דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוב' י"ט
ישיבה קי"ז
הישיבה המאה-ושבע-עשרה של הכנסת התשע-עשרה
יום שלישי, י"ח באדר א' התשע"ד (18 בפברואר 2014)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
מיקי רוזנטל (העבודה): 5
שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו): 5
אברהם מיכאלי (ש"ס): 6
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): 6
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 7
דב ליפמן (יש עתיד): 7
קארין אלהרר (יש עתיד): 8
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 8
עדי קול (יש עתיד): 9
אילן גילאון (מרצ): 10
עפו אגבאריה (חד"ש): 11
יעקב מרגי (ש"ס): 12
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 12
דוד צור (התנועה): 14
מאיר שטרית (התנועה): 14
עליזה לביא (יש עתיד): 15
יפעת קריב (יש עתיד): 16
באסל גטאס (בל"ד): 16
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 17
הצעות לסדר-היום 17
ציון יום הבריאות – בריאות ומניעה תחילה 17
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 18
עפו אגבאריה (חד"ש): 20
חנין זועבי (בל"ד): 21
דב ליפמן (יש עתיד): 24
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 25
שלי יחימוביץ (העבודה): 28
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 30
אילן גילאון (מרצ): 36
יעקב מרגי (ש"ס): 39
שרת הבריאות יעל גרמן: 42
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 152) (דרישה לתשלום דמי ביטוח בתוך שבע שנים), התשע"ד–2014 49
אמנון כהן (ש"ס): 50
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 52
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 54
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 54
הצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 8) (הקצבה לזכאי למזונות), התשע"ד–2014 54
קארין אלהרר (יש עתיד): 55
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום י"ח באדר א' התשע"ד, 18 בפברואר 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
הסכם בין ממשלת ישראל לבין ממשלת גאורגיה בדבר שיתוף פעולה במאבק בפשיעה וביטחון ציבורי.
מסקנות ועדת החוקה, חוק ומשפט בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברי הכנסת אורית סטרוק ויריב לוין בנושא: צווים מינהליים.
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הסנגוריה הציבורית (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014, שהוחזרה מוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, יום שלישי, נאומים בני דקה. אני מבקש להצביע לצורך ההרשמה. בבקשה, ההצבעה פתוחה. אני מתכבד להזמין בינתיים את חבר הכנסת מיקי רוזנטל לפתוח את הדיון.
<מיקי רוזנטל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על המקרה העצוב שקרה בצהלה בתל-אביב, שבו נורו יריות לעבר מעון של אנשים עם ליקויים והשכנים לא רואים אותם בעין יפה.
כולנו בני-אדם, ובעצם הגדרתנו אנחנו לא מושלמים ולא שלמים. יש בינינו טובים יותר ופחות, חכמים יותר ופחות, אבל כולנו בני-אדם; וחברה שמפנה עורף לאנשים שיש להם קשיים היא חברה שאין לה שום תקווה ואין לה שום עתיד. ואני קורא לשכנים של המעון לאנשים עם הלקויות לשמוע סיפור. גם אני גר ליד מעון כזה, והשכנים האלה הם השכנים הכי טובים שהיו לי. הם תמיד מחייכים, הם תמיד מרוצים, הם תמיד מכירי תודה על כל דבר שאתה עושה להם ובשבילם. ובעיקר, ובעיקר – כל אחד צריך לזכור שפעם הוא למעלה ופעם הוא למטה, ואסור אף פעם להסתכל על אחרים מלמעלה. ואני מבקש בשם הכנסת כולה להפנות את תשומת הלב לבעיה הזאת, שאנחנו לא מחבקים את השונה מאתנו, וזה ממש מעשה שלא ראוי. ראוי שנאהב את כולם ונחבק את כולם ונוקיר את כולם, כי כולם הם בני-אדם. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת רוזנטל. חבר הכנסת שמעון אוחיון – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מיכאלי.
<שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי הכנסת מהיחדה, חברי כנסת מהנגדה, אני רוצה לדבר על השפה העברית.
לאחרונה אנחנו עדים להרחבה של מגמות לימוד במוסדות להשכלה גבוהה בתוכניות בשפה האנגלית. מגמה זו מדאיגה ביותר, במיוחד כשלאחרונה אנחנו רואים מה קורה בבתי-הספר התיכוניים: תלמידים רבים המגיעים לאוניברסיטה מתקשים בהבעה בעברית, הן בכתב והן בעל-פה.
והנה נוספה לנו צרה חדשה: המל"ג, המועצה להשכלה גבוהה, במישרין ובעקיפין, מעודדת את פתיחתן של תוכניות לימוד בשפה האנגלית, ולכן גם המסר מן המל"ג, מן המועצה להשכלה גבוהה, אל בתי-הספר התיכוניים הללו הוא מסר ברור, דהיינו: אין חשיבות לשפה העברית – כאילו מדובר במשהו טכני ולא בביטוי תרבותי משמעותי, ביטוי המשקף גם זהות וגם מורשת.
ועל כן אני שמח שבעקבות הדיון בוועדת החינוך היום יצאה אמירה תקיפה וחד-משמעית: למידה לתואר ראשון במוסדות להשכלה גבוהה תתקיים אך ורק בשפה העברית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שמעון אוחיון. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ואחריו – חבר הכנסת ראובן ריבלין.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, אני לא רואה פה שר, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני מברך את האורחים שנמצאים בירושלים. אם אני מבין, אנשי ועידת הנשיאים יתארחו היום בערב בכנסת. פגשנו אותם השבוע גם בכנס של הקונגרס האירו-אסיאתי – הם התארחו בירושלים במלון "היאט", והם התכנסו שם לצורך הכינוס השנתי שלהם.
היושב-ראש, אין כל ספק שהעולם היהודי צופה בנו, במאבקים שאנחנו מנהלים פה בכנסת; העולם היהודי גם צופה בנו איך אנחנו מצליחים לא רק לריב אלא גם לפתור דברים. ואם אנחנו נשדר להם כל הזמן שפה, בבית הזה, לא מצליחים להגיע להבנות, מצליחים לשדר להם רק מחלוקות, זה יפגע בהם. ביום ראשון בערב, כשפגשתי אותם, הם אמרו לי שהאווירה הזאת שיש כרגע בכנסת היא לא לטובת העם היהודי, היא לא לטובת כל אלה שלא מבינים כנראה שההשלכות של הבית הזה הן לא רק כלפי אזרחי מדינת ישראל אלא כלפי הבית היהודי כולו. ולכן אני מקווה שנהיה בוגרים, ולא לעשות דברים בסנקציות, בכוחנות ובהורדת ידיים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת ראובן ריבלין – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
מכובדי יושב-ראש הכנסת, גברתי השרה, חברותי וחברי חברי הכנסת, בהמשך ובתיאום לדברים שדיבר עליהם מיקי רוזנטל, אני רוצה להיות פחות עדין ולומר שמעשה נבלה אירע אתמול בישראל, כאשר בתל-אביב, על מעון של ילדי אקי"ם – אנשים שנולדו ילדי אלוהים, אשר יש להם קשיים, ואין טובים מהם גם כאשר הם לא יכולים להביע את רחשי לבם. ומשום רצון, בשכונה מאוד מבוססת בתל-אביב, של שכנים כאלה או אחרים, או בשל הסתה כלפי הצבתם של אותם אומללים – שהם בתוכי-תוכם לא אומללים אם רק נכיר בהם ונשלב אותם בחברה – לבוא ולירות עליהם, לירות באש חיה, לירות כאשר יכול להיות שמישהו גם ייהרג מכך, וזאת כלפי חסרי ישע.
אדוני היושב-ראש, מהכנסת צריכה להיזעק הזעקה ולהיאמר בצורה מפורשת: חברה שלא יודעת לדאוג לחסרי הישע שבה לא ראויה להיקרא חברה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ראובן ריבלין. חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת דב ליפמן.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, פורסם שהמשטרה עצרה היום את זוהר זוארץ מפתח-תקווה, הגזען שכתב בדף שלו בפייסבוק על חלומו – עריפת ראשיהם של התינוקות הערבים במחלקות היולדות בבתי-החולים, וגם כתובות שנאה ונאצה נגד האסלאם והערבים. הצעד הזה שעשתה המשטרה הוא מבורך. אני רק מקווה שהוא יבלה זמן ארוך מאחורי הסורגים כדי שיחלים מנגע השנאה והגזענות, וגם כדי שיהיה בזה מסר לשאר הגזענים שמסתובבים בינינו טעונים בתקוות וחלומות רצחניים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת דב ליפמן, ואחריו – חברת הכנסת קארין אלהרר.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, אדוני היושב-ראש, אתמול איחרתי למליאה, וראיתי בטלוויזיה בערוץ הכנסת שמישהו שם תרגם לשפת סימנים את השידור מהמליאה. אני ראיתי את זה והרגשתי גאווה שהגענו למצב שיש לנו רגישות לאזרחים לקויי שמיעה, והם יכולים עכשיו להיות בבית ולהבין ולדעת מה קורה פה במליאה, בכנסת. אני מקווה שזה לא יהיה משהו חד-פעמי, שתהיה החלטה שאנחנו כל הזמן ניתן לאזרחים בעלי מוגבלות את היכולת לשתף פעולה ולהבין מה קורה פה. אם אנחנו נעשה זאת, אנחנו נהיה דוגמה לחיקוי לפרלמנטים בכל העולם באכפתיות לכל האזרחים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ליפמן. חברת הכנסת קארין אלהרר – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת בועז טופורובסקי.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני כאן כי אתמול קיבלנו עוד סטירה מצלצלת, סטירת לחי שמזכירה לנו כמה קטן המרחק בין אמירות חשוכות לבין מעשים נתעבים. תראו, לפני קרוב לשבועיים ישבנו בוועדת הפנים של הכנסת ודיברנו – דיבורים בעלמא – על כמה איום ונורא היה הדבר שראש עיריית אור-עקיבא קרא ופעל להוצאת אנשים עם מוגבלויות משטח העיר שלו. עכשיו תראו, בזמנו זה היה דיבורים, ואתמול הגענו למעשים. לאן אנחנו עוד נגיע?
אני חושבת שאי-אפשר לעבור על זה לסדר-היום בלי לעשות איזשהו חשבון נפש מה זה אומר עלינו כחברה, איך אנחנו מתקנים את המצב הנוראי שאליו הגענו. אנחנו כבר לא מסתפקים בצקצוקי לשון, אנחנו כבר לא מסתפקים באמירות שהם לא ראויים להיות אתנו ובקרבנו. אנחנו – כי אנחנו כולנו חלק מאותה חברה – יורים, והדבר הזה הוא דבר בלתי נסבל, ואף אחד מאתנו לא צריך לעבור לסדר-היום לפני שאנחנו נבדוק את עצמנו ונפעל, הלכה למעשה, ולא רק בדיבורים.
אני באמת קוראת לכל הגורמים הממשלתיים לקיים דיוני חירום ולבחון איך אנחנו ממגרים את התופעה הזאת, שלא נגיע ליום – ואני אומרת כאן, אני מתריעה: הוא לא רחוק – שאנחנו גם נידרש לפגועים פיזית מהדבר הזה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת בועז טופורובסקי – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת עדי קול.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, בשבוע שבין 11 ל-18 בפברואר היו שתי תאונות קטלניות שבהן נהרגו שני בני-אדם. ביום רביעי 12 בפברואר נהרג דוד שלמייב, בן 26, תושב כרמיאל, בהתנגשות חזיתית בין רכב פרטי לאוטובוס בכביש 85 ליד צומת קדרים; ביום חמישי 13 בפברואר נהרג גבר בן 68 בהתנגשות חזיתית בין רכב פרטי לרכב מסחרי בכביש 8611 סמוך לעכו.
כבר שנה עברה מאז חידשתי את מסורת הנאומים בנושא תאונות דרכים. ברצוני להודות לעמותת "אור ירוק", לאגף התנועה ולרשות הלאומית לבטיחות בדרכים על הזמינות, ההיענות המיידית והעברת המידע הרלוונטי מדי שבוע על מנת שאוכל לעמוד כאן ולציין את שמותיהם של ההרוגים בתאונות הדרכים כדי לכבד את זכרם ולהעלות את האבסורד והאובדן במותם, שהיה יכול להימנע. אני סמוך ובטוח כי העבודה המשותפת תימשך ותיעשה על הצד הטוב ביותר.
עברה שנה ועדיין לא היה שבוע ללא הרוגים בתאונות הדרכים. אני עדיין מחכה. כולנו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת טופורובסקי. חברת הכנסת עדי קול – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת אילן גילאון.
<עדי קול (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זו הפעם הראשונה שאני משתמשת בזכותי לנאום בנאומים בני דקה, ואני עושה זאת בעקבות דיון בוועדה לפניות הציבור שקיימתי היום. אני כבר שלושה שבועות דנה בנושא הרפורמה בהתמחות במשפטים, במשרדי עורכי-הדין. נעשתה רפורמה שהובילה לכך שקביעת מועדי ההתמחות אמורה להתחיל רק אחרי 15 במרס, ולא לפני כן. 15 במרס יוצא השנה ביום שבת, ולחץ מטורף של משרדי עורכי-הדין הגדולים גרם למשרדים לקיים את הראיונות בשבת – וחלקם במוצאי-שבת, אבל לא רק – ולהלחיץ את הסטודנטים לחץ לא הגיוני. במקרה גם מוצאי-השבת הזה יוצא ערב פורים, קריאת המגילה, מה שמפלה קבוצה גדולה של סטודנטים למשפטים.
אני יצאתי בפנייה, בקול קורא למשרדי עורכי-הדין הגדולים, וביקשתי מהם קודם כול לא לראיין בשבת, ודבר שני, לתת לסטודנטים שבוע ארכה לתת תשובה. בעקבות הקול הקורא הזה קרה דבר הפוך ומטריד מאוד: משרדי עורכי-הדין שגילו שיש חלק מהם שמראיינים בשבת, הבינו שיש תחרות גדולה וקבעו ראיונות בשבת. זה עשה את הצעד ההפוך. אני רוצה לקרוא למשרד עורכי-דין עמית-פולק-מטלון, משרד יגאל ארנון, משרד פישר-בכר, משרד ארדינסט–בן-נתן, ומשרד מ' פירון שלא לראיין את הסטודנטים למשפטים בשבת, וכדי לתת להם את ההזדמנות לבחור את המשרד הנכון, גם לאפשר להם ארכה לתת תשובה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת עדי קול. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אוה, משרדי עורכי-הדין כנראה כאן במליאה. זו התלהבות גדולה.
<אילן גילאון (מרצ):>
מה, מה החמצתי?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת גילאון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה.
<אילן גילאון (מרצ):>
תודה, אדוני. גם אני אבקש לצרף את קולי לחברי רובי ריבלין ומיקי רוזנטל וקארין אלהרר לגבי הירייה הנפשעת שנורתה בצפון תל-אביב. ירייה אחת כזאת מסיגה אחורנית עבודה של שנים. אנחנו, ואקי"ם בראש כולם משתדלת, מנסה, לנשוף על כל פסיעה וכל צעד שאדם כזה עושה כדי להשתלב; אנשים שהקרקע תמיד רועדת להם מתחת לרגליים. אמר חברי מיקי רוזנטל, ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש: זו קבוצת האנשים ההוגנת ביותר, הטובה ביותר, המשובחת ביותר.
אנחנו מסרבים להבין שמוגבלות איננה סטטוס נרכש, אדוני. אנחנו לא עושים טובה לאף אחד. כל אחד מאתנו – אין דבר כזה מוגבלים ולא מוגבלים; כולנו או מוגבלים, או ניעשה עם מוגבלות, או מוגבלים לפרקים. זה יכול להיות אבא שלנו, ודוד שלנו, והילד שלנו, או אנחנו עצמנו. ולכן, בתוך החברה האנושית, התפקיד שלנו כחברה זה לאפשר לכל אחד להגיע למחוז חפצו בצורה מכובדת ועצמאית, להגיע לעיקר תכלית חייו.
לכן, מי שירה את הירייה הנפשעת הזאת ירה ירייה בלבה של המדינה כולה, של האומה כולה, ושל המאמץ הזה, ואסור לגלות שום סובלנות לגבי דברים כאלה. אפס סובלנות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת עפו אגבאריה – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול אירע אסון בעכו. לא חשוב מה הסיבה, אבל קרס בית, ומתחת להריסות נספו חמישה אנשים, שתי משפחות: בעל ואישה ועוד בעל ואישה וילד. אני רוצה לדבר על התוצאות ולהגיד שבכל עכו העתיקה אין אפילו מוקד אחד של עזרה ראשונה. זה מקום שמאוד קשה להגיע אליו מבחינה טופוגרפית, מבחינה של איך להגיע לתוך הבתים האלה. לצערי הרב, השכנים והאנשים שנשארו אמרו שרק אחרי 45 דקות הצליחו כוחות ההצלה – לא אלה שרוצים לפנות, אלא אלה שנותנים את העזרה הראשונה – להגיע למקום.
אני חושב שהגיע הזמן שחוץ מלדאוג לעכו העתיקה בשיפוץ ובאפשרות לתקן את הבתים האלה, שהם בני 300 שנה ויותר, וצריך לשפץ אותם ולתקן אותם, הדבר השני – לדאוג, היות שאנחנו היום ביום הבריאות, שיהיה איזשהו מוקד לרפואה דחופה בתוך עכו העתיקה. לא יכול להיות שעל עשרות אלפי תושבים שגרים שם אין אפילו מוקד לילה אחד – לא מגן-דוד-אדום, לא חברת הצלה ולא שום עזרה ראשונה. מי שצריך עזרה ראשונה צריך לצאת למרחק גדול מאוד ולהתפנות בכוחות עצמו.
אני ראיתי אתמול – זה דבר מזעזע – בסמטאות הקטנות האלה איך מפנים את ההריסות ואיך מוציאים את האנשים או את הגופות מתחת להריסות. דבר כזה יכול לקרות בכל זמן. זה מקום מאוד מאוד עתיק, וזה יכול לקרות בכל רעידת אדמה קלה, ויכול להיות אסון הרבה יותר גדול. לכן אני רוצה לפנות לשרת הבריאות שתעשה את המקסימום שיהיה לפחות מוקד מגן-דוד-אדום בתוך העיר העתיקה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. חבר הכנסת יעקב מרגי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
תודה. אדוני היושב-ראש, הרבה התרחשויות השבוע; בדקה אני אנסה להכניס. השבוע עוד פעם חדרו לתודעה שלנו משפחות הפשע, בעטייה של הכתבה האיומה שקראנו הבוקר. גם כאן היה פשע שנאה. מבחינתי היורה ביפו והיורה בצהלה על המעון דין אחד הוא; כותרת, תווית אחת היא.
אבל אני רוצה למקד את חצי הדקה הנותרת ולחזק אותך במאבק שלך מול הממשלה למנות לאלתר יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון. אני חושב שהמעשה שנעשה בוועדת הכנסת, למרות הודעתך, שאתה מתנגד להארכת הארכה – אני חושב שצריך לעצור ולנקוט צעד של סנקציות כלפי הממשלה: כל עוד אין יו"ר ועדת חוץ וביטחון לא לדון, ולא לאשר שום תקנות של הממשלה, שום דרישה של הממשלה בוועדות הכנסת, לתקוע את עבודת הממשלה עד שבעיית המשילות הקשה הזאת תיפתר אחת ולתמיד.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. חבר הכנסת ישראל אייכלר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דוד צור.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, במשפט מקדים אני רוצה להצטרף לחברי אילן גילאון ורובי ריבלין ולחברת הכנסת אלהרר בזעזוע על הניסיון לדחוק אנשים לא רצויים, או לא נחמדים, או שחורים, או לבנים, או נכים, שלא מתאימים לאנשים שיהיו במחיצתם או בשכונותיהם. הדבר הזה קורה בהרבה דברים ובהרבה מקומות, שלא רוצים – פה לא רוצים נכים, שם לא רוצים חרדים, שם לא רוצים אזרחים מסוג זה, ושם אזרחים מסוג אחר. האלימות הזאת נוראה ואסור לאפשר אותה.
אבל אני רוצה להתייחס, אדוני היושב-ראש, לדברי סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי, אתמול, שאני והרב אריה דרעי, לטענתו, סילפנו או עיוותנו או לא הבאנו נכון את הדברים של נגידת בנק ישראל. אז לפני שאני אומר מה שאני רוצה – לתקן ולהוכיח שכן אמרנו נכון, אני רוצה קודם לשבח את הגברת פלוג, שהיום הבהירה את הדברים ואמרה שהיא מצרה על האופן שבו סוקר נאומה אתמול בחלק מכלי-התקשורת החרדיים. אני רוצה לומר לגברת פלוג: לא בכלי-התקשורת החרדיים נאמרו הדברים אלא בכלי-התקשורת החילוניים. ומשם אנחנו ציטטנו, אדוני סגן שר האוצר, לא את הדברים שהיא אמרה, שהם גורמים לירידת הצמיחה בגלל שהם לא משתלבים – שאת זה אפשר לפרש נכון, שהיא רוצה בשילוב החרדים בתעסוקה, ואת זה אנחנו רוצים יותר ממנה, רק שהיא לא תפריע.
אבל יש פה מסר, שהיא אמרה שאם לא ננקוט מדיניות מאוד אקטיבית לשנות את החינוך והתרבות של האנשים האלה, המצב עוד יורע. וזה מצוטט מהתקשורת החילונית, שלטענת פלוג אם לא יחול שינוי בתוכנית הלימודים במגזר הערבי והחרדי – נדמה לי שהמגזר הערבי לומד לפי תוכנית ממלכתית, אבל היא מתכוונת לחרדים – המצב יורע, כי לשוק העבודה נכנסות אוכלוסיות שאינן מצוידות בהון האנושי המתאים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
המשפטים האלה נורא קוממו אותנו, ואני שמח שגברת פלוג הבהירה את דבריה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת דוד צור, בבקשה.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אני מוכרח לומר לך, אתמול לא רצינו להעיר לך, כי חשבנו שגברת פלוג צריכה לענות לך בעצמה. אני הבנתי את דבריה כפי שהיא הסבירה לך, אני מוכרח לומר. אתה רשאי להתקיף, אבל באמת אני – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
מאה אחוז, אבל – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
טוב, היא כבר ענתה. חבר הכנסת דוד צור. ואחריו – חבר הכנסת מאיר שטרית. בבקשה, אדוני.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
ציטטתי אותה במדויק.
<דוד צור (התנועה):>
תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אפילו נאומים בני דקה מסעירים אתכם. אני רציתי להצטרף למה שחברי חבר הכנסת עפו אגבאריה אמר על האסון, על הטרגדיה הזאת, גם של משפחת סרחאן וגם של משפחת בדר, אתמול בעכו, אם כתוצאה מרשלנות או כתוצאה מזדון ומעשה פלילי. התופעה הזאת של צוברי הגז – ההובלה שלהם, חוסר התשתיות – זה מאפיין אותנו, לצערי; הפרטאץ' הישראלי בהתגלמותו. עשינו על זה שניים-שלושה דיונים גם בוועדת הפנים, ואתמול בוועדה לביקורת המדינה. כל הסוגיה הזאת היא סוגיה שנחה בין שניים-שלושה משרדים, שגם הם, התיאום ביניהם לוקה, לצערי – בין משרד התשתיות למשרד הפנים, ורשויות מקומיות שאין בידיהן אפילו המפות של הצוברים האלה. זו סוגיה שאני רואה כאחריות שלנו לקחת אותה עלינו, כדי שלא נחזה במחזות נוראים כמו אלה שראינו אתמול בעכו, לפני חודשיים בנתניה ולפני כמה שבועות גם בירושלים. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דוד צור. חבר הכנסת מאיר שטרית, ואחריו – חברת הכנסת עליזה לביא.
<מאיר שטרית (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, היום זה יום הבריאות בכנסת, ואני רוצה להתייחס לנושא שאולי לא עומד אצלנו בכותרות אבל הוא מתחיל להיות בעיה עולמית. הייתי לאחרונה בכנס של ה-OECD שהנושא הזה היה אחד הנושאים המרכזיים שנדונו בו – מחלת הדמנציה. דמנציה זו מחלת השכחה לטווח קצר. זאת אומרת, שוכחים – זה לא אובדן הזיכרון אבל זו שכחה של הדבר האחרון שרואים, של הדברים האחרונים שרואים; שוכחים את זה מייד. מסתבר שהמחלה נפוצה בעולם כולו. יש היום בעולם 36 מיליון אנשים שחולים במחלה הזאת, וגם בארץ יש חולים. הסיכוי הוא שאחד מכל שלושה מעל גיל 60 יחלה בדמנציה. מעל גיל 90 חולים כמעט 70% מהאנשים בעולם.
אין היום תרופה למחלה הזאת, לא מצאו את הסיבה למה המחלה הזאת קיימת, ואני מעלה את זה מכיוון שהבעיה הזאת נוגעת למדינת ישראל, שגם בה, גם אצלנו, תוחלת החיים עלתה והאחוזים של המבוגרים בישראל, מעל גיל 70 ו-80, הולכים וגדלים. זה ילווה אותנו כמו בעולם האחר – בעיה גדולה שאנשים פשוט שוכחים. צריך לזכור: אדם ששוכח, זיכרון לטווח קצר, שוכח לחזור הביתה, לא יודע לאן לחזור, הוא שוכח את הדברים הקטנים שלו, כל דבר קטן, וזה יכול ליצור בעיה חברתית גדולה מאוד, ואני חושב שגם ישראל צריכה להתחיל לחשוב בעניין.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שטרית. חברת הכנסת עליזה לביא. ואחריה – חברת הכנסת יפעת קריב.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, פניית ציבור שקיבלתי משכן שגר לידי, אני מכירה את הבן שלו, הכרתי אותו כשהוא היה ילד קטן; פחות שמעתי על זה בתקשורת אבל הבנתי שזה היה אירוע תקשורתי רחב. אני מדברת על בית קבע שהוחרב על-ידי המינהל, המינהל האזרחי, על תכולת הבית ועל כל המיטלטלין. מקרה מצער מאוד, כנראה נעשה בדרך של שוגג. מחר אנחנו נשאל שאילתה את שר הביטחון, אדוני היושב-ראש, ונבדוק את העניין לעומק. אבל אני לא מבינה למה – ולא משנה מי אתה: יהודי, ערבי, בדואי. גם אם הבתים נבנים שלא בצדק, אפשר לבוא ולעשות את זה ממקום של הודעה מראש, של הבנה. יש לנו דרך משפטית. צריך לפנות – לא ניתנה למשפחה אפשרות לפנות את התכולה. הדבר נעשה בצורה מאוד מאוד ברוטלית.
זו לא ישראל 2014, ולא משנה איך דברים קרו. לא ייתכן שהדברים האלה ייעשו כאן, במדינת ישראל, שלא תהיה אפשרות להליך משפטי, או באופן הומני לפנות צעצועים, בגדים. יש פה הרס של משפחה; הרס של בית, והעלות למדינה של להחזיר את המשפחה הזאת לחיים נורמטיביים תהיה הרבה יותר יקרה. הריסה מקצועית של הבית הזה הייתה יכולה לעלות 40,000 שקלים בלבד ו/או התראה ו/או זכות מינימום ראשונית לבוא ולספר את הסיפור.
אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה לצטט משפט מהמכתב שחוה קייזלר, אימא של שי, שגיא, אביב ועמיחי, שכולם שירתו בצבא ההגנה לישראל, כותבת לראש הממשלה: אדוני, בלי כל התראה מוקדמת הגיעו אנשי המינהל האזרחי בליווי עשרות שוטרים וחיילים לזוג עם ארבעה ילדים והרסו את הבית עד היסוד; שנתיים של עבודה ולמעלה ממיליון שקל. זו לא שאלה פוליטית, זו לא שאלה אידיאולוגית, זו לא שאלה של קואליציה ולא של אופוזיציה; זו שאלה של זכויות אדם, זו שאלה של הגינות ושל חברה מתוקנת. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. כפי שאמרת, מחר אנחנו נשמע את תשובתו של שר הביטחון על שאילתה דחופה שהוגשה בנושא הזה. חברת הכנסת יפעת קריב – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת באסל גטאס.
<יפעת קריב (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני פונה אליך בסוגיה שכבר העליתי כמה פעמים, אדוני היושב-ראש. בימים אלה הכנסת בחרה בשעה טובה חברת קבלן חדשה לקייטרינג שמגיש לנו את האוכל ונותן את כל השירותים, קייטרינג פה בבניין. הבקשה שלי היא שאנחנו נדאג – הבטחנו שנדאג לכל עובדי הקבלן במדינת ישראל, ותמיד צריך להתחיל כאן, מהבית הזה. הבקשה שלי היא שבאמת נראה את אותם אנשים, שחלקם עובדים פה הרבה מאוד שנים וחלקם כבר עבדו בחברה הספציפית הזאת, שנכנסת, בעבר, אבל שוב כל הזכויות שלהם יתחילו מהתחלה, כאילו הם לא עבדו באותה חברה מעולם או כאילו בבית הזה הם עובדים חדשים. אז רגע לפני שיוצאים לפגרה ורגע לפני שהתקנים פה מתחלפים והקייטרינג מתחלף, אני ממש מבקשת לנסות ולקלוט את אותם עובדים שעובדים פה שנים, שיהפכו להיות עובדים קבועים של הבית הזה, כי הם בהחלט קבועים בו, בטח הרבה יותר מכולנו. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת יפעת קריב. חבר הכנסת באסל גטאס. אחריו – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי.
<באסל גטאס (בל"ד):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אתמול השתתפתי, עם חברתי חברת הכנסת חנין זועבי וחלק מחברי, בהלוויה של חמשת ההרוגים באסון בעכו. גם ביקרתי באתר של הבית ההרוס. קשה לי להעביר לכם את מידת הכאב והעצב של תושבי עכו, שבאלפיהם חיכו עד שהגיעו הגופות מאבו-כביר ועד שהתחיל טקס הלוויה, בשעה מאוחרת. אומנם אסונות קורים ועוד יקרו, קרו ועוד יקרו, אבל אי-אפשר להתנתק מהתחושה שזה היה אסון אחד כבד מדי ומיותר. כי אותו בית, אני מקווה שחלק מכם יבקר בסמטאות ויראה – כפי שתיאר חברי עפו אגבאריה את המקום, בית בן 250–300 שנה, וברוב הבתים, גם הקיימים, כתוצאה מהאסון 30 משפחות פונו מבתיהן הסמוכים. היום אכסנו אותם בבתי-מלון בעיר, לא יודע מתי הם יוכלו לחזור לבתים שלהם. והכול בגלל שאותם בתים, שהם ברשות "עמידר" או "החברה לפיתוח עכו", בעצם הדיירים שלהם מנועים מלתקן אותם, מלשפץ אותם, מלחזק אותם.
אני לא יכול להגיד, אם הבית היה משופץ – גם בהיותי מהנדס אזרחי, קשה לי להגיד שאם הוא היה משופץ ומחוזק ואותו פיצוץ היה קורה, לא היינו מגיעים לאותן תוצאות. אבל בטוח שמניעת השיפוץ וחיזוק הבתים מציבה בסכנה גדולה את כל תושבי עכו.
מכאן אני שולח את תנחומי למשפחת בדר, למשפחת סרחאן ולתושבי עכו כולם. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי – בבקשה, גברתי.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אדוני, תודה, חברותי וחברי, היום התקיים בכנסת, בהובלתו של חבר הכנסת דוד צור, יושב-ראש תת-הוועדה למניעת סחר בנשים וזנות, יום עיון על מעורבות בני-נוער בתופעת הזנות. באופן אישי, בשנה שאני חברה בתת-הוועדה הזאת אני נחשפת למקומות קשים ביותר בחברה הישראלית. הייתי רוצה להזמין כל אחת ואחד מכם לקחת חלק לפחות בסיור אחד של הוועדה. מה ששמענו היום זה על בני-נוער שהם חלק מתופעת הזנות, כצרכנים וביתר שאת כמעורבים בזנות קטינים. דובר שם על כשל ערכי, איך אנחנו כחברה מתמודדים אתו. מדובר שם על הצורך להשיל את כל הקליפות ולאגם כוחות, של מערכת החינוך, של מערכת הרווחה, של רשויות האכיפה והטיפול, כדי ליצור שינוי גם בשיח וגם בתהליך. ההתערבות והמעורבות כדי להוציא מישהו שכבר נמצא בזנות הומשלו שם על-ידי אחד מבכירי הדוברים – כמו להוציא אדם שמכור להרואין, שמקובל על כל אנשי הטיפול שזו העבודה השיקומית הקשה ביותר.
אני חושבת שאנחנו חייבים ליצור מצב שבו התערבות של כל המערכות הרלוונטיות נעשית רגע לפני שהנוער שלנו, הבנים והבנות של כל אחד מאתנו, נופלים אל תוך העולם השחור הזה של זנות קטינים, אם כצרכנים ואם כמי שמנוצל בעולם הזה של זנות קטינים וסחר. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. עד כאן נאומים בני דקה.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום הבריאות – בריאות ומניעה תחילה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו עוברים לנושא הבא, שחלק מהדוברים בנאומים בני דקה כבר הזכירו: ציון יום הבריאות – בריאות ומניעה תחילה, הצעות לסדר-היום מס' 2020, 2568, 2707, 2720, 2722, 2723, 2728 ו-2732.
אני רק רוצה להתייחס לדברי חבר הכנסת דב ליפמן. אנחנו כבר משדרים, זה בעקבות התגובות שקיבלנו על תרגום לשפת הסימנים בימים מיוחדים שקיימנו כאן במליאה, את דיוני המליאה עם תרגום לשפת הסימנים בימי שני במשך שעתיים ובימי רביעי במשך שעתיים, ואני מאוד מקווה שכבר בזמן הקרוב כל דיוני המליאה יהיו מכוסים. אלה שאלות פיננסיות, טכניות וכן הלאה, אבל זאת בהחלט המגמה.
חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום את יום הבריאות, המוקדש לבריאות ומניעה תחילה. היוזמה באה מהסתדרות הרופאים, שראשיה, ד"ר אידלמן וראשי ההסתדרות הרפואית, נמצאים אתנו כאן ביציע. אני גם רוצה לציין את חברי הכנסת, מבלי לפגוע באף אחד מאלה שהשתתפו בפעילויות, אבל את ראשי השדולות הרלוונטיות, חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, אילן גילאון, דב חנין, ד"ר עפו אגבאריה, שנטל חלק פעיל, וכלל חברי הכנסת שהשתתפו, אם בוועדות, אם בשדולות ואם בכל פעילות אחרת. אני מקווה שהם גם לא שכחו להיבדק בתחנות השונות של – – –
<יעקב מרגי (ש"ס):>
הם לא הספיקו כי הם היו בוועדות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא הספיקו. אנחנו נפנה בפנייה נרגשת להסתדרות הרפואית לקיים בדיקות נוספות.
במסגרת יום הבריאות נערכו, כפי שכבר אמרתי, דיונים בוועדות, בוועדת הכספים, ועדת הבריאות, ועדת המדע והטכנולוגיה, הוועדה לזכויות הילד; ישבו שדולות שונות בישיבות וניתנה גם אפשרות לחברי הכנסת ולאורחי הבית לעבור בדיקות רפואיות שונות.
אני חושב שזה גם המקום לצטט את הרמב"ם, הנשר הגדול והרופא הגדול, שכתב בהלכותיו את העיקרון הבסיסי של הרפואה המונעת. העיקרון הזה, כמה שזה פרדוקסלי, לא השתנה במשך מאות שנים, או כמעט לא השתנה: "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא, שהרי אי-אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה. לפיכך, צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדים את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המבריאים והמחלימים". למרות שזה נשמע כמין קלישאה, אבל כפי שכבר אמרתי, הדברים האלה לא השתנו, העקרונות האלה לא השתנו עד עצם היום הזה. הטיפול הרפואי היעיל ביותר הוא, כפי שגם ציינו במהלך היום בכמה פורומים, ההקפדה על תזונה נכונה, אורח חיים בריא, ספורט, פעילות גופנית, שהם חלק בלתי נפרד מהמערכה המתמשכת על בריאותנו.
אך אורח חיים בריא איננו הכול. כיום הרפואה ממליצה על איתורן של מחלות לפני שהן מתפרצות: זיהוי פוליפ במעי לפני שהוא הופך לסרטני, תסמונת מטבולית לפני שהיא הופכת לסוכרת, לחץ תוך-עיני לפני פגיעה בלתי הפיכה בראייה, הוא הדרך הטובה ביותר ליהנות ממה שיש לרפואה המתקדמת להציע לכולנו.
שאלת הזיהוי המוקדם של המחלות הפכה היום לשאלת מפתח, ויש לה השלכה הן על תקציב סל הבריאות והן על תקצוב ומימון של בדיקות סקר תקופתיות, וחשוב שאנו כמחוקקים נהיה מודעים לנתונים האלה.
גם הכנסת שמה לה למטרה להגביר את הפעילות הגופנית ואת המודעות של עובדיה לחשיבותה. חדר הכושר של הכנסת הומה אדם, ולשמחתנו, הוא פעיל במהלך היום באופן מלא. אני מדבר כאן גם על חברי הכנסת, גם על עובדי הכנסת, גם על גמלאי הכנסת, כל אלה שלא שוכחים שבריאות חשובה בכל שלב ובכל גיל. ההשקעה ברפואה מונעת מצדיקה את עצמה בבריאותם של העובדים וביכולתם לעמוד בתנאי לחץ. כל סכום וכל דקה שנשקיע היום בחינוך לאורח חיים בריא ישתלם בעתיד לכולנו, בדמותה של אוכלוסייה בריאה בגוף ובנפש.
אני חושב שלא צריך להוסיף ולהרבות מילים על כך, חשוב גם שהבניין הזה יהווה דוגמה.
לכן אני עוד פעם מודה לכל אלה שטרחו בארגון היום החשוב הזה. כפי שגם מסר לנו רופא הכנסת, ד"ר ליפשיץ, אנחנו כנראה עושים היום את הפעילות הזאת בהיקף חסר תקדים מבחינת הכנסת ואורחינו, אנשי הרפואה.
אני מאוד מקווה שמכאן יצא מסר נכון לכלל האוכלוסייה לגבי החשיבות של רפואה מונעת, החשיבות של אורח חיים בריא ושאר הדברים שיתווספו לפעילות שלנו בתחומים שונים.
חברי הכנסת, אנחנו, כרגיל, מציינים את היום בסדרה של הצעות לסדר-היום. לאחר מכן שרת הבריאות, חברת הכנסת יעל גרמן, תשיב למציעים. אני מתכבד להזמין את ד"ר עפו אגבאריה, חבר הכנסת עפו אגבאריה – פעם היינו עם יותר רופאים בכנסת, עכשיו אתה תהיה נציג המגזר לצורך הדיון – לפתוח את הדיון. בבקשה.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
היום אנחנו – – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אתה התכוונת למגזר הרופאים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני חושב שהבנת טוב מאוד למה אני התכוונתי. כן.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
בטוח. בטוח.
טוב, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום את יום הבריאות. כמה זה חשוב שאנחנו, את היום הזה – יש פה האורחים הנכבדים ד"ר אידלמן, וד"ר ויזנר, וד"ר – מי עוד? ליפשיץ וכולם. אז אני אומר לכם אהלן וסהלן, טוב שאתם נמצאים פה. ואני חושב שזה רק מעיד על כמה האנשים האלה, באמת יקרה להם הבריאות של האוכלוסייה במדינת ישראל.
אנחנו מציינים את היום הזה כיום להגברת המודעות למניעת המחלות. אני חושב שזה דבר מאוד מאוד חשוב, איך למנוע את המחלות ואיך לגלות מוקדם. למרות שאנחנו ברמה באמת טובה מאוד, הרפואה במדינת ישראל – לא רק הרמה של הידע והטיפול הרפואי, אולי גם אחת השיטות שהן טובות בעולם, אבל זה לא צריך להיות על חשבון דברים אחרים. ואנחנו מנינו הרבה דברים או הרבה מחלות אחרות: אם זה בגילוי מוקדם של הסרטן, שהוא עדיין הגורם ל-25% מבין הנפטרים, יותר ממחלות לב או מחלות אחרות, פנימיות. כמה חשוב באמת הגילוי המוקדם, והזכיר פה יושב-ראש הכנסת את הגילוי המוקדם של פוליפים או דברים כאלה, ויש הרבה, עדיין, מה לעשות בתחום הזה. עדיין יש הרבה מה לעשות בתחום הזה. אנחנו עדים שבאוכלוסיות שבהן אין את האפשרות להגיע לאבחון מוקדם של גידולים, האחוזים הם גדולים, ואני מתכוון לסרטן השד באוכלוסיות מסוימות, ואחת מהן היא האוכלוסייה הערבית, ולא רק האוכלוסייה הערבית.
דברים אחרים: אנחנו נגענו גם כן – מאוד חשוב – בסל התרופות. וגברתי השרה, אנחנו בפני ועידה שתתקיים בעוד כמה שבועות בבית-חולים מאיר בכפר-סבא על המחלות הנדירות. על המחלות הנדירות האלה אנחנו קיימנו דיון גם פה, בכנסת, ולצערי הרב לא הצלחנו להכניס לסל חלק מהתרופות שהיו צריכות להיכנס, למחלות הנדירות האלה. מדובר בכמה – באוכלוסיות ממש ספורות על אצבעות הידיים – חמישה, עשרה חולים לכל מחלה מסוג מסוים, ואני לא רוצה עכשיו להגיד את השמות כי זה לא משנה, ואפשר היה להציל את האנשים האלה עם תרופות שאולי הן עולות קצת יותר מתרופות רגילות, אבל להם אין שום אופציה אחרת. האנשים האלה נפטרים בגילים מאוד מאוד מוקדמים, ואם אני רק אמחיש: אם אנשים שיש להם סוג של שומנים בדם והם יכולים בגיל עשר ו-12 ללקות בהתקף לב, ויש איזושהי תרופה לזה, אני חושב שאפשר לחשוב גם על הדברים האלה.
דברים אחרים שאנחנו גם כן חשבנו עליהם הם למשל בעניין הסוכרת. הסוכרת והשמנת היתר היום גם כן נמצאות בין המחלות הכי מפושטות באוכלוסייה, ובמיוחד במגזר הערבי. במגזר הערבי, היות שאחוז הסוכרת הולך ועולה – ורק להמחיש: בשנות ה-50 זה אולי היה 1%–2% באוכלוסייה, היום זה מעל 20%, וכנראה זה בגלל אופי החיים. לשם השוואה: גם העדה האתיופית, שהגיעה למדינת ישראל עם 0% סוכרת, היום היא גם כן בין המובילות – מעל 20% אפילו, מעל האוכלוסייה הערבית. כנראה יש מקום לדאוג איך לתת את החינוך לבריאות באוכלוסיות האלה בצורה שהיא מאוד נגישה להן. ואני עד לזה שאין מספיק ספרות, ובגלל זה הפנייה שלי למשרד הבריאות, כדי לדאוג לאוכלוסיות האלה, לקיים את החינוך לבריאות בצורה הנכונה כדי למנוע את התפשטות המחלות האלה – אם זו השמנת יתר, שבסופו של דבר היא הגורם העיקרי לסוכרת ואחר כך למחלות לב, וכל מה שכרוך בזה. ובזה יעשה משרד הבריאות את המצווה, באמת למנוע את המחלות האלה.
כמובן, קיימים עוד הרבה תחומים, אבל אני אסתפק בזה. אני בטוח שהשרה תעשה את מה שצריך בכל הבקשות האלה, וזו אחת מהבקשות העיקריות והבנאליות – למנוע את המחלות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. חברת הכנסת חנין זועבי – בבקשה, גברתי. ואחריה – חבר הכנסת דב ליפמן.
<חנין זועבי (בל"ד):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת וחברות הכנסת, הבריאות, גברתי השרה, מוגדרת כמצב כולל. לא רק כבריאות פיזית, אלא כמצב כולל של רווחה: גם פיזית, גם נפשית, גם חברתית, בלי הפרדה בין גוף לבין נפש.
כבר אנחנו מוצאים בעיה ובעיות וקשיים בהגדרה הזאת. במציאות שלנו כנראה קשה להיות בריא. קשה לא לכעוס, קשה לא להיות מתוסכל, קשה לדחוק שאיפות לשנות את המציאות, קשה לחיות בלי מתחים. לכן אני בחרתי להתמקד בנושא של בריאות הנפש. ואני יודעת לא להאשים את השרה בכל המחסורים ובכל הטענות שאני אציג עכשיו. אני החלטתי לא לעשות את זה. אבל בהיותה שרה אני רוצה לשטוח בפניה את המצב, התמונה של בריאות הנפש, וגם את הטענות.
אני חושבת שגם במישור של המדיניות של המשרד וגם במישור התבונה היומיומית שלנו אנחנו ממעיטים בחשיבות של תחום בריאות הנפש כאשר מדברים. רוב הדיבורים שלנו, רוב הטענות, רוב הדרישות נצמדות לתחום של הבריאות הפיזית. ואני יודעת שאם מתחילים לדבר על מחסור בכוח-אדם – ואת זה אני גם שטחתי בפני השרה בכמה פגישות, בשתי פגישות לפחות שהיו לי עם השרה – כאשר מדברים על מחסור בכוח-אדם בתחום הבריאות אז אפשר לדבר על הכול: יש מחסור ברופאים, יש מחסור בהתמחויות, יש מחסור ברופאי משפחה, יש מחסור באחיות. אז לגבי כל התחומים יש מחסור, ואת זה אני יודעת. אבל, גברתי השרה, אני רוצה שאת תמקדי קצת תשומת לב בפער, במחסור בתחום של כוח-אדם בפסיכולוגיה הקלינית, בפסיכיאטריה, בכל מה שקשור לתחום שירותי בריאות הנפש.
אני יודעת שאת תעלי ואת תדברי על הרפורמה בבריאות הנפש, ואני כבר רוצה לנתח את הרפורמה בפנייך: עד עכשיו ולפני הרפורמה היו ארבע מרפאות לבריאות נפש. ברפורמה הוחלט לפתוח עוד 12 במשך שנתיים-שלוש. לא רק שה-12 לא נפתחו, יש על סדר-היום שתיים שאמורות להיפתח, בשפרעם ובנצרת, וכבר העיריות הגישו את המבנים, הצעות של מבנים, למשרד הבריאות, ומסיבות לא ידועות, לא ברורות, משרד הבריאות לא נתן תשובה חיובית או אפילו שלילית לגבי המבנים האלה. ולכן הדבר מתעכב – לפתוח מרפאה לבריאות הנפש בנצרת, שהיא מטרופולין שמשרתת יותר מ-200,000 אנשים, ועד עצם 2014 אין מרפאה לבריאות הנפש בנצרת, והדבר לא מתקדם.
לא רק שהתוכנית לבריאות הנפש לא מתקדמת, אלא שהתחילו משום מה לסגור מרפאות בטענה שזה שלב מעבר, והמרפאות – עכשיו אנחנו מעבירים את השליטה ממשרד הבריאות לקופות-חולים. ואז, בשלב שאמור להיות ארעי, תקופה שאמורה להיות קצרה וארעית, חודשים ארוכים המרפאה ברהט, למשל, סגורה. בגלל הרפורמה, למרות הרפורמה, לא רק שלא פותחים מרפאות חדשות, לא רק שלוח הזמנים לא מתבצע, אלא גם סוגרים מרפאות, והצעד הארעי נמשך עד עצם היום הזה.
בתוך הרפורמה גם אין החלטה לפתוח שום מרפאה לבריאות הנפש בכל היישובים של אזורי ואדי-עארה, ותחת הרפורמה גם עוצרים את הפריסה של מרפאות לשירותי בריאות הנפש בסח'נין. צפונה ביישובים הערביים אין שום מרפאה. בכל המטרופולין של נצרת יש אחת, ששנתיים אנחנו שומעים עליה, שנה וחצי אנחנו שומעים עליה, ואין שום התקדמות בלוח הזמנים.
לא רק זה, אלא אם את משווה את המצב היום למצב לפני – תיתן לי דקה, אדוני היושב-ראש – את המצב לפני שנה וחצי, המצב היום יותר גרוע. למה? המרפאות של שפרעם ושל אום-אלפחם כמעט הפסיקו לקבל מטופלים, אין תקנים של כוח-אדם, תורים ארוכים עד שנה קדימה. המרפאה של שפרעם אמורה לקבל ולטפל ב-250 מטופלים בשנה, והמרפאה מטפלת ב-500 מטופלים. זה תקף גם לגבי שפרעם, גם לגבי אום-אלפחם. כלומר יש ארבע מרפאות, אבל הן לא עובדות, הן לא מקבלות יותר תיקים, הן לא מקבלות יותר מטופלים. חצי דקה למחסור.
גברתי השרה, הרפורמה לא תצא לפועל, אני אומרת לך, כי יש לך 2.5% שיעור של הפסיכולוגים הערבים, וכאשר את יכולה להעביר – רופא יהודי יכול לטפל בחולה ערבי בתחום שאינו תלוי בשפה ובתרבות; בתחום של בריאות הנפש את לא יכולה, את לא יכולה לעשות את ההעברה הזאת של רופאים מהמרכז לפריפריה כמו שהמשרד עשה, ובהצלחה, לגבי תחום שאינו תלוי בתרבות, שאינו תלוי בשפה. הרפורמה הזאת לא תצא לפועל כל עוד אין תוכנית מיוחדת להכשרת כוח-אדם ערבי תלוי-תרבות ותלוי-שפה. לא רק שהרפורמה לא מכשירה, לא רק שאין כל תוכנית, תוכנית אחת – יש שני סטודנטים בירושלים לפסיכולוגיה קלינית, יש לך סטודנט אחד מדי שנה בתל-אביב, ואין לך בוגרים פלסטינים בפסיכולוגיה. לא רק זה, אלא שאת יודעת שהתוכנית היחידה באוניברסיטת חיפה נסגרה. מתי? ב-2013.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<חנין זועבי (בל"ד):>
היא פעלה חמש שנים ונסגרה. לכן אני אומרת לך – לא בגלל שאני יכולה לנבא את העתיד – שבתוכנית הקיימת של הרפורמה, בגלל היעדר של הכשרת כוח-אדם, הרפורמה בשירות לבריאות הנפש לא תצא לפועל ביישובים הערביים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. חבר הכנסת דב ליפמן – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי.
<דוד צור (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, שאלה בתחום הלשון: מה זה "תחילה"? כך אומרים?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
"בריאות ומניעה תחילה", כן.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
מניעה – – –
<קריאות:>
– – –
<אילן גילאון (מרצ):>
זה היה בריאה בהתחלה.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
מניעת חולי או מחלות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נבדוק עם היועצת הלשונית של הכנסת. תודה לחבר הכנסת דוד צור. בבקשה, חבר הכנסת דב ליפמן.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
תודה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, בתורה כתוב: "ונשמרתם מאד לנפשֹתיכם". אם מסתכלים בכל התנ"ך, ובמיוחד בתורה עצמה, את המילה "מאוד" לא מוצאים כמעט בשאר המצוות, ואנחנו רואים את זה בנושא הבריאות. זה מראה לנו את החשיבות לא רק בטיפול באלה שחולים עכשיו, אלא גם במניעת מצב שבגללו נגיע למחלות בעתיד. וזה חייב להיות בראש סדר העדיפויות שלנו. חייבים לחשוב לטווח הארוך: איזהו חכם – הרואה את הנולד. אנחנו חייבים לחשוב ככה. כמקבלי החלטות חייבים לחשוב באמת לטווח הארוך.
אין ספק שיש ערך של "ונשמרתם מאד לנפשֹתיכם", אבל אפילו אם אנחנו שמים את זה בצד, כאשר אנחנו מדברים על השקעה, השקעה כלכלית בנושא, אנחנו מוצאים שאם אנחנו לוקחים אחריות עכשיו ומשקיעים כסף בזה, זה יעזור לנו וזה יחסוך כסף בעתיד, כי אנחנו מונעים מחלות בעתיד.
אני רוצה לשבח את שיתוף הפעולה בין משרד הבריאות למשרד החינוך, בין שרת הבריאות לשר החינוך, לגבי התזונה בבתי-הספר, וגם בתוכניות לחינוך התלמידים לכל הנושא של הבריאות – שוב, כדי למנוע בעיות בעתיד. אני גם רוצה לברך את יושב-ראש הכנסת ומנכ"ל הכנסת. אנחנו מתכננים להכניס את התוכנית של ימי שני ללא בשר, בעזרת השם, במזנון הכנסת; לא להגיד לאנשים שאסור להם לאכול בשר אלא להביא ליותר מודעות את העובדה שהפחתת אכילת בשר עוזרת לבריאות ומונעת מחלות בעתיד.
אני באופן אישי, עם תמיכה כמעט מכל הסיעות בבית, הגשתי הצעת חוק – שקיים כבר בארצות-הברית וגם במדינות באירופה – שדורשת שתופיע בתפריטים במסעדות כמות הקלוריות. כמו שכשאנחנו הולכים לסופר אנחנו יודעים מה בדיוק אנחנו אוכלים ויכולים להחליט לאכול משהו יותר בריא, אז גם כאשר יושבים במסעדה נוכל לדעת בדיוק מה נמצא באוכל. זו הצעת חוק בתמיכת ההסתדרות הרפואית, וזה גם לחשוב על העתיד, לטווח הארוך, איך אנחנו יכולים למנוע מחלות.
חשוב להדגיש שזה לא רק מה שאנחנו אוכלים אלא גם הנושא של איכות הסביבה; גם זה משפיע על הבריאות. אנחנו יודעים שאם אנחנו – הפחתת הרמות, הכמויות של זיהום האוויר משפיעה על הבריאות של כולנו, ולכן כדאי שנשקיע עכשיו באנרגיות מתחדשות, נשקיע עכשיו באנרגיה מהשמש, מגלי המים, מהרוח, באנרגיות נקיות, כדי שנוכל לטפל בכל הבעיות של זיהום האוויר. יש כמה חוקים עכשיו וגם תוכנית במשרד להגנת הסביבה להפחתת השימוש בשקיות פלסטיק בסופר. גם זה דבר – אחרי שאנחנו משתמשים בשקיות האלה, מה קורה להן? הן סתם נשארות אתנו, וזה גם משפיע על זיהום האוויר. כמו שאמרתי, חייבים לחשוב ככה על הטווח הארוך.
לסיום, זה יום חשוב, וזה חשוב מאוד שאנחנו נעלה את נושא הבריאות לראש סדר העדיפויות שלנו. כבוד השרה לא הייתה פה, אבל שיבחתי את שיתוף הפעולה בין משרד הבריאות למשרד החינוך כדי לחנך את התלמידים בנושא, וגם בתזונה בבתי-הספר. אני קורא לחברי הכנסת וגם לכלל האזרחים ללמוד יותר על הנושא, לשתף פעולה בכל היוזמות שהזכרתי, וגם להיות בכלל יותר זהירים בכל נושא הבריאות. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב ליפמן. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, גברתי השרה, חברי וחברותי, אני מקדמת בברכה את ההסתדרות הרפואית בישראל, את ד"ר אידלמן ואת חברי לשכת האתיקה. אני מודה ליושב-ראש הכנסת על היום החשוב הזה, ורוצה לציין גם את הרופא של הכנסת ד"ר ליפשיץ וגם את האחות אסתר, שבעצם עמדו יחד אתנו בארגון היום הזה ובדחיפה של מודעות.
ביום הזה – למרות שבשבועיים האחרונים כולנו נמצאים תחת המשבר הקשה, הנוסף, במערכת הבריאות, סביב בית-החולים "הדסה", והקריאות שלנו לשרת הבריאות והמעורבות של שרת הבריאות בפתרון המשבר הזה ובכלל בקידום של מערכת הבריאות – היום אנחנו בוחרים להתמקד בנושא של קידום בריאות ורפואה מונעת.
אני חושבת שהמחשבה שישנה בבסיס קידום בריאות ורפואה מונעת היא יותר הבנה של השינוי שמתרחש בעולם של מערכת הבריאות. אם בעבר היינו מדברים על רופא–חולה, אם בעבר היינו מדברים על מטפל–מטופל וההייררכיה הייתה מאוד ברורה, מי נמצא איפה, היום ברור לכולנו שאנחנו רוצים בתוך התהליך הזה מטפלים ומטופלים כאנשים שלוקחים ביחד אחריות לחיים שלנו כפרטים ולחיים של החברה בישראל ובעולם כולו.
שמענו היום בוועדת העבודה והרווחה על תוכנית מופלאה שמקדם משרד הבריאות בשיתוף של משרד החינוך, של משרד הכלכלה, של איגוד תעשיות המזון, יחד עם השלטון המקומי. תוכנית שנקראת "אפשריבריא". תוכנית מופלאה, שבאמת מקדמת בריאות, שבאמת מחנכת להימנע ממקומות שאחר כך מאוד מאוד צריך להשקיע בהם כסף כדי לצאת מהם, אם בכלל אפשר, כמו סוכרת, שהוזכרה שם, כמו השמנת יתר, כמו מחלות של כלי דם. בעצם, אחת המצוקות הקשות, שעלתה גם שם על-ידי ד"ר בועז לב, והשרה אמרה את זה גם כן בוועדה – שבגלל הקיצוץ בתקציב, אז ברור שחלק מיעדי התוכנית המופלאה הזאת נפגעים. אז קראנו בוועדה, ואני קוראת כאן שוב, כמו בכל הדיונים שאנחנו עורכים כאן על מערכת הבריאות, לשינוי הסדר התקציבי במדינת ישראל.
מערכת הבריאות צריכה לקבל תקציב יותר גדול. כדי לקדם בריאות ולמנוע מחלות ברור שצריך להשקיע בזה כסף. אם מישהו חושב שאפשר לעשות קידום בריאות על הדרך, אנחנו מבינים כבר שלא. על הדרך אי-אפשר למנוע שום דבר. על הדרך אפשר רק לנסות לשמר את המערכת, אבל כל פעם שאנחנו רוצים להוסיף קומה – ומניעת מחלות היא תוספת שאנחנו מחויבים לה היום – ברור לנו לגמרי שאי-אפשר לעשות את זה אם לא מסמנים תקציב בתקציב המדינה ובתקציב משרד הבריאות לטובת קידום בריאות ומניעת מחלות על כל הספקטרום.
אפשר וראוי ורצוי ונכון שהדבר יהיה בהובלת משרד הבריאות, אבל אי-אפשר לבוא לתוכנית כל כך גדולה, שמשלבת הרבה מאוד ניואנסים, ומתחילה מילדי הגן ועושה את שלושת הדברים שהרמב"ם מדבר עליהם תחת המילה "בריאות"; כדי לא לטעות, ברשותכם, אני אסתכל בדף שלי, רמב"ם, רמב"ם, אבל בכל זאת. הרמב"ם אומר שבריאות זה: בולם רוגזו – בסדר, חנין? זה הקטע אולי הנפשי בסיפור הזה של הבריאות, בולם רוגזו – תרגיע מה שנקרא; יו"ד-אל"ף זה: יפחית אוכלו – ברור לכולנו שמעבר להפחתת הכמויות צריך פה שינוי בתזונה, צריך פה לעשות שינוי מערכתי במה מכניסים לתוך הפה, כל אחד מאתנו ביחס לעצמו, אבל גם בחברה הכללית; ויגביר תנועתו – ואם לא זה מה שבעצם אנחנו מדברים עליו בקידום בריאות, אז מה זה כן?
קידום הבריאות היום במדינת ישראל חייב להיות – חלק במקום הראשון. אנחנו דיברנו על זה שקידום בריאות זה יעד חברתי-כלכלי, וביעד הזה אנחנו נשיג יעדים נוספים שכולנו מאמינים בהם. והראשון בהם, שאנחנו מדברים עליו במשך כל השנה הזאת שאני זוכה להיות בה חברת כנסת, זה הנושא של רפואה שוויונית. אם לא נקדם רפואה שוויונית אנחנו נישאר הרחק מאחור בהרבה רבדים. יש זכות לרפואה שוויונית במדינת ישראל.
אנחנו רוצים במניעה שלנו למנוע עישון או לפחות להפחית עישון, אנחנו רוצים במניעה שלנו לדבר לא רק על מחלות אלא גם על דברים שהם מתאפשרים – לעודד אותם – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה רבה.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
– – למשל – אני מגיעה לסיום – למשל לעודד ספורט, אפילו במקום שבו אנחנו נמצאים.
דבר אחרון שאני רוצה להזכיר, וזה ייקח לי עוד דקה, גברתי: קיימנו בין 14:00 ל-16:00 כינוס של שתי שדולות ביחד, של השדולה לשוויון בבריאות בראשותו של חבר הכנסת אילן גילאון ובראשותי ושל השדולה החברתית-כלכלית – השדולה לשוויון בבריאות והשדולה החברתית-כלכלית בראשות חבר הכנסת דב חנין. דיברנו שם על אמנה שנכתבה על-ידי לשכת האתיקה של ההסתדרות הרפואית, וזאת הפעם הראשונה שמנסים בעצם לדבר על יחסי הגומלין שבין הרופאים למטופלים. אני חושבת שהתחלנו פה משהו מצוין, שהוא תחילת השיח על השילוב הבלתי-ניתן להפרדה ביחס לכל אחד מאתנו, בין המטופל למטפל, על כל המורכבות שבזה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
יישר כוח, רק אבקש לסיים. אנחנו כבר – – –
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אני מברכת על היום הזה ומקווה שכל הדברים הטובים שדיברנו עליהם, נצליח גם ליישם אותם. תודה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה רבה, חברת הכנסת מועלם-רפאלי. הדוברת הבאה – חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ולאחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה. חמש דקות.
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי היום במהלך יום הבריאות ומניעה תחילה הרבה רעיונות על תוכניות חדשות ונפלאות לטובת שיפור הבריאות שלנו, ועלה במוחי רעיון מדהים וחדשני, סטרט-אפ: אחיות בריאות התלמיד. בכל בית-ספר תהיה אחות והיא תהיה אחראית על חיסון הילדים, כל הילדים, מפני מחלות, היא תהיה אחראית על מניעה, היא תהיה אחראית על זיהוי, היא תהיה אחראית על ללמד את הילדים מה גורם להם להיות חולים ואיך לשמור על בריאותם. ככה אולי גם נזכה לפרסי ארגון הבריאות העולמי ואולי תפחת תמותת התינוקות ותעלה תוחלת החיים והרפואה המונעת תפחית את העומס מהרפואה הציבורית הכללית.
ופתאום נזכרתי שהמציאו כבר את הרעיון הזה וזה לא רעיון שלי: בכל בית-ספר הייתה פעם אחות, ועל זה זכינו בפרסי ארגון הבריאות העולמי. על זה ועל טיפת-חלב, שתי המצאות ישראליות מדהימות ששינו אותנו כליל כחברה וכמדינה שאחראית על אזרחיה מלידה ועד מוות, כמו שמדינה מתוקנת צריכה להיות.
ההתעללות שאני חווה כאן כחברת כנסת, בכמעט שמונה השנים שאני כאן, באחיות בריאות התלמיד – ואני לא אקרא לזה שירות – ובזכות הבסיסית שהן מעניקות, היא בלתי נתפסת כמעט. יום אחד החליט איזה גאון שצריך להפסיק את המנהג הזה ואפשר לעשות outsourcing ולהוציא למכרז את ה"שירות", והתחילו מכרזים. ובכל שנה אנחנו עומדים ונאבקים שלא יקטינו את התקציב למכרז, ויעשו ככה, ולא יגבילו את הפעולה ל-40 שניות, כי פתאום, כשיש כל כך מעט אחיות והן עובדות בכלל דרך קבלנים, אז גם מודדים אותן לפי הספק, ואז כל זריקה או כל פעולה צריכה לקחת 40 שניות – ומה קורה אם הילד בוכה, חס וחלילה? הכול הופך להיות מסחרי לחלוטין, והאחיות עצמן, מקצוע מכובד של מעמד הביניים, הופכות להיות שפחות שמועבדות בחברות קבלן.
ולכן אני רוצה לנצל את היום הזה, היום שמציינים בו בריאות ומניעה תחילה, כדי לבקש ממך, גברתי שרת הבריאות – ובאמת את לא אחראית למצב הזה, זה מצב שקיבלת בירושה – לעשות את הצעד שעלותו לא מאוד גבוהה, כדאיותו מוכחת, בית-המשפט העליון אמר עליו את דברו, הניסיון מלמד אותנו: שירות – אחריות – בריאות התלמיד צריך להיות בבעלות המדינה ולא מופעל על-ידי חברות קבלן.
זה כבר מגיע לאבסורד. היום, אחת החברות שמפעילות את הדבר הזה, שהוא עומד באמת בבסיס חיינו, זאת חברת "פמי פרימיום", ותשימו לב מה היא עושה. היא גם מטפלת ברפואה מונעת, אבל היא גם – תראו מה היא עושה עוד במקביל: תיקון מכשירי חשמל, גרירת רכב ושירותי דרך, צנרת – וטיפול בילדים שלנו, ברפואה המונעת שלהם; אה, וגם פחחות רכב. על זה אמרה היום מוריה אשכנזי, יו"ר ועד אחיות בריאות התלמיד: דוקטור פח.
<אילן גילאון (מרצ):>
לילדים או לרכב?
<שלי יחימוביץ (העבודה):>
זהו, שלא ברור למי עושים כאן את הפחחות. החברה הזאת היא גם קבלנית של הדבר הבסיסי הזה, של אותם דברים שאנחנו מדברים עליהם גבוהה-גבוהה: בריאות ומניעה.
ועכשיו תעזבו את העניין המוסרי. השקפת העולם שלי ושל חברים רבים שיושבים כאן ידועה, אבל כל הדיוט יודע שכל דולר שמשקיעים ברפואה מונעת יש לו מייד תועלת של 5 דולר – כל מחקר מראה את זה – ישירים; ולטווח הארוך – של יותר מ-10 דולר. כלומר, כל השקעה כזאת באחות בריאות התלמיד, שהיא אשת מקצוע מסורה, שכפופה למשרד הבריאות, תיתן גם דיבידנד כספי ותקל גם על מערכת הבריאות.
אני חייבת לציין לגבי קודמך, גברתי שרת הבריאות, סגן שר הבריאות ליצמן, שהוא לקח על עצמו את המשימה של לקחת אזור מסוים, כפי שאת בוודאי יודעת, את אזור הדרום, ולהחזיר שם את השירות הזה לרשות המדינה. הניסיון הזה צלח, והעלות שלו לא הייתה גבוהה. אני חושבת שבימים האלה של דיון שמתחיל להיות מאוד נוקב על גבולות ההפרטה, על השר"פ, על אחריות המדינה, על המשמעות של בריאות פרטית והמשמעות של בריאות ציבורית, אנחנו כבר בשלים גם מערכתית, גם מבחינת עמדתו של הציבור וגם מבחינת המערכת כולה באמת לעשות את המעשה הזה, שהוא לא מרחיק לכת, אבל הוא כל כך כל כך חיוני, ולהשיב לאחריות המדינה את אחיות בריאות התלמיד. תודה רבה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה, חברת הכנסת יחימוביץ. הדובר הבא – חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה, חמש דקות לרשותך.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
תודה. גברתי היושבת-ראש, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת, בריאות, נכון, זה לפני שבאים לפתחו של הרופא, זה אורח חיים. אנחנו חייבים לחנך לאורח חיים בריא. אבל בריאות זה גם מדיניות, זה גם תקציבים, זה גם השקעה. וכמו שככל שנחנך ונדאג לאורח חיים בריא זה טוב לבריאות, אז ככל שנהיה צודקים ושוויוניים במדיניות ובתקציבים כך גם נהיה בריאים יותר.
הדוח של מבקר המדינה – אני מדבר על דוח של 2013, נדמה לי ממאי, משהו כזה – הצביע, חשף את הפערים הגדולים מאוד במתן שירותי בריאות, וגם ברמתם וגם במצב הבריאותי, בין המרכז לפריפריה, כמובן לטובת המרכז. שם תוחלת החיים ארוכה יותר לעומת תוחלת חיים קצרה בפריפריה, והתחלואה יותר גבוהה בפריפריה. תושבי הפריפריה חולים יותר בסוכרת, סובלים מהשמנה, מעשנים יותר. וכאשר מדברים על פריפריה, אני חושב שהתושבים הערבים, במיוחד בדרום, הם הפריפריה של הפריפריה מהבחינה הזאת, ובמיוחד מבחינת שירותי הבריאות והמחסור בתשתית רפואית; ובמיוחד אני אתמקד בפזורה הבדואית בדרום, בכפרים המוכרים וגם הבלתי-מוכרים.
גברתי היושבת-ראש, כבוד השרה, דוח המבקר גם – לא רק, הרבה דוחות – מצביע על מחסור בכוח-אדם בבתי-החולים ובקופות-החולים, על מחסור ברופאים. אבל הפרדוקס הוא שלמרות המחסור הזה אני שומע ורואה – וזה גם מגיע אלי – על קשיים בקליטת רופאים ערבים במערכת הבריאות ובבתי-החולים. הסטודנט הערבי לרפואה עובר מסלול של סבל ושל קשיים, אם זה בהתחלת הלימודים שלו, בתנאי הקבלה הקשים בישראל, ואם זה בקליטתו בסוף ובעבודתו במבחן וכו'. אבל לא מספיק, כאשר הוא מסיים וזהו – חלאס, חלאס, אני רופא – הוא מתקשה למצוא מקום עבודה. אז אני קורא לכבוד השרה למצוא ולשלב את הרופאים הערבים במערכת הבריאות.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אתה מכיר רופאים ערבים ללא משרה? אני לא.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אה, יש כאלה שכן.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אני לא מכירה.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
יש כאלה, סטודנטים שסיימו – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
נהפוך הוא, עוד 15 תקנים. 15 תקנים, השרה.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
רק שיבואו וברוכים הבאים.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אני שמח.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
שרת הבריאות, 15 תקנים מעל התקן.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אני אשמח לשמוע, אבל ככה – – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
ובתוך כך נכנס נושא הרופאים העולים החדשים.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אולי האחוז שלהם. אולי האחוז שלהם. אולי האחוז שלהם. לפחות ככה – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
צריך להדגיש: רופאים ערבים-ישראלים שסיימו את לימודיהם בארץ.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
כן, זהו. בטח, את זה אני יודע. לא, אבל מה שנאמר לי ומה שמגיע אלי – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
רופא מנתח – מחר הוא יכול לנתח, אין לו בעיה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
תיקון נוסף שנעשה עם שר האוצר – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
הוא כבר רופא.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
תתקן, אדוני סגן השר, כן.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – נתנו עוד 15 תקנים מעל לתקן רק לנושא הזה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
אתה מקבל פה תשובה אופטימית.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
נו, אני – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
צריך לדייק. הטענה שלו, לכאורה – כדי שלא יבוא מחר ויאמר: אמרתם לי דבר לא נכון – צריך לדייק. אין רופא מהמגזר הערבי – ערבי-נוצרי או מוסלמי או דרוזי או צ'רקסי – –
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
שלמד פה בארץ.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
לא, לא, בלי הבדל. אני אומר שיש – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – שלמד בארץ שאין לו מקום עבודה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה, חבר הכנסת ריבלין. אנחנו נגיד שלום לחניכים, לתלמידים שמכבדים אותנו בנוכחותם, וכמובן השרה תשיב לאחר דבריך. חבל, השעון מתקתק. אני אוסיף לך לפנים משורת הדין עוד דקה.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
לא, לא, זה בסדר. אני כמעט סיימתי.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
ואנחנו נאפשר לך, השרה, כמובן להשלים את דברייך.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
הכוונה שאין רופא שיש לו רישיון ישראלי והוא לא עובד. לא משנה שהוא – – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה, חבר הכנסת אגבאריה. בואו נאפשר לחבר – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
יש כאלה שהם רופאים, אבל לא בארץ.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
לא, שעוד לא עבדו.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אם הוא קיבל – – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
חבר הכנסת ריבלין. חברי הכנסת ריבלין ואגבאריה, בואו נאפשר – –
<חנין זועבי (בל"ד):>
אין בעיה של אפליה, יש בעיה של תת-ייצוג.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
– – לחברנו להמשיך בדבריו. כמובן, השרה תשיב לך על הנושא.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
א. אני אשמח אם מתקנים אותי ואם מה שהזכרתי לא כל כך מדויק. אני לא אומר שזה תורה משמים, אבל ככה שמעתי, ככה הועבר לי.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
בוודאי.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אני אשמח אם זה לא נכון או אם באמת כל הרופאים הערבים נקלטים, או הסטודנטים שמסיימים נקלטים.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
זה נכון, זה כן.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
זה – 1. 2. אני מקווה בסוף שהפערים שהזכיר המבקר בכמה דוחות, הפערים בין הפריפריה לבין המרכז, בין ערבים ליהודים במתן שירותי בריאות, שבאמת כבוד השרה תעשה למען גישור הפערים האלה.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
זה נכון.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
תודה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה, חבר הכנסת גנאים. הדובר הבא – חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו – חבר הכנסת יעקב מַרגי, ולאחר מכן תשיב השרה.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
מֵרגי, מֵרגי.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
חבר הכנסת מֵרגי או מַרגי?
<יעקב מרגי (ש"ס):>
מֵרגי זה נכון.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
מֵרגי. אז מעכשיו כמובן אתקן את עצמי אם אני אטעה. מֵרגי.
<אילן גילאון (מרצ):>
גברתי היושבת-ראש, כבוד שרת – – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
זה פשוט נושא כאוב, חבר הכנסת ריבלין. גם על בשרי.
<אילן גילאון (מרצ):>
– – – כבוד שרת הבריאות, חברתי חברת הכנסת יעל גרמן, חברות וחברים, גברתי, הרצל מת ובן-גוריון מת, וגם אני לא מרגיש כל כך טוב, האמת; עכשיו קצת יותר, כשאני רואה את כל הר"י פה, בראשותו של ליאוניד אידלמן. אבל אני רוצה להגיד מעל הבמה הזאת: אני אוהב את הרופאים שלי, אני גם סומך עליהם. כולנו אוהבים, וסומכים עליהם. עובדה שאנחנו קונים מהם מכונית יד שנייה תמיד. והרי אתם יודעים שלקנות מכונית יד שנייה ממישהו זה לא דבר של מה בכך. ואני גם ביקשתי מהם בדיון הקודם שהיה לנו, מהרופאים שאני מאמין בהם – ואני בא מבית-מדרש שמכבד רופאים – להיות תמיד מספיק חולים כדי להרגיש יותר טוב את החולים, ומספיק רופאים כדי לרפא ולתת מזור לכאבים.
כי אנחנו, החולים, בסך הכול רוצים לדעת שבאותו רגע שאנחנו עקודים ככבשה מתחת לפנסים הגדולים של שולחן הניתוח, מה שיתרחש אתנו הוא הדבר הטוב ביותר שיכול להיות, בלי קשר לאם יש לנו אפשרות לשלם או אין לנו אפשרות לשלם. ואני מאמין שהרפואה בהתכוונותה במדינת ישראל הייתה כזאת. דיברתי בדיוק עם ד"ר ליאוניד אידלמן לפני הדיון כאן, ואמרתי לו שאזרחים צריכים בדרך כלל ליהנות מהמחצב שלאותה מדינה יש. ולנו אין הרבה מחצבים, חבר הכנסת ריבלין, כפי שאתה יודע. אין לנו. אבל רפואה יש לנו, אחת הטובות בעולם, אולי הכי טובה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
הון אנושי.
<אילן גילאון (מרצ):>
כן, המחצבים שלנו הם בתחום ההון האנושי, גברתי. ולכן, התמיהה היא מדוע כל כך מעט אנשים נהנים מהמחצב הזה, או אלה שנהנים צריכים פשוט לשלם.
ולכן, גברתי, אני רוצה לדבר היום על מושג שאני קורא לו בועת השר"פ. ממש כמו בועת הנדל"ן אני רוצה לקרוא למושג הזה בועת שר"פ. בועת נדל"ן או בועת שר"פ נוצרת במקום שמדינה מסירה מעצמה את האחריות לאזרחים שלה בתחום הבריאות – בתחום קורת הגג, לחלופין. ואז אנחנו הולכים ומבטחים את עצמנו ביטוחים כפולים ומכופלים. לחלק מאזרחי מדינת ישראל הביטוח הזה הוא סמל סטטוס. ומדוע אנשים, חבר הכנסת ריבלין, יצטרכו לבטח את עצמם או לשלם עבור ניתוח עשרות, לפעמים מאות אלפי שקלים? מדוע? זה מותרות? מישהו בוחר לעצמו להיות במצב הזה? הלוא אם מדינתי לא נותנת לי את הביטוח הזה, אז מה כבר אני צריך?
ואני אומר את הדברים משום שבתחומים אחרים אנחנו, בקלות דעת בלתי נסלחת, יכולים להשקיע מיליארדים על גבי מיליארדים כדי להציל חיים, למשל בתחום הביטחוני. אבל מה לעשות, חבר הכנסת ריבלין, שסטטיסטית במדינת ישראל מתים יותר אנשים מסוכרת ומלחץ דם ומסרטן מאשר מכל הפגעים הביטחוניים האחרים? ולכן, הבעיה המרכזית היא שמאז תחילתו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, באוצר של מדינת ישראל חשבו שהוא נולד בחטא והוא היה מיותר, והוא היה בתת-תקצוב כל השנים הללו, וכל מי שמגיע נופל לתוך הבור הזה שהוא לא יכול להתמלא מחולייתו, כי לך, השרה יעל גרמן, צריכים להוסיף לתקציב שלך בין 15 ל-20 מיליארד שקלים כדי למלא את הסל שלך. ואם רוצים ממני להציע מאיפה לקחת, אני מייד אומר את זה, אבל צריך לומר את זה באומץ ולא ללהג כל הזמן עם המקהלה שאומרת: תהיו בריאים.
אני מכיר את הדבר הזה, גברתי. כולנו מברכים. כל שנה אנחנו מקיימים את יום הבריאות הבין-לאומי. זה מין יארצייט כזה לבריאות, ובסוף אנחנו אומרים: תהיו בריאים. ואנחנו לא צריכים לקרוא בשום מקום – חברי הכנסת, יש להם כפתורים, הם לא צריכים לקרוא, הם לא צריכים לחתום על פטיציות. הם פשוט צריכים להצביע על מה שמערכת פוליטית מחליטה – מי מקבל כמה ולמה ומי משלם כמה ולמה. ואימא שלי אמרה לי שבריאות זה לא צחוק ובריאות זה הכי רציני כי בריאות זה החיים וזה העיקר, ולכן אני בעד שיטת תקצוב אחרת, השרה, ואני כל חצי שנה מעלה על הדוכן הזה הצעת חוק של טייס אוטומטי לגבי עדכון הבריאות ועדכון אחורנית.
כי "הדסה" היא משל, היא לא בית-חולים, בוודאי שום מונומנט כזה לא יכול להתרסק בהתרסקות מהדהדת כזאת מסיבה אחת, בטח לא מאחת הסיבות, ובוודאי ובוודאי לא מאיך שהוא נוהל או פרופסור מור-יוסף, ודאי שלא. אני מבין את ה"עליהום" שעושים עליו, כי כל כך קל לתקוף את הדבר הזה.
הבעיה המרכזית זה תת-תקצוב, זה חוסר רצון של מדינה לבטח את האזרחים שלה, ולכן אנחנו מולידים פיתויים גדולים, ולכן רופאים מתפתים, כי הם צריכים ללכת למקום אחר, ולכן כשאנחנו מתגאים שאנחנו חלק מה-OECD, גברתי, אנחנו נזם זהב בתחום ה-OECD בכל מה שקשור לרפואה פר יחס מיטות מול חולים, פר יחס אחיות מול חולים, פר יחס רופאים מול חולים, פר כל דבר כזה, כאשר הרפואה שלנו היא הטובה בעולם. זה לא מתקבל על הדעת. את הבועה הזו צריך לפוצץ.
אני מקבל כלכלת שוק, גברתי. אני לא מקבל חברת שוק. אני חושב שמדינה צריכה להיות אחראית על בריאותם, חינוכם, תעסוקתם וקורת גגם של אזרחיה, ויפה שעה אחת קודם.
אני באומץ אומר, אם ישאלו אותי, כתושב אשדוד ועוטף-עזה, אם אני מוכן שיצמצמו את "כיפת ברזל", מערכות של "כיפת ברזל", מול מיטות בבתי-החולים, אני אעדיף את המיטות בבתי-החולים, והנה אני אומר את הדברים.
תהיו בריאים, מה יש לי לומר? עליכם אני חולה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תהיה בריא. תודה, חבר הכנסת גילאון.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – – "כיפת הברזל" יגנו גם על בתי-החולים.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
שיהיה להם גם את זה וגם את זה. זה מה שאנחנו צריכים לשאוף תמיד.
<אילן גילאון (מרצ):>
אני נותן בכוונה את הדוגמה הקיצונית.
<קריאה:>
מה העדיפות?
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה, חבר הכנסת גילאון. הדובר הבא – חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה, חבר הכנסת מרגי. אחרון הדוברים. אחריך תשיב השרה.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, מכובדי, הר"י, ד"ר אידלמן, יושב-ראש ההסתדרות הרפואית, חבריו. זה היום, אומנם אנחנו דיברנו כל היום על בריאות ומניעה תחילה, אבל זה גם היום להצדיע לכם על תרומתכם הרבה למערכת הבריאות.
הכנסת מציינת היום את יום הבריאות בכנסת תחת הכותרת "בריאות ומניעה תחילה". אי-אפשר, רבותי, לדבר על בריאות מבלי שנזכיר את מצבה של מערכת הבריאות בישראל. הזכרנו, נזכיר. השרה, לא נפקיר אותך. נמשיך להיאבק עד שתצליחי להשיג את מבוקשך. מערכת הבריאות בישראל, כמו מערכות איכותיות נוספות בישראל, הן מתקיימות ומשמרות את איכותן ורמתן הגבוהה למרות – למרות המדינה, למרות התת-תקצוב ותת-התקנון של מערכות הבריאות השונות. וכאן המקום לציין, כפי שאנו מציינים לא אחת בוועדה, כמאמרה הקבוע של חברת הכנסת שולי רפאלי: מערכת הבריאות, מצבה בישראל הוא טוב, הוא טוב ואיכותי בזכות ההון האנושי הנמצא במערכת הבריאות.
השתתפתי היום בדיון על הרפואה המונעת וקידום הבריאות, וכן ניהלתי את הדיון בוועדת העבודה והרווחה בעניין גמלת שמירת היריון, וכן השתתפתי היום בדיון החשוב בוועדה לזכויות הילד על החזרת אחיות בתי-הספר – בריאות התלמיד. בעניין אחיות בתי-הספר אנו נוטים לייחס להן בטעות רק את החיסונים, ולייחס להן רק את החיסונים זה לעשות עוול לנושא, עוול לנושא בריאות התלמיד. גברתי השרה, אני יכול לומר, קצת ממרום גילי, אני זוכר את האחיות עם החלוק הירוק.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
גם לא ממרום גילך. אני גם זוכרת אותן, יש הרבה שזוכרים אותן.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
את צודקת, אבל אני זוכר אותן כשהן ישבו בחדר האחות, חדר האחות. היה חדר מיוחד בתקינה.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
זה היה מוסד.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אני זוכר אותה בביקורי הבית אצלנו, אני זוכר אותה, וכשאני אומר זוכר אותה אני אפילו מריח את החדר, את הפנייה החמה והמלטפת, את ההתעניינות בילד.
אנחנו בדרך כלל נוטים להתגעגע לעבר וזה, אבל זה מקום טוב. זה דבר שצוין, דבר שמדינת ישראל השתבחה בו לאורך זמן. לפעמים, אני אמרתי היום בוועדה, אסור שארגונים בין-לאומים יציינו את מדינת ישראל לשבח בתחומים מסוימים, כי מייד יש מי שהולך ומוריד אותם.
אחיות בתי-הספר, כשאנחנו מדברים על בריאות, על רפואה מונעת, על לשווק, לשווק את הבריאות שיווק חברתי – זה מושג שלמדתי היום בדיון – הן בחוד החנית, הן בתחילת הדרך. נחזור על האמרה ששקל בילדות שווה – אמרו, אומרים אותה; זה מדע מדויק, מדע מוכח. כולנו יודעים כבר מה הורג. כולנו יודעים כמה עולה למדינה לטפל בחולה סוכרת מגיל 30 ועד הקטיעות, הדיאליזות והעיוורון – כל המרעין בישין שזה גורר. אנחנו לא משקיעים, אנחנו לא שם. סך הכול, אני אומר לכם, האמת היא כואבת, היא צריכה להיאמר. כמה שאנחנו מתקדמים בהרבה תחומים, עשינו בשבעה עשורים פה במדינה מה שאימפריות לא עשו, אבל בלהחדיר מודעות לדברים בסיסיים בחברה אנחנו חלשים, אנחנו חלשים. אם חלק גדול בחברה הישראלית אין לו מודעות לתזונה נכונה מגיל קטן, סליחה, זה מחדל, זו פשיעה. זו פשיעה של הריבון, הוא מאבד ממונו בידיו.
אני חושב, ביום כזה, שמדברים על מניעה תחילה, זה הדבר הראשון. אנחנו משקיעים במערכת החינוך הון עתק. לא תמיד הכול זה כסף. והזכרתי בוועדה יוזמות. אפשר לקחת מקומות עבודה איכותיים, מקומות עבודה עתירי כוח-אדם, להתחיל שם מסגרות, בשיתוף ההנהלה וועדי העובדים, למודעות לבריאות נכונה, בריאות. רבותי, זה חיסכון יומיומי. את יכולה לקטוף חיסכון בבריאות. כולנו יודעים מה פעילות גופנית עושה, כמה ביקורים לרופא נחסוך, כמה עומס נוריד מהרפואה הציבורית והקהילתית. אנחנו לא שם, אנחנו לא שם כי אנחנו פיתחנו תרבות של לטפל, כמו אינסטלטור, בפיצוצים, לא בתחזוקת מערכות. אנחנו לא יודעים לתחזק מערכות.
ואני אומר לך, השרה, כפי שאמרתי לך זאת פעמים רבות, נפל בחלקך, אני מתעלל בך כאן, אבל נפל בחלקך להיות שרת הבריאות – תתפלאי לשמוע, אני לא נאיבי – בתקופה, כן, קשה, בתקופה ששנים רבות לא תקצבו ריאלית, סירבו לתקנן; הנה, אני אומר לך. היו לי הצעת חוק לתקנן – משרד הבריאות לא אוהב לתקנן, כי זה מחייב אותו. אבל נפלה בחלקך הזדמנות. את בקואליציה, יש הזדמנות, ולא בושה לומר, יש גם שינוי בתחזיות הכלכליות. יש עודפים. כן, ניתן להציב את מערכת הבריאות בקדמת הבמה בשנים הקרובות. ניתן, אפשר. לא האמנו שאפשר לעשות זאת בתשתיות; אנחנו רואים איך עוקרים הרים ואיך טוחנים אותם. לא מספיק.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה רבה.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אני כבר מסיים. תני לנו את התחושה. אנחנו אומרים לך, חד-משמעית, חברי הכנסת: מאבקך זה מאבקנו. תני לנו את התחושה שמאבקנו זה גם מאבקך בנושא הבריאות. תודה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה, חבר הכנסת מרגי. יישר כוח. עכשיו תשיב שרת הבריאות יעל גרמן, בבקשה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
לא שמעתי.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
הוא החמיא לשרה.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
הוא החמיא לשנינו.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
כשצריך להחמיא, מחמיאים. זה חשוב, במיוחד שהבריאות חשובה לכולנו.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
גברתי היושבת-ראש, חברותי, חברתי, חברי חברי הכנסת, גם אני רוצה לברך את יושב-ראש הר"י ד"ר ליאוניד אידלמן ואת חבריו שעדיין נותרו כאן.
אענה, ראשית, לכל ההערות, לכל חברי הכנסת, ולאחר מכן גם אומר כמה מילים בשבחה של מערכת הבריאות שלנו. ראוי לה ומגיע לה שידברו גם בשבחה.
נתחיל. חבר הכנסת עפו אגבאריה דיבר על תרופות למחלות נדירות. אתה צודק, ד"ר אגבאריה, ואתה יודע שהקמנו ועדה – לדעתי אתה אפילו חבר בה – שבוחנת את כל נושא המחלות הנדירות, או כמו שאנחנו קוראים להן, מחלות יתומות, אותן מחלות שלא רבים חולים בהן אבל יש צורך בשבילן בתקציבים מאוד גדולים. האמת היא שבוועדת התרופות, בכל מקום ובכל מקרה שיש תרופה למחלה נדירה שאכן מקבלת את אותו ציון שעובר את הוועדה – לא תרופה שנותנים לה ציון נמוך בגלל חוסר סבירות שהיא באמת מרפאת – בכל מקרה כזה ועדת הסל אינה מתחשבת אם התרופה באה לרפא אדם אחד או 10,000. רק במקרים שבהם היא לא משוכנעת שהתרופה, כל המחקרים תומכים בכך שהיא אכן תביא מזור, רק אז היא לא מתקצבת אותה. אבל אין ספק שצריך לשים דגש, ואני גם קוראת לך, לאחר שמיניתי אותך ועוד כמה: אנא, תביאו בפני ובפני משרד הבריאות את המסקנות ואת ההמלצות כיצד באמת לעורר מודעות וכיצד לטפל ביתר יעילות באותן מחלות נדירות – לא רק זו שציינת; עוד.
ד"ר אגבאריה חוזר ואומר כמו קאטו, ובצדק, ומדבר על מחלת הסוכרת. לא רק אתה מדבר; שמענו היום גם את ד"ר בשארה בשאראת, שגם הוא בעיני אחד המובילים את המלחמה בסוכרת בכלל ובמגזר הערבי בפרט. אין ספק שמחלת הסוכרת היא דוגמה לכך שמניעה יכולה לסייע. אם אנחנו היום, ביום שבו אנחנו רוצים להעלות על נס את המניעה של המחלות ולראות איך אנחנו יכולים לפעול גם בלי תקציבים גדולים – ואגיע גם לתקציבים, חבר הכנסת מרגי – איך אנחנו יכולים לפעול, אין ספק שבתחום הסוכרת רק מעבר מלחם לבן, מלחם מקמח לבן ללחם ולמוצרים מקמח מלא, יכול לשנות עולם ומלואו ולמנוע מאנשים לחלות במחלת הסוכרת. ואנחנו עובדים על זה. יש לנו היום כמה רעיונות, החל בעידוד המאפיות לשים את התווית של "אפשריבריא" על אותם לחמים שאושרו על-ידינו ככאלה שהם באמת ראויים, כלומר שיש בהם למעלה מ-80% גרגירים של חיטה מלאה; ודרך פעולה שאני מאוד מאוד מקווה שנצליח בה היא של הגבלת המחיר, פיקוח על המחיר של הלחם המלא. חייבים לפקח על המחיר, חייבים לגרום לכך שכל האוכלוסיות תוכלנה לצרוך לחם מלא, מפני שכיום המצב הוא בלתי סביר, כאשר הלחם המלא עולה 18 שקל, לעומת לחם לבן, שנקרא לחם אחיד, שמחירו בין 5 ל-6.7 שקלים, תלוי אם הוא פרוס או לא פרוס. אז אני מברכת אותך על העלאת הנושא. אני מחזקת אותך, ואתה צודק.
גם חבר הכנסת מסעוד גנאים דיבר על הנושא של הסוכרת, אבל הוא גם ציין את נושא קליטת הרופאים הערבים, ואני חייבת כאן לתקן ולומר: אין דבר כזה שרופא ישראלי – ובעיני רופא ישראלי, לא משנה אם הוא ממוצא ערבי, יהודי או דרוזי – רופא ישראלי שסיים את לימודיו בארץ, מקבלים אותו בזרועות פתוחות, וככל שירבו הרי זה משובח. היכן אנחנו נתקלים בבעיות? עם רופאים שבאים מחו"ל, עולים חדשים, וגם רופאים ערבים, אבל לאו דווקא – גם צרפתים וגם רוסים, שכן אנחנו רוצים לשמור על רמת הרפואה הגבוהה שכולנו משתבחים בה. לא בכדי אנחנו משתבחים ברמת הרפואה הגבוהה; אנחנו משתבחים בין השאר מפני שהרמה בארץ, רמת הלימודים, היא מאוד מאוד גבוהה, והרף שרופא צריך לעבור לפני שהוא מתחיל לעסוק ברפואה גם הוא מאוד מאוד גבוה. עם זאת, אנחנו יושבים עכשיו במשרד, ואנחנו נשתף פעולה כמובן גם עם משרד הקליטה, כדי לבוא ולראות איך אנחנו מקלים על אותם רופאים עולים חדשים שמתדפקים על דלתנו, שרוצים להיכנס, לרבות רופאים ערבים, וגם רוסים וגם צרפתים, ולראות איך אנחנו יכולים מחד גיסא לשמור על הרמה, ומצד שני להקל את כניסתם.
חברת הכנסת חנין זועבי, ציינת את בריאות הנפש. ציינת נתונים שלהערכתי אולי נכונים כרגע, לתקופת הביניים, אבל אני מוכנה לבדוק, חנין, וכמו שאנחנו יושבות אחת לכמה שבועות או חודשים, אנחנו נשב רק על הנושא הזה של בריאות הנפש במגזר הערבי, כי ידוע לי שיש בעיה של בריאות הנפש במגזר הערבי. אני מכירה, וכמו שאת יודעת, גם ביקרתי וראיתי.
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – – 2.5%.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
רשמתי לפני, חברת הכנסת זועבי. האמת היא שבכלל כל נושא בריאות הנפש, מרגע שזה יעבור באמת לקופות-החולים, ואני מקווה שהוא יקבל תוספת כוח-אדם – תהיה בעיה, וצריך לבדוק ולראות כמה פסיכיאטרים וכמה פסיכולוגים מוכשרים.
<חנין זועבי (בל"ד):>
– – –
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אני לוקחת על עצמי ללמוד את הנושא, ואפילו אנחנו נשב ונדבר על זה.
אחיות בריאות התלמיד, דיברו עליהן גם חברת הכנסת שלי יחימוביץ וגם חבר הכנסת מרגי, שגם נותר לשמוע את התשובה. אנחנו במשרד הבריאות הקמנו ועדה כדי באמת לבחון את הנושא. אין לנו ספק שאחיות בריאות התלמיד, ברגע שהן באמת מועסקות על-ידי משרד הבריאות, הן מביאות תועלת הרבה יותר מאשר כשאנחנו מעסיקים אחיות ב-outsourcing, וראינו את זה במשבר הפוליו. במשבר הפוליו, לולא אחיות בריאות התלמיד, ובכלל אחיות בריאות הציבור, בטיפות-החלב ובכלל, לא היינו יכולים לעמוד במטרות וביעדים שהצבנו לעצמנו. כי אם היינו צריכים לשלם שעות נוספות ועוד תוספות כאלה ואחרות לאותן אחיות שנמצאות ב-outsourcing, אני לא יודעת לאן אנחנו היינו מגיעים.
אנחנו פועלים בכיוון הזה. אני מאוד מאוד מקווה, אחרי שנעשה – אנחנו צריכים לבחון מבחינה כלכלית ולראות כמה יעלה למדינה להעביר את האחיות מ-outsourcing לעובדות מדינה. אנחנו עושים כרגע את העבודה הזו. אבל אני חייבת לציין שאנחנו נמצאים בחוזים, בחוזים עם שתי חברות, חוזים שמסתיימים רק ב-2015, וודאי שמה שלא נחליט, לא נוכל לעשות לפני 2015 ולפני תום החוזים. אבל עד אז נלמד ונשתדל, כי אכן אחיות בריאות הציבור, אחיות בתי-הספר, שגם אני זוכרת אותן, עשו הרבה הרבה מעבר לזריקות ולמדידת הגובה והראייה; הן אבחנו ילד שנמצא במצוקה, הן אבחנו ילדים שסובלים בבית מסיבות שונות. הן אבחנו גם דיכאונות. יש חשיבות רבה לכך שהאחיות תחזורנה לבתי-הספר.
שר"פ. חבר הכנסת אילן גילאון, דיברת על שר"פ, דיברת על ביטוחי הבריאות ודיברת על תקצוב המערכת. גם אני הייתי רוצה להיות צעירה, יפה ועשירה.
<אילן גילאון (מרצ):>
– – –
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
כולנו רוצים.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
את עדיין צעירה.
<אילן גילאון (מרצ):>
צעירה ויפה בטוח.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
תודה.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
עשירה – – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תראי, עכשיו הם מחייכים, אבל בסוף הם יאשימו אותך בסחיטת מחמאות.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אני רוצה לומר, ודאי שמערכת הבריאות זקוקה לתקצוב נוסף. לית מאן דפליג, ברור. אנחנו צריכים עוד מיליארדים רבים כדי להעמיד את מערכת הבריאות במקום שבו ראוי שהיא תהיה. אבל גם אתה וגם אני יודעים את המציאות, וכרגע, במצב הנתון, שאנחנו יודעים – קודם כול, יש לנו תקציב סגור ל-2014. לקראת 2015 נתחיל להיאבק. ואני זוכרת את ההבטחות של חבר הכנסת מרגי, וגם של חברת הכנסת שולי מועלם, שמבטיחים לי תמיד שיסייעו להוסיף תקציבים. לקראת 2015 אני מאוד מאוד מקווה שבאמת תהיה תוספת, אבל כרגע אנחנו צריכים לדעת גם להתמודד עם המציאות. ובמציאות כרגע אין לנו תוספת של תקציבים. ניאבק, אבל כרגע אין. ולכן צריך לראות איך ניתן עם התקציבים הקיימים לשפר את מערכת הבריאות.
אחת מהן היא בדיוק היום הזה – כותרת היום הזה שעליה אנחנו מדברים: מניעה. אם אנחנו נקדיש למניעה, אם אנחנו נקדיש לאורח חיים בריא – אורח חיים בריא, זאת אומרת גם לכך שאנחנו נדע מה אנחנו מכניסים, שהצרכנים יהיו צרכנים נבונים, שיסתכלו וידעו כמה טראנס הם מכניסים למערכת של הדם שלהם; כמה נתרן, שהוא רעל; כמה סוכר, שהוא רעל; כמה עישון, שהוא גורם המוות מספר אחת. אם אנשים ידעו – ואנחנו נעשה את הכול כדי למנוע עישון במקומות ציבוריים, כדי למנוע פרסומות לעישון, כדי לעודד את הצרכנים לצרוך פחות נתרן, פחות שומן, פחות סוכר. אם אנחנו נעשה את הכול כדי שאותם אנשים, שבריאותם בידיהם, יפעילו את גופם יותר בפעילות גופנית, הרי שאנחנו נוכל לחסוך למדינת ישראל הרבה מאות מיליונים – לא "מאוד", מאות מיליונים – שלאחר מכן אנחנו משלמים כאשר אנחנו מטפלים בליקויים של הבריאות, שהם החולי.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
כבוד שרת הבריאות, אנחנו מאוד רוצים לעזור, אבל אני מוכרח לומר, בשבחה של הממשלה – ואני לא מהמהללים את הממשלה – בכל זאת, השנה לעומת התקציב של השנה הקודמת, משרד הבריאות זכה לנתח גדול של מיליארד – – –
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
צודק חבר הכנסת רובי.
<אילן גילאון (מרצ):>
עוד מעט יהיו – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
לא, אני – – –
<אילן גילאון (מרצ):>
– – – עוד מעט יהיו בתי-חולים כמו המסעדה הצרפתית, עם שלושה מזלגות. פה יש שלושה סכינים.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
לא, לא, לא.
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
צודק – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אילן, במערכת שישנה מצוקה – – – בכל זאת – – –
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
נכון, אי-אפשר להתעלם מהתוספות.
<אילן גילאון (מרצ):>
אני מכיר רק שני מקורות מימון: אחד זה מסים והשני זה תקציבים אחרים.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אני – – –
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
חברים יקרים, חבר הכנסת רובי ריבלין – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אני לא – – –
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
– – אני בהחלט אציין. למרות המצוקה, ב-2013–2014 נוספו למערכת הבריאות הרבה מיליארדים, ורק לאחרונה, בסוף 2013, אנחנו קיבלנו עוד למעלה מ-500 מיליון שקל רק למערכת הבריאות. אבל זה נכון שתמיד רוצים יותר, וצריך לדעת לחיות עם מה שיש.
חברים יקרים, לסיום – הכנתי כאן דיסרטציה ארוכה מאוד, אבל אני מבינה שמבקשים שנקצר. אני רוצה לומר – אני אדבר על שני דברים. אנחנו יודעים על המצוקות; אנחנו יודעים על הבעיות – אני מעדיפה לקרוא להן אתגרים. אבל אני רוצה היום, ביום הבריאות, להאיר דווקא כמה נקודות חן במערכת הבריאות שלנו: לציין ולהזכיר שאתר בלומברג ציין, נתן ודירג את מערכת הבריאות שלנו במקום הרביעי בעולם; לציין שתוחלת החיים שלנו, גם של גברים וגם של נשים, היא אחת מהגבוהות ביותר בעולם; לציין את העובדה שתמותת התינוקות היא אחת הנמוכות ביותר בעולם, והולכת ויורדת במשך השנים; לציין עובדה שאולי אתם לא יודעים, שבסקר שנעשה על תחושת הבריאות של תושבי המדינה שאלו בני 15 ומעלה מה תחושת הבריאות שלהם, ו-82% אמרו שבריאותם טובה מאוד. זה דבר נפלא, וזה לעומת ה-OECD, ששם הממוצע הוא 68%.
אני יכולה להמשיך ולציין המצאות בתחום הבריאות, לציין את המחקרים גם בתחום הסרטן, גם בתחום הסוכרת, גם בתחום שבץ המוח. אבל אני רוצה לסיום לסיים ולספר סיפור אנושי שלדעתי מבטא יותר מכול את המערכת שלנו. השבוע הובא לידיעתי סיפור, ואני חייבת לציין שזה אחד מני רבים, שרבים כאלה מתרחשים במערכת שלנו מדי יום. אני מבקשת לספר את סיפורו של אדם בן 62, שלצורך הנושא נקרא לו אדם כדי לא לחשוף את זהותו. אדם הגיע למחלקת טיפול נמרץ לב בבית-החולים "פורייה" בטבריה לאחר התקף לב קשה. הצוות הרפואי אבחן אצלו אוטם חריף של שריר הלב, לחץ דם נמוך והפרעת הולכה קשה. הוא הובהל לצנתור דחוף דרך אחת מרגליו. תוך כדי הצנתור אירעה דרמה של ממש: הוא עבר סדרה של 25 אירועי דום לב ברציפות, אחד אחרי השני, אירועים שהצריכו כמות בלתי נתפסת של לפחות 25 מכות חשמל חוזרות – וזה תוך כדי צנתור, כאשר הצוות הרפואי נלחם כדי להציל את חייו. כל יחידות המערך הקרדיולוגי הוזעקו לחדרו: צנתרים, אלקטרו-פיזיולוגים, אקו, טיפול נמרץ לב. הצוות הרפואי כולו פעל ביחד וביצע החייאה ממושכת, תוך שהוא מתמודד עם הפרעות קצב מסכנות חיים, מכות חשמל, עיסוי לב והנשמה. האירוע הסתיים בהצלת חייו של אדם. שבוע לאחר הדרמה הזאת אדם כבר מסתובב בכוחות עצמו במחלקה הקרדיולוגית בבית-החולים, והוא מלא הוקרה לצוות בית-החולים המסור והמקצועי.
ד"ר פביו קוזניץ, מנהל יחידת הצנתורים ב"פורייה", אומר שההישג הגדול ביותר של הצוות הרפואי, מעבר להצלת חייו של אדם, הוא בכך שהוא חזר לתפקוד ללא נזק נוירולוגי, ועם תפקוד כמעט מלא של שריר הלב. כמובן, מנהל מחלקת הצנתורים מעיד כי זהו רק עוד מקרה אחד של הצלת חיים. אלה הרופאים שלנו וזוהי מערכת הבריאות. זה המקום וזה היום לומר תודה.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
תודה רבה, שרת הבריאות. הצעתך? להחזיר את זה לוועדה לדיון, או שאת מסתפקת – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
להסתפק.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
אז לפני שאנחנו חותמים את יום הבריאות, זה באמת הזמן להודות לכל עובדי מערך הבריאות – לרופאים, לאחיות, לעובדי העזר, לכל מי שעובד במערכת הבריאות – וגם לקוות שמצוקת "הדסה" תיפתר בקרוב.
<הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 152) (דרישה לתשלום דמי ביטוח בתוך שבע שנים), התשע"ד–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/537).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 152) (דרישה לתשלום דמי ביטוח בתוך שבע שנים), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה – של חבר הכנסת אמנון כהן, אשר ינמק. לאחר מכן תהיה לנו רשימת דוברים.
<אמנון כהן (ש"ס):>
מה, יש רשימת דוברים, אמרת? יש רשימת דוברים?
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
נרשמו רבים – –
<אמנון כהן (ש"ס):>
כן.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
– – להצעת החוק שאתה מעלה.
<אמנון כהן (ש"ס):>
חוק חשוב.
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
לפחות 14 חברי כנסת. לא מעט.
<אמנון כהן (ש"ס):>
יש פה בקושי עשרה. תישאר לפחות להצביע. קולגות, הא?
גברתי היושבת-ראש – השרה?
<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אני כאן.
<אמנון כהן (ש"ס):>
מה שלומך?
<היו"ר פנינה תמנו-שטה:>
עד עשר דקות לטעמי, על-פי התקנון.
<אמנון כהן (ש"ס):>
כבוד השרה, חברי חברי הכנסת, על-פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, חייב אדם לשלם חובו למוסד לביטוח לאומי, בין שעבד ובין שלא. נכון להיום, המוסד לביטוח לאומי יכול לבוא בדרישה לפריעת חוב בכל נקודת זמן נתונה, ללא קשר לזמן צבירת החוב, גם לאחר עשר שנים, ואפילו יותר. יש מצבים שהמוסד לביטוח לאומי שולח את דרישת תשלום החוב לראשונה – ואני מדגיש: לראשונה – לאחר שחלפו שנים רבות ממועד יצירתו. סכומי החוב מגיעים לממדים לא הגיוניים, כולל ריבית והצמדה של שנים, כשבעל החוב לא היה מודע כלל לקיומו או להצטברותו משום שלא קיבל מעולם דרישה לשלמו לפני כן.
לדוגמה, התופעה פוגעת בצעירים שצברו חוב לפני שירות צבאי על חודשים שלא עבדו והיה עליהם לשלם ביטוח בריאות, והנה, לאחר שנים, לאחר שחרורם מהצבא, אפילו לאחר שהתחתנו וברוך השם יש להם כמה ילדים, בפעם הראשונה שהם נחשפים למוסד לביטוח לאומי באיזשהו מקרה אחר לגמרי, פתאום מסתבר להם ואומרים להם שיש להם חוב. והחוב, למעשה, שהיה של דמי ביטוח לאומי או דמי מס בריאות שלא שילמו משהו, במקום 120 שקל שלושה-ארבעה חודשים, שזה 400 או 500 שקל, פתאום אומרים לו: יש לך 10,000 שקל חוב. כתוצאה מכך, נגיד אם הוא מבקש לקבל איזושהי הטבה, או יש לו נכות או כל סיבה אחרת, והוא בא כרגע לטפל בביטוח לאומי, אז קודם כול אומרים לו: בוא נקזז לך את מה שאז לא שילמת, כאשר הוא לא ידע בכלל שיש לו חוב במוסד לביטוח לאומי.
אשר על כן מוצע בהצעת החוק אשר לפניכם שהמוסד לביטוח לאומי יחויב לדרוש את תשלום דמי הביטוח לכל המאוחר עד שבע שנים מהמועד לתשלומם. דמי ביטוח שתשלומם לא נדרש בתקופה האמורה לא ייגבו עוד, ואי-תשלומם לא יפגע בזכויות לקצבה או לגמלה. דהיינו, בתוך שבע שנים המוסד לביטוח לאומי צריך להגיד לאותו חייב שיש לו חוב, ואם עבר המועד הזה, הוא לא יוכל לדרוש את החוב של אותו אזרח.
ואולם, אם המבוטח גרם לכך שלא ניתן היה לדרוש ממנו את תשלומי הביטוח במועד, אזי לא תחול ההוראה המגבילה את התקופה לדרישת דמי הביטוח. זאת אומרת, אם האזרח מתחמק, עובר דירה, לא מודיע למוסד לביטוח לאומי שהוא עבר דירה, ולכן אולי המוסד לביטוח לאומי שלח את דרישת החוב אבל הוא לא קיבל אותה כתוצאה מכך – במצב הזה זה לא יתפוס. זאת אומרת, חובת ההוכחה היא של האזרח, והוא צריך קודם כול לוודא שהכתובת שלו מעודכנת במוסד לביטוח לאומי.
הגבלה זו תחול גם אם המבוטח הודה בקיום חובו באופן המעיד שהיה מודע לקיומו של החוב אף בהיעדר משלוח דרישה מאת המוסד לביטוח לאומי. לפעמים יש מצב שיש ויכוח בין אותו מבוטח לבין המוסד לביטוח לאומי. הוא – יש לו חוב, ואז יש ויכוח על גובה החוב. פה, במצב הזה, אם עברו שבע שנים, זה לא ייחשב באותה תקופה. לא יהיה מצב שהאזרח ינצל את זה שיש חוק ובתוך שבע שנים צריכים להודיע לו, והוא כאילו לא יצטרך לשלם אלא רק אם הביטוח הלאומי לא הודיע לו. אבל ברגע שיש משא-ומתן והתחיל התהליך, אפילו אם התהליך הזה לוקח עשר, 15 שנה, בסוף, כשמגיעים להכרעה, הוא חייב לשלם. אז לא מדובר במקרים האלה, זאת אומרת, מדובר רק במקרים שהביטוח הלאומי לא הודיע לאותו מבוטח במהלך שבע שנים שיש לו חוב למוסד, שהוא חייב לו.
אנחנו תיאמנו את זה עם הממשלה. אבקש לאשר את הצעת החוק המונחת בפניכם בקריאה הראשונה. תודה רבה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה לחבר הכנסת אמנון כהן. עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת. ישראל אייכלר, חבר הכנסת ישראל אייכלר. אני אקרא רק את השמות של חברי הכנסת שנמצאים.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חברי הכנסת, חבר הכנסת אמנון כהן – –
<אמנון כהן (ש"ס):>
כן, ידידי.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
– – הצעת הצעה, חזקה על חבר שאינו מניח מתחת ידו דבר שאינו מתוקן, אז אני מניח שזה חוק טוב.
אבל אני עליתי לפה לדבר עכשיו כי שמעתי עכשיו על הזעזוע שיש בארץ בכלל, ובפרט בעיר עכו, על מה שהיה שם, שנפל בניין ונהרגו אנשים. ויש חשד שזה נעשה בגלל סכסוך או בגלל פלילים.
<אמנון כהן (ש"ס):>
באיזה מקום?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
בעכו העתיקה, אתמול. וזה הביא אותי למחשבה: הרי זה לא התחיל בעכו. זה היה בתל-אביב וזה היה בהרבה מקומות. יש תחושה – ואתה, אמנון כהן, דיברת היום על זה, גם שמעתי אותך ברדיו, וגם שר המשטרה דיבר על זה – יש תחושה של רפיון, של אובדן ההרתעה בכל מה שקשור בתחום הפלילי.
אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, ואת חברי הכנסת: בתקופה שלא דיברו הרבה כל כך על שלטון החוק, על קוצו של יו"ד בתחומים מינהליים ויחסים בין אנשים, היה כבוד לחוק במובן של עבריינות, של לטפל בבעיות פליליות ולמנוע פלילים ולמנוע מעשים אסורים חמורים. יש לי תחושה שהמשטרה – ובעיקר המודעות הציבורית מפעילה את המשטרה, בתקשורת ובתודעה הציבורית, להשקיע הרבה יותר כוחות ומשאבים בתחום של חקירת נניח אהוד אולמרט, שזה מפורסם, מאשר להשקיע במניעת פשיעה ברחובות; שלא לדבר על חקירת ליברמן וחקירת אנשים שיצאו זכאים. יש לי תחושה שכדאי יותר לשוטר לעסוק במה שמופיע בעיתון מאשר לעסוק במניעת פשיעה. זה דבר אחד.
דבר שני שאני חשבתי, כתוב בתורה שכשאברהם אבינו הגיע למצרים הוא אמר: רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי. הדבר שמונע מהאדם להיות פלילי, להיות עבריין, זה הערך העצמי, מה שנקרא בעולם המודרני מוסר וערכים וחינוך, ובעולמנו זה נקרא יראת שמים. כי אם יש למישהו יראת שמים, יש יראת אלוקים; גם אם הוא רוצה לעשות מעשה אסור הוא מפחד, ולא מהשוטר. כי אי-אפשר להציב שוטר על כל אזרח. יש הרתעה עצמית, יש יראת אלוקים.
הצד השווה שבכל המעשים הפליליים שאנחנו מדברים עליהם הוא שעושיהם לא חונכו בחינוך החרדי. ולכן מצאתי חובה לעלות בשעה שמדובר על כך שצריך לשנות את החינוך החרדי. היות שנגידת בנק ישראל הבהירה את דבריה אז אני לא רוצה לחזור על מה שהיא אמרה לגבי החינוך החרדי, אבל מספיק מה ששר החינוך אומר על החינוך החרדי. החינוך החרדי הוכח, לפחות במובן האנושי, הערכי והמוסרי, לפחות ללא פחות טוב מכל מערכת חינוך אחרת, גם אם בכל מקום יש עשבים שוטים. לכן, המערכת הממלכתית צריכה לבוא וללמוד בחינוך החרדי איך להחדיר באנשים יראת שמים ואיך להחדיר יראת אלוקים, שזה הדבר הטוב ביותר כדי למנוע מעשים פליליים. ובוודאי ובוודאי אל תיגעו במשיחי – לתת לחינוך החרדי להמשיך לחנך אנשים מוסריים וערכיים, גם אם הם לא מוצאים חן בעיני אנשים מתנגדים פוליטיים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה, חבר הכנסת ישראל אייכלר.
אני לא רואה שאף אחד מהרשומים כאן נמצא במליאה, לכן אני אעבור להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 152) (דרישה לתשלום דמי ביטוח בתוך שבע שנים), התשע"ד–2014, בקריאה ראשונה. נא להצביע, חברי הכנסת.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 152) (דרישה לתשלום דמי ביטוח בתוך שבע שנים), התשע"ד–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 8, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להמשך דיון.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר חמד עמאר:>
בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברי הכנסת יחיאל חיליק בר ומיכל רוזין בנושא: תקצובה של ער"ן כמובטח. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה.
<הצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 8) (הקצבה לזכאי למזונות), התשע"ד–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/540).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר חמד עמאר:>
אנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 8) (הקצבה לזכאי למזונות), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת – לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, הצעת החוק בעצם מדגישה ומחדדת. ידוע לכולנו שתשלום המזונות עבור הילד הוא דבר חשוב ביותר שאסור לפגוע בו על מנת שלא לפגוע בילד. נתקלנו במצבים שבהם אדם שחב חובות ועומד בפני הליך פשיטת רגל, בעצם בתי-המשפט נתנו לו איזושהי תקופת צינון מתשלום המזונות, בעוד שהילדים שלו עדיין צורכים שירותים וזקוקים לכסף הזה.
בפסק-הדין בתיק בכשי דניאל נגד עו"ד אריה חגי הוכר הצורך בכך שתשלום מזונות לא יתחיל רק עם הכרזת החייב כפושט רגל אלא כבר עם מתן צו הכינוס. הדבר הזה, פסיקת בית-המשפט החשובה הזאת, הוכר גם בהנחיות כונס הנכסים הרשמי בעניין מזונות בתיקי פשיטת רגל כבר בשנת 2008.
הצעת החוק בעצם מבקשת לעגן בחקיקה את החובה הזאת, על מנת שלא נמשיך וניתן את הנושא לשיקול דעתו של בית-המשפט ועל מנת שאותם ילדים ימשיכו לקבל את אותם כספים שדרושים להם על מנת לקבל את החינוך, את הבריאות ואת כל השירותים האחרים שהם זכאים להם, בדיוק כמו אותם ילדים שגדלים במשפחות עם שני הורים. תודה.
אני מבקשת, כמובן, להצטרף ולהצביע בעד ההצעה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. אין דוברים.
לכן נעבור להצבעה.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 8) (הקצבה לזכאי למזונות), התשע"ד–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 7, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 8) (הקצבה לזכאי למזונות), התשע"ד–2014, עברה בקריאה ראשונה ותחזור להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"ט באדר א' התשע"ד, 19 בפברואר 2014, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:02.>