דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י"ט ישיבה קי"ח הישיבה המאה-ושמונה-עשרה של הכנסת התשע-עשרה יום רביעי, י"ט באדר א' התשע"ד (19 בפברואר 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 6 169. הטבות מס נוספות לחברות הענק 6 זהבה גלאון (מרצ): 6 סגן שר האוצר מיקי לוי: 7 דב חנין (חד"ש): 8 סתיו שפיר (העבודה): 8 170. יצירת מונופולים אזוריים בתחום הדיור 14 שלי יחימוביץ (העבודה): 14 איציק שמולי (העבודה): 16 דב חנין (חד"ש): 16 סגן שר האוצר מיקי לוי: 17 דב חנין (חד"ש): 20 165. טיפול צה"ל בהתבטאות של שנאה 22 משה גפני (יהדות התורה): 22 סגן שר הביטחון דני דנון: 23 אורית סטרוק (הבית היהודי): 25 סתיו שפיר (העבודה): 26 סגן שר הביטחון דני דנון: 26 166. הריסת בית בבנימין 41 אורית סטרוק (הבית היהודי): 42 סגן שר הביטחון דני דנון: 42 יריב לוין (הליכוד ביתנו): 47 עליזה לביא (יש עתיד): 49 167. נוהל פיטורים מפלה בין ערבים ליהודים 55 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 55 סגן שר החינוך אבי וורצמן: 56 דב חנין (חד"ש): 59 עיסאווי פריג' (מרצ): 59 171. שקיפות תקציבי החינוך 64 סתיו שפיר (העבודה): 64 סגן שר החינוך אבי וורצמן: 64 מרב מיכאלי (העבודה): 68 דב חנין (חד"ש): 68 סגן שר החינוך אבי וורצמן: 69 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 72 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 72 הצעת חוק השמות (תיקון – שינוי שמו של קטין), התשע"ד–2013 72 עדי קול (יש עתיד): 73 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – איסור פרסום שם בהליך החושף מידע רפואי), התשע"ד–2013 75 עדי קול (יש עתיד): 75 שרת התרבות והספורט לימור לבנת: 76 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – עסקה לרכישת שירות של צד שלישי ומסירת פרטי זיהוי למנוי), התשע"ד–2013 77 איתן כבל (העבודה): 77 שר התקשורת גלעד ארדן: 79 הצעת חוק המים (תיקון – הוספת מסגדים לשירותים ציבוריים שנקבעו לגביהם תעריפי מים מופחתים), התשע"ד–2013 81 באסל גטאס (בל"ד): 82 הצעת חוק שלילת הזכאות לדמי הביטוח הלאומי והבטחת הכנסה עקב השתתפות בפעילות חבלנית נגד מדינת ישראל, תושביה ואזרחיה (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014 84 יריב לוין (הליכוד ביתנו): 84 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 85 עיסאווי פריג' (מרצ): 86 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 88 צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת): 88 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 89 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 89 הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – פטור מארנונה לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ג–2013 89 זהבה גלאון (מרצ): 90 סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום: 91 זהבה גלאון (מרצ): 92 הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (איסור מתן שירותי רפואה פרטית בבתי-חולים ציבוריים), התשע"ד–2013 95 שלי יחימוביץ (העבודה): 95 הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (איסור מתן שירותי רפואה פרטית בבתי-חולים ציבוריים), התשע"ד–2013 97 דב חנין (חד"ש): 97 הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (איסור מתן שירותי רפואה פרטית בבתי-חולים ממשלתיים), התשע"ג–2013 99 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 99 שר החינוך שי פירון: 104 שלי יחימוביץ (העבודה): 108 דב חנין (חד"ש): 109 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 109 הצעת חוק המים (תיקון – איסור הפסקת אספקת מים), התשע"ג–2013 111 מוחמד ברכה (חד"ש): 111 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום: 113 הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – איסור שביתה ללא הודעה מראש), התשע"ג–2013 119 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 120 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 124 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 124 הצעות לסדר-היום 124 אישור הממשלה למפת הטבות המס 125 אברהם מיכאלי (ש"ס): 125 מיכל בירן (העבודה): 127 איציק שמולי (העבודה): 128 טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 129 חמד עמאר (הליכוד ביתנו): 131 סגן שר האוצר מיקי לוי: 132 מוחמד ברכה (חד"ש): 159 הצעות לסדר-היום 162 אסון קריסת בניין בעכו 162 מוחמד ברכה (חד"ש): 163 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 165 דוד אזולאי (ש"ס): 167 אורי מקלב (יהדות התורה): 168 חנין זועבי (בל"ד): 171 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 172 הצעה לסדר-היום 174 הפגנת אלפים, ובהם שרים וחברי כנסת מהקואליציה, בשטחי E1 174 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 174 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 176 הצעות לסדר-היום 177 התגברות הטרור והפשע ברחובות ישראל 177 שלי יחימוביץ (העבודה): 178 דב חנין (חד"ש): 180 דוד צור (התנועה): 182 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 184 משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 185 חמד עמאר (הליכוד ביתנו): 185 הצעות לסדר-היום 186 מה ההבדל בין עולים למהגרים במדינת ישראל? 186 משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 187 אלעזר שטרן (התנועה): 188 נסים זאב (ש"ס): 189 הצעה לסדר-היום 191 הריסת בית-הכנסת בגילה בירושלים 191 נסים זאב (ש"ס): 191 משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 193 הצעה לסדר-היום 194 החלטת שר החקלאות של דנמרק לאסור את השחיטה היהודית 194 יעקב מרגי (ש"ס): 195 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 197 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 197 הצעה לסדר-היום 197 החלטת שר החקלאות של דנמרק לאסור את השחיטה היהודית 197 סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן: 198 הודעה אישית של חבר הכנסת אחמד טיבי 200 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 200 <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י"ט באדר א' תשע"ד, 19 בפברואר 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. על סדר-היום: שאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי לעלות לכאן, לדוכן הנואמים, כדי להשיב על שאילתה דחופה מס' 169 מאת חברת הכנסת זהבה גלאון. הנושא הוא: הטבות מס נוספות לחברות הענק. בבקשה, סגן השר. חברת הכנסת גלאון יכולה לגשת למיקרופון באולם. <169. הטבות מס נוספות לחברות הענק> <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה, אדוני. לפני כמה ימים פורסם שרשות המסים תיתן הטבות מס שיפחיתו את המס שחברות משלמות על תמלוגים מפטנטים. אני רוצה לשאול: 1. האם ההחלטה הזאת היא כניעה לחברת "טבע" או לחברות אחרות? 2. לאיזה שיעור יופחת המס? 3. אילו חברות ייהנו מההטבה? 4. מה היא העלות התקציבית של ההטבה? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת גלאון. בבקשה, סגן השר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת גלאון, חברי כנסת נכבדים, התשובה שאקריא קצרה במיוחד, ממש קצרה, היות שלא נתקבלו החלטות בנושא עד כה. איני אחראי לפרסום, ולכן אני יכול להגיד שלא התקבלו החלטות, חד וחלק. סוגיית היבטי המס של קניין רוחני שנרכש בחו"ל נבחנת בימים אלה על-ידי ועדה בין-משרדית, לא רק של האוצר – כלכלה, רשות המסים ואגף התקציבים – והיא טרם גיבשה את מסקנותיה. עוד לא התקבלה שום החלטה בעניין, וכאמור, מדובר אך ורק בבחינת הנושא. גם החלטה בעניין זה, כמו יתר ההחלטות שמתקבלות על-ידי שר האוצר, אינה נובעת מאיום של חברה כזאת או אחרת – אני מודיע לך: אנחנו לא מושפעים מזה, אנחנו לא מחויבים לזה; הדבר היחיד שאנחנו מחויבים לו הוא מדינת ישראל ומשרד האוצר – אלא מהבנת הצורך לבצע שינויים, ושינויים אכן נדרשים לאור מה שהיה פה בעבר, אם מתגלה שיש צורך בכאלה, במיוחד בעולם המס, שהוא לא סטטי אלא משתנה כל העת בהתאם לסל רחב של שיקולים. לאחר שתסיים הוועדה את עבודתה יועברו המלצותיה לידיעת הציבור, וכמובן – לחברי הכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחברת הכנסת זהבה גלאון. לאחר מכן גם חברי הכנסת דב חנין וסתיו שפיר ביקשו לשאול שאלה נוספת. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אז אני רוצה להבין ששמעתי את מה ששמעתי: לא היה שום משא-ומתן בין "טבע" לבין רשות המסים, לא הוחלט על שום הטבה בעניין פטנטים, לא הייתה בקשה מ"טבע" לקבל הטבות תמורת ההעברה של החברות שלהם או רישום הפטנטים לחו"ל. זאת אומרת, לא היה? הכול עורבא פרח, כאילו משל היה – רק כדי להבין. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אחזור – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זאת השאלה של חברת הכנסת גלאון. יש עוד שני שואלים, ואז תוכל להשיב לכולם. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, גם אני רוצה לשאול אותך בעניין הטבות המס. השבוע התפרסמה ההמלצה של משרד האוצר שאושרה בממשלה לאשר הטבות מס ל-35 התנחלויות מבודדות, הנמצאות מחוץ לגושי ההתנחלויות. אני רק רוצה להבהיר, אדוני: אני לא שואל אותך בהיבט הפוליטי, כי כמו שאומרים כל הפרשנים הפוליטיים, ברור לחלוטין שיש עתיד הם קבלני ביצוע של הבית היהודי. ראינו את זה גם בקומבינת ישיבות ההסדר שהייתה בוועדת איילת שקד. אז אני לא שואל בהיבט הפוליטי. ברור שאתם מבצעים את המשימות שמוטלות עליכם מטעם הבית היהודי. אני שואל אותך כסגן שר האוצר: מהי ההצדקה הרעיונית למתן הטבות מס להתנחלויות מבודדות שנמצאות מחוץ למפה של הגושים שהמדינה טוענת שעליהם היא מתכוונת להתעקש במשא-ומתן? או שאולי יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה, או שאולי רק יד ימין היא הרלוונטית בממשלה הזאת, ביש עתיד. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת סתיו שפיר – בבקשה, גברתי. <סתיו שפיר (העבודה):> תודה רבה. בתחילת החודש הכריז שר האוצר כי הוא מתכוון להקפיא את כל העברות הכספים להתנחלויות בגין הקפאת בנייה, בעקבות תחקיר של ערוץ 2 שהוכיח שמועצת יש"ע השתמשה בכספים האלה, שהיו אמורים לעבור לרשויות, לצורכי תעמולה פוליטית, ולעתים בניגוד למדיניות הממשלה. כל הדבר הזה הותנה בתחקיר שהיה אמור להיערך במשרדכם, והיה אמור גם להסתיים לפני שבוע, לפי מה שטען שר האוצר בתקשורת. איפה עומד התחקיר הזה? מתי בכוונתכם לפרסם את תוצאותיו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת שפיר. כבוד סגן השר, יש לך כל השאלות ואפשרות להשיב לכולם. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אף שחלק מהשאלות אינן קשורות בצורה כזאת או אחרת, אלא לוקחות אותנו לכיוון אחר לחלוטין, אני אשתדל לענות. אני אתחיל דווקא מהסוף: אין לי תשובה בשבילך. אני לא יודע. אם היית מקדימה בשעה ועושה אלי צלצול קטן הייתי בא עם תשובה מוכנה ביד. אני אבדוק ואשיבך דבר. אני פשוט לא יודע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה לגיטימי ביותר. בשאלות נוספות המסורת היא שאם השר – או סגן השר, במקרה זה – לא יכול להשיב במקום הוא ידאג להעביר את התשובה לחבר הכנסת; כשזה לא נוגע ישירות לשאילתה הדחופה המקורית. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הוא אשר אמרתי. לחבר הכנסת חנין יכולתי לענות באותה מטבע, אבל אני אשתדל להשיב קצת אחרת. אני אקדים ואומר, חבר הכנסת חנין, שחברת יש עתיד היא חברה עצמאית; היא לא קבלנית ביצוע של אף אחד, היא קבלנית ביצוע של עצמה. השינויים שהעבירה – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> חברה? <איציק שמולי (העבודה):> חברה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אפילו אני הבנתי את ההומור של סגן השר. כשהיה מדובר ב"קבלני ביצוע" אז הוא השתמש במושג "חברות". <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני עניתי לו באותה מטבע לשון. <דב חנין (חד"ש):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא עשיתי שימוש בשום נושא אחר. באותה מטבע לשון. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אבל בבדיחות הדעת. <דב חנין (חד"ש):> אדוני סגן השר, אתה צריך לשכנע – – – פוליטיים, לא רק אותי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, עכשיו הזמן של סגן השר להשיב. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תכף יגיעו גם לשם. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מאוד מקווה שהיום נעביר את אחד החוקים שהוא ממש מוצר שלנו, ואתם כולכם תתגייסו לעניין של שוויון בנטל – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תרתי משמע. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – בלי הבדלים ובלי שום דבר ובלי חוק כזה וחוק לאחרים. זה רק כדי לדבר על כך שאנחנו בהחלט חברת ביצוע עצמאית, או סיעת ביצוע עצמאית, ולא קבלנית ביצוע של אף אחד. לעצם העניין, גם לשאלה הזאת לא התכוננתי, אף שאני מעורב בעניין. אבל כשאתה קובע כללים שאמורים להכניס – וזה התחיל בכלל, ובצדק, מיישובים ערביים שלא נכללו בקדנציות הקודמות בתוך הכללים של אותם יישובים שאמורים לקבל את הקלות המס. הוגשו לממשלה שלוש תוכניות, שלוש דרכי פעולה אפשריות. בישיבת הממשלה נבחרה דרך אחת. בדרך הזאת נכללים גם יישובים – אמרת מספר מעבר לקו הירוק? <דב חנין (חד"ש):> 35 התנחלויות מחוץ לגושים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אתקן אותך, זה 29 יישובים. <דב חנין (חד"ש):> מחוץ לגושים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> 29 יישובים, הם נכללו בהחלטת הממשלה. נדמה לי אפילו שיש שאילתה להיום בעניין הזה, אם אינני טועה, או ליום שני, ואז נוכל לשמוע – – – <איציק שמולי (העבודה):> אדוני סגן השר – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> רק שנייה. קצת, קצת, קצת – – <איציק שמולי (העבודה):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – קצת, קצת נימוס – – – <איציק שמולי (העבודה):> אולי תסביר למליאה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אבל קצת נימוס. <איציק שמולי (העבודה):> 29 התנחלויות, ואת העיר לוד לא מצאתם לנכון להכניס פנימה. למה רחלים כן ולוד לא? המצב של לוד משתפר פלאים? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ולכן, מכיוון שזה לא היה שייך לשאילתה וזה יעלה מחדש – – – <איציק שמולי (העבודה):> לא, אולי תסביר לנו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אשיב לך ברגע שזה יעלה. זה לא היה קשור לשאילתה הזו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. רגע, חברת הכנסת זהבה גלאון שאלה שאלה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> נכון, אני מתנצל, אני מתנצל בפנייך, חברת הכנסת גלאון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עצם העניין, לא נגענו בו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני ממש מתנצל. אני אגיד במשפט קצר: לא התקבלה שום החלטה באותה ועדה שמונתה ברשות המסים. כשתתקבלנה החלטות – יותר מכך אני אגיד, אנחנו לא לחיצים בכל נושא לחיץ או אפשרות של לחץ כזה או אחר מטעם חברת "טבע", ולא חברת "טבע" על שולחן ההחלטות שלנו אלא ההחלטות שמדברות באופן כללי לטובת מדינת ישראל. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, אני לא שאלתי על הוועדה הספציפית שהוקמה, אני שאלתי על רשות המסים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא התקבלה שום החלטה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> התשובה ברורה, וסגן השר חזר עליה שלוש פעמים, הכול ברור. סגן שר האוצר, חבר הכנסת לוי, יישאר אתנו כאן על הדוכן. לפני שאני אזמין את חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אני רק אגיד שמה שהתכוון אליו סגן השר זה שתידון היום הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: אישור הממשלה את מפת הטבות המס, ושם כל השאלות שנשאלו, לגבי ערים שונות, יישובים שונים ביהודה ושומרון, יידונו על-ידי כמה חברי כנסת. חברת הכנסת שלי יחימוביץ מוזמנת למיקרופון באולם על מנת להפנות לסגן שר האוצר שאילתה דחופה, מס' 170, והנושא הוא: יצירת מונופולים אזוריים בתחום הדיור. בבקשה, גברתי. <170. יצירת מונופולים אזוריים בתחום הדיור> <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני סגן שר האוצר, לאחרונה פורסמו המכרזים הראשונים לפרויקט הדיור הממשלתי, עוד לפני שהושלמה החקיקה בעניין הזה. ברצוני לשאול: 1. האם בכוונתכם להגביל במכרזים עתידיים את גודל המתחם או את מספר הדירות שיוקצו לגורם יחיד? כדי להבהיר – לקבלן יחיד הכוונה. 2. אם לא – כיצד בכוונתך למנוע היווצרות של מונופולי דיור עירוניים? 3. מדוע לא יוקצה חלק מהבנייה, אחוז מסוים, לטובת הדיור הציבורי? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת יחימוביץ. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת יחימוביץ, חברי כנסת נכבדים, המכרזים הראשונים לפרויקט הדיור הממשלתי מהווים סנונית ראשונה במכרזי הדיור להשכרה ארוכת הטווח, המשפרת את מוצר השכירות אל מול מוצר הבעלות, זאת תוך הכתבת מפרט טכני ואחזקה ליזם, שהוא יהיה אחראי על כל אותם בניינים שהוא יבנה וגם ישכיר, עם מטרייה, עם רשת ביטחון שהמדינה תיתן לו. מטרה נוספת של מכרזים אלו הנה ניסיון להכנסת ההון המוסדי למימון שוק הדיור. 1–2. לאור מטרות אלה נבחן גם גודלם של המכרזים. אנו צופים כי בשלב זה לא קיים סיכון של היווצרות מונופולים עירוניים לדיור. גם הגדרה של מונח זה איזה ברורה, כי מהו הגודל? איזה מונופול? ברגע שזה יקרה, ברגע שנוציא את זה הלאה, נצטרך לחשוב גם על העניין הזה. בהתייחס לשאלה 3, הרי שמכרזים אלה אינם מיועדים לדיור הציבורי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. לאחר מכן גם חברי הכנסת שמולי וחנין ביקשו לשאול שאלות נוספות. <שלי יחימוביץ (העבודה):> ראשית, אדוני סגן השר, אני מבינה שחלק מהפרויקטים לא יוקצה לדיור הציבורי אבל לא קיבלתי תשובה על שאלתי, מדוע. כיוון שאנחנו יודעים בוודאות שיש מחסור מאוד קשה של דירות פנויות לדיור הציבורי, ולכן לא קיבלתי תשובה על השאלה למה. עניין נוסף – לא ברור מה פירוש מונופולים; על הדבר הזה ניתנה כבר הדעת בעת הדיונים על – קראנו לזה אז הפרטת הקרקעות, אבל מדובר בדיונים שהתנהלו לפני כשלוש שנים ואשר הביאו לשינויים משמעותיים ולאפשרות להעביר בבעלות קרקע במקום בחכירה. ושם כבר ניתנה דעת המחוקק ודעת הממשלה באופן רחב ביותר, ושם הוטלה הגבלה שבהוצאת מגרשים למכרזים לבנייה לא יעלה הנתח של קבלן אחד על 16 דונם. כלומר, כבר ניתנה הדעת על מהו מונופול. ואני בטוחה שאתה מודע לכך שאם קבלן יחיד שולט או על שטח עצום או על כמות גדולה מאוד של דירות, הוא מונופול. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הוא לכאורה יכול לקבוע את המחיר. <שלי יחימוביץ (העבודה):> הוא יכול לקבוע את המחיר, הוא יכול גם לדגור על הקרקע, הוא יכול לעשות אלף ואחד דברים. ולגבי הדבר הזה אני שואלת, מדוע לא ניתנה הדעת, והאם באמת יכול להיות שההיקפים הם כל כך נמוכים עד שלא נוצרת סכנת מונופול? אבל, ברשותך, אם אפשר לדעת אם אכן ההיקפים הם כה קטנים עד שאין סכנת מונופול ועל איזה היקפים אנחנו מדברים; והאם בכלל ניתנה הדעת על הדבר הזה שאם יש פרויקט בעיר מסוימת אולי אפשר לחלק אותו לשניים, למשל, ולהוציא אותו לשני מכרזים במקום לאחד ובכך להעניק מונופול בידי הקבלן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת יחימוביץ. חבר הכנסת איציק שמולי, שאלה נוספת. <איציק שמולי (העבודה):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, גם לי יש שאלה בעניין הקרקעות, והיא מתחברת גם לאמירות האחרונות של שר האוצר וגם לאמירה של ראש אגף תקציבים אתמול באחת מוועדות הכנסת, בוועדת הפנים. אני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש, לגבי אמירתו של שר האוצר שהמדינה מוכנה לוותר על הכנסות מקרקעות כדי להוריד את מחירי הדיור. היו שנים מסוימות, אני חושב שב-2012, שהמדינה הכניסה מקרקעות כמעט 8 מיליארד שקל. ואני רוצה לשאול אתכם על הנתונים שמאחורי האמירה הבומבסטית והדרמטית הזאת. אם תוכל לסבר את אוזננו על איזה נתונים אנחנו מדברים, על כמה כסף המדינה מוכנה לוותר, לאבד, בהכנסות מקרקעות? ואני מברך אתכם על האמירה הזאת, אני רק מקווה שיש כוונה אמיתית ליישם אותה ושזה לא יישאר כאמירה על הקיר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת שמולי. אחרון השואלים שאלה נוספת הוא חבר הכנסת דב חנין, ולאחר מכן סגן שר האוצר ישיב. <דב חנין (חד"ש):> תודה. אדוני היושב-ראש, בהמשך לשאלתה של חברת הכנסת יחימוביץ בעניין פרויקט הדיור הממשלתי ואותה חברה של "דירה להשכיר", רציתי לשאול אותך, אדוני השר, על הקשר בין המהלך הזה לבין ההתחייבויות שלכם במצע יש עתיד. כדי למנוע כל אי-הבנה אני אומר בגילוי נאות שאני לא הצבעתי ליש עתיד אבל קראתי בעיון רב את המצע שלכם. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מן הסתם. <דב חנין (חד"ש):> מן הסתם. אבל קראתי בעיון רב את המצע שלכם, ובהגינות אני רוצה לומר שדווקא היו שם רעיונות לא רעים בהיבטים מסוימים. הרעיון של חברת דיור ממשלתית הוא רעיון טוב, ובתוך הרעיון הזה אתם גם הכללתם מנגנונים של דיור בהישג יד, ואפילו הצעתם איך לעשות את זה וכללתם שם התחייבות – בהמשך לשאלתה של חברת הכנסת יחימוביץ – ל-5% מהדירות האלה שייבנו לטובת דיור ציבורי. וכמו שאדוני סגן השר יודע היטב, יש לנו מחסור גדול בדירות בדיור הציבורי, והמחסור הזה אולי אפילו יגדל עוד יותר. לכן, השאלה שלי היא: למה ויתרתם? למה ויתרתם על דבר שאתם התחייבתם לו כלפי הציבור במצע? גם דיור בהישג יד, גם דיור ציבורי בהיקף של לפחות 5%, למה ויתרתם על זה? למה ויתרתם על זה שהוותמ"ל – אותו גוף תכנוני חדש שאתם מייצרים לצורך אותו פרויקט של "דירה להשכיר" – נתתם את האפשרויות גם למשרד השיכון והבינוי להגיש תוכניות, לרשות מקרקעי ישראל? זה כבר לא גוף תכנון ייחודי. למה ויתרתם על הדברים שכתבתם במצע? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. כבוד סגן השר, בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חברת הכנסת יחימוביץ, אני מודה שלא ידעתי את ההלכה של 16 דונם. אני מודה לך על ההבהרה הזאת ואני מבטיחך שאני חוזר למשרד, ואני אהיה השומר של 16 הדונם במכרזים הבאים, אלא אם כן יהיה צורך אחר, ויהיו מתחמים כאלה שאני צריך להגביל; אז נביא את זה, מן הסתם, לוועדות ואולי אחר כך הנה כדי לגמור את העניין. אם נקבעה הלכה, אני מבטיחך שאני אהיה שומר הראש שלה, ואני מודה שלא ידעתי. לעת הזאת לא נחתמו מספיק מכרזים לבנייה לדיור בר-השגה להשכרה – סליחה, לדיור להשכרה, שמחייבים את זה. נחתמו לכמה מאות דירות. עוד לא הצלחנו לעבור אפילו, נדמה לי, את ה-1,000 הראשון; אבל בהחלט, זה היה פתחו של דבר שחתמנו עליו אך ורק בחודש הקודם. זה לא דבר של מה בכך לחפש יזמים, לחפש קרקע מתאימה. נחתמו הסכמים בחיפה, רעננה וראש-העין. אלה המקומות שנחתמו בהם, וההיקפים הם לא היקפים, למיטב ידיעתי – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> והרצלייה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> והרצלייה, נכון. למיטב ידיעתי, אין שם מספרים כאלה של 16 דונם, אבל אני מתחייב לבדוק את זה, ואני מתחייב גם להשגיח על העניין הזה ולהכניס את זה במכרזים הבאים. <שלי יחימוביץ (העבודה):> ולגבי הדיור הציבורי? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לגבי הדיור הציבורי, אני מחבר אותך לחבר הכנסת דב חנין, ברשותך, ואני כבר אתייחס לעניין הזה. חבר הכנסת שמולי, כמוך קראתי היום בבוקר את אחד מעיתוני הכלכלה, ואני לא יכול להגיד באחוזים על כמה המדינה יכולה לוותר. אני יכול להגיד לך שעוד לא בוצעה עבודת מטה, שאלה רעיונות מתגבשים. אני לא יכול להגיד אחוזים, אני לא יכול להגיד כמה, אני לא יכול להגיד לך מתי זה יקרה. זה התחיל להתעורר בקבינט הדיור, בוועדת השרים שדנה בעניין – איך אנחנו יכולים, מה הדרכים העומדות בפנינו לפתור את בעיות הדיור במדינת ישראל, מחסור של בין 120,000 ל-140,000 דירות, שלא התהווה ביום אחד, אלא זה כמה שנים שהנושא הזה לא מטופל כמו שצריך. אנחנו מתחייבים, וגם התחייבנו וכבר התחלנו לעשות צעדים בעניין הזה. חלק מהדירות ייבנו; כבר נחתמו מכרזים על 16,500 דירות בראש-העין, הסכם מסגרת. אנחנו יודעים שברגע שמחנות צה"ל יזוזו אל הנגב, ובסוף שנה זו הבסיס הראשון אמור להתפנות ויחידה שלמה של מודיעין אמורה לרדת אל הנגב. גם אותן קרקעות שיתפנו בצריפין ישמשו לבנייה. יש תכנון של ניקיון האדמה בתע"ש ברמת-השרון, וגם שם – למיטב זיכרוני, 32,000 דירות. זה לא פשוט. ניקיון הקרקע, על-פי אומדן ראשוני שביצענו, יעלה כ-2 מיליארד שקלים. אנחנו מאוד מקווים שהמכירה תכסה את העניין הזה. אנחנו עושים מהלכים לא פשוטים בעניין, ויהיו תוצאות. בנייה, כידוע לך – לא מהיום למחר. בעניין הדיור הציבורי, אחרי שהדיור הציבורי – המכירה לפחות, חבר הכנסת חנין, הייתה מוקפאת זה כמה שנים, ראה זה פלא, אנחנו באנו וקיימנו את החוק, והיום מי שרוצה יכול לקנות את הדירות שלו בהתאם. אני ניסיתי לבוא גם אתך בדברים וגם עם חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס כדי למנוע או להקטין או לצמצם את מכירת הדירות, כי הרי אין כסף כזה שמחר בבוקר אנחנו יכולים לבנות בו דירות לדיור הציבורי. אני שומע את זה מהוותיקים, אני לא כל כך מכיר את זה: 2.75 מיליארד שקל, 60,000 הדירות הראשונות נמכרו, עפו כלא היו. אין כרגע תקציב באוצר שמיועד לנושא הזה; ואתה יודע שהנושא הזה קרוב מאוד ללבי, אני בא משם. אין לנו כרגע פתרון אלא קנייה של כמה מאות דירות. יש פתרון חלופי. כשישבתי מול פקידי האוצר, רמת ההשתתפות של המדינה – ואלה שממתינים בתור לדיור הציבורי, הרי אין דירות לתת להם אלא בפריפריה; חלק מהדירות סגורות – רמת השתתפות המדינה לזכאים עלתה בעקבות ההתערבות שלי. היום היא יותר קרובה למציאות, ל-level העליון; זה עומד על 3,500 שקלים, ובפריפריה, לא במרכז תל-אביב, אפשר להשיג דירות בסכומים האלה. אפילו לבודד שזכאי לדיור ולסיוע זה עלה ל-1,750 או משהו כזה. <דב חנין (חד"ש):> למה ויתרתם על ההתחייבות שלכם במצע ש-5% – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, זה כבר ממש לא שייך. אני לא בטוח שהוא כתב את מצע – אני לא רוצה לפגוע בו אבל אני לא בטוח שהוא כתב – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> זאת השאילתה שלי. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, זאת השאילתה שלי. זאת השאילתה הרשמית שלי. <דב חנין (חד"ש):> אנחנו מתייחסים בכבוד למצע יש עתיד. <שלי יחימוביץ (העבודה):> מדוע 5% – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, לא אומצו. הוא ענה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אמרתי, זה לא בתוכניות האלה, חד וחלק. <שלי יחימוביץ (העבודה):> כן, אבל למה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זה לא בתוכניות האלה כי אין כסף כזה, ובממשלות הקודמות שאת היית בהן – – <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – ושאתה ישבת בהן נתתם לדיור הציבורי לעוף ולא שמתם מייד את הכסף. <איציק שמולי (העבודה):> – – – <דב חנין (חד"ש):> – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> דב חנין מזמן לא ישב בממשלות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> 2.75 מיליארד שקל. <דב חנין (חד"ש):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לסגן שר האוצר. – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, ברשותך, כשאנחנו שואלים: למה?, לא מצופה לקבל תשובה: ככה. מצופה לקבל הסבר; כל הסבר – אני לא אומרת שיהיה מקובל עלי אבל שתנוח דעתי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בנושא דיור בר-השגה – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא, דיור ציבורי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אין תוכנית לדיור ציבורי. הדיור הציבורי יצטרך לקבל ממד אחר, תוכנית אחרת, רכישה אחרת. יש כסף שאמור להגיע מהמכירה, אבל מכירה של דירה – התגמול שמקבלת בעדה המדינה הוא בערך חמישית משווי דירה. זאת אומרת, צריך להשיג בסביבות ארבע-חמישיות נוספות בתקציב כדי לרכוש דירות נוספות. נרכשות כמה מאות דירות, וזה לא ייתן את התשובה המיידית. אם היינו מונעים אנחנו, בהידברות שלנו, ומגבילים את מכירת הדיור הציבורי – שבעיני היא אסון, כי אין תשובות הולמות. זה אולי נחמד, זה אולי מאוד חברתי, אבל בעיני זה אסון, כי אין למדינה תשובות הולמות למחר בבוקר. לא רק שיש מחסור של 120,000, 140,000 דירות בשוק החופשי, גם זה הולך ופוגע בדיור הציבורי, והפתרון הוא לתת תקציב לשכירות, כי אין כרגע – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אבל מדוע בתנאי המכרז לא תוסיף 5%? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זה לא קשור. לא קשור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מזמין את סגן שר הביטחון, חבר הכנסת דני דנון, לעלות לדוכן הנואמים על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 165 של חבר הכנסת משה גפני בנושא: טיפול צה"ל בהתבטאות של שנאה. בבקשה, אדוני. בנושא של מכירת דירות בדיור הציבורי אני מפנה את התומכים בחוק הדיור הציבורי לדבריו הנרגשים של שר הקליטה דאז יולי אדלשטיין, שפנה בקריאה נרגשת ב-1997 או 1998 לכל באי הבית שתמכו מקיר לקיר בחוק הדיור הציבורי, והסברתי להם בדיוק את התשובות האלה, של 2014, מה יקרה עם הכסף של מכירת הדירות, אבל 117 חברי כנסת לא רצו להקשיב לי. בבקשה, חבר הכנסת משה גפני. <165. טיפול צה"ל בהתבטאות של שנאה> <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, מכיוון שאנחנו מאמינים שהכול משמים – השאילתה הזאת נדחתה מהשבוע שעבר בגלל שהשר היה בחו"ל וסגן השר לא יכול היה להגיע, וזה נדחה להיום, וכנראה באמת היום זה יותר אקטואלי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שניהם ירדו מהשמים כי השמים היו פתוחים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, הם לא ירדו מהשמים. השאילתה יותר אקטואלית השבוע מבשבוע שעבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני סגן השר, בכ"ה בכסלו התשע"ד, 28 בנובמבר 2014, פורסמה הקלטה של סגן-אלוף, קצינה בצבא, האומרת: אני שונאת את החרדים, שכל החרדים ימותו. דובר צה"ל הגיב כי יינקטו צעדים משמעתיים נגדה. בתוך כך פורסם כי לפני כחודש היא קודמה בתפקידה ומונתה לפרויקטור מרכז ההדרכה בנגב. רצוני לשאול: 1. האם המידע נכון? 2. אם כן – מדוע? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת גפני. סגן השר, בבקשה. <סגן שר הביטחון דני דנון:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת גפני, אכן מדובר באמירה חריגה של קצינה, שאף שהדברים שהיא אמרה לא נאמרו במסגרת תפקידה, הם דברים חמורים ולא ראויים לנוכח ערכי צה"ל והדרך היומיומית והענפה שלנו לגיוס החרדים בצה"ל. לדברים שנאמרו אין כל קשר לעמדת צה"ל ולעשייה שלו למען שילוב החרדים בצבא היום. שירותם של החרדים הוא חשוב גם לחרדים וגם לצבא וגם למדינה, ולכן האמירה הזאת היא לא במקומה. הקצינה אכן נשפטה, חבר הכנסת גפני, בדין משמעתי, על-ידי רמ"ט פיקוד מרכז, וננזפה על דבריה. לגבי ההערה שלך על התפקיד שאליו היא שובצה – בתפקיד הזה אין משום קידום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האם יש שאלה נוספת לחבר הכנסת גפני? <משה גפני (יהדות התורה):> מה השאלה? יש לך ספק, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני חייב, למען הסר ספק, לשאול אותך, וגם להודיע שאחריך ישאלו שאלות נוספות חברת הכנסת סטרוק וחברת הכנסת סתיו שפיר. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מבקש, אדוני סגן שר הביטחון, אני מבקש להראות איך צה"ל מתייחס לקבוצות השונות באוכלוסייה. כאשר אומרים "שכל החרדים ימותו" אז קוראים לה לדין משמעתי, נוזפים בה והיא ממשיכה לעבוד בעיר הבה"דים בנגב; אבל כאשר מנהל מחלקה כינה חייל אתיופי "כושי קטן" – הוא לא אמר שהאתיופים ימותו אלא "כושי קטן" – הושעה ונשלח לכלא. כאשר אומר קצין צה"ל על הפגנה שנעשית באום-אלפחם בזימוניות, הוא מעביר לכולם: הגיעו 15,000 "ערבושים" – האיש הועף מהמשטרה. כאשר קצינה אומרת ש"אני רוצה שכל החרדים ימותו" והיא לא חוזרת בה, אז היא ננזפת. אדוני סגן שר הביטחון, שתדע באופן חד-משמעי – ואני מביא לידי ביטוי רבים במדינת ישראל, בוודאי את החרדים: אנחנו חושבים שיש דין אחד לכל האוכלוסיות האחרות ודין אחר לחרדים. אתם לא רוצים את החרדים בצבא, אתם רוצים שלא נהיה חרדים. קצינה כזאת הייתה צריכה לשבת בכלא. מה אתה עומד פה במליאת הכנסת ואומר שכשהיא אומרת "שכל החרדים ימותו" זה לא במסגרת תפקידה ושזה שהיא עכשיו פרויקטורית בעיר הבה"דים בנגב זה לא קידום? דבר אחד תדע: נכון, אנחנו חרדים, אבל לא מטומטמים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת גפני. אני מזמין את חברת הכנסת אורית סטרוק לשאלה נוספת. בבקשה, גברתי. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> משה, אתה צודק לגמרי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, גברתי. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> תן להם למצות. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> כל מה שאתה אמרת עכשיו, אתה צודק לגמרי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת פייגלין נתן ציון לחבר הכנסת גפני. עכשיו את יכולה לשאול. בבקשה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, אני יודעת שזה לא מקובל, אני יודעת שזה לא מקובל, אני יודעת שנותנים רק לשני חברי כנסת לשאול שאלה נוספת, אבל במקרה הזה אני רוצה להציע שלפחות חבר כנסת אחד מכל סיעה יוכל לעמוד כאן ולהביע זעזוע יחד עם חבר הכנסת גפני מהדברים, כי אני חושבת שהדברים הם חמורים מאוד. אני מסכימה אתו בכל מילה. יש כאן איפה ואיפה ברורה ומזעזעת. לא יכול להיות שקצינה בצה"ל התבטאה כך והחיים ממשיכים לזרום; רשמו לה איזו הערה והכול כמנהגו נוהג. ואני רוצה בהזדמנות הזאת לשאול אותך, כיוון שאנחנו מתקדמים ומגיעים לאישורו של חוק הגיוס, חוק השוויון בנטל, האם אתם, מי שעומדים בראש המערכת הזאת, אתה והשר – איך אתם נערכים כדי לקלוט את החרדים בשורות צה"ל בצורה הכי מכילה, הכי מתחשבת והכי ראויה? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת אורית סטרוק. חברת הכנסת סתיו שפיר, שאלה נוספת. לאחר מכן – תשובת סגן השר. <סתיו שפיר (העבודה):> תודה לך. כבוד סגן השר, שאלה שגם היא בהמשך לסוגיית השוויון בנטל. במהלך הדיונים דרשתם בתוקף הארכה של שירות הנשים בצה"ל. אני שואלת מהי עמדתך ומהי עמדת השר לגבי הפטור שמקבלות נשים דתיות, הפטור האוטומטי שהן מקבלות מהשירות. האם הן לא צריכות לשאת כמונו בנטל? ובתוך כך – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> שאומרות שהן דתיות. <סתיו שפיר (העבודה):> לא קשור, גם נשים דתיות ציוניות רגילות. האם הן לא צריכות או לא יכולות לשאת בנטל בדיוק כמוני? ומתוך כך אני גם רוצה לשאול לעמדתכם לגבי אותו פטור שיקבלו כל בוגרי החינוך הממלכתי-דתי במסגרת הישיבות הציוניות הגבוהות עד גיל 23, מה שכמובן אומר שלאחר מכן מי יודע כבר כמה זמן הם ישרתו ואם בכלל; וכמובן גם על ישיבות ההסדר, שגם תלמידיהן מקבלים פטור מרוב השירות הצבאי, בזמן שאנחנו כל כך מתעקשים לגייס את החרדים. הייתי רוצה לדעת מדוע כל אלה מנסים לקצר את השירות שלהם ולהתחמק משירות, וכמובן מה עמדתכם האישית בסוגיה הזאת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. בבקשה, אדוני. <סגן שר הביטחון דני דנון:> תודה, אדוני היושב-ראש. ראשית, חבר הכנסת גפני, צריך לעשות הבדל, ואני מבדיל בין אמירה מטופשת של קצינה לא חכמה במיוחד, שהיא אומרת את זה בשיחת טלפון לאיזה מוקד טלפוני – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – זה הסתה וגזענות. <סגן שר הביטחון דני דנון:> סליחה, סליחה, סליחה, יש הבדל. – – לבין קצינה שאומרת את הדברים לחייל בצבא או לעמית בצבא. <עליזה לביא (יש עתיד):> היא לא יכולה להמשיך להיות קצינה בצבא הגנה לישראל. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – שזה לא פחות חמור. <סגן שר הביטחון דני דנון:> חברים, אם ניקח את כל הדברים שקציני צבא הגנה לישראל אומרים בשיחות פרטיות שלהם, לא בשירות הצבאי, בכל נושא, ונבוא ונאמר – – – <אבי וורצמן (הבית היהודי):> – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> אני לא בא להצדיק את הדברים שנאמרו, אבל יש הבדל, יש הבדל גדול בין קצינה שאומרת לחייל יוצא אתיופיה מה שאמר חבר הכנסת גפני, שהיא אומרת לו את זה בפנים במהלך השירות הצבאי, לבין קצינה שבשיחת טלפון מוקלטת אומרת דבר שטות. <אבי וורצמן (הבית היהודי):> הוא שליח הציבור באשר הוא. <עליזה לביא (יש עתיד):> היא לא יכולה להמשיך להיות קצינה בצבא הגנה לישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> חברי – – – <אבי וורצמן (הבית היהודי):> – – – פליטת פה. <סגן שר הביטחון דני דנון:> חברי, אני רוצה להזכיר לכם: אנחנו רשות מחוקקת ולא רשות שופטת, והקצינה הזאת עמדה לדין. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אז תתנער מזה. למה אתה מגן על זה? זה לא מתאים לך. <סגן שר הביטחון דני דנון:> סליחה, אני לא מגן עליה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת סטרוק, שאלת שאלה, תני לו להשיב. <סגן שר הביטחון דני דנון:> אמרתי בפתח דברי שאני מגנה את הדברים המטופשים. <אבי וורצמן (הבית היהודי):> תבדוק את זה שוב. <סגן שר הביטחון דני דנון:> הם לא תואמים את ערכי צבא הגנה לישראל, הם לא מייצגים את צבא הגנה לישראל. אבל עובדתית הקצינה נשפטה, שפטו אותה, ננזפה. <סתיו שפיר (העבודה):> ואז העלו אותה בדרגה. <סגן שר הביטחון דני דנון:> יכול להיות שאנחנו צריכים לבוא ולומר: העונש לא מספיק. <קריאה:> לא מספיק. <סגן שר הביטחון דני דנון:> יפה. אבל כרגע לבוא ולשפוט במקום השופט ששפט אותה זה לא מתפקידנו. אני רוצה לומר מילה על מה שנאמר פה בנושא השוויון בנטל. <משה גפני (יהדות התורה):> רק אם היא הייתה אומרת את זה על אתיופי. <עדי קול (יש עתיד):> נכון. <משה גפני (יהדות התורה):> גם אז הייתם אומרים: זה לא מענייננו? <סגן שר הביטחון דני דנון:> היא הייתה נשפטת באותו נוהל. בפירוש זה מענייננו. <משה גפני (יהדות התורה):> או כל סקטור אחר במדינה. <סגן שר הביטחון דני דנון:> והגינוי – – <משה גפני (יהדות התורה):> רק על החרדים – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> – – הגינוי הוא מוצדק. <משה גפני (יהדות התורה):> לא יודע למה אתה מגן עליה. <סגן שר הביטחון דני דנון:> וחבר הכנסת גפני, אני ידוע כמי שקרוב ומגן על החרדים. <משה גפני (יהדות התורה):> ולכן אני לא מבין למה אתה מגן. <סגן שר הביטחון דני דנון:> אבל אני רוצה לראות אותם גם יותר בצבא. ותאמין לי, כמה שיהיו יותר חרדים בצבא, הבורות – – <משה גפני (יהדות התורה):> הייתי היום בוועדת שקד. אלה שהם חברים שלנו – ראיתי מה שהם אומרים. <סגן שר הביטחון דני דנון:> – – הבורות הזאת, הבורות והשנאה יתמעטו; כמה שיותר יכירו את החרדים, יפגשו אותם וישרתו אתם ביחד ויראו את התרומה שלהם למדינה ואת התרומה שלהם בצבא. ודרך אגב, אם תבוא אתי לראות – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אנחנו לא רוצים לפגוש – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> אז סליחה, תבוא אתי היום לסייר ביחידות שבהן משרתים חרדים ותראה את ההערכה הרבה לתרומה של החרדים. אתה תבין שזה משרת גם את החרדים. <עליזה לביא (יש עתיד):> זה לא שייך. קצינה לא יכולה להיות קצינה אחרי שהיא אומרת דבר כזה. היא לא יכולה. היא לא יכולה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, חברים, היו כמה שאלות. אני מבקש לאפשר לסגן השר להשיב. <סגן שר הביטחון דני דנון:> אני רוצה – – – <אליהו ישי (ש"ס):> – – – אחרי המשפט, למרות המשפט, עם כל הכבוד למשפט, אני חושב שמן הראוי אחרי אמירות כאלה חריפות, שאין להן מקום בכלל, שיבוא שר הביטחון, יסיר את ההסכם שלה לקבע, ישלח אותה הביתה בלי שום קשר למשפט. אתם רוצים חרדים. ואתה בא ואומר לי: היא עמדה למשפט. אז אני מכבד את המשפט ואת השופט, אני מכבד את גזר-הדין, אבל אני מצפה מכם ומשר הביטחון שישלח אותה פשוט הביתה דקה קודם. <מיקי לוי (יש עתיד):> צודק. <עדי קול (יש עתיד):> אנחנו מצטרפים. <סגן שר הביטחון דני דנון:> תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <סגן שר הביטחון דני דנון:> אני רוצה לומר מילה. אנחנו לא ניכנס פה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רגע רגע רגע, ברור שדה-פקטו קיבלתם את ההצעה של חברת הכנסת אורית סטרוק בלי לשאול אותי וכל אחד הביע את דעתו ממקומו. הדעה ברורה, אחידה, הכול ברור. עכשיו סגן השר משיב. <סגן שר הביטחון דני דנון:> אדוני היושב-ראש, עלו פה שאלות רבות שלא קשורות לשאילתה עצמה, אבל אני רוצה להתייחס. ראשית, אני שואל אתכם, את כל חברי הכנסת: מה קורה עם גיוס בני המיעוטים? אני שומע על ישיבות ההסדר – – <סתיו שפיר (העבודה):> אנחנו בעד. <סגן שר הביטחון דני דנון:> – – אני שומע על 16–17 חודשים – ואתם צודקים, דרך אגב – – <סתיו שפיר (העבודה):> בוא נדבר גם על זה. אבל אני שואלת אותך עכשיו ספציפית. <סגן שר הביטחון דני דנון:> אתם צודקים. – – ואני שומע לגבי גיוס נשים, והנושא הזה חשוב ביותר. אני שואל, אני לא יודע אם יש פה חברי ועדת שקד באולם, אבל אני שואל: איפה נושא גיוס בני המיעוטים בוועדת שקד? איפה הוא נעלם? לאן הוא נעלם? <סתיו שפיר (העבודה):> אבל מה עמדתך? אתה בעד? <סגן שר הביטחון דני דנון:> סליחה, איפה הנושא הזה? <סתיו שפיר (העבודה):> אתה בעד? <סגן שר הביטחון דני דנון:> גם של החרדים וגם של בני המיעוטים. ואדוני היושב-ראש – – <סתיו שפיר (העבודה):> הצבא רוצה לגייס עכשיו גם – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> – – אני רוצה לומר לך, אני יודע מרבים מחברי בסיעה גם – אנחנו לא נטאטא את זה מתחת לשטיח. יכולים לשבת היום ולריב על הדקויות האלה, אבל הנושא של גיוס בני-המיעוטים חייב להיכלל. וחברי מהשמאל, כשאני שואל אותם אותן שאלות, את אנשי יש עתיד ואחרים, אומרים: זה נושא רגיש ובעייתי ונעשה את זה בהידברות ובהדרגה. ואני אומר להם: סליחה, אבל למה כשאנחנו מדברים על אחינו החרדים אתם שוכחים שזה רגיש – – <סתיו שפיר (העבודה):> למה אתה מתחמק מלענות? <סגן שר הביטחון דני דנון:> – – הדרגתי ובהידברות? אז אני מבקש את אותה רגישות – – – <סתיו שפיר (העבודה):> מה לגבי הדתיים? <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> – – – את אותה רגישות שאתם מפגינים כלפי בני-המיעוטים – שזה חייב להיעשות בהידברות, בהדרגה, ברגישות – למה לא נחיל זאת על אחינו החרדים? ולכן אני בא ואומר: לא תהיה איפה ואיפה, הנושא הזה ייכלל. לגבי שאלתך לגבי הנשים, הכנסת חוקקה חוק שנוגע לנשים משתמטות שמנצלות את הפטור הזה ממניעים פסולים. ניהלנו ויכוחים, החוק הזה עבר. <סתיו שפיר (העבודה):> אני לא מדברת עליהן, אני מדברת על נשים שהן באמת דתיות. למה הן לא יכולות לשרת? אם אתם רוצים להאריך את השירות לנשים חילוניות, אתם אומרים שצה"ל צריך את הנשים, למה שהנשים הדתיות לא ישרתו? <סגן שר הביטחון דני דנון:> אני בעד. <סתיו שפיר (העבודה):> מה מונע מהן גם להחזיק נשק? <סגן שר הביטחון דני דנון:> אני בעד – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> – – שירות של נשים, גם חרדיות וגם דתיות. ודרך אגב – – – <קריאות:> – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> חברת הכנסת סתיו שפיר, היום המספרים – – <אבי וורצמן (הבית היהודי):> – – – שירות לאומי. <סגן שר הביטחון דני דנון:> – – של נשים חרדיות שמתגייסות לצבא – – <עליזה לביא (יש עתיד):> בואי ניגע באזור שאת גרה בו, לא רק דתיים. <אבי וורצמן (הבית היהודי):> – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> – – נמצאים בעלייה, המספרים. יש פעילות מבורכת של ארגון – – – <משה גפני (יהדות התורה):> רק שהקצינה ההיא לא תהרוג איזה – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> אל תדאג, כמה שיהיו יותר חרדים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> חבר הכנסת, כמה שיהיו יותר חרדים בצבא, יהיו פחות דברים מטופשים כלפי החרדים. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – אתה לא מבין – – – אבל – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> אתה יכול גם לעזור בצמצום הבעיה הזאת. <משה גפני (יהדות התורה):> לא רוצה לעזור. <סגן שר הביטחון דני דנון:> אתה יכול גם. <משה גפני (יהדות התורה):> לא רוצה. מה, כדי שהקצינה תהרוג אותי? <סגן שר הביטחון דני דנון:> וחבר הכנסת גפני, שחרדים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> היא תהרוג אותי, הקצינה. <סגן שר הביטחון דני דנון:> – – – כשחיילים חרדים משרתים בצבא אתם צריכים לחבק אותם. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> אתם צריכים לחבק אותם. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – לא יתגייס. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גפני, תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נעביר אותך לפיקוד צפון. היא ירדה לעיר הבה"דים – אנחנו נעביר אותך לצפון, אל תדאג. <סגן שר הביטחון דני דנון:> חבר הכנסת גפני – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, כי אתה מביע חשש עמוק מאותה קצינה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, זהו, הבנתי. <סגן שר הביטחון דני דנון:> התופעה הזאת ראויה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני חרדי. אתה מגן עליה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> התופעה הזאת ראויה לגינוי בדיוק כמו התופעה שחיילים חרדים מחליפים מדים בתחנה מרכזית כי הם פוחדים ללכת עם מדים הביתה. גם את זה תגנה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> כמו שמגנים את הקצינה, צריכים לגנות את אלה שפוגעים בחיילים החרדים. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – היא עם נשק. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> אני אגיד לך את מי לגנות. <עדי קול (יש עתיד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא החליפו. עכשיו הם יחליפו, אחרי החוק. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת גפני. האם יש לך עוד מה להוסיף בנושא של השאילתות האלה? <סגן שר הביטחון דני דנון:> לא. תודה. <משה גפני (יהדות התורה):> תאמין לי, עכשיו הם יחליפו. אנשים באים עם מדים הביתה. אחרי החוק – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לכל השואלים. אנחנו עוברים – אתה נשאר אתנו, אדוני סגן השר. <עדי קול (יש עתיד):> גפני, התשובה נאמרה – – – <סתיו שפיר (העבודה):> אבל היית באמצע התשובה שלך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, שמספרה 166, וגם היא מופנית לסגן שר הביטחון חבר הכנסת דני דנון, והנושא הוא: הריסת בית בבנימין. חברת הכנסת אורית סטרוק – בבקשה, גברתי. <166. הריסת בית בבנימין> <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, ב-5 בפברואר 2014 הרס המינהל האזרחי בית מרוהט ומאוכלס על אדמות מדינה סמוך לקידה שבבנימין. רצוני לשאול: 1. כיצד מתיישבת הריסת הבית עם מדיניותה המוצהרת של הממשלה? 2. האם שר הביטחון אישר את ההריסה על בסיס מידע מדויק לגבי הבית, מיקומו ואכלוסו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת סטרוק. סגן השר, בבקשה. <סגן שר הביטחון דני דנון:> תודה. בראשית דברי אני רוצה לומר, אני רואה פה בקהל תושבים מקידה, שאת חלקם אני מכיר גם באופן אישי. <עליזה לביא (יש עתיד):> גם – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> תושבים, אני רוצה לומר, מדובר במלח הארץ, ביישוב שגרים בו קצינים בכירים שעובדים בכוחות הביטחון, אנשים שכולנו מתגאים בעשייה ובחלוציות שלהם. אני אומר את זה מהיכרות באופן אישי, כמי שהיה ביישוב הזה ומוקיר את המפעל הציוני החשוב של היישובים האלה ושל תושבי קידה, ובאמת אני אומר את זה מהיכרות אישית. להלן התגובה של משרד הביטחון: במשך כחודשיים התקיימו ועדות ודיונים אשר בסיומם נמסר צו ההריסה. מבדיקה עולה כי ייתכן שלא היה לפני שר הביטחון כל המידע בדבר פרטי האכלוס ואבזור המבנה בעת ההריסה, והנושא עדיין נמצא בבדיקה. בלי כל קשר, אנחנו כרגע בוחנים את נושא ההסדרה של היישוב קידה. צריך לציין שמדובר על אדמות מדינה, אדוני היושב-ראש, ולכן אני כולי תקווה שנוכל לראות לא בית אחד שייבנה בקרוב, אלא עשרות בתים שייבנו על אדמת ארץ-ישראל. <אבי וורצמן (הבית היהודי):> אתה טוען ששר הביטחון לא ידע. כמה זמן ייקח עד שייבנו את הבית החדש – – –? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן – – – <אבי וורצמן (הבית היהודי):> כמה זמן זה ייקח? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברור, ברור. שאלה נוספת לחברת הכנסת אורית סטרוק. לאחר מכן – שאלות נוספות. אדוני סגן שר הביטחון, שנייה, יש שאלות נוספות גם ליריב לוין ועליזה לביא – חברי הכנסת, כמובן. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אדוני סגן השר, קודם כול אני רוצה לומר לך שכאן ביציע יושבים בני משפחת קייזלר, שביתם נהרס בצורה אכזרית כל כך. יושבים כאן האבא שגיא והאימא מורג והילדה הקטנה לבונה בת השנתיים וחצי, שאת הטיטולים והמגבונים שלה אני אישית ראיתי מתחת להריסות הבית הזה; ואולי אחר כך אנחנו נפרט גם איך בעצם הבית נהרס על הרכוש ועל הציוד ועל הבגדים ועל הטיטולים של הילדה הזאת. לא יושבים כאן אתנו במליאה עוד ארבעה ילדים שביתם נהרס: צופיה בת העשר, לביא בן השמונה, אלקנה בן השש וסיני בן הארבע. וגם הסבא והסבתא יושבים אתם במליאה. את הצעצועים ואת הספרים ואת המחברות ואת האופניים ואת כל החפצים האישיים של צופיה, של לביא, של אלקנה ושל סיני ראיתי זרוקים והרוסים בין הריסות הבית. אני קודם כול רוצה לציין, אדוני סגן השר, שלא ענית לי על שאלה מס' 1. שאלה מס' 1 שאלה כיצד מתיישבת הריסת הבית עם מדיניותה המוצהרת של הממשלה. אסביר את השאלה הזאת. אתה יודע היטב, אדוני סגן השר, שהחל מ-28 בפברואר 2011 מדיניותה המוצהרת של ממשלת ישראל, שמודיעים אותה לבג"צים, זה שבתים שנמצאים על אדמות מדינה יוסדרו ומה שנמצא על קרקע פרטית יוסר. הבית הזה, אתה עצמך אמרת, נמצא על אדמות מדינה. איך יכול להיות שהרסו בית שנמצא על אדמות מדינה במקום שנמצא בהליכי הסדרה? הדבר הזה מנוגד ב-180 מעלות לעמדה הרשמית המוצהרת של מדינת ישראל, שהיא מודיעה עליה מעל כל במה, כולל לבית-המשפט העליון. ואתה בוודאי יודע כי – תשמע, הזמן של התחקיר שאתה אומר שהוא עדיין נעשה, של הבדיקה שעדיין נעשית, הרי הדבר הזה קרה לפני – כמה אנחנו כבר? שבועיים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שבועיים. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> כמה זמן לוקח לבדוק דבר כזה? אני כבר בדקתי, אדוני סגן השר, וראיתי ומצאתי שהגיעו תשעה רכבים של המינהל האזרחי, תשעה צוותים של פקחים באו לצפות בתענוג בהרס של הבית הזה. לא הייתה להם עבודה באותו בוקר. הם לא היו צריכים לעשות עבודות פיקוח בשום מקום ביהודה ושומרון, לא על יהודים ולא על ערבים. כולם באו לבית של שגיא קייזלר לעמוד מן הצד ולהסתכל איך הורסים לו את הבית. לזה אני קוראת פעולת נקם, שלא עושים אותה אפילו למחבלים. ואני שואלת אותך, אדוני סגן השר: זה צה"ל? זה צה"ל? זאת מערכת הביטחון שלנו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> ואם דיברנו קודם על הקצינה הזאת, מה ייעשה לאותם אנשים, שבוא נגיד את זה במילים פשוטות – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – הטעו ורימו את שר הביטחון? כי אני עמדתי לידו פה במליאה ושאלתי אותו: תגיד לי, בוגי, מה זה ההריסה הזאת בבנימין? אז הוא אומר לי: לא, זה כמה קרוונים שמזיזים. אמרתי לו: לא, אני אראה לך תמונות של הבית שעכשיו הרסו. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> הצגתי לו את התמונות, ופה, פה במליאה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. תודה, חברת הכנסת אורית סטרוק. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – הוא אמר לי – עוד שנייה אחת, בבקשה – פה במליאה הוא אמר לי – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני, חברים – תאמינו לי, אני אוכל להסביר אחר כך – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> הוא מסתכל על התמונות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – זה לא מריח טוב. זה לא סיפור של ימין או שמאל. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> הוא מסתכל על התמונות, מסתכל שר הביטחון על התמונות – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסיפור הזה לא מריח טוב, אז לא כדאי. תודה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – ואומר לי, ובפניו תדהמה – אולי הוא שחקן ב"קאמרי", אני לא חושבת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. תודה, חברת הכנסת סטרוק. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – הוא אומר לי: בית כזה אני לא אישרתי להרוס – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת סטרוק; אני רק מתוך נימוס אומר לך פעם חמישית תודה. נכון שאני מנומס, אבל – חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה, ולאחר מכן שאלה נוספת גם לחברת הכנסת עליזה לביא. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד סגן השר, חברות וחברי הכנסת, אדוני סגן השר, מה זאת התשובה הזאת? נו באמת. אני מבקש דרכך גם לומר לשר הביטחון: לפחות צריך להיות אומץ להתייצב כאן – וכולם יודעים את ההערכה שאני רוחש לשר הביטחון – תתייצב כאן, תענה ותיתן תשובה אמיתית. תסתכל לאנשים בעיניים ותיתן להם תשובה. אני הייתי במקום, אני גם ראיתי את התמונות – זה לקח רבע שעה להרוס את המקום. כמה זמן לוקח לבדוק אם השר ידע את כל העובדות כאשר הוא אישר את ההריסה? כמה זמן? שעתיים? יום? יומיים? כמה? כל כך לאט עובדים אצלכם, אדוני סגן השר? עכשיו אני מבקש לשאול אותך – 1. אני מבקש שתודיע לנו כאן מתי יסתיים הבירור בשאלה אם השר הוטעה או לא הוטעה כאשר חתם על הצו; 2. אני מבקש שתודיע לנו כאן, כי את זה אני מניח שאתם כבר יודעים אחרי כל כך הרבה זמן, מי האיש שהביא בפני השר את ההמלצה ואת הבקשה לחתום על האישור, בלי קשר לשאלה אם הוא הטעה אותו או לא. מי האיש הזה? מי הבן-אדם שלקח על עצמו את האחריות להריסה הזאת ואמר לשר הביטחון: אני מבקש שתחתום לי, תאשר לי את הביצוע של הדבר הזה? השאלה השלישית, אדוני סגן השר, מדוע שאתם מיוזמתכם לא תפעלו להסדיר ולתת למשפחה הזו פיצוי, ולו לפחות על הרכוש שלה שנהרס סתם כי לא אפשרו להם אפילו להוציא את הרכוש מהבית, כמו גנבים – אומנם לא בלילה – אבל כמו גנבים – – <דב חנין (חד"ש):> כמו שעושים לערבים – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – באו והרסו את הבית עם כל הציוד בתוכו בלי שום סיבה. לא הייתה שום מניעה להוציא את הציוד החוצה. <דב חנין (חד"ש):> – – – כמו שעושים לערבים בבקעת-הירדן. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> השארתם משפחה חסרת כול, לא רק חסרת דיור – חסרת כול, כי גם כל חפציה הלכו. אני מבקש, אדוני, לפחות לגבי זה, לגבי המחדל הזה, תקומו ותיתנו הוראה לפצות אותם עכשיו ומייד. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין. <דב חנין (חד"ש):> – – – תתייחסו לערבים בבקעת-הירדן – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת עליזה לביא – בבקשה, גברתי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תעשה copy paste של הדברים ותשליכו גם – – – <דב חנין (חד"ש):> גם ערבים בבקעת-הירדן, עושים להם – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יכול להיות – לכן, הוא שאמרתי, חבר הכנסת פריג'. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני סגן השר, כמו שאמרו קודמי, התשובות לא ניתנו על-ידך. אני מבקשת ממך לא להסתכל עלינו כאן, למליאה, אלא להסתכל קדימה, למשפחה: למשה, לחוה, לשגיא, למורג ולילד הקטן שנמצאים שם, ולהבטיח להם, קודם כול שיינתן פתרון מיידי – מי שהרס הוא מי שצריך לתת את הפתרון המיידי, ועכשיו. וראוי, ראוי, אדוני סגן השר, שתבוא עם תשובה הרבה יותר מסודרת, מדויקת, בטח נוכח משך הזמן שעבר. זה לא עניין של ימין ושמאל ולא של ערבים ויהודים. לא יכול להיות שיהיה ונדליזם במדינת ישראל כלפי כל אזרח ואזרחית, אדוני. הבקשה הייתה במקום, מראש המועצה, אולי נגיש את זה, אולי נגיש בג"ץ. והיה שם רוע; רוע בקרב החוליה שלוותה בחיילי צה"ל כנגד אנשים שביקשו לפנות את הדברים. התחיל פינוי, התחיל פינוי מסודר, אבל מייד הייתה שם איזה מין התלהמות, וכנראה גם משהו אישי כנגד שגיא, שהוא מנכ"ל ועד יישובי השומרון. האם, אדוני, יש פה ריב בין אדם שמנצל את הסמכות שלו מהמינהל האזרחי, כנראה כנגד איזה משהו אישי, ניצול מעמד ומסירת מידע שקרי לשר הביטחון? מיהו האדם שמסר את המידע? אבל מיהו האדם בשטח שברוע, בזדון, בוונדליזם – האם אנשים כאלה מוכשרים לפנות? איפה הרגש? איפה החמלה? אדוני, פעם עזבת את ביתך במהרה? אתה יודע מה זה לקחת אתך את אלבום התמונות? הרי יש לך ילדים – לקחת את הצעצועים, את הפסנתר, את כל הדברים הנוספים. איך יכול להיות, אדוני, שאתה עומד כאן, עם חליפה משובחת, ועונה לנו כאלה תשובות? <דב חנין (חד"ש):> אולי זה – – – אצל הערבים, כי ככה הם עושים בכל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <סגן שר הביטחון דני דנון:> תודה רבה – – – <דב חנין (חד"ש):> – – – בכל בית. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – אף פעם לא – – – <דב חנין (חד"ש):> – – – כשהם עושים את זה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, תודה. המסר עבר במלואו, ברור. <דב חנין (חד"ש):> – – – הצלב-האדום לא מוכן לתת אוהלים, כי אתם מחרימים להם אפילו את האוהלים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הם למדו מהביצוע אצל הערבים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, ברור – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הכיבוש משחית – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – עכשיו סגן השר ישיב לאלה שעלו ושאלו את השאלות. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, תודה רבה. גם לך, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בואו נשמע את סגן השר. <סגן שר הביטחון דני דנון:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, הזכויות שלנו לבנות בקידה הן זכויות חוקיות, בחוק: אדמות מדינה, אישורים, ובעזרת השם אנחנו נבנה עוד הרבה הרבה בתים ויישובים בארץ-ישראל. אני לא מדבר על זכויות – – – <דב חנין (חד"ש):> גם לערבים מותר – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> – – לא מדבר על זכויות היסטוריות וזכויות תנ"כיות – – <דב חנין (חד"ש):> גם הערבים מותר להם לבנות בתים – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> – – יש זכויות לפי החוק – – <דב חנין (חד"ש):> גם הערבים מותר להם לבנות בתים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תענה לו, תענה, תענה <סגן שר הביטחון דני דנון:> – – וכאשר – אני אענה, אני אענה. בניגוד למה שציינת, התושבים בקידה, תושבים שומרי חוק, הם מגישים אישורים, בונים את יישובם כחוק. במקרה הספציפי של הבית הזה, שנבנה על אדמות מדינה, הוצא צו הריסה. ולכן אנחנו מדברים פה, כי יש פה טענות נכונות לגבי, ראשית, אדוני היושב-ראש, סדר העדיפויות של ההריסה. יש הפרות בנייה גסות מאוד, גם מצד הפלסטינים וגם מצד היהודים, על אדמות פרטיות. והשאלה היא, למה כשיש הפרות ויש עבודה כל כך רבה לעשות בנושא אכיפה באדמות פרטיות, קפצו ופתאום טיפלו בבית אחד שנמצא באדמות מדינה, בתחומי היישוב – – <דב חנין (חד"ש):> – – – אבל אצל הערבים עושים את זה כל הזמן – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> – – ולכן הנושא הזה קם ועולה ודורש בדיקה. הנושא השני, שהוא נושא חשוב ביותר, ועליו אני מסכים עם חברי חברי הכנסת, עדיין לא ניתנה תשובה. נכון, עדיין לא ניתנה תשובה, חבר הכנסת יריב לוין, כי אין בינתיים המידע: מי הביא את המידע הזה, מי נתן את המידע הלא-נכון הזה. כאשר אני אמרתי שהמידע היה לא נכון לגבי רמת האכלוס והאבזור, אני רוצה לומר זאת פה, כמי שחשובה לו ההתיישבות ונלחם עבור ההתיישבות לא פחות מאף אחד באולם הזה, גם אם הבית היה מאוכלס במלואו, עדיין היו בעיות כאלו ואחרות לגבי ההיתר. אבל יש הבדל בין להרוס בית שגרים בו ילדים ומשפחה לבין להוביל מבנה יביל שהונח באיזה מקום. אני לא רוצה לקבוע עובדות כרגע, אבל כנראה הנתונים שהוצגו לא היו נתונים מדויקים לגבי רמת האכלוס והאבזור, וכששר הביטחון קיבל את ההחלטה, והוא קיבל את ההחלטה, המידע שהוצג בפניו לא היה מידע שלם לגבי מה באמת קורה שם. אני לא יכול לתת לך תאריך, אני מעריך שבתוך שבועיים ימים אנחנו נוכל לבוא לפה, להציג, כבוד אדוני היושב-ראש, בפני ועדה, בפני מליאה, את העובדות המדויקות לגבי המידע שהוצג בפני השר – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> מי הביא את המידע הזה? <סגן שר הביטחון דני דנון:> זה גם יהיה חלק מהדברים שייבדקו – – <דב חנין (חד"ש):> – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> – – וחברי, גם לבנייה פלסטינית – דרך אגב, היועץ המשפטי לממשלה פנה למשרד הביטחון במכתב שבו הוא דורש לאכוף את החוק לגבי בנייה בלתי חוקית. נקודה. ואני אמרתי: זו דרישה לגיטימית ונכונה, צריך לאכוף את החוק. השאלה אם אוכפים את החוק גם כלפי יהודים וגם כלפי פלסטינים – וזה ברור שאנחנו לא נפלה אף אחד – ולכן צריך לקבוע קריטריונים, האם נעשה את זה לפי גודל ההפרה, חבר הכנסת חנין? האם נעשה את זה לפי התאריך שבו בוצעה ההפרה? כל קריטריון ראוי הוא נכון ולגיטימי. לא לגיטימי לבוא ולומר: צריך לאכוף רק מול אותם יהודים שגרים ביהודה ושומרון. זה דבר שהוא לא מקובל, הוא לא מידתי ולא חוקי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <איתן כבל (העבודה):> אדוני השר, אני מפרגן לך. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – שר הביטחון – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> אל תפרגן לי, חבר הכנסת כבל. אני מודה לך. <איתן כבל (העבודה):> מפרגן על – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – מהלך לפיצוי – – – <סגן שר הביטחון דני דנון:> תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת דני דנון. אנחנו מזמינים את סגן שר החינוך חבר הכנסת אבי וורצמן. ולמיקרופון באולם אני מזמין את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש לי שאלה נוספת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – והשאילתה היא בנושא: נוהל פיטורים מפלה בין ערבים ליהודים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כשסגן השר יעלה אני – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברור, ברור. אתה תמתין עוד שנייה ואז תוכל לקרוא את נוסח השאילתה. שאלה נוספת, תכף אני אראה מה רשמה לנו – כן. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> שלום, אדוני היושב-ראש, בוקר טוב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שלום. בבקשה, אדוני. <167. נוהל פיטורים מפלה בין ערבים ליהודים> <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מכובדי היושב-ראש, כבוד סגן השר, רבותי חברי הכנסת, ב"הארץ" פורסמה כתבה שחושפת נהלים מפלים ונפרדים למגזר הערבי-דרוזי במשרד החינוך בנוגע לאפשרות לפטר מורים לפני תום השנה הראשונה של השיבוץ, בניגוד לתקנון המשרד. ברצוני לשאול: 1. מה היא התייחסות המשרד לטענות שהועלו? 2. מה ייעשה לשינוי הנהלים? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אדוני היושב-ראש, חברי השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת זחאלקה, בוקר טוב לכולם. גברתי מזכירת הכנסת, גם כן, אני תמיד מקפיד להגיד גם לך בוקר טוב. <קריאה:> כבר צהריים. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> צהריים טובים. 12:00, בדיוק, צהריים טובים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עכשיו זה על הגבול, 11:59. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> עוד דקה אני יכול עדיין להגיד בוקר טוב. בכל מקרה, חבר הכנסת זחאלקה, השאילתה המדוברת מתבססת על מקרה שפורסם בעיתון "הארץ" בעניינה של גברת רוודא שקור. המקרה תלוי ועומד בבית-משפט. צריך לזכור, המקרה עוד לא הוכרע, טרם ניתנה החלטה, ועל כן לא נכון לדון במקרה שעומד כרגע בבית-משפט ולהחליט לפיו מה קורה בכל המערכת. הנושא בבית-משפט. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> השאלה היא על הנהלים. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> שנייה, שנייה, אני אדבר על הנהלים. קודם כול לגבי המקרה הספציפי, צריך לדעת שהמקרה הספציפי הזה בבית-משפט. עכשיו, אני רוצה, ברשותך, וטוב שהערת את הנקודה שהעלית, לדייק במושגים. יש מושג שקוראים לו נוהל פיטורים, סיום העסקה ונוהל שיבוץ, ואני אבהיר את הכוונה שלי. נוהל שיבוץ – לכל עובדי ההוראה במגזר הערבי ובמגזר הדרוזי יש נוהל ייחודי, ואני אסביר מה הכוונה נוהל ייחודי. מאחר שבמגזר הערבי יש פער אדיר, גדול מאוד, בין הביקוש לבין היכולת של המערכת לשבץ מורים, יש למעלה מ-8,000 אנשים דורשי הוראה כשיש 2,700 משרות במערכת, צריך לזכור את זה, ולכן אדרבה, המערכת אמרה: אנחנו רוצים לבחור את המורים הראויים ביותר, הטובים ביותר, ולתת את התשובה בצורה השוויונית ביותר. ולכן באמת גובש נוהל, יחד עם המפקח על החינוך הערבי, בצורה מסודרת, כדי להבטיח שעובדי ההוראה הטובים ביותר במגזר הערבי ייכנסו למערכת. שזה דבר שהוא בוודאי אינטרס של כל המערכת, שהמורים הטובים ביותר ייבחרו באופן שוויוני. זה לא קשור עדיין למה שאמרת. עכשיו, לגבי – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זאת לא השאלה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> 1–2. רגע. לגבי מורים, קיים נוהל שיבוץ לגבי מורים שאינם קבועים במערכת. אין שום הבדל לגבי המורים הללו בין מורים מכל מגזר, המגזר היהודי והערבי, אין שום הבדל. הם מקבלים הודעת שיבוץ שהיא מוגבלת בזמן. על-פי ההוראה הזאת, וזה כתוב גם בהוראות של משרד החינוך ובמה שהמורים חותמים עליו, קיימת סמכות למשרד החינוך כמעביד לבטל או לשנות שיבוץ של עובד הוראה עד חודש מיום תחילת העסקתו במקרה של טעות בתקן בית-הספר או שהתקבלה החלטה שגויה. אני מדגיש, אין פה שום הבדל בין מורה במגזר היהודי או במגזר הערבי או במגזר הדרוזי. אותו דבר בדיוק, אין שום הבדל בהוראות. ודרך אגב, לסיכום דברי, סיום העסקתה של התובעת במקרה הזה נעשה עוד במהלך חודש ספטמבר, על-פי ההוראה המשותפת לכלל המורים. הייתה טעות בשעות שניתנו. הן היו אמורים להינתן למקום אחר, הן ניתנו בטעות למקום הזה. פעלו אתה בדיוק על-פי דין. שוב הפעם, אין פה שום עניין אם המורה היא ערבייה או לא ערבייה, אם זה מורֶה או מורָה. שום הבדל, וזה על-פי הנהלים. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> שאלה נוספת, בבקשה. דקה. לאחריו יש לנו עוד שתי חברי כנסת לשאלות נוספות. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> שני. <היו"ר יוני שטבון:> שתי שאלות. שני חברי כנסת, שתי שאלות. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אפשר לשאול את השאלה בצורה אחרת. מדוע בחטיבות הביניים, ואני אחראי, ואני קיבלתי את המידע ממקורות מוסמכים ביותר, מדוע במשרד החינוך – ואני יודע שהתקיים על זה דיון במשרד החינוך, היום התקיים דיון בין הסתדרות המורים לבין הנהלת המשרד – מדוע מורים ערבים בחטיבות ביניים שלוש, ארבע, חמש ולפעמים שש שנים לא מקבלים קביעות, ומורים יהודים אחרי מקסימום שנתיים? ומכאן נובעת האפליה הזאת וכך נוצרה הבעיה. אם המורה הזאת הייתה מקבלת קביעות לאחר שלוש שנים היא לא הייתה מתקבלת – כי זו הייתה השנה הרביעית שלה. אני חושב שפה, איך אומרים, פה קבור הכלב, פה עצם העניין ופה הבעיה, ואת האפליה הזאת צריך לבטל. דבר שני, אני מתפלא על משרד החינוך, שערער לבית-המשפט לערעורים של בית-המשפט לעבודה על החלטה לבטל סעיפים מפלים בשיבוץ מורים. אם בית-משפט קבע שיש אפליה, מדוע אתם מערערים על זה? אבל השאלה העיקרית הייתה הראשונה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. בבקשה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> טוב, דבר ראשון, לגבי מה שאתה אומר על נוהל הקביעות, לא יכול להיות שזה נכון. אני מוכן לבדוק את זה אם יש לך מקרים ספציפיים. <היו"ר יוני שטבון:> אדוני סגן השר, ברשותך. עשיתי טעות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה לא – – – זה מציאות. <היו"ר יוני שטבון:> יש עוד שתי שאלות של חברי כנסת נוספים, חבר הכנסת דב חנין וחבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחרי זה תענה על הכול. תודה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. לאחר מכן חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, אכן כפי שציינת בתשובתך, בקרב הציבור הערבי יש הרבה יותר אנשים שיכולים להיות מורים מאשר משרות הוראה שפתוחות במגזר הערבי כרגע. אחד הכיוונים שהתחילו לעבוד עליהם במשרד החינוך זה שיבוץ של מורים ערבים במערכת החינוך העברית. לדבר הזה יש הרבה יתרונות; גם יתרונות של שילוב אוכלוסיות, גם יתרונות של פתרונות תעסוקתיים, גם יתרונות של תגבור במקצועות כמו ערבית או אנגלית או מקצועות אחרים שבהם יש מורים ערבים מצוינים. השאלה שלי היא איפה עומד המהלך הזה כרגע, כמה מורים ערבים אתם משבצים במערכת החינוך העברית ואיך ניתן לקדם את הדבר הזה עוד יותר. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. שאלה נוספת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, סגן השר, אני הקשבתי לך, אדוני סגן השר, בנוגע לנהלים. אתה אמרת שבגלל שיש עודף ביקוש, משרד החינוך נאלץ לקבוע נהלים ספציפיים עבור המגזר הערבי. זה מה שאמרת. ואמרת עוד, שהמטרה לבחור את הטובים מבין הקיימים, מעודף הביקוש הקיים. נכון? זה מה שאמרת. במציאות זה לא נכון. במציאות זה לא קיים. שיטת השיבוץ המפלה והזועקת לשמים – טמון בה הרבה מעבר לנהלים מפלים. היא לא כמו שאדוני ציין. ישנה שיטת ניקוד, שלא מביאה בחשבון דבר מהסוגיות שאתה ציינת. הנושא השני שרציתי לשאול, מורות ומורים עובדים יותר מעשר שנים בתקן של עשר שעות, ושמונה, או 12 שעות, יותר מעשר שנים, במקצועות שונים, דהיינו חצי משרה ושליש משרה. לא משלימים להם את זה. במקביל, מערכת החינוך במגזר הערבי ממשיכה לקלוט מורות ומורים, והכול מתחת לעיניו ובהסכמתו של משרד החינוך, בטענה של נוהל, מפלה, שמתחתיו: אני משאיר את הקרקע של הצד השלישי, ותשמור לחבר היהודי הזה. יש לו חבר ערבי שם, אני אעזור לו. זאת המציאות ואל תברחו ממנה. הנוהל המפלה הוא מטרייה שמתחתיה – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', שאלת שתי שאלות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אתם עושים את כל מה שאנחנו רואים בשטח. תודה, אדוני. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אדוני סגן השר, אתה יכול להשיב לדברים, בבקשה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. אענה אחת לאחת על השאלות. חבר הכנסת זחאלקה, לגבי חטיבות הביניים. תראה, אנחנו זריזים. תוך כדי הדברים בדקתי מול הלשכה המשפטית וקיבלתי תשובה. אין שום אפליה. אם יש לך מקרה של אפליה בנושא קביעות, תביא אותו ונטפל בו. אין שום נוהל ושום אפליה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אז אני מבקש ממך. אנחנו כבר – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אז למה התקיים דיון היום? אני אחראי לדברים שלי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה עומד מאחורי דבריך או מה שכתבו? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> היום התקיים דיון בנושא הזה – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> בסדר. אתה טוען שמורים ערבים מתקבלים אחרי יותר שנים בקביעות לעומת יהודים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> נכון, אני אחראי. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אני אומר עוד הפעם: מבדיקה שעשיתי כרגע – הנתון לא נכון. אם יש לך מקרים – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – דיברו על זה – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אוקיי, הלשכה המשפטית – אז אני רק אומר לך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> באחריות אני אומר לך. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> תשובה ראשונה. הלאה. לגבי חבר הכנסת חנין, כמעט כל שבוע אנחנו חוזרים על התוכנית. יש תוכנית לשיבוץ 500 מורים, ויותר מ-50% כבר שובצו. המשרד מעודד את זה. זו תוכנית שקיימת, ואתה צריך רק לברך על כך. אין לי מה לומר עוד. לגבי חבר הכנסת פריג', במציאות השיבוץ מפלה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תבדוק את זה, אל תקבל תשובות – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> בדיוק, אני לא רוצה – תראה, לגבי בחירת המורים ולגבי הדבר הזה ש"האם יש מורים בחצי משרה ושליש משרה שעובדים עשר שנים ובינתיים מקבלים מורים אחרים" – קודם כול, תראה, לגבי זה שצריך לקבל מורים טובים, בזה גם אתה מסכים אתי. אין שאלה בכלל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה לא שייך – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> מה, לא בוחרים? תראה, יש גורם מקצועי – תראה, אני, סגן השר, וגם השר, אנחנו אנשים שקובעים מדיניות. יש גורם מקצועי בתוך המשרד שקובע את שיטת הניקוד והדירוג כיצד לבחור מורים. אם אתה חושב שיש לך הערה, אתה מוזמן לפנות, ואני מבטיח לך להביא את זה בפניהם. אתה אומר ששיטת הניקוד לא טובה – אתה מוזמן לפנות, אין בעיה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שיטת הניקוד לא מבטיחה לך את – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> שוב, אם יש לך טענה על שיטת בחירת המורים, בבקשה, תפנה בצורה מסודרת. אני מוכן להביא את הדברים בשמחה רבה. זה שאנחנו רוצים לבחור את המורים הטובים זה אינטרס של המדינה ואינטרס של כל מי שיושב בבית הזה – שהמורים הטובים ביותר ילמדו את ילדינו. אין שאלה, וזה לא קשור לאיזה מגזר. שם יש ביקוש גדול, אז צריך תהליך בקרה יותר רחב, אין מה לעשות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זו מציאות אחרת, העולם הוא אחר. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אוקיי, ולכן – לגבי מורים שעובדים חצי משרה ושליש משרה, שוב, הדבר לא הובא בפני לפני כן. אתה רוצה שנבדוק? בשמחה רבה, נבדוק את העניין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עשרות מקרים, אם לא מאות מקרים. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> נבדוק את זה בשמחה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מאות מקרים קיימים. זו תופעה קיימת. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> ידידי, נבדוק בשמחה. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לסגן שר החינוך – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> רגע, רגע. <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו עוברים לשאילתה נוספת, שאילתה דחופה מס' 171, של חברת הכנסת סתיו שפיר, בנושא: שקיפות תקציבי החינוך. <171. שקיפות תקציבי החינוך> <סתיו שפיר (העבודה):> תודה. כבוד סגן השר, החלטות ממשלה 3610 ו-167 קובעות שמשרדך יפרסם אחת לשנה דוח שסוקר את כלל המשאבים שהועברו בשנה למוסדות חינוך ברמת המוסד וברמת התלמיד, כפי שמופיעים בנתוני משרדך וכפי שהתקבלו מהרשויות המקומיות ובעלויות החינוך. רצוני לשאול: מדוע לא פורסם הדוח מעולם? כאן גם המקום להגיד שהחלטת הממשלה הראשונה התקבלה באוגוסט 2011, ותאריך היעד שנקבע היה דצמבר 2011. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> טוב, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת שפיר, קודם כול אני רוצה להדגיש: נושא השקיפות, ובוודאי ובוודאי ובוודאי בקדנציה הזאת, הוא נושא שאנחנו נותנים לו חשיבות גדולה מאוד והוא נושא שאנחנו עוסקים בו הרבה, כי אנחנו רואים בו דבר מרכזי וחשוב. קודם כול, אנחנו מסכימים לגמרי בנקודה הזאת. זה דבר ראשון. בהחלטת ממשלה מס' 167 מיום 13 במאי 2013, שעניינה שקיפות תקציבי משרד החינוך, נקבע כי החל משנת הלימודים תשע"ד יפרסם משרד החינוך לציבור אחת לשנה דוח הסוקר את כלל נתוני המשאבים שהועברו בשנת הלימודים למוסדות חינוך ברמת מוסד חינוך וברמת תלמיד, כפי שהם מופיעים בנתוני משרד החינוך וכפי שהתקבלו מהרשויות המקומיות ובעלויות החינוך. בהתאם להחלטה זו משרד החינוך פועל, והוא יפרסם את נתוניו בתקציב החל משנת הלימודים תשע"ד, שאנחנו במהלכה. זה דבר שדורש זמן, מערכת גדולה, ובסיום שנת הלימודים תשע"ד אנחנו הולכים לפרסם. יש כבר צוות שעובד על זה, והדברים יפורסמו, ואנחנו מסכימים אתך – – – <סתיו שפיר (העבודה):> זה היה אמור להתפרסם בדצמבר 2011. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> לא, לא, לא, אני קורא לך מהחלטת הממשלה. אני קורא את – – – <סתיו שפיר (העבודה):> עד 2011. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> החלטת הממשלה היא: החל משנת הלימודים תשע"ד. <סתיו שפיר (העבודה):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> חברת הכנסת שפיר, יש לך שאלה נוספת אחר כך, את תוכלי לשאול. <סתיו שפיר (העבודה):> אני מדברת על – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אבל אני קורא את התקנון שלך. <סתיו שפיר (העבודה):> אבל החלטת הממשלה הקודמת דרשה שזה יפורסם עד – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> בהחלטת הממשלה האחרונה שעסקה בנושא, שגם את, גברתי, ציינת אותה, החלטה מס' 167 – – <סתיו שפיר (העבודה):> היו לי שתיים. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – נאמר שזה יהיה משנת הלימודים תשע"ד. <סתיו שפיר (העבודה):> המערכת שאמורה לפרסם את הנתונים כבר הייתה אמורה להיות מוכנה לפני שלוש שנים. <קריאה:> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אתה פונה אלי או לגדעון סער? <היו"ר יוני שטבון:> חברת הכנסת שפיר, אדוני סגן השר, בשביל טובת העניין ועצם הדיון, יש פה עוד חברי כנסת שרוצים לשאול. חברת הכנסת שפיר, יש לך שאלה נוספת אחר כך. נא לתת לסיים לסגן השר, ואחרי זה – שאלה נוספת. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> לסיכום דברי, בסיום שנת הלימודים, בתחילת שנת הלימודים הקרובה, יפרסמו לגבי שנת הלימודים הנוכחית, והדברים יהיה שקופים וגלויים. <סתיו שפיר (העבודה):> אני מבקשת – – – שאלה בבקשה. <היו"ר יוני שטבון:> שאלה נוספת, בבקשה. <סתיו שפיר (העבודה):> קודם כול, המערכת שאמורה לפרסם את הנתונים האלה הייתה אמורה להיות מוכנה כבר בדצמבר 2011. זה לא היה בתקופתכם, אבל כשאתם נכנסתם למשרד ההחלטה הזאת עמדה על השולחן ונדחתה כבר במשך שנתיים, ויש לתת על זה את הדעת. שנית, מאחר שאנחנו רוצים להיערך לקראת התקציב הבא, כדאי מאוד שאנחנו נוכל להכיר את הנתונים ושהציבור יוכל להכיר את הנתונים של השנה הקודמת, ובשביל זה אי-אפשר לחכות עד לסוף השנה העברית. צריך לקבל את הנתונים האלה של דצמבר האחרון, וגם את הנתונים האלה אנחנו לא קיבלנו. אני רוצה לקבל ממך איזשהו תאריך יעד: מתי זה יפורסם, וגם כן, אם תוכל לעזור, איפה זה יפורסם. אני חושבת שיש חשיבות רבה – ואני מודה לך על שאמרת שאתם מדגישים את השקיפות – שהדבר הזה יפורסם באופן שכלל הציבור יוכל לראות אותו ולפני שיתקבלו החלטות עתידיות. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> עוד שאלה? <היו"ר יוני שטבון:> כן, יש לנו שתי שאלות נוספות, של חברת הכנסת מיכאלי וחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת מיכאלי, בבקשה. <מרב מיכאלי (העבודה):> תודה, אדוני. אדוני סגן השר, אתה, לשמחתי, הגעת אתמול בבוקר לדיון שקיימנו ביוזמתי בוועדת החינוך בנושא הכסף שמשרד החינוך מעביר למכינה קדם-צבאית שנמצאת במקום בלתי חוקי בעליל, כפי שהודו מפורשות משרד הביטחון ומשרד המשפטים. בעקבות הדיון, או למעשה בדיון, הסתבר שמשרד החינוך, בעצם אין לו מיפוי היכן נמצאים המוסדות השונים שאליהם הוא מעביר כספים, האם הם נמצאים במקומות חוקיים או לא חוקיים. עכשיו, יש נהלים במשרד החינוך שבמקרים מסוימים אפשר להעביר כספים למקומות שלא מוסדרים בצורה חוקית לפי חוקי בנייה או באופנים אחרים, אבל האם באמת, לאור העובדה שמשרד החינוך הודיע שאין לו מיפוי כזה, לא ראוי לעשות מיפוי כזה ולחדד את הנהלים באילו תנאים אפשר להעביר לשם כספים? תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת דב חנין, שאלה נוספת מהמקום. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, הסוגיה שהעלתה חברת הכנסת שפיר היא סוגיה חשובה ביותר, ועוסקת בסוגיות היסוד של השוויון במערכת החינוך. לפני שאני אשאל אותך את שאלתי, אדוני סגן השר, אני רוצה לומר שעיני לא צרה בשום זרם חינוכי. אני רוצה שכל ילדי ישראל יקבלו את מה שמגיע ומה שראוי, ובוודאי שלא ייפגע חלקו של אף אחד מהילדים. מהבחינה הזאת זו לא אותה סוגיה של ישיבות ההסדר, שאתם הצלחתם להגיע בה לקומבינה כל כך משוכללת עם שותפיכם בקואליציה על חשבון אנשים אחרים. אנחנו מדברים על איך מחלקים את הכספים בין זרמי החינוך השונים. הנתונים שבידי – ואני אשמח אם תפריך אותם – אומרים שהתלמיד הערבי בישראל מקבל בממוצע פחות, התלמיד בחינוך הממלכתי בישראל מקבל בממוצע פחות, התלמיד בחינוך הממלכתי-דתי מקבל בממוצע יותר, והתלמיד במוסדות חינוך בהתנחלויות מקבל בממוצע יותר. השאלה היא למה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה, אדוני. סגן השר, בבקשה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> טוב, חברת הכנסת שפיר, קודם כול, ודאי שהנתונים יתפרסמו, ותהיה שקיפות מלאה, גם באתר המשרד ובכל מקום ראוי. אני לא רוצה סתם לתת עכשיו נתונים, אבל בוודאי באתר המשרד ובכל מקום. כפי שציינתי, זה אמור להיות בסוף שנת הלימודים הנוכחית, תחילת שנת הלימודים הבאה. את צריכה להבין נקודה אחת חשובה: קודם כול, זה נתון שמתפרסם פעם ראשונה. פעם ראשונה. ומשרד החינוך הוא משרד גדול ומורכב, וזה דורש הרבה עבודה לאסוף את הנתונים. חלק מהנתונים נמצאים במשרד, חלק ברשויות, חלק בבעלויות – זה דבר מורכב. <סתיו שפיר (העבודה):> אתה רוצה להגיד לי שאין לכם נתונים של כמה – – –? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> שנייה, לא, אני לא אומר. אני אומר: איסוף הנתונים ודרך הצגתם הם דבר שדורש עבודה. אני רוצה להזכיר לך שאנחנו נכנסנו לתפקידנו בחודש מרס, בסדר? אנחנו נכנסנו לתפקידנו במשרד בחודש מרס. החלטת הממשלה הייתה בחודש מאי. צריך גם זמן סביר לעשות את העבודה. <סתיו שפיר (העבודה):> לא, היא הייתה באוגוסט 2011. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> בסדר, אנחנו לא היינו ב-2011. אני מדבר על – החלטת הממשלה הייתה, והיא נתנה זמן, והיא קבעה שזה יהיה לשנת הלימודים הנוכחית, וזה שאנחנו עובדים על זה – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – – על התקציב הבא. כשאתם תגישו את בקשת תקציב 2015, אתם הולכים לעשות את זה בלי שיש לכם הנתונים הקודמים? הרי יש לכם הנתונים. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> חברת הכנסת שפיר, הנתונים שאני קיבלתי הם שזה אמור להיות בסיום שנת הלימודים, בפתיחת שנת הלימודים הבאה. את אומרת פה טענה – אני אביא את זה בפני הגורמים כדי לזרז אותם. אני לא רוצה סתם לתת פה הצהרות שאין בהן כלום, אני רוצה לתת הצהרות שיש מאחוריהן משהו. זו התשובה הרשמית שקיבלתי מהמשרד. זה הזמן שהמשרד צריך כדי לטפל בעניין. העלית נקודה שתהיה בסיס לדיון בתקציב הבא. אני מבטיח לך שזה יעלה. תהיי אתי בקשר. <סתיו שפיר (העבודה):> דיון התקציב יהיה עכשיו. הוא יהיה באפריל, הוא לא יהיה בסוף השנה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אני אומר שוב, תהיי אתי בקשר, אני אבדוק לך את הנתון הזה. הלאה. לגבי חברת הכנסת מיכאלי, מאוד מאוד הצטערתי אתמול על הדיון שבעיני – אני לא אהבתי את הדיון אתמול. אני חושב שגם הבעתי את מורת רוחי במהלך הדיון, כשהחלטת, איך אומרים, להתלבש על מכינת "אלישע", מכינה מצוינת. ביום שמדברים על שוויון בנטל, את לוקחת את המקום שהוא הכי טוב, משרת הכי טוב, זה לא נטל, שרואה את זה כזכות, שמשרת באהבה, דואג להכין את התלמידים שלו ללכת לקצונה – התלבשת על המקום הלא-נכון, לצערי הרב, מקום שנמצא בהסדרה, מקום שמתקדם. ואני אומר: לשמחתי גם לא קיבלו את עמדתך, אלא נתנו עוד זמן כדי להסדיר את העניין. אני בטוח ששר הביטחון – שזה תפקידו, להסדיר את העניין, והוא התחייב להסדיר את העניין – ששר הביטחון אכן יסדיר את העניין ולא יפגע במכינה כל כך חשובה, שגם את מסכימה שהיא חשובה כמכינה, וגם את אמרת את זה בדיון. זה דבר אחד לגבי העניין. למשרד החינוך יש מיפוי, למשרד החינוך יש כללים – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> זה לא מה שנאמר בדיון. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> שנייה. שנייה. שנייה. – – – כדי להקים מוסד אתה חייב תב"ע וחייב הסדרה. יש מקומות שמשרד החינוך מחויב במסגרת חוק חינוך חובה, הוא מחויב לתלמידים והוא בונה במקומות שבהסדרה, ואת יודעת שבמדינת ישראל יש הרבה מקומות בהסדרה. משרד החינוך לא בונה פיראטית ולא בונה בכל מקום. משרד החינוך מתקצב בצורה מסודרת. שוב, עלו גם כמה מוסדות. המקומות האלה בהסדרה, וכאשר הנושא בהסדרה, יש נהלים בתוך המשרד. <מרב מיכאלי (העבודה):> אז אנחנו שואלות מה הנהלים. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אם את רוצה את כל פירוט הנהלים, נביא לך את פירוט הנהלים. לגבי העניין הזה, אין דבר כזה שמתקצבים סתם. משרד החינוך הוא משרד מוסדר שעובד בצורה מסודרת. לגבי חבר הכנסת חנין, הרי מה שאמרה סתיו שפיר ומה שאומר משרד החינוך הוא שאנחנו צועדים לקראת שקיפות. הנתונים שאתה אומר – בוא נחכה אתם בבקשה, נקבל את הנתונים בצורה מוסדרת. אני לא בטוח שהנתונים שאתה אומר הם בכלל נכונים. בואו נראה מה יהיו תוצאות הבדיקה ואז נקבל את ההחלטות. זו בדיוק מטרת השקיפות. שוב, אני לא יודע איך הבאת פה – איך אומרים? – מהאחורית את ישיבות ההסדר. אנחנו גאים בישיבות ההסדר. דרך אגב, אני בוגר ישיבת הסדר, אני שמח בזה. התחנכתי לדאוג לכלל ישראל, התחנכתי להיות שליח של כלל ישראל, נתתי חמש שנים מהחיים שלי כדי להיות שליח של כלל ישראל. שילבתי לימוד תורה עם שירות צבאי ביחידה קרבית, הייתי במילואים, שמחתי להיות בקו הראשון בהרבה מקומות כשנדרשתי לבוא להגן על ישראל. ולכן, לבוא ולומר היום נגד ישיבות ההסדר, אני חושב שתפסתם טרמפ על הקליינט הלא-נכון, ידידי היקר. אתם צריכים להגיד: כל הכבוד לישיבות ההסדר, והלוואי שירבו כמותם. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה, אדוני סגן שר החינוך. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, לפני שנעבור לדיונים ולהצבעות על הצעות חוק לקריאה מוקדמת, יש לנו הודעה של מזכירת הכנסת. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 27), התשע"ד–2014, והצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 77), התשע"ד–2014. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בשני נושאים: יחס המדינה לסטודנטים במוסדות בלתי מתוקצבים, הצעת חברי הכנסת שמעון אוחיון, אברהם מיכאלי ובועז טופורובסקי; לימודים אקדמיים באנגלית, הצעת חברי הכנסת אברהם מיכאלי ושמעון אוחיון. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק השמות (תיקון – שינוי שמו של קטין), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1983/19; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת עדי קול) <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון והצבעה בהצעות החוק לדיון מוקדם. נפתח עם הצעת חוק השמות (תיקון – שינוי שמו של קטין), התשע"ד–2013, של חברת הכנסת עדי קול. הנמקה מהמקום, בבקשה. <עדי קול (יש עתיד):> שלום. תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לפתוח ולהקריא לכם שיר שאת המילים שלו כתבה זלדה: "לכל איש יש שם/ שנתן לו אלוהים/ ונתנו לו אביו ואמו.// לכל איש יש שם/ שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו/ ונתן לו האריג.// לכל איש יש שם/ שנתנו לו ההרים/ ונתנו לו כתליו.// לכל איש יש שם/ שנתנו לו המזלות/ ונתנו לו שכניו.// לכל איש יש שם/ לכל איש יש שם.// לכל איש יש שם/ שנתנו לו חטאיו/ ונתנה לו כמיהתו.// לכל איש יש שם/ שנתנו לו שונאיו/ ונתנה לו אהבתו. // לכל איש יש שם / שנתנו לו חגיו / ונתנה לו מלאכתו.// לכל איש יש שם/ שנתנו לו תקופות השנה/ ונתן לו עיוורונו.// לכל איש יש שם". את השם נתנו לנו בדרך כלל הורינו, ואנחנו מכבדים אותם עד מאוד, אבל לעתים נתנו לנו שם שאנחנו לא רוצים ולא יכולים ולא מעוניינים להמשיך לחיות אתו ויש לנו קושי רב לשנות אותו. הצעת החוק שלי מבקשת לאפשר לילדים, קטינים מתחת לגיל 18, לשנות את שמם, קודם כול בהסכמת ההורים, אבל אם לא ניתנת הסכמה – לפנות לבית-משפט ולבקש את שינוי השם. הגיעה אלי פנייה של ילדה ששמה היה אבלות, אל"ף, בי"ת, למ"ד, וי"ו, תי"ו, שהוריה קראו לה כך מפני שהם איבדו את שני הוריהם כשהיא נולדה, והיא ביקשה לשנות את שמה והם סירבו. אני חושבת שאנחנו צריכים לאפשר לה לעשות את זה. עוד דבר חשוב ביותר, בית-משפט – עושים לי ככה. אני לא יודעת, לא לי, ירדנה עושה – – – <היו"ר יוני שטבון:> את יכולה להמשיך, בבקשה. <עדי קול (יש עתיד):> חלק נוסף של הצעת החוק הזאת – אם הורים רוצים לשנות את שמו של ילדם, כיום הם יכולים לעשות זאת עד גיל 18 בלי לשאול אותם; לבוא לילד בן 16 ולהגיד לו: מהיום קוראים לך בשם אחר. אנחנו מבקשים שהחל מגיל עשר ייתנו לילד להביע את דעתו. אני מבקשת מכם לתמוך בהצעה בשביל כל אותם ילדים שקיבלו שמות מגוחכים ונתקעו אתם לקול צעקותיהם והתעללויותיהם של ילדים אחרים. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה לחברת הכנסת עדי קול. תשיב על הדברים סגנית שר הפנים חברת הכנסת פאינה קירשנבאום, שתעלה בשניות הקרובות לדוכן. <איתן כבל (העבודה):> אם היא לא פה, בואו נצביע. <היו"ר יוני שטבון:> נמתין כמה שניות. <קריאה:> – – – למה אתה לא מצביע על זה? <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו נעבור להצבעה. הצבעה על הצעת חוק השמות (תיקון – שינוי שמו של קטין), התשע"ד–2013, של חברת הכנסת עדי קול. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 45 נגד – 6 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק השמות (תיקון – שינוי שמו של קטין), התשע"ד–2013, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <נסים זאב (ש"ס):> הולכים לשנות לך את השם, עדי קול. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 45, שישה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה – בקריאה טרומית, סליחה, בקריאה מוקדמת, ותועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה ראשונה. <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> לוועדת העבודה והרווחה. <היו"ר יוני שטבון:> יש לנו בקשה להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה; אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת, לוועדת הכנסת, שתחליט בנושא. <הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – איסור פרסום שם בהליך החושף מידע רפואי), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/2007/19/ נספחות.] (הצעת חברת הכנסת עדי קול) <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – איסור פרסום שם בהליך החושף מידע רפואי), התשע"ד–2013, של חברת הכנסת עדי קול. הנמקה מהמקום. בבקשה. <עדי קול (יש עתיד):> סליחה. תודה. חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שלי מבקשת לפתור בעיה מאוד מאוד קשה שקיימת היום בעקבות השינויים הטכנולוגיים. אם היום אתם רוצים לדעת על תיקו הרפואי של חברנו היקר, האמן, זיכרונו לברכה, ספי ריבלין, אתם יכולים לכתוב את שמו ב"גוגל" ותוכלו לקרוא כל מה שעבר עליו מבחינה רפואית אי-פעם, וכך גם על כל אדם שאי-פעם נפגע פגיעת גוף והגיש תביעה לחברות הביטוח. חברות הביטוח עושות בכך שימוש וסוחטות את הנפגעים ואומרות להם שכדאי להם להתפשר מחוץ לכותלי בית-המשפט כדי ששמם לא יופיע באינטרנט. הצעת החוק מבקשת לאפשר שכאשר מדובר בנזקי גוף לא יהיה פרסום של שם הנפגע ותעודת הזהות שלו, כדי שלא כולנו נדע מה תוצאות הבדיקות הרפואיות של כל אחד שעבר תאונת דרכים. אני חושבת שזה צעד חשוב, ואני מבקשת מכם להצטרף אליו. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת עדי קול. תשיב על הדברים, בשם שרת המשפטים, השרה לימור לבנת. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> היא יכולה לשנות את השם שלה. מה הבעיה? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להשיב בשם שרת המשפטים על הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – איסור פרסום שם בהליך החושף מידע רפואי), של חברת הכנסת עדי קול. כיום, לאור עקרון הפומביות, פסקי-דין מתפרסמים אלא אם כן בית-המשפט אסר את הפרסום מסיבה המנויה בחוק בתי-המשפט, כפי שאמרה חברת הכנסת עדי קול, ובאין פגיעה חמורה בפרטיות. מכאן שאדם המעוניין למנוע פרסום מידע על אודותיו בפסק-דין, לרבות מידע רפואי, נדרש להגיש בקשה ולהוכיח שהפרסום האמור מהווה פגיעה חמורה בפרטיותו. הצעת החוק של חברת הכנסת עדי קול מבקשת לקבוע שייאסר פרסום כזה של שם או פרטים מזהים של אדם שהוא צד להליך אזרחי שבו נחשף מידע המתייחס באופן ישיר למצב בריאותו הגופני או הנפשי של מטופל, או לטיפול הרפואי בו, אלא אם כן התיר זאת בית-המשפט. הממשלה תומכת בהצעת החוק בכפוף לתיאום עם משרד המשפטים. פרסום מידע רפואי הנוגע לבעל דין נעשה כיום כדבר שבשגרה, גם בהיעדר עניין ציבורי בפרסום, ומהווה לתפיסתנו פגיעה ממשית בפרטיות שנכון למנוע אותה. דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח המציאות הטכנולוגית ובעידן מאגרי המידע. לכן אני מבקשת בשם הממשלה לתמוך בהצעתה של חברת הכנסת עדי קול, כאמור בכפוף לתיאום עם משרד המשפטים. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לשרה לבנת. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה טרומית, הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – איסור פרסום שם בהליך החושף מידע רפואי), התשע"ד–2013, של חברת הכנסת עדי קול. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 56 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – איסור פרסום שם בהליך החושף מידע רפואי), התשע"ד–2013, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> 56 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך דיון ולהכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – עסקה לרכישת שירות של צד שלישי ומסירת פרטי זיהוי למנוי), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/2004/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון והצבעה בהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – עסקה לרכישת שירות של צד שלישי ומסירת פרטי זיהוי למנוי), התשע"ד–2013, של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי כנסת. יציג את הדברים חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, על הצעת החוק הזאת חתומים לצדי חברת הכנסת מירי רגב, חבר הכנסת דב ליפמן, חבר הכנסת הופמן וחבר הכנסת אלעזר שטרן. בתחילת דברי אני רוצה קודם כול לומר תודה מעומק הלב לשר גלעד ארדן, שלולא הבנתו באמת את העניין הזה ואת חשיבות הצעת החוק הזאת, יכול להיות שהממשלה – ועדת השרים הייתה דוחה. אתה ראוי לכל שבח בעניין הזה, כי זאת הצעת חוק הכי עניינית שיכולה להיות. הצעת החוק הזאת, שמבוססת על הצעה שהכינה עמותת "ידיד", על-ידי הסמנכ"ל רן מלמד, אומרת את הדבר הבא: מטרת הצעת החוק היא לשים קץ לתופעה שנותני שירותים, שירותי תוכן ואחרים, גובים תשלום באמצעות חשבון הטלפון החודשי של מנויי חברת הסלולר, לאחר שהמנוי הביע את הסכמתו למתן השירות בדרך של מסירת מספר טלפון שלו בלבד, אך בלי שמסר, אדוני היושב-ראש, לנותן השירות כל אמצעי תשלום. כאשר מתן השירות מתבסס על מסירת מספר טלפון בלבד, אין לחברת הסלולר דרך לוודא כי מי שנרשם לשירות הוא בגיר וכי הוא יודע את תנאי השירות ומהותו ואת העובדה שהשירות כרוך בתשלום. הצעת החוק נועדה גם ליצור מחויבות של נציגי בעל הרישיון לעסקה ששינו או סיפקו על-ידי מסירת פרטים מזהים למנוי של נציג השירות ומספר סימוכין של הפנייה. אדוני היושב-ראש, בהתאם לכך מוצע לתקן את סעיף 5 לחוק התקשורת כך שהתנאי המצוי כיום ברישיון של חברת הסלולר, רישיון כללי למתן שירותי רדיו טלפון נייד, יעוגן בחוק כך שחברות הסלולר לא יאפשרו מתן שירות על-ידי צד שלישי אשר מספק את השירות דרך הרשת שלהן וגובה את התשלום דרך חשבונות הטלפון בלי שהמנוי ביקש זאת במפורש. וכן הלאה וכן הלאה. בקיצור, אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי השרים, אני רוצה להזכיר שבתוכנית "צינור לילה", לפני כיומיים נדמה לי, אחרי שהם מלווים את הנושא הזה תקופה ארוכה, נעשה תחקיר על כל פרשת "איקיוטק". נדמה לי שעשרות אלפי אזרחים, אם לא יותר מכך – אומרים 150,000 אזרחים – קיבלו הודעות. אני רוצה להזכיר בהזדמנות הזאת – בועז טופורובסקי כבר מסתכל עלי וחובה להזכיר אותו. בוודאי אזכיר אותך כמי שלקח על עצמו להוביל בכנסת את המאבק מול תופעת ה"איקיוטק". היום היא תופעה; היא לא רק סיפור של החברה אלא היא תופעה בכלל. גם הכנסת, גם חבר הכנסת מיקי רוזנטל נתן לך גיבוי מלא בניסיונות של חברת "איקיוטק" לתקוף אותך באופן אישי ובצורה בוטה וגסה. כפי שאמרתי, בתוכנית "צינור לילה" הראו איך כל התופעה הזאת מתנהלת ואיך אזרחים, בגלל תמימות, בגלל חוסר הבנה של ההליך, מוצאים את עצמם מחויבים ומתחייבים לדבר שהם בכלל לא התכוונו אליו ולא רצו אותו. אתה מקבל טלפון, או מתקשר לאיזה טלפון, ומעצם העובדה שהתקשרת לטלפון הזה הם כבר רואים לנכון – כאילו התבצעה עסקה. בעצם הצעת החוק הזאת באה להסדיר, אדוני השר, את הנושא של מכירה מרחוק דרך הסלולר במובן הזה שאנחנו קובעים כמה תנאים כדי שהתהליך ייחשב לעסקה מלאה, גם מהצד של הצרכן וגם מהצד של מספק השירות. אני מקווה גם שהמשרד ייקח את ההצעה הזאת. אני מבין שהוא גם הולך להרחיב אותה כך שהיא תסגור פרצות רבות נוספות אחרות שנמצאות בחוק. תודה רבה לכם. אני רוצה להודות גם לקצרנית שיושבת ורושמת את דברי בשקיקה. תודה רבה לכם. <היו"ר יוני שטבון:> תיקנו אותי כאן שיש להגיד: רשמת פרלמנטרית. <איתן כבל (העבודה):> רשמת פרלמנטרית. מהיום והלאה ייקרא רשמת פרלמנטרית. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על התיקון. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. ישיב על הדברים שר התקשורת חבר הכנסת גלעד ארדן. בבקשה. <שר התקשורת גלעד ארדן:> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראשית הדברים אני אבקש לברך את חבר הכנסת איתן כבל ואת יתר יוזמי הצעת החוק; בהחלט, הצעת חוק חברתית, צרכנית, ראויה. למעשה, כפי שהסביר חבר הכנסת כבל, הצעת החוק עוסקת בתופעה מגונה שנוצלה לרעה על-ידי ספקי תוכן במשך כמה שנים. בעצם, אם לפשט את הדברים, מדובר בניצול לרעה של תמימותם של קטינים באמצעות מכשיר הסלולר. אני לא אזכיר עכשיו שוב את הפרשייה המוכרת שנדונה בימים אלה בכנסת, אבל היא לא התופעה היחידה. בין שמדובר בהונאה פלילית ובין שמדובר בניצול לרעה של תמימותם של קטינים, הרי טוב שהכנסת תתערב ותעלה את הטיפול בנושא הזה למדרגה של חקיקה ראשית. משרד התקשורת בעבר זיהה את התופעה הזאת שבה חברות הסלולר כנראה גם קיבלו על זה כסף מאותם ספקי תוכן שרכבו על המכשירים הסלולריים והציעו שירותים משירותים שונים, אם אלה אודישנים – עם חלום הפרסום והצטרפות לעולם הזוהר – או כל מוצר אחר. לא תמיד ילדים מבינים את העלויות, לא תמיד הם מבינים את המחיר ובמה זה כרוך. על-ידי לחיצה מאוד קלה ופשוטה של הסכמה, הם בעצם גרמו להוריהם חיובים כספיים, לעתים חיובים כספיים ניכרים. משרד התקשורת בעבר זיהה את התופעה הזאת ותיקן את הרישיונות של חברות הסלולר, אבל לצערי אנחנו עדיין מקבלים תלונות בנושא הזה – אומנם פחות מבעבר, אבל אני סברתי שגם אם ניתן לבצע תיקון נוסף ברישיונות החברות, כדאי שחברות הסלולר יבינו שיש כאן תופעה מגונה שהכנסת – בשם העם כמובן – רואה אותה בחומרה רבה. ואני החלטתי לתמוך, ואני שמח שהממשלה, בוועדת השרים לחקיקה, הצטרפה לתמיכה בהצעת החוק של חבר הכנסת כבל. כפי שפירט חבר הכנסת כבל, ההצעה מפרטת אילו דרישות יצטרכו להתקיים כדי שיהיה אפשר למכור על – דרך מכשיר הסלולר מוצרים או שירותים מסוימים. הכוונה שלנו היא, כפי שנאמר כאן, להוסיף עוד פרטים ועוד דרישות, אבל בעיקר גם להכניס אמצעי אכיפה וקנסות מאוד מאוד מרתיעים במהלך החקיקה המפורטת בוועדת הכלכלה. לכן אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, ולהעביר אותה לוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה ראשונה. <איתן כבל (העבודה):> אני רוצה שגם במסגרת הזאת ייבחן העניין גם בהיבט הרטרואקטיבי, אם אפשר דרך הצעת החוק הזאת להתמודד – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> – – – מעל הדוכן, כאשר עלו הצעות לסדר-היום, גם של חבר הכנסת אטיאס, וגם – נכון – עלו עוד הצעות כאלו. אני בזמני ביקשתי לבחון את זה מול משרד המשפטים. משרד המשפטים כמובן איננו מתלהב מהחלה רטרואקטיבית, כיוון שאותו שינוי רישיונות יכול להתבצע בהחלטה מינהלית רק מעתה ואילך. כאשר מדובר בחקיקה ראשית, אם היועצת המשפטית של הכנסת תאמר שזה דבר שאפשר לעשות, אני לא רוצה להגיד כבר אמירה סופית ומוחלטת, אבל אינני רואה מניעה – לא רואה סיבה להתנגד אם הכנסת תרצה להרחיב. חבר הכנסת טופורובסקי העלה אז את הרעיון הזה, ואני לא רואה מניעה – – – <איתן כבל (העבודה):> אני רוצה להזכיר לאדוני, אנחנו רוצים לבדוק את זה בוועדת הכלכלה סביב ה"קלאב הוטל". בדיוק על העיקרון הזה ביקש – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> חבר הכנסת כבל, אתה מכיר את גישתי בעניין הצרכני, ואני בהחלט לא זה שיעמוד בדרכם של חברי הכנסת כדי לפתור בעיה או עוולה צרכנית, גם אם זה פתרון רטרואקטיבי נגד מישהו שניצל לרעה איזו פרצה בחקיקה הכלכלית הקיימת; בחקיקה כלכלית אפשר לעשות חקיקה רטרואקטיבית. אני רק מזכיר לחברי שהסיכום בינינו הוא שבסופו של דבר מה שיצא מוועדת הכלכלה יהא מתואם ועל דעת שנינו, ואתה מהנהן בהסכמה לסיכום הזה. אם כך, הממשלה תומכת בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה לשר חבר הכנסת גלעד ארדן. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה טרומית על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – עסקה לרכישת שירות של צד שלישי ומסירת פרטי זיהוי למנוי), התשע"ד–2013, של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 62 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – עסקה לרכישת שירות של צד שלישי ומסירת פרטי זיהוי למנוי), התשע"ד–2013, לדיון מוקדם בוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> 62 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית ותועבר לדיון ולהכנה לקריאה ראשונה בוועדת הכלכלה. <הצעת חוק המים (תיקון – הוספת מסגדים לשירותים ציבוריים שנקבעו לגביהם תעריפי מים מופחתים), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1973/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק המים (תיקון – הוספת מסגדים לשירותים ציבוריים שנקבעו לגביהם תעריפי מים מופחתים), התשע"ד–2013, של חבר הכנסת באסל גטאס. על הצעת החוק הזאת תשובה והצבעה יהיו במועד אחר. עשר דקות. בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השרים, בעצם זו הצעת החוק הראשונה שאני מביא לכנסת. אני התמהמהתי הרבה כדי להביא הצעה שהממשלה תתמוך בה. חשבתי לתומי שאין יותר הגיוני ויותר קל לעיכול ולתמיכה מההצעה שאני מביא בפניכם. סעיף 112(א) בחוק המים – – – <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת באסל גטאס בצדק מעיר שקשה לשמוע מפה, מהדוכן, את הנואמים. מי שמעוניין לשוחח או לדבר, שיעשה זאת בבקשה בחוץ. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> סעיף 112(א) בחוק המים קובע, או: מקנה למועצת הרשות הממשלתית, כהגדרתה בחוק, סמכות לקבוע תעריפי מים מיוחדים, לפי דירוגים שונים ועל סמך קטגוריות שונות, שיקולים וכללים אשר נקבעו בסעיף. עם זאת, הסעיף הגביל את מועצת הרשות הממשלתית בקביעת תעריפי המים המסופקים לשירותים ציבוריים שנקבעו בחוק. הוא הגביל אותם כך שבתי-מרחץ ומקוואות ובתי-חולים, המחיר שלהם קבוע בחוק, והתעריף לא יעלה על 1.61 ש"ח, כאשר התעריף עצמו מתעדכן בהתאם להוראות אותו סעיף, 112(א), לחוק. מה אני מביא בהצעת התיקון שלי? שנוסף על בתי-מרחץ ומקוואות ייקבע על-פי אותו סעיף תעריף אחד גם למסגדים, מקום התפילה של המוסלמים. ולמה זה מתבקש, ולמה זה הגיוני, וחשבתי לתומי שהממשלה תתמוך בשתי ידיים? כי המצב הנוכחי, יש בו אפליה זועקת לשמים. אפילו אם יש מקווה אחד, או בית-מרחץ אחד, שמקבל תעריף 1.61 ש"ח, לא יכול להיות, פשוט לא יכול להיות מצב שמסגד משלם 15 שקלים או 10 שקלים על אותו קוב מים, שמשתמשים בו גם במקום אחר, כלומר במקוואות ובבתי-מרחץ. ההיגיון, הרציונל העומד מאחורי הצעת החוק שלי הוא יצירת שוויון בין תעריפי המים הנצרכים במסגדים לתעריפי המים הנצרכים במקוואות ובבתי-מרחץ אצל היהודים. זה בא מההיגיון הפשוט, שהמים שנקבעו בחוק – שמחירם נקבע בחוק על 1.61 ש"ח, נועדו למטרת טהרה, בהקשרים דתיים ספציפיים, וזה בדיוק אותו מצב הקיים במסגדים – 90% מהמים הנצרכים במסגדים נועדים לשימוש – למה שנקרא בשפה הערבית הטהורה אל-ודוא. אל-ודוא זה תהליך הרחיצה שנקבע במצוות ובאופן מפורט בקוראן, וגם בסונה – 90% מצריכת מים של המסגדים. אז מה ההבדל בין מים במקוואות ובבתי-מרחץ לבין המים האלה? גם במקוואות ובבתי-מרחץ יש סוג מים של רחיצת ידיים ושל שימוש בשירותים וכו'. לצערי הרב, אותו היגיון פשוט, שמונע אפליה בין מקומות המיועדים לתפילה ולשירותי דת – לצערי הרב, ועדת השרים הצביעה נגד. והיא הצביעה נגד על-פי חוות דעת של רשות המים, וכל הטיעונים בחוות הדעת הזו של רשות המים משוללי יסוד וכל היגיון. קודם כול, טענו שכל תאגידי המים פטורים מהקביעה הזאת בחוק, ותאגידי המים מספקים מים ל-85% מהאוכלוסייה; מטבע הדברים גם למקוואות ובתי-מרחץ. אבל מה עם ה-15% הנותרים? זו דווקא טענה שמשחקת נגדם. כי אם ככה, מה הבעיה? אם רק 15% מהמסגדים, נגיד, בארץ, יקבלו את ההנחה הזאת, אז אין אפילו סיבה כלכלית להתנגד. ממילא התאגידים פטורים, והם נתנו לי עכשיו מחשבה איך לתקן את החוק שוב, שהתאגידים לא יוכלו להתגבר על אותה תקנה, שכן כוונת המחוקק הייתה שהמים הספציפיים האלה, שמיועדים לטקסי הטבילה, כשלעצמם, בבתי-חולים, יקבלו תעריף נמוך ומסובסד. אז עקפו את זה בחוק התאגידים. טענה שנייה הייתה, כאילו, אם אנחנו נותנים עכשיו, מוסיפים את המילה "מסגדים" בחוק, זה מפלה לרעה בתי-כנסת וכנסיות, גם אם הם יודעים טוב שבכנסיות ובבתי-כנסת אין שימוש במים לטקסי הטבילה עצמם – שימוש מסיבי. ההשוואה בין מסגדים לבין מקוואות ובתי-מרחץ באה מעצם העניין, הגדרת המים, השימוש במים; זאת אומרת, קטנוניות. ואם כבר, אני מוכן להוסיף את המסגדים ואת הכנסיות גם בחוק, אין בעיה – סליחה, בתי-כנסת וכנסיות. נוסיף אותם בחוק. כמובן, טענות אחרות שעמדו בגוף חוות הדעת של רשות המים, שגרמו לשרים, לחלק מהשרים לפחות, להתנגד, הן סיבה כלכלית, שכפי שאמרתי, זה כמויות מזעריות, זניחות, בטלות בשישים. יעני, זו קטנוניות, כאילו, לכתוב אפילו על זה, כסיבה קטנונית, כשבתי-המרחץ והמקוואות ממשיכים לקבל את אותו תעריף נמוך. אני חושב שמן הדין וראוי שוועדת השרים תשקול שוב את עמדתה, ואני אפעל גם שרשות המים תשנה את דעתה, שלא יישאר מצב שבו מסגד אחד מופלה לרעה מול מקוואות ובתי-מרחץ. אני שמח שהשר סילבן שלום ומשרדו היו בעד ההצעה. גם, הבנתי, חלק משמעותי מהשרים היו בעד. אבל החלק השני, בגלל אותה חוות דעת, כאילו, של הגורם המקצועי, התנגדו. אני מקווה שהשר יערער בפני ועדת השרים ויהיה דיון נוסף שיביא לתמיכה בהצעת החוק שלי. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת באסל גטאס. כפי שאמרתי קודם, תשובה והצבעה יהיו במועד אחר. <הצעת חוק שלילת הזכאות לדמי הביטוח הלאומי והבטחת הכנסה עקב השתתפות בפעילות חבלנית נגד מדינת ישראל, תושביה ואזרחיה (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2124/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק שלילת הזכאות לדמי הביטוח הלאומי והבטחת הכנסה עקב השתתפות בפעילות חבלנית נגד מדינת ישראל, תושביה ואזרחיה (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה. כן, זה הנמקה מהמקום. בבקשה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לא, לא שראיתי. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, שערורייה, אין דרך אחרת להגדיר את זה, אולי מציאות הזויה, שבה רוצחים, אסירים ביטחוניים, שמשוחררים טרם המועד – לא משום שהמדינה החליטה לשחרר אותם, לא משום שהייתה איזו החלטה רצונית של המערכות האמונות על כך, אלא בגלל מקרים כמו חטיפות, שמחייבים לקיים איזה הסכם חילופים, בגלל דרישות שבאות, בגלל נושאים שקשורים לתהליכים מדיניים – מוצאים את עצמם משוחררים בטרם ריצו את תקופת מאסרם, והנה, מדינת ישראל לא רק משחררת אותם, בלית ברירה, אלא גם מעניקה להם סל של הטבות כאילו היו ככל אסיר אחר וככל אזרח אחר. אני חושב שלמצב הזה צריך לשים סוף, והדרך לשים לו סוף היא על-ידי כך שבכל אותה תקופה שבה היו אותם אסירים אמורים להמשיך לשבת בבית-הסוהר, אך שוחררו טרם הזמן, בתקופה הזאת הם לא יהיו זכאים לכל אותן זכויות שמוענקות על-ידי הביטוח הלאומי ושמוענקות לאסירים משוחררים כדרך כלל, ובכך בעצם יושווה, לפחות בהיבט הכספי, מצבם למצב שבו היו נתונים לו היו ממשיכים לשאת במאסר, שאז לא היו מקבלים ולא היו זכאים לתשלומים האלה. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שמדובר באבסורד, בתיקון שהוא מתחייב, זועק לשמים, ואני מקווה מאוד שהכנסת תשים סוף למצב הבלתי-הגיוני הזה. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת יריב לוין. ישיב על הדברים שר הרווחה, השר מאיר כהן, השר שממונה גם על הביטוח הלאומי. בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, הצעת החוק מבקשת לשלול זכאות לגמלאות הביטוח הלאומי והבטחת הכנסה ממבוטח אשר הורשע בגין ביצוע עבירת ביטחון בתקופת מאסרו, וכן בתקופה של שחרור עקב קיצור העונש או בשל חנינה, עד תום התקופה שהיה אמור לרצות את עונשו. כבר היום נשללת זכאותו של אסיר לגמלה, כולל גמלת הבטחת הכנסה; חוק הביטוח הלאומי קובע כי אסיר לא יהיה זכאי לגמלאות, וחוק הבטחת הכנסה קובע כי מבוטח הנמצא במוסד שכל אחזקתו היא על חשבון המדינה, ובכלל זה גם אסירים, לא יהיה זכאי לגמלה. השינוי המבוקש על-פי ההצעה מתייחס, לפיכך, לתקופת השחרור המוקדם של האסיר הביטחוני, ועד לתום תקופת המאסר המקורית. זה לעניין כל גמלה, כולל גמלת הבטחת הכנסה. בעניין זה יצוין כי כבר כיום, לפי חוק הביטוח הלאומי, נשללת זכאות לגמלה ממי שביצע פשע על רקע לאומני, או מבני משפחתו, כדלקמן: א. במקרים שבהם הזכאות נוצרה כתוצאה מביצוע פשע או מניסיון לביצוע פשע, למשל מפגע שהפך נכה עקב פעילותו לא יהיה זכאי לגמלת נכות; ב. מי שביצע עבירת ביטחון שבוצעה מתוך מניע ביטחוני או לאומני ונגזרו עליו עשר שנות מאסר לפחות יהיה זכאי לגמלאות בשיעור 50% בלבד; גמלת נפגעי עבודה, תאונות אישיות, אבטלה, פשיטת רגל, זיקנה ושאירים; ג. שלילת הזכאות לקצבת זיקנה של מי שנידון למאסר עולם בשל עבירה של רצח אשר בוצעה מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור; ד. שלילת זכאות בני משפחתו של מי שביצע פשע מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור, לגמלת שאירים, תלויים, מענק פטירה ועוד. חוק זה הוא חוק חשוב, הבא להבטיח את המצבים האבסורדיים כל כך, שכולנו שומעים עליהם לעתים, שבהם מתברר שהמדינה תומכת במפגעים בה. לאור האמור לעיל, ועדת השרים החליטה לתמוך בהצעת החוק, בתיאום. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לשר מאיר כהן. מתנגד להצעת החוק חבר הכנסת עיסאווי פריג'. שלוש דקות. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברים, הכנסת הזאת הופכת להיות מיום ליום מאוד מעניינת. אנחנו כל הזמן חושבים – תראה לאיזה מצב אנחנו מגיעים – איך להחמיר ענישה נגד ערבים. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> נגד מחבלים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נגד ערבים, אני אגיד לך למה. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> נגד מחבלים. אם ערבים זה מחבלים, אז זה בסדר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני שותף אתך שצריך לשמור על ביטחון המדינה, ונגד כל פשע, ונגד כל מי שבא לפגוע במדינה; זה סיפור אחר. אבל נוצר מצב שהחברים מתחרים ביניהם, יש דבר אחד מנחה: איך מעוון לפשע להחמיר בכל מיני שיטות, ואיך לבטל זכויות של ערבים. חבר הכנסת לוין, חברת הכנסת פנינה שטה וחבר הכנסת אלעזר שטרן מוכנים שכולם יקבלו ביטוח לאומי – כולם; כולל רוצחים, כולל אנסים, כולל גנבים – כולם יקבלו ביטוח לאומי, רק – רק לא מי שקשור לעבירות ביטחוניות. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> זה לא נכון אבל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תראה את האבסורד, חבר הכנסת לוין, אני קורא את דברי ההסבר של החוק. אני קורא את זה. מה כתוב? ולמה הטענה? כי – נסיבות חיצוניות בשחרורם. נסיבות חיצוניות, ולא מהחלטה בלתי תלויה של הממשלה. זאת הסיבה. זה כתוב בדברי ההסבר. אני אגלה לכם משהו, חברים. נסיבות בלתי תלויות גרמו שהמדינה לא תעניש פורעים יהודים אפילו בעבירות מינוריות, ולאלו קוראים "תג מחיר". זה בגלל החלטה בלתי תלויה של המדינה. החלטה בלתי תלויה של המדינה הביאה גם לשחרורם המוקדם של יהודים לאומנים, והכול בטענה של החלטה בלתי תלויה, במקביל לנסיבות חיצוניות. אתם מחפשים כל הזמן איך להביא את זה. ידידי, אל תטיפו לנו מוסר. חוק זה חוק. יהודי או ערבי – חוק זה חוק. וכל השיטות שאתם מנסים להגיד רק איך לתת עוד מכה, איך לשלול עוד זכות, זה פסול; ואיך אתה אמרת? בלתי הגיוני, שערורייתי, ומציאות הזויה. המציאות ההזויה היא שאתה חושב חד-צדדית. אתה חושב חד-צדדית, וזה רק פוגע, לא מוסיף. תודה לכם. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה טרומית. הצעת חוק שלילת הזכאות לדמי הביטוח הלאומי והבטחת הכנסה עקב השתתפות בפעילות חבלנית נגד מדינת ישראל, תושביה ואזרחיה (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת לוין – מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 54 נגד – 22 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שלילת הזכאות לדמי הביטוח הלאומי והבטחת הכנסה עקב השתתפות בפעילות חבלנית נגד מדינת ישראל, תושביה ואזרחיה (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> 54 בעד, 22 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית ותועבר לדיון ולהכנה לקריאה ראשונה בוועדת העבודה והרווחה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יוני שטבון:> לפני שנעבור להמשך החקיקה, לדיונים ולהצבעות, יש לנו הודעות יושב-ראש ועדת הכנסת. אחת ההודעות מחייבת הצבעה. אני מבקש – מי שתכנן לצאת, אפילו לכמה רגעים – בבקשה. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה. ההודעה הראשונה, אדוני היושב-ראש, היא ללא הצבעה. ועדת הכנסת קבעה את הוועדות לדיון בהצעות החוק האלה לשם הכנתן לקריאה ראשונה: ועדת החינוך, התרבות והספורט תדון בהצעת חוק תאגידים לניהול משותף של זכויות יוצרים ומבצעים, התשע"ד–2014, של חבר הכנסת עמרם מצנע וקבוצת חברי הכנסת. ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – דחיית מועדים), התשע"ד–2014, של חברי הכנסת מירי רגב, יעקב אשר, דוד אזולאי ואברהם מיכאלי. מה שכן דורש, אדוני, הצבעה, זו ההודעה כדלקמן: הכנסת החליטה בישיבתה ביום שני, י"ז באדר א' התשע"ד, להעביר את הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 7) לדיון בוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה ביקשה להעביר את ההצעה האמורה מוועדת הכלכלה לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. ועדת הכנסת קיימה היום דיון והמליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק האמורה מוועדת הכלכלה לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי שמצביע בעד – מצביע בעד הודעת יושב-ראש הכנסת; להעביר את הנושא לוועדת הפנים. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 5 בעד הצעת ועדת הכנסת – 43 נגד – 18 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014, מוועדת הכלכלה לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> 43 בעד, 18 מתנגדים. הנושא יועבר לוועדת הפנים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו נעבור להודעת מזכירת הכנסת. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת הצעה לתיקון תקנון הכנסת לפי חוק-יסוד: הכנסת, שהניחה ועדת הכנסת. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. <הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – פטור מארנונה לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1462/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק הבאה, הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – פטור מארנונה לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ג–2013, של חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מעלה כאן היום, חתומים עליה גם חברות הכנסת איילת שקד, שולי מועלם, מירי רגב, פנינה תמנו-שטה, תמר זנדברג ומיכל רוזין וחבר הכנסת אילן גילאון. זו הצעת חוק שמבקשת לתת פטור מארנונה למשך שנתיים לנשים מוכות שיוצאות ממקלט לנשים מוכות. חברי חברי הכנסת, על-פי נתוני משרד הרווחה, בשנת 2012 שהו ב-14 מקלטים לנשים מוכות – אני לא שומעת את עצמי. אדוני, אני לא שומעת את עצמי. <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, שוב חבר כנסת שנואם אומר לי שהוא לא שומע את עצמו. מי שמעוניין לשוחח, בבקשה שיעשה את זה בחוץ. בבקשה, חברת הכנסת גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, על-פי נתוני משרד הרווחה, בשנת 2012 שהו 672 נשים ב-14 מקלטים לנשים מוכות ברחבי הארץ. על-פי נתונים ממשרד הרווחה, התברר להם ש-18% מאותן נשים מוכות חוזרות למעגל הגבר המכה כי אין להן אמצעים כלכליים לחיים עצמאיים. נכון שהכנסת הזאת חוקקה כמה חוקים – אני בין המחוקקים האלה – שמבקשים לתת הטבות לנשים מוכות, תגמולים, הבטחת הכנסה. אבל הדבר המשמעותי הזה, שאישה יוצאת ממקלט, כדי שהיא תוכל לפתח יציבות כלכלית, שהיא תוכל לא לשלם ארנונה – לאותה אישה זה כסף גדול – כסף גדול – כמה מאות שקלים האלה. למדינה, לרשויות המקומיות זה כסף קטן. תחשבו – 672 נשים ברחבי הארץ, על כמה רשויות זה נופל, איך זה מתחלק. חברי חברי הכנסת, אני חייבת להודות שנדהמתי מהתשובה של שר הפנים. אנחנו תכף נשמע כאן את סגנית השר. ארבעה חודשים לקח לשר הפנים להתדיין עם השלטון המקומי כדי לתת תשובה שלילית. זה פשוט מחפיר. אמר לי השר: טוב, נעגן את זה בתקנות. אנחנו יודעים שתקנות נתונות לטוב לבו של שר כזה או אחר. מחר יהיה שר פנים אחר, התקנות תבוטלנה. כבר היום זכאים לפטור מארנונה – ובצדק, ובדין – שוטרים, נכים, מוסדות דת, ישיבות ומוגבלים. אנחנו מבקשים שנתיים פטור מארנונה לנשים מוכות כדי שהן תוכלנה להתייצב בחיים החדשים שלהן, כדי שהן תוכלנה לא לשלם את הסכומים האלה. עכשיו, אנחנו מדברים על מעט מאוד נשים, כי רוב הנשים זכאיות להבטחת הכנסה. אנחנו מדברים על הדלתא הזאת שנשארה להם. אז במקום שיתייצב כאן השר, או סגנית השר, ויגידו: הכנסת תומכת בהצעה הזאת, ארבעה חודשים דנים עם השלטון המקומי כדי שאחר כך תהיה סטירת לחי לנשים המוכות האלה? על כמה נשים אנחנו מדברים בשנה? על כמה כסף מדובר? לנשים האלה זו הצלת חיים. אני קוראת לכם, חברי חברי הכנסת, תתמכו בהצעה הזאת. זה פשוט מחפיר שנושא כזה לא יעוגן בחקיקה, ויציעו כל מיני הצעות תקנוניות, שזה לעשות צחוק מהעבודה. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת גלאון. תשיב על הדברים סגנית שר הפנים חברת הכנסת פאינה קירשנבאום. בבקשה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> כמה נשים מוכות – – –? <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> 672. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> הן חסרות ישע. מה – – – <היו"ר יוני שטבון:> בבקשה. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> צהריים טובים. כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני חושבת שלנשים שנמצאות במקלט לנשים מוכות – וזה לא משנה מה תקופת השהייה שלהן; למה את מתנה את זה בחודש ימים ולמה שנתיים? אולי הייתי פוטרת אותן חמש שנים, אבל יש דרכים. יש משרד הרווחה, הוא אמור לטפל בנשים האלה. אני מסכימה אתך שצריך לעזור להן להגיע ליציבות ולעצמאות כלכלית. דרך אגב, אני לא בטוחה שה-18% שחוזרות לחיק הבעלים המכים זה בגלל הכסף. חלקן זה בגלל התלות ובגלל הרבה סיבות, ולאו דווקא בגלל הכסף. אבל אם אנחנו מחליטים שאנחנו רוצים, וזאת המדיניות שאנחנו רוצים להתוות, מן הראוי שמשרד הרווחה יקצה להן קצבה לשנתיים-שלוש שתעזור להן לעמוד על הרגליים. קל לנו לבוא ולהגיד: בואו וניתן להם פטור מארנונה. מי משלם את זה? משלמים את זה הרשויות, האזרחים האחרים. אותן נשים מוכות רוצות שהחינוך של הילדים שלהן יהיה טוב; אותן נשים מוכות רוצות ששירותי הרווחה בעיר יהיו טובים. אבל אם אנחנו נותנים הטבות בארנונה ולא מפצים את הרשויות על כך, מי משלם בסופו של דבר? אנחנו רוצים שאיכות החיים של האזרחים שלנו תהיה טובה. אנחנו רוצים שהשירות שהם מקבלים ברשויות יהיה טוב. לכן, אני לא חושבת שהדרך הנכונה להביא אותן לעצמאות הכלכלית היא פטור מארנונה. ברשויות ניתנות הטבות ארנונה נרחבות: לגמלאים, לנכים, לנזקקים, ויש לזה שורת טבלאות, ואת בטח יודעת את זה, זהבה; גם לפי רמת ההכנסה המשפחתית. כמה עוד הנחות ארנונה אנחנו יכולים להפיל על השלטון המקומי, כשהממשלה או אנחנו, המשרדים, איננו מסוגלים לפצות אותם על היקף ההטבות שניתנות? לכן, אני אסכים אתך שצריך למצוא דרך לחזק את הנשים האלה, אבל הדרך הזאת היא לא דרך ארנונה. לכן, במקרה הזה, אני נאלצת לבקש להתנגד לחוק הזה. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לסגנית השר פניה קירשנבאום. מעוניינת להשיב? חברת הכנסת גלאון תשיב על הדברים. שלוש דקות. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, שמעתי את הדברים של סגנית השר, ואני מודה שאני לא מאמינה למשמע אוזני. צריך לחזק את הרשויות המקומיות. יש על זה ויכוח? הכסף הקטן הזה? אתם לא מתביישים, גברתי סגנית השר? <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> – – – כסף קטן. <זהבה גלאון (מרצ):> אתם נותנים למוסדות דת, לגמלאים, לשוטרים, לנכים. אנחנו מבקשים שנתיים פטור מארנונה. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> משרד הרווחה צריך – – – <זהבה גלאון (מרצ):> כל המקלטים, כולל משרד הרווחה, הגיעו למסקנה שיש בעיה כלכלית. כשאישה צריכה לשלם ארנונה, בשבילה זה 200 שקל לחודש – בשביל העירייה זה כלום, ולה זה משמעותי. זה מציל חיים. אז עכשיו אתם אומרים לנו שיש כאן ריב בין הרשויות? שמשרד הרווחה ייקח את זה על עצמו ולא משרד הפנים? אתם לא מתביישים? את שומעת מה את אומרת? זה נכון שצריך לעזור לנשים, אבל זו לא בעיה של משרד הפנים – שמשרד הרווחה יעזור. מה זה מעניין אותי מי צריך לעזור? מה שמעניין זה שצריך לפטור אותן – – – <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> תתקני את החוק – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אז אני משאירה את החוק. זה מה שעשיתי. <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> תשני את החוק, שהעזרה תבוא ממשרד הרווחה. <זהבה גלאון (מרצ):> אני באה ואומרת: נשים מוכות זכאיות להבטחת הכנסה. הן זכאיות לתגמולים לנשים מוכות. את זה משרד הרווחה נותן. לכם יש אחריות, כמשרד הפנים, ואתם נכנעים לשלטון המקומי. פשוט תתביישו לכם. זה הכול שיקולים פוליטיים, שעומד ראש רשות השלטון המקומי חדש ובמקום שינערו אותו ויגידו לו: כמה כסף זה? – – <סגנית שר הפנים פניה קירשנבאום:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – אתם מפקירים את הנשים המוכות. אתם שולחים אותן חזרה לגבר המכה, ואתם תהיו אחראים לזה שאחר כך גם רוצחים אותן שם, כי הן לא יכולות לעמוד על הרגליים ברשות עצמן. זה מה שאתם עושים היום. את עומדת כאן על הדוכן ואת מסבירה לי שזה התפקיד של שר הרווחה ולא של שר הפנים? את שומעת את עצמך? את לא מתביישת? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני אומרת לכם: דמן בראשכם. זה הכול. איזו חוצפה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת גלאון. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – פטור מארנונה לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ג–2013. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 39 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – פטור מארנונה לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ג–2013, נתקבלה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – הממשלה נגד חרדים ונגד נשים מוכות? הממשלה נגד חרדים ונשים מוכות. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 31, 39 מתנגדים. הצעת החוק לא נתקבלה. <הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (איסור מתן שירותי רפואה פרטית בבתי-חולים ציבוריים), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1808/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון והצבעה בהצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (איסור מתן שירותי רפואה פרטית בבתי-חולים ציבוריים), התשע"ד–2013, של חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בבקשה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק זו מוגשת יחד עם חברי לסיעה מיקי רוזנטל, משה מזרחי, מרב מיכאלי, מיכל בירן, סתיו שפיר וחיליק בר, וכן היא הוגשה בכנסות קודמות יחד עם חבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי, והיא תובא גם במהדורה הזאת במליאה. תארו לעצמכם שבמשטרה, במשטרת ישראל, החל משעה מסוימת, מ-14:00, השוטרים היו מתחילים לקבל פונים בתשלום. הפונים בתשלום היו מקבלים טיפול יותר טוב על-ידי השוטרים היותר-טובים. תארו לעצמכם שבתי-המשפט במדינת ישראל החל מהשעה 14:00 היו נפתחים רק ללקוחות פרטיים. נאשמים ותובעים לא היו צריכים לחכות עד מועד המשפט. הם היו בוחרים את השופט שישפוט אותם, והם היו נהנים משירותים פרטיים בין כותלי מוסד ממשלתי. תארו לעצמכם שפקידי מס הכנסה משעה מסוימת היו מפסיקים לתת שירות לציבור בישראל כעובדי מדינה ונותנים שירותי מס פרטיים בתוך משרדי מס ההכנסה. זה נראה לכם הגיוני? זאת המשמעות של השר"פ. המשמעות של השר"פ היא שהחל משעה מסוימת נפתחות דלתותיהם של בית-חולים ממשלתי או של קופת-חולים ציבורית ומקבלים לקוחות פרטיים בתשלום. כך נוצר מצב, במדינה שבה יש חוק ביטוח בריאות ממלכתי ובמדינה שבה הצלת חיים ובריאות טובה אינן אמורות להיות תלויות כסף, שבה בפתחי בית-חולים ממשלתי וציבורי יש תור לעניים ותור לעשירים, תור לאנשים רגילים ותור לאנשים שיש בידיהם ממון. התור הזה הוא לא רק לבריאות טובה יותר, הוא גם מקצר את זמן התור. מי שחושב לעשות פיילוטים בשר"פ – הפיילוטים כבר נעשו. הנה, ב"הדסה" היה פיילוט. ב"הדסה" חולה רגיל, מטופל רגיל, מחכה פי-13.5 זמן ממי שמשלם כסף. כך גם ב"שערי צדק" – פי-חמישה. שם בכלל הגענו לשיא חדש: יש פגייה – שמירה בפגייה בתשלום. שמירה על פגים היא הצלת חיים. האם הצלת חיים תלויה בכספו של בן-אדם? אתם יכולים להעלות על דעתכם גיהינום מוסרי כזה שבמדינה מתוקנת, מערבית, הצלת חיים ובריאות טובות יהיו תלויות בכסף? נכון, טוב להיות עשיר ובריא על פני עני וחולה. זה נכון. זאת עובדה. אבל קביעת שר"פ בין כותלי בית-חולים ממשלתי וציבורי היא קריסה מוחלטת של כל השרידים וכל מה שנותר ממערכת הבריאות שלנו – שכן, היא עדיין טובה, וכן, היא עדיין ממלכתית. לכן באה הצעת החוק הזאת ואומרת, בעיצומם של דיוני ועדת גרמן, ובעיצומו של הדיון סביב "הדסה", שבו הפיילוט המפואר של רפואה לעניים ורפואה לעשירים מתגלה גם כלא-כלכלי בכלל. זה אפילו לא מציל כלכלית את בית-החולים. לכן אנחנו מביאים שוב את הצעת החוק הזאת, כדי לא להרפות, ולהעלות שוב לדיון, ולמנוע בכל כוח שיש בידינו – לשמור על מדינת ישראל כמדינת רווחה ראויה והגונה, שבה בריאות והצלת חיים אינן תלויות בכספו של אדם. ומי שפצוע, ומי שחולה, ומי שזקוק לסיוע, יקבל אותו מידי המדינה, ולא יכניס את היד לכיסו כדי לשלם. והערה נוספת. מי שחושב שהביטוח המשלים, שאותו אנחנו משלמים על כורחנו מכיסנו – לא כולנו, רק 80%; 20% שאין להם נותרים זנוחים לחלוטין – מי שחושב שהביטוח המשלים ישלם עבור השר"פ, אינו אלא טועה. כי ביום שבו השר"פ יוכנס לכל בתי-החולים, ביום הזה גם יועלו הביטוחים המשלימים, ויוקר המחיה יעלה, וכל ההבטחות הפומפוזיות על מאבק ביוקר המחיה, גם הן יקרסו. ועל כן, לטובת דמותה המוסרית של מדינת ישראל, ולטובת כלכלתה, ולטובת בריאות ממלכתית, כשכבר היום רק 60% מההוצאה הלאומית לבריאות היא בידי המדינה – זה מצב רע מאוד לעומת מדינות ה-OECD – לטובת מצב שבו הצלת חיים אינה תלויה בכסף, כשם שלהיות מוגנים על-ידי צבא הגנה לישראל לא תלוי בכסף, אנחנו מעלים את הצעת החוק המונעת שר"פ בכל בתי-החולים. זאת הצעת חוק שהיא בגדר מניעה, יותר מאשר שינוי, אם כי השר"פ כבר קיים בכמה וכמה בתי-חולים. אני יודעת שהנושא לא עומד בראש סדר-היום, אבל התפקיד שלנו הוא להעלות אותו לשם, כדי שוועדת גרמן לא תקבל את החלטותיה בשקט והרחק מאור הזרקורים. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. <הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (איסור מתן שירותי רפואה פרטית בבתי-חולים ציבוריים), התשע"ד–2013> [הצעת חוק פ/1910/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יוני שטבון:> להצעת החוק הנוכחית הוצמדה הצעת חוק פ/1910, של חבר הכנסת דב חנין, ואנחנו מאפשרים לו לדבר שלוש דקות, ולאחר מכן ישיב השר אורי אורבך בשם שרת הבריאות, ונבצע הצבעה נפרדת – על כל חוק בנפרד. שלוש דקות. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, עמיתי חברי הכנסת, אכן, רפואה לעשירים במקביל לרפואה לעניים היא רפואה לא צודקת. אסור ליצור מצב שבו בן-אדם לא יקבל ממערכת הבריאות את מה שמגיע לו, את מה שאפשר לתת לו, כי אין לו כסף. רפואה לעשירים ורפואה לעניים זו מערכת רפואית חולה. אבל, עמיתי חברי הכנסת, המודל הזה, של שר"פ, כפי שהונהג בישראל, הוא המצאה באמת ייחודית בתחום ההפרטה. כמו במערכות אחרות במדינת ישראל, יש לנו כאן קומה של רפואה פרטית, שמוקמת ונבנית על בסיס התשתית הציבורית, וזהו האבסורד הגדול שיש ברעיון השר"פ. הרי הרפואה הפרטית יושבת על תשתיות ציבוריות. אותה מערכת של רפואה פרטית נעשית על מימון הציבור, על קופתו של הציבור. בית-החולים נבנה מתשתית ציבורית ובמימון ציבורי. המבנה, הלוגיסטיקה, הכשרת הרופאים, הכשרת האחיות, כל הדברים האלה הם הוצאות ציבוריות. ועל התשתית הציבורית הזאת, שכולנו משלמים עליה – עליה נבנתה קומה של רפואה פרטית לעשירים בלבד. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, המערך הזה, של השר"פ, הוא מערך לא צודק; הפוך מהצדק. המהלך הזה הוא מהלך לא נכון, הוא שובר את האיזון הפנימי בתוך מערכת הבריאות. הוא יוצר קטגוריות שונות בתוך מערכת הבריאות, בין בתי-החולים, בתוך בתי-החולים. הוא הורס מבפנים את המערכות הציבוריות כאשר הוא מתגמל רופאים על העבודה הפרטית שלהם בצורה כל כך מועדפת. מה שצריך לעשות מבחינה זו זה בדיוק ההפך: לתגמל בצורה נדיבה רופאים ואחיות ועובדים של מערכת הבריאות הציבורית, כאשר הם מתחייבים לתת את כל זמנם למערכת הציבורית הזאת. והדבר האחרון, אדוני היושב-ראש, שצריך לומר, זה שהמהלך הזה, של השר"פ, לא רק שהוא לא צודק ולא רק שהוא לא נכון, הוא גם לא אפשרי, הוא לא עובד, וזה מה שלמדנו כולנו ואנחנו צריכים ללמוד כולנו מהפרשה של בית-חולים "הדסה". בית-חולים "הדסה" נקלע למשבר לא מכיוון שהרופאים שם לא טובים – רופאים מצוינים; לא מכיוון שהאחיות שם לא טובות – אחיות נפלאות, עובדים מעולים. בית-החולים "הדסה" נקלע למשבר בגלל מערכת לא נכונה של התנהלות, ובמרכזה של המערכת הזאת נמצא רעיון השר"פ. אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה לסיים ולהפנות את תשומת לבך – כי גם אני הופתעתי לראות את זה, וגברתי המזכירה – יש כאן שלוש הצעות חוק, לא שתיים, ונדמה לי אפילו שהצעת החוק הראשונה, מבחינת המספר – חבר הכנסת טיבי, של חברי הכנסת יחימוביץ וטיבי. אז אני אומר, אני לא מתווכח על הפרוצדורות הפורמליות, אני מדבר מבחינת הנראות של העניין. נראה לי נכון, ואני מניח שגם מכיוון שאף אחד מחברי הכנסת לא יתנגד לרעיון הזה, שחבר הכנסת טיבי ינמק את הצעתו עכשיו, ואז נקבל תשובה על כל הדברים יחד. <היו"ר יוני שטבון:> זה בדיוק מה שאנחנו עומדים לעשות. <שלי יחימוביץ (העבודה):> הוא מנמק. הוא מנמק. <דב חנין (חד"ש):> אוקיי. בסדר. כי לא זה מה שכתוב – – – <היו"ר יוני שטבון:> נכון. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> עכשיו בדיוק עוסקים בנושא. תודה לחבר הכנסת דב חנין. <הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (איסור מתן שירותי רפואה פרטית בבתי-חולים ממשלתיים), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/878/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יוני שטבון:> יש לנו הצעת חוק דומה, לא מוצמדת, של חבר הכנסת אחמד טיבי. עד עשר דקות. בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, אני למדתי מתמטיקה בבית-ספר יסודי בטייבה, ובבית-ספר יסודי בטייבה, אדוני היושב-ראש, 878 קודם ל-1808, והוא אפילו קודם ל-1901. גם בטייבה זה עובד ככה. נדמה לי שזה אמור לעבוד גם במזכירות וגם במקומות אחרים. אני הגשתי את ההצעה הזאת בכנסת הקודמת, אני היוזם של העיקרון הזה, של הצעת החוק הזאת, וצירפתי אלי את חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ושיתפנו פעולה. אני מופתע לראות את עצמי, כיוזם ההצעה הזאת, דובר שלישי, עם הצעה דומה להצעה שבאה אחרי, שהועתקה ממני. זה נראה לי לא סביר. ולכן, במקום לבטל את ההצעה על השר"פ – ואני אעלה אותה – אני מבקש ללמד את מי שצריך סדר בחשבון; והצעה מקורית. אני מברך את שבעת המופלאים, חברי הכנסת יחימוביץ, רוזנטל, מזרחי, מיכאלי, בירן, שפיר וחיליק בר, שהצליחו להיות לפני. כל הכבוד. <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא ביקשנו – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא, אני – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – אני מתנצלת לפניך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אוקיי, בסדר. בכל זאת, למפלגת העבודה יש תכונות שאין לי. מופלאות למשל. <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא לא, זה טכני לחלוטין. גם ציינתי – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אנחנו יותר זריזים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> נכון. יותר זריזים – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> חבר הכנסת טיבי, ציינתי שאתה ואני הגשנו את הצעת החוק הזאת בכנסות קודמות, והיא מובאת, ואיש לא ייטול ממך את הכבוד המגיע לך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא לא לא, אין בזה כבוד, רק – אני משנן מתמטיקה. <היו"ר יוני שטבון:> אולי רופאי "הדסה" ייטלו ממך את הכבוד. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בסדר. אני עבדתי, אדוני, בבית-חולים ”הדסה" – לגופו של עניין, לגופו של נושא – ואני מכיר את מערכת השר"פ מקרוב. אני לא נגד רפואה פרטית, חברי חבר הכנסת ריבלין. בבית-חולים "אסותא", למשל, יש רפואה פרטית. מותר שתהיה רפואה פרטית, אדוני היושב-ראש; יש אנשים שיכולים – מקום פרטי, בית-חולים פרטי לרפואה פרטית. אבל בבית-חולים ציבורי, כשהמשאב הוא ציבורי – או ממשלתי או ציבורי – "הדסה" היא חל"צ, לדעתי – חברה לטובת הציבור, חל"צ – ויש שם שתי מערכות: מערכת שמתחילה בבוקר ומערכת מקבילה שמתחילה נדמה לי ב-14:00 או ב-15:00, אחרי-הצהריים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> או ב-12:00. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> או ב-12:00. למשל בתיירות מרפא, חבר הכנסת אגבאריה, תיירות מרפא – יש סוכנים בתוך בתי-החולים, שלוחצים על הרופאים ועל בתי-החולים – ולא צריך ללחוץ הרבה, כי יש נכונות לקבל מבתי-החולים, ואז חולים מתקבלים ומטופלים עוד לפני שעת ההתחלה של השר"פ, כך שנוצרת קלאסה אחת שהיא קלאסה ציבורית עממית, שמקבלת טיפול רגיל, שהוא בסיסי טוב; גם הטיפול הרגיל הוא בסיסי טוב. ובית-חולים "הדסה", שהוא בית-חולים מצוין, שמעודד מצוינות ומחקר ושירות רפואי ברמה מצוינת – יש עוד רמה באותו בית-חולים, באותה מערכת, באותם שירותים, לאנשים שיש להם: אנשים עשירים, אנשים שיש להם אמצעים. והדבר הזה הוא בלתי צודק בעליל. בלתי צודק, כי אותו רופא, שגם מקבל משכורת מבית-החולים על עבודתו הרגילה הבסיסית, מקבל כסף אחר על שירות רפואה פרטית, ומתייחס – סליחה, גם הוא וגם הצוות הרפואי – אחרת למי שמגיע דרך השר"פ. ולכן, הצעת החוק הזאת, יחד עם ההצעות האחרות, באה כדי לומר: די להפרדה הזאת ודי להעדפה של ציבור מסוים בתוך אותו בית-חולים ציבורי. עכשיו קמה ועדת גרמן, שאחת ממטרותיה היא לעסוק ביחסי הגומלין בין שירותי הרפואה הציבורית לשירותי הרפואה הפרטית – וזה המקום לומר שהניסיון ב"הדסה" הוכיח שזה לא הצליח. זאת לא הסיבה היחידה לכישלון בבית-חולים "הדסה", אדוני היושב-ראש, כי הכישלון נובע מהתנהלות לא נכונה בכמה אספקטים, ואחד מהם הוא שירות הרפואה הפרטית. למרות קיומו, זה לא סייע, לא היה קרש הצלה בשעת מצוקה לבית-החולים והנהלת בית-החולים כדי לצלוח את המשבר הקשה הזה. זה הזמן לשוב ולומר את מה שאמרתי אתמול או שלשום על בית-חולים "הדסה". אני מרגיש, חבר הכנסת ריבלין, במקומות אחרים, שמחה לאיד על הכישלון ב"הדסה". אני חושב שזה לא בסדר, זה לא אנושי. יש טעויות שצריך לתקן, טעויות קשות שצריך לתקן, אבל לא צריך לזרוק את התינוק עם הכביסה המלוכלכת. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> חברת הכנסת שלי יחימוביץ – היות שאתה יוצא "הדסה", ואני, שמעורב מאוד ב"הדסה", גם עם "נשות הדסה" וגם עם אחרים – הרפואה הפרטית, זה שכל הרופאים נמצאים שם כל אחר-הצהריים, את לא יודעת כמה היא עוזרת לרפואה הציבורית. זה – עובדתית. <שלי יחימוביץ (העבודה):> כן, ראינו כמה זה עוזר. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> את לא יודעת כמה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני לא מסכים אתך. תרשה לי שלא להסכים אתך בנקודה הזאת, עמיתי חבר הכנסת ריבלין. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אתה מוכן שבשעה מסוימת, בתוך משרדי מס הכנסה למשל, תיתן ייעוץ מס – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> האי-צדק בין שתי מערכות, בין מערכת ציבורית למערכת פרטית, זועק לשמים. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אלה שתי מערכות: בבוקר הוא עובד – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> באותו בניין שאזרחי מדינת ישראל שילמו עליו את מסיהם – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תרשי לי, חברת הכנסת יחימוביץ. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אני עוזרת לך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תודה רבה. לא נראה לך צורם ששתי מערכות באותו מקום שהוא ציבורי – וזאת המערכת שצריכה להגיש אותו שירות רפואי שוויוני לכולם. לכן אמרתי שאני לא מתנגד לעיקרון של רפואה פרטית – ב"אסותא" למשל, בבית-חולים פרטי. זה לא ביטול מוחלט של העיקרון, אלא שבאותו מקום זה לא צודק להתייחס כך לשתי קבוצות אוכלוסייה – קלאסות אני קורא להן – שתי קבוצות של חולים: חולה שיש לו ומקבל יחס, שירות, יעיל יותר, מהיר יותר, חזק יותר, אני לא יודע, אבל אין ספק שלרשותו הכול; וחולים אחרים, שידם קצרה, וזה לא אותו אופן של טיפול. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אנחנו רוצים שב"הדסה" יהיו הרופאים הכי טובים ושייתנו שירות לכולם וגם יוכלו לעשות שירות פרטי, כי אחרת הם ילכו – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה במסגרת אחרת, עמיתי היושב-ראש. <היו"ר יוני שטבון:> אולי רגולציה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> יש מקום שהרגולציה תתערב, אבל לא להכניס את השר"פ לבתי-חולים ציבוריים אחרים, כמו שיש כאן – ואני מפנה לוועדת גרמן, שעובדת כעת – אלא ללמוד מהניסיון, מהאי-הצלחה הקיימת בבית-חולים "הדסה", ולהסיק מסקנות. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. ישיב על הדברים, בשם שרת הבריאות, חבר הכנסת השר שי פירון – על שלוש הצעות החוק. אני מדגיש, ההצבעות יהיו בנפרד על כל הצעת חוק. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה גם מומחה לבריאות? לא ידעתי. <שר החינוך שי פירון:> אני מומחה למחלות. <עפו אגבאריה (חד"ש):> מחלות – צריך להיות רופא. <שר החינוך שי פירון:> אני בן-של, זה בסדר, נכון? <עפו אגבאריה (חד"ש):> אוקיי. <שר החינוך שי פירון:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אשיב, ברשותכם, בשמה של שרת הבריאות, שמתנצלת שהיא לא יכולה להשתתף בדיון במליאה וביקשה ממני להקריא את דברי התשובה בשמה. אם כן, אני אשיב פעמיים, כל אחת בנפרד, פעם אחר פעם. בסדר? הצעת החוק שבפניכם דורשת לאסור מתן שירותי רפואה פרטיים בבתי-חולים ציבוריים או בתאגידי בריאות הפועלים בבתי-החולים הממשלתיים. מדובר בהצעת חוק אשר חלה על כלל בתי-החולים הציבוריים במדינת ישראל – – אחמד, אתה מקשיב? שאני אדע. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני מופתע שאתה עונה. <שר החינוך שי פירון:> – – אלה שבבעלות המדינה, אלה שבבעלות קופת-חולים כללית ואלה שבבעלות גופים פרטיים ללא מטרות רווח. לגבי בתי-חולים ממשלתיים, שירותי בחירת מטפל בתשלום אסורים על בתי-החולים הממשלתיים ותאגידי הבריאות גם יחד, וזאת על-פי חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה מ-2002. חוות הדעת הותירה פתח להסדרה של מתן שירותים כאמור בחקיקה, אולם מאז ניתנה, לא קידמה הממשלה הסדרה חקיקתית של הנושא, לא בחקיקה ראשית ולא בחקיקת משנה. מקובל לראות איסור זה כחל גם על בתי-החולים שבבעלות קופת-חולים כללית. לגבי בתי-חולים ציבוריים שבבעלות פרטית, כגון "הדסה" ו"שערי צדק", אין איסור כזה, והשאלה האם יש לאסור או להגביל את פעילותם בתחום היא שאלה של מדיניות מורכבת שלא ניתן לטפל בה בהצעת החוק הנדונה. עם מינוי הוועדה המייעצת – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> זו לא תשובה על הצעת החוק. <שר החינוך שי פירון:> יש שתיים. יש שתי הצעות, אני משיב על שתיהן. ביקשו ממני להשיב על שתיהן ברצף. אני מתנצל, חברת הכנסת יחימוביץ. <שלי יחימוביץ (העבודה):> חשבתי שאתה טועה ומקריא משהו אחר. <שר החינוך שי פירון:> לא, לא, אל תדאגי, לא טעיתי, הכול בסדר. הבנת הנקרא זה עוד בתחום. אם כן, עם מינוי הוועדה המייעצת לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית, נכלל במנדט שלה גם נושא זה. הוועדה טרם סיימה את דיוניה וטרם סיכמה את המלצותיה בנושא. ההצעה גם מתייחסת ל"שירותי רפואה פרטיים" כמקשה אחת ומתעלמת מכך שמדובר בשורה של שירותים שונים במהותם. כך, לדוגמה, לצד שירותי בחירת רופא או מטפל אחר בתשלום, קיימים שירותים "פרטיים" אחרים, שלא נאסרו מעולם, ושאין טעם או הצדקה לאסור, כגון שירותי IVF להבאת ילד שלישי ויותר; טיפולים אונקולוגיים המחייבים לעתים שימוש בתרופות שאינן בהכרח בסל; ביקורים בחדר מיון שאינם מזכים במימון של הקופה ועוד. לכן, לא ניתן להתמודד עם המורכבות של הנושא על דרך של הסדרה "אגבית" האוסרת איסור גורף על שירותי רפואה לכאורה פרטיים. מכיוון שההצעה כוללנית, היא גורפת לתוכה ערב-רב של שירותים ומצבים, מהם כאלה שאסורים כבר היום ומהם כאלה שלא ברור אם המציעים עצמם, בכל הכבוד הראוי, אכן התכוונו לאסור. על כן, הממשלה מבקשת להתנגד להצעת החוק. תודה רבה. עד כאן תשובה על ההצעה הראשונה. לגבי ההצעה השנייה. אדוני היושב-ראש, שוב, כנסת נכבדה – ושוב אני מתנצל בשם שרת הבריאות, שלא יכולה להשיב – הצעת החוק שבפניכם דורשת לאסור מתן שירותי רפואה פרטיים בבתי-חולים ממשלתיים – עכשיו, שלי, אני בדבר הנכון – או בתאגידי בריאות הפועלים בבתי-חולים ממשלתיים. שירותי רפואה פרטיים – זו כותרת לשורה של שירותים שונים במהותם. שירותי בחירת מטפל בתשלום אסורים על בתי-החולים ותאגידי הבריאות גם יחד, וזאת על-פי חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה מ-2002. חוות הדעת הותירה פתח להסדרה של מתן שירותים כאמור בחקיקה, אולם מאז ניתנה חוות הדעת הזאת, לא קידמה הממשלה הסדרה חקיקתית של הנושא, לא בחקיקה ראשית ולא בחקיקת משנה. עם מינוי הוועדה המייעצת לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית, נכלל במנדט שלה גם נושא זה. הוועדה טרם סיימה את דיוניה וטרם סיכמה את המלצותיה בנושא. שירותים אלה אינם ניתנים כיום בבתי-החולים הממשלתיים ובתאגידי הבריאות. לצד שירותי בחירת רופא או מטפל אחר בתשלום, קיימים שירותים פרטיים אחרים שלא נאסרו מעולם, ושאין טעם או הצדקה לאסור. מהותם ה"פרטית" מתמצית בכך שמימונם נעשה ממקורות מימון פרטיים ולא ציבוריים, אך בכל היבט אחר הם שירותים ציבוריים. בית-החולים הוא ציבורי, המחירון הוא ציבורי ומפוקח, ונאסרים סממנים פרטיים של שדרוג השירות בתשלום נוסף, בחירת הרופא או המטפל בתשלום, וכמובן הקדמת תורים. כאלה הם למשל שירותי IVF להבאת ילד שלישי ויותר; טיפולים אונקולוגיים המחייבים לעתים שימוש בתרופות שאינן בהכרח בסל; ביקורים בחדר מיון שאינם מזכים במימון של הקופה ועוד. לכן, אי-אפשר להתמודד עם המורכבות של הנושא על דרך של הסדרה "אגבית" האוסרת איסור גורף שירותי רפואה לכאורה פרטיים. ולבסוף: אין כיום שירותים שאסור לבית-חולים ממשלתי לתת אך מותר לתאגידי בריאות. תאגידי הבריאות כפופים לאותם כללי פעולה עקרוניים החולשים על שירותי הרפואה הציבורית הניתנים בבתי-החולים הממשלתיים. מכיוון שההצעה כוללנית, היא גורפת לתוכה ערב-רב של שירותים ומצבים, מהם כאלה שאסורים כבר היום ומהם כאלה שלא ברור אם המציעים עצמם, בכל הכבוד הראוי, אכן התכוונו לאסור. על כן הממשלה מבקשת להתנגד להצעת החוק. תודה רבה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – אדוני השר. <שר החינוך שי פירון:> אני רק מקריא את הדברים בשמה של שרת הבריאות. <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא יכול להיות, אין לך עמדה? <היו"ר יוני שטבון:> חברת הכנסת שלי יחימוביץ יכולה לדבר שלוש דקות כדי להשיב על הדברים. חבר הכנסת דב חנין גם כן יכול. <שלי יחימוביץ (העבודה):> תשובת שרת הבריאות שהובאה מפי שר החינוך שי פירון מאכזבת, מתחמקת, כוללנית, ואף אינה מתייחסת כלל להצעת החוק עצמה, ואני מרשה לעצמי לומר – אף לא להצעות החוק הנוספות בעניין הזה. איפה נמצא שר החינוך שי פירון? הוא נתן את תשובתו ויצא? אני חושבת שזה לא ראוי שהממשלה נותנת את תשובתה על הצעות חוק בעניינים מאוד גורליים, של חיים ומוות, בעניינים מבניים, מבנה מערכת הבריאות, ואילו השר מפטיר תשובה מיניה וביה, קורא מהנייר במהירות, ואז הוא יוצא ואפילו לא שומע את המשך הדיון. זאת התייחסות בלתי רצינית לחלוטין לא רק לכנסת, אלא גם לנושא. כיוון ששר החינוך הוא שהשיב על הצעת החוק אני רוצה למשול לו משל, אף-על-פי שלצערי הוא לא כאן. נגיד שבבתי-הספר הממלכתיים, שהוקמו בכספי משלם המסים, ונותנים חינוך על-פי חוק חינוך חובה חינם, שגם הוא לא ממש חינם, החל בשעה 16:00 כל צוות ההוראה וההנהלה, המורים, היו נשארים, ונותנים session נוסף של לימודים, למי שיש לו כסף לשלם עבור הלימודים, וגם היו מספרים לנו שזה נורא טוב, כי יש כל הזמן מורים בבית-הספר, 12 שעות ביממה, והילדים שיד הוריהם משגת לא היו מגיעים בבוקר, אלא היו מגיעים אחר-הצהריים, לקבל טיפול פרטי בתשלום מהמורים; הוראה פרטית משובחת, אחד על אחד, עם המורים שהם יבחרו, במקום מערכת החינוך הציבורית, בין כתליו של בית-ספר ציבורי, שמומן בכספי משלם המסים. הרי ברור שזה גיהינום מוסרי. כל הזמן מספרים לנו שהשר"פ והרפואה הפרטית זה מין קדמה ונאורות, אין ברירה, זה העולם החדש; לא, זה לא עולם חדש, זה עולם ישן ואפל, זאת נסיגה כמה מאות שנים לאחור, לשנים שבהן אצילים, רוזנים ומלכים קיבלו טיפול רפואי והצלת חיים ופשוטי עם נזנחו לנפשם ולא טופלו ומתו במכאוביהם. ושוב אני מביעה צער על קלות הראש ועל התשובה השטחית שקיבלנו, שגם לא זוכה לקשב בהמשך. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. ישיב על הדברים חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת דב חנין ביקש להשיב לשר, ואם חבר הכנסת אחמד טיבי מעוניין הוא יכול גם כן להשיב – בשלוש דקות. בבקשה. שלוש דקות. <דב חנין (חד"ש):> תודה. חברת הכנסת גלאון, עמיתי חברי הכנסת, גם אני שמעתי בצער את תשובתו של שר החינוך, או את דבריה של שרת הבריאות מפי שר החינוך. מה שאני רוצה לומר – ואני אומר את זה מאוד בקיצור – הוויכוח הוא לא על הפרטים הטכניים; הפרטים הטכניים לא מעניינים. יש כאן עימות בין שתי השקפות עולם: השקפת עולם אחת שמפריטה את הכול, מפרקת את הסדרי הרווחה, לא חומלת על חולים עניים ומוכנה להשליך אותם מאחור; והשקפת עולם אחרת, שאומרת שבני-אדם הם בני-אדם גם כאשר אין להם כסף, וגם כאשר אין להם כסף הם ראויים לטיפול רפואי. ובזה, בדיוק בזה, הכנסת צריכה להכריע. לא בשאלות הטכניות, שיש עליהן תשובות מצוינות, אלא בשאלה הערכית והעקרונית, האם בני-אדם במדינת ישראל זכאים לטיפול רפואי כאשר הם חולים, או רק כאשר הם עשירים? תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אחמד טיבי מעוניין גם כן להשיב על הדברים בשלוש דקות. לאחר מכן נעבור להצבעה בנפרד על כל הצעת חוק. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, שמעתי את תשובתו הלא-משכנעת של השר פירון בשמה של השרה גרמן, ולא השתכנעתי. נשאלת השאלה של הצדק, של מתן שירות שווה לכל מי שמגיע לבית-חולים ציבורי – אזרח – ולא ניתנה תשובה משכנעת על יצירת שתי קטגוריות של חולים, אחד שיש לו ואחד שאין לו. נכון אמרה שלי, היות ששר החינוך ענה, אז תארו לכם שיעשו אותו דבר בבתי-ספר יסודיים, חטיבת ביניים, תיכון – למי שעשיר – שתי מערכות באותו מתקן חינוכי, באותו בית-ספר. הדבר יוצר שתי קבוצות באותו בית-ספר, כפי שהוא יוצר שתי קבוצות בלתי שוויוניות באותו בית-חולים. האי-שוויון והאי-צדק זועקים לשמים. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו להצבעות נפרדות – על כל הצעת חוק בנפרד. הצעת חוק ראשונה: הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (איסור מתן שירותי רפואה פרטית בבתי-חולים ציבוריים), התשע"ד–2013, של חברת הכנסת שלי יחימוביץ וקבוצת חברי הכנסת. קריאה טרומית; מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 24 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 45 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (איסור מתן שירותי רפואה פרטית בבתי-חולים ציבוריים), התשע"ד–2013, נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> 24 בעד, 45 נגד, אחד נמנע. הצעת החוק לא התקבלה. אנחנו עוברים להצעת החוק המוצמדת אליה, הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (איסור מתן שירותי רפואה פרטית בבתי-חולים ציבוריים), התשע"ד–2013, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 23 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 46 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (איסור מתן שירותי רפואה פרטית בבתי-חולים ציבוריים), התשע"ד–2013, נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> 23 בעד, 46 נגד, אחד נמנע. הצעת החוק לא התקבלה. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, שהיא דומה: הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (איסור מתן שירותי רפואה פרטית בבתי-חולים ממשלתיים), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 25 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 44 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (איסור מתן שירותי רפואה פרטית בבתי-חולים ממשלתיים), התשע"ג–2013, נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> 25 בעד, 44 נגד, אחד נמנע. הצעת החוק לא התקבלה. <הצעת חוק המים (תיקון – איסור הפסקת אספקת מים), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1152/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק המים (תיקון – איסור הפסקת אספקת מים), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה. נזכיר רק – עד עשר דקות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הניסוח של הצעת החוק הוא ניסוח ישן נושן, הוא קיים מלפני הקמת תאגידי המים, אבל העיקרון שמנחה את הצעת החוק עדיין תקף. זאת אומרת, הצעת החוק דיברה, במקור, על איסור ניתוק מים מטעם מועצת הרשות הממשלתית למים ולביוב – לאסור ניתוק מים לרשות מקומית או ליישוב שלם, שזה היה מין עונש קולקטיבי, שהצדקתו באי-תשלום. ואנחנו יודעים שיש אנשים, אזרחים, שמשלמים את חובם בגין המים שהם משתמשים בהם, ויש כאלה שלא. אז זה היה מין עונש קולקטיבי. אני מעלה את הנושא מחדש מפני שזה מה שנמצא בתוך מאגר הצעות החוק שלי בכנסת שאפשר להעלות, אבל זה בא בעקבות הידיעות על ניתוק מים לעשרות אלפי תושבים והדיון בוועדת הכלכלה בראשותו של חבר הכנסת ברוורמן בנושא ניתוק מים לעשרות אלפי תושבים. לפני כמה ימים התפרסמה ידיעה על סקר שהזמין חבר הכנסת שמולי, נדמה לי – לא נדמה לי, בהחלט – בשמם של כמה חברי כנסת. והנתונים, רבותי חברי הכנסת, צריכים להדליק נורה אדומה בפניכם, בפנינו, כנבחרי הציבור. אנחנו מגלים ש-88% מהישראלים סבורים שמחירי המים גבוהים מדי, וכ-42% אומרים שהם קיבלו חיוב מים גבוה מהצריכה האמיתית שלהם, ו-75% חושבים שהסמכות לנתק מים לאדם לא צריכה להיות בידי תאגידי המים, וגם שיעור דומה השיב כי יש לבטל כליל את תאגידי המים. למען היושר, אני רוצה לומר, לפחות מהניסיון האישי – אני לא יודע איך זה במקומות אחרים – תאגיד המים שפועל באזור שלי שיפר את השירות. זו האמת; שיפר את השירות לאזרח במובן שההיענות לבקשות של חיבור מים, של תיקון תקלות, הטיפול הוא טיפול טוב וסביר ואפילו מעבר לזה. אבל אני בא כאן לטעון נגד העיקרון של ניתוק מים לחלוטין. אני חושב שהסנקציה של ניתוק מים היא סנקציה בלתי סבירה ולא מידתית לחלוטין. נניח שמישהו קנה מצרך כלשהו, אם חומר לבניין או עגבניות; אם הוא לא שילם בעדו, יש הליך כדי לדון אותו או לדון אתו בעניין של האי-תשלום, דרך בתי-משפט ודרך אזהרות ועורכי-דין. אבל לא יכול להיות שמי שלא שילם בעד העגבניות, יצא צו שאסור לו לקנות עגבניות. על אחת כמה וכמה כשמדובר בעניין של מים, אדוני השר. ניתוק מים הוא סנקציה בלתי מתקבלת על הדעת, במיוחד כשהיא נוגעת לילדים, נוגעת לתינוקות, נוגעת להיגיינה – היגיינה משפחתית והיגיינה ציבורית. היא נוגעת למצרך בסיסי שאין פשוט מצרך שהוא קריטי וחשוב יותר ממנו. לכן אני חושב שהסנקציה של ניתוק מים צריכה להתבטל ולחלוף מן העולם, כבוד השר, ותחת זאת יש לייצר מנגנון שמי שמשתמט מתשלום ישלם אותו דרך בית-משפט, כולל העלויות של ההתדיינות המשפטית. שאף אחד לא יבין אותי לא נכון, מובן שאני לא בא לגונן על משתמשים סדרתיים, משתמשים כרוניים – משתמטים, סליחה, משתמטים כרוניים, מתשלום מים. ואני יודע שיש כאלה שחובם בגין שימוש במים תפח למאות אלפי שקלים. אני לא מרחם על אלה, אני לא בא לגונן על אלה. אני בא לגונן על אדם שנקלע למצוקה והוא לא יכול לשלם; אני מגן על אותם ילדים ואותן משפחות עניות שנקלעו למצב שהוא בלתי סביר, שהוא לא מאפשר להן לשלם. אני בכלל חושב – ואני מציע לך, כבוד השר, לבחון גם את השאלה הזאת, לייצר מבחן סוציו-אקונומי לעניין ניתוק המים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> בסדר, אני יודע שיש דיון בעניין הזה, אני לא יודע לאן זה יגיע. ובכל מקרה, גם משפחה שהיא במצב כלכלי סביר, אני חושב שאין מקום לנתק לה מים. הרי יש משפחות רבות שהיום התאגידים מנתקים אותן מהמים, ולעתים בשל חובות קטנים יחסית וללא התראה מוקדמת וללא מתן אפשרות לפריסת החוב. אני חושב שזה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת. ואני לא רוצה לחזור על המשל של העגבניות, כמובן, אבל הסנקציה הזאת כמעט אינה קיימת לגבי כל מצרך אחר, למעט טלפון או טלפון סלולרי וחשמל. אבל מים זה מים. מים זה מים. ולכן אני מציע, אדוני השר, ואני מבקש שהממשלה תתמוך וחברי הכנסת יתמכו באישור העיקרון של איסור ניתוק מים, ותחת זאת לייצר מנגנונים של ענישה ושל תביעה אזרחית או אפילו פלילית למי שמשתמט באופן כרוני; לייצר מנגנון כזה על מנת לטפל בחובות, אבל לא לטפל בזה בשום פנים ואופן על-ידי מניעת מים מאזרחים, מילדים, ממשפחות, מבתים. זו סנקציה שהיא לא נכונה. ואני רוצה באמת לברך על הדיון שמתקיים בוועדת הכלכלה, שבא לבדוק את תפקודם של תאגידי המים מצד אחד וגם לבדוק את העניין של ניתוקי האזרחים מאספקת המים על-פי מפתח סוציו-אקונומי. אני חושב שהעיקרון ביסודה של הצעת החוק הוא עיקרון צודק שיש לקבל אותו. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. ישיב על דברים שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים חבר הכנסת סילבן שלום. בבקשה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק של חבר הכנסת ברכה היא הצעה חשובה. והיא הצעה חשובה כי היא נוגעת בבסיס העניין של מתן השירות החיוני ביותר לאדם, שהוא מים. אנשים יכולים להסתדר בלי הרבה מאוד דברים, אבל בלי מים לא ניתן להסתדר. אפילו בלי אוכל אפשר להסתדר לזמן מסוים. ולכן העובדה שיש צורך לתת את המענה הבסיסי הזה היא דבר שעמד לנגד עיני מאז כניסתי למשרד. כבר העברנו בוועדת הכלכלה הצעה שקבעה שאין לנתק מים לאנשים פרטיים אם הם מקבלי קצבת הבטחת הכנסה, מקבלי קצבת נכות, אם הם ניצולי שואה, אם הן חד-הוריות, והחמישי כרגע פרח מזיכרוני, אבל עוד דבר אחד. חבר כנסת איתן כבל הציע הצעה נוספת, גורפת, שאין לנתק בכלל אלא לגבות את הכסף בדרכים אחרות. דרך אגב, גם אלה שלא מנתקים להם – לגבי אלה שאמרתי: מקבלי קצבת הבטחת הכנסה, נכות, חד-הוריות, ניצולי שואה – זה לא שלא גובים מהם את הכסף, אלא גובים את זה בדרכים אחרות. יש הוצאה לפועל, יש כל מיני דרכים אחרות. אי-אפשר שאנשים לא ישלמו, כי צריך להבין: כשלא משלמים, בסופו של דבר משיתים את הסכומים האלה על כלל הציבור, כך שהתעריף עולה. זה לא שחברת "מקורות" מוותרת על הכסף. היא צריכה לקבל איזה שיפוי. כשהיא מקבלת שיפוי על אובדן ההכנסה, משיתים את זה על התעריף, ואז כל אחד מאתנו משלם במקום אלה שלא משלמים. הציע – – – <איציק שמולי (העבודה):> אדוני השר, בשנתיים האחרונות לקחו התאגידים דיבידנד של 190 מיליון שקל. אי-אפשר לאחוז את המקל בשני הקצוות: הם מעניקים – – – ולהגיד שהם עומדים לפשוט את הרגל. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אז גם בזה אני אגע. העלית נקודה חשובה. <איציק שמולי (העבודה):> ואגב, אדוני השר, גם לאנשים נורמליים – אני לא אומר את זה בהתרסה אלא בכבוד – גם לאנשים נורמליים שהם לא ניצולי שואה מגיע שלא ינתקו להם את המים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> טוב, אז זאת בדיוק ההצעה שהציע חבר הכנסת איתן כבל. <מוחמד ברכה (חד"ש):> וההצעה שלי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> לא, אתה מדבר על רשויות מקומיות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא, זה היה בעידן הקודם. אני אמרתי בהתחלה שהצעת החוק נוסחה – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אז זה הצעה זהה, זו הצעה זהה; הצעות זהות של חבר הכנסת ברכה וחבר הכנסת איתן כבל, וגם מה שמציע חבר הכנסת איציק שמולי, לא לנתק לאף אחד את המים. זה כמובן מצריך מערך גבייה אלטרנטיבי, כי ברגע שאתה אומר שאתה לא מנתק בכלל יהיו הרבה מאוד אנשים שינצלו את הפרצה הזאת ויגידו, אנחנו לא משלמים על המים, ואז אתה צריך מערך גבייה של הוצאה לפועל למאות אלפי צרכנים. גם חבר הכנסת כבל, כאשר הוא הגיש את ההצעה, היה בעמדה ודעה הזאת. הוא עכשיו מנהל – הוא הגיש את ההצעה לוועדת שרים לחקיקה, לגבי ההצעה הספציפית הזאת, והוחלט שהוא יקיים דיון עם האוצר. חבר הכנסת כבל, אני מדבר אליך ועליך, אז – – – <איתן כבל (העבודה):> בבקשה. היא שאלה אותי על מה מדובר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אה, אם שלי שאלה אז זה בסדר. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אני מקשיבה לכל מילה ומבקשת פרשנות. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> זה מה שנקרא ההבדל בין גברים לבין נשים. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אנחנו צריכות שיסבירו לנו ואתם מבינים הכול. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> גברים הם ציידים, נשים הן מלקטות. גבר יכול לעשות רק דבר אחד, אישה יכולה לעשות כמה דברים בו-בזמן. הרי זה מהטבע, אין מה לעשות. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני, זה הבדל תרבותי, זה לא הבדל מולד. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> זה לא הבדל מולד? <עליזה לביא (יש עתיד):> כל כך הרבה מחקרים נכתבו על זה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אוקיי. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אל תסתבך. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אמרו שזה הבדל מולד, שנשים יכולות לעשות הרבה דברים בו-בזמן, וגבר יכול לעשות רק דבר אחד. אבל זה בסדר. <היו"ר יוני שטבון:> אפשר עוד הצעה לסדר-יום. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> זה לא, אבל זה נכון. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אנחנו יכולות גם לצוד וגם ללקט – במקביל, אתה יודע. <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> זה הרעיון. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> אוקיי, מאה אחוז. אני כבר נכנסתי לפינה, עזבו אותי, לא רוצה להיכנס לשם. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – להחזיר את הדברים – בחזרה. <היו"ר יוני שטבון:> השר, אדוני השר, רציתי לייעץ לך, איך שהתחלת להגיד את המשפט הזה, לא לפתוח את זה. אבל החלטת. <איתן כבל (העבודה):> אדוני השר, תתקדם. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> התכוונתי להחמיא כמובן. התכוונתי להחמיא, להגיד שהנשים יכולות לעשות יותר דברים, אבל לא זה העניין. העניין הוא – – – <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> וזה נכון. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> וזה נכון. – – – ההצעה היא שאפשר יהיה למצוא מודל אלטרנטיבי, וחבר הכנסת כבל מנהל עכשיו דיונים עם האוצר, אני יכול לומר – בפתיחות גבוהה של האוצר, בעניין הזה. לגבי ההערה שאתה דיברת עליה, איציק שמולי, חבר הכנסת שמולי, אני מתנגד התנגדות גמורה לניצול של הדיבידנד למטרות שהן לא מים. לא רק זה, אלא הצעתי שכל הדיבידנדים ילכו כהנחות או כהחזר לתושבים עצמם. אבל אז מה התברר, כמו תמיד? שהרשויות החזקות יש להן תאגידים חזקים, שמרוויחים, והרשויות החלשות יש להן תאגידים חלשים, שלא מרוויחים, כך שייווצר מצב שאת הדיבידנד הזה יחזירו דווקא לתושבי תל-אביב והמרכז, ולתושבי המקומות היותר-מרוחקים לא יוכלו לתת, ואז יתברר שמי שמשלם יותר זה דווקא תושבי הפריפריה. זה כמובן דבר שאני לא יוכל להסכים לו. אבל אנחנו מחפשים מודל בעניין הזה; אני כל הזמן מתאמץ למצוא את המודל. דרך אגב, חבר הכנסת ברכה וחבר הכנסת כבל, אני החלטתי להוזיל את תעריפי המים, דבר שזכה לתמיכת שר האוצר, וב-1 בינואר, לראשונה מאז הוקמה רשות המים והוקמו תאגידי המים, הוזלנו את תעריפי המים. אומנם ב-5%, אפשר להגיד שזה לא סכום משמעותי, אבל הכיוון – אני אמרתי שאני אוזיל את תעריפי המים, כמו שאני אוזיל את תעריפי החשמל, וכך יהיה. איך שאנחנו מסיימים, עכשיו, את הרפורמה בחשמל, לקראת סוף החודש, אנחנו מייד מתחילים את הרפורמה במים. גם פה תהיה הוזלה וגם פה תהיה הוזלה. אני מציע, חבר הכנסת ברכה, שנעביר את זה להצעה לסדר-היום, כדי שנוכל להמשיך לקיים את הדיון בוועדת הכלכלה. תצטרף לדיון עצמו, תהיה חלק ממנו; הדיון הזה מתקיים יחד עם חברי הכנסת ברוורמן וכבל. חבר הכנסת כבל אמר לי קודם שהוא מוכן שאתה תהיה שותף לדיון הזה, כך שאני חושב שנעביר את זה להצעה לסדר-היום, זה יהיה רצוי. <איתן כבל (העבודה):> ושמולי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> וחבר הכנסת שמולי. אני אשמח מאוד. אני חושב שזה רק יוסיף ברכה לעניין הזה. אז זה עובר להצעה לסדר-היום, ואני תומך בהעברת הנושא לוועדת הכלכלה. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הפכה בעצם להצעה לסדר-היום. מי שמצביע בעד מסכים להעביר את הנושא כהצעה לסדר-היום לוועדת הכלכלה. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 53 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק המים (תיקון – איסור הפסקת אספקת מים), התשע"ג–2013, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> 53 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לסדר-היום תועבר לוועדת הכלכלה. <הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – איסור שביתה ללא הודעה מראש), התשע"ג–2013> [הצעת חוק פ/1162/19; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת ישראל אייכלר) <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה, פ/1162, הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – איסור שביתה ללא הודעה מראש), התשע"ג–2013. אני רוצה לעדכן את חברי חברי הכנסת, הרבה הצעות ירדו, ואנחנו עושים שינוי בסדר-היום. שוב: הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – איסור שביתה ללא הודעה מראש), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת ישראל אייכלר, ועל הנושא עצמו יהיו תשובה והצבעה במועד אחר. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, השרים, חברי הכנסת, אחת הבעיות הקשות ביותר במשק הישראלי ובחברה הישראלית היא שיש מקומות עבודה ומצבים שבהם תופסים את האזרח כבן-ערובה והממשלה והמדינה חייבות להיכנע לדרישות העובדים, ויש מקומות שמבחינת הממשלה יכולים לשבות, ולהרוס, ולא לתת שירות לאזרח, וזה לא מפריע לאף אחד. זה נקודה אחת, לפני שאנחנו מדברים על עצם העוול שבשביתות פראיות שפורצות בלי אזהרה מראש, שיש פה אי-צדק בין העובדים עצמם. אני אתן לכם דוגמה: יש עכשיו שביתה ב"הדסה". כולם מדברים על הצורך לעזור ל"הדסה", אבל כולם אמרו: אם זאת הייתה שביתה בנמל התעופה בן-גוריון, בתוך שעות האוצר היה נכנע. למה? כי בנמל התעופה, ברגע שאתה עוצר, אז כל האליטות שיכולות לנסוע ולחזור, ומגיעה להם הזכות הזאת לנסוע ולחזור, כמו בכל מדינה נורמלית בעולם, כבר ילחצו, ולא יהיה אפשר להמשיך את החיים במדינה כשנמל התעופה סגור. אבל עיר כמו ירושלים, שיש בה – ירושלים ובנותיה והעיירות מסביב – מיליון וחצי תושבים שנשארו בלי בית-חולים "הדסה", כולם צריכים להצטופף ב"שערי צדק". ואדוני היושב-ראש, רק לפני שבועיים אתה זכית לבת שנולדה ב"הדסה". <היו"ר יוני שטבון:> תודה. נכון. האמת, היא נולדה ב"שערי צדק", ואחרי זה עברנו גם ל"הדסה". <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> נולדה ב"שערי צדק". אבל אני רוצה לספר לך שכאשר השביתה ב"הדסה" פרצה, ב"שערי צדק" היה כזה לחץ בחדר הלידה שהיו שם 52 לידות במשמרת, כן ירבו. <היו"ר יוני שטבון:> כן ירבו. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אתה יודע איזה סיכון זה לילד, לתינוק, ולהורים, ולעובדות ולעובדים? זאת שהייתה צריכה לנקות הייתה צריכה לבקש מהיולדות לזוז הצדה. עמדו בתור כמו בסניף דואר. והממשלה הייתה יכולה לחיות עם המצוקה הזאת. במחלקות אחרות, של חולים פנימיים ואחרים, אותו דבר. אבל אם זה היה בנמל תעופה, בוודאי – לא זו בלבד, כאשר באים ועדי עובדים למשא-ומתן עם האוצר, או אפילו רשויות, אז אלה שעומדים מול פקידי האוצר אומרים להם: אוקיי, אתם לא רוצים לתת לי 30 מיליון, 40 מיליון? בתוך שעתיים אתה תצלצל אלי, כי יסגרו את נמל התעופה. לעומת זאת, שירותים חיוניים ביותר – אנחנו זוכרים את השביתות של העובדים הסוציאליים, אנחנו זוכרים את שביתות הרופאים. ולכן הצעת החוק הזאת באה לומר – הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה – התיקון יהיה: איסור שביתה ללא הודעה מראש. זכות השביתה מוקנית לכל עובד, אבל כדי שיהיה שוויון בין העובדים, ולא תהיה פגיעה באזרחים חפים מפשע, צריך להודיע מראש. ולכן בחוק יישוב סכסוכי עבודה צריך להוסיף: הייתה השבתה או שביתה של שירות לציבור כהגדרתו בסעיף 37א, יודיע הצד לסכסוך על המועד המדויק של התחלת השביתה או ההשבתה עד 62 שעות לפני תחילתן ועל היקפן הצפוי. לא ייתכן מצב – ושוב אני חוזר לנמל התעופה, ששם לכאורה אני אומר שהם יותר חזקים, אבל הפגיעה היא מיידית. בוא נאמר שאם אני יודע שאני לא יכול לנסוע עכשיו ל"הדסה" ואני צריך ללכת ל"שערי צדק", אני נדחף בבית-חולים אחד, ואי-אפשר למנוע ממני את הזכות לקבל שירות רפואי. אך כאשר סוגרים לי את שדה התעופה, או את חברת החשמל, או מים, או כל דבר שהוא שירות לציבור, יש לי זכות לדעת 62 שעות קודם, אם אני רוצה להגיע לשם, אם לא להגיע לשם, אם להקדים את טיסתי או לאחר את טיסתי. ולכן צריך להיות סעיף נוסף, שאומר: הממונה הראשי יפרסם לציבור הודעה על כל שביתה או השבתה של שירות לציבור, כהגדרתו בסעיף 37א, 48 שעות לפחות לפני תחילתן, וכן את היקפן הצפוי ככל שאלה נודעו לו; במניין 48 השעות לא יובאו בחשבון ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל, כמשמעותם בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט. שר הכלכלה יקבע, באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, את אופן פרסום ההודעה לציבור, צורתה ותוכנה. מי שנגרם לו נזק מהפרת הוראות סעיף זה יהיה רשאי לתבוע פיצוי בגין נזקים אלו מהאחראי לגרימת הנזק. רבותי, אני חושב שזה חוק שכל אזרח צריך להסכים אתו, ולכן אני שמח שהתשובה וההצבעה יהיו במועד אחר, כדי שהממשלה תוכל להסכים לדבר זה. כבר דיברנו עם האנשים המתאימים, ויכול להיות שהממשלה תסכים לדבר הזה. אני חושב שזה טוב לכל האזרחים. אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש – אני רוצה לספר, אבל בלי לגלות מי האנשים שעומדים מאחורי הסיפור – שבאמת, לנהל היום את המקומות שבהם האזרח יכול להיפגע זה בלתי אפשרי. אתם יודעים מה, אני אספר את הסיפור: היה סכסוך בין עובד ניקיון במטוס לבין המנהל שלו, בחברה שצריכה לנקות את המטוס. הודיע העובד למנהל: אם אתה שולח אותי הביתה עכשיו, אין ניקיון במטוס. אמרו, ניקח מישהו אחר; כל העובדים אמרו: לא, אף אחד לא מנקה את המטוס. רצו לקחת חברה אחרת שעובדת עם רשות שדות התעופה. אמרו הטכנאים: אם אתם פוגעים בוועד של המנקים האלה, אנחנו לא מכינים את המערכת החשמלית. וכך העמידו את כל שדה התעופה על סכסוך אישי בין עובד ניקיון למנהל. ומה את חושבת עשו, חברת הכנסת יחימוביץ? השאירו את העובד הזה. אומנם הם יתנקמו בו, ואני לא מקנא בו, אבל השאירו את העובד, המנהל היה חייב להכניס אותו בחזרה, והוא עשה מה שהוא רצה. עכשיו, זה שהם הסתדרו ביניהם זה טוב, אבל זה שהלכו להשבית נמל תעופה שלם על סכסוך אישי בין עובד ניקיון למנהל שלו, במדינה נורמלית זה לא קורה. היות שזכות השביתה זה דבר חשוב מאוד, אני לא רוצה לשלול את זכות השביתה, אבל לפחות שיודיעו קודם: רבותי, הסתכסך פה עובד ניקיון עם מנהלו, מי שצריך לטוס בשעה זאת וזאת יקדים את טיסתו, יאחר את טיסתו, או לא יגיע לנמל התעופה לפחות. זו הדרישה של החוק הזה. אדוני היושב-ראש, היות שנשארו לי ארבע דקות וחצי, אני לא יכול שלא לגעת בנושא שקורע את העם וקורע את המדינה ועלול לגרום לכאוס, והוא נובע מדבר אחד: מחולשתו של ראש הממשלה נתניהו. אנחנו יודעים שבקייב היו אתמול 25 הרוגים רק בגלל חולשת השלטון בהפגנות שם, בין ינוקוביץ למישהו אחר, אני לא מכיר את השמות שם ואני לא יודע מי צודק שם, אבל מדינה חייבת שתהיה בה הנהגה יציבה ולא מנהיג רופס ומפחד. אם בנימין נתניהו היה אומר: אני רוצה להכריז מלחמה על עולם התורה, אני רוצה לעשות חיילי כפייה ומחנות כפייה למי שילמד תורה, אז הוא השליט וזה מה שהוא עושה. אבל הוא לא עושה את זה, ויש לי חשש שהוא לא רוצה את זה, אבל הוא פוחד מהקנה ברובה של עפר שלח ויאיר לפיד, שאומרים לו: אם לא תעשה סנקציות פליליות, שמי שלומד תורה הוא פלילי, אנחנו פורשים מהממשלה. וגם אז, מה יקרה אם הוא יפרוש מהממשלה? יש לראש הממשלה לפחות עוד שתי אפשרויות, והוא פחד, ובגלל פחדנותו – ויש בהיסטוריה דוגמאות רבות לכך – הוא הולך לעשות כאוס שלא היה כמוהו מאז קום המדינה. אל תחשבו שבן-גוריון היה חרדי, או שאגודת ישראל הייתה באופוזיציה במשך 20 שנה – שכל שרי הביטחון עשו את דחיית הגיוס. לכן אני מציע הצעה מאוד מעשית, שכל אזרח יוכל להסכים לה: להפסיק את גיוס החובה. בהדרגה. קודם כול, להפסיק את הסנקציות הפליליות לאדם שלא רוצה לשרת. הוא לא רוצה לשרת, הוא לא יקבל את התנאים שהחייל מקבל. אבל לא לעשות סנקציות פליליות, כי בסנקציות הפליליות, לאזרח החילוני, הוא אומר: למה אני צריך ללכת לבית-סוהר אם אני לא מתגייס ואחרים לא? לכן צריך לעשות שוויון, שאף אחד לא חייב בסנקציה פלילית. כי גם לצבא לא בריא חיילי כפייה. חייל שאין לו מוטיבציה, או שמסיבות מצפוניות הוא לא רוצה לשרת, נחת לא תהיה ממנו, ולכן צריך לבטל את הדבר הזה, קודם כול. אחר כך צריך לעשות שחייל שכן משרת, וכן נותן תרומה, יקבל שכר הגון. אין שום סיבה שרופא בבית-חולים – שזה דבר מאוד חשוב, אדוני היה רופא – נגיד לאדוני, תשמע, היות שזה חשוב מאוד, אתה מגויס לרפואה, כי צריך להציל נפשות. לא. צריך לשלם לך משכורת כראוי, ואי-אפשר לכפות עליך באיזה בית-חולים אתה תשרת. אותו הדבר, כל הצבאות המודרניים בעולם, שעברו לטכנולוגיות מתקדמות, כבר השתחררו מהמודל של צבא העם, בפרט שהיום אין מושג ברור מה זה עם, בשום מקום בעולם, בפרט בעם היהודי. יש פה לפחות ארבעה עמים שאני מכיר. ולכן, המושג הזה, צבא העם, יגרום שלא יהיו לא צבא ולא עם. מה עשו אלה שעשו את הקמפיין של שוויון בנטל? זה שהם לא יגייסו את החרדים ולא יצליחו לעשות את זה בכפייה, ברור. אבל הם גרמו לחייל הישראלי שכן יש לו מוטיבציה, שכן חונך לשרת בצבא, להרגיש פראייר. מי עשה לו את זה? החברים שלו, שנשאו את שמו לשווא. במקום לדאוג שהוא יקבל משכורת הגונה ושירות הגון, ולאפשר לו להתקדם בצבא, הלכו והסיתו אותם. עכשיו אין לך צבא, וגם לא יהיה לך עם, כי ברגע שאתה תכניס אנשים למחנות כפייה – חיילי כפייה – הרסת את כל השארית והזכר לאיזו סולידריות לאומית שכל מדינה צריכה. ולכן אני טוען שכל המושג הזה, של גיוס חובה, הוא מושג אנכרוניסטי, שמתאים לצפון-קוריאה. ולמה אני אומר צפון-קוריאה, אדוני היושב-ראש? זו המדינה היחידה בעולם שיש בה גיוס חובה לבנות. אין מדינה, מזרחית או מערבית, דמוקרטית או דיקטטורית, שכופה על בת לצאת מהבית לצבא בגיוס חובה, חוץ מצפון-קוריאה. למה? ראיתי בצפון-קוריאה, כשמת השליט שלהם, המוני חיילים וחיילות בכו כמו תינוקות, כי אמרו להם לבכות. תכנתו את המחשב שלהם. אולי הגיע הזמן קודם כול לשנות את המחשב, להגיד – רגע אחד, צבא: כשיש מלחמה ואי-אפשר לעשות שלום. אולי כן אפשר לעשות שלום, אבל אם אין שלום, וצריך מלחמה, אז הצבא הוא מכשיר ביטחוני. ואם הוא מכשיר ביטחוני, הוא לא מכשיר לקידום מגדרים, הוא לא מכשיר לאספקת תעסוקה וג'ובים למאות אלפי אנשים. הוא מכשיר ביטחוני, והצבא ישתחרר מהנטל הזה, של לגייס כל אזרח. ההפך, הוא ייקח אנשים שמתאימים לו, יאמן אותם לדברים שהם מתאימים, ישלם משכורת טובה, ואז יפסיקו המלחמות. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ושוב אני פונה לראש הממשלה, ברגע האחרון. אם יהיה פה קרע, חלילה, אם צבא העם יגרום שלא יהיה לא צבא ולא עם, אתה תישא באחריות לזה. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> זו הייתה הצעת החוק האחרונה, לפני שנעבור להצעות דחופות לסדר. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אחמד טיבי:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <אישור הממשלה למפת הטבות המס> <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. הצעה דחופה לסדר-היום: אישור הממשלה למפת הטבות המס, מס' 2697, 2708, 2713, 2719 ו-2725. חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה. שלוש דקות, אדוני. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> אדוני היושב בראש, תודה. גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, השבוע, או לפני כעשרה ימים, הממשלה החליטה לשנות את מפת ההטבות הלאומית, ושינתה. מספר לא מבוטל של יישובים היו בפנים עד לפני ההחלטה הזאת, ועכשיו החליטו להוריד כמה יישובים שהיו מוכרים כזכאים להטבות מטעם המדינה – – <היו"ר אחמד טיבי:> תוכלי להגביר את הקול? <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – והם הפסיקו לקבל את ההטבות. אני לא מבין – אדוני היושב-ראש, מותר לממשלה אחרת, שונה, לחשוב ולהיטיב, אולי, עם קבוצות אוכלוסייה אחרות, שלא היו בפנים, אבל להוציא יישובים חלשים, במצב סוציו-אקונומי נמוך, ולהשאיר אותם בלי גיבוי ובלי תמיכה, אני חושב, אדוני היושב-ראש, שזה פשע. אני אביא דוגמה של שני יישובים שהוצאו מהמפה הזאת, אפילו שלושה, אני יכול להגיד את שמותיהם: קריית-מלאכי, קריית-גת ואשקלון. אלה הם יישובים – לכל הדעות – עם נתונים סוציו-אקונומיים מאוד מאוד חלשים; האבטלה שם היא באחוזים מאוד גבוהים. בקריית-גת האבטלה כמעט 11.5%, השכר הממוצע של התושבים שם הוא משהו שמתקרב ל-6,000 שקל. כאשר הם היו בפנים, המדינה היטיבה עמם לא במשהו גדול ומשמעותי, אבל לפחות היטיבה עמם במשהו. לקחת ולהוציא אותם החוצה ולהשאיר אותם בלא כלום, בעיני זה פשוט מאוד פשע חברתי. הממשלה כרגע עושה חלוקת – אני קורא לזה – שלל פוליטי בין כמה מפלגות שיושבות בקואליציה הזאת, והם מנסים להגיע להישגים וכנראה בשבועיים-שלושה הקרובים נרגיש את זה גם בכנסת. יובאו כאן כמה חוקים, ובחוקים האלה הם רוצים להראות שבתוך שנה כבר הגיעו להישגים כאלה ואחרים. אבל לעשות את אותם חוקים שהם חושבים שהם ההישגים, ולהעמיד אותם בניגוד לעובדות, רשימה שלמה של יישובים שהוציאו, והעדיפו יישובים אחרים, יישובים אחרים שלא היו בפנים, ואני לא רוצה כרגע לעשות את העימות שתמיד עושים בין יישובים בהתנחלויות לבין יישובים בתוך הקו הירוק. כאן, כרגע, עשו העדפה שמאוד מאוד מעוותת את המצב החברתי – לפחות גם בממשלות הקודמות ניסינו לתקן את זה ככל שאפשר – אבל כרגע יישובים שלמים הוצאו, והם כרגע נשארים ללא הטבות. לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו, ככנסת, נצטרך להתערב בזה, איפה שאפשר, בוועדות השונות, ונצטרך לעצור את זה. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה לחבר הכנסת מיכאלי. חברת הכנסת מיכל רוזין. אחריה – חבר הכנסת טלב אבו עראר. אה, אחריה חבר הכנסת שמולי. <איציק שמולי (העבודה):> לא, אין לי בעיה עם הסדר, אני רק אומר שאנחנו בכל זאת טרחנו והגשנו את ההצעה, ומי שאמור להשיב לנו, אני לא רואה אותו באולם. אולי כדאי – – – <היו"ר אחמד טיבי:> התקנון מחייב נוכחות שר. יש שרה, אבל מה שאתה אומר הוא נכון. מי עונה? מיקי לוי. <איציק שמולי (העבודה):> אולי יהיה לנו משהו לחדש. <היו"ר אחמד טיבי:> נכון, אתה בהחלט צודק, ההערה שלך במקום. גברתי, בבקשה. <חמד עמאר (הליכוד ביתנו):> הגיע מר מיקי לוי. <היו"ר אחמד טיבי:> הנה, חבר הכנסת מיקי לוי כאן. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בזמן. <מיכל בירן (העבודה):> חשוב לנו, אתה יודע, אנחנו מקדישים את הזמן – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גם אני. <מיכל בירן (העבודה):> נכון. נכון. טוב, כנסת נכבדה, אני רוצה להקריא לכם כמה משמות היישובים: ההתנחלויות אבנת, אדורה, אלמוג, ארגמן, אשכולות, בית-הערבה, גלגל, ורד-יריחו, חגי, חמדת, טנא, יפית, כרמל, מחולה, מעון, מצודת-יהודה – עוד מעט ייגמרו להם השמות, לא? – מצפה-שלם, משואה, משכיות, נגוהות, נירן, נעמה, נתיב-הגדוד, סוסיא, עתניאל, פני-חבר, פצאל, קלי"ה, קריית-ארבע, רועי – רק בשבוע שעבר דיברתי פה על כמויות המים שבהם הם משתמשים מול הכפר הפלסטיני לידם – רותם, שדמות-מחולה, שמעה, תומר ותלם. התנחלויות חדשות שצירפו – 35 התנחלויות מבודדות שצורפו לרשימת היישובים של מפת העדיפות הלאומית. אני זוכרת, עוד כשהייתי יועצת שר התעשייה והמסחר רן כהן, שנלחם בממשלה – זה היה עוד בממשלת ברק, לצערי אני אומרת את זה – וניסה לשנות את מפת סדרי העדיפויות, כי מי שמצוי במפת סדרי העדיפויות מבין שכספים גדולים מאוד ממסי מדינת ישראל מועברים לאותם יישובים, שלהם יש עדיפות לאומית – שהמדינה קובעת שהם בעדיפות לאומית. המדינה קובעת למי יינתנו שם סכומים לפי מרכז השקעות, הטבות מס, ועוד ועוד ועוד, בתחומי חינוך, בתחומים אחרים, ולצערי הרב – לא, אני חייבת לומר, אני שמחה שנכנסת לכאן, סגן השר, כי באמת, כבר נסתתמו טענותי, אני כבר לא יודעת מה להגיד – הגעתם לממשלה, באתם לשנות, יצאתם בהצהרות, ואני יכולה פה לצטט, רשומים לי ציטוטים ממנהיג מפלגתך: אנחנו לא נתמוך בהתנחלויות מבודדות; כל המיליארדים, הוא אמר, שהולכים על כבישים חדשים להתיישבויות מבודדות, ועוד ועוד ועוד טיעונים. ואני לא מדברת על מאמרים שלמים וכתבות שהוא כתב על הנושא. ולא ברור לי לאיפה האידיאולוגיה הלכה. הפכתם להיות הבית היהודי 2. אתם נותנים להם לנהל את ועדת הכספים ולהעביר להתנחלויות כספים. אתם נותנים להם לנהל את ועדת שקד, הוועדה לשוויון בנטל. מה קרה לכם? מה, התפטרתם מכל התפקידים? אני לא מבינה. באתם עם אידיאולוגיה, זנחתם אותה לגמרי, אתם נותנים לבית היהודי לנהל את המפלגה שלכם, לנהל את הממשלה שלכם, ובסופו של דבר, חבר'ה, הבית היהודי מנהל את כולנו. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. אתה אחריו, חבר הכנסת טלב אבו עראר, על-פי בקשתך. <איציק שמולי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, גברתי השרה, אדוני סגן השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, 17 ביולי 2013, כה אמר שר האוצר: "אני רוצה להיות מאוד ברור לגבי ההתנחלויות. לא נעביר יותר כסף להתנחלויות על חשבון מעמד הביניים הישראלי". וכשמסתכלים על רשימת היישובים המוטבים, שצריך לומר ביושר, היא גדלה, וזה קורה בעקבות עתירה שהוגשה וקריטריונים שנאלצה הממשלה לגבש, קריטריונים שוויוניים יותר, אי-אפשר שלא לתהות אם הקריטריונים לא נתפרו לפי מידות של יישובים מסוימים, בעלי מאפיינים מסוימים. אני באמת כבר לא יכול לחכות, אדוני סגן השר. אומנם נותרו לי רק עוד שש-שבע דקות לתשובתך, אבל אני מקווה להתגבר על המתח – איך קרה הדבר, שאתם מביאים לממשלה הצעה שבמסגרתה, כפי שאמר חבר הכנסת מיכאלי, ערים כמו קריית-גת, קריית-מלאכי, אשקלון, לוד – מה לעשות, היא לא על הגדר, אבל היא גם לא – – – <משה מזרחי (העבודה):> היא לא על הגדר אבל היא על הבנקט. <איציק שמולי (העבודה):> כן, היא על – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <איציק שמולי (העבודה):> בדיוק. איך מקומם של המקומות האלה נפקד, בשעה שמקומות אחרים, רק בזכות העובדה שהם נמצאים מזרחית לקו מסוים, נכללים ברשימה? אתה יודע, לא היו לי כל טענות אליכם אם זו הייתה האג'נדה שאתה באתם לציבור, אבל אתם הבטחתם דברים אחרים לגמרי. ואני חושב שדווקא מהמקום שלכם לא צריך להכביר מילים על המצוקות החברתיות והכלכליות, שמה נגיד? חלקן הגדול מתקבץ ומתכנס בתוך אותם היישובים שלא נכללו ברשימת היישובים המוטבים. אז השאלה שלי היא מדוע. מדוע? מהו ההיגיון שמנחה אתכם בקביעת הרשימה הזאת? עכשיו, יכול להיות – בתוך עולמנו אנחנו חיים, והפוליטיקה גם מחייבת פשרות מסוימות, אבל מילא להכניס רשימה שלמה של יישובים מחוץ לגושים, שלא כולם היו שם ברשימה הקודמת, אבל למה זה באמת צריך לבוא על חשבון יישובים מוחלשים, שנמצאים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, וכל חטאם הוא שהם בתוך הקו הירוק? תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת אבו עראר. שלוש דקות. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כבוד היושב-ראש, גברתי השרה, מכובדי סגן השר, חברי חברי הכנסת, תחילה אני רוצה להודות לשר האוצר ולסגנו על ההחלטה להעניק ליישובים ערביים, בדואיים, בנגב, וכמו כן ליישובים העניים בארץ בכלל הטבות מס, וטוב יעשו השר וסגנו אם גם יכבדו את החלטת בג"ץ ויכללו בהחלטה אמיצה זו את תושבי הנגב שגרים בפזורה, ביישובים בלתי מוכרים. הרי ההחלטה שהתפרסמה לאחרונה, החלטת הממשלה, או משרד האוצר, להעניק ליישובים שהם התנחלויות, בשטח כבוש, הטבות מס – זו בדיחה; ויישובים בארץ, בתחומי הקו הירוק, יופקרו – זו אפליה. ולכן, כולי תקווה שגם לתושבי היישובים הבלתי-מוכרים יוענקו הטבות מס, כי המצב שם קטסטרופלי לחלוטין, ואולי ההטבות האלה יעזרו להם קצת. ואולם אתמול התבשרנו בדבר רע מאוד; מתקשר אלי אחד מראשי הרשויות בנגב ואומר שהעבירו את היישובים, בגדול יישובי הנגב, או יישובים ערביים בנגב, מאשכול 1 לאשכול 2. אני לא יודע על סמך מה. אני חי שם, המצב שם לא השתפר, המצב שם על הפנים, והדבר הזה מתבטא בקיצוץ במענקי האיזון של משרד הפנים. אני, ברשותך, מכובדי היושב-ראש, רוצה להתייחס להצעתו של חבר הכנסת פייגלין. כל הזמן חבר הכנסת הזה מחפש פרובוקציות באזור, ולכן הוא מציע הצעה, שכל העולם ידע עליה, שדחו את זה כאילו מהשבוע הזה, לא יודע לאיזה שבוע, או לאיזה מועד אחר, אבל זה על הפרק עדיין, ואני פונה לממשלת ישראל, כדי לשמור על הסכם השלום עם ירדן, לרדת מההצעה ההזויה הזאת, וגם להתייחס לביקורו של פייגלין היום, בבוקר הזה, במסגד אל-אקצא. הוא נכנס אפילו עאל-קבת א-ס'ח'רה, יעני כיפת אל-אקצא, כך נקראת בעברית – ושם, כשהוא עבר ליד השומרים, המאבטחים שם, אמר להם: אתם טרוריסטים, תעברו לסעודיה, אל תישארו כאן. חבר כנסת בישראל – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אסור לו להיכנס, יש לו מגבלה, הוא לא נכנס. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני לא שומע. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הוא לא נכנס, יש לו מגבלה. אסור לו להיכנס. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא, הוא נכנס, בטוח. מכובדי, באתי מאל-אקצא עכשיו, עכשיו באתי. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> והוא נכנס חופשי לחלוטין, בן-חורין. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> נכנס ועוד איך. אני ישבתי עם ההנהלה שם, השומרים סיפרו לי את זה, לא המצאתי דברים. ולכן, צריך לשים קץ להתנהגות של חבר כנסת כזה קיצוני ימני, שלא מקבל את הסטטוס-קוו במסגד אל-אקצא, כי הוא רוצה לגרור את האזור, להבעיר את האזור. ולכן, כולנו תקווה שבאמת נחיה כך, עם מסגד אל-אקצא, שהוא מקום קדוש אך ורק למוסלמים. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, אחרון הדוברים. שלוש דקות. <חמד עמאר (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, סגן השר, מכובדי, קודם כול אני רוצה לברך את הממשלה, שהחליטה לקבוע קריטריונים ברורים איזה יישובים נכנסים ואיזה יישובים לא נכנסים. את הנושא של הטבות מס אני מלווה הרבה שנים, והייתי שותף למאבק של היישובים בית-ג'ן, כסרא-סמיע, שהלכו לבית-המשפט, ובית-המשפט חייב את הממשלה להכניס אותם, והכניסו אותם בחודש מאי בשנה שעברה. ואני רוצה לספר לכם על עוד כמה יישובים דרוזיים בצפון. שתבינו, בית-ג'ן יותר קרוב לגבול ממעלות; מעלות הייתה זכאית להטבות המס, בית-ג'ן לא היה. אבל בית-המשפט חייב את הממשלה להכניס אותו לרשימה. <היו"ר אחמד טיבי:> למה אתה חושב שהוא לא היה – בית-ג'ן לא היה ומעלות כן הייתה? <חמד עמאר (הליכוד ביתנו):> זו הייתה החלטת ממשלה, ואני לא רוצה להיכנס לזה. אדוני היושב-ראש, שאלה מאוד טובה, ואני מודה לך על השאלה הטובה הזאת, ואני מקווה שתמשיך לשאול שאלות טובות כאלה. ויש דוגמה עכשיו, היישוב יאנוח, צמוד דופן לכפר-ורדים, גם הוא לא מקבל הטבות מס. אבל הנקודה החשובה, חברי חברי הכנסת, כשהעלינו כאן את הנקודה של הטבות מס, לא נכנסנו לדבר העיקרי. היום נמצאים בהטבות מס קרוב ל-200 יישובים. בקריטריונים החדשים ייכנסו יותר מ-400 יישובים. התקציב המיועד עד עכשיו היה 750 מיליון שקל, ואולי נשמע מסגן השר אם יש כוונה לממשלה לשנות את הסכום המיועד. אם אתה בא ולוקח ומחלק את ה-400 פלוס יישובים לעומת 200 יישובים שהיו, זה אומר שההטבות הולכות לרדת בצורה דרסטית להרבה הרבה יישובים. וזו הנקודה שאנחנו צריכים לדון בה כאן. אנחנו קיימנו השבוע דיון בוועדת הכספים בנושא של היישובים ערד וחצור, ועוד שלושה יישובים, שאמורים ב-22 בחודש לצאת מהרשימה, והעלינו את הנקודה הזאת. אמרנו בוועדת הכספים שאנו אמורים לקיים דיון בנושא הזה, ואני מקווה שאשמע מסגן השר אם יש כוונה לממשלה להגדיל את הסכום מ-750 מיליון, כי בחישוב פשוט, אם נשאיר את אותו סכום – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <חמד עמאר (הליכוד ביתנו):> – – ההטבות ירדו בצורה דרסטית. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. סגן השר, בשם הממשלה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת וחברות הכנסת, נכבדות ונכבדים, בתחילת דברי, חבר הכנסת אבו עראר, אני מודה לך על המילים החמות שלך על המהלך של שר האוצר. אני מבקש לתקן טעות נוספת שנאמרה כאן מעל הדוכן: בית-המשפט העליון לא חייב את המדינה להכניס יישוב כזה או אחר, לא נקב בשמות. בית-המשפט העליון ביקש, או: חייב את המדינה לקבוע קריטריונים. <חמד עמאר (הליכוד ביתנו):> כשדיברתי על בית-ג'ן וכסרא-סמיע, בית-המשפט חייב את המדינה להכניס אותן – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בית-המשפט חייב, בעקבות העתירה הזאת, לקבוע קריטריונים שווים – – – <חמד עמאר (הליכוד ביתנו):> זה עכשיו, אבל מה שהיה במאי – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אם באופן תיאורטי הייתי קובע – אני – הממשלה הייתה קובעת קו רוחב נמוך מבית-ג'ן, אז בית-ג'ן לא היה בפנים. הוא ביקש לקבוע קריטריונים. <חמד עמאר (הליכוד ביתנו):> אבל אף יישוב לא היה נכנס. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא, הוא ביקש – אני מבקש לתקן טעות. בדוק אותי. קריטריונים קבועים, ללא הבדל דת, גזע ומין. חד וחלק. אדוני היושב-ראש, לאחר חודשים ארוכים של דיונים בנושא, שלקחו בהם חלק כמה משרדים, אישרה הממשלה ביום ראשון האחרון את מפת הטבות המס החדשה, שהוגשה לממשלה על-ידי שר האוצר. נכון, ציטטו כאן את שר האוצר בכמה משפטים שהוא אמר, רק לצערי לא השלימו אותם. וחצי אמת היא לא האמת כולה. נכון, אמר שר האוצר דעתו לגבי ההתנחלויות, וכך גם ציטטתם. אבל לא השלמתם – וגם מעט יושרה לא תזיק – והוא אמר שלא ניתן גם לייבש את היישובים הקיימים, אלא להמשיך לתמוך בהם, לבנות בהם גנים, ובנושאים ציבוריים – מבני ציבור על-פי הצורך, אחרת אתה בא ומכלה את זמנם וקובע בדיוק מה יהיה. במשא-ומתן ייקבע מה יהיה גורלם, ואני יכול להגיד מעל דוכן זה פעם עשירית: מפלגת יש עתיד בעד שתי מדינות לשני עמים, בעד יציאה מהשטח, בעד מהלכים למען השלום. אז קצת יושרה. לא יכול להיות שבאים ואומרים: שר האוצר אמר – – – <איציק שמולי (העבודה):> איך אתה אומר את זה, מיקי? הנה זה נגד העיניים שלי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא יכול להיות ששר האוצר – – – <איציק שמולי (העבודה):> אתה יודע מה? אתה יודע מה? בשבילך אני פשוט אשים את זה פה – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא יכול להיות – – – <איציק שמולי (העבודה):> – – תוכל לקרוא. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כן, אבל הוא גם אמר את ההמשך, הוא אמר גם את ההמשך: שהיישובים הקיימים, כל זמן שהם קיימים, מדינת ישראל תמשיך לתת להם את השירותים ואת המגיע להם. זה מה שהוא אמר. <מיכל רוזין (מרצ):> יש הבדל בין זה לבין מפת העדיפויות – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> שתהיה לכם קצת יושרה – – – <איציק שמולי (העבודה):> "לא נשקיע בהתנחלויות על חשבון מעמד הביניים הישראלי". <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הפעם, לראשונה – – – <איציק שמולי (העבודה):> "אני לא מבין את זה, זה מעשה חסר אחריות" – יאיר לפיד. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הפעם, לראשונה, הממשלה קבעה קריטריונים שוויוניים לכל תושבי ישראל. <מיכל רוזין (מרצ):> תעמוד מאחורי – – – <איציק שמולי (העבודה):> מי אומר חצי אמת, מיקי לוי? הנה שר האוצר, תסתכל. <מוחמד ברכה (חד"ש):> קריטריונים שמבוססים על סוציו-אקונומי או על אידיאולוגי? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הפעם, לראשונה, הממשלה קבעה קריטריונים שוויוניים לכל – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> מה הקריטריונים – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אם תמתין, אם תמתין, אני אפרט אותם. <מוחמד ברכה (חד"ש):> זה אידיאולוגי או סוציו-אקונומי? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> קצת סבלנות, קצת סבלנות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> יש הרבה. בבקשה. יש הרבה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גם את, קצת סבלנות. הפעם – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – הקריטריונים נקבעו על-פי – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אחזור בפעם השלישית, אני לא אתעייף. לראשונה הממשלה קבעה קריטריונים שוויוניים לכל תושבי ישראל, ובצדק. אני זוכר כפרים ערביים שהיו סמוכים לכפרים ויישובים יהודיים, ולא קיבלו; וגם אני התקוממתי על כך. כפר-ורדים קיבל, מה שלא היה צריך להיות בתפיסת העולם שלי, ויישוב ערבי סמוך לו לא קיבל. ולא נקבעו קריטריונים שוויוניים. ובמצב הנוכחי, על-פי מה שנקבע, יש קריטריונים שווים לכולם. יישוב שנמצא – הקריטריונים הם מקצועיים ולא פוליטיים. יישוב שנמצא באזור המוגדר כפריפריה – הרי צריך להגדיר קריטריונים כלשהם. אני מסכים שלוד צריכה, ורמלה צריכה, ועוד הרבה ערים. יכול להיות שצריך לבדוק אפשרויות אחרות, אבל אי-אפשר – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – אבל אי-אפשר, מיכל, ברגע שקובעים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – לוד זה גם סוציו-אקונומי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ברגע שקובעים – כן, אבל אין להם הקריטריונים האחרים – של סמיכות לגדר, שהם נמצאים תחת מצב מלחמה. אי-אפשר לבוא להגיד: אוקיי, היוצאים מהיוצאים מהיוצאים מהיוצאים מהכלל. יכול להיות – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – אתה קובע את זה לפי ההתנחלויות – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> יכול מאוד להיות – יכול מאוד להיות שצריך לקבוע להם קריטריונים אחרים. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבר הכנסת מיכאלי, לכם באמת אין מה להגיד, כי אתם הייתם שותפים לאי-צדק בעבר. אז עזוב, בחייך, לפחות בדיון הזה הייתי יושב, במקומך, ואומר: תן לעסק להתגלגל. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> זה לא נכון – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> יישוב – ואני אומר עוד הפעם: הקריטריונים הם מקצועיים. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – לא. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הקריטריונים הם מקצועיים ולא פוליטיים. יישוב שנמצא באזור המוגדר כפריפריה – – – <איציק שמולי (העבודה):> אתה חושב שאם באתם ונתתם 100 טאבלטים בלוד אז זהו, פתרתם את הבעיות של לוד? חילקתם 100 טאבלטים? כל הכבוד. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתה יודע, אני אומר לך, מכיוון שהנושא הזה היה על שולחנו של בג"ץ, הנה, אני בא ומזמין אותך, מאתגר אותך: תגיש בג"ץ פעם נוספת. יישוב שנמצא – מכיוון שהקריטריונים הם אחידים. <שלי יחימוביץ (העבודה):> בג"ץ זה לא כלי מובן מאליו לפרלמנטר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זה נכון, חברת הכנסת יחימוביץ. <שלי יחימוביץ (העבודה):> זהו המוצא האחרון כאשר נגמרים לנו הכלים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אבל מכיוון שהוא כל כך מתקומם, ואני אומר שהקריטריונים – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אתה שולח חבר כנסת לבג"ץ? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זכותו. בוודאי, זכותו. <שלי יחימוביץ (העבודה):> זה המכשיר – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זכותו הלגיטימית. אפילו חובתו, לא רק זכותו. <שלי יחימוביץ (העבודה):> זה לא נכון. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ומכיוון – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> זכותו – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אבל יש לנו אי-הסכמות. <שלי יחימוביץ (העבודה):> זכותו לשאול אותך, זכותו לחוקק, זכותו לקרוא קריאות ביניים – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בוודאי. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – זכותו להיאבק, אבל שסגן שר בממשלה ישלח חבר כנסת לפנות לבג"ץ, זה כבר מוגזם. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא, מכיוון שאני אומר שהקריטריונים הם שווים ושוויוניים – – <מיכל רוזין (מרצ):> הקריטריונים, גם אם הם שווים, הם – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – והוא אומר שלא – הרי אני הולך לחוקק את זה – אז מה נשאר עוד בפניו לעשות, כשהוא יושב באופוזיציה? יישוב שנמצא באזור – ואני אגיד עוד הפעם את המשפט הקריטי: הקריטריונים הם מקצועיים ולא פוליטיים. יישוב שנמצא באזור המוגדר כפריפריה וצובר ניקוד מסוים, 25 ומעלה לצורך העניין, לפי נוסחה שנקבעה – והנוסחה הזאת היא שווה לכולם – מקבל הטבות, כל עוד מדובר ביישוב שהוקם כדין, חבר הכנסת אבו עראר. יישובים שאינם חוקיים לא יכולים לקבל הטבות מדינה כאשר הם עברו על החוק. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אזרחים – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אין שום קשר לתהליך המדיני, מיכל. אין שום קשר לתהליך המדיני, תאמיני לי. <מיכל רוזין (מרצ):> בטח שאין שום קשר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בין שיוחלט – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – קשר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בין שיוחלט על העתקת יישובים או העברתם לריבונות פלסטינית, או מה שיוחלט במשא-ומתן הזה, יבוצעו שינויים ועדכונים בהתאם, ואין זה מונע שנקיים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – פרס, לבוא לגור במקום שאנשים ישלמו פחות – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אין זה מונע – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – יותר אנשים יבואו לגור שם. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אבל אני לא יכול לעשות איפה ואיפה. <מיכל רוזין (מרצ):> אז ברור שזה – – – בתהליך המדיני. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני לא יכול לעשות איפה ואיפה – – <מיכל רוזין (מרצ):> זה לא איפה ואיפה, זה להחיל קריטריונים באופן אחר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – זה עוד הפעם יהיה לא שוויוני, ואין זה מונע שנקיים יחס שוויוני ומקצועי כלפי כל אזרחי המדינה משלמי המסים. יחס שוויוני. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני סגן השר, יש לי שאלה. <מיכל רוזין (מרצ):> גם אם תגיד 80 פעם שזה שוויוני, זה לא אומר שזה שוויוני. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> סליחה – – – שליד נהרייה, אתה מעניק לה, אתה נותן לה. למה יישובים נכבדים ומכובדים בנגב לא מקבלים? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> יכול להיות שהיא לא נפלה בקריטריונים, אני לא יכול להגיד לך עכשיו x מול y. אם תרצה שאילתה מיוחדת – – – <מיכל רוזין (מרצ):> זה כמו להגיד במכרז שאי-אפשר לתפור מכרז למישהו מסוים, לחברה מסוימת. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תראו, מעניין שהיישובים הערביים שקיבלו, ובצדק – אני לא שומע מכם שום צפצוף. זה בסדר. אז, חברים, נקבעו קריטריונים, ובתוך הקריטריונים האלה נופלים יישובים אחרים. <איציק שמולי (העבודה):> מה זה קשור – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> עוד הפעם, זה לא יעזור לכם – – – <איציק שמולי (העבודה):> אחד הקריטריונים זה מזרחית לקו מסוים, וזה לא קריטריון שהיה קודם. אז אל תגיד לנו: נקבעו קריטריונים. זה פוליטי, זה לא מקצועי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מה לעשות, יש ממשלה שקובעת, היא הנבחרת. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – הולכים לפי הבית היהודי. <איציק שמולי (העבודה):> אבל זה בניגוד למה שהבטחתם. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> היא הנבחרת, היא הנבחרת. תרצה או לא תרצה, היא הנבחרת. <איציק שמולי (העבודה):> אני לא רוצה אבל – – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא, על זה הטענה, מיקי, על זה הטענה. תקבעו קריטריונים שווים, לא לפי הבית היהודי. על זה הטענות שיש. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הבנתי אתכם. בין שיוחלט על העתקת יישובים או העברתם לריבונות פלסטינית – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – על זה שהם מנהלים את הקואליציה – – – <איציק שמולי (העבודה):> – – – קבלן ביצוע של בנט. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, נראה לי שאני אזדקק להפסיק את הנאום. <איציק שמולי (העבודה):> קבלן ביצוע של בנט. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> שמעתי אותך. בינתיים אתה בצד הזה; כשתהיה בצד האחר נראה אותך. כמו כן – – – <איציק שמולי (העבודה):> אני יכול להבטיח לך שכשאני אהיה בצד הזה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כמו כן – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת שמולי, אני אפשרתי את – אבל תנו לו לסיים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כפי שיוחלט במשא-ומתן הזה, יבוצעו שינויים ועדכונים בהתאם, ואין זה מונע שנקיים יחס שוויוני ומקצועי כלפי כל אזרחי המדינה משלמי המסים. כמו כן, נקבעו כמה תנאי סף לקבלת הטבות המס על-פי אותה מפה חדשה, שוויונית. לכל יישוב מחושב מדד הזכאות על-פי הקריטריונים הבאים: פיזור גיאוגרפי – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> אתה יכול להביא לנו את הרשימה, בבקשה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מכיוון שזה לא היה בתוך העסק, הרשימה היא רשימה לפי הקריטריונים שאני אגיד – ניתן למצוא את המפה וניתן גם לקבל אותה – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> – – – ממשלה או – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> הקשב, הקשב, נו באמת, תן לסיים משפט. <דוד אזולאי (ש"ס):> אתה רוצה שאני אעמוד – – –? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא, אבל קצת – חבר'ה, קצת נימוס האחד לשני. <דוד אזולאי (ש"ס):> לא, אני רק שאלתי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני נותן לך תשובה, אני נותן לך תשובה. <דוד אזולאי (ש"ס):> בבקשה. <היו"ר אחמד טיבי:> תן לו לענות לך. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתה לא נותן לי לענות. המפה מפורסמת. את השמות הפרטניים בהחלט ניתן לקבל מרשות המסים, אין שום בעיה. היא איננה ברשותי – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> אני לא הצלחתי להשיג. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> היא איננה ברשותי כרגע, תאמין לי. חברת הכנסת רוזין הוציאה את הרשימה הזו מתוך הפרסומים, לא אנחנו נתנו לה. <דוד אזולאי (ש"ס):> אני יומיים כבר מנסה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לכל יישוב מחושב מדד הזכאות לפי הקריטריונים הבאים: פיזור גיאוגרפי, לפי סיווג הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – 40%; מצב חברתי-כלכלי – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> הנה, בבקשה, אדוני, יש פה עוד חבר כנסת, שגם הוא לא הצליח להשיג את הרשימות. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> טוב, אז עכשיו באמת, חברים – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> למה אתם מסתירים את המידע? למה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – מצב חברתי-כלכלי ייקבע על-פי אשכולות – תשלח לי, אני אתן לך. <דוד אזולאי (ש"ס):> את רשימת היישובים – אין, אי-אפשר להשיג את זה. הוא לא השיג את זה. <אריה דרעי (ש"ס):> הוא אומר שכן יש לו. <איציק שמולי (העבודה):> אי-אפשר להשיג, זה רק מהתקשורת. הם לא מפיצים את זה. <דוד אזולאי (ש"ס):> הם לא אומרים את האמת מעל בימת הכנסת. <היו"ר אחמד טיבי:> לי יש רק רשימת היישובים הערביים, אם זה יעזור לך. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> נכון, פורסם. <היו"ר אחמד טיבי:> לא, לא פורסם. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אתה לא חושב שזה באמת לא בסדר שחברי הכנסת אין להם רשימה מסודרת? <היו"ר אחמד טיבי:> אתה צודק בהחלט, חבר הכנסת דרעי. <אריה דרעי (ש"ס):> אי-אפשר להשיג. איך אפשר לקדם דיון בלי שיש לנו רשימה ביד? <היו"ר אחמד טיבי:> הנה, ההערה נזרקה לפתחו של סגן שר האוצר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבר הכנסת אבו עראר, איך אתה יודע את הרשימה של הכפרים הבדואיים? <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כן. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מי נתן לך? <היו"ר אחמד טיבי:> אני מרשה לך לומר. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני קראתי את זה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> שמעת? הוא קיבל את זה מהתקשורת, אין בעיה. <היו"ר אחמד טיבי:> אין בתקשורת, זה לא נכון. בתקשורת יש רק רשימת התנחלויות. <דוד אזולאי (ש"ס):> בתקשורת זה הפרשנות, לא הרשימה. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני סגן השר – – – <היו"ר אחמד טיבי:> הייתה רשימת התנחלויות כתוצאה מקריאת המפה. אתה צודק. <דוד אזולאי (ש"ס):> אבל אין רשימה מפורטת. <היו"ר אחמד טיבי:> אין רשימה מעודכנת רשמית שפורסמה לציבור. הוא צודק. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לגבי ההתנחלויות יש. <דוד אזולאי (ש"ס):> – – – צריך להגיד את זה. <היו"ר אחמד טיבי:> פרשנות של הקריטריונים – כתבו בעיתון "הארץ" את שמות ההתנחלויות. <איציק שמולי (העבודה):> זה היה פרשנות, לא רשימה מפורטת. <היו"ר אחמד טיבי:> לא רשימה רשמית שמתפרסמת על-ידי ממשלת ישראל. <איציק שמולי (העבודה):> נכון. <היו"ר אחמד טיבי:> הנה, ההערה נרשמה אצל סגן שר האוצר, ואם הוא ימצא לנכון – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מכיוון שרוב הנוכחים כאן הם בוגרי צבא ומבינים – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני מבקש הערה אחת. לא יעלה על הדעת שדנים בנושא כל כך חשוב, ואנחנו לא יודעים את הפרטים. יש פה כמה חברי כנסת, לאף אחד אין רשימה – אף אחד מהיישובים. או שעובדים עלינו או שמשקרים לנו; אחד מהשניים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבר הכנסת אזולאי, מכיוון – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני חושב שוועדת הכספים צריכה – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אין בעיה, שוועדת הכספים – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> אין בוועדת הכספים. הייתי שם, ואין. <היו"ר אחמד טיבי:> לא, נעביר את ההצעה הזאת לדיון שם, ונאלץ אותם. נבקש, נבקש. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תאמין לי, כל בוגר גדנ"ע וכל יוצא צבא, ולא חשוב היכן הוא שירת, כשאני אגיד עכשיו את קווי – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> אני לא שירתי בצבא, אני לא יודע איך עושים את זה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מכיוון שעכשיו גם לא צריך לשרת בצבא, אני אגיד את קווי האורך והרוחב, צריך פשוט לקחת את המפה ולהסתכל. <דוד אזולאי (ש"ס):> לא למדתי גיאוגרפיה, אז אני רוצה שתתייחס לדברים בצורה רצינית. אתה לא רציני, באמת. <היו"ר אחמד טיבי:> האמת, אדוני סגן השר, זה לא מספיק, לכנסת, להציג את הנושא מול חברי הכנסת. שמות היישובים הם דבר טריוויאלי. חשוב שכל יישוב ישמע, ידע. <אריה דרעי (ש"ס):> אני רוצה לדעת מה קורה עם קריית-גת, עם קריית-מלאכי. <איציק שמולי (העבודה):> – – – <אריה דרעי (ש"ס):> אוקיי. אז אני רוצה לדעת. כשאני שואל אותם הם לא אומרים לי, אז אני רוצה לדעת. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לכל יישוב – הבנתי, חברים. להלן הקריטריונים: פיזור גיאוגרפי, לפי סיווג הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – כ-40%. מצב חברתי-כלכלי ייקבע על-פי אשכולות, לפי סיווג הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – 20%. יישובים סמוכי-גבול, עד 7 קילומטרים מהגבול, לרבות גדר המערכת של עוטף-עזה – בסוף לא תדע את הקריטריונים, אזולאי – יישובים סמוכי-גבול, עד 7 קילומטרים מהגבול, לרבות גדר המערכת של עוטף-עזה, למעט גבול הצפון, שבו הטווח שנקבע הוא 9 קילומטרים, בהתאם להגדרות מערכת הביטחון – כ-40%. <היו"ר אחמד טיבי:> נאזם שאל אותי אם מע'אר נמצאת, ואישרתי לו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כרגע אחד מהעוזרים שלי – כי ראיתי כאן את ההמולה – נשלח להביא את הרשימה. <היו"ר אחמד טיבי:> בדיוק, בדיוק, זאת יעילות. חבר הכנסת דרעי, אתה רואה, אתה חבר כנסת משפיע והוא סגן שר יעיל – אם הוא מביא את הרשימה. אם. אם הוא מביא את הרשימה. <דוד אזולאי (ש"ס):> כל הכבוד לך. אני מעריך מה שאתה עושה עכשיו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אוכלוסיית היישוב אינה עולה על – – – <איציק שמולי (העבודה):> – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> אין בעיה, קח. <היו"ר אחמד טיבי:> לא בפנים, שמולי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, מה קרה לשליטה שלך היום? <היו"ר אחמד טיבי:> לא. אני מאפשר את זה בכוונה, בהחלטה מודעת. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני הרי יודע שאתה מאפשר את זה. <היו"ר אחמד טיבי:> זה נושא מאוד מעניין, מאוד מרתק. אין פה התנגחות, אלא יש פה ויכוח. בגלל ההערות והדרישות של חברי הכנסת, אתה שלחת את העוזר שלך להביא את הרשימה. <דוד אזולאי (ש"ס):> היושב-ראש אומר דברי טעם. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני רוצה לקבל, ברשותך, את הצוערים שנמצאים על היציע. <היו"ר אחמד טיבי:> גם לך תודה, דרעי. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתם נחשפים לוויכוח פרלמנטרי בבית-הנבחרים הישראלי. ברוכים הבאים. אוכלוסיית היישוב אינה עולה על 75,000 תושבים; היישוב משתייך לאשכול כלכלי-חברתי עד 8 ובכלל, דהיינו: כולל; היישוב אינו מקבל הטבות מס מכוח חוק אחר, כדי שלא תהיה כפילות; אזור גיאוגרפי צפונה מקו רוחב 750, או דרומה מקו רוחב 619, או מזרחה מקו אורך 250; או שהוא יישוב סמוך לגבול. <היו"ר אחמד טיבי:> עכשיו הכול ברור. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לטובת העניין אני אחזור על קווי הרוחב והאורך פעם נוספת: אזור גיאוגרפי צפונה מקו רוחב 750, או דרומה מקו רוחב 619, או מזרחה מקו אורך 250, או שהוא יישוב סמוך לגבול. <דוד אזולאי (ש"ס):> אתה יכול לתרגם את הדברים האלה? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> כן, אני יכול לבוא – אני יכול – – – <איתן כבל (העבודה):> אדוני יכול להוציא את הסרגל? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> לא, אתה צריך גם מפה, חביבי. <היו"ר אחמד טיבי:> כל חבר כנסת, מהיום והלאה, יזדקק למפה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> היקף הטבות המס ייקבע במסגרת דיוני התקציב לשנת המס 2015 בממשלה, והעדפה תינתן לשתי קבוצות של יישובים: הקבוצה הראשונה היא קבוצת היישובים הנמצאת בטווח שעד 2 קילומטרים מהגבולות של מדינות שאין עמן הסכם שלום. מטרת תעדוף זה היא לרכז מאמץ בפריסת ההתיישבות בסמיכות לגבולות שהמציאות הגיאו-פוליטית בהם סבוכה. נוסף על כך, תינתן עדיפות ליישובים עירוניים, עיריות ומועצות מקומיות במחוז הדרום, מכיוון שפיתוח הנגב הוגדר יעד אסטרטגי מרכזי של מדינת ישראל, ובהתאם למדיניות הממשלה לחיזוק ההתיישבות העירונית שבנגב. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מטרות מתן ההטבות – הייתי היום במצב-רוח טוב, אז השבתי לכם – מטרות הטבות המס לתושבי היישובים שייכללו ברשימת היישובים הזכאים הן, בין היתר, משיכת אוכלוסיות חזקות ליישובים חלשים מבחינה כלכלית, חיזוק הפריפריה ועידוד ההתיישבות לאורך הגבולות. רשימת היישובים שהמנגנון החדש מתעדף כוללת כ-31 רשויות מקומיות בצפון, וקבוצת יישובים נוספת, שכוללת 13 רשויות עירוניות במחוז הדרום. תודה רבה. אם הרשימה תגיע, אני חייב לך עוד מילה אחת. <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני יכול להגיד, למשל, יישוב בצפון, מה ההטבה הספציפית? כמה הנחה במס? מה ההטבה? <חמד עמאר (הליכוד ביתנו):> בוא נשמע על התקציב של 750. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני כבר – הנה, זה יפתור את הבעיה. כרגע 750 מיליון שקל, זהו תקציב המדינה. חלק מהיישובים ירד, לא ביחס שווה לאלה שהתווספו. בשלב זה על-פי תקציב המדינה, 750 מיליון שקל זהו התקציב המיועד להטבות המס. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, ברשותך, הערה. אפשר? <היו"ר אחמד טיבי:> אני מאפשר לך לפנים משורת הדין. <דוד אזולאי (ש"ס):> יש לי רק בקשה אחת. אני מקווה שהרשימה אכן תגיע, ובאמת, אם זה יגיע, אני מברך על היוזמה. פעולה ברוכה. תבורך על כך. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אם זה לא יגיע, אני מתחייב לחלק לכל חבר כנסת. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אם זה יגיע, תצרף את זה לפרוטוקול, זה הכול. <דוד אזולאי (ש"ס):> מה? לא שמעתי, אדוני. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני אומר שאם זה לא יספיק להגיע עד סוף היום הנוכחי, אני מתחייב להמציא את זה – – <היו"ר אחמד טיבי:> הוא ישלח את זה לחברי הכנסת. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – לכל חבר כנסת, או לתאים האישיים, או במייל, או אפילו ביום שני אני אבוא עם חבילת ניירות, עם הרשימה, וכל אחד יוכל לקבל. זה לא סודי, חברים. <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני מציע להעביר את זה לוועדת הכספים? <סגן שר האוצר מיקי לוי:> תעבירו את זה לוועדת הכספים. זה בסדר. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <דוד אזולאי (ש"ס):> תודה רבה, אדוני. אני מודה לך. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת ברכה, עמדה אחרת. <אריה דרעי (ש"ס):> אני חושב שעדיף להעביר את זה לוועדת הכלכלה. <היו"ר אחמד טיבי:> זה קשור לכספים, חבר הכנסת דרעי. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> ועדת הכלכלה, אם יחליטו, לא תיתן לך אגורה נוספת. אתה הרי יודע את זה היטב. <מוחמד ברכה (חד"ש):> היושב-ראש יגיד לי מתי להתחיל. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, אדוני. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כן. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש הטעיה בטרמינולוגיה שהשתמש בה סגן השר במובן "שוויוני ומקצועי" – קריטריונים "שוויוניים ומקצועיים", ואחר כך הוא פירט מה זה; הוא פירט קו גיאוגרפי, פירט אזורי עימות ומצב סוציו-אקונומי. <דוד אזולאי (ש"ס):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תנו לחבר הכנסת ברכה. אתה מאוד אקטיבי ואנרגטי. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני מעוניין שגם אתה תשמע וגם סגן השר, אבל אם הוא לא רוצה, אז מה אפשר לעשות. בעצם, מה נאמר כאן? נאמר ש-40% מהשיקול הוא קו גיאוגרפי, 40% זה למרחק מקו עימות – וזה 80%, ורק 20% למצב סוציו-אקונומי. והוא הוסיף שהנגב הוא אזור פיתוח אסטרטגי. זאת אומרת, לנקז את העוני בין גדרה לבין חדרה זה גם הופך להיות משהו אסטרטגי. התייחסות לנושא הסוציו-אקונומי כאל הדבר הקטן ביותר במערכת השיקולים של הממשלה, זה אומר שהקריטריונים המקצועיים והשוויוניים הם קריטריונים אידיאולוגיים, מיקי לוי. הם קריטריונים אידיאולוגיים. הם בנויים על תמיכה בהתנחלויות והם מובילים לתמיכה ביישובים מסוימים בצפון ובדרום, אבל בעצם אין מתן משקל ראוי למצב הסוציו-אקונומי, זה רק 20% לעומת 40 פלוס 40 – 80%, לדברים אחרים. מה שקראת "מקצועי" ו"שוויוני", זה שם קוד לשיקולים אידיאולוגיים של הממשלה, ואני בספק אם המפלגה שלך מסכימה לאותם שיקולים אידיאולוגיים. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, תודה רבה. <אריה דרעי (ש"ס):> מה אתה מתרגש – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים להצבעה. רבותי, מי שבעד – הוא בעד להעביר לוועדת כספים – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – מפלגה שלו, בינתיים. <היו"ר אחמד טיבי:> – – מי שנגד – הוא בעד הסרה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> מה זה בינתיים? <מוחמד ברכה (חד"ש):> שזה זמני – – – <אריה דרעי (ש"ס):> מה ההצעה? <היו"ר אחמד טיבי:> בעד, זה ועדת כספים; נגד, זה הסרה. <אריה דרעי (ש"ס):> אני אמרתי ועדת הכלכלה. <היו"ר אחמד טיבי:> ועדת הכנסת תכריע בין שתיהן. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> – – – אנחנו כאן להרבה זמן. <מוחמד ברכה (חד"ש):> גם אני פה מספיק זמן כדי להגיד לך שהיו גם אחרים שאמרו אותו דבר. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 9, נגד – 1, אין נמנעים. הוחלט להעביר את זה לוועדת הכנסת, שתכריע בין כספים לכלכלה. תודה רבה. <הצעות לסדר-היום > <אסון קריסת בניין בעכו> <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים לנושא הבא: אסון קריסת בניין בעכו, הצעות מס' 2686, 2699, 2706, 2714 ו-2724. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מוחמד ברכה. תפאדל, מוחמד ברכה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> סגן השר אופיר אקוניס ישיב. <קריאה:> איפה הוא? <היו"ר אחמד טיבי:> אומרים שהוא מאוג'וד. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, אתה תתחיל לדבר. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כן. – – הבוקר הייתי בעיר עכו, עיר מוכת אסון. גם אחרי הישיבה כאן במליאה אני נוסע לשם, ולא רק כדי לנחם אבלים אלא כדי להיות שותף באותו אבל, בעקבות הפיצוץ המחריד שגבה את חייהם של חמישה אזרחים, שתי משפחות – משפחת בדר ומשפחת סרחאן. אין ספק שהאסון הזה נגע ללבם של רוב, אם לא כל, האזרחים במדינה, אני מניח, אני מקווה. הקלות הבלתי-מובנת והבלתי-נתפסת של קיפוח חייהם של בני-אדם היא דבר שמלווה אותנו בתקופה האחרונה; אתמול שני אנשים התחשמלו, לפני כמה ימים אותו אסון בירושלים עם פיצוץ בלון הגז, וההרעלות. כאילו תאונות רגילות, אבל במקורן הן חושפות כשלים, גם מערכתיים וגם סטרוקטורליים – גם מבניים – וגם כשלים של סדר העדיפויות של הממשלה. אני כמובן לא אכנס, רבותי חברי הכנסת, לעצם הסיבות לאותו אירוע בעכו, החקירה עדיין נמשכת, יש כל מיני השערות, יש כל מיני הנחות; אני לא אכנס אליהן, כמובן. אבל הפיצוץ בעכו חשף במלוא מערומיה – ואני מקווה ואני מניח שחבר הכנסת אזולאי, כבן העיר עכו, מסכים אתי – הפיצוץ חשף את המציאות שבה חיים האזרחים הערבים ומעט היהודים, אגב, שחיים בעכו העתיקה, או שיש להם עסקים שם. אני אומר לכם, זו פנינה היסטורית, פנינה תרבותית, שיש מי שדן בה ובגורלה כאקט אידיאולוגי שקשור לכך אם כדאי שהערבים יישארו שם או לא יישארו שם. לדעתי, כבר שנים, עשרות בשנים, מתנהל מסע, גלוי בחלקו וסמוי בחלקו הגדול, לריקון עכו מתושביה הערבים, אם על-ידי הקמת אותה שכונה בכפר-מכר וג'דיידה, אם על-ידי אותן חברות קש, שמרכזיהן במדינות בננה בדרום-אמריקה, ש"קונות" נכסים בעכו העתיקה. במקום שהממשלה תתייחס למקום כנכס היסטורי, תרבותי, שקשור לתושביו, בעיקר קשור לתושביו – – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> איפה סגן השר? <היו"ר אחמד טיבי:> נאמר לי, וזה נכון, שאין שום חובה – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אין חובה לממשלה לתת תגובה, בסדר. <היו"ר אחמד טיבי:> – – לממשלה לענות או להיות נוכחת עם סגן שר. אבל יש שר. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני תכננתי את הדברים לפי מבט עין, לא לפי השעון. זאת אומרת, אם סגן השר ייכנס. טוב, אני אסיים במשפט אחד. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – הממשלה אינה מתייחסת אליו, כפי שהתחלתי לומר, כאל נכס תרבותי, היסטורי, שקשור לתושביו בעיקר, ולרווחתם ורצונם להישאר במחוז ילדותם. האסון הוא אסון כבד. היום שמעתי על יוזמות מקומיות מבורכות לחזור ולבנות או לתקן את הנזקים שנגרמו לבתים באזור, אבל אני חושב שזה תפקידה של הממשלה. אני מכאן, מעל בימת הכנסת, שולח שוב תנחומים למשפחות שאיבדו את יקיריהן. לבי כולו הזדהות וסימפתיה לאמנה סרחאן, הילדה בת העשר, 11, שנותרה יחידה ממשפחתה. הדברים שלה בתקשורת וההופעה שלה בתקשורת, אני חושב, נגעו ללבם של רבים, כמובן גם ללבי, והיום גם הייתה אמירה, ואני מקווה שאני אהיה חלק ממנה, שהילדה הזו תהיה הבת המאומצת של החברה הערבית כולה, גם שלי. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, חבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת מסעוד גנאים. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, תחילה, אני שולח מפה את תנחומי למשפחות בדר וסרחאן ולכל תושבי עכו, על חמשת הקורבנות שקיפחו את חייהם בקריסת המבנה ביום שני. ביום שני בבוקר אני הייתי שם, שעות לפני שקרה האסון, וראיתי את הזוועה ואת ההרס – – <היו"ר אחמד טיבי:> אחרי שקרה האסון. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אחרי, כן. אמרתי בזמן האסון? <היו"ר אחמד טיבי:> לפני. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אז לא. לפני – לא. אחרי, בטח. <דוד אזולאי (ש"ס):> – – – מזמינים אותך לחתונה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גם אני. צריך חקירה, לפי דעתי, לכל העניין של קריסת המבנה, משום שיש מישהו שצריך שייתן את הדין. קריסת המבנה – ככל שתהיה הסיבה, נכון, נחקרים כל המישורים, אם דליפת גז, אם פלילי, אבל ככל שתהיה ומה שתהיה הסיבה, יש בניין עתיק, מתקופת הטורקים, שגרים בו תושבים או דיירים מוגנים של חברת "עמידר", והמבנה הזה, הרעוע, אם הוא לא קרס מהפיצוץ, אולי הוא יקרוס מהגשם או מרעידת אדמה. קריסת המבנה הזה, הייתי אומר, חשפה את כל העניין של ההזנחה, של האפליה, שסובלים מהן תושבי עכו הערבים. אני חושב שכדי שלא יקרה האסון הבא על הממשלה ועל כל האחראים שראו את האסון הזה – שיהווה באמת נורה אדומה, כדי שלא יקרה האסון הבא. תושבים אלה סבלו, הבתים שלהם היו זקוקים לתמיכה, לתיקונים, אבל לא נתנו להם לעשות את זה. לכן אני חושב שמה שקרה בעכו צריך להעיר את כל האחראים למבנים, שאר המבנים, שיתמכו בהם, יחזקו אותם. וגם יש תושבים שאיבדו את הדירות שלהם והיום הם גרים באיזה בית-מלון; העירייה סיפקה להם את זה. אז אני קורא לממשלה לפתור את בעייתם ולמצוא להם מקומות מגורים, והעיקר לעשות הכול כדי שחס וחלילה לא נצפה או נראה את האסון הבא. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. שלוש דקות. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, מכובדי סגני השרים, עמיתי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לשגר מכאן תנחומים למשפחת בדר ולמשפחת סרחאן על פטירתם של חמישה אנשים מהמשפחות האלה. אין ספק שזה אירוע קשה. אני רוצה לאחל גם החלמה מהירה לפצועים שעדיין מאושפזים; לפחות על אחד אני יודע שעדיין נאבקים על חייו. אני רוצה גם לנצל את הבמה דווקא – אני לא נוהג לעשות את זה, אבל הפעם אני אחרוג ממנהגי, אני רוצה לשבח את השר לביטחון פנים, שממש סמוך לאירוע הגיע למקום, ואני יודע שהוא היה בדרכו לירושלים, והוא עשה סיבוב וחזר כדי להיות נוכח, והיה חשוב שהשר לביטחון פנים יהיה במקום. אדוני, העלה פה חברי מסעוד גנאים את המצוקה של אותן משפחות. אני חושב שצריך גם להזכיר, דיברתי עם ראש עיריית עכו, מר שמעון לנקרי, והצוות העירוני, הצוות הפסיכולוגי, הצוות ההנדסי של העיר; כולם מגויסים לטובת הנושא, ואני יודע שראש העיר עושה רבות בנושא הזה, כדי לשכן את המשפחות כרגע במקומות זמניים, לספק את כל צורכיהם, כי כמעט לא נשאר שם שום דבר בבתים האלה, מי שיודע, ואני חושב שגם בעניין הזה צריך להגיד מילה טובה לראש העיר. אבל, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהאירוע הזה הוא אירוע שצריך להדליק נורה אדומה. לא סוד הוא שבעכו העתיקה יש מבנים ישנים מאוד, ואפילו רעועים, והאוכלוסייה שנמצאת במקום הזה היא אוכלוסייה במצב סוציו-אקונומי ממש נמוך מאוד, המשפחות האלה במצב כלכלי קשה, ואם הם נדרשים לשקם באופן עצמאי את הבתים, אני לא מאמין שיש בכלל אפשרות כזאת. ופה אני פונה לממשלה: כאשר הולכים ופועלים במבנים שהמדינה מסייעת בשיקום שלהם – משום מה פסחו על המבנים האלה, בעכו העתיקה, ולמעשה אישרו לכמה מקומות, כמו קריית-שמונה, חצור-הגלילית, בית-שאן, טבריה; והמקומות האלה, מי שיודע, הבתים בעכו העתיקה הם עם ותק הרבה הרבה הרבה יותר גדול מאשר הבתים במקומות האלה, ואני פשוט מתפלא על מקבלי ההחלטות, איך דילגו על יישוב כמו עכו בכלל ועל עכו העתיקה בפרט. אני אנצל את הבמה הזאת, אדוני סגן השר, להפנות את תשומת לב הנוגעים בדבר. אי-אפשר להתעלם מדבר כזה. אני יודע – איך אומרים – לצערי, הממשלה הזאת אולי מכה בחרדים, אבל לפחות באוכלוסייה הזאת – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. <דוד אזולאי (ש"ס):> – – שהכה בה הגורל וקרה לה כזה אסון, אני חושב שצריך לעשות מעשה ולדאוג לאותה אוכלוסייה, לא רק עכשיו. ואדוני היושב-ראש, משפט אחרון, ובזה אני מסיים. אני גם פונה אליך, אדוני סגן השר, עיריית עכו היא לא מהעיריות העשירות, וכרגע אני יודע שמוציאים תקציבים רבים, ולכן הייתי מבקש שגם פה תיבדק האפשרות לתת מענק מיוחד לרשות המקומית הזאת, כדי לעמוד במשימה הזאת, של סיוע לאותן משפחות שנפגעו מהפיצוץ. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <דוד אזולאי (ש"ס):> אני מאוד מקווה שהמשטרה אכן תצא ותודיע לנו מה קרה שם בדיוק, כי אף אחד עדיין לא יודע, חוץ משמועות וכל מיני דברים שאני אפילו לא רוצה לדבר עליהם כרגע. תודה רבה, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה, חבר הכנסת אזולאי. חבר הכנסת אורי מקלב. שלוש דקות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי אני מביע צער על מותם והריגתם של חמשת ההרוגים בפיצוץ הגז בעכו. יחד – – – <היו"ר אחמד טיבי:> דוד. חברי הכנסת. <אורי מקלב (יהדות התורה):> יחד עם זה, בתוך 30 יום אנחנו גם התבשרנו על הריגת ארבעה בירושלים, באסון הגז שהיה בשכונת גילה, ורק לפני כמה ימים היה כמעט פיצוץ מאוד מאוד גדול בדירה בשכונת פסגת-זאב, כשהייתה דליפה מאוד חזקה. התושבים שהיו צריכים להיכנס לדירה לא הגיעו, והמזל הוא שמכבי-האש, לנוכח תלונות של שכנים, הצליחו לעצור את זה על-ידי סגירת הברז מבחוץ. לפי נתונים של מכבי-האש שהתפרסמו עכשיו, היו בשנת 2012 4,725 אירועים שהיו יכולים להביא לאסונות. דהיינו, אנחנו נמצאים באיזה תקופה, כפי שאמר גם חבר הכנסת ברכה, שקורה משהו. משהו קורה, זה לא דברים שהיינו רגילים להם וזה דורש טיפול. אי-אפשר להגיד שזה היה רק מקרה. לא משנה מה הסיבה לכך שזה קרה בעכו; דיברתי הבוקר עם השר לביטחון פנים, הוא אומר שעדיין החקירה בעיצומה, אבל עוד לא רואים נתונים אחרים, בעיקר רואים את פיצוץ הגז. איך זה נעשה? נעשה, אבל נעשה פיצוץ גז. וזה מביא אותנו לחשיבה אחת, שכל השוק הזה של בלוני הגז, וכל החיבור לגז, צריך רגולציה, צריך פיקוח. הנתונים אומרים שהשוק הפיראטי מאוד מאוד מאוד התרחב בשנים האחרונות. אנחנו גם אומרים לעצמנו דבר אחד – אחת המסקנות היא גם לעצמנו; אנחנו פתחנו את השוק לתחרות מאוד גדולה בין חברות הגז, וכשאנחנו פתחנו תחרות, יש לזה השפעה. לכל דבר יש גם מחיר, במקרה הזה אולי – לא אולי, בטוח – מחירים מאוד זולים, או יורדים המחירים. כאחד שמשתמש בהסקה בגז בבית, אני יודע את התחרות. אני יודע שהחשבון שלי המקורי – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> זה לא רק עניין של תחרות, זה גם עניין של תקנות בטיחות – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני אומר: פיקוח, הכשרה ופיקוח גם על אלה שמתקינים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – ומיקום בלוני הגז והחשיפה שלהם. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הכול, כל הרגולציה. נוסף על כך, אני רוצה להגיד עוד דבר: התחרות הזאת עשתה משהו אחר, פגעה גם ברמת האחזקה של המקומות האלה. יש תחרות, החברות מורידות מחירים, אבל באיזה מקום – ניקח את חברות הסלולר, כולל הניתוקים של הטלפון – השירות שאנחנו מקבלים הוא פחות טוב ממה שקיבלנו כשהמחירים – נכון שהאיזון הוא, טוב להוריד מחירים, אבל אסור לנו להזניח את החלק הזה, של הפיקוח, חוץ מהפיקוח על ההכשרה, על האנשים ועל המיקום, גם על טיב החומר, החומר האנושי. איך מוזילים את העסק? הם מוזילים את זה על-ידי הורדה של המחירים, וכמובן גם את רמת השירות של האנשים שעושים את זה, והביקורת שעושים. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מייד מסיים. עכשיו, העלינו את זה רק בקצרה, אחרי האסון יש פצועים. בגילה הבניין עומד חודש, אף אחד לא נוגע בו. עשרות דיירים לא נמצאים בבניין. ואני אומר לכם שאנחנו חוששים מאוד שזה ייקח עוד הרבה זמן עד שהם יוכלו בכלל לחזור לדירות. מדוע? בנתניה, שגם שם לפני שלוש שנים נהרגו ארבעה איש ונפצעו 60 איש, הבניין עדיין עומד ככה, אף אחד לא תיקן אותו. הם נופלים בין הרשויות. העירייה עושה את המקסימום, אבל זה רק בשיכון – בעזרה ראשונה, אבל לאחר מכן אף אחד לא עושה, ואף אחד לא לוקח את האחריות, והאנשים האלה, אנחנו גם לא שומעים אותם, הם נמצאים היום במצב הזה. לכן, שני הדברים האלה יחד, הממשלה צריכה לקחת לתשומת לב. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חברת הכנסת חנין זועבי. ישיב סגן השר אקוניס, שנמצא באולם. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני סגן השר, כולנו מסכימים שמה שלפנינו הוא טרגדיה אנושית, גם טרגדיה היסטורית – מדובר בחמישה בני-אדם. אמני נותרה בלי הורים, בלי האח שלה, היא בת 11, היא עדיין לא מעכלת מה קרה אתה; והמבנים שנהרסו הם מבנים היסטוריים, הם מבנים בעלי ערך היסטורי, בעלי ערך תרבותי אדיר. אולי בגלל זה הם גם לא תוחזקו במשך 100–150 שנה. הבעיה אינה פלילית. גם אם החשדות הולכים לכיוון הזה, גם אם יתברר שהבעיה היא פלילית, שהסיבה היא פלילית, אבל הבעיה אינה פלילית. אי-תחזוקה, אדוני סגן השר, של מבנים היסטוריים היא מדיניות מכוונת. יכולים לתחזק – חבר הכנסת דוד אזולאי, אין בעיה של תקציבים. מוזרמים הרבה תקציבים לחברה לפיתוח עכו. הכוונה היא שהדיירים יתייאשו ויפנו את הבתים. יש קריטריונים, לא שאין קריטריונים לשיפוץ. יש קריטריונים מוגדרים, הם קריטריונים מאוד נוקשים שהתושבים לא יכולים לממן אותם. זה לא שהתוכניות פסחו על העיר העתיקה, הלוואי שהיו פוסחות. התוכניות לא מותאמות לצרכים של התושבים וליכולת הכלכלית של התושבים. קורה בעיר העתיקה תהליך של התחדשות עירונית, מחושב היטב, מאוד; תהליך ג'נטריפיקציה מחושב היטב. אתה מחכה, לא משפץ, לא עושה כלום. אתה מגדיר קריטריונים מאוד נוקשים לשיפוץ, ואז יש לך הנימוקים והסיבות לפנות את התושבים, ואחרי הפינוי אתה משפץ ואז אתה מוכר לכל מי שמרבה במחיר. חבר הכנסת דוד אזולאי, התוכנית היא של הכנסת עשירים לעכו העתיקה. יש תקציבים. רק בעשר השנים האחרונות החברה לפיתוח עכו, שהיא החברה האחראית – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> הלוואי שזה היה נכון. <חנין זועבי (בל"ד):> לא, אני אגיד לך שהם השקיעו תקציב של 500 מיליון שקלים בשיפוץ מבנים שמיועדים למכירה לעשירים; מבנים אחרי פינוי הדיירים שלהם. עומדים עכשיו בבתי-המשפט 150 תיקים של פינוי שמנוהלים עכשיו, בשלבים שונים; של פינוי הדיירים המקוריים. כלומר, זה לא רק אי-שיפוץ אלא תוכנית של פינוי, זה שם המשחק, אם יכולים להגדיר זאת בתור משחק. זה השם של התוכנית המאוד-מסוכנת. אני אסיים עכשיו. עיריית עכו הבטיחה שהיא תקיים פגישה של ראש העיר עם מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, והיא תדרוש לכלול את עכו בתוכנית המשרד לחיזוק מבנים. אנחנו רוצים שהפגישה הזאת תתקיים, אבל אנחנו רוצים גם לדרוש שהקריטריונים של השיפוץ יותאמו לצרכים ושמי שיממן את השיפוץ יהיה משרד השיכון. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. אנחנו נבקש מסגן השר אופיר אקוניס דברי תשובה של הממשלה. לאחר מכן נעבור להצבעה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, ראשית, בשם הממשלה כולה אני מבקש להביע תנחומים ולהשתתף בצערן של משפחות בדר וסרחאן. באמת, הטרגדיה, אי-אפשר – כאבא לילדים קטנים, בוודאי, אי-אפשר שלא להרגיש את הצער הכבד, את האבל הנורא, בוודאי של המשפחות בראש ובראשונה, ושל כל תושבי עכו. אני חושב שכל תושבי מדינת ישראל הזדעזעו לראות את הטרגדיה. כפי שאמרה חברת הכנסת זועבי, הבת בת העשר – חשבתי שהיא בת 11, או עשר, זה לא חשוב כרגע, שנשארה ללא הוריה וללא אחיה, בוודאי זה דבר שמפלח, אדוני היושב-ראש, לב של כל אדם, כל מי שלב אנושי פועם בו. אני עונה כאן בשם המשרד האחראי לתחום הסדרת בלוני הגז, הגז הפרטי וגם הגז הפחות-פרטי, כידוע לכם, אבל גם בנושא הגז לשימוש פרטי ובלוני הגז המשרד הוא משרד התשתיות הלאומיות. המשרד מבקש למסור את הדברים הבאים: האסון בעיר העתיקה בעכו נמצא עדיין בהליכי חקירה. לגבי האירוע בירושלים, שאתה הזכרת, אדוני היושב-ראש, משרד התשתיות הלאומיות, בשילוב מערכות כבאות אש והצלה, שוקד על בחינת המלצות ולקחים ספציפיים. בנוסף, המשרד שוקד בעת הזאת על הפעולות הבאות: הראשונה, הגברת שיתוף הפעולה עם המשטרה ועם גופי אכיפה נוספים בטיפול בפעילות העבריינית בתחום הזה. רק בשבוע שעבר, אדוני היושב-ראש, החרימו מפקחי משרד התשתיות הלאומיות, בסיוע כוחות המשטרה, 400 מכלי גז שאוחסנו באתר פיראטי, תוך סיכון חיי אדם. הנקודה השנייה, תיקון חוק הגז (בטיחות ורישוי) כך שניתן יהיה להחמיר בענישת מפרי חוק. ניתן יהיה לטפל טיפול נקודתי בסוכנויות ובסניפי גז ספציפיים המפרים הוראות של החוק, וניתן יהיה לטפל בחברות המספקות גז לאותם "חאפרים" שבעצם מקיימים את ההתקנה הפיראטית הזאת, או הבלתי-חוקית הזאת. כמו כן, משרד התשתיות הלאומיות עוסק במרץ בניסיונות לגייס כוח-אדם נוסף. הוא נמצא בחסר משמעותי בתחומי הפיקוח, למעלה מעשרה תקנים, נכון לרמת התקינה שאושרה עד כה. אני מאוד מקווה, למען בריאותנו וחיינו שלנו, שהתקנים האלה יעזרו במשהו ויאוישו במהירות המרבית. אני לא יודע מה מציעים המציעים; אני חושב שדיון בוועדת הכלכלה או הפנים – לבחירתם. <מוחמד ברכה (חד"ש):> ועדת הפנים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני חושב שוועדת הכנסת צריכה, אחת מהן, בדחיפות המרבית, אדוני היושב-ראש – את זה אני אומר כחבר כנסת ולא כמי שמשיב מטעם הממשלה – בדחיפות מרבית להסדיר את התחום הזה, שעולה בחיי אדם, והטרגדיות הן איומות. <היו"ר אורי מקלב:> יש כאן הסכמה על ועדת הפנים. הם מציעים ועדת הפנים. דוד אזולאי, ועדת הפנים? <דוד אזולאי (ש"ס):> אני מציע ועדת הפנים. <היו"ר אורי מקלב:> אז אנחנו נעבור להצבעה. מי שבעד הוא בעד דיון בוועדת הפנים ומי שנגד מבקש להסיר מסדר-היום. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 9, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שההצעה לסדר-היום, אסון קריסת בניין בעכו, תידון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה רבה למציעים, תודה רבה למשיב. <הצעה לסדר-היום> <הפגנת אלפים, ובהם שרים וחברי כנסת מהקואליציה, בשטחי E1> <היו"ר אורי מקלב:> נעבור להצעה הבאה לסדר-היום, מס' 2665, 2673, 2704, 2684 ו-2712: הפגנת אלפים, בהם שרים וחברי כנסת מהקואליציה, בשטחי E1. ראשון הדוברים – אני לא אקרא בשמותיהם, אני אקרא בינתיים למי שנמצא, ובינתיים הוא היחיד והאחרון ברשימה, חבר הכנסת מרדכי יוגב. האחרון ברשימה. ישיב סגן השר אופיר אקוניס בשם ראש הממשלה. אם אחרים יגיעו, אני אאפשר להם גם כן. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> ברשות היושב-ראש, בהצטרפות לחברי, ידידי, חבר הכנסת נחמן שי, שנמצא, אם אינני טועה, בשדולה של הגנת העורף, כנסת נכבדה, הוא בא לעורר על הפגנת האלפים, ביניהם שרים וחברי כנסת מהקואליציה, בשטח 1E שבין מעלה-אדומים לירושלים, שהיא הצהרת אמונים לקשר הנצחי של עם ישראל לארץ-ישראל. אני ביקשתי לשאול, ממה אתה מוטרד, ידידי חבר הכנסת נחמן שי? מה מפחיד אתכם, חברי הכנסת מהשמאל הציוני, שיש פה נציגה בכירה שלהם, כשאני אומר שארץ-ישראל שייכת לעם ישראל? ראש הממשלה הראשון – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אני הנציגה הבכירה של השמאל הציוני? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> של השמאל הציוני, הוא אמר. <שלי יחימוביץ (העבודה):> בסדר גמור, אני גאה בזה, להיות נציגת השמאל הציוני. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> ראש הממשלה הראשון של ישראל, מנהיג מפלגת העבודה דוד בן-גוריון, הוא זה שאמר – ואני מצטט: התנ"ך הוא המנדט שלנו. התנ"ך, שנכתב בשפתנו העברית ובארץ הזאת עצמה, הוא הוא המנדט שלנו. במקרה אחר אמר: "אם יש נשמה לארץ-ישראל – הרי ירושלים היא נשמתה של ארץ-ישראל כולה". הגעתם של יותר מ-15,000 איש מישראל, מבוגרים וצעירים, בסתם יום של חול, לצעדת 4 ק"מ בעלייה – וצעדתי, ואני יודע – היא העדות היותר-נאמנה לקשר הנצחי, שלא יינתק, בין עם ישראל לארץ-ישראל, קשר שאני מקווה שעוד ימומש גם בבניית 24,000 יחידות דיור בשכונת מבשרת-אדומים בשטחי E1 ובחיזוק ההתיישבות היהודית וריבונותנו בכל מלוא רוחב ארצנו. כבוד היושב-ראש, עכשיו אני עובר לפסוק מדברי הימים. בפסוק מדברי הימים אומר הנביא: "ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם לאמר לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם בהיותם מתי מספר כמעט וגרים בה". אני לא צריך לומר ליושב-ראש שהפסוק הזה הוכנס לפסוקי דזמרה בתפילת שחרית. הרב קוק, בפירושו לסידור התפילה, אומר: בהיותכם מתי מספר כמעט וגרים בה – קשר מיוחד של ישראל עם ארצו לא דומה לקשר טבעי של כל עם. אני אקצר את דברי למשפטים ספורים. הקשר הטבעי של עם מתפתח במשך זמן על-ידי מאורעות של עם שמתכנס יחד לגור, ומתחילה איזו חיבה היסטורית, איזה קשר של התרגלות, ומתהווה קשר בין עם לארץ. הקשר המיוחד של עם ישראל לארץ-ישראל בא לידי ביטוי כבר בציווי המקדים לאברהם אבינו, עוד בטרם היינו עם, עוד בטרם היינו כאן, בציווי: לך לך מארצך אל הארץ אשר אראך – – – ואברכך – – – ונברכו בך כל משפחות האדמה. קשר שיש אומרים שהוא לא אינטליגנטי. בשבועיים האחרונים שמעתי את זה מכמה כתבים. קשר שאולי הם אינם מסוגלים להבין אותו, עמוק ונצחי. אין כאן שום שטחים ערביים או פלסטיניים, אלא אדמות של עם ישראל, נחלת אבותינו הנצחית, שאחרים באו במהלך שנות גלותנו והתיישבו בה. שתי מדינות לשני עמים, 20 מדינות ערביות ל-20 עמים, אבל לא בארץ-ישראל. בארץ-ישראל תיכון רק מדינת ישראל, ואקצר בדברי. את האמת הנצחית, הביטחונית והמציאותית והאחראית הזאת ביטאו 15,000 צועדים וצועדות – מרב חסרה לי פה – בהם גם שרים וחברי כנסת, בשטח E1, בשם רוב רובו של עם ישראל לדורותיו. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת מרדכי יוגב. בבקשה, סגן השר, להשיב בשם הממשלה על הצעה דחופה זו לסדר-היום. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת יחימוביץ, אדוני, האולם הוא פשוט – אני זוכר שכאשר ניהלתי ישיבות, בימי רביעי ב-18:00, אפילו אז לא הגענו למספר כל כך נמוך של נוכחות ונוכחים. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אפשר – – – בחדר קטן, חבל על אולם כל כך גדול – חשמל. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, אבל הדבר המטריד הוא שגם מי שמגישים את ההצעות לסדר-היום בסופו של דבר לא מגיעים לנמק, לא מגיעים לשמוע את תשובת הממשלה. בכל מקרה, חבר הכנסת יוגב, אכן, ביום חמישי הייתי אמור להשתתף בצעדה, לולא מצב בריאותי שבאמת הכריע אותי; זה קורה לעתים נדירות, וזה קרה בסוף השבוע שעבר. קודם כול, זכות ההפגנה, זכות ההתכנסות, זכות האמירה, היא זכות מובנית ומוקנית במדינה דמוקרטית, ובהחלט היה מרשים לראות את האלפים מגיעים לצעדה. מאוד מרשים. עובדות הן ש-1E, חברת כנסת יחימוביץ, 1E הוא בעצם רכס, גבעה שהיא חלק משטחי C, כלומר שטח שבו האחריות גם הביטחונית וגם האזרחית היא בידי ישראל. בשנת 1994, בשיאם של הסכמי אוסלו, בשיאם של ההסכמים האומללים הללו, ראש הממשלה יצחק רבין, עליו השלום, חיבר אותו לשטח המוניציפלי של מעלה-אדומים, ולאחר מכן, גם בתקופתו של מר ברק, אושרה תוכנית המתאר לאזור הזה, ובתקופתו של מר אולמרט הוצא היתר, והוקמה שם תחנת המשטרה שקיימת שם, כפי שאתה יודע, חבר הכנסת יוגב, והופקדו תוכניות 1E דרום ו-1E מזרח. אני לא חושב שצריכה להיות סיבה מיוחדת לבנות במקום כלשהו בארץ-ישראל, ואני מאמין – כך אני מאמין, זו כבר עמדה שלי, חבר הכנסת יוגב – שביום מן הימים את תחנת המשטרה תקפנה שכונות שבהן יתיישבו ישראלים רבים שמחפשים – צריך גם להגיד את האמת, גם מטעמים אידיאולוגיים, אבל גם מטעמי – מעלה-אדומים, כפי שמעלה-אדומים היא צד אחד, ומודיעין מן הצד השני – מחפשים שיפור דיור מהעיר ירושלים. אני מקווה שכפי שמעלה-אדומים הפכה לעיר ואם בישראל, ובראשה עומד ראש עיר, יש שם מועצת עיר – אחת משכונותיה תהיה גם שכונת 1E. בכל מקרה, כל אחד שרוצה להביע את עמדתו בנושאים שעולים על סדר-היום, בנושא המדיני בוודאי, כמובן יותר לטעמי, מוזמן לעשות זאת. מי שתומך בתהליך כפי שהוא – יש כאלה שמתנגדים לתהליך כפי שהוא, ואלה הם חייה הדמוקרטיים של מדינת ישראל, וטוב שהאזרחים, אדוני היושב-ראש, מעורים, בהחלט, בתהליכים שמתקיימים במדינת ישראל. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> מה אתה מציע? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אפשר להסתפק בתשובה, אני חושב שהיא הייתה ברורה, חדה. <היו"ר אורי מקלב:> אני חושב שאפשר להסתפק. תודה רבה. אנחנו גם לא מקיימים הצבעה בנושא. <הצעות לסדר-היום> <התגברות הטרור והפשע ברחובות ישראל> <היו"ר אורי מקלב:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: התגברות הטרור והפשע ברחובות ישראל, מס' 2682, 2687, 2705, 2709 ו-2717. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. כפי שידוע, זה ללא תשובת שר. מדוע זה ללא תשובת שר? כי אין תשובת שר. הממשלה לא חייבת. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. דרך אגב, זה בעוד כמה הצעות לסדר-היום – ללא תשובת שר. זה לא משהו מכוון אלייך. לצערי, זה לא רק שחברי הכנסת לא נוכחים, זה מתחיל, אני חושב, הפוך; זה מתחיל בכך שהממשלה לא נמצאת, והשרים לא נמצאים, והשרים הרלוונטיים לא נמצאים לענות תשובות. את מציעה הצעה לסדר-היום, את מתכוונת, לא שמישהו יקריא בשם שר אחר, וזה גורם – דבר שמגלגל, חלק מהדברים שאנחנו – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אז אין – אני רואה כאן שרה. <היו"ר אורי מקלב:> היא התורנית, זה דיון. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אבל אין תשובת שר? <היו"ר אורי מקלב:> אין תשובת שר. היא לא עונה תשובה כי היא לא קיבלה את התשובה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> טוב, אני אצטרך להישאר עם סימן השאלה הענקי הזה. <חמד עמאר (הליכוד ביתנו):> אנחנו אישרנו את זה, והשר הודיע שהיום הוא לא יכול להגיע. <היו"ר אורי מקלב:> במקרה הזה זה מוזר מאוד. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אני גם חושבת שבמקרה הזה השר לא – – – באופן חריג למדי אני אפילו מרוצה מזה. אני אדאג שדברי יובאו לידיעת השר. אני ביקשתי לדון בנושא הזה, של התגברות הפשיעה ברחובות, דווקא – אני מודה – כיוון ששמעתי כל כך הרבה ביקורת כלפי המשטרה, רובה כל כך לא מוצדקת, ולכן באופן נדיר אני מבקשת כאן, היום, בהצעה הזאת לסדר-היום, לתבוע את עלבונה של המשטרה, ואת כבודה, ואת יכולתה. בואו נתחיל מהתקציב. תקציב המשטרה לשנת 2014 הוא 9 מיליארד שקלים. מה אתם רוצים שהם יעשו ב-9 מיליארד שקלים? רק כדי לתת קצת פרופורציות – תקציב הביטחון ל-2014 הוא 54 מיליארד שקלים, וזה עוד לפני הסיוע האמריקני, של 12 מיליארד. כלומר, אנחנו מדברים על 66 מיליארד שקלים לתקציב הביטחון, לעומת 9 מיליארד שקלים לתקציב המשטרה. איך אפשר גם לחנוק, גם לייבש, גם לקצץ, גם לעשות קיצוצים flat, גם לשנות את הכלל הפיסקלי ככה שזה יהיה פחות 6 מיליארד שקלים מתקציב המדינה שלא ירדו מתקציב הביטחון – אל דאגה – אבל מתקציב המשטרה הם ירדו גם ירדו, וגם האבסורד הוא שככל שמייבשים, וככל שמקצצים, וככל שגודעים את הזרועות של מי שאנחנו מבקשים שיגנו עלינו, וייתנו לנו שירותים, כך גם רמת התלונות והטענות עולה כל הזמן, והטענות הן תמיד כלפי השליחים, תמיד, לא כלפי ההנהגה שנוקטת את המדיניות המייבשת הזאת. ככל שמייבשים, כך התביעות גדלות. מייבשים את מערכת החינוך – התביעות כלפי המורים גדלות. מייבשים את מערכת הבריאות – התביעות כלפי האחיות גדלות. זה קשה, קשה לעשות את ההפרדה הזאת, כי אזרחים נחשפים בסופו של דבר לזרוע המבצעת. אבל אי-אפשר, אי-אפשר להטיח את הביקורת הזאת באופן כל כך לא הוגן וחסר בסיס. לו יתואר – אני מצטטת כאן מישהו שהיה יושב-ראש המפלגה שלי, שנהג לומר את המשפט הזה – לו יתואר שלמשטרה הייתה רק עשירית ממה שיש לצה"ל; והכנתי כאן רשימה חלקית – אני אקרא רק חלק ממנה: ארבעה לווייני ריגול שמספקים מידע בזמן אמת – אני לא חולקת, חלילה, סודות צבאיים; הכול מידע גלוי – תארו לעצמכם שלמשטרה היה את זה; מערך של מזל"טים וכטב"מים – תארו לעצמכם שלמשטרה היה את זה; טייסת סיירי אוויר – תארו לעצמכם שלמשטרה היה את זה; 8200, עם נגישות בלתי מוגבלת להאזנות למושאי הבדיקה, והחקירה והעיקוב. נכון שלמשטרה יש גם, כמובן, ובצדק, מגבלות אזרחיות, שחלות על גוף שהוא לא גוף צבאי, והוא לא במלחמה אלא, בסופו של דבר, הוא מחויב לזכויות אדם ולזכויות הפרט, אבל תחשבו כמה דלים האמצעים שעומדים לרשות המשטרה הזאת, שאנחנו תובעים ממנה הכול. עכשיו כאן, לפני שעליתי לדוכן, קראתי קצת טוקבקים. אז על הירי הבאמת-בזוי לעבר ההוסטל של אקי"ם בצהלה כותבים: איזו משטרה עלובה, כל כך הרבה התרעות ולא הצליחו למנוע את הירי הזה? – איך אפשר למנוע ירי כזה? באמת, קצת היגיון, גם כשמוטחת ביקורת, ויש ביקורת. המשטרה הזאת היא משטרה שבאופן נדיר – אין עוד משטרות כאלה בעולם שעומדות כשכפ"ץ בתקופות של פיגועים, ששלחה את רוזנשטיין ל-15 שנים בכלא, שיש לה גם הרבה חקירות מוצלחות, שחוקרת בלי מורא אישי ציבור, צריך לומר גם את זה, שמי שמאייש את שורותיה זה מעמד ביניים ומעמד ביניים נמוך, אנשים שמרוויחים לא הרבה ועובדים מאוד קשה, משטרה נקייה. נסו, תעשו בתור תרגיל, נסו לתת שוחד לשוטר בישראל, נסו, כשהוא עוצר אתכם, נאמר על עבירת תנועה, תוציאו שטר מהארנק ותנו לשוטר בישראל, תראו מה יקרה. אתם בתוך שנייה תיעצרו. וזה לא מובן מאליו. יש לנו משטרה טובה ונקייה. את מגרעותיה ואת מחדליה נתאר בהזדמנות אחרת, אבל אחרי השבוע הזה של ההכפשות, שרובן באמת לא מוצדקות, אני תובעת כאן את עלבונה של משטרת ישראל. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. הדובר הבא – חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת דוד צור. בבקשה, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, המציאות ברחובות ישראל נעשתה בלתי נסבלת. כאשר יורים – והגדירה את זה בצדק חברת הכנסת יחימוביץ, ירי בזוי – על מקלט לבעלי מוגבלויות בצפון תל-אביב, כאשר יורים על אנשים ברחובות הערים וקוטלים אותם, וזה קורה בטירה, ובטייבה, ובקלנסואה, ובתל-אביב, ובעכו, ובבת-ים, מצפון עד דרום, ברחובות ישראל, הפגיעה באזרחים – הטרור הפלילי הוא עובדה קיימת, כואבת ובלתי נסלחת. אי-אפשר לעבור לסדר-היום על מציאות כזאת של חוסר ביטחון. אמרה בצדק חברת הכנסת יחימוביץ שקשה לבוא בטענות למשטרה כאשר המשטרה, כמו כל שירות חברתי אחר במדינת ישראל, עוברת דיאטה רצחנית. תקציבי המשטרה לא ראויים, לא מספיקים; צריך יותר שוטרים, בוודאי, צריך שוטרים עם תנאים יותר טובים, עם שכר יותר הולם, עם מערכת שמאפשרת לאנשים להתפרנס בכבוד מעבודה, מפעילות במשטרה, עם מערכת שתתמרץ אנשים מוכשרים, בעלי יכולת, להיכנס ליחידות החקירה במשטרה. בוודאי. יש ביקורת על המשטרה. אני חושב שהמשטרה לא עושה מספיק, למשל, בתחום שמפכ"ל המשטרה דיבר עליו: האינפלציה בכלי נשק, האינפלציה בחומרי נפץ. זו בעיה של הצבא, שממנו הדברים האלה זולגים, אבל זו גם חולשה של המשטרה. אנחנו חוזרים ודורשים מהמשטרה, פעם אחר פעם, להתחיל במבצע אמיתי ומסיבי של איסוף כלי הנשק הבלתי-חוקיים במגזר הערבי, מהלך שיש לו תמיכה ציבורית מאוד גדולה, יש לו גיבוי של ראשי כל הציבור הערבי, של ראשי הרשויות המקומיות, של חברי הכנסת. הציבור הערבי לא רוצה נשק, הציבור הערבי מבקש מהמשטרה לפעול כנגד הנשק הבלתי-חוקי. אבל הפעולה הזו לא מתבצעת, אותו מבצע שאנחנו חוזרים ודורשים שיתקיים, של איסוף הנשק הבלתי-חוקי, עוד לא התחיל. נעשות פעולות, אבל מעט מדי ומאוחר מדי. אבל עם כל הטענות שיש כלפי המשטרה, ויש טענות כלפי המשטרה, הטענה העיקרית צריכה לבוא למקום אחר. הטענה העיקרית צריכה לבוא לאלה שכמו בכל שירות חברתי אחר מקצצים גם במשטרה. אם אין ביטחון ברחובות ישראל, הכתובת לחוסר הביטחון הזה זו הממשלה. הכתובת לחוסר הביטחון הזה היא ראש הממשלה, שנושא באחריות כללית לכול אבל לא נושא בשום אחריות לשום דבר. אני קצת התפלאתי, אדוני היושב-ראש, שבנושא הזה אין תשובת שר היום. אני לא בא בטענות לשר לביטחון פנים, שמכל שרי הממשלה הזו אני מתרשם שמתייחס לתפקידו באחריות – – – <היו"ר אורי מקלב:> הנשיאות, שתי אפשרויות היו בפניה: או לא לאשר את זה כהצעה דחופה, או לאשר את זה בגלל דחיפות העניין בלי תשובת שר. שיקול הדעת של הנשיאות היה לאפשר את ההצעה הדחופה בלי לתת תשובת שר – – – <דב חנין (חד"ש):> אני מקבל את שיקול הדעת שלכם. אני גם רוצה לחזור ולומר שאין לי בהקשר הזה טענות לשר, כי השר, מכל שרי הממשלה, עושה ומתייחס לתפקידו ולאחריותו ברצינות מאוד גדולה, מבצע את התפקיד הזה באחריות – – – <אריה דרעי (ש"ס):> למה אתה מזלזל בשר אורבך? <דב חנין (חד"ש):> אני לא אמרתי שום דבר רע על השר אורבך. אני רק אמרתי משהו טוב על השר אהרונוביץ בהקשר הזה. <אריה דרעי (ש"ס):> אמרת: מכל שרי הממשלה. <דב חנין (חד"ש):> אני רק אומר שהטענות בהקשר הזה לא יכולות להגיע רק לכתובתו של השר. יש ממשלה בישראל, והיא צריכה לטפל בבעיות האלה. היא צריכה לתת עדיפות להתמודדות עם הסוגיות החברתיות האלה, כולל הסוגיה של חוסר הביטחון ברחובות ישראל. יש ממשלה בישראל – האומנם? האומנם יש ממשלה בישראל? כשאני קורא את מה שמתרחש ברחובות שלנו, אני לגמרי לא בטוח. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת דוד צור, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. בבקשה, חבר הכנסת דוד צור. תהיה גם הבעת דעה נוספת, של חבר הכנסת פייגלין, לאחר הדוברים. <דוד צור (התנועה):> אדוני היושב-ראש, תודה, למען האמת, בהתחלה, כשראיתי שחברת הכנסת שלי יחימוביץ הגישה את ההצעה, אמרתי, אני גם חייב, כדי לגונן על המשטרה. אז אני מרגיש שאם אני אוסיף, אני אגרע. אבל עדיין יש לי שתי דקות וחצי, אז אני בכל זאת אלך לכמה מושגי יסוד. קודם כול, באמת, המשטרה היא גוף שהציבור די אוהב לחבוט בו; בחלק מהפעמים אולי בצדק. אני לא מכיר משטרה עם אחריות שיורית כל כך גדולה כמו המשטרה שלנו. המשטרה הוקמה כדי לטפל בנושא הפשיעה; פקודת המשטרה מדברת בעיקר על נושא של ביטחון הנפש והרכוש. עם השנים המשטרה הפכה להיות משטרה גם ביטחוניסטית, עם תקציבים, כפי שנאמר, ללא פרופורציה לאחריות השיורית המוטלת לפתחה. באיזונים האלה בין ביטחון הציבור, הלחימה בטרור, לבין הביטחון האישי של לחימה ברחובות, כל מפכ"ל ושר תמיד מתמודדים, עם האיזון הנדרש בעניין הזה. משתמשים בימים האחרונים, בשבועיים-שלושה האחרונים, הרבה מאוד במושגים של טרור, שמעתי: אינתיפאדה פלילית. אז צריך לומר פעם אחת מה זה טרור, מה זה סיכול. כמי שהיה גם בצד הזה – חצי מהקריירה לבשתי מדים, והחצי השני דווקא בלחימה בפשיעה – אני אומר לכם שהחיים של לחימה בטרור אולי יותר מסוכנים, אולי טיפה יותר אפילו מורכבים, אבל הם, יחסית, מאוד ברורים ופשוטים. יש מודיעין, משיגים מודיעין, מפלילים את המבוקש או עוצרים אותו, בהינתן שזה אפשרי, או הולכים לסיכול ממוקד, בהינתן שזה לא אפשרי. ואז, יחסית, הפעולות הן פעולות ברורות. בפלילי, המודיעין הוא רק חלק מהעניין. דיברתי על זה גם השבוע, ושמחתי מאוד לראות שהשר לביטחון פנים, שהוזכר פה, שהוא באמת שר יוצא מהכלל, גם בהיכרות שלו את החומר, גם במיקום ומיצוב המשטרה בתוך כלל המערכת, הפוליטית וגם המקצועית, הצליח דווקא בשנים האחרונות להגדיל את תקציב המשטרה. ב-2012, חברת הכנסת יחימוביץ, נדמה לי שהתקציב היה סביב 7.5–8 מיליארד. הוא העלה את זה ל-9 מיליארד. <שלי יחימוביץ (העבודה):> גם צריך לומר לזכותו שהוא העלה את שכר השוטרים. <דוד צור (התנועה):> שכר השוטרים גם. נכון, וזה לא דבר של מה בכך. השר עשה פה הרבה מאוד פעולות, כולל, אגב, צירוף של גורמים כמו כיבוי אש למשרד לביטחון פנים, וגם חיזוק שירות בתי-הסוהר. זאת אומרת, המערכות האלה הן מערכות שנעשות חזקות יותר. עדיין, יש, בצדק, דרישה ומחשבה שבנושא של הלחימה בפשיעה המאורגנת צריך לנקוט אמצעים של לחימה בטרור. אני אומר בעניין הזה – מכיוון שאין לי יותר מדי זמן, ואני גם לא רוצה לחרוג יותר מדי – צריך גם להיות זהירים בעניין הזה. המשטרה יש לה את הכלים לטפל בנושא הזה. היא צריכה יותר תגבור בנושאים טכנולוגיים בעיקר, וחקיקה מסייעת. צריך גם לומר מילה על הנושא של השגת ההרתעה מחדש, ולאו דווקא על-ידי המשטרה אלא דווקא על-ידי בתי-המשפט והפרקליטות, כי זה בסוף צינור אחד, וצריך לראות שכולו פתוח. זמן – הזמן שעובר מהגשת כתב-אישום, שזה תפקיד המשטרה בהתחלה, והפרקליטות, עד בסופו של דבר בירור הדין הוא ארוך מדי בכל קנה-מידה, ביחס לכל מקום אחר בעולם. על זה, לדעתי, אנחנו צריכים לעבוד. תודה רבה, אדוני. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, חבר הכנסת דוד צור. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אבי האומה הישראלית, אברהם אבינו, אומר: רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני. דוד המלך, נעים זמירות ישראל, אומר: אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו, אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלוקיו. יש קשר הדוק ביותר בין הנושא החינוכי, איך שמחנכים את הנוער, איזה חינוך הוא מקבל, ובין המשך הדרך שלו, כשהוא בוגר; וכשהוא מבוגר, וכשהוא מגיע לסכסוך כלשהו – אם חלילה סכסוך משפחתי או חברתי – איך הוא מתחיל להתנהל. זה הכול תלוי בחינוך שהוא קיבל, כמו שאומר שלמה המלך: חנוך לנער על-פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה. והכול תלוי בחינוך. ואלימות, לצערי הרב, לא מתחילה היום ברחובות, היא מתחילה עוד בבתי-הספר, כשאנחנו רואים רק בשבועות האחרונים כמה נערים דקרו זה את זה וכמה תלמידים רצחו זה את זה; השם ישמרנו. בכלל, הפחד לעבור ברחובות מפני הנוער – ראיתי איזו קריקטורה דווקא בעיתון לא חרדי: עומד אדם קשיש ורוצה להיכנס לגן העיר, ויש שם שלט: זהירות, נערי בית-ספר נמצאים בגן, לא להיכנס. זה כל כך אמיתי. יצא לי אמש לבקר בתל-אביב. חיפשתי איזו כתובת לנחם אבלים. אני עובר את רחוב אבן-גבירול ועוד כמה רחובות – מה אני אומר לכם? פרץ וצווחה ברחובותינו. בכל 20 או 30 מטר עומד הנוער, בקולי קולות, מתגושש, שותה, צועק. איפה אנחנו רואים את זה? מה קרה לנו, לעם ישראל? מה קרה לנו עם הדבר הזה? כשאני עברתי אחר כך, הגעתי לבני-ברק – איזה תענוג היה לראות ישיבות, בתי-ספר, תרבות הפנאי, יושבים ולומדים, מלא עד אפס מקום. כן, כן, אותם תלמידים שרוצים היום אחרי-הצהריים להחליט עליהם שיקבלו סנקציות פליליות אם הם לא יתייצבו, והם יהיו מועמדים פוטנציאליים לבתי-הכלא, שבלאו הכי מלאים עד אפס מקום בכל הצעירים שהם פרי החינוך הקלוקל. כי בסטטיסטיקה, אתם יודעים – לא בסטטיסטיקה, אלא בדיוק – אפילו 1% של ציבור חרדי לא נמצא בין 96,000 אסירי בתי-הסוהר במדינת ישראל. הגיע הזמן שתחשבו טוב-טוב על הכישלון הקולוסלי במערכת החינוך, שמגדלת גידולי פרא, ובמקום זה – לטפח חינוך ערכי, ולא להסתפק בהשקעה בהגברת האבטחה, או בעוד מצלמות במאות-אלפי שקלים, במאות מיליונים כבר, וככה לנהוג כמו בסיפור ההוא: במקום לתקן את הגשר, בנו את בית-החולים תחתיו. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת משה פייגלין – הבעת דעה מהצד. בבקשה. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> תודה, אדוני. ראשית, אני מבקש להודות לחברת הכנסת יחימוביץ על הדברים שהיא אמרה כאן לטובת משטרת ישראל. הדברים אכן חשובים. התחושה היא שמעבר לכל הביקורת, המשטרה עושה עבודתה נאמנה עם מה שיש לה. אני יכול להעיד באופן אישי שהבוקר כשעליתי, ברוך השם, להר-הבית, הוכיחה משטרת ישראל שכשהיא רוצה היא מסוגלת לבצע את תפקידה בצורה יוצאת מגדר הרגיל. עם כל הרגישות ועם כל הלחץ של לפני ואחרי, יכולתי לממש את זכותי כאזרח וכחבר כנסת לעלות הבוקר להר-הבית כשמשטרת ישראל ושוטריה קיבלו את הפקודות הנכונות והוכיחו שהם מסוגלים ליישם. אבל, חברת הכנסת יחימוביץ, אני מציע לך לחשוב שנית אם באמת הבעיה היא כסף. ואני מקבל את הדברים שאמר כאן חבר הכנסת מוזס, מעבר לכסף. אני לא חושב שאם למשטרת ישראל היו 50 מיליארד שקלים, כמו למשרד הביטחון, הבעיה הייתה נפתרת. יכול להיות שפה ושם בקצוות היינו מצליחים להכניס קצת יותר אימה על העבריינים. אבל לא פה הבעיה. כשלא ניתן להקים בניין בישראל בלי לשלם "פרוטקשן", לא ניתן לפתוח חנות בנתניה בלי לשלם "פרוטקשן", המשמעות היא שאנחנו כבר לא ממש מדינה. כי לא יראת השלטון על בעלי העסקים והחברות, אלא יראת העולם התחתון. אנחנו באמת פחות ופחות מדינה כשאנחנו מאבדים את צדקת קיומנו כמדינה. אני רואה קשר עמוק בין אובדן תחושת הצדק הקיומי שלנו לבין מצב הפשיעה וה"פרוטקשן". כשנקודת הפתיחה למשא-ומתן היא כזו שלא מכירים בכלל במדינת ישראל כמדינה יהודית, והיא סובלת מדה-לגיטימציה הולכת וגוברת בעולם, אז גם העולם התחתון כבר לא מכיר בנו כמדינה. אנחנו פחות ופחות מדינה, ויותר ויותר איש הישר בעיניו יעשה וכל דאלים גבר. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת משה פייגלין. הבעת דעה נוספת של חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. לאחר מכן נעבור להצבעה. <חמד עמאר (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כולנו יודעים שאנחנו עוברים תקופה קשה מאוד מבחינת הפשיעה במדינת ישראל. אבל בתקופה זו אנחנו צריכים גם לתמוך במשטרה, לתת להם יד, כמחוקקים. ולא לשכוח שכל הדברים לא נעצרים במשטרה. יש הפרקליטות, יש בתי-המשפט, וזה תהליך. במקרה הייתי אתמול בביקור בדאלית-אל-כרמל עם השר לביטחון פנים. הראו לנו שם סרט שעבריינים עם אקדח חסמו כביש, נכנסו, ניסו לחסל. דרך הסרט המשטרה הגיעה אליהם, אבל אחרי שלושה ימים אותם אנשים שוחררו. נקודה נוספת – אנחנו יודעים את השינוי שחל במשטרה מאז תפס איציק אהרונוביץ את המשרד לביטחון פנים מבחינת תקן כוח-אדם ומבחינת תקצוב למשרד. לכן בשעה קשה כזאת בואו לא נטיל את הכול רק על המשטרה. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. ההצעה שלך הייתה – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> פנים. <היו"ר אורי מקלב:> – – ועדת הפנים. נעביר את זה לוועדת הפנים. אני חושב שזה מקובל. נצביע. מי שבעד הוא בעד דיון בוועדת הפנים בנושא התגברות הטרור והפשע ברחובות ישראל. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 8, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, ההצעה לסדר-היום בנושא התגברות הטרור והפשע ברחובות ישראל תידון בוועדת הפנים. <הצעות לסדר-היום> <מה ההבדל בין עולים למהגרים במדינת ישראל?> <היו"ר אורי מקלב:> נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: מה ההבדל בין עולים למהגרים במדינת ישראל? מס' 2653 ו-2654. גם ההצעה הזאת היא ללא תשובת שר. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת משה זלמן פייגלין, ואחריו, וגם אחרון הדוברים – חבר הכנסת אלעזר שטרן. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חש צורך מאוד לא נוח ומאוד לא נעים לעסוק בנושא הזה, משום שמאז כניסתי לכנסת בשנה האחרונה כחבר כנסת חדש, נחשפתי לתופעה שאיננו יכולים לעבור עליה לסדר-היום. יש כאן חבר כנסת, אחמד טיבי, בכנסת ישראל, שבאופן סיסטמטי לאורך כל השנה האחרונה אני רואה שהוא מכנה את העולים החדשים – סונט בהם, מעליב אותם, ואומר: אתם רק מהגרים. אני אישית ישבתי כאן על כס היושב-ראש ושמעתי את חבר הכנסת טיבי מכנה את הרב דב ליפמן מהגר. אני, הוא מכריז על עצמו, בן הארץ הזאת. אני סלע קיומה של הארץ – אתה מהגר. כך כלפי פנינה תמנו-שטה, כך כלפי אביגדור ליברמן וכך כלפי חבר הכנסת שמעון סולומון. כל העולים פה הם בסך הכול מהגרים, ואילו אחמד טיבי הוא בן הארץ הזאת, הוא יליד הארץ וכו'. וכולם שותקים. אדוני היושב-ראש, וכולם שותקים בנוגע לכרסום היסוד המהותי ביותר של הציונות. הרי מהי הציונות? הציונות היא עלייה והתיישבות. ערך ההתיישבות, כבר כרסמנו בו לפני ולפנים, ועכשיו אנחנו מכרסמים בערך העלייה, והופכים את כל העולים החדשים למהגרים, ואומרים: ומה אנחנו בעצם אומרים בזה שאתם רק מהגרים, מעבר לכך שאנחנו מעליבים אתכם? אנחנו אומרים בזה שהארץ לא באמת שלכם. אתם אורחים פה. של מי הארץ? של מי שבמקרה נולד פה או מתיישב פה. אני בן למשפחה שהגיעה לכאן לפני 120 שנה, והארץ הזאת שייכת לי בדיוק כמו שהיא שייכת ליהודי שנמצא כרגע באוסטרליה או בארצות-הברית ויעלה מחר, כי הארץ הזאת היא ארצו של עם ישראל, ארצם של היהודים. לכן כל יהודי שב לביתו, ולכן הוא עולה. הוא לא מהגר – הוא עולה. גם אם הוא עוד לא עלה, גם הוא יבוא מחר, הארץ הזאת תהיה קודם כול שלו, כיהודי, כי זו ארצם של היהודים; מדינת היהודים, כפי שחזה האיש הזה. באנו לכאן להקים מדינה ליהודים. הקמנו מדינה יהודית בשביל כל יהודי תבל, וכל מי שהגיעו וכל מי שיגיע הוא עולה, והוא לא מהגר. ולסיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר שאני מאוד מכבד – מאוד מכבד – כל מי שאינו יהודי – וגם כפי שאתה יודע, הייתה לי אתך שיחה קצרה בנושא הזה, היה לי חשוב מאוד להבהיר את הדברים – ולא משנה ערבי, דרוזי, נוצרי, כל מי שחי בארץ הזאת ומכבד את מדינת ישראל כמדינת היהודים, קושר גורלו בגורלו של עם ישראל, מכבד את העניין, ולא מפריע לו, כמו שאתה אמרת לי: לא מפריע לי, בהחלט, אתה עולה כי אתה יהודי. זה פשוט. אבל מי שמחפש לסנוט בעם ישראל, לערער את המהות הציונית, את המהות היהודית, של מדינת היהודים, ועושה זאת בדרך שמחפשת רק להשפיל כל הזמן, מחייב אותי לבוא ולספר לכם, חברי הכנסת, שבעצם אחמד טיבי עצמו הוא בן למשפחת מהגרים. אביו הגיע לכאן מחוץ-לארץ, והיה שוטר, לא עלינו, בכפרו, בטייבה, וכתוצאה מכך הוא נקרא בכפרו עד היום "ג'סוּס", משת"פ, משתף פעולה. יכול להיות שכתוצאה מכך הוא מרגיש צורך לנקות את עצמו מהאצבעות המאשימות בכפרו, וכך הוא מתנהג כאן, בכנסת ישראל. ואנחנו כולנו צריכים לשלם את המחיר. אז בואו נבין שארץ-ישראל היא ארצם של היהודים. כל מי שמקבל זאת מוזמן לחיות אתנו כאן בשלום ובשלווה ובכבוד, ומי שאינו מבין זאת, מקומו לא כאן. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חבר הכנסת משה זלמן פייגלין. חבר הכנסת אלעזר שטרן. <אלעזר שטרן (התנועה):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, גם אני הצטרפתי לבקשה לדיון הזה, אני מודה, בעיקר מהפגיעה, גם אם היא לא הייתה מכוונת, ויכול להיות שהיא הייתה מכוונת, בחברינו הדרוזים – סליחה, בחברינו שעלו לכאן, מיהודי אתיופיה, ועל פני הדברים אני חשבתי שיכולים להיפגע מכך גם אחרים, כמו הדרוזים. אני חושב שלא, ואני אבהיר את דברי. המדינה שלנו היא הבית הלאומי של העם היהודי. זו מולדתנו. אני חושב שבדברים האלה אני כמובן מצטרף למה שאמר ידידי חבר הכנסת פייגלין. יהודי בכל מקום שהוא בעולם, ובהקשרים האלה אני אוסיף: זכאי חוק השבות דור שלישי, ואולי גם אפשר ללכת לדור רביעי, בטכנולוגיות של היום. אני, דרך אגב, חושב שבגלל זה יש מה שנקרא חוק השבות, שבעיני הוא מביא לידי ביטוי גם העדפה מסוימת בעלייה לארץ. אני כמובן גאה בחוק הזה, אבל אני מבקש שבאותו זמן נדע שדווקא מכיוון שיש כאן חוק השבות, שיוצר סוג של הבדלים – אני חושב שלמיעוטים שחיים בתוכנו, וגם בזה אני יודע שחבר הכנסת פייגלין – והוא טרח לומר את זה גם כאן – מבין את הכבוד שאנחנו מחויבים בו, ואת השוויון, על כך שהם חיים אתנו ועל כך שזו גם מדינתם, מתוקף היותם בני הארץ הזאת, וככה מדינת ישראל הכירה בהם. אז אני חושב שהחובה שלנו, דווקא בהינתן חוק השבות, דווקא בהינתן המילה היפה הזאת, עלייה, ולא הגירה, שאנחנו באמת מקפידים עליה, היא חובת שמירת הזכויות. חבר הכנסת פייגלין הזכיר פה גם את הנושא של הדרוזים. אני חושב, בעיני זו דוגמה כמעט מושלמת, הייתי אומרת, ליחסים של אחווה ושוויון ושל הכרה של שני הצדדים שזה לא של אף אחד מאתנו יותר משל השני. זאת אומרת, אנחנו אומרים: כן, אנחנו עולים, אבל אנחנו משרתים ושומרים על הארץ הזאת יחד, ונותנים את הזכויות. ובהיבט הזה אני אומר רק דבר אחד: בהינתן המחשבות האלה והאמירות האלה, כל פעם גם חברי הכנסת הערבים, חלקם אומרים לי: תתחילו אתם קודם, ואז אנחנו גם כן נשרת, או נתרום את מה שאנחנו אולי צריכים לתרום. תראו איזו אפליה יש. ואני אומר: אני יודע. כן, יש פה אפליה בארץ. לצערי, להיות בן-מיעוטים בכל מקום זה כנראה יותר קשה, וגם בארץ הזאת. אבל מה שאני קורא פה – אנחנו לא נוותר על המושג של עולים מול מהגרים, אבל באותה נשימה אנחנו גם לא נוותר על החתירה הקבועה שלנו לזה שמי שהוא בן-מיעוטים בארץ הזאת ירגיש שווה ככל האפשר, יחד אתנו, כי בסוף כולנו פה, בביתו, במדינתו, בבית הלאומי של העם היהודי, אבל כולנו, ללא הבדלי דת גזע ולאום, אזרחיה של מדינת ישראל. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חבר הכנסת שטרן. הבעת דעה של חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אני לא מבין את חבר הכנסת פייגלין, מה הוא כל כך מתרגש מאחמד טיבי. אחמד טיבי, בכלל הוא נגד מדינה יהודית, אז מה אתה מצפה ממנו, מה הוא אומר ומה הוא חושב על עם ישראל שאחרי אלפיים שנות גלות חזר לארצו. הוא לא רוצה את העם היהודי פה. זה שהוא נמצא פה בפרלמנט ואנחנו מאפשרים לו להסית כנגד מדינת ישראל, זה הבעיה הדמוקרטית, אבל זה דמוקרטית ויהודית. אז את החלק היהודי הוא לא מכיר, והחלק הדמוקרטי, הוא מנצל אותו עד הסוף. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שכן יש מקום מבחינה אתית להעביר את זה לוועדה, כדי שתדון בעצם האמירה הזאת, שבעצם מעבר לזה שהיא מגוחכת, יש בה הסתה כנגד המדינה, כאשר איש חבר פרלמנט יושב פה, מסית ומדיח. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> ועדה. <היו"ר חמד עמאר:> ועדה. אתם מסכימים לוועדה? אנחנו נעביר את זה לוועדת – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> ועדת פנים. אנחנו מסכימים, ועדת הפנים. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> ועדת הפנים. <קריאה:> – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> אלא אם כן כולם מסכימים – – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> ועדת הפנים אמרנו, מסכימים. <אלעזר שטרן (התנועה):> לא. אני – חינוך. <היו"ר חמד עמאר:> אם יש חילוקי דעות אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת. קודם כול נצביע, ואחרי זה נעביר. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 6, אין נמנעים, אין מתנגדים. אנחנו מעבירים את זה לוועדת הכנסת, שתכריע איפה יהיה הדיון. <הצעה לסדר-היום> <הריסת בית-הכנסת בגילה בירושלים> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הריסת בית-הכנסת בגילה בירושלים; הצעה לסדר-היום מס' 2701 של חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר העליתי את הנושא של הבנייה הבלתי-חוקית במזרח-ירושלים, על ההפקרות, ושם לא נעשה דבר. עוד בשנת 2000, ב-11 בספטמבר 2000, כאשר ערפאת עוד היה בין החיים, כתב ג'מיל עותמאן-נאסר, שהיה מושל מחוז ירושלים מטעם הרשות הפלסטינית, מכתב ליאסר ערפאת. על הנייר היה כתוב שכל ערבי הבונה בירושלים מבצע פעולה לאומית מהמדרגה הגבוהה ביותר. כמו כן, נאמר במכתב שהעמידה האיתנה של התושבים שומרת על ירושלים כעיר ערבית, מגִנה על אדמתם בפני פלישת ההתנחלויות. ונאסר בעצם מבקש מערפאת לסייע על-ידי תשלום הקנסות שמוטלים על הבונים בנייה בלתי חוקית. הלוא שם כל אחד בונה, ובסופו של דבר משלם קנס. אז כתב ידו של ערפאת מופיע בצד, הוא כותב שיש להעביר את העניין לטיפולו של סמי רמאווי, שהוא מנהל משרדו, של משרד האוצר, כאשר הוא אומר ששווה לשלם כספים, העיקר לבנות כמה שיותר בירושלים, כי הערבים, חלילה וחס, יפסידו את ירושלים. עכשיו תראו מה קורה, איזה אבסורד. אני הבאתי את המספרים בשבוע שעבר, דיברנו על גן-המלך – מי שזוכר, בשבוע שעבר – על 45 דונם כמעט, שרובו היה פעם שטח ירוק. הריאה הירוקה של ירושלים הפכה להיות שטח של בנייה בלתי חוקית, מאות של בתים. אין פוצה פה ומצפצף, אף אחד לא אכפת לו, העירייה לא ממהרת להרוס. יש רגישות גבוהה, מאוד רגישים למה שקורה במגזר הערבי, אבל אין רגישות ואטימות לב קיימת כנגד בית-כנסת בגילה. אני באתי, ראיתי וביקרתי במקום, רציתי לראות על מה מדובר. חשבתי שאולי בנו על המדרכה, אולי על הכביש, אולי באיזה מקום שמיועד לגן, לירק, מפריע למישהו. תאמין לי, הזדעזעתי לראות, אדוני היושב-ראש. מדובר בסך הכול בבית-כנסת במרתף של בניין, שכבר למעלה מ-20 שנה מתפללים שם. הייתה איזו הרחבה של מרפסת שקיימת, שסגרו אותה בגלל הצפיפות. היה דיון בבית-המשפט. בית-המשפט אומנם החליט שצריכים לבצע את ההריסה כי זו בנייה בלתי חוקית. אני לא ראיתי פעם שבית-המשפט אומר כן להשאיר בנייה בלתי חוקית. הוא אומר את זה, אגב, על אלפי יחידות דיור במזרח-ירושלים. אין פסק אחד שלא אומר להרוס, אבל לא הורסים שם. הביצוע שואף לאפס, אבל בכל זאת ממתינים, רואים. אבל במקרה הזה, אדוני היושב-ראש, השופט אמר במפורש לאפשר להם, לתת להם ערעור, הם יכולים לערער בבית-המשפט. הפסק ניתן בשבוע שעבר ביום שלישי אחרי-הצהריים, בשעה 15:00, 16:00, והנה כבר ביום רביעי בבוקר – וישכם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו. לעיריית ירושלים אין זמן, צריכים כבר להרוס כמה שיותר מהר. ב-06:00, אדוני היושב-ראש. ביום שלישי אחרי-הצהריים קיבלו פסק שיכולים להרוס עם אפשרות לערעור. לא נותנים אפשרות לערער. על מה מדובר פה? הרי בית-הכנסת הזה קיים מפני שיש בעיה אמיתית לשכונה. בשכונה אין בתי-כנסת. אדם נתן ונידב את המחסן, את קומת הקרקע שלו לבית-כנסת, בית-הכנסת הזה מתקיים כבר למעלה מ-22 שנה. מה הבהלה הזאת לא לתת עוד שבוע אחד לאדם בעל הרכוש, שנותן מדמו ומכספו, מהונו, את ביתו, לשירות הציבור, לאפשר לו לערער בבית-המשפט? כמה רשע יכול להיות פה? כמה איפה ואיפה? כמה שחיתות, הכול בשם החוק? ולכן, אדוני היושב-ראש, לא ייתכן, כאשר מדובר באוכלוסייה ערבית, אולי 20% בירושלים, מספר עבירות הבנייה שם הוא כפל-כפליים, ומספר ההריסות שואף לאפס, בגלל הרגישות הרבה. בית-כנסת, אין רגישות? אני רוצה לדעת. כשמדובר בבית ערבי יש רגישות, ואני מכבד את זה, שתהיה רגישות. מי שרגיש, איך אומרים: מי האיש הירא ורך הלבב, ילך וישב לביתו. אין צורך גם בפיקוח הדמיוני, כאילו יש פקחים במזרח-ירושלים. בתקופה שלי היו שני פקחים שאמרו לי: אין לנו מה לעשות; גם אם אנחנו מביאים בסופו של דבר תביעה לבית-משפט, בית-משפט לא יודע מה לעשות עם התביעה שלנו. הוא מגלה רגישות, אנחנו ממשיכים רק לעקוב, ועוקבים, ובסופו של דבר הבית נשאר על כנו. אז בית-כנסת, מרפסת, לבוא ולהרוס עם קונגו, באכזריות כזו. בית של יהודי שכבר קיים למעלה מ-20 שנה, מקיים שם בית-כנסת. ואומנם, יש תוספת כלשהי של מרפסת קיימת, שהוא בסך הכול כיסה אותה, לא מפריע לאיש, אדוני. אני ראיתי במקום, לאף אדם זה לא צריך להפריע. אז במקום לאפשר לפחות את האפשרות שבית-המשפט נתן לו לערער, אנחנו מגלים חוסר רגישות, הייתי אומר, כפי שגילו, מה לעשות. כבר יש, אומרים, ההיסטוריה שלנו, כאשר ניתקו וגירשו את היהודים מגוש-קטיף. אני זוכר את הימים כאשר הייתה פנייה של מופז ברגע האחרון לראש הממשלה שרון, הוא בא וביקש, אחרי שמרן רבי עובדיה יוסף פנה אליו ואמר לו, ממש בבכיות: אל תהרסו את בתי-הכנסת, תשאירו אותם. אנחנו צריכים לשמש דוגמה לפחות לגויים, שאנחנו לא הורסים את המקום הקדוש לנו. הרי זה מקום מקדש-מעט. ברגע ששמים במקום ספר תורה ואנשים מתפללים וזה הפך להיות בניין של קבע, יש בעיה הלכתית להרוס מקום כזה. אפילו אם הוא עמד 30 יום, אדוני, 30 יום אם המקום הזה קיים, והתפללו בו, יש בעיה להרוס אותו מבחינה הלכתית, זה נקרא משכן של קבע. אז איך עיריית ירושלים מרשה לעצמה לבוא אחרי כמה שעות, לנצל, הייתי אומר, את היום הזה, שבין הערביים, שזה לא מן היום ולא מן הלילה, שאנשים עוד המומים, שקיבלו את צו ההריסה, לבוא ב-06:00, בבוקר למחרת – לבוא ולהרוס את המקום הזה? בושה וכלימה. אין לי מה להוסיף. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חבר הכנסת נסים זאב. הבעת דעה של חבר הכנסת משה זלמן פייגלין. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> תודה, אדוני, אתה יודע, חברי חבר הכנסת נסים זאב, הנקודה המרכזית בכל דבריך הייתה המשפט: והכול בשם החוק. כי בשם החוק נעשים הפשעים החמורים ביותר. אתה יודע, נאמר במקורותינו: אל תהיה צדיק הרבה. אז השלטון, יש בידיו החוק, והוא מחליט איך להשתמש בו. ואם הוא משתמש בו באדיקות יתרה כלפי נושא מסוים, ובמין נינוחות שכזאת, וגרירת רגליים, לגבי נושא אחר, אתה כבר מבין שמקום המשפט שם הרשע. היה פילוסוף אמריקני בשם אמרסון, בן המאה ה-19, שאמר: אדם ישר אינו מציית לחוק יותר מדי – יותר מדי טוב. ואסיים רק במשפט אחד בהקשר של החוק: פושע קטן פועל בניגוד לחוק, פושע בינוני עוקף את החוק, פושע גדול משתמש בחוק. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. מה אתה מציע, חבר הכנסת? <נסים זאב (ש"ס):> ועדת הפנים. להעביר לוועדת הפנים. <היו"ר חמד עמאר:> להעביר את זה לוועדת הפנים. נעבור להצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 6, אין נמנעים ואין מתנגדים. ההצעה לסדר-היום תעבור לוועדת הפנים. <הצעה לסדר-היום> <החלטת שר החקלאות של דנמרק לאסור את השחיטה היהודית> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לנושא הבא: החלטת שר החקלאות של דנמרק לאסור את השחיטה היהודית, הצעה מס' 2703 של חבר הכנסת יעקב מרגי. <יעקב מרגי (ש"ס):> תהיה תשובת שר? לא תהיה. <היו"ר חמד עמאר:> אדוני חבר הכנסת, לא חייבת להיות תשובת שר, חייב להיות שר נוכח במליאה, והשרה נוכחת במליאה. <יעקב מרגי (ש"ס):> כבוד הוא לי שהשרה סופה נמצאת אתנו, אבל היה ראוי שבנושא כזה חשוב יהיה פה לפחות סגן שר הדתות, אם לא שר החוץ. <קריאה:> – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> אני מקווה שיספיק להגיע עד אז. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, ההצעה לסדר-היום היא בעניין השחיטה הכשרה באירופה בכלל ובדנמרק בפרט. השבוע נכנסה תקנה בדנמרק המונעת את השחיטה הכשרה בשטחה. שר החקלאות והמזון הדני הבהיר כי לא יאפשר עוד שחיטה ללא הימום. שר החקלאות הדני התבטא, ואני מצטט: זכויות בעלי-החיים קודמות לזכויות דתיות. מובן שהחלטה זו, בליווי האמירה של שר החקלאות, עוררה זעם בקהילות היהודיות בדנמרק ובאירופה. אדוני היושב-ראש, החלטה זו פוגעת ביהודים בארץ ובעולם. החלטה זו של שר החקלאות הדני פשוט הוציאה את השחיטה הכשרה אל מחוץ לחוק בדנמרק. אך יחד עם מחאתנו, אנחנו חייבים להיות הגונים ולומר: שר החקלאות הדני אמר – ואני מצטט: אני בעד שחיטה דתית, אך היא חייבת להיות ללא צער בעלי-חיים. עד כאן הוא צודק, וזוהי גם ההלכה. בהלכות שחיטה נבחנו סוגיות אלו. אך הוא המשיך – וכאן הוא טעה; הוא המשיך ואמר, הוא קבע קביעה מוטעית, שאת זה אפשר להשיג רק בהימום. ולי אין ספק שאם הוא היה בקי בהלכות שחיטה, היה מבין ויודע שיש כאן הפעולה הכי מינימלית, אם בכלל, בצער בעלי-חיים. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, חוק השחיטה בדנמרק בא אחרי איסור מילה בכמה מדינות באירופה. כפי שידוע, מצוות המילה בעם היהודי זו המצווה הראשונה והבסיסית לכל יהודי, ללא הבדל ברמת קיום המצוות. זו המצווה שכל יהודי מקפיד – ללא חוק וללא כל פעולה אזרחית שמחייבת אותו. השחיטה הכשרה היא המינימום הבסיסי בקיומה של קהילה יהודית בכל מקום בעולם, ולא הזכרנו מדינות אחרות באירופה, שהצהירו – הצהרת כוונות לאסור את השחיטה הכשרה במדינתן. אני לא רוצה לגזול את זמן הכנסת והזמן שהוקצה לי לדיון בהצעה לסדר-היום בניסיונות להוכיח כמה צער בעלי-חיים באמת מעניין את ממשלת דנמרק או את העם הדני, כי רק שבוע לפני כן כל העולם חזה בתמונות איך הם ממיתים ג'ירף בגן-החיות וזורקים את בשרו לאריות, בצורה הכי ברוטלית שבעולם. נציב הבריאות האירופי טוניו בורג אמר, ואני מצטט: איסור שחיטה כשרה בדנמרק נוגד את החוק האירופי. והוא מתכוון לבקש הבהרות מממשלת דנמרק. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי סגן השר, גברתי השרה, אני לדיון כזה לא הייתי שולח את סגן שר הדתות, אפילו שזה נושק גם לענף הבשר ויבוא הבשר ולכשרות בתיאום הרבנות. זה עניין לאומי, עניין הסברתי, זה עניין מדיני של ממשלת ישראל. ואני אסביר. לי יש בעיה עם ממשלת ישראל, עם התגובה – אם בכלל הייתה תגובה בנושא, ובנושא המילה גם, כשזה עלה. לצערי הרב, אינני שומע את הממשלה בנושא, כאילו זה עניין של הקהילה היהודית בדנמרק, או שזה עניין של דתיים, או שזה עניין רק של קהילות יהודיות. רבותי, נושא השחיטה הכשרה הוא בעיה של העם היהודי בכלל. ואם הממשלה באמת חושבת שהיא לא מרגישה כמו שמרגישים היהודים בעולם, הרי יהודי העולם מרגישים שזו הממשלה שלהם, שמייצגת אותם. אני מבקר בקהילות יהודיות; הם מצפים מאתנו, ככאלה, להיות המייצגים שלהם, הפה שלהם. בנושא הזה הממשלה הזאת נאלמה, כמו בנושאים אחרים, אבל בנושא הזה בכלל נעלמה – באל"ף ובעי"ן. עוד לפני ארבע שנים ויותר נשמעו קולות נגד השחיטה הכשרה. אני אישית הופעתי בפרלמנט האירופי ודיברתי בנושא הזה, יחד עם הרב הראשי דאז. הממשלה הייתה צריכה לפעול במרץ מול מדינות אירופה, מול האיחוד האירופי. לצאת בהסברה. לו יצויר שמדינות אירופה, ובכלל בעולם, יאמצו את ההחלטה או יחקו את שר החקלאות הדני. משק הבקר של ישראל נשען, אם אני לא טועה, רובו, על יבוא – רובו נשען על יבוא. אנחנו יכולים להיות עצמאים? זה לא נושק? אז מה, מפני שזה שחיטה כשרה? אני חושב שצריכה להיות פעולה מדינית, הסברתית, רחבה – א. להבין, ואם צריך להסביר להם – להסביר להם. אם צריך לערוך מחקר במימון המדינה – לערוך מחקר ולהוכיח שהשחיטה הכשרה אינה מלווה בצער בעלי-חיים, ואפשר להוכיח זאת. קול מחאה מהממשלה – גם את זה לא שמענו. ולכן המטרה שלי בהצעה לסדר-היום בנושא הזה – לקיים דיון גם במליאה, לאחר מכן גם בוועדות הכנסת, כדי שלממשלה ולכנסת יהיה מה לומר בנושא הזה, של השחיטה הכשרה, כשהנושא הולך ומתפשט. רבותי, זה לא סוד, וטוב שכך: העולם הולך לכיוון של כמה שפחות צער בעלי-חיים, הולך לכיוון של כמה שיותר שמירה על הסביבה. זה נכון, זה טוב ונכון. ולכן יש החשש הסביר שאחרי דנמרק יהיו כפטריות – פולין כבר הצהירה מזמן, ועוד מדינות – הולנד, עוד מדינות, זה יתפשט. ואז מה נאמר? לכן צריך להתערב, צריך פעולה מכוונת של הממשלה ואמירה מפורשת של הממשלה וגם של הכנסת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 75), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 16) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה. <הצעה לסדר-היום> <החלטת שר החקלאות של דנמרק לאסור את השחיטה היהודית> <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת, ראשית אני מודה לחבר הכנסת מרגי, שהעלה את הנושא. אכן הנושא הזה הוא באמת נושא חשוב ממדרגה ראשונה. מדי שבועות בתקופה האחרונה עולים איסורים שונים, לצערנו הרב, במיוחד באירופה. זה התחיל מאיסור ברית מילה, איסור שחיטה ועוד איסורים נוספים במדינות שונות, כפי שאמרתי, במיוחד באירופה. זה מתחיל כביכול בהגנה, צער בעלי-חיים, או בהגנה או במניעה של פגיעה בתינוקות, כביכול טיעונים שכולם הם – מי לא מסכים לרמת הטיעונים הללו. אבל באמת כנראה מסתתרים מאחוריהם דברים אחרים ועמוקים, ואסור לנו כמדינה, כמדינת ישראל, להסכים למעשים אלו. אני רוצה לציין שלאחרונה, לפני כחודשיים, הייתי בביקור בברלין, במפגש של רבני אירופה. במסגרת המפגש הזה נפגשתי גם עם מזכיר האיחוד האירופי, והוא התחייב בפנינו שמדינות אירופה לא תטלנה איסורים שנוגעים לחופש הדת של היהודים באירופה. אני חושב שזה גם הזמן לקרוא לו, גם מכאן וגם כפי שעשינו קודם, להפעיל את המרות של הפרלמנט האירופי על כל המדינות האירופיות ולדרוש מהן לא לפגוע בזכויות הבסיסיות של היהודים באירופה. בפרשה הזאת של דנמרק – מייד התקשרתי לשגריר דנמרק בישראל, שוחחתי אתו בטלפון, הבהרתי לו את החומרה שאנחנו היהודים רואים באיסור הזה של שחיטת בשר בדנמרק, שחיטה כשרה. הבהרתי לו שהשחיטה היהודית היא שחיטה שאיננה גורמת לצער בעלי-חיים, כמו שאנשים חושבים. ההפך הוא הנכון. לכן, אני מצפה ממנו להודיע לממשלת דנמרק שתפקידה הוא אחד ויחיד: לבטל את החוק הזה, שהתקבל על-ידי שר החקלאות. אגב, צריך לדעת, שם בדנמרק, חוקים מקבלים גם שרים בודדים. אולי כדאי לאמץ את זה גם אצלנו: לא צריך ממשלה, לא צריך כלום, שר החקלאות מחליט, מחוקק חוק ואוסר מייד את השחיטה. גם השר נפתלי בנט, שהוא השר הממונה גם על התפוצות, שר התפוצות, טלפן ישירות לשר החקלאות. אני דיברתי עם שגריר דנמרק בישראל; הוא דיבר עם שר החקלאות של דנמרק, שהוא זה שחוקק את החוק הזה. הוא הבהיר לו את החומרה שמדינת ישראל רואה בכך, ושאנחנו לא נוכל להסכים שתהיה פגיעה ביהודי העולם בכלל וביהודי דנמרק בפרט, שלא יוכלו לשחוט שחיטה כשרה. שר החקלאות הבין שהוא הלך פה על מוקש לא קטן, הוא הבין שיש פה בעיה שצריך לטפל בה. אני מקווה, כפי שאמר לי גם שגריר דנמרק בישראל, שהוא יבהיר את חומרת הדברים כפי שנראים כאן בישראל, איך הם נראים כאן, כדי שממשלת דנמרק תבטל את החוק הזה. אני חושב שזה בהחלט נושא חשוב, ואם המציע ירצה לקיים על כך דיון באחת הוועדות, אני מסכים לכך. הנושא הוא באמת בעל חשיבות גדולה. אני מסכים לדבר נוסף שאמרת: אחרי 65 שנות קיומה של המדינה, המצב התהפך. היום המדינה היא האחראית ליהודי העולם. בשנים הראשונות, נכון, המדינה הייתה זקוקה לעזרה גדולה מיהודי העולם. גם היום אנחנו נעזרים ביהודי העולם, אבל, ברוך השם, מצבה של המדינה היום הרבה יותר טוב, הרבה יותר חזק, והאחריות היא שלנו, של מדינת ישראל, לדאוג לכל יהודי התפוצות בעולם, לסייע להם במאבקים שלהם ולמנוע מהם תקנות או איסורים כאלה, כפי שנעשו עכשיו. אני מסכים לקיים דיון בוועדה בנושא הזה. <היו"ר חמד עמאר:> אתה מציע להעביר את זה לוועדה. <סגן השר לשירותי דת אלי בן-דהן:> ועדת כלכלה, אני חושב שזאת ועדה מתאימה. <היו"ר חמד עמאר:> ועדת הכלכלה. אנחנו נעבור להצבעה. תודה, אדוני סגן השר. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 5, אין מתנגדים, נמנע אחד. הנושא יעבור לוועדת הכלכלה. <הודעה אישית של חבר הכנסת אחמד טיבי> <היו"ר חמד עמאר:> לפי סעיף 34(א), הודעה אישית של חבר הכנסת אחמד טיבי על דבריו של חבר הכנסת משה זלמן פייגלין. יש לך שלוש דקות, בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אפילו פחות. אדוני, אני רוצה להודות לך, ישבתי עם שר החינוך על מצב החינוך ביישובים הערביים. <היו"ר חמד עמאר:> קיבלתי תיקון, חמש דקות מגיעות לך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תודה רבה, אפילו פחות. תודה, אדוני. א. זה מחמיא לפוליטיקאי, במיוחד למי שמייצג קו לאומי, שכל משפט שלו, יש לו היקש. אבל בעיקר זה מחמיא לפוליטיקאי שזו הרמה של יריביו ואויביו. אבי מעולם לא נולד בשום מקום חוץ מבארץ הזאת. הוא לא נולד בסוריה, לא בקונגו-ברזוויל, לא בעיראק; הוא נולד כאן ביפו. סבי נולד ביפו, הוא קבור ביפו. אני מקווה שאף אחד לא ילך לנבור בקבריהם של סבי או אבי, עליהם השלום. הוא מעולם לא היה – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הוא היה לפני פייגלין. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הרבה לפני פייגלין ואבותיו. אני לא היגרתי לכאן. – – – מעולם לא היה שוטר. אבי היה פקיד בנק, מנהל בנק, עבד גם בעמותות מים, אני גאה בו. נאמר עוד משהו, לא הפעם, נאמר: שאלמלא כך, טיבי לא היה מתקבל לרפואה – הוא אמר או כתב את זה – כי לא מקובל שערבים היו מתקבלים לרפואה. ובכן, אדוני היושב-ראש, בהכנעה ובצניעות, אני סיימתי במקום ראשון בבית-הספר לרפואה, עשיתי את עבודתי נאמנה, התקבלתי לכל בתי-הספר לרפואה רק בגלל ציוני. אני שב ואומר, יש לי בוז מסוים לאנשים שמשתמשים בסגנון של גבלס: אם אתה חוזר על השקר פעם אחר פעם אחר פעם, אולי הוא יתפוס. יכול להיות שרמת האמינות של אויבי ויריבי היא כרמת גודל האף של פינוקיו, שבכל פעם הוא זורק שקר כדי להוכיח שאנחנו לא בני הארץ הזאת. כי הם כועסים שאני אומר שאני נולדתי פה, אז אני חוזר ואומר: כאן ביתי, כאן נולדתי, כאן נולדו בני, כאן נולדו הורי, כאן נולד סבי, בדיוק כמוך. יש אחרים שגם נולדו כאן, ועצם ההשמצות הזולות, הנבזיות – מתחת לכל ביקורת, שלא מקובלות בכנסת – אני בחיים לא אדבר על מקור אשתו של מישהו או אביו, בשקר, כדי להשתמש בשיטה של גבלס. נולדתי כאן, אבי וסבי נולדו ביפו, גדלנו בטייבה שאנחנו כל כך אוהבים. הצטיינתי בבית-הספר לרפואה. ואני מרגיש בוז עמוק, אבל הרבה בוז, לסגנון ולמי שאמר אותו, אדוני. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ד באדר א' התשע"ד, 24 בפברואר 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 16:40.>