דברי הכנסת

דברי הכנסת כג/ מושב שני/ ישיבות קכ"ח–קכ"ט ט"ז-י"ז באדר ב' התשע"ד – 18–19 במרס 2014 /23 חוברת כ"ג ישיבה קכ"ח הישיבה המאה-ועשרים-ושמונה של הכנסת התשע-עשרה יום שלישי, ט"ז באדר ב' התשע"ד (18 במרס 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 14:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות העבודה, ש"ס, יהדות התורה, מרצ, רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש, בל"ד וקדימה להביע אי-אמון בממשלה בשל: 9 1. ממשלה שמכשילה את הדמוקרטיה במעשי החקיקה שלה ומחלישה את עצמה ואת הכנסת בפעולותיה; 9 2. שנה לכינון הממשלה ולכישלונה בכל התחומים; 9 3. עריצות ודיקטטורה של הרוב הקואליציוני נגד האופוזיציה בכנסת; 9 4. עריצות ודיקטטורה של הרוב הקואליציוני נגד האופוזיציה בכנסת; 9 5. הדיקטטורה של הממשלה מול האופוזיציה; 9 6. עריצות ודיקטטורה של הרוב הקואליציוני נגד האופוזיציה בכנסת; 9 7. עריצות ודיקטטורה של הרוב הקואליציוני נגד האופוזיציה בכנסת; 9 8. שנה לכישלון הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי 9 איתן כבל (העבודה): 9 אליהו ישי (ש"ס): 13 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 17 אילן גילאון (מרצ): 22 טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 25 מוחמד ברכה (חד"ש): 27 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 30 שאול מופז (קדימה): 33 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 36 משה מזרחי (העבודה): 45 יצחק כהן (ש"ס): 46 משה גפני (יהדות התורה): 48 אלעזר שטרן (התנועה): 50 עיסאווי פריג' (מרצ): 53 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 58 עפו אגבאריה (חד"ש): 62 פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 63 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 67 השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ: 98 זהבה גלאון (מרצ): 120 ישיבה מיוחדת לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר ויקטור שם-טוב, זיכרונו לברכה 126 השר להגנת הסביבה עמיר פרץ: 127 אילן גילאון (מרצ): 131 הצעת ועדת הכנסת להחלפת סעיף 2 לתקנון הכנסת 133 צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת): 133 אורי מקלב (יהדות התורה): 134 משה גפני (יהדות התורה): 137 יעקב אשר (יהדות התורה): 143 איתן כבל (העבודה): 144 צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת): 148 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 151 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 151 הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 22, 62, 77 ו-120 לתקנון הכנסת 152 צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת): 152 חילופי גברי בוועדות הכנסת 155 צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת): 155 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ב–2012 156 השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך: 156 הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014 159 עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 159 דב חנין (חד"ש): 161 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 109), התשע"ד–2014 162 אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 162 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 37), התשע"ד–2014 165 אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 166 איתן כבל (העבודה): 172 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 173 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 173 הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014 173 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 174 הצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 8), התשע"ד–2014 177 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 177 קארין אלהרר (יש עתיד): 180 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 117), התשע"ד–2014 181 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 181 עיסאווי פריג' (מרצ): 186 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 191 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 101), התשע"ד–2014 193 מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 194 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 214 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 214 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 101), התשע"ד–2014 214 דב חנין (חד"ש): 215 מוחמד ברכה (חד"ש): 223 תמר זנדברג (מרצ): 224 ניצן הורוביץ (מרצ): 231 עיסאווי פריג' (מרצ): 233 נחמן שי (העבודה): 236 איציק שמולי (העבודה): 239 איתן כבל (העבודה): 242 עמר בר-לב (העבודה): 245 מיקי רוזנטל (העבודה): 248 אורי מקלב (יהדות התורה): 251 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 256 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 260 דוד אזולאי (ש"ס): 265 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 269 מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 272 שר הפנים גדעון סער: 276 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 302 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 302 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ט"ז באדר ב' התשע"ד, 18 במרס 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 136), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2290/19 וכלה בהצעת חוק פ/2350/19 – הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור בעת קניית דירה ראשונה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שאול מופז וישראל חסון; הצעת חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות (תיקון – הודעה מוקדמת במקרה של פטירת המעביד או העובד), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, מירי רגב, חיים כץ, רינה פרנקל, שולי מועלם-רפאלי ויעקב אשר; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – חישוב ניצול ימי חופשה בעת פדיון חופשה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – אשפוז סיעודי), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק הבלו על הדלק (תיקון – הגבלת מיסוי), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שאול מופז וישראל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על ריבית שנצברה בקרן להשכלה גבוהה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שאול מופז וישראל חסון; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – פעילות ציבורית), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית במוסדות חינוך תיכוניים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג', יריב לוין ומשה מזרחי; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – התיישנות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, אליהו ישי, דוד אזולאי ואברהם מיכאלי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (הסרת אנטנות טלוויזיה ומיחזורן), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת נחמן שי; הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון – גמלה לאלמנה שנישאה מחדש), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן וחיים כץ; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – ביטול חובת דרישות מבחני כניסה וציון פסיכומטרי), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות (תיקון – קביעת תאגיד שאינו מדווח או שותפות כחברת שכבה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יצחק כהן, יצחק וקנין, אריה דרעי, איתן כבל, משולם נהרי, יעקב מרגי, גילה גמליאל, משה גפני, זבולון קלפה, קארין אלהרר, אלעזר שטרן, עדי קול, יריב לוין, ראובן ריבלין, ישראל אייכלר, מרב מיכאלי, מאיר שטרית, דב חנין, חנא סוייד, מיקי רוזנטל, משה מזרחי, יחיאל חיליק בר, שלי יחימוביץ, מיכל רוזין, מוחמד ברכה, עפו אגבאריה, אברהם מיכאלי, אליהו ישי, אחמד טיבי, מנחם אליעזר מוזס, עפר שלח, רונן הופמן, דוד צור, דוד רותם, עמר בר-לב, תמר זנדברג, חמד עמאר, עמרם מצנע, מסעוד גנאים ואורי מקלב; הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – פטור לגן-ילדים שעובדיו עובדי רשות מקומית), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק רשות השידור (תיקון – ביטול חובת תשלום האגרה), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת מירי רגב; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעה באמבולנס למי שהגיע לגיל פרישה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הטבות למי שמקבל גמלה לפי חוק הביטוח הלאומי וקיבל גמלת הבטחת הכנסה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דוד צור, שמעון אוחיון, רות קלדרון, נחמן שי, אורלי לוי אבקסיס, איציק שמולי, יריב לוין, דב חנין, משה מזרחי, רינה פרנקל, גילה גמליאל, דוד אזולאי, סתיו שפיר ויעקב אשר; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (איסור מכירת מזון פג תוקף), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מירי רגב, מאיר פרוש, באסל גטאס, דב ליפמן ובועז טופורובסקי; הצעת חוק חופשת הסתגלות לעובד שמשרת במילואים, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שאול מופז וישראל חסון; הצעת חוק הגנת הסביבה (צמצום שימוש ברכב פרטי באמצעות פדיון הטבת חניה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – קביעת שבח מיוחד במכירת דירה), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת יעקב ליצמן; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פירוט פרטי ההפרה בהודעת החיוב), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, גילה גמליאל, משה גפני ויעקב אשר; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – בדיקת אישור לעובד על תקופת עבודתו), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורית סטרוק, מירי רגב, חיים כץ, רינה פרנקל, אלעזר שטרן, שולי מועלם-רפאלי, יעקב מרגי ויעקב אשר; הצעת חוק תמריצים לסטודנטים בשירות מילואים ממושך, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שאול מופז וישראל חסון; הצעת חוק התאגידים לניהול משותף של זכויות יוצרים ומבצעים, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק הגנה על עובדים בעת אירוע אסון המוני, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) (תיקון – סידור חלוף ארעי), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב, איציק שמולי, יריב לוין, אלעזר שטרן, ראובן ריבלין, ניצן הורוביץ, יחיאל חיליק בר, יצחק וקנין, נחמן שי, איתן כבל, פנינה תמנו-שטה, יעקב אשר ומירי רגב; הצעת חוק הקנבוס הרפואי (גידול, ייצור וצריכה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת חיים כץ, אילן גילאון, מיקי רוזנטל, שולי מועלם-רפאלי, מיכל בירן, יעקב מרגי, עפו אגבאריה ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק זכאות לתגמול לניצולי שואה שעלו לארץ לאחר שנת 1953, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, דב חנין ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הסדרת מבנים לתנועות נוער), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, דב ליפמן, נחמן שי, מרב מיכאלי, סתיו שפיר, ראובן ריבלין, רונן הופמן, מרדכי יוגב, אלעזר שטרן ומשה מזרחי; הצעת חוק הגנה על זכויות הנער במשמורת (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פרסום ועדות התכנון והבנייה באינטרנט), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מרחב מחיה לאסיר ותקן כליאה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (חובת קביעת תקן כליאה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק החולה הנוטה למות (תיקון – מוות במרשם רופא), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – מרכז יום שיקומי מזנות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עדי קול, דוד צור ועליזה לביא; הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – בחירת מקום אשפוז), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, פנינה תמנו-שטה, עליזה לביא, יצחק הרצוג, זהבה גלאון, מרב מיכאלי, מיכל רוזין, סתיו שפיר, איתן כבל, אילן גילאון, תמר זנדברג, משה מזרחי וניצן הורוביץ; הצעת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) (תיקון – הגדלת שיעור תשלומי העובדים בפנסיה תקציבית), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג' וגילה גמליאל; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – מגורים הולמים), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – ביקורות בדבר שמירה על זכויות עובדים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מיקי רוזנטל ועליזה לביא; הצעת חוק סביבה חינוכית בריאה, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, דב חנין, מירי רגב, אלעזר שטרן, רונן הופמן, רות קלדרון, מיכל רוזין, שמעון סולומון, דב ליפמן, משה מזרחי, איתן כבל, חנא סוייד, עפו אגבאריה, מוחמד ברכה ומיכל בירן; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – חופש הביטוי וההתארגנות של סטודנטים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק שוויון בחינוך, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק איסור סחר בפרוות, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה (תיקון – הפרת הוראות צווי הרחבה לעניין החזר הוצאות נסיעה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, מיקי רוזנטל, משה גפני, תמר זנדברג, עיסאווי פריג' ומיכל רוזין; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – הפחתת מספר היחידות במתחם פינוי ובינוי), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת יואל רזבוזוב; הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – שכר מינימום לעובד שטרם מלאו לו 18 שנים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי ודוד אזולאי; הצעת חוק פיצוי לנפגעי פוליו (תיקון – נפגעים שעלו לישראל לפני 1970 וטופלו בישראל), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר; הצעת חוק חינוך לבטיחות והורות, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת נסים זאב ויעקב מרגי; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – איחוד שילוט בחנויות קטנות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מירי רגב, זבולון קלפה, איתן כבל, משה זלמן פייגלין, יעקב מרגי, יפעת קריב, דוד צור וחמד עמאר; הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (הגדרת מושג רישום הנישואין), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם בחברות קבורה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, מירי רגב, יפעת קריב, דב ליפמן, רות קלדרון, דב חנין, מיכל רוזין, תמר זנדברג, מרב מיכאלי, רונן הופמן, מיקי רוזנטל, משה מזרחי ובועז טופורובסקי; הצעת חוק העונשין (תיקון – הטרדת נפגע עבירת מין על מנת שיתראיין), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת רונן הופמן, אלעזר שטרן, מירי רגב, עליזה לביא, גילה גמליאל, מיכל רוזין, עמרם מצנע, דוד צור, עדי קול ונחמן שי; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – עיון חוזר בפטור מטעמי הכרה דתית שהושג במרמה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עפר שלח, איתן כבל, איציק שמולי, מיקי רוזנטל ודוד צור; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מות אסיר), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דוד אזולאי, דב חנין, תמר זנדברג, ג'מאל זחאלקה ועפו אגבאריה; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – הוצאה כספית לפעילות אזרחית באזור), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק הלוואות לדיור (ביטוח אבטלה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת חיים כץ, אורלי לוי אבקסיס, יעקב מרגי, איתן כבל, תמר זנדברג, זהבה גלאון, יפעת קריב, אבישי ברוורמן, משה מזרחי, באסל גטאס, עמר בר-לב ויצחק הרצוג; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – עיגון זכאות לשירותים לילדים עם אוטיזם), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, רוברט אילטוב, מרדכי יוגב, יעקב מרגי, יחיאל חיליק בר ויעקב אשר; הצעת חוק זכויות למשפחות של אנשים עם מוגבלות, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, אילן גילאון, חיים כץ, אורלי לוי אבקסיס, עדי קול, איילת שקד, סתיו שפיר, משה גפני, דוד אזולאי, בועז טופורובסקי, חמד עמאר, שולי מועלם-רפאלי, מירי רגב, יחיאל חיליק בר, יפעת קריב, גילה גמליאל, עמר בר-לב, פנינה תמנו-שטה, רינה פרנקל, רות קלדרון, עליזה לביא, שמעון סולומון, עפר שלח, זבולון קלפה, מיקי רוזנטל, אלעזר שטרן, דב ליפמן, איתן כבל, זהבה גלאון, עמרם מצנע, מרב מיכאלי, דב חנין, רונן הופמן, באסל גטאס וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון – ביטול המאגר הביומטרי), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק ניירות ערך (תיקון – חובת דיווח על תמיכות חברתיות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת חנא סוייד, מוחמד ברכה, דב חנין ועפו אגבאריה. החלטת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 22, 62, 77 ו-120 לתקנון הכנסת. הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה ההלנית בדבר שיתוף פעולה במאבק בפשיעה וביטחון ציבורי; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של צ'כיה בדבר שיתוף פעולה במאבק בפשיעה; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של איטליה בדבר שיתוף פעולה בענייני ביטחון פנים. תשובות שר החינוך חבר הכנסת שי פירון למסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט, בעקבות הצעות לסדר-היום בנושאים: השביתה במכללות הטכנולוגיות ברחבי הארץ – הצעותיהם של חברי הכנסת נחמן שי, דב חנין, שמעון אוחיון, יעקב מרגי, עיסאווי פריג', אחמד טיבי וישראל אייכלר; חובת לימוד השפה העברית בכלל בתי-הספר – הצעתו של חבר הכנסת מאיר שטרית; משמעות חינוך מיני בבתי-ספר, חינוך מיני והיבטים אחרים הקשורים למיניות ולהתנהגותם המינית של בני-אדם, כגון מניעת היריון, מחלות מין והימנעות מאונס – הצעתה של חברת הכנסת יפעת קריב. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות העבודה, ש"ס, יהדות התורה, מרצ, רע"ם-תע"ל-מד"ע, חד"ש, בל"ד וקדימה להביע אי-אמון בממשלה בשל:> 1. ממשלה שמכשילה את הדמוקרטיה במעשי החקיקה שלה ומחלישה את עצמה ואת הכנסת בפעולותיה; 2. שנה לכינון הממשלה ולכישלונה בכל התחומים; 3. עריצות ודיקטטורה של הרוב הקואליציוני נגד האופוזיציה בכנסת; 4. עריצות ודיקטטורה של הרוב הקואליציוני נגד האופוזיציה בכנסת; 5. הדיקטטורה של הממשלה מול האופוזיציה; 6. עריצות ודיקטטורה של הרוב הקואליציוני נגד האופוזיציה בכנסת; 7. עריצות ודיקטטורה של הרוב הקואליציוני נגד האופוזיציה בכנסת; 8. שנה לכישלון הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, סדרה של הצעות אי-אמון בממשלה. הראשונה שבהן, מטעם סיעת העבודה: ממשלה שמכשילה את הדמוקרטיה במעשי החקיקה, ובפעולותיה מחלישה את הממשלה ואת הכנסת ובדרך זו גם את הדמוקרטיה. טוב. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. מי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשם פרלמנטרי נכבד, ברשותכם, אני, אדוני היושב-ראש, אשמח גם אם אני אקבל את הקשב שלך, כיוון שהעניין של השבוע שעבר, שבעצם זה הנושא של האי-אמון – כי מחר יש גם את ה-40 חתימות, וזה שנה לממשלה, אז איך אומרים? שכר מצווה – מצווה. נעסוק בענייננו שלנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה מקבל את הקשב אוטומטית, אבל עכשיו, לאחר שביקשת – קל וחומר. <איתן כבל (העבודה):> קל וחומר, ודאי. אני, ברשותך, לא חושב – אני בטוח שמה שהיה בשבוע שעבר – זה היה אחד השבועות היותר-קשים ובעייתיים שכנסת ישראל חוותה, מימין ומשמאל, ובאמת אינני זוכר ימים כאלה. והיו כאן מאבקים סביב נושאים – מבלי להמעיט כהוא-זה משלושת החוקים שעלו בשבוע שעבר, היו כאן, במקום הזה, נושאים לא פחות דרמטיים, ותמיד, אבל תמיד, ידעו שני חלקי הבית למצוא את נקודת האיזון, מתוך אותה הבנה שבסופו של עניין, ימין או שמאל, אופוזיציה, קואליציה – כולנו שליחי ציבור. ומשהו קרה בשבוע שעבר, משהו השתבש בתוך כל התהליך הזה. ואומר לך, אדוני היושב-ראש, כי באמת, ואני אומר את זה כאן, קבל עם ועולם, באמת יש לי אהבה מיוחדת אליך, אני מאוד מעריך אותך, את יושרתך; ואלה לא מילים מן הפה אל החוץ, אני באמת מאמין בזה, ואתה, אדוני, יודע את זה. ומה שקרה כאן בשבוע שעבר – מה זה המושג "סתימת פיות"? הרי מה יש לאופוזיציה? מה יש לה, לאופוזיציה, חוץ מלבוא לכאן פעם אחר פעם, כשפעם אלה יושבים פה ופעם אלה יושבים פה, לעתים אלה יותר, לעתים אלה פחות – ותמיד יש גם סבב, לא לעולם חוסן. אני יודע שכשאנחנו מגיעים לכאן נדמה לנו שלעולם אנחנו לא נעזוב את המקום הזה ואין מי שיוציא אותנו מפה. אבל קדנציה חולפת לה מהר. ומה יש לה, לאופוזיציה, חוץ מלדבר, ולעתים, אפילו רחוקות, להצליח לעשות איזה מחטף כזה או אחר, שאחר כך אנחנו חוגגים עליו – תלוי מי יושב באופוזיציה – כמה שבועות? ולא הייתה שום סיבה שבשלושה חוקים, וזה בכלל לא משנה מה אני חושב או מה אני הייתי אמור להצביע עליהם, בעד או נגד, נמנע כמעט באופן – אני אומר את זה ככה: יריב לוין, ידידי ראש הקואליציה, אם אני אשתמש בפרפראזה על המערב הפרוע, שלף מוקדם מדי. יכול להיות שהיה לו נוח, אבל הוא יצר פה שבר מאוד מאוד גדול. ואומר לך, אתה יודע מה מבחינתי הדבר היותר-חמור? שההתנהלות של הקואליציה בכלל לא הייתה קשורה לאופוזיציה; היא בראש ובראשונה – אנחנו שילמנו את המחיר, חבר הכנסת משה מזרחי. <משה מזרחי (העבודה):> אכן כן. <איתן כבל (העבודה):> אנחנו שילמנו את המחיר, אבל מי שבעצם יצר את אותה תמונה זה הקואליציה, כי סיעה לא סמכה על רעותה. וכשהיום אני יודע את כל השתלשלות העניינים מתחילתם ועד סופם, זה ברור לי אף יותר, חבר הכנסת מופז, שבכלל, מבחינתם אנחנו בכלל לא היינו קיימים. זה רק איך הם גורמים אחד לשני להצביע זה עבור זה. ובאמת הגדילו עשות, חבר הכנסת סגן השר מיקי לוי, באמת, חברת הכנסת רות קלדרון, בועז טופורובסקי, הגדילה הקואליציה עשות – לא אתם באופן אישי – והחתימה את חברי הכנסת. זה פשוט לא ייאמן. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> לא החתימו אותי. <איתן כבל (העבודה):> עליך סומכים שאתה בכיס שלהם, בועז. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> לא החתימו אף אחד. <איתן כבל (העבודה):> אני אומר את זה – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – הם רוצים את – – – שלהם על השמיכה – – – <איתן כבל (העבודה):> מה שאני אומר, בועז, והוא עונה על זה, זה שדברים כאלה לא היו פה. ואף אחד לא – לא, אני לא צדקן או טהרן; עשו פה, איך אומרים, פעולות כאלה ואחרות שדובר בהן, וכבר חלקן נכתבות בספרי ההיסטוריה. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, לטעמי לפחות, היית בשלב מסוים צריך לדפוק על השולחן ולומר לכולנו: עד פה. היית צריך לומר את הדברים באופן שאיננו משתמע לשתי פנים, שתיאבק עבור זכותנו, והיה אפשר להגיע להבנות. שלא תחשוב – אני ניצלתי הזדמנות, אדוני יודע, ניתנת לנו הזדמנות, אנחנו לקחנו אותה. וברוך השם, לקחנו אותה לא רע, למרות כל המקטרגים, והוכחנו שאופוזיציה – שהיא לא הומוגנית, שאף אחד לא יתבלבל; אף אחד מחברי האופוזיציה לא שינה את דעותיו או את עמדותיו בשאלות השונות. אבל ידענו להסתכל אחד על השני, או אחת על השנייה, ולדעת מהו הרגע, ולהתמודד אתו כמו שצריך. וחברי האופוזיציה וחברות האופוזיציה ראויים לכל שבח וברכה, באמת. מה שבהתחלה הוגדר על-ידי חלק מכלי התקשורת כאיזה מעשה אווילי וילדותי, תפס את סדר-היום כל השבוע, כולל סוף השבוע. אבל אני חוזר אליך, אדוני, ואני אפילו לא מבקש – אני תובע את זה בדחילו ורחימו, שכולנו נעשה את המאמץ. כי כוחה של קואליציה הוא כוח ברור, אבל מה לה לאופוזיציה אם לא הזכות שמי שיש לו את הרוב יגן על הזכות הזאת? ולכן, אני אומר לכם, בושתי ונכלמתי מפעולתה של הקואליציה. הרי היה ברור מכל מה שנאמר מה דעתנו לגבי כל אחד מהחוקים. חוק המשילות – בסופו של עניין, אני לא בטוח שכל האופוזיציה הייתה מתנגדת לחוק. יש ויכוחים בתוכנו, מול ש"ס – זה ממש לא הומוגני, ולכן זה גם העצים. ומעל הכול – ואני מסיים, כי נשארו לי שתי דקות – אם יש מישהו שמבחינתי נראה הכי דהוי בתהליך הזה, זה האיש שלא נמצא כאן, בנימין נתניהו, שהיה לו נוח כמו איזה חתלתול להיעלם אל תוך השקיעה. לא ראינו אותו. לא שמענו, לא ראינו; האיש שאמור להנהיג את הבית במובן של ממשלה, להיות הכוח המניע. הרי בראש ובראשונה זה גם הפרצוף שלו, הוא בעל הבית. אבל אולי הוא מתעורר בלילה כולו מזיע מהפחדים של עצמו. אולי. נראה לי שהוא פשוט מבוהל, ואין לו שום יכולת. ולא צריך ללכת, לנסוע עד משא-ומתן, אבו מאזן – לראות מה קורה, אם הוא מצליח למנות יושב-ראש לוועדת החוץ והביטחון, אם הוא מצליח לפשר בין שר הביטחון לבין גלעד ארדן; אלה דברים – עולם. פה, בדברים של חיי היום-יום הקטנים. אנשים נבחנים בסוף, על מה? על הדברים הקטנים האלה. שהוא לא הצליח לקרוא לאנשים שלו ולהגיד להם: חברים יקרים, לכו סדרו את העניינים, זה לא מכובד. לא מכובד. ועד לרגע זה, באמת, לא שמעתי אותו באמירה שאמורה להגן על הבית הזה בראש ובראשונה, ועל הדמוקרטיה. אני זוכר אותו – ואני מסיים פה – מיילל כל פעם על דברים קטנים לאין שיעור, כשהוא היה ראש האופוזיציה. הייתי פה. אומנם כבר לא בספסלים אחוריים, אבל גם באמצע. זוכר את זה. היטב. מתבכיין פה כמו איזה ילד שלקחו לו את הסוכרייה על המקל, כל הזמן: אתם נגדי, אני חלש. ולא התקרבנו בכלל – ואל תסתכל עלי, אקוניס, עוד לא היית פה – ולא התקרבנו באף החלטה, אפילו, למה שקרה השבוע. אני באמת מקווה שזה היה אירוע חד-פעמי של כולנו. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איתן כבל, שהציג אי-אמון מטעם סיעת העבודה בממשלה. דרך אגב, לא ציינתי, התשובה תהיה משותפת ותינתן על-ידי סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת אופיר אקוניס. שנה לכינון הממשלה ולכישלונה בכל התחומים, ש"ס, המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. מי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת אלי ישי. בבקשה, אדוני. <אליהו ישי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הסתיימה שנה להרכבת הממשלה – להקמת הממשלה – וכולנו, גם חברי הממשלה, אני מניח, חברי הקואליציה והאופוזיציה, ואזרחי מדינת ישראל, קיוו וציפו באמת אולי למשהו – הנה, לכאורה החרדים לא בקואליציה, אפשר לעשות הכול, מותר הכול לעשות, אין מי שיכול לומר לא, אין מי שייצור משברים, לכאורה, והייתי בטוח שאם לא ייפתרו כל הבעיות של המצוקות, של העוני, עליות המחירים, דיור, יוקר המחיה, שלפחות יעשו משהו בסוגיות האלה. נכון, גם אנחנו עשינו הרבה מאוד, אבל לא הכול. לא בכול הצלחנו. בפירוש. כי גם בתוך הקואליציה יש לך מאבקים. זה לא סוד. בתוך הממשלה יש מאבקים, במיוחד עם שר האוצר, מה כן ומה לא. נאבקנו, נלחמנו, השגנו; לא תמיד הכול, אבל השגנו. ופה, ראו איזה פלא, קואליציה שמורכבת – אהבה שתלויה בדבר: בטל הדבר, בטלה האהבה. כל מה שהממשלה עשתה בשנה הזאת זה לבנות לכל אחד ואחד את הכיסוי התקשורתי שלו – לכאורה – שהוא יגיד בציבור: אמרתי, קיימתי. זה לא משנה אם זה טוב או לא טוב. זה לא משנה אם זה באמת טוב למדינת ישראל, אם נכון לעשות את זה או לא. העיקר להגיד: קיימתי. יכולה ציפי לבני להצביע, למשל, בעד משאל עם כשהיא נגד משאל עם. יכול להצביע בנט בעד הגיוס, כשהוא הצהיר שהוא מתנגד לגיוס בכפייה, או בכלל, להסדר, או למעצרים, או לפלילי. יכולים להצביע כל אחד ואחד מחברי הכנסת וראשי המפלגות – להצביע נגד עצמם, נגד העם, ובלבד שהוא יקבל את מה שהוא רצה לקבל. גם בחוק המשילות – יש מפלגות שלא יהיו פה בבחירות הבאות, כמו התנועה, אני מעריך; בקושי שישה מנדטים, אני לא יודע מה יהיה בבחירות הבאות. לא, זה לא משאלת לב, תאמין לי, עמיר, אני אומר באופן כללי, אתה מכיר את זה. גם קדימה הייתה עם 28 והיום היא עם שניים. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> אני יודע על מה אתה מדבר. <אליהו ישי (ש"ס):> הייתה עם שני מנדטים ולא עברו את אחוז החסימה. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> – – – <אליהו ישי (ש"ס):> נכון. אתה היית בכמה מפלגות בכנסת. עשית עבודה מצוינת בכמה קדנציות, והיית על הקשקש באחוז החסימה. וטוב שעברת וטוב שאתה פה. נו, אז מה, לסתום פיות? זה דבר נכון? לא, אבל גם פה הרבה מפלגות – כל הקואליציה הצביעה בכל פעם נגד עצמה, נגד הציבור, בעד שיתקבל איזה משהו, איזושהי כופתה קטנה, בסוף. או שתאמר לציבור: הנה, עשינו את מה – – – <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> אנחנו לא קיבלנו כלום. <אליהו ישי (ש"ס):> לא קיבלתם גם כלום. אז יותר גרוע, נו, באמת. יותר גרוע, תאמין לי, עמיר. זה הרבה יותר גרוע. הרבה יותר גרוע, זה מזעזע. אני אומר לכם, אני ישבתי פה בכמה ממשלות ישראל, בכמה כנסות בישראל. לא ראיתי חרפה כזאת. חרפה ופגיעה בדמוקרטיה. תראו את המצוקות, את יוקר המחיה. אדם נשאר באותו שכר, באותה משכורת, כמעט באותה משכורת, כבר 10–15 שנים, והמחירים עולים לשמים. מישהו עושה משהו? הממשלה קיימה דיון ענייני אמיתי בעניין מערכות החינוך בארץ? קריסת מערכות החינוך. בית-החולים "הדסה", תאמינו לי, עכשיו באתי מהפגנה של "נשות הדסה", אני מתקשה להאמין, ואני לא אומר את זה כמליצה, ואני לא אומר את זה כחבר האופוזיציה שרוצה לתקוף את הממשלה – ויש הרבה מאוד מה לתקוף, הרבה מאוד, הרבה יותר משהיה אי-פעם. בית-החולים "הדסה עין-כרם", פאר וכבוד למדינת ישראל, אחד המפעלים הגדולים והחשובים, שנוגעים בכל אחד ואחד מאזרחי מדינת ישראל, לא רק הירושלמים – הרופאים הטובים עוזבים, האחיות הטובות נוטשות ועוזבות. ויש זמן, זה לא מעניין את הממשלה; לא את שר האוצר, לא את ראש הממשלה, לא את שרי הממשלה. בית-חולים "הדסה עין-כרם" – אז נכון, יש גירעון. יש גירעון. אף אחד לא אומר שכל הגירעון מוצדק. חלק גדול מאוד מהגירעון זה בגלל אוזלת ידה של הממשלה, חלק גדול מאוד מהגירעון, כי סמכו על "נשות הדסה" – שעשו עבודה מצוינת, השיגו כספים בסדרי גודל ממש גבוהים, מכובדים, מעוררי כבוד; והכסף הזה נכנס למדינת ישראל, נבנו מבנים, פאר, שמכובד ומכבד את החולים. אבל לממשלה יש זמן, זה לא מעניין אותה. דיברו על עניין הגיוס. חברים, פה אני יכול לומר לכם דברים, אני חושב, כמעט יותר מכל אחד ואחד. ישבתי בשתי ממשלות ישראל האחרונות, אחרי שנחקק חוק טל, לפני למעלה מעשר שנים. אני קובע חד-משמעית, ומי שחושב אחרת, או שהוא טועה או שהוא בכוונה מטעה: ממשלת ישראל לא עמדה ביעדים כי הממשלה לא רצתה לעמוד ביעדים, או יותר מדויק, לא עשתה כמעט כלום – לא עשתה די, ודאי – על מנת לעמוד ביעדים הללו. אני ביקשתי משר האוצר דאז והרמטכ"ל דאז לגייס עוד גדוד – ממתינים – גדוד נוסף סדיר, שחוסך שלושה גדודי מילואים: תגייסו אותם, הם מחכים, הם רוצים לבוא להתגייס. יש ויכוח בין הצבא לבין משרד האוצר מי יממן – את מה? מי יממן את האוכל הכשר, מי יממן את ההפרדות בבסיס. או שאתם רוצים אותם או שאתם לא רוצים אותם, ואם אתם רוצים אותם, לא תמירו את דתם, תלכו לפי הקו שלהם. אבל אתם לא רוצים אותם, הצבא לא באמת רוצה. את רובם ודאי שהוא לא רוצה, אבל יש חוק, מחילים חוק כדי שיבואו ויגידו: הנה, עשינו את זה. אבל מה גרם החוק? הרי אמרתי. הייתה עלייה מאוד דרמטית בגיוס חרדים, גם לשירות הצבאי, גם לשירות האזרחי וגם בכלל; אקדמיה, אף אחד לא היה מאמין שיהיו 10,000 חרדים באקדמיה, והם הגיעו לשם. ברגע שהממשלה עושה ומתאימה את הצרכים של הציבור החרדי למשימות או לחובות של אזרחי מדינת ישראל, אפשר – או בכלל – לתרום, להירתם למעגל העבודה וכדומה, ברגע שהממשלה עושה, אז זה אפשרי, אבל הממשלה לא עשתה. האמת היא, גם באקדמיה הממשלה לא עשתה כלום מקום המדינה ועד לרגע שבו אני הייתי שר העבודה והרווחה, בשנת 1996, 1997, ואז קידמתי את ההכשרה של החרדים. יכול להעיד יושב-ראש הכנסת, ישבנו בממשלה אחת או שתיים ביחד, ואתה זוכר היטב את הדיונים, גם על השירות הצבאי, גם על האזרחי, גם על האקדמיה, גם על הכשרה בעבודה, גם על תעסוקה בכלל וגם על שילוב בעבודה. כמה חרדים אקדמאים היום מובטלים? כמה חרדים בכלל, שרוצים להשתלב במעגל העבודה, מובטלים כי לא מקבלים אותם לעבודה בגלל שיש להם זקן? אבל לצערי הרב, הממשלה משיגה תוצאה הפוכה. הממשלה משיגה תוצאה הפוכה, כי גם אני מעריך שהנח"ל החרדי, במקום שילך ויגדל, ילך וירד. רצו שהוא ילך ויגדל. הממשלה לכאורה רצתה – בדיבורים, תפרידו בין דיבורים לבין מעשים – הם רצו שזה יגדל, לכאורה, בדיבורים, במעשים לא עשו כלום. כנ"ל בשירות אזרחי, כנ"ל בכל תחום ותחום. התוצאה תהיה הפוכה. הרבה מאוד חרדים לא רוצים היום לבוא, לא לשירות הצבאי, לא לשירות האזרחי, כי הם מרגישים שנעשה פה עוול גדול. פגעו בעצם בלומדי התורה. ותפרידו בין חרדים לבין תורתם-אומנותם. חרדים כן משרתים בצורה כזאת או אחרת, ואתם רואים אותם – גם בשירות הצבאי, גם בשירות האזרחי. אבל תורתם-אומנותם – זה אופרה אחרת לגמרי. ולכן, שנה קשה מאוד, שנה שהיא רצופת כישלונות – ושיקולים פוליטיים זרים בלבד הנחו את הממשלה הזאת ואת הקואליציה הזאת. שום דבר לא נעשה באמת לטובת אזרחי מדינת ישראל. הממשלה לא קיימה אפילו דיון אחד, אפילו לא דיון אחד, בכל מה שקשור למצוקות, או שקיימה דיון בשביל לצאת ידי חובה, בשביל הודעה לתקשורת; דיון אמיתי בכל מה שקשור לעליות המחירים, ליוקר המחיה, למחירי הדירות, לשכבות החלשות, לשכבות הביניים. העוני הולך וגדל, יותר ויותר אנשים מתחת לקו העוני, גם מאלה שעובדים – אחד, ושני בני-הזוג. גם אלה שעובדים נמצאים היום ומוצאים אותם מתחת לקו העוני. לפני סיום, נשארה לי רבע דקה, אני מאחל, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – אתם יודעים, אחרי שאדם גדל בשנה ויש לו יום הולדת, אז מאחלים לו איזשהו משהו לשנה הבאה. אני מאחל לממשלה הזאת שתשקיע אפילו 1% ממה שהיא השקיעה כדי לפגוע בחוקים דתיים כמו חוק הגיור, ממה שהיא השקיעה כדי לפגוע במסורת היהודית, בערכים יהודיים, ממה שהיא השקיעה כדי לפגוע בחרדים, ממה שהיא השקיעה בכל מה שהיא עשתה כדי לפגוע בכל הדברים הטובים במדינת ישראל, שתשקיע 1% מאותו מאמץ, מאותה השקעה, לפתרון הבעיות בבית-חולים "הדסה", במצוקת הדיור, ביוקר המחיה. אם תשקיעו אתם, הממשלה והקואליציה, 1%, אז אולי השנה הבאה תהיה טיפה יותר טובה מהשנה הרעה והקשה שעברה על אזרחי מדינת ישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אליהו ישי, שהציג את הצעת האי-אמון מטעם סיעת ש"ס. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יעקב ליצמן להציג הצעת אי-אמון בממשלה: עריצות ודיקטטורה של הרוב הקואליציוני נגד האופוזיציה בכנסת, יהדות התורה; המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא מאמין שניסחתי את זה כל כך עדין, את הנושא, אבל בסדר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כנראה הצנזורה התערבה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני לא חושד באדוני כמצנזר, אבל אולי אחרים. אדוני היושב-ראש, אני רוצה פשוט לכנות את הממשלה "ממשלת הבלופרים", ואני גם אסביר. בוא ניקח בלוף אחרי בלוף אחרי בלוף. הדבר הראשון זה הגיוס, גיוס בני הישיבות. ראש הממשלה שלח שליחים לגדולי ישראל להבטיח להם שלא יהיו סנקציות פליליות. אני נכחתי. השליח שהיה אצל הרבנים – נכחתי. פתאום, בלופרים. אין, שיקרו. לא קרה כלום, מותר לשקר. פעם ידעו שרק שר האוצר מותר לו לשקר, היום יודעים שגם ראש הממשלה מותר לו לשקר. לא קרה כלום. רבותי, מהגיוס הזה לא יהיה כלום. הרווחנו שני דברים: א. הרווחנו אחדות בתוך המגזר החרדי. היה כינוס, היה מפגן, עצרת תפילה – בשקט, לא רואים היום במדינה דבר כזה. הרווחנו את זה. הדבר השני שהרווחנו, גט כריתות עם הליכוד. חד-משמעית. גט כריתות, פעם קראו לזה – – – <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> גט כריתות, עד כדי כך? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אדוני, יכול להיות שאני לא מדבר עברית. אני אחזור על זה? <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> לא, לא, אני מכיר מה זה – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני אחזור על זה. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> זה משפט חשוב מאוד, מה שאתה אומר. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> כן, כן, כן. אני לא חוזר בי. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> וזה בשם מועצת החכמים? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> שים לב, אחרי כל הנאומים, גם של חברי, תשמע את זה, דברים ברורים מאוד. אני עם שקרן לא מתחבר. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> וזה בשם מועצת החכמים? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> לא. לא. לא, אבל תאמין לי, בפוליטיקה זה חשוב. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> טוב, בסדר, אני רק רוצה – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> כן. עובדה. ואני אומר לכם, אני רוצה להקריא לכם, רבותי, החלטה של מועצת גדולי התורה, זה היה לפני החלטת הכנסת, אומנם, ואני רוצה להקריא כאן לפרוטוקול החלטה שלהם מכ"ד באדר א' תשע"ד. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> של מי? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> של מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, דגל התורה ומועצת חכמי התורה של ש"ס. אני לא אקרא את כל הסעיפים, אבל שני הסעיפים הראשונים – א. מועצות גדולי וחכמי התורה דורשות מהשלטונות לבטל לאלתר את החלטות הוועדה על גיוס לצבא בכפייה של תלמידי הישיבות והכוללים. וקוראים לכל בני הישיבות והכוללים שלא להתגייס לצבא בשום פנים ואופן, ולא להיכנע לפיתויים ולעונשים כלשהם, לא לשתף פעולה עם תוכנית הצבא במרכז מיון חרדי, אלא ימשיכו להגות בתלמודם יומם ולילה. סעיף ב: אם חס ושלום יוציאו רודפי הדת את זממם לפועל ויחוקקו חוק של גיוס בכפייה, יתכנסו מועצת גדולי התורה ומועצת חכמי התורה לטכס עצה נגד רודפי הדת ומזימותיהם, וישקלו לאסור את עצם ההתייצבות בלשכות הגיוס. דברים חמורים מאוד. ואלה ההחלטות של כל רבני הארץ שיש בעצם במגזר החרדי. לזה גרם ביבי נתניהו, לא אף אחד. הדבר השני – בלוף הדיור. כמה זמן מוכרים לנו לוקשים כאן בכנסת: יעשו ול"ל, ות"ת, מל"ל, שמל"ל, אני לא יודע את כל השמות, כבר, מה שאפשר לעשות בראשי תיבות עוד כדי לעשות פתרון דיור לזוג צעיר. אני לא זוכר כמה שמות כבר. תאמין לי, אני מניח שבגינס זה כבר שיא, שממשלה עושה תוכנית, תוכנית, תוכנית, זה סוג של מעלה גירה – כל הזמן עוד פעם תוכנית, עוד תוכנית. איך אומרים? נאדה, כלום, אין כלום, אין פתרון, אין בדל של פתרון. והיום בא הבלופר הגדול, שר האוצר, שלא למד ליבה ולא התגייס לצבא – הוא עשה שם ב"במחנה" כמה כתבות. והוא בא, פטנט עולמי: הרי את השנאה לדת שלו אי-אפשר – על זה באמת הוא בגינס; אנטישמי ממש, במלוא מובן המילה. והוא בא, שר האוצר – לא צריך לגמגם בזה – הוא בא עם פטנט חדש: הוא יוריד מע"מ, רק לא לחרדים. <מוחמד ברכה (חד"ש):> וערבים. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> וערבים. אגב, הצעתי את זה לביבי לפני שנתיים, לפני שנה, בישיבה בארבע עיניים, פעם אחת עם גפני. אמרתי לו: בלי פתרון לדיור לא עשית כלום במדינה. אמרתי לו את זה כל הזמן, אמרתי לו: תוריד מע"מ דבר ראשון. הוא רשם, רשם את זה בפתק. שום דבר, נאדה, גם עם זה לא יהיה כלום. זה הבלוף השני. הבלוף השלישי זה בית-שמש. כל הליצנים האלה ירדו לבית-שמש – פעם אחת לא מוצאות חן בעיניהם התוצאות – יאללה, תירוצים, כאילו זה שקר, בלוף, היו זיופים. הלכו לבג"ץ, ובג"ץ הצטרף – גם הם הצטרפו לבלוף הגדול. עשו בחירות חוזרות. מה לעשות, עוד פעם אותן תוצאות. הם לא יבלעו את זה, הם לא ישתקו, כי עד שהם לא יקבלו את התוצאות שהם רוצים, הם יהפכו את המדינה, ושרי הממשלה יעזרו להם. מי לא ירד לבית-שמש לעזור להם? ביבי עזר להם שם, בנט עזר להם – השקיע כסף אפילו, אם אני לא טועה – לפיד, אני לא רוצה להגיד שגם מפלגת העבודה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> בגלוי? <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> מה לעשות, ניצחו. במגילת אסתר אמרו להמן: כאשר החילות לנפול – נפול תיפול, כך אמרו לו ברגע שהוא התחיל. הייתה עצרת – אני רוצה שתשמעו, חברי כנסת – הייתה עצרת תפילה. הדבר הראשון, ביקשו על הגשם, ביום ראשון; כמה זמן לקח עד שהיה גשם, יומיים? גשם חזק. התפילות עזרו, שלא יספרו לי היום סיפורים. כמה זמן חיכיתם? כולם חיכו כל החורף לגשם. זה לא יעזור לכם, רבותי, לא יהיה גיוס, כלום, ולא יהיה – בדיור לצערי לא יהיה כלום; לצערי אני אומר את זה. וגם בבית-שמש לא יעזור; בית-שמש נפלה לחרדים, זה לא יעזור לכם. כמה שתשקיעו יותר לרדוף אותנו ולהשפיל אותנו, כמה שינסו יותר לקחת, לגנוב את הכסף שלי – כי קצבאות ילדים זה שלי, לא של הממשלה. זה – – – <יפעת קריב (יש עתיד):> זה המסים שאתה משלם. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני משלם, גברתי, כמו – אני משלם – – <יפעת קריב (יש עתיד):> המסים. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – לא פחות ממך, ואני לא אוהב את ההערות. ואם תעשי את החשבון כמה אנחנו משלמים מס הכנסה ומס על הדירות, על כל הדברים, משלמים יותר ממה שאת משלמת, עם כל הכבוד. אה, אני אוהב את המוסר. כל אלו שהנשים עובדות, אז לא משלמים מס הכנסה? <יפעת קריב (יש עתיד):> מי שלא עובד – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> איזה, איזה, איזה לכלוך את מלכלכת על הציבור? לא משלמים, כל מי שאשתו עובדת? אז הוא לא עובד, אבל אשתו עובדת, היא לא משלמת מס הכנסה? <יפעת קריב (יש עתיד):> – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> מה זה? איזה מין מילים זה להגיד שלא משלמים מס הכנסה? דמגוגיה, עוד אחת, של אין עתיד, עוד דמגוגיה אחת, אז מה. והיות שהסקרים מראים שברוך השם הוא יורד, לפיד, ואנחנו יודעים על אבא שלו, שמ-15 מנדטים ירד לאפס, מתחת לאפס, ואני בטוח שגם הוא, בעזרת השם, עם הבחירות, עם הרִשעות שהוא ממשיך לעשות לציבור החרדי, אני בטוח שבבחירות הבאות – תרשמי לך, גברתי – אפס מנדטים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יעקב ליצמן. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אילן גילאון להציג הצעת אי-אמון מטעם סיעת מרצ: עריצות ודיקטטורה של הרוב הקואליציוני נגד האופוזיציה בכנסת. אהה, זה אותו שם כמו של יהדות התורה, והמועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון, לעומת זאת. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר להגנת הסביבה, חברי וחברותי חברי הכנסת, אתה לבטח יודע, אדוני, שהציונות חזרה. כך שמעתי. לא, היא לא עומדת לחזור, היא לא חוזרת, היא כבר חזרה. אבל לא זו בלבד שהציונות חזרה, אדוני, היום גם שמעתי שהממשלה היא ממשלה מצוינת, אליבא דשר נפתלי בנט. וכאשר הוא נשאל מדוע היא מצוינת ובמה היא מצטיינת, הוא אמר: תראו איזה חוקים חוקקנו, שלושת החוקים; הוא מנה כמובן את חוק שוויון בנטל, הוא מנה כמובן את חוק המשילות, את חוק משאל העם – ואגב, בא לי רעיון פנטסטי למשאל העם, חבר הכנסת, כבוד השר: ראיתי הבוקר בעיתון "הארץ" קלפי שקופה, קלפי שקופה, כן, קלפי שקופה. זה שיטת פוטין בבחירות – יש קלפי שקופה, גם הפתקאות לא במעטפה, כולם מצביעים. הם באמת הגיעו ל-96.77%. פה, בכנסת שלנו, הגיעו להרבה פחות מהדבר הזה, אבל זאת שיטה לעתיד. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אל תיתן רעיונות, חבר הכנסת גילאון. אל תיתן רעיונות. <אילן גילאון (מרצ):> לא לא, אני לא צריך לתת, חבר הכנסת, אני לא צריך לתת רעיונות, רעיונות קיימים, שיטת פוטין עובדת. ולאחווה החדשה הזאת של המדינה והממשלה המצוינת כמובן הצטרף אח חדש, אביגדור ליברמן, וכל אחד רצה להביא את ההישג שלו, כמו שנקרא: לרוץ מהר לספר לחבר'ה – לא משנה מה. לא משנה שהכנסת הזאת נמצאת בתחתית המדרגה, ואדוני, אני יודע שקצפְתָ, אני מאוד מצטער – הדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה להכאיב לאדוני, בשום מקרה לא. אתה יודע, המהפכות הגדולות נעשות, אבל לא על כאבם של אנשים, ואני ממש לא רציתי להעציב אותך, אבל לא הייתה שום אפשרות, בביזיון הגדול שקרה כאן אצלנו בכנסת בשיטה הקודמת. והרי הכול היה קש וגבבה, אדוני. הממשלה המצוינת הזאת, שהביאה את שלושת החוקים – אה, וגם אמר עוד השר נפתלי בנט: והוזילה את הילקוטים ב-5%, ואני לא יודע איך הוא שכח את השמנת המתוקה, שגם כן ירדה – היא ממשלת הקש והגבבה, והעיקר הופך לטפל, והמרכז הופך לשוליים, ואין שם פשוט שום דבר. זו מדינה, אדוני, איך אמר חבר הכנסת ליצמן, "בלופרים"? זה נקרא החיב"סים – אנשים שחיים בסרטים, אדוני. ניקח את חוק השוויון בנטל, אדוני, וזה קשור לשוויון בנטל כמו שאני יכול להיות רקדן הבלט נורייב, תאמין לי. זה לא יותר ולא פחות מחוק הסדרים בגיוס שבא להסדיר את עניינן של ישיבות ההסדר, ובזה זיל גמור, ותו לא. ולגבי החוק השני, שהוא חוק המשילות, אז תסתכל מה מפגינים לנו אלה שהיום תומכים בחוק המשילות כל כך, משליכים את כל יהבם על החוק הזה. הם סוחטים את אותה ממשלה שהם רוצים למנוע ממנה סחיטה בעתיד, על-ידי כך שהם מעלים את אחוז החסימה, והכוונה היא ברורה לחלוטין. אבל, אדוני, שלושת החוקים, יותר מכול, הם באמת מייצגים את הטפלות, את איך שהדברים הלא-חשובים הופכים לחשובים. ואנחנו, אתה יודע, נשאלנו בערוץ הכנסת למה היינו מציעים שכל אחד יתחפש, בתוכנית של מינה צמח ורוני מילוא. למשל, האם היינו רוצים שליברמן יתחפש לקרי? והתשובה הייתה: אנחנו לא יודעים, הוא כבר מזמן התחפש לקרי. ולמי היינו רוצים שראש הממשלה יתחפש? ואז אנחנו חשבנו שאולי הוא צריך להתחפש לבגין, כדי שיהיה לו מספיק אומץ ללכת אל הפעימה הרביעית הזאת, שאין לו כל כך – ואני באמת לא יודע למי להאמין תמיד, לידו הימנית או לשר הביטחון שלו, אדוני. אנחנו, בפעימה הרביעית הזאת מגיעים לכדי כך שאנחנו צריכים לעשות שוב מחווה של שחרור אסירים. זה מתוך ההתעקשות האיומה הזאת שאי-אפשר היה לצנן קצת את הבנייה בשטחים. אדוני, 123% גידול בבנייה בשטחים לעומת 3% בתוך הקו הירוק. אז על מה אנחנו מדברים? ואז, אני כל החיים חי בתפיסת עולם של הגדרה עצמית, כי זה הדבר הכי חשוב, והנה פתאום על מה אנחנו מתעקשים: אם אבו מאזן יקרא לישראל מדינה יהודית או לא. אם הייתי היועץ של אבו מאזן, וחבל שאני לא, הייתי אומר לו: לך על זה, מה זה חשוב? אנחנו פתאום זקוקים להגדרה של אחרים ולא להגדרה עצמית שלנו? ועוד של מי? של הפלסטינים. זה יכול להיות רק אצל מי שמחפש כל דרך כדי למקש, כדי להמציא תירוצים, שלא מבין באמת שזה האינטרס שלנו. ואז, כאשר אני חושב לעצמי למי להאמין, לראש הממשלה שמדבר על שתי מדינות או לשרה ציפי לבני או לשר הביטחון, אז גם קופץ שר הביטחון ומשנה את דעתו הבוקר – אני רואה בכותרת הראשית – הוא עכשיו תומך בתקיפה באיראן. גיב א קוק, מה קרה כאן? כאילו, לא היה לנו איראן כבר חודש. פתאום הנושא חוזר לכותרות, לא ברור לי לגמרי למה: האם זה אחרי החזון הכל-כך מייאש של שר הביטחון, שאמר שזה לא יקרה בדורו? או שהוא מנסה לתפוס נישה חדשה כדי להמציא נושאים חדשים? כי אנחנו, אדוני, נמצאים במצב של המצאת props כל הזמן. אנחנו ממציאים דעות. שלושת האחים, עם האח החדש שחבר לאחווה, כל הזמן ממציאים נושאים כדי שיהיו להם הישגים, והנושאים האלה הם ריקים. הרי תראה, אנחנו מדינה של בועה, של בועות. יש לנו בועת נדל"ן, אדוני, אנשים לא יכולים לקנות דירות, והפתרון של קורת גג הוא פתרון משולב. אני חושב שהעניין של הורדת המע"מ הוא בכיוון הנכון, אבל הוא חייב להיות אוניברסלי, לכולם. ולא די בכך, המדינה צריכה להתערב כדי לייצר מצב חדש, לפוצץ את הבועה הזאת. יש לנו בועת בריאות, אדוני. ופעם חשבנו שאי-אפשר לקנות בריאות בכסף, והיום אני אומר לך שלא רק שאפשר לקנות בריאות בכסף, מי שאין לו כסף, כשהוא עקוד מתחת לפנסים הגדולים של חדר הניתוח, הוא צריך לדאוג מאוד מאוד מאוד בימים האלה. בועה בכל תחום ותחום, כי אנחנו חיים בסרטים. אנחנו מסכמים שנה, ומה קרה בשנה הזאת? מה אתם עשיתם, כמו שאומרים, מה עשיתם בשביל המדינה, מכל ההבטחות שהבטחתם? ואתם אלה שהלכתם על גבו של הציבור המוחה הזה, שהבטחתם לו הבטחות. אומר ליצמן, בלופרים. באמת באמת בלופרים. אז לא רק שהציונות חזרה, גם שיטת פוטין עובדת, אדוני. ולא רק זאת, אלא שמדינת היהודים, הבלתי-רלוונטית מבחינת ההגדרה לחלוטין ולחלוטין, מסתבר בסופו של דבר שהיא כולה פרובוקציה של אנשים שהמכנה המשותף שלהם ביש עתיד בביתנו היהודי, הייתי אומר; לאחווה החדשה – חבר הכנסת, יש אחווה של שלושה עכשיו, פעם היו שני אחים, עכשיו שלושה אחים יוצאים לדרך. כדי לקיים את עצמנו על אדי הבל, הכול יד המקרה. בשנה הבאה יכול להימצא מאגר – שלום, אדוני היושב-ראש, תודה שהתחלפת. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> שלום, שלום. <אילן גילאון (מרצ):> – – – מאגר כספי עלום באיזשהו מקום, ולאחר מכן נראה מה יקרה ומה יתפתח, ובסופו של דבר, כמו ה"ספונק" אצל בילבי, אדוני היושב-ראש – זוכר את בילבי? בילבי – כשאתה היית פעם מתחפש לבילבי, היה לה מכשיר, לבילבי, קראו למכשיר הזה "ספונק". הוא פשוט הסתובב סביב הציר של עצמו ופשוט לא עשה שום דבר. ולכן, היות שאולי על-פי החוק – למה אולי? זה בטוח – זה נאום האי-אמון האחרון שנישא פה על הדוכן הזה, וכמה שזה אבסורדי וכמה שזה מזכיר את אורוול, שהאמת הופכת לשקר והטוב לרע, רק אי-אמון קונסטרוקטיבי, שקבעה ממשלה דסטרוקטיבית, אי-אמון של 65 חברי כנסת, רק הוא יוכל לעלות באופן שאני מעלה את הדברים כאן. ולכן, משום שמדובר לא רק בממשלה ובאסופה של אנשים שעוסקים באדי אוויר ובקש וגבבה, אבל חמור מכך, שום דבר מהותי, משמעותי, לא קורה בחלוקה הלאומית בשלושת התחומים שלה – לא בחלוקת העושר הלאומי, לא בחלוקת הארץ כפי שצריך לקיים אותה בשתי מדינות, כפי שהובטח לנו על-ידי ראש הממשלה הזה, ולא גם בשום תחום אחר; ומשום שהממשלה הזאת, בנוסף לכול, היא גם מסוכנת לציבור והיא לעומתית לציבור, תיקח לה את פסק הזמן שלה, כי היא הגיעה לזמן תפוגה, אדוני, וגם יש תאריך רקום על הדבר הזה והוא סוף הפגרה הקרובה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת גילאון. את הצעת האי-אמון הבאה, בנושא: הדיקטטורה של הממשלה מול האופוזיציה, ינמק חבר הכנסת טלב אבו עראר. עשר דקות, בבקשה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה מתהדר ואומר שהערבים בישראל נהנים מזכויות דמוקרטיות אמיתיות. אבל הפערים החברתיים-כלכליים, החוקים הגזעניים והאפליה מוכיחים אחרת, מכובדי ראש הממשלה; הם מוכיחים שישראל היא דמוקרטית רק עבור הרוב היהודי ודיקטטורית עבור המיעוט הערבי. הממשלה שבראשה עומד נתניהו התעלמה בקווי היסוד שלה מזכויותיהם של האזרחים הערבים ונתנה לגיטימציה ותמיכה למפלגתו של ליברמן, שחרתה על דגלה לפגוע בזכויותיהם ובמעמדם של האזרחים הערבים, לשלול את אזרחותם ואפילו לגרשם בחילופי אוכלוסין, ואפילו לגרש את נציגיהם מהכנסת. ממשלת נתניהו-ליברמן מחוקקת חוקים גזעניים, פוגעניים ואנטי-דמוקרטיים נגד החברה הערבית; חוק פראוור, שמטרתו נישול הערבים הבדואים בנגב מאדמותיהם, חוק המשילות, העלאת אחוז החסימה, שמטרתה לפגוע בייצוג הערבי – החוקים האלה, ואחרים, שמפלים את החברה הערבית לרעה, הם חוקים גזעניים. אפילו במשטרים דיקטטוריים לא מחוקקים חוקים כאלו. במשטרים אחרים לא הורסים את בתיהם של אזרחים. מדינת ישראל הורסת את בתיהם של אזרחיה. הידעתם, מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, הידעתם שמדינת ישראל הדמוקרטית הורסת בכל שבוע כ-15 בתים של אזרחיה הערבים הבדואים בנגב? אפילו דוח חדש של הפורום לדו-קיום חושף שרק בשנתיים, או בשנה וחצי האחרונות, נהרסו 1,261 בתים, בתי מגורים ומבנים השייכים לתושבים בדואים בנגב. כאן לא מדובר באכיפת חוק אלא במדיניות גזענית שמטרתה להביא את בעלי הקרקעות לוותר על תביעותיהם, תביעות הבעלות שלהם, ולהסכים להעתיק את מגוריהם לעיירות או לכפרים המוכרים. אני הורס לך את הבית, מנשל אותך מאדמתך, כדי שתסכים, "ראס בין עין אבוכ". זו הכוונה וזו המדיניות: שתסכים לעבור. לאן לעבור? לגיהינום, ולא לגן-עדן, לעבור למקום שיש בו מצוקת דיור אדירה, חונקת, למקום שאין בו אפילו מגרש אחד למגורים: לא בערערה, לא בכסייפה, לא בחורה, לא בלקיה, לא ברהט ולא בכל מקום אחר. כנראה ממשלת ישראל לא יודעת שאנחנו, כבני-אדם, מתחתנים, מתרבים – הריבוי הטבעי, אפילו, לא מובא בחשבון, לכן אסור לבנות בית חדש. אתה חייב להסתדר עם מה שיש. בנוסף, מדיניות ההריסות מיושמת לא רק כלפי תושבים שבנו מבנים חדשים, אלא גם כלפי אלה שביצעו תיקונים קלים. לדוגמה, בעקבות הסערה שפקדה את הארץ נהרסו בתים או שנגרמו לכמה בתים נזקים. באו בעליהם לעשות תיקונים, ואז קיבלו צו הריסה – על הבתים שנבנו לפני 30, 40 שנה. אז זו טענה מופרכת. מעבר לכך, הריסות מתבצעות לא רק ביישובים הבלתי-מוכרים, אלא גם לגבי מבנים חדשים שנבנים ביישובים המוכרים, שבהם תוכניות הפיתוח של היישוב מעוכבות במשך שנים ולא ניתנים היתרי בנייה. הכוונה כאן: לא תקבל ממני היתר בנייה, כדי שתהיה לי ההזדמנות להרוס לך את הבית. זו הכוונה. לחנוק כמה שיותר, לפגוע כמה שיותר באזרח הערבי. מדינת ישראל הדמוקרטית. בושה וחרפה שתמשיכו להגיד "דמוקרטית", כי דמוקרטיה ליהודים – כן; היהודי מרגיש חופשי לחלוטין, בונה ללא היתר, חי וגר איפה שהוא רוצה, ולא הורסים לו בית. אבל לערבי – אוי ואבוי. ערבי יבנה בית? חראם. מכובדי היושב-ראש, אפילו כאשר אנחנו, כערבים בדואים, מממשים את זכותנו להפגין נגד חוק פראוור או נגד הריסת הבתים, באה המדינה ואומרת – ושים לב למה שאומרת המדינה בפני בג"ץ רק לפני שבועיים או שלושה שבועות, מה אומרת המדינה: "להפגנות הבדואים יש רקע לאומני חתרני", ואומרת גם: "ההפגנות נגד חוק פראוור עלולות לפגוע בביטחון המדינה" – יא חביבי. אם אני מפגין כערבי, כבדואי, אני פוגע בביטחונה של המדינה; אוי ואבוי למדינה שאני מפגין בה, ממני. הן "עלולות לפגוע בביטחון המדינה, ולכן מתפקידו של השב"כ" – שימו לב, חברי הח"כים – "להזמין לשיחות אזהרה פעילים שהשתתפו בהן". כך טוענת המדינה בפני בג"ץ. תשובת המדינה מגלה בתוכה אפליה בין סוגי מחאות, למשל בין המחאה החברתית לבין המחאה נגד חוק פראוור. איש לא היה מעלה על דעתו לסמן את המחאה החברתית או את הפגנת החרדים נגד חוק הגיוס כעניין ביטחוני הראוי לטיפול בידי השב"כ. יתערב השב"כ, תתערב המשטרה, תתערב הממשלה, תתערב המדינה, כל העולם יתערב – תהרוס את הבית, אני אקים את הבית מחדש, מהמקום שלי לפני קום המדינה, לפני שהמדינה הזאת קמה, על הגזענות, על האפליה. אני לא אעבור דירה, אני לא אפנה את אדמתי ואת ביתי. מחאה בנושא האזרחי שנחשבת מרכזית עבורנו, כערבים בדואים בנגב, או בכלל, מסווגת כחתרנית, לאומנית, וכאיום על ביטחון המדינה. זו דוגמה קיצונית להתממשות הפטירה של הדמוקרטיה – אני לא אומר "הסכנה", אלא "הפטירה"; זו תעודת פטירה לדמוקרטיה, הטמונה במעורבות השב"כ במחאה. הרי השב"כ חוגג בחברה הערבית. במינוי מנהל בית-ספר השב"כ מתערב, במינוי הסגן השב"כ מתערב, בהפגנה – מתערב, ואולי גם בנישואים יתערב באחד הימים. גם כשהולך צעיר להתחתן, אולי יתערב השב"כ. השב"כ מעורב בכל מה שקשור לערבים. לסיכום אני אומר: די להריסת הבתים. די להריסת הבתים, הרי הריסת הבתים היא הריסת העתיד. לזה הממשלה חותרת, להרוס את עתידם של הצעירים הערבים, לפגוע בצורה מאוד קשה וקיצונית באוכלוסייה הערבית. ואז יתממש, או יתגשם, יותר נכון, חלומו של ליברמן, שרוצה לגרש את הערבים מכאן. לכן, תתעוררו, לפני שיהיה מאוחר. אני מזהיר מעל בימת הכנסת: נא להתעורר, לסגור פערים ולהתייחס לאוכלוסייה הערבית כאל אזרחים במדינת ישראל. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה, חבר הכנסת אבו עראר. את הצעת האי-אמון הבאה, בנושא עריצות ודיקטטורה של הרוב הקואליציוני נגד האופוזיציה בכנסת, ינמק חבר הכנסת מוחמד ברכה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, מראית העין אומרת שאין סכנה לקיומה של הממשלה, אבל הממשלה אפילו מאסה בסדרי הדיון של הכנסת עד כדי שהיא הייתה צריכה לחוקק חוק שיפסיק את ההתדיינות הזאת של סיעות הכנסת מהאופוזיציה – שמציגים אי-אמון בממשלה ומעלים את סדר-היום החלופי של סיעות האופוזיציה. אפילו את מראית העין הזאת של דמוקרטיה הממשלה הזאת לא יכלה לשאת, והיא מאסה בה והלכה עד כדי חיקוק חוק-יסוד כדי למנוע זאת. לכן היום הוא היום האחרון בכנסת שבו מובאות הצעות אי-אמון, למעט הצעת אי-אמון שתזכה לתמיכה של 65 חברי כנסת, אפילו לא 61. זאת אומרת, גם אם יהיה רוב בכנסת נגד הממשלה, הרוב לא יוכל להתממש ולא יוכל אפילו להציע הפלת הממשלה אלא ברוב של 65. אבל זה בעצם מסגיר את התמונה במלואה: ממשלה של עריצות, ממשלה שיכורת כוח, ממשלה שרוצה לשריין את עצמה באמצעים אדמיניסטרטיביים גם אם היא תיכשל בכל דבר ועניין. בעניין של המשא-ומתן לשלום, שיש בו משא-ומתן אבל אין בו שלום, הממשלה בעצם מערימה כל מכשול אפשרי כדי למנוע התקדמות בתהליך. בתקופה הזאת נרשמה העלייה התלולה ביותר בשיעור הבנייה בהתנחלויות – 23%. ממשלה שמנהלת משא-ומתן לשלום – – – <אילן גילאון (מרצ):> 123. <מוחמד ברכה (חד"ש):> 123%. ממשלה שמנהלת משא-ומתן, כאילו, אפילו כבלוף, לא עושה דבר כזה. הממשלה של אולמרט, שהמציאה את הסיפור של ההכרה במדינה היהודית – הססמה הזו שודרגה על-ידי ממשלת נתניהו, והוא מבקש מהפלסטינים להכיר בישראל כמדינתו של העם היהודי. מה משמעות הדבר? משמעות הדבר להכיר בעמוד השדרה של הציונות. הם רוצים שהתנועה הלאומית הפלסטינית תהיה סמי-ציונית. זה בעצם בא לומר שהתנועה הלאומית הפלסטינית תכיר גם בחוק השבות הישראלי. זה דבר שאין לו אח ורע בשום מקום בעולם. למרבה הצער, בפגישתו של הנשיא אבו מאזן אתמול עם הנשיא אובמה הוא היה צריך לשמוע כל מיני עצות, למה שהוא לא יסתכן בשביל השלום. להסתכן במה? הוא יגיש מה לכיבוש הישראלי? ייתן לו מה? את חוסר החיים, את חוסר הכבוד, את ההתנחלויות, את הרדיפות, את ההרג, את המצור? במה הוא יסתכן, אבו מאזן? למרבה הצער, יוצא לנו אחד בפמלייתו של אבו מאזן, נביל שעת', שאומר: לו הישראלים היו מעלים את העניין של המדינה היהודית בסוף המשא-ומתן, אחרי שאנחנו הגענו להתקדמות בסוגיות הקבע, יכול להיות שהיינו דנים בזה בצורה אחרת או מוצאים פתרון. מי שׂמך – מי שמו, את נביל שעת', להגיד את הדברים האלה? באיזו זכות הוא אומר את הדברים האלה, במקום הפליטים, במקום האזרחים הערבים בישראל? כשבעצם, עצם ההכרה היא לא הכרה בתיאור מצב אלא בהתהוות מצב. איך ישראל הפכה למדינה יהודית? על-ידי גירוש הפליטים הפלסטינים ועל-ידי חוק השבות. והפלסטיני נדרש להכיר בזה? אין גבול לחוצפה של ממשלת ישראל ואין גבול לרפיסות של אנשים שבאים לגלות הבנה בשלב כלשהו, בתנאים כלשהם, במצב כלשהו? ואם לא די בכל המכשולים האלה, באה הכנסת, ביוזמת הקואליציה, וחוקקה את חוק משאל עם בשבוע שעבר. בעצם חוק משאל עם מרוקן מתוכן לחלוטין כל דיבור על שלום. הרי יש מישהו שיכול לתאר לעצמו שיהיה הסכם שלום בלי ירושלים המזרחית כבירתה של המדינה הפלסטינית? יש מטורף כזה, חוץ מאשר בבניין הזה? באולם הזה? באים ואומרים שבשביל לסגת במסגרת של הסכם שלום צריך 80 חברי כנסת מתוך 120. זאת אומרת, מה אומר נתניהו? גם אם אני, בנימין נתניהו, מגיע להסכם עם הפלסטינים, אני כבר שמתי את המקלות בגלגלים, וזה לא יאושר בכנסת; כי תמיד תמצא 40 מטורפים בבית הזה שיגידו "לא" לכל שלום. אז, כל הסיפור, הכרה במדינה יהודית, לא הכרה במדינה יהודית – לא מדובר על מדינה יהודית ולא מדינת בטיח; מדובר על התנגדות מוחלטת, חד-משמעית, לכל הסכם שלום, על-פי הראייה של חוק-היסוד האדיר הזה שנקרא חוק משאל עם. למה שאני אאמין לנתניהו? פעם אמרתי שאני אאמין לאקוניס, היום אני אומר שאני אאמין לבנט. הוא אומר בפה מלא – אתם שומעים, חברי הכנסת? אתם שומעים, הציבור? – הוא אומר בפה מלא: אין אפשרות להגיע להסכם שלום, יש לנהל את הסכסוך. הוא רוצה לנהל את הסכסוך. ואז אובמה מבקש מאבו מאזן שיסתכן בשביל השלום. איזה שלום ואיזה נעליים? מה מציעים לפלסטינים? מציעים להם עבדות והתנחלויות. ועכשיו, כשיש עיסוק בתהליך, שולפים את העניין האיראני. והיום אנחנו מתבשרים שיעלון שינה את דעתו. יש דמוקרטיה, יש סיעור מוחות בתוך הממשלה, ואז הוא מוכן לקבל מתקפה על איראן. זה ספסרות בדם, ספסרות נוספת בדם; בדם של ישראלים ושל אזרחי כל המזרח התיכון ואזרחי איראן. מתנהל תהליך של דיאלוג בין איראן לבין המעצמות – מה הדיבור הזה, שהוא מחוץ להיסטוריה, מחוץ לאנושות, מחוץ לקונסנזוס הבין-לאומי? יש פה תאווה לחרחור מלחמה, תאווה להקזת דם. הממשלה הזאת היא הממשלה שחוקקה את חוק הגיוס, חוק העלאת אחוז החסימה, והיא ממשיכה באותה מדיניות נגד הציבור הערבי. קודם הייתה אפליה, והייתה אבטלה, והיו הפקעת קרקעות, עוני, הדרה, הוצאה מחוץ למעגל הלגיטימיות, כי ממשלה שתקום בתמיכת חברי כנסת ערבים היא ממשלה לא לגיטימית; עכשיו התקדמו עוד קצת – על הזכות לבחור ולהיבחר. הם עכשיו אומרים לערבים איך להיבחר. ואז קובעים את המספר הזה, 3.25, שהוא קצת מעל לכל מה שקיבלה רשימה או סיעה שמייצגת את האוכלוסייה הערבית. בהתחלה דיברתי על הערעור, המיאוס של הממשלה בסדרי הדיון הדמוקרטיים בממשלה, עד כדי לאסור הצעות אי-אמון, ועכשיו הם עושים שרירים לערבים ומעלים את אחוז החסימה. ולא די בכך, הממשלה מאוד מאוד עמלה ומשקיעה על מנת לפתור את בעיית הדיור. מצוין. אבל היא הגיעה לנוסחה של פטור ממע"מ, או מה שקרוי "דיור ליהודים"; לא ליהודים – ליהודים מסוימים. זאת אומרת, הערבים – אאוט, החרדים – אאוט, שזה יותר משליש מהאוכלוסייה במדינת ישראל. וזה נעשה תחת ידו של שר האוצר לפיד. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אני מסיים. לסיום, אדוני היושב-ראש, היום בתוך הבשורה החגיגית על כישלון המשא-ומתן מודיעה השרה לבני, ולא פחות, שהקבוצה האחרונה של האסירים לא תשוחרר במסגרת ההסכם בין ממשלת ישראל לבין אש"ף. ואני רוצה לומר שכולם, כל אלה הם אסירים ביטחוניים אזרחי מדינת ישראל. והם עצורים, נמצאים בבתי-המעצר עוד מלפני אוסלו. מדינת ישראל מנהלת משא-ומתן עם המנהיגים ששלחו את האנשים האלה, שנמצאים בכלא, אבל הם משאירים אותם נמקים בתוך בתי-הכלא. אם לא היה צריך להוציא אותם מהכלא בגין ההסכם עם אש"ף, היה צריך להוציא אותם מהכלא כי הם אזרחי המדינה, מתוך כבוד לאזרחי המדינה. אבל כנראה כל כך הרבה מטלות, כל כך הרבה אתגרים, כל כך הרבה סכנות אורבות לנו, כאזרחים במדינה הזאת, שאנחנו נצטרך לעמוד בפני כולם. וההזדמנות הבאה תהיה ביום האדמה הקרוב, ב-30 בחודש, והציבור הערבי יגיד את דברו. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת ברכה. הצעת האי-אמון הבאה בנושא: עריצות ודיקטטורה של הרוב הקואליציוני נגד האופוזיציה בכנסת. ינמק אותה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הכותרת הראשית בעיתון של היום הייתה על תוכנית לביטול המע"מ על דירה ראשונה לזוגות צעירים, תוכנית ראויה בהחלט. כמה פעמים עליתי כאן לבמה, כשדובר על דיור, ואמרתי שהממשלה יכולה לעשות צעדים אמיתיים להוזלת הדיור, והצעד הראשון זה ביטול כל מיני מסים. זה יכול להוריד את מחיר הדיור בכ-30%, אם מורידים מסים שונים, וזו באמת הורדה משמעותית. רק אני קראתי אחר כך שהתנאי לקבלת ההטבה הזאת הוא שירות צבאי, ולתומי חשבתי שמדובר בליברמן, ואז קראתי, ומסתבר שזה לפיד. ואז שאלתי את עצמי את השאלה מה ההבדל בין ליברמן ללפיד. אם שר האוצר בא ושם את הסעיף הפוגעני הזה, שהמשמעות הכלכלית שלו היא זניחה אבל המשמעות הגזענית שלו היא אדירה, מאיזה בית-ספר זה בא? איזה זלזול באזרחות, איזה יהירות, איזה רשעות. מה, לפיד רוצה להוכיח שהוא שונא ערבים לא פחות מנתניהו? אין, אין, אני לא מוצא – אני חשבתי כמה, בכלל, דרך אגב – כמה אזרחים ערבים קונים דירות בפועל, הולכים וקונים דירה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כמה בכלל יש בנייה לדיור ציבורי? זה אפס מאופס. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אין דירות למכירה, האזרחים הערבים ב-95% בונים דירות. אם הייתה ממשלה ראויה, לא ממשלה מרושעת, ולא הייתה הצעה מנוולת כזאת, שאין מילים אחרות לתאר אותה, היא הייתה צריכה להגיד: אנחנו מורידים, מבטלים מע"מ על דירות לקנייה, אבל האזרחים הערבים, שהם דפוקים, שהם עניים, שיותר ממחצית מהם מתחת לקו העוני, שמצבם קשה, צריך למצוא את הדרך לתת להם את ההטבה גם אם הם בונים דירה – בביטול מע"מ על כל מיני חומרי בנייה, במציאת שיטה למתן תוספת מסוימת – לפתור את הבעיה הזאת, שהם לא קונים דירה בפועל. ככה הייתה צריכה לנהוג ממשלה, שהצדק ייקוב את ההר, שלא יימנע מהערבים. אין פירוש אחר לעמדה הזאת. מר לפיד מתהדר שהוא איש נאור, איש שינקין, איש העולם החדש, ומסתבר שהוא גזען מהסוג הישן, המרושע, המנוול. אין מילים לתאר זאת. נותן לנו שיעורים בגלגול עיניים, כבודו. הוא הוריד את המסכה, וטוב שהוריד את המסכה, ושכולם ידעו ששר אוצר שבא עם תוכנית כזאת הוא גזען. אין הבדל בינו לבין ליברמן. אין הבדל. רק שאת התוכנית שלו אפשר להעביר ביתר קלות, כי הוא כביכול ליברל. ליברל בגרוש. לאומן. שוביניסט. כל פעם בא לכנסים, ואומר: אני רוצה לשפר את מצבה של האוכלוסייה הערבית. אין קשר בין מילים למעשים. יש ניתוק מוחלט. יש חומה סינית בין המילים היפות לבין המעשים המרושעים. אני קורא לשר האוצר להתפטר. זה לא דבר של מה בכך, מה שהוא עשה. זו גזענות לשמה. אי-אפשר לתפוס את המעשה המנוול הזה. מכובדי היושב-ראש, זו סיבה, זה העניין הזה, שבא שר אוצר, לא החליק במילים – חברת הכנסת שלי יחימוביץ, הוא לא החליק במילים, הוא לא היה באיזה ריאיון ולא ידע מה להגיד. הוא ישב על תוכנית, חשב עליה, תכנן אותה חודשים רבים, וזה מה שיצא. לא עשה את זה כאילו באיזו תוכנית טלוויזיה, ששאלו אותו שאלה והוא לא ידע מה להגיד או משהו, איזו תוכנית שבאה כלאחר יד, אלא זו תוכנית שישבו עליה חודשים. והוא בא עם בשורה: אני בא לעזור לזוגות צעירים, רק לא ערבים. רק לא ערבים. איזה עתיד? איזה יש עתיד? אני לא מאמין לשר האוצר הזה. אי-אפשר להאמין לו, אי-אפשר להאמין למילים שלו. אני חושב שכל אדם ראוי בארץ וכל העיתונאים שמהללים אותו צריכים להגיד לו בפנים שלו שהוא עושה מעשה גזעני. אתם יודעים מה? קשה לי לתאר ששר מהליכוד היה עושה זאת. אפילו אקוניס לא היה עושה את זה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה לא הייתי עושה? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> סוף-סוף מילה טובה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה לא הייתי עושה? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – זה לא כל יום. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אי-אפשר לפגוע באנשים בצורה כזאת. אני דורש במפגיע מראש הממשלה לשנות את התוכנית, ולא רק שלא יהיה תנאי של יוצאי צבא, אלא שיהיה תנאי כיצד לעזור לזוגות שבונים את הבית בכספם ולא קונים אותו; כי בקניית דירה יש מע"מ, אבל כשאתה בא לבנות בית, צריך למצוא דרך לכל מי שעושה תוכנית "בנה ביתך". זה צדק, זה דבר ראוי, זה מתקבל על הדעת. אבל להפלות בצורה כזאת – רק אדם מרושע מסוגל לעשות, ועוד בכוונה תחילה ובתכנון מראש. אני קראתי את הצהרתה של גברת ציפי לבני. פתאום – היא כבר שנה אומרת: ישוחררו אסירים, אנחנו נעמוד בהתחייבויות שלנו – היום יש לה הצהרה: אם אין תוכנית מסגרת, לא ישוחררו אסירים. וחשבתי שדני דנון מדבר. בפעם הראשונה חשבתי שליברמן, מסתבר שזה לפיד; עכשיו, חשבתי שזה דנון – יצא שזו לבני. אני שפשפתי את העיניים: שרת החוץ שנכנסה לממשלה בשביל לקדם תהליך מדיני יוצאת בהצהרה כזאת, כשהיא יודעת שזה עלול למוטט את כל המשא-ומתן. אז עוד פעם יצא המרצע מן השק. מסתבר שגם אנשים שמתהדרים בליברליות, ושוחרי שלום, כשהם נכנסים לבית של הליכוד ושל ישראל ביתנו, הם, איך אומרים, מסתגלים ומאמצים את העמדות הקיצוניות של המפלגה הראשית ושותפה מימין מר בנט. רואים שלא לבני ולא לפיד השפיעו במשהו אלא הושפעו. אולי הם באמת כאלה, לא הושפעו בכלל, אבל זה מה שיצא מהם. אני חושב, כבוד היושב-ראש, שישנה עוד סיבה אחת שצריך בגללה להביע אי-אמון בממשלה, והיא שראש הממשלה אומר דברי לא-אמת, דברי שקר, בארצות-הברית. הוא אומר שיש שוויון לאוכלוסייה הערבית, שהאוכלוסייה הערבית נהנית משוויון מלא. אני לא יודע על מה הוא מדבר כאשר אחוז העוני הוא מעל 50%; כאשר הילדים הערבים העניים הם מעל 60%; כאשר ההקצבה לתלמיד ערבי היא שליש מלתלמיד יהודי; כאשר ברוב היישובים הערביים אין תוכנית מִתאר; כאשר אנחנו רואים רק בולדוזרים. יהודים רואים בולדוזרים, אומרים: ואללה, באים לבנות; אנחנו רואים בולדוזרים, נתפסים פחד – באים להרוס. את הממשלה הזאת צריך להרוס. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת זחאלקה. את הצעת האי-אמון האחרונה, בנושא: שנה לכישלון הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי, ינמק חבר הכנסת שאול מופז. בבקשה. <שאול מופז (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שנה עברה, שנה חלפה מאז שהממשלה הנוכחית פיזרה שורה של הבטחות. בשנה ניתן לעשות המון, הרבה מאוד, בשורה ארוכה מאוד של תחומים, אבל דבר לא נעשה. אנחנו יכולים לומר את זה היום, בסיכומה של השנה הזאת. המצב הוא הפוך. בכל יום המציאות בישראל הופכת להיות יותר ויותר קשה. ואומר לכם בגילוי לב, אני לא יודע מה יותר חמור: האם העובדה שמתעלמים ומזניחים, ולא מטפלים בשורה ארוכה מאוד של נושאים, או מציאות שבה מבטיחים ומבטיחים ומבטיחים ובסופו של דבר, בסופו של יום, בסופה של שנה, אדוני היושב-ראש, לא קורה דבר. ואני אומר באופן כללי עוד דבר אחד מאוד מאוד משמעותי שקרה בשבוע האחרון, והוא סימפטום של התנהגות דורסנית של הממשלה הזאת. זאת ממשלה יהירה, נהנתנית, חסרת אחריות, ורב-ראשית – יש שם כמה ראשים, בממשלה הזאת, וכל אחד מושך לכיוון שלו. ולכן הם גם מתקשים לקבל החלטות, אלא אם כן החתימו ואלא אם כן עשו את הדיל ואלא אם כן ניסו לחייב את כולם למשמעת כזאת או אחרת. אנחנו, אדוני היושב-ראש, צריכים ממשלה של מעשים ולא ממשלה של דילים. זאת ממשלה שעושה מאמצים עליונים להגיע לדילים קבוצתיים, כי אחרת היא לא מסוגלת לקבל החלטה. נושאים שהם מאוד מאוד מרכזיים בחייה של האומה ובחייו של עם ישראל הפכו להיות סחר-מכר בקרב הקואליציה, בין חלקי הקואליציה. וזה לא סוד שהם מפחדים. הם מפחדים אחד מהשני. הם לא מאמינים אחד לשני, ראשי הסיעות בקואליציה, ולכן הם צריכים לעשות את הקומבינה ואת הדיל בשביל להגיע להחלטה. ומכאן לשורה של מחדלים שהיו במהלך השנה הזאת, ואני מתכבד להציג אותם כאן בפניכם. לפני שנה בדיוק הובטח לנו שהממשלה הזאת תטפל ביוקר המחיה במדינת ישראל, ואני שואל: האם משהו הוזל בשנה הזאת? האם מעמד הביניים, אותן אוכלוסיות קשות-יום, יכולות לבוא ולומר מה הוזל בסופה של השנה הזאת? יוקר המחיה רק עולה ועולה, וזה הפך להיות מלחמת הישרדות של חלקים גדולים מאוד בציבור הישראלי. חלקים גדולים מאוד בציבור הישראלי כל בוקר מחדש מתחילים יום של הישרדות בגלל יוקר המחיה במדינת ישראל. אפילו מוצר אחד, אחד, לא הוזל במהלך השנה הזאת. מחירי הדירות, אדוני היושב-ראש, זינקו ב-8% בשנה האחרונה, ואני שואל: האם לא ניתן היה במהלך השנה הזאת לעשות איזשהו צעד מעשי, פרודוקטיבי, אמיתי, על מנת להוזיל את מחירי הדירות, לפחות מול האוכלוסייה של הזוגות הצעירים, שאצלם בעיית הדיור הפכה למכשלה הקשה ביותר בישראל בבואם להקים משפחה? לא היה אפשר לעשות כלום בשנה הזאת? זו שנה שהם לומדים את הנתונים? אי-אפשר ללמוד את הנתונים בחודש, חודשיים, שלושה, ואחר כך לקבל החלטות? ואיזה פתרון מביא לנו היום שר האוצר, ומדוע דווקא היום, אדוני היושב-ראש? הוא שמע את ראש הממשלה אומר בריאיון מסוים באחד הערוצים שהוא מתכוון להיכנס לזה, שהוא מתכוון להחליט אולי איזושהי החלטה בנושא הוזלת הדיור בישראל, והנה מיהר שר האוצר להפתיע את חבריו בקואליציה, בהצעה שהיא נכונה אולי לגבי חלק קטן מאוד מהאוכלוסייה שנזקקת לדיור; היא אולי החלטה לטווח הקצר אבל אין בה בשורה לטווח הארוך, כיצד מגדילים את היצע הדירות במדינת ישראל על מנת שהוא יענה על הביקוש ובאופן הזה יוריד את המחירים. הדבר הבא, שמאוד מאפיין את הממשלה הזאת, וגם את הממשלה הקודמת, הוא העמקת העוני במדינת ישראל. הממשלה הזו הצליחה, מאוד, לבסס את מעמדה של ישראל בקרב מדינות ה-OECD, בקרב כל מדינות המערב, כמדינה שמובילה בשיעור העוני במדינות המערב. אנחנו במקום הראשון לרעה בשיעור העוני ובפערים בחברה הישראלית. ואני רוצה אולי לחזק את מה שאני אומר בכמה נתונים, אדוני היושב-ראש, שהם נתונים של עמותת "לתת", דוח העוני האלטרנטיבי של 2013: עלייה של 21% במשפחות שלא יכולות לרכוש ספרי לימוד וציוד נדרש לבית-הספר; שליש מהציבור הרחב מדווח על הרעה במצבו הכלכלי בשנת 2013 – שליש מהציבור נעשה יותר עני ב-2013, תחת מדיניותה של הממשלה הזאת; 52% מהציבור נאלצו לקנות השנה פחות מוצרי מזון מבשנה שעברה בגלל הרעה במצבם הכלכלי. שוו בנפשכם, אלה שהם עניים, ומעמד הביניים, 52% מהאוכלוסיות הללו קונים פחות בגלל המציאות, פחות מוצרי מזון. בשנה הזאת, ב-2013, בשנה החולפת, חל גידול בשיעור ממוצע של 24% בדרישת הנזקקים לסיוע במזון, ואני מדבר על מרכיבים יסודיים בחייו של אדם. אדם צריך לאכול, הוא צריך מזון. העוני הזה מתחיל לחלחל לשכבות חדשות; לא רק שהוא נעשה יותר עמוק בשכבות העוני הקיימות, הוא מחלחל לעוד ולעוד ולעוד ציבורים במדינת ישראל. מה לא רמסו כאן בשנה הזאת? את כבודם של אנשים, את יכולתם לכלכל את משפחותיהם ולהביא להם מזון. ממש בשבועות האחרונים דיברו על שוויון בשירות – קוראים לזה "נטל". במשמרת הזאת של הממשלה הנוכחית, התקווה הזאת לשוויון בנטל נרמסה ברגל גסה ובוטה. חוק טל 2, דיל שהוא גם כן דיל פוליטי – עבודה בעיניים על הילדים שלנו, על המשרתים בצה"ל, על הצעירים שעתידים להתגייס. איך יכול להיות, אדוני היושב-ראש, שכנסת ישראל, ממשלת ישראל, מעבירה החלטה שבגיל 26 אפשר להתגייס לצה"ל? נו, אני שואל אתכם. האם מישהו כאן, גם מאלה שתמכו בחוק, חושב שאפשר באמת לממש את זה? מישהו בצה"ל מתכוון לקבל אותם בגיל 26, 25 או 24? איך אפשר לשרת בגיל הזה? אלה נשואים עם ילדים. גם אם הם ירצו לשרת, הצבא, בגיל הזה לא כדאי לו שהם יתגייסו. אין פה שוויון ולא יהיה פה שוויון על-פי החוק הזה. אני יכול להמשיך ולדבר להזכיר את הרזרבות האכזריות והלא-הגיוניות שמשרד האוצר ומשרדי יש עתיד שומרים בקופתם, רזרבה חזירית, שאתה אפשר היה לקדם הרבה מאוד נושאים כלכליים וחברתיים במדינת ישראל. אני עוסק בתקציב, אדוני היושב-ראש, ב-30 השנים האחרונות בתפקידי השונים. לא ראיתי רזרבה בסדרי גודל כאלה ולא ראיתי רזרבה עד כדי כך חזירית. לפני זה מקצצים ופוגעים, מעלים את מס ערך מוסף, ומקצצים בקצבאות ילדים, ופוגעים בנקודות הזיכוי של הסטודנטים, ועוד שורה ארוכה מאוד של גזירות, ובה בשעה שומרים על קופה של למעלה מ-13 מיליארד, בנוסף ל-24 מיליארד שהם ה-3% המקובלים. ולבסוף, לפני שנה גם הבטיחו לנו שיהיה הסדר מדיני; שתוך תשעה חודשים יעשו כאן מאמצים ונגיע להסדר קבע ושאפשר יהיה להתקדם להסדר מדיני עם הפלסטינים. עינינו הרואות, בימים האלה המשבר הוא גדול מאוד; הפערים רק התרחבו, הם לא הצטמצמו; כל צד התבצר בעמדה שלו, ובגלל מסכת התנאים המוקדמים, הסיכוי להגיע להסדר כלשהו, בוודאי להסדר קבע, הצטמצם בצורה משמעותית. הדבר האחרון, אדוני היושב-ראש – יש לנו מערכת יחסים מאוד חשובה ואמיתית, היסטורית, זה שנים, עם ארצות-הברית של אמריקה. דווקא במשמרת הזאת – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אפשר אולי להשאיר את זה להצעת האי-אמון הבאה? <שאול מופז (קדימה):> כן. אני חייב להגיד את זה, מערכת היחסים הזאת נפגמה, בעייתית. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> פשוט הזמן תם. <שאול מופז (קדימה):> היום המנהיגים משני הצדדים, בארצות-הברית ובישראל, לא מאמינים אחד לשני, והיו לזה השלכות מרחיקות לכת. לכן, אין פה החלטה אחת שבוצעה. הממשלה הזאת דרדרה את מדינת ישראל ולצערי הרב, בזה – בלדרדר את מצבה של ישראל – הממשלה הזאת הצליחה מאוד. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה לחבר הכנסת מופז. ישיב במשולב לכל ההצעות סגן השר אופיר אקוניס, בבקשה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תודה. אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אדוני, בזמן הדיון הזה ממשיכים חיילי צה"ל בכל הגזרות להגן על אזרחי ישראל. אני מבקש, אני בטוח שבשם כולם, לאחל החלמה מהירה לפצועים מקרב חיילינו בתקרית בצהריים בצפון הארץ. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האופוזיציה החליטה בשבוע שעבר לפרוק כל עול, רמסה ודרסה את הדמוקרטיה הישראלית ברגל גסה, והיא עוד קוראת לעצמה האופוזיציה הדמוקרטית, האופוזיציה של המפלגות הדמוקרטיות. חבר הכנסת גילאון, מה שאתם עשיתם בשבוע שעבר לא רק החליש את הדמוקרטיה הישראלית, הוא ממש סיכן אותה. היה פה קרקס תקשורתי. הוקמה כנסת אלטרנטיבית, פרלמנט אלטרנטיבי. אני, אדוני היושב-ראש, אחסוך מכולנו את הביטויים שבוודאי אתם הייתם נוקטים אם המצב היה הפוך, אבל אפשר להסתפק, אדוני, בכך שבשבוע שעבר האופוזיציה שלנו הלכה למהלך מסוכן, שמעמיד במבחן אמיתי את עוצמתה של ישראל כמדינה דמוקרטית. והגרוע מזה, אדוני היושב-ראש, אילו נעשה הדבר מסיבות ענייניות – אבל הוא נעשה מסיבות תקשורתיות בלבד. זה גם נפלט לו, אגב, ליושב-ראש האופוזיציה. הוא אמר לראש ממשלת בריטניה, הוא בעצם אמר לו, כך זה נפלט לו: אני לא החנון שאתם חושבים שאני. זה מה שהוא אמר: אני לא החנון הזה, שהדימוי הציבורי הזה דבק בי. לעשות מעשה כזה, אדוני היושב-ראש, כאשר נמצא כאן אורח של המדינה, בדיון שאמור להיות שיאו של ביקור ממלכתי, כדי לבנות את עצמו, כדי לנער מעצמו את תדמית החנון שדבקה בו. הרי בסוף הציבור הבין – אנחנו כולנו דיברנו אל ציבור רחב בימים הללו, הציבור דיבר אתנו, הוא פנה אלינו, הוא הגיב, הוא פגש אותנו ברחובות, בשווקים, פגש אותנו בדפי הפייסבוק שלנו. הוא יודע שההתנגדות לא הייתה עניינית; אני גם לא בטוח שמפלגת העבודה התנגדה אפילו לחוק אחד מהחוקים שעלו פה. במקום לבוא ולהתייצב, לעשות את הדבר שהציבור שבחר בכם מצפה – וזה, חבר הכנסת מזרחי, להיאבק, להיאבק; לכאן שולחים אנשים להיאבק על עמדותיהם, גם אם העמדות הן במיעוט, גם אם קשה, גם אם הן לא פופולריות. גם אני אוחז בכמה עמדות – לפי הסקרים – לא פופולריות, למשל בנושא המדינה הפלסטינית, בכלל לא אכפת לי, זה לא מעניין אותי. אני אבוא ואיאבק על עמדותי בכל מקום ובכל במה, בעיקר בבמה הזאת, שהיא שיאה של הדמוקרטיה. אני מכיר, אני בא ממפלגה שהייתה שנים ארוכות באופוזיציה, 29 שנה. לא ברחו מהצבעות, לא החרימו; באו והתייצבו. בהחלט, אנחנו מעריכים את זכויות המיעוט, גם הזכות להשמיע עמדות. כמובן, חלק יסודי בדמוקרטיה הוא חופש הביטוי – חופש, אגב, שקיים במדינה אחת במזרח התיכון; חופש הביטוי וזכויות אדם קיימים במדינה אחת במזרח התיכון, וזה בישראל. אתה יכול להנהן בראשך, חבר הכנסת פריג', ואתה יודע שזאת האמת, ואתה שמח שאתה חי בישראל. תאמין לי, אני יודע שאתה שמח. <אילן גילאון (מרצ):> אנחנו מודים לך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה לא מודה, אין שום צורך, אני לא ביקשתי תודה. אני לא ביקשתי תודה. אני אמרתי לחבר הכנסת פריג' שבהגינותו הוא יבוא ויגיד שהוא שמח שהוא נולד בישראל. הוא שמח שהוא חי פה. הוא שמח שהוא חבר בפרלמנט הזה. <אילן גילאון (מרצ):> אני שמח שאני באשדוד ולא בדמשק. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני שמח שאתה שמח. אכן, אשדוד עיר לתפארת. אגב, אני רוצה להגיד לך משהו על דמשק. גם דמשק הייתה יכולה להיות עיר לתפארת אילולא המשטר הרודני והרצחני. את אחת הערים העתיקות בעולם – לא החריב; במו ידיו, במו ידיו – החריבו – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תמיד אתה נמשך לסוריה. למה אתה נמשך אליהם? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא רק מחריבים את המדינה השכנה – את לבנון הם החריבו כבר, עכשיו הם מחריבים גם את עצמם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה תמיד נמשך לסוריה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> משום שאני מסתכל על מה שקורה מסביב, למשל על הדמוקרטיה הסורית, על הדמוקרטיות בלבנון או במקומות אחרים. מסתכל. ברשות הפלסטינית – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אולי תצביע על ההישגים של הממשלה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ברשות הפלסטינית – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> ההישגים של הממשלה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> קודם כול, חכה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אנחנו גם מסכמים את הדיון. חכה בסבלנות. חכה בסבלנות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – את סוריה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני עונה עכשיו על שמונה הצעות אי-אמון, שאין כדוגמתן בשום פרלמנט, חבר הכנסת פריג', אין כדוגמתן בשום פרלמנט במדינה ערבית. אין הצעות אי-אמון כל יום שני. האופוזיציה, שלא קיימת – – – <אילן גילאון (מרצ):> עכשיו יהיה אותו הדבר גם כאן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – שלא קיימת, האופוזיציה שלא קיימת איננה יכולה להגיש הצעות אי-אמון בממשלה. <אילן גילאון (מרצ):> נכון. אתה צודק. עכשיו יהיה אותו דבר. זו הדמוקרטיה שאתם עשיתם. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> היא מצליחה עכשיו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גם פה – תוכלו להגיש, תאמינו לי. תביאו ממשלה חלופית, תגישו אי-אמון. תביאו ממשלה חלופית. <אילן גילאון (מרצ):> אוה, איזה אי-הבנה טרגית של הדמוקרטיה, אדוני. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, החופש הזה, כפי שאמרתי לחבר הכנסת פריג', קיים רק ואך ורק בישראל. זה לא יעזור, כל הצעקות וכל הגינויים. זה קיים רק פה. ובוודאי זכויות אזרח. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> באיראן יש אופוזיציה לנשיא רוחאני. אופוזיציה, גם לוחמת, אם זה בפרלמנט ואם זה ברחוב. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מצטער להגיד לך, אבל פורים כבר הסתיים. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הכול יחסי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מצטער, פורים הסתיים. הזמן לבדיחות נגמר אתמול. נגמר אתמול. <אילן גילאון (מרצ):> אור לגויים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לכן כשאתה מדבר על דמוקרטיה באיראן זה פורים. <אילן גילאון (מרצ):> ישראל זה אור לגויים, רק שאנחנו רוצים קצת יותר אור. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה לעשות שפורים הסתיים גם בערים המוקפות חומה, אדוני היושב-ראש, אתמול בשעות הערב. אבל אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת גילאון, כל ההגדרות – תראה, תראה, תראה, סיעת בל"ד – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כנראה אתה מתגעגע – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – היא מדברת על עריצות ודיקטטורה. באמת. יש, אתם יודעים, במדינות דמוקרטיות – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה לא עריצות, כל יום חוק? זה לא עריצות? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> במדינות דמוקרטיות, במדינה דמוקרטית – – – <אילן גילאון (מרצ):> איך אדוני קורא לברית של האחים קרמזוב? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> במדינה דמוקרטית, חבר הכנסת גילאון, אנחנו מאוד מעריכים את זכויות המיעוט, אבל גם לרוב יש זכויות מסוימות, והזכות העיקרית היא הזכות למשול. אתם מדברים על עריצות הרוב, אבל עמוק בתוך הטיעונים שלכם מסתתרת עריצות המיעוט. <אילן גילאון (מרצ):> של עשירים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> המיעוט שרוצה לקבוע את סדר-היום, המיעוט שמשאיר את המליאה ריקה ולאחר מכן רץ לטלוויזיות לרחוץ בניקיון כפיו. אתם מנסים להחזיק את הרוב בישראל כבן-ערובה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זאת זכותו של הרוב להתקיים ולהקים פה ממשלה, כפי שהוקמה. היום לפני שנה הוקמה הממשלה, חבר הכנסת אגבאריה. הממשלה הוקמה מכוח המנדט שנתן לה הבית הזה, שמשקף את רצון הציבור. אם אתה שואל אותי אם הייתי רוצה לראות במרכז הקואליציה ליכוד עם 31? לא. הייתי רוצה לראות ליכוד עם 41 ועם יותר. אבל מה לעשות – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> למה לא 61? אתה צנוע. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אולי גם עם 61. אתה יודע מה, קיבלתי. אדוני היושב-ראש, קיבלתי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה צנוע מדי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הנה, תראה איזה נדיב אני. מייד קיבלתי את הצעתך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא, אני נדיב, לא אתה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הייתי רוצה. אתה נדיב. "גאון, נדיב ואכזר"; אתה מכיר את זה, את דברי ז'בוטינסקי? <עפו אגבאריה (חד"ש):> הנדיב זה אני והאכזר זה אתה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> "גאון, נדיב ואכזר". לא, לא, זה על כולם. <עפו אגבאריה (חד"ש):> התחלקנו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל אני הלכתי על פחות. אז רציתי את זה. אבל אני מכבד את רצון העם, והבית הזה משקף את רצון העם. לא גנבנו את השלטון, לא עשינו פה הפיכה, לא הקמנו כנסת אלטרנטיבית. היו בחירות. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> היה ניסיון הפיכה. זה היה ניסיון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יש תוצאות, תכירו בתוצאות. אבל לכם יש שיטה. כל הדיון הציבורי צריך להתקיים עד שדעתכם תתקבל. כל עוד זה לא קורה, הדיון לא ממצה את עצמו. כל עוד זה לא קורה, יש סתימת פיות, יש עריצות ודיקטטורה של הרוב. ממשלה צריכה למשול ולקבל החלטות, וכך עשינו, וכך נעשה עוד שנים רבות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא דיברת על הישגים. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, סגן השר אופיר אקוניס. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חכה לסיכום. חכה בסבלנות, יש עוד סיכום. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אנחנו עוברים עכשיו לדיון, חברי חברי האופוזיציה, וראשון הדוברים – חבר הכנסת משה מזרחי, בשם סיעת העבודה. בבקשה, חבר הכנסת מזרחי. אחריו ידבר חבר הכנסת יצחק כהן. <משה מזרחי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי לכנסת, שמעתי את חבר הכנסת אקוניס. העליתם את אחוז החסימה, ואת עלה התאנה של הדמוקרטיה הישראלית אתם תאבדו בקדנציה הבאה. יושבות פה סיעות ערביות, וכמה נוח לעמוד פה מעל הדוכן, וכל פעם שבאים, גם מבחוץ וכו', להצביע עליהן ולהגיד להן: בסוריה זה לא היה קורה, באיראן זה לא היה קורה. זאת אומרת, במה יהיה לכם להתכסות בקדנציה הבאה, אם עלי התאנה של הדמוקרטיה הישראלית לא יהיו קיימים? לא יישאר לך מה להגיד, אקוניס. זה הטיעון המרכזי שלך, כל פעם לעמוד פה – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה – – – זאת הבעיה. <משה מזרחי (העבודה):> – – ולהגיד: חברים טובים, אתם – אוקיי? <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <משה מזרחי (העבודה):> אני רוצה לציין עוד איזה תיקון, על האופוזיציה הסחטנית שעושה הצגות כאן. תסלח לי שאני אומר לך, אבל מי שהיה סחטן פה זה הקואליציה. מי שהכתיב פה סדר-יום בניגוד גמור לכללי המשחק הפרלמנטריים של הבית הזה זה היה הקואליציה, שסיעותיה מחזיקה זו את זו – ואני לא רוצה להשתמש בביטוי גס. ופשוט כדי להבטיח שאף מפלגה מהקואליציה לא תבריז בהצבעות, קבעתם סדר-יום דרקוני, נוראי, שלושה ימים רצופים לשלושה חוקים שהם דרמטיים לחיי הדמוקרטיה הישראלית. לא קשור בכלל למהותם של החוקים עצמם. מה היה נגרע מן העולם, תגיד לי, חבר הכנסת אקוניס, אילו היו נותנים, בשביל מראית העין של הדמוקרטיה שלנו, שבוע לכל חוק, ולתת למצות את הביטוי הדמוקרטי, כמו שאתה הסברת אותו כל כך יפה פה מעל הדוכן? ובכלל, "פורים שפיל" נהיה פה, הדמוקרטים הגדולים. קיבלנו שיעור נפלא, כשאנחנו לא פה, באלטרנטיבית. ותאמין לי, היה יותר נעים, היה מי שהקשיב לך, לפחות. אבל פה נשמעו ביטויים על רוממות הדמוקרטיה, פשוט קשה להאמין. אז היה שר החוץ שלנו, שדיבר עליהם כעל נציגי ארגוני טרור שיושבים פה. כאילו, הנה גילוי הדעת; הנה, יצא עכשיו המרצע מן השק, הוא אומר בדיוק מה עומד מאחורי המשילות. אם נוסיף על זה – בכלל, חסיד אומות העולם, הפירומן הזה, שהצליח בתקופת הקדנציה שלו כשר החוץ, הקודמת, להבעיר אש ביחסי החוץ של מדינת ישראל, הוא פתאום מתרעם שזה חציית קו אדום, המחאה העתידית, שתהיה פה בעת הביקור של דייוויד קמרון; שזה יפגע בדימויה של מדינת ישראל בעולם. מי אומר את זה? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <משה מזרחי (העבודה):> נירון, שעומד עם כינור ומבעיר את יחסי החוץ של מדינת ישראל. ורק עוד מילה אחרונה לשר האוצר שלנו, ברשותך, רק משפט אחד. באמת, האמירות שלו כאן – מי שעומד בראש כת, אין לי מילה אחרת להגיד, הדמוקרט הגדול הנוסף, איש המס, tax man, מתמחה במס ערך מוסף, מס שפתיים ומסחרה. אין לי מילה אחרת להגיד על החוק הזה שהוא מתהדר בו, שקורא לעצמו שוויון בנטל. לא שוויון ולא בנטל. ואני רוצה להגיד שמפלגת העבודה זה לא כוס התה שלה, לטפח שנאה של חרדים, נקודה. זה הכול. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת מזרחי. הדובר הבא, נציג סיעת ש"ס, חבר הכנסת יצחק כהן. נמצא? נמצא. חבר הכנסת כהן, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת גפני. שלוש דקות בבקשה. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת – משה גפני – – <משה גפני (יהדות התורה):> כן, אני אתך. <יצחק כהן (ש"ס):> – – כדאי שתישאר פה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני פה, פה. <יצחק כהן (ש"ס):> בית-שמש תחילה. אתם מכירים את זה? בית-שמש תחילה. תזכרו את המושג הזה, בית-שמש תחילה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בית-שמש תחילה? <יצחק כהן (ש"ס):> כן. היינו עדים בחודשים האחרונים למסע חסר תקדים של שידוד מערכות, שהטיף בצורה בלתי רגילה לשנאה של הציבור החרדי. והציבור החרדי נשך שפתיים, לא הגיב. עברו עליו חודשים קשים, על כולנו, על כל הנציגים החרדים. משטמה שאני לא זוכר. אני פה הרבה שנים, נולדתי פה בארץ הזאת, לא זוכר כזאת תקופה כלפי ציבור כלשהו. אז אומנם, אדוני השר, אתה נמצא בממשלה שהדירה חרדים, אמרה: רק בלי חרדים, והשנאה התחילה משם. לצערי אתה בממשלה הזאת. אבל לרדת לרמות כפי שחווינו בבית-שמש – ההיסטוריה לא תסלח לכם על זה שמילאתם את הפה מים ולא הגבתם, ואף אחד מכם לא יצא לומר: עד כאן. הרף. מה זה הדבר הזה? מה זו השנאה הזאת? והציבור החרדי בגבורה ובסייעתא דשמיא נשך שפתיים והלך למערכה הזאת והוכיח קבל עם ועדה שהשנאה היא שנאת חינם. ועוד לא יבשה הדיו על תוצאות הבחירות, וכבר קמו להם אנשים ממפלגת השלטון ואמרו: בואו נחלק את בית-שמש. זאת אומרת, השנאה היא כל כך פנימית, כל כך מבעבעת, שאם היה נבחר המועמד של המשטינים – אז זה בסדר; אלה שהפיצו את השנאה – בסדר, אין בעיה בבית-שמש. בכל זאת, החרדים, הוכחה צדקתם ונבחר שוב פעם, בפעם השלישית, ראש עיר מטעם החרדים – אוה, זה כבר יותר מדי, בואו נחלק את בית-שמש; ומאנשים שאני מכיר אותם כאנשים מאוד רציניים, אדוני השר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <יצחק כהן (ש"ס):> סליחה. ושוב אתם ממלאים את פיכם מים ולא מוחים נגד התופעה הזאת. תתאר לך, אדוני היושב-ראש, שמישהו היה בא אליך והיה אומר לך: יש מצב מסוים, מאוד בעייתי, בירושלים. אתה לא חושב שזו סכנה כשאתה אומר "בואו נחלק את בית-שמש", שזה עלול לגרור איזו תובנה למקום אחר? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> הנקודה ברורה. <יצחק כהן (ש"ס):> די לשנאה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת כהן. הדובר הבא – נציג יהדות התורה, חבר הכנסת משה גפני. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, ראשית, אני מבקש להתנצל בפני חברי הכנסת הערבים והציבור הערבי בישראל על זה שבמדינה יש חרדים. בגלל שיש חרדים שר האוצר מציג תוכנית שמי שיש לו ילד אחד ושירת בצבא, יקבל בדירה הראשונה – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אתה אומר שאנחנו סובלים בגללכם או שאתם סובלים בגללנו? <משה גפני (יהדות התורה):> כן, כן, אתם סובלים בגללנו, כי אם לא היינו לא היו עושים את זה. זה לא דמוקרטי בעליל. דירה לא קשורה לשירות צבאי ולא קשורה לילד אחד או לא ילד אחד. התוכנית הזאת נעשתה בגללנו, כדי שאנחנו לא נקבל הנחה בדיור, ואז, בגלל זה גם אתם סובלים. יש עוד כאלה שסובלים, ואני מתנצל בפני הציבור הערבי על זה שאנחנו קיימים. אבל מה, אני גם יכול להרגיע אתכם שאין לכם מה לדאוג, בגלל שבלאו הכי לא יצא מזה שום דבר; כמו שכל הדברים של יאיר לפיד, שהוא מדבר עליהם, לא יוצאים לפועל, וקורה ההפך. אז אין לכם מה לדאוג. בעזרת השם, כשאנחנו נהיה בקואליציה, אז כמו שעבדנו בעבר, נדאג שכולם יקבלו שווה בשווה את מה שמגיע להם. אבל את ההתנצלות הזאת על ההחלטה שהוא מקבל – כותרת ראשית ב"ידיעות אחרונות" על דבר שלא יקרה. הלוואי שיקרה, הלוואי שיופחתו מחירי הדיור, אבל ודאי שזה לא יקרה. אבל זה לא רק זה, אדוני היושב-ראש. אני רק רוצה לעשות סיכום של היום, מה היה היום. אמרתי ליאיר לפיד ולשר החינוך: אתם שונאים חרדים. הם מאוד התרגזו עלי. היום הייתה ישיבה של ועדת הכספים, סעיף 46, פטור ממס לעמותות. הגיעו לשר 82 עמותות, הוא חתם רק על 19. למה? כי האחרים זה דתיים וחרדים. זאת אומרת, כשיש עמותה שעוסקת נניח ברפואה, עמותה חרדית – והעמותות החרדיות שעוסקות ברפואה נותנות שירות לכולם: יהודים וערבים, דתיים וחילונים, לכולם, לימין ושמאל, בכל הארץ – הוא לא חותם, שר האוצר. לפי דעתי זה גובל בפלילים. אמרתי לו: למה לא חתמת? מה אם לא שנאת חרדים? לא גמרנו את היום. הלכתי לוועדת החינוך. מגיע לשם שר החינוך, מגיש תוכנית שילדים בני שש, תהיה להם קייטנה בחופש. למי לא תהיה קייטנה? לילדים החרדים. לא תהיה להם קייטנה. אני שואל אותו: אבל למה? למה הילד בן השש שנמצא בחופש, למה לשכן שלו תהיה קייטנה ולו לא? לא שנאת חרדים? שנאת חרדים. ככה על כל צעד ושעל. הם בנויים על העניין הזה. הם מאוד רוצים את הנאום הזה שלי. למה אני נואם אותו? כי אני חושב שזה לא יעזור להם, כי הציבור בישראל לא טיפש. הוא מבין שאת הכול הם עושים כפרופגנדה. במה שהוא באמת צריך לטפל, שר האוצר לא מטפל. הכלכלה כשלה, יוקר המחיה עלה, הפער בין עשירים לעניים מתרחב. מפעלים – בקדנציה הקודמת לא נסגר מפעל אחד; אחד אחרי השני נסגרים עכשיו. נעלי "בריל" – העובדים כבר מקבלים שימוע – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני כבר מסיים. – – "נגב טקסטיל" בשדרות נסגר; מתפרת "העצמאות" במצפה-רמון בסכנת סגירה וכבר יש החלטה לסגור. איפה שר האוצר? איפה הוא נמצא? במסיבה עם השר פרי על התגמולים שהוא קיבל מהבנק שהוא עמד בראשו, מאות אלפי שקלים? חגיגות של עשירים? זה מה שהוא יודע. שני דברים שר האוצר הזה עושה: חגיגות לעשירים וכל נזק אפשרי לחרדים, ולא דואג למדינה בכלל. זה לא עסק שלו. לא מעניין אותו המדינה, לא מעניין אותו מעמד הביניים, לא מעניין אותו אף אחד; רק חגיגות לעשירים וסבל לחרדים. אנחנו נתגבר על זה, בעזרת השם. אני שוב מתנצל בפני הציבור הערבי. אנחנו נהיה בקואליציה, נתקן את זה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת גפני. הדובר הבא – נציג התנועה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה. שלוש דקות. <קריאה:> התנצלותך מקובלת. <אלעזר שטרן (התנועה):> תודה. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, ברשותכם ובלי שתכננתי אני רוצה להתחבר לדברים שאמר פה קודם חברי חבר הכנסת יצחק כהן מש"ס. אני חושב שהורדת גובה להבות השנאה שעלו פה סביב הנושאים של השוויון בנטל זה אתגר משותף של כולנו. זה לא מונח אצל צד אחד, וגם לא צד אחד אשם בזה. אני מקווה שאולי הפגרה הזאת תצנן קצת את הרוחות גם בתחום הזה, כיוון שאני חושב שהחוק שעשינו – לא הייתם פה כדי לשמוע את זה לפני שבוע – אני חושב שהוא חוק שמתחשב מאוד בכולם. חבר הכנסת גפני, אני אגיד רק דבר אחד: האמירה שנאמרה ואני מקווה שלא תיאמר יותר, שבמדינת ישראל ללמוד תורה זה יהיה כמו עבירה פלילית, זה כמו להגיד שכשאתה הולך לשייטת 13 או לבית-ספר לרפואה או לישיבה זה עבירה פלילית, בגלל שאם היית עובר באדום אז זו הייתה עבירה פלילית; לכן ללמוד תורה זה עבירה פלילית. אני לא רוצה לחזור על זה. ואני לא תולה את האשמה בצד אחד; בכולנו, גם בי. אני חושב שצריכים להגיע זמנים אחרים. דרך אגב, כיוון שהעלית את זה, אני אתן דוגמה. אני רוצה לברך את שר האוצר. אני חושב שהאמירה הזאת שזוג צעיר במדינת ישראל יהיה פטור ממע"מ בדירה ראשונה – שתהיה מוגבלת בגובה המחיר – היא אמירה נכונה. דרך אגב, אני גם חושב שצריך לתת למי שמשרת כמה שיותר. אתה רוצה להגיד פה דברים אחרים, לחלוק, לדבר על הזוגות הצעירים החרדים – זה דיון. אני לא שולל את זה, אבל אני לא חושב ששר האוצר עשה את זה כדי לפגוע בחרדים או בערבים. בשורה התחתונה אני מאוד מברך אותו על היוזמה הזאת. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> ברשותכם, אני רוצה לדבר על עוד דבר אחד. היום הזענו, ונמשיך להזיע, בוועדת החוקה על סוגיית הגיור. אני מודה שאני יותר עצוב מנבוך איך החברים שלי, בעיקר בבית היהודי – שהזכירו את המילה גיור במערכת הבחירות הרבה יותר פעמים ממני, שידעו שיש מצוקה – אנחנו התבשרנו בימים האחרונים על מישהי שהיא בבית-ספר למשחק והפסיקו לה את תהליך הגיור; בגלל זה. לא בדקתי אם זה נכון, קראתי בעיתונים. אבל אני אגיד לכם מה כן בדקתי. אני מכיר אנשים, בנות שאספו אותן ואמרו להן: לפני שאתן נכנסות לבית-דין, אם ישאלו אתכן אם אתן הולכות להתגייס לצה"ל, תגידו לא, כדי שזה לא יפסול אתכן. לזה אנחנו נותנים היום גיבוי. בזה, כשאני אומר – ואני רוצה להגיד: בהצעה שלי, שלושה רבנים בבית-דין, שכולם קיבלו תעודות מהרבנות הראשית לישראל. אז על מה מאיימים בווטו ועל מה מפוצצים קואליציות? הרי אלה התחייבויות הרבה יותר משלי – של החברים מהבית היהודי לציבור שלהם. מה אתם חושבים – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – שביישובים ובישיבות אין הצורך הזה בגיור? ובשורה התחתונה, אני מודה שהייתי קצת נבוך היום. הצטערתי בשביל חבר הכנסת טיבי, שביכה את היהדות. אם הבית היהודי והחברים החרדים שלנו – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> – – מגייסים את אחמד טיבי וג'מאל זחאלקה בשביל לטרפד את נושא הגיור, נו באמת. באמת. והם חברים שלי, אני אומר לך גם עכשיו, אחרי שהם הצביעו נגד. מה עשית להם? תודה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מתגאה בטיבי, ובזחאלקה – יותר מהחברים שלך. הוא יותר טוב מהם. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת שטרן. <משה גפני (יהדות התורה):> טיבי הביא את זה לידי ביטוי – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> – – זה יום שחור ליהדות. – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת גפני. הדובר הבא, נציג מרצ, חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש לי פריבילגיה כשאתה כאן? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בטח, כמה שאתה רוצה. שלוש דקות, בבקשה. בתנאי שאתה מרשה לי לשאול אותך שאלות גם תוך כדי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. כן. נמצא את הדרך. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני. גפני – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת גפני, תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – חבר כנסת ערבי על הדוכן, אז אני מבקש – – <יצחק כהן (ש"ס):> תכבד אותו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – לכבד. אדוני היושב-ראש – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> חבר כנסת ערבי שהוא לא בעל ברית של גפני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה? למה? אני וגפני בני-אדם – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא הצבעת נגד חוק הגיור. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אני וגפני ישראלים. מה, יש בינינו הרבה מהמשותף. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אבל בעניין הגיור. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ביבי מתעקש שלא, אז עכשיו נתייחס לזה. <משה גפני (יהדות התורה):> ציפור הנפש. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ציפור הנפש שלו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. בבקשה, חבר הכנסת פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> היום, חברים, התקיימה ישיבה של ועדת כספים, ועדת משנה של ועדת הכספים; יוזמה מבורכת של חבר הכנסת טיבי, שעשה את זה. והיה מונח שחזר על עצמו בכל מיני אמירות וצורות, והוא בעצם הנימוק לאי-הימצאות – והאי-קידמה – של אזורי תעשייה במגזר הערבי. המונח הזה – חסמים. חסמים בכל מיני צורות. נאמרו שם דברים מאוד מעניינים, וחבל שראשי רשויות מהמגזר הערבי לא נכחו בישיבה כדי לענות – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> חוץ משניים; תגיד את השמות שלהם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חוץ משניים – ראש עיריית עראבה, וכפר-כנא, שיעזרו. <אילן גילאון (מרצ):> העם אתך, עיסאווי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עכשיו פסק זמן עד שאתה יושב. למה אני מתייחס לזה, והתחלתי בסוגיית החסמים? יש לנו חסמים פנימה, חסמים בקרב אוכלוסיות שונות, איך להתרחב, איך להתקדם, איך להגיע; ויש לנו חסם חדש, שזה מדינת היהודים, וראש הממשלה מצא תירוץ וחסם, כדי לעצור את זה, לעצור קצה אור, יכול להיות. יש תוכנית בטלוויזיה, שמה "הכול דיבורים". מי המגיש של התוכנית הזאת? <היו"ר משה זלמן פייגלין:> זה ברדיו. <ניצן הורוביץ (מרצ):> זה ברדיו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה ברדיו, סליחה. מי המגיש? <מיכל בירן (העבודה):> זה משתנה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> רזי ברקאי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הם משתנים, "הכול דיבורים". <עפו אגבאריה (חד"ש):> רזי ברקאי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> רזי ברקאי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה לא נכון. קוראים לו יוסי הדר, ולפעמים עודד שחר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני עם אחמד לא מתווכח בענייני תקשורת. אני חייב להגיד: אז הכול דיבורים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ופעם שלי הייתה שם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שלי, חבל שהיא לא נמצאת. הכול דיבורים. "הכול דיבורים" – תוכנית, אבל צר לי מאוד לבשר לכם, כך אני רואה את הדברים. ישנה תוכנית "הכול דיבורים" הארוכה ביותר אי-פעם, והיא סביב שולחן הממשלה. הכול דיבורים, אדוני ראש הממשלה ביבי נתניהו. הכול דיבורים. זה דיבורים בכל מיני כותרות, תירוצים, הכול. בואו עכשיו נגיד לכם את זה דוגרי. עכשיו ראש הממשלה צריך את הסכמתו של ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן להכרה בכך שישראל היא מדינה יהודית, ולא צריך להסתפק בהקמת המדינה, במגילת העצמאות, מדינתו של העם היהודי. אני רוצה להקים את המדינה מחדש, אני, ביבי הגדול, ביבי המלך, ולצורך כך אבו מאזן הפך להיות האיש המרכזי. תודה לך, אבו מאזן. עכשיו אבו מאזן. הכול תלוי באבו מאזן שייתן את ההכרה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז צריך להגיד את האמת – אדוני היושב-ראש, משפט לסיום – אדוני ראש הממשלה, אתה אותו איש שממשיך לחלום על שתי גדות לירדן. תגיד את זה דוגרי. על הגדה המזרחית ויתרת. למה שתמשיך? תגיד את זה דוגרי. אתה לא בכיוון הזה, אתה הכול דיבורים. תודה, אדוני. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת פריג'. ונציג רע"ם-תע"ל-מד"ע, חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תודה רבה. מכובדי, האמת היא שסיימנו בזה הרגע ישיבה של ועדת המשנה לחברה הערבית של ועדת הכספים, שאני עומד בראשה, בנושא אזורי תעשייה ביישובים הערביים. השר האחראי הוא שר הכלכלה. הזמנתי אותו פעמיים באופן אישי. נפתלי בנט, השר נפתלי בנט, לא מצא לנכון להגיע. יכול להיות שהוא היה עסוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין לו זמן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אבל אני רוצה לשאול, במה הוא היה עסוק אתמול, למשל? אז אני אתחיל מהעבר הרחוק יותר. לפני כמה שנים היה עימות טלוויזיוני, חבר הכנסת הורוביץ, ביני לבינו, והוא אמר לי: כשאנחנו היינו פה בארץ הזאת, אתם עוד טיפסתם על העצים. הוא אמר לי את זה. הערבים – טיפסתם על העצים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> הוא נולד באמריקה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אוקיי. זה – אחד. יעני, אנחנו קופים. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> הוא התכוון אליך או – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> "אתם". נדמה לי שב-HARDtalk בבריטניה שאלו אותו על זה, וזה היה מביך. לפני פחות משנה הוא אמר על הפלסטינים "קוץ בישבן", נכון? <אילן גילאון (מרצ):> רסיס, הוא אמר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> רסיס בישבן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> רסיס. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> רסיס בישבן. <אילן גילאון (מרצ):> רסיס, כי הוא – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתמול – חלקכם לא יודעים מה הוא אמר – אתם יודעים, היה לו ראיון פורים באחת מתחנות הרדיו, והוא נשאל: מה תעשה לאבו מאזן אם אתה והוא תהיו באותו חדר? <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה מעניין. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הוא אמר: אני צריך אותו מייד לבית היהודי, ובסוף אבקש ממנו לעשות לנו קפה. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> ככה הוא אמר? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כן, שר. השר נפתלי בנט. כן, זה מה שהוא אמר. רציני. רציני. זה מה שהוא אמר. רציני. רציני. מה ההגדרה של האמירות האלה, חבר הכנסת ניצן הורוביץ? גזענות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> בוטה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בוטה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אין מחלוקת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה נותן תואר לגזענות אם אתה משייך את האמירה הזאת לגזענות. זה לא. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לפעמים אפילו לא צריך לתאר במילים, מספיק לשנן אותן, לומר אותן. ואמרתי מצבור של התבטאויות שאומרות לך מה עומד באוקסיפוט, פה מאחורה, של אדם כלשהו – אמירות גזעניות בוטות. אז הוא אומנם פוליטיקאי גזען עם דעות קיצוניות, הזויות, אבל היחס הזה אל הערבים ואל הפלסטינים כאל קולקטיב הוא מבזה, אבל הוא בעיקר מבזה את מי שאומר אותו, שזה השר נפתלי בנט בעצמו. נדמה לי שבמקומות אחרים בהיסטוריה התייחסו אל היהודים באופן משפיל, וזה היה נורא. זה היה נורא. אני חושב שזה נורא כמעט באותה מידה, היחס הזה אל הערבים – א. כאל קופים; ב. כאל רסיס; וכמגישי קפה ליהודים. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שירותים, מלצרים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> משרתים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> משרתים. "יומהל ולא יומהל", נכון, אבו – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הכול עניין של זמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תרגם את זה. תרגם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> עד שהגזענים יבריאו, יש זמן. אלוהים נותן לכולם זמן – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> כן, אבל נגמר הזמן. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ואלוהים גם סיים את הזמן שלי כאן מעל הדוכן בשלב זה. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה נציג חד"ש, חבר הכנסת עפו אגבאריה. בבקשה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום הייתה השקה של השדולה למלחמה בגזענות, שזה בתאריך 21 – היום הבין-לאומי למאבק בגזענות. בראש השדולה הזאת עומדים אני וידידי ממפלגת יש עתיד חבר הכנסת שמעון סולומון. בהמשך לאותם דברים שנאמרו פה, שאנחנו עדים לעלייה ניכרת במפלס הגזענות במדינת ישראל, שאפילו, אם אני זוכר את עצמי עוד בתור ילד – ואני נולדתי כבר לתוך מדינת ישראל – לא היו מעולם דברים גזעניים כמו בשני העשורים האחרונים. מדוע? כל הדברים שמתרחשים התחילו אומנם נגד ערבים, אבל הם לא עצרו נגד ערבים; הם גם הלכו נגד אוכלוסיות אחרות, והתבטאו בעליונות של הגזע הלבן על הגזע שהוא פחות לבן, ובשנים האחרונות – על הגזע שהוא שחור שהגיע למדינת ישראל, שזה גם האוכלוסייה האתיופית. עצם ההתבטאויות של ראש הממשלה, של שרים בממשלה ושל חברי כנסת – זה נותן את ההשראה לרחוב להעלות את מפלס הגזענות. הייתי מצפה מאנשים במקום להגיד: דברים כאלה אתם לא יכולים לעשות בסוריה ולא בירדן – שיהיה קצת זהיר כראש ממשלה כשידבר את הדברים האלה. אני, כאזרח ערבי במדינה הזאת, ביקרתי גם בירדן, גם במצרים, גם במרוקו, ואני רואה את הכפרים הערביים. אין שום הבדל בין כפר ערבי במדינת ישראל לכפר ערבי בירדן או במרוקו. אין הבדל בין הערים הערביות במדינת ישראל לבין הערים במדינות שראש הממשלה מצביע עליהן. אז במה יותר טוב לנו פה? מחזיקים אותנו באותה צורה, אנחנו באותו מעמד: לא תשתיות, לא אזורי תעשייה, לא קידמה, אפילו תוחלת החיים שלנו היא חמש שנים פחות משאר האוכלוסייה. זה לא גזענות? ומה עוד ששם לפחות לא אומרים לאנשים: אתם פה נטע זר, ורוצים לגרש אותם; אותנו כן. פה, כשיש משחק כדורגל ואנשים מתחילים למחות ולהגיד "מוות לערבים", אני לא ראיתי שראש הממשלה או שרים באים ומגנים את זה ומביאים אותם לבית-משפט – לא הרשויות המחוקקות ולא הרשויות המבצעות. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז על מה עושים לנו טובה כאילו כל הזמן: אתם כפויי טובה שאתם לא מצדיעים למדינת ישראל בוקר וערב? אני חושב שההתנהגות הזאת של ראש הממשלה ושל הממשלה ושל שרים בממשלה, שמדברים על אנשים שרק בגלל צבעם השחור הם סרטן, אבל על מסתנני ויזה שהם לבנים מאירופה, שיש מעל 100,000 – אף אחד לא מדבר על זה. למה? כי הם לבנים, והבעיה זה השחורים. זה הגזענות. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת אגבאריה. נציגת בל"ד, חברת הכנסת חנין זועבי – לא נמצאת. אחרונת הדוברים, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בשם סיעת יש עתיד, בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> מה, פנינה, את גם – – –? <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> מה, אני לא חלק מהכנסת? <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> יסכם את הדיון סגן השר אופיר אקוניס. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אילן, אתה מפתיע אותי. <אילן גילאון (מרצ):> אולי תצטרפי לאופוזיציה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בבקשה, גברתי. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> ראשית, אני רוצה לפתוח בברכת החלמה מהירה לחיילים שנפצעו בתקיפה החבלנית בגבול צפון רמת-הגולן. הניסיונות של "חיזבאללה" לפגוע בחיילים שלנו הם ניסיונות הקוראים לנו להגיב בחריפות על כל פגיעה בחיילי ישראל, שמקריבים את חייהם כדי להגן על הציבור ועל המדינה. אני סמוכה ובטוחה שצה"ל וכוחות הביטחון עושים את העבודה שלהם, את העבודה שצריכה להיעשות בנושא הזה. ושוב, אני שולחת ברכת החלמה מהירה לשני החיילים שנפצעו ממטען החבלה ומחזקת את המשפחות מעל הבימה הזאת. ובמעבר חד, אומַר שאני שמחה לעמוד כאן היום במליאה, במיוחד כשאני רואה אתכם, החברים מהאופוזיציה, שבשבוע שעבר נעדרתם מכאן, ואני יכולה לומר שזה לא הוסיף לכם הרבה כבוד. עם זאת, טוב שחזרתם. אני יכולה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – שחסרנו מאוד. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אוה, זה היה חסר, זה היה חסר. קריאות כאלה היו חסרות. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> חשבנו שתדברי על גזענות. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> זו הייתה אופציה יותר טובה מאשר לבוא ולדבר ישר אל תוך אי-אמון, אבל בכל זאת אני שמחה שוב לראות אתכם כאן. אני רוצה לפתוח בבשורה שהתבשרה מדינת ישראל הבוקר: החלטת שר האוצר לשים על השולחן את האפשרות המיידית והאמיתית לרכישת דירה עבור זוגות צעירים. אני חושבת שההחלטה של השר היא החלטה כנה, המאפשרת לזוגות צעירים לרכוש דירה בלי מע"מ. 0% מע"מ; היא החלטה אמיצה. אם עד היום ראינו את דרכי ההתמודדות השונות שדיברו על הגבלות על מתן משכנתאות והקשחת התנאים ברכישת דירה על-ידי בנק ישראל, מבחינת הבנקים, הרי שאנחנו רואים פה סגנון חשיבה אחר, שבא ומסתכל על מחירי הנדל"ן. נכון שיש בעיה, אבל ההחלטה באה ואומרת בצורה פרקטית: אני רוצה לתת מתן מענה מיידי לאלפי זוגות שחולמים על דירה, שרוצים לממש את זכותם לא רק לחלום אלא גם להגשים את החלום. בזכות ההצעה והחלטת שר האוצר – בעזרת השם נעביר את זה בכנסת – יוכלו זוגות צעירים אלו, הורים לילד אחד או יותר, לממש את החלום על-ידי כך שייחסכו להם לא רק עשרות אלפי שקלים – במקרים מסוימים גם מאות אלפים, ואין ספק שזה גם יוריד את הצורך בהון העצמי. להרבה צעירים שמאוד רוצים לקנות דירה, אחד החסמים הבולטים הוא הדרישה של הבנקים מהם להגיע עם הון עצמי, שלא בהכרח יש לרבים. כאמור, אני חושבת שזה צעד אמיץ, וצריך להסתכל על הקופה הציבורית ולומר: היא משרתת ברוב הפעמים את הציבור, ולא ההפך. וזו הייתה הבטחת הבחירות, ואין ספק שאנחנו נאבקנו על כך ואנחנו נמשיך להיאבק. ולכן, כשאני רואה את הצעת האי-אמון, באמת, זה לעג לרש, זה קצת לזרות מלח על הפצעים של הציבור – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> רק רגע, חבר הכנסת עפו אגבאריה. – – כי לבוא ולומר: נעשים צעדים לא כלכליים, והכול נשמר – זה לא נכון. איפה שצריך לברך צריך לברך, כדי לבוא ולומר – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – צריך לברך. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> ועם כל הכבוד, אתה יודע, יש את המשפט הזה שסובלנות לא קונים באף חנות. אני אומרת את זה תמיד לבת שלי. אז עם כל הכבוד, אנחנו סוגרים את המושב הזה, אנחנו סוגרים שנה של פעילות, ויש דברים שצריך לברך עליהם, ועם יד על הלב לבוא ולא לשקר לציבור; לומר: נעשים פה דברים אמיצים וחשובים, ואפשר לברך על כך. לכן אני חושבת שראוי גם להיות כנים וגם לדעת שבשנה, שנתיים הקרובות אנחנו נמשיך לעשות, ולא רק לדבר, כפי שאחדים נוהגים לעשות. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חברת הכנסת תמנו-שטה – – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אני רוצה לעבור באמת בקצרה, במעבר חד, לפני שאני מסיימת, ולברך את חברי חבר הכנסת עפו אגבאריה. עד עכשיו צעקת, ועכשיו אני מברכת אותך, אז אולי תקשיב לי. תודה רבה. אני רוצה לברך את חבר הכנסת עפו אגבאריה על השקת השדולה למלחמה בגזענות. זו אחת השדולות החשובות בכנסת, ואני חושבת שיש הסכמה מאוד רחבה בבית הזה שצריך להיאבק ביחד בגזענות ובאפליה, ויש לך הרבה שותפים. לכן, עפו – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אולי את רוצה, חברת הכנסת תמנו-שטה, לספר לחבר הכנסת עפו אגבאריה את הסיפור שסיפרת לי? זה סיפור מאוד מרגש, שעוסק בדיוק בנושא הזה של גזענות, שבה מואשמת כאן ישראל כל הזמן. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אני בטוחה שתהיה לי ההזדמנות לספר לו הרבה מאוד סיפורים מרגשים. עם זאת, אני חושבת שסופו של דבר בבית הזה אנחנו נידרש גם להביא חקיקה יצירתית שנאבקת, כי הרי זה לא מדיניות; אין מדיניות גזענית, אני לא מאמינה במדיניות גזענית. במדינת ישראל, לצערי, יש הרבה מאוד חלקים, אנשים שהם גזענים, אבל צריך להיאבק בזה מבחינת חקיקה, ואני בטוחה שאנחנו נצטרך להידרש מבחינת הקולות שלנו, ואז אנשים יבואו ויעמדו מאחורי החלטות אמיצות. תודה רבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חברת הכנסת תמנו-שטה. יסכם את הדיון נציג הליכוד – ישראל ביתנו, סגן השר אופיר אקוניס. בבקשה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תודה. אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, כתמיד הקשבתי, לא תמיד בשמחה, לדברי המנמקים את הצעות האי-אמון, ואין מנוס מלהתייחס לכמה מן הדברים, אדוני היושב-ראש, שעלו פה. אולי נתחיל דווקא מהדוברים האחרונים. חבר הכנסת טיבי, והצטרף אליו חבר הכנסת אגבאריה – הם יודעים שאין בממשלה הזאת אחד שכאשר נשמעות קריאות גזעניות או נעשים מעשים גזעניים, כשנשמעות הקריאות "מוות לערבים", או נעשים הדברים הכל-כך מיותרים הללו של "תג מחיר", לא זוכים הדברים הללו לגינויים מיידיים – – <יצחק כהן (ש"ס):> רק גזענות נגד – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – מיידיים מן הממשלה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה טרור, זה לא "תג מחיר". מה זה "תג מחיר"? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אמרתי מה הממשלה עושה כאשר נשמעות קריאות "מוות לערבים". ומה אתה עושה כשנשמעות קריאות "מוות ליהודים"? <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא שמעתי. אני לא שומע כלום. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אה, אתה לא שומע? <עפו אגבאריה (חד"ש):> כן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה לא מצטרף למשחקים של סח'נין, ששם מונפים – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אצלנו לא היה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – דגלי הרשות הפלסטינית – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> בחוגים איפה שאני נמצא אף פעם לא היה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – וחבר הכנסת טיבי מוביל שם את ההתלהמות? <עפו אגבאריה (חד"ש):> כן, לא היה. תביא הוכחה אחת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם מצפים – בצדק, אגב – לגינויים לקריאות "מוות לערבים". אנחנו מגנים אותן. אבל אני מצפה לדבר דומה והדדי – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אבל לא אומרים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – גם מן הצד השני. גם בישראל וגם ברשות הפלסטינית – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אם יש, אנחנו מגנים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> טוב מאוד. יפה. אז גם הממשלה, שאני מסכם עכשיו את הדיון מטעמה, מגנה את הקריאות הללו. וזה לא יעזור, אתם תחזרו פעם אחר פעם על התזה שישראל היא מדינה גזענית. הושקה פה השדולה נגד גזענות, זה בסדר. בהחלט דבר חשוב ביותר. במה באה לידי ביטוי הגזענות של הממשלה? במה היא באה לידי ביטוי? <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה אתה אומר על סקר ש-95% מהציבור – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני יכול לצטט את הנשיא פרס שאמר שסקרים טוב להריח, או טוב להתבשם בהם, אבל לא טוב לשתות מהם. לא מכיר את הסקר הזה, גם לא ראיתי את כל הפרטים. אגב, לא ראיתי איפה הוא נעשה. סקרים הם טובים, אבל במידה מוגבלת. ולכן, חבר הכנסת טיבי, גם כאשר אתה נושא נאומים בשבח השהידים, אני מצפה ממך – קודם כול מעצמך, להפסיק לנאום את הנאומים הללו. קודם כול, בראש ובראשונה. יש נאומים מצולמים שלך, מתועדים, שאתה נושא בשבח אנשים שמעדיפים להקריב את חייהם – שהידים הם קוראים לעצמם – ובלבד שיפגעו באנשים אחרים. לכן, כאשר אתה בא ומטיף מוסר – נאה דורש נאה מקיים, חבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה בטוח שזה מה שאמרתי? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הדבר הזה מתועד ב"יוטיוב" – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ואני מציע שכולנו נראה אותו ביחד. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ראית את זה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> איזו שאלה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני הזכרתי שמות. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שמות של שהידים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> של שהידים. אתה יודע מי ירה בהם והרג אותם? לא האוסטרלים, לא גאנה, לא קונגו-ברזוויל. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> למה ציפית? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הממשלה שלך ירתה בהם. לא – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת טיבי, האם ציפית – ודאי שלא, לפחות כך אני מתרשם, כי אתה אדם משכיל – שלא – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> השהידים של כפר-קאסם. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני מבקש – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא דיברת על השהידים של כפר-קאסם. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – רבותי, נא לשבת. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> דיברתי על השהידים של כפר-קאסם. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> נא לשבת. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> דיברתי על השהידים של סח'נין. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה לא ויכוח על כפר-קאסם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בסח'נין. בסח'נין. בסח'נין. בסח'נין. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אנחנו לא בוויכוח על כפר-קאסם, חבר הכנסת טיבי. אגב, גם שם – אם אתה כבר מעלה, וזה טוב מאוד, כדי להוכיח לחבריך פה בספסלים שממשלת ישראל התנצלה על הדבר הזה, והייתה סולחה, ואתה יודע את זה. ובכל זאת, חבר הכנסת ברכה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> איזה סולחה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בכפר-קאסם. בכפר-קאסם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> סולחה? סולחה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בכפר-קאסם, בוודאי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> סולחה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה יודע את זה. בכפר-קאסם, בוודאי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> סולחה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בכפר-קאסם, בוודאי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ככה נוהגת מדינה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בכפר-קאסם, בוודאי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מדינת ישראל עד היום הזה לא התנצלה. לא התנצלה על הפשע הזה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מה לעשות שהייתה סולחה? מה אני יכול לעשות? אבל – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> חבר הכנסת אקוניס, נא להמתין. רבותי, נא לשבת. רבותי חברי הכנסת והשרים, נא לתפוס את מקומותיכם, נא לשבת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מצפה ממך – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> גברתי שרת הבריאות, יושב-ראש האופוזיציה, נא לשבת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מצפה מכולכם – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> שר החינוך, נא לשבת. קצת חינוך שיהיה פה. בבקשה, אדוני. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – גם מחברי הכנסת הערבים, לגנות את הקריאות הללו, וכאשר הרשות הפלסטינית אומרת – והוזכר פה יושב-ראש הרשות – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תגנה את שר האוצר, שהוציא תוכנית גזענית נגד ערבים היום. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אולי תירגע? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תגנה אותו. על איזה גזענות אתה מדבר? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אולי תירגע? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> למה אתה מגלגל עיניים? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אולי תירגע? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תגנה את שר האוצר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חבר הכנסת זחאלקה. תודה רבה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – ערבים. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה רבה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אענה לך, חבר הכנסת זחאלקה. אני אענה לך. אבל כאשר הרשות הפלסטינית הרשמית, חבר הכנסת, מדברת על מדינה פלסטינית עתידית נקייה מיהודים – נקייה מיהודים. אתה שומע את הדבר הנוראי הזה? השקתם את זה היום? דיברתם על זה היום בשדולה נגד גזענות? הרי זה גילוי גזענות מן המעלה הראשונה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> על המדינה – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אתה לא מאמין לעצמך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חברת הכנסת זנדברג – אני לא מאמין לעצמי, אני מאמין לדברים של הדוברים של הרשות הפלסטינית. <מוחמד ברכה (חד"ש):> ממציא שקרים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – של הדברים של הרשות הפלסטינית. הרי הדברים האלה נאמרו, הם מתועדים. חבר הכנסת זחאלקה, אתה האשמת – קודם כול, אני רוצה להגיד דבר שנשמע פה, אדוני היושב-ראש, בזמן הדיון – אנחנו מסכמים כרגע את הדיון – נאמר פה על-ידי אחד מחברי הכנסת, ששר האוצר הוא אנטישמי. הדבר הזה נאמר. אני לא שייך למפלגתו של שר האוצר, ואני גם יכול לחלוק על כמה מן הרעיונות שלו. אבל בוודאי אי-אפשר להגיד על שר בממשלה שהוא אנטישמי, וזה לא חשוב כרגע מאיזו מפלגה הוא בא ומהי הצעת החוק שהוא הציע. אני לא ראיתי את הצעת החוק – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> נגד חברי הכנסת הערבים. הערבים הם שמים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא. הוא הואשם דווקא על-ידי חבר – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> גם מי שנגד ערבים הוא אנטישמי, כי אנחנו שמים. מי שנגד ערבים הוא אנטישמי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בסדר. לא אמרתי שההאשמה באה ממך. דווקא במקרה זה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אנחנו שמים. מי שנגדנו הוא אנטישמי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת זחאלקה, דווקא במקרה זה ההאשמה באה מחבר כנסת יהודי. ואני חושב שהדבר הזה צריך להימחק, אדוני היושב-ראש – אמור לפחות, אם ירצה כמובן חבר הכנסת ליצמן למחוק את האמירה הלא-נבונה הזאת מן הפרוטוקול. עכשיו לגבי הצעתך. חבר הכנסת זחאלקה, אדוני שר האוצר – שר האוצר, שר האוצר, אני לא ראיתי, מלבד הידיעה בעיתון, אינני יודע על מה היא מבוססת – אני מניח שהיא ידיעה נכונה. אבל שם לא כתוב, חבר הכנסת זחאלקה, שערבי נוצרי או מוסלמי שישרת בצבא לא יזכה להטבה הזאת. <שר האוצר יאיר לפיד:> וגם שירות לאומי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> וגם שירות לאומי. וגם שירות לאומי. אגב, אני חושב שזו הצעה טובה. זוגות צעירים צריכים להיות פטורים מן האיוולת הזאת של מע"מ על דירה ראשונה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> 95% מהערבים – 95% מהערבים – לא עומדים בקריטריונים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אולי תשכנע אותם שיצטרפו לשירות לאומי? אתה מנהיג. אתה חבר כנסת, מנהיג של קבוצות לא קטנות – לא גדולות מדי, ברוך השם, אבל גם לא קטנות – בציבוריות הערבית בישראל, יחד עם חברים נוספים מן הספסלים הללו. הם יענו על הקריטריונים אם יעשו לפחות שירות לאומי. מדוע שלא יעשו זאת? אני עד היום לא שמעתי תשובה – על שירות לאומי, אני לא מדבר על גיוס לצבא הגנה לישראל. שירות לאומי. יעשו שירות לאומי ואז יזכו בכל ההטבות ליוצאי צבא – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> איזה לאום? איזה לאום? איזה לאום? איזה לאום? <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה בשביל שיביאו קפה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בכל הלאומים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא, אמרת "שירות לאומי". איזה לאום? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> שירות לאומי בישראל. שירות אזרחי-לאומי בישראל. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת טיבי, אל תתחכם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אנחנו ממש לא מתחכמים. כל אדם שרוצה בזה יכול לעשות את זה. ואז, אם הוא עושה את השירות בצה"ל או עושה שירות לאומי-אזרחי, הוא נהנה מן ההטבות ליוצאי צבא. אבל אתם עושים בדיוק את הפעולה ההפוכה. אפילו, אדוני היושב-ראש, גם הפעולה – לא נמצא כאן חבר הכנסת באסל גטאס. הוא גם לא דיבר היום בהצעת האי-אמון. אבל אני קראתי שהוא לא פחות ולא יותר – חבר הכנסת הורוביץ, כדאי לך גם לדעת את זה – פנה לאפיפיור; תשמע את הדבר הזה, לאפיפיור. הוא פנה בקריאה נרגשת שיצאה נגד התופעה – בעצם היוזמה המבורכת – בזמן האחרון, של גיוס בני העדה הנוצרית לצבא הגנה לישראל. מתגייסים. כל הזמן המספר הולך ועולה. ובמקום שהמנהיגות הערבית בבית הזה, שהם מנהיגי ציבור, אם נרצה בכך ואם לא נרצה בכך, יעודדו את הגיוס הזה – גיוס, זה אפילו לא שירות, גיוס לצה"ל – הוא שולח מכתב לאפיפיור כדי שיגנה, כדי שיבלום את התופעות האלה. ואז, חבר הכנסת טיבי, לא הייתה לך שום בעיה, שום בעיה. החוק הזה שהוצע – עד לרגע זה מעל דפי התקשורת, אבל אני מניח שיבוא לקריאה הראשונה, כמובן יעבור את אישור הממשלה וועדת שרים – זהו חוק טוב ונבון וצודק. והנה אני אומר לך, חבר הכנסת הורוביץ, בחיים הפוליטיים צריך להודות בשגיאות, ואני מצטער שהממשלה הקודמת לא עשתה את החוק הזה. זאת טעות, חבל. אבל אנחנו, ברוך השם, ממשלה – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא, אתה מצפה ממני להיות אדם שאומר את האמת, גם אם האמת שלו לא מוצאת חן בעיניך. עכשיו כבר אמרתי משהו שאמור היה למצוא חן בעיניך, וגם זה לא מוצא חן בעיניך. אז אני רוצה להגיד לך, חבל שלא עשינו את זה בכנסת הקודמת, וטוב אם גם אתם תתמכו, ואני בטוח שתתמכו בהצעה הזאת, למרות שחבר הכנסת טיבי מתנגד. למרות התנגדותו של חבר הכנסת טיבי, פחות מע"מ על דירה ראשונה לזוגות צעירים – שבאמת, אדוני היושב-ראש, נאנקים תחת העול של מחירי הדיור הגבוהים מדי – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אמרתי. נדמה לי שאמרתי את הדברים בצורה ברורה: יוצאי צבא והמשרתים בשירות הלאומי. שר האוצר, האם יש עוד מישהו שעונה על הקריטריון? יוצאי צה"ל והמשרתים בשירות הלאומי. <שר האוצר יאיר לפיד:> שירות אזרחי, שירות לאומי. <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בשירות האזרחי. עוד משהו? <שר האוצר יאיר לפיד:> פטורים מחמת בריאות, כמובן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> פטורים מחמת בריאות זה עניין אחר. כולם – אנחנו מאחלים להם כמובן החלמה מהירה ושישרתו בצבא בריאים ושלמים. אבל מי שמשתמט, חבר הכנסת גילאון, או שאיננו רוצה בשירות בצה"ל או בשירות לאומי או בשירות אזרחי, מדוע שיזכה להטבה ליוצאי צבא? זה נורא פשוט. אתה מכיר את המענקים שיש ליוצאי צבא? <אילן גילאון (מרצ):> אני חושש, אדוני – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא, למה ההתנשאות? למה לך? למה לך כל ההתגרות הזאת? מה, לא הפנימו מה זה מע"מ, לא הפנימו מה זה מס? תאמין לי, מפנימים הכול, יודעים. תאמין לי, המע"מ הוא גבוה גם מבחינתי – לא על דירה, באופן כללי. באופן כללי. ולכן, כל דמעות התנין, חבר הכנסת טיבי, שאתה מזיל על החוק הזה, ויחד אתך חבר הכנסת זחאלקה, אין להן מקום. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתה יודע שבג"ץ פסל את כל החוקים האלה? – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – אתה יודע שבגין התנגד לכל החוקים האלה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני קודם כול לא מכיר – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני אומר לך. אני שמעתי את בגין הבן אומר שזה קישור זדוני של חובות לזכויות, ואסור לעשות את זה; שזה מעשה שלא ייעשה. זו עמדתו של השר מרידור וזו עמדתו של הליכוד, איך אומרים, הישן, של זכויות אזרח, למרות שאני מתנגד לו פוליטית, אבל – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני, חבר הכנסת זחאלקה – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתה – לא, בעצם הוא – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – לא הייתי רוצה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתה סתם בעד פגיעה בערבים, זה כל – – – שלך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ממש לא. לא הייתי רוצה לערב אותך בעניינים פוליטיים פנימיים של סיעת הליכוד, אבל גם המועמד בני בגין וגם המועמד מרידור לא נבחרו בבחירות דמוקרטיות ברשימת הליכוד לכנסת התשע-עשרה – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> היא הנותנת – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – ואנחנו מכבדים את בחירתם של 110,000 – היו 70,000 – מתפקדי הליכוד שבאו להצביע. אם היו נבחרים, ודאי היו משרתים בממשלה והיו יכולים להביע את הסתייגותם מן החוק הזה, אם היו רוצים בכך, אבל אנחנו לא יכולים להתווכח עם מי שאיננו נמצא בבית הזה. הוויכוח הוא פה – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – החלטת בג"ץ – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – כאן הוויכוח. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כאן הוויכוח. אתה, מדאיג אותי, מדאיג אותי מאוד מה שאתה אומר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מה אתם מביאים חוק כזה? לא מתביישים? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> עד מתי יימשך הפיליבסטר הזה? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אין בושה? אין בושה – – – הוא אדם חסר בושה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> איפה עליזה? עליזה נמצאת? עד מתי יימשך הפיליבסטר הזה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מאוד נהנים, אדוני – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גם אני נהנה, אבל אולי כדאי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – מהתשובה המפורטת שלך. אדוני ימשיך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתם נהנים ואני סובל. זה מה שקורה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חס וחלילה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתם נהנים ואנחנו סובלים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה לא סובל ממה שאני אומר, אני מקווה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תמשיכו ליהנות. <רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו):> מה הוא צועק? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בכל מקרה – – <מיכל רוזין (מרצ):> אולי נעבור להצבעות? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – אדוני היושב-ראש – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה גובל בסדיזם, מה שאתם עושים – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> למה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – אתה לא מבין. זה לא מועיל כלכלית, רק פוגע. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא יודע למה אתה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זה לא מביא שום תועלת. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> למה אתה נזעק? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> למה אתה נזעק על – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> רק לפגוע – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה נזעק על חוקים – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כי אתם פוגעים בנו. כי אתם פוגעים בנו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אנחנו לא פוגעים בך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כי אתם פוגעים בנו בצורה גזענית, בצורה זדונית, מרושעת, חסרת בושה. איפה הבושה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת זחאלקה, אני מאוד מצטער שאתה מרגיש פגוע. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אין לכם בושה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אין לנו שום כוונה לפגוע בך, אבל אם אתה מרגיש פגוע – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, אתה פוגע, בלי כוונה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, קודם כול אל תפגע בנו, אז לא נפגע בך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מה פוגע? אני רוצה דירה. אני פוגע בך? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תקשיב לנאומיך. תקשיב לדברים שאתה מדבר פה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני רוצה דירה כמו האחרים. אני פוגע בך? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תקשיב, תקשיב למה שאתה אומר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> שוויון פוגע בך? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל אני רציתי, התחלתי להגיד לך קודם משהו שמאוד הדאיג אותי. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> חלאס, תרד מהדוכן, מספיק כבר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חכה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מספיק. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> רגע, סליחה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יש גבול. האוזניים לא – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> האם יכול להיות שאתה עושה לי סתימת פיות? אתה לא יכול לקחת מאתנו, אתה לא יכול לקחת מאתנו את ההאשמה הזאת – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יש גבול. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – שמלווה אתכם כבר 80 שנה, שאנחנו עושים לכם סתימת פיות. אז אתה לא יכול לעשות לי מה שאתה לא רוצה – אתה לא יכול לעשות לי מה שאתה לא רוצה שאני אעשה לך, את סתימת הפיות – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתה עושה פיליבסטר – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – סתימת הפיות. <קריאה:> למה לא מצביעים? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני שאלתי – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> סתם פיליבסטר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זחאלקה – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת זחאלקה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אנחנו הגענו לרגע נדיר בכנסת, שסגן השר המקשר, חבר הכנסת אופיר אקוניס, כמעט כבר לא ידע על מה לדבר, וכבר התחיל – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא לא לא לא לא, סליחה, יש לי פה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – להעיף מבטים. ופתאום נחלצת לעזרתו, הכנסת עניין לדיון. אני לא מבין אותך, אתה ותיק בבית הזה. מה קרה? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> זה נכון. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מה הוא היה עושה בלעדי? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, לא. הדבר המדאיג, ואני אחזור לנימוק התשובה לחבר הכנסת – עליזה, זמננו מוגבל היום, כן? <ניצן הורוביץ (מרצ):> עליזה חזרה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> עליזה חזרה, אבל רק היא חזרה. אתה אמרת שבג"ץ יפסול את החוקים, ומה שמדאיג בדברים שלך זה שאתה יוצא כבר מראש מנקודת ההנחה של מה תהיה עמדתו של בג"ץ. תן לבג"ץ. אם החוק הזה יעבור, אם בכלל תהיה פנייה לבג"ץ – ואני בטוח שתהיה פנייה על-ידי אחת העמותות הממומנות על-ידי האיחוד האירופי; הן הרי תמיד, הן מייד מממנות את כל הפניות לבג"ץ. תכף נדבר גם על המסתננים שהוזכרו כאן, כבוד שר הפנים. הוזכרו כאן המסתננים, שלדאבון לבה של האופוזיציה מספרם הולך ופוחת במדינת ישראל, וגם הפניות שלהם לבג"ץ ממומנות על-ידי עמותות שממומנות על-ידי האיחוד האירופי. הרי אתם לא תגידו את זה בחיים. פשוט תגידו את האמת. אתם לא יכולים להגיד את האמת. <אראל מרגלית (העבודה):> תגיד לי איפה אפשר להשיג כסף מהאיחוד האירופי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מהאיחוד האירופי. בהחלט. אפשר להשיג. נדמה לי שחבר הכנסת אגבאריה – נדמה לי שחבר הכנסת אגבאריה דיבר כאן על המסתננים, וחברת הכנסת רוזין, לא במקרה, הייתה הראשונה להזדעק. היא הדוברת הראשית של מסתנני ישראל, הדוברת הראשית. <מיכל רוזין (מרצ):> איך אתה נהנה להגיד – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> תשאירי משהו לכמה מחברייך במפלגה – חבר הכנסת הורוביץ, שגר סמוך למקום שבו המסתננים כבשו שכונות ותיקות בעיר העברית הראשונה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה מנסה להחזיר את הוויכוח. אתה השקת היום את השדולה נגד גזענות, ומניף את דגל הגזענות הכי גבוה מכולם פה היום בבית. כך אתה משיק שדולות? <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – אתה מתכוון לאיזה מסתננים? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני אגיד לך בדיוק. מסתנני העבודה הבלתי-חוקיים שהסתננו הנה, בעיקר בין השנים 2006 ו-2011, פחות או יותר – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <שר הפנים גדעון סער:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> 2012, כפי שמתקן שר הפנים. <קריאה:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כן, אבל אז הגדר בעצם בלמה את הכניסה שלהם. ואתם, ובעיקר – – – <שר הפנים גדעון סער:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> סליחה? <שר הפנים גדעון סער:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> רגע, לא סיימתי. קודם כול בלמה את הכניסה, הגדר, ואחר כך, בניגוד לדעתכם – ועשיתם פה את כל התרגילים הפרלמנטריים האפשריים – – – <אילן גילאון (מרצ):> מה עם חוק הדיור הציבורי? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חכה בסבלנות, אני עונה לך על המסתננים. למה אתה קופץ? חכה, נגיע לכל דבר. וחבר הכנסת אגבאריה, מסתנן עבודה בלתי חוקי הוא מסתנן עבודה בלתי חוקי, בין אם צבע העור שלו הוא שחור, שחום או בצבע – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה הזכרת את זה. אתה העלית את הטיעון המגוחך הזה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אף אחד לא אמר שהלבנים, המסתננים, הם סרטן – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אף אחד לא אמר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני, אדוני מתבקש לסיים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה לא רומז לי שעלי לסיים את נאומי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אני כן רומז – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – נאומי הנמשך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אדוני סגן השר, שאתה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מאה אחוז. אני רק אענה לסיום על דבריו של חבר הכנסת אגבאריה. חבר הכנסת אגבאריה, מסתנן בלתי חוקי הוא מסתנן בלתי חוקי, ואני שמח – שר הפנים, כמה יצאו כבר, ברוך השם, בחודשים האחרונים? <שר הפנים גדעון סער:> מתחילת ינואר, למעלה מ-3,000. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ברוך השם, 3,000, בהחלט מספר מכובד. והם יצאו, חבר הכנסת אגבאריה, לא בשל צבע עורם אלא בשל העובדה שהם היו מסתנני עבודה בלתי חוקיים, ואנחנו נמשיך במדיניות הזאת. אדוני, אני קורא לחברי הבית לדחות אחת לאחת את כל שמונה הצעות האי-אמון. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר המקשר, סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס. אני מזמין את השר שטייניץ לסכם את הדיון בשם הממשלה. בבקשה, אדוני. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? <זהבה גלאון (מרצ):> שלוש דקות – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> שלוש דקות לסיעת הליכוד – – – זה בניגוד לתקנון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא דיבר, הוא סיכם בשם סיעת הליכוד. הממשלה ביקשה להתייחס להצעות אי-אמון – כמצוות התקנון אני מאפשר את זה. חברת הכנסת גלאון, אם את שואלת אותי אם אני מאושר, אני לא, אבל זה התקנון. <זהבה גלאון (מרצ):> אתם מושכים זמן. <קריאות:> – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> למה הוא לא – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כי היו שמונה הצעות אי-אמון, חברים. תודה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מבקש לאפשר לשר שטייניץ לדבר, ואז נצביע. <זהבה גלאון (מרצ):> הבית היהודי בחוץ – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי, את, זה לא השבוע הראשון שלך כאן, וגם אני. את שאלת אותי אם אני מאושר מן המציאות, לא, אבל התקנון מאפשר לממשלה לסכם, וזה מה שהם מבקשים לעשות. אני עדיין לא מנהל את הקואליציה ואת האופוזיציה כאן, רק את הכנסת. <קריאות:> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? <אילן גילאון (מרצ):> – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> אתה יכול ספר לנו אם יש משבר – – – נראה כאילו יש פיליבסטר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה צריך להיות דוגמה – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני גם לא עובד, לא ב-ynet ולא ב-nrg, אז איך אני יודע לספר דברים כאלה? נו, מה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אני – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, אני קודם כול מאוד מופתע מידידתי זהבה גלאון; הייתי בטוח שהיא מעוניינת לשמוע אותי. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> מה? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – מאחורי הקלעים דברו כמה שאתם רוצים. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> והאמת – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> האמת, זהבה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> שלושה ימים לא היינו פה, לא עמדתי בזה. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> זהבה, יקירתי, אני, אני לא שומע אותך טוב. <זהבה גלאון (מרצ):> שלושה ימים, שלושה ימים האופוזיציה החרימה, לא עמדתי בזה שלא שמעתי אותך. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אני יודע, לכן ביקשתי לעלות לבמה. האמת שחשבתי, זהבה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> יש לי דיסק במכונית. <קריאות:> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> גזלתם לי המון זמן בקריאות ביניים, לכן אני אבטל את המחשבה הראשונית שלי. חשבתי להרצות על המפץ הגדול ועל החשיבות של התגלית המדעית שהתגלתה – – – <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אבל – – – <קריאות:> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אבל – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> החור השחור זה אתם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתם עושים קרקס, קרקס. מה – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אדוני חבר הכנסת המאוד-נכבד – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מפץ גדול? אבל אתם חור שחור. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> יש – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתם חור שחור. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> מפץ גדול וחור שחור זה שני דברים שונים, כמעט הפוכים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> מחור שחור לא יוצא שום דבר, והמפץ הגדול – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> נכון, גם מכם לא יוצא כלום. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> – – יצר את הגלקסיות, את הקרינה הקוסמית, את העולם המתפשט. לכן, חור שחור זו תופעה אסטרונומית שונה לחלוטין, ומבחינת הדינמיקה הפיזיקלית שלה היא הפוכה מהמפץ הגדול. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אבל – מה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אני רוצה לענות להצעות האי-אמון. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אתה מוכן לדבר על נושא הגז? <איתן כבל (העבודה):> – – – ראש הממשלה, בנט. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אנחנו נציע לך את הנושאים. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אני בטוח שראש הממשלה יופיע, ואתה ודאי תהיה מאוד מרוצה, כי אני חושב שיש לנו ראש ממשלה מאוד טוב. <אילן גילאון (מרצ):> – – – המפץ הגדול – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> מה? טוב, אני אעזוב עכשיו את בריאת העולם, את המפץ הגדול, את המפץ הקטן, ואני רוצה לענות על הצעות האי-אמון שלכם בשם הממשלה. ואני רוצה לומר – אני קורא כאן את שמונה הצעות האי-אמון, רובן עוסקות בווריאציות שונות בנושא אחד: ממשלה שמכשילה את הדמוקרטיה במעשי החקיקה ובפעולותיה מחלישה את הממשלה ואת הכנסת ובדרך זו גם את הדמוקרטיה – זה היה קצת מתוחכם; עריצות ודיקטטורה של הרוב הקואליציוני נגד האופוזיציה בכנסת; ועוד דבר כזה מטעם מרצ וכו'. תרשו לי לומר לכם, עם המון כבוד והערכה, כי יש לנו ממשלה מצוינת וגם אופוזיציה מצוינת עם, באמת, חברי כנסת ברמה גבוהה – תרשו לי לומר לכם: קצת נסחפתם וקצת הגזמתם. אי-אפשר להציג חקיקה שמעלה את אחוז החסימה ל-3.25%, נמוך יותר מאשר ברוב הדמוקרטיות הפרלמנטריות באירופה, ולקרוא לזה דיקטטורה או הכשלת הדמוקרטיה. אפשר להתווכח על התבונה שבהעלאת אחוז החסימה, ויש דעות שונות. למשל, יו"ר האופוזיציה ידידי בוז'י הרצוג ויושבת-ראש מפלגת מרצ זהבה גלאון – – <זהבה גלאון (מרצ):> כן, אדוני. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> – – נדמה לי, תמכו בעבר בהעלאת אחוז החסימה. אני לא חושב שמישהו האשים אותם באיום על הדמוקרטיה, אני כן חושב שיש מקום לוויכוח על מהו אחוז החסימה הנכון, ויש טיעונים טובים לכאן ולכאן. אבל ודאי שאחוז חסימה של 3.25%, שהוא נמוך מהממוצע בדמוקרטיות האירופיות, לקרוא לזה איום על הדמוקרטיה, החלשת הכנסת – אני חושב, רבותי, שהגזמתם. ואני מציע לשמור את אותם מקרים שמדברים על אושיות הדמוקרטיה או על איום על הדמוקרטיה למקרים הראויים באמת, ולא לקרוא "זאב, זאב", ובכל ויכוח שמתנהל כאן בכנסת, אדוני היושב-ראש, על שיטות ממשל, על אחוז חסימה, על אי-אמון קונסטרוקטיבי, ישר להגיע לנשק הבלתי-קונבנציונלי של איום על הדמוקרטיה. הדמוקרטיה הישראלית – דמוקרטיה טובה, חיונית, תוססת, ואין לי ספק, חברי הכנסת הרצוג, גלאון, טיבי, ראשי האופוזיציה בכלל, אין לי ספק שגם עוד חמש ועשר שנים – עם אחוז חסימה של 3.25% – הדמוקרטיה הישראלית תישאר אחת הדמוקרטיות הטובות, החיוניות והתוססות בעולם. אותו הדין גם לאי-אמון קונסטרוקטיבי. אי-אמון קונסטרוקטיבי אמיתי הוא דבר מאוד מאוד ראוי, דווקא, מבחינה דמוקרטית. אי-אמון קונסטרוקטיבי הוא המשמעות האמיתית של אי-אמון, שלא באים רק ואומרים: איננו מרוצים מהממשלה, אלא באים ואומרים: יש אופציה טובה יותר או ממשלה טובה יותר. הרי אין ממשלה מושלמת, יש ממשלות טובות יותר וטובות פחות, יש ממשלות טובות מאוד, כמו ממשלת הליכוד, נתניהו, הקודמת, וכמו – לפחות לפי השנה הראשונה – הממשלה הנוכחית. אין ממשלות מושלמות, תמיד יש טענות ותמיד יש מקום לביקורת, השאלה היא – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כמה? כמה? <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> השאלה היא האם הכנסת באמת מעדיפה ממשלה אחרת, וכשהכנסת מעדיפה ממשלה אחרת זה אי-אמון עקרוני – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> – – אי-אמון שיש בו אלטרנטיבה, ולכן אי-אמון קונסטרוקטיבי – – <איתן כבל (העבודה):> השר שטייניץ – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> – – הוא המהות האמיתית של אי-אמון. <איתן כבל (העבודה):> – – יש לי סידורים בחדר, אני יכול ללכת? – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <קריאות:> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כרגע הממשלה מדברת, חבר הכנסת זחאלקה. כרגע הממשלה מדברת. השר ימשיך. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> עכשיו – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זו השאלה – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> – – אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יש משהו חשוב – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, אני מבין, אבל כרגע – השר יסיים, השר יסיים, אני אתן לך הערה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> זו הפעם האחרונה שיש אי-אמון בכנסת, צריך לעשות את זה בכבוד, לא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> למה זה פעם אחרונה שיש אי-אמון? <אילן גילאון (מרצ):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה מסחרה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אה, כי הממשלה תיפול, או מה? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> המוסד הזה של האי-אמון הולך להיעלם – – – בצורה מכובדת, למה לגמור ככה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אה, בסדר, זה לא במיידי, כן, נו. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> המושג "לפזר אי-אמון" – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, הנה, אז תן לשר שטייניץ ליהנות – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אוקיי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אם זאת פעם אחרונה. איך אומרים, אילו היה יודע שזאת פעם אחרונה, היה מביא גם את כל המשפחה מהבית, מה. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> חבר הכנסת זחאלקה – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> למה לגמור את זה בצורה כזאת? <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> – – למרות שלא דיברת מהמיקרופון ולא באישור, שמעתי את הערתך, ואני רוצה להשיב לך ולהרגיע אותך, אתה גם נראה לי מאוד רגוע. חבר הכנסת זחאלקה, אתה מקשיב לתשובתי? חבר הכנסת זחאלקה, אתה מקשיב לי? <מוחמד ברכה (חד"ש):> עזבו את הבית היהודי או הבית היהודי עזב, מה קרה? <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> זה לא הפעם האחרונה שמועלות בכנסת הצעות אי-אמון, לא הפעם האחרונה. זה אולי אחת – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> – – אחת הפעמים האחרונות שמועלות הצעות אי-אמון לריק, הצעות שאין מאחוריהן אי-אמון אמיתי, שאין מאחוריהן רצון להחליף ממשלה בממשלה אחרת, בהרכב ממשלתי אחר, אלא יש מאחוריהן רק רצון לנגח ולא באמת להציע ממשלה אלטרנטיבית. <מוחמד ברכה (חד"ש):> מה קרה? הבית היהודי עזב את הבית? מה קרה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – זה בדיחה – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> שמע, אני לא יודע מה קורה עם הבית היהודי – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – שנדע מה קורה פה – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> – – אני רואה שהבית הערבי לפחות מאוד מאוד פעיל כאן. <מוחמד ברכה (חד"ש):> מאוד פעיל ומאוד מלוכד. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> מאוד פעיל ומאוד מלוכד. הנה, אולי העלאת החסימה תלכד אתכם עוד יותר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> 15 מנדטים. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> מה? אז למה אתה מתנגד? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני מתנגד כי רוצה אני לעשות את זה ברצון. לא תכפה עלי – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> עכשיו אני רוצה לומר לכם עוד דבר שקצת השתבש בטיעונים שנשמעו כאן, אדוני היושב-ראש. עריצות ודיקטטורה של הרוב הקואליציוני נגד האופוזיציה בכנסת – רבותי, זו לא עריצות ולא דיקטטורה – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> יש מנגנון באי-אמון של הצבעה במועד אחר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? מה? <מוחמד ברכה (חד"ש):> באי-אמון, יש מנגנון של הצבעה במועד אחר? תצילו אותנו מהדברים האלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ברכה, אל תיתן רעיונות. אל תיתן רעיונות. טוב שאתה צועק מן המקום, נקווה שזה לא יירשם בפרוטוקול. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> חבר הכנסת ברכה, כמעט הצלחת לקטוע את חוט מחשבתי. כמעט. <מוחמד ברכה (חד"ש):> זו לא הייתה הכוונה. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> כמעט. אבל לא הצלחת. <מוחמד ברכה (חד"ש):> זו לא הייתה הכוונה. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> יפה. עכשיו אני אומר לכם, כדי לא להטעות – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אולי נעשה הפסקה? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – הפסקה – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא מבין, השר שטייניץ אומר דברי טעם, שמתייחסים ישירות להצבעה על הצעות האי-אמון. מי שלא הבין, דרך אגב, בפתיח שלו, כשהוא התחיל מן התגלית המדעית החשובה, מה הוא התכוון – הוא פשוט נסחף עם מחשבתו קדימה; מה שהוא התכוון לומר, גם לך, אדוני יושב-ראש ועדת המדע, שאי-אפשר אפילו להעלות על הדעת להגיש אי-אמון בממשלה שבה שר המדע, חבר הכנסת פרי, נמצא בתפקידו רק שנה וכבר הגיעו לתגלית מדעית שבמשך עשרות שנים לא יכלו להגיע אליה. איך אתם מעלים על הדעת ביום כזה להעלות אי-אמון בממשלה? <מוחמד ברכה (חד"ש):> יש תגלית – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ולכן, כל מילה שאמר השר שטייניץ קשורה להצעות האי-אמון ישירות, ולכן אני מאפשר לו לדבר, חבר הכנסת – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה מסכים, השר, נכון? <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> – – מאחר שהערת מה שהערת – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> רגע, תקשיב לתגובה שלי, קודם כול – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אני לא יכול שלא להגיב על דבריך, אדוני היושב-ראש. שר המדע, יושב-ראש ועדת המדע, מר גפני, אני רוצה לחדד ולהבהיר: עם כל החשיבות, והתגלית אכן חשובה, כי יש בה עדות תומכת נוספת לקיומו של אירוע המפץ הגדול לפני 13 מיליארד וכ-700 מיליון שנים – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> – – התגלית הזאת, בניגוד למה שנאמר בתקשורת, לא שופכת אור על בריאת העולם או על סיבת קיומו של העולם, ודאי לא על שאלת קיומו של אלוהים. היא בסך הכול עוסקת – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> כבוד השר, "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> בהחלט. התגלית הזו – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> יש תגלית אחרת, של עשיית חור בזמן והעלמת אירועים. עכשיו, המפץ הגדול הוא חור בזמן – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> מר ברכה – – <אילן גילאון (מרצ):> לא חור בזמן – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> – – כל חמש דקות קריאת ביניים, בסדר? לא כל דקה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> לא – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אל תעזור לי יותר מדי, אל תסייע לי יותר מדי. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אתה מקשקש, אז לכן – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אל תסייע לי יותר מדי, אני מסתדר. תודה, אבל אני מסתדר גם כך. מר גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> כן? אני הולך – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אני רוצה לחדד ולהבהיר. תקשיב לי טוב, המפץ הגדול, מבחינה אסטרונומית, הוא אירוע מכונן בזמן: הוא מתאר נקודה מסוימת בתולדות היקום כפי שאנחנו מכירים אותו. הוא לא אומר לנו ולא רומז לנו מדוע התרחש המפץ הגדול, מה היה לפניו, ואיננו אומר דבר וחצי דבר על סיבת קיום העולם. כי גם אם יש לך שרשרת מאורעות שהחלה במפץ הגדול לפני 14 מיליארד שנה, צריכה להיות סיבה לעצם קיומו של העולם ולעצם קיומו של המפץ הגדול. והסיבה לקיומו של מפץ גדול איננה במפץ הגדול עצמו. או כמו ששאל הפילוסוף הדגול וגם המתמטיקאי הדגול לייבניץ: אדם הגיוני חייב לשאול את עצמו: Why is there something rather than nothing – מדוע יש משהו ולא לא-כלום. מבחינה לוגית טהורה היה יכול להיות כלום: לא מפץ, לא חוקי טבע, לא חלל ולא זמן. לכן, עם כל הכבוד לתגלית על המפץ הגדול, זו עוד תגלית מדעית על שרשרת אירועים קוסמולוגיים, ולא איזשהו פענוח – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – זה מסחרה – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> – – של סיבת קיומו של העולם או תחילת קיומו של העולם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני מבקש שאתה תעבור לדיון על הספר "אחת-עשרה דקות" של פאולו קואלו. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> של? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> של פאולו קואלו, "אחת-עשרה דקות". <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אני לא שמעתי אותך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בוא נפתח דיון על הספר "אחת-עשרה דקות". <קריאות:> כרומוזומים, כרומוזומים. כרומוזומים. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> לא, לא. אני – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> על "אחת-עשרה דקות". <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אני, ד"ר טיבי, דוקטור לרפואה – – <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אני מוכן לחרוג מכללי הפרוטוקול, אני מוותר על שטייניץ – תוציא אותנו לחופש – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> – – אומנם לא לפילוסופיה, אבל לרפואה, אני בטוח שכבודו מעריך דיון בשאלה מה המשמעות של המפץ הגדול והאם יש כאן איזשהו רמז או פענוח של סיבת קיומו של העולם או תחילת קיומו של היקום או אם לא. <קריאות:> – – – <איתן כבל (העבודה):> שטייניץ מדבר על היקום כבר שעה. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> חבר הכנסת מרגלית, אתה מוכן לחזור על שאלתך? <אראל מרגלית (העבודה):> תסביר את ההבדל בין סיבתיות מכנית לטלאולוגית – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> תכליתית, תכליתית, אוקיי. <איתן כבל (העבודה):> – – – אני לא זוכר מתי כל כך רציתי לראות אותך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני חושב שהשר שטייניץ יכול לסכם את טיעוניו, ואנחנו נוכל – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> כבוד ראש הממשלה, כבוד ראש הממשלה בנימין נתניהו, אנחנו כאן – במהלך התשובה שלי להצעות האי-אמון עלו שאלות על המפץ הגדול ועל סיבת קיומו של היקום, של העולם, ולכן צירפתי לטיעונים כנגד הטענות על פגיעה במהות הדמוקרטיה גם דברים קצרים בנושא המפץ הגדול. <קריאה:> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> יש כבר מניין – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> עכשיו, ביקש חבר הכנסת מרגלית, שהיה לי הכבוד ללמוד אתו פילוסופיה באוניברסיטה העברית, חבר הכנסת מרגלית מן האופוזיציה הציע שניתן הסבר קצר על ההבדל בין סיבה פועלת או סיבה פיזיקלית לבין סיבה תכליתית, טלאולוגית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא מסכם בשם הממשלה, מה אתה רוצה? <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> בין סיבה שפועלת באופן מכניסטי: מאורע א' גורר אחריו בזמן את מאורע ב', לבין סיבה של התכוונות, כלומר, מטרה, שהמאורעות מתרחשים כדי להשיג את אותה מטרה. אכן זו הבחנה מאוד מאוד חשובה כשעוסקים בהסבר לקיומו של העולם או בסיבה הראשונה לקיומו של העולם – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת רוזנטל, אל תפריע. אפילו אני מתחיל להבין את הטיעון, אז אל תפריע. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> – – אבל, חבר הכנסת מרגלית, מאחר שבניגוד לדברי חבר הכנסת זחאלקה, אני משוכנע שיהיו עוד הצעות אי-אמון, את ההסבר על סיבה פועלת וסיבה טלאולוגית, ברשותך, אני אשמור לאי-אמון הבא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, הממשלה דוחה את הצעות האי-אמון – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מבקשת לדחות, כן. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> – – חושבת שאין ממש, אין שום ממש בטענות על פגיעה מהותית כלשהי בדמוקרטיה, ובברכת המשך דמוקרטיה חיה ותוססת במדינת ישראל, אני מבקש לדחות את הצעות האי-אמון הללו, שהוגשו הפעם עדיין ללא הרכב ממשלתי אלטרנטיבי. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. תודה לשר שטייניץ. אני חושב, חברי הכנסת, תסכימו אתי שכל מי שלפעמים זלזל בכך שלחלק מחברינו יש תואר שלישי בפילוסופיה, לאחר התשובה הזאת מבין שזה חשוב בבית הזה, לפעמים, על מנת לקיים את מצוות התקנון מלומדה, ואני מודה מאוד לשר שטייניץ על טיעוניו. אנחנו יכולים לעבור להצבעה. כל מי שדאג, דרך אגב, אני אפילו – – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> זה מוכיח כמה חשוב המנגנון הזה של אי-אמון – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. ודרך אגב, אפרופו, חבר הכנסת ברכה, כל מי שדאג, ואפילו אני, אפילו בדקתי את עצמי, אמרתי: אולי שמא זו באמת פעם אחרונה שמוגש ככה אי-אמון – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> זו הפעם האחרונה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – זה עורבא פרח. אין שום אמת בדברים האלה. ועדת הכנסת עוד תצטרך לעשות את כל השינויים בתקנון – מתי זה יהיה אנחנו לא יודעים – כך שאנחנו עוד נשמע את המשך תשובתו של השר שטייניץ בהזדמנויות נוספות. חברי הכנסת, אנחנו עוברים – מה אתה צוחק, שר המדע? לא יפה מצדך. שיבחתי אותך כאחראי לתגלית המדעית. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת אי-אמון מטעם סיעת העבודה: ממשלה שמכשילה את הדמוקרטיה במעשי החקיקה ובפעולותיה מחלישה את הממשלה ואת הכנסת ובדרך זו גם את הדמוקרטיה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> היושב-ראש, לפני ההצבעה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לפני ההצבעה? בבקשה, גברתי, כן. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, ראינו קודם שהיה דין ודברים בין הבית היהודי למפלגת הקואליציה הראשית, ורצינו לדעת אם יש הסכמות כלשהן שנוגעות לעניינה או לעבודתה של הכנסת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני ראש הממשלה, האם יש הסכמים בעל-פה או בכתב שהייתם צריכים להציג בפני הכנסת? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. אני גם אזכיר לחברת הכנסת זהבה גלאון שרק בנושא התקציב אני חייב לשאול, אבל מכיוון שזה נורא סקרן אותי אז אני שאלתי את ראש הממשלה, והוא אמר חד-משמעית שאין הסכמים כאלה. אבל להבא בואו נזכור שזה בנושא בתקציב. <משה גפני (יהדות התורה):> אין, אין הסכם. אין הסכם. <מוחמד ברכה (חד"ש):> – – – שיש הסכם. <משה גפני (יהדות התורה):> אין הסכם. זו תנועת חופש – – – <אראל מרגלית (העבודה):> בין סיעות האופוזיציה כבר יש הסכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, אנחנו מצביעים. כפי שאמרתי, הצעת אי-אמון מטעם סיעת העבודה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. נא להצביע. מי בעד האי-אמון? מי נגדו? <משה גפני (יהדות התורה):> מי שמצביע בעד הוא נגד – – – הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – 45 נמנעים – אין הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 38 בעד, 45 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון של סיעת העבודה לא התקבלה. אני מודיע שחברת הכנסת יעל גרמן, שרת הבריאות, ניסתה להצביע נגד אבל לא צלח, לא עלה בידה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> היא הצביעה בעד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, היא לא הצביעה בעד, היא הצביעה "נוכח" או – – – <אראל מרגלית (העבודה):> השרה גרמן, אנחנו מבינים את הקושי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הצעת אי-אמון: שנה לכינון הממשלה וכישלונה בכל תחום, מטעם סיעת ש"ס. אני לא שומע את עצמי. גם חבר הכנסת סלומינסקי ניסה להצביע. ההצבעה לא פעלה? <מיקי רוזנטל (העבודה):> לא, יש להם קושי נפשי להצביע עם הקואליציה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש קושי, בסדר. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה, הצעת האי-אמון לא התקבלה. חבר הכנסת הרצוג בינתיים לא יהיה ראש ממשלה. ואנחנו עוברים להצעת אי-אמון הבאה מטעם סיעת ש"ס, וכאן המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. שימו לב אם אצל כל חברי הכנסת עמדת ההצבעה פועלת, ופועלת נכון. אני כבר רואה שלחברת הכנסת יעל גרמן, שרת הבריאות, זה עוד פעם לא תופס. <שרת הבריאות יעל גרמן:> אני לוחצת וזה לא תופס. מה אני אעשה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הנה, תפס, יפה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 34 נגד – 48 נמנעים – אין הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 34, 48 מתנגדים. אני קובע כי גם הצעת סיעת ש"ס לא התקבלה. יהדות התורה: עריצות ודיקטטורה של הרוב הקואליציוני נגד האופוזיציה בכנסת. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אורי מקלב. בואו ננסה לגבי חבר הכנסת אורי מקלב. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. חבר הכנסת טיבי, גם אצלך אני רואה שיש התלבטות לגבי אורי מקלב – אה, לא התלבטות, סליחה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 34 נגד – 49 נמנעים – אין הצעת סיעת יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 34, 49 מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת האי-אמון מטעם יהדות התורה לא התקבלה. עריצות ודיקטטורה של הרוב הקואליציוני נגד האופוזיציה בכנסת, מטעם סיעת מרצ. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון. בעד? נגד? נא להצביע. מטעם סיעת מרצ. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 33 נגד – 51 נמנעים – אין הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, יש לנו 33 בעד, 51 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת האי-אמון מטעם מרצ לא התקבלה. מטעם רע"ם-תע"ל-מד"ע: הדיקטטורה של הממשלה מול האופוזיציה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אברהים צרצור. בבקשה, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> למרות שהוא לא כל כך מעוניין בזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא מעוניין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא מעוניין. טוב, אבל אנחנו עדיין נצביע, נראה אם המליאה מעוניינת. לא רק הוא קובע. הצבעה מס' 5 בעד הצעת סיעת רע"ם-תע"ל-מד"ע להביע אי-אמון בממשלה – 36 נגד – 50 נמנעים – אין הצעת סיעת רע"ם-תע"ל-מד"ע להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 36 בעד, 50 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת רע"ם-תע"ל-מד"ע לא התקבלה. עריצות ודיקטטורה של הרוב הקואליציוני נגד האופוזיציה בכנסת, מטעם סיעת חד"ש. המועמד להרכיב את הממשלה הוא הפעם חבר הכנסת מוחמד ברכה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד הצעת סיעת חד"ש להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – 51 נמנעים – אין הצעת סיעת חד"ש להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 35 בעד, 51 מתנגדים, אין נמנעים. גם סיעת חד"ש לא העבירה את הצעת האי-אמון שלה. עריצות ודיקטטורה של הרוב הקואליציוני נגד האופוזיציה בכנסת, מטעם בל"ד. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד הצעת סיעת בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 37 נגד – 50 נמנעים – אין הצעת סיעת בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 37 בעד, 50 מתנגדים, אין נמנעים, יש נוכח אחד. אני קובע כי גם הצעת בל"ד לא התקבלה. שנה לכישלון הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי, של סיעת קדימה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת שאול מופז. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – 48 נמנעים – אין הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 35 בעד, 48 מתנגדים, אין נמנעים, שניים הצביעו "נוכח". אני קובע כי גם הצעת סיעת קדימה לא התקבלה. המליאה דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה. <ישיבה מיוחדת לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר ויקטור שם-טוב, זיכרונו לברכה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום, ואנחנו רוצים לציין את זכרו של חברנו, חבר הכנסת לשעבר והשר לשעבר ויקטור שם-טוב, בנוכחות בני משפחתו. אני מבקש מחברי הכנסת לקום לדקת דומייה לזכרו. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) נא לשבת. חברי הכנסת, אנחנו מכבדים היום את זכרו של חברנו, חבר הכנסת והשר לשעבר ויקטור שם-טוב, שכיהן בין היתר כשר הבריאות בשנות ה-70 וכחבר הכנסת בשנות ה-60 וה-80. ויקטור שם-טוב היה לוחם צדק, מנהיג ציוני, שליח ציבור ומשרת ציבור שפעל בנחישות למען ביסוסה של מדינת ישראל, תמיכה בשכבות החלשות וביצור כוחם של העובדים ושמירת כבודם. בצעירותו עלה שם-טוב מבולגריה, שם פעל במסגרת "המכבי הצעיר". במשך כל ימי חייו היה ויקטור שם-טוב גאה במורשת היהדות הבולגרית, במסורת המזרחית הייחודית שלה וביחסים הטובים שנרקמו בין קהילת יהודי בולגריה לעם הבולגרי. כשעלה לארץ השתלב בעשייה הציבורית כפעיל חברתי ואיש ההסתדרות. במידה רבה הוא היה ממעצבי דרכה הפוליטית והמדינית של מפ"ם, והטביע את חותמו על המערכת הפוליטית בישראל. שם-טוב האמין בכל לבו בעקרונות הציונות הסוציאלית ובהכרח לשלב בין תפיסת עולם שמאלית סוציאליסטית לנאמנות ציונית למדינת ישראל ולעם היהודי. בפעילותו הפוליטית כחבר הכנסת וכשר הוא שם לנגד עיניו את קידום תהליך השלום, לצד תפיסת עולם חברתית שהעמידה לנגד עיניה את התמיכה בפריפריה, הדאגה לניקיון ידיהם של עובדי ציבור וחברי כנסת והקידום של מערכת הבריאות כמערכת מודרנית, שוויונית ויעילה. ויקטור שם-טוב היה אדם של נאה דורש – נאה מקיים. לאורך שנות חייו הוא שמר על הפשטות, הצניעות והיושרה שהיו כה אופייניות לו, ואשר באו לידי ביטוי באורח חייו בדירתו הפשוטה, שבה חי עד ערוב ימיו, בשכונת מעונות-עובדים בירושלים. בשם חברי הכנסת אני מאחל תנחומים למשפחתו – וכפי שאמרתי, חלק מהם נמצאים אתנו כאן – ומי ייתן ובבניין ירושלים, שאותה ויקטור כה אהב, תנוחמו. אני מתכבד להזמין את השר עמיר פרץ לומר דברים לזכרו. <השר להגנת הסביבה עמיר פרץ:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, משפחת שם-טוב – הבת איריס, גילי, אורי ותמר הנכדים, טליה ורועי הנינים, כאשר אני עומד היום בפניכם ונושא דברים לזכרו של חבר הכנסת ושר הבריאות לשעבר ויקטור שם-טוב ז"ל, אני חש כי הדברים סביבו היו יכולים להפוך לדיון עמוק, ערכי ופילוסופי. לא על עמדותיו שעליהן נלחם ונאבק, כי הזכות לעמוד על עמדותיך היא זכות קיימת, לגיטימית, המתקיימת גם היום; היינו צריכים לקיים דיון על האופן שבו הוצגו הדברים, על הדרך שבה הוצגו; בדיוק כפי שאמרו על מנהיגי הימין שגם בוויכוחים הקשים ביותר הם שמרו על ההדר ועל הממלכתיות, כך ויקטור שם-טוב, בוויכוחים המרים ביותר, שמר על דרך ארץ, נעימות מרככת, עיקשות מרתקת ואמונה יוקדת ומידבקת. עת נשאתי דברים לזכרו של שם-טוב בבית-העלמין אמרתי כי אין צורך להשתמש בסופרלטיבים; כמו שאומרים, "אחרי מות קדושים אמור", ולמשפט הזה פרשנויות רבות. על זה אמר מנדלי מוכר ספרים: "היהודי, אצל קהל עדתו עפר ואפר הוא בחייו, ובמיתתו ישתבח ויתפאר. וכל המתים תמימים וישרים, ואף אזובי הקיר נעשים לארזים". ואילו הסופר והפילוסוף הצרפתי וולטר כתב: "יש להתחשב ברגשותיהם של בני-אדם חיים; כלפי המתים מחייבת אותנו האמת בלבד". אכן, ויקטור שם-טוב, אני יכול להתחבר לוולטר ולומר עליך רק את האמת, כי היא הרבה יותר משמעותית מכל ניסיון להעצים אותה, היא הרבה יותר יפה מכל ניסיון לייפות אותה. ויקטור היה איש ציבור עממי מראשית דרכו, וגם כשטיפס במעלה הדרך אל מסדרונות השלטון לא גבה לבו ולא שונה יחסו לסביבתו. בנעוריו היה חבר בתנועת "המכבי הצעיר" בבולגריה. זה היה הפרק היחיד שלו ב"מכבי", שכנראה גם קשר אותו עם "מכבי יפו". אך פרט לכך הוא ראה עצמו סוציאליסט, הגדיר עצמו סוציאליסט, קיים אורח חיים של סוציאליסט ונתן דוגמה אישית כסוציאליסט. כשהגיע מבולגריה עבד בתחנת דלק יחד עם חיים לנדאו, אביו של השר עוזי לנדאו. לאחר מכן עבד כמוכר במכולת השכונתית בירושלים. חבר הכנסת והשר לשעבר עוזי ברעם, שגדל בשכונת נחלת-אחים בירושלים, סיפר לי על פגישתו הראשונה עם ויקטור. עוזי היה ילד כשנשלח על-ידי אמו לקנות בצרכנייה ליד שכונת נחלת-אחים, שהייתה תערובת של בני תימן ואשכנז. לצרכנייה הגיע עובד חדש, ויקטור שם-טוב, שעיפרון צהוב מונח מאחורי אוזנו, והוא הפליא את כולם באיכות עבודתו, חריצותו, דיוקו והמון סימפתיה שהקרין לכולם. לא עברה תקופה ארוכה, והצרכנייה נקראה בפי כול "הצרכנייה של ויקטור". ויקטור היה פעיל במוסדות ההסתדרות הן בירושלים והן כחבר הוועד הפועל. ב-1961 נבחר כחבר כנסת בכנסת החמישית במקום השישי ברשימת מפ"ם, ושם שובץ כנציג עדות המזרח. כמה מעניין לחשוב על כך ועל המשמעויות האלה. למרות בחירתו לכנסת המשיך להגיע לאנשים, להתחכך אתם. החיכוך הזה היה עבורו אוויר צלול שמילא את ריאותיו וחידש את כוחותיו להמשיך ולפעול באמונתו ובדרכו. גם הציבור אהב להתחכך בו, בתקופה שבה הממסד היה מרוחק ומנוכר. גם אני בן למשפחת פועלים, משדרות; אבא הגיע ממרוקו, ולאחר תקופה קצרה הפך לפועל במפעל קיבוץ רוחמה. וכיאה לאותה תקופה, עם מקום העבודה אתה מקבל גם את זהותך הפוליטית והמפלגתית. אבי היה חבר מפ"ם, ועם הזמן הוא מצא סיבות רבות להעריך את המפלגה ואת פעולותיה, אך את תחושת השייכות הוא שאב מוויקטור, הנציג שלו, במפגשים הבלתי-אמצעיים וההופעות עם המקטורן והצווארון הפתוחים והקסקט על הראש, ועם הדוגמה האישית שהייתה התוקף המוסרי שלו. והנה, רק סיפור אחד מני רבים: עוד בהיותו איש צעיר, חבר מפ"ם, נודע לו על זוג צעיר, חברי מפ"ם, פנינה ויעקב בן-עזרא, שהיו להם קשיים רבים ובנם הצעיר היה נכה. ויקטור היה מגיע כל בוקר וסוחב את הילד על גבו כדי להביא אותו עד לכיתה בבית-הספר כדי שיוכל להמשיך ללמוד. ב-1970 נבחר לשר הבריאות, ובתקופת כהונתו התרחשה תנופת הבנייה הגדולה ביותר של בתי-חולים ומחלקות אשפוז חדשות בכל רחבי הארץ. אך תקופתו התאפיינה גם בשביתות הגדולות ביותר במערכת הבריאות. הרופאים, האחיות, עובדי בתי-החולים הודיעו על שביתה. כסוציאליסט שר הבריאות שם-טוב התייסר בין האחריות לחולים לבין רצונו להגן על זכויות העובדים. אכן, ב-1973 הוא נקלע לדילמה קשה ביותר: הממשלה החליטה להוציא צווי מניעה ל-8,500 רופאים ששבתו. ויקטור לא הסכים לחתום. הוא לא רצה לפגוע בזכות השביתה. הוא הלך לגולדה ואמר לה את אשר על לבו, והיא אמרה לו: אני אחתום במקומך. על כך אמר שם-טוב: "זאת הייתה מחווה נדירה מצדה של ראש ממשלה, מחווה שהיא לא עשתה אף פעם גם עבור תומכיה הנאמנים ביותר", כך הוא כתב. ויקטור שם-טוב היה הראשון שהציע את חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ואני שמח שכיושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות נפל בחלקי להשלים את מלאכת החקיקה הזאת, וליישם אותה כיושב-ראש ההסתדרות. הוא היה מהראשונים שהתחילו את המאבק נגד עישון, והוא מאלה שהניחו את היסודות לאגודה למניעת העישון בישראל. ויקטור נאבק על צדק חברתי, על הזדמנות שווה לכולם, על הפלת חומות בין פריפריה למרכז ועל זכותו של האדם לשירותי בריאות איכותיים, נגישים ושוויוניים. ויקטור היה מהלוחמים על זכותם של עובדים להתפרנס בכבוד ולהזדקן בכבוד. הוא היה גם לוחם מדיני. יחד עם אהרן יריב ב-1974 הוא הציג את היוזמה המדינית הידועה בשם "נוסחת יריב–שם-טוב", שבה קראו למדינת ישראל להכיר באש"ף ולנהל משא-ומתן עם הפלסטינים. והנה, אנו עומדים היום, כאשר התנועות הימניות ביותר שהתנגדו אז מכירות באש"ף ומנהלות משא-ומתן עם הפלסטינים. אך כמה עצוב לדעת כי ממד הזמן הוא כל כך קריטי, והתפכחות מאוחרת מדי עושה את ההבדל בין הבקעה מדינית להחמצה מדינית; את ההבדל בין אנשי חזון שחזונם יכול לשנות מציאות לבין אחרים, אשר הזמן משפיע עליהם, ולעתים הם נקלעים למציאות מדממת. ויקטור היה איש אמיץ ולא נבהל מאיומים. ב-1982 כתב מאמר תחת הכותרת: "מכתב גלוי לרוצח שלי". וכך כתב: "כאשר צלצלת אלי בפעם הראשונה, הופתעתי. הדיבור היה גס, בוטה, שבוקע מתוך שנאה בוערת. בצלצול השני כבר הכרתי את קולך. המילים 'בוגד', 'ימיך ספורים', 'תקבל כדור בראש'" – וכך הוא ממשיך ומסיים את מאמרו במשפטים אלה: "יש לי נחמה אחת – איומים ברצח ואף הרציחות הפוליטיות עצמן אינם מפחידים ואין מרתיעים, אלא מרחיבים את שורות הלוחמים. הכדור שנועד לראשו של מתנגד פוליטי מכוון, למעשה, אל לבה של הדמוקרטיה הישראלית. לכן יחזור כבומרנג אל המשטר שממנו נורה". אכן, חזון בלהות שהתרחש ב-1995, עת נרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. ואכן, הוא דייק – זה היה כדור שנורה אל לבה של הדמוקרטיה הישראלית. אדוני היושב-ראש, אנחנו בימים שבהם מתחת לפני השטח יש מתח עצום. בל נשלה את עצמנו: אנו יכולים להיות עדים להתפרצות קשה מכל עבר, והימים הם ימים של הכרעה: רגע לפני תום תשעת חודשי המשא-ומתן שנקבעו, רגע לפני ביצוע הפעימה הרביעית של שחרור אסירים, שהיא מורכבת ומסובכת גם בשל הוויכוח על שחרור אסירים ישראלים, גם בשל סמיכותה לתום תקופת תשעת החודשים, וגם בשל העובדה כי עוד לא סוכם על הדרך להמשך משא-ומתן. אני באופן אישי הייתי מעדיף שתתבצע הקפאה בבנייה בשטחים בלי שום קשר למשא-ומתן המתקיים. יש מספיק יעדים ומשימות לבנייה גם בנגב וגם בגליל. מאחר שברור לחלוטין שמדובר בשמיכה שלא יכולה להספיק לכולם, וכאשר מעודדים זוגות צעירים לקנות דירות זולות ביותר ביהודה ושומרון, מדוע יקנו בפריפריה? כאשר זוג צעיר קונה דירה רק כדי לפתור בעיות דיור, הרי ברור לחלוטין כי מהר מאוד הוא הופך לאידיאולוג, כי הוא מגן על ביתו. אומנם לא נתקבלה ההכרעה הממשית מפסגת אובמה – אבו מאזן, אך לא נותק החבל והמאמצים נמשכים, כי אין שום תכלית בחיפוש אשמים. מבחינתי, מבחנם של מנהיגים זה לא לתת להזדמנות הזאת לחמוק מידיהם, מכיוון שגם אם יימצא אשם – יהיה זה אבו מאזן או יהיה זה נתניהו – עבור שני העמים זוהי בשורה קשה, שקוטעת את התקווה, גם אם הדרך אליה קשה ומורכבת. ואני עדיין מקווה כי משחק מתיחת החבלים לא יסתיים בכך שהחבל ייקרע, כי את הקרע הזה יהיה קשה מאוד לאחות, מחדש, ומי יודע לאיזו מציאות של אלימות ניקלע מחדש. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לסיים בציטוט מספרו של ויקטור שם-טוב "אחד מהם", ספר שרעייתו גרטי, שתיבדל לחיים ארוכים, אשר עבדה בכנסת, הדפיסה עבורו במכונת הכתיבה הישנה, שכמוה כבר לא פוגשים. וכך כתב: "אינני מפחד מהזיקנה, אני מפחד מהבדידות פן תתלווה אליה. אין אומללות גדולה יותר מאומללותו של זקן גלמוד העומד בודד לחלוטין מול זרם החיים". ואני רוצה להעיד כי ויקטור שם-טוב לא היה אומלל ולא היה גלמוד; גם בשנותיו האחרונות וגם ברגעים האחרונים הוא היה מוקף חום ואהבה. אני יודע זאת מעדות ראשונה, מגילי שם-טוב נכדתו, שעובדת אתי היום, אך אני יכול להעיד כי גם אחרי מותו הוא הוצף בחום ובאהבה, וביטויי הערכה, וסיפורים אישיים מרגשים של אנשים רבים מכל שכבות העם, ועל כך תהיה תפארתו. יהי זכרו ברוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר עמיר פרץ. אני מזמין את חבר הכנסת אילן גילאון, אחרון הדוברים בנושא הזה. מייד לאחר מכן נעבור להצבעה על תיקוני תקנון – הצגת התיקונים והצבעה עליהם. <אילן גילאון (מרצ):> גרטי, שמוליק, איריס, גילי, הנכדים, האחרים, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שרים נכבדים, אדוני ראש הממשלה, אגלה לכם מייד שבשבילי זה אולי אחד הרגעים היותר-מרגשים מאז היותי במשכן, משום שכאשר אני מדבר על ויקטור, אני מביט אחורה אל אתוס שלם שנקרא: ציונות, סוציאליזם ואחוות עמים; לא תמיד לפי הסדר הזה, לא במשמעויות שאנשים מבינים את הציונות, אלא במשמעות של 100 השנים הבאות, של תנועת התיקון ששייכת לכל יושבי הארץ הזאת. ואני די מרגיש כמו תלמיד שמנסה עוד לאחוז בשולי מעילו של רבו כדי לדסקס עוד דיסקוס אחד שלא הספקנו, אולי עוד משניה אחת שלא דיברנו עליה – על הניכור, למשל, שהוא תמיד מציק לנו, וויקטור היה כל מה שהוא הפוך מניכור: אציל, הוד והדר, שמאלני, הומניסטי. "אציל" זוהי תכונה שמשויכת לאנשים שניחנו בנדיבות ובצניעות בעת ובעונה אחת. זוהי אצילות. היה בוויקטור את כל מה שיש במשפט "סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו", את כל המרכיבים האלה גם יחד. וכן, הוא היה אלוף נעורינו, ועפה לנו עוד תמונה יפה מתוך ספרי הפועלים הישנים, בדמותו של ויקטור. הוא היה דמות התייחסות, כזה שכך צריך להיות. 20 יום אחרי פתיחת מלחמת לבנון אמר אז שם-טוב: "מלחמה היא המבחן הנורא ביותר של כל עם. רק אם יש סכנה קיומית למדינת ישראל יוצאים למלחמה". נוסחת יריב–שם-טוב הייתה ההיגיון הצרוף כולו של רדיפה אחרי פרטנר – בדיוק הפוך מן המגמה הקיימת היום בדוקטרינה, שיש לומר שאין פרטנר. כן, שפת ההיגיון – בשפת לבו אמר את הגיונו המתון, המידתי; חיפוש מתמיד של הכרה מתוך אהבת הארץ הזאת, כמו שאני לא יודע, שאני לא זוכר פטריוט אחר שאהב אותה כך. כן, גם כשוויקטור הציע את חוק ביטוח בריאות ממלכתי הוא לא כיוון לחוק ביטוח בריאות ממלכתי הנוכחי, שהוא בעצם סל ריק לשום דבר. הוא כיוון לכך שלמדינה יש אחריויות, ואחת מהן זו בריאות – לתת בריאות לאזרחים. כן, ויקטור אהב אנשים, לא רק את האנושות, כפי שהיום חלק אוהבים. הוא אהב ממש את האנשים ואנשים אהבו אותו, והוא היה אוהב ונאהב בלי מורא ובלי משוא פנים ובלי יהירות. ויקטור, יש לומר – ואני מקווה שאנחנו ממשיכי דרכו, שייכים לאותה קבוצה; אנחנו, הפוליטיקה הישנה, חברות וחברים, לא החדשה, האופורטוניסטית, לא זיקוקי די-נור – הוא היה אש תמיד. הוא היה שליח ציבור לפני התיבה, מלצר של ציבור. ויקטור היה ובא מן הפוליטיקה הישנה. הוא גר עם אותה אישה, עם אותו טלפון, באותה דירה, עם אותן דעות ובאותה מפלגה, כשהוא מביט נכוחה במציאות ואומר את הדברים בשפת לבו כל הזמן. ואני יכול להפליג ולדבר על אלוף נעורי כל כך הרבה זמן וכל כך הרבה שעות, מתוך איזשהו געגוע, מתוך איזושהי מורשת. הרי סוף כל סוף כל מה שאנחנו זה זיכרון. בכל זאת אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לסיים את דברי ההספד האלה, שהם מאוד מאוד מיוחדים עבורי באופן אישי – ואולי אני מייצג דור שלם שהלך לאורו ובדרכו של ויקטור שם-טוב – בשלוש תמונות שמאפיינות בעיני יותר מכול את האדם. דבר ראשון – התמונה הבלתי-נמנעת של גרטי ושלו. "אשרי האיש שככה לו", ואני אומר לכם, כל זוג יכול להתקנא בזוגיות הזאת. הייתה לנו – אני הייתי אז צעיר מאוד – הייתה לנו מזכירת סיעה – רונית, קראו לה רבקה – וויקטור היה מקפיד להביא לה, בכל יום שני כשנפתחה הכנסת, מאימא שלה, את הסיר עם הקובה, בכבודו ובעצמו; הוא היה כבר שר אז, היה שר הבריאות, הוא היה מביא לה את הסיר של הקובה. יותר מכול, בכניסה לדירה של ויקטור וגרטי – דווקא בעידן הזה, היום, אתם יודעים שפוליטיקאים מעטרים את המשרדים שלהם בתמונות של האפיפיור ואנשים חשובים מכל העולם, ועם בוש ואל גור, וכל מי שאתם לא רוצים. לוויקטור בכניסה לדירה שלו היו כל הקריקטורות שלו, כאלה שהלעיגו אותו והוא נראה בהן דווקא גרוטסקי, כאילו כמו להזכיר לעצמו שלא ייקח את עצמו יותר מדי ברצינות, ושיזכיר לעצמו תמיד שהשליחות שלו גדולה ממנו. ואם זו לא גדולה אנושית, אז תגידו לי אתם מהי גדולה אנושית. לכן אנחנו תמיד נתגעגע אליו, ובספר הפועלים הישן שלנו, של הפוליטיקה הישנה ההיא, הוא חתום. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. אנחנו מודים גם לבני המשפחה של ויקטור שם-טוב על כך שכיבדו אותנו כאן בנוכחותם. יהי זכרו ברוך. <הצעת ועדת הכנסת להחלפת סעיף 2 לתקנון הכנסת > [נספחות.] <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת ועדת הכנסת להחלפת סעיף 2, תיקון תקנון הכנסת, על-פי סעיף 144(ג) לתקנון הכנסת. בבקשה, יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת צחי הנגבי. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הצעת ועדת הכנסת לתיקון תקנון הכנסת, שבאה לתקן תיקון קודם, שהכנסת כבר אישרה בינואר 2014. בחודש ינואר הסדרנו, ביוזמת יושב-ראש הכנסת וכהוראת שעה לכנסת הנוכחית, את הפתרון למצב שאליו נקלענו בעקבות העובדה שטרם הושלמה בחירת יושב-ראש קבוע לוועדת החוץ והביטחון. אותו תיקון, כזכור, הסדיר את הנושא. הכנסת אישרה, לא היו בשעתו השגות. אנחנו מבקשים לתקן את אותה הוראת מעבר בשלושה עניינים: לדחות את המועד שעד אליו נדרשת ועדת הכנסת להמליץ על יושב-ראש לוועדה עד ליום 29 במאי שנה זו. לעניין ועדת משנה, יושב-ראש הכנסת יהיה רשאי לבחור יושב-ראש זמני גם לתקופה, ולא לישיבה או לישיבות. והתיקון השלישי הוא שכאשר מדובר בוועדת החוץ והביטחון, יושב-ראש הכנסת יוכל לקבוע כי אחד מחבריה יכהן כיושב-ראש זמני לצורך חברות בוועדה המשותפת לפי חוק מבקר המדינה, שקרויה "ועדת השניים". כמה השגות הוגשו, אדוני, לתיקון הזה. לגבי השגה אחת, ועדת הכנסת התאחדה בתמיכה בהשגה הזאת, של אמנון כהן, בעניין "ועדת השניים", כפי שהזכרתי. לעניין שתי השגות נוספות, ועדת הכנסת דחתה אותן, אבל, כמובן, המליאה תדון בהן ותצטרך להצביע אם לאמץ את בקשת ועדת הכנסת לדחות אותן. זהו הנוסח כפי שאני מביא בפני המליאה בשם הוועדה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לחבר הכנסת צחי הנגבי, יושב-ראש ועדת הכנסת, ואני מזמין את ראשון מגישי ההשגות, חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה, אדוני. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אני הייתי מציע שחבר הכנסת יציג, כי לאחר מכן יש לו התחייבות להיות סגן יושב-ראש הכנסת. אז אני אמתין בסבלנות עד שאדוני יסיים את דבריו ואז אבקש ממנו להחליף אותי. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד עשר דקות לרשותך, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, יש אומרים שגם לכל פרח יש מלאך שאומר לו: גדל, גדל. ויש תקנות ושינויים בתקנון שעוברים ואולי לא מקבלים את תשומת הלב הנכונה, כולל בתקנה הזאת. מכיוון שאנחנו עד היום רגילים שתקנון, כשוועדת הכנסת דנה בתקנון הכנסת זה דברים של פרוצדורה, זה דברים שבאים לשפר דברים שהיו עד עכשיו בכנסת ואנחנו רוצים לייעל את העבודה שלה, להתאים אותה אולי לכנסת של ימינו. השינוי הזה שאנחנו מדברים עליו עכשיו, לאפשר ליושב-ראש הכנסת – ואנחנו ממש נותנים לו את כל האמון ביכולות שלו בעניין הזה, בהחלטה הנכונה לבחור את האיש המתאים, כפי שהוא עשה את זה עד עכשיו – זה להמשיך מצב שהוא בלתי מתקבל על הדעת; לא סביר בעליל לא למנות לוועדת חוץ וביטחון יושב-ראש, וזה לא משהו זמני. הייתה הארכה אחת, הארכנו מכיוון שיכולים להיווצר בעיות ומתחים, גם בקואליציה, בנושא של מי בראש ומי מקבל תפקיד כזה או אחר. זה יכול לקרות, דבר כזה. והאופוזיציה במקרה הזה, כולל אנחנו, שיתפנו פעולה, וזה לא דבר מובן מאליו, כדי לאפשר בכל אופן לכנסת ולוועדת חוץ וביטחון להמשיך לתפקד. אני מדבר בהצעה הראשונה שהגיעה. ואם, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת צחי הנגבי, אתה זוכר גם את ההצעות של חבר הכנסת משה גפני, כמה לעשות ואיך לעשות, ומה בדיוק התפקיד של היושב-ראש, למנות, ומצאנו נוסחאות, והוועדה קיבלה את זה. גם במספר הימים, היא קיבלה את זה כהצעה, והאופוזיציה דווקא עזרה, בהנחה שיש משהו זמני והוא יכול לקרות גם כשאתה בקואליציה. אבל אנחנו היינו בסיטואציה שהיא, ודאי ללא תקדים, אבל היא שערורייתית במלוא מובן המילה בחוסר האחריות שיש בה, בחוסר המשילות שיש בעניין הזה. מביאים לוועדת הכנסת הצעה למנות את יושב-ראש הכנסת, שאני ברגע זה נמצא לימינו, והוא מתנגד למינוי הזה, לא מסכים למינוי. אבל אנחנו מכריחים אותו לקבע ולהמשיך את המצב הזה שלוועדת חוץ וביטחון אין יושב-ראש קבוע. ועדת חוץ וביטחון. גם כחבר בעבר, גם לדעת כל הדוברים ולדעת כל המעכבים, זו הוועדה שהחשיבות של ישיבותיה באופן קבוע, הפיקוח של הוועדה הזאת, גם בנושאי הביטחון וגם בנושאי החוץ, במדינה שבאמת האירועים – היו לנו אירועים הכי חשובים, צריך בהם הכי הרבה אחריות, וזה לא משנה אם זה מתיחות בצפון או לא מתיחות, גם בדברים השוטפים, בדיווחים השוטפים שיש שם, בדברים שמותר לוועדת החוץ והביטחון – אין עוד ועדה שגודל האחריות המונחת בפניה הוא כמו בוועדת החוץ והביטחון, ודווקא בכינוס שלה, ודווקא בתפקוד. ואנחנו יודעים מה המשמעות שיש ליושב-ראש קבוע. והיא הוועדה שלא מתכנסת. ועל מה היא לא מתכנסת? כל השאלה, מה הוויכוח, מי בראש, זה כל הוויכוח; מי עומד בראש בתוך הקואליציה. ועל כך, במקום שיבוא ראש הממשלה ויחליט בעניין הזה, והוא צריך לקבל אחריות, הוא בורח מאחריות גם בנושאים האלה. אז מה יגידו תושבי מדינת ישראל? הם לא צריכים להיות מודאגים מהיום הזה, לראות איך מתנהלים הדברים? איך לא מקבלים החלטות? איזה החלטות מוכנים לדחות, ולא רק לדחות, לגרום נזק בעליל? אין ספק שוועדת חוץ וביטחון שלא מתכנסת – גורמת נזק בעליל. ולהמשיך הלאה ולא למנות עוד תקופה ועוד תקופה? אני לא יודע אם זה נכון, אם הצלע החמישית בתוך כל ההסכמים והדילים – שלושת החוקים של השבוע שעבר; החוק הנוסף שאנחנו היום עדים לגועל-נפש הפוליטי, שקורה בוועדת חוקה, במסחרה, במסחור שיש בחוקים בין חברי קואליציה – אלא מה, הצלע החמישית היא ההבטחה, ובסופו של דבר, אני לא יודע אם זה שמועה או שזה נכון, אבל אי-אפשר להתעלם, זה הופיע, אני לא מפרסם את זה פעם ראשונה: הטלת סנקציות פליליות על לומדי תורה תמורת ועדת חוץ וביטחון. הסכמתו של ראש הממשלה והכרעתו בעניין הזה, בנוסח שהגיע לכנסת כאן, בימים השחורים שהיו פה וביום השחור שהיה פה – זה היה החלטה על סמך החלטה של ראש הממשלה; כך אמרו כל הדוברים. ולכן הבית היהודי אמר למה הוא מצביע – בגלל שראש הממשלה החליט. זה היה תמורת, גם כן, הוויתורים ליש עתיד, שמי שיתמנה בסופו של דבר זה מועמד הליכוד ולא מועמד של יש עתיד. אבל בעצם הדבר עצמו – נדלג, כן נכון לא נכון – מספיק שרק אומרים שזה כאן נכנס לדיל, זה לא צריך להיות אמת. קל וחומר אם יתברר – כמו כל הדברים שעד עכשיו נאמרו במסדרון, נאמרו בתקשורת, ואחרי זה הוכח שזה אמת. לא ייפול דבר מכל אשר נאמר. הכול יתברר שהוא שריר, בריר וקיים. והנה הדבר החמישי שיש, בכל המסגרת. כל אחד היה צריך לקבל ליטרה בשר, אבל ליטרת הבשר הזה, זה בשר שבאש ריחו ואי-אפשר לעמוד על ידו – להמשיך במצב הזה, הלא-סביר, בחוסר אחריות, של ועדת החוץ והביטחון ללא יושב-ראש. ואני חוזר ואומר שאני לא יודע למה יש כאן המזל הזה, שהתקנה הזאת עוברת בלי שהציבור ובלי שחברי הכנסת ראו בתקנות – אין לי ספק שבתקנות האלה, שנמצאות, שינוי בתקנון, הסכמה של ועדת הכנסת לסעיף זה, 2, וכך הלאה, אנשים לא יודעים את המשמעות של זה. אם לא כך, רבים אחרים היו צריכים לבוא כאן, לעמוד כאן על הדוכן ולהגיד: איך אפשר להמשיך את המצב הזה? ואנחנו חוזרים ואומרים: עד היום עוד אי-אפשר להכריע, ומה יהיה בעוד תקופה? אז אני רוצה לצטט את יושב-ראש הקואליציה העכשווי, שאמר את זה בהארכה הראשונה. חבר הכנסת יריב לוין אמר את זה ככה, מתחת לאף, אבל הוא אמר את זה באופן ברור: אני בטוח שזה יבוא עוד פעם להארכה, 45 יום לא יספיקו. והנה, הוא צדק; בגלל שהוא מכיר. ההבדל ביני לבינו, שאנחנו האמנו, אבל הוא מכיר את הסחורה שלו. הוא נמצא בתוך הקואליציה והוא ידע שזה לא יבוא לידי הכרעה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני יודע שלקחת על עצמך אחריות גדולה בעניין הזה, והיית באמת ישר ואמרת את זה כאן, מעל דוכן הכנסת, שאתה תיתן הארכה אחת, ולא תיתן עוד. והביאו את זה בהכרזה שלך, אני שמעתי אותך, וזה גם נאמר ביושר גם על-ידי יושב-ראש הוועדה, שאתה לא ביקשת ולא מסכים לקחת את האחריות. אבל ועדת הכנסת הכריעה והחליטה שימשיכו לתת את זה. אז אני חושב, באמת, שאם יש תאריך ואם יש הסכם ואם יש סיכומים בעניין הזה, ונאמר אולי שמדובר במאי, אז למה לא לעשות את זה עכשיו? למה אנחנו רוצים גם כן לאשר את ההארכה הזאת, להמשיך אותה? איזו תועלת יש בזה? כמה חוסר אחריות יש בזה, כמה נזק יש בזה. לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו מתנגדים להארכה הזאת. ואני אומר שהיינו ישרים, ויכול להיות שטעינו בעניין הזה, שנתנו ידנו להארכה הראשונה בהבנה, ואולי באיזו אחריות מסוימת – זה לא היה רק בהבנה. אף אחד לא חושד בנו שאנחנו עובדים ורוצים לפתור את הבעיות בקואליציה, אבל כשמי שבא לפנינו, כשיש בעיה במינוי, אז לא שרצינו לפתור, להקל, אבל אמרנו: יש בעיה במינוי, צריך למצוא לזה איזה פתרון. איך אפשר, איך יעלה על הדעת שלא מספיקה הארכה אחת ולא פתרו את הבעיה, בלי אופק של פתרון שידוע לנו כרגע, בלי מה שנאמר, ומביאים את זה להארכה שנייה? תודה רבה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. רק להבהיר, פשוט אני אף פעם אני לא בורח מאחריות. אמרתי ואני חוזר ואומר שהמצב הזה, בדיוק כמו שאתה הצגת אותו, הוא מצב לא סביר, ועדיף היה לקבל יושב-ראש קבוע. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אתה לא הסכמת לקבל את האחריות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נכון. אמרתי שעדיף יושב-ראש קבוע, אבל בין היעדר פיקוח לגמרי לבין פיקוח חלקי עדיין פיקוח חלקי עדיף. אני מבקש מסגן היושב-ראש מקלב להחליף אותי. בינתיים אני מזמין את חבר הכנסת משה גפני להציג את ההשגות שלו. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת אורי מקלב מיצה את הדיון. זאת אומרת, הדברים הם נכונים. אני חושב שכל מה שהוא אמר היה ברור, וזה מה שקורה. כל הזמן אומרים לי פה, בין חברי הקואליציה: מה, לא היו דילים בעבר? לא היו הסכמים בעבר? היה. אין דבר כזה שלא היה. יש פה דברים שהם תקדימיים באמת, אני לא זוכר את זה עשרות שנים. דברים מהסוג הזה לא היו. לא היה שקואליציה לא מינתה יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון. לא היה דבר כזה. לא היה מאז קום המדינה. הדבר הראשון שקואליציה מסתדרת בו בינה לבין עצמה זה חלוקת התפקידים. עוד לפני שאנחנו מגיעים לחקיקות, לפני שאנחנו מגיעים למדיניות כלכלית, ביטחונית, חברתית, קודם כול מחלקים תפקידים. תפקידים – אני לא אומר את זה לצד של השלילה אלא לצד החיוב, כדי לנהל מדינה. מדינה שנמצאת בלבו של המזרח התיכון, מדינה עם סכנות מאיראן, מדינה שיש לה בעיות חוץ כמעט חסרות תקדים, כמו למעצמות גדולות – מה במשטר כמו שלנו צריך להיות הכי חשוב? שהממשלה מנהלת מדיניות של חוץ וביטחון ושהכנסת, באמצעות הוועדה החשובה, מפקחת עליה. היה מטח טילים על הדרום והייתה תגובת נגד של ישראל. מי פיקח על עבודת הממשלה בעניין הזה? מי התכנס בכנסת כדי לבדוק מה עושים? <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> אף אחד. <משה גפני (יהדות התורה):> אף אחד. שואלים אותי: מה אתה רוצה? כבר היה מעולם, גם אתם הייתם בקואליציה. לא היה דבר כזה. לא היה דבר ששתי מפלגות, אחת מפלגת שלטון והשנייה מפלגת השלטון האמיתי – יאיר לפיד, שהופך את ראש הממשלה לקרקס – לא מסתדרים ביניהם. מה זה? <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – בבניין עכשיו – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא מסתדרים מי יהיה יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון – לא מי יהיה; מי יהיה ראשון. כאילו אנחנו נמצאים בשווייץ, אין צורך בוועדה הזאת. וכשאנחנו אומרים שאין תקדים למצב כזה שבו הקואליציה מביאה סדרה של חוקים וכל אחד מושך לכיוון אחר, אומרים: גם זה היה בעבר. לא היה בעבר. הייתה קואליציה, החליטו מה הם גבולות הגזרה, מה מביאים, מה לא מביאים, ובזה נגמר העניין. מישהו היה היום בוועדת החוקה כדי לראות את הסאגה הזאת? <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> אני הייתי. <משה גפני (יהדות התורה):> אני יודע שאתה היית. מצד אחד עומדת התנועה, שבראשה עומדת זאת שמנהלת את המשא-ומתן המדיני, ומצד שני עומד הבית היהודי, זה שדואג לעבודה לחרדים. שני – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> עילויים. <משה גפני (יהדות התורה):> מה זה עילויים, חבל על הזמן. התגוששות שלא הייתה מביישת את כהנא מול מפלגה ערבית; התגוששות, לא של שני חברים בכירים בקואליציה, של שני קטבים בבית הזה – קיצוני באופוזיציה וקיצוני בקואליציה. מי שראה את המצב, איך יושבת חברת כנסת ובוכה, אדוני יושב-ראש הכנסת – אין תקדים לזה. לא זוכר דבר כזה מעולם. עכשיו, מה מדברים הרכלנים? ודרך אגב, במקרה הזה הם אפילו צודקים. אגב, רכילות זה אמת. זה רכילות, אבל לשון הרע זה אמת, בגלל ששקר זה מוציא שם רע. ואמרו אמת. כל הזמן שאלנו. ישראל ביתנו, זו שיורדת בסקרים, קיבלה את חוק המשילות. זאת אומרת, על-פי רוב אלה שמעלים את אחוז החסימה לא עוברים אותו. זה מה שיקרה עם איווט ליברמן. אז הם קיבלו את חוק המשילות. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> העיקר שאתם תעברו. <משה גפני (יהדות התורה):> אלה ממפלגת השלטון, יש עתיד, שגם כן בסקרים הם הגיעו כבר ל-11 – הם עולים כל הזמן, בשבוע הבא הם כבר יהיו בחד-ספרתי – הם קיבלו את חוק הגיוס, זאת אומרת את חוק האי-גיוס. אנחנו הרי יודעים את האמת. יפה. הבית היהודי, זה מהבוכים, הבכיינים האלה, הם קיבלו את חוק משאל עם. ואנחנו כולנו שאלנו פה, דיברנו בינינו לבין עצמנו, ככה שלא להפריע ליושב-ראש – – <יצחק וקנין (ש"ס):> מה קיבלה התנועה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – מה קיבלה התנועה, ולא ידענו. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> ידענו, ידענו. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה ידעת, אבל אנחנו לא ידענו. אתה זוכר? דיברנו על זה, מה קיבלה התנועה. היום נפתרה התעלומה. התנועה קיבלה את הגיור. יפה. אבל בכל זאת, לא הסתדר לנו, בין הליכוד ליש עתיד, בכל אופן יש איזה דיל, והיה צריך לקרות משהו. אז שמענו – אני לא יודע, חבר הכנסת אורי מקלב אמר את זה קודם ויכול להיות שזו רק רכילות, אבל אמת. התברר שעפר שלח הסכים שהליכוד יקבל את ראשות ועדת חוץ וביטחון בחצי הראשון של הקדנציה – לא יהיה יותר מחצי, הרי זה ברור – ובתמורה לזה ראש הממשלה יתמוך שאנחנו החרדים נהיה פליליים. ככה אומרים יודעי דבר שאינם רשמיים. ואנחנו חשבנו שהליכוד יביא היום לאישור את יושב-ראש ועדת החוץ וביטחון. אבל זה כבר היה יותר מדי, בגלל שאז היו אומרים: גם את הגיור וגם את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. אז קודם מאריכים את המועד. אני מניח שבפגרה יביאו את זה. אם זה אכן נכון, אז יביאו את זה בפגרה. אין תקדים לדבר הזה בדברים כל כך מרכזיים בחיים של אזרחי מדינת ישראל. כל הדברים שדיברנו עליהם – גם חוץ וביטחון, גם הנושא של המשילות. אגב, אני לא בטוח בעניין של השרים. אני ראיתי גם שסגני שרים, יש מי שמערער על העניין הזה, שלא במערכת הפוליטית, ואומר שזה דבר לא נכון, אבל אני לא נכנס לזה. זה גם לא מעניין אותי. בלאו הכי כשאנחנו ניכנס לקואליציה נשנה את הכול חזרה, בעזרת השם. זה סתם, זה זמני. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> לא תיכנסו, אל תדאג. <משה גפני (יהדות התורה):> הלוא ניכנס. אתה לא תהיה כאן, בגלל שלא תעברו את אחוז החסימה. אנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים. על כל פנים, כל הדברים האלה שנוגעים לחיים המרכזיים של אזרחי מדינת ישראל, שנויים במחלוקת – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> כשאני לא אהיה פה גם אתה לא תהיה פה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – יכול להיות שהם טובים, יכול להיות שהם לא טובים, אבל שנויים במחלוקת. ומביאים את הכול בתוך שלושה–ארבעה ימים לגמור את הכול. למה? בגלל שאף אחד לא מאמין לשני. כל אחד אומר שהשני שקרן, וזה אחד הדברים היחידים שהם כולם צודקים. באמת כולם שקרנים, אחד משקר לשני. איך הם יכולים להסכים שיתקיים דיון נורמלי על הגיוס, על המשילות, על משאל עם, על הגיור, על ועדת החוץ והביטחון? איך הם יכולים להסכים לזה? הרי ברגע שמישהו ייקח את החוק שהוא קיבל כבר, הוא הולך הביתה. הוא רץ לתקשורת להגיד: השגתי. ואז העיתונאי ישאל אותו: אבל אתה מחר הולך להצביע על החוק של השני. אז הוא יגיד לו "אני לא מצביע", והם לא יבואו להצביע, הם שקרנים. זאת האמת. אני יכול להביא שורה של דברים שבהם שיקרו לאזרחי מדינת ישראל. שיקרו, בלי בושה, וגם זה ללא תקדים. כשמישהו אחר בעבר היה אומר דברים לא נכונים, הוא היה מסתיר את זה, היה מתבייש בזה, ולא היה עומד במצח נחושה ואומר: אנחנו מעבירים את הדברים האלה. אם היו מעבירים חוק-חוק, המפלגות שלא הביאו את חוק המשילות היו תומכות בחוק המשילות? ציפי לבני הייתה תומכת בהעלאת אחוז החסימה לארבעה חברי כנסת? הרי היא יודעת שהיא לא תעבור את זה. היא לא הייתה מעבירה את זה. הבית היהודי היה מעביר את חוק הגיוס במתכונתו הנוכחית? הם שיקרו לנו, זה נכון, אבל הם היו מעבירים את זה, אם זה היה תלוי בהם, אם הם לא היו נתונים למרמס על-ידי יש עתיד? בושה. דרך אגב, אני מתבייש בשבילם. איך הם לא מתביישים להיות סמרטוטים כאלה? מישהו היה מסכים ביש עתיד לתמוך בחוק משאל עם? <רות קלדרון (יש עתיד):> כן, אני. <משה גפני (יהדות התורה):> היו מסכימים לזה? <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, עשר דקות עברו. <משה גפני (יהדות התורה):> לא. אבל אני מדבר דברים חשובים. <היו"ר אורי מקלב:> אתה לא סופר את השניות. אני סופר גם את השניות. <משה גפני (יהדות התורה):> אני כבר מסיים. <היו"ר אורי מקלב:> קשה לשמוע, כנראה. <משה גפני (יהדות התורה):> מה? <היו"ר אורי מקלב:> לא, לו קשה לשמוע. <משה גפני (יהדות התורה):> לא. הוא יודע. הוא יודע שאני צודק. הוא לא רוצה שאני אמשיך עם עוד דברים אמיתיים, אבל יהיו לי הזדמנויות. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> אני רוצה לשמוע את האמת על – – – <איתן כבל (העבודה):> גם אני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני אסיים. אני רואה שעבר הזמן שמוקצב לי לעניין הזה, אבל אני אמצא את ההזדמנויות להגיד. הסיכום הוא שאנחנו נמצאים במדינה שאני יותר ויותר מאמין שהקדוש-ברוך-הוא מנהל אותה, בגלל שאם לסמוך על הממשלה זאת – יותר טוב לרדת למקלט. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת משה גפני. חבר הכנסת יעקב אשר הוא המסתייג – – – <השר להגנת העורף גלעד ארדן:> הרב גפני, גם המקלט לא מוגן. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל הקדוש-ברוך-הוא מנהל את העניין. <היו"ר אורי מקלב:> כפי שנאמר בתקנון הכנסת, אלה לא הסתייגויות אלא השגות. ההשגה הבאה היא של חבר הכנסת יעקב אשר. יש לך גם השגה בעניין הזה. אחריו – המשיג האחרון, חבר הכנסת איתן כבל. <קריאה:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> יש עוד, אבל אין לכם יושב-ראש קואליציה? את כל הבירורים תעשו אצלו. בבקשה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שאני אסתפק בניתוח הפוליטי הכל-כך ונכון ואמיתי שאמר פה חברי חבר הכנסת הרב גפני. באמת היום קשה לראות את ההתנהלות של הקואליציה. זה מעורר רחמים, וכל מילה תהיה מיותרת. לכן, אני חושב שכדי לא לקלקל את הניתוח הכל-כך נכון ואמיתי – וראיתי את חברי הקואליציה, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון העתידי והשר ארדן, שמעו בשקיקה את הניתוח הפוליטי של גפני; זה לא היה משאלת לב, זה היה ניתוח אמיתי, והעתיד הקרוב יוכיח את זה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב אשר. חבר הכנסת איתן כבל, אתה המשיג האחרון, ויש לך השגה אחת, ולכן לרשותך חמש דקות. חבר הכנסת אשר, יש חברים שמודים לך על קיצור הזמן. <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית יקרה, חבר הכנסת צחי הנגבי, קודם כול ברכות – לא, ברכות על הניצחון אתמול. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> למה אתה מנחם – – – <איתן כבל (העבודה):> לא, ברכות על הניצחון אתמול של הקבוצה שלנו, "מכבי". כאילו מה? אי-אפשר לעלות לפה ולברך? <היו"ר אורי מקלב:> ידעתי שיש משהו שקשור ל"בית"ר" ולא קשור – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> מה הוא נתן בתמורה? איתן, מה הוא הבטיח בתמורה לניצחון הזה? <איתן כבל (העבודה):> מעבר לעניין הזה שבאמת אתמול היה ערב משמח מאוד, אנחנו עוסקים כאן באחד מהנושאים הרציניים ביותר והמביכים ביותר שעוברים עלינו בתקופה האחרונה – ההחלטה מי יהיה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. חבר הכנסת הנגבי, בפני ראש הממשלה עומדות החלטות כל כך גדולות, כל כך משמעותיות, שלבחור יושב-ראש או להמליץ על יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, ובאמת אינני מבקש אפילו להתחיל ולספר מה החשיבות, וכבר אמרתי זאת בפעם אחרת כאן – זה כל כך מביך. אני מסתכל עליו היום, באמת, חוץ מהעובדה שהיום אמרתי ששמחתי נורא לראות אותו כי זו הייתה הדרך לעצור היום את החפירות של אקוניס ושטייניץ בפיליבסטר שהם עשו; אבל מעבר לעניין הזה, בנימה רצינית, יושב כאן ראש הממשלה דהוי לחלוטין. <השר להגנת העורף גלעד ארדן:> דהוי? <איתן כבל (העבודה):> לגמרי. השר ארדן, אני אסביר. <השר להגנת העורף גלעד ארדן:> – – – פיזית דהוי? <איתן כבל (העבודה):> משהו כזה. אתה יודע, זו מילה מכובסת לככה, שפוף. הוא נראה מצומצם לגמרי. <מיקי רוזנטל (העבודה):> בטח צמצמו את התקציב של – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> הוא – – – <איתן כבל (העבודה):> ממש יושב ככה, אתה יודע, וכאילו אומר לעצמו: אלוהים, מתי כבר ייגמר הכול? יש לו על הראש להחליט עד 31 לחודש, והשעון עוצר – אין מי שיעצור את הזמן. שלא לדבר על פרשת ארדן ושר הביטחון. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת כבל, אתה יודע שתוספות זמן הן דבר בעייתי. <איתן כבל (העבודה):> אני יודע את זה. <שר התקשורת והשר להגנת העורף גלעד ארדן:> זה הנושא הכי כבד – העורף. <איתן כבל (העבודה):> השר ארדן, אני אתך במאבק הזה, כי אי-אפשר לתת משרד – אתה יודע, הרי מישהו פה שיקר: או ששיקרו לך כשקבעו שאתה השר האחראי על העורף. באמת אני אומר את זה. אני לא רוצה להשתמש – בכל זאת, לפני הכול אתה חבר שלי. קודם כול, אתה חבר שלי, בן-אדם שאני מאוד מעריך ומוקיר. הסיפור הזה מביך. הוא מראה, במידה רבה, על איזו התנהלות. אני כבר לא מדבר על קולגיאליות, אני לא מדבר פה על חברות, ואני כבר לא מדבר על הכול; לזרוק אותך ולהגיד לך: יהיה בסדר – אני מכיר: אתה בלחץ, ומקימים ממשלה, ולזה התחייבו ולאקוניס הבטיחו ולהוא הבטיחו, ופתאום כולם אומרים לך: יהיה בסדר. עזוב, תן לנו. נרכיב את הממשלה, נצא לדרך, ומחר הכול יסתדר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> נתנו לו צ'פחה על העורף. <איתן כבל (העבודה):> חבר'ה, תצטמצמו לתמונה. ואתה מאושר. עשו אותך אחראי על העורף. הסתובבת לאחור – לא ראית כלום. נשארה לך רק רשות השידור, וגם בזה עכשיו, בעזרת השם, אתה תעשה את המעשים שאתה מתחייב להם. ראש הממשלה – תגיד, העיניים שלכם לפעמים מצטלבות? אתה יודע, ככה, אתה רואה את העורף שלו, והוא רואה את העורף שלך? באמת אני אומר לכם: זה לא רציני. ואתה חושב, חבר הכנסת צחי הנגבי, שב-31 בחודש תתקבל החלטה? לא. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> – – – <איתן כבל (העבודה):> אה, זאת אומרת, המכתב של פרח, כדי להכניס אותה לתוך הפרוטוקול, שהיא הוציאה, שכתוב עליו "ראש הממשלה" – אני כבר לא מדבר על הבעייתיות שבמכתב הזה, בכלל, ממתי מודיעה פרח, זה יפה, עם כל הכבוד לפרח, היא מוסרת הודעות לבית-משפט, וזה, בשם ראש הממשלה? כן, אבל אני אומר את זה. לגופו של עניין אתה אומר לי שאין מצב שב-31 לחודש תתקבל החלטה, אחרי שפרח, בשם ראש הממשלה, הודיעה? <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> היא לא הודיעה את זה. <איתן כבל (העבודה):> אז מה היא הודיעה? <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> נא לסיים. <איתן כבל (העבודה):> אני מסיים. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> – – – <איתן כבל (העבודה):> אוקיי. אני מודה לאדוני היושב-ראש. אתה צודק, אנחנו נמתין באמת בסבלנות לשמוע למה התכוונה פרח במכתבה לבית-המשפט. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה לחבר הכנסת כבל. אם כך, אני מבין שאנחנו נעבור מייד – אתה רוצה, בבקשה, לענות. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> מה עכשיו? מצביעים? <היו"ר אורי מקלב:> לא. יושב-ראש הוועדה מבקש לענות כנגד המשיגים. בבקשה, אדוני. אני יודע שאצלך לא צריך לשים שעון, אף שבתקופה האחרונה אנחנו מבקשים לשים שעונים גם למשיבים, גם ליושבי-ראש ועדות. חבר הכנסת צחי הנגבי, בבקשה. יושב-ראש הוועדה, הדוכן מחכה לך. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> הבנתי שהאופוזיציה בעד, אז אני לא אדבר הרבה, רק שתי הבהרות. אני מחויב, ראשית, לומר שאכן המצב שחברי הכנסת השיגו לגביו איננו מצב אופטימלי. אנחנו מאוד מקווים – – – <קריאות:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> רבותי. רבותי, הדובר לא יכול לשמוע את דבריו, קל וחומר אחרים. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> אנחנו מאוד מקווים שאכן תיפול החלטה כפי שהממשלה מעוניינת, כמה שיותר מהר, אבל ההכרעה היא הכרעה של הכנסת ולא של הממשלה. ואכן יושב-ראש הכנסת קיבל את הסמכות להוסיף ולאפשר את תפקודה התקין של ועדת החוץ והביטחון – תקין במירכאות – ככל הניתן, על מנת שאם ההכרעה תידחה, אזי עד 29 במאי, עד שהכנסת חוזרת מן הפגרה בעוד מספר שבועות לא גדול, ניתן יהיה לכנס את ישיבות הוועדה, ניתן יהיה לכנס את ישיבות ועדת המשנה לשירותים חשאיים למודיעין, לשבויים ולנעדרים. זאת אני אומר לחברי הכנסת גפני ואשר והיושב-ראש מקלב: אין לכך שום קשר לעניין הסנקציות הפליליות. אלה הן באמת רכילויות תקשורתיות חסרות כל שחר. ועובדה היא שאם הייתה מושגת הסכמה, לא היינו מתכנסים כאן כדי לאפשר את תיקון התקנון עד ל-29 במאי. תודה, אדוני. אבקש לדחות את ההשגות ולאשר את הנוסח כפי שוועדת הכנסת מביאה בפני המליאה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני יושב-ראש הוועדה, ועדת הכנסת. אנחנו נאפשר לך להגיע למקום. וברשותכם, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על ההשגות. השגה ראשונה, של חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר. סעיף 1 בהשגה. מי בעד ההשגה? מי נגד ההשגה? מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 9 בעד ההשגה – 14 נגד – 24 נמנעים – 1 ההשגה הראשונה של חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> צריך להשיג, להיות בר-השגה, כדי להבין את ההשגה הזאת. בעד – 14, 24 נגד, נמנע אחד. לפיכך, ההשגה הראשונה לא התקבלה. נעבור להצבעה על ההשגה השנייה, בבקשה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 10 בעד ההשגה – 14 נגד – 25 נמנעים – 1 ההשגה השנייה של חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 14, 25 נגד, נמנע אחד. לפיכך, השגה זו גם כן לא התקבלה. אנחנו עוברים להשגה השלישית, של חבר הכנסת איתן כבל, שהיא השגה אחרונה בסדרת ההשגות. <איתן כבל (העבודה):> צחי, זו השגה מצוינת. <היו"ר אורי מקלב:> מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 11 בעד ההשגה – 13 נגד – 25 נמנעים – 1 ההשגה של חבר הכנסת איתן כבל לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 13, נגד – 25, נמנע אחד. לפיכך, גם השגה זו לא נתקבלה. לפיכך אנחנו נעבור עכשיו להצבעה לפי הצעת ועדת הכנסת, ואני אקרא את הצעת ועדת הכנסת להחלפת סעיף 2 לתיקון תקנון הכנסת, על-פי סעיף 144 לתקנון הכנסת. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 12 בעד הצעת ועדת הכנסת – 33 נגד – 5 נמנעים – 2 הצעת ועדת הכנסת להחלפת סעיף 2 לתקנון הכנסת נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 33, נגד – 5, נמנעים – 2. לפיכך, הצעת ועדת הכנסת להחלפת סעיף 2 לתיקון תקנון הכנסת על-פי סעיף 144(ג) לתקנון הכנסת אושרה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור להודעה של סגן מזכירת הכנסת. בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק משפחות חד-הוריות (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, שהחזירה הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. לוח תיקונים להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 101), התשע"ד–2014; לוח תיקונים להצעת חוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי, התשע"ד–2014. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום בנושא: הרפורמה בעניין החופש הגדול, של חבר הכנסת משולם נהרי. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הסדרת העיסוק בהדברת מזיקים לאדם ולרכוש, התשע"ד–2014; הצעת חוק מסירת מידע על קטין או על בן-משפחתו ושיתוף במידע (הוראת שעה), התשע"ד–2014; הצעת חוק הפיקוח על צעצועים מסוכנים, התשע"ד–2014; והצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 43), התשע"ד–2014. החלטת ועדת הכלכלה בדבר תיקון טעויות בחוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג–2013. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 22, 62, 77 ו-120 לתקנון הכנסת> [נספחות.] <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור להצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים – פשוט לא ראיתי את יושב-ראש הוועדה – 77, 62, 22 ו-120 לתקנון הכנסת. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת צחי הנגבי. להצעה הזאת, עד כמה שאני יודע, אין הסתייגויות; אין השגות. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> אין הסתייגויות וזה פה אחד, אני מאמין, גם פה, גם בוועדת הכנסת. אלה תיקונים שהוועדה מתקנת מעת לעת, דברים שעולים ומחייבים שיפור, ארבעה תיקונים. האחד, נועד לאפשר לנשיא המדינה לנאום במליאת הכנסת אם יושב-ראש הכנסת הזמינו, וועדת הכנסת אישרה זאת, וזאת גם מעבר לנאומיו הקבועים בחוק או בתקנון, כמו בפתיחת מושב הכנסת. התיקון השני נועד להתאים את התקנון לתיקון החדש לחוק בתי-המשפט, שמחייב כי לפחות אחד מנציגי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים יהיה אישה, ולקבוע הסדר דומה לזה שנקבע לפי החוק המחייב נציגות של לפחות חברת כנסת אחת בוועדה לבחירת דיינים. לפי ההצעה – זו הצעה שחבר הכנסת גפני העיר לגביה בשעתו וסייע לנו לגבש את הנוהל הראוי – לפי ההצעה, במקרה שבו לא נבחרה אישה בסבב הבחירה הראשון, תתקיים מייד הצבעה נוספת, ובה יעמדו לבחירה רק חברות הכנסת שהיו מועמדות בהצבעה הראשונה. התיקון השלישי, אדוני, בא להבהיר כי ההצבעה בדיון המוקדם על הצעת חוק מוצמדת תתקיים מייד לאחר ההצבעה על הצעת החוק המקורית שעל סדר-היום. והתיקון הרביעי מאפשר ליושב-ראש ועדה, כל ועדה, באישור יושב-ראש הכנסת, להחליט כי יושמטו מפרוטוקול של ישיבת ועדה שם של מוזמן או פרטים שיכולים לזהותו, גם לאחר סיום הישיבה, וזאת אם הדבר דרוש לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע או לבקשת מי שהשתתף בישיבה אם פרסום הפרטים עשוי לגרום נזק לו או לזולתו. כאמור, בקשה כזאת של יושב-ראש ועדה מחייבת אישור של יושב-ראש הכנסת. כל התיקונים אושרו בוועדת הכנסת פה אחד ולא הוגשו להם השגות. גם מנהלי הסיעות השתתפו בדיון שנגע לנושא הזה, ואני מבקש להודות להם על תרומתם לגיבוש ההצעה, ומבקש להודות גם ללשכה המשפטית שלנו, לארבל אסטרחן, לצוות שלה, ולמנהלת הוועדה אתי בן-יוסף. אבקש מהכנסת לאשר את תיקון התקנון בהתאם לנוסח שהציעה ועדת הכנסת. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת רותם, אין השגות. אין גם לך השגה, אז אנחנו נעבור – – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> חברים, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת ועדת הכנסת לתקן – תיקון סעיפים 77, 62, 22 ו-120. מי בעד? מי נגד? ומי נמנע? הצבעה מס' 13 בעד הצעת ועדת הכנסת – 27 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 22, 62, 77 ו-120 לתקנון הכנסת נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> 27 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך הצעת ועדת הכנסת אושרה. בבקשה, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, יש לך הודעה, ללא הצבעה. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה, אדוני. הודעה על חילופי – – – <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> צרף אותי. <היו"ר אורי מקלב:> נא להוסיף גם את חבר הכנסת רותם להצבעה הקודמת. בעד – 28. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> אני אודה לך אם תוסיף גם אותי, כי אני חיכיתי פה. <היו"ר אורי מקלב:> אוקיי, עוד אחד, 29. גם את חבר הכנסת צחי הנגבי, שחיכה פה כדי לחסוך לנו בזמן. אנחנו נוסיף גם את חבר הכנסת רותם וגם את חבר הכנסת הנגבי להצבעה הקודמת. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> אני מודיע בזאת, אדוני היושב-ראש, על חילופי אישים. בוועדת החוץ והביטחון, מטעם סיעת הבית היהודי, במקום חבר הכנסת יוני שטבון, שכיהן כממלא-מקום קבוע, תכהן חברת הכנסת אורית סטרוק, כממלאת-מקום קבועה. <איתן כבל (העבודה):> תורידו אותו. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> זה עונש? זה עונש? <איתן כבל (העבודה):> כבר הורידו את הגרזן? <היו"ר אורי מקלב:> אם זה לא דורש הצבעה, מה אני יכול לעשות? זה רק הודעה. <איתן כבל (העבודה):> לא נתנו התאוששות של סוף השבוע, מה זה. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ב–2012> [מס' מ/671; "דברי הכנסת" ה-18, מושב רביעי, חוברת כ"א, עמ' 27656.] <היו"ר אורי מקלב:> רבותי, עכשיו אנחנו נאפשר לשר אורי אורבך להציג הודעת ממשלה, ויכול להיות שהוא ירצה גם להתייחס לנושא הזה. בכל אופן, אם הוא לא ירצה, למה שהוא כן חייב להתייחס, חברים, זה להודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ב–2012. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> הוא הבית היהודי, למה – – – <היו"ר אורי מקלב:> מי שיציג, בשם הממשלה – השר אורי אורבך. אתה לא צריך להתייחס למה שהם אמרו. זה אפשרי, אבל לא – – – <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אני לא אתייחס, אדוני היושב-ראש, למעט האמירה היחידה – – – <אברהם מיכאלי (ש"ס):> למה? <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> – – – למעט האמירה היחידה שאומַר: תראה, זה העונשים אצלנו, תראה כמה שאנחנו אנשים טובי מזג ורחמנים. תחשוב מה הפרסים אצלנו, כמה שהם נפלאים. אדוני היושב-ראש, עוד מילה לפני שאני אקרא, על ויקטור שם-טוב, שדובר עליו פה הרבה. לא הכרתי אותו, אבל כל מי שהיה פה נער בשנות ה-70, או אפילו צעיר, כשאתה אומר לו "שר הבריאות", הוא אומר ויקטור שם-טוב; כמו ששר החוץ – אבא אבן. זה מין מותג. אנשים מסוגו – אנחנו כולנו מכירים את הפתגם, אומרים: עם חברים כאלה, מי צריך אויבים? עליו בהחלט אפשר לומר הפוך: עם יריבים כאלה, מי צריך ידידים? כלומר, לפעמים אדם שהוא יריב פוליטי, אתה אומר: אם זו היריבות – עם כל חילוקי הדעות אתה מרגיש, גם אם אתה לא מכיר אותו אישית, שמדובר בידיד. <אראל מרגלית (העבודה):> שר החוץ זה לא אביגדור ליברמן? <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> בעוד 30 שנה זה מה שיזכרו. אנחנו צריכים, מי שמדבר היום – – – <אראל מרגלית (העבודה):> כשאני חושב על הדיפלומטיה הישראלית בעולם – – – <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> אבל בעוד 20, 30 שנה, זה מה – יכול להיות שהילדים שלך, זה מה שהם יזכרו. תראה, להבדיל, אני זוכר הרכבי קבוצות ספורט משנות ה-70, ולא את הקבוצות של היום. כל אחד, מתי שהוא גדל. <אראל מרגלית (העבודה):> סטלמך – – – <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> טוב, הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק שירות אזרחי, התשע"ב–2012: מוצע להסדיר בחוק את השירות הלאומי והשירות האזרחי במדינת ישראל. כיום רוב תחומי השירות הלאומי מעוגנים בתקנות שונות ובנהלים. מוצע לקבוע תנאים להתנדבות, את תחומי השירות ואת תנאי השירות, לרבות סוגי שירות מיוחדים. עוד מוצע לקבוע הוראות לעניין הרשות, הכרה בגופים המוכרים והתנאים לפעילות הגופים המוכרים. בנוסף, מוצע לקבוע את אופן הפיקוח על השירות הלאומי ולאפשר הטלת עיצומים כספיים על הגופים המוכרים. אני מבקש לתמוך בזה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> יש הצבעה? <היו"ר אורי מקלב:> לא, אין הצבעה, זה רק בקשה להחיל דין רציפות. בעוד שבועיים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אנחנו יכולים להתנגד? <היו"ר אורי מקלב:> אתה יכול להתנגד, במסגרת ההתנגדויות שיש להחלת דין רציפות. אני מניח שזה יהיה רק במושב הבא, לא במושב הזה. לא יביאו את זה לאיזה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אז למה כן אנחנו יכולים להתנגד? <היו"ר אורי מקלב:> נא לברר את זה אצל מנהל הסיעה הדומיננטי – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אני רוצה שהשר לאזרחים ותיקים ירגיש שחזרתי למליאה, בגלל שהוא מאוד שמח שלא הייתי פה. אז איך אפשר להתנגד? <היו"ר אורי מקלב:> הוא יודע, הוא הרגיש. אני ראיתי שהוא הסתכל עליך כשהוא דיבר, אז ודאי שהוא הרגיש שאתה נמצא. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014> [מס' כ/513; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ"ג, עמ' 4533; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> רבותי, אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה, שהיא הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון מס' 4), התשע"ד. זה היה בהכנה בוועדת החינוך, והיום זה הגיע לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת עמרם מצנע. בבקשה. <עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> מכובדי היושב בראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, שיזמו חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי כנסת. חוק זכויות התלמיד, התשס"א–2000, קובע איסור אפליית תלמידים מטעמים שונים, בין היתר בעניין רישומם או קבלתם למוסדות חינוך, הרחקתם מהם, זכויותיהם וחובותיהם. עילות האפליה המוזכרות בסעיף זה הן אפליה מטעמים עדתיים, טעמים של ארץ מוצא, רקע חברתי-כלכלי והשקפה פוליטית. מוצע להוסיף עילה נוספת, שתמנע אפליית תלמידים מטעמים של נטייה מינית או מטעמים של זהות מגדרית בשל אי-הלימה בין מין למגדר, בדומה לחוקים אחרים הקובעים איסור אפליה בשל נטייה מינית. יש לשער כי תיקון זה ייתן דחיפה לנושא, גם בהיבט של החינוך לסובלנות ולעיסוק בהסברה במוסדות החינוך. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הבית לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית, כפי שהוכנה על-ידי הוועדה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני יושב-ראש הוועדה, אנחנו מחנכים בבתי-הספר שלנו נגד זה, אז מה נעשה? <מרב מיכאלי (העבודה):> אתם בעד אפליה? <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה, אדוני יושב-ראש ועדת החינוך. אם כך, אין הסתייגויות, אנחנו ניגש להצבעה. מי בעד? ההצבעה היא בקריאה שנייה. אני אחזור רק על הצעת החוק: הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה. כפי נוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 14 בעד סעיף 1 – 26 נגד – 2 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 26, נגד – 2, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שהצעת חוק זו אושרה בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. אנחנו, ברשותך, היושב-ראש, נעבור לקריאה שלישית. אין הסתייגויות, אבל בכל אופן אני מבקש את הסכמתך. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי נגד? מי נמנע? ומי בעד, כמובן? הצבעה מס' 15 בעד החוק – 25 נגד – 2 נמנעים – אין חוק זכויות התלמיד (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 25, נגד – 2. לפיכך אני קובע שהצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון מס' 4) אושרה בקריאה שנייה וקריאה שלישית, ותעבור לספר החוקים של מדינת ישראל. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין, אתה יכול להודות. מציע החוק, בבקשה. אחד המציעים, נכון? <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני שמח ונרגש לעמוד על הדוכן הזה כדי להודות על אישורו של החוק הזה, החוק החשוב הזה, שיש בו גם אמירה ערכית מאוד משמעותית, החוק שאוסר אפליה בגין נטייה מינית או זהות מגדרית במערכת החינוך. אגב, זו הפעם הראשונה שבחקיקה הישראלית מוגדר איסור אפליה בשל זהות מגדרית, וזו פריצת דרך מהבחינה הזו. זה גם החוק הראשון בכנסת הנוכחית שמגן על קהילות הלהט"ב. הגיע הזמן שאנחנו נקדם חוקים כאלה: גם ניזום אותם, גם נעביר אותם וגם נביא אותם להשלמה במהרה בקריאה שנייה ושלישית, כפי שהעברנו את החוק הזה. עמיתי חברי הכנסת, תלונות רבות מגיעות אלינו מבני-נוער, מבנות-נוער, על אפליה, על רדיפה, על סטריאוטיפים, על שימוש בקללות, בגין נטייה מינית או זהות מגדרית. ארגון הנוער הגאה עשה מחקר שהראה שרוב בני-הנוער מדווחים על שימוש בקללות, בהשמצות ובאמירות פוגעניות בהקשרים האלה. מערכת החינוך חייבת להיות מגויסת באופן פעיל נגד הדברים האלה. החוק שאוסר אפליה מטעמי נטייה מינית וזהות מגדרית הוא מבחינה זו אמירה ערכית חשובה מאוד למערכת החינוך. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת, חבר הכנסת עמרם מצנע, שעשה בחוק הזה עבודה יעילה וחרוצה ואפשר את הבאתו המהירה למליאת הכנסת. אני רוצה להודות לצוות הוועדה. אני רוצה להודות לכל שותפי, חברי הכנסת שהצטרפו ליוזמה החשובה הזאת, והם רבים. אני רוצה להודות לעוזרי בזמנו, אלון לי גרין, שריכז את השלב הראשון של העבודה על החוק הזה, ולאיתמר אבנרי, מתמחה בלשכתי, שריכז את החלק האחרון של העבודה על החוק הזה. אני חייב להם רבות. בין היתר החוק הזה צריך להיות רשום גם על שמם. <היו"ר אורי מקלב:> תודה לך, המציע, ולמציעים אחרים, חבר הכנסת דב חנין. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 109), התשע"ד–2014> [מס' כ/536; "דברי הכנסת", חוב' י"ז, עמ' 8273; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 109), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אבישי ברוורמן, בבקשה. כפי שידוע לי, אין הסתייגויות גם לחוק זה. לאחר ההצגה שלך, אדוני היושב-ראש, נעבור להצבעה. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם, לקריאה השנייה והשלישית, את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 109), התשע"ד–2014, בעניין הוראות לעניין רישיון רכב הרשום כמונית. את הצעת החוק יזם חבר הכנסת יריב לוין, ואני מברך אותך על כך, שכן ההצעה באה לפתור בעיה מציקה לגבי מוניות, הנובעת מכך שמצד אחד רישיון הרכב שלהן רשום על שם אדם אחד, ומצד שני הרישיון להפעלת המונית רשום על שם אדם אחר. אסביר: לפי פקודת התעבורה חל איסור להפעיל מונית ללא רישיון להפעלתה, המכונה גם זכות ציבורית. המעוניין בזכות הציבורית יכול לעשות כן באחת מהדרכים הבאות: לקבל רישיון להפעלת מונית ממשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, לרכוש רישיון מאדם שכבר ניתן לו רישיון שכזה, או להתקשר בהסכם עם בעל רישיון להפעלת מונית ולקבל ממנו את הזכות הציבורית להפעיל מונית, דהיינו לשכור רישיון להפעלת מונית. על-פי דרישת משרד התחבורה, מי שמפעיל מונית מחויב לרשום את המונית על שם בעל הזכות הציבורית. יוצא שהמונית רשומה על שם בעל הזכות הציבורית גם אם הוא אינו בעל הרכב המשמש כמונית או מי ששוכר את הזכות להפעיל את המונית. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים פעל כך בשל דרישתו לזהות בין בעל הזכות הציבורית לבין בעל הרכב המשמש כמונית. על-פי רוב, זה אינו המצב הקיים: בדרך כלל בעל הרכב המשמש כמונית אינו בעל הרישיון להפעלתה. מצב זה יצר בעיות שונות. כך, לדוגמה, אם בוצעה עבירה ברכב וזהות הנהג אינה ידועה, או אם ניתן דוח בשל עבירת תעבורה – דבר מאוד נפוץ במחוזותינו; אני, לפחות, גר בתל-אביב – או אם נשלחת דרישת תשלום בגין נסיעה בכביש אגרה על-ידי מי שלא נרשם מראש, האחריות לעבירה או לתשלום מוטלת על בעל הרישיון להפעלת המונית, שכן הוא הרשום היחיד ברישיון הרכב המשמש כמונית, אף שהוא אינו המפעיל בפועל. יריב לוין, זה החוק שלך ואתה עושה מזה חוכא ואטלולא. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אנחנו יום אחד אחרי פורים, אפשר להמשיך. <היו"ר אורי מקלב:> הבוקר לא היה בכלל פורים, עכשיו זה פתאום נהפך. אני לא יודע מה קרה. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אופן הרישום כיום וההשלכות שלו הצריכו בעלי רישיון להפעלת מונית להוכיח כי לא נהגו ברכב, וכך גם גורמי האכיפה נדרשים תדיר להסב תיקי תעבורה מבעל הרישיון להפעלת המונית למפעיל המונית. הממשלה תמכה בהצעת החוק. יריב לוין, מי יכול לעמוד בפני יושב-ראש הקואליציה, נכון? גם נציגיה בדיון סברו כי יש מקום להסדיר את הרישום: לפשט אותו מצד אחד וליצור ודאות ושקיפות מצד שני. זה חוק נכון, זה חוק ראוי. לפיכך, מטרת הצעת החוק היא לאפשר הבחנה ברורה בין בעל הרישיון לרכב הרשום כמונית לבין בעל הרישיון להפעלתה. בהצעת החוק מוצע לקבוע כי ברישיון רכב הרשום כמונית יירשמו פרטי בעל הרכב ופרטי הרישיון להפעלת המונית. כמו כן, מוצע להסמיך את שר התחבורה והבטיחות בדרכים לקבוע הוראות לעניין דרך שינוי רישום הבעלות ברכב הרשום כמונית ושינוי פרטי רישיון להפעלת מונית הרשום ברישיון רכב, וכן לקבוע הוראות לעניין דרך רישום פרטי הרישיון להפעלת מונית ופרטים נוספים שיירשמו ברישיון הרכב של הרכב הרשום כמונית. על מנת לאפשר התקנת תקנות והיערכות של מערכות משרד התחבורה ליישום החוק, מוצע כי תחילתו של ההסדר תהיה ב-1 בספטמבר 2014. לסיום, אני מבקש להודות לצוות ועדת הכלכלה המקצועי והמסור, שעמל רבות על הצעת החוק שמונחת בפניכם; לצוות הייעוץ המשפטי בראשות עו"ד אתי בנדלר, המשנה ליועץ המשפטי לכנסת, ועו"ד מירב תורג'מן, שפעלו בנושא; כמובן למנהלת הוועדה, האחת והיחידה, ואומר זאת תמיד, לאה ורון; לרכזות הוועדה עידית חנוכה, דקלה טקו וכוכי שבתאי; לדובר הוועדה ליאור רותם. כמו כן, אני מבקש להודות בזאת לצוות עוזרי, מרב דוד, איתמר אסף ונעמה אסרף. כמובן, יריב, אני מודה לך ולכל הצוות שעוזר לך. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. לפיכך, מבקש אני שתאשרו את הצעת החוק המונחת בפניכם בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 109), התשע"ד–2014, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 16 בעד סעיפים 1–2 – 27 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 27, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 17 בעד החוק – 27 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 109), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 27, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 129), התשע"ד–2014, אושרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אנחנו מודים לכולם. אני מבין שיריב התחבר לתודות שמסר יושב-ראש הוועדה. אני שמעתי אותך אומר שאתה מצטרף לתודות, לכן אנחנו חוסכים בזמננו. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 37), התשע"ד–2014> [מס' כ/473; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ"ג, עמ' 4687; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נעבור מיידית להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 37), התשע"ד–2014, גם כן לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אבישי ברוורמן. זאת הצעת חוק של חבר הכנסת איתן כבל. בלי להסתכל אנחנו יודעים. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אומר את זה אפילו בדחילו ורחימו, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 37), התשע"ד–2014, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. את הצעת החוק יזמו בכנסת השמונה-עשרה חברי הכנסת איתן כבל, אורית זוארץ, מירי רגב, רוני בר-און, אנסטסיה מיכאלי, ניצן הורוביץ, גדעון עזרא, זיכרונו לברכה, חיים אורון, יואל חסון ואופיר אקוניס. והכנסת התשע-עשרה החליטה להחיל על הצעת החוק דין רציפות. הצעת חוק זו עוסקת בעסקאות לתקופה קצובה, עסקאות שההתקשרות בהן בין העוסק לצרכן היא לתקופה התחומה בזמן, כגון רכישת מינוי שנתי. הניסיון מלמד שבעסקאות אלה הצרכן כבול למשך תקופה ממושכת בלי שניתנת לו אפשרות להשתחרר מהחוזה. וגם כאשר אפשרות זו קיימת בחוזה, היא כרוכה לרוב בתשלום דמי ביטול גבוהים. כיום, בהתאם לחוק הגנת הצרכן ותקנותיו, בחלק ניכר מהעסקאות לרכישת טובין או שירותים הצרכן זכאי לבטל את העסקה, בין אם היא לתקופה קצובה ובין אם לא, בתוך תקופה של 14 יום ממועד ההתקשרות. ביטול העסקה בתקופה זו מזכה את הצרכן בהחזר כספי מלא ואינו מאפשר לעוסק לגבות דמי ביטול. הצעת החוק שבפנינו מתייחסת לאפשרות ביטול ההתקשרות אף לאחר 14 ימים, לגבי עסקאות לתקופה קצובה המנויות בתוספת הרביעית המוצעת, שבהן השתכנענו שאין מקום לכבילת הצרכן עד לתום תקופת ההתקשרות. אנחנו לקראת חג הפסח, לצאת מעבדות לחירות. הצעת החוק קובעת כי בעסקאות אלה הצרכן יוכל לבטל את ההתקשרות בכל עת, כשדרך הביטול, מועד כניסתו לתוקף והתנאים לעניין הביטול נקבעו בתוספת הרביעית בהתייחס לכל סוג עסקה ועסקה. ועדת הכלכלה התמקדה בשלב זה בשני סוגי עסקאות: האחד, מתן שירותי ספורט ובכלל זה מכוני כושר, מועדוני בריאות ובריכות שחייה שאינן עונתיות. השני, עסקאות לרכישת יחידות נופש. אסקור בתמצית את העקרונות הבסיסיים לעניין ביטול כל אחת מעסקאות אלה כפי שמוצע בהצעת החוק שבפניכם. לגבי מתן שירותי הספורט נקבע כי ביטול החוזה ייכנס לתוקף בתוך חודש. הצרכן ישלם את התמורה היחסית עבור התקופה ממועד תחילת ההתקשרות ועד כניסת הביטול לתוקף. התלבטנו לא מעט במסגרת דיוני הוועדה אם בסוג עסקאות זה ראוי והולם לאפשר לעוסק לגבות דמי ביטול. לאחר שמיעת עמדת נציגי מכוני הכושר, הממשלה וארגוני הצרכנים, החליטה הוועדה כי יש לאפשר גביית דמי ביטול, והנוסחה לחישובה מבוססת על כך שבעת ההתקשרות נהנה הצרכן מהנחה שניתנה לו על בסיס התקשרות לטווח ארוך, הגם שלבסוף ההתקשרות הייתה לתקופה קצרה יותר. עם זאת, גביית דמי הביטול מותנית בכך שהעוסק הציע לצרכן טרם ההתקשרות שני מסלולי התקשרות חלופיים: האחד לתקופה קצובה, והשני לתקופה בלתי קצובה. העסקה השנייה, שלה הקדישה ועדת הכלכלה חלק נכבד מדיוניה, היא עסקה לרכישת יחידת נופש. אזכיר בקצרה כי עסקאות בעניין רכישת יחידת נופש הן עסקאות מסוג מה שנקרא בלעז time sharing. מדובר בעסקאות שבהן רוכש הצרכן את הזכות לשהות בנכס לפרק זמן מסוים בתדירות מסוימת. החוזים שנכרתו בארץ היו והנם בעיקרם חוזים לרכישת זכות שימוש באתר הנופש למשך שבוע בשנה, כשתקופת תוקפו של החוזה אמורה להיקבע בחוזה. בחוזים הראשונים, שנחתמו בישראל בשנות ה-80, נטען כי לפחות חלקם נחתמו לתקופות – הקשיבו, רבותי, "עדה וצִלה" – בין 99 ל-999 שנה. שמעתם? מיקי, שמעת? 99 ל-999 שנה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מתושלח. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן, מתושלח, יפה. התשלום בעסקאות אלו כולל לרוב מרכיבים אלה: תשלום חד-פעמי עבור רכישת זכות השימוש ביחידת הנופש, בדרך כלל בגובה של עשרות אלפי שקלים; ואילו עבור השימוש השוטף בשירותי הנופש משלם הצרכן דמי אחזקה שנתיים. אלה אמורים להיות מבוססים על הוצאות האחזקה של העוסק בתוספת אחוז מסוים של דמי ניהול. הצעת החוק מתייחסת הן לעסקאות עתידיות והן לעסקאות שנחתמו בעבר, לפני כניסת החוק המתקן לתוקף. ככלל, נקבע כי צרכן יוכל בכל עת לבטל עסקאות אלו וכי הביטול ייכנס לתוקף בתום המועד השנתי הסמוך שבו יש לצרכן זכות שימוש ביחידת הנופש. ועדת הכלכלה דנה רבות בשאלה אם צד לחוזה שביטל אותו בהתאם לחוק המוצע יהיה זכאי להשבה של אותו חלק מהתמורה הראשונית ששילם שמתייחס לתקופה שלאחר מועד ביטול החוזה, במגמה לאזן בין הרצון לאפשר לצרכן להשתחרר מחוזים ארוכי טווח לבין הרצון להגן על האינטרסים של העוסקים ועובדיהם. הוחלט כי במקרה זה הצרכן יהיה זכאי להשבה של מחצית בלבד מהתמורה המתייחסת לתקופה שלאחר מועד הביטול. חלק ניכר מישיבות הוועדה הוקדש לעסקאות העבר. הרקע לכך הוא שהחל משנות ה-80 של המאה הקודמת נחתמו חוזים רבים מסוג זה, שבנוגע אליהם נטענו טענות שונות על-ידי הצרכנים וגופים המייצגים צרכנים. הסתבר לנו שמדובר באלפי צרכנים אשר ביקשו להשתחרר מהחוזה, כאשר חלקם פנו ישירות לחברי הכנסת או לוועדת הכלכלה, וחלקם הקטן אף הופיע בפניה. בין היתר נטען כי החוזים שנחתמו הם חוזים מקפחים, בלתי סבירים, בלתי הוגנים, ושבכריתתם נפלו פגמים שונים. לפיכך, מאחר שמדובר בתופעה בהיקף נרחב, החליטה הוועדה, כאמור לעיל, במסגרת הוראת מעבר, להתייחס בחוק גם להחלטות שנכרתו לפני כניסת החוק לתוקפו ולאפשר ביטולן בכל עת. גם במקרה זה הביטול ייכנס לתוקף בתום המועד השנתי הסמוך שבו יש לצרכן זכות שימוש ביחידת הנופש. עם זאת, בניגוד להסדר לגבי התקשרויות שייעשו ממועד תחילת החוק ואילך, לעניין עסקאות העבר החליטה הוועדה כי הצרכן לא יהיה זכאי לקבל החזר כלשהו מהתמורה הראשונית ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול. הדיונים בעניין זה, שהחלו עוד בשלהי הכנסת הקודמת, ביוזמת חבר הכנסת איתן כבל וכל החברים היקרים שציינתי, היו לעתים סוערים ואמוציונליים. אני מאמין בכל לבי כי בסופו של יום ועדת הכלכלה גיבשה הסדר מאוזן, הוגן והולם, המביא לידי ביטוי את מכלול האינטרסים הרלוונטיים, ובכללם האינטרסים של ענף התיירות והעוסקים בו ושל הצרכנים. חברות וחברי הכנסת, אני סבור כי ההצעה בפניכם היא הצעה חשובה, המהווה נדבך נוסף בחקיקה הצרכנית שמובילה ועדת הכלכלה בכנסת זו ובכנסות שקדמו לה. המטרה היא להבטיח צרכנות הוגנת וראויה. אני משוכנע שהצעה זו תהווה בשורה לאלפי צרכנים השרויים במצוקה נוכח רצונם להשתחרר מחוזים ארוכי טווח המהווים נטל כלכלי עליהם. אני מבקש להודות, אבל לפני זה – הערה. אני אומר לכם, הלוא החוק הזה היה אמור להיות מוצבע בכנסת שעברה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא נתתי לו לעבור משום – – – והנה אתה רואה שטוב שלא נתתי – – – <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> יפה. <איתן כבל (העבודה):> מזל שלא נתת. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> יפה. <איתן כבל (העבודה):> כל הכבוד – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> הואיל ואני מכיר את הפוליטיקה, אני לא סומך על המזל. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> תודה. אתה מכיר טוב את הפוליטיקאים, רובי. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא את הפוליטיקאים, רק את הפוליטיקה. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> תודה. בדרך כלל הפוליטיקה נעשית על-ידי פוליטיקאים גם. <היו"ר אורי מקלב:> הוא מדבר על העתיד, הוא לא מדבר על העבר. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אוקיי. בכל מקרה – – <היו"ר אורי מקלב:> הוא לא מדבר על העבר. הוא מדבר על העתיד. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – היו לחצים פה על כולם, אבל אני אומר בצורה הכי ברורה: כיבדנו את כולם, נתנו מקום לכולם. ועדת הכלכלה היום היא ועדה לא לחיצה. היא עושה מה שצריך למען הציבור, ולקראת פסח אלפי אנשים מרגישים שהם יצאו מעבדות לחירות. לסיום, אני מבקש להודות לשותפים המקצועיים שליוו את עבודת הוועדה: לעורכת-הדין תמר פינקוס, הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן ברשות להגנת הצרכן, וצוותה; לעורכת-הדין רוני נויבאואר ועורכת-הדין לירון מאוטנר-לוגסי ממשרד המשפטים; עורך-דין זאב פרידמן ועורכת-הדין יעל כהן-שאואט מהייעוץ המשפטי של המועצה הישראלית לצרכנות. אני מבקש להודות לצוות ועדת הכלכלה המקצועי והמסור, שעמל כה רבות על הצעת החוק המונחת לפניכם: צוות הייעוץ המשפטי בראשות עורכת-הדין אתי בנדלר ועורכת-הדין אביטל סומפולינסקי, הידועה בכינויה בוועדה "המשוררת" – יום אחד אני אספר לכם – שפעלו בנושא; כמובן, למנהלת הוועדה לאה ורון, רכזות הוועדה עידית חנוכה, דקלה טקו וכוכי שבתאי, ודובר הוועדה ליאור רותם; לאיתמר מילרד ממחלקת המחקר והמידע של הכנסת, אני מודה לך מאוד; אני מבקש להודות לצוות עוזרי, מרב דוד, איתמר אסף ונעמה אסרף. אני רוצה להודות לכל הצוותים של כל הגופים – של משרד האוצר, משרד הכלכלה – כל מי שפעל בנושא, אני מודה לכם. במיוחד, איתן. אני רוצה להודות במיוחד לחבר הכנסת איתן כבל, אשר חרף הלחצים והרוחות שסערו עמד איתן, וביחד אפשר לנו להוביל בנחישות ובעקשנות עד להשלמת הצעת החוק הזאת בוועדת הכלכלה. תודה רבה. <איתן כבל (העבודה):> תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אבישי ברוורמן, יושב-ראש ועדת הכלכלה, על ההסבר המנומק והרחב של הצעת החוק. ואם כך, נשאר לנו רק לעבור להצבעה בקריאה שנייה, לפי נוסח הוועדה. חברים, אני עובר להצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 37). הצבעה מס' 18 בעד סעיפים 1–3 – 29 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 29, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, הצעת חוק הגנת הצרכן אושרה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 19 בעד החוק – 32 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 37), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 32, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 37) אושר בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <קריאות:> יישר כוח. <היו"ר אורי מקלב:> הוא רוצה להודות. חבר הכנסת איתן כבל, כמובן אתה מוזמן. על אף ההתרגשות, אדוני – חבר הכנסת איתן כבל, אתה מעוניין להודות? <איתן כבל (העבודה):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברותי וחברי חברי הכנסת, גברתי הרשמת, הייתי אומר את כל התפילה, רק אני ככה בלי כיפה, אז אני אומר רק באמת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה – יד לא עוזרת. <זבולון קלפה (הבית היהודי):> אני אתן לך את הכיפה. <איתן כבל (העבודה):> לא. אני אומר את זה באמת מכל הלב. אני אמרתי, אם פעם יהיה לי אומץ, אני אכתוב את כל הסאגה והסיפור של החוק הזה; אני כבר הרבה שנים בכנסת, אבל באמת, אני לא רוצה להפריז בחשיבות שלו כלפי עשרות אלפי אזרחים ואזרחיות, שהיו כבולים, שבלתי אפשרי היה להם להשתחרר מהפרשה הזאת שנקראת "קלאב הוטל". אני רוצה לנצל את ההזדמנות, ובהתרגשות גדולה לומר תודה קודם כול לנציגות ולנציגי משרד המשפטים, שבאמת הבינו את הרגע בהצעת החוק שהנחתי והכניסו גם את הנושא של "קלאב הוטל" פנימה, ובאמת מגיעות להם כל המחמאות, בלעדיהם זה בכלל לא היה מתחיל ויוצא אל הדרך. אני רוצה גם להודות לצוות הוועדה: למנהלת הוועדה לאה ורון על כל אשר עשית, ובאמת אני לא אפריז אם אני אומר תודה ענקית לאתי בנדלר, שיודעת מה המשמעות של החוק הזה והיא הייתה אשת הסוד שלי יותר מפעם אחת לגבי לחצים ומאבקים אשר הייתי צריך לעבור בכל אותה תקופה, וחיזקת אותי, ונתתם לי את הכוח להגיע עד לסיום הכל-כך מיוחל. אנחנו מעבירים כאן בכנסת המון חוקים, ברוך השם. והעברתי בימי חיי, אני לא מאלה שלא מעבירים כאן חוקים, גם בוודאי בוועדת הכלכלה, וחוקים בעלי משמעות לאומית ענקית. אבל אם יש חוק שאני יודע שתמיד תמיד אני אזכיר אותו כחוק הכי חשוב שהעברתי בימי חיי, זה החוק הזה, קודם כול בגלל המהות של החוק, ולא פחות חשוב, כל הסאגה שהייתה לאורך השנים סביב החוק. ואני באמת מודה לכולם, ואני מודה לך, אדוני יושב-ראש הוועדה, חברי אבישי ברוורמן, על עמידתך האיתנה, ואני יודע שנאלצת לעמוד עמידה איתנה בעניינים האלה. תודה על כל אשר עשית ועל כך שביחד יצאה לנו הזכות להעביר חוק באמת באמת חשוב ודרמטי, ותודה לכם, חברותי וחברי הכנסת. וכבר אתה הודית לכל משרדי הממשלה ולכל מי שהיה אמון על המלאכה. וגם לך, אביטל, לא שכחתי, על כל אשר עשית, וגם תודה אישית ממני. באמת תודה לכם, ויישר כוח לנו. עשיתם מצווה גדולה היום. תודה. <אילן גילאון (מרצ):> יישר כוח – – – <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל על דברי הברכה לכל העוזרים בהצעת החוק. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אורי מקלב:> יש הודעה לסגן מזכירת הכנסת מר נאזם בדר, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 47), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014, שהחזירה הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 6) (הכללת אחות מוסמכת בהרכב ועדת אתיקה), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון מס' 4) (איסור עישון באיצטדיון ספורט), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת עדי קול וקבוצת חברי הכנסת. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014> [מס' כ/534; "דברי הכנסת", חוב' ט"ז, עמ' 8088; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> ואנחנו נעבור להצעת החוק הבאה, שהיא הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014, גם כן לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק מי שכבר עומד על הדוכן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת דוד רותם. בבקשה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014. הצעת חוק זו היא פרי יוזמתו של חבר הכנסת מאיר שטרית. ההצעה מבקשת לשפר את סיכוייו של מי שנגרמה לו נכות עקב תאונה או מחלה לקבל פיצוי מחברת הביטוח שבה הוא ביטח את עצמו, בכך שיוארך פרק הזמן שבו יוכל להגיש את תביעתו בנסיבות מסוימות. הצעת החוק נועדה להבהיר כי אין בקביעה כי המניין הוא מיום קרות מקרה הביטוח כוונה כי המועד ייספר כבר מיום התאונה, אלא רק מיום שהתקיימו התנאים לתביעה, ובכך להביא לשיפור במצבם של מבוטחים אשר שילמו במשך שנים כדי לכסות את עצמם במקרה שבו יתממש הסיכון אך נאלצים להתמודד עם תקופת התיישנות קצרה יחסית ועם מקרים בלתי אפשריים שבהם זכותם לתבוע מתיישנת עוד לפני שנוצרה הזכות. מוצע עוד לקבוע כי התיקון יחול גם על חוזי ביטוח שנכרתו טרם תחילתו של התיקון אם התביעות בגינם טרם התיישנו. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני קורא לכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. תודה רבה, אדוני – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני יכול להישאר פה? <היו"ר אורי מקלב:> אתה יכול להישאר פה, ונצרף את ההצבעה שלך לפרוטוקול בגלל שיש לך גם את הצעת החוק הבאה; אין הצעת חוק כזאת – יש שלוש הסתייגויות? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אין הסתייגויות. <היו"ר אורי מקלב:> אה, זהו, אוקיי – יש לו שלוש הצעות חוק. יש לך שלוש הצעות חוק. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן. <היו"ר אורי מקלב:> אוקיי, אתה נשאר על הדוכן. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014, בקריאה שנייה. בבקשה. כפי נוסח הוועדה. הצבעה מס' 20 בעד סעיפים 1–2 – 17 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 17, וגם צירוף הצבעתו של חבר הכנסת דוד רותם, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. ונעבור להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? <השר להגנת העורף גלעד ארדן:> אדוני הסגן, אני במליאה כל הזמן. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן. לא היית חסר לנו, אדוני השר. <השר להגנת העורף גלעד ארדן:> טוב, הם אמרו לי שמחפשים אותי בחדר. <היו"ר אורי מקלב:> כשאתה פונה לסגן, אני לא יודע מי זה הסגן, לאיזה סגן אתה מתכוון. <השר להגנת העורף גלעד ארדן:> – – – התבלבלתי. הצבעה מס' 21 בעד החוק – 20 נגד – אין נמנעים – אין חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> אוקיי, תודה רבה. אם כך, בעד – 21, בתוספת ההצבעה שלך, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 6), התשע"ד–2014, אושר גם בקריאה שנייה וגם בקריאה שלישית, וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אין מי שמודה? נכון? אז אנחנו – כבר הודית לכולם. <הצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 8), התשע"ד–2014> [מס' כ/540; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 8848; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> אם כך, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, שהיא הצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 8), גם כן לקריאה השנייה ולקריאה שלישית. והנה, אתה, יושב-ראש הוועדה, מוכן ומזומן להציג אותה. בבקשה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 8), התשע"ד–2014. ההצעה היא הצעת חוק של חברת הכנסת קארין אלהרר וחברי כנסת אחרים. בהצעת החוק מוצעים שני תיקונים שמטרתם להקל על מי שזכאי למזונות לגבות את חוב המזונות, במצב שבו החייב נמצא בהליכים של פשיטת רגל. ראשית, מוצע להקדים את המועד שבו יוכלו הזכאים למזונות לקבל הקצבה של סכומי כסף ממי שחייב בחוק המזונות ומצוי בהליכים של פשיטת רגל. לפי לשון פקודת פשיטת הרגל כיום, בית-המשפט רשאי להקציב לזכאי למזונות, לפי בקשתו, סכומי כסף מתוך הנכסים או ההכנסות של החייב בחוב המזונות רק לאחר שהחייב הוכרז כפושט רגל. דא עקא, שהצורך בהקצבת סכומי כסף עבור המזונות עולה תקופה ארוכה לפני כן, עוד בשלב שבו ניתן נגד החייב צו כינוס, כאשר פרק הזמן בין מתן צו הכינוס לבין צו פשיטת הרגל מתמשך לעתים עד לתקופה של שנה או שנה וחצי. מוצע, אם כן, להקדים את המועד שבו ניתן יהיה להקציב סכומי כסף לזכאים למזונות לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל, כך שניתן יהיה לפנות בבקשה לבית-המשפט לקבלת הקצבה כאמור החל ממועד מתן צו כינוס על נכסי החייב במזונות. הצעה זו מעגנת פרקטיקה הנוהגת בעצם כיום בבתי-המשפט. שנית, כדי לוודא כי הזכאים למזונות מודעים לזכותם לבקש מבית-משפט הקצבה של סכומי כסף, מוצע להטיל על החייב למסור לזכאי למזונות הודעה על כך שניתן צו כינוס. בהודעה תצוין אף זכותו של הזכאי למזונות להגיש לבית-המשפט בקשה להקצבת סכום כסף עבור מזונותיו לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל. מקום שבו החייב לא מסר את ההודעה לזכאי למזונות, יוטל על הכונס הרשמי למסור את ההודעה. להצעת החוק אין הסתייגות. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני מבקש גם להודות לצוות הוועדה – לדורית ואג, ליועצות המשפטיות ולכל מי שטיפל בחוק הזה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. אנחנו גם נצטרף לברכות. אם ככה, נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 8), התשע"ד–2014, כפי נוסח הוועדה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> יש לכם בעיה? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אני אומר, את כל השאר נעשה מחר. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מה? <היו"ר אורי מקלב:> קודם כול נצביע, ברשותך. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> קודם תצביעו. <היו"ר אורי מקלב:> נצביע, שלא יהיה בלבול. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה, חברים. הצבעה מס' 22 בעד סעיף 1 – 22 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 22, אין מתנגדים – – – <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, לא, תצרף – – – <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 23. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> 23, תצרף אותי. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 23, בצירוף ההצבעה שלך, הקול שלך. בעד – 23, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע שהצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. ונעבור להצבעה בקריאה שלישית, כפי נוסח הוועדה, זה ברור. בבקשה, הצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 23 בעד החוק – 24 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 8), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 25, בצירוף הקול שלך, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, החוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 8), התשע"ד–2014, אושר בקריאה שנייה וקריאה שלישית. בבקשה, חברת הכנסת קארין אלהרר, היא רוצה להודות בקצרה מהצד, ולאחר מכן נוכל לעבור להצעת החוק הבאה. בבקשה, גברתי. <קארין אלהרר (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה רק לנצל את ההזדמנות. חבר הכנסת דודו רותם בעצם תיאר בצורה מאוד יפה ומקיפה את הצעת החוק, אבל אני באמת רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לוועדת שרים על התמיכה, לשרת המשפטים ולצוות שלה על הטיפול, וכמובן ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת דודו רותם, לצוות הוועדה, לכולם, על העבודה המשותפת, וכמובן לעוזרות הפרלמנטריות שלי. אני רק רוצה לומר שזה חוק חשוב ששם במרכז את הילדים, בשונה מחובות לעסקים מסחריים, רואה את הצורך ואת החובה של תשלום המזונות לילדים כחובה מוגנת. ואני חושבת שזה יום משמח מאוד לילדי ישראל. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. <הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 117), התשע"ד–2014> [מס' כ/529; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 7260; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר אורי מקלב:> ברשותך, נעבור להצעת החוק הבאה, שהיא הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 117), התשע"ד–2014, גם כן לקריאה שנייה וקריאה שלישית, ואתה מוכן ומזומן להציג את הצעת החוק הזו. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת החוק שהוגשה על-ידי חברת הכנסת איילת שקד, ומבקשים בה להחמיר את העונש הקבוע בצד העבירות המנויות היום בסעיף 494 לחוק העונשין. סעיף 494(א) קובע עונש של שלושה חודשי מאסר על פלישה לשטח חקלאי ללא זכות שבדין או על גרימת פלישה של חיה כאמור. סעיף 494(ב) קובע עונש של חודש מאסר על הבעלים או המחזיק של בהמה שפלשה לשטח חקלאי וגרמה בו נזק, אם הוא לא נקט אמצעים סבירים כדי למנוע את הכניסה. כפי ששמענו בוועדה, קיימת תופעה בעייתית של פלישה לשטחים חקלאיים פרטיים, אך כיום אין אכיפה מספקת בתחום זה, שכן משטרת ישראל, ככלל, לא מטפלת בעבירות מסוג חטא. לפיכך, במטרה לסייע במיגור התופעה, להגן על ענף החקלאות ולבטא את החומרה שרואה המחוקק בעבירה זו, מוצע להחמיר את העונש הקבוע בצדה, וכן לשנות את דרגת העבירה שבסעיף קטן (א) מחטא לעוון. מוצע כי על פלישה של אדם או גרימה לפלישה של חיה לשטח חקלאי כאמור יוטלו שישה חודשי מאסר או קנס שגובהו 29,200 שקלים חדשים, כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק, ועל פלישת בהמה שבעליה לא נקט אמצעי זהירות למניעת פלישתה כאמור יוטלו שלושה חודשי מאסר או קנס כאמור. בשני המקרים, הקנס המוצע הוא בערך כפול מהקנס שניתן להטיל לפי החוק כיום. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני קורא לכנסת להצביע ולאשר אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח אשר אישרה הוועדה. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה, ליועצות המשפטיות שטיפלו בחוק, ואני מבקש להצביע בעד. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה, אדוני, יושב-ראש הוועדה. אנחנו, אם כך, נעבור להצבעה על הצעת החוק כפי נוסח הוועדה בקריאה שנייה. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 117), התשע"ד–2014 – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בבקשה, חברים. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> טוב, תצרף אותי. הצבעה מס' 24 בעד סעיף 1 – 21 נגד – 1 נמנעים – אין <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 22, בצירופו של חבר הכנסת דוד רותם, יושב-ראש הוועדה. מתנגד אחד ונמנע אחד. לפיכך, ההצעה אושרה בקריאה שנייה, ואנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית, בבקשה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? <קריאה:> יש בקשות דיבור. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יש בקשות דיבור. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מי ביקש דיבור? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני ביקשתי – – – <היו"ר אורי מקלב:> בסדר, בסדר, ניתן לכם עכשיו רשות דיבור. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא כתוב אצלי. <קריאה:> אדוני היושב-ראש – – – הצבעה מס' 25 בעד החוק – 21 נגד – 3 נמנעים – אין <היו"ר אורי מקלב:> בעד – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אני מציע לבטל את ההצבעה – – – <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו נתקן. במקום זה, אדוני המזכיר, מה אתה מציע? <אילן גילאון (מרצ):> מציע לבטל את ההצבעות – – – <היו"ר אורי מקלב:> אני יכול לבטל עכשיו? אין לי בעיה. אם מסכימים. אם אני אתן לכם עכשיו – – – <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש – – – <קריאות:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> אוקיי. היה כאן איזה חוסר בהירות בקשר לבקשות דיבור, לא נאמר. נאמר שאין הסתייגויות וגם אין בקשות דיבור. לפי הצעתו של יושב-ראש הקואליציה, אתה מציע לבטל את ההצבעות ולתת רשות דיבור. בבקשה, ראשון – מי הראשון שיש לו רשות דיבור? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני – – – <היו"ר אורי מקלב:> אתם כולכם רוצים לדבר? <קריאות:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> בסדר, בסדר, בסדר. לא קרה – לפי הצעתו של יושב-ראש הקואליציה, נבטל את ההצבעה וניתן רשות דיבור. בבקשה, אני מציע שאתה, אדוני. אחרי זה נעבור להצבעה. אתה יכול לרדת מהדוכן. ואנחנו – יפה, מכיוון שהיו כאן דיבורים על כאלה שמוותרים, אני מבקש לתת את רשות הדיבור – ראשונת הדוברים, חברת הכנסת זהבה גלאון, לא נמצאת. חבר הכנסת אילן גילאון, אתה מעוניין לדבר? <אילן גילאון (מרצ):> לא. <היו"ר אורי מקלב:> לא. חבר הכנסת ניצן הורוביץ? לא. חברת הכנסת מיכל רוזין? <תמר זנדברג (מרצ):> לא – – – <היו"ר אורי מקלב:> לא נמצאת. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. אתם מוותרים כולכם על רשות דיבור? תמר? <קריאה:> עיסאווי. <היו"ר אורי מקלב:> עיסאווי, בבקשה. עיסאווי ידבר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, מכובדי השרים – אני לא רואה שרים, אבל אני מתאר לעצמי שהם נמצאים. <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אה, השר שם, גלעד. דיברנו על עריצות ודיקטטורה? עכשיו, מרוב הבלגן, אילן, אני הבנתי שלחצת בעד, לא? <אילן גילאון (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה רואה? <אילן גילאון (מרצ):> – – – אני בעד, בעד סיפוח – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> שזו שיטת הצעות החוק: תאכל כמה וקח כמה שאתה רוצה. והבלבול הזה גורם לחוק משילות – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. <היו"ר אורי מקלב:> סליחה שנייה. אנחנו ביטלנו את ההצבעה, אבל מה שהיה כאן, בכל אופן, דיברו שרק עיסאווי ידבר והוא לא היה באותו זמן. לכן, ראינו שאף אחד לא מדבר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני הייתי, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אורי מקלב:> כן, אז לא ראו, לא ראו כאן. בסדר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חברים, לא נורא, יש לנו – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> ביטלנו את ההצבעה. לא קרה שום דבר ואני אתן לך מההתחלה חמש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש לנו את ההזדמנות לתקן את עצמנו. חברים, מונחת כאן הצעת חוק בשרשרת הצעות החוק ההזויות שהיו אי-פעם בכנסת ישראל. אבל המפץ הגדול ששמענו כאן, שקדם לו מפץ קטן בחדרי חדרים, מביא לנו תוצאה של כיפוף ידיים, וכל חוק שמונח כאן, צריך להצביע בעדו. אם לא – יהיה לנו מפץ קטן. ואם זה לא מתאים – יהיה מפץ גדול. זה מה שהבית היהודי עושה, והוא מצליח. כיפוף הידיים שאנחנו עדים לו בכנסת הזו, דבר שלא היה כמוהו בעבר. עכשיו מונחת בפנינו הצעת חוק, חברים, שלא מדובר בה על חיה דו-רגלית, כמו שבעבר הזכירו את זה; עכשיו הגענו לחיה עם ארבע רגליים, שגם אותה צריך להעניש. החבר'ה מהבית היהודי לא מסתפקים והתיאבון שלהם לא נגמר, אין לו גבול: זו ההזדמנות שלנו, אנחנו נמצאים בקואליציה, יעשו מה שאנחנו רוצים, נמשיך לאיים עליהם במפץ. אז עכשיו יש לנו את חוק הכניסה לשטח חקלאי. כניסה לשטח חקלאי. איך אני אביא חוקים נגד הערבים? נגד האוכלוסייה הפלסטינית? אני צריך למצוא להם שמות. שמות משונים ושמות אחרים. ועכשיו מצאתי לנכון – נקרא לחוק: חיה בשטח חקלאי, החמרת ענישה. בואו עכשיו, שהמוח יחשוב, ומה הבא בתור? עכשיו אנחנו מדברים על חיה שבעליה לא אפשר לה, ומה נעשה עם חיה שהיא לא ממושמעת? איזו הצעת חוק נמצא לה? עכשיו מצאנו, הצעת חוק של חברת הכנסת שקד. מרוב הצעות חוק של חברת הכנסת שקד, אנחנו מתקשים למצוא איזה חוק הוא הזוי יותר מהשני. עכשיו, אנחנו משתמשים בהצעת חוק שצריכה להיכנס לרזומה של הבית היהודי ולרזומה של חברת הכנסת שקד: אני הענשתי והכפלתי את העונש על החיות. ואללה, מגיע לך תואר שני. עכשיו קדנציה ראשונה והרזומה מתחיל להתעשר ומתחיל להיות. חברים, יש גבול לכל תעלול. הצעת חוק הזויה ובלתי הגיונית. אין לכם גבול. התיאבון שלכם, בבית היהודי ונספחיו, אין לו גבול. אתם עוברים את גבול החשיבה וגבול התיאבון. וכל זה בשיטת כיפוף הידיים הבלתי-מתקבלת. אני קורא לחברים, החברים השפויים, החברים שמקומם הטבעי לא שם: בואו, להחזיק את עצמם לדקה. ועכשיו, איזה סוגי חיות יש לנו? יש לנו כבשים, יש לנו פרות. איזה סוגי חיות? יש לנו כל מיני חיות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> גמלים, גמלים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גמלים יש לנו. עכשיו, למה אני צריך בהצעת החוק לאחד את הקנס עבור כל החיות? זה לא הגון, זה לא פייר. אז אני פונה מכאן לחברת הכנסת שקד וחבריה, בואו נעשה מדרג: כבש – קנס 10,000. זה לא הגון, פרה וכבש וגמל אותו דבר. באמת, זה לא הגון. אנחנו נותנים לזה, שוברים סטיגמות. גמל זה דבר נדיר, יותר יקר – בואו נעלה את זה. איך? <אילן גילאון (מרצ):> הארנבות, זה הסכנה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הארנבות. אבל הגודל שלהן – קטן, אז אנחנו צריכים הקנס בהתאם. <אילן גילאון (מרצ):> ממזרות אלה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז בואו תהיו – שהחלומות והפנטזיות שלכם, נשים להם גבול: ארנב – 5,000; כבש – 10; פרה – 20; גמל – ניתן לו 30. למה לעשות חוק גלובלי, להכניס את כל החיות בשק אחד? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין לכם גבול. הבית הזה היום, בהצעות האי-אמון, עשו מזה בדיחה – דיברו על המפץ הגדול כדי לחכות לתוצאות המפץ הקטן שהיה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז הבדיחה הזאת, אין לה גבול. הבית היהודי עושה מהבית הזה בדיחה. הצעות החוק האלו שאתם מגישים עושות מהבית הזה בדיחה, בדיחה, בדיחה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> והחברים, הח"כים שמצביעים בעדן צריכים לחשוב פעמיים לפני שהם עושים את זה. די לכל תעלול. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת פריג'. חברת הכנסת זנדברג רוצה לדבר? מבטלת. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. לאחריו רשומים חברת הכנסת חנין זועבי וחבר הכנסת באסל גטאס. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא. באסל גטאס גם, כן. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הוא באמצע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, רק אתה. אז אחרון הדוברים, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> למה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה לא רשום. רשומים חנין זועבי ובאסל גטאס; אם ירצו, ידברו. בבקשה, אדוני. חמש דקות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מכובדי היושב-ראש, החוק שמונח בפנינו מעלה שאלות הקשורות בתיאוריה של ענישה והרתעה, של קולוניאליזם ועִזה שחורה, ושל עד כמה הזויה יכולה להיות החקיקה של מטורפי הימין. ראשית, אנחנו עדים למבול של הצעות חוק שעושים בהן מלאכה קלה: לוקחים את ספר החוקים, יש שלושה חודשים, מכפילים בשניים – שישה חודשים; יש שלוש שנים, מכפילים בשניים, שש שנים; יש 10,000 שקל עונש, מכפילים פי-שניים או פי-שלושה, 20,000 או 30,000. זה הכול. זה כל העבודה של החקיקה, והנה לכם חוק חדש לחבר כנסת, שנכנס לרזומה שלו, והוא עשה חקיקה, ובעצם מה שהוא עשה – הוא פשוט הכפיל את הסכומים ואת הענישה. וכמובן, מי שמתנגד: מה אתה מתנגד שיענישו על הדבר הזה? שיחמירו את הענישה? והכנסת והקואליציה עומדת דום, ומעבירים ביד קלה את כל החוקים האלה, חוק אחר חוק אחר חוק. רק מה? כל התיאוריות של הקרימינולוגיה הן נגד התפיסה הזאת. הוכח בכל המחקרים שהחמרת הענישה לא מביאה לצמצום התופעה. כלומר, אם יש איזשהו פשע או חטא ומחמירים את הענישה לשמונה או תשע שנים, זה לא משפיע בשום דבר. מה שכן משפיע זו ההיתכנות לתפוס את עובר העבירה, ההיתכנות לתפוס אותו, להביאו למשפט ולהענישו. אם ההיתכנות היא נמוכה, אז העבירה מתפשטת יותר, אם ההיתכנות היא גבוהה, מצמצמים את התופעה. אבל ללכת לעשות מלאכה קלה, כאילו עשו משהו ולהחמיר את הענישה, זה לא מביא לשום תוצאה. הדבר השני, כל התפיסה של שטח חקלאי – נכנס אדם, נכנסה חיה – זה מזכיר את מאבקה ההירואי של הציונות בעִזה השחורה הפלסטינית. עשו ממנה – אתם קוראים את הספרים ורואים שהעזה השחורה הביאה לחורבן של החקלאות, של העצים, של החורשות. ומסתבר שזה הפוך. אני מכיר פרופסור אחד שעשה מחקרים, והוא לא קוטל קנים, ודווקא העזה השחורה עושה טוב לעצים. היא אכלה את העצים מלמטה ונתנה להם לצמוח למעלה. רק מה? מי שקורא את סיפורי הסבתא של הציונות אומר שהעזה השחורה עשתה שמות. התפיסה הקולוניאליסטית תמיד מפחדת מהילידים, שייכנסו לשטחים החקלאיים שנכבשו ועובדו. זו התפיסה שביסודו של החוק. ולכן, היות שמדובר בהתיישבות, בקולוניאליזם, בתפיסה קולוניאליסטית שאין מדינה עדיין, אין אזרחות, עדיין המפעל הקולוניאליסטי מתמשך, אז באים עם חקיקה כזאת. ועד כמה הזוי החוק הזה, ובזה אני אסיים, שמענישים אדם – אם אדם, הכלב שלו בורח והוא לא כלא את הכלב, הוא לא עשה על-פי החוק הזה את מה שמתחייב כדי למנוע את כניסתו, כלומר, הוא לא קשר את הכלב שלו או לא עשה מספיק, אז אפשר להעניש אותו בשלושה חודשי מאסר, כי הוא לא נקט אמצעים כדי למנוע את כניסת הכלב. ולפעמים אדם הולך במקום ועושה קיצור דרך בשטחים חקלאיים. הבית שלי, כבוד היושב-ראש, אינו מגודר, ותמיד אנשים עוברים בכרם הזיתים שלי. אז מה, צריך להטיל עליהם שישה חודשי מאסר? מה, אני אתחיל להתלונן על כל מי שעובר בכרם הזיתים שלי? איזה מין חוק מטורף זה? איזה ראש? איך הכנסת יכולה, איך חברי הכנסת יכולים להצביע בעד חוק מטורף ובזוי כזה? תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת זחאלקה. אני שואל לשם הפרוטוקול: חברת הכנסת חנין זועבי – לא מדברת, חבר הכנסת באסל גטאס – לא מדבר. אם כן, אנחנו עוברים עכשיו להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 117), לפי נוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 26 בעד סעיף 1 – 22 נגד – 12 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, 22 בעד, 12 נגד. החוק עבר בקריאה שנייה. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 117) עברה בקריאה שנייה. ואנחנו עוברים מייד להצבעה על חוק העונשין (תיקון מס' 117) בקריאה שלישית, כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 27 בעד החוק – 24 נגד – 12 נמנעים – אין חוק העונשין (תיקון מס' 117), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 24 בעד, 12 נגד. אני קובע כי חוק העונשין (תיקון מס' 117), התשע"ד–2014, עבר בקריאה שנייה ובקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק – – – <יוני שטבון (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, הכפתור של ההצבעה לא עבד. בעד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו נוסיף לפרוטוקול את חבר הכנסת יוני שטבון, בעד – בעד, נכון? <יוני שטבון (הבית היהודי):> כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה לא מסתבך עוד פעם, אתה אומר. אז בעד, נדגיש שחבר הכנסת שטבון בעד הפעם. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 101), התשע"ד–2014> [מס' מ/793; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ"ג, עמ' 4502; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 101), קריאה שנייה וקריאה שלישית. את הדיון נתחיל בהצגת הצעת החוק על-ידי יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חברת הכנסת מירי רגב, שתעלה להציג את החוק, ואחר כך אנחנו נעבור לדיון בהסתייגויות. בבקשה, יושבת-ראש הוועדה רגב. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> מה, כזה רעש יהיה במליאה כשאני מדברת, כבוד היושב-ראש? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו נבקש לשמור על השקט כדי שנשמע את – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני מוכנה לדבר בפני מליאה ריקה, לא אכפת לי. שיישארו פה רק שני ממלאי-מקומי, דוד אזולאי וזבולון קלפה. טוב, כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי הכנסת שנמצאים פה – אני לא יודעת איפה השר גדעון סער, הוא יגיע, בעזרת השם. לפני שאני אציג את הרפורמה בתכנון ובנייה אני מבקשת לשלוח איחולי החלמה מהירה ללוחמי צה"ל שנפצעו היום בצהריים בגבול הצפון. אירוע זה מצטרף לאירועי הטרור מגבול הדרום. כל זה מתרחש על רקע של קולות שלום מהצד הפלסטיני; אם כך, מעניין לדעת מה הם קולות המלחמה. אדוני ראש הממשלה, על רקע התגברות הטרור אני קוראת לך לא לשחרר את האסירים הביטחוניים לקראת הפעימה הרביעית. אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 101), התשע"ד–2014, שיזמה הממשלה, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הרבה מדברים בזמן האחרון על מצוקת הדיור ועל הצורך למצוא פתרונות אמיתיים למאות אלפי אזרחים במדינה הזכאים לקורת גג במחיר סביר. הצעת החוק שלפניכם היא צעד חשוב ומקיף, שאחת ממטרותיו המרכזיות היא מתן מענה מקיף לבעיה בלתי נסבלת שאנו עדים לה, שלוקח לתכנן במדינה שלנו בממוצע חמש שנים ולפעמים יותר מעשור ממועד הגשתה של תוכנית ועד לאישורה, ולקבל היתר בנייה לוקח למעלה משנה וחצי בממוצע, ולפעמים יותר משלוש שנים. זאת בעיה שכולנו מודעים לה. כאן מציעה הממשלה, ביוזמת שר הפנים, ידידי השר גדעון סער, לחולל שינוי במצב הזה. הממשלה והוועדה בראשותי התגייסו במאמץ משותף להביא בשורה של רפורמה אמיתית בתחום התכנון והבנייה, וזאת בתקווה שהדבר יביא בטווח הנראה לעין להקלה משמעותית בתחום זה ולזירוז וייעול של הליכי התכנון והרישוי באופן שיגדיל את היצע הדירות ויביא בסופו של דבר לירידת המחירים. אבל כפי שאבקש לפרט בהמשך, הוועדה בראשותי לא הסתפקה בהצעת הממשלה בתחום זה, ועמדה על כך שלראשונה בחקיקה תהיה התייחסות בחוק המוצע לסוגיית הדיור בהישג יד. אני בהחלט מתרגשת כשאני אומרת את זה. זה נראה כאילו ברור מאליו שאחרי שמדברים כל כך הרבה על הישג יד, זה כבר נמצא בחקיקה. אבל לא – זה לא היה בחקיקה, וזה לא עוגן באף חוק עד כה. אני מתרגשת, ואני שמחה שנפלה בחלקי הזכות לעזור, יחד עם הוועדה, למאות אלפים של אזרחים, ולהגשים חלום פשוט – קורת גג בהישג יד. לשמחתי, שרי הממשלה הנוגעים בדבר – שר הפנים, שר האוצר ושר הבינוי והשיכון – גילו את הרגישות החברתית והתעלו מעל הביורוקרטיה והטכנוקרטיה, ואחרי מאבק לא קל הבאנו בשורה לציבור, שבהמשך אפרטה. תחילה אתייחס להצעת הממשלה שהוביל אותה שר הפנים גדעון סער. הצעת החוק כוללת תיקוני חקיקה בתחום התכנון והבנייה שנועדו להפחית את הריכוזיות במערכת התכנון במדינת ישראל, ובכך להביא לשיפור השירות לאזרח, לקיצור תהליכים, לצמצום הביורוקרטיה ולהגדלת מלאי יחידות הדיור. הצעת החוק הזאת עומדת לבצע שינויים מהותיים בשלושה יעדים מרכזיים: ביזור סמכויות לוועדה המקומית, קיצור משך הזמן הנדרש לאישור תוכניות הבנייה, ייעול ושיפור של הליכי הרישוי והבקרה על ביצוע הבנייה. בנוסף כוללת ההצעה הסדרה להקלת הקמתן של תשתיות חיוניות, שעד עכשיו הביאה לעיכובים משמעותיים בפיתוח שכונות חדשות, והרבה מאוד הסדרים נקודתיים, שלא אפרט אותם בנאום זה. ועדת הפנים קיימה עשרות דיונים בהצעת החוק ושמעה הערות של עשרות ארגונים מקצועיים, ארגונים חברתיים, ארגונים סביבתיים. הוועדה הקדישה שעות רבות לקריאת מסמכים רבים שהוגשו לה בנוגע להצעת החוק, ושמעה גם את הערות נציגי הארגונים בעל-פה במהלך הישיבות בוועדה. כתוצאה מדיונים אלה ביצעה הוועדה מאות שינויים בהצעת החוק הממשלתית שעברה בקריאה ראשונה, במטרה להביא להגשמתם המיטבית של יעדים אלו תוך הבטחת השמירה על האדם ועל הסביבה. בתחום היעד הראשון, ביזור סמכויות תכנון לוועדות מקומיות וייעול התכנון, הרעיון שעומד בבסיס הצעת החוק הוא ביזור הסמכויות בתחום זה לוועדות מקומיות תוך יצירת מדרג וחלוקת סמכויות בין הוועדות המקומיות לוועדות המחוזיות באופן שיאפשר את האצת הליכי התכנון ושיפור השירות לאזרח. דבר זה ייעשה באופן הדרגתי בהתאם ליכולתן המקצועית של הוועדות, ותוך התייחסות והבחנה בין ועדות מקומיות שלא הוסמכו לוועדות מקומיות עצמאיות ועצמאיות מיוחדות שיוסמכו על-ידי שר הפנים, ולהן יינתנו סמכויות נוספות. הגיע הזמן שנשתחרר סוף-סוף מהקונפליקט שאנו חיים בו מאז תקופת המנדט, ואשר לפיו אנו לא סומכים על ראשי ערים ועל השלטון המקומי, וכל שינוי של תוכנית, מסגירת מרפסת ועד הקמת שכונה חדשה, צריך להיות מאושר על-ידי השלטון המרכזי באמצעות הוועדות המחוזיות. אני לא מכירה הרבה שרים שבאים ואומרים: אני מוכן להוריד מהסמכות שלי ולהעביר את זה לשלטון מקומי ולראשי ערים כדי לייעל את המערכת לטובת האזרח. את זה עושה שר הפנים גדעון סער בחוק שהוא מביא. הוא מביא חוק שאומר: אני מוותר על ריכוזיות; אני מוותר על זה שכל דבר יעבור אלי, ואני מעביר סמכויות לשלטון המקומי, כי אני סומך עליו. ראשי רשויות, שנבחרו בבחירה ישירה, ומועצות נבחרות של עיריות ושל מועצות מקומיות יודעים הכי טוב מה נכון ורצוי ליישוב. מספיק לרוץ לוועדה מחוזית על כל חדר או ממ"ד; נאפשר להם לעשות בעצמם את השינויים ואת התיקונים הנראים להם הטובים ביותר לתושבים. לכן החוק מציע הרחבה במידה ניכרת של הסמכויות שיוענקו לוועדות המקומיות, גם בדרך של הגדלת זכויות בנייה במקרים מתאימים וגם על-ידי הוספת סמכויות, מה שיאפשר להם לנשום קצת יותר. אחד המנגנונים החשובים שמוצע לאמצם בהצעת חוק זו הוא המנגנון של הפקדה מהירה של תוכנית מצומצמת, שהיא תוכנית נקודתית. אלה הן כ-60% מהתוכניות שנדונות היום בוועדות מחוזיות, והן סותמות את הוועדות. לכן לוקח כל כך הרבה זמן לוועדות מחוזיות לקדם תוכניות, כי הן תקועות עם נושאים שהן לא צריכות לטפל בהם. לתוכניות האלה אין שום השלכות רוחב. לכן נכון שוועדות מקומיות יהיו אלה שיטפלו בהן ביעילות. מוצע שתוכניות כאלה יופקדו, על-פי החלטת יושב-ראש הוועדה המקומית, ללא צורך בדיון בוועדה עצמה אם מתקיימים תנאים מוגדרים. כך למעשה הוועדה תקיים דיון אחד בתוכנית ותחליט אם לאשרה או לא, לאחר שיוגשו התנגדויות מהציבור. נחסוך דיון להפקדה בתוכניות זניחות ולא חשובות לכלל הציבור אך בעלות ערך לאותו בעל הקרקע. כך נגביר את היעילות ואת המהירות בלי לוותר על דיון שקוף ועל שיתוף הציבור, כמקובל בהליכי התכנון. עוד מוצע לקצוב זמנים מוגדרים לסיום הטיפול בתוכניות, כך שטיפול בתוכנית בוועדה מקומית יסתיים בתוך שנה לכל היותר, ובתוכנית מצומצמת – בתוך שמונה חודשים. במקרים שלא יעמדו בזמנים אלה, יוכל מגיש התוכנית להעבירה למוסד תכנון גבוה יותר, כך שהם יסיימו את הטיפול בתוכנית. באופן זה אנחנו מבטיחים שהוועדות השונות יטפלו בתוכניות המוגשות להן במהירות סבירה, ולא יעכבו את התוכניות בגלל ביורוקרטיה. במהלך דיוני הוועדה עמדתי על כך שההצעה תבטיח שלא יהיה מצב שרק ועדות מקומיות חזקות יזכו לקבל את הסמכויות הרחבות אלא גם ועדות מקומיות ברשויות הפריפריה. אני שמחה שגם השר גדעון סער, שהשתתף ברוב דיוני הוועדה, הצהיר גם לפרוטוקול וגם בחוק, שהמשאבים שיוקצו לטובת החוק – יוקצו משאבים לוועדות חלשות, להכוונה של ועדות חלשות, למינוי של גורמים מקצועיים שילוו את הוועדות החלשות, כדי שהפערים בין הוועדות החזקות לחלשות יצומצמו. זאת סוגיה שהייתה מאוד חשובה לכל חברי הוועדה, ואני שמחה שהשר קיבל את זה. אבל, כיוון שאנו מודעים היטב למכבש הלחצים שעלול להיות מופעל על ראשי ערים ולסכנות האפשריות שעלולות לנבוע מהרחבה בלתי מבוקרת של סמכויות הוועדות המקומיות, ההצעה שלפניכם כוללת הסדרים מאוד מוגדרים וזהירים, שמגדירים במדויק את הסמכויות השונות, כדי להבטיח שלא יהיה כאן ניצול לרעה ופגיעה ברשויות שכנות או באינטרסים לאומיים. לצד זאת קובעת הצעת החוק מנגנוני איזון ובקרה על פעילותן של הוועדות המקומיות, ובהם: מינוי נציגים נוספים בעלי דעה מייעצת אשר ילוו את הוועדות המקומיות וחיזוק מעמדם של נציגים אלו; חיזוק הדרג המקצועי המסייע לוועדות המקומיות בתפקודן; אפשרות להעברת סמכות לוועדה מחוזית במקרה של תפקוד לקוי של הוועדה המקומית; הקמת יחידות בקרה במשרד הפנים לפיקוח והכוונה של ועדות מקומיות; הגברת השקיפות בפעילותן של הוועדות המקומיות לעיני הציבור; חיזוק מנגנוני הבקרה והפיקוח, לצד העברה זהירה ומדודה של סמכויות – יבטיחו שנשיג את המטרה של ביזור הסמכויות, הגברת הדמוקרטיה בהליך התכנון, בלי שנאבד – – <יצחק וקנין (ש"ס):> מירי רגב, יושבת-ראש הוועדה, למה את מסתכלת רק לשם? תסתכלי גם לפה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני אסתכל גם עליכם. – – בלי שנאבד את ההגנה על הערכים החשובים של שקיפות, יושר והגינות בפעולת הוועדות המקומיות. הנושא השני שעסקה בו הוועדה כחלק מהחוק הוא היעד המרכזי השני שהציג השר, שר הפנים, אשר משפיע על חייהם של כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל, והוא ייעול ושיפור של הליכי הרישוי והבקרה על ביצוע הבנייה, כי האסונות שלהם היינו עדים, כגון קריסת גשר המכבייה, אסון "אולמי ורסאי", קריסת המרפסות של "גינדי", מעידים עד כמה מהפכה בתחום זה הנה נדרשת והכרחית, כאשר מנגד אין לשכוח את הצורך בזירוז הליכי הרישוי והפטור על מנת לצמצם את הביורוקרטיה במקום שאין צורך בו. לכן, בהצעה זו יש בשורה של ממש, שבה אנו מאפשרים לראשונה פטור מהיתרי בנייה לעבודות מסוימות, והליך רישוי מקוצר לעבודות אחרות. כיום, כל הזזת אבן או חפירה מחייבות היתר בנייה. אפילו הצבת דוד שמש או מזגן מחייבת קבלת היתר. המצב הזה חונק את האזרחים וחייבים לשים לו קץ. בהצעה הזאת אנחנו שמים קץ לאישורים מסוג אלו. מוצע ליצור מסלולי רישוי מקוצרים שיחולו על סוגי בניינים, עבודות ושימושים בעלי השפעה מעטה מבחינה הנדסית, סביבתית ומרחבית, כגון סגירת מרפסות, הוספת ממ"ד או הרחבת דירה. מוצע ככלל שבמקרה שרשות הרישוי לא נתנה את החלטתה במועד, יראו את ההיתר כמאושר. זאת אומרת, שאם רשות הרישוי לא פועלת על-פי הקריטריונים שכתובים בחוק, ולא יפעלו ביעילות, אז אנחנו בעצם נעקוף אותם. אותו אזרח שרוצה להתקין דוד שמש או להגדיל את הפרגולה או את המרפסת, יוכל לעשות זאת. מוצע לתת בידי שר הפנים את הסמכות לקבוע סוגי עבודות ושימושים שאינם בעלי השלכה מהותית מבחינה הנדסית וסביבתית, והם יהיו פטורים בכלל מקבלת היתר, כגון התקנת דוד שמש, מזגן או פרגולה, גדרות ומחסנים מסוגים מסוימים ועוד. לא כל עבודה קטנה וזניחה תחייב קביעת תקנות בעניין. נשים קץ למצב האבסורדי הזה – כפי שאמרתי לגבי הפרגולה, אין צורך לחזור על זה. כדי להבטיח את הבטיחות והאיכות של עבודות אלה, השר יוסמך לקבוע מפרטים ותנאים לעבודות ושימושים אלו כדי להבטיח שהקמתם לא תפגע בציבור. הסעיף לא יאפשר בנייה או שימוש שלא בהתאם לתוכניות או להנחיות מרחביות. המטרה של מתן הפטור מהיתר ומסלולי הרישוי המקוצרים היא לפנות את המנגנונים המקצועיים של הוועדה המקומית לטיפול בהיתרי בנייה משמעותיים ביותר תשומת לב. כידוע, יתר רגולציה מביאה לכך שהרגולטור משותק ועוסק בדברים קטנים ולא חשובים בהכרח, וכך מזניח את העיסוק העיקרי שלו. הצעה זו פותרת בעיה זו באמצעות המנגנונים שתיארתי קודם, וכך נוכל לדרוש מהוועדות המקומיות לתת היתרי בנייה, שאנו כל כך זקוקים להם, לדירות חדשות במהירות וביעילות. מוצע לקצוב מועדים לבדיקת בקשה להיתר על-ידי רשות הרישוי, כך שבהיתר בדרך מקוצרת יסתיים ההליך בתוך 45 ימים לכל היותר, ואילו בהיתר בדרך רגילה יסתיים ההליך בתוך 90 ימים לכל היותר. צוואר הבקבוק שעיכב במשך שנים את התקדמות הבנייה יוסר מהפרק, אבל ההצעה לא מוותרת על האיכות והבטיחות של הבנייה. בהקשר זה – מנהלת ועדת העבודה, ידידתי, שיהיה שקט שם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה, נא לשמור על השקט. זהבה, תודה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> בהקשר זה, הצעת החוק מביאה ליישום המלצותיה של ועדת זיילר, אשר חקרה את אסון "אולמי ורסאי", ואחת מהמלצותיה המרכזיות הייתה הקמת מנגנוני בקרה יעילים על הבנייה. בתחום הבקרה על הליכי הרישוי מוצע להקים מכוני בקרה פרטיים, שיבקרו את הבקשות להיתרי בנייה ואת ביצוע הבנייה כדי להבטיח את האיכות והבטיחות של הבניינים. מוצע לקבוע כי לא יינתן היתר אלא אם אישר מכון הבקרה כי בוצעה בקרת תכן לבקשת ההיתר והיא נמצאה תקינה. בקשה להיתר שלא תקבל אישור מכון הבקרה, תידחה. מכוני הבקרה שיבצעו בקרה זו הם גופים פרטיים אשר יוסמכו לביצוע בקרה בנושא תכן הבנייה וביצוע הבנייה. לצורך כך, במכוני הבקרה יועסקו בעלי מקצוע בתחומים שונים של ענף הבנייה ובקרים מורשים בתחומים שונים, אשר בידם מוצע לתת את הסמכויות הנתונות כיום בידי הגורמים המאשרים, גורמים אשר אישורם או התייעצות עמם נדרשים כתנאי למתן היתר מתוקף החיקוקים השונים. לאור השינויים שערכה הוועדה קובעת הצעת החוק כי במכון הבקרה יועסקו בקרים מורשים מטעם ארבעה גורמים מאשרים: משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה, כבאות והג"א. כמו כן, מוצע כי שר הפנים יהיה רשאי לקבוע חובת בקרת ביצוע על-ידי מכון בקרה על ביצוע העבודות. אני כאן רוצה להכניס סעיף נוסף: פנו אלי עוד היום ושאלו אם הנדסאים יכולים להיות בקרים. אז כן, הנדסאים יכולים להיות בקרים. גם הנדסאים יהיו בקרים, וזה הישג גדול לוועדה, שהיא הצליחה להכניס את ההנדסאים כחלק מהבקרים, ולא רק אותם בעלי מקצועות שבעבר היו בקרים. <שר הפנים גדעון סער:> צריך גם לשבח את פעילות חברנו חיים כץ. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> נכון, כבוד השר. אני רוצה לשבח בעניין הזה גם את פעילות חברנו חבר הכנסת חיים כץ, שאינו נמצא אתנו היום, הוא יושב שבעה על אביו, על כך שגם הוא לחץ והביא לוועדה, לידיעת כל חברי הוועדה, את המשמעות והחשיבות של הרחבת היכולת של הנדסאי להיות בקר, ובזה בעצם להרחיב את יכולת הניוד של אותם הנדסאים ולאפשר להם מקומות עבודה נוספים. ואני שמחה שהצלחנו להביא את הנושא הזה ולאשרו בחוק. אני חייבת להודות שהתלבטתי לא מעט בכל הנוגע למכוני הבקרה, כי היה לי חשש כבד שהדבר יביא לעליית מחירי הדיור, וכן שהמשק הישראלי לא בשל להכנסתם של גורמים אלה לתחום הבנייה, בעיקר בשל מחסור באנשי מקצוע מתאימים. לכן עמדנו בוועדה על כך שרק לאחר שוועדת הפנים תאשר את האגרות שיגבו מכוני הבקרה אנחנו נאשר את מכוני הבקרה האלה, וכך נכתב בחוק. האגרות בסוגיות אלה יובאו לאישור ועדת הפנים, וכך נוכל באמת לראות אם יש עלייה משמעותית במחירי הדירה, או שבאמת זו תהיה עצירה אחת אחרונה שתוכל לתת מענה לכל אותם נושאים שזקוקים לבקרה. הפרק הזה של מכוני בקרה, כפי שסוכם עם השר במהלך דיוני הוועדה, ייכנס לתוקף רק בעוד שנה וחצי, לאחר שמשרד הפנים ייערך בהתאם לנדרש מול משרד התמ"ת ומול משרדים אחרים. שר הפנים הוסמך לדחות את הכניסה לתוקף של הפרק בשנתיים נוספות, מעל לשנה וחצי שהוועדה אישרה, אם הוא ימצא שמכוני הבקרה עדיין לא בשלים להפעלה. אני רוצה לפרט את סוגיית הדיור בהישג יד – התוספת השישית שהביאה ועדת הפנים להצעה הממשלתית. ההצעה הממשלתית שהוגשה לוועדה לא כללה את הנושא של דיור בר-השגה. <שר הפנים גדעון סער:> את יכולה לתת קרדיט לעצמך, גברתי היושבת-ראש, כי בלי לפגוע במשקלה הנכבד של הוועדה, מי שדחף את הנושא הזה זה קודם כול את. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> תודה רבה לך, כבוד השר. אני אשמח אם אתה תגיד את זה מעל הבמה, אבל אני נותנת את הקרדיט גם לוועדה. <שר הפנים גדעון סער:> בכל מקום. זאת האמת. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> זאת האמת, נכון, ואני שמחה. אני אומרת שוב, ואני באמת מתרגשת, זה לא דבר ברור מאליו – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה מתרגשת? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני מתרגשת, מה לעשות. יש עדיין דברים שמרגשים אותי. לא רק דגל ישראל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> גם מרגש אותי לראות שדיור בהישג יד נכנס כחלק מחקיקה ראשית בתכנון ובנייה. זה לא דבר ברור מאליו. וכן, זה מרגש אותי שלכל אזרח במדינת ישראל – אני שוב אומרת, תכף אני אדבר, זה לא פותר את כל הבעיות, אני תכף אגיד את זה. <איציק שמולי (העבודה):> מירי, הציבור עוד עלול להאמין לזה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לא, הציבור יאמין לזה, כי אין מה לעשות. תשמע, מול – – – <איציק שמולי (העבודה):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה, נא לאפשר לחברת הכנסת רגב להתרגש. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> מול עובדות אי-אפשר להתווכח. אני אמרתי בתחילת הדרך, לא נצביע על תכנון ובנייה אם לא יהיה דיור בהישג יד. וכך עשינו בחוק הווד"לים, וכך אנחנו גם עושים בחוק הזה שלפניכם. לראשונה, ארבעה מנגנונים מרכזיים נועדו לקדם דיור בר-השגה בחוק זה – ואני אומרת בחוק זה, כי תכף נדבר על החוקים האחרים. הצעת החוק קובעת כי בתוכנית הכוללת 100 יחידות דיור חדשות, לפחות 20% מיחידות הדיור הכלולות בה יהיו דירות קטנות. ההצעה כוללת מערכת של תמריצים לתוכניות לדיור להשכרה לטווח ארוך, הן על קרקעות מדינה והן על קרקעות פרטיות, כך שיזמים שיבנו דירות להשכרה יוכלו להגדיל את זכויות הבנייה במגרשים שבהם הם בונים. יחידות הדיור יהיו להשכרה ארוכת טווח, ודמי השכירות לא יעלו על דמי השכירות המשתלמים בין שוכר מרצון למשכיר מרצון, ולא יהיה ניתן להעלות את מחיר השכירות אלא לפי שיעור עליית המדד ובתוספת בשיעור שיקבע שר השיכון. כאן אני חייבת לציין כי לא ויתרתי על הנושא של השכרה במחיר מפוקח. היא לא כלולה בחוק הזה, אבל אני מצהירה כאן מעל בימת המליאה: חוק הדיור הלאומי, החוק שקרוי בוועדת הפנים חוק הוופלל"א, לא יבוא להצבעה אם לא יהיה בו דיור ציבורי ודיור במחיר מפוקח. אמרתי את זה בתחילת הדרך, אני אומרת את זה פה. אמרתי את זה לשר יאיר לפיד, וכך זה גם יהיה. לא יבוא החוק הזה לאישור אם לא יהיה דיור במחיר מפוקח, דיור להשכרה ודיור ציבורי. <שר הפנים גדעון סער:> מה השיב לך שר האוצר כשאמרת לו? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אין לו מה להשיב. הוא יודע שאם הוא רוצה חוק, הוא יצטרך להתאמץ. אתה מכיר את זה, השר, לא? <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה זה מחיר מפוקח? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אבל אני רוצה להגיד שכבר בהצעת הזאת יש בשורה של ממש, כי לראשונה החוק מחייב את רשות מקרקעי ישראל לקבוע יעדים של שיווק דירות בהשכרה במחיר מפוקח ומחיר שוק, ואם הם לא יעמדו בהם יעברו הכספים לטובת קרן מיוחדת להתחדשות עירונית. הצעת החוק קובעת כי כבר השנה, עד ליום 1 באוגוסט 2014, ייקבעו יעדים ראשונים לשיווק של יחידות דיור להשכרה במחיר מופחת ויחידות דיור להשכרה לטווח ארוך על-ידי הממשלה בקרקע מדינה. כפי שאמרתי, זהו שלב ראשון בעיגון הנושא של דיור בהישג יד בחקיקה, אבל לא אחרון. וכן, צריך להגיד תודה, צריך בעניין הזה להגיד תודה לשר הפנים, גם אם חלק לא אוהבים את זה. <אילן גילאון (מרצ):> ומה אתנו? למה לנו לא צריכים להגיד תודה? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> תכף אני אגיד גם לך. אתה לא היית בוועדה, אני אגיד לחברים שלך תודה. <אילן גילאון (מרצ):> אז על זה את צריכה להגיד לי תודה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> הרפורמה תוכל לבוא לידי ביטוי, השר, בפרטים הקטנים שלה וביישומה. אם הכנסת אכן תאשר את ההצעה החשובה הזאת, ייפתח פתח עצום לשיפור וייעול של הליכי התכנון והבנייה. מעתה הכדור עובר מהכנסת לממשלה ולמוסדות התכנון, אשר אני מקווה מאוד שידעו לנצל את ההזדמנות הגדולה הזאת שהכנסת נותנת בידיהם. אני קוראת לממשלה להקדיש תשומת לב גבוהה להליך היישום של הרפורמה ולהבטיח שעבודת החקיקה שלנו לא תרד לטמיון. ולמוסדות התכנון אני קוראת להגשים את המטרה שלשמה נוסדו, להבטיח תכנון ורישוי יעילים ומהירים לרווחת הציבור ולדורות הבאים. החוק, כפי שאמרתי, מביא אתו בשורה, אך עדיין משבר הדיור רחוק מפתרון. זוגות צעירים אינם יכולים לרכוש דירה. שני בני-הזוג עובדים, משלמים מסים, ומחירי הדיור הולכים ועולים. קראנו הבוקר את הכותרת ב"ידיעות אחרונות", ולפיה שר האוצר יאיר לפיד מתכוון להוריד את ביטול המע"מ על דירה ראשונה. אני מברכת את שר האוצר. <מיקי רוזנטל (העבודה):> למה את מברכת? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני מברכת אותו, ואני אגיד לכם למה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – בלי ערבים, בלי חרדים. <מיקי רוזנטל (העבודה):> זה מייקר את הדירות. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני מברכת אותו, כי לשר האוצר הזה, לעומת שר האוצר הקודם, שהיה ממפלגתי, היה אומץ לא להפיל את ההצעה הזאת. ארבע פעמים העליתי את הצעת החוק הזאת בוועדת שרים לחקיקה, והשר שטייניץ הפיל אותה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> בצדק. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אז כן, אני רוצה לברך את שר האוצר הזה, שעשה משהו באומץ ולא הקשיב לפקידים, שהפחידו אותו שביטול מע"מ יעשה איזושהי בועה חדשה במשק. ביטול מע"מ על דירה ראשונה הוא הכרחי בדיוק כמו ביטול המע"מ על המים, ואנחנו נבטל את המע"מ על המים. למה? כי שר האוצר הבין שמע"מ זה לא פרה קדושה, וכמו שביטלו מע"מ על דירה ראשונה, כך יבטלו מע"מ על מים. כי כמו שלא ניתן לספסר בקרקע, לא ניתן לספסר גם במים. ובעניין הזה אני כן מברכת את שר האוצר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה הקשר? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> וחצי זה קשר. <דוד אזולאי (ש"ס):> צריך לברך אותו לאחר יישום החוק. זה רק כותרות. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אתה צודק. אנחנו נברך אותו אחר יישום החוק. אבל, חבר הכנסת אזולאי, ואני תכף עומדת להודות לך כאן, אני חייבת להגיד שגם ש"ס, שדואגת מאוד לעניים, הייתה שותפה למחדל של שטייניץ. אתה ושר השיכון אטיאס ושר הפנים אלי ישי, כולכם לא עשיתם כלום בנושא הדיור. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> וראש הממשלה. נראה אותך בממשלה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לא עשיתם כלום בנושא הדיור, לא ש"ס ולא האוצר דאז. <דוד אזולאי (ש"ס):> נחיה ונראה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> והיום עושה את זה גדעון סער, אם אתם אוהבים את זה ואם לא, ושר האוצר לפיד, מה לעשות – – <שר הפנים גדעון סער:> הם דווקא תומכים. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – לא ממפלגתי, אבל אני צריכה להגיד את האמת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל זה ימשיך להגדיל את החור התקציבי. איך יסגרו את זה? איפה החור התקציבי? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא יודע איפה הכסף. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני מאמינה – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> איפה החור התקציבי? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – שהכותרת לא תישאר רק כותרת, אלא ששר האוצר יביא את זה לידי מימוש. תאמין לי שאני מתכוונת לוודא את זה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> יש עוד כמה חוקים שעוברים בוועדה אצלנו. אני מתכוונת לוודא שזה אכן יקרה. ולא רק זה, אלא אני מתכוונת גם, ואמרתי לך את זה, ידידי פריג', אני מתכוונת לבטל את תאגידי המים, ואני מתכוונת למה שאני אומרת. כי יש דברים שרק אנחנו ככנסת ורגולטור אמיץ יכולים לעשות. <זהבה גלאון (מרצ):> את צודקת במאה אחוז. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> עד היום, לצערי, השרים אמרו אמן לפקידים, וסוף-סוף יש שרים שבאים ואומרים: אתה פקיד, ואני מקבל החלטה. ועובדה היא שיש דיור בר-השגה. מה שלא היה נכון ארבע שנים, יש היום. <זהבה גלאון (מרצ):> ממש. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני יודעת שזה ממש. לכן את תמשיכי להיות באופוזיציה, גברת זהבה גלאון. ממש שממש, אבל זה קורה. <אילן גילאון (מרצ):> שרים שלא עשו כלום. מי זה השרים? מי זה השרים? <זהבה גלאון (מרצ):> אבל מה עם שר הפנים? למה הוא – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> חכי. אמרתי את זה בהתחלה, אבל את איחרת. עשית כניסה, אבל לא עשית כניסה כזאת רצינית. עשית כניסה, אבל לא רצינית, ותכף תשמעי את סוף דברי. אני שמחה שעוד לא התעייפתם מהנושא הזה, כי אם הייתם יושבים מול זנדברג ודב חנין כל הדיונים – תודה, דב, שזה היה מעייף. חצי שנה. חצי שנה סבלתי את זה, וגם איציק. גם איציק, גם איציק. לא, לא, אתה, דוד, תכף. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברים, בואו נאפשר לה לסיים בבקשה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> חברים, עכשיו באמת התודות. <אילן גילאון (מרצ):> אבל מי השרים שלא עשו כלום? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> עכשיו אני מבקשת לעבור לתודות. וכן, הראשון – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני בטוחה, זהבה, שאת מכבדת את שר הפנים. לאור עבודתך המשותפת עם שר הפנים בעבר, אני בטוחה שאת מבינה שיש לנו שר רציני. מה לעשות, מותר לך להגיד את זה גם אם את ממרצ. נכון, השר? <שר הפנים גדעון סער:> היא לא חושבת שונה ממך. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> יפה, אז שתגיד את זה. מותר להגיד את זה. אז אם אתם רוצים כל כך לשמוע את התודות, בואו תנו לי להשמיע אותן. <איציק שמולי (העבודה):> מירי, אני חייב להזהיר אותך, עוד דבר אחד לשר הפנים, וזה יהיה ב"ארץ נהדרת". <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אז שיהיה. סוף-סוף ניכנס שוב ל"ארץ נהדרת". סוף-סוף ניכנס שוב ל"ארץ נהדרת". אז אני מבקשת להודות לשר הפנים, חבר הכנסת גדעון סער, על כך שליווה את החוק ובא וענה בסובלנות רבה על כל השאלות וההסתייגויות של חברי הכנסת. גם כשזה לא היה פשוט וגם כשהוא לא אהב את כל מה שאנחנו הבאנו, הוא בא ועמד וענה, וגם תיקן דברים שנכון היה לתקן אותם. <אילן גילאון (מרצ):> מי זה? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> סער, זה שיושב שם. אתה רואה אותו שם, לידך? שיעמוד? אני אגיד לו שיעמוד. אז גדעון, אל תתלהב מזה, אבל צריך להגיד לך תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מקנא ב"ארץ נהדרת". <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני רוצה להודות גם לשר יאיר לפיד וגם לשר אורי אריאל, שאילולא שיתוף הפעולה שלהם דיור בר-השגה לא היה יוצא לדרך בחוק התכנון והבנייה הזה. ומגיעה גם לשר אריאל וגם ליאיר לפיד תודה על התמיכה שלהם בנושא של דיור בר-השגה. אני מבקשת להודות לכל הצוות – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> איפה מרצ? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת פריג'. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> בינתיים מרצ רק מפריעים – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בואו נאפשר לה לסיים. יש עוד דיון ארוך לפנינו. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – חוץ מתמר. <אילן גילאון (מרצ):> תמר גם עזרה? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לא, תמר עזרה. אני מבקשת להודות לצוות שלך, גדעון סער: לעופר דרי – הרמ"ט שלך, לבינת שוורץ, ליהודה זמרת, לשירה ברנד, לאפרת דון-יחיא, לקארין טלמור, שוב, לאפרת ברנד, לבני ארביב ולאריאל וכסלר. אני מבקשת להודות למשרד המשפטים: למשנה ליועץ המשפטי לממשלה ארז קמיניץ, לכרמית יוליס ולנועה עמירב. ללשכה המשפטית של הוועדה: לתומר רוזנר – אני רוצה מאוד מאוד להודות לך, תומר, על הליווי של החוק הזה, על כך שהארת את עיני באותם תחומים שלא הייתי מודעת אליהם, בתחומים הקטנים ובאותיות הקטנות – שאומרים "70% הנחה" אבל למטה אומרים "רק אם קנית טה-טה-טה". אז הארת את עיני. אני מודה לך מאוד, תומר. וכן לגלעד, לרוני וליוטל, לצוות שליווה את החוק הזה. למנהלת ועדת הפנים, שמסיימת היום את עבודתה לאחר, אני חושבת, 20 שנה בכנסת, יפה שפירא. תודה רבה לך, יפה, על כמה שנים? כמה שנים את בכנסת? 22 שנה. אני מודה לך, ואני מאחלת לך הצלחה – שתיהני מהחיים עם הנכדים. <אילן גילאון (מרצ):> זהבה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה היה כמו כל ה-22. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני מאחלת הצלחה ללאה שנכנסת לתפקידה. אני רוצה להודות לשוש, לליאת, לרחלי, ובעיקר לאיה נחום, שריכזה את כל הנושא הזה בוועדה. אני רוצה להודות לדובר הוועדה, לשמואל חן. אני רוצה להודות לרושמים. <קריאה:> – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> מה לעשות? עבדנו על זה חצי שנה, מיכאלי. חצי שנה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יצא מפץ גדול. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני רוצה להודות לרושמי הפרוטוקולים. העירו לי שהם לא אנשים שקופים, והם אכן לא שקופים. תודה לכם שליוויתם את הוועדה בשעות הקטנות של הלילה וגם בשעות הקטנות של הבוקר. כל רושמי הפרוטוקולים, אני מודה לכם מאוד. <יצחק וקנין (ש"ס):> נשאר מישהו שלא הודית לו? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> בוודאי. תמתין. אני רוצה להודות לצוות המייעץ של הוועדה, לדוד ביטן ולשאול אדם. אני מבקשת להודות לשני חברי כנסת באופן אישי, לחבר הכנסת זבולון קלפה ולחבר הכנסת דוד אזולאי, שמילאו את מקומי במהלך הדיונים הארוכים. לא גנבתם הרבה החלטות; אחת קטנה, ושינינו את זה אחר כך, אה, קלפה? <זבולון קלפה (הבית היהודי):> אה-אה-אה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לא הרבה, לא הרבה החלטות. אבל אני חייבת להגיד שאני סומכת עליכם. <מיקי רוזנטל (העבודה):> די עם השכונה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> יש לנו גם קצת הומור, ידידי. ולכל חברי הכנסת של ועדת הפנים: דב, תמר, איציק, חברי הכנסת מהאופוזיציה, שאתגרתם אותי. זה לא היה פשוט. מה לעשות, אנחנו די דומים בתפיסה החברתית שלנו, למרות שאני מהימין – סליחה. אבל אנחנו גם חברתיים ואתגרתם אותי. הבאתם להרבה שינויים בחוק הזה. חלק מהשינויים שנמצאים בחוק הם הודות לכם, לתמר, לדב ולאיציק. אני מודה לכם על כל שיתוף הפעולה ועל זה שבאתם לכל הדיונים והבאתם את אמירותיכם. אני מבקשת מכם לאשר את הצעת החוק הזאת, למרות ההסתייגויות הרבות והמעייפות של דב חנין ותמר והעבודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לראש הממשלה אין? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני מבקשת מכם לאשר את הצעת החוק הזאת. זאת הצעת חוק טובה לאזרחי המדינה. תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני לא – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. חבר הכנסת פריג', מה? נציין שגם נחמן שי הוא חבר ועדת הפנים. נחמן שי, אנחנו גם נודה לו בשם היושבת-ראש. <אילן גילאון (מרצ):> למה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה. חברים, אם יש מישהו באולם שחברת הכנסת רגב לא הודתה לו, אנחנו נתקן את זה בפרוטוקול. בסדר, עיסאווי? אנחנו נוסיף אותך לתודות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הבנתי. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לפני שנעבור לדיון, הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק תחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013, מ/771, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 101), התשע"ד–2014> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים עכשיו לדיון על החוק – להסתייגויות, ויש לא מעט. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת דב חנין. לרשותך 20 דקות. אחריך – חבר הכנסת ברכה, חברת הכנסת זנדברג, חבר הכנסת הורוביץ, והרשימה – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כבוד היושב-ראש, אני מתנצלת שאני לא יושבת. שמעתי אותם שעות רבות. די, עכשיו שאחרים ישמעו אותם. <דב חנין (חד"ש):> רק את המשפטים הראשונים תשמעי. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא עומד להגיד לך תודה – – – <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, עמיתי חברי הכנסת, אין לנו כרגע שר באולם, אז אתה יכול לא להפעיל את השעון. <אילן גילאון (מרצ):> יש שרה, לנדבר. <דב חנין (חד"ש):> גברתי יושבת-ראש הוועדה, אני רוצה מעל הדוכן להביע הערכה לך על העבודה הרבה שאת עשית. זו אכן הצעת חוק מורכבת וגדולה. את התמסרת אליה בהרבה מאוד מרץ ואנרגיה. הוועדה ישבה הרבה פעמים מסביב לשעון – מה? <זהבה גלאון (מרצ):> אני רואה שעברת לסגל הדיפלומטי של משרד החוץ. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> קשה לך. <דב חנין (חד"ש):> לא, לא. מה שצריך להגיד, צריך להגיד. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אבל לא נורא, תבלעי את הצפרדע. <דב חנין (חד"ש):> גברתי, אני אומר את זה כי אני חושב שזו הייתה באמת עבודה מאוד חרוצה ומסורה, וכך צריך לעבוד בוועדות של הכנסת. יש בינינו ויכוחים לא מעטים. ניהלנו אותם גם בוועדה וננהל אותם במליאה. אבל כשצריך להעריך, צריך להעריך. אז תודה רבה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> תודה. <דב חנין (חד"ש):> עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו היא מהדורה שנייה של רפורמה בתכנון ובבנייה. המהדורה הראשונה הייתה מהדורה מגלומנית ובעייתית במיוחד. היא הובאה לכנסת בתחילת הקדנציה הקודמת, ואנחנו בילינו ארבע שנים במאמץ לבלום אותה, והצלחנו, למרבה השמחה. אותה רפורמה בעייתית, מסוכנת והרסנית שהממשלה הגתה בממשלה הקודמת, נבלמה, אבל במקומה הממשלה הביאה אלינו ומביאה אלינו בכנסת הנוכחית שורה של רפורמות כביכול יותר קטנות ויותר נקודתיות, אבל גם הן בעייתיות. הרקע לכל היוזמות של הממשלה הוא כמובן משבר הדיור, מצוקת הדיור שקיימת בישראל. אבל הממשלה ניגשת למשבר הדיור בגישה לא נכונה. התפיסה הבסיסית של הממשלה בנושא משבר הדיור איננה תפיסה נכונה. כמו שקפיטליסטים ניאו-ליברלים רואים את העולם, גם כאן הם מסתכלים רק על צד ההיצע ולא מטפלים בכלל בבעיות הביקושים. כלכלת צד ההיצע שלהם היא בעייתית ברמה הרעיונית ומכשילה ברמה המעשית. אבל מעבר לכול, כשמדברים על היצע דירות, הממשלה מתעלמת מן העובדה שקיימות דירות מתוכננות שאפשר לבנות אותן. קיימות עשרות אלפי דירות מתוכננות שאפשר לבנות אותן. החסמים לא נמצאים במערכת התכנון. החסמים נמצאים לפעמים בתשתיות, היעדר פתרונות קצה, וזה מה שקורה הרבה פעמים ביישובים ערביים, שאי-אפשר לבנות בהם בתים מכיוון שאין פתרונות קצה של ביוב או של תשתיות. החסמים נמצאים לפעמים בהחלטות של הקבלנים לא לשווק דירות שמתוכננות ולא כדאי להם לשווק אותן היום. אז במקום להתמודד עם בעיות היכן שהן נמצאות, הממשלה ממשיכה במתקפה מתוכננת על מערכת התכנון. עמיתי חבר הכנסת, אני אומר את הדברים האלה לא ממקום שחושב שמערכת התכנון מושלמת. יש מה לשפר במערכת התכנון. יש מה לייעל במערכת התכנון. אבל אסור לשפוך את התינוק הזה עם המים. אסור להרוס את מערכת התכנון, כי אם נהרוס את מערכת התכנון נישאר במדינה קטנה וצפופה עם המון המון צרכים והמון ביקושים וחוסר יכולת לתת להם פתרונות מיטביים. אמרתי שהכשל הראשון בהתייחסות של הממשלה לסוגיית הדיור מתחיל בהתמקדות בצד ההיצע, ובתוך ההתמקדות הזאת בצד ההיצע – בחוסר ההתייחסות לאותן דירות מתוכננות שאפשר לבנות אותן. אתה יכול להפסיק את השעון, כי אין שר במליאה. מכאן אני רוצה להתייחס גם לצד הביקוש, כי לצד הביקוש הממשלה לא מתייחסת בכלל. בצד הביקוש, עמיתי חברי הכנסת, יש תמונה דיפרנציאלית שהממשלה מתעלמת ממנה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודיעו לשר שהזמן לא נספר עד שהוא מגיע. <דב חנין (חד"ש):> שוק הדיור הוא שוק מפולח. בואו ונבין מה קורה בשוק הדיור. יש בשוק הדיור ביקושים שונים. כאשר תבנו דירות יוקרה, לא תפתרו שום בעיה לאנשים שאין להם כסף לשכור דירה. אנחנו מדברים בשוק הדיור קודם כול על ביקושי חיסכון. יש היום אנשים שקונים דירות מכיוון שאין להם שום דרך לחסוך לטווח בינוני ולטווח ארוך, כי בישראל אי-אפשר לחסוך היום. חוסלו אפיקי החיסכון לטווח בינוני ולטווח ארוך, ולכן אנשים רבים משקיעים בדירות, כי זו הדרך פשוט לשמור על ערך הכסף. וכל עוד לא יינתן לזה פתרון אנחנו נהיה בבעיה. ביקושי החיסכון צריכים להיפתר לא במישור של התכנון והבנייה אלא במישור של בניית אפיקי חיסכון בחברה הישראלית. סוג אחר של ביקושים הוא ביקושי שכירות. יש אנשים בישראל, והם רבים מאוד – נמצא אתנו חבר הכנסת איציק שמולי שהיה מראשי המחאה החברתית; אנשים צעירים בישראל לא יכולים לשכור דירה, לא בתל-אביב, לא בירושלים, לא בחיפה, וגם לא בערים הקטנות והפריפריאליות, ולזה צריך לתת פתרון. וכמובן, למטה נמצאים חסרי היכולת, אלה שבכלל לא מסוגלים להתמודד בשוק השכירות, אפילו, והם צריכים פתרונות של דיור ציבורי, שהמדינה תיתן דירות שהיא בונה, תעמיד אותן להשכרה במחיר מאוד מאוד נמוך. לכן, עמיתי חברי הכנסת, כדי להתמודד עם משבר הדיור המדינה צריכה לחזור לתמונה, המדינה צריכה ליצור בקומה העליונה אפיקי חיסכון לטווח בינוני ולטווח ארוך, שיהיה כדאי לאנשים לחסוך בהם; בקומת הביניים היא צריכה לאפשר שכירות בהישג יד, שכירות שהיא פרופורציונלית להכנסות של בני-האדם; ובקומה התחתונה היא חייבת לייצר פתרונות של דיור ציבורי. את שלושת הדברים האלה הממשלה לחלוטין לא עושה. במקום הדברים האלה הממשלה מציעה לנו פה חבילה שלמה של קיצורי דרך ומעקפים בתוך מערכת התכנון. ואני אומר, עמיתי חברי הכנסת, אני מכיר את הצעת החוק הזו על בורייה, ואני רוצה לומר לכם שבהצעה הזו יש גם רעיונות טובים. אני אומר מייד: אני בעד קיצור הליכים, אני בעד פחות ביורוקרטיה, אני בעד זה שלא צריך יהיה לקבל אישור והיתר לפרגולה או לסגירת מרפסות. חברים, הוויכוח הוא לא על פרגולות, הוא לא על סגירת מרפסות. אבל, עמיתי חברי הכנסת, אם כבר אנחנו מדברים על מה שיש בהצעת החוק הזו, בואו נתייחס לדבריה של חברת הכנסת רגב בעניין הדיור בהישג יד. היה לנו הרבה שנים ויכוח עם הממשלה על השאלה אם בכלל בחוק תכנוני אפשר להכניס מנגנונים של דיור בהישג יד. הממשלה טענה: זה לא אפשרי, אי-אפשר, זה לא שייך לתחום התכנוני. את הוויכוח הזה, עמיתי חברי הכנסת, פתרנו. הוויכוח הזה הוכרע פעם אחת ולתמיד: בחוק הזה המושג דיור בהישג יד נמצא. אז אפשר להכניס דיור בהישג יד בחוק תכנוני. אבל, עמיתי חברי הכנסת, אחרי שאנחנו מברכים על ההישג הזה, וזה הישג ברמה העקרונית, בואו נבחן מה יש בו ברמת התוכן האמיתי. וברמת התוכן האמיתי אנחנו אומרים בצער, עמיתי חברי הכנסת, שבחוק הזה אין באמת דיור בהישג יד. אין באמת דיור בהישג יד במובן הפשוט של דירות להשכרה במחיר שהוא פרופורציונלי להכנסה של בני-האדם. אין את זה. מה שיש בהצעת החוק זה דיור להשכרה – יפה, אבל דיור להשכרה במחירי שוק. דיור להשכרה במחירי שוק, והדבר היחיד שנקבע בחוק זה ששיעור העלייה של מחירי ההשכרה האלה יהיה במידה מסוימת מפוקח. עכשיו, כאשר אנחנו מסתכלים על שוק השכירות הנוכחי, אנחנו רואים הרי ששוק השכירות מייצר מחירים בלתי אפשריים. הוא מייצר מחירים בלתי אפשריים לאנשים צעירים, לסטודנטים, לאנשים עובדים. אז אין פה שום פתרון ואין פה שום בשורה לאנשים בישראל, לאותם מאות אלפים שיצאו להפגין ורצו צדק חברתי, אבל בתוך הצדק החברתי רצו בראש ובראשונה פתרונות אמיתיים לבעיית הדיור. עמיתי חברי הכנסת, במובן הזה הצעת החוק אפילו הולכת אחורה. כי אם ועדות מקומיות תרצינה לקבוע בתוכנית הוראות לדיור בר-השגה במחיר מופחת, יהיה להן קשה לעשות את זה; אפילו אם הן ירצו לקדם תוכניות כאלה, ואפילו אם יגיעו להסכם עם יזמים במסגרת הליכי התכנון. במובן הזה, לא רק שלא צעדנו קדימה אלא הלכנו אחורה, וזה דבר מאוד מאוד מצער. עמיתי חברי הכנסת, אמרתי, אני בעד צמצום ביורוקרטיה. אני חושב שנושאים קטנים, פרגולות, מרפסות וכדומה, צריכים להיות מנוהלים בהליכים קצרים, פשוטים, יעילים, לקחת מעט זמן. אני בעד זה. אני גם לא מתווכח באופן עקרוני עם הרעיון של חיזוק הוועדות המקומיות. זו מטרה ראויה. אבל הצעת החוק מתעלמת משורה ארוכה של בעיות יסודיות, שאתן צריך להתמודד אם אנחנו לא רוצים שתועלתו של המהלך של חיזוק הוועדות המקומיות תצא בנזקים עצומים. אנחנו מדברים על ועדות מקומיות שמורכבות מנציגי ציבור. לא לכולם יש הבנה מקצועית. לעתים ההבנה המקצועית לחלוטין חסרה. צריך לתת להם כלים. גם אם מחזקים אותם – ולחזק נציגי ציבור, חברת הכנסת זנדברג, זו מטרה מצוינת – תנו להם כלים; תנו להם יכולות; תנו להם הכשרות מקצועיות; תנו להם, למשל, שכר; תנו להם תגמול על העבודה שהם עושים. אנחנו הצענו באחד מדיוני הוועדה לפחות לתת שכר לאותם חברי ועדות מקומיות, תגמול על הזמן שהם משקיעים בישיבות. זה המינימום המתבקש, אם אנחנו רוצים שהעבודה של הוועדות המקומיות תהיה עבודה רצינית ומקצועית. בתנאים הנוכחיים הוועדות המקומיות לא יכולות להתמקצע, קשה להן לקבל החלטות בצורה אחראית ומושכלת, לחלק גדול מהרשויות המקומיות יש מחסור אמיתי בכוח-אדם. וכאן אני מגיע, עמיתי חברי הכנסת, לאחת הבעיות הקשות והמהותיות ביותר במנגנון שמציעה הצעת החוק, וזה הסיפור של הגדלת הפערים. למעשה, הצעת החוק הזו תיצור שלושה מעמדות של ועדות מקומיות: תהיינה הוועדות הרגילות, שתקבלנה סמכויות מוגבלות מאוד, נוספות; תהיינה ועדות עצמאיות, שתזכינה לסמכויות רבות נוספות; ותהיינה הוועדות העצמאיות המיוחדות, שתקבלנה באמת הרבה סמכויות. מהו מבחן ההבחנה בין סוגי הוועדות השונות? המבחן הזה, עמיתי חברי הכנסת, בפועל הוא המבחן החברתי-כלכלי. ועדה עצמאית מיוחדת תהיה – ואנחנו כולנו נמצאים פה, בכנסת, ועוד ניפגש בדיוני ההמשך בעוד שנה או שנתיים או שלוש – הוועדות העצמאיות המיוחדות תהיינה הוועדות ביישובי המרכז החזקים מבחינה חברתית-כלכלית: תל-אביב, רעננה. ראו את הניסיון שצברנו מאז תיקון מס' 76. מי הן הוועדות שזכו לסמכויות ולכוחות? זה שוהם, זו הרצלייה, נדמה לי נס-ציונה. אבל אלה היישובים, היישובים החזקים. אנחנו מייצרים מעמדות שונים של ועדות מקומיות. ועמיתי חברי הכנסת, הסכנה הגדולה לא נמצאת ברובד העליון של אותן ועדות מקומיות, חזקות ועשירות. הסכנה הגדולה נמצאת ברובד התחתון, של הוועדות המקומיות החלשות. כי הוועדות האלה לא תוכלנה לעמוד בכל הדרישות של החוק, ואז התוצאה תהיה מהלך של ריכוז מחדש של הסמכויות בידי ועדה למילוי מקום של ועדות מקומיות. זאת אומרת, אותו ביזור סמכויות שמשרד הפנים מדבר עליו יהיה ביזור סמכויות לעשירים, אבל לעניים יהיה ריכוז סמכויות בחזרה במשרד הפנים. אני דיברתי על כך שאם רוצים באמת לחזק ועדות מקומיות, צריך גם לשדרג את הידע המקצועי של החברים שלהן, ויש פה הרבה מה לעשות כדי לשדרג את הידע המקצועי שלהם. צריך לתת שכר לחברי הוועדות המקומיות; צריך לתגבר את הוועדות המקומיות בייעוץ של אנשי מקצוע רציניים ומקומיים; צריך לחזק את המנגנון של הפיקוח על הוועדות המקומיות – אותה יחידת בקרה שתוקם במשרד הפנים לא כל כך מפורטת: לא היחידה, לא התפקידים שלה וכדומה; צריך לקבוע שהוועדות המקומיות צריכות לעבוד במסגרת תכנונית סטטוטורית מחייבת, במסגרת של תוכנית מתאר כוללת עדכנית. כל הדברים האלה לא נמצאים בהצעת החוק. ואני, בהקשר הזה, רוצה להזכיר בעיה נוספת. נמצאים פה חברי הכנסת ברכה, טיבי ואגבאריה, והם יוכלו לספר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שעדיין, במדינת ישראל, בשנת 2014, יישובים ערביים גדולים, לא רק כפרים קטנים, בכלל אין להם ועדות מקומיות. הם כפופים לאיזשהו מין מנגנון שנקרא ועדות מרחביות. מה זה הוועדות המרחביות האלה? זה חוסר אמון ביכולת של יישוב, בדרך כלל יישוב ערבי, לנהל באמת את השאלות התכנוניות שלו. אז תראו מה קורה פה. מצד אחד הרפורמה אומרת: בואו ניתן כוח לרמה המקומית, אבל כשמדובר בערבים, אין שום כוח לרמה המקומית. המנגנון העקום הזה של ועדות מרחביות נשאר בדיוק כפי שהוא קיים, אין שום צמצום בוועדות המרחביות. זה תחום שבאמת צריך רפורמה, כי הוועדות המרחביות הוכיחו את עצמן כדרך לא ראויה, לא נכונה, ובטח לא דמוקרטית, לנהל שאלות של תכנון ובנייה באוכלוסייה הערבית. עמיתי חברי הכנסת, כשאנחנו מדברים על חיזוק הוועדות המקומיות, ואנחנו מחברים את זה לשאלה שאני התחלתי בה את הדיון, השאלה של דיור בהישג יד, ושאלה של הבטחת דיור לכלל האוכלוסייה, צריך לזכור את העובדה שלרשויות מקומיות יש נטייה טבעית, אולי, ותמריץ, למשוך לעיר אוכלוסייה חזקה ואמידה, אוכלוסייה שלא צריכה תמיכה של שירותי רווחה וכדומה. ואז אנחנו, עמיתי חברי הכנסת, במקום לייצר פתרונות תכנוניים מכילים, מקיפים, המזמינים מגוון של אוכלוסיות, אנחנו בעצם יכולים לעודד, ובדרך הזאת גם מעודדים רשויות מקומיות לקדם מנגנונים שבפועל ייצרו תכנון מדיר, תכנון בלתי חברתי, תכנון אנטי-חברתי, תכנון שפוגע בקבוצות עניות ובקבוצות של שכבות בינוניות. אנחנו נמצאים פה בפיגור עצום ביחס למה שמקובל בעולם, כולל, אגב, במדינות קפיטליסטיות. ישנו המחקר של פרופסור רחל אלתרמן וד"ר אמילי סילברמן עבור משרד הפנים, שהראה שבארצות-הברית כבר בשנות ה-70 התחילו לתמרץ או לחייב שילוב של דיור בהישג יד בבנייה חדשה בערים כמו ניו-יורק, במדינות כמו קליפורניה, מסצ'וסטס, מרילנד וכדומה. אצלנו אומנם המונח הזה כבר קיים, אפילו נמצא, בשנת 2005 הוכנס לתמ"א 35, תוכנית המתאר הארצית 35, שחייבה את מוסדות התכנון לבחון את הצורך בדיור בהישג יד, אבל בפועל לא נעשה שום דבר אמיתי כדי לקדם דיור בהישג יד, וכמו שהסברתי בתחילת הדברים שלי, באופן מעשי אנחנו אפילו צועדים כאן אחורה. אחד הדברים החמורים, המסוכנים והבעייתיים ביותר שקורים בהצעת החוק הזו זה המהלך של ההפרטה החלקית של מערכת הרישוי, הקמת מכוני הבקרה הפרטיים. עמיתי חברי הכנסת, אני אומר לכם, זו בכייה לדורות. אנחנו היינו בכנסת כשהעלו את סוגיית תאגידי המים, ואנחנו צעקנו אז כנגד תאגידי המים, ואמרנו: תאגידי המים לא ייעלו את השימוש במים; להפך, הם יעלו את מחירי המים, והם ייצרו סרבול ועוד עלויות על הציבור. ואת אותם דברים בדיוק אנחנו אומרים עכשיו על מכוני הרישוי והבקרה הפרטיים. המהלך הזה הוא מהלך שבסופו של דבר ישפיע לרעה על מחירי הדיור. הוצאות של מכוני בקרה יושתו על מגישי הבקשות להיתרי הבנייה. מה הם מכוני הבקרה? מכוני הבקרה הם גופים למטרות רווח. הם ינסו לעשות רווחים בתוך המערכת הזו. לא נעשתה, גם בהכנת הצעת החוק הזו, הבחינה המעמיקה של ההשלכות הכלכליות שנובעות מהקמת מכוני הבקרה. גם פה פעלו לפי אותה השקפת עולם קפיטליסטית עיוורת, שאומרת: הפרטה זה טוב, וכל דבר שמופרט יהיה יותר יעיל ויותר מועיל. מעבר לזה, ברמה המקצועית, הצעת החוק לא מגדירה את הבדיקות שמכוני הבקרה יחויבו לבצע. דברי ההסבר אומרים אפילו שהבדיקות שיבוצעו יהיו מדגמיות בלבד, יכללו חלקים מסוימים בבניין – מדאיג מאוד. וכמובן, עמיתי חברי הכנסת, יש כאן השיקול העקרוני של הפרטת פונקציות שלטוניות מובהקות. זו אותה הפרטה שאנחנו צעקנו נגדה כשהיא הייתה בבתי-הסוהר, והכנסת אישרה את המהלך הפגום והבעייתי הזה ברוב קולות, ובית-המשפט פסל אותו כי הוא אמר שיש דברים שהמדינה לא יכולה להתנער מהם. המדינה לא יכולה להתנער, למשל, מהחובות השלטוניות שלה. זוהי סמכות שלטונית מובהקת, שההפעלה שלה דורשת שיקול דעת ובחירה בין אפשרויות שונות, וזה לא יכול להיות מופרט. סמכויות האישור של גופי הממשל השונים צריכות להישאר בידי גופי הממשל השונים. עמיתי חברי הכנסת, כמובן, הפרטה כזו יוצרת פוטנציאל עצום לניגודי אינטרסים. הרי מי הם אותם מכוני בקרה ורישוי? אינטרסים פרטיים: היום עובדים עם הקבלן הזה, מחר יעבדו עם הקבלן ההוא. ניגודי אינטרסים. איך תשלוט בדבר הזה? איך תוודא שבאמת הרישוי והבקרה מבוקרים בצורה ראויה ולא מוטים בגלל האינטרסים של מי שמנהל את אותם מכונים ומנסה להשיג לעצמו רווחים? עמיתי חברי הכנסת, יש בהצעת החוק עוד המון בעיות. אני אדבר על כמה מהן מאוד מאוד בקיצור. אני מדבר על הבעיות הסביבתיות. ביטול ההגנה על עצים בוגרים: אחד ההישגים של ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, תיקון מס' 89 לחוק, שאומר שכריתת עצים תאושר רק לאחר התייעצות עם פקיד היערות – חובת ההתייעצות הזו מבוטלת; מנגנונים אלטרנטיביים שאנחנו הצענו – מבוטלים. אפשר יהיה לכרות עצים בצורה אינפלציונית. זה בעיה, זה רע, זה מזיק, זה מיותר, לא צריך את זה. ביטול הצורך באישור הוולקחש"פ לשימוש חורג בקרקע חקלאית – כל המנגנונים האלה שמאפשרים בעיקר לכל מיני אינטרסנטים להקים מרכזי מסחר על קרקעות חקלאיות, והדברים האלה עוברים, והחלשה של הוולקחש"פ בהקשר הזה תיצור לנו עוד הרבה הרבה בעיות מהסוג הזה. גם כאן אנחנו הצענו אלטרנטיבות. אנחנו הצענו אלטרנטיבות שכן מתייחסות לצורך לאפשר פיתוח ולהגמיש ולאשר, אבל מה שהוועדה סיכמה, בסופו של דבר, על-פי עמדת הממשלה, הוא מאוד מאוד בעייתי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסכם. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> ולסכם, כמה דברים שמאוד חסרים בהצעת החוק: חסר בהצעת החוק חיזוק של שיתוף הציבור, של ההנגשה, של השקיפות, של הדמוקרטיה. הרחבת היכולת של הציבור להתייחס. אנחנו הצענו במקום "התנגדויות" לקרוא לזה "התייחסויות". התייחסויות הציבור זה נכס. תנו לציבור להתייחס. זה מעשיר את הוועדה, זה מעשיר את הדיון, זה מחזק את התוכנית. במקום לחזק את ההתייחסויות של הציבור צמצמו את האפשרויות, הגבילו אותן. זה רע ברמה התכנונית, זה רע ברמה הדמוקרטית. ומשפט אחרון. חסר מאוד בחוק הזה מנגנון שכל הזמן יבחן את התוצאות החברתיות של ההחלטות התכנוניות, וכשלא בוחנים את ההשלכות החברתיות של ההחלטות התכנוניות התוצאה היא, בסופו של דבר, תכנון שהוא לטובת העשירים, הוא נגד העניים, הוא נגד הפריפריה, הוא נגד המיעוטים, הוא נגד הציבור הערבי, הוא נגד שכבות הביניים, הוא נגד הסטודנטים, הוא נגד החברה הישראלית. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. יש לך חמש דקות. ולאחריך – כרבע שעה לחברת הכנסת זנדברג, ולאחריה – חמש דקות לחבר הכנסת ניצן הורוביץ ולחבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, האמת, אחרי דבריו המאלפים והמקיפים של חברי חבר הכנסת דב חנין, אני חושב שהוא כיסה במידת האפשר, במידה לא מבוטלת, בעצם, את החוק, את תקלותיו ואת תקוותיו. בכל אופן, אני חושב שעצם הרפורמה בחוק התכנון והבנייה, ככותרת, היא דבר חיובי ונחוץ. החוק הקיים הוא חוק מנדטורי שהתעדכן בשנת 1965, אם אני לא טועה, ומאז יש כל מיני דברים מסורבלים, ביורוקרטיים, מעייפים, שאבד עליהם הכלח ויש מקום לתקנם, יש מקום לרעננם ויש מקום לשפר אותם כדי שילכו עם הזמן ועם התקופה. אבל בעצם נותרו הרבה בעיות בעניין הזה, ודב התייחס אליהן. אני רוצה להתמקד בכמה סוגיות שקשורות במצב בקרב הציבור הערבי, ביישובים הערביים. בשנת 1948 הערבים היו בעלים של 70%–75% מהשטח שעליו הוקמה המדינה. אחרי גלים של הפקעת קרקעות בתואנות ובסיבות ובחוקים שונים ומשונים, היישובים הערביים היום קיימים על 2.5% משטח המדינה. האזרחים הערבים הם בעלים של 3.5% מהקרקע של המדינה. זה דבר שאין בו צדק ואין בו אפשרות להשיב, לתת מענה על צורכי החיים של הציבור – קליטת זוגות צעירים, הבטחת קורת גג והקמת מבני ציבור. מתווספת לזה עובדה לא פחות קשה, שהמדינה משכה את ידיה לאורך כל שנות קיומה מכל טיפול בבעיית הדיור ביישובים הערביים. לפעמים אנחנו שומעים כל מיני הצעות, על מנת לפתור בעיות של שטחי שיפוט, לבנות למעלה ולבנות למטה. בסופו של דבר אנשים בונים על אדמתם הם והמדינה אינה בונה בנייה ציבורית, לא בת-השגה ולא קשת-השגה. לכן, כאשר משרד האוצר מחליט היום להביא לחקיקה, נדמה לי, את העניין של דירה ראשונה לזוגות צעירים ללא מע"מ בתנאי שאחד משני בני-הזוג שירת שירות צבאי, זה פוסח על שליש מהאוכלוסייה, הערבים והחרדים, וזה בעצם גם לא אומר להם שום דבר בפועל בקרב היישובים הערביים, בגלל שאין בנייה ציבורית. האנשים בונים את בתיהם על אדמתם אבן אחרי אבן ולא הולכים לקנות דירות מוכנות. המדינה, לא רק שאינה תורמת, לא רק שאינה מעודדת, לא רק שאינה נותנת הטבות לזוגות צעירים, אלא היא מערימה קשיים בתכנון ובהפשרת קרקעות. לכן המושג של בנייה בלתי חוקית הולך ורווח. לא בגלל שהאנשים יש להם תחביב לבנות בצורה בלתי חוקית. כל אחד היה רוצה לבנות את ביתו שהוא מבצרו ולחיות את חייו בשקט וביושר. אבל אנשים לא נוטים להתאדות אם החוק לא מאפשר להם לבנות קורת גג. אני אמרתי כבר לפני הרבה שנים, גם מחוץ לבית הזה וגם מעל הדוכן הזה, שהחוק הטבעי של הזכות לקורת גג גובר על החוק שמחוקקים בכנסת, שאוסר בנייה ואוסר פתרונות בנייה. לכן אני לא קורא לזה בנייה בלתי חוקית. זה בנייה בלי רישיון. אין מושג כזה של בית לא חוקי. כל בית שמאכלס בני-אדם הוא בית חוקי, מתוך הזכות הטבעית לקורת גג. אבל זה בית ללא רישיון בגלל שהמדינה מערימה קשיים. יש סיבות שונות ומשונות, מפה ועד הודעה חדשה. למשל, בשפרעם עד לפני כשנה וחצי, כל תהליכי ההפשרה של קרקעות לבנייה הוקפאו כי אין פתרון קצה לביוב. אומנם הבעיה הזאת נפתרה. בג'לג'וליה, למשל, שזה כפר קטן שנחנק מרוב הפקעות ופרויקטים שחנקו את הכפר ואת היישוב, עכשיו גם האפשרות להפשרת הקרקעות לבנייה לא מתאפשרת בגלל היעדר פתרון קצה. אני מקווה שזה ייפתר בקרוב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. בבקשה. <מוחמד ברכה (חד"ש):> כן, אדוני. לכן, מה שעומד על סדר-יומו של האזרח הערבי במדינת ישראל הוא לא לבנות פרגולה ללא צורך ברישיון ולא לבנות מרפסת או להציב דוד שמש או מזגן, אלא מה שעומד הוא זכות הקיום הבסיסית, הזכות הטבעית לקורת גג. החוק הזה אינו מאפשר זאת. הערה אחרונה, ברשותך, אדוני היושב-ראש. יש גם בעיה בעניין של מבני ציבור, במיוחד בעניין של בניית בתי-ספר. יש לפעמים אפילו הקצאת תקציבים במשרד החינוך לבניית כיתות לימוד, שלא מתאפשרת בגלל מחסור בקרקעות. מינהל מקרקעי ישראל מציב מכשולים אחרי מכשולים וצריך לעשות דיונים מפה ועד הודעה חדשה. אני הגשתי הצעת חוק, אני מקווה שבשלב מסוים היא תתקבל, שלצד ההגדרה של קרקעות ייעודיות למבני ציבור, בתוך זה צריך לייעד קרקעות למבני חינוך. לא ייתכן שבשנת 2014 חסרות קרוב ל-9,000 כיתות לימוד במערכת החינוך הערבית, חלקן הגדול בגלל המחסור בתקציב, וגם, בחפיפה עם זה, מחסור בקרקעות. מחר אני נפגש עם שר החינוך ואני מקווה שנוכל לקדם את העניין הזה. אני מודה לך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת ברכה. חברת הכנסת תמר זנדברג, יש לך כרבע שעה לדבר. לאחר מכן – עיסאווי פריג'. אני מבקש להקפיד על הזמנים. לאחר מכן נציגי סיעת העבודה, החל בנחמן שי. בבקשה, גברתי. רבע שעה לרשותך. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, ערב טוב, חברות וחברים, הרפורמה הזאת שמונחת בפנינו היא למעשה תיקון לחוק התכנון והבנייה. כפי שציין בפתח דבריו חברי חבר הכנסת דב חנין, היא התחילה מכוונה או ממטרה הרבה יותר גרנדיוזית מזאת, למעשה בכוונה לתכנן חוק תכנון ובנייה חדש, והיא נודעה אז בשם "רפורמת המרפסות". כדרכה של הממשלה הזאת, כל נזק צריך שני דברים: 1. את המילה רפורמה, שתהיה בו, חובה; 2. איזשהו שם קליט, משהו catchy כזה, שיתפוס את האוזן ויסביר לציבור שזה בעצם לטובתו ולא לרעתו. אז רפורמת המרפסות החלה בדיוק בדרך הזאת, ניסיון גרנדיוזי לשנות סדרי עולם, להפוך את חוק התכנון והבנייה על פיו במסווה של רק ביטול הביורוקרטיה לסגירת מרפסת. כי הציבור, מר ישראל ישראלי, רוצה לסגור מרפסת ובדרך הוא נתקל בכל אותם פקידי עירייה ומשרתי ציבור ופקידי משרד הפנים, שההסתה נגדם – פופטיץ וקוקטיץ, והולך מאחד לשני – שההסתה נגדם הולכת וגוברת, ולכן צריך להחריב ולבנות את הכול מחדש. אז הדבר הזה באמת נעצר, והובא בפנינו במתכונת מצומצמת יותר, במתכונת שהיא רק תיקון לחוק התכנון והבנייה הקיים. אבל היתרונות נשארו על כנם. היתרונות נשארו קיצור הליכי הרישוי, שהרי חוק התכנון והבנייה למעשה כולל שני נתיבים מרכזיים: האחד, הליכי רישוי בנייה, שזה באמת סגירת מרפסת, הוספת חדר ודברים מהסוג הזה; השני זה ההיבט התכנוני, שבו למעשה, במסגרת שורה של סעיפים ותקנות וועדות ודברים משעממים וביורוקרטיים מהסוג הזה, למעשה נקבעת דמותה של המדינה, נקבעת איכות המגורים שלנו; נקבע מי יהיו השכנים שלנו, מה יהיה גודל ואיכות מוסדות הציבור שלנו, לאיזה בתי-ספר ילכו הילדים שלנו ועם מי, לאיזה שירותי בריאות אנחנו נזכה וכדומה. כל הדברים הללו נקבעים במסגרת הדבר המשעמם הזה שנקרא תכנון, והוא בא כאן לעבודת הכנסת, לעבודת הוועדות והרשויות המקומיות, במסגרת חוק התכנון והבנייה. מה שהחוק הזה בא לעשות, זה נקרא בשפה העברית לשפוך את התינוק עם המים. במסגרת מאמץ נכון וחיובי לקצר הליכי רישוי, לקצר את הליכי סגירת המרפסת, כמו שהצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו בזמנו, באים כאן להכניס בדלת האחורית עוד שורה של דברים אחרים. חלקם סתם מזיקים, תחת המטרייה של יעילות, וחלקם מפספסים את המשבר הגדול ביותר שמוצב כרגע לפנינו והוא משבר הדיור. אני רוצה להתחיל דווקא מהדברים הקטנים. אם המטרה שלנו זה לייעל הליכים בסגירת מרפסת, מדוע היה עלינו לצמצם את הסמכויות של פקידי יערות? מדוע היה עלינו לבטל את ההגנה הקיימת על העצים, שמספקים ריאה ירוקה כמעט בלעדית בהרבה מאוד מהיישובים, בעיקר העירוניים בישראל, ושפקיד היערות נותר איזשהו חסם סף מפני עקירה שלהם? מה הקשר בין זה ובין סגירת מרפסת? מדוע היה עלינו לצמצם את הסמכויות של הוולקחש"פ, אותה ועדה עם השם המוזר שבעצם מה שהיא עושה זה שומרת על השטחים הפתוחים והחקלאיים? כן, גם על השטחים החקלאיים בפריפריה, חברי בוגרי מפ"ם ויושבי-ראש השדולות החברתיות בכנסת. ישנה ועדה שבמהלך הדיונים הסתבר שהיא הוועדה היעילה ביותר, המהירה ביותר, שאין בה שום סיבוך ושום עיכוב ביורוקרטי, אבל יש לה תפקיד חשוב והוא הגנה על השטחים הפתוחים והחקלאיים מפני שינויי ייעוד למיניהם, מפני בנייה עליהם וכו'. הצעת החוק הזאת באה לצמצם את ההגנה הניתנת במסגרת החוק על השטחים הפתוחים והחקלאיים, שוב תחת הכסות של סגירת מרפסת. ואם המטרה זו סגירת מרפסת, מדוע הצעת החוק הזו נותנת פטור מהליכי תכנון למתקני תשתית? מה הקשר לסגירת מרפסת? למה ככה להעביר בדלת האחורית מתקני תשתית, שיכולים להיות מזהמים, שיכולים לפגוע בבריאות הציבור, במסגרת, שוב, אותו ייעול לסגירת מרפסת מפורסם? מדוע, חברות וחברים, חברי חברי הכנסת, להפריט את הליכי הרישוי למכונים הפרטיים? מה, הכנסת הזאת לא ידעה מספיק הפרטות שגויות של סמכויות שלטוניות? לא הספיקו לנו תאגידי המים? לא מספיק לנו הדיון בשירותי הבריאות לאחרונה, שהולך ומפריט סמכויות שהיו צריכות להיות במשרד הבריאות לידי גופים פרטיים? לא הספיקו לנו התאגוד ההולך ומתגבר, שמרחיק עדות מהסמכות השלטונית אל עבר כל מיני גופים חצי שלטוניים, רשויות, תאגידים, גופים עם כוונת רווח וכו'? עוד אחד אנחנו צריכים, שבמסווה של עמידה בדוח זיילר המפורסם, שמטרתו הייתה בטיחות, אנחנו צריכים להעביר את הסמכות השלטונית? להפקיע את שיקול הדעת מהפקידים ומנציגי הציבור אל מכון פרטי, שהוא זה שייתן לנו את תו התקן המיוחל? כל הדברים האלה עוברים ברפורמה הזו במסגרת אותה סגירת מרפסת מפורסמת. אני רוצה את שארית הזמן שנותר לי להקדיש פחות למה שיש בהצעת החוק הזו, שסקרתי עד עכשיו, ולהתמקד עכשיו במה שאין בה, כי מה שאין בה זה הדבר העיקרי, זה פספוס ההזדמנות העיקרי, שבעיתוי הזה שאנחנו נמצאים ונמצאות בו כרגע הוא הכואב ביותר. אין בהצעת החוק הזאת – כל עולם התכנון הולך היום לעידן חדש. אפשר לקרוא לעידן הזה שיתוף הציבור. בכל העולם רשויות מקומיות, עיריות, מוסדות תכנון, כבר הבינו שהחוכמה לא נמצאת בידיהם של כמה פקידים שיושבים מעל שולחנות הסרטוט וגם לא סביב שולחנות הכנסת, ועדות הכנסת או הממשלה. החוכמה נמצאת הרבה מאוד בקהילות שחיות את התכנון הזה בחיי היום-יום שלהן, שנהנות או סובלות מפארקים או ממתקני תשתית ומוסדות ציבור, שיודעות איך הכביש, כשהם נוסעים, איזה סוג של פקק נוצר באיזה שעות, שיש להן say , כמו שאומרים, יש להן אמירה, באיך לחלק את המשאבים שמוקצים לשכונה ולקהילה. במסגרת התיקון הזה, שהוא אחד התיקונים המרכזיים בחוק התכנון והבנייה בשנים אלה – אני לא יודעת מתי יהיה עוד תיקון כזה גדול בחוק כל כך חשוב – פוספסה ההזדמנות להכניס מנגנון סטטוטורי של שיתוף הציבור בהליכי התכנון. הציבור נשאר כאן במעמד של מתנגד תמידי שצריך להגיש התנגדויות לפי מודעות כאלה שתלויות לו על לוחות התכנון והבנייה בשכונה שלו, שצריך יודעי ח"ן מיוחדים – שכמובן גם גובים על זה כסף – בשביל להבין מה בכלל כתוב שם, במקום שימועים ציבוריים פתוחים ודמוקרטיים לציבור שמושפע יותר מכול מהתוכניות האלה. והדבר המרכזי והכי חשוב ושהוא לא רק בכייה לדורות אלא גם טעות קולוסלית, שהחוק הזה מפספס בלהביא את הבשורה בו, זה הביטוי, הידוע גם לשבח וגם לשמצה – דיור בר-השגה. שמענו כאן בפתח הדברים את יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה מתרגשת ומתפארת בהישג שלראשונה הובא דיור בר-השגה בחוק תכנוני. אני חייבת לומר שבמידה מסוימת זה נכון. בפעם הראשונה הביטוי, המושג דיור בר-השגה, קיבל כאן, בבית הזה, הכרה, וקיבל שם וכותרת כסעיף באחת מהצעות החוק. אבל מה רבה המבוכה ומה רבה הבושה ומה רב הפער בין התוכן, בין הכוונה המקורית של מה שאמור להיות דיור בר-השגה ובין מה שמובא כאן, בחוק הזה. דיור בר-השגה, אני רק רוצה להזכיר, לסבר את האוזן, דיור בר-השגה – הכוונה לדיור שמשק-בית יכול, הוא בהישג ידו. כלומר, איזשהו כלל אצבע, שידוע ממחקרים בעולם, שגובה ההוצאות על דיור לא יעלה על 30% מההכנסה הפנויה של משק-הבית, על מנת לאפשר להשקיע גם בדברים אחרים בהוצאות המשפחה: בחינוך הילדים, בחוגים, בשעות הפנאי; למה לא? בישראל הגענו למצב שהדיור מגיע ל-50% ויותר מההכנסה הפנויה של משק-הבית. מה עשה החוק הזה? נתן הגדרה חדשה למונח דיור בר-השגה: דירות קטנות במחירי שוק. תקשיבו שוב, ותקשיבו היטב, דירות קטנות במחירי שוק. כלומר, דירה קטנה עולה פחות מדירה גדולה, נכון, חבר הכנסת חיליק בר? כולנו למדנו: חצי מנה פלאפל עולה פחות ממנה פלאפל. אגב, היא לא עולה חצי ממנה פלאפל בדרך כלל, באף דוכן פלאפל. בדרך כלל היא עולה יותר מחצי, כי יש איזה עלויות כלליות כאלה. אז אותו דבר בשוק הדירות. דירה קטנה עולה פחות מדירה גדולה. האם זה הופך אותה ל"בהישג יד"? האם זה הופך אותה לבת-השגה לאותה משפחה שאמורה לגור באותה דירה קטנה? התשובה היא, והניסיון מראה, שממש לא, או יותר נכון לא בהכרח. דירות קטנות יכולות להיות במגורי יוקרה ודירות קטנות יכולות – אם מחיר השוק שלהן הוא גבוה, גם אותן דירות קטנות במסגרת החוק הזה יהיו במחיר גבוה. הצעת החוק הזאת פספסה את ההזדמנות, באמת ההיסטורית, שהונחה לפניה, בכנסת שנבחרה אחרי מחאה חברתית שמשבר הדיור ריחף מעליה בצורה שאי-אפשר להתעלם ממנה; פספסה את ההזדמנות להביא בשורה של דיור בר-השגה אמיתי, שתוקף את המחיר הסופי שבסופו של דבר משלמת אותה משפחה, את מחיר השכירות או מחיר הקנייה של הדירה. ויש פתרונות, יש מנגנונים. הצעת החוק הזאת, אחד הדברים הטובים, דווקא, שהיא עושה זה שהיא מעצימה את הסמכויות של הוועדות המקומיות. אבל היא שמה חסם: היא לא מאפשרת לוועדה המקומית לקבוע שהיא מחייבת קבלן לתת אחוז מסוים של דירות בנות-השגה בתוכנית. הרי זה הכוח המרכזי של ועדה מקומית מטעם רשות מקומית. ועדה מקומית היא גוף סטטוטורי, יש לה סמכות. כשהיא מאשרת תוכנית, התוכנית היא כמו חוק. יש בידיה סמכות לקבוע בחוק שהיזם או הקבלן שמבקש את התוכנית יהיה חייב להקדיש 10%, 20%, 30%, כמה שתקבע הוועדה, לדירות בנות-השגה במחיר מפוקח. והמנגנונים קיימים, בין אם זה זכאי משרד השיכון, זכאי משכנתאות, קריטריונים – סליחה? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – כי זה לא דיור בר-השגה, כי חוק התכנון והבנייה צריך להיות, פרק מסוים קובע שאנחנו מחויבים בדירות אשר תשמשנה במחירן להגדרת דיור בר-השגה. אני – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אז זה בדיוק מה שאני אומרת. הצעת החוק הזו, ביוזמת ועדת הפנים והגנת הסביבה, בראשות חברת הכנסת מירי רגב, הוסיפה פרק שנקרא "דיור בר-השגה", ובפרק הזה – מה שאין בו צועק לשמים. יש בו דירות קטנות, ויש בו, אפילו יש בו מחיר מופחת שבו ישווק מינהל מקרקעי ישראל בשלב השיווק. כלומר, לנצח אנחנו דנים את הדיור בר-ההשגה להיות איזושהי סובסידיה ממשלתית שהממשלה מוציאה מהכיס שלה ונותנת. אבל מה אין בה? הסמכה לרשויות המקומיות. חבר הכנסת ריבלין, הדבר הכי חשוב חסר בה: הסמכה סטטוטורית של הרשות המקומית לקבוע בתוכנית כמות ומהות של דיור בר-השגה. וזה צועק לשמים – ממחסור. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> היה אחד שביקש מהדוד שלו שהלך למות שיזכיר אותו בצוואה שלו. ואז הוא אמר לו: Well, to my brother-in-law Harry that always asks me to remind him in my will: Hello, Harry. אז מה, החוק הזה בא ואמר "הלו" לדיור בר-השגה? <תמר זנדברג (מרצ):> בדיוק זה מה שהחוק עושה. בדיוק. אני שמחה שהצלחתי להבהיר את הדברים בצורה – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא, בסך הכול – – – נמצא פה שר האוצר לשעבר – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אז זה המצב, אז זה המצב. זה המצב. החוק הזה פספס את ההזדמנות הכי גדולה. ואני חייבת לציין שבדיון האחרון הצלחנו סוף-סוף להעביר את המסר הזה, וחברת הכנסת מירי רגב ציינה בדבריה שאנחנו נגיש הצעת חוק פרטית, מטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה, על מנת לתת הסמכה לרשויות המקומיות לתכנן דיור בר-השגה. אני אומרת את זה כאן לפרוטוקול גם כדי לתת את הקרדיט המגיע וגם כדי לוודא שהדבר אכן ייעשה. כך שהצעת החוק הזאת, לצערי הרב, פספסה את ההזדמנות המרכזית שנקרתה בפניה, וצריך להזכיר, בזמן שנותר לי – חיליק, תוסיף לי דקה בגלל – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חצי דקה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – בגלל התערבות – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> היו"ר לשעבר. כן, בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – הערותיו המועילות של חבר הכנסת רובי ריבלין. הצעת החוק הזו לא עומדת לבד. היא באה בחבילה של הצעת חוק הווד"ל, שכבר אישרנו, הצעת חוק הוותמ"ל, שעוד תבוא בפנינו. וכל ההצעות האלה אומרות דבר פשוט: אך ורק בגלל ביורוקרטיה חסרות דירות בישראל. משל הדירות היו עגבניות בשוק שביום שישי אחרי הצהריים, השעה כבר מאוחרת, המחירים יורדים כדי להיפטר מהסחורה שעל המדפים ולמכור אותה. אבל מה לעשות שדירות הן לא עגבניות. דירות זה דבר – זה עוגן חברתי וכלכלי מאוד מאוד מרכזי, לא רק בחיי משפחה או משק-בית אלא גם בחיי החברה הישראלית. ומה לעשות שהנתונים מראים שקיים מלאי עצום של מאות אלפי יחידות דיור מתוכננות, שכבר קיימות על הנייר, ששום ביורוקרטיה לא עצרה אותן וחוק התכנון והבנייה הארכאי והביורוקרטי והנוראי, שחייבים לייעל אותו, לא הצליח לחסום אותן והן קיימות, מוכנות לביצוע. ומה התשובה של הממשלה למצב הזה? לתכנן עוד דירות מתוקף חוקים חדשים, עוקפי מערכת התכנון, שיבטלו, כמו שתיארתי קודם, את האיזונים והבלמים שקיימים במערכת התכנון, רק בשביל לתכנן עוד ועוד דירות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – – סיכום. <תמר זנדברג (מרצ):> אמר נציג פורום התכנון באחד מדיוני הוועדה: זה דומה לאדם שיש לו חסימת עורקים, ובמקום להסיר, במקום לפתוח את החסם, משאירים את העורק חסום אבל מזרימים דרכו עוד דם. האם זה מה שיפתור את החסמים בשוק הדיור? לא ולא. זה יעשה עוד מאותו דבר, וכבר נאמרה ההגדרה המפורסמת שההגדרה של שיגעון זה לנסות שוב ושוב את אותו דבר בציפייה שזה יביא לתוצאות אחרות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> אז גם החוקים האלה, לרבות התיקון הזה, לא יפתרו את משבר הדיור ולא יביאו להורדה במחירי הדיור. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> הם רק יבטלו מנגנונים חשובים בחוק התכנון והבנייה, אבל התועלת לא תיראה ולא תהיה. ולראיה, ניסיונות כמו היום להוציא מהכובע ביטול מע"מ לזכאים בלבד, למשרתי צבא בלבד. זה נראה יותר ויותר כמו שליפה מהמותן. הדברים החשובים, כדי להתמודד – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> מה שליפה מהמותן – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה, לא להפריע. היא במשפט סיכום. תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – עם משבר הדיור החריף שאנחנו נמצאים בו, לא קיימים, לא בהצעת החוק הזו ולא באף צעד שהממשלה מביאה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת זנדברג. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. יש לך חמש דקות. ולאחריך – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. חמש דקות. אני שוב מבקש להקפיד על זמנים. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה הוא בעצם חוק מיותר, הוא מזיק, הוא פוגעני. עמדו על כך חברי הכנסת שלפני, במיוחד חברת הכנסת תמר זנדברג, שעמדה יפה על הבעייתיות בחוק הזה. גם ההצעה האחרונה של שר האוצר לא תשיג את המטרה. יש רק דבר אחד שיכול באמת להתמודד עם הבעיה האמיתית של שוק הדיור בישראל, וזו בנייה ציבורית, או לכל הפחות פיקוח ציבורי על המחיר הסופי של הדירה, מה שנקרא "מחיר למשתכן" או "מחיר מטרה". את השיטה הזאת מדינת ישראל כבר נקטה הרבה פעמים מאז הקמתה, כשהייתה צריכה לבנות הרבה דירות מהר ובזול, למשל לעולים, למשל ליישובים מסוימים, בכל מיני סיטואציות. והמדינה, מראש, היות שהקרקע היא שלה ועלות הבנייה ידועה, המדינה מראש יכולה לקבוע את מחיר הדירה. ראינו את זה לאחרונה ביישוב חריש, ושם עומדת לקום עיר חדשה. בהתחלה זה היה מיועד לחרדים. כשאני ראיתי בחריש שדירת ארבעה חדרים חדשה מקבלן תעלה 600,000 שקל, שזה המחיר שדירה חדשה בישראל צריכה לעלות, אני אמרתי: זה לא יכול להיות שהדבר הזה יופנה רק למגזר מסוים. ניגשו קבוצות רכישה נוספות, ובסוף קבוצת הרכישה החילונית, דווקא, זכתה. ובחריש ניתן יהיה לקנות דירות חדשות במחיר הזה של 600,000 שקל לדירת ארבעה חדרים חדשה מקבלן. ואיך זה קורה, העניין הזה? משום שהמדינה מראש, במכרזים שהיא מוציאה לקבלנים, קובעת את המחיר הסופי של הדירה, וזה מה שצריך לעשות בקנה מידה רחב, לא רק בחריש אלא בכל רחבי הארץ. כמעט כל הקרקע במדינת ישראל, חבר הכנסת ריבלין, כמעט כל הקרקע, ואתה יודע את זה – גם השר שטייניץ שהיה שר האוצר יודע את זה – הקרקע היא ציבורית, היא של המדינה, זה המשאב העיקרי מבחינת עלות הדיור, ולזה מוסיפים את עלות הבנייה עצמה, וכך אפשר לכוון את המחיר הסופי. ותבינו, חברי, ללא רגולציה של הדבר הזה אנחנו נדונים לשוק הפרוע שאנחנו חיים בו עכשיו. אגב, אם נוריד את הרגולציה מתחומים נוספים כמו חינוך ובריאות, בעוד עשר ו-15 שנה תחומי החינוך והבריאות יהיו בדיוק כמו תחום הדיור עכשיו. זאת אומרת, יזרקו אותנו לשוק הפרוע של מחיר שהוא לכאורה לפי הביקוש של השוק והמחירים רק יעלו ויעלו. בשנים האלה, שבהן המדינה משכה את ידה מהבנייה הציבורית, בשנים האלה, שבהן לא היה מחיר מטרה ומחיר למשתכן, מחירי הדיור בישראל קפצו לשמים. היום ישראל מחזיקה בשיא העולמי של מספר המשכורות שדרושות לקניית דירה. זה דבר שהוא בלתי הגיוני ובלתי אפשרי. אזרחי ישראל משועבדים לארבעה קירות ותקרה. אדוני היושב-ראש, באים אלי לפעמים אורחים מחו"ל ומדברים אתי, שואלים אותי על מחירי הדיור בישראל, ואז הם אומרים לי: מה זה, הלבנים בדירות שלכם עשויות מזהב? התקרה עשויה מפלטינה ומיהלומים? איך דירה בישראל היא כל כך יקרה? מחיר דירה ממוצעת בישראל מגיע ל-1.5 מיליון שקל. זה דבר שהוא לא נורמלי. הדרך להתמודד היא באמצעות קביעת המחיר הסופי. עושים את זה בהתנחלויות, עושים את זה בבנייה לציבור החרדי, והגיע הזמן שיעשו את זה לכל תושבי ישראל ואזרחי ישראל, בלי הבדל. ופה, גם, אני חייב להעיר הערה לגבי ההצעה שהציע שר האוצר להפחתת מע"מ או הורדת מע"מ על דירות: יש כאן אפליה שהיא בעיני בלתי נסבלת. דיור צריכים כולם: אלה שהיו בצבא ואלא שלא היו בצבא, אלה שהם ערבים ואלה שהם יהודים; כולם צריכים דירה. אפליה בתחום כזה היא פשוט בלתי נסבלת. ואם כבר מורידים מע"מ, אני הייתי מציע להוריד מע"מ למשל על מצרכי מזון בסיסיים, על תרופות מצילות חיים, על מוצרי תרבות, על דברים שהם לא פחות חיוניים מדיור. עד עכשיו משרד האוצר דחה את כל ההצעות האלה בתוקף. מעניין למה דווקא בסיפור הזה של הדיור – ואגב, ההצעה לא תקטין ביקושים אלא רק תגדיל אותם – האוצר נוקט מין דרך שכזו. אני הייתי מגדיר את זה כפופוליזם. מה גם שזה לא יפתור את הבעיה. זה לא יפתור את הבעיה, בדיוק כמו שהחוק הזה וחוק הווד"לים לפניו לא פתרו את הבעיה. הפתרון טמון בקביעת המחיר הסופי של הדירה, שהוא בידי מי שמחזיק את הקרקע, ומי שמחזיק את הקרקע זו מדינת ישראל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. יש לך חמש דקות. לאחר מכן נעבור להנמקות, להסתייגות של סיעת העבודה. ראשון הדוברים מהעבודה יהיה חבר הכנסת נחמן שי, ולאחריו – חבר הכנסת איציק שמולי. אחרוני הדוברים: חברי הכנסת איתן כבל, עמר בר-לב ומיקי רוזנטל. לאחר מכן נעבור לתגובות של השר ויו"ר הוועדה, אם תרצה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, חברי מהצד הימני, היום זה יום החסמים. כל הצעת חוק שבאה להיטיב עם ציבור, אפילו ציבור מסוים, היא מבורכת. אבל מה לעשות, היום זה יום החסמים; התחלנו עם ההצהרה הפופוליסטית של שר האוצר על הורדת המע"מ על הדירות והמשכנו עם הצעת החוק שמונחת לפנינו בקשר לחוק התכנון והבנייה. זה מאוד חשוב וטוב לחשוב על פתרונות, איך לסייע לדיור ולנזקקים לדיור. אבל איך אמר חברי, ניצן, לקראת סוף דבריו? דיור, כולם רוצים דיור, זה מצרך וזו בעיה בכל מגזרי המדינה; ערבים, חרדים, לכולם יש בעיית דיור. עכשיו שר האוצר בא עם הפנטזיה, ספין פוליטי: אני רוצה לעזור לחברים, לאחים: בואו נבטל את המע"מ; good willing, כוונות טובות, במה שאני הולך ומציע. רעיון טוב, אבל הביצוע לקוי, כי המע"מ הזה שאתה חוסך, צריך לקחת אותו ממקום אחר, ואנחנו יודעים מי אמור לשלם את המקום הזה. מה לגבי שאר החברה, הערבים, החרדים ושאר האנשים שזקוקים לדיור? אנחנו נגיד להם: תעשו שירות צבאי, גם אתם תקבלו? אז בוא נחשוב ביחד. יש דבר בבריאות, סל תרופות. אולי נציע שסל התרופות יהיה מותנה, ומי שיקבל וייהנה מסל התרופות – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אל תיתן להם רעיונות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, לא, בוא נחשוב, נפנטז על הרעיונות. מי שייהנה מההנחה בתרופות חייב בשירות צבאי. זה רעיון מצוין, רעיון להצעת חוק ליש עתיד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני עוצר את השעון. אין שר, אתה יכול להמשיך לדבר עד שיהיה שר. <רות קלדרון (יש עתיד):> יש שר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מודה לחברי הקואליציה שעוזרים לנו, הנה השר שטייניץ, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש דברים בסיסיים אלמנטריים בחיי היום-יום של בן-אדם: זה דיור, זה אוכל, זה בית, זה בריאות. אלה דברים בסיסיים שאסור להבדיל בהם בין אדם לאדם. כבוד השר שטייניץ, אתה בהצעת החוק, בתחילתה, קיבלת מחמאות בעירבון מוגבל, אז אני משתדל לשמור על כבודו של השר. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> תודה רבה לך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> עיסאווי, מה לגבי קבוצות כדורגל שרוצות להשתלב בהתאחדות הישראלית? <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה גם רעיון. יש לנו הצעת חוק חדשה לבית היהודי ולחברים: כל קבוצה שרוצה להשתלב בהתאחדות, תנאי מקדמי: שירות צבאי. גם זה רעיון. למה אתם לא חושבים על זה? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אפשר לפתח את זה, חלוץ מרכזי לא יכול להיות בתפקיד זה אלא אם היה בוגר יחידת הצנחנים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה יודע מה, אתה מחדש. אני יודע שאתה מוכשר ויש לך יציאות, אבל על רמה כזו לא חשבתי. זה רעיון טוב, חברים. כבוד השר, נוכחותך והקשבתך לא פחות חשובות. יש רעיון טוב, אנחנו מדברים על דברים בסיסיים במדינה: דיור, תרופות, ביטחון, ועכשיו התווספה גם הליגה לכדורגל. למה רק הצעת חוק, רעיון, של שירות צבאי כתנאי לקבלת הנחה של 18%? אנחנו מעלים את סל התרופות, נתנה אותו בשירות צבאי; כדי להיות חלוץ מרכזי, כדבריו של חבר הכנסת טיבי, בקבוצת כדורגל, חייבים להיות יוצא שירות קרבי. בואו נחשוב ביחד, כי אין גבול להזיות ולרעיונות של הממשלה הזאת, בראשותו של הבית היהודי, שמועלים כאן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> דקה לסיום, כי קטעו אותי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, זה על חשבונכם. חבר'ה, מי שעונה, זה על חשבונכם. אין יותר, די, דיון ארוך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני רוצה להתייחס לחסמים בחברה הערבית. כשאנחנו מבקשים פתרון לדיור ולתוכניות המתאר במגזר הערבי, אנחנו כל הזמן נתקלים בחסמים. ואם לא נתקלים בחסמים, ממציאים לנו אותם. המושג חסמים הפך להיות מין אויב של כל קבוצות המיעוט, במיוחד בחברה הערבית. אז פעם חסם הביוב, פעם חסם הכביש, פעם חסם דמוגרפי, כל מיני חסמים. אולי מגיע לנו גם לחיות בדירה, איך נגדיר אותה? דיור בר-השגה לערבים. תודה לך, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת פריג'. אני כבר אומר: קריאות ביניים, אם אתם עונים להן, זה על חשבונכם. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. עשר דקות לרשותך. לאחר מכן – חבר הכנסת שמולי, חבר הכנסת כבל, חבר הכנסת בר-לב וחבר הכנסת מיקי רוזנטל. לאחר מכן, הדיון של יהדות התורה. בבקשה, אדוני, עשר דקות. <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת היא שהממשלה מנסה, באמת, צריך לומר שהיא מנסה, היא מנסה להתמודד עם הבעיה הקשה של דיור, ומחירי הדיור. אבל המאבק הזה, כמו כל מאבק אחר, נעשה בצורה ספורדית, ללא גורם מרכז, ללא רעיון מכונן אחד. וכך אנחנו מתעוררים כל בוקר למשמע של יוזמה חדשה, וכל יוזמה זורחת עם שחר ושוקעת עם ערב כאילו לא הייתה. למשל, אותה יוזמה ששמענו הבוקר, שיבוטל המע"מ על דירות לזוג צעיר, עם ילד, בלי ילד – מייד הופיעו כמה התניות; זה רעיון מעניין, אבל כבר ברור שהוא לא ישים, בגלל שיש קבוצות ויש בודדים שיודרו מההקלה הזאת, גם כי הם לא משרתים, גם כי הם לא יכלו לשרת, והם לא יכולים לעבוד, והם כן עובדים, האם לימודים זה כמו עבודה – הלוא זה ברור שזה נועד לנצנץ כמו איזה קסם, זהב באור השמש, ולהיעלם באותו הרגע. אבל זרקו, והיה איזה יום טוב לכמה אנשים שבאמת באמת סובלים ממצוקת דיור אמיתית במדינת ישראל. מאות אלפי אנשים ידם אינה משגת – להשיג דיור שאנחנו קוראים לו "בר-השגה", איזושהי דירה קטנה, סבירה, במחיר סביר. לא יכולים לקנות, יקבלו בהשכרה, ותהיה להם קורת גג מעל לראשם. זה מה שהם רוצים. זה הפך להיות הטראומה הלאומית של אנשים במדינת ישראל, להגיע לדירה. עולם שלם סובב את הדירות האלה. ולכן, גם היוזמה שלפנינו, היא יפה והיא חשובה בפני עצמה, אבל היא לא מצטרפת ליוזמות, כי אנחנו, עוד לא הספקנו לדון בעניין הזה – הופיעו הוותמ"לים, ואחרי הוותמ"לים יופיע משהו אחר. כל פעם מנסים איכשהו להתחכם עם המערכת של התכנון ועם הבנייה כדי להגיע למטרה. ואמרתי, המטרה כשרה והמטרה נכונה ועל המטרה הזאת יש קונסנזוס מלא, אבל הדרכים מבולבלות. אולי היה צריך ראש הממשלה, שגילה לאחרונה את בעיית יוקר המחיה – הוא גילה אותה כשהוא היה בארצות-הברית, הוא לא היה בארץ בשנים האחרונות מסיבות לא ידועות, והוא אמר: אני חוזר, אני מתלבש על הבעיה של יוקר המחיה. בוקר טוב, ראש הממשלה, אבל אנחנו יודעים על הבעיות האלה מזמן. בעיות הדיור, בעיות המזון, הריכוזיות. כל דבר קשור באחר. זה קיים. דנים בזה בכנסת, מדברים בזה בציבור. כל אחד מרגיש את זה בכיסו. אז עכשיו ראש הממשלה אמר: זהו, זה מתקרב. לא ראיתי שהוא עשה משהו מאז שהוא חזר לארץ. ועד שהממשלה לא תחליט שזה מאמץ לאומי, מאמץ בעדיפות עליונה, לא יקרה דבר. וכאן אני רוצה לומר משהו, ושמעתי קודם את ידידי ניצן מדבר על זה: זה לא אסון אם המדינה תבנה. אני לא יודע מה דעתו של השר שטייניץ; הוא ישב שם, במשרד הזה. אולי המדינה גם צריכה לבנות; אולי, כדי להיכנס לתוך השוק הזה, שהוא עמוס בקבלנים וביזמים ובכל מיני מומחי נדל"ן ובכאלה שדוחפים וכאלה שמקבלים. אבל זה הכול איזשהו שוק. והשוק הזה לא פועל בצורה משוכללת. הוא לא יוצר תחרות אמיתית. כי מסתבר שמי שבונה, מוכר, ומי שקובע מחיר גבוה, גם הוא מצליח, ואין תחרות. ואם אין תחרות, סימן שהשוק הזה הוא שוק לא משוכלל. והוא זקוק לתחרות. אז שתיכנס הממשלה ותחליט שבחירום, לשנה, שנתיים, שלוש, היא בונה. ואז היא תשבור את "המונופול של התחרות". היא תשבור אותו. ותיווצר אולי תחרות אמיתית. וכשתהיה תחרות אמיתית אז המחירים יתייצבו ואחר כך ירדו. הלוא זה באמת לא סביר שמחירי דירה במדינת ישראל יהיו 145, 150 משכורות. זה לא סביר. אין דבר כזה. אין מדינות כאלה בעולם. עכשיו אנחנו מתמודדים עם ההצעה הזאת שיש בה, עוד פעם, יש בה רעיונות טובים, והיא נובעת גם כן מרצון להקל ולסייע ולשפר. ואני בשום אופן לא אקח את הרעיונות האלה מידיה של הממשלה. יש, בסדר, ואני שמעתי את שר הפנים מדבר על זה כמה וכמה פעמים. ואני מאמין לו, באמת, מאמין לו שדרך התיקון הזה בחוק הוא רוצה להביא לשיפור המצב. אבל הבעיה העיקרית היא לא, עם כל הכבוד, לא בנייה של פרגולה ולא בנייה קטנה בבית ולא איזשהו חלון שאפשר לעשות בו שינוי, והפעם זה ילך יותר מהר ואנשים לא ישפכו את דמם על מזבח הוועדה המקומית, זה יזוז. כל הכבוד, מצוין, אבל האם בפרגולה הזאת יגורו? האם אנשים יבנו לעצמם פרגולות ואנחנו חוזרים לתקופת התנ"ך? הסוכה? זה יהיה הפתרון? בשורש העניין נשארת הבעיה של אותו ציבור גדול שידו אינה משגת – להשיג דירה, דירה קטנה. לא יכול להיות שגם החוק הזה, שנכנס עם הכוונות הטובות, יוצא כמו בלון שהתרוקן. יוצא החוצה ונשאר בו מעט מאוד. הנושא העיקרי, הנושא העיקרי של דיור בר-השגה לא טופל. לא טופל בהצעת החוק הזאת. והייתה גם יוזמה חשובה, יפה, של יושבת-ראש הוועדה, של מירי רגב, חברתי. היא חשבה שאולי היא תצליח סוף-סוף לשבור את הממשלה, היא תצליח להושיט יד לאותם זוגות ולאותם אנשים שהיא פוגשת, כמו כולנו; שמסתכלים עלינו בעיניים דומעות ושואלים: מה אתם עושים למעננו? אז גם היא נתקלה בזה. אבל הרעיונות הטובים שלה נפלו. נפלו. כי נקבעו הדברים הבאים, אני רוצה לצטט אותם: דיור בר-השגה, שבו אנחנו רוצים, לא יהיה חלק אינטגרלי מהליכי התכנון למגורים. גם בשיווק קרקעות של המדינה לא יובא הנושא של דיור בר-השגה בחשבון. ולכן זה לא יועיל למי שהכנסתו נמוכה, מפני שהדירות ימשיכו להיות יקרות. נכון, הובטח, הובטח שהמדינה תיזום דיור בר-השגה במכרזים שלה. אבל היו כבר הוראות כאלה בעבר, והכוונה לבנות דירות קטנות בדרך הזאת תביא לכך שאולי יהיו דירות קטנות, אבל באותה מידה הן גם יהיו יקרות מאוד, מפני שאם לא ייקבע מחיר לדירה והמחיר הזה יהיה נמוך – אם סתם יגידו דירות קטנות, בכך לא ישיגו דבר. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> המחיר למטר לא ישתנה. גם כאלה שיכולות להיות בנות-השגה, הן לא יהיו – – – <נחמן שי (העבודה):> הן יכולות להיות זולות, אבל הן לא יהיו זולות. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> הן לא יהיו זולות, הן יהיו קטנות. <נחמן שי (העבודה):> מה הן יהיו? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> הן יהיו קטנות ולא זולות. <נחמן שי (העבודה):> אז מה הרווחנו? אנחנו צריכים דירות, גם אם הן קטנות – ואני אומר שיש משפחות שהן גדולות ודירה קטנה קטנה עליהן, אז עדיין המחיר גובר. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> דיור בר-השגה הוא לא בתחום חוק התכנון והבנייה, אלא אם כן אומרים שכל קבלן שמקבל את הזכות לבנות בניין חייב להקדיש לציבור – – – <נחמן שי (העבודה):> נכון, מפני שהכוח כולו נשאר – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> זה דבר שמקומו לא בחוק התכנון והבנייה. <נחמן שי (העבודה):> הכוח כולו נשאר, גם בחוק הזה, בידי הקבלנים, והמדינה נאמנה לדרכה שחס וחלילה לא יאשימו את הממשלה הרפובליקנית הזאת שהיא עושה איזשהו מעשה שמתאים לסוציאל-דמוקרטים. חס וחלילה שלא ייראה, כי מי יודע, אולי אז לא נוכל להיבחר פעם נוספת. הם, לא אנחנו. אז אם המדינה תתערב, היא תחרוג ממעמדה הבכיר. היא לא תיתן לשוק להתנהל. ואם רק משאירים את זה בידי קבלנים, אנחנו יודעים שזה לא יהיה. ולכן אנחנו אומרים שהמדינה חייבת להיכנס לתוך התמונה הזאת פנימה. היא חייבת, בקרקעות שהיא מקצה, לוודא ולהבטיח שאם הקבלן יבנה את הדירות הקטנות והזולות, ועוד, בתוספת של הלוואות אפשר יהיה להגיע אליהן, זה טוב. אבל אם הוא לא מוכן לעשות את זה ואם הוא מייקר את הדירות ואם המחיר לא מפוקח – מפוקח, כן, מה לעשות, גם זה צריך במצבי חירום – המדינה חייבת להיכנס לתמונה, חייבת לקחת אחריות, חייבת לספק את המצרך המבוקש, החיוני, החשוב. אני לא אומר "יוקרתי", כי אין לי פה איזה יוקרה גדולה ואין פה איזשהו משהו אטרקטיבי במיוחד. אבל זה מוצר מבוקש, חיוני, שהממשלה חייבת לקחת עליו אחריות ולעשות אותו. וכך אנחנו מסכמים שגם הניסיון הזה – ואני לא יודע כמה עוד ניסיונות יהיו בקדנציה הזאת של הממשלה – גם הניסיון הזה בתחום של דיור בר-השגה נכשל. ומשום כך נצביע נגד. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת נחמן שי, שסיים לפני הזמן. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. לרשותך עד עשר דקות. לאחריו – חבר הכנסת איתן כבל, חבר הכנסת עמר בר-לב וחבר הכנסת מיקי רוזנטל. <איציק שמולי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני חשבתי שזו הולכת להיות הבשורה הגדולה בתחום הדיור, הבשורה שלה חיכינו מאז ימי המחאה החברתית. כי הרפורמה הזאת, אומנם לא בתצורה הזאת אלא בתצורה קודמת, שמענו עליה מילים מאוד מאוד גדולות, רבות, כמה היא הולכת לשנות את שוק הדיור ולהוריד את המחירים. אני מאמין שכולכם בוודאי זוכרים את האמירה של ראש הממשלה אודות ה"סופר-טנקר" שהולך להגיע ופשוט להוריד את המחירים בבת אחת. ועובדה היא שבשנים האחרונות – אני מברך על התעוררותו של ראש הממשלה, כן? שלא יהיה פה ספק. אני, האמת, גם מאוד מאוד הופתעתי, כי בדיון מיוחד שיזמנו כאן במליאת הכנסת רק לפני שלושה, ארבעה חודשים, כל מה שהיה לראש הממשלה להגיד בעניין של משבר הדיור היה שזה בכלל לא אשמתו, זו אשמתה של ממשלת אולמרט. ובאמת, למי אכפת? כי בחמש השנים האחרונות מחירי הדיור עלו נומינלית ב-80%, וזה בהשוואה לעלייה של 3% בשכר; אפילו פחות. ואני יודע שמצטטים פה כל הזמן את הנתון של המשכורות, ואני חושב שחשוב שאנשים שעולים לדוכן הזה ידייקו. בואו נתחיל לדבר במונחים של משכורת חציונית. זה נתון שהוא הרבה יותר מדויק, בוודאי כשאנחנו מדברים על הזוגות הצעירים – ו-70% מהמשרות הפנויות היום במשק לאנשים בגיל שלי, שמסיימים את האוניברסיטה, הן פחות משכר חציוני של 6,500 שקל. <ניצן הורוביץ (מרצ):> זה אפילו עוד פחות – – – <איציק שמולי (העבודה):> נכון. ואם עושים את החישוב הפשוט הזה יוצא שמחירה של דירה חדשה לא שווה ל-148 משכורות מלאות, אלא ל-244 משכורות. וזה הנתון שעליו אנחנו מדברים. ואם חשקה נפשו של מישהו למצוא איזשהו מפלט בשוק השכירות, אז הרי גם שם אין שום תשובה ואין שום בשורה לממשלה הזאת. כי גם היום, אם אתה איש צעיר או אישה צעירה ששוכרים דירה, אנחנו נאלצים להפריש כמעט 40% מהמשכורת לטובת שכר דירה. ועל הרקע הזה אני מאוד מאוד שמח שראש הממשלה התעורר. יכול להיות, אגב, שההתעוררות של ראש הממשלה הביאה גם להתעוררותו של שר האוצר הבוקר, וגם על זה אגיד תכף כמה מילים. אבל חשוב להגיד כבר בפתח הדברים שיש פה התנגשות אידיאולוגית, כמו שאמרו חברי קודם. יש פה גישה אחת שבאה ואומרת: אנחנו, כדי לפתור את בעיית הדיור, נחתוך בביורוקרטיה, נאיץ את פעולת השוק, את כללי ההיצע והביקוש, ונשמור על רמה מינימלית של מעורבות בשוק הנדל"ן. השיטה הזאת בחמש השנים האחרונות פשוט פשטה את הרגל. ומנגד, יש גישה שבאה ואומרת ומדגישה שלמדינה יש אחריות גדולה יותר בכל מה שקשור לאספקת הצרכים הבסיסיים של האזרחים שלה. דיברו חברים מהאופוזיציה לפני, ניצן הורוביץ ואחרים, על בנייה תקציבית, על ויתור על הכנסות של המדינה מהנדל"ן, ואת הצעדים האלה עד כה הממשלה לא עושה. מה היא כן עושה? עד כה יש שיטה מאוד מאוד מיוחדת לשר האוצר להילחם במחירים: פשוט לצאת כל יום בהודעה חדשה, במטפורות, במילים יפות וגבוהות, שלא רק שלא תורמות להורדת המחירים אלא מביאות לעלייה מתמשכת שלהם ב-8% רק בשנה האחרונה. ועל הרקע הזה אני מגיע לדבר על החוק שמונח פה לפנינו. תראו, לכאורה מדובר על נושא שהוא טכני, אפור, משעמם – תכנון. איזה החלטות חשובות, אומר לעצמו האזרח הממוצע, מתקבלות בתחום התכנון, בתחום האפור הזה? אז לא. בתחום של התכנון נקבע למעשה העתיד של כולנו בשנים הקרובות: איפה אנשים יגורו, מה שכר הדירה שהם ישלמו, כמה תעלה הדירה שהם יקנו, איך תיראה סביבת המגורים שלהם, איזה אנשים יגורו לידם ובסביבתם. ואם אנחנו לוקחים בחשבון – כפי שאמר ראש הממשלה בממשלה הקודמת וכפי שטוען שר הפנים מעל הדוכן הזה פעמים רבות – שזו-זו ספינת הדגל של הממשלה בתחום הדיור, זו ספינת הדגל שתוריד את המחירים, אז אני חושב שהמקסימום שהרפורמה הזאת תעשה, היא תאפשר לעוד כמה אנשים במרכזי הערים לבנות פרגולות, שזה דבר נפלא, אבל זו לא המטרה שלשמה התכנסנו כאן. זו לא המטרה, ולא האמצעי שבסופו של דבר יוריד את המחירים. אין בחוק הזה שום בשורה בכל מה שקשור לדיור בר-השגה. עלו כאן ביקורות שונות ונכונות: יוצרים כאן מערכת תכנון נפרדת, מערכת תכנון שמורכבת מכמה רמות, ועלולה להגדיל את האי-שוויון בין הרשויות המקומיות; יוצרים פה מעין הפרטה מאוד מסוכנת עם מכוני הרישוי במקום לחזק את הגופים הממשלתיים. אבל אני חושב שהביקורת המרכזית שלנו, של חברי סיעת העבודה, על החוק הזה, הביקורת הזאת נובעת ממה שאין בחוק, וזה דיור בר-השגה. עכשיו, אני מתקומם כנגד הריטואל הזה שחוזר בכוונות של הממשלה, ברפורמות של הממשלה, להשתמש במונח הזה, דיור בר-השגה, לשים איזושהי כותרת יפה בחוק – פעם זה בחוק הווד"לים, פעם זה בחוקים אחרים, עכשיו יש דיון על הוותמ"לים – לכתוב: דיור בהישג יד, אבל כשמגיעים לתכל'ס, לדבר, לשאול את שר הפנים או את השר הרלוונטי מה זה בעיניך דיור בהישג יד, לא מוכנים לדבר על הכנסתו של הבן-אדם. ולכן, מירי רגב, זה לא דיור בהישג יד. בואו נמנע את הפניקה ואת התורים של מחר בבוקר. אנשים יקומו בבוקר, יחשבו שהם חייבים למהר, חייבים לרוץ למשרדי המכירות, כי יש להם דיור בהישג יד. אז לא. אין פה שום דיור בהישג יד, ודירות קטנות זה לא דיור בהישג יד; זה דירות קטנות שבמרכזי הערים עלולות לעלות מאוד מאוד ביוקר. ההגדרה היחידה המקובלת בעולם, שגם מדינות אולטרה-קפיטליסטיות, ואי-אפשר לחשוד בערים כמו מנהטן, טוקיו, לונדון, אמסטרדם – אולי אמסטרדם קצת פחות; גם השינויים בצפון אירופה נותנים את אותותיהם – אבל בכל מקרה, אי-אפשר לחשוד במקומות האלה שהם באים מתפיסת עולם סוציאליסטית. ובכל זאת, ראשי המדינות, ראשי הערים באותם מקומות, יודעים מהי החשיבות של דיור בהישג יד בתוך מרכזי הערים. וכאשר מגיעה היוזמה הזאת, והיא שוב פעם, פעם אחת נוספת – הרי מאז המחאה החברתית אומרים לנו פעם אחרי פעם: אנחנו בעד דיור בהישג יד, אבל לא בחוק הזה. תסתכלו מה עושה עכשיו גם חברת הכנסת מירי רגב: היא מצאה לנכון להסתדר עם שר הפנים על הרפורמה בתכנון והבנייה, הבייבי שלו, וחלילה לא לעצור את החקיקה של שר הפנים במה שעלול להיתפס כמקל בגלגלים, להכניס לשם דיור בר-השגה – אבל בחוק של שר האוצר, בחוק הוותמ"לים, זה בסדר; שם זה בסדר לעשות את המלחמות על דיור בהישג יד. ואני בעד, אבל זה לא יכול להיות, אין היגיון לומר שזה מופיע כאן ולא מופיע כאן. ואני מסכם ואומר את הדבר הבא: אני חושב שחשוב מאוד מאוד להבין, גם על רקע הכותרות של היום בבוקר – שבינתיים הן כותרות, ונראה מה יצא מזה – שמול כל הכותרות ומול כל הספינים ומול כל הציניות הבלתי-נגמרת הזאת עומדים עשרות, אולי מאות אלפי זוגות צעירים, והם עומדים ומתמודדים מול מציאות שהיא מתסכלת ומייאשת. הם לכאורה עושים את המסלול הנכון בחיים: הם הולכים לצבא או לשירות לאומי, הולכים לאוניברסיטה, מתחילים להשתלב בשוק העבודה – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבקש לסכם. <איציק שמולי (העבודה):> – – ולא מצליחים לבנות לעצמם חיים כאן במדינה. ואת הדבר הזה לא חוק התכנון והבנייה הנוכחי ולא חוק הוותמ"לים וגם לא הכותרות של היום בבוקר יוכלו למנוע. אז הקריאה שלי מכאן לממשלת ישראל ולקואליציה: להתחיל באמת להתמודד באופן אמיתי עם הבעיה, ובראש ובראשונה לעגן דיור בר-השגה שמתייחס למרכיב ההכנסה בחקיקה. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת שמולי. הדובר הבא – חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חבר הכנסת עמר בר-לב. <איתן כבל (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמים פרלמנטריים, ברשותכם, אני בדיוק עכשיו קיבלתי מסרון ששלח לי לינק לקרוא או לצפות בהישגי הממשלה, ראש הממשלה העלה את הישגי השנה שלו. ואני נאלץ למחזר סיפור שכבר אמרתי בעבר. ככה, צפיתי ב"יוטיוב" בסיפור, ואני צופה ואומר: וואו, איזו מדינה מדהימה. עכשיו, שוב, זה בדיוק יוצא כמו לפני שנתיים, כשראש הממשלה עמד כאן וסיפר בשבחי פועלי ממשלתו, ואו-טו-טו זה יום הנישואים שלי ושל נועה רעייתי. ואני כנראה ארצה לנסוע שוב לאותו מקום שראש הממשלה ממליץ עליו, חבר הכנסת ראובן ריבלין, כי הכול כל כך מדהים שם, הכול כל כך – הכביש לירושלים כבר ממש או-טו-טו, המחלפים, הכול או-טו-טו והכול נהדר. ומאו-טו-טו לאו-טו-טו אנחנו מגיעים לחוק התכנון והבנייה. אדוני השר, אני מצטער שאני מטריד אותך ככה, שאתה – חוק התכנון והבנייה, הרפורמה – זה לא חוק, זו הרפורמה בתכנון ובבנייה. והרפורמה בתכנון ובבנייה, אנחנו נעמוד כאן בעוד שנה, אני מניח, למגינת לבי, אבל זה יהיה המצב, והממשלה בעוד שנה תעמוד על תלה – אני יכול לברך, להתפלל, אבל זאת הנחת העבודה שלי – ואנחנו נחזור ונמצא את עצמנו באותו מקום בדיוק, אבל בדיוק. גברתי היושבת-ראש, אם היה אפשר לבנות יחידות דיור מהמילים שנשפכו פה מעל הבמה על רפורמה ועוד רפורמה ועוד רפורמה, כאילו הבעיה היא ברפורמות. בסוף, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, זה לא קשור לשום רפורמה. נכון, יש דברים לתקן, יש דברים לשפר, יש דברים לעשות. תמיד. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> ומעניין לעניין באותו עניין, כבל, תאר לך שהיום בערב היה עובר החוק שהוגש בקדנציה הקודמת. <איתן כבל (העבודה):> כן. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> שגם אותו מנענו מלהעביר. <איתן כבל (העבודה):> נכון. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> פה יש עוד איזה תיקונים, יש פה איזה שיפורים. <דוד אזולאי (ש"ס):> מי מנע אותו? <איתן כבל (העבודה):> לא, בסדר גמור, לא לא. אני אומר, מה שאומר היושב-ראש: תראה – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> עשית עבודה נהדרת כדי לצמצם שם דברים שהיו מנוגדים לרפורמה. <דוד אזולאי (ש"ס):> בגלל זה טרפדו אותי. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> נכון. <איתן כבל (העבודה):> כי אתה רצית לסדר את העניין, לעשות את החוק – לא באותה הזדמנות לדרוס את הכול. הרי מה העניין? מישהו מפריע לממשלה לבנות? הרי מה העניין? הציבור יכול לחשוב, אל מול מי היא עושה רפורמות? אל מול עצמה. אל מול משרדי הממשלה. יש אזרח שמנע עד היום הקמת יחידות דיור? יש איזה אזרח באיזה יישוב שמונע מהממשלה לעשות את המוטל עליה? מי מונע את זה ממנה? מי הגורם המעכב מספר אחת? וכל הזמן עומדים כאן ראש הממשלה ושריו ומספרים על רפורמות חדשות. הם מאתגרים את עצמם ברפורמות. יד אחת של הממשלה עוצרת, יד שנייה עושה רפורמה, ויד – הרפורמה לא מתאימה לה, אז היא צריכה לשנות את הרפורמה לרפורמה חדשה. מישהו בדק כמה רפורמות עשתה הממשלה הקודמת? רק בנושא תכנון ובנייה. חבר הכנסת ראובן ריבלין, אתה יודע כמה רפורמות נעשו. ומה קרה? מה קרה? נבנו יחידות דיור? רק מה, כל פעם מאתגרים אותנו בשמות חדשים. הדבר היחידה שנוצר כאן זה שמות חדשים לרפורמות. בפועל יחידת דיור אחת לא נבנתה. ואני אומר פה לאזרחי מדינת ישראל, באמת, שאין להם לצפות, בכמות המלל שנשפכת, שיחידה אחת הולכת להיבנות ולשנות את המצב. לצערי, אני אומר את זה בכאב גדול. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת דוד אזולאי. <עמר בר-לב (העבודה):> לא, סליחה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> סליחה, סליחה, צודק בהחלט. הדובר הבא – חבר הכנסת עמר בר-לב. דוד אזולאי, יש לך עוד זמן. אחריו – חבר הכנסת מיקי רוזנטל. השעה נותנת את אותותיה. טוב שקפצת, אחרת הייתי – – – <עמר בר-לב (העבודה):> מילא עלינו, אבל עלייך? גברתי היושבת-ראש, אני אומנם לא חבר בוועדת הפנים ואני לא מכיר לפרטי פרטים את הצעת החוק הזאת, אבל אני יודע, למרות זאת, כאזרח מדינת ישראל, שקיימת מצוקת דיור במדינת ישראל. לא צריך להגיע לכנסת בשביל להבין את זה ולהכיר את זה. חסרות הרבה דירות, בוודאי – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> יש לך חוש הבחנה – – <עמר בר-לב (העבודה):> הבחנה חדה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – יוצא דופן. <עמר בר-לב (העבודה):> תראה, לנוכח המליאה המלאה, הבחנות יוצאות דופן הן מאוד חשובות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מאז שהפסקתם להחרים היא באמת – – <עמר בר-לב (העבודה):> כן, התרוקנה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – התמלאה. <עמר בר-לב (העבודה):> מדינת ישראל נמצאת במשבר דיור – שוב, זה לא סוד גדול – ואני גם יודע מהניסיון האישי שלי שהתמודדות עם משברים זה לא דבר פשוט. אי-אפשר להתמודד עם משברים בצורה, נקרא לזה רגולטיבית, בצורה רגילה. כולנו זוכרים את גל העלייה הגדול מברית-המועצות לשעבר בתחילת שנות ה-90, כאשר מאות אלפי יהודים עלו לארץ והייתה בעיית דיור מאוד מאוד קשה, והיה צריך ליישב תחת קורת גג את כולם. וממשלת ישראל עשתה את זה. שר השיכון היה אריאל שרון. אי-אפשר לומר שהוא הקפיד על כל פסיק ברגולציה, אבל הייתה משימה, והמדינה נרתמה למשימה הזאת וביצעה. אז לכן אני לא בא להתייפייף כאן ולומר: אוקיי, יש לנו בעיה, אז בואו נקיים את כל הכללים ואת כל הנהלים, ואפילו את כל החוקים, אני יכול לומר, כי אנחנו בשעת-חירום. בשעת-חירום צריך לעגל פינות. צריך לעגל פינות. אבל למרבה הצער, הצעת החוק, עם כל הכוונות הטובות שעומדות מאחוריה – ועומדות מאחוריה כוונות טובות – חוטאת לדבר החשוב ביותר, והוא, כפי שנאמר כאן לפני, דיור בר-השגה. היא אומנם מתייחסת לדיור בר-השגה, אבל ההתייחסות בעיני היא עמומה ולא בהירה, וזה המצב המסוכן ביותר. המצב המסוכן ביותר זה בתקופה של משבר, שמחליטים במודע לעגל פינות, והתמונה לא ברורה והכללים לא ברורים, ואז אתה כבר לא יודע אם אתה מעגל את הפינה הנכונה או את הפינה הלא-נכונה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> זו הפינה של מפלגת העבודה. <עמר בר-לב (העבודה):> יש בהצעת החוק הזאת כמה שינויים ראויים, אין מה לומר, ונחוצים, אבל לצערי הם מעורבבים בכל מיני המלצות ושינויים ותיקונים אחרים שהם מאוד מאוד בעייתיים. אולי אני נאיבי, אבל בעיני חוק טוב, בוודאי חוק האמור לקצץ בתהליכים והליכים, צריך להיות פשוט וברור. והחוק הזה הוא לא פשוט וברור, ובוודאי הוא לא משיג המטרה העיקרית שלו. רפורמה צריכה להיות ברורה, וכפי שנאמר, יש כאן המון דברים שהם באוויר, שלא ברור איך יתנהלו, מי יתנהל, מי יקבע, מה יקבע וכן הלאה. אתן דוגמה אחת או שתיים. שוב, אמרתי מראש שאני לא מומחה בפרטי החוק הזה, אבל למשל החוק קובע כי בכל פרויקט גדול של 100 יחידות דיור ומעלה יחייבו את היזם לבנות דירות קטנות. אבל מי כמונו יודעים שדירות קטנות בישראל אינן בהכרח דירות זולות, ובוודאי אינן בהכרח דירות בנות-השגה. וכדי להוסיף על העמימות הזאת מציין החוק כי אם הוועדה תחשוב שאין צורך לחייב בבניית יחידות קטנות, אפשר יהיה לוותר על כך בתנאים כאלה ובתנאים אחרים; אבל לא מצוין מה יהיו אמות המידה שלאורן אסור יהיה לוותר ולאורן מותר יהיה לוותר. ושוב, זה יוצר חלל בחוק שהוא מאוד מאוד לא ברור ונתון לפרשנויות מרובות. אין בחוק שום התייחסות ליכולת התעסוקתית ולמצב הכלכלי לגבי קבלת דיור בר-השגה. לכן, לא אתפלא אם בסוף הפרויקטים יהיו לאוכלוסייה חדגונית בעלת הכנסה גבוהה יחסית, ולא לאלה שידם אינה משגת. וכמובן, חסרים בחוק הזה עוד לא מעט דברים. לסיום, הרשו לי לדבר על המסלול בחוק המאפשר ליזמים להגדיל זכויות בנייה עבור הקמת פרויקטים להשכרה במחיר השוק. לפי המוצע, האלמנט של הפיקוח על מחיר השוק מתבטא רק באיסור להעלות את שכר הדירה ביותר מהמדד פלוס אחוז, אחוז אחד, שהשר יקבע בעת חידוש החוזה. ראשית, האם מדובר באחוז אחד או באחוז? לא ברור, אני מודאג. אני אתן דוגמה. העוזרת הפרלמנטרית שלי, שיר, משלמת שכר דירה מופקע על דירה קטנה בתל-אביב, וכל שנה הוא עולה על-פי המדד בלבד. עכשיו, על-פי החוק הזה תהיה לגיטימציה לבעל הדירה שלה להעלות לה יותר את שכר הדירה. ממש לא הגיוני. מעבר לזה, במחירי השכירות המופקעים שקיימים היום, המחיר הוא מחיר שוק, אבל רחוק מלהיות משהו שמשאיר לך בסופו של דבר כסף לקנות במכולת. הרעיונות לקיצור תהליכי הבנייה והוזלת הדירות חשובים ביותר, אבל כשבונים ב"פל-קל", אל לנו להתפלא כאשר התקרה קורסת לנו על הראש, וזה מה שיקרה במקרה זה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת עמר בר-לב, על שמירה על הזמנים. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – כאשר הביקוש הוא הרבה יותר גדול מההיצע, מחיר השוק הוא לא מחיר שיכולים לעמוד בו, הוא לא מחיר סוציאלי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת מיקי רוזנטל יעלה לדבר. יש לך חמש דקות. לאחר מכן יתחיל הדיון של סיעת יהדות התורה. חבר הכנסת מקלב, מייד לאחר מכן. אחריו – חבר הכנסת מוזס. בבקשה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השעה מאוחרת, הפירומן לא פה. הפירומן זה שר האוצר, זה שברוב ליצנותו מתכוון עכשיו לזרוק נפט למדורה של מחירי הדיור העולים. <דוד אזולאי (ש"ס):> – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> אז אני מסביר. תראה, יש בעירה גדולה. מחירי הדיור בוערים. בא שר האוצר, אחד שטען שהוא לא מבין בכלכלה, והולך לשפוך נפט – וזו תוכנית הזויה לחלוטין – על המדורה הזאת ולגרום לעליית המחירים, ואני אסביר את כל העניין. קודם כול, איך אני יודע את זה? כי כל הקבלנים אומרים: יופי, יופי. אם הקבלנים אומרים מצוין, סימן שהתוכנית טובה לקבלנים וגרועה לעם ישראל. זה דבר אחד. אבל בואו נהיה רגע יותר רציניים. תראו, חברי העלו פה כמעט את כל הפתרונות הנחוצים. כדי להתמודד עם בעיית עליית מחירי הדיור במדינת ישראל, יש שתי אפשרויות: או לנקוט פעולה דרסטית או לנקוט פעולה רב-שכבתית, רב-משימתית, מסודרת ומאורגנת. הפעולה הנדרשת הוזכרה פה כבר על-ידי אחרים, וננקטה על-ידי שרון ואחרים: נדרשת בנייה ממשלתית של 100,000 דירות, עכשיו, מייד, לאלתר, בלי תירוצים, בלי לבלבל את המוח, בלי כל מיני תוכניות עוקפות. זה גם לא המצאה; לא צריך לנסות את זה. הזכיר חבר הכנסת הורוביץ שכבר ניסו את זה וזה עבד. זה פתרון כשיש חירום, והמצב הוא מצב חירום, אפשר להחליק. עכשיו, זו ממשלה ניאו-ליברלית, היא לא אוהבת להתערב בשוק, והיא לא תעשה את זה, לצערנו. אז יש עוד דרך להתמודד עם מחירי הדיור, וזה לנקוט שורה של צעדים, אבל שורה שלמה של צעדים, שמטפלים בכל המישורים של הבעיה, ולא רק בתחום הביקושים, כמו שהממשלה הזאת מנסה לפעול – רק לפי הביקושים, בלי שום הבנה שיש ביקושים שונים וצרכים שונים ובעיות שונות. ובכן, רק בשביל לסבר את האוזן, תראו: נאמר שהתוכנית הגאונית של שר האוצר לאפס את המע"מ היא תוכנית נכונה. נאמר. תכף נסביר למה היא לא נכונה, אבל נאמר שהיא נכונה. היא מטפלת בסך הכול ב-8% מרוכשי הדירות, כי כשאתה מוריד את כל אלה שלא עשו צבא, את כל אלה שאין להם ילדים, את כל אלה שהם גרושים, את כל אלה שהם נכים, את כל אלה שלא יכולים לקנות דירה, בלה-בלה-בלה לא משנה – 8% מרוכשי הדירות, או 20% מרוכשי הדירות החדשות. מה המשמעות? שגם אם התוכנית תהיה מאוד מוצלחת, מדינת ישראל תשקיע 2 מיליארד שקלים כדי לטפל ב-8% מרוכשי הדירות; התוכנית הגאונית הזאת לא מטפלת ב-92% מרוכשי הדירות האחרים, ועל זה עם ישראל ישלם 2 מיליארד. עכשיו, מה זה ישלם 2 מיליארד? 2 מיליארד יהיו חסרים בתקציב. ייקחו את זה כמובן במסים אחרים. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> יעלו את המחיר ל-92%. <מיקי רוזנטל (העבודה):> רגע, עוד לא גמרנו להסביר. קודם כול אנחנו מסבירים – אני מנסה להסביר למה גם אם התוכנית הזאת טובה, היא לא תשנה דבר וחצי דבר במחירי הדיור. מה צריך לעשות? הוזכרו שורה שלמה של מעשים שחייבים לעשות אותם בו-זמנית: אחד, זה לטפל כאמור בשוק השכירות. בית לא חייב להיות בית שלך; גם בית שכור הוא בית. אם אפשר לשכור דירה לטווח ארוך, כמו שמקובל בארצות אירופה, אזי אדם סביר, שלא יזרקו אותו כל שנה מהדירה כי בעל הבית השתגע במחיר השכירות, יכול לגור בדירה שכורה, וטוב לו. אבל במדינת ישראל השוק הזה פרוץ, כל שנה מעלים לך את – אין לך ברירה. גם אם אין לך את האמצעים, דוחפים אותך לכיוון השוק של רכישת הדירה במקום השכירות. כמובן, הוזכר פה כבר: נצטרך לטפל במכרזים במחיר לקונה, ועוד שורה של צעדים שהם ממש הכרחיים. אבל אני רוצה להסביר למה התוכנית של שר האוצר לאפס את המע"מ תעלה את מחיר הדירות. הרי זה נורא פשוט. תראו מה יקרה. כבר היום, בגלל ששר האוצר הוא תאב פרסום, והייתה חשובה לו הכותרת בעיתון – אני לא מכיר את הפראייר שילך לקנות דירה היום אם בעוד חצי שנה או שלושה חודשים מחיר הדירות החדשות ירד, נכון? נמתין ונחכה. מה יקרה? תהיה ירידה מסוימת עכשיו בביקושים, כי אנשים יתאפקו ולא יקנו. אז תהיה ירידה מסוימת, והשר יגיד: וואו, תראו, הצלחתי. אבל ברגע שהתוכנית הזאת תצא לפועל יהיה כזה ביקוש אדיר ויהיה כזה לחץ; הרי כולם ירצו לממש, מי הפראייר שקודם לא רצה לקנות כי מבטלים את המע"מ, ועכשיו לא יממש את האפשרות הזאת? וכולם ירוצו לקנות דירות, ומחירי הדירות יעלו לשחקים, לשמים, ונבזבז 2 מיליארד שקלים, ושום דבר לא יצא מזה. מחירי הדירות רק יעלו. ולכן אני מציע לשר האוצר להכניס את הגפרורים לכיס, לחשוב רגע לפני שהוא מדליף לעיתון. כל מי שמבין מעט בכלכלה, מנגיד בנק ישראל, דרך היועצים הכלכליים, דרך פקידות האוצר – חוץ מהקבלנים, שכאמור מרוצים, כי הם כנראה הולכים להרוויח מזה – כל השאר רק יבכו, ולכן כדאי למשוך את ההצעה המטופשת הזאת כמה שיותר מהר, לפני שהיא תצבור תאוצה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת רוזנטל. חבר הכנסת אורי מקלב, ראשון הדוברים מסיעת יהדות התורה, ואחריו – חבר הכנסת אליעזר מוזס וחבר הכנסת ישראל אייכלר. לאחר מכן ידבר חבר הכנסת דוד אזולאי. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, סיעת יהדות התורה נתנה חופש הצבעה לחבריה בחוק הזה, ולא בכדי, מכיוון שאנחנו מזהים – בכל אופן אני, אני ודאי מדבר בשם עצמי – אנחנו מזהים רצון וכוונה אמיתית לראות ולגעת בליבה של הבעיות הביורוקרטיות והחסמים שיש בוועדות המחוזיות, המקומיות, בתהליך העירוני של מתן היתרי בנייה, הגשת התוכניות ואישור התוכניות; מזהים אותן ומנסים לפתור. אנחנו תכף נגיע אם באמת הפתרון הזה הוא פתרון באמת ישים, הוא פתרון נכון, ואם הוא פתרון כולל. אבל כוונה נכונה יש פה. זו לא הייתה סתם הכרזה של וד"לים, ות"לים, ולל"ים, בלי דברים שעומדים מאחורי זה, או שהוכיחו – עד היום הוכחנו שלא קרה שום דבר – אלא תוכנית מקצועית, מפורטת, שנגעה וחתכה בכל התהליך של מתן האישורים, אישורי בנייה והגשת התוכניות, וניסתה להקל את הביורוקרטיה. זה עוד יותר נכון, לכן אנחנו נתנו חופש הצבעה – מי שחושב שהתוכנית הזאת, המגמה או ההכרזה, היא נכונה. יש לנו גם הסתייגויות, וגם דברים שלפעמים לא נעשו, או שלפעמים יכול להיות שזה לא יהיה ישים. אדוני שר הפנים, אני הודיתי על הכוונה, ואמרתי שאנחנו נתנו חופש הצבעה בגלל שאנחנו חושבים שיש כוונה נכונה בחוק הזה, בניסיון לפתור את הבעיות האמיתיות שיש. אנשים שהכריזו על זה, ואתה שדחפת את הרעיון הזה, מכירים טוב את הבעיות, מכירים טוב את החסמים, וניסו לפתור. יכול להיות שיש לנו מחלוקת אם לא נעשה פחות מדי, או צריך לעשות הרחבה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – אותם חסמים בלי להיזקק לחוק הקודם, שהלך הרבה מעבר לדברים שהם לא היו בעינינו – – – בר-השגה הוא תוספת של הוועדה. <שר הפנים גדעון סער:> החוק הקודם היה רפורמה עם בלמים: להעביר לוועדות מקומיות, ומצד שני, איך מושכים את זה בחזרה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> הייתה כאן אופוריה – – – הייתה ריאקציה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> נתנו סמכויות. אני חושב שהיה כאן לימוד נכון של הבעיות, גם של החוק הקודם. אבל הזמן קצר, אני לא יכול להרחיב בעניין הזה. ולכן אנחנו חושבים, ואנחנו מברכים אותך על הגשת התוכנית, משום שהיא נעשית מתוך רצון כן. <שר הפנים גדעון סער:> נכון. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אבל במיוחד זה בולט לאור התוכניות האחרות, כפי שהזכיר חברי חבר הכנסת רוזנטל – ההכרזה של היום, ואני מקווה שזה לא היה מחוסר פרגון לשר הפנים על התוכנית שהיום אמורה, הייתה אמורה או אמורה היום להיות מאושרת בכנסת, להגיש תוכנית אחרת שאולי תאפיל על תוכנית אמיתית יותר וכנה יותר, ולהכריז שאנחנו נותנים – איך אנחנו נפתור את בעיות הדיור – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> לא חשבתי על זה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> לא חשבת. הראש שלך הוא לא מספיק – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> זה רעיון יפה מאוד. עכשיו, אתה יודע מה זה? פתאום זה מסתבר שהמהלך שלו היה כל כך שקוף – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אתה לא כל כך הרבה זמן בפוליטיקה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – שר הפנים – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אשריך, אשריך שאתה לא חושב מעוות, אשריך. תודֶה, תישאר בתמימות הזאת. אבל מה לעשות, אני כמה שנים יותר, ואנחנו גם נכווינו מכמה דברים וראינו. וכפי שאמרת נכון, מדובר על אחוזים מסוימים, אבל כל ההכרזה הזאת לא ישימה בגלל שלא נותנים לזה גיבוי; היא לטווח ארוך עד שיגיעו למחירים של באמת מינימום, של דירות, וככה יצליחו ליישם. בעיית הדיור, מצוקת הדיור היא לא רק לאוכלוסייה – אי-אפשר לפתור אותה רק לחלק מהאנשים. היא הרי קיימת בכלל הציבור. אם למישהו מחלק מסוים יקר – אם אני צריך עכשיו למכור את הדירה שלי, לקנות דירה יקרה, אני לא אוריד את המחיר של הדירה שלי, הישנה יותר, בגלל שאני לא מקבל דירות יותר בזול, וכך הלאה. זאת הכרזה שאין מאחוריה שום דבר, לא מגבים אותה, לא מקצועית, לא ערכית, גם לא משפטית; אין ספק, זה גם לא יוכל להיות מיושם מבחינה משפטית. אבל להכריז דבר כזה, מסיבות כאלה ואחרות, אבל במיוחד בשיטה הזאת של להסית את הציבור – כל כך קל, אנשים שנמצאים במצוקה, לבוא ולהסית אותם, להגיד להם: אני אתן לכם תוכנית, אני אוריד לכם, אבל אני לא אתן לכולם; הטבע של אנשים – אני אתן זה לחלק, כאילו שזה יותר ישים. ובצביעות הזאת, להגיש תוכניות בהיתממות: אני לא שונא, אני לא שונא את הציבור הזה; אני לא שונא את הזועבים ואני לא שונא את החרדים – שאני לא רוצה בממשלה, להצטלם עם מישהו עם חליפה וכובע, עם זקן. אני לא מסוגל להיות בקואליציה עם חרדים, זה לא – מי אמר את זה? אני לא מסוגל, בגלל – אני לא מוכן להיות בתמונה אצל הנשיא עם אנשים עם זקן ופאות. ויגידו שזה לא מפלגת שנאה? ולא רק – מי שאין לו שנאה לציבור מסוים לא יכול להציע כזאת הצעה, בגלל שאם יש מצוקה למישהו, איך אתה יכול להגיד לו שמכיוון שלא היית, לא שירתָ, אתה לא יכול – הוא, כבר פתרו לו את הבעיה? אתה לא יכול לפתור לו, כפי שאמרת? המצוקה לא קיימת אצל כל אחד? ואם הוא לא היה בצבא והוא עובד, הוא משלם מסים, לא מגיע לו? איזה הגינות יש בכלל בהצעה הזאת? מה קשור השירות לבעיה, שהיא כל כך אקוטית? אתה רוצה לשפר – תיתן יותר כסף. יש, לא חסרות בעיות. זה מראה, לא הייתה כוונה, רק בשביל שנאה. והכי גרוע זה הצביעות, לכסות את זה ולא להגיד את זה, כי הוא יודע שאם היה ידוע והוא היה מקבל את החותמת, אז היינו מסירים את המסווה מפניו, של השנאה הגדולה לאוכלוסיות מיעוט, במיוחד לערבים ולחרדים, במיוחד, כפי שהוא התבטא, כפי שאמרתי. והציבור לא היה מקבל את זה, אבל ככה – מקבל. עכשיו לגופם של דברים, אדוני שר הפנים. כפי שאמרנו, יש בדברים האלה באמת כדי לגעת בליבה של הדברים, אבל אנחנו בכל אופן חשבנו שהיה נכון לעשות את זה בתהליך, בתהליך של פיילוט, ולא לשים את כל הביצים בסל אחד. מדוע? מפני שאנחנו חוששים שבסופו של דבר יהיו קשיים, אם על-ידי פקידים, אם על-ידי כך שהחברות האלה, מכוני הבקרה, לא יוכלו לעמוד במשימה שלהם – אני אביא את עולם הדימויים שלי, ואני אביא, אדוני שר הפנים, גם את עולם הדימויים שלך, כשהיית שר החינוך: מ"מרמנת". ראיתי הרבה חברים שהתבטאו שתאגידי המים זה דוגמה לאיזה הפרטה שבסופו של דבר לא הצליחה. בעיני היא בחלקה כן, בחלקה לא. אבל למשל נושא כמו מיקור-החוץ שיש במשרד החינוך בהגשה, בכל הדברים הביורוקרטיים שהמשרד הוציא החוצה – זה הוציא את זה מהמשרד אבל זה לא הקל על אנשים. לכן, בחלק הזה זה באמת בעייתי ולא יכלו ליישם את זה עד הסוף. לא זו אף זו, בסופו של דבר מי שמשלם את המחיר של מכוני הבקרה זה התושבים. זה יעלה מחיר. מכוני הבקרה האלה זה מחיר. אומנם נאמר – ואני רוצה לקוות, ואני פונה אליך, שבערים חלשות, בעיריות חלשות, ייתנו איזו תמיכה כדי להקים את מכוני הבקרה; אבל רוב הציבור, מי שישלם, מי שהגיש בקשה להיתר למרפסת ישלם כמה אלפי שקלים יותר, וכן הלאה וכן הלאה. זה מייקר את הבנייה בסופו של דבר. נכון שזמן זה גם כסף, בתהליך, אבל אנחנו בשלב הזה מייקרים את הדברים. מעבר לזה, מה שאני רואה, דבר עקרוני לכל האורך, יש כאן גם כרסום בסמכות של נבחרי ציבור. אנחנו מביאים אנשים שנקראים "יועצים", ונותנים להם, אומנם לא סמכות של הצבעה אבל בסופו של דבר מביאים אדם מבחוץ שנוגע. אנחנו לא סומכים על אותם נבחרים, לא מטילים עליהם את העול ואת האחריות. אנחנו מביאים יועצים חיצוניים שישבו בתוך הוועדות האלה. הסמכות ובמלל שאנחנו נתנו להם, עם סמכות-היתר ליועצים משפטיים, היא יכולה לגרום, בחלק הזה של נבחרי ציבור – ובזה אני חלוק על חבר הכנסת רוזנטל, אני מגיע מעולם אחר שיש גם בעיריות, יש נבחרי ציבור, צריך לתת להם סמכות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. נא לסיים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מסיים. עכשיו, יש דברים שבהם ביקשנו להרחיב את הרפורמה הזאת ולא הצלחנו, ואביא את הדוגמה, ובזה אסיים, דוגמה אחת קלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ממש מהירה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> סמכויות שכן יש לתת לוועדות המקומיות – זה דווקא לפרטני, לא הקבלנים. לדוגמה, עד 140 מטר הרחבה, כפי שהחוק מכיר בהרחבה עד 140 מטר שהיא הרחבה שאין עליה היטל השבחה, כי היא הרחבה לגיטימית, ובתנאי שהיא גם לא תהיה כל – לא מ-30 מטר להרחיב ל-140 מטר. אדם שיש לו דירה של 90 מטר או 100 מטר והוא רוצה להרחיב עוד, 40 מטר – שם כן לתת את הסמכות לוועדות המקומיות, כי הוועדות המקומיות יודעות את הדברים, והן יכולות בזה לפתור את כל הסחבת וכל הביורוקרטיה בוועדה המחוזית, ששם זה לוקח שנים – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – כי בנקודתי, בתוכניות הנקודתיות לא צריך להגיע למחוזית. אין לזה היבטים כאלה גדולים. אלה היבטים של כל אדם שמרחיב את הדיור שלו. שם היה אפשר להקל מאוד, וגם לפתור את בעיות הדיור. כל אלה שהם מרחיבי דיור – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מסיים. – – יוכלו באמת לעשות את זה בצורה הרבה יותר קלה ובצורה יותר מהירה. יש עוד כמה דברים, אבל מכיוון שהזמן קצר אני חושב שאני צריך להפסיק. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חשבת נכון. אני מודה לך, חבר הכנסת מקלב. חבר הכנסת אליעזר מנחם מוזס, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אייכלר. אני שוב מבקש לעמוד בזמנים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ובראשם ידידי שר הפנים חבר הכנסת גדעון סער, על הצעת החוק ביוזמתך אני מברך אותך, ואנחנו כולם מברכים אותך. אני באמת מקווה שחוק זה יביא להקלה ואולי לקץ הביורוקרטיה המקרטעת בתחום הרגיש ביותר והמעיק על חלקים גדולים מהאוכלוסייה, בעיית הדיור, שמדברים עליה כל כך הרבה שנים. אני מקווה שחוק זה יביא – – – <שר הפנים גדעון סער:> אתה היית מהראשונים, עוד לפני שפרצה המחאה על הדיור, ואני תמיד מזכיר אותך. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> נכון, אני אפילו הייתי הראשון שהקים כאן שדולת דיור לפני שבע שנים, והייתי יושב-ראש השדולה הזאת, וזעקתי וצעקתי על מצוקת הדיור. שבע שנים כבר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נשארת עד שעה כזאת כדי לתת את הברכה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אבל עכשיו רואים כבר אור בקצה המנהרה, ולא – אולי אפילו אלומת אור, לא קרן אור אלא אלומת אור באפלה המתמשכת, ואני מקווה שבאמת אנחנו נתמוך. אנחנו תומכים בחוק שלך, ואני מקווה שאנחנו נראה את הפירות של החוק הזה. מה שמפריע לי, כי רק היום "התבשרנו" על תוכנית הנדל"ן החדשה של שר האוצר, ואני חושב שיובל שטייניץ, שהיה שר האוצר הקודם, לא היה מעז להביא כזאת תוכנית, שמדירה את הציבור החרדי, עם הנחה במס ערך מוסף על הדירה הראשונה, ולשים בלם – – – <שר הפנים גדעון סער:> – – – לשר האוצר עוד כמה יתרונות, גם הנקודה שציינת, אבל לא – היו לו עוד כמה יתרונות. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אז יש לו עוד כמה נקודות, אני אביא – בהחלט. אבל הנקודה הזאת, אני חושב, לקחת ציבור שלם ולהחליט שהם מחוץ לגדר בכל הנושא הזה של הדיור, זה דבר חמור ביותר. כבר קיצצו לנו, האוצר קיצץ לנו כבר מכל הכיוונים, ועכשיו גם את קורת הגג תיקחו לנו? איפה אתם רוצים שנתגורר? כבר היום מתגוררים בירושלים של מטה ובירושלים של מעלה, אם זה במרתפים ואם זה על הגגות. רוצים להכניס אותנו מאחורי גדרות התיל? אולי, לפי חוק הגיוס החדש, אם לא ניתן 5,200 תלמידי ישיבות כמס גולגולת לצה"ל, כל השאר הרי מקומם בכלא בעוד שלוש וחצי שנים, ואז זוגות צעירים לא יצטרכו בכלל דירות, לא יהיו זקוקים לדיור. הם ישבו בבתי-כלא. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שמהתוכנית הזאת של הדרת חרדים רק בונים חומות של שנאה, כפי שראינו בבית-שמש. הניסיון הנואל של הצד החילוני, שלא ברר במילותיו ושפך אש וגופרית על הציבור החרדי, הכרזות הענקיות בבית-שמש שקראו לעצור את ההתחרדות, או שבית-שמש אינה עירם, חלחלו והקרינו שנאה בקרב חלק נכבד מאוכלוסיית בית-שמש הכללית, יהודים טובים, אבל ההקרנה של השנאה וההסתה הורגשה בכל צעד ושעל. והניצחון של המפלגות החרדיות, ובראשן ניצחונו של ראש העיר, שהיה המושמץ, בה"א הידיעה, הוא הניצחון הגדול גם על הבג"ץ וגם מול גורמי השנאה ומפיצי ההסתה למיניהם ולמחוזותיהם. קריאתו של משה אבוטבול, ראש העיר, שהיה היום כאן, בכנסת, ראש העיר הנבחר, לכל הסיעות, להצטרף לניהול העיר, להביא להורדת מפלס השנאה ולהביא להמשך שגשוגה ופיתוחה של העיר בית-שמש, צריכה ליפול על אוזניים כרויות, ובפרט שלך, שר הפנים, שאתה היית הראשון אחרי – אדוני שר הפנים, אני רוצה להזכיר לך שהיית הראשון אחרי הבחירות הראשונות בבית-שמש שאמר שאתה רואה שכל הניסיונות האלה לפסול את הבחירות סופם לא יצלח, וצדקת בדבריך. ועכשיו עליך מוטלת החובה גם להביא לידי הורדת החומות בין חילונים לחרדים. ראש העיר קורא לכולם לבוא, להצטרף לקואליציה, ובוודאי לא לתת את ההזדמנות למפגינים שמפגינים כדי לבתר את העיר לשני חלקים. כי מה יאמרו אחר כך? בואו נבתר גם את ירושלים לחילונים, לחרדים, לערבים. איזה מושג זה, ביתור העיר? אני רוצה לומר לך שהייתה תעמולה אדירה היום להפגנה, וכפי שאתם רואים בכל המכשירים, בסך הכול היו בקושי 20 איש שבאו לצעוק – לבתר את העיר, להרוס את העיר. אני רוצה לומר לכם, הדברים האלה רק גורמים להקצנה. אני זכיתי להיות בחג הפורים במחיצת מרן האדמו"ר מוויז'ניץ שליט"א, ועל רקע חוק הגיוס. אז מה אתם חושבים? מה היה המוטו? "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה"; ה' הוא מלכנו ולו אנחנו עבדים; התורה היא מקור חיינו, ולה אנחנו משועבדים; בשלטון עוקרי הדת אין אנו מאמינים, ובחוקותיהם המרושעים אין אנחנו מתחשבים; בדרך התורה נלך באש ובמים לקדש שם שמים. זה היה המוטו. כל זאת מדוע? כי חוק הגיוס בכפייה שעבר בשבוע שעבר הוא אות קין לממשלה זו. ההצלחה היחידה של החוק הזה היא העמקת השסע בין חרדים לחילונים ובניית חומות בין החרדים לדתיים-לאומיים, כולל חרד"לים. ומעל הכול – להביא לאחדות החרדים, כפי שראינו בהתכנסות שלוש מועצות גדולי התורה, ולאחר מכן בעצרת האדירה. עכשיו הציבור החרדי ממתין למוצא פיהם של גדולי ישראל, שעומדים להתכנס בזמן הקרוב ולהחליט על המשך המאבק בנושא הזה. אדוני שר הפנים, אני אתמוך בחוק הזה, אתמוך בחוק שלך שהבאת, חוק חשוב, וגם חברי, אני מקווה, יתמכו – – <שר הפנים גדעון סער:> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – ואני מצפה מכל החברים להפסיק את הדרת החרדים גם בתוכנית הדיור. תודה רבה. עמדתי בזמן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נכון, בהחלט – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> עמדת בזמן ועמדת בהבטחה. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אפילו חסכת. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. <קריאה:> מה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אחריו – חבר הכנסת דוד אזולאי, שידבר כ-20 דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא ידעתי שהחוק – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> יכול להיות שהוא הדובר האחרון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ואחרוני הדוברים – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – הוא הדובר האחרון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – – חברי הכנסת זחאלקה וזועבי, נכון? <קריאה:> כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לאחר מכן יגיב השר, ואם תרצה – לפניו יו"ר הוועדה. בבקשה, אדוני, גם לך שבע דקות. <מיקי רוזנטל (העבודה):> גם לא חייבים – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אף אחד לא חייב. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – כבוד השרים, כבוד יושב-ראש הכנסת לשעבר, כבוד חברי הכנסת, אומרים שהחוק הוא טוב, יותר טוב מהרפורמה שהייתה אמורה לעבור בשעתו בקדנציה הקודמת. לי חסר העניין של פיצול הדירות, שחשבתי שיכול לשחרר עשרות אלפי דירות לזוגות צעירים שאין להם כדי לקנות דירה, אבל לפחות שתהיה להם שכירות סבירה. דירות גדולות – אני לא יודע למה זה לא ברפורמה. אבל אם הרב מוזס אומר שהחוק הוא כל כך טוב, אז נראה שהוא טוב. אבל אני רוצה לדבר על חוק אחר, שגם הוא חוק טוב – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> הרפורמה הזאת צריכה להיות על-ידי משרד השיכון או משרד האוצר, לא משרד התכנון, שהוא משרד הפנים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יכול להיות. אני לא יודע מי הביא את החוק. זאת אומרת – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> יש פה שיבוש. יש פה – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אם יש בעיה בין משרד השיכון למשרד הפנים אני לא יודע. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא, לא. חוק התכנון והבנייה, אם הוא מיועד לדברים שאתה מדבר עליהם. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אתה יודע שאנשי משרד השיכון טענו תמיד, כל השנים, שהעיכובים בבנייה בכללי הם בוועדות התכנון של משרד הפנים, ששם צוואר הבקבוק. נקווה שעכשיו זה ישתחרר. אבל, רבותי, אני רוצה לדבר על חוק אחר, שגם הוא חוק טוב, וזה ביטול המע"מ על דירה ראשונה לזוגות צעירים. אני לא יכול שלא להגיד שזה חוק טוב, כי אני בעצמי הצעתי את החוק הזה, לפני חצי שנה הכנסת הסירה את הצעת החוק שלי, ולפני עוד היו רבים וטובים בקדנציות הקודמות שהציעו את זה. מעטים מהם נשארו בכנסת הנוכחית. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני הייתי וגם אני נשארתי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לפי הרשימה שיש פה בידי, חברי כנסת שנשארו פה הם סופה לנדבר, מאיר שטרית. כנראה כבודו הציע חוק נוסף, אבל החוק הזה של ביטול המע"מ על דירה ראשונה לזוגות צעירים, רק לפני כחצי שנה הכנסת הסירה אותו בטענה שזה יעלה כמה מיליארדים ואין כסף. אז הרי היה הבור הגדול של ה-30 מיליארד שהיו חסרים. ואני רוצה לומר כך: החוק הזה הוא חוק טוב לא בגלל שהמדינה מסייעת לאנשים לקנות דירה, אלא שהיא מסירה חלקית את מסי העושק וגזל העניים. כי להבדיל ממס הכנסה ומסים אחרים, שמוטלים במשורה, בשוק הדיור המדינה לוקחת – אחרים אומרים 50% מהעלות למסים, אבל אם אני מחשיב את הרצת המחירים במכרזים המטורפים, שמייקרים את הקרקע, המדינה שותפה בכל דירה בהון עתק. ולכן, כאשר מורידים את המע"מ, לפחות, אז המדינה גוזלת מהזוגות הצעירים 18% פחות מערך הדירה. זה דבר גדול מאוד. אבל כבר אמרו חז"ל: ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה. אם היו מבטלים את גיוס החובה לצבא והיו אומרים: כחלק מהצבא המקצועי, שאנחנו רוצים לוחמים רציניים, לוקחים מתקציב הביטחון – שזה למעלה מ-50 מיליארד שקל – 2 מיליארד שקל, ונותנים מענק לכל חייל, 18% מערך הדירה של יוצאי הצבא – כמו שהצבא מעניק שורה של הטבות במיליוני שקלים לפנסיות ולכל הדברים האלה לאנשים, אז זה בסדר גמור, ולא רק שזה בסדר, זה טוב, וכך צריך להיות, לצ'פר את אותם חיילים קרביים וחיילים שתורמים. ואפשר להקדיש 2 מיליארד שקל מתקציב הביטחון ולהיטיב עמו, עם בוגר הצבא, יוצא הצבא, גם בסיוע לדיור. זה עושה את ההבדל בין מדינה דיקטטורית הנתונה למשטר צבאי לבין מדינה אזרחית-דמוקרטית. להכניס את הנושא של יוצאי צבא בחוק אזרחי כמו ביטול מע"מ על דיור זה מעשה שיכול לעשות רק מי שלא תרם כמשקל נוצה לביטחון המדינה, וזה שר האוצר יאיר לפיד. את זה לא עשו אנשים לוחמים שמסרו את נפשם במדינה על הצבא. אני קראתי היום ריאיון עם שר הביטחון משה יעלון בתקשורת, בטלוויזיה, במוצאי-שבת, והוא תרם משהו יותר מאשר שר האוצר המתלהם. הוא דיבר והוא אמר שהשאלה היא לא בחוק עצמו אלא בשיח הציבורי המתלהם. הוא סיפר שהוא הביא לעלייה בגיוס חרדים של 2,000 חיילים חרדים, וגם אצל הערבים, בשירות האזרחי. אבל הוא אמר שבזמן האחרון ירדה הכמות של הגיוס. למה? כי כשתוקפים ציבור שלם ועושים לו דה-לגיטימציה הוא מתגונן, וזה מה שקורה לנו. ולכן, הוא אומר: כל הזמן ביקשתי מודל שיאפשר לעשות זאת בהסכמה. מה, אנחנו הולכים לעקור בחורים מספסלי הישיבות לכלא? הרי אנו לא מתכוונים לזה. והוא ממשיך ואומר כל מיני דברים, שר הביטחון, שדואג לביטחון המדינה. והוא אומר שהוא מתכוון לטפל בזה על-ידי מתן אפשרות לשרת, לא על-ידי כפיית שירות – וזה עושה את ההבדל – כמו פתיחת מסלולים חדשים. בשביל מה לדבר על סנקציות פליליות, הוא שואל, זה הרי רק בסוף התהליך. והעיקר – לעשות רווח פוליטי, להוציא 600,000 אנשים חרדים לרחוב? וזה ההבדל. יאיר לפיד וכל דומיו רוצים מלחמה בין יהודים ליהודים, ולכן הם עושים הכול כדי לעורר שנאה. איך קרא לו פה אחד החברים? פיירמן? פירומן? אתה, רוזנטל, קראת לו? הוא פירומן לא רק בעניין הכלכלי אלא גם בעניין החברתי. <רונן הופמן (יש עתיד):> למה להסית? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כי הוא מסית 24 שעות ביממה. כאשר הוא יוצא בהודעה על מע"מ, למה הוא צריך להגיד: רק יוצאי צבא? למה הוא צריך להגיד את זה? למה הוא צריך להכליל את זה? <רונן הופמן (יש עתיד):> זו עמדתו. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זו עמדתו? שילך לצבא. שישרת, ולא ישב בעיתון "במחנה" ויכתוב על-ידי ג'וב שהוא קיבל על-ידי פרוטקציות שכל החברים שלו קיבלו. שייתן לאותם חיילים שמשרתים שלוש שנים תחת הטנקים, שייתן להם מענק של 18% כשהם הולכים לרכוש דירה. ולכן אני אומר, ברגע שבאים – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> – – – <רונן הופמן (יש עתיד):> – – – הוא מסית. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אתה מדבר על "מסית" – – <רונן הופמן (יש עתיד):> כן. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – כאשר יהודי בא וזועק על כנסת שמסיתה מיליוני יהודים להגיד שהיהודי החרדי הוא פרזיט? הרי כך בדיוק אמרו עלינו, כל הדורות. מה, אנחנו לא יודעים היסטוריה? מה אומר החוק הזה? תאר לעצמך שבאירופה יתקבל חוק שמע"מ מקבלים רק מי שהולכים לכנסייה, או משהו אחר שיוציא את היהודים מכלל החוק הזה. האם הייתם אומרים על מי שזועק נגד האנטישמיות הזאת שזאת הסתה? בצרפת יש אנטישמיות? ברוסיה יש אנטישמיות? באוקראינה יש אנטישמיות? החוק הזה הוא חוק אנטישמי וגזעני – אנטישמי נגד יהודים וגזעני נגד הערבים. אני חוזר ואומר: מדינת ישראל, יש לה זכות, ואולי אפילו חובה, לתת לחיילים שמסיימים את הצבא ברצינות, לתת להם 18% מענק כדי שיוכלו לרכוש דירה, מתקציב הביטחון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אבל חוק אזרחי של מתן פטור – פטור, זה לא שהוא נותן לי סיוע. הגזלן הזה גוזל ממני פחות. ולכן אני אומר: רבותי – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לסיכום. תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לסיכום, אדוני היושב-ראש, המסית הראשי הוא יאיר לפיד, ומאחורי גבו מסתתר השם הראשי, וזה ביבי נתניהו. וכאשר ביבי נתניהו וחבריו מדברים על חלוקת בית-שמש לשתי ערים, זאת לא הסתה? מה אתה רוצה, שנחלק את ירושלים לשלוש ערים? את רמלה ולוד לחלק? את יפו מתל-אביב, ואת חיפה הערבית וחיפה היהודית? אולי נעשה גדרות הפרדה בין האזרחים? לאן אתם רוצים להוביל את העם הזה? אני חושב שהאחריות של הממשלה ושלנו, של חברי הכנסת, של כולנו, היא להוריד את הלהבות, לא להוציא כל יום ספין חדש, לדאוג באמת למשק, ולא להפלות לא יהודים ולא ערבים ולא אף אחד אחר. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אמן. תודה רבה, חבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה, יש לך כעשר דקות. אחריו – חברי הכנסת זחאלקה וחנין זועבי. אם הם לא יהיו פה הם לא ידברו. אם יש פה מישהו מהסיעה שלהם שרוצה לקרוא להם, אתם מאוד מוזמנים. אם הם לא יהיו פה אנחנו נעבור לתגובת השר ולהצבעה. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, את חטאי הערב אני מזכיר. בעוונותי הרבים, בקדנציה הקודמת כיהנתי כיושב-ראש ועדת הפנים, ונפלה בחלקי הזכות להעביר את הרפורמה הקודמת, והוזמנתי פעמיים או שלוש פעמים לראש הממשלה לשיחת בירור למה אני לא מקדם את החוק. ראש הממשלה זכר שאני בקואליציה, אבל הוא חשב שאני עובד אצלו, ושאני צריך להתנהג לפי מה שהוא מכתיב, שאני אריץ את הצעת החוק. אני לא הסכמתי לכך. אני החלטתי שצריך לתת לכולם לדבר, עד כדי כך שמישהו מאנשיו היה שותף לדיונים באופן קבוע, כדי לראות אם אכן אני מנסה לתקוע את החוק, מה שנקרא אז "הרפורמה בתכנון ובנייה". לשמחתי הרבה לא עשיתי את מה שהוא ביקש אלא קיימתי דיונים ענייניים, ויעידו על כך כל האנשים שהשתתפו באותם דיונים. בסופו של דבר החוק הזה לא עבר, ואני שמח שהחוק של היום עובר, ולא החוק הקודם, כי את האמת צריך להגיד: החוק הזה הוא יותר מרוכך מהחוק הקודם, בהתחשב בעובדה שהנושא של המסים לא מופיע כאן. הנושא השני – יותר סמכויות לוועדות תכנון ובנייה מקומיות, דבר שלא היה קודם. אני רוצה, ברשותכם, לעבור להווה. יושבת-ראש ועדת הפנים עלתה כאן, ובאמת, אני חייב להגיד שהיא עשתה עבודה מצוינת, עבודה מאומצת, במשך חצי שנה דיונים אינטנסיביים, שמעה את כולם, הביאה אנשי מקצוע. יחד עם זה, אני חושב שאחד הדברים החשובים שהיו בדיונים האלה זה שבכל פעם ששר הפנים נדרש לבוא לדיון – הוא הופיע. הוא שמע את המשתתפים בדיון. הוא הודיע את הדברים והיה שותף לחלק גדול מהדיונים. זה דבר מאוד מאוד חשוב. אבל מכאן ועד לפגוע בשר האוצר לשעבר ובשר הבינוי והשיכון לשעבר, אני חושב שלא כך צריך לנהוג, מפני שאותם שרים, גם הם ידעו לעשות עבודה טובה, אבל במסגרת המחויבויות הקואליציוניות לא אפשרו להם את הדבר הזה – במיוחד שר הבינוי והשיכון מהקדנציה הקודמת, שבאמת רצה להוריד את המע"מ על דירות ראשונות, והממשלה מנעה זאת ממנו ולא נתנו לעשות את זה, וכמעט היה משבר על הנושא הזה. לכן הייתי מצפה מיושבת-ראש ועדת הפנים: זה שהיא עושה את זה לחברים שלה – אני סומך עליהם, אני לא האפוטרופוס שלהם, אבל כשהיא עושה את זה לחברי אני חייב להגן עליהם. אני רוצה, ברשותכם, להתייחס גם לכותרות של הבוקר. ממשלה של כותרות. שר האוצר מדי פעם יוצא למסיבות עיתונאים עם כותרות גרנדיוזיות שמודיעות על כל מיני הטבות. אני שואל רק שאלה: איפה שר הבינוי והשיכון? שר האוצר יוצא בהכרזות על הישגים בנושא הדיור. אבל רוח, רוח, וגשם אין. וחברתי יושבת-ראש ועדת הפנים שיבחה והיללה את שר האוצר על כך שהוא הוריד את המע"מ. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> רוח ונשיאים, וגשם אין. <דוד אזולאי (ש"ס):> כן, נכון, אתה צודק. אני שואל את יושבת-ראש ועדת הפנים: מכותרת כבר את משבחת? חכי, בואי נראה מה קורה עם החוק. קודם כול שיביא חקיקה לפה, ולא כותרת. מכותרת עוד אי-אפשר להוריד מע"מ. מכותרת עוד אי-אפשר לעשות דירות. יש חקיקה, יש הליך במדינה הזאת, ולא כותרת אחת ובזה פתרנו את הבעיה. ניפגש בעוד כמה חודשים, בעזרת השם, ונראה אם אכן הכותרות הללו מלאות תוכן או שסתם – איך אומרים? העיקר שאנחנו נמצאים על המפה. חברת הכנסת מירי רגב דיברה על דיור בר-השגה, ובאמת, ייאמר לזכותה בעניין הזה, היא ניהלה מאבק עיקש על דיור בר-השגה. להגיד לכם שבעקבות החוק הזה יהיה דיור בר-השגה? לא. אבל לפחות דבר אחד היא עשתה, וזה – היא הכניסה את זה לתודעה, היא התחילה דרך, ואני מקווה שבעזרת השם, בהמשך אכן היא וחברים נוספים יוכלו להגיע לתוצאות ממשיות באותו דיור בר-השגה, שכולנו מייחלים לו ומקווים שזה אכן ייושם. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לשני דברים בחוק הזה. האחד זה מכוני הבקרה. מכוני הבקרה – להגיד את האמת, אני מוטרד מזה. אני לא יודע מה הם אותם מכוני בקרה, אני לא יודע איך הם יפעלו, אם לא יהיה בהם ניגוד אינטרסים, ניגוד עניינים, איך הם יפקחו על הדברים האלה. להגיד לכם את האמת? חידה גדולה. אבל בכל זאת, אנחנו נותנים קרדיט לממשלה בעניין הזה, ולשר הפנים, ואנחנו נתמוך בחוק הזה, כי אנחנו באמת רוצים לשחרר חסמים שעד היום תקעו תוכניות עשרות שנים בוועדות המחוזיות. אני מקווה שעם העברת החוק הזה הסאגה הזאת תסתיים. ולסיום – ואמרתי את הדברים האלה גם בוועדת הפנים, ואני רוצה לחזור עליהם כאן, על מנת שהם ייכתבו בפרוטוקול, ב"דברי הכנסת": הצעת החוק הזאת עולה כמעט – יתקן אותי שר הפנים אם אני טועה בעניין הזה – כמעט מיליארד שקל לתקופה של חמש שנים. <שר הפנים גדעון סער:> 920 מיליון. <דוד אזולאי (ש"ס):> כמעט, אמרתי, מיליארד שקלים לתקופה של חמש שנים. אני מקווה שעם יישום החוק התקציב יעבור. אני מאוד מאוד מקווה שהתקציב לא יקוצץ, ואכן יועבר בעתו ובזמנו על מנת ליישם את הרפורמה. חברי חברי הכנסת, ללא התקציב זה פשוט גוף בלי נשמה, ולא יהיה אפשר להתקדם. הדבר השני, ואמרתי אותו בוועדה ואני חוזר עליו גם פה, זה נושא התקנות. התקנות הן נשמת אפו של החוק הזה. אם לא יהיו תקנות באופן מיידי, בעצם כל העבודה היא לריק. לכן פניתי אז ואני קורא גם עכשיו לשר הפנים ואני מבקש להורות לצוות שלו להכין את התקנות האלה כמה שיותר מהר. הדבר האחרון והחשוב גם כן – ביקשתי מיושבת-ראש ועדת הפנים לעקוב אחר יישומו של החוק. זה אומר שבעוד שנה, בעזרת השם, אנחנו נתכנס בוועדה ונבדוק אם אכן החוק מיושם כפי שסוכם, אם אכן התקציבים הועברו, אם התקנות מיושמות. אני חושב שאם נעשה את הדברים האלה אנחנו נוכל לצאת לדרך, כי אני באמת מאמין שהחוק הזה, יש בו בשורה. אולי זה נשמע מוזר שאני, כאיש אופוזיציה, אומר את זה, אבל יש בזה בשורה, ואי-אפשר להגיד – יושבים פה חברים שמבינים יותר ממני בתכנון ובבנייה, וגם הם יודעים את האמת הזאת. אני מקווה שאכן תהיה בשורה, ואני מקווה שאלה שצריכים להביא וליישם את הבשורה אכן יבצעו את הדברים, כי אחרת חבל על כל המאמצים שאנחנו עושים פה. אם אנחנו לא נהיה מסוגלים בזמן קצר לאשר תוכניות – במיוחד אותן תוכניות פרטניות של הציבור באותן ערים – הרי אנחנו נכשלנו במטרה. כל אלה עם הכותרות, שמדברים על הורדת המע"מ, זה דברים פופוליסטיים, דברים שמריחים שנאה, ואין בהם כלום, ואני לא מאמין בזה. חברת הכנסת מירי רגב, ששיבחה היום את שר האוצר, זה בסדר שעשית את זה, אבל תדעי לך דבר אחד: מכותרות אין חוקים. זאת כותרת. אני רוצה לראות איך החוק יהיה פה, איך הוא ייושם ואיך מורידים את המע"מ. אני רוצה לגלות לך שחלק גדול מאנשי המקצוע במשרד האוצר מתנגדים לעניין הזה. נחיה ונראה – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> הם גם מתנגדים לביטול תאגידי המים. <דוד אזולאי (ש"ס):> – – נחיה ונראה. אני אהיה שותף לך בלברך ולהגיד שאכן נעשה מעשה במדינת ישראל. אבל בינתיים, לצערי הרב, האיש הזה רק מקלקל ויוצר שנאה בין הקבוצות השונות בתוך מדינת ישראל כשהוא מדבר על מי שעשה צבא ומי שלא עשה צבא. וכי אדם שלא עשה צבא, או אם הוא לא יהודי, הוא לא זכאי לדירה? לא מגיע לו? איפה אנחנו נמצאים? לאן הגענו? ואת זה את עוד משבחת. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> שיבחתי את הורדת המע"מ, לא שיבחתי את הקריטריונים. <דוד אזולאי (ש"ס):> בכל אופן, לסיום – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט אחרון. <דוד אזולאי (ש"ס):> לסיום, אני רוצה בכל זאת להגיד לך מילה טובה, חברת הכנסת מירי רגב, יושבת-ראש ועדת הפנים. אני חושב שבמשך חצי שנה עשית עבודה טובה, הבאת נושא מוגמר. אני יודע שהצבת לעצמך מטרה להביא את זה לפני היציאה לפגרה, ואת עושה את זה היום, ועל כך – יישר כוח. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת אזולאי. אחרון המסתייגים – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה מבל"ד. שש דקות לרשותך. לאחר מכן, אם תרצה יו"ר הוועדה לומר כמה דברים, ויסכם שר הפנים גדעון סער. בבקשה, אדוני, שש דקות לרשותך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, קודמי חבר הכנסת אזולאי אמר שבחוק החדש יש בשורה או יש בשורות. יכול להיות, אבל לא לכולם. דיברו על כך שיש הרחבת סמכויות של ועדות מקומיות, אבל לא לכולן; תכנון יותר ייצוגי ויותר דמוקרטי – לא לכולם; דיור בר-השגה – לא לכולם. לכּולם או לכולם? <השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך:> לכולם. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> טוב, לא טעיתי. פתרון בעיות – לא לכולם; תיקון עוולות – לא לכולם; קיצור הליכים – לא לכולם; התייחסות, יחס – לא לכולם. הציבור הערבי מחוץ לתחום בחוק הזה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> למה? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני אסביר לך למה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לא היית פעם אחת בדיון. איך אתה יודע שהערבים לא בחוק הזה? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תני לי. אני קראתי את החוק טוב מאוד. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לקרוא זה לא מספיק. איך אתה יודע שהערבים בחוץ? <מיקי רוזנטל (העבודה):> מניסיון. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בשורה התחתונה תשמעי ותעני על מה שאני הולך לטעון. ביישובים הערביים, רק בחמישה יישובים יש ועדות מקומיות. שאר היישובים הערביים מטופלים בוועדות המרחביות, שהייצוג בהן של נציגי הציבור הערבי חסר. זאת לא ועדה מקומית שהמועצה המקומית או העירייה מטפלת בה או היא שמרכיבה אותה; זה ועדות מרחביות, שזה סיפור אחר. הן לא דמוקרטיות בעליל. אבל גם הוועדות המקומיות המעטות – הן נמצאות ברמה הכי נחותה. הרי יש שלוש רמות של ועדות מקומיות על-פי החוק הקיים, מה שנקרא הרמה המקצועית, ובחוזק הוועדה המקומית, מה לעשות, היישובים הערביים נמצאים בתחתית הסולם, ואלה – לא יורחבו סמכויותיהן. חלק גדול מהסמכויות של הוועדות האלה, המקומיות, שהן נקראות ועדות רגילות, לא ועדות מוסמכות – הסמכויות שלהן הן בעיקר בוועדות המחוזיות. אז לא שינו שום דבר. איך יתייחסו לציבור הערבי כאן? במקום לבוא בידיים נקיות ולהגיד: אנחנו רוצים לשפר את מצבן של הוועדות המקומיות ברשויות החלשות, יהודיות כערביות, לתת להן עזרה מקצועית, לחזק את עובדיהן. ולא עושים זאת. לא מספיק. אם רוצים לפעול שתהיה ייצוגיות אמיתית בוועדות המקומיות, לא רק חברי המועצה המקומית או העירייה היא שמרכיבה, צריכים להיות נציגי ציבור. הנה, למשל ביפו אין נציג ציבור ערבי בעיריית תל-אביב–יפו. אז אפשר להשאיר ציבור שלם ללא ייצוג? צריך לתת ייצוג לתושבים הערבים ביפו. צריך לתת ייצוג בוועדה המקומית בכרמיאל לתושבי ראמיה, שרוצים לגרש אותם מבתיהם. יכול להיות שנוכחותם שם – זה יהיה להם לפה, פתחון פה להסביר את מצוקתם. אם כבר רוצים להגדיל את הייצוגיות, צריך ללכת לא רק בעניין הפורמלי, אלא ללכת לייצוגיות האמיתית. אפשר לבנות מנגנונים שקופים, ראויים, ולהגיע לייצוג האמיתי. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> למה תושבי תל-אביב הערבים לא התאחדו כדי לדאוג שיהיה ייצוג? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> נכון. אני לא רוצה עכשיו להיכנס. הייתה בעיה, התאחדו, ומישהו ערק משם. אני לא רוצה עכשיו להסביר. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> מישהו ערק ואנחנו אשמים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בפעם שעברה היה ייצוג. הפעם לא התקבל. אני לא רוצה עכשיו לתלות כביסה מלוכלכת דווקא בהזדמנות הזאת. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אי-אפשר להאשים את הממשלה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יש כאן חוסר צדק. לא נעשה ניסיון לטפל בבעיות של היישובים הערביים; לא נעשה ניסיון לטפל בבעיה של הריסת הבתים; לא נעשה ניסיון לתת פתרון לזוגות הצעירים הערבים; אין קיצור הליכים; אין פתרון אמיתי לבעיות של מחסור בתוכניות מִתאר אמיתיות. אז איך אפשר להגיד שזה חוק טוב? יכול להיות שהוא טוב לחלק מהאוכלוסייה, אבל לא לכל האוכלוסייה. צריך לצמצם את הפער המקצועי. צריך לתת כוח יותר גדול. לא להגיד: אתה עני – תישאר עני; אתה חלש – תישאר חלש; אתה – לא יהיו לך סמכויות. סמכויות לעשירים בלבד. היה צריך לבוא כאן עם תוכנית, להגיד: איפה שיש חלשים, המדינה תחזק. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אבל זה מה שאמרנו. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, אתם לא אומרים. אתם אומרים: אתם – ועדות רגילות. זה מה שאתם אומרים. זה מה שאתם אומרים: אתם – ועדות רגילות. יש עוול בעניין הדיור של הציבור הערבי, ואנחנו חשבנו: החוק לא מספיק? יש חורים בחוק? יבוא שר האוצר או תבוא המדינה לסתום חורים, לשפר את המצב, לתקן עוולות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים, רק. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> ובא שר האוצר עם תוכניתו הגזענית הבוקר, שזכתה לכותרות, ובה הוא מוסיף עוול על עוול, עוול על עוול. אז בסיכומו של דבר ובשורה התחתונה, מה שמציעה הממשלה לציבור הערבי הוא לא המשך המצב הקיים אלא הרעה במצב על-ידי תוכנית לפיד והתוכנית שישנה כאן, כי התוכנית הזאת תגדיל את הפערים ולא תצמצם אותם – לפחות הפערים בין יהודים לערבים. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אחרון המסתייגים. תעלה חברת הכנסת מירי רגב, יושבת-ראש הוועדה, לומר את דברי הסיכום שלה, ולאחר מכן יסכם השר גדעון סער, שר הפנים, ואנחנו נעבור להצבעה על החוק בקריאה שנייה ושלישית. בבקשה, גברתי. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, שר הפנים, אני לא מתכוונת לענות על כל ההסתייגויות, כי, כפי שאמרתי, שמעתי את ההסתייגויות כולן, חוץ משל אלה שלא היו בוועדה אפילו פעם אחת והחליטו לבוא ולדבר פה במליאה – וזו גם זכותם, כמובן. אבל את ההתייחסויות של חברי הוועדה ושל אנשים שהיו בוועדה במשך חצי שנה שמעתי. שמעתי את המסתייגים וגם קיבלתי חלק מההמלצות שלהם. אבל אני חייבת להתייחס לכמה נקודות שעלו פה, לפחות כדי להבהיר לציבור, שאם הוא אכן שמע את דברי המסתייגים, שלפחות ידע את האמת כפי שהבאנו אותה בחוק. אז הנושא הראשון – שחיתות בשלטון המקומי. דיברו על זה גם דב חנין וגם אחרים. אנחנו מבזרים סמכויות לשלטון המקומי. זה נכון, זה הכרחי. לא כל נבחר ציבור הוא מושחת. ההפך הוא הנכון. התפקיד שלנו זה להפוך את נבחרי הציבור לכאלה שיוכלו לבצע את תפקידם מתוך אחריות ומתוך סמכות. לא יכול להיות שנבחר, איש ציבור, לא יכול לבצע את תפקידו כי לרגע חוששים שהוא יהיה מושחת. זה רע מאוד. אם הוא מושחת, שישב בכלא. לא כולם מושחתים. ולתת איזה סטיגמה שכל נבחרי הציבור הם מושחתים ולכן לא ייתנו לראש עיר נבחר את היכולת ואת הסמכות והאחריות לנהל את התכנון והבנייה בעירו, בעיני זה דבר הזוי ואמירה הזויה. ולכן, כדי להגן על ראשי ערים, לתת להם לבצע את תפקידם, וכדי למנוע את אותם גורמי לחץ על ראש העיר, יש בחוק שורה ארוכה של מנגנוני פיקוח ובקרה, ואני יודעת שאפילו ראש הממשלה בעצמו עמד עליהם; בוודאי היועץ המשפטי לממשלה בא והניח את זה על שולחן הכנסת ועל שולחן המליאה ועל שולחן הממשלה. ואני חושבת שכל מה שהכנסנו לחוק – כל מה שקשור למינוי משקיפים בוועדות המקומיות, הגברת השקיפות של הדיונים ופתיחת כל המסמכים לעין הציבורית, הקמת יחידת בקרה במשרד הפנים ומתן סמכויות פיקוח נוספות לשר הפנים ולמשרד הפנים – הם בהחלט צעדים נכונים כדי לאפשר לראש העיר לבצע את תפקידו. ולא כל ראש עיר הוא מושחת, את זה צריך להגיד, וצריך להפסיק להאשים אותם כל הזמן באיזשהו ניסיון לחבל או באיזשהו ניסיון שאין בו טוהר המידות. הייתי חייבת להגיד את זה, כי צריך להגן בסוף גם על ראשי ערים. אי-אפשר להפוך אותם לשק החבטות של כל אחד שרוצה לדבר על איזשהו חוסר בטוהר מידות. הסוגיה השנייה שעלתה פה היא שאין מלאי מספיק של דירות מתוכננות, ובעצם החוק הזה הוא חוק לא טוב. אין מספיק דירות בשוק, נקודה. זאת המציאות, מה לעשות, זאת המציאות. מחירי הדירות לא עולים סתם; הם עולים כי היצע הדירות קטן. אומנם יש על המדפים אי-אלו תוכניות, אבל יש אתן המון חסמים שצריך לשחרר, חסמים גם בסוגיית התשתיות וגם בכל מה שקשור לספקולציות של המינהל ושל בעלים על קרקע פרטית, שלא משווקים אותה. ולכן האמירה הזאת, כאילו יש מספיק מלאי דירות, היא אמירה שהיא פשוט שקרית. אמירה שלישית שעלתה כאן: מכוני הבקרה יעלו את מחירי הדירות, ואסור להפריט את זה. אז את סוגיית ההפרטה הביאה ועדת זיילר, מה לעשות. אז עכשיו הוועדה פתאום לא טובה. כשהוועדה מדברת בלשון של השמאל זה טוב; כשהוועדה מביאה איזו אמירה וכבר מאמצים אותה אז זה לא טוב. אז ועדת זיילר המליצה להפריט את מכוני הבקרה; קיבל את זה השר, הביא את זה לאישור הממשלה, וגם הוועדה קיבלה את זה. בכל מקרה, עדיף מכוני בקרה מאשר המצב היום, שלא בודקים בכלל את איכות הבנייה, וראינו מה קרה באסון "אולמי ורסאי" ומה קרה בסוגיות אחרות. בנושא עליית מחירי הדירות בעקבות הפעלת מכוני הבקרה – אמרתי את זה בדברי הראשונים. מכיוון שיש איזשהו ספק שאכן יכול להיות מצב שבגלל מכון הבקרה יעלה מחיר הדירה, אגרות הבקרה יעברו את אישור ועדת הפנים; ועדת הפנים, שמורכבת מכלל סיעות הכנסת. אני מתארת לעצמי שכל ועדת פנים וכל יושב-ראש של ועדת פנים יעשה את האיזונים הנכונים והראויים בסוגיות החברתיות בכל מה שקשור לאגרות. אז גם הנושא הזה, שמכון בקרה יביא להעלאת מחיר ולא נכון להפריט זאת, גם הוא לא קשור למציאות. הנושא הרביעי שהעליתם זה החשש להגדלת פערים בין רשויות חזקות לחלשות, כולל זה שלא מתייחסים לרשויות הערביות. גם פה אני לא מוכנה לקבל את זה, מה גם שאמרתי בתחילת דברי שכדי לצמצם את הפערים בין רשויות חזקות לרשויות חלשות – בחקיקה; לא בתקנות, בחקיקה – הכנסנו לחוק ששר פנים יחויב לצבוע תקציב כדי לסייע לוועדות חלשות בפריפריה להיות ועדות עצמאיות, וכתבנו בחוק עצמו מה זה אומר ואיך שר הפנים אמור לעשות את זה. אז לבוא ולהגיד שאין התייחסות לפריפריה ולוועדות חלשות – זה לא נכון. אבל מה אני מצפה ממי שלא היה בישיבות? מה אני מצפה? שיבוא ויגיד פה דברים שהוא שמע בוועדה? <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – מתווכחת? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני מתווכחת עם זה – לא אתכם, עם מישהו אחר. לא אתך, מיקי. לא אתך. ולכן אני דוחה את האמירה הזאת. חוק התכנון והבנייה, באישור השר, כאמור בחוק, ייתן גיבוי תקציבי לפריפריה. והדבר האחרון שאני רוצה להתייחס אליו זה סוגיית הדיור בר-השגה, שגם הוא נושא שעלה כאן. אני אומרת לכם, חברי באופוזיציה – ואני מעריכה את חלקכם מאוד: תפסיקו להתבכיין. פעם אחת תגידו: יופי, יש כאן שינוי. <איציק שמולי (העבודה):> על מה? על מה? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כן. פעם ראשונה הכנסת חייבה את הממשלה להכניס דיור בר-השגה לחקיקה. אז למה כל הזמן מתבכיינים? כל הזמן: זה לא, זה לא, זה לא. יש דיור בר-השגה. זה לא הדבר הטוב ביותר, צריך לעשות יותר, נעשה יותר בחוק המכונה ופלל"א. דיור לאומי – נביא יותר. אבל פעם ראשונה הכנסת חייבה את הממשלה לקבוע יעדים בדיור בר-השגה. תגידו תודה. מה קרה? תמיד כשאתם נמצאים באופוזיציה צריך להגיד על כל דבר שאנחנו עושים שזה לא רציני. אז זה לא רציני מה שאתם אומרים. מותר להגיד: נכון – – – <איציק שמולי (העבודה):> אם זה היה נכון אז – – – אם היה פה דיור בר-השגה – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> איציק, הרי את הוותמ"לים לא גמרנו. איציק, הוותמ"לים הסתיימו? <איציק שמולי (העבודה):> לא. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אז למה אתם מדבר על משהו שלא הסתיים? בינתיים אני אחת שאומרת ועושה. וד"לים עברו עם דיור בר-השגה; תכנון ובנייה עבר עם דיור בר-השגה. ואני מבטיחה לך שגם דיור לאומי – ופלל"א, ותמ"לים, כל אחד בשפתו-שלו – לא יעבור בלי דיור ציבורי ודיור בר-השגה. Read my lips, איך שאומרים. אמרתי את זה בוועדה ואני אומרת את זה פה במליאה. אז אם לא הבהרתי את עצמי מספיק, אני אומרת את זה שוב גם עכשיו. <איציק שמולי (העבודה):> הבעיה היא שכל אחד מאתנו מפרש אחרת דיור בר-השגה. זאת הבעיה. – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני יודעת שדיור בר-השגה מדבר על שלושה דברים, ואתה יודע את זה בדיוק. דירות קטנות פתאום הן לא שוות. <איציק שמולי (העבודה):> דירות קטנות זה לא דיור בר-השגה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> האופוזיציה ישבה שנים ודיברה על דירות קטנות. כשעושים דירות קטנות פתאום זה לא מספיק. דירות קטנות – נכון, הן לא בהכרח זולות, אבל דירות קטנות – ראשי הערים לא אוהבים דירות קטנות כי דירות קטנות מביאות להם אוכלוסייה חלשה. אז יש בחוק התכנון והבנייה חובה של דירות קטנות – גם על זה מתלוננים. חייבנו את מינהל מקרקעי ישראל, חייבנו אותם, יעדים לדיור בר-השגה, למחיר מפוקח – גם על זה מתלוננים. אמרנו שבוופלל"א, דיור לאומי, יהיה דיור ציבורי – גם על זה מתלוננים. אז אם אתם רוצים להתלונן, עלא כיפאק, תתלוננו. אתם תייללו ואנחנו נעשה. החוק הזה הוא טוב, הוא נכון, אפשר לברך על המוגמר ולהגיד: יישר כוח. וכמובן, הזכרת לי את זהבה גלאון, משום שלא מספיק הכרתי תודה לשר הפנים: ושוב תודה לך, שר הפנים, ושוב תודה לך. וגם לשר אריאל, שנכנס עכשיו. אמרתי את זה בתחילת דברי, ואני חוזרת ואומרת גם עכשיו, כשהוא פה והוא מקשיב: תודה גם לשר השיכון, שאילולא הסיוע שלו, לא היה דיור בר-השגה. וגם לשר האוצר, מה לעשות. צר לי שהוא לא ממפלגתי. צר לי ששר האוצר ממפלגתי לא ביטל את המע"מ על הדירה הראשונה, אבל עשה את זה שר האוצר. מותר גם לו להגיד תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה ליושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חברת הכנסת מירי רגב. אני מתכבד להזמין את שר הפנים, חבר הכנסת גדעון סער. מייד לאחר מכן נעבור להצבעות. <שר הפנים גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו הלילה, בעזרת השם, מבצעים את מהלך השינוי הכי משמעותי בחוק התכנון והבנייה מאז חוקק ב-1965. זה דבר עם השלכות מרחיקות לכת על מערכות היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי, בין השלטון לאזרח, ואנחנו עושים את זה היום, 18 במרס, בדיוק שנה לכינון הממשלה. אני הודעתי שתוך שנה תהיה רפורמה בתכנון ובבנייה, ואני מקווה שנעמוד בזה. אני מסתכל על השעה, ואני חושב שזה אפשרי. לא היינו יכולים לעשות את זה לולא השותפות – שלא באה על חשבון דיון מאוד יסודי ומאוד רציני בכל מושב החורף – שהובילה יושבת-ראש ועדת הפנים. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת – אני לא אעלה פעם נוספת, בהנחה שהחוק יאושר – מפני טורח הציבור, להודות לך, יושבת-ראש הוועדה, לצוות המקצועי, לצוות המשפטי, לכל מי שבאמת, בלוח זמנים מאוד אינטנסיבי, אבל גם בדיונים מאוד אינטנסיביים ויסודיים בכל סעיף, בכל פרק ברפורמה, גם עם שינויים שהוכנסו במהלך הרפורמה, אבל מתוך חשיבות להעביר את הרפורמה הזאת, לשלוח מסר לשווקים, שהוא מאוד מאוד חשוב, שחל שינוי. אני רוצה, אולי לפני שאני אתייחס בתמצית לכמה נקודות, לומר: צריך לעשות. כל אחד שיעשה בתחומו. כותרות זה עדיין לא לעשות, דרך אגב. כותרות זה כותרות. לעשות זה להעביר. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> הלוואי שהיינו עושים כותרת כזאת בזמן – – – שר האוצר. הלוואי שהיינו מגיעים למצב הזה בזמן הבחירות. הוא לא ביטל מע"מ על דירה ראשונה – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> הוא עוד לא ביטל כלום. הוא רק עשה כותרת בעיתון. הוא לא עשה שום דבר. <שר הפנים גדעון סער:> אני לא נכנס לגוף העניין. אני גם לא תכננתי להיכנס לגוף העניין. אבל אם העלית את זה, אני אומר – לצערי שר האוצר לא נמצא כאן: רצוי לקיים קודם את הדיונים באותם גופים של הממשלה – נניח בקבינט הדיור, ששר האוצר עומד בראשו – לפני השלב של הכותרות. מבחינת עבודת הממשלה, א. זה רצוי, וב. זה לפעמים משפר את התוצאה. <זהבה גלאון (מרצ):> זה סדקים בממשלה. אדוני השר – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> סדקים בליכוד, לא בממשלה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אין סדקים, יש אמת. <שר הפנים גדעון סער:> אני מציע לכם לא לתלות תקוות יתר ולא להתלהב התלהבות יתר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> למה, מירי רגב לא חשובה? <שר הפנים גדעון סער:> אני נותן עצה חברית כחבר יותר ותיק בממשלה לחבר שהוא יותר צעיר בממשלה. זה עדיין במסגרת יחסים חבריים וקולגיאליים בתוך הממשלה. לפעמים אני נותן את העצה הזאת – או בדרך כלל אני נותן עצות בארבע עיניים, אבל לפעמים, כשאני קורא משהו בבוקר בעיתון, מותר לי לתת את העצה מעל הדוכן במליאת הכנסת. <מיקי רוזנטל (העבודה):> זה בסדר, היית עדין. <שר הפנים גדעון סער:> עכשיו אני מדבר על הרפורמה. הרפורמה הזאת מחוללת מהלך של ביזור עמוק ואפקטיבי של מערכת שהיא בהגדרה ריכוזית, בהגדרה לא יעילה. וזה צריך להיות שלב ראשון בשינוי של תרבות ארגונית, שמקדשת היום לא את התוצאה אלא את התהליך. וזאת רעה חולה, במיוחד במערכת התכנון של מדינת ישראל, אבל לא רק בה. המהלך הזה יקרה בשטח מ-1 באוגוסט השנה, בעוד פחות מארבעה וחצי חודשים. אני רוצה לומר לכל מי – זה דבר בינארי. לא ניתן לעשות שינוי אמיתי במערכת התכנון, בלי להעביר סמכויות משש ועדות מחוזיות פקוקות ועמוסות, שעוסקות בכל דבר, מקטן ועד גדול, לוועדות מקומיות – 125 ועדות מקומיות. ואני אומר לכם שגם אחרי הרפורמה הזאת, אם נשווה אותנו למדיניות המערביות, למדינות המתקדמות באירופה – שם הסמכויות בידי הוועדות המקומיות הן עשרת מונים; הפיקוח הוא בידי הוועדות בדרג המחוזי, אבל הסמכויות – בוועדות המקומיות. לא יכול להיות שכל הסמכויות הן ברובד האמצעי. זה מבנה לא נכון של המערכת. ריכוז הכוח הזה שיתק את המערכת. אבל מה עשו כדי להנציח מצב לא נורמלי? היו לזה הדים גם היום בדיון ששמענו פה במליאה. כדי למנוע את השינוי הנדרש, החיוני, ההכרחי, שלפו את הדחליל של השחיתות. זה דחליל שהוא טוב לכל דבר. וזה לא אומר שאין שחיתות. מדינת ישראל היא מדינה של שוויון בפני החוק, ומי שפשע או פושע או יפשע צריך ללכת למשפט ולעמוד לדין ולשלם את הדין. אבל אי-אפשר תחת התפיסה הזאת לומר שכל מי שהוא נבחר ציבור הוא עבריין וכל מי שהוא פקיד הוא מלאך. מי שמאמין שזה משרת את המלחמה בשחיתות – אני אומר לכם, זה יצר, העצים לממדים מטורפים את התרבות של המאכערים, כי כשהכול פקוק, כדי להזיז משהו אתה צריך מאכערים. אז זו מלחמה בשחיתות? זו מלחמה באזרחים, זו מלחמה ביזמים, זו מלחמה בכלכלה. זו לא מלחמה בשחיתות, זו פשוט תפיסה מעוותת. ולכן הדבר הזה הוא כורח, וצדק חבר הכנסת אזולאי. אני בכלל רוצה לתת מחמאות לחברי הכנסת שהודיעו שהם תומכים והם נמנים עם סיעות האופוזיציה והם לא מחויבים לתמוך ברפורמה מכוח משמעת קואליציונית אלא מתוך הכרה שלהם שזה נחוץ היום למדינת ישראל. במסגרת הזאת אכן הבטחנו תקציב להדרכה, ליועצים, ליחידת הבקרה, למחשוב, להרבה מאוד דברים שאמורים – ממחר, אחרי שהרפורמה תעבור, אנחנו נצטרך להוביל את היישום שלה. ובהחלט, ועדות מקומיות, למרות שיהיה מדרג – ועדות מקומיות עצמאיות שיקבלו יותר כוחות וועדות מקומיות לא עצמאיות שיקבלו פחות כוחות – כולן יקבלו יותר כוחות מאשר המצב הקיים, והדבר הזה ייעשה. אבל אני רוצה לומר משהו ברמה העקרונית. השלטון המקומי הוא גורם שצריך להיות מעצב ומשפיע על סביבת החיים של האזרח. הוועדות המקומיות מכירות את השטח, מכירות את צורכי העיר או היישוב. ואחרי הרפורמה הזאת הרשות תוכל לנהל את מערך התכנון של שטחי הציבור, בתי-ספר וגני-ילדים ושטחים פתוחים ומתנ"סים ודרכים, ואני חושב שהדבר הזה הוא לא רק נכון מבחינת הייעול של הליכי התכנון אלא הוא נכון גם כשלעצמו. אני שואל: מה ההצדקה הרעיונית שוועדה מחוזית שמורכבת מפקידים תקבל את ההחלטות, ולא הדרג של נבחרי הציבור, בנושאים שיש להם השפעה מקומית-עירונית גרידא בתחום היישוב? אני חושב שאין לזה שום הצדקה, ובעולם החדש, שייווצר מ-1 באוגוסט, הוועדות המחוזיות תאשרנה תוכניות רחבות לתשתיות, שהן כלל-מחוזיות, ותוכניות גדולות מאוד שהמדינה תבחר להגיש להן, ותוכניות מתאר כלליות, להבדיל מפרטניות, ליישוב. אבל הן יעסקו בדברים שבהם הן צריכות לעסוק, בדברים הגדולים. לא בפרטים, לא בתוכניות פרטניות. המשמעות של זה היא שוועדה מחוזית תוכל לאשר בלוחות זמנים שונים לחלוטין את התוכניות שהן גם חיוניות כדי לתת מענה לבעיות הדיור במדינה. הנקודה השנייה שאני רוצה לעמוד עליה – דיברנו קודם על מערכת התכנון, על העברת סמכויות, מערכת יותר יעילה שנותנת מענה. בסופו של דבר יש לזה השפעה על ההיצע התכנוני. הנקודה השנייה, מערכת היחסים בין המדינה לאזרח, בין הרשות לאזרח. בעולם שמ-1 באוגוסט האזרח לא יצטרך לבקש אישור לכל פעולה בקניין הפרטי שלו, ללא הבדל. גם פעולה שאין בה היזק לזולת, גם בפעולה שאין לה השלכה, נניח, על העיצוב הסביבתי. כל דבר. כל פרגולה וכל גדר וכל מחסן ביתי, מתוך תפיסה ריכוזית, שכל דבר צריך ללכת אל השלטון – התפיסה הזאת לא נכונה. התפיסה הזאת מתעמרת באזרח, והתפיסה הזאת גם פשטה את הרגל, כי אנשים עשו בלי לקבל היתרים. אז כולם נהיו עבריינים ויש אכיפה והאכיפה גם לא עובדת. ומכל העניין הזה לא יוצא שום דבר שאפשר לברך עליו. ולכן אני אומר, בעולם החדש הזה יהיו פעולות שאנחנו נסווג אותן בתקנות, שאני מאמין שבחודש מאי אני אתקין. נגדיר את הדברים. ב-1 באוגוסט, במקום אישור יהיה צריך להודיע הודעה לרשות. והרשות תוכל לקבוע הנחיות מקומיות מרחביות בנושאים שנוגעים לקו עיצוב עירוני, וזה לגיטימי, אבל היא לא תיכנס לכל פרגולה בחצר הפרטית של כל אזרח. החלק השני, כשיש צורך בהיתר יהיה לוח זמנים מוגבל, ואם לא יעמדו בלוח הזמנים, כאילו ניתן היתר. ואנחנו מדברים גם על דברים שהם בניית ממ"ד או סגירת מרפסת או דברים מהסוג הזה. אין תשובה? זה לא אומר שצריך להמתין ללא קץ. כל לוחות הזמנים, על-פי הרפורמה, מתוחמים. אישור תוכניות מצומצמות – שמונה חודשים. שנה לתוכניות בסמכות ועדה מקומית, שנה וחצי לתוכניות בסמכות ועדה מחוזית. ויש יכולת גם ליזם, אם לא עומדים בלוחות הזמנים האלה, לעבור לאינסטנציה אחרת במערכת. אני לא רוצה להיכנס לכל הפרטים, כי יושבת-ראש הוועדה בראשית הדיון בהחלט פירטה את הדברים בצורה מאוד מסודרת. אני רק רוצה לומר, חשוב מאוד מה שאנחנו עושים היום. בסופו של דבר יהיו לכך השלכות מאוד מאוד משמעותיות, בהרבה מאוד תחומים, וחשוב מאוד גם, אחרי כל אותם דיונים שהתקיימו בוועדת הפנים והשינויים שביצענו, לדחות את ההסתייגויות שהוגשו על הצעות הוועדה ולאשר את החוק כהצעת הוועדה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הפנים, חבר הכנסת גדעון סער. חברי הכנסת, עכשיו נותר לנו לראות אם אנחנו, כפי שאמר שר הפנים, נצליח לאשר את החוק בשלוש קריאות כנדרש עד לשעה 24:00, קרי ביום השבעת הממשלה, 18 במרס. מה אתה אומר, שר הפנים, נצליח או לא? <שר הפנים גדעון סער:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נשתדל. <שר הפנים גדעון סער:> אתה יודע למי ניתנה הנבואה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אנחנו לא נתעסק בענייני נבואה אלא בענייני הצבעות. חברי הכנסת, שימו לב, יש הסתייגויות רבות לחוק, כפי שכולנו יודעים. נצביע ודאי רק על הסתייגויות של אנשים שיהיו במליאה, אבל לרוב זה קבוצות חברי כנסת, כך שהם יהיו. ויש גם לוח תיקונים מפורט. אני אשתדל מאוד להקפיד, במהלך הקריאה השנייה, לשייך את הסעיפים הרלוונטיים מלוח התיקונים לסעיפים עצמם. אם כן, הצבעות. לפני סעיף 1 קיימת הסתייגות. על שם החוק אין צורך להצביע, מדובר בתיקון. לפני סעיף 1, של חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה, להלן: קבוצת חד"ש. להצביע, חברים? <דב חנין (חד"ש):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הסתייגות קבוצת חד"ש – מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 36 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לפני סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, בעד – 22, 36 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות לא אושרה. לסעיף 1, הסתייגות של חברי הכנסת זנדברג, גלאון, גילאון, הורוביץ, רוזין ועיסאווי פריג' – קבוצת מרצ; של חברי הכנסת שלי יחימוביץ, יצחק הרצוג, איתן כבל, מרב מיכאלי, בנימין בן-אליעזר, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, סתיו שפיר, אבישי ברוורמן, אראל מרגלית, איציק שמולי, מיקי רוזנטל, מיכל בירן, נחמן שי, משה מזרחי – להלן: קבוצת העבודה. האם להצביע, חברי הכנסת? וקבוצת חד"ש? סליחה, צודקת מזכירת הכנסת. אנחנו מצביעים, מי בעד ההסתייגות של קבוצות מרצ, עבודה, חד"ש? מי נגד? נא להצביע. על הסתייגות מס' 2 אנחנו כרגע מצביעים, לסעיף 1. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 36 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת העבודה וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אדוני. 22 בעד, 36 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 2 לסעיף 1 לא אושרה. כן, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, בשם קבוצות מרצ, העבודה וחד"ש אני מבקש להסיר את ההסתייגויות עד הסתייגות מס' 26, שעוסקת בגמול לחברי ועדות מקומיות עבור ההשתתפות בישיבות ועדה לתכנון ובנייה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי, אם כן, קיבלתי את ההודעה. אני לא שומע התנגדויות להודעה הזאת. האם זה כולל את קבוצת ש"ס וקבוצת אשר-גפני-מקלב? ההודעה של דב חנין מקובלת עליכם? כן. אם כן, עד הסתייגות 26, קרי לסעיפים 1–9 – שנייה, שנייה, שנייה. כן, גברתי. לסעיפים 1–9, כשאני מפרט כדלקמן: לסעיף 17 – סעיף 2 כולל לוח התיקונים. לסעיף 20 – סעיף 4 כולל לוח התיקונים. לסעיף 7 – סעיף 7 כולל לוח התיקונים. עד כאן הכנסת התיקונים. 1–25 כולל, קריאה שנייה, כנוסח הוועדה, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 30 בעד סעיפים 1–8 – 37 נגד – 21 נמנעים – אין <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה לא? סליחה, טעות שלי. צודקים מי שמתקנים אותי. עד סעיף 9 כולל. 9 כולל. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> צודקים. השעה מאוחרת, ואני מודה לכם על התיקון. 1 עד 8 כולל, ללא ההסתייגויות, כי ההסתייגויות הוסרו. כולל לוח התיקונים, כפי שאני פירטתי את התיקונים. ההצבעה החלה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. בעד או נגד – נא להצביע. הצבעה מס' 31 בעד סעיפים 1–8 – 40 נגד – 20 נמנעים – אין סעיפים 1–8, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 40, נגד – 20, אין נמנעים. אני קובע כי סעיפים 1–8 אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. לסעיף 9 – קבוצת חד"ש הסירה הסתייגות מס' 25. עכשיו הגענו להסתייגות מס' 26, של קבוצות מרצ, העבודה וחד"ש. מי בעד, מי נגד – נא להצביע. ההצבעה החלה. מי בעד ההסתייגות, מי נגדה – נא להצביע. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 36 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת העבודה וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 9 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 22, 36 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 26 לא התקבלה. לחלופין לאותו סעיף – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? לחלופין לאותו סעיף. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 21 נגד – 37 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת העבודה וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 9 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, גם לחלופין – בעד – 21, 36 מתנגדים, אין נמנעים. לא התקבלה. כן, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, בשם קבוצות חד"ש, מרצ והעבודה אני מבקש להסיר את ההסתייגויות עד הסתייגות מס' 64, שעוסקת בהגדרת דיור להשכרה בהישג יד כשכר דירה מופחת. זו הגדרה מאוד חשובה, ועל זה נרצה להצביע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. האם שאר המסתייגים מקבלים את הודעתו? כן. מה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ש"ס מסכימים. קבוצת מקלב? <אורי מקלב (יהדות התורה):> עד 35. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, אנחנו מצביעים על סעיפים 9–14, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה. מי בעד ומי נגד בקריאה שנייה? נא להצביע. הצבעה מס' 34 בעד סעיפים 9–14, כהצעת הוועדה – 40 נגד – 20 נמנעים – אין סעיפים 9–14, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 9–14, כנוסח הוועדה, בעד – 40, 20 מתנגדים, אין נמנעים. הסעיפים האלה אושרו בקריאה שנייה. עכשיו ביקשה קבוצת מקלב להצביע על הסתייגות בסעיף 15, שמספרה 35, וגם על 36 אתם מבקשים להצביע. אם כן, 33 הוסרה, 34 הוסרה, לסעיף 15, ועכשיו אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 35 לסעיף 15. בבקשה, מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 37 נמנעים – אין ההסתייגות הראשונה של חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 15 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> להלן התוצאות: בעד ההסתייגות – 22, נגדה – 37, אין נמנעים. ההסתייגות מס' 35 לא התקבלה. 36 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 21 נגד – 37 נמנעים – אין ההסתייגות השנייה של חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב וקבוצת סיעת ש"ס לסעיף 15 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 21 בעד, 37 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי גם הסתייגות 36 לסעיף 15 לא התקבלה. אנחנו נצביע על סעיף 15, כולל לוח התיקונים, כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 37 בעד סעיף 15, כהצעת הוועדה – 40 נגד – 20 נמנעים – אין סעיף 15, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 40, 20 מתנגדים, אין נמנעים. 15 אושר ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה. אדוני חבר הכנסת דב חנין, ביקשת על 64 להצביע, נכון? אם כן, על 16–29 אנחנו יכולים להצביע ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה. ההצבעה החלה. כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 38 בעד סעיפים 16–29 – 40 נגד – 19 נמנעים – אין סעיפים 16–29 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 40, 19 מתנגדים, אין נמנעים. הסעיפים אושרו בקריאה שנייה. לסעיף 30 – הסתייגויות מס' 56, 57, 58, 59, 60, 61, 62 ו-63 מוסרות. על הסתייגות מס' 64 לסעיף 30 אנחנו מצביעים. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 36 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת העבודה וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 30 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 22 בעד, 36 מתנגדים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. לסעיף הזה, אדוני, יש עוד הסתייגויות שאתה רוצה להצביע? תודיע את ההודעה שלך, ואז נראה מה אנחנו עושים עם ההצבעה. <דב חנין (חד"ש):> תודה, אדוני היושב-ראש. אני מבקש בשם קבוצות מרצ, העבודה וחד"ש להסיר את ההסתייגויות עד הסתייגות 82, שעוסקת בהגנה על שטחים שהם שטחים ירוקים, שמורות טבע וגנים לאומיים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חנין. האם קבוצות ש"ס וקבוצת מקלב מסכימות להודעה? עד 82 אמרנו, כן? 82 זה עדיין לסעיף 30. הוא על 82 מבקש להצביע. אנחנו עדיין באותו סעיף. הסתייגות 82 לסעיף 30, של קבוצות מרצ, חד"ש והעבודה וחברי הכנסת יעקב אשר, גפני ומקלב. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 34 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת העבודה וקבוצת סיעת חד"ש וחברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב לסעיף 30 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 24, 34 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות מס' 82 לא התקבלה. חבר הכנסת דב חנין, יש לך הודעות בשבילנו? <תמר זנדברג (מרצ):> הסתייגות 85. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 85 זה כבר סעיף אחר. אם כן, אנחנו נצביע על סעיפים 30, 31, כולל לוח התיקונים, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> טעות בהצבעה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שנייה, אדוני. קודם נצביע. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. <שר הפנים גדעון סער:> הוא בטעות הצביע בעד ההסתייגות הקודמת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ראש הממשלה מודיע שהוא טעה בהצבעה הקודמת על ההסתייגות. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה. 30 ו-31 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 41 בעד סעיפים 30–31, כהצעת הוועדה – 40 נגד – 20 נמנעים – אין סעיפים 30–31, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 40, נגד – 20, אין נמנעים; כולל לוח התיקונים. אושר כנוסח הוועדה. לסעיף 32 הסתייגות מס' 85, של מרצ, העבודה וחד"ש. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 35 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת העבודה וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 32 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההסתייגות – 23, 35 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות 85 לסעיף 32 הוסרה. אנחנו נצביע – סעיף 32 ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה. אצרף את קולך, חבר הכנסת חנין. ההצבעה החלה, כנוסח הוועדה, 32, ללא הסתייגויות. הצבעה מס' 43 בעד סעיף 32, כהצעת הוועדה – 39 נגד – 19 נמנעים – אין סעיף 32, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד הסעיף כנוסח הוועדה – 39, נגד – 20, כולל חבר הכנסת דב חנין. אין נמנעים. אני קובע כי הסעיף אושר כנוסח הוועדה. אדוני, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> תודה, אדוני היושב-ראש. בשם קבוצות חד"ש, מרצ והעבודה אני מבקש להסיר את ההסתייגויות עד הסתייגות 97, שעוסקת בבקרה על כל הנושא של מכוני הבקרה הפרטיים ורשויות הרישוי הפרטיות החדשות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חנין. כלומר, נצביע 33–50, כולל לוח התיקונים, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 44 בעד סעיפים 33–50 – 40 נגד – 20 נמנעים – אין סעיפים 33–50 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 33–50, קריאה שנייה, כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים, להלן התוצאות: בעד – 40, 20 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הסעיפים אושרו כנוסח הוועדה. לסעיף 51 – 96, של חד"ש, הוסרה. 97 – קבוצות מרצ, העבודה וחד"ש מבקשות להצביע על הסתייגות 97 לסעיף 51. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 35 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת העבודה וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 51 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 22, 35 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות 97 לא התקבלה. 98, 99 ו-100 – אני מבין שהקבוצות מסירות. ואנחנו נצביע על סעיף 51 כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות, בקריאה שנייה. בבקשה, חברי הכנסת, אפשר להצביע על סעיף 51. הצבעה מס' 46 בעד סעיף 51, כהצעת הוועדה – 40 נגד – 19 נמנעים – אין סעיף 51, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 51, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה: 40 בעד, 19 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הסעיף התקבל בקריאה שנייה. חבר הכנסת חנין – בבקשה, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> תודה, אדוני היושב-ראש. בשם קבוצות חד"ש, מרצ והעבודה, אני מבקש להסיר את ההסתייגויות עד הסתייגות 106, שעוסקת באפשרות להגיש בקשה להיתר בדרך מקוונת. אנחנו בעידן האינטרנט וכדאי לקצר בביורוקרטיה איפה שבאמת צריך. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> רק שאבא שלי לא יודע להשתמש באינטרנט. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אנחנו בסעיף 52, הסתייגות 106. <דב חנין (חד"ש):> זאת אפשרות. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אבל זה לא מחייב את כולם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הדיונים היו אצלך בוועדה, חברת הכנסת רגב. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לא, הוא פשוט צועק, כדי שהציבור ידע על מה אנחנו מצביעים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר גמור. הציבור בטוח יודע, הוא כולו מרותק למסך הטלוויזיה כרגע. <מיקי רוזנטל (העבודה):> הם צופים בהופעה של מירי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות 106 – מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 21 נגד – 36 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת העבודה וקבוצת סיעת חד"ש וחברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב לסעיף 52 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 21, 36 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 106 לא התקבלה. לסעיף הזה, 52, הוסרו שאר ההסתייגויות, אם אני מבין נכון. ואנחנו נצביע על סעיף 52, כולל לוח התיקונים, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. בבקשה, חברי הכנסת, קריאה שנייה, 52, כולל לוח התיקונים. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> 51 הצביעו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה לא מעודכן מההפסד של אתמול. הצבעה מס' 48 בעד סעיף 52, כהצעת הוועדה – 37 נגד – 20 נמנעים – אין סעיף 52, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 37, נגד – 20, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 52 אושר כנוסח הוועדה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', איפה הקולגיאליות? יש דברים מכאיבים, אבל לא עד כדי כך, מה קרה לך? זה לאבד עשתונות לגמרי במליאה, אי-אפשר ככה. תבהירו לו. חברי הכנסת, אני מוכן לשמוע את חבר הכנסת דב חנין עכשיו. בבקשה, אדוני. <דב חנין (חד"ש):> אני רוצה רק להצטרף למחאתו של חבר הכנסת לוין. במקרה הזה אנחנו באותו צד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אתך. כפי שאמר יושב-ראש האופוזיציה: It's not done. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, בשם קבוצות העבודה, חד"ש ומרצ, אני רוצה להסיר את ההסתייגויות עד הסתייגות 129, שעוסקת בהטלת אחריות על מכון בקרה על יציבות ובטיחות של מבנה שלגביו התבצעה הבקרה. אנחנו כולנו זוכרים את דוח זיילר, אנחנו לא רוצים שבניינים אצלנו יתמוטטו בגלל מכוני הבקרה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חנין. 53–59, כנוסח – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> 54 הצבעה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 53–59 – הוסרו הסתייגויות. <מוחמד ברכה (חד"ש):> מקלב לא הסיר. <קריאה:> 54 – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לסעיף 54 קיימת הסתייגות שמספרה 117, אתה מתכוון. לסעיף 54, הסתייגות של אשר, גפני, מקלב. נא להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 36 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב לסעיף 54 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 22, 36 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה. אם כן, עכשיו אנחנו נצביע על סעיפים 53–59 כולל, ללא הסתייגויות, קריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 50 בעד סעיפים 53–59, כהצעת הוועדה – 39 נגד – 20 נמנעים – אין סעיפים 53–59, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 53–59, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה: בעד – 39, 20 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי סעיפים 53–59, כולל, התקבלו כנוסח הוועדה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 129 לסעיף 60. לסעיף 60 – הסתייגות מס' 129. מי בעד הסתייגות 129? מי נגדה? הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגות – 21 נגד – 37 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת העבודה וקבוצת סיעת חד"ש וחברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב לסעיף 60 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההסתייגות – 21, נגד – 37, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. ולכן נצביע על סעיף 60 – אה, 130 גם ביקשו להצביע? <דב חנין (חד"ש):> עוד לא – עדיין לא, אדוני, בבקשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שנייה, שנייה, אדוני. 130 זה של חברי הכנסת אשר, מקלב, גפני – לא, מסירים. אז אם כן – – – <דב חנין (חד"ש):> אדוני, אני מבקש להצביע על הסתייגות 131, שמציעה לבחון את האפקט של מכוני הבקרה אחרי שנה, כדי שלא נחזור על הטרגדיה של תאגידי המים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. לאותו סעיף 60, הסתייגות 131. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגות – 21 נגד – 36 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת יעקב אשר, אורי מקלב ומשה גפני לסעיף 60 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 21, נגדה – 36, אין נמנעים. הסתייגות 131 לסעיף 60 לא התקבלה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, בהמשך לדברים של חבר הכנסת עיסאווי לחבר הכנסת לוין, האם אדוני יכול לבקש מאחד מעובדי העזר של המליאה להעביר לנו את התוצאה העכשווית במשחק בין "ריאל מדריד" ל"גלאטסראיי"? <קריאה:> שאלקה, שאלקה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, מכיוון שאנחנו כנסת ישראל – חבר הכנסת ראובן ריבלין, אנחנו כנסת ישראל, רק תוצאות ישראליות אני מוכן להודיע, ובשום פנים ואופן – שום "גלאטסראיי" לא תשמע כאן. 132, קבוצת ש"ס – מסירים? כן. אם כן, אנחנו נצביע על סעיף 60, כולל לוח התיקונים, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 53 בעד סעיף 60, כהצעת הוועדה – 41 נגד – 19 נמנעים – אין סעיף 60, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד, חברי הכנסת – 41, 19 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 60 התקבל, כולל לוח התיקונים, כנוסח הוועדה. חבר הכנסת חנין, משהו מעניין? <דב חנין (חד"ש):> תודה, אדוני היושב-ראש. ההצבעה האחרונה שאנחנו נבקש עוסקת בדיור בהישג יד. זו הסתייגות 142, בשם קבוצת מרצ, קבוצת העבודה וקבוצת חד"ש – הגדרות של דיור בהישג יד לפי המקובל בעולם, שייכללו בחוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אם כן, סעיפים 61–75, כולל לוח התיקונים, קריאה שנייה ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה. אני חוזר: 61–75, כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים, קריאה שנייה. בעד, נגד, נא להצביע. הצבעה מס' 54 בעד סעיפים 61–75 – 40 נגד – 20 נמנעים – אין סעיפים 61–75 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 40, נגד – 20, אין נמנעים. אני קובע כי סעיפים 61–75, כולל, התקבלו בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים. לסעיף 76, כאמור, הסתייגות 142 של קבוצות מרצ, העבודה וחד"ש. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 35 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת העבודה וקבוצת סיעת חד"ש לסעיף 76 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 23, 35 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 142 לסעיף 76 לא התקבלה. אני מבין נכון, חבר הכנסת דב חנין, ששאר ההסתייגויות מוסרות. האם על סיעות ש"ס וקבוצת יהדות התורה זה מקובל? מקובל. אם כן, אנחנו נצביע כאן על סעיפים 76–85, כולל לוח התיקונים, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה. אני חוזר 76–85 ועד בכלל, כולל לוח התיקונים, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. קריאה שנייה, חברים. הצבעה מס' 56 בעד סעיפים 76–85 – 37 נגד – 19 נמנעים – אין סעיפים 76–85 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 37 בעד, 19 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי סעיפים 76–85, כולל, התקבלו בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. חברי הכנסת, המצב כרגע הוא שאנחנו אישרנו את כל הסעיפים בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים כפי שציינתי, ללא הסתייגויות. אנחנו יכולים לעבור לקריאה שלישית על כל החוק – הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 101), התשע"ד–2014, בקריאה שלישית, כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים, שהתקבל בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 57 בעד החוק – 39 נגד – 21 נמנעים – אין חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 101), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 39, 21 נגד, אין נמנעים. החוק אושר כנדרש בשלוש קריאות. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הכרזה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 15), התשע"ד–2014, שהוחזרה מוועדת הכלכלה; הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014, שהוחזרה מוועדת הכלכלה; הצעת חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד–2014, שהוחזרה מוועדה משותפת לוועדת הכלכלה וועדת הכספים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, מחר, יום רביעי, י"ז באדר ב' תשע"ד, 19 במרס 2014, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 23:13.>