דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ג ישיבה קכ"ט הישיבה המאה-ועשרים-ותשע של הכנסת התשע-עשרה יום רביעי, י"ז באדר ב' התשע"ד (19 במרס 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 שנה לממשלה כושלת 7 מרב מיכאלי (העבודה): 9 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 15 יצחק הרצוג (העבודה): 43 אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו): 48 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 67 שלי יחימוביץ (העבודה): 72 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 85 אריה דרעי (ש"ס): 90 יצחק וקנין (ש"ס): 91 זהבה גלאון (מרצ): 93 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 109 עפו אגבאריה (חד"ש): 110 חנין זועבי (בל"ד): 112 משה גפני (יהדות התורה): 115 ישראל חסון (קדימה): 119 רונן הופמן (יש עתיד): 122 יחיאל חיליק בר (העבודה): 124 יריב לוין (הליכוד ביתנו): 131 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 154 סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה לדוח מבקר המדינה 63ב 162 אמנון כהן (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה): 163 אראל מרגלית (העבודה): 165 דב חנין (חד"ש): 166 נסים זאב (ש"ס): 168 שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 169 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 172 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 172 הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 7 – הוראת שעה), התשע"ד–2014 173 עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 173 עיסאווי פריג' (מרצ): 176 עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 179 הצעת חוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי, התשע"ד–2014 181 אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 181 הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014 187 יריב לוין (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 187 מרב מיכאלי (העבודה): 189 אלעזר שטרן (התנועה): 190 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 193 הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ג–2013 196 יריב לוין (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 196 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 136), התשע"ד–2014 197 מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 198 שר הפנים גדעון סער: 202 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 47), התשע"ד–2014 203 מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 203 דוד אזולאי (ש"ס): 205 ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): 208 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 210 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 210 צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשע"ד–2014 214 שר הפנים גדעון סער: 214 זהבה גלאון (מרצ): 217 מיכל רוזין (מרצ): 219 עיסאווי פריג' (מרצ): 220 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 221 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 222 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 225 טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 227 עפו אגבאריה (חד"ש): 229 חנין זועבי (בל"ד): 232 מוחמד ברכה (חד"ש): 234 דב חנין (חד"ש): 235 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 236 נסים זאב (ש"ס): 237 טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 239 שר הפנים גדעון סער: 242 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 43), התשע"ד–2014 248 שרת המשפטים ציפי לבני: 248 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 249 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול מאסר חייבים), התשע"ד–2014 251 מרב מיכאלי (העבודה): 251 הצעת חוק התאמת יצירות, ביצועים ושידורים לאנשים עם מוגבלות (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014 254 אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 255 אילן גילאון (מרצ): 257 הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014 258 אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 258 שר הכלכלה נפתלי בנט: 262 מיקי רוזנטל (העבודה): 264 הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 15), התשע"ד–2014 266 אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 266 הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014 269 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים): 269 מיכל בירן (העבודה): 279 סתיו שפיר (העבודה): 282 אראל מרגלית (העבודה): 285 איציק שמולי (העבודה): 287 מרב מיכאלי (העבודה): 291 מיקי רוזנטל (העבודה): 292 נחמן שי (העבודה): 298 עיסאווי פריג' (מרצ): 302 משה גפני (יהדות התורה): 304 יעקב אשר (יהדות התורה): 308 יצחק כהן (ש"ס): 310 דב חנין (חד"ש): 324 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 326 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים): 328 החלטת ועדת הכספים בדבר צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ד–2014 338 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים): 338 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 25), התשע"ד–2014 340 מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 341 דב חנין (חד"ש): 342 עיסאווי פריג' (מרצ): 344 מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 346 אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 351 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 75) (בתי-משפט שלום לעניינים מינהליים), התשע"ב–2012; 354 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012; 354 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק האזנת סתר (תיקון מס' 6), התש"ע–2009 354 דב חנין (חד"ש): 355 הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 39) (ביטול הגבלות על ציון הכהונה בידי חבר הכנסת לשעבר או שר לשעבר), התשע"ד–2014 357 צחי הנגבי (הליכוד ביתנו): 358 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 358 צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת): 359 הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 39) (ביטול הגבלות על ציון הכהונה בידי חבר הכנסת לשעבר או שר לשעבר), התשע"ד–2014 359 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 360 החלטת ועדת הכלכלה בדבר תיקון טעויות בחוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג–2013 362 אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 363 הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק תחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013 365 אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 365 הצעת חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד–2014 368 אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה): 368 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 375 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 375 הצעת חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד–2014 376 ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): 376 גילה גמליאל (הליכוד ביתנו): 377 שר הכלכלה נפתלי בנט: 380 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י"ז באדר ב' תשע"ד, 19 במרס 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <יצחק הרצוג (העבודה):> רגע, איפה ראש הממשלה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השומר ראש ממשלה אנוכי? <יצחק הרצוג (העבודה):> אני רוצה שתכריז על הפסקה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו כרגע בהודעה למזכירת הכנסת. בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי חבר הכנסת דב חנין ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – ביטול חובת דרישות מבחני כניסה וציון פסיכומטרי), התשע"ד–2014; פ/2301. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <שנה לממשלה כושלת> [לפי סעיף 45 לתקנון הכנסת.] <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו פותחים את סדר-היום עם מה שמכונה אצלנו דיון בעקבות 40 חתימות של חברי כנסת – שנה לממשלה כושלת; דיון בהשתתפות ראש הממשלה שנמצא אתנו כאן, חבר הכנסת בנימין נתניהו, וגם ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג נמצא כאן. מי שאני לא רואה – חבר הכנסת הרצוג, רשום לי שחברת הכנסת מרב מיכאלי – – <יצחק הרצוג (העבודה):> היא עולה במדרגות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לשפר את הכושר הגופני. יש חדר כושר בכנסת. <יצחק הרצוג (העבודה):> אני מתנצל, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, אני מבקש אם לא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם לא, אז מישהו אחר מסיעתך יכול לעלות. אני אאשר את זה. חברי הכנסת, למי שתוהה – אתה, אדוני ראש הממשלה, כבר נמצא כאן. גם ראש האופוזיציה נמצא כאן. <יצחק הרצוג (העבודה):> יש פשוט הצבעה בוועדת חוקה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ועדת חוקה יכולה להיפתח רק בשעה 11:15 כפי שאישר יושב-ראש הכנסת, עבדכם הנאמן. כרגע אין שום ועדת חוקה. זה לא תירוץ שאני יכול לקבל. <יצחק הרצוג (העבודה):> אוקיי, אז חיליק יתחיל. אין ברירה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מאשר חילופים בתוך הסיעה. אין בעיה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> העיקר שראש הממשלה כאן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. אנחנו היום, כמו שאתם יודעים היטב, מוגבלים קצת בזמן. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> חיליק, תחפש את המילים. תמצא אותן. תתאמץ. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה יכול להתחיל בתשבחות. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הנה, חברת הכנסת מיכאלי הגיעה. שמרתי לך על המקום עד שתגיעי. <מרב מיכאלי (העבודה):> תודה רבה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> בבקשה. <מרב מיכאלי (העבודה):> סליחה על הבלגן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עדיין, עד עשר דקות לרשותך. אני אפילו לא אוריד לך זמן. <מרב מיכאלי (העבודה):> תודה רבה לך, אדוני. אני מאוד מתנצלת. זה פשוט הבלגנים שקורים בתוך הקואליציה עם חוק הגיור. הם מתזזים את כולנו מוועדה לוועדה, מחדר לחדר. אדוני ראש הממשלה, טוב לראות אותך כאן. אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי, אני עומדת על הדוכן כאן היום כאשת בשורה. במלאות שנה לממשלת ביבי-בנט-לפיד נמצאו האשמים בכישלונה המהדהד של הממשלה. שר האוצר מצא אותם: בית-המשפט העליון ואגף התקציבים. הם האשמים. הם ביצעו השתלטות – ויש כאלה שיגידו השתלטות עוינת – תחילה על השיח הפוליטי ולאחר מכן על עולם קבלת ההחלטות. ככה, בהבל פה, לאור הזרקורים, שר האוצר מקיא על השדרה המרכזית של אנשי משרדו ועל בית-המשפט העליון. ככה זה כששר האוצר וראש הממשלה – כל אחד מהם בנפרד – בטוח שהמדינה זה הוא. ברוכות וברוכים הבאים לעידן המשילות. מינימום תועלת במקסימום נזק. זה הסיפור של הממשלה הזאת, חברות וחברים. ממשלה שעושה מינימום תועלת במקסימום נזק, ואז מתנערת מאחריות וזורקת את האשמה על אחרות ואחרים. ממשלת "לא אשמים" חוגגת שנה של החלטות רעות, שנה של הבטחות שלא התממשו, שנה של הישגים כושלים. קחו למשל דוגמה יוצאת מן הכלל – יוקר המחיה. אז בשנתה הראשונה הממשלה הצליחה להביא לעליית מחירי המים, לעליית מחירי החשמל, לעליית מחירם של 76% מהמוצרים בסופר – חלב עמיד התייקר ב-10%, לחם בלא פחות מ-8%. המע"מ עלה ב-1%. אבל השמנת המתוקה הוזלה במסיבת עיתונאים מפוארת. מינימום תועלת במקסימום נזק. אבל מי אשם? לפי הפוסטים של שר הכלכלה והפייסבוק נפתלי בנט, שכצעד ראשון השליך משם משרדו את המילים "תעשייה" ו"תעסוקה" כי תעשייה ותעסוקה זה כנראה לשמאלנים חלשלושים – אז לפי שר הכלכלה, אשמה כנראה איראן, כי מתוך 180 פוסטים שהוא העלה בשנה האחרונה, שישה עסקו בדת, 100 ומשהו בענייני איראן ופלסטינים ורק 20% בכלכלה. קחו למשל דוגמה אחרת יוצאת מן הכלל – העוני. בתקציב המדינה שהעבירה הממשלה היא טענה בתוקף שיש גירעון של 40 מיליארד שקל וחייבים, פשוט חייבים, להעלות את המע"מ ולקצץ בקצבאות הילדות והילדים. ישבנו ימים ולילות רצופים בוועדת הכספים בניסיון להסביר לנציגיו של נתניהו ולפיד שבקיצוץ הזה, לפי הביטוח הלאומי, הם מורידים עוד 90,000 אנשים, ילדות, ילדים ונשים אל מתחת לקו העוני. שום דבר לא עזר. אתם, אדוני ראש הממשלה, הורדתם אותם מתחת לקו העוני. שלושה חודשים אחר כך הקמתם ועדה למלחמה בעוני. ובוועדה למלחמה בעוני נמצאו האשמים. האשמים הם המספרים. המספרים אשמים. אם רק ישנו את שיטת המדידה של העוני יתברר שבכלל בעצם אין כל כך הרבה עוני. אבל בשביל להיות על הצד הבטוח, הוועדה למלחמה בעוני לא מקבלת עניות ועניים להופיע בפניה ולא כותבת פרוטוקולים מלאים. גם אין לה תקציב. למעשה, שר האוצר גם מאשים את העניות ואת העניים בצרות של עצמם. הוא מתרברב שהוא יוציא את המדינה מתרבות של קצבאות לעבודה; בהתעלם מהעובדה שבשנה האחרונה רק התרבו המשפחות שהעבודה לא מוציאה מהעוני. כמו שכולנו יודעות ויודעים, בהמשך התגלה שבעצם הגירעון לא כזה גדול. אבל את הקיצוץ בקצבאות לא ביטלו – לא החזירו את הקצבאות שהורידו 90,000 נשים וילדים, גברים וילדות אל מתחת לקו העוני. מינימום תועלת במקסימום נזק – ככה זה בעידן המשילות. ממשלת "לא אשמים" חוגגת שנה של החלטות שלא רואות את האזרח ממטר, אלא רק את עצמה. שנה של סדרי עדיפויות מעוותים, שנה של עבודה בעיניים. קחו למשל עוד דוגמה יוצאת מן הכלל – משבר הדיור. בשנתה הראשונה העבירה הממשלה הזאת שלל חוקי תכנון ובנייה שאמורים לקצר את ההליכים, להגדיל את ההיצע ולהוריד את המחירים. האומנם? אז זהו, שלא ממש. אלה חוקים עוקפי ועדת תכנון, עוקפי חוקי תכנון, עוקפי איכות חיים והיגיון תכנוני; חוקים שעושים נזק לשטחים ירוקים, לנהלים ראויים לזכות הציבור להישמע ולהתנגד, אבל הם חוקים שלא מביאים אפילו דירה אחת נוספת להשכרה. הם לא מוסיפים דירה אחת לדיור הציבורי שנחוץ למאות אלפים כמו אוויר לנשימה. ים של חוקים ורפורמות – ומחירי הדירות ממשיכים לעלות. מינימום תועלת במקסימום נזק. אבל אל דאגה, נמצאו אשמים גם במשבר הדיור: הקואליציה מאשימה את נגידת בנק ישראל קרנית פלוג. היא זו שלא הצליחה להוריד את מחירי הדיור. כאילו כבר הספקנו לשכוח את הפארסה שהממשלה העבירה אותנו לפני שהיא מינתה את קרנית פלוג. גם אשמה וגם מעזה לצאת נגד הצעד האמיץ, החדש, של שר האוצר או שר הבינוי? מע"מ 0% על דירה חדשה לזוג עם לפחות ילדה או ילד ויש להם עבודה ושירתו בצבא או בשירות לאומי. אכן צעד אמיץ מאוד, כי הוא יביא לעוד עלייה במחירי הדיור. זה גם צעד שערורייתי של אי-שוויון. למה דווקא מי שיקנו דירה ראשונה עכשיו יזכו למתנה השמנה והיפה הזאת, על חשבון כל שאר משלמות ומשלמי המסים? זה גם צעד מפלה מאוד, לא זמין לחרדיות ולחרדים, לערביות ולערבים שלא שירתו כי המדינה לא גייסה אותם ולא אפשרה להם לעשות שירות לאומי; וכמובן, למי שאין לה כסף לקנות דירה, גם לא בהנחה של 18%. מינימום תועלת במקסימום נזק. ככה זה בעידן המשילות. חברות וחברים, ממשלת "לא אשמים" חוגגת שנה של הישגים מפוקפקים. שנה של ברית אחים, שנה של שקרים. קחו למשל המצאה ממש יוצאת מן הכלל: חוק השוויון בנטל. בחבילה אחת גם מלחמת תרבות, שיסוי והסתה, הפרד ומשול, וגם אי-שוויון עוצר נשימה מכל הצדדים. גם הופכים את צה"ל לצבא שמורכב ממיליציות בדמות גדודים חרדיים סטריליים מנשים, גם לא מגדילים את מספר החרדים המתגייסים כי כבר היום הם מתגייסים במספרים כאלה שהיו מגיעים למכסות בחוק במו עצמם. מקסימום נזק במינימום תועלת. עידן המשילות – אבל ליאיר לפיד יש יום-יום חג. הציונות חזרה, ואל תטרידו אותו עם עובדות או עם המציאות. הוא הרי סופר, הוא כותב את הסרט של חייו. הבעיה היא שזה סרט האימה של כולנו. אגב, לא ברור למה כולם מדברות ומדברים כל כך על משבר הדיור. אחרי הכול, יש בממשלה הזאת שר אחד שהוא באמת מצטיין, חרוץ, בלתי נלאה, שאיננו נח, והוא באמת מקיים הבטחות. שר השיכון והבינוי עובד במרץ. יש עלייה של 123% בהתחלות בנייה – בהתנחלויות. מאז כניסתו של אורי אריאל למשרד השיכון יש האצה משמעותית בבנייה: 2,534 יחידות דיור התחילו להיבנות ב-2013, לעומת 1,133 בשנת 2012, ואלה רק בניות עם היתרים. במאחזים נמשכת גם בנייה בלתי חוקית באופן מסיבי לכל אורך ורוחב הגדה. בנובמבר 2013 לבדו פורסמו מכרזים לבניית 24,000 יחידות דיור. מתחילת המשא-ומתן באוגוסט פרסמה הממשלה – כן, כן, הממשלה – מכרזים לבניית 5,349 יחידות דיור בהתנחלויות; יותר מ-1,000 יחידות דיור בחודש. רק הבוקר, מזל טוב, אושרו 180 יחידות דיור בירושלים מעבר לקו הירוק. כן, כן, חברות וחברים, במדינת הרווחה של ההתנחלויות הכול בסדר, תודה. יש כסף לדירות, לבתים, לתשתיות, לכבישים, בזמן שבקיבוצים – – – <נסים זאב (ש"ס):> איפה בירושלים? איפה? <מרב מיכאלי (העבודה):> – – – בקיבוצים, במושבים וביישובים הערביים – – <נסים זאב (ש"ס):> בשיח'-ג'ראח? איפה? <מרב מיכאלי (העבודה):> – – הממשלה לא מאפשרת לאף אחד או אחת לבנות מרפסת. בזמן שלא מאפשרות לאחרות ולאחרים לבנות שום דבר אחר, בשטחים – בנייה נפלאה. כמו שאמרנו: מקסימום נזק. ממשלה של "לא אשמים" בת שנה. שנה של הרס הדמוקרטיה, שנה שמסכנת לנו את העתיד. וזה מביא אותנו כמובן אל הנזק הגדול מכולם – האשליה המסוכנת הקרויה "משא-ומתן". אדוני, ראש הממשלה – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תאלתרי. <מרב מיכאלי (העבודה):> סליחה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נשארה לך חצי דקה, גברתי. <מרב מיכאלי (העבודה):> זה גרוע. זה מה שהבנתי ולכן עצרתי. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה קרה לברז'נייב. <מרב מיכאלי (העבודה):> הדבר היחידי שאנחנו שומעות ממך, אדוני ראש הממשלה, הוא זריקת האשמה על מישהו אחר. ואיזה יופי לזרוק את האשמה על מישהו יותר מאשר שותפך למשא-ומתן, המנהיג הפלסטיני אבו מאזן. הרי מבחינתך ברור שהוא לא פרטנר, כי הוא לא מוכן להכיר במדינה יהודית, כי הוא לא גינה את הירי על עזה. הוא, אגב, גם לא שירת בצה"ל ולא עשה שירות לאומי. אבל מה אתה, אדוני, עשית בשביל להשיג הסכם עם שכנינו הפלסטינים ולפתור את הסכסוך שמכלה את מדינת ישראל? מה אתה עושה ועשית כדי להבטיח את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית? אתה, כשאתה מפחיד, מזהיר ומאיים מפני האיום האיראני, אתה לא חוסך במאמצים ומיליארדים כדי להתגונן מפניו. אבל כשאתה מפחיד, מזהיר ומאיים מפני איום החרם שעלול להיות מושת על מדינת ישראל – ומי כמוך יודע כמה נזק הוא יכול להביא – אתה לא נוקף אצבע כדי לעשות את מה שצריך כדי למנוע אותו. אתה חוזר על הפזמון הישן והשחוק, שכבר לא מעניין אף אחד, לזרוק את האשמה על מישהו אחר – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <מרב מיכאלי (העבודה):> – – אבו מאזן אשם, אובמה אשם, וגם הרצפה הרי עקומה. בבקשה, בבקשה, עוד קצת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 20 שניות. <מרב מיכאלי (העבודה):> מינימום תועלת, מקסימום נזק. אז עבאס הוא לא פרטנר, אדוני ראש הממשלה, אבל ישראל היא כן פרטנר? ישראל, ששר הכלכלה שלה קורא לפלסטינים "רסיס בישבן", ששר הביטחון שלה מודיע שלא יהיה הסדר בדורנו? ואתה, אדוני ראש הממשלה, כן פרטנר? אתה, שאחרי תשע שנים כראש ממשלה לא הצגת מעולם אף תוכנית מדינית אחת, שחוץ מחצי אמירה על שתי מדינות לשני עמים לא שמענו ממך שום דבר – אז אולי תתחיל מזה שתהיה מדיניות לממשלה? האמת, אדוני ראש הממשלה, אני חושבת שאתה כבר מבין. אני חושבת שאתה כבר יודע מה צריך להיות ומה הולך להיות. אני יודעת שאתה מעדיף ביטויים באנגלית, הרי ראיתי אותך באיפא"ק. ישבתי באולם כשעמדת שם משולהב ושיכור במה, מדבר באנגלית המפורסמת שלך דיבור שנאה שלא היה מבייש את הקיצונים באויבינו ומקבל עליו תשואות אמריקניות באמת מהממות. אז תן לי לתת לך את זה באנגלית: אנחנו ב-bottom of the ninth inning"". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. נקודה טובה לסיום. <מרב מיכאלי (העבודה):> השאלה היא רק אם כשאתה תתמודד עם מה שאתה כבר מבין, לא יהיה מאוחר מדי. ושאלה אחרונה, אדוני ראש הממשלה: איראן, האיום הגדול באמת שבו אתה באמת משקיע את מיטב מרצך ואת מיטב שליחותך ההיסטורית – בגללו אתה לא מטפל בדיור חמש שנים, אתה לא מטפל בעוני, אתה לא מטפל ביוקר המחיה כי איראן היא האיום הקיומי הגדול שלנו. בנושא איראן: איראן קרובה היום פחות לפצצה או יותר, אדוני? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי, הנקודה ברורה. אנחנו פותחים בדיון. בבקשה, מזכירת הכנסת הודיעה לי כרגע שראש הממשלה מבקש לדבר בתחילת הדיון. אם כן, אנחנו מאפשרים לו, בוודאי, ומייד אחריו יעלה יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג. בבקשה. אני מבקש מכל הדוברים לאחר ראש האופוזיציה להקפיד על לוחות הזמנים. סדר-היום שלנו עמוס היום. בבקשה, אדוני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, תודה, ותודה לחברי הכנסת על ההזדמנות לדבר על פעולות הממשלה עם סיום שנתה הראשונה. אני גם אשמח, אחרי שאציג את הדברים במענה לחברת הכנסת מיכאלי אבל גם כמצע לדיון, אשמח אם תרצו שאדבר בסוף הדיון, אשמח לעשות זאת. <יצחק הרצוג (העבודה):> מה, להוסיף עוד? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זאת החלטה שלכם. צריכים החלטה קונסנזואלית של כולם. אם תרצו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כל שינוי תקנון מחייב הצבעה פה-אחד. אני לא בטוח, אדוני ראש הממשלה, שנמצא את הקונסנזוס הזה. <נסים זאב (ש"ס):> אנחנו מבקשים שאדוני ראש הממשלה יענה גם בסוגיה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת נסים זאב עדיין, לצערנו, לא ראש הממשלה, והודעתי שראש הממשלה מדבר. תודה. <נסים זאב (ש"ס):> הרבה זמן לא ראינו את ראש הממשלה. עד שזכינו היום לראות אותו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. כולנו שמחים לראות אותו וגם לשמוע אותו ולא אותך כרגע. תודה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ראשית, אני מבקש לשלוח מכאן, מהכנסת, בשם כל חברי הכנסת, איחולי החלמה לפצועינו מהתקרית אתמול. בתגובה, צה"ל תקף מטרות בתוך השטח הסורי של גורמים בצבא הסורי וגורמים אחרים שסייעו לתוקפים וגם שיתפו עמם פעולה. זה תואם את המדיניות שלנו הקבועה – לפגוע באלה שפוגעים בנו. אנחנו עושים את זה בכל מקום; אנחנו עושים את זה בים, באוויר, ביבשה; גם כתגובה, גם כניסיונות ופעולות סיכול למנוע העברת נשק ואמצעי לחימה אחרים נגדנו; אנחנו עושים את זה גם בהצטיידות כוללת של אמצעי הגנה, של "כיפות ברזל" ומערכות נשק אחרות. אני מציין זאת כמדיניות ששמה קודם כול את הביטחון. לפני הכול, מעל הכול – הביטחון. זו המציאות שבה אנחנו חיים. בשנה האחרונה ראינו את הטלטלה בעולם הערבי. לא רק שהיא לא נפסקה, היא חזקה ביתר שאת. כמעט אין שום חלק של המזרח התיכון זולת ישראל שאיננו עובר טלטלה, לפעמים טלטלה אלימה ביותר: הטרגדיה בסוריה נמשכת, הטלטלה בעיראק נמשכת, בלבנון אימפלוזיה, בלוב אימפלוזיה, בחלקים אחרים – מתוקף תפקידי מעת לעת כשר החוץ, תפקיד שהייתי בו, אני נמנע מלפרט בפניכם את כל השמות, אבל אתם הרי עוקבים אחרי זה לא פחות ממני. טלטלה אדירה במזרח התיכון, איומים ביטחוניים, ובכל זאת השנה האחרונה הייתה השנה – ביחס לקורבנות בנפש ושיגורי טילים ורקטות – הנמוכה ביותר זה עשור. והסיבה לא מקרית. יש כאן מדיניות מאוד ברורה. ביקשתי להעביר לכם נתוני סיכום שנה, פשוט סטטיסטיקה – תראו את השיגורים משנה לשנה בעשר השנים האחרונות ותראו כאן תופעה מאוד ברורה: המדיניות שלנו אומרת שאנחנו איננו מוכנים לקבל בשוויון נפש טפטפת, משום שטפטפת טילים ורקטות הופכת מהר מאוד לגשם, והגשם הופך מהר מאוד לסופה, ואז אנחנו נדרשים לתת תגובה הרבה יותר חזקה שכרוכה בתסבוכת בין-לאומית. אנחנו – המדיניות שלי ושל הממשלה, היא אחרת. המדיניות הזאת אומרת: תגיב מייד, כפי שאנחנו עושים. ומעת לעת, כשהטרור מרים את הראש בגזרות שונות, צריך לתת מכה חזקה. הנתונים הם כאלה, ואני מביא את זה פשוט בפניכם: בשנת 2005 שוגרו 1,255 רקטות, זה כולל טילים; 2006 – אני מעגל – 1,800; 2007 – 2,800; 2008 – 3,700; ב-2009 – 850; 2010 – 370; 2011 – 660; 2012 – ב"עמוד ענן" – 2,550; וב-2013 – 74. כלומר, אם תסתכלו – קשה קצת לראות את זה – אתם תראו כאן קו עולה שמגיע לשיאו ב"עופרת יצוקה", אחר כך שטוח עם השפיץ הזה של "עמוד ענן", ואחר כך ירד באופן משמעותי. אני חושב שזו המדיניות הנכונה. אינני אומר שיש כאן פתרון לטווח ארוך לבעיה שאנחנו מוקפים בטילים וברקטות. הבעיה הזאת קיימת. אנחנו מנסים לפתור אותה גם ביכולות ההתקפיות של צה"ל וגם ביכולות ההגנתיות של מדינת ישראל וגם בהתייחסות לגורם-העל שמחמש את רוב האויבים שלנו, ומתחמש בעצמו – מנסה להתחמש – בנשק גרעיני, וכן, אלמלא הפעולות שלנו סביר להניח – – – <נחמן שי (העבודה):> אבל בידי מי היוזמה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – סביר להניח שכבר הייתה בידיו היכולת הזאת. אבל הוא גם מחמש את האויבים שלנו – את ה"חיזבאללה", את ה"חמאס", את "הג'יהאד האסלאמי". בסופו של דבר זו פעולה איראנית. ראינו את זה בתפיסת האונייה – זו אוניית נשק איראנית. איראן מעבירה ל"חיזבאללה" נשק, איראן מעבירה ל"חמאס" ול"ג'יהאד האסלאמי" נשק. בסופו של דבר ההתמודדות הגדולה ביותר שלנו היא מול הגורם הזה וגרורותיו, ואנחנו עושים זאת, לדעתי, מבחינת התוצאות שאנחנו רואים – לא רק בשנה האחרונה אלא גם בשנים האחרונות – בהצלחה. <נחמן שי (העבודה):> בידי מי היוזמה, אדוני ראש הממשלה? בידי מי היוזמה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> עכשיו אני רוצה לומר כמה מילים על התהליך המדיני. אנחנו עשינו מאמץ בשנה האחרונה להתחיל לחדש את התהליך המדיני יחד עם ארצות-הברית. ארצות-הברית הייתה ונשארה בעלת-הברית הגדולה שלנו. אנחנו מעריכים גם את שיתוף הפעולה הביטחוני והמודיעיני – שהוא, אגב, ברמות גבוהות מאוד, כולל במקרה של האונייה – האחרון. <ניצן הורוביץ (מרצ):> שר הביטחון יודע מזה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ואני רוצה גם להעריך את הניסיון של ארצות-הברית לסייע לנו לקדם את התהליך המדיני. ודאי שהוא תהליך לא קל, הוא תהליך קשה. אנחנו רוצים בשלום ופועלים להשיג הסדר שלום – – <זהבה גלאון (מרצ):> איך בדיוק? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – והתהליך הזה הוא תהליך שאנחנו רוצים בו לא בכל מחיר. איננו מוכנים לוותר על הדרישות היסודיות שלנו, אף-על-פי שהיינו מאוד גמישים לגבי הכניסה למשא-ומתן – ואני אומר לכם, גם עשינו צעדים מאוד לא פשוטים כדי להיכנס למשא-ומתן – אבל בתוך המשא-ומתן יש לנו עמדות יסוד שאנחנו שומרים עליהן; ויש גם ניסיון של ארצות-הברית ושל שר החוץ קרי, מזכיר המדינה קרי, להניע את המשא-ומתן. אני חושב שכרגע אנשים מבינים – יודעי דבר, מיטיבי לכת – מבינים היטב מיהו הצד הסרבן ומיהו לא הצד הסרבן. <תמר זנדברג (מרצ):> מה התשובה שלך על דברי שר הביטחון? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ואני אומר לכם שמי שיודע – זה לא מתאים לקריקטורה ולפלטפורמה ולסטיגמה, אבל כל אחד היום מבין שמדינת ישראל וממשלת ישראל מוכנות להתקדם בתהליך הזה ויש מי שאינו רוצה, אינו רוצה בתהליך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מי חוץ ממך חושב ככה? מי חוץ ממך חושב ככה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> רבים, רבים. <תמר זנדברג (מרצ):> אתה עומד מאחורי הדברים של שר הביטחון שאמר שהממשל האמריקני – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא רק שחושבים, גם יודעים. וכיצד הם יודעים? הם יודעים את זה, תאמין לי – איך אגיד לך? – ממקורותיהם. כן, אגיד את זה בעדינות, ממקורותיהם. יום אחד אולי אכתוב את זיכרונותי ואפרוס בפנייך את מקורותיהם ומקורותינו. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תעשה את זה מהר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הם אינם רוצים. אבל יכול להיות, ואני מקווה שירצו. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני, תתייחס לדברי שר הביטחון על הממשל האמריקני – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש רק דבר אחד שאני אוסיף. אומרים לנו – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני בעד שתעשה את זה מהר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תראה, אומרים לנו – אני אומר לכם, אמרה את זה גם שרה בכירה בממשלה, היא אמרה: זה תלוי עכשיו בצד השני. והיא לא אמרה את זה סתם. <זהבה גלאון (מרצ):> השרה הזאת היא עלה התאנה שלך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא אמרה את זה סתם, אמרה את זה מתוך ידיעה עמוקה של הדברים. <זהבה גלאון (מרצ):> היא עלה התאנה שלך, היא עושה דבריך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני חושב – – – <זהבה גלאון (מרצ):> השרה הזאת היא עלה התאנה של הממשלה שלך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת גלאון, תודה רבה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני חושב שיש כאן דבר אחד שצריך לשים אליו לב. תראו, זה תלוי כרגע בהיענות הפלסטינית – זו הירידה מהסרבנות האוטומטית, והיא שם, ואף אחד מכם לא צריך לתמוך בה, כי צריך באמת סוף סכסוך, צריך באמת להיגמל מרעיון השיבה, וצריך באמת להכיר בסופו של דבר בשתי מדינות לאום. <תמר זנדברג (מרצ):> צריך לסיים את הכיבוש. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה דבר שכל אחד כאן שרוצה בשלום היה צריך לתמוך בו ולא לתת למישהו לחמוק. אי-אפשר אוטומטית להתכוונן לצד הישראלי ולהגיד: אלה דרישות שאינן הגיוניות. ואם ארצות-הברית מעלה אותן, הן אינן הגיוניות? ודאי שהן הגיוניות. ועל כן, אם מישהו מנסה לברוח מהדבר הזה, אפילו לא לדון בדבר הזה, לסרב אפילו להיכנס לדיון על הדבר הזה, על הדבר הזה – לא להסכים – להסכים להיכנס לדיון על הצד הישראלי כי גם לצד הישראלי יש דרישות – זה אומר דורשני. ואי-אפשר לעצום את העיניים ולהטיח תמיד את הכול בצד הישראלי, כי זה לא נכון. אבל יש עוד דבר שהוא חשוב. אומרים לנו: תזדרזו, אין לכם זמן כי אנחנו לא יודעים מה תהיה ההנהגה הבאה. <זהבה גלאון (מרצ):> האמריקנים אומרים לך את זה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ואני אומר שאלה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> קרי אמר לך את זה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אכן, ואני אומר לידידינו האמריקנים את השאלה הבאה – אני אומר להם בדיוק את מה שאני אומר לך עכשיו; אני אומר להם: רגע, זאת אומרת, אם תוחלף המנהיגות הפלסטינית ותהיה כזו שתתהפך עלינו – כמו שאומרים בעגה הפופולרית אצלנו – תתהפך עלינו ולא תקיים את ההסכמים, ובכן, הדרישות שלנו להכרה מוצקה ולביטחון נעשות עוד יותר חשובות. ועל כן יש עמדות יסוד שאנחנו עומדים עליהן במהלך המשא-ומתן, אבל יש לנו גם נכונות להיכנס למשא-ומתן. את הנכונות הזאת ברגע זה, ברגע זה, אינני רואה בצד השני. אני מקווה שהדבר ישתנה; אני אומר לכם, אני אומר את זה לכולכם, בכל חלקי הבית, אני מקווה שזה ישתנה, וימים יגידו. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ימים יגידו. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אתה רוצה שהם יגידו "לא", אתה דוחף אותם לקיר כדי שהם יגידו "לא". <נסים זאב (ש"ס):> בינתיים אנחנו – – – למה לממשלה הזאת אין קווים אדומים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת נסים זאב, נא לשבת. <נסים זאב (ש"ס):> למה ראש הממשלה לא אומר: ירושלים לא למשא-ומתן? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לשבת, שומעים אותך גם כשאתה יושב. <נסים זאב (ש"ס):> למה הכול פתוח? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שומעים אותך גם כשאתה יושב. שב, חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אתם, השמאלנים, הרסתם את המדינה הזאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זאב. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> דבר אחד לא האשימו בו את הממשלה הזאת ואת ראש הממשלה הזה – שאין לו קווים אדומים. את זה אני אומר לך. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> נראה לי שיש בקיאים באופוזיציה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אין בעיה של קווים אדומים, אני אומר לך. אפרופו, כיוון שאמרת זאת. <משה גפני (יהדות התורה):> הקואליציה ממש – – – לבית היהודי, לא נותנת. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כיוון ששאלת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מאז הצטרפת לקואליציה, חבר הכנסת גפני, אני רואה שיש באמת יותר אחדות. <יצחק הרצוג (העבודה):> המרחק ביני לבינם זה בערך כמו המרחק בינך לבין יאיר לפיד. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כיוון שהוזכרו הקווים האדומים – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הכיסאות קרובים, העמדות הן – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הם כרגע עסוקים בלדבר האחד עם השני, אדוני. חבר הכנסת נסים זאב, אל תגרום לי, אל תגרום לי להתחיל לקרוא לסדר. אני באמת לא רוצה. <נסים זאב (ש"ס):> ראש הממשלה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני באמת לא רוצה. אז שב, שב. תודה. זהו. חבר הכנסת אריה דרעי, אם אדוני יוכל לשבת ולא להפנות את הגב זה מאוד יעזור. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כיוון שהוזכרו קווים אדומים, אני רוצה להגדיר במפורש דבר שאנחנו קבענו משום שהוא חשוב, ואנחנו מקיימים אותו. יש לנו קו אדום לגבי אספקת נשק מתקדם, מפר איזון, לארגוני הטרור. במידה שאנחנו מזהים זאת, אנחנו מסכלים זאת. לא תמיד אנחנו מזהים, אבל כשאנחנו מזהים אנחנו פועלים – כמעט תמיד מצליחים. זה קו ברור. יש לנו גם יעד לראות את פירוק הנשק הכימי בסוריה. גם זה דבר שאנחנו ערים ועוקבים אחריו, וגם משתפים את ידידינו במודיעין שלנו. אלה דברים שהם חשובים לביטחון ישראל. ביחס לעמדות שלנו, ביחס לירושלים, ביחס לדברים אחרים, שהם חשובים לנו, הם קיימים במשא-ומתן. איננו מסתירים אותם. אנחנו אומרים אותם, אבל איננו מונעים התדיינות. איננו מונעים כינוס של צוותי המשא-ומתן, שבו הצד הפלסטיני יוכל להגיד את הדברים שלו ואילו אנחנו נאמר את הדברים שלנו. אני חייב להגיד שעמדה כזו אינני רואה בצד השני. אני חושב שקשה מאוד להתקדם בתהליך בלי הנכונות הזו. אנחנו שומרים על הקווים האדומים שלנו, הן המדיניים והן הביטחוניים. אני חושב שאנחנו גם מוכיחים זאת. אני רוצה לומר על קו אדום נוסף שאנחנו מתחנו, והוא קריטי לעתידה של מדינת ישראל. חברת הכנסת מיכאלי העלתה את השאלה – אמרה: מה אתה עושה כדי לשמור על מדינה יהודית ודמוקרטית? אגיד לכם, הדבר הראשון שעשינו, שבלעדיו לא הייתה לנו מדינה יהודית ודמוקרטית לאורך זמן, זה לבלום לחלוטין את ההסתננות לישראל. הגענו למצב שמ-2005 ההסתננות הזו צמחה – הגיעו 3,000 מסתננים בלתי חוקיים בחודש. זה בהחלט היה מטפס, לפי כל המגמות והמידע שבידינו, ל-6,000 בחודש. פירוש הדבר, 70,000–80,000 לשנה. בתוך עשור – כמעט מיליון בני-אדם. המדינה שלנו, היהודית והדמוקרטית, הייתה הולכת לאיבוד. <מרב מיכאלי (העבודה):> שכחתי באמת למנות את המסתננים בין האשמים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לכן היה צורך לעצור זאת, והדבר הזה נעשה והושלם בשנה האחרונה. <מרב מיכאלי (העבודה):> אתה צודק, שכחתי למנות את המסתננים בין האשמים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מה שקרה בשנה האחרונה הוא שהגדר הזאת הושלמה, המכשול הושלם. אנחנו הוספנו לזה גם חקיקה חזקה מאוד, ואנחנו התחלנו גם בפעולה נוספת. קודם כול בלמנו – אפס מסתננים. זה הישג בלתי רגיל. אגב, הישג ייחודי של מדינת ישראל ושל ממשלת ישראל. אני לא מכיר דבר כזה ברוב המדינות בעולם, אולי באף אחת מהמדינות הללו, בוודאי לא בעולם הדמוקרטי, בשיטות מקובלות, שהמערכת הבין-לאומית מכבדת ומוקירה, ואנשים גם באים הנה ללמוד. אנחנו בלמנו את ההסתננות הבלתי-חוקית למדינת ישראל, הישג ראשון במעלה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> עכשיו יש לנו משימה שנייה, משום שאנחנו שומעים את זעקת התושבים, למשל בדרום תל-אביב. אגב, לא רק שם, אבל קודם כול שם. אנחנו יודעים שיש ציבור של כ-60,000 מסתננים בלתי חוקיים שנכנסו למדינה לפני שהספקנו לסגור את שער הנגב שם. לכן אנחנו עסוקים בעזיבתם, אם תרצו. אנחנו פועלים לפי הנורמות הבין-לאומיות. אנחנו פועלים ברצון, אנחנו נותנים להם תמריצים, אנחנו מקיימים קשר עם מדינות נוספות, משום שמדובר בדרך כלל במהגרים, מסתננים, שבאו ממדינות שיש להן בעיות. אנחנו הוצאנו, או יצאו, עזבו את מדינת ישראל בשנה האחרונה 4,164 מסתננים. זה מספר גדול מאוד. רק כדי להבין, בתחילת השנה, או לפני כשנה, עזבו בסך הכול 63. כלומר, יש כאן עלייה גדולה מאוד, ואנחנו נמשיך בכיוון הזה. אני רוצה לומר כמה מילים לגבי כלכלת ישראל. אנחנו מאותגרים, כמו יתר העולם, בדשדוש של הצמיחה המערבית, האירופית; בהתעשתות, יחסית אטית, של הכלכלה האמריקנית, אם כי הדבר הזה מתחיל להתרחש, ובבעיות מסוימות שאנחנו רואים בשוקי המזרח. אבל עם זאת, כלכלת ישראל צמחה בשנה האחרונה ב-3.3%, וזה גדול כמעט פי-שלושה מהממוצע של ה-OECD, שזה 1.2%. זה הישג חשוב מאוד. כך גם שיעור הגדילה, הגידול בצמיחה לנפש, תוצר לנפש, שגדל ב-1.4%, לעומת הממוצע של ה-OECD, שהוא חצי מזה – 0.7%. וכמובן, האוברדרפט הלאומי התכווץ. הוא התכווץ מ-3.9% גירעון ב-2012 והוא כמובן ירד ל-3.2%. <קריאה:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל כיוון שהזכרתם את האבטלה – – <תמר זנדברג (מרצ):> וצלילה וצלילה – – – <נחמן שי (העבודה):> ויוקר המחיה? <אראל מרגלית (העבודה):> – – ברבעון האחרון הייתה נסיגה רצינית, 15,000 מובטלים בחודש. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אני רוצה לענות לכם. תהיה לכם גם הזדמנות להשיב לי. אף אחד כאן לא מנדה אף אחד. אבל כיוון ששאלתם לגבי האבטלה, אז האבטלה במדינת ישראל היא מהנמוכות בעולם. בישראל סיימנו את השנה, 2013, באבטלה של 6.2%, וכמובן, הממוצע של ה-OECD הוא הרבה יותר גבוה, הוא 8%. בצרפת – 10.6%; באיטליה – 12.1%; באירלנד – 13.6%; טוב, בספרד – 26.4%; ביוון – חבל. גרמניה יותר נמוכה מאתנו, אני אומר לכם, 5.4%. <נחמן שי (העבודה):> מה עם יוקר המחיה ויוקר הדיור? <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> האבטלה, שזה הנושא החברתי הראשון במעלה, בישראל היא מן הנמוכות בעולם, אומר לכם, אותו דבר גם אבטלת צעירים. אבטלת צעירים בישראל היא מן הנמוכות בעולם. הישג חשוב מאוד. <קריאה:> – – – <אראל מרגלית (העבודה):> הנתון הזה מטעה בצורה קיצונית. הנתון הזה מטעה, מפני שיש הרבה מאוד אנשים שלא נרשמים. הנתון הזה מטעה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה מאוד מעניין מה שאתה אומר, אבל לא מהמקום. חבר הכנסת מרגלית, תודה. <אראל מרגלית (העבודה):> הגיע הזמן שנפקח את העיניים. אנשים בני 40, אין להם פה תעסוקה. לאנשים צעירים יש תעסוקה לא ברמה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חתמת על 40 חתימות? חתמת על 40 חתימות. רצית לשמוע את ראש הממשלה, אז מה אתה נואם? <נחמן שי (העבודה):> יוקר המחיה ויוקר הדיור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת שי, תודה רבה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש לנו שתי משימות חשובות בהפחתת המחירים. קודם כול, הכלכלה הישראלית זו הצלחה. אפשר להתווכח מכאן עד הודעה חדשה, אבל כשאנחנו בוחנים את כלכלת ישראל לרוחב הספקטרום, הכלכלה היא בהצלחה משמעותית. <קריאה:> הכלכלה מצוינת, האנשים מסכנים. הכלכלה מצוינת – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל יש שתי בעיות יסודיות, ולא רק שאיננו מתעלמים מהן, אנחנו עכשיו מגבשים צעדים כדי לטפל בהן: 1. אנחנו כבר מטפלים בו, והנושא הזה כמובן הוא מחירי הדיור. מחירי הדיור, על מנת להוריד אותם, יש רק דרך אחת, לטווח ארוך. הדרך הזאת היא רק אחת – – <איציק שמולי (העבודה):> באמת תודה שהתעוררת, אנחנו חייבים לך תודה. – – – שר האוצר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – זה להגדיל את ההיצע של הדירות שמשווקות לשוק. אין דרך אחרת להוריד את המחירים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת שמולי. <איציק שמולי (העבודה):> באמת תודה. התעוררת. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לצורך הגדלת – תראה – – <איציק שמולי (העבודה):> באמת תודה. התעוררת. בזכותך לא רק מסתננים עוזבים, גם צעירים עוזבים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אולי נאמר להם שהם יוכלו אחר כך לדבר? <איציק שמולי (העבודה):> גם הצעירים עוזבים, לא רק מסתננים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, גם אלה שדיברו כבר – חבר הכנסת שמולי, אני לא מדבר עם עצמי, אני מדבר אתך. <איציק שמולי (העבודה):> מותר עדיין לקרוא קריאות ביניים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, זו קריאת ביניים כאורך הגלות והגלות הייתה ארוכה. אם תפנה לספרי ההיסטוריה. תודה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> ראש הממשלה, אפשר לשאול אותך שאלה? האם אתה תומך בהצעת לפיד – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, זו לא שעת שאלות. זו לא שעת שאלות, חבר הכנסת זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – בענייני דיור? האם אתה תומך, האם ראש הממשלה תומך בהצעת לפיד לאפליית האזרחים הערבים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זחאלקה, אני אשמח לשמוע את עצתך, אתה רוקח מוסמך, אני אשמח לשמוע איך אתה שומר על קול כזה חזק. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני שואל שאלה לגיטימית – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, שאלה לגיטימית, אז תשאל אותי אם מותר או לא. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. תודה, מצוין, שמענו, שמענו. תודה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני מצפה ממנו – – – בעניין הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הוא ראש ממשלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נכון, אתה צודק, ולכן הבאנו אותו, לשמוע אותו. <איציק שמולי (העבודה):> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הוא אפילו טען – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת שמולי, שאני אקרא אותך לסדר? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בטח, הוא מביא הפניה – – – להציע הצעה כזאת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זחאלקה, מספיק. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, אני יודע שזה קשה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני יודע שזה קשה. יש איזה גבול של מידה, מידתיות, שהופר ברגל גסה. אני לא מדבר על ההופעות של ראש הממשלה; בסך הכול אתם מרחיקים את הציבור, אני רואה את זה בעיני, כאן מולי, ביציע. הציבור לא מחזיק מזה. הוא מוכן לשמוע ויכוח ערני, אבל יש איזו תחושה של עבירה על הגבול. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש: מה שקרה כאן בביקורים ובהופעות של ראשי מדינה, אני חושב שעברנו את הגבול. אין פרלמנט בעולם שעושה את הדברים האלה. עכשיו, אתם יכולים להגיד: לנו מותר הכול, אפשר לצעוק בכל דבר – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אפשר להפריע כל הזמן, גם לראש הממשלה, גם לראשי ממשלה אחרים. יש גבול. <איציק שמולי (העבודה):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש, איך אומרים אצלנו, מידתיות. יש מידה. אז שמרו גם על המידה. אגב, אני לא מבקש מכם מה שלא ביקשתי מעצמי כראש אופוזיציה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – בעוני? <תמר זנדברג (מרצ):> – – – ראש אופוזיציה, עם כל הכבוד. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> עכשיו אני רוצה לגעת בשאלה של – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אין מדינה בעולם שראש הממשלה ככה משקר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – בשאלה של מחירי הדיור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב. <משה גפני (יהדות התורה):> אין מדינה בעולם. <איתן כבל (העבודה):> הפסדנו בעניין הדיור. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אין מדינה בעולם שראש הממשלה ככה משקר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת רוזנטל, חבר הכנסת גפני, בואו. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אתה – – – את העניים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ליצמן. מעכשיו, מעכשיו – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – ואתה מטיף לנו מוסר גם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – מעכשיו כל קריאת ביניים תהיה אזהרה, ואנשים יורחקו. לא יכול להיות מצב שאנחנו דורשים לשמוע אותו ומפריעים. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, חבר הכנסת ליצמן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אתה ביקשת שניכנס לכאן, אז מה אתה רוצה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני ביקשתי שתשמעו, כי חתמתם 40 חתימות. ולכן יש פה דיון, וגם נציג סיעתך, אני לא יודע אם זה אתה או לא, מדבר. חבר הכנסת גפני מדבר, אז אני לא מבין מה הסיבה שאתה צועק. אתה תדבר עוד מעט. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> כל מילה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זהו. אין קריאות ביניים יותר. הסבלנות שלי הסתיימה כבר בשבוע שעבר. התאפקתי רבע שעה, מספיק. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אוי, זה הכי גרוע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה, חבר הכנסת ליצמן. מספיק. <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> אני יוצא לבד – פעם שלישית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני ימשיך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הפתרון האמיתי לבעיית מחירי הדיור זה הגדלה משמעותית של ההיצע. את זה אנחנו עושים על-ידי הגדלת מספר הדירות שמתחילה בנייתן, ויש עלייה מתמדת. אבל זה לא מספיק. אנחנו צריכים לסגור פער, פער שקיים, וכדי לסגור את הפער הזה אנחנו צריכים להאיץ את התכנון והשיווק, וזה מחייב מה שעשינו אתמול – – <איתן כבל (העבודה):> זה לא הנאום מלפני שנתיים? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – וזה העברה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת כבל. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – העברה של החוק שהעברנו אתמול – – – <איציק שמולי (העבודה):> את הסיפורים האלה שמענו במחאה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – העברנו אתמול בלילה את חוק התכנון והבנייה, שאתם התנגדתם לו. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> והדבר הזה הוא מכשיר ראשון במעלה להגדלת ההיצע. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> גם כשנעשה את הדברים הללו, ייקח כמה שנים להדביק את הפער, ועל כן הממשלה מגבשת עכשיו כמה צעדים קצרי טווח שמטרתם לסייע בהפחתת מחירי הדיור. אנחנו נציג את הצעדים הללו בימים הקרובים. <מיקי רוזנטל (העבודה):> למה לא עשיתם את זה עד היום? <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <איתן כבל (העבודה):> תסלח לי, אל תגיד שהם לא עשו את זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גפני, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. תודה. <איתן כבל (העבודה):> הוא נאם את הנאום הזה כבר לפני שלוש שנים, ארבע שנים וחמש שנים. מה, אתה מקריא קטעי עיתונות? <משה גפני (יהדות התורה):> האם ראש הממשלה – – – מסכים? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – מה פתאום. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני, כיוון שאנחנו בסיכום שנה, אני רוצה להזכיר לכם את ההחלטה של הממשלה לרשת את מדינת ישראל במערכת דיגיטלית של סיבים אופטיים מקריית-שמונה עד אילת. זו החלטה חשובה מאוד. <תמר זנדברג (מרצ):> אה, סייבר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כשאני הצגתי את מטה הסייבר, שמעתי אחד מהאנשים כאן, אומרים: ראש הממשלה, מה אתה עוסק בנושאים וירטואליים? וירטואליים, אמר אחד. ובכן, גם את זה אנחנו עושים. <איתן כבל (העבודה):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> נאום ראש הממשלה, סייבר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> גם את זה אנחנו עושים. לא רק "ישראל דיגיטלית", אלא גם את באר-שבע כבירת הסייבר של חצי הכדור המזרחי, ואנחנו רואים את השינוי הכביר שמתרחש כרגע בנגב. כי בנגב יש עכשיו הגירה חיובית. לא הייתה קודם לכן. מה זה החזון? החזון הוא רשת כבישים ורכבות שמחברת את הפריפריה, את הנגב והגליל, למרכז, ואת המרכז לנגב; זה מוקדי תעסוקה כמו הורדת עיר הבה"דים דרומה, צה"ל דרומה, כמו מרכז הסייבר, כמו מטה הסייבר הבין-לאומי – – <תמר זנדברג (מרצ):> עיר הבה"דים – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – וחברות באות ומביאות כסף, ויש שינוי. כל מי שהיה או כל מי שנמצא בדרום, מרגיש את המהפכה הזאת. אנחנו בעיצומה של מהפכה, של מימוש חזון, והחזון שלי ממשיך את חזון בן-גוריון, בהבדל אחד: אני מאמין בתשתיות, אני מאמין בתשתיות עסקיות, אני מאמין בתשתיות עסקיות שמוזנות על-ידי השקעות ממשלתיות מתמשכות. כל הזמן יש לנו מתגייסים, כל הזמן יש לנו אנשים שמגיעים ליחידות העילית שלנו. יהיו שם, ילכו משם לפארקים תעשייתיים, שם, במקום. וכש"גוגל" ו"אפל", שביקרתי שם, ו-IBM וכל החברות המובילות בעולם – הם מבינים את החזון הזה, באים לממש את החזון הזה; הרי הדבר הזה משנה סדרי עולם, ובפעם הראשונה מאז הקמת המדינה יש באמת תפנית. הנגב הופך להיות מרכז. אותו הדבר אנחנו באים לעשות גם בצפון. בצפון אנחנו נעשה את זה באמצעות שני גבישים. גביש אחד זה סביב תעשיית החיים, אם תקראו לזה, סביב צפת, בית-ספר לרפואה בצפת ומיזמים אחרים שנמצאים שם. ודבר שני, אנחנו נפעל גם בנושא, נודיע בקרוב, לגבי הגליל המערבי, משום שיש כאן שני חלקים. אנחנו מעוניינים לשים עוגנים ממשלתיים חזקים מאוד שיאפשרו צמיחה של תעשייה, יחד עם תשתיות תחבורה, יחד עם שחרור קרקעות ותכנון מהיר בהתאם לחוק שהעברנו אתמול. אלה דברים שאנחנו מקדמים גם בנגב, גם בגליל. היינו אתמול בוועידה, הרגשנו את הרוח החדשה, היא מפעמת, היא אמיתית. אלה לא מילים, כל אחד יכול לראות את זה. ואגב, אתם יכולים להתרשם מהתנופה העצומה בבניית תשתיות תחבורה, כבישים, רכבות, מחלפים, גשרים, מנהרות. אתם רואים את זה. אתם נוסעים לירושלים, אתם רואים את העבודה בכביש 1. אתם לא רואים את החציבה בהר, את המנהרות האלה שנחצבות בהר. אבל עוד מעט תיסעו בזה, כי זה ייקח 28 דקות לנסוע מארלוזורוב ל"בנייני האומה". <איתן כבל (העבודה):> אני תמיד נעצר ליד המנהרה, אדוני היושב-ראש. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> וזה יגיע, וזה דבר גדול מאוד. <איתן כבל (העבודה):> אני כל פעם נעמד ליד המנהרה ומתלהב. אני אומר: וואו, איזה קטע. מה זה? מה יש שם, אדוני ראש הממשלה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל אותו הדבר, אותו הדבר קורה בצפון ובדרום. זה קורה במחלף גולני, שהחליף את צומת-גולני, זה קורה בכביש עמיעד שם, שאנחנו משנים, זה קורה בכביש המהיר לאילת, ויש כבר קטע שסלול מאילת. ושימו לב, אנחנו מדברים לא רק על רכבת לאילת, או יותר נכון רכבת מאילת לאשדוד, וגם לתל-אביב, שגם תהיה עם מטענים וגם עם נוסעים – – <איתן כבל (העבודה):> מה עם הכביש לטייבה? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – זה גם קורה, אני אומר לכם, בכביש מרושת, שיהיה לכם מקריית-שמונה עד אילת ללא רמזור. אומרים לי אנשים: מה, באמת יהיה דבר כזה? אני אומר: מה קרה? בארצות-הברית עשו את זה בשנות ה-40, את ארצות-הברית חיברו ברכבות במאה ה-19. יש לנו הרבה מה להדביק, אנחנו מחויבים לזה. השקענו בזה קרוב ל-30 מיליארד שקל, השנה – למעלה מ-10 מיליארד שקל. זה דבר אמיתי, זה דבר שמשנה את פני המדינה. יחד עם הסגירה של הגבול למסתננים, יחד עם היצירה של מוקדי התעסוקה בגליל ובנגב, הדבר הזה משנה באמת סדרי מדינה. ואני אומר לכם, זה גם חברתי – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תפסיק להרוס בתים. תפסיק להרוס בתים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – משום שברגע שאתה פורץ לפריפריה, אתה עושה שינוי חברתי גדול מאוד. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תפסיק להרוס. אתה הורס בתים. <איתן כבל (העבודה):> אני רוצה להיות שליח, להפיץ את הבשורה הזאת. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אנחנו גם עשינו, אדוני, שינוי משמעותי בחינוך. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תפסיק להרוס. אתה הורס בתים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> השנה פתחנו קרוב ל-700, ליתר דיוק 699 גני-ילדים חדשים. הורים ל-300,000, 290,000 ילדים. 290,000 ילדים, ההורים שלהם קיבלו 800 שקל סיוע, בעצם פטור בחינוך חינם. זה שינוי גדול מאוד, אני חושב שהוא גם עוזר לנו להקדים את החינוך הרצוי לילדים שלנו בעולם הגלובלי לגיל המתאים. וזה, בשילוב ישראל הדיגיטלית ודברים אחרים שנעשים במערכת החינוך, זה מפתח חשוב לעתיד שלנו. יש מפתח נוסף, וזה הגז הישראלי. קורים לנו לפעמים דברים טובים – – <יצחק הרצוג (העבודה):> נס. נס. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – וצריך להתברך בהם. ומצאנו לא מָן מִן השמים, אלא גז במים, אבל צריך להוציא אותו מהמים. ואנחנו קיבלנו שתי החלטות. ההחלטה הראשונה היא להגדיל את כמות הגז שתשמש את אזרחי ישראל. אני חושב שזה טוב, כי זה יוריד את מחיר החשמל. והדבר השני הוא שאנחנו החלטנו על ייצוא של 40% מהגז, והדבר הזה יכניס לקופת המדינה – זו הערכה, כי אנחנו לא יודעים בדיוק מה יהיה מחיר הגז הבין-לאומי – – <דב חנין (חד"ש):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – כ-200 מיליארד שקל ב-20 שנה. זה שילוב נכון, כך אני מאמין, בין הצורך של השוק המקומי והייצור המקומי ליהנות מאמצעי ייצור זול, גז, אבל גם מהצורך של קופת המדינה לקבל את אותה קרן שתיתן לנו באמת יתרונות פיננסיים לאורך זמן לצרכים הלאומיים שלנו. אני חושב שזה דבר גדול. הממשלה עשתה דברים רבים אחרים. היא קיצרה את שעון הקיץ – האריכה, יותר נכון, את שעון הקיץ. זה חיסכון של כ-300 מיליון שקל לשנה. זה דבר שלא נעשה. היא עשתה דברים בבריאות. חבר הכנסת ליצמן יצא, אבל חלק מזה, הוא התחיל בו. זה טיפול שיניים לילדים עד גיל 12. ובכן, המשכנו בזה השנה. עד היום ניתנו יותר מ-3 מיליון טיפולי שיניים. <תמר זנדברג (מרצ):> הרסתם את "הדסה". <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני מציין ששרת הבריאות גם חיסנה נגד נגיף הפוליו למעלה ממיליון ילדים בישראל. ולשמחתנו אף אחד, אף אחד לא לקה במחלה, וזה הישג חשוב. <תמר זנדברג (מרצ):> מה עם שר"פ? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> וכמובן הוספנו 2.3 מיליארד שקל לסל הבריאות לשנים 2014–2016. השקענו ברווחה 230 מיליון שקל לחיזוק הביטחון התזונתי לאוכלוסיות מוחלשות. פתחנו 12 מרכזים לטיפול בילדים נפגעי עבירות מין ומשפחה. ואני מציין שגם שנת 2013 הייתה שנת שיא בכניסת תיירים לישראל, שנת שיא, ואני מקווה שבשנה הבאה יהיה שיא עוד יותר גדול. אלה מקצת הדברים שעשינו. הדבר החשוב ביותר הוא שאנחנו לא מדברים, אנחנו עושים, ואנחנו ערים לדברים שעוד נשאר לנו לעשות. על כן, אני בטוח שכשניפגש פה בשנה הבאה אני אוכל לדווח לכם, כפי שעשיתי עכשיו, על המשך העשייה והמשך הפעולה. אני מודה לכם, חברי הכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <איתן כבל (העבודה):> חייל בצבא הסייבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג, לשאת דברים. <יצחק הרצוג (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, מכובדי ראש הממשלה, אתה מתגאה בבית-הספר לרפואה בצפון. אני חייב להגיד לך, היות שיש לי זיכרון ארגוני – כי הייתי שר גם בממשלה קודמת ואפילו בממשלתך, אתה יכול לבדוק – גם ראש הממשלה אולמרט התגאה בבית-הספר לרפואה בצפון. מה זה אומר? שאתה פשוט ממחזר. לצערי, הנאום שלך ממחזר כל כך הרבה דברים. והדבר הכי מדאיג בנאום שלך הוא שהיה בו איזה מסר פסימי שלא משדר שום תקווה לעם ישראל, שלא מקרין שום עתיד טוב יותר לילדינו. אתה יודע, אנחנו מציינים שנה לכינון הממשלה, וחמש שנים אתה משרת כראש ממשלה ברצף. אתה כבר מתקרב לתקופות כהונה לא רחוקות מאלה של דוד בן-גוריון. אתה יכול להתגאות במשהו בקדנציה שלך, משהו משמעותי אחד, שאתה יכול להראות שהבאת למדינת ישראל איזה הישג? האם הצלחת להיטיב עם אזרחי המדינה, עם חייהם? האם רמת החיים שלהם עלתה? האם ייצרת עבורם הזדמנויות חדשות? האם הובלת צעדים אמיצים כלשהם – לשלום, לשינוי אזורי, איזה חזון, משהו שאתה יכול לספר לנו עליו? לא שמענו בנאומך שום דבר מהתחום הזה. כלום. בשלוש שנים יצחק רבין, זכרו לברכה – בשלוש שנים – הצליח לחולל תהליך מדיני, לחתום הסכם שלום עם ירדן, להפוך את ישראל לחברה מקובלת במשפחת העמים, להכפיל את תקציבי החינוך, התשתיות, הרווחה, לצמצם פערים חברתיים, לשלב את ערביי ישראל; שלוש שנים שנגדעו ברצח נורא. זאת עשייה, זה חזון, זה מימוש. מכל אלה דבר אחד לא קרה בממשלה שלך. אתה מציג בעיקר דשדוש בכל תחום ותחום. אתה הבאת אותנו למבוי סתום; אתה נפגש עם המציאות ב-delay; אתה סותם פרצות ורץ בשלומיאליות משרפה אחת לשנייה. לפני שבועיים נתת בלוס-אנג'לס סדרת ראיונות. הצהרת שעכשיו אתה תיכנס לנושא הדיור. אז שר האוצר שלך כשל ושר השיכון שלך כשל, ועכשיו סוף-סוף ראש הממשלה יציל את המצב. אתה באת להציל את האומה, אחרי חמש שנים, אחרי שהבעת אי-אמון – מוצדק – בשר האוצר שלך. זה גם עולה מהסקירה הכלכלית של בנק ישראל למחצית השנייה של 2013: מנובמבר 2012 עד אוקטובר 2013 עלו מחירי הדיור בין 8% ל-10%. אתמול הציע שר האוצר תוכנית חדשה – אץ-רץ לקבל כותרות – בנוגע למחירי הנדל"ן. אז קודם כול, העד הכי טוב לתפקוד של הממשלה שלך בתחום הזה ולתפקודו של שר האוצר זה השר שטייניץ. אני מזמין את כולם לקרוא את הריאיון המופלא שלו אצל סבר פלוצקר ביום שישי. ולא עוברות כמה שעות מהודעת שר האוצר – שר השיכון מודיע לנו שהתוכנית לא אפויה. וכמו כל דבר שהממשלה שלך עושה, היא עושה חצי עבודה ושני-שלישים בכישלון בדרך. שמעתי הבוקר את סגן שר האוצר מכחיש את ההודעה שיצאה אתמול מהממשלה על תוכנית מיוחדת להתמודדות עם יוקר שכר הדירה בישראל, שכבר בירכנו עליה – חברת הכנסת סתיו שפיר, שמובילה יחד עם חיליק בר ואורלי אבקסיס שדולה מאוד יפה בנושא – אז סגן שר האוצר מודיע: לא היה ולא נברא. יד ימין של הממשלה לא יודעת מה עושה יד שמאל. משרפה לשרפה. אז בוא נזכיר כמה דברים, אדוני ראש הממשלה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – השדולה שלה טובה – – –? <יצחק הרצוג (העבודה):> כבר ביוני 2011 הבטחת "סופר-טנקר" לנדל"ן, הכרזת על שורה ארוכה של צעדים להורדת מחירי הדיור. שום דבר לא התממש, כלום לא קרה. בשנים האחרונות הנדל"ן תחת אחריותך התייקר ב-80%. ברוב השנים האלה אתה אחזת בהגה, אחזת ואיבדת אחיזה. אתה ראש ממשלה ב-delay, וחמור מכך, אתה ראש ממשלה שלא עומד בהצהרות שלו-עצמו. אתה לא רק ב-delay, אתה פשוט לא מסוגל. במשך כהונתך התהדרת בצמיחה המרשימה של המשק. השנה, בזכות הגז הטבעי, המשק היה אמור לצמוח ב-3.8%; בסופו של דבר הגענו לצמיחה של 3.3%, ובשנה הבאה היא תהיה פחות מ-3% – דהיינו בשנה הזאת. המשק בהאטה, בהאטה חמורה. הייצור התעשייתי בתקופתך הולך ויורד; היצוא נמצא בשחיקה; היצואנים מיואשים; התעשיינים מיואשים; גל פיטורים עצום מתקרב אלינו מכל קצוות הארץ בתעשייה, במקומות העבודה. תראה מה קורה בדרום. אתה אדיש לכך לחלוטין. לא התערבת בשום כלי שמעודד צמיחה או מעודד יצוא. שום דבר. שר הכלכלה שלך בכלל הפך להיות אויב היצואנים והתעשיינים. הממשלה שלך פגעה השנה בכל שכבות האוכלוסייה. נכשלתם בטיפול ביוקר המחיה, לא הורדתם את מחירו של מוצר אחד על המדף בסופר. העלית מסים, פגעת בשכבות החלשות, הורדת אלפים אל מתחת לקו העוני. זה יהיה שיעור העוני הגבוה ביותר השנה – נובמבר 2014. תרשמו לפניכם: שיעור העוני הגבוה ביותר מזה שנים. לפי נתוני נילסן, 76% מהמוצרים התייקרו; שלושה מתוך ארבעה מוצרים ברשתות השיווק יקרים יותר מכפי שהיו לפני כהונתך. יאיר לפיד, שר האוצר, איפה הכסף? לפי הדוחות של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מחירי המזון כאן בארץ גבוהים ב-25% מבאיחוד האירופי. ואתה בכלל, ראש הממשלה, בכלל לא דיברת על זה. על מה לא דיברת? על יוקר המחיה לא דיברת, כי זה הכישלון הכי גדול של הממשלה שלך. אני מחפש נקודות אור, ואני חייב לברך את צה"ל על הישגיו. וגם אני מאחל רפואה שלמה לחיילים שנפצעו, וגם אני מברך את צה"ל על פעולותיו וגם על החלטות שהתקבלו. אבל יש תחומים נוספים. דיברת על הבריאות, הזכרת את ליצמן. בית-חולים אחד באחריותך, "הדסה", נמצא בסכנת סגירה וקריסה. כנ"ל מערכת הבריאות הציבורית – כולה בסכנה. העלית את התעריפים של האמבולנסים. ביטחון אישי? כבר הפסקנו לספור את מספר הפיגועים הפליליים שהיו כאן בשנה האחרונה. אזרחי ישראל איבדו אמון במשטרה ובזרועות האכיפה, וממשלתך לא עושה דבר. והתהליך המדיני – אוה, כמה שאתה אוהב לדבר על התהליך המדיני. הרי ההגעה להסדר שיפריד בינינו לבין הפלסטינים היא חובה, היא אינטרס ישראלי מובהק. ללא הסדר ישראל תעמוד בפני מדינה דו-לאומית. אתה יודע זאת. זה מסכן את הרוב היהודי במדינה יהודית ודמוקרטית וזה מסכן את עתידנו הביטחוני. אנחנו יכולים להסביר עד מחר למה אבו מאזן לא פרטנר, אבל זה לא מביא אותנו לפתרון. שר הביטחון שלך מבהיר קבל עולם שלא יהיה שלום בדור הזה, ומשדר ייאוש ומורך לב. אז מה כן יהיה, אדוני ראש הממשלה? אז מה הפתרון ששר הביטחון שלך מציע? אולי אתה נהנה להיות זה שעומד בראש הממשלה כשמצד אחד השרה האחראית למשא-ומתן מסבירה דבר אחד ושר הביטחון מסביר דבר שני. אולי אתה נהנה להיות באמצע, כזה מין "למלם" שאין לו פתרון, יושב על הגדר, רגל פה רגל שם, בלי יכולת, רק ב-delay. אז איך נמשיך בדורנו, ראש הממשלה, ברצינות, לשמר את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית? האם אתה חותם במו-ידיך על המדינה הדו-לאומית, כמו שחותם שר הביטחון? מדינת לאום של העם היהודי זו דרישה מוצדקת ולגיטימית להסדר הקבע הסופי. זה מופיע אפילו בהסכם ז'נבה. אבל זה לא מה שמניע אותך באמת. מה שמניע אותך זה הקשיים שאתה עומד בפניהם במפלגה שלך. ואבו מאזן הוא פרטנר קשה, וחובת ההוכחה אם הוא מסוגל לספק שלום ולהביא את עזה למשוואה היא עליו, אבל ההתנהלות שאתה כופה על ישראל בשנה האחרונה, כשיש עלייה של 123% בבנייה מעבר לקו הירוק ביהודה ושומרון, זה מה שמבודד אותנו בעולם. גם פה אתה ב-delay, גם פה אתה מתעורר מאוחר ואז אתה מתפלא שאין תהליך כשאין לך שום אמון עם הפלסטינים, שאין לך שום דיאלוג עם אבו מאזן, שאתה שם את יהבך על ארצות-הברית, וגם היא מורטת את שערותיה. אז ביטחון זה באמת חשוב, זה חיוני. לא ייכון שלום בלי ביטחון. אבל ביחסים שלך עם ארצות-הברית, שהם חיוניים לביטחון, אתה מייצר מתח בלתי פוסק שמערער את הביטחון. ויתרה מזאת, אתה מדבר על ביטחון? בעוד שבועיים אתה צריך לשחרר את האסירים הנתעבים ביותר, שלא מגיע להם לטעום את טעמו של החופש ולו ליום אחד. ויכולת להימנע מהצעד הזה, יכולת ללכת להקפאת הבנייה בהתנחלויות, ואתה לא מסוגל. וידעת שנתמוך בך בהקפאת הבנייה בהתנחלויות. אבל אתה לא מסוגל. ואז שר האוצר שלך מדבר על חרם והשרה לבני מדברת על חרם וזה מחלחל בכל מיני פינות, ואתה לא מסוגל להתמודד עם זה, ואתה יודע שזה יגיע בסוף לפורומים הבין-לאומיים. ותוך כדי ההתמודדות הקשה הזאת, גם עם הסוגיה האיראנית וגם עם סוגיית החרם, אתה ושר החוץ שלך מפקירים את השביתה של עובדי משרד החוץ, שאתם יודעים שאין עוול גדול מזה, ושר האוצר וסגן שר האוצר מתעללים בהם. אבל לכם זה לא אכפת, כי זה עכשיו בסבבה: אנחנו נראה לכולם מי חזק. ואז אתה מדבר על חציית קווים אדומים. ברור שייחצו קווים אדומים, כי הממשלה חוצה קווים אדומים – ביחסי עבודה במשק, בהתנהלות הדמוקרטית שלה, בשיח בתוך הפרלמנט. בקיצור ולסיום, מכובדי ראש הממשלה, שנה לממשלה וחמש שנים לכהונתך ועדיין אין אף מורשת שכתובה על שמך. לא פלא, כי אתה לא יכול ולא מסוגל. בזבזת חמש שנים. הבנו מול מי אנחנו עומדים. למען האמת, הבנו את זה מזמן. ולכן, אדוני ראש הממשלה, אתה וממשלתך צריכים לפנות את כיסאותיכם, צריכים לפנות את מקומותיכם למי שכן מסוגל, כי זה פשוט לא עובד. אתה דיברת קודם לכן על ספר הזיכרונות שלך – אני מקווה מאוד שבקרוב אכן תוכל ויהיה לך זמן לשבת ולכתוב את ספר זיכרונותיך. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש האופוזיציה, חבר כנסת יצחק הרצוג. אנחנו עוברים לדיון. חברי הכנסת, הודעה שלא לפי סדר-היום: על מנת להפסיק את פרץ הפניות אלי בנושא הזה, אני הודעתי אתמול בישיבת הנשיאות שמבחינתי העדיפות ביומיים האלה, אתמול והיום, היא לכל מה שקשור לניקוי השולחן, חוקים במיוחד לקריאה שנייה ושלישית. לכן, אם אני פה ושם מאפשר כינוס ועדה לצורך רוויזיה, לצורך הצבעה חוזרת – מה שזה לא יהיה – זה במסגרת המדיניות המוצהרת. אתכם הסליחה, אם מישהו באותו זמן רצה להיות במליאה. כן, אדוני? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אין בעיה. אז פשוט תפסיקו עם העניין הזה. כל מה שקשור לקריאה השנייה והשלישית בוועדות השונות, אני לא נכנס פה למהות החוקים אלא אני מאפשר לנקות את השולחן. בבקשה, אנחנו עוברים לדיון הסיעתי בנושא. ראשון הדוברים הוא סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס, מטעם הסיעה הליכוד ביתנו. עד שמונה דקות לרשות אדוני. אחריו – בועז טופורובסקי מטעם יש עתיד. עד חמש דקות לרשותו. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברותי וחברי חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, בשבוע שעבר ירד באופן סופי המסך על מפלגת העבודה, זו שהתיימרה להמשיך את מורשתו של יצחק רבין, עליו השלום. אתם, סיעת העבודה, בהנהגתך, עשיתם זאת כאשר פעלתם בניגוד מוחלט לתפיסתו של יצחק רבין, עליו השלום, שבאה לידי ביטוי באמירה החדה והנבונה והנכונה כל כך: בבכיינות לא בונים מנהיגות. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> זה מה שאתם עושים – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> כך אמר יצחק רבין, ולא ידע שכעבור 19 שנה, כ-20 שנה מאז כיהן כראש הממשלה, יורשיו בבית הזה לא יקיימו את מורשתו – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> גם בקשקשנות לא בונים מנהיגות. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – – בפרפראזה אולי, חבר הכנסת בר, של התגובות על התרגיל המסריח שהוּבלה – שאתם, מפלגת העבודה, הובלתם אליו את ישראל – – – <איציק שמולי (העבודה):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – נמאס לנו – – – רק אומרים מה לא לעשות, רק מה לא לעשות – – – מה אתם עושים? מה עשיתם? מה עשיתם – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> אני מבין, חבר הכנסת בר, שזה מעסיק אותך, מעציב אותך. אני במקומך הייתי יותר עצוב – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אין עבודה, אין דיור, אין שלום. מה עשיתם? <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> תקשיב עד הסוף. אני במקומך – תקשיב עד הסוף – הייתי יותר עצוב לשמוע את נאומה של חברת הכנסת מיכאלי; גם את נאומו של ראש האופוזיציה, אבל גם את נאומה של חברת הכנסת מיכאלי, שאפילו לא יודעת על מה היא מדברת. היא מגנה בנייה בירושלים. העיר שלך, שעליה אמר יצחק רבין, עליו השלום – וגם שלך, חבר הכנסת מרגלית – עליה, על ירושלים אמר יצחק רבין, עליו השלום, והוא נשאל: אם אני אצטרך לבחור בין שלום לבין ירושלים – אני אבחר בירושלים. באה פה חברת כנסת, בספסלים של מפלגת העבודה, ומגנה ממשלה על החלטה על בנייה בירושלים – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> במקומות מסוימים. אל תיקח את זה למקום שאתה לא צריך. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> אתה, אתם – בדיוק למקום הזה, ציטוט מדויק. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – מקומות מסוימים. <אראל מרגלית (העבודה):> תמיד תזכור שבנינו בשכונות – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> מאה אחוז, טוב מאוד. הוא בנה – לא אתם. <אראל מרגלית (העבודה):> – – שלא פינו שם אנשים מהבית שלהם, ועל הר חשוף: בגבעה-הצרפתית, בגילה, ברמות ואפילו בהר-חומה. אנחנו בנינו. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אנחנו בנינו. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> משום, חבר הכנסת מרגלית – למה אתה נזעק? חברת הכנסת מיכאלי – – – <אראל מרגלית (העבודה):> אבל אנחנו לא פינינו חמש משפחות מהבית – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> היא גילתה, היא גילתה – – – <אראל מרגלית (העבודה):> אנחנו לא לקחנו – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> ממפלגה רצינית – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> שלום לך. ממפלגה רצינית, שעם כל המחלוקות – – <אראל מרגלית (העבודה):> – – – מפלגה שבנתה בירושלים – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> – – – סליחה – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – והן רבות, הייתה חלק ממימוש החזון הציוני. הפכתם, בהובלתו של חבר הכנסת בוז'י הרצוג, לאופוזיציה מתבכיינת, ילדותית, לא רצינית ומחרימה – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> אני – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> התחלתם לחשוב – – – <אראל מרגלית (העבודה):> אין מה להגיד, אז אומרים את הדברים – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> עכשיו, אדוני היושב-ראש, נתאר לעצמנו מצב תיאורטי, שבו הליכוד, תיאורטית, שבו הליכוד מנהיג אופוזיציה – – <מרב מיכאלי (העבודה):> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – ומחליט, אדוני היושב-ראש, שהוא מחרים את הכנסת ומקים פרלמנט אלטרנטיבי. איזו זעקה הייתה קמה, בצדק, בארץ ובעולם, על הימין המסוכן בהנהגת הליכוד שמחרים את הדמוקרטיה, מקים לעצמו כנסת אלטרנטיבית, והייתם אומרים: הם מתכננים לעשות מהפכה לא דמוקרטית. מוציאים את מיטב הקשקשת שלכם משנות ה-30 של המאה הקודמת – – <מרב מיכאלי (העבודה):> זהו, שלא. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – על הפאשיסטים וסותמי הפיות והסכנה לדמוקרטיה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> זה חוק המשילות שלך סותם פיות, לא אנחנו. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> במעשיכם, במעשיכם אתם הסכנה הכי גדולה לדמוקרטיה הישראלית. אתם מטיפים על דמוקרטיה, על שלטון תקין – – – <אראל מרגלית (העבודה):> קשקשת, קשקשת. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> אתם מטיפים – – – <אראל מרגלית (העבודה):> בשנות ה-30 לאצ"ל היו 250 רובים ול"הגנה" היו 40,000. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> אתם הסכנה הכי גדולה לדמוקרטיה הישראלית, ומטיפים – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> אתה הליצן הכי הכי גדול בפוליטיקה הישראלית. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> אוה, הפרלמנטר המהולל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת רוזנטל. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> הפרלמנטר המהולל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שנייה. חבר הכנסת אופיר – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> הפרלמנטר הדגול. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אופיר אקוניס, רגע. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> האיש שלא הצליח לעשות שום דבר כחבר פרלמנט שנה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אופיר אקוניס, חבר הכנסת אופיר אקוניס – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – חבר הכנסת רוזנטל, אתה קורא לי בכינויים – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – מה הצלחתם לעשות – – – אין דיור, אין עבודה, אין דיור בר-השגה, אין – – – מה עשיתם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אופיר אקוניס, אני מבקש מאדוני להפסיק שנייה. חבר הכנסת רוזנטל, לא היה לכך מקום. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> הפרלמנטר הדגול, חבר הכנסת רוזנטל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא היה לזה מקום. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב. לפרוטוקול: חבר הכנסת רוזנטל התנצל על הביטוי הספציפי הזה. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> אני קיבלתי את התנצלותך. עכשיו, אתם ממשיכים, חבר הכנסת מרגלית, להטיף על דמוקרטיה ועל שלטון תקין ועל סתימת פיות – – – <אראל מרגלית (העבודה):> בוא נדבר על ירושלים. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> אתה – אולי חבר הכנסת הרצוג יהיה ראש האופוזיציה, יגלה לנו משהו שהוא מבין בו: זכות השתיקה. יכול לגלות לנו משהו, הוא מבין בזה, יש לו מומחיות בזכות השתיקה. עכשיו, אתה יודע היטב שבמקום לדבוק במורשתו של יצחק רבין ולא לנסות לבנות מנהיגות בבכיינות, אימצתם את המורשת האמיתית שלכם, את הדבר שהוא היסוד האמיתי ביותר של מפלגת העבודה, שבא לידי ביטוי, חבר הכנסת בר, המזכ"ל, בוודאי זוכר את המורשת של יצחק בן-אהרון שאמר בליל המהפך, במאי 1977: עם כל הכבוד שאנו מייחסים להכרעת העם, אינני מוכן לכבד אותה. זאת המורשת האמיתית של מפלגת העבודה וזה כל הסיפור. <אראל מרגלית (העבודה):> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> מפלגה שאיננה מסוגלת – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> מפלגה שאיננה מסוגלת, מה לעשות, אתם לא מסוגלים לעכל את העובדה שהציבור, על-פי רוב – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> תתבייש. <אראל מרגלית (העבודה):> – – – ז'בוטינסקי ב-1940 – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – פשוט לא נותן בכם אמון. <אראל מרגלית (העבודה):> וז'בוטינסקי ביקש ממנו לקחת את האחריות ולבנות פה מדינה. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> לא מסוגלים, לא מסוגלים – – – <אראל מרגלית (העבודה):> לזה אתה קורא שזה המורשת שלנו? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> של נעליך מעל רגליך – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> כך אתם מתנהגים – – <אראל מרגלית (העבודה):> מי הקים את המדינה הזאת? <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – כך אתם מתנהגים. <אראל מרגלית (העבודה):> מי הקים את המדינה הזאת? <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת מרגלית, זה עליכם. <אראל מרגלית (העבודה):> של נעליך מעל רגליך ותן כבוד לתנועת העבודה – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – הקשקשנות שלכם – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת מרגלית, זה אתם, זה לא אני – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כשאתה תפסיק ליהנות מזה תגיד לי, אני – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – אני מתאר אתכם. <אראל מרגלית (העבודה):> 250 רובים היו לאצ"ל כשל"הגנה" היה 40,000. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> אני מתאר אתכם. <אראל מרגלית (העבודה):> מי הגן פה על המדינה? <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> אני מתאר מצב. אני מתאר את ההתנהגות שלכם. זה כואב, זה קשה, אתם יודעים ששגיתם שגיאה חמורה בשבוע שעבר, אתם יודעים את זה – כולם בבית, כולל יושב-ראש האופוזיציה – אבל אתם נהנים עוד מגלי ההדף של התמיכה – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מה קרה, התחלתם לשקשק? הבנתם שיש אלטרנטיבה? <איציק שמולי (העבודה):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – אתה מקשקש את הקשקושים האלה? הבנתם שסוף-סוף יש אלטרנטיבה לראש הממשלה? <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – שהוא לא דבר קדוש? שהוא לא נמשח למלך? שיש אופציה שגם חרדים וגם ערבים וגם ציונים יכולים להסכים אתה? התחלתם לפחד? <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> אני מבקש, אדוני, להודיע למליאה ולחבר הכנסת בר שפורים כבר נגמר, אז תפסיק עם הבדיחות – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אז תורידו את המסכות של הצביעות שלכם – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – פשוט תפסיק עם הבדיחות שלך – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – ותודו בכל הטעויות שלכם – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – על בניית אלטרנטיבה ועל הקואליציה החלופית שבניתם. תכף נגיע לזה. תכף, חכה. אדוני, אנחנו מסכמים שנה לממשלה, זו הזדמנות טובה ללמוד על כמה מן ההבדלים בין כיצד מנהלים מדינה ובין אופוזיציה לא אחראית. ראשית, בנושא השיחות עם הפלסטינים – בזמן שהממשלה מקיימת משא-ומתן תחת לחץ בין-לאומי, הכבד ביותר מאז ומעולם, האופוזיציה מתייצבת אוטומטית לצד הסרבנות הפלסטינית המתמשכת. אוטומטית אתם עושים את זה, מין תגובה פבלובית כזאת. פעם אחת תגידו, חבר הכנסת בר, ראש השדולה לשתי מדינות, איזה מין שדולה אומללה – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אוי ואבוי, חלילה יהיו פה שתי מדינות – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – איזו אומללות. פעם אחת תגידו, איזו שדולה אומללה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אתה רוצה מדינה אחת מהירדן לים שיהיה בה רוב פלסטיני – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> פעם אחת תגידו, תגידו – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – ואתה תאבד את החלום הציוני, כי הם ידרשו – – – one vote, ומה תענה להם – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – ביושר, פעם אחת, פעם אחת – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מה תעשה אז? מה תעשה אז? <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – שלא שבגללנו אין שלום. לא בגלל ישראל אלא בגלל הסרבנות המתמשכת 100 שנה של הצד השני. ותסלח לי, אל תיקח פטרונות על השלום. אתם לא רוצים אותו יותר מאתנו, ואתם גם לא יודעים לעשות אותו יותר טוב. <איציק שמולי (העבודה):> אתה – – – אתה איש שלום – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> כשאתם מפחידים את הציבור – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> רק לרצות זה לא מספיק. רק לרצות זה לא מספיק – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, מושב שלם – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – אתם רק רוצים ואומרים מה לא לעשות – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> מה אתם צועקים כל כך? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – לא מה כן לעשות. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> מה, אתם שומעים את האמת ומתפרצים? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הקשקשת הזאת מפריעה לנו באוזן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני יסיים. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> אדוני, אני הופרעתי פה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אבל – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – אפילו עד האצ"ל הגיע פה חבר הכנסת מרגלית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – כל כך נהנית מזה – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> למה אתה לא תומך בראש הממשלה שמוביל שתי מדינות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – שלא רציתי להפריע להנאה. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> שנה שלמה, שנה שלמה – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – נגד רעיון שתי המדינות שראש הממשלה – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – אתם מפחידים את הציבור עם – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> תתביישו. לשים מקלות ברגליים של ראש הממשלה שלכם – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> אתם, האופוזיציה, העבודה, מפחידה את הציבור שאם ישראל לא תיסוג לקווי 4 ביוני 67', יהיו חרמות ונהיה מבודדים. בינתיים, אדוני היושב-ראש, אין מנהיג באירופה שלא אמר שהוא מתנגד לחרמות. היחידים, אגב, שמחרימים זה אתם. ומה עם הבידוד הבין-לאומי? מה עם הבידוד הבין-לאומי, חבר הכנסת בר? נשיא ארצות-הברית, ראש ממשלת בריטניה, ראש ממשלת קנדה, יושב-ראש הפרלמנט האירופי, נשיא רומניה – מכל קצוות העולם מגיעים לכאן, ואתם ממשיכים להזהיר מפני בידוד בין-לאומי – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> שכחת את מיקרונזיה. מיקרונזיה – – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> המסתננים – בזמן שאנחנו עמדנו מול שטף של מסתנני עבודה בלתי חוקיים, שכבשו – וזהו הכיבוש היחיד שיש בארץ-ישראל, זה הכיבוש היחיד, של המסתננים מאפריקה, בשכונות שלמות בדרום תל-אביב – אתם, במימון הקרנות של מדינות אירופה, עמדתם לימינם, הסַתֶם אותם להפגין נגד הממשלה ולשבות – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אתה לא מתבייש להשיב דברים כאלה? <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> כן, בהחלט. בזמן שהממשלה מתייצבת לימינם של תושבי ישראל, האופוזיציה התייצבה לימינם של המסתננים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> לסיום, אדוני, אי-אפשר שלא לסיים את הסיכום הזה בבריחתה – סליחה, אדוני היושב-ראש, היכן נמצא יושב-ראש האופוזיציה? על-פי התקנון – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הנה – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> איפה הוא? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הנה הוא, מה קרה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – נמצא מולי. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> אה, אה, הוא מחזיר את הברית ההיסטורית עם ש"ס. זה בדיוק הנושא הבא שאני הולך לדבר עליו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הנה, הוא מקשיב לך 30 שניות – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> לסיום – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – ואז אתה תסיים. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – אי-אפשר שלא לסכם את המושב הזה בבריחה, חבר הכנסת הרצוג, של מפלגת העבודה מההצבעה על חוק השוויון בזכות לשרת בצה"ל, שבטעות מכונה "השוויון בנטל". זו זכות לשרת בצבא; רבים ממנהיגי מפלגת העבודה היו רמטכ"לים, היו אלופים – אביך היה אלוף – תתי-אלופים – חבר הכנסת בן-אליעזר ואחרים. במקום לבוא לכאן ולהצביע – ויש, כן, אתה צודק, יש ויכוח על סעיפים בחוק – במקום להוות דוגמה, במקום לגבות, ברחתם מהמקום הזה, ברחתם מכאן. רק דמיינו לעצמכם מה חושבים עליכם חיילי צה"ל בחזית ובעורף, בסדיר ובמילואים, כשהם רואים אתכם בורחים מההצבעה על השוויון בזכות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, האופוזיציה – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הצגתם, הצגתם חוק עלוב. אתם ברחתם, לא אנחנו – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – קצת עפה על עצמה – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – אתם ברחתם. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – קצת עפה על עצמה בשבוע שעבר. כבר דמיינתם את עצמכם נכנסים ללשכות השרים בקריית הממשלה וכבר תפרתם חליפות. תנו לי לתת לכם עצה קטנה: תשאירו את החליפות שלכם בארון, שלא תאוץ לכם הדרך – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> ניפגש בבחירות הבאות, סגן השר אקוניס. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – משום שצפויות לכם עוד הרבה שנים באופוזיציה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אני מבטיח לך שלא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אופיר אקוניס, וייאמר שחברי מפלגת העבודה גם היום לובשים חליפות יפות. אני מזמין את חבר הכנסת בועז טופורובסקי מטעם יש עתיד, עד חמש דקות, ואחריו – חברת הכנסת יחימוביץ מטעם סיעת העבודה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, ראש הממשלה, תודה, אני חייב להגיד לאופוזיציה: נושא הדיון, שנה לממשלה כושלת, זה פשוט – אתם לא יודעים להיות אופוזיציה – – <זהבה גלאון (מרצ):> אוה, באמת שלום – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – אתם פשוט חוטאים, חוטאים לתפקיד של האופוזיציה. כי הממשלה היא לא ממשלה כושלת, היא ממשלה שעושה מה שהיא הבטיחה לפני הבחירות שהיא תעשה. אתם יכולים לבוא ולהתמודד אידיאולוגית עם הפעולות של הממשלה – גם את זה אתם לא עושים, כי הפעולות שהממשלה עושה הן פעולות שאתם חלמתם לעשות כשפעם אתם הייתם בקואליציה ולא הצלחתם. אבל ממשלה כושלת לא מעבירה חוקי משילות כמו שהממשלה העבירה וכמו שהיא הבטיחה. ממשלה כושלת לא מעבירה את השוויון בנטל כמו שהיא הבטיחה לפני הבחירות. ממשלה כושלת לא מעבירה רפורמה בחינוך כמו שהיא הבטיחה, ורק אתמול אושר קיצור החופש הגדול לתלמידי בתי-הספר. ממשלה כושלת לא דואגת להפסיק מינויים פוליטיים בחברות ממשלתיות; אני לא ראיתי את בייגה עושה את זה אי-פעם. ממשלה כושלת לא עושה כל מה שהיא מבטיחה צעד אחרי צעד, פעולה אחרי פעולה. ובמקום להתמודד עם הפעולות ועם העשייה, אתם מתמודדים עם ססמאות. תסתכלו על המצעים שלכם, לחלקכם יש מצעים, ותראו שכשאתם הייתם בקואליציה פשוט לא קיימתם את זה – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – לכם אין מצע – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – לא קיימתם את זה. יש לנו מצע מפורט. כל נושא – תעברי, חברת הכנסת גלאון, אני מזמין אותך לעבור על כל נושא במצע שלנו, לראות איך אנחנו פועלים בהתאם למה שהבטחנו. אני יודע שזה מוזר, זו פוליטיקה חדשה שכנראה לא קיימת באופוזיציה, כי באופוזיציה קיימת פוליטיקה של ילדים, ילדים בגן. כי כשלא נעים לכם ואתם לא יודעים מה לעשות, אתם מחרימים ובורחים ולא מגיעים להצבעות, כי זה הכי קל. זה מזכיר לי את הסיפור על "דובי לא לא" – כי אתם ילדים, אז אני אספר לכם כדי שתבינו – – <קריאות:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – "דובי לא לא" כל הזמן אמר "לא לא", עד שהגיע מלאך מן השמים ודאג שהוא יוכל להגיד רק "לא". ואז "דובי לא לא" גילה שבמציאות קשה לחיות ולהתקיים כשאומרים "לא" כל הזמן, וזה מה שאתם אומרים – "לא, לא, לא". גם המשל על "זאב, זאב" היה יכול להיות רלוונטי כאן, כי על דברים טובים אתם באים ומתלוננים שהם יהרסו את המדינה. ואנחנו כל פעם משפרים ועושים את המדינה יותר טובה, ואם חס וחלילה יבוא יום ונעשה טעות, אף אחד לא יאמין לכם. ותסתכלו, תקשיבו לציבור, תראו מה יוצא בעיתונים, בתקשורת, תדברו עם השטח, תראו שכבר לא מאמינים לכם כי אתם פשוט על כל דבר צועקים "זאב, זאב" ועל כל דבר אתם אומרים שהוא לא טוב, ואף אחד לא מאמין לכם. עכשיו לצביעות החדשה מבית האופוזיציה – הצביעות בנושא הדיור. תראו, הממשלה הזאת פועלת בכל מובן בתחום הדיור – לטווח הקצר, לטווח הבינוני ולטווח הארוך. לטווח הבינוני והארוך אנחנו שדרגנו את הווד"לים; אתמול עברה הרפורמה בתכנון ובבנייה שתקצר את הביורוקרטיה; אנחנו מובילים עכשיו את החקיקה על הוותמ"לים להאצה בבנייה בדרך עוקפת-ביורוקרטיה; אנחנו דואגים להסכמי-גג – שר האוצר חותם על הסכמי-גג עם עיריות כל הזמן בשביל לעודד בנייה ובנייה ובנייה, בשביל להגדיל את ההיצע, כי אנחנו מסכימים: הדרך לפתור את משבר הדיור היא להגדיל את ההיצע. אנחנו כל הזמן אומרים את זה וכל הזמן מטפלים בזה. ומה עשתה האופוזיציה בשנה האחרונה? אמרה: עזבו אתכם מהיצע, אל תעשו את הדרכים לקיצור הביורוקרטיה, זה לא טוב לקצר את הביורוקרטיה. תדאגו עכשיו לזוגות צעירים, תדאגו עכשיו. ואז הצהרנו – שר האוצר בא, בניגוד לדעת הפקידים באוצר, ואמר: מע"מ אפס לזוג צעיר לרוכשי דירה ראשונה. ובמקום שתגידו כל הכבוד – – – <מיכל בירן (העבודה):> בועז – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – – במקום שתגידו כל הכבוד, מה אתם באים ואומרים? <קריאות:> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> לא, זה לא טוב. כי אתם לא דואגים להיצע – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> אין אחד – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – אתם לא דואגים להיצע, זה יעלה את מחירי הדיור. הרי מה, אתם מקשיבים? אתם קראתם את ההצעה הזאת בצורה רצינית? לא נראה לי. ולכן אני אסביר לכם – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – – אני אסביר לכם מעל הבמה בדיוק את פרטי ההצעה, שתבינו למה כל הטענות שלכם – – – <מיכל בירן (העבודה):> בועז, יש מלחמת סטטוסים בפייסבוק על הצעת החוק הזאת – – – <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – – כל הטענות שלכם פשוט לא נכונות. אז יהיו זכאים זוג עם ילד שלפחות אחד מהם שירת בצבא – – <יצחק הרצוג (העבודה):> ולמי שאין ילדים – מה קורה? ואם אין לו יכולת ללדת ילדים? <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – ולא הייתה דירה בבעלותם – אני כבר אומר לכם – ולא הייתה דירה בבעלותם. <יצחק הרצוג (העבודה):> ואם הוא בן-מיעוטים? <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> לא רק זוג נשוי לפי הרבנות, אלא כל תא משפחתי: גם זוגות חד-מיניים, גם ידועים בציבור, גם משפחות חד-הוריות, גם זוגות שלא הצליחו להביא ילדים עד גיל 35 וגם רווקים מעל גיל 35. כל אלה יהיו זכאים. כל מי שבאמת צריך דירה, עובד ותורם למדינה, יהיה זכאי למע"מ אפס בקניית דירה ראשונה, ומדובר על דירה חדשה מקבלן. אז באו מהאופוזיציה חלק מהאנשים – חלק הבינו את זה, אבל חלק באו ואמרו: למה לא דירה יד שנייה? למה לא לתת מע"מ אפס על דירה יד שנייה? אז התשובה היא פשוטה: כי אין מע"מ על דירה יד שנייה, אלא אם כן קונים אותה מחברה, מה שכמעט שלא קורה. אין מע"מ על דירה יד שנייה. ואז אומרים: זה יגרום לעליית מחירים, מכל מיני סיבות. אבל מה אנחנו אמרנו בתוכנית שלנו? השמאי הממשלתי ייקח כל יישוב – – – <היו"ר חמד עמאר:> צריך לסיים. בבקשה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אני מסיים, דקה. – – – ייקח כל יישוב, יסתכל מה המחיר הממוצע למ"ר, ייקח 95% ממנו, ורק אם תהיה דירה במחיר שהוא 95% מהמחיר הממוצע למ"ר, זאת אומרת, יותר נמוך מהמחיר היום – רק אז הרוכשים יהיו זכאים להנחה. עכשיו, למה זה יגרום? אני לא אכניס אתכם לנבכי המתמטיקה, כי אין זמן, אבל זה יגרום לכך שאם היום דירה עולה מיליון ו-590,000, היא תימכר במיליון ו-400,000. גם הקבלן ירוויח יותר, גם רוכש הדירה ישלם פחות, ומי שישלם את ההפרש – כי אין קסמים בכלכלה – זה המדינה. המדינה מכניסה את היד לכיס, וגם זה כואב לאופוזיציה, שכל הזמן באה ואמרה: למה המדינה לא מכניסה את היד לכיס בשביל לעזור במחירי הדיור לזוגות צעירים? המחיר המקסימלי לא יעבור 1.6 מיליון ש"ח. מי שימכור בתוך פחות מחמש שנים יחזיר את ההטבה למדינה, וככה לא יעשו קומבינות על המדינה. מע"מ אפס, ולא פטור ממע"מ, יאפשר לקבלנים עדיין להזדכות על הוצאות המע"מ כתוצאה מהבנייה שלהם, מתשומות הבנייה, ולא יגרום לקבלנים להעלות את המחירים כי להם יעלו המחירים. ההטבה, בשונה מכל מיני רעיונות אחרים, כמו מחיר מטרה וכאלה, תחול על כל הקרקעות במדינת ישראל: לא רק קרקע מינהל אלא גם קרקע פרטית; גם על בתים רבי-קומות ובתים פרטיים, על כל הקרקעות במדינת ישראל. היא תעזור לכל חלקי המדינה, מרכז ופריפריה. לא דואגים רק למרכז, לא דואגים רק לפריפריה; דואגים לכל – לכל – המדינה ולכל חלקי המדינה. סוף-סוף נביא לירידת מחירים בטווח הקצר, ועד אז אנחנו מקווים שכל הפעולות שלנו בטווח הבינוני ייכנסו לתוקף, ויתחילו לבנות, ואז ההיצע ידביק את הביקוש ויעקוף אותו. ואז, כשהאפקט – האפקט של הפעולה הזאת בטווח הקצר – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – יפסיק לעבוד, האפקט של הפעולות שלנו בטווח הבינוני והארוך – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – של הגדלת ההיצע, יעבוד. ככה מורידים מחירי דיור. חברים יקרים, ככה ממשלה אחראית עובדת, ולא ממשלה כושלת – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> – – ממשלה שדואגת לתכנון לטווח קצר, לטווח בינוני, וארוך-טווח. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ. עד ארבע דקות. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אורחים יקרים בקהל, אני מרימה את הכפפה שהשליך הדובר הקודם ואני אומרת: כל הכבוד. כל הכבוד לשר האוצר יאיר לפיד על מסיבת העיתונאים אתמול. כל הכבוד. אנחנו עומדים משתאים ונפעמים מהתוכנית. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> יישר כוח. שכנע אותך בועז. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אבל אני רוצה לעשות משהו שאני לא נוהגת לעשות. אני רוצה לקרוא קטע – אם כבר אנחנו מדברים על עניין הדיור, אני רוצה לקרוא, למחזר. כמו שעשה ראש הממשלה, שחזר על דברים קודמים, אני מבקשת לקרוא קטע מנאום אחר שלי בנושא הדיור: כמה נאומים אנחנו שומעים ממך, אדוני ראש הממשלה. כמה הבטחות. כמה פעמים הבטחת שתוך שנייה – אני מדברת על הדיור, כן? – שתוך שנייה תפרק את הכוחות המרושעים והביורוקרטיים שמפריעים לך לחלק דירה לכל פועל. כמה רפורמות פלא: הפרטת הקרקעות, רפורמת המרפסת, רפורמת הפרגולות, רפורמת התכנון, חוק הווד"לים – חברי פואד, אני מדברת אל ראש הממשלה. אני בטוחה שאתה רוצה שהוא ישמע אותי. <בנימין בן-אליעזר (העבודה):> אני מתנצל. <אריאל אטיאס (ש"ס):> יש עכשיו ותמ"לים. <שלי יחימוביץ (העבודה):> רפורמת המרפסת – – – <אריאל אטיאס (ש"ס):> יש עכשיו ותמ"לים, אותו דבר. <שלי יחימוביץ (העבודה):> כן. אם אני אחסיר משהו אז אתם תשלימו אותי, אבל אני מבקשת, אדוני היושב-ראש, שזה לא יהיה על חשבון הזמן שלי. <אריאל אטיאס (ש"ס):> יש ותמ"לים עכשיו. <שלי יחימוביץ (העבודה):> ותמ"לים. טוב שאתה מעיר לי, חבר הכנסת אטיאס. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> חברת הכנסת יחימוביץ – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> כן, אדוני ראש הממשלה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – חוק התכנון והבנייה? <שלי יחימוביץ (העבודה):> אני לא שומעת אותך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הצבעת בעד חוק התכנון והבנייה? <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> למה – – – <איציק שמולי (העבודה):> אתה יודע למה, אדוני ראש הממשלה? כי פעם נוספת אין שם דיור בר-השגה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אין דיור בר-השגה, אין עוד הרבה דברים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – היא לא רוצה לקצץ – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני ראש הממשלה – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני ראש הממשלה, חמש שנים אתה ראש ממשלה – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בגלל – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – ועניין הדיור היה הדגל שלך ב-2009, ב-2011; ומה קיבלנו? ייקור של 50% במחירי דירות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> ייקור של 50%. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> כמה אפשר להאשים את האופוזיציה? חמש שנים אתה ראש ממשלה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> למה הצבעת נגד? תצביעי בעד, תורידי בעצמך את – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> חמש שנים אתה ראש ממשלה – 50% ייקור במחירי הדירות. ומי אשם? האופוזיציה? באמת, כמה אפשר? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – להגיד. תצביעו בעד. <שלי יחימוביץ (העבודה):> קצת יושר אינטלקטואלי, אדוני ראש הממשלה. באמת. <איציק שמולי (העבודה):> הרפורמה להקמת פרגולות. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אנחנו אחרי חמש שנים. מילא יאיר לפיד שחושב שהוא כל פעם ממציא את הגלגל מחדש ובורא עולם במסיבת עיתונאים ובהבל פה; אבל אתה אתנו, ראש הממשלה, חמש שנים. היו לך כל כך הרבה הזדמנויות לממש את הדבר הפשוט הזה של קורת גג לראשו של אדם רגיל. אז הנה הרשימה – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> העיקר שאת עשית המון מהדברים האלה בוועדת הכספים שאת – – – <איציק שמולי (העבודה):> העיקר שאת – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – הפרטת הקרקעות; רפורמת המרפסת – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> כמו בנייה – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – רפורמת הפרגולות; רפורמת התכנון; חוק הווד"לים; ועדת טרכטנברג, עם הקריטריונים לדיור בר-השגה, שנמוגה כלא הייתה; מסיבות עיתונאים דרמטיות; המינוי שלא היה ולא נברא של השר לשעבר משה כחלון ליושב-ראש מינהל מקרקעי ישראל ערב הבחירות, עם עוד מסיבת עיתונאים: כחלון יוריד את מחירי הדיור כמו שהוריד את מחירי הסלולר. בית זה סלולר? לא ברור ההבדל בין ההשקעה העצומה – העצומה ביותר אפילו – שמשפחה עושה בימי חייה, משלמת עליה משכנתה חצי מהחיים, מורישה אותה לילדיה אם יש לה מזל ויש לה מה להוריש – לא ברור מה ההבדל בין זה לבין מוצר צריכה, מכשיר סלולר, שמתיישן ברגע שאנחנו קונים אותו ואולי בכלל עוד שתי שניות יהיה גאדג'ט אחר שיחליף אותו? בית לא זורקים ומחליפים. זה מהנאום הקודם, אדוני ראש הממשלה. כל הדברים רלוונטיים. אבל – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> עשית כל כך הרבה, שלא פלא שאת ראש האופוזיציה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אבל יש לך ממשיך. אני חייבת לומר, לא לכולם יש ממשיכים כאלה. יש לך ממשיך: המחירים ממשיכים לעלות; ההצגות, הגימיקים והבטחות הסרק גם הם נמשכים. ומסיבת העיתונאים אתמול של יאיר לפיד נראתה כאילו הוא אמר לחברים שלו: תביאו לי רעיון, איזשהו משהו שאנשים יבינו ככה שאפשר לכנס עליו מסיבת עיתונאים, שיישמע ממש ממש פיצוץ. ישבו החבר'ה ואמרו: ואללה, יש לנו רעיון. ואז, כמו תמיד, נולדה מסיבת עיתונאים – בכלל, יש תחושה שסוף התהליך הוא מסיבת העיתונאים ובזה נגמר הסיפור. אז נולדה לה מסיבת עיתונאים בוקר בהיר אחד, אחרי ששר האוצר מכנס את ראש הממשלה נתניהו, את שר השיכון – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא זימן. <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא מכנס? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <יצחק הרצוג (העבודה):> מזמן – – – <אריאל אטיאס (ש"ס):> שר האוצר כינס אותה? <שלי יחימוביץ (העבודה):> זה מה שיצא, שהוא ביקש – אם אני טועה אז תקנו אותי – ביקש לזמן פורומים: משרד השיכון, משרד ראש הממשלה, בנק ישראל – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> את לא יודעת שראש הממשלה – – –? <שלי יחימוביץ (העבודה):> סליחה, אני מתנצלת, אני מתנצלת. אני בטוחה ששר האוצר לא מזמן את ראש הממשלה ושראש הממשלה הוא שמזמן את שר האוצר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – לא נכון מהותית – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> אבל זה לא משנה. מה זה משנה? העובדות לא חשובות – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא, אני מתנצלת על כך. לא התכוונתי – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה בסדר. <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא התכוונתי לפגוע בכבודו של ראש הממשלה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לעניינים פעוטים של העובדות – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אנחנו כבר בפרק לפיד עכשיו. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> – – – הטעות שלך. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אבל, אדוני ראש הממשלה, אני כבר לא מדברת עליך. אני מדברת על שר האוצר יאיר לפיד. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מה לעשות, הוא לא זימן. <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא זימן. <היו"ר חמד עמאר:> את צריכה לסיים, בבקשה. הוספתי לך דקה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> תודה, אני מסיימת. אז מזומנת לה מסיבת עיתונאים, ובה אנחנו שומעים על אפס מע"מ לרוכשי דירות כאלה וכאלה. עכשיו, תראו את האבסורד – אני אפילו לא אכנס לגופו של עניין: העבודה בצוות המקצועי מתחילה אחרי מסיבת העיתונאים. אתם שמעתם על דבר כזה? אין דבר שיותר מאפיין מהדבר הזה. שלא לדבר על זה שזה בלי עיירות פיתוח, בלי ערבים, בלי חרדים, בלי הומואים, בלי לסביות, בלי רוכשי דירות משומשות. אבל אל תדאגו, ממילא זה לא יצא לפועל. מדובר במסיבת עיתונאים ותו לא. וברשותך, אדוני היושב-ראש, משפט אחרון – – <היו"ר חמד עמאר:> משפט אחרון. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – עם הנופך השוביניסטי הקטן שבשולי האירוע הזה. נגידת בנק ישראל עושה את העבודה שלה, מביעה את הביקורת המקצועית – אגב, כמו יוג'ין קנדל, גם הוא הביע ביקורת, כמו עוד רבים אחרים – ויוצאת הודעה מיוחדת של סיעת יש עתיד נגד נגידת בנק ישראל: "לא ייתכן שמי שעומדת בראש הגוף שכשל בשנים האחרונות בניסיונותיו להוריד את מחירי הדיור, והייתה חלק ממקבלי ההחלטות במשך שנים רבות" – הם לא מזכירים את זה שבראש בנק ישראל עמד סטנלי פישר שקיבל את ההחלטות, כי יש מטרה יותר קלה: הנגידה, האישה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> לא נזכיר את סטנלי פישר, בואו נירה ישר בנגידת בנק ישראל – – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – ללכת למקום הנוח של האישה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – "והייתה חלק ממקבלי ההחלטות במשך שנים רבות, תתקוף" – – – <קריאות:> – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> שימו לב, "לא ייתכן" שהיא "תתקוף את המהלך האמיץ" – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <קריאות:> – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – "האמיץ של שר האוצר". <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ. <שלי יחימוביץ (העבודה):> עוד שנייה ונשתחווה על אומץ הלב. <קריאות:> – – – <איציק שמולי (העבודה):> זה כל מה שיש לכם לומר, הנגידה אשמה? <קריאות:> – – – <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> מפלגת העבודה – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חברת הכנסת מירי רגב. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> – – – אין דבר כזה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – איזו אישה מסכנה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> זה באמת משפט אחרון. <היו"ר חמד עמאר:> משפט אחרון זה כבר – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אבל לא נותנים לי להגיד אותו, אדוני היושב-ראש. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> אני שמעתי אותך בקשב רב, אני חושב שגם ראש הממשלה שמע אותך. את צריכה לסיים. בבקשה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אז סוף ההודעה של יש עתיד – – – <קריאות:> – – – <חנין זועבי (בל"ד):> איזו רמה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אבל הם לא נותנים לי לדבר, אדוני היושב-ראש. <היו"ר חמד עמאר:> משפט אחרון. <שלי יחימוביץ (העבודה):> "לא ייתכן" שהיא "תתקוף את המהלך האמיץ של שר האוצר שנותן מענה מיידי" – במסיבת עיתונאים – "לזוגות שלא מצליחים לרכוש דירה. – – – החלטת השר היא החלטה נכונה במקום ובזמן הנכון". אני צנצנת אם ידעתם על ההחלטה הזאת שנייה לפני מסיבת העיתונאים – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <קריאות:> – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – לא היה לכם מושג. לא היה לכם מושג. מייד הודעת גיבוי. אבל מה, מכיוון שזה שוביניסטי ותוקפים רק את הנגידה, שולחים את חברות הכנסת להוציא את ההודעה – כן, המפקד, נבצע, לא נדע על מה, אבל נתקוף את הנגידה; אמרת – אם צריך, בסדר. דירה לא תצא מזה, חברות וחברים. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת מרדכי יוגב. יש לך עד שש דקות. אני רוצה לברך תלמידים מאוניברסיטת בן-גוריון. ברוכים הבאים. שש דקות, בבקשה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> כבוד היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, שר התשתיות, הנגב והגליל, חברי כנסת, אורחים יקרים, אורחים או תלמידים שבמליאה, פרט לאיחולי החלמה לפצועינו שברמת-הגולן, נבקש גם למסור מזל טוב – ואל תיקח לי את זה מהחשבון – לחברת הכנסת ציפי חוטובלי שילדה הבוקר בת. <מירי רגב (הליכוד ביתנו):> איזה יופי, לא ידענו. טוב שהבית היהודי יודע לפני – – – <היו"ר חמד עמאר:> מזל טוב גם ממני. אני אוסיף לך על זה דקה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> על יום ההולדת של עדי קול – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> בן או בת? <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> מזל טוב גם לעדי קול, חברת הכנסת. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> מה נולד לציפי? <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> בת. <היו"ר חמד עמאר:> בת. בת. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> כחבר בקואליציה אני מבקש להתייחס לכמה נושאים – – <היו"ר חמד עמאר:> הוספתי לך דקה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – ובהם החברתי, הביטחוני, הזהות היהודית של העם הזה והמדינה והנושא המדיני. שנה מורכבת, לא פשוטה. גם דברים שהעלו קודמי, גם התקדמויות – אני מעדיף להתייחס לאתגרים קדימה. ראשית, לנושאים החברתיים, שכבר מנו אותם קודמי, אלה שהתקדמו יותר ואלה שעוד דרוש לקדם ולראות בהם יעד. נדמה לי, אדוני ראש הממשלה, שהייתי רוצה לראות שני יעדים חברתיים, פרט לזה שציינת, של ירידת האבטלה, והם אכן המשך המאמץ כדי שהנושא של דיור בר-השגה ייראה וימומש – כי עדיין לא גדל ההיצע והוזלו המחירים – להמשיך ולשווק עשרות אלפי יחידות דיור, ואולי גם בכל רחבי ארץ-ישראל, בגליל ובנגב, ביהודה ובשומרון ובכל מקום, במרכז, ואולי גם דרושה בנושא הזה עוד מעורבות של הממשלה שתכפה על הרשויות והקבלנים בנייה של דיור בר-השגה במובן של דירות יותר זולות ואפילו פיקוח על מחיריהן. אם מפקחים על מחיריהם של מוצרי מזון, יכול להיות שאם זו כרגע נקודת התורפה, יש צורך גם בזה. זה האתגר. בתחום קצבאות הילדים – נדמה לי שהממשלה קיצצה תקציב במחצית, ובכך נפגעו משפחות וילדים רבים, בעיקר מהשכבות הבינוניות והחלשות. מכיוון שילדים זה שמחה ועתיד האנושות כולה, בוודאי גם עתידו של עם ישראל, אני רואה כיעד חברתי את השבת קצבאות הילדים, אם ניתן היה באופן דיפרנציאלי – הרי שהטיפול בשתי המשימות האלה עוד לפנינו. אדוני ראש הממשלה, אני מבקש להתייחס לנושא שליווה אותנו בשנה האחרונה, ובעיקר בעת האחרונה, והוא הגברה מסוימת של מתחים ושסעים שנוצרו בעיקר סביב החוק שאני מעדיף לכנותו "הזכות לשרת", וסביב הדרה של ציבור מסוים מהממשלה, קיצוץ עמוק בתקציביו, יחד עם תחומים נוספים שבהם היה ניסיון להדיר ציבור זה או אחר מהנחות בארנונה או במעונות. גם ההתעקשות הלא-מובנת – ואני מדבר על הציבור החרדי, על האי-נכונות להתגמש בסעיפים מסוימים בחוק של "הזכות לשרת" – לדעתי הייתה מיותרת ותרמה בעיקר למתחים ולשנאת חינם, לא בהכרח לתועלת תכלית החוק. ואני מאלה שסבורים שאין מי שפטור משירות בצה"ל, אבל לא בחקיקה כפייתית נצליח לעודד גיוס של צעירים חרדים. את זה נמשיך, תוך הערכה לעולם התורה, בהסכמות וביצירת אמון בין צה"ל לציבור החרדי. הדרה של ציבור מסוים זה או אחר, אם אלו החרדים ואם איזו מפלגה אחרת, הייתה שייכת לתופעה שהייתה עד 1967 – ממשלות בלי חרות ובלי מק"י. אני סבור שזו משימה לצרף כל מפלגה שניתן לקואליציה ולעמוד יחד מאוחדים יותר ואיתנים יותר, הן מבפנים והן כלפי חוץ, מול כל המשימות והאתגרים, להמשך בניין עם ישראל בארצו. במישור הביטחוני אני מבקש להעלות שני נושאים בפניך, אדוני ראש הממשלה. האחד הוא הקיצוץ התקציבי בתקציב הביטחון, שאני מודע לו היטב כחבר ועדת החוץ והביטחון, ואני סבור שקיים כרגע פער שעלול להעמיק בשנים הקרובות, 14', 15', 16', בין ההישג המבצעי שבו אנו נדרשים לעמוד, שבו צה"ל נדרש לעמוד, לבין כשירותו, ואני מדבר על הפגיעה באימונים של המערך הסדיר ומערך המילואים, פגיעה שעלולה להיות חמורה ולהביא חס ושלום לאובדן של חיי אדם בחזית ובעורף. אימון הכוחות ומוכנותם הם אבן יסוד ראשונה בביטחון מדינת ישראל, ואני חושב שצריך להגדיר את הכושר המבצעי המינימלי שנדרש לחיילים בפרט ולכוחות בכלל, ולראות שלצה"ל תהיה היכולת להכין את כוחותיו ולעמוד במשימותיו לנצח ולהגן על עם ומדינת ישראל. עדיין בתחום הביטחון, נושא שגם מסרתי לך בו נייר עמדה, בנושא מיקומו של המשרד להגנת העורף. האיומים על מדינת ישראל השתנו, וכיום במדרג השני, לאחר האיום הגרעיני, שאני חושב שאתה מטפל בו היטב, נמצאים אותם עשרות אלפי טילים ורקטות בידי ה"חיזבאללה" בלבנון ובידי ה"חמאס" בעזה – והן יכולות להיפגש זו בדרכה של זו ואולי לנטרל זו את זו מעל שמיה של תל-אביב. על כן חשוב להיערך למצבי החירום הללו. לא אאריך בסוגיה הזאת, רק אומר לך ממעט ניסיוני, כעמדה מקצועית: חיוני שהמשרד הזה יחזור ויהיה משרד שחונה במשרד הביטחון תחת שליטה אחודה אחת. לא ארחיב בנושא. במישור הזהות היהודית של עמנו ומדינתנו – למרות אלפיים שנות גלות ופיזור עולמי, זכינו לחזור לארצנו ולהיות כאן עם אחד. זה איננו פשוט. שמר על זה סטטוס-קוו דתי-הלכתי, משך אלפי שנים. בשנה האחרונה – ואני פונה גם לחברי מהקואליציה – היינו עדים לגל של מאמצי חקיקה בשם זכויות הפרט, שאינני בוחל בהם – לשנות את מוסד וכללי הנישואים והגירושים, תנאי הגיור ועוד, שלא בהכרח בהסכמת הרבנות הראשית לישראל. לפרטים צריך לתת מענה ולמצוא תשובות, אבל אסור שיוזמות חקיקה אלו יפגעו בצביונם היהודי-ציבורי של העם והמדינה. אסור שנפרוץ את המסגרת היהודית ששמרה עלינו אלפי שנים, זו הקובעת שהרבנות הראשית לישראל היא שתקבע מסגרת הלכתית בנושאים הללו; מסגרת שמאפשרת ותאפשר לנו להיות עם אחד לנצח, ולא חס וחלילה להיות שני עמים עם ספרי יוחסין במדינה אחת. זו אחריות שלעתים דווקא ראש הממשלה מבין טוב מאחרים, בעת שאחריות הדורות על כתפיו במשמרת הזאת. אני מבקש לדבר על נושא נוסף, הוא הנושא המדיני. אומנם קיימים איומים וחרמות מצד אומות העולם, ואף בראשן מצד ידידתנו ארצות-הברית, מצד נשיאה ומצד מזכיר המדינה, שלוחצים עלינו לנשלנו מארצנו ולהשיבנו לאותם גבולות שכונו על-ידי שר החוץ המיתולוגי של ישראל אבא אבן, "גבולות אושוויץ". יש כאלה שחושבים שלא חשוב של מי הארץ הזאת ומה היה עברנו. אנחנו מזכירים תמיד את אמרתו של שר החינוך לשעבר יגאל אלון, איש מפלגת העבודה: עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל. עברנו ידוע וכתוב בספר הספרים זה 3,800 שנה: ציווי לאבינו הראשון – לך לך מארצך אל הארץ אשר אראך, אעשך לגוי גדול וכו'. עם מיוחד עם שליחות מיוחדת בארץ מיוחדת, להיות לאור וטוב לעולם כולו. ואתה, בנאומיך, גם בזה האחרון, יודע טוב ממני ומזכיר מדי פעם – כולנו יודעים – את נפלאות המדע, הטכנולוגיה, החקלאות, הכלכלה של מדינת ישראל, בעיקר את סולם הערכים הישראלי. גם בנתוני המציאות, יש גם כיום רוב יהודי של 66% – – <היו"ר חמד עמאר:> צריך לסיים, בבקשה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – בין הים התיכון לירדן, ללא רצועת-עזה – רוב הגדל משנה לשנה ומבטיח גם את עתידנו כמדינה יהודית ודמוקרטית. בנושא הזה של הקשר המיוחד הזה בין עם ישראל לארצו, מול כל המציאויות, אני חושב שעל הממשלה להקים מערך הסברה ישראלי ובין-לאומי שיבהיר את הקשר העמוק והנצחי הזה, לנו עצמנו ולאומות העולם כולן. 20 עמים ערביים בכל המרחב של המזרח התיכון, אבל בארץ-ישראל המערבית, בין הים התיכון לירדן, מעולם לא הייתה מדינה פלסטינית ולעולם גם לא תהיה כאן מדינה פלסטינית. בארץ-ישראל בין הים התיכון לירדן תיכון מדינה יהודית דמוקרטית אחת, היא מדינת ישראל. שלא לדבר על הנימוקים הביטחוניים הרואים נכוחה את המציאות שבה רשות המחנכת להשמדת ישראל, או ה"חמאס", ישלטו חס ושלום בגבעות השולטות על גוש-דן או על נמל התעופה בן-גוריון. אני לא מציע לאף אחד מידידי מהשמאל לקנא באנשי הדרום, שזוכים לשמוע חדשות לבקרים את אזעקות "צבע אדום" – לשמוע אותן גם באזור גוש-דן, או למגן את כל מוסדות החינוך בכל מרחב השפלה מפני קסאמים. אין לי זמן לצטט באופן תמציתי מהספר המצוין אשר כתבת, "מקום תחת השמש", שאם אין ליהודים זכות ישיבה בחברון ובבית-אל, אין להם זכות ישיבה בחיפה וביפו; תשובתו הידועה של שמעון החשמונאי: "לא ארץ נוכרייה לקחנו"; וכך גם שבלי השטחים ישראל המגומדת תהיה יעד מפתה, וכל אוכלוסייתה תהיה נתונה בסכנה. אני מדלג רבות: זה אינו איום טקטי גרידא, אלא איום אסטרטגי ראשון במעלה על קיומה של מדינת ישראל. התביעה להקמת מדינה פלסטינית מנוגדת ניגוד מוחלט לחתירה לשלום-אמת, היא מבטיחה אי-יציבות וסכסוך מתמיד ובסופו של דבר מלחמה בלתי נמנעת, וכו' וכו'. אדוני ראש הממשלה, ציטטתי את דבריך. שום דבר בתנאים הבין-לאומיים לא השתנה מאז כתבת את ספרך, למעט "החורף הערבי" – והזכרת את זה בדבריך – המחזק את הטיעונים שלך עצמך נגד מדינה פלסטינית. אני סבור, ברור לי, שאסור לנו להיות האשמים, אבל גם ברור לי שצריכה להיות לנו במגירה החלופה המדינית האמיתית, שהיא "שלום בשטח", בריבונות ובאחריות ביטחונית ישראלית בין הים התיכון לירדן, שבה תיכון מדינה יהודית אחת, דמוקרטית, והמיעוט הערבי יחיה פה טוב יותר מבכל מדינה ערבית שכנה. אבקש לסכם את דברי. לאחר שנה מורכבת ולא פשוטה שאני משוכנע שעברה עלינו וגם עליך באתגרי הפנים והחוץ, ולומר שהאתגרים לשנה הבאה עלינו לטובה הם לחזק את החברה בישראל, שלהרבה יותר משפחות יהיה דיור בר-השגה, להשיב את קצבאות הילדים, לחזק את אחדותנו ולצרף לקואליציה כל מפלגה שניתן, כדי לעמוד איתנים יותר מבפנים וחזקים יותר כלפי חוץ מול כל האתגרים, לחזק את ביטחוננו באימון ומוכנות הכוחות והיערכותנו להגנה על העורף ולשמר ואף לחזק את הזהות היהודית, את מוסד המשפחה היהודית ואת המסגרות ששימרו את שלמות עמנו עד היום ולנצח נצחים. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> משפט אחרון. אדוני ראש הממשלה, הלחץ הבין-לאומי והקשיים מבית אכן אינם פשוטים, הם מורכבים, אך אני סמוך ובטוח שאם לעת כזאת נבחרת לעמוד בראשות ממשלת עם הנצח, עם ישראל, תמשיך ותעמוד איתן ונאמן לאמונת אבותיך לשלמות וחיזוק החברה בישראל, שלמות עמנו וארצנו וביטחון מדינתנו. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת אריה דרעי. עד שש דקות. בבקשה. <אריה דרעי (ש"ס):> אדוני ראש הממשלה, שרים, יושב-ראש הכנסת, יושב-ראש הישיבה, חברי הכנסת, קשה במסגרת שש דקות להגיד את כל מה שיש לנו על הממשלה בשנה האחרונה ומה שהיא עשתה. אני אשתדל, ראש הממשלה, כפי שעשיתי עד היום, חלילה וחס – מראש אני מתנצל, אני לא מתכוון לפגוע אישית. אין זו דרכי ואני לא מתכוון לפגוע אישית, אבל אני חייב לומר שאני נציג של תנועה, יושב-ראש תנועה, ואני חייב לומר את אשר על לבי. גם אם לא רצית בכך, אדוני ראש הממשלה, ואני מאמין שלא רצית בכך, אבל אחרי 65 שנות המדינה – תנועת הליכוד בראשותו של מנחם בגין, זיכרונו לברכה, הצליחה להחזיר והצליחה לחבר את הציבור החרדי, שבתקופת מפא"י ההיסטורית היה בחוץ ומנודה כמעט; הצליחה להחזיר אותו ולחבר אותו לציבוריות הישראלית. זה היה אולי אחד מההישגים הגדולים, אחד משני הישגים גדולים של מנחם בגין, זיכרונו לברכה: לחבר את החרדים בחזרה לציבור הישראלי ולתת לשכבות החלשות את התחושה שהם חלק מעם ישראל, ובשביל הממשלה בראשותו והליכוד בראשותו של בגין הם בנים, הם אזרחים שווי זכויות. הממשלה עשתה ככל יכולתה בזמנו כדי לחבר את הציבורים הללו. לצערי, אמרתי, ראש הממשלה, גם אם אתה לא רצית בכך, בשנה האחרונה הממשלה בראשותך הצליחה – לצערי – למחוק את כל ההישג של מנחם בגין באופן טוטלי ומוחלט. הצלחתם לתת תחושה לציבור החרדי שאנחנו אזרחים לא רצויים במדינת ישראל, שהממשלה הזאת לא רק בגלל סיבות פוליטיות לא הצליחה להכניס אותם פנימה, אלא כל שבוע כאילו יושבת מועצת חכמי הממשלה וחושבת איך להזיק לחרדים, איך לקפח אותם ואיך לפגוע בזכויותיהם. עדיין לא התאוששנו מהצעת החוק המיותרת, המתריסה, המזיקה לאינטרס של הצבא, לאינטרס של מדינת ישראל, לא לחרדים – הצעת חוק הגיוס, כשאתה יודע בדיוק שהסנקציות הפליליות האלה יגרמו לכך שגדולי התורה וחכמי התורה יעמדו ולא ייתנו לאף אחד ללכת לשירות אזרחי או לצבא. החזרתם אותנו 15 שנה אחורה. לא רק שעוד לא התאוששנו מזה – ואנחנו מנסים לחשוב איך מורידים את גובה הלהבות – ואנחנו קמים אתמול עם כותרת ענקית. זו הבשורה שיש לכם לתת לנו? שזוג צעיר, אם הוא חרדי או אם הוא ערבי, הוא לא יקבל את אותה זכות שיקבל – אני בעד לתת עדיפות למשרתים בצבא. אני אומר את זה בגלוי: מי שמשרת בצבא, זכותה של המדינה לתת לו יותר, הן בנושא האקדמיה, הן בנושא דיור. שייתנו לו. אבל מצד אחד להעביר סנקציות פליליות, ומצד שני ללכת, באותו שבוע, ולהפלות ציבורים כל כך גדולים? זה לא יעבור – אני גם רואה לפי פניך. זה לא יעבור גם בבית-המשפט. מזל שהערבים נמצאים אתנו, כך שגם בית-המשפט לא יקפח את החרדים. <קריאה:> – – – <אריה דרעי (ש"ס):> אל תיפגעו, אל תיפגעו. מה אני יכול לעשות? הפעם אתם עוזרים לנו. מה קרה? בסדר, אתם עוזרים לנו. אני אומר: אבל למה? עם כל הכבוד, אדוני ראש הממשלה, שנה שלמה אנחנו משתתפים בצערך. מה אתה יכול לעשות? אתה לא אשם. אבל כמה אנחנו יכולים להמשיך ולשמוע את הדבר הזה? כמה אנחנו יכולים לשמוע את זה? כל שבוע – אני לא רוצה למנות את כל מה שקרה בממשלה בשנה האחרונה, עם העלאת המע"מ, עם העלאת מס החברות, עם קצבאות הילדים – – <יצחק וקנין (ש"ס):> עם תקציב הישיבות. <אריאל אטיאס (ש"ס):> – – – העמותות. <אריה דרעי (ש"ס):> – – עם ביטול המענקים בפריפריה. כשהשר אריאל אטיאס הציע בזמנו לבטל את המע"מ, והייתה הצעת חוק של חברי כנסת של ש"ס – בשום אופן שבעולם, אסור, זו הצעה גרועה ביותר, זה יעלה את הביקוש. היום הכול עובר, ואנחנו, לצערי הרב, אדוני ראש הממשלה – אני רוצה להגיד, אני שוב חוזר: אל תיפגע באופן אישי. אני לא מתכוון לזה, אני מעריך ומוקיר אותך, אבל הממשלה בראשותך – וזה לא יעזור, אתה ראש הממשלה, כמו שסילבן שיושב כאן – איך הרב עובדיה, מרן, היה קורא לו? הרב ש"ס, סילבן שלום. אלה ראשי התיבות של שמו. אבל עם כל הכבוד, הממשלה בראשותכם, הממשלה שלכם, לקחה את שני הציבורים הכי יקרים שהיו לליכוד – החרדים והשכבות החלשות – וניתקה אותם, התנתקה מהם. לא יעזור שום דבר. לכן כשאנחנו אומרים שאנחנו, לצערי הרב, כבר לא מרגישים חלק מהציבור שלכם, מציבור הימין, זה לא כי יש לנו – אתם פשוט הרחקתם אותנו, אתם לא רוצים אותנו, וחיינו קודמים. לכן אמרתי, ואני חוזר ואומר: המשימה שלנו, לצערי הרב, זה להפיל את הממשלה הזאת וליצור אלטרנטיבה אחרת. לא יעזור. אתם לא רוצים אותנו, אתם דחיתם אותנו. אתה לא עושה את זה מתוך רצון, אתה נותן לזה לקרות. לצערי הרב, השותפים שלך, שלא נמצאים כאן, סביב השולחן הזה, לא מעניין אותם שום דבר חוץ מלגרום לשנאה ולהתרסה ולהתרחקות, ולנסות לקטב את העם הזה. לא מספיק יש לנו אויבים מסביב, אתם גורמים לקיטוב הנורא הזה. גם חוק הגיור, שאתם מנסים להעביר היום, תאמינו לי שזה לא יפגע בציבור החרדי כהוא-זה; הבן שלי והבת שלי, אני לא צריך לדאוג להם. גם הבת של מוטי יוגב, לא צריכים לדאוג לה, והבן שלו. אבל בגלל הערבות ההדדית – מה מחבר אותנו כאן? מחבר אותנו עדיין הסטטוס-קוו הרגיש הזה, שאנחנו חיים יחד תחת רבנות אחת, תחת בית-דין אחד. ותמיד, אדוני ראש הממשלה, הדיינים והרבנים שלנו עושים מאמצים עליונים כדי למתוח את החבל הזה כמה שיותר. מי שיודע כמה מרן הרב עובדיה יוסף עשה מאמצים עליונים כדי לתת הכשר לגיורים בצבא. הוא ממש לקח על כתפיו מה שאף אחד אחר לא היה מוכן לקחת. ואתם הולכים לפרום את זה, לצערי הרב, בגלל שיקולים של דילים, של חוקים של שבוע שעבר – הבטחנו ליש עתיד, ויש עתיד הבטיחה לבית היהודי, והבית היהודי הבטיח לישראל ביתנו, ותמורת כל הדברים הללו – עוד נתק. מה תגרמו בכך, שיקימו רבנות אלטרנטיבית? שיתחילו פה פנקסי קהילות? שמחר בבוקר כל אחד יתחיל לבדוק מי נתן הכשר למי? למה אנחנו רוצים להגיע? זה ההישג הגדול של הממשלה בשנה האחרונה: קיטוב, שנאה, התרסה, לצערי הרב, ובעיקר תחושה לנו – ציבור גדול מאוד – שאנחנו, לצערי הרב, כבר לא אזרחים רצויים; שהממשלה בראשותכם לא רוצה אותם, ולכן אין לנו ברירה אחרת, חיינו קודמים, ואנחנו חייבים לדאוג לציבור שלנו, וכך נעשה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. חברת הכנסת זהבה גלאון. שלוש דקות. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה, אדוני. אדוני ראש הממשלה, אני שמעתי אותך כאן קודם במליאה מדבר על תהליך השלום, או על "התהליך", כמו שקראת לזה, ואמרת – אני מצטטת: "תהליך לא בכל מחיר. אנחנו גמישים בקשר לכניסה למשא-ומתן, אבל לא בנוגע לעמדות יסוד". "יש לנו קווים אדומים", אמרת כאן. ואני הקשבתי לקווים האדומים שלך, ואני מסתכלת על התהליך שאתה מנהל, אדוני ראש הממשלה, ואני אומרת: זה בוודאי לא משא-ומתן. זה מסע של דחיינות, התבכיינות והתקרבנות. חמש שנים זה מה שאתה עושה. אתה מנפק לנו איזשהו מסע של הססנות. כשאני מסתכלת מי עלה כאן קודם לדוכן: אופיר אקוניס, הדני-דנונים, הבוגי-יעלונים, ואז אני תוהה – דיברת על האם יש פרטנר, ואני תוהה, אדוני ראש הממשלה, האם בכלל אתה פרטנר. אני ממש לא סגורה על זה, אני חייבת לומר, חברי חברי הכנסת. אתה נזפת במליאת הכנסת, אדוני ראש הממשלה, על ההתנהגות שלה כשבאים לכאן אורחים, והתייחסת במיוחד להתנהלות של האופוזיציה בביקורו של דייוויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה. על מה בדיוק אתה מתפלא? איזו דוגמה אנחנו נותנים לעולם בחוקי המשילות האלה? וכשאתה עומד כאן, על הדוכן, ואתה אומר לדייוויד קמרון את הדבר הבא, אני מצטטת: זו לא שאלה של נרטיבים, יש אמת היסטורית אחת – אני חייבת לומר שאחרי ששמעתי אותך אומר: זה לא שאלה של נרטיבים, יש אמת היסטורית אחת, הבנתי – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> זה מה שאמרת. אני מצטטת. עד כאן אני מדייקת. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש אמת היסטורית אחת. <זהבה גלאון (מרצ):> יש אמת היסטורית אחת. כשאני שמעתי אותך אומר את זה, אדוני ראש הממשלה, אני הבנתי למה אתה לא מקדם שלום, ולמה אתה לא פרטנר, ואני רוצה להגיד לך משהו בהקשר הזה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כי יש אמת היסטורית אחת. <זהבה גלאון (מרצ):> אז אני רוצה להגיד לך על זה משהו. אני חולקת עליך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> שיש אמת היסטורית אחת? <זהבה גלאון (מרצ):> אני מתקרבת לזה. אתה תראה למה אני מתכוונת. בשביל לקדם שלום, אדוני ראש הממשלה, צריך קודם כול להכיר בזה שיש צד פלסטיני לסכסוך. כי אחרת עם מי בדיוק אתה עושה שלום? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בטח שאני מכיר בזה. <זהבה גלאון (מרצ):> ולצד הזה יש נרטיב, ויש לו היסטוריה, ויש לו זכות להגדרה עצמית – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – ואת זה אתה לא מקבל, אדוני ראש הממשלה. אתה לא מקבל. כי מי שאומר "יש אמת היסטורית אחת" מסרב לקבל את הזכות להגדרה עצמית של הצד השני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אפשר הערה קטנה? <זהבה גלאון (מרצ):> בוודאי. בכבוד. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה שיש צד פלסטיני מ-1947 ודאי שאני מקבל. אבל זה שבאים ואומרים לי שבית-המקדש לא היה כאן, ובוודאי אם הוא היה כאן הוא לא היה בית-המקדש של היהודים, ושהיו פה פלסטינים לפני 3,500 שנה – זה פשוט לא נכון. עכשיו, האמת ההיסטורית הזאת מסולפת. אני אומר, יש אמת היסטורית אחת – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – יש נרטיב שלא מבוסס – – – מה רע בזה? למה את צריכה להיכנס לזה? את יודעת את העובדות ההיסטוריות – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> גם בהיסטוריה הוא לא טוב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – את לא צריכה להתייצב עם השקר הזה. תתייצבי עם האמת. <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, אם יש משהו אחד שאתה טוב בו – אתה עושה את זה שנים בתפקידך כראש ממשלה – זה לשכתב את ההיסטוריה. אתה מצוין בזה, אדוני ראש הממשלה – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני המצאתי את התנ"ך? <זהבה גלאון (מרצ):> – – אתה מצוין בזה. אני הקשבתי לך קשב רב – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – אני המצאתי את התלמוד? <זהבה גלאון (מרצ):> כן, אתה משכתב את ההיסטוריה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – המצאתי את יוספוס פלביוס? <אילן גילאון (מרצ):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני לא מדברת על – – <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת זהבה גלאון, אני מוסיף לך דקה. <זהבה גלאון (מרצ):> אני לא מדברת על יוספוס פלביוס – – – <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אבל אני לא יכולה לדבר ככה. <היו"ר חמד עמאר:> את כבר מדברת שלוש דקות. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, ממש לא. <היו"ר חמד עמאר:> אני הוספתי לך דקה. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, ממש לא, אדוני. אני מתייחסת בכבוד לראש הממשלה, אני רוצה להשיב לו. ראש הממשלה מנהל דיון עם המליאה, אני רוצה להתייחס אליו. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני המצאתי את התורה? אני המצאתי את כל זה? נו, באמת, מה את רוצה, שאני אראה לך את מצבת מישע? – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני אגיד לך מה אני רוצה. אני רוצה שתהיה אמיץ, שלא תהיה הססן – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אמרת לי שאני ממציא את הנרטיב. <זהבה גלאון (מרצ):> – – שלא תהיה שבוי מדי ביריב-לוינים והגלעד-ארדנים והבוגי-יעלונים. אני רוצה שתהיה אמיץ, שתקבל החלטות אמיצות – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – שלא תקבע קווים אדומים – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זהבה, תעני לי עוד הפעם. אני אומר לך, אני בעניין הזה של הנרטיב לא סתם אמרתי. פשוט הגיע הזמן – – – <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני לא שומעת אותך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> יש בינינו ויכוח. מקובל. יש בינינו הרבה ויכוחים, מה לעשות, לגבי ההווה והעתיד. אבל אי-אפשר לשנות את העבר. <יצחק הרצוג (העבודה):> אין מחלוקת על זכותנו – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אי-אפשר לשכתב את העבר, ואנחנו איננו משכתבים את העבר – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – אנחנו לא רוצים להיות כובשים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – לא העבר התנ"כי, ולא הפוסט-תנ"כי, ולא מה שקרה בארץ-ישראל במאה ה-19 – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – ולא מה שקרה במאה ה-20. אי-אפשר לשכתב את העבר. אפשר להתווכח על העתיד. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני ראש הממשלה, עם הרבה הערכה והרבה כבוד – – – <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, אף אחד לא חולק על כך שיש לנו זכות להגדרה עצמית, ושמדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי ושל כל אזרחיה. לכן הדרישה שלך מהפלסטינים להכיר בנו כמדינה יהודית – מה, זה הפך להיות סלע קיומנו פתאום, הדרישה הזאת? זה נועד רק לטרפד את המשא-ומתן ולהציג את הפלסטינים כסרבנים. כן, ממתי אנחנו צריכים שהפלסטינים יגדירו אותנו? אני שואלת אותך – – – <שר התקשורת גלעד ארדן:> שיכירו – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אל תפריע לי עכשיו. <שר התקשורת גלעד ארדן:> – – – תדרשי – – – אם תהיה בעיה אז שיכירו. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, הפלסטינים – – – אני לא יכולה לדבר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, לא אמרתי שני משפטים ברצף. תודה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> תתרגלי איך זה להיות זה ראש ממשלה. <זהבה גלאון (מרצ):> אני מוכנה להתחלף אתך, דרך אגב. בוא נעשה את ההסדר הזה. <היו"ר חמד עמאר:> בואו ניתן לחברת הכנסת זהבה גלאון דקה שלמה – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> – – שהיא תגיד את כל מה שיש לה. בבקשה. בואו לא נפריע לה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, אני שואלת את זה באמת. אני לא מצליחה להבין את ההתעקשות הזאת שלך, למעט העובדה שאתה מבקש להכניס איזה עז. אני רוצה להגיד ככה – זאת בדיחה, בדיחה עצובה. אני אומרת ככה – הרי אין כלום מאחורי הדרישה הזאת. למה היא עצובה? ככה, אנחנו לא צריכים להקשיב למה שאומר ג'ון קרי, שזאת טעות שמדינת ישראל תתעקש על הדרישה הזאת? מה, מדינת ישראל תהיה מדינה יהודית בזכות ההכרה של הפלסטינים? היא תהיה מדינה יהודית רק אם רוב האזרחים שגרים בה יהיו מעוניינים שהיא תהיה כזאת. אם יהיה רוב דמוקרטי שירצה ששבת תהיה יום המנוחה, ואם יהיה רוב שירצה שידברו כאן עברית, ואם תהיה כאן קבוצה גדולה מאוד של אנשים – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> למה, את בעד מדינה פלסטינית בנגב? את בעד מדינה פלסטינית בגליל? <זהבה גלאון (מרצ):> לא, אדוני היושב-ראש, אני בעד מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> את בעד שיבת הפליטים? <זהבה גלאון (מרצ):> לא, אני אגיד – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אז כל זה כלול במושג "מדינת הלאום". <זהבה גלאון (מרצ):> לא, אדוני, לא. הדרישה להכרה – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני אקל עלייך: מדינת לאום של העם היהודי – מה רע בזה? מדינת לאום של העם הפלסטיני כן, ומדינת לאום של העם היהודי לא? <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> יש לי הצעה, אדוני. אדוני ראש הממשלה, יש לי הצעה: מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, היא מדינה ריבונית, חיים בה יהודים וחיים בה ערבים, ולכן הדרישה שלך מהפלסטינים – אתה לא אומר להם: תכירו במדינת ישראל כמדינת הלאום, מדינה יהודית ודמוקרטית. אתה אומר: מדינה יהודית. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא, לא, לא. <זהבה גלאון (מרצ):> לא במקרה אתה אומר את זה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לא, לא, לא. את טועה. בפועל, את טועה. <זהבה גלאון (מרצ):> בוא תעמיד אותי על טעותי. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> רגע, ובנוסח הזה את מוכנה להתייצב? – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני רוצה שתגדיר את מדינת ישראל: "מדינתו של העם היהודי ושל כל אזרחיה". <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> את מוכנה להכיר בתביעה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> זו מדינה של יהודים ושל ערבים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה מאוד חשוב. עזבו רגע את – – – <זהבה גלאון (מרצ):> בבקשה, אדוני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה מאוד חשוב: אם אנחנו נוכל לייצר הסכמה לאומית רחבה – לא מוחלטת – שהפלסטינים שמבקשים מאתנו להכיר במדינת הלאום של העם הפלסטיני – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> מדינה פלסטינית – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – יכירו במדינת הלאום של העם היהודי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אין לאום יהודי. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> סליחה. <קריאה:> יש לאום יהודי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אין לאום כזה. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת שם, להירגע בבקשה. בלי מחיאות כפיים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – אם היינו מקבלים, לא אמרתי הסכמה מוחלטת, אמרתי הסכמה רחבה, זה מאוד יעזור. <זהבה גלאון (מרצ):> אני מבקשת להגן על ראש הממשלה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני רוצה לדעת אם התשובה היא כן. אם התשובה היא כן, זה מצוין. זה דבר גדול מאוד. <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני אשיב. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ואם את לא רוצה להשיב לי כאן כי את לא רוצה, אז נדון בזה בנפרד. <זהבה גלאון (מרצ):> אני אשיב. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה דבר גדול. <היו"ר חמד עמאר:> אני מבקש לסיים. אני מבקש, יש לך שלוש דקות, את פה כפול זמן. אני מבקש לסיים. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, אני מתייחסת בכבוד לראש הממשלה. <היו"ר חמד עמאר:> גם אני מתייחס מאוד בכבוד, גם לראש הממשלה, גם אלייך. אני מבקש שתסיימי. <זהבה גלאון (מרצ):> אני אסיים. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה. <קריאות:> – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> זה הדיון הכי משמעותי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה לב-לבו של השיח. אדוני היושב-ראש, זה לב-לבו של השיח. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת עיסאווי. תודה רבה, חבר הכנסת עיסאווי. בבקשה, משפט אחרון ואת מסיימת. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, אתה אכן מאתגר אותי. אני אומרת לך מה עמדתי, מה עמדתה של מרצ ב-20 השנים האחרונות ביחס להגדרתה של מדינת ישראל: מדינתו של העם היהודי ושל כל אזרחיה; מדינה עם אופי יהודי שלוקחת בחשבון שיש כאן גם מיעוטים אחרים. וכשאתה לא תיבהל ממשק כנפי ההיסטוריה, ולא תחשוב שהציפורים של היצ'קוק באות אליך כל פעם שאתה שומע את המשק הזה, הכול יהיה כאן אחרת. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת מסעוד גנאים. תודה רבה, חברי הכנסת. תודה רבה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – זה נקבע בסוף שנות ה-80. זה כבר קרה. <אראל מרגלית (העבודה):> אדוני ראש הממשלה, יש על מה לדבר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אמרתי עכשיו – – – <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה, חבר הכנסת מסעוד גנאים, יש לך שלוש דקות. <מיקי רוזנטל (העבודה):> יכול להיות – – – פריצת דרך – – – <היו"ר חמד עמאר:> בואו לא נפריע לחבר הכנסת מסעוד גנאים. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> יא ג'מעה, אולי תיתנו לנו לדבר? כבוד ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, קראתי פעם שתפקידו של מנהיג הוא להוביל את ההולכים אחריו מהיכן שהם נמצאים אל מקום שלא היו בו מעולם. ואני פה רואה שכבוד ראש הממשלה עדיין תקוע ב"מקום תחת השמש". יש הרבה דברים שהשתנו, כבוד ראש הממשלה. אמת היסטורית, כבוד ראש הממשלה, שחורבן בית-המקדש הראשון והשני לא היה על-ידי ערבים, אלא – לפי המקורות שלכם – בגלל שנאת חינם, עבודה זרה ודברים אחרים שקשורים ליהודים ולא לערבים. וההיסטוריה אומרת שאפילו ירושלים, כאשר כבש אותה המלך דוד, שהוא הנביא דוד בשבילנו גם, הוא כבש אותה מהיבוסים; היו עמים אחרים פה, אם יבוסים או כנענים, לא זו השאלה, כבוד ראש הממשלה. אני רואה שאתה רוצה לברוח מהמציאות ומהעתיד לעבר. כנראה נוח שם לנהל את הוויכוח, משום שאפילו הדרישה של מדינה יהודית, הכרה בה – כבוד ראש הממשלה, בטח אתה לא פטריוט יותר ממנחם בגין ולא יותר מרבין, והם לא דרשו את הדרישות האלה, הם לא ביקשו מהערבים ומהפלסטינים להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית. ואתה דיברת פה על הרבה דברים: על תחבורה, על סייבר, על רשתות – דברים השתנו, אבל יש הרבה דברים שלא השתנו, למשל הגזענות והאפליה נגד הערבים, אדוני ראש הממשלה. רק אתמול שמענו על דוח: 95% מתושבי ישראל – כן, לפי הדוח ששמענו עליו אתמול – חושבים שיש גזענות בישראל; 68% נגד ערבים, 79% נגד אתיופים. כבוד ראש הממשלה, אולי אתה לא שמעת שהגזענות ומעשי הטרור ששמם "תג מחיר" התרבו גם נגד הערבים. אלה דברים שלא השתנו, לצערי. דיברת על דברים שהשתנו, שמעתי אותך, אבל דברים הכרוכים באפליה ובגזענות נגד ערבים – הם לא השתנו. ובימים האלה, בסוף מרס, אנחנו מציינים 38 שנים ליום האדמה – 30 במרס 1976 – שבו נהרגו שישה אזרחי ישראל. למה נהרגו? כי הם הכריזו על שביתה, כי הם הלכו ויצאו להפגין נגד הפקעת אדמות. הפקעת אדמות עדיין יש בגליל, בנגב, בשם הייהוד. דיברת על שגשוג של הנגב. שגשוג של מי? של כולם? של יהודים וערבים? מה עם הערבים הבדואים שהורסים כל יום את הבתים שלהם? מה עם אום-אלחיראן, שעכשיו רוצים לבנות במקומה אום-אלחיראן היהודית? זו לא אפליה? זו לא גזענות? איפה השוויון? ואם לא די, אז לפני כמה ימים המדינה מסרה את תשובתה על עתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח על זימון פעילים חברתיים-פוליטיים שבלטו בהפגנות הערבים הבדואים בנגב על-ידי השב"כ. ומה הייתה תשובת המדינה? "להפגנות הבדואים רקע לאומי חתרני". מאז שנת 1976, יום האדמה, עד אירועי אוקטובר 2000, עד היום, לא השתנתה עמדתה של הממשלה ושל המדינה נגד הערבים, שהם אויבים ושלגיטימי להרוג אותם משום שההפגנות שלהם אינן הפגנות אזרחים אלא הפגנות אויבים. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת עפו אגבאריה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד ראש הממשלה, אני לא רוצה לדבר על נושאים – על חימום הגבולות, על התמיכה של ממשלת ישראל בטרור שמתרחש בסוריה, על המקלות שממשלת ישראל שמה בגלגלי התהליך המדיני; אני לא רוצה לדבר על איראן. אני נבחר ציבור מטעם אזרחי מדינת ישראל הערבים, שלצערי הרב – אני כבר חמש שנים בכנסת הזו, ואנחנו כל הזמן רק שומעים על זה שהאוכלוסייה הערבית מופלית לרעה בצורה מאוד קיצונית, ולא רק אתה אמרת. אתה אמרת את זה, ראשי ממשלה אחרים אמרו את זה, אבל אף אחד עדיין לא עשה שום דבר משמעותי כדי להשוות את האזרחים הערבים במדינת ישראל. אתה אמרת את הדברים פה, שאנחנו נהנים מהדמוקרטיה, בפני מנהיגי עולם. אבל לצערי הרב, הדמוקרטיה – חוץ מלהגיד פה: הנה אתם יכולים לדבר כך וכך בכנסת בישראל, ובאף מדינה אחרת אתם לא יכולים לדבר כך – חוץ מזה לא. אני מסתכל על התשתיות שלנו במגזר הערבי. אני מסתכל על תוכניות המתאר שלא מתרחבות, אף שאני מסתכל, למשל, על עפולה, או על חדרה או על כל מקום אחר, איך צומחות שם השכונות בצורה מאוד מאוד יפה ומאוד טובה, וזה לרווחת התושבים, אבל אני מסתכל עלינו איך אנחנו במצור ולא מקבלים שום תוכניות כדי קצת להתרחב, אנחנו רק מקבלים צווי הריסה. חוץ מההריסות שדיברו עליהן בנגב והתוכנית הדרקונית של פראוור, מה מתרחש במשולש? האם ידוע לך שהולכים להרוס שכונה שלמה בקלנסואה – שזה במרכז המדינה, במרכז המדינה – 28 בתים שהולכים להרוס אותם? מדוע? אנשים שקנו כדת וכדין חלקות אדמה והולכים להרוס להם את הדברים האלה. מה השתנה בחמש השנים האלה, או בשנה הזאת? האם אנחנו באמת נהנים משוויון כלשהו? אנחנו לא סובלים מגזענות? אתה שמעת, אדוני ראש הממשלה, על הגזענות המתפתחת כלפי האוכלוסייה הערבית, ולא משנה איפה – גם במערכת החינוך, גם בשדות התעופה. אני מניח ששמעת על המורה מחיפה, איך השפילו אותה בשדה התעופה רק מפני שהיא ערבייה. ומזה אנחנו סובלים יום-יום. אבישי ברוורמן זה לא פראוור, אני מניח שזה לא פראוור; זה ברוורמן, אף-על-פי שפונים אליו באותו עניין, אבל זה לא זה. האם ידוע לך שלמשל הכפר אל-עראקיב כבר נהרס 66 פעמים? אנשים שאתם רוצים להוציא אותם מהמקום שלהם, הקברים שלהם נמצאים שם ופתאום – אז על איזו התקדמות אנחנו יכולים לדבר, הערבים, אזרחי מדינת ישראל? על איזה שוויון, אדוני ראש הממשלה? הייתי רוצה שאתה – פעם דיברת על אלימות במגזר הערבי והבטחת משהו לאישה מסוימת, שנרצחו הילדים שלה ובעלה. כבר עברו שלוש שנים, וחוץ מהצהרות שום דבר בשטח לא קרה. אז אנחנו סובלים מכל הדברים האלה. זה בדעה של הממשלה. האם פעם ביקרת את השרים שלך או את חברי הכנסת שלך שהתבטאו בגזענות נגד אוכלוסייה מסוימת, אם נגד ערבים או נגד – לא שמענו את זה, והם עדיין מתבטאים בצורה מאוד מאוד קשה. אפילו בממשלת הליכוד הראשונה של מנחם בגין לא היו קולות כאלה צורמים של גזענות. לא היה. היה כזה כבוד הדדי. אז מדוע אתם סטיתם אפילו מהעקרונות שלכם, אפילו מהעקרונות של הליכוד עצמו? <היו"ר חמד עמאר:> צריך לסיים, חבר הכנסת עפו אגבאריה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז הפנייה שלי אליך, אדוני ראש הממשלה – אתה ראש ממשלה של כולם, וכשבוחרים אז בוחרים באופן דמוקרטי, נכון? אז אולי באמת תכניס את זה לעבודה שלך או ליומן שלך, שאין מקום, אלא באמת קודם כול לעשות את השוויון עם האזרחים הערבים, וזו תהיה הדרך לסלילת השלום שאנחנו כולנו מייחלים לו – אף-על-פי שממשלת ישראל אולי מדברת או אומרת את המילה "שלום" הרבה פעמים, משתמשת בה המון, אבל התקדמות ממשית אנחנו לא רואים. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת חנין זועבי. <חנין זועבי (בל"ד):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, ראש הממשלה הנוכחי – כמו כולם, אבל במיוחד הוא – מרחיק לכת לשכנע את עצמו בצדקת דרכו כלפי הפלסטינים אזרחי המדינה, וגם כלפי הפלסטינים בשטחים הכבושים. הוא יכול בקלות בלתי נסבלת גם לדבר על מדינת לאום – כמו עכשיו, בנוכחותנו שלנו, הפלסטינים, הילידים של המקום, הילידים של המולדת הזאת – וגם הוא יכול בקלות בלתי נסבלת לחוקק חוקים גזעניים, לגרש אזרחים מבתיהם בנגב, בראמיה ליד כרמיאל – לא רק בנגב – למנוע מהערבים לבנות על הקרקע הפרטית שלהם, ולתרץ את זה בסוף ולהגיד: טוב לכם פה. זה מה שהוא יגיד. זה מה שהוא יענה לנו. מסתבר שטוב לכם פה. אתם רוצים להישאר פה. אתם לא רוצים לעבור לרשות הפלסטינית. אתם לא רוצים לעבור לסוריה. אתם לא רוצים לעבור ולגור במדינות ערב, כי מסתבר שטוב לכם פה. ראש הממשלה לא יודע שטוב לנו פה לא בגלל הדמוקרטיה של המדינה, אלא למרות הגזענות של המדינה. אדוני ראש הממשלה, טוב לי פה מפני שזאת המולדת שלי, כי זו המשמעות של מולדת; כי לא משווים את המולדת לארצות אחרות, וכאשר יש דמוקרטיה במקום אחר אז מייד עוזבים והולכים. יש משקל של מה זה מולדת, ואתה יודע מה זו מולדת, אבל אני רוצה שגם אתה תדע שאנחנו, הפלסטינים פה, יודעים מה זו מולדת, וזו המולדת שלנו, וזו אמת היסטורית. בוא תגיד מעל הדוכן הזה: זו לא המולדת שלכם. אתם לא נולדתם פה, אתם מהגרים. תגיד לי שאני מהגרת. ואז יש לך הצדקה לטעון בצדקת מדינה יהודית. אני פה, נולדתי פה, זו המולדת שלי. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> את לא רוצה להגיע לשם, תאמיני לי – – – <חנין זועבי (בל"ד):> אני פה, נולדתי פה, זו המולדת שלי. אני מוותרת ליהודים – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אז השאלה – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – ואני אומרת שאנחנו דורשים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <חנין זועבי (בל"ד):> עיסאווי – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת עיסאווי, אתה מפריע לחברת הכנסת חנין זועבי. תודה. <חנין זועבי (בל"ד):> אנחנו, הפלסטינים – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אנחנו ויתרנו על הזכות שלנו? – – – שגורשת מהבית וחזרת. אז מי היה פה ראשון ומי חזר ומי לא ויתר על הזכות? אל תיכנסו לדיון הזה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> גם לפני שבאנו לפה – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, אתה מפריע לחברת הכנסת חנין זועבי. <חנין זועבי (בל"ד):> אז פה, אנחנו הפלסטינים, אדוני ראש הממשלה, אומרים לך שאנחנו מוותרים על מולדת פלסטינית. אני רוצה מדינה דמוקרטית שגם תכיל אותי וגם תכיל את היהודים הישראלים, ואני רוצה מדינה דמוקרטית. לא אסכים למדינה יהודית. למה שאני אסכים? אני לא פחות ממך, לא בן-אדם פחות ממך, ואין לי כבוד עצמי פחות מאשר לך, ואין לי רגשי נחיתות לא כלפי עצמי, לא כלפי העם שלי, לא כלפי המולדת שלי, לא כלפי ההיסטוריה שלי. יש לך היסטוריה? יש לך היסטוריה, ואני לא אתווכח על הנרטיב שלך, אבל יש לי את ההיסטוריה שלי, אמת היסטורית אחת: שאני הייתי פה לפני קום המדינה. אמת היסטורית או לא? אמת היסטורית. גורש העם שלי. לא גורש – עזב. עזב העם שלי, אבל הוא גורש ב-1948. אמת היסטורית? בסדר. אז עכשיו, בגלל האמת ההיסטורית הזאת, לא תצפה ממני שאני אוותר ליהודים שבאו לפני 100, 50, 60, 70 שנה, גם אם היו לפני 2,000 שנה ולפני 3,000 שנה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <חנין זועבי (בל"ד):> הרי אנחנו לא נעצב מחדש, אדוני ראש הממשלה, את היקום כולו, איך שהוא היה לפני 3,000 שנה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <חנין זועבי (בל"ד):> לכן – – – <היו"ר חמד עמאר:> את צריכה לסיים, בבקשה. הוספתי לך דקה. <חנין זועבי (בל"ד):> אני מסיימת: טוב לי פה למרות הגזענות של המדינה, ולא בגלל הדמוקרטיה של המדינה. טוב לי פה מפני שזאת המולדת שלי, ותכניס את זה לאמת ההיסטורית שלך. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. יש לך ארבע דקות. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אתה עשית מאזן של השנה האחרונה, ואני רוצה להרחיב את המאזן שלך ל-18 שנה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> במאי 1996 התמודדת על ראשות הממשלה בפעם הראשונה נגד שמעון פרס. הציבור החרדי – אז הרב שך זצ"ל היה כבר מאוד מאוד זקן ולא היה בכוחו, אבל הוא יצא ואמר – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא חשוב. – – הוא יצא ואמר לתמוך בבנימין נתניהו לראשות הממשלה, ובפער הקטן הזה שבינו לבין שמעון פרס, בינך, אדוני ראש הממשלה, החרדים הכריעו שאתה תהיה ראש ממשלה. אני ממשיך הלאה. בפברואר 2012, נדמה לי – אם אני טועה בתאריכים שיתקנו אותי – בפברואר 2012 התמודדת, ראש הממשלה, נגד ציפי לבני. אנחנו החלטנו, מועצות גדולי התורה וגם חכמי התורה, שבהתמודדות בינך לבין ציפי לבני אנחנו תומכים בך, ואתה נבחרת להיות ראש ממשלה – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> ב-2009. <משה גפני (יהדות התורה):> 2009. בסדר, אז אני טועה בשנה, אבל אני לא טועה בזה שתמכנו בבנימין נתניהו לראשות הממשלה. אותו דבר היה בבחירות האחרונות, בינואר 2013, ההחלטה של הציבור החרדי לתמוך בבנימין נתניהו לראשות הממשלה. החלטנו לתמוך על אף שהייתה שנאה נגד ראש הממשלה, נגד בנימין נתניהו, מהשמאל – גם בתקשורת, שהייתה מונהגת על-ידי השמאל, גם על-ידי רשויות שונות שמונהגות על-ידי השמאל, כמו בית-המשפט, כמו הפקידות הבכירה בשירות המדינה. אמרנו: אנחנו הולכים עם בנימין נתניהו. ומכיוון שאנחנו היינו הבטן הרכה בקואליציות האלה אנחנו הותקפנו באופן חמור על-ידי התקשורת, השמאלנית בעיקרה, על-ידי בתי-המשפט, ואני אומר לכם את זה לא בסברה – אמרו לי את זה עיתונאים בכירים, ואמרו לי את זה גם במערכת המשפטית, ואמרו לי את זה גם בשירות המדינה: אתם לא יכולים ללכת עם הימין, לגרום לכך שתהיינה התנחלויות, ואנחנו נגן עליכם. אתם תחטפו עד שלא תלכו עם השמאל. ונתניהו, אילולא הציבור החרדי, לא היה ראש הממשלה במדינת ישראל. לא היה. היה שמעון פרס, הייתה ציפי לבני, היה כל אחד אחר, לא הוא. ואנחנו עכשיו הולכים למאזן של השנה האחרונה. התקשר אלי ואל ליצמן במוצאי הבחירות נתניהו – אתה, אדוני ראש הממשלה. ביקשת שלא נפסול אף מפלגה בקואליציה – אתה זוכר את זה – ואנחנו לא פסלנו. גם יש עתיד לא הייתה אז, הם חשבו שהם הולכים לחפש את הכסף והם יצליחו בכלכלה – לא פסלנו אף אחד. בגלל סיבות אישיות הוקמה קואליציה. בכול אשם ראש הממשלה, מכיוון שזה לא נושא של מפלגה כזאת או אחרת. ראש הממשלה הוא הסמרטוט – הוא המנהיג, הוא מחליט, כולם יודעים את זה. הקים ממשלה בלי חרדים – לא נורא. אני באופוזיציה נהנה, לא צריך להיות בקואליציה. אבל אני רוצה להגיד לכם מה קורה במאזנים של מה שקרה בשנה האחרונה: רק אתמול היו פה חמש ועדות; ועדה אחת זו ועדת החינוך – אדוני שר הביטחון, אדוני שר הביטחון. טוב, לא משנה. מה זה משנה, בלאו הכי – הוא הרי הבטיח המון דברים ולא קיים כלום, אז מה זה משנה אם הוא יקשיב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש מצב חירום, אין זמן להקשיב. <משה גפני (יהדות התורה):> מגיע לוועדת החינוך שר החינוך של נתניהו, של ראש הממשלה, ואומר: הולכים לעשות קייטנות בקיץ לילדים בני שש. הולכים לעשות את זה רק לילדים חילונים, רק מהציונות הדתית, אבל הילד החרדי לא יהיה בקייטנה. אומר שר האוצר אתמול – – – <יעקב ליצמן (יהדות התורה):> ילדים שמשרתים. <משה גפני (יהדות התורה):> אומר שר האוצר אתמול: אנחנו הולכים לבטל את המע"מ על הדירה הראשונה של משפחה עם ילד אחד, אבל – ואתמול התנצלתי פה בפני הציבור הערבי, שבגללנו הוא הודיע שמבטלים את המע"מ אבל לא לחרדים ולא לערבים. זה הביטול של המע"מ. הרי כל הזמן טענו – אגב, לא יצא מזה שום דבר, אבל נניח רגע לעניין הזה – – – <היו"ר חמד עמאר:> צריך לסיים, חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> אני כבר מסיים. וראש הממשלה לא מגיב כלום. עכשיו אני רוצה לומר לך, זה לא בסדר ששר הביטחון מפריע לו לשמוע, כי אני הולך להגיד לו דבר חשוב. <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש מצב חירום. <משה גפני (יהדות התורה):> אני הולך להגיד לו דבר חשוב. אתה, אדוני ראש הממשלה, הבטחת לכולנו – אמרת את זה בסיעת הליכוד, אמרת את זה בתקשורת: אצלי לא תהיה עבירה פלילית על תלמידי ישיבות. לא תהיה. אמרת את זה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אף אחד לא ילך לכלא. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא תהיה עבירה פלילית. זה כבר טיעונים לעונש. הנושא הזה, שבחוק כתוב שמי שלומד תורה, כמו שהיה ברומי – הרי על זה היה הדיון, אני הייתי אצלך. אני הרי חודשים ארוכים לא תקפתי אותך. הותקפתי על-ידי ליצמן למה לא עשיתי את זה, ואני מודה שהוא צדק. אני ישבתי אצלך, אני אמרתי לגדולי התורה – כמובן לא פרסמתי כלום בחוץ – אמרתי: ראש הממשלה אומר שלא יהיו סנקציות פליליות; זה ההצהרה, זה בכלל לא משנה אם ילכו לכלא או לא. חוץ מרומי, ששם זה היה עבירה פלילית. היום – מה יגידו ההורים שלך? מה יגידו הסבים שלך, שאצלך עבר חוק שאומר שמי שלומד תורה הוא עבריין? אנחנו לא נלך אתך יותר. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה רציני? <יצחק וקנין (ש"ס):> הוא לא יהיה, לא צריך לא ללכת אתו. הוא לא יהיה יותר, אני אומר לך. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת ישראל חסון, יש לך שלוש דקות. בבקשה. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, אני שמעתי פה בכל הדיונים – והקשבתי בקשב רב גם לך, אדוני ראש הממשלה – בוויכוחים על העבר ההיסטורי. אופיר, אני גם אותך שמעתי. משום מה, הלקח שלי אומר את הדבר הבא: שגם אם נדבר 20 שנה על העבר לא נשנה אותו במילימטר, אבל השאלה היא איך אנחנו נשפיע על העתיד. אז אני רוצה – פרק קטן בהיסטוריה, שאולי ישפיע במידה מסוימת על העתיד. אדוני ראש הממשלה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה דיון 40 חתימות, לא? <ישראל חסון (קדימה):> נפתלי, סליחה רגע. נפתלי, סליחה רגע. ברשותך. אדוני ראש הממשלה, בשנת 1995 ראש הממשלה, זיכרונו לברכה, יצחק רבין, קיים דיון על אפשרות של הסדר עם הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון. הייתה לי אז הזכות להשתתף בדיונים האלה, ואנחנו נדרשנו לעבודת מטה. בשנת 1995 אמרנו לו: אדוני ראש הממשלה, 2015 בוא תבוא – קרי עוד 20 שנה – והנה, היא בפתח. ממערב לירדן יהיו 6 מיליון פלסטינים, כ-6 מיליון פלסטינים, כן כן, לא יעזור לך – – <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – – זה לא יעזור. <ישראל חסון (קדימה):> סליחה, לא יהודים. אוקיי, לא יהודים, בסדר? – – וכ-6 מיליון יהודים. והבעיה שלך היא איך אתה רוצה לנהל את המרחב הזה. אנחנו מצאנו ארבע שיטות: שיטה מס' 1, קוראים לה טרנספר; שיטה מס' 2, קוראים לה אפרטהייד; שיטה מס' 3, קוראים לה מדינה דו-לאומית, ושיטה מס' 4 – הפרדה מדינית. לכל שיטה יש עלות–תועלת. אנחנו היום ב-2014, ואני מסתכל על הדיונים שמתרחשים פה, ואני אומר לכם: כאילו אין לנו אחריות לשנת 2030, כאילו אנחנו יודעים לאן אנחנו רוצים להגיע ב-2030, והאם הדרך הזאת מובילה אותנו לשם. אני לא שמעתי מאיש מכם מילה אחת – לאן אנחנו רוצים להגיע, איך אנחנו רוצים להגיע ועם מי אנחנו רוצים להגיע, והגיע הזמן – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> אפשר לשאול אותך שאלה קטנה? עכשיו אמרת שהשב"כ טעה בענק, כי בעוד שנה, לפי ההערכה שכרגע סיפרת שאמרתם לרבין, היו אמורים כבר להיות 6 מיליון ערבים. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> לא, אחר כך הוא תיקן. הוא אמר: פלסטינים, ואחר כך הוא אמר: לא יהודים בין הים לירדן. ומה זה עניינכם? <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת חסון, במילים פשוטות, למה? למה להפחיד? יש – – <ישראל חסון (קדימה):> השאלות שלכם נהדרות. שאלה 1 – אתה טועה במספר, והשאלה השנייה – מה זה עניינכם. עזוב רגע מה זה עניינכם – – – <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> – – 1.7, זה מה שיש. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> אתה הצגת ארבעה פתרונות פוליטיים? <ישראל חסון (קדימה):> לא לא, זה לא פוליטי. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> אתה אמרת – אתה הצגת ארבעה פתרונות פוליטיים שהצגתם לראש הממשלה. <ישראל חסון (קדימה):> לא, זה לא פוליטי. זו דרך לנהל את המרחב. <מיקי רוזנטל (העבודה):> זה ניתוח. <ישראל חסון (קדימה):> זו דרך לנהל את המרחב. אין לך כלים. אמרנו: זה ארבע האפשרויות שיש לך. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> – – – שתי מדינות. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> ההערכה הייתה מופרכת. <ישראל חסון (קדימה):> אמרתי לך: דו-לאומית והיפרדות מדינית. אני לא אמרתי שתי מדינות בחיי, אמרתי היפרדות מדינית. <אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):> גם הוא לא אמר. <ישראל חסון (קדימה):> רגע. אתם כל כך מתבשמים מהפוזיציה – אני רוצה שתבינו את האחריות. ב-2030, שגם היא בוא תבוא, כדאי שנדע לאן אנחנו רוצים להגיע, איך אנחנו רוצים להגיע ועם מי. ולזה כדאי שתייחדו את הדיונים, ולא לוויכוחים על האם הממשלה הקודמת או לפני הקודמת או הקואליציה או האופוזיציה אמרה. יש לכם אחריות. יש לכם אחריות. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת רונן הופמן. <אבישי ברוורמן (העבודה):> ישראל, אתה אחד המבוגרים האחראים היחידים שנשארו פה, אני לוחץ את ידך. <קריאה:> גם אתה, פרופסור ברוורמן. <היו"ר חמד עמאר:> יש לך חמש דקות, בבקשה. <רונן הופמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, אני שמח על ההזדמנות שיש לי לסכם את פעילות הממשלה בשנה החולפת. אני שמח על ההזדמנות כיוון שלפעמים כשאני מביט לאחור קשה לי להאמין שעברה שנה. קשה לי להאמין שעברה רק שנה. רק שנה וכל כך הרבה השתנה. רק שנה ועיוותים היסטוריים, כשלים היסטוריים, מטופלים בזה אחר זה. כשלים שהשתרשו כאן במשך שנים ארוכות, שנתקעו כאן כחלק בלתי נפרד מהנוף הפוליטי, מהחברה ומהכלכלה בישראל, שהיה נדמה לכולם כאילו הם יישארו כאן לעד, נעלמים כלא היו. כשלים ועיוותים שכולם אמרו שאין מה לעשות לגביהם, שככה זה בפוליטיקה, מתבררים כפתירים וכבני-שינוי. אפשר לשנות. אפשר לעשות טוב יותר, ואנחנו עושים. הממשלה הזאת וסיעת יש עתיד, כמרכיבה משמעותית בקואליציה, הביאו בשנה החולפת להישגים משמעותיים. אני יודע שחברי מהאופוזיציה, כשביקשו את הדיון הזה לסיכום שנה של הממשלה, לא טרחו לבדוק באמת, אבל באמת, מה עשתה הממשלה בשנה החולפת. אני יודע זאת כיוון שמי שכשלה בשנה החולפת לא הייתה הממשלה אלא האופוזיציה. שנה שלמה האופוזיציה לא טורחת לבדוק באמת, לא מנהלת דיון ענייני, לא מביאה טיעונים מהותיים – הכול הצגה. מי שכשלה בשנה האחרונה, אדוני היושב-ראש, הייתה האופוזיציה. האופוזיציה לא עשתה את הדבר החשוב ביותר, ואתם יודעים מה? אולי היחיד שמוטל עליה לעשות – להציג אלטרנטיבה עניינית וראויה בנושאים שעל סדר-היום הציבורי. כבר בתקופת הקמת הממשלה התחילו להשתנות דברים מהותיים. כולם דיברו על ממשלה מנופחת עם מינימום של 25 שרים ושרים ללא תיק, וראו איזה פלא – הוקמה ממשלה מצומצמת, כזו שעובדת בשביל הציבור הישראלי ובשביל מעמד הביניים. הבטחנו ובתוך שנה העברנו את החוק שמבטיח שהממשלות הבאות גם הן תהיינה מצומצמות, יעילות וחסכוניות: 18 שרים, ללא שרים בלי תיק ועם ארבעה סגני שרים בלבד. הבטחנו ובתוך שנה הממשלה אימצה את מסקנות ועדת פרי לשוויון בנטל והכנסת אישרה את תיקון העוול ההיסטורי בחלוקת הנטל בחברה ובכלכלה הישראלית – כולם ישרתו בשירות צבאי או אזרחי. רק שנה, ומערכת החינוך עוברת רפורמות מקיפות שהיו דרושות כאן שנים. לימודי ליבה הפכו חובה בכל מוסדות הלימוד; תוכניות כמו "מחנכים מסביב לשעון", שמשנות את התפיסה החינוכית ומחזירות את מערכת החינוך לטפל בחינוך באופן הכי רחב ומעמיק שאפשר, גם בחופשת הקיץ, גם ביום בבתי-הספר, גם אחר-הצהריים בתנועות הנוער, גם בשעות הלימודים וגם אחרי שעות הלימודים; הטיפול בניצולי השואה, אדוני היושב-ראש, התקדם שנות אור בהשקעה של חצי מיליארד שקלים על פני חמש שנים ותוך הקלת הביורוקרטיה המיותרת שהייתה כאן. <איציק שמולי (העבודה):> זה עדיין לא הגיע לניצולים, זה לא נכון. זה פשוט לא נכון. תבדוק את עצמך. תבדוק את עצמך. <רונן הופמן (יש עתיד):> רק שנה ובוטל הקריטריון השערורייתי של ותק בנישואים והוחזר הקריטריון הצודק והראוי של מיצוי כושר ההשתכרות בעניין הזכאות לסיוע בדיור. <איציק שמולי (העבודה):> זה שזה היה במסיבת עיתונאים זה לא אומר שזה קרה. <רונן הופמן (יש עתיד):> רק שנה ורפורמת "שמים פתוחים" אושרה, חוק הריכוזיות עבר, הרפורמה בנמלים יצאה לדרך, הוקמה הוועדה לבחינת מערכת הבריאות הציבורית בישראל וקבינט הדיור בראשות שר האוצר פועל במרץ. רק שנה, ובכל פעם שהממשלה מבצעת דבר מהותי חברי האופוזיציה ממשיכים לתקוף, לצערי בצורה פופוליסטית ורדודה. אומרים מה לא טוב, מה לא בסדר, מה הם לא מסכימים לגביו, כולל, אגב, דברים שעד לא מכבר הם הסכימו להם וקידמו אותם בעצמם. ואם אין מה להגיד אז שותקים, או מחרימים, או נעלבים. ואם אין מה להגיד ואי-אפשר לשתוק אז אומרים שזה לא מספיק, שזה לא די, שצריך יותר. מתי בפעם האחרונה אמרה האופוזיציה מה היא מציעה באמת? מתי בפעם האחרונה אמרה האופוזיציה מה האלטרנטיבה האמיתית להחלטת ממשלה כלשהי? מתי בפעם האחרונה הציגה האופוזיציה עמדה מנומקת, ברורה, משנה סדורה, תוכנית פעולה, עשייה, לא רק דיבורים? אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שנה חלפה והכישלון המהדהד היחיד כאן במליאה הוא כישלונה של האופוזיציה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. יש לך ארבע דקות. בבקשה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אני בדיוק אמרתי לחבר הכנסת רונן הופמן שלדעתי הוא קצת התקלקל. מתוך שנה, מהשנה הזאת שהוא בקואליציה, עיניו קצת סומאו והוא קצת התעוור. ואני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת הופמן, וגם לאדוני ראש הממשלה: שנה עברה ושום דבר לא השתנה. כל מה שמנית פה, חבר הכנסת הופמן, זה תכנונים ורפורמות והצגות והודעות לעיתונות וסטטוסים בפייסבוק. אבל, אדוני, חברי הכנסת, אף שיושב-ראש המפלגה שלך מומחה בסטטוסים בפייסבוק, הסטטוסים האלה לא הביאו לדיור בר-השגה. אנשים עם שכר יותר מהוגן לא יכולים לקנות דירה. זה נכון, יש כלכלה שהיא יציבה ועמידה, אבל הפערים החברתיים גדלים. רק היום ראיתי ב"ג'רוזלם פוסט" שאנחנו אחת המדינות עם העוני הכי גדול במדינות ה-OECD. היום, ב"ג'רוזלם פוסט" – זה לא עיתון שעובד באופוזיציה, ואתה – – – <רונן הופמן (יש עתיד):> – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> של היום, של היום. ואתה שואל מה האופוזיציה עושה? אנחנו הצענו בכל תחום ותחום אלטרנטיבה. אבל מה לעשות, חבר הכנסת הופמן, שאתה גם אחד האנשים – שאני, אגב, מעריך, כן? – שמקדם חוקים שאם יעברו – וכבר עברו – אבל אם ייושמו אז גם את זה לא נוכל להגיד. זאת אומרת, אתה גם שואל אותנו: מה אתם אומרים? וגם הקואליציה שאתה חבר בה והחוק שאתה מקדם לא ייתנו לנו להגיד את זה. אני אגיד לך, אני מאוד אופטימי, כי אני בטוח שבעזרת השם בבחירות הבאות מי שיסבלו מהחוקים האלה של המשילות אלה אתם, שגם תהיו יותר קטנים וגם תשבו באופוזיציה, ואנחנו, שנרכיב ממשלה חלופית בראשות הרצוג – כך לפחות אני מקווה – ניהנה מהחוקים האלה. אבל אנחנו לא רוצים ליהנות מהם כי אנחנו מתביישים שבמדינה כמו שלנו – כל כך קטנה, עם כל כך הרבה מיעוטים וקבוצות אתניות ואנשים מרקע שונה – לא יינתן ביטוי בכנסת לקבוצות הללו בחוקים שהכנסת של הדמוקרטיה היהודית – כמו שקרא לה ראש הממשלה – מקדמת. רונן הופמן, אתה גם אחד האנשים שפעילים מאוד בנושא המדיני, ואני רוצה, אדוני ראש הממשלה, לשבח את חבר הכנסת הופמן שהוא אחד השפויים היחידים בקואליציה שלך שבאמת עושה יום וליל על מנת שהאידיאולוגיה, או התוכנית, שאתה מקדם לשתי מדינות, אדוני ראש הממשלה, תצא לפועל. ואני יודע שאתה מאמין שצריכות להיות פה שתי מדינות, אתה יודע למה? כי אתה ציוני אמיתי, שלא כמו חברי הכנסת אקוניס ואחרים שרוצים פה מדינה אחת גדולה בין הירדן לים – מדינה שתציף אותנו בפליטים פלסטינים שתהיה להם זכות שיבה כי אחיהם הפלסטינים יהיו אזרחים בממשלה הזאת. ומה אנחנו נעשה כשהפלסטינים יגידו – הרי שמעתי את שר הביטחון משה יעלון אומר, בצדק, אומר: תשמעו, מה אתם רוצים? הם בכלל לא מצביעים לנו, הם מצביעים לפרלמנט הפלסטיני. אבל אני רוצה להגיד לך, שר הביטחון, שאף שאתה אחראי לביטחון כנראה לא האזנתם מספיק, כי יש היום בכירים ברשות הפלסטינית, אדוני שר הביטחון, שאומרים: חברים שלנו, מתישהו יימאס לנו ואנחנו נעשה את הדבר המסוכן מאוד לישראל, והוא להגיד: לעזאזל הפרלמנט הפלסטיני, אנחנו לא רוצים כלום, לא רוצים מדינה ולא רוצים פרלמנט ולא רוצים שום דבר. אנחנו מדינה אחת בין הירדן לים – החלום הרטוב של אופיר אקוניס? בבקשה, מדינה אחת, וכמו שצעקו בדרום-אפריקה: "one man – one vote" – ואז מה נעשה? שאלתי את חברת הכנסת ציפי חוטובלי, סגנית השר: מה תעשי בדמוגרפיה כשיהיה one man one vote? היא אמרה לי: זה פשוט מאוד, נעשה יותר ילדים ונעודד יותר עלייה. <משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):> היום היא ילדה בת. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> היום היא ילדה בת, מזל טוב. לי נולדה בת, אדוני ראש הממשלה, לפני שישה ימים, אני תרמתי לדמוגרפיה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> היא התחילה ליישם את התוכנית. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> one woman – one vote. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> one woman – one vote. תודה, אדוני ראש הממשלה. אני תרמתי לדמוגרפיה אבל – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה רעיון שבמרחב עוד לא נקלט. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אבל כמה ילדים עוד נוכל להביא, אדוני ראש הממשלה, אל מול מיליארד מוסלמים שמקיפים אותנו ויום אחד יגידו לאחיהם הפלסטינים שגם הם רוצים להיות חלק מהמדינה המשגשגת הזאת? אבל אתה, אדוני אופיר אקוניס, לצערי, עושה כל מה שאפשר כדי לפגוע במאמצים הכנים – אני מקווה – של ראש הממשלה לשתי מדינות. זה החלום הציוני. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> איך הקמנו מדינה ב-1948 עם 600,000 איש? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת בר, איך הגעת ב-1948? – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> מה קרה למספרים בעבודה? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אבל אף פעם לא הייתה פה מדינה אחת. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> בן-גוריון אזר אומץ עם 800,000 פליטים והקים מדינה, הקים מדינה – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> נכון, נכון, אני מסכים. אבל, רגע, למה אתם חוזרים לפרה-היסטוריה? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> למה אתה לא מאמין? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אדוני, אבל אף פעם לא הייתה פה מדינה אחת. אף פעם לא בחנו – וחלילה שנבחן – את זה שתהיה מדינה אחת מהים לירדן שבה כל ישראלי וכל פלסטיני – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> נו, באמת, יש הרבה מדינות. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא, אני ציוני – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> 14 מיליון יהודים ישבו פה והכול יהיה בסדר? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לא. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא יהיה עם 14 מיליון? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> קודם כול, אתה יכול לשכוח מזה ש-14 מיליון יהודים יעשו עלייה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אה, למה לשכוח? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> כי אתה יכול לשכוח, כי אתה לא יכול לחייב אותם לבוא. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> את זה אמרו לפני העלייה מברית-המועצות גם כן. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> ואני אגלה לך משהו, גם אם כל יהודי העולם – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> ב-1948 – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> יולי אדלשטיין לא שמע אנשים כמוך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, זו שיחה מאוד מעניינת אבל הזמן תם, אדוני. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אני מנסה לסיים. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אם תרצו אין זו אגדה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ריבלין, תודה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר, אני רוצה לומר לך משהו. גם לי יש השאיפה ואני יודע שיושב-ראש הכנסת שלנו, יולי אדלשטיין, תרם המון, המון לעלייה לישראל, וגם יש לי החלום שיום אחד כל היהודים יעלו – ואתה יודע מה? לא בטוח שהייתי רוצה את זה, אני רוצה קצת יהודים שימחאו כפיים לראש הממשלה באיפא"ק בארצות-הברית. אבל נניח שכולם יעלו – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – ואם החלום לא יתגשם – – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – – נניח שכולם יעלו, ויהיו פה 14 מיליון יהודים – אגב, איך נסדר להם דירות אני לא יודע, אבל נניח שכן – מה אתה חושב, שאז, במדינה אחת בין הים לירדן, שבה יהיו קרוב לאותו מספר פלסטינים, והם יהיו חלק מהפרלמנט, ואולי יהיה גם ראש ממשלה פלסטיני, הם לא יאפשרו לבני דודיהם, שהם לא פלסטינים אבל הם מתחתנים אתם, לבוא לפה? לעולם לא נצליח לנצח את הערבים דמוגרפית, ולכן החלום הציוני היה מדינה יהודית לעם היהודי, מדינה עם רוב יהודי, ומדינה עם רוב יהודי תהיה רק בפתרון של שתי מדינות לשני עמים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> – – שבהן יהיה מיעוט ערבי בישראל, אבל רוב יהודי לנצח. זה פעם היה החלום של הימין. היום הימין עושה הכול בשביל להרוס את החלום הציוני ואת המדינה שמפלגת העבודה בנתה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. תודה לחבר הכנסת בר. אני מזמין את אחרון הדוברים בדיון, חבר הכנסת יריב לוין, מטעם סיעת הליכוד ביתנו, לסכם את הדיון. עד שמונה דקות לרשותו. מייד לאחר מכן אנחנו מצביעים. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – הוא אמר למגנס ולכל אותם גאוני דור של אנשי שלום, שהיו מאוד חזקים בארץ, אמרו לו, אם תקים מדינה אתה עושה הרס לעם היהודי. הקמנו מדינה, היה לנו ראש שב"כ, הכול. הסתדרנו. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אז בוא לא נהרוס אותה. אני רוצה לשמור על המדינה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> ככה אמרו לבן-גוריון. אני יודע שאתה רוצה, רק תאמין. כל היהודים יהיו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו כרגע מתכוונים לשמוע את חברנו חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד ראש הממשלה, שרים, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לפתוח – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> רק דבר אחד הוא רוצה: שלא נהיה מדינת ישראל. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת זחאלקה, אני רוצה, אם יורשה לי, אדוני ראש הממשלה, אני רוצה, אדוני ראש הממשלה, אם אתה מרשה לי, לפתוח בשמך בדברי תודה לאופוזיציה. אני חושב שפתרתם לראש הממשלה בעיה עצומה בדיון הזה. האיש, אחרי ששמעתי את הצעות האי-אמון שלכם ושמעתי חלק מהדברים שנאמרו כאן היום, פשוט לא עושה כלום. פשוט לא יודע מה לעשות עם הזמן שלו. והנה, פתרתם לו בעיה, זימנתם אותו לכאן לשלוש שעות, סוף-סוף מילאתם תוכן כלשהו בסדר-יומו הדל והריק. והאמת היא שנדמה לי שעשיתם את זה כי אתם בכלל חושבים משהו אחר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אתם יודעים שהוא והממשלה כולה עובדים ועושים מסביב לשעון, וזאת עוד דרך לנסות לשים איזה מקל בעשייה הזאת, לעכב אותה בכמה שעות, לבזבז קצת זמן, לנסות, איך אומרים, לחפש, אולי משהו למצוא. אז אני רוצה, ברשותכם, לעבור אולי על כמה מהדברים האלה, שלא כל כך רציתם שייעשו, אבל הממשלה וראש הממשלה בראשה בכל זאת עשו, ואני כבר אומר – אני בדרך כלל משתדל לדבר ולנאום לא מן הדף, אבל הפעם אני מודה שכתבתי נקודות, כי מה לעשות, הרשימה היא פשוט כל כך ארוכה שקשה, קשה לזכור את הכול. נתחיל בעניין השולי, הקטן הזה, שנקרא ביטחון. רבותי, השנה השקטה ביותר בדרום בעשור האחרון. התמודדות עם אתגרי ביטחון, המורכבים ביותר שהאזור הזה ידע אי-פעם, בהצלחה יוצאת דופן, למרות כל הטענות ולמרות כל ההפחדות, ולמרות, לצערי, גם חוסר הגיבוי. בלימת ההסתננות, ולא רק בלימתה, אלא גם היפוך המגמה; קודם נכנסו – עכשיו יוצאים. קודם איימו לא רק על הדמוגרפיה, לא רק על זהותה של מדינת ישראל, איימו גם על הפרנסה של האנשים, על אותן שכבות הכי חלשות, שהופקרו על-ידי הממשלה הקודמת, שחלק מחברי האופוזיציה תמכו בה. הדבר הזה נפסק, הסתיים, המגמה התהפכה. מחודש לחודש יוצאים יותר, והדבר הזה גם נעשה, רבותי, בהקפדה על כבודם של האנשים ועל זכויותיהם ועל כל הוראה כזו או אחרת שקיימת בדין משפטי כלשהו. יש לנו צמיחה מהגבוהות במערב. יש לנו שיעור גידול התוצר לנפש מהגבוהים במערב. יש לנו הקטנת גירעון בשיעור שהוא כמעט חסר תקדים. יש לנו אבטלה מהנמוכות ביותר בעולם. אבל מה שאולי עוד יותר חשוב מזה – יש לנו אבטלה של צעירים בשיעור הכי נמוך שיש. אני רוצה להזכיר לכם, רבותי, יש מדינות, אתם יודעים, כאלה נידחות, נחשלות, שאין להן כלום. אין להן משאבי טבע, הן ממוקמות באזורים מרוחקים וקשים, מוקפות אויבים שמונעים ולא רוצים לקיים אתן סחר. למשל מדינה כמו ספרד – באמת סמל לאומללות – 53.2% אבטלה בקרב הצעירים. אתם מבינים מה זה אומר? אני אגיד לכם יותר מזה: אם תוסיפו לאחוז הזה את אלה שגם לא לומדים, תקבלו דור שלם שהולך לאיבוד. הם הגיעו שם למאזן הגירה שלילי עם דרום-אמריקה, מי היה מאמין. אבל ישראל, המעצמה הגדולה, שאין לה שום בעיות ביטחון להתמודד אתן, שכל שכנותיה סוחרות אתה כל היום, שיש לה חומרי גלם בשפע – תראו איזה פלא, דווקא אצלנו, אבטלת הצעירים מהנמוכות ביותר בעולם. אז תגידו לי, תסתכלו לשם ותגידו, אלה לא הישגים אמיתיים? אבל אנחנו נמשיך. כסף שמתקבל כאן לא סתם מתבזבז. השקעה במחקר ופיתוח מהגבוהות בעולם. רישות המדינה באינטרנט מהיר. רכבות, כבישים, חינוך חינם בגיל הרך, 800 שקל למשפחה בחודש חיסכון. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לילד. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לילד, אני אומר. לכל ילד. יש משפחות שיש בהן גם יותר מילד אחד. הסדרת השימוש והייצוא של הגז – רבותי, אם היינו מקשיבים לכם הגז היה נשאר באדמה לנצח. עשינו הסדר שהבטיח את העבודה, שגם יהיה יצוא, וגם יהיה שימוש נכון בכספים, וגם יהיה עידוד להמשיך לחפש, וגם נשמור על הביטחון שלנו, שיהיה לנו הגז הדרוש לתצרוכת שלנו. נמשיך הלאה: הארכת שעון הקיץ. איפה הייתם בממשלות הקודמות, כל כך הרבה שנים, למה לא עשיתם? אני ממשיך: שמים פתוחים, הגדלת סל הבריאות – הגדלת סל הבריאות ב-2.3 מיליארד שקל. בואו, תסתכלו על שרת הבריאות, אולי תסבירו לה איך לעשות את זה יותר טוב. 2.3 מיליארד שקל הגדלה. מישהו הביא את הכסף הזה? אני חושב שאתם צריכים גם להגיד תודה אולי לשר האוצר, גם הנוכחי ובוודאי הקודם, השר שטייניץ, שתקפתם אותו כל הזמן אבל הוא השאיר כאן כלכלה שמאפשרת להגדיל את סל הבריאות ביותר מ-2 מיליארד שקל. <תמר זנדברג (מרצ):> איך להפחית את הבריאות? <נחמן שי (העבודה):> אז למה החלפתם את שטייניץ? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> טיפולי שיניים חינם לילדים עד גיל 12. שיא בכניסה של תיירים. <תמר זנדברג (מרצ):> שכחתם את שיחות הסלולר חינם. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> נכון, גם זה הישג. אומנם של הממשלה בקדנציה הקודמת. גם היא חשובה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חברת הכנסת זנדברג, אני לא יודע, אולי לך היה קל לשלם את זה. אני מכיר הרבה אנשים שהדבר הזה הקל עליהם מאוד. אבל אני אגיד לכם, יש גם עוד עניין אחד, אתם יודעים, שולי, לא משמעותי, לא קיים כמעט, והוא הנושא המדיני והתהליך. כיבוש לא קיים, בזה את צודקת, או, בואו נדייק, קודם כול, בעובדות. עם אינו יכול להיות כובש בארצו. יהודים ישבו בחברון לפני שישבו בתל-אביב. הם לא כובשים לא שם ולא כאן, ומהבחינה הזאת לפחות – – <תמר זנדברג (מרצ):> אתה הולך לנסח מחדש את החוק הבין-לאומי, או רק את חוק המשילות כאן? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – תרמת תרומה חשובה לדיון, חברת הכנסת זנדברג. אני מסכים אתך, אין ויכוח על הדבר הזה. אבל אני רוצה לומר לכם, רבותי: תסתכלו מה קורה בצד השני, ואולי תנצלו את הפגרה לחשבון נפש. הולך אבו מאזן לנהל משא-ומתן – כולם יודעים, כולם, מכאן ומשם – בחוסר תום לב מוחלט. לא מתכוון למילה ממה שהוא אומר. לא רוצה להביא לא שלום, לא ביטחון ולא שום דבר. <תמר זנדברג (מרצ):> שר הביטחון מתכוון למה שהוא אומר? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אבל תראי, חברת הכנסת זנדברג – – – <תמר זנדברג (מרצ):> על קריסת היחסים עם ארצות-הברית. במו-ידיו שר הביטחון הורס את היחסים עם ארצות-הברית. הממשלה עומדת מאחוריכם? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חברת הכנסת זנדברג, למרות כל הנבואות השחורות שלכם היחסים עם ארצות-הברית היו ונשארו איתנים, אבל – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – זה מה שהממשלה – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חברת הכנסת זנדברג, חיפשתי בפרלמנט הפלסטיני חברת כנסת כמוך, שכל היום רק אומרת לאבו מאזן: צריך להביא שלום, תעשה ויתורים, תקבל את כל מה שהישראלים מבקשים, העיקר שיהיה סוף – – – <תמר זנדברג (מרצ):> בוא נחליף את העם. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חיפשתי, חיפשתי, לא מצאתי. אני מבטיח לך, חברת הכנסת זנדברג, אני אמשיך לחפש. אבל את יודעת? משהו אומר לי, איזה קול פנימי, שגם את יודעת שאני לא אמצא. את יודעת למה? מפני שהם לא רוצים שלום. אבל יש לזה עוד סיבה אחת: הם מבינים שכאשר ראש המדינה או ראש הממשלה או ראש הכנופיה, לא משנה מי, מנהל משא-ומתן, אז אתה צריך לגבות אותו. <תמר זנדברג (מרצ):> כמוך, שאתה מגבה את ראש הממשלה? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אתה צריך לעמוד מאחוריו כחומה בצורה. אתה לא צריך כל הזמן לדחוף אותו אל פי התהום. <תמר זנדברג (מרצ):> ומה אתם עושים? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אתה לא צריך לגבות את הצד השני. אסור לך. אסור לך, חברת הכנסת זנדברג, לשכוח שהוויתור שאת דורשת ממנו הוא נקודת ההתחלה של המשא-ומתן מבחינת הצד השני. <עפו אגבאריה (חד"ש):> עם הסכם ביניים או בלי הסכם ביניים? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> הכלל הבסיסי הזה, הפשוט הזה, האחריות האלמנטרית הזאת לא קיימת אצלכם – – <נחמן שי (העבודה):> איזו כנופיה? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – לא הייתה ולא קיימת. <ניצן הורוביץ (מרצ):> מה אתה מוכן לעשות למען השלום? מה אתה מוכן לעשות? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> ועכשיו אני אגלה לך סוד. אני אגלה לך סוד, חבר הכנסת הורוביץ. אני אגלה לך סוד, חבר הכנסת הורוביץ. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אתה מחבל בשלום, אתה לא רוצה שלום. אתה לא רוצה פיוס. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אתה יודע מי אויבי השלום? אתה יודע מי אויבי השלום הגדולים ביותר? אתה יודע מי הם? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> עברו שמונה דקות. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת זחאלקה, אבל יש לי הזדמנות קצת, ככה – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אבל שמונה דקות נגמרו, לא צריך להעניש את הכנסת. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אל תגזול לי את ההזדמנות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זחאלקה, שב בבקשה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת הורוביץ, בוא, בוא, אני אלמד אותך עוד משהו, ברשותך. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אתה מוכן לפנות יישוב אחד, בית אחד, מטר אחד, משהו? כלום. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> כן, חבר הכנסת הורוביץ, אתה מוכן לפנות יישוב ערבי אחד, או רק יהודים צריכים אצלך ללכת? <ניצן הורוביץ (מרצ):> אתה רוצה שאני אפנה ערבים? לאיפה אני אפנה אותם? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> איזו צביעות זאת. חבר הכנסת טיבי, איך אתה יושב עם גזענים כאלה? חוק אחד לערבים, חוק אחד ליהודים. איך אפשר? <תמר זנדברג (מרצ):> – – – שלטון צבאי, אתה לא מתבייש? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת הורוביץ, אוי ואבוי. בתנועת מרצ גזענות כזאת? לאן הגענו? אבל אני אגיד לך משהו, חבר הכנסת הורוביץ. אתה יודע, בגלל הגישה הזאת שלכם, ככל שהמשא-ומתן מתארך וככל שישראל משתדלת וככל שישראל אפילו מוכנה לוותר, כך הפער רק גדל. <נחמן שי (העבודה):> על מה אתה מוכן לוותר? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> רק גדל ולא מצטמצם. וכל תעשיית השקר הזאת לא מביאה אותנו לשום מקום. <נחמן שי (העבודה):> על מה אתה מוכן לוותר? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת שי, על מה הם מוכנים לוותר? שאלת אותם פעם? <נחמן שי (העבודה):> עזוב אותם, אני לא מסכים אתם. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אה, עזוב אותם. הבנתי. הבנתי. הם יעמדו איתן, ואנחנו נשאל כל היום את ראש הממשלה למה הוא לא מוותר, נכון? וכך נשיג שלום. אתה באמת מציע את זה, חבר הכנסת שי? אתה הרי איש רציני. אתה הרי איש רציני, עם רקורד כזה. <תמר זנדברג (מרצ):> איך אתה מסביר כיבוש צבאי של עוד מעט 50 שנה? מה זה כל הדיבורים האלה? די כבר. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> תגיד לי, חבר הכנסת שי, כשעמדת בראש משרד ממשלתי והיו לך ויכוחים על תקציב עם האוצר, על חקיקה שהייתה צריכה לעבור פה בכנסת, כל מיני נושאים חשובים שהתעסקת בהם, ככה ניהלת משא-ומתן? באת ואמרת: רגע, רגע, רגע, לא אכפת לי מה הם נותנים, קודם כול מה אני מוכן לוותר. <נחמן שי (העבודה):> עם קווים אדומים. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> הלכת לשר שלך, וכל היום רק אמרת לו: תוותר, תוותר, תוותר, תוותר? <נחמן שי (העבודה):> קווים אדומים. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> או, חבר הכנסת שי, שאמרת לשר שלך: סמוך עלי, יש לך כל הגיבוי המקצועי, אני אלך לנהל את המשא-ומתן, אתה תעמוד איתן, אני אוציא מהם את המקסימום. נו, בוא, תשתף אותנו. <נחמן שי (העבודה):> מה הקווים? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> תשתף אותנו. תראה, חבר הכנסת טיבי מחייך. מה יעשה, נו. הוא אומר לעצמו: באמת בדיחה. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מה עם הכביש לטייבה? הוא לא קיבל תשובה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אל תדאג, יהיה גם כביש לטייבה, הכול יהיה. הכול יהיה, אם רק לא תפריעו. אם רק לא תפריעו. לכן אני אומר לך גם, חבר הכנסת בר, אני שמעתי את הנאום שלך. באמת, נו. אתה הרי גם איש רציני. מספיק עם זה כבר. ראש ממשלה הולך, מנהל משא-ומתן. במשא-ומתן הזה הוא הרי לא דורש דברים שהם אבסורדיים, שהם הזויים, שהם לא מקובלים עליכם, שהם לא דברים בסיסיים שבלב המשנה שאתם גדלתם והתחנכתם עליה. בסדר, אפשר לחלוק עליו בחלק מהמקומות. אבל אי-אפשר באופן טוטלי כל היום לעמוד עם אקדח לרקה ולהגיד לו: תוותר כל הזמן. אפשר גם לגבות אותו, לא מתים מזה. אני אגיד לך גם עוד דבר – – <יחיאל חיליק בר (העבודה):> מתי הוא התחיל לוותר? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – אני אגיד לך גם יותר מזה – למה הוא צריך לוותר? הצד השני ויתר? הצד השני ויתר? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אתה אומר לו: תפסיק לוותר כל הזמן. ממתי הוא התחיל לוותר? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> למה אתה לא שואל למה הצד השני לא מוותר? למה? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> הצד השני יוותר כשאתה תוותר. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אה, באמת? באמת, חבר הכנסת בר? באמת? הבנתי. ואת המסקנה הזאת אתה מסיק על בסיס מה? על בסיס ההתנתקות, כשפינינו את הכול וקיבלנו טילים? על איזה בסיס אתה מסיק את זה? <יחיאל חיליק בר (העבודה):> אני אומר לך באמת, תבדוק. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> הבנתי. יפה מאוד, צדקת. צדקת. צדקת. ולכן אני אומר לך גם עכשיו, תיצמד למה שאתה באמת מאמין בו, לדרך האמיתית של מפלגת העבודה. לדרך שזכתה במספיק תמיכה כדי לשבת שם בספסלי הקואליציה. אתם לא גרורה של מרצ ולא איזה כוח חלוץ שמנסה לדחוף כל הזמן את ראש הממשלה אל פי התהום. להפך, תגלו אחריות, כמו שהוא עשה כשהוא היה ראש אופוזיציה, ולכן הוא הגיע להיות ראש ממשלה, כי הוא נהג כך. ואני אומר לך, חבר הכנסת הורוביץ, האמן לי – – <דב חנין (חד"ש):> מה קורה עם הזמן? אדוני היושב-ראש, האם הממשלה מנהלת פיליבסטר? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – ביום שאתם תנהגו כך, ביום הזה, אתה פתאום תתחיל לשמוע קולות אחרים בצד השני. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש, האם הממשלה מנהלת פיליבסטר? מה קורה? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> הם יבינו שהזמן גם עובד לרעתם. הם יבינו שהם לא יכולים לקבל יותר ממה שראש הממשלה מציע להם. הם יבינו שאנחנו הגענו לנקודה – – – <דב חנין (חד"ש):> זה פיליבסטר, אדוני היושב-ראש? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> הם יבינו, חבר הכנסת הורוביץ, שאנחנו הגענו לנקודה שבה גם אנחנו – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> אתה תומך במה שהוא מציע? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – שבה גם אנחנו דורשים מהם לעשות ויתורים על הדברים שאתם פוחדים לבקש מהם, כי אתם יודעים שהם לא יסכימו, נכון? נכון? <דב חנין (חד"ש):> חבר הכנסת מנהל פיליבסטר? הזמן שלך נגמר לפני עשר דקות. עוד מעט ליל הסדר. יש פה חרדים. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת חנין, אני אגיד לך. אני מודה – אני מוכרח להודות במשהו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> יש איזה הסכם עם הבית היהודי? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת חנין, אני חייב, חייב להודות. חייב להודות, חבר הכנסת חנין. <תמר זנדברג (מרצ):> הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חייב, חייב. אני מוכרח להודות. תשמע, קודם כול אני אגיד לך בצער גדול – – – <איתן כבל (העבודה):> יריב, כמה אתה מדבר? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת כבל, אני בהתחלה, אם לא שמת לב. חבר הכנסת חנין, תראה, אני אומר לך משהו בגילוי לב – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> תכניסו את הבית היהודי ותגמרו עם זה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חברת הכנסת יחימוביץ, אם את מעוניינת לעזור למי שעוסק במלאכה הזאת – אולי, אני לא יודע – אני כאן, אני לא יכול לעמוד בדרכך. אבל אני אומר לך משהו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> היא תמיד בעד אלה שעוסקים במלאכה, אדוני. <שלי יחימוביץ (העבודה):> זוהי ממלכתיות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, נכון. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> האמת שזה נכון. האמת שזה נכון. חברת הכנסת יחימוביץ, אנחנו כולנו נלך לפגרה, נישן טוב עם פחות דאגות. יש לי כבר בשורה טובה לערב הזה לפחות. אני לא מתלונן. אבל אני רוצה לומר לחבר הכנסת חנין, תראה, האמת שזה לא שבוע כל כך טוב לדון בו בעניינים של תוספות זמן ודברים מהסוג הזה. על זה אנחנו בוודאי, שנינו, לצערי הרב, נסכים. <דב חנין (חד"ש):> עלינו אתם קמצנים, אבל לעצמכם אתם נדיבים. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לא, לא, לא. אני חושב שחבר הכנסת הורוביץ הבין אותי טוב מאוד. נדמה לי שאני כיוונתי למה – – – <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – – הבית היהודי – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת הורוביץ, אני רואה שהנאום שלי כל כך השפיע עליך, שעכשיו אתה דואג לבית היהודי. לא, לא צריך להגיע עד לשם. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני חושש לקואליציה. <נחמן שי (העבודה):> אנחנו דואגים לכם. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לא. לא צריך להגיע עד לשם, לא צריך להגזים, הכול בסדר. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> היו לו שמונה דקות לפני 20 דקות. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת חנין לא רוצה לשמוע את המשך – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> יש עכשיו מניין, זו הבעיה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אה, יש מניין? הבנתי. טוב, מניין. אני לא אמנע מניין, אני הבנתי את הבעיה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, פשוט תבין אותי. בברית-המועצות, שאתה הכרת ואני הכרתי, היו מוסיפים לאנשים שעסקו בעבודות מסוכנות, תעשיות מזהמות וזה, היו נותנים תוספת חלב – כך זה היה נקרא – שהיו נותנים כוס חלב. חבר הכנסת לוין כל המושב הזה עסק בעבודות מסוכנות, שלא לדבר על מזהמות. אני מוסיף לו במקום כוס חלב תוספת זמן. תרשה לי, זה הכול בגלל העבר שלי. <נחמן שי (העבודה):> מגיע לו – – – יוצא לחופש עכשיו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – – בשבילו היום, אז אתה תסלח לי. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת שי, אתה רוצה להשאיר אותי פה? תראה, אני מוכרח להגיד לך בכנות שאני באמת ביליתי את רוב זמני כאן. אני באמת שמעתי את הנאומים של האופוזיציה, אני חושב, בכל הצעות האי-אמון לאורך המושב הזה וכן הלאה, אז יש לי הזדמנות ככה להתייחס. אבל אני בכל זאת רוצה להתייחס לדברים שאמר קודם חבר הכנסת חנין. תראה, חבר הכנסת חנין, אתה יודע, כשמדברים על אמנות הפיליבסטר, אני יכול לומר עליך את מה שאמרתי על עורך-דין מוטי ברקוביץ, שאצלו עשיתי את ההתמחות שלי במשפטים. כל מי שיש לו טענות על מה שאני עושה שילך אליו, כי אצלו למדתי את הכול. אז אני יכול לומר לך, בהיבט הזה, שבחשבון הזמנים שהייתי חסר בבית, בטבלה הזאת שאשתי כבר עושה וכבר – אני לא יודע, אין מקום כבר להחזיק את הספרים עם השעות – – <מרב מיכאלי (העבודה):> נו, יאללה – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – תרמת איזו תרומה למאמץ הזה. <מרב מיכאלי (העבודה):> יריב, יאללה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חברת הכנסת מיכאלי, העברנו היום חוק כל כך חשוב. מה החוק הזה לעומת זה שאני אדבר פה עוד כמה דקות? כלום – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> הסלט שלי – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> מה? <מרב מיכאלי (העבודה):> באתי באמצע הסלט. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> את יודעת מה? אני חושב שאת יכולה – אני מבטיח לחכות לך עד שתחזרי. <מרב מיכאלי (העבודה):> ואללה. <שלי יחימוביץ (העבודה):> אדוני היושב-ראש, אפשר לעזור בפיליבסטר ולחלק את הזמן בין האופוזיציה לקואליציה? אנחנו נפתור לך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה רעיון בריא, רעיון בריא. אבל הוא נראה לי – בואי נגיד כך, נראה לי שבינתיים הוא מסתדר. אם אני ארגיש שהוא כבר שפוך – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> אני מוכנה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אני מעלה אותך להשיב לו, להשיב לו. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חברת הכנסת יחימוביץ, אני מבקש שהערות הביניים תהיינה באורך של לפחות דקה. ככה אני אוכל לנשום והדבר הזה יקל עלי את המלאכה. אם אפשר, אם אפשר. רבותי, אני חושב שהישגיה של הממשלה, כפי שפירטתי אותם קודם, הם אכן כל כך משמעותיים, והם אכן כל כך ראויים, והם אכן פרי של עבודה אמיתית וקשה, שנדמה לי שגם אתם יודעים, ואני חושב שזה הוכח לאורך הדברים שאמרתי קודם, שאין לכם בעצם טענה אמיתית כדי לסתור אותם. אין לכם. ואני באמת רוצה לשאול – הנה, אני רואה שנמצא כאן הרמטכ"ל לשעבר, יושב-ראש סיעת קדימה, חבר הכנסת מופז. הרי אתה יודע כמה קשה לייצר ביטחון למדינת ישראל. אתה יודע איזה אתגר עצום זה. אתה נשאת בנטל הזה גם כרמטכ"ל וגם כשר ביטחון. אתה באמת יכול לומר שהממשלה לא עושה עבודה מצוינת? אתה באמת יכול לעלות כאן ולומר: הממשלה איננה ראויה לאמון משום שהיא איננה דואגת כפי שצריך לביטחון ישראל? אתה יכול לומר דבר כזה? אני שואל אותך, אתה יכול? אתה הרי לא יכול ואתה גם לא תגיד, כי אתה איש הגון ואתה איש רציני, ואתה יודע את העובדות כפי שהן. ולכן, אני אומר – – – <משולם נהרי (ש"ס):> יש רוב – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת נהרי, אני רק התחלתי, למה אתה לוקח לי את זה? <משולם נהרי (ש"ס):> – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> למה אתה לוקח לי? סוף-סוף, אתה יודע – – – <שלי יחימוביץ (העבודה):> – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לא, ממש לא. אני רק בהתחלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת יריב לוין כבר מסיים. אני מבקש, אדוני, באמת להתחיל – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לא, לא. אני מסכים להמשיך. אם חבר הכנסת טיבי יביא ליושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אלא אם כן האופוזיציה תגיש לי 20 חתימות שהוא ימשיך. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אני אשמח. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. חבר הכנסת לוין, נא באמת להגיע לסיכום דבריך. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> מאה אחוז. אני אסכם אולי באמת בשאלה לחבר הכנסת טיבי בתחום מומחיותו. חבר הכנסת טיבי, תגיד לי, התוספות לסל הבריאות הן משמעותיות? הן הישג גדול? הן הישג חשוב? הן הישג ראוי? 800 שקל לילד בחינוך, ולפעמים זה יוצא כמה אלפי שקלים למשפחה, בעיקר במשפחות ברוכות ילדים, זה הישג חשוב? חבר הכנסת טיבי, זה הישג חשוב? חשוב. מסכימים. אבטלה נמוכה אצל צעירים – הישג חשוב? מסכים שחשוב. אז תגיד לי: למה הגשתם כל כך הרבה הצעות אי-אמון כל הקדנציה הזאת? מישהו יכול להסביר לי? מישהו? אחד? <עפו אגבאריה (חד"ש):> כי יש עוד דברים חשובים. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> למשל? למשל? <עפו אגבאריה (חד"ש):> למשל הריסת הבתים – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אה, הבנתי, הבנתי. חבר הכנסת אגבאריה, דרך אגב – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – אתה נותן כסף לילד והורס – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – בעניין הזה אנחנו מסכימים. אנחנו מסכימים. גם אני לא אוהב הריסות בתים. אני רק רוצה שיבנו כחוק, זה הכול. <אבישי ברוורמן (העבודה):> יריב, נגמר הזמן. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> למה, ברוורמן? – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> למה? אפשר להצביע – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – כשאתה מציג חוק מטעם ועדת הכלכלה אתה הרי יורד לפרטי הפרטים, אתה מסביר לנו את הכול, שמא ניכשל בהצבעה. <איתן כבל (העבודה):> יריב, די. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני יסיים, בבקשה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> טוב. אני – – – <איתן כבל (העבודה):> יריב, אתה יכול לרדת. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> ידידי מן האופוזיציה, אני באמת רוצה להודות לכם – – <איתן כבל (העבודה):> סעיף 18, עוד פעם עצמו עיניים. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – אני באמת רוצה להודות לכם ולבקש מכם, לפני האי-אמון של תחילת המושב הבא: תעברו על רשימת ההישגים הזאת. אולי, אם תמצאו משהו שכדאי לשפר, לפחות תתמקדו שם, שהדברים יהיו רציניים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לחבר הכנסת יריב לוין, שדיבר שמונה דקות בדיוק, כפי – – – <נחמן שי (העבודה):> שמונה דקות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> פלוס תוספת היושב-ראש על כל המאמצים שלו במושב הנוכחי. <נחמן שי (העבודה):> זה זמן ברית-המועצות, שמונה דקות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תוספת חלב. בקשת הממשלה בתוקף, גברתי המזכירה? כן. אז, חברי הכנסת, הפרוצדורה היא כדלקמן: דיון – – <משה גפני (יהדות התורה):> שמי, שמי. הצבעה שמית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – דיון ב-40 חתימות בנוכחות ראש הממשלה. ראש הממשלה מסר את הודעתו לכנסת, לכן מי שתומך בהודעת ראש הממשלה מצביע בעד, ומי שמתנגד מצביע נגד. <קריאה:> אדוני היושב-ראש, אני מבקש לא להתחיל עד – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הממשלה ביקשה הצבעה שמית. המזכירות ערוכה, ואנחנו נתחיל להצביע. גברתי מזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – נגד עפו אגבאריה – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח שמעון אוחיון – בעד אורי אורבך – בעד דוד אזולאי – נגד אריאל אטיאס – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – בעד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – בעד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – בעד יעקב אשר – נגד מיכל בירן – נגד בנימין בן-אליעזר – נגד אלי בן-דהן – אינו נוכח נפתלי בנט – בעד <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יחיאל חיליק בר – נגד אבישי ברוורמן – נגד מוחמד ברכה – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – אינו משתתף בהצבעה זהבה גלאון – נגד גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד דני דנון – בעד אריה דרעי – אינו נוכח רונן הופמן – בעד ניצן הורוביץ – נגד צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – נגד אבי וורצמן – אינו נוכח יצחק וקנין – נגד נסים זאב – אינו נוכח חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – נגד תמר זנדברג – נגד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת דב חנין – נגד ישראל חסון – אינו נוכח בועז טופורובסקי – בעד אחמד טיבי – נגד מרדכי יוגב – אינו נוכח שלי יחימוביץ – נגד משה יעלון – בעד אליהו ישי – אינו נוכח איתן כבל – נגד אמנון כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – בעד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד לימור לבנת – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – בעד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – בעד דב ליפמן – בעד יעקב ליצמן – נגד עוזי לנדאו – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת שאול מופז – נגד משה מזרחי – נגד אברהם מיכאלי – נגד מרב מיכאלי – נגד עמרם מצנע – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – נגד משולם נהרי – נגד בנימין נתניהו – בעד חנא סוייד – אינו נוכח שמעון סולומון – בעד אורית סטרוק – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח גדעון סער – בעד חמד עמאר – בעד משה זלמן פייגלין – בעד שי פירון – בעד מאיר פרוש – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – נגד רינה פרנקל – אינה נוכחת עמיר פרץ – בעד דוד צור – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח עדי קול – בעד פניה קירשנבאום – אינה נוכחת רות קלדרון – בעד זבולון קלפה – אינו נוכח יפעת קריב – בעד מירי רגב – בעד מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד דוד רותם – בעד יואל רזבוזוב – בעד ראובן ריבלין – בעד יוני שטבון – אינו נוכח יובל שטייניץ – בעד מאיר שטרית – אינו נוכח אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – נגד סילבן שלום – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – נגד יאיר שמיר – בעד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – אינה נוכחת פנינה תמנו-שטה – בעד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבקש ממזכירת הכנסת לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בסיבוב הראשון של ההצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח אריאל אטיאס – אינו נוכח אלי בן-דהן – אינו נוכח מוחמד ברכה – נגד עמר בר-לב – נגד באסל גטאס – אינו נוכח מסעוד גנאים – אינו נוכח אריה דרעי – נגד אבי וורצמן – אינו נוכח נסים זאב – <נסים זאב (ש"ס):> נמנע מפני שאני מקוזז. <קריאה:> לא משתתף. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה נמנע או לא משתתף בהצבעה? <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נוכח. לא משתתף בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) נסים זאב – אינו משתתף בהצבעה ציפי חוטובלי – אינה נוכחת ישראל חסון – אינו נוכח מרדכי יוגב – אינו נוכח אליהו ישי – נגד חיים כץ – אינו נוכח לימור לבנת – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת עוזי לנדאו – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת חנא סוייד – אינו נוכח אורית סטרוק – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – אינו נוכח רינה פרנקל – אינה נוכחת דוד צור – אינו נוכח אברהים צרצור – אינו נוכח פניה קירשנבאום – אינה נוכחת זבולון קלפה – אינו נוכח יוני שטבון – אינו נוכח מאיר שטרית – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האם יש חברי כנסת או חברות כנסת שמעוניינים להשתתף בהצבעה וטרם עשו זאת? אין כאלה. ההצבעה הסתיימה. גברתי מזכירת הכנסת, נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, אנחנו בינתיים מקבלים בברכה את כבוד מבקר המדינה ואנשי משרדו שבאו לכבוד אחד הסעיפים הבאים בסדר-היום. ברוכים הבאים לכנסת, כרגיל – – – <איתן כבל (העבודה):> עושים דוח על נוכחות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הם כרגע, כן, כנראה בודקים את הנוכחות של חברי הכנסת במליאה, ואני חושב שיהיה על זה דוח חריף. <עליזה לביא (יש עתיד):> למזלי, אני לא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הבעיה, חבר הכנסת איתן כבל, היא איך ניישם את המסקנות של המבקר בנושא הזה, לא עם הדוח. <נסים זאב (ש"ס):> – – – לדבר על – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אם כן, בעד הודעת ראש הממשלה – 48, נגד – 44. <משה גפני (יהדות התורה):> למה התקזזות, למה – – – אין לכם רוב – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני קובע כי הכנסת הצביעה בעד הודעת ראש הממשלה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לסעיף הבא. <נסים זאב (ש"ס):> אני מבקש ספירה מחדש, אני לא מאמין לתוצאות. <משה גפני (יהדות התורה):> אין רוב לקואליציה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסעיף הבא: הצעת חוק-יסוד – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אין לכם רוב – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זהו? נרגענו? <משה גפני (יהדות התורה):> תחזירו את המנדט למצביעים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק-יסוד: הכנסת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אין רוב לקואליציה. <נסים זאב (ש"ס):> הצבעה חוזרת – – – <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אפשר, אדוני היושב-ראש, להצביע עוד הפעם? <סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה לדוח מבקר המדינה 63ב> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת – אני מבקש מחברי הכנסת לשבת. כפי שאמרתי, מכבד אותנו בנוכחותו מבקר המדינה. ואנחנו עוברים לסעיף: סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה – דיון והצבעה. יציג את ההצעות והסיכומים לא אחר מאשר יושב-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה, חבר הכנסת אמנון כהן. אני מזמין אותו לכאן לדוכן. לאחר מכן – רשימת דוברים. <אמנון כהן (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, כבוד מבקר המדינה וצוות המשרד, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שנייה אחת, אדוני יושב-ראש ועדת הביקורת, נפזר את ההתקהלויות – גם את השקטות – למשל של חברי הכנסת עליזה לביא ואראל מרגלית. אומנם זאת התכנסות שקטה, אבל אני מבקש, או בישיבה או להיפרד. חבר הכנסת ברוורמן, חברנו, קשה לו הפרידה מחבר הכנסת גילאון. תודה. <אראל מרגלית (העבודה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עכשיו אראל מרגלית בא לי. בבקשה, אדוני. <אמנון כהן (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> – – אני מתכבד להגיש לאישור הכנסת את סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה לדוח מבקר המדינה 63ב, בהתאם להוראות סעיף 18(א) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח–1958 [נוסח משולב]. הדוח עוסק בביקורת על מערכת הביטחון על מרכיביה השונים: משרד הביטחון וצה"ל, התעשיות הביטחוניות וארגונים נוספים שיש להם השפעה על פעילות בתחום הביטחון. מערכת הביטחון נמדדת בתחומי עשייה רבים ומגוונים, והמחוקק הטיל על מבקר המדינה לוודא שהיא פועלת על-פי אמות המידה המצופות ממנה תוך שמירה על מוכנות צה"ל ועל פעילות יעילה וחסכונית. סיכומים והצעות אלה, לאחר שקיבלו את אישור מליאת הכנסת, אמורים להוסיף משנה-תוקף ליישום ותיקון הליקויים שעליהם הצביע מבקר המדינה. הוועדה לענייני ביקורת המדינה היא אחת מוועדות הכנסת החשובות ביותר, והיא משמשת כלי מרכזי של הרשות המחוקקת לביקורת ולפיקוח על עבודת הממשלה. הוועדה מקיימת דיונים מקצועיים ומעמיקים בדוחות מבקר המדינה, עוקבת – ומפקחת – באדיקות אחר יישום המלצות המבקר ופועלת בנחישות ובאחריות לתיקון הליקויים. הוועדה, כזרוע של הרשות המחוקקת, משמשת פה וכתובת לציבור הישראלי אל מול הרשות המבצעת ומבטאת את הדרישה למקצועיות, ליעילות, לאפקטיביות, לשקיפות ולטוהר המידות בעבודת הממשלה. דוח 63ב הונח על שולחן הכנסת ביום רביעי, י' באב התשע"ג, 17 ביולי 2013. הוועדה קיימה ישיבות ודיונים מעמיקים עם הגורמים המבוקרים בזמן אמת כדי להבטיח יישום מלא של המלצות מבקר המדינה. כן קיימה הוועדה סיורים במחנות צה"ל ובתעשיות הביטחוניות כדי לוודא את תיקון הליקויים בשטח, שכן מאז כניסתי לתפקיד אני רואה חשיבות עליונה במעקב אחר תיקון הליקויים. אני מתרשם כי משרד הביטחון וצה"ל מתייחסים לביקורת ברצינות הראויה וכי שיעור תיקון הליקויים גבוה בהשוואה למשרדי ממשלה אחרים. סיכומים והצעות אלה משקפים רק חלק קטן מהעשייה בוועדה, היות שפרקי הדוח החסויים נדונו בוועדת המשנה לנושא הביטחון, יחסי חוץ וקשרי מסחר בין-לאומיים. סיכומים והצעות של הוועדה בנושאים אלה אינם מונחים על שולחן הכנסת, ורואים אותם כאילו אישרה אותם הכנסת, על-פי סעיף 18(ג) לחוק מבקר המדינה. חברי הכנסת, ראוי שהכנסת תוקיר מאוד את פועלו של מבקר המדינה ותיתן לו את מלוא הגיבוי כמי שפועל בשליחותה לפקח על הרשות המבצעת. המבקר הוא העיניים של הכנסת – לראות את כל הפינות שאין רוצים להראות לנו ברשות המבצעת. מול תופעה שהנאשם הופך למאשים, חשוד הופך למחשיד ונחקר לחוקר, אסור לאפשר שהמבוקר יהפוך להיות מבקר של מבקר המדינה. צריך להדוף כל ניסיון של דה-לגיטימציה של מבקר המדינה. בנפשנו הדבר. ברצוני להודות למבקר המדינה השופט בדימוס יוסף חיים שפירא; למנכ"ל המשרד, מר אלי מרזל; למשנים למנכ"ל, מר יוסי ביינהורן, מנהל חטיבת הביטחון, ומר יובל חיו, מנהל חטיבת משרדי הממשלה, ולצוות המשרד, המשתתפים באופן קבוע בישיבות הוועדה, על שיתוף הפעולה הפורה, שיש בו תרומה של ממש להתייחסות הרצינית של הגופים המבוקרים ולתיקון הליקויים שהועלו בדוח הביקורת. אני גם מודה לכל חברי הוועדה שנטלו חלק בישיבות הוועדה ובגיבוש סיכומים והצעות והשתתפו בסיורים שקיימנו בשיתוף פעולה עם כל הצוותים. יבואו על הברכה העוסקים במלאכת הביקורת ותורמים לעבודת הוועדה: מנהלת הוועדה, הגברת חנה פריידין; רכזת בכירה בוועדה, הגברת ריקי אליה; רכזת בוועדה, הגברת חנה יוסף; היועצים המשפטיים, עורך-הדין תומר רוזנר, עורך-הדין גלעד קרן והמתמחה יוטל כהן; דובר הוועדה מר יגאל אמיתי; עובדת מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שנותנת לנו שירות מצוין, הגברת אוריאנה אלמסי, וכמובן עוזרי הנאמנים, הגברת ז'נט ישראלוב, מר יצחק חנימוב ומר יצחק יושובייב. אני מודה ליושבת-ראש הדיון עכשיו. זה דיון שישתתפו בו חברי כנסת, ואני שוב מודה לכל חברי הכנסת על הדיון, וגם למשרד מבקר המדינה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה ליושב-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה אמנון כהן. אנחנו עוברים כרגע לדיון האישי. יעלה ראשון הדוברים, חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח. חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה. עומדות לרשותך שלוש דקות. רשימת הדוברים נסגרה. <אראל מרגלית (העבודה):> כבוד היושבת-ראש, כבוד המבקר, אני רוצה, כמו עמיתי יושב-ראש הוועדה אמנון כהן, לברך על העבודה שנעשתה ולומר באמת שיש עוד הרבה מה לעשות, אבל כל הכבוד. אחד הדברים שאני חושש מהם, שאנחנו נידרש לו בביקורת הבאה, הוא כל שינוי – השינוי החד-צדדי שנעשה באישון לילה של כלל ההוצאה בממשלת ישראל. אני מתפלא – א. על פקידי האוצר המכובדים מאוד שהציעו אותו; ב. אני מתפלא על שר האוצר ועל שרים אחרים, שקיבלו אותו. ואני אגיד למה: כלל ההוצאה, ששונה כמה פעמים, בסופו של דבר ב-2006 הגיע לרמה יציבה כלשהי, והרמה היציבה הזאת הייתה יחס כלשהו של ההוצאה של המדינה מול יחס הצמיחה. אז אמרו: זה לא כל הצמיחה, זה חלק מהצמיחה, והייתה נוסחה מורכבת. בפעם הראשונה זה שנים לקחו את כלל ההוצאה, שהיה מקובל לקשור אותו לצמיחה, והפרידו אותו לגמרי, וקבעו מספר שרירותי שהוא הרבה יותר קטן, שהוא רק קשור לגידול האוכלוסייה. ואני טוען שבמדינה שמצד אחד יש בה כל כך הרבה כוח כלכלי אצל חלק מהאוכלוסייה – חלק צר מדי, אבל חלק מהאוכלוסייה, ומצד שני החלקים האחרים, שנמצאים בצפון, בדרום, במגזר החרדי, במגזר הערבי, בשכונות של הערים הגדולות, שהדבר היחיד שיכול להקפיץ אותם קדימה זה השקעה דיפרנציאלית ממשלתית בחינוך, בבריאות, ברווחה, בתעסוקה, בהכשרה של עובדים – זה הדבר היחיד שיש לממשלה כדי לפעול. והנה, באישון לילה – ודרך אגב, גם למורת רוחם של חברים רבים מהקואליציה, לא רק מהאופוזיציה, כולל אפילו היושבת-ראש שיושבת פה אתנו ומנהלת את הישיבה – בא האוצר, בנושא שהוא לכאורה טכני, ובעצם לקח מקופת המדינה, על הפרויקטים שהוא יכול להשקיע בהם, בערך 7 מיליארד שקל בשנה לעשר השנים הבאות. תחשבו על זה, הרי כל התקציב הוא כל כך כבול מראש – המשכורות של העובדים, הביטחון, כל נושא. יש מעט מאוד כסף להשקעות בפרויקטים או בנושאים שהממשלה רוצה לקדם. <היו"ר גילה גמליאל:> נא לסיים. <אראל מרגלית (העבודה):> שינוי כלל ההוצאה הזה בעצם לקח לממשלה את היכולת לעשות שינויים במקום שבהם השינויים נדרשים. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. ואם אפשר, קצת יותר שקט במליאה. קשה מאוד לדוברים לדבר מהדוכן. תודה רבה. עומדות לרשותך שלוש דקות. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, תודה, מכובדי מבקר המדינה ואנשי צוות המבקר, אדוני יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה, הדיון הזה הוא קודם כול הזדמנות לנו, חברי הכנסת, להביע הערכה ותודה למבקר המדינה ולצוותו על העבודה המסורה, הממצאים החשובים, הביקורת המשמעותית שהם עושים לאורך כל השנה, וגם הדוח שבפנינו, דוח מבקר המדינה 63ב, הוא חלק מאותו רצף של עבודה מסורה וראויה של המבקר. אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, כמה דברים על הנושאים שנדונו בדוח המבקר, ואני אומר מראש: הדברים הנאמרים בדוח המבקר – כתב המבקר את עמדתו, אני רוצה לומר את מסקנותי, ואני לא אסתיר שהמסקנות האלה הן מסקנות פוליטיות, אבל אני כמובן לא אומר שהמסקנות האלה הן על דעתו של המבקר, אלה הן המסקנות הפוליטיות שלי ממה שכותב המבקר, מהממצאים המקצועיים והמחקר המקיף והמעמיק שהוא עושה בסוגיות שהוא בוחן. אני רוצה להתייחס לאותה סוגיה של התיאום בין גופי אכיפת החוק בשטחים הכבושים, מה שמכונה אזור יהודה ושומרון, ולומר לכם שהמזרח הפרוע שנמצא שם הוא מזרח פרוע שאיננו נמצא במקרה, ואם אנחנו רוצים להבין למה הוא לא נמצא במקרה, אנחנו יכולים לעבור לחלק המשלים של הדוח, שעוסק בפעילות יחידת הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באותם אזורים. הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באותם אזורים, עמיתי חברי הכנסת, נטש את הרכוש. לא רק הוא נטש את הרכוש, הממשלה נטשה את הרכוש, והיא נטשה את הרכוש לטובת מתנחלים שמתגוררים ברכוש הזה, לא משלמים על האדמה, לא משלמים תשלומים מקובלים וראויים, מה שמקובל וראוי להשתמש בתוך מדינת ישראל, וזה חלק מאותה מדיניות. כל הדברים האלה לא קורים בטעות, זו המדיניות, מדיניות שבה יש שתי מערכות של חוקים, מערכת אחת של חוקים בישראל ומזרח פרוע שמתנהל בלי דין, בלי דיין ובלי חוקים, כדי לקדם התנחלויות שרצויות לממשלה מבחינה פוליטית. אני רוצה לציין את החלק של דוח 63ב שעוסק בסוגיות של הגנת הסביבה בתעשיות הביטחוניות. גם כאן מבקר המדינה מפנה את תשומת לבנו לכך שבתעשיות הביטחוניות עד עצם היום הזה אין חשיבה מספקת בסוגיות סביבתיות, ההזנחה הסביבתית והפגיעה הסביבתית היא קשה – – <היו"ר גילה גמליאל:> נא לסיים. <דב חנין (חד"ש):> – – והיא מייצרת תוצאות חמורות ומרחיקות לכת. ואני רוצה לסיים, גברתי היושבת-ראש, בנקודה אחרונה, שלא נוגעת לדוח הזה, אלא נוגעת בדיון שקיימנו עם מבקר המדינה השבוע בסוגיית כפר-שלם. ובדיון הזה אמרתי אמירה קשה, אבל אני אומר אותה גם מעל במת הכנסת: כשקוראים את דוח מבקר המדינה ושומעים את תגובות רשויות המדינה השונות, יש לפעמים רושם שהרשות היחידה שפועלת במדינה הזאת זה מבקר המדינה. מבקר המדינה עוסק בכפר-שלם לאורך שנים, אבל חוץ מהעיסוק הראוי, הברוך, הניתוח המעמיק של מבקר המדינה, אתם רואים תמונה של אוזלת יד מוחלטת, קיפאון, הזנחה והפקרות בכל רשויות המדינה. וזה, גברתי היושבת-ראש, זה תפקידה של הכנסת, לקחת את ממצאי המבקר ולתרגם אותם לשינוי אמיתי בשטח. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת. חברת הכנסת תמר זנדברג – – – <קריאה:> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> כל מרצ? לא נאמר. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. כן, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. עד אז גם אני אנצל את הבמה לברך את מבקר המדינה ואת צוות משרדו על העבודה המבורכת ועל הדוחות הראויים, שפועלים למען ביקורת בונה. אכן, יישר כוח על הפעילות. כן, חבר הכנסת נסים זאב, עומדות לרשותך שלוש דקות, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אורי מקלב. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, המבקר הנכבד שלנו לא זקוק לברכות, ברוך השם כולם מברכים אותו, אנחנו מרגישים זכות שהוא המבקר, האיש הראוי ביותר, ההגון ביותר, איש בעל מידות נעלות, שבאמת זכינו בו. אני אומר לכם את האמת, ולא כחנופה, ואני מברך אותו על הביקורת, וכל ביקורת היא בונה, היא לא התרסה כפי שכל אחד חושב כשהביקורת כלפיו, בעצם הוא מוצא את עצמו נפגע. זו ביקורת שהיא בונה, ולכן אני אומר: צריכים להסיק את המסקנות הנכונות. כשזה בא על אוזניים קשובות ויש מה לתקן ומנסים לתקן, בסופו של דבר התיקונים נעשים. אני רוצה לדבר בעיקר על הנושא של הבנייה ביהודה ושומרון. כפי שאני רואה מעיקרי ממצאי הדוח של מבקר המדינה, יש ניהול כושל של אדמות מדינה ואדמות נטושות, יהודה ושומרון, שעליהן מופקד ממונה – וניהול כושל מתבטא בין היתר באי-חתימה על חוזה חכירה עם חלק מהמתיישבים, עם חלק מבעלי העסקים הישראלים, אם הם מחזיקים בנכסים נטושים של פלסטינים ביהודה ושומרון, באי-גבייה של דמי חכירה, דמי שכירות וכו' וכו'. אני רוצה לומר: התושבים לא אשמים. התושבים שהגיעו לאותם יישובים, שבנו את אדמותיהם – ויש דוגמה קלאסית שאני בימים האחרונים עוסק בה רבות; יש איזה בית-כנסת בגבעת-זאב, שנבנה, ויש בעיה עם חוזה החכירה, בדיוק מסוג הדברים שאנחנו מדברים עליהם, ויש צו הריסה מינהלי שכבר קיים שנים רבות, וכולנו יודעים שזה המקום היחיד של אותה קהילה. יש שם אלפי מתפללים, יש שם בית-מדרש. אפשר לעשות את העסקה הזאת ולהכשיר אותה בדיעבד. ואני חושב שזה התפקיד שלנו לעזור לאותם המתיישבים, שבאו – ובסופו של דבר כל אחד מחליט היכן יהיה ביתו, ואלה הגיעו לפסגת-זאב ואלה לגבעת-זאב – מבחינת הרשות הפלסטינית, כל השטחים האלה נקראים "שטחים כבושים", מה לעשות. ויהודה ושומרון, מבחינתנו זה כמו ירושלים. כמו שאנחנו מתייחסים לירושלים המזרחית – מתייחסים לאותם יישובים, בוודאי כשמדובר בערים כמו אריאל, שגם שם יש בעיה שעד היום יש כמעט 1,500 יחידות דיור שהממשלה פוחדת לאשר אותן. הרי הן בנויות, אז תגמרו את נושא החכירה, תגמרו את הנושא של החוזים אתם; לא יכול להיות שהאנשים האלה יישארו באוויר. ולכן, גברתי היושבת בראש, אני חושב שדוח המבקר – אני מקווה שזה גם ייושם הלכה למעשה ולא יישאר רק כביקורת בעלמא. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח. יעלה שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר להתייחס לסיכומים ולדיון. בבקשה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, כבוד מבקר המדינה – מותר להוסיף "ידידי" – בביקורת המדינה, כפי שדיברתי עם אמנון, אין קואליציה ואופוזיציה, מבחינתי. זה נכון שלעתים הממצאים משמשים ככלי לתקיפה של האופוזיציה, אבל מבחינתי צריך להסתכל על זה בצורה מאוד ברורה: את הליקויים צריך לתקן, וזה לא משנה אם אתה באופוזיציה או בקואליציה. ביקורת המדינה היא תנאי הכרחי לקיום מדינה מתוקנת השואפת להשתבח עם הזמן, הן בהיבטים הערכיים שלה והן בהיבטים הכלכליים שלה. לא ייתכן לקיים מערכת כמו מדינה מבלי ביקורת המדינה ומבלי מבקר המדינה ומבלי שהכנסת תבקר את פעילות הממשלה וכדומה. כאחד שהיה לא פעם ולא פעמיים אלא במשך עשרות שנים מבוקר על-ידי מבקר המדינה ולאחר מכן התייצב בוועדת ביקורת המדינה, אני יכול לומר בפה מלא שבכל עשרות השנים האלה שבהן עברתי את התהליך הנ"ל, היו אלה תהליכים חשובים, הכרחיים ומהותיים לגבי כל ארגון אשר בגללו הייתי מבוקר או אחרי כן הגבתי או השבתי בוועדת ביקורת המדינה. החוסן הטמון במוסד מבקר המדינה נובע ומושתת על היותו מוסד מאוד מאוד מקצועי, נטול אינטרסים, למעט הרצון של גילוי האמת, גילוי העובדות והצבת מטרות לשיפור. חלק נכבד בתהליך הביקורת הוא בעצם מציאת הממצאים, שבהם ועליהם תמיד נערך דיון פתוח כזה או אחר עם המבוקר, ולאחר מכן ניתוח הממצאים נעשה אף הוא עם המבוקר, עוד בטרם יוצא הדוח המסודר. כמנהל שהיה לאורך השנים – ואני אתן אחר כך כמה דוגמאות – כשהציגו לי פתאום זווית אחרת, פתאום הרבה דברים קיבלו פרופורציות שונות, קיבלו ראייה שונה, וכתוצאה מכך השתבח הארגון, מכיוון שתיקן את עצמו או סידר את הדברים כפי שצריך. ותמיד זה היה מוצג כנגד נהלים, כנגד חוקים וכנגד יעדים שהארגון עצמו קבע לעצמו. ולכן אני חושב שכל מי שחשובה לו המדינה הזאת, בין שהוא באופוזיציה, בין שהוא בקואליציה ובין שהוא איננו שייך לא לפה ולא לשם, חייב לתמוך ולחזק את הארגונים הנוגעים בביקורת. אתן כמה דוגמאות שאני חושב שנכון להציגן, דוגמאות משירותי בצה"ל. כשהייתי מפקד בסיס בצה"ל באה אלי ביקורת מבקר המדינה – אומנם בקטע של הביטחון, אבל זה מבקר המדינה – בכל הנושאים של ניהול חיי שגרה בבסיס. אף שהייתי משוכנע והייתי בטוח שאני מפקד מי-יודע-מה, נמצאו ליקויים מכאן ועד הודעה חדשה, דברים שלא הייתי חשוף אליהם, דברים שלא ידעתי שבכלל קורים. העלאתם אלי התאפשרה רק כאשר נעשתה ביקורת. מיותר לציין שתיקנו את הליקויים ובעצם שיבחנו בצורה משמעותית את חיי החיילים והחיילות באותו בסיס. בהיותי בצה"ל, בהיותי ממונה על מערכות כאלה ואחרות, היו עלי ביקורות לא מעטות בנושא ניהול פרויקטים בארץ ובחו"ל, פרויקטים ביטחוניים טכנולוגיים ואחרים, ובהם היו היבטים גם תקציביים, גם ניהול כוח-אדם, ניהול משאבים, עמידה ביעדים, וגם בחינה אם בסוף המוצר הסופי של אותו פרויקט עמד ביעדים ועמד במה שהצבנו לו מלכתחילה. תתפלאו, מצאנו לא מעט דברים שדורשים תיקון כנגד אותו ליקוי. הייתי גם שותף לבדיקות לא מבוטלות של נושאים לוגיסטיים, שכרוכים בהם מיליארדים של שקלים, שבהן, שוב, המבקר חייב אותנו בתהליך בדיקתו לדון שוב ושוב אם היעד הזה מוצדק, אם הכלל הזה מוצדק, אם הנוסחה הזאת לחישוב כמויות וכדומה – אם יש להם הצדקה. הוא חייב את הארגון לעשות חשיבה מחדש. וגם במקומות כאלה שלא נמצאו ליקויים – עצם ההכרחה, עצם האילוץ לדון שוב ושוב באותן נוסחאות, חסך מיליארדים של שקלים, לפחות בחיל האוויר זה היה. ואנחנו תיקנו את עצמנו וקיבלנו החלטות מאוד מפוכחות. אילולא הביקורת לא היינו מגיעים לשם, היינו עוסקים במחר ולא היינו עוסקים במה שיש היום. בתעשייה ביטחונית מסוימת, שגם בה שירתי מספר לא מבוטל של שנים, שוב, היו לנו כמה ביקורות, ובחלקן הייתי אומר שאפילו היו דיונים וויכוחים מול מערכת המבקר, כאשר אנחנו חשבנו שחלק מהביקורת עוסקת לא בנהלים וכו' אלא בשיקולים עסקיים בדיעבד. עם זאת, ההחלטות שהתקבלו, כולל החלטות עם היבטים אישיים – של הזזת מנהלים מתפקידם, סגירת פרויקטים, פתיחת פרויקטים – התקבלו, אבל אילולא הייתה הביקורת לא היינו מקבלים אותן, לא היינו עושים את זה. ולכן, ללא ספק, גם אותה מערכת ביטחונית, תעשייה ביטחונית, הייתה בסוף התהליך – אף שהוא היה כואב – המערכת הזאת הייתה הרבה יותר משומנת, הרבה יותר טובה והרבה יותר מוכנה אל המחר. ואני יכול להוסיף כהנה וכהנה נושאים בעניין הזה. החוסן – אני חוזר עוד הפעם לחוסן של המוסד, שהוא נטול אינטרסים, מאוד ברור, מאוד פתוח, פתוח להקשבה. והוויכוחים לא פעם ולא פעמיים הם על העובדות, או בניתוח העובדות לפעמים, אך עם זאת, אני חושב שתמיד – תמיד – הגענו למסקנות יותר טובות ויצאנו יותר טובים אחרי הביקורת מאשר לפניה. באשר לדיונים בוועדת ביקורת המדינה, לפחות אלה שאני השתתפתי בהם – תמיד הרי נדונו בסוף התשובות. כלומר, בתהליך בין מבקר המדינה אל ועדת ביקורת המדינה היה תהליך נוסף מאוד חשוב: הממשלה והמוסדות המבוקרים נדרשו להכין תשובות וגם להציג אותן אחר כך בוועדת ביקורת המדינה. התהליך הזה הוא שוב חזרה על העובדות, שוב חזרה על מה המסקנות, מה נעשה ומה לא נעשה; ומרבית המבוקרים תמיד רוצים לבוא ולהגיע לוועדה: "נכון, נמצא הממצא הזה, אבל פתרנו את זה כבר, זה מאחורינו, זה כבר תוקן, זה כבר נעשה, זה בדיעבד". לאורך השנים נפגשתי עם לא מעט ראשי ועדת ביקורת המדינה. אני חייב לומר שכל השנים – כולל בוודאי עם אמנון ידידי – יש פה ראייה עניינית, לא בהתרסות ולא בהשמצות. זאת ועדת הביקורת של כולנו, ולכן גם במקרה הזה אנחנו בעד החלטות ומסקנות הוועדה הזאת, ואני לא חושב שיש פה איזה רצון לשנות את הנוהל הזה. גם המבוקרים – כשאני הייתי ביניהם – תמיד יצאנו מהוועדה לביקורת המדינה בהרגשה ששמעו אותנו, הקשיבו לנו. לא תמיד קיבלו; אפילו ברוב המקרים, כשהיה ויכוח, אם היה ויכוח בינינו לבין מבקר המדינה, דעתו של המבקר נתקבלה ולא של המבוקר. אבל תמיד קיבלנו שזה היה תהליך בריא, מבריא ושיימשך. אני חושב שפחות או יותר מיציתי את הדברים שאפשר לומר על הדברים האלה. אני אשמח אם יש איזה הערות. אמנון, היית רוצה להגיד איזה הערה? <אמנון כהן (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> – – – <היו"ר גילה גמליאל:> זה בסדר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> בכל אופן, אני חושב שמפני שאין פה אופוזיציה וקואליציה, היה חשוב להוכיח את זה ולהגיד את זה מהדוכן הזה. אנחנו – ועוד המבקר יושב מעליך – ואני פה, תומכים במהלכים האלה, ואנחנו כמובן בעד החלטות והמלצות הוועדה. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לשר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר. אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה היא בדבר ההצעות והסיכומים של הוועדה לענייני ביקורת המדינה. מי שבעד הוא בעד המסקנות. ההצבעה החלה, בבקשה. הצבעה מס' 1 בעד סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה – 19 נגד – אין נמנעים – אין סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה לדוח מבקר המדינה 63ב נתקבלו. <היו"ר גילה גמליאל:> 19 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה. אני מודה ליושב-ראש הוועדה אמנון כהן, למבקר המדינה וצוות לשכתו ולמנהלת הוועדה כמובן. יישר כוח על עבודה ברוכה. לא תמיד בבית הזה אנחנו זוכים וזוכות להסכמה פה-אחד. אז יישר כוח. תמשיכו בעשייתכם המבורכת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו נמשיך בנושאים שעל סדר-היום. לפני כן יש הודעה למזכירת הכנסת. ירדנה, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התאמת יצירות, ביצועים ושידורים לאנשים עם מוגבלות (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת הכלכלה. מסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חבר הכנסת נסים זאב בנושא: המשבר ברשות השידור נמשך: עיצומים, דמורליזציה ומאבקי הכול בכול. אשרור מזכר ההבנה בדבר שיתוף פעולה בבקרת איכות ובטיחות של מוצרי תעשייה מיוצאים ומיובאים בין משרד הכלכלה של מדינת ישראל לבין המינהל הכללי לפיקוח על איכות, ביקורת והסגר של הרפובליקה העממית של סין. החלטת ועדת האתיקה בקובלנה של השרה לימור לבנת נגד חבר הכנסת אחמד טיבי, מיום י"ז באדר ב' התשע"ד, 19 במרס 2014. עוד הונח לוח תיקונים להצעת חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד–2014. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 7 – הוראת שעה), התשע"ד–2014> [מס' מ/798; "דברי הכנסת", חוב' ג', עמ' 5084; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו ממשיכים וממשיכות בסדר-היום. הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 7 – הוראת שעה), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט עמרם מצנע. אני רואה ששרת התרבות והספורט, אף שהיא שהגישה את הצעת החוק, אינה נוכחת במליאה. אז מי משיב? בעצם לא צריך להשיב, אתה תשיב בשמה. <עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> דרך אגב, גברתי היושבת-ראש, השרה אינה נוכחת כי היא חולה, והיא התקשרה אלי ממיטת חולייה, ואני תכף, כמובן, אציין את עבודת הצוות שנעשתה כדי לקדם ולהביא את החוק הזה לאישור. אז אנחנו מדברים על הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 7 – הוראת שעה), התשע"ד–2014, שיזמה הממשלה – שרת התרבות והספורט. הצעת חוק זו, שהיא בעצם תיקון החוק הקיים, באה בעקבות המלצות של ועדות שונות שמינתה שרת התרבות והספורט, והיא באה לתקן את החוק הקיים בכמה תחומים. הנושא הראשון הוא העברת כספי התמיכה מהמועצה ישירות לאגודות הספורט ולמועדוני הספורט. לפי הדין הקיים, אגודות ספורט ומועדוני ספורט הזכאים לתמיכת המועצה להסדר ההימורים בספורט רשאים לבקש כי כספי התמיכה יועברו אליהם דרך ארגוני הספורט – מה שאנחנו קוראים בשפה המקומית "המרכזים". הוועדה שמינתה שרת התרבות והספורט קבעה כי העברה כאמור אינה יעילה, גם לא ראויה וחורגת מהמצב הכללי שלפיו תמיכה ממשלתית מועברת ישירות לגוף הנתמך, והמליצה שלא לאפשר העברת כספי תמיכה לאגודות הספורט ומועדוני ספורט באמצעות מה שנקרא, עוד הפעם, בסלנג שלנו, "עמותות צינור". המלצה זו אומצה בהצעת חוק שהגישה הממשלה. יחד עם זאת, בעת הדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית עלו טענות בדבר התפקיד החשוב והמרכזי שממלאים מרכזי וארגוני הספורט בתמיכה וסיוע לאגודות ולמועדונים. אני מוכרח לומר שהיו פה ושם כמה גורמים שבעצם רצו דרך התיקון הזה להביא אולי לחיסולם או לצמצום כוחם של המרכזים. אנחנו בוועדה למדנו על חשיבותם ועל המקום שהם ממלאים בסיוע לקבוצות הספורט ולארגוני הספורט התחרותיים השונים, וכמובן גם בסיוע למועדונים ולאגודות שנתקלים מעת לעת בקשיים מכל מיני סיבות. לפיכך הוכנסו במהלך דיוני הוועדה כמה תיקונים בהצעת החוק המקורית, בתיאום עם השרה ובהסכמתה. ראשית, הוחלט כי החוק המוצע יהיה הוראת שעה ותוקפו יהיה לשלוש שנים בלבד, החל מ-1 בינואר 2015, או מיום מינוי הוועדה הציבורית לפי חוק הספורט; אפשר יהיה להאריכו בשנה נוספת ולאחר מכן להביאו מחדש לחקיקה, וזאת עקב החידוש שבהסדר. הוא הסדר חדש, שמשנה סדרי עולם שהיו נהוגים במשך עשרות שנים, והרצון הוא לבחון אותו לאורך תקופה. כמו כן, הצעת החוק קובעת כי הזכות לכספים המועברים לאגודות ולמועדונים מהמועצה אינה ניתנת אומנם להמחאה ולשעבוד, אך משהועברו הסכומים אל המרכזים הם רשאים לשעבדם, כולם או חלקם, לשם הבטחת תשלום בעד שירותים שהם מקבלים מספק – וספק לצורך העניין יכול להיות מרכז – שאתו הם מתקשרים בהסכם בכתב. עוד נקבע כי שרת התרבות והספורט תקבע את סוגי השירותים שארגוני הספורט רשאים לספק לאגודות עבור הכספים האלה. שרת התרבות והספורט תקבע בתקנות גם את תחומי הפעילות שבהם רשאים מרכזי הספורט להשתמש בכספי התמיכה שהם עצמם מקבלים. היום המרכזים מקבלים 4% מסך יתרת ההכנסות של המועצה כפי שהוגדר בחוק, והם משתמשים בכספים האלה לשימושים שונים, לגיטימיים וראויים, כמו הספורט העממי, ארגון ימי ספורט ותחרויות ספורט וכיוצא באלה. חשוב לציין כי במהלך דיוני הוועדה הצלחנו להביא לנוסח שהיה מקובל בסופו של דבר על מרבית הגורמים – אני יכול אפילו לומר על כל הגורמים – וזאת בכפוף לכמה הסכמות אשר פורטו בפרוטוקול ישיבת הוועדה, לרבות התחייבותה של שרת התרבות והספורט שלא תיזום או תתמוך בהצעות חוק שמטרתן לצמצם או לבטל את היקף התמיכה שמעבירה המועצה לארגוני הספורט – ה-4% האמורים – וכן היותה של שנת 2014 שנת מעבר ושהמועצה להימורים התחייבה להעביר את תמיכות שנת 2014 עד 31 בדצמבר 2014, וכן כי יינתן סיוע של המועצה לארגוני הספורט על-ידי מתן מקדמות לצורך הסדרת החובות של האגודות והמועדונים למרכזים ובכלל שלא היה ניתן להסדיר. עוד סוכם כי המועצה, מועצת ההימורים, תעביר מעתה ואילך את כספי התמיכה ארבע פעמים בשנה, בתחילתו של כל רבעון. תיקון נוסף שהוכנס להצעת החוק הוא כי נושאי משרה באגודות ובמועדונים המקבלים תמיכה ישירות מהמועצה כאמור יעברו, כתנאי לקבלת התמיכה, הכשרה כפי שתקבע השרה, וכי מועצת ההימורים היא זו שתישא בעלויות ההכשרות האלה. עם זאת, כדי לאפשר היערכות נאותה, נושאי המשרה יוכלו לעבור את ההכשרה האמורה עד סוף שנת 2015. הנושא השני שבו עוסקת הצעת החוק הוא תקצוב פעילות למניעת אלימות וגזענות בספורט. בעניין זה הומלץ ויועמדו סכומים משמעותיים כדי להילחם בתופעה הקשה באמת, של אלימות, גזענות וכיוצא באלו במגרשי הספורט שלנו, כמובן בעיקר בכדורגל. הנושא השלישי הוא הגברת השקיפות – פרסום נוהלי חלוקת התמיכות באינטרנט כך שלפי הדין הקיים המועצה להסדר ההימורים בספורט חייבת לפרסם ברשומות בתוך שלושה חודשים, עם סיומה של כל שנת כספים, דין-וחשבון על ההכנסות, ההוצאות וחלוקת היתרות באותה שנה. במסגרת אותו דין-וחשבון מתפרסמות גם אמות המידה לתמיכה. מוצע, והמועצה להימורים לקחה את זה על עצמה, לפרסם גם באתר האינטרנט של המועצה, נוסף על הפרסום ברשומות, כך שזה יהיה חשוף לכול ולעיני כול. אני מבקש מחברי הכנסת, מחברי הבית, לדחות את ההסתייגויות שהוגשו להצעת החוק ולאשר את החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שהביאה הוועדה. אני את התודות אומר אחרי ההצבעה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה ליושב-ראש ועדת החינוך, התרבות וספורט עמרם מצנע, ואני רוצה לומר לך שאתה פשוט עשית עבודת קודש בתור יושב-ראש הוועדה, עם חוק מאוד מורכב, בעייתי ומסובך, ועל כך יישר כוח. באותה הזדמנות אני רוצה לברך את צוערי קורס החובלים שהגיעו לבקר אותנו כאן, בכנסת, וכמובן את הנשים שביניכם. אני ממשיכה. נרשמו כמה דוברים להסתייגויות. חבר הכנסת עיסאווי פריג', מכיוון שיש לך כאן ארבע הסתייגויות יש לך זכות דיבור על ארבעתן יחדיו. על כל הסתייגות חמש דקות, כך שיש לך במצטבר עד 20 דקות. אתה יודע, זה עד 20. אתה לא חייב לנצל את כל 20 הדקות. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברים, ראשית כול, אתחיל, חבר הכנסת מצנע, בכך שאני תומך בחוק. זה חוק – לטעמי היה אמור להיות הרבה יותר – איך אני אגיד את זה – אגרסיבי, או יותר חד. לפי דעתי היה צריך להרחיק לכת, כי אם עושים דבר, עושים אותו עד הסוף. שיטת הסלאמי הזאת לא תביא לנו ישועה. 65 שנה הספורט במדינה מקרטע; אין הישגים, אין אור בקצה המנהרה, ואני חושב שאכן, הגיע הזמן לעשות רפורמה, שנוכל סוף-סוף לתפקד כמדינה נורמלית בכל מה שקשור לעניין הספורט. אני רואה בתחילתו של המהלך היום – לפי דעתי זה אחד המהלכים החשובים ביותר שקרו לספורט במדינה זה 65 שנה. 65 שנה עכשיו הילד המפונק שכל הזמן האימא איימה: אם אתם תיקחו אותו ממני, הוא ימות. עם קום המדינה היו מרכזי ספורט שהקימו קבוצות: "מכבי", "הפועל", "אליצור", "עוצמה" ו"בית"ר". בסדר, יפה. הקימו את הספורט, והפכו להיות האימא שמחזיקה את הילד קרוב לחזה ולא מרשה לאף אחד לקחת אותו. בינתיים האימא הזאת דאגה להרוג את הילד הזה. להגיד שיש ספורט במדינה, יחסית לאיפה שאנחנו נמצאים? אין. אנחנו משתדלים לחיות את החוויה הספורטיבית, אבל בפועל, אין לנו ספורט. אנחנו נהנים – טוב שיש מסכים וטלוויזיות וברצלונות. אני משתדל לקצר. אני חושב שהחוק הזה הוא תחילתו של מהלך מרחיק לכת, וסוף-סוף אנחנו מכריזים בזאת, והחוק הזה יצא ויגיד את זה: משחררים את הקבוצות מהעבדות למרכזים. ההתנהלות שהייתה בוועדת החינוך, והאיומים, והצרחות שהיו, והעמסות האוטובוסים, וזעקות השבר שהיו, מחזקים בי את הדעה שהמהלך שעשינו הוא הכרחי, ולטעמי לא מושלם. לא מושלם. תארו לעצמכם, חברים, המהלך של החוק הזה, שסוף-סוף מעבירים את כספי התמיכות מה"טוטו", מ"ווינר", ממועצת ההימורים, ישירות לקבוצות. האדונים – "מכבי" וכל המרכזים למיניהם – לא מקבלים קופונים עבור ההקצבות האלה. אני מודה, לא מקבלים. אבל מה מקבלים? מקבלים פוליטיקה, מקבלים שליטה, ועל זה אנחנו באים ואומרים להם: אין פוליטיקה עם ספורט; הספורט הוא גורם מאחד, וצריך לשים את הפוליטיקה בצד. אני רוצה לחדד כאן ולהגיד – ואני חולק עליך, חבר הכנסת מצנע, בסוגיה הזאת – לפי דעתי, המהלך הזה צריך להיות תחילתו של מהלך לביטול ה-4% שהמרכזים מקבלים מהמדינה. היום יש מצב אבסורדי, חברים: 17 מיליון שקל יוצאים מקופת המדינה, על-פי חוק, למרכזים למיניהם. אני אתן – רק לשם הדגמה: בשנת 2012 מרכז "הפועל" קיבל 8.4 מיליון; מרכז "מכבי" קיבל 5.5 מיליון; מרכז "בית"ר" – אם בכלל קיים – קיבל 0.5 מיליון; מרכז "אליצור" קיבל 880,000; מרכז "עוצמה" קיבל 1.2. יחד קיבלו 17 מיליון. מה עשו עם הכסף הזה? מה עשו, אני שואל. הספורט נמצא בפיגור שנה ועוד שנה, ומה עשו עם הכסף? והכסף, שמקבלים אותו על-פי חוק, שאמור להיות מעודד וגורם דוחף לספורט העממי ולספורט בכלל, למה הוא משמש? לשמן את המנגנון. ואני אומר את זה, ואומר את זה הכי ברור שיכול להיות: לדעתי, מי שרוצה להקים מרכז ספורט – אהלן וסהלן, שיקים מרכז ספורט, אבל יביא כסף מהבית, לא ייקח כסף מהמדינה. "הפועל" רוצה מרכז ספורט? שההסתדרות תממן. אני לא צריך לממן 10 מיליון שקל של ספינת הדגל של "הפועל תל-אביב" בכדורסל, עם כל הכבוד. הכסף הזה סגר חורים וכישלון בניהול, שמי שילם אותו? מרכז "מכבי" רוצה מרכז? שהמכבייה תקים את זה, המכבייה העולמית. וכנ"ל כל מרכז אחר. למה אנחנו מסתכלים על הדברים בצורה חלקית? התחלנו את המהלך, בואו נמשיך אותו, כי זה לא יכול להמשיך ככה. הספורט ימשיך לדרוך במקום. סוגיה נוספת שרציתי להתייחס אליה, וידידי חבר הכנסת מצנע התייחס, היא סוגיית ה-4% וחלוקת הכסף. כל שנה אנחנו עדים לכך שיש משבר בליגות הנמוכות בגלל הכספים של הסדרנות ומימון המשטרה, שהמשטרה לא מוכנה לממן את עלות הסדרנים במגרשים. ולפני חודש כמעט היה משבר בהתאחדות מול הקבוצות הנמוכות, בליגה ב', ג' וא', שאין מימון לעלות הסדרנים. אני קורא לך, חבר הכנסת מצנע, יושב-ראש ועדת החינוך – והנה חבר הכנסת שלח, שהוא בעניין, נכנס – אני קורא לכם לשלב ידיים, שהקבוצות בליגות הנמוכות שסובלות מבעיית השיטור – בעיית השיטור בליגות הנמוכות היא בעיה מאוד חשובה ומאוד מורגשת, והמשטרה לא נמצאת שם, ויש אלימות, והמשטרה יכולה בהימצאותה למנוע את זה. היא לא נמצאת בגלל בעיה תקציבית, ואני לא יכול להמשיך להתעלם מזה. אני קורא לכם – אמרנו, דיברנו על זה, בואו נשלב ידיים, שהכסף של כיסוי השיטור במגרשים, בליגות הנמוכות, יבוא מה-4%. יש לו מקור תקציבי. לא רק – – – <עפר שלח (יש עתיד):> חבר הכנסת פריג' – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> היא קיימת אבל. יש בעיה. למה אני מנצל את המצב? אנחנו מעבירים חוק, אבל לא פותרים את הבעיה לעומק. אני לא רוצה להאריך כי אני רוצה לאפשר את העברת החוק בהצבעה. אבל הסוגיה הזו, אני קורא לכם – אם מתחילים רפורמה, מתחילים מהלך, בואו נשלים אותו. עשינו צעד מבורך, צעד חשוב, צעד מתבקש, ויזכרו אותנו רבות על זה, בואו נשלים את המשימה. השלמת המשימה – אנחנו צריכים להבריא את הספורט, והבראת הספורט ללא פוליטיקה, ואין אבא ואימא, יש ספורט והוא צריך לקבוע את כללי המשחק ואת כללי ההתנהלות. לאור זאת, אני קורא לחברי לתמוך בחוק, זה טוב מלא-כלום, זה שלב ראשון. ואני מאוד מקווה שזהו שחר של יום חדש לספורט במדינה – – <היו"ר גילה גמליאל:> מצביעים על ההסתייגויות שלך? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – ובניגוד לכל האיומים והצרחות שראינו בוועדת החינוך, השכל הישר ינצח. אני מסיר את ההסתייגויות. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> הוא מסיר את ההסתייגויות. אני מודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת יוני שטבון, יש לו גם כן הסתייגות – הוא אינו נוכח. יש רשות דיבור לחבר הכנסת נחמן שי – שאינו נוכח, ואני איאלץ לוותר על רשות הדיבור ברגע זה. אני רוצה לאחל לשרה לימור לבנת החלמה מהירה והרבה בריאות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, אני מאחל לה, בשמי גם. <היו"ר גילה גמליאל:> גם חבר הכנסת עיסאווי פריג', וגם מאשתו הוא מאחל. טוב, זה כבר לעניינכם. כן, רק, חבר הכנסת עיסאווי, לגבי הדברים שאמרת כאן קודם, אז הבהיר יושב-ראש הוועדה מצנע בדבריו שיש התחייבות מפורשת מהשרה שהסוגיות של אותם 4% שדיברת עליהם, של המרכזים, היא לא תתמוך בביטולם. אז זה רק לידיעה כללית. ואנחנו כרגע נעבור להצבעה. מכיוון שאין הסתייגויות – ההסתייגות של יוני שטבון, אנחנו לא נצביע עליה מכיוון שהוא לא נוכח בהצבעה – אנחנו עוברים ועוברות כרגע להצבעה בקריאה שנייה על החוק. ההצבעה החלה, בבקשה. הצבעה מס' 2 בעד סעיפים 1–5 – 20 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. <היו"ר גילה גמליאל:> 20 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה. היא עברה בקריאה שנייה ללא הסתייגויות, ועל כן אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 3 בעד החוק – 19 נגד – אין נמנעים – אין חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 7 – הוראת שעה), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר גילה גמליאל:> בהחלט, חבר הכנסת, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט עמרם מצנע, בבקשה, דברי ברכות. 19 בעד. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית. תודה רבה. <עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אני, קודם כול, רוצה להודות לך, חבר הכנסת עיסאווי פריג', א. שהיית פעיל מאוד בישיבות; ב. שהורדת את ההסתייגויות; ג. להגיד שאני לא מסכים לאף מילה שלך. <איתן כבל (העבודה):> גם זה משהו. <עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אני חושב שהחוק הזה יצא בסופו של דבר חוק שלם ומושלם, שנותן את המשקל המתאים לכל הבעיות. אני חושב שהמרכזים, יש להם היסטוריה מפוארת וארוכה, ויש להם חשיבות ומקום בספורט הישראלי, והם עושים הרבה. הם כמעט היחידים שעוסקים, תומכים ומלווים את הספורט העממי, ועוזרים לאותן קבוצות – אחת מהן היא הקבוצה שאתה בעצמך ניהלת ביישוב – והם עוזרים לקבוצות בתחילת דרכן וכאשר יש להן משברים כאלו או אחרים. כך שאני באמת חושב שהחוק, בסופו של דבר, באמת עושה שינוי ויביא לתהליך של התייעלות ושקיפות, ואני מברך על כך. אני רוצה להודות, קודם כול, בראש ובראשונה, לשרת התרבות והספורט, לחברת הכנסת לימור לבנת, שלצערה וגם לצערי לא נמצאת כאן. היא חולה, ואנו מאחלים לה בריאות שלמה. השרה הובילה בנחישות, בסבלנות ובהתמדה את הצורך לשנות באמת את כללי ההתנהגות, ואני מוכרח לציין שהיא הייתה מאוד קשובה ומאוד נכונה לעשות את השינויים המתבקשים. וכל השינויים, כפי שנכנסו לחוק, נעשו בהסכמה מלאה שלה. מאחר שהיא לא פה, אני רוצה בשמה להודות לצוות שלה, גם למנכ"לית, גם ליועצת המשפטית, לראש רשות הספורט, וכמובן לאנשי מועצת ההימורים. אני רוצה להודות גם לצוות הוועדה שלי בראשותה של יהודית גידלי ולצוות האישי שלי. זה היה בהחלט תהליך מעניין, מלמד, עם נוכחות מאוד מסיבית של רבים ממנהלי ובעלי קבוצות הספורט בארץ, ואני בהחלט תקווה שהחוק הזה פותח תקופה חדשה עם ספורט יותר ספורטיבי, יותר מצליח, יותר הישגי במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה ליושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט עמרם מצנע. אם מישהו צריך לקבל ברכות בחוק הזה, לטעמי, זה אתה. כן, בהחלט. היו מחלוקות מאוד מאוד כבדות משקל לגבי החוק הזה, בכלל בדבר הנחיצות שלו בשלבים מאוד ראשונים. אני לא ראיתי בתחילת הדרך היכן בכלל ניתן להגיע לפשרות בחוק הזה, ואתה ממש ניצחת בצורה מאוד יפה על העניין. על התוצר, אומנם, לא כולם יכולים לומר שהוא מושלם, אבל בהחלט ניתן לחיות אתו. ועצם זה שהשכלת גם להפוך את זה להוראת שעה, רק ממחיש את עצם ההבנה שלך את העניין, ושיהיו רק בשורות טובות. <איתן כבל (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, אם כבר אנחנו בענייני תודות, בקרב הזה צריך להגיד תודה לאופוזיציה. <עמרם מצנע (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> נכון. <היו"ר גילה גמליאל:> כן, במקרה הזה. <איתן כבל (העבודה):> בלעדינו זה לא היה עובר. <הצעת חוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי, התשע"ד–2014> [מס' מ/786; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' כ"ג, עמ' 4459; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גילה גמליאל:> אני רוצה להזמין את יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת פרופסור אבישי ברוורמן, לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי, התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ושלישית, בבקשה. הצבעה על החוק, כולל לוח תיקונים. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> גברתי היושבת-ראש, ידידי שר החקלאות יאיר שמיר, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי, התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. מדובר בהצעת חוק ממשלתית שהוגשה לכנסת במטרה להסדיר את פעילותן של חברות דירוג האשראי המדרגות תאגידים. חברות הדירוג הפכו גורם חשוב ודומיננטי בהשפעתן על פעילות שוקי ההון בעולם, חלק לחיוב, ואני מוכרח להגיד גם כן – חלק לעתים בעייתי. אנחנו זוכרים שדירוגים של בנקי השקעות מדהימים היו דירוגים גבוהים, והם התפוררו בתוך תקופה קצרה. לכן כל השיחה הזאת לגבי דירוג אשראי היא שיחה חשובה, כולל מערכת הפיקוח, גם כן, על חברות דירוג אשראי. מנפיקים ומשקיעים רבים מתבססים על הדירוג, והוא חלק בלתי נפרד מתהליך גיוס ההון של התאגידים. חברות הדירוג מעריכות את מידת יכולתם של התאגידים לפרוע את חובם לציבור המשקיעים. כמו שאמרתי, לפעמים טוב, לפעמים פחות טוב. כך גם שיעור הריבית שתאגיד המבקש הלוואה נדרש לשלם הוא פועל יוצא של פעולת ההערכה של התאגיד ומידת יכולתו לפרוע את החוב. סיכון גדול במידת יכולת הפירעון יחייב בוודאי תשלום ריבית גבוהה יותר מאשר על אשראי בסיכון נמוך יותר. כוח אדיר יש לאותן חברות דירוג אשראי. ענף זה זכה להסדרה במדינות המפותחות בעיקר לאחר המשבר הכלכלי בארצות-הברית, כמו שאמרתי, עם המגבלות של היכולת באמת לדרג נכון. בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע להסדיר את פעילות החברות בישראל ולהכפיף אותן לפיקוח הרשות לניירות ערך. ההסדרה נעשתה תוך שימת דגש על הכללים החלים על חברות הדירוג במדינות שלהן שוקי הון מפותחים. בהערה מוסגרת אגיד שלצערי, שוק ההון בישראל בימים אלו איננו שוק מפותח, והתקווה שלי – ואמרתי את זה לידידי פרופסור שמוליק האוזר – שכשהוא יגמור את הקדנציה אנחנו נוכל באמת לראות שוק הון יותר פעיל, פחות רזה, שייקח את הכספים האדירים של קרנות הפנסיה וקופות הגמל, כדי שנוכל להנפיק יותר ויותר חברות ישראליות בבורסה הישראלית, ולא לרעות בשדות זרים. אז אני חוזר, ההסדרה נעשתה תוך שימת דגש על הכללים החלים על חברות הדירוג במדינות שלהן שוקי הון מפותחים. עד היום הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר היה הגורם שאישר את פעילות חברות הדירוג, אולם לא נקבעה הסדרה מפורשת של פעילות החברות בישראל. דירוג, על-פי הצעת החוק, הוא הערכת יכולת הפירעון של תאגיד כישות או הערכת סיכויי הפירעון של מכשיר פיננסי שהונפק, על-פי סולם השוואתי שנקבע לעניין יכולת עמידה בהתחייבויות, בהתאם לשיטת הערכה שקבעה חברת דירוג. הצעת החוק קובעת כי לא יעסוק אדם בדירוג אלא אם כן נרשם כחברת דירוג. לרשות לניירות ערך הסמכות לרשום חברה כחברת דירוג אם היא עומדת בתנאים הקבועים בהצעה. ההצעה כוללת הוראות לעניין הממשל התאגידי של התאגיד וכן לעניין ניגודי עניינים, עצמאות ושקיפות הליך הדירוג. ההצעה גם מחייבת את חברות הדירוג לקבוע שיטות הערכה לביצוע הדירוגים, ומוצעות הוראות שונות לעניין עריכת הדירוג. בהתאם להצעה, חברת דירוג שפעלה בתום לב לשם מילוי תפקידה, לא – ואני חוזר – לא תהיה אחראית מכוח אותו דין כלפי משקיע על הנזק שנגרם לו כתוצאה מהליך דירוג או מהדירוג, אלא אם כן הוכיח המשקיע כי חברת הדירוג פעלה ברשלנות חמורה בהליך הדירוג, למעט אם נקבעה בהסכם, במסמך הצעה לציבור או בהתחייבות אחרת שניתן לה פומבי, הוראה בעניין האחריות המחמירה עם חברת הדירוג. ולעניין משקיע שהוא בעל שליטה תחול גם הוראה מקִלה עם חברת הדירוג, בהנחה שמדובר במשקיע מתוחכם ומנוסה. משפט ארוך, עם המון פסיקים, אבל מאוד חשוב. במסגרת ההסדרה נקבעו גם הוראות לעניין הטלת עיצום כספי בשל הפרות שנקבעו בתוספת הראשונה להצעה. נוסף על כך נקבע גם הליך אכיפה מינהלי, בדומה להליך האכיפה המינהלי שנקבע בחוק ניירות ערך, שעניינו הטלת אמצעי אכיפה מינהליים בידי ועדת האכיפה המינהלית. בהקשר זה נקבעה גם הוראה האוסרת ביטוח ושיפוי של יחיד או תאגיד במקרים שבהם הוטל עיצום כספי או הוטלו אמצעי אכיפה מינהליים בידי ועדת האכיפה המינהלית. בהצעת החוק מוצעים גם תיקונים עקיפים, בחוקים שונים, בין היתר כדי לאפשר תובענה ייצוגית, של קבוצה, נגד חברת דירוג. תחילתה של הצעת החוק עם כניסתן לתוקף של תקנות בעניינים המפורטים בהצעה, כשעל חברה שאושרה כחברה מדרגת על-ידי הממונה על שוק ההון, ערב יום התחילה, יחולו הוראות החוק בתום שנה מיום התחילה. ועדת הכלכלה קיימה שמונה ישיבות בהצעת החוק כדי להבטיח ככל האפשר הגנה על ציבור המשקיעים, וכן שדירוג ייעשה על-פי שיטות הערכה מבוקרות ובלתי תלויות ושהליך הדירוג והדירוג עצמו יהיו אמינים ואיכותיים וישקפו את מצבו האמיתי של התאגיד המדורג. הדיונים היו מקצועיים, מעמיקים, והתייחסנו בהם לסוגיות שונות שעלו. אני סבור שהוועדה הוציאה מתחת ידיה הצעה טובה. הייתה הצעה – גילה, איך קראנו לזה? חוכמת השולחן. <היו"ר גילה גמליאל:> בהחלט. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> היה שיתוף, הקשבנו לחברות הדירוג, ואני חושב באמת שהתוצאה משקפת איזון בין הרצון להסדיר את פעילות החברות בישראל ובין הרצון לעודד פעילות חברות דירוג זרות המנוסות בתחום בשוק המקומי. אני אודה כבר עכשיו, גברתי היושבת-ראש, כדי לחסוך בזמן, אבל לא להוריד מהתודה וההוקרה שלי יש אישית לכל החבורה הנפלאה שהייתה מעורבת בחוק הזה. אני מבקש להודות לפרופסור שמוליק האוזר, יושב-ראש הרשות לניירות ערך; עורך-הדין אמיר וסרמן, היועץ המשפטי של הרשות לניירות ערך; עורכת-הדין אורנית קרביץ, עורכת-הדין שרה קנדלר ועורכת-הדין הגר חנוך מהרשות לניירות ערך. אני רוצה להודות לענת פייער, מנהלת מחלקת שוק ההון במשרד האוצר. אני מבקש להודות לצוות ועדת הכלכלה המקצועי והמסור שעמל רבות על הצעת החוק שמונחת לפניכם. תדעו לכם, הציבור אפילו לא יודע, הצוותים המקצועיים המסורים שעובדים פה, כמה עבודה יש כאן, גם עבודה מקצועית, גם עבודה בוועדה, ואלה בעצם האנשים היותר-עלומים – – <היו"ר גילה גמליאל:> הנשים, הנשים. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן, במקרה הזה הנשים, הרבה מאוד נשים שמעשה ידיהן אומר שירה. צוות הייעוץ המשפטי בראשות עורכת-הדין בנדלר, המשנה ליועץ המשפטי לכנסת, ועורכת-הדין מירב תורג'מן, שפעלו בנושא; כמובן, מנהלת הוועדה לאה ורון; רכזות הוועדה עידית חנוכה, דקלה טקו וכוכי שבתאי, ודובר הוועדה ליאור רותם. כמו כן אני מבקש להודות בזה לצוות עוזרי – מרב דוד, איתמר אסף ונעמה אסרף. אני גם רוצה להודות לנציגי חברות דירוג האשראי, שהוסיפו – חלק מהדברים כמובן לא קיבלנו, אבל חלק קיבלנו, מכיוון שהיה שיח נבון, רציני, ואני חושב שהביא להצעת חוק שקולה וטובה. אני מבקש שתאשרו את הצעת החוק המונחת לפניכם, הכוללת גם לוח תיקונים, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, בנוסח שהוצע על-ידי הוועדה. תודה לך, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, פרופסור אבישי ברוורמן. להצעה הזאת הוגשה הסתייגות אחת, על-ידי חברת הכנסת מיכל רוזין, ומכיוון שהיא לא נוכחת לא תתקיים הצבעה על ההסתייגות. יש בקשות רשות דיבור: חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נוכח. חבר הכנסת חנא סוייד, חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת עפו אגבאריה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, חברת הכנסת חנין זועבי, חבר הכנסת באסל גטאס. מכיוון שאף אחד ממבקשי רשות הדיבור אינו נוכח, אנחנו עוברים להצבעה לקריאה שנייה וקריאה שלישית, בתוספת לוח התיקונים. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה כולל לוח התיקונים. ההצבעה החלה, בבקשה. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–59 – 10 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–59 נתקבלו. <היו"ר גילה גמליאל:> עשרה בעד, אין מתנגדים. חברת הכנסת יפעת קריב טוענת להצבעתה, אבל אני מתנצלת, זה רק יתווסף לפרוטוקול. עשרה בעד, אין מתנגדים, ההצבעה עברה בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים. ואנחנו עוברים כרגע להצבעה בקריאה שלישית. מי שלא הספיק, יש לו הזדמנות. ההצבעה החלה, כולל לוח התיקונים כמובן. מי בעד? בבקשה. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 19 נגד – 2 נמנעים – אין חוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי, התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר גילה גמליאל:> 19 בעד, שני מתנגדים. הצעת החוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי עברה בקריאה שלישית. אנחנו עוברים לנושא הבא לסדר-היום: החלטת ועדת הכספים בדבר צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ד–2014. יציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. הוא אינו נוכח. ועל כן, האם מישהו מטעם ועדת הכספים התבקש להציג את ההצעה? חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, אתה מעלה את ההצעה או שאתם באיזה מרד הבית היהודי? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> – – – <קריאה:> אל תעלה – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אפשר – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לא. אי-אפשר. או עכשיו או – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אתה מעלה את זה עכשיו או שכרגע הנושא יורד מסדר-היום? הנושא יורד מסדר-היום, לא יעלה היום – רק במושב הבא. יעלה לאחר הפגרה. הסעיף הבא. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> ביקשתי להעביר את זה – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אתה יכול לבקש, לא יתקבל אצלי. זה עבר. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> ככה את עובדת? <הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014> [מס' מ/836, הצעות חוק פ/1646/19, פ/1976/19; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 8509, חוב' ט', עמ' 6329, חוב' י"ד, עמ' 7733; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גילה גמליאל:> הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יעלה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט דודו רותם. בשם יושב-ראש הוועדה התבקש לעלות יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת יריב לוין. חבר הכנסת סלומינסקי, יש באמת רף מקסימלי של זילות בבית הזה, עם כל הכבוד. בבקשה, יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת יריב לוין. <יריב לוין (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, בשמו של יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014. הצעת חוק זו היא מיזוג של שלוש הצעות חוק: הצעת חוק ממשלתית, הצעת חוק שיזמו חברת הכנסת מרב מיכאלי ואחרים והצעת חוק נוספת שיזם חבר הכנסת אלעזר שטרן ביחד עם חברי כנסת אחרים. קיימנו בהן דיון דחוף, שכן הוועדה והמציעים שמו להם למטרה להגביר ככל האפשר את הסיוע לניצולי שואה שעדיין יכולים ליהנות ממנו. חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס"ו–2006, נחקק במטרה להגביר את הפעולות להשבת נכסים של נספי השואה הנמצאים בישראל לידי יורשיהם באמצעות הקמת חברה שלידיה יועברו נכסי נספי השואה בישראל, אשר תיזום ותבצע פעולות לאיתור נכסים, לאיתור יורשיהם ולהשבת הנכסים ליורשים. בנוסף קובע החוק שהחברה תשתמש בנכסים שלא יימצאו להם יורשים לשם סיוע לניצולי שואה החיים בישראל הזקוקים לסיוע, ובעדיפות שנייה – להנצחת זכר השואה והנספים בה. בשנת 2012 תוקן החוק ובוצעו בו כמה שינויים שנועדו להמריץ את פעילות החברה, בפרט בנושא איתור היורשים והשבת הנכסים ליורשים. אלא שהזמן חלף מאז, והזמן הוכיח כי התנהלות החברה עדיין רצופת קשיים. בפרט נמצא כי עדיין קיימים חסמים להעברת נכסים לידי יורשיהם, וכי שיעור איתור היורשים והשבת הנכסים אינו מספק. עוד נמצא כי עדיין יש מקום לקביעת מועד לסיום חיי החברה, ומכאן הצעת החוק שלפניכם. בהצעת החוק המובאת בפניכם מוצעים כמה תיקונים, ולהלן סקירתם. ראשית, תיקונים שמטרתם להקל על איתור היורשים. כך, לדוגמה, הותר לחברה לקבל מסמכים מאת מרשם האוכלוסין לצורך איתור יורשים לנכסים. שנית, מוצעים תיקונים שמטרתם להקל על השבת הנכסים ליורשים, ובין היתר מוצע להוסיף לוועדת הערר הפועלת מכוח החוק סמכויות הדומות לסמכויותיו של הרשם לענייני ירושה, בעניינים הנוגעים ליורשים מכוח חוק זה. עם זאת, מובהר כי דרך המלך בעניינים מורכבים, וככל שיש התנגדות לדיון על-ידי ועדת הערר, תמשיך להיות בתי-המשפט לענייני משפחה. שלישית, מוצעים תיקונים שמטרתם להקל על מימוש נכסים שנמצאים בידי החברה. בין היתר, מוצע להקל על דרישת פעולות האיתור של יורשים טרם מימוש הנכס, במקום שבו אין מספיק מידע לצורך האיתור. מוצע להקל על מימוש נכסים מסוג ניירות ערך או נכסים שנרכשו בכספם של ניצולי השואה לאחר מותם, זאת נוכח ההנחה כי הקשר הרגשי של יורשיהם לנכסים אלו חלש ביותר. נוסף על כך מוצע לאפשר לחברה למכור נכסים שיורשיהם ביקשו שכך ייעשה, ובמקרים שנמצאו רק חלק מן היורשים – לממש את הנכס בהסכמת בית-המשפט המחוזי, על מנת שהיורש יוכל ליהנות מירושתו אף אם היורשים האחרים אינם מסכימים לכך או לא נמצאו. עוד מוצע לקבוע כי החברה לאיתור ולהשבה תחדל לפעול ביום 31 בדצמבר 2017, וכי הנכסים שייוותרו בידיה, שיש לגביהם בקשות השבה תלויות ועומדות, יועברו לאפוטרופוס להמשך טיפולו, על-פי דרישות החוק. התמורה מיתר הנכסים תועבר לסיוע לניצולי השואה הזקוקים לכך. זאת בשל התפיסה כי עיקר איתור הנכסים והיורשים יסתיים עד ליום סגירת החברה, וכי קביעת תאריך סיום לחברה תמריץ את פעולותיה לאיתור יורשים ולמימוש נכסים. הצעה זו מהווה השלמה לתיקון מס' 2 לחוק, שבו נקבע כי תקציב החברה ילך ויפחת החל משנת 2015, כהכנה לסיום פעילותה. הכנה נוספת לסיום פעילותה של החברה תהא על-ידי הגברת חובת הדיווח של החברה לכנסת, שתאפשר לכנסת לבחון אם החברה עתידה לסיים את כל תפקידיה טרם התפרקותה. תיקון משמעותי נוסף שהוועדה דנה בו רבות הוא הגדלת סכום הסיוע שיועבר מדי שנה לניצולי השואה הזקוקים לכך. בתיקון מ-2012 נקבע כי על החברה להעביר לפחות 100 מיליון ש"ח לניצולי השואה הזקוקים לכך, ברם בדיון שקיימה הוועדה נמצא כי בידי החברה סכומים המאפשרים את הגדלת הסכום. בעקבות כך הגישה חברת הכנסת מיכאלי הצעה להגדיל את הסכום. הצעת החוק הממשלתית והצעת החוק של אלעזר שטרן שבאו לאחר מכן ביקשו אף הן להגדיל את הסכום. לאחר דיון ארוך הוסכם להציע כי הסיוע יעמוד על 135 מיליון ש"ח לשנה, ובשנת 2015 יעמוד הסיוע על 150 מיליון ש"ח. בנוסף לכך מוצע כי שרת המשפטים תוכל להעלות – בהתייעצות עם שר האוצר ובהסכמת ועדת החוקה – את הסכום. עוד מוצע כי החברה תעביר 75% מהסיוע ישירות לחשבונות הבנק של ניצולי השואה. חברי הוועדה ביקשו שהכספים יועברו בתשלום ישיר לחשבונות הבנק של הניצולים או למימון פרויקטים כמו טיפולי שיניים. מאחר שבדיוני מעקב עלה שהניצולים מעדיפים שלא יינתן להם סיוע באמצעות כרטיסי מזון, ביקשו חברי הוועדה שלא להמשיך בפרויקט זה, ויושב-ראש הדירקטוריון אמר שישקלו הערה זו. להצעת החוק, גברתי היושבת-ראש, לא הוגשו הסתייגויות, ועל כן אבקש מהכנסת לאשר אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, כפי שהובאה על-ידי הוועדה. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה ליושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת יריב לוין. אני רוצה לברך את היוזמת, מרב מיכאלי, גם על כך שנתת לנו את הזכות לקחת חלק בחקיקה החשובה הזאת, ולהזמין אותך כדוברת ראשונה בבקשות רשות הדיבור. יש שלושה דוברים. לאחריה – חבר הכנסת אלעזר שטרן וחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. עומדות לרשותך חמש דקות. בבקשה. <מרב מיכאלי (העבודה):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, ותודה לך על הדברים המשמחים. אין ספק, אני חושבת שאנחנו שותפות ושותפים לזה, חברי פה, חבר הכנסת שטרן, וחברת הכנסת שולי מועלם, שבוודאי אם היא תיכנס מייד זו שמחה מאוד גדולה ורבה. זה מאבק שלא אנחנו התחלנו אותו, התחילו אותו לפנינו, ואני חושבת שמה שעומד בבסיסו זה תפיסת כבוד האדם של כל ניצול וניצולה, שאין סיבה שיעברו את השנים שלהם במדינת ישראל, שאמורה להיות מקום המקלט האולטימטיבי – שיעברו אותן בחוסר, במצוקה, ובאמת בחוסר כבוד. את יודעת, אני חושבת תמיד שכבוד הוא פחות חשוב מאשר החיים עצמם. בכל הכבוד, כבוד הוא פחות חשוב מהקיום הבסיסי, מהיכולת באמת לחיות חיים ולהיות בריאה או בריא ויציב או יציבה. אבל, א. גם כבוד יש לו החשיבות שיש לו; וב. אני רוצה להוסיף עוד דבר שאני לא בטוחה שציין חבר הכנסת לוין בהצגתו את החוק. מעבר להגדלת סכום הסיוע, מעבר לשיפור התנאים שיקבלו הניצולות והניצולים, אנחנו, בהצעת החוק שלנו, הגדלנו את סכום הסיוע שיגיע היישר לחשבונות האישיים של הניצולות והניצולים. אנחנו חושבות שהאוטונומיה של כל אחת ואחד לחיות את חייה ולעשות שימוש בכסף, כמו שהיא והוא מוצאות לנכון, זה היה אחד הדברים הכי חשובים ששונו בחוק הזה. לא להחליט בשבילם, לא מה הם יכולים לקנות ולא מה הם לא יכולים לקנות, ולא איפה הן צריכות לקנות ובכמה. ואני שמחה מאוד להגיד שהצלחנו באמת להגיע למקסימום סכום ישיר, שיאפשר, אני מאוד מקווה, לניצולות וניצולים רבים ככל האפשר לחיות חיים טובים בהרבה מעכשיו והלאה. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה לך, חברת הכנסת מרב מיכאלי. אחריה – חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה. עומדות לרשותך חמש דקות. עד חמש דקות, בבקשה. <אלעזר שטרן (התנועה):> גברתי היושבת-ראש, עמיתי השרים, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הוא בשורה לניצולי השואה. אני צריך לומר כאן, הוא התאפשר בזכות הסכמה של משרד האוצר, כחלק מההליכה שלו לקראת ניצולי השואה, על איזה רעיון שאני לקחתי מוועדת הכספים, ששם, באפוטרופוס הכללי הסכימו לחלק נכסים שלהם על חשבון ערבות שנותן משרד האוצר. ואם הדבר נכון לגבי נכסים בכלל וחלוקה למטרות החשובות של האפוטרופוס הכללי, האם יש מטרה חשובה יותר מאשר ניצולי השואה שעוד חיים אתנו? ולכן מה שעומד בבסיס החוק הזה זה הסכמה של משרד האוצר לחלק היום, מחר בבוקר, בשנים הקרובות, בשנתיים הקרובות, יותר כסף לניצולי השואה, ואם יימצאו יורשים, שגם אותם לא צריך לחפש בכל קצוות העולם, אז משרד האוצר נותן לזה ערבות. ועל כך אני חייב תודה, מעבר לעמיתי לחוק הזה, גם לשר האוצר יאיר לפיד, שכמו הצעדים האחרים לטובת ניצולי השואה, גם בתחום הזה רתם את אנשי משרד האוצר, שנרתמו ברצון רב לעשייה החשובה הזאת. אני חושב שמה שעומד בבסיס החוק הזה זה שחלון ההזדמנויות שלנו עם הניצולים – הוא קצר. ויש עוד דבר אחד, ואני רואה שחברתי שולי מועלם מהנהנת, ומרב מיכאלי: אנחנו רוצים שהניצולים יחליטו על עצמם. אנחנו לא רוצים להגיד, כמו נימוקים ששמענו, שאם ניתן להם כסף אז אולי הבנים שלהם ישכנעו אותם לקנות סיגריות. איזה מין טיעונים עצובים, כאילו הם לא מסוגלים להחליט. ולכן בבסיסו של החוק, לצד קיצוץ בהוצאות העלות, אם באופן מיידי ואם לאורך זמן, של החברה להשבה – שמשתדלת לעשות עבודה טובה ובדרך כלל גם מצליחה – יש אמירה שאנחנו כמה שיותר מהר את הוצאות התקורות חותכים, ואנחנו מעבירים את המשאבים שנמצאים לטובת הניצולים שנמצאים אתנו. נגדיל להם את הזכות, והם ידעו מה לעשות בכסף הזה. אני חושב שההירתמות הזאת לטובת הדברים המשותפים שלנו, שזה ניצולי השואה, יש בה סמל. לא הלכנו פה על שמאל וימין ועל קואליציה ואופוזיציה, וגם לא מי יקבל את הקרדיט. פעלנו כולנו מתוך אחריות. כשאני עומד על הדוכן הזה, קשה לי ביום כזה שלא לייחל לאחריות הזאת גם בנושא הגיור. עמיתי מהבית היהודי, שבמערכת הבחירות שלהם דיברו על הגיור הרבה יותר ממה שאני דיברתי עליו, דיברו על מהפכה בתחום הגיור, הכירו במצוקות העם היהודי במדינת ישראל, יודעים שאי-טיפול בסוגיות הגיור פוגע בזהותה היהודית של מדינת ישראל פגיעה אנושה, פוגע במעמדה של היהדות במדינת ישראל. הרי הם גם לא יוכלו ללכת להתחתן ברבנות – עם מי? עם הילדים שלנו ושל השכנים שלנו. ומה חטאם? שברוסיה או באוקראינה קראו להם ז'יד, והם באו לפה בשביל לשרת ולהציל את העם היהודי או להטות כתף? בזה אנחנו לא מכירים? על זה נגיד לה שאם את לומדת בבית-ספר למשחק לא תהיי יהודייה? ואני כבר לא אומר שיש גם כאלה שאומרים להם: אם תתגייסי לצה"ל לא תהיי יהודייה. ולזה הבית היהודי נותן גיבוי, ומנסים להגיד לנו כאילו אנחנו רוצים להכיר בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> כאילו אסור להגיד בכנסת את המושג רפורמים וקונסרבטיבים. כאילו הם לא אחים שלנו. כאילו יהדות התפוצות זה לא הם. חס וחלילה שתזכיר. אז מי נלחם בזה? שר הכלכלה, המסחר, התפוצות, ירושלים, הדתות. הוא נלחם בזה? <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת שטרן – – <אלעזר שטרן (התנועה):> אין בתפוצות הדברים האלה? <היו"ר גילה גמליאל:> – – אף שהנושא טעון – – – <אלעזר שטרן (התנועה):> את ההתבוללות יש שם, פה אין? אז מה הוא רוצה? <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת שטרן, הנושא טעון, אבל אנחנו כרגע בחוק חשוב וזמנך נגמר. <אלעזר שטרן (התנועה):> לא, הוא לא רק טעון, הוא ערב פסח. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מסכימה. <אלעזר שטרן (התנועה):> יכולנו להעביר את החוק הזה – היינו צריכים היום, בשביל לבוא עם בשורה. <היו"ר גילה גמליאל:> הוא לא עולה היום? <אלעזר שטרן (התנועה):> והם אומרים לי: ניצחת, העברת. מה ניצחתי, ללכת לתקשורת? כשעדי וטל וסשה ומרי ישאלו אותי: שמענו שהעברת את החוק, למי אנחנו הולכים מחר בבוקר? מה אני אגיד להם? יש ערר של הבית היהודי? יש רוויזיה? איזה ניצחון יש לנו פה? את מי אנחנו רוצים לנצח, את השכנים שלנו, את הילדים שלנו, את החיילים שלנו, את החיילות שלנו, את עצמנו? לאן הם ילכו להתחתן, אתם חושבים? תודה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> חבר הכנסת שטרן – – – <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. זה לא הנושא שעל סדר-היום כרגע. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. אני מזכירה למי שנמצאים כאן שהנושא הוא הצעת חוק נכסים של נספי השואה, שהוא חשוב מאוד, עם בשורה טובה עבור הניצולים, ואני מבקשת להתמקד בזה – תודה – אף-על-פי שיש לך חמש דקות לומר מה שאת רק רוצה. בבקשה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, חברותי וחברי, גברתי, אני מקבלת את הצעתך. <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת מוטי, בבקשה, תכבדו את חברתכם. <מיכל רוזין (מרצ):> למה? נשמח לשמוע את דעתך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> חברתי, נראה לי שהנושא הוא מספיק חשוב בשביל לא לערבב אותו עם שמחות אחרות, ברשותך, או עם עצבונות אחרים. <היו"ר גילה גמליאל:> חבר הכנסת אלעזר שטרן וסגן השר מיקי לוי, אם אפשר יותר בשקט, תכבדו את חברת הכנסת. סגן השר מיקי לוי, לא מתאים לך. כן. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> חברותי וחברי, הצעת החוק הזאת היא חלק ממסע גדול שאנחנו עושים בשנה האחרונה בתוך הכנסת; חלקנו כבר הרבה שנים בחוץ, ממשיכים חברי כנסת שהיו פה לפנינו, ובעצם המטרה שלה היא להחזיר את הכבוד האמיתי לניצולים ולניצולות מהשואה. הצעת החוק הזאת היא פעולה אחת מני רבות שאנחנו מקיימים. הבנה שאיזה תאריך של עלייה לארץ לא עושה מישהו ניצול או לא ניצול, וגם זה משהו שאנחנו הולכים לשנות אותו; הבנה בעיקר של שיתוף פעולה של כל משרדי הממשלה, וכמו שאמר חבר הכנסת שטרן, בעיקר של משרד האוצר. יש לנו זמן מאוד מאוד מאוד קצוב, ומותם של ניצולי וניצולות השואה הוא תהליך שאנחנו לא יכולים לעצור. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות זה לדאוג לכך שבשנים האחרונות לחייהם, כאן במדינת ישראל, מדינת היהודים, ניצולי וניצולות השואה מקבלים את היחס הנכון, הראוי, האמיתי – חבר הכנסת שטרן, עבדנו על ההצעה הזאת כל כך הרבה חודשים ואתה עובד עליה כל כך הרבה שנים, בוא ניתן לה את המקום. בהצעה הזאת ניסינו לשמור את האיזון שבין זכויות היורשים על הנכסים שקנו הסבים והסבתות, הסבים והסבתות רבא שלהם, שקנו בארץ-ישראל כאמירה ציונית, ערכית, של קהילות יהודיות מכל העולם, לבין החובה שלנו במדינת ישראל לסייע לניצולים. אני חושבת ששמרנו מאוד מאוד טוב על האיזון הזה. שמרנו עליו גם בהגדלת הסכום שהולך לסיוע לניצולי השואה, גם בהגדלת הסכום הכספי הישיר שהולך לסיוע. אנחנו לא מבטלים פרויקטים חשובים כמו שיפוץ בתים, אבל אנחנו מצד שני מגדילים את סכום הכסף שבסופו של דבר כל ניצול וניצולה מקבלים. אנחנו גם שמרנו על האיזון הזה בהחלטה שהתקבלה ביחד עם החברה להשבת נכסי הנספים, שמקדימה את זמן הסגירה של החברה הזאת ואת צמצום התקורות של פעילות החברה הזאת. הניצולות והניצולים, חברים וחברות, הם אנשים שבחרו שוב ושוב בחיים שלהם לצמוח מתוך אובדן של משפחה, של חיים, של שנים, של נעורים. לא מעטים מהם נשארו אחד מעיר ושניים ממשפחה. ואני חושבת שהצעת החוק הזאת, כמו הצעות נוספות שמתקדמות בשנה האחרונה בדחיפה רבה מכיוון הממשלה, ובשילוב כוחות מופלא של חברי הכנסת מכל סיעות הבית, הצעת החוק הזאת, ואחרות, בעצם הולכת אתם בבחירה בחיים, בשמירה על הכבוד שלהם ובעצם באמירה שאנחנו מחויבים לניצולי וניצולות השואה, שהם האחרונים שאנחנו עוד זוכים לחיות במחיצתם. תודה רבה. <היו"ר גילה גמליאל:> תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם. ואנחנו, מכיוון שאין הסתייגויות להצעת החוק, אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה החלה – בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–20 – 24 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–20 נתקבלו. <היו"ר גילה גמליאל:> 24 בעד, אין מתנגדים. ההצעה עברה בקריאה שנייה. ואנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. <עפו אגבאריה (חד"ש):> משהו פה לא עבד אצלי – – – <איתן כבל (העבודה):> תעשי הצבעה חוזרת. <היו"ר גילה גמליאל:> אין צורך. מי שרוצה, ימצא את ההצבעה שלו בקריאה השלישית. חבר הכנסת עפו אגבאריה, נרשם בפרוטוקול שלטענתו זה בעד. אז תודה. אותה הצעה בקריאה שלישית, בבקשה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 27 נגד – אין נמנעים – אין חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר גילה גמליאל:> 27 בעד, אין מתנגדים. הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שלישית. אני רוצה לברך את הקבוצה שהגיעה לכאן מבית-ספר "אלחלאן" בסח'נין. ברוכים וברוכות הבאים לכנסת ישראל. <הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ג–2013> [נספחות.] <היו"ר גילה גמליאל:> אני רוצה לעבור לנושא הבא בסדר-היום: החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ג–2013. יציג את ההחלטה יושב-ראש – במקום יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט דוד רותם, יציג את ההצעה יושב-ראש הקואליציה יריב לוין. בבקשה. <יריב לוין (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, להלן מובאת בפני הכנסת החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ג–2013, מ/771. לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת – על-פי הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט, מחליטה הכנסת, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט לפצל את הצעת החוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ג–2013, לשלוש הצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את ההוראות לעניין אמצעים לאכיפת תשלום מסים, עיקול רכב, ערבות לחוב מס, עיכוב יציאה מהארץ בחברת מעטים ותפיסת רכוש כסעד זמני; חלק שני יכלול את ההוראות לעניין גבייה באמצעות רשמי ההוצאה לפועל המכהנים גם במרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות; וחלק שלישי יכלול את סעיף 4, תיקון חוק איסור הלבנת הון, התש"ס–2000. הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ג–2013, נדונה בכנסת ונתקבלה בקריאה ראשונה ביום כ"ד באב התשע"ג, 31 ביולי 2013, והועברה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. בהצעת החוק תיקוני חקיקה במגוון רחב של נושאים. בשל השוני הרב שבין התחומים וכדי לאפשר דיון נפרד, ממוקד ומעמיק בכל אחד מהנושאים, בלי לעכב את המשך הליכי החקיקה של יתר הנושאים, מוצע לפצל את הצעת החוק לשלוש הצעות חוק נפרדות על-פי הנושאים כפי שפירטתי אותם קודם. על כן, אני אבקש את אישור הכנסת לפיצול כאמור. תודה. <היו"ר גילה גמליאל:> אני מודה ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת יריב לוין. מכיוון שאין רשימת דוברים ורשימת הדוברים נסגרה, אנחנו עוברים להצבעה אם לאשר את החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ג–2013. אנחנו עוברים להצבעה, בבקשה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 8 בעד הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט – 21 נגד – 1 נמנעים – אין הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר חלוקת הצעת חוק להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ג–2013, נתקבלה. <היו"ר גילה גמליאל:> בעד – 21, אחד נגד. ההחלטה התקבלה. <הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 136), התשע"ד–2014> [מס' מ/853; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 9007; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר גילה גמליאל:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 136), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תעלה היושבת-ראש הנמרצת של ועדת הפנים והגנת הסביבה מירי רגב, בבקשה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כבוד היושבת-בראש, תודה רבה לך, שר הפנים, שר החקלאות, חברי הכנסת, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 136), התשע"ד–2014, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. על-פי פקודת העיריות, המועד האחרון שבו רשות מקומית יכולה לקבל החלטה בדבר סכומי ארנונה של שנת הכספים הבאה הוא 1 בדצמבר. מכיוון שבבקשות לאישורים חריגים של גובה הארנונה נדרשים לאישור שר הפנים ושר האוצר, נוצר מצב שבו ההחלטה הסופית לעניין גובה הארנונה מתקבלת רק לקראת סוף שנת הכספים שלגביה הוגשה הבקשה, ואז היא מוחלת באופן רטרואקטיבי. הצעת החוק שלפנינו, שיזמה הממשלה, באה לתקן מצב זה, והיא קובעת מועדים מוקדמים יותר לקבלת ההחלטות בדבר גובה הארנונה הן לרשויות המקומיות והן לשרים, כך שבמרבית המקרים ההחלטה תתקבל ותפורסם עוד לפני תחילת שנת הכספים והאזרחים יוכלו לדעת בדיוק כמה הם יצטרכו לשלם באותה שנה לטובת הארנונה. לשם כך מוצע לקבוע כי מועצת הרשות המקומית תהיה חייבת להחליט על סכומי הארנונה עד 1 ביולי במקום עד 1 בדצמבר. במקרה של בקשה לאישור חריג מוצע לקבוע כי אישור השרים יינתן עד 15 בדצמבר שלפני שנת הכספים שבשלה מוטלת הארנונה. עוד מוצע כי אם התקיימו בחירות לראש הרשות המקומית בתקופה שמ-1 במאי עד 31 בינואר, תתקבל החלטת המועצה בדבר סכומי הארנונה לא יאוחר משלושה חודשים מיום תחילת הכהונה של ראש הרשות המקומית. במקרה כזה אישור השרים, שר הפנים ושר האוצר, יינתן בתוך שישה חודשים מיום החלטת המועצה. מוצע כי העירייה תפרסם באתר האינטרנט שלה את טיוטת הצעתה בדבר הטלת הארנונה עשרה ימים לפני ישיבת המועצה. עם זאת, הוראה זו תיכנס לתוקפה רק בחלוף שנתיים מיום פרסום החוק. לבסוף, מוצע לקבוע כי לעניין שנת הכספים 2015 יהיה שיעור עדכון המדד לעניין גובה הארנונה 0.75%. אני מבקשת להודות לשר גדעון סער ולצוותו; ליושב-ראש מרכז השלטון המקומי חיים ביבס ולצוותו; ליועצי הוועדה תומר רוזנר, גלעד קרן ורוני; לצוות הוועדה: לאה, שוש, ליאת, רחלי ואיה נחום. הצעת חוק זו מוגשת ללא הסתייגויות, ולכן אבקש מהכנסת כי תתמוך בנוסח המוצע. <אברהם מיכאלי (ש"ס):> מה עם דוד אזולאי? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> גם דוד אזולאי הוא בעד הצעת החוק הזאת, אני מבטיחה לך. גם לך, בבית-שמש, יש ראש עיר חרדי, שנבחר בפעם השנייה ברוב – – <אריאל אטיאס (ש"ס):> על אפכם ועל חמתכם – – – <אריה דרעי (ש"ס):> – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – ואני מאחלת לו הצלחה, ולכן גם לו – החוק הזה בא לסייע גם לו – – <קריאות:> – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – אז כדאי לכם לאשר את הצעת החוק. <אריה דרעי (ש"ס):> מירי, תברכי אותו – – – <אריאל אטיאס (ש"ס):> – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> דרך אגב, זה לא על אפנו ועל חמתנו. אנחנו בעדו, אנחנו בעד הדמוקרטיה, ואני שמחה שהדמוקרטיה ניצחה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חברת הכנסת מירי רגב. כאמור, רבותי – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> רגע, רגע, שאוכל להצביע – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, אבל הוגשו בקשות לרשות דיבור. חבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח. חבר הכנסת עפו אגבאריה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא. <היו"ר יצחק וקנין:> מוותר. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. רבותי, הצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 136), התשע"ד–2014, הצבעה בקריאה שנייה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–6 – 23 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. רבותי, הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. רבותי, קריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד החוק – 21 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 136), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 21 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, החוק עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. שר הפנים, השר גדעון סער, ביקש לברך את היוזמים של הצעת החוק. <שר הפנים גדעון סער:> היוזם זה אני, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> אני יודע, אני יודע. אני יודע שכבודו היוזם – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – כבודו יברך את עצמו, נו. <מרב מיכאלי (העבודה):> אדם קרוב אצל עצמו בסופו של דבר. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> יברכך אחר ולא פיך – – – <שר הפנים גדעון סער:> אני רוצה קודם כול להודות ליושבת-ראש ועדת הפנים, לחברת הכנסת מירי רגב – – <מרב מיכאלי (העבודה):> זה מה שנקרא "ואהבת לרעך כמוך". <שר הפנים גדעון סער:> – – ולכל צוות הוועדה שלה, שבאמת בלוח זמנים די קצר הצלחנו לאשר את תיקון החקיקה הזה באופן שהוא יהיה אפקטיבי כבר לשנת המס הבאה, 2015, ופה מדובר באחד התיקונים הכי חשובים לטובת האזרחים ולטובת בעלי העסקים, שהם לא ישלמו ארנונה באופן רטרואקטיבי. כל אחד מאתנו יודע לתכנן הוצאות – אם משק-בית, אם עסק, בין שזה מפעל תעשייה ובין שזה עסק אחר – והעובדה שלוחות הזמנים לאישור הארנונה על-ידי הרשויות המקומיות והשרים גלשו לשנת המס הבאה יצרה מצב של ארנונה רטרואקטיבית. הדבר הזה הוא מאוד בעייתי. אנחנו צריכים – בתחום הארנונה, כפי שעשינו בנושא של עיריות איתנות ועשינו בתחום התכנון והבנייה – להיכנס לתחום הארנונה, שהוא מאוד מסובך ומורכב, ובאופן הדרגתי לחולל שורה של שינויים שמקִלים על האזרחים ומקִלים על העסקים, ואנחנו עשינו עכשיו – ואני שמח גם על התמיכה הרחבה מקיר לקיר כאן במליאת הכנסת – צעד ראשון בנושא הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הפנים גדעון סער. <הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 47), התשע"ד–2014> [מס' מ/762; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' ט"ו, עמ' 1797; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 47), התשע"ד–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חברת הכנסת מירי רגב. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> ידידי היושב בראש, תודה רבה לך, כבוד השרים, חברי הכנסת, אני מתכבדת להציג את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 47), התשע"ד–2014. הצעת החוק המונחת לפניכם נועדה להתמודד עם שתי תופעות של החדרת חפצים אסורים לבתי-סוהר. האחת, תופעה הולכת וגוברת של החדרת חפצים מסוכנים לבתי-הסוהר, שיש בהם כדי לסכן חיי אדם ולפגוע בהם, לסייע לבריחה מבתי-הסוהר או לפגוע בביטחון המדינה, כגון חפצים המשמשים להכנת אמצעי לחימה מאולתרים, רעל, חומרי הדברה, וכיוצא באלה. מדובר בתופעה רחבת היקף אשר מבוססת על מגוון רב של שיטות פעולה וסיוע של גורמים שונים מחוץ לבתי-הסוהר. רק לאחרונה הבריח אסיר אקדח לתוך בית-סוהר וירה בשלושה סוהרים. הנושא הזה נחקר, ועדת הפנים כמובן תעקוב אחרי החלטות הוועדה שיוצגו בפניה. התופעה השנייה שהצעת החוק נועדה להתמודד עמה היא התופעה הקשה של החדרת מכשירי טלפון סלולריים לתוך בתי-הסוהר, במיוחד לאסירים ביטחוניים. שירות בתי-הסוהר מתמודד עם תופעה רחבת היקף של הברחת טלפונים סלולריים אל בין כותלי הכלא. קודם לתיקון המוצע לפניכם העונש הקבוע בפקודת בתי-הסוהר על החדרה והעברה של חפצים אסורים היה חצי שנה מאסר בלבד, ללא הלימה בין חומרת העבירה לסנקציה המוטלת עליה וללא מתן מענה מספק להתמודדות עם התופעות החמורות האלה. על רקע זה נעשה עד היום שימוש בתקנות ההגנה (שעת-חירום), 1945. החוק הולך לערוך שינויים בכמה נושאים. עונש מאסר של חמש שנים בעבירות הקשורות לחפץ אסור מסוכן – לפי המוצע יוטל עונש מאסר של חמש שנים על מי שמכניס חפץ אסור מסוכן אל תוך בית-סוהר, על מי שמעביר חפץ אסור מסוכן לאסיר או מאסיר לאדם אחר ועל אסיר שמחזיק בחפץ כאמור. לצורך סעיף זה, חפץ אסור מסוכן הוא כזה שבשל טיבו או מהותו השימוש בו עלול לסכן חיי אדם או לפגוע בבריאותו, להביא לגרימת חבלה חמורה לאדם, לפגוע בביטחון המדינה או לסייע לבריחה מבית-הסוהר. עונש מאסר של שלוש שנים על עבירות הקשורות לטלפון נייד – מוצע לקבוע עבירה ובצדה עונש של שלוש שנות מאסר בגין המעשים הבאים: הכנסת ציוד קצה סלולרי אל תוך בית-סוהר, העברתו לאסיר או מאסיר לאדם אחר, החזקת ציוד כאמור על-ידי אסיר, וכן במקרים של אדם שמאפשר את השימוש בציוד כאמור בתוך בית-הסוהר, לרבות על-ידי מימון של סלולר. לצורך סעיף זה נקבעה הגדרה רחבה לציוד קצה, כך שיכלול לא רק מכשירים ניידים אלא גם כל חלק שלהם, כגון כרטיס SIM, כרטיס זיכרון, אנטנת סלולר ומטען. עונש מאסר של עד עשר שנים על עבירות בנסיבות מחמירות – נוסף על האמור לעיל מוצע כי במקרים שבהם ההכנסה או ההעברה של חפץ אסור מסוכן או של טלפון נייד במטרה להביא לסיכון חיי אדם, לגרום חבלה חמורה לאדם, לפגוע בביטחון המדינה או לסייע לארגון טרור, העונש יהיה עשר שנות מאסר. לצורך זה מוצע כי אף ראייה מראש של אחת או יותר מהאפשרויות המפורטות כאפשרות קרובה לוודאי תיחשב לעבירה בנסיבות מחמירות. ביטול תקנה 134(1)(ה) בתקנות ההגנה (שעת-חירום) – מאחר שההסדר המוצע מייתר את השימוש בתקנה האמורה, שהיא מיושנת וכללית, מוצע לבטל אותה. לצד העבירות הכוללות נסיבות מחמירות עדיין נותרה עבירה של הכנסת חפץ אסור רגיל, שהעונש בגינה הוא שישה חודשי מאסר. לבתי-הסוהר נכנסים מבקרים שונים, בהם בני משפחה, עורכי-דין ומבקרים רשמיים, המחזיקים חפצים לשימושם האישי שעלולים להיכנס תחת ההגדרה של חפץ אסור. לכן החליטה הוועדה לתקן את הגדרת "חפץ אסור" כך שבסמכותו של מנהל בית-הסוהר, סגנו או קצין בדרגת רב-כלאי לאשר הכנסת חפצים אלו לבתי-הסוהר. במהלך הדיונים התעוררו שאלות סביב ביקורי חברי כנסת בבתי-הסוהר. חברי הוועדה הביעו את אי-שביעות רצונם מכך שחברי כנסת ממתינים שעות רבות מחוץ לכותלי בית-הסוהר עד אשר מאפשרים להם להיכנס לבית-הסוהר. לכן הוחלט שחמישה ימים מראש יעבירו חברי הכנסת את הבקשה למשרד השר לביטחון פנים. השר יעדכן את חבר הכנסת – השר או מי מלשכתו יעדכן את חבר הכנסת אם אינו מורשה להיכנס עם הטלפון בביקור אסיר מסוים, כזה או אחר, ויסביר את סיבת האיסור. אני מבקשת להודות ליואל הדר, היועץ המשפטי של המשרד לביטחון פנים; לרויטל גור מהמשרד; לייעוץ משפטי של שירות בתי-הסוהר; למשנה ליועץ המשפטי רז נזרי; לנעמה ממשרד המשפטים; לייעוץ המשפטי של הוועדה – מירי פרנקל-שור ועידו בן-יצחק; לצוות הוועדה – ללאה, שוש, ליאת, רחלי ואיה. בהזדמנות זאת, יושב-ראש הקואליציה, יריב, אני מדברת אליך, אני רוצה להודות לך על היכולת שלנו להעביר חקיקה כל כך מהר. אילולא האישור שלך והסיוע שלך בוועדת הכנסת זה לא היה קורה. אני רואה אותך כשותף מלא בכל החוקים שהעבירה ועדת הפנים. אני מודה לך, ואני מבקשת שהצעת החוק הזאת תאושר. היא הוגשה, כמובן, ללא הסתייגויות. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה הנמרצת, חברת הכנסת מירי רגב. אני יכול להודות שאת נמרצת. רבותי, כאמור, לחוק זה לא הוגשו הסתייגויות, אבל יש בקשות דיבור של כמה חברי כנסת. ראשון המבקשים – חבר הכנסת דוד אזולאי, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה, שגם הוא ביקש רשות דיבור. שלוש דקות לכל חבר כנסת. <דוד אזולאי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את יושבת-ראש ועדת הפנים חברת הכנסת מירי רגב, שגילתה חריצות, לפעמים חריצות יתרה, לטעמי באופוזיציה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – – תיכנס לבתי-הסוהר חופשי. <דוד אזולאי (ש"ס):> אבל לפחות ישנם דברים חיוביים שעושים. ותחזרי בך ממה שאמרת עכשיו – אני אכנס לבקר בבתי-סוהר. אני מבקש. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> ברור, חס וחלילה, רק לבקר. רק לבקר. <דוד אזולאי (ש"ס):> יחי ההבדל הקטן. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אחרת אני אצטרך לבוא לבקר אותך שם, דוד – – – <דוד אזולאי (ש"ס):> לא תזכי ליום הזה. אני חושב שבעניין הזה של החוק, מי שמכיר את החוק המקורי, זה היה פשוט לעג שאדם שנכנס עם חפץ שאסור להכניסו לתוך שטח הכלא והעונש שלו הוא שישה חודשי מאסר או 400 לירות קנס, אני חושב שזה באמת היה צחוק מהעבודה, מה שנקרא, ואני שמח שביצענו את התיקון הזה. אף שאני מודה שזה לא לטעמי, יש שם החמרות יתרות. אחד הדברים שלי חורה, מה ששייך לשירות בתי-הסוהר, שכשלפעמים מישהו נתפס על עבירה, אז שירות בית-הסוהר עושה לעצמו חיים קלים ומטיל ענישה קולקטיבית. היות שמישהו נכנס פעם עם פלאפון וכנראה נתן לאיזה אסיר לדבר, התוצאה הייתה שנתנו עונש בצורה גורפת ויותר אין להיכנס לבית-סוהר עם פלאפון. בעניין הזה אני חייב לציין שכתבתי על כך גם ליושב-ראש הכנסת וגם לשר לביטחון פנים, וביקשתי, אבל לצערי הרב הדבר לא עזר. אני לא צריך להסביר לחברי חברי הכנסת מה המשמעות של זה שאתה לא יכול להיכנס עם פלאפון לביקור של אסיר. זה למעשה לנתק אותך למשך שעה ולפעמים ליותר מכל העולם. אתה לא יכול לדבר עם אף אחד, אתה לא יכול להיות עם יומן, אתה לא יכול להיות עם טלפון. שום דבר לא. לכן בדיון אתמול העליתי את הדבר הזה וביקשתי מחברת הכנסת מירי רגב, יושבת-ראש ועדת הפנים, לעמוד על כך שלא נקדם את החקיקה הזאת אם לא יתאפשר לחברי הכנסת להיכנס עם מכשירי הפלאפון שלהם, ולשמחתי הרבה התיקון הזה נעשה. השלמנו עם הגזירה, כי למעשה, אם אתה חושב, אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר, מה שהיה בזמנו, היה אפשר להיכנס מתי שאתה רוצה. היום גם זה כבר לא. בעצם היום אני מאבד את האפקט של הביקורת. זאת המטרה, הרי בשביל מה אני הולך לשם לבקר. ברגע שאני לא יכול לבוא בהפתעה – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – יש פעמים שהחובה הציבורית אפילו מאפילה על – אבל אני לא רוצה להיכנס לפרטים, שהיו דברים מעולם. <דוד אזולאי (ש"ס):> אמרתי, אני מסכים, אבל לא ייתכן להטיל עונש גורף על כולם. זאת הבעיה. זאת הבעיה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> זה לא עונש, זה לא עונש. <דוד אזולאי (ש"ס):> איך כתוב אצלנו, האחד יחטא ועל כל העדה תקצוף? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אבל זה לא הולך, זה בפני עיוור אל תשים מכשול. <דוד אזולאי (ש"ס):> גם היום – קיבלתי את התיקון ואני שמח על כך שלפחות נוכל להיכנס עם מכשירי הפלאפון. היום, כשבאים לבקר, אנחנו נדרשים גם לבקש ביקור מוקדם, נדרשים לאפשר חמישה ימי עבודה, ורק על סמך זה אנחנו יכולים לבקר. אבל גם עם זה השלמתי. אני מאוד מקווה שבעקבות התיקון הזה הנושא הזה ייפתר לשביעות רצון כולם, ואני מקווה שלא נצטרך להגיע לעוד חקיקה כדי לתקן ולמנוע פגיעה בחוק חסינות חברי הכנסת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דוד אזולאי. יעלה חבר הכנסת מוחמד ברכה – מוותר; חבר הכנסת חנא סוייד – מוותר; חבר הכנסת דב חנין – מוותר; חבר הכנסת עפו אגבאריה – מוותר. אדוני חבר הכנסת רובי ריבלין, לרשותך חמש דקות. חבר הכנסת רובי ריבלין, חמש דקות לרשותך. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> מכובדי ממלא-מקום יושב-ראש הכנסת הקבוע במשך שנים רבות, חבר הכנסת יצחק וקנין, אדוני השר, שר הפנים, שבעבר היה גם אחראי למשטרה ולשירות בתי-הסוהר, אני מוכרח לומר שאני אחד מהקפדנים ביותר בנוגע לחוק חסינות חברי הכנסת. אני חושב שחסינות של חבר כנסת היא מוסד שחבר הכנסת לא יכול לוותר עליו. ובעניין זה כל זליגה וכל נגיסה בחסינות חברי הכנסת הן בבחינת דבר חמור ביותר. יחד עם זאת, חברי הכנסת מופקדים על שלום הציבור ואנחנו לא יכולים להתחמק מדבר כזה. פעמים אתה בא ואומר, הרי אם יש אחד, כפי שאברהם אבינו אמר כאשר התחנן בפני הקדוש-ברוך-הוא, עד כדי ויכוח של אבי האומה עם הקדוש-ברוך-הוא על כמה צדיקים צריכים שיהיו בסדום על מנת שלא יחריבו אותה. אני מוכרח לומר שבפני חבר כנסת לא תשים מכשול. פעמים רבות נוצר מצב שבו הוא יכול להיות נלחץ על-ידי אחרים כאשר הוא מחויב בעשיית מעשה שאינו ממין העניין ופוגע באיסורים שאנחנו אוסרים על שאר אזרחי המדינה, כפי שהדבר הוא כאן. ולכן אני אומר לחבר הכנסת אזולאי, שאני נלחם אתו מלחמה קשה ועקבית, לא נגדו אלא יחד אתו, בכל מה שקשור גם בזכויות האסיר, שכן גם האסיר אשר חטא יש לו זכויות. ובכל זאת, יש דברים שאנחנו צריכים להקפיד בהם מתוך עצמנו ומתוך הבנה שלא יכול להיות שיהיה לחץ כלשהו על חברי כנסת, לחץ ישיר או לחץ עקיף. ולכן אני מברך את חברת הכנסת מירי רגב על אומץ לבה – הדיון שהיא קיימה והמאבק שהיא חוותה על הדילמה, בין החסינות של חברי הכנסת לבין החובה שלנו גם להקפיד על כך שלא נחטיא ולא נחטא. ולכן אני אומר שאני אצביע בעד החוק הזה. אני מקבל את כל מה שאמר חבר הכנסת אזולאי, אבל יש פעמים רבות שאנחנו בעצמנו באים ואומרים: לנו יש זכות, ואנחנו יכולים להיכנס, אבל אנחנו מבינים גם את החיובים שבהם אנחנו מחייבים את שאר אזרחי ישראל, והם מקובלים עלינו, ואסורים עלינו כפי שאסרנו אותם על אחרים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת רובי ריבלין. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 47), התשע"ד–2014, קריאה שנייה, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 1–3 – 30 נגד – 7 נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 30 בעד, שבעה מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים, רבותי, לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד החוק – 32 נגד – 6 נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 47), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 32 בעד, שישה מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק מס' פ/2351/19 וכלה בהצעת חוק מס' פ/2419/19 – הצעת חוק-יסוד: חופש הביטוי וההתאגדות, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (חיסיון עיתונאי), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – אימוץ על-ידי אזרח ישראלי), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – ביטול תנאי דת), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – פטור מתשלום עבור שמירת מקום ישיבה בתחבורה ציבורית), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו-שטה, אורית סטרוק, עמרם מצנע ורונן הופמן; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב ארנונה לפי שווי הנכס), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת חנא סוייד, מוחמד ברכה, דב חנין ועפו אגבאריה; הצעת חוק החברות (תיקון – הליך מינוי דירקטורים חיצוניים לכהונה נוספת), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עדי קול ויריב לוין; הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (ימי מנוחה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת חנא סוייד, מוחמד ברכה, דב חנין ועפו אגבאריה; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הורים וילדיהם), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת משה זלמן פייגלין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי אבטלה לעובד שהתפטר על מנת לטפל בילדו), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי; הצעת חוק הגיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן ועליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לייעול הפיקוח של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת ניצן הורוביץ; הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג לנשים בוועדות איתור), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, עליזה לביא, שולי מועלם-רפאלי, דוד צור, רוברט אילטוב, יריב לוין, מרב מיכאלי, שמעון סולומון, רונן הופמן, פנינה תמנו-שטה ובועז טופורובסקי; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – קביעת מועדים לדיון ולמתן פסק-דין בעתירות לבג"ץ), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, יריב לוין, משה גפני, רוברט אילטוב, אורי מקלב, יוני שטבון ומאיר פרוש; הצעת חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות (תיקון – השוואה בין עובד בשכר חודשי לעובד בשכר לפי שעה), התשע"ד–2014, מאת חברות הכנסת מיכל בירן ועליזה לביא; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – חובות מנהל מוסד חינוך), התשע"ד–2014, מאת חברות הכנסת עליזה לביא ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הכרעה דחופה בנוגע לילד להורים בהליכי גירושין), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שמעון אוחיון, אילן גילאון, שולי מועלם-רפאלי, מאיר שטרית, אלעזר שטרן, איתן כבל, מרדכי יוגב, דב חנין ומירי רגב; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – הגבלת תוקפם של צווי איסור פרסום), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי לידה נוספים לגבר), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אראל מרגלית, אורלי לוי אבקסיס, מירי רגב, שאול מופז ומשה מזרחי; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג הולם לעובדים מבוגרים), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת רינה פרנקל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לשיקום חופש הביטוי והדמוקרטיה (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת איתן כבל; הצעת חוק חניה לנכים (תיקון – תג נכה אישי), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, חיים כץ ומיקי רוזנטל; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית עסקה באופן התשלום ומתן אפשרות תשלום מראש), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת איתן כבל, פנינה תמנו-שטה, יחיאל חיליק בר, משה מזרחי, שאול מופז, עמר בר-לב, אורלי לוי אבקסיס ואחמד טיבי; הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (החרגת הוצאות השגחת כשרות מערך עסקה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (תיעוד חופשי של ישיבות מועצה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, דב ליפמן, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, משה מזרחי, עמרם מצנע, דוד צור, רוברט אילטוב ורינה פרנקל; הצעת חוק שילוב נציגי ציבור בוועדות ציבוריות (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מיקי רוזנטל וגילה גמליאל; הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – אפשרות לקבלת פטור מבניית מקלט בהרחבת בית), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, אלעזר שטרן, משה זלמן פייגלין, יפעת קריב, עמר בר-לב, זהבה גלאון, אילן גילאון, מיכל רוזין, ניצן הורוביץ ודב חנין; הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – איסור על תאגיד בנקאי להחזיק בחברת כרטיסי אשראי), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אראל מרגלית, אחמד טיבי ומיקי רוזנטל; הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון – עיכוב פינוי חייב), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה; הצעת חוק החברות (תיקון – הצגת שם החברה בכיתוב עברי), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שמעון אוחיון, רוברט אילטוב, חמד עמאר, מאיר שטרית, דוד רותם, יריב לוין וגילה גמליאל; הצעת חוק יום העלייה, התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת יואל רזבוזוב; הצעת חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ייצוג הולם בשמות מקומות ציבוריים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, עליזה לביא, שולי מועלם-רפאלי, חנין זועבי, קארין אלהרר, אורלי לוי אבקסיס, מיכל רוזין, פנינה תמנו-שטה, רות קלדרון, יפעת קריב, מירי רגב, סתיו שפיר, מיכל בירן, זהבה גלאון ותמר זנדברג; הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון – שינוי הרכב הוועדה הבין-משרדית וערעור על המלצותיה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת זבולון קלפה, ישראל חסון, אורית סטרוק, שולי מועלם-רפאלי, מרדכי יוגב, יעקב מרגי, יריב לוין, גילה גמליאל, דוד רותם, נסים זאב, אברהם מיכאלי ויוני שטבון; הצעת חוק הרשויות המקומיות (הסרת אנטנות טלוויזיה ומיחזורן), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מירי רגב, יפעת קריב, דב חנין, דוד אזולאי ועליזה לביא; הצעת חוק חובת מתן שירות באמצעות דואר אלקטרוני, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עפר שלח, ניסן סלומינסקי, עליזה לביא ואחמד טיבי; הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון – הוספת תפקיד של קידום הוראות הנוגעות לבטיחות אש ולהצלה), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 62) (תיקון – דחיית מועד התחילה לעניין אחוז החסימה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת דב חנין; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 62) (תיקון – קביעת אחוז החסימה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עמרם מצנע, דב חנין, ראובן ריבלין, עפר שלח, איילת שקד, זהבה גלאון, מירי רגב, שלי יחימוביץ, מיכל רוזין, חנא סוייד, מרב מיכאלי, סתיו שפיר, אבישי ברוורמן, ניצן הורוביץ, איתן כבל, יפעת קריב, חנין זועבי, אלעזר שטרן, עיסאווי פריג', תמר זנדברג ואראל מרגלית; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 62) (תיקון – קביעת אחוז החסימה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג' ותמר זנדברג; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפת אגודות שיתופיות של עובדים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים בוועדות ציבוריות ברשויות המקומיות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, דב חנין ויפעת קריב; הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון – תשלום עד גיל 22), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק החברות (תיקון – הקמת ועדה לבחירת דירקטורים חיצוניים בחברות ציבוריות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – תפעול מקוואות טהרה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, יפעת קריב, איתן כבל, מירי רגב, שמעון אוחיון ומרב מיכאלי; הצעת חוק הקמת רשות לפיתוח מקומות קדושים למוסלמים, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אברהים צרצור, מסעוד גנאים, טלב אבו עראר, אחמד טיבי ועיסאווי פריג'; הצעת חוק פיצויים לחיילי צה"ל נפגעי נחל הקישון, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (עידוד נשים בעסקים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, דב חנין, משה מזרחי, שלי יחימוביץ, זהבה גלאון, יפעת קריב, מרב מיכאלי, מירי רגב, חנין זועבי, תמר זנדברג, מיכל בירן ונחמן שי; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (אלימות שוטרים ושינויים ארגוניים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, משה זלמן פייגלין, אורית סטרוק, זהבה גלאון, מיכל רוזין, ניצן הורוביץ, אילן גילאון ודב חנין; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (זכותו של נפגע עבירת מין לבחירת מין החוקר), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יפעת קריב, דוד צור ומשה מזרחי; הצעת חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין (תיקון – החלה על קטינים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יפעת קריב, דוד צור, אורלי לוי אבקסיס, עליזה לביא, יחיאל חיליק בר, מירי רגב, גילה גמליאל, מיכל רוזין, פנינה תמנו-שטה ומשה מזרחי; הצעת חוק להסדרת שוק השכרת דירות מגורים בישראל, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, סתיו שפיר ואורלי לוי אבקסיס וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק פיצויים לחיילי צה"ל נפגעי נחל הקישון, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מירי רגב, דב חנין, נחמן שי, דוד אזולאי וניצן הורוביץ; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – ייצוג הולם לנשים במועצות דתיות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, מירי רגב, מיקי רוזנטל, איתן כבל, מיכל בירן, נחמן שי, יפעת קריב, רונן הופמן ובועז טופורובסקי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מנהל מחלקת תרבות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עפר שלח, איתן כבל, דוד צור ובועז טופורובסקי; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הוראת שעה – העלאה הדרגתית של אחוז החסימה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ועפו אגבאריה; הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ד–2014, מאת חברות הכנסת עדי קול, איילת שקד, מרב מיכאלי, מירי רגב וקארין אלהרר; הצעת חוק להסדרת מינויים בשירות החוץ, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת ניצן הורוביץ, דב חנין, אילן גילאון, אורי מקלב, מרב מיכאלי, נחמן שי ומשה מזרחי; הצעת חוק הממשלה (תיקון – חוות דעת של רשות ציבורית בענייני חקיקה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, שולי מועלם-רפאלי, יעקב אשר, ישראל אייכלר, יריב לוין, איתן כבל, דב חנין, משה מזרחי, איילת שקד, ניצן הורוביץ, מרב מיכאלי, נחמן שי, זהבה גלאון, אילן גילאון ועיסאווי פריג'; הצעת חוק הדיור הציבורי (פתרונות דיור עבור ממתינים לדיור ציבורי), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, רוברט אילטוב, שמעון אוחיון, חיים כץ, יריב לוין, מירי רגב, אורית סטרוק, מרדכי יוגב, איילת שקד, פנינה תמנו-שטה, ראובן ריבלין, שמעון סולומון, אלעזר שטרן, שולי מועלם-רפאלי, יפעת קריב, רינה פרנקל, עמרם מצנע, גילה גמליאל, דב חנין, דוד אזולאי, יעקב מרגי, נסים זאב, איציק שמולי, מסעוד גנאים, עפו אגבאריה, יעקב אשר, אילן גילאון, שאול מופז, משה גפני, סתיו שפיר, ג'מאל זחאלקה, יחיאל חיליק בר, שלי יחימוביץ, חמד עמאר, יצחק כהן, אמנון כהן, אורי מקלב, בנימין בן-אליעזר, מיכל בירן, באסל גטאס, ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, צחי הנגבי, דוד צור, מיקי רוזנטל, אריה דרעי, איתן כבל, מוחמד ברכה, זהבה גלאון, אברהים צרצור, מרב מיכאלי, יצחק הרצוג, אחמד טיבי, מיכל רוזין, ישראל חסון, חנין זועבי, אראל מרגלית, אריאל אטיאס ואבישי ברוורמן; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון) (תיקון – ביטול הוראות בדבר הצבעת אי-אמון בממשלה), מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג' ותמר זנדברג; הצעת חוק שימור השליטה הישראלית בתאגידים מרכזיים במשק, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת אבישי ברוורמן, יצחק הרצוג, ניסן סלומינסקי, חיים כץ, צחי הנגבי, עמרם מצנע, איציק שמולי, איתן כבל, אראל מרגלית, בנימין בן-אליעזר, יחיאל חיליק בר, מיכל בירן, מיקי רוזנטל, מרב מיכאלי, משה מזרחי, נחמן שי, סתיו שפיר, עמר בר-לב, שלי יחימוביץ, אורי מקלב, אורלי לוי אבקסיס, אלעזר שטרן, בועז טופורובסקי, גילה גמליאל, דב חנין, דב ליפמן, דוד אזולאי, דוד צור, זבולון קלפה, חנא סוייד, יואל רזבוזוב, יעקב אשר, יעקב ליצמן, יצחק וקנין, יצחק כהן, ישראל חסון, מאיר שטרית, מיכל רוזין, מסעוד גנאים, משה גפני, נסים זאב, עיסאווי פריג', ראובן ריבלין, רוברט אילטוב, רונן הופמן, רות קלדרון ושאול מופז; הצעת חוק להקמת קו מידע לציבור בשעת-חירום, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר; הצעת חוק יום העלייה, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, יחיאל חיליק בר וגילה גמליאל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, אבישי ברוורמן, יפעת קריב, רינה פרנקל, מיכל רוזין, ניצן הורוביץ, אילן גילאון ודב חנין; הצעת חוק מתן אפשרות להתקשרות עם גופים ציבוריים ותאגידים נותני שירות באמצעות דואר אלקטרוני, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת סתיו שפיר, יריב לוין, מאיר שטרית, אלעזר שטרן, אבישי ברוורמן, זבולון קלפה, אורי מקלב, אילן גילאון ובועז טופורובסקי; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות הציבור (מזון) (סימון מוצרי מזון המכילים סירופ תירס עשיר בפרוקטוז), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת גילה גמליאל, שולי מועלם-רפאלי, מיקי רוזנטל, איתן כבל, באסל גטאס, חנא סוייד, סתיו שפיר, עפו אגבאריה, עיסאווי פריג', אילן גילאון, טלב אבו עראר, מיכל רוזין, מיכל בירן ויצחק כהן. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. <צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשע"ד–2014> <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, סעיף 13 בסדר-היום: צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשע"ד–2014, דיון והצבעה. יציג את הצו שר הפנים גדעון סער. <שר הפנים גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהתאם לסעיף 5 בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג, אני מתכבד להביא לאישור הכנסת את הארכתו בצו של החוק, בהתאם להחלטה שקיבלה הממשלה בישיבתה הבוקר. הרקע לחקיקת החוק הוא כדלקמן: לראשונה באוגוסט 2003 נכנס החוק לתוקפו, בהתאם להחלטת הממשלה במאי 2002 בדבר הטיפול בשוהים בלתי חוקיים ומדיניות איחוד משפחות בנוגע לתושבי הרשות הפלסטינית וזרים ממוצא פלסטיני. הרקע להחלטת הממשלה ולאחר מכן לחקיקת החוק היה המציאות הביטחונית שנוצרה בעקבות מה שמכונה האינתיפאדה השנייה, שהראתה מעורבות גוברת והולכת של פלסטינים תושבי יהודה, שומרון וחבל-עזה אשר ניצלו את מעמדם בישראל שנתקבל בעקבות הליכי איחוד משפחות עם ישראלים לשם מעורבות בפעילות טרור, ובכלל זה לביצוע פיגועי התאבדות. בפיגועים הללו היו הרוגים לא מעטים מקרב אזרחי ישראל. תעודות הזהות הישראליות אשר ניתנו לתושבי איו"ש לשעבר אפשרו להם תנועה חופשית בין שטחי הרשות לישראל והפכו אותם לאוכלוסייה מועדפת אצל ארגוני הטרור לביצוע פעילות עוינת בכלל ובשטח ישראל בפרט. תוקפו של החוק נקבע לשנה אחת, ועם סיומה הוארך תוקפו עוד כמה פעמים. כעת הוא עומד לפוג בסוף חודש אפריל בשנה זו, דהיינו עוד כ-50 יום. ביום 11 בינואר 2012 ניתן פסק-דינו של בית-המשפט העליון בהרכב מורחב של 11 שופטים, אשר דחה כמה עתירות לביטול החוק, בקובעו כי החוק הוא חוקתי, בהמשך לפסק-דין בהרכב מורחב ממאי 2006 אשר דחה עתירות קודמות בעניין זה נגד החוק בנוסחו הקודם. בהתאם לחוות דעת עדכנית של שירות הביטחון הכללי שהוצגה בפני, וגם בפני הממשלה בישיבתה היום, אוכלוסיית מבקשי איחוד המשפחות מקרב תושבי יהודה, שומרון ועזה, וכן נתינים זרים ממדינות אויב מאזורים שכניסת נתיניהם לישראל טומנת בחובה פוטנציאל סיכון או מאזורים שמצויים בעימות מתמשך עם מדינת ישראל, הם אוכלוסיית סיכון לעומת מבקשי איחוד משפחות ממקומות אחרים, בשל האפשרות המוכחת להסתייע באוכלוסייה זו לשם ביצוע פיגועי טרור ופעילות ריגול, בשים לב לגישה העדיפה של מקבלי מעמד מכוח איחוד משפחות ליעדים בישראל. לפיכך, אדוני היושב-ראש, מתקיימים טעמים ביטחוניים ושיקולים של ביטחון לאומי המצדיקים את הארכת תוקף החוק בשנה, לעת הזאת, וגם הארכה של ההחלטה – שעל כך קיבלה הממשלה החלטה הבוקר – שלפיה רצועת-עזה היא אזור שבו מתבצעת פעילות העלולה לסכן את ביטחון המדינה. אני מוצא לנכון לציין כי משנת 2007 קיימת ועדה מייעצת לשר הפנים לטיפול במקרים הומניטריים מיוחדים. בראש הוועדה עומדת פרקליטת מחוז תל-אביב לשעבר, עורכת-הדין מרים רוזנטל. בהמלצת הוועדה אישרתי בשנה האחרונה יותר מ-30% מהבקשות שהוגשו לוועדה ההומניטרית. <זהבה גלאון (מרצ):> כמה אושרו? <שר הפנים גדעון סער:> כל הנתונים שתרצי, חברת הכנסת גלאון, אני אוכל למסור לך בשאילתה, אבל אני נותן קנה מידה, מהו היקף הבקשות שאישרתי. אני קורא את הבקשות האלה אחת-אחת, ובהרבה מאוד מקרים אני נעתר, מטעמים הומניטריים; פעמים רבות נושאים שנוגעים בטיפול בילדים וכדומה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כמה בשנה האחרונה? <שר הפנים גדעון סער:> אני דיברתי על השנה האחרונה, כי אני מכהן בשנה האחרונה כשר הפנים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כמה אישרת בשנה האחרונה? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', אתה תכף עולה לדבר. <שר הפנים גדעון סער:> אני אמרתי, 30%. אם תרצו מספרים מדויקים של בקשות ושל תשובות, אני מוכן למסור בתשובה על שאילתה. אני מקווה שזה לא – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל זה שונה אם זה שלושה מעשרה או 30 מ-100 או 300 מ-1,000. <שר הפנים גדעון סער:> לא לא לא, מדובר – ההיקפים הם לא היקפים של כמה עשרות, ההיקפים הם היקפים של שלוש ספרות, להערכתי, גם של בקשות וגם של החלטות. אבל אני מוכן להביא – אולי אפילו תוך כדי הדיון אני אבקש את הנתונים המדויקים, ובתשובה שלי לדיון אני אמסור את הנתונים המדויקים. אני רק אומר את זה כי קיימים פילטרים שמאפשרים גמישות שנדרשת באותם מקרים שצריך וראוי לגלות בהם גמישות, וגם במקרים שהוועדה המייעצת לא ממליצה שצריך לגלות גמישות, אבל אני רואה שהייתה דעת מיעוט, ודעת המיעוט יש לה טעמים כבדי משקל, אני בהחלט שוקל את הדברים האלה, כפי שצריך. עוד אני מוצא לנכון לציין כי לאחרונה נחתמו תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (רישום בקופת-חולים) (זכויות וחובות של מקבלי היתר שהייה שמעמדם הוקפא בעקבות הוראת השעה), על-ידי שר האוצר ושרת הבריאות. לסיכום, אדוני היושב-ראש, אני מבקש את אישור הכנסת להארכת תוקפו של החוק בשנה אחת, וזאת עד ליום י"א באייר התשע"ה, 30 באפריל 2015. תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הפנים, השר גדעון סער. רבותי, אנחנו עוברים לדיון בצו האזרחות. רבותי, רשימת הדוברים סגורה. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חברת הכנסת מיכל רוזין. שלוש דקות, רבותי, לכל דובר. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כל שנה עומד כאן שר הפנים, גדעון סער, עוד החל מתפקידו, למיטב זיכרוני, כמזכיר הממשלה, נותן יד לחוק המביש, המחפיר, שקורע משפחות, בני-זוג, ילדים. הצעת החוק מוגשת כהוראת שעה; להערכתי, היא כבר מוארכת בפעם ה-15, או ה-12, אני אפילו לא זוכרת כמה פעמים – – <שר הפנים גדעון סער:> מ-2003 זה לא יכול להיות 15 ואפילו לא 12. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, לא, אני אגיד לך למה, כי פעם הארכתם את זה בחצי שנה ואחר כך בעוד חצי שנה. זה לא אחת לשנה. <שר הפנים גדעון סער:> הכנסת, שהיא הריבון – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, אתה מפריע לי. – – וכל פעם הגעתם לכאן, ובכסות של טיעונים ביטחוניים אתם משתמשים בהפחדה כדי לעשות מהלך, שאין דרך אחרת להגדיר אותו – במסווה של חקיקה והוראת שעה אתם נותנים יד לנורמה קבועה וגזענית של חקיקה שמטילה מגבלות דרקוניות על חופש הנישואים. מה אתם מבקשים לעשות? לגרום לילדים שלא יהיה להם ביטוח בריאות, לגרום לילדים שלא יוכלו ללכת למערכת החינוך? ילדים להורים שנישאו, שלא יכולים לממש את הנישואים שלהם כאן, במדינת ישראל, כי אתם מתייחסים לכל הערבים הישראלים כאיום קולקטיבי, או כל הפלסטינים הם מחבלים בפוטנציה? כל מי שהתחתנו אתו הוא מחבל בפוטנציה. זאת ההתייחסות שלכם. חברי חברי הכנסת, אני שומעת את שר הפנים עומד כאן מעל הדוכן ואומר: קיבלתי חוות דעת עדכנית של השב"כ, וכל פעם אנחנו שומעים את חוות הדעת העדכניות האלה. אז פעם זה טיעון ביטחוני, ופעם זה טיעון דמוגרפי, וכל פעם הטיעון הזה משתנה, בהתאם לצורך של הממשלה שבשלטון. חברי חברי הכנסת, זו הצעת חוק מחפירה. זו הצעת חוק שאין לה מקום. עומד כאן השר על הדוכן ומסביר איך הוא אישר 30% מהבקשות על בסיס הומניטרי. 30% מכמה? כמה בקשות הוגשו, כמה בקשות בכלל לא הוגשו, כי אי-אפשר להתמודד עם המצב הבלתי-אפשרי הזה? חברי חברי הכנסת, אני קוראת לכם להתנגד לחוק הזה. זה חוק מחפיר, זה חוק שאין לו מקום בספר החוקים. גם ככה אני רוצה לסיים ולומר: לשר הפנים יש שיקול דעת מאוד מאוד רחב, גם לפני חקיקת החוק הייתה לו אפשרות לאשר איחוד משפחות בתהליך מדורג, אחרי בדיקה מאוד מאוד פרטנית ומדוקדקת של מצבם של בני-הזוג שמבקשים להתאחד. במקום זה, גוזרים על משפחות שלמות מגבלות דרקוניות, שהייתי אומרת שהן מוציאות שם רע בעולם למדינת ישראל, שמתיימרת להיראות מדינה דמוקרטית, מתוקנת, שמאפשרת לממש את הזכות של כל אדם לשאת את בחיר או בחירת לבו. אני קוראת לכם להתנגד לחוק הזה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. תעלה חברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריה – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. שלוש דקות. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, לצערי, גם השר הממונה על הנושא, שהציג לנו את הצעת החוק, וגם יושבת-ראש ועדת הפנים בחרו שלא להיות פה עכשיו, בדיון. אני חושבת שיש פה זילות של מעמד הכנסת, שחוזרת על עצמה שוב ושוב. ההחלטה הזאת, שעליה דיבר השר, החלטת בג"ץ, דיברה בפירוש על אי-מתן, מניעת מתן מעמד לבן-זוג זר אך ורק במקרים של אפשרות קרובה לוודאית של פגיעה קשה בשלום הציבור ובביטחון המדינה. מה שבעצם הוא אמר, אנחנו עושים ענישה קולקטיבית. אנחנו, מראש, מחליטים שעל בסיס מוצא אתני, מוצא לאומי – וזה מנוגד לחלוטין לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – אנחנו מקבלים החלטה גורפת. זוהי ענישה קולקטיבית, לא מוצדקת, לא דמוקרטית ולחלוטין לא מידתית. אבל זה לא מפתיע אותי לחלוטין. יש לי פה בידי – אתמול הושק דוח הגזענות בשדולה למלחמה בגזענות ואפליה, בשיתוף המטה למאבק בגזענות. והממצאים שלו, הגילויים של הגזענות בשנה האחרונה בישראל מדאיגים, בלשון המעטה, ואני רוצה לשתף אתכם: 22 מקרים של גזענות של נבחרי ציבור או מובילי דעת קהל; כן, זה כולל גם חלק מאתנו. ארבעה מקרים של פגיעה בחופש הפעולה הפוליטי של מנהיגות הציבור הערבי. עשרה מקרים של פגיעה ברגשות דת. 139 מקרי גזענות של מוסדות המדינה, בתי-עסק וארגונים פרטיים וציבוריים. 82 מקרים של גזענות בין אזרחים. 55 מקרים של גזענות ואלימות של כוחות הביטחון. 18 מקרי גזענות של מוסדות חינוך ואקדמיה. כן, זה עוד לא נגמר. 53 מקרים של גזענות בספורט. 17 מקרי גזענות כלפי אוכלוסייה דוברת רוסית, ועשר דוגמאות לפרסומים גזעניים בתקשורת העברית והחברתית. וגולת הכותרת של הדוח, חברים יקרים, חברות וחברי הכנסת – 16 מקרים של חקיקה גזענית, וביניהם החוק הזה, שהכנסת הזאת והממשלה הזאת, שמחשיבה את עצמה, משום מה ובאופן לא ברור, למתונה, לליברלית – יש בה לפחות שתי סיעות שמגדירות את עצמן דמוקרטיות, ליברליות, מתונות – מאשרות, פעם שנייה, את החוק הגזעני הזה, המפלה הזה, ואנחנו מסרבים לתמוך בכך. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. יעלה חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו – חבר הכנסת – מרצ, עשיתם לי – – – <קריאה:> בליץ. <היו"ר יצחק וקנין:> בליץ בסדר שלכם – טוב, אילן גילאון אחרי כן, ואחרי כן תמר. <אילן גילאון (מרצ):> אני לא. אני דיברתי מספיק. <היו"ר יצחק וקנין:> שלוש דקות, עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, בנימין גולדשטיין נולד – אילן – בנימין גולדשטיין נולד ב-1956 בברוקלין, בניו-יורק. הוא למד רפואה, עלה לארץ ב-1983, קיבל אזרחות ישראלית ושינה את שמו לברוך גולדשטיין. 11 שנה לאחר מכן, בפברואר 1994, הוא נכנס למערת המכפלה חמוש ברובה – – <מוחמד ברכה (חד"ש):> אל-חרם אל-אברהימי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אל-חרם אל-אברהימי, חמוש ברובה. רצח 29 מתפללים מוסלמים ופצע 125. לפי ההיגיון של הוראת השעה שאנחנו דנים בה עכשיו, צריך למנוע מברוך גולדשטיין לקבל אזרחות ישראלית, ומכל מי שמגיע מניו-יורק. למה? הם רוצחים בפוטנציה. זה החוק. ברוך גולדשטיין בא מניו-יורק, רוצח שפל, קיבל אזרחות, הוא רוצח בפוטנציה, אז על-פי הצעת החוק אסור לתת אזרחות לכל תושבי ניו-יורק. למה? כי הפלסטינים רוצחים בפוטנציה. עכשיו, יש סדרת טלוויזיה שקראו לה "24", שלקחה אירועים של יום שלם ומרחה אותם, באותו יום. עכשיו, הוראת השעה שרצה 12 שנים, שצריך להכניס אותה לספר גינס, ממשיכים למרוח אותה ולחדש אותה בשמות משונים ושונים. הוראת השעה הזו, שהיא כתם שחור, ואתם מנסים להעלות, ולתת לה שמות ומנסים לברוח מהאמת – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – היא הצעת חוק גזענית. צריך להוריד את התחפושת. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת משה גפני – איננו. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – אברהים צרצור; אם לא יהיה – ג'מאל זחאלקה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר הסביר בנימוקיו להארכת הצו והחוק שהמציאות הביטחונית, המציאות הזאת לא השתנתה. בשם הביטחון, בשם השיקולים השב"כניקיים, בסוף מדינת ישראל, ממשלת ישראל, מונעת מאנשים את זכותם הטבעית להתאחד. אם מישהו רוצה לראות את החוק הזה בכיעורו, תלכו לברטעה, למשל. כפר. יש ברטעה אל-שרקיה, ואל ע'רביה – המזרחית והמערבית. המזרחית ברשות הפלסטינית, אבל זו אותה משפחה, יש כאלה שיש להם תעודת זהות ישראלית אבל הם לא מקבלים את השירותים שמגיעים להם ולא מאחדים אותם עם הילדים שלהם ובני-זוגם. החוק הזה קורע שם משפחות ולבבות. אדוני היושב-ראש, מדינה שבה ממשלה וממשלות שכל שיקוליהן ביטחוניים, שב"כניקיים, איך היא תראה? איך היא באמת תתייחס בסוף לאזרחיה הערבים הפלסטינים? היא תתייחס אליהם כאל איום ביטחוני ותתנהג בהתאם. איך היא בסוף לא תפלה אותם ולא תתנהג בגזענות כלפיהם? אפילו, מיסוד האפליה הזו, כפי שהוא בא לידי ביטוי בקריטריון של שר האוצר לפיד, כאשר הוא שם את השירות הצבאי כקריטריון לפטור ממע"מ על דירה ראשונה – זה מיסוד של האפליה והגזענות. ממשלה שכל שיקוליה ביטחוניים, אין פלא שאלה מעשיה. אדוני היושב-ראש, מה זה ביטחון? האם ביטחון זה רק הטנק, זה רק הרובה והמטוס? מה עם חירותו וכבודו של האדם? מה עם רווחתו? זה הביטחון האמיתי, שמדינת ישראל רחוקה ממנו. ועוד מדינת ישראל מתהדרת ומתרברבת שהיא מדינה דמוקרטית וליברלית, והיא רק משווה את עצמה לסקנדינביה ולאירופה, וחס וחלילה שהיא תשווה את עצמה למזרח התיכון הפרוע. חוק כזה, איפה מקומו? מקומו במדינה דמוקרטית ליברלית שמכבדת את האדם, כאשר היא אוסרת עליו לעשות בית ומשפחה ולהתאחד אתה, ומצדיקה את זה כי היא סוגדת לאל הביטחון ולשב"כ? תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. שלוש דקות לרשותך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, חברת הכנסת זהבה גלאון, יש שני נושאים שבהם היחס – לפחות שני נושאים – הוא קולקטיבי-ענישתי של המדינה כלפי אזרחיה הערבים. הנושא הראשון הוא הבידוק הביטחוני של הערבים בנתב"ג. כאשר ערבים מגיעים לנתב"ג, אזרחי מדינת ישראל, הם נחשבים כטרוריסטים עד שיוכח אחרת. כל ערבי שמגיע לשדה התעופה עובר בדיקה כאילו יש לו פצצה או כאילו הוא עומד לחטוף את המטוס, עד להודעה אחרת. היחס אל יהודי שמגיע לנתב"ג הוא יחס שונה. הנושא השני זה איחוד משפחות, מה שקרוי בז'רגון המחופש "חוק האזרחות". פלסטינים משני עברי הקו הירוק לא יכולים להינשא ולהתגורר יחד, להקים תא משפחתי בתוך מדינת ישראל. כלומר – מרצ, אתם מפריעים לי מאז שהתחלתי לדבר. כל סיעת מרצ, אתם מפריעים לי מאז שאני מדבר. בעיקר מנהיגת מרצ. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אנחנו דנים במה שאתה מדבר. <זהבה גלאון (מרצ):> הראשה, בשבילך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תודה רבה. מה זאת אומרת, אדוני היושב-ראש? שהיחס של מדינת ישראל, המוגדרת על-פי חוק כמדינה יהודית ודמוקרטית, אל כל סיפור אהבה בין פלסטינים הוא כאל מזימה נגד ביטחון מדינת ישראל. כי הרי פלסטינים לא יכולים להינשא, גבר ואישה, סתם ככה כי הם אוהבים. בטח יש כאן קונספירציה ערבית נגד הציונות, נגד הביטחון. מה, פלסטינים סתם ככה יכולים להתחתן? בטח יש משהו מאחורי זה, מזימה. אהבה בצל אפרטהייד, ביסיר? ביסירש – לא יכול להיות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש לך מזל שהתחתנת לפי 30 שנה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה צודק. אם הייתי מתחתן עם מאי היום – ואשתי מטול-כרם – לא הייתי יכול. <זהבה גלאון (מרצ):> היום היא לא הייתה לוקחת אותך. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> זה נכון. אגב, היא אמרה: התחתנתי עם רופא; עבדו עלי – קיבלתי פוליטיקאי. <מיכל רוזין (מרצ):> זו קונספירציה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לכן, אדוני היושב-ראש, אם יש חוק שהוא אות קין על מצחה של מדינה כלשהי המטיפה מוסר לכל העולם שהיא מדינה דמוקרטית – זה החוק. אני רוצה לשאול – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בשלב מסוים – אדוני היושב-ראש, אתה חבר כנסת ותיק – גם מנעו איחוד משפחות מאנשים שהגיעו ממדינות אויב. תגידו, יהודים שמגיעים לכאן ממדינות אויב יכולים להתאחד, יכולים להינשא, יכולים לקבל אשרת ישיבת קבע, או שכבר הם מקבלים תעודת זהות אוטומטית כשהם מגיעים, רק בשל העובדה שהם יהודים? <היו"ר יצחק וקנין:> מה, אתה רוצה להחזיר גם את המרוקאים, אחמד טיבי? <עיסאווי פריג' (מרצ):> מיכל אומרת לך שאצל היהודים יש אהבה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אוקיי, טוב לדעת. משפט. אתה היית יושב-ראש ועדת האתיקה. היום ועדת האתיקה שמה על שולחן חברי הכנסת החלטה – אני מתייחס אליה כאל החלטה מוסרית-תקדימית – שבה היא דחתה את התלונה של השרה לימור לבנת נגדי. כאשר ניהלתי את הישיבה היא הטיחה בחבר הכנסת, עמיתי מוחמד ברכה: סוריה, לך לסוריה, לך תשאל את החברים שלך במדינות המוסלמיות. א. ועדת האתיקה קבעה שנהגתי נכון; ב. ועדת האתיקה מתחה ביקורת על כל חברי הכנסת, שבכל פעם שחבר כנסת ערבי מותח ביקורת על מדיניות הממשלה שולחים אותו למדינות ערב. הדברים האלה כנראה מתייחסים גם לראש הממשלה וגם לשרה לימור לבנת. תודה רבה לך, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ולאחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. שלוש דקות לרשותך. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מכובדי היושב-ראש, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לברך על ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה, שהודיע היום שהחוק של לפיד שמפלה ערבים וחרדים הוא לא חוקתי ולא יעמוד במבחן בג"ץ. <קריאה:> – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> החלטה. זה חשוב מאוד. אנחנו ניהלנו ויכוח חריף עם השר לפיד. <היו"ר יצחק וקנין:> האמת שאנחנו ניצלנו בגללכם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אולי אנחנו בגללכם? <היו"ר יצחק וקנין:> לא. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא יודע. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, כמעט בטוח באלף אחוז שאם ההחלטה שלו היא כזאת זה בגללכם ולא בגללנו. אני מצטער לומר את הדברים. <קריאה:> זה בזכות, זה לא בגלל. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני הייתי מקווה שבג"ץ גם יפסול את החוק שנדון היום, אבל, לצערנו, ההחלטות נפלו בבג"ץ, עד עכשיו שישה נגד חמישה, כאשר שישה שופטים אישרו את החוק, עם הסתייגויות, עם הערות, עם זה, אבל בסופו של דבר אישרו את החוק. היום אנחנו עומדים 12 שנה אחרי, והחוק עומד להיות מוארך. זו הארכה של הסבל, זו הארכה של רמיסת זכויות אדם בסיסיות, זו הארכה של העוול הגדול שנעשה לעשרות אלפי משפחות, או לאלפי משפחות לפחות, עשרות אלפי אנשים, שהחוק הזה מטיל אימה על חייהם ועושה את החיים שלהם לא חיים. אני רק היום, לפני שעה, קיבלתי טלפון מסגן ראש עיר שיש לו חבר מתל-שבע; אומר לי – הוא נשוי לאישה מקלקיליה, ונולדה להם בת. משרד הפנים מסרב לרשום את הילדה, והילדה לא יכולה לקבל טיפול רפואי, וההוא שואל אותי, ככה, בתמימות – דווקא סגן ראש עיר יהודי – הוא אומר לי: איך יכול להיות, להתעמר בילדים בצורה כזאת? יהיו הנסיבות אשר יהיו, איך אפשר להעניש את הילד בצורה כזאת? השר גדעון סער התהדר בוועדה לעניינים הומניטריים. דרך אגב, הוועדה הזאת קמה בעקבות החלטת בג"ץ, אבל החוק – מי שיש לו יכול לקרוא – מתייחס לוועדה ההומניטרית בצורה מאוד מסוימת, כאשר הוא קובע שלהיות נשוי ולהיות עם ילדים זה לא עניין הומניטרי, כי כידוע הפלסטינים אוהבים להיות רחוקים מהילדים שלהם. אימא ערבייה או פלסטינית לא אוהבת לראות את הילדים שלה, זה לא מעניין אותה, לא אכפת לה, זה לא עניין הומניטרי בשבילה; גם האבא כנ"ל. איך אומרים, אין גבול לחוצפה, ואין גבול לעיוורון הגזעני ולעיוורון המוסרי. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> החוק הזה, אמרנו כמה פעמים, הוא לא רק גזעני, הוא לא אנושי. בלתי אנושי. הוא גורם סבל לכל כך הרבה אנשים, וכל מה שנאמר כאן על העניין הביטחוני הוא שקר. אפילו אריאל שרון אמר להם בזמנו: אל תתחבאו מאחורי העניין הביטחוני – יש ציטטות של שרון שאמר את זה כמה פעמים – מדובר בעניין דמוגרפי, ואני לא יודע בכלל למה עומדים שוב ושוב על העניין הזה; יכול להיות שבגלל בג"ץ. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון, אדוני. כבר קרוב לחמש דקות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> בסדר, אני רק רוצה לסיים. אני, כבוד היושב-ראש, קורא לחברי הכנסת למחוק את החוק המביש הזה והגזעני הזה מספר החוקים, ולהצביע נגדו. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. יעלה חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה. שלוש דקות. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, אני רוצה להתחיל בשאלה. מדוע הצו הזה לא יהיה חוק קבוע? מה מונע מהממשלה, ומשר הפנים ומכולם כאן, לתת לצו הזה מעמד של חוק? האם מישהו יכול להשיב לי? למה כל שנה מאריכים את תוקפו? התשובה ברורה לכולם, לכל בר-דעת, לפי השכל הישר: כי זה לא דמוקרטי, לא חוקי, לא חוקתי. מתביישים לקבוע שזה חוק שיירשם בספר החוקים של מדינת ישראל. והחוק הזה מופנה נגד האוכלוסייה הערבית, כמו שאר החוקים בתקופה האחרונה. יש כאלה שיש להם נימוקים ביטחוניים; אומרים שאיחוד משפחות זה סכנה – מהווה סכנה ביטחונית. ויש כאלה שלא טורחים להסתתר מאחורי הנימוקים הביטחוניים, וטוענים שהחוק הזה נועד למנוע מצב שבו יאבד הרוב היהודי בישראל. חלק אחר טוען כי האישה צריכה ללכת אחרי הבעל, ועל כן, אם הבעל הוא פלסטיני על האישה להגר לשטחים כדי לחיות עמו חיי משפחה. אתה בא, בצו הזה, להגיד לי במי להתאהב, עם מי להתחתן. אם אני מבין את החוק – ולמדנו קצת משפטים – החוק הזה או הצו הזה פוגע בחוק-יסוד שנקרא: כבוד האדם וחירותו. בעידן שבו כבוד האדם הוא זכות יסוד חוקתית מוגנת יש ליתן תוקף לשאיפתו של אדם להגשים את הווייתו האישית, ומטעם זה יש לכבד את רצונו להשתייך לתא משפחתי שהוא רואה עצמו חלק ממנו. ולכן, איפה הראיה – לשמור על הדמוקרטיה? מכובדי היושב-ראש, לא הגיע הזמן שמדינת ישראל תתבייש להגיד שהיא דמוקרטית? באלוהים, הגיע הזמן. הגיע הזמן. תתביישו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הורסים בתים, מנשלים מקרקעות, אוסרים איחוד משפחות, אוסרים את האזרחות. מה נשאר לערבים? (אומר דברים בשפה הערבית) <היו"ר יצחק וקנין:> לא הבנו מה אמרת. תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. יעלה אחריו חבר הכנסת עפו אגבאריה. אני מבקש תרגום למה שהוא אמר. אני מקווה שהוא לא קילל אותנו, כן? <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שלוש דקות. אולי תיתן לנו את התרגום? <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני לא שמעתי אותו, מה הוא אמר. <חנין זועבי (בל"ד):> לא תצליחו בגזענות שלכם. <היו"ר יצחק וקנין:> טוב, תודה, תודה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את – ממש – הרווחה הדמוקרטית שממנה אנחנו נהנים בבמה הזאת כדי להגיד שהחוק הזה הוא, אין מה להגיד, מצוין, טוב מאוד, גם לנו, גם למדינת ישראל, זה באמת משקף את הדמוקרטיה, שפה השכם וערב עומדים ראש ממשלה, שרי ממשלה, ואומרים: תגידו תודה שאתם בדמוקרטיה הזאת. באמת, אין יותר מזה. במיוחד כאשר אתה רואה שכל שנה, החוק הזה, נותנים לו עוד תוקף, לעוד שנה. למה? כי הם לא יכולים לבוא ולהגיד שזה חוק סטטוטורי, חוק ממשלתי, שאנחנו נקבֵּע אותו, כי הם יודעים שזה חוק גזעני, ואז עם כל העולם יש בעיה. אז עושים ישראבלוף, כאילו, אבל זה חוק. הדבר השני, אדוני היושב-ראש, האם החוק הזה חל על 300,000 לא-יהודים במדינת ישראל שיכולים להתחתן, יכולים להתאהב, והם לא-יהודים, אבל הם נהנים מכל העולמות? למה בשבילם החוק הזה לא קיים, רק לפלסטינים? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת משה גפני. חבר הכנסת גפני, אתה ממש מנהל ישיבה בצד, ישיבת מליאה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זו הבעיה בחוק הזה, שהוא גם כן כתוצאה ממחשבה גזענית. ה-300,000 הם לבנים, הם מרוסיה, הם אירופים, אז שם אין שום בעיה. אם הם היו אתיופים או היו מרוקאים, אז חצי צרה, אבל אם הם פלסטינים אז זה צרה צרורה. האם ידוע לך, אדוני היושב-ראש, שבמדינת ישראל יש מסתנני ויזה לבנים מאירופה – 102,000? האם ידוע לך? למה על זה לא מדברים? למה על זה אומרים – כשיש איזה 50,000 סודאנים שמדינת ישראל פתחה את הדלת, העלימה עין ונתנה להם את האפשרות להיכנס למדינת ישראל כאשר זה שירת את האינטרסים שלה, כאשר הייתה בעיה בדרום-סודאן – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> איזה אינטרסים? <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה שרציתם. אתם פתחתם להם את הדלת, ועכשיו, כאשר הכושי עשה את זה שלו אז הכושי יכול ללכת – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל איזה אינטרסים? <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> וזה החקיקה הגזענית שלכם, שאתה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> איזה אינטרסים? תענה לי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה אינטרסים? חילקתם את סודאן, אתם רוצים נפט, ראיתם את זה שזה לא – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אוי, נו, באמת, זו הרי לא טענה הגיונית. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה לא הגיוני, אתה לא רוצה לראות, אתה רואה רק דרך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עפו אגבאריה, זמנך תם. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לכן, אדוני היושב-ראש, אני רק מסתכל על זה – איך אתם יכולים להסתכל לעולם בעיניים כאשר היהודים באירופה יכולים לקבל את כל הזכויות וכל האזרחות בכל מדינה, אם בגרמניה, אם באוקראינה ואם ברוסיה, אבל בישראל, אם מדובר בערבי אז אף פעם לא? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. חברת הכנסת חנין זועבי, את רוצה עכשיו, או אחרי ברכה? <חנין זועבי (בל"ד):> לא, עכשיו. <היו"ר יצחק וקנין:> עכשיו. שלוש דקות לרשותך, ואחרייך – חבר הכנסת ברכה. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – אין חברות כנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> השרה פה, שרת המשפטים. <חנין זועבי (בל"ד):> אה, השרה. <מיכל בירן (העבודה):> ואני. <היו"ר יצחק וקנין:> וגם חברת הכנסת מיכל בירן. <חנין זועבי (בל"ד):> יש חברת כנסת. חברת הכנסת, אני לא יודעת מה יהיה אם שר הפנים למשל יתאהב במישהי, ואז יש לו חוק דרקוני שמונע ממנו לגור ולהתחתן עם מי שבחר בה, אני לא יודעת מה הוא היה אומר על זה – עונש על אהבה. ואני לא יודעת איך אנחנו יכולים להבין שאני צריכה את ההסכמה של האידיאולוגיה הציונית בשביל לגור עם מישהו ובשביל לחיות עם מישהו. אני צריכה את ההסכמה של המדינה היהודית, של האידיאולוגיה הציונית ושל מדינת היהודים בשביל להתאהב במישהו ובשביל לגור עם מישהו ובשביל להקים משפחה? <נסים זאב (ש"ס):> אז למה את לא מתחתנת עד עכשיו? <חנין זועבי (בל"ד):> זו בעיה אחרת. זה כבר נושא יותר מסובך. אז תסביר לי, חבר הכנסת נסים, למה אני צריכה הסכמה אידיאולוגית של מדינה בשביל לגור ולהתחתן עם מישהו? עכשיו, אני מבינה ואני יודעת שגזענות לא משנים מתוך הכנסת, צריכים מאבק אחר בשביל לשנות את כללי המשחק, לא בתוך הכנסת. עכשיו אני לא רוצה אפילו לדון מבחינה עקרונית ומהותית, אלא מבחינה קונקרטית, לעניין איחוד המשפחות. בתי-המשפט, בשורה של פסקי-דין בתקופה האחרונה, העירו שעל המחוקק לשנות את החוק ולהידרש למצבם של אנשים השוהים כבר בישראל עשרות שנים ומקבלים כל שנה, שנה אחרי שנה, הם מקבלים אישור ביטחוני. אז אם המשפחה הזאת מקבלת אישור ביטחוני במשך עשרות שנים, זאת אומרת שהם לא מהווים איום ביטחוני – אני אפילו אשתמש בשיח של הכנסת הזאת – הם לא מהווים איום ביטחוני. יש אלפי משפחות כאלה – כל שנה, כל שנה, יש להן אישור כזה. אז אם כל שנה יש להם אישור, זאת אומרת שהם עוברים את מבחן האיום, ואם הם עוברים את מבחן האיום למה לא להחריג אותם? למה לא לשדרג את המעמד שלהם? וזה לא רק שיקולי דעת של עורכי-דין ושל עמותות של זכויות אדם, אלא של בתי-המשפט בישראל, שהם אומרים: זה סתם להתנכל לאנשים, זה סתם להתעמר באנשים האלה – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <חנין זועבי (בל"ד):> – – ולהעניש אותם על זה שבחרו בפלסטיני בשביל להקים משפחה. אם שר הפנים היה פה הייתי גם רוצה להציג בפניו כמה בעיות בלשכות של משרד הפנים, שלא עונים, לא עונים אפילו לטלפונים, ולא עונים על מכתבים של עורכי-הדין שמבקשים איחוד משפחות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. יעלה חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות לרשותך. <מוחמד ברכה (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היו ימים שבכנסת הזאת, כשהייתה מועלית תועבה כזו, היית מוצא לפחות קול אחד, נגיד מהקואליציה, שזה לא מוצא חן בעיניו. היית מוצא אדם אפילו מהימין שהיה אומר: המצפון אינו מאפשר ואינו מרשה. אבל קהות החושים שמשתלטת על הכנסת, עד כדי שכל תועבה יכולה לעבור בשוויון נפש, עד כדי שדברים גזעניים בצורה בוטה וחסרת כל מידה יכולים לעבור, ככה, כאילו מדברים על מזג האוויר, שהדרה, שהתערבות, שחיטוט בתוך ההוויה האנושית הפרטית של אדם הופכת לדבר סביר ומקובל – זה מראה על פשיטת רגל מוסרית של הפוליטיקה במדינת ישראל ושל הכנסת של מדינת ישראל. זה פשוט, אני, באמת נמאס לי לבוא להגיד כמה זה גזעני וכמה אתם נגד הערבים. פשוט זה יצא לי מכל מקום, הדבר הזה. כמה אפשר לחזור על זה ולדבר לקירות אטומים, כשאף אחד לא שומע, אף אחד לא מקשיב? בסופו של דבר יש מין כפתור קואליציוני שכולם לוחצים עליו בלי לחשוב, תוך העלמת תווי פנים, בהעלמת רגשות – שום דבר. ואז אני עומד כאן, מולי יש אנשים באולם, אבל ממול יש קיר – כאילו שאני מדבר אל הקיר. והאמת שזה נמאס עד כדי ביזוי עצמי. אבל אני בכל זאת רוצה להגיד משפט. בהתחלה טענו שמדובר בחוק שהוא חוק ביטחוני, שבא להגן על האנשים כדי שלא "יסתננו" כל מיני גורמים שעלולים לעשות מעשי טרור. היום אף אחד לא מדבר על זה. סמי אבו חודיפה, טלע? ח'לינא. היום אפילו לא טורחים לתת את התירוץ הזה של העניין של הביטחון. לא טורחים. לא מרגישים צורך אפילו להסביר. זה מובן מאליו שזה חוק וצו דמוגרפי אנטי-ערבי, וכו' וכו', כדי לשמור על טוהר הגזע. טוהר הגזע זו מילה מקבילה למדינה היהודית. יש הרבה סיבות לדחות את ההתניה של ממשלות ישראל להכיר בישראל כמדינה יהודית: גם העניין של הפליטים, גם העניין של זכויות הערבים, וגם גם וגם – גם המניעים האידיאולוגיים או הסיבות האידיאולוגיות, אבל אני אומר, אם ההצדקה לחוק הזה – אני מסיים – אם ההצדקה לחוק הזה הייתה לשמור על ישראל כמדינה יהודית, די בהצדקה הקלוקלת, המעוותת הזאת, כדי להגיד לא ולא לאותה הגדרה. זה פשוט זועק לשמים. בכל מקום נורמלי אחר הייתה קמה סערה ולא שוקטת עד שייפלו אמות הספים, אבל פה גזענות זה "מיינסטרים". תיהנו עם זה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת דב חנין, שלוש דקות לרשותך. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אני רוצה להמשיך בקו הטיעון של חברי, חבר הכנסת ברכה, ולומר לכם שאנחנו לא פשוט חוזרים על עצמנו פעם אחר פעם ומאשרים חוק רע, אלא אנחנו נמצאים למעשה במגמה של התדרדרות. אני רואה בהתדרדרות הזו שלושה ממדים. הממד הראשון הוא, עמיתי חברי הכנסת – הרי את החוק הזה הביאו לכנסת בשנת 2003 כהוראת שעה. הייתה אינתיפאדה, אמרו – קטסטרופה ביטחונית; אמרו – אין מנוס, צריך לעשות את זה, ולכן זה נקבע כהוראת שעה. הרי למה זה נקבע כהוראת שעה? כי אמרו היועצים המשפטיים: החוק הזה לא יוכל להיות בספר החוקים, אם הוא חוק קבוע, חוק מפלה, חוק גזעני, חוק בעייתי. אבל אנחנו הפכנו את אישורו של החוק המפלה, הבעייתי והגזעני הזה לנורמה. זה טקס שחוזר בכנסת אחת לשנה. מביאים את החוק, מדברים עליו ומדברים אל הקירות והחוק מאושר. זה טעם אחד. הטעם השני הוא: השינוי במציאות. הרי המציאות לגמרי השתנתה. אם בחוק המקורי, כשהביאו אותו טענו לפחות, ואני חושב שגם אז לא הייתה לטענה הזו שום הצדקה – אבל הטענה הייתה בעיות ביטחוניות, מצוקה ביטחונית, מצוקה ביטחונית קיצונית. היום, על מה בעצם החוק הזה נשען? על מה נשענת הפגיעה הכל-כך קיצונית בזכויות אדם בסיסיות של בני-אדם, שבסך הכול רוצים להקים משפחה? לא רוצים לפגוע באף אחד; רוצים לחיות את חייהם, עם האנשים שהם אוהבים, עם הנשים שהם אוהבים. הטעם השלישי, שאני רואה בו התדרדרות, גברתי שרת המשפטים, הוא העובדה שהפעם מקדמת את הצעת החוק הזו לא ממשלה של ימין קיצוני, אלא ממשלה של ימין קיצוני שבה משתתפות שתי מפלגות, שטוענות עדיין – עדיין טוענות – עד עצם היום הזה שהן לא מפלגות של ימין קיצוני אלא מפלגות של מרכז. זו ההזדמנות לומר גם לך, גברתי השרה, שאתם, בשתי מפלגות הכביכול-מרכז, התנועה ויש עתיד, נותנות לכולנו דוגמה איך אתן שותפות להובלתנו לגיהינום, תוך כדי דיבורים מאוד יפים על שלום ועל מתינות ועל שינויים, ואלה הדברים שמצערים אותנו במיוחד. מכיוון שאם היינו נותרים פה עם אנשי ימין שאומרים את המסר שלהם בצורה גלויה על השולחן, הוויכוח היה ברור. התפקיד שלכם באפשור כל אותם מהלכים בעייתיים, אנטי-דמוקרטיים, מחוקי המשילות של שבוע שעבר ועד החוק הגזעני של היום – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <דב חנין (חד"ש):> – – הוא התפקיד החמור והמסוכן מכולם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. אם הוא לא יהיה – חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אילו היה מדובר בחוק שמטרתו ראויה, לשמור על ביטחון המדינה, כולנו היינו מסכימים. מי רוצה מחבלים עם תעודת זהות כחולה – אף שבתקופה האחרונה אני שומע שכבר אפשר להשתחרר בעסקה טובה גם אם יש לך תעודת זהות כחולה. מחבלים אולי ישתחררו, תלוי כמה ג'ון קרי ילחץ. אבל היות שאני מניח, אני מאמין, שאם הממשלה אומרת – קשה לי לומר את זה, שאני מאמין – אבל אם הממשלה אומרת עדיין אני מאמין שיש סיבות ביטחוניות, ואז מובן שאני לא יכול להביע דעה נגדית בעניין. אבל אני רוצה לשאול שאלה, בהנחה שצודקים חברי הכנסת הערבים ואנשי השמאל שטוענים שאין לזה מניע ביטחוני. באיזו זכות יש למשטר חילוני שלא מאמין שיש בורא לעולם ובוודאי לא מאמין שהוא נתן תורה לישראל, ובוודאי ובוודאי הוא לא מאמין שהתורה הזו מחייבת להבדיל בין אנשים שאינם יהודים שבאים מארצות שונות, ושצריך לקבל אותם, ולא סתם לקבל אותם אלא אפילו זועקים פה חברי כנסת שצריכים לעשות להם גיורים מזויפים, כשהם לא מתכוונים מלכתחילה, לא לקבל תורה ומצוות ולא לקבל את האמונה היהודית, לבין אנשים ערבים, שחיים בפלסטין השלמה, מהירדן עד הים, לפי אמונתם, והם רוצים לבוא ולשבת בכל מקום במולדת שלהם – איזה זכות מוסרית יש לשלול את זה מהם? כשיהודי אומר שארץ-ישראל שייכת לנו כי הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם והוא נתן לכל אומה ואומה את ארצה ולנו נתן את ארץ-ישראל, אני מבין מה הוא אומר. אני גם מבין כשהוא מביא אדם שאמו יהודייה, או אפילו מישהו שבגלל המצב ברוסיה הוא לא יכול לשמור על טהרת היוחסין והוא רוצה להתגייר פה באמונה, ברצון, לקבל את הדת היהודית, ניחא. אבל אני רואה פה את המשחקים של הוויכוחים בין מי יגייר ולא השאלה מהו גיור, כזיוף גדול מאוד. למה אומרים לאדם – להבדיל, אדם יבוא ויאמר, אני רוצה להתנצר או להתאסלם אבל אני לא מאמין במוחמד ולא מאמין באלוקים. זה צחוק. איך אפשר שאדם יבוא ויאמר שהוא רוצה להיות יהודי והוא לא מאמין שיש בורא לעולם, שנתן תורה לישראל, ולקבל את חוקי התורה הזו? גם אם בית-הדין של הרבנות עושה את הגיור זה זיוף. פשוט משקרים לאנשים. חבל. באיזה זכות יש לנו את זה? בואו נדבר על צד החיוב. אנחנו עכשיו יוצאים לפסח. כתוב בתורה: זכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ימי חייך – העולם הזה, אומרים חז"ל, כל ימי חייך – להביא לימות המשיח. תמיד נזכור שהיינו עבדים במצרים, ולכן יש יסוד לתת זכויות אדם גם לאנשים שאינם יהודים פה בארץ. אבל כאשר מדינה באה ואומרת, אני מדינת הלאום של העם היהודי, ולא מדינה יהודית ולא מדינת עם ישראל ולא מדינת העם היהודי, כפי שהיה כל הדורות – המציאו משהו חדש: לאום שאינו קשור לדת ישראל. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אין דבר כזה. תגידו לכולם: זה שקר שלא היה ולא יהיה. אין לאום יהודי בלי דת יהודית. אין לאום יהודי בלי תורת ישראל. אין לאום יהודי בלי עם ישראל. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אתם צריכים לדעת את זה, ומי שמדבר על מדינת הלאום של העם היהודי בלי קשר לדת ותורת ישראל, לא מדבר בשם העם היהודי ואין לו זכות על ארץ-ישראל. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. יעלה אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב. שלוש דקות לרשותך. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, היום שמעתי כל כך הרבה סיפורים על אהבה. כולם דואגים לאותה אחת שהתאהבה באיזה פלסטיני, והיא מסכנה, רוצה לבוא למדינת ישראל ולא יכולה להתחתן. <חנין זועבי (בל"ד):> יש אלפים כאלה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, עשרות פיגועי התאבדות היו בשטח ישראל, בוצעו מאותם אנשים שמחפשים אהבה עם אחמד טיבי. אוהבים אותו. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אותם נשים או אנשים? <נסים זאב (ש"ס):> אותם אנשים ונשים. גם נשים היו בפיגועים, שכחת? שכחתם מה ערפאת אמר ב-2002, אני אזכיר לכם. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה כאיש דת משקר? <נסים זאב (ש"ס):> אני כאיש דת אומר כן. אני חייב להגן על המדינה גם כן ועל עם ישראל ועל העם היהודי. מה זה קשור עכשיו, כאיש דת? איש דת אסור לו לדבר? <עפו אגבאריה (חד"ש):> אסור לו לשקר. אתה משקר. <נסים זאב (ש"ס):> אתה מדבר בשם הדת? <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה שקרן ממש. <נסים זאב (ש"ס):> תתבייש לך. אתה דובר אמת, אני שקרן. בסדר. תסלח לי, המניעים זה לא איחוד משפחות. בגלל הבעיה הדמוגרפית. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טלב אבו עראר. זכותו להגיד מה שהוא חושב. אם זו אמת או לא אמת, ישפוט הציבור. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אתה לא רוצה איחוד משפחות, רק שהאישה תיכנס – – – <נסים זאב (ש"ס):> מה זה משנה? אתה לא עושה איחוד משפחות רק כשהאישה רוצה להיכנס למדינת ישראל. אתה עושה איחוד משפחות – תסלח לי, אתה לא יכול לעשות פיצול בין גברים לנשים. או שיש איחוד או שאין איחוד. זה לא משנה אם זו פלסטינית או פלסטיני – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אז תעשה חוק, תשנה את החוק. <נסים זאב (ש"ס):> – – כשאתה בא למנוע, אתה מונע. אם זו בעיה ביטחונית, והיא קיימת – – – <קריאות:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> אתה יודע שכל ערבי פלסטיני חמישי הוא שותף לפיגועים בתחומי מדינת ישראל? <חנין זועבי (בל"ד):> שקר. <נסים זאב (ש"ס):> אתה יודע את הנתונים האלה או אתה לא יודע? <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> יש כאן ניצול ציני בנושא מעמדם של הפלסטינים, שמאפשר להם תנועה חופשית בין שטחי הרשות וישראל. ולכן, מה הייתה ההצעה? בסך הכול, להגביל את האפשרות להעניק לאותם תושבי האזור אזרחות לפי חוק האזרחות. ואני חושב שגם בארצות-הברית אין בעיה ביטחונית, זה לא קיים; אתה מחר רוצה לקבל אזרחות בארצות-הברית, אתה יכול לקבל? "בוקרה פיל מישמיש". מי ייתן לך אזרחות? תגיד לי, כמה שנים אתה צריך להמתין? וזה גם אחרי נישואים, ואתה נמצא בחקירות. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תעשה בדיקה ביטחונית, תעשה בדיקה. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <נסים זאב (ש"ס):> לכן, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <נסים זאב (ש"ס):> – – החוק נחקק משיקולים ביטחוניים, לנוכח מעורבותם בפעילות טרור של פלסטינים תושבי השטחים, כפי שאמרתי. נכון, יש מי שמצדד ואומר – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <נסים זאב (ש"ס):> עוד משפט אחד. – – שהבעיה היא גם בשינוי הדמוגרפי ושמירה על אופייה היהודי של מדינת ישראל. מה לעשות, אלה העובדות. בין 1994 ל-2002, שזה פחות מעשור שנים, נכנסו 130,000 – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <נסים זאב (ש"ס):> רגע. – – פלסטינים. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, זה לא. הנתונים האלה לא מחייבים. <נסים זאב (ש"ס):> אני מוותר על הנאום הבא שלי. <היו"ר יצחק וקנין:> זה לא שייך. <נסים זאב (ש"ס):> רגע אחד. אני רוצה להזכיר לכולם מה ערפאת אמר. אמר שהרחם הפלסטיני של האישה הפלסטינית, מבחינה דמוגרפית תנצח את מדינת ישראל. צריך להבין מה הוא הכריז, מה הוא מתכוון. הוא מתכוון שהפלסטינים יכולים לנצח את מדינת ישראל בדרך הזאת, שכאילו אנחנו מדברים על איחוד משפחות, אבל במציאות, בשטח, יש מצב שהם מקיימים וכופים עלינו את זכות השיבה. ולכן, זכות שיבה זה רק במשא-ומתן, ולא לעשות את זה כלאחר יד בדלת האחורית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. יסכם את הדיון שר הפנים, השר גדעון סער. מייד אחרי כן, רבותי, תתקיים הצבעה. <שר הפנים גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני בפתח הדברים מבקש להביא לכנסת נתונים שעלו מדברי בפתח הדברים, ומהערות של חברי הכנסת מסיעות האופוזיציה, לגבי האישורים מטעמים הומניטריים בשנת 2013. ביקשתי את הנתונים המספריים, והם כדלקמן: סך הכול הוגשו לוועדה המייעצת 360 בקשות במהלך שנת 2013. מתוכן אושרו 116 בקשות, נדחו 244 בקשות. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כמה בירושלים המזרחית? <שר הפנים גדעון סער:> אולי תלמדו הקשבה. הרי הבאתי את הנתונים האלה להערותיכם, שלא לומר לצרחותיכם. אז תקשיבו קודם כול. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אני שאלתי שאלה, מה – – – <שר הפנים גדעון סער:> הפילוח פה מתייחס לתושבי יהודה ושומרון, אשר על-פי החוק יכולים להגיש את הבקשות לוועדה ההומניטרית, למיטב הבנתי. וכשאני אומר אושרו 116, זה יכול להיות או היתרי שהייה או מעמד ארעי, מה שמכונה א5, אחת משתי הקטגוריות הללו. אבל כמו שאני אמרתי, אם אני מסתכל על היקף הבקשות ואחוז האישורים מתוך הבקשות, זה למעלה מ-30%. הדבר הזה בוודאי מעיד על כך שאין מגמה של דחייה אוטומטית של הבקשות אלא יש רצון לבחון האם יש טעם הומניטרי אמיתי ביסוד הבקשות. יש סוגיות אחרות. שמעתי עכשיו קריאת ביניים של חבר הכנסת אגבאריה לגבי פרקי – או התוקף של אישורים מבחינת הזמן. גם הדברים האלה נבחנים מעת לעת, תוך איזון בין השיקולים הרלוונטיים. על כל פנים, אותה – – – <קריאה:> מה זה השיקולים הרלוונטיים? <שר הפנים גדעון סער:> השיקולים הרלוונטיים זה – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> זו מילת הקסם. מילת הקסם. <שר הפנים גדעון סער:> מה מילת קסם? <עפו אגבאריה (חד"ש):> מאחורי ה"רלוונטי" זה עולם ומלואו. <שר הפנים גדעון סער:> יש, אתה יודע, חיים בעולם שאין בו ערכים מוחלטים אלא יש ערכים שהם תמיד יחסיים, ואתה צריך לאזן בין הערכים השונים ובין הזכויות השונות. אבל בהחלט, כשיש מקרים הומניטריים, הגישה – אין לי כאן הנתונים ההשוואתיים, אבל אני יכול להעיד, לפחות על הבקשות שאני דנתי בהן בהתאם להמלצות של הוועדה המייעצת בשנת 2013 – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת עליזה בראשי. עליזה בראשי. <שר הפנים גדעון סער:> – – אנחנו משתדלים לנקוט אמת מידה שעולה בקנה אחד עם הערכים שלנו – – <היו"ר יצחק וקנין:> במקום שתעזרי לי שם, את גורמת למהומות. <שר הפנים גדעון סער:> – – ועם ההבנה שלנו את מציאות החיים של המבקשים. כל זה בוודאי לא עולה בקנה אחד עם התיאורים הדמוניים של חברי הכנסת מסיעות האופוזיציה, ודאי מסיעות השמאל – מאחר שאין בעניין הזה גישה הומוגנית בין סיעות האופוזיציה – אשר מייד בחרו בכל לקסיקון המילים שהם רגילים להשתמש בו לגבי כל הצעת חוק ממשלתית שהם מתנגדים לה. היא מייד גזענית, היא מייד חשוכה, היא מייד כתם בספר החוקים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין הרתעה, אין הרתעה על החוק. <שר הפנים גדעון סער:> הרי אפשר לעשות "העתק והדבק" לכל נאום שלכם לכל חוק כמעט. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לדייק את החוק. <שר הפנים גדעון סער:> וכמובן, הדברים האלה הם מופרכים, אין להם אחיזה במציאות. <זהבה גלאון (מרצ):> אין להם אחיזה במציאות? <שר הפנים גדעון סער:> למרבה הצער גם אין להם אחיזה במציאות, גברתי, וגם הציבור בישראל, העם בישראל חושב שהתפיסות שלכם הן תפיסות הזויות, מנותקות מהמציאות שבתוכה אנחנו חיים. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה מדבר בשם הציבור? מי שם אותך לדבר בשם הציבור? <שר הפנים גדעון סער:> מי ששם אותנו זה אזרחי ישראל, אשר בחרו בנו לנהל את ענייני המדינה ושלחו אתכם לספסלים האלה – – <זהבה גלאון (מרצ):> ככה לא – – – <שר הפנים גדעון סער:> – – מתוך זה שהסכימו עם הדרך שלנו ודחו את הדרך שלכם. זה מי ששם אותנו. אף-על-פי-כן, אתם אף פעם לא מסוגלים להפנים את העובדה הזאת, ותמיד אתם מדברים בשם הצדק והמוסר, ומטיפים מוסר. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – יש צדק. <שר הפנים גדעון סער:> חברת הכנסת זועבי, את לא הצלחת לשכנע את תושבי העיר נצרת שאת יכולה לעלות לסיבוב השני בבחירות לראשות העיר נצרת. <חנין זועבי (בל"ד):> נכון, זה ייקח עוד כמה זמן. <שר הפנים גדעון סער:> אז בואי, עד שתשכנעי פה את הכנסת בעמדות שלך, כנראה הדרך עוד יותר ארוכה. <חנין זועבי (בל"ד):> זה קטנוני, אבל בכל מקרה – – – <שר הפנים גדעון סער:> אני לא חושב שזה קטנוני, אני חושב שתושבי העיר נצרת הצביעו בצורה – – – <חנין זועבי (בל"ד):> זה קטנוני מאוד – – – זה לא מכובד, גם, וזה לא יזיז לי. <שר הפנים גדעון סער:> הם בוודאי הכירו את פעילותך. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת חנין זועבי. <חנין זועבי (בל"ד):> מה עם אלפי משפחות, מה עם אלפי משפחות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לאפשר לשר לסיים את דבריו. <חנין זועבי (בל"ד):> הם כבר שנים – – – <שר הפנים גדעון סער:> אדוני היושב-ראש, יש לנו אחריות לביטחון אזרחי מדינת ישראל. בשל העובדה שהדבר הזה היה בעבר פרוץ ואיחודי משפחות לא הביאו בחשבון את המציאות המורכבת הייחודית שבתוכה אנחנו חיים עם שכנינו – והיא מציאות אשר יש בה מרכיבים של סכסוך לאומי ושל אלימות – ישראלים שילמו בחייהם. הדברים האלה הוצגו גם בפני ועדות הכנסת על-ידי נציגי שירות הביטחון הכללי, ואנחנו לא יכולים להתייחס ברצינות למי שמבקש שנגזור גזירה שווה בין תושבי עזה, וגם לא מדינות אויב אחרות, אגב, לבין, נגיד, אזרחים בריטים או שבדים. זה לא אותו דבר. כל אזרח בר-דעת יודע שזה לא אותו דבר. התובנה הזאת עדיין לא חלחלה אליכם, זה בסדר. אתם רשאים להמשיך לאחוז בכל אותן תפיסות אשר לא קשורות למציאות חיינו, ואנחנו נמשיך ליישם את האחריות שהטילו עלינו אזרחי ישראל. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הפנים, השר גדעון סער. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק). רבותי, מי שבעד – הוא בעד אישור הצו. מי שנגד – הוא מתנגד לאישור הצו. צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשע"ד–2014 – רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד אישור הצו – 42 נגד – 15 נמנעים – אין צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 42 בעד, 15 מתנגדים. אם כן, רבותי, צו האזרחות והכניסה (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק) לישראל אושר. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 43), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/864),] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 43), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. תציג את החוק שרת המשפטים, השרה ציפי לבני. רבותי, לחוק זה הוצמדה הצעת חוק של חברת הכנסת מרב מיכאלי לקריאה טרומית. ברגע שהחוק יוצמד, שני החוקים יידונו בקריאה ראשונה. גברתי השרה. <שרת המשפטים ציפי לבני:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 43), שיזם משרדי, מבקשת לתקן את חוק ההוצאה לפועל ולבטל את האפשרות להטיל מאסר בהליכי הוצאה לפועל, פרט למאסר בשל חוב מזונות. אמצעי המאסר הוא אמצעי חריג לגביית חוב אזרחי. במסגרת בדיקה שנערכה במהלך שלוש השנים האחרונות ברשות האכיפה והגבייה נמצא כי למרות קיומה של הוראת שעה המונעת את האפשרות להטיל מאסרים, שיעורי הגבייה דווקא עלו. בנוסף, ישנו קושי לבודד את החייבים בעלי היכולת המשתמטים מתשלום חובותיהם, מתוך קבוצת החייבים שאינם משלמים את חובותיהם, וקיים חשש שמי שעלול להיאסר זה דווקא מי שלא יכול לשלם ולא מי שלא רוצה לשלם. הטלת מאסר על מי שלא יכול לשלם היא בעיני מחיר מאוד כבד בתמורה לתועלת שתצמח מקיומם של כלל המאסרים. לכן החלטתי לבטל את האפשרות לנקוט מאסר כלפי חייבים שאינם חייבים במזונות, ששם ברוב המקרים הסיטואציה אחרת לגמרי. אבל משהובא לדיוני, על מנת שלא לפגוע בזוכים – כי אני כן מאמינה שבצד השני לא תמיד נמצא העשיר, מול זה שאין לו, אלא הרבה פעמים מי שחייבים לו ולא יכול לגבות את חובו נמצא בעצם מול שוקת שבורה, מפני שלא ניתנים לו כלים – מוצעים בהצעת החוק כלים נוספים שישמשו את רשות האכיפה והגבייה בגביית חוב. בהצעת החוק מוצע להגדיל את מקורות המידע לגבי נכסי החייב ואת הדרכים לאתר אותם. מוצע לנהל מרשם של חייבים בעלי יכולת שמשתמטים מתשלום חובותיהם – מין סוג של רשימה שחורה כזאת – כי מידע על חייב שמשתמט בהחלט יכול לעזור לאלה שאמורים להלוות לו או שאמורים לבוא אתו בקשר משפטי, והם יוכלו להימנע מכך. יצוין שהצעת החוק קובעת שהרישום יבוצע רק לאחר שיתקיימו תנאים שמפורטים בחוק, על מנת שלא לפגוע בפרטיות של החייב. נוכח האמור לעיל ולאור העקרונות שנקבעו, הממשלה תומכת בהצעת החוק של מרב. חברת הכנסת מיכאלי, אני מוכרחה לומר, שוחחה אתי על הנושא לדעתי כבר ביומה הראשון של הכנסת, ביקשה את התייחסותי, הביעה את דאגתה מהמצב, ובסופו של דבר יוצא שהצעת החוק הפרטית תצורף לממשלתית וביחד נעשה את השינוי הנדרש, ולכן הממשלה תומכת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשרת המשפטים, השרה ציפי לבני. יש דובר אחד שביקש להתייחס לחוק, חבר הכנסת ישראל אייכלר. ומייד אחרי כן תעלה מרב מיכאלי, שהחוק שלה הוצמד לחוק של הממשלה. חבר הכנסת אייכלר, שלוש דקות לרשותך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק עצמה היא הצעת חוק טובה, כי יש אנשים שאין להם אפשרות לעמוד בהתחייבויותיהם, וממצוקה מסוימת, שאי-אפשר, שהם לא יכולים להיעזר – ויש מספיק סנקציות לאנשים, יש למדינה ולאזרחים, להטיל עליו, ולא צריך להשתמש במאסר. משום מה אני לא מבין למה דווקא בחוק הגיוס הצביעו רוב חברי הכנסת שחייבות להיות סנקציות פליליות ולא הסתפקו בסנקציות כלכליות. יש מספיק סנקציות שהיו אמורות להינתן למי שרוצה ללמוד תורה – נניח שזאת עבירה בעידן 2014 – אבל למה היו צריכים דווקא סנקציות פליליות? ושר האוצר עמד על זה בתוקף, והבית היהודי נתן לזה יד, אף שהם אומרים שהם היו אנוסים על-פי הדיבור, על-פי ראש הממשלה, שבגד ושיקר לאנשי יהדות התורה וש"ס, ועשה מעשה נורא, שיירשם בהיסטוריה לדיראון עולם. זה לא יהיה כל כך מעשי, אבל הדבר הנורא ביותר שעשה ביבי נתניהו בשירותו של לפיד הוא שהוא יצר קרע נוראי, לא רק בין דתיים לחילונים, שזה גם טרגדיה נוראה של היישוב העברי בארץ-ישראל, שמוקף כל כך הרבה אויבים, ורק לפני דקה עשינו איזה צחוק למנוע חדירת מחבלים. בתקופה כזאת, שכל העולם סוער, יהודים בקייב נרדפים מפני שהם יהודים, ובכל מקום, פה במדינת ישראל, ליצור קרע כזה בין דתיים לחילונים זה אסון נורא. כפי שאנחנו רואים בבית-שמש, שהגיעו לדברים גזעניים שכאלה שכמוהם לא נשמע, עד כדי כך, להפריד ערים על בסיס אתני של חרדים וציונים. אבל הקרע בין דתיים לחרדים, זה קרע היסטורי, שיישאו באחריות לו המנהיגים של הבית היהודי, כאשר אנשים שבאים מאותן משפחות – למשל, השר אורבך, כמה שידוע לי, יש לו בני משפחה חרדים בקרבה ראשונה כמעט. הקרע שנוצר בין המשפחות, בין הילדים שלו לילדים של אחותו, זה דבר נורא ואיום שעשה החוק הנורא הזה. ולמה? כי צריך סנקציות פליליות, אי-אפשר בלי זה. ועכשיו אני רוצה לומר משהו לכלכלן הראשי שהתפטר ממשרד האוצר, כך לפי השמועות שהתפרסמו עכשיו, בגלל החוק של ביטול המע"מ. זו פעם ראשונה, אדוני היושב-ראש, שאני הסכמתי עם דברים של יאיר לפיד, ואני מקווה שזה לא יעזור לו; אני מניח שכשחבר כנסת חרדי משבח את דבריו, זה לא יעזור לו. הוא אמר שהסכנה הגדולה ביותר והצרה הגדולה ביותר של הממשל הישראלי זה שפקידים, נערי האוצר והאנשים הכי חשובים, או שופטים בבתי-משפט, לוקחים את מקומם של הנבחרים. בזה הוא צדק. אבל מה לעשות שגם כאשר אנשי האוצר מבינים שהדבר הזה לא טוב, הוא גם יוצא עם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> סליחה, אדוני היושב-ראש, אני באמצע המשפט. אני אשלים רק את המשפט. אני בעד מה שעשה שר האוצר שביטל את המע"מ על דירה ראשונה של זוגות צעירים, ואני בעד מה שהוא אמר נגד נערי האוצר ופקידיו, ושלא ייבהל מהכלכלן שהתפטר. ואני נגד שר האוצר שמפלה בין חרדים וערבים לבין אזרחים אחרים. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול מאסר חייבים), התשע"ד–2014> [הצעת חוק פ/2061/19; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> כאמור, רבותי, להצעת החוק הממשלתית הוצמדה הצעת חוק לקריאה טרומית של חברת הכנסת מרב מיכאלי, שתעלה ותנמק את זה. מייד אחרי ההצבעות אנחנו נצמיד את שני החוקים לקריאה ראשונה. שלוש דקות, חמש דקות? שלוש. <מרב מיכאלי (העבודה):> שלוש זה ממש מספיק. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> שלוש דקות. <מרב מיכאלי (העבודה):> חברי וחברותי חברות הכנסת, מדובר ביום חג ומועד שבו הכנסת מבטלת סופית את הדבר הלא-חוקתי, הלא-מוסרי ולא-יעיל הזה, שנקרא מאסר חייבים בהוצאה לפועל. אנחנו אחת הדמוקרטיות, שלא לומר בעצם הדמוקרטיה היחידה והאחרונה, שבה עוד היה מאסר חייבים. אז אני שמחה שאנחנו מצטרפות למשפחת הדמוקרטיות שכבר אין בהן מאסר על הפרת חוזה או על חוב אזרחי. אני רוצה לקרוא לכן ולכם מתוך בג"ץ פר"ח, שהוא הבג"ץ המפורסם שהתחיל לסמן את המהלך הזה, שלקח הרבה יותר מדי שנים להשלים אותו, אם תשאלו אותי, אבל הוא אומר ככה: "מטרתם של הליכי ההוצאה לפועל היא לממש את פסק-דינו של בית-המשפט על-ידי ירידה לנכסי החייב ולא על-ידי ירידה לחייו של החייב. אשר על כן, והדבר אינו שנוי במחלוקת, כאשר ברור שלחייב אין היכולת והאמצעים לשלם את החוב, אין אוסרין אותו על אי-תשלום החוב. שהרי מאסר בנסיבות כאלה אינו משמש כאמצעי כפייה לתשלום החוב, אלא כענישה על אי-תשלום החוב, וכזאת לא ייעשה במערכת משפטנו". עוד אמר הבג"ץ ההוא: "מתוך מכלול החירויות שאנו מצווים על שמירתן, ההגנה הראשית והראשונית היא זכותו של היחיד הבודד וה'אפור', שהרבים, לעתים קרובות, אדישים כלפיו, והוא נשכח במאבקו, שלא תישלל חירותו ושלא ייפגע חופשו". <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> לא כתבתי, משום מה. אני אבדוק לך מה שם השופט. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> או השופטת. <מרב מיכאלי (העבודה):> או השופטת. אבל צריך לומר, היחיד הבודד ה"אפור", צריך להגיד, חברות וחברים – היום ההוצאה לפועל במדינת ישראל היא במידה רבה החצר האחורית המוזנחת שלנו, וככל שיש רבות ורבים בהוצאה לפועל – 3 מיליון תיקים, למעלה מ-3 מיליון תיקים פתוחים – עדיין רבות ורבים מדי מאתנו בוחרות ובוחרים להסתכל the other way, מה שנקרא, לצד השני, להתעלם, ולהפקיר את אלה שאין להם, במצוקתם. אנחנו עושות צעד גדול היום בדרך החוצה. הדבר הבא יצטרך להיות, למצוא דרך להשיג הפטר מהוצאה לפועל, כדי שתהיה לאנשים ולנשים היכולת לצאת ממעגל העוני, משום שצריך לזכור שלכל אחת צריכה להישמר הזכות לצאת ממעגל העוני. אני רוצה להודות רק לסיום לפרופסור רון חריס, דיקן בית-הספר למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, שהפנה את תשומת לבי לכך שצריך לטפל במאסר החייבים בהוצאה לפועל ממש ביום לפני ההשבעה שלי לכנסת; לפרופסור, חבר הכנסת לשעבר, מנחם בן-ששון, שהיה הראשון להעביר את הוראת השעה שמבטלת את מאסר חייבים – בכנסת השמונה-עשרה? השבע-עשרה? מי סופרת? – לשופטת מיכל אגמון-גונן, שתמכה ואף הגיעה לכנסת להסביר את העניין בכנס שערכנו, וכמובן לכן ולכם, חברותי וחברי חברות הכנסת, ש-77 מכן ומכם, לא פחות מ-77, התגייסו וחתמו על החוק הזה שאנחנו מעבירות ומעבירים כאן היום בקריאה טרומית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. אם כן, רבותי, אנחנו מצביעים, ראשית, על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 43) בקריאה ראשונה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 43), התשע"ד–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 40 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה. הצעת החוק תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. רבותי, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול מאסר חייבים), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת מרב מיכאלי וקבוצת חברי כנסת, בקריאה טרומית, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 40 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול מאסר חייבים), התשע"ד–2014, לדיון מוקדם בוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 40 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת חוק זו הוצמדה כאמור להצעה הקודמת, שעברה גם היא בקריאה ראשונה. זאת עברה בקריאה טרומית. הצעת החוק תוצמד ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנת הצעות החוק לקריאה השנייה והשלישית. <הצעת חוק התאמת יצירות, ביצועים ושידורים לאנשים עם מוגבלות (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014> [מס' מ/823; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 6887; הצעת חוק פ/641/19; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' 7129; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק התאמת יצירות, ביצועים ושידורים לאנשים עם מוגבלות (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אין הסתייגויות. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, להצעת חוק זו אין הסתייגויות ואין רשות דיבור. אם כן, מייד כשהוא מסיים אנחנו עוברים להצבעה. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, השר שמיר – שעובד קשה, אני רואה, מול האייפד שלו – השר אורבך, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק התאמת יצירות, ביצועים ושידורים לאנשים עם מוגבלות (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014. מטרת ההצעה להגביר את נגישותן של יצירות לאנשים עם מוגבלויות, ובכך לאפשר להם לקחת חלק פעיל ושוויוני בחברה – אילן היקר, אליך. הצעת החוק שבפנינו החלה דרכה בכנסת הקודמת כהצעת חוק פרטית של חבר הכנסת אילן גילאון. בהמשך הדרך הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק ממשלתית בנושא, והצעות החוק מוזגו להצעה אחת. חוק זכות יוצרים, התשס"ח–2007, קובע כי לבעל זכות היוצרים יש זכות בלעדית לעשות ביצירה פעולה הכוללת, בין היתר, את העתקתה, פרסומה לציבור, ביצוע פומבי שלה ועוד. משמעות זכות זו היא קבלת הסכמת בעל הזכות לפעולה כנגד תשלום תמלוגים. עם זאת, החוק מונה כמה שימושים המותרים ביצירה, הניתנים לעשייה אף בלא רשות של בעל זכות היוצרים ולעתים אף בלא תשלום תמורה, המהווים חריגים לזכות היוצרים. במאמר מוסגר אציין כי יצירה מוגדרת בחוק זכות יוצרים באופן רחב, והיא כוללת, בין היתר, יצירה אדריכלית, אמנותית, ספרותית, קולנועית, פיסול וצילום. עשיית פעולה ביצירה לצורך הנגשתה לאנשים עם מוגבלות, ככל שאינה נכנסת לגדרי השימוש המותר לפי החוק, עלולה להיחשב לפגיעה בזכויות היוצרים ביצירה. כך, למשל, הדפסה של ספר בכתב ברייל או הקלטתו כקובץ שמע. בהצעת החוק נקבע מפורשות כי הנגשת יצירות לאנשים עם מוגבלות, בהתאם לכללים שנקבעו בהצעה, תהא שימוש מותר ביצירה, אף אם היא לא נכנסת לאחת מההגנות הקיימות היום בחוק. על מנת לאזן בין זכויותיו של בעל זכות היוצרים לבין המטרות החשובות האמורות נקבעו, בין היתר, כמה הגבלות על ביצוע ההתאמות. בהתאם להצעת החוק, כפי שהונחה, מבצע ההתאמה יכול להיות רק אחד מאלה: מלכ"ר, שעיקר פעילותו נוגעת לאנשים עם מוגבלות ואדם עם מוגבלות, אך ורק. במהלך דיוני הוועדה החלטנו אבל להוסיף גם את משרדי הממשלה, מוסדות החינוך וגופים החייבים בהנגשה על-פי דין. עוד נקבע כי הפעולה ביצירה תתאפשר רק כאשר לא ניתן להשיג בתנאים סבירים עותק של היצירה המותאמת, והיא תיעשה רק במידה הנדרשת לשם ההנגשה. כמו כן, נקבעו התנאים להעברת עותק של היצירה המותאמת. לצד דיני זכות היוצרים מוכרות בדין זכויות הנלוות אליה, זכויות המבצעים והמשדרים. מדובר בזכויות בעלות תכליות דומות, ובהתחשב בכך מוצע לקבוע הסדר מקביל אשר ייצור חריג לזכויות המבצעים והמשדרים לצורך הנגשה לאנשים עם מוגבלויות. בין הפעולות המותרות ניתן למנות טביעה – שימור – של ביצוע, כגון הקלטה של הקראת יצירה ספרותית, וכן הכנת עותק של טביעה, כגון במקרה של הוספת תרגום לשפת הסימנים בתחתית המסך. חברי וחברות הכנסת, אין צריך להכביר מילים בדבר החשיבות שבהצעת חוק זו. קבלת הצעת החוק תביא לשיפור משמעותי בנגישותן של יצירות שונות, כגון ספרים, כתבי עת ועוד, לקבוצה רחבה של אנשים עם מוגבלויות. הצעת החוק תגביר את חופש המידע וחופש הביטוי של אנשים עם מוגבלויות ותאפשר להם לרכוש ידע, והיא מהווה צעד נוסף של החברה הישראלית לקידום הצרכים של אנשים עם מוגבלויות ולקידום ערך השוויון. אנחנו מדברים בעיקר כמובן על אנשים עם מוגבלויות ראייה. אני רוצה להודות לך, חבר הכנסת אילן גילאון, אשר הצעת החוק שלך היא שהתניעה את המערכת הממשלתית והובילה בסופו של יום להבשלת החוק ולאישורו בוועדת הכלכלה של הכנסת. ולסיום, אני מבקש להודות לצוות הייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה בראשותה של עורכת-דין אתי בנדלר, המשנה ליועץ המשפטי לכנסת, ולעורכת-דין אביטל סומפולינסקי, שפעלו בנושא; למנהלת ועדת הכלכלה לאה ורון; לרכזת הוועדה עידית חנוכה; לדקלה טקו וכוכי שבתאי ולדובר הוועדה ליאור רותם. אדוני היושב-ראש, אני קורא לכם אפוא לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אבישי ברוורמן, יושב-ראש ועדת הכלכלה. כאמור, רבותי, להצעת חוק זו אין הסתייגויות ואין בקשות רשות דיבור. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה, רבותי, בקריאה שנייה. הצעת חוק התאמת יצירות, ביצועים ושידורים לאנשים עם מוגבלות (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014. רבותי, הצבעה בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד סעיפים 1–2 – 32 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 32 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 17 בעד החוק – 32 נגד – אין נמנעים – אין חוק התאמת יצירות, ביצועים ושידורים לאנשים עם מוגבלות (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 32 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת אילן גילאון, יוזם ההצעה, מבקש לברך את כל אלה שהשתתפו ועזרו בהעברת החוק בקריאה שלישית. תודה. רמקול בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> תודה, אנחנו יודעים לדבר גם ב"בלומפילד" בלי מיקרופון. אין לנו בעיה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, ברכות לעצמנו, לכולנו. תודה לכל חברות וחברי הכנסת אשר קיבלו הצעת חוק חשובה. כמובן, תודתי לוועדת הכלכלה בראשותו של חברי הטוב אבישי ברוורמן, ולאתי בנדלר וללאה ורון. <קריאה:> – – – <אילן גילאון (מרצ):> אני לא מתבלבל בין עיסאווי פריג' לאבישי ברוורמן. אין לי בעיה, אני יודע לזהות. אני רק רוצה לציין שהחוק הזה מאפשר נגישות טובה יותר לעוד 200,000 אנשים המוגבלים בקריאה מסיבות של ראייה, מסיבות של קוצר ראייה, מסיבות של דיסלקציה וכמובן מסיבות אחרות. בהזדמנות הזאת אנחנו מצטרפים לכמה מדינות שאתם מכירים, כמו ארצות-הברית, אוסטרליה, אנגליה, מדינות בסדר גמור, ואני חושב שזה לכבוד למדינת ישראל. אני רוצה להודות לצוות שהלך אתי לאורך כל הדרך, משום שהצעת החוק הזאת התגבשה בשתי כנסות שונות ורצופות. לכן צוות הלשכה שלי שעבד על החוק – קסם רוזנבלט, ונגה גולדפינגר, וגידי ספיר ותומר רזניק וליאור פינקל; למשרד המשפטים על אימוץ הצעת החוק – לעוואר ונעמה; לספרייה לעיוורים; לארגון "בזכות" ולכל הארגונים, המשפחות והאנשים שמנגישים את עצמם ואת עיקר חוויית החיים כל יום. תודה רבה לכולכם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. <הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014> [מס' מ/768; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ז, עמ' 2402; הצעת חוק פ/1627/19; "דברי הכנסת", חוב' ה', עמ' 5580; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים, רבותי, להצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. זוהי הצעת חוק ממשלתית. איפה חבר הכנסת מיקי רוזנטל? אה, אתה פה. הייתה הצעה של חבר הכנסת מיקי רוזנטל בדיוק בנושא, והיא מוזגה עם הצעת החוק הממשלתית. אני הולך להציג אותה כהצעה ממוזגת. מטרת הצעת חוק זו היא בראש ובראשונה להגן על החקלאים ולחזק את כוח המיקוח שלהם. הדבר נדרש לאור העובדה כי החקלאים הם החוליה החלשה ביותר בשרשרת הייצור והשיווק של התוצרת החקלאית, וזאת הן בשל המאפיינים הייחודיים של תוצרתם – חיי מדף קצרים במיוחד ורגישות גבוהה לפגעי מזג האוויר, והן בשל ריבוי המגדלים בענף החקלאות. בד בבד, הצעת החוק מגשימה מטרה נוספת, לא פחות חשובה, והיא המלחמה בבעיית יוקר המחיה בתחום המזון, שכן גידולים חקלאיים הם מצרכי מזון חיוניים ובסיסיים שהביקוש להם קשיח והם אף משמשים כחומרי גלם בתעשיית המזון. באופן זה הצעת החוק מהווה השלמה להצעת החוק לעידוד התחרות בענף המזון, שתאושר במליאה, כפי שאני מצפה, עוד הלילה, ואני צופה כי שני חוקים אלו מביאים בשורה לצרכן, כך שנתחיל לראות ירידת מחירים בענף המזון, אני מקווה במהרה בימינו. חוק ההגבלים העסקיים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אבישי, אתה יכול ללכת לסוף. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> חוק ההגבלים העסקיים – איציק, אני עושה את מלאכתי למען שר ההיסטוריה – חוק ההגבלים העסקיים אוסר על אדם להיות צד להסדר כובל, דהיינו הסדר העלול להגביל, למנוע או להפחית את התחרות. קידום התחרות הוא אינטרס בעל חשיבות רבה, אך עם זאת קיימים אינטרסים נוספים הראויים להגנה, ועל כן מונה החוק שורה של הסדרים שלא ייחשבו כהסדרים כובלים כאשר אחד מסוגי ההסדרים האלה הוא הסדרים כובלים. הסדרים כובלים הם הסדרים שמונעים תחרות בתחום החקלאי: בין חקלאים לבין עצמם, בין משווקים בסיטונות לבין עצמם ובין חקלאים למשווקים בסיטונות, בכל הקשור לגידול ולשיווק תוצרת חקלאית מתוצרת מקומית. פטור זה הוא למעשה הפטור היחידי בחוק כיום אשר מתייחס לסקטור ספציפי. מקורו של הפטור מאיסור על הסדרים כובלים, דהיינו שאפשר למנוע תחרות בתחום החקלאי באופן היסטורי, הוא הרצון לעודד את החקלאות. מטרה ראויה, מטרה ישראלית, מטרה ציונית. רציונל זה קיים גם היום, אך במהלך השנים שבין חקיקתו של פטור זה ועד היום חלו תמורות ושינויים, והבולט בהם הוא הפיכתם של ארגוני השיווק מגופים אשר הוקמו על מנת לחזק את החקלאים לארגונים שאינם מייצגים את המגדלים, וכפועל יוצא יש להם אינטרסים שונים, ולעתים אף הפוכים. העובדה כי ארגוני השיווק ממשיכים ליהנות מהפטור על אף השינוי באופיים מובילה לעיוות בשלושה מישורים שונים: ראשית, ארגוני השיווק מנצלים את ההגנה שמעניק להם החוק להגדיל את כוחם תוך החלשת החקלאים והקטנת כוח המיקוח שלהם; שנית, הפטור מאפשר לארגוני השיווק לנצל אותו על מנת לקבוע מחירים גבוהים יותר עבור התוצרת החקלאית, תוך פגיעה באינטרס של הצרכנים; שלישית, מכיוון שזהו כאמור הפטור היחידי המתייחס לסקטור ספציפי – זה רק בחקלאות – הרי שהחוק בנוסחו הנוכחי מעניק למשווקים הסיטונאיים של תוצרת חקלאית העדפה לעומת משווקים במגזרים אחרים. לאור מצב עניינים זה, מובן מדוע פטור הכולל את כל משווקי התוצרת החקלאית איננו מקובל בעולם. בשל כל האמור, הצעת החוק מבקשת לבטל את יכולתם של משווקים סיטונאיים לקיים הסדרים כובלים המגבילים תחרות בינם לבין עצמם. התיקון המוצע קובע שלושה סוגים של הסדרים כובלים שימשיכו לחסות תחת הפטור: הראשון, הסדר שכל הצדדים לו הם המגדלים של כל התוצרת החקלאית שאליה נוגע ההסדר; השני, הסדר שכל הצדדים לו הם מגדלים של תוצרת חקלאית מהסוג שאליו נוגע ההסדר, ובלבד שאם אחד המגדלים הוא גם משווק סיטונאי, מרבית התוצרת שהוא משווק היא מגידולו שלו; והשלישי, הסדר שיווק סיטונאי בין המגדלים לרוכש ביחס לתוצרת שהם גידלו. במקור, הצעת החוק הממשלתית לא אפשרה למגדל שגם משווק תוצרת של מגדלים אחרים להיות צד להסדר כובל ביחס לתוצרת של המגדלים האחרים. בעת הדיונים בוועדה החלטנו להרחיב את הפטור ביחס למגדל שהוא גם משווק סיטונאי, כל עוד אותו מגדל משווק בעיקר את תוצרתו שלו. לעומת זאת, כאשר אדם משווק בעיקר תוצרת של אחרים או תוצרת חקלאית מסוג שהוא אינו מגדל, הוא אינו שונה – ואני חוזר, הוא אינו שונה – מכל משווק סיטונאי אחר, ולא ראוי שהוא ייהנה מתחולת הפטור. נוסף על כך, הצעת החוק קובעת הגדרה ל"מגדל" ול"תאגיד מגדלים" אשר עליהם יחול הפטור. בהקשר זה חשוב להדגיש כי על-פי ההצעה, השקעה הונית בתאגיד של מי שאינו מגדל אינה פוסלת תאגיד מלהיחשב "תאגיד מגדלים" וליהנות מהפטור הסטטוטורי, כל עוד נשמרים התנאים הקבועים בהצעת החוק להגדרת "תאגיד מגדלים". בנוסף, גם לגבי הסדר שנחשב הסדר כובל, יוכלו חקלאים להגיש בקשות פטור, ובעניין זה החליטה הוועדה לקצר את מועד מתן החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים בבקשות פטור, ביחס להסדר כובל שמגדל הוא צד לו ושעניינו בגידול או בשיווק תוצרת חקלאית, מ-90 יום הקבועים בחוק, ל-60 יום, שכן ביחס לעונה חקלאית 90 יום הם תקופה ארוכה מדי. על-פי ההצעה, מועד תחילת החוק הוא שנה מיום פרסומו. כאמור, אחת ממטרות הצעת חוק זו היא עידוד החקלאות, בין השאר על-ידי חיזוק כוחם של המגדלים הקטנים. על מנת להשיג מטרה זו וכמהלך משלים להצעת החוק המונחת בפניכם, הסכים משרד האוצר, לפי בקשתי, בשיתוף פעולה עם משרד החקלאות, להעמיד סכום של 10 מיליון שקלים לתקופה של שנתיים לטובת הגדלת התמריץ של החקלאים הקטנים להתאגד – חבר הכנסת קלפה, אתה הלוא אמון על הנושאים האלה – וזאת מתוך הבנה כי ההתאגדות אומנם עשויה להגדיל את כוח המיקוח של המגדלים הקטנים אך עלולה להיות כרוכה בעלויות כספיות של מיתוג, שיווק, התארגנות, הפצה ועלויות אחרות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השר שמיר, והצטרף שר הכלכלה נפתלי בנט, למעלה מ-15 שנה נעשו ניסיונות לצמצם פטור זה כך שיחול רק על המגדלים, ועל-ידי כך להקטין את העיוותים בכלכלה הישראלית בכלל ובתחום המזון בפרט, שיוצר פטור הכולל גם את המשווקים הסיטונאיים. כאמור, הצעת חוק זו תמנע קרטלים בלתי מוצדקים על גבו של החקלאי הקטן, על גבו של הצרכן, ותסייע בכך הן לעידוד החקלאות והן למלחמה ביוקר המחיה. רבותי, היו לנו דיונים רבים באולם, מחוץ לאולם, והגענו לפשרה שגם מחזקת את החקלאים אבל גם דואגת לצרכנים, וסיימנו פרשה של 15 שנה. אני מבקש להודות לשותפים המקצועיים שליוו את עבודת הוועדה ואפשרו את הבאת המסכת ארוכת השנים הזאת לסיומה. ראשית, לממונה על רשות ההגבלים העסקיים, פרופסור דיויד גילה, ולצוותו, שפעלו כה רבות בנושא; כמו כן, לנציגי משרד האוצר, ובראשם סגן הממונה על התקציבים אודי אדירי, לאלון מסר ומעיין נשר, ולנציגי משרד החקלאות אורי צוק בר וד"ר תניב רופא. כמובן, תודה רבה מיוחדת אני חב לחבר הכנסת מיקי רוזנטל, לא רק על ההצעה – על המסירות, על ההשקעה שלו, וכן נוסף על זה לחבר הכנסת עמר בר-לב, לחבר הכנסת זבולון קלפה וצוותיהם שהתגייסו למשימה בכל לבם. אני מבקש להודות מקרב לב לצוות המקצועי והמסור של ועדת הכלכלה שעמל רבות על הצעת החוק שמונחת לפניכם; צוות הייעוץ המשפטי בראשות אתי בנדלר, המשנָה ליועץ המשפטי לכנסת, ועורכת-דין אביגל כספי, שפעלו כה רבות בנושא. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה לאה ורון; לרכזות הוועדה עידית חנוכה, דקלה טקו וכוכי שבתאי ולדובר הוועדה ליאור רותם; לצוות עוזרי: מרב, איתמר ונעמה. להצעת החוק הזאת הוגשה הסתייגות מטעם חברת הכנסת גילה גמליאל – אני רוצה להודות לשר בנט, לשר שמיר ולצוות עוזריהם. להצעת החוק הוגשה הסתייגות מטעם חברת הכנסת גילה גמליאל, ולפיה הצעת החוק לא תחול על הסדר שעניינו בשיווק סיטונאי של תוצרת חקלאית אשר צד לו – לרבות אדם הקשור אליו – משווק יותר ממחצית מהתוצרת החקלאית מאותו סוג בישראל. גיבוש הצעת החוק חייב פשרות שונות, ולכן סעיף זה, שהיה מונח לפני הוועדה, נמחק בהסכמת חברי הוועדה ונציגי הממונה על ההגבלים העסקיים ומשרד האוצר. בנסיבות אלה נראה לי שראוי לדחות את ההסתייגות – אולי אפילו חברת הכנסת גמליאל לא מסתייגת – ולקבל את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שהסכימה עליו הוועדה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אבישי היקר, יושב-ראש הוועדה. חברת הכנסת גמליאל לא נמצאת פה, לכן אני לא מתייחס להסתייגות. השר בנט, אני מבין שאתה רוצה להתייחס להסתייגות, אף שאני לא מעלה אותה כי גילה לא פה. גילה איננה, אז אני לא מתייחס להסתייגות ולא מביא אותה להצבעה. אתה בכל זאת רוצה להתייחס? בבקשה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אה, אוקיי, לא להסתייגות. אם אתה רוצה לדבר, כבוד השר, זה לפני ההצבעה. בבקשה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יוקר המחיה כרוך בהרבה חורים בכיס, אין "זבנג וגמרנו", ומי שחושב שיש "זבנג וגמרנו" טועה. יש הרבה הרבה בעיות קטנות, ובמצטבר הן יוצרות את חוסר התחרות. השם הזה של ביטול הפטור החקלאי בחוק ההגבלים העסקיים הוא מילים מאוד גדולות למשהו נורא פשוט: לא יהיו יותר תיאומים בין ארגוני מתווכים חקלאיים, והמשמעות היא ירידת מחירים בתחום החקלאי. אני קודם כול רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אבישי ברוורמן, שעשה עבודה יוצאת מן הכלל בדבר הזה ועמד מול לחצים בלתי רגילים. אני רוצה להודות לשר יאיר שמיר, שגם לו יש תפיסה כוללת וממלכתית ולא סקטוריאלית. אני רוצה להודות לשר האוצר יאיר לפיד. <אלעזר שטרן (התנועה):> – – – תפיסה ממלכתית – – – <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אני רוצה להודות לחבר הכנסת זבולון קלפה, שעבד כדי לייצג גם את האינטרסים של עם ישראל אבל גם את של המגדלים הפשוטים, וברגע האמת סייע להעביר חוק מאוזן וטוב. רוצה גם להודות לדיויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים. זו היסטוריה, תבינו, 20 שנה מנסים להעביר את החוק הזה, ובכל פעם הלובי מגיע ומפיל את זה. 20 שנה מנסים לבטל את האפשרות – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> איך זה עבר עכשיו? <שר הכלכלה נפתלי בנט:> זה דבר מדהים, זה אחד הדברים היפים בממשלה הזאת, שאנחנו מצליחים להתכנס ולהתגבר על מחלוקות ולעשות את הדבר הנכון, ואת זה עשינו. המשמעות היא שעד היום הארגונים, המתווכים, יכלו לעשות כל הסדר שהם רצו בלי לבקש אישור מהממונה על ההגבלים, ובחסות של הדבר הזה נוצרו לנו תאגידים ריכוזיים של ירקות ופירות, משחטות עוף, משחטות בשר ועוד. לא עוד: שינוי החוק ימשיך להגן על החקלאי והמגדל הקטן, אבל יחייב את התאגידים הגדולים לקבל אישור של הממונה על ההגבלים העסקיים כדי לייצר את ההסדרים האלה. אף אחד לא חסין בפני חוק ההגבלים העסקיים, ואנחנו לא נעצור, נלך לעוד כיס של יוקר המחיה ועוד כיס של יוקר המחיה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, כבוד השר. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על החוק בקריאה שנייה. הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014, בקריאה שנייה – נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 18 בעד סעיפים 1–4 – 32 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 32 בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים מייד להצבעה בקריאה שלישית; כנוסח הוועדה כמובן. נא להצביע. הצבעה מס' 19 בעד החוק – 32 נגד – אין נמנעים – אין חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 32 בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 14), התשע"ד, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים. אנחנו נזמין את חבר הכנסת מיקי רוזנטל, שהצמיד הצעה להצעת החוק הזאת, לומר דברי ברכה, ונעבור מייד לחוק הבא. בבקשה, חבר הכנסת רוזנטל. <מיקי רוזנטל (העבודה):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ברכות לך, השר בנט, על העברת החוק, רק – הגזמת קצת בלקיחת הקרדיט, בוא נספר מה היה באמת. באמת 15 שנה ממשלות ישראל לא מצליחות להעביר את החוק הזה, ולמען האמת, באוצר ביקשו ממני שאני אגיש הצעת חוק דומה, אולי זה יסייע. אז אני באמת חושב שזה ראוי מאוד שאנחנו משלבים ידיים במאמץ משותף להוריד את יוקר המחיה, אבל לומר שזה מעשה ידיה של הממשלה, החוק הזה, זה מרחיק לכת. חברי ויושב-ראש ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן ואנוכי נפגשנו כ-60 פגישות עם חקלאים, טרחנו ועמלנו, אני לא זוכר שראינו אותך בפגישות האלה. אבל אתה יודע מה? זה לא נורא, קח קרדיט. אתה יודע, יש משפט של רוזוולט – – <קריאה:> של טרומן. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – של טרומן, שמופיע באתר של חבר הכנסת עפר שלח, שאומר ככה: אתה לא יודע לאיזה הישגים אפשר להגיע אם אין ריב על הקרדיט. אז אנחנו לא נריב. באמת לא נריב. אני חושב שזה חוק חשוב; אזרחי ישראל ישלמו פחות על העוף שלהם ועל הירקות והפירות שלהם, ובא לציון גואל. תודה רבה לידידי פרופסור ברוורמן, יושב-ראש הוועדה, שטרח, עמל, ובחוכמה רבה הביא את החוק המורכב והמסובך הזה לידי סיום; ללאה ורון, מנהלת הוועדה, לאתי בנדלר, היועצת המשפטית לוועדה, כמובן לדיויד גילה, הממונה על הרשות להגבלים עסקיים, ולצוות שלו, לאלון מסר מאגף התקציבים, לעמר בר-לב ידידי, שגם שהוא עזר ותיווך, לחבר הכנסת קלפה, שעזר ותיווך, כמובן לכל החקלאים שעזרו, לא לאלה שניסו להפריע, שהם עסקני חקלאות ולא ממש חקלאים, ובסוף, לצמד עוזרי הנאמנים, החביבים והחכמים, נדב יסוד ואסף גולדפרב דויטש. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה לחבר הכנסת רוזנטל, ומברוכ על החוק. <קריאה:> מי עשה את זה, האופוזיציה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אמרתי "מברוכ" על החוק. <קריאה:> חשבתי שמסרתם את הקרדיט לאופוזיציה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נתתי את הקרדיט למיקי רוזנטל, לא? זה לא מה – – – אז אני מברך גם את הממשלה על החוק. <הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 15), התשע"ד–2014> [מס' מ/702; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' 5352; חוב' י"ז, עמ' 8268; הכנסת ה-18, מושב רביעי, חוב' ל"ד, עמ' 30153; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 15), התשע"ד–2014, קריאה שנייה ושלישית. יעלה יושב-ראש ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן להציג את החוק. בבקשה, אדוני. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, אני מתכבד להציג בפניכם עוד הצעת חוק לגבי ההגבלים העסקיים. אני רק רוצה להגיד לכם, אנחנו מעבירים כמה חוקים היום, גם חוק המזון, שבעצם מטיל מעמסה ואחריות אדירה על פרופסור דיויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים. לכן חלק מהדברים, גם בהצעת חוק המזון, שנדבר עליה יותר מאוחר, הוספנו לו משאבים, אבל, בין השאר, ההצעה הנוכחית הזאת נותנת את האפשרות לעשות כל מיני מחקרים, כי בסופו של דבר העוצמה של מערכת הבקרה והאכיפה הכירורגית והסלקטיבית היא עוצמתו של הממונה והכוח הניתן בידיו. לכן, זה בעצם ההצעה הספציפית הזאת, לגבי מחקרים. הצעת החוק הוגשה בכנסת השמונה-עשרה כסעיף בהצעת חוק לשינוי חברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה), שפוצל ממנו. הכנסת התשע-עשרה החילה על הצעת חוק זו דין רציפות. הצעת החוק מסמיכה את הממונה על ההגבלים העסקיים לערוך בדיקות יזומות בענייני תחרות בשווקים השונים, ביוזמתו או לבקשת שר או גוף ממשלתי, תוך שימוש במקצועיות ובידע הקיימים ברשות ההגבלים העסקיים. בדיקות אלה יאפשרו בחינה של התחרות בשווקים השונים ושל ההשפעות והתוצאות של שינויים מבניים ורפורמות שבוצעו בהם. הממונה יהיה רשאי להעביר את מסקנותיו המנומקות והמלצותיו לשר האוצר ולשר שנושא הבדיקה בתחום אחריותו. ככל שמדובר בענף שהסדרתו לפי דין היא בתחום אחריות גוף אחר, כגון תאגידים סטטוטוריים או יחידות סמך ממשלתיות, יהיה אפשר להעביר את המסקנות גם למי שעומד בראש אותו גוף. בשם עקרון הפומביות והשקיפות נקבע כי הממונה יפרסם את מסקנות בדיקותיו באתר האינטרנט של רשות ההגבלים העסקיים ובכל דרך אחרת שימצא לנכון. ראוי לציין כי הסמכת הממונה לערוך בדיקות כאמור גוררת ממילא אפשרות שימוש בסמכות אחרת של הממונה, המעוגנת כבר היום בחוק, לחייב כל אדם, לפי דרישתו של הממונה, למסור לו ידיעות, מסמכים, פנקסים ושאר תעודות שלדעת הממונה יש בהן כדי להבטיח או להקל את ביצועו של חוק זה. הפרת חובה זו עלולה להביא להטלת עיצום כספי על המפר. כזכור, הכנסת תקבל היום בקריאה שנייה ושלישית, עוד הלילה, את חוק קידום התחרות בשוק המזון, התשע"ד–2014, ותיקון נוסף שאישרנו כרגע לגבי ההגבלים העסקיים, פטור למשווקים החקלאיים, העוסק בצמצום הפטור החקלאי הקבוע היום בחוק לקיים הסדרים כובלים בינם ובין עצמם. מאחר שהחוקים האמורים קובעים שינויים מבניים מרחיקי לכת, חשוב דווקא בעת הזאת – ואני יודע, חבר הכנסת ריבלין, שאתה ישבת אתנו, וזה היה הדבר המרכזי – להעניק לממונה סמכויות מחקר ובדיקה שיאפשרו לו לנתח את השפעתם בפועל ולבדוק אם אכן משיגים הם את המטרה. רבותי, אנחנו נכנסים לעולם חדש, אמר את זה השר בנט; העוצמה של הממונה והשימוש שלו בכלים – כי אני מאמין לא בעודף רגולציה, אבל אם הם בפיקוח, כאשר פוגעים בתחרות צריך להשתמש בנבוט גדול, למען יראו וייראו. בשביל זה צריך גם מידע וגם כוח-אדם. לסיום, אני מבקש להודות לצוות המקצועי והמסור של ועדת הכלכלה, שעמל רבות על הצעת החוק שמונחת לפניכם. אני רק רוצה לציין שלגבי חלק מהחוקים אני שומע לפעמים ביקורת. אני שומע את זה משרים, לעתים. אני רק רוצה לציין שכל החוקים שקיבלנו, קיבלנו אותם אחרי ששרים דחו והתווכחו. הצוות המקצועי, ועדת הכלכלה, עם חברי הכנסת האחראיים והמצוינים שלה, באמת עבדו יום ולילה כדי שכל הדברים יהיו במועדם, ולא יהיה שום עיכוב שתלוי בנו, ולכן בדרך כלל העיכובים באים ממקומות אחרים. לכן אני רוצה להודות לאתי בנדלר ולאביטל סומפולינסקי, המשנה ליועץ המשפטי ועורכת-הדין שפעלו בנושא. כמובן, לאחת והיחידה, מנהלת הוועדה לאה ורון, לרכזות עידית חנוכה, דקלה טקו וכוכי שבתאי, ולדובר המסור ליאור רותם. לצוות עוזרי, מרב דוד, איתמר אסף ונעמה אסרף, וכמובן, לכל מי שעשה במלאכה, מכל המשרדים, לעוזריו של השר בנט ולכל האחרים. חברי וחברות הכנסת, להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לכם לקבל אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני יושב-ראש הוועדה. מאחר שאין בקשות דיבור ואין הסתייגויות אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 15) – בקריאה שנייה. ההצבעה החלה. אני מבקש להצביע. הצבעה מס' 20 בעד סעיף 1 – 24 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 24 בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים, נוכח אחד. ההצעה עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים ללא דיחוי להצבעה על החוק בקריאה שלישית. אני מבקש להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 21 בעד החוק – 24 נגד – אין נמנעים – אין חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 15), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 24 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, נוכח אחד. אני קובע כי חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 15), התשע"ד–2014, עבר בקריאה שנייה ובקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים. <הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014> [מס' מ/847; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 8495; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה. להצעת חוק זו יש לא מעט דוברים. <דב חנין (חד"ש):> רשימת דוברים יש? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רשימת דוברים יש, כן. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא להעלות. יש, תסתכלו במסך. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> טוב, אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מתנצל שאני צרוד מאוד, אז גם אנסה לקצר בגלל זה. לממשלת ישראל יש שני כללים שקובעים את המסגרת הפיסקלית: תקרה לגירעון המותר, ומצד שני הגבלה על הגידול בהוצאות התקציביות. שני הכללים האלה מאפשרים להוציא לפועל מדיניות פיסקלית ארוכת-טווח באופן שמאזן את ההכנסות ממסים, הוצאות הממשלה והפער שביניהן, שזה החוב. הצעת החוק שמובאת בפניכם באה לשנות את מה שנקבע בתחילה – שהגידול בהוצאות הממשלה בשנת 2015 – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הואילו לשמור קצת על השקט שם מסביב. תודה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> – – – הגידול יהיה 4%. הצעת החוק באה לשנות ולומר שהגידול יהיה 2.66%, 2.65%. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא בטוח. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> זו הצעת החוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זו התחזית. כי לפי המקדם ושיעור הגידול זה מותנה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> טוב. עכשיו, מדוע בא השינוי? שתי סיבות לשינוי. סיבה ראשונה – שהיעד של 4% שנקבע התבסס על נוסחה שמביאה בחשבון אחורה עשר שנים את הצמיחה, את ממוצע הצמיחה שהייתה, והיא הייתה באמת 4.6%; צמיחה יפה וגבוהה. אבל אנחנו כבר יודעים שהצמיחה שתהיה השנה ובשנה הבאה תהיה לצערנו הרבה יותר קטנה. ולכן – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> עם הגז זה כבר – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> לא, רחוק מזה. ולכן – הלוואי שזה יהיה 3% עם הגז. <אבישי ברוורמן (העבודה):> לא, באמת, כשאתה מנכה את הגז – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז תיקחו את הערבים והחרדים והצמיחה תגדל. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> ולכן זה יהיה מעשה חלם או בת-יענה להשתמש בנוסחה שמביאה בחשבון 4.5% גידול או צמיחה, כשאנחנו יודעים בפועל שזה לא יהיה, כי אם נעשה את זה כך, נהיה בבעיה. זו סיבה אחת. <אראל מרגלית (העבודה):> וקודם כול, אנחנו לא יודעים אם זה יהיה או לא יהיה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> התחזיות אומרות, ושווה להסתכל עליהן. הלוואי שהיינו יכולים להגיד שהשנה או בשנה הבאה יהיו 4.5% צמיחה. <אראל מרגלית (העבודה):> בסדר, אז בוא נקשור את זה לצמיחה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אבל אנחנו – – – <אראל מרגלית (העבודה):> אנחנו מנתקים את זה לגמרי מהצמיחה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> לא, אם תקשור את זה לצמיחה תקבל את אותה תוצאה. בשנים קודמות – – <אראל מרגלית (העבודה):> למה? למה? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> – – קשרו את זה, וקיבלת – תסתכל על הגרף, יש לנו אותו פה. <אראל מרגלית (העבודה):> לא. מפני שקשרת את זה לצמיחה קודם, קיבלת – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> לא, לשנה הזאת. אבל בשנים קודמות, כשהצמיחה הייתה נמוכה יותר, קיבלנו גם כן 2.66%. סיבה שנייה היא, שאם גידול ההוצאה במשרדי הממשלה יהיה 4% – ו-1% בגדול, בעיגול, זה כמיליארד שקל, פירוש הדבר ש-4% זה 12 מיליארד – אנחנו נלך להגדיל את תקציב המדינה ב-12 מיליארד. כדי להגדיל ב-12 מיליארד אתה צריך לקבל הרבה מאוד הכנסות, ולא תהיה ברירה אלא להעלות את המסים, אחרי שהגבייה – בתקווה שהגבייה תהיה יפה וטובה, עדיין נצטרך להעלות את המסים, אולי להעלות גם את המע"מ, ולגזור גזירות קשות על הציבור. משתי הסיבות האלה באה ההצעה ואומרת שאנחנו נגדיל את ההוצאה של התקציב רק ב-2.66%. פירוש הדבר שאנחנו מקצצים כ-4 מיליארד שקל בגידול. 4 מיליארד השקל האלה יעשו את שני הדברים: א. הסכום יהיה הרבה יותר ריאלי ולא נגיע לפערים; ב. יש תקווה טובה שלסכום הזה גבייה טובה יותר תספיק ולא יהיה צורך בהטלת מסים נוספים או מע"מ. ולכן ההצעה הזאת נראית כהצעה טובה. <אראל מרגלית (העבודה):> ניסן, אתה יודע, מילא על יאיר לפיד מצליחים לעבוד, אבל עליך? לא, באמת. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אראל. <אראל מרגלית (העבודה):> לא, באמת, באמת. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אראל, עברנו את זה הרי בוועדה, ודיברנו, ושמענו, וזה בסדר גמור. <אראל מרגלית (העבודה):> דיברנו בוועדה, והכעס עכשיו עולה למליאה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> זה בסדר גמור. <אראל מרגלית (העבודה):> מהוועדה למליאה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> לא לא, וזה בסדר. <אראל מרגלית (העבודה):> אתה מדבר על 4, 5, 6, 7 מיליארד שקל, אתה מכפיל את זה בעשר שנים – אתה מדבר על 80 מיליארד שקל, שזה היה הרזרבה של הממשלה הזאת לעשות כל תוכנית; א. כדי לטפל בפערים בחינוך; ב. כדי לטפל בצמיחה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> על מה אתה מדבר כרגע? <אראל מרגלית (העבודה):> ג. לקחת ולתת כסף כדי להעסיק חרדים. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> על מה בדיוק דיברת? <אראל מרגלית (העבודה):> ואתם לוקחים את הכסף הזה, שזה הרזרבה היחידה שאתה היה אפשר להוביל מדיניות אחרת – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אני קצת – – – <אראל מרגלית (העבודה):> – – ואתם עושים את זה על סמך אמירה חסרת שחר, שלא קשורה לצמיחה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אראל, אני חושב שאתה – – – <אראל מרגלית (העבודה):> ואני מתפלא עליך. אתה חולה היום בגלל רשות השידור? אתה תהיה הרבה יותר חולה בגלל מה שאתם עושים, עם מה שאתם מקצצים בבריאות. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אוקיי. זו כבר רשות הדיבור שלו בהסתייגויות, נכון? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה נותן לו. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> טוב, אתה הרי יודע שהממשלה הזאת, בתקציב הקודם לחינוך בלבד הוסיפה כ-8.5 מיליארד. אז בוא נהיה קצת – איך אומרים? צנועים וענווים, ולא נדבר גבוהה-גבוהה. <אראל מרגלית (העבודה):> מה גבוהה-גבוהה? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> ובעצם – הממשלה הזאת שאתה תוקף אותה עשתה. <אראל מרגלית (העבודה):> אנחנו מדברים על כסף, לא גבוהה-גבוהה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> בכל אופן – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בוא ניתן לו לסיים. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> – – מה שאני רק אומר – – – <איציק שמולי (העבודה):> ניסן. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> תנו לי רק עוד הבהרה אחת. <איציק שמולי (העבודה):> אני מבקש בקשה אחת, במיוחד אליך כיושב-ראש ועדת הכספים. כשעושים את זה אחרים זה בסדר, אבל כשאתם באים למליאה ואתם מדברים על גידול בתקציב – אנחנו לא כאלה חכמים כמו הקואליציה, אבל דברו אתנו על מה שמעבר לטייס האוטומטי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> טוב. אז מה שאני – – – <נחמן שי (העבודה):> מי זו הקואליציה? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> רק שנייה. מה שאני רוצה עוד לומר, שמדובר – – – <אראל מרגלית (העבודה):> גם תדברו אתנו כשיש שר. אין שר ליד שולחן הממשלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לתת לו לסיים. תודה רבה. <מיכל בירן (העבודה):> אין שר. <אראל מרגלית (העבודה):> איפה השר ליד שולחן הממשלה? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אני כבר רציתי לסיים, רבותי. <נחמן שי (העבודה):> אתה יכול לדבר, ניסן. אין שר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מבקש מהקואליציה להביא לפה שר, כי אנחנו נפסיק את הדיון אם לא ייכנס שר. אז בבקשה. אני נותן לזה דקה. אתה יכול להמשיך לדבר. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> טוב. <קריאה:> – – – <נחמן שי (העבודה):> לא, יש בחוק המשילות מעט שרים. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> רק שנייה. מה שאני רוצה רק להדגיש הוא שלפעמים אנשים קצת טועים וחושבים שבגידול בהוצאה הכוונה שאת האחוז הזה מוסיפים כאילו לכל משרד ומשרד, וזה לא כך. אנחנו מדברים על סך הכול של התקציב, שמגדילים אותו או ב-4% או ב-2.66%. אחר כך יתחיל דיון איך התקציב הזה, שגדל או באחוז הזה או באחוז הזה – ולפי ההצעה ב-2.66% – איך הוא יתחלק על המשרדים. כדי להעלות את הנושא הזה היו לי כמה שיחות עם האוצר, ואכן אמרתי להם שאני לא מוכן שהקיצוץ – לא הקיצוץ, הגידול הקטן יותר יהיה על חשבון משרדי הרווחה, כלומר משרד הרווחה ומשרד הבריאות, ולפחות – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> דקה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שלא יתחייבו. לא רצו להתחייב. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אני אמרתי שהתחייבו? אמרתי שיש לנו הבנה, וזה יהיה תלוי בנו. זה יהיה תלוי בנו, הרי אנחנו נצטרך לאשר את זה, ואנחנו נבדוק שאכן במשרדים האלו אפשרו גידול בהוצאה לא כ-2.66% אלא קרוב יותר ל-4%. ומשרד אחר או משרדים אחרים – בהם אני חושב שגם אתם מסכימים שאפשר לתת להם פחות מ-4% גידול. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – וזה ייפול. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אוקיי. אני פונה, אני מבקש מחברי, גם בקואליציה ואפילו באופוזיציה, אחרי שייאמרו דברי ההסתייגות, להצטרף לנושא הזה, כדי שאפשר יהיה להתחיל להכין בזמן את תקציב 2015 וכדי שנוכל לקבל את התקציב בזמן כדי שנוכל לבדוק אותו. <מיקי רוזנטל (העבודה):> – – – תקציב רע, העיקר שיהיה תקציב. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> לא, א. זה יותר טוב. אתה יודע, מערכת חוקים, מערכת משפטית, גם אם היא גרועה, היא יותר טובה מחוסר מערכת. תודה לך, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים. יש גם שרה באולם, השרה לבני, אז זה בסדר. נעבור לרשימת הדוברים. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת מיכל בירן, סיעת העבודה. יש לך חמש דקות, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת סתיו שפיר, חבר הכנסת אראל מרגלית וחבר הכנסת איתן כבל. <מיכל בירן (העבודה):> אדוני יושב-ראש הישיבה, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת כספים, אתה יודע שאני מעריכה אותך מאוד, אבל דיברת שטויות. אסביר למה. <נחמן שי (העבודה):> היא לא התכוונה. זה ביטוי לא פרלמנטרי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה סותר, שני הדברים. <מיכל בירן (העבודה):> החלק הכי מופרך בכל הטיעונים שלך הוא טענתך שיש סיבה הגיונית לשינוי של כלל ההוצאה, וזה הכשל הלוגי הבסיסי, ותכף אסביר את זה. בואו נדבר דבר ראשון על כל הכלכלנים שמתנגדים לכלל הזה. ושוב, אני – מי אני? מה זה? אבל מה דעתכם על פרופסור אביה ספיבק, פרופסור לאה אחדות, פרופסור מישל סטרבצ'ינסקי, ד"ר נילי מארק, פרופסור אריה ארנון, ד"ר רובי נתנזון, ד"ר שרבל שוקייר, פרופסור נסים כהן, פרופסור ירון זליכה, פרופסור יוסי זעירא, פרופסור אבי בן-בסט, פרופסור מומי דהן, פרופסור ערן ישיב – מה דעתכם על כל האנשים האלה, שמבינים דבר או שניים בכלכלה, ומתנגדים כולם לשינוי בכלל ההוצאה? עכשיו אני רוצה להתייחס לכמה מיתוסים מופרכים שנאמרים בהקשר של שינוי כלל ההוצאה. דבר ראשון – גם התייחסת לזה, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי – שאם לא נשנה את כלל ההוצאה נצטרך להעלות מסים. יש פה עניין פשוט של הבנת הנקרא מבית-ספר יסודי. זה רק כלל שאומר מה המקסימום שאפשר להוציא. הממשלה ריבונית להחליט – באישור הכנסת כמובן – כמה היא תוציא בתקציב. למה להוסיף מעצור במקום שהוא לא נדרש בו? עדיין האחריות והשיקול: האם אנחנו רוצים להעלות מסים, האם אנחנו לא רוצים להעלות מסים, אל מול הקיצוצים – תחליט הממשלה, תחליט הכנסת. לשים את המעצור הזה מלכתחילה זה בלתי רציונלי. דבר שני – מיתוס מופרך שני שהתייחסת אליו הוא שצריך לשנות את זה מכיוון שאנחנו משערים שקצב הצמיחה בשנים הבאות יהיה אטי יותר. דבר ראשון, האם יש לך כדור בדולח? אני לא ראיתי פה כזה באולם. אני גם אומרת: בסדר, יש איזו חרדה. דבר ראשון, לא סתם עשו מקדם של ממוצע צמיחה של עשר שנים, לא איזו שנה כזאת חריגה. אבל תגיד: אלה היו עשר השנים הטובות, לפנינו עשר השנים הרעות – בסדר. תעשו אפילו ממוצע של צפי הצמיחה יחד עם ממוצע הצמיחה שהיה. אבל בסופו של דבר ההיגיון אומר שקצב הצמיחה של תקציב מדינה צריך להיות הקצב של הגידול הדמוגרפי כפול קצב הצמיחה הממוצע של המשק. ואתם רוצים עוד להיות אחראיים? הכנסתם מקדם ריסון רגרסיבי שמטרתו לקחת את החוב להיות יותר דומה לשיעור החוב–תוצר הרצוי. בסדר, אבל להוציא את כל הצמיחה? נגיד שאתם צודקים. שר האוצר יאיר לפיד כל הזמן אומר: יהיה כאן טוב יותר. מה, הוא טועה? ואם יהיה כאן טוב יותר, לפי הכלל הזה לא תוכלו להכניס שקל אחד למדינת הרווחה, לרווחה, לבריאות, לחינוך. כלומר יכול להיות שתהיה פה צמיחה מטורפת, המשק יצמח, אנשים יתעשרו פה, אבל לאזרחי מדינת ישראל בגלל הכלל הזה לא תוכלו לתת אפילו שקל אחד. עוד דבר מעניין, לגבי השרירותיות. כשדיברתי כאן בפעם הקודמת דיברתי על זה שמקדם הריסון שהכנסתם, במקום הנוסחה הקודמת, שהיה בה מקדם ריסון של יחס חוב–תוצר של 60% – רצוי, כפי שממליץ ה-OECD – בנוסחה החדשה יש 50%. עמד מולי סגן שר האוצר, שגם אותו אני מכבדת, חבר הכנסת מיקי לוי, ואמר לי: 50%? איפה את חיה? את לא מבינה בכלל כלכלה. זה יחס חוב–תוצר מופרך. ואמרתי לו: חבר הכנסת מיקי לוי, אתה גם טועה וגם צודק: אתה צודק בזה שזה מופרך; אתה טועה בזה שלא ראית שזה מה שמופיע בנוסחה שלך. מיקי היה ממש רציני, הוא הוטרד ממה שאמרתי. הוא הלך לברר עם כלכלני האוצר וחזר אלי עם תשובה שאמרה – ופה אני מפנה אליך, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי – אמרה שקר כלשהו. הוא הסביר לי: כן, 50% זה לא באמת הגיוני. פשוט, אם שמים את זה ומחלקים את זה, יוצא בדיוק היחס שבו אנחנו רוצים להקטין את תקציב המדינה. כשיש נוסחה, יש בה חלקים הגיוניים, לא חלקים שרירותיים שאנשים ממציאים כדי שהתקציב, כדי שהמציאות תתאים למה שהם רוצים. ועוד טיעון חשוב: אומרים שהשינוי הזה יתרום ליציבות במשק. כשעושים חמישה שינויים בעשר שנים זה לא תורם ליציבות במשק. אני לא מאמינה שאתם תעמדו בכלל הזה; אתם לא מאמינים שתעמדו בכלל הזה. יקרה בדיוק מה שקרה בתקציב הקודם; תגידו: אוי, אוי, טעינו קצת בחישובים. נעשה פה קופסה חוץ-תקציבית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <מיכל בירן (העבודה):> זה בדיוק מה שקרה בתקציב הקודם – יש מלחמה, יש בעיה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. <מיכל בירן (העבודה):> בקיצור ולסיום, אין כמעט מדינה בעולם שיש בה כללים כאלה. מהמעט שיש, הכללים שלהן לא כל כך משוגעים ורגרסיביים כמו הכלל שלנו. ולסיום, יש לכם גם כלל הגירעון. גירעון לפחות אומר: הפער בין הכנסות להוצאות. אם ההכנסות שלך לא גדלות, ברור שאתה לא יכול להוציא; אתה צריך להיות אחראי. אבל כלל ההוצאה לא קשור לזה בכלל; הוא לא מדבר על הכנסות, הוא מדבר רק על הוצאות. הוא לא הגיוני. וכל חברי הכנסת שלא נוכחים כאן, וזה משעמם אותם – כשהקיצוצים האלה שבין 4 ל-10 מיליארד ש"ח רק בשנה הבאה – וזה יהיה קיצוץ ריבית דריבית שיתגלגל משנה לשנה – כשיתחילו לקרוא לזה קיצוץ בסבסוד למעונות-יום, קיצוץ בקצבאות ילדים, קיצוץ במערכת החינוך, קיצוץ במערכת הבריאות, אז תגידו: אוי, זה הכול התחבא מאחורי הנוסחה המשעממת הזאת? תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחברת הכנסת מיכל בירן. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. אני גם מברך אותך, חברת הכנסת שפיר. שמעתי ששר האוצר אימץ את החוק שלך להגנה על השכירות. אני מברך אותך על כך. <סתיו שפיר (העבודה):> זה שלנו, חבר הכנסת חיליק בר. שר האוצר, מסתבר, אכן אימץ את החוק שלנו להגנה על שוכרי הדירות, אבל סגנו של שר האוצר, כפי שנודע לנו היום בבוקר, לא מכיר את החוק. <מיקי רוזנטל (העבודה):> הוא הכחיש את זה הבוקר. <סתיו שפיר (העבודה):> לנוכח התפטרויותיהם הרבות כל כך – נורא קשה לספור – של אנשי האוצר, נראה שבאמת משרד האוצר לא יודע איפה הידיים ואיפה הרגליים, ובטח ובטח לא יודע איפה הראש. הדבר הזה – אני אומרת לך, חיליק, כאזרחית ולא רק כחברת הכנסת – הדבר הזה אותי מאוד מאוד מפחיד, ואני באמת רוצה לתת פה כמה דוגמאות. הסיפור שאנחנו דנים בו עכשיו, אנחנו מדברים על נוסחה שהשתנתה בעשור האחרון – שוב, מי כבר יכול לספור כמה פעמים; נוסחה שאין בינה לבין מתמטיקה או חשבון בכלל שום קשר, ובינה לבין המציאות גם אין הרבה קשר. בואו נחזור עוד קצת אחורה ונחשוב על מה דנו פה רק לפני כמה חודשים. לפני פחות משנה סיפרו לנו שיש גירעון נוראי, מטורף, גירעון שהולך להביא לחורבן גדול של מדינת ישראל, חלילה, אם לא נטפל בו. ואז, בספטמבר נאלצנו בוועדת הכספים, נתבקשנו להעביר העברות תקציביות של עודפים. התגלו עודפים בתקציב, העברות תקציביות של עודפים בסך 17 מיליארד שקלים, עודפים שאפשר להעביר ולגלגל משנה לשנה. היום בוועדת הכספים נאלצנו להצביע על עוד חוברת כזאת, לכל המעוניין להסתכל, ובה יותר מ-11 מיליארד שקלים, גם הם בעודפים. חלק מהעודפים התגלו דווקא בתוך משרד האוצר. 370 מיליון שקלים משרד האוצר ביקש להעביר בתוך עצמו בגלל התחייבויות קודמות. אני יודעת שזה נשמע נורא משעמם, חברי חברי או חברות הכנסת, אבל אני מייד שאלתי מה הן אותן התחייבויות קודמות שהאוצר נדרש להעביר והתחייב בגינן, ועל כן צריך להעביר עכשיו, מה שגרם לו לשמור בתוך הקופה שלו, כקופת סתר כזאת, קופה סודית קטנה, 370 מיליון שקלים. לא יושבים פה נציגים או שר הרווחה, הממונה על הוועדה למלחמה בעוני. אני בטוחה שהוועדה למלחמה בעוני הייתה יכולה להיעזר ב-370 מיליון השקלים האלה. בטח גם משרד השיכון יכול היה להיעזר בזה לסיוע לזכאים בשכר דירה, ועוד ועוד. אבל משרד האוצר יושב מולנו בוועדת הכספים – יש פה כמה עדים מהוועדה שיכולים לחזק את עמדתי – ואומר שהוא לא ממש יודע איפה הכסף הזה, ומנסה להסביר לנו מה היו ההתחייבויות הקודמות, ומצליח להסביר רק לגבי 10 מיליון. נשארו לנו 360 מיליון שקלים שאי-אפשר להסביר איפה הם נמצאים, לאיפה הם הולכים; על מה התחייבנו? איפה זה צריך להיות? זה רק חלק קטן, קטנצ'יק, מאותם עודפים שהתגלו בקופה. עודפים אדירים שיושבים שם בצד בזמן שהאוצר סיפר לנו שצריך לקצץ, שאין מה לעשות, אין ברירה – השירותים החברתיים הולכים לסבול, ומה לעשות, עכשיו כשתצטרכו לחכות יותר זמן בתור לרופא, ועכשיו, כשתצטרכו לחכות הרבה הרבה יותר זמן עד שתוכלו להרשות לעצמכם דירה – כנראה שנים, עשרות שנים, אם אי-פעם – כל הדברים האלה הם הכרחיים, כי אם אנחנו לא נטפל עכשיו בגירעון אנחנו נתפרק. אבל מה? במקום לטפל בגירעון הזה, שכבר לא ברור לי אם הוא קיים או לא קיים, משרד האוצר לוקח את הכספים, מחביא אותם בצד, לא מאפשר למשרדים בכלל לגעת בהם או להשתמש בהם, ומייצר פה איזו קופה דמיונית שכל מטרתה קיצוצים וגלגול של כספים ממקום למקום. עכשיו, חבר הכנסת סלומינסקי, יושב-ראש הוועדה, באמת, את ההעברה הספציפית הזו הצלחנו לעצור בזכות – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> ממש לא נכון מה שאת אומרת – – – <סתיו שפיר (העבודה):> – – – בזכות זה שהרוויזיה שלנו עברה ממש בטעות, לרוע – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> יש הבדל – – – תקציבי. <סתיו שפיר (העבודה):> תראו, חברי, אני יודעת שיש בינינו חילוקי דעות. אני יודעת גם שהשיטה הזו היא שיטה ישנה, או אפשר אפילו לומר שיש לה היסטוריה – אם לנסח את זה במילים נעימות יותר – היסטוריה ארוכה שבה יושבים ועוברים חברי כנסת בוועדה ורואים את הדבר הזה כדבר מובן מאליו, שכך ימשיך להיות. אבל, חברי, אזרחי ישראל לא מוכנים יותר שכספי המסים שלהם יעברו ככה ממקום למקום ללא ידיעתם. מה שקרה היום בוועדת חוקה, שם הופלה הצעת חוק שניסתה לקדם שרת המשפטים ציפי לבני, לחשיפת התקציב של החטיבה להתיישבות – אגב, בשבוע הבא בוועדת הכספים החטיבה להתיישבות הולכת לבקש מאתנו להצביע על העברה של 177 מיליון שקלים לטובתה. החטיבה להתיישבות, שמתביישת להראות לציבור מה קורה בתוך התקציב שלה, שהממשלה מאפשרת לה להסתיר את התקציבים שלה, באה אל הציבור הישראלי ומבקשת ממנו 177 מיליון שקלים? איזה מין חוצפה זאת? אתם רוצים את כספי הציבור הישראלי בכספי מסים, שהציבור עובד למענם כל כך הרבה זמן. מקדיש את חייו, משלם כל כך הרבה כסף במסים. אתם רוצים את הכסף הזה? בבקשה, תתכבדו ותספרו לציבור הישראלי מה אתם עושים עם הכסף הזה. אם אתם לא מסוגלים לספר, אם אתם לא יודעים, אם אתם מנסים להסתיר – אל תבקשו. זה לא עובד ככה. השיטה הזאת לא יכולה להימשך. אין לה סיכוי, כי בסופו של דבר הציבור היום הוא לא אותו ציבור שהיה פה לפני כמה שנים. הציבור של היום לא מוכן לראות את הנזילות הזו, שנעשית בכספים שהוא עובד לטובתם כל כך הרבה זמן. השיטה הזו לא הולכת להימשך. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת שפיר. חבר הכנסת אראל מרגלית הוא הדובר הבא. אחריו – חבר הכנסת איציק שמולי, חברת הכנסת מרב מיכאלי, וחבר הכנסת מיקי רוזנטל יחתום את הדיון מטעם סיעת העבודה. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <אראל מרגלית (העבודה):> יש מים בבקשה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש פה שירותי מתן מים לחברי הכנסת? אפשר מים לחבר הכנסת מרגלית? <אראל מרגלית (העבודה):> אני מפחד להקדים קנה לוושט. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה לא תשפוך אותם על עצמך, נכון? זה לא משהו פרובוקטיבי. <אראל מרגלית (העבודה):> רבותי, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בתחילתו של דיון דווקא ברגע די דרמטי מבחינת משרד האוצר והמדיניות הכלכלית של מדינת ישראל. אתם בטח ראיתם שהכלכלן הראשי של משרד האוצר התפטר מתפקידו לפני שעתיים בערך בגלל מחלוקת קשה של הדרג המקצועי עם השר ומפני שהוא הרגיש, ככלכלן ראשי במשרד האוצר, שאמור לגבות את המדיניות הכלכלית של האוצר, שהאוצר מלא בצעדים פופוליסטיים שהוא אמר שהם הצעדים המסוכנים ביותר. ולמה? כי צעדים פופוליסטיים יש להם התכונה שהם נראים ברגע הראשון כצעדים מיטיבים, אבל בעצם הם צעדים שמרעים מאוד את מצבו של העם. <אריה דרעי (ש"ס):> מה מבין הכלכלן הזה בכלכלה? יותר משר האוצר? באמת. <אראל מרגלית (העבודה):> הוא התפטר. תראה, שר האוצר מומחה בכלכלה. לדעתי, הוא עשה – מה זה היה? דוקטורט? לא. הוא מומחה. ובפעם הראשונה הלכו לראש הממשלה על מדיניות של דיור; הלך שר האוצר, הרשה לעצמו, בלי אף מקצוען מהמשרד. עכשיו, אני מכבד את שר האוצר יאיר לפיד כאדם, כאיש שבאמת עשה קריירה מפוארת, אבל אני שואל את עצמי – אדוני, קצת צניעות. קצת צניעות. אתה לא בא מהתחום הכלכלי, התחום הכלכלי הוא לא התחום שלך, אתה לא ניהלת מערכות כלכליות, אתה לא עסקת בתחזיות או בביצוע של דברים שהייתה בהם אחריות כלכלית. הקפיצה שלך לעמדה של השר הממונה על תקציב המדינה ועל האיתנות הפיננסית שלה היא תעוזה שקשה להסביר. בעיצומה של הסערה ובעיצומו של הכישלון בפתרון בעיית הדיור אתה ניגש ומקבל החלטה ללא גיבוי של אף אחד מהאנשים המקצועיים במשרד שלך? באמת, קצת צניעות. ועכשיו אני רוצה לבוא למקום שבו אני חושב שהיית צריך להתווכח עם הפקידים. פקידי האוצר הם כמו מנהלי החשבונות של החברה. מנהל חשבונות תמיד רוצה שלא תוציא יותר מדי, שלא תוציא יותר משאתה מכניס. זו האחריות שלו. זה לגיטימי. אבל מה עשו פה בכלל ההוצאה החדש? תראו, אנחנו מדברים פה על דברים טכניים, אבל אני נרעש כי אנחנו מדברים פה על היכולת לשרת את האזרח באשר הוא – מעמד הביניים ובטח אלה שנזקקים. לקחו 7 מיליארד שקל מהתקציב של 2015 במשיכת קולמוס של כלל ההוצאה החדש. ניסן סלומינסקי, חברי, אני מעריך אותך – 7 מיליארד שקל בריבית דריבית בעשר שנים. וכל זה למה? כי המטרה העליונה של האוצר היא לעמוד ביחס גירעון של 60% בשנת 2020, שזה לגיטימי, אבל לצורך זה תראו מה אתם מקריבים. ואמרו לנו את זה קרן המטבע הבין-לאומית: אתם מקריבים את השירותים החברתיים לאזרחים שלא משתתפים בצמיחה במדינת ישראל – הם אמרו לנו את זה בתוך ועדת הכספים – אנחנו חושבים שזה מוטעה ברמה הכלכלית. עזבו רגע את הערכיות החברתית. עזבו 50,000 משפחות מתחת לקו העוני רק השנה. ברמה הכלכלית. ואני אומר – למה? אתם מדברים על תעסוקה למגזר החרדי? אני אומר לכם משהו: על כל משרה שנפתחת יש עשרה קופצים. אבל מה? חברות – ואנחנו ראינו. אני הייתי מעורב בהכנסתן של 5,000 נשים חרדיות למעגל התעסוקה המתקדמת בישראל בשבע השנים האחרונות. אבל כל חברה – "מטריקס גלובל" בראש-העין, בקריית-ספר, בירושלים – בכל מקום היינו צריכים לתת סטיפנדיה להכשרה. זה מה שהחברה ביקשה. תיתן את הסטיפנדיה – אנחנו נקלוט. אותן נשים שנכנסו לפני חמש שנים – היום במקום 3,500 שקל, חלק מהן מרוויחות 15,000, 20,000. למה? כי הן כבר לא עושות את העבודה הבסיסית. הן כבר מפתחות את המוצר הבא. וכל מה שהיינו שולחים להודו, היום אנחנו עושים פה בארץ, ואנחנו היום עומדים בפני הזדמנות ענקית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסכם. <אראל מרגלית (העבודה):> אבל איך נוכל לתת הזדמנות למגזר כמו המגזר החרדי? או מחר, אם נרצה – את העובדה ש-36.6% מילדי ישראל מתחת לקו העוני ונרצה לטפל בזה באופן נקודתי עם ועדת אלאלוף או ועדה אחרת? רק מכספים שהם לא מקובעים בתוך משכורות במשרדים שונים. ואתם, אני מתפלא עליכם. לקחתם – וכמו שאמרה חברתי חברת הכנסת מיכל בירן: אף אחד לא אומר לכם שאתם חייבים להוציא את הכול, אבל הגבלתם את עצמכם בצורה כזאת, ששום יוזמה לאומית, שום הטבה לאומית – לא לסייבר, לא לחקלאות, לא למגזר החרדי, לא למגזר הערבי, לא לפערים בחינוך – אין יכולת לעשות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <אראל מרגלית (העבודה):> מי שחושב שהוא יודע שהצמיחה בישראל תהיה כל כך נמוכה, שהוא מקדים תרופה למכה, אז אני אומר לכם: מי שחוזה רעות יקבל רעות. מי שחולם רעות יקבל רעות. ואתם מנבאים רעות לאלה שאין להם, או אלה שרוצים הזדמנות במדינת ישראל, בכלל ההוצאה הרע החדש הזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת מרגלית. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. לאחר מכן – חברת הכנסת מרב מיכאלי. <איציק שמולי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי, חברותי, חברי הכנסת, אני חושב, בלי להתייחס עכשיו ולהעלות את הוויכוח על עניין המע"מ, ההצעה שעלתה אתמול, אבל אם להשוות את ההתנהלות, אני חושב שכן יש קו מקשר בין שני הדברים. העובדה שהיום קם סגן שר האוצר בבוקר והופתע, בריאיון ב"גלי צה"ל" – הוא פשוט לא ידע על ההצעה שאתמול הוציא משרד האוצר על אודות פיקוח על מחירי השכירות, והוא הכחיש בתוקף את קיומה של כוונה כזאת; זה מלמד על חוסר מקצועיות וחוסר אמינות של משרד האוצר. אני חושב שגם בצעד הזה, שאי-אפשר לנתק אותו מההקשר הכללי, אין מה לעשות, כי רק לפני שנה, קצת פחות משנה, היינו פה, דיברנו על התקציב, הפחידו את כולנו שאנחנו עומדים בפני קטסטרופה כלכלית, בור של 40 מיליארד, אתה זוכר? <יצחק כהן (ש"ס):> 52 מיליארד. בור. <איציק שמולי (העבודה):> 50, 46 מיליארד, יעד גירעון של 4.65%, ובסופו של דבר, אחרי כמה חודשים, הפלא ופלא, גילינו שיש כסף, אבל גילינו את זה אחרי שעבר התקציב האכזרי והקשה הזה. עכשיו, לפני שאני מגיע לטיעונים, שאת חלקם גם העלו חברי, אני בכלל רוצה להטיל ספק בעניין הזה, שמדינה מרגישה צורך להחיל על עצמה – אנחנו מדברים פה כל השבוע שעבר על משילות, לא? אז מה השיגעון הזה, שאנחנו רוצים להחיל על עצמנו נוסחה מתמטית, מלאכותית, שתקבע לעצמנו כמה אנחנו יכולים לגדול בכל שנה ושנה בתקציב. מה, אנחנו לא סומכים על הממשלה הבאה, על הכנסת הבאה? כמה ממשלות בעולם המערבי עושות את זה? יש ממשלות שבהחלט מסתכלות על הגידול בתוצר, וודאי שמעזות להגדיל את תקציביהן ביחס לנתון הזה, אבל אין הרבה מדינות בעולם המערבי שקובעות מראש, שנים מראש, את התקציב שלהן, או את מגבלת הגידול בתקציב שלהן, לפי נוסחה מתמטית פשטנית. ואם אחת מהמטרות, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, זה ליצור יותר אמינות לכלכלה, ויותר ודאות, הרי משנת 2005 הכללים האלה השתנו זו הפעם הרביעית, אני חושב, ובוודאי הדבר הזה לא משרת את העניין הזה. אבל הדבר החשוב שצריך להבין כאן, שבסופו של דבר, ככל שההוצאה האזרחית נשחקת, האי-שוויון גדל, כי אנחנו אומנם מדברים פה על משהו – הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, נשמע לאזרחי ישראל מאוד משעמם, מאוד משעמם, אבל בסופו של דבר יגיע הרגע שבו כל הבלוף הזה יתגלה, שבו תיאטרון האבסורד הזה, ששבוע אחר שבוע עולים לדוכן הזה שרי הממשלה וסגני שרים, סגן שר האוצר, וחברי כנסת, ומבשרים לנו על גידול בתקציב החינוך, וגידול בתקציב הרווחה, וגידול בתקציב התחבורה הציבורית, והבריאות, רק שהם לא מתייחסים לדבר הפעוט הזה, שנקרא טייס אוטומטי. למה נגעתי בהתחלה בעניין של ההתנהלות? כי אני רוצה להגיד לכם מה אמר שר האוצר רק לפני כמה חודשים בעניין הזה, ואולי זה הבסיס לכול, אולי העובדה שאנחנו מנסים להתוות פה מדיניות על בסיס עובדתי שהוא רעוע, זה המקור לכל הצרות שלנו. כה אמר שר האוצר, ואני מצטט: המגזר הממשלתי בארץ מתנפח ומתרחב בשיעורים מדהימים ובאופן הכי מואץ בעולם המערבי. ואני רוצה לתת לכם את הנתונים המדויקים: משקל ההוצאה האזרחית במדינת ישראל הוא 31% תוצר לעומת כ-45% תוצר בממוצע במדינות ה-OECD. ההוצאות למטרות חברתיות במדינת ישראל – גם מדד כזה יש ב-OECD – בישראל הוא 15% שמושקעים, לעומת 22% בממוצע במדינות ה-OECD. עכשיו, מובן שמול זה עומד הרצון להפחית את היחס חוב–תוצר, אז איפה מדינת ישראל מצטיינת מכל מדינות ה-OECD? כמובן ביכולת שלה להפחית את יחס החוב–תוצר שלה. בשעה שאנחנו מצליחים להפחית בשנים האחרונות באופן הכי חד, הכי חד, בשנים האחרונות, את החוב שלנו, וזה דבר טוב, אנחנו, בניגוד למה שעשו חלק במחאה החברתית ואוהבים לעשות גם חלק – לנסות לצייר את מפלגת העבודה כאילו היא רוצה שמחר בבוקר הממשלה תצא ותחלק כסף חינם לאנשים, אז לא, גם אנחנו בעד כלכלה אחראית – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. <איציק שמולי (העבודה):> – – אבל הוויכוח הזה, על הקצב שבו אתה מחזיר את החוב, לעומת – כדי לשמור על שפיות ועל נורמליות בכל מה שקשור לשירותים החברתיים, זה המפתח. אנחנו מדברים על איזון, לא על שחור ולבן. ומשפט אחרון, ברשותך, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת שמולי, לעומת מדינות ה-OECD האחרות תקציב הביטחון שלנו, מה נעשה, הוא יוצא דופן – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> מאה אחוז, מה זה קשור לכלל ההוצאה? <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לגבי העניין של החזר חובות, בהחלט יש היגיון במה שאתה אומר. <מרב מיכאלי (העבודה):> אבל, מר ריבלין, זה לא שייך לכלל ההוצאה, להפך. <איציק שמולי (העבודה):> אתה יודע, צריך להסתכל רק על מה שעשה כאן שר האוצר, שבתחילת הקדנציה – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> חברת הכנסת מיכאלי, בוועדת החוץ והביטחון, בתקציב, אנחנו נצטרך, להערכתי, כמה מיליארדים השנה להוסיף לתקציב הביטחון. השנה. השנה. <איציק שמולי (העבודה):> אני אסיים בזה שאומר – אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, אני אגיד לך מה מפריע לי במשפט: הרצון הזה לעלות לפה, לדוכן הזה, וכאילו תחת איזו כסות מדעית, מקצועית, מתמטית, יוצרים איזה – איך עמדת פה וניסית להסביר לנו את ההיגיון הכלכלי שמאחורי ההצעה – אין היגיון כלכלי. בסוף יש פה כוונה מאוד פשוטה, שאתה יכול להיות שותף לה ואתה יכול כמובן להתנגד לה. ההיגיון הזה אומר דבר פשוט: אנחנו צריכים, כממשלה, לעצור את הגידול, להקטין את הגידול בהוצאה האזרחית. זה הסיפור. כפי שהבאת את הנוסחה הזאת, מצאו איזה פרמטר יפה של הגידול באוכלוסייה, אז יכולנו להביא גם פרמטר אחר. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת שמולי. אני הבא בתור, אבל אני לא אוכל לדבר, ולכן – חברת הכנסת מיכאלי, בבקשה. חמש דקות. אחריה – חבר הכנסת מיקי רוזנטל. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. <מרב מיכאלי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי וחברות הכנסת, במהלך הקמפיין לבחירות האחרונות יצא לי להשתתף, כמו בוודאי לרבות ורבים מאתנו, ואתם כולכם מכירים את זה היטב, בפאנלים בכל מיני מקומות בארץ. הוזמנו נציגות ונציגים מכל המפלגות, היה קהל, נשאלנו שאלות, וכל אחד ואחת שטח את משנתו, משנתה, ואת האידיאולוגיה, ואת התוכניות, ואת המצעים, ואת ההתחייבויות, וכן הלאה וכן הלאה. ובכל פעם הייתי שומעת את נציגי יש עתיד, מפלגתו של שר האוצר; שמעתי אותם מתארים את האופן שבו המדינה, מדינת ישראל, התחילה לבגוד באזרחיות ובאזרחים ולא לקיים את החוזה הבסיסי שיש בין מדינה לבין האזרחיות והאזרחים שלה. שמעתי את אנשי יש עתיד מתארים כל פעם איך המדינה מוציאה פחות על רפואה, פחות על בריאות, פחות על חינוך, פחות על רווחה, ואיך הם הם שהולכים לשנות ולתקן את זה. והנה הם מגיעים, הדבר הראשון שהם עשו בתקציב הראשון זה באמת מופע האימים של הבור הגדול, הבור הגדול, הבור הגדול, וכמו שתיארתי כאן היום מוקדם יותר, היה לנו מופע קיצוץ קצבאות ילדות וילדים, פלוס העלאת מע"מ, דבר שבאמת היה מכה אנושה ביותר – שוב, במספרים, 90,000 נשים, גברים, ילדות, ילדים, שלפי הביטוח הלאומי ירדו מתחת לקו העוני בעקבות הקיצוץ הספציפי הזה. אבל הדבר המעניין הוא, כמובן, שגם כשהתברר שהבור איננו גדול כל כך, הקיצוץ הזה לא הוחזר. מר סלומינסקי, גם כשהתברר שבעצם השד אינו נורא כל כך ויש כסף מסוים, הקיצוץ בקצבאות הילדות והילדים – הפגיעה הקשה בחוזה הכי בסיסי עם האזרחיות והאזרחים הכי נזקקות ונזקקים – לא הוחזר. עכשיו אנחנו באותו מהלך, ואין לזה קשר, חברי חבר הכנסת רובי ריבלין, לתקציב הביטחון. זאת אומרת, כשעמד פה ראש הממשלה היום והכביר מילים על מצבה המוצלח והמהמם של הכלכלה הישראלית – אני אגיד לך מה מדאיג אותי: מדאיג אותי הפער ההולך וגדל בין מצבה המצוין של הכלכלה הישראלית לבין מצבו הלא-טוב ומצבה הלא-טוב של האזרח והאזרחית. בחודש האחרון ראינו צלילה מטורפת בהוצאות של הציבור על קניות – על קניות של מזון, על קניות של מוצרי צריכה בסיסיים ביותר; ממש צלילה של 3.5%. המשמעות של זה היא הידוק חגורה מרחיק לכת מצד הציבור, שבאמת – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> חיסכון. הגיע הזמן שיחסכו – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> או חיסכון – איפה חיסכון? בקרנות הפנסיה? בקרנות הפנסיה, שבהן יש סוף-סוף ניסיון של רגולטורית להגביל את דמי הניהול, ובאה הרשות הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה ועושה לובי נגד הזרוע האחרת של הממשלה, שמנסה להגביל את דמי הניהול, והולכת לחברות וחברי כנסת ובאה לוועדת הכספים בשביל לתקוף את הרגולטורית, שהיא במעמד של שר, שמנסה לשמור על הכסף של אלה שיחסכו? אתה אומר לי לחסוך? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> – – – <מרב מיכאלי (העבודה):> מר סלומינסקי, יושב-ראש ועדת הכספים, אנחנו מדברות ומדברים פה בדבר הכי בסיסי: החוזה של המדינה עם האזרחיות והאזרחים שלה. ככל שמר נתניהו, ראש הממשלה, יכול להכביר ולהפליג בשבחים על הכלכלה הישראלית היציבה והפורחת, ככה הוא צריך לראות שבאותה נשימה, מבין כל המדינות המפותחות, אנחנו המדינה עם הפערים הגדולים ביותר בהכנסה; עם הפערים הגדולים ביותר בין עניות ועשירות ועניים ועשירים; כמו שציין חבר הכנסת שמולי בצדק, עם ההוצאה הנמוכה ביותר על המכונה החברתית – כשחברתית, חברות וחברים, היא ביטחונית, חברתית היא קיומית. מה שהממשלה באה לעשות עכשיו זה לחתוך בבשר החי של החוזה הזה, של האזרחיות והאזרחים שלה, ללא הצדקה כלכלית. באמת כדאי מאוד שלפחות יהיה להם הסבר טוב לזה, כי אחרת זה לא פחות ממשבר אמון עם הציבור. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. <מיקי רוזנטל (העבודה):> תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, מר – אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, אני לא רוצה לחזור על דברי חברי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> ניסן. <מיקי רוזנטל (העבודה):> ניסן ידידי, שמע, כדי לא לחזור על דברי חברי, אני אעשה תרגיל אחר, ברשותך, סוג של פנקסאות. שמעתי היום את ראש הממשלה מתאר את הישגי הממשלה, והוא דיבר – אני אוציא את כל העניינים הביטחוניים ואת כל העניינים האחרים ואדבר רק על העניינים הכלכליים שהוא הזכיר: תחרות בשוק המזון, הרפורמה בנמלים והרפורמות בטיסות והרפורמות בסלולר והרפורמות במשילות – אה, לא, על זה אנחנו נשלם, סליחה – ואת גני-הילדים, ואת הטיפול בשיניים וכל הדברים האלה. עשיתי חשבון גס, לא מדויק: כל משפחה בישראל, כתוצאה מהרוח הטובה של הממשלה היעילה הזאת והרפורמות החשובות, תרוויח בערך 1,200 שקל. זה הרבה מאוד כסף. <יצחק כהן (ש"ס):> כל זה רפורמות של הממשלה הקודמת. <מיקי רוזנטל (העבודה):> לא חשוב. תן להם את הקרדיט. הם אוהבים, מה אכפת לך? בוא נהיה נדיבים. תשמע את הסיפה. עשיתי חשבון: 1,200 שקל לכל משפחה. נהדר. זה היה בצד אחד. עכשיו תראה מה הם עשו בצד השני: הארנונה עלתה, הדלק עלה, החשמל עלה, הכול עלה, הסיגריות עלו, קיצוץ במע"מ, קצבאות ילדים. חכה, זה מגיע ל-1,800 שקל. אחרי כל הרפורמות שהם מתגאים בהן – שהם לא עשו חלק גדול מהן, שזה גם נכון היסטורית – אז הם עוד לוקחים 600 שקל מכל משפחה; 600 שקל. וזה רק ההתחלה, ניסן, תקשיב טוב, כי מה שאתם הולכים לעשות עכשיו יעלה את העניין הזה מ-1,800 שקל ל-2,100 שקל. למה? הרי תראה, מה היה פה? הייתה מחאה, נכון? אז ראש הממשלה קצת רעד, מינה את ועדת טרכטנברג. בא טרכטנברג ואמר: תשמעו, אתם צריכים להגדיל את ההשקעות בחינוך ולהגדיל את ההשקעות בבריאות ולהגדיל את ההשקעות ברווחה. מה הממשלה עושה? בדיוק הפוך: מקצצת את הבריאות, את הרווחה ואת החינוך. בא טרכטנברג ואמר: יותר שירותים ציבוריים. מה הממשלה אומרת עכשיו בדבר הזה, בשמות המוזרים האלה שהציבור לא מבין? פחות שירותים. בא טרכטנברג ואמר: צריך יותר מסים. מה הממשלה עושה? בדיוק הפוך. טרכטנברג אמר לקחת ממי שיש לו, יותר מסים ממי שיש לו, ולצמצם פערים. מה הממשלה עושה? בדיוק הפוך. אתם מפֵרים את ההסכם שהיה לכם עם הציבור. הרי האיש הזה, שנהיה אחר כך שר האוצר, לקח את גלי המחאה והגיע לכאן. כל הממשלה הזאת, אם יש משהו אחד שמחבר אותה זה העניין הזה שאתם אומרים: אנחנו באים לסייע לציבור ולשפר את מצבו ביקום הכלכלי שלו; כי באמת אנשים לא מסוגלים להתפרנס פה בכבוד. עכשיו אתם, במעשה הזה, בהחלטה הזאת, בעצם באים ואומרים: תראו, הילד שלכם למד בכיתה של 29 תלמידים? עכשיו הוא ילמד בכיתה של 31 תלמידים. זאת המשמעות של ההחלטה. חיכיתם ארבע וחצי שעות במיון – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> אני אסביר לך בדיוק. – – – חיכיתם ארבע וחצי שעות? עכשיו תחכו שש שעות. למה? כי אתם מצמצמים את כלל ההוצאה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אבל עדיין מעלים את זה – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> לא. תקשיב – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> – – ב-8 מיליארד ש"ח. <מיקי רוזנטל (העבודה):> ניסן, אתה מדבר פה עם אחד שמבין. בוא ונעשה חשבון: מה זה 2.6%? 1.6% זה גידול טבעי של האוכלוסייה, נכון? אז נשאר רק 1%, נכון? עכשיו, תוציאו על הביטחון עוד 2 מיליארד? 3 מיליארד? וכבר עכשיו אנחנו בשחיקה. כבר אנחנו בשחיקה. המשמעות היא – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> – – – לקצץ בביטחון ולהוסיף לרווחה ולבריאות. למה לא? זו המטרה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> למה? הציבור מרגיש יותר מכולכם מה הולך לקרות. אתם בונים על איזו צמיחה שלא תהיה. המיתון בפתח. זה לא רק שמה שהבטחתם, ששר האוצר הבטיח, שבשנה הבאה יהיה יותר טוב – אני כבר אומר לך שבשנה הבאה יהיה הרבה יותר רע, וזה כבר ברור לכולם. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> חבריך במפלגה אמרו שהמיתון יהיה הרבה יותר גדול – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אם כך הדבר, אז ודאי שאזהרות האוצר הן נכונות. <מיקי רוזנטל (העבודה):> כולם על הזמן שלי. בסופו של דבר יש דבר אחד שלא משפיע על הצמיחה. או שאתה עושה ממשלה קטנה – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אם הוא צודק, אז האוצר צודק. <מיקי רוזנטל (העבודה):> לא נכון, לא נכון, כי אנחנו מדברים – יש מכשיר אחד, והוא מכשיר הגירעון. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – 7 מיליארד. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אבל תראה מה אתה עושה. למה עכשיו הסברתי את זה? כי לא חשוב מה יהיה, אנחנו כובלים את עצמנו באזיקים ולא יכולים לשנות את זה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט לסיכום. <מיקי רוזנטל (העבודה):> למה יש המכשיר של הגירעון? אם ההכנסות ירדו, אפשר יהיה להוריד את ההוצאות. אבל עם המכשיר הזה אתה מוריד כבר – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אני מסכים אתך בעניין העלאת המסים והורדת המיסוי, אבל אז גם אראל יבוא ויאמר לך שכל העלאת מסים יכולה להבריח צמיחה – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> אתה יודע מה? תרשה לי, בבקשה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ממש בקצרה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> איך הממשלה הזאת מתנהגת בעניינים הכלכליים? הרי לפני שעתיים – מה היה פה? מכיוון שהיה ריב בין הבית היהודי ליתר הממשלה, או לשר לפיד – כאילו האחים רבים – על ענייני גיור, אז שר האוצר אמר: אתם יודעים מה? הוא לא הצביע בשביל הגיור? אנחנו נדחה את חוק המזון. אפשר לחשוב שחוק המזון זה של אימא שלו. חוק המזון זה לטובת מדינת ישראל ועם ישראל, והם משחקים בזה כאילו זה שלהם. וזאת בדיוק הבעיה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת רוזנטל. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת ריבלין, רק בקשה אישית מהיושב-ראש: אם אתה יכול את ההערות – נניח באמצע או בשליש הראשון. אתה תמיד נותן אותן בחמש השניות האחרונות. זה תמיד בחמש השניות האחרונות, ואתה מסבך אותי. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> מכובדי היושב-ראש, אני פשוט שמעתי בקשב רב, ואני גם שותף, באופן מפתיע – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא, בסדר גמור. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – גם בוועדות. זאת אומרת, אני לא מדבר – אבל אני מתנצל, אני אשים לב – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא, לא, ההערות שלך תמיד במקום. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – בפעם הבאה לא להעיר הערה כשאתה יושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא, חס וחלילה. ביקשת דקה לפני. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> רציתי ללבן – ההערה שלי הייתה במקומה, כי יש לנו פה התכתשויות תמיד. <אראל מרגלית (העבודה):> הערות חכמות ומבורכות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ההערות שלך תמיד מתקבלות ומבורכות בבית הזה, אדוני היושב-ראש לשעבר. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין לו התענוג לדבר עליך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת נחמן, עלית בלי שנזמין אותך? <נחמן שי (העבודה):> קראת לי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <נחמן שי (העבודה):> קראת לי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הניסוחים המעורפלים והעברית הלא-ברורה לא עוברים לציבור, כי הציבור עסוק בענייניו. אבל העובדות המרות יתגלו בשלב כזה או אחר והאמת תצא לאור. והאמת היא שהמחיר שהציבור הולך לשלם – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מבקש שקט בסיעת העבודה. תודה. <נחמן שי (העבודה):> – – על ההטבה לכאורה שהממשלה נותנת לו בכך שהיא לא מעלה מסים – כי היא אומרת: אני לא רוצה להעלות מסים – הוא מחיר כבד; הרבה יותר כבד מהמסים עצמם. כי לפנינו ללא ספק פגיעה קשה בשירותים שהממשלה אמורה לתת לציבור הרחב. פגיעה קשה. והציבור ירגיש את זה בהדרגה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> למה – – – <נחמן שי (העבודה):> מפני שאתה תיתן – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אבל אתה מוציא כסף. <נחמן שי (העבודה):> לאוכלוסייה גדולה יותר אתה תיתן פחות. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אתה מוציא כסף. אתה הרי לא תקצץ את התקציב. <נחמן שי (העבודה):> אתה חייב להגדיל במקביל גם את השירותים האלה. אתה לא תגדיל את זה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> – – – אתה לא מוציא, אז למה – – – <נחמן שי (העבודה):> אתה לא מגדיל. מאחר שהביטחון בולע את רוב הגידול בלאו הכי – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> עזוב – – – <נחמן שי (העבודה):> – – אז השירותים האחרים בלאו הכי מקופחים, ובשיטה הזאת הם יהיו מקופחים עוד יותר. אנחנו יכולים כבר לראות לפנינו כל מיני מערכות חיים בישראל – נגיד, הסיפור הקשה של "הדסה". אז אני יודע ש"הדסה" לא קשורה בכך. אני יודע באמת שזה מתחיל ממקום אחר. אבל היכולת של המדינה לבוא ולהושיט עזרה ל"הדסה" – שזה מרכז רפואי, מחקרי, לימודי, בקנה-מידה עולמי, בוודאי באזורנו, בוודאי ובוודאי במדינת ישראל – היא קרובה לאפס. אז יזרקו לה עוד עצם ועוד עצם, אבל כאן מדובר במאות מיליונים שאין מאיפה להביא אותם, כי המדינה לא מייצרת אותם, כי אין הסכומים האלה בתקציב הבריאות. לא יהיה. ויחד אתו נמצאות גם קופות-החולים במשבר עמוק, וגם בתי-חולים ממשלתיים, וכן הלאה. זאת אומרת, המערכת הזאת במצב קשה. היא קורסת; אחד קורס בגלוי, אחרים קורסים בשקט. אם לא יהיה כסף ואם הוא לא יצטבר בקופת המדינה כדי לסייע להם – מה שנכון וראוי, כי בריאות היא שירות ציבורי ממדרגה ראשונה – אז לא יוכלו לעזור לאוכלוסייה בתחום הכי חיוני, שהוא בריאות. וכך יהיה גם בתחומי חיים אחרים, אם מדובר על חינוך ואם מדובר על מערכות אחרות. אני רוצה רק להביא דברים בשם אומרם. מה הוא אומר על זה פרופסור אבי בן-בסט? קודם כול, השינויים התכופים האלה פוגעים באמינות של המערכת כולה; ב. הוא אומר על החוק הזה שאין בו כל היגיון כלכלי; ג. הוא אומר שמטרתו הסמויה איננה רצויה בשום פנים ואופן. משקל ההוצאה הציבורית בתוצר ירד דרמטית, וכיום הוא נמוך מבמרבית מדינות ה-OECD. את זה אומר פרופסור אבי בן-בסט, לא אני. אתה רוצה לשמוע מה אומר על זה פרופסור מומי דהן? זה צעד לחיזוק החזקים ולהחלשת החלשים. כבר היום מוציאה ישראל על חינוך, בריאות ורווחה יחסית לתוצר פחות מאשר מרבית המדינות המפותחות. אנחנו נמצאים נמוך מאוד במדרג הזה. מה אומר על זה פרופסור ערן ישיב מאוניברסיטת תל-אביב? יש משהו פרדוקסלי בהחלטת הממשלה החדשה, הוא אומר. מה שנדרש הוא הגדלת הוצאות ומסים במקביל כדי לענות על הצרכים האלה. ושוב הפעם הוא מזכיר את קוריאה, שזה מודל יפה מאוד, כדי למקם אותנו ב-OECD. וכך גם מומחים אחרים. מרכז המחקר והמידע של הכנסת – למה להיתלות באילנות אחרים? האילן שלנו, הגבוה, אומר: שינוי כלל ההוצאה בתקציב 2015 ידרוש קיצוץ תקציבי נוסף; השינוי יוביל לקיצוץ תקציבי נוסף ולכך שההוצאה הציבורית הנמוכה ממילא תפחת עוד יותר. את זה אומר מרכז המידע, את זה לא אומר נחמן שי ולא אומרים חברי העבודה. כל אחד שמבין הבנה חלקית, פשוטה, בכלכלה מבין שאי-אפשר לעשות פה נסי-נסים. אני יודע, אדוני היושב-ראש, שאתה נאבקת קשה, ואני יודע גם שאתה קבעת כלל שלא ייפגעו השירותים. אני יודע שקבעת את זה, אני מעריך את המלחמה שלך. אבל אני אומר לך שאני חושש מאוד שזאת תהיה התוצאה בסופו של דבר. לא נוכל להילחם בכך. ולבסוף אני רוצה רק לומר עוד מילה אחת על משרד האוצר. המשרד הזה, שהוא משרד חשוב, מרכזי, שמכוון את הכלכלה, הולך ומתמוטט. היום פרש ממנו הכלכלן הראשי. לפני חודשים ספורים פרש ממנו אייל אפשטיין, שהיה הסגן באגף התקציבים וניהל את המקרו בכלכלה. פרש. פרש. אחריו הלך שאול מרידור ואחריו הוזז ממקומו ראובן קוגן. תראו, שם כזה או שם אחר – לא משנה. התחושה במשרד האוצר היא שהשר עושה כרצונו, מתעלם מהדרג המקצועי – דרג שהוא חוט השדרה של משרד האוצר, ואם תרצו, של כלכלת ישראל. ואת החורבן הזה לא יהיה אפשר לשקם. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת עיסאווי פריג' ממרצ, בבקשה. עשר דקות לרשותך. אחריו – חבר הכנסת גפני. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר ויעקב אשר. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי הנשארים – סתיו, ניסן, חבר הכנסת סלומינסקי, חבר הכנסת פייגלין וחברת הכנסת – התבלבלתי. חברים, חבר הכנסת סלומינסקי, ניסן, חבל שמשאירים אותך לבד, החבר'ה מיש עתיד. אני חושב ששר האוצר צריך להיות נוכח בדיון חשוב כזה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אנחנו ביחד, מה זה חשוב? <עיסאווי פריג' (מרצ):> ביחד? העניין הוא שההבטחה שאתה תשמור לא לקצץ בשירותי רווחה ובשירותים חברתיים זה דבר חשוב מאוד ומעודד מאוד. אבל הפחד שלי, שבמערכת הפוליטית שלנו ובהרכב הכנסת המלאכותי שאנחנו רואים – אני בספק אם אותו הרכב ימשיך ואותו הרכב של ועדת הכספים ימשיך. אז ההבטחות – לא ניתן לתת להן תרגום הלכה למעשה. חברים, הכלל שמוצע כאן, אני מודה, מבלבל אותנו ואותי גם. בואו נקרא לילד בשמו. כלל ההוצאה שמוצע כאן הוא החלטה פוליטית גרידא, עם כל המשתמע מכך. החלטה פוליטית. אין שום הסבר אחר. אני שואל את עצמי: בבוקר אנחנו שומעים את שר האוצר רוצה להיטיב עם מעמד הביניים ולבטל את המע"מ, זאת אומרת, להקטין ולצמצם את ההכנסות. מצד שני, יש לו בעיית גירעון וצריך לייצר פתרונות. איך אני איטיב עם האוכלוסייה שלי? כלכלנים ישבו וחשבו והגיעו למסקנה: בואו נייצר חסם חדש, והחסם החדש הזה, נקרא לו "כלל ההוצאה". כדי להגיע למצב – אנחנו לא צריכים להטיל מסים. נשמור על ציבור בוחרינו, ואז לא ניקלע למצב של הטלת מסים. אם כך, בואו נחשוב על כלל אחר. והגיעו לתוצאה שהגיעו אליה, ועכשיו הקשיחו אותה. היה חלום להגיע לחוב–תוצר של 60%. עכשיו, עם האוכל בא התיאבון: אני רוצה שיחס חוב–תוצר יהיה 50%. יש לי איום חדש, שהוא מרכיב מנחה וקובע את כללי המשחק החדשים, ושמו הגידול הדמוגרפי, שהיה 1.7% ועכשיו התעדכן ל-1.8%, 1.9%, 2%. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא משנה בגלל מי. שיהיה 3%, גם מבורך. אז אנחנו מבולבלים – אני באמת מבולבל; פעם אומרים יש כסף, פעם אומרים אין כסף, תחליטו, האם יש כסף או אין כסף? תחליטו. עכשיו זורקים לנו לחלל את כלל ההוצאה. יש פחד, ההוצאה התקציבית אמורה לעלות ב-4%, זה איום – זה איום על כלכלת המדינה, אנחנו לא נצליח לעמוד בזה, בואו נרסן את ההוצאה הזאת. אז מצאו את הכלל, להוריד את זה ל-2.7. המצב שאנחנו נמצאים בו – ה-OECD קובע את כללי המשחק. כללי המשחק האלה, אני רוצה להיות ברשימה שם במצב טוב, כמה שיותר גבוה, אז ה-OECD – מה שחשוב, המספרים, לא מה שבפועל יש כאן. שהציבור ימשיך לשלם את המחיר, העיקר שאני אדאג לציבור מצביעי, שאני אדאג להם. חברים, יש – הייתה מחאה חברתית, שהייתה עם הכותרת: צמצום פערים, רוצים צדק, רוצים שוויון, וכל מה שנגזר מזה. הכלל הזה, שמוצב בפנינו כאן, והמתווה החדש של הכלל הזה, אומר: הפערים, שיישמרו לנצח. ממילא הם לא מצביעי, שימשיכו להיות בתחתית. ה-OECD, אני אמשיך לעלות למעלה. ההוצאה האזרחית שהממשלה מוציאה תהיה הנמוכה בתחתית הסולם, העיקר שאני אבטיח את בעלי ההון. אז מה קורה? החלום להיות מדינת רווחה חלקית – אנחנו מנסים לשחק את המשחק בכאילו, בכאילו, ממש בכאילו. כשאני אומר את זה, ברגע שמדברים על כלל הוצאה שמגביל את ההוצאה הממשלתית, ואני רוצה לתמוך בשכבות נזקקות, יש לי מרכיב אחר להוציא ממנו, ההוצאה הביטחונית. אבל ההוצאה הביטחונית לא בשליטתי, ולפי איך שאנחנו רואים את תהליך השלום, איך הוא מתקדם, אני מסכים עם היושב-ראש לשעבר של הכנסת רובי ריבלין, שבעוד כמה חודשים, יושב-ראש ועדת הכספים, אתה תצטרך לאשר שינויים תקציביים של כמה מיליארדי שקלים למשרד הביטחון. זה ברור, אני צריך להגדיל את ההוצאה הביטחונית, וכל ההבטחות שנתת, וכל החלומות שאנחנו מדמיינים לעצמנו, הכול נזרק לפח. אין לנו מאיפה. נמשיך להיות איפה שאנחנו, שהדפוקים ימשיכו להיות חלשים. למה? הם לא במשחק שלנו. הציבור לא מטומטם. זה מזכיר לי משפחה שחיה על חשבון השוק האפור, ולוקחת הלוואות מהשוק האפור, ומשחקת אותה כאילו, בפני הילדים, שיש לנו כסף, והצמיחה נמשכת, והגז זורם, ואתמול שמענו בנאום 40 החתימות נסים ונפלאות על ההישגים ועל הצמיחה, אבל הבלוף עומד להיגמר, ועכשיו אתם מקדימים מכה לתרופה. וכולכם – יאללה, זורמים, חוק העדר, העיקר שנשב באותם כיסאות. תגידו לנו, אנחנו בכניסה למיתון? מה שקורה כאן, וכל ההצעות, וכל החוקים שאתם מציעים – במיוחד הכלל הזה מבשר רעות, מבשר שחורות, מבשר על מיתון שבדרך. תגידו את האמת, אל תגידו לנו נפלאות הגז, נפלאות הצמיחה. אל תגידו את זה. אל תגידו את השקרים האלה, תגידו את האמת. למה בבוקר 8%, אני רוצה לחסוך במע"מ, בערב אני רוצה לצמצם את ההוצאה? על מי אתם צוחקים? הרי אם יש צמיחה, זכותו של כל אזרח ליהנות מהצמיחה הזאת. אז אין צמיחה, אז על מי אתם צוחקים? פעם יש גירעון, פעם תספורת, פעם אין גירעון. די. מלחמה פסיכולוגית שמתנהלת כאן לאורך שנה, שהתוצאות שלה יהיו מאוד רעות. וזה באוויר, אז תגידו את האמת, תפסיקו לשחק שאתם תמימים. או שאתם תמימים, או שצוחקים עליכם. מה שקורה כאן, החלטה פוליטית שבאה להגדיל פערים, באה להגיד לכל מי שמצפה שבאחד הימים מצבו ישתפר: תפסיק לחלום, מיתון בדרך. שלום out, מלחמה באופק, מיליארדים למשרד הביטחון יהיו. תגידו את האמת. תגידו מה אתם חושבים. החלטה פוליטית פסולה, די עם זה כבר. תודה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת פריג'. חבר הכנסת משה גפני. חבר הכנסת משה גפני – הוא היה פה הרגע. <יצחק כהן (ש"ס):> איננו, איננו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> איננו. טוב, אינו נוכח. חבר הכנסת אורי מקלב – הנה חבר הכנסת גפני. ניצלת ברגע האחרון. אם אתה רוצה שמישהו מהסיעה שלך יודיע – כל הסיעה שלך מדברת אחריך ואין פה אף אחד, אז אם אתה רוצה להודיע להם, בבקשה. חבר הכנסת גפני, בבקשה. יש לך חמש דקות. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גברתי השרה, הממשלה הכי אכזרית שקמה למדינת ישראל זאת הממשלה הנוכחית. היא גם לא מתביישת באכזריות שלה. הגיע לכאן שר האוצר והסביר שאנחנו מהקדנציה הקודמת השארנו פה גירעון ענק, ובגלל המדיניות שלנו, שהשארנו כאן גירעון ענק, אין ברירה וצריך לפגוע באזרחים בישראל. אחרי זה יהיה טוב. צריך להעלות את המע"מ, צריך להעלות את המיסוי למי שמשתכר שכר לא גבוה, שכר בינוני, בעיקר לפגוע במעמד הביניים, מחירי הדירות עולים, מחירי המזון. כל ההבטחות של יאיר לפיד, שכשהוא יגיע יהיה טוב – הוא אמר: אבל מה לעשות, בואו נחכה קצת, מכיוון שהם, הממשלה הקודמת, הקואליציה הקודמת, השאירה לנו גירעון מאוד מאוד גדול, ואסור שנכניס את הכלכלה בישראל, את המשק הישראלי, למצב בלתי נסבל מבחינה תקציבית. אני עמדתי כאן כמה פעמים, רבתי עם חברים מהסיעה שלו ואמרתי: זה לא נכון, עובדים עליו, אין גירעון, יש תנודות במשק. הוא לא יודע, הוא הרי לא למד כלכלה, הוא למד עיתונאות, והוא בא עם אג'נדה שפשוט התגלגלתי מצחוק. אמרתי: עובדים עליך. הם מתווכחים אתי, מה היה הגירעון מה לא היה הגירעון. בסדר, מה לעשות, הם לא למדו ליבה כנראה. ואני מתווכח על העניין הזה, והוא אומר: לא, יש גירעון, אנחנו יכולים לפגוע בכלכלת ישראל. בסדר. הוא היום בקואליציה, והוא החליט. אגב, אלה הימים הטובים ביותר של אגף התקציבים באוצר. לא היו ימים טובים לאנשי אגף התקציבים באוצר יותר מהימים האלה. מה שהם רוצים הם מעבירים, מה שלא רוצים לא עובר. יפה. החליטו באגף התקציבים שיעלו את המע"מ, החליטו באגף התקציבים שיעלו את המסים, החליטו באגף התקציבים שפוגעים בשכבות החלשות ובמעמד הביניים, ושר האוצר עוד ממשיך להתווכח על זה. לפתע התברר שמה שאמרנו קורה: המסים שאזרחי ישראל משלמים גדלו, ולפתע יש כסף. כמעט יאיר לפיד אמר כאן: בזכותי יש כסף. את המילה בזכותי הוא עוד לא אמר, אבל יש כסף. מה ציפינו כולנו, חברי הכנסת, בין אלה שיש להם רשות לדבר – שאני אחד מהם – בין אלה שאין להם רשות לדבר – חברי יש עתיד – מה כל אחד חשב לעצמו? הוא חשב שעכשיו יחזירו את מה שלקחו ממעמד הביניים ומהשכבות החלשות. זה מה שכולם חשבו שיקרה. אבל אגף התקציבים החליט אחרת. הוא החליט את מה שהוא החליט תמיד, רק שרי האוצר בלמו אותו. הוא החליט שלא מחזירים שקל אחד לאף אחד. לא מחזירים את המע"מ, לא אומרים: בוא נוריד את המע"מ, שהמע"מ – זו באמת פגיעה במעמד הביניים והשכבות החלשות. זו לא פגיעה בעשירים. הם לא אמרו: בואו נחזיר את מס הכנסה שגבינו כשלא היה כסף. הם לא אמרו: בואו נגרום לכך שלא יעלו מחירי המזון, להפחית את מחירי המזון, בואו נעשה דברים שבאמת יעזרו. הגיעו חכמי – או יותר נכון הגיע שר האוצר ואומר: אנחנו נפחית את הגירעון מפני שיש יותר כסף. מדינה עשירה, מפחיתה את הגירעון. מי משלם את הפחתת הגירעון? תושבי שכונת-התקווה, תושבי מעלות, תושבי אופקים, שמהם גבו את המע"מ, שמהם גבו את המס, שמהם גבו כסף על המזון, שמהם גובים את כל הכספים שגבו קודם. הם משלמים את הפחתת הגירעון. אנחנו יודעים שהעשירים לא משלמים את זה. לעשירים יש סוללה של עורכי-דין, סוללה של כלכלנים מהשורה הראשונה שעושה תכנוני מס, והם לא משלמים את מה שהם צריכים לשלם מכיוון שרשות המסים לא יכולה להתמודד אתם. על חשבון מי משלמים עכשיו את הפחתת הגירעון כשהופכים אותנו עצמנו למעצמה כלכלית עשירה? חברת הכנסת זהבה גלאון ואני עשינו מסיבת עיתונאים, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. עשינו מסיבת עיתונאים ואמרנו: הנה הכסף שמכאן אפשר לקחת את זה – מחברות הענק, מהרווחים הכלואים. <קריאה:> תנו לו מים. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, בסדר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תוסיף לו דקה ותן לו מים. <קריאה:> הוא שותה רק קוקה-קולה. <דב חנין (חד"ש):> קיצצו את התקציב למים עכשיו, בגלל – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אני אהיה חייב מים בלילה, כשאני אנאם – – – <קריאה:> רק אל תקנה מים מינרליים. <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת פריג', אתה מנהל את המליאה ואנחנו לא יודעים? תודה. נא לסיים. <משה גפני (יהדות התורה):> כן, כן. אני כבר מסיים. הם לא ישלמו את הפחתת הגירעון. ממשלה אכזרית באמת. חברי הכנסת, אתם בקואליציה. חבר הכנסת קלפה, אתה שלם עם זה שאתה הולך להצביע בעד הפחתת הגירעון? שיהיה פחות גירעון, שמי שמשלם את זה הם תושבי ערי הפיתוח בדרום? הם משלמים את הפחתת הגירעון, לא משלמים את זה העשירים, החברים של יאיר לפיד. ולסיום, אדוני היושב-ראש, ברשותך האדיבה, היות שיש לנו לילה ארוך, ברשותך האדיבה, אני רוצה להגיד לכם: אני הגשתי הצעת חוק להורדת המע"מ על דירה ראשונה. הגשתי הצעת חוק, באו אלי אנשי האוצר, וכמובן יאיר לפיד – כמובן – לי הם אמרו: חבר הכנסת גפני, אתה לא מבין במדיניות מס. למה אתה לא מבין במדיניות מס? מכיוון שלא מפחיתים מע"מ, אין דבר כזה. מע"מ זה דבר יצוק, צריך לתת – למשל, ביקשתי שעל תרופות מצילות חיים לא יהיה מע"מ. אדם מסכן, חולה, מייבא תרופה שמצילה את חייו, אין אותה בארץ, אז הוא גם משלם על התרופה הרבה מאוד כסף כשהוא מביא אותה וגם משלם מע"מ. אמרו לי: לא, אתה לא מבין בזה. אז צריך לסבסד תרופות, אבל לא להפחית מע"מ. עכשיו, לפיד גם מבין שאי-אפשר להוריד מע"מ. הלוואי שזה יקרה. אבל מה הוא עשה? הוא עשה חשבון שחוק הגיוס עבר; את המנדטים שלו הוא ניסה להוציא מזה, לא הצליח. ואז הוא עשה חשבון. הוא לא יכול להגיד: בואו נוריד את המע"מ לתרופות מצילות חיים, אבל לא ניתן את זה ליוצאי צבא, למי שלא היה בצבא, זה נשמע רע. אז הוא אמר: בואו נפחית את המע"מ על דירות, ואז יבואו פה דוברי הקואליציה להסביר שמי שלא היה בצבא – המדינה לא חייבת לסבסד לו את הדירה. תושבי מדינת ישראל, גם החילונים וגם הדתיים, הם אנשים חכמים. את השטיקים והטריקים של שר האוצר – הם כבר בחלו בזה, כבר בא להקיא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת מקלב – לא פה. חבר הכנסת אליעזר מוזס – לא פה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – לא נוכח. חבר הכנסת יעקב אשר – – – <משה גפני (יהדות התורה):> הם יחזרו – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אבל זה לא עובד כך. <משה גפני (יהדות התורה):> לא. לא לגבי זה, לגבי – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר. מי שמפסיד את התור שלו, מפסיד את התור שלו. מכיוון שידענו ששניים הבריזו נתנו לך עוד שתי דקות. חבר הכנסת אשר יעלה. אחריו – חבר הכנסת איציק כהן הנכבד והיקר יעלה, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, אתה יכול לצאת לרגע, כי אם היית יודע שזה תלוי בך – ואתה יודע, אתה יושב-ראש ועדת הכספים, ויושב-ראש מאוד טוב, אבל ההשפעה שלך, בסופו של דבר, על מדיניות הממשלה עדיין לא ניכרת, ואני מייחל לימים יותר טובים בעניין הזה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שר האוצר, כולנו יודעים את כישרונותיו. הוא אוהב לייצר דרמות שאין מאחוריהן כלום, והוא בוחר לעצמו דברים שבסופו של דבר הציבור שומע, לפעמים נבהל, לפעמים חושב יש דברים בגו. שום חשיבה. אני אומר לכם כאדם שעבד עם הרבה מאוד אנשים וגופים ממשלתיים, הוא באמת לא מבין מהחיים שלו בנושאי כלכלה. הוא מבין בתקשורת. זה מה שהוא מבין, זה מה שהוא יודע לעשות. <קריאה:> תקשורת מגויסת. <יעקב אשר (יהדות התורה):> והתקשורת שממנה הוא בא, אני חושב שלא יכולה להחזיק מעמד הרבה זמן מול הציבור. כולנו זוכרים את הדרמה הענקית על הבור הענק, על הבולען הכי גדול שהיה בתולדות מדינת ישראל, איך הוא השמיץ את שר האוצר הקודם והכניס מדינה שלמה לפניקה ופגע בשכבות החלשות, באנשי מעמד הביניים, פגיעה אחר פגיעה. הוא לא עושה שום חשבון מה יהיו התוצאות של הפגיעות הללו, מה יהיו התוצאות של אותן מילים שאין מאחוריהן בסופו של דבר כלום. ואנחנו רואים את זה היום באותה החלטה פופוליסטית, שתאמינו לי, אני בטוח שהדבר היחיד שמצא חן בעיניו בהחלטה הזאת מבלי לבדוק אם היא באמת תביא להוזלת מחירי הדיור – ותכף נסביר למה לא, והיום הסביר את זה הכלכלן הראשי של משרד האוצר שפשוט התפטר מתפקידו – דבר חסר תקדים, אני חושב, בתולדות המדינה, בתולדות משרד האוצר. ההרגשה שלי היא שהוא הלך על התוכנית הזאת רק כדי שהוא יוכל לבוא ולומר ויוכל לבוא ולפגוע שוב בציבורים שלמים: בציבור החרדי; על הדרך הוא פוגע גם בערבים. לא מעניין אותו אם הורדת המע"מ תגרום אולי לכך שיהיו הרבה שירוצו לקנות דירות, דבר שיעלה את הביקוש. את זה אפשר להבין גם בלי ללמוד ליבה. אבל כשאתה לא מטפל בהיצע של הדירות ואתה גורם לביקוש לעלות – הרי מה יקרה? המחירים יעלו. לא ירדו; יעלו. ואת זה שר האוצר, הכלכלן הגדול שלנו, לא מבין. דרמה. מוריד את המע"מ אחרי שהעלה את המע"מ לכל עם ישראל. אותם שקרים ודרמות במסיבת העיתונאים על הציונות שחזרה. ממש מעניינת אותו הציונות שחזרה. מעניין אותו רק דבר אחד: לנסות ולתפוס עוד קצת רייטינג – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – להרעיל עוד קצת את האווירה, לכסות על מחדליו. הוא אינו ראוי להיות שר אוצר. הוא לא מבין בזה. הוא מבין בתקשורת ותו לא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> בדרמות הללו אנחנו הולכים מדחי לדחי. אני מסיים, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> מחירי הדירות לא ירדו, העניים מתרבים, מעמד הביניים סופג, והגיע הזמן שכל הציבור יגיד לשר האוצר – ואומרים לו את זה בסקרים: תפסיק לעבוד עלינו בעיניים, תפסיק להסיט את הנושאים כל הזמן לאותן אהבות קטנות שיש לך, שבדרך כלל הן קשורות לשנאה. תתפטר מתפקידך היום ותחזור לפרשן בערוץ 2. שם אתה לא צריך להוכיח הצלחות. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת אשר. חבר הכנסת איציק כהן מש"ס, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת כהן, יש לך כשבע דקות, עד שבע דקות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תוכל לקרוא מי אחריו? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן. לאחר דב חנין אתה, אחמד טיבי. אחריך – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחרון הדוברים שיש לי פה זה חבר הכנסת איתן כבל מהעבודה. בבקשה, אדוני. עד שבע דקות לרשותך. <יצחק כהן (ש"ס):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, במשרד האוצר במשך שנים – הרב יעקב אשר, הרב יעקב אשר, אתה מסתיר לי את יושב-ראש ועדת הכספים הקודם. במשרד האוצר במשך שנים יש חבורה מדהימה של חבר'ה צעירים, מקצוענים, חדורי מוטיבציה, כלכלנים מעולים. זה מין נבל ענק שמנגן בהרמוניה בצורה מקסימה. שנים הנבל הזה ניגן וניגן וניגן, וכלכלת ישראל פרחה. מי שניצח על התזמורת הזאת בקדנציה הקודמת היה שר האוצר הקודם, ד"ר יובל שטייניץ, ובשקט הנבל הזה ניגן. ואז לפתע הפציע שר אוצר שאין בינו לבין שמץ ידע כלכלי כלום, והתחיל עם מה שהוא יודע: להפציץ ספינים ריקים, חלולים, שמחזיקים מעמד בקושי 24 שעות. ואז הנבל הנפלא הזה של חבורת הצעירים במשרד האוצר – התחילו לפקוע מיתרים. פקע מיתר – אייל אפשטיין. בחור מדהים, כלכלן מקרו, מהטובים שהיו למדינה הזאת, מטובי בניה. <משה גפני (יהדות התורה):> ומי זה? <יצחק כהן (ש"ס):> אייל אפשטיין. <משה גפני (יהדות התורה):> אייל. <יצחק כהן (ש"ס):> משרד האוצר, אגף התקציבים; כשהתחילה החבורה הזאת לנהל את האוצר – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה מה זה לא – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – שם את המפתחות – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> מה זה לא יפה ולא מתאים – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – שם את המפתחות. אל תפריע לי. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא יפה – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אל תפריע לי. <מיקי לוי (יש עתיד):> איציק, לא יפה. הוא הגיע לסוף דרכו. <יצחק כהן (ש"ס):> הנבל – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – אצלכם. <יצחק כהן (ש"ס):> – – המדהים הזה, שניגן – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא יפה. <יצחק כהן (ש"ס):> – – ניגן בצורה – – <מיקי לוי (יש עתיד):> לא – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – מדהימה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> לא יפה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> לפחות דברי אמת. <יצחק כהן (ש"ס):> רק אמת. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא יפה. <יצחק כהן (ש"ס):> רק אמת. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא יפה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> ושאול מרידור? <יצחק כהן (ש"ס):> רק אמת. רק עובדות. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא יפה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> שאול מרידור? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> רגע, רגע, רגע. אל תפריע לי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סגן השר לוי, אני מבקש. <יצחק כהן (ש"ס):> אל תפריע לי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <יצחק כהן (ש"ס):> חברי, הנבל הזה ניגן כלכלה, ניגן צמיחה – – <קריאה:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – ניגן הורדת חוב, יחס חוב–תוצר, ניגן הצלחות. ואז המיתר הראשון פקע, ואחריו פקע עוד מיתר – גל הרשקוביץ. והנבל ניגן. ואחריו פקע עוד מיתר – שאול מרידור. והנבל הזה המשיך לנגן בקושי. ואז פקע עוד מיתר בנבל הנפלא הזה – ראובן קוגן. ראובן קוגן – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> כולם הפכו – – – <יצחק כהן (ש"ס):> עוד נבל – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – ראובן קוגן. <יצחק כהן (ש"ס):> – – עוד מיתר. עוד מיתר בנבל הנפלא הזה פקע. <קריאה:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> ראובן קוגן שם את המפתחות בצורה מכובדת. אמר: עם החבורה הזאת אני לא עובד. יש לי אחריות. על שאול מרידור אמרנו. דובי, דובי בן-ארי – עוד בחור, בחור מוכשר, מדהים. אגף התקציבים. עוד מיתר בנבל הנפלא הזה פקע, והתזמורת התחילה לקרטע. וגם הוא עזב. והנה שמענו שהמיתר האחרון בנבל הזה – – – <אריה דרעי (ש"ס):> סליחה, המיתר האחרון זה מיקי לוי. <יצחק כהן (ש"ס):> לא, מיקי לוי זה המסגרת של – – – <אריה דרעי (ש"ס):> זה מיקי, בחייך – – – <יצחק כהן (ש"ס):> מיקי נשאר מסגרת בלי מיתרים. המיתר האחרון בנבל הנפלא הזה, מיכאל שראל – – – <משה גפני (יהדות התורה):> הוא התפטר היום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איציק, אני – – – <יצחק כהן (ש"ס):> התפטר. גם זה פקע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> גם המיתר הזה פקע. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> ואז מה נשאר לנו, מוישה? נשאר לנו נבל – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – יסדר לו ג'וב. <יצחק כהן (ש"ס):> עוד מיתר, ועוד מיתר, ועוד מיתר – – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה? למה? למה הוא התפטר? <יצחק כהן (ש"ס):> כי הם לא יכולים לחיות. יש להם אחריות. הם מקצוענים, כלכלנים מעולים, מטובי בניה של האומה הזאת. הם לא יכולים לעבוד עם החבורה הזאת. מיקי, אני לא פוגע בך, כי אתה חבר שלי. לא יכולים לעבוד עם שר האוצר הזה. לא יכולים. הוא עובד לבד. <משה גפני (יהדות התורה):> זה נכון. <יצחק כהן (ש"ס):> הוא מתייעץ עם יועצי התקשורת, לא עם יועצי כלכלה; עם יועץ התקשורת. מה? מה? מה? מה? נושא הדיור, משהו במע"מ. אמרו לו שזה לא עובד – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> זה בום, טראח. יש עוד כותרת לעוד יומיים. זה יחזיק מעמד בדיוק יומיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – הצעה חדשה: כל מי שישלם מע"מ יקבל דירה. <יצחק כהן (ש"ס):> יפה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> סגן שר האוצר, באתי לשמוע אותך. <יצחק כהן (ש"ס):> זה החזיק מעמד – דיברתי על הנבל הראשון שהיה באוצר. המיתרים פקעו האחד אחרי השני, ואין נבל, ואין מנגינה ואין תזמורת. מה שיש שם זה חריקות. יש שם סכנה אמיתית לכלכלת ישראל. אם מיכאל שראל – קרא את המכתב שהוא כתב היום. הוא פרסם אותו. הוא מספיק הגון להגיד – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – לומר את מה שהוא אמר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> והתזמורת הזאת ניגנה נפלא בקדנציה הקודמת. היא הביאה, הרב אריה דרעי, 14.7% צמיחה בארבע שנים. היא הביאה יחס חוב–תוצר מדהים. תכף נדבר על הכלל הפיסקלי שהתזמורת הזאת יצרה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כמה יחידות במתמטיקה צריך? <יצחק כהן (ש"ס):> למה? לכלל הפיסקלי? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> צריך ללמוד – – – באוניברסיטה העברית. <יצחק כהן (ש"ס):> אני אגיד לך, תכף. וזה עבד מצוין וניגן מצוין עד שבא המנצח החדש לתזמורת וקרע מיתר אחרי מיתר אחרי מיתר אחרי מיתר, עד שבנבל הזה כבר לא נשארו מיתרים. נשארו רק חריקות. אני אומר לך, אזרחי ישראל, יש להם מה לדאוג. אתה יודע, ראש הממשלה דיבר על צמיחה. הצמיחה, מיקי, אפס. אפס צמיחה. תנכה את הגז, שזה לא אתם, זה הקדוש-ברוך-הוא. <מיקי לוי (יש עתיד):> עוד לא הופק. <יצחק כהן (ש"ס):> תנכה את ההיי-טק, שזו קבוצה קטנה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> סגן השר לא מעודכן. <מיקי לוי (יש עתיד):> עוד לא הופק. <יצחק כהן (ש"ס):> שנה – אפס. מאז שנכנסתם, אפס צמיחה. <מיקי לוי (יש עתיד):> עוד לא הופק. <יצחק כהן (ש"ס):> אפס צמיחה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> הוא צודק, מיקי, 3.3 – – – <יצחק כהן (ש"ס):> זה גז, גז. זה לא מהם, זה מהקדוש-ברוך-הוא. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל עוד לא הופק. <יצחק כהן (ש"ס):> זה הקדוש-ברוך-הוא, זה לא אתם. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – למה אתה מוריד אותו? הוא עוד לא הופק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מיקי, מיקי – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אפס צמיחה. הרב אריה דרעי, אפס צמיחה. <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – אל תמהר – – – <יצחק כהן (ש"ס):> עכשיו, הנבל שדיברנו עליו, החבורה המקצועית הזאת בקדנציה הקודמת, בניצוחו של המנצח ד"ר שטייניץ, עשתה כלל פיסקלי. אמרה: לא יכול להיות, כזאת צמיחה גבוהה, שזה לא יחלחל למטה, לציבור. מה יש? למה לא? צריכים לדאוג לציבור: צריכים לדאוג לחינוך, לבריאות, לרווחה, לתשתיות. אז לקחו כלל פיסקלי שאומר ככה: לוקחים ממוצע של עשר שנות צמיחה, כפול החלוקה בין יחס תוצר רצוי למצוי, ואז אמרו שה-60 יהיה הרצוי, מכפילים את זה, וזה תקרת ההוצאה. וככה מגיעים למצב שמחלחלים למטה את פירות הצמיחה. ואז מה קרה? הייתה צמיחה גבוהה – בוא אני אגיד לך, עיסאווי, הייתה צמיחה גבוהה, ואז מה קרה? באו החבורה הזאת: היי, היי, היי, זה יותר מדי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. <יצחק כהן (ש"ס):> משפט סיכום. – – – זה יותר מדי, אי-אפשר. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – 40 מיליארד שקל – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אדוני סגן השר. <יצחק כהן (ש"ס):> קובה הבטחת ולא הבאת, אז תן לדבר. קובה הבטיח ולא הביא, אז תן לי לדבר. <מיקי לוי (יש עתיד):> עלי, עלי. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן, אדוני, משפט סיכום. בבקשה. <קריאות:> – – – <יצחק כהן (ש"ס):> יש לי שבע דקות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני נותן לך 30 שניות. לסגן שר האוצר – – – <יצחק כהן (ש"ס):> עכשיו, מה עשו? רצו להגיע לתקרת הוצאה, חברי – קבעו תקרה שרצו להגיע אליה, והלכו אחורה לנוסחה. זה משהו מבולבל של גידול דמוגרפי ממוצע של שלוש שנים כפול 50%, חלוקה של רצוי תחת 50% – משהו דמיוני. ירדו, ירדו, ירדו, עד שהגיעו לתוצאה שהם רצו. נו, איך הנבל הזה, לא יפקעו כל מיתריו? כל המקצוענים באוצר שמו את המפתחות ועזבו, ולא יכלו לקחת אחריות על ההתנהלות הבלתי-אחראית, המסוכנת, לכלכלת ישראל. יש עוד הרבה מה לדבר, אבל נמשיך. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת איציק כהן. חבר הכנסת דב חנין. בבקשה. <אריה דרעי (ש"ס):> יש לך שעתיים – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מינוס שעתיים. יש לו חמש דקות הפעם. <אריה דרעי (ש"ס):> לא – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נותנים אותן לדב? <אריה דרעי (ש"ס):> לא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי. <אריה דרעי (ש"ס):> – – – שעתיים – – – <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אכן נאמרו פה דברים רבים, ואני מסכים לרוב הדברים שנאמרו מטעם נציגי האופוזיציה. עמיתי חברי הכנסת, אני מציע לכולנו לזכור את הדיון הזה ואת הלילה הזה כשנגיע לדיוני התקציב הבא. אתם תיתקלו אז בכל אותם צרכים חברתיים שאי-אפשר לתת להם מענה, ותיתקלו בכל אותם בתי-חולים שאי-אפשר לתת להם פתרונות, ותיתקלו בכל אותם חסרי דיור שאי-אפשר לתת להם בית, ותיתקלו בכל אותם אומללים שהחברה הישראלית לא תוכל לתת להם מזור ומענה וסיוע מינימלי. ותיזכרו בערב הזה, שבו אנחנו קבענו כלל מצוץ מן האצבע, חסר בסיס כלכלי לחלוטין, שכל-כולו רוע. למה? למה צריך לקבוע מראש מיטת סדום להוצאותיה של המדינה? איפה זה כתוב? מה הרציונל הכלכלי של זה? אני עדיין מחפש באמת איזה ניתוח כלכלי אובייקטיבי שיראה למה צריך את זה. למה אי-אפשר לבחון באופן ענייני את התקציב, לראות מה הן ההוצאות החברתיות שצריך להוציא בו; מה הן ההכנסות שעומדות מול ההוצאות האלה; איך מאזנים בין הוצאות לבין הכנסות. רבותי חברי הכנסת, אני נגד גירעון. אני נגד גירעון כי אני חושב שכשיש גירעון הדרך הכי פשוטה אחר כך לסגור את הגירעון זה קיצוץ בשירותים חברתיים. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אם אתה לא קובע תקרה אתה יוצר גירעון. <דב חנין (חד"ש):> אבל לא, יש הבדל בין כלל של גירעון לבין כלל של הוצאה; למה אנחנו צריכים לקבוע כלל של הוצאה? יכול להיות שיהיו לנו הכנסות – הנה, למשל, יש לנו הכנסות מהגז, גם בזכות מאבק שניהלנו פה, בכנסת. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אבל צריך לשים אותו בקופסאות, אחרת יבזבזו הכול. <דב חנין (חד"ש):> מאה אחוז, אבל יש לנו הכנסות. <מיקי לוי (יש עתיד):> חבר הכנסת חנין, 12% הולכים לדורות הבאים. הרי לא הכול – – – <דב חנין (חד"ש):> מאה אחוז, בסדר גמור, בסדר גמור, בסדר גמור, לא לא, בהחלט, אבל אני אומר – יש לנו גם הכנסות. וההכנסות – אני לא מדבר על הקופסאות הסגורות, בסדר גמור, הקופסאות הסגורות שאנחנו משאירים לצורכי הדורות הבאים. מהלך נכון. <מיקי לוי (יש עתיד):> ב-2015 יתחילו – – – <דב חנין (חד"ש):> אוקיי, אבל גם ב-2014 יהיו לנו הכנסות, או שכבר נואשתם מההכנסות. יהיו הכנסות. לכן – תקציב המדינה הוא מהלך של מדיניות שבו אנחנו מאזנים בין ההכנסות הצפויות וההוצאות הצפויות. אנחנו לא צריכים לשים את התקציב מראש במיטת סדום, כי אם נשים אותו במיטת סדום, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו אחר כך נצטרך להתמודד עם כל אותן מצוקות שלא יהיה להן מענה כי החלטנו על מיטת סדום. אני אסתפק בדברים האלה. נאמרו דברים רבים וראויים קודם, יש לנו לילה ארוך, חברי פה ישעשעו את המליאה, אני רוצה ליהנות מהם. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אחמד טיבי – עד חמש דקות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת דב חנין, זה קשור בצורה עקיפה אליך, מה שנקרא. אני רוצה לדבר על אוקראינה, רוסיה, פוטין, ליברמן, נתניהו, ממשלת ישראל. תגידו, שמעתם איזו תגובה, איזו עמדה של ממשלת ישראל או של משרד החוץ, על מה שהתחולל באוקראינה? נהרגו אנשים שם. <קריאה:> היום בבוקר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה? מה שמעת? עמדה, עמדה של ממשלת ישראל, של נתניהו, של שר החוץ. אני רוצה להזכיר לכם ששר החוץ של מדינת ישראל אביגדור ליברמן הטיף לנו מוסר, חברי הכנסת הערבים, כל כמה שבועות, על סוריה; תראו מה קורה בסוריה, לא הגבתם על סוריה. ואני דיברתי על סוריה מאה פעמים לפחות. לפחות יש לי עמדה, שאני מתנגד לרצח-עם, לשפיכות דמים, לפשעי מלחמה, למשטרים טוטליטריים. אמרתי את זה בכל שפות העולם. אבל שר החוץ של מדינת ישראל וראש ממשלתה נאלמו דום. מישהו מפחד מפוטין. הם חוששים. ואז, פתאום אין עמדה. פתאום אין מוסר, אין דאגה לאנשים שנהרגים, שנורים באמצע הרחוב. הדאגה העיקרית של ליברמן היא לעם הסורי. הוא רצה להשתמש במה שקורה שם כדי להטיף מוסר. זה האדם האחרון שיכול להטיף מוסר. ממשלת ישראל היא האחרונה שיכולה להטיף מוסר כאשר היא נאלמת דום. כלום. ההודעה הרשמית היחידה הייתה שממשלת ישראל ומשרד החוץ עוקבים בדאגה. עלק עוקבים בדאגה. עוקבים בדאגה. אני גם עוקב בדאגה אחרי משחק כדורגל, שהזמן חולף ואנחנו לא מבקיעים שער. עוקבים בדאגה. אנשים נהרגו, שפיכות דמים, הפגנות. אם נדבר על מוסר כפול – זה מוסר כפול. אם לאדם יש עמדה, העמדה צריכה להיות עמדה אופקית, אנכית, לרוחב, לאורך, בכל מקום. אני עדיין מחכה לשמוע מה עמדתה של ממשלת ישראל, אדוני היושב-ראש לשעבר, חבר הכנסת ריבלין, על מה שהתרחש באוקראינה. הוקמה מדינה חדשה, שרוסיה הכירה בה. היה משאל עם. הדם מילא את הרחובות. אפילו היום חברי פרלמנט באוקראינה נכנסו לתחנת טלוויזיה והִכו את הקריין, ששידר משהו על פוטין. חברים בפרלמנט האוקראיני נכנסו לתחנת טלוויזיה בשידור ישיר, כיסחו לו את הצורה, לקריין. וליברמן שותק. <יצחק וקנין (ש"ס):> העלימו אותם, העלימו אותם. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שותק. איפה המוסר? איפה הדאגה לחיי אדם? איפה העמדה הברורה? אנחנו יכולים להטיף מוסר בנושא הזה, כי אנחנו באים עם ידיים נקיות. העמדה שלנו ברורה וחד-משמעית, ואמרתי אותה עכשיו ואני אומר אותה תמיד. גם אני מתנגד למעורבות זרה בסוריה. גם אני מתנגד להעברת נשק לסוריה. זו עמדה. לפחות תגידו משהו, לא "עוקבים בדאגה", כאילו זה שינוי בטמפרטורה או שיטפונות של גשם. אנשים נהרגו, קיפחו את חייהם, נורו באמצע הרחוב, ולכן היה חשוב שבפרוטוקול של הכנסת יירשם שיש מוסר כפול של שר החוץ, של ראש הממשלה, של ממשלת ישראל – הממשלה העוקבת בדאגה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת איתן כבל, אחרון הדוברים – איננו נוכח. יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת הכספים ניסן סלומינסקי. חבר הכנסת ניסן, אתה צריך לסכם את הדיון. חיכית לזה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ניסן, אם תרצה לסכם את מה שקורה באוקראינה, תרגיש חופשי. <מיקי לוי (יש עתיד):> ניסן, תדבר על המצב באוקראינה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> כל הזמן כאילו דיברתי עם מיקי לוי; הוא כל הזמן חייך מפה עד שם, הוא מת לשמוע מה העמדה של הממשלה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אפשר להעלות את צו מסים עכשיו, לפני ההצבעה, ירדנה? ירדנה, אפשר להעלות את הצו עכשיו לפני ההצבעה? אני צוחק, אני צוחק. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> ניסן, תפתח באוקראינה, זו דרישת הקהל. <משה גפני (יהדות התורה):> אפשר להצביע? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אין שר פה? <היו"ר חמד עמאר:> הנה שר, השר בנט פה. בבקשה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, זהו, אדוני היושב-ראש, הגענו להצבעה. שמעתי כאן ברוב קשב את דברי חברי. באמת, חברי קודם כול מצטיינים מאוד ביכולת הרטורית לדבר, ולא חשוב על מה. באמת זה כישרון מיוחד. כל אחד יש לו יכולת נפלאה – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, יש לציין שרובם היו גם בקיאים בחומר. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> רגע, רגע, התחלתי – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> הפרשנות שלהם הייתה – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> שבח ראשון, לאט-לאט. באמת, יש להם יכולת רטורית באמת גבוהה, וגם אם הם היו צריכים עכשיו להסביר שעכשיו יום, היו עושים את זה באופן נפלא ופלאי פלאים. באמת מגיע יישר כוח. דבר שני, באמת שחברי, חלק גדול מהם היו בקיאים בחומר, ואני שמח על זה. אני רק חושב שהיו כאן כמה אי-הבנות שהובילו את רוב הדוברים, ולו ידעו את זה, יכול להיות אולי שהם לא היו אומרים את הדברים, אולי משנים את הכיוון או משהו. כל הזמן דיברו על זה שהחוק הזה מקצץ את תקציב המדינה, זה היה המוטו שהוביל, ואיך יכול להיות שאנחנו הולכים לקצץ את תקציב המדינה ולפגוע בשירותים. אבל הטעות היסודית היא שהחוק הזה לא מקצץ. החוק הזה בא ואומר: במקום להעלות ב-4% נעלה ב-2.66%. כלומר, הולכים להעלות את תקציב המדינה ב-8 מיליארד שקל. לא ב-12 מיליארד שקל אלא ב-8; אבל הולכים להגדיל את תקציב המדינה. אז מדוע כל הזמן חברי אומרים שהולכים לקצץ ומשרים עלינו דיכאון: לא יהיה כסף לחינוך ולא כסף לזה ולא כסף לזה, כשבפועל הצעת החוק הזאת מגדילה את התקציב, רק שבמקום להגדיל אותו ב-12 מיליארד מגדילים ב-8 מיליארד? זו טעות אחת. טעות שנייה שנראה לי שבאה לידי ביטוי בדברי חברי, בחלק מהם, היא שחברי יצאו מתוך הנחה שאם נניח מוסיפים רק 2.66% ולא 4%, הכוונה שבכל משרד ומשרד חל הדבר הזה – אני לא רוצה להגיד "הקיצוץ" כי זו תוספת – אבל חל הדבר הזה. כלומר, מחר משרד הרווחה, במקום לקבל גידול של 4% יקבל גידול של 2.6%, ואותו דבר משרד הבריאות. אבל זו לא הנקודה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מערכת הבריאות מסודרת במדינת ישראל, אפשר לקצץ. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> רגע, רגע, זה משהו אחר. אבל זו לא הנקודה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> ולמה אתה הדובר שלהם? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> כשמדובר על הגדלה של 4% או 2.66% הכוונה שסך התקציב גדל באחוז הזה, סך התקציב של 2015 – זהו? יריב, כן? <רות קלדרון (יש עתיד):> תגיד משהו על הפרשה. <מיקי רוזנטל (העבודה):> אתה יכול לרדת. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אני רק אסיים את המשפט, שיהיה מכובד. אז הכוונה היא הסך הכולל. כשיגיעו לעשות את הדיון על התקציב של המשרדים – אז נוכל להיאבק, וחברי, תבואו לעזור שנוכל להיאבק על כך שבמשרדים החברתיים שדיברנו עליהם – רווחה ובריאות – הגידול יהיה 4%, ובמשרדים אחרים הגידול יהיה קטן יותר. ואם כך, אחרי שהבהרתי את שתי הנקודות האלה, אני חושב שגם חברי, שדיברו בלהט גדול, יוכלו להצטרף להצבעה בעד החוק הזה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני היושב-ראש. אם כן, אנחנו עוברים עכשיו להצבעה בקריאה השנייה על החוק, אבל אנחנו נצביע קודם כול על ההסתייגויות. הסתייגויות לסעיף 1 – יש של חברי הכנסת שלי יחימוביץ, יצחק הרצוג, איתן כבל, מרב מיכאלי, בנימין בן-אליעזר, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, סתיו שפיר, אבישי ברוורמן, אראל מרגלית, איציק שמולי, מיקי רוזנטל, מיכל בירן, נחמן שי ומשה מזרחי, להלן: קבוצת סיעת העבודה; חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג' ותמר זנדברג, להלן: קבוצת סיעת מרצ; יעקב ליצמן, משה גפני, מאיר פרוש, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר ויעקב אשר, להלן: קבוצת סיעת יהדות התורה; אליהו ישי, אריה דרעי, אריאל אטיאס, יצחק כהן, משולם נהרי, אמנון כהן, יעקב מרגי, דוד אזולאי, יצחק וקנין, נסים זאב ואברהם מיכאלי, להלן: קבוצת סיעת ש"ס; מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה, להלן: קבוצת סיעת חד"ש; אברהים צרצור, אחמד טיבי, מסעוד גנאים וטלב אבו עראר, להלן: קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל-מד"ע. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות. הסתייגות אחת לסעיף 1. אנחנו נצביע. מי בעד ומי נגד ההסתייגות? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 25 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל-מד"ע לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 23, נגד – 25. עדי קול ואורית סטרוק הודיעו שהתבלבלו בהצבעה. אנחנו נרשום את זה בפרוטוקול. בכל מקרה, ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצביע על לחלופין (א). נא להצביע. מי בעד ומי נגד הסתייגות לחלופין (א)? הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 21 נגד – 28 נמנעים – אין ההסתייגות (1) לחלופין (א) של קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל-מד"ע לא נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 21, נגד – 28, הסתייגות לחלופין (א) לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לחלופין (ב). נא להצביע. מי בעד ומי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 21 נגד – 29 נמנעים – אין ההסתייגות (1) לחלופין (ב) של קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל-מד"ע לא נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 21, נגד – 29. הסתייגות לחלופין (ב) לא התקבלה. חברים, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לחלופין (ג). נא להצביע. מי בעד ומי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 21 נגד – 27 נמנעים – אין ההסתייגות (1) לחלופין (ג) של קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל-מד"ע לא נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 21 בעד, 27 נגד. לחלופין (ג) לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לחלופין (ד). נא להצביע. מי בעד? מי נגד? בבקשה, להצביע. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 29 נמנעים – אין ההסתייגות (1) לחלופין (ד) של קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל-מד"ע לא נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 22, נגד 29. הסתייגות לחלופין (ד) לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לחלופין (ה). נא להצביע. מי בעד ומי נגד הסתייגות לחלופין (ה)? הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 29 נמנעים – אין ההסתייגות (1) לחלופין (ה) של קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל-מד"ע לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 22, נגד – 29. לחלופין (ה) לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לחלופין (ו). נא להצביע מי בעד ומי נגד הסתייגות לחלופין (ו). הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 29 נמנעים – אין ההסתייגות (1) לחלופין (ו) של קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל-מד"ע לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 23, 29 מתנגדים. לחלופין (ו) לא התקבלה. הסתייגות לחלופין (ז) – נא להצביע מי בעד ומי נגד ההסתייגות. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 29 נמנעים – אין ההסתייגות (1) לחלופין (ז) של קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל-מד"ע לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 23, 29 מתנגדים. לחלופין (ז), ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצביע על ההסתייגות של קבוצת העבודה, קבוצת מרצ, קבוצת יהדות התורה, קבוצת ש"ס, קבוצת חד"ש וקבוצת רע"ם-תע"ל-מד"ע – הסתייגות 2 לסעיף 1. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע מי בעד ומי נגד ההסתייגות. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 30 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל-מד"ע לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 23 בעד, 30 מתנגדים. הסתייגות 2 לסעיף 1 לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות 3 לסעיף 1 – של חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי ובאסל גטאס, להלן: קבוצת סיעת בל"ד, וקבוצות העבודה, מרצ, יהדות התורה, קבוצת ש"ס, קבוצת חד"ש וקבוצת רע"ם-תע"ל-מד"ע. נא להצביע בעד ונגד הסתייגות 3 לסעיף 1. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 28 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת בל"ד, קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל-מד"ע לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 23, נגד – 28. הסתייגות 3 לסעיף 1 לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות 4 לסעיף 1 – של קבוצות העבודה, מרצ, יהדות התורה, קבוצת ש"ס, קבוצת חד"ש וקבוצת רע"ם-תע"ל-מד"ע, ואני פותח את ההצבעה בעד ונגד ההסתייגות. נא להצביע. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 30 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת העבודה, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יהדות התורה, קבוצת סיעת ש"ס, קבוצת סיעת חד"ש וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל-מד"ע לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 22, 30 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת לא עברה. אם כך, נפלו ההסתייגויות ולא התקבלו. אם כך, נעבור להצביע על כל סעיף 1, כנוסח הוועדה. נא להצביע בעד ונגד הסעיף. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 33 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 30 נגד – 24 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 30, נגד – 24. אני קובע כי סעיף 1 התקבל, כנוסח הוועדה. תמה הקריאה השנייה. אנחנו עוברים להצבעה על חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014 – בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 34 בעד החוק – 31 נגד – 23 נמנעים – אין חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014, נתקבל. <מיקי רוזנטל (העבודה):> הצבעתי בטעות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 31, 23 מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 14), התשע"ד–2014, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <קריאות:> – – – <מיקי רוזנטל (העבודה):> שהציבור יזכור את היום הזה – – – <החלטת ועדת הכספים בדבר צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ד–2014> [נספחות.] <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברים, אנחנו נעבור עכשיו להחלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ד–2014. יפתח את הדיון ויציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת הכספים ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להודות בגין החוק הקודם, אני רוצה להודות לאגף התקציבים באוצר – – <משה גפני (יהדות התורה):> כן, כן, זה חוק שלו, צריך להודות לו – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> – – בעיקר לאמיר לוי וליעל מבורך; לייעוץ המשפטי שלנו – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> – – לשלומית ואייל; למנהל הוועדה והצוות – טמיר כהן, ליאת ואורית, ולאנשי צוותי שבלעדיהם לא הייתי יכול – הילה סובול, רועי וולף ואלדד עוזרי – אני רוצה להודות להם. ועכשיו לצו המכס – זו מין תחושה שמאיגרא רמה אנחנו עוברים למשהו, אבל אין ברירה. בדרך כלל צו מכס לא צריך לבוא לאישור המליאה, אבל מאחר שאין לנו שלושה שבועות שהוא ינוח על שולחן המליאה – אין לנו שלושה שבועות כי הפגרה מתחילה – צריך להביא את זה לאישור המליאה. אז טיפת סבלנות, זה ייקח שתי דקות. ותשימו לב לפרטים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> זה לא מופיע בסדר-היום. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה הופיע בהתחלת סדר-היום ונדחה לעכשיו. אחרי ההחלטה הזאת אנחנו נחזור ללו"ז. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת הכספים):> בצו הזה מוצע להפחית את שיעור מס הקנייה החל על טרקטור משא המשמש להובלת טובין, ל-30%, כשמדובר בטרקטור המונע בבנזין, ול-12% כשמדובר בטרקטור המונע בדיזל, וזאת באופן רטרואקטיבי החל מיום 1 ביוני 2013, שזהו המועד שבו רשות המסים החלה לגבות מס בשיעור גבוה יותר, וכו'. כמו כן, מוצע להרחיב את הגדרת "רכב שטח" כדי למנוע סיווג של רכבי שטח מסוימים כטרקטור משא, וזאת כיוון שטרקטור משא חייב במס בשיעור נמוך יותר מהמס שחל לגבי רכבי שטח. בקיצור, מה שאנחנו רוצים – להפחית מס על טרקטורים שמשמשים לעבודה ביחס לטרקטורים שמשמשים לבילוי. רבותי, זה דבר חשוב מאוד. מוצע גם לתקן את הגדרת "טרקטור משא" כך שתכלול גם כלים מסוג זה אשר אינם רשומים במרשמי משרד התחבורה או אינם מורשים לנוע בכבישים, למשל טרקטורים תפעוליים אשר נעים במקומות סגורים. בנוסף, מוצע להתאים את שיעור המכס החל ביחס ליבוא כלי רכב להובלת טובין אשר מונעים באמצעות בנזין ושמשקלם אינו עולה על 4.5 טון, לשיעור המכס המוטל על יבוא כלי רכב, שזה 7%. רבותי, זה היה מאלף מאוד. אני חושב שזה חשוב מאוד ואני מבקש מחברי לאשר את צו המכס הזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אנחנו, אם כן, נעבור להצבעה על החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ד–2014. אני עובר להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 35 בעד ההחלטה – 43 נגד – אין נמנעים – אין החלטת ועדת הכספים בדבר צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ד–2014, נתקבלה. <אראל מרגלית (העבודה):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 43 בעד – אנחנו נוסיף לפרוטוקול את חבר הכנסת אראל מרגלית – ללא מתנגדים ונמנעים. אני קובע כי החלטת ועדת הכספים לגבי צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 4 והוראת שעה) עברה והתקבלה. <הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 25), התשע"ד–2014> [מס' מ/820; "דברי הכנסת", חוב' י"ז, עמ' 8253; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 25), התשע"ד–2014, קריאה שנייה ושלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חברת הכנסת מירי רגב. בבקשה, גברתי. <קריאה:> איזו הצעה את מעלה עכשיו? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> שיהיה לך מעניין הלילה. זהו, נגמרו ההצעות. כבוד היושב-ראש, תודה לך, שרים, חברי כנסת, אני מתכבדת להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 25), התשע"ד–2014, שיזמה הממשלה. הצעת החוק מבקשת להאריך את הוראת השעה הקובעת איסור על הסעת שוהים בלתי חוקיים – אחמד טיבי, אתה יודע שיש מונח כזה, שוהים בלתי חוקיים, במדינת ישראל, זה נקרא בלשון העם שב"חים. בעיית השב"חים היא בעיה קשה, נוכח האפשרות שהם יהיו מעורבים בפעילות טרור. לצערנו, היינו עדים גם במהלך השנה האחרונה לפעולות טרור שנטלו בהן חלק שב"חים, ולכן יש הצדקה לנקיטת צעדים קשים הן נגד השב"חים והן נגד המסייעים להם. יחד עם זאת, ההסדר הקבוע היום בחוק הוא לא הסדר פשוט. ההסדר מטיל למעשה על נהגי המוניות לדרוש מהנוסעים להציג לפניהם מסמכים. זוהי דרישה קשה מאוד לנהגי המוניות, ההופכת אותם לסוג של בקרי הגבולות. לא יכול להיות מצב שבמקום שצה"ל לא מצליח ומשטרת ישראל לא מצליחה, נהגי המוניות הם אלה שצריכים לעצור את השב"חים. מהסיבה הזאת החלטנו, ועדת הפנים, להשאיר את ההוראה כהוראת שעה בלבד ולא להפוך אותה להוראת קבע בהמשך לדרישת הממשלה שכך יהיה. החלטתי שהממשלה, במהלך השנתיים האלה שבהן זאת תהיה הוראת שעה, תביא להסדר קבוע בסוגיה הזאת – שהנטל לא יוטל על נהגי המוניות, אלא המשרד לביטחון פנים ומשרד הביטחון הם אלה שיגבשו הסדר אחר כדי למנוע את כניסת השב"חים לתוך שטח מדינת ישראל. אני מבקשת להודות ליואל הדר ורויטל גור מהמשרד לביטחון פנים; לגבי פיסמן ורעות בינג ממשרד המשפטים; לניצב-משנה זמיר ממשטרת ישראל; לייעוץ המשפטי של הוועדה: מירי פרנקל-שור ועידו בן-יצחק; לצוות הוועדה: לאה, שוש, ליאת, רחלי ואיה. אני מבקשת מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק הזאת. זו הצעת חוק חשובה, למנוע משב"חים להיכנס לשטח המדינה. הצעה זו עברה ללא הסתייגויות ולכן אני מבקשת לאשר אותה. תודה. <דב חנין (חד"ש):> יש הסתייגויות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש הסתייגויות, אם תרצי גם תגיבי עליהן לאחר מכן. להצעת חוק זו יש הסתייגויות לסעיף 1 של חברי הכנסת ברכה, סוייד, חנין, אגבאריה, גלאון, גילאון, הורוביץ, רוזין, פריג' ותמר זנדברג. לכל אחד יהיו חמש דקות. חבר הכנסת חנין, אתה רגיל להיות ראשון, אבל הפעם חבר הכנסת ברכה לפניך. הוא לא פה. חבר הכנסת חנא סוייד – לא פה. דב חנין, בבקשה. יש לך חמש דקות. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> עד חמש דקות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עד חמש דקות. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה, גם הדיון הזה הוא דיון שחוזר על עצמו. גם בכנסת הנוכחית לדעתי כבר הייתה הארכה של חוק הכניסה לישראל. עמיתי חברי הכנסת, יש טעמים רבים למה החוק הזה הוא חוק לא ראוי, לא מידתי, משתמש בכלים – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אתה בכלל לא רוצה מדינה יהודית – – – <דב חנין (חד"ש):> – – חזקים מדי, עוצמתיים מדי ולא ענייניים. גברתי יושבת-ראש הוועדה, הנה אפילו נימוק אחד שאת מבינה אותו, ואפילו ציינת אותו כאן מעל הדוכן הזה: על-פי החוק הזה, נהגי המוניות למשל מחויבים לזהות ולדרוש תעודות מזהות מאנשים שהם מסיעים. איך יחליטו נהגי המוניות מי חשוד ומי לא? ברור לכם, עמיתי חברי הכנסת, מהי התשובה. הצעת החוק הזו מעודדת מה שנקרא racial profiling , פרופיל לפי תווים, לפי תווי פנים, לפי צבע עור, אולי לפי השתייכות לאומית. אלה הם דברים פסולים, אלה הם דברים מסוכנים, ובסופו של דבר אלה הם דברים מיותרים. אם לצבא, למשטרה, לרשויות הביטחון, יש רצון להיאבק בתופעת השהייה הבלתי-חוקית, יש להם כלים לעשות את זה. אי-אפשר להפריט את האחריות הזאת ולגלגל אותה על שכמי נהגי המוניות. נהגי המוניות הם אלה שיודעים לזהות? יש להם כלים להתמודד במקרה שהם זיהו? ונניח שאותו בן-אדם שהם זיהו רוצה לעשות מעשה של פיגוע, נהגי המוניות יוכלו לעמוד בפניו? בחייכם, איזו חובה אנחנו מטילים פה על אנשים? זה חוק – זו גזירה, עמיתי חברי הכנסת, שהציבור לא יכול לעמוד בה, והציבור באמת לא יכול לעמוד בה. באו אלינו לוועדה נציגי בעלי המוניות – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לכן לא אישרתי את הצעת החוק – – – <דב חנין (חד"ש):> ולכן, גברתי, אני מציע שאנחנו נקבע במקום להאריך את תוקף ההוראה הזו עד 31 במרס 2016, להאריך אותה עד 30 באפריל 2014 בלבד, כדי שהממשלה תביא לנו, לכנסת, הסדר יותר מידתי, יותר ראוי, שבאמת מתמודד עם שאלות אמיתיות ולא יוצר בעיות מיותרות במקום שלא צריך ליצור אותן. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת עפו אגבאריה – נמצא? לא נמצא. חברת הכנסת זהבה גלאון – איננה. חבר הכנסת אילן גילאון, ניצן הורוביץ – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מרצ לא נמצאים, רק אני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רק אתה, בבקשה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בעצם אחרון המסתייגים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת רגב, שכנתי מראש-העין, תגידי, את לא שבעה? לא שבעה מהחוקים? בבוקר חוק אזרחות, בערב חוק מונית ועכשיו את מפנטזת על חוק המואזין. באמת, את לא שבעה מהחוקים? תראי, את ליד חברת הכנסת עדי קול. תראי איזו בלונדינית, ואת ערבייה-יהודית. יש לך בעיה עכשיו. עכשיו, תארי לעצמך – אני לא מכיר את בני משפחתך, אבל החזות שלהם היא חזות ערבית, כמוני, ויש בעיה. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אבל אתה יודע – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כנראה צריך להיות ציוני יותר מהאפיפיור. עכשיו, איך את מתפתלת: צריך לחשוב על חוקים שהאשכנזים יחבקו אותי, יגידו לי איזו ילדה טובה אני. איזו ילדה טובה. אז עכשיו, ואללה, נהג מונית – קיבלנו. עכשיו, מה נעשה עם בני עדות המזרח למיניהם שנראים כמו ערבים, וחלקם בני משפחתך? מה נעשה אתם? למה להעמיד אותם במצב מביך? הרי הרבה חבר'ה יהודים מעדות המזרח – מרוקאים, תוניסאים, תימנים – לא כמו איתן, איתן השתכנז קצת במראה – תימנים-תימנים – ונהגי מוניות, מעמידים אותם במחסום – לא על קטע של שב"חים – והם נבוכים. <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה נעשה אתם, תגידו לי? אתם רוצים להיות טובים? אתם רוצים להיות המובילים? וחברת הכנסת מירי רגב ישנה וקמה: איך השכנים האשכנזים שלי יאהבו אותי? איך אני אהיה – חברת הכנסת רגב – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – את נמצאת במגרש הלא-נכון. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אתה חושב שאני דואגת שהם לא יאהבו אותי? בעלי אשכנזי והוא אוהב – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> את נמצאת במגרש הלא-נכון. אולי תזכי לעוד "ארץ נהדרת". זה אני מאשר, אבל לעשות מהכנסת שכונה? בבוקר חוק אזרחות, בערב חוק מונית? במושב הבא חוק מואזין? די, די. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש גבול לכל תעלול. את עושה צחוק מהעבודה. את עושה צחוק. ביטחון – כן, חשוב לי לא פחות מאשר לך, אבל צריך לעשות את זה בטעם, בטקט, לא בשביל כותרות, לא בשביל מחיאות כפיים. די, מירי, די. שלא ישתמשו בך. תודה, אדוני. אני מסתפק בזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת פריג'. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> רגע, אני רוצה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אה, חברת הכנסת רגב רוצה לענות למסתייגים, בבקשה. <איתן כבל (העבודה):> אתה מבין, אתה הסתננת – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מסתנן – – – <איתן כבל (העבודה):> אתה הסתננת, היא רוצה לענות לך עכשיו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אין לי בעיה, אני קצת בהיר, לא עוצרים אותי – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני רוצה להגיד לך משהו, ידידי. אתה כנראה לא מבין את מהות החוק ואת ההצעה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מבין את זה לא פחות ממך. <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> ההצעה היא הצעה ממשלתית – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> את יש לך בעיה – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – הצעה ממשלתית שלא קיבלה את אישור הוועדה. ההצעה הזאת באה כדי להפוך אותה להוראת קבע, לחקיקת קבע ולא הוראת שעה. לא אישרתי את הבקשה של הממשלה, משום שבדיוק כמוך אני חושבת שהתפקיד של נהגי המוניות הוא לקחת אותך בשלום למחוז חפצך ולא לדאוג מיהו שב"ח ומיהו לא שב"ח. זה תפקיד של צה"ל והמשטרה בלבד. לכן אמרתי לשר לביטחון פנים: אתם תעשו שיעורי-בית יחד עם צה"ל ומערכת הביטחון, תביאו הסדר אחר; ועד אז – אני מבטיחה לך שאף נהג מונית לא יגיע לאיזה הסדר כזה או אחר עם המשטרה אם הוא העלה שב"ח ולא זיהה אותו ככזה. השב"חים, אתה יודע בדיוק כמוני, אסור להם להיכנס לתוך שטח המדינה. הם מהווים בעיה אמיתית מבחינה ביטחונית לאזרחי המדינה. צריך לטפל בהם, אבל לא דרך נהגי המוניות. לכן לא אישרתי את בקשת הממשלה. זה ימשיך להיות הוראת שעה. הם יעשו שיעורי-בית ויבואו עם עבודת מטה אחרת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה ליושבת-ראש ועדת הפנים חברת הכנסת מירי רגב. אנחנו עכשיו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 1, של חברי הכנסת שציינתי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מבקש להצביע בעד ונגד ההסתייגות. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 24 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין, עפו אגבאריה, זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג' ותמר זנדברג לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חמישה בעד, 24 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, נעבור להצבעה על הסעיף כהצעת הוועדה. נא להצביע. כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 37 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 29 נגד – 2 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 29 בעד, שניים נגד. הסעיף התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על החוק בקריאה שלישית. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> שנייה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שלישית. סעיף 1 התקבל, ובעצם זה היה קריאה שנייה. עכשיו קריאה שלישית. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא, אני מבקש אי-אמון ביניהן. לא, אדוני, יש סדר דיון. בין שנייה לשלישית אני מבקש אי-אמון בממשלה. לראות בהצעה זו הצעת אי-אמון בממשלה. הצבעה מס' 38 בעד החוק – 22 נגד – 1 נמנעים – אין חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 25), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מייד אני אענה לך על זה. 22 בעד, מתנגד אחד – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – – ערביי ישראל? אחמד טיבי, אתה בעד שב"חים? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אמרה: קריאה שנייה ושלישית. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש – – <קריאה:> שר בממשלה רוצה – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> – – אדוני היושב-ראש – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אחרי שאני אציג את זה, את מה שאני רוצה להגיד, הוא יענה. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> – – הממשלה מבקשת לראות בזה הצבעת אמון. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא, הוא עוד לא ביקש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא הגישו כנדרש, חבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה זה "כנדרש"? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא הגשתם כנדרש לראות בסעיף – זה הצבעה על הסעיף, הצבענו על הסעיף, הצבענו על ההסתייגות – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בין שנייה ושלישית – אתם שיניתם את התקנון בלי להודיע לנו. בין קריאה שנייה ושלישית, אני מבקש בשם הסיעות שלנו לראות בהצעת החוק הצעת אי-אמון בממשלה. זה התקנון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סגן היושב-ראש טיבי, אני מבין שלפי התקנון צריך להגיש בקשה כתובה ולהגיד מי המועמד שלכם להקים את הממשלה, וזה לא נעשה. זה לא נעשה. זה מה שהתקנון אומר. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> לא, אני רוצה בקשה חדשה. <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> בקשה חדשה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, חבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני היושב-ראש, לאחר סיום ההצבעה בקריאה שנייה, שהציגה חברת הכנסת מירי רגב, האחראית לשירות המוניות בארץ, אני מבקש לראות בהצעה זו הצעת אי-אמון בממשלה. חבר הכנסת זחאלקה, אתה המועמד – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אתה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אה, אני, בסדר. לאחר דיון בין חבר הכנסת זחאלקה וביני, הוא ויתר לי. אני מועמד לראש הממשלה. <קריאות:> – – – <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> השר שטייניץ, אתה מבקש הצבעה עכשיו? <קריאות:> – – – <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> מבקש הצבעת אמון עכשיו. להצביע על החוק – – – <קריאות:> – – – <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אני מבקש לשמוע – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת טיבי, אתה ביקשת הצבעת אי-אמון, אז אנחנו נעשה הצבעת אי-אמון. <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> לראות בהצבעה על החוק הצבעת אמון בממשלה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> השר שטייניץ הוא לא השר המקשר, והוא לא ראש הממשלה. הוא רוצה להיות, אבל הוא לא ראש הממשלה. אני מבקש לקרוא לראש הממשלה או לקרוא לשר המקשר. איפה אקוניס? <מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כל שר יכול לעשות את זה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת טיבי, או שנדחה את ההצבעה, או שאם אתה רוצה, השר נענה לבקשתך, ונעשה הצבעה על זה כאי-אמון עכשיו. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה זה? אני כבר ביקשתי, ואני מתייחס ברצינות למועמדות שלי. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה. אז אנחנו נעשה עכשיו עוד הצבעה. מי שבעד – הוא בעד החוק בקריאה שלישית, ומי שנגד – הוא נגד החוק ובעד אי-אמון. אוקיי? בסדר? <השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין יובל שטייניץ:> מי שבעד הוא בעד החוק ובעד אמון בממשלה. <קריאה:> הוא בעד האי-אמון. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני פותח את ההצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 39 בעד החוק – 24 נגד – 6 נמנעים – 1 חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 25), התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 24 בעד, שישה נגד. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית, והצעת האי-אמון לא התקבלה. נדחתה. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 75) (בתי-משפט שלום לעניינים מינהליים), התשע"ב–2012;> [מס' מ/712; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 9280; נספחות.] <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012;> [מס' מ/673; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 7865; נספחות.] <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק האזנת סתר (תיקון מס' 6), התש"ע–2009> [מס' מ/455; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 7254; נספחות.] <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברים, אנחנו עוברים עכשיו בעצם לדיון בשלוש הודעות ממשלה על רצונה להחיל דין רציפות: גם על הצעת חוק בתי-המשפט לעניינים מינהליים, גם על הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), וגם על הצעת חוק האזנת סתר (תיקון מס' 6). יש מנמקים בדיון על אי-החלת רציפות, ולאחר הנימוקים אנחנו נעבור להצבעה בנפרד על כל אחת מהודעות הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות. ראשון המנמקים, חבר הכנסת נחמן שי – נמצא? לא נמצא. חבר הכנסת דב חנין. אחריו – ג'מאל זחאלקה וחבר הכנסת נסים זאב. לכל אחד עד חמש דקות, זאת אומרת, יש לנו סך הכול עד 25 דקות. אתה לא תנצל – הוא מודיע שהוא לא ינצל את כל הזמן, אז בסדר גמור. <דב חנין (חד"ש):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, יש לנו כמה דיני רציפות, הצעת דין הרציפות הראשונה עוסקת בבתי-משפט שלום לעניינים מינהליים, וזו ההזדמנות, עמיתי חברי הכנסת, לומר שאכן צריך לקדם סדר נכון יותר וטוב יותר בבתי-המשפט. זוהי סוגיה אמיתית של התנהלות ושל שלטון, ושל משילות, להבדיל מאותן סוגיות שקריות שהממשלה הביאה בשבוע שעבר, מהלכים אנטי-דמוקרטיים, מהלכים פוגעניים, שבאו לפגוע באופוזיציה, באו להפוך את הכנסת למועדון פוליטי סגור, לחסום אותה לכניסה של כוחות חדשים, להוציא מהכנסת מפלגות אידיאולוגיות, לפגוע בייצוגן של קבוצות מיעוט בחברה הישראלית, לפגוע בייצוג של האוכלוסייה הערבית. כל הדברים האלה, שהממשלה תיארה אותם תחת הכותרת הכללית חוק משילות, אין להם שום קשר וזיקה למשילות אמיתית, ואנחנו, באופוזיציה, נאבקנו נגד החוק הזה. אני רוצה לומר לכם גם כאן, מעל במת הכנסת, שביום שבו אושר חוק המשילות אנחנו החלטנו, בסיעות האופוזיציה, להגיש יחד הצעת חוק שתבטל את המהלכים האנטי-דמוקרטיים שאתם העברתם, וכפי שהשר ליברמן ניצל רגע של הזדמנות פוליטית כדי לסחוט את חבריו לקואליציה ולהעביר את חוקי המשילות, אנחנו ננסה לנצל רגע של הזדמנות פוליטית מצדנו כדי לשחרר אתכם מהאילוצים שליברמן הצליח לכפות עליכם ולקדם הסדר ראוי יותר, דמוקרטי יותר, בכנסת, ביחסי הכנסת–ממשלה, מאותם הסדרים שהובאו בחוק המשילות. אני בכמה משפטים אנמק את ההתנגדויות שלנו להחלת דין הרציפות בסוגיית החוק לטיפול בחולי נפש. הטיפול בחולי נפש ראוי אכן לרפורמה רצינית. הרפורמה הזאת לא נמצאת עדיין במערכת הממשלתית, הממשלה בעצם לאורך שנים מבצעת ייבוש והקפאה של החוק לטיפול בנפגעי נפש בקהילה, אחד ההישגים החקיקתיים החשובים ביותר – חקיקה שנעשתה בכנסת בזמנה ביוזמת חברתי חברת הכנסת מטעם חד"ש תמר גו'זנסקי. החוק לטיפול בחולי הנפש בקהילה הוא חוק מתקדם, חוק ראוי, אבל מאז חוקק הממשלה מקצצת בתקציבי הטיפול בנפגעי נפש בקהילה עוד ועוד והמצוקה נעשתה קשה ובעייתית ביותר. בכלל, מערכת הטיפול הפסיכולוגי בחברה הישראלית נמצאת בדיאטה רצחנית, כמו כל השירותים החברתיים האחרים. היא ראויה לרפורמה, אבל לא לרפורמה מהסוג שהממשלה מנסה לקדם, אלא לרפורמה אמיתית, שבה יינתנו תקציבים רבים יותר למערכות הטיפול בנפגעי נפש, למערכות הטיפול הפסיכולוגי, למערכות התמיכה הפסיכולוגית. תמיכה ותקצוב של המערכות הציבוריות האלה הם חשובים, הם חיוניים, הם נכונים מבחינה חברתית, הם הכרחיים מבחינת שמירת בריאות הציבור וזכותו של הציבור לבריאות. זה גם, בסופו של דבר, נכון יותר ומשתלם יותר ברמה הכלכלית. אנחנו הודענו על התנגדותנו גם להחלת דין הרציפות על הצעת חוק האזנת הסתר. הסיבה העיקרית להתנגדות שלנו להחלת דין הרציפות בחוק הזה קשורה לכך שאנחנו חושבים שבישראל יש אינפלציה בהאזנות סתר. האזנות סתר נעשות פה הרבה מדי, במצבים שאין שום סיבה ואין שום צורך להצדיק אותן. אנחנו מציעים שבמקום הרחבת האזנות הסתר בחברה הישראלית אנחנו נקדם צמצום, בחינה יותר מקיפה, יותר רצינית, של בקשות להאזנות סתר בכל מקרה שבקשות כאלה מוגשות. על כן, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו מתנגדים להחלת דין הרציפות גם על הצעת חוק האזנת הסתר. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; חבר הכנסת נסים זאב – לא נמצא; חבר הכנסת ישראל אייכלר – לא נמצא. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על כל אחת מההודעות בנפרד. אנחנו נעבור עכשיו להצבעה על הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 75) (בתי-משפט שלום לעניינים מינהליים), התשע"ב–2011. אני פותח את ההצבעה. מי שבעד ההודעה – בעד, ומי שנגד – נגד. הצבעה מס' 40 בעד הודעת הממשלה – 17 נגד – 7 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 75) (בתי-משפט שלום לעניינים מינהליים), התשע"ב–2011, נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 17 בעד, שבעה מתנגדים. אני קובע כי הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 75) התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012. מי בעד ההודעה ומי נגד? נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 41 בעד הודעת הממשלה – 19 נגד – 7 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ב–2012, נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 19 בעד, שבעה מתנגדים. אני קובע כי הודעת הממשלה התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק האזנת סתר (תיקון מס' 6). מי בעד ומי נגד ההצעה? נא להצביע. הצבעה מס' 42 בעד הודעת הממשלה – 20 נגד – 7 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק האזנת סתר (תיקון מס' 6), התש"ע–2009, נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ובכן, 20 בעד, שבעה מתנגדים. אני קובע כי גם הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק האזנת סתר (תיקון מס' 6) התקבלה. <הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 39) (ביטול הגבלות על ציון הכהונה בידי חבר הכנסת לשעבר או שר לשעבר), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/541).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים, חברות וחברי הכנסת, להצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 39) (ביטול הגבלות על ציון הכהונה בידי חבר הכנסת לשעבר או שר לשעבר), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת צחי הנגבי, לקריאה ראשונה. יציג את החוק חבר הכנסת צחי הנגבי. בבקשה, אדוני. <צחי הנגבי (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לפניכם לקריאה ראשונה הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם – הצעה שאושרה בקריאה טרומית בכנסת וגם ועדת הכנסת הכינה אותה לקריאה ראשונה פה-אחד בפברואר. היא עוסקת בסעיף 14 לחוק חסינות חברי הכנסת, שקובע איסורים שחלים על חברי הכנסת והשרים לאחר סיום כהונתם, ובהם האיסור בסעיף קטן (ב) שלפיו מי שהיה חבר הכנסת, ראש הממשלה, שר או סגן שר, אסור לו לאחר תום כהונתו להבליט בכתב בכל עניין הכרוך בעסקו או במקצועו את העובדה שהוא היה חבר הכנסת, ראש הממשלה, שר או סגן שר. על בעלי תפקידים אחרים בשירות הציבורי – שופטים בדימוס, אלופים בצבא במיל., ניצבים במשטרה בדימוס וכו', וגם מי שכיהנו בעבר בכהונות רמות אחרות, כמו מבקר המדינה או נציב שירות המדינה או נגיד בנק ישראל – לא חל איסור דומה לעניין ציון התפקיד או התואר לאחר סיום הכהונה. אנחנו חשבנו שבאמת האבחנה הזאת אנכרוניסטית, תמוהה במידה רבה, ואין עוד הצדקה להותיר את האיסור הזה על כנו, ומוצע לבטלו. לפיכך, אבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהחזיר אותה לוועדת הכנסת כדי שהיא תוכן – כמובן לאחר הפגרה – לקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לפני ההצבעה – הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. ללא הצבעה וללא כלום. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת הכנסת):> ועדת הכנסת קבעה כי ועדת הכספים תדון בהצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה לאתרי הנצחה), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת מאיר שטרית וקבוצת חברי הכנסת, פ/1352/19, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. תודה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. <הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 39) (ביטול הגבלות על ציון הכהונה בידי חבר הכנסת לשעבר או שר לשעבר), התשע"ד–2014> (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, אנחנו עוברים לדוברים. יש רשימת דוברים ארוכה, ואני רואה שלא כולם נמצאים. חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין – או-וואה, דב חנין אינו נוכח. לרשום בפרוטוקול שיש רגע – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> אינו נוכח, נס. המשיח הגיע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> דב חנין – אינו נוכח. חבר הכנסת משה גפני – נוכח ומוותר? מוותר. חבר הכנסת גפני מוותר; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – מוותר; חבר הכנסת באסל גטאס – מוותר; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – לא נוכח. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אייכלר אחרון? <איתן כבל (העבודה):> הוא מתחמם לקראת הדיון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – – בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, היה היה חבר כנסת מכובד ושמו מנחם בגין. במשך 29 שנים הוא ישב במדבר האופוזיציוני ואחר כך היה ראש הממשלה. אחד הדברים שהוא שמר עליהם בקנאות עצומה במשך כל השנים היה חוק חסינות חברי הכנסת, כי הוא היה במשטר של בן-גוריון, והוא חשש שמא יבואו וינסו להפריע לעבודתו הפרלמנטרית ולקולו – שנשמע בימים ההם מאוד מאוד כקול של מיעוט, הרבה יותר רחוק מאשר המיעוט החרדי של היום. זאת הייתה תקופה שהיו לו שמונה מנדטים, ופעם אחת בן-גוריון אפילו כינה אותו בשם שאסור להזכיר פה היום, אבל בימים הטובים הוא היה קורא לו: זה שיושב ליד בדר. אבל גם בן-גוריון – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> פה, פה, איפה שבוז'י יושב – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> פה זה היה? – – לא הזכיר את שמו, ובכל זאת הוא הבין שהוא חייב לתת ייצוג לאנשים של מנחם בגין, על הדעות שהוא מייצג, והוא שמר על העניין הזה של החסינות. במשך השנים המדינה נהייתה כל כך דמוקרטית ופתוחה, שאנשים חשבו: מה זה כל כך חשוב? אפשר להוריד ברמתה של הכנסת. ולאט-לאט, ככל שהכנסת נסוגה, באו כוחות חדשים ותפסו את מקומה: הראשונה הייתה התקשורת, השנייה הייתה מערכת המשפט, והשלישית הייתה המערכת הפקידותית, שהיום שולטת בצורה בלתי מוגבלת על השרים, על חברי הכנסת ועל ראשי העיריות. ולכן, אדוני היושב-ראש, כאשר התהפכה המגמה, והיום יש יותר ויותר התכנסות לקראת דיקטטורות, אם דיקטטורה מפלגתית – תמיד היו לועגים, הרב משה, ואומרים שאצלנו הרבנים קובעים, והליכוד והמערך – עבודה – זה דמוקרטיה. היום חלק גדול מחברי הכנסת נבחרים על-ידי איש אחד, לא משנה אם קוראים לו לפיד או ליברמן, או אני לא יודע. בבית היהודי עדיין יש איזה פריימריז, אבל כנראה בפעם הבאה כבר לא. זאת אומרת, שיותר ויותר אנחנו מתכנסים לדיקטטורות מפלגתיות, ובסופו של דבר גם יהפכו לדיקטטורות כלליות, כפי שאנחנו רואים בעניין חוק המשילות. יבוא יום וישללו זכויות הצבעה מכל מיני קבוצות – ואנחנו רואים מה היו התוצאות בבית-שמש, שבית-המשפט ביטל בחירות כי לא מצא חן בעיניו הזקן של ראש העיר. לכן אני בא ואומר, אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים לשמור בקנאות על מה שנשאר מהזכות של האזרח הפשוט לשלוח נציגים ולהשפיע במשהו על החיים שלו. ולכן אסור לוותר, ויישר כוח ליושב-ראש ועדת הכנסת, שביטל את האיסור המוזר הזה. לא ידעתי שיש דבר כזה, שכל פקיד וכל מי שהיה אי-פעם משהו – עוזר לעוזר, מגיש הצלחות – מגיש את זה ברזומה שלו, וחבר כנסת ושר – אסור לו. זה במסגרת הקמפיין האנטי-דמוקרטי לשלול את זכויות האזרח לשלוח נציגים ולשלול את זכויות הנציגים להציג אותם. ברוכים תהיו שביטלתם את זה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת מנחם מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן כבל – מוותר; חברת הכנסת רוזין – אינה נוכחת; חברת הכנסת גילה גמליאל – הייתה פה עכשיו – אינה נוכחת; חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – סליחה? אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח; חבר הכנסת ניצן הורוביץ – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. אם כן, סיימנו את רשימת הדוברים. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 39) (ביטול הגבלות על ציון הכהונה בידי חבר הכנסת לשעבר או שר לשעבר), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת צחי הנגבי. נא להצביע. הצבעה מס' 43 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 39) (ביטול הגבלות על ציון הכהונה בידי חבר הכנסת לשעבר או שר לשעבר), התשע"ד–2014, לוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 20 בעד, אפס מתנגדים. אם כן, אני קובע כי הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 39) עברה בקריאה ראשונה. הצעת החוק תחזור לדיון בוועדת הכנסת להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. <החלטת ועדת הכלכלה בדבר תיקון טעויות בחוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג–2013> [נספחות.] <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברות וחברים, אנחנו עוברים להחלטת ועדת הכלכלה בדבר תיקון טעויות בחוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג–2013. יציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן, שמדבר בטלפון – חבר הכנסת ברוורמן, אתה אמור להציג עכשיו את ההחלטה של ועדת הכלכלה. בבקשה, אדוני. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> מה אתה רוצה עכשיו? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> על ההחלטה הזאת תהיה הצבעה. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> על פיצול של חוק התחבורה הציבורית? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. אני מדבר על החלטת ועדת הכלכלה בדבר תיקון טעויות בחוק שינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה – – – <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> תודה רבה. כן, אני מודה לך, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר? <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הפיצול זה אחר כך, אחרי זה. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן, תודה. אדוני היושב-ראש, חוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב לשנים 2013 ו-2014), התקבל בכנסת ביום כ"ב באב התשע"ג ופורסם ברשומות התשע"ג, עמ' 116. בנושאים שהועברו לדיון בוועדת הכלכלה נפלו טעויות לשוניות טכניות, ומוצע לתקנן: 1. בסעיף 37 לחוק המתקן, בפסקה (8), תוקן סעיף 9 לחוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב–2012. בתיקון זה הוסף סעיף קטן (ג) לסעיף 9 האמור, אך סימון זה כבר קיים. כדי למנוע כפילות מוצע לשנות את סימון הסעיף הקטן שהוסף ל-(ב1). לפי סעיף 10א(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948, תחילתו של התיקון ביום תחילתו של החוק, קרי ביום כ"ה באב התשע"ג, 1 באוגוסט 2013. בסעיף 59 לחוק המתקן, בפסקה (30), הוחלף סעיף 132 לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001, ובסעיף קטן (ב) שבו נקבע מנגנון עדכון הסכומים המנויים בסעיף 130(ג) לחוק תאגידי מים וביוב. החלטת הוועדה הייתה כי מנגנון העדכון יחול על כל הסכומים המנויים בסעיף 130(ג) האמור, אולם בשל טעות טכנית בניסוח צוין כי הסכומים שעליהם יחול מנגנון העדכון מנויים בפסקאות (1) ו-(2) של סעיף 130(ג) האמור, בעוד הם מנויים ברישה של אותו סעיף קטן ובפסקה (1) שבו. מוצע אפוא לתקן את ההפניה בסעיף 132 לחוק האמור מסעיף 130(ג)(1) ו-(2) לסעיף 130(ג) כולו, וכן לתקן הטיות דקדוקיות. לפי סעיף 10א(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948, תחילתו של התיקון ביום תחילתו של סעיף 132 לחוק תאגידי מים וביוב, כאמור בסעיף 63 לחוק המתקן. אני יכול לעלות לתורה? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> ונאמר: אמן. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אמן. אושר? להצביע? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן. זהו? תודה, אדוני יושב-ראש הוועדה. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על החלטת ועדת הכלכלה בדבר תיקון טעויות בחוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014). מי בעד ומי נגד ההחלטה? נא להצביע. הצבעה מס' 44 בעד ההחלטה – 18 נגד – אין נמנעים – אין החלטת ועדת הכלכלה בדבר תיקון טעויות בחוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג–2013, נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 18, ללא מתנגדים וללא נמנעים. אני קובע כי החלטת ועדת הכלכלה בדבר תיקון טעויות בחוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014) התקבלה. <הצעת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק תחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013> [נספחות.] <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת ברוורמן, אל תתרווח יותר מדי. אתה מוזמן לחזור לדוכן ולדבר על החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק תחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013, מ/771, גם כן כולל הצבעה. בבקשה, אדוני. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש – רציתי להגיד אדוני השר. אני לא רואה פה שר. האם מותר לי, חבר הכנסת ריבלין – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש. יש פה שר. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> יש פה שר? אה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> השר בנט פה. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> השר בנט פה, טעיתי. זה בדבר פיצול הצעת חוק תחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשע"ג. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, לפי החוק שעבר, שצחי הנגבי הציג לפני הכנסת, גם אתה שר. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אה, מי שהיה שר הוא שר. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> Once a senator always a senator. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> זאת אומרת, אם נמצא פה אדם שהיה שר, אפשר לעשות הכול. חבר הכנסת ריבלין, לא רק שאתה בור סוד שאינו מאבד טיפה, אתה הדוגמה לזיכרון הקולקטיבי של הכנסת ולאיכות השלטון שלה. הלוואי שירבו כמותך בישראל. תודה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> בין בחירות לבחירות תמיד אני כזה. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> תודה. הצעת חוק תחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013, נתקבלה בקריאה הראשונה בכנסת ביום א' בכסלו התשע"ד, 4 בנובמבר 2013. עניינה של הצעת החוק הוא בתיקוני חקיקה הדרושים כדי להסיר חסמים העומדים בפני קידום הקמתן של מערכות הסעת המונים, וכן הוראות נוספות לשם הגברת האכיפה והפיקוח בתחום התחבורה הציבורית. מוצע לפצל את ההצעה לשתי הצעות חוק נפרדות: חלק אחד יכלול תיקוני חקיקה שמטרתם להקנות למקים מסילת ברזל ארצית או מקומית ולמפעיל מסילת ברזל כאמור סמכויות כניסה למקרקעין ולקבוע הסדרים הקשורים לכניסה למקרקעין, וכן הסדרה של רכישת זכויות במקרקעין לצורך הקמה או הפעלה של מסילת ברזל מקומית; חלק שני יכלול תיקוני חקיקה שמטרתם להקנות לרשויות המקומיות סמכויות לאכוף עבירות תעבורה באמצעות מצלמות. מאחר שהממשלה ביקשה לתת קדימות לחלק הראשון, הנוגע לפרויקט הסעת ההמונים בגוש-דן ולהסרת החסמים בהקמת הרכבת הקלה, מוצע לפצל את הצעת החוק כאמור ולקדם תחילה את חקיקת החלק הראשון. רבותי, אתם זוכרים על מה אנחנו מדברים? הסעת המונים בגוש-דן וברכבת הקלה. זו סאגה שאפרים קישון ב"תעלת בלאומילך" לא חשב עליה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> ככה היא התחילה. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> ככה היא התחילה – אחד ואחד ואחד ואחד. לכן, רבותי, היום לקראת הערב, גם בסייעתא דשמיא, ניקח את הדבר הזה ונקווה שבאמת תהיה הסעת המונים במהרה בימינו באזור תל-אביב, ותוקם הרכבת הקלה. החלק השני יובא לקריאה השנייה ולקריאה השלישית במועד מאוחר יותר. אדוני היושב-ראש, הכנסת מתבקשת לאשר החלטה זו בהצבעה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני יושב-ראש הוועדה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק תחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013. מי בעד ומי נגד ההחלטה? נא להצביע. הצבעה מס' 45 בעד ההחלטה – 18 נגד – אין נמנעים – אין החלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק תחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013, נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בעד – 18, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהחלטת ועדת הכלכלה בדבר פיצול הצעת חוק תחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשע"ג–2013, התקבלה. <הצעת חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד–2014> [מס' מ/769; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ג, עמ' 1471, חוב' י"ט, עמ' 2705; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד–2014, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אדוני יושב-ראש הוועדה אבישי ברוורמן, חזור למקום ותסביר את ההצעה הזאת. יש הסתייגות אחת, שתנומק על-ידי חבר הכנסת ריבלין, אך ללא הצבעה. בבקשה, אדוני. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד–2014, אשר היא מיזוג של הצעת החוק הממשלתית והצעות חוק פרטיות שיזמו חברי הכנסת נחמן שי, ניצן הורוביץ, דב חנין, מרב מיכאלי, איילת שקד, עדי קול, יצחק הרצוג, קארין אלהרר, עמרם מצנע, יוני שטבון ואיתן כבל והתקבלו בדיון מוקדם. הצעת החוק נדונה בוועדה משותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הכספים בראשותי. מטרת הצעת החוק לקדם ולהגביר את התחרותיות בענף המזון, הנשלט על-ידי מספר מצומצם של ספקים וקמעונאים גדולים, על מנת להביא בסופו של יום להורדת מחירי המזון לצרכן. הצעת החוק אומנם מתייחסת בעיקרה למוצרי מזון, אך בפועל היא חלה על כל המוצרים הנמכרים בחנויותיהם של הקמעונאים הפעילים בענף המזון, למעט מוצרי חשמל, טקסטיל, ציוד משרדי, כלי-בית, ספרים ועיתונים, דהיינו, היא חלה גם על מוצרי הניקיון והפארמה שהם מוכרים. אני רוצה לפתוח, לפני שאני קורא גם את הדברים מבחינה ניסוחית, שהיא גם משפטית: כאשר אני קיבלתי את הזכות לעמוד בראש הוועדה וקיבלתי את העבודה שנעשתה כבר תקופה ארוכה על-ידי ועדת קדמי בראשותו של מנכ"ל משרד התעשייה והמסחר בעבר – כשקראתי אותה הייתי ספקן, מכיוון שהשאלה הראשונה ששאלתי בפתיחת ישיבת הוועדה את נציגי האוצר ואת הממונה – ככלכלן שאלתי אותם: אנחנו בשיווי-משקל מסוים. האם ברגע שאיישם את מה שכתוב בהמלצות ועדת קדמי, תנו לי הערכה, בכמה ירדו המחירים? כשאני מביא בחשבון – יש משתנים אחרים, אבל נניח שהכול נשאר קבוע; הכלכלנים קוראים לזה ceteris paribus – לא קיבלתי שום תשובה חוץ מאשר נושא התחרותיות. לכן, בוועדה הזאת דנו רבות. ההצעה שנכנסה היא לא ההצעה שיצאה. היא הצעה לא פשוטה, אבל כמו שגם אמר קודם השר בנט, נוסף על ההחלטה שהעברנו קודם לגבי הפטור החקלאי ודברים אחרים, אני מקווה שהיא תתחיל תהליך שיביא להורדת מחירים; ונוסף על כך, מינינו ועדה שתפקח – בראשות חבר הכנסת יעקב אשר. אני גם הודעתי שוועדת הכלכלה תפתח דיונים מפעם לפעם, מעבר לדיווחים שהממשלה צריכה לדווח כל חצי שנה ואחרי זה שנה לגבי הצעות ושיפורים – פיקוח תוך כדי מעשה. אני רק רוצה להזכיר שב-2005 מחירי המזון בישראל היו נמוכים יותר מאשר בארצות במערב ובארצות אחרות. ב-2013–2014 הם גבוהים, חלקם במידה משמעותית. המשתנה המרכזי שהשתנה היה באמת שקבוצות גדולות, "אסם", "תנובה" וכו', הפכו להיות קונגלומרטים. ועל הפרק, כבר אומר בתחילה, בוועדה שקיבלתי, לא עלה במנדט שלנו שום נושא לגבי פירוק המונופולים. השאלה הייתה, במסגרת ההגבלות, איך אפשר להשתמש בכלים שונים של שקיפות, של גובה מדף, של פיקוח, כדי להביא לתוצאות מקסימליות להגברת התחרות ולמניעת אותו קשר, שהפך להיות קשר גורדי, בין הקמעונאים הגדולים לספקים הגדולים. אני מוכרח גם לציין שעבודת הוועדה הייתה מיוחדת במינה. הייתה בה חוכמת השולחן. הוועדה הגיעה למסקנות ולהמלצות מעבר למה שהמליצה ועדת קדמי. אני אפרט אותן, ולאחר מכן נצא לשטח ונקווה שבאמת נגיע לתוצאות, כי בסופו של דבר המחירים כאן הם מהגבוהים בעולם, וחלק מזה – על הדיור לא אוסיף מילה, אבל גם בנושא המזון המערכת היא מורכבת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. חשבתי שסיימת. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> הוא הרגע רק דיבר מהרהורי לבו. עכשיו הוא יתחיל – – – <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> תודה, חבר הכנסת ריבלין. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> חבר הכנסת גפני, אתה קצת עייף היום. אני רוצה קצת לעורר אותך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בשעה מוקדמת זו – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אחרי שאמרת שזה בסדר, אני יושב רגוע ומצביע בעד. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> אחת הזכויות הגדולות שהיו לי בכנסת – הייתי יושב-ראש ועדת הכספים, ואדם מוכשר, הגון ורציני כמו חבר הכנסת גפני, זכיתי שהוא יחליף אותי. <משה גפני (יהדות התורה):> אני זכיתי. <אבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה):> ההצעה מסדירה את שלוש מערכות היחסים המרכזיות בתחום המזון: זו שבין הקמעונאי לבין הספק, זו שבין הקמעונאים, בינם לבין עצמם, ומערכת היחסים שבין הקמעונאי לבין הצרכן. ההצעה מנסה להתמודד, לגבי כל אחת ממערכות היחסים האמורות, עם ההתנהגויות שפגעו בתחרות והביאו, ככל הנראה, לעליית המחירים. חשוב לי להבהיר, ואני חוזר על זאת, כי אין אמצעי אחד שיוביל להורדת המחירים, ונראה שרק שילוב של אמצעים שונים, ובכללם אלה הכלולים בהצעת החוק, עשוי להביא לתוצאה המיוחלת. עוד אני מבקש לציין, ואני אומר את זה כאן לכל אלה שאוזנם המשפטית כרויה, כי הוועדה הייתה ערה לטענות שהועלו נגד המסמך שהכין מרכז המחקר והמידע בכנסת בעניין ניתוח עליית מחירי המזון. עם זאת, לדעת כל חברי הוועדה, כמו גם לדעת נציגי הממשלה שהשתתפו בדיונים, יש חשיבות לנורמות שעוגנו בהצעת החוק, ללא שום קשר לטענות אלה. אסקור בקצרה את עיקרי ההסדרים השונים. הסדרת פעילות ספקים וקמעונאים: ההנחה הגלומה בהצעת החוק היא שהתערבות של ספקים אצל קמעונאים בתנאי המסחר עם ספקים וקמעונאים מתחרים, לרבות בכל הנוגע ליעדי רכישה, כמויות ושטחי מכירה, אם על-ידי תמריצים ואם על-ידי הסדרים אחרים, פוגעת בתחרות וחוסמת כניסת מתחרים חדשים לשוק. האיסורים שנקבעו בהצעת החוק מכוונים לכך שהסדרים בין ספק לקמעונאי יתייחסו למערכת היחסים ביניהם בלבד. הצעת החוק מבחינה בין איסורים החלים על כלל הספקים והקמעונאים, ללא קשר לגודלם, לבין איסורים החלים רק על ספקים וקמעונאים גדולים. ספק גדול הוא מי שמחזור המכירות שלו הוא מעל 300 מיליון שקלים חדשים, לעומת 200 מיליון בהצעה המקורית של הצעת החוק. קמעונאי גדול הוא מי שמחזור המכירות שלו מעל 250 מיליון שקלים ומתקיימים בו תנאים נוספים שנקבעו בהצעה. הצעת החוק אוסרת על ספקים וקמעונאים להתערב זה אצל זה. חבר הכנסת ריבלין זוכר, כמו חלק מחברי, שבביקורים של הוועדה – כאשר ביקרנו בכל מיני מקומות, בסופרמרקטים אלה ואחרים ברחבי הארץ – אנשים שלא רצו להתבטא בפומבי ציינו בפנינו שיש כל מיני חסימות בהסכמים בין הגדולים מכאן והגדולים מכאן שמונעים את הכניסה למדף של יצרנים קטנים ובינוניים שהם גם איכותיים וגם המחיר שלהם יותר נמוך. לכן הצעת החוק אוסרת על ספקים וקמעונאים להתערב זה אצל זה, לעניין ההסדרים של הקמעונאי עם ספק אחר או של הספק עם קמעונאי אחר. על ספק גדול נאסר לעסוק בסידור מצרכים בחנות של הקמעונאי ולהתערב בדרך כלשהי אצל הקמעונאי בשטח המוקצה למכירת המצרכים, אם שלו ואם של ספקים אחרים. כמו כן, נאסר על הספק הגדול להכתיב לקמעונאי בדרך כלשהי בעניין המחיר שהוא גובה מהצרכן. במסגרת דיוני הוועדה הוספנו הוראות שיזמתי, בתמיכת חברים אחרים, הנוגעות לתמחור וקשירה אסורים במערכת היחסים שבין ספק גדול לבין קמעונאי גדול או מפיץ. הוראות אלו קובעות איסור לתמחר מצרכים במחיר נמוך מהעלות השולית שלהם. כך, לדוגמה, אם מחירה השולי של גבינה צהובה הוא 10 שקלים, הספק לא יוכל להציע לקמעונאי לרכוש ממנו כמות מסוימת של גבינה צהובה במחיר הנמוך מהמחיר האמור. תמחור אסור הוא גם תמחור שבו הספק מציע לקמעונאי שתי הצעות רכש באותו מחיר שבאחת מהן כמות המוצרים קטנה יותר מבשנייה, בין שמדובר באותם מוצרים ובין שמדובר בסל ובו מוצרים שונים. כך, למשל, ספק גדול לא יוכל להציע לקמעונאי גדול לרכוש 100 יחידות של גבינה צהובה ב-100 שקלים, ו-110 יחידות של גבינה צהובה באותו מחיר. דוגמה נוספת: ספק גדול המוכר קוטג' וגבינה לבנה לקמעונאי גדול ב-100 שקלים לא יוכל להציע לקמעונאי גדול סל מצרכים רחב יותר, הכולל את אותו הרכב מוצרים בתוספת גבינה צהובה באותו מחיר. התוצאה של תמחור בדוגמאות האלה הוא שהספק הקטן נחסם לחלוטין מלהתחרות על אספקת הגבינה הצהובה. חשוב להדגיש כי הצעת החוק אינה אוסרת באופן קטגורי על ספקים גדולים למכור מצרכים לקמעונאים גדולים במחיר הנמוך מהעלות השולית של האספקה, Loss Leader. בהצעת החוק נקבע מפורשות כי ספק גדול יוכל לעשות זאת אם כל יחידות המצרך או הסל כולו נמכרים במחיר הנמוך מהעלות השולית. נוסף על כך, הצעת החוק אוסרת על ספק גדול להתנות מחיר מצרך לקמעונאי ברכישת מוצר אחר של אותו ספק. כאן הרציונל הוא של מניעת פרקטיקות הקיימות בשוק המזון, החוסמות ספקים קטנים מלהתחרות בספקים הגדולים. מאחר שהערכנו כי החסמים הקיימים כיום, המונעים מהספקים הקטנים והבינוניים לחדור לשוק המזון, קשורים לשטחי המדף, הוספנו איסור נוסף. היה פה דיון מאוד ארוך. בתחילתו הייתה הצעה, שהייתה בתחילתה עוד בוועדת קדמי, שלגבי קטגוריה, מוצר מסוים – נאמר חלב – תהיה הגבלה פר-מוצר לגבי שטח המדף – נאמר x אחוז לגדולים, היתר לקטנים. שמענו את כל הגורמים. הבנו שאי-אפשר לאכוף את ההצעה הזאת. היא לא פרקטית. ואז הגענו לשילוב שייבחן בשטח, והאיסור שהוספנו הוא כדלקמן: קמעונאי גדול, גדול מאוד, לא יוכל להקצות מעל 50% משטח המדף בחנות גדולה – חנות גדולה זה חנות של מעל 250 מ"ר – למצרכים המסופקים על-ידי ספק גדול מאוד. ספק גדול מאוד זה אחד שהמחזור שלו למעלה ממיליארד שקל. ספק גדול מאוד – מחזור המכירות שלו מעל מיליארד שקל בשנה. עם זאת, הסמכנו את הממונה, באישור ועדת הכלכלה, לקבוע אחוז שריון אחר, אם הנתונים שיובאו על-ידם יהיו אחרים. אבל הנושא הזה לא פותר את הבעיה שייתכן שבקטגוריה מסוימת, נאמר במוצר חלב, יהיה מונופול – 90% לזה ו-10%. כאן המבחן של הממונה על ההגבלים העסקיים. אנחנו העצמנו אותו בכוח-האדם, אנחנו נתנו לו מכשירים. אני לא אוהב עודף ביורוקרטיה ורגולציה, אבל המכשיר שלו מאפשר לו, כירורגית, לראות שאם מישהו פועל בצורה מונופוליסטית במוצר מסוים, הוא מזיז אותו מהמדף, משנה אותו וכמובן פועל כירורגית כדי להשלים את החוק של ה-50% שהסברתי כרגע. לגבי הנושא האזורי – בפני הוועדה הובאו נתונים על כך שנמצא קשר ישיר בין אזורים בארץ שבהם קיימת ריכוזיות בתחום קמעונאות המזון. דיברו בין על רמת-אביב בין על אזורים בפריפריה. מה שקורה, ששם, במקומות כאלה – או מבודדים או במרכזי ערים – נוצר מצב שהשחקנים הגדולים מחזיקים את מספר החנויות, יש ריכוזיות ואין תחרות. ולכן, על מנת להתמודד עם בעיות ריכוזיות גיאוגרפיות במבנה השוק הנוכחי – להבדיל מפיקוח מתמשך על התחרות הגיאוגרפית – הצעת החוק מקנה לבית-הדין להגבלים עסקיים, לתקופה מוגבלת של שש שנים, סמכויות למתן סעדים מבניים, ובכלל זה להורות לקמעונאי גדול שיש לו לפחות שלוש חנויות גדולות באזור ביקוש, שבו השיעור המחושב בעבורו הוא למעלה מ-50%, על צעדים אפשריים לצורך הגברת התחרות האזורית, לרבות מכירת הזכויות של הקמעונאי בחנות גדולה אחת או יותר, באותו האזור. מערכת היחסים שבין הקמעונאי והצרכן – פה אנחנו באים לנושא השקיפות. הצעת החוק מחייבת קמעונאי גדול לפרסם באינטרנט את מחירי המצרכים שלו לציבור, ובכלל זה רשימת המצרכים בכל חנות ומחירי המצרכים. בפני הוועדה הופיעו יזמים פרטיים הבקיאים בתחום, שהבהירו כי פרסום הנתונים האמורים יוביל להקמה ולשדרוג אתרי האינטרנט ופיתוח אפליקציות אשר יאפשרו השוואה עדכנית ושוטפת של המחירים, הן מבחינת מחיר המצרך היחיד והן מבחינה כוללת של סל המוצרים. רבותי, לגבי השקיפות הייתה פה נקודה. מצד אחד, כל ארגוני הצרכנים, כל מי שבדק אמר ללכת על זה. הצרכן יהיה עם אינפורמציה, ואז הוא ייכנס לחנות שמוכרים שם, נאמר, עוף בשקל, אבל פתאום כל המוצרים האחרים יקרים. הוא כבר ידע את זה בסלולרי שלו ויאמר: אני לא נכנס לפה למרות העוף בשקל, אני הולך למקום אחר. אמרו לנו: אבל אם יהיה הכול בסלולרי, השחקנים הגדולים יתאמו מחירים בינם לבין עצמם. אמרנו: נכון, יש בזה משהו, אבל כבר היום ברור לנו שיש מספיק אינפורמציה ומספיק ריגול, ולכן הטענה של להפוך את הצרכן, עם כלים יותר טובים, ליותר רציונלי כדי שיצליח בתהליך הרכישה, שיקנה מוצרים איכותיים ויותר זולים, עדיפה על הנושא של תיאום המחירים. וזאת הייתה פסיקתנו. לצד האיסורים השונים וההוראות שנקבעו בחוק, הוסמכו הממונה על ההגבלים העסקיים והממונה על הרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן, לפי העניין, להעמיד לדין פלילי או להטיל עיצומים כספיים. לגבי העיצומים הכספיים אומר דבר אחד: לגבי השחקנים הקטנים והבינוניים הלכנו לקולא שבקולא; אבל לגבי השחקנים הגדולים, עמדתי ועמדתנו היא אחת – אנחנו צריכים ללכת למי שפועל ועובר על הנושא הזה שעושק את הצרכנים עם נבוט גדול למען יראו וייראו. כי לשחקנים גדולים יש עורכי-דין גדולים, יש להם סכומים ענקיים, ולכן כאן הדברים צריכים להיות על-ידי כך שהממונה ישתמש בכוח שלו וכדי שאנחנו נאכוף את הרצון כאן ליצור תחרותיות ולהוריד את מחירי המזון. לסיום, אני מבקש להודות לחברי הוועדה כולם שפעלו נמרצות כדי שנוציא מתחת ידינו חוק ראוי אשר יגביר את התחרות בשוק המזון; ובנוסף לחברי הוועדה – עפר שלח ידידי, אתה חסרת לי לעתים, אבל הובלת את חוק הגיוס עם חברת הכנסת שקד – ובנוסף לחברי הוועדה אני רוצה להודות במיוחד לחברי הכנסת יצחק וקנין, מיקי רוזנטל – מעבר, כמובן, לחברי הוועדה שביניהם יושב חבר הכנסת רובי ריבלין כאן. כמו כן, אני רוצה להודות לשורה ארוכה של נציגי הממשלה ושותפים מקצועיים שנטלו חלק בדיונים וליוו את עבודת הוועדה. ישבנו ימים, ישבנו ודנו. מה שנכנס הוא לא מה שיצא. ברור לנו שהנושא מורכב וקשה, אבל אני חושב שהחוק שיצא הוא משופר בהרבה, הוא הרבה יותר רציני. אנחנו נעקוב ונשפר אותו בתקווה להורדת מחירים. בנושא הזה אני רוצה להודות לחברי פרופסור דיויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, וצוותו בראשות ד"ר אסף אילת, ראש המחלקה הכלכלית, עורך-הדין אורי שוורץ ועורכת-הדין עידית פרוים מהייעוץ המשפטי של רשות ההגבלים העסקיים, שעבדו אתנו בצמוד והיו פתוחים לכל השינויים שהובלנו, והובלנו אותם בתיאום. אני רוצה להודות לנציגי משרד הכלכלה, ובראשם השר נפתלי בנט ויועציו. אני קורא להם סרפיקו ושי לינדנר; כן, זה יירשם בפרוטוקול. נציגי אגף התקציבים במשרד האוצר; סגן הממונה יוני רגב ויאיר זילברשטיין; הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן בראשות עורכת-דין תמר פינקוס ועורכת-דין אפרת רחלי מאירי. אני רוצה להודות מעומק הלב לארגונים החברתיים הרבים שלקחו חלק בתהליך החקיקה. הם הובילו את המחאה החברתית; הם הובילו את הדיונים, הם השתתפו בהם, ואני מודה להם. ביניהם: עמותת "ישראל יקרה לנו" בראשות אייל עופר; רונן רגב כביר מארגון "אמון הציבור"; מיכאל לפיד מארגון "צרכנות נבונה"; אודי פלד ועורך-דין זאב פרידמן, שתמיד הייתה לו ההערה הנכונה כדי להגיע לפשרות המתאימות, מהמועצה לצרכנות; וכמובן, רן מלמד מעמותת "ידיד". אני מבקש להודות מקרב לב לצוות המקצועי והמסור של ועדת הכלכלה, שעמל רבות על הצעת החוק שמונחת בפניכם, צוות הייעוץ המשפטי בראשות עורכת-דין אתי בנדלר, המשנה ליועץ המשפטי של הכנסת; עורכת-דין אביגל כספי ועורכת-דין אביטל סומפולינסקי שפעלו כה רבות בנושא. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה, האחת והיחידה, לאה ורון. רכזות הוועדה: עידית חנוכה, דקלה טקו וכוכי שבתאי, ודובר הוועדה המצוין ליאור רותם; כמו כן, לעמי צדיק ואיתמר מילרד ממרכז המחקר; ולבסוף, לצוות עוזרי: מרב דוד, איתמר אסף ונעמה אסרף. אני רוצה להוסיף מילה אחרונה. אתם יודעים, הוועדה והצוות שלה – לעתים בעיתונות היו כל מיני ספינים כאילו הוועדה דוחה. הוועדה הזאת קיבלה את החוק לאחר שהממשלה לא החליטה איך היא תנוהל וכו', עבדה ביסודיות הרבה ביותר, יום ולילה, מפני שיש לה צוות מופלא, אנשים רציניים, וגם בשעות האחרונות, אתמול בלילה, דאגנו שהכול, כמו שהבטחתי – כל הדברים שאמרנו, נגמרו במושב הזה. אני מאמין שיצאה מתחת ידיה של הוועדה שבראשותי הצעת חוק חשובה אשר משנה את כללי המשחק וקובעת כללי התנהגות חדשים בשוק המזון. אני מקווה שכללים אלה אכן יובילו לקניית שחקנים חדשים למגרש – והמגרש הוא המדפים – להגברת התחרות ולצרכנות הוגנת יותר. אני מודה לכם. להצעת החוק, אדוני היושב-ראש, לא הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לכם להצביע בעד ההצעה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש הסתייגות אחת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לפני שנעבור להסתייגות של חבר הכנסת ריבלין, הודעה לסגן מזכירת הכנסת לגבי לוח התיקונים להסתייגות. בבקשה, אדוני. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונח על שולחן חברי הכנסת לוח תיקונים (מס' 2) להצעת חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד–2014 – להסתייגויות ובקשות רשות דיבור, עמוד 29. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, נאזם. <הצעת חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד–2014> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת רובי ריבלין יעלה לנמק את ההסתייגות שלו. אחריו – חברת הכנסת גילה גמליאל תנמק את ההסתייגות שלה. בבקשה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אדוני סגן יושב-ראש הכנסת חיליק בר, מכובדי השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, ההסתייגות שלי מאפשרת לי לדבר, שכן אני תומך בחוק. אני מברך אותך, השר, על היוזמה להתעסק ולהתמודד עם בעיה חברתית כלכלית קשה ביותר. אתה התחלת, יחד עם שר האוצר, בנושא שבו דנו – בוועדת הכספים העברנו את חוק הריכוזיות במשק, בראשות ניסן סלומינסקי ובהמרצת עפר שלח, דבר שהוא בהחלט תמרורים בדרך לתיקון מצב שהופך להיות מצב שלא ניתן לשאת יותר. אני רק מוכרח לומר, כחבר ותיק בבית הזה שעבר רפורמות כאלה ואחרות, שלא תהיינה לנו אי-הבנות: החוק שהובא אלינו על-ידי הממשלה, ושגם אתה התוודעת אליו בחודשים הראשונים לכהונתך כשר הכלכלה, הוא חוק שלא יכולנו להתמודד אתו משום שהיו בו יותר לקונות מאשר דברים מעשיים. גם היום, החוק שעובר מתחת ידינו, מכובדי השר, לא יוכל למלא את המטרה שלשמה הבאת אותו בפנינו ושאתה מבקש להעביר אותו היום אם לא יהיה מעקב רצוף על יישומו. ייתכן מאוד שתוך כדי תנועה, כאשר אנחנו נבקש למלא את כל אותם דברים שבשׂום שכל ודעת ובבהירות רבה הציג יושב-ראש ועדת הכלכלה, שעמל שעות רבות על חוק זה – כולנו יודעים, לא בסתר לבנו אלא בהגיוננו, אפילו אם הוא לא רב, שהמערכת שבה אנחנו מאפשרים את ההתמודדות עם רעה חולה שנפלה על חברתנו – 25% יוקר מוצרים מעבר לשוק האירופי, ואני יכול ללכת ולראות בלונדון או לקנות בלונדון גבינה, שהיא יכולה להיות עשויה בארץ ומיוצרת בארץ, ב-25% פחות מאשר אני קונה אותה כאן בסופרמרקט אצלי. אני חושב שעשינו טוב כאשר קבענו תחנות ביניים. אני חושב שבשכל רב ביקש יושב-ראש ועדת הכלכלה להקים ועדת מעקב בראשות חבר הכנסת אשר. אבל כל הדברים האלה, ובעיקר המטלות שהטלנו על הממונה על ההגבלים העסקיים, לא יוכלו להיעשות מבלי שהמשרד שלך, מכובדי השר בנט, יעקוב בצורה רצינית ביותר. כי מדובר פה במאבק, במאבק שהוא לא שווה כוחות; מאבק בין יכולות אדירות מבחינה כלכלית לבין צרכן אשר מגיע, לפי צרכיו, לאותו מקום שבו הוא צריך לקנות את מרכולתו. הדברים האלה צריכים להיות ברורים. אנחנו הצבנו תחנה ראשונה, אין לנו אשליות. אם ניעצר בתחנה הראשונה, לא עשינו דבר. לעומת זאת, אם נתמודד עם כל הדברים תוך כדי התקדמות של החוק ותוך כדי הבנה שטעינו כאן או שצריך לתקן כאן או ליצור מערכת חדשה אשר תתמודד עם בעיות שלא יכולנו לחזות אותן – משום שבצד האחר יש רבים מהמומחים ומהמשפטנים אשר יכולים לחורר את החוק כאילו היה גבינה שוויצרית המיועדת למכירה לצרכן. כאשר אנחנו באים להגן על הצרכן – ואתה הולך לפני המחנה, השר בנט – אנחנו צריכים להבין שזאת רק תחילת הדרך. זה יתד שתקענו על מנת להתחיל ולמשוך את החבל לכיוון מצב שבו באמת צרכני ישראל יוכלו להבין שתהיה ולא תימנע תחרות על המחירים במשק. אני מברך אותך על יוזמתך, ואני מקווה גם שהמשרד שלך, תחת פיקוחך, ימשיך ויהיה ערני לכל דבר שהחוק לא שלם בו, או להפך – משיג מטרה אחרת והפוכה. אנחנו נהיה נכונים תמיד לבוא ולבדוק את עצמנו ולבדוק גם את החוק על מנת שנאפשר תחרות אמיתית במשק לגבי היכולת של צרכן להשיג את המחירים, על מנת שתהיה תחרות בשוק. אני מאוד מודה לך, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת רובי ריבלין. חברת הכנסת גילה גמליאל, נא לעלות לנמק את ההסתייגות שלך. חבר הכנסת ריבלין, אתה לא רוצה הצבעה על ההסתייגות. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> לא. ההסתייגות שלי הייתה לצורך הדיבור. רציתי רק באמת להתייחס לחוק הזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי. את רוצה לדבר? <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> לי זו רשות דיבור של חמש דקות. קודם כול, כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברות הכנסת, עכשיו בדיוק חזרתי מפאנל באוניברסיטה העברית בנושא יוקר המחיה, כנס משותף עם התנועה לאיכות השלטון. והיו שם סטודנטים וסטודנטיות רבים, שבהחלט מה שמעיב על ההתנהלות השוטפת בחיי היום-יום שלהם זה יוקר המחיה. כבוד השר, אז היום אנחנו מתקדמים צעד, אבל צריך לזכור שזה לא איזה יום חג – אני לא יכולתי לבוא לסטודנטים ולסטודנטיות ולומר להם: תשמעו, יש לי בשורה מצוינת עבורכם; עכשיו אנחנו הולכים להצביע בכנסת בעד חוק שיוזיל את המחירים. אז לצערי זוהי לא הבשורה. הבשורה היום אומרת שאולי אנחנו עושים סדר וארגון במערכת. נכון, חברי, פרופסור אבישי ברוורמן, היושב-ראש? עמלנו על זה קשה כי גם את זה צריך לעשות. אבל זה עדיין רק צעד ראשון, וכולי תקווה שבעצם ההבנה זה יהיה הדבר המתבקש. מרבית האנשים שואלים את השאלה האלמנטרית: בזמן שבו מנסים בכל דרך להוזיל מחירים וזה לא קורה, צריך לקחת סל מצרכים, שהוא בסיסי לכל בית בישראל, ולפקח עליו למשך תקופה מסוימת ומוגדרת עד שכללי השוק ייכנסו לתמונה. ולתת לך, כבוד השר – אני גם הגשתי הצעת חוק כזו – את המנדט, שכל רבעון משתנה יהיו אותם מוצרים, אותו סל מצרכים משתנה, שגם יוביל לכך שאותם קמעונאים יהיו מחויבים לדווח על המחירים האלה למשרדך, וזה יוביל בסופו של דבר להפחתת המחירים. כי כתוצאה מזה הם לעולם לא ידעו מה קורה עם המחירים – סליחה, אנשי יש עתיד היקרים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה, נא לא להפריע. בבקשה. תודה. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> יוקר המחיה חשוב לא פחות כרגע מהחוק הזה שצריך – – – <קריאה:> – – – <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> יש פה ויכוח האם להעלות – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> או להיות בשקט או להפסיק. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> פשוט שאנשים ידעו מה יותר חשוב כרגע מהדיון בנושא יוקר המזון. יש הצעת חוק שאמורה לעלות, בנושא הרשויות, ומכיוון שהולך להיות פה פיליבסטר של האופוזיציה, שוקלים אם להעלות את זה היום או להעלות את זה בתחילת הכנס. אז זה דבר חשוב ונכון, אבל צריך לעשות את זה גם בהתנהלות השוטפת פה בבית הזה. אני אומרת: זו הדרך כרגע, היחידה שאני רואה אותה כתרופה עכשווית – להכניס פנימה מוצרים של תינוקות – כפי שאתה רוצה לקדם, כבוד השר – להכניס מוצרים שהם באמת סל המצרכים הבסיסי של זוגות צעירים, של מעמד הביניים, של אנשים בכללותם, אזרחי מדינת ישראל, וזה ייתן את הפתרון ואת המענה. היום, כמו שאני אומרת, אכן מדובר בחוק חשוב, וחברי אבישי – כיושב-ראש הוועדה המשותפת, שגם אני לקחתי בה חלק, והיינו כאן בדיונים עד הלילה ממש כדי לקדם את הנושא – עדיין אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים לעשות עוד דברים: לפתוח את היבוא; לדאוג לכך שהמחירים, לא רק בזמן פתיחת היבוא, אלא שהם ירדו ויגיעו בסופו של יום לפתחם של הצרכנים נמוכים יותר. כבוד היושב-ראש, עדיין אין לנו בשורות לגבי ההוזלה עצמה. אבל כולי תקווה שתהיה הבנה מטעם הממשלה להמשיך ולקדם את החוקים, לבוא ולבחון מחדש את כל ההיבטים של המונופולים שקיימים היום בענף המזון, לדעת גם לפרק אותם במידת הצורך, לפתוח את השוק לתחרות – וזה יהיה בדיוק הפתרון. לכל חברי וחברותי, זו גם הזדמנות לברך כל אחת ואחד מכם בפגרה יעילה ומועילה; לברך את היועצת המשפטית של הוועדה, המשנָה ליועץ המשפטי של הכנסת, את אתי, שהיא ולאה הן הנשים החזקות מאחורי כל הוועדה הזאת, שיודעות גם לתקתק את הדברים ולהוביל בסופו של יום את אבישי, היושב-ראש, לעמוד כאן במשך כל היום – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא עוד יעלה להודות לך עכשיו. תיזהרי. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> – – על מנת לסגור את כל החוקים שוועדת הכלכלה הצליחה לקדם לקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אין על אבישי. אין על אבישי. <גילה גמליאל (הליכוד ביתנו):> יישר כוח על פעילות מבורכת ותודה רבה. אני גאה ושמחה להיות חלק מהוועדה הזו. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה לחברת הכנסת גילה גמליאל. אבישי, אתה רוצה להודות לה על התודה? לא, לא, אני צוחק. אנחנו נבקש מהשר בנט לעלות לסכם. אני רק אודיע שחברי הכנסת רובי ריבלין וגילה גמליאל, שנימקו את ההסתייגויות שלהם, ביקשו שלא להצביע על ההסתייגויות, אז לאחר דברי שר הכלכלה בנט נעבור להצבעה על החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אדוני השר, בבקשה. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אנסה לעשות את זה בדקה וחצי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר'ה, קצת לשמור, באמת. <שר הכלכלה נפתלי בנט:> החוק לא פותר את כל הבעיות בתחום המזון. בשאר המוצרים היום, למעט מזון, אנחנו רואים בשנה האחרונה ירידה דרמטית ותלולה במחירים: צעצועים – 10%; רהיטים ושאר ציוד לבית – 4%; תיקים – 5%. למעשה כמעט כל המוצרים שהם לא מזון מחיריהם ירדו דרמטית בשנה האחרונה. הציבור לא יודע את זה, אני מספר את זה. החוק הזה הוא עוד צעד – אני מסכים לגמרי אתך, יושב-ראש הוועדה אבישי ברוורמן, זה לא איזה קסם, יש הרבה עבודה קשה. אני מסכים גם עם רובי שרק עכשיו מתחילה העבודה האמיתית. אבל אני בעיקר רוצה להגיד תודה. באמת תודה לך, יושב-ראש ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן, עשית דבר טוב לעם ישראל. תודה לממונה על ההגבלים דיויד גילה. תודה לתמר פינקוס; תודה לאנשי אגף התקציבים במשרד האוצר, שהרבה פעמים מצוירים כנערי האוצר אבל הם אנשים שמנסים לעשות טוב לעם ישראל; תודה ליוני רגב; תודה גדולה לאנשים שלי, שי לינדנר ועמית פרסיקו, שעבדו ימים ולילות על החוק הזה, ויוצאים לדרך. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, אדוני השר. אני גם אוסיף תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן. חברים, אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד–2014, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. מאחר שאין הצבעה על הסתייגויות אנחנו נעבור מייד להצבעה על החוק. נאפשר לשר לחזור למקום. קריאה שנייה, ההצבעה החלה – נא להצביע. בקריאה שנייה. תודה, חבר הכנסת ריבלין. הצבעה מס' 46 בעד סעיפים 1–56 – 34 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–56 נתקבלו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 34 בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד–2014. נא להצביע, ההצבעה החלה. הצבעה מס' 47 בעד החוק – 37 נגד – אין נמנעים – אין חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד–2014, נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת ריבלין, אני פה כבר ארבע שעות. זה לא חוקי. אני לא יודע אם זה חוקי. אז אני מצטער שאני קצת – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני לא יודע. בעד – 37, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד–2014, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים. חברות וחברים, אנחנו עוברים להצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014. <נחמן שי (העבודה):> אדוני היושב-ראש, הפסקה לשלוש דקות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בשל מה? <איתן כבל (העבודה):> התייעצות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> באופן חריג אאפשר דקת התייעצות. אני לא נועל את הישיבה, אני מאפשר דקת התייעצות. בינתיים אנחנו נאחל לחברי וחברות הכנסת פגרה נעימה. (הישיבה נפסקה בשעה 21:37 ונתחדשה בשעה 21:40.) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מחדש את הישיבה ונותן ליושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת יולי אדלשטיין, להחליף אותי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני אבקש מכם לשבת כמה דקות. הישיבה חודשה. רק לפרוטוקול אנחנו נודיע כי חברת הכנסת עליזה לביא הודיעה לנו זה עתה – תודה. תודה. תודה. חברת הכנסת עדי קול, נא לשבת. אני קודם כול מודה לסגן היושב-ראש, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, שעשה לנו כאן – איך אומרים בצבא? אצל איתן כבל במילואים אומרים "טחן שתי משמרות". תודה רבה לך, חבר הכנסת בר. הודיעה לנו חברת הכנסת עליזה לביא שהיא מושכת את הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 12), התשע"ד–2014. הצעת החוק בטח תבוא בכנס הקיץ של – – – <משה גפני (יהדות התורה):> הוא לא דיבר על כל החוקים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אבקש ממחלקת הפרוטוקולים של הכנסת לתת רשמקול לחבר הכנסת אורי מקלב. הוא יוכל לשים את הרשמקול בחדר ולהקליט את כל ההסתייגויות שלו ששוות בערך חמש שעות דיבור. אין שום בעיה עם זה. חברי הכנסת, מכיוון שסדר-היום תם, תרשו לי – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אס"ק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אווירת סוף הקורס, כן. <עליזה לביא (יש עתיד):> לא, לא, אני אמרתי לו שבתנאי שהוא עוזב את – – – אז הוא אמר לי: תעלי את החוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לקראת סיום אבקש להודות. פרק התודות, כמתבקש, בסיום כנס ארוך – ארוך מן הרגיל, דרך אגב, מי שלא שם לב. אני רוצה בשמכם גם להודות למזכירת הכנסת, ירדנה מלר-הורוביץ, ולצוות מזכירות הכנסת, לסגנה – מותר למחוא כפיים. רק על ההצבעות השמיות במהלך המושב הזה מותר למחוא כפיים. (מחיאות כפיים) לסגנה, סגן מזכירת הכנסת, נאזם בדר, שנמצא אתנו גם כאן; ליועץ המשפטי של הכנסת, עורך-דין איל ינון; אני בסוף אגיד גם "ליושב-ראש", שתמחאו לי כפיים. ליועצים המשפטיים – חברים, בנימה רצינית באמת – תודה לכל היועצים המשפטיים של כל הוועדות ושל הלשכה המשפטית בכלל; למנהלות ומנהלי ועדות הכנסת ולצוותי הוועדות שהכינו לנו את כל החוקים הרבים; למנהלי ולמנהלות הסיעות – אתם עדיין על הרגליים, תודה רבה; לאנשי משמר הכנסת, לקצין הכנסת, תת-ניצב יוסף גריף, על כל העבודה; ליחידת סדרני הכנסת, לצוות המליאה, לצוות עובדי המשק והתחזוקה, לצוות מחלקת הפרוטוקולים, לצוות מחלקת הדפוס, לצוות המחשוב. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו אומנם לא סיפקנו לו עבודה עם כל הדיונים, אבל עדיין אנחנו מודים לד"ר ליפשיץ, רופא הכנסת, ולכל צוות המרפאה, לאחיות המרפאה; לעובדי מזנון הכנסת; למנכ"ל הכנסת, מר רונן פלוט, על כל העבודה שהוא עושה. הוא מאכיל את כולנו בשעות הלילה הקטנות רק אוכל בריא. תודה לך, רונן פלוט. <יחיאל חיליק בר (העבודה):> לציונה מהקפה גם מגיע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לכל צוות לשכתו של המנכ"ל, על כל העבודה המצוינת שהם עושים; לצוות לשכת יושב-ראש הכנסת, לכל יועצי ועוזרי, תודה רבה לכם. לבסוף, חברי הכנסת – למרות כל העצבים לפעמים כאן בזמן ניהול המליאה וגם בחלק מן הדיונים אצלי בלשכה, אני רוצה להודות לכם, חברי הכנסת, על כל העבודה שאתם עושים. אני מכיר את זה מצוין כמוכם. זה לפעמים מתסכל, זה לפעמים לא בא לידי ביטוי, אבל תודה רבה לכל אחד ולכל אחת על כל העבודה; בוודאי לעוזרים הפרלמנטריים שלכם, אני בטוח שבלעדיהם לא הייתם מסתדרים. לכל אלה שעזרו לנו לעבור את הכנס הארוך הזה לא רק בשלום אלא גם בהצלחה. על זה יעידו כל החוקים. אנחנו קוראים לזה ניקוי שולחן. ליושב-ראש הקואליציה יריב לוין, ולמרכז האופוזיציה חבר הכנסת איתן כבל. (מחיאות כפיים) <יחיאל חיליק בר (העבודה):> ליושב-ראש האופוזיציה. מה עם יושב-ראש האופוזיציה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יושב-ראש האופוזיציה לא נמצא, אבל לחבר הכנסת הרצוג אנחנו גם מודים. חברי הכנסת, שתהיה פגרה מוצלחת, עם הרבה עבודה עדיין. חג פסח כשר ושמח, אם לא נדבר עד אז. אנחנו נועלים את הישיבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, ביום שני, י"ב באייר תשע"ד, 12 במאי 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:45.>