הדברים הללו. <סתיו שפיר (העבודה):> מדברים ומדברים, ומה עושים? – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> דווקא בגלל זה אתם צריכים לתמוך בזה, כי החוק הסוציאלי כבר קרה. החינוך מגיל שלוש הוא חינם. <סתיו שפיר (העבודה):> לא נכון בכלל – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> ההורים לא משלמים. עכשיו צריך לדאוג שנוכל ליישם אותו בצורה הטובה ביותר, ואז להחיל את חוק החובה. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. אני מבינה שזו באמת זכותה של תמר גוז'נסקי, וכל הכבוד לה. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד ומי נגד החוק? בבקשה להצביע. <איתן כבל (העבודה):> אילטוב, אני מתקזז אתך. הצעתי לך להתקזז. <נחמן שי (העבודה):> הצלחנו. הצבעה מס' 30 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – 9 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 16) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2014, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> 22 בעד, תשעה נגד. החוק התקבל. הצעת חוק לימוד חובה – דחייתו בשנה התקבלה בקריאה ראשונה, והיא עוברת לוועדת החינוך, התרבות והספורט. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 200), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/838).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רות קלדרון:> הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 200), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר מיקי לוי. בבקשה. <נחמן שי (העבודה):> מיקי, עשה טובה. <היו"ר רות קלדרון:> רשימת הדוברים – אנחנו נסגור את רשימת הדוברים לחוק הזה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מה, יש בכלל דוברים? <היו"ר רות קלדרון:> יש דוברים, ברוך השם. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מה את אומרת? חבר הכנסת חנין? <היו"ר רות קלדרון:> כן. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> נו מה? איך אפשר בלי? גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – אני אשתדל לעשות את זה בקצרה – סעיף 196 לפקודת מס הכנסה מסמיך את שר האוצר להודיע בצו כי נעשה הסכם עם מדינה אחרת שעניינו מתן הקלה ממסי כפל לעניין מס הכנסה וכל מס אחר כיוצא בו המוטלים לפי דיני מדינת ישראל ולפי דיני המדינה האחרת. צו כאמור מקנה תוקף לאותו הסכם על אף האמור בכל חיקוק. במרבית ההסכמים למניעת כפל מס ישנה הוראה המאפשרת חילופי מידע בין רשויות המס של המדינות שהן צדדים להסכם. על-פי המצב המשפטי הקיים, אין אפשרות לאכוף לפי הדין הפנימי הוראה המאפשרת חילופי מידע וסיוע בענייני מס בהסכם בין-לאומי שאינו הסכם למניעת כפל מס, בין שהוא הסכם דו-צדדי ובין שהוא הסכם רב-צדדי. החוק המוצע, גברתי, בא לאפשר חילופי מידע וסיוע כאמור בין ישראל לבין מדינה אחרת לפי ההסכם הבין-לאומי גם אם אינו הסכם למניעת כפל מס, וכן לקבוע בדין הפנימי את התנאים וההגבלות שיחולו על חילופי המידע וסיוע למדינה אחרת, הן לפי הסכם למניעת כפל מס והן לפי הסכם בין-לאומי אחר לחילופי מידע. התנאים נקבעו תוך יצירת איזון בין תכליות דיני המס לבין הגנה על פרטיות ושמירה על זכויותיהם של הנישומים. אישור הצעת החוק יאפשר למדינת ישראל, בין השאר, לחתום גם על הסכם רב-צדדי שיזם ה-OECD לעניין חילופי מידע וסיוע בענייני מס – זו דרישה לא שלנו – ששאר המדינות החברות בארגון כבר חתמו עליו, וראוי כי גם מדינת ישראל תצטרף ותחתום עליו. גברתי, אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. מי שיכול לסכם את מה שנאמר יקבל קיזוז, אבל אני יכולה לא לקרוא את האנשים שאינם נוכחים, לכבודם – או שאני צריכה לומר את כל השמות? <קריאה:> לשיקול דעתך. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – שמות משפחה. <היו"ר רות קלדרון:> אני לא אגיד את מי שאיננו, אני אגיד את מי שישנו. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. <קריאה:> נסים זאב? – – – <קריאה:> נסים, מה יש לך להגיד – – – <נסים זאב (ש"ס):> אתם תשמעו אותי – – – <היו"ר רות קלדרון:> נסים זאב יהיה אחרון הדוברים. <קריאות:> – – – <איתן כבל (העבודה):> מיקי, מיקי – – <דב חנין (חד"ש):> תודה, גברתי – – – <איתן כבל (העבודה):> – – אם אתה אמרת, גם הוא יכול. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, אדוני סגן השר ועמיתי חברי הכנסת, אני התלבטתי לפני שעליתי לדוכן, כי האמת היא שישנם כמה היבטים מאוד חשובים בהתנגדותי להעלאת אחוז החסימה שרציתי לשתף בהם את מליאת הכנסת, אבל נוכח השעה המאוחרת – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> מעכשיו כל נאום זה עוד רבע אחוז. <דב חנין (חד"ש):> בדיוק. ולכן, נוכח השעה המאוחרת, ובאמת – – <קריאה:> – – – <דב חנין (חד"ש):> – – הנכונות שלי להתחשב בחברי הקואליציה – שהיא אגב לא הדדית, כי הקואליציה לא מתחשבת בנו – – <היו"ר רות קלדרון:> היחדה. <דב חנין (חד"ש):> – – אבל נוכח באמת הרצון שלי להתחשב בחברי הקואליציה ובעייפותם, ובעיקר העובדה שיש לי איזושהי תחושה עמומה שבשעה כל כך מאוחרת גם הקשב נעשה קצת יותר מצומצם, אני אסתפק בהערה קצרה דווקא על החוק הזה. אני מברך על החוק הזה. אני חושב שזה מהלך מאוד נכון ומאוד – – <היו"ר רות קלדרון:> הפתעה. <דב חנין (חד"ש):> – – הייתי אומר, ראוי, כי אנחנו נמצאים במציאות – ואני מקווה שכל חברי הכנסת עוקבים אחרי הדיון הזה, כי זה דיון חשוב – שבה הטכניקה הזאת של מקלטי מס ושל פעילות שבה גורמים עסקיים מנהלים את חבות המס שלהם בצורה בין-לאומית גורמת למדינת ישראל להפסיד כספים, ואנחנו מדברים בהמשך לדיון הקודם בדיוק על האנשים שיש להם הרבה כסף, אנשים שיכולים לשלם לקופה הציבורית הרבה, ונמנעים מזה באמצעות מנגנונים מתוחכמים של תכנון מס. והעובדה שמדינת ישראל עד היום הייתה במצב – באמת נוכח הלקונה שהייתה בחוק – שרק במצב של הסכמים של מניעת כפל מס יכולנו בכלל להחליף מידע עם מדינות אחרות, יצרה מצב שבכל מצב אחר שבו סתם רצינו לגבות את המס המגיע לנו לא יכולנו לקבל ממדינות אחרות את הסיוע המגיע ואת המידע המגיע. אני מקווה שהעברת הצעת החוק הזאת בכנסת תהיה גם מסר לאזרחי ישראל לשלם את המסים שלהם בישראל, להבין שהעולם הזה שבו אתה יכול לתכנן את המס שלך בצורה בין-לאומית הוא עולם שהכנסת מתחילה לאט-לאט ובהדרגה לפעול לתקן אותו, ועל כך יש לברך. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. אתה גם הסברת לי את החוק, ולכן מגיע לך קיזוז מתי שתרצה. <נחמן שי (העבודה):> – – – תומכת בך. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה, האר את עינינו, ואחר כך נעבור להצבעה. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, מה יש לי לומר? זה בסך הכול מס הכנסה. אין מה לדבר בכלל על מס הכנסה, זה מובן מאליו שצריכים לקחת את הכסף. מה, יש לכם איזושהי בעיה עם זה? לא. יש לי בעיה, כן. אדוני סגן שר האוצר, אתה יודע את הבעייתיות של הדיווחים של אנשים שרכשו דירות במדינות שונות בעולם – באירופה, בארצות-הברית, במדינת ישראל – וחובת הדיווח והחלפת המידע גורמים שאנשים יקנו פחות דירות במדינת ישראל. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> יותר טוב. <נסים זאב (ש"ס):> יותר טוב. אני יודע, לך הכול טוב. מבחינתך, שלא ישקיעו שום דבר – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא – – – <נסים זאב (ש"ס):> מי שיש לו כסף מיותר ורוצה להשקיע במדינת ישראל ברכישת דירות – לא צריך שישקיע. מי צריך אותו פה בכלל? אני אומר לך שזו בעיה, וזו בעיה כי אנחנו פחות יכולים לגבות מסים. הלוא מי שקונה פה דירה, הוא משלם את המס על הדירה, הוא משלם את הארנונה על הדירה. ואתה יודע שדירות יוקרתיות, לא אני ולא אתה – אולי אתה, אני לא – יכולים לקנות דירות כאלה, אז למה אתה מזלזל בהכנסות האלה של המדינה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני לא מזלזל. תבין שאני לא יכול להיות שונה מחבר העמים – להוציא אותי החוצה. אני לא יכול לתת הגנה למעלימי מס. <נסים זאב (ש"ס):> אבל יש הבדל – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> נגמרה התקופה הזאת. <נסים זאב (ש"ס):> אז אני רוצה לומר לך, יש הבדל בין אדם ישראלי שעובד בחוץ-לארץ ומרוויח כספים וצריך לשלם על-פי חוק מס, או אמריקני שעובד במדינת ישראל וצריך על-פי חוק לשלם בארצות-הברית מס – אני בעד זה, אבל כשאתה מדבר על החלפת מידע כללי יש בעיה שיהודים אפילו חוששים להיכנס לבתי-סוהר – ואני לא סתם אומר לך איזה מין פנטזיה. אני אומר לך על יהודים שהתקשרו בשנתיים האחרונות ואומרים: אנחנו חשבנו להשקיע, אנחנו לא משקיעים במדינה בגלל הנושא הזה והרגישות הגבוהה. ולכן אני אומר לך: החכם עיניו בראשו. צריכים לחשוב בשביל הזהב איך אפשר בעצם לא לצפצף על אותם יהודים שכן רוצים לרכוש דירות וגם לא להעביר את המידע אם אין צורך ואין חובה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. ברשותכם, נעבור להצבעה. מי בעד הצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 200) ומי נגד? <קריאות:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> היחדה בעד, בעד. הצבעה מס' 31 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – 6 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 200), התשע"ד–2014, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> 20 קולות בעד, שישה נגד. הצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 200) עברה. הוועדה המוסמכת לדון בה היא ועדת הכספים. <הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/836).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. כתוב לי שיציג את הצעת החוק השר סילבן שלום. בבקשה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014, הוכנה במשרד המשפטים בתיאום עם כלל משרדי הממשלה הרלוונטיים. בבסיס הצעת החוק עומד הרצון להאיץ את מימוש המטרות שלשמן הוקמה החברה להשבת נכסים של נספי השואה ולהגדיל את הסכומים המועברים למטרות סיוע לניצולי השואה, זאת מתוך הבנה שעם חלוף השנים גדל הקושי באיתור נכסי היורשים, ובאופן טבעי מצבם של ניצולי השואה אינו משתפר. עיקרי התיקונים המוצעים: א. לקצר את תקופת פעילות החברה הקבועה היום בחוק, כך שהיא תפעל לפירוקה עד תום שנת 2017, במקום תקופת פעילות של 15 שנים, שמסתיימת בשנת 2021, כפי שקבוע היום; ב. לקבוע כי החברה תעביר מדי שנה לטובת ניצולי שואה סכום של 135 מיליון שקלים לפחות, במקום סכום של 100 מיליון שקלים הקבוע היום, כנגד התחייבות המדינה בחוק לתשלום עבור זכויות היורשים בנכסים, ככל שיתבררו בעתיד; ג. לקבוע כי הנכסים שייוותרו בידי החברה בתום תקופת פעילותה יועברו למטרות סיוע לניצולי השואה הזקוקים לכך; נכסים שייוותרו בידי החברה בתום תקופת פעילותה ויהיו לגביהם באותה העת בקשות השבה תלויות ועומדות שהגישו יורשים פוטנציאליים, יועברו קודם לאפוטרופוס הכללי לשם המשך חקירה, בניסיון לאיתור היורשים ולהשבת הנכסים לידיהם. הממשלה תומכת בהצעת החוק. אני הגשתי את זה בשם משרד המשפטים ובשם שרת המשפטים, ואני רוצה להודות לכל חברי הכנסת שגם נסעו לאושוויץ כדי להביע הזדהות ביום השואה הבין-לאומי שהיה לפני זמן לא רב, ומודה לגברתי היושבת-ראש. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. מ-19 הרשומים לדבר יושבים אתנו שניים – חבר הכנסת דב חנין וחבר הכנסת איתן כבל. בבקשה – מוזמנים לדבר לפני שנצביע. חברי הכנסת מתבקשים לא לדבר בטלפון בתוך המליאה. תודה רבה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני השר, אדוני סגן השר, עמיתי חברי הכנסת, בשם השדולה למען ניצולי השואה אני רוצה לברך על הצעת החוק החשובה הזאת. אני חושב שנעשה פה מהלך, ואני רוצה לתת את הקרדיט גם לך, אדוני השר, גם למשרד המשפטים, וגם למשרד האוצר; אדוני סגן השר, אנא תעביר גם לשר האוצר. אני חושב שזה מהלך מאוד מאוד נכון ויש פה אמירה ערכית מאוד חשובה. אנחנו נאבקנו למען הרעיון הזה בעצם מאז שהכנסת הנוכחית התחילה את דרכה, ואני רוצה להסביר לכם, עמיתי חברי הכנסת, בכמה מילים במה מדובר. ישנה החברה להשבת נכסים של נספי שואה. החברה הזאת עוסקת באיתור נכסים, וככל שניתן – למצוא את אותם יורשים ולהעביר אליהם את הנכסים ששייכים להם. אבל במקרים רבים אותם יורשים לא קיימים, או שקשה למצוא אותם, והנכסים שנמצאים ומצטברים בידי אותה חברה ממשיכים להמתין עד אשר יימצאו אותם יורשים. אנחנו בשדולה למען ניצולי השואה חשבנו שעדיפים ניצולי השואה הקיימים והחיים אתנו, עדיפות הזכויות שלהם, עדיף הסיוע להם על פני הרעיון הזה של המשך החיפוש של אותם יורשים שאולי קיימים ואולי לא קיימים. והיה לנו בהחלט שיג ושיח עם משרד המשפטים, כי במשרד המשפטים אמרו: כן, אבל מה לעשות, יש זכות קניין לאותם יורשים מסופקים. ואנחנו אמרנו שזכות הניצולים לחיים בכבוד עדיפה גם על זכות הקניין של אותם יורשים שאולי יימצאו ואולי לא יימצאו. וכאן אני רוצה לציין בחיוב את כניסתו של משרד האוצר לתמונה. משרד האוצר בא והצליח לרבע את המעגל הזה, כאשר הוא בא ואמר: אנחנו מוכנים, המדינה מוכנה, לתת התחייבות שככל שיימצאו בעתיד אותם יורשים שעכשיו לא מוצאים אותם, המדינה תבוא ותפצה אותם. כך אנחנו בעצם יצרנו מצב, יצרנו פתרון, שבו מצד אחד נכסי החברה להשבה משמשים היום לסיוע לניצולים שחיים אתנו – ואנחנו רוצים בהחלט לשפר ולסייע להם ככל הניתן בשנים שנותרו להם, שירבו ככל הניתן, בישראל – ומצד שני, אם וככל שיימצאו יורשים בעתיד, המדינה תוכל לתת מענה לדרישות שלהם באמצעות אותה התחייבות לשפות אותם במידת הצורך. אני חושב שזה מנגנון נכון. אני מברך את משרדי הממשלה המעורבים בעניין על הפתרון הזה, ואני מאחל לכולנו שהצעת החוק הזאת תושלם במהירות ותובא לאישור הכנסת בקריאה שנייה ושלישית כדי שניצולי שואה רבים ככל הניתן יוכלו ליהנות מהכספים ומהמשאבים האלה. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה מאוד, ותודה על העמידה בזמנים. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה, מוזמן לשאת את דבריך. <איתן כבל (העבודה):> טוב, אני בשונה – אני מסתמך על הדברים שאמר קודמי. אבל זה מתוך רחמים. <קריאות:> – – – <קריאה:> איתן, מעולם לא התלהבו מדבריך כל כך הרבה אנשים. <היו"ר רות קלדרון:> אתם מוכרחים לראות איך אתם נראים מכאן. זה בהחלט מראה. אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 32 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> 25 בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק התקבלה ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 5) (ממשל תאגידי בשותפות מוגבלת ציבורית), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/834).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 5) (ממשל תאגידי בשותפות מוגבלת ציבורית), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר סילבן שלום. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא לאישור המליאה בקריאה ראשונה את הצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 5) (ממשל תאגידי בשותפות מוגבלת ציבורית), התשע"ד–2014, של משרד המשפטים. ההצעה באה על רקע התנופה האדירה בשנים האחרונות של פעילות חברות הגז והנפט המגייסות הון מהציבור באמצעות שותפויות מוגבלות הנסחרות בבורסה לניירות ערך. כ-25% מכלל גיוסי ההון בבורסה לניירות ערך בשנים האחרונות הם גיוסים של תאגידים העוסקים בתחום הנפט והגז, והיקפי המסחר ביחידות ההשתתפות בשותפות מוגבלת הולכים וגדלים ומגיעים לקרוב ל-10% מכלל מחזור המסחר בבורסה. על רקע נתונים אלה, משרד המשפטים בחן את ההסדרים החלים על השותפויות המוגבלות ואת הצורך להבטיח הגנה ראויה לאינטרסים של הציבור המשקיע בהם. כיום כללי הממשל התאגידי חלים על השותפויות הנסחרות מכוח הוראות פקודת השותפויות, תקנון הבורסה לניירות ערך וההסכמים שבין השותף הכללי לבין השותף המוגבל. מצאנו שכללים אלה חסרים, לא מעודכנים ואינם מספקים הגנה הולמת לעניינו של ציבור המשקיעים. הצעת חוק זו נועדה להרחיב ולעדכן את מנגנוני הממשל התאגידי בשותפויות תוך התאמה ככל שניתן לכללי הממשל התאגידי החלים על חברות ציבוריות לפי חוק החברות. הצעה זו יוצרת הסדר אחיד וקוהרנטי ביחס לכל ניירות הערך המונפקים לציבור, בין שהונפקו על-ידי חברה ובין שהונפקו על-ידי שותפות מוגבלת. לאור האמור תומכת הממשלה בהצעת החוק. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. רשימת הדוברים – חלקם לא נמצאים וחלקם ויתרו על זכות הדיבור. ולכן נעבור להצבעה. מי בעד, מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 33 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 5) (ממשל תאגידי בשותפות מוגבלת ציבורית), התשע"ד–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> 23 בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק התקבלה ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/835).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רות קלדרון:> הצעת החוק הבאה – הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. <קריאות:> – – – <קריאה:> זה נשמע זהה לגמרי. <משה מזרחי (העבודה):> זו הוראת שעה, מה שהיה קודם, ועכשיו זו הוראת קבע. <היו"ר רות קלדרון:> אנשינו המקצועיים אומרים שזה בסדר. <קריאות:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> אני יכולה לקרוא מפה את הפיקוח האלקטרוני. אנחנו נעבור לפרסומות לכמה דקות ומייד נשוב. <קריאות:> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014. פיקוח אלקטרוני משמעו התקנת אמצעים אלקטרוניים שמטרתם לעקוב באופן רציף אחר הימצאות של מפוקח במקום הפיקוח. מוצע להסדיר את מעמדו המשפטי של הפיקוח האלקטרוני ואת המנגנון ליישומו, ובכלל זה את הבניית שיקול הדעת השיפוטי באשר למעצר נאשמים בפיקוח אלקטרוני או לשחרור על-תנאי של אסירים בפיקוח אלקטרוני; את תנאי תוכנית הפיקוח האלקטרוני; את סמכויות גורמי השב"ס לצורך ניהול תוכנית הפיקוח האלקטרוני; את הסדרת המנגנון להפסקת תוכנית הפיקוח לגבי מפוקח שהפר את תנאיו ועוד. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> יהיו לנו מספיק מצביעים – – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. ברשות חברי, אם אין התנגדות, נעבור ישירות להצבעה. מי בעד? מי נגד? בבקשה להצביע. הצבעה מס' 34 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> 23 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה) עוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <אורי מקלב (יהדות התורה):> לא, לא. לוועדת המדע. <היו"ר רות קלדרון:> סליחה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מה פתאום? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לוועדת חוקה, מה פתאום לוועדת המדע? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לוועדת הכנסת. <היו"ר רות קלדרון:> ועדת הכנסת תכריע במחלוקת הזאת. <הצעת חוק הגבלת השימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/839).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו עוברים לחוק שלפני אחרון: הצעת חוק הגבלת השימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 29), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק – פוסע לעברנו השר סילבן שלום. בואו נראה באילו משקפיים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק הגבלת השימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, היא הצעת חוק ממשלתית של משרד המשפטים שעניינה שיפור היכולת של המשטרה, ושל רשויות האכיפה בכלל, להתמודד עם פשיעה חמורה. חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות, התשס"ה–2005, בנוסחו כיום, מעניק למשטרה סמכות לסגור מקומות המשמשים לזנות, סרסרות וסחר בבני-אדם. הצורך במתן סמכות דומה ביחס למקומות המשמשים לביצוע עבירות נוספות, ובכלל זה עבירות חמורות המבוצעות במרחב הווירטואלי – באינטרנט – הוא העומד בבסיס הצעת החוק שלפניכם. התיקון המרכזי שבהצעת החוק עוסק במתן סמכות להגביל גישה לאתרי אינטרנט המשמשים לביצוע עבירות מסוימות. העבירות הן פרסום חומרים פדופיליים, הימורים בלתי חוקיים בקשר עם ארגון פשיעה ומכירת סמים מסוכנים. סמכות זו היא חדשה בחקיקה הישראלית. כידוע, בשנים האחרונות חלה עליה אדירה בשימוש ברשת האינטרנט הן לצרכים ראויים ורצויים והן לשם ביצוע עבירות. אתרים רבים, שפעמים רבות ממוקמים מחוץ לישראל, מציעים, לצערנו, גישה קלה ביותר לחומרים פדופיליים, להימורים בלתי חוקיים ואף לרכישת סמים מסוכנים. זמינות גבוהה זו חושפת את הציבור לסכנה, ובמיוחד את הציבור הזקוק להגנה מיוחדת, כמו קטינים ומכורים. הגלישה לאתרים אלה מניעה את גלגלי התעשייה שמאחורי העבירות, אם בניצול קטינים לייצור תכנים פדופילים ואם בפעילות של ארגוני פשיעה שפועלים גם בתחומי ההימורים והסחר בסמים. העובדה שפעמים רבות השרתים של אתרי האינטרנט והבעלים שלהם אינם נמצאים בישראל, ולכן אינם בטווח האכיפה של משטרת ישראל, מובילה לכך שניתוק היכולת לצרוך את תוצרי העבירה באמצעות גלישה לאתרים אלה הוא אמצעי חיוני במסגרת המאבק בתופעות חמורות אלה. מאחר שמדובר בסמכות חדשה, הצעת החוק שלפניכם היא מצומצמת ומאוזנת, והיא גובשה בזהירות ובתשומת לב לאינטרסים המתנגשים. הממשלה תומכת בהצעת החוק. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. ברשות חברי, נעבור ישירות להצבעה. מי בעד הצעת החוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2)? מי נגד? בבקשה להצביע. יריב, אתה לא אומר מה, אז איך נדע? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> זה אבוד. הצבעה מס' 35 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> 21 בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2) עברה, והיא עוברת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"א באדר א' התשע"ד – זה היום של טרומפלדור – 11 בפברואר, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 00:05.>