דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ"ז
ישיבה קל"ו
הישיבה המאה-ושלושים-ותשע של הכנסת התשע-עשרה
יום שלישי, כ"ז באייר התשע"ד (27 במאי 2014)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
נאומים בני דקה 4
סתיו שפיר (העבודה): 4
בועז טופורובסקי (יש עתיד): 4
עפו אגבאריה (חד"ש): 5
שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו): 6
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 6
רונן הופמן (יש עתיד): 7
אברהם מיכאלי (ש"ס): 8
חנין זועבי (בל"ד): 8
דב ליפמן (יש עתיד): 9
איתן כבל (העבודה): 10
דב חנין (חד"ש): 11
פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 11
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 12
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 14
באסל גטאס (בל"ד): 14
נחמן שי (העבודה): 15
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 16
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 16
הצעות לסדר-היום 16
ציון יום המאבק בגזענות 16
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 16
שמעון סולומון (יש עתיד): 17
עיסאווי פריג' (מרצ): 19
עפו אגבאריה (חד"ש): 23
ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 25
משה מזרחי (העבודה): 27
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 29
שרת המשפטים ציפי לבני: 32
הצעות לסדר-היום 38
ציון יום הפרקינסון הבין-לאומי 38
היו"ר יחיאל חיליק בר: 38
משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 39
עפו אגבאריה (חד"ש): 41
שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום: 42
הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 13) (הוספת יום חופשה ביום האזכרה הפרטית), התשע"ד–2014 45
ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): 45
דב ליפמן (יש עתיד): 46
נסים זאב (ש"ס): 47
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 51
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 51
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום כ"ז באייר תשע"ד, 27 במאי 2014, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
אנחנו נפתח, כמדי יום שלישי, בנאומים בני דקה. אני מבקש מכל חברי הכנסת להצביע על מנת להירשם לנאומים. מי שיצביע יוכל גם להשתתף. בינתיים אני מזמין את חברת הכנסת סתיו שפיר לפתוח את הפרק הזה בסדר-היום. בבקשה, גברתי.
<סתיו שפיר (העבודה):>
תודה רבה, כבוד היושב-ראש. גם השבוע עברו בוועדת הכספים מיליארדי שקלים הרחק מעין ציבור, כמובן מכספי הציבור, בלי שמשרד האוצר מסכים לשנות את השיטה האיומה הזאת של סחר בכספים, כאילו מדובר פה בקומבינות פוליטיות ותו לא. בין היתר עברו 2.7 מיליון שקלים לחינוך יהודי בתפוצות, 7 מיליון שקלים לתרבות יהודית, 74 מיליון שקלים למאגר הביומטרי, 78 מיליון שקלים למשטרה, 2 מיליון שקלים למימון מפלגות, 2 מיליון שקלים לאסטרטגיה במשרד התיירות, 33 מיליון שקלים בעודפים למשרד הביטחון, 23 מיליון שקלים לתיאום הפעולות בשטחים, 17 מיליון שקלים לפיתוח מבני דת, ועוד, ועוד, ועוד. בסך הכול יותר מ-4 מיליארד שקלים עברו השבוע.
אני אמשיך לסקור את הכספים האלה מדי שבוע, עד שמשרד האוצר יתחיל לגבש נוהל שקוף, אמיתי ויעיל להעברת תקציב המדינה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. אני מזמין את חבר הכנסת בועז טופורובסקי, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה.
<בועז טופורובסקי (יש עתיד):>
בין התאריכים 20 ו-27 במאי התרחשו חמש תאונות קטלניות, ונהרגו בהן חמישה בני-אדם. ביום שלישי, 20 במאי, נהרגה יסמין אבו גאנם, פעוטה בת שנתיים מלוד; יסמין נהרגה מפגיעת משאית בסמוך לביתה. באותו היום נהרג נאיף טהא, בן 19, תושב כפר-כנא, בתאונת דרכים חזיתית בין שני כלי רכב בצומת בית-רימון; עוד תאונה שהתרחשה באותו יום גבתה את חייו של הולך רגל בן 55, תושב הרצלייה, שנפגע ממכונית פרטית ברחוב המעפילים בעירו. ביום שישי, 23 במאי, נהרג הולך רגל בן 75 מפגיעת רכב בעת שחצה את הכביש ברחוב ז'בוטינסקי בבני-ברק; היום לפנות בוקר, 27 במאי, נהרג אלי מאיר אמסלם, בן 40, תושב מגדל-העמק, בהתנגשות בין שתי משאיות בכביש 70 סמוך ליוקנעם.
אנו רואים עלייה מדאיגה במספרן של תאונות עם מעורבות של פעוטות, ומתחילת השנה נדרסו למוות שישה פעוטות. תאונות אלה נקראות "תאונות חצר", מאחר שהן מתרחשות עקב חוסר תשומת לב של נהגים בזמן נסיעה במהירות אטית, על-פי רוב בסביבת הבית ובמגרשי חניה. תאונות מסוג זה ניתן למנוע בקלות על-ידי הקפדה על כללי בטיחות פשוטים, ובכך שלא נאפשר לילדים מתחת לגיל חמש להסתובב מחוץ לבית ללא ליווי של מבוגר. לפני כל תחילת נסיעה יש לסרוק את סביבת הרכב על מנת לבדוק שהאזור פנוי וללא ילדים. עם קצת תשומת לב נציל חיים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת בועז טופורובסקי. חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת שמעון אוחיון.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רק אתמול נגמר והגיע לסיומו ביקור האפיפיור באזור, ברשות הפלסטינית, בירדן וגם בישראל. והכול נגמר טוב ויפה, ללא שום תקלות וללא הפרעה של האנשים שרצו להפריע לביקור האפיפיור. משום מה, האנשים שהיו אמורים להפריע – המשטרה הודיעה להם: אנחנו יודעים מי אתם, והם קיבלו את הצווים כדי שהם לא יפריעו, אנשי "תג מחיר". אבל כאשר האנשים האלה מבצעים עבירות ואירועי טרור נגד האוכלוסייה הערבית, גם בשטחים הכבושים וגם בתוך מדינת ישראל, עד היום, שלוש שנים, כוחות הביטחון לא הצליחו לאתר אותם. השאלה: מדוע כשיש צורך למדינה, עוד לפני שהם יעשו את הפיגועים ויעשו את הטרור שלהם הם מכירים אותם וחוסמים אותם, וכאשר הם מבצעים נגד האוכלוסייה הערבית, אז עדיין לא נמצא ולא נשפט אף אחד?
זה מתאים ליום שאנחנו היום הולכים לציין, יום המאבק בגזענות. לדעתי, על כוחות הביטחון לחשוב עוד פעם איך לעשות את זה כפי שעשו את זה בביקור המוצלח של האפיפיור. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. חבר הכנסת שמעון אוחיון, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שירה ואיילת ריוה, שתי נערות מתבגרות, התעוררו לסיוט נורא ביום שבת האחרון: אירוע טרור בבריסל גדע את חיי הוריהן ושינה את מסלול חייהן לנצח. טיול תמים לכבוד יום נישואים הפך בן-רגע לטרגדיה נוראה.
האירוע הנורא שהתרחש בבריסל בסוף השבוע האחרון הוא דוגמה קיצונית להלך הרוח באירופה של המאה ה-21. דרור אידר מפרסם הבוקר כמה נתונים מטרידים: רק ברבעון הראשון של 2014 נרשמו בצרפת לבדה עלייה של 55% בפעולות אלימות על רקע אנטישמי ועלייה של 41% במספר האיומים האנטישמיים, ואלו רק האירועים שעליהם הוגשו תלונות.
האירוע מחוץ למוזיאון היהודי בבריסל ומגמת העלייה באירועי האנטישמיות ברחבי אירופה הצטרפו לחששות של הקהילה היהודית עם היוודע תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי. תוצאות אלו הוגדרו כרעידת אדמה, והמסקנה החד-משמעית היא כי חייבים לבלום את גלי האנטישמיות ולפעול נמרצות כנגד מפלגות בעלות אידיאולוגיה אנטישמית, אנטי-יהודית ובכלל אנטי-דמוקרטית. כולנו למדנו על האווירה ערב מלחמת העולם השנייה. האווירה הייתה לכאורה של התקוממות ושל תגובות זעם על המצב הכלכלי ועל משברים שהיו באותה תקופה, אבל מהר מאוד הכידון הופנה לכיוון היהודים – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):>
– – ונמצא השעיר לעזאזל. יש להפיק את הלקח מכך. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שמעון אוחיון. חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת רונן הופמן.
<מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום בבוקר היה דיון בוועדת הפנים על צווי הריסה של בתים בעיר קלנסואה, ביוזמתו של חבר הכנסת אחמד טיבי. בדיון עלה הנושא של מצוקת הדיור והמחסור בשטחי בנייה ביישובים הערביים. קלנסואה היא דוגמה לעיר ערבית שמספר התושבים בה מתרבה וגדל, אבל תחום הבנייה והמתאר נשאר כפי שהוא, ואנשים נאלצים בסוף לבנות בלי רישוי – לא כי הם עבריינים בגנים, ואת זה אמרנו. מדינה, לפי דעתי, צריכה לדעת איך תושביה ואזרחיה לא יעברו על החוק.
אבל הנושא העיקרי שעליו רציתי לדבר זה בקשר לוועדה. הוועדות בכנסת בסוף אינן חותמת גומי לוועדות תכנון או לכל מוסד שלטוני אחר. אנשים באים לוועדה כדי שהוועדה תבין אותם, תשמע אותם, תעזור להם ותנסה למצוא פתרונות, וזה מה שצריך לעשות; לא רק שהוועדה תהיה חותמת גומי לאיזה החלטת מוסד כזה או ועדה אחרת, אלא לגלות הבנה לאנשים ולנסות למצוא פתרון. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת רונן הופמן, ואחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי.
<רונן הופמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברות הכנסת, הבוקר נפלה בחלקי הזכות לנהל דיון בוועדת החינוך בנושא המאבק בגזענות, דיון שיזמה חברתי חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. בדיון הזה התגלה דבר די – לפחות אותי מאוד הפתיע. מצד אחד, משרד החינוך – המערכת הממשלתית הוגה, יוזמת, מבצעת תוכניות של מאבק בגזענות, ומצד שני, יש ארגונים של החברה האזרחית שעושים באמת עבודת קודש בעניין הזה. הבוקר היו בדיון שלושה או ארבעה ארגונים כאלה. אבל אין קשר, מסתבר, בין העבודה של החברה האזרחית של הארגונים לבין המערכת הממשלתית. אני חושב שאנחנו, חברי כנסת שהשתתפו פה – אני רואה חברי כנסת שהיו בדיון – אני חושב שאנחנו צריכים לקחת על עצמנו לסייע לחבר וליצור ממשק בין החברה האזרחית מצד אחד ובין הממשלה מצד שני, שיהיה אפקטיבי ויעזור למאבק בגזענות. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת הופמן. חבר הכנסת אברהם מיכאלי – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום שישי האחרון בשעות הצהריים נפטר הרב הראשי של יהודי גאורגיה, הרב חכם משה מיכאלשווילי, זכר צדיק לברכה. הוא הנהיג את הקהילה בחוץ-לארץ ובארץ יותר מ-80 שנה. הוא היה מפורצי שער הברזל בשנת 1967, מרוסיה הקומוניסטית, כשכמעט אף אחד לא העז לצאת משם, בתקופה של שנת 1967, עדיין – בדיוק אחרי מלחמת ששת הימים. חכם משה ואחיו, ולאחר מכן 18 המשפחות – שמכתבן המפורסם הוקרא על-ידי ראש הממשלה דאז, הגברת גולדה מאיר, פה בכנסת, ועל-ידי השגריר באו"ם מר יוסף תקוע – בעצם מהווים את הסיפור ההירואי של יציאת יהודי רוסיה ויהודי גרוזיה מרוסיה הקומוניסטית לארץ-ישראל.
חכם משה חלם על הגעה לארץ-ישראל, וכבר בגרוזיה חינך את הדור שישמור על זהות יהודית, כדי להגיע לארץ-ישראל ולהמשיך לחיות פה כיהודים גאים, ואכן הוא עשה כך. מהיום הראשון שהוא הגיע לארץ, אדוני היושב-ראש, הוא כיתת את רגליו, באוטובוסים, מקצה אחד לקצה השני של הארץ, כדי לשמור על הזהות היהודית של הדור הצעיר במיוחד. ואכן, במשך כמעט 50 שנה שהוא חי בארץ הוא הגיע להישגים בלתי רגילים מבחינת קירוב הלבבות, הן בקרב בני-נוער הן בקרב המבוגרים.
האובדן הוא גדול. אני מנחם את כל עם ישראל ואת קהילת יהודי גאורגיה בישראל. מי ייתן לנו תמורתו. אדם גדול הלך מאתנו, זכר צדיק לברכה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. אני בוודאי מצטרף לדברי התנחומים למשפחה, וגם ביקרתי אצלם, באמת מדובר במנהיג גדול של קהילתו ובכלל.
חברת הכנסת חנין זועבי, ואחריה – חבר הכנסת דב ליפמן.
<חנין זועבי (בל"ד):>
אדוני היושב-ראש, החוק אוסר פעילות של ארגון אשר משתמש בפעולותיו במעשי אלימות העלולים לגרום למותו של אדם או לחבלתו, או איומים במעשי אלימות כאלה. הוא גם אוסר חברות בארגון כזה, ואוסר תמיכה מילולית או כספית והזדהות אתו.
עכשיו, לגבי התנועה האסלאמית, לכולם ברור שאין סכנה של פגיעה חמורה וקרובה לוודאות בביטחון המדינה. בכל ההיסטוריה שלה אין ראיות ברורות, אין ראיות חד-משמעיות ומשכנעות נגדה. לא מדובר בארגון כמו "כך", או כמו "כהנא חי", שהוגדרו ארגוני טרור. הם תמכו במדיניות של פעולות נקם ותמכו באלימות נגד הערבים, וארגונים כאלה העניקו סיוע לאנשים שהורשעו בפגיעה בערבים, או הם העניקו תמיכה לאנשים הפועלים בשירותיה, וביצעו פיגועי טרור, והתארגנו במה שנקרא סיירת נקמה, ורצחו ערבים. לא מדובר אפילו בארגון של "תג מחיר", שמשחית והורס נכסים.
עכשיו, ממול, הארגון הזה, "תג מחיר", הוא כן תנועה אלימה; הוא ביצע מעשי חבלה, הוא ביצע מעשי הרס, הוא ביצע – הוא מעורב באלימות. אבל המדינה החליטה שלא להגדירו ארגון טרור אלא התאחדות בלתי מותרת. מה אנחנו יכולים להסיק? שהגדרה של טרור אינה קשורה למושג של אלימות, אלא היא קשורה למושג של אידיאולוגיה. התנועה האסלאמית חורגת ממסגרת האידיאולוגיה הכוללת של המדינה הזאת, שגורסת עליונות של היהודים על המולדת. איפה אתה מוצא משמעות כזאת של טרור שהיא משמעות אידיאולוגית ולא משמעות של אלימות? רק במשטרים פאשיסטיים. זו ההגדרה. ואם תהיה החלטה כזאת – ואני בטוחה שלא תהיה, בגלל ההשלכות שלה – אז זה גם אינדיקטור אחר ונוסף לכך שאנחנו חיים במשטר פאשיסטי. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. חבר הכנסת דב ליפמן – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, אדוני השר, קיבלתי הזמנה לאירוע ביום ראשון לכבוד יום ירושלים, וסיפרו לי שיהיו שם גם נוצרים וגם יהודים. הגעתי לשם והופתעתי: הם מסרו לי, קבוצה של נוצרים, כמעט 25,000 חתימות על אמנת ירושלים של נוצרים מיותר מ-100 מדינות בכל העולם; הם מסרו לי אפילו בספר כזה, ויש לי את הספר בלשכה שלי, עם כל החתימות, עם כל השמות.
אני חושב שבעקבות הביקור של האפיפיור פה אנחנו רואים – לדעתי יש לנו הזדמנות פז באמת לייצר קשרים עם הציבור הנוצרי בכל העולם, ציבור רחב, שתומכים בנו, במדינת ישראל, תומכים בקשר שלנו, ההיסטורי, עם ירושלים עיר הקודש, עיר הבירה שלנו. ולכן, יש לנו הזדמנות, ואני קורא לחברי הכנסת, לממשל, אנחנו כמדינה, לחזק את הקשרים שלנו עם הציבור שתומך בנו ככה, עד כדי כך שיש חתימות כאלה. הלוואי שנמשיך הלאה, מחיל אל חיל, עם החברות שלנו עם הנוצרים בכל העולם. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב ליפמן. חבר הכנסת איתן כבל, כאמור, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין.
<איתן כבל (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני דווקא רציתי לקחת משהו – היום יום המאבק בגזענות, ותכף כולנו נעסוק בשאלה הזאת, ויעלו הנואמים וידברו על כמה חשוב להילחם בגזענות. הגיע אלי לינק, דווקא מבית "האח הגדול". אני, עוד לא יצא לי לצפות. אני מניח שאני אצפה; אני לא מאלה שאומרים: אני לא צופה.
<קריאה:>
– – –
<איתן כבל (העבודה):>
אני לא יודע, אבל כשיגיע אני אצפה.
אני מוכרח לומר, דווקא ביום הזה, ומצאתי לנכון להעלות את זה: השיח האלים, אדוני היושב-ראש, שעולה מתוך אותה שיחה – שמדברת על חברי כנסת, ובעיקר על חבר הכנסת טיבי, בשיח – יש עכשיו קמפיין "מילים הורגות". שם כבר הורגים במילים. זאת אומרת, יש שם אנשים שאומרים שהם לא מבינים איך אחמד טיבי עוד לא מת, איך עדיין לא נטלו את חייו. באיזה מדינה של אנשים לא רציניים אנחנו? ואני לא מציע לאף אחד מאתנו לעשות הבחנות; חבר הכנסת טיבי, כמו חבריו הערבים האחרים, הם חברי כנסת, חלק בלתי נפרד מהבית הזה. זאת חובתנו להיאבק בכל כוח כדי שהקול שלהם יישמע, גם כשהקול הזה הוא צורם; לעתים גם באוזניים שלי. ולכן אני אומר את זה. זה לא רק כשמדברים על ה"אח הגדול", על כל הדברים האחרים, זה מסוג אותם דברים – כשהבטתי, אדוני היושב-ראש, הרגשתי צורך לקום ולומר: מילים הורגות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איתן כבל. הנושא נמצא גם בבדיקת קצין הכנסת, ואני מקווה שידווח לי בקרוב על המסקנות, ואם נמצא דרך גם לטפל בעניין וגם לא להצטרף לפרסומות של תוכנית התועבה הזאת, אז אנחנו נטפל בעניין.
בבקשה, חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה.
<דב חנין (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, היום קיימנו בוועדות הכנסת דיונים בענייני ירושלים, והתמונה שהתגלתה היא תמונה של עיר מפוצלת ולחלוטין לא מאוחדת. יש הרבה קווי חלוקה בעיר: יש קווי חלוקה בין שכונות חרדיות לשכונות לא חרדיות; יש קווי חלוקה בין שכונות עניות לשכונות יותר עשירות; יש, כמובן, החלוקה של העיר המזרחית והעיר המערבית – שתי הערים שלא חוברו להן יחדיו; ויש החלוקה של גדר ההפרדה, שבצדה השני חיים עד היום למעלה מ-100,000 תושבים פלסטינים. למרות שהתושבים האלה נמצאים תחת אחריותה של עיריית ירושלים, הם לא זכאים לקבל שירותים בסיסיים כמו חינוך, תאורת רחוב, תשתיות מתפקדות. גם המשטרה, מסתבר, לא נוכחת שם, יש שם עלייה בהיקף הפשיעה, כולל מקרי שוד ורצח. בחודש מרס האחרון נותקו להם גם המים. נשארו כ-80,000 פלסטינים, כולם בעלי מעמד של תושבי קבע בישראל, בלי אספקת מים סדירה במהלך כשלושה שבועות. זו התמונה האמיתית העצובה של המציאות בירושלים.
אני מאחל לעצמנו, אני מאחל גם לתושבי ירושלים, שבכל הדיונים על יום ירושלים לא רק נדבר על חזונות לאומיים או דתיים גדולים, אלא נסתכל קודם כול על בני-האדם שחיים שם, כי כל עיר היא בסופו של דבר קודם כול בני-אדם, וגם ירושלים היא קודם כול בני-האדם שחיים שם. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת ישראל אייכלר.
<פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):>
ראשית, אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, על שאישרת את ציון יום המאבק בגזענות, בגלל שהתאריך המקורי חל בסיום המושב הקודם. אני חושבת שמדינת ישראל כבר הגיעה, או-טו-טו, לגיל פנסיה, ואנחנו עדיין צעירים ובועטים, אבל מה לעשות שיש גם תופעות שקיימות ובועטות בתוך החברה שלנו, ולא רק שלנו. לא צריך להרגיש לא נוח לדבר על גזענות. אני חושבת שבסופו של דבר מגיע שלב של בגרות, של לבוא ולומר שלמרות הסכסוך הישראלי–פלסטיני, ולמרות שהרבה פעמים התחושה היא שמנסים לעשות דה-לגיטימציה למדינת ישראל – ואני יודעת את זה היטב, כמי שעסקה 12 שנים בהסברה – אני חושבת שאל מול אלה אי-אפשר להתעלם מהעובדה שדוח הגזענות מעלה שיש יותר ויותר מקרים של גזענות שאינם קשורים לנושאים מדיניים אלא קשורים להשפלתו וביזויו של אדם באשר הוא אדם, רק בשל צבע עורו או בשל דתו או כי הוא האחר, רק ש"האחר" הפכו להיות לא מעט אנשים בתוך החברה שלנו.
אני רוצה להאמין שאם מדינות כמו שווייץ, קנדה, אוסטרליה, ארצות-הברית ועוד מדינות באירופה הצליחו למסד אצלן נציבות למאבק ולמניעת גזענות, אין שום סיבה שדווקא אנחנו, מדינה שהיא כל כך רבגונית, חברה פלורליסטית, לא נמסד בצורה אמיתית נציבות שתבחן את הנושאים האלה. כולנו מבינים שיש נציבויות ומועצות שהוקמו על-ידי החוק בתחומים שונים, ואני לא חושבת שתופעת הגזענות, או בכלל אדם שמושפל ברמה הזאת – זה צריך להיות עניינו הפרטי או עניינם הפרטי של אנשים שבסופו של דבר נאלצים להתמודד עם מערכת משפטית, הרבה פעמים מסורבלת, שלא לדבר על פגיעה נפשית; וכאשר מדובר בילדים – ילד שמקבל הערות קשות בתוך אוטובוס או אנשים שממש מושפלים עד חורמה – גם אני, כמי שחוותה את זה לא אחת בעברי, יכולה לומר שכנראה מי שמצליח לדעת מה זה גזענות זה אנשים שחווים זאת.
אבל עלינו להרים את הכפפה ולהבין שאם לא נגלה אפס סובלנות, ונמסד מדיניות, ונקדם חקיקה תוך שינוס מותניים וחבירה משותפת של כל המוסדות, התופעה הזאת תימשך, ואנחנו נלך אחורה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, כולם מזועזעים מכך שבתוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי השבט הלבן באירופה החליט שהוא הריבון על אירופה, ולא כל אלה שמהגרים לאירופה. פה בארץ שר האוצר יאיר לפיד אמר היום בריאיון: "הדבר החשוב והאמיתי שקרה כאן הוא שהריבון חזר להיות ריבון, שאנו אומרים לחרדים: אלו הערכים שלנו ועליכם לקבלם". אם לא יהיה אוטובוסים למהדרין – לדוגמה, הוא מביא – לא יהיו אוטובוסים לחרדים. הוא, בן השבט הלבן, החליט שהוא הריבון.
אז אני רוצה לבשר לכל אלה שירקדו הלילה ברחובות ירושלים, שיזכרו שאותו ריבון לפיד הודיע היום שהוא יקרע 80,000–90,000 ילדים מבתיהם בהתנחלויות, וכך הוא אומר: יהיה פינוי מתנחלים. ההיפרדות מהשטחים כרוכה בדברים כואבים – "לפנות 80,000–90,000 מתנחלים זה יטלטל את כולנו". לא רק המדינה תשתנה – "כל אחד מאתנו יהיה שונה, וכל היחסים בין האזרח למדינה ישתנו. זו תהיה הקריעה הגדולה ביותר שמדינת ישראל תעבור מאז מלחמת יום כיפור". נו, אדוני היושב-ראש, אתה בטח חושב שהוא אומר: אסור לעשות דבר כזה, שיביא קריעה כזאת. אז הוא אומר: לא, הממשלה צריכה להוביל למקומות כואבים, "צריך לפתור דברים באופן הכואב והארוך, ולא הקצר והנוח".
רבותי, יש פה סכנה, שבשאר אל-אסד חושב כך, הגזענים באירופה חושבים כך על אירופה, ושראש, מנהיג מפלגה כל כך גדולה בכנסת חושב כך – שהוא הריבון, וכל האחרים יקבלו את הערכים שלו, ועליהם לקבלם, אחרת לא יהיה להם אוטובוס; או, אם הוא חושב שצריך לפנותם מבתיהם, זו תהיה קריעה גדולה בדרך הכואבת, והוא יוציא 80,000–90,000 ילדים, נשים והורים מבתיהם.
משפט אחרון, אדוני היושב-ראש: הזהרתי את הבית היהודי, וכולנו הזהרנו אותם, שאחרי שהוא יגמור עם החרדים, הוא יטפל בהם, וזה מה שהוא מתכוון לעשות; ושלא יגידו, היום כשהם רוקדים, שלא יגידו שהם לא ידעו מי הריבון במדינת ישראל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס.
<רונן הופמן (יש עתיד):>
– – – הסדר מדיני.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
זה לא קשור.
<רונן הופמן (יש עתיד):>
הסדר מדיני – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
זה לא קשור. זה לא קשור. אדם שאומר שהוא הריבון, זו סכנה לדמוקרטיה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כרגע חבר הכנסת אחמד טיבי בזכות הדיבור. בבקשה, אדוני.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
תודה, אדוני. הופתעתי לשמוע, אדוני היושב-ראש, על מינוי ברקוביץ למנהל המקצועי של "הפועל תל-אביב".
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
זה נקרא בלועזית מנג'ר.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
מנג'ר. "הפועל תל-אביב" היא קבוצה שהיא סמל הסובלנות והדו-קיום האמיתי והשותפות בכדורגל הישראלי. בילדותי, יחד עם צעירים רבים מהיישוב טייבה, שבו גדלנו, נהגנו ללכת למשחקים שלהם. אף פעם לא הרגשנו זרים שם בשל העובדה שאנחנו ערבים.
ברקוביץ, לפני כמה שבועות, בריאיון אתי לתחנת רדיו, אמר שבתגובה להנפת הדגל של פלסטין של אוהדי סח'נין ב"דוחה", הוא מבין את הקריאה של אוהדי "בית"ר" "מוות לערבים". הוא אומר: אם הם מניפים, אני מבין את הקריאה "מוות לערבים". כמה חברי כנסת – חבר הכנסת איתן כבל, חבר הכנסת נחמן שי, אני ועוד חברי כנסת – פנינו לרשות השנייה כדי לנקוט נגדו צעדים ולהתנצל. א. הוא סירב להתנצל אפילו; ב. הוא כנראה ממשיך להחזיק באותן דעות. ולכן ההחלטה של ידידנו חיים רמון ושל הנהלת הקבוצה להכריז על המינוי הזה היא סטירת לחי להיסטוריה ולפנים היפות של הכדורגל הישראלי, שהיא "הפועל תל-אביב". תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת באסל גטאס – בבקשה, אדוני. אחריו – אחרון הדוברים בנאומים בני דקה, חבר הכנסת נחמן שי.
<באסל גטאס (בל"ד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר בקצרה על שני נושאים. בעניין הראשון, אני מצטרף לחברתי חברת הכנסת חנין זועבי בביקורת על מה שהיה בישיבת הממשלה – קריאות להוציא מחוץ לחוק תנועה פוליטית עממית וגדולה כמו התנועה האסלאמית. אין מקום לדיבורים האלה. התנועה הזאת עובדת לאור יום. כל הפעילויות שלה נעשו במסגדים או בתוך החברה, תחת אור השמש. אם יש משהו לא חוקי היו הממשלה וזרועות הביטחון שלה, תאמינו לי, יודעות עליו, וכנראה, מחוסר ידיעות, ובגלל שהם עובדים דווקא חוקי ולאור השמש, רוצים להוציא אותם מחוץ לחוק. זה מעשה מגונה, שרק יגביר את הניכור, את התסיסה ואת האי-אמון במערכת הפוליטית בציבור הערבי.
העניין השני הוא ביקור האפיפיור. הזדמן לי להיות שלשום בבית-לחם ולקבל את פניו בחצר של הכנסייה. נכנסתי לבית-לחם באוטו שלי והגעתי למקום מרכזי, ומשם נסענו באופן מרוכז לחצר. כל הדרכים פתוחות, עשרות-אלפי אנשים הלכו ברחובות וקיבלו את פניו כשהם שמחים. היו אומנם שמירות, והיו חיילים בצדי הדרך, אבל זה היה נורמלי. נוסף על זה שמהבית שלי לכאן לקח לי שעה ורבע להגיע – בירושלים – התברר לי שגם ברחובות העיר העתיקה משפחות שרצו לקבל את פני האפיפיור הוכו על-ידי שוטרים בצורה זוועתית – אתם יכולים להיכנס ולראות את זה – רק כדי לעמוד ולנופף לאפיפיור.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי, אחרון הדוברים בנאומים בני דקה, ואז נעבור לציון יום המאבק בגזענות.
<נחמן שי (העבודה):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו ציינו היום את יום ירושלים בשורה של ישיבות בוועדות שונות של הכנסת, וגם במפגש של שדולת ירושלים, שהיה מאוד חגיגי ומיוחד.
ירושלים היא עיר שונה, יוצאת דופן, מכל היבט שהוא, עיר שצריך להתייחס אליה בחרדת קודש, עיר שקדושה לשלוש דתות, עיר שיש בה אוכלוסייה מורכבת של יהודים וערבים, של חרדים, דתיים וחילונים. עיני כל העולם נישאות אליה, וצריך לגעת בה בהתרגשות גדולה. למדנו היום הרבה על הדברים החדשים שמתגלגלים בירושלים, על התחלות חדשות, על חדשנות, על צעירים שיש בעיר. לא דיברנו על נושאים פוליטיים היום, לשם שינוי. דיברנו על 800,000 ומעלה איש שחיים בעיר – איזה חיים יש להם. אני שמח שהכנסת תקדיש לזה גם מחר דיון מיוחד, ובאמת, זכות גדולה נפלה בחלקנו כולנו לחיות בתקופה הזאת, ולהבין את האחריות שיש לנו בהיותנו פה, בזמן הזה ובמקום הזה, כדי לשמור על ירושלים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי, ובאמת גם מגיע לך ולחבריך להובלת שדולת ירושלים יישר כוח על היוזמות ועל המאמצים.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעת חברי הכנסת באסל גטאס, מרב מיכאלי, דב חנין, מיכל רוזין ופנינה תמנו-שטה בנושא: אכיפת תנאי שכר של עובדים פלסטינים בבקעת-הירדן. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לסגן מזכירת הכנסת.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום המאבק בגזענות>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, כפי שאמרתי, אנחנו מציינים היום את יום המאבק בגזענות, ביוזמתה הברוכה של סגנית יושב-ראש הכנסת חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. אנחנו נציין את היום במליאה במסגרת הצעות לסדר-היום.
חברי הכנסת, הגזענות צמחה על מצע של שנאה ועוינות, פחד ותיעוב, שהזינו את הכוחות האפלים ביותר באירופה המודרנית. שילוב של מדע מזויף לצד פילוסופיית ה"על-אדם" של ניטשה הביא לפיתוחה של תורת הגזע שחילקה את האנושות לגזעים עליונים ונחותים, מעורבים וטהורים. גזענות בשילוב אנטישמיות פגעה במיוחד, כפי שזכור לכולנו, בבני העם היהודי. דווקא העם היהודי, שהאמין מאז שנהיה לעם שהאדם, כל אדם, נברא בצלם אלוקים, היה מושא לתוקפנות גזענית.
עם הקמתה של מדינת ישראל הכריזה המדינה על מלחמת חורמה בגזענות. מדינת ישראל חתמה על אמנות למאבק בגזענות, והכנסת חוקקה חוקים משמעותיים בנושא. עם זאת, חברי הכנסת, עדיין אנו צריכים להיאבק נגד גילויי גזענות הפוגעים במרקם היחסים בתוככי החברה הישראלית, וחלק מן התופעות האלה כבר הוזכרו כאן במסגרת נאומים בני דקה. צריך להיזהר, ודאי, כמו בכל דבר, מלכנות בשם גזענות כל תופעה חברתית מכוערת. אך כשאכן מדובר באירוע גזעני, צריך לגלות אפס סובלנות, גם מבחינתנו כמחוקקים וגם מבחינת מערכת אכיפת החוק. הגזענות היא נגע ממאיר, ואסור לאפשר את קיומה ופריחתה אפילו בשולי החברה. כשלוחי הציבור מוטלת עלינו החובה לחנך לחברה סובלנית, היודעת לקבל ולהכיל את השונה. אני בטוח שהדיון היום במליאת הכנסת יתרום באופן משמעותי להעלאת נושא הגזענות לסדר-היום הלאומי ויתרום למאבק אפקטיבי בה.
חברי הכנסת, כאמור, אנחנו נציין את היום במליאה במסגרת הצעות לסדר-היום – הצעות לסדר-היום מס' 2946, 3169, 3197, 3203, 3207 ו-3208. אני מתכבד להזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת שמעון סולומון. בבקשה. אחריו – חברי הכנסת עיסאווי פריג', עפו אגבאריה, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי ומשה מזרחי.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, למען הפרוטוקול, בסוף המושב הקודם הקמנו את השדולה, וציינו, אבל זה לא היה באותו היום. אני חושב שצריך לציין יותר, ביחס לתופעות הגזענות שיש. יחד עם חברי חבר הכנסת עפו אגבאריה אנחנו ציינו, והייתה נוכחות נכבדה.
בכל פעם אנחנו מתפלאים עד כמה התופעה הזאת נפוצה בכל מקום. היא חוצה כמעט את כל תחומי החיים שלנו – אם זה בבית-הספר, בעבודה, במקומות העבודה, במקומות בילוי; וזה דבר שהוא חמור מאוד, שאנחנו צריכים להילחם בו, וטוב שהגדירו אותו מלחמה נגד גזענות, או מאבק נגד גזענות. אני חושב שזה דבר שיכול לגרום לנו לקרעים ולסכסוכים בתוך החברה, כי זה אומר שכל חברה, כל קבוצה, נלחמת נגד השנייה על בסיס כל מיני הגדרות שהן לא במקום.
והחשוב ביותר, אדוני היושב-ראש, זה שאני מתפלל שנגיע ליום הזה שנחשוב שזאת בעיה של כולנו, ולא רק של הקורבנות. לפעמים חושבים שרק אלה שסובלים צריכים להילחם נגד הגזענות. אנחנו שוכחים שבסופו של דבר, אם הגזענות הזאת לא תרוסן ולא תמוגר, אף אחד לא יחיה בשלום כאן. זו תהיה מגפה, זו תהיה מכה לכולם, מה גם שאנחנו לא נמצאים בארצות-הברית – מדינה ענקית; זו מדינה כל כך קטנה, שזו צריכה להיות מלחמה של כולנו, אלה שסובלים, אלה שמתנגדים ואלה שנפגעים; כולם צריכים לשלב ידיים, כי זוהי מלחמה של כולם.
ברור לנו, לכולנו, שהחינוך הוא הדבר הכי נכון כדי שהמלחמה והמאבק נגד הגזענות יהפכו משותפים לכלל החברה הישראלית. ברור לי שזה צריך להתחיל מחינוך, כי זה מתחיל בתודעה האישית, תודעה שאומרת: גזענות לא יכולה להתקיים בין בני-אדם – על בסיס מוצא, על בסיס אתני – וזה צריך להיות מהשורש, מהבית, מהמשפחה, כי אחרת זה הולך ומתגלגל.
אני רוצה לדבר היום דווקא על משהו שהוא קצת שונה. חוקים לא חסרים לנו במדינת ישראל. אני חושב שישראל היא בין המובילות בחקיקת חוקים, כי, לצערי הרב, יש גם תחרות מי מחוקק יותר חוקים; לא תמיד מסתכלים על האיכות ועל התועלת של החוק, אלא כמה אנחנו מחוקקים. חוקים יש לנו. הבעיה הכי מרכזית שלנו בישראל היא דווקא באכיפה. שימו לב, יש לנו עונשים, יש סנקציות, יש חוקים ברורים נגד הגזענות. הבעיה היא שכשבן-אדם מבצע עבירות של גזענות, מה עושים אתו? אז לפעמים 10,000 שקל, 20,000 שקל. אנחנו לא ראינו שמכניסים לכלא, אנחנו לא ראינו שמכבידים בעונשים, מטילים את העונש המקסימלי, ואז המסר לפעמים הוא שזה אפילו משתלם לי ואני יכול להמשיך לנהוג בגזענות, וזה חמור מאוד.
אני אתן לכם דוגמה, הדוגמה האחרונה, שהייתה, אני חושב, לפני חודש או חודש וחצי – מה שקרה בארצות-הברית ב-NBA, עם "לוס-אנג'לס קליפרס". היה אירוע שם, שסטרלינג, היהודי המיליארדר, התבטא באופן הכי קיצוני נגד השחורים, שחקנים שלו. שמתם לב שאדם סילבר, הקומישיונר של ה-NBA, לא חיכה יום-יומיים, שבוע-שבועיים; הוא חתך, כמו מנהיג טוב: ביום אחד השעה אותו, אילץ אותו למכור את הקבוצה, והעניש אותו ב-2.5 מיליון דולר. כלומר הייתה כאן יד קשה, הייתה כאן מנהיגות. הוא הבין שזאת בעיה קשה מאוד, והוא ידע גם שכולם צופים בו. NBA זה לא רק לכדרר; זו פעילות חברתית שחובקת כמעט את כל העולם. והוא ידע שכל העיניים נשואות אליו, ולכן ביום אחד הוא נתן מכה חזקה בפטיש, כדי שכולם ידעו שזה לא מקובל. בישראל קרה אותו דבר עם פיני גרשון; אפילו יותר גרוע, דרך אגב, מה שפיני גרשון אמר. שום דבר לא קרה. היה דיבור: אולי זו מעידה, אולי זה חד-פעמי. הרבה סנגורים אחר כך, שאוהבים אותו, ובעלי אינטרסים, דיברו, ונמחק כלא היה, ושום דבר לא קרה לו. המסר של הדבר הזה הוא שאפשר להמשיך ושום דבר לא יקרה.
בשבוע שעבר השתתפתי בכנס מכללת "אחווה", כנס על שונוּת, ושם אתה שומע את הנתונים על הגזענות ופשוט לא מאמין שבמדינת ישראל יש עוד דברים כאלה.
אני, כמובן, אמשיך בשדולה, במסגרת השדולה, יחד עם חברי עפו אגבאריה ואחרים שנכחו. נמשיך לפעול, אם בחוקים, אם בנאומים ואם בתגובות על תופעות בכל מקום. וכמו שחברת הכנסת חברתי פנינה תמנו-שטה ציינה היום, אנחנו נמשיך להביא את המודעות הזאת, כדי למגר את זה.
יש גם חברי כנסת בבית הזה שכל פעם שאומרים "גזענות", קופצים, אומרים: אין גזענות; וזה דבר נורא. למה זה נורא? כי – אני חזרתי על הפתגם – בבוקר אמרתי בוועדת החינוך שאדם שיש לו בעיה והוא לא יודע שיש לו בעיה, זו בעיה חמורה; הוא בכלל לא מתחיל לטפל. אבל כשיש לי בעיה ואני יודע שיש לי בעיה, אני מתחיל לטפל. והאנשים האלה, שמכחישים, שאומרים: אין גזענות פה, הם פשוט טומנים את הראש בחול ואפילו לא ממשיכים לטפל בזה.
רק הגדרה – מהי ההגדרה של גזענות? התייחסות שלילית לבני-אדם בגלל מוצאם האתני או צבע עורם. גזענות כזאת נחשבת לסותרת זכויות האדם, פשוט מאוד, ואף אחד לא יכול להתכחש – שבישראל אין את הדברים האלה.
ותיקון קטן: אנחנו חושבים שהגזענות הומצאה על-ידי הגרמנים. זה מה שאנחנו יודעים, רובנו לפחות – תורת הגזע. אנחנו שוכחים שזה – בכלל, המקור שלה זה בצרפת, ב-1853, עם ארתור דה גובינו, שהיה דיפלומט, סופר, והוא היה המגדיר הראשון של הארים ושל הנחותים וכו'. והנה לכם היום, בימים האלה, בממשלת צרפת, בהובלתו של הנשיא הולנד, הם מובילים חוק שאומר למחוק מספרי החוקים של צרפת את המילה גזענות. למה? כי ברגע שאנחנו אומרים: ללא הבדל דת, גזע ומין, כאילו אנחנו מניחים שיש גזענות. אף אחד לא מתעכב על המילה הזאת.
לכן אני עובד בנושא הזה, כדי שנשתמש ב"מוצא" ו"תרבות". אני לא הלכתי עד כדי כך רחוק ואומר למחוק, אלא מילת פרשנות למילה גזע, שאנחנו במקום גזע נכתוב: אתני, מוצא או תרבות, ולא גזע, אחרת אנחנו כאילו מסכימים שיש גזעים, ואנחנו אומרים שאין גזעים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שמעון סולומון. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, יום הגזענות – כל יום זה בעצם יום גזענות בחיים שלנו. היום התקיים דיון בוועדת החינוך לציון יום הגזענות. אני תיארתי לעצמי שאראה שם מקום גדוש, מלא: ארגונים, חברי כנסת, בעלי תפקיד. אני נכנס, מקפיד להגיע בזמן, אפילו הקדמתי בכמה דקות, שזה בניגוד להרגלי – נכנס, את מי אני מוצא? את הערבים – אני ומסעוד גנאים – ואת החברים האתיופים לשעבר, חברי שמעון סולומון ותמנו-שטה. הגזענות מדברת אלינו. והיה בינינו עוד אחד, ערבי-יהודי ממוצא עיראקי, שמו חבר הכנסת שמעון אוחיון. הוא, למען האמת – – –
<שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:>
ממוצא מרוקני.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
מרוקני?
<שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:>
היום זה רק מרוקני.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אתה רואה? לפעמים טועים בהגדרות. היה שמעון אתנו – הדיון מתחיל, וכל אחד – – –
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
גם דב חנין היה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
דב חנין יצא ובא, חנין זועבי. דב חנין חצי ערבי, עזוב; לא נחשב, דב חנין ערבסקה.
אז מתחיל הדיון, אנחנו מתחילים לשמוע – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
באיזו שעה זה היה?
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
נעם? בשעה 12:30. מתחיל הדיון, שמעון אוחיון מתחיל לדבר – חבל שהוא לא נמצא כאן, שישמע אותי, החבר – ואנחנו מתמקדים בתוכניות ובהמצאות של משרד החינוך נגד – המאבק בגזענות. ויושבים אנשים כבדים מהמטה למאבק בגזענות, עם חוברות שעבדו קשה להכין אותן. אז קם שמעון כועס. אני חשבתי לתומי: יש סולידריות בינינו לבין שמעון לגבי הביקורת על משרד החינוך, שלא עושה מספיק. כועס: איך אתם אומרים שיש גזענות במדינת ישראל? ויי. איזו גזענות יש במדינת ישראל?
<אילן גילאון (מרצ):>
– – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
יורד על אנשי משרד החינוך: איך אתם מעזים להגיד שיש גזענות במדינת ישראל? ומסיט את כל הדיון. ואני – לבכות? לצחוק? להחזיר את העולם אחורה? לא מצאתי מה להגיד. זה היה דברים – חשבתי שהוא בא כסולידריות. אתה, חבר הכנסת ריבלין, כשאתה בא, אתה בא ככוח תומך.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
היום היה יום ירושלים.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
היום יום הגשת מועמדויות, זה יום חגיגה היום, זה יום שונה.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
לא, זה גם היה יום ירושלים. שמע, כדאי שתתייעץ אתנו. יש הרבה אנשים במדינת ישראל שהם יהודים ומודאגים מאוד מהגזענות. אני אומר לך את זה חד-משמעית.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
לא ראיתי, והנוכחות באולם הזה לציון יום – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
בסדר, אבל אתה מחליט בשעה שיש לנו ועדות.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אני לא מחליט; ועדת החינוך. ציון יום כזה – ואני סופר: חבר הכנסת פייגלין, סולומון, אתה, השר סילבן וחברי הערבים והשמאלנים. אז אני שואל את עצמי: יכול להיות שזה לא מעניין, שהגזענות היא מנת חלקו של האדם שחי במקום – – –
חברים, היום התבשרנו לגבי תוצאת הבחירות בפרלמנט האירופי, וקמה צעקה שהניאו-נאצים, הגזענות ושנאת הזר הרימו ראש – ובצדק, דאגה צריכה להיות. אבל הדאגה והצעקה והכינוסים והוועדות, וכולם מדברים על זה, אבל למה לא מסתכלים על עצמנו בראי? הלאומנות ושנאת האחר שחוגגות שם, הן נמצאות אצלנו. למה לא מסתכלים על עצמנו בראי? למה להונגרי ולצרפתי אסור ולי מותר? הרי הגזענות, שצומחת בכל רבדיה, גם צומחת אצלנו גזענות נגדית, אצל הערבים, כי גזענות – מה מביאה? לגזענות. אבל צר לי מאוד, הכול פוליטיקה; ואני אגיד את זה, וזה לא ימצא חן בעיני חלק מהאנשים: חלק מהבית הזה חיים על שנאת האחר. מה זה "חיים"? מושבם תלוי ברף הגזענות בארץ, וזאת הבעיה. ואם אנחנו לא נוקיע אותם ונוציא אותם מתוכנו, זה יגיע לכל אחד ואחד מאתנו.
לבסוף, אדוני היושב-ראש, ביום כזה, האדם הוא במרכז. אומנם זאת אמירה של השמאל, אבל מה לעשות, כנראה אצל השמאל הגזענות היא פחותה. האדם הוא במרכז. ההומניות, האנושיות, חייבת לנצח, והגזענות, צריכים להוקיע אותה, להוציא אותה מתוכנו, וצריך שתהיה אמירה מכל הבית הזה, שמאל כימין. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. אני מתכבד להזמין את הדובר הבא, שהוא חבר הכנסת עפו אגבאריה.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – – ועדת העלייה והקליטה על הגזענות בבלגיה. אתה מבין?
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
לא, אתה לא שומע, חבר הכנסת אגבאריה – – –
<קריאות:>
– – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
לא. היה בוועדת העלייה והקליטה על גזענות בבלגיה נגד יהודים, אתה מבין?
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
שמעתי – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, אדוני. עד חמש דקות.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום הזה אני חייב לציין שאת השדולה הקמנו אני וחברי שלמה מולה לפני כחמש שנים, עוד בכנסת הקודמת. עד הכנסת השמונה-עשרה לא הייתה בכנסת שדולה נגד גזענות. אבל כשאני הגעתי בפעם הראשונה לכנסת והתחלתי לשמוע את הדברים, וראיתי שבאמת יש את ההד הזה, הקיים, של עליית הגזענות במדינת ישראל – אז זה היה הטריגר לכך שאני וחברי חבר הכנסת לשעבר שלמה מולה הקמנו את השדולה הזאת. בתקופה הראשונה שלה אנחנו גם ביקרנו במקומות שחיות בהם אוכלוסיות שנרדפות על-ידי הגזע הלבן, שזה בעיקר הערבים, הקווקזים והאתיופים.
לכן, כשאנחנו מדברים על גזענות – אני מחזיק בידי את דוח הגזענות, ואני חושב שאין צד של החיים שלנו שלא נגוע בגזענות; בכל תחומי החיים שלנו. ואני אתחיל מהחקיקה הגזענית, שלצערי הרב, בכנסת הזאת היא התחילה. כאשר מדברים על גזענות, אני בדרך כלל אומר שזה מתחיל מהראשים. בואו רק ניזכר על מה אנחנו עכשיו מדברים – על אירופה. אומרים שבאירופה הגזענות קמה לתחייה והיא צברה תאוצה. ואת מי מאשימים? מאשימים את ראשי המדינות, כמו ראש ממשלת בריטניה, וצרפת, וגרמניה, שאמרו שהרב-תרבותיות נכשלה. עצם האמירה שהרב-תרבותיות נכשלה כאילו הייתה הטריגר לזה שהגזענות נגד הזר ושנאת הזר תקום. ועל זה אנחנו מצרים. ואנחנו יודעים מה היה בהונגריה, ואנחנו יודעים מה היה בבריסל רק לפני יומיים – הרצח הנתעב, שאנחנו כולנו מגנים אותו. וזה כתוצאה משנאת הזר.
אז אני שואל את השאלה: האם ראשי מדינת ישראל, שרים, רבנים, מורים, לא מתבטאים בצורות גזעניות? מדוע מימי ממשלתו של רבין המנוח והסכמי אוסלו עד היום המפלס של הגזענות כל כך גאה, כאשר באותו זמן ראש הממשלה רבין, עם כל ההיסטוריה הצבאית שלו ועם כל העימות שלו נגד הפלסטינים ומדינות ערב – אבל בתקופה מסוימת הוא דיבר לא באופן גזעני, דיבר בגובה העיניים אל הערבים, דיבר בגובה העיניים אל הפלסטינים. ואנחנו ראינו את התוצאות מייד, גם בצד היהודי, אבל גם בצד הערבי. זאת אומרת, העמים הם לא גזעניים במהות שלהם, אבל יש אנשים – ופה גדולת המנהיג: יש מנהיגים שיכולים להתסיס ולהפוך את העם לגזעני, שיכול להטריד את השני.
אני רוצה להביא דוגמה של ההססנות של ראשי מדינת ישראל. מה קורה עכשיו באוקראינה? רק היום קיבלתי מייל מאישה יהודייה שהבן שלה פה, והוא התחתן עם בחורה מאוקראינה, והוא נסע להביא אותה עם הילד שלו משם. תפסו אותו ה"פראווי בריגדה", הימנים, הרביצו לו, דרכו עליו, דרכו על הראש שלו והשתמשו באותם ביטויים שהשתמשו בהם בימי הנאצים: "ז'יד", "ז'ידובסקה מורדה". ומדינת ישראל עדיין מגמגמת וחושבת שמה שנעשה באוקראינה זה טוב, ולא יכולים להתבטא נגד הגזענות, ושותקים. למה? כי זה רווח נקי לבוס הגדול של מדינת ישראל, שזה ארצות-הברית והמערב, וזה בכלל לא אינטרס של מדינת ישראל וגם לא של היהודים, ואני לא אוהב להתבטא בצורה כזאת.
מדוע הפוליטיקאים הגדולים במדינה הזאת שותקים על הדברים האלה? כאשר אנחנו רואים מה מתרחש שם, אז הם שותקים על מה שמתרחש פה. מה מתרחש אצלנו? האם תופעת "תג מחיר" היא לא תופעת שנאת הזר? מדוע ראש הממשלה מתנגד למה שאפילו השר לביטחון הפנים הציע – שזה ארגון טרור – והוא לא רוצה לכנות אותם ארגון טרור? האם זו לא שנאת הזר? זו כן שנאת הזר. הייתי מצפה מראשי המדינה שתהיה להם אמרה ברורה בעניינים האלה, שכל מי ששונא אחר הוא מביא בסופו של דבר את השנאה על עצמו.
ומילה אחרונה, ברשותך, אדוני היושב-ראש. אנחנו עכשיו הולכים לבחור נשיא מדינה. מי שייבחר, הייתי מצפה ממנו שבאמת ימגר את התופעות האלה ויעשה את מה שבאמת צריך כדי למגר את התופעות האלה ולהתייחס לכל אזרחי מדינת ישראל בשוויון. אם נשיא המדינה ידבר בצורה כזאת, וראש הממשלה ידבר בצורה כזאת, והשרים ידברו בצורה כזאת, אני מבטיח לכם שהשלום יהיה מתוכנו ובין כולנו. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. אני מזמין את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – – שאני אהיה אחרון.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אם זה בהסכמה הדדית, אין לי בעיה. זה לא מה שרשום לי. בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
מכובדי היושב-ראש, לא כל מי שמגנה גזענות הוא נגד גזענות. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, זה כמעט מנהג בכל מקום. אף אחד לא יגיד שהוא בעד גזענות. גם גזענים גדולים יגידו שהם נגד גזענות. גם באמירה נגד גזענות לפעמים טמונה גזענות. הנה, למשל יש פתרון ישראלי, המצאה ישראלית לגזענות נגד ערבים: אין ערבים – אין גזענות. כלומר, להתפטר מהערבים, להקטין את מספרם, אז לא יהיה חיכוך. לא יהיה צורך בגזענות. לא יהיו בפניך ערבים שאתה יכול להתנהג כלפיהם בגזענות. זה פתרון. זה פתרון, ואיך אומרים? אנשים כאלה מקובלים, שרים; אפילו שר חוץ יש כזה. אז זה הפתרון לגזענות.
הגזענות היא תופעה שיש לגנותה בכל מקרה ובכל מקום. אין לגלות בכלל הבנה לתופעות של גזענות, בשום מקרה. אבל זה לא פוטר אותנו מלהיכנס קצת ברזולוציה יותר גבוהה, ולראות בניתוח קר שיש הבדל בין גזענות שאין כוח בידה או כוח לצדה וגזענות שיש לה כוח. במבחן התוצאה, גזענות שאין לה כוח לא יכולה לעשות הרבה, אבל גזענות עם כוח הופכת למסוכנת. אם הגזענות היא מאוד עמוקה והכוח הוא אדיר, היא הופכת למפלצתית, והיו מקרים במאה ה-20. אין דומה ראש ממשלה שאומר "לשבור להם את העצמות" לאיזשהו בחור צעיר – אני יודע? שלא מצא אוכל או הייתה לו בעיה והוא צעק "צריך לשבור להם את העצמות". זה לא אותו דבר. לזה יש כוח, הוא יכול לעשות; לזה אין כוח, הוא לא יכול לעשות. אז לכן צריך לבחון את הגזענות במובן הזה, ולכן חשוב כאן, בדיוק כאן, לראות את תמרורי האזהרה.
אם באים לטפל ולהיאבק בגזענות כשעודה באִבה, כשהיא עדיין לא צברה כוח, יש אפשרות לצמצם אותה ואפילו למגרה. אבל אם היא תופסת כוח – היא אפילו הופכת למכובדת. אנחנו ראינו במו עינינו, וכל מנתח של הפוליטיקה הישראלית יכול לראות שיש מפלגות גזעניות שלפני 20 שנה כולם אמרו שהן סהרוריות, מחוץ למחנה, היה בהן משהו ביזארי, ואט-אט הן התקדמו וישבו באמצע השולחן וקיבלו לגיטימציה והפכו ללגיטימיות לחלוטין.
<באסל גטאס (בל"ד):>
"מיינסטרים".
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
גנדי ישב בממשלה, אביגדור ליברמן הוא שר באבא של ה"מיינסטרים"; עם מפלגת השלטון אפילו התחבר. אנשים רואים בארץ את העניינים האלה. אין פלא. אי-אפשר – אם אנשים רוצים לנתח באמת תופעות כמו "תג מחיר" ותופעות כאלה, צריך לראות שיש להן השראה.
בפוליטיקה הישראלית אפילו לא נערך חשבון נוקב לגבי רצח רבין. מה היה המניע לרצח רבין? לרצח רבין היה מניע גזעני. בגלל שרבין נשען על קולות של ערבים הוא הפך לראש ממשלה לא לגיטימי. כמה אנשים בפוליטיקה הישראלית אומרים אותו דבר? אותו דבר, מסכימים למניע. הם מגנים את הרצח אבל מסכימים למניע של הרוצח. והוא ניצח בסופו של דבר, יגאל עמיר. הכלל שקבע יגאל עמיר אומץ על-ידי הזרם המרכזי בפוליטיקה הישראלית. אבל אנשים לא רוצים לראות את עצמם בראי, מכחישים את העניין, כי אז הם יחיו בדיסוננס קוגניטיבי בלתי נסבל: איך הם יכולים להסכים עם רוצח כמו יגאל עמיר בזמן שהם על-אמת מגינים את פועלו?
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
נא לסכם, יקירי.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
לכן, גם את הדיונים האלה צריך לערוך.
אנחנו רואים תופעות רבות של גזענות בארץ, והן מתרבות. יש עלייה במפלס הגזענות וירידה במפלס הדמוקרטיה. צריך לטפל בתופעות האלה באִבן. ואני אומר שצריך גם לראות שהגזענים האלה הם פחדנים. אני רוצה לסיים בדובדבן מדבריו של ויליאם שייקספיר, שאין כמוהו, כמובן :In time we hate that which we often fear; מאחורי כל שנאה קיים פחד. תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, חבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת משה מזרחי, בבקשה. אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו תשיב שרת המשפטים ציפי לבני. יש לך חמש דקות.
<משה מזרחי (העבודה):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי וחברותי, ותודה לך, אחמד טיבי ידידי, שוויתרת על תורך. שברת ככה את הרצף שדיבר עליו – איפה עיסאווי? אתה פה. אתה פתחת על איך זה נראה בדיון בוועדת החינוך, אבל תסתכל גם על רשימת הדוברים פה. וטוב שחבר הכנסת טיבי ויתר על מקומו. הוא שבר את הסדרה, שיש לנו ישראלי יהודי ממוצא אתיופי והיתר ערבים, ואני ככה שברתי את הסדרה של הערבים שמדברת על הגזענות.
<ג'מאל זחאלקה (בל"ד):>
רצף ערבי.
<משה מזרחי (העבודה):>
אולי גם אני, כי אני סובל מגזענות כמזרחי, אז אני גם כן מהסדרה, אפשר גם לשייך אותי לקטגוריה. אני אומר את זה כמובן בציניות ובצחוק.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
למה אין דוברים מהצד השני? מעניין.
<אילן גילאון (מרצ):>
למה? היה שר החוץ.
<משה מזרחי (העבודה):>
אבל הדוברים והנוכחות מעידים גם על הנושא, לצערי ולצערך, מר פריג', כמו שזה מצא את הביטוי שלו.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אולי תתייחס למה אין דוברים מהצד השני.
<משה מזרחי (העבודה):>
חבר הכנסת סולומון, שאני גאה בו שהוא מעלה את זה ומעורב בכל מאודו בנושא הזה, אני לא יודע אם הזכרת, את זה אבל היום הבין-לאומי למאבק בגזענות הוא ב-31 במרס, כמדומני. אני מזכיר את מה שחולל אותו וגרם לאו"ם ב-1966 להכריז על היום הזה כיום המאבק בגזענות ובמחולליה למיניהם, וזה האירוע הטרגי שהיה בדרום-אפריקה, שהייתה מדינת אפרטהייד אז, מה שנקרא "הקרם דה לה קרם" של הגזענות, גם המדינית, גם החברתית, גם הכלכלית ובכל היבט שאפשר לדבר עליו: תלמידי בית-ספר נהרגו שם בהפגנה נגד חוקי האפרטהייד. זה זעזע את העולם כולו והציף את האירוע הזה כלפי מעלה.
נדמה לי שאז כוננו את האמנה, ואני אקריא את ההגדרה שלה, כי אנחנו מדברים רק על הגזענות שהיא נורא ברורה, שלנו היא נורא מודעת, היא גם פלילית, היא מוגדרת בחוק העונשין. אלה דברים שכשהם מגיעים לקצה אז לנו אין ויכוח בכלל. הבעיה המרכזית שלנו היא במה שבהגדרה הכוללת והרחבה של הגזענות הסמויה, שמסתתרת בתוך חוקים, מסתתרת בדיבורים של נבחרי ציבור, מסתתרת בהתנהגויות של מוסדות, בהתנהגויות של מערכת החינוך, ואפילו של מערכות הבידור המסחריות שלנו, וכמעט בכל מקום שאנחנו לא נוגעים בו. ואנחנו מאוד רגישים, מטבע הדברים, כמובן, מההיסטוריה הארוכה שלנו, ואנחנו כל כך מביטים ברגישות ובזכוכית מגדלת על המתרחש, מול כל מה שמתרחש באנטישמיות וגזענות כלפי העם היהודי גם ברחבי העולם, וכל אירוע אצלנו – ובצדק רב, כמובן. והאירוע האחרון רק מדגיש שהאווירה של האנטישמיות, של הלאומיות המקומית, של שנאת האחר, שנאת המהגרים, שנאת הזר – שאנחנו עכשיו חרדים ממנה, מעלייתה באירופה – מחוללת גם אירועים קשים וטרגיים ואיומים. מצאנו לנו מילה חדשה לקרוא לזה, "פשע שנאה", אבל זה מה שעומד בסופו של דבר בקצה האכזרי של תופעת הגזענות.
וטוב שאנחנו גם נביט פנימה. למה הזכרתי את האירוע הנוראי ההוא בדרום-אפריקה, שחולל גם את האמנה הזאת – שאנחנו מייד, כמובן, גם חתמנו עליה? עמד פה סגן השר אקוניס אתמול, בדיונים על האי-אמון, נדמה לי, ודיבר על זה שמדינת ישראל היא לא מדינת אפרטהייד; והיא לא מדינת אפרטהייד, וצריך להגיד את זה בקול רם, ואנחנו רחוקים משם כרחוק שמים וארץ. כשמדברים על החשש שאנחנו נגיע לשם צריך להניח את זה על השולחן ולהגיד שיש כל מיני תהליכים ומגמות, ואסור שאנחנו נגיע, חלילה וחס, למצב שגם אם העולם מתחיל להביט עלינו בעין עקומה בגלל כל מיני מגמות שקורות כאן ושיוצאות לפעמים גם מהבית הזה בכל מיני תהליכי חקיקה – ותכף אקריא את ההגדרה של אמנת הגזענות, שתראו את הדברים שנוגעים לגזענות הסמויה, שאנחנו צריכים פה להשגיח בה, להתריע עליה ולגנות אותה בכל פה ולא להניח לה לפרוץ ולהביא אותנו למצב שאנחנו רחוקים ממנו אבל חוששים מאוד שנגיע אליו, וזה לאפרטהייד.
אני מוכרח להקריא את ההגדרה הזאת, כי אנחנו מדברים רק על הדברים המובנים מאליהם, ומול ההגדרה הזאת צריכים לבחון את הדברים שקורים אצלנו, גם בחברה הישראלית, גם בחקיקה וגם בממשלה שלנו. היא אומרת כך: כל הבחנה והוצאה מן הכלל, הגבלה או העדפה המיוסדות על נימוקי גזע, צבע, ייחוס משפחתי, מוצא לאומי או אתני, שמגמתן או תוצאתן יש בהן כדי לסכל את ההכרה, ההנאה והשימוש, או לפגום בהכרה, בהנאה או בשימוש, על בסיס שווה, של זכויות האדם וחירויות היסוד בחיים המדיינים, הכלכליים, החברתיים, התרבותיים או בכל תחום אחר בחיי הציבור.
זו ההגדרה, ומול ההגדרה הזאת, אם אנחנו משקפים כל מיני מגמות שקורות אצלנו, אנחנו צריכים להשגיח ולהיזהר, ופני – הפנורמה לא כל כך טובה בשנים האחרונות. תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה רבה, חבר הכנסת מזרחי. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אחמד טיבי. אחריו – תשובת שרת המשפטים, השרה ציפי לבני. בבקשה, חבר הכנסת טיבי.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, רבותי חברי הכנסת, אני ער לעובדה שאנשים קופצים – יהודים – כאשר שומעים את המילה גזענות. מיטיב לעשות את זה מתחילת הקדנציה חבר הכנסת שמעון אוחיון, שכיהודי הוא אמר: אני לא יכול לקבל את זה שמדברים כאן, בכנסת ישראל, על המילה גזענות.
ולמה גזענות, דווקא לפי אנשי רוח ואינטלקטואלים יהודים שאני רוחש להם כבוד – ואני הולך לצטט ממאמר של פרופסור יהודה שנהב, שהוא אחד הטובים שכתבו על גזענות; א. הוא חיבר ספר על גזענות; ב. יש לו מאמר מצוין בנושא, ואני אצטט חלק ממנו. והוא הבדיל בין המילה גזענות להגזעה. הגזעה היא הפעולה של גזע. למה אנשים נרתעים מהמילה גזענות למרות שמדובר בפעולות גזעניות? א. המושג גזע הוא מושג מדומיין, נדמה לי שנוצר ב-1800, במאה ה-18, פלוס-מינוס. אז גזע הוא מושג מדומיין, מומצא. ב. הוא גם מזכיר רתיעה של חלק מעמיתינו חברי הכנסת היהודים, או יהודים באופן כללי, מתקופת השואה, ששם דובר על גזענות ביולוגית, על דם יהודי, דם בעל מאפיין יהודי, ולכן כך קטלגו את היהודים, ומכאן הגזענות הקיצונית, הנאצית. שלוש הסיבות האלה, גם הרתיעה, גם ההשוואה לגרמניה הנאצית וגם העובדה שגזע הוא מושג מדומיין, גורמות לאנשים אולי משהו אחר. לכן הוצעה המילה הגזעה על-ידי פרופסור שנהב ואחרים, שהיא – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
פרופסור יהודה שנהב ויוסי יונה.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
יוסי יונה ויהודה שנהב.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – – racism – איך הוא מתרגם את זה לאנגלית?
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
racialization. הגזעה. שניהם ציינו את המושג הזה, וגם ציינו – אני גם מסכים אתם בהחלט, אני הקטן – את המעבר מגזענות ביולוגית לגזענות בעלת מאפיינים תרבותיים-חברתיים. למשל, אם מישהו אומר: מסעודה משדרות – מסעודה משדרות זה הביטוי למעמד הנמוך ביותר של צריכה טלוויזיונית. מסעודה משדרות; או מבחן בוזגלו – לכאורה זה מושג שמשתמשים בו אנשים בתקשורת, רגיל, אבל יש דבר שיותר מציין נחיתות של קבוצה בשל שיוך עדתי?
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
שופטי בית-המשפט העליון משתמשים בו.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אז הנה, אני רוצה להתריס כנגד הביטויים האלה. ושים לב שאני עדיין בשלב שבו אני מדבר על יחס של יהודים אל יהודים. עדיין לא עברנו ליחס של יהודים לערבים.
אני רוצה לצטט – אתה, אדוני היושב-ראש, ממפלגה חשובה, מפלגת העבודה, בפריימריז בין אהוד ברק לעמיר פרץ עלתה לשידור תומכת אהוד ברק ברשת ב' ואמרה שהתחרות היא בין טייס F-16 לבין נהג משאית. עכשיו, יכול להיות שיגידו: טוב, היא השוותה בין שני דברים תעבורתיים, גם טייס וגם נהג – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – –
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – אבל יש מין צליל של גזענות או הגזעה באמירה הזאת.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
לא יעלה על הדעת.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
לא יעלה על הדעת. ולכן – – –
<משה מזרחי (העבודה):>
אבל נהג משאית לא יכול לנטוש. נהג "פנטום" נטש.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
אני מבקש לרשום את ההערה הזאת בפרוטוקול עם שני קווים מתחת.
גם דברים שהרוב רואה כדברים נחוצים, למשל האפליה וההפרדה בבדיקות בנתב"ג בין קבוצות על רקע אתני; בין יהודים, שעוברים חלק, לבין ערבים פלסטינים, ערבים אזרחי מדינת ישראל, שנבדקים על בסיס קולקטיבי, על בסיס מאפיין. והטענה שרוב הישראלים, רוב הבית הזה, גם אנשים טובים, מקבלים – כי השב"כ חושב שבמבחן האמפירי הסיכוי גדול יותר שערבי יבצע פיגוע במטוס "אל על" מאשר יהודי, למרות שעד היום לא בוצע אף פיגוע כזה על-ידי ערבי בנתב"ג, גם לא במטוסי "אל על". לא בוצע.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
נא לסכם.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
ולכן, יש כאן אמירה ברורה – לצד, למשל, יישובים קהילתיים, ועדת קבלה תרבותית. ההבדלה בין תרבויות כתנאי לסנן אנשים היא דבר שבבסיסו היא מעשה גזעני והגזעה על רקע מאפיינים תרבותיים.
כאן זה המקום להזכיר את מה שאמרה חנה ארנדט בשנות ה-50 – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
רק לסכם, אדוני.
<אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל-מד"ע):>
– – בעקבות ההיסטוריה האירופית, שתיקונים והטלאות של חוקים, בחוק האזרחות דווקא, אינם מאפיינים של משטרים גזעניים.
לכן, אנחנו חיים כיום בחברה שבה הגזענות הפכה להיות "מיינסטרים", כאשר גזענים עברו מן הרחוב אל הממשלה. הם מייצגים אותה בעולם, הם מבטאים גזענות בראש מורם, בגאווה ישראלית טיפוסית, והגזען עדיין לא יודע כמה הוא גזען. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, חבר הכנסת טיבי. תשיב בשם הממשלה שרת המשפטים, השרה ציפי לבני. בבקשה.
<שרת המשפטים ציפי לבני:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מדינת ישראל הוקמה – וכך גם נאמר במגילת העצמאות – כמדינה שהיא לא רק יהודית ודמוקרטית במובנים של ניסוחי לשון, אלא מדינה שמושתתת על עקרונות הצדק, השוויון והחירות. כל מילה זה ערך בפני עצמו, ואנחנו צריכים לשמור על הערכים האלה.
זה לא סוד שאנחנו רואים תהליכים – שהם תהליכים שמאוד מטרידים גם אותי, אני מוכרחה לומר – שבהם איזו תחושה קולקטיבית לפעמים, או ציבורית, של חשש, של פחד, של פחד מאיומים מבחוץ, של הסכסוך הישראלי–פלסטיני שנכנס פנימה לתוך גבולותיה של מדינת ישראל. אנטישמיות בעצם מזינה פחד בתוך החברה הישראלית, שמופנה, למרבה הצער – וזו תופעה שצריך להילחם בה – גם נגד חלקים בחברה הישראלית, חלקים שנתפסים חלשים, ובמונחים של הסכסוך הישראלי–פלסטיני זה מקבל ביטוי גם בפשעי שנאה וגם בהתנהלות מאוד מאוד בעייתית, גם על-פי תפיסתי, כלפי הציבור הערבי אזרחי מדינת ישראל.
התופעה הזאת היא תופעה שבוודאי ההנהגה בישראל והחברה בישראל צריכות לפעול נגדה. זה מנוגד מהותית לערכיה של מדינת ישראל. ואני מסכימה ואני שמחה על הדיון הזה כאן, כי אני חושבת שאנחנו גם צריכים הרבה פעמים להסתכל במראה ולשים את המראה הזאת גם מול חלק מהחברה הישראלית, אולי אפילו ההנהגה הישראלית, שלא תמיד טורחים לעשות את זה. ואנחנו שומעים הרבה מאוד צקצוקי לשון ומוטרדות מתופעות קיצוניות של גזענות או אנטישמיות בחלקים שונים באירופה, ורק השבוע חווינו, כעם, חוויה מאוד קשה עם אותו אירוע, עם אותו פיגוע; אנחנו רואים תופעות של עליית ימין קיצוני באירופה שפונה, יכול להיות, כלפי מיעוטים במקומות שם. ואנחנו צריכים לזכור שכמדינה ריבונית אנחנו צריכים לדאוג לכל החלקים בחברה הישראלית, לשמור עליהם ולבער כל נגע או כל סימן של אפליה או גזענות.
על הרקע הזה, עם כניסתי לתפקידי כשרת משפטים בעצם יצאתי בקמפיין ופתחתי קו חם במשרד המשפטים שנותן סיוע ראשוני ומיידי בכל תלונה, ואף עודדתי את הציבור, או מי שחווה חוויה של אפליה או גזענות או מי שראה תופעה כזאת, לפנות. זה לא מספיק רק לפנות, לאלה שחווים את התופעות, אל הקו החם, כי אני חושבת שגם עצימת עין, איזה עניין של "זה לא שייך לי", זו תופעה שצריך לטפל בה. לכן, אני מקווה שגם ראיתם את אותו קמפיין נגד גזענות, שלוקח חלקים שונים – גם את העולה החדש וגם את הערבייה שעולה לאוטובוס. ודווקא לקחנו את זה לא באירועים דרמטיים אלא בתופעות יומיומיות. אני מוכרחה לומר שמבחינתי החלטתי לצאת בקמפיין הזה אחרי אותו אירוע ב"סופרלנד" של ימים לאלה וימים לאלה, ואין כניסה לערבים, ועוד כהנה וכהנה תופעות, ודווקא בחרתי להראות את הדברים של חיי היום-יום, שהם מאוד מקוממים, ולא תמיד הם מקוממים מספיק.
אין הכוונה להסתפק – – –
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
– – – הבעיה המרכזית היא באמת באכיפה ובמסר של האחראים.
<שרת המשפטים ציפי לבני:>
אז לכאן אני אומר – – –
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
אוקיי.
<שרת המשפטים ציפי לבני:>
התחלתי לומר שזה בוודאי לא מספיק, כי גם אם מישהו מתקשר, אם אין כלים – –
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
חינוך, חינוך.
<שרת המשפטים ציפי לבני:>
– – מעבר לחינוך, שזה באמת דבר שצריך לפעול לרוחב – אבל אם אין כלים משפטיים לפעול נגד, אז זה עלול להישאר טלפון, שמישהו עונה בצד השני אבל לא נותן פתרון שהוא פתרון מערכתי.
ולכן, רק לפני שבוע עברה בכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק שיזמתי לתיקון חוק הפליה במוצרים, בשירותים, בכניסה למקומות ציבוריים, שקובע כעבירה פלילית ביזוי או השפלה של אדם במטרה למנוע ממנו לקבל מוצר או שירות ציבורי ולהיכנס למקום ציבור מחמת גזע, דת, קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות. ההצעה קובעת – וזו הייתה התוספת לחוק, שהוא חוק קיים – שמי שיפנה לאדם באופן מבזה ומשפיל במטרה למנוע ממנו את אותה כניסה למקום הציבורי או את ההנאה מהשירות, יעבור עבירה פלילית שבצדה עונש של עד שישה חודשי מאסר ויבצע גם עוולה נזיקית שבצדה פיצוי ללא הוכחת נזק; זה דבר שאני בדרך כלל מאוד לא חובבת אותו, בדרך כלל אני מעדיפה שבתי-המשפט יפסקו, ויוכיחו – הצד הנפגע יוכיח – אבל כאן חשבתי שזו תופעה שצריך להילחם בה בכלים נוספים.
<שמעון סולומון (יש עתיד):>
– – – כשיש לנו בקריית-מלאכי אנשים שבאופן ברור, עם מצלמה, כתוב – – – רואים אותם ויזואלית, ואומרים: אנחנו לא נשכיר לכם בית, לא נמכור לכם בית, ולא עושים להם כלום, זה שום דבר. כל החוקים שאנחנו עושים, הם לא שווים את הנייר, כשאנחנו מחוקקים. הבעיה היא עם האכיפה. הבעיה היא – האם עד היום נכנס מישהו לכלא בגלל – – – גזענות? 15,000 שקל פסקו לא מזמן. זה מזיז לאיש עסקים שמכניס מיליונים? 15,000, 20,000 שקל – – –? בעיה. יש בעיה.
<שרת המשפטים ציפי לבני:>
טוב, כן, אבל אנחנו צריכים לטפל בה. אני האחרונה שהולכת לעצום עין מול הבעיה הזאת. זו בעיה שמטרידה אותי כפי שהיא מטרידה אותך ואחרים. לכן, א. אנחנו גם מתקנים את החוק; ב. המטרה של הקו החם הייתה לא שיהיה מישהו – זה לא קו חם מהסוג שבצד השני עונה מישהו ואומר "כן, אני מבין אותך", אלא זה קו חם שנועד גם, במקרה שבו על פניו העובדות המתוארות מייצרות עבירה, להעביר את אותו טלפון, את אותה שיחה, כתלונה ליועץ המשפטי לממשלה; ואני פניתי אליו באופן אישי כבר פעמיים, לדעתי, בחודשים האחרונים לגבי אירועים שפורסמו בתקשורת. ביקשתי לטפל בהם ולבדוק אם הם עולים כדי עבירה פלילית, ואז, אם זה עולה כדי עבירה פלילית, אז בוודאי צריך להגיש את זה ככתב-אישום.
יש תופעות שהן תופעות חברתיות מאוד בעייתיות. התופעה הזאת היא תופעה חברתית. היא לא מכוונת, לצערי, רק כלפי עולים, היא מכוונת גם כלפי בני מיעוטים, היא מכוונת כלפי הציבור הערבי במדינת ישראל. אנחנו חייבים להבין שבצד תחושת החששות, והסכסוך, והמצב מסביב, מדינת ישראל היא מדינה שהחזון המשותף שלה צריך להיות חזון ערכי. אנחנו לא רק נגד אלה שנגדנו, אלא אנחנו גם בעד משהו שהוא משהו משותף ככל שניתן. מאוד חשוב שבהקשרים האלה נזכור תמיד לומר, בצד אותן הצעות חוק שיש מדינת לאום כך או אחרת – זה לא יבוא, ואני לפחות לא אתן את ידי לאיזשהו תהליך שנועד לבודד ממרכיביה של המדינה, מזהותה ומהערכים שלה רק את העניין הלאומי, ולשים בצד או על שרפרף נמוך או באיזשהו מובן אחר את אותם עקרונות ערכיים – בעיני גם יהודיים אבל בוודאי גם דמוקרטיים – שמקנים שוויון לכל אחד ואחד מאזרחי מדינת ישראל. ושוויון זה לא רק אות ריקה בספר או בחוקתה העתידית של מדינת ישראל, אלא זה גם דבר שצריך להיאכף בהתאם לחקיקה שהיא חקיקה ספציפית שאותה אנחנו מקדמים.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
במאמרו של זאב ז'בוטינסקי: שם ירווה לו מאושר – – –
<שרת המשפטים ציפי לבני:>
"שם ירווה לו משפע ואושר/ בן ערב, בן נצרת ובני/ כי דגלי דגל טוהר ויושר". אני אחסוך את המשפט האחרון על "שתי גדות ירדני".
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
המשפט האחרון הוא בעייתי ביותר.
<שרת המשפטים ציפי לבני:>
מה זה?
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
המשפט האחרון הוא בעייתי ביותר.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
עדיף לחסוך.
<שרת המשפטים ציפי לבני:>
אז עצרתי לפני.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
עד היום לא יודעים מה – – –
<שרת המשפטים ציפי לבני:>
מה עד היום?
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
"יטהר שתי גדות ירדני" – יטהר ממה? זאת אומרת, יש פה איזה קונפליקט.
<שרת המשפטים ציפי לבני:>
לא. אני חושבת שכמי שלא רק שרו את השירים אלא גם חונכו על ברכי תורתו, גם אני שותפה לעוול שנעשה ולחוסר ההבנה לערכים האלה. אבל אתה יודע מה, חבר הכנסת ריבלין? אולי זו גם ההזדמנות שלי לומר בהקשרים האלה שהלוואי שתנועתך או ממשיכי מי שמתיימר להיות ממשיך דרכו היה מאמץ את כל החלקים של התורה, כולל התפיסה – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אוה, אוה, אוה. את דורשת – – –
<שרת המשפטים ציפי לבני:>
לא, אתה שותף, אני יודעת – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – –
<שרת המשפטים ציפי לבני:>
יאמץ את כל החלקים, כולל התפיסה העמוקה של הכבוד לאחר, של השוויון, ויחיל אותה על כל חלקי החברה הישראלית כולה, ללא הבדלי – גם ללא הבדלי לאום. תודה רבה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, גברתי השרה. מה את מציעה? רק להסתפק בדברייך?
<שרת המשפטים ציפי לבני:>
להסתפק בדברי, אני חושבת.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
מקובל להסתפק בדבריה? משה מזרחי?
<משה מזרחי (העבודה):>
– – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
מקובל. עפו?
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
מקובל.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
מקובל. יש פה עוד מישהו מהמציעים? אז אנחנו נסתפק בדברי השרה.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום הפרקינסון הבין-לאומי>
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אנחנו עוברים עכשיו, חברות וחברים, לציון יום הפרקינסון הבין-לאומי בכנסת. אנחנו מציינים את יום הפרקינסון הבין-לאומי במסגרת הצעות לסדר-היום. הציע חברנו משה פייגלין – אני רק אומר שאתה הצעת.
הפרקינסון היא מחלה ניוונית של מערכת העצבים, המתקדמת באטיות ומלווה בהפרעות מוטוריות. על-פי רוב, גיל ההתחלה של המחלה הוא 57 ומעלה, אם כי גורמיה השונים של המחלה עדיין לא הובהרו.
המחקר הרפואי במדינת ישראל נמצא בחזית המאבק בפרקינסון. כך, למשל, התרופה "אזילקט", המוכרת כיום כתרופה המתקדמת ביותר הן לטיפול בסימפטומים של המחלה והן בעיכוב התפתחות המחלה, היא פרי פיתוח ישראלי. תרופה זו פותחה על-ידי פרופסור מוסא יודעים, זוכה פרס אמ"ת, יליד טהרן, שלמד באוניברסיטת "מקגיל" בקנדה, ועלה ארצה בשנת 1977. כיום התרופה מאושרת לשימוש במדינות רבות בארצות-הברית ובאירופה, אך בישראל היא עדיין איננה חלק מסל הבריאות.
מכיוון שמדובר במחלה הפוגעת במכלול איכות החיים של האדם ושל סביבתו הקרובה, יש צורך בהתייחסות כוללת למטופל ולבני משפחתו, בהדרכה, ליווי, הסברה ותמיכה. אני מקווה שהדיון הנוכחי יעלה לסדר-היום את סבל החולים ובני משפחותיהם ויעזור לנו להקל על קשייהם הפיזיים והנפשיים.
לפנינו הצעות לסדר-היום מס' 3118, 3171 ו-3209. אני מזמין את המציע, חבר הכנסת משה זלמן פייגלין, לדבר. אחריו – חבר הכנסת אגבאריה, ולבסוף ישיב השר סילבן שלום בשם שרת הבריאות. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך, ויישר כוח על ההצעה.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה, ואולי, קודם כול, אני מבקש להודות לך. אני מבין שזו הפעם האחרונה שאתה יושב על – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
לשנה זו. לשנה זו.
<משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):>
– – הכיסא הרם והנישא הזה, לפחות לשנה הקרובה. ואני חייב לומר שכמי שהכיר אותך בשולחן הנשיאות זו הייתה זכות גדולה, ואני שמח מאוד על ההיכרות הזאת ועל המשך הקשר הפורה בינינו.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
הנה, הרווחת דקה.
<אברהם מיכאלי (ש"ס):>
– – –
<משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):>
טוב, לעבור לדיון על הפרקינסון מדיון בנושא הגזענות אי-אפשר סתם כך. ישבתי כאן והקשבתי לנאומים. היה לי הרבה מאוד מה לומר ומה לחדש, אני חושב. אבל שבו את אוזני דווקא דבריו – היה פה דיון אם יש בכלל דבר כזה גזעים; האם דבר כזה בכלל קיים. יש מי שטוען שאסור להגיד: אני נגד גזענות, כי אם אני אומר שאני נגד גזענות, סימן שיש גזעים, ואז אני בעצם גזען. היה פה איזשהו טיעון שכזה. אני לא רוצה להיכנס לתוך הדיון הזה, כי זה לא הנושא שלנו עכשיו. אבל יש דבר אחד שברור שמדלג מעל פני כל הדיון הזה, ואלו המחלות. מחלת הפרקינסון, כמו מחלות אחרות, לא אכפת לה אם אתה יהודי או ערבי, סיני או אמריקני, היא תופסת אותך. אומנם הרופאים עצמם מזהים הבדלים ברגישויות למחלות בקרב, לא נעים לומר, קבוצות אתניות שונות או גזעים שונים – מי שיעז לומר זאת בצורה הזאת. והדברים הללו גם כן נשאלים, ואולי זו התשובה לידידי חבר הכנסת שמעון סולומון, שניסה לטעון שהדבר הזה לא קיים. אבל ודאי שכל האנושות כולה חווה את העניין.
אני התוודעתי למחלת הפרקינסון באופן האישי ביותר: אשתי חלתה במחלה עוד לפני שהייתה בת 40, עוד לפני גיל 40. היינו שנינו אנשים צעירים, אפשר לומר בתחילת דרכנו, והנה נוחת – ובהתחלה בכלל לא הבנו מה קורה, מה הבעיה בכלל. כלומר, המערכת הרפואית לא ידעה אפילו לאבחן את המחלה. אשתי נשלחה לרופא כתף, ולרופא שרירים, ולרופא ברך, ולכל מיני. הרופאים – בסוף, מי שהציע לה אולי לפנות לנוירולוג היה בכלל רופא שיניים שטיפל בבן שלי, ובזווית העין היה לו את החוש המיוחד הזה – לא לכל הרופאים; החוש האמנותי הזה, אני אומר, שלא אצל כל הרופאים ישנו, לומר לאשתי: אני חושב שכדאי שתראי נוירולוג. ואז התבשרנו את הבשורה המרה. ורק מן הסיפור האישי המסוים הזה אנחנו מבינים שיש בעיה קשה של מודעות, לא רק בקרב החולים אלא גם בקרב הרופאים.
עד היום ישנו מצב שבו – היום הוצגה – היום אנחנו ביום הפרקינסון בכנסת, תכף נדבר עליו קצת. באחד הדיונים שניהלנו היום הציגה ד"ר שלזינגר, רופאה שבאה לדיון, מכתב ממנהל מחוז בביטוח הלאומי ששולל או מפחית מזכויותיו של חולה פרקינסון, משום שהוא טוען: אני חושב שיש שיפור במצבך. לומר על חולה פרקינסון שיש לו שיפור במצב זה כמו לומר לנכה, לקטוע רגל: הנה, הרגל שלך מתחילה לצמוח בחזרה; אתה זכאי לפחות נקודות, אחוזי נכות. כי הרי מחלת הפרקינסון היא מחלה ניוונית שמתקדמת, לצערנו הרב, רק לכיוון אחד. והנה, רופא מחוזי שאפילו את העובדה הזאת לא מכיר ולא מבין – מה שכל מי שטיפה מכיר את נושא הפרקינסון מכיר ויודע.
כתוצאה מהעניין הזה פנו אלי חולים במחלה שהתארגנו במסגרת עמותת חולי הפרקינסון בישראל ואמרו לי: תשמע, אתה האיש שלנו בכנסת. אתה נוגע בעניין הזה, ואנחנו רוצים שתקום שדולה בכנסת. כי המחלה הזאת, כמה שזה נשמע מוזר, צריכה יחסי ציבור בקרב המערכת. זאת מחלה שכפי שהסברתי עכשיו, מהדוגמה הקטנה שנתתי, לא נותנים לנו את הפתרונות. כמובן, הרגשתי חובה מוסרית ובסיסית להסכים לעניין הזה. לא כל כך האמנתי בתוך-תוכי שהעניין יועיל, אבל אמרתי: טוב, אני לא יכול להגיד לא.
והקמנו את השדולה הזאת בכנסת. ואני חייב לומר שאחרי פחות משנה – אני לא צפיתי ואני לא האמנתי עד כמה תהיה ההצלחה גדולה. אני חייב לומר שהכנסת והמנגנונים השונים נתנו יד בכל מה שביקשנו, או ברוב הדברים שביקשנו. ובאמת, היו כבר כמה וכמה מפגשים של השדולה, בהשתתפות שרת הבריאות, בהשתתפות גורמים במשרד הבריאות. ישבנו גם עם מנכ"ל הביטוח הלאומי. היום גם הייתה ישיבה – היום זה כבר הפך להיות מפגישות של שדולה, לא רק פגישה של שדולה, גם פגישה חגיגית, אפשר לומר, עם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ובכלל, יום לציון הנושא בכנסת. ואין ספק שהפעילות הזאת מתוך הבניין הזה שדרגה בצורה משמעותית את המודעות למחלה הזאת, גם בקרב החולים, שהבינו למה הם יכולים לצפות מן המערכת, וגם בקרב הממסד הרפואי, והיד עוד נטויה. ישנן עוד בעיות קשות מאוד ועוולות קשות שהתוודענו אליהן היום. אנחנו בהחלט בדרך הנכונה. לכך נועד היום הזה.
אני רוצה לומר תודה, אדוני היושב-ראש, על ציון היום הזה לכל העוסקים במלאכה. תודה רבה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, חבר הכנסת פייגלין. חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה. אחריו ישיב השר סילבן שלום בשם שרת הבריאות. חמש דקות, אדוני.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, קודם כול, אני מודה לחבר הכנסת משה פייגלין שהעלה את הנושא הזה, כי בשבילי – כל נושאי הבריאות קרובים ללבי, היות שעבדתי במערכת הזו מעל 30 שנה; 34 שנה.
כנראה זה להבדיל בין הנושא הזה שעכשיו אנחנו דנים בו לנושא הקודם; אולי הנושא הקודם פוגע בערבים, אתיופים ומזרחים במדינת ישראל, ובאירופה זה פוגע במוסלמים וביהודים, אבל המחלות, הן פוגעות בכל בן-אדם, ללא הבדלי דת, גזע ומין. ובמיוחד, אם יש מחלות מסוימות שיש להן איזשהו קוד גנטי מסוים של אוכלוסייה מסוימת, אז המחלה הזאת, שהיא מחלת מערכת העצבים המרכזית, אין לה כתובת. ולא רק שאין לה כתובת, כמו כל המחלות שפוגעות במערכת העצבים המרכזית, כמעט אין לה טיפול, והטיפול סימפטומטי, רק בתופעות מסוימות. זה כמו באלצהיימר, באפילפסיה וכל מיני. אי-אפשר, אנחנו לא יכולים לרפא אותה.
אבל גם יש פן אחר למחלה הזאת, ואנחנו יודעים – בדיוק מה שאמר חבר הכנסת פייגלין – שכנראה אין מספיק מודעות לעניין. שהרופאים ילכו ללמוד את המקצוע הזה. כי ללכת להיות רופא נוירולוג – אתה יודע שאתה לא יכול לטפל ולא יכול לרפא את הבן-אדם, אז אין לך את הסיפוק, וכל החיים אתה צריך להיות אתו בקשר, להחליף מתרופה זו לתרופה אחרת, מתרופה אחרת לתרופה שלישית, וזה דבר מאוד מתסכל. אבל מה שמתסכל עוד, שאין הכוונה ממשרד הבריאות, והייתי מערב גם את הסתדרות הרופאים בזה שאנחנו חייבים לשפר את המצב בצורה כזאת שנרתום לא רק רופאים אלא גם התמחויות במקצועות האלה, כדי שיהיו יותר מקצוענים.
הדבר השני – אנחנו יודעים שרוב הטיפול במחלות האלה הוא יותר עזרה במקצועות פארה-רפואיים, ובמקום להתחיל כל פעם להחליף תרופות חדשות והמצאות של תרופות, שבסופו של דבר המרוויח היחידי מהן זה חברות התרופות ולא החולה, לאפשר לחולים האלה – כבר בשלבים הראשונים המוקדמים לאבחן אותם, לטפל בהם מבחינת טיפול פיזיותרפיה או ריפוי בדיבור, וזה דבר שכמעט לא קיים במערכת הבריאות שלנו. במערכת הבריאות קיים טיפול טוב או מעקב, שיכול להיות אולי קצת יותר מקצועי במרכז הארץ. אדוני השר הממונה על הנגב והגליל, אני אומר לך שלא בגליל ולא בנגב – אין אפילו מרפאה אחת שמטפלת בפרקינסון, אין. מי שצריך טיפול, אם הוא מקריית-שמונה, מאילת, מבאר-שבע או מנצרת, צריך להגיע לאיכילוב או לתל-השומר או לאחד המרכזים הרפואיים הגדולים.
אנחנו מציינים את היום הזה כי אנחנו רוצים לפנות גם לממשלה, גם למשרד הבריאות, גם למשרד האוצר וגם להסתדרות הרפואית: אפשר אחרת, אפשר לעשות משהו לטפל באוכלוסייה הזאת; וזאת לא אוכלוסייה קטנה: יש כ-30,000 נפגעי פרקינסון במדינת ישראל, וזה המון, ואין את הטיפול. ככל שנקדים ונטפל באנשים האלה בטיפול תומך, טיפול-עזר, כמו שהזכרתי, כמו פיזיותרפיה וכל המקצועות הנלווים, ככה נחסוך בחיי האדם – ואיכות חיי האדם – וגם בהוצאות על תרופות. תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, חבר הכנסת אגבאריה. כבוד השר סילבן שלום ישיב בשם שרת הבריאות, בבקשה.
<שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – אני לא יודע למה אתה מסיים. מה זה? רוטציה כאילו?
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
רוטציה.
<שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:>
אז אני מאחל לך הצלחה בהמשך הדרך.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אחזור עוד שנה, בעזרת השם. תודה רבה.
<שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:>
אין ספק שהפגנת כאן נועם הליכות ונימוס וטיפול הוגן, ואני רוצה לברך אותך על כך, ולברך את חבר הכנסת פייגלין על העלאת הנושא, והגילוי והפתיחות שבהם דיברת על הנושא הזה מנקודת מבט אישית.
חבר הכנסת אגבאריה, בהיותך רופא, אתה מכיר את הנושא הזה מקרוב, ואתה יודע שיש בעיה מאוד קשה, כי, כמו שאמר חבר הכנסת פייגלין, מדובר ב-one way ticket; לצערנו הרב, זה הולך רק לכיוון אחד.
המחלה הזאת, למען האמת, מוכרת כבר 200 שנה, והיא המחלה הניוונית השנייה בשכיחותה במוח לאחר אלצהיימר. ציינת נכון, חבר הכנסת אגבאריה, שבישראל מאובחנים כ-30,000 איש כלוקים בפרקינסון, אבל הבעיה היותר-קשה היא שכל שנה מתווספים עוד 3,000 חולים, וזה מספר מאוד מאוד גדול. המחלה, לצערנו, עדיין חשוכת מרפא. עם זאת, קיימים טיפולים רבים העשויים להביא מזור, גם אם זמני, לחולי פרקינסון רבים. לצד תרופות ותיקות ויעילות ישנם טיפולים חדשים מתקדמים ויעילים, כגון גירוי מוחי עמוק, אשר נכנס בשנת 2005 לסל הבריאות, או משאבת "אפומורפין", אשר גם היא נכללת בסל הבריאות מאז שנת 2013. בסך הכול, בחמש השנים האחרונות הוכנסו לסל תרופות וטכנולוגיות בעלות של מעל 16 מיליון שקל רק לנושא זה.
בעולם וגם בארץ מתקיים מחקר רפואי ענף בנושא מחלת הפרקינסון. מחקר זה מביא להתפתחויות חדשות בשיטות אבחון לפרקינסון כבר בשלבים המוקדמים, לעתים עוד לפני הופעת הסימנים הניכרים בבדיקה הרפואית. גם בכל הקשור לשיטות הטיפול בפרקינסון ישנה התקדמות בטכנולוגיות, כגון טיפול במציאות מדומה, אשר נמצא כבר בשימוש, או בהשתלות תאי גזע, אשר עדיין במחקר.
גם בתחום אספקת שירותי הרפואה חלה התקדמות בשנים האחרונות. לאחרונה הוכרו כמה מכונים לטיפול בהפרעות תנועה, וביניהן גם במחלת פרקינסון, בבתי-החולים שיבא, איכילוב, "הדסה עין-כרם", רמב"ם ו"כרמל". בנוסף פועלות מרפאות המתמחות בפרקינסון ובמחלות תנועה אחרות בבתי-חולים אחרים, כגון ברזילי, קפלן, בילינסון ומאיר. מרכזים אלה מהווים את חוד החנית בטיפול בחולי פרקינסון, והוא מתבצע, בנוסף להם, במרפאות הנוירולוגיות השונות בבתי-החולים ובקופות-החולים. מרכזים אלה משמשים כבר כיום כמוקדי הכשרה מתקדמת של רופאים נוירולוגים מומחים בטיפול במחלות תנועה, ובמחלת פרקינסון ביניהן. מומחים אלה יהוו את מוקד הידע שסביבו יצמחו מרפאות ייעודיות לטיפול בפרקינסון גם בפריפריה.
מחלת הפרקינסון עשויה להטיל עול כבד על החולה ועל הסובבים אותו. החשש מהתקדמות המחלה, הפגיעה בתפקוד והתלות באחר, בעיקר בשלבי המחלה המתקדמים, עלולים לגרום למטופל סבל רב. לטיפול הרפואי יש השפעה רבה על הקלת סבל זה, הן בטיפולים המשנים את הסתמנות המחלה ומעכבים את התקדמותה, והן בטיפול תומך, המשפר תפקוד בתמיכה נפשית וסוציאלית.
לנוכח הצפי להזדקנות האוכלוסייה ולעלייה בשכיחות של מחלות כרוניות דוגמת פרקינסון, ניצבים בפני משרד הבריאות אתגרים רבים. בין האתגרים של מערכת הבריאות ניתן למנות שיפורים בטיפול הרפואי, כולל הכנסת טיפולים נוספים בפרקינסון ובתופעות הנלוות לו, לסל התרופות; שיפור המענה בטיפול תומך, כגון פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק ממושכים, או טיפול פסיכולוגי תומך; ביסוס המכונים לטיפול במחלות תנועה הקיימים והקמת מרכזים רב-תחומיים ייעודיים גם בפריפריה; קידום מחקר לשיפור הטיפול ואיכות החיים של חולי פרקינסון ועוד. המשרד מטפל ופועל לעמוד בפני אתגרים לא פשוטים אלה. תודה רבה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה רבה, כבוד השר. מציע?
<שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום:>
להעביר את זה לוועדת הבריאות.
<עפו אגבאריה (חד"ש):>
כן.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
ועדת ערו"ב. אתם מסכימים?
<משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו):>
– – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אז אנחנו נצביע על העברת הנושא לוועדת ערו"ב. מי שבעד יהיה בעד העברתה לדיון בוועדת ערו"ב. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
בעד – 8, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי ההצעות לסדר-היום בנושא ציון יום הפרקינסון הבין-לאומי תעבורנה לדיון בוועדת ערו"ב.
<הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 13) (הוספת יום חופשה ביום האזכרה הפרטית), התשע"ד–2014>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/539).]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אנחנו עוברים לסעיף האחרון על סדר-היום: הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 13) (הוספת יום חופשה ביום האזכרה הפרטית), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת ראובן ריבלין, שיעלה להציג את החוק. בבקשה, אדוני.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, ההצעה הזאת שמונחת לפניכם, עברה כבר את הקריאה הטרומית, והיא היום מובאת לקריאה ראשונה על מנת לאפשר כבר לסיים את הדיון בה לקראת קריאה שנייה ושלישית. ההצעה נולדה בעקבות פנייה של אחות שכולה אשר אחיה נפל במלחמת לבנון השנייה. אותה אישה ביכתה באוזני על כך שאינה זכאית להיעדר מעבודתה ביום הזיכרון הפרטי של אחיה בלי ששכרה ייפגע.
לדאבוננו, לכל חלל במערכות ישראל ובפעולות האיבה ישנם שני ימי זיכרון: האחד – לאומי, בד' אייר, ערב יום העצמאות, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה; השני – פרטי אישי ומשפחתי, ביום שבו נפל מי שנפל במילוי תפקידו או בפעולת טרור. בשני המועדים הללו מתייחדת המשפחה עם זיכרון יקירה בטקסי זיכרון ואבל פרטיים. ואולם, ביום הזיכרון הלאומי מכירה המדינה בחובתה ומאפשרת לבני המשפחה להיעדר מהעבודה ביום זה בלי שייפגע שכרם, ואילו ביום הזיכרון הפרטי שהוא יום נפילת החלל אין החוק מאפשר זאת.
מסתבר שהצעה דומה הוגשה גם בכנסת השבע-עשרה על-ידי חברים רבים מסיעות הבית, וביניהם רן כהן וזהבה גלאון, אריה אלדד וחיים כץ, דוד רותם ויולי אדלשטיין מכובדנו יושב-ראש הכנסת דהיום, ועוד רבים אחרים. ואולם, למרות תמימות הדעים הפוליטית ההצעה לא קודמה.
הצעה זו היא באמת מהרמה ההומניטרית מחויבת המציאות, ומטרתה לאפשר למשפחות השכולות להיעדר מעבודתן ביום הזיכרון הפרטי על מנת להתייחד עם זכר יקיריהן.
ניתן, נדמה לי, גם בקריאה שנייה ושלישית ליישם הצעה זו במנגנונים שונים תוך חלוקת האחריות בין המעסיקים, המדינה והמשפחה, אך ברור שהמדינה איננה יכולה להתעלם עוד מעניין זה לגבי אלו אשר נפלו גם על הקמתה וגם על ביטחונה.
יהי זכרם ברוך, ואני מקווה מאוד שהכנסת תאפשר להעביר זאת בקריאה ראשונה על מנת שנוכל להכינה לקריאה שנייה ושלישית ללא כל עיכוב נוסף. תודה רבה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, חבר הכנסת ריבלין, על הצגת החוק. ישנה רשימת דוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דב ליפמן, בבקשה. אחריו נראה מי נמצא ומי לא, אבל יש רשימה של דוברים. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, אדוני השר, כמובן, אני תומך בחוק.
רציתי פשוט לעלות ולהגיד שני דברים. קודם כול – זה מעורר השראה לראות שחבר הכנסת ריבלין, אחרי המון שנים בבית, עדיין יוזם חוקים, וחוקים מאוד חשובים לכלל. רציתי לשבח אותו.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אנחנו נבחרנו בשביל זה.
<דב ליפמן (יש עתיד):>
נכון, אבל זה לא דבר שכולם, אני חושב, עומדים ברמה שלך בזה.
גם רציתי לשבח את היושב-ראש. במשך שנה וחצי אני זכיתי לשבת פה ולראות איך אתה ניהלת את הדיונים באופן מאוד מכובד. אין לי ספק שמי שישב במקומך גם יהיה כך, אבל מגיעים לך שבחים ותודה רבה מכולנו.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה לך. תודה רבה, אדוני. בהחלט נמשיך ככה. חבר הכנסת נחמן שי – איננו נמצא; חבר הכנסת משה גפני – איננו נמצא; חבר הכנסת אייכלר – אינו נמצא; חבר הכנסת יצחק כהן – איננו נמצא; חבר הכנסת עמר בר-לב – לא נמצא; אראל מרגלית – לא נמצא; חבר הכנסת מאיר פרוש – לא נמצא; חבר הכנסת אליעזר מוזס – לא נמצא; עיסאווי – ירד; חבר הכנסת כבל – לא נמצא; חבר הכנסת ליצמן – לא נמצא; חבר הכנסת חנין – לא נמצא; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; חברת הכנסת עליזה לביא – לא נמצאת. אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב, אכן נמצא. בבקשה, אדוני, אחרון הדוברים, ולאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. בבקשה.
<נסים זאב (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ידידי חבר הכנסת רובי ריבלין, שבהצעת החוק חופשה שנתית הוא מביא את החשיבות של עוד יום של חופש שאפשר לתת לאותם קרובי משפחה, אחים ואחיות. אגב, אני רוצה להזכיר לך ששנים במערכות ישראל לא היו מזכירים אחים ואחיות. היו אומרים: הורים, בנים.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אנחנו שינינו – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
נכון. אז אני אומר, השינוי צריך להיות גם בסעיף הזה, ובעצם זה משלים את הפאזל.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
יש פעמים שאנחנו מצביעים יחד – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
לא, אני אומר ששנים זה לא היה. זאת אומרת, אחים ואחיות לא היו בגדר – – –
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
אנחנו – – –
<נסים זאב (ש"ס):>
שתחושת השכול – כאילו זה קשור וקרוב אליהם כל כך.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
נכון, נכון.
<נסים זאב (ש"ס):>
ובאמת אנחנו רואים שכן. ואתה רואה אותם בעצרות, איך שהם משתתפים.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
היום מי שנפל אפילו במלחמת ששת הימים כבר אין לו הורים; יש רק אחים ואחיות או בנים, בנות.
<נסים זאב (ש"ס):>
נכון. כן. בנים או בנות – זה ברור. זה קרוב מספר אחת. אוקיי.
אדוני היושב-ראש, ודאי שאתמוך, ואני מעריך ומוקיר את הרגישות של חבר הכנסת רובי ריבלין, שבוודאי גם הצעת החוק – היא תפורה עליו, כמו שאומרים.
אבל אני רוצה להתייחס לדבר נוסף. פה מטיפים לנו מוסר על יום הגזענות ברחבי העולם, ואני אומר למדינת ישראל: טול קורה מבין עיניך. אם היום עומד השר לפיד, יאיר לפיד, וביום שאנחנו מציינים את יום הגזענות הוא מצהיר ואומר בכנס של עורכי-דין באילת: "הדבר האמיתי שקרה כאן הוא שהריבון חזר להיות ריבון, שאנו אומרים לחרדים: אלו הערכים שלנו ועליכם לקבלם" – בעצם השר לפיד הוריד את המסכה מעליו, אשר שימשה אותו בגזירות הכלכליות והחברתיות נגד החרדים, והודה שכל כוונתו האמיתית היא לא כיסוי גירעון של מדינת ישראל אלא הנדסה חברתית. הוא רוצה להנדס אותנו, לשנות את מנהגי המורשת של הציבור החרדי, להפוך אותם לאזרחים לפי התבנית שהוא קובע.
ההתנהלות של השר היא גזענית במובן הקלאסי של המונח, מנוגדת לערכי התרבות האוניברסליים המקובלים במדינות דמוקרטיות, במיוחד לפי החלטות האו"ם בנושא של הגנה על ערכי מורשת תרבותית. אגב, יש לי גם הצעת חוק בנושא הזה. אולי זה יכול קצת לבלום את ההסתה מתוך הבית הזה. פעילות כזאת נגד אזרחים יהודים על-ידי שר בממשלה בכל מדינה אחרת הייתה גוררת תגובות חריפות, אפילו תביעה על-ידי הממשלה לבטל את המשך כהונתו כשר.
היום, אדוני היושב-ראש, דיברנו ארוכות על נושא האנטישמיות, שהדה-לגיטימציה מובילה לאנטישמיות והאנטישמיות מובילה לטרור, ולכן אנחנו צריכים, קודם כול, לעסוק במקורות של הדה-לגיטימציה במימון, בחמצן של אותם ארגונים, לחשוף את פרצופם האמיתי – המתחזים כארגונים ציוניים. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש: את פרצופו האמיתי של השר, כאילו הוא הדגל שמוביל את הציונות – זה אותם האנשים, אחד מהם, שהוא, באותו מטבע, באותו נוסח ובאותו לשון, הוא לא פחות מהימין הקיצוני שנמצאים היום באירופה.
לצערנו הרב, ה-25%, אותם האנטישמים שנמצאים באירופה והימין הקיצוני, זה דבר שאנחנו קראנו לו הבוקר "רעידת אדמה", ואנחנו תמיד מזדעזעים במקרה כזה ובמקרה אחר – מה שהיה בטולוז ועכשיו בבלגיה. צריך להבין שזה לא מתחיל באיזה טרוריסט שבא לשם טרור; זה בא בהדרגה, שנאת האחר, וזה עולה בהדרגה.
לכן, אדוני היושב-ראש, מכיוון שהזמן שלי נגמר, אני אסיים ואומר שאני לא אשכח את מה שאמר יאיר לפיד ערב כניסתו לממשלה. הוא אמר: אני הייתי רוצה לראות במוזיאון, או כשאני הולך לגן-החיות, לבוא עם בני ולומר: כך היה נראה בהיסטוריה האיש החרדי. אני אומר לך שההיסטוריה הזאת תישאר לעד ולעולמי עולמים. תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, חבר הכנסת זאב. אתה לא מעוניין להגיב.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
– – – לעניין הגזענות השתתפתי – – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
לא, לא. בסדר גמור.
אנחנו נעבור להצבעה על החוק. נא להצביע על החוק. ההצבעה החלה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 13) (הוספת יום חופשה ביום האזכרה הפרטית), התשע"ד–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
כן. בעד – 8, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 13), של חבר הכנסת ריבלין, עברה בקריאה ראשונה. יישר כוח ומזל טוב.
<ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):>
כבוד השר, תודה רבה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
והיא מוחזרת לוועדת ערו"ב, כמובן, להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. אני מתנצל.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
לפני שננעל – הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה, אדוני.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברי הכנסת אלעזר שטרן, איציק שמולי, רוברט אילטוב ויוני שטבון בנושא: קביעת קריטריונים לסל מוצרים לחיילי הסדיר; מסקנות אותה ועדה, ועדת הכספים, בעקבות דיון בהצעה של חברי הכנסת מיכל בירן, מיכל רוזין, דב חנין ומשה גפני בנושא: שינוי כלל ההוצאה – לולאת חנק לתקציבים חברתיים. תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, אדוני.
אם כן, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ח באייר התשע"ד, 28 במאי 2014, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:00.>