דברי הכנסת

דברי הכנסת כ / מושב שני / ישיבות קי"ט–קכ"א / כ"ד–כ"ו באדר א' התשע"ד / 24–26 בפברואר 2014 / 20 חוברת כ' ישיבה קי"ט הישיבה המאה-ותשע-עשרה של הכנסת התשע-עשרה יום שני, כ"ד באדר א' התשע"ד (24 בפברואר 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 16:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות העבודה, מרצ – יהדות התורה ובל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. יוקר המחיה שובר שיאים בממשלת נתניהו; 7 2. אי-בהירות בתהליך המדיני; 7 3. תוכנית הממשלה לייהוד הגליל 7 שלי יחימוביץ (העבודה): 7 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 10 זהבה גלאון (מרצ): 14 שרת המשפטים ציפי לבני: 17 באסל גטאס (בל"ד): 20 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 24 סתיו שפיר (העבודה): 35 נסים זאב (ש"ס): 40 יעקב אשר (יהדות התורה): 41 דוד צור (התנועה): 43 מיכל רוזין (מרצ): 44 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 46 מוחמד ברכה (חד"ש): 46 חנין זועבי (בל"ד): 48 ישראל חסון (קדימה): 49 יריב לוין (הליכוד ביתנו): 50 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 51 הצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים, התשע"ד–2014 58 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 58 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 62 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 63 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 75), התשע"ד–2014 63 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 63 הצעת חוק הסנגוריה הציבורית (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014 66 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 66 דב חנין (חד"ש): 67 הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 16) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2014 70 עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 71 דב חנין (חד"ש): 72 עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 73 הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014 75 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 75 אילן גילאון (מרצ): 76 עיסאווי פריג' (מרצ): 77 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 79 יריב לוין (הליכוד ביתנו): 82 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 51), התשע"ד–2014 84 חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 84 אורית סטרוק (הבית היהודי): 87 הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 77), התשע"ד–2014 89 סגן שר האוצר מיקי לוי: 89 חנין זועבי (בל"ד): 91 אראל מרגלית (העבודה): 96 באסל גטאס (בל"ד): 98 הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 5), התשע"ד–2014 103 שר הבינוי והשיכון אורי אריאל: 103 אראל מרגלית (העבודה): 104 באסל גטאס (בל"ד): 105 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 136) (מועד החלטה בדבר הטלת ארנונה כללית), התשע"ד–2014 107 שר הבינוי והשיכון אורי אריאל: 107 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 39) (זיהוי טלפוני של עוסק), התשע"ד–2014 109 חיים כץ (הליכוד ביתנו): 109 נחמן שי (העבודה): 110 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 40) (שעות ביקור במענו של צרכן), התשע"ד–2014 113 חיים כץ (הליכוד ביתנו): 114 שאילתות ותשובות 116 117. הכוונה לפעול נגד מנהלי בתי-ספר ערבים שמסרבים לקבל מתנדבים לשירות הלאומי 116 באסל גטאס (בל"ד): 116 סגן שר החינוך אבי וורצמן: 117 168. תוכני לימוד בבתי-ספר נוצריים 122 שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו): 122 סגן שר החינוך אבי וורצמן: 123 169. פוליטיזציה בקליניקות המשפטיות באוניברסיטת חיפה 125 שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו): 126 סגן שר החינוך אבי וורצמן: 126 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"ד באדר א' תשע"ד, 24 בפברואר 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 136) (מועד החלטה בדבר הטלת ארנונה כללית), התשע"ד–2014. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 40) (שעות ביקור במענו של צרכן), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 12) (עידוד ייצוג הולם לנשים), התשע"ד–2014, של חברי הכנסת חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה ובאסל גטאס וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 39) (ביטול הגבלות על ציון הכהונה בידי חבר הכנסת לשעבר או שר לשעבר), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת צחי הנגבי. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2214/19 וכלה בהצעת חוק פ/2234/19 – הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – קביעת חובת יידוע ומועד להעברת כספי תמיכות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת נחמן שי, דב חנין, שמעון אוחיון, מירי רגב, יחיאל חיליק בר, משה מזרחי, סתיו שפיר, איציק שמולי, מיכל בירן, מיקי רוזנטל ואורי מקלב; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – חובת דיווח של גופים בשירות הציבורי על העסקת עובדי קבלן שירות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, יריב לוין, שולי מועלם-רפאלי, אורלי לוי אבקסיס, אלעזר שטרן, דוד אזולאי וניצן הורוביץ; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – מפעלים מוגנים ומשתקמים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, עדי קול, פנינה תמנו-שטה, רות קלדרון, יריב לוין, מיקי רוזנטל, איציק שמולי, שולי מועלם-רפאלי, דב חנין, דוד צור, מיכל רוזין, נחמן שי, באסל גטאס ורונן הופמן; הצעת חוק המוזיאונים (תיקון – מוזיאונים להנצחה והנחלה של זכר השואה והגבורה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, אלעזר שטרן, יפעת קריב, זבולון קלפה, דב חנין ועמרם מצנע; הצעת חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים (תיקון – סמכות בית-המשפט לאסור שימוש ברכב ששימש לנסיעה בחוף), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת רונן הופמן, דוד צור, שמעון אוחיון, פנינה תמנו-שטה, דב ליפמן, איתן כבל, עליזה לביא, דב חנין ומשה מזרחי; הצעת חוק משק הגז הטבעי (תיקון – הגברת התחרות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב ואיילת שקד; הצעת חוק סימון ערך קלורי בתפריטים של רשתות בתי-אוכל, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב ליפמן, רונן הופמן, רות קלדרון, יפעת קריב, שמעון סולומון, רינה פרנקל, עליזה לביא, יריב לוין, מירי רגב, שולי מועלם-רפאלי, שמעון אוחיון, מאיר שטרית, שאול מופז, עמר בר-לב, אבישי ברוורמן, אלעזר שטרן ובועז טופורובסקי; הצעת חוק הפיקוח על שירותי תיירות רפואית, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יריב לוין, חיים כץ ואחמד טיבי; הצעת חוק ניירות ערך (תיקון – מימון חברתי לעסקים), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת אבישי ברוורמן; הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – ביטול), מאת חבר הכנסת זבולון קלפה; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת משה מזרחי, מרב מיכאלי, דב ליפמן ועמר בר-לב; הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הורים מיועדים), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת עדי קול; הצעת חוק המוזיאונים (תיקון – ביקורי נוער), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יפעת קריב, עפר שלח, רות קלדרון, דוד צור, מאיר שטרית, פנינה תמנו-שטה, רינה פרנקל, דב ליפמן, דב חנין, יואל רזבוזוב, רונן הופמן, מרדכי יוגב, זבולון קלפה, שולי מועלם-רפאלי, ניצן הורוביץ, בועז טופורובסקי, עדי קול, קארין אלהרר, משה מזרחי, חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה, באסל גטאס, יוני שטבון, איילת שקד, איתן כבל, מיכל רוזין, יחיאל חיליק בר, גילה גמליאל, אבישי ברוורמן, שמעון אוחיון, חמד עמאר, יריב לוין, ראובן ריבלין, עמרם מצנע, מירי רגב, אורלי לוי אבקסיס, יעקב מרגי, דוד אזולאי, אמנון כהן, נסים זאב, אורי מקלב, יעקב אשר, בנימין בן-אליעזר, תמר זנדברג, עפו אגבאריה, מיקי רוזנטל, איציק שמולי, אראל מרגלית, מסעוד גנאים, מיכל בירן, עמר בר-לב, אחמד טיבי, שלי יחימוביץ, זהבה גלאון, שאול מופז, יצחק כהן, אריה דרעי, צחי הנגבי ורוברט אילטוב; הצעת חוק ועדת שמיטה ממלכתית (תיקון – קביעת פתרונות הלכתיים לחקלאים בשנת שמיטה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן ורות קלדרון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגבלת שכר בייצוג בפני המוסד), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מיקי רוזנטל, חיים כץ, קארין אלהרר ואילן גילאון; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – אובדן היריון), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שולי מועלם-רפאלי, שמעון אוחיון, קארין אלהרר, פנינה תמנו-שטה, דב חנין, זהבה גלאון, מיכל רוזין, מירי רגב, נחמן שי ויפעת קריב; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – ייעוד רווחי תאגידי המים והביוב שבשליטת רשות מקומית), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת איתן כבל, עליזה לביא, מרב מיכאלי, ניצן הורוביץ, יחיאל חיליק בר ואלעזר שטרן; הצעת חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות (תיקון – טיפול נפשי לילדים נפגעי אלימות במשפחה), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק סימון מוצרים ועמידה בתנאי ייצור, ייבוא ומכירה, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, דוד רותם, חמד עמאר, זבולון קלפה, אלעזר שטרן, שמעון אוחיון וגילה גמליאל; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (עיסוק בייעוץ בביטוח), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, שמעון אוחיון, דוד רותם וחמד עמאר; הצעת חוק שמאי ביטוח, התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל. עוד הונחו על שולחן הכנסת – החלטת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בדבר פיצול הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 3) (איסוף, עיבוד ופרסום של נתונים מגדריים), התשע"ד–2014. מכתבו של שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן בהמשך למסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעת חברי הכנסת עפו אגבאריה, באסל גטאס, אורי מקלב ואחמד טיבי בנושא: הרוויזיה המתוכננת בספר הנכויות של אנשים עם מוגבלות. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעת חברות הכנסת גילה גמליאל ומיכל רוזין בנושא: סכנת הפגיעה בשוק היצירה המקומית הטלוויזיונית בעקבות עסקת המכירה של הזכיינית "רשת" לחברת "אנדמול". תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות העבודה, מרצ – יהדות התורה ובל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. יוקר המחיה שובר שיאים בממשלת נתניהו;> <2. אי-בהירות בתהליך המדיני;> <3. תוכנית הממשלה לייהוד הגליל> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, כמה הצעות אי-אמון בממשלה; הראשונה שבהן היא: יוקר המחיה שובר שיאים בממשלת נתניהו, מטעם סיעת העבודה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. תנמק את ההצעה חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בבקשה, גברתי. מי שישיב מטעם הממשלה הוא שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת מאיר כהן. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השבוע התבשרנו שהציונות חזרה. הייתה הכרזה מאוד דרמטית, לא ידענו שהציונות נעלמה, לפתע היא חזרה בזכות איזה אקט שאנחנו לא יודעים אם בכלל יהיו לו תוצאות, ואנחנו יודעים בוודאות שגם אם יהיו לו, הן לא יהיו בממשלה הזאת. ואני מודה שעד הרגע הזה לא התייחסתי לתמונה שראיתי, אבל היא לא מצליחה לעזוב את ראשי. קראתי על מסיבת יום ההולדת של יעקב פרי, ואז הבנתי מה זאת אותה ציונות חדשה; בפנים – פוליטיקאים, וטייקונים, וטייקונים לשעבר, ולוביסטים, ויחצנים, וממונפים, וחייבים, וחשודים, ומורשעים ודירקטורים; ובחוץ – באקט סימבולי, שר האוצר של מדינת ישראל נותן נדבה, לעין המצלמות, לאיש עני. כמה סימבוליקה יכולה להיות יותר וולגרית מהתמונה הזאת? הציונות חזרה. הרי ההתחככויות הלא-כשרות בחצרו של הרב פינטו מתגמדות לעומת הערבוב הזה בין הון ושלטון, השחתת המידות, וגר שר אוצר עם טייקונים ושרת משפטים עם עבריינים. ולא, אני לא מקבלת את זה, ואני לא מקבלת את זה כמובן מאליו. זה לא צריך להיות ככה. ואזרח רגיל לא מוצא את עצמו במסיבה עם נוחי דנקנר ועם דני דנקנר ועם רני רהב. ואחר כך אני שואלת את עצמי, איך אפשר, מתוך המקום הזה, שבו מושיטים נדבה לעני לעין מצלמה, עם ביזוי של כל המהות של מתן בסתר – אני בכלל לא רוצה להיכנס לזה – מה לכם וליוקר המחיה? מה לכם וליוקר המחיה? איך אפשר לקבל החלטות באמת – באמת שנוגעות ביוקר המחיה, בחלוקת משאבים הוגנת? איך אפשר למנוע עכשיו, בעצם הימים האלה, את מונופול הגז שאתם נותנים במתנה בידיו של תשובה? פיקוח על המחירים אמרנו? שמענו על מסיבת עיתונאים שבה בישרו לנו ברוב חגיגיות על הטלת פיקוח על מחיר השמנת המתוקה 38%. איפה הפיקוח על מחירי הגז שמשפיעים ישירות על מחירי כל המוצרים – על החשמל, על המים? למה שם אתם לא מפקחים? יכול להיות שיש קשר בין הנגישות הזאת, הבלתי-מוסברת, הבוטה הזאת, בין הון ושלטון, שמביאה לאי-קבלת החלטה כל כך ברורה של פיקוח על מחירי הגז הטבעי, שישפיע ישירות על יוקר המחיה שלנו? יכול להיות שיש קשר בין הנגישות הזאת של ההון לשלטון? זה נשמע כמו קלישאה, אבל הנה, הקלישאה הזאת ממש מתגלמת לנגד עינינו, בתמונות נורא ברורות – כמה אפשר להיות יותר בוטים מהתמונות האלה? מה לכם וליוקר המחיה, באותן שתי מדינות לשני עמים, שבאחת יש הטבות, ושכר שערורייתי, ובונוס של 600,000 שקלים ככה על הדרך לילד היום-הולדת, ולבתים מפוארים, ופטורים ממסים, ונתינת מונופול על משאבי הטבע של המדינה במתנה, בשעה שבני-אדם – שתי מדינות לשני עמים; זאת מדינה אחת, ומדינה אחרת – אנשים נורמליים קמים בבוקר והולכים לעבודה? חצי מהאנשים העובדים מרוויחים פחות מ-6,000 שקלים, וגם אלה שמרוויחים 15,000 שקלים ו-18,000 שקלים, ושכר נורמלי של בני-אדם, נאלצים יום-יום לעשות בחירות אמיתיות, בחירות מכריעות – האם לתת שיעור פרטי לילד או לא – וזה כבר בחירות, באמת, של אנשים שיש להם מזל. מיליארד שקלים בשנה אנשים מוציאים מכיסם על שיעורים פרטיים. זה יוקר מחיה. 50%, זה השיעור שבו עלו מחירי הדירות בכהונת ראש הממשלה בנימין נתניהו, בשנה החולפת עוד 5% – לא קרו נסים בשנה הזאת. 148 משכורות חודשיות לרכישת דירה, וזה כשמחשבים על-פי הממוצע. כשהולכים על-פי החציון – זה כבר יותר מ-200 משכורות חציוניות. 76% ממוצרי המזון התייקרו, התחבורה הציבורית עלתה ב-5%, וכמה אנחנו יכולים לקנות תלוי גם בכמה אנחנו מרוויחים. והשכר הולך ונשחק. מה לכם וליוקר המחיה? ויוקר המחיה שלנו נגזר גם מהשכר שאנחנו משתכרים, גם מעלות המוצרים שאנחנו קונים, אבל גם מהשירותים שהמדינה מספקת לנו בתוקף היותנו בני-אדם בעלי זכויות. וכשמקצצים בתקציב של השנה הבאה ב-6 מיליארד שקלים כבר עכשיו, עוד לפני הקיצוצים flat, המשמעות היא קיצוץ בבריאות, קיצוץ במשטרה וקיצוץ בחינוך, והמשמעות היא שהביטוחים הפרטיים שאנחנו משלמים מכיסנו על בריאות שמגיעה לנו על-פי דין מתייקרים. זה יוקר מחיה, חברי באותה מסיבת יום הולדת. זה יוקר המחיה. איך אתם יכולים לקבל החלטות לגבי יוקר המחיה כשככה אתם חיים? כשבמקרה אתם מתחככים במסיבות באותם אנשים שאחר כך אתם מחלקים להם הטבות ותספורות ופטורים ומונופולים? זה לא יכול להיות וזה לא מחויב המציאות. אפשר שמנהיגים יחיו בתוך עמם, זה לא איזו אוטופיה. "הציונות חזרה". ציונות זה צדק ולא צדקה. ציונות זה שוויון מהבסיס, כשהיד הנותנת את הנדבה לא מצולמת, אלא המדינה כולה במלוא משמעותה, אחריותה, העומק ההיסטורי שלנו כמדינה, מחויבת לאזרחיה באמת, בבסיס, באופן מבני, במדיניות המקרו המוסרית, הכלכלית, הציונית. ציונות זה לא נדבה לעין המצלמות. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. אני מזמין את שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת מאיר כהן להשיב בשם הממשלה. <אילן גילאון (מרצ):> מה, חזרה הציונות? <שלי יחימוביץ (העבודה):> כן, השבוע. <אילן גילאון (מרצ):> אז למה לא אומרים לנו כלום? <שלי יחימוביץ (העבודה):> אמרו לנו, במסיבת עיתונאים. הודיעו לנו שהציונות חזרה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, בדיוק. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני מעביר, אדוני היושב-ראש – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, אני בטוחה שלא ידעת שהציונות חזרה, כי לא ידעת שהיא נעלמה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא ידעתי שהיא הלכה. אבל הקופירייט הוא לא שלי, הוא של קולגה של השר מאיר כהן. השר אורבך בזמנו אמר את זה, אבל לא על ציונות. לא חשוב. בבקשה, אדוני, סליחה על ההפרעה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מעביר את תגובתו של סגן שר האוצר, שנאלץ בדקה התשעים ללכת מכאן. אבל אני לא יכול להיות פטור בלא כלום, חברת הכנסת שלי יחימוביץ. <סתיו שפיר (העבודה):> מאיר, איפה נתקע היום משרד האוצר? הם גם לא הגיעו לוועדה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> זאת הפעם השנייה שאני שומע אותך קצת משתלחת בחבר הכנסת יעקב פרי, ושלא לשמה את אומרת את מה שאת רוצה להגיד. אני חושב שמן הראוי שתהיי קצת יותר בררנית במילותייך כלפי חברי כנסת, ובמיוחד חבר הכנסת יעקב פרי, שהיה אחד מטובי מפקדי השב"כ. ולא תמיד מותר לעלות לדוכן ולהגיד הכול. את יכולה להעביר ביקורת, אבל זכותו הבלעדית לחגוג 70 שנה. ואם יש לך ביקורת, אז ביקורת על האנשים שהיו שם מותר לך לבקר, אבל לא לכרוך ולצייר איזה תמונה שטנית, שישבו שם במסיבת יום ההולדת פוליטיקאים ואנשי הון ותכננו באיזה פרוטוקולים של זקני ציון. זאת הפעם השנייה שאת חוטאת בלשונך, אני חושב שבהזדמנות הראשונה תפגשי את יעקב פרי ואולי תתנצלי בפניו, כי בכל זאת – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני השר, זה נראה לך תקין – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> לא. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – ששרים ומקבלי החלטות מסתופפים יחד במסיבה עם עבריינים מורשעים, עם חשודים – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> יש – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – עם יחצנים, עם לוביסטים? זה נראה לך? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> יש מצבים שבהחלט נקלעים לסיטואציות – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> באמת, אני מתפלאת עליך. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – אבל בין להיות ביחד לבין לתאר תמונה כזאת זדונית שאת מתארת, המרחק הוא גדול. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – את המציאות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> זכותו הבלעדית של השר יעקב פרי, שהוא אחד השרים הטובים ואחד מבעלי הזכויות על המדינה הזאת, ואיש שב"כ יוצא מן הכלל, ואוהב המדינה הזאת – זכותו לעשות מסיבת יום-הולדת. את יכולה לפגוש אותו – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> ואיש לא חולק על זכותו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> סליחה, אבל את יכולה לפגוש אותו. אני חושב שיש – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אבל זכותנו כנציגי ציבור למתוח על כך ביקורת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני מאוד מקווה שלא אאבד את זה, אבל גם במוסד הזה יש קצת קולגיאליות, גם במוסד הזה אפשר להסתכל על חבר שיושב לידך ולחסוך במילים. את יכולה לנגח את הממשלה לא דרך יעקב פרי. <שלי יחימוביץ (העבודה):> האם ראוי שאנשי המוסד הזה יסתופפו במסיבות עם בעלי הון? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, אני מבקש שהשר ישיב. כן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – הממשלה הנוכחית שמה לה למטרה להוריד את יוקר המחיה, ושר האוצר עסוק מעל לראשו בקידום מהלכים שיכניסו תחרות ויורידו מחירים בכל שוק וענף שזה אפשרי במשק. מדובר במאבק מתמשך ורציף, ריצת מרתון להורדת כל שקל מיותר שפוגע בכיסו של הצרכן הישראלי, ואין לנו כוונה לוותר לאף גורם או להיכנע בשום זירה שבה ניתן להביא להוזלה ביוקר המחיה. התחלנו את רפורמת "שמים פתוחים", שהביאה לכניסה של חברות תעופה זולות ולהורדה משמעותית של מחירי הטיסות. המשכנו בהורדת מכסים על מגוון של מוצרי מזון, שתאפשר ייבוא מחו"ל ותפתח את השוק לתחרות אמיתית ולהורדת מחירים משמעותית. והיד עוד נטויה. בהקשר הזה אנחנו בוחנים הורדה של מכסים בשורה של מוצרים נוספים. במקביל אנחנו מקדמים את ביטול הפטור מהסדר כובל על משווקי תוצרת חקלאית בישראל, שימנע תיאום מחירים והתארגנות בין חברות שונות במשק שפועלות כקרטל המעלה את מחירי המוצרים לצרכן הישראלי. הדיונים בנושא נמשכים בוועדת הכלכלה, ואני מברך על כך את יושב-ראש ועדת הכלכלה. לא ייתכן שהצרכן הישראלי ישלם מחירים מופקעים שנקבעים בחדרי-חדרים ללא תחרות, והכול תחת עינינו הפקוחה, בידיעתנו המלאה ובחסות כנסת ישראל. זה חייב להיפסק. ופטור בלא כלום הרי אי-אפשר. כמובן, במשך השנה האחרונה קידמנו במרץ את חוק הריכוזיות, שעבר פה לפני כמה שבועות ברוב גדול, ויש לו משמעות רוחבית חשובה בפתיחת המשק לתחרות. כולם היו סקפטיים, ובמשך שנים דיברו פה על פירוק הפירמידות וחברות הענק, ואנחנו אלו שעשינו את העבודה. ומעבר לפעולות ארוכות הטווח ורפורמות מתבקשות, אנחנו לא נמנעים גם מלפעול בצורה מהירה ונקודתית כשיש צורך. לפני חודשיים מזג האוויר הסוער שפקד אותנו פגע בגידולים רבים, הביא למחסור בירקות ופירות וכתוצאה מכך לעלייה משמעותית במחיריהם. ללא ספק הצריך הדבר את התערבותנו, וכך עשינו. שר האוצר הזדרז וסיכם עם שר החקלאות על ייבוא פטור ממכס של ירקות ופירות, והמחירים אכן ירדו. חברי מהאופוזיציה, לא זכור לי רצף פעולות נמרץ שכזה של ממשלות עבר שאתם הייתם חברים בהן, ויש השלכות חיוביות והורדות מחירים כבר עכשיו כתוצאה מהמהלכים הללו. רק בחודש שעבר כולנו התבשרנו על הורדת מחירים של "תנובה" בשורה של מוצרי חלב שאינם תחת פיקוח, כתוצאה מהיוזמה שלנו להכנסת הגבינה הלבנה והשמנת המתוקה ועוד מוצרים לפיקוח. הדברים האלה קורים יום-יום, ואנחנו נמשיך ונילחם ביוקר המחיה בכל זירה ומול כל גורם, כי לנגד עינינו נמצא הצרכן הישראלי. אבקש מהכנסת לדחות את הצעות האי-אמון בממשלה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר מאיר כהן, שמסר את תשובת הממשלה על הצעת האי-אמון מטעם סיעת העבודה. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת זהבה גלאון לנמק הצעת אי-אמון מטעם סיעות מרצ – יהדות התורה: אי-בהירות בתהליך המדיני. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון. הוא שנאמר: מה שבטוח, בטוח. <זהבה גלאון (מרצ):> זה פעמי משיח – איך אתה קורא לזה? כן. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מנמקת בשם סיעת מרצ וסיעת יהדות התורה אי-אמון מדיני, בעצם, בנוגע לחוסר הוודאות או האי-התקדמות בתהליך המדיני. אני חייבת לומר שהתרגשתי מאוד היום כששמעתי את הדברים הנכוחים של ראש הממשלה; הוא אמר את הדבר הבא: אני מחויב לדאוג לאינטרסים הקיומיים של מדינת ישראל. אני מודה שזה מרגש אותי. מי לא רוצה שראש הממשלה שלו ידאג לאינטרסים הקיומיים של מדינת ישראל? אבל מה הם אותם אינטרסים קיומיים של מדינת ישראל, חברי חברי הכנסת? אני לא יודעת למי להאמין, לדוקטור נתניהו או למיסטר ביבי, כי חמש דקות קודם או יומיים קודם או שבוע קודם, כשהוא נפגש עם סיעת הליכוד בכנסת הוא הסביר להם בצורה מאוד מאוד ברורה שהוא הולך לתהליך מדיני, אבל חברון ובית-אל שלנו לנצח. זה נשמע לכם סביר? זה נשמע לכם הגיוני, שמי שמתכוון ללכת לתהליך מדיני, בעצם מבקש במו-פיו לדאוג לאינטרסים הקיומיים של מדינת ישראל באופן הזה שלא יהיה אפשר להקים מדינה פלסטינית עם רצף טריטוריאלי? בית-אל, השפיץ ההוא שם ליד רמאללה, ההתנחלות הזאת, זה האינטרס הקיומי של מדינת ישראל? אני מודה שאני לא יודעת למי להאמין, לדוקטור נתניהו או למיסטר ביבי, כי כשאני רואה אתמול את המודעה שהתפרסמה בעיתון "הארץ", ובה הדנונים והיריב לוינים והאופיר אקוניסים, שדולת ארץ-ישראל, חותמים – שרים, סגני שרים, חברי כנסת מהממשלה, חותמים על מכתב שמאיים על ראש הממשלה – חברי חברי הכנסת, קוראים לזה סחיטה באיומים. יש לנו ראש ממשלה סחיט, נלחץ, על-ידי חבורה של חברי כנסת ימנים קיצוניים. ומה עושה ראש הממשלה כשמאיימים עליו שאוי ואבוי לו אם הוא יפסיק את הבנייה בהתנחלויות, כשלכולם ברור שאין סיכוי להגיע להסדר אם הממשלה הזאת תמשיך בבנייה בהתנחלויות? גם לאירופים וגם לאמריקנים נמאס כבר מהמדיניות הישראלית של המשך תחזוק ההתנחלויות והכיבוש, והיום כל גורם בין-לאומי רואה בהמשך הבנייה בהתנחלויות, ראשית, הפרה של החוק הבין-לאומי, אבל יותר מזה – אני מוסיפה – כאילו הנחת מטעני צד בתהליך המדיני. מה עושה ראש הממשלה כשיש חבורה של שרים, חברי כנסת מהקואליציה שלו, שמשתתפים בשבוע שעבר בהפגנת אלפים או עשרות אלפים ב-E1, במעלה-אדומים, של חבורה של שרים, וסגני שרים, וחברי כנסת, שקוראים לבנייה ב-E1, ושלא יבלבלו אתכם: E1 זה לא מעלה-אדומים, ומי שרוצה להשאיר את הגושים יודע שמעלה-אדומים תישאר במסגרת הגושים, אבל מי שמבקש לבנות ב-E1 מבקש לבתר את הגדה המערבית לשניים, מבקש למנוע רצף טריטוריאלי בין ירושלים לגדה המערבית כדי להכניס את הצ'ופצ'יק הזה, את העז הזאת, של E1. אבל איפה ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת? שמעתם אותו אומר משהו לשרים מהליכוד? לאנשי הבית היהודי? לשר אורי אריאל? שמעתם אותו אומר משהו לסגן שר הביטחון דני דנון, או ליריב לוין, או למירי רגב, שמציעה כל יום הצעות חוק הזויות שמבקשות לספח את ההתנחלויות, הבקעה, השטחים? אני כבר לא יודעת מה נשאר לספח. שמעתם את ראש הממשלה? נאלם דום. מה זה אומר? מה זה אומר? שמעתי אותו רק לפני כמה שבועות אומר שצריך מנהיגות נחושה ואמיצה שתעשה הסדר מדיני. האם יש לנו ראש ממשלה אמיץ, נחוש, מתכוון להגיע להסדר, כשהוא אומר שחברון ובית-אל יהיו חלק מההסדר? מישהו יכול לקנות את התירוצים האלה? מה עושה ראש הממשלה? אני אומרת לכם, אין דרך אחרת להגדיר את זה: הוא מניף דגל לבן מול הימין הקיצוני בממשלה שלו. הוא שותק. מה זה אומר על מנהיגות אמיצה ואחראית והדאגה לאינטרסים הקיומיים של מדינת ישראל? אני מכירה רק דרך אחת, חברי חברי הכנסת, לדאוג לאינטרסים הקיומיים של מדינת ישראל, וזה לסיים את הכיבוש, להגיע להסדר מדיני, לחלוקת הארץ לשתי מדינות לשני עמים. זו דאגה לאינטרסים הקיומיים האסטרטגיים של מדינת ישראל. מה עושה במקום זה ראש הממשלה? שמעתם אותו נוזף בדני דנון? בשר אורי אריאל? במישהו מחברי הקואליציה שלו? שמעתם אותו מגיב על הסחיטה-באיומים הזאת, ועל ההתגרות של שרי הימין בו, וסגני השרים וחברי הכנסת? אני אומרת לכם, חברי חברי הכנסת, מה שמצער הוא שיש לנו ראש ממשלה חלש, פחדן, מגלה רפיסות. אני לא רואה אותו מגלה מנהיגות, אני לא רואה אותו נוזף באנשי הימין. לא רק שהוא לא נוזף בהם, הוא גם נכנע להם כשהוא אומר: חברון ובית-אל שלנו לנצח. חברי חברי הכנסת, אני מבינה שאנחנו נשמע את דבריה של השרה לבני, שממונה על המשא-ומתן מטעם הממשלה; אולי נדע יותר פרטים. אני חייבת להודות שהעובדה שהמשא-ומתן מתנהל מה שנקרא בחדר הסגור, אין הכשרת דעת קהל, לא יודעים מה קורה בתהליך, אין שקיפות בתהליך. ראש הממשלה לא התייצב כאן, בכנסת, מעל דוכן הכנסת, גם לא בשבוע שעבר, כשהוא היה מחויב לשבת כאן במסגרת 40 החתימות – לא דיווח לכנסת מה קורה בתהליך המדיני. האם מה שמתפרסם כשמועות לגבי ההכרה בקווי 67', וחילופי שטחים, וחלוקת ריבונות בירושלים, ופינוי התנחלויות – האם זה המתווה שממשלת ישראל תחתום עליו? האם הדבר הזה נכון? האם הדבר הזה אפשרי? לא שמענו אותו, הוא נאלם דום. הוא לא מדבר – שלא לדבר על זה שהוא לא מדבר גם בפני התקשורת הישראלית. הוא לא מדבר. הוא מתראיין, כשנוח לו, ב-CNN או באיזו רשת אחרת, או אומר את דברו לאומה האמריקנית. לא אומר דבר. האם אנחנו יודעים מה ראש הממשלה – שכולנו יודעים שביסודו הוא איש ארץ-ישראל השלמה – האם אנחנו יודעים מה הוא חושב על קווי 67' וחילופי שטחים וחלוקת הריבונות בירושלים? הרי מישהו חושב שאפשר להגיע להסדר ללא פשרה בירושלים? שמעתם אותו? הוא ממשיך לנופף באמירה הזאת, שאין מאחוריה דבר וחצי דבר, מס שפתיים: מדינה פלסטינית, או שתי מדינות, או אני מאמין בפתרון שתי המדינות, כמו שהוא אמר באותו נאום בר-אילן המפורסם. אבל מה, תכל'ס, כשהוא מחשק בשורה של חישוקים את האמירות שלו עצמו – למה הוא מתכוון? לאן הוא הולך? לאן הוא מוליך אותנו? חברי חברי הכנסת, אני שואלת, בשם ציבור גדול של אנשים, גם שבחר בנו, גם שבחר כאן בנציגים לכנסת: לאן הולך ראש הממשלה? למה הוא מתכוון? האם הוא ממשיך להיות שבוי בידי הימין הקיצוני בכנסת, או האם הוא חצה את הרוביקון והוא מתכוון ללכת לשלום? אני מודה שאני לא יודעת. אני לא חושבת שזו בעיה שלי שאני לא יודעת, אני בכלל לא בטוחה שהוא יודע. כל יום דוקטור נתניהו משנה את דעתו, וכל יום מיסטר ביבי, כשהוא מגיע לסיעה שלו, נלחץ על-ידי המודעות האלה, שדולת ארץ-ישראל. אלוהים אדירים, אם ארץ-ישראל זקוקה לשדולה הזאת, יש בעיה לארץ-ישראל, חברי חברי הכנסת. אני רוצה לסיים ולומר, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי השרים, אנחנו נמצאים בנקודת זמן קריטית, והזמן פועל לרעתנו. וכבר אמר את זה מזכיר המדינה האמריקני, לא כי הוא רצה להתנגח בישראל – הוא אמר שהזמן פועל לרעתנו כי הוא רואה בדאגה, כמו שאני חושבת שאנחנו רואים בדאגה, את מגמות החרם על מדינת ישראל. אנחנו כמובן תומכים בהחרמת מוצרים מההתנחלויות, אבל אנחנו מתנגדים לחרם על מדינת ישראל. אבל ההתנהלות של ממשלת ישראל והמשך הבנייה בהתנחלויות מביאים לכך שלאירופים ולאמריקנים פשוט נשבר מהמדיניות הזאת, ואנחנו רואים לאיזו הסלמה הדבר הזה יכול להביא. אנחנו לא רוצים למצוא את עצמנו מדינה מנודה, מבודדת, משוקצת, בעולם, כמו שזה קרה למדינות אחרות. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני קוראת לראש הממשלה: תתייצב בכנסת, תעשה מהלך של שקיפות, ואולי, בהזדמנות זו, תוביל להכרעה. זו מנהיגות, זה אומץ, זה האינטרס הקיומי של מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון, שהציגה בפנינו הצעת אי-אמון מטעם סיעות מרצ – יהדות התורה, ואני מזמין את שרת המשפטים חברת הכנסת ציפי לבני להשיב על ההצעה מטעם הממשלה. <שרת המשפטים ציפי לבני:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא, אני לא הולכת לבקש אמון היום במה שקרוי כאן בכנסת "שדולת ארץ-ישראל"; ולא, אני לא הולכת לבקש אמון באותה מודעה, שגם התייחסת אליה, שחתומים עליה, לצערי הרב, גם חברי כנסת וגם סגני שרים מהקואליציה. אני לא הולכת לבקש אמון בהפגנות – בעיני חסרות האחריות – שמתרחשות בחלקים שונים, שיכולות להתפרש גם כמנוגדות למדיניות הממשלה; ולא, אני לא מבקשת אמון בהצעות חוק של סיפוח חלקים מיהודה ושומרון או בהצעות חוק כאלה ואחרות שמונחות חדשות לבקרים בפנינו בבקשה שנתמוך בהן. זאת איננה מדיניות הממשלה; זו מדיניות של חלק מחלקי מהקואליציה הזאת; זה מדיניות ואידיאולוגיה גם של חלק מהחברים בליכוד. לא על זה אני באתי לבקש אמון, כי לי אין אמון במדיניות הזאת, לי אין אמון בחזון הזה, שהם מנסים לשווק, מסיבה אחת פשוטה: אני רואה את עצמי כנאמנה של המדינה היהודית הדמוקרטית, והסיפור של נאמני ארץ-ישראל בא לומר לנו, אם כי זה לא אומר את זה במפורש, שבעצם הבחירה שלהם היא בארץ-ישראל כולה, על חשבון מדינת ישראל, המדינה היהודית והדמוקרטית, כשהערכים האלה חיים ביחד, מדינה שהיא ליברלית, שהיא חלק מהעולם החופשי, מדינה שערכיה הם ערכים שהם ערכים שלובים, ולא צריכה לבחור ביניהם – אחד מהם. אני כן מבקשת לתמוך בממשלה ולהצביע אמון בממשלה שמקדמת את התהליך המדיני, יחד עם ארצות-הברית, במטרה להגיע להסדר שהבסיס שלו הוא שתי מדינות לשני עמים, ואני מדגישה את שני החלקים של המשפט, כשכל מדינה נותנת פתרון לאומי לעם אחר: מדינת ישראל היא הביטוי להיותה מדינת הלאום של העם היהודי, והמדינה הפלסטינית העתידית היא הפתרון הלאומי לשאיפה הלאומית הפלסטינית למדינה משלהם. אני יודעת שהיעדר השקיפות מטריד. אני בדרך כלל מאוד בעד שקיפות. אני לחלוטין נגד שקיפות במשא-ומתן מהסוג הזה. אז נכון שיש לזה מחיר, להיעדר השקיפות; יש לזה מחיר כי אולי באמת עדיף להכשיר את הלבבות על-ידי שיתוף במה שקורה בחדר, והמחיר של זה שאנחנו לא מדברים ולא משתפים הוא שיש איזה סוג של סימן שאלה גדול לפה ולפה. להיעדר השקיפות יש גם לפעמים מחיר אישי. גם בעבר, בתהליך אנאפוליס, כשלא שיתפתי הרי הואשמתי – דרך אגב, משני הצדדים: מצד שמאל, בזה שלא נעשה דבר; מצד ימין, בזה שנתתי יותר מדי. והעדפתי שלא להיגרר לדיפלומטיית המגאפון, שיש בה נזק מאוד גדול לאינטרסים של מדינת ישראל, גם אם יש בה רווח אישי למי שמשתמש במגאפון הזה. ובמשך תקופה ארוכה ראיתי את התופעה שבה כל צד עומד על הדוכן, ואומר: אני אעמוד בחדר המשא-ומתן על x, ואז הצד השני חייב באותו רגע הרי לקום ולהגיד: לא יקום ולא יהיה, לא תקבל את זה. הרי זו התופעה האוטומטית-כמעט שאנחנו רואים, וראינו אותה בשנים האחרונות. אז נכון שיש סוג של מחיאות כפיים שמקבלים בבית פנימה כשאומרים: כן, אנחנו נשמור על האינטרסים – ונשמור על האינטרסים הביטחוניים בהסדר, ונשמור על האינטרסים הלאומיים. ואולי צריך גם לשבת ולדבר על מה הם אותם אינטרסים שצריך לשמור עליהם בחדר המשא-ומתן. והתוצאה בוודאי יכולה לקבל תמיכה מבית, אבל היא מייד תהפוך את הדיון מדיון ענייני לדיון של פוליטיקת פנים בשני המקומות: גם אצלנו וגם אצלם. ולכן זה דבר שאנחנו צריכים להימנע ממנו. ומאחר שאני מאמינה שהדבר המרכזי עכשיו הוא לא מה אנחנו אומרים עכשיו אלא יותר איך אנחנו מובילים לתוצאה שהיא תוצאה שנותנת ביטוי לאינטרסים של מדינת ישראל, אני מעדיפה בשלב הזה גם לספוג על הדרך, וזה בסדר, על היעדר השקיפות במשא-ומתן, מאשר לפגוע באינטרסים עצמם תוך כדי זה שאנחנו הופכים אותם לדיון פומבי, פופוליסטי, וזה לא משנה מאיזה צד לצורך העניין, ומחייבים גם את הצד השני לקום ולהתנגד, ובצורה הזאת. אז יהיו נאומים טובים, יהיו מחיאות כפיים כאן. אני מניחה שהם ייענו גם בערבית או באנגלית מהצד השני, מחיאות כפיים שאבו מאזן יקבל אצלו. אבל תוצאה אמיתית לא תהיה. ומאחר שאני מאמינה שהאופוזיציה שהגישה את האי-אמון הזה, יש לה עניין אמיתי וכן בהסדר מדיני, אני יכולה להבין את הרצון לקבל יותר אינפורמציה, את הרצון לקבוע אולי גם מה יהיו התנאים שהם התנאים, שהם התנאים – שאני בטוחה שגם לכם יש; הרי גם אתם לא רוצים הסכם בכל מחיר, אלא אתם רוצים הסכם שייתן ביטוי לאינטרסים של ישראל בצורה מבוקרת, בצורה אחראית, בצורה מאוזנת. ככה אני מאמינה. ולכן, בסופו של יום, עצם קיומו של תהליך מדיני, אחרי שתקופה ארוכה לא היה, העובדה שאנחנו מתנהלים בשיתוף פעולה עם ארצות-הברית, שהיא באמת לא רק הידידה הגדולה של מדינת ישראל אלא מערכת היחסים עמה היא חלק, נדבך מהותי בביטחון מדינת ישראל; העובדה שאנחנו מבקשים להגיע לשלב הבא, שיאפשר לייצר בסיס כלשהו, שייצר, יאפשר לייצר את אותה מסגרת שעל בסיסה נוכל להמשיך, ואז יהיה המבחן האמיתי. ואז יהיה המבחן האמיתי. יהיה המבחן האמיתי של כולם – של כל הצדדים, של שתי ההנהגות בשני העמים, של הקואליציה ושל האופוזיציה, של החלקים השונים בתוך הקואליציה, וגם של חברי הכנסת שהיום, במקום להמתין ולחכות לתוצאה, מנסים להפעיל לחץ על ראש הממשלה על מנת שלא יתקדם. הלחץ הזה הוא לחץ, ניסיון פוליטי לקבל איזו, אני מניחה, תמיכה מבית; אולי עוד כמה קולות בבחירות הבאות בתוך המפלגות האלה. כל מי שמנסה למכור: זה טוב שאנחנו עושים את זה – עכשיו אני מדברת אל אלה שאומרים: זה טוב, כי חשוב שזה עוזר לראש הממשלה, כי ככה הוא יוכל להשתמש בזה שאנחנו מפגינים נגד ולהראות לעולם כמה זה קשה או למה הוא לא יכול לוותר. זה פשוט שטויות. אנחנו צריכים להמשיך ולנהל את המשא-ומתן הזה בצורה, עדיין, שקטה, עד לנקודה שבה תונח מסגרת על השולחן; ואם לא, יובהר למה. ואז באמת כל אחד וכל חלק מחלקי הבית הזה יוכלו לומר את עמדתם לגופו של עניין, ולא רק על עצם השאלה מה קורה בחדר פנימה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לשרת המשפטים חברת הכנסת ציפי לבני, שהשיבה על הצעת האי-אמון מטעם הסיעות מרצ – יהדות התורה. תוכנית הממשלה לייהוד הגליל – מטעם הסיעות בל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. מי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת באסל גטאס. <יצחק כהן (ש"ס):> מי עונה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה? <יצחק כהן (ש"ס):> מי עונה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סגן השר אקוניס יענה על ההצעה הזאת. <יצחק כהן (ש"ס):> גליל זה גליל. הגליל פה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> לא, לא, אני פה, אני פה. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני נזכר שבחיים המקצועיים שלי, בתור מהנדס אזרחי צעיר בשנות ה-70, סוף שנות ה-70, ואחר כך בתור סגן ראש מועצה בראמה, אחר כך בתור מנכ"ל "אגודת הגליל" הרבה שנים, כל כמה שנים נאלצתי לטפל בתוכניות שצצו פתאום על השטח בעניין ייהוד הגליל. וכשקראתי על התוכנית החדשה של חטיבת ההתיישבות היהודית ישר נזכרתי שבשנת 1993 – ודרך אגב במקרה, גיליתי שדווקא רשויות התכנון, מינהל התכנון הארצי יוזם תוכנית רשמית שנקראת: תיקון מס' 9 של תמ"מ 2. תיקון מס' 9 של תוכנית מתאר מחוזית למחוז הצפון. הייתי בביקור אצל הפקיד בעיריית נצרת וראיתי את המסמך על השולחן שלו. ומה כתוב על נייר רשמי של מדינת ישראל? באותו מכתב שמפנה מינהל התכנון למכיני התוכנית, שהם שורה של פרופסורים מהשורה הראשונה, הוא מגדיר את הבעיות שהמתכננים צריכים להתמודד אתן. שתי הבעיות הראשונות שמינהל התכנון, שהוא המוסד העליון, האחראי לתכנון במדינת ישראל, מבקש מאותם מתכננים לטפל בהן: הבעיה הראשונה היא רצף טריטוריאלי של יישובים ערביים, כלומר יישובים ערביים הולכים ומתקרבים אחד לשני, והבעיה השנייה היא האיזון הדמוגרפי. עברו מאז 20 שנה, ואני קורא שהפעם לא אותו מוסד תכנון, דווקא מוסדות התכנון בישראל כנראה התבגרו קצת; השילו קצת מהמנטליות הקולוניאליסטית של שימוש בכלי תכנון לשינוי דמוגרפי. התחילו לחשוב, במיוחד בתמ"א 35, על ערכי סביבה וטבע, על תעדוף בנושא משאבים. אבל יש לנו את החטיבה. ומה אומרת החטיבה? החטיבה עוד יותר – החזירה אותנו שנים אחורה; היא כותבת, במכתב שלה ששלחה למתכננים להזמין הצעות – היא מבקשת לתת ביטוי לריבונות הישראלית בדרך של עשייה התיישבותית. המסמך מציין שמפעל המצפים של שנות ה-80 יצר פריסת התיישבות חזקה, אבל לא הצליח לשנות את המאזן הדמוגרפי בגליל. ריבונו של עולם, מדינה צריכה לתת ביטוי לריבונות שלה בתוך הגבולות שלה על-ידי שינוי במאזן דמוגרפי? והשר נפתלי בנט, אתמול, בוועידה, אומר: ייהוד הגליל והנגב תואם את ערכי המדינה, ואנחנו צריכים לגלות אפס סובלנות לרצונות הלאומיים של ערביי ישראל – אפס סובלנות לרצונות הלאומיים של ערביי ישראל. הוא חוזר על זה שוב: צריך לגלות אפס סובלנות למאוויים הלאומיים של ערביי ישראל, אבל אני יכול להבין ערבים שרואים בישראל מולדת משותפת. זה דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד. הכובע הזה של הציוני הדתי, הפנאטי והקצת-פרגמטי, שכנראה בא מעולם ההיי-טק. כן, אתם – מולדת משותפת, אבל מאוויים לאומיים – – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> – – – <באסל גטאס (בל"ד):> וואי, וואי, וואי. אני חשבתי שהמדינה הזאת, 65 שנה של עצמאות, מדינה, שיעמוד כאן עוד מעט סגן השר אופיר אקוניס ויתפאר בחוזקה ובעוצמתה ובזכויות ההיסטוריות שלה, ו- ו- ו- אז מה? עדיין משתמשים בכלים של תנועה ציונית, שההתיישבות היא כלי לריבונות, כלי למתן ביטוי לריבונות? ומה עם השאר, אנחנו לא אזרחים? היום יצא לי לדבר, מתוך הלב, בשבחו של אדם שהכרתי אישית בתור בן-אדם, קודם כול, גם בתור חבר, דב לאוטמן. אמרתי שהוא אחד הבודדים שאני הכרתי, משמאל ומימין, שכשדיבר על חיזוק הגליל והפריפריה הוא לא התכוון לייהוד הגליל. הוא דיבר וראה אדם בתור אדם. הוא הסתכל עלי, בפעם הראשונה שאני פגשתי אותו, הוא בא אלי, דיברנו – אדם לאדם, בגובה העיניים, אינטרס משותף, ואני אמרתי שהוא בלב-לבו ידע, דב לאוטמן, שאנחנו, נגזר על שני העמים, לחיות יחד ולחלוק את חלקת הארץ הזאת. אז תיקן אותי רובי ריבלין ואמר: דב לאוטמן לא חשב שנגזר עלינו, אלא ששני העמים נועדו – נועדו – לחלוק את החיים המשותפים שלהם. אני מקבל את התיקון הזה, כי, באמת, הוא לא ראה את זה כגזירה, כאילו עונש, אלא דווקא כדבר חיובי, ואפשר – אני מזכיר את דב לאוטמן, שראה בגליל אזור וחבל ארץ, ואני כמה פעמים אמרתי שהגליל בשבילנו הוא לא פריפריה, כמו שאני יודע שהנגב בשביל טלב אבו עראר הוא לא פריפריה, הוא המרכז – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:> גם בשבילי לא. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – הוא המרכז. כן, הוא המרכז שלנו, הוא מרכז החיים שלנו. לא צריך להשקיע כסף בצעיר ערבי כדי שיחזור מחיפה או מתל-אביב לגור בראמה או בשפרעם או בנצרת, ואפשר להשקיע במקומות האלה ולפתח אותם בלי גזענות, בלי פוליטיקה של גזענות ושל הפרדה, ושל שימוש ביחסי הכוח. ואם אחרי 20 שנה של פרויקט המצפים חוזרת חטיבת ההתיישבות ומודה שהוא יצר פריסת התיישבות חזקה אבל לא הצליח לשנות – למה צריך להצליח לשנות? למה צריך להצליח לשנות את המאזן הדמוגרפי? מה? מה הפחד? לא, באמת, אני מסתכל על קברניטי הממשלה, ואני אומר: מה הפחד? מה? הערבים בגליל – אני, כבוד סגן השר, מגלה לך עכשיו עוד משהו: בנפת עכו אין 53% ערבים, יש 67% ערבים. נו, אז מה הפחד, שנפת עכו – פתאום הערבים יתקוממו ויבקשו להצטרף למדינת פלסטין או ללבנון? מה – מאיפה בא – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – המוטו הדמוגרפי הגזעני – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – אני שמח שאתה חושף את האמת. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> איזה אמת? <באסל גטאס (בל"ד):> זה כתוב – מה חושף? <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> אם הם יבקשו את פלסטין. <באסל גטאס (בל"ד):> מה חושף? תסתכל בשנתון הסטטיסטי ותגלה שבנפת עכו, לפחות עד 2009, אני זוכר, היה שני-שלישים ערבים. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> יש גבול לזה. הוא שואל איפה הפחד? <באסל גטאס (בל"ד):> למה זה מהווה איום? למה זה מהווה עדיין איום? למה הערבים אזרחי המדינה נתפסים על-ידי קברניטי הממשלה כאיום שצריך להביא לו פתרון? איזה פתרון? להביא עוד יהודים מסביב – עוקף – ואיזה שימושים וביטויים שעולים בלקסיקון קולוניאלי של האיש הלבן במאה ה-17. מדיניות ייהוד הגליל לא תצליח, אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, כפי שלא צלחה תוכנית המצפים בשנות ה-70, מסיבה פשוטה – מסיבה פשוטה, שבסופו של דבר אנשים גרים ומתגוררים לא לפי תוכניות ממומנות, אידיאולוגיות, של הממשלה. תסתכל על נצרת-עילית, שהשקעתם מיליארדים בה, היא פורחת, והיום פורחת נצרת-עילית בגלל התושבים הערבים שעוברים לגור מנצרת לנצרת-עילית – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <באסל גטאס (בל"ד):> – – והאוכלוסייה בנצרת-עילית מזדקנת, והצעירים שוב עוברים למרכז, ואתם לא מצליחים להחזיר אותם. אני אומר לך – הפוך על הפוך; אתם בונים ערים ומפתחים, ובסופו של דבר מי שנשאר בשטח ומי שרואה בגליל את המרכז שלו ואת מרכז החיים שלו הוא זה שינצח. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. אני מזמין את סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס, להשיב בשם הממשלה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, חברותי חברות הכנסת, השר סילבן שלום, חבר הכנסת באסל גטאס, הממשלה לא צריכה לייהד את הגליל. הגליל הוא חלק מן המולדת של העם היהודי 3,000 שנה. 3,000 שנה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא 5,000? אני חשבתי 5,000. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אולי יותר. לפי ראש עיריית נצרת-עילית, גפסו, זה 8,000 שנה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> 8,000. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ולפי סגן השר אקוניס זה 3,000. נדמה לי שאני מאוד עקבי פה, במספרים שאני נוקב בהם מדי שבוע: 3,000 שנה. התיישבות שהתחזקה מאוד – מאוד – לפני כאלפיים שנה – לפני כאלפיים שנה, חבר הכנסת באסל גטאס, כאשר מתיישבי יהודה, שמשם בא העם היהודי – ויש בבית הזה אנשים שמוותרים על חבל הארץ הזה בקלות. אין דבר כזה בעולם עם שמוותר על החבל שממנו הוא בא. היהודים באו מיהודה. אני לפחות לא מתכוון להיות חלק מהמוותרים. ואז, לפני אלפיים שנה, חלק – – – <באסל גטאס (בל"ד):> כל פעם אתה מעלה ויכוח היסטורי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – חלק ניכר – אני מייד אענה לך, תהיה רגוע – חלק ניכר מפעילות היישוב היהודי בתקופת בית שני הייתה שם, בגליל. הייתה התיישבות רצופה בגליל, בצפת, בטבריה, וברוך השם, לקראת סוף המאה ה-19, עם עליית הציונות, היא חודשה בתנופה אדירה, אף שלא התקבלה בברכה על-ידי חלק מן התושבים שהיו שם, גם כן זמן-מה כבר קודם לכן. שלא לדבר על מעשי אלימות – – – <קריאה:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הייתה התיישבות יהודית, בא הכיבוש הערבי, וההתיישבות היהודית חודשה ביתר שאת בסוף המאה ה-19 ולא התקבלה בברכה. ואלה הן עובדות. ולכן, אדוני, איננו זקוקים לאישור או לאסמכתה, לא מהבית הזה ובוודאי לא ממדינות העולם, להתיישבות בשום חלק מארץ-ישראל, לא בגליל, לא בשומרון, לא ביהודה, לא בשפלת החוף, לא בנגב, לא בקריות, בשום מקום, מתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית. עכשיו, אתה הזכרת כאן את דב לאוטמן – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה הזכרת – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תחכה לסוף התשובה. אם תקשיב לי, תאמין לי, יכול להיות שתהיה מבסוט אפילו. דב לאוטמן, שהזכרת אותו, עליו השלום, שציטטת אותו, שאיננו שייך לזרם הפוליטי שממנו אני בא – מה לעשות שהקדים אותו, אדוני היושב-ראש, מנהיג ציוני דגול, דגול, שגם אז "זכה" לקריאות הגנאי שמדביקים היום לי ולחברי – לאותן קריאות בדיוק זכה זאב ז'בוטינסקי. אבל מה הוא אמר? הוא כתב והוא התייחס אל ערביי הגליל: "שם ירווה לו משפע ואושר/ בן ערב בן נצרת ובני". וזאת בדיוק התפיסה של המפלגה שממנה אני בא ושל הממשלה שבה אני משרת, לחיות ביחד זה לצד זה ולא זה על חשבון זה. זאת התפיסה. <באסל גטאס (בל"ד):> זה על חשבון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא. אתה, אגב, הזכרת דבר מאוד מעניין; דיברת על נפת עכו, שבה יש רוב ערבי. יכול להיות, לא בדקתי את הנתון הסטטיסטי. אבל אני אומר היום לכל מי שרוצה לשמוע, וגם למי שלא רוצה לשמוע, שמי שיסכים לנסיגה לקווי 67' יקבל בעוד חמש או עשר שנים ויכוח על קווי 47'. זה מה שיהיה, ואתה חשפת במידה מסוימת, וטוב שאתה חושף את זה – לא בהכרח בנאום הזה אלא בנאומיך – את הדבר הבא. זה בדיוק מה שהולך להיות. כי אז תבוא, אדוני היושב-ראש, דרישה לאוטונומיה תרבותית, דרישה לזרם עצמאי בבתי-הספר, אוטונומיה בגליל. זה מה שאתם, יודעים כבר את כל התוכניות. ולכן ניאבק, כדי לא לחזור לקווי 67', כדי שלא ניאלץ להתווכח על קווי 47'. עכשיו, במסגרת המדיניות הזאת, שהגה אותה מנהיג דגול בזרם הציוני, זאב ז'בוטינסקי, שאומר: חיים זה לצד זה ולא זה על חשבון זה – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אבל אתה לא יכול לטעון בשמו – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני – ודאי שאני יכול לטעון. אני תלמידו ואני טוען. <באסל גטאס (בל"ד):> – – כי אתה בדיוק עושה את ההפך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בדיוק אתה טועה. אתה בדיוק טועה. אתה פשוט מעדיף להתעלם מן העובדות. אני יכול לתת לך גם מספרים של השקעות. <באסל גטאס (בל"ד):> אתה בדיוק עושה את ההפך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תקשיב בסבלנות עד הסוף. <באסל גטאס (בל"ד):> זאב ז'בוטינסקי דיבר על הפקעת קרקעות? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תקשיב עד הסוף. תקשיב עד הסוף. <באסל גטאס (בל"ד):> להקים יישובים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הממשלה הזאת, וגם קודמתה במידה רבה מאוד, היא המשקיעה, זאת וקודמתה משקיעות, מבין כל ממשלות ישראל – בדוק, בכסף, בסכומים – הכי הרבה מכל הממשלות שהיו, כולל ממשלות המערך הסוציאליסטי. כן, הם מדברים הרבה, אבל מי היו הפטרונים הכי גדולים, לא רק של הערבים, גם של עדות שלמות בישראל? מי? המערך. מפלגת העבודה. אז לא יטיפו לנו. עכשיו, שים לב. יש, כידוע לך, חבר הכנסת טלב אבו עראר, התוכנית מהממשלה הקודמת – בעצם, אדוני היושב-ראש, שתי תוכניות. האחת, ההשקעה ביישובי הבדואים בצפון בסכום כולל של 380 מיליון שקלים, וזאת תוכנית שכבר בעצם כמעט עוד מעט – היא בעיצומה, היא אולי מגיעה אפילו כבר לסיומה; והתוכנית השנייה, של 800 מיליון שקל בהחלטת – אתה היית חבר בממשלה הקודמת, ואפילו אני מניח שהצבעת בעד ההצעה הזאת – – <באסל גטאס (בל"ד):> הסתיימה הסתיימה, חלאס, הסתיימה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – 800 מיליון שקל תוכנית חומש – – <באסל גטאס (בל"ד):> אבל הסתיימה, החומש נגמר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – לקידום האוכלוסייה הערבית. מה זה הסתיימה? אתה בטח מודה. <באסל גטאס (בל"ד):> החומש נגמר. <באסל גטאס (בל"ד):> אתה לא בא בטענה על שתי התוכניות הללו. <באסל גטאס (בל"ד):> נגמר החומש. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ואגב, חבר הכנסת טלב אבו עראר, בעניין אחר, ואני פותח סוגריים, גם תוכנית פראוור, שעוד נדון בה בהמשך, ככל הנראה, לא באה לרמוס אף אחד. ההפך, היא באה לשפר את איכות חייהם של עשרות אלפי הבדואים בדרום, ואתה יודע את זה. אבל השימוש הפוליטי בהתנגדות – היא נוחה לך מבחינה פוליטית. אבל אם תתעמק, אתה תראה שאנחנו לא מוכנים שילדים קטנים בישראל יחיו בתנאים שהם חיים, כפי שהם חיים היום ביישובים הבלתי-מוכרים. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תוכנית פראוור כבר מתה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא, אל תהרוג אף אחד. תוכנית פראוור עוד לא מתה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אגב, אם יקרה מה שאתה אמרת, זה יהיה רק נזק לאוכלוסייה הבדואית בדרום. רק נזק. אבל דיברתי – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אבל דיברת על השקעה בצפון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה ההשקעה בנגב? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זאת ההשקעה בנגב. תוכנית פראוור היא ההשקעה בנגב. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> קוראים לזה – – – לא השקעה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא נכון, אנחנו חלוקים. אדוני, כדי לסבר את אוזנו של חבר הכנסת באסל גטאס על תפיסתנו ועל תפיסת הממשלה לשוויון בקרב אוכלוסיית אזרחי ישראל, זה מה שאנחנו עושים, לא מדברים. יושב פה חבר הכנסת ניצן הורוביץ – דיבורים, דיבורים, דיבורים. מדברים, מכניסים את זה למצע שלהם, מכניסים את זה לקמפיין שלהם, לא עושים כלום. מה לעשות, אנחנו עושים. מה לעשות, הם ידברו ואנחנו נעשה. הנושא שאתה מעלה כאן, של ייהוד הגליל, כבר עלה – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אתה לא רואה שהוא ישן? מה נפלת עליו? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הוא נציג מפלגת מרצ כאן, ואני לא נפלתי עליו, רק הזכרתי אותו. <ניצן הורוביץ (מרצ):> צריך יותר, יותר. גם בתחילת הנאום וגם בסוף. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אל תדאג, אני מסכם את הדיון. תאמין לי, אם אתה תבוא ותנמק פה נימוקיך, נתייחס בסוף הדיון. אל תדאג. <ניצן הורוביץ (מרצ):> טוב. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ובכל מקרה, אדוני, הנושא שעולה כאן, כפי שאמרתי, כבר עלה בדיון בוועדת הפנים בתחילת פברואר, וחברי הכנסת קיבלו תשובות ענייניות ומדויקות, אבל כיוון שהעלו את זה כהצעת אי-אמון אני גם מתכוון להשיב להם, כפי שנדרש, בשם הממשלה מעל הדוכן הזה. הממשלה, כפי שאמרתי, גם בהשקעות כספים שלא נראו בתולדות המדינה, פועלת לאפשר פיתוח ביישובי מיעוטים, ולצורך כך מקדמת תוכניות מתאר ביישובים הללו. והיום לרוב היישובים הערביים יש תוכניות מתאר, חבר הכנסת גטאס. משנת 2006 עד 2013 הוועדה המחוזית של מחוז צפון אישרה 92 תוכניות מתאר, יותר מ-70% במגזר הערבי. יותר מ-70%. במקביל פועלת הממשלה לקידום יישובים חדשים במסגרת החריגים הקיימים, במסגרת תמ"א 35, ובהתאם לנוהל הקמת יישובים חדשים שכבר אושר בשנת 2005. וכבר דיברנו כאן, אדוני היושב-ראש, דיברנו כאן, ובתוך זה, אדוני – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אופיר, שנייה. התוכנית הזאת של חטיבת ההתיישבות מנוגדת לתמ"א 35. הם מבקרים את תמ"א 35. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יש מסגרת חריגים. בכל מקרה, הקמת יישוב ערבי חדש, תוכנית מתאר לעיר ערבית חדשה בגליל, שתוכניתה היא ל-40,000 אזרחיות ואזרחים, הקמת יישוב דרוזי בגליל, הקמת יישוב דרוזי בעל אופי קהילתי בגליל, במסגרת החלטה 5233 מנובמבר 2012, שנמצאת בשלב עבודת המטה והתכנון, וההשקעות הכספיות אדירות. אדירות, אין מה לומר. אה, סליחה. סליחה, אדוני היושב-ראש, אני שכחתי, גם טייבה, שאושרה לה תוכנית של 150 מיליון. היא לא בגליל, זה נכון. היא לא בגליל, אבל אנחנו – הארץ היא אחת, כן. ארץ-ישראל היא יחידה חשובה, ארץ אחת שלמה, בשלמותה. וגם טייבה קיבלה. זאת אומרת, תוסיף 800 מיליון שקל, 350 מיליון, חבר הכנסת טלב אבו עראר, ליישובי הבדואים בצפון, ועוד 150 מיליון, יש לך פה סכומים ששום ממשלה בישראל לא אישרה ולא קידמה ולא עשתה. ואלה הן עובדות, לא המצאות. <באסל גטאס (בל"ד):> תוכנית פראוור – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> עכשיו, כמובן, לשאלתך על ייהוד הגליל. תסכים אתי גם שיש צורך במתן מענה ליהודי הגליל, והמדינה היא קטנה, כידוע לך. אנחנו פועלים כדי לקרב מרכז ופריפריה. אתה רואה את תנופת הכבישים ומסילות הברזל, הם משרתים את כולם, את ערביי הגליל ואת יהודי הגליל, את הבדואים בנגב ואת תושבי ערד ודימונה. המדיניות התכנונית היא להרחיב יישובים קיימים בכל הארץ. זו מדיניות הממשלה, והיא מיושמת, כפי שאמרתי, בכל הארץ וגם בגליל. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> להרחיב או לצמצם? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אנשים מתפתחים, נולדים ילדים, נבנים גני-ילדים, נפתחים בתי-ספר – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – כמה יישובים בנגב. בוא נגיד, הבדואים. עד היום – – – אתה אחלה בן-אדם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אומר לך שאם אתה תעשה סוויץ'; תעשה – איך אומרים היום, חבר הכנסת טיבי, "סוואפ" – לא אני אומר, אבל יש אומרים – סוויץ' במחשבה שלך, ותראה כמה תוכנית פראוור היא טובה, היא תיטיב עם התושבים – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני לא רוצה לשמוע. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה לא רוצה לשמוע, זה בעיה שלך – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אז אתה טועה. אתה פשוט טועה. אתה עושה עוול לאוכלוסייה ששלחה אותך. במקום להועיל לה אתה עושה לה עוול. בשם אני לא יודע מי אפילו. שאלת אותם? <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה רוצה לחנוק אותי? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חס וחלילה. אני מואשם פה, חלילה, בחניקה. לא, חס וחלילה. חניקה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא אותי אישית – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אני הבנתי את טיעוניך. ואם אני הבנתי – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת טלב אבו עראר מסרב להבין שתוכנית פראוור תיטיב עם האנשים ששלחו אותו לבית הזה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> האנשים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מאה אחוז. זה בטוח. אבל אני מנסה לשכנע אותו. ככה זה בחיים הפוליטיים. אני מנסה לשכנע. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה לא תצליח. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אם זה חשוב לך – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה חשוב לי, זה חשוב לממשלה. אולי בסוף הוא ישתכנע? זה יכול להיות, תיאורטית. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> בתור בן-אדם שהיה לו – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> יתברר שיש לו מים, חשמל, צלחות לוויין. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יהיו לו מים, חשמל, צלחות לוויין וכבלים, כביש גישה, כיכרות, בתי-ספר – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אם יסיר את התנגדותו. אם יסיר את התנגדותו. עכשיו, אדוני, מכל הסיבות הטובות האלה, ואני חושב שבטוח שכנעתי את חבר הכנסת באסל גטאס, על בסיס עובדות – חבר הכנסת טיבי, לא היית כאן – נתתי כאן רשימה של ההשקעות הכספיות האדירות – חבר הכנסת טיבי, לזכותו ייאמר – שעלה, ואני אתגרתי אותו בשבוע שעבר בנושא תקצוב התוכנית התלת-שנתית לעיר טייבה, ואכן אמר שהממשלה – שיבח – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ארבע-שנתית. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ארבע-שנתית. בסדר, סכום כזה זה טוב גם בתלת-שנתית וגם בארבע-שנתית. אין לי ספק, חבר הכנסת ריבלין, שלאט-לאט, כמו מים שמחלחלים על סלע, גם חבר הכנסת טלב אבו עראר ישתכנע שתוכנית פראוור היא תוכנית טובה, וגם חבר הכנסת גטאס ילך עכשיו לעיתונות ויגיד: הנה הממשלה שהשקיעה הכי הרבה, אדוני היושב-ראש, במגזר הערבי, והיא ממשלת הליכוד. לכן אני מבקש מכולם להתנגד להצעות האי-אמון. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס. חבר הכנסת באסל גטאס, אסור לי לתת לך עצות פוליטיות, אבל אם תלך לעיתונות ותגיד ששכנע אותך סגן השר אקוניס שאין שום ייהוד הגליל, אני חושב שתשיג את המטרה שלך. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון הסיעתי. הנציגה הראשונה בדיון היא של סיעת העבודה, חברת הכנסת סתיו שפיר. בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת יואל רזבוזוב מטעם יש עתיד. עד שלוש דקות לרשות גברתי. <סתיו שפיר (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, בגיל 18, בדיוק שבוע לאחר שסיימתי את התיכון, הלכתי להתנדב לשנת שירות כמדריכה לנוער בסיכון. בתום השנה התגייסתי לקורס טיס. הודות לבג"ץ אליס מילר, שעבר רק כמה שנים לפני כן, זכיתי להתגייס לקורס הזה. למעשה, אנחנו הנשים היינו צריכות להתחרות על זכותנו לשרת בשירות מסוכן יותר מהרגיל. זכינו, בנות ישראל, בזכות היסוד שלנו לשאת בנטל. כמו זכויות רבות אחרות גם על הזכות הזאת היינו צריכות להילחם. כמה משונה שבמקביל למלחמה הזאת שלנו יושבים פה, בבית הזה, פוליטיקאים אינטרסנטים ונלחמים בדיוק על הזכות ההפוכה: לשמוט את בניהם ובנותיהם מהשירות הצבאי והלאומי, לפטור אותם מהנטל. סקירה קצרה של הישגי הוועדה הזאת, לשוויון בנטל: יש כמה חרדים שאולי יגויסו ב-2017; הדתיים יגויסו אם ירצו, אבל גם יקבלו כל מיני פטורים על בסיס הישיבות הגבוהות או שירות מקוצר בישיבות ההסדר; הנשים הדתיות ימשיכו להיות פטורות משירות וינותבו לשירות לאומי לשנה עם אופציה. בעצם, אם לומר זאת בפשטות, בבואם ללשכת הגיוס יצהירו הנער או הנערה עד כמה הם מאמינים באלוהים. מאמינים מאוד? פטור מלא, בעזרת השם; מאמינים אבל אחרת? פטור חלקי; לא מאמינים מספיק? יאללה, למלחמה. הציבור הדתי מזדעק כשהוא שומע את הנתונים האלה, ובצדק. הנתונים האלה מביישים את הצעירות והצעירים הדתיים הרבים שמקריבים את שנותיהם היפות ביותר לטובת שירות המדינה רק כדי לראות קבוצה קטנה באה וסוטרת על פניהם. הרי ערך השירות למען הכלל הוא ערך עליון ביהדות גם לגברים וגם לנשים. אין עוררין על כך שבשורות הקצונה הצה"לית עומדים המון חובשי כיפה ושבנות השירות הלאומי מקדישות את נפשן למען האוכלוסיות החלשות ביותר. אבל יש הבדל משמעותי, וההבדל הוא בעצם הבחירה; בפריבילגיות שמקבלים צעירים וצעירות דתיים, שלחילונים אין. על-פי החוק החדש, כל בוגר של החינוך הממלכתי-דתי יוכל לקבל פטור עד גיל 23 לטובת הישיבות הגבוהות. 1,500 חיילים יגויסו בכל שנה למסלול ישיבות ההסדר שבו ישרתו בפועל רק 17 חודשים, מקסימום. בזמן המסלול הזה הישיבות מתוקצבות מקופת משרד הביטחון בעבור כל תלמיד, שגם זכאי לנסיעות מוזלות בתחבורה הציבורית ולזכויות בביטוח הלאומי. חיילים נשואים יקבלו סיוע חודשי נוסף של כמה אלפי שקלים. רבים מהם יספיקו ללמוד לפסיכומטרי, להרוויח כמה נקודות לתואר, וכל זה בזמן השירות. ומי שיצאו לקצונה יחתמו רק על עוד חצי שנה – 22 חודשים בסך הכול. לא סתם אמר הרב לאו כבר לפני זמן רב ששירות ההסדר תם לפני 40 שנה; או הרב סדן, מייסד וראש המכינה הקדם-צבאית בעלי, שאמר שבהסדר עושים "צבא מהצד". וכמה זה יעלה לנו? <היו"ר חמד עמאר:> תודה. צריך לסיים. <סתיו שפיר (העבודה):> עוד דקה. <היו"ר חמד עמאר:> דקה לא. אני אתן לך חצי דקה. <סתיו שפיר (העבודה):> 22 מיליון, ועוד 14 מיליון שעוברים בשקט דרך ועדת הכספים, שלושה חודשים אחרי שאושר התקציב, ועוד 6 מיליון בשנה הוצאות על המשפחות. זה לפני הטבות הביטוח הלאומי והתחבורה הציבורית. וכל זה לא למען ביטחון המדינה, אלא רק למען חוזקן של מפלגות מסוימות בבית הזה. ומה עם הנשים? 25% מהנשים הדתיות מתגייסות לצבא, ורוב האחרות לשירות לאומי, אבל רק 20% מהן ממשיכות לשנת שירות שנייה. הן רוצות לשרת בצבא, אבל באים אליהן לבית-הספר ואומרים להן שבצבא הן יהפכו למזרן הפלוגתי. מרחיקים אותן – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <סתיו שפיר (העבודה):> רק עוד כמה שניות, בבקשה, זה נורא נורא חשוב לי לדבר על כל הפרטים, ולא לשמוט. צה"ל מדווח שלא פעם בתי-ספר ואולפנות לא מאפשרים לנציגיו להסביר לנערות על התפקידים השונים שיוכלו למלא בצבא, להנגיש בעבורן את השירות. במקביל השירות הלאומי נתפר כך שיוכל לפתות אותן אל המסלול הזה. וכך אנחנו יוצרים מערכת שירות נפרדת – אחת לבנים ואחת לבנות. אחת לבנים דתיים מול אחת לחילונים, שמשרתת בעיקר אינטרסים פוליטיים. בעוד המדינה מזרימה תקציבי עתק לחיילי ישיבות ההסדר היא מאפשרת למפלגות הימין לבנות לעצמן את הגייסות העצמאים בתוך צה"ל, כאלה שברגע האמת יעשו את דבר המפלגה או הרב, ולא את דבר המפקד. אז תגידו לי, איך קרה שדווקא "מר שוויון בנטל", ראש מפלגת יש עתיד, הפך למשרתם של האדונים האלה? איך קרה שמפלגת הבית היהודי, המפלגה הקרבית כל כך, מסיתה את חיילי צה"ל כך שיהיו נאמנים לרבנים ולא לצה"ל? ואיך שני הפוליטיקאים שכרתו ביניהם ברית אחים הולכים ומשסים את הציבורים שלהם זה בזה, מחפשים להם פטורים, מפרידים ביניהם? <היו"ר חמד עמאר:> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> פה אני אסיים באמת. אני לא פונה אליכם בהצעת אי-אמון רגילה, אני רוצה לפנות אל לבכם. עצם הדיון הזה כואב. הוא כואב לי, משום שבדיוק אותם ציניקנים גם מבדילים בין דם לדם, משסים ציבור אחד באחר, סופרים גופות, שואלים כמה נהרגו בכל צד, אבל לא מדברים על כמה איבדנו מול מי שאיים להורגנו, אלא אם ההרוגים חבשו כיפה או באו מקיבוץ; אם יש לנו יותר הרוגים מתל-אביב או מכפר-עציון. את השאלות האלה אני שמעתי כאן לא פעם בשבועות האחרונים, וזה, חברים, שיח שמטיל בכולנו בושה גדולה. זו לא החברה שאנחנו רוצים לחיות בה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <סתיו שפיר (העבודה):> שוויון זה שכולם משרתים זמן אחיד, שנתיים, שירות צבאי או שירות בקהילה; שוויון זה גם שכולם זכאים לאותן זכויות אזרחיות, ככל אזרח אחר – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – ושוויון אחד כרוך בשוויון השני. וככל שנאחר לקיים את הדיון הזה, חברים, ככל שנכפה על הדור שלנו – – <היו"ר חמד עמאר:> – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – ועל הדורות הבאים את הקרע ואת ההפרדה, כך נפגע בביטחונה של מדינת ישראל; בביטחונה הפיזי – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <סתיו שפיר (העבודה):> – – אבל בעיקר בביטחונה האנושי. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת יואל רזבוזוב. כמה דפים יש לך? <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> יש לי ארבעה, אבל בכתב גדול. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת הנכבדים, ביקשתי לעמוד כאן על בימת הכנסת כדי לדבר על אחת ההחלטות הנכונות והמוצדקות שהתקבלו בהיסטוריה של מדינת ישראל: חוק השוויון בנטל. חוק השוויון בנטל ישים סוף לאי-שוויון בין הזרמים בחברה הישראלית כולה. על אף ביקורות כאלו ואחרות, חוק זה איננו מפלה אלא מאחד. לפני שנה וקצת, בזמן הבחירות, ניתן לנו, למפלגת יש עתיד, מנדט להעביר את חוק השוויון בנטל. אם לומר את האמת, זה לא מנדט אחד אלא 19. אותם מאות אלפי אזרחי ישראל בני מעמד הביניים רצו אחת ולתמיד להפסיק להיות הפראיירים. הם תמכו בממשלה בלי מפלגות חרדיות כדי שגם צעירים חרדים יתגייסו לשירות צבאי או אזרחי, ולאחר מכן יעבדו כמו כל צעיר אחר במדינה. כשהליך החקיקה יסתיים לא יהיו יותר התחמקויות – לא משתמטים חילונים ולא משתמטים חרדים. מי שלא יהיה בצבא, יהיה בשירות אזרחי. כולם יתרמו למדינה על-פי יכולתם, במקום שבו הם נחוצים ביותר. נציגי הציבור החרדי חייבים להבין דבר פשוט; במקום להסית, עדיף היה אם הייתם מנצלים את מעמדכם ומעבירים את המסר החשוב הזה: השוויון בנטל הוא לא ניסיון להתנכל לערך קיום מצוות התורה. איש אינו רוצה לפגוע באורח חייכם. אנחנו כמדינה מחויבים בכל לבנו לעזור לכם לעבוד, להתפרנס, לפרנס את ילדיכם ולהיחלץ ממעגל העוני. אנחנו לא באים לשנות את הציבור החרדי אלא לתקן את הטעות ההיסטורית שהחריגה אותו מהחברה, וכך עשינו. בזכות החוק נפתח בפניו הפתח להרוויח את לחמו בכבוד. אתם חוזרים להיות חלק מן החברה הישראלית. הרי כמה זמן עוד חשבתם שתוכלו להמשיך לקיים אורח חיים מלא בזכויות וריק מחובות? כמה זמן עוד יצטרך מעמד הביניים לשאת בנטל? כמה זמן עוד חשבתם לחיות על חשבון משלמי המסים? ברור שלפי דברי ניתן להבין שאכן יש אי-שביעות רצון מהשוני שייווצר בין תלמידי ישיבות ההסדר לשאר החיילים. אני, בכל אופן, מקווה בשבילם שמהר מאוד גם הם יבינו שעדיף להם אחרת. לסיכום, עלינו להיות גאים בתהליך החשוב הזה, שבימים הקרובים יגיע אל סופו. זהו מהלך שבו כל הצדדים מרוויחים. ולאחר שיעבור החוק בקריאה שנייה ושלישית, אף אחד בחברה הישראלית לא ידבר עוד במונחים של "הם" ו"אנחנו". תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת יעקב אשר. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חשבתי בכלל להתעלם מהנושא של שוויון בנטל, אבל אני חייב לדבר על השוויון בהסתה בין יש עתיד לאנטישמיות שקיימת בעולם. בחוק הזה אני בטוח שאני לא יכול להתחרות בהם. הם רוצים לשנות את אורח חייו של הציבור החרדי, לקחו את זה כדגל. אבל מה לזה ולהסתה המתמשכת, הבוטה? כשאנחנו דורשים מאירופה – כמו בצרפת, שאנחנו כל פעם יוצאים במחאה כשאנחנו שומעים על גלי האנטישמיות הגואה, כשזה בא מבית-ספרנו בעצם. כאשר עומד הלפיד הזה ואומר "אנחנו נפסיק לפרנס אתכם", כאילו מדובר פה באיזה פרה חולבת שהעגלים מחכים רק לינוק חלב ממנה. בושה וכלימה שזה שר האוצר. עכשיו, יש ויכוח לגיטימי, כבר משנת 2000. אני הייתי בסרט הזה עוד בתקופת אהוד ברק, כשהיה ראש הממשלה, היה שר הביטחון. הייתי בוועדת טל, היה גם ידידי חבר הכנסת רובי ריבלין. ואני אומר לכם שהנושא הזה היה בוויכוח ענייני, רציני, איך באמת לשלב חרדים בתוך הצבא. הגיעו למסקנה רק ב-2007, כאשר הייתה הצעה להקים את "נצח יהודה". ואגב, ההחלטה הזאת לא מומשה לא בגלל החרדים; מפני שהיה מישהו שאולי התעכב בהחלטה הזו. הרי מאז ועד עתה אנחנו רואים שבאופן טבעי המספר הולך וגדל, מפני שבנו את התשתיות הנכונות ומפני שבן-תורה, כשהוא מפסיק ללמוד תורה, הוא הולך לשרת. הוא לא צריך את לפיד, הוא לא צריך את ההסתה שלו, והוא לא צריך גם לשמוע שהוא היה רוצה לראות את החרדים בגן-החיות ולקחת אותם כהיסטוריה, לומר: פעם, כך היה נראה חרדי. הרי גם הנושא הזה הוא באמת שנוי במחלוקת, איך לקדם את זה, ואני אומר לכם, הדברים מדברים בעד עצמם. היום המספרים, גם בשירות האזרחי, גם בשירות הצבאי, מוכיחים את עצמם: למעלה מ-2,500 כבר התגייסו, בכל שנה, בכל מחזור. אבל לבוא ולומר שהתעסוקה והכלכלה יורדות בגלל חוסר התעסוקה של החרדים, שהוא הדבר שגורם להאטה במשק, ולא הפשיעה – אני רוצה לומר לכם שכל האנטישמים השתמשו בתירוץ הזה שכלכלת העולם, שהצרות הכלכליות הן בגלל היהודים. לא רק בגרמניה, גם בארצות-הברית, כאשר יש איזה שבר כלכלי, מאשימים תמיד את היהודים. אז כשיוצאים אנשים בני-בליעל מקרבנו ויסיתו את אנשי הארץ – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה. צריך לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> – – אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שכשההסתה באה מאתנו, מקרבנו, מתוכנו, אין לנו עזות מצח לבוא לדרוש, לא מהאירופים ולא מהאחרים, להפסיק את האנטישמיות נגד מדינת ישראל. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת יעקב אשר, ואחריו – חבר הכנסת דוד צור. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אחד הנושאים של האי-אמון היה האי-בהירות בתהליך המדיני. אני רוצה לומר שמישהו ניסח את זה מאוד בעדינות. אני חושב שהכותרת של הזמן שאנחנו נמצאים בו זה: אי-בהירות של הממשלה כולה. אני חושב שאם מישהו יטרח ויעשה היום סקר כלשהו וישאל מה מדיניות הממשלה, מה מדיניותו של ראש הממשלה, הוא יקבל תשובות רבות, מגוונות, מתנגשות זו בזו. אני רוצה לומר שראיתי הגדרה יפה של תזמורת. לפעמים, כשאתה מגיע לפני שהתזמורת מתחילה לנגן, אתה רואה את כל המנגנים, כל אחד עושה את ההכנות שלו, אוסף של יחידים שמנגנים, כל אחד בעצם עושה מה שטוב לו באופן האגואיסטי והבריא ביותר. ואז קורה נס: נכנס המנצח, עומד בפני התזמורת, ועושה תנועה שאין בה לכאורה הרבה הוד והדר, ובבת אחת 1,000 קולות הופכים להיות דבר אחד. אדוני היושב-ראש, יש לנו ממשלה שבה ראש הממשלה חילק כלי נגינה לשרים שלו: לאחד הוא נתן תופים, לאחד הוא נתן חצוצרה, אבל הוא שכח דבר אחד – שצריך גם מנצח על התזמורת הזאת. והתזמורת הזאת מנגנת ימין, היא מנגנת שמאל, היא מנגנת דתיים, היא מנגנת נגד דת – חוסר שליטה של מנצח, שברח מהדוכן שלו, בורח מלעמוד ולומר ולתת תשובות, הן בנושאים כלכליים, הן בנושאים מדיניים; ולפעמים, כדי להרוויח עוד כמה ימי שקט, הוא גם מחלק לתזמורת שלו, לשרי הממשלה, תווים שונים, ולא מעניין אותו איזה קול צורמני נשמע בחוץ. העיקר ההישרדות, העיקר לשרוד, מבלי להנהיג, מבלי לקחת אחריות. וכדי לאזן הוא נותן לכל אחד מתוך הממשלה את ליטרת הבשר שהוא רוצה. מצד אחד, בנט – ארץ-ישראל. מצד שני, לבני מנהלת משא-ומתן על כל ארץ-ישראל, וכדי לקבל קצת סימפתיה ואהדה מלפיד, הוא מוכן גם לפגוע בציבור רחב, ציבור שהיה שותף שלו במשך שנים רבות. אין מנצח לתזמורת, אין מנצח לתזמורת, וכל נגן מחליט מתי הוא רוצה לנגן ובאיזה צורה ומתי הוא מכניס תופים של קרע בתוך העם, ומתי הוא מנסה לקעקע את הייחודיות של העם הזה. ועומד המנצח, ולא רק שלא מדבר, הוא גם לא מזיז את ידיו. הוא נותן לזה ככה לזרום, אבל הוא לא מבין שאנחנו שומעים את המוזיקה הצורמת הזו. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חבר הכנסת יעקב אשר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני מסיים, אדוני. ולא רק אנחנו, אלא את המוזיקה הזו שומעים גם בעולם, ורואים מנהיגות שלא יודעת לקבל החלטות, שלא יודעת להסביר מדיניות, שלא יודעת להחליט ולבצע, אלא הכול זה לשמור על הזמן, למצוא עוד קצת זמן, לשרוד עוד קצת. זו לא מנהיגות, דרוש מנצח לתזמורת הזאת. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת דוד צור. אחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. <דוד צור (התנועה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, התכוונתי לדבר על משהו אחר, אבל שמעתי גם את חבר הכנסת אשר וגם את חבר הכנסת נסים זאב, אז אני אמשיך עם הגל שלך. הלוואי שזה היה קונצרט, הלוואי שהיינו מדברים פה במוזיקה, הסימפוניה, או הסונטה ה-40 של מוצרט, תענוג לשמוע, הכול מתקתק. לא, מדובר פה על תהליך שהוא נוגע בלב לבו, בלבו של הוויכוח, בליבה של הנושאים שעליהם אנחנו קיימים כאן. אני לא הצלחתי להבין מדבריך אם היית מאוד רוצה שהקונצרט הזה יוביל בסופו של דבר גם להסכם שכולנו רוצים בו, כדי שנוכל להישאר עם מקסימום הנכסים, גם של ארץ-ישראל וגם שעם ישראל יישאר שלם. אבל המוזיקה שאנחנו שומעים גם מהדברים שלך, ובעיקר מהדברים של קודמך, של נסים זאב, בהקשר של השוויון בנטל, עם המילה אנטישמיות שחוזרת על עצמה – זה צורם לי מאוד. אנטישמיות אני שומע, רואה, באוקראינה, ולצערי המדינה המסכנה הזאת שסועה היום, נאבקת על עצמאותה כבר בפעם המי-יודע-כמה מפני מי שחורשים מזימות, ואנחנו רואים שם אנשים – בתוך, כביכול, הרומנטיקה הדמוקרטית הזאת שאנחנו חווים שם, שזה יפה, אנחנו גם רואים את גילויי האנטישמיות האמיתיים. מה שחוק השוויון בנטל בא להסדיר זה נאמר, במקרה הטוב, אי-הסדרה; במקרה הפחות טוב – עוול שגרם לשסע הגורם כל הזמן בעצם לתחושה של חוסר שוויון בתוך העם. אני מסכים שמלכתחילה אין שוויון בנטל. אין דין חייל בקריה כדין לוחם בצנחנים או בסיירת מטכ"ל, וכנ"ל כל אחד אחר שמשרת ביחידות עורפיות. אבל כל אחד תורם משהו למאמץ הלאומי. גם אף אחד לא מצפה שכולם ייתנו את אותו הדבר. גם לא כולם הולכים למילואים. אנחנו יודעים שאחוז משרתי המילואים הוא אחוז קטן מאוד. ולכן, החוק הזה, בסופו של דבר, וגם אני לא אוהב את כל מה שקורה שם, עם הנושא של ישיבות ההסדר ועם כל מיני פטנטים של הרגע האחרון – ואני אומר את זה כחבר קואליציה, שיצרו פה איזה, כמעט "שירקס", ואני אומר את זה דווקא לחברי מיש עתיד; הציפייה שלי הייתה שדווקא בתחום של ישיבות ההסדר, בסופו של דבר גם ההסדרה תהיה כזאת שהשירות שלהם יהיה – סליחה? <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אני אומרת, אחרי הכול, אתה דווקא צריך להגיד את זה כנראה למישהו אחר, שזה בעיה שלהם – – – <דוד צור (התנועה):> לא, אני אומר את זה כמי שהיה בוועדת שקד. בסוף צריך היה להסדיר את זה בצורה אחרת. יחד עם זאת, צריך לעשות גם צדק דווקא עם לוחמי ישיבות ההסדר. הם אלה שמתגייסים, אלה שהם עושים שירות קרבי, קצונה, מילואים. ודווקא בגלל זה, דווקא בגלל זה הם היו הראשונים, לדעתי, שצריכים היו לומר: ממילא רוב הציבור שלנו משרת נאמנה ובקו הראשון, לכן, אין לנו בעיה גם לקחת על עצמנו 24 חודש. אני לא רוצה לחרוג יותר מדי מהזמן, אז תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חבר הכנסת דוד צור. חברת הכנסת מיכל רוזין. אחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <מיכל רוזין (מרצ):> יש שרים? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מייצג את הממשלה, במיוחד אחרי שהכתרת – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אתה המנהיג היחיד פה, ועדיין, צריך שר. יש כללים. <היו"ר חמד עמאר:> תעלי, תדברי. אני מבקש, אין שר כאן. אני לא לוקח לך זמן, תדברי עד שייכנס שר. ברגע שייכנס שר נתחיל לספור שלוש דקות. <מיכל רוזין (מרצ):> נראה לי שכשאנחנו מדברים על משילות ועל לחזק את הכנסת, אז הנה דוגמה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אז אומנם הממשלה הזאת לא טורחת לכבד אותנו, אפילו לא בנוכחותה כאן באולם המליאה, אבל זו רק תוצאה או דוגמה למשהו עמוק יותר. <היו"ר חמד עמאר:> השרה נמצאת כאן. אני לוקח לך זמן של שלוש דקות. <מיכל רוזין (מרצ):> אני שמחה שהשרה הצטרפה אלינו. אני רוצה לצאת בקריאה לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו: ביבי, דבר עברית. כי מצד אחד אנחנו שומעים בתקשורת הזרה את נתניהו מפאר את ניסיונותיו של קרי ואומר עד כמה חשובים תהליך המשא-ומתן והניסיונות של קרי. הוא כמובן חבר טוב שלו, והוא מאוד מחזק אותו בעיתונות הזרה, באנגלית כמובן. ומצד שני, הוא מבטיח לשריו כאן בישראל שיעשה הכול כדי לשמור על ההתנחלויות. את זה הוא עושה בעברית. קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ושרי ממשלתה מגיעים היום לארץ. אתם הוא ידבר בוודאי באנגלית. ולכבוד הגעתם אתמול בלילה הוא התראיין לטלוויזיה הגרמנית והצהיר במלוא הפתוס כי ניסיונותיו האדירים של שר החוץ האמריקני ג'ון קרי הם כרגע הסיכוי היחיד להשגת שלום בין ישראל לפלסטינים. אבל באותו יום, עוד אתמול בישיבת שרי הליכוד, אומר נתניהו לשריו – אני מזכירה לכם, אותם שרים שחתומים על העצומה הפומבית שמממנת אותה מועצת יש"ע, שמי שמממן אותה זה בעצם אנחנו, אזרחי ישראל, שמממנים דרך הממשלה את מועצת יש"ע; העצומה שדורשת לדחות את הדרישה הפלסטינית להקפיא את הבנייה בהתנחלויות. והוא אומר כך, בעברית, לשריו, לשרי הליכוד: מול הלחצים האלה – האמריקניים והפלסטיניים, כמובן, להקפאת הבנייה בהתנחלויות – אני דואג לאינטרסים הלאומיים שלנו, בתבונה ובנחישות. אני אמשיך לעשות כל מה שצריך כדי לחזק את מעמדה של מדינת ישראל ולשמור על ההתיישבות – כך בעברית. אז כשביבי מדבר עם הגרמנים הוא אומר דבר אחד, ולאמריקנים הוא כנראה הוא אומר את אותו דבר באנגלית. אבל כשהוא מדבר לשריו הוא אומר דבר אחר. לחברי הכנסת, לנו, הוא בכלל לא אומר כלום, ואנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב מלקטים פירורי מידע כדי להבין מה עמדתו של ראש הממשלה. והאזרחים, הוא כבר הפסיק בכלל להתייחס אליהם ולא מדבר אתם מזמן. אז שיהיה ברור: מגיעה לאזרחים בישראל ממשלה ברורה, אמיצה, שפועלת למען העתיד שלהם והביטחון שלהם, ולא רק בהצהרות אלא באמירה חד-משמעית, ברורה, ובעברית. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קראתי בעיתון והתפרסם שפרופסור פייסל עזאיזה שהוא מדבורייה, מונה לסגן יושב-ראש ות"ת – לראשונה. שר החינוך שי פירון אמר על זה: "פרופסור עזאיזה הוא דוגמה להשתלבות בן מיעוטים בעמדות מפתח בחברה הישראלית בזכות כישוריו וניסיונו רב-השנים. אני משוכנע שבמינוי הנוכחי הוא ימשיך לתרום ולקדם את מערכת ההשכלה הגבוהה". נשאלת השאלה – ועל שר החינוך לדעת, שכמו פרופסור פייסל עזאיזה יש עשרות, ויש מאות, ערבים מוכשרים. יש להם כל הכישרונות הדרושים, אבל הם לא תופסים את מקומם, הם לא מתקדמים, הם לא משתלבים, ונשאלת השאלה למה: האם משום שחסרות להם תעודות? חסרים להם כישורים? לא. התשובה טמונה בחסם נגד כל ערבי להשתלב ולהתקדם – החסם הלאומי. פה אני מתקשר עם העניין של הייהוד. בצל מתקפת הייהוד החיצונית והפנימית – החיצונית שמוביל נתניהו מול הפלסטינים במשא-ומתן, הפנימית שמוביל מר בנט נגד החברה הערבית, שהגיעה לידי איומים, שצריך לגלות אפס סובלנות לרצונות הלאומיים של ערביי ישראל, והוא אומר גם: "ייהוד הגליל והנגב תואם את ערכי המדינה". אנשים כמו פייסל עזאיזה לא יתקדמו בצל שיח כזה; הם יתקדמו בצל שיח דמוקרטי פלורליסטי. אדוני היושב-ראש, בנט אומר שהייהוד תואם את ערכי המדינה; א. אנחנו לא ערביי ישראל, אנחנו ערבים פלסטינים אזרחי מדינת ישראל; ב. הייהוד כן סותר את ערכי המדינה, אם ערכי המדינה מושתתים על מגילת העצמאות, ומגילת העצמאות מדברת על שוויון זכויות בין כל האזרחים, ללא הבדל מין, דת או גזע. כאשר אתה אומר "ייהוד", אתה מעדיף גזע, אתה אומר שהוא העליון, אתה מעדיף אותו, אתה מכתיר אותו לאדון הארץ. זה המובן של הייהוד. את המובן הזה, אדוני היושב-ראש, שמענו וקראנו כשבשנות ה-70, כאשר היה הממונה על מחוז צפון ישראל קניג, יש שם ערבים בדואים, ששכנו בג'בל – הר – אל-כמאנה בגליל, בצפון, והוא עשה הכול כדי שהם ילכו משם, וכדי להפקיע את אדמותיהם ולהעביר אותם למקום אחר. וסביב הסיבה למה, הוא אמר: ההר הזה יותר מדי יפה בשביל ערבים. זה הייהוד. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת מוחמד ברכה. אחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בימים האלה, כשמדברים על המשא-ומתן המדיני ועל סוגיות המפתח, אנו עדים לתהליכים מואצים של ממשלת ישראל לפגוע במעמדה של ירושלים המזרחית כבירת מדינת פלסטין. ממשלת נתניהו יודעת היטב שלא יהיה פתרון כשירושלים אינה בירת פלסטין, ועל אף זאת, ובעטיו ובצלו של המשא-ומתן המדיני, מנסים לייצר עובדות ומכאובים לבני העם הפלסטיני במקום. ביומיים האחרונים התבשרנו על כוונת שלטונות הכיבוש להרוס את בתיהן של 40 משפחות ערביות בדואיות בסביבות ירושלים. כל שני וחמישי אנחנו שומעים על מכרזים שמוצאים מבית-מדרשו של אורי אריאל, שר השיכון, על בנייה בירושלים. ובמקביל, אחוז או כמות הריסות הבתים בתהליך מואץ ומפלצתי בתקופה האחרונה בירושלים המזרחית – אנשים אינם מורשים לבנות את בתיהם, אינם מורשים – היושב-ראש, זה לא תקין שיהיו הפרעות, מילא חברי הכנסת, אבל לא – – – <היו"ר חמד עמאר:> אני מבקש מכל העוזרים שם, אתם מפריעים לנו. סדרנים, בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – לא רק שמונעים מאנשים לבנות את ביתם בעירם, עיר אבותיהם, אפילו מונעים מהתושבים הפלסטינים בירושלים המזרחית לשפץ בתים. כידוע, אנשים לא נוטים להתנדף ולהתאדות, אלא צורכי החיים כופים את עצמם גם על החוק, כשהחוק הוא בלתי סביר לחלוטין, מונע מאנשים שתהיה להם קורת גג, אז מטבע הדברים האנשים יבנו בית, כי לא יגורו בירח, וזה משמש עילה לשלטונות הכיבוש לפגוע בהם ובבתיהם. ונוסף על כל זה, הניסיונות החוזרים ונשנים לפגוע במקומות הקדושים. אם היה צורך בתזכורת, בא פייגלין, כהנא החדש, שיושב בכנסת הזאת בגלימתו של הליכוד, אבל הוא כהניסט לכל דבר ועניין, בא כדי להציע את השלטון ואת הריבונות הישראלית על מסגד אל-אקצא והמקומות הקדושים למוסלמים, בניגוד להסכמים חתומים עם הממלכה הירדנית. בעצם כל הדברים האלה מסגירים לא את כוונותיו של פייגלין, אלא מסגירים את כוונותיו של בנימין נתניהו, שמייצר מראית עין של משא-ומתן מדיני, אבל בעצם בכל צעד, בכל שעל, בכל מקום, גם בעניין של ההתנחלויות בגדה המערבית, הוא מקעקע את היסודות הבסיסיים של קיומו של תהליך מדיני, ועל כן טוב לא שהממשלה תתפכח – היא לא תתפכח, היא קיצונית – ולא שהפלסטינים יתפכחו, כי הם מתפכחים – על עורם את מכאובי הכיבוש, אלא שהעולם יתפכח מתהליך מדיני דמיוני, שלא יוביל לשום דבר, והצורך הוא לשים את ממשלת ישראל במקומה הטבעי, כממשלה מנודה וממשלה סרבנית שלום. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חבר הכנסת מוחמד ברכה. חברת הכנסת חנין זועבי. אחריה – חבר הכנסת ישראל חסון. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, היום חנך באסל גטאס את השדולה לקידום הכלכלה הערבית. שר האוצר נכח בישיבת השדולה. מספר לא מבוטל של חברי כנסת באו ודיברו על הצורך בפיתוח הכלכלה הערבית. גם חברי הכנסת וגם שר האוצר הכירו בכך שיש פער בין הכלכלה הערבית לבין הכלכלה היהודית. בעצם החוקרים לא רק מדברים על פער, אלא מדברים על שתי כלכלות נפרדות. המילה פער כבר לא מתארת מספיק את ההבדלים בין שתי המערכות; יש שתי מערכות נפרדות זו מזו. עכשיו, שר האוצר הצהיר שהוא מכיר בעובדה שיש פער, והסתפק באמירה הזאת, באמירה הרועשת הזאת, והלך, כאילו עשה את המוטל עליו, או הרגיש שהוא עשה את המוטל עליו, והסתפק בזה שהוא לא רואה שאין אפליה, הוא לא רואה שהמצב טוב והוא רואה את ההבדלים בין שתי הכלכלות האלה. הדבר נראה מוזר בעיני, כי גם אם השר הכיר בכך שיש פער, הוא לא הראה שום סימן שיש לו תוכנית פעולה בנושא, שהוא מתכוון לעשות משהו, שיש לו כיוון מסוים, דרך, גישה, איך לפתור את הבעיה. הוא לא סימן שום מטרות פעולה, והוא יצא. והתחלתי לחשוב, מה יותר טוב, שר שמכיר בעובדה שיש אפליה ולא עושה כלום, או שר שלא מכיר בעובדה שיש אפליה והוא פועל למען הכלכלה הארצית ולמען קידום הכלכלה של הערבים. עכשיו, למה אני אומרת את זה בתחום של ייהוד הגליל? כי כאשר אנחנו חושבים ומדברים על פיתוח הכלכלה, אנחנו צריכים לקשר את פיתוח הכלכלה הערבית עם פיתוח היישובים הערביים. אין מושג של פיתוח כלכלי, כמו שאין מושג של שלום כלכלי. יש שלום צודק, ויש פיתוח צודק. כאשר אתה רוצה לקדם את התעסוקה בגליל, אתה לא יכול לייהד את הגליל. אתה לא יכול לדבר על ייהוד הגליל, לשלוט באדמות של הערבים, להפקיע אדמות, לחנוק את היישובים הערביים, ובו בזמן לדבר על תעסוקה של נשים. ואנחנו לא יכולים לדבר על תעסוקה של נשים ערביות בזמן שאנחנו לא מפתחים ואין לנו תוכנית פעולה לפתח את היישובים הערביים, וכל הזמן להמשיך ולדבר על – לעסוק במרכז; להעביר את הנשים – אנחנו לא יכולים להעביר את הנשים הערביות מהפריפריה למרכז. אז גם כאשר אנחנו מדברים על מושג כלכלי, כאילו נטול הקשר אידיאולוגי או פוליטי, כמו תעסוקה וכמו תעסוקת נשים ערביות, אנחנו חייבים לפתח את היישובים הערביים. כאשר מפתחים את היישובים הערביים אנחנו חייבים לשמור על השליטה של היישובים הערביים באדמות שלהם ובאזורי התעשייה שלהם. אין פיתוח כלכלי, יש פיתוח צודק. אי-אפשר להתקדם ולפתח את האזור עם המושג של ייהוד הגליל, מושג גזעני כשלעצמו. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חברת הכנסת חנין זועבי. חבר הכנסת ישראל חסון. אחריו – חבר הכנסת יריב לוין. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, חברי חברי הכנסת, אני מתחיל בזה שהחמצתי את מסיבת יום ההולדת של חברי יעקב פרי, ואני מאחל לו מפה מזל טוב. החמצתי מסיבות טובות, פרי. <היו"ר חמד עמאר:> כולנו מאחלים לו מזל טוב. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר שעולם המושגים שפה משתמשים בו, מונחים של ייהוד ולא ייהוד, אני חושב שהוא משקף איזו בעיה מאוד מאוד קשה, לפחות בתפיסת ההתנהלות של מדינת ישראל. אבל מדהים אותי לא פחות – אני חושב שכאן יש טעות אחת. הטעות השנייה היא, כשאני שומע את חבר הכנסת ברכה, וכשאני שומע את חברת הכנסת חנין, ואתה יודע? גם כששמעתי את חבר הכנסת מסעוד גנאים – החתירה הזאת לבידול, של האוכלוסייה הערבית, החתירה הזאת של לא לשלב את האוכלוסייה הערבית, כשהיא פתאום משתקפת פעם אחת במראה – נבהלים. לא נבהלים, מגנים. אני לא יודע איך מחזיקים עוגה, אוכלים אותה, ומשאירים אותה שלמה בו-זמנית. אני לא מכיר את התעלול הזה. אומר את זה בצורה הכי חברית; אני אישית חושב, חברי באסל, ששני הצדדים פה טועים. שני הצדדים פה טועים טעות גדולה. לא טעות קטנה, אלא טעות גדולה. עולם המושגים שפה משתמשים בהם הוא מאוד רלוונטי לדיונים-עברו. הוא לא רלוונטי למדינה של 8.5 מיליון אזרחים, שבעוד עשר שנים היא תהיה של 10 מיליון ובעוד 20 שנה היא כבר תהיה של 13 מיליון, אם ירצה השם. לאן אנחנו הולכים? הכנסת הזאת, הקואליציה הזאת, מאמצת חקיקות שכשאתה מסתכל עליהן אתה שואל: תגיד, רגע, איזה בסיס הם יוצרים לעשר, 20, 30 שנה קדימה? קח את החוק האחרון, שכולם כאן מתהדרים ומתגאים בו, החוק לשוויון בנטל, שהכוונה שלו היא טובה – שהכוונה שלו היא טובה – איזו מסגרת יוצרים פה? זאת מסגרת שהיא רלוונטית, אתה יודע מה, לרוב החילוני? זאת מסגרת שהיא רלוונטית ל-21% מאוכלוסיית מדינת ישראל? זאת מסגרת שאתה יכול על-פיה לומר: אני מתקדם הלאה? אז אם אנחנו עוסקים בפופוליזם, הבנתי. אם אנחנו עוסקים בדמגוגיה, הבנתי. אם אנחנו עוסקים במישור האמוני, הבנתי. אבל אם אנחנו רוצים לעסוק בניהול רציני של ענייני המדינה, חבר'ה, זה לא הכיוון, אני ממש מצטער. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת יריב לוין, ואחריו – סגן השר אופיר אקוניס. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, הנה, אדוני היושב-ראש, נאספנו שוב לטקס השבועי של הצעות האי-אמון. כל פעם מחפשים נושאים מתחת לפני האדמה, אבל אני מוכרח לשבח אתכם הפעם, חבר הכנסת גנאים, גטאס, אבו עראר, אגבאריה, נושא טוב הבאתם בפנינו: תוכנית הממשלה לייהד את הגליל. נורא ואיום. ממשלה ציונית יש במדינת ישראל, היא רוצה לקדם התיישבות יהודית בגליל. אוי ואבוי, אוי ואבוי. אני אגיד לכם את האמת, אני חושב שאנחנו, אסור לנו לשבת כאן עוד דקה, אנחנו צריכים לרוץ החוצה ולהסתכל ולוודא שהשמים לא נופלים. רבותי, כן, אנחנו, מה לעשות, הקמנו את מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי, בארצו, בארץ-ישראל, ואנחנו נקדם ונבנה התיישבות יהודית בכל רחבי ארץ-ישראל; זה יהיה בגליל, זה יהיה בנגב, זה יהיה בירושלים, זה יהיה ביהודה ושומרון. חבר הכנסת ברכה, אם שכחתי עוד איזה מקום שאתה רוצה להזכיר לי, אני אשמח. באמת. <מוחמד ברכה (חד"ש):> תוריד את הפתוס, אין מוחאי כפיים פה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אני יכול להבטיח לך, חבר הכנסת ברכה, אנחנו ניתן לכם הרבה מאוד סיבות להגיש הצעות אי-אמון בנושא הזה. הרבה מאוד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> רוצים ליישב, ליישב את כולם. כולם שיתיישבו. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת פריג', חבר הכנסת פריג', כן, יש התיישבות יהודית גם באריאל, לא רחוק ממך. יש בראש-העין, באלקנה, ותהיה עוד, תהיה עוד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אנחנו רוצים לכולם, ערבים ויהודים. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> יפה. אני רוצה לומר לזכותו של חבר הכנסת פריג', שהוא כבר באמת מסתכל על הדברים, אני חושב קצת יותר נכון מאשר הצעת אי-אמון. אנחנו רוצים, זה נכון. אני חושב שזה אינטרס משותף של כולנו, זה אינטרס משותף של כל מי שטובת מדינת ישראל לנגד עיניו. זה אינטרס משותף של כל מי שלא רק מתמודד בבחירות כאשר הוא בא ואומר: אני מתמודד על בסיס ההכרה שלי והתמיכה שלי בהיותה של מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית, אלא של מי שפיו ולבו שווים, שמעשיו, כאשר הוא נבחר, שווים למה שהוא מצהיר כאשר הוא מגיש את רשימתו לכנסת וכאשר הוא מופיע בפני ועדת הבחירות המרכזית ומבקש שהרשימה שלו תאושר. על כן, חברי הכנסת, אני חושב שאין סיבה טובה מהצעת האי-אמון הזאת כדי להביע פעם נוספת אמון בממשלה, וכדי לדחות את הצעות האי-אמון כולן כאחת. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חבר הכנסת יריב לוין. סגן השר חבר הכנסת אופיר אקוניס יסכם את הדיון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אפשר לחשוב שאתם מחדשים פה משהו. אותו תקליט שחוק, שכבר – עכשיו זה כבר דיסק שחוק. זה כבר "יוטיוב". זה כבר לא תקליט ולא דיסק. זה ה"יוטיוב" השחוק שלכם, שאתם, אני מוכרח להגיד, חוזרים עליו עשרות שנים – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ומה לעשות, בדבר הבסיסי ביותר בדמוקרטיה לא מצליחים, וזה לשכנע את הציבור. פרט קטן בדמוקרטיה. אז תחזרו, ואתם, אני מוכרח לומר לחברת הכנסת רוזין, אכן עושים את זה. כן, אני שומע, אדוני היושב-ראש, את טענות האופוזיציה. למשל, דוגמה לתקליט שחוק, סרוט, תקליט ויניל, דיסק, "יוטיוב": הטענות שלכם בנושא המדיני, גם את שלך, שמעתי, גם את חבר הכנסת ברכה – אליו אתייחס באופן יותר ספציפי קצת יותר מאוחר – בידודה של ישראל, החרמות הנוראיים, המחרימים. אתם הפכתם למפחידות ולמפחידים הלאומיים. זורים פחד, בהלה, פניקה. חשבתם, בטעות, חברת הכנסת רוזין, שככל שתהיה יותר פניקה, כביכול – אבל מה, הציבור הוא נבון, הוא קר רוח, הוא שקול. אבל אתם בטעות חשבתם שככל שאתם, אדוני היושב-ראש, ככל שהאופוזיציה תנסה יותר להפחיד את הציבור בבידוד ובחרמות, הציבור ינהר אליהם וישתכנע. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> זה אתם. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כן, גם למפלגת העבודה, חבר הכנסת בר. אתם מפחידים את הציבור כל הזמן: בעיתונות האלקטרונית, בעיתונות המודפסת, בבית הזה. מפחידים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – שר האוצר שעמד פה? איפה שר האוצר שעמד – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם מפ-חי-דים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> רגע, שר האוצר באופוזיציה? שר האוצר באופוזיציה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם מפחידים, אבל לא מצליחים. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> למה אתה לא עונה? שר האוצר באופוזיציה? הוא עמד פה והפחיד מה יקרה עם החרמות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שמעתי את דבריו של שר האוצר בעניין הזה, ואני מוכרח לומר לך, לא הסכמתי אתו. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> תהיה הוגן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אהיה הוגן לחלוטין. תכף אגיע גם לראש האופוזיציה. חכה בסבלנות. והנה, חבר הכנסת בר, המציאות טופחת על פניכם. המציאות, העובדות, היום-יום טופח על פניכם כל יום, כל היום. עמד על הדוכן הזה, אדוני היושב-ראש – כן, במסגרת הבידוד, הבידוד, ישראל מבודדת, אף אחד לא מדבר אתה, אף אחד לא מגיע לכאן – עמד כאן ראש ממשלת קנדה על הדוכן לפני כחודש. נדמה לי שדבריו היו מאוד ברורים. עמד כאן גם יושב-ראש הפרלמנט האירופי, והיה לנו אתו ויכוח בכמה וכמה נקודות יסוד, אבל הוא בא ועמד פה. הוא לא החרים. ובדקות האלה חברת הכנסת גלאון גם נשאה נאום חוצב להבות בנימוקיה, בתחילת הישיבה, גם על בידודה של ישראל ועל הקטסטרופה המדינית. אני לא יודע אם את תיפגשי עם הקנצלרית מרקל. אינני יודע אם הוזמנת, אבל 16 שרים וסגני שרים, וביניהם אני, בממשלת ישראל, ייפגשו כבר הערב, חבר הכנסת ריבלין, בארוחת הערב, וגם ראש הממשלה נפגש עם הקנצלרית, ייפגש אתה, ומחר ה-G2G עם ממשלת גרמניה, נדמה לי שזה כבר בפעם השנייה בזמן כהונתה, השרה לבנת, של הממשלה המבודדת שלנו – היא כל כך מבודדת ש-16 שרים וסגני שרים, הבידוד הוא עצום ממש. והמפגש הזה יתקיים מחר, חברת הכנסת רוזין, כמעט כל היום, וייחתמו הסכמים עם גרמניה. וכאשר, אני מקווה, מזג האוויר הסוער יסתיים – – – <שרת הבריאות יעל גרמן:> בישראל? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא בישראל, שרת הבריאות, בבריטניה. אגב, בעניין הזה אני מקווה ומאמין שהאופוזיציה לא מאשימה את הממשלה, חברת הכנסת רוזין. לא בזה. <מיכל רוזין (מרצ):> אתה לא עונה לי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אענה לך על הכול. זמננו פה ארוך, אם כי הוא התקצר בזה הרגע, אף שחשבתי שיהיה לי עוד הרבה זמן. ההפחדות שלכם לא עובדות, והחרמות לא מתקיימים, וגם הקנצלרית אמרה את זה וגם יושב-ראש הפרלמנט האירופי אמר את זה. זה פוגע לכם בטיעונים, זה מחריב לכם את מסע ההפחדה. <מיכל רוזין (מרצ):> באנגלית – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> את כל מה שאני אומר בעברית, אני אומר גם באנגלית, אם כי אני מודה, גברתי, שהעברית שלי טובה יותר. העברית טובה יותר מהאנגלית, אבל אני אומר את זה, תאמיני לי – – – <מיכל רוזין (מרצ):> לעזור לך לתרגם? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כל מה שאני אומר בעברית, אני אומר גם באנגלית. לכן מסע ההפחדה המאורגן שלכם – חבר הכנסת בר ביקר אצל אבו מאזן, בדבר הבסיסי התפארתם, הוצאתם לעיתונות, איזה נחמד הוא היה ואיזה חביב הוא היה, וכמה הוא היה כמעט ציוני, אבל את הדבר העיקרי – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אל תכניס לנו מילים לפה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ציטוטים מתוך הפגישה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אמרנו שצריך לדבר אתו, מה שראש הממשלה לא עושה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל את הדבר העיקרי שכחתם לציין שהוא לא אמר, וזה שהוא יכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. ואמר את זה ביושר ראש האופוזיציה. הוא מייצג אותך. הוא מייצג גם אותך, חבר הכנסת ברכה. יושב-ראש האופוזיציה הצטרף לדרישתו של ראש הממשלה, לדרישתה של הממשלה, לדרוש מהפלסטינים הכרה במדינה יהודית. <מוחמד ברכה (חד"ש):> ראש הממשלה מייצג את הממשלה. לא אותי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> סליחה, אדוני. לא לא לא. ראש האופוזיציה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לקואליציה בוחרים להיכנס. לאופוזיציה לא בוחרים. זאת הפוליטיקה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל – בוא נדבר על זה בנפרד, אבל הוא יושב-ראש האופוזיציה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אתה בוחר להיכנס לקואליציה. אתה לא בוחר להיות חלק מהאופוזיציה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מבקש לסיים את הדברים, אבל אי-אפשר שלא להתייחס לדבריו של חבר הכנסת ברכה, שאמר שירושלים המזרחית היא בירת פלסטין. בוא, ניתן לך את העובדות: ירושלים היא בירתו של העם היהודי 3,000 שנה ברציפות. 3,000 שנה. מעולם לא הייתה בירה של שום מדינה ערבית, ובבית הזה, בממשלה הזאת, בעם הזה יש הסכמה רחבה שגם לא תהיה, ותישאר בירתה השלמה של ישראל. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני חושב שיום אחד ממשלת ישראל תתחנן לפתרון הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אחזור למען חבר הכנסת ברכה ולמען מי שלא שמע: ירושלים בירתה השלמה והמאוחדת של מדינת ישראל. לכן, מהסיבה הזאת, ומסיבות רבות נוספות, אבקש מחברות וחברי הכנסת לדחות את שלוש הצעות האי-אמון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר אופיר אקוניס. חברי הכנסת, שרים, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעות. חברי הכנסת, הצעת האי-אמון בממשלה מטעם סיעת העבודה: יוקר המחיה שובר שיאים בממשלת נתניהו. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 31 נגד – 48 נמנעים – אין הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 31 בעד, 48 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון של סיעת העבודה לא נתקבלה. מטעם מרצ ויהדות התורה: האי-בהירות בתהליך המדיני. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות מרצ – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 32 נגד – 49 נמנעים – אין הצעת סיעות מרצ – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 32 בעד, 49 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת האי-אמון מטעם מרצ – יהדות התורה לא התקבלה. מטעם בל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע: תוכנית הממשלה לייהוד הגליל. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להביע אי-אמון בממשלה – 32 נגד – 49 נמנעים – אין הצעת סיעות בל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 32 בעד, 49 נגד, אין נמנעים. גם הצעת האי-אמון מטעם בל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע לא התקבלה. מליאת הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה. <הצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים, התשע"ד–2014> [מס' מ/713; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ט, עמ' 2696, הכנסת ה-18, מושב רביעי, חוב' ל"ו, עמ' 30887; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ואנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים, התשע"ד–2014, קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים, התשע"ד–2014, הצעת חוק ממשלתית. הצעת חוק ממשלתית זו נועדה להחליף את צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מספוא והסחר בו), התשל"א–1971, התלוי בהכרזה על שעת-חירום, ולהסדיר בחקיקה ראשית את הרישוי והפיקוח על ייצור מזון לבעלי-חיים ושיווקו, משלב הייצור ועד שלב הזנת בעלי-החיים, במטרה לשמור על בריאות בעלי-החיים ובריאות הציבור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כבוד השר מאיר כהן וחברת הכנסת איילת שקד. תודה. וגם השר שטייניץ וחבר הכנסת רוזנטל, שבו לכם בנחת. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לשם כך, ובהתאם להצעת החוק, יידרש היתר לכל ייצור או שיווק של מזון לבעלי-חיים. ייצור המזון מוגדר באופן רחב ככל שמדובר בבעל-חיים המשמש מזון לבני-אדם, או כשהייצור נעשה במסגרת עיסוק. ואולם מוצע לקבוע כמה חריגים, המפורטים בהצעת החוק, כאשר הייצור מסתכם בערבוב כמה חומרי גלם שאינם אסורים מייצור חקלאי ראשוני בלבד. היתר יכול שיינתן רק אם המזון עומד בתנאי החוק המוצע ואינו מכיל חומרים האסורים לפי החוק, ולאחר שנבדק כי מתקיימים בו תנאי בטיחות נאותים במבנים ובמקום הייצור ובהובלה. ההיתר יינתן לחמש שנים לכל היותר. בהצעת החוק מוצע גם להסמיך את השר לקבוע בתקנות את התנאים שעל היצרן והמשווק לעמוד בהם לשם קבלת ההיתר, שעיקרם הבטחת בטיחות המזון. דרישת היתר כאמור תחול גם על ייבוא ושיווק מזון. ייצוא מזון טעון גם תעודת יצוא. שר החקלאות יקבע, לאחר היוועצות בשר הבריאות ובוועדה מקצועית מייעצת, רשימות של חומרי גלם האסורים לשימוש כחומרי גלם למזון להזנת בעלי-חיים ורשימה של חומרים מזיקים שהשימוש בהם אסור מעל רמה מסוימת. משרד החקלאות הצהיר כי ברשימות האלה יימנו, בין היתר, כל אותם חומרים מזיקים, כגון ארסן, המזיקים לבריאות הציבור. אחת לחמש שנים לכל היותר ייבדק הצורך בעדכון הרשימה. נוסף על כך, מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ינהל מרשם שבו תיקבע רשימה של תוספים שרק הם יותרו לייצור ולשיווק לצורך הזנת בעלי-חיים ולהזנת בעלי-חיים המשמשים לייצור מזון. רק תוסף שהמנהל התיר יוסף למרשם ויהיה מותר לעשות בו שימוש. המנהל יחליט אם להתיר תוסף כאמור לאחר היוועצות במינהל שירות המזון במשרד הבריאות ובוועדה המקצועית המייעצת. יודגש כי תכשירים, לרבות הורמונים, אינם בגדר תוסף, והשימוש בהם מותר רק בהתאם לפקודת הרוקחים. כמו כן ייאסרו כל ייצור, שיווק או הזנה במזון מזוהם. איסור כאמור כולל הימצאות גופים זרים, חומרים מזיקים לפי הרשימה בשיעור העולה על המותר, חומר רעיל או חומר שעלול להזיק וחומר מחולל מחלה לאדם או לבעל-חיים. הוראות מיוחדות נקבעו גם לעניין שימוש במי שתייה בייצור מזון לבעלי-חיים. נוסף על כך, מוצע להסדיר את סימון המזון לבעלי-חיים ולהסמיך את שר החקלאות לקבוע הוראות בעניין זה בתקנות. במקרה של חשש לזיהום או לשימוש בחומר אסור או מזיק, או של חשש כי המזון לבעלי-חיים אינו ראוי להזנה, תהא חובת דיווח על המייצר או המשווק, אשר יידרשו ליידע את מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ואף לבצע בעת הצורך איסוף עצמי של המזון – recall. למנהל תוקנה סמכות להורות על איסוף המזון מהשוק, על מניעת שיווק ואף על השמדת מזון שיש חשש ממשי כי הוא מסכן את בעלי-החיים או את הציבור, כפוף לקיום חובת שימוע. כמו כן, למנהל יוקנו סמכויות פיקוח מינהליות לדרישת מידע לבדיקת המזון, בין בשל חשד לבעיה במזון ובין בדיקה יזומה. מוצע כי המנהל יוכל לפעול בהתאם להערכת סיכונים, ואולם יובהר כי אין בכך כדי לגרוע מהחובה לפעול בסבירות כבכל החלטה מינהלית אחרת. נוסף על כך, מוצע כי שר החקלאות יוכל להסמיך פקחים לשם פיקוח על קיום הוראות חוק זה. מאחר שחלק מהבדיקות ייעשה בגופם של בעלי-החיים, נקבעו הוראות לעניין תפיסתם, נטילת דגימות מגופם והחזקתם. לצד האיסורים הקיימים בחוק נקבעו עבירות פליליות המחייבות מחשבה פלילית. מאחר שהחקלאים חששו מאוד מהטלת אחריות עליהם בגלל שימוש במזון אסור שרכשו כדין ובלא ידיעה על היותו בעייתי, הוספה באופן חריג הוראה של שמירת דינים גם לגבי הוראות חוק העונשין, אף שהדבר כלל לא נדרש, בצד הוראות חיקוקים אחרים, שהוזכרו במטרה להבהיר שהצעת החוק אינה גורעת מתוקפם, כגון פקודת הרוקחים, שתוסיף לחלוש על כל שימוש בתכשיר. עוד יובהר בהקשר זה כי על מזון רפואי יחולו גם הוראות הצעת חוק זו וגם הוראות פקודת הרוקחים. תחילתו של החוק המוצע היא שנתיים מיום פרסומו. מאחר שרבים מהתנאים והדרישות אמורים להיקבע בתקנות שיובאו לאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, וללא התקנתן יימצאו הוראות שונות בחוק ריקות מתוכן, נקבעה הוראת מעבר שלפיה כל עוד לא ייקבעו תקנות לעניינים מסוימים לפי החוק המוצע יעמדו בתוקפן ההוראות לגבי אותם עניינים שקבועות היום בצו המספוא, שהצעת החוק נועדה להחליפו, כאמור, כאילו הותקנו לפי החוק המוצע. אני מקווה שהצעת חוק חשובה זו תשיג את מטרותיה ותבטיח את שיפור בריאות ובטיחות המזון לאדם ולבעלי-החיים. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ולפיכך אני פונה אל חברי הכנסת בבקשה לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאישרה הוועדה. וכדי שלא נחזור אחר כך לפה אני רוצה להודות למנהלת הוועדה וילמה מאור ולצוות המסור של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – אתי, מעיין, ענת ואורי. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> מה עם העוזרים האישיים שלך? <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> חכה. תודה ליועצת המשפטית של הוועדה, נועה ברודסקי-לוי, שהיום מגיע לה מזל טוב גדול, היא ילדה את בתה השלישית – – <מרב מיכאלי (העבודה):> מזל טוב. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – והיא לא ילדה עד שהיא לא סיימה את עבודתה, אז אנחנו מפה שולחים לה מזל טוב לרגל לידת בתה, וכמובן לעוזרי הפרלמנטריים, ואם את נמצאת פה, מרב, אז קודם כול לקורל אבירם, ואחר כך לאילן מרסיאנו. ובחוק הבא – יש לנו חמישה כאלה היום – זה יהיה לאילן מרסיאנו ולקורל אבירם. ואני רוצה גם לציין את הצוות המקצועי של משרד החקלאות, שעמל רבות על ביצוע החוק תוך שיתוף פעולה לאורך כל הקו; התגלו שם גם מקצוענות, וגם הבנה, וגם יכולת. אני מקווה שהחוק הזה יתרום לכלכלת ישראל, לבריאותם של האזרחים, וכמובן – שאותם בעלי-חיים שמקבלים מזון יקבלו מזון תקף ולא מקולקל. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני מקווה שהכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. הצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים, התשע"ד–2014, הוגשה ללא הסתייגויות. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה. אני מבקש מחברי הכנסת לשבת. נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–43 – 37 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–43 נתקבלו. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 37, אין נמנעים ואין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 32 נגד – אין נמנעים – אין חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים, התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 32, אין נמנעים ואין מתנגדים. הצעת החוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים, התשע"ד–2014, עברה בקריאה שלישית, והיא תעבור לספר החוקים של מדינת ישראל. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת הכלכלה של הכנסת. תודה. <הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 75), התשע"ד–2014> [מס' מ/649; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' 5354; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 75), התשע"ד–2014. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט דוד רותם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> יש לי עוד חוק. אתה תיתן לי להצביע מפה? <היו"ר חמד עמאר:> כן. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, על דעת ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 75), התשע"ד–2014. הצעת חוק זו נועדה לאפשר למנות שופטים שיצאו לקצבה כשופטים עמיתים. זאת כדי להקל את העומס המוטל על המערכת באמצעות היעזרות בשופטים שפרשו ושיעבדו במשרה חלקית. ההסדר מוצע הן לגבי בתי-המשפט, הן לגבי בתי-הדין הרבניים והן לגבי בתי-הדין לעבודה, ומבוסס על הוראת שעה שאישרנו בשנת 2010 ולאחר מכן בחנו אותה. מינוי שופטים עמיתים ייעשה על-ידי שר המשפטים ונשיא בית-המשפט העליון כאחד. על כוונתם למנות שופט לשופט עמית ידווחו לוועדה לבחירת שופטים, וכל חבר ועדה יוכל להגיש הסתייגות למינוי בתוך 45 יום. הוגשה הסתייגות כאמור, המינוי לא ייכנס לתוקף וייערך דיון בוועדה, שתקבע אם לאשר את המינוי. שופט עמית יוכל להתמנות לפרק זמן של עד ארבע שנים ולכהן עד גיל 75. על שופט עמית יחולו הכללים החלים על שופטים, והוא יהיה כפוף גם לביקורתו של נציב קבילות על שופטים. במטרה לשמור על אופי המערכת המשפטית, החליטה ועדת החוקה לקבוע מכסה מרבית של שופטים עמיתים, כך שלא יותר מ-15% מהתקנים המאוישים בבתי-המשפט, לפי העניין, יוכלו להיות מאוישים על-ידי שופטים עמיתים. כדי למנוע קיומם של הסדרים מקבילים שבעבר אפשרו כמה סוגים של מינויים של שופטים שפורשו, מוצע לבטל את ההסדר הקיים לעניין מינוי שופטים בקצבה בבתי-המשפט לעניינים מקומיים, בבתי-המשפט לתביעות קטנות ולפי חוק עזרה משפטית בין מדינות, ולייחד את המוסד של שופטים עמיתים גם בבתי-משפט אלה. נוכח ביטול ההסדר של שופט בקצבה, מוצע לקבוע הוראת מעבר שלפיה שופטים בקצבה המכהנים כיום יוכלו להמשיך לכהן עד תום כהונתם, ובלבד שטרם מלאו להם 75 שנה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. אני פונה אליכם בבקשה לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. <היו"ר חמד עמאר:> אני מבקש ממך להישאר כאן, ואני אספור אותך בהצבעה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תודה. <היו"ר חמד עמאר:> הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 75), התשע"ד–2014 – אין הסתייגויות ואין בקשת דיבור. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–10 – 26 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–10 נתקבלו. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בעד. זה חוק טוב. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 26, אין נמנעים ואין מתנגדים. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תספור אותי. <היו"ר חמד עמאר:> ההצעה עברה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 26 נגד – אין נמנעים – אין חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 75), התשע"ד–2014, נתקבל. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> להוסיף אותי. <היו"ר חמד עמאר:> 27. נא להוסיף בספירה הקודמת את חבר הכנסת דוד רותם. בעד – 27, אין נמנעים ואין מתנגדים. הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 75), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שלישית, ותעבור לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק הסנגוריה הציבורית (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014> [מס' מ/829; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 7488; נספחות; הצעת חוק פ/94/19; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 7488.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק הסנגוריה הציבורית (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת דוד רותם. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הסנגוריה הציבורית (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014. הצעת חוק זו היא פרי מיזוגן של שתי הצעות חוק: הצעת חוק הסנגוריה הציבורית (ייצוג אסירים בהליכי הפרדה) (תיקון מס' 19), והצעת חוק של חבר הכנסת דב חנין, שאף קדמה לה בזמן, היא הצעה לתיקון פקודת בתי-הסוהר (ייצוג אסירים בהליכי הפרדה). הצעות החוק מבקשות ליתן זכות לאסיר בקבלת ייצוג של הסנגוריה הציבורית בהליך שנועד להמשיך את הפרדתו משאר האסירים. הפרדה כזו מוסדרת בסימן ב' לפרק ב' בפקודת בתי-הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב–1971, ומאפשר להפריד את האסיר כשהדבר דרוש מטעמים של ביטחון המדינה; ביטחון בית-הסוהר; שמירה על שלומם או בריאותם של האסיר או אסירים אחרים; מניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית-הסוהר; מניעת עבירות אלימות – עבירה לפי סימן ב' לחוק מאבק בארגוני פשיעה, או עבירה של עסקת סמים לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש]. לעניין אסיר שהוא קטין מתאפשרת ההפרדה גם אם טובתו של הקטין דורשת את החזקתו בתא כשהוא לבדו. לפי הצעת החוק, עד לייצוג של האסיר תתאפשר הארכת ההפרדה לתקופות שלא יעלו על שבעה ימים בכל פעם, וזאת לצורך מתן אפשרות לסנגוריה להיערך ולנסות ולמצוא פתרונות חלופיים שיתמודדו עם הסיבות שבשלהן הוכנס האסיר להפרדה, ככל שהן עדיין רלוונטיות. במסגרת הדיון בהצעת החוק דנה הוועדה במצבם הקשה של אסירי ההפרדה, ובין היתר בתקופות הארוכות שמתאפשרת הפרדה מינהלית בלא צורך באישורו של בית-המשפט – עד חצי שנה אם האסיר בודד, ועד שנה אם נמצא אתו אדם נוסף. עוד דנה הוועדה במצבם הפיזי הקשה של אגפי ההפרדה, ובקושי המיוחד שבהפרדת אוכלוסיות שמלכתחילה קיימת בעיה בכליאתן – אסירים חולי נפש ואסירים הסובלים מלקויות נפשיות קשות, שההפרדה רק מחריפה את מצבם הנפשי, ואוכלוסיית הקטינים. נושאים אלו ועוד דווחו בהרחבה בדוח הסנגוריה בנושא הפרדת אסירים מספטמבר 2012. הממשלה דיווחה לוועדה כי הצעת חוק זו היא הצעה ראשונה בלבד, וכי קיימת עבודה בממשלה לדרוש תיקון. הוועדה ממתינה לעבודת הצוות שהוקם בממשלה לעניין זה, והיא תוסיף ותעקוב אחר נושא זה בתקווה להסדרתו המקיפה והמהירה. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני קורא לכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. <היו"ר חמד עמאר:> אין הסתייגויות, אבל יש בקשות רשות דיבור. חבר הכנסת דב חנין, יש לך חמש דקות. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, עבורי הרגע הזה הוא רגע מרגש. הצעת החוק שאנחנו מסיימים היום את החקיקה שלה היא שילוב של הצעת חוק פרטית שאנחנו יזמנו, אני וחברי לסיעת חד"ש, והצעת חוק ממשלתית שהוגשה בעקבותיה. שתי ההצעות האלה אוחדו, ואנחנו היום משלימים מהלך שעושה יותר צדק עם אנשים שנמצאים במצב הקשה ביותר, במצב המסובך ביותר, במצב המסוכן ביותר, בבתי-הסוהר שלנו. עמיתי חברי הכנסת, כולנו יודעים, בתי-הסוהר הם החצר האחורית הפחות מוארת של החברה הישראלית. את הדברים האלה אפשר וצריך לומר היום אחרי האירועים הקשים, האיומים, שראינו השבוע בבית-סוהר, וראינו עד כמה מצוקה של אסירים בבתי-סוהר לעתים עלולה להוביל לדברים איומים ונוראים. הטרגדיה שהתרחשה השבוע היא באמת אסון גדול, וזו ההזדמנות להביע עליה צער, כמובן לתמוך בחקירה של האירוע הזה ונסיבותיו ולאחל החלמה לכל הפצועים והנפגעים בתקרית הזאת. אבל בכל המורכבות של בתי-הסוהר, המקום הקשה והמורכב ביותר הוא של אותם אסירים שמוחזקים בהפרדה. הפרדה, או מה שקרוי בלשון העם בידוד, זה עונש חמור וקיצוני שמי שנמצא בו סובל לא רק מהכליאה, אלא מהימצאות במצב שבעיקרו הוא מצב לא אנושי. המצב החברתי הרגיל שלנו כבני-אדם הוא מצב חברתי, הוא מצב שבו אנחנו נמצאים עם בני-אדם אחרים שנמצאים סביבנו. אנחנו יכולים לדבר אתם, אנחנו יכולים לחלוק אתם רגשות, אנחנו יכולים לשמוע אותם ולהשמיע בפניהם דברים. אסיר שנמצא בבידוד הוא אסיר שיכול לדבר עם הקירות, ולדבר עם הקירות לא מספיק לבני-אדם. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, צריך לבדוק אם אנחנו נוהגים בצורה מספיק ראויה באסירים שלנו; אם אנחנו לא עברנו למצב שבו היד רכה מדי, או קלה מדי, על ההדק של משלוח אסירים לבידוד. והנתונים מראים שבישראל יש לא-מעט אסירים בבידוד. אגב, כל סוגי האסירים – אסירים פליליים, אסירים ביטחוניים – יש טעמים שונים לבידוד הזה; יש טעמים שהם לפעמים של שמירה על האסיר עצמו או הגנה על אסירים אחרים; יש טעמים של שמירה על שלום הציבור; יש טעמים של הגנה על ביטחון המדינה. ואני לא בא כאן ברגע הזה וביום הזה כדי לומר לכם שלא יכול להיות מצב באופן עקרוני שבו אסיר יוחזק בבידוד. אני אומר אמירה אחרת: אני חושב שנעשינו אינפלציוניים מדי, קלים מדי ונוחים מדי למשלוח של אסירים לבידודים, ובכלל זה גם לבידודים ארוכי-טווח, והצעת החוק הזאת באה להתחיל התמודדות עם הסוגיה הזאת של החזקת אסירים בבידוד. ההתמודדות מתחילה בכך שאנחנו קובעים שאסיר בבידוד יהיה זכאי לייצוג, ואם אין לו סנגור, יועמד לרשותו סנגור מהסנגוריה הציבורית, כדי שלא האסיר לבדו יצטרך להתמודד עם הטענות בזכות הכנסתו לבידוד אלא יהיה לצדו, בצדו ואתו, יחד אתו, עורך-דין, משפטן, שידע ללוות, למצות את זכויותיו, לוודא שהוא מקבל את כל המגיע לו באמת בהגנה ובהבטחה שבאמת הסיטואציה של הכנסתו לבידוד היא אותה סיטואציה מיוחדת, נדירה, יוצאת דופן, שבה אין דרך אחרת לשמור על האינטרס הציבורי החיוני כל כך אלא בכך שהאסיר יהיה בבידוד. והצעת החוק, שהופכת היום לחוק, היא בשורה לאסירים שנמצאים היום בבידוד בישראל. אתם מעתה תהיו מיוצגים. אני מקווה שבדרך הזאת אנחנו נראה שבהדרגה מספרם של האסירים בבידוד בבתי-הכלא שלנו יצטמצם, שהרעה החולה הזאת של כליאה בבידוד תצומצם אכן למצבים החיוניים המעטים הדרושים, ושלא תהיה לנו אינפלציה באסירים בבידוד ובהפרדה. אני רוצה, כדי לא לעלות על הבמה פעם נוספת, רק להודות בהזדמנות זאת ליושב-ראש הוועדה, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת רותם, שהוביל את הדיון בהצעות החוק האלה, לצוות המקצועי, ליועצים המשפטיים של הוועדה, שליוו אותנו בעניין הזה, כמובן לכל הארגונים הציבוריים שעוסקים בזכויות אדם, שעוסקים בזכויות אסירים, שסייעו לנו מתחילת הדרך ותרמו לנו ביוזמה הזאת. במיוחד אני רוצה להודות ללשכת עורכי-הדין, לעורכת-הדין רחלה הראל, שעסקה בנושא הזה בלשכת עורכי-הדין ועוסקת בו במשך שנים רבות, מאוד מסורה לעניינם של אסירים, טיפלה ומטפלת בענייני הפרדה ולחמה גם למען התיקון הזה. אני רוצה להודות לאנשי הסנגוריה הציבורית, לאנשי משרד המשפטים על התמיכה שלהם, ההתגייסות שלהם בעניין הזה, ואני מקווה שזו אכן תהיה, כמו שאמר יושב-ראש הוועדה, פעולה ראשונה או צעד ראשון בכיוון של התמודדות עם אינפלציית האסירים בבידוד בישראל. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. הדובר הבא, חבר הכנסת מוחמד ברכה – איננו נוכח; חבר הכנסת חנא סוייד – איננו נוכח; חבר הכנסת עפו אגבאריה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> מוותר. <היו"ר חמד עמאר:> מוותר. הצעת חוק הסנגוריה הציבורית (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014. אין הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה לפי נוסח הוועדה בקריאה שנייה. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–2 – 29 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר חמד עמאר:> 29 בעד, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 27 נגד – אין נמנעים – אין חוק הסנגוריה הציבורית (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר חמד עמאר:> 27 בעד, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת חוק הסנגוריה הציבורית (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שלישית ותעבור לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 16) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2014> [מס' מ/842; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 8498; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 16) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2014. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת עמרם מצנע. <עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> מכובדי היושב בראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 16) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2014, שיזמה הממשלה. חוק לימוד חובה (תיקון מס' 16) תיקן את חוק לימוד חובה והרחיב את חוק חינוך חובה חינם לילדים בגיל שלוש וארבע. התיקון קבע כי ההוראה תוחל בהדרגה בשיעורים שווים וככל האפשר במשך שש שנים. המהלך הזה לא הושלם, ונותרו כמובן הרבה מאוד גני-ילדים שעדיין לא הוכנסו תחת חוק חינוך חובה. החוק הזה הוחל בעיקר על הפריפריה החברתית והגיאוגרפית. ב-8 בינואר 2012 החליטה הממשלה על שינוי בסדר העדיפויות בתקציב המדינה לשנת 2012 ויישום דוח הוועדה לשינוי כלכלי-חברתי, הקרויה בלשוננו ועדת טרכטנברג, וקבעה כי המדינה תספק חינוך חינם בגני-ילדים ציבוריים לילדים בגיל שלוש עד ארבע החל משנת הלימודים תשע"ג. לשם כך הוקצו בהחלטה האמורה תקציבים בדירוג לבניית כיתות גן בפריסה ארצית, ועל-ידי כך התאפשרה הרחבה משמעותית של החלת חוק חינוך חובה לאותם יישובים, והם רבים, שבהם החוק לא הוחל. מאחר שהתוכנית לא הושלמה עדיין בגלל בעיות שונות בשטח, מוצע לדחות את השלמת החוק, או השלמת החלתו של חוק לימוד חובה על ילדים בגילים האמורים בשנה אחת נוספת, משנת הלימודים תשע"ה לשנת הלימודים תשע"ו. אני רוצה להדגיש שבמהלך החקיקה הסתבר שישנה לקונה לגבי ילדים משולבים בכיתות גן של שלוש-ארבע. לשמחתי הרבה, שר החינוך פתר את הבעיה הזו. על כן אני מבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק. היא מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש לאשר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. להצעת החוק אין הסתייגויות, אבל יש בקשות רשות דיבור. חבר הכנסת מוחמד ברכה – איננו נוכח; חבר הכנסת חנא סוייד – איננו נוכח. חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> מוותר. אחריו – חבר הכנסת גילאון. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני האזנתי בקשב רב לדברי יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת מצנע, שאני מאוד מעריך אותו – גם כחבר כנסת וגם כיושב-ראש ועדת החינוך – אבל לצערי הגדול, אני הפעם לא מסכים אתו. אני חושב שהצעת החוק שהממשלה יזמה, לדחות את מועד השלמת החלתו של חוק לימוד חובה על ילדים גילאי שלוש וארבע בשנה אחת נוספת, היא הצעת חוק לא נכונה. אני ער לכל הקשיים, המורכבויות והבעיות שקיימים בהחלת חוק לימוד חובה על ילדים קטנים, אבל אני רוצה לציין בפניכם, עמיתי חברי הכנסת, שכפי שכולנו יודעים, החוק הזה כבר עבר דרך ארוכה, מפרכת וקשה, ובדרך הזו היו לא מעט הזדמנויות שבהן הוא נדחה. לעתים הדחייה הייתה דחייה מהותית, לפעמים הדחייה הייתה דחייה טכנית. החוק התחיל את דרכו הרי עוד בשנות ה-80. בשנות ה-90 הייתה לו ורסיה נוספת, שאותה יזמה, וקידמה, והובילה חברתי חברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי, ואז ובמשך שנים רבות הוא הוקפא, בגלל חוקי הסדרים ועם נימוקים תקציביים, ובהתחלה החוק כולו הוקפא, והיום מדברים בעצם על הקפאת ממד החובה שבחוק בשנה אחת נוספת. אני אומר בצער, עמיתי חברי הכנסת, שבנתונים הפוליטיים שלנו כל דחייה במועד השלמת החלתו של החוק עלולה להיות פתח לדחיות נוספות. החוק הזה הרי קיבל דחיפה ציבורית משמעותית בימי המחאה החברתית הגדולה, ואז הממשלה הקימה את ועדת טרכטנברג. ועדת טרכטנברג, כפי שאנחנו יודעים, המליצה המלצות רבות, שרובן מצאו את דרכן למגירה או לסל האשפה, אבל המלצה אחת שאכן אומצה הייתה המלצה של החלת חוק לימוד חינם וחובה על ילדים בגיל שלוש וארבע. זו המלצה שהממשלה כבר קיבלה וכבר אימצה, ואנחנו לפחות בירכנו שדבר אחד קרה מהמחאה החברתית הגדולה, לפחות בנקודה אחת התקדמנו. בעקבות המחאה הזאת, כפי שאתם יודעים, עמיתי חברי הכנסת, הלכנו לבחירות. בבחירות האלה היו מפלגות שנבחרו בהחלט על גלי המחאה החברתית, אבל מייצגות בפוליטיקה בפועל סולם ערכים אחר, השקפת עולם הפוכה לזו שבה הציבור דגל בימי המחאה כשהוא דרש צדק חברתי ושינוי חברתי ועשייה חברתית וכדומה. והממשלה שהוקמה בעקבות הבחירות האלה היא ממשלה ימנית מובהקת, קפיטליסטית מובהקת, ממשלה שאיננה מחויבת להתקדמות לצדק חברתי אלא עושה בדיוק את הדבר ההפוך, מכוונת אותנו לחברה שבה יהיו פערים עמוקים יותר בכל המישורים – במישור הכלכלי, במישור החברתי וגם במערכת החינוך. אותם מהלכים של סגירת השוויון וצמצומי הפערים במערכת החינוך נפערים מחדש בצורה דרמטית, בצורה מסוכנת ובצורה בעייתית. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אני פונה אליכם בבקשה להימנע מלתמוך בהצעתה של הממשלה ולהשאיר את המצב הקיים היום, דהיינו שחוק לימוד חובה יוחל על ילדים החל משנת תשע"ה ולא יידחה בשנה אחת נוספת. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת עמרם מצנע. <עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> ידידי חבר הכנסת דב חנין, אני מוכרח לומר שאני די מתפלא על ההמלצה שלך מאחר שהחוק הזה שכב – אתה אתי, דב? <דב חנין (חד"ש):> אני אתך לגמרי, תמיד. <עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> החוק הזה שכב כאבן שאין לה הופכין לאורך הרבה מאוד שנים, ורק לאחרונה הממשלה אימצה בתחום הזה את דוח ועדת טרכטנברג והקצתה מעל 1.5 מיליארד שקלים, וזה לוקח זמן. והבעיה היא לא רק כסף אלא הבעיה היא גם הקמת גני-ילדים בהיקפים שלא היו מעולם. ולכן, אין טעם להחיל את חוק חינוך חובה כאשר המדינה עוד לא יכולה לתת פתרונות לכל ילד וילדה בכל נקודה בארץ. ולכן, די ראוי. אני מאוד מקווה, כמובן, שהממשלה לא תגיש בקשה נוספת לדחייה נוספת, ואכן תצליח להשלים במשך השנה הזו את בנייתם של גני-הילדים. אני רוצה לומר במאמר מוסגר, שנדמה לי שטוב שנעשה דיון ציבורי אם בכלל צריך להחיל חוק חינוך חובה מגיל שלוש, אם באמת אנחנו רוצים לשלוח עכשיו קציני ביקור סדיר לכל בית שיש בו ילדים, תינוקות בגיל שלוש, ולחייב על-פי החוק לשלוח את הילדים לגן-ילדים. אני אינני בטוח שזה יעמוד, לא בביקורת ציבורית וגם לא בדיון פנימי אצלנו. לפי דעתי, נידרש לדיון הזה במשך השנה, ויכול להיות שצריך לחשוב מחדש על האפשרויות השונות, שכן אינני בטוח שנכון לחייב משפחות והורים לשלוח את הילד בגיל שלוש לגן-ילדים. אנחנו מביאים את התיקון כי אנחנו לא רוצים ליצור מציאות שבה משרד החינוך עובר על החוק, ועל כן אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד החוק. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> סילבן, הצבעה. <היו"ר חמד עמאר:> הצעת חוק לימודי חובה (תיקון מס' 16) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2014 – עוברים להצבעה בקריאה שנייה, לפי הצעת הוועדה. הצבעה מס' 10 בעד סעיף 1 – 22 נגד – 12 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 22, נגד – 12, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 11 בעד החוק – 24 נגד – 12 נמנעים – אין חוק לימוד חובה (תיקון מס' 16) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 24, נגד – 12, אין נמנעים. הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 16) (תיקון מס' 9), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שלישית ותעבור לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014> [מס' כ/534; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 7880; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014. כידוע, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה שבמשרד הכלכלה הוקמה לפי הוראת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988. תפקידה של הנציבות הוא לפעול להטמעת ערכי השוויון בשוק העבודה הישראלי. שר הכלכלה מוסמך למנות לנציבות ועדה מייעצת, שתפקידה לייעץ בתחומי פעילות של הנציבות ובענייני מדיניות, וכן להמליץ על אופן הקצאת המשאבים ועל קביעת סדר עדיפויות בפעילות הנציבות. כיום, לפי סעיף 18ז לחוק שוויון הזדמנויות, בוועדה המייעצת יהיו בין השאר חמישה נציגים של ארגונים העוסקים בקידום זכויות לפי חקיקת השוויון בעבודה. בהצעת חוק זו מוצע להרחיב את הרכב הוועדה המייעצת ולקבוע כי יהיו בה עשרה נציגים של ארגונים העוסקים בקידום זכויות. כן מוצע לפרט בסעיף מפורש את סוגי הארגונים שמהם יש למנות חלק מהנציגים. המטרה היא לתת ייצוג לאוכלוסיות שמתקשות בשוק העבודה ושיש צורך לתת ביטוי לצרכים המיוחדים שלהן כדי לקדם את שילובן. לפיכך מוצע לקבוע כי לוועדה המייעצת ימונה נציג מארגון העוסק בקידום התעסוקה בקרב האוכלוסייה הערבית-מוסלמית, האוכלוסייה הנוצרית, האוכלוסייה הדרוזית והצ'רקסית, האוכלוסיות החרדיות, ואוכלוסיות העולים, משרתי המילואים, העובדים המבוגרים והנשים. נוסף על כך, מוצע לקבוע בחוק כי בהרכב הוועדה המייעצת יינתן ביטוי הולם גם למי שהוא או אחד מהוריו עלו מאתיופיה. להצעת חוק זו יש הסתייגויות בדבר סוגי הארגונים שיקבלו ייצוג בהרכב הוועדה. אבקשכם לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאישרה הוועדה. אני רוצה לקוות שהצעת החוק תעבור בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, ואני כבר אלך לשלב שאולי במקרה הזה לא הייתי צריך לעשות, וזה שלב התודות. אז – תודה לחבר הכנסת יריב לוין על פעילותו, על חריצותו בהכנת החוק ובהגשתו ועל רגישותו החברתית; בדרך כלל אני יודע שהוא נוגע במשפטית, ופה הוא נוגע בחברתית. יפה. Welcome to the club. כמו כן, למנהלת הוועדה המיתולוגית וילמה מאור, לצוות המסור של הוועדה, אתי, ענת, מעיין ואורי. תודה ליועצת המשפטית של הוועדה ענת מימון, וכמובן לעוזרי הפרלמנטריים אילן מרסיאנו וקורל אבירם. אני מקווה שהצעת החוק תעבור בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> ינמקו את ההסתייגויות – חבר הכנסת אילן גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה – – <היו"ר חמד עמאר:> יש לך חמש דקות. בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> – – כבוד השר סילבן שלום, חברי חברי הכנסת, תמוהה בעיני ההצעה הזאת, אדוני היושב-ראש, בעיקר עכשיו, כשהציונות חזרה, וזה נראה יותר מאשר ניסיון להפריד ולמשול. כי מה יש מאחורי האמירה הזאת? הרי יכולנו לפצל עד אין-סוף את שוויון זכויות בעבודה בין קבוצות שונות ומשונות. יש לנו רצון, אדוני היושב-ראש, לא לקבל את ההגדרה העצמית, בעצם, של עם. ממתי התייחסו לערביי ישראל בתור נוצרים, דרוזים, צ'רקסים, מוסלמים? מה יקרה כתוצאה מזה? מה, מצבם של הנוצרים יהיה טוב כמו מצבם של הדרוזים? ולכן ההצעה הזאת – ואני ביקשתי מחבר הכנסת יריב לוין להסיר אותה – היא איננה נכונה, היא איננה טובה, היא הולכת בכיוון של סגרגציה נוספת. חבל על הזמן לקחת ולהקים קבוצות נאמנות שאני לא רוצה לכנות אותן בכל מיני שמות, שמבטאות מיעוט שבמיעוט בתוך האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל. בדואליות שהפלסטינים הישראלים נמצאים – והפלסטינים הישראלים הם גם הנוצרים וגם המוסלמים – זוהי דואליות שהיא מצד אחד נאמנות למדינה, ומצד שני כמיהה ללאום שנמצא במלחמה עם מדינת ישראל. כאילו העמדנו את הדילמה של מלחמה בין ארצות-הברית לישראל ליהדות ארצות-הברית. זה דבר שאסור לעשותו. אלה הם אזרחי מדינת ישראל, והבעיות תיפתרנה מאליהן ביום שהבעיה הלאומית הפלסטינית תיפתר. וכל ניסיון להפריד ולמשול, אדוני, הוא ניסיון נואל, לא נכון, לא הגון, לא ישר, שבדרך עקלקלה וחלולה אנחנו מנסים להפריד בין אנשים. לכן אני כדרכי בא ומבקש ממציע ההצעה להסיר את ההצעה – לא את כל ההצעה כולה, אלא את הסעיף הזה, שמפריד בין העדות הנוצריות והמוסלמיות והדרוזיות והצ'רקסיות. כי גם אנחנו, אדוני היושב-ראש, לא היינו רוצים שבאוכלוסייה היהודית אנחנו נפריד בין רפורמים, אורתודוקסים, קונסרבטיבים, או לחלופין בין ספרדים, אשכנזים ותימנים, גם אם אולי גם כמה היו רוצים את הדבר הזה. ולכן אנחנו – סיעת מרצ מבקשת להוריד את הסעיף הזה מההצעה ולהצביע בעד ההסתייגות שלנו. אני רואה שגם חבר הכנסת פריג' הגיע, ואני יודע שגם הוא רשום לרשות דיבור, והוא ייטיב לעשות את זה אפילו ממני, אז אני רק מילאתי את מקומו והייתי זמר החימום שלו בעצם. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, טוב, הגענו לרגע שאנחנו צריכים בבית הזה להגדיר ולעסוק – מיהו ערבי. זו בעצם הכותרת שלשמה אנחנו דנים היום: מיהו ערבי. אני, כשהייתי קורא בכלי התקשורת, תמיד היהודים עסקו בהגדרה מי זה יהודי, מיהו יהודי. כל מיני סוגים. עכשיו התפנו, ובאנו לעיסוק חדש, מיהו ערבי. בואו נגדיר מחדש את האומה הערבית, לקבוע עבור הערבים מיהו הערבי. הרי חבר הכנסת לוין, שבא בהצעת החוק והפריד את הנוצרים מהערבים, אמר את זה בכלי תקשורת ואמר את זה גם בוועדה, שיש עוול היסטורי, שנעשה עם קום המדינה, שצריך לתקן – שהנוצרים הם לא ערבים, ועכשיו זה הזמן לתקן, וזה מתחיל מהחוק הזה. מה זאת אומרת? אנחנו נמצאים במצב שצריכים להגדיר את המדינה לפי הדתות; מין משטר אפרטהייד לפי דתות. בהתחלה הדת היהודית, אחרי זה הדת הנוצרית, ואחרי זה הדת המוסלמית. למה? כי את השם "ערבי" אנחנו צריכים להוציא מהשיח. חבר כנסת יהודי בא אלי לפני שבוע, כשדיברנו על הסוגיה הזאת, אמר לי: עיסאווי, יש גם צ'צ'נים במדינה, שנקראים ערבים. אני אומר לו: מה, הם הבאים בתור עכשיו? הבאים בתור? צריך להגיע למצב שהמיעוט הערבי שנמצא – ניקח ממנו את המשפט הערבי, ונחלק אותו: נוצרי, דרוזי, צ'רקסי – טוב, הצ'רקסים בסדר. בדואי. נמצא להם שמות. למה? השם "ערבי" עושה לי חלחלה, עושה לי רע, אני פוחד ממנו. להזכירכם, שר החינוך גם בא לא רק לשם "ערבים". השפה הערבית, שלשמוע אותה מעלה את רף הלחץ אצל בני-הנוער – הוא לקח אותה גם מתוכנית הלימודים, והפך אותה מחובה לרשות. למה? הוא רוצה להגביר את מעמדה. כל המכלול הזה, רוצים להוציא מהשיח את המשפט, את המילה "ערבי". זה גורם ללחץ. אז, חברים, בואו נגדיר לעצמנו מי אנחנו ומה אנחנו רוצים; לאן אנחנו רוצים להגיע. אנחנו רוצים להגיע, חבר הכנסת לוין, וזה ויכוח ושיח מאוד חשוב – רוצים להגיע למצב: אתם המוסלמים, אם בכלל נדביק לכם – אתם ערבים, אתם, צריך לשים אתכם במעטפת עם חסמים ואתם – הם היעד. נוציא את הנוצרים – הם הילדים הטובים – נוציא את הדרוזים, ואתם, המוסלמים, תישמרו בצד, נטיל עליכם את החסמים ונטפל בכם. למדינת אפרטהייד דתי אתה רוצה להגיע? הרי כשאתה מדבר על חסמים בפני המיעוט – אם זה מיעוט נוצרי או מוסלמי או דרוזי, אותו חסם נמצא. אותו חסם. הרי באותו רחוב בגליל גר מוסלמי, דרוזי ונוצרי, ואותו רחוב, אותו חסם, בפני כולם. כל הניסיונות האלה – אני מנסה לחתור ולהגיע למשהו. תאמין לי, לא רוצה להשתמש במילה גזענות. אני נזהר מלהשתמש בה. רוצה להשתמש במילה "אפליה", אבל אני לא מצליח. זו גזענות. אני לא מצליח להגיע להגדרה אחרת, ואני לא רוצה להשתמש במילה הזאת, משתדל להימנע מלהשתמש בה. אבל המצב שאתם מנסים ליצור הפרד ומשול, להפריד בין אנשים ולהסיר חסמים על בסיס דת – תן לי הגדרה אחרת של הדבר. וזה מזכיר לי את הברכה הפתטית ששלח ראש הממשלה למאמינים הנוצרים בחג המולד. למי שלח אותה? ברכה שעסקה כל-כולה בדברי שבח לכמה נוצרים שבחרו לשרת בצה"ל. שכחנו את כל העדה, בחרנו כמה נוצרים שבחרו לשרת, שלחנו להם ברכה. לאן אנחנו רוצים להגיע, חברים? אז אני פונה לחברי הבית: אני מבקש לקבל את ההסתייגות שלנו. הנוצרים הם ערבים, הם חלק מהמיעוט המופלה, והם סובלים מאותם חסמים שהמיעוט במדינה סובל מהם. כל ניסיון להפריד רק מוסיף בורות ומראה עד כמה אנשי הבית הזה חושבים בצורה לא מקובלת, בצורה גזענית. תודה לך. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה להביע התנגדות להצעת החוק מטעמים עקרוניים ומטעמים מעשיים. הטעם העקרוני הוא שהציבור הערבי בישראל, אין סימן שאלה על זהותו הלאומית. אנחנו ערבים פלסטינים. יש בציבור הזה אנשים בני הדת המוסלמית, יש בני הדת הדרוזית, יש נוצרים, אבל כולנו ערבים. הניסיון להפריד אותנו, לפצל, לרסק את החברה הערבית באמצעים של חקיקה ובאמצעים אחרים לא יצליח. זהו יחס קולוניאליסטי לא אל אזרחים אלא אל נתינים. הקולוניאליסט השליט מחליט על זהותו של הציבור הנשלט; לא יחס של שלטון ראוי אל אזרחים שווי זכויות, או שאמורים להיות שווי זכויות. לכן, מהטעם העקרוני הזה, הצעת החוק הזאת, אנחנו מתנגדים לה. אבל בואו נלך לעניין המעשי. הבעיה של התעסוקה היא בעיה כללית של כלל הציבור הערבי. בעניין חוסר מקומות עבודה אין הבדל בין נוצרי, מוסלמי ודרוזי. אין. גם אין ארגונים שעוסקים – כפי שיש בהצעת החוק. מאיפה אתה תמצא? הצעת החוק צריכה להיות מבוססת על דבר אמיתי. אין דבר כזה – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> יש לפחות שני ארגונים, לפחות, מה לעשות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אין, אין, אין במציאות. לא ארגונים קיקיוניים, לא ארגונים שאתה המצאת. תראה לי ארגון פעיל – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> יש, יש, ועוד איך יש. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> טוב, אתה אחר כך תגיד מה שאתה רוצה. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אין, אין דבר כזה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> ועוד איך יש, מה לעשות. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אין. אין בחברה האזרחית ארגון שעוסק בתעסוקה של נוצרים – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> יש, יש. מה אתה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – ארגון שעוסק בתעסוקה של דרוזים או ארגון שעוסק בתעסוקה של מוסלמים. אין דבר כזה. אתה ממציא. אתה ממציא דברים שאינם במציאות. אין, לא מוכר הדבר הזה. חוץ מזה, אני אומר לך: אין הצעת חוק שהיא נגד הנוצרים ונגד הדרוזים דווקא, כמו הצעת החוק הזאת. ואני אביא לך משל. יש 20 מהנדסים נוצרים בתחום המים, ויש חמישה מוסלמים וחמישה דרוזים. עכשיו, לפי החוק שלך, לפי אחוזם באוכלוסייה, לפי הייצוג ההולם, הם לא יקבלו עבודה, כי הם נוצרים, כי הם מיעוט קטן, כי הם 2% מהציבור. אבל בתור ערבים כולם ייכנסו לעבודה. אתה פשוט חוסם אנשים בצורה כזאת. אתה פועל נגד דרוזים, נגד מוסלמים ונגד נוצרים. אתה פשוט נגד ערבים כי אתה גזען. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014. לשם החוק אין הסתייגויות. מצביעים על שם החוק כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 12 בעד שם החוק – 28 נגד – 7 נמנעים – אין שם החוק נתקבל. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 28, נגד – 7, אין נמנעים. שם החוק התקבל כנוסח הוועדה. הסתייגות של חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג' ותמר זנדברג. אנחנו מצביעים על ההסתייגויות. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 12 נגד – 26 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג' ותמר זנדברג לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> 12 בעד, 26 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת נסים זאב איננו ולא נצביע על ההסתייגות שלו. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, לפי הצעת הוועדה, על סעיף 1. הצבעה מס' 14 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 30 נגד – 5 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 30, נגד – 5, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה השנייה. סעיף 1 התקבל כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 15 בעד החוק – 31 נגד – 6 נמנעים – אין חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 31, נגד – 6, אין נמנעים. חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014, התקבל בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת יריב לוין. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, זה אולי לא מקרה, אתה יודע, לאו דווקא צירוף מקרים שדווקא אתה יושב בראש הישיבה הזאת, אחרי שבכנסת הקודמת פרצנו ביחד בעבודה מאוד קשה את הדרך למתן נציגות נפרדת לבני העדה הדרוזית, כפי שמגיע לה, בכל מקום. הנה, היום עשינו צעד היסטורי גדול נוסף: ייצוג נפרד גם לבני העדה הדרוזית, גם לבני העדה הנוצרית – הקהילה הנוצרית, וגם כמובן שמרנו על הייצוג שמגיע לציבור המוסלמי, ובכך אני חושב עשינו צדק עם כל קבוצות המיעוט, צדק שאולי נמנע במשך הרבה שנים. אני מקווה שהחוק הזה יהיה סנונית ראשונה בהסדרת הייצוג הנפרד וההולם – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – לכל רוחב הגזרה, חבר הכנסת גטאס. <באסל גטאס (בל"ד):> ההבנה שלך היא פסולה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אני רוצה להודות לכל הרבים שהיו שותפים לעשייה; קודם כול לשר נפתלי בנט, שמייד כאשר ניגשתי אליו עם הצעת החוק הבין את החשיבות שלה, נתן לי גיבוי מוחלט. אני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת לשעבר משה מוץ מטלון, שהיה שותף אתי לטיפול בנושא הזה בקדנציה הקודמת; להודות לחברי חבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שגם הוא הבין מייד את חשיבות החוק הזה, קידם אותו, הוביל אותו בנחישות והביא אותו לקו הגמר כאן, במליאה; לצוות המסור של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בראשות וילמה מאור, לייעוץ המשפטי – נועה בן-שבת ועורכת-הדין ענת מימון, לציונה קניג-יאיר, נציבת שוויון הזדמנויות בעבודה, שליוותה אותנו בעבודה על גיבוש החוק הזה, לחברי הרבים-הרבים מקרב הציבור הנוצרי במדינת ישראל שנתנו גיבוי, ובאו והשתתפו והיו נוכחים גם בישיבות הוועדה ודחפו וקידמו את ההצעה הזאת, וכמובן לצוות העוזרים שלי: ללילך שלי, למיכל גרסטלר, לאוהד אפריאט, ולעוזר שלי, ליאור פרבר, שמסיים את עבודתו ועובר להתמחות, ואני מאחל לו גם מכאן הצלחה ואומר לו תודה על כל העבודה המסורה שהוא עשה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 51), התשע"ד–2014> [מס' כ/536; "דברי הכנסת", חוב' י"ז', עמ' 8273; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 51), התשע"ד–2014. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת חיים כץ. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 51), התשע"ד–2014, שהגישה חברת הכנסת אורית סטרוק עם קבוצת חברי וחברות כנסת נוספים. קודם כול, אני רוצה לברך את אורית. עוד מעט תיכנסי לרשימת המחוקקים במדינת ישראל. זו הצעת החוק הראשונה שלך שעוברת בקריאה שנייה, לקריאה שנייה-שלישית, והיא הצעת חוק חשובה, ולפני שאני מדבר על החוק הזה ברכות ממני אלייך על הנחישות, על הסבלנות, על הסובלנות ועל הראייה המפוכחת. כה לחי. כל הכבוד. סעיף 9 לחוק עבודת נשים, התשי"ד–1954, קובע כי מעביד לא יפטר עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ-גופית או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות לקראת ילדם הראשון או השני בימי היעדרותם מהעבודה בשל הטיפולים או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר שר הכלכלה. כמו כן קובע החוק הגנה על העובדים מפני פיטורים בתקופה שהם עוברים טיפולים כאמור או במשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת הטיפולים, לפי המאוחר, אף אם הם לא נעדרו מהעבודה בשל הטיפולים. איסור חל גם על פיטורים של עובדים שהם הורים לילדים מבני-זוג קודמים ועוברים טיפולים כאמור לקראת ילדם הראשון או השני מבן-זוגם הנוכחי. מטרת הצעת החוק המונחת בפניכם היא להרחיב את ההגנה הניתנת לעובדים שעוברים טיפולים כאמור ולקבוע כי איסור הפיטורים יחול על עובדים שעוברים טיפולי פוריות או טיפולי הפריה חוץ-גופית לקראת שתי לידות בתקופת העסקתם אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה. המשמעות היא שאם עובד או עובדת עובדים במקום עבודה הם יהיו מוגנים שוב בעת היעדרותם לצורך טיפולים כאמור לקראת שתי לידות. נוסף על כך, לפי ההצעה עובדים שעוברים טיפולים לקראת שתי הלידות מבן-זוגם הנוכחי יהיו מוגנים אף אם עברו כבר טיפולים כאמור עם בן-זוג קודם בתקופת העסקתם אצל אותו מעסיק. יוער כי בדיונים בוועדה דובר תחילה על הגנה בהקשר של טיפולים לקראת לידת שני ילדים אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה, ותוך כדי דיונים הוחלט לשנות את ההגנה כך שתחול על שתי לידות, והוועדה הביאה בחשבון את העובדה שבעקבות הטיפולים ייתכנו לידות מרובות עוברים. להצעת חוק זו אין הסתייגויות, ולפיכך אני פונה לחברי הכנסת בבקשה לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאישרה הוועדה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> את תברכי בסוף. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תברכי, תברכי. <היו"ר יוני שטבון:> אחרי ההצבעה. שיעבור בהצבעה קודם כול. <חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן. אז נוסף על הברכות שאורית – חברת הכנסת אורית סטרוק – בטח תרצה לברך ולהודות, אני שוב רוצה לברך את המנהלת הבלתי-נגמרת וילמה מאור ואת הצוות המסור שהולך ותומך בה – ענת, מעיין ואורי. תודה ליועצת המשפטית של הוועדה יעל סלנט, וכמובן, תודה לעוזרי הפרלמנטריים – מרב, הפעם זה אילן מרסיאנו וקורל אבירם, ואנחנו נשמור על הסדר. תודה רבה. אני מקווה שהצעת החוק תעבור בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת חיים כץ. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 51), התשע"ד–2014, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 16 בעד סעיפים 1–2 – 38 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יוני שטבון:> 38 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 51), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת אורית סטרוק וחבורת חברי כנסת, בקריאה שלישית – כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד החוק – 37 נגד – אין נמנעים – אין חוק עבודת נשים (תיקון מס' 51), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יוני שטבון:> 37 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית. אנחנו מזמנים את חברת הכנסת אורית סטרוק, יוזמת החוק, לומר דברי תודה. חברת הכנסת אורית סטרוק הרבה זמן בפרלמנט, אבל זה החוק הראשון שמסתיים בקריאה שנייה ושלישית. מזל טוב. <איתן כבל (העבודה):> אם זה היה – – – מצביע. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> תודה, איתן, באמת. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> איתן, תברך. <קריאות:> – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> חברת הכנסת חנין זועבי, לטובת הפרוטוקול אני מוסיף אותה לרשימת התומכים. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> בבקשה, חברת הכנסת אורית סטרוק. <אבי וורצמן (הבית היהודי):> – – – <איתן כבל (העבודה):> אבל – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – <אבי וורצמן (הבית היהודי):> – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – בשלב הזה מקובל לומר דברי תודה, אז אני רוצה להודות בראש ובראשונה לקדוש-ברוך-הוא, שזיכה אותי להשלים את החוק הזה בדיוק אחרי שבת פרשת ויקהל, שבה התורה מעלה על נס את אותן נשים יהודיות, שבתנאים הקשים ביותר של שעבוד מצרים עשו כל מאמץ כדי להרות וללדת ילדים. הוא קורא להן "הנשים הצובאות", הנשים שהעמידו צבא רב גם בתנאים הקשים האלה. ואני זכיתי, ברוך השם, בהצעת החוק הזאת לסייע ולו במשהו לאותן נשים שגם היום בתנאים קשים ביותר מתאמצות להרות וללדת. אי-אפשר לקחת מהן את כל הצער ואת כל הכאב שמלווה אותן, אבל אפשר להקל עליהן ולו במשהו, ואת זה זכינו לעשות בהצעת החוק הזאת, ברוך השם. אני רוצה להודות מאוד ליושב-ראש הוועדה, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. תודה. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> – – – <אורית סטרוק (הבית היהודי):> למנהלת הוועדה, הגברת וילמה מאור; ליועצות המשפטיות, עורכת-הדין שמרית גיטלין, שהתחילה עם החוק הזה ובינתיים יצאה לחופשת לידה, אז גם מזל טוב להולדת הבן; ולעורכת-הדין יעל סלנט. שתיהן טיפלו במסירות רבה בהצעה מהרגע הראשון ועד האחרון. וגם ליועץ המשפטי שלנו, של הסיעה שלנו, היועץ החקיקתי שלנו, עורך-הדין גיל ברינגר, כל הכבוד על העזרה והסיוע. לשר הכלכלה נפתלי בנט ולעוזרו הנאמן עמית פרסיקו, וגם לעוזרים הפרלמנטריים שלי, משה מאירסדורף ומיכל שמעון, תודה רבה. כל טוב. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחברת הכנסת אורית סטרוק. <הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 77), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/852).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק הבאה, הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 77), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, סעיפים קטנים (ב)–(ה) שבסעיף 15 לחוק מיסוי מקרקעין, אשר נוספו לחוק במסגרת תיקון מס' 70 לחוק, קובעים מנגנון המטיל על רוכשי זכות במקרקעין חובת תשלום מקדמה על חשבון מס השבח שהמוכר חייב. בהתאם למנגנון האמור, הרוכש מעביר את המקדמה על חשבון המוכר רק לאחר שכבר שילם 40% מהתמורה למוכר, ושיעור המקדמה נע בין 7.5% ל-15% מסך התמורה, בהתאם למועד רכישת הזכות כקבוע בסעיף 15(ב) לחוק. עוד יצוין כי חובת תשלום המקדמה לא חלה באופן גורף, ואינה חלה על דירת מגורים מזכה, כהגדרתה בחוק, ובשל כך התבקש פטור לפי פרק חמישי 1 לחוק, ואינה חלה על מכירה שהתמורה בגינה אינה כסף בלבד. עם תשלום המקדמה על-ידי הרוכש הוא יוכל לקבל אישור לעניין מס שבח לרישום הזכויות שרכש על שמו בפנקס המקרקעין. מנגנון המקדמה היה כלי חדשני אשר זירז את מתן האישורים לרישום הזכויות בפנקסי המקרקעין, אולם הוא עורר ביקורת לעניין יישום התהליך. בעקבות זאת הוחלט במסגרת החוק לשינוי נטל המס לתחום את תוקפם של סעיפים קטנים (ב)–(ה) שבסעיף 15 לחוק עד יום כ"א בניסן, 1 באפריל 2013, כדי לאפשר לשר האוצר ולרשות המסים לעמוד על הבעיות במנגנון המקדמה ולתקן את הטעון תיקון. נוסף על כך, במסגרת סעיף 9(ב) לחוק לשינוי נטל המס ניתנה אפשרות לשר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, להאריך את תוקפם של סעיפים קטנים (ב)–(ה) שבסעיף 15 לחוק, בצו, לתקופות נוספות, בדרך של דחיית מועד ביטולם, והשר אכן דחה את ביטול הסעיפים, כאמור, עד יום 28 בפברואר 2014. בעקבות יישום חובת תשלום המקדמות על-ידי הרוכש יתקצר זמן הנפקת אישור תשלום מס שבח לרוכש בצורה דרמטית, דבר שיאפשר לרוכש להשלים את העסקה ולרשום את זכויותיו בפנקס המקרקעין בתוך פרק זמן קצר משמעותית מבעבר. הצעת חוק זו באה לעגן את הסדר תשלום המקדמות על-ידי הרוכש ולשמר את היתרונות שנוצרו מיישום המתווה הקודם, ומנגד היא באה לתת מענה על הביקורת שהתעוררה עם הזמן בנושאים שונים, במתן פתרון ומענה הולם על בעיות אלה. אבקש מהכנסת, אדוני היושב-ראש, לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לסגן השר חבר הכנסת מיקי לוי. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. ברשותכם, חצי דקה, אני רוצה לבדוק שזאת רשימת הדוברים המעודכנת. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה. שלוש דקות. אחרון הדוברים, חבר הכנסת באסל גטאס, לאחר מכן. שלוש דקות. בבקשה. <חנין זועבי (בל"ד):> תודה. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לנצל את ההזדמנות ולדבר על חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, וחבל שחבר הכנסת יריב לוין לא נמצא באולם – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אני נמצא. <חנין זועבי (בל"ד):> אתה נמצא, אוקיי. אז, חבר הכנסת יריב לוין, מעניין למה חבר כנסת ציוני, שזהותו כל כך מגובשת, מציע לאחרים לאמץ לעצמם זהות אחרת, זהות עדתית, שבטית, פרה-מודרנית. מעניין למה חברי כנסת שמאמינים במודרניות, ומאמצים אותה רק לעצמם, כי זהות היא תוצר מודרני, אבל לאחרים – הם כופים עליהם זהות אחרת, שהם בעצמם בוחרים בה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אני לא בוחר כלום. באו אלי לבקש. <חנין זועבי (בל"ד):> אתה, חבר הכנסת יריב, אתה כפית, ואני אגיד לך גם למה כפית. חבר הכנסת יריב לוין, אתה מאמין בכוחה של הזהות, ומכיוון שאתה מאמין בכוחה של הזהות, אתה מנצל – לפצל ולדכא את הזהות הפלסטינית, ואתה רוצה להיות סלקטיבי, וזה בעצם מה שהקולוניאליסטים עשו לילידים. אתה לא הראשון. אני מודה שאתה לא אימצת מודל חדש. זה מה שבדרך כלל הקולוניאליזם עושה לזהות של הילידים. האב-טיפוס, מודל האב-טיפוס לזה זה דרום-אפריקה – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – ואמרת להם נראה אתכם אומרים את זה בנצרת, נכון? – – – <חנין זועבי (בל"ד):> יריב לוין, לא. העם שלהם יעניש אותם. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> העם יעניש אותם, הבנתי. את תחליטי בשבילם, ואת תענישי אותם – – – <חנין זועבי (בל"ד):> אתה נותן חסות – זה לא על הזמן שלי – אתה נותן חסות ל-5%, 4%, שאין להם כבוד עצמי. תיתן להם – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> מי אמר ל-5%? איפה? מי אמר? ל-100% רק – – – זה הכול. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – תיתן להם חסות, אבל תדע לך – תקשיב לי. אני אתן לך את התמונה האמיתית של העם שלנו. אתה ככה מחזק את זהותם של 95%, ואנחנו מוותרים לך על ה-5%. אנחנו מוותרים לך על ה-5. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אז למה לא הצבעת בעד? <חנין זועבי (בל"ד):> עכשיו תיתן לי לדבר, כי זה הזמן שלי. <היו"ר יוני שטבון:> חברת הכנסת זועבי, זה הזמן שלך, אבל עדיין זה משפטים אחרונים. אני אוסיף לך עוד 20 שניות. בבקשה. <חנין זועבי (בל"ד):> אבל דקה, הוא לקח לי כמעט דקה. זה גם מה שהצרפתים עשו באלג'יריה. ואתה יודע מה, חבר הכנסת יריב לוין? זה דווקא טוב, זאת הזדמנות שאנחנו נעורר את הוויכוח על מה זה זהות – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> גם בלבנון חילקתי את הפרמטרים לפי זהות – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – ואנחנו פה מצהירים בפניך שאנחנו, הילידים, יש לנו זהות מאוד מגובשת – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – אנחנו פלסטינים, אנחנו חלק מהעם הערבי. בזה החוק שלך ייכשל. החוק שלך לא יפצל אותנו – – <היו"ר יוני שטבון:> חברת הכנסת זועבי, נא לסיים. משפט אחרון. <חנין זועבי (בל"ד):> – – למה? כי גם זה חלק – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר יוני שטבון:> חברת הכנסת חנין זועבי, נא לסיים. <חנין זועבי (בל"ד):> אתה אומר לי "נא לסיים", אתה לא משתיק את חבר הכנסת ואתה לא מחשיב לי את הדקה. <היו"ר יוני שטבון:> אפשר להתחשב בדקות. קיבלת הרבה יותר מהזמן. משפט אחרון בבקשה. <חנין זועבי (בל"ד):> אני מבקשת ממך עוד חצי דקה בגלל הזמן. עכשיו, אני יודעת שחלק מהפרויקט של הציונות הוא לדכא את הזהות שלנו. גם אתה יודע. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לא לא. <חנין זועבי (בל"ד):> ואתה יודע שחלק מהפרויקט הציוני הוא לפצל את הזהות שלנו. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – <חנין זועבי (בל"ד):> אני אומרת לך בשמם של הערבים הנוצרים, ובשמם של הערבים המוסלמים, ובשמם של הערבים הנוצרים – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> מי את שתדברי בשמם? <חנין זועבי (בל"ד):> אני – יש לי הזכות. לך אין הזכות – – <היו"ר יוני שטבון:> תודה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> איזו זכות יש לך? איזו זכות? <חנין זועבי (בל"ד):> – – לדבר בשמם. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> איזו זכות? <חנין זועבי (בל"ד):> יש לי הזכות לדבר בשמם. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה, חברת הכנסת זועבי. חבר הכנסת לוין, זה דו-שיח לזמן אחר. <חנין זועבי (בל"ד):> אנחנו חלק מהעם הפלסטיני. יש לנו – – <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. <חנין זועבי (בל"ד):> – – הזכות הזאת. דווקא בגלל החוק שלך ובגלל חוקים אחרים אנחנו נתחזק ועוד נתחזק. ואתה יודע שהזהות שלנו עכשיו יותר חזקה מהזהות שלנו לפני 20 או 30 שנה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. חברת הכנסת זועבי, תודה רבה. <חנין זועבי (בל"ד):> וזה בגלל הגזענות שלך, אז אני רוצה להודות לך. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה, חברת הכנסת חנין זועבי. חבר הכנסת אראל מרגלית, ויסיים – חבר הכנסת באסל גטאס. בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. <אראל מרגלית (העבודה):> תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> נא להקפיד על הזמן. <אראל מרגלית (העבודה):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני תומך בחוק, אבל אני רוצה להתייחס למשהו שהיה בוועדת הכספים הבוקר, וזה הדיון בוועדה המיוחדת שהוקמה למלחמה בעוני. אנחנו הגענו, חברי כנסת, ארבעה ביקשו את הדיון בפעילות של הוועדה, בתקציבים שלה ובמה שהיא צריכה לבצע. בואו לא נשכח שהדוח האחרון של ה-OECD קבע שבישראל 36.6% מהילדים הם מתחת לקו העוני; 20% מהאוכלוסייה. ואנחנו הופתענו לראות שמשרד האוצר לא הגיע לדיון. לא היה אף אחד מהממשלה בדיון הזה. אלי אלאלוף היה, אבל אף אחד מהממשלה לא הגיע לדיון. ואני אומר את הדבר הבא: ראיתי את שר האוצר, בדרך למסיבה בשבוע שעבר, נותן 5 שקלים לקבצן. ואני אומר: שאפו. אבל מה ששר האוצר עושה זה לא מלחמה בעוני אלא מלחמה בעניים. ומה שמשרד האוצר עשה בשנה האחרונה זה לא מלחמה בעוני אלא מלחמה בעניים, על-ידי שני דברים מרכזיים, מיקי לוי: 1. הביטול החד-צדדי של הקצבאות מהרגע להרגע; והדבר השני, העלאת המע"מ. שני הדברים האלה הביאו את הנטו לכמה מאות, אפילו אלפי שקלים פחות לכל משפחה. ויש עכשיו טרנד חדש, שמי שאשם בעוני זה העניים עצמם. ואני שואל אתכם: יושבת ילדה בבאר-שבע שמקבלת 3,200 שקל בשנה, כשילד ברמת-השרון מקבל 9,700, ויושב ילד בכפר ערבי בצפון ויושב מישהו בירושלים בשכונת קטמון ח' ומקבלים הרבה פחות. איך אפשר לחשוב שאפשר להוציא אותם מהעוני? איפה הממשלה שתעמוד מאחורי הוועדה הזאת? זה דווקא איש טוב, אלה אנשים טובים שקיבלו את הזכות, ואני מברך את מאיר כהן, שר הרווחה, שלקח על עצמו את הסיפור הזה. אבל איפה הגיבוי של הממשלה? אנחנו, כנסת ישראל, יש פה מספיק חברי כנסת חדשים וקיימים שרוצים לתת גיבוי לפרויקט הזה. אבל אנחנו רוצים לראות עם איזה אנשים בממשלה אנחנו עובדים, איזה צ'רטר יש לו, איזו זכות יש לו. אני מכיר את אלי אלאלוף מאז שהוא עבד עם אבא שלי בשמואל-הנביא, כשאבא שלי ניהל את בית-פומרנץ, ועשינו שם את פרויקט שיקום השכונות הכי גדול – – <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. <אראל מרגלית (העבודה):> – – אחרי זה מקרן רש"י. <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. משפט אחרון. <אראל מרגלית (העבודה):> יש פה איש יקר. יש פה אנשים יקרים מסביבו בוועדה. ואני מבקש ממשרד האוצר, מראש הממשלה, ממשרד הרווחה, מאנשים בתוך הממשלה, לעמוד מאחורי הוועדה הזאת ולהביא תוכנית למלחמה בעוני שהיא תוכנית אמיתית, ולא עבודה בעיניים. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת באסל גטאס, אחרון הדוברים, בבקשה. שלוש דקות. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת מפני שלא יכולנו לדבר, להסתייג מהחוק של יריב לוין, ולהגיד כמו חברתי חברת הכנסת חנין זועבי: אני רוצה להודות ליריב לוין. התודה נובעת מזה שבסגנון הידוע מראש של מנטליות של קולוניאליסט, בבואו ליישם מדיניות של הפרד ומשול הוא עושה אותן טעויות, עושה אותם דברים לאורך כל ההיסטוריה. אני רוצה להזכיר ליריב לוין שחיים ויצמן, כשביקר בשנת 1918 – תשמע טוב – וחזר ללונדון, הוא השאיר למשרד הידיעות שש משימות לבצע. הראשונה בהן הייתה להביא לסכסוכים בין נוצרים למוסלמים. בשנת 1918. זה לא התגלה באותה שנה; זה התגלה בשנת 1920, כשמנהל משרד הידיעות שלח לחיים ויצמן מכתב שבו הוא מתאר את ההוצאות של המשרד ומבקש תקציב ומזכיר לו שאלה המשימות, והמשימה הראשונה הייתה לסכסך בין נוצרים למוסלמים. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לא צריך. <באסל גטאס (בל"ד):> אז משנת 1918 המשנה של הציונות – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> צ'יזבט אחד גדול. תפסיק לספר פה סיפורים. <באסל גטאס (בל"ד):> – – להביא לטיפול בעם הפלסטיני כעדות במקום כעם, אני אומר לך, לא צלחה וכמובן גם לא תצלח. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת גטאס, אתה יודע את האמת יותר טוב מכולם. <באסל גטאס (בל"ד):> אבל לא מזיק לך גם קצת היסטוריה, ללמוד קצת היסטוריה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אתה יודע את האמת יותר טוב מכולם. <באסל גטאס (בל"ד):> שהנוצרים – אני יודע, אני אגיד לך את האמת. תשמע ממני, עזוב את הפוליטיקה – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – שאחר כך חברה שלך לסיעה, חברת הכנסת זועבי, מאיימת עליהם. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – הפוליטיקה הקטנה שלך, של יריב לוין, הפוליטיקאי שרוצה כמה כותרות וכמה נקודות. עשית את זה. עכשיו תשמע את האמת. האמת היא שהנוצרים הם חלק אינטגרלי של האומה שלהם. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> ברור, ברור. <באסל גטאס (בל"ד):> ברור. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לכן אנשי בית-לחם רצו להסתפח לישראל ב-1967. <באסל גטאס (בל"ד):> הנוצרים היו מעמודי התווך של הלאומיות הערבית. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לכן הם בורחים לנצרת. אז למה הנוצרים בורחים לנצרת? בוא תענה לי. למה? <באסל גטאס (בל"ד):> למה מה? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> למה? <באסל גטאס (בל"ד):> למה מה? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> למה? <באסל גטאס (בל"ד):> באו אליך ארבעה-חמישה מתגייסים לצה"ל – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> כי – – – אותם שם. למה? <באסל גטאס (בל"ד):> – – מתגייסים לצה"ל, קצינים לשעבר, וביקשו את עזרתך. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> למה אח שלך הלך לגור בנצרת-עילית? <באסל גטאס (בל"ד):> אלה הנוצרים? <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת לוין, תן לו בבקשה לסיים את המשפט. חבר הכנסת לוין. <באסל גטאס (בל"ד):> אבל אני עוד לא אמרתי לך, עוד לא אמרתי לך למה בכלל אני מודה לך. אני מודה לך על כך שאתה הצלחת להביא את הדיון הזה על הזהות ועל הקשר החזק בינינו כנוצרים לבין שאר המרכיבים של העם שלנו לכל בית. היום – לכל ילד. ואני מבטיח לך: ננצל את זה עד הסוף, ננצל את יריב לוין, את היריב לוינים למיניהם עד הסוף. בכל בית נוצרי – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> תישאר לבד. <היו"ר יוני שטבון:> נא לסיים. בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> – – וערבי-דרוזי וערבי-מוסלמי וערבי-נוצרי יהיה דיון אמיתי על הקשרים האלה, על הזהויות. אני לא אומר לך שאין כמה שאומרים: אנחנו ארמים – – <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. <באסל גטאס (בל"ד):> – – אנחנו לא נוצרים, אנחנו לא ערבים. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת באסל גטאס, משפט אחרון. <באסל גטאס (בל"ד):> אבל תדע לך – – <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> תגיד: למה ברמלה, איפה שאתה גר – – – למה? <באסל גטאס (בל"ד):> – – שהקרב על התודעה ועל הזיכרון הקולקטיבי – כאן ננצח בו כמו שניצחו כל העמים הילידים בכל העולם. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת באסל גטאס. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה: הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 77), התשע"ד–2014. מי בעד? מי נגד? בבקשה. אף שראינו שהדיון לא היה כל כך על הנושא, אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 77), התשע"ד–2014, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 31, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 5), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/850).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 5), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר אורי אריאל, בשם שר התחבורה והבטיחות בדרכים. בבקשה. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 5), התשע"ד. חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) מ-1998, תשנ"ח, נכנס לתוקפו בחודש יולי 2007, ונועד לטפל בגנבות הרכב בישראל, וכידוע, זאת מגפה גדולה. הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים המונחת לפניכם מהווה תיקון לחוק במטרה לייעל את אכיפתו המבוצעת בידי יחידת "אתגר" – זה שמה – במשטרת ישראל ולהגביר את האפקטיביות שלה. זאת, בהתבסס על הניסיון המצטבר של היחידה בטיפול במפרי החוק. התיקון המוצע קובע תהליכים שמטרתם להבטיח כי כלי הרכב של המבטח או של בעל צי רכב גדול שניזוק יתוקן על-ידי מוסך מורשה. במסגרת התיקון מוצע, בין היתר, להבטיח כי כלי הרכב אשר שמאי רכב קבע לגביהם כי הם באובדן גמור – מה שנקרא בפי העם "טוטל לוס" – המיועדים לפירוק כללי יועברו רק לעסק שמורשה על-פי דין לפירוק כלי רכב. בנוסף, מוצע כי לגבי רכב של בעלי צי רכב וכדומה שאינו מיועד לפירוק אלא לתיקון, יחזיק המבטח ברישיון הרכב ולא יעבירו לבעל הרכב אלא רק לאחר שהוצג בפניו אישור של מוסך מורשה על-פי דין, שלפיו תוקן הרכב, ואם הוחלף חלק הורכב במקומו חלק חדש או משומש בהתאם להוראות החוק. כמו כן מוצע כי מי שרכש רכב שניזוק בתאונה ממבטח או מבעל צי רכב, יעביר את הבעלות ברכב על שמו, ואם הרכב אינו מיועד לשימושו האישי עליו להודיע למבטח או לבעל צי הרכב שממנו רכב זה נרכש על מקום הימצאו; ואם תוקן, עליו להעביר אליהם אישור על תיקון מוסך ופירוט החלקים שנעשה בהם שימוש. עוד מוצע, לחייב בעלי עסק המורשה על-פי דין לעסוק בפירוק כלי רכב לא להעביר לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית רכב המיועד לפירוק כשהוא שלם. יש לציין כי לצד החובות בתיקון החוק מוטלת סנקציה פלילית על מפר החובות. אבקש לאשר הצעת חוק זו בקריאה ראשונה. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה לשר אורי אריאל. אנחנו נעבור לדיון בהצעת החוק. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. אני סוגר את רשימת הדוברים. <אראל מרגלית (העבודה):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשדולה לעסקים קטנים היה לנו לאחרונה מפגש עם איגוד המוסכים במדינת ישראל. אני רוצה לומר שיש בעיה קשה – ולכן אני תומך בחוק הזה – של מוסכים פרטאצ'יים שהורסים את הפרנסה למוסכים המורשים. למה אני מתכוון? בכל רחבי הארץ יש מוסכים מורשים. זה עולה כסף לטפל במכונית כמו שצריך, זה עולה כסף להכשיר את האנשים לטפל במכוניות לפי התקן ובאופן מוסמך כדי שהצרכן ידע – או תדע – שמקבלים את הרכב מטופל בצורה סבירה. בצמוד לזה, בערים שונות ברחבי הארץ מתקיים שוק חאפערי של מוסכניקים לא מורשים שמטפלים ברכבים ללא אישור, ללא תקינה, ללא אחריות ובצורה כזאת שעושה שני דברים: א. גורמת להרבה מאוד רכבים במדינת ישראל לנסוע בצורה לא בטיחותית, בעיקר אחרי תאונות כשצריכים תיקון; ב. לוקחת את הפרנסה מאותם עסקים קטנים שקיימים כדין. העסק הקטן המורשה חייב לעבור בכל התקנות של איכות הסביבה, בכל התקנות של העירייה, בשילוט, ברישוי – 17 תחנות שונות של ביורוקרטיה. ואז, על העסק המורשה מתלבשים רוב העיריות ורוב משרדי הממשלה. חלק מהבקשות הן בקשות לגיטימיות; האופן שבו יש אינטראקציה עם אותם מוסכים מאוד קשה לתפעול העסק הקטן. מצד שני, אותן רשויות ממשלתיות ועירוניות שרואות את קיומם של המוסכים החאפעריים והבלתי-מורשים לא עושות דבר כדי לקחת מהם את היכולת להמשיך ולפעול. עכשיו, אני רוצה לומר: שוק המוסכים זה שוק שמשווע היום לידיים עובדות. יש 2,200 עובדים בשוק המוסכים שזקוקים לו. אין הכשרה. הרבה מאוד מההכשרות שהיו קודם בבתי-הספר המקצועיים נפסקו. לכן, מצד אחד אנשים מחפשים עבודה, המוסכים צריכים את הידיים העובדות, ויד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. אנחנו צריכים לחבר את זה, לפעול לביטול המוסכים החאפעריים ולתת את התמיכה, כמו שאנחנו יודעים גם לבקש את התקינה מאותם מוסכים מורשים. אז תודה, ואני תומך בחוק. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה גפני; חבר הכנסת מאיר פרוש; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; אחרון הדוברים, חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. שלוש דקות. <באסל גטאס (בל"ד):> אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהצטרף למה שאמר חברי חבר הכנסת אראל מרגלית בסיבוב הקודם על נושא ועדת אלאלוף למיגור העוני בישראל. היושב-ראש שלה בא היום לדיון בוועדת הכספים בהיעדר נציגים של האוצר, כפי שהוא אמר. התגלה לנו שהוועדה הזאת עובדת קשה – כל הכבוד להם, כולם בהתנדבות – אבל ללא שום מסגרת תקציבית או מימונית שמבטיחה שההמלצות שלה יהיו המלצות מעשיות. לא הצלחתי לדבר בוועדת הכספים, אבל יש שני נתונים שאני רוצה לעמוד עליהם היום, וכשמדברים על העוני בישראל באופן כללי מחמיצים אותם: העוני הכל-כך דרמטי וכל-כך קשה שמדברים עליו לגבי הישראלים היהודים – אומרים ש-14% מהמשפחות הן מתחת לקו העוני; בעוד שבסקטור הערבי, במגזר הערבי, בחברה הערבית, 54% מהמשפחות הן מתחת לקו העוני. 54%. <אראל מרגלית (העבודה):> 54%? – – – <באסל גטאס (בל"ד):> המשפחות הערביות מהוות קצת יותר מ-13% מסך המשפחות בישראל, כי המשפחה אצלנו היא יותר גדולה בממוצע. אבל מה שחשוב עוד יותר – וזה נתון שהוועדה הזאת צריכה להתמודד אתו באופן העקרוני ביותר והחשוב ביותר, ובלי שתתמודד אתו לא תיחשב כעושה מאבק כלשהו בעוני: תשלומי ההעברה של הביטוח הלאומי מרימים רק 11% מהמשפחות הערביות מעל קו העוני, בעוד שהם מרימים כ-46% מהמשפחות היהודיות. כלומר, תשלומי הביטוח הלאומי מגדילים את הפערים באוכלוסיות החלשות; מגדילים את הפערים כך שכמעט מחצית מהמשפחות היהודיות שנחשבו עניות לפני תשלומי ההעברה עולות מעל הקו, ורק 11% מהמשפחות הערביות. זה אומר שהרכב התשלומים של הביטוח הלאומי ליהודים שונה באופן מהותי מהרכבם לגבי האוכלוסייה הערבית. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה – הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 5), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון מס' 5), התשע"ד–2014, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> 24 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק עבר בקריאה ראשונה ועובר להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בוועדת הכלכלה. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 136) (מועד החלטה בדבר הטלת ארנונה כללית), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/853).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 136) (מועד החלטה בדבר הטלת ארנונה כללית), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. כפוף – קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק השר אורי אריאל, בשם שר הפנים חבר הכנסת גדעון סער. בבקשה. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מועד החלטה בדבר הטלת ארנונה כללית). כנסת נכבדה, רשות מקומית המטילה ארנונה בשונה מהצו של השנה הקודמת מחויבת באישור שר הפנים ושר האוצר. המועדים הקבועים בחוק כיום הם: החלטת מועצה בדבר הטלת ארנונה כללית תתקבל לא יאוחר מיום 1 בדצמבר שלפני שנת הכספים שלגביה הארנונה מוטלת; בקשה של רשות מקומית לאשר את השינויים בהטלת הארנונה שעליהם החליטה המועצה מוגשת עד יום 28 בפברואר של שנת הכספים שבגינה הארנונה מוטלת. תהליך הבחינה והאישור של הבקשות באישור חריג הוא ארוך ומורכב וכולל בדיקות כלכליות הנערכות בהתאם למדיניות השרים בנושא האישורים החריגים הנקבעת לשנת הכספים הרלוונטית, ובחלק לא מבוטל מהמקרים – גם בדיקות משפטיות שונות. לאור האמור, נוצר מצב שלפיו, בשל אילוצי לוח זמנים ומורכבות הנושא, האישורים לחלק מהבקשות ניתנים בשלהי שנת הכספים שבגינה הם מבוקשים, באופן שהשינוי המבוקש מוחל על הנישומים למפרע מתחילת השנה. כדי לתקן מצב מעוות זה פעלנו לתיקון החוק. עיקרי השינויים בהצעה: 1. המועד האחרון לקבלת ההחלטה בדבר הטלת ארנונה לשנת כספים הוא 1 ביולי של שנת הכספים שלפניה; 2. במקרה שהתקיימו בחירות בין 1 במאי ל-31 בדצמבר, יידחה המועד לקבלת החלטת המועצה בדבר הטלת ארנונה בשלושה חודשים, כדי לאפשר למועצה הנכנסת לקבל החלטה בדבר הטלת הארנונה; 3. לאור הקדמת מועד קבלת החלטת המועצה בדבר הטלת ארנונה מוצע לשנות בהתאמה את נוסחת שיעור העדכון השנתי של הארנונה דרך התאמת המדדים שלפיהם תיקבע נוסחת העדכון הזאת, כדי ששיעור העדכון יעמוד לפני המועצה טרם קבלת ההחלטה בדבר הטלת ארנונה; 4. מוצע לתקן את חוק ההסדרים ולקבוע כי אישור השרים בבקשה לאישור חריג יינתן עד יום 15 בדצמבר שלפני שנת הכספים שבגינה הארנונה מוטלת; 5. מוצע לקבוע כי תחילת החוק תהיה לגבי ארנונה המוטלת לשנת 2015 ואילך. נוסף על האמור, לפי תיקון החקיקה הרשות המקומית תפרסם באתר האינטרנט שלה את עיקרי הצעתה לשינוי בארנונה, כדי להגביר את השקיפות מול התושבים והעסקים בשטחה. תיקון החוק יסייע לתכנון ההוצאות של משקי-בית ועסקים ויסייע גם לרשות המקומית לתכנן את תקציבה באופן הראוי והנכון. אבקשכם לתמוך בקריאה ראשונה בהצעת החוק. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לשר אורי אריאל. להצעת החוק הנוכחית אין דוברים, ואנחנו עוברים ישר להצבעה בקריאה ראשונה. הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 136) (מועד החלטה בדבר הטלת ארנונה כללית), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה, אני מזכיר – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 136) (מועד החלטה בדבר הטלת ארנונה כללית), התשע"ד–2014, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> 26 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הפנים והגנת הסביבה או בוועדת הכספים. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק הגנת הצרכן – – – <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> לאיזו ועדה? <היו"ר יוני שטבון:> לאיזו ועדה? פקודת העיריות זה ועדת הפנים. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> כן, ועדת הפנים. <היו"ר יוני שטבון:> החוק יועבר לוועדת הפנים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 39) (זיהוי טלפוני של עוסק), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/535).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 39) (זיהוי טלפוני של עוסק), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה; של חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה. <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו, כשבאנו לכנסת, באנו לנסות לשפר את איכות החיים של האזרחים שאנחנו מייצגים, לפחות אנחנו מתיימרים לזה. אנחנו משתדלים לחוקק כדי לשפר את איכות החיים. למי מאתנו – מה לעשות, במסגרת החיים שלנו מכשירים מתקלקלים, אנחנו מזמנים טכנאי שירות שיבוא לתקן, ואומרים לנו: חכה בבית ארבע שעות – תכף נדבר על זה, בהצעה השנייה. אנחנו מחכים, ואז אנחנו מקבלים שיחת טלפון ואנחנו לא מצליחים לענות, ואנחנו רואים שהיא הייתה ממספר טלפון חסוי, וכך איבדנו חצי יום, כי אנחנו לא יודעים למי לחזור. אותו טכנאי שצלצל ממספר חסוי, ואולי מספר הצלצולים היו מועט, לא נותן לנו את השירות, גם אם איבדנו את יום העבודה או חצי יום העבודה. הצעת החוק הזאת באה לקבוע ששיחת הטכנאי תהיה ממספר גלוי, כדי שתוכל לחזור ולהגיד לו: תשמע, אדוני, לא הרמתי את הטלפון, אבל אני מחכה לך בבית, בוא תן לי את השירות. ההצעה מאושרת על-ידי ועדת הכלכלה. אמרו שיהיה מרכז שיענה שם בן-אדם, ייתנו לך שם את מספר הטלפון ויגידו לך: תראה, הטכנאי אומנם צלצל אליך, אבל הוא יגיע אליך בעוד שעה, או בעוד 20 דקות. זה ייתן לנו פשוט יותר נוחות, ונאבד פחות זמן כדי לקבל את השירותים שלצערנו אנחנו צריכים לקבל כי מכשירים לא חיים כל החיים, והם גם מתקלקלים, ואנחנו צריכים לקבל שירות. אני מקווה שהצעת החוק תעבור היום בקריאה ראשונה. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים כץ. אנחנו עוברים לדיון. רשימת הדוברים – חבר הכנסת נחמן שי? אינו מעוניין. חבר הכנסת מאיר פרוש? חבר הכנסת אייכלר? <נחמן שי (העבודה):> אני רוצה. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. שלוש דקות. <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להצטרף להצעת החוק של חברי חבר הכנסת חיים כץ. אני חושב שאנחנו נתונים פעמים רבות לשליטתם הבלעדית של נותני שירותים שונים, שמחזיקים את כל הקלפים אצלם, ואתה נזקק לרוץ אחריהם ולחפש טובות אצלם, בשעה שמערכת היחסים צריכה להיות הפוכה לגמרי: הם ספקי השירות ואתה בעל-הבית, אתה בעל הרכוש, או בעל הפריט הזה, או בעל הנסיבות האלה, ואתה תלוי בהם – או את – באופן מוחלט. אני רוצה להזכיר פה עניין אחר שאני נתקל בו לעתים קרובות, ואני חושב שגם חברי חברי הכנסת. אתם בוודאי מטלפנים מדי פעם לארגונים שונים שנותנים לכם שירותים, ותמיד נמסר לכם רק שם פרטי. האנשים שמדברים אתכם, רובם צעירים, ודאי סטודנטים, ואחרים, יש עליהם הוראות מאוד מאוד חמורות שלא להזדהות בשם המשפחה ולא למסור שום פרט מזהה לגביהם. הדבר האחרון שאני רוצה כמובן הוא לפגוע בהם, חס וחלילה, אבל מבדיקות שעשיתי התברר לי שזאת השיטה. יש שמות – אני לא רוצה להזכיר שמות, אבל שמות ישראליים מקובלים – ואין שום יכולת לדעת מי הם, וכל ניסיון לקבל מהם פרט כלשהו נתקל בהתנגדות מלאה. זה כמעט כל ארגון שאנחנו מדברים אתו. הלוא חברה, וכן הלאה, אתה חייב לחייג אליהם, אתה לא יכול להגיע לא לממונים עליהם ולא לממונים על הממונים עליהם, אלא קמה פה איזו חומה סינית שאי-אפשר לעשות אתה שום דבר. אני חושב שזה מהר מאוד יבוא לשולחנה של הכנסת, הצורך לתקן את הפרט הזה. מובן שאני אתקל בחברי השר בנט, שמייד יסביר שזה רגולציה. יש לו תיק גדול, ואני אגדיל לו בקרוב את התיק הזה עוד ועוד ועוד בערמות של רגולציה. זה לא רגולציה, זה הגנת הצרכן בדיוק כמו שעשה עכשיו חבר הכנסת חיים כץ. בעולם שאנחנו חיים לעסקות האלה יש שני צדדים, וצריך לכבד גם את הצד שנזקק לשירותים, לא רק את הצד שמספק אותם. ולהיזקק לשירותים לא צריך להעמיד אותך מראש בעמדת חולשה. בשום פנים ואופן אתה לא הצד החלש בעניין הזה. אתה שווה זכויות לצד שמספק לך את השירות. ולכן הצעת החוק הזאת בדיוק מוצאת חן בעיני, ואני מתכוון להמשיך וללכת בכיוון הזה. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת גילה גמליאל – אינה נוכחת; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו מעוניין; חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר שטרית – – – <איתן כבל (העבודה):> חבר הכנסת כבל נוכח גם – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת איתן כבל, מעוניין? <איתן כבל (העבודה):> לא תודה, אדוני. <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו שמחים שאתה נוכח. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה מעוניינת להידיין; חבר הכנסת באסל גטאס – – – <קריאה:> – – – פה, היא יכולה לדבר עליו. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת באסל גטאס – אינו מעוניין; חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח; חברת הכנסת רות קלדרון, את מעוניינת? את רשומה פה בדוברים? אינה מעוניינת. חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 39) (זיהוי טלפוני של עוסק), התשע"ד–2014 – קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 39) (זיהוי טלפוני של עוסק), התשע"ד–2014, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 26, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה ותועבר לדיון – – – <אראל מרגלית (העבודה):> סליחה, אני הצבעתי בטעות בכיסא של איציק שמולי. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת אראל מרגלית – לטובת הפרוטוקול – הצביע בטעות בכיסאו של חבר הכנסת איציק שמולי, ואני מבין שהוא גם תומך בהצעה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה, הצעת חוק – רק תיקון, הצעת החוק הנוכחית תועבר לוועדת העבודה והרווחה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה, הצעת חוק – – – <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> היא לוועדת הכלכלה. <היו"ר יוני שטבון:> כן, הצעת חוק תועבר לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. נכון, חבר הכנסת כץ? <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> כן, כן. <היו"ר יוני שטבון:> מצוין. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 40) (שעות ביקור במענו של צרכן), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/541).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 40) (שעות ביקור במענו של צרכן), התשע"ד–2014 – לקריאה ראשונה. בבקשה, חבר הכנסת חיים כץ. <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הצעה משלימה. עוד הפעם אנחנו חוזרים לצורך בנותן שירותים, הוא אומר לנו לחכות בבית, ואנחנו מאבדים חצי יום עבודה. הצעת החוק הזאת באה להגיד לחברות שירותים גדולות, בעלות היקפים גדולים, להנהיג עבודה במשמרת שנייה, וכך מי שלא יכול, או לא רוצה לאבד יום עבודה, יבואו אליו בערב. תהיה אפשרות שיעבדו, ייתנו שירות במשמרת שנייה, עד השעה 22:00. איש טכני כזה שנותן שירותים עושה בערך 14 הזמנות ביום. 14 הזמנות – אם כל אחד מאבד חצי יום עבודה זה שבעה ימי עבודה למשק הישראלי על כל טכנאי שירות. מי שירצה לקבל את השירות בלילה – שיבואו אליו בלילה; כמו שבכל מפעל תעשייתי שיש בו מכונות יקרות עובדים במשמרת שנייה. לא יקרה שום דבר אם אנחנו נעודד את הכלכלה במשק הישראלי ולא נאבד ימי עבודה, ואותו נותן שירות ייתן אפשרות גם לקבלת שירות בלילה. אלה שיבקשו ביום – יקבלו ביום, ואלה שיבקשו – בלילה. ואני אומר לכם, שמעתי את נחמן שי. אלה שמוכרים לנו את המכשירים – עד שאנחנו קונים הם מצוינים. <נחמן שי (העבודה):> ברור. <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> אבל שמעתי אותם בדיונים, את "אלקטרה", את חברת "אלקטרה": מה פתאום שניתן לכם שירותים בלילה? אתה יודע, זה יגדיל את העלויות. אם זה היה מותנה ברכישת המכשיר, הם היו נותנים שירותים בלילה וביום כי הם רוצים למכור. אבל אחרי שקנית – תעזוב. אתה כבר אצלנו, אתה תחכה לנו. אז אנחנו רוצים שיעשו את זה גם במשמרת שנייה למי שמבקש ואנשים לא יאבדו ימי עבודה. ועל כל טכנאי זה שבעה ימי עבודה. אם נעשה חישוב כמה נזק זה עושה למשק כל יום – אז הגיע הזמן שאנחנו גם נדאג לאנשים וגם נדאג למשק. <היו"ר יוני שטבון:> מה זה חברות גדולות? <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> הוגדר שם. הם נותנים 100; 100 עובדים, 200 עובדים – חברה גדולה. אני לא מדבר על חנות שיש לה שלושה עובדים; היא גם לא נותנת ביטוח, היא מוכרת לך ביטוח דרך היצרן, דרך היבואן, והיבואן הוא גדול. אם היא מוכרת לך ביטוח של יבואן זה לא אותה חנות שיש לה שני עובדים. הוא לא נותן שירות. הוא מוכר את הביטוח דרך החברה הגדולה, והחברה הגדולה נותנת שירות, והיא מעסיקה עשרות טכנאים. חברה גדולה היא חברה שמעסיקה לפחות, שנבין, 20 טכנאים. חברה גדולה. אם היא נותנת 20 טכנאים היא נותנת 300 מענים ליום – זה חברה גדולה. אני מקווה שזה יעבור פה בקריאה הראשונה ונביא את זה לקריאה השנייה השלישית. תודה. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים כץ. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. <חיים כץ (הליכוד ביתנו):> אין דיון? <היו"ר יוני שטבון:> אין דוברים. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 40) (שעות ביקור במענו של צרכן), התשע"ד–2014, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <איתן כבל (העבודה):> זה הסיפור, אפרופו נחמן, שחוקים שלך לא מעבירים ואת החוקים של חיים כץ מעבירים. אז זה אותו דבר. <קריאה:> אותם חוקים בדיוק. <היו"ר יוני שטבון:> בעד – 27, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לדיון ולהכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה. <שאילתות ותשובות> <היו"ר יוני שטבון:> חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לשלב הבא: שאילתות לשר החינוך. מוזמן סגן שר החינוך, חבר הכנסת אבי וורצמן. ראשון השואלים, חבר הכנסת באסל גטאס, בנושא: הכוונה לפעול נגד מנהלי בתי-ספר ערבים. חשוב לציין שחבר הכנסת עפו אגבאריה גם רשום כאן, אך אינו נוכח. אנחנו נתחיל עם חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. חבר הכנסת באסל גטאס, ברשותך. בבקשה. <117. הכוונה לפעול נגד מנהלי בתי-ספר ערבים שמסרבים לקבל מתנדבים לשירות הלאומי> <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, סגן השר, חברי הכנסת, השאילתה שלי היא כדלקמן: מינהלת השירות הלאומי פנתה למשרד החינוך, לשר החינוך, וביקשה לפעול בתקיפות נגד מנהלי בתי-ספר ערבים שמסרבים לקבל מתנדבים לשירות הלאומי. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה הם פרטי הפנייה של המינהלת ומה הייתה תשובתך? 3. האם תפעל בנדון ובאיזה אופן? <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. חבר הכנסת שמעון – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יוני שטבון:> ישיב – לא בסוף? טעות. חבר הכנסת אבי וורצמן, בבקשה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת גטאס, שלום, ערב טוב. אכן התקבלה פנייה ממינהלת השירות הלאומי והשירות האזרחי-לאומי, וחשוב לציין שיש הרבה פניות כאלה, הרבה פניות שעוסקות בנושא הזה של שיבוץ בנות שירות לאומי במגזר הערבי. הפניות – ותכף אני אתייחס גם לפנייה עצמה – עוסקות בשיבוץ ובשיתוף פעולה של מוסדות החינוך הערבי עם מתנדבי השירות האזרחי-לאומי. לגבי השאלה השנייה והשלישית – ועוד מעט אני ארחיב עוד – אנחנו במשרד מבצעים בימים הללו עבודת מטה מקיפה ורצינית בנושא הזה של שילוב מתנדבות ומתנדבים מהמגזר הערבי במערכת החינוך. ככלל, צריך לדעת שאנחנו רואים את הנושא הזה כבעל חשיבות גדולה, חשיבות בהחלט רצינית. תכף אני אתייחס, תכף אני אגיד לך כמה מתנדבים – יש לי כל הנתונים – כי אנחנו רואים בזה בסופו של דבר תרומה לקהילה. הרי ברגע שבאה בת מתנדבת או מתנדב לשירות לאומי-אזרחי, בן הקהילה שמתנדב בקהילה במסגרות חינוכיות, זה לטובת הקהילה, ובעינינו זה פשוט טובת הקהילה. בחמש השנים האחרונות – כן, חנין, אם ילדה בת 18 מתנדבת בגן-ילדים – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – פשוטה, הקהילה עצמה מגדירה לעצמה מה זה – – – <היו"ר יוני שטבון:> כן, לא בדיוק. גם הקהילה – – – <חנין זועבי (בל"ד):> יש פתגם בערבית – – – <היו"ר יוני שטבון:> חברת הכנסת חנין זועבי, בזמן השאילתות מקובל שהשואל מקבל את הזכות לשאלה נוספת. זה לא דיון. תודה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> קצת נתונים. בחמש השנים האחרונות גדל מספר המתנדבים והמתנדבות בחברה הערבית – תשמעי טוב – ממאות בודדות ליותר מ-3,600 בנות ובנים. אז הקהילה רוצה, כי קורים דברים מדהימים, בסדר? מערכת החינוך לבדה – ומערכת החינוך זה כלל המתנדבים הערבים בכל המסגרות; במערכת החינוך יש יותר מ-700 מתנדבות ומתנדבים. ברוב המקרים אנו נתקלים בביקוש הולך וגובר גם מצד המשרתים וגם מצד המוסדות שהבינו את התועלת בכך שבת שירות לאומי או אזרחי תבוא לבית-הספר, בן או בת, לא משנה, שיבואו לבית-הספר; זה לטובת הקהילה הערבית. אבל, צר לנו שיש מקרים שמנהלים נכנעים ללחץ, בעינינו לא ענייני – לא ענייני – ומסרבים לקבל בנות שירות לאומי ואזרחי. במי פוגעים? פוגעים בילדים, פוגעים בעצמם, וזה חבל מאוד. פה אני רוצה, ברשותכם – ביקשת התייחסות לגבי המכתב, אני כן רוצה לקרוא לך מכתב שהשר קיבל מידידי שר-שלום ג'רבי, מנכ"ל מינהלת השירות האזרחי-לאומי, וכך הוא כותב: "כמו במגזר היהודי, כך גם במגזר הערבי, חלק גדול מהמתנדבים פועלים במערכת החינוך. לצערי, אנו נתקלים בקשיים רבים בשיבוץ והפעלת מתנדבים בבתי-הספר היסודיים במגזר, בשל התנגדות עזה של ההנהגה הפוליטית" – מה לעשות – "והמקומית, וחששם של מנהלים לקבל – לאפשר פעילות מתנדבים". יש מצב – אני גם שמעתי את זה במו-אוזני – יש מקרים שמנהלים מפחדים לקבל מתנדבים של שירות לאומי בגלל הפחד גם מההנהגה הפוליטית, חנין. <חנין זועבי (בל"ד):> איך אתה יודע אם הם מפחדים או שהם לא רוצים? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> או היו רוצים. <חנין זועבי (בל"ד):> איך אתה יכול לדעת? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> טוב, אני רק רוצה לומר לך – את יודעת מה, דווקא היום עוסקים הרבה בשוויון בנטל. זה לא נטל, זה זכות, אבל שוויון, ומה עושים, ואיך עושים, והחברה הערבית קצת לא נמצאת בפוקוס היום, לא נמצאת בפוקוס. אבל אני אומר לך, דווקא בימים כאלה, כשהנושא הזה כל כך חם, וכל כך משמעותי, דווקא בימים כאלה שהמערכת – ומערכת החינוך מבינה את הצרכים של החברה הערבית, מנסה לעזור לחברה הערבית. דרך אגב, אני רוצה לבשר לך שבשבוע שעבר הודענו על מיזם מאוד גדול של משרד החינוך לשילוב בנות שירות לאומי ואזרחי בגני-הילדים, והקצינו עוד מאות תקנים גם לחברה הערבית, ועכשיו זה המבחן, אם יבואו מתנדבות וישתלבו בגנים, או שיחששו ללכת להתנדב. אני חושב שהגיע הזמן, חברי חברי הכנסת, שאתם תהיו אלה שקוראים למתנדבות ולמתנדבים הללו, בואו למערכת החינוך, בואו תעזרו לקהילה. בסופו של דבר השירות הזה תורם לחברה הערבית ותורם למדינת ישראל, וזה צריך להיות אינטרס ראשון במעלה שלכם. <באסל גטאס (בל"ד):> מה ענה השר לאותו מיזם? זה השאלה שלי. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> התגובה היא שאנחנו פועלים בתוך המערכת כדי לעודד ולחזק את זה. עניתי לך, אבל אני עוד פעם אומר, אני לא מבין – אני שומע ממך את מגמת השאילתה, ואני רוצה לומר לך, אתה צריך להיות זה שמעודד את הבנות לבוא למערכת, בסדר. דרך אגב, כשיש ילדים, ובוודאי גם במגזר הערבי, וגם במגזר היהודי, ילדים בסיכון, ילדים שצריכים עזרה, גם בגנים, גם בבתי-ספר, המתנדבים האלה עוזרים לילדים – עוזרים לילדים – וזה צריך להיות אינטרס שלכם ואינטרס שלנו שכמה שיותר יבואו להתנדב במקומות האלה. בבקשה. <היו"ר יוני שטבון:> שאלה נוספת – בבקשה. <באסל גטאס (בל"ד):> אתה יודע היטב שהעניין הזה, של שירות לאומי, הוא בוויכוח פוליטי לגיטימי בתוך החברה הערבית, והוא בעין הסערה. השאלה הייתה, אם מנהל בית-ספר לא רוצה לשתף פעולה, לא רוצה לקלוט בבית-הספר שלו את אותם משרתים, מה העמדה שלכם? האם אתם הולכים ולוחצים עליו? אתם מענישים אותו? אתם משדלים אותו? מה העמדה של משרד החינוך לגבי אותם מנהלי בתי-ספר שעושים צעד לגיטימי וחוקי, שהם לא רוצים? <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אני לא יודע מה זה צעד לגיטימי וחוקי שהם לא רוצים. הם – סליחה, הם מנהלים בתי-ספר של המדינה, ולקבל שירות לאומי ואזרחי זה חלק מהשירות שהמדינה מעניקה. אתה אומר כאילו זה בסדר, אני לא חושב שזה בסדר. <באסל גטאס (בל"ד):> – – – גם לא נגדך. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> תשמע מה אתה עושה, תראה מה אתה עושה. מה אתה עושה פה? אתה מעודד מנהלים שלא מקבלים. אני מתפלא עליך, אני פשוט מתפלא עליך. אתה מייצג אותם או נגדם? אתם מייצגים אותם או נגדם? אתם בעד החברה הערבית או נגד החברה הערבית? אני פשוט לא מבין. ממה שאתם אומרים פה – זה נשמע שאתם נגד החברה הערבית. <חנין זועבי (בל"ד):> למה מדברים נגד? – – – יש שאלה האם – – – <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת, סגן שר החינוך, אנחנו ניגש לשאילתה – חברי חברי הכנסת, זה לא דיון. אדוני סגן השר, תשיב בבקשה על השאלה, ותמשיך. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> עניתי תשובה מסודרת ומנומקת. אנחנו מצפים – אני לא אגיד; אנחנו מצפים – לא רוצה, לא חייב לענות על הכול. אני אומר: אנחנו מצפים שכל מנהל ישתף פעולה; זאת החלטה של המדינה. העובדה שבחברה הערבית המספר עלה במאות אחוזים – מאות אחוזים – ועם כל הכבוד – – <חנין זועבי (בל"ד):> ואתה, בגלל – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> – – את צריכה לשבת פה ולהצדיע להם, ובמקום זה את אומרת להם אל תלכו? בשביל מה? את בעד החברה הערבית או נגד החברה הערבית? <חנין זועבי (בל"ד):> אני בעד איך אנחנו – – – <היו"ר יוני שטבון:> אדוני סגן השר, תודה רבה. אנחנו בנוהל שאילתה עכשיו. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> מי זה אנחנו? מנהל – – – טוב, אני אסיים. <היו"ר יוני שטבון:> תודה רבה. נא לסיים. בבקשה. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> גברתי, מנהל בית-ספר הוא מנהל בית-ספר מטעם מדינת ישראל. בחינוך הממלכתי של מדינת ישראל השירות הלאומי והאזרחי הוא חלק ממערך הפעילות של מדינת ישראל. כל מנהל – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> הרי את יודעת את התשובה. אם את שואלת אותי, את צריכה לעודד, ולא לצאת נגד. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, של חבר הכנסת שמעון אוחיון, בנושא: תוכני לימוד בבתי-ספר נוצריים. בבקשה. <168. תוכני לימוד בבתי-ספר נוצריים> <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני סגן השר, מנייר עמדה של תנועת "אם תרצו", וגם מהפורום לגיוס העדה הנוצרית, עולה כי במערכת החינוך הערבית בנצרת קיימים תכנים אנטי-ישראליים, שאינם תורמים לדו-קיום והשתלבות. ברצוני לשאול: האם משרדך מבצע בדיקה תקופתית של תכנים המועברים במערכת החינוך הלא-ממלכתית במגזר הערבי? <היו"ר יוני שטבון:> תודה. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת אוחיון, קודם כול, בתי-הספר הנוצריים מפוקחים על-ידי המשרד באופן קבוע, בכלל זה בתי-הספר המוכרים שאינם רשמיים, לא רק הרשמיים, ובמסגרת זו מפוקחים גם התכנים. יש לי פה כל הדוח של תנועת "אם תרצו", שזו תנועה שאני בהחלט מכבד, אבל יש לי פה גם תגובה של מנהלת המחוז ובדיקה של הדברים הללו. כאשר מגיע מקרה נקודתי, שמנסים להכניס לבתי-ספר תכנים שאינם מאושרים על-ידי משרד החינוך, המקרה מטופל באופן ספציפי. המקרה שמובא בדוח לא מוכר להנהלת מחוז הצפון; לא מוכר. ואני מכיר את מנהלת מחוז הצפון, אני יודע, כשהיא בודקת היא בודקת, ואם הייתה תקלה היא הייתה אומרת שיש תקלה. לא מכירה את המקרה. משרד החינוך, כמו שאתה יודע, יצא בתוכניות רחבות שרוצות לאפשר – תוכנית "האחר הוא אני" – שמאפשרות פלורליזם, ומאפשרות סובלנות, שוויון, לקדש ערכים וכו' וכו', והתקיימו הרבה פעולות בנושא הזה. יחד עם זה, נושא עידוד הגיוס לצה"ל הוא צעד מאוד חשוב בעיני המערכת, מאוד חשוב בעיני מערכת החינוך, ובקרב העדה הנוצרית בפרט יש רבים שאכן מתגייסים לצה"ל, ומגיעים לשרת בצה"ל ביחידות שונות, גם ביחידות קרביות, בכל היחידות, ואנחנו בהחלט מברכים על כך. כאשר יש תופעות אחרות, צריך להביא את זה לידיעת המשרד, והמשרד מטפל. אבל שוב – אם אני חוזר על הדברים שאמרנו קודם, דווקא בימים האלה, דווקא בימים שהנושא הזה תופס מקום מרכזי כל כך בסדר-היום, נושא עידוד הגיוס לצה"ל הוא נושא חשוב. ואני מברך את חברינו מהעדה הנוצרית שכן מתנדבים וכן מגיעים לצבא וכן ממלאים את החובה שלהם במדינה. <באסל גטאס (בל"ד):> לא בקולוניזציה של בתי-הספר – – – <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> לא, לא נכון. סליחה, אתה הרי מדהים אותי, אתה מדהים אותי. על מה אתה מדבר? <באסל גטאס (בל"ד):> איפה אתה חי? <היו"ר יוני שטבון:> אדוני סגן השר, זאת שאילתה של חבר הכנסת אוחיון. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אם אתה חושב שבית-ספר במדינת ישראל שמעודד גיוס לצה"ל זאת פוליטיקה, אז אתה לא נמצא במקום הנכון, תסלח לי שאני שאומר את זה. מדינת ישראל מעודדת אנשים לגיוס לצה"ל. <באסל גטאס (בל"ד):> אני לא צריך לגיטימיות ממך. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אנחנו מכבדים כל אחד. אני מכבד אותך. <באסל גטאס (בל"ד):> זה בית-ספר ערבי. כשאתה אומר שזה ערך, אתה כמשרד חינוך מברך – – – <היו"ר יוני שטבון:> אדוני סגן השר, יש שאילתה נוספת. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> מדינת ישראל לא אומרת שזה ערך ללכת לצבא? אני לא מבין. <היו"ר יוני שטבון:> אדוני סגן השר, חבר הכנסת אבי וורצמן, חברי. <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> אני לא מבין מה אתה אומר. אתה חושב אחרת? אני מתפלא. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת שמעון אוחיון, שאלה נוספת. <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> שאלה נוספת בקשר לשאלה הראשונה; יש עוד שאלה שנייה. אני רוצה לקבל תשובה ברורה, כן או לא: האם המפקחת המחוזית או מנהלת המחוז מודעת ויודעת על מקרה כזה או אינה מודעת? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> עניתי שלא. אמרתי שהמקרה הזה לא ידוע לה. אם נדע באופן ספציפי על משהו, נטפל בו באופן ספציפי. <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> יש בפניך הממצאים שלי, אם תרצה. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת שמעון אוחיון, בבקשה. הנושא הבא: פוליטיזציה בקליניקות המשפטיות באוניברסיטת חיפה. בבקשה. <169. פוליטיזציה בקליניקות המשפטיות באוניברסיטת חיפה> <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> מהדוח של "אם תרצו", שפורסם בתקשורת, עולה שקיימת פוליטיזציה בקליניקות המשפטיות באוניברסיטת חיפה. רצוני לשאול: 1. מה הוא היקף המימון הציבורי והפרטי שמגיע לקליניקות הללו? 2. האם מגיע מימון מארגונים שבהם מועסקים אנשי הקליניקות? 3. האם מגיע לקליניקות מימון מחוץ-לארץ? 4. אם כן – באיזה סכום? <סגן שר החינוך אבי וורצמן:> ברשותך, אחלק את התשובה שלי לשני חלקים: חלק ראשון הוא התשובה הרשמית של המשרד, וחלק שני זה עוד כמה מילים מהלב, מאחר שהחברים מ"אם תרצו" גם ישבו אצלי והביאו בפני את הסוגיה הזאת. בעיני יש בסוגיה הזאת לא מעט בעיות, ואני תכף אתייחס לעניין. קודם כול תשובת המשרד: צריך לזכור שכשהוות"ת מתקצב מוסד מוכר, הוא לא מעביר סכומים ייעודיים לפעילות ספציפית. יתרה מזאת, לפי סעיף 15 לחוק המל"ג, למוסד מוכר אוטונומיה לכלכל את ענייניו האקדמיים והמינהליים במסגרת תקציביו כטוב בעיניו. אי לכך, אין בידי הוות"ת מידע על היקף המימון המגיע לקליניקה. לא יודעים, לא יודעים. עוד אוסיף ואציין כי ות"ת מעודדת מוסדות לגייס תרומות עבור מחקר, מענקים ומלגות ופעילויות אקדמיות וכיוצא בזה, ובלבד שהדבר נעשה בכפוף לכל דין. לגופם של הדברים, הטענות נבדקו מול האוניברסיטה, ולהלן ההתייחסות לאחר ההתייעצות עם האוניברסיטה: 1. לקליניקות אין מימון ממשלתי ישיר. רוב המימון מגיע ממקורות פנימיים או מתורמים. 2. לא מגיע מימון מארגונים שבהם מועסקים אנשי הקליניקות. לגבי שאלות 3 ו-4, האיחוד האירופי מסייע במימון פעילות ספציפית העוסקת בשאלת פינוים של דיירים מוגנים ודיירי הדיור הציבורי. גובה המימון עומד על 68,000 שקלים, המהווים כ-7% מפעילות הקליניקות. עד כאן תשובת המשרד. יש פה פירוט עם כל הדברים. אני כן רוצה להוסיף כמה מילים, ברשותכם, אדוני היושב-ראש וחברי. אני שואל את אוניברסיטת חיפה, גם כסגן שר החינוך: האם נגמרו כל האנשים המסכנים בעולם או במדינת ישראל – ולא משנה כרגע מה המספר, אם חמישה או עשרה, לא כל כך משנה כרגע – שהקליניקה באוניברסיטת חיפה צריכה לייצג דווקא מחבלים ובני המשפחות שלהם? אני מתקשה להבין את הדבר הזה. אני לא מבין למה אוניברסיטת חיפה צריכה בכלל להיות בקשר עם המשפחות הללו. זה בלי קשר כרגע ליהודים וערבים. מדובר על משפחות של מחבלים שביצעו פיגועים כנגד אזרחים ישראלים, ובכללם מחבלים קשים. למה אוניברסיטת חיפה בכלל מתעסקת אתם בכלל? אני באמת מתקשה להבין את זה. מתקשה להבין. דבר שני, אני רוצה לקרוא לכם מחומר שהובא לידיעתי, שמתייחס לעוד נושאים באווירה הזאת – אני מקצר, אני תכף גומר, מיקי: ביוני לפני שנתיים היה טקס הענקת תואר שני במשפטים באוניברסיטת חיפה ולא נוגן המנון המדינה; לא ניגנו את המנון המדינה. דרך אגב, בכל טקס כזה מנוגן המנון המדינה, בכל אוניברסיטה בישראל. לאחר שתנועת "אם תרצו" פנו לאוניברסיטה, הנהלת האוניברסיטה הוציאה הצהרה שמדובר בהחלטה פנימית של הפקולטה למשפטים שלא משקפת את כלל עמדת האוניברסיטה. האוניברסיטה היא אוניברסיטה ציונית במדינה יהודית דמוקרטית, ולכן ברור שעד היום הושמע ההמנון בטקסים הרשמיים של האוניברסיטה. שימו לב, בעקבות ההבהרה הזאת הופץ מכתב שעליו חתומים מרצים מפקולטות למשפטים באוניברסיטאות בכל הארץ, שגיבו את ההחלטה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, ובכללם עוד מרצים מתוך האוניברסיטה בחיפה. כך הם כתבו: ההחלטה שלא להשמיע את ההמנון בטקס אקדמי דווקא מכבדת את ההמנון ומייחדת אותו לאירועים ממלכתיים וכו'. זה דבר אחד. עוד דוגמה. דבר נוסף. היה טקס באוניברסיטת חיפה שעמדו דום, עמדו דקה דומייה לזכרם של מחבלים. הדברים היו. ראש העיר חיפה הוציא מכתב זועם להנהלת האוניברסיטה: איך יכול להיות שבאוניברסיטת חיפה עומדים דקה דומייה לזכר מחבל? לזכר מחבל עומדים דום באוניברסיטה. כמו שהאוניברסיטה אמרה – ממלכתית, ציונית, יהודית – לזכר מחבל. יש כאן פגיעה במשפחות השכולות; יש כאן פגיעה במדינת ישראל. אני לא מבין למה אוניברסיטה מגיעה בכלל למקומות הללו. את התשובה של המשרד אמרתי, והתשובה נאמרה, אבל יכול להיות שהגיע הזמן לשנות את החוק ושמדינת ישראל תדע מה עושה אוניברסיטת חיפה בכסף שהיא מקצה לה. לא יכול להיות שהאוניברסיטה, עם תשובה מנומקת, עם הוות"ת – שהמדינה לא יכולה להתערב במה שנעשה בכספים – נעשים דברים שהם דברים שבעיני הם לא ראויים. ואני חושב שהגיע הזמן שכן תהיה התייחסות – שהאוניברסיטה לא רשאית לעשות עם הכסף כל מה שברצונה. יש דברים, והדברים שקראתי, אני חושב שהם מדברים בעד עצמם, שאי-אפשר לעשות אותם באוניברסיטה. הדברים האלה לא פוגעים בחופש האקדמי של האוניברסיטה. אפשר לשמור על החופש האקדמי של האוניברסיטה ולא לייצג מחבלים; להשמיע את ההמנון ולא לעמוד דקה דומייה לזכר מחבל רוצח, וגם אולי על הדרך לשקול מתן פרס לפרופסור אומן; על הדרך, ועוד כל מיני דברים. יש הרבה דברים שאני חושב שהם ראויים לתיקון. תודה רבה. <היו"ר יוני שטבון:> חבר הכנסת שמעון אוחיון, אם אין שאלה נוספת – תודה לאדוני סגן שר, חבר הכנסת אברהם אבי וורצמן. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, מחר, יום שלישי, כ"ה באדר א' תשע"ד, 25 בפברואר 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 20:18.>