דברי הכנסת
דברי הכנסת
כד / מושב שני / ישיבה ק"ל /
ז' בניסן התשע"ד / 7 באפריל 2014 / 24
חוברת כ"ד
ישיבה ק"ל
כנס מיוחד
הישיבה המאה-ושלושים של הכנסת התשע-עשרה
יום שני, ז' בניסן התשע"ד (7 באפריל 2014)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
תוכן העניינים
הצעות לסדר-היום 3
המשבר במשא-ומתן עם הפלסטינים 3
זהבה גלאון (מרצ): 3
יצחק הרצוג (העבודה): 6
הצעות לסדר-היום 8
המשבר במשא-ומתן עם הפלסטינים 9
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 9
דב חנין (חד"ש): 18
הצעות לסדר-היום 22
המשבר במשא-ומתן עם הפלסטינים 22
איתן כבל (העבודה): 22
באסל גטאס (בל"ד): 28
הצעות לסדר-היום 30
כישלון הממשלה בעניין שחרור יונתן פולארד 30
יעקב מרגי (ש"ס): 30
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 34
סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 40
מאיר שטרית (התנועה): 68
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 69
<הצעות לסדר-היום>
<המשבר במשא-ומתן עם הפלסטינים>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום ז' בניסן תשע"ד, 7 באפריל 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
אנחנו בכמה הצעות לסדר-היום, המציעים כאן אתנו. הצעות לסדר-היום בנושא: המשבר במשא-ומתן עם הפלסטינים, מס' 2938 ו-2940, של חברי הכנסת זהבה גלאון ויצחק הרצוג. אני מתכבד להזמין את ראשונת הדוברים, חברת הכנסת זהבה גלאון, לפתוח את הדיון. עד עשר דקות לרשות גברתי. ישיב לכולם סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חייבת לומר, תחושה מוזרה משהו במליאה – אפילו לא חצי ריקה, 90% ריקה, אבל אני מקווה – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני לוקח על עצמי חלק מהאשמה, כי יש ועדות שקבעו דיון מראש, בוועדת הכספים, בוועדת הפנים. לא מצאתי לנכון לבטל, בגלל ריבוי המוזמנים, אבל נקווה שיצטרפו אלינו בדקות הקרובות. תודה רבה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אוקיי, אדוני. תודה.
סיעת מרצ יזמה את הדיון היום, בפגרה, לנוכח קריסת המהלך, תהליך, אני לא יודעת איך לקרוא לזה – התהליך המדיני. אני יותר ויותר, אדוני, מתרשמת שיש לנו ממשלה שניהלה משא-ומתן מדיני חסר תוחלת שכל המטרה שלו הייתה לשרת את ההישרדות הפוליטית של השותפים הקואליציוניים שלה ולא באמת להגיע להסכם.
אני רוצה לשאול, אדוני, לרענן את הזיכרון שלכם: מי אמר רק לפני כמה חודשים, או כחודשיים – ואני מצטטת: קרי הוא ידיד אמת של ישראל, הוא מוביל את התהליך בצורה נכונה, והיום אני שומעת אותו אומר: אני מתנגד למתווה קרי, אני נגד יישום קרי, אני מתנגד לשחרור אסירים? זה נראה לכם רציני, חברי חברי הכנסת, ששר החוץ של מדינת ישראל מנהל מדיניות זיגזג? יום אחד זה מתאים לו אז הוא בעד מתווה קרי ובעד צעדים בוני אמון, כולל שחרור אסירים שהוא הצביע עבורם בקבינט – מה, הוא לא ידע שמדובר בטרוריסטים? מה, הוא לא ידע שיהיה צריך ליישם את הפעימה הרביעית? והיום הוא מתנגד להסכם קרי ומעדיף ללכת לבחירות. זאת ממשלה רצינית, כששר החוץ שלנו לא רוצה שלום? כששר הביטחון בוגי יעלון מסכן את היחסים האסטרטגיים של ישראל עם ארצות-הברית? ובכלל, שר הכלכלה בנט עסוק בלקדם את הקמת בית-המקדש – זה נראה רציני?
אבל עוד לא אמרתי כלום, חברי חברי הכנסת, על שני השותפים הקואליציוניים, ובהם אני רוצה להתמקד. אין לי ציפיות מליברמן, לא היו לי ציפיות מבנט, אבל בכל זאת, לבני ולפיד? שני השותפים הקואליציוניים שאמרו ונשבעו בנקיטת חפץ שהם לא ישבו בממשלה אם זאת תהיה ממשלה שלא תקדם תהליך מדיני, ומה אנחנו רואים? שלבני ולפיד הופכים להיות המשת"פים של ממשלת נתניהו. הם שותפים קואליציוניים שנושאים באחריות לכישלון השיחות. אני מצטטת את הדברים של שר האוצר לפיד; הוא אמר: לא אשב בממשלה שלא תנהל משא-ומתן. והגדילה שרת המשפטים ציפי לבני: מבחינתי – היא אמרה – תהליך מדיני זה לא סתם ססמה, ואם לא יהיה תהליך אני אלחם מהאופוזיציה. אני שואלת אותה, ואני שואלת אותו: איפה אתם היום? איזה אמירות הפרחתם לחלל האוויר? הכול היה על הקרח. אמרתם שתצאו ולא יצאתם. פשוט רימיתם את הציבור. אתם דואגים רק לכיסא שלכם. הרי אתם פוחדים מהבחירות שימחקו אתכם. הצטרפתם בשבוע שלכם למקהלת הדני-דנונים והאופיר-אקוניסים והבוגי-יעלונים, שכל הזמן אומרים שאבו מאזן הוא לא פרטנר, וגם אתם עכשיו אתם אומרים שאבו מאזן הוא לא פרטנר? מי פרטנר? נתניהו הוא פרטנר? הממשלה שלו היא ממשלה שהיא פרטנר להסדר? הרי הממשלה הזאת לא באמת מתכוונת לקדם הסדר.
ומה עושה לבני ומה עושה לפיד בממשלה הזאת? יושבים ונותנים לגיטימציה להמשך הזרמת הכספים להתנחלויות. ומה עושה יאיר לפיד? איזו תוכנית דיור מופרכת שכל המטרה שלה לעזור לקבלנים. או שר החינוך שמקדם איזו רפורמה בחינוך שמתגלה כעוד כניעה למנגנון המיסיונרי של הבית היהודי. אבל מה עושה ציפי לבני, חברי חברי הכנסת? היא הרי נכנסה לממשלה בתירוץ של הצורך בקידום המשא-ומתן. מתברר עכשיו שהכול היה אחיזת עיניים. שני משת"פים, לבני ולפיד, משת"פים של נתניהו, של אופיר אקוניס, של בוגי יעלון, שנה שלמה מנהלים משא-ומתן על ריק. פול גז בניוטרל בחדר – שמעתם על החדר הזה? – פול גז בניוטרל, שמאחוריו אין כלום חוץ מלקנות זמן לנתניהו ולבנט לעוד ועוד בנייה בשטחים.
מרוב שהם ישבו בחדר הזה – אז מה קורה היום מרוב שציפי לבני ישבה בחדר? היא חוזרת בידיים ריקות. אני חייבת לומר, חברי חברי הכנסת, זה לא באמת משום שהיא לא רוצה, זה משום שהיא נטעה את עצמה בתוך ממשלה שעושה צחוק מההבטחות שלה. איך אמרה לבני? אם לא יהיה תהליך שלום אני אלחם על זה באופוזיציה. ומי שנשאר היום בתוך ממשלת נתניהו, לבני ולפיד – ממשלה שהיא סרבנית משא-ומתן סדרתית – יורק בפרצופם של הבוחרים שאליהם הם התחייבו, לבני ולפיד, שהם יקדמו הסדר, משא-ומתן. מכרו לנו את הישיבה בממשלה בכל מיני הבטחות. עכשיו, בפטרונות – שמעתי את האמירות האלה, שאבו מאזן הוא לא פרטנר.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לכולם בקואליציית נתניהו יש אינטרס למרוח את המשא-ומתן, אבל לאף אחד אין באמת אינטרס להגיע להסכם שלום. את כל אחד זה משרת לצורך ההישרדות הפוליטית שלו. את ליברמן ואת בנט. אבל לבני ולפיד? מישהו בממשלה הזאת מקדם או חושב או מייצג את האינטרס הציבורי? בואו נסתכל מי יש לנו שם: בנט שמפנטז על הקמת בית-המקדש, עסוק בלקדם את בית-המקדש ומפנטז על עוד מלחמה, או קונה לאבו מאזן כרטיסים אני לא יודעת לאן, ומזרים מאות מיליונים להתנחלויות. איזו שחיתות לאור היום, חסרת בושה. ומה עושים לבני ולפיד בממשלה הזאת? הם לא יותר מעלה התאנה של הממשלה הזאת; משת"פים של נתניהו ובנט שנותנים לגיטימציה למשא-ומתן חסר תוחלת שהולך לשום מקום.
מה הם עושים, חברי חברי הכנסת, לבני ולפיד? נותנים לממשלה הזאת חותמת כשרות להשתלטות של לובי נוער הגבעות על מערכת החינוך, על התקציב. כן, בואו נדבר על התקציב. בזמן שהממשלה הזאת ניהלה משא-ומתן היא העבירה מאות מיליונים באמצעות החטיבה להתיישבות לבנייה בשטחים, והיא בנתה עוד ועוד בתים: 123% של התחלות בנייה בשטחים לעומת 3% של התחלות בנייה במדינת ישראל – זה על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אז הממשלה הזאת מרוקנת לנו את הכיסים, הורסת לנו את העתיד, עלולה להביא אותנו לקיפאון מדיני עכשיו, למין סטטוס קוו, כשאנחנו יודעים איך ההידרדרות וההסלמה יכולות להתחיל ולאן זה יכול להגיע. אני שומעת את הדרישה של הבית היהודי, כמה זה נלעג – גם ליברמן וגם בנט, הבית היהודי וישראל ביתנו – הם דורשים משאל עם פתוח על כל הסכם, אבל כשזה מגיע להשתוללות הכלכלית של העברת כספים להתנחלויות הם עושים הכול, יחד עם חבר הכנסת דוד רותם, כדי למנוע מאזרחי המדינה לדעת מה קורה עם הכסף שלהם.
חבר הכנסת דוד רותם, שבפה מלא הודה השבוע בוועדת החוקה כששאלתי אותו: הייתכן, חבר הכנסת רותם, שאתה נגוע בעניינים זרים או בשיקולים זרים או בניגודי עניינים? כן, אמר חבר הכנסת רותם, אני ייצגתי את החטיבה להתיישבות. יושב-ראש ועדת החוקה, שמונע דיון בוועדת החוקה על החטיבה להתיישבות, מודה שהוא מייצג את החטיבה להתיישבות או שהוא ייצג את החטיבה להתיישבות. אדוני היושב-ראש, אני מודה שלא ראיתי פארסה כזאת. זה בעיני לא ראוי, לא ייתכן; אי-אפשר לתת לחבר הכנסת רותם להמשיך לקיים את הדיון על החטיבה להתיישבות.
החטיבה להתיישבות זה לא נושא שאנחנו מתעקשים עליו סתם. החטיבה להתיישבות מקבלת את הכסף השחור, את התקציב השחור שלא אושר במליאת הכנסת, כדי להמשיך לתחזק את ההתנחלויות והכיבוש. החטיבה להתיישבות היא הזרוע הביצועית לבנייה של הממשלה בשטחים, וכל הכנסת הזאת לא עומדת על הרגליים האחוריות ולא דורשת שקיפות כשחבר הכנסת רותם מייצג אינטרסים זרים בפעילות שלו כיו"ר ועדת החוקה. חברי חברי הכנסת, אני, יחד עם קבוצה של חברי כנסת, על-פי יוזמתו של חבר הכנסת מיקי רוזנטל, הגשנו תלונה בעניין הזה גם ליועץ המשפטי של הכנסת וגם לוועדת האתיקה, ואני מקווה שהם יקבלו את ההחלטות המתבקשות.
אבל כשאני מסתכלת על ההתנהלות של חבר הכנסת רותם אני לא מתפלאת; אני רואה את שר החוץ שלו, שכמו שאמרתי קודם, רק לפני חודשיים אמר שהוא תומך במתווה קרי והיום כבר מתווה קרי לא שווה כלום והוא מעדיף ללכת לבחירות. אז כשאני שומעת את האמירות של יעלון ואחרים, שאבו מאזן הוא לא פרטנר, ובנט שמתנגד לחלוקת ריבונות בירושלים, אני מסתכלת על הממשלה הזאת, שכל התקופה הזאת ניהלה מסע של דחיינות והתבכיינות והתקרבנות – ראש הממשלה שלנו מוכר לנו כבר חמש שנים אותו מופע נודד של פחדנות ואפס עגול במנהיגות.
אני מודה, חברי חברי הכנסת, שאני מאוד מודאגת; אני מודאגת מהמצב שנקלענו אליו. אני ממש, דרך אגב, לא מודאגת מההליכה של הפלסטינים לאו"ם. אמר אבו מאזן לא אחת – לא רצינו לשמוע – אמר: לא יהיה משא-ומתן ישיר, נתניהו לא יזמין אותי, אני אשים את המפתחות. ממה התרגשנו? מזה שהפלסטינים פנו ל-15 ארגונים שליד האו"ם וביקשו הכרה באמנה לזכויות הילד, באמנה לזכויות נשים? ממה בדיוק אנחנו מתרגשים? אולי בכלל כדאי לשנות את הפרדיגמה ואת התפיסה שמשא-ומתן זה רק בשיחות ואחר כך הסכם. אולי שיכירו – אני מסיימת, אדוני – אולי שיכירו במדינה פלסטינית באו"ם, ואחר כך כל התוכניות על השולחן. אחר כך נאמץ את התוכניות שעל השולחן ונגיע להסדר.
אני חוששת, חברי חברי הכנסת, מהדברים שאמר הנשיא אובמה לקרי לפני כמה ימים: תודיע לי כששני הצדדים יסכימו להתקדם. במילים אחרות: שיחפשו אותי. טוב, חברי חברי הכנסת, זה לא יעשה לנו. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יצחק הרצוג, הלוא הוא יושב-ראש האופוזיציה, לשאת דברים. עד עשר דקות לרשות אדוני.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, ברוך שובך משליחותך.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אביגדור ליברמן אמר את שאמר – והיה ברור שהוא אומר את נהמת לבו והוא חוזר לנקודת המוצא הטבעית שלו – הוא קורא לבחירות ומשתמש בזה כאיום. אדוני היושב-ראש, אני בכלל לא חושב שזה איום. אני חושב שזה הפתרון האמיתי לבעיות של מדינת ישראל במבוי הסתום שהיא נמצאת בו בכל התחומים, ואני קורא לממשלה וקורא לאביגדור ליברמן ואומר: אביגדור ליברמן, רוצה בחירות? נלך לבחירות. זה הפתרון האמיתי למבוי הסתום שאליו הבאתם אתה וחבריך בראשותו של בנימין נתניהו את מדינת ישראל. המבוי הסתום הזה נוגע בכל התחומים החשובים של חיינו.
היום אחר-הצהריים יתפרסם דוח מבקר המדינה על סוגיית הביטחון התזונתי במדינת ישראל. אני לא אכנס לדוח אבל אומר כך: העובדה שערב פסח עומדים עשרות אלפים ואלפי בני-אדם וממתינים לקבלת סיוע ומזון שהובטחו להם על-ידי הממשלה, כולל בעת כינונה, בהבטחות אין-ספור, היא עוד דוגמה למבוי הסתום הבלתי-נסבל של חיינו בכל תחום – בחברתי, בכלכלי, בביטחוני ובמדיני. הטרגדיה הגדולה היא שאנחנו נמצאים על ספו של הר געש, אדוני היושב-ראש, והציבור לא מבין, לא מבין את הסכנות הטמונות במצב, וכל האשמה רובצת לפתחו של בנימין נתניהו, שלא מסוגל.
אני רוצה לברך את השרה ציפי לבני על מאמציה. אני חושב שמאמציה כנים וטובים והיא באה ממקום טוב. אני יכול להבין מדוע ועל מה היא התאמצה. אבל היא צריכה להבין – ציפי לבני צריכה להבין: אופיר אקוניס הוא מהמתונים בליכוד. אופיר אקוניס לא ייתן לה לזוז מילימטר. הוא לא ייתן גם לבנימין נתניהו.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אל תתווכח.
<יצחק הרצוג (העבודה):>
אבל אני לא מדבר רק על אופיר אקוניס. כל צמרת הליכוד מחשקת את בנימין נתניהו, ובנימין נתניהו נענה לחישוק. ולכן אני לא הולך למשחק האשמות ואומר מי אשם ומי לא אשם, כי כל התהליך כולו כשל וקרס, כשל וקרס מכיוון שאין יכולת ללכת לצעדים אמיצים לשלום מבחינתו של בנימין נתניהו. ולכן אני קורא לתנועה ואני קורא ליש עתיד לפרוש מן הממשלה ולחבור אלינו בגוש גדול שיודע להוביל מהלך מדיני אחר.
אחת הבעיות האמיתיות, אם לא הבסיסיות והגדולות ביותר בכל התהליך, אדוני היושב-ראש, היא שאין אמון בסיסי בין המנהיגים. אין דיאלוג מינימלי בין אבו מאזן לבנימין נתניהו. אין ביניהם שום תקשורת. הם מתנשאים אחד על השני ומתעמתים כל היום ומאשימים אחד את השני מהיום שהם התחילו את המשא-ומתן ולא נפגשים ולא מדברים. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אבו מאזן היה צריך לעמוד כאן, במליאת הכנסת, ולדבר אלינו, ובנימין נתניהו היה צריך ללכת לפרלמנט הפלסטיני ולדבר אליהם. שום דבר מכל זה לא קרה. תחת זאת – התחרבשות והשתבללות בכל מיני מצבים ופוזיציות שהביאו אותנו עד הלום, למצב בלתי אפשרי ומסוכן מאוד.
בשבוע שעבר, ביום שני שעבר, אדוני היושב-ראש, הייתי אצל מלך ירדן עבדאללה לביקור רשמי, לשיחה ארוכה. הוא יצא מגדרו לקבל אותי, כראש האופוזיציה. צריך לשמוע את השותף שלנו לשלום, השותף האסטרטגי מן המזרח, ולהבין כיצד ובאיזה מצב נמצא המזרח התיכון ואילו תמורות אדירות מתרחשות סביבנו, ולהבין שאין ברירה אחרת אלא לעשות כל מאמץ להגיע להסדר עם הפלסטינים. למחרת הייתי בגבול סוריה כאורח אלוף פיקוד הצפון, ורואים זירה משתנה, מורכבת מאוד; זה כבר לא צבא מול צבא, אלא צבא מול קבוצות שונות ומשונות שמראות מה עלול להיות כשמשטרים סביבנו מתערערים.
ביום שישי הייתי בשכם, אצל מוניב אל-מסרי, אחד המנהיגים הפלסטינים המוכרים והחשובים, וצריך לראות מה קורה בשטח – השטח מתוח מאוד; יש מתח אדיר ומסוכן, והדרך היא לנטרל את המתח הזה, ללכת למשא-ומתן אמיץ ולנקוט צעדים אמיצים. וגם אם – וגם אם – וזה נכון – אבו מאזן הוא שותף קשה, ומעצבן, ומטריף, ולעתים מרגיז מאוד, ומייצר תחושה של דיכאון, אבל הוא השותף, ואין לנו בכלל ברירה לחשוב אחרת. אנחנו שני עמים שחיים בארץ הזאת, ושני העמים הללו צריכים לדעת להסתדר ולהגיע להסדר ביניהם.
ולכן – הכישלון מהדהד בכל התחומים. זאת ממשלה של חידלון, זאת ממשלה של כישלון, זאת ממשלה שלא מספקת תקווה, אלא רק דיכאון, ואין ברירה אלא לקרוא כאן לכנסת ולמליאה כולה – אביגדור ליברמן אמר את האמת, אין מוצא, רק בחירות – בואו נלך לבחירות ונשאל את פי העם, מכיוון שהממשלה הזאת הביאה אותנו, את העם כולו, לעברי פי פחת ולמבוי סתום. אני מקווה שקריאתו תיענה, ובהקדם, ושהקול ההגיוני יגבר, ויובן לאלתר שראש הממשלה בנימין נתניהו לא מסוגל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יצחק הרצוג, ראש האופוזיציה.
<הצעות לסדר-היום>
<המשבר במשא-ומתן עם הפלסטינים>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום – עדיין: המשבר במשא-ומתן עם הפלסטינים, מס' 2941 ו-2942, של חברי הכנסת אחמד טיבי ודב חנין. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, האמת היא שהרושם שמצטייר לאחרונה הוא של התגייסות המערכת הפוליטית, הממסד ותקשורת ה"מיינסטרים" כדי לומר שהפלסטינים אשמים. המטרה לא הייתה להגיע להסכם או להסדר. המטרה הייתה, כפי שראש הממשלה אמר לפני כמה שבועות, לחשוף את הפנים האמיתיות של הפלסטינים. מה הפנים האמיתיות של הפלסטינים? שהם לא מקבלים את הצעתו של ראש הממשלה נתניהו, או הצעתו של קרי. הוא אמר שזה ספין, ולמה שבנט, אז, יכשיל את הספין, את הסחריר? כלומר ראש הממשלה מלכתחילה ידע וכיוון לאי-הסכם.
מה האי-הסכם שהוצע לאבו מאזן? כי ראיתי את אולפני החדשות ביום שישי, וכולם – חלק אומר: הפלסטינים לא השתנו. הפלסטינים תמיד, כשמגיעים לנקודת זמן של הכרעה, בורחים. אבו מאזן ברח. א. לעובדות, אחר כך נגיע לבריחה – נראה מי בורח. העובדות מדברות על כך שעסקת קרי כללה הסכם שעמד על שתי רגליים; רגל אחת היא המשא-ומתן – שהתנגדתי לו מראש, גילוי נאות, חשבתי שזה בזבוז זמן – תקופת משא-ומתן של תשעה חודשים. הרגל השנייה – – –
<מאיר שטרית (התנועה):>
התנגדת למשא-ומתן?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
למשא-ומתן הזה, אני עכשיו מתנגד. זה בזבוז זמן שמטרתו לייצב ולהחזיק את הקואליציה שלכם בחיים, לא להגיע להסדר מדיני.
<מאיר שטרית (התנועה):>
מה האלטרנטיבה?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
יש אלטרנטיבה, יש אלטרנטיבה. תשאל אותי, אני אגיד. טוב שיש עשר דקות, אני אסביר, ואני חושב שאתם תבינו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
שבע דקות.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
שבע דקות? אה. הרגל השנייה היא השעיית הפנייה הפלסטינית לאו"ם – וזו זכות אלמנטרית של כל עם, לפנות למוסדות האו"ם – תמורת שחרור 104 אסירים מלפני אוסלו, רשימה שמית של 104 אסירים. שמית. איך זה רשימה שמית? אני, ערב הצגת הרשימה הזאת לג'ון קרי, ראיתי את הרשימה. אבו מאזן הראה לי את הרשימה, ויש בה 14 אסירים אזרחי מדינת ישראל, ערבים. העבירו אותה לקרי, קרי העביר אותה לנתניהו, חזר קרי מנתניהו עם הרשימה, מסר אותה לאבו מאזן, אמר לו: done, יש הסכם. גם אז ראיתי. גם אז ראיתי.
<קריאה:>
– – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אין, שום דבר לא חתום, אבל לא בכדי ראש ממשלת ישראל עד לרגע זה לא אמר בפומבי שאין הסכם כזה. חכה. הביא ראש הממשלה את הרשימה, את ההסכם הזה, של האסירים, לישיבת הממשלה, והם הצביעו על שחרור 104 אסירים. מאיפה הגיע המספר הזה, 104 אסירים? אלה בדיוק השמות, והמספר, של האסירים מלפני אוסלו. אין בלתם. אין רשימה אחרת, אין שמות אחרים.
תוך כדי הבאת הרשימה ראה ראש הממשלה שיש התנגדויות, ששרי הליכוד, שרי הימין, אומרים לו מָה, מוּ, מֶה, אזרחים ערבים מישראל, אז הוא הוסיף סעיף ב' להחלטה: במקרה שישתחררו – יובאו שמות של אזרחים ערבים מישראל לשחרור – נצביע מחדש. כלומר הוא ידע על מה מדובר.
היה צריך לשחרר את מה שקרוי הפעימה הרביעית ב-29 לחודש. ראש הממשלה לא רצה לשחרר. ממשלת ישראל לא רצתה לשחרר. עבר יום, עברו יומיים, שלושה, וההצעות שעברו ברורות: אנחנו לא רוצים לשחרר את ה-14, ויש הצעות חלופיות. אחת ההצעות הייתה, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, לשלול את האזרחות של האסירים הערבים, אזרחי מדינת ישראל. הצעה חצופה, מחוצפת, גזענית. גזענית.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לרצוח זה לא גזעני. לרצוח – אתה מגן על רוצחים – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אתם הצעתם לשלול את האזרחות של רוצח יצחק רבין?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אתה מדבר – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
בחיים לא הצעתם. לא חשבתם, כי הוא יהודי.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
בקלשונים רצחו. על מה אתה מדבר?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
זה פעם ראשונה שאתם משחררים אזרחים ערבים?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
השתגעת?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אתה משוגע, אתה משוגע, אקוניס.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
בקלשונים רצחו. בקלשון.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
יש לך עכשיו זמן לענות. אתה אפילו לא מוגבל לעשר דקות.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אתם העליתם על דעתכם לשלול אזרחות של יהודי שרצח ערבים או שרצח את ראש הממשלה יצחק רבין? למה לא העליתם על דעתכם? כי הוא יהודי. ליהודים לא שוללים אזרחות. לא מעלים על הדעת לשלול אזרחות. זה הפירוש של מדינה יהודית: גזענות. אפליה.
אחר כך עברה הצעה, דרך קרי, לגרש עשרה אסירים מסך כל הפעימה לעזה, כאשר ההסכם המקורי אומר 104 אסירים, באופן שמי, כל אסיר חוזר לביתו. אחר כך, תוך כדי, כדי לסחוט את ממשלת ארצות-הברית, העלו שם נוסף: פולארד. מה פולארד קשור לעסקה הזאת? אפשר לנהל משא-ומתן בילטרלי. אפשר לבקש מחיר על עסקה שכבר שילמו עליה? זה רק בישראל. והחולשה, הנכנעות, הרפיסות של הממשל האמריקני התגלתה בשיאה, בנמיכות קומה, מול הסחטנות של ממשלת ישראל על הסכם שכבר כל סעיף בו ברור. כל סעיף.
עכשיו, פעם ראשונה משחררים אסירים אזרחי מדינת ישראל ערבים? בכל עסקת חילופין השתחררו. בעסקת שליט השתחררו חמישה. אחד מהם שייך לחוליה ששניים ממנה אמורים להשתחרר עכשיו. מה קרה אז ומה קרה הפעם? שם זה היה עסקה עם "חמאס", עכשיו זה עסקה עם אבו מאזן, פתאום אתם מציגים שרירים? פתאום עכשיו הם אזרחים ואסור לשחרר אותם?
אז אני אגיד לכם איזה סוג של אסירים יש בשטח. שלושה סוגי אסירים: יש אסירים פלסטינים מהגדה והרצועה, שהרשות הפלסטינית מייצגת אותם, יש אסירים יהודים שרצחו ערבים, שממשלת ישראל מייצגת אותם, היא מקלה בעונש שלהם, משחררת אותם, קוצבת את עונשם, ויש אסירים פלסטינים אזרחי מדינת ישראל, שאין להם פתאום מי שידאג להם. ככה רוצה ממשלת ישראל. בכלא הם פלסטינים, לא קוצבים את עונשם; במשא-ומתן הם אזרחים ישראלים, אסור לטפל בהם, אסור לגעת בהם. אבו מאזן לא מבקש את שחרורם כי הוא מייצג את הציבור הערבי. הוא לא מייצג את הערבים בישראל. אנחנו מייצגים אותם, ועדת המעקב מייצגת אותם, נבחרי הציבור מייצגים אותם. אבל הם היו חיילים שלהם, של אש"ף, ולא מפקירים חיילים, זה מה שהם אומרים. מה גם שבסכסוך לאומי, לפחות הדף הזה, את התיק הזה של אסירים, צריך לסגור. במיוחד אם יש הסכם.
עכשיו בא ליברמן, שר החוץ, שרק לפני כמה ימים האמריקנים חיבקו אותו, אמרו: הוא התמתן – איזה התמתן ואיזה בטיח, התמתן? – והוא מדבר על בחירות. זה הדבר היחידי שאני יכול להסכים לו: בחירות. אנחנו בעד בחירות. זה ממשלה שהיא אנדרוגינוס, משונה, עם הרכב ביזארי. חלק מהמפלגות בקואליציה נכנסו כאשר התהליך – רוממות התהליך בגרונם. כנראה רק התהליך, רק החדר. החדר העלה עובש, חדר עבש, כלום לא מתרחש שם. היום אומר פקיד אמריקני שבפגישה הלילה בין סאיב עריקאת לציפי לבני הייתה התקדמות. שקר. לא הייתה שום התקדמות.
<מאיר שטרית (התנועה):>
מאיפה אתה יודע?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אני יודע, אני יודע. תרצה, אני אעדכן אותך.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – – יועץ של ערפאת.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
ולכן – אני גאה שהייתי יועץ של יאסר ערפאת. נקודה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
תתבייש, תתבייש. היית יועץ, יועץ של טרוריסט – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אני לא עבד נרצע של נתניהו. אני לא עבד נרצע של נתניהו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נא לסיים.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – טרוריסט שפל – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
זה מנהיג כריזמטי. אני גאה על כל רגע שהייתי יחד אתו. כל רגע – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
תתבייש, תתבייש, תתבייש לך. תתבייש לך. טרוריסט.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נא לסיים.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אתה אמרת שאני טרוריסט? הוא אמר שאני טרוריסט?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לא, אמרתי על ערפאת, אמרתי "ערפאת", וזאת עובדה, וזאת עובדה – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
גם הוא לא טרוריסט, הוא מנהיג של אומה. הוא מנהיג של אומה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נא לסיים, אדוני.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לא, אמרתי שערפאת היה טרוריסט, וזאת עובדה. וזאת עובדה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
הוא המנהיג של העם הפלסטיני, והוא מנהיג דגול.
<קריאה:>
איזה דגול.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
בושה. תתבייש.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
ולכן – אתה צריך להתבייש. אני הייתי יועצו, לא עבד נרצע – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני לא צריך להתבייש, זה המנהיג שלך. אתה משווה בין נתניהו לערפאת?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אני לא – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – – בושה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
סגן השר אקוניס, אתה כרגע מפריע לחבר הכנסת טיבי לסיים את דבריו. אני גם מציע לכל סגני יושב-ראש הכנסת לקחת ממני דוגמה כרגע ולא להתערב בדברי הנואם, גם אם הדברים פשוט – טוב, בבקשה, חבר הכנסת. נא לסיים.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, ההערה שלך הייתה התערבות בדברי הנואם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אוקיי.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אתה תעשה צנזורה ליושב-ראש? את זה למדת מערפאת, צנזורה, כן? צנזורה – להרוג אנשים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
סגן השר אקוניס, אתה מפריע לחבר הכנסת טיבי לסיים.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אתם השתלטתם על כל אמצעי התקשורת כאמצעי הפחדה – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת טיבי, נא לרדת מהדוכן. זמנך תם.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – קניתם את כל אמצעי התקשורת. שלדון אדלסון קנה אתכם, קנה את כל אמצעי התקשורת. עבדים נרצעים שלו נהייתם. ככה מתנהלת מדינה, מדינה של אדלסון.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. נא לסיים, אדוני.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, יש רגעים שמנהיגים צריכים לקבל החלטות. מה אבו מאזן צריך לבוא ולהגיד לבני עמו?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מבקש שתקבל החלטה לסיים את דבריך. הזמן תם לפני כמה דקות כבר. תודה, אדוני.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אם – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, אדוני. אמרתי "תודה" לא מתוך נימוס. תודה – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אבל חצי דקה הוא הפריע לי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בסדר, זה כבר עם זמן פציעות, כפי שאתה כמומחה לכדורגל יודע.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
בזמן פציעות מפצים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הוספתי כבר שלוש, ארבע דקות. מעבר לזה כבר שופטים לא מוסיפים. תודה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אני מודה לך, אדוני, על רוחב הלב שלך.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני החלטתי לדבר לא על מה שלא התקיים במציאות, משא-ומתן מדיני, אלא על מה שלגמרי קיים – מציאות הכיבוש וההתנחלויות.
שעת בוקר, יום רביעי, 19 במרס, לפני שבועיים, שלושה ילדים הולכים בשביל בצד עצי הזית, שדות החיטה ומטע האפרסק. הם ירדו לכיוון הגדר לקטוף עכוב, שזה סוג של סרפד שהילדים קוטפים בחודשי פברואר-מרס, מוכרים אותם לסוחרים מקומיים. המחיר הוא 3.5 שקלים לקילו. את ליבת העכוב קולפים, ומבשלים אותה. על התל שממול לגדר הפרוצה, אחרי כביש הביטחון ומעקה הבטיחות שלו, הסתתרו חיילים מוסווים במארב. שלושת הילדים לא יכלו להבחין בהם. החיילים הבחינו בהם ממרחק רב. השטח הזה חשוף ומכוסה בשלל מצלמות אבטחה. אבל החיילים חיכו עד ששלושת הילדים יחצו את הגדר ויתקדמו לעבר השדה שמעבר לה, ששייך למשפחתו של אחד הילדים, יוסף. רק אז הם החלו לירות. כשהחלו לירות באש חיה, יש להדגיש, ניסה יוסף בן ה-14 להימלט על נפשו. הכדור פגע בו בירכו מאחור בזמן שניסה לעבור את מעקה הבטיחות של הכביש. הוא נפל מתבוסס בדמו ולקח זמן רב עד שאמבולנס צבאי הגיע לפנותו. על-פי התחקיר של "בצלם" זה לקח כחצי שעה. הוא מת מפצעיו. שני הילדים האחרים נחבלו בידיהם, והושכבו על רצפת ג'יפ צבאי. על-פי עדותם, חייל דרך על ראשיהם, הם נלקחו לחקירה שנמשכה כמה שעות, ואז שוחררו. אחד מהם סיפר שחייל אחד איים עליו ברובהו ואמר לו: תהיה בשקט, אחרת אני אהרוג גם אותך.
כך, עמיתי חברי הכנסת, כך נראה כיבוש. לסיפור של יוסף בן ה-14, שאותו הבאתי בפניכם על-פי תחקיר "בצלם" וכתבת גדעון לוי ב"הארץ", אפשר להוסיף עשרות מקרים נוספים. בשמונת החודשים של המשא-ומתן המדיני נהרגו בגדה המערבית, בשטחים הכבושים, 47 פלסטינים. נהרגו, אגב, גם שני אזרחי ישראל וארבעה חיילים. בשטחים יש היום אלפי פצועים מירי צה"ל ומתקיפות המתנחלים.
פשעי השנאה וההשתלטויות על אדמות פלסטינים בגיבוי כוחות הביטחון הולכים ומתרבים. בשטחי C נמשכת מדיניות שיטתית של דחיקת הפלסטינים, כולל פעולה שיטתית של הריסת בתים. רק בשבוע שעבר, עמיתי חברי הכנסת, בין 1 ל-3 באפריל, נהרסו בשטחי C 45 בתים. הם הותירו 93 בני-אדם, כ-40 מהם ילדים, ללא קורת גג. בבקעת-הירדן החרימו חיילי צה"ל אפילו את האוהלים שארגוני הסיוע הבין-לאומיים נתנו לתושבים שבתיהם נהרסו. כך עושים, עמיתי חברי הכנסת, בקעת-ירדן ישראלית; טרנספר שקט, כוחני ושיטתי.
זה תהליך שלום? כך נראה תהליך שלום או כך נראה תהליך של מלחמה?
כמובן צריך להוסיף לזה את הבנייה בהתנחלויות. אנחנו ב-2013 מדברים על שיא של עשור במספר התחלות הבנייה בהתנחלויות. העלייה משנה לשנה, מ-2012 ל-2013 – 123%. 60% מהדירות שרשות מקרקעי ישראל שיווקה מהתחלת השנה נמצאות בשטחים. אדוני סגן שר האוצר; 60% מהדירות שרשות מקרקעי ישראל משווקת – בשטחים, בהתנחלויות. זו הבנייה בהיתר, אבל בואו נדבר על הבנייה המסיבית שלא בהיתרים, שנמשכת במאחזים לכל אורכה ורוחבה של הגדה. בין היתר מתבצעת בנייה עכשיו בחוות-יאיר, ברכס-הגדעונים, במאחזים הסמוכים לשילה, בדרום הר-חברון. רק בחודש האחרון – אני אומר לכם כמה דוגמאות, זו רשימה חלקית מאוד, אני מתנצל – המינהל האזרחי מאשר לקדם תוכנית של משרד השיכון לבנייה של 839 יחידות דיור חדשות בשכונה חדשה באריאל; בבית-אל אושרה בנייה של 300 דירות נוספות; 31 דירות בהתנחלות אלמוג; בשבות-רחל אושרו להפקדה 350 יחידות דיור; הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בירושלים אישרה מעבר לקו הירוק 144 יחידות דיור בהר-חומה ג', 40 יחידות בשכונת פסגת-זאב. אני לא מדבר על האישור האחרון של השר אורי אריאל. בנובמבר משרד הבינוי והשיכון ורשות מקרקעי ישראל הודיעו על שיווק קרקעות ל-2,100 יחידות דיור בשטחי הגדה וירושלים. זה עולה המון כסף – –
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
לא – –
<דב חנין (חד"ש):>
– – וההזרמה של הכספים להתנחלויות נמשכת בקצב עצום. אני אתן לכם כמה דוגמאות, ושוב, אני מתנצל, זו רשימה מאוד חלקית – –
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
– – אבל לא חרדים. לא מודיעין-עילית ולא ביתר-עילית.
<דב חנין (חד"ש):>
לא לחרדים, לא, לא לחרדים. למתנחלים שאינם חרדים.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
או.
<דב חנין (חד"ש):>
– – העברת הכספים להתנחלויות, אני אתן כמה דוגמאות, ושוב, אני מתנצל, זו רק רשימה חלקית. בכל אחת מהשנים האחרונות – – –
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
העיקר שאבו מאזן עושה צעדים חד-צדדיים – – –
<דב חנין (חד"ש):>
העיקר שאבו מאזן עושה צעדים חד-צדדיים, ודאי. כל זה – שממשלת ישראל בונה בהתנחלויות – זה לא חד-צדדי; זה כמובן תהליך שלום, זה מהלכים של הידברות, זה מהלכים של רצון טוב. שיא הצביעות. שיא הצביעות.
אבל, עמיתי חברי הכנסת, בואו נדבר קצת על כסף. מענקי ההקפאה, ממשיכים להעביר אותם. בארבע השנים האחרונות מדי שנה הממשלה מעבירה כ-40 מיליון שקלים לרשויות המקומיות של ההתנחלויות בשטחים תחת השם "מענק ביטחוני לאור הקפאת הבנייה", אפילו שאין הקפאת בנייה וגם אף פעם לא הייתה. בסך הכול הועברו 148 מיליון שקלים במענקי ההקפאה האלה.
אגב, הכספים האלה, שממומנים מכספי ציבור, מועברים על-ידי הרשויות המקומיות בהתנחלויות לטובת תקציבי הפרסום של עמותת ימין קיצוני פרטית, מה שנקרא מועצת יש"ע. רק במושב החורף האחרון, אדוני סגן שר האוצר, הועברו 598.8 מיליון שקלים, שלא נכללו בתקציב להתנחלויות בגדה המערבית, במסגרת ההעברות התקציביות השוטפות שעשתה ועדת הכספים. בשבוע שעבר ועדת הכספים אישרה העברה של 177 מיליון שקלים לחטיבה להתיישבות. ידידי מיש עתיד, אתם, כמו פראיירים ידועים, אישרתם את ההעברה הזאת. נעניתם להבטחה של חבר הכנסת רותם שהוא יקיים דיון על השקיפות של החטיבה להתיישבות. בינתיים הדיון הזה, חברת הכנסת גלאון, נדחה לקץ הימים, אבל את הכסף אתם כבר העברתם. הכסף הזה עבר בתמיכת יש עתיד בוועדת הכספים. אז למרות העובדה שאין שקיפות, זרמים אדירים של כסף ממשיכים להגיע לחטיבה להתיישבות לטובת בנייה בהתנחלויות.
בחודש ינואר משרד האוצר, אדוני סגן השר, מבקש את אישור ועדת הכספים להעברת מענק להתיישבות צעירה ביהודה ושומרון בסך 38 מיליון שקלים, 27 מיליון שקלים נוספים עבור מענקים ביטחוניים ביהודה ושומרון, ועוד מיליון שקלים שמוגדרים מענק שר הפנים. שבועיים לפני זה אושרה העברה של עוד 90 מיליון שקלים בתחום התחבורה. משרד התחבורה מתכוון להקצות 200 מיליון שקלים לביצוע 18 פרויקטים בגדה המערבית בשנים הקרובות, בעיקר כבישים מהתנחלויות להתנחלויות. הטבות מס להתנחלויות מבודדות. אתם מדברים על בנייה בגושים? אתם הרי מאשרים הטבות מס. בחודש פברואר הממשלה הזאת מאשרת הטבות מס ל-35 התנחלויות מבודדות, וזה נעשה על חשבון יישובים בעלי רקע כלכלי-חברתי נמוך. עוד כ-20 מיליון ש"ח לבנייה בבית-אל כחלק מחבילת הפיצויים על הפינוי מרצון של אותם חמישה מבנים בגבעת-האולפנה בקיץ 2012.
עמיתי חברי הכנסת, תמונת המציאות היא ברורה לגמרי. הציבור הישראלי חייב לדעת: מי שמנהל מדיניות חד-צדדית וכוחנית זו ממשלת נתניהו, בתמיכת התנועה ויש עתיד. הגיע הזמן להתפכח מאשליות: נתניהו לא יביא שלום, וישועה לא תבוא גם מבחוץ, לא מקרי ולא מהממשל האמריקני. הגורל שלנו נמצא בידינו. אם אנחנו לא נשנה את כיוונה של ישראל, לא ניענה בחיוב ליוזמת השלום הערבית, שחזרה ואושררה לאחרונה, לא ניענה לה בחיוב, לא נלך למהלך של שלום והידברות אמיתי עם העם הפלסטיני ועם השכנים הערבים שסביבנו, אנחנו, עמיתי חברי הכנסת, נידרדר לעימות דמים מסוכן, ואת המחיר הכבד אנחנו ושכנינו וילדינו וילדיהם נשלם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, אדוני.
<דב חנין (חד"ש):>
תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין.
<הצעות לסדר-היום>
<המשבר במשא-ומתן עם הפלסטינים>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: המשבר במשא-ומתן עם הפלסטינים, מס' 2939 ו-2943. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת איתן כבל. אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. הנושא הוא עדיין המשבר במשא-ומתן עם הפלסטינים.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה – סינג'רו אותך היום להיות פה אתנו; אני מתנצל בשם האופוזיציה – רשמת פרלמנטרית יקרה, חברותי וחברי חברי הכנסת, שמענו בשבוע שעבר, או השבוע, את חבורת המצהללים – הודיעו שהמשא-ומתן נתקע, והם, כולם, צהלולים, כאילו יש חתונה. כאילו זה לא קשור אלינו. כאילו מדינת ישראל נמצאת באיזה אזור שקט, רגוע, הכול בסדר, אין שום בעיה, אופיר אקוניס, סגן השר, אם אפשר לדחות את מה שאפשר לעשות לשבוע הבא, למה לא נדחה לשנה הבאה? אנחנו לא גרים פה. נוקשים בדלת שלנו, ואנחנו מודיעים: אנחנו כבר לא גרים כאן.
וכמובן, יוצאים במתקפה על הפלסטינים. אני לא אחמד טיבי, אני לא באתי להגן פה על הפלסטינים. אני באתי להגן על הצד שלנו. ואני אומר לכם, בכל פעם זה מדהים אותי ששוברים את המשא-ומתן כי לפלסטינים יש דרישות. למה לא? זה משא-ומתן. מה, הם אמורים לשבת בישיבה ויגידו להם: זו הרשימה של הדרישות שלנו, תודה רבה, הולכים? אם החלטנו שמנהלים משא-ומתן, מנהלים משא-ומתן. ולא שיושבים שם צדיקים; יש שם בעיות לא פחות מאשר אצלנו.
חבר הכנסת אופיר אקוניס, סגן השר, יצא. אני רוצה להזכיר: לא ייכון כאן שלום בקדנציה הזאת, ולא יהיו שיחות אמיתיות, לא יעזור לציפי לבני ולא יעזור לאף אחד, כל עוד נתניהו לא פתר את בעיותיו בבית, מול דנון וחבריו. אז יושבים ביציע עיתונאים שבכל פעם מתפלאים: איך זה שהמשא-ומתן לא מתקדם? איך זה שציפי לבני לא עשתה שום דבר?
ובכלל, אני לא מבין, מה השטויות האלה שלפיד יפרוש אם לא יתקיים משא-ומתן? לפיד יפרוש. הוא הודיע. מעלים בפייסבוק, מעלים ב"יוטיוב" – הוא אמר שהוא יפרוש. נו, אז מה אם הוא אמר? אז מה אם הוא אמר? ותמיד עובדים – חבר הכנסת מיקי לוי, סגן השר – איך עכשיו הוא צריך להגיד את המילים הנכונות, שמסתדרות ברשתות החברתיות, במיליה שהוא צריך להגיע אליו.
אז אין משא-ומתן אמיתי. שמונה חודשים הנרטיב היחיד שעובדים עליו, חברת הכנסת גלאון, זה מי אשם יותר. מי יצליח למלא את הדף, כשלמטה ישב המחנך קרי ויאמר: א', ב', ג', זה אשם יותר. זה קיבל 80 במבחן, זה קיבל 60, או הפוך. לא באמת קורה משהו. ועמדתי כאן, ואחרים עמדו כאן, ואמרו פעם אחר פעם, חברת הכנסת גלאון, שלא מתקיים משא-ומתן אמיתי. אני לא חושב שציפי לבני, שרת המשפטים, מגלגלת עיניים, אני באמת לא חושב כך, אבל אני לא רוצה לחשוב עליה היום, אחרי הוותק שיש לה בכנסת, בממשלה, כמובילת מפלגה, שהיא לא מבינה באמת מה קורה כאן.
<זהבה גלאון (מרצ):>
נוח לה להמשיך להיות בממשלה.
<איתן כבל (העבודה):>
אולי זה נוח לה, כן, אז צריך שייאמרו הדברים, היא שם כי זה נוח לה, כי בתוך המערכת של האופוזיציה כנראה אין לה מה לעשות. והאם מישהו חושב שליאיר לפיד יש מצב באופוזיציה? עבודה קשה, סיזיפית, קשה גם לשלוט באנשים, עוד מיקי יכול להיות עצמאי; מיקי לוי באופוזיציה, חס וחלילה, יכול להגיד איזה משהו שבאמת.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אולי הוא יגיד מה שהוא חושב.
<איתן כבל (העבודה):>
אולי. זה אסון. בוודאי, חס וחלילה. מיקי לוי עוד יגיד מה הוא באמת חושב. ואני נותן לך קרדיט, מיקי, סגן השר.
<זהבה גלאון (מרצ):>
שהוא חושב.
<איתן כבל (העבודה):>
לא, אל – אני, אני – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
זהבה – –
<איתן כבל (העבודה):>
– – סגן השר מיקי לוי, אני – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – חברת הכנסת – – –
<איתן כבל (העבודה):>
– – סליחה, אני מושך את דבריה בחזרה.
<אריה דרעי (ש"ס):>
גם אני. גם אני.
<איתן כבל (העבודה):>
ובתוך כל זה – ובתוך כל זה, אנחנו שואלים עכשיו, מה יהיה? מה יקרה? איך יצליחו לפתור את הפלונטר הזה? מה תהיה נוסחת הקסם, שישבו בתוך החדר – ואני אומר לעצמי, אלוהים, הייתי מוכן להיות הזבוב, רק לשבת, ולהגיד, איך הם מתגרדים האחד מול השני, מה הם אומרים, למען השם, מה? אני אוותר לך במטר, אתה תוותר לי? מה? מה ציפי כל הזמן – על מה הם מדברים? אוקיי. הם קמים, מגיעים לחדר, אומרים: בוקר טוב, צהריים טובים, ערב טוב – ובעיקר כשמדובר בפגישות דחופות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אולי הכיבוד טוב.
<איתן כבל (העבודה):>
יכול להיות.
<זהבה גלאון (מרצ):>
מה אוכלים?
<איתן כבל (העבודה):>
מה אוכלים? כאילו, וואו, יפה, מה בישלתם אתמול? פסח אצלכם, ניקית את הבית? לא ניקית את הבית? יש לך עוזרת? אין לך עוזרת? זאת אומרת, מה כבר שמונה חודשים יכולים לשבת בתוך חדר – – –
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
הכיבוד גלאט או לא?
<איתן כבל (העבודה):>
זאת שאלה מצוינת. זה לא רק גלאט, השאלה איזה הכשר הם נותנים. מעניין מאוד מאוד באיזה הכשר הם משתמשים ברשות.
<מאיר שטרית (התנועה):>
בד"ץ.
<איתן כבל (העבודה):>
אתה חושב בד"ץ, יכול להיות. כי בסופו של עניין אתה אומר, שמונה חודשים של גירודים: מה כבר אפשר לחזור יום-יום, שעה-שעה, דקה-דקה, כשכל אחד מהיושבים כאן יודע שמלכתחילה לא היה שום מצב שנתניהו, שעוד צריך לפתור את הבעיות שלו עם דני דנון, סגן השר דני דנון, סגן שר הביטחון – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
הפלסטינים לא כיבדו את ההסכם – – –
<איתן כבל (העבודה):>
– – שכשהוא נוסע לחו"ל – סליחה, כשהוא נוסע לחו"ל – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
תקשיב.
<איתן כבל (העבודה):>
– – אני אומר: מה יקרה עם הביטחון?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
חשוב.
<איתן כבל (העבודה):>
לאן הביטחון של ישראל הולך? הביטחון נוסע לחו"ל. הביטחון הולך לישון. מה? ועוד איים, חס וחלילה, אם יש משהו שאנחנו צריכים – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
חבר הכנסת כבל, אצלכם אין מחליפים, אבל אצלנו יש מחליפים.
<איתן כבל (העבודה):>
יכול להיות. אבל אני אומר לך, אם יש משהו שאני מודה לאלוקים שהעסקה לא התבצעה, זה כי דני דנון לא התפטר. אבוי לנו.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
זה המניע של הפלסטינים, אגב. אני יודע את זה.
<איתן כבל (העבודה):>
נכון. יכול להיות שזה המניע הסמוי. יכול להיות שהכול מתואם בין נתניהו לבין אבו מאזן כדי שדני דנון לא יתפטר.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
לא רציתי להגיד את זה מעל הדוכן.
<איתן כבל (העבודה):>
לא, זה נכון. זה שיחות מהבית. אסור להוציא דברים, אתה לא יכול להוציא דברים מהבית.
<אריה דרעי (ש"ס):>
למה אתם חושפים את כל הסודות?
<איתן כבל (העבודה):>
אתה צודק, אתה צודק. זאת בעיה, אני מודה. אני מודה. זה נפלט לי, אני מתנצל. תמחקו את זה מהפרוטוקול.
מה שאני מנסה לומר, אדוני היושב-ראש, לנו, לציבור שצופה בנו, מצפה מאתנו: מנקודת המבט שלי, בכל הקשור להרבה נושאים, ובין היתר עתידה וביטחונה של מדינת ישראל, לשיטתי אין ימין ושמאל. אני אוהב את הארץ הזאת. אני רוצה שנמשיך לחזק אותה. ובדרך שבה הממשלה הזאת פועלת היא מחלישה את המדינה שלנו.
אני רוצה לנצל, אדוני היושב-ראש, את ההזדמנות לאחל לכל בית ישראל חג פסח כשר ושמח, ושרק נדע שמחות כאן, באזור שלנו. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איתן כבל. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת באסל גטאס. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשות אדוני.
<באסל גטאס (בל"ד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו רגילים, במיוחד מחבר הכנסת איתן כבל, לרוח של הומור בריא. אבל הנושא כל כך חשוב וכל כך עלול להוביל את כל האזור למקום – שאפילו ההומור של איתן כבל אין לו מקום.
אני רוצה לטעון כאן בפני הכנסת שתי טענות עיקריות. האחת, שלמעשה ביבי נתניהו והליכוד לא מאמין ולא האמין אף פעם, ולו לשנייה אחת, בפתרון לשתי מדינות. זה היה נאום בר-אילן אחד או שניים, הכול, אפילו ההתבטאות הזאת וצורת ההתבטאות הזאת בזכות שתי מדינות לשני עמים הייתה חלק מהטענה השנייה שלי, שביבי נתניהו, בעצם כל השאיפה שלו, כל הפרויקט שלו, זה לנהל את הסכסוך ולא לפתור אותו. הוא מאמין גדול – זה לא אני אומר, זה הוא אומר; הוא כתב על זה, הרצה על זה, שסכסוכים, במיוחד לאומיים, עם מטען גיאוגרפי, גיאו-פוליטי, כמו הסכסוך הזה, לא יהיו פתירים; לעולם לא יהיו פתירים. ואם כך, אנחנו – והוא אומר: אני, ביבי נתניהו, הכי טוב, הכי מקצועי, בלנהל את הסכסוך; resolution Conflict management instead of conflict – זו התיאוריה של ביבי נתניהו על רגל אחת.
במסגרת כישרונותיו לנהל את הסכסוך הוא היה מוכן להגיד: אני בעד שתי מדינות לשני עמים; כחלק מאותו משחק, זה היה מהלך אחד. מהלך שני היה ההסכם עם האמריקנים – לא עם הפלסטינים, עם האמריקנים – על שחרור 104 האסירים, כש-104 האסירים הם בטבלה, שם שם. הישראלים, כולל כל השרים, ידעו מי הם האסירים שישוחררו, כולל 14 האסירים הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל. לא פתאום התעוררו שבפעימה הרביעית יש אזרחים, ומה פתאום אבו מאזן מדבר בשם או פועל לטובת האזרחים הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל. הכול היה ידוע, ועוד אני חזרתי על זה עשר פעמים מעל הדוכן הזה ובראיונות, שאין ולא היה שום קשר בין אותו הסכם על שחרור ה-104 לבין ההתקדמות במשא-ומתן.
אומנם אני לא הייתי טמבל לחשוב שהפעימה הרביעית, שתיפול חודש לפני סיום המשא-ומתן שהוקצבו לו תשעה חודשים, לא תהיה קשורה. ידענו, כולל האסירים הביטחוניים, שעד שלא ישתחררו ממש ויצאו מהכלא זה לא בטוח. אפילו הסכם עם האמריקנים באותה התנהלות של ביבי נתניהו, של ניהול הסכסוך, יכול להתבטל.
הראיה הכי טובה למה שאני אומר, שביבי רוצה רק לנהל את הסכסוך, היא מה שקרה במסגרת המשא-ומתן. לפעמים אני זוכר, כשאני רואה איך ישראל או איך ממשלת נתניהו מנהלת את המשא-ומתן מול הפלסטינים, פתגם בערבית: כשמישהו מזמין אחד לאוכל, אומר לו, שלם אל תשבור, או שלם אל תחלק, ומחולק אל תאכל, ותאכל ותשבע. בערבית – לא צריך להגיד את זה, בעברית זה היה מספיק טוב. מזמינים, אומרים: אנחנו נושאים ונותנים, נגיע למשהו, תאכלו משהו מהתפריט. אבל בשמונה חודשים 122% גידול בבנייה בהתנחלויות, ולרבים – שבאמת הייתה הצלחה במשא-ומתן הזה שלא הודלף ממנו – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
מה היה להדליף? מה היה?
<באסל גטאס (בל"ד):>
לא. היה, היה. אני ידעתי ממקורות פלסטיניים שישראל לא רק שלא התחילה מאותה נקודה שבה הסתיים המשא-ומתן עם אהוד אולמרט, אלא היו לה דרישות טריטוריאליות, כל מיני דרישות חדשות: א. גושי ההתנחלויות – ההגדרה של גושי ההתנחלויות בסיבוב הנוכחי של המשא-ומתן גדלה ב-25%; ב. נוסף על זה – אני לא אמרתי את זה לעיתונות, כי הבטחתי למי שאמר לי, שיושב לשולחן המשא-ומתן, שאני לא הולך להתבטא בעניין. לישראל הייתה דרישה טריטוריאלית נוספת, שהיא לא תיסוג לא רק מגושי ההתנחלויות, אלא מרצועה נוספת בגדה המערבית, מצפון רמאללה, 30 קילומטר כמעט, רצועה חדשה, שהיא לא באמתלה של גוש התנחלויות, אלא באמתלה חצי-התנחלויות חצי-ביטחונית. וכמובן היו דרישות חדשות בעניין ההסדרים הביטחוניים. ההסדרים הביטחוניים, במיוחד בעניין בקעת-הירדן – איך ישראל מציגה את אותן דרישות? אין בהן נגיעה בענייני ביטחון. הדרישה היא טריטוריאלית נטו: ישראל רוצה להמשיך להחזיק בבקעת-הירדן, נקודה. יגידו: 25 שנה, יגידו: 30 שנה. מה שלא יגידו, זה בעצם המשך הכיבוש, המשך ההחזקה, המשך הריבונות הישראלית על אותה רצועה. אז איך, ריבונו של עולם, יהיה פתרון של שתי מדינות? איך, אם בונים בהתנחלויות, כולל בהתנחלויות שהן מחוץ לגושי ההתנחלויות, ב-122% נוספים בשמונה חודשים, אם מעלים דרישות טריטוריאליות חדשות, אם מעלים דרישות ביטחוניות כאמתלה לדרישות טריטוריאליות נוספות – על איזה משא-ומתן, על איזה שתי מדינות מדברים? הכול ניהול של הסכסוך.
ביבי נתניהו רק לא יודע דבר אחד: א. שישראל היא לא הודו; ישראל היא לא המדינה השנייה בגודלה בעולם עם מיליארד תושבים, ואין בהודו מה שיש כאן באזור, במטען הגיאו-פוליטי הדתי ההיסטורי שקיים כאן, שהעולם לא ירשה את המשך ניהול הסכסוך עד הודעה חדשה. עם כבוש לא ירשה שחירותו תמשיך להיות כלי משחק בניהול הסכסוך של ביבי נתניהו, ועוד נגלה כולנו, לצערי, שככה זה יהיה בתקופה הקרובה.
אבל עוד דבר ביבי נתניהו לא יודע: שהדבר שהוא הקדיש לו שליש מהנאום שלו באיפא"ק – ה-BDS, קריאות החרם על ישראל; הוא אמר ש-BDS זה לא BDS, זה BS – זה בולשיט, אבל הוא שכח שראשי מדינות לא מדברים על בולשיט שליש מהנאום שלהם, ורק בשבוע שעבר איגוד האדריכלים והארכיטקטים הבריטים הצביע בעד חרם על ישראל. בעצם ביבי נתניהו בעצמו וממשלת ישראל מובילים להתעצמות של החרם על ישראל ככלי הלא-אלים כמעט היחיד שנשאר כדי להכריח את ישראל להגיע לפשרה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת באסל גטאס.
<הצעות לסדר-היום>
<כישלון הממשלה בעניין שחרור יונתן פולארד>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו עוברים לנושא הבא, גם הוא עם שני דוברים: כישלון הממשלה בעניין שחרור יונתן פולארד, מס' 2944 ומס' 2945, של חברי הכנסת יעקב מרגי ומנחם אליעזר מוזס. בבקשה, חבר הכנסת יעקב מרגי. עד עשר דקות לרשותך.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, הכנסת התכנסה לדיון מיוחד בפגרה כדי לדון בכישלון הממשלה במשא-ומתן עם הפלסטינים ובכישלון הצורב של כל ממשלות ישראל בשחרורו של יונתן פולארד מהכלא האמריקני. אומנם יש כישלונות נוספים של הממשלה, אך הדגש היום הוא על פולארד ועל המשא-ומתן עם הפלסטינים.
חברי חברי הכנסת, אי-אפשר לדבר על סוגיית יונתן פולארד בלי לדבר על החלמאות של הממשלה, ואם זו לא חלמאות זו רשעות – רשעות של הממשלה על כל מרכיביה. כי אחרי מאמץ של כשלושה עשורים, שבהם יונתן פולארד הוצב בחברה הישראלית כסמל, כפטריוט יהודי שדאג לביטחונה של המדינה ושילם ומשלם מחיר כבד, הממשלה הזאת, ברשעותה, הפכה אותו לשווה בין שווים עם מחבלים שפלים, רוצחי ילדים וחפים מפשע. וכל זה למה? על כך יש תשובה אחת, והיא אפילו לא ניקוי המצפון של הליכוד ושל הבית היהודי, מרכיבי הממשלה הזאת, כי לצערי הרב אין שם הרבה מצפון. התשובה היא אחת: זו הפוליטיקה החדשה שהבטיחו לנו הנערים החדשים, הילדים של הממשלה הזאת.
אני אחזור, ברשותכם, על דברי שנאמרו מעל במה זו כמעט בכל פעימה ופעימה של שחרור אסירים: הייתה בידי הממשלה הזאת הבחירה בין משא-ומתן על בסיס 67', הקפאת בנייה או שחרור אסירים, והממשלה הזאת, על כל מרכיביה, העדיפה את האופציה של שחרור אסירים. ויותר מקומם, כי האופציות האחרות אומנם יש בהן אמירה, יש בהן סמנטיקה, אבל אלו דברים הפיכים. שחרור אסירים, רוצחים שפלים עם דם על הידיים – דבר בלתי הפיך.
לצערי הרב, הממשלה הזאת, שלאחרונה נשמעים ממנה הרבה קולות של איומי התפטרות ואיומי פירוק – ואני רוצה להיות המרגיע הלאומי: היא לא תתפרק, כי הדבק שם הוא חזק; הדבק הנגלה לעינינו יום-יום שבוע-שבוע בוועדת הכספים הוא כסף; הרבה כסף למפלגת הבית היהודי והרבה תפקידים, יום-יום, בזמן שמערכות הבריאות והרווחה משוועות לתקציב. רק היום כותרת זועקת ב"ידיעות אחרונות" בעמוד הראשי: עלייה של 47% במספר המבקשים סיוע לחג. רבותי, אלה לא אנשים סוציומטים; אלה לא אנשים שיודעים שיש חלוקה אז הולכים לקחת עוד. תאמינו לי שהם היו מעדיפים לא להזדקק לאותו סל מזון. יבורכו העושים, אבל כמה הסל הזה יכול לעזור להם? יום-יום, בזמן שמערכות הבריאות והרווחה משוועות לתקציב, בוועדת הכספים יש אוטוסטרדה של העברת כספים לבית היהודי בעילות של סעיפים שונים ומשונים. אני אומר לכם, זה דבק חזק שלא יפרק את הממשלה הזאת.
הממשלה ושותפיה בחרו לא אחרת מאשר לפגוע בכבוד הנופלים ולזלזל במשפחות שיקיריהן נפלו ובמשפחות שנפגעו מפעולות האיבה והטרור. כן, אני אומר לשותפים, ברוב צביעותכם תמכתם בשחרור אסירים והלכתם באותה נשימה להפגין מול השערים של כלא "עופר". מה אתם חושבים, שהציבור מטומטם? מה אתם חושבים, שהציבור לא מבין? הרי היה בידכם רק לאיים בווטו על השחרור. מה אתה, שר בכיר בממשלת ישראל, מאפשר את שחרור האסירים והולך להפגין מול שערי כלא "עופר"? אין צביעות גדולה מזאת.
<זהבה גלאון (מרצ):>
מי זה? מי זה?
<יעקב מרגי (ש"ס):>
שר השיכון.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אה.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אנחנו עוד לא ב"פראבדה", אפשר לומר שמות.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אה.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
ואנחנו בדרך. העיתונות הכתובה בדרך, אבל עדיין לא. יש לנו אפשרות לומר שמות.
<זהבה גלאון (מרצ):>
הצביע והלך להפגין.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
להפגין מול שערי כלא "עופר". הוא אפשר – אני לא יודע אם הוא הצביע בממשלה – הוא אפשר את שחרור האסירים.
והנה, הגיע הסיוט הגדול שלכם, הפעימה הרביעית, שהיא בהסכם, לצערי הרב, אני חייב לומר. אתם מכירים את המשפט שהסכמים מכבדים? היא בהסכם. זה הסיוט הכי גדול שלכם. עוד פעימה כמעט התממשה. ואני אומר לכם, הפלסטינים לא הרימו ידיים, הם יתבעו אותה, ולצערי הרב הם יממשו אותה, את הפעימה הרביעית של שחרור האסירים.
אתם, השותפים הקואליציוניים, לא רק בכבוד הנופלים פגעתם – גם בכבודו של יונתן פולארד, בהעמדתו בשורה אחת ובמשוואה אחת עם רוצחים שפלים, רוצחי ילדים וחפים מפשע. יונתן פולארד צריך להשתחרר מייד וללא כל תנאי. הוא ריצה את עונשו מעל ומעבר. כל הטקסים והסמלים והגימיקים של עריכת סדר עם כיסא ריק – היה יותר קל אם לא הייתם מאפשרים את שחרור אסירים.
ואני אומר – לא רק לממשלה הזאת, צריך לומר זאת ביושר – לכל הממשלות בשלושת העשורים האחרונים: אם בדיפלומטיה כזאת, של שחרור אסיר יהודי מכלא אמריקני, אתם לא מצליחים עם הממשל האמריקני, איך אני כאזרח יכול לסמוך עליכם בדיפלומטיה אחרת מול הממשל האמריקני?
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה הזאת התחילה את כהונתה בנאומו של ראש הממשלה באוניברסיטת בר-אילן, מה שכונה אז נאום בר-אילן, ומה שנותר לנו מנאום זה הוא שראש הממשלה – וחבל שהספסלים ריקים, אבל למזלנו הפרוטוקול שומע – –
<אריה דרעי (ש"ס):>
אנחנו פה.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
– – וזה יהדהד, וזה יהדהד – ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו, יושב-ראש הליכוד, הסכים בנאום בר-אילן למדינה פלסטינית בקווי 67'. כן, ראש הממשלה נתניהו – בממשלתם של נפתלי בנט, כן, ושל אורי אריאל, וגם דני דנון וגם אופיר אקוניס, ואתם יודעים מה? גם ידידנו משה זלמן פייגלין. זה ראש הממשלה שלכם. אז לאיזה משא-ומתן אתם הולכים – או יותר נכון: למה אתה שולח אותם למשא-ומתן בזמן שאתה מצהיר ולא מתכוון לעשות מה שהצהרת ואמרת?
אדוני היושב-ראש, ראש ממשלתנו בקי בכלכלה. אנחנו יודעים על הידע שלו הרחב ועל האהבה שלו למקרו-כלכלה. חשבון פשוט אנחנו יודעים שהוא יודע לעשות. הוא יודע לעשות חשבון, והוא מבין שבזירה הבין-לאומית הוא יהיה חייב להתקדם לקראת פתרון כלשהו עם הפלסטינים. ואני אומר לכם, רבותי, הוא גם מבין שזה גם מתחיל להיות האינטרס הקיומי של מדינת ישראל.
אך מה לעשות, צמוד לידע שלו בחשבון ובכלכלה – חברתי זהבה גלאון – צמוד לידע שלו אנחנו יודעים שהוא גם ראש ממשלה פחדן, ואנחנו גם יודעים שהוא לא רק פחדן, הוא גם לחיץ, וראש הממשלה שלנו גם סחיט. ראש הממשלה הגדיל לעשות, להוכיח לנו שהוא לחיץ וסחיט, ואני לא אלך לסדרה של השנה הזאת וארבע השנים הקודמות, כשאני הייתי חבר בממשלה שלו. רק מתקופת הקמת הממשלה הזאת, מתקופת המשא-ומתן הקואליציוני, כולנו זוכרים את אמירותיו ואת הצהרותיו, ובסוף, כן, את כניעותיו אנחנו זוכרים; את אותן כניעות לשני הילדים החדשים של הפוליטיקה הישראלית, יאיר ונפתלי. היה מי שהגדיל ולקח את זה מעולם הדימויים שלו, וכך הוא אמר, אדוני היושב-ראש, כך תיאר: הם גם מחזיקים, גם לוחצים, וכשהוא קצת מעצבן אותם הם גם מסובבים. כך התנהל המשא-ומתן הקואליציוני. כל מה שהם רצו הם קיבלו, כל מה שהוא רצה – הוא ויתר.
לסיכום, אדוני היושב-ראש, למה אני אומר זאת? אי-אפשר להחזיק את המצב במדינה בנבצרות. אני קורא לראש הממשלה: צא מהנבצרות, קח את ההגה לידיים, שלח את שני הילדים לקייטנה וממש את מה שאתה מאמין בו, כי כרגע השיטה של ישחקו הנערים והנערה לפנינו לא עובדת לטובת מדינת ישראל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. בבקשה, אדוני. אחריו נשמע את תשובתו של סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס. עד עשר דקות לרשות אדוני.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, המשא-ומתן המתנהל כעת עם הפלסטינים הוא לא יותר ממשחק בנדמה לי. הפלסטינים מצהירים מעל כל במה שלא יסתפקו בפחות ממדינה פלסטינית בקווי 67' שבירתה מזרח-ירושלים. ישראל יודעת שלא תוכל להתקיים בקווים האלה ושהעברת השטחים במלואם לרשות הפלסטינית תביא למדינת "חמאסטן" ביו"ש כמו בעזה, ואף-על-פי-כן ממשיכים לדון, להיפגש, ולא רק זאת, אלא ישראל אף שילמה במזומן על קיום המשא-ומתן בשחרור מאות מרצחים שפלים בשלוש פעימות.
נשאלת השאלה: איפה הלב היהודי ואיפה הראש היהודי? איפה הלב היהודי – איך אפשר לראות בצהלה בצד הפלסטיני עם שחרור האסירים בפעימות הקודמות מול הכאב, היגון והצער של המשפחות השכולות? ואיפה הראש היהודי – איך הממשלה עיוורת לכך שהפלסטינים אינם חפצים כלל להגיע להסכם שלום? הם מהתלים בישראל ובעולם כולו, אבל זה לא הפריע לממשלה לשחרר כבר כל כך הרבה אסירים ומרצחים עם דם על הידיים כדי לקבל כלום, ושוב כלום, או כמו שיש מאמר: קח את הכלום והחזק בו חזק – קח את הכלום והחזק בו חזק.
טריקת הדלת הצורמת של אבו מאזן מזכירה את ערפאת בשעתו, ואת מנהיג סוריה אסד האב, כשנשיא ארצות-הברית הגיע, כזכור, במיוחד להיפגש עמו בשווייץ כדי לסגור הסכם על החזרת הגולן, והאחרון סירב ברגע האחרון.
ועכשיו אני רוצה לעבור לנושא של האסיר היהודי האזרח הישראלי יונתן פולארד. בעוד שבוע ישב עם ישראל לליל הסדר. כל אחד יחגוג את הסדר בביתו ובמשפחתו, למעט אזרח אחד, יונתן פולארד, שיבלה, לכאורה, את ליל הסדר הזה, ליל הסדר ה-30, כמו ב-29 השנים האחרונות, בין חומות הכלא. מיותר לומר לאדוני היושב-ראש, שהיה אסיר ציון, מה זה להיות בבית-הכלא ומה זה להיות בליל-הסדר בבית-הכלא, כשכולם יושבים לשולחן החירות והאסיר נמצא בכלא. זו השנה ה-30 שיונתן פולארד יושב בכלא, ובשנים האלה נפטרו אביו ואמו ולא אישרו לו אפילו את הדבר ההומני ביותר, להשתתף בהלוויית ההורים ולאפשר לומר עליהם קדיש, לשבת שבעה ולנהוג בהם דיני אבלות. קצרה בינתי מלהבין איך אפשר ככה להתעלל בבן-אדם. כיום הוא מתקרב כבר לגיל 60, מחצית מימיו הוא אסיר. גופנית הוא סובל ממחלות רבות, ובשנתיים האחרונות בלבד הוא אושפז חמש פעמים בטיפול נמרץ. כמה אפשר להתעלל באדם חי? איפה כל ארגוני זכויות האדם למיניהם?
אם ארצות-הברית היא באמת ידידתנו, שלא תקשור את שחרורו של פולארד בשחרור של מאות מחבלים בפעימה הרביעית. לאחר 30 שנים בכלא, שתשחרר אותו בלי תנאים, שאת חג הפסח תשע"ד יוכל לחגוג, בעזרת השם, בביתו, ובתוכנו, עם כל עם ישראל.
ועתה ברצוני להתייחס למה ששמענו קודם, וקראנו, על מאות המיליונים ליישובי יו"ש וההתנחלויות המבודדות, הלא-מבודדות, השייכות לגוון מסוים הנמצא בקואליציה.
<היו"ר אורי מקלב:>
בבקשה, אדוני. מי מפריע? חבר הכנסת אקוניס, לא תדע מה להשיב לחבר הכנסת מוזס אם לא תקשיב לו.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
מה יש להשיב לחבר הכנסת מוזס – –
<היו"ר אורי מקלב:>
יש, אוהו.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – דברי אלוהים חיים – –
<היו"ר אורי מקלב:>
צריך לדעת להשיב, לא שאין מה להשיב.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – דברי אלוהים חיים, חבר הכנסת מוזס.
<היו"ר אורי מקלב:>
דע מה תשיב.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
שמענו קודם על מאות המיליונים הזורמים ליישובי יו"ש, ואני שואל שאלה: ידוע שיש שני יישובים חרדיים אשר מייצגיהם נמצאים באופוזיציה כיום. תושביהם, תושבי מודיעין-עילית וביתר-עילית, נשלחו להוות אזור חיץ בין היישוב היהודי ליישוב הערבי, או בלם ליישוב הערבי, דבר שהציבור שלנו בכלל לא היה מעוניין בו, לא רצה להיות בכלל בנושא הזה, כמו שאנחנו לא מעוניינים היום בכסייפה – כסיף – להיות הבלם של היישוב הבדואי. אין לנו שום עניין להיכנס בכל המערכות האלה, בכל הוויכוחים האלה. אנחנו מעולם נזהרנו לא להיות. אבל עד כמה אנחנו יכולים לגור בירושלים של מטה, במחסנים ובמרתפים, או בירושלים של מעלה, על הגגות ובכל היישובים?
וראה זה פלא: כאשר באים לדבר על הרחבת היישוב היהודי, שני היישובים החרדיים האלה נשכחו לגמרי: א. הקפאה מוחלטת; ב. אין תקציבים. אין תקציבים לא למודיעין-עילית, לא לביתר-עילית. ומה הפלא? אם לילדים האלה, המתגוררים ביישובים האלה, לא מגיע להם מהאוצר, ממשרד החינוך, תקצוב לקייטנות פסח, אלא רק לבתי-ספר ממלכתיים, דבר שלא היה קיים מאז קום המדינה, כך לפגוע בילדים הזקוקים הכי הרבה לתמיכה, הרובד הנמוך ביותר מבחינה כלכלית – ומדובר כאן על תלמידי החינוך המוכר שאינו רשמי, המפוקח על-ידי משרד החינוך, אבל הם חרדים, מה לעשות, וכשם שביטלו את חוק נהרי, והיום חשמל, מים וניקיון אנחנו צריכים לממן מכיסנו, או ללכת לדלתי ראש העיר ולמאכערים לבקש שיסדרו שנקבל מהרשות המקומית, כי האוצר הפסיק את הזרמת הדבר הבסיסי ביותר: חשמל, מים וניקיון למוסדות האלה – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – – ממלכתי-דתי, תקבלו – – –
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אז תכף תשמע שאנחנו לא נהיה ממלכתי-דתי ולא ממלכתי.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אבל ש"ס כבר – – –
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
ומה הפלא? מי שיכול בדיוק לציבור החרדי לעצור חשמל מים וניקיון ולספר לו: בוא תשנה את אורחות דרכך ותלך לממלכתי-דתי, ואז אתה תקבל – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
לא ביקשנו.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אני רוצה לשאול אותך: יהיה זמן – אנחנו כבר היום בגיל הרך שליש ממערכת החינוך – יבוא היום ואנחנו נהיה רוב במדינה. מה תגיד אם אנחנו נבוא, נגיד לכם: אחינו, יש עתיד, אתם יודעים מה? תבואו להיות בחינוך העצמאי, ואז תקבלו תקציב. תבואו לחינוך העצמאי ותקבלו תקציבים. מה יהיה אז במדינה הזאת? אה?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
או אנחנו נבוא לעולם האקדמי, נגיד לאוניברסיטאות: תתחילו להתנהג – להגיד לכם דעות כפי שאתם רוצים להכתיב לישיבות. איזה תירוץ זה ללכת לממלכתי? אנחנו לא נשנה את אורחות דרכנו, את דפוסי התנהגותנו.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
לא – – –
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
לא, בשום מסגרת לא. "כל כלי יוצר עליך לא יצלח". אתם רוצים לרושש אותנו, רוצים לרושש את המשפחות – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
חס וחלילה, חס וחלילה.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
– – ואתם חושבים שבזה תצליחו לספר לנו סיפורים שאתם רוצים להכניס למעגל העבודה –רק עכשיו יצא מנכ"ל ה"ג'וינט", והוא אומר שכל הסיפור על החרדים האלה שלא רוצים לעבוד זה שקר וכזב; 60% מהציבור החרדי עובד. אתם יודעים די טוב שבכל המכרזים עכשיו באוצר – ותבדוק את זה, ובדקנו את זה – כל מי שגר בבני-ברק, במודיעין-עילית, בביתר-עילית – והגישו אברכים שהתמקצעו ב"אונו" – לא התקבל לעבודה. יש לך הסבר לזה? למה? כי הם חרדים.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אם אתה – – –
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
וזה החיץ הראשון. זו החזות הזאת, שאני הולך כאן ולא יכול להתקבל במקום העבודה החילוני.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
חבר הכנסת מוזס, 30 תקנים שמתי בצד. כל מי שמוכשר יבוא ויתקבל.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אני שמעתי כבר בפעם הקודמת שבמכרז 30 תקנים. אז תסביר לי למה לא התקבלו.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אולי הם לא מספיק – – –
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
הם התמקצעו, הם למדו במפת"ח, למדו ב"אונו", למה הם לא התקבלו לא לרשות המסים ולא לאף רשות? היה מספיק הכתובת שלו או איך שהוא נראה, החזות שלו.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני, יש לי רואה-חשבון – –
<היו"ר אורי מקלב:>
סגן השר, אדוני, עם כל הכבוד, אומנם התרגלת לדבר כמעט בכל ישיבת מליאה שמתקיימת, כך יצא בסטטיסטיקה, אבל הפעם אין לך תפקיד, וזה גם לא כל כך קשור לנושא הזה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – אבל יש לי – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
אבל אם כך – נראה שזה מפריע. זה גם מפריע לדובר. אז תן לו לסיים.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אני רוצה – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
בהזדמנות שתהיה לך אני מניח שלא תימנע מלהגיב על הדברים האלה.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
ואני מתפלא על ראש הממשלה שהוא לא רואה ולא שומע ולא יודע כל מה שמעוללים לציבור החרדי – –
<היו"ר אורי מקלב:>
נא לסיים.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
– – אבל אמרתי לכם: "כל כלי יוצר עלינו לא יצלח", ויקוים בעזרת השם דברי נעים זמירות ישראל דוד המלך: "המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד".
חג כשר ושמח לכולכם ולכל בית ישראל.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אמן.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לחבר הכנסת מוזס. ישיב על כל ההצעות לסדר סגן השר אופיר אקוניס, בבקשה. ולאחר מכן יש לנו עמדה נוספת – שני דוברים. בבקשה, אדוני סגן השר. אתה עונה בוודאי על כל ארבע ההצעות.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, מצער שהאופוזיציה שוב מתייצבת אוטומטית לצד הפלסטינים – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
איזו עליבות, איזו עליבות.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – התייצבות אוטומטית, חברת הכנסת גלאון, נטולת שיקול דעת, נטולת קור רוח, נטולת ראייה מפוכחת, נטולת ראייה אמיצה מול פני המציאות, מציאות שהופכת את הפלסטינים לסרבני שלום סדרתיים, מציאות שבה אבו מאזן שוב ברח. בכל פעם שנדרשת הכרעה, הפלסטינים בורחים משולחן המשא-ומתן.
בכירי ההנהגה הפלסטינית טוענים שזנחו את דרך האלימות. כעת, ראשת מרצ, כעת הם מפעילים את האלימות הדיפלומטית.
עובדות – דבר חשוב גם בחיים הפוליטיים. עובדות. יושב-ראש הרשות הפלסטינית אמר "לא" לאובמה, נשיא ארצות-הברית, על מסמך מסגרת. יושב-ראש הרשות הפלסטינית אמר בליגה הערבית שלא יסכים לדון בכלל בהכרה במדינה יהודית.
<באסל גטאס (בל"ד):>
– – – מסמך? מה אתה – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
יושב-ראש הרשות הפלסטינית אמר בשבוע שעבר "לא" למזכיר המדינה האמריקני. הפלסטינים אמרו "לא" לארצות-הברית.
<באסל גטאס (בל"ד):>
מה – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
כן, צריך גם לומר ביושר. זו ארצות-הברית שבשמונת החודשים האחרונים, חברת הכנסת גלאון, הפעילה מכבש לחצים בעיקר על ישראל, בעיקר על ישראל, ובסוף הפלסטינים יורקים בפרצופם של האמריקנים. זאת האמת. אין שני אמיתות ואין חצאי אמיתות, חבר הכנסת טיבי. יש אמת אחת, והיא עומדת לצדנו.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אומרים "שתי אמיתות" ולא "שני אמיתות". שתי אמיתות.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
האמת הזאת עומדת לצדה של ישראל גם אם – גם אם – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
אז למה מטילים עליכם את האשמה?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – – זה לא – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – גם אם בדעת הקהל הבין-לאומית – גם אם בדעת הקהל הבין-לאומית, חבר הכנסת גטאס, גם אם בדעת הקהל הבין-לאומית ישראל מואשמת אוטומטית – –
<באסל גטאס (בל"ד):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – ישראל מואשמת אוטומטית על כל דבר שלא תעשה. כל דבר.
<באסל גטאס (בל"ד):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אתמול אני שומע, אדוני היושב-ראש, אתמול אני שומע את סאיב עריקאת, המכונה ראש צוות המשא-ומתן, והוא אומר – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מה זה "המכונה"? זה התפקיד שלו, זה התפקיד שלו.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
הוא "המכונה", משום שאתם ברחתם, הפלסטינים ברחו ממשא-ומתן. לכן הוא ראש צוות האי-משא-ומתן. הוא ראש צוות הבריחה מהמשא-ומתן. ראש צוות סרבני השלום. סרבני השלום.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אתמול הוא ישב עם ציפי. אתמול, אתמול הוא ישב. נמאס לו – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – והוא אומר, אדוני, ואני מצטט: "חמאס" – תראה, תראה, סגן השר לוי, מה אומר ראש צוות האין-משא-ומתן, ראש צוות סרבני השלום – אומר סאיב עריקאת: "חמאס" איננו ארגון טרור. הוא מעולם לא היה כזה. זה ראש צוות המשא-ומתן של הרשות הפלסטינית. אני הייתי מצפה מחברי האופוזיציה, מראש האופוזיציה, חבר הכנסת כבל, ומראשת מרצ, חברת הכנסת גלאון – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מנהיגת מרצ – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
ראשת מרצ, מנהיגת מרצ. – – הייתי מצפה מכם, משום שמחבר הכנסת טיבי אין לי ציפיות – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
למה?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – וגם לא מחבר הכנסת גטאס – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
למה?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – אבל מכם אני מצפה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
מכם אני מצפה – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
אתה עושה הבחנה – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – וחשוב מזה, הציבור מצפה – –
<אילן גילאון (מרצ):>
– – – ממך – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – ואני – אין לי ציפיות מהם ולהם אין ציפיות ממני. אתה רואה, מגיעים להסכמות לפעמים. לפעמים בחיים הפוליטיים מגיעים להסכמות, אבל יש לי, מכיוון שאתה נחשב חבר במפלגה ציונית – כך אני רואה את מרצ, אולי אני טועה, ואני מקווה שאינני טועה, ואני גם מדבר על מפלגת העבודה, ודאי מפלגה ציונית – אני מצפה שבעתות כאלה, חבר הכנסת גילאון, אתה וחבריך וחבר הכנסת הורוביץ תתייצבו לצד האמת, לצד האמת, והאמת היא בצדה של ישראל, איננה בצדם של הפלסטינים. ובמקום זאת – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מי הפר את ההסכם?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
ובמקום זאת אתם מעדיפים להתייצב לצד הפלסטינים, כאשר אתם יודעים שממשלת ישראל עשתה צעדים מרחיקי לכת כדי לקדם את המשא-ומתן, וחייבים לומר שלחלקם הבעתי התנגדות אישית, ועשתה את זה בלב כבד ומתוך הבנה וידיעה שהדבר נוגד כל היגיון וכל מוסר, כמו למשל, חבר הכנסת טיבי, שחרור מהכלא הישראלי של רוצחים מתועבים שלא ראויים לראות יום אחד של חופש.
<זהבה גלאון (מרצ):>
הקבינט הצביע בעד זה. הרי הקבינט שלכם הצביע בעד זה – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
הממשלה שלך הצביעה בעד זה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
ומה עשו הפלסטינים?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
הצבעתם בעד זה, אישרתם 104 אסירים.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
ומה עשו הפלסטינים? מקבלים תיאבון, דורשים עוד ועוד, משום שהדבר האחרון, ואת זה, ברוך השם, הציבור הישראלי יודע: ברוב מוחץ, של קרוב ל-70% – ראינו את הנתון בסוף השבוע – קרוב ל-70% מן הציבור הישראלי מבין ויודע שהדבר האחרון שמעניין את הפלסטינים הוא תהליך מדיני להסדר. הדבר היחיד שהפלסטינים מעוניינים בו, אדוני היושב-ראש: נסיגות וויתורים מצד ישראל, וכמובן הריקוד ברחובות עם רוצחי נשים וילדים. ראינו את זה בשלוש הפעימות הקודמות, אין שום סיבה שנראה את זה גם בפעימה הבאה, שלא תהיה. אלה הם הפרטנרים של חברת הכנסת גלאון, אלה הם הפרטנרים של חבר הכנסת גילאון וחבר הכנסת הורוביץ, אלה הם הפרטנרים של חבר הכנסת כבל, אלה הם הפרטנרים של יושב-ראש האופוזיציה.
נדמה לי, חבר הכנסת גילאון, שאחרי השבוע הזה אפשר – –
<אילן גילאון (מרצ):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – לומר על הפלסטינים – – –
<אילן גילאון (מרצ):>
שלכם יש – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – אפשר לומר על הפלסטינים: סחטנותם – אומנותם. אלה הם הפלסטינים. ורק בשבוע שעבר קיבלנו הוכחה נוספת לכך שהסחטנות הפלסטינית איננה יודעת גבולות, איננה יודעת, אין דבר שמרצה אותם.
<איתן כבל (העבודה):>
אופיר, צריך לעשות בדיקת חמץ, תמהר.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
ומי שעדיין לא הפנים זאת – כן כן, צריך לבער הרבה שטויות, חבר הכנסת כבל – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
לבער את – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – הרבה דברים צריך לבער מהשיח הציבורי בישראל – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
אתכם צריך לבער.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – הרבה שקרים שחלחלו פה ב-46 השנים האחרונות. כמו למשל, חבר הכנסת חנין, שהשומרון ויהודה הם תחת כיבוש – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – שההתנחלויות הן מכשול לשלום. הפלסטינים הם מכשול לשלום – –
<דב חנין (חד"ש):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – פעם אחת תגיד את זה – –
<דב חנין (חד"ש):>
לכן אתם רוצים לסלק אותם.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – תתייצב מול המראה – –
<דב חנין (חד"ש):>
לכן אתם רוצים לגרש אותם, כי הם מכשול לשלום.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – ביושר ותגיד את זה.
<דב חנין (חד"ש):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
פעם אחת תתייצב ביושר ותגיד את זה.
<דב חנין (חד"ש):>
לכן אתם רוצים לגרש אותם.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
תגיד. אתה אדם שבאמת, אף אחד איננו מפקפק ביסודות של האמונות האמיתיות ביותר והפנימיות ביותר שלך, אף שאני חולק על 100% שלהן, אבל פעם אחת תגיד, תגיד: הפלסטינים מכשול לשלום. לא ההתנחלויות מכשול לשלום, הפלסטינים מכשול לשלום, וראינו את זה בשבוע שעבר. את מה דורשים הפלסטינים? את כל הדרישות שלהם – כולל הודעה מראש, אדוני היושב-ראש, שעירך, עירנו, ירושלים, בירת ישראל השלמה, מזרחה יהיה בירת המדינה הפלסטינית, תהיה הקפאת בנייה בהתיישבות, שחרור המרצח המתועב מרואן ברגותי, תלמידו של הטרוריסט השפל יאסר ערפאת, זכרו לקללה – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אתה מתועב.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – את כל זה – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אתה מתועב. אתה מתועב.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אתה מתועב אם אתה אומר – אני לא רוצה לרדת לפסים אישיים, אבל ערפאת הוא אדם מתועב – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אתה מתועב.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – שפל, רוצח מתועב – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אתה אדם מתועב.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – זהו יאסר ערפאת, זכרו לקללה, שאת תמונתו אתה מנופף בחדרך בכנסת ישראל.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
בגאווה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אם זאת הגאווה שלך, חבר הכנסת טיבי, אז אני מציע לך למצוא מקור אחר לגאווה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
טוב, חלאס – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
מקור אחר לגאווה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – –
<קריאה:>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
עמדת על דוכן הכנסת והשתמשת ברוצח שפל כדוגמה למנהיגות לאומית.
ועכשיו, אדוני היושב-ראש, את כל זה, את כל הדרישות, השרה לנדבר, של ירושלים כבירה של המדינה הפלסטינית, שלא תהיה, ואני אעמוד על כך שלא תהיה – איאבק על כך שלא תהיה מדינה פלסטינית.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אתה תעמוד – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני אעמוד, יחד עם רבים מאתנו ורבים מן הציבור הישראלי. יש לי הפתעה קטנה בשבילך, חבר הכנסת טיבי – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – אתה יכול לנופף באיזה סקר שאתה רוצה שבציבור הישראלי יש רוב למדינה פלסטינית. תעשה עוד בדיקה אחת – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
היא הנותנת. סימן שאתם המכשול – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – כאשר הם רואים מי – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – סימן שאתם המכשול.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – כאשר הם רואים מי אמור לקבל את המפתחות להנהגתה של המדינה הפלסטינית הזאת – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
או אתה או נתניהו משקרים.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – ואת קרבתה לכל יישוב בארץ-ישראל, הם מבינים שזה יהיה אסון.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
חבורה של שקרנים.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אדוני היושב-ראש, מדינה פלסטינית לא תקרב שלום, היא תקרב מלחמה.
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אז בשביל מה המשא-ומתן?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
מדינה פלסטינית תקרב מלחמה. מדינה – – –
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
אז מה אתם מאשים את הפלסטינים, אם אתה לא – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
נא להעביר את הפרוטוקול לג'ון קרי.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
ודאי. הפרוטוקול יופץ בכל העולם, אל תדאג, אני אחראי לו. אני אחראי להפצתו. אני אחראי להפצתו, ואני גאה על המשפט הזה, שבהיסטוריה של המזרח התיכון עוד ייזכר – כמי שאמר – שמדינה פלסטינית לא רק שלא תקרב שלום, היא תקרב מלחמה. ואולי אתה ואני, חבר הכנסת טיבי, לא נהיה פה בעוד עשר או 20 או 30 או 40 שנה, אבל ההיסטוריונים שיבדקו את ההיסטוריה של המזרח התיכון יבואו ויראו לך שזה מה שיקרה אם חלילה המדינה הזאת תוקם.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
בינתיים מי שעושה מלחמות זה ישראל, לא הפלסטינים.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
חלילה אם תוקם. חלילה אם המדינה הזאת תוקם.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מדינה אחת.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
ואני, אדוני היושב-ראש, כמו רבים מן הישראלים, אני מבין שאתה נתת ייעוץ, חבר הכנסת טיבי, לקיים את החתימה על הפנייה למוסדות האו"ם בזמן קרוב למהדורות החדשות של השעה 20:00. כן, כך זה היה – שידור חי – וגם צוחק, כי זה נכון – – –
<יעקב מרגי (ש"ס):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לא לא, חבר הכנסת טיבי צוחק כי הוא יודע שזה גם נכון.
<זהבה גלאון (מרצ):>
האם אדוני סגן השר יודע איזה אמנות הוגשו לאו"ם?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אגב – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
האם אדוני סגן השר יודע?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – גברתי, אנחנו ניאבק על כל אמנה – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
אמנה לזכויות נשים – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – על כל אמנה שהיא חד-צדדית – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מה מפריע לך באמנות האלה? מה מפריע לך?
<קריאות:>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אתה יודע. אתה יודע שזה ביטול של כל ההסכמים הקודמים.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
איזה ביטול?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
חד-צדדיות, וביטול של כל ההסכמים הקודמים.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
חד-צדדיות.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
בוודאי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
התנחלות זה לא חד-צדדיות?
<קריאות:>
– – –
<ניצן הורוביץ (מרצ):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
בוודאי. בוודאי. פנייה – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
הגנה על זכויות הילד – – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
הגנה על נשים. הגנה על נשים מפריעה לך?
<קריאות:>
– – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<היו"ר אורי מקלב:>
אם מפריעות לך קריאות הביניים תגיד לי, אני מבין שזה מפריע.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מאבק נגד גזענות.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
שום דבר לא מפריע לי. אני נהנה – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מאבק נגד גזענות.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – אני מאוד נהנה שיש צופים רבים – –
<היו"ר אורי מקלב:>
זה נראה כך, לכן אני מאפשר את זה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – לא לא, אני נהנה שיש צופים רבים שהאמת נחשפת בפניהם בשידור החי של ערוץ 99 – ויש רבים כאלה. יש רבים כאלה – בשידור חי נחשפת האמת על אמיתותיו של חבר הכנסת טיבי, על האמת שלו. אגב, זאת האמת שלו. טוב שהיא נחשפת – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מה נחשפת? אני אומר אותה כל יום.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – טוב שהיא נחשפת. וזאת לצערי גם האמת – – –
<איתן כבל (העבודה):>
טיבי, תעזוב את הכנסת, אתה המכשול לשלום.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
וזאת לצערי גם האמת של חברת הכנסת גלאון – –
<איתן כבל (העבודה):>
אתה המכשול לשלום.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – וחבורת מרצ – חברי הכנסת, לא חבורת – מרצ, חברי הכנסת של סיעת מרצ, וגם שלך, חבר הכנסת כבל, גם שלך, גם של תנועת העבודה, זאת שמתכננת להקים ממשלה חלופית – תכף נגיע לזה, חכה, לבדיחה הזאת עוד נגיע. לבדיחה הזאת תכף נגיע.
<אילן גילאון (מרצ):>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
עכשיו, אדוני היושב-ראש, כפי שראינו כולנו, סמוך למהדורות החדשות המרכזיות, בשעה 20:00, אבו מאזן חתם על פנייתו למוסדות האו"ם.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
רק אתם יכולים ב-20:00? רק אתם? רק ביבי יכול ב-20:00?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת טיבי, קודם כול, מזמן – תרשה לי, כן?
<איתן כבל (העבודה):>
הוא המציא את 20:00.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אתם המצאתם את 19:55.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אנחנו המצאנו את הכול.
<היו"ר אורי מקלב:>
יש הדדיות בתפקידים.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אנחנו המצאנו את הכול. חבר הכנסת טיבי, סוף סוף, פעם היו אומרים – זה טיבי או ביבי, היה סטיקר "טיבי או ביבי". תמיד העדפתי את ביבי, וגם עכשיו אני מעדיף. גם עכשיו. זה טיבי או ביבי, וזה באמת הסיפור – –
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אל תדאג – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – זה הסיפור כולו.
<קריאות:>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
זהו הסיפור כולו.
<אילן גילאון (מרצ):>
המצב שלך מאוד מאוד מאוד קשה.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אופיר – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת גילאון, אתה מעדיף את טיבי. אתה מעדיף את טיבי, זאת זכותך, אני מצטער בשבילך – –
<אילן גילאון (מרצ):>
בחירה קשה – – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – אני מצטער בשבילך. כל מה שנותר לי זה להביע צער על העדפתך, אבל כל אחד וההעדפות שלו.
<איתן כבל (העבודה):>
מה עם – – – ממשלה, תגיד לי?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
כל אחד וההעדפות שלו.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אני קיבלתי קולות בציבור שלי יותר מאשר ביבי בציבור שלו. תבדוק.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת טיבי, אחרי שהפלסטינים אימצו את ההצעה שלך לפנות למוסדות האו"ם בשעה 20:00, נחשפה בשידור חי השקרנות הפלסטינית והפרת ההסכמים על-ידי הפלסטינים. בשידור חי.
ואתה יודע, חבר הכנסת טיבי, כפי שכבר נכתב בהסכמי אוסלו האומללים – אומללים, הסכמים אומללים, אומללים, אין מה לעשות – בתולדות המזרח התיכון גם הם ייזכרו כהסכמים אומללים, שפנייה של אחד הצדדים – אתה יודע את זה, אתה היית שותף בניסוח – פנייה של אחד הצדדים חד-צדדית היא בבחינת הפרת הסכמים. וזה מה שעשו הפלסטינים, אדוני היושב-ראש, השבוע הזה. ואני אומר כאן, על דעתו של ראש הממשלה, על דעתה של הממשלה כולה: אם הצד השני יחליט לפעול באופן חד-צדדי – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אף אחד לא מעדכן אותך, סגן השר, לגבי העסקה עם קרי?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – אם הצד השני יחליט לפעול באופן חד-צדדי, גם ישראל רואה את עצמה חופשית לפעול באופן חד-צדדי.
עכשיו, אדוני היושב-ראש, לרקיחת התרגיל המסריח של מפלגת העבודה. יש להם הרי מומחיות בזה, כן? אנחנו זוכרים את התרגיל המסריח שלהם מפסח 1990. הביאו לפה, זימנו כנסת שלמה, להקים ממשלה חלופית.
<איתן כבל (העבודה):>
גם – – – היה שותף למהלך.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
לא לא לא, זה החבורה הזאת. חבר הכנסת כבל היה אז בצעירי העבודה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
זה יותר חמור מהפנייה לאו"ם?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
זה לא יותר חמור מהפנייה לאו"ם, אבל זה חמור כמו הפנייה לאו"ם.
<איתן כבל (העבודה):>
דרך אגב, הייתי שם. דרך אגב, הייתי שם.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אמרתי שהיית שם. אני אמרתי לך שהיית, אמרתי. חבר הכנסת כבל, שהיה בתרגיל המסריח ההוא, מתכנן, רוקח עכשיו, יחד עם ראש מפלגתו, את התרגיל המסריח של שנת 2014. ואת התרגיל הזה, אדוני היושב-ראש, חשף בעצמו יושב-ראש האופוזיציה. ומה היה מתווה התרגיל? כדי שכל הציבור ידע – התרגיל היה כך: ניתן למשא-ומתן, חברת הכנסת גלאון, ניתן למשא-ומתן להיכשל, האופוזיציה בראשות העבודה תאשים את נתניהו והליכוד בכישלון השיחות, ותוקם קואליציית שלום.
<איתן כבל (העבודה):>
מה אתה אומר.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
כן כן, זאת התוכנית.
<איתן כבל (העבודה):>
לא לא, זה מרשים.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
עכשיו, על איזה שלום אתם מדברים, על השלום שלכם?
<איתן כבל (העבודה):>
לא, אל תעצור בשלום.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
כזה שעושים בו ויתורים ונסיגות?
<איתן כבל (העבודה):>
עם מי עוד היינו אמורים לעשות את המשא-ומתן?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אתם הכנתם תרגיל מסריח, חבר הכנסת כבל, שהתפרק.
<איתן כבל (העבודה):>
עם מי? עם מי?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני אספר לך. התרגיל הזה התפרק ברגע שלאחר שגורמים בקואליציה, שהיו אולי, להבנתכם, להבנתכם, אמורים להיות חלק ממנו, הודיעו רשמית שהפלסטינים הם אלו שהפרו באופן בוטה את ההבנות.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להזמין את ד"ר ליפשיץ, סגן השר יש לו חום. הוא הוזה.
<קריאה:>
– – –
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
הפלסטינים – הודיעו – הודיעו שהפלסטינים הם אלו שהפרו באופן בוטה – –
<היו"ר אורי מקלב:>
המומחיות שלך היא בבעלי-חיים.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – את ההבנות.
<קריאה:>
מי הודיע?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
השר לפיד והשרה לבני.
<אילן גילאון (מרצ):>
איתן – – – התוכנית הזאת.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת גילאון, זה אתה לא רקחת. אני לא מאשים אותך. אני לא אומר. למה אתה קופץ? מה אתה קופץ? אתה זוכר? פעם אמר – –
<איתן כבל (העבודה):>
דרך אגב, גם ג'ון קרי היה שותף למהלך.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – מנהיג מפלגת העבודה אמר על חבר אחר, בכיר מאוד, במפלגת העבודה את המשפט – אגב, מאוד משעשע, ושאף אחד לא ייקח אותו לשום מקום, גם לא אתה וגם לא חבר הכנסת כבל ואף אחד – הוא אמר משפט מדהים, חבר הכנסת כבל זוכר, באחת מוועידות מפלגת העבודה: על ראש הלוזר בוער הכובע. זה משפט שהוא משעשע בכל קנה מידה. חבר הכנסת הורוביץ, אפילו אתה, אפילו חבר הכנסת טיבי לא חשב על משפט כל כך משעשע. אז אני לא דיברתי עליך ואני גם לא התכוונתי אליך, חבר הכנסת גילאון – –
<אילן גילאון (מרצ):>
מה, אני לוזר? מי לוזר?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – אל תקפוץ, אל תקפוץ. לא, אתה לא בתוך – חלק מהמרקחה הזאת, אז אל תקפוץ. אבל אין ספק – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
טוב, מיצינו. מיצינו.
<קריאה:>
אפשר לבקש חנינה והוא יפסיק פה?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – אבל אין ספק – תכף נגיע לחנינה, כי בזה אני מסיים, וזה מביא אותנו לעניינו של פולארד, שהעלה חבר הכנסת מוזס – ברור לכם, גם לך, חברת הכנסת גלאון, וגם לך, חבר הכנסת טיבי – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
יש רוויזיה בוועדת הכספים.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – ובראש ובראשונה – בראש ובראשונה – ליושב-ראש מפלגת העבודה, שאם הכנסת תחליט על הקדמת הבחירות, ואינני רואה כל אפשרות כזאת, כל אפשרות כזאת, אבל אם תחליט הכנסת, אין לי כל ספק שהציבור ידאג, הוא ידאג לך, חבר הכנסת כבל, לבוא חשבון עם מי שהוביל אותו לבחירות מיותרות, והוא ישלם את המחיר בקלפי.
<איתן כבל (העבודה):>
ליברמן אמר שהוא רוצה בחירות, אנחנו – אתה מאיים עלינו?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת מוזס – אני לא מאיים בבחירות אף פעם; אני מציע לך לפשפש היטב בקולותיך ובמנדטיך הצפויים לפני שאתם מאיימים בבחירות. ועכשיו, לחבר הכנסת – – –
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
– – – הולכים לבחירות.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
חברים, אני אמרתי בצורה מפורשת – אני אמרתי בצורה מפורשת שאין לנו כל כוונה להקדים את הבחירות המיועדות לנובמבר 2017. זהו, אדוני היושב-ראש, התאריך הרשמי לקיום הבחירות בישראל, ואני אעשה ככל האפשר, יחד עם הליכוד, כדי שהדבר הזה יתקיים. אבל אם חלילה תחליט הכנסת לפזר את הכנסת ולהקדים את הבחירות, תאמין לי שהציבור ידע מי פיזר, חבר הכנסת כבל, ועל מה – ועל מה פיזר – על זה שהפלסטינים ברחו מהמשא-ומתן.
חבר הכנסת מוזס, כולנו, ובעניין הזה אני בטוח שאני מבטא הסכמה לאומית רחבה, שבה גם חברי הכנסת מסיעות האופוזיציה שותפים לתקווה לראות כאן עד ערב חג הפסח הבא עלינו לטובה ביום שני בערב את יונתן פולארד מגיע לכאן ומשתתף אתנו. זו הייתה כוונתנו וזה היה רצוננו. לרגע זה הדבר הזה, כידוע לך, לא הסתייע, אבל אם אפשר לסיים בנימה אופטימית, בנימה של אחדות לאומית והסכמה רחבה, אני מקווה שזה עוד יקרה, ואם לא כך יקרה השנה הזאת, כפי שנאמר, חבר הכנסת מוזס, במשפט הסוגר את ההגדה של פסח, שמשפחתי ואני מקפידים להגיע אליו, אל המשפט בכל שנה – לא יקרה השנה, בעזרת השם, בשנה הבאה בירושלים הבנויה.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות, אדוני, לאחל לכל חברי הכנסת ולחברות הכנסת וגם לחברי האופוזיציה חג פסח שמח וכשר – –
<איתן כבל (העבודה):>
תודה, אדוני סגן השר.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – ושבעזרת השם ידעו שנים רבות באופוזיציה.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לך, סגן השר. מה אתה מציע?
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
הממשלה מקבלת כל הצעה שחברת הכנסת גלאון תציע. לקיים דיון במליאה או להעביר – לא, היא לא יכולה להעביר לוועדה.
<היו"ר אורי מקלב:>
אתה גם יכול להציע ועדה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
אני לא מציע להעביר לוועדה. אם חברת הכנסת גלאון וסיעתה, המציעה את הדיון הזה, רוצים לקיים דיון במליאה, תראה את הממשלה הזאת – הממשלה, שלא תגידו שהממשלה סותמת את פיותיכם – –
<איתן כבל (העבודה):>
– – – בקדנציה הבאה.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
– – ולא הולכת לקראת האופוזיציה. אנחנו מסכימים להצעת סיעת מרצ. תודה וחג שמח.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה לך, סגן השר.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
גם על נושא פולארד?
<היו"ר אורי מקלב:>
מה?
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
גם על נושא פולארד?
<היו"ר אורי מקלב:>
ודאי, על כל ההצעות.
<סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:>
כן כן, בוודאי, על הכול.
<היו"ר אורי מקלב:>
אבל לפני כן, לפני שאנחנו ניגשים להצבעה, יש עמדה נוספת של חבר הכנסת מאיר שטרית. בבקשה, אדוני, דקה מן הצד. לאחר מכן גם חבר הכנסת אייכלר, דקה מן הצד, ואנחנו נעבור להצבעה.
<מאיר שטרית (התנועה):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אין ספק שהמשא-ומתן נמצא במשבר עמוק, שאולי הוא לא יוכל להתאושש ממנו. ואני חושב שהיום, במקום להתחיל להחליף האשמות, האחריות של כל הצדדים מחייבת לעשות כל מאמץ כדי בכל זאת לחזור לשולחן המשא-ומתן ולקדם את תהליך השלום. האשמות לא תעזורנה. אני מתריע, אני חושב שאם יהיה כישלון של המשא-ומתן הזה, חלילה המצב יכול להסלים, ונחזור מחדש לקונפליקט שאנחנו שכחנו ממנו מזמן. במצב היום, ביהודה ושומרון יש שקט – תודות לפעילות של ישראל, אבל גם תודות לפעילות הפלסטינית, צריך לומר את זה בגלוי. הפלסטינים עשו פעולה יוצאת מן הכלל למנוע פעילות טרור נגד ישראל. אסור לקלקל את כל מה שנוצר בחודשים הללו תחת הממשלה הזאת, עכשיו, על-ידי התנגחות דו-צדדית. להפך, צריך למצוא דרך לקפוץ מעל הגשר או הפער שנוצר, או התהום שנוצרה.
אני קורא לראש הממשלה להזמין את אבו מאזן לפגישה אישית, כי אני קצת מתפלא על כך שבכל המשא-ומתן, שנמשך חודשים ארוכים, לא הייתה אפילו פגישה אחת בין ראש הממשלה לבין אבו מאזן. אי-אפשר לעשות שלום במזרח התיכון בלי לדבר עם מי שעומד נגדך, ליצור אמון אתו, לשבת אתו, להבין אותו ושהוא יבין אותנו. אז אולי אפשר להתגבר על הרבה מאוד מכשולים בדרך. ולכן, עוד לא מאוחר; אני חושב שאם ראש הממשלה יזמין את אבו מאזן הוא יבוא לפגישה, וינסו שניהם להתגבר על הפער שנוצר – –
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה.
<מאיר שטרית (התנועה):>
– – ואולי להתקדם לשלום.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה.
<מאיר שטרית (התנועה):>
זו צריכה להיות המטרה שלנו, ולא שום דבר אחר.
<היו"ר אורי מקלב:>
תודה רבה לחבר הכנסת מאיר שטרית. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. אנחנו ניגש יחד להצבעה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שכל בית ישראל יחד אתי מאוד כואבים את העובדה שיהונתן פולארד, שהיה יכול להיות פה בליל הסדר – זה היה נראה שאו-טו-טו הוא מגיע – בינתיים נראה שזה מוקפא. הלוואי, מי ייתן והוא עוד יצא כבר עכשיו, ואולי ראש הממשלה צריך לעשות הכול כדי שזה יקרה.
אבל אני רוצה לקחת את הנושא של יהונתן פולארד, לגבי ההזמנה שקיבלתי בשנה שעברה לבוא ולעשות לו איזשהו סדר אצל הבית היהודי, וגם למחר, ואני לא יכול לבוא הפעם, ואני אגיד לכם למה. יהונתן פולארד פעל בניגוד למדיניות מדינתו, למען עמו, למען אמונתו ולמען אחיו. יונתן שטבון, עם כל ההבדל בין האירועים, ומובן שיש הבדלים גדולים, בכל התחומים, חוץ ממה שקוראים לו יהונתן, והוא היה גיבור למען עמו וארצו, ויונתן שטבון שהוא גיבור למען עמו וארצו, גם הוא פעל בניגוד להחלטות המבישות של מפלגתו, הבית היהודי, והוא הצביע נגד הסנקציות הפליליות על לומדי תורה, למען עמו, למען אמונתו, למען תורתו הוא עשה את זה. האמריקנים באמת עושים באכזריות כל מה שהם יכולים נגד יהונתן פולארד וזה באמת לא בסדר, אבל מה עושה הבית היהודי נגד יונתן שטבון – כל מה שהם יכולים ומאיימים לחסל אותו פוליטית.
מובן שההבדלים גדולים, אבל אני רוצה שהבית היהודי, לפני שהוא מכנס אספה בבית היהודי מחר למען יונתן פולארד, קודם כול שיפסיקו את הרדיפות נגד יונתן שטבון, וב. שיאפשרו לממשלה להביא הביתה את יהונתן פולארד. תודה.
<היו"ר אורי מקלב:>
כן, אבל לא לבית היהודי. הביתה כן, אבל לא לבית היהודי.
<אילן גילאון (מרצ):>
– – – יונתן, יהונתן – – –
<היו"ר אורי מקלב:>
אני, כן – ולהביא הביתה ולהביא לבית היהודי, ואין כאן אף חבר כנסת מהבית היהודי, שאתה מפנה את זה אליו, אבל אנחנו – כפי ההצעה של סגן השר וכפי שחברי הכנסת המציעים הסכימו, אנחנו נצביע.
מי שבעד – הוא בעד דיון במליאה. מי שנגד – מתנגד לדיון במליאה ומבקש להוריד מסדר-היום. בבקשה, חברים, הצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה לכלול את הנושאים בסדר-היום – 11
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושאים בסדר-היום – 1
נמנעים – אין
ההצעה לכלול את הנושאים בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
<היו"ר אורי מקלב:>
בעד – 11, מתנגד אחד, אין נמנעים. לפיכך ההצעות לסדר-היום, ארבע ההצעות לסדר-היום, יידונו במליאה.
אם כן, אנחנו, לפני שנסגור את סדר-היום, נאחל לכולם ולכל עם ישראל חג פסח כשר ושמח.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, ביום שני, י"ב באייר תשע"ד, 12 במאי 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 12:51.>