דברי הכנסת

דברי הכנסת כ"א / מושב שני / ישיבות קכ"ב–קכ"ד / א'–ג' באדר ב' התשע"ד / 3–5 במרס 2014 / 21 חוברת כ"א ישיבה קכ"ב הישיבה המאה-ועשרים-ושתיים של הכנסת התשע-עשרה יום שני, א' באדר ב' התשע"ד (3 במרס 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעה לסדר-היום 7 כישלונה של הממשלה בשמירה על אזרחיה 7 אראל מרגלית (העבודה): 7 השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: 10 אראל מרגלית (העבודה): 13 יעקב אשר (יהדות התורה): 13 הצעה לסדר-היום 14 חוסר העקביות בעמדותיו של ראש הממשלה 14 מאיר פרוש (יהדות התורה): 14 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 17 הצעה לסדר-היום 19 הורדת הריבית על-ידי בנק ישראל – גורם בעליית מחירי הדירות 19 יצחק וקנין (ש"ס): 19 סגן שר האוצר מיקי לוי: 22 הצעה לסדר-היום 27 מדיניות ההרס אינה פוסקת – הממשלה ממשיכה להרוס בתים, להשמיד יבולים ולכרסם בענף החקלאות של האזרחים הערבים 27 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 28 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 32 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 33 הצעה לסדר-היום 33 מדיניות ההרס אינה פוסקת – הממשלה ממשיכה להרוס בתים, להשמיד יבולים ולכרסם בענף החקלאות של האזרחים הערבים 33 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 33 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 75) (בתי-משפט שלום לעניינים מינהליים), התשע"ב–2012 38 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 38 הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014 40 חנא סוייד (בשם ועדת הכלכלה): 41 הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014 44 חנא סוייד (בשם ועדת הכלכלה): 44 מאיר שטרית (התנועה): 48 הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014 50 חנא סוייד (בשם ועדת הכלכלה): 51 אורי מקלב (יהדות התורה): 55 הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014 57 מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 57 דב חנין (חד"ש): 60 באסל גטאס (בל"ד): 61 יעקב אשר (יהדות התורה): 65 הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014 67 מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 68 אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו): 71 הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשע"ד–2014 73 מירי רגב (הליכוד ביתנו): 73 הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 27), התשע"ד–2014 75 השר להגנת הסביבה עמיר פרץ: 75 ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): 81 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 84 נסים זאב (ש"ס): 87 אורי מקלב (יהדות התורה): 88 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 90 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 92 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 92 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 111), התשע"ג–2013 92 שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: 93 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 93 באסל גטאס (בל"ד): 95 משה גפני (יהדות התורה): 97 אורי מקלב (יהדות התורה): 98 נסים זאב (ש"ס): 100 הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 8), התשע"ג–2013 102 שר הבינוי והשיכון אורי אריאל: 102 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 103 נסים זאב (ש"ס): 104 הצעת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בדבר פיצול הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 3) (איסוף, עיבוד ופרסום של נתונים מגדריים), התשע"ד–2014 107 שולי מועלם-רפאלי (בשם הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי): 107 שאילתות ותשובות 108 204. פרויקט מגורים ליהודים בלבד ביפו 109 מיכל רוזין (מרצ): 109 שר הבינוי והשיכון אורי אריאל: 109 206. התוספת היישובית 112 חנא סוייד (חד"ש): 112 שר הבינוי והשיכון אורי אריאל: 112 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 115 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 115 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום א' באדר ב' תשע"ד, 3 במרס 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק זכויות תלמידים עם לקות למידה במוסדות על-תיכוניים (תיקון מס' 2), התשע"ד–2014. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2235/19 וכלה בהצעת חוק פ/2262/19 – הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (חלוקת הכנסות ממתחם הגורם למפגעים סביבתיים בין רשויות מקומיות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת חנא סוייד, מוחמד ברכה, דב חנין ועפו אגבאריה; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – הצגת שם עסק בשפה העברית), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שמעון אוחיון, דוד רותם, אורלי לוי אבקסיס, רוברט אילטוב, מרדכי יוגב, חמד עמאר, מאיר שטרית, יוני שטבון ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הגבלת סכומי האגרות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר ויצחק כהן; הצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון – קביעת מקומות לרחצה נפרדת), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (קיצור תקופת הפטור מתשלום ארנונה לבניין שנהרס או ניזוק וקביעת סכום מרבי לתשלום), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת בועז טופורובסקי, מירי רגב, סתיו שפיר, יפעת קריב, יחיאל חיליק בר ודב ליפמן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת חבישת קסדת מגן ברכיבה על אופנוע או קטנוע), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת בועז טופורובסקי, איתן כבל, שמעון אוחיון, דב ליפמן, מירי רגב ונחמן שי; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – חניה חינם לאזרח ותיק שמלאו לו 70 שנים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, מירי רגב, דב ליפמן, נחמן שי, משה מזרחי, איתן כבל, אברהים צרצור, שאול מופז, דב חנין, פנינה תמנו-שטה, אורית סטרוק ובועז טופורובסקי; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – ועדת חריגים), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הגבלת כהונה של מנהל בית-חולים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי ועפר שלח; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול גמלאות לאדם שביצע עבירה על רקע לאומני ושוחרר במסגרת עסקת שחרור או בחנינה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דוד רותם ורוברט אילטוב; הצעת חוק לטיפול בכתות פוגעניות, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יריב לוין ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק יישום "תרבות של שלום" כבסיס לתהליך השלום, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת נסים זאב, יצחק וקנין, אברהם מיכאלי, יצחק כהן, מרדכי יוגב, יוני שטבון וישראל חסון; הצעת חוק קטין עצמאי, התשע"ד–2014, מאת חברות הכנסת עדי קול, קארין אלהרר ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – תסקיר גישה ובטיחות בנתיבי תנועה ציבוריים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג ויריב לוין; הצעת חוק להבטחת דיור חלופי לתושבי גבעת-עמל, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מירי רגב, זבולון קלפה, דב חנין ואיילת שקד; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – מינוי שופטים), מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק-יסוד: נשיא המדינה (תיקון – איסור שחרור מחבלים אלא לאחר שישלמו דמי פיצוי כנדרש), מאת חבר הכנסת יעקב ליצמן; הצעת חוק חובת ניהול פרוטוקול בוועדות ציבוריות (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מיקי רוזנטל, יריב לוין, בועז טופורובסקי, זהבה גלאון ואורית סטרוק; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – מטרת שירות המילואים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת בועז טופורובסקי, מירי רגב, עפר שלח, איציק שמולי, עמרם מצנע, ניצן הורוביץ, שמעון סולומון, דב ליפמן, איתן כבל ואלעזר שטרן; הצעת חוק החברות (תיקון – תחולה לגבי החברות הנמנות עם מוסדות לאומיים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, שמעון אוחיון, גילה גמליאל ויריב לוין; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – ועדה מייעצת), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת זבולון קלפה, איציק שמולי, דב חנין, מירי רגב ואילן גילאון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיעור ההטבה לפי הסכם בדבר גמלת ניידות), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת יעקב ליצמן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת תשלום בעד חניה במוסד רפואי), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הדואר (תיקון – פרטי חובה בהודעה בדבר משלוח דואר רשום), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר ויריב לוין; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, יוני שטבון, אורית סטרוק, רוברט אילטוב, משה זלמן פייגלין, מירי רגב, זבולון קלפה, שמעון אוחיון, נסים זאב, דוד צור, יריב לוין ובועז טופורובסקי; הצעת חוק הירושה (תיקון – צוואת מטופל למטפלו), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי ושמעון אוחיון; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – בתי-חולים המעניקים שירות ציבורי), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מיקי רוזנטל, חיים כץ וזהבה גלאון. החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ג–2013. נוסח מתוקן של הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון – איסור המתת כלבים בריאים), התשע"ד–2014. מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעת חברות הכנסת יפעת קריב, מיכל רוזין וגילה גמליאל בנושא: דרכי התמודדות עם תופעת סם האונס. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעה לסדר-היום> <כישלונה של הממשלה בשמירה על אזרחיה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, שימו לב: אין היום הצעות אי-אמון בממשלה מכיוון שראש הממשלה שוהה בשליחות מדינית בחוץ-לארץ, וכל הסיעות, סיעות האופוזיציה, הפכו בעצם את ההצעות להצעות לסדר-היום. הראשונה, הצעה לסדר-היום מס' 2900, תנומק על-ידי חבר הכנסת אראל מרגלית: כישלונה של הממשלה בשמירה על אזרחיה. המשיב מטעם הממשלה הוא השר לביטחון פנים חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> מה סדר-היום? <אראל מרגלית (העבודה):> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הצעת האי-אמון היא: שמירת ממשלת ישראל על אזרחיה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני, הצעה לסדר-היום. <אראל מרגלית (העבודה):> הצעה לסדר-היום. אני רוצה לקחת את זה לדיון שהיה לנו בצורה מאוד סוערת ומלאה היום בוועדת הכספים של הכנסת על כל הנושא של כלל ההוצאה החדש שהגיע מהאוצר, והשירותים החברתיים שממשלת ישראל מציעה לאזרחיה, והפגיעה המאוד-גדולה בשנים הקרובות שאנחנו רואים בעצמנו בשירותים האזרחיים האלה עקב כלל ההוצאה החדש. ובכן, אני אפרט: ממשלת ישראל החליטה בצורה חד-צדדית לקצץ בכלל ההוצאה – מכלל ההוצאה שעודכן לפני כמה שנים, כך שבאופן ריאלי וממוצע, מ-2015 יקוצץ תקציב המדינה בערך ב-7 מיליארד ש"ח. כלל ההוצאה החדש הזה כבר לא קושר את עצמו לרמת הצמיחה, כמו שהיה קודם, אלא הוא קושר את עצמו רק לעלייה הדמוגרפית במדינת ישראל. הביקורת הגדולה ביותר שהייתה לקרן המטבע הבין-לאומית, כשהיא הגיעה לדבר אתנו פה, גם עם האוצר וגם עם ועדת הכספים, לפני חודשיים, הייתה על האופן הבא, היא אמרה את הדבר הבא: האוצר ומדינת ישראל הביאו תוכנית מאוד הדוקה למשמעת פיסקלית, כך שהיחס בין הגירעון לתקציב המדינה עד שנת 2020 יגיע ל-60% – יחס הגירעון לתוצר – ובאמת, ממשלת ישראל מדגימה משמעת פיסקלית רצינית. הביקורת הגדולה ביותר הייתה: אנחנו לא מסכימים עם מדיניות הממשלה, שלדעתנו לא משקיעה באותם שירותים חברתיים שיאפשרו צמיחה כלכלית באזורים גיאוגרפיים נוספים בישראל ובאוכלוסיות נוספות ברחבי הארץ. למה הכוונה? הכוונה היא שבעצם מה שהם אמרו לנו הוא שמצד אחד מדינת ישראל היא המדינה עם הצמיחה הגדולה ביותר במדינות ה-OECD, ובזה אנחנו גאים ומתגאים, ומצד שני, הפערים החברתיים הגדולים ביותר בקרב מדינות ה-OECD הם של מדינת ישראל. ראינו את דוח ה-OECD על העוני; 36.6% מילדי ישראל הם מתחת לקו העוני. אבל אני רוצה להגיד משהו לאותו אוצר, ושר האוצר, ראש הממשלה, וחברי הממשלה האחרים, שמדברים על מעמד הביניים: רבותי, הממשלה, בכלל ההוצאה החדש שלה, שלוקח מהשירותים החברתיים, לוקח מבריאות, לוקח מחינוך, לוקח ממעונות-יום, לוקח הרבה מאוד מהצמיחה הכלכלית, כמו המדען הראשי, או כמו האזורים של המצוינות המדעית באוניברסיטאות – בעצם נותן סטירה למעמד הביניים, כי הוא אומר את הדבר הבא: אם אתם רוצים להמשיך ולחנך את הילדים שלכם ברמה, אתם צריכים להוציא כסף מהכיס לחינוך ציבורי שמשלימים אותו בחינוך פרטי. אם אתם רוצים לקבל בריאות ברמה, אתם צריכים לקחת את הבריאות שיש בבריאות הציבורית ולהוסיף שר"פים או להוסיף בריאות פרטית. אם אתם רוצים לצאת לעבודה, אנחנו, מה שהיינו אמורים לממן למעונות-יום, מה שהיינו אמורים לממן לחינוך לגיל הרך ומה שהיינו אמורים לממן לכל אותן השקעות חברתיות שיאפשרו ליותר אנשים להיכנס למעגל העבודה – אנחנו פוגעים בזה, ולכן אתם תוציאו יותר ואנחנו נשקיע בכם פחות. אין הרבה כמו האזרח ממעמד הביניים הישראלי שמבקשים ממנו או ממנה לתרום. והאזרח והאזרחית הישראלים תורמים בכיף. הבת הקטנה שלי, ויש לי עוד שתיים גדולות, היום משרתת בעתלית, בחיל הים, ואני רואה את ההתנדבות הבלתי-רגילה של החבר'ה האלה. אבל, רבותי, אנחנו מבקשים מהם שיתנדבו ויעשו, והם עושים – ועושות. אבל מה שהם מבקשים מאתנו: תנו לנו את השירותים החברתיים המינימליים. עכשיו, כשממשלה עומדת מול תקציב מדינה, זה קשה, כי רוב ההוצאה הציבורית היא הוצאה קבועה. היא הוצאה על משכורות במערכת החינוך, משכורות במערכת הביטחון ומשכורות במערכת הבריאות. זו הוצאה קשיחה. מה בעצם הממשלה עשתה בשינוי כלל ההוצאה? היא לקחה לעצמה, בשנת 2015, 7 מיליארד ש"ח מהכספים הפנויים שהיה אפשר לעשות בהם דברים של יוזמה ציבורית מול היוזמה הפרטית. אני אתן דוגמאות: 1. ראש הממשלה אוהב להתגאות בעיר הסייבר בבאר-שבע. אני, שהייתי יזם והקמתי שם את חממת הסייבר הראשונה, אני שמח על הגאווה הזאת שלו. אחרי שנתיים יש לנו שם 302 – ואני סופר – עובדים בבאר-שבע. במקום לדבר על באר-שבע כעיר מסכנה בדרום, אנחנו משנים את השיח על באר-שבע כהזדמנות הכלכלית הבאה של ישראל בעשר השנים הבאות. אבל מה צריך לעשות כדי להביא חברה כמו EMC מבוסטון לבאר-שבע, או את "לוקהיד מרטין" מווירג'יניה לבאר-שבע? צריך לתת להן עזרה; כדי שהן תיקחנה עובדים בבאר-שבע, צריכים לתת עזרה. למשל, הבאנו את העזרה הראשונית ב-40% מהמשכורות לארבע שנים, שזאת תוכנית מצוינת. אבל מה הם רוצים? תנו לנו מתווה, שגם IBM תיכנס וגם "מיקרוסופט" – לא 300 עובדים; 5,000 עובדים בתחום הטכנולוגי, שמסביבם יהיו עוד 10,000 עובדים בעסקים קטנים ובשירותים ובכל הדברים האחרים. זאת יוזמה ממשלתית שיוצרת צמיחה, עוד מרכז מצוינות של מדינת ישראל בדרום, חוץ ממרכז המצוינות שיש היום במרכז. חרדים – אומרים: תעסוקת חרדים, מדברים נגד זה שהם לא משרתים. רבותי וגבירותי, הדרך הנכונה ביותר היום להגיע לעולם החרדי היא דרך התעסוקה. אני ראש השדולה של תעסוקת חרדים, ואני אומר לכם – בתור יזם, עוד לפני כניסתי לכנסת, הייתי מעורב בהכנסת 5,000 נשים חרדיות למעגל העבודה. אבל מה מבקשים מכל חברה שמעסיקה חרדי או חרדית? הם לא יכולים להכשיר את החרדי או את החרדית לבד. הם צריכים מה שנקרא סטיפנדיה חודשית. התקציב כולו, של מרכז ההשקעות, מיקי לוי, לתעסוקת חרדים כרגע, זה 50 מיליון ש"ח. מה אפשר לעשות ב-50 מיליון ש"ח? בשדולה שלנו הגיעו 60 חברות טכנולוגיות שאמרו: אנחנו, כל אחת מוכנה לקחת בין 100 ל-200 חרדים וחרדיות לתעסוקה אצלנו. במקום לשלוח את התוכנה להודו, מוכנים לעשות את זה במודיעין-עילית, בירושלים, בראש-העין, בקריית-ספר וכו'. אבל אין תקציב. אין תקציב; לחברה שרוצה לקלוט אין תקציב. ובסופו של דבר, אני אומר משהו לגבי נושא העוני. הקמתם ועדה בראשות אלאלוף לנושא העוני – איש יקר; אבא שלי היה מנהל המתנ"ס בשמואל-הנביא, "בית פומרנץ", והוא עבד אתנו כאיש חברתי עוד כשהייתי בן 14, בירושלים, ואני ראיתי מה אפשר לעשות ברמה החברתית. אבל, רבותי, כדי להגיע למיליון הילדים שמתחת לקו העוני בישראל צריך תקציב. צריך תקציב כדי שאותה ילדה בשכונה ד' בבאר-שבע, שמקבלת שליש ממה שילדה ברמת-השרון מקבלת, מבחינת התקצוב השנתי לחינוך – אפשר יהיה לאזן את זה לא מתקציב העיריות, אלא אפשר יהיה לאזן את זה מתקציב המדינה. אבל זה דבר שצריך להשקיע בו. זה דבר שצריך ואפשר להשקיע בו. בפרויקט שלי בירושלים הורדנו ילדים מהרחובות בשיכוני תלפיות, הורדנו אותם מהברזלים בקטמון ח'-ט', הורדנו אותם מהברזלים בברזיל–אולסוונגר בקריית-היובל, וגם בבית-צפאפא, אבל עשינו את זה בכסף פרטי, במקום שזה יהיה בכסף ציבורי. 25,000 ילדים – אשתי ואני הגענו אליהם ב-11 השנים האחרונות; הראינו לילדים שבאים מהבתים הקשים ביותר – הם היום בדרך לבגרות, ב-70%, וה-30% האחרים גומרים את התיכון, גם אם הם לא מקבלים בגרות. אבל הדבר החשוב ביותר – הם נמצאים במסגרת שעוטפת אותם, והם לא נמצאים ברחוב, והם לא רואים פשע, אלא הם רואים קהילה וחינוך. אם מדינת ישראל רוצה להיאבק ולתת לעוד אנשים להיכנס לתוך המסגרת של הצמיחה, ולתוך המסגרת החברתית של המאה ה-21, אי-אפשר לעשות את זה בלי השקעה ממשלתית, יחד עם השקעה פרטית. ואת הכסף הפרטי – וזה לא רק לשנת 2015 – לקחתם לעצמכם את הכסף של 60 מיליארד ש"ח בעשר שנים, אחרי 2015, שזה הכסף – אפשר היה להביא את הצמיחה במדינת ישראל, לא לצמיחה שהיא רק של קבוצה מאוד צרה, אלא צמיחה שנוגעת בעוד אזורים ועוד אוכלוסיות בכל רחבי הארץ. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. אני מתכבד להזמין את השר לביטחון פנים חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ להשיב. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אראל מרגלית, אני הסתכלתי למעלה עוד הפעם, אם לא התבלבלתי בדיון – – <מיקי לוי (יש עתיד):> בשביל זה אני באתי אליך. <השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:> – – כישלונה של הממשלה בשמירה על אזרחיה – והבנתי שחבר הכנסת משה מזרחי היה צריך להופיע, והחלפת אותו, אבל אני אתייחס לביטחון האזרחים, על-פי הסעיף שמופיע פה, והכנתי את עצמי, וכנראה סגן השר בטח ישיב גם על הדברים הכלכליים – על העוני, על הכול – חברי חבר הכנסת מיקי לוי בטח ישיב בתחום הכלכלי, הוא בטח בקי ממני בתחום הזה. אני אדבר קצת על הביטחון של אזרחי מדינת ישראל, שזה הנושא שהתבקשתי לדבר עליו. אין ספק שרצף האירועים בתקופה האחרונה פוגע בתחושת הביטחון האישי של תושבי מדינת ישראל, אני אומר את זה קטגורית, אין ספק. כאשר מתפוצצות מכוניות ברחבי המדינה, כאשר אנו נחשפים לאירועים מורכבים מאוד בשירות בתי-הסוהר, תחושת הביטחון נפגעת, ולא נכון יהיה להתעלם מכך, ואני כמובן נושא באחריות לכך. אף שהנתונים מצביעים על ירידה בפשיעה החמורה, אין לי כוונה להציג מספרים ולעסוק בסטטיסטיקה אשר מעידה על שיפור בתמונת הפשיעה. אין כעת בנתונים ובהישגים הללו כדי להרגיע ולנסוך ביטחון בתושבי מדינת ישראל. אך יחד עם זאת אבקש להדגיש כי המלחמה בארגוני הפשיעה נמצאת בראש סדר העדיפויות שלי כשר לביטחון הפנים, ובמסגרת המדיניות שלי כשר, וכפועל יוצא מכך גם של משטרת ישראל. כל הפעילות הפלילית בכלל, וכזו שיש בה כדי לסכן את ביטחון הציבור בפרט, המשטרה פועלת בנחרצות לסכלה ולעצור את העבריינים. אני מכיר היטב את עבודת הארגונים אשר תחת המשרד לביטחון הפנים, במיוחד את עבודת המשטרה. אני מסתובב בשטח, אני בא כרגע מהיחידות המיוחדות, עברתי עוד הפעם על האירועים עצמם. יש התקדמות אדירה, אני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, בחקירות. אני מניח שלא ירחק היום שגם יהיו הפענוחים. כרגע נמצאים בעבודה מואצת לגבי אותם אירועים שכולנו נחשפנו להם. אני כינסתי לאחרונה את המפקח הכללי של המשטרה, את מפקדי המחוזות, ראשי אגפים, כולל מפקדי הימ"רים, מפקד "להב" ומפקדים בכירים, ועשינו עוד הפעם בדיקה מה עוד אפשר לעשות כדי באמת לחזק את תחושת הביטחון. המסר שהעברתי הוא ברור ונחרץ: יש לפעול במלוא המרץ כדי למגר את הפשיעה החמורה ולהשיב את השקט לרחובות. לצד התחושות הקשות אני מבקש להדגיש כי משטרת ישראל ממשיכה לטפל ולהגיב על עשרות אלפי קריאות ביום, לעצור חשודים, עבריינים, ולהילחם בארגוני הפשיעה המתנהגים כטרוריסטים לכל דבר, ולמשטרה גם יש הישגים מכובדים, שאפשר להתברך בהם. עבודת היום-יום, שאינה באה לידי ביטוי בשגרה, אף היא מתקיימת ומתבצעת באופן שוטף, אינטנסיבית ושגרתית. רק אתמול אני הייתי שם, באירוע הגדול, במחאה הגדולה של העולם החרדי, הייתי בירושלים, ראיתי את מחוז ירושלים במלוא תפארתו – מקצועיות רבה מאוד, עם מאות אלפים של אנשים. האירוע עבר בצורה מכובדת, מקצועית, לשביעות רצוני כמובן, והתושבים, בשיתוף פעולה, כמובן, עם המארגנים, שבאמת עשו עבודה מצוינת, אבל זה אירוע שאף אחד לא ידבר עליו בתקשורת. ידברו רק שהאירוע עבר בשקט ויראו תמונות, אבל מה המשטרה ו-3,500 שוטריה עשו רק אני יודע, אתם פחות חשופים לזה – גם בתנועה, גם בסדר, גם בבטיחות וגם בביטחון – אבל האירוע הזה עבר, ולוקחים כמובן את הרע, ולא את הטוב, וזה ברור לחלוטין. עמדתי ידועה: בארגוני עבריינים יש לטפל כמו בארגון טרור; אמרתי את זה לא פעם ולא פעמיים, וצריך לתת את הכלים, והכלים רובם קיימים, וצריך לחזק את הכלים הקיימים האלה. בחמש שנות כהונתי התווסף תקציב גדול ומשמעותי למשרד ולמשטרה, גם בכוח-אדם, גם באמצעים, וכמובן אנחנו מוסיפים. רק לאחרונה אישרתי להקים את חטיבת הסייבר במשטרת ישראל, שתעסוק גם בתחום הטכנולוגי, חטיבה חדשה שאישרתי כדי להיכנס באמת לעולם של המחר. אנחנו כמובן נשדרג את עצמנו באותם מקומות שאני חושב שיש עוד מקום לעשות. אני מודע לביקורת, לתחושות הקשות, אך עדיין יש לנו משטרה אחת, והיא משטרה טובה, ותנו לנו לעשות את העבודה, למשטרת ישראל. זו הזדמנות לומר גם מילה טובה לחלק מחברי הכנסת, כולל היושב-ראש, שנמצא אתי, שגם מרימים טלפון ומעודדים ומחזקים. ואני באמת – גם לידידי השר גדעון סער, שלא נמצא פה, וגם חברתי חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שאמרה את זה מעל הדוכן פה בצורה ברורה וחדה: תפסיקו להכות את המשטרה, תפסיקו להלקות אותה. יש ביקורת, וביקורת היא מוצדקת ומובנת, אבל תפסיקו להכות את המשטרה, כי יש לנו משטרה אחת, והיא משטרה טובה. היום התקיימה ישיבה די רבת משתתפים בוועדת הפנים, אדוני היושב-ראש, בנוכחות המפכ"ל, דיון שכמובן השתתפה בו כל צמרת המשטרה. כמובן, הוועדה נתנה פומביות לדיון הזה, דיון לא פשוט, אבל זה מתווסף לשני הדיונים שהיו גם במהלך השבוע האחרון, עם ראש אגף החקירות והמודיעין, וכמובן, הדברים האלה נאמרים בצורה ברורה. אנחנו ניתן את כל החומרים, כל מה שידוע. מתפקידה של הכנסת, ובעיקר ועדות הכנסת, לבקר את המשטרה ולהעיר את הערותיה; מתפקידנו לעשות את העבודה ולתת את התשובות. אדוני היושב-ראש, אני מעביר את הסקירה הקצרה-מאוד היום כהצעה לסדר-היום, ואני מבקש, איך אומרים, מאחר שרק היום היה דיון, דיון שלישי במספר בעשרת הימים האחרונים, להסתפק בהודעה הזאת. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר לביטחון פנים. חבר הכנסת אראל מרגלית, אתה מסתפק בתשובת השר? <אראל מרגלית (העבודה):> אני רוצה להגיד דבר אחד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. <אראל מרגלית (העבודה):> תודה רבה. אדוני השר, אני דווקא רוצה לדבר על היבט אחד, והוא הקשר בין מערכת החינוך לבין הפשיעה בחלק גדול מהשכונות. אני חייב לומר שבאופן – אחד לאחד, במקום שבו נכנסו לעבוד גם בבקרים בצורה יותר רצינית, גם בארוחות חמות, גם במרכזים לימודיים אחרי-הצהריים, ובעיקר בהחייאה של העבודה הקהילתית אחרי-הצהריים, כמעט אחד לאחד, בכל אחת מהשכונות, שאני פועל בהן כבר 11 שנה, שזה קטמון ח'-ט', זה ברזיל–אולסוונגר, זה נווה-יעקב, זה חלק של גילה, זה בית-צפאפא, זה שיכוני תלפיות – ראינו ירידה דרמטית בפשיעת נוער, וראינו ירידה דרמטית בהסתבכות. ואחד מהדברים המאוד-גדולים, שאני ממליץ עליהם, זה חיבור בין מערכת החינוך, המערכת הקהילתית של המתנ"סים, שנפגעה מאוד בשנים האחרונות, ובין המערכת המשטרתית, כדי לבוא ולעשות הרבה מאוד עבודה של מניעה, לפני שנצטרך לטפל באותם צעירים כשהם מתבגרים והמערכת שומטת אותם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. לפנים משורת הדין אני אאפשר גם לחבר הכנסת יעקב אשר הבעת עמדה, אף-על-פי שאנחנו נסתפק פה בדברי השר; אבל אני אאפשר לך. השר קיצר בתשובתו, אז יש לך דקה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני אקצר מאוד, אדוני, ותודה שנתת לי. אני רוצה באמת, בהמשך לדברים של השר, באמת להודות באמצעות השר למשטרת ישראל על ההיערכות המצוינת אתמול בעצרת התפילה הגדולה. ברגישות, בחוכמה, באמת, לא להיכנס פנימה ולחפש, או לתת לאנשים הזדמנות לעשות פרובוקציה. ואני רוצה באמת להודות לשר, למפקד המחוז, למפכ"ל המשטרה. אני חושב שבסופו של דבר היה אירוע מכובד, מכבד, גם לאלה שמסכימים אתו, בוודאי, וגם לאלה שאינם מסכימים אתו. אז תודה לך, אדוני השר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יעקב אשר – ואני חושב שזה דווקא המשך טוב לדבריך. אנחנו – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – לא היה – – – הישיבות. השר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ואנחנו מסתפקים כרגע בתשובת השר. <משה גפני (יהדות התורה):> השר – – – לא היה – – – <הצעה לסדר-היום> <חוסר העקביות בעמדותיו של ראש הממשלה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצעה הבאה, הצעה לסדר-היום בנושא: חוסר העקביות בעמדותיו של ראש הממשלה, מס' 2901, של חבר הכנסת מאיר פרוש. ישיב לו סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס. בבקשה. עד עשר דקות לרשות אדוני. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נכון שהגשנו הצעות אי-אמון, ובגלל שהותו של ראש הממשלה בחוץ-לארץ הדבר נהפך להצעות לסדר-היום, אבל בבסיס, כאשר הגשנו את ההצעות, את הצעת האי-אמון, בחרנו בכותרת וכתבנו שהסיבה המרכזית שבגינה אנחנו מגישים את ההצעה היא חוסר העקביות בעמדותיו של ראש הממשלה. אני חייב לשתף את חברי הכנסת בסיפור שהיה לי לפני ארבעה שבועות, ביום שני, וזה היה בעקבות בקשתי מלשכת ראש הממשלה, ביקשתי להיפגש ולשוחח עם ראש הממשלה בנושא של גיוס בני ישיבות. אני עשיתי זאת מתוך תחושת אחריות שיש לי כשליח ציבור, ולאחר שידועה לי עמדת היהדות החרדית, ששוללת כל פשרה וכל ניסיון למנוע, חס ושלום, לימוד תורה, ולו ליום, מבחור או אברך, ועמדתנו היא שכל עוד הוא עוסק בתורה אנו דורשים עבורו, בזכות, את הדיחוי של שירות צבאי. לכן מצאתי לנכון להיפגש עם ראש הממשלה ולהתריע בפניו שלא יחוקקו חוק שיש בו משום התרסה נגד הציבור החרדי, ואף ביקשתי ממנו מפורשות שלא יגדירו את לומדי התורה שלא יתגייסו כעבריינים פליליים. סברתי שלפני שמתחולל קרע בעם ראוי ורצוי להודיע על כך לראש הממשלה. מייד באותה שיחה הודיע לי ראש הממשלה שכל עוד הוא מכהן כראש הממשלה לא יוגדרו לומדי תורה כפליליים. יתרה מכך, הוא אף סבר לרגע שייתכן שכדאי לי שיוציא הודעה והבהרה ברורה מצדו. לבסוף, בנוכחותי, לאחר ששקל את העניין, הוא החליט שלא להוציא הודעה בנדון. עם גמר השיחה בפגישה הזאת הוא שוב הבטיח והצהיר שבימיו כראש הממשלה לא יוגדרו תלמידי ישיבות כפליליים. ידוע גם לכולם שבישיבת סיעת הליכוד שהתקיימה כשבוע לאחר מכן הוא שוב חזר על ההתחייבות שהזכרתי קודם. זה לא סוד שהמערכת הפוליטית גועשת וסוערת בשבועות האחרונים עקב התקרבות המועד שבו הכנסת אמורה להכריע על החוק להסדרת המעמד לבני הישיבות. אבל אם אני הייתי צריך לבחור כותרת מתאימה לבקשה שלנו להגשת אי-אמון בממשלה, שהיא כיום הצעה לסדר-היום – לא יכולנו לבחור סיבה טובה יותר מהכותרת: חוסר העקביות בעמדותיו של ראש הממשלה. כי כולם יודעים את ההפכפכות של ראש הממשלה בכל הקשור לסוגיית גיוס בני ישיבות והשלכתם, חס ושלום, לכלא: כי בפגישות של חברי ושלי אתו, וגם בישיבת סיעת הליכוד, הודיע ראש הממשלה שהוא נגד סנקציות פליליות, ורק שבועיים לאחר מכן, בישיבה לילית סודית, הוא חזר בו וקבע נחרצות שבני ישיבות אשר יסרבו להתגייס יושלכו לכלא. אנחנו, ביהדות התורה, כאשר שמענו על החלטת ראש הממשלה, דיווחנו לרבנים, והם הורו על כינוס של מועצת גדולי וחכמי התורה של אגודת ישראל, דגל התורה וש"ס. ושם, בכינוס זה, לפני פחות משבוע, יצאה ההודעה והקריאה של הנהגת החירום שלנו, של היהדות החרדית, על עצרת תפילה של מאות אלפים בשערי ירושלים, שהתקיימה כידוע אתמול. רבים הם השואלים: לשם מה אתם התכנסתם? ואני מבקש לתמצת בכמה משפטים: על-פי המסורת ההיסטורית התורה אינה רק ספר חוקים דתי ליהודי היחיד, אלא גם חוק ציבורי, לעם היהודי כולו. מדינה יהודית אשר לא מכירה בתורה כחוק עליון, בחוק הציבורי, לטעמנו ולהבנתנו היא נגד רצון ה', ומדינה כזו היא פשע נגד ה'. ליהודי דתי, אשר התורה היא עבורו החוק העליון, שיחייבו אותו לחיות במדינה שמתנכרת לחיי תורה זה המצב הכי קשה של דיכוי המצפון, לאותו יהודי מאמין, שרק יכול להיות עלי אדמות. ואגודת ישראל בהיסטוריה – אני מדבר על לפני 90, 70, 80 שנה – חששה מאוד מאוד שיהודים יקבלו אפשרות להקים מדינה כאן, בארץ-ישראל. כי חששנו מזה שיהודים ינהיגו מדינה שלא על-פי התורה. וגם כאשר התגלו סימנים שיש נכונות לתת שלטון ליהודים בארץ-ישראל, לא התלהבנו, בלשון המעטה, ולא תמכנו מאותה סיבה, אבל בהוראות של רבותינו בלענו את הגלולה המרה תוך כדי הבטחה שאנחנו, כיהודים חרדים, נוכל לקיים כאן במדינה אורח חיים חרדי. ידוע גם שנעשו הסדרים, מהם שעוגנו במסמך הסטטוס-קוו הידוע, ועוד הסדרים. ומאז קום המדינה קיים הסדר שכל החפץ ולומד תורה זכאי לקבל דחייה משירות צבאי. אותו הסדר, שברובו הופעל בשנים שבהן בראשות הממשלה כיהנו אישים ממפלגת מפא"י-העבודה, ובחלקן אישים מהליכוד. לצערי הגדול, להוציא את ראש הממשלה בגין, גם משמיר וגם מנתניהו, כאנשי ליכוד, הציבור החרדי אכל ואוכל, בנושא זה במיוחד, מרורים. הבוקר קמנו לכותרות שנשיא ארצות-הברית אובמה מזהיר את נתניהו ומבקש ממנו שיקבל את מתווה קרי. אני רוצה לומר כאן, מעל במה זו: אני משוכנע שאובמה מסוגל לדבר כך אל נתניהו וגם להזהיר אותו, מכיוון שהוא לא מאמין לנתניהו. הוא לא מאמין שנתניהו מייצג אכן עקרונות עם אמונה. בעיני אובמה, עמדותיו של נתניהו מקורן בכוחנות הטבועה באישיותו של האיש, ראש הממשלה. אני מאמין שכל אלה מהימין צריכים להכיר בכך שנתניהו מזיק לעמדתם. כל יום שהוא בתפקיד, הוא גורם נזק לאג'נדה שלהם. אבל לרגע אניח לנושא הזה. אנחנו – היהדות החרדית של היום אינה היהדות החרדית של שלשום. אתמול התכנסנו למעלה מ-60 ריבוא, דהיינו למעלה מ-600,000 נפש מבני היהדות הנאמנה בראשות הנהגת החירום שלנו, ההנהגה הרוחנית, והכרזנו על מהפכה. המהפכה הזו שהכרזנו עליה, הכותרת שלה הייתה "ה' הוא האלוקים". ומשם, היישר לפה. בשידור חי, אני חוזר להחלטות העצרת מאתמול: אמרנו בקול גדול "שמע ישראל" וקיבלנו על עצמנו עול מלכות שמים. דרשנו מהשלטון הנוכחי להמשיך באותו הסדר ידוע מלפני 65 שנה, שכל מי שלומד תורה יקבל את הדיחוי מהצבא. אבל יחד עם זאת הכרזנו: אם חס ושלום יחוקק פה בכנסת חוק שיחייב תלמיד ישיבה לשרת, נעדיף לרדת למחתרת, נעדיף ישיבה בכלא. כי מדינה יהודית אשר לא מכירה בתורה כחוק עליון בחוק הציבורי היא נגד רצון ה'. ואנחנו מאמינים שחוקי התורה הם מעל חוקי מדינת ישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מאיר פרוש. אני מתכבד להזמין את סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס, להשיב על ההצעה לסדר-היום של חבר הכנסת מאיר פרוש. <יעקב אשר (יהדות התורה):> דבר בשם בגין. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אל תדאג. אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, חבר הכנסת פרוש, אני חושב שחזינו אתמול באחד ממפגני הדמוקרטיה היסודיים, האמיתיים והמכובדים ביותר שנבחנה בהם ישראל, אדוני היושב-ראש, בשנים האחרונות. זו זכות יסוד של כל אזרחי ישראל, ואנחנו מאמינים שבדמוקרטיה אמיתית אין לכפות אורח חיים איש על רעהו. אני בא מתנועה ששורשיה בתנועה הציונית עמוקים ביותר. אנחנו מכבדים את הציבור החרדי ואין לנו כל כוונה להשתמש בציבור זה כקרדום פוליטי לחפור בו. אתם גם שומעים את עמדותי, אני חושב שאני מביע אותן בצורה מאוד ברורה. אתה הזכרת את הסנקציות הפליליות – בנימה אישית, אדוני היושב-ראש, בנימה אישית: אני לא חושב שזה רעיון שיביא מתגייסים, וודאי לא למצב שבו יהיו חיילים עם מוטיבציה גבוהה. אני אומר לך, סגן שר האוצר, ביושר, יכול להיות שצריך היה לשקול סנקציות אחרות. אבל זוהי עמדתי האישית, ואני מחויב למסגרת שאני בא ממנה, אני מחויב למסגרת הקואליציונית ולהסכמים בין סיעות הבית. על דבר אחד, אגב, אין ויכוח. על דבר אחד אין ויכוח, אני חושב, בקונסנזוס רחב בציבוריות הישראלית: אדם, גבר או אישה שמגיעים לגיל 18 צריכים לתרום משהו למדינה. זה יכול להיות בשירות צבאי, זה יכול להיות במסגרות אחרות – – – <משה גפני (יהדות התורה):> או בלימוד תורה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני לא מאלה האומרים שלימוד תורה – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני כן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – צריך להיות – שהמשמעות של לימוד תורה צריכה להיות סנקציה פלילית. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל מה זה – – – בהסכם הקואליציוני – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אמרתי לך, אנחנו חיים – קשה לי, אני אומר לך, אני מודה, אדוני היושב-ראש – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – יש סחטנות של יש עתיד – – – עכשיו הוא נסחט מאובמה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת גפני, אני מודה ומתוודה שקשה לי עם התשובה הזאת. אני, באופן אישי, ואמרתי את זה ואני חושב שצריך להגיד את הדברים על השולחן – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אופיר, אני מפסיק לצעוק. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה יכול להמשיך לצעוק, אבל אני מודה, אני מאוד מתקשה עם הדבר הזה, ואתם יודעים זאת. אתם יודעים שאני אומר את זה מעומק לבי. אבל לפעמים, בחיים הפוליטיים חיים גם עם דברים שפחות נעים לחיות בהם. אני מאוד מעריך את חיילי הנח"ל החרדי, אני חושב שהם גאווה גדולה לצבא הגנה לישראל. אני חושב שהיה אפשר להרבות בגדודי נח"ל חרדי, והדבר היה אולי מביא לגיוס מרצון בצורה טובה יותר. אבל המסגרת מחייבת, חבר הכנסת גפני, והיא מחייבת גם אותי. אדוני היושב-ראש, לגבי העניין המדיני – אני אסתפק אולי, חבר הכנסת פרוש, באמירה תמציתית: אם מופעל לחץ על ישראל, הרי שהלחץ הזה מופנה אל הצד הלא-נכון. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר אופיר אקוניס. אנחנו מסתפקים בתשובת סגן השר, חבר הכנסת פרוש? <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – רק לומר לסגן השר תודה על דבריו, ולהבטיח לו שגם בנושא המדיני, אם הוא יעלה כאן לדוכן וינאם בנימה אישית זה יהיה בניגוד עמדות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מסתפקים אכן בתשובת סגן השר, בציפייה דרוכה של חבר הכנסת פרוש לתשובה נוספת של סגן השר. <הצעה לסדר-היום > <הורדת הריבית על-ידי בנק ישראל – גורם בעליית מחירי הדירות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעה לסדר-היום בנושא: הורדת הריבית על-ידי בנק ישראל – גורם בעליית מחירי הדירות, מס' 2902, של חבר הכנסת יצחק וקנין. בבקשה, אדוני. המשיב יהיה סגן שר האוצר חבר הכנסת מיקי לוי. <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נושא הדיור במדינת ישראל, אני חושב שזה אחד הדברים הקשים ביותר בחמש השנים האחרונות. אני חושב שהתרענו ודיברנו וצעקנו ומה לא אמרנו, מה צריך לעשות על מנת שמחירי הדיור ירדו. בקדנציה הקודמת אני אפילו העברתי חוק סיוע לזוגות צעירים באזורי עדיפות לאומית, חוק כזה שנתן כ-60,000 שקל לזוג צעיר, חסר דיור. הממשלה הנוכחית, דבר ראשון שהיא עשתה בתקציב, ביטלה את התקציב הזה. רבותי, תראו, אם הממשלה לא תעשה פעולות שיגרמו לכך שזוג צעיר במדינת ישראל יוכל לקנות דירה, שדירה תהיה בהישג יד, ולא במצב שהוא יעבוד כל החיים שלו, ישלם שכירות גבוהה מאוד, משכנתה גבוהה מאוד – וכולנו יודעים מה מספר המשכורות שזוג צעיר צריך לשלם היום כדי להגיע לדירה. אדוני, סגן שר האוצר, אני מספר לך דבר שעשיתי בקדנציה הקודמת. אני בין אלה שצעקו פה הרבה מאוד. הייתי חבר ועדת הכספים, ואני זוכר דיונים עם נגיד בנק ישראל ועם שר האוצר יובל שטייניץ – אי-אפשר לחשוד שאני אומר את זה כלפי משרד האוצר של היום – ואפילו עם שר בינוי ושיכון מהמפלגה שלי. ואמרתי דברים, הבאתי עובדות. יותר מזה, אפילו עשיתי עבודה רצינית, מאחר שהטענה המרכזית היא שאין מספיק תוכניות מאושרות – מה שנקרא תב"ע מאושרת – בוועדות לתכנון ובנייה, וצריך להגדיל את ההיקף של הדירות המאושרות לבנייה, או את התכנון לפחות, על מנת שיוכלו לבנות יותר דירות כדי שההיצע יהיה יותר גדול, ואז אולי זה יגרום לירידה של המחירים. יתרה מזו, אני מספר לך, אדוני סגן שר האוצר, שהבאתי לראש הממשלה – הייתה לי אתו שיחה של עשר דקות, אישית, בנושא הזה, ואמרתי לו את דעתי; הבאתי לו 50,000 יחידות דיור בפריפריה, באזור שאני גר בו. אני רוצה להגיד לך, בשנים 1995 עד 2003-2002 – תבדקו את הנתונים שאני אומר – הבאתי את הנתונים עם טבלאות של כל קו העימות במדינת ישראל: קו עימות צפון, קו עימות דרום – כמה דירות נבנו, כמה יש בתב"ע מאושרת ביישובים. לא רק ביישובים – במושבים, קיבוצים, גם בערים, כולל קריית-שמונה, כולל מעלות, כולל כרמיאל, כולל נהרייה, כולל חצור, כולל צפת, כולל הדרום – מעל 50,000 יחידות דיור. למה הן לא נבנות? למה לא בונים? הסיבה המרכזית לכך היא שפעם היה לנו, באזור שלי, היה מענק שקיבלנו, פעם שנייה את הפיתוח על הקרקע קיבלנו 100%. משנת 2002 ביטלו את המענקים לפיתוח. תאר לעצמך, בחור צעיר היום שרוצה להישאר לגור במושב זרעית, שכן שלי, או במושב שלי יערה. ככה נאמתי פה ואמרתי את הדברים. הוא צריך לשלם 180,000 שקל רק על פיתוח הקרקע כי זה ג'בלאות, רבותי, זה הרים, זה לא שטח מישורי. צריך לעשות פיתוח גדול. באה הממשלה – ביטלה את הדבר הזה. מי יבוא לגור, רבותי? מה קורה בפועל? אותם יישובים – כבר אין גן-ילדים ואין מעון-יום, כי זוגות צעירים לא באים לגור שם. מה עושה המועצה האזורית? מסיעה ילדים מיישוב ליישוב; ילדים בני שלוש – מסיעה אותם ליישוב אחר על מנת שילכו לגן הילדים, למעון-היום. למה? כי לא בונים. אף זוג צעיר לא ייקח את זה. גם הערך של הקרקע וגם כל מה שיש מסביב – מרימים את הכול למחירים כאלה שלא בונים. באתי ואמרתי, ריבונו של עולם, על מה אנחנו מדברים? אני אומר שתיתנו למישהו שהוא בעל דיור? באזורים האלו, אם אתה רוצה ליישב אותם, תן לו מענק. תן לו מענק בפיתוח, תן לו משהו שימריץ אותו לבוא למושב זרעית, למושב יערה, לאבן-מנחם; לאותם יישובים שהם יישובי גדר לכל הדעות. לא, הממשלה אטומה. אתה יודע מה? לא צריך. יש לך תב"ע מאושרת, יש לך ביישוב שלי 140 יחידות דיור לבנייה עם תוכנית כבר עשר שנים. תבדקו את הדברים. מאז ביטלו את הדבר הזה כמעט שלא בונים. וגם הערך של הדירה עלה מפני שכל הנדל"ן עלה במדינת ישראל. היום לבנות בית במושב שלי – אני אומר לכם דברים אמיתיים – זה מיליון שקל, מיליון ו-100. בג'בלאות שם. קח את הפיתוח, קח שאין לך תחבורה, קח שאין תעסוקה – רבותי, מדינה לא יכולה להתנהל בצורה כזאת. אני אומר לכם יתרה מזו – וכל הנתונים, דרך אגב, אמרתי אותם כל הזמן. אני זוכר ישיבה, והפרוטוקולים יכולים לדבר על כך, עם נגיד בנק ישראל ועם שר הבינוי והשיכון מהמפלגה שלי ועם שר האוצר. אומר הנגיד: רבותי, יש מגמה של ירידה במחירים. רבותי, אין מגמה ולא הייתה מגמה ולא תהיה מגמה. אתה יודע למה, אדוני סגן שר האוצר? אתם אשמים לפחות בקטע מסוים. מה זה אתם? אני אומר: האוצר. האוצר מכניס כל שנה מהקרקעות 8-7 מיליארד שקלים. אני שואל אותך: אני קבלן, זכיתי במכרז, הלכתי למינהל, נתתי מחיר – הסברתי את זה כמה פעמים, תבדקו את מה שאני אומר. הקבלנים גם הם לא רוצים שהמחיר ירד. לא מעניין אותם לתת גם 10 מיליון שקל נוספים על הקרקע. למה? כי בסופו של יום הוא לוקח את זה ממני הדייר ומשית את זה, הרי זה לא איזה דבר שהולך לאיבוד. בסופו של יום אני צריך לשלם את זה, הקצה ישלם את זה. אותו אחד שרוכש את הדירה ישלם את מחיר הקרקע. המדינה מתעשרת, מצד אחד; מצד שני הקבלן אומר: חכה, אני בונה פחות, מרוויח יותר – למה לי להיכנס לכל העסק הזה? זאת מציאות. אתם יכולים לשים פה אלף ועדות, את כל החכמים הגדולים ביותר; אם המדינה לא תאמר אמירה לזוג צעיר זה לא יעזור, אדוני. המדינה צריכה להגיד: אני פוטרת זוג צעיר ממע"מ; עשר שנים הוא לא יוכל למכור את הדירה. אני אשים עליו את כל המגבלות כי אני יודע את כל התשובות שאתם תגידו. רבותי, זוג צעיר במדינת ישראל לא יכול לקנות דירה אם אין לו אבא שנותן לו איזה 400,000–500,000 שקל, חצי מיליון שקל. והבאתי את הדוגמאות, מה שהיה ב-2007 בחולון. דירה בחולון שהייתה שווה 700,000 שקל עולה היום מיליון וחצי שקל. מיליון וחצי שקל. 700,000 ב-2007, היום, רבותי, 1.4‑1.5 מיליון שקל. אני שואל אותך, זוג צעיר – עכשיו, תראו, יש גם מגבלות של בנק ישראל, אל תשכחו, שבנק ישראל, כדי לשמור על המערכת הבנקאית, התאים מגבלות קשות בקדנציה הקודמת. ומה המגבלות אומרות? שזוג צעיר לא יכול לקחת מעבר לסך מסוים של המשכנתה. זאת אומרת, מה הוא יעשה? אם הוא צריך לקנות דירה שפעם עלתה 700,000 – חשבון פשוט – היה לו 100,000 שקל, לקח משכנתה של 400,000, חצי מיליון, לקח הלוואה מההורים, הלוואה משלימה – סגר את העסק. קנה דירה. רבותי, היום אין לו. גם אם הוא ייקח חצי מיליון שקל הוא צריך להביא עוד מיליון שקל. מאיפה הוא ייקח מיליון שקל, רבותי, מאיפה? רבותי, הממשלה לא יכולה לעצום את עיניה. לממשלה יש אחריות על אזרחיה. והממשלה לא מוכנה לקחת, וראש הממשלה הולך עם הראש בקיר. אני אומר לך, בסוף – אני זוכר שהייתי אומר בוועדת הכספים, תהיה מחאה ותהיה מחאה. והייתה מחאה. כולם חייכו ואמרו לי, לא תהיה מחאה. אבל כולם – כשהתחילה המחאה, ראש הממשלה, דבר ראשון, הקים את ועדת טרכטנברג. למה? אני צריך ועדת טרכטנברג? אני לא מזלזל בו, חלילה וחס, שלא תבינו. רבותי, ממשלה צריכה לקחת אחריות על אזרחיה. חסר דיור משלם את זה ארבע פעמים היום, כי הוא משלם גם בשכר הדירה, רבותי. הזמן שלי הסתיים, אני מבקש עוד דקה, גברתי היושבת-ראש. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> בחילופי יושב-ראש תמיד יש לך עוד שתי דקות. <יצחק וקנין (ש"ס):> רבותי, זוג צעיר בשלומי – אני לוקח תמיד את האזור שלנו – שילם שכירות 1,200–1,400 שקל; היום הוא ישלם 2,500–2,800. הוא קיבל את זה במשכורת שלו? הייתה תוספת כזאת, רבותי? אני שואל אתכם, איך זוג צעיר יסתדר? הוא הרי יכול היה לקנות דירה לפני כן במחירים כאלו, במשכנתה שהוא מחזיר 2,500–3,000 שקל בחודש והדירה שלו. היום הוא משלם שכירות, רבותי, וזה הולך לטמיון. למה? כי הדירה לא שלו. וכל החיים שלו הוא משועבד. אתם לא מבינים איזה מרירות תתפוצץ לנו בפנים ביום אחד. כשזה יקרה, אל תגידו שלא אמרנו לכם את זה. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. אני מזמינה את סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי, להשיב. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לומר בפתיחת דברי שבאמת, זה אומנם הפך להיות הצעה לסדר-היום, אבל עצם ההצעה לאי-אמון בגלל החלטת נגידת בנק ישראל ד"ר פלוג להוריד את הריבית היא משונה בעיני, שכן בנק ישראל סוברני להחליט בעצמו – וטוב שכך, שהוא בלתי תלוי – על גובה הריבית, ללא התערבות הממשלה בעניין. באשר להחלטת הנגידה, כפי שכולנו שמענו, על-פי נימוקי בנק ישראל, יש סיבות רבות ומגוונות, עם השפעה רוחבית על המשק, לקביעת הריבית. בנק ישראל בוחן את מגוון הנתונים, מקצב הצמיחה, דרך היצוא, האינפלציה ומדד המחירים, המצב הבין-לאומי בשווקים, וכמובן אף ההשפעה על מחירי הדיור ונתונים נוספים. ואכן, זה יתרום לעליית מחירי הדיור. אבל היא לקחה, ולוקחת, את כלל המרכיבים במשק. מספיק לקחת כדוגמה את ייסוף השקל וההשפעה הקשה שיש לו על היצוא, או את ההאטה המסוימת בחודשים האחרונים בארצות-הברית, שטיבה עוד לא ברור – האם זה כתוצאה ממזג האוויר, האם זה כתוצאה מההאטה במשק? העובדה היא שיש האטה – כדי להבין את מערכת השיקולים המורכבת שבנק ישראל והנגידה, כעומדת בראשו, חייבים להביא בחשבון בקביעת גובה הריבית. ואפשר לפרט עוד ועוד נימוקים, כפי שעשה בנק ישראל. אבל, כאמור, הרעיון ברור. ההחלטה על גובה הריבית אינה משפיעה רק על מחירי הדיור, והיא החלטה סוברנית של הנגידה, כי יש לה השלכות רוחב על כלל המשק. חבר הכנסת וקנין, אני באמת מכבד אותך, באמת, אני אומר את זה מכל הלב, ומכבד את פועלך בכנסות הקודמות, ואפילו מסכים עם דבריך, ראה זה פלא. אני בהחלט שמעתי ובדקתי, לגבי מה שאמרת בכנסת הקודמת לגבי נושא הדיור. אתה מדגיש כי ביישוב שלך עשר שנים לא בנו. נו, אז – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> לא שלא בנו, בנו, אבל בהאטה מאוד גדולה. מה שעשינו – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבר הכנסת וקנין, בנו בהאטה, אבל לעשר שנים. ואנחנו – אתה יודע מה, אני מכניס את עצמי, אף שלא שירתי את הבית הזה, ואומר: עשר שנים לא עשינו דבר? אני מצטרף אליך. ממה נובעת בעיית הדיור? הבעיה נובעת מחוסר היצע. הבעיה נובעת מקבלת החלטה שגויה בכנסות הקודמות לבנות בפריפריה, וכתוצאה מכך להניע אנשים לעבור לפריפריה ולחזק את הפריפריה. החלטה זו התגלתה כשגויה. ייבוש המרכז לא תרם לירידת מחירי הדיור ולא תרם להנעת אנשים להגעה להתיישבות בפריפריה. אני אומר לך ששר האוצר הצהיר כי ההכנסות מהקרקע בהחלט לא מעניינות אותו, והוא פועל בכיוון הזה. פטור ממע"מ – בשולי דבריך, אני אגיד: לא הפתרון. כי בסופו של דבר, כמו שאני טוען לגבי מע"מ בנושאים אחרים – כי למה לא פטור ממע"מ לתרופות מצילות חיים? – בסופו של דבר, להערכתנו ועל-פי ההתייעצויות שקיימנו בשטח, הפטור ילך לכיסם של הקבלנים. אני מסכים אתך שצריך לעשות משהו, לא מחר – שלשום. וצריך למצוא דרך להוזיל את המחיר למשתכן לדירה ראשונה עבור זוגות צעירים. לא יעזור לנו, לצערי, אין היצע. רק לפני שלושה שבועות חתם שר האוצר על הסכם מסגרת בראש-העין – אני אמרתי את זה כבר מעל דוכן זה – לבניית 16,500 דירות, והסכם מסגרת לבניית כמה אלפי דירות בקריית-גת. בפריפריה אין לנו בעיה של קרקעות, ואתה יודע מה, גם לא של מחיר קרקעות. אבל אין לנו אנשים שיקנו שם. וחובה עלינו לתת את תשומת לבנו למרכז, למקום שאנשים כרגע רוצים לגור, כי בשתי הכנסות הקודמות ההחלטה הזאת לא הוכיחה את עצמה. <יצחק וקנין (ש"ס):> זו לא החלטת כנסת, זו החלטת ממשלה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מסכים, החלטת הממשלה הייתה שגויה. ההחלטה לייבש את המרכז ולהעביר את הבנייה לפריפריה התגלתה כהחלטה שגויה, ועלינו לתקן אותה. וכבר חתם שר האוצר על 16,500 דירות בראש-העין וכמה אלפי דירות בקריית-גת, ועוד כל נושא הפרויקט, שכרגע מכיל רק כמה מאות דירות להשכרה, במטרה לתת לזוגות הצעירים אפשרות להיכנס לדירה במחיר שהממשלה תפקח עליו, כאשר המדינה נותנת רשת ביטחון לאותו קבלן מבצע ל-25 שנה. זה פרויקט. אם היה אפשר לבנות בניין הרבה יותר מהר, היינו עושים את זה. אבל לבנות לוקח זמן. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אדוני השר, בראש-העין כבר ניתן היה לבנות, למעלה מחמש שנים, קרוב ל-25,000 דירות, אלא שאין האפשרות לממן את הצמתים, את הכבישים ואת הנושאים הציבוריים. לכן אנחנו תקועים. הממשלה צריכה לתת מענה בעניין זה ולהורות למינהל מקרקעי ישראל לממן, ולאחר מכן לקחת את זה מתוך אותם תקבולים שהקבלנים יקבלו מהקונים. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> חבר הכנסת ריבלין, הרי אין לי תשובה מוכנה מן התנור. ואתה צודק, היו חסמים, ראש העיר אמר: רגע, למה אני צריך לבנות דיור ולא שטחים ציבוריים, הרי משטח מסחרי הארנונה הרבה יותר טובה, הרבה יותר. אז גם את השלב הזה עברנו, והוספנו עוד פקידות לעירייה, ולצורך העניין, אני סתם אומר רק כדי להמחיש, מפינוי אשפה ועוד בתי-ספר ועוד ועוד ועוד, כדי להתגבר על העניין הזה. ותשובה לגבי החסם: גשר שהיה אמור לחבר את העיר לשכונה החדשה, שעלותו 250 מיליון שקל, הוא החסם העיקרי בבניית 16,500 דירות בראש-העין. הנושא הזה תוקן על-ידי שר האוצר, שנתן הוראה לתת תקציב לכל הגשר הזה כדי לחבר את ראש-העין. גם הנושא של התשתיות נפתר. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> שייתנו מימון ביניים וייקחו את זה אחר כך מהקונים. זה כל כך פשוט – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זה בהחלט נפתר, וכרגע – – – <איתן כבל (העבודה):> דרך אגב, כך כביש 6 יצא לדרך, אדוני סגן השר. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> נכון. <איתן כבל (העבודה):> יצא לדרך. המדינה התחילה, ואחר כך התחשבנה עם היזמים. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> כך זה צריך להיות. אם צריך תיקון חקיקה, נשמח לתקן את זה. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בנושא הזה, וציינתי את זה גם בשבוע שעבר, למרות התנגדותם של פקידי האוצר אני קיבלתי החלטה להוסיף פועלים זרים, אף שזה לא בדנ"א שלי, להמשך בינוי עיר הבה"דים בנגב, כדי לא לתקוע את פינוי צריפין, שיהיה זמין ל-32,000 יחידות דיור. כי אם לא היינו מאשרים את זה, הייתה נגרמת בהחלט איזו חסימה במעבר של כל הנושא של צה"ל לנגב, של כל הבסיסים במחנה צריפין. מבחינתנו אני רוצה להדגיש דבר-מה חשוב בקשר להשפעה שיש לריבית על שוק הדיור. הרי אין ספק שהמשך הורדת הריבית יכול לתרום להתייקרויות במחירי הדיור, ואני מסכים עם זה. אך מעל לכול ברור שהבעיה המרכזית אינה רק הריבית הנמוכה, כי אם היצע נמוך של דירות, שהוא תוצאה של מחדל מתמשך, כפי שאמרתי לפני כן, של ממשלות עבר. ואני מכבד אותך על האומץ שלך כשאתה אומר שהיית חבר בסיעת ש"ס שהייתה שותפה לממשלה שקיבלה את זה. וכמה פעמים אני יכול להגיד בבית הזה? עשר שנים שקיבלו החלטה שגויה בנושא הדיור. והרי יו"ר ש"ס, שבעצם בשמו הוגשה הצעת האי-אמון, אריאל אטיאס – ואני שמח שאמרת שאתה באת ואמרת לו שיש כאן טעות, ובאמת הוא חתום על ההצעה הזאת. הוא היה שר השיכון באחת מהממשלות, הממשלה הקודמת. אז אני מבין את הניסיון הלא-מוצלח של חברי הכנסת והשרים של ש"ס – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> אתה רוצה שנמשיך לבכות? לא האשמתי אותך, אני אמרתי רק – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> בבקשה? אני לא מאשים, אני להפך, מצטרף אליך. אמרתי – אמרתי שאמרת באומץ – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – להתפרץ בחברה הישראלית – – – <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אני מסכים אתך, ועלינו לעשות משהו שלשום. אני מסכים אתך בעניין הזה. אני אומר לכם, חברים, שיש צורך – והממשלה הזאת בהחלט לוקחת אחריות על אזרחיה. שר האוצר העמיד עצמו בראש קבינט הדיור, זה לא טריוויאלי, זה לא טבעי, זה גם לא תפקידו, אבל שר האוצר עושה זאת מתוך שליחות ומתוך אחריות, במטרה לפעול לפתור את מצוקת הדיור. <איתן כבל (העבודה):> מסור את התרגשותנו לשר. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אבקש מן הכנסת – – – <איתן כבל (העבודה):> – – – התפקיד שלו. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> נדמה לי שהייתם גם שותפים בכמה ממשלות שלא פעלו. <איתן כבל (העבודה):> אני פטור. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> אתה פטור. אבקש מן הכנסת להסתפק בתשובה, אלא אם כן חברי הכנסת מעוניינים בשאלות נוספות. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, סגן שר האוצר. חבר הכנסת וקנין, האם אתה מוכן להסתפק בתשובה זו? <יצחק וקנין (ש"ס):> אני מסתפק בתשובה. אני מוכן להסתפק בתשובה, בתנאי שבאמת יעשו משהו, אחרת זה לא יעזור אם אני אסתפק או לא אסתפק. <סגן שר האוצר מיקי לוי:> זה יעזור אם אנחנו נדבר. <היו"ר רות קלדרון:> אני מרגישה שכולנו תמימי דעים. תודה רבה. <הצעה לסדר-היום> <מדיניות ההרס אינה פוסקת – הממשלה ממשיכה להרוס בתים, להשמיד יבולים ולכרסם בענף החקלאות של האזרחים הערבים> <היו"ר רות קלדרון:> ההצעה הבאה לסדר-היום, בנושא: מדיניות – קשה לי לקרוא את זה – מדיניות ההרס אינה פוסקת – הממשלה ממשיכה להרוס בתים, להשמיד יבולים ולכרסם בענף החקלאות של האזרחים הערבים, מס' 2903, של חבר הכנסת אברהים צרצור. בבקשה, אדוני. סגן השר אקוניס ישיב. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, רבותי חברי הכנסת, רציתי מאוד לדבר על הנושא שקבענו, מדיניות ההרס אינה פוסקת, אבל מה לעשות, המציאות טופחת על פנינו בצורה מצלצלת. אתמול בשעה 22:00 מתקשרים אלי כמה בחורים צעירים שאני מכיר טוב-טוב, אנשים מן השורה, סטודנטים, אנשי ציבור, שעיקר מלאכתם זה לשרת את האוכלוסייה שלהם ביפו. אתם יודעים היטב מה זה אומר אוכלוסייה ערבית ביפו. מתקשרים אלי בשעה 22:00, מספרים לי סיפור מזעזע. בבוקר גם קיבלתי מידע יותר מפורט, והנה הסיפור: אתמול בשעה 22:30, קבוצה של ארבעה סטודנטים, מאוד מכובדים, שאני מכיר באופן אישי, שאין להם קשר כהוא-זה עם העולם העברייני והפשיעה, בשום פנים ואופן לא – התיקים שלהם במשטרה או ברשויות החוק מוכיחים זאת מעל לכל ספק; הם מסיימים חוג חינוכי במוסד קהילתי ויוצאים ברכבם לכיוון הבית שלהם. באמצע הדרך הם נחסמים על-ידי ניידת משטרה, של אנשי יס"מ, בצורה פראית, שסיכנה באופן בולט את החיים שלהם. הפרטים של הרכב הזה: הוא מסוג GMC , סוואנה, ומספרו 40828. עכשיו, הם חסמו את הרכב הזה בצורה פראית, כפי שאמרתי, וזה לא נגמר באותו רגע. יצאו מהניידת כמה שוטרי יס"מ, כשהם מפנים את הנשקים שלהם לכיוון ארבעת הצעירים, בתוך הרכב שלהם. הם לא יצאו, לא התנהגו בצורה לא הולמת, לא התנהגו בצורה פרובוקטיבית נגד השוטרים בשום פנים ואופן. נשארו ברכב. ה"קאובויים" האלה באמת יצאו מהרכב שלהם, כשהם שולפים את הנשקים שלהם, מפנים אותם לכיוון הצעירים, הצעירים הטריים האלה, בתוך הרכב. שוטרי היס"מ הורידו את הצעירים מהרכב בצעקות ובאיומים. זו תופעה, דרך אגב, גברתי המכובדת, גברתי השרה, רבותי חברי הכנסת, נפוצה ביותר בקרב המגזר הערבי. זאת אומרת, כוחות הביטחון בישראל, על כל זרועותיהם – אני לא מנסה להכליל בשום פנים ואופן, אבל בכל פעם שאנחנו מעלים את הנושא הזה, של התנהגות המשטרה, שהוכח מעל לכל ספק, גם לפי דוחות של הכנסת והדיונים של ועדת הפנים – הוכח מעל לכל ספק שחלק לא מבוטל מהשוטרים, לצערי הרב, מכל הסוגים ובכל הלבושים, מתנהגים בצורה ברוטלית ללא כל הצדקה, ללא כל הצדקה, פשוט בצורה סדיסטית ביותר, שאי-אפשר להסביר אותה בשום פנים ואופן. השר לביטחון פנים עומד לעתים קרובות ומנסה להשיב. אני רוצה להגיד פה בצורה כנה ביותר, אני מאמין לכל מילה שהשר אומר. אני מכיר את השר מאז שהיה סגן המפכ"ל, ואני הייתי ראש המועצה המקומית בכפר-קאסם, הכרנו היטב. הוא עזר ככל שהיה אפשר, וגם כשהתמנה לשר לביטחון פנים הוא עשה את הכול. כשהוא עומד כאן, יש לו אומץ גם להודות בטעויות. הוא הודה בכך שחלק מהשוטרים, לצערי הרב, מתנהגים בצורה ברוטלית וסדיסטית, והוא הבטיח בכל פעם שהוא יטפל בהם, לא ירשה בשום פנים ואופן ששורות המשטרה שהוא עומד בראשה יסבלו התנהגות מהסוג הזה. עכשיו, השוטרים הוציאו את הצעירים מרכבם בצעקות ובאיומים, ביצעו בדיקות משפילות – זה מזכיר לנו את האירוע האחרון, שקרה בנמל התעופה באילת, עם הצעירה הערבייה, וכולכם שמעתם את הסיפור המזעזע של הבחורה הזאת. לצערי הרב, הבידוק הזה, המשפיל, נעשה על-ידי השוטרים האלה ללא כל צורך, על אף העובדה שהם מסרו – אני מתכוון לצעירים – את תעודות הזהות לשוטרים האלה בצורה מסודרת. השוטרים ביקשו תעודות זהות – בכל הכבוד הראוי, התנהגו בצורה הולמת ביותר, מסרו להם את התעודות. הרי יש להם מנגנון לבדוק את התעודות האלה, במיוחד בערים מעורבות. אין לי שום ספק שהם בדקו דרך המחשבים שלהם מה האנשים האלה, ולא קרוב לוודאי, אלא בוודאות מלאה, הם הכירו, ידעו היטב שהאנשים האלה, שהם בדקו בצורה משפילה, הם אנשים מכובדים שאין להם קשר כהוא-זה עם עולם הפשיעה והעבריינות. בכל זאת, לצערי הרב, הם המשיכו בהשפלה שלהם, המשיכו בצעקות נגדם, ופשוט מאוד רצו לגרור אותם – לגרור אותם. כשהבחור הזה התקשר אלי, בשעה 23:00, היה רועד מכעס, ואמר דברים קשים מאוד, שאני מחויב להביא אותם לכנסת. הוא אמר לי: אתם תמיד מדברים על כך שיש תקווה, יש אפשרות, באמת, שהנושא שלנו – שהמצב שלנו ישתפר, והנה, פעם אחר פעם, אנחנו מושפלים ברחובות ללא כל הצדקה. מה אתם מבלבלים לנו את המוח? או שאתם משקרים לנו, או שהשר משקר והמציאות היא הנכונה, היות שאנחנו נחשפים למציאות המרה הזאת כל יום וכל לילה, או שתסבירו לנו – אתם חייבים לנו הסבר, אתם הנציגים שלנו בכנסת. הרי אנחנו מוגדרים אנשים מתונים. איך אנחנו, כאנשים מתונים, כל חברי הכנסת, ללא יוצא מהכלל – איך אנחנו יכולים באמת, כאנשים מתונים, שרוצים לעשות למען האוכלוסייה שלנו, לתקן את יחסי הגומלין בין רשויות החוק – רשויות בישראל, ממשלת ישראל, לבין האוכלוסייה הערבית, במיוחד הצעירים האלה, שהם התקווה של האוכלוסייה הערבית, הן בהווה והן בעתיד. איך אפשר באמת לשכנע אותם שאכן יש תקווה, בזמן שהם נתקלים בבעיות כל כך קשות? השוטרים הסדיסטים האלה, פשוט מאוד, אף שהצעירים ספגו את ההשפלה הזאת – ספגו את ההשפלה הזאת ולא נגררו אחר הפרובוקציה של אנשי היס"מ האלה. אנשי היס"מ פשוט עשו בכוונה תחילה כדי לגרור אותם להתנהג בצורה לא הולמת, כדי להצדיק את הפעולה הבאה שלהם, לעצור אותם ולהכות אותם, כפי שהכו כמה עצורים בנגב בתקופה האחרונה, עד כדי כך שהם הובילו את העצורים – אני מתכוון בנגב – הובילו את העצורים בכבישים חשוכים, ושם דיברו האחד עם השני: למה שלא נירה בהם ונגמור את העניין הזה. הקצין שלהם אמר להם: לא, לא. אני, יש לי באמת מחשבה קריאטיבית, יצירתית. ומה הוא עשה? הוא פשוט מאוד השכיב את האדם ושני בניו, איש מבוגר, והשתין, השתין, על הפנים שלו ועל הראש שלו ועל הגוף שלו. הנושא הזה הובא לדיון בצורה מסודרת גם בוועדת הפנים ולא נעשה שום דבר. הקצין ידוע, הקבוצה שלו ידועה, הפעולה הזו הוכחה מעל לכל ספק, ועל אף העובדות האלה, לצערי הרב, אפס מעשים נעשו כדי להרתיע את העשבים השוטים האלה – אף שאני אומר זאת במירכאות כפולות ומכופלות, אני לא מאמין שאלה עשבים שוטים. אני מסיים, גברתי היושבת-ראש, בכך. האירועים האלה פשוט מאוד טרגיים. סליחה? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> מה קרה ביפו בסוף? <היו"ר רות קלדרון:> הם שוחררו בסוף. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> ביפו בסוף, מה היה? <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא, לא. לא נעצרו. פשוט מאוד האנשים, הבחורים, לא נגררו לפרובוקציה של היס"מ, ופשוט מאוד, הם התנפלו עליהם, קיללו אותם וכו', ופשוט בסוף הם נתנו להם להמשיך בדרכם. אני שואל את השאלה הפשוטה מאוד: למה, למה, למה להתנהג לאנשים בצורה כזאת? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> למה הם טענו שהם עוצרים אותם? <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> סליחה? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> למה הם טענו שהם עוצרים אותם? באיזה חשד? <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שום דבר, שום דבר. אנשים נוסעים ברכבם בלילה, חוסמים אותם בצורה פראית ומסכנת חיים. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אני מציע שתגיש מייד – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בוודאי. הם כבר הגישו, ברוך השם. אין שום ספק. הם יודעים את הזכויות שלהם. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא רק תלונה, לא רק תלונה. להגיש בקשה, זאת אומרת שאילתה בעל-פה ליום רביעי, שהשר – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני מאוד מקווה שהם יקבלו את השאילתה הזאת, מאוד מקווה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אני מתאר לעצמי שהיה להם איזה חשד, גם לא מוצדק, אבל היה חשד. אם סתם הם – – – <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה יודע מה, ידידי ויקירי יושב-ראש הכנסת לשעבר? הדוגמאות הן רבות והמקרים הם רבים מאוד. והצעירים שלנו, באמת, כשהם נחשפים להתנהגות ברוטלית כזאת, תאמין לי, הם איבדו גם את התקווה ביחס לרשויות החוק, לא המח"ש ולא המשטרה עצמה וכו' וכו'. דהיינו, אני מאוד חושש, מאוד חושש, שביום מן הימים האנשים האלה, איך אומרים? הכול יתפוצץ בפנינו. האנשים האלה, המושפלים ללא כל הצדקה, יכולים באמת לאבד את העשתונות שלהם ולהתנהג בצורה אחרת, אף שבמקרה הזה, ברוך השם, האנשים היו מאוד מכובדים. <היו"ר רות קלדרון:> אני מבקשת לסיים. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני אסיים במשפט אחד. אין שום ספק שהאירועים האלה מוכיחים מעל לכל ספק את ההמלצות של ועדת אור, אם אתם זוכרים, בשנת 2000. הם דיברו על שני דברים הקשורים לזרועות המשטרה השונות. הם דיברו על – ת'קאפה, ת'קאפה. <קריאות:> תרבות. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תרבות של שקר ותרבות של שנאה. זה לא אני אמרתי, גברתי היושבת-ראש, זה אמרה ועדה רשמית ממלכתית, שעמד בראשה שופט בשם תיאודור אור, שאמר פשוט מאוד: יש הוכחות חותכות שברשויות אכיפת החוק ובמשטרה יש לשרש את התופעות האלה, את התרבויות האלה של השקר והשנאה. הגיע הזמן שהפעולות האלה, ההתנהגות הזאת, תבוא על סיומה. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. ישיב סגן השר אופיר אקוניס בשם שר הפנים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר רות קלדרון:> הודעה של מזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 17) (כשירות נפשית), התשע"ד–2014, של חברי הכנסת דוד צור, בנימין בן-אליעזר ומשה מזרחי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשע"ד–2014, של חברי הכנסת מירי רגב, זבולון קלפה ודוד אזולאי וקבוצת חברי הכנסת. מסקנות ועדת המדע והטכנולוגיה בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום בנושא: אי-הענקת תואר כבוד לפרופסור אומן על-ידי אוניברסיטת חיפה בגלל דעותיו הפוליטיות, של חברי הכנסת ישראל אייכלר ויעקב מרגי. תודה, גברתי. <הצעה לסדר-היום> <מדיניות ההרס אינה פוסקת – הממשלה ממשיכה להרוס בתים, להשמיד יבולים ולכרסם בענף החקלאות של האזרחים הערבים> <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני מבקש להשיב בשם שר החקלאות ופיתוח הכפר על הצעת האי-אמון שכותרתה: מדיניות הריסת בתים והרס ענף החקלאות בקרב הערבים ובקרב הבדואים בנגב. זוהי כותרתה, חבר הכנסת ריבלין, של ההצעה ועל כך הכין משרד החקלאות תשובה ואני אענה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> כבוד השר, אם יורשה לי להציע עצה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בהחלט, תמיד. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת שיח' אברהים צרצור עלה, העלה נושא חמור ביותר, שהוא לא קשור בכלל לנושא – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון, הקשבתי. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – והוא מיצה את כל הדקות, ואף יותר. לפי דעתי, צריך להעביר את הפרוטוקול למפכ"ל המשטרה – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לשר לביטחון הפנים. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – וכמובן לשר לביטחון הפנים, על מנת שהוא ישיב לו. ואדוני לא צריך להשיב על דבר שלא – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אענה טלגרפית על כותרת ההצעה כיוון שמשרד החקלאות כבר הכין את התשובה, ואני הסכמתי להשיב בשמם. ולגבי הערתו של חבר הכנסת ריבלין, אני בהחלט מקבל שיש להעביר את הדברים להתייחסות של השר לביטחון הפנים. הוא יחליט לאן הוא מעביר את זה, אדוני. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> להעביר מטעם הנשיאות, גברתי היושבת-ראש – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בוודאי, אני אומר – – – <היו"ר רות קלדרון:> – – – מציעה להעביר מטעם הנשיאות – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אומר, כיוון שאתה לא עומד, אתה מול הדרג הפוליטי, והשר לביטחון הפנים מתאים להשיב, הוא יחליט אם הוא מעביר את זה, אדוני היושב-ראש, אולי למפקד המחוז שבו התרחש האירוע או למפכ"ל המשטרה, לשיקול דעתו. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> כי תשובה לחבר הכנסת צרצור תהיה כאילו אתה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> נכון. לא, לא. לא בהכרח. אבל חבל שלא ניצלת את ההזדמנות. השר לביטחון הפנים היה כאן רק לפני שעה קלה וענה בעניינים אחרים. אבל טוב, הוא יהיה כאן גם בשבוע הבא. משרד החקלאות ופיתוח הכפר מבקש לציין, לכותרתה של הצעת האי-אמון, שמדובר בשטחים פתוחים שברחבי הנגב ואינם ביישובים הבדואיים, כפי שנטען בכותרת. עם אישורן על-ידי היועץ המשפטי של רשות מקרקעי ישראל, הפיכות הקרקע המבוצעות במסגרת פלישות לאדמת המדינה הנן פעולות אשר באחריותם של כלל גופי האכיפה במשרדים השונים, ופעולות אלה, חבר הכנסת צרצור, מחויבות המציאות כדי למנוע פלישה ותפיסת חזקה בשטח ללא חוזים. הרי היו לנו על כך עשרות ויכוחים כבר, על ענייני הפלישות והפתרונות לעניין הזה. השנה, גברתי היושבת-ראש – זה דווקא נתון חשוב, חבר הכנסת ריבלין, לדעת בכל מצב – אותרו פלישות מצד הפזורה הבדואית ברחבי הנגב לאדמות המדינה בסך של כ-10,000 דונמים. כאמור, במהלך שנת 2014 אותרו כ-3,200 פלישות בעיבודים בתוך חלקות להשכרה עונתית במגזר הבדואי. אני מבקש בשמו של המשרד, בשמו של השר, להתייחס לטענת האפליה בין המגזרים לעניין זה. אין בישראל אפליה בעניין זה בין המגזרים. כל פולש לקרקע או הבונה על קרקע בצורה בלתי חוקית ולא מאושרת, ראוי שהדבר יבוא לידי סידור, כן? ואין הדבר קשור, חבר הכנסת צרצור, בעדתו או בדתו של הפולש או מבצע העבירה. אני לסיום מבקש לומר כי למרות העובדה שרשות מקרקעי ישראל מאפשרת להשכיר את החלקות בהתאם לנהלים המוסדרים בתקנות, הפולשים בוחרים לבצע את העבירות ולעמוד בפני הפיכות קרקע במקרים של פלישה לא חוקית. ולסיכום, מחוז הנגב של משרד החקלאות ופיתוח הכפר, חבר הכנסת צרצור, מקדם מזה כמה שנים את פרויקט חרישים בשטחים חקלאיים – זה יפה, חרישים בשטחים חקלאיים. מדובר בכ-6,000 דונם המשרתים 31 חקלאים מהמגזר הבדואי בנגב, וכלל מטרתו של הפרויקט היא סיוע בהשבחת היבולים מאותו תא שטח. אני מקווה, גברתי היושבת-ראש, שהשנה הקשה מאוד הזו בתחום החקלאות – בלי הבדלים בין חקלאים בדואים, חקלאים יהודים, קיבוצניקים, יושבי היישובים הבדואיים, קיבוצים, מושבים, כל מקום, השנה הייתה קשה. אני מקווה, עוד, כולנו מקווים שבישורת האחרונה עוד יקרה נס ועוד ירדו מים מן השמים. זה אני מעריך, חבר הכנסת צרצור, לא – – – <היו"ר רות קלדרון:> בדרך כלל בפורים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שיקרה בפורים. את יודעת מה? שגם יקרה בפסח וביום העצמאות. <היו"ר רות קלדרון:> אחרי פסח זה זמן קללה. גשם אחרי פסח זה זמן קללה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הרי זה לא קרה מתי שזה היה צריך לקרות. לכן, בעניין הזה, אני בטוח, חבר הכנסת צרצור, תפילת הגשם שלנו חלה גם על המתיישבים הבדואים בנגב. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה מתפלל גם כן? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כל הזמן, מה זה, והגינו בו יומם ולילה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, אדוני סגן השר. אני נותנת לך את ההודעה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בבקשה. אני מודה לך, תודה. <היו"ר רות קלדרון:> לפני כן – חבר הכנסת צרצור, האם אתה מסתפק בתשובה הזאת? <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אף שאנחנו לא רואים את הנושא הזה עין בעין עם כבוד סגן השר, אין שום ספק, אבל אני מסתפק בתשובה הזו. <היו"ר רות קלדרון:> מסתפק. האם אנחנו מצביעים? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אין צורך. <היו"ר רות קלדרון:> לא. אז אין צורך. תודה רבה. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 75) (בתי-משפט שלום לעניינים מינהליים), התשע"ב–2012> [מס' מ/712; "דברי הכנסת" ה-18, מושב רביעי, חוב' ל"ו, עמ' 30871.] <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה, הודעה של חבר הכנסת אקוניס. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי, הממשלה מבקשת להודיע על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 75) (בתי-משפט שלום לעניינים מינהליים). ובכן, הצעתנו היא להסמיך את בתי-משפט השלום לדון בעניינים מינהליים באותו אופן שבו דנים בתי-המשפט לעניינים מינהליים שהוקמו בבית-המשפט המחוזי, מכוח חוק בית-משפט לעניינים מינהליים, התש"ס–2000. בהתאם לכך מוצע להקים מחלקות לעניינים מינהליים בבתי-משפט השלום, אשר ידונו בעניינים מינהליים בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דן בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בהתאם לסעיף 8 בחוק ועל-פי סדרי הדין הנהוגים בבתי-משפט לעניינים מינהליים כיום. תודה, גברתי היושבת-ראש. אני מחזיר לך את סדר-היום, את הפרטיטורה. <היו"ר רות קלדרון:> ברוורמן קצת מתאחר, אני רוצה שתגיד לפרוטוקול את מה שהחלטנו לעשות לגבי דבריו – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לגבי הצעתו הקודמת של חבר הכנסת צרצור? <היו"ר רות קלדרון:> כן, כן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת צרצור הסתפק בתשובתי, ולכן לא נדרשה הצבעה. <היו"ר רות קלדרון:> נכון, אבל לגבי – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אנחנו הצענו, בעצתו הטובה של היושב-ראש לשעבר, שתהיה אולי פנייה – ואני מבין שחבר הכנסת צרצור הסכים לפנות – אל השר לביטחון פנים, כי הוא העלה בנימוקי האי-אמון – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – גם למפכ"ל. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – הוא העלה נושא אחר מהנושא שסיעתו ביקשה. <היו"ר רות קלדרון:> לשר לביטחון פנים ולמפכ"ל, לקבל תשובה על האירוע הזה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כן, בהחלט. פנייה לשר לביטחון הפנים, ובכל מקרה הסיעה כולה קיבלה תשובה, אם כי היא לא אהבה את התשובה, אבל לא תמיד אוהבים בחיים את כל – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> המפכ"ל, כמו הרמטכ"ל, יש אליו פנייה ישירה מהכנסת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מאה אחוז. חן חן. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה. <הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014> [מס' כ/519; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 2968; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו רוצים להמשיך להצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני אתחיל להציג את החוק, בתקווה שחבר הכנסת ברוורמן יהיה כאן עד שאני אסיים. כיום, לפי הוראות חוק המכר (דירות), קבלן המוכר דירה חייב לצרף לחוזה המכר מפרט של הדירה, וכן הוראות תחזוקה ושימוש. במפרט מנויים פריטים שנקבעו בצו שקבע שר הבינוי והשיכון. מוצע לקבוע כי המפרט יכלול גם מחירון של פריטים שלגביהם קבע השר שיש לציין מחיר לעניין ויתור עליהם, שינוי מיקומם או הוספתם – להלן: פריטים מתומחרים. על-פי הצעת החוק, קונה שיבקש לוותר, או להוסיף פריט מתומחר, ימסור על כך הודעה לקבלן, והקבלן יזכה אותו במחיר הנקוב במפרט לגבי אותו פריט, או יחייב אותו במחיר הנקוב במפרט לגבי אותו פריט, לפי העניין. הודעה לקבלן על ויתור, הוספה או שינוי תיעשה לא יאוחר מהמועד האחרון שנקבע לכך בחוזה המכר, אם נקבע מועד כאמור, ובלבד שלא ייקבע מועד מוקדם משישה חודשים מיום סיום שלב ביצוע יסודות הבניין, או מועד אחר שקבע השר בצו. תודה רבה. חבר הכנסת חנא סוייד יציג את החוק במקום יושב-ראש ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן. בבקשה, חבר הכנסת. תודה רבה. <חנא סוייד (בשם ועדת הכלכלה):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. כפי שציינתי בעת שהצגתי את הצעת – – – <קריאות:> – – – <חנא סוייד (חד"ש):> רגע. <היו"ר רות קלדרון:> זו השנייה. הראשון כאילו קראתי. <חנא סוייד (בשם ועדת הכלכלה):> קראת את הראשונה? <היו"ר רות קלדרון:> הראשונה קראתי עד אמצעה. <חנא סוייד (בשם ועדת הכלכלה):> סליחה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת מאיר שטרית יזם שתי הצעות חוק לתיקון חוק המכר (דירות), התשל"ג–1973, ואת שתיהן אציג עתה בפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני רוצה לברך אותו על יוזמותיו החשובות, שמגבירות את ההגנה על רוכשי דירות. אני מתכבד להציג בפניכם את ההצעה הראשונה: הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014. זוגות צעירים ומשפרי דיור הרוכשים דירה מקבלן נתקלים פעמים רבות בתופעה הבאה: כאשר הם מבקשים לוותר על פריט כלשהו בדירה שרכשו, לדוגמה נקודת חשמל, הם מקבלים מהקבלן זיכוי על סכום שהוא על־פי רוב נמוך במידה ניכרת ממחיר הפריט לו היה נרכש שלא באמצעות הקבלן; לעומת זאת, אם הם מבקשים להוסיף את אותו הפריט, בדוגמה שלנו להוסיף נקודת חשמל, הם מחויבים במחיר גבוה במידה ניכרת מסכום הזיכוי שהיו מקבלים מהקבלן במקרה של ויתור. יש לציין שתופעה זו מתרחשת ביחס לוויתורים, הוספות ושינויים בפריטים טרם הבנייה, כלומר בשלב שבו הקבלן לא נדרש לבצע שינויים במבנה הקיים כדי להתאים את הפריטים בדירה לרצונו של הרוכש, ועל כן מדובר בתופעה מקוממת במיוחד. כיום, לפי הוראות חוק המכר (דירות), קבלן המוכר דירה חייב לצרף לחוזה המכר מפרט של הדירה, וכן הוראות תחזוקה ושימוש. במפרט מנויים פריטים שנקבעו בצו שקבע שר הבינוי והשיכון. מוצע לקבוע כי המפרט יכלול גם מחירון של פריטים שלגביהם קבע השר שיש לציין מחיר לעניין ויתור עליהם, שינוי מקומם או הוספתם – להלן: פריטים מתומחרים. לדעת חברי הוועדה, יצירת שקיפות, על-ידי חיוב הקבלן לחשוף את מחיריהם של פריטים מתומחרים, תוביל לצמצום התופעה שהזכרתי. מובן שבבסיס הצעת החוק עומדת ההנחה כי הקבלנים יפעלו בתום לב והמחיר שהם יציינו במפרט יהיה מחירו האמיתי של הפריט. אני מקווה שהנחה זו אכן תעמוד במבחן המציאות, במיוחד לאור העובדה שקידום הצעת החוק נעשה תוך הסכמות עם התאחדות בוני הארץ, ארגון המייצג את הקבלנים. על-פי הצעת החוק, קונה שיבקש לוותר או להוסיף פריט מתומחר, ימסור על כך הודעה לקבלן, והקבלן יזכה אותו במחיר הנקוב במפרט לגבי אותו פריט, או יחייב אותו במחיר הנקוב במפרט לגבי אותו פריט, לפי העניין. ברור שאם קונה יהיה מעוניין לשנות את מקומו של פריט מתומחר, יראו זאת כאילו ביקש לוותר על פריט מחד גיסא ולהוסיף את אותו פריט מאידך גיסא. הודעה לקבלן על ויתור, הוספה או שינוי תיעשה לא יאוחר מהמועד האחרון שנקבע לכך בחוזה המכר, אם נקבע מועד כאמור, ובלבד שלא ייקבע מועד מוקדם משישה חודשים מיום סיום שלב ביצוע יסודות הבניין, או מועד אחר שקבע השר בצו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, והשר יהיה רשאי לקבוע מועדים שונים לסוגים שונים של דירות או בניינים. כמו כן, מוצע לחייב את הקבלן למסור לקונה מפרט מעודכן לאחר הוויתורים, התוספות והשינויים שהקונה ביקש לערוך. כדי לאפשר לקבלנים להיערך כראוי ליישום הצעת החוק, ולאפשר לציבור הצרכנים ליהנות מפירות הצעת החוק מוקדם ככל האפשר, החלטנו שהתיקון המוצע יחול על חוזי מכר שייחתמו לאחר כניסתו לתוקף של הצו שבו ייקבעו הפריטים המתומחרים, ובלבד ששלב ביצוע היסודות בבניין שבו הדירה נמצאת טרם הסתיים. חברי הכנסת, כפי שהזכרתי, את הצעת החוק הזאת יזם חבר הכנסת מאיר שטרית, ואני מבקש לשוב ולברך אותו. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ולפיכך אני מבקש שתאשרו אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, בנוסח שהכינה הוועדה. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. לקחת לי את המילים. מכיוון שאין הסתייגויות, אני מפעילה הצבעה. חברי הכנסת, אתם מוזמנים להצביע בקריאה שנייה על החוק, כנוסח הוועדה, חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 6), כהצעת הוועדה. הצעת החוק, כהצעת הוועדה. כלשון הוועדה. הצבעה מס' 1 בעד סעיפים 1–3 – 17 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר רות קלדרון:> 17 בעד, אף אחד לא נגד. ההצעה התקבלה בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה. ואני מבקשת מכם להצביע שוב, בקריאה שלישית, על הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 6). בקריאה שלישית. הצבעה מס' 2 בעד החוק – 20 נגד – אין נמנעים – אין חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר רות קלדרון:> 20 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק התקבלה ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה. השם המלא של הצעת החוק שכרגע התקבלה: הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014 – התקבלה עכשיו בקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014> [מס' כ/508; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ', עמ' 2964; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר רות קלדרון:> להצעת חוק המכר הבאה נבקש שוב את חבר הכנסת חנא. הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014, שוב הצעה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <חנא סוייד (בשם ועדת הכלכלה):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. כפי שציינתי בעת שהצגתי את הצעת החוק הקודמת, גם את הצעת החוק הזו יזם חבר הכנסת מאיר שטרית. חברי הוועדה ואנוכי סברנו כי זו הצעה חשובה, שמטרתה ליצור סדר בכל הנוגע לתשלום שכר טרחת עורך-דין לעורך-הדין המייצג את הקבלן בעת רכישת דירה חדשה. מעט רקע להצעה. לפי כלל 1 לכללי לשכת עורכי-הדין (ייצוג בעסקאות בדירות), התשל"ז–1977, ציטוט: בעסקה לרכישת דירה מאת קבלן, לרבות רכישת זכויות בה, לא ייצג אותו עורך-דין את הקבלן ואת הרוכש, אלא לפי הוראות סעיף 5. כלל 5 לכללים האמורים קובע כי עורך-דין המייצג קבלן רשאי לטפל בביצוע רישום הרכישה וכי עליו לפעול בעניין זה "מתוך נאמנות לקבלן ולרוכש הדירה גם יחד". כן נקבע באותו כלל כי עורך-הדין של הקבלן רשאי לקבל מרוכש הדירה שכר טרחה בעד שירות זה. הנוהג שהתגבש במהלך השנים, במקרים רבים, הוא שהקבלן קובע בחוזה את גובה שכר הטרחה שישולם לעורך-דינו וגובה אותו מהרוכש. שכר הטרחה הוא, בדרך כלל, בין 1.5% ל-2% ממחיר הדירה, סכום שעומד על עשרות אלפי שקלים חדשים. מכאן החשש כי רוכשי דירות מממנים למעשה את כלל ההוצאות המשפטיות של הקבלן, ובכלל זה ליווי הליך הבנייה והכנת החוזים, ולמעשה אין מדובר בתשלום עבור השירות המשפטי שניתן להם לצורך רישום הדירה בלבד. זאת ועוד, התשלום הגבוה של שכר הטרחה מביא רוכשים רבים לסבור בטעות כי עורך-הדין של הקבלן מייצג גם אותם בכל העניינים הקשורים בחוזה המכר. ואולם, גם אם לא כך הדבר, וברור כי עורך-הדין מייצג אותם לצורך רישום הזכויות בדירה, הרי ששכר הטרחה הגבוה מכביד על רוכשי הדירות ומונע מהם לעתים לשלם עבור ייצוג עצמאי מטעמם לצורך ייצוג האינטרסים שלהם. ברור שלמעט במקרה שמדובר בדירות יוקרה, יחסי הכוחות בין הצדדים אינו שווה, שכן מדובר ברוכשים שזו להם העסקה הגדולה בחייהם לעומת הקבלן, שזהו עיסוקו. לכן, בוועדה לא היה ספק שנדרש לעשות מעשה ולתקן את העיוות הקיים. בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע להגביל את שכר טרחת עורך-דין שקבלן רשאי להשית על רוכש דירה עבור ההוצאות המשפטיות הקשורות ברישום הזכויות בדירה, ובכלל זה בשל רישום וניהול של רשימה של בעלי הזכויות. במסגרת ההסדר, מוצע להסמיך את שר הבינוי והשיכון, בהתייעצות עם שר המשפטים ושר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה, לקבוע את הסכום או השיעור המרבי שמוכר יוכל לדרוש מרוכש הדירה כהשתתפות בהוצאות המשפטיות. בתקנות שיותקנו יוסמך השר לקבוע גם סכומים מרביים שונים לדירות מסוגים שונים, וכן לקבוע כי ההגבלה לא תחול כלל על דירות מסוג מסוים או על דירות שמחירן עולה על המחיר שקבע. יוער כי לעניין רישום וניהול רשימה של הזכויות על-פי חוזה המכר מיום המכירה ועד לרישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, ימשיך לחול הסכום שנקבע בצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (קביעת מחיר מרבי לשירותי נותן שירות בהיעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין), התש"ס–1999, סכום העומד כיום על 300 ש"ח. עוד נקבע בהצעה, כי הרוכש ישלם את ההוצאות המשפטיות ישירות לעורך-הדין, ועורך-הדין יוציא לקונה חשבונית מס, וזאת כדי לוודא שהכספים אכן משולמים לכיסו של עורך-הדין שנותן את השירות. גבייה גבוהה מהמותר לעניין ההוצאות המשפטיות האמורות תהיה עבירה פלילית שהעונש עליה יהיה קנס עד לסכום של 14,400 ש"ח. תחילתו של ההסדר המוצע שישה חודשים מיום פרסומו של החוק, והוא יחול על חוזה מכר שייחתם מיום התחילה, ובלבד שהותקנו תקנות לעניין הסכום המרבי של ההוצאות המשפטיות המותרות לגבייה. עוד מוצע כי תקנות ראשונות יובאו לאישור ועדת הכלכלה בתוך שלושה חודשים. אם לא הותקנו תקנות כאמור, רשאי שר הבינוי והשיכון לדחות בצו את יום התחילה בתקופה נוספת של עד שישה חודשים. דהיינו, לכל היותר שנה מיום הפרסום. במהלך הדיונים שקיימה הוועדה הובעו התנגדויות רבות מטעם לשכת עורכי-הדין. אומנם הם הסכימו שקיימת בעייתיות בנושא גביית הוצאות משפטיות בעת רכישת דירה מקבלן, אולם הם עמדו על כך שלא נדרש תיקון חקיקה וכל שנדרש הוא לבטל את כלל 5 לכללי לשכת עורכי-הדין שהזכרתי קודם, המתיר לייצג גם את רוכש הדירה וגם את הקבלן בעניין הרישום, כך שייאסר על עורכי-הדין ייצוג משותף גם בעניין מוגבל זה. עמדת לשכת עורכי-הדין לא הייתה מקובלת עלינו בוועדה, לא רק משום הצורך בעורך-דין אחד שיהיה אחראי לביצוע פעולות רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, אלא גם משום החשש שאיסור זה היה מביא להגברת הצורך להיזקק לשירותי עורכי-דין על-ידי רוכשי דירות. דהיינו, לא שוכנענו שאכן טובת רוכשי הדירות עמדה לנגד עיניהם. מכל מקום, ביטול הכלל האמור דורש כמה הליכים שלא התקיימו, וביניהם אישור שר המשפטים. בנסיבות אלה סברנו, הן חברי הוועדה והן כמובן חבר הכנסת מאיר שטרית, יוזם ההצעה, כי אכן ראוי לתקן את החוק ולהגביל מפורשות את הסכום. אזכיר עוד שנציגי לשכת עורכי-הדין העלו במהלך הדיונים בוועדה סוגיה נוספת, והיא תחולתו של סעיף 17א לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, שחוקק בשנת 2002, ועניינו חובת הצגת מחיר כולל עבור נכס או שירות. נציגי הלשכה טענו, במפתיע, שאם חוזה מכר דירה נוקב בסכום שעל הרוכש לשלם עבור הדירה, ונוסף על כך סכום או שיעור לטובת שכר טרחת עורך-דין, יש בכך משום הפרה של הוראות סעיף 17א לחוק הגנת הצרכן. ציינתי שטענת לשכת עורכי-הדין מפתיעה, שכן אם אכן מדובר בהוראה בלתי חוקית שנכללה בעשרות אלפי חוזים ובגבייה בניגוד לחוק, הרי מי שאחראי לכך הם כל אותם עורכי-דין שהכינו חוזים אלה לקבלנים שעמם עבדו. מכל מקום, הצעת חוק זו אינה משנה את המצב המשפטי לפי חוק הגנת הצרכן, אלא רק מגבילה את החלק מתוך התמורה המשולמת עבור רכישת הדירה לצורך תשלום שכר הטרחה לעורך-הדין של הקבלן. לסיכום, כפי שציינתי בתחילת דברי, אני סבור שמדובר בהצעת חוק חשובה במיוחד, שתעשה צדק עם רוכשי הדירות ואולי אף תביא להקלה משמעותית על אותם זוגות צעירים הרוכשים דירה מקבלנים. להצעת החוק הוגשו בקשות רשות דיבור בלבד ולא הוגשו הסתייגויות. לפיכך, אני מבקש שתאשרו את הצעת החוק המונחת בפניכם בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך; כל הכבוד על הקריאה הקשה. יש בקשות לרשות דיבור לחוק הזה? חבר הכנסת מוחמד ברכה? עמנו? חבר הכנסת חנא סוייד, אתה רוצה קצת לנוח לפני שאתה עולה? חבר הכנסת דב חנין, בינתיים. <דב חנין (חד"ש):> – – – של חבר הכנסת סוייד – – – <היו"ר רות קלדרון:> שכנע אותך. תודה רבה. חבר הכנסת עפו אגבאריה – כנ"ל. אם כך, חברים, אני מזמינה את הכנסת להצביע בקריאה שנייה על הצעת החוק – הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 7), כנוסח הוועדה. בבקשה להצביע. הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 1–3 – 32 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר רות קלדרון:> תכף נזמין את חבר הכנסת שטרית לברך. 32 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים. ההצעה התקבלה בקריאה שנייה. ואני מזמינה אתכם להצבעה בקריאה שלישית; בבקשה להצביע. הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 7), התשע"ד. הצבעה מס' 4 בעד החוק – 30 נגד – אין נמנעים – אין חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר רות קלדרון:> 30 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק התקבלה וגם היא נכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מתכבדת להזמין את חבר הכנסת שטרית, יוזם ההצעות, לברך על קבלתן. <מאיר שטרית (התנועה):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה בתחילת דברי להודות לסגל של ועדת הכלכלה שסייעו לי בכל התהליך של אישור שני החוקים הללו, ליועצת המשפטית הגברת אתי בנדלר ולעוזרת שלה, וללאה ורון, מנהלת הוועדה. וליושב-ראש הוועדה מר אבישי ברוורמן. אני מודה להם על הנכונות, על הזמן שהקדישו לחקיקה הזאת, ולא ישיבה אחת אלא כמה וכמה ישיבות. אני רוצה להגיד תודה לאלה ששותפים לי להצעת חוק המכר – הורדת הוצאות משפטיות; לחברי הכנסת אורי מקלב, יצחק וקנין, אלעזר שטרן ואראל מרגלית. הם היו שותפים אתי להצעת החוק הזאת. הצעת חוק המכר השנייה הייתה הצעת חוק שלי לבד. מאחר שנאמרו פה נאומים ארוכים על שני החוקים, אני רוצה בשני משפטים, בקצרה, להסביר את מהותם. בעיית הדיור הולכת ותופחת, ושני החוקים האלה נועדו להתמודד ולהוריד קצת את מחירי הדירות לדיירים ולעשות את החיים שלהם יותר קלים. הצעה אחת מציעה בעצם להקטין את ההוצאות המשפטיות שדייר נדרש היום לשלם לעורך-דין – בין 1.5% ל-2% מערך הדירה – לסכום קטן. בהצעה שלי זה היה 0.5% או 5,000 שקל, הנמוך שביניהם. הגענו בוועדה למסקנה שאי-אפשר להחיל את זה בחוק, אלא אנחנו מסמיכים את שר השיכון לקבוע את זה בתקנה. ואני בטוח ששר השיכון, בתמיכתו בחוק, אכן יעשה את התקנה הזו במהירות. החוק השני נועד להקל, שוב, על הדיירים החדשים, הקונים דירה חדשה. במצב הנוכחי, היום, כשאדם קונה דירה, במפרט של הדירה שלו כתוב, נגיד, שהמטבח עולה 50,000 שקל. אם הוא מבקש לבטל את המטבח מזכים אותו ב-2,000 שקל. לך תסביר למה. ואותו דבר על כל פריט אחר. לכן החוק שלי קובע, שעל-פי חוק המכר, במפרט יפרטו את המחירים של הפריטים העיקריים בדירה, שזה כולל מטבח, כלים סניטריים, ריצוף, קרמיקה ונקודות תקשורת וחשמל. כך אדם יכול להגיד: אני מוותר על המטבח, ויזכו אותו במחיר שכתוב במפרט. כנ"ל כשרוצים להזיז נקודת חשמל, נגיד. היום לעשות נקודת חשמל חדשה עולה 50 שקל, להזיז אותה – 600 שקל. כמובן, אין לזה שום הצדקה כי מדובר על דירה שעוד לא נבנתה. לכן המפרט גם מציין מה מחיר השינוי, שהקבלן לא יוכל לקחת איזה מחיר שהוא רוצה. אני רוצה להגיד לך, גברתי היושבת-ראש, בעקבות הצעות החוק האלה קיבלתי פניות רבות מאזרחים על כך שמתעללים בהם ממש. השבוע קיבלתי פנייה מאזרח, שאומר כשהוא ביקש לשנות משהו אמר לו הקבלן: לא, אם אתה רוצה לשנות, אתה תחכה שלושה חודשים; ב. הוא לא יכול להביא קבלן שלו לעשות את השינוי. רק הוא יכול לעשות. <היו"ר רות קלדרון:> שינויים עולים כמו עוד חדר. <מאיר שטרית (התנועה):> הדברים האלה עולים הון תועפות, ונדמה לי שהקלה קטנה לגבי הוצאות הרכישה או הוצאות שכר טרחת עורכי-דין – אני רק אתן דוגמה: בדירה ממוצעת משלמים היום 1.5%–2%. נגיד שהיום דירות מגיעות ל-1.5 מיליון שקל, ואני לא מגזים, אז 2% מ-1.5 מיליון שקל זה סדר גודל של 30,000 שקל. עכשיו, עד היום, הזוג הצעיר משלם את זה לעורך-דין שבעצם עובד נגדו; הוא מייצג את הקבלן נגדו. 2. אתה משלם מס רכישה גם על זה. לכן עכשיו, בעקבות החוק, מאחר שמשלמים את זה לעורך-הדין, על זה גם לא יחול מס רכישה. אז זה עוד חיסכון, אולי של 3% או 5%, תלוי לפי דרגת המס. <היו"ר רות קלדרון:> כל הכבוד. <מאיר שטרית (התנועה):> גם על הכסף הזה. זאת אומרת, הזוג הצעיר, יהיה לו קל יותר בכמה עשרות אלפי שקלים, וזה לא רע. לכל זוג צעיר זו ברכה רבה. הלוואי שהממשלה תקשיב להצעת החוק שלי מהכנסת הקודמת, שקיימת היום. אני לא מביא אותה כי הממשלה עוד לא תומכת בה, אבל אני מציע את זה לשר האוצר ולסגנו. הלוואי שאתם תיזמו להוריד את המע"מ על דירת יחיד ראשונה. זה באמת עשרות אלפי שקלים, 18% מערך הדירה. אפשר לוותר על זה. <היו"ר רות קלדרון:> בוא נחגוג היום את – – – <מאיר שטרית (התנועה):> אם רוצים לעזור לזוגות צעירים – לא לתת מענק, להוריד את המע"מ. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. יישר כוח. <הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014> [מס' כ/480; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ"ג, עמ' 4688; הכנסת ה-18, מושב רביעי, חוב' ל"ד, עמ' 30169; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר רות קלדרון:> אני מזמינה את חבר הכנסת חנא סוייד להציג חוק נוסף: הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014. גם על החוק הזה נצביע בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <קריאה:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> הוא צריך כוס מים. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> יש גם ממלאי מקום יושבי-ראש ועדה – – – <חנא סוייד (בשם ועדת הכלכלה):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני רק רוצה להגיד שאני קורא מן הכתב. אני לא מאריך בכוונה. אני קורא מה שכתבו לי, כך שאל תתרגזו עלי. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק, שאותה יזמו חברי הכנסת מקלב, גפני, לוין ושאמה-הכהן בעת כהונתה של הכנסת השמונה-עשרה, אושרה בוועדת הכלכלה להכנה לקריאות השנייה והשלישית ואף הונחה על שולחן הכנסת הקודמת בשלהי כהונתה, אך בשל הקדמת הבחירות לא התקיימה עליה הצבעה. בכנסת הנוכחית הוחל על הצעת החוק דין רציפות בהתאם לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993. מטרת הצעת החוק היא ליידע מראש לקוחות של תאגיד בנקאי בדבר כוונת התאגיד לבצע פעולה לגבי הלוואה שהיא אחת משתיים: העמדת הלוואה לפירעון מיידי או נקיטת הליכים משפטיים – הגשת תביעה או הליכי הוצאה לפועל בשל אי-עמידה בתנאי ההלוואה, ובכלל זה בשל אי-פירעונה, כולה או חלקה. לקוחות אלה עלולים לעמוד בפני קושי בהסדרת חובותיהם לתאגיד הבנקאי, כמו גם לגורמים אחרים, ואם ננקט כלפיהם הליך משפטי הם הופכים למעשה ללקוחות משפטיים של התאגיד הבנקאי, ותנאי החשבון שלהם עלולים להשתנות לרעה עקב כך. כמו כן, הם עלולים לשאת בהוצאות נוספות כגון – – – <היו"ר רות קלדרון:> חברינו בירכתיים, בבקשה תנו לנו לעבוד. וגם חברות הכנסת הנכבדות, אם כי נעים לראות את יושב-ראש האופוזיציה מחייך – – <פניה קירשנבאום (הליכוד ביתנו):> הקואליציה. <היו"ר רות קלדרון:> – – ולא קורא קריאות. הקואליציה. היחדה. בבקשה, אדוני. <חנא סוייד (בשם ועדת הכלכלה):> כמו כן, הם עלולים לשאת בהוצאות נוספות כגון הוצאת שכר טרחה לעורכי-דין. כדי לסייע לאותם לקוחות, הן מבחינת היערכותם לביצוע פעולה לגבי הלוואה כאמור והן מבחינת הבנת השלכותיה לגביהם, מוצע לתקן את חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א–1981, ולחייב תאגיד בנקאי שבכוונתו לבצע פעולה לגבי הלוואה, למסור ללקוח הודעה בכתב על כך. לפי המוצע, הודעה זו תימסר ללקוח 21 ימי עסקים לפחות לפני ביצוע הפעולה ותכלול את הפרטים הבאים: יתרת סכום ההלוואה ושיעור הריבית על ההלוואה, וכן, ככל שהדבר רלוונטי, גם סכום ההלוואה שבפיגור, אופן חישובו, שיעור ריבית הפיגורים וסכום העמלה בשל העמדת ההלוואה לפירעון מיידי. נוסף על כך תכלול ההודעה הסבר בדבר חובת התאגיד הבנקאי להעביר מידע על הלקוח לבעל רישיון למתן שירות נתוני אשראי, בהתאם להוראות חוק שירות נתוני אשראי, התשס"ב–2002. אסביר בקצרה: חוק שירות נתוני אשראי מחייב תאגיד בנקאי שמסר התראה בכתב ללקוח על כוונתו לנקוט הליכים לגביית חוב, להודיע על כך לבעל רישיון שירות נתוני אשראי בכפוף לכמה תנאים הקבועים באותו חוק. לפי החוק האמור, בעל רישיון שירות נתוני אשראי שקיבל מידע זה רשאי למסור אותו לגורמים ששוקלים לתת אשראי ללקוח, כדי שאלה יוכלו לבחון את יכולתו של הלקוח לעמוד בהתחייבויותיו הכספיות. כדי להבטיח שהלקוח יקבל הודעה זו, מוצע לקבוע כי היא תימסר הן בדרך שבה התאגיד הבנקאי נוהג למסור הודעות לאותו לקוח והן במסירה אישית לכתובת הלקוח הרשומה אצל התאגיד הבנקאי. ואולם, אי-קבלת ההודעה על-ידי הלקוח – למשל, אם סירב לקבלה או לא שהה בביתו בעת שהגיע שליח לכתובתו הרשומה כאמור – אין בה כדי למנוע מהתאגיד הבנקאי לבצע את הפעולה לגבי ההלוואה כאמור, כל עוד התאגיד מילא אחר חובתו למסור את ההודעה בהתאם להוראות המוצעות. מאחר שיש נסיבות שבהן מסירת ההודעה עלולה לסכן את יכולת הגבייה של התאגיד הבנקאי, מוצע לפטור את התאגיד מהחובה למסור את ההודעה אם יש במסירתה כדי ליצור חשש ממשי לפגיעה ביכולת הגבייה של התאגיד בשל שינוי לרעה בכושר הפירעון של הלקוח, או בשל תנאים אחרים המחייבים ביצוע מיידי של הפעולה לגבי ההלוואה. מדובר, למשל, בנסיבות שבהן יש חשש שהחייב יעזוב את הארץ ויסכל בכך את גביית החוב. אציין כי החוק המוצע לא יחול על מסגרות אשראי. מסגרת אשראי שונה במאפייניה מהלוואה, שכן להבדיל מהלוואה, אין מדובר בסכום קבוע מראש או בתקופה קצובה, ולכן חלים עליה הסדרים שונים שנקבעו הן בחקיקה והן בפסיקה. בעת הדיונים שקיימה ועדת הכלכלה בהצעת החוק בכנסת הנוכחית, עלתה שאלת תחולתה של הצעת החוק לגבי מי שערב ללקוח כלפי התאגיד הבנקאי, שכן סעיף 17א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) מחיל היום את כל הוראות החוק החלות על לקוח של תאגיד בנקאי גם על מי שערב ללקוח כלפי התאגיד הבנקאי. הוועדה סברה שמחד גיסא לא ראוי ליצור פערי מידע בלתי מוצדקים בין הלקוח, שהוא החייב העיקרי, לבין מי שערב לו, אך מאידך גיסא יש צורך לערוך התאמות שונות לשם החלת ההסדר המוצע לגבי ערבים, למשל לעניין פרטי המידע שתכלול ההודעה שתימסר להם, דרך מסירתה ועוד. לפיכך הוחלט בוועדה כי ההסדר המוצע יחול גם על מי שערב ללקוח כלפי תאגיד בנקאי, דהיינו, תאגידים בנקאיים יחויבו למסור הודעה בדבר פעולה לגבי ההלוואה גם לערבים, בהתאם להוראות ניהול בנקאי תקין שיקבע המפקח על הבנקים, ובהן ייקבעו ההתאמות והשינויים הנדרשים לשם החלת חובה זו. חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת בפניכם היא הצעת חוק צרכנית וחברתית במהותה, ויש בה כדי לסייע ללקוחות התאגידים הבנקאיים להיערך כראוי לצעדים שבכוונת הבנק לנקוט כלפיהם. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. אין לי מה להוסיף. אין בקשות לרשות דיבור. חברים, אני מזמינה להצביע על הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 19) בקריאה שנייה. כנוסח הוועדה. אפשר להצביע. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–3 – 23 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר רות קלדרון:> 23 בעד. חברת הכנסת מיכל רוזין מבקשת להודיע שגם היא התכוונה להצביע בעד. אין מתנגדים. <איתן כבל (העבודה):> גם שולי מועלם. <היו"ר רות קלדרון:> וגם שולי מועלם מבקשת להצביע בעד. הצעת החוק התקבלה בקריאה השנייה. אני מזמינה אתכם מייד להצביע בקריאה השלישית על הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 19). הצבעה מס' 6 בעד החוק – 28 נגד – אין נמנעים – אין הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 19), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר רות קלדרון:> 28 חברי כנסת בעד. אין מתנגדים. הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 19), התשע"ד, התקבלה גם בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אנחנו נעבור להצעת חוק תאגידי מים וביוב. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> להודות. להודות. <היו"ר רות קלדרון:> סליחה, יש לנו ברכות והודיות. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה, גברתי היושבת-ראש. כפי שאת אמרת, החוק הוצג בצורה מורחבת ומפורטת גם בעברית צחה על-ידי חבר הכנסת חנא סוייד, שאני כבר לא רואה אותו. רציתי להודות לו על כך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> הוא שם. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הוא שם. אני רציתי להודות על הצורה המורחבת, המפורטת, ועל העברית הצחה שבה הצגת את החוק. אני מודה לך מאוד. אני כתבתי לעצמי – אולי הוא לא ידבר על כך, אז רשמתי לעצמי – אני אדבר אולי על נושא של משלוח. מחקתי. דיברנו על ערב, שזה בצורה מיוחדת. מחקתי. ועוד דברים כאלה, שזה חוק הגנת הצרכן, לא רק חוק הבנקאות, גם את זה מחקתי. דיברת על הכול, כפי שראוי וכפי שמתאים לך. אבל בכל אופן נשאר לי כן להודות באופן מיוחד ליועצת המשפטית עורכת-הדין אתי בנדלר ולמנהלת הוועדה לאה ורון. לא היה פשוט עם החוק הזה. היו צריכים לקבוע הרבה זמנים כדי שהחוק הזה – – – <קריאה:> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אה, איתי. נכון, כן, ודאי. עורך-הדין איתי עצמון, שנתן הרבה מיכולתו ומידיעתו וממקצועיותו בחוק הזה. הוא לא היה קל כפי שזה נראה. <היו"ר רות קלדרון:> זה לא נראה קל. <אורי מקלב (יהדות התורה):> רק דבר אחד כן נאמר, שאנשים יגידו – דיברת כאן על לקוח משפטי, שזה מושג בנקאי. אבל אנחנו בוועדה, והוועדה לא יכלה לדבר בלשון שאנחנו דיברנו – איך אדם שלוקח הלוואה מהבנק, הוא נופל לתוך בור שחור. בור שחור, הכוונה ללקוח משפטי שלא עומד בכמה תשלומים, ואז הוא נופל לבור גרוע, שממנו אין כמעט תקומה. אני רוצה להודות גם לד"ר אלי שני, שהעיר את תשומת לבי לעניין, והוא ליווה את תהליך החקיקה; זה בא מיוזמתו. וכמובן – לצוות הוועדה, שאמרתי; גם לרכזות הוועדה – דקלה טקו, כוכי שבתאי, יפעת לוי-ישראל; לגברת טל הראל, מנהלת יחידת ההסדרה בבנק ישראל – עשו הרבה, לעמוד מול הבנקים. הם עמדו, הפעילו את הרגולציה כדי לעמוד בהתנגדות, או בהבנות, ובסופו של דבר גם הבנקים יישרו קו. אני רק רוצה להודות בשם חברי חברי הכנסת יריב לוין ומשה גפני, שהם שותפים להצעת החוק. על החוק הזה חל דין רציפות, אדוני יושב-ראש הקואליציה. חל עליו דין רציפות. לצערי, בתקופה האחרונה אני לא מצליח להעביר הרבה חוקים. אני לא יושב בקואליציה, אבל זו לא סיבה שחוקים כאלה וכדומה, שנמצאים אצלנו בצנרת, שהם חוקים שבאים להגן על הצרכן – גם אם מישהו יושב באופוזיציה, אפשר להעביר את החוקים האלה. המשמעות היא כלפי כל אזרחי ישראל. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014> [מס' מ/849; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 8800; מס' פ/2060, "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 7920; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו ממשיכים להצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014. יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חברת הכנסת מירי רגב, בבקשה. את מוזמנת להציג אותו לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. רשימת הדוברים פתוחה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> שלום לחברי הכנסת, יושבת-ראש הדיון, אני מתכבדת להציג בפניכם את הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אפשר בהחלט להגיד שהגיענו והחיינו – איך אומרים, מרגי? שהגיענו – – – <היו"ר רות קלדרון:> שהחיינו, וקיימנו והגיענו. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> מרגי, תברך בבקשה. <יעקב מרגי (ש"ס):> בערבית, לא בעברית. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לא, בערבית לא, רק בעברית. <יעקב מרגי (ש"ס):> בערבית. <קריאות:> – – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת סוייד יודע עברית. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> הצעת החוק הזאת ממזגת שתי הצעות חוק, הצעת חוק ממשלתית – – <היו"ר רות קלדרון:> חברים, בבקשה לתת לחברת הכנסת לדבר. תודה רבה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – והצעת חוק פרטית שלי ושל חבר הכנסת יעקב אשר, וחברי כנסת נוספים מכל מגוון הקשת הפוליטית. המטרה של החוק היא לדחות מועדים שנקבעו בחוק ההסדרים האחרון לעניין חובתן של רשויות מקומיות להעביר את הפעלת משק המים והביוב שלהן לידי תאגיד מים וביוב, ובהמשך לידי תאגיד אזורי. בחוק ההסדרים האחרון נערך תיקון מקיף בחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א–2001, שעיקרו היה הטלת חובה להקים תאגידים אזוריים שיספקו שירותי מים וביוב לכמה רשויות מקומיות. התיקון בחוק ההסדרים האחרון קבע מתווה דו-שלבי. ראשית, נקבע כי רשויות מקומיות שלא העבירו את הפעלת שירותי המים והביוב שלהן לידי תאגיד נפרד עד ל-31 ביולי 2013, יחויבו לעשות את זה עד ל-30 בינואר 2014, לפי הוראת מועצת הרשות הממשלתית למים וביוב. אציין בהקשר זה כי כידוע חוק תאגידי מים וביוב מחייב את כל העיריות והמועצות המקומיות עוד מיולי 2007 להעביר את האחריות להפעלת משק המים והביוב לתאגיד נפרד. שנית, נקבעו מועדים מחייבים להעברת שירותי המים והביוב לידי תאגיד אזורי, דהיינו החל מהמועד הקובע – 1 ביוני 2014. כמו כן, החוק קובע סנקציות, עיצומים כספיים עד כדי ישיבת ראש עיר במעצר או בכלא. מאחר שנכון להיום, כ-40 רשויות מקומיות טרם העבירו את הפעלת משק המים והביוב שבתחומן לידי תאגיד מים וביוב כמתחייב בחוק, אנו מציעים לדחות את התאגוד שלהן בשנה, וכתוצאה מכך גם לדחות בשנה את כל הסנקציות. החוק הזה בעצם יאפשר לנו בשנה הזאת להביא לידי כך שאנחנו נבטל את תאגידי המים. החוק הזה בא ואומר שהנה, לא הפקידים הם הקובעים, ששלושה שרים מחליטים לבטל את תאגידי המים או לדחות כרגע בשלב הזה, בחוק הזה, את התאגוד – זה אפשרי. שלושה שרים – שר האוצר, שר הפנים ושר התשתיות והאנרגיה. וזה אומר שאנחנו בכיוון הנכון לביטול תאגידי המים. החוק הזה בעצם מאפשר לנו לדחות בשנה את יכולת ההתאגדות של אותן ערים שלא התאגדו על-פי חוק ההסדרים. החוק הזה, כפי שאמרתי – – – <באסל גטאס (בל"ד):> הגבייה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> את הגבייה עליהן, ברור, את הגבייה עליהן. מהיום, או מהתאריך שנקבע בחוק ההסדרים, לשנה נוספת. בשנה הזאת אנחנו, חברי הכנסת כולם, נתאחד ונביא חוק שמקובל גם על האופוזיציה וגם על הקואליציה, כי סוגיית המים מקובלת על כולנו. אני רוצה להודות קודם כול לכל חברי הכנסת של ועדת הפנים שלקחו חלק בחקיקת החוק הזה. חבר הכנסת יעקב אשר, הקראתי ואמרתי את שמך, ציינתי את שמך עוד בתחילת דברי. אני רוצה להודות לשלושת השרים ששיתפו פעולה כדי להביא לשינוי הזה. אני רוצה להודות לשלטון המקומי, ליושב-ראש השלטון המקומי, לביבס ולמנכ"ל. אני מבקשת להודות ליושב-ראש הקואליציה יריב שמסייע לנו לקדם את החקיקה הזאת. אני מבקשת להודות למשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט, שסייע לנו בעניין. למנהלת הוועדה יפה; לשוש, ליאת, רחלי – את מי שכחתי? – ולאה שהצטרפה אלינו עכשיו, וכמובן לצוות היועצים של הוועדה, לתומר, גלעד, לרוני, והצטרף אלינו לסוגיה הזאת איתי עצמון, יועץ משפטי מוועדת כלכלה. תודה רבה לך על העזרה. אני רוצה בהזדמנות הזאת לאחל לישראל עינב בהצלחה, הוא התפטר מתפקידו, הוא כנראה יודע למה. אז אנחנו מאחלים לו בהצלחה בהמשך תפקידו, ואני מקווה שהראש החדש שייבחר יבין שצריך ללכת יד ביד עם ראשי ערים, והמטרה שלנו בסופו של דבר היא להוריד את מחירי המים. אנא מכם, אני מבקשת את ההצבעה של כולכם, אופוזיציה וקואליציה כאחד. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. אין לנו הסתייגויות, אבל יש בקשות רשות דיבור. חבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת חנא סוייד – עייף מאתנו. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לברך את יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, חברת הכנסת רגב, שהיא גם היוזמת של הצעת החוק הזו. זה מהלך נכון, זה מהלך מתבקש, זה מהלך שבעצם הצורך בו הגיע מכל הכיוונים: גם מהציבור, גם מהשטח, גם מהרשויות המקומיות. אכן, ידידי חבר הכנסת אשר, דובר פה בגזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה. הממשלה, לצערי, מתמחה בכל מיני גזירות שהציבור לא יכול לעמוד בהן, אבל פה לפחות, אני חושב שאפילו הממשלה עצמה הבינה שזו גזירה שאי-אפשר לעמוד בה. אותו טייס אוטומטי שנקבע בחקיקה, שמחייב רשויות מקומיות להעביר את משק המים שלהן לתאגוד – זה היה מהלך כוחני, זה היה מהלך מוטעה, וזה היה מהלך מזיק. עמיתי חברי הכנסת, המשפט החשוב ביותר שאמרה כאן יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת היה הקריאה להתאחדות של כולנו בכנסת כדי לנצל את השנה הקרובה למהלך שבו ננסה יחד, קואליציה ואופוזיציה, לבטל את הרעה החולה שנקראת תאגידי המים והביוב. תאגידי המים והביוב, עמיתי חברי הכנסת, גרמו לעלייה של מחירי המים, קודם כול בגלל הטלת המע"מ על המים; שנית, בגלל המנגנונים המיותרים שהקימו התאגידים; ושלישית – דבר שנחשף באחד מהדיונים של ועדת הפנים והגנת הסביבה בקדנציה הקודמת – אמרו לנו ביושר נציגי האוצר, שכאשר הציבור חוסך במים, אין ברירה לתאגידים אלא להעלות את המחירים, כי אחרת לא נשארים להם שולי רווח. זאת אומרת, במקום שאנחנו נייצר מערכת שמעודדת את הציבור לחיסכון, אנחנו יצרנו מערכת שמענישה את הציבור כאשר הוא חוסך מים. אנחנו יצרנו מנגנון שמונע מהציבור, הוא מקשה על הציבור לחסוך, כי מעלים את המחירים. עמיתי חברי הכנסת, תאגוד המים היה מהלך בכיוון של הפרטת משק המים בישראל. הפרטת משק המים בישראל היא כמובן מהלך שגוי ומוטעה. תשתיות בכלל, תשתיות בסיסיות, אסור להפריט אותן. אני אומר את הדברים היום, גברתי היושבת-ראש, כאשר כותרות העיתונים מבשרות לנו על מהלך שהממשלה מקדמת, להפריט 19 חברות ממשלתיות שונות, חלקן אגב חברות שמתעסקות בתשתית. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <דב חנין (חד"ש):> ואני מנצל את ההזדמנות הזאת כדי לפנות אליכם, חברי הכנסת, וקודם כול חברי בקואליציה: אנא מנעו את ההפרטות הבאות כדי שלא נגיע בעוד שנה לעוד הצעה שתדחה עוד רוע גזירה ועוד הפרטה, במקום למנוע אותן מלכתחילה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לפעמים יש ניסיון שאנחנו לא יודעים מה תוצאותיו, אבל לגבי דברים שאתה יודע בפירוש מה יהיו התוצאות, למה ללכת לשם. <היו"ר רות קלדרון:> לעשות טעויות חדשות. <דב חנין (חד"ש):> אכן. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת עפו אגבאריה בבקשה; אינו פה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. אחריו אנחנו נצביע. <באסל גטאס (בל"ד):> רבותי, כמובן אני מסכים לעצם הדחייה כי זו דחייה של רוע הגזירה, אז נסכים לזה. נסכים לדחות, כי זו דחייה של דבר שלילי, בתקווה שבשנה וחצי או בשנתיים האלה, עד סוף 2015, יתעשתו מי שאמורים להיות מופקדים על משק המים ויביאו לכנסת רפורמה אמיתית; לא טלאי על טלאי ברפורמה. סגן השר מיקי לוי, תסכים אתי שמשק המים זה דבר מאוד רגיש, מאוד חיוני. זה המקור שאיננו מתחדש. זה מקור שהניהול שלו הוא אחריות. ואחרי שלוש ועדות חקירה – שלוש ועדות חקירה: אחת של הבית הזה, אחת של אנשי מקצוע, וועדת חקירה ממשלתית בסוף שדיברה על נושא המחירים, ועל ה-real cost וכו'. בדיונים של הוועדות השונות הפכתי להיות התומך הכי נלהב של התאגידים, כי ראיתי במתקפה עליהם סוג מסוים של פופוליזם, לפעמים; לא מוצדק. אבל בין זה לבין להפוך את הקמת התאגידים לפולחן יש מרחק רב. כל מערכת צריכה לא להתיישר לפי קו אחד הרמוני, טוטלי. מה מזיק אם נשארות 10–15 רשויות מקומיות שינהלו את משק המים שלהן? מה זה מזיק? במיוחד המוצלחות. ותהיה לנו כל הזמן אפשרות לבדוק, להשוות. לפעמים בשטח של תאגיד, או ממש תאגיד, שהוא כושל ומפסיד, יש רשות מקומית שמנהלת – ואתה יודע את זה טוב, או תקראו טוב את החומר ותמצאו את זה – דווקא את משק המים שלה לתפארת, ומרוויחה כסף. אז למה הריצה הזאת, כיפוף הידיים – כל מי שעוד לא עשה ולא הקים היה צריך להקים עד 31 בדצמבר 2014. ובכלל, למה סוגיות כאלה, צריך לדון בהן במסגרת חוק ההסדרים? למה לא מנהלים על זה דיון מעמיק ובאופן שייקח את הזמן שלו? הרי כל הטעויות האפשריות – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא נתנו לזה – – – <באסל גטאס (בל"ד):> כן כן, אני יודע שעכשיו – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אבל אתה יודע שזה בא במסגרת חוק ההסדרים. עכשיו אנחנו צריכים להיות אסירי תודה – – – <קריאה:> – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> הוא בא במסגרת – וזה עבר בקריאה ראשונה בחוק ההסדרים, אבל זה פוצל. <באסל גטאס (בל"ד):> כן, אבל אנחנו צריכים עכשיו – כאילו הם עושים לנו טובה, שני השרים שמסכימים לדחות. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אתה צודק. <באסל גטאס (בל"ד):> כפי שאמרתי, ב-30 השנים האחרונות נעשו כל הטעויות האפשריות במשק המים, כולל מה שמדברים – רובי, אנחנו דיברנו היום על הגבלת ההוצאה ואחוז הגירעון. מדינת ישראל, מסיבות פוליטיות ולא יותר, עשתה גירעון במשק המים, מצטבר, של עשרות מיליארדי מ"ק, רק בשביל להראות שמקורות המים בישראל לא מספיקים, בשביל לא לתת לפלסטינים ולירדן. טעויות כאלה – שנייה, את זה לא אני כתבתי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <באסל גטאס (בל"ד):> – – – את זה לא אני כתבתי, כתבו ועדות חקירה, ולא אני, על ניהול רשלני, כושל ובזבזני של משק המים. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה בסדר, אבל הסיפה של דבריך – לא שייך. <באסל גטאס (בל"ד):> זו הסיבה. תאמין לי שזו הסיבה. טוב שהחוק נותן את ההשהיה הזאת, עד סוף 2015. בתקופה הזאת, אני מקווה, מירי, יחד עם השרים, לעשות חושבים מחדש ולראות איך מגוונים ומשאירים כמה מודלים. המודל המרכזי והעיקרי יישאר התאגידים, אבל יהיו עוד צורות ניהול של משק המים. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חברי וחברותי חברי הכנסת, אני מזמינה אתכם להצבעה בקריאה שנייה על חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 7). בבקשה להצביע. זה בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–7 – 23 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו. <היו"ר רות קלדרון:> 23 חברי וחברות כנסת בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אני מזמינה אתכם מייד להצביע בקריאה שלישית על הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 7). הצבעה מס' 8 בעד החוק – 23 נגד – אין נמנעים – אין חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 7), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר רות קלדרון:> 23 בעד, אין התנגדויות. הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 7) התקבלה, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. לברכות אני מבקשת להזמין את חבר הכנסת יעקב אשר מיהדות התורה. בבקשה, אדוני, יוזם החוק. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> הוא מבין, כי הוא היה ראש עיר. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> זה עוד לא הופך אותו למבין. <היו"ר רות קלדרון:> ואיזו עיר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> ואיזה ראש עיר? בני-ברק. זה לא איזה עיר, אתה יודע. <היו"ר רות קלדרון:> לא סתם עיר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> מירי, בסוף אני לא – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני רוצה להגיד לך – – – נמצא בוועדת הפנים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש של ועדת הפנים, אני בסוף לא אודה לך. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> חבל על הזמן. הוא מרים לי להנחתה כל נושא. <יעקב אשר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני באמת רוצה לומר שהחוק, שיזמנו במשותף חברת הכנסת מירי רגב ואנוכי, היה נכון ובזמן, למנוע סנקציות מראשי הרשויות בגלל נושא התאגוד. אני חושב שההחלטה נכונה, והגיע הזמן שבשנה הזאת גם יפתרו את כל בעיית אותן הרשויות שלא התאגדו, וימצאו פתרונות – לא ללכת בכוחנות. אני גם שומע שהתחלף מנהל רשות המים, אז יכול להיות שגם הדברים ייראו אחרת. אני מאוד מקווה. אני רוצה באמת להודות לחברי מגישי החוק, היה גם הרב מקלב, ועוד אחרים, וגם לחברי ועדת הפנים, וגם למנהלי או מנהלות – גם היוצאת וגם הנכנסת, הגברת יפה שפירא והגברת קריכלי לאה – לתומר רוזנר, היועץ המשפטי, ליועץ המשפטי של ועדת הכלכלה, שהיה אתנו, לעוזרי דודי זלץ, למרכז השלטון המקומי, לשר הפנים, שהפעילה אותו בעניין הזה חברת הכנסת – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – – הוא לבד. הוא פועל לבד. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – מירי רגב – ואנוכי, אבל יש עוד אחד שצריך להודות לו, אני בהזדמנות זו גם אאחל לו מזל טוב על משהו אחר, אבל צריך גם להודות לשר האוצר, ואת ציינת את זה, שגם הוא תמך – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> נכון. גם לסילבן. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – וגם לסילבן שלום, זה נכון, אבל לשר האוצר אני רוצה בסוף גם לאחל מזל טוב, וזה לא במסגרת הדיון הזה; גברתי היושבת-ראש ודאי תרשה לי לאחל לו מזל טוב על כך שהוא נבחר לשר הכי פחות פופולרי במדינת ישראל. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> אני רציתי להוסיף תודה לריבונו של עולם, אבל כל אחד והבחירות שלו. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה בסדר. אנחנו בסיבוב הבא עם החוקים – – – <הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014> [מס' כ/535; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 7903; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו נמשיך להצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את החוק יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חברת הכנסת מירי רגב. <מיקי לוי (יש עתיד):> קצת – – – <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו ננסה לשמור על אווירה קולגיאלית בבית הזה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – מזל טוב? <מיקי לוי (יש עתיד):> אין לכם. אין לכם – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת להביא בפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק סמכויות – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> מיקי, רק דיברו על יאיר דברים – אז יעקב אשר אמר, נו. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> יעקב. – – לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014, שיזמה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חוק הסמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור מסדיר סמכות של מאבטחים בישראל. לפי החוק, הקצין הבודק מוסמך לבחון את עברם הפלילי של המבקשים להיות מוסמכים כמאבטחים, ואין חולק על כך שצריך לבדוק עבר פלילי של כל מי שהולך להיות מאבטח, בוודאי היום, כשאנחנו שומעים מה קורה עם מאבטחים, ואנחנו עושים עבודה עם המשטרה והמשרד לביטחון פנים כדי לצמצם את כמויות הנשק שבידי אזרחים. אנחנו יודעים מה קורה כשבמקרה אותו מאבטח מגיע הביתה, לוקח את הנשק ויורה באשתו או במישהו אחר, או אפילו בעצמו. לכן אין ספק שצריך לבחון ולהבין מה הם אותם תנאים שבהם אזרח במדינת ישראל מקבל נשק. עם זאת, בכמה מקרים התברר שצעירים שהיו מעורבים בפלילים עוד כקטינים, בגיל 16-15, והתגייסו לצבא, השתחררו מהצבא ורוצים להיות מאבטחים, ובגלל רישום פלילי מגיל 16-15 לא יכולים להיות בעצם מאבטחים. ואני מזכירה לכולם שבצבא, רובם – החוק הזה מדבר על לוחמים, על אנשים שנשאו נשק, שיישאו נשק במילואים, שיוצאים לקרבות – אותם אנשים, אותם חיילים לוחמים יכולים לשאת נשק, אבל כמאבטחים הם לא יכולים לשאת נשק. ולכן, החוק שהביאה כאן חברתי חברת הכנסת אורלי הוא חוק חשוב, כדי לעשות צדק ולתקן עיוות כלפי לוחמים, חיילים שמשתחררים מהצבא, שממשיכים להיות לוחמים במילואים ויש להם זכות להיות מאבטחים. ואת כל אותו עבר פלילי שיש להם מגיל 13, 14, 15, שהוא לא רלוונטי, נכון למחוק ולא להתייחס אליו, כמובן לאחר בדיקה של המשטרה ושל כל הגורמים הרלוונטיים, יחד עם צה"ל. אני ראיתי בחוק הזה חוק חשוב. לכן, מרגע שהצעת החוק הזו עברה מהמליאה לוועדת הפנים, הבאתי אותו מייד – לקדם את זה לחקיקה, לאשר את החקיקה בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. אני חושבת שהחוק הזה הוא נכון, ונכון שנצא מהכנסת עם בשורה לאותם חיילים משוחררים, לוחמים – הנה יש לכם מקצוע נוסף. ואם בעבר הסעיף הפלילי הפריע להם, אז היום, בזכות הצעת החוק של חברת הכנסת אורלי אבקסיס, העבר הפלילי שלהם לא יפריע להם להיות מאבטחים. אני רוצה ומבקשת שתצביעו בעד הצעת החוק הזאת. אני רוצה להודות קודם כול לחברת הכנסת אורלי, לשר לביטחון פנים, ליועץ המשפטי של המשרד לביטחון פנים יואל הדר, למשרד המשפטים, למנהלת הוועדה יפה, לשוש, איה, רחלי, ליאת ולאה, המנהלת הנכנסת. ליועץ המשפטי של הוועדה עידו בן-יצחק שעבד על החוק הזה, וגם לאותם גורמים מסיעת הליכוד, רפאל ודנית, שהביאו את כל מי שצריך כדי להצביע בעד הצעת החוק הזאת בוועדה. תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. אין לנו בקשות דיבור ולא השגות על החוק ולכן אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה. חברת הכנסת רגב, אני מקווה שאת מגיעה. הצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 3). הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–2 – 20 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר רות קלדרון:> 20 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה, ואני מזמינה אתכם להצבעה בקריאה שלישית. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – לא הספקתי להצביע. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> תצביעי בשלישית. <היו"ר רות קלדרון:> לא הספקת, בואי תצביעי בשלישית. הצבעה בקריאה שלישית של הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 3). הצבעה מס' 10 בעד החוק – 23 נגד – אין נמנעים – אין חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר רות קלדרון:> 23 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 3) התקבלה ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל, ויישר כוח לכל העושות והעושים במלאכה. חברת הכנסת לוי אבקסיס, בבקשה, לברכות. אני רק רוצה להזכיר לגבי דברי חבר הכנסת יעקב אשר את מה שלמדנו היום בתוספות בסוף מסכת סוטה, ש"פני הדור – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> כפני הכלב. <היו"ר רות קלדרון:> – – כפני הכלב". <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך, אני רוצה בראש ובראשונה להודות לאחד שבלעדיו החוק הזה לא היה זז, ולצערי הרב הוא זה שלא יוכל ליהנות ממנו, וכמובן אני מדברת על הלוחם המצטיין, על המפקד המצטיין ב-101, אלן פרידזון. אלן הגיע אלי עם פניית הציבור הזאת. הוא היה נער בסיכון שבנסיבות חיים כאלה ואחרות נפל לשולי החברה לתקופה קצרה, ביחד עם חבר'ה, ככה נערים ברחוב, עשו כמה מעשי ונדליזם, נפתחו להם תיקים, אבל בהמשך הוא עשה שיקום אדיר, באמת אדיר: הוא הוציא תעודת בגרות בהצטיינות, התגייס לצבא, הפך להיות לוחם ב-101, אחר כך מפקד מצטיין ב-101. וכשהוא משתחרר ורוצה לעבוד כמאבטח או לנסות ולהתקדם באזרחי בתפקידי ביטחון, נחסמה בפניו הדלת. זה לא משנה שאחר כך הוא התנדב בפרויקט "אחריי!" והכשיר נערים בסיכון לגיוס קרבי למדינה, והיום כשאנחנו מדברים על שוויון בנטל – הילדים, הנערים האלה שנמצאים בסיכון, אנחנו רואים אותם משתקמים, עושים באמת מהפך אדיר בחיים שלהם, נושאים בנטל – ואומרים להם: עד כאן, הדלת נעולה. מכאן החוצה לשערי החברה כנורמטיביים – אין. באמת, אפרופו זה, זה תקנת השבים – – <היו"ר רות קלדרון:> נכון. <אורלי לוי אבקסיס (הליכוד ביתנו):> – – להכשיר את החברה, את המציאות. הבן-אדם שילם את חובו לחברה, צריך להקל עליו ולהסתכל עליו אחרי השיקום שהוא עשה. ואלן פנה אלי עם הבקשה הזו וכך נולדה הצעת החוק, ומאז פנו אלינו לא מעט חיילים קרביים שעושים מילואים בצבא בקרבי, נושאים נשק, יוצאים הביתה עם הנשק. אם רצו לעשות משהו פלילי, יכלו לעשות את זה עם הנשק הצבאי שלהם. אנחנו לא אומרים: אל תבדקו אותם. תבדקו אותם כמו שאתם בודקים כל אחד אחר, אבל הביאו בחשבון את השינוי המהותי שהם עשו, ושהם חירפו את נפשם למען הגנה על המולדת. אני רוצה להודות לשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ, אני רוצה להודות למשרד לביטחון פנים, ליועצים המשפטיים, עורכי-דין יואל הדר ואיילת לוי; להודות למשטרת ישראל, לצה"ל שאמר שהוא ישנה גם את הנהלים, גם כן בהנחיה של יושבת-ראש הוועדה, לגבי החיילים המשתחררים, מה זכותם, איך שונו החוקים ומה הם יכולים לדרוש. אני רוצה להודות ליועצת המשפטית בכנסת, עורכת-דין שמרית שקד שנמצאת עכשיו בחופשת לידה, לאחל לה באמת מזל טוב גדול. אנחנו רוצים להודות לשרת המשפטים ציפי לבני, שהבינה את החשיבות של הנושא הזה ועזרה לנו לקדם את הצעת החוק; לעורך-הדין גבי פיסמן ממשרד המשפטים, לצוות הוועדה, וכמובן ליושבת-ראש הוועדה, חברת הכנסת מירי רגב, שגם מבינה דבר או שניים בכל מה שקשור לצבא ועזרה לנו עם החוק הזה. ותודה אחרונה לעוזר שלי, בן צדוק, על התיאומים, ככה שלא בזבזנו את זמנה של ועדת הפנים, והגענו סגורים ותפורים עם כל השאלות הרלוונטיות, וככה גם הצלחנו להביא את זה לחקיקה מהירה. תודה רבה לכם, ועל התמיכה בחוק. ביי. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אין על בן. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/542).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רות קלדרון:> אני חוזרת ומזמינה את חברת הכנסת מירי רגב, להציג את הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשע"ד–2014, של חברי הכנסת רגב, זבולון קלפה ודוד אזולאי וקבוצת חברי כנסת. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> כבוד היושבת-ראש, תודה לך, תודה לכם חברי השרים, חברי הכנסת, הצעת חוק זו, הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשע"ד–2014, הכנה לקריאה ראשונה, היא הצעת חוק שהיוזמים שלה הם מכל סיעות הבית – גם מהשמאל וגם מהימין, גם חרדים וגם ערבים – כי בעצם כולנו, או חלק מהמפלגות של הסיעות הנ"ל, בעצם נמצאו באותה בעיה. על-פי החוק כיום, תנאי לתשלום כספי מימון הבחירות הוא שהרשימה מסרה הודעה לשר הפנים, עם הפרטים המפורטים בחוק, עד היום החמישי שלפני יום הבחירות. לשר הפנים יש סמכות להאריך את התקופה עד ל-21 ימים לאחר יום הבחירות. על-פי הצעת החוק, תוארך התקופה באופן חד-פעמי עד למועד של 30 ימים מתחילת החוק המוצע, כיוון שחלק מהסיעות והרשימות שהתמודדו בבחירות האחרונות לא הספיקו להגיש את ההודעות כאמור. ההצעה תחול על הבחירות המוניציפליות הכלליות שהתקיימו ביום 22 באוקטובר 2013 ועד יום תחילת החוק, כלומר ההצעה תחול גם על סיעות מקומיות ועל רשימות מקומיות שהתמודדו בבחירות שהתקיימו למועצות אזוריות בחודש דצמבר. מוצע כי רשימות שיגישו בקשות מימון על-פי הוראת השעה, כלומר בחריגה מהמועדים שנקבעו בחוק המימון המקורי, יקבלו סכום מימון השווה ל-85% מסכום המימון שלו היו זכאיות לו הגישו את הודעתן במועד. אני מבקשת לאשר את הצעת החוק הזו. כמו כן, אני מבקשת להודות לשר הפנים ולצוות שלו; ליושב-ראש הקואליציה, על שהביא לכך שהצעת החוק תגיע להצבעה כמה שיותר מהר; לדנית, לרפאל, למנהלת הוועדה יפה, לשוש, לאביטל, לרחלי ולאיה; ליועץ המשפטי של הכנסת איל ינון על כך שהנחה את הנסח לסייע לנו למרות כל הלחץ שיש בחקיקה בכנסת, וליועץ המשפטי של הוועדה שעסק בנושא הזה, גלעד קרן. תודה רבה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. אנחנו נעבור להצבעה. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> רגע. <היו"ר רות קלדרון:> אנחנו נחכה בשקט שחברת הכנסת רגב תגיע. <קריאה:> – – – בהסכמה – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> בהסכמת ממשלה – – – <היו"ר רות קלדרון:> החוק הוא בהסכמה, ואנחנו מצביעים על הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), תשע"ד. אני מפעילה את ההצבעה. אתם מוזמנים להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה), התשע"ד–2014, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר רות קלדרון:> 24 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים. ההצעה התקבלה והיא חוזרת לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> תודה. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה לך. <הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 27), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/851).] (קריאה ראשונה) <היו"ר רות קלדרון:> אני מתכבדת להזמין את השר להגנת הסביבה עמיר פרץ להציע את הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 27). <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> תודה. <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה. <קריאה:> – – – זה עובר? <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> גברתי היושבת-ראש – – <קריאה:> – – – <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> – – כנסת נכבדה – – <היו"ר רות קלדרון:> פנים והגנת הסביבה. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> – – באוגוסט 2011 נכנס לתוקף חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א–2011, שהקנה לעובדי גופי החקירה במשרד להגנת הסביבה סמכויות פיקוח ואכיפה לשם אכיפת חיקוקי הסביבה. חוק אכיפה סביבתית כלל שורה ארוכה של תיקונים עקיפים, אשר נועדו לרכז את כלל הסמכויות וסמכויות הפיקוח והאכיפה הקיימות לגופי החקירה של המשרד בחוק אחד, וכן להביא לאחידות בין הסעיפים השונים המאפשרים לשר להגנת הסביבה להסמיך עובדי גופים אחרים. במסגרת התיקונים האמורים תוקנה הגדרת המפקח בסעיף 2 לפקודת בריאות העם. תיקון זה הביא לכך שאין אפשרות כיום להסמיך את כל עובדי המשרד בסמכויות מפקח לפי הפקודה, אלא רק את עובדי החקירה של המשרד, וזאת בניגוד לכוונה המקורית של התיקון. תיקון עקיף נוסף מחק את סעיף 64ג, כך שנמחקה גם אפשרות שר הבריאות להסמיך את עובדי משרדו בסמכות חקירה לפי פקודת בריאות העם. כאמור, שני תיקונים אלה הביאו לתוצאות לא רצויות, בניגוד לכוונה המקורית של התיקון, ולכן יש להשיב את המצב לקדמותו. לפיכך, ברצוננו לתקן את פקודת בריאות העם כך שתתוקן הגדרת המונח "מפקח" בסעיף 2 לפקודת בריאות העם, ויהיה אפשר להסמיך את גורמי המקצוע במשרד להפעיל סמכויות פיקוח לפי פקודה זו, כפי שנעשה בעבר, לפני חקיקת חוק אכיפה סביבתית. נוסף על כך, מוצע לקבוע תנאים להסמכת מפקחים לפי פקודת בריאות העם מבין עובדי המשרד להגנת הסביבה, וכן תנאים לשימוש בסמכויותיהם שעל-ידי מפקחים כאמור, וכן מוצע לקבוע תנאים להסמכת מפקחים במשרד הבריאות בסמכות חקירה, ותנאים לשימוש בסמכויות אלה על-ידי המפקחים כאמור. צפוי כי הצעת חוק זו תשיב לקדמותו את המצב שבו לגורמי המקצוע במשרד להגנת הסביבה יהיו סמכויות פיקוח, וכך יתאפשר למשרד לקיים את תפקידו בצורה מיטבית. לפיכך אני מבקש מן הכנסת להצביע בעד החוק. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> זה לא החוק שדנים בו כרגע. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> מה? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> זה לא החוק שדנים בו – – – <היו"ר רות קלדרון:> הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 27) – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> כן כן, זה החוק – בריאות העם. <היו"ר רות קלדרון:> – – בריאות העם (מס' 27) – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא שמירה על ביטחון – – – <היו"ר רות קלדרון:> – – זה שם החוק. באמת אין לי כאן – או, הנה הוא. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> זה בסדר. זה – – – <היו"ר רות קלדרון:> רשימת הדוברים: חבר הכנסת נחמן שי – לא נמצא כרגע אתנו. חברת הכנסת תמר זנדברג – גם היא לא. חברת הכנסת זהבה גלאון, חבר הכנסת אראל מרגלית – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> מוזס – – – <היו"ר רות קלדרון:> – – חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת עפו אגבאריה, חבר הכנסת משה גפני, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, חבר הכנסת באסל גטאס, חבר הכנסת עיסאווי פריג', חבר הכנסת – את רוצה להירשם? חבר הכנסת ישראל אייכלר – – – <חנין זועבי (בל"ד):> אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה: הצבעתי בטעות בעד במקום נגד לפני – – – <היו"ר רות קלדרון:> אז המזכיר יוכל לעזור לך. מניסיוני, שני חוקים זה קצת מאוחר – – <חנין זועבי (בל"ד):> אבל המזכיר – – – <היו"ר רות קלדרון:> – – אבל אולי. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> אחריו – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> הוא מסכים – – <היו"ר רות קלדרון:> – – חבר הכנסת כבל. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – הוא מסכים שאני אדבר – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> אף אחד לא – – – <היו"ר רות קלדרון:> חבר הכנסת מוזס, האם אתה מסכים שחבר – – – <קריאה:> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני עולה אחריו, כן? <היו"ר רות קלדרון:> אחריו, כן. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – תאמין לי שיש סיבה. אדוני השר. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <קריאה:> – – – <חנין זועבי (בל"ד):> איך? לפרוטוקול – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> גברתי סגנית יושב-ראש הכנסת הנכבדה, רבותי השרים, השר והשרה, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני חושב שכאשר מדברים על בריאות העם אנחנו לא יכולים להתעלם – אתמול – מיום משמעותי שאירע בחייה של מדינת ישראל, ושייך לבריאות כולנו, וזאת ההפגנה העצומה שקיימו החרדים, על כל מגווניהם, על כל כיתותיהם, על כל – – <היו"ר רות קלדרון:> עדותיהם. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> עדותיהם. <היו"ר רות קלדרון:> עדותיהם. <קריאה:> עדותיהם. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – עדותיהם, והדבר הזה צריך להיות יום שאנחנו צריכים לציין אותו. היו כאן ימים רבים של ויכוח, דיון, התרסה, מאבק, ואפילו חרפות וגידופים, אבל הגענו פעמים רבות לרגע שבו הייתה צריכה להיות הכרעה. והיו הכרעות קשות, גם בשנים האחרונות, דוגמת הכרעה אשר פגעה באנשים אשר היו מחויבים לצאת מבתיהם ולעזוב אותם. ובכל זאת, למרות המחאה הגדולה, ההכרעה נפלה, ולמגינת לבם של רבים, כמוני למשל, גם נאלצנו לבצעה, והדמוקרטיה – והרוב הוא שהכריע. אני רוצה לומר שאתמול צפיתי בחרדה רבה בהפגנת החרדים, אשר הייתה מחאה עד אותה שעה, מחאה לגיטימית, תהיה דעתי אשר תהיה בקשר עם החוק אשר אנחנו מדברים בו, ואשר גרם לקול זעקה גדולה, וגם למחאה אדירה. והייתי חרד ביותר מהסיום של אותה הפגנה, ושאלתי את עצמי מה יקרה, חלילה, אם מהפגנה שהיא כל כולה מחאה ואמירה ברורה, אנחנו נלך חלילה לעימות, עימות אשר יגביר את הקרע בתוך עמנו. כמובן, כפוליטיקאים, כל אחד ואחד יכול לומר את אשר אמר. מבחינת – אדוני השר, אדוני השר – בריאות העם, מבחינת איכות העם, מבחינת איכות החברה בישראל ומבחינת הדמוקרטיה בישראל, אני מצדיע למפגינים על מחאתם, תהיה דעתי אשר תהיה בקשר לחוק השוויון בנטל. היו ברוכים. אתם ראויים בהחלט להערכה רבה. ולמנהיגיכם – על כך שהביעו מחאה, מחאה שהייתה יכולה להתפוצץ בכל רגע, והצליחו לשמור על הסדר ועל מידת המחאה המותרת במדינה דמוקרטית. תודה רבה, גברתי. <חנין זועבי (בל"ד):> ואנחנו צריכים ללמוד מכם – – – <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת – – <חנין זועבי (בל"ד):> אנחנו – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> – – מנחם אליעזר מוזס. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא אמרתי עלייך כלום. <היו"ר רות קלדרון:> צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא אמרתי לך כלום. לא אמרתי עלייך כלום. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> את לא רוצה את המדינה. את לא רוצה – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> את לא רוצה את המדינה שלנו. <חנין זועבי (בל"ד):> אני לא פונה אליך. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש – – <חנין זועבי (בל"ד):> אל תתערב – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – אני מתחבר לדברי מר – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – רובי ריבלין. מר רובי ריבלין, באמת, חיממת לי את הלב, ולכל אלה השומעים אותך. עכשיו יש לך הכוח לדבר דברים נכוחים ונכונים, ובאמת אני אתחבר לדבריך; "אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו". כל העולם ראה אתמול את עצרת התפילה הענקית אשר הפעימה לב כל משתתף בעצרת זו, וראה גם את המפקדים האמיתיים שלנו, הם אלו, גדולי ישראל, אשר הקדוש-ברוך-הוא שתלם בכל דור ודור, והם מקור הסמכות שלנו, יחד עם ההורים והמורים, אשר גם הם כפופים ברצון למרותם של גדולי התורה והחסידות. "ומה יפה ירושתנו" – זו הירושה שלנו מדורי דורות, להתאבק בעפר רגליהם של תלמידי חכמים, כבמשנה במסכת אבות: והווי מתאבק בעפר רגליהם של תלמידי חכמים. זכיתי להיות במעמד מרומם, נשגב ומרגש זה, כאשר רבבות רבבות אלפי ישראל, אנשים, נשים וטף, זעקו: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד; ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים. ואתם יודעים מה הקריאה והזעקה הזאת של "ה' הוא האלוקים"? זו מסורת לנו מדורי דורות, מימי אליהו הנביא, כאשר: ואיוותר אני לבדי מול ארבע מאות וחמישים נביאי הבעל אשר פסחו על שתי הסעיפים. ואליהו הנביא נענה באש מן השמים, וירא כל העם וייפלו על פניהם, ויאמרו ה' הוא האלוקים. בהחלטות העצרת נאמר כי העצרת דורשת מהשלטונות שלא לחוקק כל חוק שיש בו משום פגיעה בלומדי התורה, הכופה עליהם לפרוש מלימוד התורה עד כדי השלכתם לכלא או לרישומם כאנשים פליליים, דבר שיש בו משום עקירת התורה מישראל וחילול שם שמים. כמו כן, העצרת קוראת לכל תלמידי הישיבות לא להתגייס לצבא בשום פנים ואופן, לא להיכנע לפיתויים ואנשים כלשהם. לא לשתף פעולה עם תוכניות הצבא בשום אופן שהוא, בגלל הפסקה הנוראה הזאת של סנקציות פליליות ואבסורדיות שבכל החוק הזה, שבו בזמן שאין מספיק מקרקעין ומגרשים לחסרי דיור וזוגות צעירים – האם יהיו לכם מקרקעין לתקצוב הקמת בתי-כלא או לבניית בתי-כלא ל-90,000 תלמידים, כשאין דירות לזוגות צעירים ומגרשים? והאבסורד השני – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – האם ניתן לגייס את מי שמקור הסמכות שלו הוא ראש הישיבה או האדמו"ר ולא מפקד, ויהיה באיזה דרגה שיהיה? <היו"ר רות קלדרון:> בבקשה לסיים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> את התשובה הזאת, לחוק הזה, שמענו וראיתם אתמול ברחבי ירושלים. כמו שאמר קודמי מר ריבלין, עצרת ענק שאורגנה למופת והתפזרה בשקט מופתי. הייתי רוצה שהשקט הזה יימשך הלאה, ולא, חלילה, שנזדקק למאבקים. לא זה הנוסח שלנו. ראינו את זה, גדולי ישראל עמדו על המשמר, וברוך השם, זכינו לעצרת כזאת שלא רק כאן אלא בכל רחבי תבל הצטרפו לזה. אם אתם יודעים, באנגליה, בשווייץ, באנטוורפן, בכל המקומות, ובאמריקה גם היו צריכים, רק בגלל מזג האוויר הנוראי שם, השלג הכבד, אז זה התבטל. אבל לה' הישועה ותפילתנו תקבל ברחמים וברצון, אמן. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. בתור אימא לבת שמופעלות עליה סנקציות פליליות, אני מזמינה את חבר הכנסת זאב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו – חבר הכנסת אייכלר. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר רות קלדרון:> לא, היו עוד שניים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> את יודעת שרק בצפון-קוריאה יש גיוס חובה לבנות. אין עוד מדינה בעולם. <היו"ר רות קלדרון:> אני חייבת לומר לך שמאוד היה לי טוב בשירות הזה. גדלתי מאוד, למדתי הרבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אבל לא חובה. אני מדבר על חובה. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש – – – <קריאה:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אנחנו לא בחוק הגיוס, אנחנו בבריאות לעם. באמת, צריך קצת בריאות. <היו"ר רות קלדרון:> נכון, נכון, נכון, סליחה. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה להזכיר לחברים שהיום היה ראש חודש אדר, ומשנכנס אדר מרבין בשמחה, בפרט כשמדובר בחודש אדר ב'. אדר זה מזל דגים, ומה מיוחד בדגים? הדגים זו ברכה שסמויה מן העין. הרי שגם בתקופת המבול הדגים נשארו במים ולא ניזוקו. בעל-החיים היחיד שלא ניזוק ולא מת, כי כתוב: "וימח את כל היקום אשר על פני האדמה", לא נשאר, "מאדם ועד בהמה, עד רמש ועד עוף השמים, וימחו מן הארץ". הדגים היו היחידים שהקדוש-ברוך-הוא שמר עליהם, כי הם סמויים מין העין. לכן, כתוב שעניין של הדגים זה עניין של ברכה, עניין של "פרו ורבו ומלאו את הארץ". וחשבתי, למעשה, מדוע ראש הממשלה נסע דווקא בראש חודש אדר? מה הקשר של העניין הזה, שראש הממשלה נוסע פתאום, נעלם לנו מהמדינה והולך למשא-ומתן שאני לא יודע מה תכליתו, מה הוא הולך לעשות שם. הוא פשוט נעלם כמו הדגים. הדגים הם סמויים מן העין, לא רואים אותם; ראש הממשלה, אתמול, נעלם מן העין, הוא עזב את מדינת ישראל, הוא ואשתו. אני מאחל להם הרבה הצלחה ונסיעה טובה, ושיצליח במדיניות שלו, אבל הוא בעצם ברח מהזירה, הוא לא מנסה אפילו להתמודד עם הבעיות השוטפות שפוקדות אותנו פה, בזירה הפנימית של מדינת ישראל. הוא תמיד מספר לנו על איראן, מספר לנו על הדברים ה"גדולים" שהוא צריך להתמודד אתם, אבל ההתמודדות האמיתית פה, מול העוני, מול קצבאות הילדים, מול פת לחמן של אותן משפחות, עם זה הוא לא מרגיש חובה להתמודד. ולכן, אני רוצה לומר, הוא באמת נחשב בעיני כמו דג שלא רואים אותו, הוא נעלם מהעין, ואני מקווה שלפחות יצליח בברכה כמו הדגים. כתוב: "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין", וכך ראש הממשלה, שהוא סמוי מעינינו, אנחנו לא יודעים בדיוק מה הוא הולך לעשות, שיצליח בדרך שלו ושתשרה ברכה במעשה ידיו. <היו"ר רות קלדרון:> תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – ביקש מכל יהודי אודסה לעלות לארץ – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> הוא גם דיבר על ישראלים שנמצאים עכשיו באודסה בפעילות יהודית ענפה, וביקש מהם גם לעזוב את אודסה בגלל המצב הביטחוני. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא רק במצוקה. שכל היהודים בעולם יבואו לארץ. ואז נקיים מדינה יהודית ודמוקרטית עם כל תושבי הארץ הזאת ולא תהיה בעיה בכלל. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה לך. גברתי היושבת בראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת והיושב-ראש לשעבר, אומנם אני כמעט עוד לא נהגתי כך שבקריאה ראשונה בהצעת חוק מסוימת אני מדבר על נושא אחר, אבל אתה לימדת אותנו שאפשר לעשות את זה באופן חיובי, כשיש צורך. אני גם אשלים, אבל אני דווקא אגיד שאם דיברנו בחוק הזה על בריאות העם, אנחנו רוצים לדבר הפעם על שלמות העם. והמסר מעצרת התפילה אתמול שצריך להיות – אתה שם לב שגם בטרמינולוגיה, אנחנו לא אומרים "מפגן", "הפגנה", אנחנו אומרים "עצרת תפילה" – המסר הוא שלמות העם. נכון, עצרת התפילה הזאת לא נעשתה בשביל להפגין נגד מישהו או בעד מישהו. עצרת התפילה הייתה בשבילנו, קודם כול בשביל עצם התפילה עצמה, ובעצם, לגדור חבל ולהגיד מי נכנס בתוך החבל הזה. בתוך החבל הזה, זה לא דבר שאין לו משמעות, שלא תחשבו שזה קל. זה שכולם חרדים, זה עוד לא אומר שכולם יכולים לצאת לעצרת תפילה אחת, בקריאה אחת, במקום אחד, בזמן אחד, עם מסר אחד. את זה יכלו לעשות רק על דבר אחד. עוד לא היה כמעט דבר כזה בהיסטוריה, בוודאי של מדינת ישראל, אולי בגיוס בנות, גם כן, לא בכזה היקף. לא כשהציבור גדל, על כל פלגיו על כל זרמיו. אמרו שיש דבר אחד: פגיעה בתורה ופגיעה בלימודי התורה. אף אחד לא ייתן. כולם נמצאים, כאחד, כעם אחד, כאיש אחד קיבלו את התורה וכאיש אחד יילחמו נגד אלה שרוצים לפגוע בלומדי התורה, כקולקטיב אחד גדול שנמצא בעניין הזה. ולכן, נכון, כולם באים ומשבחים ומסתכלים על החיצוניות של ההפגנה. ואני כאן, נמצא בין החברים בכנסת שאומרים: כל הכבוד לכם. זה נכון שדבר כזה לארגן, כשאף אחד, לא משטרה שמרה על הציבור, כל אחד שמר על עצמו; אין ספק, להביא 200,000 צעירים – אני לא מדבר על מאות אלפים שהשתתפו בהפגנה, אני מדבר על 200,000 צעירים מינימום שהיו שם, שהם יודעים שהחוק, יש חוק שמכוון אליהם, והם יוצאים מההפגנה, מתפזרים ללא שיש שום סריטה, ללא שום פגיעה, ללא שום דבר, אלא יוצאים בשירים ובריקודים להגיד: אני בן ישיבה גאה. אני יודע שאני עושה את חובתי, אני מקווה שאני עושה את חובתי. אני יודע שמותר לי לעשות את חובתי. יש חובות ויש זכויות, ואני עושה חובות. אבל אם אנחנו כבר נמצאים במצב הזה, בכל אופן הייתה עצרת תפילה; מה המשמעות שלפי דעתנו, מינימום, צריכים אנחנו בכנסת לדעת, כשאנחנו מחוקקים את החוק. אנחנו מדברים על שלמות העם. יש מישהו שהיום חושב שהתהליך הזה לחקיקת חוק, להטיל סנקציות פליליות על לומד בישיבה, מה שלא היה, על-ידי ריבונות יהודית, על-ידי אחים יהודים – שלא היה עוד אף פעם שהטילו משהו ולא נתנו ללמוד תורה. לא נתנו, אבל גם הפכו אותו לאדם פלילי, יש סנקציות פליליות – על-ידי איזה משטר או על-ידי איזו ריבונות שהייתה, יהודית? זו הפעם הראשונה שזה קורה פה. אנחנו עם נודד, ועל-פי רוב הנדידה שלנו הייתה על זה שמנעו מאתנו לימוד תורה, קיום מצוות, מילה, שחיטה. זה עושים גם פה. אין שום הבדל בין מניעה של לימוד תורה למניעת ברית מילה ושחיטה. ואם היה מובן שאת זה אי-אפשר למנוע במדינה יהודית, גם את זה כל אחד צריך להבין. מדינה יהודית לא יכולה להיות אם מונעים את לימוד התורה ממי שלומד תורה. כמו שהדברים האלה ברורים, גם זה צריך להיות ברור. לומדי התורה לא הגיעו ב-65 השנה האחרונות. לומדי התורה הגיעו הרבה קודם. למדו תורה בארץ-ישראל וימשיכו ללמוד תורה בישראל. אבל אנחנו צריכים לדעת שיש מי שמפלג את העם, על דבר שהוא לא ישים ולא יהיה. ועל זה נותנים – בגלל צורך – ולוקחים ציבור גדול, מגובש, עם מנהיגות רוחנית שמתנהגת באיפוק ואומרת: לא. אנחנו לא מדברים על אביב חרדי, לא מדברים על דברים כאלה בכלל, לא נותנים לנו לדבר, אבל יש גם – צריך לדעת שיש גבול כמה צריך לקחת ציבור כזה, לדחוק אותו לפינה, למנוע ממנו לימוד תורה, להטיל עליו סנקציות פליליות וגם כלליות – לקחת ממנו זכויות לגיטימיות, ולהפוך אותו ללא-לגיטימי. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר, אחרון הדוברים. בבקשה, יש לך שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מה נאמר ומה נדבר? אלוקים מצא את עוון עבדך. אנחנו מאמינים שכל מה שקורה לנו, הקדוש-ברוך-הוא עושה. רק כלב, כשבעל-הבית מכה אותו במקל נושך את המקל בזעם. הוא לא מבין שבעל-הבית עומד עם המקל. יכול להיות שאילו היינו מאוחדים ומתאחדים בעצמנו, לא היינו צריכים את הממשלה שתבוא ותגזור כאלה גזירות כדי שכל עם ישראל ששומר תורה ומצוות ורוצה להמשיך את רצף הדורות בתורה בטהרתה, כפי שהיה עד היום, היינו מתאחדים לבד, ולא היינו צריכים את כל הגזירה. כתוב: "אשור שבט אפי". אגב, מה שאני אומר לגבי היהדות החרדית נכון גם למה שקורה עכשיו לנתניהו אצל אובמה: אני מאמין באמונה שלמה שהמלך האביון הזה, שנקרא אובמה – לא צריך להוכיח למה הוא מלך אביון, אפילו בקרים הוא לא יכול לשלוט – מזמין לשימוע את ראש מדינת היהודים ואומר לו, או שאתה עוזב את מחציתה של ארץ-ישראל – אני אומר בשפה שלי – או שיהיה לך מי-יודע-מה, סנקציות פליליות על ישראל. אז אנחנו יודעים שאם עם ישראל, ידיו רפו מדברי תורה – אנחנו קוראים בפורים: "ויבא עמלק וילחם עם ישראל"; אומר המדרש: "לפי שרפו ידיהם מדברי תורה, על כך בא השונא עליהם, לפי שאין השונא בא אלא על רפיון ידיים מן התורה". זה שראש הממשלה גילה רפיון ידיים כאשר רצו לפגוע בלימוד התורה, זה הביא את אובמה. אני לא אומר שאובמה הוא עמלק, אבל אנחנו צריכים לדעת שאין הפקר. מרדכי הצדיק הזהיר את ישראל לא להשתתף בסעודתו הכשרה של אחשוורוש, כי הוא ידע את כל אשר נעשה. אנחנו צריכים היום לדעת שאם מדינת ישראל במשך 65 שנה ידעה לא להיכנס למלחמה חזיתית נגד היהדות ונגד התורה ונגד ההלכה, עכשיו עברנו את קו השבר. אנחנו צריכים לדעת שמדינת ישראל, יש לה בעיות ביטחוניות, היא צריכה צבא, אבל היא צריכה להתכנס ולחזור לנושא שצבא עוסק בביטחון נטו. צבא זה לא מקום לכור היתוך לשנות בני-אדם. להשתחרר מהמחשבה הצפון-קוריאנית הקומוניסטית הסוציאליסטית שעמה באו חלוצי העלייה השנייה, שצריך ליצור עם. אני זוכר – בן-גוריון מצוטט שכל יהודי המזרח שהגיעו מארצות ערב והפליטים זה אספסוף של – אבק אדם שצריך לעשות ממנו עם. העם הזה אלפיים שנה היה עם, גם במרוקו, ובתימן, ובפולניה, וברוסיה, בלי שבן-גוריון ייתן לו צבא שיהיה כור היתוך. אבל בואו נעזוב את בן-גוריון על מנוחתו. היום צה"ל חייב, אם הוא רוצה לעסוק בביטחון, אם הוא לא רוצה להרוס את המדינה מבפנים – רק בביטחון. והדרך היחידה לעסוק רק בביטחון היא קודם כול להשתחרר מכל החיילים המיותרים, ולהשתחרר מהקונספציה הצפון-קוריאנית והטלת סנקציות פליליות על נשים שלא מתגייסות – אני מדבר על נשים חילוניות. אין מדינה בעולם שיש בה גיוס חובה, חוץ מצפון-קוריאה. אני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש. ישראל צריכה להגיד: אני לא מגייסת אף אדם שאיננו רוצה או איננו מתאים. יש לי מספיק אנשים מתאימים, אני אעשה מספיק מסלולים מתאימים, ואז יהיה לי מכל הסוגים, ויהיה לי צבא ביטחוני. רבותי, בכנס שהיה אתמול – ובזה, אדוני היושב-ראש, אני מסיים – הוכיח הציבור החרדי שהוא לא פחות ממיליון נפש, גם אם לא כולם היו שם, ולא ייתכן שמדינה שנמצאת במצור יכולה להילחם עם עוד מיליון אנשים חוץ ממיליון האזרחים הערבים שהיא נלחמת נגדם פה בארץ. הגיע הזמן ליצור מדינה דמוקרטית שמכבדת כל אחד, כולל את הציבור החרדי, להפסיק את המלחמה, ובטרם יתגלע הריב – נטוש. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 27), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 27), התשע"ד–2014, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> 15 בעד, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 62), התשע"ד–2014; והצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון) – שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 111), התשע"ג–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/788).] (קריאה ראשונה) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעה הבאה, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 111), התשע"ג–2013. תציג את הצעת החוק שרת הקליטה, חברת הכנסת סופה לנדבר. <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם שר התחבורה אני צריכה להעביר כאן הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 111), 2013, בקריאה ראשונה. מטרת החוק להוריד את הלחץ בכבישים, אדוני היושב-ראש, לחזק את הבטיחות, להפחית את הזיהום, לחסוך זמן לציבור ולעודד שימוש בתחבורה ציבורית. החוק מטיל חובת רישוי לשם עיסוק בהפעלת קווי שירות לאוטובוס, פלוס קביעת סטנדרטים למי שידרוש לקבל רישיון להפעלה. זה החוק, ואני מבקשת להעביר אותו בקריאה ראשונה. תודה רבה לך. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת ישראל אייכלר. אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. יש לך שלוש דקות, אדוני. בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כשמדברים פה על העניין של כור היתוך, ואני אומר שצריך לסגור את כור ההיתוך, שהצבא יעסוק בביטחון ושהמדינה תפסיק להיות המחנכת-מחדש של כל מיני קבוצות, כמו שאנחנו לא הולכים לחנך 1.2 מיליון ערבים אזרחי ישראל, שיתחילו לשיר את "התקווה" – אני מתכוון לשני דברים – אנשים מערבבים שני דברים: בין תלמידי ישיבות שתורתם-אומנותם, שהם צריכים ללמוד תורה – זה דבר אחד, וזה חלק מהמערך הביטחוני של עם ישראל; אבל אפילו אלו שלא לומדים תורה, אם מישהו רוצה שהם ישרתו, אם מישהו רוצה שהם ייכללו במערכה הצבאית שיש למדינת ישראל, שיש לה אויבים מסביב, צריך לעשות מסגרות מתאימות, לא להעביר אותם על דתם או על אמונתם. אגב, גם הציונות הדתית – יש לי הרבה כבוד והערכה לאותם אנשים שהשתתפו אתנו אתמול במערכה – לאו דווקא בהפגנה, אפילו בלבם – אבל אני שואל את אלה שמתנכרים וצועקים לנו שמצווה ללכת לצבא – בלי להבטיח שילדיהם יחזרו שומרי שבת, כאשר עשרות אחוזים נושרים? בלי להבטיח שהבנות שלהם והבנים שלהם יחזרו באותה קדושה שהם היו בבית וביישוב שבהם הם גרים? זה מצווה? ועוד אומרים עלינו, על גדולי התורה, אמר אחד הרבנים, שהרבנים שלנו עוברים על עבירה כ"עזרת ישראל מיד צר". האם יש צרה וצוקה יותר גדולה לעם ישראל מאשר ילדי ישראל שנכנסים אל הצבא, אל כור ההיתוך, וחוזרים אחרת ממה שהם חונכו? אדרבה ואדרבה, אם רוצים באמת מדינה יהודית שיש בה חילונים, יש בה דתיים, יש בה דרוזים, יש בה ערבים, יש בה כולם – זה יפה מאוד. בלי לכפות האחד על השני את אורחות חייו – אז בבקשה: תכירו במערכת החינוך שלנו, של החרדים, לא פחות מאשר במערכת החינוך הממלכתית-דתית; תכירו במערכת החינוך של הישיבות ובתארים האקדמיים של הישיבות לא פחות משל אוניברסיטת בר-אילן, שהדבר הקדוש ביותר שנשאר בה זה המסגד שהם הקימו. שמעתם? הקימו מסגד באוניברסיטת בר-אילן, כי הרי זו אוניברסיטה דתית אז צריך להיות מסגד, ואני לא נגד זה: אם יש סטודנטים ערבים, שיתפללו במסגד. אבל אני רוצה לדעת כמה מניינים יש בבתי-הכנסת שם; אני בטוח שיש הרבה. אז אני אומר כך: לא לכפות דעות והשקפות ואמונות על אחרים; זה צפון-קוריאה, זה קומוניזם. ואת הקומוניזם הזה צריך להפסיק. וכשיפסיקו את הדבר הזה ויכבדו כל אחד לפי אורחות חייו, אז יכול להיות שהצבא, שממילא צריך להיות יותר ויותר מאומן וטכנולוגי, יהיו שם אנשים שבוחרים, שמוכנים ללכת; ומי שלא מתאים לא יקבל סנקציות פליליות, הוא רק לא יקבל את ההטבות שהצבא בעושרו, ב-50 מיליארד שקל לשנה שהוא לוקח ממסינו, יוכל לתגמל את החייל ואת איש הצבא ואת איש הקבע ואת כל מי שהוא צריך, לפי המסגרות שהוא יתאים לו ויתאים לצבא. אמרו לי אלופי צבא – ואני את הסוד הזה מגלה ברבים – שיש עשרות-אלפי חיילים מיותרים, בפרט מילואימניקים שבאים, מסכנים, עוזבים מקומות עבודה, עוזבים את משפחותיהם, ואין להם מה לעשות שם. אז את כל זה צריך להפסיק, ואת הכסף הזה שחוסכים – לתת ולתגמל חיילים, ואז לא תהיה המרירות. איך יכול יישוב של כמה מיליוני יהודים לחיות מול מאות מיליוני מוסלמים שרוצים להכחידם, מהאזור הזה לפחות, כאשר הם מרוסקים ורבים ביניהם? הקדוש-ברוך-הוא עשה אתנו נס ונתן לנו גדולי תורה חכמים שידעו להביא חצי מיליון אנשים ושיחזרו בשלום הביתה. האם אתם מכירים עוד אומה ולשון באזור הזה, ואפילו באוקראינה, שמיליון אנשים באים עם זעם כזה, עם כעס כזה, עם כאב כזה, על רדיפה כזאת? לא רק בעניין הגיוס. זה שקר לומר שההפגנה הייתה רק בעניין הגיוס. היא הייתה בגלל זה שילד חרדי, שיש לו משפחה ברוכת ילדים, מסתכלים על האימא שלו בבוז; במקום בן-גוריון, שהיה נותן פרס לאימא שיש לה עשרה ילדים. כשהוא ילך ל"חדר" באשדוד, כשיש סכנת טילים אז הוא יושב בקרוון. זו רדיפה מלידה ועד פטירה. כך צריכה להיראות מדינה יהודית? אתם יכולים עוד לשנות, ועדיין לא מאוחר. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואם הוא לא נמצא – חנין זועבי, מרב מיכאלי – אני לא רואה – מאיר פרוש. <באסל גטאס (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השבוע התפרסם דוח "אמנסטי אינטרנשיונל" – ארגון זכויות האדם העולמי, המוכר, הידוע, עם היסטוריה מפוארת – שמטרתו ניטור ובדיקת זכויות האדם בכל העולם. והדוח מאשים את ישראל, את ממשלת ישראל, בהפרה בוטה ומתמשכת של זכויות האדם, עד כדי תיאורן כפשעי מלחמה. אני לא מעלה על דעתי איך דבר כזה, דוח כזה, מארגון כזה, מתפרסם ולא זוכה אפילו לדיון בכנסת. אני מקווה שהנשיאות תתעשת בשבוע הבא ותאשר דיון על העניין הזה במליאה. אני מקווה גם שחברי חברי הכנסת יצטרפו להגשת הצעות דחופות לסדר-היום בעניין. וכאילו לא מספיק דוח "אמנסטי" שהתפרסם, באה הפעילות של צה"ל בביר-זית, במרחק של קילומטרים בודדים מאל-מוקטעה, איפה שיושבת הרשות הפלסטינית, ברמאללה, אותה רשות שישראל מנהלת אתה משא-ומתן – לפחות כביכול, למראית עין – משא-ומתן לשלום; וכוחות צה"ל הרגו בדם קר, בתוך בית בביר-זית, באותו מרחק כה קצר מהמוקטעה. הבחור בן 30, מועתז ושחה, נהרג מטיל שנורה לתוך הבית, ואחר כך נהרס הבית כליל. זהו סיכול ממוקד – אפילו הביטוי "סיכול ממוקד" לא מתאר את מה שהיה. הייתה ממש הוצאה להורג בדם קר של מישהו – – – <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> מה הולך פה? אתה מנצל את זה שאתה לבד במליאה ומשמיץ פה – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אני לא משמיץ, אני מדבר – זה דברים שקרו השבוע – – – <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> מחבל, מחבל, שלא מוכן להיכנע, יורה על כוחות הביטחון – – – <באסל גטאס (בל"ד):> הוא לא ירה אף ירייה, יש עדים. העניין הזה מתועד בדוח "אמנסטי" – – – <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> – – – ורק במדינת ישראל – – – <באסל גטאס (בל"ד):> אותו "אמנסטי" שישראל משמיצה, במקום להודות לו על זה שהוא מוציא את אותם דוחות להגנה על זכויות אדם, במקום באמת להתעמת עם אותם נתונים שהדוח מציג. זה דבר שקרה, זה דבר שמנוגד לכל מה שנקרא "מאמצים להגיע לשלום". ואני חושב שהכנסת, חובתה להתייחס לדברים האלה וגם לדוח. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> ש"אמנסטי" תביא את הדוח – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו נוכח; יעקב מרגי – איננו נוכח. אנחנו נעבור להצבעה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> רגע, אני ביקשתי גם לדבר. <נסים זאב (ש"ס):> אני גם ביקשתי. <היו"ר חמד עמאר:> אין לי, אין לי רשימות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מתנצל, אני מבין שלא עשית את זה בכוונה, אני יודע, אדוני. <היו"ר חמד עמאר:> סליחה, יש דף שני, שאצלי לא מופיע. נחמן שי? יעקב ליצמן? חבר הכנסת יעקב ליצמן? חבר הכנסת חנא סוייד? חבר הכנסת טלב אבו עראר? מוחמד ברכה? גילה גמליאל? ניצן הורוביץ? חבר הכנסת משה גפני. בבקשה, יש לך שלוש דקות. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, הצעת החוק של פקודת התעבורה לעידוד השימוש בתחבורה הציבורית – אני חושב שצריך לתמוך בזה. אבל הבעיה היא שמה שהממשלה הזאת עושה, לא מצליח. אז אנחנו רוצים לעודד את התחבורה הציבורית, אבל לא מצליח מה שעושים. ראש הממשלה אמר לי שהוא יהיה נגד סנקציות פליליות בחוק הגיוס. הוא יהיה נגד. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הוא אומר את זה גם לאובמה. <משה גפני (יהדות התורה):> רגע. הוא אמר שהוא מתנגד לזה, הוא גם נימק למה הוא מתנגד. הוא מתנגד מכיוון שזה לא יועיל, וגם לא יכול להיות דבר כזה שמדינה יהודית תעשה חוק שמי שלומד תורה יושלך לכלא. הוא אמר את זה בפומבי, הוא אמר את זה לפני שלושה שבועות בישיבה של סיעת הליכוד, הוא אמר את זה לתקשורת, הוא אמר את זה לחברי שנפגשו אתו, שלח שליחים לגדולי התורה. הגיעה יש עתיד, בניגוד להסכם הקואליציוני, וסחטה אותו סחיטה פוליטית. היא הודיעה לו שאם הוא לא מתיישר לפי הקו שלהם – סחיטה – הם פורשים מהקואליציה. אני מבין למה הם אמרו את זה: מפני שמה יש להם להגיד לציבור, שהם הצליחו בנושא הכלכלי, או בנושא החברתי, או בנושא המדיני? במה? לא הצליחו בכלום, אז חשבו שיעשו על זה סיבוב, והם ידעו שאם יגידו "סנקציות פליליות", אנחנו נעשה הפגנה גדולה, עצרת גדולה, אנחנו החרדים, ותהיה שם אלימות, ותהיה התפרעות, וזה יביא להם מנדטים. לשמחתי הרבה, ולצערם הגדול, עצרת התפילה עברה בשקט מופתי. באמת. היה צריך לשמוע איך עומדים מאות אלפים ומגיעים לתפילת שמונה-עשרה. בתפילת המנחה ובתפילת שמונה-עשרה לא מדברים, שקט דממה בכל האזור, למגינת לבם של יש עתיד. שקט, עם משמעת, של ילדים, של גברים, של נשים. ולא הלך להם, עם הסנקציות הפליליות לא הלך להם, אבל הסחיטה היא סחיטה. עכשיו, אובמה הוא לא טיפש; לפני שראש הממשלה מגיע אליו הוא בודק מה הרזומה של האיש הזה. זאת אומרת, מה העמידה שלו בלחצים, כמה הוא יכול לעמוד בלחץ שמפעיל עליו יאיר לפיד. כמה הוא יכול לעמוד – לא יכול לעמוד. אז הוא אומר לו: אתה, עם כל הכבוד, אם עכשיו אתה לא מתקדם עם ההליך המדיני, יש לך בעיה עם ארצות-הברית. זה ראש הממשלה הראשון שמגיע לעימות בלתי רגיל עם המעצמה הגדולה בעולם, שמסייעת לישראל. מגיע אתו לעימות, לעימות ברור. ראש ממשלה חסר אחריות, שנכנע לכל לחץ של גחמה כזו או אחרת, שמשקר בלי בושה, מה הוא חושב? שהוא יעמוד פה והוא יגיד דבר אחד וישקר, ואחרי זה יבוא לארצות-הברית ולאובמה הוא יגיד מה שהוא רוצה? מה הוא חושב? שהוא יכול להתנהג – אני מסיים – יהיה לי עוד הרבה זמן לדבר עליו, עד שהקואליציה תיפול בעוד שבוע, בעזרת השם. הרי הוא ייכנע גם לאובמה, והוא יחזור לפה עם הסכם, ואז הבית היהודי יפרוש. לא, הבית היהודי לא יפרוש, הוא יישאר בקואליציה כל הזמן. הם, כדי לקבל את הכספים שלהם ואת הסחיטות שלהם עבור המוסדות שלהם ועבור ההתנחלויות שלהם, הם יישארו. לכן, אין דבר כזה, יש דין בשמים; מי שנלחם נגד התורה מקבל את זה בארצות-הברית, בתמורה למלחמה שלו בתורה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת משה גפני. חבר הכנסת אורי מקלב. אחרי זה אנחנו עוברים להצבעה. זו הרשימה שיש לי. <נסים זאב (ש"ס):> אני רשום פה, גם במחשב. <היו"ר חמד עמאר:> תעדכנו את הרשימה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, תודה רבה לך, אדוני. גם אני אתייחס ודאי, בתחילת דברי, להצעת חוק לפקודת התעבורה, שבאה להסדיר ולתת עוד מינוף ועוד חוזק לתחבורה הציבורית, כפי שכתוב בהצעת החוק הממשלתית. צר לי שהשר לא נמצא פה בהצעת חוק חשובה כזו, אבל כולנו יודעים שתחבורה ציבורית, כל שימושה הוא תועלת כלכלית, תועלת חברתית, תועלת בטיחותית ותועלת סביבתית. אנחנו משקיעים הרבה, מיליארדים רבים, בתחבורה הציבורית ובכבישים, כדי באמת לתת מענה לתחבורה הציבורית, שבסופו של דבר אנשים יעדיפו תחבורה ציבורית. ואנחנו – אתמול היה אירוע, שיש לו קשר מאוד מאוד חזק לנושא של תחבורה ציבורית; בסופו של דבר, עצרת כזו הייתה צריכה לשנע מאות-אלפים ממקומות רחוקים ויותר קרובים. נתקלו בבעיה קשה מאוד של הגעה, אנשים היו צריכים כבר להגיע יומיים קודם. אפילו ממדינות של העולם השלישי, שאנשים היו בכיכרות, לא שמעתי שהייתה להם בעיה להגיע לכיכר. הייתה להם אחרי זה, בשהות בתוך הכיכר. אנשים שבאו לא לשהות, באו להתפלל ולחזור לבתיהם, היו צריכים לשנות סדרי בראשית, להגיע זמן רב קודם, באותו יום להגיע מוקדם, לקחת מוניות פרטיות, תחבורה פרטית, והתחבורה הציבורית לא נתנה מענה. אני קודם כול רוצה להודות – לא צריך להיות כפוי טובה – על מאמצים מאוד גדולים שעשו החברות של התחבורה הציבורית, כמעט כולן. חלקן עשו את זה לאורך כל האירוע, גם בהלוך גם בחזור, חלקן עשו את זה רק בחזור, אבל אני רוצה להגיד גם מילה טובה למשרד התחבורה, לשר התחבורה, למנכ"ל משרד התחבורה עוזי יצחקי ולדרור גנון, שעשו מאמצים גדולים מאוד. אבל הרגולציה – ואדוני סגן השר נמצא פה, והיה פעם מנהל "אגד תחבורה", שגם פעלה יפה, לא במשמרת שלך, במשמרת שאולי בתוך המורשת שלך – למעשה לא יכלו לתת מענה, אין להם אוטובוסים, לא יכולים לקחת, אבל גם לא נותנים לקחת אוטובוסים ממקומות אחרים. לא יכול להיות מצב ש-3,000 אוטובוסים לא נתנו מענה, אבל חלקם, האוטובוסים האלה, אנשים פרטיים צריכים להזמין אותם, או שחברות פרטיות הן אלה שעמדו ונתנו את השירות הזה בגביית כסף, במחיר מופקע, במצב שאין מעקב איפה אתה תופס אוטובוס, לא תופס אוטובוס, נסעת בהלוך, לא נסעת בהלוך, אנשים היו צריכים לפעמים לשלם גם הלוך וגם חזור ולשלם שוב בחזור. כל זה נעשה מכיוון שאין מענה היום, בהסדרה של החברות הציבוריות ובחוזים אתם, על אירועים מיוחדים – ויש אירועים מיוחדים לכל אורך הדרך; יש אירועים של עצרות, של הפגנות, ויש שמחות, ויש לוויות, להבדיל, ויש סתם חגים. אני עומד מול מנהל, מנכ"ל תחבורה ציבורית, ואני אומר: אדוני, מגיע יום שישי בצהריים, אנשים בכל התחנות, התחנות מלאות, בכל תחנה יש אוטובוס. הוא אומר לי: תשמע, אדוני, אני עומד בלוח הזמנים, אני הוצאתי אוטובוס. בתחנה הראשונה, זה שהוא התמלא, אני יותר לא – עוד אוטובוס, יותר מזה אני לא יכול לתת, אין לי גם אפשרות לתת. זה לא יכול להיות שאנחנו מעודדים תחבורה ציבורית שמגיעה למצב, שגם זה חלק ממענה, שהציבור, תושבי המדינה, צריכים לקבל, זכותם לקבל מענה גם לאירועים כאלה, לשינויים כאלה ואחרים, במידה סבירה ולא במחיר מופקע. את זה אפשר לעשות, צריך קצת יותר להיפתח מהקיבעון, צריך יותר להתרחב, ולחשוב רחב יותר, וגם לתת לאנשי התחבורה הציבורית – אני מסיים, אדוני היושב-ראש, תודה לך – גם למפעילי התחבורה הציבורית האלה, קודם כול להרחיב, שיש להם מחויבות לתת מענה באירועים מיוחדים כאלה. אם אין להם אוטובוסים בעצמם, לשכור בחברות אחרות ולתת מענה מקצועי, ולא של "חאפרים", אנשים שלוקחים כלי תחבורה, כל אחד לוקח לעצמו תחבורה ומשלם מחיר מופקע. אם נדע ונשכיל, אני חושב שהצעת החוק הזאת תהיה מושלמת. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש מאמר בגמרא, שחשו פגיעתם רעה. למה פגיעתם רעה? אולי הוא רוצה לעשות טוב? אבל גם הטוב שלו זה רע. זה התחבורה הציבורית במדינת ישראל. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, מאז ש"סיטי טאואר" נכנסה לירושלים, ותלינו הרבה תקוות, שבאמת הולך להתחולל פה איזה מהפך – – <קריאה:> "סיטיפס". <נסים זאב (ש"ס):> "סיטיפס". – – אנחנו רואים שיש כאן ניצול לרעה, ניצול ציני, של גנבה וגזלת התושבים. אני רוצה לדעת אם חברי חברי הכנסת הרב גפני ומקלב יודעים שבשבוע הבא כל הנושא של "רב-קו" הולך לקבל מפנה מאוד דרמטי, כאשר כל הנושא של 90 דקות נסיעה מתבטל באופן אוטומטי. זאת אומרת, מי שפעם הייתה לו תחבורה והיה צריך לשלם מקריית-היובל או מכל מקום בעיר – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> בכרטיס ה"רב-קו" עצמו כן אפשר. <נסים זאב (ש"ס):> ב"רב-קו" כן, אבל מי שאין לו "רב-קו", הוא צריך ללכת לרב. אז אני אומר שצריך לשלם כפליים: פעם הוא צריך לשלם לרכבת, ופעם הוא צריך לשלם לאוטובוס, דבר שבעבר לא היה. עד עכשיו, עד ממש השבוע הבא, כן אפשר בתוך 90 דקות, מי שנוסע נסיעה אחת, והולך ליעד שהוא צריך להגיע אליו – לא הייתה לו שום בעיה לעבור מהרכבת הקלה לאוטובוס או מהאוטובוס לרכבת הקלה. היום הוא צריך לשלם כפליים. המשמעות – שבמקום 7 שקלים כמעט, על כל נסיעה, הוא ישלם 14 שקלים. רק תחשוב מה זה לשלם 14 שקלים עבור נסיעה חד-כיוונית. זו אחת הבעיות, שאני חושב שאסור לעבור עליהן פה לסדר-היום, ואני מתכוון להעלות את זה אולי בהצעה רגילה, אפילו, כדי לקיים דיון בנושא הזה. זה לא יכול להיות שתושבי ירושלים, שסבלו במשך שנים רבות בנושא של הרכבת הקלה, השביתו פה את העיר במשך שנים, החנויות נסגרו, אנשים נפלו בכבישים, נפצעו בכבישים, היו אפילו תאונות קשות כתוצאה מכל מה שהרכבת בעצם באה להטיב עם התושבים אבל גם הזיקה, ודרך אגב, התושבים סובלים, ועכשיו אומרים להם, תשלמו כפליים. הדבר הנוסף, כל הנושא של העומס ברכבת – זה כמו דיר עזים. זה פשוט לא ייאמן. מה, מכניסים פה כבשים בכל הקרונות האלה? אני כבר מסיים. אני רוצה לדבר הרבה בנושא הזה – אולי בהצעת החוק הבאה. ואני רוצה לומר שלא יכול להיות שהרכבת לא ערוכה לקרונות נוספים. אין קרונות נוספים. זאת אומרת, העומס ילך ויגדל, ומי שנכנס לקבל את השירות יקבל שירות גרוע ביותר. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 111), התשע"ג–2013. חברי הכנסת, נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 111), התשע"ג–2013, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> 13 בעד, אחד נגד, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכלכלה. אנחנו עוברים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> סליחה, אפשר להוסיף? <היו"ר חמד עמאר:> לפרוטוקול. <הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 8), התשע"ג–2013> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/791).] (קריאה ראשונה) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 8), התשע"ג–2013. יציג את הצעת החוק השר אורי אריאל, בשם שר התחבורה והבטיחות בדרכים. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רכבת מקומית הנעה על מסילת ברזל מקומית באמצעות חשמל ומשתלבת בתנועה בדרך מהווה אמצעי תחבורה חדש להסעת המונים בישראל לצד אמצעי התחבורה היבשתיים האחרים הקיימים. בירושלים פועלת רכבת מקומית בהפעלה מסחרית מאז ספטמבר 2011 למניינם. לשם השלמת הדינים החלים על מסילת ברזל מקומית לפי פקודת המסילות [נוסח חדש], התשל"ב–1972, מוצע להוסיף בפקודה הוראות אשר עוסקות באמצעי אכיפה מינהליים, אשר רשאי מי שמונה כמנהל לעניין מסילת ברזל מקומית במשרד התחבורה להטיל על בעל היתר להפעלת מסילת ברזל מקומית אשר הפר הוראה מהוראות הפקודה. במניין אמצעי האכיפה המינהליים מוצע להעניק למנהל סמכויות להטיל: 1. עיצום כספי שהנו אמצעי אכיפה יעיל ומהיר ומטרתו להגביר את הציות להוראות החוקיות, ומשכך עשוי לשמש גורם מרתיע שיביא להקטנת שכיחות הפרת החובות שבשלהן ניתן להטילו; 2. התראה מינהלית – כלי מינהלי חלופי להטלת העיצום הכספי, אשר משמעה משלוח למפר מעין אזהרה הכוללת הודעה על ההפרה שבוצעה יחד עם הוראה להפסיקה ולהימנע מלחזור עליה. אי-הפסקת ההפרה או הישנותה יגררו הטלת עיצום כספי מוגבר. מטרתו של כלי זה להביא לשינוי ההתנהגות תוך הבהרת חובות המפר והחזרתו למשטר של ציות. בהתאמה לאמצעי אכיפה אלה מוסדרים בהצעת החוק ההליכים להטלת האמצעים האמורים. אבקש לאשר הצעת חוק זו בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, אדוני השר. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת ישראל אייכלר. אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס; מוותר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם שאנחנו עכשיו בחודש אדר. אחד האירועים הדרמטיים שהיו בחודש אדר היה כאשר המן הרשע בא בפקודתו של אחשוורוש להמליך, להושיב את מרדכי הצדיק על הסוס ולהלביש אותו. והוא לא ידע מזה, ו-10,000 תלמידים התיישבו סביב מרדכי הצדיק, כי עם ישראל – כשהוא היה בסכנה להשמיד, להרוג ולאבד – שלח את הילדים שלו לישיבה של מרדכי הצדיק, גם בשעת השמד. כשראה מרדכי את המן בא עם הלבוש ועם הסוס להלביש את מרדכי, הוא נבהל. אמר להם לתלמידיו: הרשע בא להרוג אותי. תברחו ממני, תצילו את נפשותיכם. אבל התלמידים סירבו לעזוב אותו, במסירות נפש. באותה שעה התעטף מרדכי בתפילה, וההמשך ידוע, והיה הנס הגדול, והרכיבו את מרדכי הצדיק. ואז נאמר, אחרי הנס ש"הדור קיבלוה בימי אחשוורוש", שהייתה קבלת התורה מחדש מתוך אהבת הנס. כל אלה שאומרים בשקר ומספרים לציבור, שהציבור, הנוער החרדי, עוזב את רבותיו, עוזב את מרדכי הצדיק, הולך אחרי התרבות הרעה, מסתכל פה, מסתכל שם, כל מיני כלים טכנולוגיים שיכולים להשחית אותו, והנה-הנה מתמוטטת החומה שמגִנה על תורת ישראל ועל התרבות היהודית; אז אתמול בערב הראו כולם שאנחנו כולנו סביב מרדכי הצדיק, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. גם אם יאיימו עליו במאסרים, לא נזוז מתורתנו הקדושה. גם אם יעמידו אותנו בניסיון הגירוש – צריך לזכור שבגירוש ספרד הייתה אפשרות ליהודים לקבל את התרבות של איזבלה ושל הנצרות שם, ולא היו צריכים להיות מגורשים למרוקו ולכל פזורות ישראל, קודם כול לפורטוגל ולכל מקומות מושבותיהם. גם אם יעמידו אותנו בניסיון, כבגירוש ספרד יגרשו אותנו, אנחנו לא ניכנע ולא ניכנס לכור היתוך שרוצה להוציא אותנו מהתרבות היהודית. רבותי, יש הבדל אחד בינינו לבין אומות העולם. כל אומות העולם יוצאות למרד נגד הדיכוי בהפגנות של אלימות כמו שראינו באוקראינה, כמו שבמלחמות דמים, כמו במצרים, בלוב, בעיראק, בסוריה, בצ'צ'ניה. אגב, גם הלאומיות הישראלית עשתה את זה נגד המנדט הבריטי. אבל אנחנו, היהדות החרדית, לא זו דרכנו. עד שיבוא משיח צדקנו, אין כוחנו אלא בפה: תורה, תפילה, מעשים טובים. ועל זה אנחנו אומרים: ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת. לא בחיל, לא בכוח, כי אם ברוחי אמר ה'. זה סוד ניצחוננו – בתשובה, בתפילה ובצדקה. בזכות הזאת של התשובה הגדולה שעם ישראל עשה אתמול, אנחנו עשינו את זה בשם כל ישראל – קבלת עול מלכות שמים – זה יהיה זכות גדולה לעם ישראל כולו מול חילול השם שהיה אתמול של הממשלה שרצתה לעשות את לומדי התורה כעבריינים פליליים. זה חילול השם שלא היה כמוהו. אז היה קידוש השם גדול, ובזכות קידוש השם הזה נזכה לגאולה השלמה, וכמו שכתוב: ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. וכל עם ישראל, לא רק החרדים, לא רק הדתיים, כל עם ישראל יזכה שכל האויבים מסביב לא יוכלו לו. ואפילו אובמה עכשיו, שרוצה ללחוץ על נתניהו – אם הייתי פוליטיקאי הייתי אומר: אולי באמת ישחררו אותנו מהנטל הכבד של שמירה על יהודה ושומרון, יהיה לנו הרבה יותר קל, יהיה צבא הרבה יותר קטן אם רק יהיה בקו הירוק. אבל אני לא רוצה להיכנס לעניין הפוליטי, כי אנחנו באמת רוצים שכל עם ישראל על כל שכבותיו יזכה לישועה גדולה, וכמו בימי הפורים הקדוש-ברוך-הוא יעשה לנו נס כבימים ההם בזמן הזה. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה נוכחת. אנחנו עוברים לחבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים. אחרי זה עוברים להצבעה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נכון, אנחנו ערים לכך שבירושלים, ברכבת הקלה נוסעים מעל 30,000 נוסעים בכל יום, יש פחות זיהום בעיר. אבל צריך לזכור שבמקביל עדיין הרכבת הזו עמוסה. היא לא יכולה לקחת, אין לה קיבולת לקחת את הציבור. ומה שנעשה כאן בעצם – חתכו קווים, ביטלו קווים, והעמיסו את הרכבות האלה, את הקרונות. עכשיו, משהו מאוד מעניין. יש פה משהו מכוון. יש אמרה שכל הנחלים הולכים אל הים. פה לקחו את כל האוטובוסים, כמה שאפשר, שכל נוסע שרוצה להגיע ליעד כלשהו ייאלץ בסופו של דבר לעבור דרך הרכבת הקלה. במקום שהאוטובוסים יעשו את השירות משכונה לשכונה, מאלצים את האנשים ללכת דרך הרכבת הקלה. פשוט מי שמתבונן מבין שיש פה איזו מאפיה חוקית במסגרת החוק, יש פה איזה הסכמים. וחייבים לעמוד בהסכם, חייבים לתת פרנסה ל"סיטיפס", שלמעשה שמים גם פס עלינו. אני רוצה גם להתייחס לשירות התחבורה בלילות. אדוני היושב-ראש, יש שכונות בירושלים, ויש איפה ואיפה. אנשים מגיעים, בחורים בעיקר, מגיעים מנתיבות, מגיעים מבאר-שבע, יש להם נסיעות, באים לירושלים – אחרי השעה 24:00, 00:30, יש שכונות שלמות שהאוטובוסים לא נכנסים פנימה, בעצם סיימו את השירות. לא יכול להיות שבעיקר – אולי במקרה, אולי לא במתכוון – בשכונות החרדיות האוטובוס מסיים את זמן הנסיעה הרבה לפני השכונות הרגילות בעיר הזו. <מיקי לוי (יש עתיד):> איפה? <נסים זאב (ש"ס):> איפה? למשל, תיקח את הר-נוף, תיקח את בית-וגן. אני אומר לך, זאת תלונה שכל פעם חוזרת על עצמה, ואני חושב: אולי זו טעות, אולי מנסים לשנות פה את הקווים, אולי מישהו לא חשב על זה ברצינות, אבל אני אומר לך שהתלונות האלה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אוטובוס אחרון להר-נוף ב-00:15. <נסים זאב (ש"ס):> אז אני אומר לך שיש שכונות שמגיעים גם ב-00:45. אז למה בשכונה כמו בית-וגן למשל, ששם המשפחות ברוכות ילדים, מי שמגיע למשל מחוץ לעיר ורוצה להגיע לשכונת בית-וגן נאלץ ללכת, לקחת רק מונית? בלי מונית אחרי 24:00, בלילה, כמעט אין לו סיכוי. אני כבר לא מדבר על הרכבת שעוצרת כבר בחצות, אולי קצת לפני חצות, ולדעתי, צריכים להמשיך אותה עד השעה 01:00. היום האנשים בעיר מסתובבים עד 02:00, אומנם לא עם אלכוהול, כי את זה הגבלנו ברוך השם – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> – – אבל אנשים מגיעים לבתיהם מכל מיני אירועים. לכן צריך פה להתחשב, אדוני היושב-ראש, ואני מקווה שאני אומר את מה שאני אומר – האוזן שומעת, ואם לא, אנחנו נצטרך לקיים דיון רציני בעניין הזה, ואני מתכוון לקיים דיון מכיוון שהאוכלוסייה פה סובלת. מצד אחד, יש שיפור בעניין הזה של הזיהום בעיר – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> – – דרך הרכבת הקלה, אבל מאידך גיסא, יש פחות שירות לתושבי ירושלים מאשר קווי האוטובוסים שהיו עד כה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו נחכה לחבר הכנסת נסים זאב שיגיע. חברי הכנסת, נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 8), התשע"ג–2013, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 10, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 8), התשע"ג–2013 עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכלכלה. <הצעת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בדבר פיצול הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 3) (איסוף, עיבוד ופרסום של נתונים מגדריים), התשע"ד–2014> [נספחות.] <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לנושא הבא: החלטת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בדבר פיצול הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 3) (איסוף, עיבוד ופרסום של נתונים מגדריים), התשע"ד–2014. תציג את ההחלטה חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. <שולי מועלם-רפאלי (בשם הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי, אני מתכבדת להביא לאישור הכנסת את החלטת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בדבר פיצול הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 3) (איסוף, עיבוד ופרסום של נתונים מגדריים), התשע"ד–2014. הצעת חוק זו נדונה בכנסת ונתקבלה בקריאה ראשונה ביום י"א באדר א' תשע"ד, 11 בפברואר 2014, והועברה לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. מטרתה של הצעת החוק היא לקדם שוויון בין עובדות ועובדים ולצמצם פערי שכר ביניהם באמצעות הוראות שונות העוסקות באיסוף, פרסום ועיבוד של נתוני שכר לפי פילוח מגדרי. במסגרת ההצעה מוצע להוסיף לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו–1996, את סעיף 6א שמטיל חובה על מעביד המעסיק מעל 100 עובדים לאסוף נתונים על העובדות והעובדים המועסקים אצלו, בין היתר לפי שכר ומין, לקיים אחת לשנה דיון בממצאי הנתונים ולפעול לצמצום הפערים ככל שיימצאו כאלה. במהלך הדיונים בוועדה התברר כי הסעיף האמור מעורר התנגדות בקרב ארגוני המעסיקים, ונטען כי הוא מטיל על המעסיקים נטל כבד ולא מוצדק. התנגדויות אלו מצריכות דיון מעמיק ושמיעה של כל הגורמים הנוגעים בדבר, על מנת לגבש הסדר נכון שיהיה מוסכם על כל הצדדים וישיג את המטרה של צמצום פערי שכר בין עובדים לעובדות. בשל כך, ועל מנת שלא לעכב את הבאת הצעת החוק כולה לקריאה שנייה ושלישית, מוצע לפצל את הצעת החוק לשתי הצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד יכלול את סעיף 6א המוצע לחוק שכר שווה והוא יובא בפני הכנסת בנפרד. החלק האחר יכלול את יתר סעיפי הצעת החוק, והם יובאו בהקדם לאישור הכנסת בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. לפיכך, אבקשכם לאשר את החלטת הפיצול האמורה בנוסח שאישרה הוועדה. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. לא נרשמו דוברים. אנחנו עוברים להצבעה. <שולי מועלם-רפאלי (בשם הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי):> רגע. <היו"ר חמד עמאר:> אני מחכה. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה – 8 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בדבר פיצול הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 3) (איסוף, עיבוד ופרסום של נתונים מגדריים), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 8, נמנע אחד, אין מתנגדים. בקשת הפיצול אושרה. <שאילתות ותשובות> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לשאילתות. אני מזמין את שר הבינוי והשיכון, חבר הכנסת אורי אריאל. חברת הכנסת מיכל רוזין תשאל – פרויקט מגורים ליהודים בלבד ביפו. בבקשה. <204. פרויקט מגורים ליהודים בלבד ביפו> <מיכל רוזין (מרצ):> לאחרונה התפרסם כי קבוצת יזמים יוזמת פרויקט מגורים חדש ומוזל ביפו ליהודים בלבד, תוך הצהרה מכוונת על "ייהוד יפו". רצוני לשאול: 1. האם בכוונת משרדך להתיר בניית פרויקט זה, המפלה ציבורים שונים בניגוד לחוק? 2. מה הן הנחיות משרדך בעניין שיווק ובניית פרויקטים לציבור מסוים בלבד? <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. מדובר במקרקעין שהם גוש חלקה 8998/44. המקרקעין בבעלות פרטית והם נמכרו על-ידי חברת "אריאל", שהיא חברה מנהלת של המינהל, בשנת 2000 לגורמים פרטיים. בנוסף, יצוין כי מאז מכרז "באמונה", זו החברה שעליה מדברת חברת הכנסת, בשנת 2009, רשות מקרקעי ישראל הוסיפה במכרזיה, בכל המכרזים, סעיף המחייב את הקבלנים לאסור אפליה במכירות שלהם. תודה. <מיכל רוזין (מרצ):> שאלה נוספת. <היו"ר חמד עמאר:> שאלה נוספת, בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה לך. ערב הפגישה בוושינגטון בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא ארצות-הברית אובמה מפרסם הלמ"ס כי בשנת 2013 גדל קצב הבנייה בהתנחלויות ב-123%, פי-שניים מבשנת 2012. מחירי הדיור בתוך הקו הירוק עלו בשנה האחרונה ב-8%. ואני רציתי לשאול: האם פניה של הממשלה להסדר מדיני או להרחבת הבנייה בהתנחלויות? והאם יש יד מכוונת במשרד השיכון המאלצת את הצעירים, מחוסר ברירה כלכלית, לעבור לגור בהתנחלויות? <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> תודה לשואלת. כפי שמופיע בהודעת הלמ"ס, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מהיום, עלייה יחסית בהתחלות הבנייה ביהודה ושומרון היא תוצר של הקפאת הבנייה בשנת 2012. גברתי המלומדת יודעת את זה ולא טרחה לתת תמונה מלאה כמתבקש, כיאה לחברת כנסת כה דייקנית, ישרה, חרוצה, טובה – מה עוד לא אמרתי עליה שאני יכול לומר? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> היא מקבלת – – – <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> אבל הפעם, אף שהיא ידעה את המידע, היא לא מסרה לכם, אתם, הצופים בבית. כאשר יש הקפאה ובונים, כמה שלא בונים זה כבר בכלל לא משנה, אז ממילא זה הרבה יותר. עכשיו, הניסיון שלכם, של השמאל הקיצוני, להביך את ראש הממשלה נתניהו שעה לפני פגישתו עם נשיא ארצות-הברית – – – <מיכל רוזין (מרצ):> הלמ"ס הוא שמאל קיצוני? <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> ניסיונכם – הלמ"ס הוא גוף במשרד ראש הממשלה. אני סומך על דיווחיו, לא פקפקתי בנתונים. הניסיון הנואל שלכם כשמאל קיצוני להביך את ראש הממשלה דקה לפני פגישתו עם הנשיא אובמה הוא ניסיון שלא יצלח. אסביר למה. <מיכל רוזין (מרצ):> אולי תסביר גם על עליית מחירי הדיור בתוך הקו הירוק? <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> לא, עכשיו אני אדבר ואת תקשיבי. ברשותך, אני הקשבתי. היות שגם הערבים וגם האמריקנים יודעים בדיוק מה אנחנו בונים, כמה אנחנו בונים, איפה אנחנו בונים, זו לא הפתעה לאף אחד. יש מחברי שתוקפים אותי שאני בונה פחות מדי. אני בונה – לא אני בונה, המשרד משווק קרקעות יותר מב-2012; משרד הפנים מתכנן יותר מב-2012 בכל הארץ; יש יותר היתרי בנייה ב-2013 מב-2012 – הכיוון חיובי בכל הנושאים, ואני אומר את זה על דעת כל מי שחוקר את העניין, מהלמ"ס, דרך בנק ישראל, דרך מחלקת המחקר שלנו וכן הלאה וכן הלאה. כולם מודים שברוך השם יש עלייה חיובית. מחירי הדיור ייבלמו ב-2014, יחלו לרדת ב-2015. פניתי לשר האוצר להתערב בשוק הזה כמתחייב. אנחנו נעשה את זה. אנחנו משווקים יותר באזור המרכז, והמרכז אצלנו מוגדר מקריית-גת בדרום ועד קריית-ביאליק בצפון. יש לנו הסכמי-גג שיגיעו ליותר מ-100,000 יחידות דיור בשנתיים-שלוש. הכיוון הוא בהחלט חיובי, ואנחנו נממש את הפוטנציאל יחד עם ראשי הערים, שיש לנו אתם עבודה מצוינת. אני מאוד מודה לך על שאלתך הנוספת, שנתנה לי את האפשרות להסביר את הדברים לגבי שוק הדיור. בהזדמנות אחרת ודאי נרחיב בזה וניתן עוד תשובות. <מיכל רוזין (מרצ):> בהזדמנות אחרת גם תרחיב על הפריפריה, כי דיברת על בין קריית-גת לקריית-ביאליק. זה לא כולל את הפריפריה – – – <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> לא, את טועה. ברשות היושב-ראש אגיד משפט אחד, ואחרי זה יש לנו עוד חבר כנסת עם שאילתה. הייתי בירוחם ואנחנו משווקים עכשיו יותר מ-1,000 יחידות דיור. הייתי בדימונה – אנחנו משווקים מעל 1,000 יחידות דיור; הייתי במצפה-רמון – אישרנו להם תכנון ל-1,200 יחידות דיור. היינו בכרמיאל, בגבעת-האורנים – אנחנו משווקים שם 800 יחידות דיור; היינו בנהרייה – אנחנו משווקים עכשיו, עכשיו ממש, בחודש פברואר, 400 יחידות דיור. הרשימה עוד ארוכה. אני מוכן, אם תינתן לי ההזדמנות, או פה במליאה או באחת מהוועדות, להציג את כל תוכנית העבודה של 2013 בכל הארץ ואת התוכנית העתידית ל-2014. אתם תראו במספרים שאין עליהם חילוקי דעות – הם לא פוליטיים, פשוט מספרים – מה קורה ואיך קורה. אשמח לשתף את הבית בעניין הזה. יכול להיות שאזום בעצמי את הדיון פה, אני מוכן לבוא לשעת שאלות או לכל פורום אחר. אני לא בטוח שזה יהיה בכנס החורף, כי אנחנו גומרים, אבל בהחלט אשמח, ואם לא, אז פתוחה הזמנה לך אישית לבוא ולשבת אתי לראות את הנתונים. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים לשאילתה מס' 206, של חבר הכנסת חנא סוייד: התוספת היישובית. בבקשה. <206. התוספת היישובית> <חנא סוייד (חד"ש):> כבוד השר, השאלה שלי היא לגבי תוכנית התוספת היישובית. אני קורא כאן נוסח מתומצת, כי השאילתה – הייתה כוונה להגישה כשאילתה דחופה והייתה הגבלה על מספר המילים, וכשהיא לא התקבלה אז היא הפכה לשאילתה רגילה. פורסם שאף משפחה ערבית – אני כאן צריך לתקן, כי בנוסח המקורי: מלבד שש משפחות בנצרת – פורסם שאף משפחה ערבית לא זכתה בתוספת היישובית לרכישה או לבנייה של דירת מגורים ביישובים הערביים שנכללו בתוכנית, בגלל קריטריונים מכשילים. רצוני לשאול: 1. האם הפרסום האמור נכון? 2. כמה מענקים ניתנו במסגרת התוכנית בסך הכול, בכל היישובים? 3. איך מתכוון משרדך לתקן אפליה זו בעקבות ביטול התוספת? <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> תודה לחבר הכנסת. במסגרת החלטה 3282 של הממשלה נקבעה רשימה של 28 יישובים בפריפריה שבהם ניתן לממש את ההטבה. מתוכם, מתוך ה-28, תשעה הם יישובי מיעוטים, שזה כ-32% – שליש מהיישובים היו יישובי מיעוטים, וצריך לומר שזה לא דבר שקורה כל יום. במובן הזה, בהחלטה הזאת אכן הייתה, הייתי אומר, העדפה – מי שירצה יגיד העדפה מתקנת – ליישובי המיעוטים; לאו דווקא ערבים, יישובי המיעוטים, אבל כולל ערבים. אני לא בורח פה ממשהו. מדובר באחוז גבוה משיעור התושבים בני המיעוטים באוכלוסייה, דבר המעיד על רצון מראש לעדיפות מתקנת ולחיזוק היישובים, יישובי המיעוטים. כמו כן, על מנת לאפשר את מימוש ההחלטה גם ביישובי המיעוטים הוחלט כי ההטבה תינתן הן לבנייה עצמית והן לבנייה קבלנית, ולא לבנייה עצמית במקומות אחרים. זו העדפה חורגת בכל קנה מידה ממש. אנחנו לא נותנים בדרך כלל לבנייה עצמית הטבות כאלה בשום מקום. בגלל המורכבות, בגלל המיוחדות, הלכנו גם בזה, הרחבנו מאוד, החרגנו והלכנו מאוד לכיוון האזרחים. לפיכך, לא ברורה הקביעה שלפיה הקריטריונים הם מכשילים לגבי אוכלוסיית המיעוטים. כשר השיכון והבינוי של מדינת ישראל אני מחויב לתת מענה לכלל האוכלוסייה: יהודית, מיעוטים – לכולם. מדינת ישראל רואה חשיבות רבה בסיוע ליישובי המיעוטים, ובניגוד למגזר היהודי היא משקיעה בתכנון ובסבסוד של פיתוח בקרקע פרטית, דבר שלא נעשה במגזרים אחרים. <חנא סוייד (חד"ש):> אולי תענה על השאילתה, אדוני השר? <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> אני עונה לך. תן לי לגמור. <חנא סוייד (חד"ש):> אתה לא עונה. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> מכובדי, תן לי לגמור. היא משקיעה בתכנון פיתוח בקרקע פרטית, בניגוד למה שקורה במגזר הכללי, המגזר היהודי. אני עומד לתת פתרונות לכל הבעיות. אפשרנו לכולם לקחת את ההטבות האלה. זו לא בעיה במשרד, זו לא בעיה בהחלטת הממשלה. להפך, הממשלה הלכה בצורה הכי רחבה. למה אנשים לא פנו ולא קיבלו? צריך לשאול את האנשים. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> שאלה נוספת לחבר הכנסת חנא סוייד. <חנא סוייד (חד"ש):> אני לא מתכוון לשאול את השר שאלה נוספת, כי הוא לא ענה על השאלה המקורית. לא קיבלתי שום התייחסות לא לשאלה הראשונה, לא לשאלה השנייה. שמעתי כאן פרופגנדה ריקה מכל תוכן לגבי מה שהשר ומשרדו כאילו עושים. אם כל כך העדפתם ונתתם העדפה מתקנת, כאילו, או לא מתקנת, ליישובים הערביים, למה אף משפחה אחת לא קיבלה את ההטבה היישובית הזאת? למה? מה קרה? <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> תודה. אם היו פניות, הן – – – <חנא סוייד (חד"ש):> לא שאלתי אותך. אתה לא חייב לענות. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> תודה רבה. אני לא מתכוון לענות לך באמת. תודה רבה. <חנא סוייד (חד"ש):> כי אתה לא ענית על השאלה. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> אני לא מתכוון לענות לך. <חנא סוייד (חד"ש):> אוקיי. <שר הבינוי והשיכון אורי אריאל:> תודה רבה. <חנא סוייד (חד"ש):> זכותך. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, אדוני השר. <חנא סוייד (חד"ש):> אני אעלה את זה ליושב-ראש הכנסת, שאתה לא מתכוון לענות על השאלה. למה? <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014, שהחזירה הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ב' באדר ב' התשע"ד, 4 במרס 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 19:49.>