דברי הכנסת

דברי הכנסת יט / מושב שני / ישיבות קט"ז–קי"ח / י"ז–י"ט באדר א' התשע"ד / 17–19 בפברואר 2014 / 19 חוברת י"ט ישיבה קט"ז הישיבה המאה-ושש-עשרה של הכנסת התשע-עשרה יום שני, י"ז באדר א' התשע"ד (17 בפברואר 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס וחד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. הקיפאון במגזר היצרני בישראל; 7 2. שנה לממשלה – כישלון בכל תחום; 7 3. הססנות הממשלה נוכח המשבר ב"הדסה" וגרימת נזק לחולים, לצוות הרפואי ולעובדים ולמוסד עתיר תהילה – על הממשלה לסייע ל"הדסה" לאלתר ולאחר מכן לבחון את הליקויים ולפעול לתיקונם; 7 4. כישלונה בתחום המדיני והכלכלי-חברתי 7 אראל מרגלית (העבודה): 8 שר הכלכלה נפתלי בנט: 10 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 16 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 21 אריה דרעי (ש"ס): 33 שרת הבריאות יעל גרמן: 39 ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): 45 אריה דרעי (ש"ס): 46 מיקי רוזנטל (העבודה): 47 דב חנין (חד"ש): 51 סגן שר האוצר מיקי לוי: 56 דב חנין (חד"ש): 56 איתן כבל (העבודה): 62 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 63 יעקב מרגי (ש"ס): 66 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 69 מאיר שטרית (התנועה): 73 ניצן הורוביץ (מרצ): 75 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 77 חנא סוייד (חד"ש): 79 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 80 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 40) (מועד הפסקת כהונה) 87 יריב לוין (הליכוד ביתנו): 87 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 89 הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 36) (מועד הפסקת כהונה), התשע"ד–2014 90 יריב לוין (הליכוד ביתנו): 91 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 92 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 92 הצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014 92 יואל רזבוזוב (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות): 93 הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014 95 משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה): 95 הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 11), התשע"ד–2014 97 דוד צור (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה): 98 משה גפני (יהדות התורה): 100 הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014 101 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 101 נחמן שי (העבודה): 102 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 103 נסים זאב (ש"ס): 105 הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014 106 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 107 נסים זאב (ש"ס): 107 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 56) (מסירת מידע מרשויות המדינה לקופות-החולים), התשע"ד–2014 109 שרת הבריאות יעל גרמן: 109 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 110 נחמן שי (העבודה): 111 נסים זאב (ש"ס): 112 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 118) (איסור צריכת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין), התשע"ד–2014 113 השר להגנת הסביבה עמיר פרץ: 114 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 115 נחמן שי (העבודה): 116 נסים זאב (ש"ס): 118 הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 26) (גמול והחזר הוצאות לחבר מינהלה), התשע"ד–2014 119 השר להגנת הסביבה עמיר פרץ: 119 הצעת חוק חסיון חומר מודיעיני (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014 122 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 122 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 123 נסים זאב (ש"ס): 125 דוד צור (התנועה): 126 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 127 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 128 הצעת חוק המלווה (חברות ביטוח) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2013 128 סגן שר האוצר מיקי לוי: 129 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 130 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על סעיף 4 בהצעת חוק לייעול האכיפה ולשמירה על ביטחון הציבור (חילוט וסמכויות פיקוח) (תיקוני חקיקה), התשע"א–2010 132 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 132 הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (מס' 3) (מערך הגיור ובתי-דין לגיור), התשע"ד–2014 133 אלעזר שטרן (התנועה): 134 יעקב אשר (יהדות התורה): 138 אברהם מיכאלי (ש"ס): 143 אליהו ישי (ש"ס): 145 יצחק וקנין (ש"ס): 147 יעקב מרגי (ש"ס): 149 דוד אזולאי (ש"ס): 151 יצחק כהן (ש"ס): 152 נסים זאב (ש"ס): 157 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 162 אורי מקלב (יהדות התורה): 165 עליזה לביא (יש עתיד): 166 משה גפני (יהדות התורה): 168 אריה דרעי (ש"ס): 171 אלעזר שטרן (התנועה): 172 הצעת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בדבר פיצול הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון – עידוד ייצוג הולם לנשים), התשע"ג–2013 176 עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי): 179 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י"ז באדר א' תשע"ד, 17 בפברואר 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 11), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014; הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 5), התשע"ד–2014. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2186/19 וכלה בהצעת חוק פ/2213/19 – הצעת חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות (תיקון – החלה על עובד המועסק ביהודה והשומרון), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, רוברט אילטוב, יריב לוין, משה זלמן פייגלין, איילת שקד, זבולון קלפה, מרדכי יוגב ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד (תיקון – החלה על עובד המועסק ביהודה והשומרון), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, רוברט אילטוב, יריב לוין, משה זלמן פייגלין, איילת שקד, זבולון קלפה, מרדכי יוגב ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – החלה על עובד המועסק ביהודה והשומרון), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, רוברט אילטוב, יריב לוין, משה זלמן פייגלין, איילת שקד, זבולון קלפה, מרדכי יוגב ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון – החלה על עובד המועסק ביהודה והשומרון), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, רוברט אילטוב, יריב לוין, משה זלמן פייגלין, איילת שקד, זבולון קלפה, מרדכי יוגב ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – החלה על עובד המועסק ביהודה והשומרון), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, רוברט אילטוב, יריב לוין, משה זלמן פייגלין, איילת שקד, זבולון קלפה, מרדכי יוגב ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה (תיקון – החלה על עובד המועסק ביהודה והשומרון), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, רוברט אילטוב, יריב לוין, משה זלמן פייגלין, איילת שקד, זבולון קלפה ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – החלה על עובד המועסק ביהודה והשומרון), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, רוברט אילטוב, יריב לוין, משה זלמן פייגלין, איילת שקד, זבולון קלפה, מרדכי יוגב ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק שפת מדינת ישראל, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שמעון אוחיון, רוברט אילטוב, חמד עמאר, דוד רותם, יריב לוין וגילה גמליאל; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור על צריכת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין), התשע"ד–2014, מאת חברות הכנסת מרב מיכאלי ויפעת קריב; הצעת חוק להנצחת זכרו של מנחם בגין (תיקון – יום זיכרון ממלכתי), התשע"ד– 2014, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון – זכאות לתגמול לניצול שואה שלא מימש זכאותו לתגמול מהרפובליקה הפדרלית של גרמניה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, יפעת קריב ואלעזר שטרן; הצעת חוק ניירות ערך (תיקון – חובת דיווח תאגידי לפי מדינה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, גילה גמליאל, אראל מרגלית, אחמד טיבי, אלעזר שטרן, יעקב ליצמן, עיסאווי פריג', באסל גטאס, עליזה לביא, מרב מיכאלי ומשה גפני; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מירי רגב, זבולון קלפה, דוד אזולאי, משה גפני, איתן כבל וחמד עמאר; הצעת חוק המוהלים, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן ועדי קול; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – אישור תקנות על-ידי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – כרטיס קדימות), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק החברות (תיקון – הגבלת כהונה צולבת של דירקטורים), התשע"ד–2014, מאת חברות הכנסת שלי יחימוביץ ועדי קול; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סיום או שינוי תוכנית הטבות לצרכן), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת איתן כבל, פנינה תמנו-שטה, איציק שמולי, דב חנין, משה מזרחי, עליזה לביא, דב ליפמן, ניצן הורוביץ ומירי רגב; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – התאמות לסטודנטית לאחר לידה), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור קיום מבחן נהיגה פנימי), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת נחמן שי, מירי רגב, יחיאל חיליק בר, סתיו שפיר, עמר בר-לב, מיכל בירן ואורי מקלב; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – חניה חינם לאזרח ותיק שמלאו לו 70 שנים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת איילת שקד, שולי מועלם-רפאלי, ראובן ריבלין, מאיר פרוש, איציק שמולי, יפעת קריב, מיקי רוזנטל, יריב לוין, מירי רגב, אורי מקלב ודב חנין; הצעת חוק הגנה על עובדים בעת אירוע אסון המוני, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, עדי קול, פנינה תמנו-שטה, יריב לוין, שאול מופז, עמר בר-לב, מאיר פרוש, איתן כבל, באסל גטאס, דב ליפמן, משה מזרחי, ניצן הורוביץ ומירי רגב; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – זכות למגורים בדירה ציבורית לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, עליזה לביא, דב חנין, משה מזרחי, אילן גילאון, מיכל רוזין, נחמן שי ומירי רגב; הצעת חוק להסדרת הטיפול באריזות (תיקון – איסור מכירת מוצר באריזת גופייה לא מתכלה או באריזת שירות חד-פעמית), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, מירי רגב, עמרם מצנע, יצחק הרצוג, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, משה מזרחי, איתן כבל, נחמן שי, ניצן הורוביץ, שמעון אוחיון, מיכל בירן, יעקב מרגי ודב חנין; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור הפסקה, עיכוב או הגבלה של שירות שיחות אל מוקדי חירום), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת רות קלדרון, רונן הופמן, דב ליפמן, אלעזר שטרן, שמעון סולומון, מיכל רוזין, מרב מיכאלי, אורלי לוי אבקסיס ובועז טופורובסקי; הצעת חוק לתיקון פקודת מחלות בעלי-חיים (איסור הטמנת פגר של בעל-חיים), התשע"ד–2014, מאת חברות הכנסת מירי רגב וגילה גמליאל; הצעת חוק תאגידים לניהול משותף של זכויות יוצרים ומבצעים, התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – סכסוך עבודה פוליטי), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת איילת שקד, עפר שלח ומאיר שטרית. עוד הונחו על שולחן הכנסת אשרור פרוטוקול בנושא שיתוף פעולה במניעת זיהום מאוניות, מקרי חירום ומאבק בזיהום הים התיכון, מכוח אמנת ברצלונה. וכן – החלטת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בדבר פיצול הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון – עידוד ייצוג הולם לנשים), התשע"ג–2013. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות העבודה, יהדות התורה – מרצ, ש"ס וחד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. הקיפאון במגזר היצרני בישראל;> <2. שנה לממשלה – כישלון בכל תחום;> <3. הססנות הממשלה נוכח המשבר ב"הדסה" וגרימת נזק לחולים, לצוות הרפואי ולעובדים ולמוסד עתיר תהילה – על הממשלה לסייע ל"הדסה" לאלתר ולאחר מכן לבחון את הליקויים ולפעול לתיקונם;> <4. כישלונה בתחום המדיני והכלכלי-חברתי> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות האי-אמון בממשלה, הראשונה שבהן מטעם סיעת העבודה: הקיפאון במגזר היצרני בישראל. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. מי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת אראל מרגלית. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות. <אראל מרגלית (העבודה):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, הכנסת מלאה מדי, אבל אנחנו נסתדר. היום התפרסמו נתוני הלמ"ס למחצית השנייה של 2013, והמשק, כך אומרים לנו, צמח ב-2.8%, קצב שנתי. זוהי הצמיחה הנמוכה ביותר בשנים האחרונות. לפני כשנה אמר לנו שר האוצר שבעוד 18 חודש יהיה כאן טוב, ואנחנו התחלנו לספור. אדוני שר האוצר, אתה אולי בא מהטלוויזיה, אבל נראה לי שאתה חי בסרט. מספרי האנשים שנזרקים למעגל האבטלה גדלים בכל חודש בצורה דרמטית. רק בחודש אוקטובר כ-14,500 איש נזרקו למעגל האבטלה. הם נזרקו למעגל האבטלה מהחברות הגדולות, מהחברות הטכנולוגיות, מהעסקים הקטנים, ומהרבה מאוד קצוות של מדינת ישראל. האדם העובד, אתה אומר לנו? בני 40 ו-45 פלוס שנכנסים ושחוזרים מחדש לשוק העבודה לא מוצאים עבודה; אנשים ממערכת הביטחון נפלטים החוצה ולא מוצאים עבודה. נשים שיולדות ומנסות לחזור לשוק העבודה – מחברה גדולה – לא מוצאות עבודה. עבדנו בכנסת נגד הריכוזיות, דיברנו על הפירוק של 26 הפירמידות הגדולות בבורסה הישראלית, אמרנו שהכלכלה הישראלית צריכה לעבוד הפוך, והנה, אנחנו מסתכלים על מצב האשראי במשק הישראלי; כ-1.5% מהחברות במשק הישראלי מקבלות כ-800 מיליארד שקל אשראי. חצי מהאשראי הזה מגיע מהבנקים, וחצי מהאשראי הזה מגיע מריבית חוץ-בנקאית, מהמוסדיים. החברות הגדולות האלה מקבלות את האשראי בריבית ממוצעת של 3%, ואילו 98.5% מהחברות, 465,000 עסקים קטנים ובינוניים ברחבי הארץ, כולם יחד – יחד – עומדים לרשותם 65 מיליארד שקל אשראי. 1.5% – 800 מיליארד, 98.5% – 65 מיליארד. והריבית הממוצעת שהם משלמים על האשראי הזה היא בין 10% ל-12%. החברות הקטנות האלה – העסקים הקטנים והבינוניים מעסיקים כ-66% מהציבור הישראלי. אנחנו מדברים על אנשים ברחובות ישראל שאין להם אוויר, אנשים חנוקים; אנחנו מדברים על המסעדה, אנחנו מדברים על המתפרה, אנחנו מדברים על בית-הקפה בשוק, אנחנו מדברים על המפעל בצפון, אנחנו מדברים על חברת האנרגיה בדרום, והייתי שם רק ביום חמישי – אין להם אשראי, אין להם סיכוי. הממשלה חונקת אותם לא רק באשראי, אלא גם בביורוקרטיה. עסק קטן בעיר, שמנסה לקבל רישיון עסק, צריך לעבור כ-17 תחנות בביורוקרטיה הישראלית, ואחרי ארבע שנים, חמש שנים ושש שנים הוא לא מצליח לקבל רישיון עסק. במקום לקחת את הרגולציה על המונופולים הגדולים, שמים את הרגולציה ואת הביורוקרטיה על הקטנים. רבותי, הכלכלה הישראלית צריכה להתנהל הפוך – הפוך – הפוך על הביורוקרטיה, הפוך על הרגולציה, הפוך על הגיאוגרפיה, כי היום ההטבות הגדולות, ההשקעות הגדולות, הממשלתיות, הולכות כמעט כולן למרכז הארץ. והדרום משווע, והצפון משווע – משוועים לקבל סיכוי, משוועים לקבל זכות כלשהי להשתתף בחגיגה של הכלכלה הישראלית. הפוך, כי לתת לקטנים להשתתף במכרזי הממשלה; הגיעה לוועדת שרים הצעה לתת לקטנים להשתתף במכרזים ממשלתיים – פסלו את זה. אמרו שכאילו יש פרוטקציוניזם ברשויות המקומיות. רבותי, הפרוטקציוניזם הגדול זה לחברות הענק, לאותן חברות שמחזיקות בנק וחברת בנייה, ולוקחות את המכרזים הגדולים במשק אחד-אחד. ניסינו להכניס את הקטנים, אתם בממשלה התנגדתם. הפוך במגזר הערבי, כי מדברים על הבעיות במגזר הערבי, והגיע הזמן לדבר על ההזדמנויות; 30,000 צעירים ערבים בצפון ובמרכז הארץ מחכים ומצפים להשתלב בכלכלה הישראלית. הפוך במגזר החרדי; אתם, ממשלת ישראל, הבאתם למגזר החרדי חומה ומלחמה, במקום להביא תעסוקה ושותפות. אנחנו לא זקוקים לחומה עם המגזר החרדי, אנחנו זקוקים לשותפות חדשה. היום על כל משרה פנויה במגזר החרדי יש עשרה קופצים. לא רק הנשים, גם הגברים. ואני רוצה לראות שותפות אסטרטגית חדשה בין המגזר החילוני למגזר החרדי, שותפות של בנייה, ולא שותפות של איבה; שותפות שאפשר לראות אותה קורית כבר בירושלים, ואתם, חלק מכם חיים בסרט של שנות ה-90 בכביש בר-אילן, אפילו שהיום, ב"זאפה", במקום של המוזיקה, 10% מהצופים בשלמה ארצי, מ-450 צופים, הם חרדים. תשנו דיסקט. הפוך בהתייחסות למחירים; רבותי, אנחנו צריכים ללכת נגד המונופולים. המונופולים גורמים למחירים של מוצרים בני-קיימא שכל אחד מאתנו קונה להיות פי-שלושה מבאירופה ובארצות-הברית, בין שזה סכיני גילוח, בין שזה דיאודורנטים, בין שזה מוצרי מזון – ללכת הפוך. לא ייתכן שחברות מונופוליסטיות, אנחנו לא נדע את הרווחיות שלהן. אנחנו קראנו לפתוח את הדוחות הכספיים של מונופולים שמוכרים לשוק הישראלי. ולך, אדוני שר הכלכלה, אני רוצה לומר: הפוך בהתייחסות לקהילה הבין-לאומית. אתה שר הכלכלה של מדינת ישראל, לא שר הכלכלה של מדינת יהודה. ולא ייתכן שמגיע הנה ראש הפרלמנט של אירופה, ומציע למדינת ישראל שותפות חדשה ברמה העסקית עם אירופה, על בסיס של הסדר, ואתם קמים ויוצאים מהאולם. מה אתה משדר, אדוני שר הכלכלה, למדינות העולם, שאתה צריך לפתוח את השערים שלהן ואתה סוגר אותם? ואל תספר לי על ירושלים, אני בניתי יותר חברות בירושלים מכל אדם אחר במדינת ישראל. אני גידלתי פה את הילדות שלי, אני בניתי פה את התכנים של ירושלים, ובמקום שירושלים תהיה סמל של שלום, אתם, בימין, הפכתם את ירושלים לסמל של מלחמה. ואני רוצה לדעת, אם אתם רוצים לפתוח את מדינת ישראל – גם פה צריך הפוך; אתם הפכתם את מדינת ישראל, על הכוח שלה, לסמל של מבצר. ואנחנו יודעים שמדינת ישראל, צריך שיהיה לה כוח, אבל בשל הכוח שלה אנחנו רוצים שמדינת ישראל תהיה סמל של שער, שערים. שער לאירופה, שער לדרום-אמריקה, שער לאסיה, לסין ולרוסיה, שער לארצות-הברית, שער לאפריקה – שער, כדי שהכלכלה הישראלית ומדינת ישראל ייפתחו ויתפתחו, ולא ייסגרו ויוחרמו, מקום אחרי מקום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. אני מבקש משר הכלכלה, חבר הכנסת נפתלי בנט, להשיב על הצעת האי-אמון של סיעת העבודה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בימים האחרונים אני קורא ושומע ביקורת של תעשיינים על המדיניות שאני מוביל, ואני רוצה להסביר בשלוש דקות את מהות העניין, כי למעשה הביקורת היא מוצדקת. מה שהם מאשימים אותי – אני מודה. הנושא העיקרי שמדברים עליו זה נושא של הורדת חסמי כניסה ליבוא, באמצעות הקלה בתקינה. מה זה תקינה? כשאתם הולכים ברחוב בלונדון, ואתם רואים מקרר, ואומרים, ואללה, אני רוצה לייבא את זה לישראל, אז התהליך שאתה צריך לעמוד בו – הוא צריך לעמוד בתקן הישראלי. עכשיו, יכול להיות שזה מקרר מדהים והכול, אבל אם התקן הישראלי שונה במילימטר – התקן שמגדיר את סוג החומר, השבירות, וכו' וכו' – מספיק שהתקן שונה במילימטר, לא תוכל לייבא. אתה לא יכול לייבא, זה אומר שיש פחות מגוון של מוצרים; פחות מגוון של מוצרים – פחות תחרות, והמחיר עולה. כשיצאו מיליונים לרחובות לפני שנתיים-שלוש הם אמרו, יקר לנו, והם צודקים, יקר במדינת ישראל. לאורך השנים נעשה שימוש לא ראוי במושג "תקינה", ובמוסד הזה, של תקינה ומכון התקנים. כי מה קרה? התקינה לא נועדה למנוע תחרות. התקינה נועדה להגן על אזרחי וצרכני ישראל מפני נורה שתתפוצץ, מפני מכשיר אלקטרוני שהוא מסוכן, אבל היא לא נועדה להיות חסם ליצרנים מקומיים נגד תחרות. אלא מה? ברבות השנים, גורמים אינטרסנטיים נכנסו וכל פעם העמיסו עוד שכבות ועוד שכבות של דרישות. פתאום הדבר הכי חשוב בעולם זה גודל האריזה. אם גודל האריזה שונה במשהו מהגודל שכתוב בתקינה, אתה לא יכול לייבא את המוצר לארץ, ואז לא מייבאים. ואז זה מאפשר לחברות פה לא להתייעל, כי הן לא צריכות להתחרות, ואז נוצר מצב שיש לנו חברות לא יעילות, המחירים פה עולים, הציבור זועק. מי שסופג את הנזק זה לא השכבות המבוססות, כי להן המחירים לא כל כך משנים, אלא חצי ממדינת ישראל, שמשתכרים 6,400 שקלים או פחות. השכר החציוני במדינת ישראל הוא 6,400 שקלים, ובמצב כזה, כל 20 שקל זה דרמטי. באתי למשרד והפכתי את המדיניות, ואמרתי: כל התקנים ייעשו רק למטרת הגנה על צרכן. כל תקן מיותר, שלא נועד להגן על צרכנים, יבוטל. ואנחנו עושים את זה. סרקנו את כל התקנים, גילינו: בערך 20% מהתקנים מיותרים. 20%. <נחמן שי (העבודה):> כמה תקנים יש? <שר הכלכלה נפתלי בנט:> יש סדר-גודל של 700. 700 תקנים רשמיים, מובדל מתקנים לא רשמיים. יש תקנים לכל דבר – שאם אתה עומד בתקן אתה יכול לקבל סטמפה, וזה בסדר. אני לא מתעסק בזה. אז אנחנו מבטלים את התקנים. ופתאום התעשיינים זועקים – מה פתאום אתם מבטלים את התקנים, אתם חושפים אותנו ליבוא. נכון, נכון, אנחנו חושפים אתכם ליבוא, ונכון, אתם צריכים להתייעל, אבל אנחנו עושים את זה גם באחריות; המדיניות שהכנסתי היא לא "זבנג וגמרנו", מיום ליום, כי יכול להיות מפעל באיזו עיירת פיתוח, או מקום מסוים ששם כל העיירה נשענת על אותו מפעל, ואנחנו משתדלים ככל האפשר לתת התרעה, להגיד – זה ייקח שנתיים, אבל תדעו, עוד שנתיים החומה הזאת, המלאכותית, תוסר. ולכן אני סופג. וכל מקום שאני פוגש את התעשיינים הם כועסים והם אומרים: אתה לא עומד במשימה, אתה אמור להיות הלוביסט שלנו. אז זו טעות. אני לא הלוביסט של התעשיינים. אני הלוביסט של כלל אזרחי ישראל, כולל התעשיינים. המדיניות שלנו היא לחזק את התעשייה בהשקעות חכמות, בהשקעות מחוללות מקומות עבודה טובים. אנחנו עושים את זה. והדבר השני שספגתי הרבה ביקורת עליו זה סביב עניין "נגב טקסטיל", שלא הייתי מוכן להזרים לשם עוד כסף, כי הגענו למסקנה, אחרי זמן מה, שאין לו תקומה, ואם נשקיע שם מיליונים הם ילכו לאיבוד. ומ-36 עובדים – רוב העובדים שפנו אלינו, נדמה לי 28, מצאנו להם כבר מקום עבודה. חלק עוד בהכשרות, אבל אנחנו עובדים ברמה פרטנית על כולם, ואת אותם מיליונים אנחנו משקיעים במקומות אחרים בנגב ובגליל, שמייצרים לא 30 מקומות עבודה אלא 300 ו-3,000. אז המדיניות היא שונה, נכון, לא תמצאו אותי נישא על כפיים במפעל "פרי הגליל" כמציל המפעל, כי אני מסתכל על הכסף של אזרחי מדינת ישראל כדבר קדוש. זה כספי משלמי מסים, זה לא בשבילי, זה בשביל עבודה במדינת ישראל, ואנחנו נמשיך בדרך הנכונה, גם אם היא לא תמיד פופולרית. דבר אחרון, אני רוצה, מכיוון שהיום יצא לי קצת לעסוק בזה – נושא המגזר הערבי הוא על ראש שמחתי. כרגע אני לא רואה – אני רואה חבר כנסת אחד מהמגזר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אפילו שניים. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> איפה השני? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא עם הגב אליך, אבל הוא מאזין. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – זה חשוב לכולם. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אבל זה חשוב לכולם, וזו נקודה נכונה. <נחמן שי (העבודה):> המגזר הערבי הוא של כולם. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> המגזר הערבי הוא של כולנו, אני מסכים עם חבר הכנסת נחמן שי. זה אינטרס אדיר, לאומי, כלכלי, של מדינת ישראל, להכניס בכל הכוח שאנחנו מסוגלים את ערביי ישראל לשוק התעסוקה האיכותי; לא רק לשוק התעסוקה, אלא לשוק התעסוקה האיכותי. ולשם זה פתחנו ברחבי הארץ 12 מרכזי תעסוקה ייעודיים למגזר הערבי, ויש לנו יעד, להגיע ל-24 עד סוף השנה. סך הכול כבר נפתחו 63 מוקדים בכפר ועוד כפר ועוד כפר. זאת אומרת, לא מרכזים גדולים, אבל לפחות בן-אדם אחד שייתן מענה. <נחמן שי (העבודה):> במה זה שונה מלשכות תעסוקה, המרכז – – –? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> זה שונה, המרכז – תראו, קודם כול הדבר הבסיסי בלשכת תעסוקה, היא נועדה לתת את החתימה בשביל לקבל עוד דמי אבטלה או לחלופין הבטחת הכנסה. זאת האמת. כי המאסה הגדולה לא באמת מאפשרת את הטיפול הפרטני. מרכזי הכוון תעסוקתי – אני נוהג לעשות ביקורי פתע – זה מקסים: אתה בא, מקבל את פניך בן-אדם בסבר פנים יפות, לומד את הצרכים שלך, לומד את היכולות שלך, ומכווין אותך, או עם ואוצ'ר ללימוד חינם של מקצוע, או ללימוד אקדמי, או לתעסוקה. ואני ראיתי שם, הייתי, ראיתי קבוצה של 30 נשים ערביות בנות 45, שמעולם לא עבדו בגלל המשפחה והכול, שלראשונה יעבדו; אגב, בתחום המזון – אני מדבר על טירה. מקסים. ואיזו שמחה ואיזו גאווה. אז הדבר הזה, אנחנו נתמיד בו. כמובן, יש עוד תחומים: הנושא של המגזר החרדי, ובכלל ההשקעות בתעשייה. לא נעמיק בזה עכשיו. אני רק רוצה להגיד לכם, היו הרבה ויכוחים פוליטיים, וזה בסדר. בעניין הזה אין לנו מילימטר שמפריד בינינו. אנחנו במשימה משותפת. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נפתלי בנט, שר הכלכלה, שוודאי רק לא אמר בסיכום דבריו שהוא מבקש לדחות את הצעת האי-אמון בממשלה, אז אני אומר את זה במקומו. <איתן כבל (העבודה):> – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> – – – <נחמן שי (העבודה):> הוא מצטרף אליה פשוט. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. הכותרת הבאה היא כותרת מקורית: שנה לממשלה – כישלון בכל תחום, מטעם יהדות התורה ומרצ. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת משה גפני, ומי שינסה לעזור לו בכך הוא חבר הכנסת ישראל אייכלר; בבקשה, אדוני. <איתן כבל (העבודה):> – – – שהרבה שנים זאת הודעה מקורית. <אריה דרעי (ש"ס):> מי עונה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה? <איתן כבל (העבודה):> כבר הרבה שנים הנוסח הזה הוא מקורי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. נכון. ממשלות באות והולכות והנוסח נשאר, אתה אומר. עד עשר דקות לרשות אדוני. בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מי משיב? מי משיב? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> המשיב שלך הוא סגן השר אופיר אקוניס, סגן שר במשרד ראש הממשלה. הנה הוא לפניך. <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא לך, לא לך – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא, לאייכלר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – לא לך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא לך. אני לא עונה לש"ס. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אריה, לא לך. <אריה דרעי (ש"ס):> יש לך מה לספר על – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בוודאי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כשאנחנו מדברים על שנה לממשלת הזדון אנחנו לא מתכוונים רק ליחסה אל הציבור החרדי, שהיא מנהלת מלחמה של ממש נגדו, אלא באמת לכישלון שנוגע לכל אזרח בישראל: גם בתחום הדיור, גם בהפסקת הצמיחה, וגם בבעיות היצוא, גם הביורוקרטיה, וגם משטר הדיכוי שפקידי שלטון ועובדים סוציאליים וקצינים ושוטרים מפעילים נגד אזרחים מכל החוגים; שופטים הממררים את חיי האזרחים חסרי האונים שזעקתם עולה לשמים, ממש כ"סדֹם ועמֹרה אדמה וצבֹיים, אשר הפך ה' באפו ובחמתו". אני ביקרתי אתמול גם בבית-סוהר, נתתי שם הרצאה לפורים, ושמעתי דברים מזעזעים על יחס לבני-אדם, ואני לא מדבר על יחס לעבריינים בלבד. ראיתי כמה האזרח חסר אונים מול המערכת, ראיתי שהממשלה הזאת כושלת בעיני כל אזרח. כל עובדת סוציאלית, כל עובד סוציאלי יכול להרוס חיי משפחה, וכל פקיד יכול למנוע דירות וקורת גג. שלא לדבר על הפשע הגדול ביותר במדינה שנוגע לכל אזרח, והוא הפיכת מינהל מקרקעי ישראל למינהל מספסרי ישראל. הממשלה, שהייתה אמורה לספק קורת גג לכל אזרח בישראל, משתמשת בקרקעות המדינה כמשאב לסחוט מיליארדי שקלים בשנה על עצם הזכות לגור על קרקע המדינה. אם זה היה על קרקע פרטית של איזה מאכער או איזה סוחר שיש לו קרקעות, גם אז היינו אומרים שהוא "גזלן". אבל מדינה שמחזיקה ב-95% מהקרקע ומכניסה 14 מיליארד שקל – כסף שלא הייתה צריכה לקחת פרוטה מזה. כשהיו פה – אני תמיד מתנצל על שאני אומר את זה – אבל כשהיה פה שלטון מפא"י הם ידעו שקרקעות המדינה נועדו לתת לכל אחד קרקע לקורת גג, וגם בימי שלטונו של מנחם בגין. רק בעשור או שניים האחרונים הפכו את המכרזים לפי המרבה במחיר, והפכו את המשאב הלאומי הזה למסחטת כספים. וכך, הם באים ואומרים: הצעות ממשלתיות, נגד הביורוקרטיה של הוועדות – רוב הבעיות של יוקר הדיור, הסיבה המרכזית לכך שאזרח לא יכול לקנות דירה זה הממשלה. אז מילא שהממשלה לוקחת מסים גבוהים, 50%, אז זה נושא של מסים, אפשר לדבר על זה. אבל על הקרקע עצמה, שהיא לא השקיעה בה ולא עשתה שום דבר? יהודים תרמו במשך מאות שנים בשביל שיהיו קרקעות בארץ-ישראל להושיב אנשים והם לוקחים כסף? להראות לכם שהכישלון השלטוני הזה, שהולך ומתבסס יותר ויותר, יורד לחייו של כל אזרח. אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש: הייתה מדינה ענקית, שכבשה ארצות רבות, והיא נקראה ברית-המועצות. אני חושב שהיושב-ראש מכיר אותה מקרוב. היא הייתה חזקה בססמאות, בתעמולה, והיא דיברה על אותם הדברים: על הון אנושי, ועל תוכניות חומש, ועל יצרנות, ועל שוויון בין עני ובין בעל הון. והמערכת הזאת קרסה מסיבה אחת: כי היא הייתה רקובה מבפנים, כמו המנגנון השלטוני במדינת ישראל היום. המנגנון הסובייטי היה רע לאזרח והיה מושחת במנגנון הפנימי – אני לא רוצה להיכנס לפרט זה או אחר, באיזה מנגנונים אנחנו רואים, כמה שחיתות. דווקא אלה שממונים על השחיתות היו הכי מושחתים. אבל אני רוצה לקבוע מתוך צער גדול שמדינת ישראל היום פחות דמוקרטית ויותר אכזרית לאזרחיה ממה שהייתה אי-פעם. בשם השלטון, המשילות, הסדר, למען האזרח, כספי הציבור – הופכים למדינה רעה לאזרחיה. אם לא נתקומם עכשיו נגד הדיקטטורה שהולכת ומתפשטת, מבית-המשפט העליון עד אחרון הפקידים, ולא נוכל להסיר את הכבלים מידינו ואת חבל התלייה מעל צווארינו, אנחנו נהפוך ל"עם עבדים ומזי רעב", כמו שנאמר ב"אינטרנציונל", שנאנק תחת אליטה אנטי-יהודית מרושעת, שתביא לאחד משני דברים: או להתפרקות העם או להתפרקות השלטון. מדברים אתנו הרבה על הצורך של הציבור החרדי להשתלב בכלכלה. השר בנט, השר שלך, חבל שהוא יצא, פרסם ב"ניו-יורק טיימס" מאמר – מישהו תרגם לי את זה לעברית – דברים נוראיים. הוא מספר לגויים שהחרדים משתתפים בכוח העבודה במספר נמוך מאוד, וזה מפני שהם לא רוצים לעבוד והם לא רוצים לשרת. אבל הוא לא כתב לגויים שאתם, השלטון, חוסמים כל שער לתעסוקה, ויבורך אראל מרגלית שפירט את זה קודם, בדרישה לתארים אקדמיים. אדוני היושב-ראש, אני אביא לך דוגמה ממה שקורה, צדקה מתחילה מהבית: הכנסת פרסמה משרה, מכרז, לפקיד לפניות ציבור. כמה חכם צריך להיות הפקיד לפניות ציבור? אני הייתי יושב-ראש הוועדה לפניות הציבור. מה התנאי הראשוני? תואר ראשון. למה מיליוני אזרחים שאין להם תואר ראשון לא יכולים להיות פקיד פניות הציבור? ואני שאלתי את השאלה הזאת את נציב שירות המדינה לגבי שירות המדינה. איפה כתוב בחוק שאדם, כדי שהוא יהיה בתפקיד שהוא איננו צריך פרופסורה מיוחדת לתפקיד שלו, צריך להיות בעל תואר ראשון? ומה הוא ענה לי? זה לא בחוק אבל אנחנו הנהגנו את זה בשירות המדינה. פשוט חסמתם מאות אלפי משרות מהציבור החרדי, ולא רק החרדי. אני מכיר לפחות אחד שהוא לא חרדי, קוראים לו יאיר לפיד, שאין לו תואר ראשון ואין לו בגרות. מסכן, הוא לא יכול לעבוד בשום דבר חוץ מלהיות שר בממשלה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הייתם רואים דבר כזה? שר אוצר הקים מערכת של נבחרת דירקטורים, הציב מומחים שהם יקבעו את 1,300 האנשים שימלאו ב-20 השנה הבאות – את 800 הדירקטורים בכל החברות הממשלתיות. מה התנאי הראשון? תואר ראשון. ומי לא יוכל להיות שם? שר האוצר. ואני שואל: למה שר האוצר המוכשר שלנו לא יכול להיות דירקטור בחברה הממשלתית להעסקת קשישים ובעלי כושר עבודה מוגבל? יש חברה כזאת. הוא לא יכול להיות דירקטור שם. הולך אדון בנט, ואני כועס עליו – זה שהוא אומר פה וזה שהוא מספר שהוא הולך לעשות בשביל החרדים, ניחא, אבל ללכת להגיד לגויים ב"ניו-יורק טיימס" שהמחנות החילוניים והדתיים-הלאומיים – כמה שאוהבים אתכם, הדתיים-הלאומיים, ב"ניו-יורק טיימס" אני לא צריך לספר לך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני פשוט נמנע מלתקן. היום הטפתי לכל הסגנים לא לתקן את הדוברים במהלך הנאומים. אני לא יכול להתאפק. רוב הקוראים של "ניו-יורק טיימס" זה יהודים כשרים, למה לפגוע בהם? <ניצן הורוביץ (מרצ):> אנחנו קוראים, "ניו-יורק טיימס" לא קוראים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אה, זה "יידישע פיראטן". זאת אומרת, זה עיתון יהודי שהוא הכי נגד מדינת ישראל. <ניצן הורוביץ (מרצ):> חס וחלילה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ראיתי סקר שה"ניו-יורק טיימס" הוא אחד העיתונים האנטי-ישראליים הקשים ביותר בעולם. אז לא ידעתי שזה יהודים. תודה שתיקנת אותי. ידעתי שרק יהודים יכולים להיות כל כך נגד מדינת ישראל. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> צלצל לחבר'ה מברוקלין, תשאל אותם. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> החבר'ה בברוקלין קוראים ביידיש. עכשיו אני רוצה לומר מה עוד הוא אמר – שבמהלך השנים הבאות הוא יכפה שילובם בצבא. אני אגיד כמה משפטים על הצבא, אבל קודם אני רוצה להגיד על הגברת פלוג. אומרים לי שהיא אישה טובה, אבל מה שהיא אמרה היום הוא משהו שגובל בגזענות נוראה: הגידול בשיעור החרדים והערבים גורם להאטה במשק. זה לא רק עיתון אחד, קיבלתי מעוד מקום. באתר של ynet היא מצוטטת במדור הכלכלה: גידול בשיעור חרדים וערבים יגרום האטה בצמיחה. אתם שומעים? אותם ערבים וחרדים שלא נמצאים במשק, ועכשיו יש האטה בצמיחה, הם כבר אשמים. ומה היא אומרת? שעצם הילודה של הקבוצות האלה – אני יודע שסטנלי פישר גם אמר את הדבר הזה ואחר כך הוא תיקן את עצמו שהוא לא התכוון שהם לא צריכים להיוולד אלא שהם צריכים להשתלב במאזן העבודה. אבל היא לא כותבת את זה, היא כותבת עוד יותר: שגם במקביל להשתלבותם, אם לא יחול שיפור בהון האנושי של אותן אוכלוסיות, אז נשלם על זה בפריון נמוך. גברת פלוג, אני רוצה לשאול אותך: בבנק ישראל, מה הפריון? המשכורות הגבוהות ביותר במדינה הן בבנק ישראל. אני רוצה לדעת, איזה פריון תעסוקתי, יצרני, נותנים מאות אלפי פקידי שלטון? זו לא בעיה. הערבייה באום-אלפחם ולהבדיל החרדי בבני-ברק הם הבעיה של הצמיחה שלה, ולא מאות אלפי אנשים שכמו בברית-המועצות – ואמר פה ראש הממשלה: אין אבטלה. בברית-המועצות לא הייתה אף פעם אבטלה, כי כולם היו עובדי השלטון. רוב עובדי השלטון והממשלה אינם עוסקים בייצור. <שמעון סולומון (יש עתיד):> ומה עם הנתון של 91% – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ועכשיו לגבי העניין הצבאי; יש לי חצי דקה. רבותי, מדברים על צבא העם או צבא מקצועי, וכבר הארכתי על זה. אם הצבא לא יהיה צבא מקצועי, אם הוא לא ישתחרר מחובת הגיוס – לא האזרח ישתחרר; אם הצבא לא ישתחרר מהחובה לגייס כל אזרח שלא מתאים לו מגיל 18, בנים ובנות, לא יהיה לא צבא ולא עם, כי הצבא זקוק, לפי כל האלופים שדיברו אתי, הוא זקוק להשתחררות מעשרות אלפי צעירים – – – <שמעון סולומון (יש עתיד):> מה עם אלה מה-91% שמתגייסים – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אתה רק מפריע לי, ואולי אתה עושה את זה בכוונה, אבל אני מבקש מהיושב-ראש להוסיף לי את הזמן שאתה מפריע לי כי אנשים לא שומעים אותי. <שמעון סולומון (יש עתיד):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז אני רוצה לומר שאותם אנשים – – – <שמעון סולומון (יש עתיד):> 91% מהמתגייסים – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אם אתה לא תיתן לי לדבר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת סולומון, זכותו לא לרצות לאשר לך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, אני אכבד את זה מתי שאתה רוצה, לא עכשיו. אז אני אומר ככה: הצבא טוען שיש לו עשרות אלפי צעירים שהוא לא צריך וחסרים לו המון צעירים שיש להם מוטיבציה בתחום הטכנולוגיה. אם הצבא ישתחרר ויהיה צבא מקצועי, ולא יהיו סנקציות פליליות על שום חילוני שלא מתגייס, רק יהיו העדפות כלכליות למי שכן מתגייס, ואני בעד שוויון בנטל הזה, אז הוא ישים מסגרות שמוצאות שחיילים שהצבא זקוק להם, שיש להם מוטיבציה – ולפי התרומה כך הוא יקבל משכורת מלאה. אין שום סיבה שמדינה עשירה לא תשלם לחייל משכורת מלאה, לפי התרומה שלו. בשנה הראשונה אולי שכר מינימום ואחר כך יותר, כמו בחיל האוויר ובכל המקומות בצבא הקבע. ברגע שיעשו את זה, ינטרלו את המרעום של השנאה והאיבה נגד אלה שלא משרתים, כי מי שירצה ישרת וגם מי שלא ירצה לא ישרת, ויהיו מספיק חיילים, כולל חרדים שאינם לומדים, שירצו לשרת באותם מקומות שמתאימים להם. אז ירד התירוץ הזה של הצבא, ואז יוכלו לפתוח את שערי התעסוקה ויבטלו את הגזירה הזאת של תואר ראשון כדי לקבל משרה של פקיד ממשלה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר אקוניס, סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, להשיב לחבר הכנסת אייכלר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני, המצב הזה שבו סיעות האופוזיציה מגישות אי-אמון בממשלה ובאולם הזה נמצאים יותר חברי קואליציה מחברי אופוזיציה, זה דבר שהוא מבייש את האופוזיציה. פשוט מבייש את האופוזיציה. אתם – – – <אריה דרעי (ש"ס):> למה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אגיד לך בדיוק למה: משום שכרגע יש באולם יותר חברי קואליציה מחברי אופוזיציה. אז תהיו רציניים. אנחנו מתכוננים, משיבים לכם כפי שצריך להשיב לכם – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יש יותר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא. אז זה השתנה כשדרעי נכנס ויוצא. זה העביר לכם לשנייה אחת אולי את הרוב. חבר הכנסת ריבלין באולם, ובצד הזה יש יותר חברים, אבל זוהי, כמובן, בעיה של האופוזיציה. אדוני היושב-ראש, מוכרת לי הכותרת הזאת: שנה לממשלה, כישלון בכל תחום, מכירים אותה. <אריה דרעי (ש"ס):> אפילו אופוזיציה אתם לא מצליחים להרכיב. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת דרעי, אתה לא היית פה בכנסת הקודמת, אבל מכירים את הכותרת החוזרת הזאת גם מהממשלה הקודמת. אחר כך עדכנו את זה לשנתיים ואחר כך עדכנו את זה לשלוש. בשנה הרביעית אמרו: קדנציה שלמה זה רק הישרדות. אמרו שנתפרק אחרי שנה, ונו, ברוך השם, הממשלה הקודמת שרדה ארבע שנים. אני לא יכול להתחייב על הממשלה הזאת, חבר הכנסת דרעי, לא יכול להתחייב על ארבע שנים, אבל אתה יודע, אנחנו אופטימיים. <אריה דרעי (ש"ס):> לא תהיה שנה שנייה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ובכל מקרה, מצאתי כמה נקודות, חבר הכנסת אייכלר, שבתום שנה אפשר לזקוף לזכותה של הממשלה. בראש ובראשונה, הדבר הכי חשוב, הדבר שאין לעם קיום בלעדיו, אין – ביטחון. ביטחון. זה מה שיש לרוב מוחלט כמעט של אזרחי ישראל, וזה לא סתם, זה לא דבר פרוזאי. זה תוצאה של מדיניות עקבית, נחושה, שמגיבה כמעט מייד – אני לא רוצה להתחייב על הדקות אבל יש גם מקרים של דקות, אדוני היושב-ראש; שבאה כאשר מנסים לבחון אותנו, בדרך כלל מאותה רצועה שלגביה הבטיחו שנסיגה לקווי 67' תביא את השלום מייד בעקבותיה, רצועת-עזה. מייד יש תגובה, וברוך השם, תושבי הדרום חיים בביטחון. לא מוחלט; בשום מקום בישראל לא חיים בביטחון מוחלט, של 100%, אבל בביטחון די גדול, ואני חושב שהצד השני מבין את המסר והוא גם אומר את זה. הוא גם מוסר את מסריו בכל מיני אמצעים, והביטחון, ברוך השם, בכל רחבי הארץ, הוא טוב מאוד. <אריה דרעי (ש"ס):> יש כל יום חיסול אחר במקום אחר במרכז הארץ. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני דיברתי על הביטחון מול אויבינו. בעניין הפלילי, בהחלט יש ביטחון – – <אריה דרעי (ש"ס):> – – – מה זה משנה? הכדורים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – יש בהחלט, ודאי, תשובה מספקת לשר לביטחון פנים, ובאמת, אני אומר לך בהגינות שצריך לתת לזה תשובה. בהחלט צריך לתת לזה תשובה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ביום רביעי הכנסת תדון בנושא. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון, בדיוק ככה. לכך התכוונתי, אדוני היושב-ראש. הנושא השני שעמד ועומד בראש סדר-היום, כמעט, של מרבית אזרחי ישראל, בוודאי אלה הסובלים מהתופעה של ההסתננות הבלתי-חוקית מאפריקה בעשר השנים האחרונות – הממשלה הקודמת, שאתה היית שר בה, אדוני היושב-ראש, הייתה הראשונה לזהות את הבעיה. יש ממשלות שאפילו לא מזהות את הבעיה. נכנסים 10,000, 20,000, 30,000, 40,000, 50,000, 60,000, 70,000, 80,000 נכנסו, בלא מפריע, מסיני לערי ישראל, בלי שום הפרעה; הם מהגרי עבודה, הם מבקשי מקלט, הם מבקשי חיים – הם מסתנני עבודה בלתי חוקיים, לזה הם באו לפה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מייד אשיב לך. רוצים שנה לממשלה, סוג של סיכום קצר, רבע. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – מי לא בדק את זה, אנחנו? – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מייד משיב לכם, גברתי ואדוני. אם לא הייתם קוטעים אותי, בדיוק זה היה המשפט הבא. הממשלה הקודמת זיהתה את הבעיה, והחליטה, בשלב מאוד מוקדם, אדוני, בינואר 2010, להקים ולתקצב – לא רק דיברה; דיבורים, דיבורים בעלמא זה דבר אדיר, זה החיים הפוליטיים לעתים – חברת הכנסת רוזין, אני עונה לך – מיליארד ורבע, זה היה הסכום של תקצוב הגדר, והיא נבנתה ממעבר כרם-שלום לכיוון אילת כמעט, עד העיר אילת עצמה, ששם תוואי השטח לא מאפשר להקים גדר, אבל מאפשר לשים מחסום יבשתי אחר – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – המדינה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ומספר המסתננים הבלתי-חוקיים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני יודע, זה עצוב לכם – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – במדינת ישראל. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אבל המסתננים הבלתי-חוקיים מאפריקה פסקו מלהגיע. <מיכל רוזין (מרצ):> הוא לא – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני יודע שזה כואב לכם; אני יודע שאתם עושים עליהם הון פוליטי, אני יודע שעל גבם אתם מחדדים את הדאגה שלכם לזכויות האזרח, כביכול. חוץ מזכויות האזרח של תושבי אילת, של תושבי שכונת-התקווה, של שכונת יד-אליהו, של ערד – זכויות האדם שלהם היא בעדיפות שנייה. בלימה מוחלטת – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – בלימה מוחלטת, ובשנת 2013 לראשונה יציאה מרצון – חברת הכנסת רוזין – יציאה מרצון של כ-3,000 מסתנני עבודה בלתי חוקיים. זוהי רק ההתחלה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> קשה אומנם, אדוני חבר הכנסת יושב-ראש ש"ס, דרעי, לצמצם את המספר הזה במהירות – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ובאמת, לאזרחי ישראל הסבלנות בעניין הזה, בצדק, היא קצרה – – – <אריה דרעי (ש"ס):> תהיה הגון ותודה שזה בזכות השר לשעבר אלי ישי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אין לי שום בעיה. הנה, אני הגון – לפרוטוקול, למצלמות, לתרגום בשפת הסימנים: הרבה בזכותו של שר הפנים הקודם אלי ישי – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – בשפת הסימנים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – שפת הסימנים. – – וכמובן, המדיניות של שר הפנים הנוכחי, ומעל הכול, חבר הכנסת דרעי, מדיניות הממשלה – policy. זה מזכיר לי, אדוני – לא ניכנס לזה עכשיו – גם את הרפורמה הסלולרית שהייתה מדיניות הממשלה. זה ככה עובד. <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כן, כן. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> איפה כחלון? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני יכול לתת לך את מספר הטלפון שלו. יש לי אותו. הוא עוד לא החליף מספר. <אריה דרעי (ש"ס):> כל הטובים עזבו את הממשלה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> טוב, יש לך בהחלט חידודים, חבר הכנסת דרעי. אחוז האבטלה, חבר הכנסת אייכלר. כמובן, טוב להשמיץ את כלכלת ישראל, הכול לא בסדר במדינת ישראל, הכול חרב במדינה – לתפיסת האופוזיציה – הכול לא בסדר, הכול גרוע. אבל מה לעשות, בסוף גם יש נתונים. פחות מ-6% אבטלה – זה האחוז הנוכחי של המובטלים במשק הישראלי. פחות מ-6%. צריך לדאוג שלא יהיו מספרים כאלה שיעוררו דאגה, כמו 0%, כי אין דברים כאלה. 6% אבטלה במדינה שמוכפשת כל כך הרבה, בעיקר, לדאבון הלב, בישראל; ההכפשות באות מפה. חלק מידידינו – או לא ידידינו – פשוט תופסים עליהן טרמפ. אפילו בישראל אומרים. מה אומרים אפילו בישראל? צלחנו את המשברים הכלכליים הקשים ביותר כשמדינות שלמות בעולם, באירופה בוודאי – – – <יצחק כהן (ש"ס):> מתי זה קרה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה קרה גם כשאתה היית סגן שר האוצר. <יצחק כהן (ש"ס):> תציין את זה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני לא יכול עם הדבר הזה, באמת. אני נאלץ לפרגן לממשלה הקודמת וגם לחבריה – – <יצחק כהן (ש"ס):> תציין את זה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אבל זה בסדר, גם הממשלה הקודמת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תהיה סלקטיבי בפרגון, ואז אני לא אתנגד. <אריה דרעי (ש"ס):> שוב – הטובים בחוץ. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> רגע, איפה אתה היית כל הזמן? אתה רואה? ואתה לא היית פה. אז גם באחוז האבטלה טיפלנו. את השמים הפתוחים – פתחנו. את המיזם החברתי הזה עשינו – הוא לא נחשב חברתי כמובן, כי זה לא בתוך השיח החברתי, אבל מאות אלפי הישראלים, חבר הכנסת דרעי, שיצאו השנה לחו"ל לחופשות הקיץ – אני מעדיף שינפשו בישראל, אבל כמובן רוצים במקומות אחרים, אנחנו בדמוקרטיה, גם זה בסדר – ישלמו הרבה פחות השנה על כרטיסי הטיסה שלהם. בעניין הזה כמובן חבר הכנסת אייכלר יחלוק עלי, אבל אני חושב שהתקרבותנו – אני אגיד בזהירות – התקרבותנו לחוק שוויון בנטל – אני קורא לו השוויון בזכות לשרת בצבא-הגנה לישראל – אלפיים שנה חיכינו לכוח מגן יהודי. היינו בתפוצות, היינו מוכים וחבולים, חיכינו לזה אלפיים שנה, זה קרה ב-1948, זאת זכות גדולה לשרת בצבא-הגנה לישראל. נזקק חוק, חוק שוויון בנטל – אני קורא לו, אדוני היושב-ראש, חוק שוויון בזכות. יש עדיין חילוקי דעות, זה עוד לא גמור, אבל מתקרבים לזה; אתה יודע, אדוני – קרוב יותר משהיה אי-פעם, החוק הזה. אין לנו, ואתה לא מאשים אותי, חלילה, אותי או את המפלגה שאני בא ממנה, שהיא מפלגת השלטון, בשימוש בחרדים כקרדום פוליטי לחפור בו. אתה יודע את זה, הייתה בינינו ברית ארוכת שנים, ויש לי תחושה שגם תהיה בעתיד, אבל החוק הזה – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> רק רגע. עם כל הכבוד שיש לי לציבור החרדי, ויש לי כבוד אמיתי, כן, מקרב לב, אני חושב שכל אזרח שמגיע לגיל 18 צריך לתרום משהו למדינה. הוא יכול להתגייס לנח"ל החרדי, זה גיוס לצבא – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא יהיה בכפייה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הנח"ל החרדי זה דוגמה ללוחמים, לאנשים מפוארים, שיושבים בקו – לא משנה כרגע איפה – אבל בקו לא פשוט – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זה לא ילך בכפייה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא בכפייה. זה הנח"ל החרדי. השירות האזרחי הלאומי והשירות הלאומי – משהו צריך לעשות. לחברי הכנסת הערבים – או, שלום לכם. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני רק רוצה לסיים. למה אתם קופצים? אני הולך להגיד לכם משהו טוב. אני גם מצפה שתעלו לכאן, בנימוקיכם, ותשבחו את הממשלה, שלפני, אדוני, נדמה לי, בישיבתה הקודמת, לא זאת של אתמול, אישרה, נדמה לי אפילו שזה היה פה-אחד, אבל אל תתפסו אותי – נדמה לי שחבר הכנסת אורבך, אני לא בטוח, אבל ההצבעה על תקצוב תוכנית תלת-שנתית לעיר טייבה – 150 מיליון שקל, זה 50 מיליון בשנה, זהו הישג ענק. אתה יודע למה הממשלה עשתה את זה? כי תושבי טייבה הם אזרחי ישראל, מגיע להם לקבל כל שירות בצורה שווה. תושבי ישראל, מגיע להם לגור בתנאים טובים. אגב, זה גם נוגע לבדואים בנגב, חבר הכנסת אבו עראר, ותוכנית פראוור – זאת המטרה של התוכנית הזאת. אתם חושבים אחרת, זאת זכותכם. גם בעניין הזה נגיע להסכמות ולהבנות. אבל, לצערי, לא שמעתי אפילו את תושב העיר; אפילו חבר הכנסת טיבי, אם עדיין הוא גר בטייבה, לא הוציא הודעת ברכה לממשלה על תקצוב 150 מיליון שקל. נדמה לי שהוא דווקא יודע להוציא הודעות לעיתונות כשהוא רוצה, בצורה די טובה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל אין לי ספק שחבר הכנסת טיבי יעלה לכאן בדיון הזה, או בדיון הבא, ויברך את הממשלה על ההחלטה הנבונה, הצודקת והמוסרית שלה. גם אני באופן אישי בשבוע שעבר ביקרתי בטייבה, ואכן, יש שם הרבה עבודה. הכסף שאושר בממשלה יביא לידי ביטוי את התפיסה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, יש כמובן עוד שורה ארוכה של הישגים. אולי נסתפק בשניים אחרונים: כל מי שנוסע – אין ישראלי, חבר הכנסת טלב אבו עראר, השרה גרמן, סגן השר לוי – אין ישראלי שנוסע ברחבי הארץ ולא רואה את תנופת סלילת הכבישים ומסילות הברזל בכל רחבי הארץ, מקריית-שמונה – בכביש 90, ההרחבה שלו, צומת עמיעד – ועד אילת, גם כן כביש 90, הרחבה לדו-מסלולי. מי גר פה בשדרות? השר פרץ לא נמצא פה. אני באמת, עם יד על הלב, אם היינו שואלים את השר פרץ, נגיד לפני עשר שנים – לא 20, כשהוא נכנס לכנסת, או אפילו יותר, ב-1988, 25 שנה – האם היה מעלה על דעתו, חבר הכנסת אייכלר, שרכבת ישראל תיכנס לתחנת שדרות, נגיד, בשנת 2013 – שזה מה שקרה. כמובן, יש תחנה ממוגנת – תחנה ממוגנת, מסילת ברזל כפולה, היא תמשיך לנתיבות, ומשם לאופקים, משם היא תתחבר לבאר-שבע. זה המשך, סגן השר לשעבר כהן, של החלטה שהתקבלה בממשלה הקודמת בתקצוב ענק, של 30 מיליארד שקל, נדמה לי שקראו לה "נתיבי ישראל", לתוכנית. גם כביש 31 בדרום במסע הרחבה ענק בין צומת-שוקת לערד – נכון, חבר הכנסת אבו עראר? <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כן – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יפה, הנה, בבקשה. היום יש פה הסכמה רחבה על כל הנקודות שאני מעלה. ממש ממשלת אחדות לאומית. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – אבל זה עוד לא התחיל. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בעבודה, בעבודה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה זה "בעבודה", בשטח אין כלום עדיין. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> סליחה, זה כביש 35 אולי. יש, יש, יש עבודה. אני נסעתי לערד. אני לא זוכר את מספר הכביש, אבל לסיכום הישיבה אני אביא גם את מספרו, כי אני לא זוכר את זה בעל-פה. אנחנו ממשיכים בחלוקה – בחלוקה – של מחשבים, מחשבים משוכללים ביותר, מחשבי ה-PC. בקרוב יהיה ברהט טקס, ויש כבר ביום שלישי, מחר, טקס שאני משתתף בו, בדאלית-אל-כרמל, ואתמול היה, חבר הכנסת אייכלר, במודיעין-עילית, ולפני שלושה שבועות חילקתי, בהשתתפות ראש הממשלה, 94 טאבלטים, המשוכללים ביותר, החדישים ביותר, כן, בלוד. קיבלו אותם ערבים, קיבלו אותם יהודים, קיבלו אותם דתיים ושאינם דתיים. אנחנו מקיימים, אדוני היושב-ראש – וואו, אפילו אני השתכנעתי שהממשלה הזאת בתנופת עשייה. אני מבקש מחברות וחברי הכנסת לדחות את הצעת האי-אמון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אקוניס, סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת האי-אמון מטעם סיעת ש"ס: הססנות הממשלה נוכח המשבר ב"הדסה" וגרימת נזק לחולים, לצוות הרפואי ולעובדים ולמוסד עתיר התהילה – על הממשלה לסייע ל"הדסה" לאלתר ולאחר מכן לבחון את הליקויים ולפעול לתיקונם. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. הוא גם ינסה לשכנע את כולנו לתמוך במועמדות שלו. בבקשה, אדוני. לצורך העניין יש לך עשר דקות. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, שרת הבריאות, השר אורבך, חברי הכנסת, חברות הכנסת – איפה סגן השר? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני פה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> איזה מהם? <אריה דרעי (ש"ס):> אני רוצה להמשיך ברשימת ההישגים הגדולה של השנה של הממשלה. כנראה נפלה שגגה לפניו והוא שכח לציין את שני ההישגים הגדולים ביותר של הממשלה: את ההוזלה של השמנת המתוקה ואת הביטול של 99 אגורות, בתקציב. את זה שכחת? אלה שני ההישגים המוכחים באמת הגדולים. ואל תזלזל בהישגי משרד הכלכלה, אני מבקש ממך. חשבונות פוליטיים אל תעשה על חשבון ההישגים האמיתיים. אדוני היושב-ראש, פתחתי במילתא דבדיחותא, אבל האמת שזה מעציב מאוד. אני מרגיש בוש ונכלם שאני, כחבר כנסת, כיושב-ראש תנועה, עומד כאן ומולי יושבים טובי הרופאים והעובדים בבית-החולים "הדסה", שהיו מקור גאוותנו והיו באמת, במשך כל השנה – שנים ארוכות אנחנו פונים אליהם, אנחנו, כתושבי ירושלים רבתי, כמיליון ו-200,000 איש, יומם ולילה. לצערי, בגלל הנסיבות, בשנים האחרונות בית-החולים "הדסה" הפך כמעט לבית שני – מאנשי האבטחה בחוץ ועד גדולי הפרופסורים שעובדים בבית-החולים, שבמאור פנים, במסירות, ביעילות, קיבלו וטיפלו בנו, בתושבי ירושלים. והיום אנחנו עדים למחזות שמביישים אותנו, גברתי השרה. לראות את הרופאים, את האחיות, את עובדי המינהל בצמתים, עם שלטים – על מה? על מה? על מה שלי ולך מובן מאליו: שאנחנו עובדים ומשתכרים, מקבלים משכורות. והם, שנותנים שירות לציבור, פתאום, תחת הכותרת של בית-חולים פרטי – אז אנחנו לא חייבים לדאוג להם. אבל למי הם נותנים את השירות? למי? מה, זה "מדיקל סנטר"? זה "אסותא"? זה בית-חולים – הרי ממשלת ישראל, עם כל הישגיה, סגן השר, לא בנתה חדר אחד בכל ירושלים רבתי. אין, כל בתי-החולים בירושלים הם בתי-חולים פרטיים – מהשנור של עם ישראל: "שערי צדק", "הדסה הר-הצופים", "הדסה עין-כרם", "ביקור חולים". מה בנתה הממשלה עד היום? מה, בית-החולים האיטלקי? בית-החולים הצרפתי? מה הממשלה בנתה? אז קמו כאן יהודים ויהודיות טובות מהגולה והקימו בתי-חולים לתפארת. לתפארת. אני מניתי פעם, בשבוע שעבר – וזה לא סוד: כשאתה מסתובב בכל מחלקה או בכל בית-חולים בארץ – אני לא מדבר על חוץ-לארץ; גם שם – אבל בארץ, אתה רואה את הבוגרים של בית-החולים "הדסה": מנהלי המחלקות, הרופאים הבכירים. גאווה של כולם. כשאתה בא לנהרייה או לבית-חולים "העמק" או לפורייה, אומרים לך: מנהל הצנתור אצלנו, או מנהל האולטרה-סאונד, הוא בוגר של בית-החולים "הדסה". זה כאילו נותן לו איזשהו הכשר של הבד"ץ – אנחנו ברמה האקדמית הרפואית הבכירה. התגאינו בזה עד היום. ממשלת ישראל באה ואומרת: לא, זה בית-חולים פרטי; אני לא יכולתי לבקר, לא יכולתי לעזור, לא יכולתי לנהל. מה הפירוש? איפה ממשלת ישראל הייתה כל השנים? מי נתן שירות רפואי למיליון ו-200,000 איש? כשהיה נוח לממשלה, כשהיה מי שיממן את כל הגירעונות שהממשלה – הרי יש עוד בתי-חולים במדינת ישראל, בתי-חולים ממשלתיים, ולשם הממשלה כל שנה מעבירה למעלה ממיליארד שקל; יש קופות-חולים, ואת הגירעונות שלהן הממשלה מכסה. אבל בירושלים יש לוקסוס: יש בתי-חולים פרטיים, ואותם בתי-חולים פרטיים, הממשלה לא טיפלה בהם, לא מימנה את הגירעונות שלהם. הממשלה ידעה – וידעה – את המצב של בית-החולים "הדסה" הרבה מאוד זמן, לא מהיום, חודשים על חודשים, אם לא יותר, ושום דבר. מי שאחראי לכך שהיום העובדים של בית-החולים "הדסה", אדוני היושב-ראש, לא קיבלו משכורת, אף שכבר עברו עשרה ימים מהקפאת ההליכים – ואמרו: הקפאת הליכים זה צעד כמעט אנטי-דמוקרטי, אנחנו עושים את זה כדי להציל את בית-החולים, שיוכלו לקבל את מלוא המשכורת הממוצעת, עד 10,000 שקל. כך אמרה השרה בשבוע שעבר כאן, כך אמר סגן השר מיקי לוי. אבל אני רוצה לבשר לכם: יש לי כאן – בלי להגיד שמות, אני לא רוצה לבייש את הרופאים הגדולים הללו, להגיד מה הם קיבלו היום. היום, רק היום, הכניסו, אחרי עשרה ימים של הקפאת הליכים – לא יודע למה זה צריך לקחת כל כך הרבה זמן – רק היום קיבלו את המשכורת המובטחת. אתם יודעים איזה סכומים? השרה, אולי את לא יודעת. הנה, אני אביא לך כאן: רופאה בכירה מאוד, אני לא אגיד את שמה, רופאה בכירה וותיקה בבית-החולים "הדסה", מהרופאות הבכירות ביותר, נכנסו לה היום לחשבון שלה 1,556.64 שקל. נכנס היום למזכירה שעובדת – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> זה כנראה באלפים. <אריה דרעי (ש"ס):> מה? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אלפים. <אריה דרעי (ש"ס):> אני יודע שיש לך דעה על חברי הכנסת של ש"ס, שלא למדו לימודי ליבה, אבל עדיין, עדיין – בחשבונות אנחנו עדיין מבינים. <קריאה:> באלפים הוא יודע. <אריה דרעי (ש"ס):> גברתי השרה, אדוני היושב-ראש, יש לי כאן עוד תלוש, אולי תגידו שזו טעות: מזכירה, שאומנם עובדת 0.6 משרה, רק 60% משרה, 23 שנים ב"הדסה" – נכנסו היום לחשבון 1,400.39 שקל. ופה טכנאי – אני בכוונה לא הבאתי את המשכורות הגבוהות, שלא יגידו "יש להם מספיק עודפים" – טכנאי ראשי בחדר צנתור, 25 שנה בבית-חולים "הדסה", מפרנס יחיד, אב לעשרה ילדים, שעשרה ימים לא קיבל משכורת, והוא חיכה למשכורת שלו – היום נכנסו לו לחשבון הבנק 3,310.26 שקל, גברתי השרה. זה הקפאת ההליכים נתנה לנו, וזה מה שממשלת ישראל, אחרי עשרה ימים של הקפאת הליכים, שזה צעד כמעט אנטי-דמוקרטי, זה מה שנכנס לחשבונות, זה מה שנכנס. כל המסמכים הללו שאני אומר, זה מסמכים מבית-החולים. אז איפה המשכורת? אני שואל, האם אנחנו צריכים, האם ממשלת ישראל, סגן השר אופיר, שבצדק מנית – מה שמגיע מגיע, שאפו; איך ממשלה יכולה שבבירת ישראל, בירושלים, רופאים, רופאות, אחים, אחיות, כן, עשרה ימים מפגינים מולנו בשביל לקבל שכר, ואנחנו, מה שמצאנו בעשרת הימים האחרונים, אדוני היושב-ראש, זה רק דבר אחד: מי אשם, למה אשמים, בית-החולים כושל, גנבו להם את הכספים, המנהל פלוני-אלמוני; אני לא רוצה להיכנס, כדי שלא יגידו שאני מסיט את הדיון. אבל אני חייב לומר לכם את התחושה שלי. כשמינטקביץ – שמעתם פעם שם כזה, אדוני סגן השר? כן? – עזב את בנק דיסקונט עם מה-זה מצנח זהב, אוהו איזה גודל, אף אחד לא זז. אז מה, מכיוון שקוראים לו מור-יוסף – בסדר, נו, מה – עם איזה מצנחון, כבר מצאו בו את כל האשמה הגדולה? עם כל הכבוד, הוא האשם בכל הגירעון? השר"פ הוא אם כל חטאת? אני שואל. יש לנו, ברוך השם, לא צריך ועדה שהשרה מינתה, לבד אני יודע, אחד ועוד אחד, אני יודע לתת תשובה. יש לנו בית-חולים "שערי צדק" בירושלים ויש לנו בית-חולים "הדסה" בירושלים. כולם משבחים את "שערי צדק" על הניהול, באמת המבריק, של פרופסור יהונתן הלוי. ב"שערי צדק" אין שר"פ? ב"שערי צדק" לא עושים את השר"פ במסגרת כל היום? אני שואל, בית-החולים "שערי צדק" קרס? מה? מה התשובה הזאת? מה אנחנו רוצים, את השר"פ של בית-חולים "אסותא"? את השר"פ של "מדיקל סנטר", שבשעה 14:00, 15:00, כל הרופאים עוזבים את בתי-החולים והולכים לרפואה פרטית ואף אחד לא יודע כמה הם מרוויחים? מכיוון שהכול גלוי ושקוף? מכיוון שאני ב-23:00 יכול להציל יהודי שצריך ניתוח לב כי מנהל המחלקה נמצא בבית-החולים ועושה ניתוחי לב והוא יכול להציל אותו? על מה כל הזעקה הזאת? אבל נעזוב, תחפשו את האשמים. אני מגיש היום אי-אמון בשם תנועת ש"ס על דבר אחד: למה העובדים המסורים לא מקבלים משכורת? אני לא מקבל את התשובה שזה בית-חולים פרטי. זה בית-חולים שנותן שירות לציבור. גברתי השרה, אני יודע שאת רוצה לעזור. אני אומר לך, לצערי הרב – המרוקאים אומרים: אל תשאלי את הרופא, תשאלי את החולה, לחולה יש יותר ניסיון. אני אומר לך, לפי איך שאני רואה את הדברים, עוד שבוע-שבועיים גם בית-החולים "שערי צדק" יקרוס. את יודעת למה? מפני שכל העומס עובר ל"שערי צדק"; הוא לא יעמוד בזה. אנחנו נישאר בירושלים, מיליון ו-200,000 תושבים בירושלים רבתי, בלי שום בית-חולים כאן; לא "ביקור חולים" שנסגר, שום דבר לא יהיה לנו בירושלים. אתם תמשיכו בקצב הזה לחפש את האשמים ולהמשיך לתדרך את העיתונאים כל הזמן – אני חשבתי שאדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, לא. <אריה דרעי (ש"ס):> אני מבין שזה יותר הסכמה אתי על הדברים. כן, בסדר. <יצחק כהן (ש"ס):> יש לך עוד עשר דקות. <אריה דרעי (ש"ס):> לכן, אני מביע אי-אמון בממשלה, אבל יותר קריאת SOS, גברתי השרה. אנא תתעשתו. תתעשתו, תעזבו כל עניין. זה פיקוח נפש. ותדעו לכם שאם בית-חולים "הדסה" יקרוס – ולכך הוא הולך במסלול הזה, לצערי הרב. כבר היום דווחנו על צוותים שלמים של עובדים של חדרי ניתוח שעוברים לבתי-חולים אחרים, אותם בתי-חולים שבשם הסולידריות מפגינים עם בית-חולים "הדסה" לוקחים להם את טובי הרופאים והעובדים שלהם; וכל יום מקבלים הצעות – רופאים ורופאות ועובדי רנטגן שהוכשרו בבית-חולים "הדסה" – לעבור, ועם מה נישאר? אני אמרתי דבר קשה, אבל אני חייב לומר אותו, אדוני היושב-ראש, ואני מקווה שאני טועה, ואני רוצה להיות טועה: יש לי איזו תחושה שהממשלה האטומה הזאת, שבמשך השנה האחרונה כל הזמן הלכה וקיצצה וקיצצה וקיצצה בשכבות החלשות – חברת הכנסת יחימוביץ, אולי תסכימי אתי בזה. אני אומר שהממשלה הזו – יש לי איזה תחושה שאם היינו מדברים על בית-חולים במדינת תל-אביב, יכול להיות שהממשלה הייתה מטפלת בו יותר טוב. אולי אנחנו, החרדים והערבים והאוכלוסיות החלשות בירושלים, זה לא מספיק אטרקטיבי לממשלה לטפל בהם, בבית-חולים "הדסה". אני לא מבין איך יכול להיות שממשלה יכולה לישון בלילה כשבית-החולים הולך וקורס, פאר היצירה של ירושלים הולך וקורס מול עינינו, פיקוח נפש של מיליון ו-200,000, וממשיכים. האחיות בצמתים צועקות על משכורת של 3,500 שקל שלא קיבלו, והכול ממשיך כרגיל. אני לא רוצה להיכנס להאשמות שאני שומע, כיוון שאני לא אעשה כמו נשיא הפרלמנט האירופי, שהאשים בלי לבדוק. אבל, לצערי הרב, יש על השולחן חששות שחלק מהאנשים שמטפלים במשא-ומתן מטעם הממשלה, יש להם שיקולים אחרים גם – לא את, גברתי השרה. יש להם שיקולים אחרים, ולכן הם לא רוצים לפתור את המשבר הזה עד שבית-החולים הזה יקרוס. אם לא – אני לא מבין את הסיבות. בואו נשב יום-יומיים. תשבו יומם ולילה ותגמרו את המשבר. הקפאת הליכים קיבלתם, יש לכם אפשרות. תזרימו כספים, תפתרו את הבעיה. מה שתשלמו היום – תאמינו לי שתשלמו אחר כך הרבה פחות. זה לגבי בית-חולים "הדסה". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אריה דרעי (ש"ס):> אני רוצה, ברשותכם, אני חייב לא לעבור על זה לסדר-היום, אף שכבר דיברו על זה, אבל אני חייב למחות על עוד נושא אחד. פרופסור שכטמן, שהוא אדם יקר, כמובן הביא גאווה לכולנו, חבר הכנסת ריבלין; קיבל פרס נובל וזו גאווה לכולנו. הבן-אדם אמר אתמול אמירה מאוד מאוד חמורה, ואני עוד לא שמעתי התנצלות שלו, וכל עוד הוא לא מתנצל על זה, מבחינתי הוא לא יכול להיות מועמד לנשיא. נשיא צריך ללכד את כל העם. אם אדם מסוגל להגיד, יהיה מי שיהיה, שבשביל התרבות, הנפש – כי תרבות ומוזיקה זה הכרחי; אני מסכים אתו – והוא מוסיף ואומר שאזרחי מדינת ישראל זקוקים לזמרים שאינם רק מעדות המזרח. זאת אמירה שמי שרוצה להיות נשיא, גם אם זה שגגה שיצאה, פליטת פה, צריך לתקן אותה מייד. זה – אחד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הוא אמר דברים הרבה יותר גרועים, חבר הכנסת – – – <אריה דרעי (ש"ס):> זה מה שהובא לידיעתי. וכמובן, אני מצטרף לדברים של חבר הכנסת אייכלר, ואני כבר מחיתי קודם על הדברים של נגידת בנק ישראל, שהשינוי הדמוגרפי של החרדים והערבים גורם להאטת הצמיחה. מצאו את האשם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אריה דרעי. אני מתכבד להזמין את שרת הבריאות חברת הכנסת יעל גרמן להשיב. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <אריה דרעי (ש"ס):> מיקי, תמשיך להיות המגן. <קריאה:> היא לא דיברה על זה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – זה לא בסדר, היא לא אמרה את זה – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> אדוני היושב-ראש, חברתי חברת הכנסת, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, איך אפשר לבקש חוסר אמון בממשלה כאשר כל מה שהממשלה עשתה, מהרגע הראשון ועכשיו ובעתיד, זה אך ורק כדי להציל את "הדסה"? אכן, בית-חולים "הדסה" הוא בבעלות פרטית. אבל בכלל אין ספק, בית-חולים "הדסה" הוא בית-חולים ציבורי, שמשרת את הציבור, בית-חולים שיש לו זכויות רבות, גם ברפואה, גם במחקר, גם בלימודים, בכול, ואת זה אנחנו יודעים. ומהרגע הראשון שהממשלה גילתה את הבעיה בבית-חולים "הדסה" היא עשתה הכול כדי לעבור ולעשות כדי שבית-החולים יעמוד על הרגליים, ובראש ובראשונה לדאוג לחולים ולעובדים. אם עובדי "הדסה" היקרים, שאני שמחה שהם נמצאים כאן, קיבלו את המשכורות עד לפני חודש, כל ראשית חודש קיבלו את המשכורת, זה אך ורק בזכות הממשלה. חמישה חודשים – – – <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> אני אלמד אותך, מר דרעי. אולי ישנם דברים שאתה לא יודע ומן הראוי שתדע, וכדאי שאני אספר לך – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – שכל חודש בחודשו בחמשת החודשים האחרונים הממשלה מצאה כספים מן הגורן ומן היקב והקדימה כל תשלום שהגיע ל"הדסה", תשלומים שמגיעים לו בסוף 2014 הקדמנו עכשיו כדי שיהיה. <יצחק כהן (ש"ס):> הוא לקח הלוואה, זה נקרא להגדיל את הגירעון. <שרת הבריאות יעל גרמן:> ומי נתן את ההלוואה של 50 מיליון? ומי בא וחתם על הסכם מימון? אתם? ש"ס? הממשלה היא זו שחתמה על הסכם מימון. <יצחק כהן (ש"ס):> אל תתבלבלי, זה הלוואה. זה לא כסף שלכם, זה כסף שלהם. גברתי, את מתבלבלת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת יצחק כהן, תודה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> ובזכות הסכם המימון, חבר הכנסת יצחק כהן, בזכות – – – <יצחק כהן (ש"ס):> זה כסף שלהם. זה כסף שלהם, לא שלך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. תודה. <יצחק כהן (ש"ס):> זה הלוואה, זה הקדמת תשלומים. <שרת הבריאות יעל גרמן:> לא, סליחה. הכסף שאנחנו עכשיו נותנים זה כסף של הממשלה, וזה רק התחלה. <יצחק כהן (ש"ס):> לא לא לא – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> רק התחלה. <יצחק כהן (ש"ס):> אוקיי. – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> נכון, לדאבוני הרב, העובדים המסורים מאוד, שלא הייתה שום סיבה שייפגעו, קיבלו בתחילת החודש רק 50%. מה שאתה הקראת, חבר הכנסת דרעי, הם ה-40% הנוספים מעבר ל-50%. זה לא 100%, ואני חושבת שאתה יודע זאת. ואם אתה לא יודע זאת, אני מספרת לך. אני רוצה להודיע לך אם אתה לא יודע, אף שאתה יודע, אבל כדאי שהבית הזה ידע, שמנכ"ל "הדסה" אביגדור קפלן בא ואמר שבכספים שהוא קיבל מהמדינה ומ"נשות הדסה", שמחזיקות את "הדסה" כל השנים ומגיע להן כל הכבוד – ממש כפי שאתה אמרת, אני מסכימה, הן הכניסו למעלה מ-2 מיליארד שקל ורק צל"ש מגיע להן על כך – הן הכניסו את 50 המיליון, אנחנו את 50 המיליון, והיום העובדים מקבלים משכורות. מי שמקבל עד 10,000 שקל מקבל 100% השלמה ל-50% שהוא קיבל בתחילת החודש. מי שמקבל מעל 10,000, אנחנו נותנים לו בין 5% פחות ועד 22% פחות כאשר המשכורות הן למעלה מ-90,000 שקל. יש לנו בעיה ב"הדסה". אני חוזרת ואני אומרת, בית-חולים בבעלות פרטית, בית-חולים ציבורי אבל בבעלות פרטית. לכאורה הממשלה יכלה לבוא ולומר: זה בבעלות פרטית, נפנה לבעלים שישלמו את הכסף. אבל לא זה מה שאמרנו. באנו ואמרנו: זו הבעיה שלנו, כי אם "הדסה" יתמוטט זו הבעיה שלנו. באנו ואמרנו במפורש, מעל הדוכן – אני לפחות שלוש פעמים, ושר האוצר לפחות פעם אחת: "הדסה" לא ייפול, לא ניתן לבית-חולים "הדסה" ליפול. נעשה את הכול – – – <מיכל רוזין (מרצ):> מה? מה עושים? <שרת הבריאות יעל גרמן:> אני מייד אפרט. נעשה את הכול כדי שהוא באמת יעמוד. והיה כל כך קל וכל כך פופולרי וכל כך לא אחראי – – <קריאה:> – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – להוציא את הכסף מן הכיס ולבוא ולומר: הנה, קחו, שלום, נשכח. אבל במקום החלטה מהירה, פזיזה, חסרת אחריות ומאוד פופולרית קיבלנו החלטה אחראית. באנו ואמרנו: לא די ש"הדסה" יעמוד חודש, חודשיים, שלושה חודשים או שנה, אנחנו מעוניינים למצוא תוכנית בת-קיימא, תוכנית שבסופה "הדסה" יחזור להיות מה שהוא היה: בית-חולים מפואר, שנותן שירות ללמעלה ממיליון תושבים, בית-חולים שהשם שלו הוא שם של מצוינות, ואת זה ניתן לעשות רק על-ידי תוכנית הבראה. כאשר ביקשו את הקפאת ההליכים, למעשה ביקשו הגנה על "הדסה". הגנה מפני הנושים, מפני שמי שלא יודע כדאי שידע, שהנושים איימו, כמה ימים לפני תוכנית ההקפאה, לפני בקשת ההקפאה, איימו שהם מפסיקים לתת שירות, מפסיקים לתת ציוד, מפסיקים לתת תרופות ל"הדסה" – אלא במזומן. הבנקים סגרו את האשראי, את קווי האשראי, ו"הדסה" עמד בפני חדלות פירעון. הממשלה היא שהצילה אותו, והממשלה תמשיך להציל אותו. <אריה דרעי (ש"ס):> איך הממשלה הצילה אותו? <שרת הבריאות יעל גרמן:> בתוכנית הבראה, שמי שמוביל אותה הוא המנכ"ל אביגדור קפלן, כמובן בגיבוי של משרד האוצר ומשרד הבריאות. תוכנית ההבראה היא תוכנית שאומרת איך אפשר באמת להמשיך לקיים את הפעילות המצוינת של בית-חולים "הדסה". אבל זה לא יהיה בלי מחיר קשה. זה לא יהיה בלי ויתורים על שכר גבוה. זה לא יהיה בלי ויתורים על הטבות שניתנו, ואינן נמצאות ואינן מקובלות במגזר הציבורי. בבית-חולים "הדסה" יצטרכו להתיישר עם המגזר הציבורי. אכן, בית-חולים "הדסה" זה בית-חולים ציבורי, שנותן שירות לציבור, וככזה הוא צריך להתנהל בהתאם לאמות מידה ציבוריות. ואת זה אנחנו דורשים, וזה יהיה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> וברגע שאכן תהיה תוכנית הבראה בהתאם לאמות המידה הציבוריות, יקבלו את השכר, יקבלו את המגיע, ובית-החולים ימשיך להתנהל כפי שצריך. אמרתי שאני מאוד מאוד שמחה שהרופאים נמצאים כאן. אין לי הזדמנות לעמוד מולם, מול כולם, ולדבר. <משולם נהרי (ש"ס):> למה? <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> אני אומר מדוע. אני בהחלט אומר. חבר הכנסת דרעי וחבר הכנסת נהרי, אני בהחלט אומר. אני סבורה שבשעה הזאת מי שצריך לנהל את המשא-ומתן, ומי שצריך לתת לו גיבוי, זה המנכ"ל. אנחנו נמצאים ברקע, אנחנו דואגים קודם כול שכל הנושא הבריאותי לא ייפגע, ואם הוא ייפגע אנחנו יכולים להתערב. אנחנו גם דואגים לכך שיהיה גיבוי כלכלי וגיבוי כספי. אנחנו דואגים לכך שבסופו של דבר תהיה תוכנית הבראה. אבל מול העובדים צריך לעמוד אדם אחד, והוא אביגדור קפלן, המנכ"ל. הדבר החכם ביותר והאחראי ביותר היום זה לתת גיבוי למנכ"ל, לבוא ולומר לו: אנחנו מאחוריך, נהל את המשא-ומתן בחוכמה, כפי שידעת לנהל משאים-ומתנים אחרים. אתה נבחרת להיות המנכ"ל, אתה זה שעומד לפנים; אנחנו נמצאים מאחור. אני אשמח מאוד להיפגש עם העובדים, אבל צריך לדעת שיש אחד שעומד מולם. ואנחנו – המדינה עומדת ברקע. שלא תהיה טעות, את תוכנית ההבראה לא יהיה אפשר ליישם ולא יהיה אפשר להוציא לפועל אלא אם כן המדינה תעמוד מאחוריה, והמדינה אכן תעמוד מאחוריה. שוב, אני חוזרת, מפני שהמדינה מכירה ומוקירה ויודעת שבית-חולים "הדסה", או המוסד שנקרא "הדסה", הוא בית-חולים ציבורי, ולא ניתן לו, כפי שאמרתי, ליפול. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> ברשותך, גברתי השרה, חבר הכנסת ריבלין מבקש לשאול שאלה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> בבקשה, חברי חבר הכנסת ריבלין. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> האם אתה מרשה לי לדבר מכאן? <היו"ר אורי מקלב:> אם השרה – אני מוכן להרשות, כי הנושא חשוב ונמצא על סדר-היום. <שרת הבריאות יעל גרמן:> בהחלט. כל מי שרוצה לשאול, אתן תשובה לכל אחד. <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת דרעי, אתה יכול לשבת. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, מכובדתי השרה הנכבדה, יש לי קושי אחד, לא רק כירושלמי, אלא כאדם שנמצא בוועדת הכספים ובקי בסכסוכי עבודה. אין ספק שצריך ללכת למשא-ומתן, לתוכנית הבראה, אבל מדוע כל המשא-ומתן צריך ליפול על ראש עובדי "הדסה"? הרי מה הם אומרים – תנו לנו את משכורתנו, משום שאנחנו עובדים, ובעד עבודה מלאה מבקשים את השכר המלא. לא נפל דבר שפתאום גילו – – – <היו"ר אורי מקלב:> לא לא לא, רבותי, אני מבקש, ממש לא. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא נפל איזשהו דבר שבו נתגלה כאילו העובדים מעלו חלילה בתפקידם. הממשלה עמדה ותעמוד מאחורי בית-חולים "הדסה", ואני מברך אותך על כך, ואני מקווה בתוקף שאמרת, גם ממשלת ישראל. אני רק רוצה לגלות לכל חברי הכנסת – מי שלא מרגיש טוב כאן, איציק ליפשיץ מעביר אותו ל"הדסה". אני רוצה לומר לשרה – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> זה הרופא. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – הרי מדובר פה ממש בגרושים לעומת המערכת שאנחנו מתמודדים אתה. מדוע לא ייתנו לעובדים, בזמן ניהול המשא-ומתן, את המשכורת שעליה התחייבנו, הציבור? כי אין בית-חולים ציבורי יותר מבית-חולים "הדסה"; כל הציבור בפרברי ירושלים: יהודים, ערבים, חרדים, חילונים, עשירים, עניים, חברי כנסת, חברי הפרלמנט הפלסטיני – אין אדם שלא מקבל את השירות המיידי, ברמה האנושית, מ"הדסה". מה אשמים העובדים, שעליהם צריך להתנהל כל המשא-ומתן? <שרת הבריאות יעל גרמן:> חבר הכנסת ריבלין. <היו"ר אורי מקלב:> גברתי, עוד ממש משפט קצר של חבר הכנסת דרעי וחבר הכנסת מיקי רוזנטל, ובזה נסיים. רק ברשותך. <שרת הבריאות יעל גרמן:> בהחלט, אני בהחלט אענה לכולם. <היו"ר אורי מקלב:> ממש קצר, אני מבקש. נתתי הרבה זמן. <אריה דרעי (ש"ס):> גברתי השרה, אומנם אני הגשתי את האי-אמון, אבל אני לא רציתי להפסיק אותך באמצע; כיוון שאני מכבד אותך מאוד לא רציתי להפסיק אותך באמצע, אבל צר לי להגיד לך שכנראה הטעו אותך. הנתונים שאמרת לגבי המשכורות, שזו תוספת השלמה של 40% לאלה שקיבלו כבר 50%, עד 10,000 שקל, זה לא נכון. אני אומר לך בעובדות, שהסכומים שהקראתי כאן, ונמצאים פה הרופאים ואת יכולה לשאול אותם. כל הנתונים שאמרו לך – לא הייתה השלמה של 90% ל-10,000 שקל, זה לא נכון, הנתונים הללו. מי שנתן לך את הנתונים הללו – הם נתונים לא נכונים. שוב אני חוזר ואומר, יש כאן דיסאינפורמציה, לצערי הרב, בכל הנושא הזה, והכי פשוט, כמו שאמר חבר הכנסת רובי ריבלין – אם אנחנו הולכים לתמוך בבית-החולים, ובית-חולים "הדסה" לא ייפול, כמו שאת אומרת, מה הבעיה להעביר את המשכורות לעובדים ולהמשיך לנהל את בית-החולים? למה צריך את כל הנוסחאות המתמטיות האלה, של 40%, 50%, 90%? <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. עוד שאלה קצרה, או אמירה קצרה, של חבר הכנסת רוזנטל. בבקשה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, אם המצב כל כך ברור, אז הדיון כמה הממשלה תעביר וכמה עובדים יפוטרו – למה צריך להעביר עכשיו את כולם בסבל הזה? לקחת אותם לבית-משפט, לעשות את כל תהליך הפירוק, והאיום, וכו' וכו'. תעשו משא-ומתן, אבל בינתיים, 1. באמת תשלמו לעובדים, ו-2. הניסיון להגיד שאנחנו לא ידענו מזה, סליחה; משרד הבריאות – את לא היית השרה ואי-אפשר להאשים אותך – אבל המשרד ידע את המצב, אי-אפשר להגיד עכשיו פתאום: לא ידענו. מי יבדוק את עצמו איך נולד המצב הזה? איך לא עקבנו? איך לא ידענו? <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. אנחנו באמת עשינו משהו חריג. <שרת הבריאות יעל גרמן:> כן, נכון, עשינו לפנים משורת הדין, אבל אני חושבת שהנושא הזה מחייב גם קצת אורך רוח, ואפשר להקשיב ואפשר גם לענות. <היו"ר אורי מקלב:> מאה אחוז. אנחנו מעריכים את זה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אני רוצה לענות על השאלות, גם של חבר הכנסת רובי ריבלין וגם של חבר הכנסת אריה דרעי, לגבי המשכורות. ההחלטה הייתה – זו ההחלטה, ואני ראיתי גם את החוזר שיצא, חבר הכנסת דרעי, ראיתי את החוזר שיצא לכל עובדי "הדסה": כל מי שמרוויח עד 10,000 יקבל 100% משכורתו. נכון, אני חייבת לציין שמה שקרה זה שכרגע קיבלו 50% על חשבון משכורת ינואר, אם אני לא טועה, ואת פברואר – יקבלו עוד %50. ההשלמה תהיה יותר מאוחר. אבל כרגע יקבלו, במשכורות הבאות, 100% עד 10,000 שקל. חבר הכנסת דרעי, אנחנו נברר את זה מחוץ לאולם. <היו"ר אורי מקלב:> יבדקו את זה. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, לטובת העניין יש לי הצעה פשוטה; אני מציע שאחרי הדיון השרה תשב עם שלושה רופאים ותשמע את הנתונים. מה הבעיה? <שרת הבריאות יעל גרמן:> מר דרעי, כרגע – – – <היו"ר אורי מקלב:> היא תחליט את זה אחרי – את התשובה את רשאית להגיד גם אחרי. <שרת הבריאות יעל גרמן:> בדיוק, כרגע אני רוצה להשיב. <היו"ר אורי מקלב:> אוקיי. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אין ספק, חבר הכנסת ריבלין, שצריך לתת את אותן משכורות שניתן לתת, אבל אני גם לא חושבת שמישהו מערער על כך שמשכורות מאוד גבוהות ותנאים בלתי מתקבלים על הדעת – חברים, צריכים לדעת לומר גם את האמת, לפעמים היא קשה ולא נעימה. אם ישנם הסכמים בלתי סבירים שאינם עומדים – ואמרתי את זה ואני חוזרת ואומרת – שאינם עומדים בקנה מידה ציבורי, לא ניתן לקיים אותם, ועל זה אנחנו מדברים כרגע. על משכורות אין ויכוח, המשכורות ישולמו. הייתה התמהמהות מפני שעברו כמה ימים עד שהכסף הגיע. הכסף הגיע, הוא יאפשר תשלום של משכורות, המשכורות ישולמו גם בפברואר וגם במרס, ואני חוזרת פעם רביעית ואומרת: עד 10,000 שקל – 100%, ולמעלה מ-10,000 – יתחיל לרדת, בין 5% ל-22%, ואני לא חושבת שיש על זה ויכוח. אם חפצים אנחנו, אכן, בתוכנית הבראה, זאת תוכנית ההבראה. ותוכנית ההבראה מדברת, בין השאר, גם על פיטורים. תוכנית ההבראה מדברת גם על קיצוץ כוח-אדם, ואתה לא עושה קיצוץ כוח-אדם בהינף יד. אני חייבת לומר שכולנו – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> למה להכניס את בית-החולים למשבר? <שרת הבריאות יעל גרמן:> חבר הכנסת – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> תגיעו להבנות עם העובדים. <שרת הבריאות יעל גרמן:> מיקי, מיקי, אני רוצה לענות לך, ואני עונה לך. אני רוצה לומר לך שעד היום, וככל שנוכל גם בעתיד, אנחנו נמנעים מלפגוע ברופאים, אנחנו נמנעים מלהוציא צווים, אנחנו מנחים, מורים ומבקשים לשבת למשא-ומתן ולהגיע להסכמות. אבל צריך לברר וצריך לדעת – צריך להיות ברור שחלק מההסכמות יהיו הסכמות כואבות, שגם אתה תהיה מוכן לתת להן יד, כי גם אתה לא מוכן למשכורות מאוד מאוד גבוהות, וגם אתה לא מוכן לכל התנאים אם אני אספר לך עליהם. ואלה שיושבים כאן, אולי אף אחד מהם באמת לא קיבל את זה, אבל ישנם כאלה שקיבלו, ויש כוח-אדם. הרי לא סתם "הדסה" הגיע למצב שהוא הגיע אליו. הוא הגיע מסיבות מסוימות, ובין השאר בגלל עודף כוח-אדם בתחומים מסוימים ובגלל משכורות מאוד גבוהות בתחומים מסוימים ובגלל תנאים מאוד מאוד גבוהים בתחומים מסוימים. <אריה דרעי (ש"ס):> הוא הגיע – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> אז העובדים לא צריכים להיפגע – – <אריה דרעי (ש"ס):> מפני שהממשלה מעולם לא השקיעה אגורה אחת ב"הדסה". <שרת הבריאות יעל גרמן:> – – והם צריכים לקבל את המשכורות, אבל בד בבד צריך לתת יד לתוכנית הבראה. וצריך להבין שרק תוכנית הבראה אמיתית, לא רק תציל את "הדסה" אלא גם תביא לכך שהרופאים יוכלו להישאר ב"הדסה". בסך הכול תוכנית ההבראה היא עבור הרופאים ועבור העובדים באותה מידה שהיא גם עבור החולים. אם "הדסה" יהיה בריא, אם "הדסה" יוכל להמשיך להתנהל, אם הוא יתנהל באמות מידה ציבוריות מקובלות, זה יהיה לטובת כולם, כי אותם רופאים מסורים ואותם עובדים – לא רק רופאים, גם אחיות, גם עובדי מינהל ומשק, כולם עובדים מסורים – אם אותם עובדים מסורים לא יהיה להם מחר "הדסה" כי "הדסה" לא יהיה, אז מה אנחנו עשינו? ירינו לעצמנו פשוט כדור בראש, ואת זה לא נעשה. ולגבי זה שהממשלה ידעה או לא ידעה, אמרתי שחודשים אנחנו מטפלים בנושא – מרגע שנכנסתי, נכנסתי במרס ואולי בסביבות יולי התחלתי להבין מה קורה שם, וטיפלנו בזה והשתדלנו להגיע להסכמות מבלי ללכת להקפאת ההליכים, וקיווינו שנצליח אכן להגיע להסכמות, להסכמים, בלי ללכת להקפאת ההליכים. אבל קרה מה שקרה, ואני לא אחזור ואומר שוב מה שקרה, והיום אנחנו בהקפאת הליכים, ובהקפאת הליכים יש לנו שלושה חודשים לשבת למשא-ומתן. אני לא מקווה, אני מאמינה, אני בטוחה, שבסופו של דבר כולם, הרופאים והאחיות ועובדי המינהל והמשק, ישבו ביחד שכם אחד, יד ביד עם כל מי שצריך, ויגיעו להסכמים כדי ש"הדסה" ימשיך לפעול. תודה. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מילים כמו חול ואין מה לאכול. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לשרת הבריאות. אסור גם לשכוח שבין שני הצדדים, בין צד ההנהלה ובין הצד של הרופאים, בתווך קיים הציבור שסובל, מייחל ומצפה לסיום המשבר. אסור לנו לשכוח את הדברים האלה, שהוא באמת מצפה לפתרון מהיר, וזו חובה של הממשלה או של השרים לטפל בזה ולפתור את זה מהר. רבותי, אנחנו נעבור להצעה הבאה שהיא אי-אמון בממשלה, של חד"ש, רע"ם-תע"ל-מד"ע ובל"ד, והנושא: כישלון הממשלה בתחום המדיני והכלכלי-חברתי. מועמד להרכיב את הממשלה – חבר הכנסת מוחמד ברכה. יציג את ההצעה חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. ישיב סגן שר האוצר מיקי לוי. בבקשה, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני, לפני שאני אתייחס מייד למשבר ב"הדסה" ולתשובתה של שרת הבריאות, אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לפתוח בהבעת תנחומים למשפחת בדר ולמשפחת סרחאן. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אתה מתייחס ל"הדסה", אז אני נשארת. <דב חנין (חד"ש):> את מוזמנת להישאר. בוודאי, גברתי. אני רוצה לפתוח, אדוני היושב-ראש, בתנחומים למשפחת בדר ומשפחת סרחאן מעכו על האירוע המזעזע שבו נחרב ביתם. משפחות נקטלו תחת קורות הבית ההרוס. הנושא נמצא, אדוני היושב-ראש, בחקירה, ואני מקווה שהחקירה תהיה ממצה ומקיפה. אני לא רוצה להקדים את הממצאים ואני לא יודע אם אכן מדובר גם שם באירוע פלילי, אבל אם מדובר באירוע פלילי, הוא מצטרף, רק בשעתיים האחרונות, לירי על בית בתל-אביב שבו גרים בעלי מוגבלויות, לשוד של סוחר תכשיטים שנפצע קשה בבת-ים. במדינת ישראל אין היום ביטחון, אין היום ביטחון. בכל יום אנשים נהרגים ברחובות. כשמדברים על ביטחון, אדוני היושב-ראש, זה ממש לא איראן, זה מה שקורה אצלנו בתל-אביב, ובטירה, ובטייבה, ובעכו, ובחיפה, ובירושלים, ובבאר-שבע וגם בבת-ים. ועל זה, אדוני היושב-ראש, הממשלה בהחלט ראויה לאי-אמון, כי מצב כזה של חוסר ביטחון ברחובות תל-אביב מזמן לא היה, אבל כשהממשלה מדברת על ביטחון, היא תמיד מדברת על איראן, וזה לא מקרה, כי הממשלה הזאת אמנית בספינים ובבלופים. ביטחון זה איראן ותהליך שלום הוא בפועל תהליך התנחלויות. רק אתמול קראנו על 35 התנחלויות מבודדות נוספות שהממשלה מבקשת לתת להן הטבות מס ברמה גבוהה. ועל כך אפשר לומר, אדוני היושב-ראש, כמו שאמר בזמנו הנשיא לינקולן: אפשר לשקר לכל האנשים חלק מהזמן ואפשר לשקר לחלק מהאנשים כל הזמן, אבל אי-אפשר כנראה לשקר לכל האנשים כל הזמן. יותר ויותר אנשים, גם בעולם וגם בארץ, מבינים לאן הממשלה הזאת הולכת, מבינים שהממשלה הזאת לא הולכת, לא לכיוון של שלום ולא לכיוון של ביטחון, אלא למהלך של התנחלויות מואץ וחסר תקדים. היום אנחנו קוראים שהבנק הגדול ביותר בגרמניה, ה"דויטשה בנק", הכניס את בנק הפועלים לרשימה השחורה בגלל ההשקעות שלו בהתנחלויות, והמגמה הזאת תימשך בעולם גם אם ממשלת ישראל תמשיך לטעון שהיא מקדמת תהליכי שלום. ועכשיו כמה מילים בעניין "הדסה". גברתי השרה, שמעתי בקשב רק את תשובתך, ואני שב ומפנה אלייך את פנייתם של חברי הכנסת, שנשמעה כאן גם מצדי האולם הזה. המשא-ומתן שמתנהל ב"הדסה" מן הסתם לא ייפתר מחר ואפילו לא מחרתיים. בינתיים אסור שהעובדים המסורים ב"הדסה", שנותנים את ימיהם ואת לילותיהם במסירות רבה, בהקרבה, באמת בהשקעה אנושית בלתי רגילה – אסור שהעובדים האלה ישלמו את המחיר על משבר שלא הם יצרו. אני שב ופונה אלייך, ואני חושב שהפנייה הזאת מגיעה היום מכל קצוות הבית, להורות, להנחות את משרדך לשלם לעובדים את מלוא שכרם במקביל למשא-ומתן. אסור שהעובדים ישלמו את המחיר על משבר "הדסה", אסור שהחולים ישלמו את המחיר על משבר "הדסה". <קריאה:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> רבותי. <דב חנין (חד"ש):> נושא "הדסה" הוא נושא שמעורר סערה מובנת. חבר הכנסת טיבי הוא גם רופא, לכן הוא – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הוויכוח הוא על השר"פ, אבל נגיע. <דב חנין (חד"ש):> מאה אחוז. אני אומר: אסור שהרופאים ישלמו, אסור שהעובדים ישלמו, אסור שהחולים ישלמו. יש פה צורך במענה שהוא מענה מערכתי. חבר הכנסת טיבי הזכיר בצדק את מילת המפתח, שהיא מילה שיכולה וחייבת להיות חלק מהפתרון, וזה סיום אותו פרק של שר"פ, שלא הועיל לא ל"הדסה" ולא למערכת הבריאות. החזרת בית-החולים הזה לאחריות ציבורית, עם משכורות הוגנות, משכורות נדיבות, משכורות טובות, לכל העובדים שעובדים בשירות הציבורי ונותנים את מלוא המרץ והאנרגיה שלהם לשירות הציבורי – אני חושב שזה המסר שצריך להסיק. זה הלקח שצריך להסיק מפרשת "הדסה", וכואב הלב על כל יום נוסף שבו המשבר הזה רק מוחרף כתוצאה מהעובדה שהעובדים צריכים להיאבק על מעט השכר שמגיע להם, והוא אכן מגיע להם. מכאן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעבור להיבט נוסף במשבר החברתי, שהממשלה הזאת אחראית לו, והוא משבר הדיור. ראש הממשלה, בנאום שלו בכנסת בדיון בעקבות 40 חתימות, לא דיבר הפעם על משבר הדיור, והממשלה אכן לא מספקת פתרונות בתחום הדיור. היום אנחנו התחלנו, בוועדת הפנים של הכנסת, את הדיון באותה ועדה חדשה שהממשלה המציאה, הוותמ"ל, אותה ועדה עוקפת וד"לים ועוקפת ות"לים, שדרכה אמורה להגיע הישועה לתחום הדיור. <דוד אזולאי (ש"ס):> שכחת את הוול"לים. <דב חנין (חד"ש):> וכמובן עוקפת את הוול"לים, זיכרונן לברכה, או לא לברכה, שגם הן היו עד לא מזמן בארצנו. המהלך שהממשלה מקדמת הוא מהלך בעייתי. הוא מהלך בעייתי משורה ארוכה של סיבות. אני אמנה כאן, אדוני היושב-ראש, שמונה סיבות מדוע המהלך הזה בעייתי. קודם כול הוא בעייתי מכיוון שהממשלה עדיין לא הבינה ששוק הדיור הוא שוק מפולח; כשבונים דירות צריך לשאול את השאלה: למי רוצים לבנות את הדירות האלה? גם כאשר בונים דירות להשכרה צריך להחליט למי אנחנו רוצים שהדירות האלה יגיעו. המהלך שהממשלה מקדמת איננו כולל מרכיב אמיתי של דיור להשכרה במחיר מפוקח וזול. העובדה שהדירות תהיינה קטנות בחלק מהמקרים איננה נותנת מענה. דירה קטנה בירושלים, דירה קטנה בתל-אביב, יכולה להיות היום דירה מאוד יקרה, ולחלוטין לא בת-השגה. אז הסיבה הראשונה שהמנגנון הזה איננו מנגנון נכון זה שהוא איננו כולל מרכיב מספיק גדול ומספיק משמעותי של דיור מפוקח להשכרה במחיר נמוך, במחיר שהוא באמת בהישג יד. הסיבה השנייה שהמנגנון הזה בעייתי היא שהצעת החוק, כפי שהובאה לכנסת, לא כוללת בכלל מרכיב של דיור ציבורי. ופה, גברתי, שרת הבריאות, לפני שאת עוזבת אותנו – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתם אשמים, אתם אשמים, ואתה יודע את זה, חבר הכנסת חנין. <דב חנין (חד"ש):> אדוני סגן השר, אני רוצה לומר לך בצער, לך ולשרת הבריאות, שאפילו מה שאתם התחייבתם לציבור במצע יש עתיד, שבמסגרת חברת הדיור הציבורית החדשה יוקצו לפחות 5% מהדירות הנבנות לדיור ציבורי – הדבר הזה, שישנו במצע שלכם, והוא דבר טוב, לפחות 5% – לא נמצא בהצעת החוק שהובאה לכנסת. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתה מתעלם מזה – – – חצאי אמת, חצאי אמת. <דב חנין (חד"ש):> הוא לא נמצא בהצעת החוק שהוגשה לכנסת. זאת עובדה. הצעת החוק לפני; אם אתה רוצה אני יכול לקרוא לך אותה סעיף-סעיף. סעיף-סעיף. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – חצאי אמת, חצאי אמת. <דב חנין (חד"ש):> והסיבה השלישית, אדוני היושב-ראש, שהמנגנון הזה – – – <היו"ר אורי מקלב:> כל הזמן לפניך לענות לדובר. למה אתה צריך קריאות ביניים? זה ממש לא מכובד. <דב חנין (חד"ש):> הסיבה השלישית שהמנגנון הזה איננו נכון ואיננו ראוי נמצאת, אדוני היושב-ראש, בכך שהוותמ"ל עונה על הבעיה הלא-נכונה. במדינת ישראל יש היום קרקע מתוכננת בשפע. יש, לפי מספרים שנמצאים בידינו, וחלקם הוצגו גם לוועדת הפנים, 150,000 דירות מתוכננות לבנייה שאפשר לבנות אותן אם יוסרו החסמים שמונעים את הבנייה. נמצאים אתנו פה חברי הכנסת חנא סוייד, מסעוד גנאים; כל אחד מהם יוכל לספר לך, אדוני היושב-ראש, על יישובים ערביים שבהם יש כבר תוכניות – בקלנסואה למשל – שבהם יש תוכניות בנייה מוכנות, אפשר לצאת ולבנות – בטירה, בג'לג'וליה – ולמה לא בונים? כי אין פתרונות קצה. הבעיה איננה בזה שאין תכנון לדירות; הבעיה נמצאת בחסמים שמונעים את בניית הדירות המתוכננות. הסיבה הרביעית מדוע המהלך הזה הוא מהלך בעייתי היא שהקמת הוועדה החדשה, הוותמ"ל, תייצר בישראל כאוס תכנוני בלתי רגיל. אנחנו יוצרים פה מסלולי תכנון מקבילים – יש ועדות מחוזיות, יש וד"לים, יש ות"ל – הוזכרו כאן הוול"לים, שהיו קיימות, היום יש ותמ"ל – איך אתם רוצים שמישהו יתנהל בתוך היער הזה של מסלולים תכנוניים אלטרנטיביים ומתחרים זה בזה? הדבר הזה ייצר רק בלבול, מבוכה ואי-ודאות בשוק התכנון ובמשק המקרקעין בישראל. הסיבה החמישית מדוע המהלך הזה הוא מהלך מוטעה נמצאת בכך שבין המהלך הזה, של הוותמ"ל, שהוצג ככלי לשרת את חברת הדיור להשכרה, אדוני סגן השר, שאתם הצעתם, ואני חושב שזה דווקא רעיון טוב, להקים חברה ציבורית של דיור להשכרה, אבל אתם, במקום לייחד את הוותמ"ל למטרה הזאת, של חברת הדיור להשכרה ציבורית, אתם יצרתם מהלך שפתח את הוותמ"ל ליוזמות בנייה של משרד השיכון, ליוזמות בנייה של רשות מקרקעי ישראל; אתם הפכתם את הכלי הייעודי הזה, שנועד לשרת את חברת ההשכרה הציבורית החדשה, לכלי שהוא כולבויניק של יוזמות מן הגורן ומן היקב, ולא כלי ייעודי למטרה של קידום דירות להשכרה במסגרת החברה החדשה שהקמתם. הסיבה השישית מדוע המהלך הזה הוא בעייתי היא שהוותמ"ל ייצור הגברה במגמות הפרבור – הערים תתפשטנה יותר החוצה – במקום לצופף את הערים. הסיבה השביעית מדוע המהלך הזה הוא בעייתי היא שבוותמ"ל יש רוב מוחלט לנציגי הממשלה. זה יביא להעברה של נושאים מקצועיים ותכנוניים לידי הדרג הפוליטי. הסיבה השמינית והאחרונה היא שהמסלול הזה, של הוותמ"ל, מקצץ בצורה ניכרת את היכולת של הציבור להתנגד, להשמיע את קולו. זה מהלך אנטי-דמוקרטי בתחום התכנוני. לא במקרה המהלך הזה, אדוני היושב-ראש, מקודם על-ידי ממשלה שמקדמת מהלכים אנטי-דמוקרטיים גם במישורים אחרים – העלאת אחוז החסימה, מהלך דורסני, אנטי-דמוקרטי, שאתם מקדמים; אף-על-פי שברור לכולם, וכל המומחים שהגיעו לוועדת החוקה של הכנסת הגיעו בסופו של דבר למסקנה שנזקיו של המהלך הזה יהיו רבים יותר מהתועלת שבו, אתם בממשלה הנוכחית ממשיכים לקדם את המהלך הזה במלוא התנופה. לכן, אדוני היושב-ראש, מכל הסיבות, גם הסיבה המדינית, של ממשלה שממשיכה לבנות התנחלויות במקום לקדם שלום, גם הסיבה הביטחונית, של ממשלה שמייצרת אי-ביטחון ברחובות ישראל, גם הסיבה הבריאותית, של ממשלה שמנצחת על משבר חסר תקדים במערכת הבריאות שלנו, גם הסיבה של הדיור, שבה במקום לייצר פתרונות ותשובות אמיתיות לבעיות הדיור אתם מייצרים מנגנונים שרק יגבירו את הסרבול ויחמירו את הבעיות הקיימות, גם הסיבה הדמוקרטית – העובדה שאתם תוקפים את הדמוקרטיה, את המרחב הדמוקרטי, בכל מישורי הפעולה, מתכנון ועד פרלמנט – כל הסיבות האלה, אדוני היושב-ראש, מובילות אותנו למסקנה שדינה של הממשלה הזאת ללכת הביתה, וטוב רגע אחד מוקדם יותר. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, חבר הכנסת דב חנין. ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, אדוני. אין צורך בקריאות ביניים, הזמן לרשותך. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, היות שחד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד הגישו אי-אמון כמעט בכל נושא אפשרי, מבתי-חולים, דרך אוניברסיטת אריאל, דיור, משא-ומתן מדיני – באמת, אני שואל את עצמי לא אחת: אין פה משהו טוב? משהו אחד קטן, פעם תמצאו משהו טוב במדינה הזאת – – <דב חנין (חד"ש):> אדוני סגן השר, אמרתי – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – שנותנת לנו ביטחון כלכלי, שנותנת לנו בריאות, שנותנת לנו ביטחון בגבולות ושנותנת לנו חיים. תמצאו משהו אחד – – <דב חנין (חד"ש):> אמרתי, אתה לא שמת לב – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כן, על השכירות, שמעתי. <דב חנין (חד"ש):> אמרתי – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – משהו אחד באמת. אני מסתכל על הצעת האי-אמון, אני ממש תמה, משהו אחד טוב במדינה הזאת אין? תראו איזה יצירה. <דב חנין (חד"ש):> לא בממשלה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> 65 שנה, איזה יצירה איכותית להתגאות בה. <מיכל רוזין (מרצ):> גם לזה אתם אחראים? <דב חנין (חד"ש):> 65 שנה – – – בפוליטיקה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני באמת רוצה להתייחס בקצרה לדברים החשובים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – לפניכם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> רוצים יותר טוב, סגן השר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני גם, אני אתך בעניין הזה. לכן, באמת, מכל הבליל הזה והמיקס הזה, אני אבחר נושא אחד שאני רוצה להתייחס אליו. אני רוצה להתייחס בקצרה לדברים החשובים שאמרה היום לפני הצהריים נגידת בנק ישראל ד"ר פלוג בכנס הלמ"ס, וחבל לי שחבר הכנסת אייכלר וחבל לי שחבר הכנסת דרעי אינם במליאה כדי לשמוע את האמת, כי הם פשוט הטעו לגבי הדברים שהיא אמרה, ואני מייד אקריא אותם. גם הנגידה, כיועצת כלכלית של הממשלה, מצביעה בצורה החלטית על תעסוקת חסר של ערבים וחרדים כבעיה מרכזית של המשק הישראלי, שפוגעת בצמיחה. בקשר לכך אין ספק כי המהלכים שאנחנו מובילים בשנה האחרונה קולעים למטרה, מתמודדים עם הבעיה וימנעו משברים חריפים בעתיד. עוד הפעם, אם חבר הכנסת דרעי רואה אותי באחד המרקעים, חבר הכנסת אייכלר, שנמצאים מחוץ למליאה, אני הייתי מציע להם גם להסכית ולשמוע את מה שאני אומר. וצריך להגיד באמת את האמת, מה אמרה הנגידה ד"ר פלוג, ואני הולך להקריא מילה במילה מ"דה מרקר" מה אמרה הנגידה: "לדברי פלוג ניתן להגדיל את העלאת המס בשלושה דרכים" – סליחה, בשלוש דרכים. <היו"ר אורי מקלב:> גם שלושה זה נכון. "דרך" זה גם זכר וגם נקבה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> דרך אחת, אין מה לעשות, אם כי ברבים דרכים, אבל ניתן להגיד בשלושה דרכים. <היו"ר אורי מקלב:> בעברית תורנית ובעברית של המקרא "דרך" זה גם זכר וגם נקבה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מקבל את זה, בזה אני באמת לא – – – <היו"ר אורי מקלב:> בשלושה דרכים נקנית האישה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> "כל אחת בנפרד או שילוב שלושתן. העלאת שיעור המס", אמרה, "שמגדילה כמובן את הנטל על הפעילות והצמיחה. הערכה מחדש של מערך הפטורים ממס" – כי יש הרבה מאוד פטורים, ממע"מ, פטורים כאלה ואחרים, מארנונה וכו', ו-3. "הפחתת הכלכלה השחורה והעמקת הגבייה". אלה שלושת הסעיפים שהיא אמרה. עכשיו, מה היא אמרה לגבי הגידול הדמוגרפי – ונשמעו פה מעל הדוכן דברים רחוקים מהאמת, שלכאורה, ואני אומר את זה עם מירכאות, הנגידה ד"ר פלוג אמרה. אז אני, כדי שיירשם בפרוטוקול מה בדיוק היא אמרה, אני מבקש את רשותך להקריא אותם: "לגבי המגמות הדמוגרפיות הצפויות ניתן לאבחן שני גורמים מאוד דומיננטיים. צפוי גידול במשקלם של המגזר הערבי, ויותר מכך של המגזר החרדי באוכלוסייה" – לא דיברה לא על לידות ולא על שום דבר, דיברה על הגידול בשתי האוכלוסיות האלה – "וצפוי שינוי בהרכב הגילאים באוכלוסיית ישראל. כיום האוכלוסייה בישראל צעירה יחסית בהשוואה לזו של המדינות המפותחות, אבל גם אצלנו יש מגמה של הזדקנות, ושיעור בני 25–64 הוא כ-10%, והוא צפוי להגיע ב-2060 לכ-17%". ועוד: "הנגידה הזכירה כי שיעורי התעסוקה של גברים חרדים ונשים ערביות כיום נמוכים, וגם אלו שמשתתפים בשוק העבודה מתאפיינים בממוצע בפריון נמוך. יש שיפור בקטע הזה, אולם הוא אטי. לדבריה, אם שיעורי התעסוקה של מגזרים אלו יישארו כפי שהם היום, בטווח הארוך הגידול הדמוגרפי של האוכלוסיות הערביות והחרדיות יגרע משיעור התעסוקה בישראל. 'לכן חשוב שהממשלה תמשיך להשקיע בגידול ההשתתפות ובהגדלת הפריון במגזר הערבי והחרדי. אחרת, לא רק שלא נדרוך במקום, אלא אף נגדיל את הפער למול המדינות המפותחות'". חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, לא מצאתי מילה אחת של הנגידה, וראוי שהאמת תיאמר, כנגד פריון הבטן, אלא מצאתי בהחלט התייחסות של הנגידה בנושא פריון העבודה, וההבדל הוא כל כך גדול, והאמת חייבת להיאמר כאן במליאה הזו, כי קודמי פשוט עיוותו אותה, וחבל. ואני רוצה להתייחס, ברשותכם, לנושא נוסף שהעלתה הנגידה פלוג בדבריה, שקצת הוצנע בכותרות, אבל יש לו חשיבות רבה – המאבק בהון השחור. כפי שחשפה הנגידה, הבנק העולמי מעריך את הכלכלה השחורה בישראל ב-20%, חמישית מהכלכלה. ואני מדבר, חברים, על 20 מיליארד שקל מפשיעה, ואני מדבר, חברים, על 10 מיליארד שקל מחשבוניות – אתם מפריעים לי, חבר הכנסת טיבי, זה כל כך חשוב, תודה. אני מדבר על 20 מיליארד שקל מפשיעה, 10 מיליארד שקל מחשבוניות מזויפות, 20 מיליארד שקל בזיוף במקצועות ואי-דיווח במקצועות חופשיים ו-130 מיליארד שקל מתרגילי מס, סך הכול כ-180 מיליארד שקל הון שחור, כמחצית מתקציב מדינת ישראל; כן, כמחצית מתקציב מדינת ישראל. מדובר במספרים בלתי נתפסים, שמחייבים אותנו לפעול כדי לסגור פרצות מס, בין היתר באמצעות חבילת חוקים, חבר הכנסת דודו רותם, שאת חלקם כבר העברנו, כמו חוק הנש"מים בעזרתך, תודה, שמחייב את הצ'יינג'ים לדווח על כל עסקה מעל 50,000 שקל – כי הם מעבירים כ-80 מיליארד שקל בשלבים כאלה או אחרים – וחלק אחר שנמצא בשלבים האלה, וכן, חבר הכנסת רותם, אנחנו זקוקים לסיוע שלך להילחם בהון השחור. אנחנו זקוקים לסיוע של ועדת חוקה – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – כדי להחזיר את הכסף שמגיע לאזרחים האלה הביתה. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> זה עכשיו אצלכם; זה במשרד האוצר, לא אצלי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני, חבר הכנסת דודו רותם, יושב-ראש הוועדה, אנחנו צריכים לטפל בהעברות המקור, ובחוקים להעברת מידע מהרשות להלבנת הון כדי לפתוח בחקירה נגד מעלימי המס. בלעדי העברת חבילת החוקים האלה בוועדת החוקה לא יהיה לנו ארגז כלים כדי להיאבק בהון השחור, שהוא חצי מתקציב המדינה, חצי מתקציב המדינה, ואני נחוש להעביר את החוקים האלה בכל דרך אפשרית, אני מאוד מקווה בעזרתך. אני מקווה שהכנסת תעזור לנו לעזור לציבור להיאבק בתופעה זו. ואני לא מדבר על השרברב או על הטכנאי, על תופעת ה"בלי חשבונית" וה"עם חשבונית", שהיא בעייתית בפני עצמה. אני מדבר על הכסף הגדול, על מיליארדי השקלים ששייכים לכולנו – 180 מיליארד שקל הון שחור. מידע רב נמצא ברשות להלבנת הון, ובקלות יכולנו לפתוח בחקירה נגד מעלימי המס ונגד אלה שמלבינים הון ולא משלמים מס אמת. ומעל הדוכן הזה, חבר הכנסת רותם, אני פונה אליך פעם נוספת: אנחנו כן מבקשים את הסיוע שלך. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> תעשו את העבודה בבית. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אנחנו עושים את העבודה בבית. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> אתם לא. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אנחנו מבקשים לתת לזה קדימות, כי ניתן להוריד את המסים המוטלים על אזרחי מדינת ישראל, אם אנחנו נצליח להחזיר חלק מההון השחור הביתה. אבקש מן הכנסת, אדוני היושב-ראש, לדחות את הצעת האי-אמון. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת סגן השר מיקי לוי. אחרי דברי התשובה שלך על הצעת האי-אמון, אנחנו נעבור לדיון בהצעות האי-אמון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי. בבקשה, אדוני. ודאי ידוע לך שלדוברים עכשיו יש שלוש דקות. <איתן כבל (העבודה):> אני יודע, אדוני, ואני מודה לך שהסבת את תשומת לבי. אדוני היושב-ראש, אדוני השר אורי אורבך – כל פעם אני מתפעל כשאני אומר את זה, אז אני חייב לחזור על זה שוב – – <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> – – – <איתן כבל (העבודה):> – – חברותי וחברי חברי הכנסת, הצעת האי-אמון של סיעת העבודה אומנם עוסקת בנושא כלכלי, אבל אני מבקש, אדוני, לדבר דווקא על נושא ביטחוני, שבעצם מראה איך הממשלה הזאת מתנהלת. אתה ואני, אדוני היושב-ראש, נכחנו היום בוועדת הכנסת, שעסקה – וגם חבר הכנסת מיכאלי, שזה עתה נכנס. שלושתנו היינו היחידים בוועדה שגם הצבענו נגד הצעת יושב-ראש הוועדה וביקשנו גם רוויזיה. ואני אסביר במה דברים אמורים. אם רוצים, אדוני היושב-ראש, לראות את חולשתה של הממשלה ואת חולשתו של ראש הממשלה, את חוסר יכולתו לקבל החלטות בנושאים כל כך הרי גורל – איך הוא איננו מצליח לקבל החלטה סביב מי יכהן כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, אדוני היושב-ראש? אחד התפקידים החשובים לא רק בפוליטיקה הישראלית אלא במערכת הפוליטית בכלל ובמערכת של קבלת ההחלטות בפרט. אמר זאת חבר הכנסת צחי הנגבי, שתפקיד יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון הוא התפקיד שהכי משיק לרשות המבצעת. ולגבי התפקיד הזה דווקא בנימין נתניהו, שכל הזמן מתהדר בעשיות ביטחוניות, איננו מצליח לקבל החלטה. אולי יש מי שיאמר שזה רצונו; מה הוא צריך את הכנסת על ראשו? אבל אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, יש מצב שהחל מ-23 בחודש הזה, לראשונה בהיסטוריה של המדינה הזו והכנסת הזו, לא יהיה יושב-ראש לוועדת החוץ והביטחון. ואינני מציע לאף אחד מהחברים במקום הזה, בבית הזה, להקל ראש בעניין הזה. אם, חס וחלילה, מחר פורץ איזה אירוע שוועדת החוץ והביטחון יכולה להיות שחקן בו, אם בהצבעה או בתהליכי קבלת ההחלטות על-פי חוק, לא יהיה מי שיכנס אותה. לא יהיה מי שיפעיל אותה. אני מתבייש, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, בראש הממשלה שאיננו מצליח לקבל, מזה חודשים, החלטה ומכפיף את מדינת ישראל, את חוקי מדינת ישראל לעניינים פוליטיים. הרי חוסר יכולתו לקבל החלטה הוא החלטה פוליטית, ואם בדבר כזה, שאנחנו רואים אותו בעינינו, הוא איננו מסוגל לקבל החלטות, מה נאמר על מה שאיננו רואים ואיננו יודעים? תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אורי מקלב:> תודה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, ולאחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. שוויון בין כולם, שלוש דקות. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> שוויון בנטל. זה קשור, דרך אגב – – – <היו"ר אורי מקלב:> דבר למיקרופון. כן. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> שוויון במיקרופון, שוויון בנטל, זה שוויון בזכויות ושוויון בחובות. בוא נעבור על הצעות האי-אמון אחת-אחת. הראשונה מדברת על קיפאון במגזר היצרני בישראל. אני חייב להגיד – באיזה קיפאון מדובר? כל הזמן יוצרים מקומות עבודה. האבטלה היא מהנמוכות שהיו אי-פעם. השוויון בנטל שאנחנו מביאים, יותר משיביא לשוויון בנטל בגיוס של בני הישיבות הוא יביא הרבה מאוד, הרבה מאוד אנשים – להיכנס למעגל העבודה, להיות יצרניים, להגדיל את היצרנות של המשק ואת הפירָיון של המשק הישראלי. הוא רק יעשה טוב. <איתן כבל (העבודה):> פריון, לא פירָיון. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> פירָיון. <איתן כבל (העבודה):> יכול להיות שאצלו כתוב פירָיון. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> הצעה שנייה: שנה לממשלה – כישלון בכל תחום. זו הצעה לא רצינית, וזה בלשון המעטה. כישלון בכל תחום – בואו לא נחליט, אז סתם לזרוק משהו בשביל שיהיה מעניין כי צריך לעשות הצעות אי-אמון. אני מקווה שחוק המשילות כבר יעבור, כדי שלא יהיו הצעות, הצעות כאלה סתמיות של אי-אמון. עושים הצעות אי-אמון, תעשו את זה כמו שצריך. <יעקב מרגי (ש"ס):> הוא התכוון – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> לא יודע מה הוא התכוון. רשום: כישלון בכל תחום. אנחנו פועלים בכל תחום ומשיגים הישגים בכל תחום, וגם אם אנחנו רק שנה בממשלה והממשלה קיימת רק שנה, אנחנו בסופו של דבר מביאים לשינוי אמיתי בכל תחומי החינוך, דרך הדיור, דרך השוויון בנטל. אני לא יודע אם אמרתי, עוד מעט המשילות, כדי שלא יהיו כאלה הצעות סתמיות. השלישי ארוך מכדי לקרוא אותו, זה הססנות הממשלה בכל מה שקשור ל"הדסה". שרת הבריאות באה והסבירה כאן, הסבירה טוב מאוד איך אנחנו פועלים, וסוף-סוף, אחרי הרבה ממשלות שלא טיפלו ב"הדסה" – הרי אי-אפשר להגיד שכל הכישלון של "הדסה" קרה בשנה האחרונה. סוף-סוף מגיעה שרה, מגיעה ממשלה שמטפלת בכישלון של "הדסה". <מיכל רוזין (מרצ):> איפה היא הייתה כל השנה? איפה היא הייתה כל השנה? <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> כל השנה – היא הסבירה כאן שכל השנה היו דיונים וכל השנה מטפלים. <מיכל רוזין (מרצ):> היא הסבירה. צריך לעשות, לא רק לדבר. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> ועכשיו סוף-סוף מביאים לפתרון שימנע את המשבר הזה. <מיכל רוזין (מרצ):> איזה פתרון? איזה פתרון? אתה יודע איזה פתרון? <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> כל שרי הבריאות שהיו בשנים האחרונות – – <מיכל רוזין (מרצ):> היא הייתה פה עכשיו, לא הציגה שום פתרון. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – דרך אגב, חלקם הגדול באופוזיציה לממשלה הזאת – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – אף אחד מהם אני לא רואה אותו מתריע, אני לא רואה אף אחד מתריע מפני הכישלון של "הדסה" בשנים האחרונות. וההצעה האחרונה: כישלון הממשלה בתחום המדיני והכלכלי-חברתי. גם כאן זה מזכיר את "הכישלון בכל תחום". אי-אפשר להחליט, צריך להגיש הצעת אי-אמון, אז בואו נגיש. אז גם כאן אני אומר שחוק המשילות, אני מקווה שיפתור את זה ולא יגישו סתם הצעות אי-אמון. יהיו הצעות קונקרטיות ואמיתיות. התייחסתי לנושא הכלכלי-חברתי, לא התייחסתי לנושא המדיני שהוזכר כאן. הנושא המדיני – גם כאן, ממשלת ישראל במשא-ומתן עם הרשות הפלסטינית בתמיכת האמריקנים ותמיכת האיחוד האירופי ותמיכת האו"ם; משא-ומתן בשביל להביא סוף-סוף לפתרון אמיתי, פתרון של שתי מדינות לשני עמים במדינת ישראל, בארץ-ישראל. אני מקווה שהמשא-ומתן הזה יבשיל. וכמו שאתם רואים, הממשלה הזאת פועלת בכל תחום. עובדת. כמובן, אסור לנו לקבל שום אי-אמון, ואנחנו צריכים להמשיך לתת לממשלה לעשות את מה שהיא עושה ולעשות אותו טוב. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, שלא מזמן ראיתי אותו – כן, הוא נמצא. <היו"ר אורי מקלב:> הוא נמצא. סגן השר. <יעקב מרגי (ש"ס):> השר, אורבך. הצעת האי-אמון שהגישה תנועת ש"ס ממוקדת ב"הדסה". אבל אני רוצה לומר לכם, אני רוצה לגעת בכמה נקודות חולות, אם מדברים על מערכת הבריאות. נדבר על כמה נקודות חולות בתפקוד הממשלה הזאת. על הממשלה הזאת ושותפיה הייתי אומר מה שאמר הנביא ישעיה: "מכף רגל ועד ראש אין בו מתֹם", כולו "פצע וחבורה ומכה טריה, לא זֹרו ולא חֻבשו ולא רֻככה בשמן". <אלעזר שטרן (התנועה):> ולא רוככה בשמן. <יעקב מרגי (ש"ס):> כולו פצע וחבורה. במה לגעת? "הדסה" – כבר נאמר די והותר. ולא ראיתי – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> "ורחמיו על כל מעשיו", אתה אומר. לאט-לאט, אבל אולי ייכנס ללבה הערל של ההנהגה, של הממשלה הנוכחית. רבותי, על "הדסה" כבר נאמר, ולצערי הרב לא ראיתי שמישהו התרגש, הולך לעשות איזה צעד מהיר או משהו להציל את בית-החולים "הדסה". שיציעו דרך. כולם אומרים – "הדסה" לא תיפול. שבועיים, שלושה, בינתיים זה לא מזיז לאף אחד. הייתי רוצה לדבר על נקודה, גברתי חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אם אנחנו, החרדים, היינו מעזים לשדוד את הקופה הציבורית במשך קדנציה ב-10% ממה שנעשה בשנה האחרונה, כמה דפי עיתון היו נכתבים? כמה עתירות לבית-המשפט העליון על כפל תקציבים, על אי-שוויון? יש שוד של הקופה הציבורית, שוד של הקופה הציבורית בוועדת הכספים יום-יום. ואני אומר לחברי, לאחי – זה הפך להיות מושג, ביטוי נזיל בקדנציה הזו – לאחי מהבית היהודי: אתם קונים. כן, אתם קונים את העוולות שאתם עושים לכל החברה בישראל. אתם יודעים מה? גם למתיישבים שלכם – אתם מאחזים עיניים של כולם. יש משא-ומתן מדיני; אתם קונים זאת בכסף רב. קניתם בכסף רב את ההתעמרות בבני הישיבות. התוצאות מדברות בעד עצמן: חיילי הסדר, שאני מעריך את תרומתם, הערכתי את תרומתם ואעריך את תרומתם – 17 חודש שירות, כשלפי חוק השוויון בנטל כולם ישרתו 34 חודשים, וגם החרדים. חייל הסדר, תלמיד בישיבת הסדר, מתוקצב חמש שנים – מתוקצב חמש שנים – כמה, אלעזר שטרן? כמה מתוקצב כל חייל הסדר? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> גם ההורים שלו משלמים – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> ארבע וחצי. <יעקב מרגי (ש"ס):> ארבעה וחצי. לאיזו תקופה? לכל התקופה. ולא בודקים אם זה כפל תמיכות וכפל תקצובים. זה עובר מכל המשרדים. אבל כל לוחמי החירות והחופש, איכות השלטון – צריך להקים תנועה לאיכות השוויון, כי גם שוויון כבר הפך לאי-שוויון – אף אחד לא מדבר. יום-יום שודדים את הקופה הציבורית, סעיף אחר סעיף. <היו"ר אורי מקלב:> נא לסיים. <יעקב מרגי (ש"ס):> בחור ישיבה חרדי, שחור, לא מתגייס – 250 ש"ח. בחור ישיבה לא מתגייס – מה לעשות, הוא לא שחור, אלא דתי-לאומי, אלעזר, כמה? 1,500 ש"ח. אל תתבייש. אני מעדן. ההערכה היא 1,500 ש"ח. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <יעקב מרגי (ש"ס):> אני בזה מסיים. רבותי, אני אומר לכם, הבית היהודי, חבריהם ואחיכם, קודמיכם, הביאו את ההתנתקות מעזה. גם הם אמרו שהם יפרשו על סף ההסכם. ואתם תפרשו, אבל אחרי שההסכם יהיה חתום, ואתם תפנו את אחיכם ביהודה ושומרון. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, ואחריו – חבר הכנסת מאיר שטרית. בבקשה, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום פורסמו שתי ידיעות: האחת, שבתגובה על איום של חברת "טבע" להעביר את הפטנטים שלה מישראל לשווייץ כדי לשלם פחות מס, היא תקבל הטבות מס נוספות. השנייה, הודעתה של נגידת בנק ישראל, גברת פלוג, שהחרדים, הערבים והקשישים הם האשמים במיתון בישראל. כדבריה – ואני מצטט: "מגמת הדמוגרפיה בישראל, הכוללת גידול בשיעור החרדים והערבים והזדקנות האוכלוסייה, זוהי הבעיה". אני רוצה דווקא לקשור את שתי הידיעות יחד. הידיעות האלה משקפות אולי יותר מכול את המדיניות הכלכלית המבולבלת של הממשלה הזאת. מצד אחד נותנים הטבות מס נוספות לחברת "טבע", ומהצד השני מאשימים את החרדים במיתון. תרומתה של "טבע" לכלכלת ישראל הרי נתונה במחלוקת עמוקה; יש כלכלנים ומומחים בכירים רבים הטוענים נגד "טבע" שחרף הטבות המס המופלגות שקיבלה, תרומתה לצמיחה ולתעסוקה אינה מוכחת, אולי אף להפך – המדינה ויתרה על הכנסות מסים בהיקף של מיליארדים, אולם הרווח שלה חזרה מההטבה הזאת נמוך בצורה משמעותית מההשקעה והיעד שלשמו ניתנו הטבות אלו. זה עדיין לא הוכח, ולא נבדק בצורה מקצועית ומקיפה. לעומת זאת כמעט אין חולק על תרומתה של משפחה ברוכת ילדים, כפי שהלמ"ס כתב, שמשפחות של שלושה ילדים ויותר הן התורמות ביותר לכלכלת ישראל. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אותו דבר שהוא לא נכון. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אתה לבד אמרת שמשפחה עם שלושה ילדים – ואני מצטט אותך – תורמת לאוצר 190 שקל יותר ממשפחה אחרת. בלשונך שמעתי את זה. תראה ב"דברי הכנסת". <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לך חפש את הפרוטוקולים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> 190 שקל. אמרת בשבוע שעבר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא אמרתי מעולם. אמרתי שהנתון שאתה מביא אינו נתון נכון, כי קראת אותו לא נכון, והקראתי לך אותו בצורה נכונה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> ומה הקראת? שהלמ"ס כותב שמשפחה שלה שלושה ילדים מביאה לכלכלת ישראל, לאוצר, 190 שקל יותר – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – ממשפחה שאין לה. אני לא יודע מה אתה מתווכח אתי. תראה ב"דברי הכנסת". <סגן שר האוצר מיקי לוי:> באמת, במחילה מכבודך, זה לא נכון. לא אמרתי את זה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> ואם אני אוכיח לך שכן? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תוכיח, נראה אותך. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אוקיי. בסדר. <היו"ר אורי מקלב:> להתווכח או לא להתווכח זה בידך. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> חבל על הזמן שלי. <היו"ר אורי מקלב:> אמרתי: זה בידך. אתה יכול לא להתווכח. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אם הממשלה הייתה מתנהלת במדיניות כלכלית הגיונית ולא פופוליסטית, היא הייתה מעודדת ומחזקת את הקבוצות האלה, ומאידך מקצצת בהטבות השווא הניתנות לחברה שבאה ומאיימת לעבור לשווייץ אם לא תקבל עוד הנחות, כמו חברת "טבע". שום תכנון תקציבי נכון – כשיד ימין אינה יודעת מה עושה יד שמאל, והכול מתנהל על-פי אינטרסים פוליטיים צרים של בעלי ההון, אפשר להמשיך ולתת הטבות מס מפליגות לחברת "טבע" ובמקביל לקצץ עוד לחרדים או למעמד הביניים. <היו"ר נאורי מקלב:> נא לסיים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> צר לי לקבוע זאת, אבל אם איומים להעברת פטנטים מישראל לשווייץ כדי לא לשלם מס גורמים לכך שמקבלים הטבות מס נוספות, אולי כדאי לנו לנקוט את אותו הקו, שנכריז על מרד מסים – לא נשלם יותר מע"מ, לא מס רכישה, לא מס שבח, ושום מס, לא ישיר ולא עקיף, עד שהממשלה תבין שגם החרדים הם אזרחים שווי זכויות במדינה, ועל המס שהם משלמים כדין מגיע להם גם לקבל תמורה כמו כל אזרח אחר. אני מבקש שתפסיקו כבר בלקסיקון עם "אנחנו מממנים אתכם". <מיקי לוי (יש עתיד):> ממש לא. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אתם לא מממנים אותנו. אנחנו מממנים אתכם. <מיקי לוי (יש עתיד):> ממש לא. ממש לא. <דב ליפמן (יש עתיד):> תגיד אתה – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> משפחה שקונה כל יום מוצרי יסוד משלמת מע"מ, ובוא ותראה מה איגוד יצרני המזון אומרים: 6 מיליארד שקל מכניס המגזר החרדי רק מקניית מוצרי יסוד – מה שאין לכם. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. תודה רבה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> לכם – אתם מגדלים ילד וכלב, ואם רוצים עוד להרחיב את המשפחה, קונים עוד כלבה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת מאיר שטרית, ואחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. <שלי יחימוביץ (העבודה):> למה אתה מעליב? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – את הילדים. <שלי יחימוביץ (העבודה):> גם וגם. <היו"ר אורי מקלב:> לא, הוא רוצה להגביר את הילודה, ולכן הוא אמר: כלב וכלבה. <מאיר שטרית (התנועה):> אדוני היושב-ראש, אני מבקש להתייחס לנושא שעומד עכשיו על הפרק, והוא די חדש – הוא לא חדש, הוא ישן בעצם – הנושא של הנחות במס ביישובים, וההחלטה של הממשלה בעניין הזה, לתת הטבות מס ליישובים מבודדים ואחרים. אדוני, אני רוצה לומר שהעמדה שאני רוצה להציג עכשיו, אולי היא לא פופולרית, אבל היא עמדה עקבית, ואני אומר אותה ומנסה להיאבק עליה מאז שאני בכנסת, 30 שנה. <היו"ר אורי מקלב:> לא משנה אם אתה אופוזיציה או קואליציה. <מאיר שטרית (התנועה):> לא משנה אם אני באופוזיציה או בקואליציה. אפילו – אני מוכרח להודות, כן, שפעם אחת הצלחתי להעביר את חלקה. ב-2003, יחד עם נתניהו, כשעשינו את התוכנית הכלכלית, ביטלנו את הטבות המס על כל היישובים, פרט לאלה שהיו להם מעל 13%, מי שזוכר. אגב, אני התנגדתי גם לזה, וחשבתי שצריכים לבטל את זה לחלוטין. אני רוצה להסביר מדוע. אדוני היושב-ראש, אני חושב שמה שעושים היום, שנותנים הטבות מס ביישובים הללו – מי מקבל את הטבות המס? אם תבדקו, תראו די מהר שיותר מ-50% מתושבי היישובים האלה לא מקבלים פרוטה אחת הנחה. למה? כי הם לא מגיעים לסף המס. בכל יישובי הפיתוח, מי מקבל את ההטבות העיקריות? דווקא העובדים הבכירים. ככל שאתה בכיר יותר, ההטבה שלך גדולה יותר. אם אתה מקבל 15% הטבת מס, נניח, על משכורת של 20,000 שקל, ההטבה שלך משמעותית. אם אתה עובר את סף המס, ונגיד שהגעת ל-5,000 שקל בברוטו, אתה נהנה מאיזה 50 שקל. זאת אומרת, עיקר הכסף הזה, וזה 750 מיליון שקל בשנה, לפי נתוני הממשלה, הולך בעיקר לאנשים החזקים. ואני אומר: אדוני, ריבונו של עולם, זה פשוט לא צודק חברתית. מה שאני מציע לעשות, אגב – והצעתי את זה גם אז, ולצערי, נתניהו דווקא לא הסכים ללכת אתי עד הסוף בעניין – הצעתי לא לוותר על הכסף הזה; לקחת את 750 מיליון השקל ולהשתמש בהם לדבר אחד: חינוך; לעשות יום חינוך ארוך, למשל, במתכונתו המקורית, לכל ילדי היישוב, ואז כולם ייהנו מזה, גם עניים וגם עשירים. אף אחד לא ייפגע מזה. זה יותר צודק, יותר נכון. במקום לתת הטבה לחלק קטן מהאוכלוסייה, הטבה גדולה, ולאחרים אפס, אם היו משתמשים בכסף הזה לטובת הילדים, לטובת מערכת החינוך, למשל, או לתרבות – לתת שירותי תרבות בערים האלה, שתהיה להם תוספת יתר, איך אומרים, נשמת יתר, לתרבות ליישובים האלה – יהיה כדאי לגור ביישובים האלה. אולי דווקא זה ימשוך יותר אנשים לבוא לגור ביישובים הללו, כי תהיה להם הטבת יתר לעומת המצב הקיים היום. זה שמישהו מקבל הטבת מס לא מנחם אף אחד. הדבר היחידי שמצער – זה מצער את אלה שלא זוכים להטבת מס והם אפילו לא יודעים את זה. לכן, כמובן, עוד לא עברה החלטת ממשלה, אולי כן עברה, אני מציע לאוצר – יושב פה סגן שר האוצר ועכשיו שר האוצר נכנס – אני מציע לכם לשקול את האופציה הזו מחדש. כמובן, אני לא יכול להכתיב שום דרך, ואם האוצר יחליט שזה מה שהוא רוצה אז זה מה שיהיה, כנראה, אבל אני מציע לכם לשקול את הדבר הזה מחדש, כי אני חושב שזה רעיון יותר טוב לשימוש בכסף מאשר לחלק אותו לקבוצת אנשים קטנה. אני אומר לך, מיקי, מכיוון שאני מכיר את זה מקרוב. עובדה, אמרתי לך, ב-2003 הצלחנו להוריד את כל היישובים שמתחת ל-13%, והתחילה אז פוליטיקה – אחרי זה. בקדנציה לאחר מכן – תוסיפו את זה, תוסיפי את זה, והפוליטיקה תמיד מקלקלת. ונדמה לי שבשיטה הזאת אף אחד לא יכול לקלקל. כולם ייהנו, זה יהיה חיובי לכולם, אתה יכול לתת שירות טוב לכולם ותוספת משמעותית מאוד או לחינוך או לתרבות – ובא שלום על ישראל. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני חבר הכנסת מאיר שטרית, גם על עמידה בלוח הזמנים. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול התקבלו מאות סטודנטים ישראלים על-ידי נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, הלוא הוא אבו מאזן, ברמאללה, במוקטעה. <קריאה:> היושב-ראש. <ניצן הורוביץ (מרצ):> לפני שאני נוגע בתוכן הדברים שאמר הנשיא הפלסטיני, אני ככה חושב לעצמי – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני, יושב-ראש הרשות הפלסטינית. <ניצן הורוביץ (מרצ):> נשיא הרשות הפלסטינית. <קריאות:> – – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> איזה נשיא, לא נשיא ולא בטיח. <ניצן הורוביץ (מרצ):> בסדר, יושב-ראש, מאה אחוז. <קריאה:> Chairman. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני כבר רואה את האופן שבו אתם מתייחסים לעניין. ואגב, אם כבר שאלת, מתי אי-פעם ראש הממשלה שלנו קיבל סטודנטים פלסטינים? מתי אי-פעם ראש הממשלה שלנו ככה פתח את דלתו בפני אורחים מקרב השכנים שלנו, שנמצאים עשר דקות נסיעה ממנו? אבל זאת, ככה, אמירת אגב. אבו מאזן אמר לסטודנטים הישראלים שלושה דברים, ואלה דברים שהוא חוזר עליהם כבר תקופה ארוכה, אמר אותם גם בכלי-התקשורת הישראליים, גם מעל במות בין-לאומיות. אחד, שלבית הולדתו בעיר צפת הוא ישוב כתייר בלבד; וזאת אמירה עם משמעות כבדה מאוד עבור הנציג הבכיר של העם הפלסטיני. הדבר השני שהוא אמר: לא למאבק חמוש, לא לטרור; ואני חושב שבשנים האחרונות הוא והרשות הפלסטינית גם מוכיחים את זה. והדבר השלישי שאמר אבו מאזן – כששאלו אותו מהי פלסטין הוא אמר: פלסטין היא הגדה ועזה, וכל השאר זה ישראל. והאמירות האלה הן אמירות של מנהיג מתון, שפוי, שקול ואחראי, שפניו למשא-ומתן. מבחינת ההכרה, שאלו אותו גם לגבי ההכרה, הסיפור הזה של ההכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית. ואבו מאזן אמר, ובצדק אמר, שאש"ף, כבר בהסכמי אוסלו לפני 20 שנה, הכיר בישראל, במדינת ישראל, בשטחה של מדינת ישראל, בשטח המוכר מבחינה בין-לאומית, כפי שהוא גם הגדיר אותו אתמול, השטח של גבולות 67', וזאת המדינה. ואגב, אין מדינות שמבקשות ממדינות אחרות להכיר בהן ובאופי המשטר ובסוג המשטר הפנימי שלהן. גורמים קיצוניים ברחוב הפלסטיני, בעקבות הדברים האלה שאני אמרתי, האשימו את אבו מאזן, אמרו שהוא בוגד בעמו, הוציאו נגדו כל מיני אמירות קיצוניות. הם חוברים לקיצונים כאן, שתוקפים את ראש הרשות הפלסטינית. אלה ואלה לא רוצים התקדמות ולא רוצים שלום. והשאלה היא לא כמו שמטיחים כל הזמן, מעל כל במה כאן, נציגי הממשלה: יש פרטנר פלסטיני, אין פרטנר פלסטיני? היום, יותר מאי פעם בעבר, נשאלת השאלה האם לאבו מאזן יש פרטנר בירושלים. לשמחתנו, העניינים האלה, אדוני היושב-ראש, כבר לא תלויים בסרבני שלום כאן ושם אלא יש גורם בין-לאומי, שר החוץ של ארצות-הברית, שמייצג את בעלת הברית – – <היו"ר אורי מקלב:> נא לסיים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – הגדולה ביותר שלנו, שהתגייס למשימה. הוא איש אמיץ, הוא איש של שלום, הוא ידיד ישראל, הוא הסנטור עם הרקורד הכי חזק בוושינגטון של הצבעות למען ישראל ב-27 השנים שהוא סנטור. ואנחנו אומרים מכאן לג'ון קרי: carry on, תמשיך, ג'ון קרי, תמשיך ואל תעצור, כי הישראלים והפלסטינים רוצים שלום. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת חנא סוייד. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני דווקא רוצה לדבר על מה שמתרחש בבית-חולים "הדסה". אני עבדתי במוסד החשוב הזה, שנותן שירותים לכלל האוכלוסייה. מדובר במוסד שמעודד רפואה טובה, מצוינות ומחקר, וזה הזמן והמקום לעמוד לצד האנשים הטובים שעומדים שם, ולהגיד מילה נגד מה שאני מרגיש – מרגיש: שמחה לאיד אצל חלק מהאנשים למה שמתרחש ב"הדסה". <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> יש שמחה לאיד. כך מרגישים לפחות חלק מהרופאים, חלק מהאנשים שעובדים שם. אבל, יש כמה דברים בסיסיים שצריך לומר: א. צריך לשלם משכורת שלמה לאנשים, לא חצאי משכורות. אנשים שעובדים, עושים את זה בצורה מסורה, מגיעה להם תמורה נאותה לעבודה המצוינת והשליחות האנושית שהם עושים; ב. הרופאים שם – ואני פגשתי היום חלק מהם כאן בכנסת; חלקם, הייתי סטאז'ר שלהם; ממש אני זוכר את הדקות, השעות שבהן עבדנו יחד לטובת החולה והחולים. יש חילוקי דעות בינינו לגבי השר"פ. יש לי הצעת חוק, יחד עם חברתי חברת הכנסת יחימוביץ, לגבי שר"פ. היא נפלה בוועדת שרים. אבל, הצורך לעמוד לצד המוסד החשוב הזה, "הדסה", גם מצד הממשלה, גם מצד הציבור. ואני חוזר ואומר, כי השר אורבך הרים את גבותיו, הוא התפלא כאשר אמרתי "שמחה לאיד": יש בחלק ממוסדות הרפואה האחרים שמחה לאיד על מה שמתרחש ב"הדסה", ואני מצטער על כך. זה לא מחויב המציאות, וצריך לעשות הכול כדי להציל את המוסד הזה ולהמשיך לתמוך ברופאיו, בצוות הסיעודי, בעובדי המשק וכדומה. אי-אפשר לתת לבית-חולים הזה לקרוס. אני, לפני – חבר הכנסת אקוניס – – – <היו"ר אורי מקלב:> רבותי. רבותי בסוף. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> חבר הכנסת אקוניס, אני לפני שבוע תכננתי לומר מילה טובה על החלטת הממשלה בקשר לטייבה, אבל ראש הממשלה מצא לנכון לשלוח אותי לסוריה, אז עניתי לו באותו הקשר. אז אנחנו – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה לא נוגד, זה לא נוגד. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לאחר ששבתי מסוריה אני עומד כאן ומתרכז שוב בעניינים של טייבה. לפני כמה שנים ממשלת ישראל החליטה החלטה נקודתית על העיר לוד, והשבוע היא החליטה החלטה נקודתית על העיר טייבה, טיפול בתשתיות וכו'. מדובר בשני יישובים עם מצוקה וצורך עז לטפל גם במערכת המים, ביוב, תשתיות, שיכון, בית לקשיש, ספורט, שדרוג מגרש כדורגל, בניית מגרשים אחרים – סך 150 מיליון שקל. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני חושב שמדובר בהחלטה בכיוון הנכון, גם של ראש הממשלה, של שר הפנים סער, השר יאיר לפיד. נכון, אני חשבתי שצריך להקצות 400 מיליון שקל כדי לענות על המחסור, אבל גם 150 מיליון שקל – – <היו"ר אורי מקלב:> כהתחלה זה דבר טוב. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – הם סכום שיכול בהחלט לעזור. נשאר דבר אחד חשוב, דמוקרטי, חיוני, חבר הכנסת אקוניס וכל השאר – את טייבה צריך לנהל מישהו מטייבה, באמצעות בחירות דמוקרטיות – דמוקרטיות – ולא ועדה ממונה. נאבקתי בוועדות הממונות גם מאז שטוויזר, מנהל הכלא, שם, וגם הוועדה לאחר מכן, גם הוועדה הזאת, גם הוועדה שלפניה – צריכה בסופו של דבר לפנות את מקומה. גם איש נבחר מטייבה יכול לטפל טוב מאוד בפרויקטים האלה, בכספים האלה, ולהצעיד את היישוב הזה, היקר, קדימה. תודה רבה לך, אדוני. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה. אחרון הדוברים. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מכל הכישלונות של הממשלה אפשר לחשוב ולקבוע שהכישלון בתחום הדיור הוא הקולוסלי והוא הגדול ביותר. היום עדיין קשה מאוד לקנות דירה בתל-אביב, וכמעט בלתי אפשרי לבנות דירה בסח'נין. הבעיה היא אותה בעיה, בעיית דיור, אבל המאפיינים הם שונים. בשנים האחרונות, כמו שכולם יודעים, לפי הסטטיסטיקה שמתפרסמת מדי שבוע, מחירי הדיור עלו ב-50%–60% בערים הגדולות, וכפי שאמרתי, אפשרויות הבנייה ביישובים היותר קטנים, ובמיוחד ביישובים הערביים, מצטמצמות והולכות. לא מספיק כל הבעיה הזאת, קרן המטבע הבין-לאומית, ה-IMF, עכשיו אומרים: אוה, עכשיו הסכנה היא שהבועה תתפוצץ לחלוטין, וכולם יינזקו, גם מי שהרוויחו יינזקו, ומי שלא הרוויח, מי שלא קנה דירה, עדיין הוא בלי דירה; והממשלה לא הצליחה, אף-על-פי שהיא זיהתה את הבעיה של הדיור זה כמה שנים, היא לא הצליחה לספק פתרונות. במקום לספק דירות, הממשלה מספקת חוקים וועדות תכנון, האחת על גבי השנייה, שאף אחת מהן לא באמת מביאה לידי כך שיותר דירות ייבנו ויותר אזרחים יוכלו לקנות דירות. אני רוצה לציין שבמיוחד ביישובים הערביים הבעיה היא בעיה של אדמיניסטרציה, הבעיה היא בעיה של תכנון ושל אישור תוכניות. אנחנו עדיין מכירים – יש הרבה יישובים ערביים שעדיין אין בהם תוכניות מתאר מאושרות, אין אפשרות להוציא היתרי בנייה. גם אם יש תוכניות מאושרות יש בעיות שמעכבות, של פתרונות קצה לביוב או בעיות תחבורה. אני חושב שהממשלה נכשלה בטיפול בבעיית הדיור בכל המגזרים, והגיע הזמן – הגיעה העת שהממשלה אכן לא רק תדבר ולא רק תקים ועדות, אלא תספק פתרונות אמיתיים, כך שאנשים יוכלו לצאת מהמערבולת הזאת, שהם נכנסו אליה והם לא מצליחים לצאת ממנה, ובאמת יוכלו לקנות או לבנות דירה, כצורך אמיתי של המשפחות שלהם. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת חנא סוייד. בשם הממשלה יסכם סגן השר המקשר, חבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה. לאחר מכן נעבור להצבעות. בבקשה, חבר הכנסת אקוניס. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אדוני, ראשית, אני התחייבתי להשיב לחבר הכנסת טלב אבו עראר – חבר הכנסת טלב אבו עראר וחבר הכנסת מסעוד גנאים, הבטחתי לכם תשובה, הבטחתי לבדוק את עניין כביש 31, או 35; אז התשובה היא כזאת: אנחנו מדברים על שדרוג כביש מס' 31. השדרוג הוא ממבואות ערד עד צומת נבטים. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני נותן לך תשובה. אני חושב שראוי שהציבור שלך, שוודאי צופה עכשיו בהמוניו בנציגו בכנסת, חבר הכנסת אבו עראר, רוצה לקבל תשובה, וגם מצביעיו של חבר הכנסת מסעוד גנאים. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני יודע. יש צפייה אדירה, בכל המגזרים, בערוץ 99, ואנחנו – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הליכודניקים בטוח צופים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ליכודניקים, מערכניקים, מצביעי המפלגות של חברי הכנסת גנאים וטלב אבו עראר. ובכן, נכנס שר התחבורה בדיוק בזמן, בדיוק בזמן. שדרוג כביש 31, הרחבתו לדו-נתיבי והתאמה למהירות של 100 קמ"ש, בתקציב של – שימו לב – השר, אם יש לך תיקונים אתה מוזמן בכל עת – 248 מיליון שקל; סיומו, בעזרת השם, צפוי בנובמבר 2014. אם אפשר יהיה לפני, זה בוודאי יהיה עדיף, אבל – – – <קריאה:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כן. אמרתי: ממבואות ערד עד צומת נבטים. עכשיו, למה אני אומר את זה, השר? אני גם אענה לך, חבר הכנסת טיבי, וגם לחבר הכנסת סוייד. לכולם. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אבל זה לא רק לבדואים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ודאי שלא רק, אני מסכים אתך. נכון מאוד, אתה צודק. הכביש ישרת יהודים וערבים ובדואים, ישרת חרדים וישרת חילונים, וישרת תיירים וישרת ישראלים, וישרת אשכנזים וישרת ספרדים. ישרת את כו-לם. אנחנו, איך אמר פעם ראש מפלגת העבודה, מר ברק – היה כזה, לזמן קצר – הוא אמר: ראש ממשלה של כו-לם. ואנחנו ממשלה של כולם, של כולם. אני מסכים אתך שהכביש ישרת בוודאי גם ישראלים יהודים, בוודאי, אבל הוא ישרת את רוב האוכלוסייה. אגב, זה כולל גם שדרוג של כביש הגישה ליישוב כסייפה, כולל כיכר במקום הצומת הקיים, מה שאני מעריך יחסוך הרבה מאוד התנגשויות מיותרות במקום הזה. הייתי חייב לכם תשובה והייתי חייב לכם פרטים. למי שלא היה פה, אדוני היושב-ראש, דיברנו על הישגי הממשלה בשנה האחרונה, וזה חלק מהמדיניות של הממשלה. חבר הכנסת דב חנין התייחס בדבריו, אדוני היושב-ראש, לידיעה שהתפרסמה בשעתיים האחרונות, שבנק גרמני יחרים השקעות של בנק ישראלי. בנק בגרמניה, "דויטשה בנק", מחריג חברות, על-פי דבריו, על-פי אותה חברת ייעוץ דנית – אגב, אדוני היושב-ראש, אני רואה שדנמרק הולכת ורוכשת לעצמה מעמד של המדינה הכי אנטי-ישראלית באירופה ובסקנדינביה, ואני מצטער על כך, מאוד, אבל חברת הייעוץ הדנית – חבר הכנסת סוייד, חבר הכנסת הורוביץ, נדמה לי שגם אתה התייחסת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו בחברה טובה של ג'ירפות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בחברה טובה. אה, מפוקפקת. הבנק הגרמני מחרים את הבנק הישראלי מסיבות לא מוסריות, בשל מה שהוא מכנה "פעילות לא מוסרית". אני שואל את חבר הכנסת דב חנין – לא נמצא כאן, אבל נקבל תשובה – האם יעלה על הדעת שבנק גרמני מחרים יהודים? בנק גרמני מעז לקבל החלטה כזאת? כדאי שהבנק הזה ישקול שוב את ההחלטה הלא-מוסרית – – – <נחמן שי (העבודה):> אל תזדעזע כל כך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת שי, מוטב שהבנק הגרמני ישקול שוב את ההחלטה הלא-מוסרית שהם עצמם קיבלו – – <נחמן שי (העבודה):> אל תזדעזע כל כך שזה קורה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – בראש ובראשונה בשל ההיבט הבלתי-מוסרי והציני מבחינה היסטורית. זה הרי בלתי נתפס שבנק גרמני יחרים יהודים, כאילו – היו דברים מעולם. כאילו – היו דברים מעולם. חבר הכנסת טיבי, אדוני היושב-ראש – איפה הוא נמצא, חבר הכנסת טיבי? נמצא. קודם כול, בדקתי. אתה אמרת שרצית להודות, אבל ראש הממשלה שלח אותך לסוריה. עכשיו, האם אתה מדבר על הדיון עם יושב-ראש הפרלמנט האירופי, שבו נשלחת? – לא, זה לא יכול להיות לפני, כי מבחינת סדר הזמנים הממשלה החליטה ביום ראשון לפני שמונה ימים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לפני חודש. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> למיטב ידיעתי, ההחלטה הייתה לפני שמונה ימים, אבל – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> היו שתי החלטות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> היו שתי החלטות, אבל הסכום הוא 150 מיליון, ועל זה אתה בוודאי לא מתווכח. אז קודם כול היה לך הרבה זמן להודות; לא היית צריך את החזרה – לא היית צריך לחזור מסוריה, לא היית צריך לחזור – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אמרתי תודה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בסדר, אז אני שמח שאתגרתי אותך. <מיקי רוזנטל (העבודה):> תגיד לו תודה רבה. אתה לא יכול פעם אחת – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, רגע, חבר הכנסת רוזנטל, לא סיימתי. לא סיימתי. חבר הכנסת טיבי – אתגרתי אותו, הוא לא היה פה, אבל הוא קיבל דיווח על כך שהייתי שמח לראות אותו משבח את הממשלה על ההחלטה, ואכן הוא בא לפה ושיבח. אגב, מתי היית בסוריה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> השבוע. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> וירטואלית. וירטואלית. וירטואלית. אדוני, למי שלא היה בנימוקים, ורבים מחברי הכנסת לא היו, השר כהן, הממשלה אישרה תקצוב של – אתה יודע, אתה הצבעת בעד ההצעה – 150 מיליון שקל לתוכנית תלת-שנתית לשדרוגה של העיר טייבה. ציפיתי מחבר הכנסת טיבי להודות לממשלה, ואכן בסופו של דבר הוא עשה זאת. רק אולי לסיום, לפני שניגש להצבעה, גם לחבר הכנסת – חבר הכנסת סוייד, חבר הכנסת חנא סוייד, גם לך היו טענות על היחס של הממשלה לאוכלוסייה הערבית. אני מזכיר לך שאנחנו נמצאים בימים אלה, בימים אלה, בקיומה, בביצועה של החלטה של הממשלה הקודמת עוד, של תוכנית חמש-שנתית, תקצוב לחמש שנים של 800 שקל למגזר הערבי, שמטופלת עכשיו במחלקה מיוחדת במשרד ראש הממשלה. התוכנית בעיצומה. ואתה תראה – ואזכיר שוב את מדיניותנו: אין אפליה בין אזרחי ישראל; שווי חובות – גם שווי זכויות. ואני מצפה שבעתיד הקרוב מאוד כל אזרחי ישראל כולם יהיו לא רק שווי זכויות אלא גם שווי חובות. אני מבקש ממליאת הכנסת, אדוני, לדחות את כל ארבע הצעות האי-אמון. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר אופיר אקוניס. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעות. הקיפאון במגזר היצרני בישראל – מטעם סיעת העבודה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 39 נגד – 49 נמנעים – אין הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 39 בעד, 49 נגד. המליאה דחתה את הצעת האי-אמון מטעם סיעת העבודה. שנה לממשלה – כישלון בכל תחום, יהדות התורה ומרצ. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת משה גפני. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות יהדות התורה – מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – 52 נמנעים – אין הצעת סיעות יהדות התורה – מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 38, 52 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת סיעות יהדות התורה – מרצ לא התקבלה. אני גם מודיע לפרוטוקול שחברת הכנסת שקד טעתה בהצבעה הקודמת והצביעה בעד. אני עובר להצעה הבאה, של סיעת ש"ס: הססנות הממשלה נוכח המשבר ב"הדסה". המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – 51 נמנעים – אין הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 38 בעד, 51 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי גם הצעת סיעת ש"ס לא התקבלה. לא רוצה לסכסך, אבל חבר הכנסת אריה דרעי הביא תוצאה יותר טובה מחבר הכנסת גפני. זה אומר דורשני. לא התכוונתי לפגוע באף אחד, רק – – – כישלון הממשלה בתחום המדיני והכלכלי-חברתי, מטעם חד"ש, רע"ם-תע"ל-מד"ע ובל"ד. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת מוחמד ברכה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 37 נגד – 52 נמנעים – 1 הצעת סיעות חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שימו לב, החוק הבא מייד לאחר מכן הוא חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 40), ומי שמעוניין להצביע, שיישאר במקומו. 37 בעד, 52 נגד, נמנע אחד. אני קובע כי גם הצעת חד"ש, רע"ם-תע"ל-מד"ע ובל"ד לא התקבלה. המליאה דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה. <הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 40) (מועד הפסקת כהונה)> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/538).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, כאמור, הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 40) (מועד הפסקת כהונה), של חברי הכנסת יריב לוין ומיכל בירן, לקריאה ראשונה. יציג את ההצעה חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 40) – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא שומעים אותך, משום מה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – (מועד הפסקת כהונה), הצעה משותפת לחברת הכנסת מיכל בירן ולי. מוצעים כמה תיקונים הנוגעים למועד סיום כהונתם של נבחרי ציבור: מוצע לקבוע כי התפטרות נשיא המדינה תיכנס לתוקפה מייד לאחר הגשת כתב ההתפטרות ליושב-ראש הכנסת. מוצע לקבוע במפורש כי במקרה של התפטרות או פיטורים של חבר ממשלה או של חבר הכנסת המסתיימים בשבת או ביום מנוחה, תיפסק הכהונה ביום שלאחר מכן. כמו כן, מוצע לקבוע כי יום מנוחה יהיה אחד ממועדי ישראל המפורטים בסעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת לוין, לא שומעים כלום במליאה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> טוב, אני – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, תוריד קצת את המיקרופון. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> בנוסף, מוצע לקבוע כי התפטרות או פיטורין שנדחו ליום שאחרי השבת או המנוחה ייכנסו לתוקפם בשעה 10:00. הסדרים דומים מוצעים, אדוני, גם בחוק הבא אחריו – וברשות אדוני נאחד את ההנמקות – בחוק הכנסת (תיקון מס' 36) (מועד הפסקת כהונה). אנחנו מבקשים את אישור הכנסת לשני החוקים האלה על מנת לתקן את ההסדרים בהתאם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. יש לנו כאן רשימת דוברים. נשמע אם חברי הכנסת רוצים להתבטא או שנעבור להצבעה. חברי הכנסת זהבה גלאון, מרב מיכאלי – מעוניינת לדבר בחוק הזה או שמוותרת? לא מעוניינת – תמר זנדברג, ישראל אייכלר, משה גפני, נחמן שי, דב חנין. כן, חבר הכנסת אייכלר מעוניין לדבר. טוב. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו נמצאים פה היום בסכנה קיומית. יותר ויותר ואנשים יוצרים דה-לגיטימציה לאוכלוסייה של מיליון ויותר ערבים וקרוב למיליון חרדים. אנשים שנוקטים ואוחזים בעמדות שלטוניות, ואי-אפשר לעבור על זה לסדר-היום, כי מי שלא יודע היסטוריה אומר לו שבאירופה היו מאשימים את היהודים בבלימת הצמיחה והכלכלה ובהיותם הון אנושי בלתי מתאים. ובביטויים האלה אנחנו מוצאים היום שימוש של אנשים שלטוניים נגד הציבור החרדי והערבי. אשרינו שזכינו למדינה יהודית שבה החרדים והערבים באותה סירה, אבל כך אמרה נגידת בנק ישראל, והיום זה פורסם ועדיין לא שמעתי הכחשה. בהתחלה דיברתי על זה, חשבתי שהיא מדברת רק על עניין של תעסוקה, שהם לא משולבים בתעסוקה, ואמרתי: שישלבו אותם. כשהתבוננתי יותר בדברים שלה, אני רואה שהיא מדברת – תשמעו את ההשמצה: נכנסות לשוק העבודה אוכלוסיות שאינן מצוידות בהון האנושי המתאים. אני לא רוצה לצטט איפה נאמרו הדברים האלה על היהודים שאינם יצרניים, והם הון אנושי בלתי מתאים, וצריך להשתמש בהם ובעבודתם בעבודות כפייה כדי שהם יוכלו להיות הון אנושי מתאים, יצרני, כדי שיוכלו להיות משוחררים. והדבר הכי חמור שאמרה נגידת בנק ישראל – ועל זה היא צריכה או להתנצל או להתפטר: אם לא יחול שינוי בתוכנית הלימודים ובהרגלי התעסוקה, ירד שיעור הצמיחה, ואם לא ננקוט מדיניות תקיפה לשנותם, המצב עוד יורע. בתרגום שלי – צריך להמשיך להרעיב את ילדי החרדים עד שהוריהם ייכנעו לדרישה להמיר את חינוכם, את דתם ואת אמונתם, שגורמים להם להיות הון אנושי לא מתאים. רבותי, מי שיבוא לאומות העולם ויאמר להם שבצרפת יש אנטישמיות, ברוסיה יש אנטישמיות, בארצות-הברית יש פעולות אנטישמיות – אנחנו, על-ידי דיבורים כאלה גורמים לאווירת איבה כזאת נגד נגד ילדים חרדים, שאף אחד מאתנו לא יוכל לחיות כאן. אני דורש מכאן מהגברת קרנית פלוג מבנק ישראל, אם היא לא תחזור מדבריה – אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, כי היא השלטת ואנחנו הנשלטים, אבל אנחנו נדרוש מהציבור החרדי שיחליט לא לשלם מסים, לצאת למרי עממי אזרחי לא אלים, כי אנחנו לא נאפשר לשלטון יהודי בארץ-ישראל להפוך את המדינה הזאת למדינה אנטי-דתית ואנטי-יהודית. אם הם רוצים מאבק, אנחנו לא נתיר להם את זה. אם הפקידים האלה, שמקבלים את כספי מסינו ומשכורות עתק כמו בבנק ישראל, לא ידעו לשמור על לשונם, הם צריכים לקחת אחריות על ההשפעה של זה על ההמון. אני חוזר ואומר – שמעתי שהגברת פלוג היא אישה ראויה, אני מניח שזה היה כשל לשוני, אבל כך היא מצוטטת. אני מבקש ממנה לחזור בה למען כבודה ולמען שלום הציבור. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת משה גפני? מוותר. חבר הכנסת נחמן שי – מוותר. חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, חברת הכנסת חנין זועבי, חבר הכנסת באסל גטאס, חבר הכנסת מאיר פרוש; גם מוותר. חבר הכנסת אורי מקלב גם מוותר. רבותי, אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק-יסוד, וכפי שאמר היושב-ראש הקבוע, מדובר על 61 חברי כנסת. אנחנו מדברים על הצעת חוק-היסוד הראשונה, הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 40) (מועד הפסקת כהונה), של חברי הכנסת יריב לוין ומיכל בירן – קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 70 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 40) (מועד הפסקת כהונה) לוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 70, מתנגד אחד, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 40) (מועד הפסקת כהונה) אושרה ברוב של 70 חברי כנסת ותועבר לוועדת הכנסת להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 36) (מועד הפסקת כהונה), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/538).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורי מקלב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 36) (מועד הפסקת כהונה), התשע"ד–2014, של חברי הכנסת יריב לוין ומיכל בירן, לקריאה ראשונה. בבקשה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, בהמשך לדברים שהצגתי קודם, כהשלמה להסדר שאנחנו מבקשים לתקן בחוק-היסוד, מתבקש לתקן גם את חוק הכנסת לעניין התפטרות חבר כנסת או שר, או פיטורי שר, הנכנסים לתוקף בשבת או ביום מנוחה. מוצע לקבוע כי יום מנוחה, לעניין זה, הוא מועד ממועדי ישראל, וההתפטרות או הפיטורין ייכנסו לתוקף למחרת יום המנוחה בשעה 10:00. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, חבר הכנסת יריב לוין. יש כאן רשימה של דוברים. אני אשאל אם באמת מעוניינים לדבר, אלה שנרשמו. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת זהבה גלאון, חברת הכנסת תמר זנדברג, חברת הכנסת מרב מיכאלי, חבר הכנסת ישראל אייכלר, חבר הכנסת משה גפני, חבר הכנסת נחמן שי, חבר הכנסת דב חנין – חברי הכנסת לא נמצאים. חבר הכנסת מאיר פרוש – גם מוותר. נעבור להצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 58 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 36) (מועד הפסקת כהונה), התשע"ד–2014, לוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 58, אין מתנגדים, נמנע אחד. לפיכך אני קובע כי הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 36) (מועד הפסקת כהונה), התשע"ד–2014, אושרה ותעבור לוועדת הכנסת להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אורי מקלב:> הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (מס' 3) (מערך הגיור ובתי-דין לגיור), התשע"ד–2014; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 15) (הארכת תוקף צו הגנה), התשע"ד–2014; הצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 8) (הקצבה לזכאי למזונות), התשע"ד–2014. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעת חבר הכנסת חנא סוייד בנושא: הפגיעה של עדכון נוהל ההשתתפות בתשלום שכר דירה בשכבות החלשות. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014> [מס' מ/832; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 7878; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור להצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה וקריאה שלישית, אין מתנגדים להצעת חוק זו ואין הסתייגויות להצעת חוק זו. יגיש ויציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יואל רזבוזוב. בבקשה. <יואל רזבוזוב (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת החוק הממשלתית, של שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר בתמיכת שר האוצר יאיר לפיד ושר הביטחון בוגי יעלון, הצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. ותיק מלחמה הוא אזרח ותושב ישראל ששירת בתקופה שבין 1 בספטמבר 1939 ל-2 בספטמבר 1945 שירות פעיל בצבא אחת ממעצמות הברית או באחת היחידות שלחמו במחתרת נגד שלטון הנאצים, או אזרח ותושב שהוכר על-ידי שלטונות ברית-המועצות לשעבר כמגן העיר לנינגרד או כתושב העיר בעת המצור עליה בתקופת מלחמת העולם השנייה. במסגרת הצעת החוק מוצע להגדיל את שיעור מענק ההטבות לוותיק מלחמה נזקק הקבוע בסעיף 6 לחוק. לפי הסעיף האמור ותיק מלחמה נזקק הזכאי לגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה זכאי אחת לשנה למענק הטבה בסכום השווה ל-25% מהשכר הממוצע במשק. הסכום היום הוא כ-2,000 ש"ח, לאחר שבתיקון משנת 2008 הועלה השיעור מ-15% ל-25% מהשכר הממוצע במשק. כעת מוצע להגדיל את שיעור המענק האמור כך שיהיה 35% מהשכר הממוצע במשק. לטענת נציגי משרד העלייה והקליטה בדיון בוועדה, גובה המענק לאחר התיקון יהיה כ-3,000 שקלים חדשים. המענק משולם בשני חלקים שווים, האחד לא יאוחר מב-9 במאי והשני בתחילת חודש אוגוסט. עוד אציין כי במהלך 2013 שולמו מענקים לכ-4,670 זכאים ולכ-433 אלמנות ואלמנים. מדובר בזכאים שחלקם כבר עברו את גיל 90 ועבורם זו בשורה חשובה ביותר. אני שמח ומברך על תיקון חשוב זה, ואין לי ספק שתתמכו בו כולכם, פה-אחד. בכך, אנו מכירים ומוקירים את פועלם ותלאותיהם של ותיקי מלחמת העולם השנייה. אני מבקש להוסיף, שכפי שמוצע בתיקון זה, להגדיל את המענק השנתי לוותיקי המלחמה, אני מצפה שהממשלה תבחן ותיתן מקום אפשרי לעשות זאת – להגדיל את הקצבאות לאנשים אלה. תיקון נוסף בהצעת החוק הוא במהותו טכני: מוצע להתאים את שם המשרד המצוין בחוק להחלטת הממשלה בעניין שינוי שם המשרד, כך שבמקום "המשרד לקליטת העלייה" יהיה "משרד העלייה והקליטה", ובהתאמה גם את תואר השר. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. לפיכך אני מבקש שתאשרו את הצעת החוק המונחת בפניכם בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. ברצוני להודות לצוות הוועדה בראשות המנהלת דנה גורדון וליועצת המשפטית מירב תורג'מן. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. אם כך, אנחנו נאפשר לך להגיע למקום, ומייד לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה היא על הצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–2 – 32 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 32, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אנחנו יכולים לעבור, יושב-ראש הוועדה, לקריאה שלישית. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה, ואנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית לפי נוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 8 בעד החוק – 29 נגד – אין נמנעים – אין חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 29, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014, אושרה בקריאה שנייה ושלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014> [מס' מ/843; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 8482; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור לנושא הבא ולהצעת החוק הבאה שעל סדר-היום, והיא הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה חבר הכנסת משה גפני. בבקשה. אתה זריז. בבקשה, אדוני. בזריזות עשיתם את זה. זה התקבל בשבוע שעבר בקריאה ראשונה. עשיתם את זה בזריזות. <משה גפני (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> כן, כן. כן, נכון. עשינו, עשינו את זה מהר. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשם ועדת המדע והטכנולוגיה אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014. תוכנית הפיקוח האלקטרוני פועלת על משוחררים בערובה משנת 2005 ועל משוחררים על-תנאי ממאסר משנת 2006. מטרת התוכנית היא להוות חלופת כליאה לעצורים ואסירים שמפאת מסוכנותם לא ניתן היה לאפשר את שחרורם ממעצר או ממאסר בדרך אחרת. לגבי משוחררים על-תנאי ממאסר היא מהווה אף כלי שיקומי. מבחינת המשרד לביטחון הפנים מהווה התוכנית גם כלי נוסף בהתמודדות המשרד עם מחסור במקומות הכליאה ודרך לשיפור תנאי הכליאה של עצירים ואסירים, וזאת בלי לפגוע בביטחון הציבור. התוכנית פועלת היום מתוקף הוראת שעה שנחקקה בשנת 2009, והארכתה מתבקשת היום. הוראת השעה אינה קובעת את ההסדרים הספציפיים בתוכנית, אלא רק מסמיכה את שירות בתי-הסוהר לבצע את הפיקוח האלקטרוני במסגרת הסמכויות שיש לבית-המשפט ולוועדת השחרורים. הוראת השעה הוארכה מאז שלוש פעמים, ותוקפה, נכון להיום, הוא עד ליום כ"ט באדר א' התשע"ד, 1 במרס 2014. ועדת המדע והטכנולוגיה קיימה מספר רב של דיונים בנושא, ובין היתר דנה בשאלת אוכלוסיית הזכאים להיכלל בתוכנית והאפשרויות הטכנולוגיות של המכשירים, לרבות היותם מותאמים לשומרי שבת. הוועדה הביעה את חוסר שביעות רצונה מכך שהסדר משמעותי בתחום כה רגיש אינו מוסדר באופן מלא בחקיקה, ואף הבהירה כי לא תמשיך להאריך עוד את תוקף הוראת השעה. ואולם, הצעת החוק העיקרית שייחלנו לה עברה ביום י' באדר התשע"ד, 10 בפברואר 2014, בקריאה ראשונה. אגב, היא עברה במליאת הכנסת באותו יום שעברה הוראת השעה של ההארכה לשנה, כך שהארכת הוראת השעה לשנה נוספת תאפשר עבודה רצינית והליך חקיקה ממצה בהצעת החוק העיקרית. אני מאוד מקווה שוועדת הכנסת תחליט להעביר את החוק הזה לוועדת המדע והטכנולוגיה, שעוסקת בעניין הזה. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה ענת לוי, לאיילת, לכל הצוות של ועדת המדע והטכנולוגיה, ולנעמה מנחמי, שהייתה היועצת המשפטית בחוק הזה. ואני מבקש – הצעת החוק הזאת הוגשה ללא הסתייגויות. אני מבקש את תמיכת מליאת הכנסת בהצעת החוק הזאת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אומנם בלי הסתייגויות אבל יש בקשת רשות דיבור של חבר הכנסת דוד אזולאי, אם הוא מעוניין. הוא מוותר. אוקיי. אז אם כך אנחנו נעבור, באין הסתייגויות, להצבעה בקריאה שנייה על נוסח הוועדה של הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד סעיף 1 – 25 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 25, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. נעבור ברשות יושב-ראש הוועדה, ובאין הסתייגות לא צריך את יושב-ראש הוועדה – יושב-ראש הוועדה מסכים, מבקש גם בקריאה שלישית. בבקשה, אז אנחנו נעבור לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה, הנה ההצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 24 נגד – אין נמנעים – אין חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 24, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, הצעת חוק פיקוח אלקטרוני על משוחררים בערובה ומשוחררים על-תנאי ממאסר (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, אושרה בקריאה שנייה ושלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 11), התשע"ד–2014> [מס' מ/537; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 8480; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור להצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 11), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. היא קיבלה פטור מחובת הנחה, והיא נמצאת לפנינו. תציג את הצעת החוק – אוקיי, חבר הכנסת דוד צור יציג את זה בשם יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה מירי רגב. בבקשה, אדוני. <דוד צור (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 11), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. סעיף 73 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה–1965, מסמיך את בית-המשפט לבטל בחירות שהתקיימו ברשות מקומית בכללן או באזור קלפי מסוים ולצוות על עריכתן בשנית. ואולם, חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), התשנ"ג–1993, אינו קובע הוראות לגבי סוגיית המימון במצב כזה. מימון הבחירות מחושב לפי תוצאות הבחירות, ומשבוטלו הבחירות אין לכאורה זכאות למימון, למרות הוצאות שהרשימות שהתמודדו הוציאו לצורך עריכתן. כמו כן, החוק האמור אינו כולל הוראות בנוגע למימון הבחירות החדשות שמתקיימות בהוראת בית-המשפט. בהצעת חוק זו, שיזמו חברי הכנסת משה גפני, איתן כבל, זהבה גלאון, יריב לוין, עפר שלח, איילת שקד ואריאל אטיאס, מוצע לקבוע כי אם הוחלט על קיום בחירות חדשות בכל הרשות המקומית או באזורי קלפי מסוימים, תכלול תקופת הבחירות גם את התקופה שמהיום שבו פסק-הדין בעניין הבחירות החדשות היה סופי ועד יום הבחירות החדשות, והזכאות למימון תחושב על-פי תוצאות הבחירות החדשות בלבד. לעניין סכום המימון, אם התקיימו הבחירות החדשות בתוך שנה מיום הבחירות שבוטלו, יגדל הסכום וייווסף אליו סכום נוסף בשיעור של 65% מסכום המימון שהיה בבחירות שבוטלו באותה רשות מקומית, על-פי גובה יחידת החישוב ביום שבו קבע שר הפנים את מועד הבחירות החדשות. אם הבחירות החדשות התקיימו למעלה משנה לאחר ביטול הבחירות, ייווסף לסכום המימון סכום נוסף השווה לסכום המימון שהיה בבחירות שבוטלו באותה רשות מקומית, על-פי יחידת החישוב החדשה כאמור. לעניין בחירות חדשות לראש הרשות המקומית בלבד שיתקיימו בתוך שנה מיום הבחירות שבוטלו, סכום המימון יהיה בשיעור של 65% מסכום המימון כאמור, ואם הבחירות החדשות יתקיימו למעלה משנה מיום הבחירות שבוטלו – סכום השווה לסכום המימון שהיה בבחירות שבוטלו על-פי יחידת החישוב החדשה. אם הוחלט על בחירות חדשות באזורי קלפי מסוימים בלבד, יהיה סכום המימון בשיעורים האמורים לעיל לו נערכו הבחירות הראשונות באותם אזורי קלפי בלבד. בנוסף, מוצע כי גובה המקדמות שיוכלו הסיעות והרשימות השונות לקבל בבחירות חדשות יעמוד על 80% מסכום המימון, במקום 60% בבחירות הרגילות. לבסוף, מוצע לקבוע כי לעניין סיעות-אם תחושב תקרת ההוצאות המותרות בנפרד מתקרת ההוצאות המותרת להן בכל הארץ, על-פי תוצאות הבחירות ברשות המקומית שבה נערכות הבחירות החדשות בלבד. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אבקש כי הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. אני מודה כמובן לחברי הכנסת שיזמו, בראשות חבר הכנסת גפני, ליושבת-ראש הוועדה מירי רגב, שנבצר ממנה להציג את החוק כאן וביקשה ממני – על המהירות ועל האישור והכנת חוק לקריאה שנייה ושלישית; למנהלת הוועדה יפה, ליועץ המשפטי תומר, ולאנשי הוועדה, כמובן. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. אנחנו גם נודה לך על הצגת החוק במקום יושבת-ראש הוועדה. אין הסתייגויות כמובן, וגם לא הוגשו בקשות רשות דיבור. אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 11), התשע"ד–2014, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 1–5 –27 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 27, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 11), התשע"ד–2014, התקבלה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד החוק – 30 נגד – אין נמנעים – אין חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 11), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 30, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס 11) התקבלה בקריאה שנייה וקריאה שלישית. בבקשה, המציע, כמה מילות ברכה ותודות. בבקשה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני מבקש להודות ליושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חברת הכנסת מירי רגב, על המהירות שבה החוק הזה עבר. הוא עבר במהירות שיא, כמעט אין לכך תקדים בקדנציה הנוכחית. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה יפה שפירא, לצוות; אני רוצה להודות ליועץ המשפטי, לתומר – אמרתי נכון? אני רוצה להודות לחברים שיזמו יחד אתי את הצעת החוק, ובעיקר לראשי הסיעות. הייתה לקונה בחוק, והחוק הזה בא לתקן את זה. אני מודה לכולם. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת גפני. <הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/846).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נעבור לנושא הבא: הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר יצחק אהרונוביץ. בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בחודש ינואר 2008 נחקק חוק משק הגז (קידום התחרות בגז לצריכה ביתית) (תיקוני חקיקה), התשס"ח–2008, אשר נועד לקדם את התחרות בשיווק גפ"מ למגזר הביתי, ענף שהתאפיין ברמת תחרות נמוכה זה שנים רבות. במסגרת חוק זה נוספו לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה), התשמ"ט–1989, בין השאר סעיפים 17א, 17ב ו-17ג. סעיף 17א לחוק קובע כי ספק גז יוצא, שקיבל הודעה מצרכן גז ביתי על הפסקת ההתקשרות עמו, לא יתקשר עם הצרכן ולא יציע לו הטבות כלשהן בהקשר של אספקת גז במשך שישה חודשים מיום מתן ההודעה. סעיף זה נועד להגביל את יכולתם של ספקי הגז לסכל את האפשרות של חילופי ספק גז וכתוצאה מכך להגביר את התחרות בין הספקים. סעיף 17ב לחוק קובע כי ספק גז העוסק בשיווק גז בפריסה ארצית לא יסרב לתת שירות אספקת גז לצרכן גז ביתי שאינו מקבל את שירותיו כאמור, ומבקש לקבלם בתנאים דומים לתנאים שבהם הוא מספק את השירות לצרכן גז ביתי דומה, זולת אם הראה כי קיימים טעמים המצדיקים את אי-מתן השירות בתנאים דומים. סעיף זה אוסר על ספקי גז להפלות בין צרכנים דומים. סעיפים 17א ו-17ב לחוק נקבעו בשנת 2008 כהוראת שעה למשך שלוש שנים, עד יום כ"ד באדר א' תשס"ח, 1 במרס 2011, ועד יום כ"ג בטבת תשס"ח, 1 בינואר 2011, בהתאמה. בהתאם להוראות סעיף 17ג לחוק הוארך תוקפן של הוראות השעה שבסעיפים 17א ו-17ב לחוק בשלוש שנים נוספות. תוקפה של הוראת השעה שבסעיף 17א לחוק הוארך עד יום כ"ט באדר א' תשע"ד, 1 במרס 2014, ותוקפה של הוראת השעה שבסעיף 17ב לחוק הוארך, כאמור, עד יום כ"ט בטבת תשע"ד, 1 בינואר 2014. לפי הנתונים שבידי משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, חקיקתם של סעיפים 17א ו-17ב לחוק הובילה לשיפור כושר התחרות של חברות הגז הקטנות, אולם רמת התחרות בתחום הגז הביתי עודנה נמוכה ונדרשות הוראות להסדרתה ולקידומה. על כן מוצע להאריך את תוקף הוראות השעה הקבועות בסעיפים 17א ו-17ב לחוק בעשר שנים נוספות, ולבטל את סעיף 17ג לחוק, שסמכות ההארכה שנקבעה בו מוצתה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשר יצחק אהרונוביץ. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. רשימת הדוברים: חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. <נחמן שי (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להגיב פה על דברים שאמר קודם סגן השר אקוניס. הוא התייחס בזעזוע ובחלחלה לעובדה שהתגלתה היום אחר-הצהריים, שבנק גרמני, מהגדולים בגרמניה, הכניס את בנק הפועלים כאחד מהיעדים שלא מומלץ להשקיע בהם באמצעות אחת הקרנות שלו. זה באמת מזעזע, אבל זה לא מפתיע. ורק לומר פה כל פעם באיזו התרגשות גדולה, "גרמניה", ו"גרמנית", כמו שעשו פה בשבוע שעבר בכנסת, זה הרבה רגשות סוערים וחשובים, אבל הם לא עושים שום דבר אמיתי. והדבר האמיתי במקרה הזה זה בכלל איזה מכון דני, וכדומה, ויש פה פעילות כלשהי, זה לא משנה. בשורה התחתונה, ברשימה של הבנק הופיע בנק הפועלים כאחד היעדים שמומלץ שלא להשקיע בו. ואני אומר – כדאי שהכנסת תשמע את זה – שאנחנו לא מנהלים את המאבק בחרם לסוגיו ולגורמיו השונים. לא מנהלים. גם כשיש לנו פה ויכוח, בתוך הבית הזה, איך לנהל את מדינת ישראל, ומה לעשות, ולאן לקחת אותה, עדיין כולנו, בלי יוצא מן הכלל, מתנגדים לרעיון וליישום של חרם כלפי ישראל, שעכשיו תופס, כאמור, תנופה בפינות שונות של העולם, ובמיוחד זה חורה לנו שזה גרמניה, אבל זה לא רק גרמניה; זאת תהיה טעות להאשים את הגרמנים. האש הזאת, שהולכת ומתפשטת, תגיע לעוד מדינות, והיא תגיע שוב ושוב לגרמניה. אם מדינת ישראל לא תפעל, לא תיערך באמצעים גלויים ובאמצעים חשאיים, מעל לפני השטח ומתחת לפני השטח, ובהשקעה כספית, ובגיוס ידידים, ובהפעלת קהילות יהודיות, ובהפעלת ארגונים בין-לאומיים, אנחנו נמצא את עצמנו, בסדר-גודל של חודשים, מוחרמים במדינות רבות בנושאים שונים, בהיקפים שונים. זה לא חלום באספמיה, וזה לא חזות אפוקליפטית. זאת מציאות שאנחנו צריכים לחשוב במונחים מעשיים עליה. אני מבין שהממשלה – ראש הממשלה טרם החליט. בא אליו השר שטייניץ עם הצעה מסוימת, אולי היא טובה, אולי היא לא טובה, אבל לא שמעתי שהייתה החלטה. לא שמעתי שישראל החליטה להתגייס למאבק בחרם. אני שב ואומר, לעבוד על הנימים הסנטימנטליות ועל ההיסטוריה זה חשוב, וזה יכול לעזור פעם או פעמיים. זה לא יעצור את גל החרמות נגד מדינת ישראל אם מדינת ישראל לא תפעל נגדו. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. רשימת הדוברים נסגרה. חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. מוותר? עולה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. <מרב מיכאלי (העבודה):> אני לא רשומה לך? הייתי צריכה להיות רשומה. <היו"ר גילה גמליאל:> לא, ונסגרה הרשימה. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, אני יכול להניח שבנושא הגז, שהעלית, אתה בוודאי אמרת דברים נכוחים, וכנראה אפשר לתמוך בחוק הזה, אבל תרשה לי לדבר בדקות האלה על דבר הרבה יותר חשוב. בפעם הקודמת שעליתי דיברתי על דבריה הנוראים של גברת קרנית פלוג נגד ההון האנושי הלא-מתאים; אז דיברתי על האנשים שמתנגדים. עכשיו אני רוצה לדבר על האנשים, שאני חושב שזה רוב האוכלוסייה הישראלית, שרוצים לשמוע, ואינם נגד הון אנושי בלתי מתאים, אלא הם רואים את עם ישראל כחטיבה אחת. אנחנו לומדים בפרשת השבוע: "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העֹשה בו מלאכה יומת. לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת". שבת קודש – אנחנו מאמינים, וכך נאמר בתורה, בנביאים ובכתובים – היא יסוד קיומנו, והיא נותנת לנו ביטחון. הנביא ירמיהו אפילו מזהיר שאם לא ישמרו את השבת בירושלים "והצתי אש בשעריה – – – ולא תכבה", כך שבעינינו השבת היא עניין ביטחוני ממדרגה ראשונה, ולמרות זאת אנחנו לא באים לכפות חוק שבת, שכל אזרח בישראל חייב לשמור שבת, כי אנחנו מנסים להנחיל את ערך השבת כמתנה טובה שנתן הקדוש-ברוך-הוא לישראל, ולאו דווקא כסנקציה פלילית או כלכלית על מי שלא שומר שבת. אני מבין שיש הרבה אנשים שמאמינים שמדינה יהודית בארץ-ישראל בלי צבא חזק לא תוכל להתקיים. אני אפילו מאמין שיש אנשים שחושבים שצריך להיות צבא העם, שכולם חייבים להיות מגויסים, גם אם בעניין הזה אני בדעה של האנשים שחושבים שצבא חזק לא חייב לגייס כל אחד, להפך, שזה נטל. כבר דיברנו עליו. אבל כשם שאנחנו מאמינים שהשבת היא מתנה טובה, ואתם מאמינים שצבא זה לא נטל, אלא נכס; כשם שאנחנו לא נעלה על דעתנו כפייה פלילית או סנקציות כלכליות על מי שלא שומר שבת, אף שזה יסוד קיומו של עם ישראל, ואנחנו מנסים לעשות את זה בשכנוע, לעשות את זה בהצגת היופי של השבת, הצבא יכול וצריך לשכנע אנשים שמתאימים לו, שמתאימים למקצועות שהוא צריך, לאפשר להם תנאים שהם יוכלו לשרת במקומות שהם יכולים לשרת, ולאו דווקא להיטפל לאנשים שלומדים תורה, ושאנחנו מאמינים שהתרומה הביטחונית שלהם לא פחותה מזו של אף אחד אחר. אבל צריך להבין שמי שינסה לכפות "צבא העם" לא יהיה לו צבא ולא יהיה לו עם. כי הצבא יתפרק לכמה צבאות. אנחנו רואים באזורנו איך צבא יכול להתפרק בין מורדים לשליטים; לא רק באזורנו – בכל המקומות בעולם, במקומות שהיו חיילי כפייה זה לא הצליח. לעומת זאת, גם אם מתפרק, לא רק על-ידי כפייה, אלא על-ידי כך שמנחילים לציבור החילוני ואומרים לו, אתם פראיירים שאתם משרתים, הם גורמים לכך שהציבור הצעיר יגיד: אני לא רוצה לשרת. לא רק חרדים. אנחנו רואים תופעה כזאת. אז במקום לעשות את הצבא משהו חשוב, ששומר על עם ישראל, ולכבד את האנשים שמוסרים את נפשם, ולתת להם את התמורה הראויה, גם בשכר, באים ומתסיסים ציבור בציבור, וועדת שקד הולכת להעביר חוק של סנקציה פלילית על מי שילמד תורה. אני מקווה שזה לא יקרה, אבל ככה אנחנו שומעים. אז בכך הם יפרקו גם את הצבא וגם יפרקו את העם – – <היו"ר גילה גמליאל:> משפט סיום. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – וכמו שאנחנו רוצים שאנשים ישמרו שבת מתוך רצון ואהבה, ויבינו שלשמור שבת זה חשוב, כך אתם צריכים להשכיל ולהבין שאם רוצים שעם ישראל ישרת בצבא ויראה בזה דבר חשוב – גם החילונים וגם החרדים שלא לומדים – צריך לעשות את זה לא בכפייה אלא בתנאים מתאימים. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. יעלה אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות מרגע זה. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, אדוני השר, האסון שהתרחש הבוקר – ועדיין המשטרה לא פענחה אם מדובר בכשל טכני או שמדובר בטרור, פשוט – המשטרה לא מצליחה לשים יד על הטרור של העולם התחתון. היום בבוקר בוועדת ביקורת המדינה אמרתי משפט מאוד ברור וחד: עד שאנחנו לא נתייחס לבלוני גז כמו למטעני חבלה, מבחינת האסון והשימוש, אנחנו לא נשכיל להבין עד כמה האסון פה הוא נורא. המציאות היום היא ש-40,000 צוברי גז פרוסים ברחבי המדינה, והשוק השחור קיים בכל נקודה ובכל שעל. אין סימונים, איך אומרים – מקום קבורתם לא נודע, של אותם מצבורי גז. אבל מה שקורה היום בעולם התחתון, כאשר אתה מוצא, למשל ברהט, מאות בלוני גז, שכמעט כולם גנובים – ואנחנו מדברים עכשיו בעצם על הוצאת העניין הזה למכרז, שיהיו יותר חברות מתחרות, כדי אולי להוזיל את הגז. ואני אומר לך, אדוני השר, מעבר לנקודה של הובלת הגז, אנחנו אולי נמנע עוד הרבה אסונות, מכיוון שהיום מה שקורה בפועל – כמעט כל יום, רק בירושלים, עשרות רבות של בלוני גז נגנבים, ונמכרים שוב בשוק השחור. אין פיקוח, אין יכולת פיקוח. לכן הבנתי שבעקבות המלצה של ועדת הביקורת גם בנושא הענישה נסתכל על זה בצורה יותר מחמירה, אפילו עד שלוש שנות מאסר לאותם צרכנים ואותם ספקים ואפילו לאותן חברות רשמיות שמוכרות – הייתי אומר – למאכערים, שעושים מזה עסק. אני חושב שהנושא הזה לאחרונה – האסון בגילה, והאסון היום, העשרות הרבות של בלוני גז, רק בשוק מחנה-יהודה, שלכל אחד יש גישה למקום, ויכול להפוך אותו למטען חבלה ברגע אחד, זה דבר שאסור שיקרה. אני זוכר שלפני שנים הייתה פה חקיקה כדי למצוא את הנישות המתאימות לפחי אשפה. ברוך השם, הרשויות המקומיות התגברו על הבעיה. לגבי בלוני הגז, שמבחינת מיקום צריכים הרבה פחות – – – <היו"ר גילה גמליאל:> נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> – – – והסיכון הרבה יותר גדול, בוודאי צריכים לתת את הדעת בנושא הזה. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. אנחנו עוברים ועוברות להצבעה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 18 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לדיון בוועדת הכלכלה. אני מוסיפה את יושב-ראש ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן, את חבר הכנסת שמעון אוחיון ואת חבר הכנסת רוברט אילטוב לפרוטוקול, על עצם הצבעתם. <הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/849).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים ועוברות להצעת החוק הבאה, הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה. היא קיבלה פטור מחובת הנחה, וזה אכן כבר הונח על שולחן הכנסת. על כן יציג את הצעת החוק השר יצחק אהרונוביץ. בבקשה. רשימת הדוברים נסגרה. דובר אחד – חבר הכנסת נסים זאב. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת נסים זאב – אני נותן לך את הכבוד. חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א–2001 – להלן: החוק – קובע כי ככלל, רשות מקומית לא תפעיל בעצמה את שירותי המים והביוב שבתחומה, אלא באמצעות חברה – סעיף 6א(א) לחוק. עד היום הוקמו 55 חברות למתן שירותי מים וביוב – להלן: תאגידי מים וביוב – אשר מאגדות כ-140 רשויות מקומיות, וכ-40 רשויות מקומיות טרם הקימו חברה כאמור. במסגרת חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג–2013, נקבע, בין היתר, כי המועד האחרון להקמת תאגיד כאמור הוא כ"ט בשבט התשע"ד, 30 בינואר 2014. במסגרת הבחירות לרשויות המקומיות שנערכו בחודשים אוקטובר-נובמבר 2013, נבחרו בכמה רשויות מקומיות ראשי רשויות חדשים אשר זקוקים לזמן התארגנות ולימוד הנושא. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשר יצחק אהרונוביץ. יעלה חבר הכנסת נסים זאב. עומדות לרשותך שלוש דקות. הוא אחרון הדוברים. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, עוד לפני 30 שנה, כאשר כיהנתי כסגן ראש עיריית ירושלים, הראשון שהעלה את הנושא הזה – להעביר, אולי בעצם להיפטר מהנושא של המים, שלא יישאר תחת אחריות הרשות, היה טדי קולק. ומאז זה התגלגל, ואנחנו רואים ש-55 רשויות מקומיות מתוך 140 כבר הקימו את החברות. אבל מה שגרם היום להעלאת המחירים – ואין שום שליטה של הרשות המקומית באותם תאגידים, שמנתקים מים ומעלים מחירי מים – אנחנו כל שני וחמישי שומעים שציבור גדול ושלם מתקומם שפתאום צריכת המים התייקרה במאות אחוזים. הם לא מבינים מאיפה זה בא להם. אין שליטה, אין יכולת בדיקה, ובינתיים מתגלגלות התביעות המשפטיות כנגד אותם אנשים. רק בשבוע האחרון – בשבוע שעבר – באחת הערים פה בארץ, בשכונה שלמה, פתאום קיבלו תעריפים בלתי נורמליים, מאות אחוזים של העלאת מחירים. אז לפעמים יש דליפה של מים, צינור שנשבר, צינור ראשי, אבל תמיד מעגלים פינות. אותן חברות לא מוכנות לספוג את זה בעצמן, אז תמיד זה עובר לאחריות, כאילו, והתשלום של הציבור. ודבר נוסף, הייתה תקופה שאני הייתי חבר ועדה למתן פטור, והיו כן מתחשבים באותן משפחות עניות, משפחות נזקקות, והיו עוזרים להן בהנחה, לפחות במים. שירותי הרווחה, למשל בעיריית ירושלים, היו תמיד נותנים עזרה לאלה שהיו נחשבים נזקקים, בעלי משפחות שלא הייתה להם היכולת, והיו משתתפים בהוצאה. היום כמעט אין פתרון של צרכים מיוחדים ובעיות מהסוג הזה. ולכן אדוני השר, אם רוצים להעביר לחברות – אולי זה מקל על הרשויות, אני מניח שזו למעשה מטרת החוק, אבל אי-אפשר להעביר את כל המשקל של התוספת המופקעת של מחירי המים אל ציבור נזקק שלם, כאשר הוא לא יכול להתמודד, לא בבתי-משפט ולא עם התעריפים המנופחים, שמדי פעם הוא מופתע מהם. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. אנחנו עוברים ועוברות להצבעה. ההצבעה החלה, בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> בעד – 22, נמנע אחד. הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014, עברה בקריאה ראשונה והיא תידון בוועדת הכלכלה. <הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 56) (מסירת מידע מרשויות המדינה לקופות-החולים), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/844).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אני עוברת להצעת החוק הבאה, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 56) (מסירת מידע מרשויות המדינה לקופות-החולים), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק שרת הבריאות יעל גרמן. בבקשה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> גברתי היושבת-ראש, חברתי חברת הכנסת, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שבפניכם באה לתת מענה על קושי שאין לו פתרון במסגרת החקיקה הקיימת ובית-המשפט העליון עמד על החשיבות במציאת פתרון מתאים. קופות-החולים, כידוע לכם, מעניקות שירותים הכלולים בסל לכלל מבוטחיהן. לעתים המבוטחים זכאים לקבל את השירות גם לפי חוק אחר, ואז עולה הצורך בהתחשבנות בין אותו גוף שצריך לתת את הטיפול לבין קופות-החולים. אבל אם לקופות-החולים אין המידע הנדרש, הן לא יכולות להתקזז ולא יכולות לבקש מן הגוף שחייב לתת שירות את הכספים. הדברים התעוררו במיוחד בפסיקה ביחס לנכי צה"ל שדרגת נכותם 20% ויותר, ולכן אותם חיילי צה"ל, אותם נכי צה"ל, זכאים לשירותים הנובעים מנכות שנגרמה בתקופת השירות וערב השירות מאגף השיקום במשרד הביטחון. ואולם הצעת החוק שבפניכם היא כללית, ומהווה בסיס להסדרה גם ביחס למקרים נוספים שבהם עשויה להתעורר בעיה דומה. על-פי החוק המוצע, שרת הבריאות, בהסכמת שרת המשפטים והשר הממונה על הגוף הנוגע בדבר – שר הביטחון או כל שר אחר – תהיה מוסמכת לקבוע באילו מקרים שבהם קיימת זכאות לפי חיקוק אחר חלה חובה להעביר מידע, איזה מידע להעביר, באילו מועדים ובאיזו דרך. אני רואה שאתם מרותקים, אז אני מקצרת, ואני מבקשת, נוכח – – – <איתן כבל (העבודה):> אל תעשי לנו את זה. <שרת הבריאות יעל גרמן:> מה? לא לקצר, נכון? טוב, על איזה נושא, איתן? נוכח האמור, הממשלה מבקשת את תמיכת הכנסת בהצעה. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשרת הבריאות יעל גרמן. אנחנו עוברים ועוברות לרשימת הדוברים. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. <מרב מיכאלי (העבודה):> לא. <היו"ר גילה גמליאל:> אוקיי. חבר כנסת ישראל אייכלר, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות מרגע זה, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, כמו ההצעה הקודמת, אני מניח שהצעת החוק הזאת גם היא הצעה טובה לציבור. לגבי תאגידי המים, רציתי להגיד משהו ולא הספקתי להיכנס. אני חושב שהגזירה הזאת של תאגידי המים על הציבור הוּכחה ככשל ניהולי, בעיקר בתחום מחירי המים, והוכח עד כמה האזרח חסר אונים מול מנגנוני שלטון. אז אני מצטרף לכל אלה שטוענים שצריך לבטל את תאגידי המים. תאגידי המים נוצרו כחלק ממסע הדה-לגיטימציה של הציבור הנבחר, הדמוקרטי – חברי העיריות, ראשי הערים, חברי כנסת, שרי ממשלה – להעביר את המדינה מדמוקרטיה פרלמנטרית עירונית-מוניציפלית לדיקטטורה פקידותית, שבה אין דיקטטור אחד כמו במדינות הדיקטטוריות, שלפחות אתה יודע שכשאתה ניגש למושל, לשליט, ואתה סוגר אתו עניין, אז לפחות אתה יכול לפעמים לשבור את לבו הקשה, כי הוא רוצה את אהדת העם, לידי מערכת אטומה של פקידוסטנים, שכל מה שמעניין אותם זה המשרה שלהם, המשכורת שלהם, והם לא חייבים דין-וחשבון לאף אחד, גם כאשר התוצאה היא כשל ניהולי, כמו בתאגידי המים, שמחירי המים הולכים ועולים ועולים ועולים. הצעתי, ואני עוד אציע עוד הפעם, שיקימו לצד תאגידי המים, כל זמן שהם קיימים, ועדות הנחות, שבהן יהיה נציג ציבור, יהיה עובד סוציאלי, וכאלה שיוכלו להתחשב באנשים שאין להם יכולת לשלם מחירים כאלה על מים. כי אחת השערוריות הגדולות במחירי המים היא שתמיד כשאנחנו מנסים להגיד משהו על מחירי המים, אומרים: אם נעשה כך וכך אז זה יהיה על חשבון צרכני המים. גילו לי, חברי הרב מקלב ואחרים, שבמחירי המים שלנו אנחנו מממנים ומסבסדים חצי מיליארד שקל בשנה מים לחקלאות. וראיתי בחקלאות הישראלית, שהיא מאוד חשובה, אבל כנראה יש במדינת ישראל הון אנושי בלתי מתאים, כמו שאומרת הנגידה פלוג, אז הביאו תאילנדים ובני אומות אחרות, שהם יעשו את החקלאות בארץ הזאת, במקום הישראלים, אבל המים שם מבוזבזים על חשבון הציבור, שמשלם את המחירים הגבוהים. ולכן, דבר ראשון צריך להקים ועדות הנחות בתאגידי המים. דבר שני, לבטל את תאגידי המים ולהחזיר אותם כמחלקת מים בעירייה, כי זה צורך עירוני אזרחי הכי חשוב, ושם, בעירייה, כן תהיה התחשבות, כן יהיו מחירים דיפרנציאליים לפי המצב הסוציו-אקונומי של האזרח. כי כאשר המדינה הולכת ומייקרת את המים היא עושקת את העניים כפול מאשר את העשירים, כי העשיר שמשלם מחיר יקר ומופרז – זה גם גזל, כי הוא צריך לשלם רק את מחיר המים, והוא משלם את מחיר כל המנגנונים המנופחים האלה; אבל לגזול מהדל, מהעניים – על זה נאמר: "אל תגזל דל כי דל הוא". תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. רשימת הדוברים נסגרה. <נחמן שי (העבודה):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את נוכחותה של השרה במליאה כדי לשוב ולהציק לה בעניין של "הדסה" בירושלים. שתי הערות יש לי, אולי שלוש, אני אנסה לתת שתיים. האחת היא שבין האספקטים המורכבים של הנושא הזה עומד הארגון הזה, ששמו "הדסה", והנשים הפעילות בו. במסגרת מסע הצלב שמתנהל פה נגד כל מיני גורמים, בצדק ושלא בצדק, אני חושב שנעשה ל"נשות הדסה" עוול כבד. במשך שנים ארוכות, עשרות שנים, הן החזיקו במו-כספן את מערכת הבריאות בירושלים, כמעט כולה. זה היה מעשה של פילנתרופיה, של חסד, שאיש לא מנע אותו מהן. היה מאוד נוח לכולם לקבל את הכספים הללו ולהניח ל"הדסה" להתנהל – ולבתי-החולים האחרים – כמו שהם התנהלו. אומנם הם היו צריכים להיות תחת פיקוח, אבל הפיקוח היה מאוד מאוד מאוד רופף. אבל למען השם, בקצה הדרך צריך לזכור שהן עשו את זה מרצונן, מתוך אמונה, מתוך שליחות, והזרימו לארץ מאות מיליוני דולרים במהלך השנים, כולל השנים האחרונות, הקשות. אני חושב שכשאנחנו עכשיו מחפשים פתרונות – וזה יפה שסוף-סוף הגענו, כי הלוא לא נגיע אם לא נטרוף את הקלפים – צריך לומר מילה טובה על המאמץ שלהן, שהוא כבר לא מאמץ טבעי, כי יש מדינה, ויש אחריות, ויש מערכת בריאות, ויש שרה, ויש מערכות אחרות, וזה לא דבר טבעי שאנשים טובים, יהודים, יהודיות שגרות במדינה אחרת או במדינות אחרות תורמות מכספן כדי להחזיק את מערכת הבריאות, וזה דבר שצריך לזכור אותו בדיון הזה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה, חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. אחרון הדוברים, כרגיל, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, תמיד הוויכוח בסוף – מי ישלם. יבוא בעל השור ויעמוד על שורו, וכי יפתח איש בור, הוא ישלם – בעל הבור ישלם. ובעצם, כשלמשל יש ויכוח אם חברת הביטוח צריכה לשלם, או צריכה לשלם קופת-חולים, אני מכיר מקרה שבמשך שנים היו דיונים, גם בבתי-משפט, אם החייל נפגע כתוצאה משירותו הצבאי, או האזרחי, והאיש סבל במשך שנים, כי לא הייתה החלטה, והיו חוות דעת לכאן ולכאן. אתן לכם דוגמה אחרת, פשוטה, שאדם נפגע, ולא ברור אם זו הייתה תאונת דרכים, או שהוא החליק ונפל והגיע למצב שהגיע, לנכות מסוימת. מי נושא באחריות? זו סוגיה שבהחלט צריך לברר אותה לעומקה, וכאשר יש ביטוח תאונות דרכים, אז אכן, מי שצריך לשלם זה חברת הביטוח, שהיא האחראית, ואם מדובר במקרה רגיל, אז קופת-חולים, בדרך כלל, והמדינה נושאת באותה אחריות. ולכן אני חושב שהחוק הוא במקום, הוא חיוני, שצריך את כל האינפורמציה כדי לדעת מה המניעים של אותו חולי. אבל החולי הגדול הוא של בית-החולים "הדסה", כאשר הגירעון הגיע למיליארד וחצי שקלים, ובסך הכול בית-החולים מבקש 300 מיליון שיהיו מענק עבור השיקום. הנהלת בית-החולים מבקשת, ויש ויכוח, אולי לתת 250, אולי הלוואת גישור – הדברים האלה לא יעזרו, בסופו של דבר. אם המדינה לא תיתן את חלקה, אם היא לא תרים את הכפפה, שכן בית-החולים "הדסה" הוא למעשה הדגל של מדינת ישראל, ואני חושב שבית-החולים "הדסה" הוא דגל לאומי ממדרגה ראשונה, בעולם כולו, ועיניהם של רבים נשואות גם למחקר הרפואי שבית-החולים מוביל, אני חושב שזוהי בושה וחרפה. לכן, אנחנו צריכים להשתדל יום קודם, כדי לעזור, וראש הממשלה, שתמיד מתחבא, נחבא אל הכלים, הייתי רוצה לומר, תמיד הוא לא נמצא, נותן לכנסת להתווכח, לפוליטיקאים להתווכח, לקואליציה והאופוזיציה ביניהן, אומר: טוב, תשאירו את מלחמות היהודים ביניהם. לא, ראש הממשלה נושא פה באחריות. הוא צריך לגלות אחריות ולטפל בבעיה הכאובה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. ואנחנו עוברים ועוברות להצבעה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 56) (מסירת מידע מרשויות המדינה לקופות-החולים), התשע"ד–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 21 בעד, פלוס – 22 בעד עם הצבעתו של חבר הכנסת נסים זאב, היא נקלטה – אז 21 בעד. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 56) (מסירת מידע מרשויות המדינה לקופות-החולים), התשע"ד–2014, עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 118) (איסור צריכת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/845).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 118) (איסור צריכת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר להגנת הסביבה עמיר פרץ בשם שרת המשפטים. בבקשה. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, בשם שרת המשפטים אני מתכבד להציג את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 118). מטרת הצעת החוק היא לתקן את החוק כך שהעבירה הקבועה בו תכלול, נוסף על איסור החזקת חומר תועבה הכולל דמות של קטין, חומר פדופילי, גם איסור צריכה של חומר מעין זה, קרי, השגתם של חומרים אלו, בלי להחזיקם באופן פיזי או במחשב, לאור התפתחויות טכנולוגיות אשר שינו בין היתר את אופני הצריכה והחזקת חומרים מהאינטרנט. מטרת הצעת החוק היא לצמצם את הפגיעה והניצול המיני שנעשים בקטינים במסגרת תעשיות פורנוגרפיות של קטינים, על-ידי הקטנת הדרישה של אנשים פרטיים לחומרים אלה. עבירת ההחזקה הנוכחית כוללת החזקה פיזית של חומרים, וכן החזקה של חומרים אלה במחשב, אך אין אפשרות להחילה על צפייה ישירה בחומרים אלו באינטרנט. בדומה לאיסור החזקת פורנוגרפיית קטינים, הקיים היום, מוצע לקבוע כי גם האיסור המוצע של צריכת חומרים אלה לא יחול על מי שצורך באקראי ובתום לב. נוסף על כך, מוצע להחיל את ההגנה הכללית, שגם היא קיימת היום, לפעולה שנעשתה למטרה כשרה גם לעניין עבירת הצריכה המוצעת. עבירת הצריכה יכול שתיעשה למטרה כשרה, למשל כאשר הצריכה נעשית על-ידי גורמי האכיפה על מנת לאכוף את העבירה. תודה רבה לכם. אני מבקש לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשר להגנת הסביבה עמיר פרץ. נעבור לרשימת הדוברים, שנסגרת ממש כעת. חברת הכנסת מרב מיכאלי, ראשונת הדוברים. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, עומדות לרשותך שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת והשרים, אני מבין שרים וסגני שרים שעסוקים, שהם לא רוצים לדבר, אבל נדמה לי שפרלמנט זה מלשון parler, זו העבודה שלנו, אנשים משלמים לנו משכורת כדי שנדבר בשמם, נבטא את דעתם. אז מה זה הוויתורים האלה על רשות הדיבור? לא נותנים כל כך הרבה רשות דיבור כדי שיהיה כדאי לוותר. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> יש גם – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מי זה הציבור? ציבור העובדים. אתה היית ראש ההסתדרות. זו העבודה שלהם. מורי ורבותי, הנושא הזה שנדון עכשיו הוא נושא שאי-אפשר להרחיב את הדיבור עליו, כי נאמר: הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, אבל אני רוצה לומר שנאמר בתורה: קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלוקיכם. החברה האנושית, אחד הדברים שהחזיקו אותה, כמותר האדם מן הבהמה והחיה, היה המוסר האלוקי, המוסר התורני, חיי המוסר והצניעות. ובעם ישראל נוסף המושג של הקדושה, שזה מה שהחזיק את עם ישראל דורי דורות, זה מה שהחזיק את המשפחה וזה מה שנתן את האושר לאנשים, שזכו לשמור על קדושתם. עליהם נאמר: אשרי ילדותנו שלא ביישה את זיקנותנו; ואפילו אלה שכן נכשלו, בסוף ימיהם חזרו בהם ואמרו: אשרי זיקנותנו שכיפרה על ילדותנו. זה ממסכת סוכה, אומרת את זה הגמרא על שמחת בית-השואבה. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> – – – ביישה את ילדותנו. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לכן אני אומר, יש מצבים שכל אדם מבין, שהטכנולוגיה הביאה לעולם הרבה דברים טובים, אבל יש לזה מחיר כבד מאוד בעולם כולו: בהרס המשפחות, במעשי רצח, במעשים פליליים, במעשים נוראיים שאני לא יכול להרחיב את הדיבור עליהם, והמבין יבין. לכן אני אומר, צריך לתמוך בכל חוק שיכול למנוע את הניצול של הכלים האלה ושל הטכנולוגיות האלה להרע, כמו שנאמר: "חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו". צריך להשתמש בכל הכלים, בכל הדברים שהקדוש-ברוך-הוא נותן לנו, לטובה ולצורך המוסר האנושי. לכן אני אתמוך בחוק. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי, עומדות לרשותך שלוש דקות. בבקשה. <נחמן שי (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לתופעה של הטרור שמשתולל ברחובותינו. אני חושש שדברים שמתרחשים בימים האלה לא כל כך מקבלים את ההד הנכון. הבית הזה, כפי שאמר ידידי ישראל אייכלר, הוא המקום כדי לדון בהם. אני חושב ששיקגו של שנות ה-30 מתחרה בנו היום, או ההפך – אנחנו מתחרים בשיקגו. אז נהגו לחסל אנשים ברחובות, וזה התקבל כדבר מובן, חלק מהתרבות. בישראל של 2014, באופן שוטף, אחת ליומיים-שלושה, בתדירות שקשה להעלות על הדעת, יש יריות ברחובות. יורים, האחד על האחר, יורים עבריינים, יורים שודדים, ואזרחים מרגישים תחושה עמוקה של אי-ביטחון. אני קורא מפה לממשלה להיערך בדחיפות, היערכות חדשה ושונה לחלוטין. מילים לא יעזרו. יש מדינות שלמדו להתמודד עם הנושאים האלה ועשו את זה בהצלחה גדולה מאוד. זה לא דבר שלא ניתן להשיגו. זה דורש שילוב של זרועות ורשויות וגופים שלטוניים שונים, החל במשטרה, שזו האחריות הראשית והישירה שלה, דרך הפרקליטות, שצריכה לתרום את חלקה בחקיקה ובענישה, ועד אפילו להפעלה של שירות הביטחון הכללי. אף ששירות הביטחון הכללי לא אמור לשאת במטלות מהסוג הזה ויש לו מספיק על שולחנו, עדיין אני חושב שיש לו יכולות נדירות, חשובות, שאולי המשטרה תרכוש אותן ואולי לא, אני לא יודע; זה לא כל כך פשוט וזה לא קורה ביום אחד. זה בלתי ניתן לתיאור שאזרח ישראלי ואזרחית ישראלית שהולכים לשפת הים ומבלים בילוי של אחר-הצהריים בשבת ישמעו יריות, יראו במו-עיניהם פושעים בורחים מהמקום, מכונית עם הרוג בתוכה, וימשיכו את חייהם כרגיל כאילו לא קרה שום דבר. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> ויצלמו. <נחמן שי (העבודה):> ויצלמו, כמובן. יצלמו מייד, אתה צודק. הלוא אם לא מצלמים זה לא קיים. זה לא עולה על הדעת. שמעתי את דברי ראש הממשלה אתמול. הוא דיבר יפה מאוד, זה בסדר. זה לא יכול להסתכם במילים האלה. צריך כסף, צריך היערכות, צריך תחושה של חירום שתזרום לכל המערכת כולה. ואני אומר שוב: רק כוח משימה ברמה הלאומית, להילחם בפשע, להילחם בטרור הפנימי הזה, יצליח לסכל אותו. אני יודע שהשר לביטחון פנים הציע כמה הצעות בתחום החקיקה, שלחלק מאתנו לא נראות. יכול להיות שמעשי הפשע האלה שמתרחשים ברחובות שלנו צריכים גם לחדור לעולם הזה של חקיקה מתקדמת יותר, אפילו אם היא חקיקה בעייתית בדרכה. אבל אם היא תשמש כוח שירתיע את העבריינים, כמעשה מניעה וכן הלאה, אז אני חושב שגם האגף הזה של הבית, שמאוד חרד לזכויות האדם – ואני לא מזלזל בהן – הזכות של האדם היא גם להתנהל בביטחון ברחובות ישראל ולהרגיש שזה הבית שלו והבית שלו בטוח. אז בואו נחשוב שגם הפעילות הזאת, החקיקתית, שהיא בעייתית בדרכה, אפשר להביא אותה אולי לתקופה מסוימת, לתקופת חירום, כדי לתת ולשוות תחושה אמיתית של ביטחון לתושבי ישראל. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. <איתן כבל (העבודה):> תני לו גם את הזמן שלי, שירגיש נוח. <היו"ר גילה גמליאל:> את הזמן שאין לך. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אני בהחלט תומך בחוק, אבל תראו כמה החוק הזה אבסורדי: איסור פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, כאשר מדובר בפורנוגרפיה של קטינים, לרבות הדמיה, או איסור לעשות שימוש בגופו של קטין. אבל כשאני הבאתי הצעה שהיא הרבה יותר מעשית, הצעת חוק העונשין לגבי איסור שידול קטין לצפייה בפרסום תועבה – מה זה משנה אם הקטין, עושים שימוש בגופו או שהוא רואה אדם, גדול אולי, אבל הנזק הרבה יותר חמור. לכן, כשאנחנו מדברים על איסור פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, לרבות הדמיית הקטין, או ציור של קטין, או איסור שימוש בגופו של קטין, ממש המילים האלה – הבאתי את הצעת החוק לפני כמה חודשים, ולצערי הממשלה דחתה את הצעת החוק. אני שמח שכל הנושא של הפורנוגרפיה עבר לשר להגנת הסביבה. נראה שכל הנושא הפורנוגרפי קודם כול מזהם את הסביבה, ולכן זה נמצא תחת חסותו, ולא בחוקה, חוק ומשפט. יכול להיות שזה יבוא גם לוועדה שלו, אני לא יודע. אני רוצה לומר ששידול של קטין לצפייה בפרסום תועבה או אספקת פרסום תועבה לקטין – צריך להחיל איסור וצריך לתת עונש, כי היום כל מלחמת הטרור באינטרנט והשידול לזנות דרך האינטרנט הם בעיה שאנחנו לא יכולים להתגבר עליה, אלא אם כן באמת תהיה חקיקה ותהיה הגבלה בנושא הזה. החוק בעצם לא מגדיר מה זה תועבה, ואפילו נמנע מהגדרה, משום הקושי שכרוך בהגדרה מה נקרא תועבה. לכן, לעניין הזה – זה משתנה לפי השקפת העולם של החברה, ומשתנה לפי הזמנים, וההגדרה נמדדת ונקבעת לפי האיזון בין הערכים השונים שהחברה מאמינה בהם והאינטרסים שהיא רוצה להגן עליהם. למשל, אני רוצה להזכיר לכם את הסיפור של טוניק, שבא לפה, והשחקן הזה דאג להפשיט נשים כביום היוולדן, ואף אחד לא חשב לרגע שיש פה איזו עבירה, יש פה איזה איסור, אף-על-פי שבארצות-הברית, ואפילו בבריטניה, סילקו אותו וראו בזה עניין של תועבה. היה מי שאמר בקדנציה הקודמת – שר התיירות אמר: זה מביא לנו תיירות למדינת ישראל. <היו"ר גילה גמליאל:> כן, רק משפט לסיום. <נסים זאב (ש"ס):> אם זו השקפת העולם, איך אנחנו יכולים להתמודד באמת עם פורנוגרפיה, שהיא תועבה אליבא דכולי עלמא? <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. אנחנו עוברים ועוברות להצבעה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 118) (איסור צריכת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין), התשע"ד–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 29 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 118) (איסור צריכת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין), התשע"ד–2014, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 26) (גמול והחזר הוצאות לחבר מינהלה), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/837).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אני עוברת להצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 26) (גמול והחזר הוצאות לחבר מינהלה), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק – – – <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> אני. <היו"ר גילה גמליאל:> כן? אמרו לי אורבך. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> אם אורבך רוצה, אני אשמח. לא, אני מציג. <היו"ר גילה גמליאל:> מצוין, אם אתה כבר כאן. השר להגנת הסביבה עמיר פרץ, בבקשה. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> במקום שרת המשפטים. <היו"ר גילה גמליאל:> במקום שרת המשפטים. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> גברתי היושבת-ראש – – <היו"ר גילה גמליאל:> יש לה הרבה מחליפים. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> – – כנסת נכבדה, הצעת החוק מסמיכה את מינהלת "קרנית" לתת גמול והחזר הוצאות לחברי מינהלה מקרב הציבור בשל השתתפותם בישיבות המינהלה, בהתאם לתנאים ואמות המידה שיקבע שר האוצר, כמקובל בתאגידים סטטוטוריים שונים, כגון הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו – סעיף 15 לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן–1990 – והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים – סעיף 21 לחוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה), התשס"ו–2006. כיום מאוישת מינהלת "קרנית" בהרכב חסר – נציג אחד מקרב הציבור במקום שלושה, והתיקון נועד לתמרץ נציגים מהציבור לקחת בה חלק. לנוכח כל האמור לעיל, אני פונה לחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשר להגנת הסביבה עמיר פרץ. אני עוברת לרשימת הדוברים שנסגרת ממש ברגעים אלה: חבר הכנסת ישראל אייכלר – – <יעקב מרגי (ש"ס):> יש שינוי. <היו"ר גילה גמליאל:> – – מוותר. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת נסים זאב – מוותר. היסטוריה נוספת. אנחנו עוברים ועוברות להצבעה. ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 26) (גמול והחזר הוצאות לחבר מינהלה), התשע"ד–2014, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 26 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 26) (גמול והחזר הוצאות לחבר מינהלה), התשע"ד–2014, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכלכלה. <הצעת חוק חסיון חומר מודיעיני (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/848).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אני עוברת לנושא הבא: הצעת חוק חסיון חומר מודיעיני (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014. יציג את הצעת החוק השר יצחק אהרונוביץ, בשם שרת המשפטים. בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת נחמן שי, א. אני מקבל כל משפט שאמרת, ואני מברך. כשצריך לטפל בבעיה כואבת צריך לעבוד בכלים אחרים, ואת הכלים האלה אני דורש חודשים, אם לא שנים. דיברנו על המעצר המינהלי, אני אמרתי את זה גם לגבי הפשיעה הלאומנית, וגם לגבי זה, ואני מקווה, בסוף, שלמישהו – מישהו – ייפול האסימון. יש פה חוק שאני אקריא אותו עכשיו, והוא אחד החוקים, חבר הכנסת נחמן שי, החשובים של משטרת ישראל. אני נמצא במשרד זו השנה החמישית, ואני עובד עליו, ועוד קודמי, ולא הצלחנו להביא אותו. זו שעת כושר, אני אומר את זה. יישר כוח ליועץ המשפטי שאישר לי את זה, ולשרת המשפטים, ואנחנו נביא את זה, וזה נותן כלים אדירים למשטרת ישראל להילחם בארגוני הפשיעה. אני אקריא אותו, ובשביל זה חשוב לי מאוד לעלות לדוכן ולדבר עליו. הצעת חוק חסיון חומר מודיעיני (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, של משרד המשפטים, מבקשת לתקן את פקודת הראיות ולקבוע חיסיון סטטוטורי של חומר מודיעיני, כפי שמוגדר בהצעת החוק. הצורך בקביעת חיסיון בחוק על מידע מודיעיני התעורר כבר לפני כמה שנים, בעקבות בקשות המשטרה והפרקליטות להביא בדרך של תיקון חקיקה לצמצום היקף החומר המודיעיני הנמסר לידי נאשמים, נוכח הפגיעה הנגרמת בשל כך במערך המודיעין המשטרתי, וכפועל יוצא מכך ביכולת להתמודד עם הפשיעה, ועם הפשיעה החמורה בפרט. בשנים האחרונות, לאור פרשנות מרחיבה של בתי-המשפט את זכות העיון בחומר חקירה, חל גידול בהיקף החומר המודיעיני הנמסר להגנה מכוח זכות זו, לעתים קרובות בלי שהדבר דרוש להגנת הנאשם. העברת היקף גדול כאמור של חומר מודיעיני מגבירה את החשש מפני שימוש לרעה בחומר על-ידי ארגוני הפשיעה, בין היתר באמצעות צירוף שברי מידע מודיעיני בלתי מזיקים לכאורה, הנמסרים בתיקים שונים, לתמונה כוללת, ובעקבות זאת עלולה להיגרם פגיעה בפעולת מערך המודיעין של המשטרה. הממשלה תומכת בהצעת החוק וסבורה כי חרף השינוי שבהיפוך ברירת המחדל, כתוצאה מקביעת חיסיון סטטוטורי על חומר מודיעיני, קיימים בהצעה האיזונים הדרושים כך שההצעה תגשים את התכלית של צמצום הפגיעה במערך המודיעין מחד גיסא, בלי לפגוע בהגנת הנאשם מאידך גיסא. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה לשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ. ואנחנו נעבור לרשימת הדוברים: חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. <נחמן שי (העבודה):> אני מצטרף לשר. <היו"ר גילה גמליאל:> מצטרף לשר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר, עומדות לרשותך שלוש דקות. בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, מה שהעלו פה חבר הכנסת נחמן שי וכבוד השר הוא באמת כורח נוראי. לא ייתכן לחיות במדינה שבה אנשים נהרגים ברחובות, וכמו שתיאר פה נחמן את שיקגו, זה קורה היום, והדבר החמור ביותר שקרה בארצות-הברית, שהאנשים מסביב שראו סגרו את העיניים, לא רצו לראות – – <נחמן שי (העבודה):> אני לא רוצה להעליב את שיקגו, האמת. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – והיום יש פה מצב כזה, שאנשים לא רוצים לראות, וזה מסוכן מאוד. לא זו בלבד, סיפר לי שומר פשוט באיזה מקום, אני אגיד אפילו איפה – במירון. אמרתי לו: למה אתם לא שומרים? אז הוא אמר: מה זאת אומרת, על כל שומר כבר יש תלונה במשטרה מצד העבריין, כאילו הוא פגע בו. השומרים לא רוצים תלונות, וכך השוטרים, וכך הקצינים, ובעוד מקומות, כך שנוצרה פה אנדרלמוסיה בלתי רגילה, ולכן צריך לתת כלים למשטרה ולפרקליטות לעשות את זה. אבל דא עקא, רבותי, שמדינת ישראל, שהייתה מדינה דמוקרטית, הופכת למדינה מאוד לא דמוקרטית, ואני מאוד מפחד מהשימוש שייעשה בכלים שיינתנו על-ידי השלטון. אספר לכם מה ששמעתי היום ברדיו, ואני לא ארחיב כי זה מישהו אמר ואני לא רוצה לדבר. אני לא נשיא הפרלמנט האירופי להגיד דברים משמועה, אבל הוא אמר שיש אדם מפורסם מאוד, איש עסקים, שטוען שמה עכשיו קורה במשטרה רק מוכיח את טענתו שקצינים בכירים במשטרה היו קשורים ליריבים עסקיים שפתחו עליו בחקירות. אני לא מקבל את זה, כי אין לי הפרטים, אף שיש שמות וזה נאמר ברדיו, אבל זה אומר שמדינת ישראל נמצאת היום במצב שאי-אפשר היום לסמוך על אף אחד. אני לא יכול לסמוך על פרקליט מדינה; על היועץ המשפטי לממשלה, שהוא מוטה – כבר הוכח בפרשת בית-שמש שהוא ממש מוטה; על שופטים, שהם מוטים לפחות כלפי ערבים וחרדים. אני לא יודע כמה חסיונות הם ייתנו. אני רוצה לומר לך שיש מקרים עכשיו – יש המאבק נגד "תג מחיר", וכולנו חושבים שזאת סכנה גדולה, אנשי "תג מחיר", שעלולים להצית לנו אש זרה. אבל יש שם אנשים שטוענים שרודפים אותם על לא עוול בכפם, שהם אינם שייכים ל"תג מחיר" ומשתמשים בהם. ואם תרצה, אני אתן לך את השמות. כך שמסוכן מאוד היום לתת לפקידות, לפרקליטות, לקצונה ולמי שלא יהיה, יותר מדי כלים כך שלא יהיה לאזרח, או לפחות לוועדת כנסת או לאיזה גורם אובייקטיבי, שליחי ציבור – לפקח על השימוש בתעודות החיסיון האלה. כי אין לנו בעוונותינו אמון, בזכות בית-המשפט העליון ומערכת משפטית שהוכיחה חד-צדדיות; אין לנו אמון בשופטים האלה; אין לנו אמון בפרקליטות המדינה, שמורכבת רובה ככולה מאנשי שמאל קיצוני אנטי-דתי. איך אני אדע – דווקא במשטרה יש יותר אנשים מסורתיים, אבל איך אני אדע שלא משתמשים בכלים האלה נגד אזרחים שלא ימצאו חן בעיני השלטון? היום זה נגד פושעים פליליים ומשפחות הפשע, שכולנו רוצים לעצור את פעילותם הפלילית, מחר זה יהיה נגד אזרחים שלא ימצאו חן בעיני השלטון. מה אנחנו נעשה? <היו"ר גילה גמליאל:> משפט סיום בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לכן אני מבקש, אם עושים את החוק, צריך לעשות הגבלות. נחמן, אני רוצה שתקשיב כפרלמנטר. צריך לעשות כלים פרלמנטריים שיפקחו על השימוש בתעודות החיסיון האלה. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> הרשימה נסגרה. חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת דוד צור. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, אדוני השר, לא ברור לי בדיוק נגד איזה סוג של עבירות. מי הם העבריינים שצריכים את החיסיון? עד היום לא היה צורך בחקיקה, והכול כאילו – כביכול – היה נחשף; העורך-דין יכול היה לקבל כל אינפורמציה שרצה בכל רגע נתון. הרי זה היה עד היום: כשהמשטרה חשבה לבוא לבית-המשפט ולהגיד שהדבר הזה חסוי, אז זה היה חסוי. אתה יכול לקחת מתנחל הכי פשוט, שעוצרים אותו במעצר מינהלי שהוא לא יודע על מה, ומחשיבים אותו כאחרון העבריינים במדינת ישראל. אז על מי מדברים? על אבוטבול? על משפחת אברג'יל? על איזה סוג של עבריינים אנחנו צריכים את החיסיון כדי להוריד את הפשיעה הלאומית והבין-לאומית? ולכן, אני חושב שהיו הרבה מעצרים. אני מכיר הרבה פעמים שהיה סירוב מוחלט ולא נתנו את האפשרות לאותו אזרח להגן על עצמו, ובסופו של דבר החקירה העלתה חרס. אפילו כאשר מצאו את העבריין, המשטרה לא מצאה לנכון להתנצל בפני החשוד. אני בזמני הבאתי הצעת חוק, שלפחות כאשר המשטרה יכולה לשגות, ואולי יש לפעמים דמויות שדומות זו לזו והמשטרה חושדת בדמות מסוימת ונדמה לה שאותו אחד הוא העבריין, ובסופו של דבר נמצא העבריין האמיתי והמשטרה יודעת שזאת הייתה טעות, מדוע המשטרה לא יכולה להתנצל ולשלוח מכתב התנצלות? זאת הייתה כל הצעת החוק שלי – שהמשטרה תתנצל. אז אמרו: לא, אין לזה סוף. אם ככה, אנחנו נצטרך את כל המעצרים ועל כל החשודים – להתנצל בפניהם. כן, להתנצל. שווה מכתב של כמה שורות: מתנצלים על מעצר השווא, שחשדנו בך. בסופו של דבר התברר שאתה לא היית האיש החשוד או העבריין שחשבנו. לכן אני חושב – אנחנו בעצם נותנים את כל האפשרות, ויש כאן לכאורה פגיעה בזכויות אדם, בזכויות האזרח. אני מתפלא שהבית היהודי, שבעצם יש לו אולי הכי הרבה טענות, כי אנשיו נעצרים ללא משפט הרבה פעמים במעצרים מינהליים, והוא צריך להגן על אותם אזרחים. אלא אם כן יגידו שמדובר אך ורק נגד העולם התחתון, הפשיעה המאורגנת, שאנחנו מכירים, מה שמשתולל ברחובותינו. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. יעלה חבר הכנסת דוד צור, אחרון הדוברים. עומדות לרשותך שלוש דקות. <דוד צור (התנועה):> תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני חושב שהחוק הזה שמובא סוף-סוף על-ידי השר לביטחון פנים הוא חוק מצוין. על מה אנחנו מדברים, חבר הכנסת נסים זאב? אנחנו אומרים שהבית הזה צריך לא רק לתמוך במי שנלחם בארגוני הפשיעה. המצב הזה שבו חדשות לבקרים הולכים לעסקאות טיעון כיוון שלא רוצים לחשוף את המודיעין, את המקורות – כי פעם – – <נסים זאב (ש"ס):> השאלה, מי זה פושע? <דוד צור (התנועה):> – – נאמר שהשר חתם על חיסיון על המקור, אבל המודיעין חשוף בתיק החקירה. אני שומע שכל היום אומרים: למה השב"כ מצליח לסכל פיגועי פח"ע והמשטרה לא? אז בוא נעשה פעם אחת סדר בעניין הזה. מה זה סיכול טרור? המודיעין בסיכול טרור הוא בעצם סוף התהליך. יש מודיעין, יש מבוקש, הולכים אתו למעצר. אי-אפשר לעצור – הולכים לסיכול ממוקד. בתהליך המשטרתי של חקירה המודיעין הוא רק התחלה. מהרגע שיש ידיעה מודיעינית, אחרי זה אמור להיות תיק חקירה, ובסופו של דבר זה לא מייתר את מה שאמרת קודם. עשית סלט אחד גדול. זה לא מייתר את הצורך בהבאת ראיות למשפט. מה בית-המשפט צריך ללכת ולבדוק מה המקור המודיעיני שהוביל אותך לאותן ראיות שמוצגות בבית-המשפט? על מה אנחנו מדברים פה? יש פה אנשים תמימים, שהופכים להיות קורבנות של פשיעה, סחיטה באיומים; אנשי עסקים שפוחדים בסופו של דבר להצליח כי מישהו בא ומאיים עליהם. אנחנו לא יכולים לתת להם חיסיון על המקור המודיעיני? זה חוק מצוין. זה אחד החוקים שיחזקו את עבודת המשטרה. עדיין הכול חשוף ובבקרה של בית-המשפט, אבל הוא לא חשוף בידי הפושע, בידי הנאשם, כי בסוף, בסדר הדין הפלילי, צריך לכאורה את כל תיק הראיות והמודיעין לחשוף בפני הנאשם. הדבר השני, בד בבד בעניין – יש מהלך שלא קשור אומנם לעניין החוק, אבל מדברים הרבה בעניין המודיעין. תראו, משטרת ישראל משקיעה מאמצים בלתי רגילים לנסות ולהגיע דרך המודיעין למבצעים של הפיגועים הפליליים האלה. זה לא שונה באמת מטרור, על האימה שזה מטיל על הציבור. לכן, חייבים – בשינוי סדרי העדיפויות, לא פריצה של התקציב. אדוני השר, אני יודע שאתה פועל בעניין הזה, וחברי סגן שר האוצר גם בוודאי – צריך לחזק את המערך הטכנולוגי של משטרת ישראל הן בציוד והן בכוח-האדם הנדרש לטובת העניין הזה. אנחנו בבית הזה חייבים לתמוך, תוך שמירה על זכויות האדם והפרט, ואין בכך שום פריצה בעניין הזה. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה לחבר הכנסת דוד צור. אנחנו עוברים ועוברות להצבעה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק חסיון חומר מודיעיני (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 20 בעד, שני נמנעים. הצעת חוק חסיון חומר מודיעיני (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר גילה גמליאל:> נעבור להודעת נאזם, סגן מזכירת הכנסת. בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיע, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברי הכנסת מוחמד ברכה וג'מאל זחאלקה בנושא: חברות להשכרת רכב מסרבות להשכיר רכבים למשפחות משיקולים גזעניים. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> לפרוטוקול אני אציין שגם חבר הכנסת נחמן שי תומך בהצעה, אבל הצבעתו לא תתווסף. <הצעת חוק המלווה (חברות ביטוח) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/805).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> אני עוברת להצעת חוק המלווה (חברות ביטוח) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2013, לקריאה ראשונה. יגיש את הצעת החוק סגן שר האוצר הנמרץ מיקי לוי, בבקשה. <קריאות:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אני תמיד אומרת, אם מיקי לוי היה שר אוצר הכול היה נראה אחרת. אין מה לעשות. <קריאות:> – – – <קריאה:> מיקי לוי כל הזמן עולה לשכנע את עצמו בנושא. <מרב מיכאלי (העבודה):> ומשתכנע, חבל על הזמן – – – לשכנע את עצמו. <קריאות:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> רשימת הדוברים נסגרה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – אני אומר חברי ולא כנסת נכבדה – הצעת חוק המלווה (חברות ביטוח) (תיקון מס' 9). התיקון המוצע הוא טכני במהותו, ומטרתו להעביר את תפעול איגרות החוב המונפקות לפי חוק המלווה (חברות הביטוח), 1962, מבנק ישראל למשרד האוצר. טכני לחלוטין. מוצע לקבוע כי ניהול כלל ענייני המלווה ואיגרות החוב המונפקות לפי חוק המלווה (חברות הביטוח), לרבות ביצוע ההנפקות, התשלומים והסליקה, יהיה בידי המדינה. במסגרת זו, כחלק מניהול ענייני המלווה ואיגרות החוב על-ידי המדינה, גם ניהול פנקס איגרות החוב יועבר מבנק ישראל למשרד האוצר. עד תחילת 2005 נתקבלו ההחלטות העקרוניות בנושא ניהול החוב הממשלתי המקומי על-ידי משרד האוצר, בעוד הביצוע והיישום, ובפרט העברת התשלומים וקבלת התקבולים על-פי תנאי איגרות החוב שהונפקו לפי חוק מלווה המדינה, תופעלו על-ידי בנק ישראל. בעקבות תיקון מס' 14 לחוק מלווה המדינה, שנכנס לתוקף ב-2005, וכחלק ממגמה כלל-עולמית, הועבר התפעול של איגרות החוב שהנפיקה המדינה לפי חוק מלווה המדינה מבנק ישראל למשרד האוצר. תהליך העברת האחריות לניהול ענייני המלווה מבנק ישראל למשרד האוצר, ובפרט העברה של ביצוע התשלומים והתקבולים, הוא הדרגתי. כך, תחילה הועברה למשרד האוצר האחריות לענייני המלווה של איגרות החוב המונפקות לפי חוק מלווה המדינה, ועתה בכוונת משרד האוצר ובנק ישראל להמשיך את התהליך ולהעביר למשרד האוצר גם את האחריות התפעולית לענייני המלוות שמנפיקה המדינה לפי חוק המלווה. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לסגן שר האוצר מיקי לוי. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. מוותר? <איתן כבל (העבודה):> אני השתכנעתי. <היו"ר גילה גמליאל:> משתכנע. חבר הכנסת ישראל אייכלר, השתכנעת? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – אני רוצה להוסיף איזו מילה – – – <היו"ר גילה גמליאל:> לזכותך שלוש דקות. בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני סגן השר, יכול להיות שאני אתמוך בחוק, ויכול להיות ששכנעת אותי, אבל זה לא צריך למנוע ממני, כשמדובר בעניין משרד האוצר, לדבר על מה שמשרד האוצר מעולל למאות-אלפי אנשים ומיליון ילדים על-ידי הקיצוצים הנוראים שלו, כאשר הוא צובר רזרבות במיליארדים כדי שיוכל אחר כך לחלק ולהיטיב עם המשרדים שנמצאים בשליטתו לפני הבחירות. אלה דברים שאי-אפשר שלא לדבר עליהם. אומנם זה לא נגדך ולא נגד החוק הזה, אבל צריך לדעת שכאשר אוצר המדינה לוקח מאזרחים כל כך הרבה כסף, והוא מפלה ביודעין ובכוונה תחילה את החינוך החרדי לעומת החינוך הממלכתי, את הישיבות לעומת האוניברסיטאות, אז מה שנותר לי זה שלוש דקות בשביל להביע את דעתי עליהם. אל תחסוך את זה ממני. אני רוצה לומר כך: היום ישבתי עם שר האוצר בוועדת הפנים בקשר לחוק הממשלתי לקידום הבנייה; זה דבר שנוגע לכלל הציבור, לאו דווקא לציבור החרדי. דיברתי על זה שהאוצר הוא שאחראי לייקור הדירות בשבע השנים האחרונות – זה לא רק בשנה האחרונה שלכם – על-ידי זה שמינהל מקרקעי ישראל מוציא מהציבור 14 מיליארד שקל בשנה על הקרקעות. זה דבר שהוא נכס של האומה, ודיברתי על זה, וצריך לחזור ולומר את זה. הקרקעות – מקרקעי ישראל לא נועדו לממן את פעילות האוצר; הם נועדו לתת קורת גג לכל אזרח בישראל. ועל כך – לא רק כספי קרן-קיימת שיהודים תרמו כל ימי חייהם בשביל לבנות דירות ליהודים בארץ-ישראל. בימי בן-גוריון, בימי אשכול, בימי העוני – בימי העליות הגדולות היו מעברות והמדינה ידעה שהיא חייבת לתת קורת גג לכל אזרח, והיו חברות כמו "עמידר" ו"עמיגור". הייתה בנייה ציבורית, היה סיוע במשכנתאות. המדינה התפקרה והתפרקה מאחריותה לקורת גג לאזרחי ישראל. אני זוכר פקיד בכיר באוצר, בקדנציה הקודמת, כשזעקנו, גם חבר הכנסת הרב יצחק וקנין ואחרים, על המשכנתאות, אמר אותו פקיד באוצר בשם האוצר: אין לנו, למדינה, שום אחריות לספק דירות לאנשים. אנחנו לא מבקשים שיספקו דירות חינם. <קריאה:> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> פקיד בכיר באוצר, לפני שהיית פה. נדמה לי שהוא כבר עזב את האוצר, או שעדיין יושב באוצר, אבל אם הוא עזב את האוצר הוא בטח הלך לאיזה בנק שהוא שירת אותו הרבה שנים שם באוצר, והוא קיבל משרה טובה. אבל הטענה הזאת שהמדינה איננה אחראית לתת דירות היא שערורייה שאין כדוגמתה. אם רק מינהל מקרקעי ישראל יעשה מכרזים לא לפי המרבה במחיר אלא לפי הצרכים, אתם תורידו את מחירי הדירות ותוכלו לאפשר לכל אזרח לקנות דירות בכסף שלו ובלי שום טובות. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – מוותרת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח; חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר שטרית – אינו נוכח; חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נוכח; חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר. חבר הכנסת נסים זאב – מוותר. אנחנו עוברים ועוברות להצבעה. ההצבעה החלה, בבקשה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המלווה (חברות ביטוח) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2013, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 21 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק המלווה (חברות ביטוח) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2013, עברה בקריאה ראשונה, והיא תעבור לדיון בוועדת הכספים. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על סעיף 4 בהצעת חוק לייעול האכיפה ולשמירה על ביטחון הציבור (חילוט וסמכויות פיקוח) (תיקוני חקיקה), התשע"א–2010> [מס' מ/541; "דברי הכנסת", הכנסת ה-18, מושב שלישי, חוב' ד', עמ' 13077.] <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים כרגע להודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על סעיף 4 בהצעת חוק לייעול האכיפה ולשמירה על ביטחון הציבור (חילוט וסמכויות פיקוח) (תיקוני חקיקה), התשע"א–2010. ימסור את ההודעה השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ. בבקשה. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מוצע להחיל דין רציפות על סעיף 4 להצעת החוק. חלקים מסעיף זה כבר אושרו בכנסת הקודמת. באלה מהם שטרם אושרו – פסקאות (3), (4), (6) ו-(7) – מוצע להסמיך מאבטחים במקומות ציבוריים מסוימים לנקוט פעולות למניעת מעשי אלימות, ובכלל זה למנוע מאדם להיכנס למקום או להוציאו מהמקום, וכן לעכבו או עד לבואו של השוטר. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ. <הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (מס' 3) (מערך הגיור ובתי-דין לגיור), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/540).] (קריאה ראשונה) <היו"ר גילה גמליאל:> ואני עוברת להצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (מס' 3) (מערך הגיור ובתי-דין לגיור), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת אלעזר שטרן וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. זה היה כפוף להנחה על שולחן הכנסת, וזה אכן קרה. מי שיציג את הצעת החוק זה חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה. אני סגרתי את רשימת הדוברים. <עדי קול (יש עתיד):> כמה יצא לך? <היו"ר גילה גמליאל:> יש, לא חסר. 15 דוברים. <איתן כבל (העבודה):> אנחנו חייבים לעצור את שטרן. תרשמי אותי. <היו"ר גילה גמליאל:> רגע, אם לא נרשמתם קודם, הרשימה נסגרה. אני רק מעדכנת את הרשימה שקיימת. הרשימה נסגרה. יתחיל בבקשה אלעזר שטרן. בבקשה. <אלעזר שטרן (התנועה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, החוק שאני מעלה היום להצבעה בקריאה ראשונה, כפי שקראה אותו היושבת-ראש, הוא למעשה חוק שמסדיר את נושא הגיור במדינת ישראל. הוא חוק שמתמודד עם סוגיית המספר הגדל והולך של חברים שלנו, בעיקר אוכלוסייה שעלתה מחבר המדינות – קראו להם שם ז'יד, זרקו עליהם אבנים. הם באו לכאן, כמעט כולם מוכנים להקריב את עצמם למען מדינת ישראל ולמען העם היהודי – חלקם הגדול, לצערי הרב, אכן כבר עשה זאת, ואנחנו אמרנו להם: אתם לא יהודים. ואז גם אמרנו להם: אם אתם רוצים להתגייר, זה תהליך ארוך. חברי חבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש הקואליציה, שמסייע רבות בקידומו של החוק, הגדיר את החוק הזה כחוק הכי חשוב לפחות במושב הזה, או בקדנציה הנוכחית. חבר הכנסת דודו רותם, יושב-ראש ועדת החוקה, ניסה להעביר את הבסיס של החוק כבר במושב הקודם, ויש להם כמובן זכויות רבות בעניין הזה. אני רוצה לתת רק קצת מספרים. יש לנו לפני גיל נישואים 100,000 צעירות וצעירים בהגדרות של מה שאמרתי קודם. כל שנה נולדים פה כ-3,500 תינוקות. 100,000 צעירים כאלה זה אומר שאין בעיה של 100,000, אלא יש בעיה, אולי, של 150,000, 180,000 או 190,000 – גם אלה שמתחתנים אתם ואין להם פתרונות נישואים במוסד הדתי, היום, של מדינת ישראל, או במוסד הלאומי של מדינת ישראל. הבעיה היותר-קשה היא שגם הם כבר התייאשו מזה. אם פעם במדינת ישראל 90%–95% מהאוכלוסייה היהודית, דתיים ושאינם כאלה, רצו להתחתן אך ורק עם יהודים, היום זה יורד, כיוון שהחבר'ה האלה, שהצילו אותנו בהגעה שלהם לכאן, העלייה מחבר המדינות, הם חכמים לא פחות מאתנו, יפים לא פחות מאתנו, אוהבים את המדינה לא פחות מאתנו, וזה כבר קרה אצל השכן ואצל השכנה. אז אוקיי, אז בסדר. אחרי זה גם לא מתחתנים, וכל הזהות היהודית, כולל הקשר שבין דת ומדינה, או אי-הפרדת דת ומדינה, הנושא הזה מתערער. זהותה היהודית של מדינת ישראל מתערערת גם היא. אני מבין את התמיכה שאולי יש, כמעט מפה לפה, לפחות בסיעות הקואליציה וגם באופוזיציה. אני מודה שאני קצת לא מבין את החברים החרדים, שמתנגדים לזה. אני לא מבין, ואני מקווה שהם ישנו את דעתם. איך אמרו לי פה כמה חברי כנסת – לחרדים אין בעיה. הם לא מתחתנים לפי תעודות זהות. הם ממילא מתחתנים לפי ספרי יוחסין, או "ייחוס", אצל החבר'ה האשכנזים. אצל האחרים ממילא בודקים את התעודות, או יחסית החברה היא סגורה. אבל אנחנו, שמשרתים יחד, שעובדים יחד, שנפגשים יחד, חלקנו הולכים בלי כיפות וציצית; חלקנו – שעות לימודי הקודש הן מועטות יותר. שם, השורשים האלה, צריך לחזק אותם, או הם מתחזקים, אבל שם הסיכוי למפגשים האלה הוא הרבה יותר גדול. שם הבעיה. אז יש אפילו משהו לא הוגן בכך, בהתנגדות דווקא של מי שיחסית מוגן. אולי גם מי שלא בדיוק מקשיב לפסקי ההלכה של הרבנות. ואני רוצה לקרוא כמה דברים, ואני תכף אגיד לכם מי אמר אותם, ואני מבקש האזנה, בהקשר הזה: איני זוכר מקרה שלא פתרתי, של גיור. ייתכן מקרה בודד פה ושם, של איש עקשן שמצהיר בפירוש שאינו רוצה לקבל עליו עול תורה ומצוות. אדם כזה בוודאי איני יכול לגייר. רק אם הוא מצהיר שהוא לא רוצה. לא אם הוא אפילו לא מתחייב לקבל הכול. מספיק שהוא לא יכחיש, לא יתנגד – קיבלתי אותו. היו מקרים קשים, שראו אותם קשים ולא רצו לקבלם במשך שש שנים. אני קיבלתי אותם. היה מקרה של משפחה שלמה, אימא עם שישה ילדים, ואני קיבלתי אותם. חייב להיות משפט בפני שלושה תלמידי חכמים שהחוק העניק להם סמכות, לא בפני שלושה דיינים. שלושה תלמידי חכמים. החוק שאנחנו מביאים היום אומר שרב עיר שהרבנות הראשית הכירה בו, יהיו לו עוד שני רבנים, עברו בחינות כמו שביקש ממני הרב יוסף, בחינות גיור ברבנות בכתב. עברו את זה. זה שלושה תלמידי חכמים. אתם יודעים מי אמר את מה שהקראתי? כששאלו אותו אם הם צריכים להיות דיינים, הוא אמר: צריכים להיות תלמידי חכמים שהחוק העניק להם סמכות. אתם יודעים מי אמר את זה? הרב עובדיה, זכר צדיק לברכה. כל מה שקראתי היה דברים של הרב עובדיה כאן, בכנסת, ב-1976. עכשיו, לא רק זה. אז לא היו כל כך הרבה עולים חדשים. עוד לא נהנינו מהעלייה הזאת. והייתה גדלות של חיבור לאתגרים של החברה הישראלית. אני אגיד לכם יותר מזה. אני הלכתי לרב עובדיה לפני שהתחלנו את הפרויקט, את "נתיב", את הגיורים בצבא. לא עשיתי צעד בלי האישור שלו. אבל לאן זה נעלם? מאז, אני לא יודע מה השתלט עלינו, סוג של כוחנות, אולי סוג של לפעמים ניתוק, אולי כהו עינינו מראות את האתגר הגדול הזה. אני רוצה להגיד לכם עוד דבר. המחשבה הזאת, שיהיה מישהו שיאשר בית-דין של שלושה תלמידי חכמים. תגידו, למה לא צריך לאשר נישואים וגירושים, כל דבר, למעלה? למה בית-דין אחר לא אומר: נשיא בית המשפט העליון – כל הכרעה משפטית תביאו לי לאישור? יש דבר כזה? אין דבר כזה. איזה בקשות אלה? ואנחנו מסתכלים על מה שקורה בעולם היהודי, על אחוזי ההתבוללות הגדולים, ומי שחושב שזה קורה רק שם הוא טועה. זה בדיוק מה שהולך לקרות פה, אם את האתגר הזה אנחנו לא פותרים. וצר לי. כן, אני הלכתי לרבנים הראשיים. נתתי להם דוגמה: הרב ריסקין והרב דוד סתיו. ואמרתי: כן, רבנים אורתודוקסים, דיין, רב עיר, רבני ערים, תלמידי חכמים. בחוק הזה אני רוצה שהם יגיירו. אמרו לי: מקִלים. אמרתי: יכול להיות יש להם גישה יותר מתחשבת, אולי גם יותר מקִלה; למה לא? למה לא? אולי הם מבינים יותר את האתגרים שלנו? למה לא? אז מה אני שומע אחרי זה? שכתב "גלי צה"ל" מוציא מדיווח של מועצת הרבנות – ואני הלכתי בשביל להידבר אתם. וקיבלתי את הסכמתי. אחרי זה אמרו לי: הם חזרו בהם. קיבלתי את הסכמתי רק על בחינה בכתב. הם כתבו לי את זה גם. ומה אני שומע שאומרים אחר כך על הרב ריסקין ועל הרב סתיו במועצת הרבנות? אלה השניים שעומדים בפרונט כבר יותר משלוש שנים כדי לקעקע את מוסד הרבנות. מי מקעקע את מוסד הרבנות? מי? אתם יודעים מי מקעקע? מי שממנה מישהו שגונב, מישהו שצריך להתפטר בעיר אחת כי יש לו כמה תיקים, והוא גם יכול לעשות בחינות של הרבנות הראשית. אז מי מקעקע את מוסד הרבנות? באיזה קלות אנחנו יכולים לומר על דיין שעבר את כל הבחינות של הרבנות הראשית לישראל: הוא מקעקע את מוסד הרבנות? זה קידוש השם, או שזה חילול השם? <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – פתרת? – – – רמטכ"ל פתרת כבר? <אלעזר שטרן (התנועה):> עכשיו מה רוצים? עכשיו מה רוצים? שאני אגיד – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – נשיא המדינה פתרת? <אלעזר שטרן (התנועה):> – – להם עכשיו: אתם תחליטו אם אותו אחד שאתם אומרים שמקעקע את מוסד הרבנות יכול להקים בית-דין; את הכוח הזה אנחנו ניתן? אני אומר שהדברים האלה שאני אומר – אתם יודעים מה, אולי לפני זה אגיד לכם עוד דבר אחד, בשביל שלא תחשבו שאני מתחמק. שאלה אותי חברת הכנסת סטרוק בוועדה אם אני רוצה לקדם בחוק הזה את הגיורים של הרפורמים והקונסרבטיבים, ואמרתי לה: לא. אני גם לא רוצה לפגוע במה שיש להם עד עכשיו במדינת ישראל, אבל אני חושב שיחד אנחנו צריכים לחשוב מה היחסים בין האורתודוקסיה לרפורמים גרמו למדינת ישראל ולעם היהודי ב-60 השנה האחרונות. <היו"ר גילה גמליאל:> משפט סיום בבקשה. <אלעזר שטרן (התנועה):> בשורה התחתונה, עמיתי חברי הכנסת, עשינו עד עכשיו, ובגלל זה החוק הזה התעכב כבר חודשים, את כל הניסיונות להידבר גם עם משרד הדתות וגם עם הרבנים הראשיים לישראל. אני מבטיח להמשיך ולעשות הכול, אבל תדעו שלא בכל מחיר – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – כיוון שיש מחירים כבדים שאותם אנחנו, כחברה ישראלית יהודית, לא נוכל לשלם. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת אלי ישי. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> לא. <היו"ר גילה גמליאל:> כמו שכתוב לי ברשימות. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> מופיע במחשב. מה? <קריאה:> – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> המחשב שלי ושלך לא אותו דבר? <יצחק וקנין (ש"ס):> אני הולך להגיד לו – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי. החלפתם במקומות. <יעקב אשר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת שטרן, אני חושב שחבל שלא התמנית גם להיות רב ראשי בישראל, ואז אולי באמת – רבצ"ר כבר נתנו לך. <אלעזר שטרן (התנועה):> בתמיכה שלכם אני צריך להיות מושחת. <יעקב אשר (יהדות התורה):> נתנו לך את הרבצ"ר כבר. <אלעזר שטרן (התנועה):> בתמיכה שלכם אני צריך להיות מושחת. <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת אלעזר שטרן, הקשיבו לך, תקשיב לאחרים בבקשה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אתה השתמשת כאן והבאת אסמכתה הלכתית מהרב עובדיה, אבל מה לעשות שכנראה בחרת את זה כי זה יותר קל, כי הוא לא בחיים. אבל השאלה, האם הרבנים הראשיים, שהם בעצם האוטוריטה, כן מאשרים את הדבר הזה או לא. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> מה שעשית הזכיר לי את אותו בעל מסעדה שהייתה לו תמונה גדולה של רב גדול במסעדה. נכנס מישהו לשאול אם יש הכשר ואמרו לו שלא, והוא אמר: הנה, יש תמונה של הרב. אז הוא אמר לו: אם הרב היה יושב ואוכל במסעדה, יכול להיות שהייתי אוכל. אתה משתמש בתמונה, כנראה גם תמונה מעוותת, אז לפחות תגיד: אני חושב ככה. אל תביא אסמכתאות רבניות כאלה, שלא – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> למה? אתה לא מסתמך על אסמכתאות רבניות שכתובות לפני מאות שנים? <יעקב אשר (יהדות התורה):> אתה לא הבאת שום ציטוט מהרב עובדיה. דיברת על שיחה בעל-פה. <אלעזר שטרן (התנועה):> לא. ציטוט כתוב. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אוקיי. אני לא שמעתי את זה כאן. <אלעזר שטרן (התנועה):> כל מה שציטטתי כתוב. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני לא שמעתי את זה ככה. <אלעזר שטרן (התנועה):> אתה לא. <יעקב אשר (יהדות התורה):> תשאל את מי שישב פה גם. <אלעזר שטרן (התנועה):> אני אביא לך את החוברת, ואם אתה רוצה – גם את הספר, וגם – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> מאחר שאני יודע שאותך אני לא אשכנע, אני מדבר אל השותפים שלך, השותפים מהבית היהודי, שיבוא יום ואותו שטרן, גברת סטרוק, חברת הכנסת סטרוק, אותו הרב שטרן יסביר כאן על הבמה למה לא צריך להיות קיצוניים כל כך גם בהלכות נוספות, לא של ארץ-ישראל ולא של דברים נוספים, ולהיות מסבירי פנים ולנתח את ההלכה על-פי ראייה היסטורית כזאת או אחרת, לפי דרכו של הרב שטרן. אבל אני שואל אתכם, הבית היהודי: לאור מה שאנחנו רואים כאן, מי באמת צריך אתכם? הרי בנושא דת אלעזר שטרן תפס את הפיקוד, ואתם רק מחרים מחזיקים אחריו. הוא מתפקד כמעט כשר הדתות. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – על החוק שלו – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> הוא מתפקד כמעט כמו שר הדתות. <עליזה לביא (יש עתיד):> כמה שילמת? כמה שילמת? אני שואלת אותך. <יעקב אשר (יהדות התורה):> פירון; מה רע בפירון? פירון הוא גם דתי. הוא אפילו רב. בשביל מה צריך את הבית היהודי? מייצגים אתכם נפלא. להגן על ארץ-ישראל, תגידו לי, שבזה צריך אתכם? <יעקב מרגי (ש"ס):> גם את זה לא עושים. גם את זה לא עושים. <היו"ר גילה גמליאל:> משפט סיום בבקשה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> דני דנון עושה את זה יותר טוב – גברתי היושבת-ראש, עוד דקה. הוא עשה את זה יותר טוב. בשביל מה צריך אתכם? <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> בשביל מה צריך את הבית היהודי? אני מסיים. <היו"ר גילה גמליאל:> בדיוק. משפט אחרון. <יעקב אשר (יהדות התורה):> לא בענייני דת, לא בענייני ארץ-ישראל – מחבלים משוחררים, המשא-ומתן מתקדם, הוויתורים בדרך. נושאי דת – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – נושאי דת – הכול מתמוטט. אתם הפכתם ללעג ולקלס – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – גם את תורת ישראל, גם את ארץ-ישראל. תחת חסותכם, אדוני השר, הממשלה הזאת – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה, חבר הכנסת יעקב אשר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – מחסלת כל סממן דתי או הלכתי, ועל כך צריך רק להתבייש. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה. מכיוון שגם את חבר הכנסת אלעזר שטרן אילצתי לעמוד במגבלות הזמן, אני באמת מבקשת מראש מכל חברי הכנסת וחברות הכנסת שיעלו לדבר לעמוד במגבלות הזמן. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת אלי ישי. התמקמת? מעכשיו זה נמדד. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, החקיקה שבוצעה בשבועות האחרונים בנושא הזה של תיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (מערך הגיור ובתי-דין לגיור) – ישבנו בוועדת החוקה בימים שלא מקובל לדון בהם בחוק כזה משמעותי, וכל פעם יושב-ראש הוועדה קבע את הדיון הזה ביום ראשון בבוקר, בתקווה שלא יגיעו אנשים לשם, בתקווה שלא יבואו ולא ישתתפו בדיון הזה, כדי שאפשר יהיה לאשר את החוק הזה בלי שום בעיה. כשבאתי והתלוננתי לפני יושב-ראש הוועדה, יושב-ראש הוועדה אמר לי: החוק הזה לא יקודם, אלא אך ורק בהסכמה בין סגן שר הדתות, הרב אלי בן-דהן, לבין הרבנים הראשיים, במיוחד עם הראשון לציון, הרב יצחק יוסף. כשהגענו לשלב שראינו שהחוק הזה עדיין ממשיך להתקדם, שוב הבעתי את המחאה, ואמרתי: למה החוק הזה מתקדם? אמרו: הרב אלי בן-דהן מתואם עם הרב הראשי. רבותי, התיאומים האלה החלו, אני לא אומר שלא היו ישיבות ולא ניסו לתאם דברים, אבל בפועל התיאומים האלה לא נעשו. אין הסכמות. אפילו שמישהו ניסה בוועדה לשדר שהדברים האלה מקובלים על הרב הראשי, גם סגן השר, הרב אלי בן-דהן, גילה לנו שההסכמות האלה הן עדיין לא הסכמות. היו דיונים, והדיונים האלה עדיין לא השיגו את אותן הסכמות שעל-פי כל היגיון הרבנים הראשיים צריכים לתת לזה את הגושפנקה, כדי שהחוק הזה יעבור. גברתי היושבת-ראש וחברי חברי הכנסת, הרי במה מדובר פה? מדובר פה בחוק מהותי, שמאז קום המדינה הרבה מאוד אנשים אולי חשבו כך או אחרת לשנות את זה, אבל אף אחד לא העלה על דעתו שאחר יבוא וייתן גושפנקה לחוק הזה, אם לא הרבנים הראשיים. גם יושב-ראש ועדת החוקה, שהוביל חוק דומה בקדנציה קודמת, לא העלה על דעתו אפילו לקדם את זה בלי לשבת עם הרב הראשי, בלי לתאם אתו עמדות, והיו הרבה מאוד ישיבות בשביל לקדם את זה. פה מה קרה? פה חבר הכנסת שטרן מנסה להיות כנראה גם הפוסק. הוא מפרש את הרב עובדיה. הוא מפרש כל מיני דעות הלכתיות. במחילה, אנחנו לא נכנסים לתחום רפואי כאשר אנחנו לא רופאים; אנחנו לא נכנסים לתחום של ביטחון מדינה אם אנחנו לא יושבים במטכ"ל, חברי חבר הכנסת שטרן. והבית היהודי – כששאלתי היום: רבותי, איך אתם תומכים בדבר הזה? מה התשובות שקיבלנו? אל תדאג, נעביר את זה היום בקריאה ראשונה. אני מבטיח לך שהחוק הזה לא יקודם. רבותי, אתם עובדים על אנשים בעיניים. החוק הזה היום מקודם כי יש לחץ עליכם, כדי לקבל כותרות. מחר שלל חוקים שהקואליציה הזאת מנסה להוביל לציבור כביכול – מפלגת יש עתיד, מפלגת הבית היהודי – – – <היו"ר גילה גמליאל:> משפט סיום בבקשה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – וכל אחד מנסה לגנוב את דעתם של אנשים, בניגוד לכל היגיון, בניגוד לכל המקובל בכנסת הזאת. לכן, זה דבר חמור, מה שקרה פה היום, ואסור – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – שהחוק הזה יקודם לקריאה ראשונה אפילו. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. חבר הכנסת אלי ישי, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות, ואני מתנצלת מראש, אני איאלץ להפסיק אותך בתום שלוש הדקות. <אליהו ישי (ש"ס):> את לא צריכה להתנצל, גברתי היושבת-ראש, ואת לא צריכה לעצור. <היו"ר גילה גמליאל:> כן, בבקשה. מעכשיו שלוש דקות. <אליהו ישי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת היא שאני לא מעט שנים בבית הזה, ואני רואה בקדנציה הזאת, במושב הזה ובכלל מהקמת הממשלה תחרות בין כל המפלגות, או לפחות בין כמה מפלגות, מי פוגע יותר בערכים, במסגרות של העם היהודי – כן, כן, תקשיב טוב, חבר הכנסת שטרן, ואתה יודע שאני מכבד אותך. יש פה תחרות כל הזמן. האמת, התחרות לא קשה, כי הקואליציה היא די דורסנית בכל דבר שבקדושה, וגם בנושא של שכבות חלשות, אבל בדברים שהם רגישים כל כך. זה לא שאנחנו נגד גיור, חס וחלילה. אתה מכיר את השיטה ואת התפיסה של הרב עובדיה יוסף – שייבדלו לחיים ארוכים הרבנים הראשיים לשעבר והרבנים הראשיים הנוכחיים. המגמה היא באמת כוחא דהיתרא עדיף; המגמה היא כן להקל ולסייע ולראות כיצד אפשר, בכל דרך שאפשר. קח לדוגמה, בקדנציה הקודמת – חוק הגיור. בא הרב עובדיה יוסף, קם, עוד לפני החוק – כי עשו גם פה איזה חוק פופוליסטי – אבל הכיר בגיור. יש עוצמות, ברצון אמיתי, במסגרת ההלכה, איך להקל. אבל זה לא מה שקורה פה היום בממשלה הזאת ובקואליציה הזאת, כי המגמה היא באמת לפגוע ולעקור מן השורש את המסורת, הערכים היהודיים; והתחרות היא מי מצר לישראל יותר, התחרות היא מי פוגע יותר, התחרות היא מי יעשה יותר רפורמות בתורת ישראל. מה לעשות, יש כאלה שחושבים שהם יודעים יותר ממשה רבנו, יותר מכל גדולי ישראל בעבר ובהווה, מה נכון לעשות ומה לא נכון לעשות. אני לא מאמין שהיו מעזים, כפי שאמר חבר הכנסת מיכאלי, באיזה חוק על האקדמיה לקבוע בלי להתייעץ עם האקדמיה; באיזה חוק בנושא רפואי בלי להתייעץ עם טובי הרופאים. פה, באחד הנושאים הכי מרכזיים, הכי רגישים, הכי עדינים בעם היהודי, אנחנו בעצם מפוררים ופורצים לגמרי את כל הגדרות. ואיך פורצים גדר? כשאתה מאפשר בנושא כל כך חשוב, כל כך מהותי, שהגיור יהיה גיור אמיתי – כולנו בעד גיורים. אף אחד מאתנו, ולא יהיה רב המחמיר שבמחמירים שיתנגד לגיור. רק רוצים לוודא אם הגיור הוא אמיתי או לא אמיתי, אם יש רצון אמיתי לאותו אדם להתגייר או שהוא בעצם רוצה להיכנס למשרד הפנים של מדינת ישראל, לספר מרשם האוכלוסין, ולקבל את התנאים וכו' וכו'. ולכן, אני חושב שזה תהליך מאוד מסוכן, וחבל שחברי מהבית היהודי לא נמצאים פה אתנו כרגע, ופה אני רוצה למסור לכם מסר – ואני לפחות נחשב לאדם שבאמת מכבד מאוד ובקשר – – – <היו"ר גילה גמליאל:> משפט סיום בבקשה. <אליהו ישי (ש"ס):> הבית היהודי היום בעצם מצביע בעד הצעת חוק שעוקרת את הבית היהודי האמיתי – לא הבית היהודי הפוליטי המפלגתי – הבית היהודי שמדבר על המרקם של הבית היהודי. היום הבית היהודי מרים יד על חוק, וזה לא משנה אם זו קריאה ראשונה, כי אני אומר לכם – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה. <אליהו ישי (ש"ס):> אני כבר מסיים. – – קריאה ראשונה – זה גם יעבור קריאה שנייה ושלישית, יש לי בזה ניסיון. אבל לעצם העובדה שמרימים יד בחוק שפוגע בבית היהודי האמיתי – לא הפוליטי, הבית היהודי האמיתי שלנו – עצם העובדה שהבית היהודי מרים את היד בדבר כזה, אני אומר לכם, תעשו חשבון נפש, תחשבו פעם שנייה, האם אתם מצביעים – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. <יצחק כהן (ש"ס):> אין להם נפש. אלי, אין להם נפש. <אליהו ישי (ש"ס):> – – בחוק שפוגע בבית היהודי – – <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אין להם חשבון. <אליהו ישי (ש"ס):> – – ובמשמעות של הגיור בעם ישראל. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר כנסת אלי ישי. חבר הכנסת יצחק וקנין, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. <יצחק כהן (ש"ס):> כשהרב אמר "בית של גויים" – – – <קריאות:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> מהרגע שאתם מתחילים לדבר, תנצלו את הדקות במלואן מצד אחד, אבל לא מעבר מן הצד השני. <יצחק וקנין (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת שטרן, תראה, אני הייתי בצבא כמוך, אני מבין את מה שאתה אומר, ואני שואל אותך שאלה אמיתית. בצבא הישראלי אין רק חיילים נוצרים שבאו מחבר המדינות – אני שם את הדברים כפי שהם – יש חיילים בדואים, יש חיילים דרוזים, נכון? אני הבנתי את המחשבה שלך מה יש, מה קורה – נהרגים וכו'. הכול טוב ויפה. מסכים אתך לחלוטין. שותפות גורל – גם לבדואים יש שותפות גורל; גם לדרוזים יש שותפות גורל. ומפה אני אתחיל להגיד לך את מה שצריך להגיד לך. תקשיב טוב. הבעיה היא שאתה מנסה לקחת דבר שאתה יודע שהוא הלכתי גרידא, ואתה מנסה להביא אותו בחוק. הוא הלכתי. מה שאתה מנסה כרגע לעשות – בכל כפר, בכל מושב, בכל מקום ייקחו את הדבר הזה וזו תהיה המסחרה הכי גדולה. עכשיו תראה, אני רוצה – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> אל תפריע לי, יש לי בקושי עוד דקה וחצי. בקושי דקה וחצי. אני שואל אותך: אתה יודע מה הנזק שאתה עושה לאותם אלה שאתה הולך לגייר בשיטה שלך? אני אגיד לך. אתה בעצם אומר שני דברים. אתה עושה איזה אינסטנט כזה – אתה לא גזר, אתה מלפפון; אתה לא נוצרי, אתה יהודי, אוקיי? בלי לקבל עול מצוות, בלי כלום. זו המציאות. הוא לא מקבל עליו עול מצוות. הוא מקבל עליו משהו? הוא מקבל עליו משהו? אני שואל אותך: אתה מחייב אותו כיהודי ממחר, אתה מחייב אותו – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> אתה שואל אותי – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> תקשיב. המצב הוא יותר קשה – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – אתה מביא אותו למצב יותר קשה מאשר היה לפני כן. כשהוא היה נוצרי, הוא לא היה מחויב בדת, הוא לא היה חייב בשבת, הוא לא היה מחויב בכשרות; הוא לא מחויב, הוא יכול לאכול מה שהוא רוצה, יכול לנסוע בשבת. כשהוא יהודי חלה עליו האחריות לקבל את הדת כפי שהיא. עכשיו תראה, אני לא אומר, יש כאלה שמתגיירים ולא נוסעים ועוברים את כל הגיור, אבל אתה רוצה לעשות את זה כזה סיטוני, בסיטונות, כל דכפין ייתי ויכול; זו המציאות שאתה מנסה לעשות, ואין לזה כל משמעות אחרת. אני לא רואה איזה משהו אחר. בשיטה שלך אתה הולך לגרום יותר נזק לאותם אנשים. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת משולם נהרי – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – דילגת. <קריאה:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> לא דילגתי, זה בהסכמה. עומדות לרשותך שלוש דקות. בבקשה. <יעקב מרגי (ש"ס):> אני אנצל אותן עד תום. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר וסגן השר מיקי לוי, כנסת נכבדה – למרות החוקים שאתה מעביר בה. לא כמוך, אתה מדגיש לנו: כנסת לא נכבדה. אז הכנסת נכבדה. אני אתקן אותך להבא: הכנסת היא נכבדה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אמרתי "כנסת נכבדה". <יעקב מרגי (ש"ס):> לא, אתה אומר: היא לא נכבדה כשיש מספר מועט של חברי כנסת. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, אמרתי שזה לא – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> בסדר, אבל היא נכבדה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הוא אמר "נחמדה" – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> נחמדה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, אני לא חושד בכנות כוונותיך. הרי מערך הגיור עבר גלגולים. הגיור מלכתחילה היה בידי רבני ערים, היו קלקולים, הועבר למערך בתי-הדין הרבניים, ואז בתי-הדין הרבניים היו המוסמכים לגיור. מישהו בדק לפני כמה שנים וראה שזה לא מופיע בחוק בתי-הדין הרבניים; הורידו את זה לבתי-הדין הרבניים. אתה יודע איפה הבעיה שלי אתך, עם החוק? עברתי על החוק. יש בו דברים. הרי אני לא מאמין שאתה רוצה את הגיור הסיטוני שדיבר עליו חבר הכנסת וקנין. אני רוצה להאמין שאתה לא רוצה את זה באמת, את אלה שלא הצליחו לעבור את אותו מערך גיור ממשלתי, שאני אספר לך – לא מורכב מחרדים – שעמד בראשו הרב דרוקמן. דייני הגיור, מה לעשות, יוצאי צבא – סרוגים, נאורים, מחוברים לקהילה. אתה מכיר את האמירות האלה, נכון? מה קרה? למה אין שם צוואר בקבוק? – הלו, יש עתיד, מה קרה? – הרי אין שם צוואר בקבוק, מה קרה? כנראה יש מישהו שרוצה מסלול אלטרנטיבי, וזה הפחד שלי מהחוק הזה, כי מחר-מחרתיים יתברר – – – <היו"ר גילה גמליאל:> סגן השר, אתה מושך פה תשומת לב. אתה צריך להיות בשקט. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מתנצל. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – ידידי חבר הכנסת אלעזר שטרן, עוד שנתיים-שלוש תהיה פה, לא תהיה פה, לא יודע איפה תהיה, יבוא חבר כנסת אחר שדעתו לא תהיה נוחה, כי הוא שמע שבבית-הדין לגיור שהוקם ברבנות מקומית על-פי חוק זה וזה שאלו את המתגייר שאלה שלא מצאה חן בעיניו. אתה חושב שלא יקום מאן דהוא ויתקן את החוק הזה עוד הפעם? אתה באמת חושב שזאת התחנה האחרונה? הרי אתה חרד לגורל העם היהודי וההתבוללות. שמעתי אותך, ואני מאמין לכל מילה. תבדוק היסטורית. כלכלן או מדען שהולך לגעת – ובזה אני מסיים – במשהו, בודק היסטורית מה קרה כשעשו דברים כאלה. תסתכל מעבר לגבול, בגולה, מה קרה עם כל הגיורים האלה, שלא נקראים גיור. איפה נמצא חלקו הגדול של העם היהודי? <היו"ר גילה גמליאל:> משפט סיום, בבקשה. <יעקב מרגי (ש"ס):> אני מקווה – כוונותיך רצויות – אני מקווה שמישהו אחר לא ייקח את החוק שלך למקומות שאתה לא רצית. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. יעלה חבר הכנסת דוד אזולאי. בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. יעקב מרגי, חבר הכנסת, הוא דוגמה בדיוק לעמידה בזמנים. בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אריאל אטיאס. <דוד אזולאי (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני בבית הזה למדתי, כשיש נושא חשוב שצריך לדון בו, יש אנשים מומחים, כל אחד בתחומו. גם כאן, הייתי מצפה מחבר הכנסת אלעזר שטרן, שאני בטוח – בכל זאת, יהודי ששומר שבת, כיפה לראשו, ודאי שאין לו כל כוונה להפוך את הגיור לגיור סיטוני. אבל בלי לשים לב לעניין הזה, זה יקרה. כי מה קורה היום? ואתה יודע, הרי אתה המומחה בתנועה שלך לענייני דת, אתה גם צריך להצדיק את קיומך. זה בסדר, אני מבין את זה, אחרת מה אתה עושה במפלגה כזאת? אז מישהו צריך לייצג את "היהדות הדתית" בתוך התנועה. בסדר, אתה עושה מלאכתך נאמנה, ואתה מצדיק את קיומך, וזה בסדר. אני שואל שאלה פשוטה: הרי אין לי ספק בכך, לא היית רוצה שתתנוסס על גוי גמור חותמת של יהודי שהתגייר. זה דבר אחד; 2. אתה מכיר את עולם הרבנות, זה לא זר לך, ואתה יודע שיש רבנים – איך אומרים – לא היית רוצה שהם יחתנו את הילדים שלך או שייתנו כשרות. אתה מכיר אותם לא פחות טוב ממני. מה אתה עושה פה בעצם? אתה אומר: כל דכפין יבוא ויגייר, ואנחנו לא רק עושים כל דכפין יבוא ויגייר, אלא גם אזורי. כל אחד יבחר לו את הרב שאתו יש לו מערכת קשרים טובה וכו' וכו', והוא אשר יגייר את אותו אדם. אני אומר לך, תסתכל על עצמך בראי ותגיד: האם זאת הכוונה שלך? אני בטוח שלא. אני יותר מזה רוצה להגיד, גברתי היושבת בראש, אני מסתכל על הבית כרגע, ואני מחפש את החברים בבית היהודי. איפה סגן שר הדתות, הרב אלי בן-דהן, שהיה אמור להיות פה ולדבר, כפי שהבטיח? הוא אמר כאן, הוא ויושב-ראש התנועה שלו, שיש נושאים שהם בנשמת אפו של עם ישראל, והם נושאים מהותיים בדת, ולכן יש להם זכות וטו. אם על נושא כזה אין זכות וטו, אז יאמרו לי חברי מהבית היהודי, על מה כן יש לכם זכות וטו? נושא כזה חשוב. היום, לשמחתי הרבה, יש מערך גיור מסודר, מקום מרכזי, דיינים שמבינים בנושא הזה. מה שאתה עושה, חבר הכנסת שטרן, לצערי הרב, אתה פשוט פותח את זה ללא שליטה. ואתה יודע מה, מחר אתה תכה על חטא, אבל זה יהיה מאוחר, כי אתה הוא אשר גרם לכך שהרבה אנשים שאינם יהודים יסתובבו עם תעודת גרות ויכריזו על עצמם כיהודים, וזה על מצפונך. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת יצחק כהן, בבקשה. תודה רבה, חבר הכנסת דוד אזולאי. שלוש דקות. <קריאה:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> כי אני לא הקראתי את שמו קודם. הוא ידבר במקום אריאל אטיאס. <יצחק כהן (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, משהו רע מתחולל בממשלה בקדנציה הזאת, בכנסת הזאת. <יצחק וקנין (ש"ס):> תחזור עוד הפעם – – – אנחנו שומעים. <יצחק כהן (ש"ס):> ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <קריאות:> אמן, אמן. <עליזה לביא (יש עתיד):> מותר לנו לענות אמן? <יצחק כהן (ש"ס):> עכשיו תשמע אותי. משהו רע מתחולל בשנה האחרונה, זה כשנה, עם כינונה של הממשלה המוזרה הזאת, של יש עתיד והבית היהודי. <עליזה לביא (יש עתיד):> על זה אני לא אגיב. <יצחק כהן (ש"ס):> משהו רע, גברת לביא. משהו רע מתרחש. יש מחיקה טוטלית של הזהות היהודית של מדינת ישראל כמדינה יהודית. <קריאה:> אבל הם לא רוצים – – – <יצחק כהן (ש"ס):> יש פה גם איזה סוג של חוצפה; הולכים מול הפלסטינים, דורשים מהם להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, כאשר מקעקעים כל ערך יהודי. הם מקעקעים כל ערך יהודי, ודורשים מאבו מאזן: תכיר בנו כמדינה יהודית. מישהו יכול להסביר לי את האבסורד הזה? שלב אחר שלב, חוק אחרי חוק, מקעקעים בשיטתיות – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> אל תדאג, הם יחזירו את כל יהודה ושומרון. <יצחק כהן (ש"ס):> זה ודאי. בסוף בגללם, בגלל הבית היהודי, אנחנו נפסיד גם את גושי ההתיישבות. בגלל הבית היהודי. <יעקב מרגי (ש"ס):> סגן שר האוצר לשעבר, כמה זה עולה לנו? <יצחק כהן (ש"ס):> המון המון המון, מאות מיליונים. רק היום היה דיון בוועדת הכספים על מפה של הנחות במס, מפת עדיפויות לאומיות. יש שם – כל כך הרבה התנחלויות הכניסו אלה, הצדיקים הגדולים האלה של יש עתיד; כל כך הרבה התנחלויות שאין להן שום קשר לשום קריטריון, רק תשלום ליהודי שעומד שם מהבית היהודי. הבית היהודי – כשהרב עובדיה אמר "בית של גויים" לא היו צריכים להיעלב, הגויים היו צריכים להיעלב. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> גם העמלקים. <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> – – – היום. צריך לבטל את זה רטרואקטיבית. <יצחק כהן (ש"ס):> אתם מקעקעים כל ערך יהודי, ואתה עוד דורש מאבו מאזן שיכיר בנו כמדינה יהודית. מה יהודי בך? מה? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אימא שלו. <יצחק כהן (ש"ס):> אתם הולכים להציף את המדינה בגיורים פיקטיביים, ואתם תגידו: מדינה יהודית. הבית היהודי. הלוא הרב דב ליאור, שאת כל כך מכבדת – גם אני מכבד אותו – ביקש מכם להתנגד לחוק הזה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תכבד אותו – – – <יצחק כהן (ש"ס):> הוא ביקש ממך, גברת שולי מועלם, להתנגד לחוק הזה, הרב דב ליאור. למה את לא מתנגדת? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא. <יצחק כהן (ש"ס):> סליחה, זה נכון או לא נכון? מה לא? הוא כתב לכם מכתב, אני קראתי אותו, שביקש מכם – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אתה מערבב את זה עם פתיחת אזורי רישום, חבר הכנסת כהן. <יצחק כהן (ש"ס):> סליחה, לא, גם הגיור, גם וגם. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – חבל על הזמן שלך. <יצחק כהן (ש"ס):> דרך אגב, בפתיחת אזורי רישום שמעת לרב דב ליאור? בפתיחת אזורי רישום, גברת שולי מועלם, שמעת לרב דב ליאור? <היו"ר גילה גמליאל:> אני מבקשת לסיים. <יצחק כהן (ש"ס):> אני מסיים. אחרי שיסיימו את המדינה היהודית – אני אסיים. במה את שומעת לרב דב ליאור, שאת כל כך מחזיקה מהפסיקות שלו? כלום. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> בעלייה להר-הבית אני שומעת לו. <יצחק כהן (ש"ס):> אז, גברתי, יהי רצון – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – בתור רפורמית. <יצחק כהן (ש"ס):> – – שהממשלה הזאת תיפול מייד, שעוד יישאר זיק יהודי למדינה היהודית הזאת. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת יצחק כהן. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> זאב, אולי אפשר לסיים – – – <היו"ר גילה גמליאל:> עומדות לרשותך שלוש דקות. אחריך – חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה. <קריאה:> נסים, לאט-לאט, לא מהר. <יעקב מרגי (ש"ס):> אם חשבתם ששמעתם הכול, לא שמעתם כלום. <היו"ר גילה גמליאל:> עומדות לרשותך שלוש דקות. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני, האמת, לא רציתי לדבר בכלל, אבל מאלצים אותי, אין לי ברירה. אומרים לי: תעלה, תעלה. אין לי ברירה, אני עולה, מכבד אתכם. <עליזה לביא (יש עתיד):> חיכינו לך כל היום. <נסים זאב (ש"ס):> משום כבודה של הכנסת אני מדבר, אני מודיע לכם. אני רוצה לומר לכם, הצעת החוק מקדמת את הסכמי השלום בין אבו מאזן לנתניהו. הסוגיה הכי בעייתית שלנו היום זו הסוגיה של מדינה יהודית. בעקבות הצעת החוק של שטרן אני בטוח שמחר בבוקר תקבל מכתב מאבו מאזן שהוא מודה לך, שהוא תומך בחוק, שלא יהיה לך ספק, כי אתה פתרת לו בעצם את הבעיה של מדינה יהודית. דמוקרטית הוא כבר מסכים אתך, אבל יהודית – הוא בעצמו יגיד: גם אני יהודי, מה. אם יש פה אלעזר שטרן, למה שאני אהיה מוסלמי בכלל? <אלעזר שטרן (התנועה):> אתה מקיים את מצוות "משנכנס אדר". <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> בהידור. <נסים זאב (ש"ס):> אבל תסתכל, שטרן, אתה בכור שמוביל בבכורה הזאת, ועליך נאמר: "פחז כמים אל תותר", בלי להמשיך, "אז חִללת יצועי עלה". אתה גורם לחילול השם במה שאתה מוביל היום. אתה נלחם בממסד של הרבנות הראשית לישראל, שלא יהיה לך ספק. עכשיו התקשרתי לרבנות הראשית – כן, אני מסתכל, תוריד את שתי העיניים למטה, לא עין אחת. כן. אמרו לי שאמרת שיש התחייבויות קואליציוניות. אתה לא יכול להמתין. מה הפזיזות הזאת? מה קרה? למה צריך פטור מחובת הנחה? <יעקב מרגי (ש"ס):> אבו מאזן. <אלעזר שטרן (התנועה):> מה פתאום? <נסים זאב (ש"ס):> לְמה צריך פטור מחובת הנחה? אתה לא יכול להמתין 45 יום? <אלעזר שטרן (התנועה):> לא, אתה לא צודק. <נסים זאב (ש"ס):> אתה לא יכול להמתין עוד כמה ימים? על-פי בקשת – – – <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת אלעזר שטרן, הוא לא הפריע לך כשדיברת. <נסים זאב (ש"ס):> על-פי הבקשה של הרבנות הראשית, אתה לא יכול להמתין עוד כמה ימים? למה זה לא יכול להיות בתיאום עם הרבנות הראשית לישראל? אני רוצה להבין. עכשיו – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> אני לא רוצה לעלות, אבל תקני אותו. הוא לא מדבר אמת. <נסים זאב (ש"ס):> תדע לך שכל מילה בסלע. <אלעזר שטרן (התנועה):> הוא לא קיבל פטור. <נסים זאב (ש"ס):> אז לא קיבל פטור מהנחה. <אלעזר שטרן (התנועה):> אז למה אתה אומר? הוא לא קיבל. אתה טועה. <היו"ר גילה גמליאל:> טוב. <נסים זאב (ש"ס):> אבל אני מתכוון לא הנחה בה"א; אנחה באל"ף. <אלעזר שטרן (התנועה):> ואחרי זה נדבר על חילול השם ברבנות. <נסים זאב (ש"ס):> תראו, הרי ברור מי ילך בעצם לרב סתיו. מי ילך? מי שאין לו סיכוי בחיים לקבל גיור. הוא אומר: אוה, סוף-סוף יש לי מישהו שאני יכול להישען עליו, הוא כבר יפתור לי את הבעיה. אגב, תדע לך, זה כבר קיים ברשם הנישואים. אתה, חביבי, חושב שאתה בקי ומכיר את העולם. אתה אפילו – תסלח לי שאני אומר לך – בקושי יצאת מקליפת הביצה בנושא שקשור – – – <היו"ר גילה גמליאל:> משפט סיום. <נסים זאב (ש"ס):> – – – קשור ליהדות ולגיור ונושא של הנישואים. ואני אומר לך – רק סיפור קטן. <היו"ר גילה גמליאל:> משפט סיום, לא סיפור. <נסים זאב (ש"ס):> זוג – לא סיפורים ארוכים, הסיפורים שאני נותן; חצי שעה. אני רוצה לומר לך – – <היו"ר גילה גמליאל:> משפט סיום. <נסים זאב (ש"ס):> – – בא זוג שחיפשו וחיפשו – ויש פה בעיה אמיתית של ממזרות – וביקשו להירשם בעיר מסוימת כדי להינשא. ראו שאין להם תקווה ואין להם סיכוי, כי מכירים אותם; הלכו לעיר אחרת. זה מה שיקרה בגיור: כל מי שלא יראה שיש לו צ'אנס – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> – – לקבל את הגיור כהלכה בעיר מסוימת – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> – – יחפש את הגוי שיתיר לו. <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. עומדות לרשותך שלוש דקות, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, רבותי, בשנת תרפ"א, נדמה לי, כאשר הוקמה הרבנות הראשית, היהדות החרדית בירושלים הכריזה יום צום ותענית על הגזירה שוועד הצירים הציוני קיבל שלטון על עם ישראל, והקים את הרבנות הראשית כדי לקעקע את יסודות ההלכה ואת מעמד הרבנים מדורי דורות. במשך דורות רבים אמרו: אה, תענית וצום, עובדה שברוך השם המזימה שלהם לא הצליחה, ונבחרו רבנים חשובים כמו הרב קוק ואחר כך הרב הרצוג והרב אונטרמן. איכשהו חשבנו שהרבנות הראשית בכל זאת, אם לא למעננו אז למען עם ישראל, למען המוני בית ישראל שאינם בדיוק דתיים, יש לה תפקיד כלשהו. ובתי-הדין הרבניים – היו שם רבנים גדולים כמו מרן הרב עובדיה יוסף, מרן הרב אלישיב ועוד כהנה וכהנה. אבל היום הזה, כאשר אני רואה את הממשלה הזאת בשיתוף הבית היהודי מעבירה חוק אחר חוק שמטרתם אחת: לבולל את עם ישראל בקרב אומות העולם ולהפוך גויים ליהודים ויהודים לגויים, אז אני אומר: צדקו אלה שעשו יום צום ותענית כאשר הקימו את הרבנות הראשית בשנת תרפ"א, ב-1881 – סליחה, 1921. מורי ורבותי, מה שעושה אלעזר שטרן, הוא בעצם גורם לכך – וזה מבחינתו יכול להיות טוב – שיוכח שהציונות הדתית, שהייתה צריכה להיות גשר בין החילונים לחרדים, בין החילונים להלכה היהודית, בין החילונים לתורת ישראל, הבית היהודי הזה הופך לגשר להתבוללותו, גשר חד-צדדי להתבוללותו של עם ישראל. וזו סכנה שצריכה להפחיד כל אזרח בישראל שאיננו דווקא חרדי, כי הציבור החרדי יש לו הקהילות שלו ויהיה לו ספרי היוחסין שלו, והוא לא מאמין לגרים המזויפים של היום. מה, רוצים שכל רב יוכל לגייר? האם אתם חושבים שבתי-הדין הרבניים האלה שהקים שרון שם, שבתי-הדין האלה כן מקיימים גיור אמת? הם הרי מגיירים – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> שנדבר על הגיורים הפרטיים שיש אצלכם? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אל תפריעי לי, רפורמית. <היו"ר גילה גמליאל:> חברת הכנסת עליזה לביא – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הרפורמית לא תפריע לי פה. <היו"ר גילה גמליאל:> – – עוד מעט את מדברת, אז דברי בזמנך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני יושב פה כדי להילחם נגד הרפורמים, שרוצים לעקור את תורת ישראל. ואת רפורמית ומקבלת כסף מהרפורמים, אז אל תתערבי כשאני מדבר. <עליזה לביא (יש עתיד):> תתבייש לך. איך אתה מעז לדבר? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן. <היו"ר גילה גמליאל:> חברת הכנסת עליזה לביא, את עוד מעט מדברת. את ההערות שלך – בזמן שתדברי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני לא רוצה להגיד לך עוד כמה דברים. <עליזה לביא (יש עתיד):> תתבייש לך. לפני יום כיפור – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מה שאתם עושים – מקעקעי, מקעקעי – – – ישראל אתם. <היו"ר גילה גמליאל:> טוב, קיבלת דקה נוספת של דיבור, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני רוצה לקבל חזרה את הזמן שהיא לקחה לי. <היו"ר גילה גמליאל:> קיבלת דקה נוספת. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זאת שנלחמת נגד היהדות בכל הטמפרטורה כאילו היא דתית, בשם הדת הרפורמית, שאיננה דת יהודית, כפי שקבע – איך קוראים לו? שחזר לו – דודו רותם. אני אומר שהוא אומר שזו דת אחרת. זה פשוט שקר, זו לא דת. לא צריך לפגוע בדת המוסלמית והנוצרית, שהן דתות שמאמינות במשהו. הרפורמים מאמינים באלוהים שכל אחד יוצר לעצמו, כמו תרח אבי אברהם ואבי נחור, שעשה לו עבודות אלילים. מה זה רפורמי? הוא אומר: אני קובע מה זה אלוקים, אני קובע מה אני רוצה ואני קובע מה ההלכה. אז הם באו והשתלטו והרסו – את מי הם הרסו? את אותו עם ישראל המסכן שלא יודע ולא חונך על ברכי היהדות החרדית, ההשקפה התורנית, והוא רוצה חתונה יהודית, והוא רוצה לשמור על יהדותו ועל יהדות ילדיו. בהם אתם פוגעים בזה שאתם עושים גרים מזויפים. ייאמר ברורות: אדם שלא קיבל עליו עול תורה ומצוות ולא נולד לאם יהודייה איננו יהודי. וצריך לכבד את הגויים שחיים פה – את הגויים המוסלמים, את הגויים הרוסים, כל הגויים שבאו מכל העולם – – <היו"ר גילה גמליאל:> משפט סיום, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – שאינם יהודים. צריך לכבד אותם בהיותם גויים, אבל לא להגיד להם שהם יהודים ולא לרמות אותם, וודאי שלא לרמות את המוני בית ישראל. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> נצח ישראל לא ישקר, ואתם תיעלמו והיהדות תישאר לנצח. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו – חברת הכנסת עליזה לביא. עומדות לרשותך שלוש דקות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, כולנו יודעים למה חוק זה חוקק; כולם יודעים שחוק זה הורתו שלא בקדושה. ההיתממות הזאת, המדיניות של בת-יענה, כאילו לא יודעים למה החוק הזה חוקק, איזה מענה ולמי החוק הזה אמור לתת. למה החוק הזה חוקק? מה הבעיה במערך הגיור שקיים היום במדינת ישראל, שהוא לא לרוחי, אני לא חושב שהוא פועל נכון? אבל הציונות הדתית, איפה הבעיה שלה? יש שם הרכבים שכל-כולם, כל-כולם של ההרכבים האלה הם הרכבים של הציונות הדתית. למי הוא לא נותן מענה? אלא המציעים אמרו את זה בדברי ההסבר, אומרים את זה בעל-פה, אומרים את זה בדיונים בוועדה: הם צריכים לתת מענה במקום שמערך הגיור לא נותן מענה, במקום שמערך הגיור מקשה. אתם לא מבינים – הם אומרים – אתם לא מבינים מה שקורה כשיש אלפי או מאות אלפים של גויים במדינה? אני מבין, ואני יודע, ואני רוצה שהם יישארו כאלה ואני לא רוצה שהם יהיו יהודים או גויים במסווה או בתחפושת של יהודי. עדיף גוי כגוי, יהודי כיהודי, ולא גוי עם מסכה – במסווה של יהודי. זה יגרום להתבוללות? אנחנו גורמים להתבוללות? אנחנו עכשיו מעמיקים את ההתבוללות, ולא רק מעמיקים את ההתבוללות – זה מביא לכך שיהיו שני סוגים של יהודים: יהודי שיעבור גיור אמיתי, כפי רוח ההלכה המסורה מדור-דור, וכאלה שמתקשים היום להתגייר ואנחנו רוצים בחוק הזה לאפשר להם את זה. ומה זה הדבר הזה שלאחר קריאה ראשונה יורידו הרבה דברים? אנחנו יודעים מה המכשול וכמה התקדמות יש בקריאה ראשונה. ומה אנחנו רוצים, עכשיו לקראת שנייה ושלישית, עם המחלוקות? ואמר כאן המציע ביושר, ואת זה צריך להגיד ביושר; הוא אומר: אני לא בכל מחיר מוכן להחזיק את החוק ולא לאשר את החוק. יש דברים שיסכימו אתי אולי; אולי יהיו דברים שאני מוכן לוותר. שאר הדברים – לא. דברים מהותיים – לא. אני רוצה להגיע לתכלית החוק. ולבוא להגיד שאנחנו רק בקריאה הראשונה, להסתתר מאחורי קריאה ראשונה, זו צביעות מאין כמוה. ואנחנו צריכים גם להגיד שבתוך החוק הזה, גם כיום וגם מה שתכליתו – תכליתו לאפשר לא רק פתיחת אזור רישום נישואין, וגם אליה החוק הזה מתייחס – לא רק פתיחת אזור רישום גרות, אלא גם להביא את בתי-הדין לגיור לבית של כל אחד ואחד. בכל קיבוץ – אין בעיה להקים בכל קיבוץ בית-דין לגיור. הוא מביא את זה הביתה, בלי להסתתר, בלי שום דבר, בלי הקושי. לא יהיו הקשיים האלה. משווים לי ומביאים לי כל מיני דברים: אנשים נמצאים בתוך ההוויה, בתוך החברה הישראלית. נמצאים, אבל אם הם רוצים להיות יהודים, להתקבל כיהודים, יעברו את הכול – כפי שמסורה לנו מדור דור. לקבל ויזה לארצות-הברית בשביל לטייל שבועיים הרבה יותר קשה מאשר להתקבל עכשיו, לפי החוק הזה, לפי מה שרוצים: בלי כשרות, בלי ניסיון, בלי הכשרה, בלי כפיפות למישהו. אנחנו מבקשים דבר אחד: תורידו את הכיפה מהחוק הזה. למה אתם רוצים לפי ההלכה? למה אתם רוצים רבנים? תעשו קוד, בקודקס, איך מגיירים. לפי זה תגיירו, תדעו. יהיה גיור תרבותי במדינת ישראל, ולא גיור לפי הלכה מזויפת. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת משה גפני, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אריה דרעי. עומדות לרשותך שלוש דקות מרגע שתתמקמי. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חברותי חברות הכנסת, בואו נוריד הילוך. חברי חבר הכנסת אלעזר שטרן, אני רוצה לברך אותך על העשייה המרובה, על ההובלה, על הדרך שבה אתה לא מוותר על אף צעד ושעל, וגם על המוכנות שלך לקבל דברי בלע רבים של אנשים שהם לא שותפים למעשה הציוני ולהבנה שמדינת ישראל 2014 חוטאת כבר למעלה מ-20 שנים באי-קבלה של היהודים שכל חטאם הוא שהם לא הגיעו לפני כמה דורות, לפני כמה דורות, כשהיו פה הרבה יותר רגישות, והרבה יותר הבנה, והרבה יותר חמלה, וידיעה והיכרות עם סיפור ההיסטוריה היהודי. ויש פה אנשים שיושבים בצמתים מרכזיים שלנו כאן, בחברה הישראלית, אנשים שרחוקים מאוד מלהיות ציונים ולהבין את הסיפור הכואב של החברה בישראל, והם שמחליטים בהחלטות פוליטיות כאלה ואחרות מיהו יהודי ומיהו לא יהודי. חבר הכנסת יעקב אשר, ביקשת ציטוט של הרב עובדיה, ואני מזכירה לכם שבשנת 1976, בזמן שכיהן הרב עובדיה כרב ראשי לישראל, מופיע הרב עובדיה בפני ועדת הפנים של הכנסת, כאן, בבית הזה, ואומר – ואני מצטטת: בצבא "רצו גושפנקה של ראש עדה, שכל הגיורים שהם עושים יהיו באחריותו. – – – הסכמתי. – – – אני איני רואה בזה דבר פרטיזני אלא שליחות מההשגחה העליונה, ואם אני יכול לעזור לזולת" – אומר הרב עובדיה, זיכרונו לברכה – "אני מרגיש שזה מחובתי לעם ולמדינה, ואיני עושה בזה טובה למישהו – – – אינני זוכר מקרה שלא פתרתי. – – – היו מקרים קשים שראו אותם כקשים, ולא רצו לקבלם במשך שש שנים – ואני קיבלתי אותם". איפה המורשת של הרב עובדיה? <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אתם אומרים לי דברי בלע. אתם אומרים לי דברים קשים. חברים וחברות – – <היו"ר גילה גמליאל:> נא לא להפריע לחברת הכנסת לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – סוגיית הגיור במדינת ישראל היא לא בעיה רק של דתיים, זו סוגיה חברתית; "וגר לא תלחץ, ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים". לא מספיק לקרוא את זה כל שבת בתורה, ולא מספיק לדבר על זה דברי תורה, ולשבת פה עם ספרים וללמוד ולהכיר. אנחנו כולנו חטאנו כחברה. סוגיית הגיור במדינת ישראל, ראוי היה לה שתיפתר. כל שנה נולדים פה 4,000 תינוקות לא יהודים כי לא השכלנו לתת מענה, ולאורך ההיסטוריה היהודית, כשרצו למצוא פתרונות, תמיד ידעו למצוא פתרונות. בואו נוריד את רף ההילוך, בואו נתכנס כולנו יחד ונטכס עצה ונמצא פתרונות וניתן את הדרך הראויה לבוא ולתת מענה בסוגיה הזאת – שהפכה להיות למעשה סוגיה של נשים, כי רוב המתגיירים הם מתגיירות, היחידות שנשארות למעשה ממקום של רצון להצטרף באמת לעם היהודי, למרות כל הכשלים וכל הקשיים שנערמו פה בפניהן. תודה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת משה גפני, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אריה דרעי. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, קראנו בפרשת השבוע שמשה רבנו יורד עם לוחות הברית, והוא אומר: "אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנּכי שמע", והוא שבר את הלוחות. חבר הכנסת שטרן, אני מדבר אליך; לאחרים כבר אין לי מה לדבר בכלל, זה כבר לא – הרב עובדיה, פשוט לא להאמין. הרב מפוניבז' צדק, היה צריך לקרוע קריעה על כל נאום כזה. מה אמר משה רבנו? משה רבנו אמר: אם הייתי שומע, יש כאלה שאומרים נגד, נלחמים על זה, כמו שאתה יודע להילחם על דברים שאתה מאמין בהם; אתה הולך עד הקצה בצדק, ביושר. ואין קול ענות חלושה – אני גם לא שומע כאלה שמפסידים במלחמה. מה אני כן שומע? קול ענות. אני שומע שמדברים נחמד, אהבת ישראל. מדברים יפה האחד עם השני. לא נלחמים נגד העגל. לא באים כאלה ונלחמים ומנצחים, ויש כאלה שמפסידים. קול ענות אנוכי שומע. כאלה נחמדים. באים ואומרים: מה, הילדים שלנו יתחתנו עם חיילת שהיא גויה? אז בואו נגיד שהיא יהודייה. עכשיו יש לי שאלה: למה צריך את זה? תחליטו שמי שמודיע שהוא יהודי, הוא יהודי. <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> איי, איי איי. תחליט אתה. <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> תחליטו. למה למועדון שותי הבירה צריך קריטריון יותר קשה מהקריטריון הזה? האם אתה היית מסכים, חבר הכנסת אלעזר שטרן, שאדם בלי השכלה, בלי ידע בעניין שבו הוא עוסק – לא חשוב מה: הוא הנדסאי, הוא טכנאי, הוא קצין בצבא – בלי שום ידע, יוכל לעשות פעולות כשהפעולות האלה הן גורליות? מה אתה פתאום בא פה בחוק הזה, כמו בחוקים דומים – שהם רק דתיים; אתה לא תעשה את זה בשום דבר אחר – אתה בא ואתה אומר: כל אחד, בלי השכלה, בלי ידע, בלי סמכות, יהיה רשאי לגייר. עכשיו, תדע לך מה שיקרה אם החוק הזה מתקבל. אגב, גברתי היושבת-ראש, בניגוד לדתות אחרות – הנצרות היא מיסיונרית; הדרוזים, מי שנולד דרוזי הוא דרוזי, אי-אפשר להתקבל לעדה הדרוזית – היהדות היא לא מיסיונרית. קשה להתקבל לעם היהודי. אנחנו מקבלים את הגר: "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים". כאשר יש פה גר שהתקבל לעם היהודי, שעבר את הבעיות הקשות, אנחנו חייבים לאהוב אותו, לקרב אותו. אבל אנחנו לא אומרים לגוי להתגייר. אנחנו מקבלים פה במדינת ישראל – יש פה מיעוטים שאנחנו צריכים להתייחס אליהם בשווה. הוא לא הופך להיות יהודי בגלל זה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, אתה תקבל שבחים מהצד ההוא – – <אריאל אטיאס (ש"ס):> מהבית היהודי. <משה גפני (יהדות התורה):> – – אבל אתה יודע איזה נזק, מפני שאתה מכיר את המערכת; אתה יודע איזה נזק אתה הולך לגרום לאנשים האלה. אתה יודע שיבואו אנשים ויגידו: הבן שלי יכול להתחתן עם הבת הזאת מפני שאלעזר שטרן החליט בחוק שאנשים לא מוסמכים יהפכו אותה ליהודייה. אפשר לחשוב כמה אנשים מבקשים להתגייר – – <היו"ר גילה גמליאל:> משפט סיום, בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – כמה אנשים רוצים להתגייר. אני אומר לך, אלעזר שטרן, תשמע מה שאני אומר לך, עצה של ידיד: אתה הולך לעשות נזק שהוא נזק היסטורי. טהרת הייחוס של העם היהודי, שהחזיקה אותנו אלפי שנים – אתה הולך לקעקע אותו. ניסו את זה בהיסטוריה, ואז היה נזק לעם היהודי. אנחנו מקבלים את כולם באהבה ובאחווה. הוא לא חייב להיות יהודי. הוא יכול להיות נוצרי, והוא יכול להיות מוסלמי, והוא אזרח מדינת ישראל – – <היו"ר גילה גמליאל:> נא לסיים. <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – וצריך לקבל זכויות בשווה. הנזק הזה, שאתה מטעה את האנשים, שאנשים יחשבו שהאיש הזה או החייל הזה או האזרח הזה הפך להיות יהודי – זאת טעות. זה נזק. ואני קורא לך עדיין: חזור בך. חברת הכנסת עליזה לביא, זה לא פוליטי; זה מוסרי, ציבורי, מהמדרגה הראשונה. <קריאות:> – – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת גפני. חבר הכנסת אריה דרעי הוא הנואם האחרון, ואחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן ביקש לסכם את הדיון. <אריה דרעי (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, חברת הכנסת, אני לא השתתפתי בדיון. לא ידעתי שזה יגיע כל כך מוקדם, אז לא שמעתי. ואני לא – אני בטוח שאמרו כבר את הדברים, ואני לא רוצה לחזור על הדברים. אני רק רוצה לומר שהשתתפתי שעות ארוכות בדיונים עם סגן השר, הרב אלי בן-דהן, ועם נשיא בית-הדין הגדול, הרב יצחק יוסף, ועם דיינים בבית-הדין הגדול, ועם יועצים משפטיים, במשך שעות ארוכות כדי לנסות למצוא נוסח מוסכם. אז אני לא בא לכאן סתם בשביל להתנגד או לקנטר או באופן אוטומטי כאופוזיציה להגיד נגד. אני חושב שחוק כל כך היסטורי ומשמעותי לא יכול להתקבל – וכך היה עד היום בבוקר, שהרב בן-דהן חזר והצהיר: בלי הסכמת הרבנים הראשיים, בלי הסכמת נשיא בית-הדין הגדול, אנחנו, הבית היהודי, אני, סגן השר, הרב בן-דהן, לא אקדם את החוק. וקיימנו שני דיונים, שעות ארוכות, וסוכם על דיון נוסף. ולצערי הרב, היום, לא יודע משום מה, אחזה בהלה במישהו, רצה להשיג איזה הישג, ושברו את הכלים. ולראשונה בתולדות הכנסת ובתולדות מדינת ישראל מביאה הקואליציה וסיעה דתית בתוך הקואליציה חוק נגד הרבנים הראשיים לישראל, נגד נשיא בית-הדין הגדול. אני לא אחזור על הדברים. אני רק רוצה לשאול את חבר הכנסת שטרן שאלה אחת. אלעזר, שאלה אחת אני רוצה לשאול אותך, ואני משאיר את השאלה בחלל האוויר: לפני כמה שנים הרב הראשי לישראל, הרב שלמה עמאר, ניסה לקדם יחד עם השר אביגדור ליברמן ועם חבר הכנסת דודו רותם – ניסו לקדם חוק גיור. והיו פשרות כי היו ויכוחים. בסוף הגיעו לנוסח מוסכם כלשהו. החוק נעצר בקריאה ראשונה מסיבה אחת: ראש הממשלה ביבי נתניהו שם וטו על החוק בגלל ההתנגדות של הרפורמים. אני שואל שאלה: איפה הרפורמים היום? למה הרפורמים לא מתנגדים? למה ראש הממשלה לא שם וטו? <אלעזר שטרן (התנועה):> אני יכול לענות – – – <אריה דרעי (ש"ס):> אמור לי מי חבריך ואומר לך בדיוק מה מטרת החוק. תודה רבה. <אלעזר שטרן (התנועה):> לא מתבייש בחברים כאלה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת אריה דרעי. חבר הכנסת אלעזר שטרן, יש לך אפשרות לעלות ולהגיב כפי שביקשת. אם אתה יכול – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אלעזר, הם עוד ישבו – – – <נחמן שי (העבודה):> אם אתה יכול לקצר. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> הם ישבו – – – <היו"ר גילה גמליאל:> מכיוון שאני לא מגבילה אותך בזמן, אז תסכם את הדברים. <אלעזר שטרן (התנועה):> אני אתחשב בשעה ואני מבטיח לקצר. <היו"ר גילה גמליאל:> להתחשב. <אלעזר שטרן (התנועה):> רק אני אומר לחברי, חבר הכנסת אריה דרעי: כן, יש לי חברים רפורמים וקונסרבטיבים, ואני לא מתבייש בהם. <אריה דרעי (ש"ס):> בסדר גמור. טוב מאוד. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אולי בזכות החוק – – – <קריאות:> – – – <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> יותר אני לא רוצה להגיב. אני חושב – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – בזכות החוק. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – שאני הייתי פונה אל חברינו החרדים ואומר לכם במשפט אחד: אחי, אל נא תרעו. אל תקראו לעולים מחבר המדינות גויים, ואל תגידו על רבני ערים – אנשים בלי ידע. אתם מחרבים את כל מה שיש במדינה הזאת מבחינת הזהות שלה. אם אתם באמת מאמינים בזה, גם משום חילול השם אל תגידו את זה כאן. אני חושב שזאת טעות קשה שאתם עושים. <יצחק וקנין (ש"ס):> אל תטיף לנו – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> אני רוצה להגיד לכם יותר מזה – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> עם המוסר הכפול שלך. <אלעזר שטרן (התנועה):> אני רוצה להגיד לכם יותר מזה: יש לנו אתגר לא רק למצוא בתי-דין – ואתם לא קראתם את החוק כנראה. אתם לא יודעים שכל שלושת הדיינים בבתי-הדין יהיו מוסמכים של הרבנות הראשית לישראל, זאת שאתם רוצים לשמור על כבודה; גם אני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני קראתי – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> הרמב"ם – אתם יודעים מה אמר הרמב"ם. אני רק אקרא ואזכיר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> עזוב את הרמב"ם. <אלעזר שטרן (התנועה):> כיצד מקבלין גרי הצדק: – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> עזוב את הרמב"ם. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – שיבוא להתגייר ויבוא אחריו ויבדוק ומצאו שאין לו עילה. בשורה התחתונה, מודיעים אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות ואין מאריכין בדבר – מפני שאנחנו יודעים שאנחנו רוצים אותם. אני מקצר, ואני מקווה שאחרי שנעבוד יחד עם כל הבית הזה, עם שר הדתות, ובעזרת השם, גם עם הרבנים הראשיים – אני לא פוסל, אבל אני אמרתי קודם, לא כולכם הייתם: לא בכל מחיר. לא במחיר שהתבוללות תימשך פה, בחברה הישראלית, ותלך ותצבור רמה. ואני פונה הפעם בעיקר אל אחינו, לאותם 100,000 ולאותם הורים ל-3,500 תינוקות שנולדים פה כל שנה: אני מקווה שהחוק הזה יביא בשורה של בתי-דין – כן, שתוכלו לבחור אותם; של רבנים שאומנם מוסמכים על-ידי הרבנות הראשית לישראל אבל מאמצים דרך של קירוב, דרך שמודיעים אותם מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות ואין מאריכין בדבר. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. ואנחנו עוברים ועוברות להצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – 16 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (מס' 3) (מערך הגיור ובתי-דין לגיור), התשע"ד–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 28 בעד, 16 נגד. הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (מס' 3) (מערך הגיור ובתי-דין לגיור), התשע"ד–2014, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון ולהכנה לקריאה שנייה ושלישית. <קריאות:> – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <הצעת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בדבר פיצול הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון – עידוד ייצוג הולם לנשים), התשע"ג–2013> [נספחות.] <היו"ר גילה גמליאל:> אני עוברת לנושא האחרון בסדר-היום: החלטת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי – – <נסים זאב (ש"ס):> איפה הרבנים שלכם? <היו"ר גילה גמליאל:> – – בדבר פיצול הצעת חוק הרשויות המקומיות – – <נסים זאב (ש"ס):> איפה הרבנים שלכם? <קריאות:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> – – (מימון בחירות) (תיקון – עידוד ייצוג הולם לנשים), התשע"ג–2013. <קריאות:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> תציג את ההחלטה יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי עליזה לביא. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – חבר הכנסת גפני – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת גפני – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> חברת הכנסת שולי מועלם. בבקשה – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> – – תכבדו, תכבדו את הכנסת ותכבדו את חברת הכנסת עליזה לביא. תודה רבה. <קריאה:> תתביישו. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> בבקשה. <קריאות:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> חברת הכנסת אורית סטרוק וחברת הכנסת שולי מועלם, אני מבקשת שתאפשרו לגברת, חברת הכנסת המכובדת, הדוקטור שלנו, עליזה לביא, יושבת-ראש הוועדה. תודה רבה. בבקשה, עליזה. <קריאות:> – – – <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> תודה רבה לכם – – – <היו"ר גילה גמליאל:> טוב, עברנו כבר לנושא הבא. <קריאות:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> כן. <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> תודה רבה לכם – – <קריאות:> – – – <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> – – וקבלי את ברכתי על הניהול הלא-פשוט של הדיון שהיה קודם. אני רוצה, חברי, חברתי, להמשיך. <קריאות:> – – – <קריאה:> ישיבות הסדר. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה על ההקשבה. <קריאה:> ישיבות ההסדר. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחברי וחברות הכנסת על ההקשבה. בבקשה. <קריאה:> לקראת פסח אני אכין – – – <קריאות:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> כן, תמשיכי. <עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברות הכנסת וחברי הכנסת, אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת מר יולי אדלשטיין ולמזכירת הכנסת הגברת ירדנה; שניכם נעתרתם לבקשתי לפיצול במהירות רבה. הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון – עידוד ייצוג הולם לנשים), התשע"ג–2013, והצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון – ייצוג לנשים ברשימות מועמדים), תשע"ג, שנדונות בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, מוזגו היום, הבוקר, להצעת חוק אחת. הצעת החוק נועדה לקדם ייצוג נשים בקרב נבחרי הציבור בכלל סוגי הרשויות המקומיות. במהלך דיוני הוועדה להכנת הצעת החוק לקריאה הראשונה התברר כי בשל הבדלים בשיטת הבחירות בין עיריות ומועצות מקומיות ובין מועצות אזוריות נדרש כלל שונה לעידוד הייצוג במועצות האזוריות. כדי לעודד ייצוג נשים גם במועצות האזוריות, ועל מנת לאפשר קידום דיון מעמיק ונפרד בסוגיה הזאת נוכח המאפיינים הייחודיים של המועצות האזוריות בישראל, החליטה הוועדה לפצל את הצעת החוק לשתי הצעות חוק נפרדות: חלק אחד של ההצעה יכלול את הנושא של ייצוג הולם לנשים בעיריות ובמועצות המקומיות, ואילו חלק אחר של ההצעה יכלול את הנושא של ייצוג נשים במועצות האזוריות. אודה לכם, חברותי וחברי הכנסת, על אישור פיצול ההצעה כמו שביקשתי. תודה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה ליושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, ד"ר עליזה לביא. אנחנו נעבור כרגע להצבעה. מי שמצביע בעד בעצם מאשר את ההחלטה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בדבר הפיצול. מי שמצביע נגד מתנגד. ההצבעה החלה. בבקשה. הצבעה מס' 21 בעד הצעת הוועדה – 26 נגד – 5 נמנעים – אין הצעת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בדבר פיצול הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון – ייצוג הולם לנשים), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> 26 בעד, חמישה מתנגדים. ההחלטה של הוועדה לקידום מעמד האישה התקבלה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"ח באדר א' התשע"ד, 18 בפברואר 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:31.>