דברי הכנסת

דברי הכנסת כ"ט / מושב שלישי / ישיבה קמ"א / ד' בסיוון התשע"ד / 2 ביוני 2014 / 29 חוברת כ"ט ישיבה קמ"א הישיבה המאה-וארבעים-ואחת של הכנסת התשע-עשרה יום שני, ד' בסיוון התשע"ד (2 ביוני 2014) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות העבודה, ש"ס, יהדות התורה – מרצ ורע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6 1. היותה ממשלה מובלת ונגררת שלא יוזמת פתרון מדיני ומתבטאת כנגד האינטרס של אזרחיה; 6 2. העוני הגובר והולך במדינה; 6 3. התנכרותה להתחייבויותיה לסייע לעניים בישראל; 6 4. המשך הריסת הבתים בנגב 6 עמר בר-לב (העבודה): 7 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 12 מיכל רוזין (מרצ): 17 אמנון כהן (ש"ס): 20 שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן: 22 ג'מאל זחאלקה (בל"ד): 33 שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: 35 מיכל בירן (העבודה): 40 יעקב מרגי (ש"ס): 42 מאיר פרוש (יהדות התורה): 43 עמרם מצנע (התנועה): 44 עיסאווי פריג' (מרצ): 45 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 46 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 47 הצעות סיעות העבודה, ש"ס, יהדות התורה – מרצ ורע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 47 1. היותה ממשלה מובלת ונגררת שלא יוזמת פתרון מדיני ומתבטאת כנגד האינטרס של אזרחיה; 47 2. העוני הגובר והולך במדינה; 47 3. התנכרותה להתחייבויותיה לסייע לעניים בישראל; 47 4. המשך הריסת הבתים בנגב 47 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): 48 עפו אגבאריה (חד"ש): 49 יריב לוין (הליכוד ביתנו): 53 חנין זועבי (בל"ד): 55 פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 57 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 59 הודעת הממשלה על מינוי סגן שר 72 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 72 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על: 72 הצעת חוק דיני ממונות, התשע"א–2011; 72 הצעת חוק המשכון, התשע"ב–2012 72 סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס: 73 חילופי גברי בוועדות הכנסת 73 יריב לוין (בשם ועדת הכנסת): 73 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 74 יריב לוין (בשם ועדת הכנסת): 74 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – המצאה, חיפוש ותפיסה), התשע"ד–2014 74 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי: 75 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 76 דב חנין (חד"ש): 79 הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה לעניין מסוים 82 יריב לוין (בשם ועדת הכנסת): 83 עיסאווי פריג' (מרצ): 83 איתן כבל (העבודה): 86 נחמן שי (העבודה): 88 נסים זאב (ש"ס): 88 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 91 ניצן הורוביץ (מרצ): 93 אבישי ברוורמן (העבודה): 96 ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): 98 עפו אגבאריה (חד"ש): 100 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 154) (שלילת גמלאות ממי שהורשע בפשע שבוצע מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור ושוחרר ממאסר טרם ריצוי מלוא עונשו), התשע"ד–2014 102 יריב לוין (הליכוד ביתנו): 102 עפו אגבאריה (חד"ש): 104 עיסאווי פריג' (מרצ): 109 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 114 נסים זאב (ש"ס): 115 פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 116 הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 22) (איסור קבלת תמורה בעד עריכת נישואין), התשע"ד–2014 121 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 121 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 123 אורי מקלב (יהדות התורה): 130 נסים זאב (ש"ס): 134 הצעת חוק איסור הפליה מחמת גיל (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014 137 אורית סטרוק (הבית היהודי): 137 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 139 נסים זאב (ש"ס): 140 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 141 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 142 הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 8) (שיעור מרבי של ריבית פיגורים), התשע"ד–2014 142 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 142 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 143 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 155) (הרחבת הגדרת ילד לעניין ביטוח שאירים), התשע"ד–2014 145 נסים זאב (ש"ס): 145 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 149 משה גפני (יהדות התורה): 151 אורי מקלב (יהדות התורה): 152 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ד' בסיוון התשע"ד, 2 ביוני 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 3), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 13), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק שמספרה פ/2507/19 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/2522/19 – הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון – הוספת גנים, מתקני ספורט ופארקים לתוספת), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח למי שטרם מלאו לו 21 שנים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת חנא סוייד, מוחמד ברכה, דב חנין ועפו אגבאריה; הצעת חוק השירות הלאומי (שילוב צעירים עם מוגבלות, צעירים פטורים מטעמי רווחה וצעירים עולים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, עפר שלח, עדי קול, אורלי לוי אבקסיס, איציק שמולי ואיילת שקד; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה לסטודנטים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת בועז טופורובסקי ועדי קול; הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון – הודאה בביצוע עבירה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת מירי רגב, דוד רותם, דב חנין, זבולון כלפה, דוד אזולאי, יעקב אשר ועדי קול; הצעת חוק החברות (תיקון – פיקוח על הסדרי חוב), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ומאיר שטרית; הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון – הסכמה לסיום שירות), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון – הוספת מוסד חינוך לתוספת), התשע"ד–2014, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון – מוסדות רפואיים), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי ודוד אזולאי; הצעת חוק לביטול ההתיישנות בעבירות מין במשפחה (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק מס רכוש וקרן פיצויים (תיקון – פיצוי בגין נזק לנפגעי פעולות איבה גזעניות), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג', זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לתלוש מזון בעד ילד הנמצא מתחת לקו העוני), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת ישראל אייכלר, יצחק וקנין, נסים זאב, אריה דרעי ואריאל אטיאס; הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – הגנה על קטין מפרסום), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת יפעת קריב, שמעון סולומון, פנינה תמנו-שטה, מאיר שטרית, דב ליפמן, דב חנין, רות קלדרון, יואל רזבוזוב, רינה פרנקל, עליזה לביא, רונן הופמן, דוד צור, מרדכי יוגב, זבולון כלפה, שולי מועלם-רפאלי, עדי קול, קארין אלהרר, משה מזרחי, חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה, באסל גטאס ובועז טופורובסקי; הצעת חוק קביעת מועדי בחינות (אי-קיום בחינות במועדים מסוימים) (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת חנא סוייד, מוחמד ברכה, דב חנין ועפו אגבאריה; הצעת חוק נישואים אזרחיים בישראל, התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, מיכל בירן, משה מזרחי, מיקי רוזנטל, נחמן שי, איציק שמולי, עמר בר-לב, אבישי ברוורמן, סתיו שפיר, יחיאל חיליק בר ואיתן כבל; הצעת חוק ייצוג הולם לעולי חבר העמים במגזר הציבורי ובחברות הממשלתיות (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, מאת חברי הכנסת רינה פרנקל, עדי קול, מאיר שטרית, פנינה תמנו-שטה, שמעון סולומון, קארין אלהרר, יפעת קריב ובועז טופורובסקי. כמו כן הונחו הודעות שר החינוך שי פירון על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר – בהצעתם של חברי הכנסת אברהם מיכאלי ושמעון אוחיון בנושא: לימודים אקדמיים באנגלית; בהצעתה של חברת הכנסת חנין זועבי בנושא: הרחבת התוכנית "יא סלאם" בבתי-ספר עבריים; ובהצעתם של חברי הכנסת מיכל רוזין, פנינה תמנו-שטה ושמעון סולומון בנושא: הדרת ילדים ממוצא אתיופי במערכת החינוך. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות העבודה, ש"ס, יהדות התורה – מרצ ורע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. היותה ממשלה מובלת ונגררת שלא יוזמת פתרון מדיני ומתבטאת כנגד האינטרס של אזרחיה;> <2. העוני הגובר והולך במדינה;> <3. התנכרותה להתחייבויותיה לסייע לעניים בישראל;> <4. המשך הריסת הבתים בנגב> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, סדרת הצעות אי-אמון על הפרק. הראשונה שבהן – מטעם סיעת העבודה: ממשלה מובלת ונגררת שלא יוזמת פתרון מדיני ומתבטאת כנגד האינטרס של אזרחיה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. ינמק את ההצעה חבר הכנסת עמר בר-לב – בבקשה, אדוני. ישיב לך סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס. עד עשר דקות לרשות אדוני. <עמר בר-לב (העבודה):> אני רואה שסגן השר כבר השתכנע, כי הוא מייד עזב את האולם. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תשעה חודשים הממשלה גוררת רגליים. תשעה חודשים של משא-ומתן עקר, שבסופו לא נולד שום הסכם מדיני, ועכשיו לא ברור מה עמדת הממשלה. אני שואל: מה עמדת הממשלה? מה שכן ברור, שהממשלה הזאת בזבזה תשעה חודשים לנו, לאזרחי מדינת ישראל; מובן שגם בזבזה את הרצון הטוב של ארצות-הברית, שהיא השותפה האסטרטגית החזקה ביותר שלנו לקידום התהליך, וכמובן גם איבדנו נקודות, אם נשארו לנו בכלל כאלו, בדעת הקהל העולמית. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> ולא סיכנו את אזרחי ישראל. <עמר בר-לב (העבודה):> סיכנו את אזרחי מדינת ישראל, כי לא התקדמנו בשום דבר לפתרון של שתי מדינות לשני עמים. לכן סיכנו את מדינת ישראל. הממשלה יושבת בחיבוק ידיים, אך, לצערי, בפה סגור. השרה לבני, עלה התאנה של הממשלה, לא מצליחה למגר את העשבים השוטים של הבית היהודי. אני רואה שאין כאן אף נוכח מהבית היהודי. חברי חברי הכנסת, בשביל זה צריך גנן. ואני שואל: איפה באמת ראש הממשלה? גנן וגננת, במקרה של הממשלה הזאת. מה יש לומר לציבור? והפעם אני מבקש בעברית, כי שוב החליט נתניהו שהציבור הישראלי כבר יסתדר, לא כל כך חשוב לדבר לציבור בעברית, ולכן את המעט שהוא בכל אופן החליט לעשות הוא אמר באנגלית, כרגיל, לעיתונאי ג'פרי גולדברג. הוא אמר כי יש תמיכה הולכת וגוברת בציבור הישראלי במהלכים חד-צדדיים. סתם ולא פירש. במקום להנהיג, ליזום, לקבל החלטות, ראש הממשלה מעסיק את כולנו בניחושים לגבי כוונותיו. ומה רוצה הציבור? הרב גפני, אתה בוודאי יודע מה רוצה הציבור. מה רוצים אזרחי מדינת ישראל? הציבור רוצה עשייה, רוצה פעולה. הציבור, נמאס לו מהקיפאון. סקר משנת 2007 הראה כבר אז כי 19% מהמתנחלים שגרו מחוץ לגושי ההתיישבות היו מעוניינים בדיור חלופי תמורת פיצוי הולם. על-פי סקר שפרסמה עמותת "כחול לבן" – אני יודע, אדוני היושב-ראש, שיש לך ספק בתוצאות האלה, אבל זה סקר ככל הסקרים – פרסמה לפני חודשים מספר שקרוב ל-29% מהמתנחלים, המתיישבים, נקרא להם איך שנקרא להם, מחוץ לגושי ההתיישבות, היו מוכנים תמורת פיצוי הולם לעבור ולהעתיק את מגוריהם למדינת ישראל או לגושי ההתיישבות, וזה עוד ללא הסכם עם הפלסטינים, רק אם מחר בבוקר יציעו להם הצעה כזאת. ומה חושב כלל הציבור הישראלי? גם על זה היה סקר לא מזמן. הפעם הסקר היה ממש לפני כמה ימים, של המועצה לשלום וביטחון, שמראה ש-63% מהציבור הישראלי רוצים שהממשלה תעשה משהו: מהלך עצמאי, מהלך חד-צדדי – שהממשלה תעשה משהו, להפסיק עם הקיפאון הזה. 73% מהציבור מוטרדים מכך שהיעדר הסכם יביא לסיפוח השטחים ולמדינה דו-לאומית, ואפילו בקרב מצביעי הליכוד – אין לנו כאן הרבה מחברי הליכוד, לא הרבה – נמצא שיותר ממחציתם תומכים ברעיון של שתי מדינות לשני עמים – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> יש פה שניים ושניהם מתנגדים. <עמר בר-לב (העבודה):> בסדר. כנראה אתם לא מייצגים את המחצית של בוחרי הליכוד, חברי הליכוד, שכן מעוניינים, כמו ראש הממשלה, בשתי מדינות לשני עמים. והיום, בוועדת חוץ וביטחון, חזר על זה ראש הממשלה שוב, בצורה ברורה וחד-משמעית, כמובן לשמחתי בהקשר הזה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מעניין עם איזה סקרים אתם עובדים. <עמר בר-לב (העבודה):> חברי, אתם יודעים למה? כי הציבור מבין אולי מה שאתם, חלק מידידי בקואליציה, לא מבינים, שהאיום האמיתי על עתידה של מדינת ישראל נובע מכישלונה של הממשלה להבטיח את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. והציבור מודאג, והציבור צודק. יש לו המון סיבות להיות מודאג. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> כן, כי הוא רואה מי יגיע – – – <עמר בר-לב (העבודה):> חבר הכנסת רותם, אולי אתה מצפה שהפתרון יגיע מהתפילה הקרבה המשותפת של הנשיא פרס ואבו מאזן בוותיקן. אולי זה יביא לנו את הישועה, אבל לא נראה לי. נראה לי שהקיפאון המדיני צפוי להימשך, והקיפאון לא משרת אותנו. הקיפאון מסוכן למדינת ישראל. אם הממשלה לא תנקוט צעדים, היא עוד עלולה למצוא את עצמה משתרכת אחר יוזמות חדשות מהעולם או נאבקת מול ההכרה בפלסטינים במוסדות השונים של האו"ם, אבל האמת היא שזאת הבעיה הקטנה. ואני אומר: אל לנו להרפות ידינו מלהתקדם. יש מה לעשות. עלינו לנקוט יוזמה ולהתחיל בצעדים עצמאיים בתהליך היפרדות מהפלסטינים. תחילה עלינו לחוקק חוק פינוי-פיצוי מרצון. חוק פינוי-פיצוי מרצון – לא מכריחים, לא נכריח אף אחד. אל תאמרו לי שאנחנו מפחדים מרצונם של חלק מהמתיישבים והמתנחלים ביהודה ושומרון. אני בטוח שאם אתם חושבים שהסקרים, התוצאות שהצבעתי כאן לא נכונות – אין לכם מה לחשוש. אז אם אין לכם מה לחשוש, בכלל, בואו נפסיק לפחד ולהפחיד את הציבור. אני מבטיח לכם שכמו שהסקרים מראים, חלק גדול מהציבור יהיה מוכן להתפנות כבר היום. כאמור, על-פי הסקר האחרון, קרוב ל-30% מהמתנחלים מחוץ לגושי ההתיישבות מוכנים כבר עכשיו להתפנות בתמורה לפיצוי הולם. כן, גם ללא הסכם מחר בבוקר. ועם הסכם – הסקרים מראים שעם הסכם זה בכלל עולה ל-50%. לכן, מי מבינינו, חברי חברי הכנסת, שדאג – תאמינו לי, אם הממשלה הזאת תרצה לעשות, יש צעדים עצמאיים לפחות בשנתיים הקרובות. הזכרתי חקיקת חוק פינוי-פיצוי, לאחר החקיקה נצטרך להיערך לקראת החקיקה הזאת; נצטרך להשלים תשתיות ביהודה ושומרון שיאפשרו את ההיפרדות הזאת: מצד אחד להשלים את הגדר, מצד אחר, תשתיות תחבורה עבור הפלסטינים שיחברו מצפון השומרון לאזור יהודה, שיוכלו לנוע בחופשיות בלי לבוא אתנו במגע. כמובן, גם צריך ללמוד מההיסטוריה, ועלינו ליישם את הפינוי ההוא, אתם זוכרים, ולהקצות תקציב הולם, אדוני סגן שר האוצר, להקצות תקציב הולם לקליטת המפונים. כמו כן, יש להשלים, כפי שאמרתי, את תוואי הגדר, לבנות תשתיות תחבורה, וברוך השם יש לנו הרבה מה לעשות; ובמקביל, ליזום מהלך בין-לאומי שגם ינתק את התשתיות שלנו מהתשתיות שלהם. אני לא רואה שום סיבה שלפלסטינים לא יהיו תשתיות מים משלהם ותשתיות חשמל משלהם, ובוודאי אני לא רואה סיבה למה אנחנו צריכים לשלוט באספקת הקמח, וכן הלאה. זאת אומרת, אפשר לרתום את הקהילה הבין-לאומית, לדעתי גם את הליגה הערבית, למהלכים כאלה שיתחילו ליצור את ההפרדה ואת ההתנתקות שלנו ושל הפלסטינים. אתם יודעים, חברי, עוד כמה דקות יעלה סגן השר אקוניס ויגיד את אותן ססמאות שכבר שמענו, הססמאות הנבובות, אותם תירוצים לקיפאון. הוא יגיד שאין הנהגה בצד השני ושהם לא מכירים בישראל כמדינה יהודית, וכמובן ידבר על ההסכם עם ה"חמאס". אז אני מעדיף לחשוב קדימה ולהקדים תרופה למכה – אין לנו צורך בהכרה שלהם בישראל כמדינה יהודית. ההכרה הזאת תיקבע על-סמך מעשים ולא על-סמך דיבורים, ואפילו לא על-סמך ניירות שייחתמו. אם מדינת ישראל תעשה צעדים בשטח שיובילו להיפרדות מהפלסטינים, ותשמור על הרוב היהודי המובהק שלה בתחומי מדינת ישראל, אז נהיה מדינה יהודית באמת עם רוב יהודי מובהק. מילה אחת לגבי ההסכם עם ה"חמאס". נכון, יש כאן סיכון, אבל יש גם הזדמנות שייתכן שאפשר לנצל לטובתנו. שנים אני שומע אתכם קוראים, חברי חברי הכנסת בימין, שאסור להגיע להסכם עם אבו מאזן כי הוא איננו מייצג את כל העם הפלסטיני ובוודאי לא את העזתים. אתם אומרים: נחתום הסכם עם אבו מאזן, ימשיכו לירות עלינו טילים מעזה, אז מה יצא לנו מזה? אתם שואלים, ובמידה מסוימת יש בזה משהו. ועכשיו כשה"חמאס" חלש, בשפל המדרגה, ונשיא הרשות הפלסטינית מנסה אולי, אני לא בטוח, אבל אולי, להשתלט עליו ואולי לרסן אותו, אתם נבהלים? אתם נבהלים, אתם מפחידים, אתם מפוחדים, אני ממש לא מבין את זה. סוף-סוף אולי – ואני אומר במלוא הזהירות אולי – תהיה כתובת אחת לפלסטינים, אז למה להיבהל מזה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <עמר בר-לב (העבודה):> ממה יש לכם לחשוש? במקרה הכי גרוע המצב יישאר כפי שהוא. ולכן – מכיוון שאני רואה שאני צריך לקצר, אז אקצר, אגיע לסיכום – אנחנו מתקרבים לחג השבועות, אבל זה לא שבועות, זה כבר חודשים שהממשלה לא מנהיגה, לא מראה מנהיגות, לא נוקטת יוזמה. אומרים כי "חג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה", אבל לצערי הממשלה לא עושה דבר. היא לא זרעה בשדה המדיני, כמובן גם לא בשדה החברתי, ולכן אין מה לקצור. לצערי, במקום ליהנות מתנובת האדמה, אנחנו ממשיכים לשפוך עליה דם, יזע ודמעות. זה הזמן לתיקון שבועות, זה הזמן להחליף מנהיגות. לכן אני מבקש מכם להצביע אי-אמון בממשלה הזו, שעושה הכול חוץ מליזום ומסכנת את עתידה של הציונות, את עתידו של החזון הציוני. תודה רבה. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> מי המועמד להחליף את הממשלה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב. אדוני, לשעבר סגן יושב-ראש הכנסת, הכרזתי כנדרש מי המועמד להרכיב את הממשלה במקרה זה. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> לא, אני רוצה לדעת מי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מזמין את סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת אופיר אקוניס, להשיב. <משה גפני (יהדות התורה):> הסבר לא רע על חג השבועות. עוד לא חשבנו על זה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, משהו. <משה גפני (יהדות התורה):> – – אבל זה רעיון לא רע. <עמר בר-לב (העבודה):> יש משהו אצל החילונים, אה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש משהו במקורות האלה, נכון, חבר הכנסת גפני? של היהודים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני, דרך אגב, מסכים אתו שצריך להחליף את הממשלה. אם אפשר לעשות את זה לפני חג השבועות, גם טוב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, חבר הכנסת אקוניס, סגן השר המקשר, יציג תוצאות של סקרים אחרים. <קריאה:> יפתיע אותנו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברותי חברות הכנסת, המשא-ומתן המדיני בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית לא יחודש בעתיד הנראה לעין. הוא לא יחודש, אדוני היושב-ראש, משום שהפלסטינים בחרו היום בברית עם "חמאס", ארגון טרור רצחני, במקום בקידום השלום עם ישראל. האם אתם מכירים אדם שהיה יושב לדבר עם מי שאומר שהוא רוצה לחסל אותו? עם מי שאומר בפנים שאין לך זכות קיום? אדוני היושב-ראש, אין מדינה בעולם, מדינה שמכבדת את עצמה, מדינה שמכבדת את אזרחיה, שהייתה מסכימה לשאת ולתת מול ממשלה שבה חברים טרוריסטים. ארצות-הברית של אמריקה, אדוני היושב-ראש, לא הייתה עושה זאת. גם לא בריטניה הגדולה, לא צרפת, לא קנדה או גרמניה, לא יפן ולא סין, ואלה הן רק דוגמאות. לא הייתי ממליץ לשום ממשלה בעולם, ממשלה שמכבדת את עצמה, לעשות זאת. אבו מאזן, יושב-ראש הרשות הפלסטינית, בחר – איש לא הכריח אותו – הוא בחר לחבור לארגון טרור שאין לו כבוד לחיי אדם, שאחראי למעשי הרצח המתועבים ביותר. אדוני היושב-ראש, ישראל לא תישא ותיתן עם ממשלה ש"חמאס" חבר בה. לא נדבר עם טרוריסטים, לא נשפיל מבט מול הרוע, משום שהטוב תמיד ינצח את הרע. <נחמן שי (העבודה):> הלוואי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> עכשיו, אדוני היושב-ראש, כיוון שגם בזה, לא בטקסט, כן, אבל שמעתי את חבר הכנסת בר-לב – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> עם "אל-קאעידה" כן, אבל עם "חמאס" לא. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני לא הייתי מציע לחבר הכנסת בר-לב להתחרות בססמאות נבובות. אתה אומר, כך אמרת – קודם כול אינני זקוק למחמאותיך או לפרשנויות שלך על הנאומים שלי. הציבור ישפוט ולא אתה. כיוון שאתה אינך חבר במפלגתי וגם לא הצבעת למפלגתי, וכמובן טעית בשני המקרים, אז אני לא זקוק למחמאותיך בעניין הססמאות. עכשיו, אפרופו ססמאות, כיוון – – – <עמר בר-לב (העבודה):> חלקתי לך מחמאות? לא זוכר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> מחמאות בלשון סגי נהור כמובן. העברית שלי די טובה, לפחות זה. <נחמן שי (העבודה):> אתה בסדר. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת שי, כיוון שגדלתי בישראל בשנות ה-80 וה-90 גם כן, לא הייתי מציע לכם לדבר על ססמאות נבובות. למפלגת העבודה לא הייתי מציע, חבר הכנסת בר-לב, לדבר על ססמאות נבובות, כי אני זוכר את קודמיך, איך, אדוני היושב-ראש, ערב היציאה הגדולה והמבורכת והעלייה של מיליון ו-200,000 יהודים מארצות ברית-המועצות לשעבר – ובהם אתה – מספרים לנו על המדינה הדו-לאומית, מספרים לנו על הבעיה הדמוגרפית, מה יקרה, חלילה, לישראל אם לא תסכים למדינה פלסטינית – – <עמר בר-לב (העבודה):> היום ראש הממשלה בוועדת חוץ וביטחון – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – איך אנחנו צריכים לעשות שתי מדינות לשני עמים. ואז, לזכותם ייאמר – – – <עמר בר-לב (העבודה):> – – אמר שהוא לא רוצה – שתי מדינות – מדינה אחת – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> סליחה, אני לא הפרעתי לך ואני מבקש שלא תפריע לי. לא הפרעתי לך, ואני מקווה שגם תמשיך לא להפריע לי. <איתן כבל (העבודה):> הוא עוד לא עדכן אותו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כל הססמאות הנבובות של מפלגת העבודה והשמאל, הציוני וגם שאיננו ציוני, בבית הזה או בציבוריות הישראלית, בסוף לא עמדו במבחן הביצוע, ואני בכלל לא רוצה – לא רוצה, חבר הכנסת כבל, לא רוצה – אני אחסוך מכם את הציטוטים המביכים – תקרא אותם, תקרא את הנאומים, ראיתי את זה בשידור החי – שנאמרו, אדוני היושב-ראש, כאשר הביאו עלינו, על ראשינו, בניגוד לעמדת הבוחר, את ההסכמים האומללים של אוסלו, שהביאו לכאן את המרצחים המתועבים. אני לא אצטט, זה היה באנגלית, ואסור לצטט פה בשפה האנגלית. אתה מדבר על ססמאות נבובות? אתם מדברים על ססמאות נבובות? <משה מזרחי (העבודה):> בו-זמנית הוא – – – ורוצח מתועב. בו-זמנית. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> המציאות במזרח התיכון משתנה כל דקה. אתמול, אדוני היושב-ראש, מהודעה משותפת של ממשלות צרפת ובלגיה נודע לנו שהמרצח המתועב שפגע בזוג ריוה ובתושבים אחרים בבריסל, בבלגיה, אומן לא פחות ולא יותר – בסוריה. שם אימנו אותו. מי אימן אותו? נתפס בצרפת. <עפו אגבאריה (חד"ש):> וצרפת שולחת נשק למרצחים האלה – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת אגבאריה, נדמה לי – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – ואתם שותפים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני מבין שאתה מקיים את הביטוי הידוע: טיעונים חלשים, הגבר את קולך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה לא חלשים. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> טיעון חלש, נא להגביר את הקול. תשמור על קור רוח, אני מציע לך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה מציע לאנשים האלה בית-דין שדה. אתה, לא אני. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חברי, אני באמת מציע לכם, במלוא הידידות והכנות, לשמור על קור-רוח, לראות, לנתח – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> מאמנים אותם. שולחים להם נשק וכסף. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – לנתח את המציאות המורכבת מאוד, אדוני היושב-ראש, הקשה, המסובכת, המאתגרת, ששכנינו במזרח התיכון מציבים בפנינו, ולהסתכל, להביט אל המציאות היום, חבר הכנסת בר-לב. זו לא הייתה יוזמה, אדוני היושב-ראש, של ממשלת נתניהו, של ממשלת הליכוד, של ממשלת ישראל; לא הייתה יוזמה שלנו שיהיה פיוס בין ה"חמאס", הרוצחים – באמת, תשמע. אתה יודע, לפעמים אני חושב שאתה לא צריך להיות איש ימין כדי להתנגד לדבר הזה. אני אומר לך אפילו כעצה פוליטית קטנה, ובזה אני אסיים: לעתים, ואני אומר את זה מניסיון, אדוני היושב-ראש, לעתים אתה יכול להיות במיעוט בבית הזה או בציבוריות הישראלית, והסקרים לא מעניינים. אני לא יודע מי עשה את הסקרים ובאיזה יום. אני גם אומר לך בוודאות שרוב מכריע ממצביעי הליכוד וממתפקדיו הם נגד הנוסחה של שתי מדינות. אבל אני אגיד לך – – – <עמר בר-לב (העבודה):> אז בוא נחוקק פינוי-פיצוי ונראה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – אני אגיד לך. לעתים בחיי אומה – חבר הכנסת בר-לב, אתה יכול לשאול גם את חבריך הוותיקים ממך בבית הזה – יש רגעים שבהם האופוזיציה מתייצבת לצד הממשלה, לא כי הם רוצים בטובת הממשלה אלא כי הם רוצים בטובת המדינה. ואני מבקש מחברי הבית לדחות את הצעת האי-אמון של סיעת העבודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר אופיר אקוניס. אנחנו עוברים להצעת אי-אמון מטעם הסיעות מרצ – יהדות התורה: העוני הגובר והולך במדינת ישראל. המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון, ותנמק את ההצעה חברת הכנסת מיכל רוזין. בבקשה, גברתי. המשיב על ההצעה הזו וגם על ההצעה הבאה הוא השר מאיר כהן, שאני כולי תקווה שתכף יצטרף אלינו. עד עשר דקות לרשות גברתי. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד יושב-ראש הכנסת, חבל שגפני יצא, כי גם אני רציתי להתחיל ולדבר על ספירת העומר, שאנחנו עומדים לסיים אותה לאחר שבעת השבועות של הספירה. כפי שנאמר, ביום ה-50 לספירה אנחנו חוגגים את חג השבועות. כשאנחנו מסתכלים על המשמעות של חג העומר, חג העומר בעצם מדבר על כך שאת התבואה הראשונה, את הקציר הראשון – אחרי שזרעתי, שתלתי, עמלתי, את הקציר הראשון אנחנו בעצם נותנים לאחר, לא לנו. קודם כול אנחנו נותנים משלנו, ממה שעמלנו עליו, לאחר. אני חושבת שזו המשמעות האדירה של ספירת העומר והעומר, הנתינה שלנו לאחר. סיפור של חז"ל מספר על עשרה אנשים שהגיעו להתארח אצל מארח שאירח אותם לארוחת ערב, והוא הוציא להם מנות לעשרה אנשים. הם לקחו כל אחד את המנה שלו, ולאחד לא נשארה מנה. הם אמרו לו: תראה, חסרה מנה, אולי תחזור למטבח ותביא לנו מנה נוספת? אמר להם המארח: יש לכם די צורככם לאכול, תחלקו ביניכם את המנות כך שיהיה גם בשבילו. אני חושבת שהמשמעות של ספירת העומר והסיפור הזה, והכותרת של "דה-מרקר" היום, שמדברת על כך שהונם של 500 האנשים העשירים ביותר בישראל גדל ב-18% בתוך שנה, וב-12 השנים האחרונות עלה ההון של 500 העשירים בישראל בשיעור שנתי ממוצע של 11% בשנה, יותר מ-11% בשנה – זה כל הסיפור. אני שמחה שהגעת, שר הרווחה, כי אני רוצה לדבר באמת על ועדת אלאלוף ועל הססמאות הנבובות, לצערנו, שהממשלה פתחה בהן כאשר היא הקימה את ועדת אלאלוף. הססמאות אמרו: אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את פערי המחירים האלה, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. אמר לפיד: סגירת פערים היא אינטרס עליון של המדינה. אבל אנחנו מתבשרים כבר שגם ראש הממשלה וגם שר האוצר, בישיבה סגורה וחשאית שנערכה ביום חמישי, הודיעו בצעד לא שגרתי שהם לא מתכוונים לאמץ את ההמלצות של ועדת אלאלוף. הם אפילו יבקשו מהממשלה שלא לאשר את הדוח. אנחנו מאוד חזקים בהקמת ועדות, כתיבת דוחות, והם נשארים על המדף. יש לנו רבים רבים כאלה. בכל פעם מקימים ועדה מחדש ושוכחים ליישם קודם כול את ההמלצות של הוועדות שהיו. אם רוצים באמת לבטל את החרפה של ישראל כמדינה עם פערי עוני כל כך גבוהים ושיעורי עוני הכי גבוהים במערב, אז לא מספיק רק – ואני בעד, כמובן – להשקיע כספים בהכשרות ובהסבות מקצועיות ובתמריצים ליציאה לעבודה, אלא צריך גם להכניס את היד עמוק עמוק לכיס ולשנות את תפיסת המדיניות של מדינת ישראל, לשלם מיליארדים לתקציבי רווחה, בריאות וחינוך ולשקם את החברה בישראל. ברקע אנחנו שומעים את ההתכתשויות בין המשרד לשירותי דת למשרד האוצר על אישור של 100 מיליון שקלים להיערכות המדינה והחקלאים לשנת שמיטה. בעבר זה היה רק 25 מיליון שקלים. היום בצהריים אישרה ועדת הכספים העברת 169 מיליון שקלים לחטיבה להתיישבות כעודף תקציב שלא מומש מ-2013. אנחנו שומעים על תקציב גבוה ביותר שמשרד הביטחון דורש ושעומדים לאשר כטיוטה לשנת 2015; העלייה גדולה ביותר, ואנחנו כולנו מכירים את התקציבים, את הכיסים העמוקים של משרד הביטחון. אבל כשזה מגיע באמת לפתרון בעיית העוני, כשזה מגיע לחברה בישראל, פתאום אנחנו חסרים בכסף, פתאום המסקנות הן שכדאי לגנוז את הדוח ולא להמשיך. לצערנו הרב, במדינת ישראל מוציאים רק 0.5% מהתוצר המקומי כאשר מדברים על איך לשפר את המצב ולהוציא את עניי ישראל ממצבם הקשה. אבל כמו שאמרתי, בלי שינוי תקציבי, ארגוני, שיעלה מיליארדים, אין מה לעשות שינוי חשיבה בעניין הזה. הדיבור על העוני יישאר, כמו שאנחנו יודעים, פשוט דיבור בלבד. כשאנחנו מסתכלים על ההמלצות של אלאלוף, ואני אגיד בקצרה, המלצות חשובות, להוסיף 1.7 מיליון בשנה לקצבאות הבטחת הכנסה, בהתאם להרכב המשפחה ולהשתכרות, אנחנו צריכים לזכור שמי שקיצצו בקצבאות היו ראש הממשלה נתניהו, אז שר, הוא התחיל את זה כשר אוצר, והיום כמובן לפיד המשיך את זה. שניהם כמובן מתנגדים להעלאת הקצבאות והחזרת הקצבאות. אומר לנו שר האוצר לפיד, שהבעיה הבוערת ביותר היא מצוקת מעמד הביניים ויוקר המחיה ולא העוני. העוני, בשביל השר לפיד, לצערנו, כנראה מיתרגם לחרדים וערבים, והם לא מעניינים אותו. הם כנראה לא קהל הבוחרים שלו, ולכן הם לא מעניינים אותו. לא מספיק חשוב לו לדאוג, לשפר את מעמד העוני בישראל. הוא רק שוכח שמרבית האנשים העניים בישראל הם אנשים עובדים, שני אנשים עובדים, והוא שוכח שמעמד הביניים – אנחנו לא דואגים – גם הוא יגיע ויידרדר למצב של עוני. אז המלצות ועדת אלאלוף מדברות גם על הוספת 300 מיליון שקלים לקצבאות זיקנה; והבעיה הקשה בסיעוד, שלצערי הרב, הצעת חוק של חבר הכנסת ליצמן שאני שותפה לה – הצעת חוק שבאה אחרי כמה שנים שהוא היה סגן שר הבריאות, והייתה רפורמה. ישבו על רפורמה שוב, ועדה נוספת שעבדה על רפורמה בנושא הסיעוד במדינת ישראל – עלתה כהצעת חוק, והממשלה הפילה אותה מטעמים תקציביים בלבד. אני ביקרתי עם הוועדה שלי, הוועדה לעובדים זרים, ביום ראשון שעבר בקיבוצים בצפון: בגזית, בדברת, בעין-דור. אני רוצה להגיד לכם, יש מילה אחת שכל הזמן הדהדה, ועם כל הקשיים של הקיבוץ, עדיין יש משהו כל כך יפה במילה קהילה. לראות קהילה שקיימת שם, שכאשר אנשים הגיעו למצב שהם זקנים – כן, מתביישים להגיד היום "זקנים" – אנשים זקנים שלא נמצאים לבד, לא אומרים להם מביטוח לאומי: קחו היתר לעובד זר, אנחנו ניתן לכם איזו קצבה עלובה, תשבו בבית עם העובד הזר, תסתכלו על ארבעה קירות, אולי קצת בטלוויזיה, אתם והעובד הזר – סיר לחץ 24 שעות ביממה. במקום זה – – – <שמעון סולומון (יש עתיד):> – – – אי-אפשר לקרוא להם "זרים" – כל כך שזורים האחד בשני – – – <מיכל רוזין (מרצ):> בדיוק. לקרוא להם "זרים" זה מוזר בקיבוץ. לא רק שהם חלק מהקהילה, לא רק שאותם אנשים זקנים יכולים לבוא במשך היום למרכז קהילתי שבו הם פוגשים האחד את השני, גם העובדים עצמם נפגשים ויש להם חיי קהילה. ויותר מזה, יש אחראית רווחה. אולי זה הדבר המשמעותי ביותר שהבנו מהסיור הזה – יש אחראית רווחה שאחראית לראות אותם, לבקר אותם, לשמוע את הקשיים שלהם, לשמוע את הקשיים של המשפחה. אנחנו יודעים שבעיר כל העול נופל על המשפחה; המשפחה הופכת להיות עסק קטן: היא צריכה להשיג רואה-חשבון, סוכן ביטוח ועורך-דין בשביל לטפל מול הרשויות בכל מה שצריך להתנהל בהעסקת עובד זר. לעומת זאת בקיבוץ יש מי שדואגת, מי שעוזרת, שמתכללת. שוב ושוב עולה אצלי בוועדה בנושא הסיעוד חוסר התכלול של הרשויות, ושאין הורה אחד לכל הנושא. אני רוצה לסיים ולומר בזמן הקצר שנשאר לי על הפרשה האחרונה בקריית-גת. אני עומדת פה לא בפעם הראשונה ומדברת על הנושא הזה שוב ושוב. כל פעם שהכותרות מפרסמות פרשה כזאת ואחרת, פרשות מין – אני לא אוהבת לקרוא לזה "פרשות מין", מייד יש לזה קונוטציות צהובות ונורא כאלה מעניינות ומרגשות, ואין שום דבר מעניין ומרגש במקרים האלה. כאשר כל פעם מתפרסם סיפור כזה אנחנו מצקצקים בלשון ואומרים: אוי זה נורא, ובאיזה מצב נמצא הנוער, ומה יהיה עם החינוך. היום חבר כנסת שהתראיין אתי אמר: צריך לאסור עליהם, שלא יהיו להם סמארטפונים. כאילו אם נחסום אותם וניקח להם את כל מה שיש להם אז הם לא ייחשפו. אז לא. אז נכון, חינוך זה הדבר החשוב ביותר, אבל יש דבר אחד חשוב מאוד – להכשיר את כל הצוותים; אם צוותי רפואה, אם צוותי עבודה סוציאלית, אם צוותי הוראה. שילמדו וידעו מהי פגיעה מינית, שיבינו את הקושי, שיראו את כל ההיבטים, ושיהיו שם גם להציל את הנפגעים וגם כדי לעזור שלא יהיו פוגעים. במקרה כזה אני חושבת שקצת קשה להגיד מי פה נפגע ומי פה הפוגע, אבל אין ספק שהרשויות פה עצמו עיניים, התעלמו, ולצערי הרב, אולי זו לא אשמתן, כי פשוט אין להן הכשרה. לצערי, הצעת החוק שלי, שחייבה הכשרה לכל המקצועות הטיפוליים האלה, נפלה כאן במליאת הכנסת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. כאמור, אנחנו נשמע את תשובת שר הרווחה והשירותים החברתיים לאחר הנימוק של הצעת האי-אמון הבאה מטעם סיעת ש"ס: התנכרות הממשלה להתחייבויותיה לסייע לעניים בישראל. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. מי שינסה לשכנע אותנו הוא חבר הכנסת אמנון כהן. <אמנון כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אדוני, עד עשר דקות לרשותך לשכנוע. <אמנון כהן (ש"ס):> – – כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, אנחנו התבשרנו על נושא של מע"מ אפס על דירות לזוגות צעירים. אדוני היושב-ראש, בכנסת הזאת דיברנו מספר רב של פעמים על מע"מ דיפרנציאלי בכלל, כמו שנהוג בעולם, במדינות ה-OECD, וגם לי יש הצעת חוק כזאת. ניסינו לשכנע את משרדי הממשלה ואת האוצר שבמדינה שלנו יש בה פערים עצומים בין העניים לעשירים, ויש מוצרי צריכה מיוחדים שצריכים לתת לילדים. אז המדינה באמת יכולה לקבוע שבמוצרי יסוד מסוימים אפשר להוריד את המע"מ, ובמוצרים מסוימים שהם מוצרי מותרות, שיש אזרחים שידם משגת והם יכולים להרשות לעצמם לרכוש אותם, אפשר להעלות בהם את המע"מ, ויש היגיון בדבר. אבל נאחזו בקרנות המזבח, בעיקר באוצר, שכל נושא המיסוי יהרוס אותם בתחשיבים, והם לא ידעו איך לעשות את זה. והנה, יום בהיר אנחנו שומעים ששר האוצר רוצה להיטיב עם קבוצה מסוימת באוכלוסייה, והוא אומר: אני רוצה להביא דירות לזוגות צעירים שאין להם דירה ללא מע"מ. מבורך. מבורך, כי אנחנו רצינו לעשות מע"מ דיפרנציאלי ולא הצלחנו, לא בממשלה ולא באופוזיציה. אז המהלך מבורך, אבל מה קורה עם זה? מקבלים החלטה רק מפני שהיא פופולרית, לא עושים עבודת מטה, לא בודקים את ההשלכות, ומגיע היועץ המשפטי לממשלה ואומר שאי-אפשר להפלות עד כדי כך; אפשר לתת הטבה לאלה שמשרתים במדינה – לאלה שעושים שירות לאומי ושירות אזרחי – אבל אי-אפשר למחוק לגמרי את השאר. הוא ממליץ לעבודת המטה לעשות מדרגות. לפני שהוא מקבל החלטה, הוא מצפה שעבודת המטה תיעשה בין הגופים הרלוונטיים, דהיינו משרד השיכון, השמאי הממשלתי, רשות המסים; לראות גם את כל התחזיות של הקרקע ואת הזמינות של הקרקע, מה העלות בכל אזור ואזור. אבל לא – לא עושים שום עבודת מטה. שולפים מספר, כביכול כדי להגיד "נתנו מספר" – שהוא 600,000. כשאני שואל היום בדיון בוועדה לביקורת המדינה את הגופים המקצועיים שצריכים להביא ליועץ המשפטי לממשלה בשביל לקבל את ההכרעה: מה הגובה של המדרגה? אז מה אומרים בייעוץ המשפטי של משרד האוצר? שיתקיים דיון סביב הרצוי ולא סביב המצוי. הדיון היה עקרוני-ערכי, אבל לא בחנו בכלל אם יש דירות, מה השווי של הדירות, באיזה אזורים יש דירות. העיקר לזרוק מספר, לצאת בהצהרה לעיתונות, ולהגיד: יש לנו פה תזכיר חוק שעכשיו עומד להתגלגל. אבל בלי שום בחינה, בלי שום דבר. אדוני היושב-ראש, זה מביא אותי, כשאני מסתכל בדוח מבקר המדינה שמציין – ואנחנו עכשיו ערב הכנת תקציב משרדי הממשלה; משרד האוצר מגבש עכשיו תקציבים מול משרדי ממשלה על מנת לגבש את תקציב 2015. אז אמרתי, אולי זה מקרה בודד – הנושא של קבלת ההחלטה הזאת על 600,000. לא, אדוני היושב-ראש. אתה מסתכל בדוח הקודם של לפני שנתיים ובדוח שלפני כן – משרד האוצר מחליט לבד לגבי כל משרדי הממשלה. אין עבודת מטה, אין ראייה מערכתית כוללת, אין אפשרות לדעת שפרויקט שמתחיל במשרד ממשלתי גם מסתיים כמו שצריך, ואז לראות אם להפיק לקחים, להוריד את הפרויקט הזה או לא להוריד את הפרויקט הזה. במהלך השנה, כאשר נקבע תקציב, אחרי חודשיים בוועדת הכספים אתה כבר מקבל שינויים בתקציב. לפני חודש אושר תקציב המדינה – כבר שינויים בתקציב? הרי זה משהו לא הגיוני. ויתרה מזו, לא פעם אתה מקבל בחודש מרס, אתה אומר עכשיו – משרד האוצר בא ואין לו ברירה, הוא אומר: תשמעו, יש יותר מדי צריכה, חייבים לקצץ. איך מקצצים? מקצצים הכי קל, flat בכל משרדי הממשלה. אז באים לרווחה, לשר כהן, אומרים לו: אתה מוריד עכשיו 3% מהתקציב שלך. זה פוגע בילדים, נוער, זיקנה, זה פוגע בכולם – זה פוגע בחינוך, זה פוגע בדיור, זה פוגע בתשתיות. זה flat. הבאת תקציב בלי עבודת מטה, בלי לראות דברים לעומק, בלי לראות תחזיות מה יכול לקרות. הפרויקט שמתחיל – נגיד שהוא יוצא עכשיו עם פרויקט אלאלוף ומתקצבים אותו, תקצבו אותו לחמש שנים, בכל שנה סכום x. אחרי שלושה חודשים באים אליך ואומרים: עכשיו קיצוץ בפרויקט – שאתה קבעת, המדינה קבעה. ואתה אומר, עם השנים, עם הדוחות של מבקר המדינה, אולי מתקנים, אולי נגיע לאיזו שלמות, שלא נגיע למצב שאחרי שלושה חודשים אתה כבר מגיע לקיצוצים, כבר מגיע למעבר מסעיף לסעיף. אבל, אדוני, התאכזבתי היום בדיון לראות שעבודת המטה של משרד האוצר – תכף אנחנו נשמע גם את סגן השר, אני מקווה שיש איזה בשורה חדשה, אבל מהפקידות, מה ששמעתי היום, התרשמתי שאין שום שינוי בתפיסה ואין שום שינוי בראייה, כולל בנושא הזה של דיור, כאשר מדובר בהטבה מבורכת, בואו נגיד, כרעיון. בדרך כלל כשמביאים פרויקט צריכים לדעת מאיפה לוקחים את הכסף. מאיפה יביאו 2.5 מיליארד שקל? מאיפה ההכנסה, מאיפה זה ירד עכשיו, ההטבה הזאת? מחר ועדת אלאלוף תביא את המלצותיה, תביא סכומים אדירים, צריך להצביע מאיפה לוקחים את הכסף. זה לא העיקר לקבל החלטות, להשליך, לצאת עם כותרות, ובסוף שום דבר לא יוצא לפועל כי לא עושים עבודת מטה. אתם יודעים, אדוני היושב-ראש, בגלל ההחלטה הזאת שעכשיו רק דיברו, שהדירות בלי מע"מ, השוק מוקפא. אנשים גם לא קונים, הקבלנים נכנסים למגננה, לא בונים. התחלות הבנייה ירדו, זה מה שאמר השמאי הממשלתי. ואז, זה רק יבוא לקראת סוף השנה, החוק הזה של אפס אחוז מע"מ, ואז יש לך קפיץ. תאר לך, אדוני היושב-ראש, 70,000 זכאים, זוגות צעירים שמחכים לפרויקט הזה. כמה דירות יש? 4,000. למי תיתן? למי תיתן? על-פי איזה פרמטר תיתן? לא מסתכלים על כלום. כותרות. כל בוקר כותרת חדשה – מעמד הביניים. הכי הרבה יפגעו במעמד הביניים, כי רק על דירות חדשות מדובר, לא דירות יד שנייה. רק כותרות. כל בוקר משהו חדש. אדוני היושב-ראש, דובר פה באמת על רמיסה ברגל גסה של השכבות החלשות, כאשר אני מקווה שבתזכיר החוק, כשזה יגיע לוועדת השרים לענייני חקיקה, יעשו עבודת מטה כמו שצריך ובאמת יבדקו וישקלו, שזה יהיה אובייקטיבי, שבסכום שייקבע, הפרמטר, אפשר יהיה לרכוש דירה. לא אמרתי, זה כבר בונה מעמדות. איפה אפשר לרכוש דירות ב-600,000 ואיפה אפשר לרכוש דירה ב-1.6 מיליון? אתה כבר עושה מעמדות. דיברו פה כרגע על אי-שוויון בין האוכלוסיות. אתה עכשיו בונה שכונות מיוחדות, שמחר תטפל בהן ברווחה, בחינוך, בדברים אחרים. זה מה שאנחנו רוצים במדינה? זו המדיניות שלנו לטיפול בעוני, למיגור העוני או לצמצום העוני? אדוני, אנחנו עושים נזק. עדיף לא לעשות מאשר לעשות, לתת כותרות כשבסוף לא יוצא מזה שום דבר. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אמנון כהן. אני מתכבד להזמין את שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת מאיר כהן להשיב לשתי ההצעות. היה כאן ניסיון של חבר הכנסת אמנון כהן להוריד אותך בדרגה, לדרגת סגן שר, אבל לא נתנו לזה יד, ואני מודיע שמדובר בתשובת שר מלא מלא, כמו שפעם היה אומר אחד הקולגות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> סגן שר האוצר – – – <אמנון כהן (ש"ס):> סגן שר האוצר התכוונתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא רציתי לסכסך, רק ציינתי את העובדה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, חברת הכנסת מיכל רוזין, אני חייב לענות. הזכרת את הנושא, את הפרשה בקריית-גת. אני מוצא חובה לענות לך, כי העלית בעיה כאובה שאנחנו מתעסקים בה. אני מסכים אתך לחלוטין, זה כשל רב-מערכתי. לכל מילה מהמילים שאמרת הרגשתי שותף, אבל ראיתי צורך, כאחת מהמערכות האלה, כן לרדת לקריית-גת וכן לשבת עם האנשים וכן לטייל ברחוב ולשמוע את האנשים ולראות מאיפה זה צמח. לא שהדברים התחדשו. אבל אני גם חייב לציין שהמערכת היחידה שישבה אתמול, מייד, עם עצמה ועשתה חשבון נפש, הייתה המערכת של אותם עובדים סוציאליים יקרים ומיוחדים, שתמיד הם בחזית של כל אירוע בחברה הישראלית. אגב, הם פעלו יוצא מן הכלל, הם פעלו טוב. קל מאוד למשטרה לצאת בהכרזות: אנחנו בודקים אותה – כי מה יותר קל מאשר לתקוף את אותה עובדת סוציאלית בקצה, אני קורא לזה "קצה הרצף", שמתמודדת עם הבעיות האלה? קל יותר לתקוף. אני תמיד אומר: הלוואי שהיה מותר להן לספר הכול. הן מוגנות, הן לא מוגנות – הן מחויבות לצנעת הפרט, אז הן לא יכולות לספר את כל הסיפורים. אין לי שום ספק שהיה שם כשל; כל אחד פעל על-פי התקנון, אף אחד לא פעל על-פי תקנון הלב. כי בחינוך, ברווחה, בעוד הרבה תחומים יש תקנון הלב, וברגע שמאבדים אותו, לא משנה מה תעשה. לא שילבו ידיים ולא העבירו אינפורמציה. ולא בכדי, כשהייתי ראש עיריית דימונה, הדבר הראשון שעשיתי – איחדתי את החינוך והרווחה. כי כשיושבת עובדת סוציאלית בישיבה פדגוגית של בית-ספר, זה נראה אחרת לגמרי. אז אני מעל הבמה הזאת מוצא חובה לברך ולהגיד מילה טובה לכל העובדים הסוציאליים ולאגף הרווחה בעיריית קריית-גת, שבניגוד לפרסומים, אחרי שישבתי אתם שעות הם ידעו להגיד איפה הם לא היו בסדר, אבל ב-99% הטיפול היה יוצא מן הכלל אנושי. יש עוד מערכות שצריכות לעשות חשבון נפש, ואני לא אמנה אותן כאן. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אני מצטער שהקדמתי. בעיית העוני בחברה הישראלית היא בעיה עמוקה ומדאיגה, ולדאבוני יש קבוצות רבות באוכלוסייה החיות בעוני או נמצאות בסיכון להיות בעוני. ברור לכולנו שעוני, חוסר ביטחון תזונתי ופערים חברתיים הם מתכון לאסון חברתי ויש לטפל בהם באופן מיידי. הממשלה, ואני בתוכה, חבר הכנסת כהן, רואים את עצמנו אחראים לשלומם, לרווחתם הפיזית והנפשית של כלל האזרחים, ובעיית העוני נמצאת על סדר-היום שלנו, ואנחנו כל יום עסוקים עם זה. אני רוצה להגיד לך משהו: גם אתה, אנשי ש"ס, וגם אנשי אגודת ישראל – אני מבין את הריטואל הקבוע, המחייב אתכם להעלות הצעות אי-אמון, זו החובה שלכם כאופוזיציה. אבל בנושא העוני? איך אנחנו אומרים בדימונה, בחייאת, אתם מעלים הצעות בנושא העוני? באמת, היד שלכם לא רועדת כשאתם כותבים את ההצעות האלה? אתם הייתם חברים בממשלות האחרונות, כשהמדיניות שלכם – ואני מצביע עליכם – המדיניות שלכם הובילה אותנו למצב הקשה שבו אנו נתונים כעת. לא שמעתי, חבר הכנסת כהן ושאר חברי הכנסת מש"ס ומהאגודה – יש לי ויכוח גדול מאוד עם מרצ, אבל הם היו באופוזיציה; שמעתי את הזעקה שלהם. אבל אתם, איפה הייתה הזעקה שלכם? הייתי ראש עיר עשר שנים בעיר לא קלה, מעולם לא הייתם שותפים לפתרונות בנושא עוני, זה לא עניין אתכם. ישבתם בממשלה, הייתם שרים בממשלה, איפה הייתם? אני נזהר לא להשתלח באנשים ונשבעתי שכל עוד אני חבר כנסת אני לא אגיד דברים שהם קשים, אני גם לא אקח חלק בהשמצות, אבל זה מקומם שאתם כל יום שני עומדים כאן על הדוכן ומדברים על העוני. אני בא מכם, חביבי. כמה פעמים היו לכם הזדמנויות לטפל בעוני? כמה פעמים יכולתם לקחת את האוכלוסיות שלכם ולטפל בהן ביושר? <נסים זאב (ש"ס):> בינתיים המפלגה שלך גוזלת את פת לחמם של העניים, של היתומים, של המסכנים והאביונים. יש 6 מיליארד ששוכבים באוצר, אתם לא יודעים מה לעשות אתם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אתה רוצה עוד דקה? אני מוכן לוותר, תצעק. <נסים זאב (ש"ס):> כן, אדוני, אני יודע את הנתונים ואת המספרים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> תצעק עוד דקה. בזה הייתם חזקים, לצערי; בלצעוק ולעשות הצגות. <נסים זאב (ש"ס):> לא, אנחנו עשינו. לא נתנו למפלגות לגזול את העניים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אבל את האוכלוסיות שלכם אתם הפקרתם. <נסים זאב (ש"ס):> לא נתנו להם לגזול את העניים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> טובלים ושרץ בידכם, זה מה שאתם. <נסים זאב (ש"ס):> כל המפלגה שלכם חתיכת שרץ. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> הגיע הזמן שיגידו לכם את זה. בחוצפה חסרת תקדים – – <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר לך שהמפלגה שלכם מלאה בשרצים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> – – הנציגים שלכם עומדים – אתם מדברים על עוני, תגיד לי? אתם טיפלתם בעניים של דימונה? של עיירות הפיתוח? <נסים זאב (ש"ס):> אתם שרצים, אתם טבולים בשרץ. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> מה עשיתם חוץ מלשבת ולדאוג לסיר הבשר שלכם? <נסים זאב (ש"ס):> מה עשינו? אתה רוצה שאני אתן לכם רשימה מה עשינו? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> ואתם עומדים כאן בחוצפה בלתי רגילה. אתם טיפלתם בירוחם? מי עשה את זה? מצנע עשה את זה, אני עשיתי את זה, אנחנו טיפלנו בעניים. <נסים זאב (ש"ס):> לא, רק אתה עשית – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> לא רק אני עשיתי, חס ושלום. <נסים זאב (ש"ס):> – – חוץ ממך לא עשו שום דבר. כולנו דוממים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> לא רק אני עשיתי, אבל אתם לא עשיתם כלום, והגיע הזמן שיגידו לכם את זה. לא רק אני עשיתי, כולם עשו. אתם לא עשיתם כלום. <נסים זאב (ש"ס):> אנחנו לא עשינו, כן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> ואני לא רוצה – אל תמשוך אותי בלשון כי אתה יודע, אנחנו מאותו מוצא. <נסים זאב (ש"ס):> אתה יודע בדיוק מה אני עשיתי למען עם ישראל 30 שנה. אל תגיד שלא עשינו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת נסים זאב. קורות חיים מופיעים באתר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> מפלגת ש"ס לא עשתה כלום בנושא העוני. <נסים זאב (ש"ס):> עשתה רבות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> כלום. <דב ליפמן (יש עתיד):> אתה התחלת אתו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> טמנתם את הראש שלכם בחול, והיום, כשסוף-סוף יש התחלה של התמודדות עם העוני ואנחנו לוקחים אחריות על הפערים שאתם יצרתם ומנסים לתקן, במקום לברך ולשתף פעולה מתוך הגינות ויושרה, מעל לכל שיקול פוליטי, אתם מוצאים דופי בכל מה שאנחנו עושים. טיפול אמיתי ומעמיק בשאלת העוני ובצמצום הפערים דורש שילוב מערכות בין המשרדים, איגום משאבים, נגישות לבריאות, חינוך טוב ושוויוני, דיור בר-השגה, הורדת מחירים, חיזוק הביטחון התזונתי ועוד הרבה מאוד דברים שאני לא אמנה כאן. לאור הנתונים הקשים והמדאיגים של העת האחרונה, המצביעים על שיעורי עוני ואי-שוויון גבוהים בישראל ביחס למדינות מפותחות, הקמתי את הוועדה למלחמה בעוני. ועדה ראשונה שמטרתה אחת: התמודדות הוליסטית של הממשלה, של מדינת ישראל, לטווח הארוך, עם שאלת העוני. אני רוצה להגיד לכל אלה שאני שומע אותם, וגם לעיתונאים שממהרים להשחיז את הסכינים שלהם כלפי הוועדה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אלה ראש הממשלה ושר האוצר שמשחיזים סכינים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> את לא שמעת אותם, מיכל. אני מאוד מכבד את הגינותך. את לא שמעת אותם, את שמעת עיתונאים. אני שמעתי את ראש הממשלה, אני שמעתי את שר האוצר. יש להם מחויבות. אנחנו נתווכח. ההמלצות של הוועדה הן לא המלצות שטחיות, הן המלצות רציניות. אנחנו נצטרך להילחם, אבל את צריכה להגיד בהגינות שלא שמעת את ראש הממשלה, לא שמעת את שר האוצר. יכול מאוד להיות ששמענו חלק מפקידי האוצר, שלאורך כל השנים – ואת יודעת את זה בדיוק כמוני – חשבו שהם מנהלים את המדינה הזאת, ואנחנו נבהיר להם שהם לא מנהלים את המדינה. <מיכל רוזין (מרצ):> נקווה שזה יחלחל. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> כן, אני מסכים אתך. נבהיר להם שלא הם מנהלים, וניאבק על זה. אבל חבל לעמוד כאן ולהגיד שראש הממשלה ושר האוצר מתכחשים. זה לא נכון. חזינו בתקופה שלכם במסיבות עיתונאים עתירות תקשורת על אודות 100 מיליון שקלים שהוקצו לביטחון תזונתי לאנשים מוחלשים. שום דבר לא נעשה, ואגב, מבקר המדינה ציין את זה בדוח האחרון שלו. אנחנו בשנה הזאת הקצינו 230 מיליון שקלים לביטחון תזונתי, ואני רוצה לפרט, חבר הכנסת זאב: 70,000 ילדים, ובכלל זה ילדים שלכם ושלנו כולנו, נוספו למפעל ההזנה; 70,000 ילדים. אלפי עובדים עניים בעלי צרכים מיוחדים, 15,000 לדיוק, מקבלים בכל יום ארוחה חמה. כבר מקבלים; 114 מוקדים ברחבי הארץ של מועדונים מאושרים לקשישים מקבלים ארוחת צהריים חמה בכל יום. יצא עוד קול קורא לרשויות, שכל רשות שתרצה – לא שמעתי את הזעקה שלכם לגבי האנשים האלה שבמשך שנים לא דאגו למזון. <נסים זאב (ש"ס):> אתה רק שווה בפוליטיקה. כמה אתה יכול לשמוע? אני פה 15 שנה בעשייה. אל תגיד שלא שמעת, אתה לא יודע. אל תטיח דברי הבל במפלגה שאתה לא מכיר בכלל. <דוד רותם (הליכוד ביתנו):> זה בסדר, זהבה גלאון תדאג לכם. <מיכל רוזין (מרצ):> היא באמת תדאג. אתם הייתם בממשלה. אולי הוא לא, אבל אתם כן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> חבר הכנסת זאב, אני לא מטיח דברי הבל. אני מרשה לעצמי – היות שאתם מעלים הצעה שכזאת, הצעות אי-אמון – אני לא אומר דברי הבל. אתה יכול להתווכח אתם, אתה יכול לא להסכים אתם. אני לעולם לא אגיד על הדברים שלך "דברי הבל". היה זהיר בלשונך. תתווכח אתי. אני לא אומר דברי הבל. אני עומד מאחורי כל מילה שלי, שלא שמעתי את הזעקה שלכם, ולא צריך להיות בכנסת. אני ישבתי עשר שנים; הייתי מנהל בית-ספר הרבה מאוד שנים. כל חיי עסקתי באוכלוסיות העניות, ואני שמח להגיד לך שאני גם יכול להגיד – היזהרו בבני עניים, כי רובם הגדול הצליחו. אבל עברנו מסלול חתחתים קשה מאוד. אתם לא הייתם שם, לא יעזור לך מה שתגיד. <נסים זאב (ש"ס):> אתה לא יודע מה עשינו, אז מה אתה – אני 30 שנה בעשייה למען עם ישראל. אתה אומר שלא עשינו כלום. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> חבר הכנסת זאב, אתה שוב אומר – – – <נסים זאב (ש"ס):> אם כל העשייה היא אצלך ולא אצל אף אחד אחר, אני ואין זולתי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> חבר הכנסת זאב, אתה אומר מה – – – <נסים זאב (ש"ס):> זאת ההסתכלות שלכם? אתם מסתכלים עלינו יותר מדי מלמעלה. תסתכל עלינו בגובה העיניים, אני מציע לך. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> תראה, אם זה אישי, אני חושב שאתה לא צודק. <נסים זאב (ש"ס):> זה לא אישי, זה בכלל – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> חבר הכנסת זאב, מה כל אחד מכם כפרט – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני ואפסי אין. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> מה כל אחד מכם כפרט עשה, זה פחות חשוב. <נסים זאב (ש"ס):> אני אעלה ואני אספר לך מה עשיתי. יש לך זמן? <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> אני לא מספר מה אני עשיתי, אני מדבר בשמה של הממשלה. <נסים זאב (ש"ס):> שעתיים ברצף אני אסביר לך מה עשיתי. לא שלוש דקות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, נסים זאב. חבר הכנסת נסים זאב, מספיק. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> לא שמעתי – אני חוזר שוב, למגינת לבך. לא שמעתי את זעקתכם, לא ראיתי את הצעות החוק שלכם המדברות על ביטחון תזונתי. לא ראיתי. בדקתי – לא מצאתי הצעת חוק שלכם כשהייתם חברים בממשלה שמדברת על ביטחון תזונתי; אף אחד במדינה גם לא הלך אחריכם לאיזה מאבק שהובלתם. לא שמעתי את זעקתכם לגבי החד-הוריות, אבל אנחנו מטפלים בזה. רק לפני שבועיים הוקצו 150 מיליוני שקלים לחיזוק האימהות החד-הוריות: 90 מיליון שקלים להגדלת מס הכנסה שלילי; פטור מתשלום על לימודים; עזרה ללימודים באוניברסיטה; פטור מתשלום לקייטנות; מענקים ליציאה לעבודה. אני מאוד מקווה שעוד במושב הזה – אני שוקד על תיקון העוול הגדול המונע מנשים חד-הוריות לצאת לעבוד, דואג לכך שהקצבאות, המזונות שהן מקבלות מהביטוח הלאומי, לא יוכרו כקצבאות. סוף-סוף נתקן את העוול הזה, ואני אעשה את זה. אני? הממשלה תעשה את זה. אני מזכיר לך, הטיפול בקצבאות שאירים ליתומים – זה יישאר ביני לבינך, אני לא אגיד עוד מילה. אבל אם אכן אני מדבר מגבוה, אז תשפוט את זה אתה. בימים אלה אנו שוקדים על הנעת התוכנית "נושמים לרווחה": 100 מיליוני שקלים לטובת טיפול ב-5,000 משפחות, וברגע הזה מאותרות המשפחות. ממשלת ישראל מקצה 82 תקנים של עובדים סוציאליים, פעם ראשונה, בלי מצ'ינג לרשויות. תהיה עובדת סוציאלית שלא תטפל בשום דבר חוץ מבאנשים העניים. היא תהיה הכתובת שלהם, לא רק להקשיב, אלא גם נותנים לה ארגזי כלים כדי לטפל בהם. עובדים סוציאליים שמרכזים את המשפחות המאותרות; מגייסים 300 מנטורים ומצמידים אותם למשפחות. לכל 15 משפחות יוצמד מנטור שילווה אותן שנתיים. המשפחות יקבלו קצבה במשך שנתיים, מתוך תקווה להוציא אותן, לעשות איזו מוביליות חברתית ממקום של נחשלות למקום של עצמאות. אנחנו עושים את זה בשקט. הקצינו את הכסף, זה עובד בשטח. כמו שאמרתי, אתם הייתם שותפים ליצירת חברה שבה הפערים הם בלתי נסבלים. גם כאופוזיציה, חבר הכנסת זאב, חבר הכנסת כהן, בסופו של דבר אנחנו שותפים לבית הזה. אני מצפה מכם לשותפות. כשאתם רוצים לבקר זאת זכותכם הבלעדית, אבל אתם יודעים מה? תשאלו, תתעניינו. אם יש לכם משהו להציע, תבואו. המשרדים שלנו פתוחים. אל תישארו במסגרת של איזה קרב בין מה אתם עשיתם לבין מה אנחנו עשינו. אף אחד לא ייקח מכם את זה שזכיתם ביושר רב להיות חלק מאלה שיצרו את הפערים האלה. <מיכל רוזין (מרצ):> השאלה היא אם יהיה שינוי בסדרי עדיפויות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן:> יהיה שינוי בסדרי עדיפויות. אני אומר כחבר בממשלת ישראל. היום מתנהל מאבק בנושא תקציב הביטחון. אני חושב שזה לא מאבק בין שר האוצר לשר הביטחון, זה מאבק בין רווחה לבין ביטחון, בין חינוך לבין ביטחון. הוא מאבק על סדרי העדיפויות. ואנחנו לא אטומים, אנחנו ערים לזה גם בתוך הממשלה. ודאי שאם אנחנו נמשיך לקדש את שאלת הביטחון ולא נסתכל דרך משקפיים של עוני ושל רווחה ושל חינוך ובריאות, אז לא נוכל לעשות שום דבר. הקופה היא קופה מאוד ברורה לכולם. סדרי העדיפויות – על זה כולנו נאבקים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לשר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת מאיר כהן. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון האחרונה להיום: המשך הריסת הבתים בנגב – בל"ד, חד"ש ורע"ם-תע"ל-מד"ע. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ומי שינמק את ההצעה הוא אכן חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, לפני כמה חודשים החליטה הממשלה, באמצעות השר הממונה – אז הממונה היה השר לשעבר מר בגין, למשוך את הצעת החוק הקרויה "הצעת חוק פראוור", והשם הרשמי שלה הוא הצעת חוק להסדרת התיישבות בדואים בנגב. אנחנו ראינו בכך צעד חשוב, אפילו ניצחון קטן. עם זאת, הממשלה לא למדה את הלקח מכישלון התוכנית והמשיכה באותה מדיניות, והמשיכה לדבוק באותן עמדות, שתמציתן: הממשלה לא מכירה בכלל בבעלות כלשהי של האזרחים הערבים בנגב, וזאת בהסתמך על פרשנות מעוותת של חוק טורקי ישן לאדמת "מוואת". החוק אומר שאם אדם עומד בקצה יישוב וצועק צעקה גדולה, המקום שבו נשמעת – האחרון – שבו נשמעת הצעקה, זה גבולות היישוב. מעבר לשמיעה של הצעקה זה אדמות "מוואת". כלומר, אדמות הפקר, הן לא שייכות לאף אחד. כמובן, ישראל, כשהביאה את הפרשנות שלה לחוק – עשו כמה דברים; וזה, דרך אגב, לא חוק של הנגב – בכלל בארץ. הביאו אדם שלא יודע לצעוק הרבה ואחד שלא שומע טוב, ואז המרחק הצטמצם כבדרך פלא מ-3–4 קילומטר ל-1.5, וכו' וכו'. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – את גבולות – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> הגדילה לעשות הממשלה כשקבעה, הלכה לעוד סעיף בחוק הזה, בעניין הגדרת יישוב, בית אחרון ביישוב, ואמרו: בכלל בנגב אין יישובים, אין מאיפה לצעוק. אין מקום שבו אדם יכול לעמוד, מבנה אבן מסודר שהוא יכול לעמוד ולצעוק וצעקתו תישמע וייקבעו גבולות, ועל כן אין בכלל בעלות של האזרחים הערבים בנגב. כמובן, הייתה התעלמות מחקיקה אחרת ומהסדרים אחרים בזמן המנדט הבריטי. אני לא רוצה להלעיט את הכנסת בפיתולים ובפלפולים של חכמי המשפט וגזלני הקרקעות, כיצד הם הצליחו לעוות את הדבר ובצורה גורפת לא להכיר בכלל בבעלות של האזרחים הערבים בנגב. כמובן, תוך התעלמות גם מהחוק הבין-לאומי. החוק הבין-לאומי קובע מפורשות שעל המדינות להכיר בצורת הבעלות על הקרקע של הילידים, של בני המקום, כי לא בכל מקום שהגיעו מהגרים או הגיע קולוניאליזם, או שלטון זר – תקראו לזה מה שאתם רוצים – הם ידעו שהם יבקשו ממך את אותם ניירות. הסבא של אבו עראר לא חלם שתקום מדינה ותבואו לקחת את הקרקע ויבקשו ממנו קושאן במספר ומסוג מסוים. הבעלות של הקרקע היא מאוד ברורה בנגב, מאוד ברורה. אין עליה חולקין, על-פי מסורת מסודרת ובתי-דין שהייתה להם אוטונומיה בתקופה העות'מאנית. איך אני יודע זאת? בשנות ה-70 המדינה הציעה לבדואים להגיש תביעות על הקרקע, אחר כך לעשות דיון. כמובן, היא לא הכירה בכל התביעות, אבל אמרו: תגישו תביעות. ובדרך פלא, מתוך 3,200 תביעות לא היו תביעות צולבות. כלומר, לא הייתה תביעה של שני צדדים על אותה קרקע. כל אחד ידע מהי הקרקע שלו. לא היה דבר כזה, לא היה ריב. לא היה – למרות, 3,000, כל אחד הגיש לבד בצורה אחרת. כל אחד הגיש את התביעות שלו והתביעות לא היו צולבות. לכן, אי-אפשר לגשת לפתרון כלשהו שיש בו המינימום שבמינימום של הגינות בלי הכרה בזכות על הקרקע, אם אתה לא מכיר בזכות. בכל התוכניות הממשלתיות אומרים: אנחנו עושים לכם טובה. אנחנו לא לוקחים את כל 800,000 הדונם שיש לכם היום, אנחנו ניקח רק 650,000, נשאיר לכם 150. הימין משתולל, מתנגד. מה 150? זה יותר מדי. מספיק להם 80. זו אחת הסיבות שנפלה הצעת פראוור. כל עוד הגישה הזו קיימת, ממנה נגזרת המדיניות שאומרת שיש יישובים בלתי מוכרים שיש לעקור אותם, שיש להפקיע את הקרקעות, 80% מהקרקע של האזרחים הערבים בנגב, שנשארה להם כמובן, אחרי 1948. אחרי הנכבה – 90% גורשו, נשארו רק 10%, וה-90% – לקחה המדינה את כל האדמות שלהם. אני מדבר על האדמה של ה-10% שנשארו, וגם עתה, הממשלה רוצה להמשיך את מה שנעשה ב-1948, לכבוש ולכבוש עוד קרקע, הפעם בזכות הכוח של המדינה ובאמצעות חוקים. פראוור – הממשלה משכה את החוק, ולא רק ממשיכה לדבוק באותן עמדות, היא ממשיכה באותה מדיניות. הנה, למשל, גברתי היושבת-ראש, בשנת 2012 נהרסו 926 בתים. 2013 – 450 בתים. בשנת 2014 אנחנו לא הגענו למחצית השנה וכבר נהרסו יותר מ-400 בתים. זה קצב של ארבעה-חמישה בתים ביום, זה קצב מטורף. מדובר באוכלוסייה ענייה, באוכלוסייה שהיא בשולי השוליים, סובלת מתת-פיתוח, שלא לדבר על היישובים הלא-מוכרים: אין מים בצורה מסודרת, אין חשמל, בתי-ספר מרוחקים. במאה ה-21 עד כמה אפשר להתעלל באנשים? ואז באים ואומרים לנו, בגלגול עיניים למתחילים – לא למתנחלים, לא, למתחילים. אומרים: לא יכול להיות שיימשך המצב הזה של היישובים הלא-מוכרים. נכון, לא יכול להיות, אבל זה לא הפתרון; אתה מביא אסון, לא פתרון. יש פתרון, אפשר אחרת. אנחנו הצענו, כבוד השר פרי, כבוד השר שמיר, כמה פעמים, אין-ספור פעמים: בבקשה, בואו ננהל משא-ומתן רציני, אמיתי, לפתרון הבעיות בנגב. מומחים רבים אומרים שאפשר למצוא פתרונות. הנה המפה, מפת היישובים האלטרנטיבית, התוכנית האלטרנטיבית, שהוכנה על-ידי אנשים מומחים לעניין, בראשותו של פרופסור אורן יפתחאל ואחרים, שלא פוגעת ולא מתנגשת באף תוכנית ארצית, שנעשתה בצורה סופר-מקצועית. בבקשה, נדון על סמך התוכנית הזאת, נגיע להבנות. אז למה רוצים לכפות בכוח אם אפשר אחרת, אם אפשר בהידברות? אני רק מזכיר, ובזה אני מסיים, שבעניין אדמות אל-רוחה היו התנגשויות שלושה ימים, אני הייתי שם, ובסוף ישבו שנה, שנתיים ושלוש שנים ומצאו פתרון – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה, חבר הכנסת זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> – – לשביעות רצון כולם. אפשר למצוא פתרונות, רק צריך מינימום של רצון טוב, ולא רק תאוות בצע של גזלת הקרקע וכבשת הרש מהציבור הערבי בנגב. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת זחאלקה. ישיב שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר. אחריו – אנחנו נעבור לדיון. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> גברתי היושבת-ראש, חברי חבר הכנסת השר פרי, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני מקבל את הסיפה של חברי – בהידברות יהיה אפשר למצוא פתרון. אני מסכים אתך, ואני מקווה שגם נצליח להגיע לזה. אני הבנתי קצת שהשאילתה, או הצעת האי-אמון, היא בעיקר סביב הריסת בתים. אני אדון גם בזה, אני אציג את עמדתי, גם בנושא הספציפי שהעלית. ראשית אציין כי רשות הבדואים, או רשות הסדרת התיישבות הבדואים, איננה מופקדת על אכיפת דיני המקרקעין. אולם נדרש להבין כי המצב הקיים היום, שבו יש 50,000 מבנים המוגדרים על-פי החוק כלא-חוקיים, אינו יכול להימשך, ואנחנו חייבים להסדיר את זה. היו עד היום למעלה מ-40 ועדות כאלה ואחרות, והאחרונה בהן הייתה בראשותו של השופט גולדברג. הוא הציע כמה פתרונות, מנסים ללכת לאורכם ולאורם, אני מקווה שגם נגיע אליהם. אחת המסקנות שלו הייתה, כמובן, שצריך לעשות את הדברים בהידברות, אני כמובן אציין בהמשך מה אני עושה בתחום הזה, וגם אני מאמין שזאת הדרך. כלל ההריסות מבוצע כחוק, לאחר אישור בתי-המשפט ולאחר צווי הריסה של יחידת האכיפה של חוק התכנון והבנייה במשרד הפנים. ממשרד הפנים נמסר כי פעולות האכיפה של יחידת הפיקוח המחוזית עוסקות באכיפת חוק התכנון והבנייה כנגד בנייה בלתי חוקית אשר מתבצעת ללא היתר, ובמיוחד בנייה הממוקמת בשטחים גליליים שמחוץ לתחום המחוז – המחוז עצמו, מדובר על 700,000 דונם של שטחים ציבוריים כפי שהם מוגדרים בתוכנית בניין העיר, או שטחים שאינם מיועדים למגורים – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אדוני השר, איך – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> – – כהגדרתם בחוק – ונגד בנייה חדשה בלבד המאותרת על-ידי גופי האכיפה, בצווים מינהליים. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – איך תהיה הידברות? הוא לא עונה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> כיום רק כ-30% מעבירות הבנייה מאותרות ונפתח נגדן הליך אכיפתי – כ-1,000 מבנים בשנה. מתוכם, כמחצית נהרסים הריסה עצמית על-ידי מבצע העבירה במסגרת הידברות, כ-15% מותלים על-ידי בתי-המשפט, והשאר, כ-400, נהרסים על-ידי המדינה במשך שנה. יש לציין כי הרשות להסדרת ההתיישבות בוחנת כל צו על מנת לתת למבצע העבירה אפשרות להיכנס להסדרה, ובמידה שמתקיים רצון כזה, אזי הרשות מתלה את הצו. לפני כשבוע ימים יצאנו למהלך ראשון של שיווק קרקעות מאז הוגדרה הסמכות בראשותי, ואת זאת אנחנו עושים בביר-הדאג', בפזורה ביר-הדאג', ובשלב ראשון אנחנו משווקים 320 מגרשים בכפר ביר-הדאג' ליד קיבוץ רביבים, ובהמשך אנחנו מקווים שיוסדר כל היישוב. הכפר ביר-הדאג' המונה היום למעלה מ-5,000 תושבים, שוכן בין קיבוץ רביבים לכביש 222 בשטחי האש של בסיס צאלים. התוכנית להסדרת ההתיישבות בכפר כוללת 160 מגרשים בגודל של 5 דונם שיוקצו לצורכי מגורים וחקלאות ו-160 מגרשים נוספים בגודל 700 מ"ר לטובת מגורים בלבד. כיום רוב תושבי הכפר מתפרנסים מחקלאות, ולכן אנחנו נותנים חשיבות יתרה לשמירה על האופי החקלאי של היישוב. כמו כן, אנחנו מתכננים להקים ביישוב אזור תעשייה וישווקו בו 34 מגרשים נוספים לעסקים. גם היום, גם ברגע זה שאנחנו מדברים, אנחנו עושים כנס, כנס מתיישבים, שבו מציגים לכל אחד – מציגים את התוכנית, מציגים את פני התוכנית, איפה יהיו בתי-הספר, איפה יהיה המסגד, איפה יהיו כל מבני הציבור, איפה כל אחד יכול להשתלב ולקבל מגרש. אנחנו עושים את זה ממש בימים אלה, ממש עכשיו, עכשיו כשאנחנו מדברים זה נעשה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – את הבתים, תפסיק להרוס בתים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> עבודת המשרד מאז קבלת האחריות – ברצוני להדגיש ולחדד את עמדתי בנושא. כפי שהתבטאתי בעבר, הצעת חוק להסדרת התיישבות הבדואים הפכה להיות עיקר ומטרה בפני עצמה, מסלול שהחמיץ שנים רבות את המטרה. כשעסקנו רק בקרקעות ולא הסתכלנו בגדול, פספסנו. זה לא שלא צריך להתעסק עם הקרקעות, זה לא שצריך לא לתת פיצוי על הבעלות על הקרקעות, אבל צריך להתחיל גם מהצד האנושי, התרבותי והסוציו-אקונומי, ובזה אנחנו הולכים לעשות רבות, החל במציאת מקומות פרנסה, טיפול בבתי-הספר, טיפול בטיפות-חלב, טיפול בהסעות, תחבורה, בניית מכללות ועוד כהנה וכהנה. עם קבלת האחריות בינואר, התחלנו באיגום כל התקציבים שישנם, שהיו מפוזרים בגופים שונים, כולל השינוי במטלות של הארגון כמו המטה ליישום וכן גם של הרשות. אנחנו פועלים בהידברות בין עם אנשים בודדים ובין עם ראשי הרשויות, כולל כפרים בלתי מוכרים, ועוד נמשיך הלאה כדי לדעת ולעשות את הכול אך ורק בהידברות, אני לא מתכוון לעשות את זה שלא בהידברות. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הידברות על בסיס הכרה ביישובים, תכיר ביישובים. זה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> יחד עם זאת – זאת לא הידברות – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תכיר ביישובים – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> זאת לא הידברות ולא – ואני לא מתכוון להידבר אתך כך. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> חבל לך על הזמן. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת אבו עראר, אנחנו נאפשר לשר להשלים את דבריו. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אנחנו נמשיך בשקט, מתחת לרדאר, מבלי להכניס שיקולים פוליטיים, מבלי להכניס שום שיקול זר אלא טובת אותם אזרחי ישראל שהם גם בדואים, שחייבים לטפל בהם, חייבים לשפר את מצבם וכו'. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – הריסת הבתים – – – איזה טיפול אתה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> אנחנו לא ניתן כלים ופלטפורמות לאנשים – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הריסת הבתים נהייתה תחביב אצלך. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> – – פוליטיים להתערב ולהפריע לנו בעבודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת אבו עראר, אני קוראת אותך לסדר. חבר הכנסת אבו עראר. תודה. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תפסיק להרוס בתים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> לסיכום, אני רוצה להתייחס לכמה הערות שנאמרו פה. ראשית, זה לא שהממשלה לא מכירה בבעלות של הבדואים; זה חוק המדינה, זה לא קשור לממשלה, זה החוק הקיים כיום. יחד עם זאת, נעשה ניסיון על-ידי חוק פראוור – ולא השעינו אותו. לא השעינו אותו; אנחנו לא מטפלים בו, אני כרגע עצרתי אותו, ואני אמרתי את זה גם לך וגם לך וגם לאחרים, כי אני רוצה לתת צ'אנס להליכה בדרך אחרת. אבל עדיין לא השעינו אותו, ולא הוצאנו אותו. היה פה ניסיון לתת תמורות בצורה אחרת. יש פה ניסיון כולל, שהולך לפי המתווה שקבע השופט גולדברג, לקחת ריכוזי אוכלוסיות ולהכיר בהם ככפרים, כדי שלא נצטרך להזיז. אבל לתת לאותם כפרים עצמם את התשתיות הנדרשות. לכן אני חושב שאם לא יפריעו לנו – ואם לא יפריעו לנו – אנחנו נגיע להישגים. אם יפריעו לנו לא נגיע להישגים. אם היום יש התכנסות להסברה למתיישבים בביר-הדאג', שאין שם בעיית בעלות – אין בביר-הדאג' שום בעיית בעלות. אין בעיית בעלות שם. ואני מסדיר להם ונותן להם מגרשים. אמרו לי: לא מאמינים עד שלא רואים שהטרקטורים עולים. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> אבל אחרי זה אי-אפשר לבנות שם. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> עלו הטרקטורים. אנחנו מכניסים ומכשירים עכשיו את השטחים. אנחנו אומרים לכל אחד. אז עכשיו מנסים לפוצץ לי את האספה כדי להסביר למתיישבים איפה יהיו המגרשים שלהם. הם רוצים לבוא, אבל כל מיני גורמים צעקניים כאלה ואחרים מנסים לערבב, ולא לטובתם של היושבים בביר-הדאג'. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מתי הוקם היישוב? <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> ולכן – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מתי הוקם היישוב הזה? אתה תגיד לי, זה לפני שנים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר:> ולכן אני אומר לכם באחריות מלאה, אני לא לקחתי את התפקיד הזה על עצמי מפני שהוא תפקיד קל או מפני שזה תפקיד שמוסיף כבוד. רק משימה אחת – אני חושב שיש פה אי-צדק ויש פה אוכלוסייה שצריך לטפל בה ביושר ובהגינות, ואני מתכוון לעשות את זה. יכול להיות שאני לא אצליח, אבל אני אעשה כל מאמץ לעמוד בזה ולעשות את זה. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לך, השר שמיר. לפני תחילת הדיון אנחנו נעבור להודעה של מזכירת הכנסת. לאחר מכן – מי שתעלה כדוברת ראשונה, חברת הכנסת מיכל בירן ממפלגת העבודה. <מיכל בירן (העבודה):> שלום, גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת האי-אמון של מפלגת העבודה השבוע עסקה בחוסר יכולתה של הממשלה הזאת להוביל בתחום המדיני, ליזום, לשנות – רק מגיבה, מגיבה, מגיבה. אני רוצה להתייחס למשהו שקשור לזה, והוא תהליך אובדן הריבונות של מדינת ישראל. מה זה בעצם ריבונות? בסופו של דבר זו יכולתה של המדינה לקבל החלטות אוטונומיות במדיניות הפנים והחוץ שלה ללא התערבות של גורם זר. עד כאן הכול נשמע נהדר. אבל איזה תהליך אנחנו רואים שהולך ומתרחש בכמה וכמה זירות וחזיתות? הראשון זה חוסר היכולת לעמוד עמידה איתנה נגד הבקשה לוותר על מניית הזהב של המדינה ב"צים". מה זה אומר? למי שלא יודע, כשנמכרה "צים" מחברת ספנות ממשלתית ל"אחים עופר", הוסכם אז – אני חושבת, חברת הכנסת יחימוביץ, שאת דאגת לזה, להתעקשות על זה שלפחות יהיו 11 אוניות עם צוותים ישראליים. ולמה זה חשוב? כי כשיורים "קסאמים" על אשקלון, צוותים זרים לא מוכנים לעגון באשדוד; כשיורים טילים על חיפה, צוותים זרים לא מוכנים לעגון בחיפה. אז יש לנו את זה. מתווסף לנו עניין "תנובה". אני חושבת שכ-60% ממשק החלב והביצים בישראל נמצא בידיים של "תנובה". אולי זה לא בסדר, זה נכון, כבר מזמן היא לא שייכת להתיישבות. היא שייכת ממילא היום ל"אייפקס" הבריטית. אבל זה שהיה אז חטא, לא אומר שצריך להוסיף עליו פשע. עכשיו היא עוברת לידיים סיניות. ומה עם "כלל ביטוח"? 100 מיליארד ש"ח מהחסכונות של הציבור הישראלי הולכים גם הם לעבור לניהול של ידיים סיניות. עכשיו דמיינו לעצמכם מה קורה בשעת משבר, ומשברים במדינת ישראל קורים בתדירות די תכופה, יש להגיד את האמת. אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב שבו, משיקולים כאלה ואחרים, על ממשלת סין מופעלים לחצים בין-לאומיים, או לחלופין, היא שחקן חזק שיודע לשחק היטב בכל הכלים שעומדים לרשותו. למעשה, החברה שקונה את "תנובה" היא חברה בבעלות ממשלת סין. לפעמים יוצא לי להגיד שאני קצת מקנאה בסינים, שהממשלה שלהם רואה ראייה אסטרטגית ורחבה על חברות שכדאי להחזיק בבעלותה, בניגוד לזו שלנו שמסירה אחריות, אומרת שזה בכלל לא קשור. עכשיו דמיינו לעצמכם את אותו מצב חירום שמתרחש. אנחנו עלולים להיות במצב שבו ישראל נמצאת במצב מלחמתי כזה או אחר. בלי תסריטי קטסטרופה, רק המבצעים הקטנים שקורים פה כמעט בכל שנה-שנתיים, לעתים הם קורים יותר לפני שהבחירות מגיעות. במצב כזה אנחנו עלולים להיות במצב שבו הסינים מחליטים למעשה להפסיק להפעיל את "תנובה" בגלל לחץ בין-לאומי. כל הגורמים אומרים שמלכתחילה הם רצו את "תנובה" רק בשביל הטכנולוגיה. הם יכולים להגיד שהם קיבלו את שלהם, ובזאת הם מורידים את השלטר מהמשכורות של העובדים. אתה אפילו לא יכול להיכנס למחלבות לחלוב, כי זו הסגת גבול. זהו, זה רכוש פרטי, והוא שייך למישהו אחר. מצד שני, גם היכולת, במצב כזה, שבו חלק כל כך משמעותי מהייצור הישראלי ייפסק, ולציבור לא תהיה נגישות למצרכי המזון הבסיסיים האלה, באותה מידה גם תהיה בעיה להביא מצרכים כאלה מבחוץ. אם באמת יוותרו על מניית הזהב ב"צים" יהיו לזה השלכות מיידיות. בסופו של דבר, למה הבקשה הזאת? הבקשה הזאת היא בדיוק כדי שאפשר יהיה לעשות עסקה יותר שווה בלי מעקשים ובלי מעצורים ולמכור את זה לעוד חברה. מה יקרה אז לאזרחי מדינת ישראל, שימצאו את עצמם בלי יכולת לקבל מוצרים שיוצרו בישראל, וגם בלי יכולת להביא אותם מבחוץ? הדבר הזה הוא לא פחות מאשר אובדן ריבונות של מדינת ישראל. כמו שאמרתי, זה בעצם אותה יכולת לנהל את ענייניך הפנימיים והחיצוניים ללא התערבות גורם זר, והנה הממשלה הזאת, בחוסר ההתערבות שלה מאפשרת בדיוק את הדבר הזה: מקדמת את אובדן הריבונות של מדינת ישראל. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לחברת הכנסת מיכל בירן. הדובר הבא – חבר הכנסת יעקב מרגי. <יעקב מרגי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, אנחנו בריטואל החוזר בימי שני בהצעות אי-אמון, והכותרות מדברות בעד עצמן. אני אצמד לאי-אמון כפי שנוסח אצלנו. בתקציב 2013 ובתקציב 2014 נחתו גזירות קשות על מעמד הביניים. קוצצו הקצבאות. היינו בטוחים מהמשנה הסדורה של מי שנאם פה בלהט לטובת אותם מהלכים של הקיצוצים, של הגזירות, שאכן אותם משאבים שנחסכו באותם קיצוצים יופנו לטובת מעמד הביניים, יופנו לחיזוק אותן שכבות שנפגעו בדרכים כאלה ואחרות. הבטיחו לנו פה שר האוצר והצמרת הכלכלית שב-2015 יהיה יותר טוב. היה פה להט, שהרגשנו בו את חוסר הניסיון, כאילו הכול תלוי בך. הכול תלוי באותו משרד שנקרא משרד האוצר, באותם יועצים כלכליים שהביאו את התוכנית הכלכלית הקשה שפגעה במעמד הביניים. הנה, התחזיות הקשות טפחו על פנינו, המציאות הקשה, הצמיחה, האטה בצמיחה, היעדר הכנסות. אומרים לנו שהקיצוצים ב-2015 יהיו קשים ואגרסיביים. אני שואל, מאיפה? כשאני אומר לכם, כשל כוח הסבל, תשאלו את מעמד הביניים. אני כבר לא מדבר על השכבות החלשות, ששקועות עמוק בתוך העוני. הדוחות, האחד אחרי השני: דוח הביטוח הלאומי, דוח טאוב, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, דוחות ה-OECD, כולם מדברים. אחד מדבר על הפערים הגדולים בחברה הישראלית. אחד מדבר על שיעור העוני באוכלוסייה, על כמות הילדים שחיים במדינת ישראל מתחת לקו העוני. ואני אומר לכם עכשיו, עזבו קואליציה–אופוזיציה; ואני אומר לחברי חברי הכנסת, בזמן הקרוב נידרש לדון בתקציב 2015. האם אנחנו מסוגלים להעביר אותו שוב בקיצוץ אגרסיבי נוראי, קשה כזה כפי שהיה? אני לא מאמין שאותן שכבות יוכלו – איזה תמונות אנחנו עוד רוצים לראות? מה, עברו שלוש דקות? לא האמנתי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> כן, אתה מוזמן לסכם. <יעקב מרגי (ש"ס):> אני מסיים. גברתי היושבת-ראש, אני לא רוצה לחשוב על תקציב 2015, אפילו לא כמו של 2014, כשאומרים לי שאין מנוס מקיצוצים ומגזירות נוספות. אני באמת חושש וחרד, ואני מקווה שהשכל יגבר ושהצרכים האמיתיים של החברה יובאו לידי ביטוי בתקציב 2015. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לחבר הכנסת מרגי. הדובר הבא – חבר הכנסת מאיר פרוש, ואחריו – חבר הכנסת עמרם מצנע. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הגאון רבי יעקב קמנצקי, ראש ישיבת "תורה ודעת" בארצות-הברית, היה פעם ה"פותח" בדינר, מסיבה שנערכה לישיבת "תפארת ירושלים" בראשותו של הגאון רבי משה פיינשטיין. סיפר אז הגאון הרב קמנצקי שהגאון הקדוש שנהרג בשואה, רבי אלחנן וסרמן, אמר פעם שאם דרווין היה רואה את קלסתר פניו של הגאון בעל ה"חפץ חיים", הוא לא היה מגיע למסקנה המשונה הזו שלו, שהקוף הוא בעצם זה שהביא אחר כך את האדם. והוסיף הרב קמנצקי ואמר, שאם דרווין היה רואה את הגאון הרב פיינשטיין, הוא לא היה מעז להעלות על דל שפתיו שהאדם בא מהקוף. אני מבין ששר החינוך מבקש בתחילת שנת הלימודים תשע"ה להכניס את תורת האבולוציה לבתי-הספר הממלכתיים והממלכתיים-דתיים. ואני רוצה לומר, חברי חברי הכנסת – אני מבקש להקדים ולומר – אני לא בא לומר שבבתי-הספר הדתיים, החרדיים, הם מראש מוגנים ואין בהם בכלל בעיות. לא. רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי. זה יכול לקרות בכל בית ובכל בית-ספר, גם אם הוא לא ממלכתי או ממלכתי-דתי. אבל זה שיכול לקרות דבר כזה שעשרות נערים שם במחוז הדרום, דבר כזה יכול לקרות כאן במדינה, ובאותו שבוע מבקש שר החינוך להכניס תורה שהיא כולה כפירה, כולה כפירה בקדוש-ברוך-הוא, במקום להקים ועדת חקירה – בשעתי הגשתי הצעת חוק שבתי-ספר שמהם באה פשיעה, בתי-ספר שבהם יש אלימות, יקזזו להם מהתקציבים שלהם לשנה הבאה. מובן שהכנסת לא קיבלה את ההצעה הזו. אם אנחנו רוצים למגר את תופעת האלימות, אם אנחנו רוצים למגר את מכת הפשיעה, אם אנחנו רוצים שידעו מה זה יראת השם, שידעו מה זה לפחד מלעשות חטא, מלעשות עבירה – איך שר החינוך בשבוע כזה קשה לחינוך הישראלי, בושה, בושה לא מכסה את פניו של שר החינוך שבשבוע כזה שמחוז הדרום עובר טלטלה עמוקה על מה שקרה שם? אם הבושה שכל יהודי וישראלי שנמצא פה במדינה מתבייש במה שקרה, שר החינוך בשבוע הזה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת פרוש. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> סיימתי. – – – בשבוע הזה בא להכניס את תורת האבולוציה, שהיא כולה כפירה בקדוש-ברוך-הוא, ומבקש לחנך את ילדי ישראל. בושה תכסה פנינו, וצריך להצביע אי-אמון. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לחבר הכנסת פרוש. הדובר הבא – חבר הכנסת עמרם מצנע, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <עמרם מצנע (התנועה):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, היום בצהריים הורכבה ברשות הפלסטינית ממשלת אחדות, ממשלת פיוס, ואני שואל מעל הבמה הזו מה מתכוונת ממשלת ישראל לעשות. אני רוצה להזכיר שאלה שטוענים זה תקופה ארוכה שאין עם מי לדבר ברשות הפלסטינית, אמרו שאחת הסיבות שאין עם מי לדבר היא כי יש מדינת עזה ויש מדינת יהודה ושומרון, או "הגדה המערבית", בלשון הפלסטינים. אז הנה, הגיע היום שבו ה"חמאס" ברצועת-עזה בעצם ירד לברכיים וויתר לרשות הפלסטינית, לממשלה הפלסטינית, לנשיא, כמעט על כל דרישותיו, ומוכן לפרק את ממשלת ה"חמאס", להיכנס לממשלת אבו מאזן, לחיות עם המציאות שבה ממשלת אבו מאזן, הרשות הפלסטינית, ממשיכה לתבוע חזרה למשא-ומתן, מדברת על הפסקת הטרור ולחימה בטרור ואומרת בצורה חד-משמעית ש"אנחנו נמשיך את התיאום הביטחוני עם מערכת הביטחון הישראלית". אז מה קרה? מה באמת האינטרסים של מדינת ישראל? ועל כן אני, מעל הבמה הזו, קורא לראש הממשלה ולממשלה שהשעתה את השיחות, ובצדק, המתינה לראות איזו ממשלה תורכב על-ידי הרשות הפלסטינית. בצדק, אני גם חושב, שבישיבת הקבינט בימים האחרונים הורידו את הטמפרטורה ואת ההתבטאויות. אבל הנה, זו ההזדמנות להמשיך ולחזור לשולחן המשא-ומתן ולדון עם הממשלה בראשותו של אבו מאזן, עם ראש הממשלה, עם הממשלה כולה שממשיכה לדבוק באותם פרמטרים של קידום השיחות אתנו. לשבת למשא-ומתן, לשים על השולחן את הבעיות המרכזיות, כולל סרטוט הגבול, ואני משוכנע שאפשר להתקדם. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. רק לסכם. <עמרם מצנע (התנועה):> משפט אחרון. השר פרי יצא, אבל רציתי לפנות אליו. אני קורא בתקשורת שיש איזשהו דיל בין הבית היהודי ליש עתיד, שהבית היהודי יסכים לחוק הפונדקאות ויש עתיד תסכים לתמוך בממשלה בחוק הזה שרוצה לסנדל תהליך שלום עתידי. אני קורא ליעקב פרי, שהוא זה שהגיש את הערר לממשלה על הצעת החוק הזו, לא לאפשר לדיל כזה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אתה אדם רציני מדי בשביל לסמוך את ידיך מעל הבמה הזאת על מה שנשמע בתקשורת. <עמרם מצנע (התנועה):> – – – לא לאפשר לדיל כזה להתקיים. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לחבר הכנסת מצנע. הדובר הבא – חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו – חבר הכנסת אברהים צרצור. חבר הכנסת פריג', בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, חברים, למען האמת אני אמשיך באותו קו שחבר הכנסת מצנע התחיל בו. בשעה טובה, יש פיוס. היום כולנו עקבנו וקראנו שקמה ממשלת אחדות בצד הפלסטיני, ויש פיוס. וראינו את התגובה שממשלת ביבי אמרה, וזו תשובה מעניינת. ציין אותה חברי חבר הכנסת מצנע, אבל אני אחזור ואגיד את זה, מה לעשות, זה הנושא: לנתק כל קשר עם הרשות והממשלה, מלבד התיאום הביטחוני. איזה משפט יפה. אני, מהפוליטיקה, מהבנתי את התנהלות העניינים, ראש הממשלה תמיד הלך על הנוסחה "ייתנו – יקבלו". אבל עכשיו, לשם שינוי, מה קרה? ייתנו – ניקח ונגיד להם תודה. נתנו תיאום ביטחוני? – אנחנו רוצים תיאום ביטחוני. נגיד להם תודה. מלבד זה, אין להם VIP, ניתוק, כי האובססיה של ראש הממשלה בתפיסתו הביטחונית, שחי על הפחדים והאיומים, צריך לתת לה ביטוי בסוגיה הזאת. חל שינוי מהותי: ממשלה, ממשלת פיוס, שמקבלת רוח גבית מכל מדינות העולם, ורק כאן אנחנו שומעים: להחרים ולנתק קשרים. אבל, אדוני ראש הממשלה וחברי השרים, אני שמעתי אתכם. אתם כולכם תמיד נגד חרמות: חרם אסור, חרם אסור. למה אתם עושים לאחרים מה שאסור לעשות לכם, למדיניות שלכם? אני שואל את השאלה. חרם – חל שינוי מהותי, ואתם מתבצרים ועומדים ומנסים למצוא אילוצים לתת מענה ותשובות. אני חוזר על הדברים, כשאני שואל את עצמי, אני רוצה תשובות ואני לא מצליח להגיע, לא מצליח להגיע לתשובות. לפני כן היה משא-ומתן, כאילו ישבו, והיה ניתוק. עכשיו יש שינוי, ושינוי מהותי, הפלסטינים אמרו: עזה והגדה התאחדו. אז חל שינוי. השינוי מחייב אותי להמציא תשובה. מה התשובה? ניתוק קשר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבקש לסכם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> האובססיה הזאת, חברים. ואני פונה לכוחות שמאמינים בתפיסת שתי המדינות והקו של שלום, במיוחד לחברי הכנסת מהתנועה, ואנחנו שמענו את הנציג כאן: מה אתם עושים בממשלה כזו? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה אתם עושים בממשלה כזו? זאת השאלה. צריך לעבור מדיבורים למעשים. אין לכם מקום שם. תודה, גברתי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת פריג'. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בטרם אנחנו עוברים לדובר הבא, אברהים צרצור, אנחנו נאפשר הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק עזרה משפטית בין מדינות (תיקון מס' 10), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 17), התשע"ד–2014, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת יפעת קריב בנושא: היצירות שגנבו הנאצים מהיהודים ונמצאו בברלין על-ידי ממשלת גרמניה. הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה לעניין מסוים, לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת, מיום ד' בסיוון התשע"ד, 2 ביוני 2014: הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד–2014, מ/869. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעות סיעות העבודה, ש"ס, יהדות התורה – מרצ ורע"ם-תע"ל-מד"ע–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. היותה ממשלה מובלת ונגררת שלא יוזמת פתרון מדיני ומתבטאת כנגד האינטרס של אזרחיה;> <2. העוני הגובר והולך במדינה;> <3. התנכרותה להתחייבויותיה לסייע לעניים בישראל;> <4. המשך הריסת הבתים בנגב> <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> בבקשה, חבר הכנסת צרצור. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מזה 42 ימים כ-140 עצורים מינהליים שובתים רעב. השב"כ והשב"ס, לצערי הרב, קשרו קשר לרצוח את הזכות האלמנטרית של העצורים המינהליים האלה. מה זאת הזכות האלמנטרית של העצורים האלה? בבסיסה עקרון ברזל של צדק טבעי: או שיוגש נגדם כתב-אישום ובית-המשפט יכריע – או שישלח אותם לכלא או שישחרר אותם, או שהם ישוחררו לאלתר. זה שממשלת ישראל מצאה לנכון לעצור מאות פלסטינים ללא הגשת כתב-אישום נגדם, כפי שזה קורה בכל מדינה המתיימרת להיות מדינה דמוקרטית, זה פאשיזם בצורה המלאה ביותר, העגומה ביותר והמגעילה ביותר. אני ביקרתי אצל חלק מהעצורים המינהליים האלה. כבוד שר המדע, 12 מהעצורים האלה הם חברי פרלמנט פלסטינים שכל חטאם זה שהם הלכו בדרך של בחירות דמוקרטיות בפלסטין, להשתתף במשחק הפוליטי והדמוקרטי ולייצג את העם הפלסטיני כמו שהם יכולים במסגרת המצב הגרוע שהם חיים בו, בצל של כיבוש ישראלי וכו'. אני חושב שהגיע הזמן שממשלת ישראל תכריע ותחליט אחת ולתמיד. אף שאני בספק אם ממשלת ישראל הנוכחית יכולה לקבל החלטה אמיצה ונועזת כזאת, הגיע הזמן שכל האסירים – לא האסירים, אלא העצורים, העצורים המינהליים ישוחררו לאלתר. 42 ימים הם שובתים רעב, ועוברים טלטלה אחר טלטלה, וסובלים קשות. יותר מ-55 עצורים מינהליים הועברו לבתי-חולים בישראל, מהנגב ועד הגליל. מה ישראל רוצה מהעצורים המינהליים האלה? או שיגישו נגדם כתב-אישום או שישחררו אותם לאלתר. גברתי היושבת-ראש, נקודה שנייה: מה הם יסודות המדיניות של נתניהו בימים האלה? 1. המשך הניתוק בין עזה לבין הגדה המערבית. אני חייב להגיד שהעם הפלסטיני אכזב עמוקות את ראש ממשלת ישראל, וההתחברות הזאת חזרה, היות שהחיבור הזה הוא הדבר הטבעי שאמור להיות בפלסטין. גם ברמה של העם וגם ברמה של הגיאוגרפיה, גם ברמה של הגיאוגרפיה וגם ברמה של הדמוגרפיה, זה הדבר הטבעי, שצריך לשמח את כל אלה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת צרצור. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> משפט אחרון. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבקש משפט אחד ולסיים. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> משפט אחרון – יסוד שני זה לחזק רשות פלסטינית ללא סמכויות. היסוד השלישי הוא, לצערי הרב, לתחזק כיבוש מבלי לשלם מחיר. היסודות האלה קרסו, יקרסו, והעם הפלסטיני ינצח. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת צרצור. הדובר הבא הוא חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. <עפו אגבאריה (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אקריא דבר קטן: "המדינה מבקשת להכשיר מאחז בשטח אש שבו דרשה להרוס כפרים פלסטיניים. שבעה בתים במאחז מצפה-אביגיל, שאותם מתכוונת המדינה להכשיר, נמצאים בשטח האש 918 – זהו אותו שטח אש שלפני שנתיים המדינה ביקשה להרוס את הכפרים הפלסטיניים שבו, לטענתה, בשל נחיצותו לאימוני צה"ל". האם זה אותו דבר, אדוני השר, גם מה שאתה מתכוון לעשות בנגב, בתוכנית פראוור, כפי שהזכרת וכפי שנתת לנו את ההסבר עליה, שלפי החוק אתה הולך לפנות ולהרוס – טוב, אתה לא רוצה לשמוע – בתים וכפרים? כנראה, היחס של המדינה לאזרחים, אם בשטחים ואם בתוך מדינת ישראל, זה אותו דבר, כאילו אזרחי מדינת ישראל הערבים הבדואים בנגב הם גם כן בשטח כבוש. רציתי לשאול את כבוד השר כמה חוות יחיד המדינה חילקה בנגב. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לא מספיק. <עפו אגבאריה (חד"ש):> הנה, שמעתם? לא מספיק. למה? כי הם יהודים. אני רוצה לשאול אותו: האם אני יכול – ואני יכול מבחינה חברתית, גופנית וכספית – לקבל חוות יחיד בנגב? האם מדינת ישראל תיתן לי? בטוח שלא. למה? כי אני לא יהודי, וזה הכול. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אתה מדבר על חוות בודדים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> חוות בודדים. נכון. אתה תיתן לי, השר פרי? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> לך כן. <עפו אגבאריה (חד"ש):> כן? אתה מבטיח? שמעתם. <דב חנין (חד"ש):> תזמין אותי אם תקבל. <עפו אגבאריה (חד"ש):> שמעתם? הוא הבטיח, וזה הבטחה של שר. אז אנחנו נראה. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> תתחיל עם בקשות – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל אני אומר לכם, נתחיל מזה שלפחות האנשים שנמצאים שם, אל תהרסו להם. לא רק שם לא הורסים. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> חבר הכנסת אגבאריה, מדווחים לי שיש חוות בודדים של בדואים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> יש? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אומרים, אחת. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני לא בטוח. בודדים זה לא. זה בטח איזה שבט שמישהו – – – <קריאה:> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל האם בדואי יכול עכשיו לקבל, כפי שעכשיו נותנים? זה היה לו, היסטורית, אבל למה במקום כפרים בדואיים הולכים לתת לאנשים אפשרות לבנות במקומם? זה באמת אבסורד. איך יכול להיות שכל היום מתפארים פה בדמוקרטיה, ואבסורד כזה קיים? אני מקווה שדבר כזה לא יקרה. אבל יש לי עוד דבר. עכשיו, כשאנחנו ישבנו, חילקו לנו פתק כזה שכתוב בו: "הצעת ועדת הכנסת להקמת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי", ומשום מה – הוועדה הזו מונה שמונה חברי כנסת: שניים מהם ליכוד, אחד יש עתיד, אחד העבודה, אחד הבית היהודי, אחד ש"ס, אחד התנועה ואחד מרצ. אבל יש עוד סיעות. איך זה יכול להיות שהכנסת תביא דבר כזה גזעני, שכאילו האזרחים הערבים לא שייכים לרשות השידור? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת אגבאריה, אני יכול בבקשה לענות? יש לי תשובה מדויקת על השאלה שלך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא משנה, אבל זה ככה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לא, אני אענה לך, חבר הכנסת אגבאריה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> מכיוון שכבר סיימת את זמנך, בוא ניתן בכל זאת לרגע לקבל תשובה – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז אני חושב – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – כדי שתניח את דעתך. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – שזה לפחות – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – יושב-ראש ועדת הכנסת – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> בבקשה, חבר הכנסת לוין. <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה שלא יהיה ההסבר – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תשמע תשובה. בכל מקרה זמנך כבר עבר, אז אתה רק מרוויח. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, קודם כול תודה על האפשרות. חבר הכנסת אגבאריה, שני תשובות יש לי אליך, ואני מקווה שהן יניחו את דעתך. האחת – – – <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> שתי תשובות. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> שתי תשובות. האחת היא שלאופוזיציה יש שלושה חברים בוועדה, ואנחנו כמובן איננו מתערבים בקביעות הפנימיות בתוך האופוזיציה כיצד היא מחלקת את המקומות המוקצים לה. לכן, ככל שישנה טענה כלשהי או נושא הטעון בירור, הוא צריך להיעשות בתוך המסגרת שלכם כאופוזיציה. אבל ב. כדי שתנוח דעתך, במקרה לגמרי יצא מצב שסיעת מרצ הודיעה לי שהנציג מטעמה הוא חבר הכנסת עיסאווי פריג', ולכן ממילא כל חשש לאיזו גזענות או חס וחלילה הדרה של חברי הכנסת הערבים מהוועדה הזו, לא מתקיים. תודה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לדעתי, התשובה וההסבר הם יותר הזויים מההצעה עצמה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> טוב. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה דבר בלתי מתקבל על הדעת שאפילו, אני יודע גם מה העמדות שלך – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – שאפילו בוועדת הרווחה, שהיא הוועדה הכי נחוצה למגזר הערבי, אין אפילו נציג ערבי אחד. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לך לאופוזיציה, מה אתה רוצה ממני – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז בטענה של קואליציה ואופוזיציה, זה הפנים האמיתיות של הפאשיזם הדמוקרטי – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> תלך לשם, למה אתה בא – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – שאתם דוגלים בו. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> טוב. תודה רבה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אני אחראי לחלוקה ביניכם? <זהבה גלאון (מרצ):> אנחנו מצביעים נגד – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני הבנתי את התשובה – – <זהבה גלאון (מרצ):> אנחנו נגד הוועדה, אל תדאג – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – אני לא יודע על מה יצא הקצף. בכל אופן, הדוברת הבאה, חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה. שלוש דקות. בבקשה. <חנין זועבי (בל"ד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, לפני שבועיים נפגשתי עם קבוצה של עיתונאים, אני וחבר הכנסת בר-לב, לרגל ציון הנכבה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> קבוצה של? לא שמעתי רק, קבוצה של מי? <חנין זועבי (בל"ד):> 20 עיתונאים. עיתונאים. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> עיתונאים. <חנין זועבי (בל"ד):> אני דיברתי במשך 20 דקות, וקיבלנו שנינו שאלות, וענינו עליהן. אני רוצה להגיד לחברי הכנסת, שהכי קל בשבילי להעביר לעיתונאים את מה שעבר על העם שלי ועלינו בתור פלסטינים לפני 66 שנים, היה הרגע כאשר הדגמתי מה שעבר עלינו על-ידי תוכנית פראוור. העם שלי גורש, לקחו את האדמות שלו, בנו על האדמות שלו יישובים יהודיים והרסו את היישובים הפלסטיניים. ככה. ואני אמרתי להם מה שאנחנו אומרים לכם פה בכנסת: ככה עושה המדינה עד עצם היום הזה. בכל הרצאה – עם עיתונאים, עם דיפלומטים, עם שגרירים, עם העולם – מכיוון שלא מקשיבים לנו פה בכנסת, ואנחנו צריכים לדבר לעולם, אנחנו מדברים על התוכנית הזאת כדוגמה למה שקרה לעם שלנו ולמה שעודנו מתמשך עד עצם היום הזה. ותוכנית פראוור, חבר הכנסת אקוניס, שבטח אתה תענה לנו – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בהחלט. <חנין זועבי (בל"ד):> – – היא דוגמה לקלות הבלתי-נסבלת של המדינה הזאת לא להתחשב בקיומם של הפלסטינים. קלות בלתי נסבלת, לא הגיונית – לא רק מבחינת האינטרס הלאומי, מבחינת הלוגיקה האנושית, הלוגיקה המוסרית. הקלות הבלתי-נסבלת לגרש עם, ועוד להצדיק: זה מוצדק, אנחנו רוצים לפתח את האזור ולהסדיר לכם את היישובים. אוקיי. תוכנית פראוור – אני רוצה שהיא תדגים גם לחברי הכנסת היהודים, כמו שהיא מדגימה ומסבירה לאנשים מחוץ לכנסת, שהנכבה אינה רק חלק מההיסטוריה שלי. זה לא נרטיב, זו מציאות מתמשכת; זה לא הנרטיב שלי, זו אמת; זה לא רק חלק מההיסטוריה שלי, זה חלק מההיסטוריה ומההוויה של המדינה היהודית, של היהודים עד עצם היום הזה, כמו שהיא חלק מההוויה שלי כפלסטינית עד עצם היום הזה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> ומשפט אחרון. <חנין זועבי (בל"ד):> היא לא פתרון שאי-אפשר להתחמק ממנו. היא לא רק מציאות שהמדינה נקלעה אליה, והיא עכשיו לא יכולה אלא לעשות את זה בשביל להסדיר. זה לא נכון. זה חלק מאידיאולוגיה, זה חלק מתפיסת עולם שאומרת: האדמה הזו היא אדמה יהודית מכיוון שאנחנו חיים במדינה יהודית. לילידים האלה, לפלסטינים, אין מקום. אנחנו יכולים להעניק חוות, חוות בודדים, ולכווץ את הפלסטינים במקום מצומצם. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה. <חנין זועבי (בל"ד):> זה משפט סיום. זה לא שאי-אפשר אחרת. אפשר, אבל זה חלק מאידיאולוגיה. זה לא רק הסיפור של פראוור, זה לא רק הסיפור של גירוש הפלסטינים היום מהנגב, זה הסיפור של המדינה והיחס של המדינה הזאת לילידים שנולדו לפני קום המדינה. ועוד אומרים לנו, ופה יעלו שרים ויגידו: זה לא קולוניאליזם. זה קולוניאליזם. לאומיות שאין לה ארץ, אין לה אדמה, אז היא מתחילה לגזול את האדמה מהאחר. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חברת הכנסת זועבי. הדוברת הבאה, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בבקשה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, דיברו כאן על ההתפתחות הפלסטינית ודיברו על תוכנית פראוור, כולם דברים חשובים, אבל אני רוצה דווקא להתחבר לסיפה של דברי חברתי חברת הכנסת מיכל רוזין ולהעלות את הפרשה שמסעירה את כלי התקשורת בימים האחרונים – הסיטואציה שבה אישה כבת 40, ככל הנראה פגועה בנפשה, קיימה יחסי מין במשך תקופה ממושכת עם נערים שמספרם אינו ידוע. המקרה הזה בעצם הציף שוב את החוליים ואת הנקודות שאנו זוקפים לרעתנו כחברה. התופעה הזו היא לא תוצאה של עוני והיא לא תוצאה של תקציב, והיו כאלה שניסו אפילו לנכס את זה לפריפריה, ומובן שאני מוחה על כך בתוקף, כי בראש ובראשונה התופעה הזאת היא תוצר של אדישות, אדישות חברתית וכרסום משמעותי בערכים שלנו כבני-אדם, ובין היתר כמגישי שירותים, כאנשי ציבור, וכן, גם כאנשים פרטיים; הכרסום בערכי יסוד של אכפתיות, עזרה הדדית והושטת היד לחברנו, לאחר. העובדה שכל כך הרבה אנשים ידעו ונתנו את ידם בפרשה הזו, או יותר נכון, נטלו את ידם והסירו אחריות או גלגלו אותה – ואני לא באה להצביע על אשמים, אבל זו העובדה המדאיגה ביותר. השאלה כאן היא מה אנחנו עושים כאנשים פרטיים וכקולקטיב כדי שלא לעמוד מנגד, לא להישאר אדישים מהצד, ולפעול. המאבק האמיתי הוא המלחמה באדישות. נכון, יש תקנות ויש חוקים ויש כללים, אבל כפי שאמר שר הרווחה אתמול, לא פחות חשובות הן תקנות הלב והמצפון, שלצערי נעדרו מכל הפרשה הזאת. אם אנו בוחנים את המקרה, יש פה מחד גיסא פגיעה בנערים, נוער שטוף מוח בתוכני מין, החשוף מגיל צעיר לתכנים פורנוגרפיים קשים המגלים להם את עולם המיניות בצורה מעוותת ואלימה; שבמקרים רבים אף מסגל התנהגויות קשות ולא נורמטיביות. התרעתי בעבר ואני מתריעה שוב: הנוער והילדים שלנו אינם מוגנים מספיק, וכרגע ראוי שנקדם במהירות האפשרית חקיקה מגינה על ילדים, כגון הצעת חוק לסינון אתרים פורנוגרפיים. סוגיה נוספת היא אותה אישה מוכת גורל, שככל הנראה לוקה בנפשה ואינה שולטת במעשיה. זה כבר יתברר בבית-המשפט, כמובן. אבל במקביל לכך עלו כבר טענות מצד קרוביה שהיא נפלה קורבן להתעללות, וזה הגיע לרשויות, והיא באמת לא הבינה מה קורה סביבה. גם במקרה הזה הכתובת הייתה על הקיר, ודבר זה מלמד, אולי יותר מכול, על הדחייה שלנו את האנשים החלשים בחברה לשוליים הנעלמים. אם יתברר כי אכן חולת נפש היא, נשאלת השאלה מה ההגנות שאנחנו מעניקים לקהילת פגועי הנפש. ואם נשים לב, תחת כל עץ רענן ובכל ערוצי הטלוויזיה מפורסמות התמונות שלה בבגד ים, ותמונות חושפניות, ואם מדובר באישה שהיא לוקה בנפשה, אז ודאי שבהגנה הזו, להעניק את ההגנה הזו, כבר נפלנו. כל אלה דורשים מאתנו לתת תשובות וכלים פרקטיים כדי להגן על הילדים שלנו, שחלקם הולך לאיבוד ונחשף לכל הזוהמה הזאת. וזה יכול לבוא, כמובן, כמו שאמרתי, גם הרבה בערכים ובקווים ובכללים, וקודם כול המצפון, כאנשים פרטיים, אבל הבית הזה צריך להיות חד-משמעי באמירה מפורשת שתהיה פה חקיקה שמגינה גם על פגועי נפש וגם על הילדים שלנו באופן אקטיבי ומהיר. תודה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, חברת הכנסת תמנו-שטה. סגן השר אופיר אקוניס ישיב עכשיו בשם הממשלה. בבקשה, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> כמה זמן יש לאקוניס? <חנין זועבי (בל"ד):> אקוניס, אנחנו יודעים מה אתה תענה, חלאס. אנחנו – – – <מיכל רוזין (מרצ):> היום הוא יפתיע, היום אקוניס עומד להפתיע – – – עובדות חדשות מסעירות – – – <חנין זועבי (בל"ד):> אנחנו רוצים להקל עליך. חלאס. <מיכל רוזין (מרצ):> יש לך אתגר היום. לחדש לנו, לרגש אותנו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אדוני, אני חושב שאי-אפשר לסכם את ההצעה הזאת מבלי להתייחס לדברי הבלע, ההסתה והשקרים של חבר הכנסת אבו עראר, חבר הכנסת זחאלקה וחברת הכנסת זועבי. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> מה, יש לך אותו הדיסק כל הזמן? "משקרים", "משקרים"? <חנין זועבי (בל"ד):> אנחנו פה בשביל להסית, זה התפקיד שלנו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם משתמשים בדמוקרטיה הישראלית המפוארת – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם משתמשים בדמוקרטיה הישראלית המפוארת כדי לחסל אותנו. זאת האמת – – – <דב חנין (חד"ש):> – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ודאי. חבר הכנסת פריג', אני לא דיברתי עליך. אבל אם אתה רוצה, אני אכניס אותך. <קריאות:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אבל אם אתה רוצה – אם אני רוצה אני אכניס אותך. אדוני היושב-ראש – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – לחסל את הגזענות שלך. לחסל את הגזענות שלך. כן, נכון. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> גברתי, הצעקות שלך אינן משפיעות עלי. השקרים שאת מפזרת פה אינם משפיעים עלי ואנחנו נחשוף את השקר שלכם בכל מקום ובכל שעה. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> רק העיר חבר הכנסת אבו עראר שהוא בכלל לא דיבר היום, אז נכון – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – אקוניס. <היו"ר משה זלמן פייגלין:> – – בסדר, רשמנו את ההערה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חבר הכנסת אבו עראר, כיוון שקטע את נאומו – – – <קריאות:> – – – <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> אני מבקש לאפשר – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> ודאי. חבר הכנסת פריג', אני לא דיברתי עליך. אבל אם אתה רוצה, אני אכניס אותך. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כיוון שקטע את נאומו של שר החקלאות, כיוון שחבר הכנסת אבו עראר – – – <היו"ר משה זלמן פייגלין:> תודה, תיקנו. עכשיו תן לדובר להמשיך בדבריו. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כיוון שחבר הכנסת אבו עראר קטע את נאומו של שר החקלאות – דרך אגב, אתה יכול, אם תדבר נשמע אותך יותר טוב. לא צריך לצעוק כל הזמן. <טלב אבו עראר (רע"ם-תע"ל-מד"ע):> הוא לא מפסיק לשקר. מי שמשקר זה אתה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתם – תקשיב טוב – אתם כנראה לא הבנתם שאנחנו בעידן חדש, אנחנו בעידן אחר. היו באמת שנים, אדוני היושב-ראש, לצערי אני אומר את זה, שהשקרים שלכם חלחלו לתוך החברה הישראלית – – – <קריאה:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בוודאי שקרים. כל הנאום של חנין זועבי, חברת הכנסת זועבי, מתבסס על שקר אחד גדול, ואני אענה לה גם, וגם לך. הם גם השפיעו, לצערי, הצליחו לחלחל לתוך השיח, וגם הבין-לאומי – גם השיח הישראלי וגם השיח הבין-לאומי. ואני אומר לכם שאנחנו יותר לא מפחדים, לא מהצעקות ולא מההסתות ולא מהשקרים, ולא מהניסיון, ולא מהניסיון, המוצלח לעתים, אדוני היושב-ראש, ולעתים הוא גם נקלט, גם בקמפוסים בעולם המערבי – – <חנין זועבי (בל"ד):> זה עוד ייקלט יותר. תחכה, תחכה. זה עוד ייקלט. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – להשמיץ ולדבר נגד המדינה שבה הם מכהנים כחברי פרלמנט; ואת יכולה לקיים ויכוח פוליטי, את יכולה, ורצוי לקיים את הוויכוח הפוליטי. <חנין זועבי (בל"ד):> זה מה שאני עושה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> את לא מקיימת ויכוח פוליטי. את מביאה את השקרים שלך לדוכן הזה, לקמפוסים בארץ. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הרי אנחנו שמענו את התקרית שלך עם תלמידי בית-הספר בשבוע שעבר. את גם, לא לדבר עלייך באופן אישי, שעד היום יש להצטער, כן, על החלטת בית-המשפט – לכבד, אבל להצטער – על החלטת בית-המשפט העליון לתת לך לשבת בבית הזה אחרי השתתפותך בפיגוע הטרור נגד חיילי צה"ל – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, זו לא אחת מהסמכויות שלך. זו לא זכות שלך. זו לא זכות שלך. הזכות שלך, החובה שלך, היא לייצג את האינטרסים של הערבים אזרחי ישראל – – – <חנין זועבי (בל"ד):> אל תלמד אותי מה – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אני כן אלמד אותך, כי ההגעה שלך לפה היא לא כדי לחסל את ישראל. <חנין זועבי (בל"ד):> – – – גזען, גזען – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הביטי, הקריאות האלה לא מפחידות כבר אף אחד. יכולים לצעוק עוד הפעם גזען ועוד הפעם פאשיסט ועוד הפעם סותמי פיות. <חנין זועבי (בל"ד):> פאשיסט גזען. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הרי במבחן הביצוע יודעים מי כאן הגזענים, מאיפה נובעת השנאה שלך ושל חלק מחברייך, ושל חלק מחברייך – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – השנאה למדינה, והשנאה לישראל, ואנחנו יודעים את זה. הרי הטיעונים האלה – – – <חנין זועבי (בל"ד):> – – – לפני המדינה. אלה האדמות שלנו לפני המדינה. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> הנה, למשל, הנה למשל השקר הנפוץ, שגם חבר הכנסת זחאלקה מביא לידי ביטוי וגם חבר הכנסת אבו עראר מביא לידי ביטוי, וגם אחרים – שהאדמות נגזלו. האדמות הללו נגזלו. אז כמובן, אדמות הבדואים, חבר הכנסת אבו עראר, כדי להסדיר את זה, במטרה להסדיר את האדמות, במטרה להסדיר את הסוגיה הזו אתם מעדיפים להשתמש במצב הלא-סימפתי של חלק מהיישובים הלא-מוכרים ולהנציח את המצב הקיים. הרי זה עדיף לכם, ואנחנו יודעים את זה. אבל זה לא אומר שאתה מייצג פה נאמנה את האנשים ששלחו אותך לכנסת. בדיוק הפוך. אתה עושה בדיוק את הפעולה ההפוכה. אתה מנציח אותם בעוני ובדלות במקום להוציא אותם אל העולם המודרני, וכך היה, השר שמיר, כאשר אתה, גם עכשיו, כאשר ניסית להסביר למה התוכנית היא תוכנית טובה, או לפחות צריך לבוא ולהיכנס להידברות. במקום זה נציגים כאן של האוכלוסייה, לכאורה, מפיצים את שקריהם פעם אחר פעם, שבוע אחרי שבוע, בשם הדמוקרטיה הישראלית המפוארת – והיא מפוארת, וזה לא יעזור. שום השמצה ושום הכפשה, ושום נאום בקמפוס, ושום מאמר ושום רעיון לא יעזרו. הרי בשם הדמוקרטיה הזו אתם מדברים. האם הייתם מעזים לדבר כך בפרלמנט, האם הייתם מעִזים לדבר כך בפרלמנט באחת המדינות מסביב? זו השאלה, ואתם יודעים את התשובה. התשובה היא לא. לא הייתם מעִזים. לא בסוריה, אדוני היושב-ראש, לא במצרים, לא בירדן – בשם הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. ואחר כך עוד מפיצים את השקרים על גזענות, חברת הכנסת זועבי, על אפרטהייד. כל מי שיחזור על הדבר הזה, כל מי שיחזור על השקר הזה, אנחנו נעמיד אותו על השקר שלו ועל ההסתה שלו. וזה לא אכפת אם תגידו – חוזרים על הדברים. הרי השקר שלכם, חוזרים עליו כבר 90 שנה. 90 שנה חוזרים על השקר הזה. וזה לא יעזור. אדוני היושב-ראש, סיעת העבודה, כפי שנימק חבר הכנסת בר-לב את הצעתו, מאשימה את ישראל בהקפאת המשא-ומתן המדיני. שמעתי את נאומו המעניין, כן, מנומק מאוד, של חבר הכנסת בר-לב. בהחלט נאום מנומק, רק שאיננו מתבסס על הידיעה – אולי לא שמעת חדשות. יכול להיות שהיום לא הקשבת למהדורות החדשות, חבר הכנסת בר-לב, או לא קראת באתרי האינטרנט – – – <עמר בר-לב (העבודה):> היום הייתי בוועדת חוץ וביטחון – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> היית בוועדת חוץ וביטחון עם ראש הממשלה, וזה דבר בהחלט חשוב. <עמר בר-לב (העבודה):> – – שמעתי את ראש הממשלה אומר – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> דבר חשוב. <עמר בר-לב (העבודה):> – – שהוא – – – שתי מדינות ממערב לירדן. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> בהחלט דבר חשוב להיות בוועדה, אבל אולי, חבר הכנסת בר-לב, אולי לא שמעת חדשות. אבל היום הפרטנר שאתה דבק בו, שאתם דבקים בו כבר שנים ארוכות, קיבל החלטה. הוא קיבל את ההחלטה לפני חודש וחצי, והיום הוא יישם את ההחלטה. וההחלטה, אדוני היושב-ראש, היא מאוד ברורה, היא ידועה לכול: במקום משא-ומתן עם ישראל, שבו ישראל עשתה ויתורים קשים ביותר, בניגוד לעמדתם של, הייתי אומר, גם רוב שרי הממשלה, גם רוב חברי הליכוד, אבל התקבלו החלטות שמחייבות את כולם; החלטות קשות, ובהן שחרור המחבלים המתועבים, בראש ובראשונה. אבל ההחלטה התקבלה והיא מחייבת את כל שרי הממשלה. והיו עוד החלטות צפויות, ואתה יודע את זה, חבר הכנסת בר-לב. אתה יודע שהתקבלו, או לפחות היו אמורות להתקבל, כמה החלטות מאוד לא פשוטות, ויממה אחת לפני שהתקבלו ההחלטות, יממה אחת, אתם החלטתם, או, סליחה, הפרטנר הפלסטיני, הפרטנר שלכם, החליט שהוא פונה לדרך אחרת לחלוטין, להקמת ממשלה, כפי שעשה היום – חבר הכנסת ברוורמן, אולי אם לא היית בוועדת חוץ וביטחון, בניגוד לחבר הכנסת בר-לב, כן שמעת חדשות – חתמו היום, אדוני היושב-ראש, על ההסכם להקמת ממשלה משותפת עם ארגון טרור רצחני שקורא להשמדת ישראל. ומה המשמעות של מי שתומך? מה המשמעות היחידה? אין יותר. אין שתי משמעויות, אין שתי אמיתות, אין שתי פרשנויות. מי שתומך בממשלה כזאת, בעקיפין או במישרין, אדוני היושב-ראש, בעצם מקבל את העובדה, מקבל את העיקרון שבו ישראל צריכה לקיים משא-ומתן עם ממשלה שאלמנט מרכזי בה קורא להשמדתה. האם יש ממשלה כזאת בעולם? האם תהיה ממשלה כזאת בעולם? ראשית, אנחנו נקיים – אני מבין שהשר ארדן חוזר עכשיו, לא יודע, ממקום חשוב – אנחנו נקיים מסע הסברה נרחב מאוד בעולם כדי לשכנע גם ממשלות שעלולות או עשויות לטעות בעניין הזה. מוטב להן לא להעמיד את עצמן במקומנו, שלא לקיים משא-ומתן עם ממשלה שבתוכה קיים אלמנט של ארגון טרור רצחני ששמו ה"חמאס". ההחלטה הזאת, אדוני היושב-ראש, קיבלה אשרור לפני דקות אחדות בישיבת הקבינט, ואני מקווה ומאמין שכל מדינה בת-דעת, מדינה מוסרית, מדינה שרואה את המציאות הבין-לאומית והאזורית נכוחה, תתמוך בנו ולא תקשה עלינו ותבקר אותנו. ובשם כל אלה, אדוני היושב-ראש, אני מבקש – – – <קריאה:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – אני מבקש מכל סיעות הבית, החפצות בכך כמובן, לדחות את הצעות האי-אמון. <קריאה:> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> חג שמח. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר אקוניס. חברי הכנסת, השרים, נא לשבת. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> – – – איך עלית על זה? אתה גאון. <חנין זועבי (בל"ד):> תהיה יצירתי. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> איך עלית על זה? באמת, איך ידעת? איך, איך עלית על זה? <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – השאלה. <חנין זועבי (בל"ד):> אופיר, תהיה יצירתי – – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> לא, את תהיי יצירתית. אתם לא – – –. כל שבוע אותו דבר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סגן השר אקוניס, אני חושב שהדיון המעניין הזה – – <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אתה צודק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – יימשך במהלך הקדנציה הנוכחית ואולי גם בקדנציות שיבואו לאחר מכן. חברי הכנסת, לפני שנעבור להצבעה, אני מאוד שמח לקבל בברכה משלחת מכובדת מגרמניה בראשות נשיא הבונדסראט, שהוא גם ראש ממשלת סקסוניה-תחתית, אורחנו, יחד עם בכירי פמלייתו. Herzlich Willkommen. ברוכים הבאים לכנסת. (מחיאות כפיים) חברי הכנסת, סדרת הצבעות אי-אמון: ממשלה מובלת ונגררת שלא יוזמת פתרון מדיני – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת קול. תודה. חבר הכנסת שטבון, אדוני, סגן היושב-ראש, תודה. ממשלה מובלת ונגררת שלא יוזמת פתרון מדיני ומתבטאת כנגד האינטרס של אזרחיה – מטעם סיעת העבודה. המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 32 נגד – 41 נמנעים – אין הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 32 בעד, 41 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת האי-אמון מטעם סיעת העבודה לא התקבלה. העוני הגובר והולך במדינה, מטעם מרצ ויהדות התורה – המועמדת להרכיב את הממשלה היא חברת הכנסת זהבה גלאון. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות מרצ – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה – 30 נגד – 41 נמנעים – אין הצעת סיעות מרצ – יהדות התורה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 30 בעד, 41 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון מטעם סיעות מרצ ויהדות התורה לא התקבלה. התנכרות הממשלה להתחייבויותיה לסייע לעניים בישראל, מטעם סיעת ש"ס – המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת אריה דרעי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה – 30 נגד – 41 נמנעים – אין הצעת סיעת ש"ס להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 30 בעד, 41 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת ש"ס לא התקבלה. המשך הריסת הבתים בנגב, מטעם בל"ד, חד"ש ורע"ם-תע"ל-מד"ע – המועמד להרכיב את הממשלה הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעות בל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע להביע אי-אמון בממשלה – 29 נגד – 41 נמנעים – אין הצעת סיעות בל"ד–חד"ש–רע"ם-תע"ל-מד"ע להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <איתן כבל (העבודה):> – – – אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? תשמע, חבר הכנסת כבל, אני חושש שזה עניין מהותי ולא טכני. <איתן כבל (העבודה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודיע כי חבר הכנסת כבל התכוון לתמוך בהצעת האי-אמון? חבר הכנסת כבל. <איתן כבל (העבודה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, ניסה לתמוך בהצעת האי-אמון. 29 בעד, 41 נגד, אין נמנעים. גם הצעת בל"ד, חד"ש ורע"ם-תע"ל-מד"ע לא התקבלה. חבר הכנסת זחאלקה בינתיים לא יהיה ראש הממשלה. <הודעת הממשלה על מינוי סגן שר> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את סגן השר, חבר הכנסת אופיר אקוניס, למסור הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, על מינויו של חבר הכנסת צחי הנגבי לתפקיד סגן שר במשרד החוץ. בבקשה, אדוני. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, לאשר, בהסכמת ראש הממשלה, את מינויו, על-ידי שר החוץ, של חבר הכנסת צחי הנגבי לתפקיד סגן שר במשרד החוץ. בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, ייכנס חבר הכנסת צחי הנגבי לתפקיד סגן השר במשרד החוץ החל ממועד מסירתה של הודעה זו לכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על:> הצעת חוק דיני ממונות, התשע"א–2011; הצעת חוק המשכון, התשע"ב–2012 [מס' מ/595, מ/668; "דברי הכנסת" ה-18, מושב שלישי, חוב' ל"ג, עמ' 20344; מושב רביעי, חוב' כ"א, עמ' 27668.] <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני מוסר גם הודעות על דין הרציפות? <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה ערוך? אז אני מזמין אותך לחזור לדוכן. הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק כדלקמן: הצעת חוק דיני ממונות, התשע"א–2011, והצעת חוק המשכון, התשע"ב–2012. <סגן שר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס:> אכן כך. ובכן, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הנני מתכבד להודיעך, אדוני היושב-ראש, ולכנסת, כי בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה, על דעת הממשלה, להודיע במליאת הכנסת על רצונה של הממשלה להחיל דין רציפות על הצעות החוק כדלקמן: 1. הצעת חוק דיני ממונות, התשע"א–2011 – החלטת ממשלה מס' 595 מיום 15 ביוני 2011; 2. הצעת חוק המשכון, התשע"ב–2012 – זוהי החלטה מס' 668 מיום 12 במרס 2012. תודה, אדוני היושב-ראש, וחג שמח לך ולכל בית ישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אופיר אקוניס, סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת. חברי הכנסת, ברור שזאת רק הודעת הממשלה. כעבור פרק זמן נדרש אנחנו נוכל להצביע. אם יהיו לסיעות התנגדויות, נשמע את ההתנגדויות. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יריב לוין למסור הודעה מטעם ועדת הכנסת. <יריב לוין (בשם ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, להלן הודעות מטעם ועדת הכנסת. ראשית אני מבקש לברך, כמובן, את סגן שר החוץ הנכנס, חבר הכנסת צחי הנגבי, ולאחל לו הצלחה בתפקידו – ולהודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות. מטעם סיעת הליכוד – ישראל ביתנו: במקום חבר הכנסת צחי הנגבי, שמונה, כאמור, לתפקיד סגן שר החוץ, יכהן חבר הכנסת זאב אלקין כחבר בוועדת הכנסת, בוועדת הכלכלה ובוועדה לענייני ביקורת המדינה. ואילו בוועדת החוץ והביטחון, במקומו של חבר הכנסת צחי הנגבי יכהן חבר הכנסת רוברט אילטוב. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <יריב לוין (בשם ועדת הכנסת):> הודעות נוספות, שאף הן אינן מחייבות הצבעה: ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום את הוועדות לדיון בהצעות חוק והצעות לסדר-היום כדלקמן: ועדת החינוך, התרבות והספורט תדון בהצעת חוק ספרי לימוד דיגיטליים, התשע"ג–2013, של חבר הכנסת עמרם מצנע וקבוצת חברי הכנסת, פ/1165/19, ובהצעות לסדר-היום בנושא: ערכי המשפחה בישראל – מתקפה או התחדשות? של חברי הכנסת משה פייגלין ורות קלדרון. ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק חופש המידע (תיקון – תחולה על מוסדות להשכלה גבוהה), התשע"ג–2013, של חבר הכנסת מיקי רוזנטל וקבוצת חברי הכנסת, שמספרה פ/1465/19. ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות תדון בהצעות לסדר-היום בנושא: מה ההבדל בין עולים למהגרים במדינת ישראל? של חברי הכנסת משה זלמן פייגלין ואלעזר שטרן. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעה לסדר-היום בנושא: האם הקשר בין חברת "שראל" למשרד הבריאות הוא כשר או פסול? של חבר הכנסת משה זלמן פייגלין. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין. כאמור, אין צורך בהצבעה על ההודעות שנמסרו למליאה. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – המצאה, חיפוש ותפיסה), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/867).] (קריאה ראשונה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה – המצאה, חיפוש ותפיסה), התשע"ד–2014, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר יעקב פרי בשם שרת המשפטים. השר יעקב פרי בשם שרת המשפטים – שלא נגיע לעוד תקרית, גם השבוע, בנושא הזה. אני מזמין את כבוד השר לעלות ולהציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, כנסת נכבדה, הצעת חוק סדר הדין הפלילי – סמכויות אכיפה: חיפוש, המצאה תפיסה ותיקונים שונים, התשע"ד–2014, היא אחת מההצעות שמקדמת שרת המשפטים, חברת הכנסת ציפי לבני, בשיתוף השר לביטחון פנים, במסגרת המאבק בפשיעה המאורגנת, ומטרתה מתן כלים למשטרה ולרשויות חוקרות נוספות בגילוי עבריינים והעמדתם לדין ומניעת עבירות. מאחר שסמכויות המצאה, חיפוש ותפיסה נוגעות ישירות לזכויות הפרט בחברה, מבקשת הצעת החוק למצוא את האיזון הראוי בין שני אינטרסים חשובים אלה: מצד אחד, הבטחת יכולתן של הרשויות לקיים חקירות יעילות לשם גילוי עבירות ומניעתן, הבאת העבריינים לדין ושמירה על שלום הציבור, ומצד שני, הצורך למנוע פגיעה בזכויות למעלה מן הנדרש לשם השגת התכליות האמורות. איזון זה מתבטא, בין היתר, בהגדרה ברורה ומפורטת של סמכויות המשטרה תוך מתן סמכויות חדשות למשטרה – למשל, עריכת חיפוש סמוי – לצד קביעת מגבלות על הפעלת הסמכויות השונות, התוויית שיקול דעת בית-המשפט שנדרש לאשר או לבקר הפעלת סמכויות אלה, קביעת עקרונות באשר לשימוש בהם וקביעת מנגנוני בקרה ודיווח חדשים. הצעת החוק גובשה במשך כמה שנים, והיא משלימה מהלך של החלפת חקיקה ישנה ולא עדכנית בחוקים חדשים, התואמים את הצרכים של הרשויות החוקרות בעידן המודרני. כך, למשל, הצעת החוק כוללת – השינויים הטכנולוגיים המשמעותיים שהתרחשו בשנים האחרונות חייבו מתן סמכויות אכיפה ביחס למחשבים ולחומר מחשב. הממשלה תומכת בהצעת החוק ומבקשת לאשרה בקריאה ראשונה. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר יעקב פרי, שהציג את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – המצאה, חיפוש ותפיסה), התשע"ד–2014, בשם שרת המשפטים. חברי הכנסת, קריאה ראשונה ולכן אנחנו נקיים דיון. זהבה גלאון תהיה ראשונת הדוברים. זהבה גלאון – איננה; חבר הכנסת נחמן שי – הוא כבר לא שם; חברת הכנסת תמר זנדברג, את מעוניינת לנאום? <תמר זנדברג (מרצ):> לא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. משה גפני, מעוניין לנאום? לא מעוניין, כי הוא מפנה לי את הגב. חבר הכנסת ישראל אייכלר, מעוניין לנאום? בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשות אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני ביקשתי לדבר על העניין של זכויות האדם. אני יודע שהחוק נועד לעשות סדר, המצאה, חיפוש ותפיסה, אבל מצד שני, כשמדינה הופכת ליותר ויותר אגרסיבית נגד אזרחיה, כשפקידי שלטון חושבים שהאזרח הוא הווסל שלהם, והם יכולים לעשות אתו מה שהם רוצים – בקיצור, כשמדינה הופכת ממדינה דמוקרטית למדינה דיקטטורית, מסוכן מאוד לתמוך בחוקים שמאפשרים ונותנים עוד כוח לשלטון. שלטון שהוא מלכות של חסד, שמתייחס לכל אזרח בכבוד, ומה שצריך לעשות צריך לעשות, אפשר לסמוך עליו. שלטון שמוכיח השכם והערב שהוא פועל לפי שיקולים אינטרסנטיים, פוליטיים, חברתיים, במובן הכי סקטוריאלי של המילה – פעם ידעו שיש סקטור חרדי, יש סקטור ערבי, היום הסקטור האלים ביותר הוא הסקטור השלטוני. אנשים שיושבים מאחורי השולחן, מאחורי הדלפק, יכולים להיות אכזריים ולהתעלל באזרחים בביורוקרטיה. הם לא נותנים מכות. הם פשוט ממררים את חיי האזרח, ועושים את זה, חייבים לומר, בשוויוניות מוחלטת. אבל ביום שלפני חג השבועות אני לא רוצה לבזבז את כל שלוש הדקות שיש לי רק על הבעיות שבין השלטון לאזרח אלא לחשוב קצת – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חברי כנסת נכבדים, בואו ננסה לשמור קצת יותר על שקט. בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אנחנו, בחג השבועות, קוראים את מגילת רות. משום מה, יש איזה טרנד לחשוב שזה שקוראים את מגילת רות זו הוכחה נגד הגיור ונגד ההלכות שמתחייבות כשאדם רוצה להתגייר ולהיות גר-צדק. האמת היא בדיוק הפוכה. חז"ל אומרים שכאשר רות רצתה להתגייר נעמי אמרה לה: תדעי לך שאנחנו צריכים לשמור שבת ולא יכולים אפילו לצאת מתחום שבת. היא אמרה לה: "באשר תלכי אלך"; תדעי לך שאנחנו מקבלים עונשים על דברים כאלה – שלוש פעמים היא ניסתה להגיד לה שלא כדאי לה להיות יהודייה. אבל כאשר היא אמרה "באשר תלכי אלך, עמך עמי ואלוקיך אלוקי", אז נקבע שכל גר שרוצה באמת לקבל את אלוקי ישראל ותורת ישראל ולקבל את ההלכה, אפשר וצריך לקבל אותו, וזה ההבדל בין כל המדינות והלאומים הגזעניים, שלא יכולים לקבל מגזע אחר. אדם לא יכול להיות – מגזע סלאבי הוא לא יכול לעבור לגזע ארי, אדם שהוא מגזע ארי לא יכול להיות מגזע ערבי, אבלי יהודי יכול להיות כל אדם מכל גזע שהוא – – <שמעון סולומון (יש עתיד):> – – – גזעים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – מכל עם שהוא, ברגע שהוא מקבל תורה ומצוות ומקבל את אלוקייך – – <שמעון סולומון (יש עתיד):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – אלוקי, ועמך עמי – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ובאשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת אייכלר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני רוצה רק לסיים ולומר שאחת הסיבות שאנחנו קוראים את מגילת רות – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> במשפט, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> משפט אחרון. אנחנו קוראים את מגילת רות כדי לבוא ולומר ולדעת שכשם שרות המואבייה קיבלה את היהדות על-ידי ייסורים ועוני, כך עם ישראל קיבל את התורה ואוהב את התורה וחי עם התורה על-ידי ייסורים ועוני, כי אמר רבי שמעון בר יוחאי: שלושה דברים נקנים בייסורים: תורה, ארץ-ישראל ועולם הבא. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת אייכלר. הדובר הבא, חבר הכנסת יצחק כהן, אינו נוכח; אחריו, חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר; חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב ליצמן – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת – – – <דב חנין (חד"ש):> היי, היי, רגע, רגע. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אה, איך חשבתי לעצמי שחבר הכנסת חנין יפספס את רשות הדיבור הניתנת לו? בבקשה, חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב. לאחר מכן – אתה מוותר. אחריך – השר פרי יסכם. בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך, אני חייב לומר לך שאני מאוד מצטער שכך נראה הדיון בכנסת על הצעת חוק כל כך חשובה, כל כך גדולה, כל כך מהותית וכל כך מורכבת. קראתי את הצעת החוק הזאת בתשומת לב, ואני רוצה לפתוח בברכה לממשלה. אני חושב שבאמת הגיע הזמן לעשות סדר בדיני החיפוש ובכל הדינים האלה שעוסקים בתחום הפלילי, אבל מעבר לברכה הזו אני חייב לומר שיש הרבה מאוד דברים מדאיגים ומסוכנים בהצעת החוק הזו. הצעת החוק הזו נותנת, למשל, סמכות רחבה לנקוט צעדי אכיפה פולשניים שונים, לרבות צווי המצאה, חיפוש, חדירה לחומר מחשב, שימו לב, עמיתי חברי הכנסת, על סמך חשדות כלליים לביצוע עבירות בעתיד; לא על סמך חשד שהתבצעה עבירה ואני רוצה לחקור אותה. מה זה "חשד לביצוע עבירה בעתיד"? העיקרון הבסיסי במשפט הפלילי הוא שלמדינה יש הסמכויות לפעול ולהפעיל את כוחותיה נגד עבריינים, אנשים שעשו עבירה. אולי עבירה היא אפילו התחלת עבירה, אולי זה רק התחלת המעשה העברייני ולא השלמתו – גם אז למדינה יש סמכות לפעול. אבל חשד לביצוע עבירות בעתיד? למען החשד הזה לביצוע עבירות בעתיד לאפשר סמכויות מרחיקות לכת? העיקרון הבסיסי בחברה הדמוקרטית הוא עיקרון שאומר שהשלטון אינו רשאי לפלוש לפרטיותו של האדם, אלא אם כן האדם במעשיו סיפק הצדקה לפלישה הזאת. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת חנין, זה כאילו – אתה כל כך צודק, זה כאילו – – – בן-אדם על מחשבה פלילית. <דב חנין (חד"ש):> זה עלול להגיע לזה, בוודאי. החשד לעבירה בעתיד זה מין נוסחת שסתום כזו: מחר אני יכול לבוא ולהגיד שאפילו מישהו פה בכנסת נראה לי עברייני בצורת התנהלותו, ולאפשר חיפושים וכניסה ותפיסה ופלישה לתחומיו הפרטיים של האדם. עכשיו, אני לא רוצה להגיד באופן קטגורי שאין סיטואציה קיצונית, אדוני השר פרי, שבה יש הצדקה להתערבות משטרתית אפילו לפני ביצוע עבירה. יש מצבים מאוד קיצוניים שמצדיקים את הדבר הזה, אבל את המצבים האלה צריך להגדיר. צריך להגדיר, למשל, שהסכנה היא סכנה מיידית, שההסתברות של הסכנה היא גבוהה, שיש פה סיכון גדול של עבירה שבאמת תסכן את ביטחון הציבור באופן משמעותי, שמדובר פה בעבירה חמורה וקשה. כל הדברים האלה צריכים להיות מוגדרים בחוק, והם לא מוגדרים בחוק. עוד סמכות בעייתית ביותר היא הסמכות לבצע חיפוש על גופו של אדם שאיננו חשוד. אתם מתארים לעצמכם על מה אנחנו מדברים? אדם שבכלל לא חשוד, אפשר לחפש על גופו בגלל קשר אפשרי לביצוע העבירה; איזה מין מבחן זה? אדוני, יושב-ראש הקואליציה, כעורך-דין אני שואל אותך, ברמה המקצועית, המבחן הזה נראה לך סביר? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לא רק כיושב-ראש הקואליציה, אלא כמשפטן. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> האמת, שואל כמה זמן נשאר לך לדבר, זאת השאלה. <דב חנין (חד"ש):> אני מסיים בעוד דוגמה אחת. סמכות לבצע חיפושים סמויים בבתים של אנשים – חיפושים סמויים בבתים של אנשים זה הרי דבר מרחיק לכת, זה נוטל מאדם כל אפשרות להתגונן מפני פגיעה בלתי מוצדקת בזכויותיו, וזה מונע מאתנו, מהציבור, לבצע ביקורת אפקטיבית כלשהי על אופן הפעלת הסמכות. עמיתי – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת חנין. <דב חנין (חד"ש):> אני רק מסיים בנקודה הזאת. אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, ההסדר הזה שבו אפשרי להיכנס באופן סמוי לביתו של אדם, כמו שזה מוגדר בחוק הזה, לדעתי זה לא עומד במבחן החוקתיות. בכל מקרה, לדעתי צריכים להסדיר בחוק חובה ברורה ליידע את האדם בדיעבד על החיפוש שנעשה אצלו. יש עוד הרבה דוגמאות, אבל צר לי, הזמן לא מספיק. אני מציע לחברי הכנסת להצביע נגד החוק. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת חנין. יסכם השר יעקב פרי בשם שרת המשפטים. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לא צריך. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לא צריך? אנחנו עוברים להצבעה, חברי הכנסת. השר פרי ויתר על האפשרות לסכם. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – המצאה, חיפוש ותפיסה), התשע"ד–2014, בקריאה ראשונה. בבקשה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – 11 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – המצאה, חיפוש ותפיסה), התשע"ד–2014, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> ואלו הן תוצאות ההצבעה: 32 חברי כנסת בעד, 11 חברי כנסת מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדה המוסמכת לדון בהצעה, ועדת החוקה, חוק ומשפט, להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת מסילות הברזל (מס' 9), התשע"ד–2014, קריאה ראשונה. מי שיציג את הצעת החוק – שר התחבורה והבטיחות, הוא נמצא כאן, גברתי המזכירה? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> הוא לא נמצא. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> השר ישראל כץ – הוא איננו. מישהו יציג במקומו? מישהו מחליף אותו מהשרים? <שרת התרבות והספורט לימור לבנת:> לא ידוע. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> לא ידוע. אז אנחנו נעבור לדוברים, לדיון. <קריאות:> לא, לא, לא. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> מה, ישר הצבעה? אין. <נסים זאב (ש"ס):> החוק יורד מסדר-היום. <הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה לעניין מסוים> <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אנחנו עוברים להצעת ועדת הכנסת להקים ועדה לעניין מסוים, לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת. יציג את ההצעה חבר הכנסת יריב לוין בשם יושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. <יריב לוין (בשם ועדת הכנסת):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, להלן, בשם ועדת הכנסת, אני מבקש להביא בפני הכנסת את הצעת ועדת הכנסת להקים ועדה לעניין מסוים לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת; הצעה מיום ד' בסיוון התשע"ד, 2 ביוני 2014. שם הוועדה: ועדה מיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד–2014, מ/869. סמכויות הוועדה: הוועדה תכין לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד–2014, מ/869. הרכב הוועדה יהיה כדלקמן: הוועדה תהיה בת שמונה חברי כנסת: סיעת הליכוד – ישראל ביתנו – ייצגו אותה חמד עמאר ורינה פרנקל; לסיעת יש עתיד – קארין אלהרר; סיעת העבודה תודיע את שם הנציג מטעמה; סיעת הבית היהודי – איילת שקד; סיעות ש"ס ויהדות התורה יודיעו את שם הנציג מטעמן; סיעת התנועה – חבר הכנסת דוד צור; סיעת מרצ – חבר הכנסת עיסאווי פריג'; יושבת-ראש הוועדה, על-פי ההצעה, תהיה חברת הכנסת קארין אלהרר. אבקש את אישור הכנסת להצעה הזאת. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת לוין. נרשמו תשעה דוברים. אני עומדת לסגור את רשימת הדוברים בעניין הנדון; מי שרוצה להירשם מוזמן כעת. הדוברת הראשונה, חברת הכנסת זהבה גלאון – מוותרת על זכות הדיבור; אחריה – חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר; חבר הכנסת ניצן הורוביץ – מוותר; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת עיסאווי פריג', אתה עולה לדבר? בבקשה. בינתיים אברך את חברתי חברת הכנסת קארין אלהרר על כך שמונית לעמוד בראש הוועדה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ההצבעה עוד לא התקיימה, אבל. <עפו אגבאריה (חד"ש):> עוד לא מונתה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עוד לא מונתה, אז איך מברכים על – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני מברכת על – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – הלא-מוגמר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> – – הלא-מוגמר. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברים וחברות, זה היה צפוי, וזה צפוי מדי, ועכשיו המהירות מהשטן. אבל הרכב הוועדה מונח כאן, ורשות השידור עומדת בפני מהפכה. אני שואל את החברים מהקואליציה; עכשיו עיינתי: הקימו ועדה של שמונה אנשים, חמישה מהקואליציה ושלושה מהאופוזיציה – יפה, זה נשמע טוב – לדון בנושא השידור הציבורי במדינת ישראל, שזה מהות, והדבר החשוב ביותר לדמוקרטיה בארץ, רשות השידור והשידור הממלכתי. מה זה היה מפריע לחברים – להקים ועדה מיוחדת? אתם מציעים ועדה מיוחדת שתטפל בחוק רשות השידור, אבל על-פי כל ההיגיון החוקתי, הוועדה שאמורה לטפל בזה היא ועדת הכלכלה. זה השכל הישר וזה היושר, ככה על-פי החוקה. עכשיו מקימים ועדה מיוחדת. למה? כי בראש ועדת הכלכלה יושב חברנו מהאופוזיציה ברוורמן. אז איך אנחנו צריכים לעקוף ולהעביר מה שאנחנו רוצים? נקים ועדה מיוחדת. לאן אנחנו רוצים להגיע? הרי מדובר בשידור ציבורי. אתם בורחים מהמציאות דרך קומבינות שבאמת אין להן מקום. ועדה מיוחדת עוקפת ועדת הכלכלה, והגענו לוועדה המיוחדת. אני מעיין ברשימות. 20% מאזרחי המדינה הערבים, שמיוצגים כאן בכנסת – אין אף נציג. אני רוצה להבין, האם השידור הציבורי מיועד לאוכלוסייה ספציפית ומסוימת? <עפו אגבאריה (חד"ש):> כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני שואל אתכם. <עפו אגבאריה (חד"ש):> כן, כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מסתכל על ההרכב, הרשימה. אין היגיון – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה שידור רק ליהודים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין היגיון. אנחנו מדברים על שידור ציבורי של כל אזרחי מדינת ישראל, ולמה אתם בורחים מזה? <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת פריג', לסכם בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כל הדרכים העוקפות האלו משדרות חוסר אמון ומשדרות התנשאות, וזה מריח לא טוב, חברים, ואני מציע לכם ולחברי בקואליציה לבוא, יש עוד זמן לתקן. צריך לתת נציגות לכל הגופים שמייצגים את הבית הזה ואת המדינה. תודה לך. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת פריג'. הדוברת הבאה, חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת. הדובר אחריה – חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה, ורשימת הדוברים סגורה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> איתן, תשאל למה שמונה ולא תשעה. כל ועדה צריכה מספר חברים בלתי זוגי. זה עקיפה בשביל לא לתת אפשרות למפלגות – – – <איתן כבל (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמות פרלמנטריות, א. אתה צודק, זאת שאלה טובה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> כן, למה? <איתן כבל (העבודה):> אבל אני רוצה לשאול. עליתי לכאן כיוון שאת הנושא של – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> למה חמישה מהקואליציה ורק עד שלושה מהאופוזיציה? למה לא ארבעה? <איתן כבל (העבודה):> הם הולכים על ההצלחה של הוועדה המיוחדת לשוויון בנטל. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה בדיוק – – – שמדברים עליה. זה הדמוקרטיה. <איתן כבל (העבודה):> איך אומרים, מנצלים, נכון, זו האמת. ברשותכם, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני רוצה לעסוק רק בדבר אחד, בעניין הזה שהנושא הזה מובא לוועדה מיוחדת ולא נדון בוועדת הכלכלה. והאמת היא, חברותי וחברי חברי הכנסת, שאם היה נדרש היום בוועדת הכנסת, כל אחד ואחד היה נדרש בוועדה להצביע על-פי מה שהוא מרגיש, הדיון היה מתקיים בוועדת הכלכלה. אין שום סיבה בעולם, ותזכרו את זה: ועדות מיוחדות, או כל מיני התנהלויות מן הסוג הזה, זה סוג של חרב פיפיות: בסופו של עניין נדמה לך שאתה כל הזמן זה שיושב ומכתיב, ובוקר אחד אתה מתעורר, חברת הכנסת גלאון, ואתה מוצא את עצמך בצד השני, ואתה לא מבין למה עושים, ואז אתה קם ומספר את הסיפורים נגד. אחד הדברים שקורים לנו, חברי חבר הכנסת יריב לוין, זה שבכל הנושאים האלה, בגדול – והקשבתי לך היום, ובסדר, אתה עושה את עבודתך נאמנה; אתה איש רציני ומייצג את הדברים כמו שצריך, אבל בסופו של עניין אתה יודע שכל העניינים האלה שאנחנו קוראים להעביר לוועדה, חייבים לעבור פה בבית הזה רוויזיה אמיתית. זאת כבר לא שאלה של שמאל, ימין, שאלה של מפלגות; אנחנו כולנו, כל אחד בזמנו וכל אחד על-פי דרכו, כשל וכושל, ואי-אפשר להפוך את העניינים האלה לעניינים פוליטיים מפלגתיים. זה חייב לחזור אל תוך הנתיב האמיתי של התמודדות אמיתית. ואני אומר את זה לך, אדוני יושב-ראש הכנסת, איבדנו שליטה על העניין הזה. כל אחד עושה. נהיו פה מחשבי אצטגנינין. כל אחד יושב: מי כדאי לו להעביר לו, והוא יעביר, וזה יהיה אצלי ולא אצלו. ובסופו של עניין אנשים שוכחים, אנחנו שוכחים, כולנו, כל אחד בתורו ובזמנו, שהמשימה היא באמת להוציא מתחת ידינו את המשימה הטובה ביותר, כל אחד על-פי אמונתו. ואנחנו מוצאים את עצמנו נפסדים, וועדת הכלכלה – אני אומר את זה לגבי חבר הכנסת אבישי ברוורמן, שלאורך כל הדרך עושה את עבודתו נאמנה, ובעצם נהיה קבלן במידה רבה של הקואליציה, ומוצא את עצמו גם מותקף על-ידי חברים מן האופוזיציה וממפלגת העבודה – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת כבל. <איתן כבל (העבודה):> אני מסיים. – – כי הוא עושה עבודה כמצטיין, והוא בעניין הזה – ולאף אחד לא ברור למה. אף אחד לא ברור לו מה יכולה הוועדה המיוחדת להוציא מתחת ידיה טוב יותר מוועדת הכלכלה. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת כבל. הדובר הבא – חבר הכנסת נחמן שי, ואחריך – חבר הכנסת נסים זאב. <נחמן שי (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו הבחנו מזמן שיש לממשלה הזאת נטיות הרסניות ככל שמדובר בשידור הציבורי, לא מהיום ולא מאתמול. ואחרי שלא הצליחו להשתלט על השידור הציבורי, החליטו פשוט להשמיד אותו ולהקים משהו חדש, שאיש לא יודע איך הוא נראה ואיך הוא נשמע ומה יהיה בו, וזה כנראה גם לא מעניין יותר מדי, העיקר כבר להיפטר מהשידור הזה ומהאנשים האלה. הדרך שהממשלה בחרה ללכת בה היא דרך עקומה. היא דרך עקומה, דרך מעוותת. גם בחוק הזה, שמשמיד מערכת קיימת לטובת מערכת עתידית, וגם בשיטה, שבה בחרו לדלג על ועדה קיימת, מכהנת, עם יושב-ראש אמין, שהיה עושה את עבודתו על הצד הטוב ביותר, מתוך האחריות הציבורית והפרלמנטרית שלו, ועכשיו מקימים לנו איזה ישות חדשה כדי לטפל בעניין. ואני אומר לכם שאנחנו, במפלגת העבודה, ואני יחד עם חברי, לא נניח לכם ביוזמה הגרועה והרעה הזאת. לא נניח. אנחנו לא ניתן לממשלה ולקואליציה הזאת להשתלט על השידור הציבורי במדינת ישראל על-ידי הקמת גופים חדשים שאיש לא יודע מה יהיה אתם ואיך יהיו. לא ניתן. לא ניתן לשיטת המימון הזאת – אני רואה שחבר הכנסת מיקי לוי לא אוהב את דברי, אז זה בסדר, סימן שאני צודק – לא בשיטת המינויים המתוכננת, לא בשיטת המימון המתוכננת, לא בעיוותים החדשים שמוצעים בחוק רשות השידור. אני מניח שהממשלה תעשה כל מה שהיא יכולה גם בתהליך הזה. היא תנסה להאיץ אותו ככל האפשר, היא תנסה לדלג מעל ההתנגדות הציבורית שתקום גם מתוך רשות השידור וגם מחוץ לרשות השידור. מי שמתחיל ללכת עקום הולך עקום – כך החוק הציבורי אומר. ואנחנו נהיה שם כדי להגן על השידור הציבורי במדינת ישראל. כי כל עוד הוא קיים, אתם לא יודעים איך ייראו הדברים בלעדיו. כשלא יהיה שידור ציבורי, יצלצלו הפעמונים, ותבינו מה זו פגיעה בדמוקרטיה. ואנחנו נהיה שם כדי להילחם. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת שי. הדובר הבא – חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת אייכלר, אתה עולה אחריו. בבקשה, שלוש דקות. <נסים זאב (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, אני מסתכל על חבר הכנסת אבישי ברוורמן, ואני לא מבין מה חסר לו. אדם משכיל, נבון, חכם, פיקח, יושב-ראש ועדה ממולח – לא רוצים אותך. למה? למה אתה מוותר? <נחמן שי (העבודה):> הוא לא ויתר. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אני לא ויתרתי. <נסים זאב (ש"ס):> למה אתה לא קם פה על הדוכן ואומר: זו ממשלה מושחתת? <אבישי ברוורמן (העבודה):> אני אגיד אחריך. <נסים זאב (ש"ס):> למה אתה לא אומר את זה? <אבישי ברוורמן (העבודה):> אני הולך לדבר. <נסים זאב (ש"ס):> למה אתה לא אומר מה טמון מאחורי הפרגוד? אתם שמעתם? אני פה 15 שנה – בחיים לא שמעתי הצעת ועדת הכנסת לוועדה לעניין מסוים. אפילו לא אומרים מה הדבר. איזה דבר? על מה נפל הדבר הזה? אנחנו לא יודעים מה מתרחש מאחורי הצעת החוק הזאת? לקחו חברת כנסת מאוד חכמה – בן פורת יוסף עליה – אבל היא אישה שתסכים לכל דבר. היא לא רוצה להתעמת עם אף אחד – – <קריאה:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – הכול מוסכם מראש, וחסר לה שהיא לא תסכים למשהו ששר האוצר דרש ממנה. אז איך יכולים לקחת את זה מהמערך, ולתת את זה ליש עתיד? מפלגת העבודה זה "מערך", זה ההיסטוריה, לא יעזור להם שום דבר. המבורך בכל מערך. לכן, אדוני היושב-ראש, זו לא סוגיה פשוטה. יש כאן 2,000 עובדים שהולכים לגרש אותם, לקחת את פת לחמם. אנחנו יודעים את כל השחיתות, זה לא הזמן לפרט את זה, אבל בהחלט אני רוצה להבין כיצד שר התקשורת שלנו פנה וקיבל הרשאה תמוהה מהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה עורך-דין אבי ליכט, להקפיא למשך זמן קצר את הסכמי הרפורמה? הקפאה וביטול כל ההסכמים. במשך שנים ישבו פה ועמלו פה על אותם הסכמים. דברים נעשו ללא שום הסבר, שום שיקוף, שום בירור. הציבור לא יודע על מה ולמה. לכן, גברתי היושבת בראש, הנושא הזה חייב להיבדק על-ידי ועדה משולבת ציבורית, ונימוקיה המשפטיים חייבים להיות על השולחן הציבורי. לא יכול להיות שיש כאן מעשה נבלה, אני אומר לכם את זה – מעשה נבלה. כן, כפשוטו. העניין הזה שפתאום זה נלקח והולך בכלל לכיוונים שונים, יש כאן חשש לניצול המעמד והתפקיד לקידום אינטרסים שאינם ברורים ואינם משרתים בהכרח את הציבור. קוראים לזה "השידור הציבורי" – אנחנו יודעים בדיוק מה הולכים לקצץ ולגנוז. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> חבר הכנסת זאב, נא לסכם. <נסים זאב (ש"ס):> אני כבר מסיים. יש חשיבות, שכן מדובר בהגדרת גבולות הגזרה של יועצים משפטיים במגזר הממשלתי. הידע והניסיון שצברו נוגע אך ורק לעניינים משפטיים, ועליהם להיצמד לאותם עקרונות. הציבור חייב לדעת שהחלטות מתקבלות אך ורק על סמך העובדות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אני רוצה לומר שאני מתכוון לדרוש ועדת חקירה לכל ההתנהלות הזו, לחשוף את כל מה שקורה מאחורי הפרגוד הזה כדי שהציבור באמת יראה וישפוט. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הדובר הבא – חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת עפר שלח. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, כבוד חברי הכנסת, כשאנחנו מדברים על שידור ציבורי צריך לשאול שאלה: מי זה הציבור? אני יודע שהיום קמה ממשלה פלסטינית שמשלבת את ה"חמאס" ואת אש"ף, את ה"פתח". ושמעתי שמדינת ישראל לא מכירה בהם כי יש בין אנשי ה"חמאס" מטיפים שאומרים שהיהודים, הישראלים, הם בני קופים וחזירים. ואני שמעתי השבוע שמשרד החינוך הישראלי רוצה לחנך את הילדים וללמד אותם שהם באים מקופים. אז רגע, אז אולי אפשר לעשות שלום עם הרשות הפלסטינית? אם יש הסכמה בין המטיפים של ה"חמאס" שהיהודים הם בני קופים וחזירים, ומשרד החינוך מלמד את הילדים שאנחנו בני קופים, אז הוויכוח הוא רק על החזירים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> יש רבנים שאמרו את זה על הערבים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן, ודאי. אני לא מסכים גם אתם וגם אתם, כי אני חושב שהאדם הוא יציר כפיו של הקדוש-ברוך-הוא, בצלם אלוקים ברא את האדם. אבל משרד החינוך במדינת ישראל הולך לחנך ילדים שאנחנו באים מהקופים, מה אנחנו רוצים מהמטיפים של ה"חמאס"? רבותי, אנחנו מקבלים את התורה השבוע לא מפני שאנחנו בני קופים. יש לקדוש-ברוך-הוא מספיק יצורים בעולם, אלפים. האדם הוא יצור, נזר הבריאה, שהקדוש-ברוך-הוא ברא אותו בנפרד, נתן לו תכונה של מדבֵּר לעומת החי והצומח, כדי שימלא את השליחות האלוקית ויהיה בן-אדם. כמו שהקדוש-ברוך-הוא אומר לבן-אדם "אַיֶכָּה". כל הדתות לקחו את הקריאה הזאת מאתנו. הקדוש-ברוך-הוא נתן לנו את התורה כדי שיהיה לנו קודקס וחוקה, שנהיה בני-אדם ששומעים לקול ה' ועושים את הצדק האלוקי. ברגע שאנחנו לא מקבלים את הצדק האלוקי, אין שום צדק בעולם, כי כל אחד יכול להגיד: הצדק אתי. וכשאין צדק אלוקי ואין צדק מוסכם גם אין שידור ציבורי. מה תשדר בשידור הציבורי? מה שאנשים מאמינים בדת היהודית אומרים, או מה ששונאי הדת היהודית אומרים? הצליחו במשך שנים לעשות, למשל, שלומדי תורה זה הדבר הכי נחות שיש בעולם. ואנחנו שרים את מה שכתב הגאון מווילנה בחג השבועות, שכשבני ישראל יושבים ועוסקים בשמחת התורה ולומדים תורה, הקדוש-ברוך-הוא אומר לפמליה שלו: תראו את הבנים החביבים שלי, שנמצאים בצרות שלהם, והם עוסקים בשמחה שלי שהיא שמחת התורה. התורה הייתה הפנינה והכתר – והיא עדיין – של העם היהודי, והוא הנחיל אותה לכל אומות העולם. כל העמים הנאורים בעולם מקבלים את ה-Bible ומצטטים אותו; וראיתי איך מתרפסים מול נציג הדת שפרשה מהיהדות ועושים הוד קדושתו – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני מבקשת לסיים, חבר הכנסת אייכלר. בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני אסיים, אבל השנייה גמרתי את שלוש הדקות, אז תני לי עוד משפט סיום. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אני לומדת לקרוא את הדוברים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אז בסדר. אם את קוראת לי לפני זה, זה בסדר. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אתה גולש מעט. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני לא רוצה לגלוש. תודה רבה שהחזרת אותי לנושא. אני אומר ששידור ציבורי לא יכול להיות כאשר אין הסכמה מינימלית בציבור מה זה בן-אדם – האם הוא בא מן הקופים או מבורא עולם; מה זה יהודי – האם הוא גוי ככל הגויים או שהוא העם הנבחר; מה זה ישראלי – האם הוא צריך להיות שונא ישראל או אוהב ישראל, האם הוא צריך לשנוא יהודים מסוג כזה או לאהוב יהודים מסוג כזה; האם השידור הציבורי מחויב לכל הציבור – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת אייכלר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – או שהוא יכול להיות מוקד של קבוצה קטנה, כנופיה קטנה, שהשתלטה עליו. אני אסיים, משפט אחרון. לפני שמחליטים שמקימים שידור ציבורי, צריך להכריז ולהחליט מהו ציבור, מהו יהודי, ורק אחר כך מיהו יהודי. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת אייכלר. הדובר הבא – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. רק לידיעתכם, האגף השמאלי של המליאה מאוד רועש וזה מפריע לדוברים. בבקשה, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. <ניצן הורוביץ (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה למחות על מה שעושים כאן, כשלקחו נושא שהוא במובהק בטיפולה של ועדה של הכנסת, מאז ומתמיד – – – <יריב לוין (בשם ועדת הכנסת):> זה לא נכון. <ניצן הורוביץ (מרצ):> סליחה, רשות השידור תמיד הייתה בוועדת הכלכלה. <יריב לוין (בשם ועדת הכנסת):> לא נכון. <ניצן הורוביץ (מרצ):> למה אתה אומר "לא נכון"? <איתן כבל (העבודה):> תמיד, תמיד. <ניצן הורוביץ (מרצ):> תמיד. ולקחו פה בגלל עניין פוליטי – – <יריב לוין (בשם ועדת הכנסת):> זה לא נכון. זה לא נכון, מה לעשות. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – ועשו ועדה בראשות הקואליציה. וזה כל הסיפור. <יריב לוין (בשם ועדת הכנסת):> זה לא נכון, מה לעשות. זה לא נכון. <ניצן הורוביץ (מרצ):> אני חושב שזה – – <יריב לוין (בשם ועדת הכנסת):> לא נכון. גם את העובדות להפוך. <ניצן הורוביץ (מרצ):> – – דבר שהוא לא רק פגיעה ביושב-ראש ועדת הכלכלה, חברנו ברוורמן, אלא הוא פגיעה בכנסת. יש תחומים לוועדות הכנסת, ויש לזה סיבה, ולא בכל פעם שנוח לקואליציה, בגלל נושא כזה או אחר, היא מוציאה ועושה ועדה מיוחדת. עכשיו לגופו של עניין, ואני אגיד כאן דבר לא פופולרי: מקובל לחבוט ברשות השידור ובאגרה, אני יודע את זה ואני שומע את זה, אבל ברשות השידור עובדים אלפי אנשים שהם יוצרים, והם עיתונאים, והם צלמים, והם מפיקים, והן עורכות והן כותבות, נשים, גברים, צעירים, יש גם מבוגרים, ואני חושב עליהם. ואני מאזין ל"יומן הבוקר" ברשת ב', ולתוכנית "סדר יום" ול"ערב חדש" בחינוכית, ואני רואה "יומן" בשישי, ואני אוהב את "קול המוזיקה", ואני אוהב את רשת ג', ואני שומע את רשת א' לפעמים, ויש תוכניות לנוער שמלוות אותי מאז הייתי ילד, ואני רואה את "תיק תקשורת" בחינוכית, ואני רואה את תוכניות הקולנוע והתיאטרון בערוץ 1, ואת תוכניות הדוקו המצוינות, וזה לא נכון לשפוך את התינוק עם המים כמו שאתם מנסים לעשות. ואני לא רוצה לחשוב מה יעשו צלמים ומפיקים ועובדים ועורכים מוכשרים וטובים בני 50 או 55, איך הם ימצאו עבודה, מי יקלוט אותם, איזה הסדרים יהיו להם. אני רוצה לחשוב עליהם. הם לא עשו כל רע לאף אחד. הם השקיעו את מיטב שנותיהם ביצירה למען החברה הישראלית. ולרשות השידור, שכל כך אוהבים לחבוט בה וכל כך אוהבים לגנות אותה, יש הישגים יוצאים מגדר הרגיל, וצריך להגיד את זה, וכשאני שומע שמדברים עליהם בצורה אפילו גסה ומחפירה – בסך הכול עובדים ישרים וטובים – אני מוחה בשמם. ולכן אנחנו מתנגדים למהלך הזה כאן ואנחנו רוצים שידור ציבורי. בסך הכול, חברים, הרי היו מהלכים של רפורמה שהעובדים שיתפו אתם פעולה אבל הם לא יצאו אל הפועל בגלל הממשלה, לא רק בגלל העובדים, ולא נכון להפיל את הכול על ראשם. אני רוצה שהעיתונאים, והצלמים, והמפיקים וכוח-האדם המינהלי, וכל המפעל הזה שנקרא רשות השידור והטלוויזיה החינוכית, יישארו, יישמרו, למען שידור ציבורי אמיתי. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. <ניצן הורוביץ (מרצ):> ואני מקווה שהוועדה הזאת, למרות שלידתה בחטא, לפחות את זה תשמור, את זכויות העובדים, כי זה מה שיקר לנו. תודה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. הדובר הבא – חבר הכנסת אבישי ברוורמן, ואחריו – חבר הכנסת רובי ריבלין. <אבישי ברוורמן (העבודה):> גברתי היושבת-ראש, כבר הייתי בדרך, אבל שמעתי שזה עלה. אני רוצה לומר שלושה דברים. זה ברור לחלוטין, ואני לא הולך פה על איזה נימוק יורידי קטן זה או אחר, והשר ארדן, שאני עובד אתו בשיתוף פעולה מלא, דיבר אתי כל הזמן, זה ברור שזה בוועדת הכלכלה, זה היה בוועדת הכלכלה וכו'. אבל אמר יריב לוין, אנחנו רוצים שלא אדם מהאופוזיציה ינהל את הוועדה, אנחנו רוצים מישהו בשליטה, מהקואליציה. פה קבור הכלב. זאת האמת – – <יריב לוין (בשם ועדת הכנסת:> – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – וכל מי שיושב פה מול אלוהים ואדם יודע שזאת האמת, ויריב אמר את זה, ואמר את זה גם לי. עכשיו נשאלת השאלה, האם זו דרך של כנסת מתוקנת? האם יושב-ראש של כנסת מתוקנת, האם יושב-ראש קואליציה של כנסת מתוקנת צריך לאשר דבר כזה? אני לא בא לדבר עלי. אני זוכר, כשנכנסתי לתפקיד היו כל מיני מאבקים, ואנשים באמת חשבו שאני אולי אהיה איזה אופוזיציונר. אני כבר מעבר לזה. את כל הוועדה הזאת ואת כל הרפורמות – וכל הנהלת האוצר יודעת את זה – לא התנהלתי לא כקואליציה ולא כאופוזיציה, עשיתי מה שטוב לישראל. לא היה פיגור בשום לוח זמנים, עבדנו ימים ולילות, כי אני כבר, יעקב פרי, במקום אחר, אני עובד בשביל הציבור, וידע את זה שר האוצר ויודע את זה השר ארדן ויודעים את זה כל חברי הכנסת בוועדה. אני לא משחק פה לאיזה – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> סליחה, אדוני. בנוסף לזה גם הסברתי – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> על-פי התקנון אתה יכול לקבל רשות תגובה אם אתה מרגיש שהתייחסו אליך. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי:> לא, זה בסדר. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> – – – <אבישי ברוורמן (העבודה):> הדבר הזה, אמרנו – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> הוא הזכיר את שמו. <אבישי ברוורמן (העבודה):> אמרנו: יש בעיה של זמן? נשב יום ולילה. חבר הכנסת המכובד עפר שלח יודע שבוועדת המזון עשינו את העבודה. יש בעיה שהייתה הרשות לסחר הוגן, ישבנו יותר מאוחר, גמרנו, ותמיד גמרנו בחוכמה את השולחן. ניהלנו את זה ברצינות, לא היה לנו שיקול של אופוזיציה וקואליציה. אומר לי יריב לוין, ואומר לי בצדק: אנחנו רוצים שליטה. בתור מנהל, וניהלתי כמה דברים בחיים שלי, אני מבין את זה. אתה רוצה שליטה כשאתה רוצה להעביר את הדברים בדיוק כמו שאתה רוצה. אבל כאן הפגם העיקרי: יש כנסת בישראל וצריך להבדיל בין הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. גלעד ארדן היה ראש ועדת הכלכלה, משה כחלון היה ראש ועדת הכלכלה, היו ממשלות אחרות, מישהו הפריע להם ברפורמות הכי גדולות? אם היו מטילים – נכון, אם הייתי באיזשהו דבר, אם שר האוצר היה בא ואומר: אבישי ברוורמן, בניהול שלו, לא לקח את האינטרס הציבורי, היה מכור לוועדים, היה מכור למפלגת העבודה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבקש לסכם. <אבישי ברוורמן (העבודה):> – – – פעם אחת בהנהלת האוצר כל הפקידות הבכירה באה אלי ואמרה: כל מה שנעשה – ולכן, אני על כבודי מוחל. כבודה של הכנסת אינו מחול. זה לא היה עם יושבי-ראש כנסת אחרים, זה לא היה קורה כאן. אני מאחל לקארין אלהרר הצלחה, שתעשה את העבודה הטובה ביותר, כי מעבר לסיפור הזה יש פה סיפור שצריך לנהל אותו ברצינות, שיהיה פה שירות ציבורי יעיל, שיהיה מצד אחד כמה שיותר מרוחק מפוליטיקאים, למרות שאי-אפשר, בסוף יושב פוליטיקאי, ו- ,personnel policiesוכשיש פוליטיקאים גרועים אפילו בסוף השרשרת התוצאה תהיה שחיתות. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה. <אבישי ברוורמן (העבודה):> והדבר השלישי, ברגישות לעובדים. אני מאחל לך בהצלחה, כי ההצבעה הזאת היא פרופורמה – הכול היה מכור מראש, הכול היה מכור מראש. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה, חבר הכנסת ברוורמן. הדובר הבא – חבר הכנסת רובי ריבלין, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> גברתי סגנית יושב-ראש הכנסת, רבותי השרים, מכובדי, חברותי וחברי חברי הכנסת, ודאי היו מייעצים לי שלא לעלות על הדוכן כאשר יש נושאים שהם כל כך קונטרוברסליים, ואני רוצה לומר שני דברים: האחד לאחי וחברי אבישי ברוורמן, שבזמנו, כאשר נגענו בנושאי תקשורת, עשינו ועדה משותפת של ועדת החינוך וועדת הכלכלה, הייתי שר התקשורת אז, והעברנו חוק מאוד חשוב, לתפארת הציבור כולו – אני מציע שאם אכן תקנה 106 ותקנות הכנסת כל כך קשות, בואו נחליט היום שאנחנו מבטלים את התקנות והחל מהכנסת הבאה הן לא יחולו. <אבישי ברוורמן (העבודה):> בדיוק. <ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו):> אבל אז אני רק רוצה להזהיר אותך, חבר הכנסת ברוורמן, שאתה תוכל להיות השר ברוורמן אז, שרוצה להעביר חוק, ותבוא ותאמר: בואו נקיים ונחיה את סעיף 106 פעם נוספת, כי נער הייתי וגם זקנתי, הייתי באופוזיציה, הייתי בקואליציה, ונפלאות התפיסה והראייה של אופוזיציה וקואליציה – הן משני צדדים. ולכן אני בא ואומר, אם אכן אתם באמת חושבים שצריך שיהיה סדר מוחלט, אז צריך להביא לידי מצב שבו נבטל את 106, ונבוא ונקבע ש-106 יוכל להתקיים מחדש רק עם 90 חברי כנסת; אז לא להאשים את יושב-ראש הכנסת, כי דרך אגב ב-106 אין לך אמירה. אבל בכל זאת יש לי דבר לומר. כאשר מדובר בשידור הציבורי צריך דיון ציבורי, בוודאי כאשר השידור הציבורי רוצה להחיות ולקיים את הערוץ הערבי, לא יכול להיות שבדיון הציבורי לא יהיה חבר כנסת מהמפלגות הערביות. שכן – יכולים לקבל את דעתם או לא יכולים לקבל את דעתם. שכן גם יושב-ראש הכנסת הנוכחית הלך בעקבות חבריו מהכנסות הקודמות ובא וקבע שבנשיאות הכנסת יהיו שבעה או תשעה חברים, אחד מהם, לפי דרישתו של יושב-ראש הכנסת, הוא מהסיעות הערביות. אז יש כמובן ויכוח בין הסיעות מי ראשון ומי שני, אבל הדברים האלה הם הכרחיים. בשני עניינים אלה ביקשתי להפנות את תשומת לבכם. כאשר מדברים על שידור ציבורי – ואנחנו כרגע לא דנים בשידור הציבורי אלא בוועדה שתדון בשידור הציבורי – אנחנו צריכים לקיים את השידור הציבורי. למזלנו, וזאת מזלה של הכנסת, חבר הכנסת עיסאווי פריג', שהוא ערבי ישראלי, נבחר, בגלל שחוכמת מפלגתו הייתה לשים אותו. אבל הדבר הזה, אני בא ואומר בצורה הברורה ביותר, צריך לייחד בשידור הציבורי מקום לכל אחד מהמגזרים. תודה רבה. <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> תודה רבה, חבר הכנסת ריבלין. הדובר הבא – חבר הכנסת עפו אגבאריה, ולאחריו נאפשר את סיכום הדיון הזה לחבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש ועדת הכנסת – אתה מוותר, לא רוצה לסכם. אנחנו נעבור לאחר מכן להצבעה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לפנות גם ליושב-ראש הכנסת, איך הוא העביר הצעת חוק כזאת, שהיא כאילו צחוק מהאינטליגנציה – – – <היו"ר פנינה תמנו-שטה:> אבל כרגע הסביר חבר הכנסת ריבלין שאין לו כל כך אפשרות לשחק בסעיף 106 לתקנון. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה לא חשוב, אבל איך אפשר לשחק בזה בתקנון, לבוא ולהמציא? זה באמת עלבון לאינטליגנציה, להמציא ועדה של שמונה חברים ולא תשעה. לא שבעה ולא תשעה, ובכל העולם ובכל הוועדות תמיד המספר הוא בלתי זוגי – לרוב. כשרוצים לעשות החלטה אז עושים מספר בלתי זוגי. פה כל התחכום, כדי להוציא את המפלגות הערביות או המפלגות שהן לא ציוניות בכנסת מחוץ למשחק הזה. לבוא ולעשות ועדה כזאת, כאשר לאופוזיציה רק שלושה ולקואליציה חמישה; מדוע אי-אפשר לעשות חמישה לקואליציה וארבעה לאופוזיציה? זה בערך, בנוכחות חברי הכנסת, זה המספר שמתקיים. אבל כנראה המוח המתכנן לעניין הזה עובד שעות נוספות, איך להוציא את האזרחים הערבים ממעגל ההחלטות. יבואו לכאן חברי כנסת וסגני שרים ויגידו: הנה, אתם נהנים מהדמוקרטיה. איזו דמוקרטיה? חבל שחברי הבונדסראט הלכו מכאן; אם הם היו נוהגים במיעוט ההולנדי שיש להם ומוציאים אותם מוועדה רק בתחכום כזה מה שעכשיו קורה כאן. אני לא מבין איך חברי הכנסת האחרים מהקואליציה שדוגלים בדמוקרטיה יכולים לעכל כזה דבר. האם השידור הציבורי הוא רק ליהודים או רק לציונים? לכן אני פונה אליכם שוב פעם. אחרי שכבר תדונו בעניין הזה ובשידור הציבורי, אל תבואו בטענות למגזר הערבי: למה אתם לא משלמים אגרה? אני אפנה אליהם שלא ישלמו אגרה, כי אתם לא מחשיבים אותם; כי הם קליינטים של השידור הציבורי. יש פתגם שאומר – – – <היו"ר חמד עמאר:> החוק פוטר מתשלומי האגרה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> לא, לא פוטר. תשלום האגרה יהיה עם הטסט ברכב. אז יהיה, אבל הערבים לא יצטרכו לשלם. זה מה שאני פונה אליהם. אומרים: אל-מכתוב בנקרא מן ענואנו – המכתב, איך שאתה רואה אותו, אפשר לקרוא אותו אפילו בכתובת שלו, והכתובת על הקיר. אתם מוציאים אותנו מהשידור הציבורי, ואתם לא רוצים שאנחנו נהיה חלק מהמדינה הזו. בושה וחרפה לשעות הנוספות של המוח הקרימינלי שעבר על הדברים האלה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת עפו אגבאריה. אני מבקש מחברי הכנסת לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת ועדת הכנסת להקים ועדה לעניין מסוים לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת. אנחנו מצביעים. נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד הצעת ועדת הכנסת – 28 נגד – 15 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה לעניין מסוים נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 28, 15 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת ועדת הכנסת להקים ועדה לעניין מסוים לפי סעיף 108 לתקנון עברה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> יריב, דמוקרטיה בהתגלמותה. <מרב מיכאלי (העבודה):> אבקש להוסיף אותי להצבעה – נגד. <היו"ר חמד עמאר:> לפרוטוקול, להוסיף את חברת הכנסת מרב מיכאלי נגד. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 154) (שלילת גמלאות ממי שהורשע בפשע שבוצע מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור ושוחרר ממאסר טרם ריצוי מלוא עונשו), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/549).] (קריאה ראשונה) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 154) (שלילת גמלאות ממי שהורשע בפשע שבוצע מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור ושוחרר ממאסר טרם ריצוי מלוא עונשו), התשע"ד–2014, של חברי הכנסת יריב לוין, פנינה תמנו-שטה ואלעזר שטרן – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרה, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להגיש לכנסת לקריאה ראשונה את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 154) (שלילת גמלאות ממי שהורשע בפשע שבוצע מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור ושוחרר ממאסר טרם ריצוי מלוא עונשו), התשע"ד–2014; הצעה של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, חבר הכנסת אלעזר שטרן ושלי. אדוני היושב-ראש, תאר לך מדינה שבה משחררים רוצחים אכזריים שהיו שותפים וביצעו במו ידיהם את הרציחות האכזריות ביותר של אנשים חפים מפשע, ועושים את זה לא בגלל איזו החלטה של אותה מדינה, לא מתוך רצון, לא מתוך סרגל מוסרי עקום, או אולי בכל זאת במידה מסוימת, אלא בראש ובראשונה מכיוון שלחץ חיצוני אילץ את המדינה לעשות את הצעד הזה. ואז יוצאים אותם רוצחים מן הכלא, אותם אלה שהיו צריכים לשבת שם עוד שנים ארוכות, לפעמים במאסר עולם. ביוצאם החוצה, תאמינו או לא, מה מחכה להם? לא דברי ביקורת, לא נידוי חברתי, לא איזו ענישה אחרת כלשהי. הם מתקבלים כגיבורים אצל בני עמם, זאת בעיה קשה, אבל הם גם מקבלים מהמדינה סל הטבות, צ'קים על חשבון כל אחת ואחד מאתנו, שי למשתחרר. ומה מחלקים להם? מכל טוב. אם הוא זקן, נחלק לו קצבת זיקנה; אם הוא קצת מרגיש לא טוב, ניתן לו איזו קצבת נכות; הוא הוא קצת קשה לו עם הניידות, ניתן לו רכב בתנאים טובים; אם מדובר ברוצחת ששוחררה, נקדם בברכה את כניסתה להיריון ואת הלידה ונחלק לה דמי לידה, וכן הלאה וכן הלאה, סל של הטבות לאותם רוצחים שהיו בכלל צריכים להיות בכלא כל הזמן הזה. אדוני היושב-ראש, לצערי הרב, המדינה הזאת היא לא מדינה דמיונית, זאת המדינה שאנחנו חיים בה, מדינת ישראל. אז לצערי את העם המכונה "פלסטיני", שאלה גיבוריו ואלה הדמויות שהוא מוציא מתוכו ואלה האנשים שהוא מקבל בסוכריות ובממתקים ועל שמם הוא קורא כיכרות ורחובות, את העם הפלסטיני אנחנו לא צריכים לחנך, זה לא תפקידנו. הם צריכים לעשות את חשבון הנפש שלהם. אנחנו רק צריכים לדעת עם מה יש לנו עסק. אבל את המדינה שלנו אנחנו לא יכולים להמשיך להפקיר לשערורייה הזאת. ולכן אנחנו מבקשים להציע כאן לשים סוף לאחד האבסורדים, לאחת החרפות הגדולות ביותר, ולבוא ולומר שאותם רוצחים שפלים, לכל הפחות בתקופה שבה היו אמורים לשבת בכלא, ואשר אינם יושבים בכלא רק בגלל העובדה שהופעל לחץ חיצוני על המדינה לשחרר אותם בעסקת חילופין, במקרה של תהליך מדיני, או בכל כל מיני מצבים כאלה, לפחות בפרק הזמן שהם היו צריכים להיות במאסר הם לא ייהנו ולא יקבלו את השורה הארוכה של אותן הטבות שמניתי קודם – לא יקבלו דמי לידה, לא יקבלו גמלאות לנפגעי עבודה, לא יקבלו דמי אבטלה, וכן הלאה וכן הלאה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אני רוצה לומר יותר מזה, אדוני היושב-ראש. אני, לפי צורך – שאני מודה שאינני משוכנע לחלוטין שהוא מוצדק, אבל בגלל עמדה ברורה, גם בממשלה וגם לאחר מכן במערכת המקצועית של ועדת העבודה והרווחה – שאני מאוד מכבד אותה – הוצאנו מכלל החוק המוצע כאן תשלומים שמיועדים לקיום מינימלי הכרחי ממש. לא בטוח שזה מוצדק. האמת, אני אפילו משוכנע שזה לא מוצדק. אבל אני חושב שאם אנחנו נמצאים היום ב-100% אבסורד, אם הצלחנו להביא את המטוטלת ולצמצם אותו ללא יותר מ-10% אבסורד, הרי שזה בבחינת צעד מאוד מאוד חשוב ומשמעותי. אני מאמין שבסופו של דבר נתעשת גם מן ה-10% האלה וניטול מהאנשים האלה, אם אפשר לקרוא להם כך, מאותם רוצחים, את כלל זכויותיהם, מן הראשונה ועד לאחרונה, משום שמי שעושה דברים כאלה ולא מרצה את עונשו, לא מגיע לו מהמדינה שום דבר. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חבר הכנסת יריב לוין. נרשמו כמה דוברים. אני פותח את רשימת הדוברים. מי שרוצה להירשם יכול להירשם עכשיו, כי אני סוגר את הרשימה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אילן גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> לא, לא. אני מוותר. <היו"ר חמד עמאר:> מוותר. חבר הכנסת עפו אגבאריה. אני סוגר את רשימת הדוברים. שלוש דקות, בבקשה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אתה רוצה להגן על רוצחים? – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת יריב לוין, חבר הכנסת עפו אגבאריה עוד לא דיבר. אולי הוא רוצה לתמוך בחוק שלך? תודה, חבר הכנסת יריב. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני הראשון שמגנה את הרוצחים. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> תצביע בעד החוק. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אני הראשון שמגנה את הרוצחים. אני בין הראשונים שגיניתי את הרצח שהיה בצרפת, ושמעת את זה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אני יודע, נכון. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל אני גם מגנה את הרצח שהיה בחברון של שני הצעירים. אתה גינית אותו? למה לא גינית אותו? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> למה לא גיניתי אותו? <עפו אגבאריה (חד"ש):> כן. היה רצח של שני צעירים פלסטינים בדם קר. רצח. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> סתם? – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> ראיתם את זה בעיתונות. בסרטים. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> סתם ראית ילד חוזר הביתה עם תיק על הגב – איך קוראים לו הצלף – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת אגבאריה, כשלא יהיו פיגועים לא יהיו הרוגים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה הילד הזה? – – – אתה רואה? אז בגלל זה אתה רוצה למנוע מכל בן-אדם שפוי לדבר על רוצחים. מה אתה בעצם רוצה לעשות בעניין הזה? אתה קודם כול מכה את הדמוקרטיה. ברגע שאתה – – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – לשלול מרוצחים וממחבלים את הכסף שהציבור משלם זה להכות בדמוקרטיה? <עפו אגבאריה (חד"ש):> פנינה, אני לא אתווכח אתך. ברגע שאת תהיי שוות זכויות כמו כולם אולי אנחנו נבין אחד את השני. תפסיקי. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> תפסיקי. אני לא מתווכח אתך. אני מתווכח עם אנשים גזעניים, ולא אתך. <היו"ר חמד עמאר:> אני מבקש מחברי הכנסת לא לדבר בפלאפון במליאה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אז ברגע זה אתה רוצה קודם כול לחבל בדמוקרטיה – כשאתה מתפאר בדמוקרטיה הישראלית. ממשלת ישראל באה בדין ודברים עם כל ארגון, וזה לא משנה אם אתה אומר שזה ארגון טרור; בכל זאת אתה ניהלת משא-ומתן אתו. כל הזמן אתה הצקת לרשות הפלסטינית: אתם לא יכולים לייצג את כל העם הפלסטיני, ה"חמאס" ו"חמאסטן" בעזה – אתם לא שולטים עליו, אז אין עם מי לדבר. ברגע שהם מתאחדים, מה אתם אומרים אז? שהרשות הפלסטינית אחראית לביטחונה של מדינת ישראל, ואתם תענישו אותה – אנחנו נעניש אותה. זה רק מזכיר לי את – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> מה אנחנו צריכים – – – להגיד לו תודה? <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה מזכיר לי, אתה זוכר את דודו טופז? באחת ההופעות שלו הוא מטלפן לאחמד, אומר לו: אחמד, מה עם הפצצה? דיברנו שאתה תעשה; ואתם תעשו את זה, אנחנו יודעים שאתם תעשו את זה, את הפרובוקציה. אנחנו יודעים איך אתם עושים את זה, עוד מלפני 1967, כי היו מעבירים טרקטור לשטח הסורי בשביל שהם יירו עליו, בשביל לגרום לישראל להגיב נגד הסורים, וזה בדיוק אותו דבר. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> נו, נו, באמת. <עפו אגבאריה (חד"ש):> רק לפני יומיים נכנסו דחפורים ישראליים בשביל שהפלסטינים יירו, ואז הפלסטינים הם האשמים. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> סיפורי סבתא. אתה הרי לא מאמין – – – נו, באמת. <עפו אגבאריה (חד"ש):> תשמע, כל התככים, התככים שלכם, כבר כל העולם יודע ומכיר אותם. מספיק לשקר. אתם משקרים, ואתה נושא את הדגל של הקיצוניים ביותר בממשלה הזאת. אתה נושא – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> מה זה שייך לחוק? מה זה שייך לחוק? <עפו אגבאריה (חד"ש):> אתה רק מכער את הפנים שצריכות להיות לעם הזה ולמדינה הזאת, של העם הזה ושל המדינה הזאת, ועם החקיקה הגזענית. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> למה אתה לא תומך בחוק הזה? – – – <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> כי החוק הזה הוא חוק גזעני; אתה רוצה רק לעשות ענישה קולקטיבית לשאר המשפחה, ולא לאנשים האלה. <היו"ר חמד עמאר:> נא לסיים. בבקשה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> ברגע שאתה כבר מדבר אתם, אסור לך לחזור בך ממה שסיכמת אתם. בזה עוד פעם עוקף את המוח הישר והשכל הישר. זה בדיוק המשך לאותו חוק – מה שעכשיו, לפני כמה דקות, דיברנו עליו. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת עפו אגבאריה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת זהבה גלאון – מוותרת. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – שלוש דקות, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד היושב-ראש, שר, חברים, ידידי חבר הכנסת לוין, אני לפי – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אתה בעד החוק? <עיסאווי פריג' (מרצ):> שנייה, תן לי. אני רוצה להבין אותך. אני – לפי מה שהבנתי, אתה עורך-דין. ככה ידוע לי. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> ככה אומרים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נכון? ואתה למדת במוסד אקסלנס, אמת? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לא רע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עכשיו, אני באמת רוצה לדבר אתך על-פי המשפט, מה שלמדת, אתה. מתי מענישים בן-אדם ואיך מענישים? משפט חוקתי – שיכול להיות שיש דברים שאני לא מבין. אני רוצה רק שתלמד אותי מהידע. אני למדתי שבן-אדם, שופטים אותו על-פי מעשיו, לא על-פי מניעיו. ככה המשפט החוקתי – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> נכון? אין ויכוח. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אגב, זה לא מדויק, לא מדויק. בדין פלילי יש יסוד נפשי ויסוד עובדתי, כך שהמניע הוא בהחלט משמעותי. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> יפה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> זה לא רלוונטי לפה, עם כל הכבוד – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני רוצה להתקדם אתך. אם אנחנו מסכימים ומסכימים שבן-אדם שעושה עבירה, הזכויות האוניברסליות, הקצבאות, הגמלאות– הוא בכלא – שלולות ממנו. בסדר? עד כאן אנחנו בסדר? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> יפה מאוד. עכשיו מתקדמים שלב. איך אנחנו – איך הגדרת את זה? רוצחים אכזריים. אכן רוצחים אכזריים, אין לנו מחלוקת. אנחנו מדברים על ההיגיון. עכשיו אני רוצה להיכנס לנעל אחרת, ואני קורא את החוק. החוק הזה שאתה מציע – א. לא יעמוד בבג"ץ. הוא בניגוד לכל משפט חוקתי. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> מה זה – – –? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה מנסה ליצור מערכת משפט ייחודית לבית הזה בניגוד לכל היגיון. ועכשיו, כשאני נכנס פנימה וקורא, ישנם שלושה תנאים לקיום החוק. מה אמרת? על רקע לאומני, ונגזר עליו עונש של עשר שנות מאסר לפחות. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> נכון, עבירות חמורות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יפה. אז אני רוצה כאן להבין את הסתירה בדברים. רקע לאומני עם תשע שנים החוק לא תקף – מותר. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> תמיד – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, שאני אבין, אני רוצה להבין מה שמאחורי החוק. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אני אסביר לך, מדובר בעבירות חמורות, לא בעבירות רגילות – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מותר על רקע לאומני לעשות עבירה, ואני אמשיך לקבל גמלאות – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> לא מותר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – בתנאי שזה פחות מעשר שנים. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> אסור לך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה אומר שהחוק הזה, אני אם על רקע לאומני – – – <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת פריג', קודם כול, אסור לך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה זה אסור? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> ב. כולנו יודעים שהבעיה היא באנשים שביצעו עבירות חמורות, שפוטים להרבה שנות מאסר ומשתחררים אחרי שנות מאסר קודם. לשם החוק מכוון, פשוט וקל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ידידי, אתה סותר את עצמך. זאת לא הצעת חוק, זאת הצהרה, ואתה לא צריך להיות בפינה הזאת. <היו"ר חמד עמאר:> צריך לסיים, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה מספיק חכם. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה איש מספיק חכם, מספיק מבין את העניין. הצעת החוק הזו לא מוסיפה כבוד למקצוע. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – אני מבין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למקצוע לא מוסיפה כבוד. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תמשוך אותה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. הדובר הבא – חבר הכנסת ישראל אייכלר. נא לדייק בזמן. שלוש דקות לכל דובר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין, אי-אפשר להתנגד לחוק שבא ואומר שמי שפוגע באנשים בגלל פעילות טרור מתוך מניע לאומני, שלא ייתנו לו הטבות סוציאליות; דבר פשוט ומובן מאליו. אדוני, יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת יריב לוין, אני רוצה להסב את תשומת לבך לאיזו הערה. בזמן האחרון יש שימוש רב במושג "מניע לאומני" ובמושג "טרור", ואני כבר שומע שמי שמפנצ'ר ג'יפ של הצבא בהתנחלות נקרא "טרוריסט", ומי שמצייר "תג מחיר" – כבר נקרא "פעולת טרור" ו"מניע לאומני". קח בחשבון שיבוא יום ושר האוצר ומפלגתו ירצו לעקור 90,000 אנשים מבתיהם ביהודה ושומרון, ואני מעריך שה-90,000 האלה יילחמו בו, אולי אומנם ברחמים, בצורה אחרת, אבל תהיה מלחמה, והמדינה תגדיר את זה כטרור ולאומנות, ואז אתה תיקח בחשבון שגם אם הם לא רצחו אנשים אלא רק פנצ'רו גלגלים, ישללו מהם את זכויות הביטוח הלאומי, אבל זה רק הערה. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> חבר הכנסת אייכלר, רק להרגיע אותך, זה לא יקרה משתי סיבות: 1. כי לכן מדובר רק ברף של עשר שנים ומעלה; וב. משום שיש דרישה נוספת שהשחרור הוא תולדה של לחץ חיצוני על המדינה, ולא החלטה רצונית שלה. ולכן אם חס וחלילה תסריט האימים הזה יתרחש – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יבוא בג"ץ ויגיד שזה לא שוויוני, שצריך להחיל את זה גם על כאלה שאתה לא תרצה. אבל זו רק הייתה הערה, לא זאת הסיבה שעליתי לדבר. עליתי לדבר בהזדמנות הזאת, כשמדברים על קצבאות הביטוח הלאומי – אנחנו מדברים שלא צריך לתת לאנשים שהתאכזרו, שהיו רוצחים. המדינה הזאת, והממשלה הזאת וגם קודמתה, מתאכזרת לילדים קטנים שלא פשעו ולא חטאו, ואין להם חלב, ואין להם לחם, וגוזלת קצבאות ביטוח לאומי שנחסכו מתוך כספי המסים של האזרחים בסעיף הילדים של הביטוח הלאומי. זה נעשה מאז תשס"ג, כששר האוצר היה נתניהו, עד היום שהוא עדיין ראש ממשלה בעוונותינו הרבים. אתם מתאכזרים לאנשים שלא חטאו ולא פשעו; אתם שוללים דמי לידה מנשים שלא היו טרוריסטיות. מה אתה כותב לי פה בחוק? שיישללו מהן דמי לידה – מי ביטל את דמי הלידה? אותה ממשלה שרצתה לעשות חוסר לגיטימיות של לידת ילדים יהודים בארץ-ישראל, לא לעודד את הילודה אחרי שואה שאיבדנו מיליון ילדים. מדינה שחסרים לה ילדים, ויש בעיה דמוגרפית – ביטלו את דמי הלידה. אתה מדבר אתי על ביטול דמי לידה למחבל? אתם מבטלים לאנשים שמגיע להם, אתם מתעללים באנשים שאין להם. עכשיו בא בית-המשפט העליון ושלל את ה-1,000 שקל האחרונים של משפחה שיש לה שלושה ילדים ואין להם שום נכס? מה, הם מחבלים? כתוב "ויהי בימי שפֹט השֹפטים", במגילת רות שאומרים בחג השבועות. למה "ויהי"? זה לשון צרה. בתקופה ששופטים עושים פשעים, וכשאדם יכול לומר לשופט: "עד שאתה אומר טול קיסם מבין שיניך, אני אומר לך טול קורה מבין עיניך", אני אומר לך, חבר הכנסת לוין, כשאתה הולך לשלול גמלאות ממי שמחבל, אני אומר לבית-המשפט העליון: אל תשללו גמלאות מאנשים חפים מפשע, ואל תהיו אתם מחבלים. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב. שלוש דקות, חבר הכנסת נסים. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין ספק שצריך לשלול את הגמלאות ממי שהורשע בפשע מתוך מניע לאומני. כמובן שמדובר במעשה טרור, מעשה של רצח, ולאו דווקא רצח. מדברים על רוצחים, אדוני היושב-ראש, שנידונו למאסרי עולם, אז בסופו של דבר, כאשר הוא יוצא מבית-המאסר לעת זיקנתו, אז הוא גם מקבל קצבת זיקנה – למה לא? מי שביצע איזושהי עבירה, עבירת ביטחון מהעבירות החמורות ביותר מתוך מניע לאומני, או השתתף בפעילות של טרור ונידון לעשר שנים, הרי לא מדובר במעשים זוטרים בנושא ביטחון או טרור – או שותף, אלה שנידונים לשנה או שנתיים, שזה כמעט יש לנו באלפים וברבבות לצערנו הרב. אבל מדברים באמת על אלה שנידונים לעשר שנים ומעלה, אז גם בוועדה הייתה איזושהי התחייבות והתחשבות, הייתי אומר, כפי שאמר חבר הכנסת יריב לוין, שלא לקחת לו את כל הזכויות שלו, נשאיר לו מחצית מהזכויות שלו, ניתן לו את המינימום כדי שיהיו לו דמי קיום. אני חושב שצריך להתנות את זה בכך – אם הוא מקבל מהרשות הפלסטינית, או דרך כל גורם עוין, אדוני היושב-ראש, והיו מעשים, ואנחנו יודעים גם במספרים – אפילו סעודיה הייתה תומכת; בזמנו כל רוצח, כל טרוריסט, כל מתאבד, המשפחה, היה מקבל סכום יפה; היה משתלם לו להתאבד, לעשות מעשה טרור, כי הוא ידע שהמשפחה שלו אחר כך תחיה בכבוד. אדם כזה שמקבל באיזושהי צורה איזושהי תמיכה מארגון אויב או עוין, צריך להבין שאפילו את המינימום שבמינימום אסור לתת לו. לא יכול להיות שהוא יקבל גם דמי קיום. אני חושב שכן, המודיעין שלנו יכול לעקוב מי אותם הגופים העוינים – – – <אילן גילאון (מרצ):> יש – – – קצבה. <נסים זאב (ש"ס):> עכשיו, אני רוצה להזכיר לכולם, שבזמנו ההרתעה עשתה את שלה. כאשר הבתים של המחבלים היו נהרסים, המחבלים היו חושבים פעמיים האם כדאי לבצע איזשהו פיגוע או לא, כי הם היו יודעים שהמשפחה גם תשלם את המחיר. אבל כאשר הבג"ץ בא ואמר: אי-אפשר, רק לאטום אולי את החדר שלו, בקושי, אבל את הבית צריך להשאיר – אז מה אכפת לו? הוא מקריב את עצמו, הוא יודע שלבני משפחתו ייטב בעתיד. לכן, אדוני היושב-ראש, הנושא הזה הוא חשוב, שכל מחבל ידע שיש תשלום גם כן בעתיד לדמי משפחתו. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה לחבר הכנסת נסים. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> מכובדי היושב-ראש, חברי הכנסת נכבדים, ראשית אני רוצה לברך על התיקון, על הצעת החוק שלטעמי באה לתקן לא רק עוול אלא – באמת צריך להיות מדינה משוגעת בשביל לממן ולתת כסף למחבלים. חבר הכנסת עפו, אתה דיברת פה על לאום, ניסית לקחת את זה למקום הגזעני, נגד הפלסטינים. לא מזכירים פה את עניין הלאום, ואתה יודע מה? יש כמה וריאציות שהיית יכול למצוא שם, בתוך התיקון הזה, גם יהודי. הרי בסופו של דבר לא ייתכן שאנחנו ניקח כספי ציבור ונממן אנשים רצחניים, מחבלים – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> מה רוצח ראש הממשלה עושה? <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – שגם קיבלו הנחות – רק שנייה, חבר הכנסת עפו. <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה חל על רוצח רבין? <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – שגם קיפחו – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה חל על רוצח רבין או לא? <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – חיי אדם, ואין אצלם שום ערך לקדושת האדם; אולי גם נקנה להם "וולבו" ונשים להם את זה בכניסה לכלא כשהם יוצאים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> רוצח רבין, מה עושה? <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> אני רוצה לומר לך משהו: אין פה שום היגיון, זה שיגעון. וכנראה יש הרבה מאוד אנשים מהציבור שלא ידעו שכל כך – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – הרבה מחבלים ממומנים – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – זו מצווה. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – על-ידי הכספים הכל-כך – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> – – חשובים ויקרים שלנו. <היו"ר חמד עמאר:> אדוני סגן השר, אתה מפריע לחברת המפלגה שלך. <פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):> כספי הביטוח הלאומי, בראש ובראשונה, כשמם כן הם – באים לתת ביטוח לאומי, ולא ביטוח למחבלים אשר כתוצאה מאותה פעילות נתעבת מצאו את עצמם בתוך הכלא, וגם קיבלו פרס והשתחררו כתוצאה מתהליך מדיני כזה או אחר. ולכן אני לא מבינה, כי אני בטוחה, חבר הכנסת עפו אגבאריה, וגם חבר הכנסת פריג', ששניכם מקדשים – אתה דוקטור – שניכם בעד קדושת חיי אדם. לא ייתכן שאנחנו נבוא ונתנגד לחוק כזה רק כי נוח להתנגד. היה חשוב יותר שהייתם מגיעים בהכנה של החוק הזה לקריאה ראשונה ורואים עד כמה הוא חשוב, וזה בכלל לא משנה הלאום. זה תיקון שהיה צריך להיעשות מזמן, לא רק עכשיו. כמו שאמרתי, כנראה שהרבה מאוד מהציבור הישראלי לא יודעים את מי הכספים של הביטוח הלאומי מממנים, כי אחרת אני בטוחה שהיה קם קול זעקה. להתנגד זה קל, אבל בסופו של דבר אני מצפה ממך – באמת, זה לא חוק כל כך מורכב. הייתי מצפה ממך כדוקטור להצביע בעד החוק הזה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת, חברי הכנסת. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני רוצה להזכיר לך שבבית הזה לא היה חוק – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, נא לשבת. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – שחבר הכנסת עזמי בשארה, שבגד במדינת ישראל – – <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, אנחנו מצביעים, סגן השר. אבקש לא להפריע בהצבעה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – קיבל פנסיה מהבית הזה שלוש שנים. <היו"ר חמד עמאר:> סגן השר מיקי לוי, אבקש לא להפריע, אנחנו עוברים להצבעה. <מיקי לוי (יש עתיד):> בוגד במדינת ישראל. <היו"ר חמד עמאר:> נא להצביע. בבקשה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> מיקי, זה לא עוזר – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> זה לא רלוונטי. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – 10 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 154) (שלילת גמלאות ממי שהורשע בפשע שבוצע מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור ושוחרר ממאסר טרם ריצוי מלוא עונשו), התשע"ד–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 22. עשרה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 154) (שלילת גמלאות ממי שהורשע בפשע שבוצע מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור ושוחרר ממאסר טרם ריצוי מלוא עונשו), התשע"ד–2014, עברה בקריאה ראשונה ותחזור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו עוברים להצעות החוק הבאה, הצעת חוק שירותי הדת – – – <איילת שקד (הבית היהודי):> כבוד היושב-ראש, אני הצבעתי בעד. <היו"ר חמד עמאר:> לפרוטוקול בבקשה. נא לרשום בפרוטוקול. <הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 22) (איסור קבלת תמורה בעד עריכת נישואין), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/548.] (קריאה ראשונה) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 22) (איסור קבלת תמורה בעד עריכת נישואין), התשע"ד–2014, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי – קריאה ראשונה. בבקשה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תודה, אדוני. <מיכל רוזין (מרצ):> מה? לא פה בצד הזה של האולם. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> כן. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – בואו נתייחס – – – <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה, יש לך עשר דקות. נא להציג עד עשר דקות. את לא חייבת עשר דקות. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> בעזרת השם, זה יהיה יותר קצר. אדוני היושב-ראש, חברתי השרה, חברי וחברותי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מבקשת להביא בפניכם היום היא לטובת עם ישראל, ובעיקר לטובת קירוב הלבבות בין הדתיים לחילונים ולטובת הקשר הטוב, האמיץ והבריא שאנו מבקשים לרקום בין עולם הרבנות לעולמם של זוגות צעירים ואוהבים המבקשים להקים בית נאמן בישראל. כשהצגתי את החוק לקריאה טרומית כבר אמרתי שככל הנראה החוק הזה אינו משמעותי עבור זוגות דתיים. ההצעה הזו לא תשנה הרבה, שכן זוגות דתיים הנישאים, נישאים במחיצתו של רב הממלא תפקיד חשוב בחייהם במשך שנים רבות. ההצעה הזאת משנה את חייהם של זוגות שאינם מוגדרים דתיים, אלה שאינם עומדים בקשר קרוב עם דמות רבנית מוכרת להם. ההצעה הזו מתמקדת באותם הזוגות שנפגשים עם עולם הרבנות כמעט לראשונה בחייהם ביום המיוחד שבו הם מבקשים לבוא תחת חופה וקידושין. ביום המאושר ביותר בחייו של הזוג הוא פוגש בעולם הדתי ובנציגיו, ואלה לוקחים חלק בשמחתו. רבים מהם אינם מכירים באופן אינטימי את העולם הדתי, והם פוגשים בו אך ורק באירועים מיוחדים במעגל החיים שלהם – בברית המילה, בלוויה של בן משפחה, חלילה, לקראת בר-המצווה של הבן, ובעיקר ביום חתונתם. באירועים אלה, רוב רובו של העם בישראל פונה ביוזמתו לרבנות הראשית ולנציגיה כדי למלא אחר המצווה של קיום חופה וקידושין. זהו המוסד היחיד המוכר להם המספק שירותים אלה, ובראשם עריכת חופה וקידושין. הצעת החוק מקרבת את האנשים הללו למוסד הרבני, שהופך לנגיש, נוח, מאיר פנים ומעודד ניקיון כפיים, שכן עובד ציבור המקבל משכורת ממועצה דתית, ועריכת חופות, מוסכם על כולנו, הנה חלק מהגדרת התפקיד שלו – משכורתו משולמת מכספי הציבור, ואין צורך שהזוג ישלם סכום נוסף לרב העורך את החופה והקידושין בנוסף לאותם 700 השקלים שהוא משלם כאגרת נישואים ברישום. כללים שיצאו מטעם היועץ המשפטי לממשלה בשנת תשס"ט אוסרים על רבני ערים, שכונות, יישובים ומועצות אזוריות לגבות תשלום על סידור חופה וקידושין אם לפחות אחד מבני-הזוג מתגורר בתחום שהרב אחראי עליו, ומאידך גיסא, מסדירים את הכללים לעריכת חופה לאחרים ולעבודה פרטית אחרת. כללים אלה אינם מתייחסים לרבנים אחרים המשמשים בתפקידים ציבוריים, כגון רבנים ראשיים ודיינים. ההצעה שמובאת כאן היום בפניכם, חברי וחברותי, מסדירה את הנושא בחקיקה וקובעת איסור ברור על כל רב שהוא עובד ציבור לגבות תשלום כלשהו מבני-זוג המבקשים להינשא. ההצעה הזאת מבקשת להחזיר אותנו לכלל היהודי הפשוט והנכון הקובע כי העוסקים בצורכי ציבור באמונה, הקדוש-ברוך-הוא ישלם שכרם. השלמת החקיקה, בעזרת השם, תיעשה במקביל לתקנות שיתקין סגן השר לשירותי דת, חברי, הרב אלי בן-דהן, ובהסכמה של הרבנים הראשיים ומשרד המשפטים. אנו מקווים כי השלמת החקיקה תעבור במהרה ותביא לשמחתם השלמה של הזוגות הנישאים, אשר יזכו להכיר את פניה היפות של תורת ישראל, של הרבנות הראשית לארץ-ישראל, הרואה בשמחתם של בני-הזוג ביום חתונתם מצווה גדולה וחשובה וקובעת כי כל המשמח חתן וכלה, כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים. היופי הזה אינו עניין של טעם טוב. במובנים רבים, מבחינתי, הוא זה שיקבע לשבט או לחסד את גורלו של מוסד הנישואים הדתיים בישראל. אותו מוסד ישר וטוב, המאהיב את תורת ישראל על כלל הציבור הישראלי, יוכל להמשיך בזכות החקיקה הזו ובזכות פעולות רבות שנעשות במשרד וברבנות הראשית, ולשמש עבור הזוגות הדתיים והלא-דתיים מקום שבו יבקשו למסד ולקדש את הקשר שנרקם ביניהם. לסיום, אני מבקשת לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להודות לשר אורי אורבך, שהיה הראשון מבחינתי לסמן את הדרך להצעת החוק הזו, שהיום אנו מוסיפים לה חלק נוסף. חזק ואמץ, אורי, ורפואה שלמה. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. נרשמו מספר דוברים. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. אני סוגר את רשימת הדוברים עוד מעט. מי שרוצה להירשם, יכול להירשם עכשיו. ראשון הדוברים – חבר הכנסת ישראל אייכלר. אחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהצעת החוק הזאת לכאורה – כתוב בדברי ההסבר שיש הוראה של מועצת הרבנות הראשית שלא ייקחו כסף, וזה ברור ומובן מאליו שאדם שמשלם 700 שקל אגרה, מגיע לו שהרבנות תיתן לו את כל שירותי הדת, כולל מי שמסדר קידושין. מה שמפריע פה בחוק הזה – וצריך לומר את האמת – מישהו יודע מה הדין לגבי שופט שהולך לתת הרצאה אחרי העבודה שלו? מותר לו לקבל – הנה, העורך-דין, יריב לוין, מותר לשופט לתת הרצאה בתשלום בערב, בלילה? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> בעיקרון לא. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> במעשה? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> במעשה, אם יש לו אישור מיוחד. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אם יש לו אישור מיוחד הוא יוכל. עיתונאי ברשות השידור, מותר לו להנחות ערב? <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אם יש לו אישור הוא יוכל. זאת אומרת, אין דבר כזה שאומרים שבגלל שאתה עובד ציבור אסור לך לעשות משהו נוסף אם יש לך אישור. <יריב לוין (הליכוד ביתנו):> – – – לנו אומרים. לחברי הכנסת אומרים. <קריאה:> אבל זה התפקיד שלו. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן, כן, זה התפקיד שלו. תפקידו של רב ברבנות שגר בעיר הזאת, שהרבנות או המועצה הדתית קבעה אותו לעשות את החתונה, זה כמובן בלי כסף. אבל אם זוג רוצה להזמין רב מסוים ממקום אחר – ופה מדברים כל הזמן על זכויות האדם וזכויות האישה וזכויות הזוג – הזוג רוצה לבחור רב אחר; הוא לא רוצה את הרב הטכני הזה שהרבנות שולחת לו, הוא רוצה את הרב שלו. אתה יכול למנוע ממנו את הזכות להזמין את הרב ואסור לו לקחת כסף? רבותי, אנחנו לא צריכים להיות תמימים. <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מאמין שהגברת שולי מועלם לא מתכוונת למשהו אחר ממה שכתוב בחוק. <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אבל אנחנו צריכים לדעת שאנחנו חיים היום בשעת השמד. ישנם משומדים שרוצים להכחיד את הדת היהודית בארץ-ישראל ומזרימים הרבה כסף לבוגדים שיושבים ומחוקקים חוקים ועושים משפטים נגד תורת ישראל, נגד שומרי תורת ישראל. אנחנו במלחמת תרבות אכזרית. <דב ליפמן (יש עתיד):> אתה לא חלק מהעם הזה בכלל. איזו דת? איזה עם? <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת דב ליפמן. <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה. תודה, חבר הכנסת דב ליפמן. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני רוצה על כל דקה שההוא מפריע לי – אני רוצה לקבל בחזרה את הזמן שלי. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <דב ליפמן (יש עתיד):> איזו דת, איזה עם? – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הוא שכיר כדי להפריע לדת ישראל. אני רוצה שכשהשכיר הזה מפריע – שאתה תיתן לי את הדקה אחר כך. <דב ליפמן (יש עתיד):> אתה לא רוצה שהם יהיו חלק. בושה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יושבים רפורמים בארצות-הברית ומשקיעים מיליונים – – <דב ליפמן (יש עתיד):> אוהו, הנה, הנה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – במשך 20 שנה לקעקע את יסודות היהדות של מדינת ישראל ושל הרבנות הראשית לישראל. <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – וקידושין. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יש להם משתפי פעולה בציבור הדתי שמנסים בכל דרך לקבל את המשרות האלה, וכשהם לא מקבלים את המשרות האלה הם עושים קמפיינים במיליונים להשחיר את פניהם של רבני ישראל. <דב ליפמן (יש עתיד):> דת של כסף יש לך? תורה של כסף? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> והחוק הזה הוא חלק מההקשר של הדברים האלה, גם אם גברת מועלם לא מתכוונת לזה. <דב ליפמן (יש עתיד):> תורה של שחיתות? תורה של כסף? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> את צריכה לדעת שבזמן השמד יש עניין של "ערקתא דמסאנא" – – <דב ליפמן (יש עתיד):> בושה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – אפילו להחליף את השרוך של הנעל – יש לזה משמעות. אם היית כותבת בחוק – – <היו"ר חמד עמאר:> צריך לסיים, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ובזה אני מסיים. – – שדינו של רב בישראל כשל כל עובד ציבור – מה שמותר לכל עובדי הציבור מותר לרב, ומה שאסור לכל עובד ציבור אסור לרב – לא היו צריכים חוק מיוחד לרבנים. עצם העובדה שעושים חוק מיוחד לרבנים זה חילול השם, זה חלק מהמלחמה נגד תורת ישראל. אבל אני רוצה לבשר לכם: עם ישראל יחגוג השבוע את מתן תורה כפי שניתנה בסיני – – – <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – ביחד. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא יעזור לכם, לא יעזור לכם, הקדוש-ברוך-הוא – – <דב ליפמן (יש עתיד):> חוגגים יחד, לא – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ישמור את עמו ישראל, ישמור את תורת ישראל – – – <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הוא מפריע לי, אני לא יכול לסיים. <היו"ר חמד עמאר:> אתה מעבר לזמן שלך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, אבל הוא הפריע גם בזמן שלי. <היו"ר חמד עמאר:> אתה מעבר לזמן שלך. בבקשה. נא לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יש לו תפקיד להפריע. <דב ליפמן (יש עתיד):> – – – להפריע לכל אחד – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כמו שבהר-הבית משלמים לאנשים שיפריעו ליהודים לעלות, הוא מקבל כסף ומשכורת כדי שיפריע ליהודים חרדים פה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת אייכלר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ולכן אני בא ואומר: לא יעזור לכם. רוב הציבור היהודי במדינת ישראל רוצה חופה וקידושין למרות הרפורמים, והם ימשיכו – – <דב ליפמן (יש עתיד):> צריך לעשות את זה באהבה, בחיבוק, אבל לא בכסף. שחיתות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ועם ישראל ילך בדרכה של תורה, באמונה, ויתגבר עליכם, ואתם לא תצליחו. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אני סוגר את רשימת הדוברים. חברת הכנסת זהבה גלאון – איננה נוכחת; חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו; חבר הכנסת נחמן שי – איננו. חבר הכנסת אורי מקלב. אבקש לדייק בזמן – שלוש דקות. יש לך שלוש דקות, בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אין שר, אז חברי מכובדי חברי הכנסת, התלבטתי, במיוחד לאור ההתפתחות בנאום של חבר הכנסת הרב אייכלר, אם לעלות לדבר או לא, מכיוון שאם אני עכשיו עולה לדבר, אז אני אולי רוצה להביע דעה: כן לקחת כסף, וכן נכון שהרב ייקח כסף, לא נכון שהרב ייקח כסף, אני בא להגן על הרבנים שלוקחים כסף או לא. אני לא נמצא שם. אני עדיין נמצא בדיון בוועדת החוקה שבו השתתפתי בדיון בהכנה לקריאה הראשונה. מחזה כזה עוד לא ראיתי. הייתי חבר הכנסת החרדי בתוך הוועדה, והשאר כולם היו – כולל מציעת החוק, כולל היושב-ראש, בוודאי גם היועצים המשפטיים – כולם היו שייכים לציונות הדתית. ומעניין מה הייתה דעתם, את מי הם מייצגים. נציג הרבנות הראשית, יועץ משפטי, התנגד לחוק. הוא הרחיב על ההתנגדות של הרבנים הראשיים, של מועצת הרבנות הראשית – ויכוח שלם אם בכלל יש לו say בתוך ההתנגדות, מה הרבנים הראשיים קשורים לזה או לא קשורים לזה. נציגי הרבנות בכלל לא הוזמנו – לא נציגי הרבנים בהתיישבות, לא רבני ערים; אף אחד לא היה. נציגי האוצר, שניים – שני יועצים משפטיים מהציונות הדתית: הרבנים, יש להם משכורות גבוהות. אין שום הצדקה שיעשו עבודה נוספת. יש להם משכורות עתק. עוד שני יועצים משפטיים ועובד בכיר, נציגי סגן השר לענייני דתות, באים ואומרים: אנחנו מתנגדים. סגן השר מתנגד לחוק. כך הודיעו נציגי המשרד שלך בוועדה. חברת מפלגתך תומכת ומציעה את החוק. אני כבר לא יודע איפה אני נמצא, מה האמת, הנכון. אבל מה שכן, יצא דבר אחד מתוך הדברים, כשבאו ושיקפו איפה הבעיה. בעקבות מה – יש הנחיה. בעקבות מה יש חוק עכשיו? אין עוד הסדרים שלמים ורחבים כפי שאתה, סגן השר, ביקשת לעשות. הרי יש כאן בעיות מורכבות. מה הבהילות הזאת? יש כאן איזו פרצה שצריך מהר מהר לסתום אותה, שרבנים לוקחים כסף? לא זו אף זו, שכשבאים ומדברים על כך שאין ספק שמי שמשלם אגרה צריך לקבל אחד שיסדר לו קידושין, יערוך לו קידושין ללא שום תמורה – מי שנרשם מקבל כחלק מהשירות, ועל זה לא היה ויכוח. אבל אם יש רבנים, או כפי שאנחנו גם מבינים, שרב שנניח גר באילת – הוא לא חייב – ונרשמים אצלו לנישואים, או שבני עירו מתחתנים בתל-אביב או בבאר-שבע, הוא יצטרך לנסוע כל יום לשם? יש הסדרים. השר צריך לפתור את הבעיות. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> כן, אני יודע, פתרתם, יש לכם כמות. לא מדברים בכלל על רב שמסדר קידושין באזור שלו; לא איפה שנרשמו אצלו ולא באזור שלו. אלא יש – כפי שאמר חבר הכנסת אייכלר – – <היו"ר חמד עמאר:> צריך לסיים, בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מסיים. – – רוצים אותו בגלל שהוא מתאים לו, הוא חיתן את אבא שלו, הוא חיתן את האבא של החתן, הוא חיתן את הסבא, או שסתם רוצים אותו, הוא מוצא חן בעיניהם. יש מישהו שאוסרים עליו עבודה נוספת כשזה כדת וכדין? שופטים, מישהו אוסר עליהם לקחת עבודה נוספת? יש אישורים, יש מנגנונים שמאשרים – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ברור שהם לא שופטים – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> גם שופטים יכולים – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> זה לא שופטים בעוד ערכאה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> מה זה בעוד ערכאה? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> התפקיד שלהם זה – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אבל מישהו מדבר במקום שלהם, במקום העבודה שלהם? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אתם מטעים את הציבור – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת מקלב, צריך לסיים. בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אתם רודפים את הרבנים. דימוי לא טוב. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, את יכולה לעלות אחרי זה ולהביע דעה. תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הדימוי – הרדיפה של רבנים, לעשות את הרושם שיש בעיה אצל רבנים; לוקחים כסף. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> שקר וכזב. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אתם מבזים את הרבנות. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – איננו נוכח. אחרון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב. אחרי זה עוברים להצבעה. שלוש דקות, נא לדייק בזמן. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, גם הרב אייכלר תומך בחוק, נכון? <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת מקלב. <נסים זאב (ש"ס):> אתה תומך בחוק, נכון? אתה תומך בחוק או לא? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מקוזז. <נסים זאב (ש"ס):> אתה מקוזז. והרב אורי מקלב, אתה תומך בחוק? <אורי מקלב (יהדות התורה):> מה אתה רוצה – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני לא יודע, אני שואל אותך. ברמת העיקרון, הרי אין התנגדות לחוק הזה, אבל יש כאן יצירת רושם – להטעות פה ציבור שלם שעד היום הרבנות הייתה מושחתת: כל מי שרצה, כמה שרצה דרש, קיבל כמה שהוא רק ביקש ודרש, ועכשיו באים לעצור את הקטסטרופה הזאת, את השחיתות הזאת. ומי? סוף-סוף הגיע הבית היהודי, בא להציל אותנו. ועוד מדברים פה כל כך הרבה על קירוב לבבות, שבפעם הראשונה הזוג מגיע וסוף-סוף רואה איזה רב, עם זקן או בלי זקן, ולא משנה איך הוא נראה, אבל הוא הפעם נפגש אתו בפעם הראשונה, וזה כל כך חשוב ודרמטי מבחינתו לעניין של קירוב הלבבות בינו לבין הרב. אני רוצה לומר לחברת הכנסת שולי מועלם: אתם צריכים לדעת גם את האמת, שיש היום משכורת רעב, כי בהצעת החוק אתם כוללים לא רק רבני ערים אלא גם רבני שכונות ורבני מושבים. אני אומר לכם שרבני מושבים ורבני שכונות לפעמים עובדים 24 שעות. אין להם בכלל שעות עבודה. אם הייתם באים ואומרים: שעות העבודה של רבנים הן שמונה שעות, מ-08:00 עד 16:00 – ניחא, אז אני יודע שיש איזושהי מסגרת עבודה. אצל רבנים אין מסגרת עבודה, אין שעות עבודה. אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, בדרך כלל אם כבר מבקשים רב שיקדש, וגם לי יוצא הרבה פעמים לערוך חופה וקידושין בגלל שרוצים אותי – אני ודאי לא גובה כסף, או לא ביקשתי ואף אחד גם לא מנסה להציע לי – אבל אני אומר, אדם שמכהן כרב לעתים הוא לא מבקש, אבל נותנים לו אחר כך איזושהי מתנת ידו כמו שאומרים. הלוא, בפרט אצל המרוקאים – – – <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> תשמע רגע. אתה יודע מה זה לא לתת לרב איזושהי מתנה? זו הפגיעה הכי חמורה במי שלא נותן – אני אומר לך – לא במקבל. אין דבר כזה שלא יציעו לך. אני צודק או לא? <שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו):> לא. זה כבר פאסה. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר שלא. אתה טועה. יש עדיין אנשים שהמנהג שלהם לתת, ואם אתה לא מקבל – הם מרגישים שפיכות דמים. אני אומר לך שאני נתקלתי בזה שהרב סירב לקבל – – <היו"ר חמד עמאר:> צריך לסיים, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> – – והאבא של החתן עמד על זה ואמר לו: אתה מבייש אותי שאתה לא לוקח. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אז מה? במקרה כזה, מה יקרה? אתה תגיד לו: תשמע, אתה עברת על החוק? לא. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> נא לשבת במקומות. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 21) (איסור קבלת תמורה בעד עריכת נישואין), התשע"ד–2014 – קריאה ראשונה. נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 21) (איסור קבלת תמורה בעד עריכת נישואין), התשע"ד–2014, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 21, אין מתנגדים ויש נמנע אחד. הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 21) (איסור קבלת תמורה בעד עריכת נישואין), התשע"ד–2014, עברה בקריאה ראשונה ותחזור לוועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעת חוק איסור הפליה מחמת גיל (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/550).] (קריאה ראשונה) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק איסור הפליה מחמת גיל (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014 – קריאה ראשונה – של חברות הכנסת אורית סטרוק, שולי מועלם-רפאלי ופנינה תמנו-שטה וקבוצת חברי כנסת. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת אורית סטרוק. אני פותח את רשימת הדוברים. מי שרוצה לדבר צריך להירשם. עד עשר דקות, בבקשה. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> בסדר, אני לא אצטרך את כל עשר הדקות. <היו"ר חמד עמאר:> עד עשר דקות. זה לא מחייב. <אורית סטרוק (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה כנראה נועד להיות החוק של אימא שלי, שתחיה בעזרת השם. בפעם הראשונה שהצגתי לפניכם את החוק של איסור הפליה מחמת גיל, סיפרתי לכם על אימא שלי, שהיא עוד מעט בת 80, ואיך היה לך חשוב להמשיך להשתתף בקבוצת תיאטרון שהיא משתתפת בה ואיך לא רצו לקבל אותה לשם משום שהיא הייתה כבר בת 70 ואמרו לה שהיא זקנה מדי ושהיא צריכה ללכת למועדון קשישים ואיך היא התעקשה. הסתבר לה שאין שום חוק שאוסר להפלות אותה מחמת הגיל שלה. אחר כך אישרתם את הצעת החוק פה במליאה, ועברנו לדיון בוועדה. כשישבנו בשבוע שעבר בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות כדי לדון בחוק הזה ולהכין אותו לקריאה ראשונה, ישבה מולי נציגת משרד הבריאות ואמרה: אנחנו לא מכירים תופעות כאלה שבמערכת הבריאות מפלים את האנשים לרעה מחמת הגיל שלהם. אנחנו לא מכירים תופעות כאלה. אם יש לך מקרים כאלה, תביאי אותם אלינו. אנחנו פשוט לא מכירים. הייתה שם אתי חברת הכנסת רינה פרנקל, והיא סיפרה סיפור שקרה לה עם אימא שלה, זיכרונה לברכה, ולא תיארתי לעצמי שתוך יומיים – מה יומיים? תוך יום וחצי – אני בעצמי אקלע לאותו מצב מזעזע בדיוק. עברו יום וחצי, ואימא שלי נפלה, או יותר נכון להגיד הופלה בטעות. היא הופלה ושברה משהו באגן, הובהלה לבית-החולים, ואני, כמובן, ממהרת לבית-החולים יחד אתה. מסתבר שבגלל השבר הזה באגן היא מרותקת למיטה ולא יכולה לקום מהמיטה. אומרים הרופאים במיון: האישה הזאת, הזקנה הזאת, בת 80, מרותקת למיטה. היא, אין לנו מה לעשות אתה. קחו אותה מפה לבית-אבות סיעודי. אנחנו מדברים על אישה שכמה שעות לפני זה הייתה 100% בריאה, פעילה, תוססת ואנרגטית. רק לסבר את האוזן שלכם, הירושלמים שבכם שאולי מכירים, היא כמה שעות לפני כן עלתה את כל העלייה של רחוב בצלאל ברגל בלי שום תמיכה ובלי שום דבר, בסדר? והם אומרים: אוקיי, עכשיו היא צמודה למיטה לכמה שבועות בגלל השבר הזה, קחו אותה לבית-אבות סיעודי. אנחנו כמעט הסכמנו, כלומר לא הכרנו ולא ידענו שיש חוק שמקנה לה את הזכות לשיקום, עם כל מה שזה אומר. לא ידענו שיש נהלים של משרד הבריאות שקובעים שצריכים לאפשר לה טיפולים פיזיותרפיים ואת כל הטיפולים הנלווים כדי שהיא תחזור לעצמה. כבר כמעט סגרנו עם בית-אבות סיעודי, וממש רק מטעמים טכניים לא הספקנו להעביר אותה לשם. פתאום תפסתי את הראש ואמרתי: מה אנחנו עושים? זה לא יאומן. מה, אני הולכת לקבור את אימא שלי בבית-אבות סיעודי? למה? בגלל מה? בגלל שהרופאים מתייחסים אליה בתור איזו קשישה שאין מה לעשות אתה? למזלי הטוב, נתנו לי את מספר הטלפון של הגברת זוהרה כהן, מנהלת תחום הבריאות במשרד לאזרחים ותיקים. שוחחתי אתה וסיפרתי לה את הסיפור. היא אמרה לי: לא להסכים בשום אופן. מחלקה סיעודית – היא אומרת לי – זה בשביל אנשים שיש להם בעיה סיעודית כרונית. אימא שלך בכלל לא במצב הזה. את חייבת להתעקש על שיקום, רק שיקום. טוב, הפעלנו את כל יכולות השכנוע שלנו מכל הסוגים, התעקשנו כמה שיכולנו להתעקש, וברוך השם, היום אימא שלי התקבלה למחלקת שיקום, ובעזרת השם, אני מאמינה, בטוחה, שיהיו לה הכוחות לעבור את תהליך השיקום ולחזור לעצמה כפי שהיא הייתה לפני כן, פעילה, שמחה, תוססת ואנרגטית. אבל הדבר הזה שקרה לנו בטח קורה מעת לעת להרבה מאוד אנשים אחרים, שלא מכירים את הגברת זוהרה כהן, לא יודעים להגיע למשרד לאזרחים ותיקים או לא מקבלים את ההנחיות ואת העצות הנכונות. יש לי כבר תשובה – מה לענות לאותה גברת ממשרד הבריאות כשאני אראה אותה ביום שני בוועדת העבודה כשאנחנו נכין את החוק לקריאה השלישית. לא האמנתי שעד כדי כך החוק הזה כל כך צודק, כל כך נחוץ וכל כך מונע עוול. לכן, מה שאני מבקשת מכם הוא שתאשרו לנו להגיע עם החוק הזה ביום שני. תאשרו אותו עכשיו בקריאה ראשונה, תאשרו לנו להגיע אתו ביום שני להכנה בוועדה, ובעזרת השם נאשר אותו סופית, ולא יהיה יותר מצב כזה שאנשים, רק בגלל הגיל שלהם מופלים לרעה עד כדי כך, עד כדי פשוט פגיעה אנושה בבריאותם. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים – חבר הכנסת ישראל אייכלר. עוד פעם אני מבקש מכל הדוברים לדייק בזמן. שלוש דקות. שלוש דקות, בבקשה. אני סוגר את רשימת הדוברים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לברך את חברי הכנסת שהגישו את הצעת החוק על העניין של הגיל. גם אני חתום על החוק הזה, על האפליה מחמת גיל. וזכות גדולה לחברת הכנסת סטרוק, אחרי חילול השם הגדול שהם עשו קודם, אנשי הבית היהודי, כשהם הוציאו דיבת רעה על רבני ישראל, שלפחות בעניינים האזרחיים של "מפני שיבה תקום" הם הציעו הצעה מאוד מאוד ראויה. אני חושב שאין אזרח בישראל שיש לו הורה והוא כבר מבוגר שלא יודע את ההתעללות ואת ההתנכרות לאנשים מבוגרים. אמר פעם איש צעיר – אני לא יודע אם הוא המציא את זה אבל הוא ציטט את זה – קוראים לו שמעון פרס, יהודי בן 90, בלי עין הרע עומד על רגליו, אז הוא אמר: העולם שייך לצעירים. כנראה שהוא ציטט מישהו. הרוח הרעה הזאת, שהעולם שייך לצעירים, שללה את הזכות של אנשים מבוגרים וקשישים לקבל עבודה, לקבל יחס, וזה בדיוק הפוך לתורת ישראל. בתורת ישראל כתוב "מפני שיבה תקום". אני רוצה לספר לכם סיפור קצר: ישב פעם אחד מגדולי ישראל, יהודי זקן וקשיש, במטוס, ולידו ישב מזכיר ההסתדרות דאז, שגם היה אדם קשיש מאוד, מזכיר ההסתדרות לשעבר. והוא ראה איך הנכדים והנכדות של אותו קשיש יהודי רב זקן מגיעים כל רגע לשאול אותו: סבא צריך משהו? סבא רוצה נעלי בית? סבא רוצה שתייה? סבא, סבא, סבא, סבא; כל הזמן הסתובבו, כל הטיסה סביב הסבא. והיהודי הזה, שהיה מזכיר ההסתדרות קודם, שאל את הרב: תגיד לי, איך הצלחתם כל כך בחינוך הילדים? אני, יש לי שני בנים, אחד צלצל אלי להגיד לי שאין לו זמן לבוא להגיד לי שלום, אז הוא אומר לי דרך הטלפון, השני אפילו לא צלצל, ואף אחד לא עוזר לי. איך אתם הצלחתם כך שאנשים צעירים מכבדים כל כך את הזקנים? אז הוא אמר לו משהו שהוא מאוד אקטואלי לדיון שהזכרנו היום. הרי אומרים היום במשרד החינוך ללמד שאדם בא מן הקוף. אז הוא ענה לאותו רב כך: אתם מאמינים שהאדם בא מן הקוף, אז אם כך, ככל שהדור צעיר יותר אז הוא יותר חשוב, כי מי יותר חשוב? כל דור שהוא פחות קוף הוא יותר חשוב, יותר מפותח, יותר ציוויליזציה. לכן הזקנים צריכים לכבד את הצעירים. אנחנו מאמינים שאנחנו ברואי עולם של בורא עולם, מצאצאי האדם הראשון, אז מי שיותר קרוב לבריאה יותר חשוב, אז הצעירים צריכים לכבד את הזקנים – – <היו"ר חמד עמאר:> אתה צודק. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ולכן אנחנו הצלחנו להנחיל לילדים שיהיה להם כבוד: כבד את אביך ואת אמך. בזה אני אסיים, אדוני היושב-ראש: נקיים את כבד את אביך ואת אמך, שזה חלק מעשרת הדיברות שנקבל בעזרת השם בשמחה בחג השבועות. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון – איננה נוכחת; חבר הכנסת מאיר פרוש – איננו נוכח; מנחם אליעזר מוזס; עיסאווי פריג'. אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אנחנו לא מדברים פה על מקרים של מקומות בידור או מקומות ציבוריים. מדובר פה באותם חולים שנפלו, כפי שגברת סטרוק אמרה. אני הייתי 15 שנה בעיריית ירושלים ממונה על רווחה, ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הוויכוח על המיטות בין סיעודי לבין קשיש – לאיזה מחלקה להכניס כל מטופל – קודם כול זה עניין תקציבי, והמשמעויות התקציביות שם וההבדלים במחירים ובעלויות הם שמים וארץ. זה לא סוד. נעשים בכל יום – ואני רוצה לומר לך, גברת סטרוק, זה בכלל לא קשור לגיל. אם את חושבת שזה קשור רק לגיל, בגלל שהיא נראית זקנה וקשישה ועייפה – לא. בתי-החולים לא רוצים להתמודד עם כל מה שקשור למחלקת השיקום. אני מכיר צעירים בני 50 ופחות מ-60 שקיבלו התקפי לב והיו צריכים שיקום בבתי-חולים – ב"הדסה הר-הצופים", במקומות אחרים – וניסו לדחות אותם. והיה צריך לנהל מאבק עיקש כדי שהמקום שלהם יהיה מחלקת השיקום אך ורק באותו בית-חולים, והם ידעו שבלי אותה מחלקת שיקום ב"הדסה הר-הצופים" הם יישארו נכים לכל החיים שלהם בבית. והציעו כמה הצעות, ולא רק בגלל שהם נראים קשישים – תאמיני לי, לא נראים קשישים – אבל לא רוצים לטפל היום. כמה שפחות, כמה שיותר לזרוק את זה על בני המשפחה; שהם ישברו את הראש, שהם יטפלו, שהם יעשו את העבודה. אבל מה לעשות, הם לא מקצועיים. אז מביאים – איך אומרים בערבית? איזו "ח'דאמה", איזו שפחה שתבוא, תעזור ותסייע, אבל היא לא יודעת את העבודה. גם אם היא יודעת קצת פיזיותרפיה, זה לא הדבר שיכול לשקם את האדם. ולכן, העניין של השיקום הוא קריטי מבחינת החולה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה שבוועדה – אני מאמין שזה ועדת עבודה ורווחה – לא להגדיר רק בעניין הגיל, כי תמיד יהיה ויכוח על הגיל. למשל, הנשיא שלנו, שיהיה בריא, הנשיא פרס, הוא נראה בקושי בן 60. אז מה, אז הוא נקרא זקן? לא. אז למה אנחנו צריכים להגביל את זה רק לפי הגיל – אם הוא בן 80 או בן 90? אני חושב שצריכים להגדיר לפי הבעיה הרפואית והפיזיותרפיה והטיפולים הרפואיים שהאדם הזה נזקק להם. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק איסור הפליה מחמת גיל (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, בקריאה ראשונה. חברי הכנסת, נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור הפליה מחמת גיל (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 18, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת חוק איסור הפליה מחמת גיל (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, עברה בקריאה ראשונה ותחזור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברי הכנסת פנינה תמנו-שטה, אורי מקלב, יוני שטבון ויחיאל חיליק בר בנושא: שירותי טיפולי שיניים חינם לילדים. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 8) (שיעור מרבי של ריבית פיגורים), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/547).] (קריאה ראשונה) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 8) (שיעור מרבי של ריבית פיגורים), התשע"ד­–2014, של חבר הכנסת מאיר שטרית, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מאיר שטרית. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אני לא מאיר שטרית עדיין. <היו"ר חמד עמאר:> סליחה, בועז טופורובסקי. רשום לי חבר הכנסת מאיר שטרית. <בועז טופורובסקי (יש עתיד):> אני גם לא בן 40 עדיין, אז אני גם לא יכול להתמודד לתפקיד הנשיא, אז אני לא – – – חבר הכנסת שטרית ביקש שאני אציג במקומו את הצעת החוק, ואני שמחתי, כי אני תומך בה מאוד. מטרתה של ההצעה היא להתאים את הסנקציה המוטלת בגלל איחור בתשלום בהסכמי מכר מקבלן לסנקציה הנהוגה בהסכמי רכישת דירה מיד שנייה; שם מקובל כי תשלום המשולם באיחור נושא ריבית בשיעור של 12% לשנה, וזאת מהיום השמיני לאיחור. לאור האמור, מוצע להוסיף לחוק המכר (דירות), התשל"ג–1973, הסדר דומה. המטרה היא לקבוע תקרה. במצב כיום מוטלת על הקונים ריבית מטורפת, לא הגיונית ולא צודקת. כמובן שיש טעם בהטלת סנקציה על רוכש שמאחר בהעברת התשלום, אך הסנקציה צריכה להיות מידתית וסבירה. לא צריך להעניש בצורה קשה כל כך את הקונים. בשוק דירות יד שנייה, כאשר אדם מפגר בתשלום יש שני כללים קבועים: 1. משלמים ריבית בסדר גודל של 12% לשנה; 2. הפיגור מתחיל להיספר רק אם היה בן שמונה ימים לפחות. במקרה של החוזים הקבלניים הפיגור מתחיל מהיום הראשון. בדיון בוועדה, ובהמלצת נציג משרד השיכון, הוחלט כי גובה הריבית ייקבע בתקנות שיעביר שר השיכון ולא בחקיקה ראשית, וזאת על מנת ששינוי הריבית יוכל להתבצע בהתאם למצב השוק, וללא צורך בתיקון חקיקה ראשית בכל פעם. זו הצעת חוק חשובה, ואני מבקש מכם לתמוך בה. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים – חבר הכנסת ישראל אייכלר. שלוש דקות, בבקשה. אני סוגר את רשימת הדוברים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני חושב שהחוק הוא חוק ראוי, אבל זה נותן לנו הזדמנות להתבונן ולפנות אל הציבור שרואה אותנו ושומע אותנו, אל משבר הדיור שנוצר בעיקר על-ידי ממשלת ישראל. גם ההחלטה הגזענית והאנטישמית של שר האוצר להפלות בין אנשים שחסרה להם קורת-גג בהנחה במע"מ לדירה ראשונה ויחידה, גרמה לכך שיש האטה בהתחלות בנייה, יש קיפאון בשוק הדירות, והוסיפו חטא על פשע על כל המשבר בדיור שנוצר על-ידי הממשלה, ולמה אני אומר שנוצר על-ידי הממשלה? כי מינהל מקרקעי ישראל, בהחלטת ממשלה בשנים האחרונות – ונדמה לי שבהוראת בג"ץ, שהוא השליט הדיקטטורי של המדינה – החליטו להריץ מחירים בדרך שמי שמרבה במחיר זוכה בקרקע. במקום שמדינת ישראל, שהייתה פעם מדינת רווחה, שדאגה שלכל אחד תהיה קורת-גג, ונתנה קרקעות של המינהל, שהן לא קרקעות פרטיות, כדי שיבנו עליהן שכונות לאנשים, לזוגות צעירים ולנזקקים, ולאנשים שצריכים לשפר דיור, הרסו את כל הדיור הציבורי, בנוסף על הכול – ביטלו את כל הסיוע הממשלתי. הפכו למדינה קפיטליסטית אכזרית כמו באפריקה, שיש שם מיליארדרים ועניים; כמו במצרים, שיש את הדלתא של הנילוס ויש שם אנשים עשירים ו-80 מיליון אנשים שחיים בבתי-קברות, אוכלים פיתה ומים. כך כאן הם החליטו לתת קרקעות למי שמרבה במחיר. בזה הם הריצו את המחירים, גרמו למציאות שאף ישראלי צעיר לא יכול להגיע לדירה, בין שהוא בן ישיבה, בין שהוא עובד, בין שהוא קיבוצניק ובין שהוא חייל. נעשה פה עוול נוראי, והמדינה בכלל לא מתכוונת לתקן את זה. לכן אנחנו צריכים לצאת ולזעוק, כמו שהייתה פעם המחאה החברתית הזו, בעניין הדיור – אז דובר על העניין של הדיור בתל-אביב, על השכירות, ואני לא יודע למה שקעה המחאה הזו. צריך לצאת ולחזור למחאה הגדולה, שצריכה לאחד את כל האוכלוסיות, נגד שלטון העושק של קרקעות ישראל. כי מה שיקרה בסוף, אם מדינת ישראל לא תיישב את הקרקעות האלה, הפלסטינים יישבו אותה. הם כבר מיישבים אותה. רואים בירושלים, כשעושים הקפאה, יש עשרות-אלפי אנשים שבאים מדי שנה בשנה, פלסטינים שבאים ובונים במזרח-ירושלים, וירושלים המערבית הולכת וקופאת. אומנם בונים שם למיליונרים דירות יקרות, אבל להמונים לא בונים. מה שקורה בירושלים קורה בכל הארץ. מי שלא יבנה את הנגב, ימצא שם אחרים שיבנו את הנגב. מי שלא יבנה בקרקעות, שיישארו ריקות, מישהו אחר יישב אותן. לכן זו גם סכנה דמוגרפית, ואני מציע לדון בעניין של משבר הדיור. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון; מאיר פרוש; נחמן שי; אורי מקלב; מנחם אליעזר מוזס; עיסאווי פריג'. חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> טוב, אני אוותר. <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת נסים זאב ויתר. הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 8) (שיעור מרבי של ריבית פיגורים), התשע"ד–2014 – נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 8) (שיעור מרבי של ריבית פיגורים), התשע"ד–2014, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 15, אין נמנעים ואין מתנגדים. הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 8) (שיעור מרבי של ריבית פיגורים), התשע"ד–2014, עברה בקריאה ראשונה, והיא תחזור לדיון בוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 155) (הרחבת הגדרת ילד לעניין ביטוח שאירים), התשע"ד–2014> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/550.] (קריאה ראשונה) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לחוק הבא: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 155) (הרחבת הגדרת ילד לעניין ביטוח שאירים), התשע"ד–2014, של חבר הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד ונסים זאב וקבוצת חברי כנסת. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בתחילת דברי אני רוצה להתייחס לנושא הטכני, שמבחינתי הוא מהותי. היו כאן כמה הצעות חוק שעלו במהלך השנים האחרונות. אני בעצמי הבאתי לפחות שתי הצעות חוק וגם הצטרפתי לחוקים שחברי העלו. ובכל פעם שהעלינו איזשהו חוק, זה נפל כי ועדת השרים לא הסכימה, או כי השר הממונה בא ואמר: יש פה הוצאה גדולה, ואנחנו לא יכולים לעמוד בנטל. דיברו אפילו על מאות מיליונים או עשרות רבות של מיליונים. עכשיו, מה שקרה, אני בכל זאת, בתקופה שהיה השר כחלון, הוא הבטיח לי להעביר את הצעת החוק, ובוועדת השרים זה נפל. שוב, אצל השר מאיר כהן, שייאמר לזכותו שהוא עזר לי להעביר את זה, ואני אומר לכם – בהתחלה הבאתי הצעת חוק שגם השר מאיר כהן ומנכ"ל הביטוח הלאומי לא הסכימו לתמוך בה. בסוף קבעתי פגישה בלשכת השר, יחד עם מנכ"ל הביטוח הלאומי. ישבנו בפגישה ארוכה, למעלה משעה, כדי לתאם את כל המהלכים, את כל הסעיפים, ובסופו של דבר הבאתי משהו שהממשלה תסכים לבלוע אותו, כמו שאומרים, שזה הוצאה של בערך 15 מיליון שקלים. ייאמר לזכותו של השר מאיר כהן, אפילו שהוא לא נמצא פה, אני מכבד אותו ואני מברך אותו על כך שזה עבר בוועדת שרים. עכשיו, מה שקרה באותו יום – בא אלי חבר הכנסת דב חנין, שהצעת החוק שלו בחיים לא הייתה עוברת בוועדת השרים, כי ההצעה שלו הייתה בדיוק כמו ההצעה של חברי שוועדת השרים התנגדה לה. בא אלי בבקשה ואמר לי: מה אכפת לך? אני מוכן להצטרף אליך, להצעת החוק שלך. אני רק טכנית מצטרף. אמרתי, מה אכפת לי, מה, עיני צרה שמישהו יצטרף אלי? בכל הכבוד, בוא תצטרף. תראו מה זה פלא. זאת אומרת, הצעת החוק שלי אושרה בוועדת השרים, עברה בכנסת רק בגלל שוועדת השרים אישרה, בא דב חנין שהצעת החוק שלו – ועדת השרים לא הסכימה לו כי היו הצעות חוק דומות – הוא בא והצטרף אלי, עלה על העגלה. פתאום אני רואה פה – הצעת חוק של דב חנין, שאני לא יודע מה – עיסאווי וכל חבריו, שלא היו, ואני לא יודע בכלל מה להם ולחוק הזה, ונסים זאב וכל הרשימה המכובדת שעובדת במשך שנים, לא נמצאים בכלל ברשימה, מי הם. עשו לי טובה, הרי – משה גפני, תבין – הסכימו לשנות את הטופס היום ולשים גם אותי ברשימה, כי מים אחרונים – חובה, נסים זאב בסוף, לא נורא. <מיקי לוי (יש עתיד):> ראשון או אחרון? <נסים זאב (ש"ס):> לא, אחרון שמו אותי; תראה, תסתכל ברשימה. בין היוזמים – קודם כול הדב, אחר כך מוחמד, אחר כך סוייד, אחר כך עפו ואחר כך נסים זאב. תאמינו לי, לא יאומן כי יסופר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מעשה נסים. <נסים זאב (ש"ס):> מעשה נסים. אגב, זה עלה הרבה כסף לכנסת היום, כי היו צריכים לשים את השם שלי עוד הפעם, כי בכלל – לא הייתי בכלל. נסים זאב - מאן דכר שמיה, הגמרא אומרת. מה פתאום, מה, מה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא, לא. שום דבר. אני לא הייתי בכלל. אני אומר לכם – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא. אני רוצה לומר לך, אומנם זה משהו טכני. זורקים את זה על המזכירות, אבל לדעתי זה דבר שלא ראוי שייעשה. כי אתה יודע, ידידי, מיקי לוי, סגן השר, חבר כנסת פה – עד שמעביר פה איזשהו חוק, שבכלל ייקרא על שמו, עושים – בכלל אם הוא באופוזיציה? בכלל טוב שנותנים לו רשות לשבת פה באולם הזה, מה. מה פתאום? בפרט אם הוא חרדי, ועוד הוא "פרענק"? בכלל. הוא צריך להיות בשורה האחרונה. אתה שם לב? אני יושב תמיד בשורה האחרונה. מה לעשות, זה המקום שלי, שם. אני כבר השלמתי עם זה. אבל חשבתי בכל זאת, כשאני מביא איזושהי הצעת חוק, ויש איזושהי הסכמה של הממשלה, לפחות מי שיצטרף אלי – ישבו פה, המזכירות, שהוא מצטרף אלי ולא אני הצטרפתי אליו. אז אומרים לי: מה נעשה? המספר שלו זה מספר עתיק. אז אני אומר לך, אתה יודע, תמיד מטבע עתיק שווה יותר, אני מסכים עם זה, אבל אנחנו לא משתמשים במטבעות ישנים. אם אתה רוצה לקנות במטבע ישן, אתה יכול לקנות משהו? לך למכולת עם לירה ישנה, אף אחד לא יסכים לקבל את זה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תעשה כמוהו, כל תחילת שנה 700 הצעות חוק. <נסים זאב (ש"ס):> בסדר, אבל אני חושב שצריכה להיות פה פייריות. זה משהו שאומנם הוא טכני, אבל אני אומר לך, לחבר כנסת שעמל כל כך הרבה, ואני אומר גם על הרב אייכלר וגם על הרב גפני, ואורי מקלב, אני אומר לך, הם עמלו רבות בהצעות החוק שפה מוזכרות, והם היו הרבה לפני אחרים. אני חושב שמן הראוי והכבוד לשים אותם קצת לפני אחרים שלא היו בכלל בהצעת החוק שוועדת השרים אישרה. עכשיו, לגופו של עניין, אני אקריא לכם ואומר לכם קצת דברי תורה, שחלילה וחס לא נגיע לחג השבועות בלי לומר איזשהם פסוקים. אז אולי אתחיל דווקא בדברי תורה: הרמב"ם אומר ש"חייב אדם להיזהר ביתומים ואלמנות, מפני שנפשם שפלה ורוחם נמוכה". וצריך לדעת איך לנהוג עמהם: "לא ידבר אליהם אלא רכות, ולא ינהג בהם אלא מנהג כבוד, ולא יכאיב גופם בעבודה". לפעמים בא יתום, עובד עבודה קשה – ולדבר אתם ברכות. יחוס על ממונם יותר מעל הממון שלו עצמו. וכל המקניטן או מכעיסן – הוא עובר בלא-תעשה. ועל זה נאמר: "עשה צדקה בכל עת", זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, ומעלה עליו הכתוב כאילו הוא ילדו. זאת אומרת, אדם שנותן פרנסה ליתום ויתומה – כאילו זה הבן שלו. ותראו מה הרמב"ם אומר: "יתום שבא לישא" אישה, "שוכרים לו בית ומציעים לו מיטה וכל כלי תשמישו ואחר כך משיאים לו אישה". אגב, בזמן שהרמב"ם כתב את ההלכה לא העלו את גיל הנישואים, לא הייתה המגבלה הזאת, והיום, לפי החוק שלנו, מעל גיל 18. אז איך אומרים? בדבר ח'לו, שישבור את הראש שלו. ואני רוצה לומר לך דבר שראיתי בהלכה, שאומר שזה לא משנה אם האלמנה היא אלמנה שנזקקת או אפילו אלמנה עשירה – אתה שומע אותי, ידידי, חבר הכנסת מיקי? זאת אומרת, אפילו אלמנתו של מלך, היא עשירה; למה? מפני ש"דמעתה מצויה ונפשה שפלה". אז אנחנו לומדים פה שהעניין הוא – לכבד יתומים ואלמנות זה מעלה גדולה. לגבי החוק עצמו, אני רוצה לומר שלפני החוק המוצע הייתה פה אפליה משוועת, אפליה בין ילד וילד, בין יתום ויתום, בין יתומה ויתומה. קצבת השאירים לפי פרק י"א לחוק ביטוח לאומי נועדה "להבטיח את כלכלתם של מי שהיו סמוכים על שולחנו של מבוטח שנפטר, ובכלל זה ילד, וכן אלמן או אלמנה, שגובה קצבתם תלוי" – והשאלה מעניינת: "לעניין זה ילד מוגדר בסעיף 238 לחוק כמי שבין היתר לא מלאו לו 20 שנים והוא שוחר במסגרת קדם-צבאית של צבא הגנה לישראל, או שעיקר זמנו מוקדש לסיום לימודים במוסד חינוכי על-יסודי. בהגדרה זו לא נכללים צעירים עד גיל 20 שעודם סמוכים על שולחן הוריהם כיוון שהם מקדישים את זמנם ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה, במוסדות על-תיכוניים אחרים. עם פטירתו של מבוטח, עלולים שאיריו להתמודד עם קשיים כלכליים בשל אובדן מפרנס. בייחוד כך הוא הדבר כאשר למבוטח ילדים צעירים אשר אין באפשרותם לכלכל את עצמם, בין היתר בשל הצורך להקדיש את זמנם ללימודים. "מוצע אפוא להרחיב את ההגדרה 'ילד' לעניין קצבת השאירים לפי סימן ד' בפרק י"א לחוק, כדי לסייע לילדיו ולבן-זוגו של מבוטח שנפטר. יודגש כי הרחבה זו לא תחול לעניין קצבאות אחרות. לעניין" – למשל – "קצבת השאירים יוגדר ילד גם מי שמלאו לו 20 שנה והוא לומד במוסד על-תיכוני כמפורט בהסדר המוצע." "להערכת משרד האוצר העלות התקציבית של הצעת החוק היא 15 מיליון שקלים חדשים לשנה, ואולם כיוון שהממשלה נתנה את הסכמתה להצעת החוק, לא מדובר בהצעת חוק תקציבית כהגדרתה בסעיף 13 לחוק-יסוד: משק המדינה." ואני רק במשפט אחד אסיים – – <היו"ר חמד עמאר:> אתה צריך לסיים, בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> – – לא, אני אסיים כי הייתי חייב להקריא את מה שהחוק בעצם – כי אחרת כל מה שאמרתי זה רק מסביב. אני רק רוצה לומר שעד היום, מי שהיה לומד לימודים תורניים, או בנות "בית יעקב", היו מופלים לרעה, לא היו נחשבים, ואני חושב שהתיקון הזה אולי יאמר קצת סנגוריה על הממשלה הזאת, ויהיה לה איזה קצה אור לומר שהיא עושה משהו למען כלל עם ישראל. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. ראשון הדוברים – חבר הכנסת ישראל אייכלר. אני סוגר את רשימת הדוברים. שלוש דקות, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל במה שסיים חבר הכנסת נסים זאב. אני חושב שיש זכות גדולה לכנסת הערב, לפני חג השבועות, שמקבלים את החוק הזה, כי כתוב בחז"ל שכשהגיעו לארץ היה פסל מיכה, שהקטירו לעבודה זרה, והיו מלאכים שרצו לרדת ולשרוף ולשבור את בית העבודה הזרה הזה. אמר להם הקדוש-ברוך-הוא: הנח להם שפִתם מצויה אצל עוברי דרכים. זאת אומרת, אנשים היו עוברים שם והם היו נותנים להם אוכל ומשקה, אז הייתה להם זכות, למרות שזה היה פסל מיכה, למרות שזה היה עבודה זרה, אבל עצם העובדה שהם היו נותנים אוכל לעוברים ושבים, אז הייתה להם זכות. כשאנחנו מדברים על החוק הזה, שהיה עוול נוראי במשך שנים, וניסו, וניסינו, וגם אני הגשתי וגם הרב מוישה, כולם הגישו את הצעות החוק האלה, לא היה עם מי לדבר. תמיד אמרו שזה עולה מיליונים, וזה היה שקר. מדובר פה בקבוצה קטנה של אנשים שהופלו לרעה אך ורק בגלל שהם לומדי תורה. היה בזה קטרוג על עם ישראל. עכשיו, זכה שר הרווחה מאיר כהן, ואני לא רוצה לנסות להסביר למה דווקא הוא כן הבין ללבם של יתומים ואלמנות ואחרים לא, אבל עובדה שהוא זכה. אלה שנמצאים פה ויתמכו בזה יזכו בזה, אז תהיה לזה זכות גדולה מאוד כי כתוב בתורה: "כל אלמנה ויתום לא תענון", "כי אם צעק יצעק אלי, שמע אשמע צעקתו – – – כי חנון אני". מה זה לשון "כי צעק יצעק", "כי שמע אשמע"? כי אסור לפגוע ולענות אף אדם, לא רק יתום ואלמנה, אבל אם בא אדם וצועק, הקדוש-ברוך-הוא – "אלוקים יבקש את נרדף". מה זה "יבקש את נרדף"? הוא בודק מי הנרדף האמיתי. אם הוא מוצא שהאדם שפגעו בו, לא יתום, הוא צודק – הוא יילחם בשבילו, הקדוש-ברוך-הוא ישמע בקולו. אבל אם הוא לא צודק, אז הוא צועק לשווא, הוא לא צודק. אלמנה ויתום, כך כתוב, גם אם הם לא צודקים, אם אתה מכאיב להם, אם "צעק יצעק", זאת אומרת אפילו אם "צעק" כשהוא צודק ו"יצעק" כשהוא לא צודק, "שמע אשמע", כשהוא צודק ולא צודק, "כי חנון אני". איך אמרת בדברי הרמב"ם? "כי דמעתם מצויה". הדמעה שלהם מצויה. לכן, היה פה עוול במשך שנים. ישנו פסוק בישעיה: "יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם". מה זה "יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם"? כשיתום יוצא מבית-המשפט והוא רואה שלא עזרו לו והאלמנה מגיעה, הוא אומר: אל תיכנסי, חבל על הזמן. אין סיכויים לאלמנות ויתומים. אז "יתום לא ישפטו" ובגלל זה "ריב אלמנה" בכלל "לא יבוא אליהם". היום אנחנו מתקנים את הפשע הזה. במשך שנים זעקות היתומים והאלמנות לא נשמעו. היום אני מציין שוב את שר הרווחה מאיר כהן לטובה. בזכותו הממשלה תמכה בזה, וכל אלה שיתמכו בו – סגן השר מיקי לוי, שיתמוך היום בחוק הזה – נזכה בעזרת השם שעל-ידי זה נעשה חסד וצדק, כמו שעשה בועז עם רות המואבייה. בזכות זה נוכל להיכנס לחג בשמחה, וחג שמח לכל עם ישראל. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. חבר הכנסת משה גפני. שלוש דקות, בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני סגן השר, אנחנו, חלק מחברי הכנסת שנמצאים כאן ואלה שלא נמצאים כאן, ניסינו במשך הרבה שנים להעביר את החוק. אני זוכר שישבתי עם השר כחלון מאחורי המליאה, והשר כחלון אמר שהוא תומך בחוק הזה. זה חוק הומני מהמדרגה הראשונה. אישה שבעלה נפטר ויש לה ילד, והילד הזה בגיל שהוא עדיין מוחזק על-ידה – אני לא אחזור על כל מה שנאמר פה על יתומים ועל אלמנות. באמת חוק הומני מהמדרגה הראשונה, ונעשה פה תיקון בספר החוקים של מדינת ישראל. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, ממש בדקה, לדבר על משהו שלפי דעתי ילמדו אותו במדעי המדינה. ישבו פה חברי כנסת משופשפים, והיה בזה צדק – להעביר את החוק הזה – ולא הצליחו. אני הייתי יושב-ראש ועדת הכספים, היה לי כוח – לא הצלחתי להעביר את החוק הזה. ניסיתי, סיפרתי; כחלון היה שר טוב, שר רווחה טוב. יש איש אחד, יתום, שהוביל את המהלך הזה. אני בהתחלה, האמת, צחקתי. קוראים לו יוסף סגל, הוא יושב ביציע. הוא בהתמדה ובעקביות ובחריצות דיבר גם עם השר מאיר כהן, דיבר עם החברים, דיבר עם האנשים, דיבר עם חברי הכנסת. ילמדו את זה במדעי המדינה – איך חוק כזה צודק, חברי הכנסת לבדם לא הצליחו להעביר אותו במהלך הרבה קדנציות; לא שנה, לא שנתיים. ולא שהזניחו את העניין הזה; ניסו, אני אומר לכם. ישיבות שלמות התקיימו בעניין הזה. והוא הצליח, בהתמדה, בעקשנות ובעקביות. לא האמנתי. הייתי בטוח: בסדר, עוד ניסיון כושל שיהיה. והנה, קודם כול בזכות השר מאיר כהן, אני חושב, אני לא – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אני אמסור לו. <משה גפני (יהדות התורה):> מה? <מיקי לוי (יש עתיד):> אני אמסור לו בשמכם. <משה גפני (יהדות התורה):> אני באמת – היה גם בהחלטה של ועדת שרים. אני גם אז התקשרתי, יוסף סגל התקשר אלי, הוא אומר: זה הולך לעלות בוועדת שרים, תתקשר לזה, תתקשר לזה; אחרי זה בוועדת העבודה והרווחה. גם עכשיו, אני מקווה שמליאת הכנסת תאשר את זה, ואז בשבוע הבא כבר ועדת העבודה והרווחה מתכנסת כדי לאשר את זה לקריאה שנייה ושלישית. אני אומר: יישר כוח לכל אלה שעסקו במלאכה, אבל תודה רבה מיוחדת ליוסף סגל, הוא עושה פה היסטוריה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אורי מקלב. שלוש דקות, בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת נסים זאב, אתה הלנת, ובצדק, על כך שהצעת חוק שאתה טרחת כל כך הרבה עליה, היית בתוך העניין הזה, פעלת רבות בעניין הזה, וגם נפלה הזכות לידך בסופו של דבר לברך על המוגמר אחרי שרבים ניסו, וקידמו אולי קצת, אבל אתה, האמת, אצלך, בפעילות שלך, הבאת את הפוש ואת – בסופו של דבר העלית אותה למסלול של חקיקה, ואתה מרגיש אולי לא נוח שאחרים, שבסך הכול אולי הוצמדו לחוק הזה, נחשבים. אבל בוא נעשה פשרה, ואני חושב שגם אתה תסכים, שהיא תניח את דעתך: אנחנו צריכים לקרוא לזה "חוק יוסף סגל", כפי שנאמר. אנחנו כבר בתוך – כבר קוראים; כשקראו לעזרה – אני אראה לכם את האס.אם.אס שקיבלתי: חוק יוסף סגל עולה עוד מעט למליאה, תעלה מהר למליאה. אצלנו זה כבר מופיע בסדר-היום שלי כחוק יוסף סגל, והוא באמת יצטרך להיות רשום על שמו – בעקביות, בנחישות, בהתמדה, שמראה גם על אופי, ובשקט שבו הוא עשה. והייתה תקופה – ואני רוצה להגיד לכם שלא לפני הרבה זמן קצין הכנסת קרא לי והמלצתי עליו, מכיוון שהיו גם אנשים שביקשו להוציא אותו מהכנסת, בגלל שהפריע להם – על כך שהוא בסך הכול מדבר על חוק כל כך, כל כך אנושי, כל כך ברור, שנותן קצת מענה למה שמגיע להם. ויוסף סגל עצמו, יוסף כבר לא ייהנה מזה, מכיוון שהוא כבר, ברוך השם, כבן 20, וגם אין לו שום אח ואין לו אחות. הטלפון הראשון שקיבלתי מהם כבר לפני כמה שנים – על הקו היה מנהל תלמוד-התורה שלו, של יוסף, כשהוא למד, שלמה רוזנשטיין, חבר מועצת עיריית ירושלים, שאמר לי: תשמע, לאימא של יוסף יש התלבטות. היא רוצה לשלוח אותו למוסד תורני אחרי הישיבה הקטנה, אבל היא יודעת שאם הוא יגיע למוסד תורני הוא לא יוכל להמשיך, היא לא תוכל לקבל עבורו כסף – וזה האוכל שלהם, זה האוכל. אנחנו גם צריכים להזכיר לטובה את אימא של יוסף – תמסור לה גם בשמנו – שעמדה כאן, והלכה אתו, ובאה אתו. היום הוא כבר בחור בן 20, אבל כשהוא הגיע לפה הוא היה בן 17, כשהוא הגיע לפה, והיא ליוותה אותו באדיקות, ולא היה כסף לנסיעות, אבל הם באו כאן לכנסת לקדם את החוק הזה, ולא אמרו ולא נכנעו לשום דבר. ומה שחשוב באמת בעניין הזה, שזה לא רק הפלה בין יתום ליתום ובין אלמנה לאלמנה; תכלית החוק הייתה לעזור, לתת לפעמים את הלחם ואת החלב, את הביגוד, את ההוצאות המינימליות כשאין מפרנס בבית; זה נותן את המינימלי. אז מי שלמד במקום תורני ולא למד במכון להשכלה גבוהה לא מגיע לו? האפשרויות שלו גדולות יותר? הרי אני לא מצליח – משנה איפה הוא לומד או משנה המצב שיש יתומים ואלמנות? לדאבוננו יש רבים. ולא מזמן – ואני חושב שבזכות יוסף סגל ואחרים החוק הזה יוכל – אני בזה אסיים – לעזור לרבים, יתומים מנפגעי פעולות איבה. היו לי פניות מכמה יתומים שההורים שלהם נהרגו באוטובוס לכותל, בקו 2, אחד מהם, והם לא יכולים לקבל, גם בנים וגם בנות, והכסף הזה הוא כסף מהותי. לכן, צריך להזכיר באמת, להגיד תודה. אנחנו כולנו אומרים תודה למאיר כהן, אבל צריך גם להגיד תודה, להוסיף, לשלמה מור-יוסף, מנכ"ל הביטוח הלאומי, שהייתי אצלו לא בישיבה אחת; דחף, ניסה להוביל מול היועצים המשפטיים, עד שהחוק הזה באמת הגיע לבשלות ואפשר לחוקק אותו. והייתה הסכמה גם של הביטוח הלאומי ושל מאיר כהן, בעצם גם בהסכמת האוצר, שבסך הכול מדובר ב-15 מיליון שקל בתקציב הכולל, אבל למשפחות האלה זה הרבה. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. חברי כנסת, נא לשבת. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 155) (הרחבת הגדרת ילד לעניין ביטוח שאירים), התשע"ד–2014. אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה. נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 155) (הרחבת הגדרת ילד לעניין ביטוח שאירים), התשע"ד–2014, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 11, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 155) (הרחבת הגדרת ילד לעניין ביטוח שאירים), התשע"ד–2014, עברה בקריאה ראשונה, ותחזור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. לפני נעילת המליאה אני רוצה לברך את העם היהודי לרגל חג השבועות. חג שמח. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"א בסיוון התשע"ד, 9 ביוני 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 20:48.>